דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוב' י"ג
ישיבה ל"ה
הישיבה השלושים-וחמש של הכנסת העשרים
יום שלישי, כ"ז בתמוז התשע"ה (14 ביולי 2015)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
נאומים בני דקה 4
סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 4
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 4
באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 5
דניאל עטר (המחנה הציוני): 6
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 7
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 7
איציק שמולי (המחנה הציוני): 8
דוד ביטן (הליכוד): 9
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 10
ענת ברקו (הליכוד): 11
איל בן ראובן (המחנה הציוני): 12
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 12
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 13
איתן ברושי (המחנה הציוני): 14
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 14
מירב בן ארי (כולנו): 16
איתן כבל (המחנה הציוני): 17
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 17
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 18
אורן אסף חזן (הליכוד): 19
שאילתות ותשובות 20
81. ביטול אשרות כניסה ממדינת בלרוס 20
סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 20
שר הפנים סילבן שלום: 21
הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 24 – הוראת שעה), התשע"ה–2015 24
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 25
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 27
הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 47 – הוראת שעה), התשע"ה–2015 29
דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 30
הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה מיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ה–2015 31
דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 32
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 33
דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 33
הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 159) (הגבלת תשלום בעד טיפול בתביעה), התשע"ד–2014 38
הצעה לסדר-היום 40
שכונת-הארגזים בדרום תל-אביב 40
אורן אסף חזן (הליכוד): 43
סגן שר האוצר יצחק כהן: 49
יוסי יונה (המחנה הציוני): 53
דניאל עטר (המחנה הציוני): 55
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 59
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 60
שאילתות ותשובות 60
18. אי-הטלת קנסות בגין עבירה על החוק 60
מיקי לוי (יש עתיד): 60
סגן שר האוצר יצחק כהן: 61
20. התניית תקציב למוסדות הפטור 63
מיקי לוי (יש עתיד): 63
סגן שר האוצר יצחק כהן: 64
38. דמי השירות למלצרים 68
מיקי לוי (יש עתיד): 68
סגן שר האוצר יצחק כהן: 69
69. מצוקת הדיור בחברה הערבית 70
באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 70
סגן שר האוצר יצחק כהן: 71
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום יום שלישי, כ"ז בתמוז תשע"ה, 14 ביולי 2015. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הנושא הראשון שלנו הוא נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שחברי הכנסת יוכלו להירשם – לצורך הרשמה בלבד. אני מתכבד בינתיים להזמין את חברת הכנסת סופה לנדבר לפתוח את הסעיף של נאומים בני דקה, ואחריה – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס.
<סופה לנדבר (ישראל ביתנו):>
חברי חברי הכנסת, אני שוב רוצה לדבר על ניצולי השואה. קרה שבעצם בקדנציה הקודמת הממשלה הוסיפה לניצולי השואה כסף. הייתה כוונה טובה, אבל בסופו של דבר גם אכזבה גדולה. האנשים האלה איבדו 1,000–1,300 ש"ח בחודש. דנו בנושא הזה בוועדת העלייה והקליטה, וכתבתי מכתב לשר האוצר, כדי לא להמתין לחוקים, כי אנחנו צריכים עכשיו לעשות תיקונים בדברים של רשלנות, של ביזיון, של גנבה באמצע היום מניצולי שואה – 1,000 ש"ח, כאשר הרנטה שהם מקבלים היום נחשבת להכנסה, וכל ההטבות שהם קיבלו, כל ההטבות – אדוני יושב-ראש הכנסת, אני יודעת שהדבר קרוב ללבך, אני אומרת ששר האוצר וממשלת ישראל, שר האוצר צריך לקבל החלטה עכשיו, ויש לו דרכים לקבל אותה; לא להמתין לחקיקה, עד אז ימותו עוד אלפי אנשים או מאות אנשים.
לניצולי שואה במדינת ישראל מגיע, וצריכים לעשות – דחוף – בכנסת כדי שהם יקבלו בחזרה, רטרואקטיבית, את הכספים שנפלו בין הכיסאות. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת לנדבר. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת באסל גטאס.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, ביהדות התורה לא מקובלת האמרה "הבטחתי אבל לא הבטחתי לקיים". במה הדברים אמורים? בהסכם הקואליציוני האחרון הכנסנו סעיף מרכזי: השבת קצבאות הילדים, בסך 2.6 מיליארד. אין אפילו שקל אחד מעבר למה שביקשנו להשבת גזירות קיצוצי לפיד, פירון ושות' על המגזר החרדי, בבחינת "והשיב את הגזלה", ובראש ובראשונה קצבאות הילדים – קיצוץ אשר הביא לעוד 50,000 ילדים במעגל העוני, וראה דוח הביטוח הלאומי. לבוא עכשיו ולדרוש מאתנו להמשיך את המצב הקיים, או לבטל את התשלום הרטרואקטיבי, כפי שהוסכם בהסכם הקואליציוני, רק חודשיים לאחר שנחתם, ולא יבש הדיו, זה בדיוק כפי שאמרתי בראשית דברי: הבטחתי אבל לא הבטחתי לקיים. מן הראוי לגנוז את הדרישה הזאת מבעוד מועד, ולמצוא סעיפי שומן תקציבי אחרים, ולא מה שנוגע לילדי ישראל אשר פת לחמם תלויה בזה. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. חבר הכנסת באסל גטאס – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת דניאל עטר.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, היום נחתם הסכם היסטורי בין איראן לבין שש המעצמות והאיחוד האירופי בעניין תוכנית הגרעין, מה שנקרא, וכמובן העולם כולו מברך, חוץ מממשלת ישראל, שמפחדת מאותו הסכם, לדעתי מהסיבות הלא-נכונות.
ישראל צריכה אכן לפחד, אפילו לרעוד מההסכם, אבל לא בגלל שאיראן עומדת להתחמש. להפך. ההסכם הזה מביא להרבה יותר רצון אזורי שהאזור כולו יהיה מפורז מנשק גרעיני. היא צריכה באמת לפחד כי המתווה הזה – צורת העבודה הזו, הבין-לאומית, של סנקציות מצד אחד ושל משא-ומתן – הוא כנראה מה שיהיה בעתיד הפתרון לסכסוך המקומי, והוא שיביא את ישראל בסופו של דבר לרצון אמיתי לסגת מהשטחים הכבושים ולייסוד מדינה פלסטינית.
<ענת ברקו (הליכוד):>
– – –
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
הנשק האיראני לא יבחין בין יהודים לערבים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת באסל גטאס.
<ענת ברקו (הליכוד):>
אתה משווה בין ישראל לאיראן?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חבר הכנסת דניאל עטר – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין.
<דניאל עטר (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חתימת ההסכם, הסכם הגרעין בין איראן לבין המעצמות, ומה שאמר כאן הדובר לפני, חבר הכנסת באסל – לפעמים זה נותן הרגשה או תחושה שאנחנו לא חיים באותה פלנטה. כל מי שיודע ומכיר, מבין את הטקטיקה האיראנית ומבין שהיום זה יום קשה מאוד למדינת ישראל, שמחייב אותנו לעבור משלב הדיבורים והעימותים והוויכוחים לשלב שבו תוצג חזית פוליטית אחת, רחבה ביותר; לא חשוב מה המסגרת שלה, אבל זו חייבת להיות חזית אחת, וכל מפלגות הבית הזה, בוודאי המפלגות הציוניות, צריכות להתייצב כחזית אחת אל מול ההסכם הזה, שברור לכל בר-דעת שהוא רק נותן לאיראנים רווח של זמן להגיע למטרות שלהם.
וכולם מכירים את התפיסה האיראנית. התפיסה האיראנית בנויה על שלושה שלבים: שני שלבים מתוכם הם בתוך הבית שלהם, באיראן, והשלב השלישי זה הפצת האידיאולוגיה השיעית, מה שהם קוראים לו "ייצוא המהפכה". האחרונים שצריך להסביר להם את זה הם הסונים שנמצאים כאן, הם יודעים את זה יותר טוב מאתנו, והאיום הוא קודם כול עליהם ואחר כך על כל האחרים; אבל זה לא מעניין אותנו.
הדרך היחידה היא להתייצב בחזית אחת אל מול מה שקורה עם ארצות-הברית, אל מול מה שקורה עם מדינות אירופה. זו הזדמנות יוצאת מן הכלל ליצירת חזית על בסיס של אינטרסים כמעט זהים עם כמה מדינות במזרח התיכון, שהבולטות שבהן הן מצרים, סעודיה, ירדן ועוד גורמים לא מבוטלים באזור הזה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<דניאל עטר (המחנה הציוני):>
אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, לסיום דברי, שלך באופן אישי יכול להיות חלק מכריע ביצירת הסיטואציה הזאת. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דניאל עטר. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה.
<יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, חברי הנכבדים, אם בהסכם האיראני עסקינן, אני רוצה להצטרף לאלה שמברכים על השגת ההסכם, ואני חושב שגם הציבור בישראל צריך לברך על ההסכם. זהו ניצחון לדרך הדיאלוג ודרך המשא-ומתן על דרך המלחמות.
אני חושב שלעמים מגיעה זכות לטכנולוגיה גרעינית למטרות שלום, ואני בטוח שהקהילה הבין-לאומית הגיעה להסכמות שיובטח כאן שימוש למטרות הללו.
ואין לי ספק שבהסכם הזה יש גם כישלון של מדיניות ההסתה ואולי גם ההפחדה של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
אני רוצה להדגיש גם את עמדתי, שאומרת – בכלל אני בעד פירוז כל המזרח התיכון מנשק גרעיני. אני מתייחס כאן לנשק גרעיני בישראל, שבינתיים אינו כפוף לשום פיקוח בין-לאומי, מה שאולי יכול לסכן את השלום באזור, אבל גם את האזרחים בישראל. לכן, שוב, אני אסיים ואגיד שזו העמדה הכוללת, שקוראת לפירוז כל המזרח התיכון מנשק גרעיני. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, ואחריה – חבר הכנסת איציק שמולי.
<קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):>
כבוד יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, עכשיו אנחנו מתמודדים עם מציאות חדשה, כולנו, שאותה אי-אפשר להכחיש. אנחנו יכולים להיות בעד ההסכם, נגד ההסכם, לברך עליו, לבכות עליו, אבל המציאות לא תשתנה. לא שאלו אותנו בארצות-הברית, ואם התייעצו אז אולי נדע על כך אחרי זה, אבל בכל מקרה, מה שנעשה נעשה, ההסכם נחתם.
המציאות הזאת מחייבת את מדינת ישראל, שעכשיו תחווה מציאות לא פשוטה ומציאות משתנה, לגיוס של כל החברים שלה, של כל הקשרים הבין-לאומיים, כי אנחנו נצטרך את כולם. אנחנו נמצאים עכשיו במצב שבו אנחנו יכולים רק להשגיח על המצב, לגרום לכך שכל הגופים הבין-לאומיים, בין אם מדובר בסבא"א, בין אם מדובר בחברים שלנו בארצות-הברית ובאירופה, ישקיעו את מרב המאמצים שלהם לבדוק שהצד האיראני אכן ממלא אחר הדרישות של ההסכם שזה עתה נחתם.
יש לנו כמה קולות שמדברים עכשיו באיראן. יש קולות יותר מתונים ויש קולות רדיקליים מאוד, שמאיימים מדי יום ביומו בהשמדה של מדינתנו. האם הקולות האלה יגברו, איננו יודעים, אבל אנחנו כן יודעים שעלינו לדעת כל פסיק ופסיק. עלינו לעקוב מדי יום שאיראן אכן מבצעת את חלקה שלה בהסכם. אם היא לא תבצע אותו, ואם היא תערים קשיים על הפקחים שיבואו – ועל-פי ההסכם יש להם את הזכות לבקר בכל רגע בכל מקום גרעיני באיראן – אז הרי עלינו לכנס בדחיפות ועידה בין-לאומית ולדון במצב החדש הזה, שיחייב אולי את ביטול ההסכם ואת הקפאת משטר ההסרה של הסנקציות, שכרגע מובטח לאיראן; הסנקציות עוד לא מוסרות. אם האיראנים לא יעמדו במילתם ולא יעמדו בתנאי ההסכם, אז הרי עלינו באמת לדרוש את ההחזרה של הסנקציות במלואן וההכנסה של הסנקציות החדשות נגד המשטר האיראני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת סבטלובה. חבר הכנסת איציק שמולי, ואחריו – חבר הכנסת דוד ביטן.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ראש הממשלה הוא שקבע את הנוסחה שלפני שאנחנו מתעסקים באיכות החיים נתעסק בחיים עצמם. אז אנחנו ביום הקשה הזה לא מתכוונים לנצל את היום הזה דווקא לאיזושהי סגירת חשבונות פוליטיים. אבל אני חושב שעוד הכנסת הזאת תצטרך לשאול את עצמה, וגם הממשלה, איך הגענו לכישלון הקולוסלי הזה.
אני רוצה גם להפנות הערה קטנה אליך, חברי חבר הכנסת גטאס, ולהסב את תשומת לבך לעובדה שהאיראנים עדיין לא פיתחו את הטכנולוגיה ששולחת לכאן טיל שיכול להבחין בין יישובים יהודיים ליישובים ערביים. אז אני מציע לך וגם לאנשים אחרים כאן להיזהר גם בהשוואות מופרכות וחלולות בין ישראל לבין איראן – –
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
– – –
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
– – וגם להיזהר קצת יותר עם המשאלות שלך. תודה.
<דניאל עטר (המחנה הציוני):>
תאמין לי שהוא יודע את זה לא פחות מאשר אתה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת שמולי. חבר הכנסת דוד ביטן – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
<דוד ביטן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בשבוע שעבר נחשף כי הסתדרות המורים הישראלית הגיעה לסיכום עם נציגי ארגון המורים העולמי, בשיתוף עם הפלסטינים, על מסמך הצהרה שעתיד להיות מוכרז מעל בימת הקונגרס של ארגון המורים העולמי, שיתקיים בעוד כמה ימים בקנדה. המסמך מכיל למעשה תמיכה בחרם כלכלי על ההתנחלויות, בצורך בפירוק הגדר וכדומה.
אדוני היושב-ראש, לא ייתכן שארגוני עובדים, שאינם בקיאים בתחום הדיפלומטיה, ינהלו משא-ומתן בנושא הכרזות בין-לאומיות, שמסבות אחר כך נזק עצום לישראל במאבקה נגד ניסיונות החרם של ה-BDS ודומיהם. הכרזות מהסוג הזה מעניקות רוח גבית לכל אותם ארגוני זכויות אדם כביכול, אשר חלקם מגובים וממומנים מכספי טרור מקטאר.
המאבק על צדקתנו, מאבק מול כוחות הממומנים מכספי טרור, הוא במאבק קשה מול שקרים, השמצות, כזבים ומסע אנטישמי חובק עולם, ומולו אנחנו חייבים לעמוד מאוחדים.
אני קורא להסתדרות המורים לחזור בה ולשתף את משרד החוץ והגורמים המוסמכים כדי לקבל הכוונה כיצד להתמודד בוועידה בין-לאומית מסוג שכזה ולגבות בצורה חד-משמעית את מדינת ישראל ותושביה.
הייתי מצפה גם שארגונים דומים בישראל המשתתפים בוועידות בין-לאומיות בעלות גוון פוליטי יתאמו את כל מהלכיהם בסוגיות כאלה מול הגורמים המוסמכים במשרד החוץ, שכן הנזק שנגרם לנו מטעויות כאלה הנו גבוה מדי.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דוד ביטן. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – חברת הכנסת ענת ברקו.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים.
אדוני היושב-ראש. אתמול הרשימה המשותפת הגישה הצעת אי-אמון על העוני ואי-העסקת נשים במגזר הערבי. ענה לה כבוד השר הרב דרעי.
<קריאה:>
– – –
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
דרעי. אריה מכלוף דרעי. בתשובה שלו, פשוט מה שהוא נתן זה נתונים שהם מאוד מצערים ומאוד קשים – קשים, לא שהמצב הקיים הוא קשה, אלא לעתיד.
אני אומר פה, העוני זה לא גזירה משמים, העוני הוא תוצאה ותולדה של מדיניות. לא יכול להיות שיותר מ-50% מהערבים במדינה פה הם מתחת לקו העוני. אחוז האבטלה במגזר הערבי הוא לא מה שרשום, הוא לא אותו אחוז של הלא-מועסקים. אני מצטט עכשיו מהנתונים של שר הכלכלה, שאומר: התוכנית היא שב-2020 נגיע למצב שיש לנו 41% מהנשים מועסקות ו-78% מהגברים מועסקים. מה שזה אומר, שיותר מ-40% הם לא מועסקים, ואז לא פלא שאנחנו מתחת לקו העוני.
היום כולם מדברים על מתווה הגז. מבלי להיכנס אם יהיה מונופול או לא מונופול, אנחנו 20% מהאזרחים פה, אנחנו צריכים לקבל את הזכות שלנו גם בהעסקה. אלה חברות חדשות שיקימו אותן, ואפשר מראש להכניס 20% של העובדים בכל הרמות, מהמנכ"לים ועד אחרון העובדים, שיהיו ערבים, וכך אפשר להעסיק אותם. כי אנחנו לא מחפשים את הקצבאות, אנחנו מחפשים מקומות עבודה, שנוכל לעבוד, להרוויח בכבוד ולהיות מעל לקו העוני. וגם העסקת אקדמאים – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
אני מסיים. העסקת אקדמאים במגזר הערבי: מי שייכנס לכל האוניברסיטאות או המכללות ויבדוק את השמות, בין הסטודנטים וגם הבוגרים, ימצא את האחוז הגבוה של הסטודנטים הערבים, שהם גם מצטיינים ויכולים להשתלב גם בהיי-טק וגם בכל מקום. בנוסף, לצורך העסקת נשים צריך גם לבנות יותר ויותר מעונות יום ולהנגיש את מקומות העבודה, שיהיו יותר קרוב לבית. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת ענת ברקו, ואחריה – חבר הכנסת איל בן ראובן.
<ענת ברקו (הליכוד):>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום, ביום הבסטיליה, המערב הושיט את ראשו לגיליוטינה האיראנית. זה מה שקרה. כל אותם עקרונות שבעצם הוכרזו במהפכה הצרפתית, חירויות הפרט, כל הדברים הללו היום נקברו בהסכם מביש של המעצמות. ראינו את התמונה הקבוצתית הזאת של אנשים שבעצם בחרו באשליה, בהזיה, בהבטחות שברור שהן לא מקוימות, בהתנהלות שהיא מאוד מאוד בעייתית ובאי-דרישה של דברים כל כך בסיסיים, כמו למשל שלא יקראו להשמדה של מדינת ישראל.
אגב, לא רק המירוץ הגרעיני החל באזור אלא גם המירוץ בין "דאעש" לאיראן, האם להשליט את האסלאם הסוני או האסלאם השיעי על אירופה.
זה מאוד מצער – אנחנו נמצאים היום ביום האחדות, מצער אותי לשמוע שדווקא האופוזיציה לא עמדה לצדו של ראש הממשלה, שגילה מנהיגות יוצאת דופן במאבק בגרעין האיראני. היום אנחנו גם רואים סדקים בעמידה: מדברים על הכרזה של איראן על השמדת מדינת ישראל, או הכרזה מהסוג הזה, ובעצם אנחנו לא רואים התייחסות כוללת של האופוזיציה, ואמירה: כולנו, מדינת ישראל, כאחד, עומדים כחומה בצורה כנגד הטרור האיראני, שמשליט את עצמו בכל מקום וגורם לקריסתן של מדינות, ללא גרעין איראני.
זאת אומרת שתחת המטרייה הגרעינית המצב יהיה הרבה יותר קשה, והמערב ישלם את המחיר של הכניעה המבישה בהסכם כה עלוב. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת ברקו. חבר הכנסת איל בן ראובן. אחריו – חבר הכנסת יחיאל חיליק בר.
<איל בן ראובן (המחנה הציוני):>
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על סוגיית סגן-אלוף נריה ישורון, מג"ד בצה"ל, שתמונתו מפארת את הכותרות בתקשורת כאדם שעשה מעשה לא ראוי בלחימה.
אני רוצה להגדיר מטרה, ואני מניח שבגדול כולנו מסכימים לה: אנחנו רוצים צבא חזק, ערכי, מוסרי ומנצח. אין ספק שזה מורכב מול אויב שמנצל את מוסר המפקדים וחיילי צה"ל לצרכיו. אני לא נגד בדיקה וחקירה כאשר יש חשד למעשים לא ראויים. עם זאת, אסור לנו לאבד את האיזונים. לא ייתכן שמפקדים בלחימה יילחמו כשאיום תמונתם המתנוססת בתקשורת כאנשים לא ראויים מונח מעליהם. מרב האירועים צריכים להיגמר ברמת התחקיר הפיקודי, ואותם אירועים חמורים ייבחנו, ייחקרו, ואם צריך גם יועמדו מפקדים לדין. פרסום שמם ופרטיהם זה פגיעה הן בהם ומשפחותיהם והן במפקדים האחרים שצריכים להוביל בעתיד את חייליהם למשימות קשות ביותר, למשימה הקשה ביותר – שדה הקרב. יש לנו מפקדים צעירים ונפלאים, וחשוב שנשמור עליהם מפקדים וערכיים. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה. קודם כול אני מבקש מחברי הקואליציה שלא לחלק לנו ציונים בנושא האיראני. אני חושב שאנחנו, רובנו ככולנו, הבהרנו שאנחנו תומכים במאבק. זה לא המאבק של נתניהו; זה המאבק של מדינת ישראל והקיום שלה והעתיד שלה. נתנו גב מלא, כולל בהסברה שאנחנו נשלחים לעשות לא פחות ואולי אפילו יותר מחברי הקואליציה, ועושים אותה באהבה רבה.
אני אומר גם לידידי הערבים: הנושא האיראני, אי-הגעתה של איראן לפצצה איראנית הוא אינטרס גם שלכם, כאזרחי מדינת ישראל. ביום שמשטר האייטולות המטורף הזה יחליט לפתוח במלחמה גרעינית עלינו, כנראה הנשק הזה לא יבדיל בין אחמד טיבי לבין חיליק בר או למישהו אחר.
אני כן מצטרף לידידי איציק שמולי ואחרים שאומרים שנתניהו צריך להבין שגם אם הוא יקבל גיבוי בנושא הזה, אנחנו דורשים ממנו לעטוף את זה במעטפת של מאמצים דיפלומטיים שנוגעים לקידום פתרון הסכסוך הישראלי–ערבי, ולהבין שכמו שיש לנו טילים חכמים ומדויקים, צריך שתהיה לנו גם דיפלומטיה ומערכת קשרים אזורית חכמה ומדויקת, ופה ראש הממשלה יכול להסתייע בנו. התמיכה שלנו ניתנת, ואנחנו נעשה הכול בשביל שההסכם הזה לא יתקבל או ישופר.
אני רוצה לעבור ולברך שני אורחים מחו"ל שהגיעו לתמוך בישראל בימים אלו:
Efri Pedatsur from London and Helena Claudel from Poland, friends of Israel, thank you for coming and supporting Israel and welcome to the Knesset.
תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת חיליק בר. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת איתן ברושי.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על הילדה נור אלחאג', בת שמונה מעזה, המאושפזת בבית-החולים רמב"ם. היא סובלת ממחלה שמאלצת את הרופאים לקבוע כי היא זקוקה להשתלת כבד וכליה. היא מאושפזת במחלקת ילדים א' ברמב"ם, והיא יחד עם משפחתה. היא עוברת דיאליזה באופן ממושך, והיא חייבת את ההשתלה. ההשתלה עולה כסף, היא עולה כמיליון שקל, אדוני היושב-ראש. פניתי אל סגן השר ליצמן, סגן שר הבריאות, ואני בקשר עם משרד הבריאות הפלסטיני. יש אנשים טובים רבים כאן בארץ מהחברה הערבית שאוספים עבורה תרומות. כרגע הם הגיעו למשהו כמו 230,000 שקל. אני פונה לסגן שר הבריאות ולמנכ"ל רמב"ם, פרופסור ביאר, להאיץ את ההחלטה החיובית לנתח אותה. יעלה הניתוח כמה שיעלה – יש להציל את חייה של נור למרות העלות הכספית.
אני גם רוצה לומר כמה מילים בערבית כדי לסייע לנור ולהציל את חייה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: זו קריאה לאנשים טובים. נור זקוקה לעזרתכם. נור אלחאג', בת שמונה, מאושפזת כעת במחלקת ילדים בבית-החולים רמב"ם. היא זקוקה להשתלת כבד וכליה. אנשים טובים אספו משהו כמו 240,000 שקל. אני בקשר עם משרד הבריאות פה בישראל וכן עם הרשות הפלסטינית. אני בטוח שנצליח בכך בסופו של דבר. נור, תהיי בריאה. חג שמח לכם. חג שמח לָךְ. הצלחה, בריאות ואושר לעמנו, לאומתנו האסלאמית ולכולם.)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת איתן ברושי. אחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בימים האחרונים הייתה מתיחות בקרב תושבים בגליל העליון וקריית-שמונה, לא בגלל האויב מצפון אלא בגלל שאלות הבריאות של התושבים והיכולת להבטיח את מה שמתחייב מחיים תקינים במאה ה-21.
יושבת פה שרת הבריאות לשעבר. הדברים לא התחילו היום. מונתה ועדה, אבל ההפגנות האחרונות היו כנגד סגירת מוקד רפואי בקריית-שמונה. ראש הממשלה מטעה – אני מניח, לא בכוונה – בניסיון לומר שאין בישראל פריפריה. יש בישראל פריפריה ועוד איך, ויש פערים הולכים וגדלים, בוודאי בבריאות, בין המרכז לנגב, לגליל, ליישובים המרוחקים. אני קורא גם לחברי חברי הכנסת הערבים, שבמסגרת הזמן שעומד לרשותם – צריך לדעת שמדובר פה על אוכלוסייה מגוונת. בעניין הזה יש שוויון. קבוצות רבות ומגוונות – התיישבות, ערים, ערבים, יהודים, דתיים וחילונים – נפגעות מקיפוח שקיים במשך שנים – ההבדל בין תל-אביב וסביבתה ובין הנגב והגליל והמקומות המרוחקים.
אני מציע, אדוני היושב-ראש, להקים ממשלת אחדות לטובת הנגב והגליל, לטובת הפריפריה. יש שם מכל המפלגות, מכל הזרמים, וכל הממשלות, למרות כל הדיבורים, לא יוצרות את האיזון הנכון בין השאיפה לפיזור אוכלוסייה ובין מתן מענה נכון לצרכים המגוונים של החיים של כולם במאה ה-21. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. אחריה – חברת הכנסת מירב בן ארי.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
קל לדבר היום על איראן, על ההסכם עם איראן, אבל אני בוחרת דווקא לדבר על דברים שקשורים בעקיפין לעניין הזה.
חברת רפא"ל הודיעה שהיא מבקשת לגייס 200 מהנדסים. 200 מהנדסים – אני לא יודעת למי מכם זה נשמע הרבה, למי מכם זה נשמע מעט – זה די הרבה. ביום חמישי האחרון ביקרתי יחד עם חברתי חברת הכנסת מירב בן ארי במכללה הטכנולוגית בבאר-שבע, ובאמת למדנו; אנחנו שתינו עוסקות הרבה מאוד בנושא החינוך הטכנולוגי, ולמדנו הרבה מאוד על הבעיות והמצוקות שלהם. כדי שאנחנו נבין, ברפא"ל מייצרים את "כיפת ברזל", מייצרים את "מעיל רוח", מייצרים את כל מה שבסופו של דבר אמור להגן על הציבור הישראלי, על כל האזרחים בישראל בלי יוצא מן הכלל, מפני דברים שעשויים לאיים על ביטחונם ושלומם.
אבל החינוך הטכנולוגי בישראל הוא דבר מוזנח; הוא דבר שבעצם לאף אחד כמעט לא אכפת ממנו. אני מאוד מקווה שלשר הכלכלה, ואולי גם לשר החינוך – שאינו אחראי לחינוך הטכנולוגי, צריך להגיד – סוף-סוף יהיה אכפת מהנושא הזה. כי בעקיפי-עקיפין הוא קשור גם לנושא הגז. לפני יומיים אנחנו התוודענו לאחד הנושאים במתווה הגז: הוסרה מעל חברות הדלק החובה להעסיק ישראלים, כי בעצם אין ישראלים שיכולים לעבוד בגז. אני אגלה לכם סוד: גם את נושא הגז לומדים היום במכללות הטכנולוגיות, גם בבאר-שבע וגם בכרמיאל. אגב, לומדים גם דברים מדהימים כמו מסילות ורכבות – זאת אומרת, אנשים יוכלו לעבוד.
<שר הפנים סילבן שלום:>
נכון.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
נכון, נכון. סליחה, השר סילבן שלום, לא ראיתי שאתה יושב כאן.
זה אפילו כתוב שם, במכללה הטכנולוגית בבאר-שבע.
ולכן אנחנו חייבים לתת את דעתנו. ואולי, אולי דרך זה שחברת רפא"ל מגייסת 200 מהנדסים אנחנו נבין שהתעשייה כאן תשבוק ותמות אם לא יהיה כאן חינוך טכנולוגי אמיתי. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חברת הכנסת מירב בן ארי, ואחריה – חבר הכנסת איתן כבל.
<מירב בן ארי (כולנו):>
יושב-ראש הכנסת, חברי וחברות הכנסת, אני דווקא לא רוצה להתייחס לאיראן, אלא אני רוצה להתייחס לימים שהיו כאן בדיוק לפני שנה. זה חלק מהנאומים בני דקה שלי כבר בחודשיים האחרונים, התייחסות ל"צוק איתן".
אתמול, מי שלא שמע, נאם צור גולדין, אחיו של הדר גולדין, זיכרונו לברכה, בכנס השנתי של הנוצרים האוונגליסטים תומכי ישראל בוושינגטון. למי שלא ראה או שמע את הנאום של צור, אני אקריא לכם כמה מילים, ואני מאוד ממליצה לכם לקרוא: "אני צור גולדין, אחיו התאום של סגן הדר גולדין, אשר נרצח ונחטף על-ידי מחבלי 'חמאס', וגופתו המתה מוחזקת לשם כופר בתוך עזה. אני פה היום כדי להביא את אחי הביתה. כמוני, הדר גולדין היה קצין בכוחות המיוחדים של צה"ל. כמוני, הדר גולדין היה מפקד של בני ישראל. כמוני, הדר ידע להילחם מגיל צעיר מאוד, אבל לא כמוני" – זה מאוד מפריע לי, בעיקר גם כשיש שם חיילים. זה גם נראה לי קצת לא מכבד. תודה.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
– – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
" הדר – – – לא חזר מהקרב האחרון שלו – – – מלחמה גובה מחיר מכל המשתתפים בה; ולכן זה מובן שסוף המלחמה מביא אתו תחושה מסוימת של הקלה. שלי לא הייתה ארוכה – – – המחבלים גררו את גופתו של אחי מתחת לאדמה אל מנהרה שממנה הוא מעולם לא שוחרר, לוקחים אותי ואת משפחתי מהאור אל החשכה, שממנה אני ומשפחתי והאומה שלי נחושים לצאת. אהיה ברור: מה שמחבלי 'חמאס' עשו ועושים על-ידי החזקת גופת אחי הוא פשע שערורייתי נגד האנושות, ואני לא הולך להשלים עם זה. אני דוחה את זה, וכל האנשים הטובים חייבים לדחות את זה אתי, ואנשי מצפון. כל האנשים שמעריכים את קדושת החיים האנושיים, בין אם הם ישראלים, אמריקנים, יהודים או נוצרים או מכל אמונה אחרת, חייבים להיאבק נגד הרוע הזה. זה רוע שרוצה לפגוע בלבכם כמו שהוא רוצה לפגוע בלבי. לכל אם בחדר הזה, ולכל אב פה, לכל אחות ששומעת את דברי ולכל אח שמבין את הקשר שעליו אני מדבר, יש תפקיד בהבטחת ניצחון הטוב על הרוע." תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. אני חייב רק להוסיף שדברים דומים שמעתי היום בלשכתי מאמם, אחיהם ואחותם של הדר, זיכרונו לברכה, וצור, שייבדל לחיים ארוכים. ואני מציע לחברי הכנסת לא לשכוח שבזמן שאנחנו יושבים כאן במליאה מתבצע פשע מלחמה על-פי כל דין – החזקת שתי הגופות של חיילינו, ובכל הזדמנות להעלות את הנושא הזה.
חבר הכנסת איתן כבל – בבקשה, אדוני; דקה לרשותך. אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, לפני שעה קלה שמענו את הנשיא אובמה במסיבת עיתונאים מכריז על ההסכם. ומייד אחריו שמעתי את מכונת המסרים אקוניס מאשים – מאובמה לאקוניס. מכונת המסרים אקוניס, על כל גבעה בא ומתנפל עלינו, אנחנו, האופוזיציה, שבעצם אנחנו אשמים.
אז אמר לי אחמד טיבי: שתדע לך, תגיד שבכלל מי שאשם בכל ההסכם הזה זה בכלל ממשלת המערך. למה צריך להגיד שזאת האופוזיציה? ואני אומר את זה כך. באמת, אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אנחנו לא זקוקים להטפה, לא מאקוניס ולא מאף אחד. הנושא האיראני מנקודת המבט שלי הוא עניין לכל אזרחי מדינת ישראל. זאת איננה שאלה פוליטית, לטעמי.
אבל יחד עם זאת, אני רוצה להזכיר לשר ולכולנו, ולכל מי שצופה, את הקילומטרז' שעשה ראש הממשלה בבחירות האחרונות האלה. מה הוא מלין שהוא פתאום נשאר לבד בכל התהליך הזה? רץ על כל גבעה, ותחת כל עץ רענן. ועכשיו הוא בוכה שהוא יתום, אחרי שהוא נכשל כישלון חרוץ בלהביא את העולם לצדנו במאבק הזה?
אנחנו כולנו נתאחד נגד הגרעין האיראני, אבל לא נשכח מי הביא את הכישלון. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת מסעוד גנאים – בבקשה, אדוני.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תחילה אני רוצה לברך את כל האזרחים המוסלמים בני האומה המוסלמית והערבית לרגל חג אל-פיטר שיהיה ביום שישי אינשאללה. חג שמח. (אומר בערבית: חג שמח. מי ייתן ובעזרת האל נדע כולנו בחג הבא ברכה, אושר ושלום.)
לא להיבהל. בעברית: שהוא יהיה חג של שלום, של בטיחות ושל טוב לכולם.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
– – –
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
היום הייתה ישיבה של הלובי למאבק בגזענות בראשות חברות הכנסת עאידה תומא ומיכל בירן. המאבק הזה צריך להיות, לפי דעתי, מאבק של כל חברי הבית. כל יום אנחנו נחשפים לגילויי גזענות במישורים שונים; אם זה פשעי "תג מחיר" וחילול מקומות קדושים או אפליה נגד ערבים; אם זה בשיווק דירות, בקרקעות, או בתעסוקה או מקומות עבודה. הגורם העיקרי שמעכב, לפי דעתי, את השוויון, זה שלא מכירים בערבי כשונה. ועל זה נאמר: אני לא יכול להיות שווה אם לא מכירים בי כשונה.
גילויי הגזענות והפשיעה מסוכנים, אבל יותר מסוכן זה ההצדקה והלגיטימיות ששואבים מעמדות פוליטיות ואידיאולוגיות שיוצרות אווירה גזענית. כדי למגר הגזענות, לפי דעתי צריך שני דברים: חינוך ודוגמה. ולצערי, שניהם אין – אַיִן, אלא להפך, יש פוליטיקאים שעשו ועושים הון פוליטי דרך הסתה וגזענות נגד ערבים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת ישראל אייכלר – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אורן חזן.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חושש מההסכם שנחתם עם איראן פחות ממה שאני חושש ממה שקורה במדינת ישראל, כי אם אנחנו נהיה ראויים להתקיים כאן, בארץ הקודש, כבר נאמר: "כי לא יטֹש ה' את עמו ונחלתו לא יעזֹב".
עכשיו לנושא אחר לגמרי, כי עולם כמנהגו נוהג. היועץ המשפטי לממשלה, באמצעות עורכי-הדין נטע אורן ואבישי קראוס – הם הודיעו לבית-המשפט כי כל התביעות נגד נהגים שנהגו בלי רישיון וקיבלו קנסות וכתבי-אישום על נהיגה בלי רישיון, בשים לב לזהירות הנדרשת שעה שעסקינן בפלילים – לא יוגשו הודעות תשלום קנס או כתבי-אישום כנגד נהגים שנהגו בלי רישיון ובלבד שלא יציגו תעודה של משרד הרישוי, וזאת בכפוף לכך שיובהר בצורה מפורשת, ברורה ובולטת, באופן שאינו עלול להטעות את האדם הסביר, כי מסמך זה אינו מהווה תעודת נהיגה מטעם ממשלת ישראל או גורם אחר המוסמך ליתן תעודת רישוי.
אתם לא מאמינים להודעה הזאת, נכון? לא יכול להיות. רישיון נהיגה שמישהו נתן? אז אני אגיד לכם בדיוק איך הם כתבו, ועכשיו אני אדייק בציטוט: "ובשים לב לזהירות הנדרשת שעה שעסקינן בפלילים", וכו', "לא יוגשו – – – הודעות קנס או כתבי-אישום כנגד בעלי בתי-אוכל שלא יציגו את בית-האוכל במילה 'כשר', אך יציגוהו כ'מפוקח או מושגח על-ידי גורם פלוני', או במילים דומות, וזאת בכפוף לכך שיובהר בצורה מפורשת, ברורה ובולטת, באופן שאינו עלול להטעות את האדם הסביר, כי מסמך זה אינו מהווה תעודת הכשר מטעם הרבנות הראשית לישראל או מטעם גורם המוסמך ליתן תעודת הכשר".
הווי אומר, מהיום והלאה כל נהג יכול לשים על השמשה: שוטר יקר, היה לי מורה נהיגה מצוין, אבא שלי או דוד שלי, אני לא אומר שאני נוהג על-פי תעודה של משרד הרישוי. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת אורן חזן – בבקשה, אדוני.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, 14 ביולי היום, יום הבסטיליה, יום המהפכה הצרפתית, סמל לחירותם של אזרחי צרפת. ולצערי, ולצער רוב אזרחי המדינה ואזרחי העולם כולו, הוא ייזכר בימינו כיום המהפכה של איראן הגרעינית, שסוגר את הגולל על העולם החופשי.
אני שמעתי לפני רגעים אחדים – אני תכננתי לדבר על דבר אחר לגמרי אבל שמעתי את דבריו של חבר הכנסת איתן כבל, שחבל שיצא מהאולם, כשהוא בא ומנצל, תוך כדי ניצול פופוליסטי זול, את הבמה הזאת כדי להאשים את ראש הממשלה.
אני רוצה להזכיר לכולכם ובעצם למדינה כולה: האדם היחיד שבשנים האחרונות עומד, צועק, זועק מעל כל במה ובמה על הסכנה הקיומית שמרחפת מעל מדינת ישראל, הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו.
תתביישו לכם, חבורת פחדנים, שאתם מנסים להתעטף בעטרת נוצות של אחרים ולקחת לעצמכם איזשהו שביב של ניסיון מחאה נגד הגרעין האיראני. איפה הייתם – לא עכשיו ובתקופת הבחירות, איפה הייתם כל השנים האחרונות?
בימים האחרונים אני מדבר עם חברים, ודיברתי אתם גם היום, ואני שומע בקולם את הפחד האמיתי, כמו גם כתבים ושדרים בחדשות הטלוויזיה, ברדיו ובעיתונות, שבאמת חשים פחד אמיתי מהסכנה הקיומית הזאת, ומתלווה אליה גם הסכנה היומיומית שאנחנו חווים.
ובמילה אחת אני אגיד: הגיע הזמן שאנו בארץ-ישראל, מדינת ישראל, אחרי 67 שנה, נראה לכולם שאנחנו לא מתקפלים. כי כשאנחנו מתקפלים אנחנו מקבלים פיגועים רצחניים, אנחנו מקבלים התעצמות של טרור ואנחנו מקבלים הסכם גרעין איראני. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת חזן. עד כאן נאומים בני דקה.
<שאילתות ותשובות>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מתכבד להזמין את השר סילבן שלום להשיב על שאילתה של חברת הכנסת סופה לנדבר. הנושא הוא: ביטול אשרות כניסה ממדינת בלרוס. בבקשה, אדוני. חברת הכנסת לנדבר, נא לקרוא את השאילתה.
<81. ביטול אשרות כניסה ממדינת בלרוס>
<סופה לנדבר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני צריכה להגיד שאני מרגישה לא נוח, בגלל שהאשמה לא עליך. היה שר לפניך והיה ראש הממשלה, לפני הממשלה הזאת, שנשאר אותו ראש ממשלה.
העניין של רוסיה הלבנה נמשך יותר מדי זמן. העלייה מרוסיה הלבנה היא במקום השלישי במדינת ישראל, עם מיליון וחצי – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברת הכנסת לנדבר, הנוהל הוא לקרוא את השאילתה.
<סופה לנדבר (ישראל ביתנו):>
אני מסיימת, אני מסיימת. אני פשוט רוצה שאנשים באולם וגם אלו שצופים בבית יבינו מה קרה. הייעוץ המשפטי לא נתן לנו אישור לאשר את זה בממשלה הקודמת.
זה כבר חצי שנה אחרי שחתמנו עם רוסיה הלבנה על ההסכם על ביטול הוויזות מרוסיה הלבנה. אנשים ממתינים, עם רצון רב.
אני שואלת:
1. האם הנושא הזה מוכר לך?
2. אם כן – מה נעשה בנדון?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת לנדבר.
<שר הפנים סילבן שלום:>
תודה רבה, חברת הכנסת סופה לנדבר, 1–2. כידוע לך, ומאחר שהודעתי לך באופן אישי, החלטתי לאשר את הפטור מוויזות לתיירים מבלרוס. עשיתי זאת כמובן באופן מיידי ומהיר, למרות ההתנגדויות שישנן – וכידוע לך יש התנגדויות, ואת ציינת חלק מהן. ההצעה כבר עברה לממשלה. התבקשנו, בהתאם לתקנון, להניח את זה על שולחן הכנסת. זה הונח על שולחן הכנסת, ועכשיו אנחנו צריכים להמתין את אותם 14 ימים שיעברו. לצערי, הניחו את זה ביום חמישי, וזה נספר רק מיום שני שלאחר מכן, אז זה לוקח לנו עוד שבוע לאישור. זה לא יהיה ביום ראשון הקרוב במליאת הממשלה, כי לא יעברו 14 יום. ביום ראשון שלאחר מכן, לצערנו אין ישיבת ממשלה כי זה תשעה באב. ביקשתי לנסות להעביר את זה במשאל טלפוני. אם זה יאושר זה יהיה במשאל טלפוני, ואם לא, זה יהיה כמובן בישיבת הממשלה שלאחר מכן. אבל ההחלטה הזאת היא החלטה שכמובן אני עומד מאחוריה.
פנו אלי גם יושב-ראש המפלגה שלך, חבר הכנסת ליברמן, גם את בעצמך, ויואל רזבוזוב, ופנו אלי עוד רבים וטובים. אני כמובן חושב שזה רעיון טוב. זה רעיון מצוין. ולכל אותם אלה שחוששים – להזכיר להם את החששות הקודמים מהמדינות הקודמות?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
רוסיה, אוקראינה.
<שר הפנים סילבן שלום:>
גם שם דיברו על סחר בבני-אדם וסחר בנשים ועוד עבירות כאלה ואחרות. בסופו של דבר זה הגדיל את מספר התיירים בצורה משמעותית, והחשש הזה לא היה לו מקום. גם אם יש אחד פה אחד שם, זה עדיין טיפה בים לעומת היתרון הגדול שיש, כך שאני שמח לעשות את זה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
האם יש שאלה נוספת לחברת הכנסת לנדבר? כן. בבקשה, גברתי.
<סופה לנדבר (ישראל ביתנו):>
זה מספק אותי, אדוני השר. אני רוצה לבקש ממך – מה שדיברנו עכשיו באולם, אני רוצה לומר לפרוטוקול: בעצם יש לך אפשרות לקצר את 90 היום; במקום 90 יום, כאשר ההחלטה מתקבלת בממשלה, אתה יכול לקצר את זה עד יום אחד. האם זה אפשרי והאם אתה מסכים?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, גברתי.
<שר הפנים סילבן שלום:>
קודם כול, את מגלה לי סמכות שיש לי ואני לא מכיר אותה, אבל אם אכן הסמכות הזאת קיימת, היא כנראה ניתנה מסיבה מסוימת, לשקול 90 יום אחרי שזה עבר בממשלה. אולי זה רק הכנות פרוצדורליות של מינהל האוכלוסין – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בדיוק, זה היערכות.
<שר הפנים סילבן שלום:>
– – שצריך להיערך לזה מבחינת טכנולוגיה או משהו. אני לא יודע מה עומד מאחורי זה, אבל אני אנסה לקצר את זה, כי ההחלטה שלי באופן עקרוני כבר התקבלה.
אז מה שנקרא, אומרים the sooner the better. אסור לדבר פה אנגלית, אז – כמה שיותר מוקדם יותר טוב. אני מאוד מקווה שאנחנו נעשה את זה. בסך הכול מדובר במטרה טובה, חיובית, ואנחנו רוצים להמשיך ולהעמיק את זה. אנחנו בקרוב נעשה זאת.
עשיתי את זה, דרך אגב, לאחרונה מול סין, בדרג הפקידותי, בדרג הביורוקרטי, ואני עומד להביא זאת מול כל אזרחי סין, כדי שתהיה לנו האפשרות לעשות זאת. כמובן, הכול מבוסס על הדדיות, כך שאנחנו עושים את זה למדינה ההיא והיא עושה את זה עבורנו, כך שזה יקל. ויש עוד מדינה. צביקה, איזה מדינה? הודו? והודו. גם סין וגם הודו, ואנחנו נביא את זה. אני רוצה לפתוח.
<מירב בן ארי (כולנו):>
הודו זה חשוב מאוד.
<שר הפנים סילבן שלום:>
אין לי שום בעיה לפתוח; כל הסגירות הזאת היא לפי דעתי ארכאית. יש לפעמים – מיקי לוי יכול להגיד שיש מקרים מסוימים, אבל לא בגלל חטא של אחד על כל העדה תקצוף.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לשר. יש לי גם תמיד רושם שאלה שהם באמת פושעים איכשהו יסתדרו, ויזה או לא ויזה, ואזרחים סתם סובלים.
<שר הפנים סילבן שלום:>
זה נכון, אדוני היושב-ראש. דרך אגב, אני רוצה לציין שגם אתה פנית אלי. סליחה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
היו דברים מעולם.
<שר הפנים סילבן שלום:>
גם היושב-ראש פנה אלי, כמובן – –
<סופה לנדבר (ישראל ביתנו):>
הרשימה ארוכה.
<שר הפנים סילבן שלום:>
– – ודיבר אתי. סליחה, לא ציינתי גם את היושב-ראש – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
מוותר על הכבוד, העיקר שהעניין ייפתר.
<שר הפנים סילבן שלום:>
– – שפנה אלי, כמובן, בעניין הזה של בלרוס, ואני מצרף גם את היושב-ראש. פשוט פרח לי.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. תודה לשר.
<שר הפנים סילבן שלום:>
תודה.
<הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 24 – הוראת שעה), התשע"ה–2015>
[מס' כ/598; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' 1796; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 24 – הוראת שעה), התשע"ה–2015, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, הלוא הוא חבר הכנסת ניסן סלומינסקי.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בפתח דברי אני רוצה לשבח מאוד את חברת הכנסת שלי יחימוביץ, שחוקקה חוק שבאמת עוזר – על אמת, כמו שאומרים – לאנשים. אבל זה דבר אחד. דבר שני, אתם יודעים, אנחנו לפעמים מחוקקים חוק, עשינו "וי", ממשיכים הלאה. היא לא. היא המשיכה לעקוב והיא רואה שהחוק הזה – הוראת השעה – נגמר. שוב, עם כל המאמצים והכול, מחדשים אותו. מההתלהבות שלה גם אנחנו נדבקנו, ובאמת בתקופה קצרה – קריאה ראשונה, הכנה לקריאה שנייה ושלישית, ועכשיו שנייה ושלישית, ובעזרת השם, אנחנו מקווים שיאשרו את זה.
תורף החוק הוא, איך אומרים, לתת עדיפות לאנשי הטקסטיל כשמדובר במכרזים למערכת הביטחון ולמשרד לביטחון פנים. מדובר על טקסטיל תוצרת הארץ. זה ממש הצלה לענף הזה, לאותם אנשים, שאפשר להגיד, לפעמים קשי-יום, ואם לא זה, אני חושב שהמפעלים היו נסגרים, והם היו נשארים מחוסרי עבודה – אולי היו עוברים למקום אחר, למדינה אחרת, מה שהתחיל. וזה מציל אותם ממש. אז ממש יישר כוח לך, שלי, בנושא הזה.
רק כדי שיהיה – טיפה מההיסטוריה: אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 24 – הוראת שעה), התשע"ה–2015. לפני למעלה מארבע שנים חוקקה הכנסת הוראת שעה לתקופה של שנתיים שקבעה כי במכרזים לרכישת טקסטיל עבור מערכת הביטחון והמשרד לביטחון פנים תינתן העדפה לרכישה של טקסטיל מתוצרת הארץ. מכוח הוראת השעה הותקנו תקנות שאפשרו את הפעלת ההסדר. לאחר תום תקופת הוראת השעה היא הוארכה בשנתיים נוספות. לפני כשבועיים פקעה הוראת השעה. הצעת החוק הזאת מבקשת לחוקק מחדש את הוראת השעה.
הפעם, כדי שלא ניכנס לשנתיים ושנתיים, ואז זו כנראה הייתה מעין נבואה שאחרי שנתיים מתחלפת ממשלה, אז עכשיו עושים את זה לחמש שנים; יכול להיות שגם זה איזה רמז שהממשלה הזאת תהיה אולי חמש שנים, אי-אפשר לדעת. אבל בכל אופן, הפעם אנחנו עושים את זה לחמש שנים.
שוב, לנוכח העובדה שהתקנות שהותקנו מכוח הוראת השעה המקורית פקעו, קובעת הצעת החוק כי תוך 30 יום מיום שהוראת השעה תיחקק מחדש, אני מקווה מהיום, תביא הממשלה תקנות חדשות לאישורה של ועדת החוקה, חוק ומשפט. אבל אנחנו מכירים ויודעים שהלוואי שזה יהיה תוך 30 יום, ו-30 יום יכולים ליפול בפגרה, ומה יקרה בינתיים? ואז, אפילו אם יביאו בעוד 30 יום, מה יקרה ב-30 יום האלה? ואם לא יביאו, או שזה יהיה בפגרה וכו'? אז נישאר בלי תקנות. ובלי תקנות – כולם יודעים שהחוק לא קיים אם אין תקנות. לכן החלטנו, זה מופיע בחוק שאתם תאשרו, שכל עוד לא מוגשות תקנות חדשות אנחנו פועלים לפי התקנות הקודמות. כך שיש לנו חוק שאנחנו מאריכים אותו, פועלים לפי התקנות שהיו, וברגע שהמדינה תעביר אלינו את התקנות החדשות וועדת החוקה תתכנס ותאשר אותן, יוחלפו התקנות. כך יהיה לנו רצף מלא בחוק המכרזים הזה, שנותן את העדיפות לתוצרת הארץ בטקסטיל כשמדובר על משרד הביטחון והמשרד לביטחון פנים.
זהו. אני חושב שאין הסתייגויות ואין גם בקשות לרשות דיבור. לכן אני פונה לחברי שכולנו ביחד – זו הצעת חוק מצוינת, חברתית מאוד – שכולנו נאשר את זה. ושוב, יישר כוח לשלי, שדחפה, מובילה, ושיהיה לך כוח להמשיך הלאה בחוקים כאלה. אז תודה לך, והתודות, תוכלי אחר כך לעלות ולהגיד למי שצריך. תודה לך, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט.
אם כן, חברי הכנסת, כפי שאמר יושב-ראש הוועדה, אין הסתייגויות, אין בקשות דיבור, ואנחנו נוכל לעבור להצבעה בקריאה שנייה. נא לשבת.
אני עובר להצבעה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע – הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 24 – הוראת שעה).
הצבעה מס' 2
בעד סעיפים 1–2 – 23
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
23 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי החוק אושר בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי שמעוניין יכול להצביע – מי בעד? מי נגד? בבקשה.
הצבעה מס' 3
בעד החוק – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 24 – הוראת שעה), התשע"ה–2015, נתקבל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, 21 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 24 – הוראת שעה), התשע"ה–2015, אושרה כנדרש בשלוש קריאות.
ולכן אוכל להזמין את יוזמת החוק, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, לפרק התודות לכל אלה שעסקו במלאכה. בבקשה, גברתי.
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חייבת לומר שזה החוק ה-47 במספר שחוקקתי, ושום חוק שלי לא עבר במהירות כל כך כל כך גדולה. המהירות הזאת נדרשה כיוון שלו פג תוקף החוק, אותם 1,200 עובדים – ואפילו יותר, במעגלים השניים – שמתפרנסים בזכות החוק הזה, היו יכולים להיות מושלכים לרחוב. החוק הזה, כפי שאמר יושב-ראש הוועדה, מייצר העדפה של תוצרת הארץ במכרזים של המשטרה, שירות בתי-הסוהר, כוחות הביטחון, צה"ל כמובן, גם אם ההצעה הישראלית יקרה ב-50%. זה חוק כלכלי, זה חוק מוסרי, זה חוק נדרש כדי להציל את פרנסתם של בני-אדם שלא היו מוצאים פרנסה חלופית לו מקום העבודה שלהם היה נסגר.
אני רוצה להודות בראש ובראשונה, על מהירות השיא שבה החוק הזה עבר, ליו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, שהפגין אכפתיות רבה מאוד וקבע ישיבות מעכשיו לעכשיו, והבין את הנחיצות, וניהל ביעילות וברגישות את הישיבות. תודה גדולה לסיגל ואג, מנהלת ועדת החוקה, חוק ומשפט, שעשתה בייביסיטר לחוק הזה באופן צמוד ביותר.
<שר הפנים סילבן שלום:>
דורית ואג.
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
סליחה – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
דורית ואג וסיגל קוגוט.
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
כן, כן, סליחה, סליחה, דורית ואג.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הן עשו בייביסיטר בתורנות, לכן – כל כך מהר.
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
עברתי עכשיו לשורה השנייה, לסיגל, אבל תודה גדולה לדורית ואג, מנהלת הוועדה היקרה, שדאגה לחוק הזה כאילו מדובר בתינוק שהיא רק ילדה זה עתה. רדפה אחרי, קבעה מועדים, שכנעה וכן הלאה. אז באמת תודה רבה. וגם כמובן לסיגל קוגוט, היועצת המשפטית, ולעורך-הדין אלעזר שטרן שליווה אישית את החוק, וגם לאפרת חקאק, נועה ברודסקי-לוי, ניצן רוזנברג וגור בליי, כולם מהלשכה המשפטית. וליועצי הפרלמנטרי המוכשר תומר קרמרמן, שעבד על החוק מצד הלשכה שלי.
אני רוצה להודות גם לכל חברי ועדת שרים לחקיקה, שתמכו פה אחד בחוק הזה. לא הזכרתי את שותפי לחוק, כי השארתי את הדף הזה על השולחן, אבל אני רואה כאן את חבר הכנסת מאיר כהן – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
מרדכי יוגב, משה גפני, יצחק וקנין ומאיר כהן.
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
יפה. אז אני מודה לכולם. הפריסה הרחבה של חברי הכנסת מכל סיעות הבית מעידה על הקונסנזוס העמוק סביבו.
ועוד תודה אחרונה, ליו"ר ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני, שבסבב הראשון של החוק – אני חייבת לספר סיפור קטן של מאחורי הקלעים: כשלא הצלחנו בשום פנים ואופן לשכנע את האוצר לתמוך בהצעת החוק, על פני הרבה מאוד זמן, כינסת את כולנו בחדר האחורי של ועדת הכספים והמתקת סוד עם אנשי האוצר, ואמרת להם: אם תתמכו בחוק, אני אשיג לכם את התמיכה של שלי בשינוי החוק לעידוד השקעות הון. מה שהם לא ידעו זה שאני תומכת בחוק הזה ממילא, ומכרת להם סחורה שכבר הייתה מכורה. אבל הם מאוד התלהבו מהרעיון, ובתמורה תמכו בחוק הצודק הזה. זה מה שנקרא כישורים פרלמנטריים עילאיים. אז אני מאוד מאוד מודה לך.
בעיקר צריך לזכור שהחוק הזה מבטיח פרנסתם בכבוד, אם כי בשכר דל, של בני-אדם, ובסופו של דבר אחד היסודות של כבוד האדם וחירותו הוא פרנסה בכבוד, ועל זה עמלנו. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ ושאר היוזמים. גם זכינו בחוק טוב וגם זכינו בחשיפה של מאחורי הקלעים של העבודה הפרלמנטרית.
<הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 47 – הוראת שעה), התשע"ה–2015>
[מס' כ/599; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' 1915; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הסעיף הבא הוא הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 47 – הוראת שעה), התשע"ה–2015, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן. בבקשה, אדוני.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
ברשותך, יש לי גם עוד שתי הצעות עם הצבעה. אתה רוצה שנעשה את זה אחרי הדיון הזה או לפני?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כן, לפי סדר-היום אתה יכול להציג – אומנם רשומה לי אחת: הודעת ועדת הכנסת להקמת ועדה מיוחדת.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
לא, יש לי שתיים שלא רשומות בסדר-היום.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
לא, אז אנחנו נעשה מזה סעיף נפרד, לא נבלבל את חברי הכנסת.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
בסדר.
לגבי הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 47 – הוראת שעה), התשע"ה–2015, קריאה שנייה ושלישית – אני מתכבד להציג בפני חברי הכנסת את החוק, את הצעת החוק. חוק יסודות התקציב קובע כי תקציב משרד הביטחון יידון בוועדה משותפת לוועדת הכספים ולוועדת החוץ והביטחון. לפי תקנון הכנסת, ועדת הכנסת בוחרת את יושב-ראש הוועדה המשותפת מבין חברי הוועדה ששמה נזכר ראשון בחוק המסמיך, כלומר ועדת הכספים. מוצע לקבוע, כהוראת שעה לשנתיים, כי יושב-ראש הוועדה המשותפת יכול שיהיה מבין חברי ועדת הכספים או מבין חברי ועדת החוץ והביטחון, כפי שתקבע ועדת הכנסת, כך שתינתן לוועדת הכנסת האפשרות שהייתה לה בעבר להפעיל שיקול דעת מי ימונה ליושב-ראש הוועדה המשותפת מבין חברי שתי הוועדות, בהתחשב בבקיאות בענייני תקציב המדינה מחד ובהיכרות עם מערכת הביטחון מאידך.
ההצעה אושרה פה אחד גם בקריאה הראשונה וגם בוועדת הכנסת, ואבקש את אישורה של הכנסת בקריאה השנייה והשלישית. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דוד ביטן. כאמור, אין הסתייגויות, אין גם בקשות דיבור.
הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 47 – הוראת שעה), התשע"ה–2015, קריאה שנייה – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד סעיף 1 – 19
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בעד – 19, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 47 – הוראת שעה) עברה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצביע בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע.
הצבעה מס' 5
בעד החוק – 19
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 47 – הוראת שעה), התשע"ה–2015, נתקבל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בעד – 19, נגד – אין, אין גם נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 47 – הוראת שעה) אושרה כנדרש בשלוש קריאות.
<הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה מיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ה–2015>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מתכבד להזמין פעם נוספת את יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן למסור למליאה הודעות. אני מבין מיושב-ראש ועדת הכנסת שיש צורך בהצבעה לאחר מסירת ההודעה.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
אני מתייחס להצעת ועדת הכנסת להקים ועדה מיוחדת לפי סעיף 108 לתקנון הכנסת. שם הוועדה: הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ה–2015.
סמכויות הוועדה: הוועדה תכין לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ה–2015.
הרכב הוועדה: הוועדה תהיה בת 13 חברי כנסת. לסיעת הליכוד, שני נציגים – חברי הכנסת דוד ביטן ויואב קיש; לסיעת המחנה הציוני, שני נציגים – חברי הכנסת איציק שמולי ודניאל עטר; לסיעת הרשימה המשותפת, נציג אחד – חבר הכנסת יוסף ג'בארין; לסיעת יש עתיד, נציג אחד – חבר הכנסת מאיר כהן; לסיעת כולנו, שני נציגים – חברי הכנסת אלי כהן ורועי פולקמן; לסיעת הבית היהודי, נציג אחד – חבר הכנסת ינון מגל; לסיעת ש"ס, נציג אחד – חבר הכנסת יואב בן צור; לסיעת יהדות התורה, נציג אחד – חבר הכנסת אורי מקלב; לסיעת ישראל ביתנו, נציג אחד – חבר הכנסת רוברט אילטוב; לסיעת מרצ, נציג אחד – חבר הכנסת עיסאווי פריג'; יושב-ראש הוועדה יהיה חבר הכנסת אלי כהן, אבל זה יועמד להצבעה בוועדה.
אבקש את אישורה של הכנסת להצעה זו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דוד ביטן. אם כן, יש צורך בהצבעה.
חברי הכנסת, מי בעד ההודעה, מי נגדה? נא להצביע.
הצבעה מס' 6
בעד הצעת ועדת הכנסת – 18
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה מיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ה–2015, נתקבלה.
<היו"ר שי פירון:>
תודה רבה. 18 הצביעו בעד, אפס הצביעו נגד ואפס נמנעים. ההצעה עברה.
<הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת>
["דברי הכנסת", חוב' זו, עמ' 2157; חוב' י"ב, עמ' 1959]
<היו"ר שי פירון:>
הודעה נוספת ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן, בבקשה.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
דוד, לא מבינה למה אתה יורד. פשוט תעמוד – – –
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
מה אני אעשה, צריך ללכת להצביע.
<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>
תגיד שיוסיפו אותך לפרוטוקול.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
– – –
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
זה יפה שאתה חש אחריות להצביע למרות – – –
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
כן, כן. יש לי שתי הצעות, בשתיהן הצבעה. אני אקריא את הראשונה ואחר כך את השנייה.
החלטה ראשונה: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הכנסת החליטה בישיבתה ביום שני, כ"ו בתמוז התשע"ה, 13 ביולי 2015, להעביר את הצעת חוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה (תיקון מס' 7) (הקמת הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית), התשע"ה–2015, לוועדת הכלכלה. יושב-ראש ועדת הכספים ביקש להעביר את ההצעה הנ"ל מוועדת הכלכלה לדיון בוועדת הכספים.
ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את ההצעה האמורה מוועדת הכלכלה לדיון בוועדת הכספים.
<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>
איפה היא?
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
זה בהסכמת יושב-ראש ועדת הכלכלה.
<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>
בהסכמה? תודה רבה.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אבל כתוב כאן – – –
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
לא, זה לא שם.
<היו"ר שי פירון:>
זה הוספה לסדר-היום.
אנחנו ניגש להצבעה. בבקשה, חברים, מי בעד, מי נגד – יצביע.
הצבעה מס' 7
בעד הצעת ועדת הכנסת – 18
נגד – 1
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה (תיקון מס' 7) (הקמת הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית), התשע"ה–2015, מוועדת הכלכלה לוועדת הכספים נתקבלה.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
– – –
<היו"ר שי פירון:>
אנחנו נוסיף את חבר הכנסת ביטן אחר כך. הספקת, לא הספקת, בסדר.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
תוסיף אותי, בבקשה.
<היו"ר שי פירון:>
18 חברים הצביעו בעד, נוסיף את חבר הכנסת ביטן. אדוני, אני מבקש להוסיף – – –
<קריאות:>
– – –
<היו"ר שי פירון:>
יש לי כל מיני פתרונות בעניין. אם תיגש אלי אחרי, אני אסייע לך.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
שי, תן לו, דחילק.
<היו"ר שי פירון:>
כן. 19 הצביעו בעד, אחד נמנע ואפס נמנעים. ההצעה עברה.
<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>
אחד נגד.
<היו"ר שי פירון:>
אחד נגד, סליחה. לא נמנע. סליחה, אני מתנצל.
הודעה נוספת.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
הודעה נוספת, גם כן עם הצבעה.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הכנסת החליטה בישיבתה ביום שלישי, כ"א בתמוז התשע"ה, 8 ביולי 2015, להעביר את הצעת חוק ההתיישנות (תיקון – השעיית מירוץ תקופת ההתיישנות), התשע"ה–2015, לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט ביקש להעביר את ההצעה הנ"ל מהוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה – –
<היו"ר שי פירון:>
אם אפשר בבקשה מהחברים שם.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
– – ולהעביר את ההצעה האמורה מהוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט.
אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו.
<היו"ר שי פירון:>
חברים, אנחנו נצביע שנית. מי בעד – יצביע. מי נגד? מי נמנע? בבקשה. רק רגע.
<קריאה:>
מה ההצעה עכשיו?
<קריאה:>
להעביר לוועדת חוקה. זה גם הייעוץ המשפטי שקיבלנו.
<קריאה:>
בסדר, אנחנו בעד.
<היו"ר שי פירון:>
אפשר להצביע. בבקשה.
הצבעה מס' 8
בעד הצעת ועדת הכנסת – 17
נגד – 1
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק ההתיישנות (תיקון – השעיית מירוץ תקופת ההתיישנות), התשע"ה–2015, מהוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר שי פירון:>
אם כן, 17 הצביעו בעד, אחד הצביע נגד, אפס נמנעים. אני קובע שההצעה הזו גם היא עברה וזה אושר.
<הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 159) (הגבלת תשלום בעד טיפול בתביעה), התשע"ד–2014>
[מס' כ/568; "דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' 1545.]
<היו"ר שי פירון:>
אם כן, הסעיף הבא הוא הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה – – –
<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>
ההודעה כבר הייתה, עכשיו יש רק הצבעה – לדעתי.
<היו"ר שי פירון:>
סליחה?
<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>
ההודעה הייתה לפני שבועיים, אדוני – –
<היו"ר שי פירון:>
כן, אבל צריך הצבעה.
<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>
– – עכשיו זה רק הצבעה על ההודעה.
<היו"ר שי פירון:>
כן, כן. אני אומר, הצבעה על הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 159) (הגבלת התשלום בעד טיפול בתביעה). אני מבקש להזמין את יושב-ראש הוועדה, בבקשה.
<אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
– – –
<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>
אתה לא צריך – – –
<היו"ר שי פירון:>
לא צריך? רק הצבעה? בסדר גמור.
<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>
זה רק הצבעה, אדוני. זה מה שניסיתי לומר לך.
<היו"ר שי פירון:>
תודה רבה לך, אני באמת שמח על העזרה שאתה מגיש לי.
אנחנו נצביע. בבקשה, חברים.
הצבעה מס' 9
בעד הודעת הוועדה – 15
נגד – 1
נמנעים – אין
הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 159) (הגבלת התשלום בעד טיפול בתביעה), התשע"ד–2014, נתקבלה.
<היו"ר שי פירון:>
אם כן, הצבענו על ההצעה הזו. 15 הצביעו בעדה, אחד הצביע נגד, אין נמנעים. גם ההצעה הזו עברה.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
סליחה, סליחה. אני הצבעתי בטעות בעד, אני רציתי להימנע.
<היו"ר שי פירון:>
להימנע. אז אני מבקש, אם אפשר בבקשה: חברת הכנסת רויטל סויד רצתה להימנע – לפרוטוקול.
<קריאה:>
– – –
<הצעה לסדר-היום>
<שכונת-הארגזים בדרום תל-אביב>
<היו"ר שי פירון:>
הנושא הבא, הצעה לסדר-היום מס' 715: שכונת-הארגזים בדרום תל-אביב, של חבר הכנסת אורן אסף חזן – בבקשה, אדוני. חבר הכנסת אורן אסף חזן. תראו מה קורה פה. חבר הכנסת אורן אסף חזן, אני קורא לך לבוא להציע הצעה לסדר-היום. אני קורא לך פעם אחר פעם.
<קריאה:>
הוא לא שומע – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני קצת חולה, אני לא שומע, אני מתנצל.
<היו"ר שי פירון:>
ואיה סגן שר האוצר, חברים? איה סגן שר האוצר, אדוני המזכיר?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אם הוא לא פה, אין מה להעלות את ההצעה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
גם אין שר, אדוני. גם אין שר.
<היו"ר שי פירון:>
כן. את זה התבקשתי לאשר באופן חריג בשל ישיבת הקבינט שאליה נקרא השר שלום, ואישרתי את העניין.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אם הוא לא פה, אנחנו נזיז את זה למועד אחר. כי גם הבנתי שיש להם תשובה, אז אין טעם לדון – – –
<היו"ר שי פירון:>
אני יודע שסגן השר כאן, אז אולי – – –
<קריאה:>
הוא עולה.
<היו"ר שי פירון:>
את יודעת שהוא עולה?
<קריאה:>
כן.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אנחנו נמתין לו.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
מי עולה? אדוני היושב-ראש, מי עולה?
<היו"ר שי פירון:>
סגן שר האוצר, חבר הכנסת איציק כהן. אפשר לשיר בינתיים שירה בציבור.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
חשבתי, הוצאת לי את המילים מהפה.
<היו"ר שי פירון:>
אתה רוצה שנארגן?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
הבעיה היא שאני ושירה לא, זה, וגם התקרה פה לא תעזור לגשם שירד עם השירה שלי. מה שלומך, אדוני היושב-ראש, איך אתה מרגיש היום?
<היו"ר שי פירון:>
אני מרגיש מצוין.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
הנה, בבקשה, רק דיברנו.
<היו"ר שי פירון:>
הגיע. בבקשה.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
חיכינו לך, כבודו.
<היו"ר שי פירון:>
חשבנו כבר לארגן שירה בציבור, אדוני.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
התחלנו לעבוד על התווים.
<היו"ר שי פירון:>
פיוטים, משהו, בקשות. בבקשה, אדוני, תתחיל.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, סגן השר – –
<היו"ר שי פירון:>
חבר הכנסת ביטן, אני מתנצל – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – חברותי וחברי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על נושא שהוא קצת פחות מעניין, לעתים רחוק מהעין, בעיקר רחוק מהלב של רבים. אני רוצה לדבר על תושבי שכונת-הארגזים. לפני 16 שנה בערך פורסם מכרז על-ידי מינהל מקרקעי ישראל ועיריית תל-אביב. במכרז הזה פורסם והוחלט שכנגד פיצוי הולם והוגן תפונה השכונה עד שנת 2006. במכרז זכו שתי חברות.
בואו נניח לרגע את העובדה שרובם המכריע של תושבי השכונה, שנולדו, גדלו וחיו בה במשך למעלה מ-60 שנה, כלל לא ידעו על המכרז הזה, לא היו שותפים לו. הכול נעשה – אני לא רוצה להגיד במחשכים, אבל בדרך כזאת שהם לא רק לא היו שותפים – על ידיעתו – הם גם לא יכלו לעמוד בקריטריונים כי הם לא היו שותפים לקריטריונים. אפשר להגיד, תרתי משמע, שהמכרז מכר את תושבי השכונה יחד עם הקרקע. הפרידו את התושבים והשליכו אותם לציפורניים החמדניות של יזמי נדל"ן – דבר שקורה חדשות לבקרים במדינת ישראל.
<היו"ר שי פירון:>
חברים, אני רוצה שכולם יקשיבו.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
באותה שעה זה קורה גם בצפון העיר, בנווה-עמל. שם יש אנשים שמוכנים לקבל פינוי ופיצוי, מוכנים לקבל גם סכומים פעוטים וזעומים, רק שתהיה להם קורת גג, וגם שם היזמים עושים כל מה שניתן כדי להתעלם.
מאז שהיזמים זכו במכרז הפכו חיי התושבים בשכונת-הארגזים לסיוט מתמשך. התושבים חיים באי-ודאות. אני רוצה להזכיר עוד פעם שמדובר בקרוב ל-15 שנה. רשות מקרקעי ישראל שבה והאריכה את תנאי המכרז, האריכה את הסכמי הפיתוח מעבר לתקופה הקצובה, וככה זה קורה כבר למעלה מתשע שנים. הארכות הסכמי הפיתוח מהוות פגיעה קשה ביותר בתושבים, גורמות להם לסבל מתמשך ולחיים באי-ודאות, כמו שדיברנו. מספר לא מבוטל של תושבים עם השנים גם הלכו לעולמם. כנראה יש מישהו ששוב, כמו דברים אחרים אצלנו בחברה, זה נוח לו, ואותם תושבים שהלכו לעולמם לא זכו להגיע למנוחה ולנחלה.
לפני כמה שנים קרה דבר מפתיע: באופן לא ברור, יש לומר אולי אפילו בניגוד לחוק, מכרו היזמים שזכו במכרז, בהסכמת רשות מקרקעי ישראל, את החלק הדרומי במתחם, חלק של כ-550 יחידות דיור. הם מכרו את זה לחברת "אלעד" שבבעלותו של יצחק תשובה; אני מניח שרובנו מכירים את האדון. ואף שתשובה לא השתתף בכלל במכרז, לא היה חלק ממנו, אני חושב שאפילו לא קרא אותו, שלא לומר היה שותף מלא לפרויקט, היום הוא שותף מלא לפרויקט, והוא האיש שמחזיק דה-פקטו, בפועל, בשכונת-הארגזים.
חברים, מדובר בשערורייה ציבורית. מדינת ישראל מפקירה בצורה הזאת מאות משפחות מוחלשות, ובאה בעיקר לידם ולטובתם של היזמים; למעשה נותנת להם יד חופשית לעשות כרצונם בשכונת-הארגזים, הכול בשם המכרז, טוהר המידות, ומכוח המדינה. בימים אלה ממש מתוכננת סלילת כביש ברוחב 32 מטר ובגובה של 2 מטרים. הכביש יעבור מעל בתיהם של חלק מהתושבים, יחצה את השכונה, ויקבור דה-פקטו, בפועל, חלק מהשכונה מתחתיו. זוהי אותה הזנחה שיטתית שהתחילה בתנאי המכרז, בקריטריונים, בזילות שנמשכת כמה שנים. הגיע הזמן שמישהו יבין שמדובר פה בסכנת נפשות של ממש.
אני רוצה לציין – יש משפחות שזכו לפיצוי בבית-המשפט כבר בשנת 2005. למרות שהפינוי היה במתווה של פינוי-פיצוי, תחת מעטה של פינוי-פיצוי הוגן, היום ישנן משפחות רבות שכבר התפנו, אף שהתנאים של בית-המשפט קבעו שהן יתפנו רק כנגד תשלום שיעבור לחשבון הבנק שלהן. בגלל הסחבת, בגלל הלחצים, בגלל המעטה שהמדינה נתנה ליזמים ולקבלנים בפועל, אותן משפחות עזבו, כ-60 משפחות במספר, ויש לומר בצורה חדה וברורה: לא קיבלו שקל. אף אחד לא אוכף את הדבר הזה, אף אחד לא מגבה אותן, הפיצויים לא הופקדו, והדבר הזה עובר לסדר-היום, והגיע הזמן לעשות לזה סוף.
חברים, גם בעובדה שהקבלן העביר את הזכויות – אבל הוא העביר רק את הזכויות, לא את החובות בכלל. הוא כאילו בא ואמר: יש לי מכרז, יש לי קרקע, ניתן לבנות עליה אלפי יחידות דיור – כ-550, אפשר להרחיב שם גם ל-1,500 – אבל בפועל שכח לציין פרט קטן וודאי: ישנן משפחות רבות שגרות שם עשרות שנים, משפחות טובות, משפחות שמשלמות – אנשי חינוך, אנשי צבא, אנשי ביטחון, אנשי רפואה, אנשים מהשירות האזרחי, אנשים שמשלמים מסים, אנשים שמשלמים מים, ארנונה וחשמל. יש לומר בצורה ברורה: אנשים ללא דופי, אזרחים שווים לכל דבר ועניין. אבל את הדבר הפעוט הזה בחר אותו קבלן – אולי מטבע בצע כסף, אולי מפרטים שמתגלים עם השנים, שייתכן שהוא בכלל נקלע לחובות ונמצא בהליכים של פירוק ופשיטת רגל – בחר למכור רק את הזכויות של הקרקע, ללא התחשבות בכלל בתושבים.
בפועל, לפני כמה חודשים התחילה בנייה של שלוש מגדלים – –
<היו"ר שי פירון:>
שלושה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
שלושה מגדלים. כן, אני בדיוק – חוץ מזה אני ספרתי.
<היו"ר שי פירון:>
אני מקשיב.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
בסדר גמור. – – בני שבע-עשרה קומות.
<היו"ר שי פירון:>
שבעה-עשר.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
זה היה בכוונה, הרמתי לך להנחתה. אנחנו צריכים להמשיך בסדר.
וחמור מכך, ישנן דירות שנמכרות על הנייר, החברה של תשובה מוכרת דירות על הנייר, במקומות שבהם ישנם עדיין בתים של אנשים ממשפחות ותיקות שגרות שם.
אני רוצה לשאול כמה שאלות: אין שום גוף מטעם המדינה שמפקח על הדברים האלה? אין שום כלי או דרך לפקח על מינהל מקרקעי ישראל, על המכרזים, לבקר את המכרזים? הייתכן שיצא מכרז כבר בשנות ה-90 על שכונת-הארגזים, הוא מתגלגל עד היום ולאף אחד זה לא מפריע?
צריך שיהיה מי שיבדוק שכל פינוי-פיצוי ייעשה ללא עוול לתושבים. צריך לוודא שהקבלן לא עושה מחדלים חוזרים ונשנים. לא ייתכן שאנחנו, כשליחי הציבור, נגבה את המדינה, והמדינה, בדרך של העלמת עין, נותנת לקבלן פרטי סמכויות של מדינה שלמה. הלכנו לאיבוד? אולי אותו קבלן התמודד בבחירות ולא שמנו לב? אולי הצבענו פה בשקט בשקט על העברת סמכויות של המדינה לידיהם של קבלנים פרטיים?
בהתקשר לשכונה עצמה, תוקף המכרז הוארך, כמו שאמרתי, כמה פעמים, למרות שבפועל הקבלן במשך כעשור לא ביצע שום פעולה לטובת שיקום השכונה – לא בנה, לא פיצה, לא העריך, לא ניקה. גם בשעה שהיו פסקי-דין שקבעו שהקבלן צריך לפצות, צריך לעשות את השלב הזה של העברת הפיצויים, לא קרה שום דבר. אם כך, אני בא ושואל, ומקווה לקבל גם תשובה: על סמך מה הוארך לו המכרז שוב ושוב ושוב – חוץ ממה שנראה לעין: על סמך טוב לבם וחולשתם של התושבים?
היום אנחנו למדים שהקבלן גם מכר, כמו שאמרתי, את הזכויות בשכונה. הוא מכר אותן ליצחק תשובה. האם בכלל ניתן לסחור במכרז? מתוקף מה? מאיזו זכות? כל עוד לא הושלם הפינוי והפיצוי של התושבים, איך ייתכן שאנחנו נותנים לו לסחור במכרז עצמו? אדם זוכה במכרז, לא עומד בתנאים ומעביר אותו, ואנחנו מחרישים.
אם מטרת הפינוי והבינוי הייתה לראשונה לשקם את שכונת-הארגזים, לעזור לתושבים הוותיקים שם, איך יוצא שבפועל אחרי 16 שנה תנאי המכרז השתנו, הוארכו, ובפועל נוצרה מציאות שהתושבים הוותיקים מצאו עצמם – וחלקם ימצאו את עצמם בקרוב מאוד – ללא שום דיור חלופי, כשבאותו זמן, כשני מטר מביתם נבנים מגדלי ענק על-ידי קבלן שבכלל לא היה שותף למכרז המקורי?
אני רוצה להגיד דבר אחד, ובזה לסיים: כשאותם תושבים פונים לקבלן שזכה ונמצא ומחזיק היום בפועל בקרקע, בזכויות שלה, הם נתקלים פעם אחר פעם בחסמים, בהתעלמות ובתשובה אחת: חברים, אני קניתי את זכויות הקרקע אבל אני לא לקחתי על עצמי את ההתחייבויות. תפנו לקבלנים המקוריים שזכו במכרז.
בזה אני מסיים. מדינת ישראל – הגיע הזמן שתפסיק לשים לב רק לצפון תל-אביב, תפסיק לשים לב רק לקיסריה, להרצליה-פיתוח, לאיפה שלאנשים יש ממון רב להתעמת עם החסמים, עם הביורוקרטיה, עם עורכי-דין מפולפלים. הגיע הזמן שנתחיל לשים לב ולשנות את המציאות גם לאותם אנשים שקמים בבוקר לעבודה, חלקם קשי-יום אבל רובם, כמו שאמרתי, ללא דופי, עושים הכול כדי להביא פרנסה הביתה, ויותר מכול – כדי שתהיה קורת גג מעל ראשם, מעל ראש ילדיהם ובני משפחותיהם. האם זו דרישה גדולה מדי?
אני רוצה גם לציין את חבר הכנסת יוסי יונה, שהצטרף אלינו, שעוזר להוביל את המאבק – –
<היו"ר שי פירון:>
ניתן לו אחר כך להתייחס, אחרי תשובת סגן שר האוצר.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – מוביל ביחד את המאבק, מאבק מאוד מאוד קל ופשוט: חברים, יש מדינה, יש לה סמכויות, מי החוצפן שבזילות כזאת מעביר את הסמכויות לידם של קבלנים פרטיים? האם אנחנו מתביישים? אנחנו מפחדים להתמודד עם כמה לוביסטים שידפקו לנו על הדלתות? עם אותם שדלנים שינסו לשכנע אותנו בפנים מחויכות שהכול פה טוב, וייבנו גנים ועצים ופרחים והשכונה תהיה יפה? אבל מה עם אותם עשרות אנשים, אזרחים?
אני מזכיר שלפני 60 שנה, כשהיה פה קשה והיו פה פרעות, ההורים שלהם, הסבים והסבתות שלהם, באו ועשו את המאמץ כדי ליישב את הארץ, כשם שאותם מתיישבים עושים את אותו מאמץ, את אותה שליחות ציבורית, את אותה שליחות אמיצה של ציונות בהתיישבות היום. אל לנו – לבריאות, אדוני היושב-ראש. אומרים שעוד כמה פעמים כאלה ומגיע המשיח, אומרים 13 ברצף, אז בכבוד.
<היו"ר שי פירון:>
אני עובד על זה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אסיים ואומר: חברים, מספיק לחייך, מספיק להיות נחמדים, מספיק להתהדר בקוקטיילים ומסיבות מהודרות של קבלנים כאלה ואחרים. נבחרה פה ממשלת ימין, אבל מעל הכול היא ממשלה חברתית, ואנחנו נעשה את הכול בנושא הזה כדי להפריד את המחסה והמחסום שבין אופוזיציה לקואליציה, כדי לעזור לאזרחי ישראל באשר הם: בשכונת-הארגזים, בנווה-עמל, בבית-אל, ביתר ההתיישבות – גם באילת, גם בקריית-שמונה, וכן, גם בתל-אביב והרצליה. כולנו אזרחים שווים, ואף אחד, לא משנה כמה הכיס שלו עמוק, לא מורם מעל החוק. תודה רבה.
<היו"ר שי פירון:>
תודה רבה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. אני מזמין את סגן שר האוצר חבר הכנסת איציק כהן להשיב בשם הממשלה. אני בטוח שחבר הכנסת פרופסור יוסי יונה, שיעלה אחר כך, גם הוא יחזק את רצונו של חבר הכנסת אורן אסף חזן בעניין שכונת-הארגזים בבית-אל, אבל זה יבוא אחר כך.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
אכן, זה יבוא אחר כך.
<דניאל עטר (המחנה הציוני):>
אורן, בוא תסביר לפשוטי העם – – –
<היו"ר שי פירון:>
דני, הדיון הוא פה, לא שם. אתה, אל תהיה לי יושב-ראש חלופי.
<דניאל עטר (המחנה הציוני):>
– – – נשמע את סגן השר.
<היו"ר שי פירון:>
חשבתי: את סגן יושב-ראש הכנסת. בבקשה, אדוני.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
תודה, אדוני היושב-ראש, תודה, חברי, הצעתו של חבר הכנסת אורן אסף חזן – אביא לך את העובדות כפי שהן, מדויקות. לא נעים להגיד שפה נשמעו דברים – צריך להיזהר כשמטיחים האשמות, לבדוק את העובדות. על כל פנים, הרקע העובדתי, אוקיי?
<שרון גל (ישראל ביתנו):>
אגב, אדוני, שים לב, הם הבינו מה זה הימין האמיתי ובאו לשבת – – – שיהיה לך קל, לא תצטרך להתאמץ.
<היו"ר שי פירון:>
אני יכול לומר לך, חבר הכנסת שרון גל, שמתוך היכרות עם דני עטר, אם הוא הימין האמיתי שלך, אתה במקום לא טוב, שרון גל.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
מצבך לא טוב. מצבך לא טוב.
<דניאל עטר (המחנה הציוני):>
לא לא, זו דעתו של שרון גל – – –
<היו"ר שי פירון:>
מצבו של הימין במשבר גדול.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – – לא שלם הזהות שלו, אתה מבין?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
הנה, ראית מה שעשית? הוא קם וברח.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
זה גירוש דה-פקטו.
<דניאל עטר (המחנה הציוני):>
זו דרכו של שרון להגיד לי שהסתיימה הישיבה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אוקיי. אז בהתאם לעובדות, ידידי חזן, א. רשות מקרקעי ישראל פרסמה בשנת 1998 מכרז פינוי-בינוי לשכונת-הארגזים בדרום תל-אביב, כמובן, בשיתוף עם עיריית תל-אביב וחברת "מבני תעשייה". מטרת המכרז הייתה להקים שכונה חדשה עם תשתיות מודרניות; ב. מדובר בפרויקט מורכב, ובמהלך השנים התגלו קשיים לא מעטים, לרבות קשיים אובייקטיביים, בקשר למימושו; ג. היזם הזוכה התחייב לפצות את הזכאים לפינוי בהתאם לקריטריונים שבתנאי המכרז; ד. למכרז פורסמו – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
רק תוסיף שזה היה לפני עשור.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
מה?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
תוסיף שזה היה לפני עשור. אם נצמדים לעובדות, תיצמד אליהן עד הסוף.
<היו"ר שי פירון:>
הוא אמר זאת בפירוש, חבר הכנסת חזן.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
ד. במכרז פורסמה רשימה מנחה של הזכאים לפיצוי, וזאת בלי לגרוע ממחויבותו של היזם לפנות את כל השוהים במתחם, לרבות שוהים שלא כדין – ויש כאלה; ה. יובהר שלא המחזיקים הם הזכאים לפיצוי; ו. לפי תנאי המכרז, היזם קיבל ייפוי כוח מהיועץ המשפטי לממשלה, אך טרם הגשת התביעה כנגד בית אב העומד בתנאי הקריטריונים שבמכרז – להלן: זכאי – על היזם להציע לזכאי פיצוי של דיור חליף של דירה חדשה בת ארבע חדרים בפרויקט – –
<היו"ר שי פירון:>
ארבעה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
ארבעה חדרים. – – וכן סכום פיצוי נוסף של 50,000 דולר, או פיצוי כספי לפי קריטריונים שצורפו למכרז, לפי בחירתו של הזכאי; ז. חלק מן הזכאים בחרו לחתום על הסכם פינוי וקיבלו את הפיצוי האמור. חלק אחר מהזכאים בחרו לפנות לבתי-משפט – וזאת זכותם – כדי שידון בשאלת גובה הפיצויים; ח. הנהלת רמ"י – רשות מקרקעי ישראל – דנה בבקשות היזם הזוכה להאריך את הסכם הפיתוח, ולנוכח חשיבות המשכיות הפרויקט והמשכיות תנופת הבנייה המתקיימת דה-פקטו, המאפשרת בנייתן של מאות יחידות דיור בתל-אביב, היא האריכה אותו מעת לעת, וזאת לאחר דיון ענייני ומעמיק ושקילת מכלול השיקולים, לרבות החשיבות הלאומית בהגדלת היצע הדירות. כמו כן אישרה הנהלת מינהל מקרקעי ישראל העברת זכויות בחלק מהמתחם, וזאת בלי לפגוע באחריות היזם הזוכה לפנות את כל הזכאים לפינוי על-פי תנאי המכרז; ט. הנהלת רמ"י סבורה כי הארכת הסכם הפיתוח הכרחית להשלמת הפרויקט באופן המהיר ביותר, לטובת הציבור ותושבי העיר; י. יצוין כי כיום מצוי המתחם בתקופת בנייה מסיבית של מאות יחידות דיור בתל-אביב.
קצת על ההליכים המשפטיים – בטח התעניינת ואתה מתעניין. במסגרת הליכי הפינוי נדונה בערכאות בתי-המשפט השונות שאלת זכאותם של מספר משתכנים לפיצוי בהתאם לתנאי המכרז, וכן שאלת גובה הפיצוי. כך, לדוגמה, בת"א 26860/01 נדונה שאלת זכאותם של כמה משתכנים לפיצוי. בהליך האמור פסק בית-המשפט את סכום הפיצויים שעל היזם לפצות בו את המשתכנים. המשתכנים הגישו ערעור לבית-המשפט המחוזי, שנדחה – ערעור ע"א (ת"א) 2399/05, מאיר לוי נגד מינהל מקרקעי ישראל – וכן הגישו בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון, שנדחתה. למותר לציין כי אנו רואים בהחלטות בית-המשפט שניתנו מחייבות. יודגש שאין לאף גורם סמכות להורות שלא לפעול – איפה אתה? נעלמת לי, היית מולי.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
סימנתי לך – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אין לשום גורם סמכות להורות שלא לפעול לפי פסיקת בית-המשפט.
יצוין כי כיום מתנהלים הליכים משפטיים בעניין אופן הצמדת סכום הפיצויים שנפסק, נוכח חלוף הזמן ממועד מתן פסק-הדין, כעשר שנים. נוכח קיומם של הליכים תלויים ועומדים בעניין, כאמור, אנו סבורים כי ראוי שעמדת המדינה תימסר במסגרת ההליך המשפטי, ולא במסגרת ההצעה לסדר-היום – נוהל תקין.
בשולי הדברים יוער כי לפי טענת בא כוח היזם, גם לאחר שנפסק סכום הפיצויים האמור בערכאות המשפטיות, היזם הציע גם בימים אלה לאותם זכאים דיור חלופי בפרויקט, על אף מה שנפסק בפסק-הדין.
עוד נציין כי לא ברורה לנו כלל הטענה שנטענה בהצעה לסדר-היום של חבר הכנסת חזן, שלפיה בית-המשפט לא אכף את הפסיקה שלו. אין זה מתפקידו של בית-המשפט לדאוג לאכיפת פסקי-הדין. הצדדים רשאים כמובן לפנות ללשכות ההוצאה לפועל לשם מימוש האכיפה של פסקי-הדין, כשם שאכן נעשה בענייננו. למיטב ידיעתנו, מתנהלים הליכים בעניין מימוש ואכיפה של פסקי-הדין האמורים, התלויים ועומדים בפני לשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב.
אלה העובדות, ידידי, כפי שהובאו, לאשורן.
<היו"ר שי פירון:>
ולכן אדוני מציע להסיר את ההצעה מסדר-היום?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
להסיר את ההצעה מסדר-היום.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
כמה פרטים קטנים.
<היו"ר שי פירון:>
רגע, רק שנייה אחת. אני מבין שגם במפלגה שלכם עכשיו המנהג זה להגיד מה מקור השם יצחק. אבל עד אז, חבר הכנסת פרופסור יוסי יונה מבקש להתייחס גם הוא, אז נאפשר לו מן הצד, ואחריו – לחבר הכנסת דני עטר.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
דני עטר – – –
<היו"ר שי פירון:>
הימני.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
הפרגמטיסט.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
יפה, חבר הכנסת כהן.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
סגן השר – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אתם צוחקים על דני, אבל הוא ביקש ממני לבוא לשבעה לנחם את משפחת – – –
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
סגן השר, תודה על – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אני יכול לשבת?
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
אני לא יודע, היושב-ראש – – –
<היו"ר שי פירון:>
כן כן, הוא יכול לשבת, שלא יתעייף. הוא סגן שר, הוא עובד קשה. תן לו לשבת.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
כן.
<דניאל עטר (המחנה הציוני):>
אני יכול לעלות למעלה לדבר?
<היו"ר שי פירון:>
לא. אתה פרגמטיסט, תשב.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
אז קודם כול, אני רוצה להודות לך על התשובה המפורטת אך לא מספקת מבחינתנו. אני רוצה לציין עובדה אחת או שתיים. קודם כול, אני שמח שאתה עומד מולנו ואתה משיב על כך, כבוד סגן השר, כי אתה באמת נמנה עם המפלגה שמעלה על נס את השקופים, את אלה שבדרך כלל אנשים לא סופרים, ואני מקווה שלאחר דיון נוסף תראה שאכן נעשה לאנשים האלה עוול.
אם כל חטאת בהסדר המופרך באמת הזה, שהנה המדינה מוכרת קרקע או מעבירה במכרז קרקע ליזם יחד עם התושבים, משל הם עצמם חומר גלם. מה שחסר בהסדר הזה, כבוד סגן השר, זה שהמדינה כל הזמן הייתה צריכה לעמוד לצדם. היא זו שערבה לזכויות שלהם. משעה שהדבר הועבר אל היזם, הוא מתעמר בהם. כן, הוא מסרב להכיר במספר האנשים שזכאים לדיור שם, הוא מתמקח אתם על התנאים, למרות שצוין, כפי שאמרת, במכרז, שכך וכך מגיע להם. הדברים הללו, מבחינה מעשית, אינם מקבלים ביטוי.
אני מלווה את האנשים הללו מזה חודשיים. המצב שם באמת הוא נורא ואיום, והיום גם בונים על השכונה הזו, דבר שהוא מזוויע, מין איזשהו גשר שחוצה את השכונה מעל נשים זקנות, שבאמת המוצא האחרון שלהן זה פיסת הבית הזה, כדי לאפשר למשתכנים בגורדי השחקים להגיע מדרך משה דיין אל הבניינים האלו, כאשר הוא חוצה את השכונה בצורה הכי – – –
<היו"ר שי פירון:>
חבר הכנסת יונה, אני רק מבקש, אם תוכל, לקצר בבקשה.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
אני באמת מסכם זאת: אני מצר על העובדה שלא הוחלט – שאתה מציע להסיר את ההצעה הזאת ולא להביא אותה לדיון מעמיק יותר באחת מוועדות הכנסת. ואני מקווה שוב – לשיקול דעתך, כדי שכן יועבר.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
פרופסור יונה רוצה שנטפל בנדון בוועדה – אין התנגדות.
<היו"ר שי פירון:>
אין בעיה.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
כן, אנחנו נשמח מאוד. תודה.
<היו"ר שי פירון:>
אני מבקש להזמין את חבר הכנסת דני עטר, המכונה "הימני הפרגמטיסט", ביקשת גם אתה לומר משהו. הבנתי, חבר הכנסת עטר, שכשאתה עולה לדבר עכשיו זה תמיד בצמד עם שרון גל, אבל אני רואה שעלית לבד, אז בבקשה.
<דניאל עטר (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לפנות אליך, כבוד סגן שר האוצר: אומנם אני לא רוצה להתייחס לדברים שהוצגו על-ידי חבר הכנסת חזן והורחבו על-ידי יוסי יונה, אבל אני בהחלט רוצה לנצל את ההזדמנות: אתמול התקיים דיון כאן, באחת הוועדות, על כל מה שקשור לקריסה של רשת "מגה" ולהסדר המוצע. אני התייחסתי שם להסדר באופן כללי, לעובדה שזה מציל 6,000 עובדים, לתפקידה של ההסתדרות ולעובדה שטוב יעשה בנק הפועלים אם יקבל את ההסדר. האמת היא שזו הייתה גם רוח הדברים בוועדה, והתעוררנו הבוקר עם אותן כותרות בעיתונים על זה שהבנק דחה את ההסדר המוצע במסגרת הוויכוחים שההוא ישלם וזה יוסיף וזה יגרע, וכן הלאה וכן הלאה.
אני רוצה, ברשותך, לחדד, בהמשך לשיחות שלנו, הרבות בתקופה האחרונה: יש קבוצת אוכלוסייה מאוד מצומצמת של חקלאים, שמעבדים את האדמות שלהם, משקיעים את כל הונם בתהליך הגידול והייצור של אותו מוצר טרי שמונח על המדפים, כדי שכל אזרח במדינה יוכל לבוא לסופר ולקנות, גם ברשת "מגה" וגם ברשתות אחרות, לקנות מוצר טרי. ותמיד, איך שלא יהיה, איך שאנחנו לא מתייחסים, בכל סוג של זווית ראייה ופעולה, הגורם שהכי נדפק זה אותם חקלאים, שהפכו להיות שק החבטות של החברה הישראלית. אני לא מצליח להבין למה. אני לא מצליח להבין למה זה קורה, ולמה אנחנו, ואתם בממשלה – ואנחנו אתכם בעניין הזה – למה אנחנו לא מגינים עליהם? אלה אנשים שמיישבים את הנגב, שמחזיקים יום-יום, שעה-שעה, ברצועה, בסובב-עזה – את כל מה שמדינת ישראל צריכה לייצג הם מייצגים שם, בחיי היום-יום שלהם. זה נכון בגבול הלבנון, זה נכון ברמת-הגולן, זה נכון בבקעת-הירדן. 360 מעלות, מסביב לכל מדינת ישראל, מי שמחזיק את הגבולות האלה, מי שמאפשר לנו לדבר כאן בביטחון כזה ובשקט וברוגע, זה אותם חקלאים שאנחנו בכל הזדמנות חובטים בהם.
<היו"ר שי פירון:>
חבר הכנסת עטר, אני רק מבקש ממך – – –
<דניאל עטר (המחנה הציוני):>
אני מייד מסיים, ברשותך.
<היו"ר שי פירון:>
תודה. אין שום בעיה.
<דניאל עטר (המחנה הציוני):>
ואני חושב שדווקא אתה, עם כל כך הרבה רגישות והבנה של המצב הזה, ואני לא אומר את זה סתם כדי להחמיא לך, כי זה בדיוק העניין, אני מבקש ממך: קח את העניין הזה, תנסה לקדם אותו, תנסה לטפל בו. והאוכלוסייה הזו נושאת על גבה – משלמת המסים הכי טובה במדינה, משרתים בצבא ברמות הכי גבוהות שיכולות להיות, באחוזי הגיוס הכי גבוהים, ביחידות הכי טובות של הצבא, מתנדבים לשנת שירות באחוזים הכי גבוהים בחברה הישראלית. זאת אומרת, בכל פרמטר שאתה בודק את האוכלוסייה הזאת, שגרה בהתיישבות העובדת, המושבים והקיבוצים, אתה מוצא אותם ב-level העליון של תרומה למדינה. במקום שבו המדינה צריכה לבוא לטובתם, היא אף פעם לא נמצאת שם, ואני מבקש ממך – תהפוך את המגמה. תודה.
<היו"ר שי פירון:>
תודה רבה לחבר הכנסת דני עטר. על זה נאמר: "חזקה, שליח עושה שליחותו". מה רצית?
<קריאה:>
– – –
<היו"ר שי פירון:>
זה מוסכם גם על חבר הכנסת יונה?
<קריאה:>
כן, כן.
<היו"ר שי פירון:>
כן.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
לא צריך הסכמה, אבל בסדר, בגלל שהוא חבר.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
מוסכם.
<היו"ר שי פירון:>
אני שאלתי. אנחנו נעבור להצבעה, בהסכמה. אדוני, סגן שר האוצר, זה בהסכמתך?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אני חשבתי ועדה אחרת.
<היו"ר שי פירון:>
איזה?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
העבודה והרווחה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אנחנו יכולים לשכנע אותך שזה הפנים. אני יכול לנמק מדוע גם?
היו"ר שי פירון:
אז אני מציע הצעה כזו: אנחנו נצביע על העברה לדיון בוועדה, ולאחר מכן הדיון יוכרע מול ועדת הכנסת, בסדר? בסדר, חברים? פנים.
<קריאה:>
– – –
<קריאה:>
תצביע.
<היו"ר שי פירון:>
פנים. אוקיי, הוסכם.
מי בעד להעביר את הדיון בסוגיית שכונת-הארגזים, שבהמשך לדבריו של חבר הכנסת אורן אסף חזן – אני פשוט מושך זמן כדי שיוסי יונה יספיק להגיע למקומו. ניגש להצבעה, בבקשה. הדיון מועבר, אם נאשר את זה, לוועדת הפנים.
הצבעה מס' 10
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
<היו"ר שי פירון:>
לא. הם הסכימו: פנים. כן, הסכימו, אדוני המזכיר. הסכימו, הכול בסדר. תודה רבה. אני מודה לכם.
עשרה הצביעו בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים.
<דניאל עטר (המחנה הציוני):>
– – –
<היו"ר שי פירון:>
אם אפשר להוסיף את חבר הכנסת עטר – הוא לא שם לב – לפרוטוקול. את חבר הכנסת דני עטר ואת חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין בבקשה להוסיף לפרוטוקול. אני מודה לך. תודה רבה.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר שי פירון:>
הכרזה של סגן המזכיר – אדוני, בבקשה. בינתיים סגן שר האוצר יתפוס את מקומו לקראת השאילתות.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת המלצת הוועדה הציבורית לקביעת שכר ותשלומים אחרים לחברי הכנסת. תודה.
<היו"ר שי פירון:>
תודה רבה.
<שאילתות ותשובות>
<היו"ר שי פירון:>
אנחנו נעבור לשאילתות. השאילתה הראשונה – על-ידי חבר הכנסת מיקי לוי; שאילתה מס' 18. בבקשה.
<18. אי-הטלת קנסות בגין עבירה על החוק>
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, אדוני סגן שר האוצר, בהסכמים הקואליציוניים נקבע כי נציגי המשרדים הרלוונטיים, ובכלל זה משרד האוצר, יימנעו מהטלת קנסות על עמותות או מוסדות המקבלים כספי תמיכה ונמצאים כעוברים על החוק.
ברצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – מה הן ההצדקות לכך?
3. האם תורה על אי-הטלת קנסות בגין עבירות של גופים נתמכים?
4. האם מערכי הביקורת והפיקוח יוחלשו?
<היו"ר שי פירון:>
תודה רבה. אדוני, אתה מוזמן להשיב. בבקשה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי מיקי לוי, 1–4. השאילתה אינה מפנה למקורות שבגינם, כביכול, נכתבה הכתבה. זה לא מפנה לאן. מה המקור לשאילתה?
בחינות לנוהל נעשות מעת לעת. ככל שתיקון מסוים מגיע לכדי בשלות, יפורסם הנוהל להערות הציבור. בשלב זה, ידידי מיקי לוי, איננו עוסקים בבחינה של הנוהל בהיבטי השאילתה. יעני, כולו חכאיאת.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אני אנסה לחדד: האם עמותה, גוף שנתמך כספית על-ידי מדינת ישראל, וגילו שבגוף הזה מתבצעת עבירה, דהיינו דיווחו דיווח – ואזהר בדברי, אני לא אגיד שקרי, אבל לא נכון, ויש שם חשש לפלילים; לצורך העניין, אם אותו גוף אמור לקבל 5 מיליון שקלים, והוא קיבל בגלל דיווח מוטעה, או שהוא הטעה את גופי המדינה, 5.5 מיליון, האם יקזזו לו רק את ה-500,000 שקל ובזה יעברו לסדר-היום, או שהנושא ייבדק, ייבחן, ואותו גוף יבוא על עונשו?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
הלוא אתה היית סגן שר האוצר ואתה מכיר את הנוהל לא פחות מכל אחד אחר בבית פה, ואתה יודע שכשמתגלה דבר כזה יש הפסקת תקצוב מיידית. לפעמים הפסקת התקצוב גם לא כל כך מוצדקת, כי לפעמים בתהליכי הבדיקה בודקים, אבל כשזה מוצדק, כפי שאתה מציין, יש הפסקה מיידית ויש טיפול מיידי. יושב פה שר החינוך לשעבר, שיכול להגיד לך איך זה טופל. אני לא יודע מאיפה אתה מביא את הדברים האלה, ואתה מכיר את זה היטב, אתה היית שם, אתה ישבת על הכיסא הזה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אני הייתי שם. אבל זה מכיוון שיש סעיף בהסכמים הקואליציוניים שמאוד מאוד מדאיג אותי – אבל אני אעקוב אחרי העניין.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לא, זה לא. אני אמרתי לך, אם ייבדק הנוהל ויצטרכו לעשות בו שינויים, הוא יפורסם להערות הציבור. שום דבר לא נעשה במחשכים, הכול נעשה בפרהסיה, בשקיפות מלאה. ותאמין לי, אתה יכול לסמוך על התהליך שהוא תהליך הגון, ישר וטוב.
<היו"ר שי פירון:>
תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי ועל תשובת סגן שר האוצר. שאילתה נוספת, מס' 20, של חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אתה פעיל היום, מיקי.
<היו"ר שי פירון:>
הוא פעיל תמיד, אני חושב, אם אתה שם לב, אדוני סגן – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אני אחזיר לך בשמחות, מיקי.
<היו"ר שי פירון:>
חבר הכנסת לוי, אני רק רוצה שפשוט תאתגר את סגן שר האוצר ותספר לו כמה נאומים אתה נאמת בכנסת הקודמת, שיאמר: מתי יגיעו מעשי לידי מעשי חברי. כמה נאומים נאמת – – –?
<דניאל עטר (המחנה הציוני):>
הוא לא הפסיק לדבר בקדנציה הקודמת. את זה אני אומר לזכותו.
<היו"ר שי פירון:>
אתה לא היית פה. איך אתה יודע?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
384 נאומים.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
כמה?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
384.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
חז"ל היו אומרים: דבר מעט ועשה הרבה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
הייתי על הדוכן 384 פעמים.
<היו"ר שי פירון:>
בבקשה, אדוני.
<20. התניית תקציב למוסדות הפטור>
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי סגן השר איציק כהן – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אתה יכול להוסיף "ידידי", זה לא עולה כסף.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
כן, כן. חברי, אמרתי. – – בהסכמים הקואליציוניים נקבע כי תבוטל התניית תקציב למוסדות הפטור, מה שיבטל את ההבחנה התקציבית בין מוסד פרטי לממלכתי. לצורך העניין, על השולחן, כולנו מכירים את העניין, גם היושב-ראש – חוק נהרי.
רצוני לשאול:
1. האם נכון הדבר?
2. אם כן – מה הן ההצדקות להחזרת החוק?
3. מה הן ההערכות התקציביות לעלות תיקון החוק? כי מדובר במיליונים – עשרות או מאות מיליונים.
4. מה הוא המקור התקציבי לתיקון החוק?
5. כיצד תמנע פגיעה בבתי-הספר הממלכתיים ומעבר לבתי-הספר הפרטיים?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אני הייתי צריך לשאול מה היה ההיגיון שמונח ביסוד הרעיון לבטל את החוק. הלוא החוק הזה היה קיים. הוא בסך הכול בא לדאוג לילדי ישראל, שלא יישארו בלי קורת גג, בלי שולחן, בלי כיסא, בלי אחזקה, בלי אמצעי בטיחות. מה היה ההיגיון המעוות הזה לבטל את החוק הזה? זה בסך הכול בא לדאוג לילדי ישראל, שיקבלו את המינימום של המינימום. איך לא רעדה לכם היד כשחתמתם על ביטול החוק הזה?
אבל לשאילתה עצמה: 1–5. ככל שאכן תחליט הממשלה לתקן את חוק חינוך ממלכתי, התשי"ג, בהתאם לסעיף 62 בהסכם הקואליציוני, שנחתם ב-4 במאי 2015 בין סיעת הליכוד לתנועת ש"ס, נוסח סעיף 11א יוחזר להיות כפי שהיה לפני התיקון שנעשה בו בחוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013–2014), סעיף שאתה מכיר היטב, ולפיו רשות חינוך מקומית תשתתף בתקציבי מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים הפועלים בתחומה בשיעור יחסי להשתתפותה בתקציבים של מוסדות חינוך רשמיים דומים הפועלים בתחומה, בכסף או בשווה כסף. בסך הכול שוויון, צדק, צדק חברתי. לחלק השני – חלק מהרשויות המקומיות מקיימות סעיף זה כבר היום, אף שלא הייתה להם חובה חוקית לקיים זאת, וחלק מימנו זאת בעבר ויצטרכו לחזור ולממן זאת כפי שנעשה על-ידן בעבר. מה רע בזה, מיקי?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אני ממש מסכים אתך בכל התשובה שלך, מלבד דבר אחד. גם היושב-ראש – ידיעתו מורחבת וטובה הרבה יותר משלי, בהיותו – –
<היו"ר שי פירון:>
אבל הוא מנוע כיושב-ראש מלדבר, והוא יקפיד על – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
כן. – – בהיותו שר החינוך לשעבר. אני הייתי נכון לקבל את התשובה שלך אילו רק היה שם סעיף אחד קטנצ'יק – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
– – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – שכבר שר החינוך הקודם הגיע לסיכום עליו עם גורמי מפלגתך: ילמדו לימודי ליבה – ואני אחבק אתכם ואבוא על סיפוקי.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
מיקי, בוא נעשה איזשהו תרגיל אינטלקטואלי.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אוקיי.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
בוא ניקח בוגרי ישיבות שהחליטו – זהו, הוא כבר לא יהיה גדול הדור, הוא החליט לצאת ללימודים אקדמיים. הוא כל החיים למד בישיבה והוא הולך ללימודים. והשר מכיר את זה היטב. הוא הולך ללימודים אקדמיים. תראו איזה פלא, החבורה הזאת היא החבורה הכי טובה באקדמיה. אין מה לעשות. הם לא למדו ליבה, הם עשו השלמות ידע של תקופה מסוימת, והם השפיצים של האקדמיה. איך אתה מסביר את זה? מה, הוקוס-פוקוס? והם לא למדו. ובואו ניקח את אלה שלמדו ליבה ונעשה קבוצות השוואה, ותגיד לי. לא כולם, קח מדגם. למה אתם מדברים על דברים שאתם לא מבינים בהם? מיקי, אני מעריך אותך ומכבד אותך. בחורי ישיבה – יגיד לך הרב פירון – שלמדו כל הזמן בישיבה, כשיחליטו ללמוד באקדמיה, הם יהיו המצטיינים של האקדמיה, וזו עובדה. עובדה. עם עובדות אי-אפשר להתווכח. הם לומדים ללמוד, מיקי, עזוב אותך מהסיפורים, ליבה, ריבה. הם לומדים ללמוד.
<היו"ר שי פירון:>
ריבה זה חבר כנסת אחר. ריבה זה אילן גילאון.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
נכון. הוא עושה את זה מוורדים.
אגב, הם לומדים ללמוד, מיקי, והרב פירון יסביר לך מה זה לימודי גמרא, שהפוך בה והפוך בה והכול בה.
<היו"ר שי פירון:>
אני מרגיש שהדיון מרתק ומעניין, אבל אנחנו נעצור. יש לך עוד שאלות נקודתיות, בבקשה?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לא, תקבל מה שאני אומר. תבדוק אותי.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אני מקבל. אני אומר לך, אני בא מבית דתי, ואני מאוד מכבד את בני הישיבות – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
זה לא קשור.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – והחלק הזה הוא מרכזי בחיינו, ויש בינינו ויכוח – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אין ויכוח.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – הוא חסר. יתרה מכך – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אין פה ויכוח. יש עובדות, ותבדוק את העובדות.
<היו"ר שי פירון:>
ברשותך, אדוני סגן השר, אנחנו נשאיר גם את העובדות וגם את הוויכוח להמשך. אני מזמין אתכם לנהל את הוויכוח ביניכם. אדוני סגן השר ימשיך לשאילתה נוספת ואחרונה של חבר הכנסת מיקי לוי – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
שאילתה 69.
<היו"ר שי פירון:>
– – ואחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. יש לך עוד שתיים, אדוני, חוץ מזו.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
באותו משרד שאתה יושב עכשיו – שהחלפתי אותך במשרד שאתה ישבת בו לפני כן – אז התחלתי לטפל בנושאים – – –
<היו"ר שי פירון:>
האם זה אומר שאתה מתכוון להחליף אותו שנית באותו משרד? זה היה איזה רמז? אני רוצה להבין את – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
הם לימדו אותנו, אדוני היושב-ראש, הרב פירון, שהגלגל מסתובב: פעם אתה למטה, פעם אתה למעלה, והעיקר – להישאר על הגלגל. כך אמר – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אריק שרון.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – שרון, זכרו לברכה.
<38. דמי השירות למלצרים>
<מיקי לוי (יש עתיד):>
דמי השירות למלצרים המשולמים לעובדים בענף המסעדנות אינם מוסדרים ואינם מדווחים – אני נפגשתי עם הוועד שלהם לפני כחודש ימים. כתוצאה מכך, ברוב בתי-העסק הם אינם מגיעים לתוספת לשכר המלצרים.
שאלותי:
1. מה ייעשה כדי לקדם הסדר הכולל? ברשות המסים רוצים להסדיר את העניין. אני רציתי להסדיר את העניין מתוך דאגה לנושא הסוציאלי, שמגיע להם, לטובת הסדרת דמי השירות בענף.
2. מה הוא המתווה או מסגרת הזמן לקידום תוכנית זו, אם יש דבר כזה בכלל?
<היו"ר שי פירון:>
תודה לך. אדוני סגן השר, בבקשה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אוקיי. 1–2. בעקבות פסקי-הדין בנושא פרסמה הסמנכ"לית לשומה וביקורת הוראת נוהל למשרדי השומה המביאה לידי ביטוי את הפסיקה ככל שהדבר כרוך בביקורות ניהול ספרים. אוקיי? מנהל רשות המסים מר משה אשר הקים צוות לבחינת הנושא, שכלל את נציגי מס הכנסה, מס ערך מוסף וביטוח לאומי. הצוות סיים את עבודתו והמליץ ליזום הליך חקיקה הן בפקודת מס הכנסה והן בחוק מס ערך מוסף, אשר לפיו תקבולי התשר, מה שנקרא טיפים, הם הכנסה לכל דבר ועניין בידי בעל העסק, וכל העברת הכסף למלצרים היא משכורת על כל המשתמע מכך.
יצוין כי בדיון נוסף בבית-המשפט הגבוה לצדק בנושא – אסתר כהן – שלפיו נקבע כי הטיפ, התשר, הוא הכנסת עבודה שאינה ממעביד, והוא בעייתי מהיבטים רבים כגון ניכוי מס במקור, חובת העברת תשלומים סוציאליים, צורת תשלום מס הכנסה והדיווח.
הצעת החוק מוכנה ותיכנס לתוקף על-פי הליך חקיקה מסודר. אוקיי?
<היו"ר שי פירון:>
תודה רבה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
שאלת המשך, ברשותך, אדוני. זה מגיע לי.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אבל זה לא חובה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
נכון. אבל בעניינים אחרים. אם אתה יודע – תשיב לי, אם לא – אני אשמח אם תבדוק. האם המחלוקת עם הרבנות הראשית, בין הרבנות הראשית ליבואני הבשר, נפתרה? מחלוקת שהביאה לעלייה במחירי הבשר בעשרות אחוזים. אם פתרתם את זה, רק תגיד לי. אני אשמח מאוד, כי השווקים צועקים.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
מה היה חשוב לך, המחלוקת או להגיד שבגלל הרבנות עלו המחירים?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
לא. מחירי הבשר, יקירי, חבר הכנסת סגן שר האוצר איציק כהן.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אז בוא אני אגיד לך: המחלוקת לא הייתה, המחלוקת נפתרה. הצוותים יצאו. הבשר יסופק, יהיה מספיק בשר לעם ישראל גם בחגים, והכול בא על מקומו בשלום. והמחירים לא עלו בגלל הרבנות.
<היו"ר שי פירון:>
תודה רבה. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת באסל גטאס לשאילתה מס' 69 בנוגע למצוקת הדיור בחברה הערבית. אדוני, בבקשה.
<69. מצוקת הדיור בחברה הערבית>
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, סגן השר – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
ויין אל-כאפיה?
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
אתה עוד תגרום לי להפוך אותה – – –
<היו"ר שי פירון:>
אני רגיל להעביר את הישיבות שאני היושב-ראש בהן ברגיעה, אדוני. אל – כאפיה – – –
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
החורף יתקרב אז נחזור לכאפיה.
מצוקת הדיור בחברה הערבית הנה בעלת מיוחדות, בשל המבנה החברתי והכלכלי השונה, וכך גם הצרכים וסוגי הפתרונות הנדרשים. כיום יש צורך בכ-60,000 יחידות דיור חדשות בחברה הערבית.
רצוני לשאול:
1. מה ייעשה להתמודדות עם בעיית הדיור?
2. האם נקבעה תוכנית מיוחדת לכך?
3. אם כן – מה היא?
4. מה הוא התקציב שיועד לכך, וכיצד ייושם?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
תודה רבה, חבר הכנסת באסל גטאס. בהמשך להחלטת הממשלה שהתקבלה – – –
<דניאל עטר (המחנה הציוני):>
לא רק בשביל זה אני יושב פה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
מה זה? באסל.
<דניאל עטר (המחנה הציוני):>
סליחה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
1–3. בהמשך להחלטת הממשלה שהתקבלה ב-21 בדצמבר 2014, התכנס בחודשים האחרונים "צוות 120 הימים", שכלל נציגים מכלל משרדי הממשלה הרלוונטיים, לדיון בפתרונות אפשריים בסוגיות הדיור ביישובי המיעוטים. הצוות קיים התייעצויות עם גורמים שונים באוכלוסיית המיעוטים, ונציגי המגזר השלישי מאוכלוסיית המיעוטים לקחו חלק גם בישיבות הוועדה. הצוות גיבש דוח הכולל מגוון פתרונות נרחב לסוגיות דיור ביישובי המיעוטים. הדוח בכללותו פורסם באתר משרד האוצר ובאמצעי התקשורת. אתה בטח נחשפת אליו.
עיקרי הפתרונות שהוצעו על-ידי הצוות: 1. הקמת ועדת גבולות קבועה שתדון בגבולות יישובי המיעוטים; 2. תיקון תמ"א 35 כך שיורחבו שטחי הפיתוח ביישובי המיעוטים; 3. חיזוק ועדות מקומיות והקמת ועדות מקומיות נפרדות ליישובים אשר כיום מהווים חלק מהוועדה המרחבית; 4. התאמת מנגנוני השיווק והפיתוח כך שיגבירו את סיכויי ההצלחה של מכרזים ביישובי המיעוטים; 5. קידום הרישום, בין היתר על-ידי הפרדה בין חבות המס לאפשרות לבצע רישום של הנכס.
ב-22 ביוני 2015 קבינט הדיור בראשותו של שר האוצר מר משה כחלון אימץ עקרונית את הדוח.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
– – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
שו?
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
באיזה תאריך?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
ב-22 ביוני, לא מזמן. הקבינט הורה לממונה על התקציבים, לנציג השרה לאזרחים ותיקים, לממונה על ענייני מיעוטים ולנציג משרד הבינוי לקדם את יישום ההמלצות בהיבטי תקציב. כמו-כן הנחה הקבינט את שר האוצר, שר הבינוי והשרה לאזרחים ותיקים לקדם את יישום הדוח במסגרת החלטת ממשלה, וכן לקדם תיקוני חקיקה – כל אחד בתחום סמכותו – ככל שיידרשו, לשם יישום הדוח.
4. תוכנית מפורטת תכלול תקציב עת תתבהר תמונת התקציב לשנת 2016.
עוד שאלה?
<היו"ר שי פירון:>
שאלת השלמה. ואני אתיר לך, חבר הכנסת עטר, לשאול מהמקום אם אתה רוצה, בסדר? לפי התקנון.
<דניאל עטר (המחנה הציוני):>
– – –
<היו"ר שי פירון:>
אם תרצה להעיר הערה מהמקום אני אאפשר לך.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
מתי, כבוד השר, מצפים שההמלצות האלה יובאו להחלטת ממשלה?
שאלה נוספת בעניין שיווק הקרקעות – הצטבר ניסיון מר ומצער, שאני מציע לך לבדוק אותו מקרוב. אני יודע איך אתה מטפל בעניינים באופן רציני ביותר. עד היום כל קרקע ששווקה על-ידי רמ"י במגזר הערבי הפכה להיות עניין של מסחר בקרקע בשוק הכמעט-אפור. הצליחו להערים על כל החוקים, על כל התקנות הקיימות, כולל קבלנים יהודים שקיבלו זכות במקרקעין, לדוגמה בסח'נין – התגברו על המכשולים, והפכו את אותה קרקע – לסחור בקרקע; במקום לבנות ולמכור דירות הם סוחרים בקרקע לכל המרבה במחיר. איך תתגברו על העניין הזה?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
זה חמור מאוד, אני חייב לבדוק את זה. אני לא יודע מה העובדות בעניין, אבל אני מבטיח לך שאני אעביר את זה לבדיקה.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
אני יכול לספק לך את כל המידע.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אני אעביר את זה לבדיקה.
לגבי השאלה הראשונה, הנוספת, ששאלת, כפי שאמרתי, תוכנית מפורטת תכלול תקציב עת תתבהר תמונת התקציב ל-2016. אוקיי? תודה רבה, היושב-ראש.
<היו"ר שי פירון:>
יש עוד שאילתה אחת.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לא.
<היו"ר שי פירון:>
כן, אדוני. אני מתנצל. יש עוד שאילתה, של חברת הכנסת סופה לנדבר.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
לא, זאת האחרונה. היא שאלה – – – כי סילבן היה צריך ללכת.
<היו"ר שי פירון:>
אה, היא שאלה כבר. אוקיי.
אם כן, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ח בתמוז התשע"ה, 15 ביולי 2015, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 17:54.>