דברי הכנסת

דברי הכנסת י"ד / מושב ראשון / ישיבות ל"ז–ל"ט / ד'–ז' באב התשע"ה / 20–23 ביולי 2015 / 14 חוברת י"ד ישיבה ל"ז הישיבה השלושים-ושבע של הכנסת העשרים יום שני, ד' באב התשע"ה (20 ביולי 2015) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 12 1. המגמות השליליות במשמרת של נתניהו, ערעור היחסים מול ארה"ב והשינוי האסטרטגי ביחסי הכוחות בין מדינות המזרח התיכון; 12 2. היותה ממשלה שמחויבת לבעלי ההון ופוגעת ברוב הציבור, בעובדים בשכבות החלשות ובפריפריה; 12 3. כישלונו ההיסטורי של ראש הממשלה נתניהו במדיניות החוץ והרס היחסים מול ארה"ב הביאו לחתימת הסכם רע בין המעצמות לאיראן; 12 4. התפשטות תופעת עובדי הקבלן בישראל 13 עמיר פרץ (המחנה הציוני): 13 עפר שלח (יש עתיד): 16 השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן: 19 דב חנין (הרשימה המשותפת): 32 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 36 אילן גילאון (מרצ): 42 סגן שר האוצר יצחק כהן: 49 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 56 איתן ברושי (המחנה הציוני): 59 יעקב פרי (יש עתיד): 62 ינון מגל (הבית היהודי): 63 יצחק וקנין (ש"ס): 67 מיכאל אורן (כולנו): 69 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 72 משה גפני (יהדות התורה): 74 עיסאווי פריג' (מרצ): 77 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 79 יצחק וקנין (יו"ר ועדת האתיקה): 87 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק: 95 הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 47), התשע"ד–2013; 95 הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 8), התשע"ה–2014; 95 הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 17 והוראת שעה), התשע"ה–2014; 95 הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד–2014 – פרק ד' וסעיפים 43(ב) ו-46; 95 הצעת חוק החברות (תיקון מס' 25) (הסדרת ההחזקה והשימוש במאגר מידע על חברות), התשע"ד–2014 95 שר התיירות יריב לוין: 95 הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון), התשע"ה–2015 97 השר אופיר אקוניס: 98 נחמן שי (המחנה הציוני): 111 רויטל סויד (המחנה הציוני): 113 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 117 אילן גילאון (מרצ): 118 דניאל עטר (המחנה הציוני): 120 דב חנין (הרשימה המשותפת): 121 עפר שלח (יש עתיד): 124 תמר זנדברג (מרצ): 125 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 126 קארין אלהרר (יש עתיד): 128 עיסאווי פריג' (מרצ): 130 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 133 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 134 מיקי לוי (יש עתיד): 136 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 138 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 148 איתן כבל (המחנה הציוני): 150 השר אופיר אקוניס: 152 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 119), התשע"ה–2015 171 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 171 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 175 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 177 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 179 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 180 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 186 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 190 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 198 עיסאווי פריג' (מרצ): 201 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 209 רויטל סויד (המחנה הציוני): 236 דניאל עטר (המחנה הציוני): 240 שרת המשפטים איילת שקד: 245 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 245 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 104), התשע"ה–2015 261 סגן שר האוצר יצחק כהן: 261 תמר זנדברג (מרצ): 264 דב חנין (הרשימה המשותפת): 267 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 268 יואל חסון (המחנה הציוני): 270 סגן שר האוצר יצחק כהן: 273 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 282 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 282 הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 12), התשע"ה–2015 282 סגן שר האוצר יצחק כהן: 283 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 285 עיסאווי פריג' (מרצ): 285 מיכל בירן (המחנה הציוני): 287 שר האוצר משה כחלון: 288 הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 14) (סיוע משפטי לנפגעי עבירות מין בהליכים לפי חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה), התשע"ה–2015 291 שרת המשפטים איילת שקד: 291 מיכל רוזין (מרצ): 293 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 294 הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 2 והוראת שעה), התשע"ה–2015 308 בצלאל סמוטריץ (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה): 309 הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק חניה לנכים (תיקון מס' 6) (חניה באזור המיועד לפריקה ולטעינה), התשע"ד–2014 310 אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 311 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק: 311 הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 23) (עונשין, עיצום כספי וסמכויות פיקוח), התשע"ה–2014; 312 הצעת חוק רישוי שירותים לרכב, התשע"ג–2013; 312 הצעת חוק תחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013; 312 הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 8), התשע"ג–2013; 312 הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 9), התשע"ד–2014; 312 הצעת חוק הניקוז וההגנה מפני שיטפונות (תיקון מס' 7), התשע"ד–2014; 312 הצעת חוק להסדרת הצבה של כוורות וייצור דבש, התשע"ד–2014 312 שאילתות ותשובות 316 79. עמותת ער"ן: זיהוי מספרים חסומים 316 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 316 שר התיירות יריב לוין: 316 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום יום שני, ד' באב תשע"ה, 20 ביולי 2015. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הלוואות חוץ-בנקאיות (תיקון מס' 3), התשע"ה–2015; הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 39), התשע"ה–2015; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 104), התשע"ה–2015; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 12), התשע"ה–2015; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42) (הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר); הצעת חוק הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 117) (רישום תאריך לידה עברי ברישיון נהיגה – דחיית תחילה ותחולה) (תיקון), התשע"ה–2015, והצעת חוק השידור הציבורי (תיקון), התשע"ה–2015. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/1742/20 וכלה בהצעת חוק פ/1834/20 – הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – הארכת תקופת החופשה לכל שנת עבודה אצל מעסיק), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק שקיפות אינטרסים כספיים וגילוי עניינים של חברי הכנסת והשרים, התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק יסודות המשפט (תיקון – מורשת המיעוט הערבי), התשע''ה–2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק הפקדות וזכויות סוציאליות לעצמאים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת עפר שלח; הצעת חוק פיצויים לבעלי זכות במקרקעין מועברים, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ ודוד אמסלם; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – מתקני שידור לתקשורת בשיטה התאית במקומות רגישים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק שירות עבודה בשעת-חירום (תיקון – מעמד מגויס שנספה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איל בן ראובן, איתן ברושי, אלי אלאלוף, נאוה בוקר, דניאל עטר, עליזה לביא ויואל חסון; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפה במכרזים לעסקים קטנים ובינוניים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, אלי כהן, טלי פלוסקוב, איציק שמולי, מנחם אליעזר מוזס, איילת נחמיאס ורבין, נורית קורן, מירב בן ארי ומכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק הגנה על עיתונאים במילוי תפקידם (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, נחמן שי ומיקי רוזנטל; הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון – הפסקת עבודה של עובדי קבלן), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, יעקב מרגי ואילן גילאון; הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – ירושלים המערבית), מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (עידוד נשים בעסקים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת חנין זועבי, ג'מאל זחאלקה, באסל גטאס, איימן עודה, אחמד טיבי, דב חנין, עבדאללה אבו מערוף, אוסאמה סעדי, עבד אל חכים חאג' יחיא, מסעוד גנאים, תמר זנדברג, מיכל רוזין, אילן גילאון, זהבה גלאון ועיסאווי פריג' וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – נבחר ציבור שהורשע בעבירה שיש עמה קלון), מאת חברי הכנסת מיקי לוי, חיים ילין, יעקב פרי, יואל רזבוזוב, עליזה לביא, יעל גרמן וקארין אלהרר; הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון – ביטול החוק), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ותמר זנדברג; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – זכות הגישה לערכאות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, דב חנין, עבד אל חכים חאג' יחיא, עאידה תומא סלימאן, ג'מאל זחאלקה, מסעוד גנאים, באסל גטאס, עבדאללה אבו מערוף, יוסף ג'בארין ועמר בר-לב; הצעת חוק הספורט (תיקון – צירוף נציג אוהדים להנהלת קבוצות כדורגל), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת זוהיר בהלול ודוד אמסלם; הצעת חוק חובת שימוש חוזר במי מזגנים, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הטמנת תשתיות בחוף הים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הגנת הסביבה (שימוש מושכל במשאבי הטבע – תאורה חסכונית במבני ציבור), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על-ידי ישות מדינית זרה (תיקון – כללי שקיפות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, דוד אמסלם, רוברט אילטוב ומנחם אליעזר מוזס; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מתן שירות טלפוני חינם על-ידי תאגיד בנקאי), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור מניעה מצרכן להביא למקום עסק מזון או שתייה מאותו סוג הנמכר במקום), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת טלי פלוסקוב, מירב בן ארי, אלי כהן, אלי אלאלוף, יפעת שאשא ביטון, רועי פולקמן, איתן כבל, איציק שמולי, דב חנין, מיקי לוי, קסניה סבטלובה, עבדאללה אבו מערוף, סתיו שפיר, יוסי יונה, מרב מיכאלי, איתן ברושי, תמר זנדברג, נורית קורן ויואל חסון; הצעת חוק המים (תיקון – כבישים כמזהמים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פרסומת ודרכי שיווק אסורים במוסד חינוך), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, אורן אסף חזן, איציק שמולי, מירב בן ארי וחיים ילין; הצעת חוק הגנה מפני נזקי השימוש בטלפון נייד, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הדיור הציבורי (זכות לדירה ציבורית), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פנייה מקדימה בעסקת מכר מרחוק), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עיסאווי פריג', נורית קורן, איילת נחמיאס ורבין, זהבה גלאון, חיים ילין, אילן גילאון, אוסאמה סעדי, תמר זנדברג, זוהיר בהלול, יוסי יונה, איל בן ראובן, נחמן שי, יעקב פרי, מיקי לוי ואחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק החזקת תעודת זהות והצגתה (תיקון – תעודה מזהה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יחיאל חיליק בר, עמר בר-לב, ישראל אייכלר, דניאל עטר, יואל חסון וזוהיר בהלול; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – משיכת מזומן במכשיר אוטומטי), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת ניסן סלומינסקי, יואב בן צור, ינון מגל ואורן אסף חזן; הצעת חוק הגנת ושיקום ים-המלח, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, מרב מיכאלי, תמר זנדברג, יוסי יונה, זהבה גלאון, מיכל בירן, איציק שמולי, מיקי רוזנטל, שלי יחימוביץ, נחמן שי, איילת נחמיאס ורבין, רויטל סויד, איל בן ראובן, סתיו שפיר ואראל מרגלית; הצעת חוק שימוש חוזר במים אפורים, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, ינון מגל, דב חנין, איתן כבל, מרב מיכאלי, מכלוף מיקי זוהר, נחמן שי, מרדכי יוגב, אורן אסף חזן, מיכל רוזין, עמר בר-לב, יואל חסון, יוסי יונה, זוהיר בהלול, דניאל עטר, רועי פולקמן ורוברט אילטוב; הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון – יישום צווי הגנה על עובדים חושפי שחיתות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ ומיקי רוזנטל; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (ביטול סמכות שר הפנים לאשר חקיקת עזר), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ותמר זנדברג; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי למעסיק שעובדיו משרתים במילואים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, עמר בר-לב, יעקב פרי, איתן כבל ויחיאל חיליק בר; הצעת חוק רואי-חשבון (תיקון – התמחות בראיית-חשבון 18 חודשים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עיסאווי פריג' ואלי כהן; הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון – ביקור נבחר הציבור במקום העבודה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, מיקי רוזנטל ואיציק שמולי; הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון – הוספת מוסדות חינוך לתוספת), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, קארין אלהרר, אילן גילאון, יחיאל חיליק בר, זוהיר בהלול, יואל חסון ויואב קיש; הצעת חוק המים (תיקון – סייגים לניתוק מים לרשות מקומית), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תוספת ותק לעולה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יואל רזבוזוב וטלי פלוסקוב; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – תשלום שכר עבודה בעת הליכי מיון והשמה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, איתן כבל ודניאל עטר; הצעת חוק המים (תיקון – יום המים הבין-לאומי), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – תשר ודמי שירות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, מירב בן ארי, קסניה סבטלובה, זוהיר בהלול, עמר בר-לב, עבדאללה אבו מערוף, יואל חסון, יואב קיש, נורית קורן, סתיו שפיר, איילת נחמיאס ורבין, אלי כהן, קארין אלהרר ואיימן עודה; הצעת חוק לקידום חיסכון ויעילות בשימוש בחשמל (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון – זכאות לפיצויים החל מיום העבודה הראשון), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, איציק שמולי, מיקי רוזנטל וקארין אלהרר; הצעת חוק הטיס (ביטחון בתעופה האזרחית) (תיקון – איסור שימוש בעילה של לאום או מוצא אתני בביצוע חיפוש), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, עיסאווי פריג', איל בן ראובן, עאידה תומא סלימאן ונחמן שי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מתן טיפולי שיניים, פה ולסת למבוטח עם שיתוק מוחין), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת נורית קורן, טלי פלוסקוב, אורלי לוי אבקסיס, יעקב מרגי, אורי מקלב, עבדאללה אבו מערוף, אברהם נגוסה, ענת ברקו, יואב קיש, איציק שמולי, איתן כבל, מרב מיכאלי ונחמן שי; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – הוראות לעניין הסדר חוב), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, אורלי לוי אבקסיס, אלי כהן, אילן גילאון, סתיו שפיר, איציק שמולי ועמר בר-לב; הצעת חוק חיסכון בחשמל (הפעלת מיזוג אוויר בדלתות סגורות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (פיצוי לדוגמה בהפרות שעניינן נסיעה באוטובוס), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת מנחם אליעזר מוזס ואורי מקלב; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת תקופת ההמתנה של בחינת נהיגה מעשית), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת נורית קורן, מירב בן ארי, יעקב מרגי, קסניה סבטלובה, מיכל בירן, איציק שמולי, בצלאל סמוטריץ, יואב בן צור, אברהם נגוסה, אורי מקלב, אלי כהן, עבד אל חכים חאג' יחיא, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, טלי פלוסקוב, אורלי לוי אבקסיס, ענת ברקו, איתן כבל ונחמן שי; הצעת חוק הגיור הצבאי, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אביגדור ליברמן, שרון גל, רוברט אילטוב, חמד עמאר, סופה לנדבר ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זכאות לנקודות זיכוי להורה במשפחה חד-הורית שנישא מחדש), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב, רחל עזריה ואלי אלאלוף; הצעת חוק שירות הקבע בצבא ההגנה לישראל (הליכים לעניין החלטות הנוגעות לחיילים בשירות קבע) (תיקון – סמכות נגררת ומקום מושב), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי ויואב קיש; הצעת חוק הגבלת השכר בסקטור הציבורי, התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פיצוי עבור שירות מילואים לעצמאים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יואב קיש, איילת נחמיאס ורבין, מכלוף מיקי זוהר, דוד ביטן, ינון מגל, יחיאל חיליק בר, שלי יחימוביץ, איתן כבל, דניאל עטר, מיקי לוי, רועי פולקמן ומירב בן ארי; הצעת חוק שירותי תיירות (תיקון – פיקוח על דירות נופש), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, איתן כבל, יעקב פרי, חיים ילין, מאיר כהן וזהבה גלאון; הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון – טיפול נפשי לילדים נפגעי עבירות מין או אלימות במשפחה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, דב חנין, עבד אל חכים חאג' יחיא, ג'מאל זחאלקה, מסעוד גנאים, באסל גטאס, עבדאללה אבו מערוף, יוסף ג'בארין ויואל חסון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת זכויות אלמן ואלמנה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת זוהיר בהלול, יחיאל חיליק בר, אורן אסף חזן, איילת נחמיאס ורבין, נחמן שי, איתן ברושי, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, עליזה לביא, מיקי לוי, עיסאווי פריג', קארין אלהרר, ינון מגל, שרון גל, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין, דב חנין, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף, יעל גרמן, איתן כבל, יואל חסון, יוסי יונה ואיל בן ראובן; הצעת חוק הפיקוח על מעונות-יום לפעוטות, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון ויעקב מרגי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – מעמדם של אחראי שמירה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת חיים ילין, יואב בן צור, מירב בן ארי, אבי דיכטר, טלי פלוסקוב, יעקב מרגי, יואל חסון, מיקי לוי, עליזה לביא ואיתן כבל; הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון – התארגנות עסקית בתחום הנשלט על-ידי מספר קטן של מזמינים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ ואורי מקלב; הצעת חוק חניה לנכים (תיקון – תג נכה אישי), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אילן גילאון, קארין אלהרר ומיקי רוזנטל; הצעת חוק המועצה הישראלית לצרכנות (תיקון – הגנה מפני תביעות לפי חוק איסור לשון הרע), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת טלי פלוסקוב, רועי פולקמן, אלי אלאלוף, מירב בן ארי, יפעת שאשא ביטון, איתן ברושי, איתן כבל, מרב מיכאלי, יוסי יונה, מיקי לוי, דב חנין וקסניה סבטלובה; הצעת חוק העונשין (תיקון – הארכת ההתיישנות על עבירות מין בקטינים), התשע"ה–2015, מאת חברות הכנסת שלי יחימוביץ, אורלי לוי אבקסיס ועליזה לביא; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – קביעת זמן הגעה מרבי להגעת טכנאי לבית הלקוח במקרה של מוצר חיוני), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עיסאווי פריג', נורית קורן, זהבה גלאון, חיים ילין, אילן גילאון, אוסאמה סעדי, תמר זנדברג, זוהיר בהלול, איל בן ראובן, יוסי יונה, נחמן שי, יעקב פרי, מיקי לוי, אחמד טיבי, מיכל רוזין ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – מניעת השתתפות בבחירות בשל היעדר ייצוג לבני שני המינים), מאת חברי הכנסת קסניה סבטלובה, טלי פלוסקוב, רויטל סויד, תמר זנדברג, קארין אלהרר, דניאל עטר, איל בן ראובן, איימן עודה, זוהיר בהלול, מנואל טרכטנברג, שלי יחימוביץ, סופה לנדבר, אראל מרגלית ואיילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – שלילת מימון ממפלגה שקוראת להטלת חרם על מדינת ישראל), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת אביגדור ליברמן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ההתיישנות (תיקון – תביעה בגין אחריות לפגיעה מינית בקטין), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק לטיפול בכתות פוגעניות, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, דוד אמסלם, דוד ביטן, יעקב מרגי, קארין אלהרר, איילת נחמיאס ורבין, זהבה גלאון, אורן אסף חזן, מרב מיכאלי, דניאל עטר, קסניה סבטלובה, נאוה בוקר, מיכל רוזין, מירב בן ארי, מיקי לוי, מכלוף מיקי זוהר, מאיר כהן ועליזה לביא; הצעת חוק העונשין (תיקון – אחראי על קטין או חסר ישע לעניין חובת הדיווח), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, רחל עזריה, איתן כבל, מרב מיכאלי, קארין אלהרר, עבדאללה אבו מערוף, יפעת שאשא ביטון ועליזה לביא; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – העברה למענה אנושי בתפריט הראשון בעת התקשרות לעוסק), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איתן כבל, רוברט אילטוב, דב חנין, דוד ביטן, אורן אסף חזן, יוסי יונה, יחיאל חיליק בר, מירב בן ארי, יואל חסון, ענת ברקו, מיכל רוזין, תמר זנדברג, עמר בר-לב, משה גפני, מיקי רוזנטל, נחמן שי, טלי פלוסקוב, אחמד טיבי, יצחק וקנין, יואב קיש, מיקי לוי, ינון מגל ומנחם אליעזר מוזס; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת תקופת כהונה של ראש הממשלה), מאת חברי הכנסת איל בן ראובן, חיים ילין, איתן ברושי, איימן עודה ודניאל עטר; הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מדרוג עבירות ועונשים בסם קנבוס), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת ינון מגל, תמר זנדברג, שלי יחימוביץ, יואב קיש, עפר שלח, שרון גל, רוברט אילטוב, סופה לנדבר, מירב בן ארי, איציק שמולי, מיכל רוזין, רחל עזריה, יעקב פרי, דניאל עטר, יחיאל חיליק בר, טלי פלוסקוב, אילן גילאון, חיים ילין, יואל חסון, איילת נחמיאס ורבין, קסניה סבטלובה, זהבה גלאון, מכלוף מיקי זוהר ויוסי יונה; הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון – הפקעת זכויות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין, עבדאללה אבו מערוף, עבד אל חכים חאג' יחיא וטלב אבו עראר; הצעת חוק הצמדת שכר שוטרים וסוהרים לשכר משרתי קבע בצה"ל (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, מאת חברות הכנסת שלי יחימוביץ ונאוה בוקר; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (התאגדות שוטרים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ ומיקי רוזנטל; הצעת חוק החברות (תיקון – ייצוג הולם לבני שני המינים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות), התשע"ה–2015, מאת חברות הכנסת שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, מיכל בירן, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, ציפי לבני, רויטל סויד ומרב מיכאלי; הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון – אישור ועדה להתקנת תקנות בדבר העברת מידע), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (השוואת תנאים בין שכיר לעצמאי בחיסכון ארוך טווח), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ ואורי מקלב; הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון – מענק לעצמאי בעד הכנסה מפוקחת), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב, אלי אלאלוף ורחל עזריה; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (הזדהות שוטר בעת פיזור הפגנה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, אברהם נגוסה, טלי פלוסקוב, איימן עודה, תמר זנדברג, בצלאל סמוטריץ, רוברט אילטוב וחמד עמאר; הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (תיקון – כללים לעניין בטיחות אש ביערות ובחורשים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, יוסף ג'בארין, באסל גטאס, אחמד טיבי, מסעוד גנאים, עבד אל חכים חאג' יחיא, דב חנין, עאידה תומא סלימאן, עבדאללה אבו מערוף, חנין זועבי, טלב אבו עראר, אוסאמה סעדי ואיימן עודה; הצעת חוק חופש המידע (תיקון – יישום שקיפות המידע לטובת הציבור), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק חופש המידע (תיקון – יישום שקיפות המידע לטובת הציבור), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק הגנה על כספי ציבור (איסור מימון ומתן שירותים למאחזים בלתי מורשים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איתן כבל, יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, דניאל עטר, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה ואיל בן ראובן; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – זכות לנוכחות הורה בעת טיפול ביילוד), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, יפעת שאשא ביטון, יעל גרמן, איילת נחמיאס ורבין, משה גפני, מנחם אליעזר מוזס ויואב בן צור; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (עידוד הצמיחה לעסקים זעירים, קטנים ובינוניים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת חנין זועבי, ג'מאל זחאלקה, באסל גטאס, איימן עודה, אחמד טיבי, עבדאללה אבו מערוף, מסעוד גנאים, תמר זנדברג, מיכל בירן, אילן גילאון, זהבה גלאון, עיסאווי פריג', קסניה סבטלובה, מיכל רוזין, מנואל טרכטנברג, יוסי יונה, יוסף ג'בארין, טלב אבו עראר, דב חנין, אוסאמה סעדי ועבד אל חכים חאג' יחיא; הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון – סגירת סניפים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איתן כבל, אורי מקלב, דוד ביטן, יצחק וקנין, עבד אל חכים חאג' יחיא, דב חנין, יוסי יונה, איילת נחמיאס ורבין, טלי פלוסקוב, יעקב פרי, עיסאווי פריג', נורית קורן, נאוה בוקר, נחמן שי, ענת ברקו, אחמד טיבי, מיכל רוזין, תמר זנדברג, זהבה גלאון, יואל חסון, משה גפני ומיקי רוזנטל; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – חובת דיווח של גופים בשירות הציבורי על העסקת עובדי קבלן שירות), התשע"ה–2015, מאת חברות הכנסת שלי יחימוביץ ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק הסדרת מעמדם של פליטים ומבקשי מקלט, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, מיקי רוזנטל, נחמן שי, עמר בר-לב, זוהיר בהלול, סתיו שפיר, איתן כבל, מיכל בירן, יוסי יונה, קסניה סבטלובה, איציק שמולי, דניאל עטר ועמיר פרץ; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – סמכות בענייני גיור), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אביגדור ליברמן, שרון גל, רוברט אילטוב, חמד עמאר, סופה לנדבר ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון – הכנסה נוספת), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת מרדכי יוגב; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה למעון), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויפעת שאשא ביטון. דוח מבקר המדינה על פיתוח משק הגז הטבעי. הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של קוריאה בדבר תוכנית לחופשת עבודה; הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה הפדרלית של גרמניה בדבר תוכנית לחופשת עבודה; הסכם שיתוף פעולה במחקר ופיתוח תעשייתי בין המשרד הכלכלי והתרבותי של טייפה בתל-אביב לבין המשרד הכלכלי והתרבותי של ישראל בטייפה; מזכר הבנה בין ממשלת מדינת ישראל לבין מדינת מרילנד בדבר שיתוף פעולה דו-צדדי במחקר ופיתוח תעשייתי במגזר הפרטי. עוד אודיעכם כי חבר הכנסת יואב קיש ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק הגנת השכר (תיקון – פטור מדמי טיפול מקצועי-ארגוני), התשע"ה–2015, שמספרה פ/1741/20. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. המגמות השליליות במשמרת של נתניהו, ערעור היחסים מול ארה"ב והשינוי האסטרטגי ביחסי הכוחות בין מדינות המזרח התיכון;> <2. היותה ממשלה שמחויבת לבעלי ההון ופוגעת ברוב הציבור, בעובדים בשכבות החלשות ובפריפריה;> <3. כישלונו ההיסטורי של ראש הממשלה נתניהו במדיניות החוץ והרס היחסים מול ארה"ב הביאו לחתימת הסכם רע בין המעצמות לאיראן;> <4. התפשטות תופעת עובדי הקבלן בישראל> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, יום שני היום, אז סדרת הצעות אי-אמון בממשלה. הראשונה שבהן היא מטעם המחנה הציוני: המגמות השליליות במשמרת של נתניהו, ערעור היחסים מול ארצות-הברית והשינוי האסטרטגי ביחסי הכוחות בין מדינות המזרח התיכון. ינמק את ההצעה חבר הכנסת עמיר פרץ. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. המשיב מטעם הממשלה הוא השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סליחה, אדוני. על ההצעה הזאת ועל ההצעה מטעם יש עתיד – כישלונו ההיסטורי של ראש הממשלה נתניהו במדיניות החוץ – ישיב ביחד גלעד ארדן, על שתי ההצעות ביחד. לאחר מכן, על הצעות אחרות, כמו הצעתו של אדוני, ישיב השר שטייניץ, כי זה בתחום האנרגיה והגז. בבקשה, סליחה, אדוני. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אין ספק שהיום היינו צריכים להיות חלק מדיון במליאה, שוודאי ראש הממשלה היה צריך להתייצב כאן כדי לשמוע מה הכנסת אומרת על מה שהתרחש בשבועות האחרונים. בהצעת האי-אמון הזו לא מוטלת עלי החובה להוכיח כי הסכם הגרעין שנחתם בווינה הוא כישלון היסטורי. רוב חברי הבית חושבים כך, הציבור חושב כך, ובמיוחד ראש הממשלה חושב כך. ראש הממשלה עובר ממיקרופון למצלמה, מריאיון לאולפן, כדי לחזור על המסר שזה הסכם רע, טעות היסטורית, כישלון, כישלון. אדוני ראש הממשלה, כשלושה עשורים גם אתה וגם אני משרתים את עם ישראל, כל אחד בדרכו, כל אחד בתפיסתו. היינו עדים לאירועים מאוד משמעותיים, חלקם כתוצאה מהתלקחות שאיבדה שליטה וחלקם פועל יוצא של מדיניות ותכנון מוקדם, אך בסופו של דבר כל אירוע ביטחוני או מדיני מחייב את השאלה – האם זו הייתה הדרך היחידה? האם זו הייתה הדרך הנכונה? האם נשקלו באמת כל החלופות? האם חשבנו על כל ההשלכות? מה מחיר קבלת החלטה? וחשוב מכך, מה מחיר אי-קבלת החלטה? ההסכם עם איראן לא בא כרעם ביום בהיר. הוא שיאו של תהליך ארוך, ולמען האמת די גלוי ושקוף. אין פה הפתעה, לא טקטית ולא אסטרטגית. לאירוע הזה היינו אמורים להגיע מוכנים, שולטים במתרחש, כשהאופציות בידינו והעולם אתנו, קשוב לעמדותינו, נכון לשמוע הסתייגויותינו, מוכן לשקול את הצעותינו. כבר כמעט שני עשורים שבהם ראש הממשלה שם את הנושא האיראני כנושא מרכזי, הן כאופוזיציה והן כאזרח מודאג. כראש הממשלה ב-2009, בנאום בר-אילן, אמר: זה שנים שאני פועל ללא לאות להקמת חזית בין-לאומית נגד ההתחמשות של איראן בנשק גרעיני. אמר וצדק, כי זה הנושא שראש הממשלה הגדיר. הוא שם את הכול הצדה, שום דבר אחר באמת לא היה על סדר-יומו. כראש ממשלה קבע סדר-יום החלטי, חד-ערכי. שִעבדת, אדוני ראש הממשלה, את כל האינטרסים של מדינת ישראל לעניין האיראני, שינית את סדרי העדיפויות של מערכת הביטחון, קבעת שאין פנאי לטפל באיכות החיים כי אנחנו עסוקים בחיים עצמם. לכן, אדוני ראש הממשלה, ההסכם הזה הוא כולו שלך. זהו המקרה הבולט ביותר שבו אין דרך לחלק את הכישלון – טוב או רע, זה אתה ורק אתה. למי תגלגל, אדוני ראש הממשלה, הפעם את כישלונך? לשר לעניינים אסטרטגיים? לשר לענייני מודיעין? לשר הביטחון? אין לך לאן לגלגל אותו. אין גם צורך לעשות בדיקת אבהות, כי הדנ"א של הכישלון הזה הוא כולו שלך, וברור לחלוטין כי אם היית מצליח בדרכך לא היית מאפשר לאיש להיות שותף להצלחה, ולכן אין כל סיבה שמישהו יהיה שותף אתך בכישלון. תקצר היריעה ותתייגע המליאה מפירוט נתיב התעתועים שאליו גררת את מדינת ישראל, אך את הדבר המרכזי מוכרחים לנתח. עמדו בפניך, אדוני ראש הממשלה, שתי חלופות מרכזיות: האחת, העימות הצבאי, והשנייה, ההידברות הדיפלומטית, במיוחד ובעיקר עם ידידתנו ארצות-הברית. בסוף 2012, אחרי שהתחלפו כל ראשי המערכת הצבאית והביטחונית, אלה שכביכול התנגדו לתקיפה, הגיעו למדינת ישראל מזכירת המדינה קלינטון ומזכיר ההגנה פּאנטה לביקורים שנועדו למנוע כביכול מימוש פעולה צבאית ולאפשר זמן נוסף למיצוי הסנקציות ולמהלכים הדיפלומטיים. ואתה הודעת בתום הביקורים האלה, ואני מצטט: זה חייב להשתנות. זה חייב להשתנות מהר, כי הזמן לפתרון בדרכי שלום הולך ואוזל. חלף זמן, אדוני ראש הממשלה, והסתבר כי באופן מעשי התקיפה ירדה מסדר-יומך. מהיכרותי את המשמעויות, אני חושב כי זאת הייתה החלטה נכונה. אך מרגע שאלה היו פני הדברים, היית חייב לקבל החלטות אמיצות ולבצע את החיבורים הנכונים; אך אתה התחמקת מקבלת החלטות, פחדת מהכרעות, ועכשיו אתה מתחמק מאחריות. האם זאת מנהיגות? אתה מציג את עצמך כמומחה מספר אחת לנושא האיראני, לכן מצפים ממך להחלטות, למדיניות ברורה, למאמץ מדיני של ממש. במקום זה אתה מתרץ, מאיים, כועס, נרגן, מאשים, מפזר ומעצים פחדים. הפכת לנביא זעם וחורבן של העת החדשה. והנה אנחנו מתעוררים למציאות חדשה, כאשר אויבינו מתחזקים וידידינו מתרחקים; איראן לגיטימית יותר עם משאבים גדולים יותר, שחלקם יוזרמו למימון הטרור, והכול בראשות משטר קיצוני, שלמרות ההסכם לא שינה את דרכו ולא את מסריו; והכול בתקופה שבה מבנה המזרח התיכון, במעגלים הנושקים את גבולותיה של מדינת ישראל ובמעגלים הרחוקים יותר, מתפרק לנגד עינינו והופך עמוס יותר ויותר בארגוני טרור קיצוניים, בלתי צפויים, עם אצבע קלה על ההדק, ללא שום אחריות מדינתית; מזרח תיכון שהאי-שקט שבו ילך ויגבר, מגמות ההתגרענות במדינות נוספות ילכו ויתחזקו. לכן הערכת המצב האסטרטגית היא חד-משמעית: ניתן לקבוע כי המציאות היום קשה יותר מאשר המציאות לפני ההסכם. אין לי שום כוונה להתחרות ברטוריקה שלך, אדוני ראש הממשלה, וביכולתך לתאר את המסקנות, אך החרפת הרטוריקה אינה תחליף לניתוח אמיתי וללקיחת אחריות. אי-אפשר להיכנס לפרטים, מפאת רגישות הנושא, אך יש מספיק סיבות טובות לשאול אותך: מדוע, אדוני ראש הממשלה, התעלמת מפתרונות חלופיים שהוצגו בפניך? הוצגו על-ידי צה"ל, על-ידי המוסד, בוודאי על-ידי המל"ל שמחויב לכך על-פי חוק. כמה באמת קיימת את החובה המוטלת עליך לדון בתפיסה של האיפכא מסתברא שהייתה חייבת להיות חלק מהדיון? אני פונה אליך, אדוני ראש הממשלה, כמי שיושב עדיין על ההגה של המכונית הזאת, שהיא מדינת ישראל, עם ישראל. אתה לא יכול להמשיך להתנהג כמו הנהג שהתחפר, ובמקום לחשב מסלול מחדש אתה ממשיך ללחוץ בפול גז ולהתחפר עוד ועוד ועוד; עצור רגע, חשוב מחדש, כי אנחנו במציאות חדשה. לפני שאתה ממשיך בהסתערות שיכולה להעמיק את הקרע בינינו לבין ארצות-הברית והעולם החופשי, נראה כי זה מסע חסר תוחלת. הרי לא מדובר במצב שהיה לפני שבועיים, של ערב ההסכם, שאז כל מהלך שהאמריקאים היו עושים היה משפיע על ההסכם כולו. גם אם תצליח לגרום לכך שהחוק שמבטל את הסנקציות לא יעבור, וגם אם תצליח להשיג רוב נגד הווטו של נשיא ארצות-הברית, הרי החלק המרכזי המדאיג אותך, ביטול הסנקציות, כבר יצא לדרך. חברות בין-לאומיות רבות כבר דואגות לחדש את הפעילות הכלכלית באיראן. האו"ם מאשר את ההסכם היום – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> כבר אישר. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> האו"ם אישר את ההסכם היום, ועתה, לפי מיטב ידיעתי – – – <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> הרמתם כוסית? זה נשמע שאתם שמחים. ככה זה נשמע, מה לעשות. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אנחנו לא שמחים, אנחנו עצובים מאוד. זה רגע עצוב מאוד. אבל צריך לדעת מי היה ומי צריך לשאת באחריות. האו"ם אישר את ההסכם, ואתה, אדוני ראש הממשלה, לפי מיטב ידיעתי, אינך מתוכנן להופיע לא בפני הדומא הרוסית, לא בפני הבונדסטאג הגרמני, לא בפני הפרלמנט הבריטי, לא בפני הסנאט הצרפתי או מועצת העם בסין. לכן, אדוני ראש הממשלה, עצור, עשה חשיבה מחדש, תבחן, כיצד ניתן למזער את כישלונך? כיצד ניתן לייצר כלים חדשים שיקטינו את הנזקים הקשים שגרמת למדינת ישראל? אני רוצה לסכם את דברי ולומר לך, ראש הממשלה: רצית להקים חזית בין-לאומית נגד איראן, ויצרת חזית בין-לאומית נגד ישראל. רצית ליצור דה-לגיטימציה לאיראן, ויצרת דה-לגיטימציה הולכת ומתגברת לישראל. חזרת ואמרת כי כל האופציות על השולחן, ומצאנו את עצמנו בלי אופציות ובלי שולחן. במרס 2012 אמרת בקול רם ולתשואות חברי איפא"ק את המשפט הידוע: אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז, מגעגע כמו ברווז, כנראה זה ברווז. ובכן, אדוני ראש הממשלה, לך ותעשה חשבון נפש אמיתי. תגיע למסקנה שאם זה נראה כמו כישלון, נשמע כמו כישלון מהדהד, כנראה זה כישלון, וכולו שלך, ולכן על הכנסת להביע אי-אמון בך ובממשלתך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עמיר פרץ. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת עפר שלח – כישלונו ההיסטורי של ראש הממשלה נתניהו במדיניות החוץ והרס היחסים מול ארצות-הברית הביאו לחתימת הסכם רע בין המעצמות לאיראן, מטעם סיעת יש עתיד, כאמור. בבקשה, לרשות אדוני עד עשר דקות. <עפר שלח (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, בספר הקלאסי "מצעד האיוולת" – חבר הכנסת שי, אתה בטח מכיר את זה – הגדירה ברברה טוכמן שלושה תנאים לכך שהחלטה מדינית תיחשב לאיוולת: הראשון, חובה שתוצאותיה השליליות ייראו כבר בזמנה ולא לאחר מעשה; השני, חייבת להיות דרך פעולה חלופית שאפשר היה לנקוט אותה; השלישי, שהמדיניות היא מדיניות של קבוצה ולא של שליט יחיד. התנהלותה של ישראל, בראשות בנימין נתניהו, אל מול התהליך שהוביל להסכם של המעצמות עם איראן עונה בהחלט על שני התנאים הראשונים: התוצאות השליליות ניכרות כבר היום. נחתם הסכם מדאיג ומלא חורים שלישראל לא הייתה שום השפעה על תוכנו ואין לה שום השפעה על מה שיקרה בעקבותיו; שנית, גם דרך הפעולה החלופית הייתה קיימת. אנחנו ורבים אחרים הצבענו עליה בזמן אמת. היעדרו של התנאי השלישי הוא מה שעושה את הסיפור למשהו חמור הרבה יותר, חמור מאיוולת. בנימין נתניהו, כנגד דעתם של פוליטיקאים, אנשי מדיניות חוץ ואנשי ביטחון, הוא לבדו שהוביל אותנו אל הכישלון המדיני והדיפלומטי החמור ביותר בדורנו. הדבר החמור ביותר בהסכם וינה אינו הפרטים הבעייתיים כשלעצמם, של הפיקוח הרופס על מתקני העשרת הגרעין באיראן והפרויקט הצבאי האיראני לנשיאת הפצצה, גם לא העובדה המדאיגה מאוד כשלעצמה, שלכלכלה האיראנית יוזרמו מאות-מיליארדי דולרים, שחלק מהם יעבור ודאי לחיזוק אויביה של ישראל בגבולות, "חיזבאללה", "חמאס" ואחרים. כל זה רע מאוד, ולפחות חלק מזה היה אפשר למנוע. אילו היה האינטרס הישראלי נוכח בחדר; אילו היינו שותפים לדיונים של ארצות-הברית והמעצמות האחרות ולא נוקטים עמדה תוקפנית, מסתגרת ומתבדלת; אילו העלה ראש הממשלה הצעה קונסטרוקטיבית אחת שאפשר היה להציג במשא-ומתן, אולי הייתה הדרישה המוצדקת שאיראן תרסן את תוקפנותה מול ישראל הופכת לתנאי להסכם. אבל בווינה קרה דבר חמור מזה – הולך ומתעצב סדר חדש במזרח התיכון. שר החוץ האיראני זריף, נציגה של ממלכת הרשע האזורית, עמד על הבמה והניף ידיים עם מנהיגי עולם. העולם רואה בו נציגהּ של מעצמה אזורית, רשעה, חתרנית וקנאית, אבל כוח שיש להתחשב בו ולעשות אתו עסקאות בקנה-מידה היסטורי. ישראל לא שם. ישראל של נתניהו הפכה להיות הקרוב הטרחן והמעייף, זה שכולם יודעים מה הוא יגיד ואיש לא באמת מדבר אתו. לדבר הזה יהיו השלכות אדירות על ביטחוננו. עם "חיזבאללה" ו"חמאס" נדע להתעמת, נדע לנצח. עם בידוד וחוסר רלוונטיות, שכל כולו תולדה של מנהיגות עיוורת, יהיה הרבה יותר קשה להתמודד. זה לא קרה ביום אחד, אבל נבע רק מדבר אחד: בסוגיה שבה היינו יותר מכול זקוקים שהעולם, וארצות-הברית בראשו, ייצגו אותנו מול אויב מנוסה ועקשן, ראש הממשלה הוא שהרחיק אותנו במו-ידיו מחדר הדיונים. הוא בחר בדרך של קריאת תיגר פומבית וחסרת תקדים על נשיא ארצות-הברית; העליב את פקידי הממשל הבכירים ביותר, לא העלה אפילו פעם אחת חלופה אמיתית שאפשר היה להציג בלוזאן או בווינה. השגריר בוושינגטון, מקורבו של ראש הממשלה, מדבר רק עם המפלגה הרפובליקנית. התוצאה הייתה שהממשל פשוט נאטם לטענות שלנו, ואתו שאר המעצמות. זה לא נבע מאנטישמיות או מאנטי-ישראליות; לישראל היו מוכנים להקשיב בוושינגטון, בברלין או במוסקבה – את ביבי אף אחד כבר לא רוצה לשמוע. אי-אפשר לפקפק ברמת המחויבות של ראש הממשלה למנוע מאיראן פצצה גרעינית. אבל רבים כל כך הזהירו אותו מהתוצאות החמורות של הנתק עם הממשל. כשנתניהו נסע לנאום בקונגרס ערב הבחירות בישראל, אמרנו שיותר משהוא מערב את האמריקנים בפוליטיקה שלנו הוא מתערב בעצמו בפוליטיקה האמריקנית, שהיא היום משוסעת ומורעלת עד כדי שיתוק; אמרנו שהוא עצמו גורם לדמוקרטים שמתנגדים להסכם להתקבץ סביב נשיאם אל מול ההתקפה הברוטלית של הרפובליקנים, ולכן מחבל ביכולת להשפיע על ההסכם. אמרנו שבסופו של דבר, מי שאמורים להגן על האינטרס שלנו הם אובמה וקרי, לא החברים של ביבי מהמפלגה ששלדון אדלסון תורם לה. אבל נתניהו לא הקשיב. ראש הממשלה אמר אז מה שהוא אומר היום: שיש לו חובה מוסרית לומר את דברו בפני הקונגרס. כי אצל ביבי, לדבּר זה לעשות. האמת היא שהחובה שלו לא הייתה לדבר בקפיטול, אלא לעשות הכול למען האינטרס של ישראל. וכדי שזה יקרה הוא היה חייב לדבר עם הממשל, לשבת אתו בחדרים סגורים כדי להשפיע; לא להתגייס בגלוי לצד של יריביו המרים. נתניהו בחר במה שהוא יודע לעשות: לנאום, ולעזאזל הנזק, שכל אחד מאתנו ידע שהוא יקרה. את כל זה הוא עשה על דעת עצמו, ועל דעת עצמו הוא פועל עכשיו: במקום לתקן את היחסים עם הממשל, הוא מנהל בגלוי מאבק חסר סיכוי ומזיק על ההצבעה בקונגרס, שלא תבטל את ההסכם וממילא מחייבת רק את ארצות-הברית. הרי ההסכם כבר אושר לפני שעה קלה במועצת הביטחון. במקום להפוך את ישראל לשותפה ליישום ההסכם ולדון עם האמריקנים על שמירת יתרונה האיכותי, הוא ממשיך את הנתק עם הממשל, שצריך לזכור – יכהן בוושינגטון עד ינואר 2017. ובמקום לצאת למהלך אזורי יחד עם המדינות המתונות, ששותפות לנו בדאגה שלהן מהתוקפנות האיראנית, הוא מסרב לכל התקדמות בסוגיה הפלסטינית. ושיהיה ברור: התקדמות כזו היא תנאי לשותפות שלנו, לצד מדינות כמו מצרים וסעודיה, בעיצובו של המזרח התיכון בעידן של סכנות ואיומים. כבר שנים בנימין נתניהו מתרץ כל מחדל ואי-עשייה שלו בכך שהוא מסור למאבק בגרעין האיראני. כבר שנים הוא טוען שהוא היחיד שידע לנהל אותו כראוי. בפועל, זו התנהגותו שלו שביטלה את יכולתנו להשפיע. היום איראן חזקה יותר, תוקפנית יותר, מקובלת יותר בעולם, ובעוד עשר שנים תוכל להחליט אם פניה לפצצה. בכך, נתניהו נכשל כישלון חרוץ, חמור יותר מאיוולת, בדבר שהיה התירוץ היחיד שלו לכך שאינו מתפקד כראש ממשלה. חוסר התפקוד הזה כשלעצמו הוא סיבה מספקת לאי-אמון בו; עכשיו באים התבוסה הדיפלומטית המוחצת, הבידוד וחוסר הרלוונטיות שלנו בעולם, והתוצאות הקשות בתחום היחיד שבו עסק, ועסק לבדו, וחורצים סופית את דינו ואת דינה של הממשלה שבראשה הוא עומד. אני קורא לכנסת לעשות את הדבר הנכון ולהביע בה אי-אמון, הרי שאר העולם כבר עשה את זה לפנינו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עפר שלח. אני מתכבד להזמין את השר גלעד ארדן, השר לביטחון פנים, אך בנושא הזה הוא השר לנושאים אסטרטגיים והסברה. גלעד ארדן ישיב בשם הממשלה. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, האמת, אני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל. <קריאה:> מההתחלה. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> באמת, כל כך הרבה היפוך של מציאות ודמיון, אמת ושקר, כל כך הרבה מהערבובים שלכם יש בנאומים שלכם, שבאמת קשה לי לדעת מאיפה להתחיל. אתם עליתם עם – ככה – דברי קטגוריה מאוד מאוד סדורים, שהוקראו. אני יכול לדבר מהלב בנושא הזה, כי אין מה לכתוב; העם רואה והעם שומע את כולנו. ההיסטוריה תשפוט את כולנו, בעיקר את אלה שלא יודעים מתי להתעלות למען האינטרס הלאומי, ותמיד תמיד נשאבים לאינטרס הפוליטי המיידי, הצר, אתם יודעים מה – אפילו האנטי-דמוקרטי. מתי היו לנו בחירות? אני לא זוכר את התאריך, אבל זה קורה פעם אחר פעם. הרי זה כבר יותר – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> 17 במרס. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> לא, זה לא משנה. התוצאות תמיד יהיו הרי בערך אותן תוצאות, והשמאל, רק אם יעבוד על הציבור ויעמיד בראשו איזה מנהיג עם רקע ביטחוני בתחפושת, שיעבוד על הציבור כאילו הוא יהיה ביטחוניסט, ואז ישנה אידיאולוגיה – חוץ מאשר בנתונים כאלה אין לכם הרי סיכוי להיבחר. ולמה אין לכם סיכוי להיבחר? אולי תשאלו פעם אחת את עצמכם באמת, לעומק, תסתגרו כמה שבועות בחדר סגור, ותנהלו – דרך אגב, חבר הכנסת הרצוג התחיל לומר את הדברים האלה בימים האחרונים. אבל מהר מאוד, אחרי כנראה הלחץ העיתונאי שהופעל עליו, הוא מהר מאוד נבהל, והיום הוא כבר שלח נציג שיציג תזה אחרת בהצעת האי-אמון. כי העם חכם – העם חכם, חברי באופוזיציה; הוא רואה את מה שאתם אומרים, הוא רואה את כל ההבלים שנכתבים בכלי התקשורת, ואז הוא מסתכל על המזרח התיכון, והדברים לא מתחברים. הוא זוכר מי קרא את המפה, הוא זוכר מה אמרו לו מהליכוד, הוא זוכר מה ראש הממשלה אמר שנים רבות כשהוא הזהיר מערפאת, כשהוא הזהיר מעליית ה"חמאס", כשהוא הזהיר מהעלייה של ארגונים אסלאמיים קיצוניים, והוא זוכר את כל האשליות שאתם מוכרים לו כל השנים, פעם אחר פעם. <מאיר כהן (יש עתיד):> רגע, וזה לא קרה? וזה לא קרה? <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> הרי מתי יאיר לפיד נזכר לקרוא את המציאות בצורה שראש הממשלה מטיף לה כבר שנים רבות? מתי? כשהוא כתב טורים? לא. כשהוא ישב בממשלה? לא. אחרי שנזרקתם מהממשלה, אז עכשיו אתם נזכרים. ואתם לא נזכרים הרי בשם איזשהו אינטרס לאומי אמיתי. ראש המפלגה שלכם בא, כשזה נוח לו הוא יגן על ישראל מפני הדה-לגיטימציה – Oh yeah. ושנייה אחרי זה, כשזה נוח לו לתקוף את ראש הממשלה, כשיש עדיין 60 ימים לעצור את ההסכם, שאתם עלק אומרים לציבור שאתם מבינים למה הוא רע למדינת ישראל, לאן אתם נשאבים כמו דבורים אל הפרח? אל הביקורת, אל זה שאתם תַראו עכשיו חזית מפולגת, מסוכסכת, שכמובן יהיה מי שייכנס בה, אם מקרב הפלסטינים, אם מקרב גורמים קיצוניים – דרך אגב, לא שמעתי מי בסעודיה התנהג כל כך לא יפה כלפי נשיא ארצות-הברית, שגם לא הקשיבו לסעודים. <עפר שלח (יש עתיד):> המלך הסעודי הלך לנאום בקונגרס? <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> מה, הכול אצלכם זה סביב ההתנהגות האישית של ראש הממשלה? לא נגמלתם עוד מזה כשערפאת סירב לאהוד ברק בקמפ-דייוויד? אתם באמת עדיין מאמינים שעל בסיס מי נכנס ראשון לחדר, מי עשה כבוד אחד לשני, ראשי מדינות מחליטים להעניש ולשנות את המדיניות שלהם? באמת זה מה שאתם מאמינים? אתם חושבים שעם זה תשכנעו את הציבור? הציבור ישתכנע שמכיוון שראש הממשלה לא התנהג יפה לאובמה אז אובמה החליט למכור את כל האינטרסים הביטחוניים במזרח התיכון, ואם רק הוא היה מתנהג יותר בנימוס, ואם רק הוא היה משנה את איך שהוא מבקר את הפקידוּת ב-State-Department, כל המדיניות הייתה משתנה? <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – – לפי איך שראש הממשלה התנהג בסיעה שלכם – – – זה כסף קטן. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> אם אתם באמת חושבים שזה מה שיקרה, אז – שוב לא הבנתם את תוצאות הבחירות – – <חיים ילין (יש עתיד):> מה הקשר? <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> – – שוב לא הבנתם מה קורה סביבנו במזרח התיכון, ובהיבט הפוליטי האישי זה אמור היה לשמח אותי, כי זה רק מבטיח שוב ושוב את התוצאות בבחירות הבאות. בהיבט הלאומי זה מאוד מאוד עצוב לי. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – – <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> זה מאוד עצוב לי, כי כל עוד כך אתם תמשיכו, וזה יהיה דפוס הפעולה-על-אוטומט שלכם, מדינת ישראל באמת – באמת תמשיך לשלם מחירים יקרים. להיות דמוקרטיה, יש לזה הרבה מאוד יתרונות. יש לזה גם חיסרון, כי כאשר הערבים ימשיכו וידברו נגדנו תמיד באותו קול, תמיד עם אותם טיעוני הבל מול המדינה הכי מוסרית כאן, שמקדשת ערכים שהם משותפים לנו ולמדינות אירופה, לנו ולארצות-הברית, תמיד הצורה הזאת של הדיון בינינו, שאין לה קווים אדומים, שכל אינטרס הוא לגיטימי, כל דבר, אפשר לתקוף אותו – – – <עפר שלח (יש עתיד):> כל הסבר – – – ניצחתם בבחירות. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> – – – כל דבר, אפשר לתקוף אותו – – – <עפר שלח (יש עתיד):> – – – כישלון מדיני. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> אני לא מסתפק בלנצח בבחירות, עפר שלח. אני רוצה גם שהמדינה תתחזק לאחר שיהיה לנו ניצחון בבחירות. <עפר שלח (יש עתיד):> רק אתה רוצה. רק אתה רוצה. רק אתה רוצה, גלעד. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> לא, אתם טועים. לא אמרתי שאתם לא רוצים, אמרתי שאתם טועים. <עפר שלח (יש עתיד):> אבל עד מתי תשתמשו בארגומנטציה הנמוכה הזאת? עד מתי תהפוך את זה לאיזה תחרות פטריוטיזם בגרוש? עד מתי? <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> לא, לא דיברתי על פטריוטיזם כאן. <עפר שלח (יש עתיד):> מה? <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> לא דיברתי על פטריוטיזם. <עפר שלח (יש עתיד):> לא, אנחנו מחזקים את הערבים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אבל זה ביקורת לגיטימית. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> נכון. בחוסר ההבנה שלכם, ביצרים הפוליטיים הבלתי-מוגבלים לתקוף את ראש הממשלה בכל סיטואציה, בכל עיתוי, ולא משנה גודל השעה, כן. אתם בעניין הזה מחלישים את מדינת ישראל. מחלישים אותה מאוד, את הביטחון הלאומי שלה. בדיוק אותה האשמה שלפני שנייה עמדת כאן והאשמת בה את ראש הממשלה. אבל כשאתה אומר את זה זה נשמע לך לגיטימי, וכשאני אומר את זה זה נשמע לך לא בסדר, לא לגיטימי. למה? מה הבעיה? האמירות האלה שלכם, שמחר ייקחו אותן ל'ניו-יורק טיימס" ולכל מקום אחר, יחלישו את העמדה של ראש הממשלה נגד ההסכם, ובעקיפין יחלישו את הביטחון של כלל אזרחי מדינת ישראל. <קריאה:> אל תיכנס עם היושבים פה לתחרות מי עשה מה. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – דמגוג. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> כי כשההסכם הזה יאושר, וכאשר יעברו מאות-מיליארדים לאיראן, והיא תעביר אותם ל"חיזבאללה", ול"חמאס", ולעוד ארגוני טרור, למה שאתה אמרת כאן נגד ראש הממשלה יש תרומה לעניין הזה. מה לעשות, יש תרומה. אתה טוען שהוא היסטורית לא התנהל נכון, ואני אומר לך שאני חושב שהוא היחיד שהתנהל נכון. הוא היחיד ששם את הנושא הזה במקום גבוה בסדר העדיפויות. אם בכל השנים אחורה, במקום לעסוק בלהאמין ליאסר ערפאת וחבריו, הייתם גם אז, או לפחות אז, מגבים אותו, ייתכן מאוד שהיום היינו במקום אחר. <מאיר כהן (יש עתיד):> אסור להעביר ביקורת על ראש הממשלה? <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> ייתכן מאוד. אז לפחות היום, כשלא זיהיתם את זה כל כך הרבה שנים, והתעסקתם בלהאמין ליאסר ערפאת או לאבו מאזן, שהיום גם ציפי לבני מבינה שהוא לא מעוניין במשא-ומתן – – <עפר שלח (יש עתיד):> יש לי חדשות בשבילך – ערפאת מת ב-2004. אנחנו ב-2015. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> – – אז אני לא אומר: שלו נעליכם מעל רגליכם, אבל לפחות בואו תתגייסו, בואו תעזרו – היום – למנוע את החיזוק של "חיזבאללה", למנוע את החיזוק של "חמאס". <מאיר כהן (יש עתיד):> אנחנו עושים גם את זה וגם את זה. <חיים ילין (יש עתיד):> אני לא ישן בלילה. אני לא ישן בלילה. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> מה אתם מצפים שיקרה בגלל הנאומים האלה שלכם? מה? הממשלה תיפול? לא. יש בחירות בשבועות הקרובים? לא. אז מה יצא מהנאומים האלה שלכם חוץ מלהחליש את עמדתה של מדינת ישראל בזירה הבין-לאומית? מה יצא? <חיים ילין (יש עתיד):> ראש הממשלה אמר והבטיח שהוא יעצור את ירי הטילים מעזה, נכון? הוא אמר. אני כל לילה – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> הוא אמר. הוא אומר הרבה דברים. <חיים ילין (יש עתיד):> אני לא מגבה אותו? מה, אני צריך לגבות את – – – <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> לא, אתה לא מגבה אותו. האמת, אתה לא מגבה אותו. אתה וחברים אחרים דיברתם מייד על הסדר מדיני עם "חמאס" – – <חיים ילין (יש עתיד):> הוא אמר שהוא אחראי. הוא אמר. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> – – מייד לאחר "צוק איתן". ודאי. ושוב העדפתם את האינטרס הפוליטי על-פני האינטרס הלאומי. <חיים ילין (יש עתיד):> מה פוליטי? אני לא רוצה – – – <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> כל מה שאתם אומרים זה פוליטי. מה זה? פוליטי. מה לא פוליטי? תגידו לי, את כל מה שאתם אומרים היום אי-אפשר להגיד בעוד 60 יום, לאחר שהקונגרס יחליט? <חיים ילין (יש עתיד):> – – – גם זה פוליטי. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> נשיא ארצות-הברית החליט שהוא מכפיף את ההסכם שלו עם איראן לקונגרס. אם הוא מכפיף את זה, איך יכול להיות שהמדינה שהיא המאוימת הראשונה על-ידי איראן, שהשליט של איראן אומר שהיעד ארוך-הטווח של השמדת ישראל זה עדיין היעד שלו – איך יכול להיות שפה אתם לא מסוגלים להמתין 60 יום להכרעת הקונגרס? אל תעזרו, לא צריך, אל תעזרו. אבל למה להפריע? למה לפגוע בביטחון המדינה? <חיים ילין (יש עתיד):> למה? למה? <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> למה לא לחכות עוד 60 יום? מה בוער לכם היום למתוח ביקורת כזאת? <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> ארדן, בוא נשתוק ארבע שנים, לא נהיה אופוזיציה, תהיו שלטון יחיד. תשלוט ללא מצרים. זהו. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> לא, אל תשתקו ארבע שנים. אל תשתקו ארבע שנים. אתה כנראה פספסת את החלק הראשון של דברי. לא הצעתי שתשתקו ארבע שנים ואני לא בונה על זה. ודרך אגב, הדברים שאתם אומרים, כמו שאמרתי, אני לא חושב שהם מחלישים אותנו פוליטית, הם מחזקים אותנו פוליטית, אבל, לצערי הרב, הם מחלישים לאומית את מדינת ישראל. כי היום, אחרי שנים רבות, כשראש הממשלה – דרך אגב, לא משנה, כשהוא היה ראש ממשלה וגם כשהוא לא היה – הוא פעל בנושא הזה, ומה לעשות, רבים תמימים במערב לא זיהו, לא זיהו – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אבל הוא נכשל. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> במה הוא נכשל? <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אדוני השר. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> במה הוא נכשל? <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אדוני השר. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> במה הוא נכשל? במה? תענה. הנה, אני מוכן שתענה לי. במה הוא נכשל? <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> תן לי לענות לך. אם הוא לא היה יודע את כל מה שאתה אומר, היינו אומרים: אוקיי, אבל אתה אומר: הוא ידע הכול. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> ובמה הוא נכשל? תענה לי. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> יש לנו מצב שמדינת ישראל, בגלל אי-החלטה שלו – – – זה המצב. זה המצב. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> במה הוא נכשל? אני לא מצליח לשמוע. בכך שהמעצמות הגיעו להסכם עם איראן? בזה הוא נכשל? <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> – – – הוא לא הצליח למנוע. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> תראה לי פעם אחת שהוא יכול למנוע ממי שרוצה להגיע להסכם להגיע להסכם. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אז מה, הוא שיקר את כולם? הוא נאבק סתם? <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> טוב, זה דו-שיח של – אני לא רוצה לקרוא לעצמי חירש, וגם לא לך, אבל אין פה דו-שיח. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> בשורה התחתונה הוא נכשל. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> ראש הממשלה לא רק שלא נכשל – אתם נכשלים כבר עשרות שנים בלהבין מה קורה במזרח התיכון. כשראש הממשלה והליכוד ורבים אחרים במחנה הלאומי מזהירים ואומרים פעם אחר פעם, בואו נתאחד אל מול הסכנות האמיתיות, מה אתם אומרים? בואו ניקח סיכון. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> מה אתה אומר? <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> ופעם אחר פעם, כשלוקחים את הסיכון הזה, שאתם מציעים, כשהעם בטעות מעלה אתכם מדי פעם לשלטון, התוצאה היא לא עוד ביטחון אלא פחות ביטחון. וכשכל המזרח התיכון מתפרק מסביבנו, כשכל המזרח התיכון, שפעם אחר פעם, אם במצרים, ואם בתימן, ואם בעיראק, ואם בכל מקום אחר – כל פעם שיש תקוות, הן מתבררות כתקוות שווא. <יעקב פרי (יש עתיד):> אנחנו אשמים. אנחנו אשמים. <מאיר כהן (יש עתיד):> בפעם הבאה תכתוב, אל תדבר מהלב. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> ואם אתם פעם אחת תגיעו למסקנה שצריך להתאחד וצריך לעמוד יחדיו – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> לא מתאים לך לדבר מהלב. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> ברור. זה תמיד ההתנשאות של השמאל. <חיים ילין (יש עתיד):> זה לב חצוי. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> זה לא מתאים לך, איך שר כמוך אומר דברים כאלה – כשאין תשובות – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> לא אמרתי את זה, אבל תכתוב. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> אתם יודעים מה? לי זה לא מתאים, אבל לכם זה מאוד מתאים. מאוד מתאים לכם, כאשר יש הסכם שנשיא ארצות-הברית עצמו קיבל עליו לשכנע את הקונגרס, במקום להצטרף לראש הממשלה ולעזור לשכנע את הקונגרס שההסכם הזה הוא רע – – <חיים ילין (יש עתיד):> תגיד לי, הוא ביקש עזרה מאתנו? <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> – – לביטחונם של אזרחי מדינת ישראל – – <חיים ילין (יש עתיד):> אני שואל אותך, הוא שיתף אותנו? <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> – – אתם מצרפים – – – <חיים ילין (יש עתיד):> הוא שיתף? הוא היה אתנו? <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> ודאי. <חיים ילין (יש עתיד):> הוא לקח את כל חברי הכנסת – – – <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> חבר הכנסת ילין, התפקיד של ראש הממשלה זה לשתף את ראש האופוזיציה, וכך הוא עושה. <חיים ילין (יש עתיד):> ממש. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> אתם חלק מהאופוזיציה במדינת ישראל, שמדי פעם – – <חיים ילין (יש עתיד):> אנחנו חלק ממדינת ישראל. ועוד איך אנחנו חלק. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> – – בעבר של מדינת ישראל, הייתה נוהגת באופן אחראי. לצערנו הרב, אתם כאופוזיציה לא פועלים באופן אחראי, אלא באופן פוליטי בלבד, וגם בתרגום של האינטרס הפוליטי שלכם אתם טועים, וזה חבל מאוד, אבל זאת הבעיה שלכם. כאשר אתם מחבלים בעבודה המדינית של ראש הממשלה ושל חברי הממשלה בלשכנע את העולם ואת הקונגרס שההסכם הזה יחזק את ארגוני הטרור ויפגע בביטחונם של אזרחי מדינת ישראל, אתם עושים נזק לביטחון הלאומי של מדינת ישראל, וזה חבל מאוד וזה עצוב מאוד – – <מאיר כהן (יש עתיד):> הביטחון שאתם הרסתם. הביטחון שאתם הרסתם. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> – – ואין לי ספק שזה בטח לא ישכנע את חברי הכנסת לתת בכם אמון, ולכן אני מבקש מהכנסת לדחות את הצעות האי-אמון שלכם. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר גלעד ארדן. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון הבאה: ממשלה שמחויבת לבעלי ההון ופוגעת ברוב הציבור, בעובדים, בשכבות החלשות ובפריפריה – מטעם הרשימה המשותפת. ינמק את ההצעה חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני. מי שישיב לו הוא שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים חבר הכנסת יובל שטייניץ. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה להקריא לכם קטע משיר שכתב המשורר היווני קונסטנדינוס קוואפיס. שם השיר הוא: "מחכים לברברים". <יעקב פרי (יש עתיד):> יש לו קרדיט קארד או אין לו? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> יש לו. אז אני אקריא לכם כמה שורות מהשיר הזה. השיר מתחיל בשאלה: "לְמה אנחנו מחכים? לָמה נאספנו בכיכר? / הברברים צריכים לבוא היום. / מה פשר חוסר המעש של אספת המחוקקים? / למה יושבים המחוקקים בלי לחוקק דבר? / כי הברברים צריכים לבוא היום. / מה צורך בחוקיהם של המחוקקים? / כשיבואו הברברים יחוקקו את חוקיהם". וכך השליט קם עם שחר, והפקידים לבושים חגיגית, והבמות שקטות, ומצב חירום בכל מקום – "אבל לפתע מתעוררת בהלה / וקמה מהומה (כל הפנים הרצינו)." למה? "למה מתרוקנים פתאום רחובותינו, כיכרותינו / הכול שבים לבתיהם נבוכים עד מאוד? כי ירד הלילה ולא באו הברברים / וכמה אנשים שבאו מאזור הגבול אומרים / שאין בכלל ברברים בסביבה. // מה יהיה עכשיו עלינו בלי הברברים? / האנשים האלה היו איזה פתרון." עמיתי חברי הכנסת, זה החיבור בין הנושא הקודם לנושא הנוכחי. מאחורי הדחליל של האיום האיראני מתנהלת במדינה הזאת ביזה שיטתית של האינטרס הציבורי, של השכבות המקופחות, של ציבור העובדים, של הציבור המוחלש, של הפריפריה, לטובת בעלי הון שהממשלה הזו מחויבת להם, נלחמת למענם ומגויסת לטובתם. אלה הן שאלות החיים עצמם, ובשאלות החיים עצמם הממשלה הזו מייצגת את האינטרסים של האלפיון העליון, ומפקירה – ומפקירה – את האינטרסים של רוב אזרחי ישראל. למשוואה הזאת, אדוני היושב-ראש, יש שני צדדים. בצד אחד נמצאים בעלי ההון – כן, והממשלה הזו מחויבת ומגויסת ומוכנה לצאת מגדרה כדי לעשות את הכול למענם. דוגמה, אדוני השר, אתה בוודאי האיש המכיר את הפרטים בעניין הזה: פרשת הגז, פרשה שבה הממשלה משלימה עם מונופול בלי תחרות – קראו את דוח מבקר המדינה מהיום – בלי מדיניות מסודרת. תראו איך רישיונות גז ניתנו לעשרות שנים בלי נוהל מסודר; רישיונות גז שהשווי שלהם עשרות ומאות מיליארדים. והתוצאה – המונופול שאתם משלימים אתו. נפטרתם מהממונה על ההגבלים העסקיים, יפה מאוד; נפטרתם מהשומר על האינטרס הציבורי של הגנה על תחרות. התוצאה ברורה: מחיר מופקע פי-שניים. המחיר בעולם יורד, אצלנו המחיר עולה. הוא כבר עלה מ-2009 ועד היום, הוא ימשיך לעלות לפי המתווה שעליו אתם הצהרתם. אין שום הגנה על האינטרסים של המשק הישראלי. ראו את כותרות העיתונים מהיום, איך הממשלה ויתרה על מגבלות היצוא; איך אתם מאפשרים לפתוח את מאגר "תמר" ליצוא לפני פיתוח "לווייתן"; איך מתוך 20 סעיפים של מגבלות על יצוא אתם כבר ויתרתם על 12, וכך ויתרתם על הביטחון האנרגטי של מדינת ישראל לטווח ארוך ובינוני, וכך אתם גם מוותרים על הביטחון האנרגטי של ישראל לטווח הקצר, כי גם על הצינור הנוסף ממאגר "תמר" אתם ויתרתם. מדברים על להביא גז לחופי ישראל; אתם דוחים את פיתוח מאגר "לווייתן", כי זה לא כל כך כדאי כרגע לזכיינים, אז זה נדחה. לא 2016, לא 2017, לא 2018. 2019, אינשאללה. אתם מוותרים על הביטחון הסביבתי. תקראו את מה שכותב המבקר, כל מה שהזהרנו כאן בכנסת – חוק הנפט שלפיו אתם מתירים את קידוחי הנפט הוא חוק אנכרוניסטי; אין מספיק הגנות על האינטרס הציבורי, אין מספיק הגנות מפני אסון נפט בים. מי יישא את המחיר? מי יישא באחריות? זה מה שעושה ממשלה כשהיא רוצה לקדם בלי מעצורים אינטרסים של טייקונים ובעלי הון. וכן, גם בנושא הזה אתם ניסיתם לקיים את הדיון בצורה לא שקופה, סיפרתם גם פה את הסיפור על האיראנים. תמיד אפשר לספר על האיראנים כדי לנהל ולסכם דברים לא בכנסת, לא במליאת הכנסת, לא בהליך מסודר כאן במליאת הכנסת. ולמשוואה הזו יש גם צד שני, ובצד השני הזה נמצאים השקופים, אלה שאתה ואתם, קודם כול הליכוד, מפקירים אותם, יורקים עליהם, מתנשאים עליהם ומזלזלים בהם. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לתת את הדוגמה האחרונה, השערורייה של ועדת השרים לענייני חקיקה ביום ראשון האחרון. הגיעה לוועדת שרים לענייני חקיקה הצעת חוק שקודמה בשיתוף פעולה בין-מפלגתי, עברה קריאה ראשונה בקדנציה הקודמת בתמיכת כל חלקי הבית, בעניין שקיפות בדיור הציבורי. במה הצעת החוק הזו עוסקת? היא עוסקת בהחלת שקיפות על פעילות החברות המשכנות מול דיירי הדיור הציבורי. השתתפו – בין היוזמים של הצעת החוק הזו היו גם חברי ליכוד, חברת הכנסת דאז מירי רגב. הצעת חוק חברתית ממדרגה ראשונה. אני אספר לכם את הסיפורים, אין לי מספיק זמן לספר את כולם, אבל דיירים שמפונים מדירותיהם בלי שניתן להם מידע על החובות שהצטברו להם; דיירים ששכר הדירה שלהם משתנה כל שבוע או כל חודש בלי הסבר; אנשים שמחכים שנים לדיור ציבורי בלי שנחשף בפניהם המקום שלהם בתור; דיירים שמתלוננים על חוסר שקיפות בתחזוקה של הדירות, לא יודעים מתי יגיע בעל מקצוע, אם יגיע בעל מקצוע, לא יודעים מה התשלומים שהם צריכים לשלם לבעל המקצוע, לא יודעים מה האחריות של החברות המשכנות לטפל בתחזוקת הדירות; חוסר שקיפות בניהול הדירות של נכסי הדיור הציבורי. זה מה שיצר מצב שבו אלפי דירות נשארות ריקות בלי שאף אחד יודע על זה, כי אין שקיפות, ואלפי אנשים ממתינים לדירות בכל רחבי הארץ. ולכן, הצעת חוק השקיפות בדיור הציבורי, שעברה בכנסת בקריאה ראשונה בקדנציה הקודמת, זכתה לתמיכת כל אנשי המקצוע. זה חוק חברתי ממדרגה ראשונה, זה חוק כלכלי ממדרגה ראשונה, כי רק מערכת שקופה היא מערכת יעילה. ולכן, לא במקרה החוק הזה זכה לתמיכת משרד השיכון; ולכן לא במקרה החוק הזה זכה לתמיכת משרד האוצר, כי זה חוק כלכלי וזה חוק חברתי. מי התנגד להצעת החוק הזו? כמובן, המפלגה שמצפצפת, מזלזלת ויורקת על השקופים ועל המוחלשים, שני שרים שלה נמצאים פה לפני – מפלגת הליכוד. כל שרי הליכוד – למעט צדיקה אחת בסדום, השרה גילה גמליאל שהצביעה בעד ההצעה הזו – כל שרי הליכוד התגייסו להפלת ההצעה הזו. אני רוצה להקריא לכם מדברי מיטל כהן, דיירת הדיור הציבורי. היא אומרת: אני מתחננת בפני החברות "עמידר" ו"חלמיש", תנו לי פירוט, על מה הכנסתם לי חוב מטורף של 46,000 שקל? אין עם מי לדבר. הליכוד בקדנציה הקודמת תמך בחוק בגלל סיפורים כמו שלי, בגלל אנשים שאיבדו את החיים והכבוד שלהם בשביל לקבל קצת מידע. אני בהלם מההצבעה של שרי הליכוד. אפילו בהצעת חוק שלא עולה למדינה כסף הם מצביעים נגדנו. אולי הם פשוט שונאים אותנו. צודקת גברת כהן. אתם לא רק שונאים אותם, אתם מזלזלים בהם. השר אלקין, שר הקליטה, בגד בעולים. 27,000 עולים נמצאים בדיור ציבורי. איפה ההגנה על העולים האלה? הוא צפצף עליהם, הוא זלזל בהם, הוא לא מתעניין בהם והוא חושב שהם לא יבינו. השרה מירי רגב, אחת מיוזמות הצעת החוק, מצביעה נגד החלת דין רציפות על החוק הזה. מה זה אומר? זה אומר שאתם חושבים שהאנשים האלה כנראה ימשיכו להצביע לכם וימשיכו לתמוך בכם, כי אתם גם לפני הבחירות הבאות תספרו להם סיפורים על הערבים שנוהרים באלפיהם באוטובוסים לקלפיות, ואתם חושבים שלעולם חוסן ולעולם ניתן לרמות את כל האנשים. אז יש לי חדשות עבורכם: לא לעולם חוסן. אפשר לרמות חלק מהאנשים חלק מהזמן, ואפשר לרמות אולי יותר אנשים יותר זמן, אבל בסופו של דבר אנשים יתפכחו וייתנו לכם את העונש המגיע לכם. ומכאן כמה מילים על נושא עובדי הקבלן, עוד סוגיה שבה הממשלה הזו מתנהלת בצורה שערורייתית. מדינת ישראל שוברת שיאים בהעסקה קבלנית: יותר מ-400,000 עובדי ועובדות קבלן בשירות הציבורי – בשירות הציבורי. אז ההסתדרות מנהלת מאבק, ואני שמח על כל עובד שמועבר להעסקה ישירה, אבל הממשלה הזאת עוצרת את סיום הפרשה המופקרת והמופרעת הזאת. מי לא עובד קבלן היום? יש מורי קבלן, יש עובדות סוציאליות עובדות קבלן, 40% מהעובדות הסוציאליות בישראל, אחיות, אחיות בריאות הציבור, מטפלות בשירותי סעד, עובדי ניקיון, מאבטחים, שומרים, רופאים, מצילים, מדריכים, עובדי מחשוב. המערכת הציבורית הופכת להיות מערכת של העסקה קבלנית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> והמערכת הזאת היא מערכת לא צודקת, היא מערכת לא הוגנת, והיא גם מערכת שבני-האדם והעובדים לא ישלימו אתה. כיוון שהליכוד לא מתעניין בבני-האדם האלה, וכיוון שהליכוד לא מתעניין בעובדים האלה, הוא ימשיך לעשות את הכול כדי שהם ימשיכו להיות מועסקים בהעסקה לא ישירה, קבלנית ומנצלת – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – אבל זה לא יעזור לכם, כי השינוי יקרה למרות התנגדותכם, על הראש שלכם ובמקומכם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. אני מתכבד להזמין את שר התשתיות, האנרגיה והמים חבר הכנסת יובל שטייניץ להשיב בשם הממשלה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, בטרם אענה ישירות על הדברים של חבר הכנסת ד"ר דב חנין, שאני מאוד מעריך אבל מאוד מתפלא על חלק מהדברים שהוא אמר פה, אני רוצה להתייחס לדוח מבקר המדינה בנושא התנהלות משק הגז בשנים האחרונות, למעשה ב-15 שנים האחרונות. לא כל יום אני יכול לומר את הדבר הבא, שאני מברך את מבקר המדינה מר שפירא, השופט שפירא, על דוח חשוב – דוח חשוב. אנחנו נלמד את הדוח הזה, נפיק את הלקחים, אבל אני רוצה כבר כאן, בלי להתייחס לפרטים – המסר המרכזי של הדוח, שבמשך כמה שנים התעכב הפיתוח של מאגרי הגז המרכזיים של מדינת ישראל בים, "לווייתן" ו"כריש" ו"תנין", בגלל חוסר מדיניות אחידה, בגלל מאבקים בין רגולטורים ומשרדי ממשלה, בלי תכלול של מדיניות אחידה, הוא מסר שמקובל עלי לחלוטין. זו הסיבה לכך שבמהלך השבועות מאז נכנסתי לתפקידי כשר האנרגיה פעלתי בנמרצות לגיבוש מדיניות אחידה בין כל הרגולטורים ומשרדי הממשלה ולגיבוש מתווה גז מוסכם שיאפשר לשים את העיכובים – שכבר עלו עשרות מיליארדים לאזרחי המדינה ולמדינה – מאחורינו ולהתניע מהלך מזורז של פיתוח שדות הגז שהתגלו בים. זה המסר המרכזי של הדוח. המסר הזה מקובל עלי. הלקחים האחרים וההמלצות האחרות ייבחנו בקפידה, וכבר מקריאה ראשונית אני רואה שבדוח יש גם הערות מאוד מאוד חשובות שישמשו אותנו בשבועות והחודשים הקרובים. זה בהחלט דוח חשוב, ואני מברך עליו. העיכוב, מרוב רגולטורים וחוסר מדיניות אחידה – אלה הדברים שאני אומר ואמרתי עשרות פעמים בשבועות האחרונים, ועכשיו הם מקבלים גיבוי מלא בדוח מבקר המדינה. ועכשיו, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיב על דברים של חבר כנסת שלמרות חילוקי הדעות בינינו אני בסך הכול מאוד מעריך, חבר הכנסת דב חנין, ולכן מאוד מתפלא על חלק מהדברים, כי חלק מהדברים שאמרת בנושא הגז הם חסרי שחר, חסרי בסיס – לא מתאים לך, אבל בגלל הערכה הדדית, ובגלל הסיוע החשוב שהענקת לי בעבר, כשנאבקתי מול חברות הנפט והגז, מול מה שמכונה הטייקונים של הנפט והגז, כדי שהמדינה תקבל את רוב ההכנסות והם את החלק הקטן יותר, בכל הפרשה של הקמת ועדת ששינסקי וחקיקת מסקנותיה, מול לובי חזק ותוקפני, לאור כל זאת, לאור זה שאני זוכר לך את זה לטובה בהחלט, אני כבר מציע לך שניפגש היום או מחר, ואני משוכנע שתראה שחלק מהדברים שאמרת כאן הם חסרי בסיס וחסרי שחר. כפי שאני מכיר אותך, אם תשתכנע אולי לא תתמוך אבל תפסיק להשמיע את אותם דברים שלפחות לגביהם תשתכנע, ואני לא יכול להגיד את זה על כל פוליטיקאי, אז קח את זה כמחמאה. למשל, אמרת – או יצרת את הרושם, גם אם לא אמרת את זה בדיוק כך – שהמחיר בישראל הוא גבוה, ואני רוצה לומר לך, מחיר הגז בישראל, בהשוואה לא רק למדינות ה-OECD אלא למדינות מפיקות הגז ב-OECD – יש עשר כאלה – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אתה חולק על ההנחה – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> שנייה, תקשיב עכשיו, לא הפרעתי לך. יש עשר מדינות שמפיקות גז ב-OECD – מחיר הגז בישראל הוא בין הנמוכים שבהן. אם אתה לוקח את המדינות שמפיקות גז בים – יש שש או חמש מדינות ב-OECD שמפיקות גז כמונו, בים – בין אלה הגז בישראל הוא הזול ביותר. במתווה שנמצא עכשיו בשימוע, שהצגתי לפני שבועיים, יש מנגנונים – שני מנגנונים רגולטוריים – ששומרים על כך שמחיר הגז בישראל יישאר מתחת לממוצע של ה-OECD, וגם של המדינות המפיקות גז ב-OECD, גם בשנים הקרובות. גם ההארכה של פיתוח "לווייתן" – זו טענה חסרת שחר. המבקר – אם תקרא טוב את דוח המבקר תראה – מאשים את המדינה בעיכובים הללו, לא את החברות, דווקא המדינה, כי היא לא פתרה את הסבך הרגולטורי, לא אפשרה בעצם להתחיל בפיתוח "לווייתן" מאז התגלה, לפני חמש שנים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> ולכן, דב, לכן השדה לא פותח, לכן הוא עכשיו יפותח בזמן המהיר ביותר האפשרי מבחינה טכנולוגית לפיתוח שדה מים עמוקים, שהוא ארבע שנים לדעת כל המומחים מהארץ והעולם. וזה חלק מהמתווה, שמעכשיו, מרגע שהמתווה יעבור, מתחייבים לפתח את זה בלוח הזמנים הקצר ביותר, של ארבע שנים, אחרי עיכובים של שנים, שלא התחילו אפילו. לא דחינו את הפיתוח, אלא להפך, זירזנו אותו ללוח הזמנים הקצר ביותר האפשרי טכנולוגית. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – אתה קורא לזה לזרז? הרי התאריך היה התאריך שהממשלה קבעה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> התאריך שהממשלה קבעה, הקודם – הממשלה בעצמה עיכבה. התאריך תמיד היה מבוסס על ארבע שנים, אבל כשהממשלה, כפי שאומר המבקר – בנושא הזה הוא צודק – בגלל בעיות רגולטוריות, בגלל חוסר מדיניות אחידה, מכיוון שלא היה עד היום מתווה גז מוסכם על כל משרדי הממשלה ומקובל על המגזר הפרטי – לא היה – לא היו תנאים שאפשרו להתחיל לקבל אשראי של 7 מיליארד דולר ולצאת לפיתוח "לווייתן". וזה המבקר מעיר, שהעיכוב הוא בעיקר בגלל המבוך הרגולטורי. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הטענות שלי הן כלפי הממשלה – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> יפה, אבל אני חשבתי שאולי גם תברך על העובדה ששר האנרגיה החדש – בגיבוי מלא, פומבי גם כן, של ראש ממשלת ישראל – זאת הסיבה שאני, יחד עם ראש הממשלה נתניהו, זה חודשיים, נכנסים בעובי הקורה – אני מגבש את המתווה, בגיבוי פומבי של ראש הממשלה, כדי לשים סוף לעיכובים שעלו לאזרחי מדינת ישראל כבר עשרות-מיליארדי שקלים, גם ב"תמר" וגם ב"לווייתן". אז על כך אתה צריך לברך. אנחנו לא ויתרנו על פיתוח "לווייתן", נהפוך הוא, אנחנו דורשים עכשיו מהחברות, שברגע שאושר המתווה שמאפשר להן לנוע קדימה, ברגע שאנחנו אומרים להן מה התנאים לפיתוח "לווייתן", יפתחו אותו בלוח הזמנים הקצר ביותר האפשרי, בתוך ארבע שנים. זה לא ויתור, זו דרישה קשה שהם התחייבו לעמוד בה. זו דרישה שלנו מהם, ולא ויתור. זו דרישה לפתח בפרק הזמן הקצר ביותר האפשרי מבחינה טכנולוגית בעולם לפיתוח שדה גז במים עמוקים מאוד, מהשדות העמוקים בעולם כולו. גם דברים אחרים – לא כולם היו חסרי בסיס. לכן אני ברצון אפגש אתך עוד השבוע, ואני חושב שלפחות לגבי חלק מהדברים תיכנס יותר לעומק, כמו שאני מכיר אותך, תבין, אני בטוח שתישאר לך איזו ביקורת, אבל לא זו שהשמעת היום. לגבי השקופים, אני רוצה לומר לך, דב, עם יד על הלב, האוכלוסיות בשכונות, בעיירות הפיתוח, מצביעות רובן לליכוד ולא לרשימה המאוחדת מסיבה אחת פשוטה: הם יודעים מי דואג לנושא הפלסטיני – מן השפה ולחוץ, כי זו לא דאגה אמיתית, לדעתי, מה שאתם עושים בעניין הזה – ומי דואג לחינוך, לרווחה, לבריאות, לפיתוח של החלשים, של הפריפריה, של מדינת ישראל. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני השר, אני מעריך אותך, אבל העליתי טענה קונקרטית – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> זו הסיבה – זו הסיבה – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אז מצביעים עבורכם, מה לעשות. טעו, אנשים טועים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – שבבית-שאן ודימונה אתם קיבלתם מעט מאוד, ואנחנו קיבלנו את רוב הקולות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אנשים טועים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> ומי שמתנשא עכשיו זה אתה, שאומר להם שהם טועים, שהם היו צריכים להצביע לכם ולא לנו. זאת התנשאות – ולא אנחנו. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אתם לא מתנשאים, אתם לא רואים אותם. לא רואים אותם – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> כן כן, דב, אתה מתנשא עליהם כשאתה אומר: הם לא מבינים מה טוב בשבילם, הם לא מבינים מי דואג להם. זאת התנשאות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> להפך, אני אומר – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אם יש התנשאות – זאת התנשאות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> העובדות מראות שאתם מתנשאים עליהם ואתם לא רואים אותם. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> והדבר האחרון – אני אתן אחר כך לשר האוצר או לסגן שר האוצר לענות בנושא עובדי הקבלן, על מה שהיה עכשיו והיום ובימים האחרונים. אני רק אזכיר לך עובדה אחת על עובדי הקבלן: לפני שלוש שנים או ארבע שנים, לאחר מאבק, גם שביתה, הגעתי להסכמה מצוינת עם ההסתדרות הכללית – חלק מהדברים היו ביוזמתם, חלק ביוזמתי שלי – שלקחה את עובדי הקבלן החלשים ביותר בישראל, של השמירה והניקיון, שדרגה את השכר שלהם בעשרות אחוזים, שדרגה את ההפרשות שלהם לפנסיה, חייבה לתת להם קרן השתלמות בפעם הראשונה ולתת להם מתנות לחגים פעמיים בשנה בערך נקוב של כמה מאות שקלים. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אז למה לא ללכת עד הסוף? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> זה היה השדרוג הכי משמעותי בתנאי העבודה של עובדי הקבלן הכי חלשים או מוחלשים, של השמירה והניקיון – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אז למה לא להעסיק אותם העסקה ישירה? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – ומי שעשה את זה הוא שר אוצר מהליכוד, בממשלה בהנהגת הליכוד. <אילן גילאון (מרצ):> מי זה? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אבל למה לא העסקה ישירה? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> עבדך הנאמן. עבדך הנאמן, ביחד עם עופר עיני. צריך לתת גם את הזכויות לעופר עיני וגם לאבי ניסנקורן. עופר עיני היה אז ראש ההסתדרות, אבי ניסנקורן היה סגנו, הממונה על האגף המקצועי, וביחד הגענו להסכם היסטורי ששדרג את תנאי התעסוקה, הפנסיה, השכר והרווחה של עשרות-אלפי עובדי הקבלן בתחומי השמירה והניקיון, שהם עובדי הקבלן החלשים ביותר. אז גם בנושא הזה ממשלות הליכוד עשו הרבה יותר ממה שאתה כאן התייחסת אליו. והציבור בשכונות, בעיירות הפיתוח, ברחבי ארץ-ישראל, יודע להעריך את זה, ראה תוצאות הבחירות. תודה רבה. <היו"ר שי פירון:> בדיוק חשבתי, אדוני השר, שמכיוון שאני הגעתי אתה תתחיל את הנאום מההתחלה. אבל זה בסדר. תודה רבה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני אתן לך תקציר אחר כך. <היו"ר שי פירון:> אני בטוח שתעשה את זה בנעימות רבה. הצעת אי-אמון מטעם סיעת מרצ: התפשטות תופעת עובדי הקבלן בישראל. אני מזמין את חבר הכנסת אילן גילאון שינמק את ההצעה – בבקשה, אדוני. רבן אילן גילאון. ישיב סגן שר האוצר, שאינני רואה אותו באולם, אם אפשר בבקשה לדאוג – הגיע. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> איך יכול להיות? הנני. <היו"ר שי פירון:> אתה רואה, אדוני סגן שר האוצר, זה מסודר, אנחנו יכולים לצאת לסיבוב הופעות בתור צמד רֵעים. בבקשה, אדוני. עשר דקות. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, סגן שר האוצר הוא הריבאונדר הקבוע שלי. אם הוא לא עונה לי, אני ארגיש לא טוב. כאשקלוני לאשדודי. <היו"ר שי פירון:> הוא אוכל מהריבות שלך? <אילן גילאון (מרצ):> אגב, זה הריבאונד הראשי – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <היו"ר שי פירון:> אל תגיד את זה בקול, זה יכול לסבך אותו. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת אי-אמון זו, כקודמותיה – האמת היא שזה קצת מתחיל לשעמם, אבל בקליפת אגוז, הסיבה המרכזית להצעות אי-אמון היא בדרך כלל החלטות של אנשים, או אי-החלטות של אנשים, ובגדול, אדוני, העולם לא מחולק לפי שמאל וימין; הוא מחולק על-פי אנשים שרואים בבני-אדם מטרה, לעומת אנשים אחרים שרואים בבני-אדם אמצעי. אני לא יכול למנות, אדוני, על יותר משתי אצבעות היום, לא אומר כף יד, בממשלה הנוכחית, אדם אחד שרואה באנשים מטרות, אלא באנשים אמצעים או במדינה כלי כדי לבטא את המאוויים שלו, להחצין את האגו שלו ולמצוא כר נרחב לגרידיות הבלתי-מסתיימת. ולכן הדיון הוא אותו דיון בכל פעם שאנחנו מדברים, אם אלה עובדי קבלן מצד אחד – ואגב, כאן אני רוצה לברך קודם כול את מזכ"ל ההסתדרות, איש רציני ביותר, אבי ניסנקורן – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ואת שר האוצר. <אילן גילאון (מרצ):> – – ואת שר האוצר, במקרה של היום, כן, אדוני סגן שר האוצר. אבל אני רוצה להזכיר לכולנו שמדובר בפתרון של 10,000 עובדים מתוך 400,000 הקיימים במגזר הציבורי ועוד כ-600,000 במגזר הפרטי. אני, מה לעשות, אדוני היושב-ראש, אתה מכיר אותי, אני בן-אדם מיושן. אני חושב, למשל, שאין צורך במתווכי עבודה, בטח לא כל כך הרבה. אני מאמין בכלכלת שוק, אבל לא מאמין בחברת שוק. אני חושב שחלק מהתפקידים של מדינה זה לדאוג גם לפרנסתם, לעבודתם של האנשים, ולמה שפעם קראנו, סגן השר, חדוות היצירה. וחדוות היצירה היא חיבור בין ביטחון תעסוקתי לבין היכולת להתפרנס בכבוד. והסיבה שלשמה אנו באים פה, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר שי פירון:> אדוני, אני מבקש שתעצור רגע. גברתי המזכירה, אני מבקש למחות על התופעה שיש בכנסת הזאת, ששר לא יושב במליאה. אני מאוד מכבד את סגן השר – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> הנה אני. <היו"ר שי פירון:> איפה הוא? הגיע. תודה רבה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> יוצגתי בכבוד. <היו"ר שי פירון:> רציתי להגיד, ישראל – לא רואים אותו, אבל זה לא היה נכון בהקשר הזה. תמשיך. <אילן גילאון (מרצ):> ולכן אנחנו מגיעים למצב מתמיד, הולך ומחמיר, של להיטיב עם המעטים, אדוני היושב-ראש, וללכת ולהכביד על הרבים. אותה חלוקה מתמדת שעליה מושתתת הכלכלה הישראלית בקפיטליזם, אדוני, שאיננו חזירי – הוא קפיטליזם בולשביקי, הוא קפיטליזם שמפריט את הכול, למעט הדברים שלא נוח לו להפריט מסיבות פוליטיות: התנחלויות, שירותי דת – זה לא מופרט, אגב, אדוני, זה לא. לשיטתכם, אם אתם הולכים רק לעניין של cost–benefit, של רווח והפסד, לא בטוח אם המפעל הציוני כולו יוכל להימכר במחיר שהושקע בו. אבל לנו יש מדיניות כזאת, למכור לכל הממעיט במחיר. ולכן הדיון על הגז הוא איננו דיון על הגז, הוא דיון על הפטריוטיזם, אדוני. להיות פטריוט לא כפי ששמענו פה. אומרים אצלנו שהפטריוטיזם לפעמים הוא מפלטו של כל מנוול, שאין לו טענות אחרות. להיות פטריוט, אדוני, זה לא לחלוש ולא להשתלט על אדמה של אנשים אחרים, זה לשמור על נכסי הטבע והאוצרות שיש לך והם שלך, ולא למכור אותם לכל הממעיט במחיר. אבל אצלנו, מין תרבות כזאת של בואו נתפלש בשולי שמלתו של הגביר והפריץ; בואו נעשיר את העשירים כי הם-הם שייתנו לנו, לעניים, יותר מזור ויותר חדווה, אלה העשירים יותר. ולכן, אדוני היושב-ראש, ממשלת ישראל, שאמר חברי חבר הכנסת דב חנין על אותו חוק שעשה בשיתוף פעולה אתה – אני ניסיתי להציע לה אתמול, לממשלה, חוק מוכן מן ההבטחות שהיא נתנה לפני הבחירות, שהוא חוק מע"מ אפס על מוצרי יסוד, אדוני. חשבתי, אולי אין לממשלה חוק. והממשלה באה והצביעה כנגד כל ההבטחות שהיא הבטיחה. ראש הממשלה, שר האוצר, שר הכלכלה – כולם דיברו על אותו עניין, וברגע שהצעה הזאת, הצעת החוק, הגיעה לממשלה ולוועדת השרים, היא כמובן חוסלה ובוטלה, כי זה לגופו של עניין. בסופו של דבר היו אלה הבטחות נבובות של מאחזי עיניים של לפני בחירות; של מאחזי עיניים של לפני בחירות. ראש הממשלה, שאמרו קודם שנורא תוקפים אותו – אגב, אני נורא מכבד אותו – – – <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת זוהיר בהלול, כיוון שהקול שלך הוא הפסקול של ילדותי, אני לא מצליח להתרכז. <עיסאווי פריג' (מרצ):> איך הצלחת לשמוע את הקול – – – <היו"ר שי פירון:> ככה זה, אני מורה, יש לי עיניים בגב. <אילן גילאון (מרצ):> הקול הספקטקולרי של חבר הכנסת זוהיר בהלול. איפה הייתי ומה רציתי לומר? <היו"ר שי פירון:> והכול אחיזת עיניים. <אילן גילאון (מרצ):> והכול אחיזת עיניים – כל הכבוד לך, שאתה גם מסוגל להקשיב וגם להעיר פה לתלמידים. והכול בסופו של דבר אחיזת עיניים. הכול בסופו של דבר מסתתר מאחורי ראש ממשלה, שאמרו – אלה שמבקרים אותו, אני לא מבקר אותו, אני דווקא מחבב אותו, אני דלוק עליו, בעיקר אחרי האימוץ של הכלב אני ממש – נפשי יוצאת אל ראש הממשלה. אבל כמה זמן אפשר ללכת ולנפנף בדחליל הזה של הגרעין האיראני, אדוני היושב-ראש, ובסופו של דבר לא להצליח בכלום, בשום דבר, מתוך ההסכם הזה, שנתפר, וכנראה הוא לא כל כך טוב, אבל – שלוש קדנציות מנצל ראש הממשלה רק לנושא אחד: לעניין של הגרעין האיראני. ובסופו של דבר הוא מסולק מן העיר, ומולקה באחוריו, ואוכל דגים מסריחים. בסדר ההפוך, כמובן. זה מה שקורה. זה בסופו של דבר. והיום מגיעים ראש הממשלה וחבר מרעיו ומבקשים מכולם לתת להם תמיכה, בשם הפטריוטיזם – כי כולם באים עלינו להכריתנו. ואני חושב שמי שפוגע יותר מכול בביטחון מדינת ישראל הם לא אלה שמבקרים את כישלונו הספקטקולרי, חבר הכנסת, של ראש הממשלה – הכישלון הספקטקולרי, המונומנטלי, בתחום הזה – אלא דווקא ראש הממשלה עצמו. <היו"ר שי פירון:> רק בשביל הצופים בבית, יכול להיות פשוט שחלק מהאנשים לא – – – <אילן גילאון (מרצ):> ואני לא, אני בעצמי אף פעם – – <היו"ר שי פירון:> ספקטקולרי. <אילן גילאון (מרצ):> – – לא הבנתי את הפירוש של המילה הזאת, אבל אני – – – <היו"ר שי פירון:> אז לא, רק פשוט – אני הסתכלתי על חבר הכנסת, סגן השר, והוא צריך להגיב אחרי זה, ומה יקרה אם הוא יעלה לבמה ותגיד לו שהוא לא ענה על השיקול הספקטקולרי? אז רק – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <אילן גילאון (מרצ):> אתה לא צריך – סגן השר, אתה לא צריך לדעת את הפירוש, אתה צריך לדעת רק את הביטוי. זה מספיק? זה – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – מייצר את עולם – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – האסוציאציות – – – <היו"ר שי פירון:> כן, חבר הכנסת בהלול. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אם אתה נותן לי דקה, פירוש רש"י – – – <היו"ר שי פירון:> בבקשה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר שי פירון:> בכבוד. <אילן גילאון (מרצ):> ספקטקל – מופע, כן – – – <קריאה:> – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – מופע מרשים כזה. זה ספקטקולרי. ולכן, אדוני, מה שאני בעצם בא לומר כאן, ששמעתי הופעות זחוחות של השר ארדן קודם, ששרף ברשות השידור את האורוות וברח, והוא איננו נמצא עוד שם, שאחרי 13 רפורמות הוא הביא עוד רפורמה משל עצמו. נדמה לי שהבעיה המרכזית, אדוני היושב-ראש, היא בתרבות הפוליטית הנהוגה במדינת ישראל, שבה אין מנהיגים, יש רק פרזנטורים. כל אחד בא ב"שופוני". כל אחד צריך את ההישג שלו, ההישג הספקטקולרי שלו, האישי שלו. משום שכל מנהיג כאן כביכול, עלק מנהיג, יודע שהוא גדול מן השליחות שלו. לכן כאן מדברים ומשתמשים כל כך הרבה בגוף ראשון יחיד, אדוני. כשר חינוך אתה יודע שאנחנו, כאשר אנחנו רוצים להביע קצת צניעות אנחנו מדברים בגוף שני רבים, ולא בגוף ראשון רבים ולא בגוף ראשון יחיד. אבל כאן זאת לא התרבות שלנו. כל זמן שההנהגה כאן חושבת שהשליחות שלה פחות חשובה ממנה, אנחנו לא נגיע לשום פתרון של המציאות הזאת. אגו וגרידיות – אלה הם האויבים הגדולים ביותר שלנו, אדוני, בכל קנה מידה. כאשר משה – נחרטו לוחות הברית במעמד הר-סיני, מישהו כנראה טעה, כי היה צריך לכתוב את האל-תחמוד לפני האל-תגנוב, אדוני. כי אל תגנוב זה דבר פחות חמור, כי לעתים אנשים צריכים לגנוב כדי לשבור פת לחם. אל תחמוד, זה אומר שיש לך את הכול ואתה רוצה לבלוע עוד ועוד ועוד. הייתי אומר שזהו עידן ה"אבו-נפחות", אדוני היושב-ראש, עידן החזירות. עידן שהנביא מכנה אותו התקופה של פרות הבשן. אותה תקופה שפרות הבשן מושלות כאן בכיפה. לו הייתם מקיימים 50% מן ההבטחות שלכם – אתה יודע מה, אדוני היושב-ראש, לא 50%, 20%, 10% – כבר המצב היה אולי יותר טוב. לו הייתם, ביחס של 80% אתם ו-20% מה שאתם עושים, הייתם מנסים לשפר את המצב, את המידתיות, כבר היה המצב יותר טוב. אבל אתם לא רואים אף אחד ממטר, אף אחד מכם. את אלה השקופים, עלק שקופים. עלק שקופים. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת – אתה, ההצעה שלך – לא תגנוב ולא תחמוד – יכולה לעבור מרובין הוד ל"רובין פוד", אתה אומר. צריך – – – <אילן גילאון (מרצ):> זו אפליקציה טובה. <היו"ר שי פירון:> אפליקציה טובה, אתה אומר. תודה רבה. אני מזמין את סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק איציק כהן להשיב בשם הממשלה. תזכור – – <אילן גילאון (מרצ):> מונומנטלי. <היו"ר שי פירון:> – – אדוני סגן השר, ספקטקולרי. <אילן גילאון (מרצ):> מונומנטלי – – <היו"ר שי פירון:> בסדר? – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – זה מונומנט, כאילו. <היו"ר שי פירון:> בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חבר הכנסת אילן גילאון, הצעת האי-אמון שלך בעניין התפשטות תופעת עובדי הקבלן בישראל מתייתרת היום, מכיוון שהיום הוא יום בשורה. ברוך השם, הדיונים עם ההסתדרות – של שר האוצר עם אבי ניסנקורן – בכמה סוגיות, לרבות ההסכם לקליטה ישירה ושיפור תנאי ההעסקה של עובדים במיקור-חוץ, וכן דרישה להגדלת הגמישות הניהולית במגזר הציבורי, הביא לסיכום מוצלח וחתימת הסכם לקליטה של 10,000 עובדים, עובדים סוציאליים – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – זה 2.5% מהעובדים במגזר הציבורי – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל זה גם טוב. <אילן גילאון (מרצ):> לא, אבל צריך לדעת – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל זה גם טוב. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> 10,000 – – – <היו"ר שי פירון:> חברי וידידי אילן גילאון – – – <אילן גילאון (מרצ):> לא, הוא אומר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אילן, זו בשורה. <היו"ר שי פירון:> חברי וידידי הטוב אילן גילאון – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אילן, זה בשורה. <היו"ר שי פירון:> – – אנא בטובך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יושב – – – <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יושב לידך ראש השב"כ לשעבר. הוא יגיד לך: 10,000 איש – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – זה שלוש אוגדות. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> רק משפט אחד – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שלוש אוגדות. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר שי פירון:> אני רוצה להפתיע אותך, חבר הכנסת זוהיר בהלול, אני אתן לך תכף לדבר מסודר, אבל בוא, בבקשה, כשאנחנו – – – <קריאה:> – – – <היו"ר שי פירון:> זהו. תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. <קריאות:> אמן. <היו"ר שי פירון:> בדברו של מי? <קריאה:> אתה שואל? <היו"ר שי פירון:> לא, אני אומר לעזור. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז הרשימה היא כדלהלן: – – <היו"ר שי פירון:> שלא יחשבו שזה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – 10,000 נקלטים, שהם עובדים סוציאליים, עובדי רנטגן, שומרים, עובדי ניקיון, סייעות – נו, זה מחזיר לך את הצבע לפנים, אילן? זה משמח אותך? <אילן גילאון (מרצ):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> משמח גם אותנו. – – – ועוד כ-30,0000 עובדים שיקבלו צו הרחבה ושיפור תנאים. זה לא יום בשורה? על כל פנים, אנחנו מאמינים כי ההבנות שהושגו בנושאים האלה במטרה לבצע שינויים יביאו לשיפור משמעותי של תנאי העובדים החלשים, ובד בבד להגדלת התפוקה של המגזר הציבורי, לטובת כלל אזרחי ישראל. יש לברך את שר האוצר מר משה כחלון ואת מזכיר ההסתדרות מר אבי ניסנקורן, ובהמשך את שר הכלכלה הרב אריה דרעי, שיחתום על צו הרחבה. <היו"ר שי פירון:> אריה מכלוף דרעי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן. ובכלל, כל מי שעסק במלאכה. אכן, זה יום בשורה, ואני חושב שהצעת האי-אמון שלך מתייתרת, אז תכבד את המעמד ותמשוך אותה, אילן. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אבל היא עדיין ספקטקולרית. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה. <היו"ר שי פירון:> – – יצחק כהן, סגן שר האוצר. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר שי פירון:> חברי, זוהיר בהלול, ממקומך, רצית לומר משהו? בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – ספקטקולרית. <היו"ר שי פירון:> הכול בסדר. אנחנו – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – לא יצביעו בעדה? <היו"ר שי פירון:> – – ניגש לדיון, ברשותכם. חבר הכנסת איתן ברושי – לא נמצא כאן. חברת הכנסת חנין זועבי – גברתי, חברת הכנסת, את רוצה לדבר? נרשמת לדיון? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> כן. <היו"ר שי פירון:> אז עכשיו זה הזמן. אני מזמין אותך. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אה, עכשיו? <היו"ר שי פירון:> בבקשה. שלום, אדוני השר, זה בסדר, זה הכיסא הנכון, אני פשוט מכיר אותו מהממשלה הקודמת, את הכיסא הספציפי הזה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> על כיסאו לא ישב – – – <קריאה:> – – – <היו"ר שי פירון:> לא לא לא, אם זה אריה, זה ברית בת-ימים, הכול בסדר. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אוקיי, אז אנחנו אומרים שהממשלה פוגעת ברוב הציבור: היא פוגעת בפריפריה, במוחלשים, בשקופים, בערבים. אז יש לי שאלה שבדרך כלל האופוזיציה לא שואלת: למה רוב הציבור בוחרים במפלגות האלה? הם סובלים מהעוני, קושי בחיי היום-יום; אז למה דווקא רוב העניים בוחרים בממשלה הזאת? במפלגת השלטון? בימין? ולמה אותם עניים שמצביעים לממשלה לא – כמעט אין – לא מוציאים קול נגד הממשלה שלהם? אולי כי נכנסת פה – נכנס פה שם משחק שלא כל כך קשור לעוני, לצערנו. הממשלה שהכי דורסת את העניים, הכי לא רואה אותם, לא מתחשבת בהם, היא הממשלה, חבר הכנסת דב חנין, שאולי הכי נהנית מהתמיכה של העניים, כי שֵם המשחק – מישהו משכנע את הציבור שיש אויב יותר מר. שֵם המשחק הוא לא איכות החיים שלנו; זה לא העתיד של החינוך שדיבר עליו השר שטייניץ; זה לא החינוך, וזה לא הדיור, וזה לא השוויון, אלא יש שֵם משחק אחר שמנסים – שמצליחים, לא מנסים – מנסים ומצליחים לשכנע את הציבור שהוא שם המשחק האמיתי. גם לעניים יש אידיאולוגיה. גם לחלק מהם, לצערי, מותר לפתח עוינות לדמוקרטיה, מותר לפתח עוינות למושגי יסוד בדמוקרטיה ובשוויון; גם לעניים מותר לפתח אידיאולוגיה נגד זכויות אדם, נגד השמאל ונגד הערבים. ואנחנו אומרים שהממשלה מזניחה את הפריפריה. אנחנו רוצים שהממשלה הזאת תשכח מהפריפריה, תשכח מהנגב, כי ברגע שהיא זוכרת את הנגב היא שולחת אליו את הדחפורים שלה. ברגע שהיא זוכרת את הנגב היא רק הורסת בנגב. אנחנו מגיעים לאבסורד שאנחנו מבקשים מהממשלה לשכוח את הפריפריה, כי כאשר הם נזכרים בנגב ובגליל אז זה תחת הכותרת של "גאולת האדמה מהערבים", זה תחת הכותרת של "להילחם נגד הפולשים מהפריפריה". אז אנחנו עכשיו אומרים לממשלה הזאת ודורשים ממנה, כן – – – <היו"ר שי פירון:> רק הזמן נגמר. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> הזמן שלי תם. – – – לשכוח מהפריפריה – – – <היו"ר שי פירון:> רק תראי איזו אווירה מיוחדת אני משרה במליאה, וכשאני נמצא פה, שרון גל אפילו לא מעיר הערה אחת. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> כן. <היו"ר שי פירון:> תראי איזו אווירה של מתיקות אני משרה כאן. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מקשיב בקשב רב, בקשב רב. <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – <היו"ר שי פירון:> אה, את רואה איך אני מעביר את זה פה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> הפריפריה זה רק ערבים? מה קורה אתנו? גם אנחנו פריפריה. <היו"ר שי פירון:> יש ביני לבין שרון עסקה שאף אחד לא יודע, ואת מסיימת והכול עובר בשלום. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> למה אתה – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> גם כאשר אנחנו, אדוני – ופה אני מסיימת – גם כאשר אנחנו מצביעים נגד מתווה הגז, זה לא מפני שאנחנו מאמינים שאז החלוקה הציבורית של רווחי הגז תהיה חלוקה צודקת בין האוכלוסיות השונות בציבור, אלא מפני – – <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – שאנחנו יודעים שמחכה לנו מאבק קשה על חלוקת משאבי המולדת הזאת. תודה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה לך, גברתי. הדובר הבא – חבר הכנסת איתן ברושי. אני רק משלים – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> – – – <היו"ר שי פירון:> לא, לא, הוא לרגע יצא, הוא ביקש החלפה, אני מתנצל, אדוני ראש השב"כ בדימוס. <יעקב פרי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר שי פירון:> אז אני אשתדל להחזיר אותם חזרה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בנוסף ובהמשך דבריו של חברי חבר הכנסת עמיר פרץ להגשת הצעת אי-אמון בממשלה בנושא הסכם המעצמות מול איראן, אני רוצה להדגיש כי הצעת האי-אמון שלנו אינה מוגבלת להתנהלות הממשלה בסוגיה של איראן בלבד, שהביאה להסכם רע לישראל ורע למערב. האי-אמון שלנו כלל-מערכתי ומתייחס להתנהלותה הכללית של הממשלה, אשר מובילה את ישראל לבידוד בין-לאומי חמור; פוגעת בביטחון המדינה ובנכסיה האסטרטגיים החשובים ביותר; פוגעת במרקם החברתי של המדינה; מפקירה את החקלאות וההתיישבות, את השכבות החלשות ואת עתיד הכלכלה והמשק הישראלי. ראש הממשלה מבקש מכולנו להתאחד סביב שאלת האיום האיראני בשם האחריות הלאומית. אדוני ראש הממשלה, אחריות לאומית מחייבת קודם כול את הממשלה ואת העומד בראשה. ההסכם של המעצמות עם איראן הוא הסכם רע, אבל הוא לא הפתעה, הוא בעיקר אכזבה גדולה. במשך שנים, ובעיקר בחודשים האחרונים, עוסקת הממשלה בניסיון למנוע איראן גרעינית, ומשקיעה מאמץ ואמצעים רבים על מנת לשכנע בצורך להגיע להסכם טוב יותר. היום מסתבר שכל המאמצים הללו נחלו כישלון, וזה לפני הכול כישלון של הממשלה והעומד בראשה. אני רוצה להדגיש כאן באופן הברור ביותר כי מבחינת המחנה הציוני אין קואליציה ואופוזיציה בנושאי ביטחון ואיומים על קיום המדינה. תמיד נתמוך בכל ממשלה בסוגיות ביטחוניות עקרוניות ומול סכנות המאיימות על קיומה של המדינה. לעולם לא נהיה אופוזיציה למדינה. אני רוצה להדגיש כאן כי אנחנו לא זקוקים לשיעורי מולדת ואהבת הארץ. אין ויכוח על זכותנו על כל הארץ, הוויכוח הוא על היכולת לממש את הזכות הזאת, ויתרה מזאת, על התבונה שבניסיון. מי שרוצה להתיישב בין הים לנהר לא יכול לפגוע ולהתעלם ממה שקורה ביניהם, אבל זה בדיוק מה שהממשלה הזאת עושה. הממשלה הזו במו-ידיה יוצרת איום דמוגרפי עצום תוך התעלמות מן המציאות; מפרקת את המרקם החברתי; פוגעת בכלכלה ובחברה ומובילה אותנו לבידוד בין-לאומי. ממשלה זו, בעיניים פקוחות לרווחה, מובילה את מדינת ישראל למצב שבו היא לא תהיה יותר לא מדינה יהודית ולא מדינה דמוקרטית. אנחנו מדברים היום על האיום האיראני, אבל חוסר האופק המדיני, ובראש ובראשונה קבורת האופציה לפתרון על בסיס שתי מדינות, הוא איום ביטחוני חמור ואקטואלי לא פחות מהאיום האיראני. אם הממשלה לא תחליט בקרוב שיש לשמר את האופציה של הקמת שתי מדינות, אופציה זו תיעלם, וזה חמור ומסוכן לביטחונה של מדינת ישראל לא פחות מאיראן גרעינית. ביטחון, חברים, זה לא רק טנקים, מטוסי קרב וצוללות; ביטחון זה גם נכסים אסטרטגיים כמו יחסינו עם ארצות-הברית, שבהם פגע ראש הממשלה פגיעה קשה; ביטחון הוא חברה מלוכדת, וראש הממשלה, מתוך שיקולים קצרי-טווח וחוסר אחריות, עשה כל אשר ביכולתו על מנת להרחיב את הקיטוב החברתי ולפצל את העם; ביטחון זה טיפוח החקלאות, כי מדינה שאינה מייצרת את המזון של תושביה היא מדינה שתלויה בחסדי זרים. אין מדינה בעולם שלא מגינה על התוצרת המקומית שלה, הן מתוך תפיסה ביטחונית, הן מתוך תפיסה כלכלית והן מתוך תפיסה חברתית. <היו"ר שי פירון:> אדוני, הדברים כל כך מרתקים, אבל לא נעים לי. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> בעצם יש – עוד שנייה, זה כמעט כמו חינוך – בעצם, יש מדינה אחת כזאת, מדינת ישראל. אנו עדים לפגיעה מתמשכת בחקלאות ובהתיישבות, בעיקר בפריפריה, בקווי עימות. גם בתקציב 2015–2016 מסתמנת פגיעה נוספת וחמורה בחקלאות ובהתיישבות בכל אזורי הארץ. לא נעשה כלום בתחום פערי התיווך, ונטל יוקר המחיה מוטל בחוסר אחריות על החקלאים. האוצר מתעלם מהחלטה פה-אחד של ועדת הכספים על ביטול המס הלא-צודק על עובדים זרים. צריך להחליט שישראל רואה בחקלאות ובהתיישבות מרכיב חיוני בדומה לביטחון ולחינוך. ביטחון זה טיפול אמיתי ביוקר הדיור בישראל. לא מספיק להעביר סמכויות לאוצר, צריך לראות יותר תוצאות, בנייה יותר זולה שמאפשרת לצעירים לבנות בית בישראל בכל מקום ומקום. ביטחון, חברים, זה גם להפסיק את ההשתוללות של אנשי "תג מחיר", שמעשיהם גורמים נזק עצום למדינה ברמה הלאומית והבין-לאומית. <היו"ר שי פירון:> אדוני, אנחנו כבר בחריגה גדולה של זמן, אני מבקש ממך. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אז עוד שנייה, אני מסיים. מערכת הביטחון שלנו מתגאה במניעת פיגועים וברדיפה אחרי טרוריסטים בכל העולם – – <היו"ר שי פירון:> נכון, היא צודקת. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – אך היא לא מצליחה לתפוס את ראשי "תג מחיר" ולהביאם למשפט. הגיע הזמן – – <ינון מגל (הבית היהודי):> יש עצורים, יש עצורים. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – שהממשלה תתחיל לטפל בנושא הזה ברצינות. <היו"ר שי פירון:> אדוני, אני ממש מבקש ממך, אני הקפדתי עם הקודמים – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> עכשיו אני מסיים. <היו"ר שי פירון:> – – ואני אואשם בחוסר שוויון. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> תראה איך אני מקצר. אני אומר – משפט אחד. <היו"ר שי פירון:> אתה כבר לא יכול להראות לי איך אתה מקצר, אתה יכול להראות לי איך אתה מאריך. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> לכן, חשוב להחזיר את התקווה והאמונה, ולצורך כך נחוצה ממשלה שתוביל לשינוי בהתנהלות הממשלתית ובסדר העדיפויות, ממשלה שמחליטה החלטות על-פי צו השעה, באחריות ובמחשבה ארוכת טווח. יש יותר מדי סימני שאלה, צריך להפוך אותם לסימני קריאה, לפיתוח, לצמיחה כלכלית, לשוויון הזדמנויות, לביטחון ושלום. תודה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה, תודה רבה. חבר הכנסת יעקב פרי, אני מזמין אותך להראות לחבר הכנסת ברושי איך אפשר לעמוד בשלוש דקות, ולהביע חוסר אמון בממשלה גם בשלוש דקות. בבקשה, אדוני. <יעקב פרי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, אני מאוד מעריך את זה, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, שמעתי בקשב רב את נאומו חוצב הלהבות, מן הלב, של השר ארדן, ומי שהופך, אדוני ארדן, שאיננו פה, הכול לפוליטי, איננה האופוזיציה, אלא הליכוד. ההסכם עם איראן הוא ללא ספק הסכם רע, ועל כך אין ויכוח. הוא לא מייצר מנגנוני פיקוח מספיקים, הוא מבטיח כניסה של מיליארדי דולרים לכלכלת איראן, הוא משמר ואפילו מעצים את מעמדה של איראן כמדינת טרור ומדינת סף גרעינית. כולנו מאוחדים למען ביטחון ישראל, אופוזיציה וקואליציה. אנחנו מחויבים להסביר לעולם את מה שמחייב הסבר. אבל נאמר כבר הפתגם המפורסם: להצלחות אבות רבים, אך הכישלון הוא יתום. בכל הנוגע לתפקידים ממלכתיים שבבסיסם עומד שירות העם והמדינה, על מנהיגים, בדרך כלל, להתייצב מאחורי החלטותיהם ולקחת אחריות. כאשר מנהיג, או נבחר ציבור, או נושא משרה ציבורית, מקבל החלטה, הוא מקבל על עצמו את תוצאותיה, יהיו אשר יהיו – ניצחון או כישלון. כאשר מהלך כה אסטרטגי, כה גורלי, נכשל, חובה לבדוק, חובה לחקור, חובה להפיק לקחים, ובמיוחד לקחים שיאפשרו מבט אמיתי, יעיל יותר, מוצלח יותר, אל העתיד. ואני משוכנע, ממש כמו שכל אזרחי ישראל יודעים – בטוחים ויודעים, כי האחריות בנושא או בסוגיית הגרעין האיראני היא של ראש הממשלה נתניהו. והיות שההסכם הוא רע, לפי דעתו של ראש הממשלה, ולפי דעת כל חברי הבית הזה, גם הכישלון הוא של ראש הממשלה. וכמי שביקש את אמון הציבור בפעם השלישית ברציפות בטענה שהוא ורק הוא יכול לשמור על ביטחון ישראל מפני הגרעין האיראני, בעיקר, על נתניהו גם לקחת את האחריות. ועלינו כמדינה להפיק לקחים, למנוע מטעויות העבר של נתניהו לחזור וללוות אותנו גם בעתיד. הרי נתניהו נכשל במדיניות החוץ כאשר הוא שיבש לחלוטין את מערכת היחסים עם הבית הלבן, והכול כדי לצבור הון פוליטי מקומי. הוא נכשל כי הוא בודד את מדינת ישראל אל מול העולם. הוא נכשל כי הוא לא יוזם מהלך מדיני שיעניק תקווה. בנושאים הרבה יותר שוליים מנושא הגרעין האיראני הוקמו ועדות בדיקה ובחינה כדי לנסות ללמוד מטעויות, מצעדים לא הולמים, כדי להפיק לקחים ולהסיק מסקנות. ממה חושש ראש הממשלה? ממה חוששת ממשלת ישראל? ממה חושש הליכוד? הרי אם הכול, או הרוב, לפחות, של הפעילות היה נכון, היה הולם, אלו תהיינה גם מסקנות ועדת הבדיקה. אלא שמי שחושש מבדיקה יודע גם את האמת. ואת האמת הזאת מבקשים להסתיר מאתנו, כמובן מן הציבור. אני קורא לכם להצביע בעד הצעת האי-אמון כדי לוודא שטעויות העבר לא יחזרו שנית. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר שי פירון:> ראית מה זה, אדוני? בדיוק ב-0000. רואים שהיית איש שב"כ בכיר וכו'. מרשים. חבר הכנסת מיכאל אורן – לא נמצא. אחריו – יעלה ויבוא חבר הכנסת ינון מגל. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לך. בבקשה. <ינון מגל (הבית היהודי):> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, חבר הכנסת יעקב פרי, אתה הרי יודע שתחקיר כפי שאתם מבקשים עכשיו – אלמנטרי שאת התחקיר עושים בסוף ההסתערות. כלומר, את זה יודע כל אחד – – <יעקב פרי (יש עתיד):> את זה שמעתי – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – באמצע ההסתערות עוד לא ראיתי שעוצרים ומתחילים: רגע, בואו נתחקר. גומרים את ההסתערות – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> – – – שמענו את זה – – – בנט. <ינון מגל (הבית היהודי):> גומרים את ההסתערות, ואז מתחקרים מה קרה. עכשיו תשמע, יכולות להיות הרבה ביקורות על ראש הממשלה, אבל אני לא חושב שביקורת כזאת יכולה לבוא ממי שהיה שר בזמנו, חבר הכנסת יאיר לפיד, שהעביר ביקורת על ראש הממשלה שיצא כשהאיראני דיבר באו"ם. חבר הכנסת לפיד, אז שר, אמר שככה לא מתנהגים. אז אתה יודע, אם באזובי הקיר, אז אתה יודע, מה נגיד הלאה. <יעקב פרי (יש עתיד):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> לבוא ולהגיד שראש הממשלה הוא ששיבש את היחסים עם ארצות-הברית, כשנשיא ארצות-הברית זה אובמה, שאנחנו יודעים מה ה-attitude שלו כלפי ראש הממשלה – – <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת פרי, לא ידעתי שאתה יודע להעיר הערות ביניים. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – והוא שאנחנו מתמודדים עם ההחלטות שלו, לבוא ולהגיד שנתניהו אשם? באמת, ממי שהיה עד לפני רגע בתוך הממשלה זה קצת מפתיע לבוא ולבקש עכשיו ועדת חקירה. אבל מה שכן אני חושב – כשמדברים על דרישות מארצות-הברית בעקבות מכירת החיסול לאיראנים, למדינה שקוראת להשמיד אותנו, נותנים לה מאות מיליארדים ולהגיע למדינת סף גרעינית, אני חושב שעם כל הכבוד, צריך עכשיו לדרוש מהאמריקנים להכיר במציאות החדשה שנוצרה. וזה אומר – שמעתי את השר ארדן אומר שהם צריכים להכיר בישיבה שלנו ברמת-הגולן, כי אין אפשרות לרדת מרמת-הגולן. סוף-סוף כולם מבינים, זה א., מה עם בקעת-הירדן? "דאעש" נע מערבה, מי לידנו יתקע שהוא לא יגיע לבקעת-הירדן? אז צריך לדרוש הכרה בבקעת-הירדן, כמו ברמת-הגולן, ובנייה ביהודה ושומרון, כי מבינים כבר שאי-אפשר לסגת מיהודה ושומרון, שיהיה שם או "חמאס" במקרה הטוב או "דאעש" במקרה הרע. אז לאשר בנייה, ולאשר תב"עות, ועל זה צריך לעמוד מול האמריקנים. מה זה הדבר הזה? הם באים אלינו עוד בדרישות – יהיו התפתחויות אם תהרסו איזה – פולשים בסוסיא. כבר לא מדובר על בנייה בירושלים ולא בבנייה בהתנחלויות, לא כל מה שפעם היה מותר. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> אדוני על הקרוז – שחזר מהקרוז לעזה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – סוסיא – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> זה מה שצריך לדרוש עכשיו מהאמריקנים – – <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת באסל גטאס. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – נתתם לאיראן מאות מיליארדים – אנחנו רוצים לבנות בירושלים – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – – רמת-הגולן הייתה הצעה של יושב-ראש המפלגה שלך. הוא דיבר על זה באחד הפורומים האחרונים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> כמו תמיד, כשאתם החזרתם שטחים ואתם – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> לא, בסדר, אני אומר, גם שמעתי את ארדן, שמעתי את בנט. אני אומר: זאת צריכה להיות דרישה של כולנו. יש מישהו שחושב שאפשר לרדת מרמת-הגולן? <קריאה:> היא לא פה, היא בחוץ. היא לא פה. <ינון מגל (הבית היהודי):> יש מישהו שחושב שהיום אפשר לסגת מיהודה ושומרון? <קריאה:> היא לא פה. <ינון מגל (הבית היהודי):> אין דבר כזה. כולם מבינים – – <היו"ר שי פירון:> שרון, בוקר טוב. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – לסגת מבקעת-הירדן, רואים את "דאעש" מגיעים ממזרח, אפשר לסגת? ברור שלא. <היו"ר שי פירון:> הכול בסדר, חבר הכנסת גל. תודה לכם. <ינון מגל (הבית היהודי):> אז היות שזאת תמונת המצב, אני מציע, קודם כול, אם רוצים לתחקר מה קרה מול האמריקנים – – <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת מגל, תם גם זמנך, אז גם אתה צריך – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> אוקיי, אז הנה, אני רק מסכם. – – צריך לזכור איפה היו האמריקנים בכל התהליך הזה. וראש הממשלה, צריך לתת לו את הקרדיט של מי שהיה הראשון לזהות ומי שהוביל את המערכה מול ההסכם הרע הזה. והיות שהגענו למצב הזה, אם לא נצליח לחזור אחורה, רבותי, תיתנו לנו אישור לבנות ולהיבנות. סוף-סוף תכירו במצבנו נוכח השינויים המטורפים שקורים במזרח התיכון. תודה. <היו"ר שי פירון:> תודה לחבר הכנסת ינון מגל. אני רק רוצה להדגיש בפניך שהביטוי "הראשון לזהות" כבר נתפס על-ידי סלוגן אחר. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק וקנין לשאת את דבריו. חבר הכנסת וקנין – ראיתי הרגע שהוא הגיע. כן, אדוני, שלוש דקות גם לך. בבקשה. <יצחק וקנין (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני קצת מתפלא על השיח שמתנהל פה בכלל בשבוע האחרון. <היו"ר שי פירון:> אתה רוצה להגיד לי שחבר כנסת ותיק כמוך מתפלא? <יצחק וקנין (ש"ס):> אני מתפלא על השיח, שהוא מתנהל בדיוק בצורה הפוכה ממה שהייתי מצפה, ואני אסביר למה. אני חושב שראש הממשלה התריע – איך אמר הנביא – מתחת כל עץ רענן. בכל הזדמנות. בכל הזדמנות שנקרתה בדרכו הוא העיר את תשומת לב העולם כולו למה שהולך להיות. נתאר לעצמנו את המצב ההפוך, שחלק מחברי הכנסת ששמעתי, לפחות בימים האחרונים, וגם עכשיו, דיברו על כך שאולי היה צריך – מה, לעצום עיניים? להגיד מה – אנחנו לא רואים מה שהולך לקרות? לא הבנו לאן לוקחים את כל המשא-ומתן הזה? הרי ראש הממשלה היה בקונגרס, באו"ם, בכל הזדמנות הוא אמר את החששות הכבדים ממה שהולך לקרות בהסכם הזה ולאן הוא הולך להוביל אותנו. עם כל הדברים שנאמרו במשך כל התקופה קיבלנו את מה שקיבלנו, נתאר לעצמנו, אם היינו שותקים, בכלל לאן היינו מגיעים? אני רואה את זה בדיוק הפוך. לצערי הרב – מי שעמד בפתח יותר מכל אחד אחר היה ראש הממשלה. אני קצת מתפלא על החברים שישבו בממשלה הקודמת – איפה הם היו? לא היה קבינט ביטחוני? לא היה קבינט מדיני? חלקם אנשים שרק עכשיו עזבו את הממשלה, ושמעו את ראש הממשלה, מה שהוא אומר. ישבו אתו יחד. אז הם לא תקפו אותו, אבל היום כנראה יש איזה כר נרחב, ככה, ליפול, ולהגיד דברים, ולהחליש את ראש הממשלה, ולהחליש את המדינה. אני חושב שזה בדיוק הפוך. המצב לא הגיוני, חבר'ה, אני אומר לכם, פשוט – אני יושב ואני שומע אנשים מתבטאים פה בצורה שהיא בלתי אחראית כלפי ביטחונה של מדינת ישראל. מה, ראש הממשלה, יש לו איזו מחשבה או אחריות פחותה משל מישהו? אני חושב שהאחריות רובצת עליו כראש ממשלה בדאגה היומיומית, במיוחד כאשר אנחנו שומעים את האיראנים כל יום שני וחמישי, "לחסל את מדינת ישראל", מדברים בגלוי, לא בסתר, רבותי. אלה דברים שנאמרים בגלוי. פעם היו מסתירים את הדברים, היו אולי פוחדים לומר אותם, היום אומרים בגלוי "צריכים לחסל את הישות הציונית". אומרים את זה במפורש. עולים פה חברי כנסת, ובמקום לחזק את ראש הממשלה, מדברים בדיוק הפוך ממה שצריך. תודה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה לך. אני מזמין את חבר הכנסת מייקל אורן – מיכאל אורן, סליחה, לשאת דברים. בבקשה, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <היו"ר שי פירון:> אני הולך לפי סדר הדוברים. פשוט דילגתי על חבר הכנסת אורן, אני מאפשר לו לדבר, ומייד אחר כך – חבר הכנסת חמד עמאר, ואחר כך – חבר הכנסת גפני, ואחר כך – חבר הכנסת עיסאווי פריג', ואז תשובת השר שטייניץ. <מיכאל אורן (כולנו):> כבוד היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, כאשר אנו מסתכלים על פעילותה של הממשלה בשש השנים האחרונות בכל הנוגע לטיפול בגרעין האיראני, אפשר לומר דבר אחד בביטחון מלא: אף ממשלה ישראלית לא עסקה בסוגיה גורלית זו באופן אינטנסיבי כפי שעסקה הממשלה הזאת. בשנת 2009, כאשר הושבעה הממשלה החדשה ואני נכנסתי לתפקידי כשגריר ישראל בוושינגטון, מדינת ישראל נכנסה להילוך גבוה ביותר בכל הנוגע לטיפול בסוגיה הגרעינית האיראנית. ראש הממשלה עסק ימים ולילות בגיבוש קואליציה בין-לאומית רחבת היקף, שהטילה סנקציות קשות, כואבות וחסרות תקדים על המשק האיראני, שהורד על ברכיו. אילולא התדרוכים, הנאומים, הראיונות, הצעקות והאזכורים לכך שישראל תמיד שומרת לעצמה את הזכות והחובה להגן על עצמה בכל האמצעים העומדים לרשותה נגד האיום האיראני, העולם לא היה פועל. הצלחתנו להניע את הקהילה הבין-לאומית להטיל סנקציות נושכות על איראן, זה ההישג הגדול של הממשלה. לולא הסנקציות, איראן לא הייתה מגיעה בכלל לשולחן ההידברות והייתה פורצת מזמן להשגת נשק גרעיני. שלא יהיה לכם ספק, מגיע למשרד החוץ, למערכת הביטחון ולמשרד ראש הממשלה קרדיט אדיר על גיוס הקהילה הבין-לאומית כנגד התוכנית הגרעינית האיראנית, על הסנקציות המשתקות והעיכוב המשמעותי בפיתוח פצצת הגרעין. מרום ניסיוני הדיפלומטי אני יכול להגיד לכם, שוב, מעל לכל ספק, ששום ממשלה אחרת או קואליציה אחרת – – – <היו"ר שי פירון:> אדוני שר הכלכלה, קשה לי לראות את גבך. אומנם כתוב "וראית אחורי", ובכל זאת אני רוצה לראות את פניך. <מיכאל אורן (כולנו):> תודה. כבוד השר, אני מבטיח לכם ששום ממשלה אחרת, שום קואליציה אחרת לא הייתה יכולה למנוע מנשיא ארצות-הברית, הנשיא ברק אובמה, להשיג את מטרתו לחתום על הסכם גרעיני עם איראן. עוד ב-2009, מיומו הראשון בבית הלבן ברק אובמה חרת על דגלו לשים קץ לנתק בין ארצות-הברית ובין איראן, שנמשך כ-30 שנה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> עוד ב-2007, כשהוא היה סנטור. <היו"ר שי פירון:> כאילו, עכשיו אתה רוצה להראות לי שאתה מקשיב. שאני לא אחשוב שאתה לא מקשיב. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> הוא היה מועמד לנשיא. <מיכאל אורן (כולנו):> בתור נשיא, אני התחלתי את הספירה לאחור – מ-2009. תודה. עוד בנאומו בקהיר ביוני 2009 הוא הכיר בזכותה של איראן לאנרגיה אטומית לצורכי שלום. הנשיא דבק בעמדה הזאת על אף ההפרות הבוטות של האיראנים בנושא הגרעיני, על אף תמיכתה של איראן בטרור הבין-לאומי ועל אף הקריאות החוזרות ונשנות של "מוות לאמריקה" של מיליוני איראנים. הקריאות הרבות של מנהיגי איראן להשמיד את מדינת ישראל לא הסיטו את הנשיא אובמה משאיפתו להסכם הגרעיני. נכון שהיו ועדיין ישנם – – – <היו"ר שי פירון:> תם הזמן, אז תתכוון – – – <מיכאל אורן (כולנו):> לכווץ? טוב, אם דחוק לי, חצי דקה. <היו"ר שי פירון:> חצי דקה אני אתן לך. <מיכאל אורן (כולנו):> נכון שהיו ועדיין ישנם חילוקי דעות בין עמדת ישראל לבין עמדת הממשל האמריקני, אך אלה חילוקי דעות לגיטימיים. הנשיא אובמה עצמו אומר שבין ידידים חייבים לספר את האמת. האמת שלנו היא שבמאזן האימה ישראל–איראן, למדינת ישראל אין הזדמנות שנייה. זאת האמת שלנו, שאיראן פועלת כל הזמן לשדרג את יכולתם של ארגוני הטרור "חיזבאללה", "חמאס" ו"הג'יהאד האסלאמי" להרוג אותנו, להרוג את אזרחי ישראל גם בתוך הארץ, גם בחוץ-לארץ; גם להרוג יהודים בחוץ-לארץ. מזכיר ההגנה האמריקני אשטון קרטר נחת אתמול בארץ ומנהל אתנו דיון פתוח – לא על פיצויים, אין לפצות אותנו על איום קיומי – חברי חברי הכנסת, אני מסיים. <היו"ר שי פירון:> גם חצי הדקה כבר עברה. <מיכאל אורן (כולנו):> מדינת ישראל נמצאת בצומת גורלי, כמו בצמתים דומים בעבר, והגיעה העת שנעמוד כתף אל כתף. זה הזמן להראות לעולם חזית מאוחדת מול עסקה שכולנו בבית הזה, שאנחנו לא תמיד מסכימים האחד עם השני כל כך הרבה, נעמוד תמימי דעים בכל מה שנוגע לסכנה המרחפת מעל כולנו. תודה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. זה מעניין שאתה מסיים במילה "כולנו". אני מזמין את חבר הכנסת חמד עמאר לשאת דברים – בבקשה, אדוני. זה הוראה לסיים במילה "כולנו", או שזה יצא במקרה, חבר הכנסת אורן? <מיכאל אורן (כולנו):> אני חוזר על זה כל הזמן. <היו"ר שי פירון:> לא, סתם רציתי לדעת אם זה איזה מין – – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חמד עמאר, עמאר. <היו"ר שי פירון:> חמד עמאר. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> קל, לא עאמר, עמאר. <היו"ר שי פירון:> ומה אני אמרתי? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מה הוא "אמר"? <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> עאמר. עמאר, זה קל. <היו"ר שי פירון:> חמד, אתה רוצה לרדת ושאני אקרא לך עוד הפעם, או שזה בסדר? אם אני אגיד חמד עמאר עכשיו, זה בסדר? אז אני מזמין את חבר הכנסת חמד עמאר לשאת דברים. איך הייתי עכשיו? <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> יפה, הנה, אתה רואה. <היו"ר שי פירון:> אתה רואה, כשמסבירים לי לאט – – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום הייתה כתבה ב-ynet, כתבה גדולה על מצוקת הדיור במגזר הדרוזי, ראיינו הרבה אנשים שם. אני אגיד לכם את האמת? הכתבה לא הפתיעה אותי. וגם תגובת הממשלה לא הפתיעה אותי, גם תגובת משרד הפנים, גם האוצר לא הפתיע אותי, ובטח גם לא הנתונים. דאלית-אלכרמל – 3,800, עוספיא – 2,500, חורפיש – 500, בית-ג'ן – 1,000, סאג'ור – 300, ירכא – 800, זאת רק רשימה חלקית של מספר הבתים שנבנו ללא היתר. אם אנחנו נלך ליישובים השכנים, אין הבעיה הזאת. אני שואל את עצמי למה ושואל את חברי הכנסת למה. למה הצעיר הדרוזי צריך לסבול את הסבל הזה? למה ברוב היישובים הדרוזיים לא הורחבה תוכנית מתאר מזה 30 שנה ולא תוכנית מפורטת שאושרה? למה חלקות לחיילים משוחררים לא חולקו שנים רבות, וגם בממשלה הקודמת הגענו להסכם על המחירים, ועד עכשיו לא יצא מכרז אחד מאז קבענו את המחירים? למה הצעירים הדרוזים צריכים לכלכל ולהעשיר את קופת המדינה בהוצאות משפטיות וקנסות? <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> ­­– – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אני אגיד לכם, אותם צעירים בונים על האדמה הפרטית שלהם, והם משלמים עשרות מיליונים בשנה. היישוב הדרוזי מפסיד עשרות-מיליוני שקלים בשנה. למה צעירים דרוזים צריכים לסבול ולחיות באי-ודאות, כשהם יודעים שהם לא יוכלו לבנות את הבית שלהם על האדמות הפרטיות שלהם? למה זוג דרוזי צעיר שמתחתן, צריך לחפש דירה בכרמיאל, בכפר-ורדים או במעלות, כשאין לו אפשרות לבנות את הבית שלו על האדמה הפרטית שלו? אני אומר לכם, התשובה היא ברורה: הצעיר הדרוזי לא מעניין אף אחד; לא את הממשלה, לא את משרד הפנים, לא את האוצר, ובטח ובטח לא את פקידי מינהל מקרקעי ישראל וועדת התכנון והבנייה. בהתחלה אני חשבתי, אדוני היושב-ראש, שזה חוסר ידע של ועדות התכנון – לתכנן על אדמות פרטיות. אבל אחרי שקראתי היום, רק היום, את התגובה של משרד הפנים, אני אומר לכם, זאת מדיניות. משרד הפנים אחראי למינהל התכנון מאז קום המדינה. לפני שבוע, כאן – אני זוכר ואני חושב שחברי הכנסת זוכרים – העברנו את הסמכויות למשרד האוצר. ומה התגובה של משרד הפנים? הסמכויות לא בתחום אחריותי, הסמכויות בתחום אחריותו של משרד האוצר. מאז קום המדינה הסמכויות במשרד הפנים, לפני שבוע העברנו – וזו התגובה של משרד הפנים. אני רוצה להגיד לכם, אותו צעיר ימשיך לבנות את הבית שלו כי אין לו ברירה. אותו צעיר ימשיך להיות עני כי הוא יחטוף קנסות של מאות-אלפי שקלים. אבל זה רובץ עלינו, אנחנו, חברי הכנסת. <היו"ר שי פירון:> אדוני חבר הכנסת מיקי רוזנטל, קולך נישא ברמה. תודה. צריך לסיים, אדוני. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> לכן אני קורא לממשלה, קודם כול, לקיים את ההסכם בקשר לחיילים משוחררים ומחירי חלקות לחיילים משוחררים; 2. להקפיא את כל ההליכים המשפטיים נגד הצעירים; 3. לגמור את העניין של התכנון והבנייה – – <היו"ר שי פירון:> אדוני השר אקוניס, אתה מחולל מהומות. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> – – ולאשר את הרחבת תוכניות המתאר במגזר הדרוזי. תודה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה, חבר הכנסת עמאר. היה בסדר עכשיו? אני מזמין את חבר הכנסת משה גפני, בבקשה, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. שלוש דקות, בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, מערכת היחסים בין מדינת ישראל לבין ארצות-הברית היא מערכת יחסים שיש לשמר אותה בכל מחיר. זאת מערכת אסטרטגית מבחינתה של מדינת ישראל, וחסד עשה הקדוש-ברוך-הוא אתנו שהמעצמה הגדולה היא ידידה לישראל. חסד גדול. יחד עם זאת, מערכת היחסים עכשיו, בעקבות ההסכם עם איראן – העלה יושב-ראש סיעת יש עתיד, יושב-ראש מפלגת יש עתיד, חבר הכנסת יאיר לפיד, הוא העלה הצעה להקים ועדת חקירה כדי לבדוק את מדיניותו של ראש הממשלה בהסכם עם איראן. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר לך ולחברי הכנסת שלפני שנים רבות היה מפגש בין ראש הממשלה דאז יצחק רבין לבין יאסר ערפאת. המפגש התקיים ביום שישי, והיה חשש שיהיה חילול שבת. ופנו אלי ואמרו לי: אם תדבר עם יאסר ערפאת, לא יהיה חילול שבת. ושאלתי את מרן הרב שך, זכר צדיק לברכה, אם לעשות את זה. אנחנו היינו באופוזיציה, מבחינתנו הממשלה ההיא הייתה ממשלה רעה מאוד. מאוד מאוד. והרב שך אמר לי: אנחנו אופוזיציה, אנחנו נגד הממשלה, אבל אתה לא הולך לדבר עם מישהו אחר, אתה הולך לדבר רק עם הממשלה המכהנת. והלכתי לדבר עם רבין. הוא לא נתן לי לדבר מחוץ לממשלה, אפילו שהיינו אופוזיציה. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, כאשר יש מצב שבו לכל הדעות איראן היא הדבר הנורא ביותר שיש לעם היהודי היום בעולם, הדבר הנורא ביותר שיש למדינת ישראל בעולם, הדבר הנורא ביותר; ולכל הדעות מה שקורה עם ההסכם הזה שארצות-הברית החליטה לגביו – הוא הסכם רע מאוד. ואז אנחנו יכולים עכשיו לעשות אחת משתיים: או שאנחנו אופוזיציה ואנחנו מבקשים ועדת חקירה, לעיני כל העולם, כאילו אנחנו אשמים במצב הזה, כאילו אנחנו אשמים בזה שנעשה הסכם רע עם הגדולה באויבות שלנו, עם כאלה שכל הזמן מדברים על זה שהם רוצים, חס וחלילה, להשמיד את ישראל. האם זה הזמן? זו הדרך? שכדי להיות אופוזיציה דורשים הקמת ועדת חקירה? האם זאת אחריות כלפי העולם? הרי יושבים השונאים שלנו ומחככים ידיים בהנאה. הם אומרים: הנה, יושב-ראש מפלגה גדולה בישראל אומר, בוא נקים ועדת חקירה, ההתנהלות של ראש הממשלה היא לא בסדר. כולם בסדר, ההתנהלות הייתה לא טובה. לו ההתנהלות הייתה אחרת, המצב היה שונה. המצב לא היה שונה – איראן שונאת אותנו בכל מקום ובכל דרך. אובמה, נשיא ארצות-הברית – שאני הקדמתי ואמרתי, וגם אמרתי את זה לראש הממשלה כמה פעמים – צריך לעשות כל מאמץ לשפר את היחסים אתו. יש נשיא יותר טוב, יש נשיא פחות טוב – בסדר גמור; אבל ארצות-הברית זה נכס אסטרטגי מבחינתנו, הידידות הזאת. <היו"ר שי פירון:> אדוני, רק צריך לסיים. <משה גפני (יהדות התורה):> אז אני מסיים. אני קורא ליושב-ראש – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אז ראש הממשלה יודה שטעה בעניין הזה של אובמה, ואז לא צריך ועדת חקירה. <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת עטר, אני יכול לומר לך שמתוך 120 חברי כנסת, חבר הכנסת גפני הוא האחרון שצריך עזרה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> הרי לא יכול להיות שהוא מתנהל כל כך הרבה שנים, עם כל כך הרבה כסף, ואין אחריות. מה, אין ממשלה בישראל? <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת דני עטר, תודה. <משה גפני (יהדות התורה):> מה שאני מבקש להגיד – אני לא נכנס לחלק הזה. מה שאני מבקש להגיד: גם במחנה הציוני מגלים אחריות בעניין, כי בכל אופן, אנחנו כולנו נמצאים באותה סכנה, הסכנה האיראנית. ואני מסיים, אדוני היושב-ראש. אני פונה ליאיר לפיד, ליושב-ראש יש עתיד, ואני אומר לו להסיר את הדרישה הזו. זו דרישה שאין מקומה היום כאן. תאמינו לי שכיושב-ראש אופוזיציה הוא יכול לדבר על הרבה מאוד דברים; יש בממשלה הזאת הרבה חסרונות, אבל זה הדבר האחרון אם אחריות המדינה לנגד עיניו. ואם הוא רוצה להיות יושב-ראש אופוזיציה – לא יושב-ראש, אבל להיות יושב-ראש סיעה באופוזיציה, אחראית – – <היו"ר שי פירון:> טוב. <משה גפני (יהדות התורה):> – – הוא לא יכול לדרוש במצב הזה ועדת חקירה לגבי הנושא של ההסכם עם איראן. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, על הסבלנות. <היו"ר שי פירון:> יש תמיד, בשפע. אחרון הדוברים – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אחריו – ישיב בשם הממשלה, תשובה כנראה לא קצרה, ומוחצת, חבר הכנסת יובל שטייניץ, השר יובל שטייניץ. אז קודם כול עיסאווי פריג', ואחרי זה אתה. אנחנו נותנים לך עוד קצת זמן להכין את דבריך. אנחנו רוצים שתוכל – אם יש ספק לגבי היכולת שלך לדבר ללא הגבלה – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> איזה מזל. <היו"ר שי פירון:> כן, איזה מזל. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> הדברים שלו מוכנים עוד לפני שהוגשה ההצעה. <היו"ר שי פירון:> בבקשה, אדוני. שלוש דקות. בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברים, כל שבוע צצה לנו ועדת חקירה חדשה. תראה – – – <היו"ר שי פירון:> אפשר להקים ועדת חקירה בנושא הקמת ועדות חקירה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה כנראה יהיה נושא הסיכום של הכנסת העשרים. חבר הכנסת לפיד – ועדת חקירה בעניין ההתנהלות מול איראן. לפני כן, לפני שבוע – ועדת חקירה נגד תהליך קבלת ההחלטות של מתווה הגז. לפני כן – ועדת חקירה פרלמנטרית על משבר הדיור. איזה ועדות חקירה פרלמנטריות; תוך תקופה כל כך קצרה, שלושה חודשים, כל שבוע-שבועיים עומד חבר כאן ומבקש ועדת חקירה. אבל יש דבר שהוא לא פחות חשוב מאיראן, והוא הגזענות, חברים. בשבוע האחרון, לפני שלושה ימים, שיחקה "בית"ר ירושלים" בבלגיה. ושם, בתוך הקהל, יש קבוצה, מה שקרוי "לה פמיליה". קבוצה אוהבת. "לה פמיליה" יצאה עם מופע שראש הממשלה ושרים רבים קמו: פיגוע תדמיתי במדינה, צריך לטפל בזה. ראש הממשלה קורא לשר לביטחון פנים, קורא לשרת התרבות והספורט, קורא לכל מי שמעורה בדבר, אומר לו: תצילו, תצילו, התדמית נפגעה. לא חשב על הגזענות, לא חשב על החוליגנים – – <היו"ר שי פירון:> חברים יקרים, אפשר בבקשה קצת שקט באולם? אם אפשר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – הוא חשב על התדמית. על התדמית. הכתובת הייתה על הקיר, גזענות שסובלים ממנה יום-יום. ו"לה פמיליה", שהרבה פוליטיקאים מתהדרים ועוברים דרכה – חלק מצטלם אתה וחלק משבח אותה, כל אחד בדרך שלו – הילד הזה, הרע, "לה פמיליה", שצמח בעזרתכם, עכשיו אתם באים ואומרים: פיגוע תדמיתי. חברים, מה צריך את ה-BDS? מה צריך את איראן? יש את "לה פמיליה". וכל ביצת ההסברה של ראש הממשלה וכל מערכת ההסברה של ראש הממשלה – אני רוצה לשמוע אותה, איך היא מתמודדת עם התופעה, המגפה, הגזענות, מייצור הבית הבית"רי. איך אתם מתמודדים עם זה? אתם שותקים. חברים, האיום האמיתי שנמצא כאן בתוכנו הוא הגזענות, ועצימת העיניים שלכם הובילה למה שהובילה, וזו רק ההתחלה. ואני רוצה לשמוע התייחסות לזה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. השר יובל שטייניץ, אני מצטער שהשרה גילה גמליאל תצטרך לחפש פרטנר אחר לשיחת רעים – אני מזמין אותך לנאום. את יכולה לעבור מקום ולדבר עם השר כץ, זאת גם אפשרות. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, קודם כול, לכבוד הוא לי שהשרה גילה גמליאל מוכנה לשוחח אתי. <היו"ר שי פירון:> הפתיחה הזאת מורה שנתנו לך למשוך הרבה זמן. אם אתה מתחיל מהשרה גמליאל כנראה יש לך הרבה זמן למשוך. אנחנו לא מופתעים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לא לא, אני אגיד לך למה. כי קראתי היום מאמר, אדוני היושב-ראש, של אורי סביר, שבו הוא מצא את גילה גמליאל כַּראויה ביותר להיות ראש הממשלה בעתיד. אז – אם אורי סביר כותב דבר כזה, אני בטוח שהוא שקל שיקול דעת – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – את הסיכויים שלה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – וקודם כול, אני מאוד גאה שכאשר הוא שקל ראשי ממשלה לעתיד הוא קודם כול מצא חברת כנסת ושרה מהליכוד, את ידידתי גילה גמליאל. שנית, תודה שאחרי מאמר כזה – כל אחד רוצה לדבר עם ראש ממשלה פוטנציאלי, גם אני. אז – לכבוד הוא לי. <היו"ר שי פירון:> הוא עשה את הרשימה – אני לא רוצה שתהיה מודאג ולחוץ – זה רק הנשים. בקרב הגברים עדיין יש לך סיכוי, אתה יכול להיות רגוע. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אה, כן? <היו"ר שי פירון:> כן. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> גם לך. <היו"ר שי פירון:> אני לא, אני לא מעוניין. אני לא מתאים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> גם ליאיר. <היו"ר שי פירון:> הוא לא צריך את אורי סביר – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אה, הוא לא צריך? אוקיי. למה, הוא מעל העיתון? מעל החוק? <היו"ר שי פירון:> לא, לאור ההצלחות, דיוני השלום ואוסלו. אני מציע – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אה, כן, כן, כן – בסדר. אדוני היושב-ראש, כיושב-ראש אתה צריך להיות יושב-ראש בלתי מפלגתי. <היו"ר שי פירון:> אני בלתי מפלגתי בכלל. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אתה מגלה פה איזה נטייה מוזרה לכיוונו של יאיר לפיד, אנחנו עוד נחשוד בך. אבל לא נחשוד בכשרים. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם התייחסתי להצעות אי-אמון בסוגיות שונות, כמו סוגיית הגז, כמו סוגיית עובדי הקבלן. <היו"ר שי פירון:> תראה, אני יודע שלך זה לא מפריע, אבל לי זה מפריע. חברים, אי-אפשר לנהל ככה את המליאה, כשהדובר, ועל אחת כמה וכמה כשהדובר הוא השר שטייניץ, שבטח דבריו נכוחים ומנומקים, כולם מדברים בינם לבין עצמם. אדוני, חבר הכנסת ליברמן. חברת הכנסת ברקו, שבי בבקשה. חברת הכנסת – הגברת בוקר, אנא, שבו בבקשה, אתן מפריעות להתנהלות. גברתי שרת הבריאות בדימוס, שבי בבקשה. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> תושיב בבקשה גם את סגן השר מזוז. בבקשה. <היו"ר שי פירון:> אני מפחד – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> מה? ואת חברת הכנסת גרמן. <היו"ר שי פירון:> אמרתי. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אמרת? <היו"ר שי פירון:> כן. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אה, חשבתי שאתה עושה – – – ומה עם סלומינסקי, אתה מפלה אותו לטובה? <היו"ר שי פירון:> איפה אתה רואה אותו? אה, חבר הכנסת סלומינסקי. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה לשבת, בבקשה לשבת. לא, השר שטייניץ אמר שהוא לא מוכן לדבר אל אחוריהם של חברי כנסת. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לא אמרתי שום דבר כזה, אדוני היושב-ראש. זה הכרח בל-יגונה שלפעמים מדברים מהגב לצד האחורי. <היו"ר שי פירון:> קדימה, אדוני. בבקשה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, להצעה אחת לא התייחסתי, ואני אתייחס אליה עכשיו, והיא ההצעה להביע אי-אמון בממשלה ובעומד בראשה מבחינה מדינית, בעקבות ההסכם הגרוע ומלא הפרצות שחתמו מעצמות העולם עם איראן. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה נתניהו, עוד בטרם היותו ראש הממשלה, וכמובן בשש השנים וחצי האחרונות, עשה יותר מכל מנהיג אחר, לא רק בארץ אלא בעולם כולו, כדי למקד את תשומת הלב הבין-לאומית בסוגיית הגרעין האיראני. על כך מגיע לו אמון ויישר כוח, ולא אי-אמון. אני חושב שאפשר להגיד בפה מלא, שללא פעילותו של ראש הממשלה וללא פעילותה במישורים שונים ומגוונים של מדינת ישראל בשנים האחרונות, ייתכן שלאיראן היו כבר לפני כמה שנים כלי נשק גרעיניים, פצצות אטום שהיו מאיימות על מדינת ישראל, על המזרח התיכון, על המערב ועל העולם כולו. ללא פעילותה של מדינת ישראל, וללא המאמץ המיוחד שהשקיע ראש הממשלה בזירה הבין-לאומית, במגעים שונים, בנאומיו באו"ם, בנאומיו בקונגרס, לא היו מוטלות סנקציות קשות ומשתקות על איראן מלכתחילה, סנקציות שגרמו לרפובליקה האסלאמית התוקפנית המסוכנת הזאת נזקים שנאמדים עד היום באזור 300–350 מיליארד דולרים, סנקציות שהביאו מלכתחילה את איראן לשולחן המשא-ומתן עם נכונות מסוימת, מאוד מוגבלת לצערנו, לעשות פשרות וויתורים. אדוני היושב-ראש, ההסכם הוא הסכם רע, ולמרות פעילותנו המדינית-מודיעינית והמגעים עם כל המעצמות, בראש ובראשונה עם ארצות-הברית, אבל גם עם צרפת וגם עם יתר המעצמות, עם בריטניה, גרמניה, רוסיה וסין, לא הצלחנו לשנות את מסגרת ההסכם, שהיא גרועה, אבל כן הצלחנו להביא לשיפורים ותיקונים מסוימים בהסכם. התיקונים הללו לא הופכים אותו להסכם טוב, אבל אין ספק שללא הפעילות המדינית שלנו בשנתיים האחרונות היינו מקבלים הסכם גרוע עוד יותר מזה שאנחנו מקבלים בפועל. למשל – זה לא סוד, זה עובדה ידועה, שרק בזכות המגע הישיר שלנו עם שר החוץ לורן פביוס, כבר לפני שנה וחצי איראן נאלצה לוותר על אורניום מועשר ברמה בינונית של 20% ולרדת, גם בהסכם הביניים וגם בהסכם הקבע, לרמה נמוכה, של 3.6% העשרת אורניום. זו רק דוגמה אחת לכמה דברים שישראל השפיעה עליהם בהסכם הזה. הדברים הללו, אדוני, לא צריכים לשנות את ההערכה הכללית. כשבוחנים את ההסכם כמכלול, זה הסכם גרוע. יש בו פרצות בעייתיות בפיקוח ובמחקר-ופיתוח לעשר השנים הקרובות, ובעיקר הוא הסכם גרוע מכיוון שהוא מקריב את עתיד העולם לטובת הישג קצר-מועד בהווה. בהסכם הזה מובטח מראש לאיראן שעוד 10–12 שנים היא תהיה מדינת סף גרעינית קריטית במרחק של שבועות ספורים מחומר בקיע להרבה פצצות גרעין, והמשמעות היא שתמורת שקט יחסי, שאפילו בו אנחנו לא בטוחים, אבל נניח שמובטח פה ככל הנראה שקט יחסי ל-10–12 שנים, לאחר מכן ביטחון העולם כולו הפקר, וזו משמעות ההסכם. אם מדינת ישראל עשתה מעל ומעבר – ממשלת ישראל עשתה מעל ומעבר, וראש הממשלה נתניהו עשה מעל ומעבר לכל מנהיג אחר בעולם כולו – עשתה ככל יכולתה כדי לבלום את המירוץ האיראני לנשק גרעיני, כדי להשיג סנקציות על איראן, וכדי לנסות לבלום את ההסכם הזה, או לפחות להכניס בו שיפורים ותיקונים. נכון שהמעצמות הקבועות של מועצת הביטחון – ועם כל הכבוד, רבותי חברי הכנסת, ישראל היא לא מעצמה עולמית, היא גם לא חברה קבועה בעלת זכות וטו במועצת הביטחון, היא לא הייתה צד במשא-ומתן – כשמעצמות העולם מחליטות מראש להגיע בכל מחיר, או כמעט בכל מחיר, להסכם עם איראן, מדינת ישראל הקטנה – החזקה והאמיצה, אבל הקטנה – לא יכולה להבטיח שלא יהיה הסכם כזה, ולא יכולה לכפות על מעצמות העולם לשנות את התנהגותן. אנחנו מדינה אמיצה, דמוקרטיה יהודית ליברלית בלב המזרח התיכון הקשה הזה. אנחנו עדיין לא סופר-פאוור, לא מעצמת-על עולמית, אבל כל מה שאפשרי כדי לעכב את תוכנית הגרעין האיראנית, שעד היום לא הגיעה לנשק גרעיני, כל מה שאפשרי כדי שיוטלו על איראן סנקציות כלכליות כבדות ביותר, כל מה שאפשרי להכניס תיקונים ולסגור פרצות בהסכם הגרוע הזה, מדינת ישראל עשתה, ותעשה בעתיד. מה שראש הממשלה התחייב עליו זה לא למנוע הסכם עם איראן, כי עם כל הכבוד, מעצמות העולם מקשיבות לנו, אבל לא סרות למרותנו, אלא למנוע את התחמשותה של איראן בנשק גרעיני, ואת זה אנחנו נחושים להמשיך לעשות, כמו שעשינו בהצלחה לא מבוטלת עד היום. לכן, אדוני היושב-ראש, גם בסוגיה הזאת, כל הצעת האי-אמון היא מגוחכת ממש, על פניה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – הוא רחב יותר, הוא לא רק על נושא הגרעין. איראן מקבלת 150 מיליארד. איראן הולכת לקבל לגיטימציה. "אפל" הולכת להיות שם, IBM, "רנו", "פז'ו". מה שצריך להבין, שזה לא רק ויכוח על הגרעין. זו מעצמה אזורית, צבאית, גם כלכלית, שאם ישראל לא תפעל ברמה האלטרנטיבית עם המדינות האחרות שמתנגדות לאיראן, כדי להציב אלטרנטיבה לדבר הזה, אנחנו כל הזמן נתמקד רק בנושא הגרעין, וישמטו את הרגליים מתחת להגמוניה האזורית שלנו. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> חבר הכנסת אראל מרגלית, אני מסכים עם כל מילה שאמרת. הערת הביניים שלך במקומה. ודאי וודאי שאנחנו צריכים להדק את שיתוף הפעולה מול איראן לא רק בזירה הגרעינית, אלא גם בזירה הקונבנציונלית וגם בזירת הטרור, והידוק הקשרים הללו לא רק עם מעצמות המערב אלא גם עם מדינות ערב שאליהן רמזת בדבריך. כל מילה שאמרת, בסלע. ממשלת ישראל עושה את זה בשנתיים האחרונות, מדרך הטבע חלק מהדברים הם לא גלויים, ואני חושב שאתה מבין יפה למה הם לא כולם יכולים להיות גלויים. ממשלת ישראל בהחלט נמצאת בשיתוף אינטרסים עם חלק גדול ממדינות ערב, שגם הן חוששות לא רק מהגרעין האיראני אלא גם מהטרור האיראני, מהחתרנות האיראנית, מהמגמה באיראן לנסות לערער את היציבות בעולם הערבי הסוני, וכמובן גם מול ישראל, בתקווה להשתלט אחר כך ולהגביר את החזקה ברחבי העולם. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לכן – הפרדיגמה החיובית, ישראל צריכה להוביל אותה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אבל, חבר הכנסת אראל, כבר אמרתי לך שיש טעם רב בהערתך, ואני מסכים אתך. ואתה יודע מה, לכן חבל אולי שאנחנו שנינו, ורבים אחרים, שרואים – לפעמים גם יש חילוקי דעות, וזה לגיטימי – אבל רואים עין בעין את הנושא החשוב הזה, לא יכולים לשתף פעולה יחד בממשלה, בקואליציה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> על המתווה החיובי אני אמליץ. אתם מוכנים לעשות משהו אמיץ ברמה החיובית, ברמה האזורית, אני אמליץ למפלגה שלי שאנחנו – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני שמח לשמוע זאת, אבל כפי שהבנת מראש, לא כל דבר – מוכן לתת לו פרסום. אני מושך ומושך, ובהחלט מתבטא לגופו של עניין, וגם נהנה לשוחח מכאן עם חבר הכנסת אראל מרגלית, ואני מחכה לראות שהרב דרעי – הרב דרעי, בפעם שעברה שאתה היית על הבמה וחיכו לבואי, הגעתי עם חולצת טריקו כחולה. אני תהיתי אם עכשיו, כשאני על הבמה, גם אתה תגיע עם חולצת טריקו כחולה. תאמין לי, הסנסציה שאתה היית מייצר עם חולצת גולף כחולה וקצרה במליאה עוד הייתה גדולה יותר מהסנסציה הנחמדה והמטופשת שאני עוררתי כאן לפני שבועיים. האם יש סיכוי שכבודו ילך ויחליף לחולצה כזאת, או שכדאי שאני אחתור לסיום? <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אוקיי, אל תדאג. תסור דאגה מלבך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השר שטייניץ אומר דברי טעם. אני אפילו לא הבנתי למה הוא מתכוון כשהוא אמר "אני מושך כאן ומושך". <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> חבר הכנסת מיקי לוי, אתה לא ברצינות חושב שנגמרו לי המילים. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, ממש לא – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> כדי להרגיע אותך – כדי להרגיע אותך אני אספר לך שבעברי, כשהייתי מרצה לפילוסופיה, הייתי נותן לפעמים שיעורים כפולים, של שלוש שעות, והייתי עולה לבמה, כמו עכשיו, בלי שום נייר ומרצה שלוש שעות. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> גם כשהיית תלמיד אצל ימימה בן-מנחם היה קשה לעצור אותך. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> גם הפעם אתה צודק. לכן תסור דאגה מלבך, לא נגמרו לי המילים, אבל חבר הכנסת צחי הנגבי מסמן לי שנגמר לי הזמן. לכן אני מודה לכם על הקשב, ואני מבקש, אדוני היושב-ראש, מהכנסת, לדחות את כל הצעות האי-אמון, שחלקן גבלו בגיחוך. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר יובל שטייניץ. חברי הכנסת, נא לשבת. אני מרגיש ממש מיותר כאן – השר מדבר, יושב-ראש הקואליציה אומר לו שנגמר לו הזמן – אז אני אחזיר לעצמי את הכבוד האבוד: נא לשבת. השר גלנט, חבר הכנסת גפני, כל החברים, השר אורי אריאל וחבר הכנסת משה גפני, מכובדי, נא לשבת. השרה גילה גמליאל, נא לשבת, גברתי. אתה רואה, השר שטייניץ, איזה עניין עוררת בדבריך; עד עכשיו אנשים עוד לא נרגעו, ואתה אומר "מושך". תוכן, תוכן, זה מה שקובע. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, יש גם טלפונים שמדברים על הנאום שלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כפי שאמר בזמנו חבר הכנסת בגין, "וקיבלתי המון פקסים". חברי הכנסת, נא לשבת. כמעשה חריג לפני ההצבעה, אני מבקש מיושב-ראש ועדת האתיקה של הכנסת, חבר הכנסת יצחק וקנין, לעלות לדוכן לדקה כדי לקרוא החלטה של ועדת האתיקה, או פנייה של ועדת האתיקה, לכלל חברי הכנסת. רציתי שכולנו נשמע את הדברים, בל יגיד איש לאחר מכן שלא שמע ולא ידע ולא הבין. <יצחק וקנין (יו"ר ועדת האתיקה):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, השרים, חברי הכנסת, רבותי, בחרנו, ועדת האתיקה, לעשות את זה בצורה הזאת, דווקא לפני הצבעת האי-אמון. אני אומר את זה מתוך ניסיון רב בבית הזה, מתוך מה שאני רואה שמתחולל בשבועות האחרונים. אני חושש מאוד. חושש – ראיתי את זה בכנסת השמונה-עשרה, כששימשתי יושב-ראש ועדת האתיקה, שהדברים הגיעו כמעט לאלימות פיזית. מי שזוכר, חברת כנסת שרצה לכיוון הדוכן, מצב שהביא אותנו למהומה ורעש גדול. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <יצחק וקנין (יו"ר ועדת האתיקה):> סליחה, אדוני, חבר הכנסת זחאלקה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> מה היה לפני, אדוני? <יצחק וקנין (יו"ר ועדת האתיקה):> ראינו ששפכו מים. רבותי, אני חושש שזה מוביל אותנו לאלימות פיזית. לא נביא אנוכי ולא בן נביא אנוכי. ולכן החלטנו, ועדת האתיקה, לומר את הדברים בצורה החמורה ביותר, מכיוון שאני חושב שהדברים האלה מתגלגלים מהר מאוד. כל שבוע אנחנו מקבלים תלונות קשות, אנחנו גם רואים את האמירות, הציבור רואה אותנו, ואני חושב שזה לא מוסיף לכבודה של הכנסת. נוכח הידרדרות השיח במליאת הכנסת בשבועות האחרונים, הצורמת לרבים מאתנו, והפניות הרבות המגיעות לוועדת האתיקה, שמהן ניתן ללמוד על הפגיעה החמורה הנגרמת למעמד הכנסת בעיני הציבור, רואה עצמה ועדת האתיקה מחויבת לנסות ולמגר תופעה זו בכלים העומדים לרשותה. ורבותי, הכלים דלים מאוד. בעוד הוועדה תמשיך להגן על זכותם של חברי הכנסת לחופש ביטוי פוליטי ואידיאולוגי רחב ככל הניתן, היא לא תהיה סובלנית להתבטאויות שיש בהן כדי ניבול פה, השמצה, הכפשה וביזוי של יחידים וציבורים. בהתאם לכך, ובבחינת "אין עונשין אלא אם כן מזהירין", מביאה ועדת האתיקה לידיעת חברי הכנסת, כי מכאן ואילך היא תחמיר בסנקציות שתטיל, עד כדי הרחקה מישיבות הכנסת, אם תסבור כי מדובר בהתבטאויות המביאות לזילות של הדיון, לפגיעה אישית בחברי הכנסת ולפגיעה חמורה בכבודה של הכנסת. אנו מקווים כי מכתבנו זה ישמש תמרור אזהרה וימנע את הצורך בהפעלת סמכויות ועדת האתיקה כאמור. תודה. <יעל גרמן (יש עתיד):> האם זה כולל גם התבטאויות גזעניות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה ליושב-ראש ועדת האתיקה חבר הכנסת יצחק וקנין. אני חושב שהדברים ברורים מאוד ואין צורך בשאלות נוספות. כפי שאמרתי, שאחר כך לא נגיד שהופתענו מן הסנקציות שמטילה ועדת האתיקה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת האי-אמון מטעם סיעת המחנה הציוני – המגמות השליליות במשמרת של נתניהו, ערעור היחסים מול ארצות-הברית והשינוי האסטרטגי ביחסי הכוחות בין מדינות המזרח התיכון. הממשלה ביקשה הצבעה שמית. אנחנו עוברים להצבעה, גברתי מזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – נמנע יולי יואל אדלשטיין – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – בעד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד נפתלי בנט – נגד יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – בעד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – נמנע אילן גילאון – בעד שרון גל – בעד זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – נמנע משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד דני דנון – נגד אריה מכלוף דרעי – נגד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – נמנעת ג'מאל זחאלקה – נמנע תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – נמנע יואל חסון – בעד אחמד טיבי – נמנע מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד משה כחלון – נגד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו משתתף בהצבעה סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – בעד ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – נמנע רחל עזריה – נגד דניאל עטר – בעד חמד עמאר – בעד רועי פולקמן – נגד שי פירון – בעד טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד נחמן שי – בעד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – נמנע <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא ענו לך בסיבוב הראשון של ההצבעה. חברי הכנסת, נא לשמור על שקט, לא שומעים כאן את התשובות. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח אורן אסף חזן – אינו נוכח משה יעלון – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח אוסאמה סעדי – נמנע סילבן שלום – אינו נוכח <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי וחברות כנסת, האם יש מישהו באולם שלא קראו בשמו או בשמה ואתם מעוניינים להצביע? אין כאלה. ההצבעה הסתיימה. גברתי המזכירה, נא לספור את הקולות. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, לרבות השרים, נא לשבת. תוצאות – הצבעת האי-אמון של המחנה הציוני – ההצבעה: 45 בעד, 55 נגד, עשרה נמנעו. אני קובע כי הצעת המחנה הציוני לא התקבלה. אנחנו ממשיכים להצביע אלקטרונית. כישלונו ההיסטורי של ראש הממשלה נתניהו במדיניות החוץ והרס היחסים מול ארצות-הברית הביאו לחתימת הסכם רע בין המעצמות לאיראן – מטעם, כאמור, סיעת יש עתיד. מי בעד? מי נגד? הודעתי, הצבעה אלקטרונית, נא לשבת. מי בעד? מי נגד הצעת האי-אמון של יש עתיד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 44 נגד – 54 נמנעים – 11 הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 44 בעד, 54 נגד, 11 נמנעו. אני קובע כי הצעת האי-אמון של יש עתיד לא אושרה. מטעם הרשימה המשותפת – ממשלה שמחויבת לבעלי ההון ופוגעת ברוב הציבור בעובדים, בשכבות החלשות ובפריפריה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה– 48 נגד – 59 נמנעים – 2 הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 48 בעד, 59 נגד, שניים נמנעו. אני קובע כי גם הצעת האי-אמון של הרשימה המשותפת לא התקבלה. מטעם מרצ – התפשטות תופעת עובדי הקבלן. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 51 נגד – 54 נמנעים – 5 הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 51, נגד – 54, חמישה נמנעו. אני קובע כי גם הצעת האי-אמון מטעם מרצ לא התקבלה. אני גם מודיע לפרוטוקול כי חבר הכנסת יאיר לפיד בהצבעת האי-אמון מטעם יש עתיד בטעות לא הצביע. בוודאי שהתכוון להצביע בעד הצעת האי-אמון. חברי הכנסת, הכנסת דחתה את כל הצעות האי-אמון. <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק:> <הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 47), התשע"ד–2013;> <הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 8), התשע"ה–2014;> <הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 17 והוראת שעה), התשע"ה–2014;> <הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד–2014 – פרק ד' וסעיפים 43(ב) ו-46;> <הצעת חוק החברות (תיקון מס' 25) (הסדרת ההחזקה והשימוש במאגר מידע על חברות), התשע"ד–2014> ["דברי הכנסת" ה-19, מס' מ/824, מושב שני, חוב' י"ג, עמ' 7493; מס' מ/893, מושב שלישי, חוב' ב', עמ' 13590; מס' מ/901, מושב שלישי, חוברת ו', עמ' 14633; מס' מ/841, מושב שני, חוב' י"ח, עמ' 8487; מס' מ/872, מושב שני, חוב' ל"ז, עמ' 12733.] <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות החוק. השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת יריב לוין, אייכה? בבקשה, אדוני, נא לעלות על הדוכן ולהציג לנו את הבקשה לדין רציפות – אם אני לא טועה, על חמש הצעות חוק. חברי הכנסת, אין הצבעה בסעיף הזה מטבע הדברים, גם לא במושב הזה, כי דרושים 14 יום על מנת שנוכל להצביע. בבקשה, אדוני. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, בהתאם לסעיף 1 לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה, על דעת הממשלה, להודיע במליאת הכנסת על רצונה של הממשלה להחיל דין רציפות על הצעות החוק כדלקמן: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 47), התשע"ד–2013, מ/824, מיום 10 בדצמבר 2013; הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 8), התשע"ה–2014, הצעות חוק, הממשלה, מס' 893, מיום 27 באוקטובר 2014; הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 17 והוראת שעה), התשע"ה–2014, מ/901, מיום 18 בנובמבר 2004 – אני מניח, אדוני, שזה 2014 – 18 בנובמבר 2014; פרק ד' וסעיפים 43(ב) ו-46 בהצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד–2014, מ/841, מיום 3 בפברואר 2014 – במסגרת הדיונים בכנסת לקריאה שנייה ושלישית, החליטה מליאת הכנסת ב-28 ביולי 2014 לפצל את הצעת החוק בהתאם לסעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, ועתה מבקשת הממשלה לקדם את המשך החקיקה שעניינה פרק ד' וסעיפים 43(ב) ו-46 בהצעת החוק; הצעת חוק החברות (תיקון מס' 25) (הסדרת ההחזקה והשימוש במאגר מידע על חברות), התשע"ד–2014, מ/872, מיום 16 ביוני 2014. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. אדוני, אתה יכול להישאר אתנו בעצם, למסור לנו את שאר ההודעות. יש הודעות הממשלה בסעיף 31. כאן אין הצבעות, אנחנו עוברים לסעיף הבא, שגם אתה – אתה האשם גם בסעיף הבא. הנאשם. הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה על החלטתה להעביר את שטח הפעולה השירות הלאומי והשירות הלאומי-אזרחי מהמשרד לאזרחים ותיקים למשרד החקלאות ופיתוח הכפר. ימסור את ההודעה השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. <שר התיירות יריב לוין:> לא הועבר אלי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גם הסעיף הבא לא הועבר אליך: הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה על החלטתה להעביר לשר החקלאות ופיתוח הכפר את הסמכויות הנתונות לשר לאזרחים ותיקים? <שר התיירות יריב לוין:> לא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא הועברו אליך שתי ההודעות האלה? <שר התיירות יריב לוין:> אכן כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, שימו לב, סעיף 4 וסעיף 5 לסדר-היום המעודכן אצלכם יורדים מסדר-היום. <הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון), התשע"ה–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/942); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים לסעיף 6: הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון), התשע"ה–2015, לקריאה ראשונה. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה והונחה כאמור על שולחן הכנסת. יציג את ההצעה השר אופיר אקוניס. השר אופיר אקוניס, אייכה, השר אקוניס? אני רואה שאנחנו נסיים מוקדם היום. האם יש ממשלה? <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אין ממשלה. על מה נצביע? אני מציעה שהחוק הזה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> האם הממשלה מעוניינת להציג את הצעת החוק שהיא ביקשה לקדם אפילו עם פטור מחובת הנחה? לא, הממשלה לא מעוניינת בכך, מה נעשה? הממשלה לא מעוניינת בכך, אז כנראה גם סעיף 6 ירד לנו מסדר-היום. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> הממשלה מתפקדת? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי, לאלוקים פתרונים, לא יודע. אני רק יושב-ראש הכנסת, אני לא נציג הממשלה. <השר אופיר אקוניס:> יצאתי בטעות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נמצאה האבדה. השר אופיר אקוניס אתנו. אז אנחנו נזמין את השר אקוניס, שיציג את סעיף 6 לסדר-היום, לאחר שסעיפים 4 ו-5 ירדו סופית מסדר-היום. סעיף 6: הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון), התשע"ה–2015, לקריאה ראשונה. כאמור, קיבלה פטור מחובת הנחה והונחה על שולחן הכנסת. בבקשה, השר אופיר אקוניס יציג את ההצעה, ולאחר מכן יתקיים דיון. <השר אופיר אקוניס:> תודה רבה, אדוני היושב-ראש – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> מה הסיבה שסעיפים 3 ו-4 ירדו? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סעיפים 3 ו-4 היו אמורים להיות מוצגים למליאת הכנסת על-ידי נציג הממשלה. מכיוון שלא נמצא נציג הממשלה שיעשה זאת, אין לי אלא להוריד את הסעיפים מסדר-היום של היום. אני מבקש מהשר אקוניס להציג את הצעת החוק. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה לא מקובל. <השר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת לוי, אולי תירגע, זה לא כזה סקופ גדול. זה יהיה בשבוע הבא, זה בסדר. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה לא מקובל, אדוני השר. <השר אופיר אקוניס:> זאת לא כזאת דרמה. זאת לא כזאת דרמה, כל כך גדולה. חברות וחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, כולנו מחויבים, חבר הכנסת בהלול, להציל את השידור הציבורי בישראל. כידוע לכם, חברות וחברי הכנסת, רק לפני כשלושה שבועות הוא כמעט – כמעט הגיע לסוף דרכו. בפעולת הצלה של הרגע האחרון הארכנו כאן, בבית הזה, באישורה של ועדת הכלכלה, את פעילות רשות השידור בפירוק בשלושה חודשים, עד 30 בספטמבר, ובזמן הזה, כפי שהתחייבתי לוועדת הכלכלה של הכנסת, להביא תיקוני חקיקה שמטרתם היא להפוך את רשות השידור בפירוק לתאגיד השידור הישראלי. מה צריכים להיות עקרונות השידור הציבורי, אדוני היושב-ראש – ראשית, עליו להיות מאוזן בשידוריו. עליו להיות מגוון, לתת במה למגוון הדעות, העמדות והתרבויות בחברה הישראלית, ועליו, חברת הכנסת סופה לנדבר, לשדר בשפות שונות, ובהן רוסית, אמהרית, ערבית, צרפתית, אנגלית ושפות נוספות. אדוני היושב-ראש, על השידור הציבורי, אם כן, להיות ישראלי, של כולנו, של כל היושבים באולם המליאה. זה ייחודו. בדיוק כמו שלבריטים יש השידור הבריטי הציבורי; לקנדים – השידור הציבורי הקנדי; בנורבגיה, באיטליה, ביפן, בכל העולם המערבי. זהו, אדוני היושב-ראש, התיקון הראשון שאנחנו מציעים, שינוי שמו של תאגיד השידור, אשר ייקרא, בתום הקריאה הראשונה, השנייה והשלישית: תאגיד השידור הישראלי. שנית, חברת הכנסת יחימוביץ, שמן של תחנות הרדיו שישדרו בתאגיד השידור הציבורי, כך על-פי ההצעה, שאני מקווה שתתמכי בה, תחנות הרדיו ייקראו "קול ישראל", דבר שנשמט מהחוק הקודם. אני רואה חשיבות אדירה, דקלרטיבית בראש ובראשונה, וסמלית מאוד, אדוני היושב-ראש, ששידורי התאגיד הציבורי הישראלי יישאו את השם הזה גם בארץ, גם למאזינים ברחבי העולם, אשר ישמעו את הביטוי האלמותי "קול ישראל מירושלים". <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מה עם העובדים? <השר אופיר אקוניס:> אני עוד לא סיימתי. אני לא סיימתי, חבר הכנסת שמולי. אנחנו מקבעים את ביטול אגרת הטלוויזיה. כך גיבשנו עם משרד האוצר מתווה למימון רשות השידור בפירוק עד למועד סיום שידוריה ותחילת שידורי התאגיד החדש. כיוון, חבר הכנסת רוזנטל, שגם אתה התייחסת קודם, כאשר נכנסתי לכאן, לעניין שמסעיר כמה, לגבי עניין ביטול אגרת הטלוויזיה, מי אחראי לכך ומי ייקח את הקרדיט, אני מבקש לעשות סדר ברור בדברים, וגם בחוק. אדוני, הכנסת הקודמת, הממשלה הקודמת, הציעה, חבר הכנסת רוזנטל, לבטל את אגרת הטלוויזיה מייד עם סיום דרכה, עם סיום פעילותה של רשות השידור. כיוון שאנחנו הארכנו, על-פי החוק הקודם, כבר פעמיים את פעילותה של רשות השידור, ולפי הצעת החוק הזאת הפעילות שלה תימשך עד מחצית – ובעצם עד סוף – מרס 2016, המשמעות החוקית, על-פי החוק, הייתה שאגרת הטלוויזיה תישאר בתוקפה כל עוד רשות השידור פועלת. השינוי שאנחנו מביאים היום הוא שאגרת הטלוויזיה, אדוני היושב-ראש, תבוטל החל בתחילת שנת 2015, גם תוך כדי פעילותה של רשות השידור הנוכחית, וזו – יסכימו אתי גם המתכוונים להצביע כאן נגד החוק, ואני מקווה שהם אינם רבים – בשורה צרכנית חשובה לאזרחי ישראל באשר הם, משלמי האגרה. <חיים ילין (יש עתיד):> אפשר לדעת מה המקור של זה? מה המקור? <השר אופיר אקוניס:> אני אמרתי, אולי לא הקשבת – אני הסברתי בדיוק את המצב החוקי, ואני אמרתי מה נעשה פה בכנסת הקודמת, חבר הכנסת ילין, ועל-פי הצעת הממשלה הקודמת. ואני – שוב, אני אסביר את זה כדי שזה יובן – שוב – כנראה הסברי בראיונות שנתתי אתמול לא היו מספיק משכנעים, או אולי לא היו מספיק מובנים. <חיים ילין (יש עתיד):> שאלתי שאלה של רק 120 מיליון שקל, זה הכול. <השר אופיר אקוניס:> או אולי לא היו מספיק מובנים. אני אמרתי שהחוק מחייב אותנו כל עוד – אותנו את כולנו, ונכון לרגע זה זהו החוק – כל עוד רשות השידור עובדת, גם אם היא בפירוק, אנחנו מחויבים לשלם אגרה. כך הציעו חברת הכנסת אלהרר והשר ארדן. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד השר, את זה הבנתי. שאלתי מה המקור? <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <השר אופיר אקוניס:> כיוון שאנחנו רוצים לבטל את תשלום אגרת הטלוויזיה, אנחנו מציעים לתקן את החוק כך שגם עם פעילותה של רשות השידור, עדיין לא תהיה, חברת הכנסת אלהרר, אגרת טלוויזיה. זהו התיקון שאנחנו מכניסים הלילה, הערב, לחוק השידור הציבורי הישראלי. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד השר, אנחנו את זה הבנו. מה המקור? מה המקור? <קארין אלהרר (יש עתיד):> העיקר שיש – – – <השר אופיר אקוניס:> כל החוק הזה – כדי שחבר הכנסת ילין יבין – המקור של החוק הזה, שאנחנו מכניסים בו עכשיו כמה שינויים, שמהותם היא להבטיח שפעולתה של חברת הכנסת אלהרר והשר הקודם, שר התקשורת ארדן, תבוא לידי ביטוי – כדי להבטיח את פעילות תאגיד השידור הישראלי, אנחנו מביאים עכשיו את תיקוני החקיקה האלה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> כבוד השר אקוניס, השר הקודם השתמש בביטויים ובמשפטים בדיוק כמוך. הוא אמר: אנחנו באנו לשנות את החוק כי אנחנו רוצים להבטיח – וזה לא הצליח. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <השר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת רוזנטל, אני מציע ואני גם אומר לך שאני אבחן במבחן הביצוע, לא במבחן הנאום. הנאום גם יכול להיות טוב כשלעצמו, אבל אנחנו ניבחן במבחן הביצוע – האם, אדוני היושב-ראש, בישראל יפעל תאגיד שידור ישראלי ציבורי ב-31 במרס 2016. זה יהיה המבחן. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> עצמאי פוליטי. עצמאי מנותק מהפוליטיקאים. <השר אופיר אקוניס:> ממש לא. אתם מחדירים לעצמכם, מכניסים לעצמכם לראש איזו תזה, מאמינים בה. אני אומר אלף פעם – הרי אם הייתי רוצה ללכת לשיטתך, חבר הכנסת רוזנטל, מה שהיינו מכריזים – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> רק שאלתי אם הוא יהיה מנותק מהפוליטיקאים. <השר אופיר אקוניס:> התשובה היא כן, הוא יהיה מנותק מהפוליטיקאים. זו התשובה. אבל אתם מכניסים את התזה הזאת – יש כמה פרשנים מטעם עצמם, שמקלידים אותה יום-יום מעל דפי עיתונים מסוימים, מאמינים לשקר הזה של עצמם, וחוזרים אליו פעם אחר פעם, כאילו אם השקר הזה ייכתב כל יום, הוא יהפוך למציאות. ואני אומר לכם, העיתונאים שכותבים את השקר הזה יודעים בדיוק למי אני מתכוון ואיפה הם כותבים את הדבר הזה. ואתם חוזרים על הדבר הזה. הרי אם הייתי רוצה – אני או ראש הממשלה, או הממשלה – – <חיים ילין (יש עתיד):> לאילו עיתונים אתה מתכוון? <השר אופיר אקוניס:> – – הייתה רוצה להחזיר שליטה פוליטית לרשות השידור, היינו עושים את הדבר הבא: היינו מחזירים את הוועד המנהל, את מליאת רשות השידור, המנכ"ל היה נקבע בהחלטת ממשלה. אף אחד מהדברים הללו איננו מצוי בחוק הזה או בתיקוניו של החוק הזה. ולכן, אדוני היושב-ראש, גם כשר הממונה לשעבר על רשות השידור – התענגת על כל רגע, אני זוכר את זה. זה היה חף מתככים שם וחף מאינטריגות בתוך רשות השידור. אני לא יכול שלא לשכוח את הדיונים המשותפים שלנו בוועדת הכלכלה של הכנסת, כשאני מתריע, חברת הכנסת אלהרר, אני אומר לעובדי רשות השידור באהבה ובהערכה: אתם תמשיכו עם הריבים האלה שלכם אחד נגד השני, קבוצה נגד קבוצה, ועד תל-אביב נגד ועד ירושלים בתיווכו של ועד חיפה, הכול – לא יהיה דבר אחר מלבד קריסת הבית כולו. והם היו מאוד קרובים לכך, אם לא היינו מצילים אותם בזמן. עכשיו, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת שמולי שאל שאלה אך יצא, ובכל זאת אני אשיב, כי הדבר הזה גם צופה בו כעת הציבור בערוץ הכנסת, ואנשים רוצים לדעת מה עוד יהיה בשינויי החקיקה. ובכן, כפי שאמרתי, חבר הכנסת רוזנטל, השידור הציבורי הישראלי יחל לשדר ב-31 במרס 2016. זו, כמובן – נכון, תגידו שזוהי דחייה – אכן כך. הדחייה נועדה להבטיח את תחילת השידורים, משום שההצעה הקודמת הייתה – ואני אחזור על כך, גם אם אקבל ציוצים אפילו מכמה מחברי לממשלה – בלתי ישימה. לא היה אפשר ליישם. חבר הכנסת שי עבד שנים רבות ברשות השידור, ניהל תחנת שידור צבאית לתפארת בשם "גלי צה"ל", והוא יודע, וגם אתם ידעתם זאת, וכל מי שתמך בחוק הזה בכנסת הקודמת ידע שהוא בלתי אפשרי ליישום, שלוח הזמנים שלו איננו אפשרי ליישום, אבל רצו להביא מהר – בסדר. אז מה הייתה התוצאה, חברת הכנסת אלהרר? שהמהירות, החיפזון הזה הביא לכך שאנחנו צריכים לעמוד כאן היום ולהביא שינויי חקיקה כדי להציל את השידור הציבורי. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – זה לא היה קורה – – – <השר אופיר אקוניס:> גברתי הנכבדה, את הרי יודעת את זה היטב. <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא, אתה יודע את זה היטב. <השר אופיר אקוניס:> ובכן, אנחנו, כדי להבטיח את הפעילות הזאת, את השידור בסוף מרס 2016, אנחנו מציעים לתת למנכ"ל הזמני שהוכנס, אדוני היושב-ראש – הדרישה לקיים – חברת הכנסת גרמן הייתה שרה בממשלה. חברת הכנסת גרמן, אני מדבר אלייך, כי אז את היית שרה בממשלה מטעם סיעה שהציעה את הרעיון של מנכ"ל זמני, סיעת יש עתיד. כדי לתת למנכ"ל הזמני שנבחר, אדוני היושב-ראש, את הכלים להקים תאגיד שידור, צריך לעשות דבר אחד, דבר קטן – לתת לו סמכויות. פשוט לתת לו סמכויות. ולכן אנחנו מציעים – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – – החתול יצא מהמרצע. אתה רוצה שהמנכ"ל החדש – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> בדיוק. יפה. <השר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת זוהיר בהלול, אני מעריך מאוד את העברית הטובה שלך, הספקטקולרית שלך, אבל אני אומר לך: לא היה ולא נברא, ואפילו משל לא היה. המנכ"ל הזמני, הפונקציה הזאת – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – <השר אופיר אקוניס:> סליחה, חבר הכנסת רוזנטל, יש פה עניין עם סיעת יש עתיד. בעניין זה דווקא ידכם לא במעל. אגב, זה לא מעל. זה רעיון – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> עברית מרהיבה. זה הרבה יותר יפה. בבית שלנו. <השר אופיר אקוניס:> מרהיבה, צודק. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> תגיד תודה שאדון זוהיר בהלול מאתגר אותך בעברית בשעה כזו ולא ב-02:00. <השר אופיר אקוניס:> בכל שעה אני שמח על האתגרים שחבר הכנסת בהלול מציב לי בשפה העברית. ובכן, הרעיון של מנכ"ל זמני שנכנס לחוק ממש בישורת האחרונה, על-פי הצעת סיעת יש עתיד, אדוני היושב-ראש, היה שהוא יקים את התאגיד, שהוא יעזור לקדם את התאגיד, הוא לא אחראי – אחרת לא צריך אותו. וכדי שזה יקרה צריך לעשות דבר פעוט – לתת לו סמכויות. לכן אנחנו מבקשים היום לתת למנכ"ל הזמני, מר אלדד קובלנץ, שבאמת, מיקי רוזנטל, חבר הכנסת רוזנטל, איננו – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> איש ראוי מאוד. <השר אופיר אקוניס:> אין לי מושג למי הוא הצביע. לא יודע. זה לא מעניין אותי. אני אגיד לך, אני אדהים אותך – זה לא מעניין אותי למי הוא הצביע, יכול להיות אפילו שעבורך. כן, חברת הכנסת, יכול להיות. אינני יודע. אני לא יודע. אני רק יודע שהוא איש מקצוע מוערך, אשר הרים את הטלוויזיה החינוכית באמת מאחת מתקופות השפל שלה לאחת מתקופות הזוהר שלה. לא יודע, לא שאלתי, ואין לי כוונה, בהן צדקי, לשאול אותו לאיזו מפלגה הוא הצביע. אני יודע שהוא איש מקצוע מאוד מוערך. לכן, כדי שהתאגיד יחל לפעול במרס 2016, אנחנו מציעים לתת לו את הסמכות לגייס 400 עובדים, לתת לו אישור לרכישת תוכן בסכום העולה על 250,000 שקלים. בקיצור, אדוני היושב-ראש, לתת לו סמכויות של מנכ"ל. המנכ"ל הזמני יכהן עד שנה מיום תחילת השידורים. בזמן הזה, כפי שאמרתי כבר, השר כץ, משרד האוצר יממן את הוצאות רשות השידור בפירוק, בכפוף לכך שהרשות תבצע שני צעדי התייעלות משמעותיים: הראשון, חברת הכנסת אלהרר, הוא פינויו של מתחם שרונה בקריה בתל-אביב עד אוקטובר 2015, דבר שיכניס לקופת המדינה, ועל-ידי כך לקופת רשות השידור – לא עשיתי אינוונטר עדיין, אדוני, אבל אני מעריך את עלות הקרקע בכמה מיליוני שקלים טובים, אם לא למעלה מזה. וכן – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מה יקרה אם הם לא יפנו? <השר אופיר אקוניס:> אענה לך. <חיים ילין (יש עתיד):> זה המקור התקציבי? <השר אופיר אקוניס:> לא, אמרתי: זה אחד מן המקורות התקציביים. מימון על-ידי האוצר, פינוי מתחם שרונה וקיצוץ משמעותי בכוח-האדם עד אוקטובר 2015. אנחנו נאפשר בחוק הזה פרישה מרצון של עובדים. המצב כרגע אינו מאפשר, לא כניסה של עובדים חדשים ולא יציאה של עובדים קיימים, ולכן החוק הזה מאפשר זאת למנכ"ל הנוכחי ולכונס הנכסים הרשמי. לגבי העובדים, נשאלתי כאן על-ידי חבר הכנסת שמולי, שלא נמצא, אבל כדאי להבהיר, גם בדיון הקודם בוועדת הכלכלה אמרתי זאת: אם לא היינו מקיימים את הפעולה המיידית של הארכה בשלושה חודשים ואת תיקוני החקיקה שאנחנו מביאים היום, כדאי לכל עובדות ועובדי רשות השידור לדעת את הדבר היסודי: החל מ-1 ביולי עלולים היו כולם, אדוני היושב-ראש, ללא יוצא מן הכלל – לא 400, לא 500 ולא 600 היו נשארים; 1,400 עובדות ועובדים מצוינים היו עלולים להיות כבר היום – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> זה לא נכון, כבוד השר. נתנו לכם הארכה בוועדת הכלכלה. <השר אופיר אקוניס:> אני אמרתי. גברתי הנכבדה, זה בדיוק מה שאמרתי: אם לא היו נותנים – תראי, בעברית של זוהיר בהלול איני יכול להתחרות, אבל העברית שלי גם נחשבת די טובה, ולכן אמרתי: אם לא היינו עושים זאת, זה היה המצב שעלול היה להתרחש. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> זה עדיין לא מצדיק את התיקונים. <השר אופיר אקוניס:> עכשיו אנחנו עושים את התיקונים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> זה לא מצדיק אותם. <השר אופיר אקוניס:> אה, את לא מסכימה עם תוכן התיקונים – זה עניין אחר. אגב, אני מציע לך עצה ידידותית: להבין שהמשמעות של הצבעה נגד היא בעצם שני דברים: 1. אתם מתנגדים לביטול אגרת הטלוויזיה – זאת המשמעות של הצבעה נגד; והדבר השני – שאתם עלולים להביא, כל מי שיצביע כאן נגד עלול בעצם בפועל, אדוני היושב-ראש, להביא למצב שב-30 בספטמבר או ב-1 באוקטובר לא יהיה עוד שידור ציבורי במדינת ישראל. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני השר, יושב-ראש הוועדה, אתה התחייבת בפני ועדת הכלכלה להביא בפניה מתווה – – – <השר אופיר אקוניס:> זהו המתווה. זהו המתווה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא, זה לא המתווה – – <השר אופיר אקוניס:> זהו המתווה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – לתיקון לחוק. זה לא מתווה. <השר אופיר אקוניס:> זהו המתווה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> זה לא מתווה ליישום חוק רשות השידור כפי – – – <השר אופיר אקוניס:> ודאי שזה המתווה. זה לפחות ראשיתו של מתווה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני רק רוצה לתקן אותך, כי אתה אמרת בוועדת הכלכלה שנקרא לזה "חוק השידור הציבורי הישראלי". <השר אופיר אקוניס:> אז ככה הוא נקרא. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא הצלחת? – – – <השר אופיר אקוניס:> בוודאי. תקראי. היום את לא מרוכזת כל כך, חברת הכנסת נחמיאס. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> יכול להיות. יכול להיות. <השר אופיר אקוניס:> אני מאוד מתפלא עלייך. את לא בשיא הריכוז היום. אבל מה לעשות – – – <קריאה:> – – – <השר אופיר אקוניס:> לא בשיא הריכוז, חברת הכנסת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, אני פשוט מתענג עד עכשיו, לזכור את הימים הטובים. <השר אופיר אקוניס:> אני בטוח. אני בטוח. אין לי ספק – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני פשוט עדיין נזכר איך הציעו לי לנתק את זה מהפוליטיקה על-ידי מינוי שופט מחוזי בדימוס, שמרוב – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אני לא יודע, הזחיחות הזאת לא במקומה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – ניסיונו בכליאת עבריינים, הוא יאזן נכון. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מצבה של רשות השידור תחת כל הממשלות האחרות רק הלך והידרדר. אז אני לא הייתי כל כך מאושר ולא זחוח כמוכם. <השר אופיר אקוניס:> נכון, חבר הכנסת רוזנטל – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מה הזחיחות הזאת? <השר אופיר אקוניס:> – – נכון, ולכן אנחנו מבקשים להביא תיקונים ולהקים תאגיד שידור ישראלי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא, לא בגלל זה אתם מבקשים להביא תיקונים – ובזה אני מרוכזת לגמרי – לא בגלל זה אתם – – – <השר אופיר אקוניס:> אני שמח שבעניין מסוים את מרוכזת. ובכן, חברי וחברות הכנסת, כדי שנבטיח קיומו של שידור ציבורי ישראלי מגוון, ומאוזן, ופעיל, וגם יעיל, אני מבקש מחברות וחברי הכנסת להצביע בקריאה ראשונה בעד תיקוני החקיקה שמציעה הממשלה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר אקוניס, גם על כך שהציג לנו את הצעת החוק וגם על כך שגרם לי תענוג. אני אפילו לא התחלפתי, כדי לשמוע את כבודו. כמו שאמרתי, אני נזכר בימים הטובים, כשהייתי ממונה על הדבר הזה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> "הדבר הזה" זה הגדרה ממש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הדבר הזה, כן. זאת ההגדרה, נו, מה אני אעשה. הצעת חוק השידור הציבורי עולה לקריאה ראשונה, לכן יתקיים דיון, וראשון הדוברים יהיה לא אחר מחבר הכנסת נחמן שי. אחריו – רויטל סויד, מרב מיכאלי, אילן גילאון, וכן הלאה, על-פי הרשימה. לרשות כל דובר שלוש דקות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, "הדבר הזה" הוא מקום העבודה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, שלא יתפרש, באמת, כאיזו פגיעה בשידור הציבורי, אבל – המבין יבין. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני אומַר לך, אני בטוח שלא התכוונת, אבל אני אומַר לחברי ולחברותי בבית הזה, שיותר מאשר לרמוס את רשות השידור כבר לא נשאר כלום. היא שוכבת לפניכם מדממת, 2,000 עובדים, אנשים שהשקיעו עשרות שנים מחייהם כדי לעשות עבודת רדיו וטלוויזיה; אנשים מכל חוגי הציבור הישראלי, יהודים וערבים, ממוצא אתיופי וממוצא רוסי, גרים בכל רחבי הארץ – ישראל, תמונת ראי של ישראל. ושנה אחרי שנה, שנה אחרי שנה, מענים אותם עד כדי בושה והשפלה. אין לי באמת עוד מילים להשחית על מה שאתם עושים. ולפני שנה בערך עמדתי פה, על הדוכן הזה, ואמרתי לשר ארדן – אחר כך אמרנו את זה בדיונים: שום דבר לא תצליחו לעשות. ולא שאני גאון גדול, אני באמת לא, ולא שאני מבין יותר מדי – עשיתי הרבה שנים מחיי ברשות השידור – מִכַּתָּב ועד יושב-ראש – אי-אפשר לשנות אותה בשיטה הזאת. וגויסה ידידתי, חברת הכנסת קארין אלהרר, שהשקיעה את לבה בעניין הזה, באמת, מתוך רצון ואמונה שהיא עושה שינוי גדול במדינת ישראל. ואני ראיתי, ראיתי איך מוליכים אותה שולל – ולא קל לעשות – הציגו לה חוק, אמרו שהכוונות טובות, אבל הכוונות הטובות האלה הן הדרך לגיהינום. ומה שקרה ברשות השידור זה גיהינום. ועכשיו, השר אקוניס, אני אומר לך, הדברים שאתה מציע הם פרק חדש בסאגה הבלתי-נגמרת הזאת, ואני – שוב – לא מזלזל בכוונותיך הטובות, אני מאמין שאתה רוצה, ואתה נכנס בעיניים פקוחות לביצה הזאת – לא תוכל לצאת משם, לא תוכל לצאת משם. אני אומר לך את זה, ואני מקווה להיות – – – <השר אופיר אקוניס:> אני אנסה להיות הראשון שמצליח. <נחמן שי (המחנה הציוני):> גם אני חשבתי כך. הייתי שם, ניסינו להביא רפורמה, עוד רפורמה, עוד רפורמה – אני מדבר על 15 שנה לאחור. <השר אופיר אקוניס:> אני מתחייב לנסות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> תנסה, זה בסדר. ועד סוף מרס 2016 לא תהיה רשות חדשה. אבל בדרך לשם אתם עושים טעויות קשות, ואתם הופכים את רשות השידור לבת-ערובה שלכם. והכסף לא יהיה, וכל פעם יצטרכו לעלות לרגל לאנשי האוצר, יחד אתך ובלעדיך, כדי לבקש חסדים. ומי נתן לאלדד קובלנץ – אני מכיר אותו היטב, הוא שירת אתי – מי נתן לו רשות לגייס 400 עובדים? 400 עובדים זה כמעט כל רשות השידור בגלגול החדש שלה. לבד? עם מי? מי יכול במדינת ישראל לגייס 400 עובדים? <עיסאווי פריג' (מרצ):> קובלנץ. <נחמן שי (המחנה הציוני):> לפי איזה עקרונות? לפי איזה קנה מידה? חברים של מי הם יהיו? <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> וזה מה שאתם רוצים – לעשות את רשות השידור תמונת ראי שלכם. ואני אומר לך, יכול להיות שתנצחו הערב בקרב, אבל במלחמה אתם תפסידו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. תעלה חברת הכנסת רויטל סוֵיד, ואחריה – חברת הכנסת מרב מיכאלי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, זה סוִיד. <היו"ר יצחק וקנין:> סוִיד. מבטיח לך שבפעם הבאה אני לא אטעה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> כמו "סוזוקי סוויפט". <היו"ר יצחק וקנין:> סויד. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> כמו sweet. <היו"ר יצחק וקנין:> שלוש דקות. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, מה תפקידה של תקשורת? מה תפקידה של תקשורת? תקשורת היא שומר הסף, תקשורת היא גוף הביקורת, בין היתר על נבחרי הציבור בבית הזה. התקשורת היא זו שבוחנת את תקינות ההליכים, את תקינות מהלכי חברי הציבור ונבחרי הציבור, את תקינות המערכות השונות. תקשורת היא גוף מחויב המציאות, שיש לו תפקידים חשובים ביותר. בכנסת הקודמת עמד השר גלעד ארדן והחליט להקים רשות שידור ציבורי ישראלי, רשות חדשה, שהמטרות שלה – קארין אלהרר עמדה שם – סליחה, חברתי חברת הכנסת קארין אלהרר – ואת עמדת שם בוועדה וקיימת דיונים רבים. נכון. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> היא עמדה בקו החזית. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> סליחה? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> היא עמדה בקו החזית, ספגה את כל האש, והיום – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> חברת הכנסת קארין אלהרר, הכול נזקף לזכותך. ומה עמד בבסיס החוק? בבסיס החוק עמדו שמירה על עצמאות מערכת התקשורת, ניתוק משיקולים פוליטיים, שמירה על נייטרליות ושמירה על איזון. זה עמד בבסיס הרעיון להקים רשות שידור עצמאית. ובואי נראה מה עשינו מאז. רשות שידור עצמאית יש? אין. היא תקום בעתיד הקרוב? לא. מועצה יש לנו? <קריאות:> לא. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> יש נבחרים, המועצה לא קמה. ולמה היא לא קמה? כי ראש הממשלה לא נתן הוראה להקים אותה. ואז מה המשמעות שיש לנו היום? – – <מיקי לוי (יש עתיד):> פוליטיזציה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – שיש לנו רשות שידור שנסגרת, מחד גיסא, ומאידך גיסא – רשות שידור שאיננה מוקמת. מתי היא תוקם? אולי במרס 2016. ומה יקרה עד אז? מה יקרה עד אז אצלנו? <עיסאווי פריג' (מרצ):> עד אז יבוא איוּם חדש. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> המנכ"ל הזמני יהיה תחת חסותו של ראש הממשלה. ראש הממשלה יהיה בעצם אחראי לתקשורת. מה אמרנו שתפקידה של התקשורת? להיות שומר הסף של נבחרי הציבור, ובין היתר של ראש הממשלה, לשמור על נייטרליות, למנוע שיקולים פוליטיים. אבל איך זה יקרה אם ראש הממשלה הוא אחראי לתקשורת ואחראי למנכ"ל? ובואו ניקח את הכותרת האחרונה שהייתה עכשיו בכל האתרים. מה הייתה הכותרת האחרונה? הכותרת האחרונה שאנחנו רואים היא שהיועץ המשפטי לממשלה ממליץ על פתיחת חקירה בכל מה שקשור להתנהלות במעונות של ראש הממשלה. מה יהיה דינה של רשות השידור הציבורי עכשיו, כשמי שעומד ואחראי למנכ"ל הזמני הוא ראש הממשלה? <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> איך נסקר את ההחלטה של היועץ המשפטי? איך נבחן אותה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> לפי מה שראש הממשלה רוצה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> בנייטרליות? בהיעדר שיקולים פוליטיים? כיצד הדברים ייבחנו? ולכן, אני ממליצה לחברי שלא – להצביע נגד ההצעה שעולה היום לדוכן הכנסת. מן הראוי שתהיה רשות שידור עצמאית, אבל לא כזו שהמנכ"ל שעומד שם, ראש הממשלה מקבל את ההחלטות לגביו. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. תעלה חברת הכנסת מרב מיכאלי, ואחריה – חבר הכנסת אילן גילאון. שלוש דקות לרשותך, חברת הכנסת מרב מיכאלי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה, אדוני. אכן, גבירותי ורבותי, חברי וחברותי חברות הכנסת, באמת אני חושבת שבקליפת אגוז זה הסיפור. הסיפור – שיש מועצה ציבורית, אדוני השר אקוניס. היא כבר אותרה, היא כבר נבחרה. היא אמורה להיות החוצץ בין הפוליטיקה לבין השידור שאמור להיות ציבורי לטובת הציבור כולו. ואף שהמועצה אותרה ונבחרה, ראש הממשלה לא מקים אותה. זה בדיוק הדבר. צריך לראות, יש פה שיטה. מאז 2009, משנבחר נתניהו לראש הממשלה בסיבוב הזה, הוא עשה את זה לרשות השידור גם בחוק הקודם. אחד-אחד הוא הזיז ממקומם מנהלים ומינה במקומם רק ממלאי-מקום, כאלה שאי-אפשר לפטר אותם – זאת אומרת, אין להם הגנה. הם לא נבחרו במכרז ולכן הם לא בעלי מעמד עצמאי, אלא הם מונו על-ידי מי שבחר למנות אותם ויש לו שליטה מוחלטת בהם. הוא יכול להזיז אותם ממקומם אם הם רק לא יצייתו למה שהוא מייעד להם לעשות. בזה אחר זה הוחלפו מנהל הטלוויזיה, מנהל החדשות, מנהל הרדיו, מנהל עוד רדיו ועוד רדיו, עוד תחנה ועוד תחנה. כולם אך ורק בממלאי-מקום, עושי דברו של נתניהו. ככה הלכה רשות השידור ואיבדה מכוחה, כמו שמשון שגוזרים לו עוד צמה ועוד צמה ועוד צמה ועוד צמה עד שנשאר פשוט מרוקן מכל יכולת לבצע את תפקידו ולעמוד על רגליו. והנה, באמת היה ניסיון. אגב, אחד מני רבים. אתם יודעות ויודעים כמה דוחות נכתבו על רשות השידור? כמה הצעות לרפורמות? ואף, צריך להגיד, בסופו של דבר, לפני החוק המפואר שאת, קארין, הובלת – את יודעת שאני לא תמכתי בו, אומנם, כי אני חששתי בדיוק מהמצב הזה, שיסגרו את רשות השידור אבל לא באמת יפתחו את התאגיד הציבורי החדש, המובטח, הנקי, המצוין. אבל צריך להגיד שלפני החוק הזה כבר הייתה רפורמה מסוכמת עם העובדות והעובדים. אי-אפשר להגיד שכל העובדות והעובדים האלה שצריך לשלוח אותם הביתה עמדו בדרכנו אל שידור ציבורי משודרג ונקי. רפורמה חתומה, אדוני השר אקוניס – – <השר אופיר אקוניס:> אני חושב שהיא הייתה טובה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – שממשלה, לראשונה בתולדות מדינת ישראל, חזרה בה. הפנתה את גבה לעובדות ולעובדים, להסכם שנחתם אתם על-ידי המדינה. <השר אופיר אקוניס:> אולי חברת הכנסת אלהרר תסביר את זה. זאת גם הרפורמה שלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> סליחה, עם כל הכבוד, חברת הכנסת אלהרר עשתה את זה תחת ראש הממשלה נתניהו ובהוראתו, שלא לומר. בהוראתו של ראש הממשלה נתניהו. העובדות והעובדים האלה שוב מוצאים את עצמם עכשיו זרוקים, מוזנחים, ללא זכויות שמגיעות להם, ללא ההגנה שהיא באמת כל כך בסיסית וראויה, אחרי שנות דור בשירות המדינה, בשירות הציבור, במה שהיה צריך להיות השידור הציבורי שלנו. באמת ובאמת – לא נעים לי להישמע כקלישאה – כל שבוע אבל אנחנו עומדות ועומדים כאן מול עוד ועוד פארסה שבאמת מחרבת את הדמוקרטיה הישראלית בחסות מר נתניהו. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. יעלה חבר הכנסת אילן גילאון, ואחריו – חבר הכנסת דניאל עטר. רבותי, סגרתי את רשימת הדוברים. מי שנרשם עד כה יוכל לדבר. חברים שלא נרשמו – בזה נסגרה הרשימה. שלוש דקות לרשותך. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, השר אקוניס, אני לא יודע אם אתם מרגישים, אבל זה ככה, אש ידידותית כזאת. הכול קרה תחת כנפיו הגדולות של בנימין נתניהו, שלהוט מאוד להשתלט על כלי תקשורת ככל שניתן. נתניהו הוא אבו-נפחא של תקשורת. הוא בולע כל דבר אפשרי, אם זה ייתכן. אני רוצה, אדוני, להראות את הדברים מהיבט אחר לגמרי. היו שלושה-עשר רפורמות – אפשר להגיד שלוש-עשרה או שלושה-עשר, זה לא חשוב – – <עפר שלח (יש עתיד):> רפורמים או רפורמות. <אילן גילאון (מרצ):> – – זה בלועזית. כאילו, בר-מצווה של רפורמות בתחום של רשות השידור. וכל שר היה צריך על שמו רפורמה משל עצמו, וכל שר היה צריך לשרוף את האסם ולברוח, בדיוק כמו שקרה בפעם האחרונה. והיה ברור לגמרי לכל בר בי רב שהדבר הזה ייסגר לפני שהוא ייפתח ויש כאן השתלטות עוינת. הבעיה החמורה ביותר היא שבתוך המטווח הזה – לא בתוך המתווה הזה – יש גם בני-אדם, אדוני, שזאת העבודה שלהם. ורשות השידור היא משל למדינה כולה. וזו הפעם הראשונה שקם הכורת על רשות ציבורית, שהביאו מפרק לרשות ציבורית. עוד לא היה כדבר הזה בתולדות מדינת ישראל. והיום, הדבר הכי חמור, שאנחנו מטפלים, השר אקוניס, בהצתה הזאת, שמי שהצית אותה ברח כבר מזמן, כאילו אנחנו מטפלים ברגל סוכרתית, ואנחנו חותכים עוד חלק ועוד חלק. בהתחלה קיצצו לאנשים, עכשיו, לא מזמן, את החופשות; מורידים להם את שידורי הכדורגל; התוכנית "פוליטיקה" כבר ירדה מן המסך; משסים איש באחיו בתוך העבודה הזאת של היוצרים מצד אחד והעובדים מן הצד השני, כאילו הם מחנות שנלחמים אלה באלה. אני, לכן, מצאתי לנכון, אדוני, יחד עם סיעתי מרצ להניח חוק על שולחן הכנסת. הנחנו חוק שמבטל את כל הרפורמות האלה וחוזר לרפורמה הקודמת, שבה היה גם מסלול – נדמה לי, אדוני, שגם אתה הסכמת לרפורמות – שבה היה מסלול מסודר של הטיפול בנדל"ן והטיפול בכוח-אדם ואנשים שהיו צריכים לצאת מרצונם, ומה שנקרא "שוואיה שוואיה", כי זה נכון וזה מאוד נחמד להגיד לאנשים שאתם לא תשלמו אגרה. במדינת ישראל יש 800,000 משלמי אגרה, לפי השר ארדן. נניח. לפי משפחות, הרבה פחות. אבל האנשים האלה, שהם כולם משלמי אגרה, גם הם עובדים במקום כלשהו וממש לא היו רוצים שיקרה להם מה שקורה לעובדי רשות השידור היום, שזה מוות בייסורים. רוב האנשים האלה, אדוני, הם בגיל המוות הקליני מבחינת שוק העבודה, והם יוצאים החוצה כאילו כלום. איך אומרים? פוף, ככה זה קורה פתאום, כי שר כזה או שר אחר צריך על שמו איזו רפורמה. איזו יהירות. איזה זחיחות. איזה חוסר אחריות הדבר הזה. ולכן אני אומר, בואו נעצור. בואו נחזור למתווה הקודם – אני כבר התחלתי בעצמי להשתמש במילה השנואה הזאת, מתווה; זו בדרך כלל מילה שאנשים שאין להם דרך משתמשים בה – ותעזבו את האנשים לנפשם ובואו נתקדם לאט-לאט בלי לשסות איש בגרון אחיו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. יעלה חבר הכנסת דניאל עטר, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. אנחנו מדלגים. חלק מהחברים ביקשו שלא להשתתף בדיון. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת דניאל עטר. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי, אדוני השר, אני לא רוצה, אדוני השר, להצטרף לביטול האוטומטי של כל רפורמה ושל כל ניסיון לייצר שינוי. אני חושב שזה מחובתה של הממשלה לייצר שינויים, לשנות ולהתאים את המציאות לעידן שבו אנחנו חיים, ואולי אפילו גם לפעמים לקבוע עקב קדימה כדי שימשוך את כל החברה ואת המדינה שלנו. אבל אני רוצה, ברשותך, לדבר על הדרך, לא על המהות. כי במהות אני בהחלט בעד. אני אומר לך את זה בכנות. אני חושב שזה מחובתכם, ואם לא הייתם עושים את זה, היינו עומדים כאן ותוקפים אתכם למה אתם לא משנים את המציאות ולמה אתם לא לוקחים אותנו קדימה ולמה אתם לא מקדמים את המדינה הזו. והנה אתם עושים את זה. אז אני יכול להתווכח, מצד אחד, על סדרי הקדימויות, מה הדברים הראשונים שצריך לטפל בהם. האם דווקא רשות השידור? האם דווקא בתקופה שראש הממשלה הוא שר התקשורת? אבל אני רוצה לשים את כל הדברים האלה בצד ולומר לך שפעם אחר פעם אנחנו כמדינה טועים בדרך שבה אנחנו מבצעים את התהליכים האלה. אני מוצא את עצמי כל יום בכמה דיונים, גם בוועדת הפנים, גם בוועדה של חברת הכנסת אלהרר, שבוחרת נושאים יוצאים מן הכלל לסדר-היום דרך עבודת מבקר המדינה. ותמיד אנחנו מגלים שם שאבדה לנו הרגישות לבני-האדם. אבדה לנו התחושה של האחריות לעובדה שיש אנשים. אתה יודע מה? רשות השידור, בעשרות שנות פעילותה, קבעה פה לא מעט מהאווירה בעם, מהשיח הציבורי, מההארה שלנו כחברה, עם הרבה מאוד דברים מאוד מאוד חיוביים. ובסוף בסוף זה בני-אדם, שצריך היה – וכאן זו אחריות שלך, ואתה עדיין יכול לעשות את זה – למצוא את תקופת הביניים לתהליך חפיפה של המעבר; לקבוע תקופה – אפילו של שלוש-ארבע שנים – אותן שנים שקבעתם בחוק, שבהן יהיה מעבר מסבסוד כמעט מלא של המדינה עד לתהליך שבאמצעות פרסומות יהיה כיסוי לחלק גדול מהפעילות של הרשות. אפילו את אותן שנים, הייתי לוקח וקובע שבשנים האלה מבצעים תהליך יותר עמוק, של תקופת חפיפה, שבו פליטת האנשים, הוצאת האנשים – הוצאת אנשים מבוגרים – אנחנו יודעים מה זה: אנשים מעל גיל 50 במדינת ישראל, אין דרישה להם, אף אחד לא רוצה אותם – ואנחנו לא מדברים על מתי המעט של השדרנים והכתבים, שהם בוודאי ימצאו את עצמם גם במערכת החדשה. אנחנו מדברים על כל אותם אנשי מקצוע מאחורי הקלעים, שאף אחד לא רואה אותם אף פעם – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – אף אחד לא שומע אותם, אבל בזכותם הכול מתקיים באופן תקין. ולכן, אני מסיים את דברי בזה שאני פונה אליך, אדוני השר. אתה איש עם רגישות; גלה את הרגישות גם בהקשר של אותם קרוב ל-2,000 עובדים ברשות השידור, ותייצר תהליך שיימשך בין שלוש לחמש שנים, שבו יהיה המעבר מרשות אחת לרשות החדשה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דניאל עטר. יעלה חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת עפר שלח. חבר הכנסת דב חנין, שלוש דקות לרשותך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, ראוי בדיון הזה לחזור למושכלות הבסיסיים ביותר. שידור ציבורי הוא חיוני והכרחי, אבל שידור ציבורי איננו שידור ממשלתי. עצמאותו של השידור הציבורי חיונית כדי שהוא באמת יהיה כלי של הציבור, ולאו דווקא כלי של השלטון. התנהלותה של הממשלה, וקודם כול התנהלותו של ראש הממשלה, בסוגיה זומעידה שההבחנה הזאת לחלוטין לא ברורה לו. ואפשר לדבר על הרבה דוגמאות, ואפשר לדבר על הרבה חוליות בהתנהלות הממשלה מול השידור הציבורי, אבל די לומר שאותו דבר בסיסי שהממשלה הייתה צריכה לבצע, וזה למנות את המועצה שתהיה הגוף המפקח של אותו תאגיד שידור ציבורי חדש שהממשלה מעוניינת לקדם – זה עדיין לא קרה. זה עדיין לא קרה, וזה היה לחלוטין תלוי בממשלה. זה לא תלוי במכירת רכוש ולא במכירת נדל"ן, ולא בהסכמים עם עובדים, ולא בשום דבר, ולא במקרה הממשלה לא עשתה את זה. אדוני היושב-ראש, יש תחושה שלראש הממשלה הנוכחי יש בעיה עם השידור הציבורי. יותר מזה, יש תחושה שלראש הממשלה הנוכחי יש איזו אובססיית שליטה בתקשורת. לא במקרה, אדוני השר אקוניס, נדמה לי שעד עצם היום הזה, אלא אם כן אני טועה, אתה לא מוגדר שר התקשורת, אלא באיזה תפקיד אחר, שאני עד היום לא הצלחתי להבין אותו. <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> שר במשרד התקשורת. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא לא, אין, אין, אין שר במשרד התקשורת. לא יכול להיות שר במשרד התקשורת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <השר אופיר אקוניס:> בהרבה דברים אתה טועה – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אבל בזה אני צודק. <השר אופיר אקוניס:> – – – בהרבה דברים אתה טועה, ובזה אתה לא טועה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> השר אקוניס, למה אתה צריך לספוג – – – <קריאות:> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני אומר, אני לוקח את הדוגמה הזאת לא כדי להתייחס לשאלות האישיות, אלא כדי להצביע על בעייתיות. כמי שנמצא כבר כמה שנים בכנסת אני יכול לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שהשר אקוניס הוא לדעתי אחד מהאנשים הקרובים יותר לראש הממשלה, אדם שמלווה את ראש הממשלה לאורך שנים, ובסך הכול עומד לצדו – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> בגלל זה הוא לא שר התקשורת. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – ובצדו בהרבה מאוד סוגיות. העובדה שראש הממשלה, בסוגיית התקשורת, לא מוכן לתת אמון – ככה זה נראה – אפילו בשר אקוניס ולמנות אותו לשר התקשורת, אלא הוא מחזיק דווקא בידיו, באופן אישי, את תיק התקשורת, חייבים להבין שיש בה משהו מופרך ובלתי מתקבל על הדעת. הרי לא מדובר על זה שראש הממשלה ימנה, נניח, את חברת הכנסת אלהרר, ששייכת לסיעת יש עתיד. זה לא יקרה. אבל את השר אקוניס, אחד המקורבים לו ביותר, הוא לא יכול למנות לשר התקשורת – יש כאן בעיה. אבל אני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – שהתפיסה האובססיבית הזאת לגבי התקשורת, יש בה גם טעות גדולה. לשמחתנו, אנחנו לא חיים במאה ה-19, ואפילו המאה ה-20 כבר מאחורינו. עולם התקשורת של היום הרבה יותר פתוח, הרבה יותר פלורליסטי. אתם רוצים לשלוט, אתם רוצים לסתום פיות, אתם רוצים להעלים עובדות – זה לא ילך. בעולם האינטרנט, והפייסבוק, והטוויטר, והמידע האלטרנטיבי, לא יהיה שידור ציבורי – יהיו מערכות אחרות של מידע ציבורי. לא יעזור לכם. הציבור בישראל יקבל גם את העובדות, גם את הניתוח וגם את הביקורת. חבל שלא יהיה שידור ציבורי. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת עפר שלח, ואחריו – חבר הכנסת מנואל טרכטנברג. אם הוא לא יהיה נוכח – חבר הכנסת יואל חסון. <עפר שלח (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, אני אספר לכם סיפור, חברי הכנסת. בכנסת הקודמת הזדמן לי, בתוקף תפקידי כיושב-ראש סיעת יש עתיד, לסייע לשר ארדן בהקמת הוועדה שבראשה עמדה חברתי הטובה קארין אלהרר. ובשלב הזה היה ברור לשר ארדן דבר אחד, שהוועדה הזאת צריכה לעבוד, לעבוד מהר ולעשות חוק מהר, אחרת – ואני לא אגיד לך, השר אקוניס, את מי אני מצטט פה – ראש הממשלה יטרפד את זה. הרי הדבר הזה היה ידוע מראש, וכל מי שמבקר את החוק שנעשה בכנסת הקודמת צריך לדעת שאחרת לא היה חוק בכלל. מתוך הידיעה, 1. שצריך – ויש פה בכל שלב נתון של הדיון יותר אנשי תקשורת, נדמה לי, מכל מקצוע אחר – מתוך ידיעה שאם אנחנו רוצים שידור ציבורי, ושידור ציבורי הוא אחד הדברים הכי חשובים, אחד השירותים הכי חשובים שהמדינה צריכה לתת לאזרחים שלה; אם אנחנו רוצים אותו, הוא צריך להתקיים כמעט מתחת לאפו ואל מול התנגדותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. זה היה ברור לנו – כשעשינו את החוק הזה בכנסת הקודמת זה היה ברור בדיונים של ועדת אלהרר, ואגב, בגלל זה, השר אקוניס, ישב השר ארדן מדי יום בדיונים של הוועדה. לא ראית הרבה פעמים שר עוזב הכול, יושב כל יום בדיונים – אגב, מתקדם בהם בצורה יוצאת מהכלל, עוזר לקארין להעביר את זה, שומע גם אותנו, כשנכנסנו לחדר, מסכים אתנו בדברים מסוימים, וזה כמעט נראה מגוחך שהתווכחנו על הדברים כמו ההגנה על העורך הראשי של החדשות. באנו לשם ונלחמנו על הדברים האלה, וקארין העבירה אותם בכישרון רב, כל זה כשאנחנו יודעים שהאיש שיטרפד את זה יושב בתוך החדר. אנחנו יודעים. ולמה הוא יטרפד את זה? אמר חלק מהדברים חבר הכנסת דב חנין, אבל בעיקר – הגדרתי את זה עוד בימי כאיש תקשורת – בנימין נתניהו לא רוצה שהתקשורת תמות, הוא רוצה שהיא תחיה על הברכיים. וזה המצב שהתיקון הזה שאתם מביאים, והעובדה שלא יישמתם את החוק הזה עד עכשיו, זה מה שזה מביא את השידור הציבורי. הוא לא ימות, הוא יחיה על הברכיים, ויחזיקו אותו עוד קצת, ועוד קצת, ויענו אותו כמו שעשו לגופי תקשורת פרטיים, כמו שעושים לכל גוף תקשורת, כדי שבסופו של דבר הוא יצטרך לבוא לפה ולהתחנן על חייו בוועדת הכלכלה, ולהתחנן על חייו בוועדה מיוחדת שתקום, אבל לא יהיה פה שידור ציבורי בריא כל עוד ראש הממשלה הוא בנימין נתניהו, שאיננו רוצה שידור ציבורי בריא. ולכן אנחנו צריכים להתנגד להצעת החוק הזאת. אנחנו צריכים לעמוד על זה שהחוק הזה, אחרי תקופת הזמן – דחייה של תקופת זמן שתיקבע לו – החוק הזה יעבור כמו שהוא, כי אם ייכנסו לשלב של השינויים שלו, אנחנו ניפגש פה עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, עד שבנימין נתניהו לא יהיה ראש הממשלה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עפר שלח. יעלה חבר הכנסת יואל חסון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני מוותר בסיבוב הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> מוותר. חבר הכנסת איציק שמולי – איננו. חברת הכנסת תמר זנדברג. רבותי, חבר כנסת שלא יהיה נוכח, אני לא אאפשר לו לדבר. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, במסגרת מכירת החיסול של המושב הקצר הזה באים לכאן בשבועות האלה הרבה מאוד דברים, בתואנה שהיו בחירות והכנסת לא הספיקה והדברים נדחו, ולכן צריך עכשיו לדחות כל מיני הוראות שעה ולהאריך תוקף ולעשות כל מיני דברים. וכרגע שאלתי את חברי עיסאווי פריג', שישב בוועדת קארין אלהרר בכנסת הקודמת וליווה את כל חקיקת החוק הזה – שאלתי אותו שאלת תם: למה הממשלה פשוט לא ביקשה – מכיוון שלא הספקנו, והיו מועדים שעמדו להסתיים והיו בחירות וכו' – למה לא ביקשה פשוט הארכת מועד לקיים? למה השינויים האלה שמביאים לנו עכשיו? אם באמת לא הספיקו והגיע המועד וככה – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> זו השאלה. <תמר זנדברג (מרצ):> והתשובה נמצאת בנייר הקטן והמצומק הזה, שבו כמה שינויים קטנים שמבקשים להפוך את הזמני לקבוע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה השר לא מקשיב? איפה הוא? <תמר זנדברג (מרצ):> במסגרת השינויים הקטנים האלה, כל מקום שבו הוועדה עמדה על ציבוריותו של תאגיד השידור הציבורי החדש – אני, למען הגילוי הנאות, התנגדתי לחוק הזה בכנסת הקודמת, בין היתר כי חששנו שגם הנוסח הקודם הוא לא מספיק ציבורי והוא יותר מדי לאומי. אז הנה, עכשיו כבר בסעיף הראשון: במקום "תאגיד השידור הציבורי" יבוא "תאגיד השידור הישראלי". המועצה איננה, כל הבטחות התוכן נעלמו, ועם מה נשארנו? עם שליטה פוליטית של ראש הממשלה ומקורביו. ואני רוצה להצביע על רק אבסורד אחד שאולי מדגים את כל הדבר הזה. חברות וחברים, היום התבשרנו שהממשלה חתמה על הסכם עם ההסתדרות בנושא קליטת עובדי הקבלן. מתוך 400,000 עובדי קבלן שמועסקים רק במגזר הציבורי ייקלטו 10,000, וגם זה בתוך ארבע שנים. בסדר, אבל בכל זאת שינוי מגמה. בפעם הראשונה הממשלה מכירה בהתרחבות תופעת ההעסקה הקבלנית ורוצה לעשות את ההפך. והנה, מה קורה פה? ביד השנייה, באותו יום, הממשלה מבקשת עוד קצת להרחיב את תופעת מיקור-החוץ, והפעם בשידור הציבורי. ואיך? כאן כתוב – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> יגייסו 400 עובדים. <תמר זנדברג (מרצ):> במסגרת התאגיד הזמני הזה יגויסו עד 400 עובדים. אפילו לא 400 עובדים – עד 400 עובדים. ואללה? מה עם השאר? מה עם כל אלה שמפוטרים? מה עם כל אלה שיצטרכו להפעיל שבע תחנות רדיו, שלושה ערוצי טלוויזיה, את כל תאגיד השידור הציבורי? ככל הנראה יועסקו בעבודה קבלנית, בעבודת התקשורת, עם שוט פוליטי של ראש הממשלה כל היום מעל ראשיהם. ואיפה תהיה ההסתדרות, שרק בשנים האחרונות איגדה את איגוד העיתונאים תחת חסותה, והיום נלחמת בתופעת עובדי הקבלן בשביל להגן לא רק על העובדים אלא גם על השידור הציבורי? תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. תעלה חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ולאחריה – קארין אלהרר. שלוש דקות לרשותך. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני באמת – אף שהשר אקוניס טען שאני לא מרוכזת, ויכול להיות שלרגע היה לי איזה חוסר ריכוז – לא צריך להיות מרוכז או לא מרוכז, אדוני היושב-ראש וחברי חברי הכנסת, כדי להבין שבעצם לא הכניסו שום תיקונים משמעותיים, אלא כדי לדחות ולהמשיך להתעכב בביצוע הרפורמה. ישב השר אקוניס בוועדת הכלכלה לפני כשלושה שבועות, זה היה כבר הדיון השני. בדיון הראשון השר אקוניס עוד לא הוסמך לטפל בענייני רשות השידור, רק – וצריך להגיד לזכותו – הוא ישב, הוא הקשיב, הוא התעניין. אבל מה קיבלנו? במקום לקבל מתווה ליישום חוק השידור הציבורי, קיבלנו תיקונים לחוק. עם כל הכבוד, סליחה, אדוני היושב-ראש, זה לא מתווה, כי זה, כל מה שזה עושה – זה דוחה את יישום הרפורמה. אני אומרת, אני מחזקת את חברי דני עטר שאמר: אנחנו לא יכולים להיות אוטומטית נגד כל רפורמה, אבל הרפורמה הזאת היא קשה והיא מורכבת. ואגב, צריך להסתכל מה אומרים עכשיו התיקונים שמביאה לכאן הממשלה – שבעצם אפשר יהיה לקלוט 400 עובדים בתאגיד החדש בעצם בלי לחייב שאותם 400 עובדים למשל יהיו מרשות השידור. מה יקרה עם אותם עובדים שעדיין עובדים ברשות השידור? מה יהיה גורלם? יפוטרו? יהיו להם הסכמי פרישה? לא יהיו להם הסכמי פרישה? איך הם ימומנו? מישהו פה מסתכל למישהו בעיניים ואומר לו: חברים – ובאמת, צריך להגיד, זה אחד הארגונים בארץ שבשנים האחרונות החרב מונפת מעל לראשם כל הזמן. זה לא אומר שלא צריכים להיות שינויים, ועדיין לא יכול להיות שעובדים יסיימו כל יום בלי לדעת מה קורה אתם ביום המחרת, ועובדים יסיימו כל שבוע ויעשו את השבת בלי לדעת מה קורה אתם ביום ראשון. ומישהו צריך לתת את הדעת גם על היוצרים, שכל הזמן מסתובבים – והם, ככה, אתם יודעים, הייתי אומרת סוג של בן חורג, כי אנחנו כולנו מטפלים בעובדים, ובצדק אנחנו מטפלים בעובדים, אנחנו צריכים לדאוג להם, אבל אנחנו צריכים גם לדאוג ליוצרים. מדובר בעשרות-אלפי אנשים, זו אולי תעשייה – אתה יודע מה, אדוני היושב-ראש, אני חושבת שזו תעשייה שמקיפה, בזהירות אני אומרת, כרבע מיליון איש בסך הכול, גם מפיקים, גם כל האנשים שעובדים סביב התעשייה הזאת. אני חייבת לומר, יש איזשהו תיקון בחוק שאני מסתכלת עליו מצד אחד והוא קצת מנחם אותי, ומצד שני אני אומרת לעצמי: אז מתי לעזאזל הם בעצם מתכוונים שהרפורמה הזאת תצא לדרך? למה? כי בתיקון לחוק שהגישה הממשלה היא אומרת שהמנהל הכללי הזמני יוכל לעסוק ברכישת תוכן חדש. בשורה טובה. אני אומרת, אוקיי, אז יעשו טלוויזיה, יעשו יצירה מקומית, שלא חס וחלילה גם ייגעו, עם כל הכבוד, בסוגה עילית, באמת, שימשיכו לעשות דרמות ודוקומנטרי. אבל אני אומרת לעצמי: אם הם נותנים למנהל הכללי הזמני את הסמכות לעשות את זה, כמה זמן בדיוק הם חושבים שהרפורמה הזאת בעצם תיקח? אני טוענת, חברת הכנסת אלהרר – כשבא השר אקוניס לוועדת הכלכלה, הוא אמר שהם יגישו מתווה על סמך החוק הקיים להוצאה לפועל, כי בסך הכול הרי ישב הכנ"ר, שהוא המנהל המיוחד – אני כבר מסיימת, היושב-ראש וקנין – בעצם הם אמרו: למעשה כבר כמעט הכול מאורגן, כבר התחילו להתגבש ההסכמים והתחילו להבין איך הדברים הולכים לקרות, כולל מכירת הנכסים; בעצם היה קושי מסוים שהתלווה להקמת הרשות החדשה. לא קושי שבגינו, אדוני, מגישים הצעת חוק כמעט חדשה. וצריך להגיד, באמת ישבו חודשים. בסופו של דבר, מי מאתנו לא מבין שכל התיקונים – גם התיקון הטוב שאני אמרתי – בסופו של דבר הם כולם כסות, עלה תאנה לפיטורין של המועצה שמעולם לא הוקמה; מועצה שכולם אומרים שהיא מועצה מצוינת והיא נבחרה באופן עצמאי על-ידי אנשים עצמאיים – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – רק כדי לרצות את ראש הממשלה. את כל המלל הזה – רק בשביל זה. חבל. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. תעלה חברת הכנסת קארין אלהרר. אחריה – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. שלוש דקות לרשותך, חברת הכנסת קארין אלהרר. <קארין אלהרר (יש עתיד):> תודה. אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, תראו, יש לי הצעה לראש הממשלה. אני יודעת שהתקשורת מאוד יקרה ללבו, ואני אומרת שיקים יחידת סמך במשרד ראש הממשלה, שיקרא לה "רשות השידור", או "השידור הציבורי החדש", ותהיה לו שליטה מלאה. בואו לא ניתמם, הרי ההצעה שמוגשת היום לכנסת אומרת: תנו לי את השליטה הישירה, אני לא צריך איזו ועדה, ועדה מייעצת או דירקטוריון שיבוא ויתווה מדיניות. מה אני צריך את זה? יש לי רעיונות טובים יותר. אני רוצה לשלוט במקום הזה. זו ההצעה. תראה, אדוני, מה הם עשו? הם אמרו: אנחנו נקל את השליטה המוחלטת והאבסולוטית באמצעות זה שנבטל את האגרה מהיום. המתווה הקודם דיבר על זה שתהיה אגרה עד לפתיחת השידור הציבורי החדש, ומאז בעצם יהיה כסף שיגיע מאגרת הרדיו, מכספי הטסט של כולם, נוסף על פרסומות. אז מה הם אמרו? כדי שאף אחד לא ירגיש ושלכולם יהיה נעים ונוח, אנחנו נבטל מעכשיו את האגרה ואנחנו נבטל את קיומה של המועצה. תראה, אדוני השר אקוניס, אדוני השר אקוניס, לא הייתה פעם אחת – אני עוקבת באדיקות אחרי הראיונות שאתה מתראיין בעניין הזה כי זה נושא מאוד מעניין – – – <השר אופיר אקוניס:> אני מקווה שאת נהנית. <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא, אני לא מאוד נהנית. <השר אופיר אקוניס:> נו, אז תעבירי ערוץ אם את לא נהנית. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אבל אני נורא תמהה כי אני לא הצלחתי לקבל תשובה ישירה ממך, אז אמרתי: אולי בראיונות, שזה לא ישירות אלי, אתה כן תיתן תשובה. מתי מתי מתי תקום המועצה? מתי אתה, או שר התקשורת בעצם, יחתום על המינויים? הרי אתה יודע יפה מאוד, אתה קראת ואתה אדם נבון מאוד, אתה יודע שכל מה שאתם צריכים זה לחתום כחותמת גומי, למה? כדי להפריד את הפוליטיקה – – – <השר אופיר אקוניס:> הנה, אמרת. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אני לא מתביישת לומר זאת. זו הייתה כוונת המחוקק, השר אקוניס, חותמת גומי. <השר אופיר אקוניס:> הנה התשובה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אני לא רוצה שראש הממשלה יאתר את חברי הדירקטוריון, זה לא ראוי – או שאתם מתגעגעים לימים של ג'ו בראל? זה הסיפור? אני חושבת שזה לא ראוי. אתם צריכים לדעת להגיד מתי לא ראוי שהממשלה תהיה מעורבת במינויים האלה. אתם לא אמורים למנות אותם על-פי הקרבה שלהם למרכז הליכוד. אתם צריכים למנות אותם על-פי הכישורים שלהם, ואת זה עשתה ועדת האיתור. כל מה שאתם צריכים לעשות זה לחתום. אם הייתם כל כך רוצים – כפי שאתה מצהיר כאן, מעל הדוכן, ועוד פעמים רבות אחרות – שהרשות תעבור להיות בעצם השידור הציבורי החדש, מה שהייתם צריכים לעשות, פשוט למנות את המועצה, להתחיל בתהליכים. כל מה שאתם אומרים עכשיו נכון וטוב, תמנו את המועצה. תנתקו את הפוליטיקה מהשידור הציבורי. למה זה כל כך קשה? תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. יעלה חבר הכנסת עיסאווי פריג', ואחריו – חבר הכנסת מאיר כהן. אם הוא לא יהיה באולם המליאה – חבר הכנסת אראל מרגלית. אם גם הוא לא יהיה – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> כל הכבוד, אדוני היושב-ראש. אנחנו מחזקות את ידיך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברים, השר אקוניס, אני לא מקנא בך היום. אתה צריך היום להעמיד פנים, לספוג את כל הביקורת שלא מגיעה לך – פשוט לא מגיע לך, לא מגיע לך לספוג את כל הביקורת. <השר אופיר אקוניס:> אני בסדר. אל תרחמו עלי, אני בסדר גמור. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תראה, כשקמה הממשלה, יש תיק אחד שראש הממשלה התעקש לקבל – תיק התקשורת. הוא התעקש: אני רוצה את תיק התקשורת, רוצה שהתקשורת תהיה קרובה אלי, כי אם היו נותנים לי לבחור, הייתי שולח את כל הבית הזה לשלדון, שיעבור קורס תקשורת. לא מצליח, אז אני רוצה את התקשורת קרובה אלי. מה קרה? ממשלת בנימין נתניהו, הכנסת התשע-עשרה, קידמה חוק. אותה ממשלה, בכנסת העשרים, קוברת אותו. ועל הדרך משתמשים בשירותי השר, שאני אקרא לך: יועץ התקשורת של בנימין נתניהו. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', יש מזל שיש מי שיקבור אותו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז משתמשים בך, אתה צריך להיות השכפ"ץ ולקבל את תואר הרס השידור הציבורי. <השר אופיר אקוניס:> בדיוק הפוך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה לך להיות שם? אני באמת לא מקנא בך. אנחנו רגילים ששלטון – מחליפים לשלטון ימין משלטון שמאל. מה שקורה בשתי הכנסות האחרונות, יד ימין של ראש הממשלה ויד שמאל של ראש הממשלה. איך זה מסתדר? זה עובדה, שהצחוק לא נגמר, אתם ממשיכים להקל בנו ראש. אין גבול. עכשיו, חברים, בואו אני אתרגם מה שהולך לקרות, בדקה שנותרה לי, בדבר אחד. השידור הציבורי הוקם, אדוני היושב-ראש, בשנת 1965. לפני שנת 1965 היה "קול ישראל", והוא היה יחידה במשרד ראש הממשלה. בתיקונים המוצעים כאן, רוצים להחזיר את המצב, מה שהיה לפני 1965, רשות השידור היא יחידה במשרד ראש הממשלה. היום מודיעים – וצר לי מאוד שאתה, כבוד השר, צריך להוביל את זה – היום מודיעים באופן רשמי על קבורת השידור הציבורי במדינת ישראל. לא רוצים יותר שידור ציבורי. איך שאתה מסתכל על זה מכל זווית, זאת המסקנה. אני רק רוצה להיכנס לשינוי אחד מכל השינויים המוצעים כאן. <היו"ר יצחק וקנין:> כן, אבל לא נשאר לך זמן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> המנכ"ל הזמני, קובלנץ, שאני מעריך אותו – – – <יצחק כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תן לו עוד דקה אחת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חבר סיעתך וידידי, כבוד הרב, תתחשב בבקשה שלו. המנכ"ל הזמני קובלנץ אמור למנות 400 עובדים. מי הבוס שלו? לא אתה, אדוני השר, אלא ראש הממשלה. אין גוף מפקח, אתה תמנה. ואומרים: המועצה, בעתיד נקים אותה, בינתיים הגוף יתקיים, נחזק אותו והוא ימשיך. לכל תעלול יש גבול. תפסיקו לעשות מאתנו צחוק. די. די. אתם עושים מעצמכם צחוק. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתם עושים מעצמכם צחוק. הציבור רואה ומבין את כל התעלולים האלה. אני מתנגד וקורא לחברים בבית הזה: זאת תרמית שצריך להתנגד לה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת מאיר כהן – איננו. חבר הכנסת אראל מרגלית, בבקשה. ואחריו, כפי שציינו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. שלוש דקות לרשותך. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, רשות השידור חייבת להיות רשות שידור ציבורית ברמה – כמו Channel 4 של ה-BBC; באנגליה עשו את זה ברמה – עם דוקומנטציה, דברים דוקומנטריים, עם סדרות מקור, עם חדשות, עם מורשת, עם התייחסות למגזרים השונים בחברה הישראלית, עם התייחסות לעלייה, עם התייחסות לתפוצות. והיא חייבת לקום בירושלים ולהיות מעוז יצירתי בעיר הזאת. עכשיו, מה בעצם קורה? קודם כול, אדוני ראש הממשלה, אתה לקחת על עצמך להיות שר התקשורת, והבאת הסכם קואליציוני סביב נושא התקשורת שהוא בלתי חוקי בעליל, מכיוון שאמרת אפריורי, מראש, לחברי הקואליציה האחרים: אתם מפקידים בידי כל נושא אסטרטגי ואופרטיבי ברמה של התקשורת, ואין לכם זכות הבעת דעה או החלטה – זה היה ברמת ההסכם הקואליציוני – ואז, אדוני, ניגשת לעבודה: עוד באימייל, בפקס, פיטרת את מנכ"ל משרד התקשורת; שילשת את עלות הזיכיון של ערוץ 10. התערבת והראית שניגוד העניינים, לכאורה, שקיים בעבורך, בגלל חבר טוב שהצהרת עליו בתחום התקשורת, ובגלל עורכי-דין שמלווים אותך, שהם אושיות בתחום התקשורת, בנושא אחרי נושא, בערוץ אחרי ערוץ, אותו חשד שבגינו היה צריך להכריז על ניגוד עניינים, אתה, כשר התקשורת, התחלנו לראות, שחשד לניגוד העניינים הוא באמת האופן שבו אתה פועל, ללא בושה, למראית עין, שעם ישראל רואה איך ראש ממשלה לוקח בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל את משרד התקשורת, ומתערב בצורה בוטה בכל נושא שקשור לשידור ולתקשורת. ועכשיו אנחנו מגיעים לרשות השידור. 12 חברי ועדה שהוקמה בוויכוחים כאלה ואחרים, אתה נוטל מהם את הזכויות שלהם, מכפיף את רשות השידור אליך ואל משרדך באופן יחידני, בצורה כזאת שזה מתאים למדינות שהן לא מדינות דמוקרטיות. ההתערבות הבוטה שלך ושל האסטרטגיה של המשרד, שבו אתה מוביל ברשות השידור; לא להפוך אותו למקום פתוח אלא למקום שכפוף למשרד ראש הממשלה – זה יכול להיות בכייה לדורות. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> ורק נושא אחרון, אדוני, ירושלים. אתם היום מחפשים מקום בג.ג., ובשבילכם נווה-אילן זה ירושלים. אז אנחנו רוצים לומר לכם כירושלמים: יש רשות השידור, וכל השידור הציבורי וכל התקשורת הישראלית צמחו מירושלים. אם אתם הולכים לקחת את האושיה התרבותית והתעסוקתית – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – הזאת מהעיר הזאת, זה דבר שאנחנו נעמוד ונילחם בו נגדכם בכל הכוח, כי רשות השידור חייבת להישאר בירושלים, הרבה מהעובדים חייבים להישאר בתוכה, ואסור לכם להזיז אותה מהעיר הזאת. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אראל מרגלית. תעלה חברת הכנסת קסניה סבטלובה, ואחריה – חבר הכנסת מיקי לוי. שלוש דקות לרשותך. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אמר פעם לך ולנסה, שהיה מנהיג פולני דגול, שעם עיתון אחד אפשר לפתוח צוהר לכל העולם החופשי. אבל יחד עם זאת, אני אגיד שעם עיתון אחד או כלי תקשורת אחד או עם רשות שידור אחת אפשר גם לסתום את הצוהר לעולם הזה. היינו היום בוועדת העלייה והקליטה, ואמרת שיש לנו חוק שאנחנו אמורים להצביע בעד או נגד התיקונים שלו. לצערי הרב, לא נשארת מספיק זמן, כבוד השר אקוניס, כדי באמת לדון על המהות של אותם התיקונים כדי שנוכל להביע את דעתנו ולהגיד לך שלצערנו, אף שאין ספק בכלל שרשות השידור זקוקה לרפורמה משמעותית, החוק הנוכחי המדובר והתיקונים החדשים לא ישפרו, לא את הרמה של השידור הציבורי בישראל, לא את המצב של המאזינים והצופים וודאי לא את המצב של העובדים של רשות השידור. הרי מה יקרה עכשיו? כבר עכשיו דוחפים את האנשים לצאת לפרישה מוקדמת ללא כל קשר לגיל. מה יעשו בנות 50, בני 50 ו-55, 60, שמאלצים אותם לצאת לפנסיה מוקדמת? הרי הם נפלטים משוק העבודה ואין שום סיכוי בעולם של היום – וכולנו יודעים עד כמה קשה למצוא תעסוקה, במיוחד בתחום של התקשורת – שהם ייכנסו בחזרה לתחום הזה. ומה יקרה בחודשי המעבר? הרי אנחנו כולנו יודעים שאין לרשות השידור תקציב להמשיך להתקיים עד סוף חודש מרס. לשר האוצר אין כסף, כך הוא אמר, אז יצטרכו לקצץ באופן משמעותי ביותר, גם בתכנים וגם בכוח-האדם. ומה יקרה אחרי זה, בסוף חודש מרס, כשיוקם התאגיד, השידור הציבורי? אני באופן אישי לא מאמינה שהוא יוקם עד סוף חודש מרס, כי אני יודעת איך התהליכים האלה עובדים. אני באה מתחום התקשורת, ואני רוצה להגיד לכם שכנראה זה ייקח הרבה הרבה יותר זמן מעבר למצופה. הרי אם וכאשר הכול יעבוד כמו שצריך ייפלטו הרבה מאוד אנשים משוק העבודה – את זה אמרנו כבר – ולמנהל הזמני תהיה סמכות מלאה, ללא כל ועדה ציבורית, שהייתה צריכה לקום כבר עכשיו אבל לא קמה, באופן בלעדי בעצם לקבוע מה יהיו התכנים שכולנו נצרוך ברשות השידור. מי יהיו האנשים, אותם 450 איש – או ירחיבו, אז הם יהיו 700 איש, יוסיפו עוד 250 – מי יהיו אותם האנשים? ובעצם בלי שום פיקוח. הגוף שהוא הכי ציבורי, והכי משפיע אולי על דעת הקהל כאן, יתנהל ללא כל פיקוח ציבורי כלשהו. אז הבלעדיות הזאת, המונופול הזה על התכנים, גם בעברית וגם בשפות הנוספות שבהן משדרת רק"ע, רשת קליטת העלייה, בלתי מקובלת במדינה דמוקרטית כמו שלנו. זו הרי סיבה מספקת כדי שאנחנו כולנו נתנגד לתיקונים לחוק הזה ונדרוש במקום זאת שהממשלה תתעסק באופן יסודי ביותר בבעיה של רשות השידור, גם על מנת להציל את מקומות העבודה של האנשים שבעצם עומדים כרגע לאבד את כל החיים שלהם. שוחחתי היום עם האנשים שמועסקים ברשות השידור; הם נמצאים במצב של חרדה קיומית, חרדה קיומית, והם לא יוצאים להפגנות והם לא מפסיקים את עבודתם מתוך כבוד למקצוע הזה, מתוך כבוד למידע שהציבור שלנו צורך. אז עד היום, כבוד השר אקוניס, אף שהתקיימה היום ישיבה אצלנו בוועדת העלייה והקליטה, לא קיבלנו תשובות מספקות לגבי העניין של אותם העובדים ואותם – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – התכנים שעשויים לא להיות משודרים כלל לציבור שכל כך זקוק להם דווקא בימים אלה. דווקא כשיש השתלטות כל כך מסיבית על אמצעי תקשורת המונים במדינת ישראל, אנו זקוקים לשירות ציבורי הגון שיאמר את האמת, שיספק את המידע, שזה מצרך לפעמים – אתם יודעים מה? אולי אפילו יותר חשוב מלחם. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. יעלה חבר הכנסת מיקי לוי, ואחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. שלוש דקות לרשותך. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, התיקון לחוק הזה מבקש למעשה להאריך את מועד הקמת התאגיד של השידור הציבורי החדש, דבר טוב כשלעצמו ומבורך. כיוון שהקמת הגוף החדש טרם נראית באופק, וזאת הסיבה, מבקשים להאריך את תוקף החוק מבלי לאשר את חברי הדירקטוריון של הגוף החדש. זאת אף שוועדת האיתור המקצועית מאוד, בראשותו של שופט בדימוס, הוקמה לצורך איתור מועמדים לבעלי תפקידים בגוף החדש לשידור, אבל היא לא מבצעת את תפקידה, כי לא מינו את חברי הדירקטוריון. ביטול האגרה גם הוא צעד מבורך, אבל משמעו – הפוליטיקה לא תצא מהגוף הזה, כי מבקשים לבצע רק חלק קטן או חלק יחסי מהחוק שהוגש על-ידי הוועדה, על-ידי ועדת אלהרר. משמע, ראש הממשלה והשרים יהיו עם האצבע על השלטר. מי שיגיד משהו שלא ימצא חן בעיני ראש הממשלה – נורא קל לסגור את הברז. שידור ציבורי, אדוני השר, אינו – – – <השר אופיר אקוניס:> איך עושים את זה בדיוק? איך? מיקי. תהיה רציני. <מיקי לוי (יש עתיד):> מה שצריך – – – <השר אופיר אקוניס:> אתה אדם רציני ביותר, ואני גם אוהב אותך. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מבקש לקחת – – – <השר אופיר אקוניס:> איך עושים? מה, אנחנו צנזורים? <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מאוד מעריך אותך, תכף תראה שאני ממליץ עוד לראש הממשלה משהו אישי כלפיך. <השר אופיר אקוניס:> אנחנו צנזורים? <מיקי לוי (יש עתיד):> מה שאני מבקש ומה שחברי מבקשים – להוציא את החוק לפועל במלואו, ולא חצאי דברים. ברגע שהוא, אדוני השר, מובא בצורה הזו, באופן אוטומטי הוא מעלה את החשד שמשהו לא סביר ולא קביל מתנהל פה. <השר אופיר אקוניס:> ממש לא. <מיקי לוי (יש עתיד):> הוועדה המליצה את המלצותיה. אני מבטיח לך שאני הולך להצביע בעד אם אתה תבוא ותביא את חוק השידור כפי שהוא הוצע ואושר על-ידי הוועדה, והוא הובא לפני ראש הממשלה במלואו. למה להביא את חציו? ואני אומר עוד הפעם, אתם מפנים לעצמכם, כלפיכם, אצבע מאשימה, ואומרים שהשידור הופך להיות שופר שלכם. מה שאתם עושים, אתם מנשימים את השידור הציבורי ונותנים לו אינפוזיה, הכול דרך הגוף שלכם, וזה פשוט גורם לכם נזק. עכשיו, אדוני השר, בשביל מה גיוס 400 עובדים? אז לא היינו מפטרים. בשביל מה? כבר ועדה מקצועית באה ואמרה: אנחנו מסוגלים לקיים את רשות השידור או את הגוף החדש שיוקם עם 400–450 עובדים. מה תעשו אחר כך? כדאי שתשקיעו מחשבה בעניין הזה – בשביל מה? ולכן אני אומר, תעשו לעצמכם טובה, נתקו את השידור הציבורי מהפוליטיזציה, זה רק יועיל לכם. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> משפט אחרון. ויותר מכך, אדוני השר, מכיוון שאני מעריך אותך, אתה יודע את זה היטב, אני ממליץ לראש הממשלה להעביר את הסמכויות המלאות לך כשר. אם הוא מינה אותך לשר, שייתן לך את כל הסמכויות על מנת שתוכל לפעול. אבל אז נבוא בטענות אליך. <השר אופיר אקוניס:> לזה אתה יודע שאני לא יכול להתנגד. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. יעלה חבר הכנסת באסל גטאס, ואחריו – חברת הכנסת סופה לנדבר. אם היא לא תהיה באולם – חבר הכנסת זוהיר בהלול. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אני יושב פה בשביל לשמוע אנגלית, כי אני לא שומע עברית פה. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת גטאס, שלוש דקות לרשותך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני התכוונתי לדבר על חוק השידור, עד שבאת, אדוני, וטרפת לנו את הקלפים היום. אני נדהמתי לראות שאתה וועדת האתיקה באתם למליאה והקראתם בפנינו את החלטתכם. לתומי, חשבתי עמוק, מה גרם לכם ברגע הזה לעשות את המעשה האציל בשביל להציל את כבוד הכנסת וכבוד השיח הציבורי? האם זאת הייתה ההתבטאות של ליברמן לפני שבוע, עשרה ימים, שהמשותפת היא ספינה אחת של טרור? האם אלו היו התבטאויות של חברי כנסת נגדנו שאנחנו גיס חמישי? שאנחנו טרוריסטים? שאנחנו צריכים ללכת לעזה? שאנחנו צריכים ללכת לסוריה? על זה לא שמעתי אתכם מזדעקים. מה היה? הייתה מילה אחת – עמדה פה זהבה גלאון ואמרה על מישהו מחברי הכנסת שהוא דפוק. ואני לתומי, אני לא – לשון האם שלי היא לא השפה העברית. <קריאה:> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> נכון. וחשבתי – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – שלדפוק – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – אני מאוד מכבד אותך. אתה יודע, אני גם מנהל את הדיון – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> – – וגם יושב-ראש ועדת האתיקה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כן, כן. <היו"ר יצחק וקנין:> ואני אומר לך: אתה טועה – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לחזור על המילה הזאת זה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – טעות חמורה. אתה טועה טעות חמורה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> טוב. אז תן לי לגמור את – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אתה בכלל לא במקום – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> טוב. <היו"ר יצחק וקנין:> – – לא בכיוון, לא בשיקול, לא – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אבל אתה יודע מה היה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אין שום קשר למה שאמרה זהבה גלאון. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> טוב. <היו"ר יצחק וקנין:> אני אומר לך משהו פה, אמרתי את זה בוועדת האתיקה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אבל אתה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> ואתה יודע, לא נביא אנוכי ולא בן נביא אנוכי, אבל כשאמרתי את הדברים האלו לפני ארבע שנים, עדים, קח את הפרוטוקולים, אמרתי: רבותי, השיח מתחיל להיות מתלהם. אני חושש שזה יגיע לאלימות. אחרי שבועיים – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> טוב. <היו"ר יצחק וקנין:> – – הייתה פה כמעט אלימות, של חברת כנסת שעלתה לדוכן וכמעט הרביצה לחברת כנסת שעמדה פה. אז אני מצטער להגיד לך – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> גם זה לא – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – חבר הכנסת באסל גטאס – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> זה לא ראיתי. את זה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא ראית כי לא היית פה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> טוב. <היו"ר יצחק וקנין:> ופעם שנייה – נשפכה כוס מים. ואחרי כן אנחנו נגיע פה – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לא, זה היה לפני הרבה שנים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תראה, השיח – אבל אני – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני מדבר על השבועיים האחרונים, מה היה. <היו"ר יצחק וקנין:> השבועיים האחרונים – אתה יודע, אתה לא מקבל את התלונות, אני מקבל אותן בוועדת האתיקה. עכשיו – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – אם אתה חושב שהשיח שלנו פה – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני דווקא בעד – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – מוסיף כבוד, מוסיף כבוד למישהו – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – אני בעד – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – אז אני רוצה להגיד לך – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – שוועדת האתיקה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – אני חושב שזה מדרדר אותנו באיזה מסלול, שנגיע בסופו של יום לראות פה מכות. אתה יודע, אני נכחתי השבוע, לא רוצה להגיד, באיזו סיטואציה מאוד מבזה, של חבר כנסת כלפי חבר שלו, וסיפרתי את זה בוועדת האתיקה. עכשיו, אני רואה את הדברים. אני לא יכול להתעלם מהדברים. אני לא יכול להגיד שאני לא רואה אותם. אז עם כל הכבוד, חבר הכנסת באסל גטאס – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> טוב – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – אני מאוד מכבד אותך, ואני אומר לך – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אבל – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – אני חושב שאתה טועה במסלול שאתה הולך עליו. כיוון שהכבוד שלך ושלי – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> טוב. <היו"ר יצחק וקנין:> לא שאני בא לשמור על כבודי שלי או כבודך – על כבוד הבית הזה כולו. בוא ננהג בכבוד האחד בשני, בוא נכבד האחד את השני, בוא נדע לעשות את המחסומים. כל העם רואה אותנו. וכשהוא רואה את הנבחרים שלו ברמה כזאת נמוכה, מה הוא חושב עלינו? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה נותן לי להשלים את הדברים שלי? <היו"ר יצחק וקנין:> אני אפילו מחזיר לך את כל הזמן שלך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> טוב. אני דווקא בעד, אמרתי שעשיתי מעשה אציל, רק אני רציתי, ואני חושב שמן הראוי שזה יכלול את כל קשת הביטויים שמשתמשים בהם ואנחנו הקורבנות העיקריים שלהם. כשאפילו ראש יש עתיד אומר על חבר כנסת, חבר שלו, שהוא תומך טרור, עלי, בשבוע שעבר, שאני תומך בטרור, ושאנחנו, כולנו, המשותפת זו ספינת טרור אחת, כמו שאמר ליברמן – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה רוצה לדבר על ספינות? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – אני גם על זה רוצה את ההגנה שלך – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> בוא נדבר על ספינות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – בשביל ועדת האתיקה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> בוא נדבר על ספינות. <השר אופיר אקוניס:> שמולי שואל אותך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הוא אמר – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> בוא נדבר על ספינות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – על המשותפת – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> לא – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – היא ספינה של טרור. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – אני לא מסכים לאמירה הזאת – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת באסל גטאס – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אז אני שואל: מה עשתה ועדת האתיקה – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זו אמירה חמורה מאוד. <היו"ר יצחק וקנין:> אז אני אומר לך – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> עכשיו, אני חוזר – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זו אמירה חמורה – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני חוזר – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – אבל אל תיתמם. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – לעברית, אני חוזר לשפה העברית, ואני חושב שכל הסערה שהייתה כאן על זהבה גלאון היא לא במקומה, ושהביטוי שהיא השתמשה בו, ביטוי על חבר כנסת שהוא דפוק, יש למילה הזו, הלכתי – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> שושן. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – למילון אבן-שושן, וראיתי שדפוק הוא אדם שמוכה, לחוץ, הלום, לקוי, לא תקני, לא תקין – כל הביטויים האלה. <קריאה:> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לא יודע למה יואל חסון – – <היו"ר יצחק וקנין:> צריך להוריד אותו מהכביש, אתה אומר. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – חשב רק על המובן המיני – – <היו"ר יצחק וקנין:> צריך להוריד אותם – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – שבמילה הזו. דווקא המילה הזו – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת באסל גטאס – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – יכולה להתאים מהרבה בחינות לאותו מעמד שהיא השתמשה בו. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. יעלה חבר הכנסת – תעלה חברת הכנסת סופה לנדבר – איננה. חבר הכנסת זוהיר בהלול, רבותי, ואחריו – הדובר האחרון, חבר הכנסת איתן כבל. יסכם את הדיון השר אופיר אקוניס. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש – – <היו"ר יצחק וקנין:> שלוש דקות לרשותך, אדוני. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – חברי וחברותי בכנסת ישראל, במטותא ממך, ד"ר באסל גטאס, אני חוזר לדיון המקורי, והוא רשות השידור. מה שקורה עם רשות השידור זהו מהלך של רקוויאם. כלומר, זה טקס אשכבה. רוצים להמית את רשות השידור ולעשות לה את הרקוויאם הזה כדי שבנימין נתניהו יהפוך לכול יכול. מהו הליין-אפ העתידני ברשות השידור הישראלית במרס, סוף מרס 2016? בנימין נתניהו מפריח את השממה. בנימין נתניהו מחיה את הגליל. בנימין נתניהו הוא המצביא הכול-יכול שנאבק בגבורה מול עוכרי ישראל. בנימין נתניהו הוא המושיע, the deliver, הוא התמנון, הוא האביר, הוא הנביא. ובקיצור, בנימין נתניהו, איימן עודה, הוא מלך ישראל. זהו ליין-אפ לא סרקסטי וגם לא סוריאליסטי; זהו ליין-אפ אמיתי, שיצא לפועל החל מ-1 באפריל 2016. ואני שואל – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> 1 באפריל זה יום השקר. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> כן. ואני אומר לך, מיקי לוי, אתה מכיר את ה"טבולה ראסה". בנימין נתניהו רוצה טבולה ראסה, מדינה נקייה ללא רבב מביקורת. הוא רוצה שידור נקי לחלוטין. אולי הוא רוצה לשחזר, אדוני היושב-ראש, את המדינה האידיאלית של אפלטון ולהפוך את מדינת ישראל באמצעותה של רשות השידור למדינה אידיאלית חסרת רבב. לבנימין נתניהו, למי שלא יודע, יש כבר חינמון בישראל, ובנימין נתניהו רוצה עוד חינמון בישראל. הרי ברגע שמורידים את האגרה מעל גבו של הישראלי המצוי, הצרכנים בישראל חושבים שזה מעשה אבירי מכיוון שמורידים נטל מגבם, אבל בעצם נתניהו רוצה חינמון נוסף, כיאה לאותו חינמון. ואולי אפילו אפשר במקום – עודד קובלנץ שמו? – אולי למנות, אתה יודע, אדוני היושב-ראש, את שלדון אדלסון, שינהל גם את רשות השידור העתידית. אינני יודע אם השר אופיר אקוניס נמצא כאן באולם, אבל לאקוניס אני יכול לומר דבר כזה: היילוד הזה נולד בחטא, ואל לך, אופיר אקוניס, להיות שותף לדבר פשע. זורקים מאות עובדים של רשות השידור, שהם מלח הארץ, זורקים – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – אותם לכלבים, ואולי אפילו, כמו בקולוסיאום, לאריות ולנמרים. אלה האנשים שבעצם יצקו את התשתית האמיתית לשידור אמיתי בישראל, לעיתונות, לתקשורת אמיתית, ואי-אפשר לזרוק אותם לכלבים כאשר בעצם ממנים 400 חדשים ולא שועים לצרכים האמיתיים של האנשים האלה. אין הנחתום מעיד על עיסתו. "על עיסתו" אומרים בעברית, ואני רוצה לומר לך שאני, בוגר רשות השידור – רשות השידור במתכונתה הקודמת עדיפה לאין-שיעור על המתכונת המשודרגת, שהיא, כאמור, נולדת בחטא. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. יעלה חבר הכנסת איתן כבל, אחרון הדוברים. שוב, יסכם את הדיון השר אופיר אקוניס. שלוש דקות לרשותך, אדוני. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, שרים נכבדים, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמים פרלמנטריים, אני רק יכול להצטער שהשר אקוניס לא נמצא כדי לשמוע את הדברים, אבל, ברשותכם – חשוב לי גם, שר האוצר, שאתה תקשיב. סליחה, גברתי, סגנית שר החוץ – על העדכון מהעולם שאת מעדכנת בו את השר. אז אנחנו – – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – – <קריאה:> אנחנו כבר עשינו – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> כן. אוקיי. לא, עכשיו אני מדבר ברצינות. אני רוצה לומר לך, אדוני שר האוצר – אני רוצה שגם הוא יקשיב. הוא כבר יודע את מה שיש לי לומר. תראה, אני, יותר מכל אחד אחר, דחפתי לחוק החדש, בניגוד גם לדעתו של השר אקוניס. אוקיי? ראש הממשלה התעניין או לא התעניין כל כמה דקות אם באמת אני עוזר להעביר את החוק או לא. ואני רוצה לומר לך, השר אקוניס, שמנקודת המבט שלי, אם מישהו חושב לעשות איזה תרגיל, ואני אומר לך את זה, אדוני שר האוצר, כי האחריות מונחת לפתחך – סליחה, גברתי, סגנית השר חוטובלי. <שר האוצר משה כחלון:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> נו, בחייך, יש כל כך הרבה סיפורים מחו"ל, אני יודע. <קריאה:> תקציב משרד החוץ. <קריאה:> האיום האיראני. <חיים ילין (יש עתיד):> זה השעה הבין-לאומית. <איתן כבל (המחנה הציוני):> כן, אני יודע. היא עכשיו מדווחת. תעשי את זה אחר כך. <שר האוצר משה כחלון:> אין זמן, אין זמן. <איתן כבל (המחנה הציוני):> ברשותך, אדוני השר, זה רציני מדי, העניין הזה. אם מישהו חושב, סגן השר ליצמן, שהוא יעשה bypass, וינסה להביא ועדות כאלה ואחרות מעל ראשינו, הוא טועה. אני אומר לך את זה, שר האוצר, למרות ההסכם הקואליציוני, שכתוב בו שבנושא תקשורת אתם לא עוסקים. אבל יש לך אחריות ציבורית, אדוני שר האוצר. אולי בהסכם הקואליציוני אתה יכול להתחמק, אבל מהאחריות הציבורית – לא. השר אקוניס, על מה הוויכוח בינינו? אין כמעט ויכוח. חלק מהדברים אנחנו מביאים בהסכמה עם תיקון כזה או אחר, אבל לא יקום ולא יהיה – ואני אומר את זה לשיטתך, השר כחלון, כי אני מדבר גם עם מנכ"ל משרדך ועם אנשי משרדך – שיהיה מנכ"ל, שהנשיא של צפון-קוריאה מחוויר לעומת הסמכויות שהוא מקבל. הוא עוד יבקש ברית אחים כדי לקבל את החוק הזה. מה זה, אנחנו מתנגדים? כשאנחנו באנו והעלינו את הנושא בישיבת הסיעה – אנחנו רוצים לדעת שהדברים הולכים באמת בכיוון של תיקון הרשות, ולא מְשַׂחֲקִים מִשְׂחָקִים בעניין הזה. ואני אומר את זה כאן בצורה ברורה. ואני אומר לך, אדוני שר האוצר, חברי – אתה חבר שלי, לפני הכול – אתה תצטרך, אתה וחבריך, כי אתה גם ראש מפלגה שהגיעה לכאן לעשות הרבה דברים, ואני מאחל לך הצלחה – רשות השידור, איך היא תהיה או איך היא תתנהל, זה לא עניין שאפשר לעשות בחדרים סגורים. אני אתך ועם אנשי המקצוע של משרדך, לעשות את הדברים הכי נכון שיש למען השידור הציבורי ולמען אזרחי מדינת ישראל, ואני מצפה שתעמדו מאחורי ולא תהיו שותפים לכל מיני bypass כאלה ואחרים. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איתן כבל. יסכם את הדיון השר אופיר אקוניס. <השר אופיר אקוניס:> תודה. תודה, אדוני היושב-ראש, חברות – איתן, אתה כזה נמוך, אבל אתה מעלה את הדוכן כל כך גבוה. זה דיסוננס – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> זה שיעור הקומה. <השר אופיר אקוניס:> – – זה לא מובן לי. חברות וחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, חברי, זו נקודת מבחן של מי שיצביע הערב בעד – או נגד – קיומו של שידור ציבורי בישראל. <קריאה:> – – – תזכיר את שרון גל. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <השר אופיר אקוניס:> אתם, חברי באופוזיציה – כיוון שהייתי פה לכל אורכו של הדיון, כפי שהייתי בוועדת הכלכלה בראשות חבר הכנסת כבל לפני כשבועיים וחצי, האזנתי בקשב רב לדבריכם, ואני מתכוון לענות לכם אחד-אחד, אחת לאחת. בראש ובראשונה, אדוני היושב-ראש, מרבית חברי האופוזיציה, חבר הכנסת אורן, המציאו נרטיב, המציאו לעצמם נרטיב מסוים, שאתם חוזרים עליו כמו – למה להשוות את זה, לתקליט שחוק, שלפיו, חברת הכנסת אלהרר, תיקוני החקיקה נועדו להשתלטות פוליטית. זה אחד הביטויים הנפוצים הערב בדיון הזה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <השר אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, לא רק שהדבר איננו נכון, לא רק שהדבר איננו רציני, הוא אפילו מגוחך כמעט. ואיך יודעים זאת? איך יודעים זאת? אדוני היושב-ראש, חברי, מספיק להקשיב או לצפות בשידורי הערוץ הראשון או להקשיב לתחנות הרדיו של "קול ישראל", ולהיווכח שלא רק שאין התערבות, חבר הכנסת פריג', לא רק שאין התערבות בתכנים, בשידורים, ב"ליין-אפים", כמו שהדבר מכונה – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – אז למה לא – – – <השר אופיר אקוניס:> – – אלא יש חופש פעולה מלא וחופש עיתונאי מלא. תאזינו ותיווכחו. ואני באמת אומר לכם – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> איפה הפיקוח הציבורי? איפה? <השר אופיר אקוניס:> – – כדי לא להיתפס לדוגמאות ספציפיות, אתם יכולים לפתוח בתוכנית אחת, או שתי תוכניות, או יותר מכך, ולהאזין למצב שבו הממשלה מותקפת כמעט כל התוכנית. גם אני ערכתי פעם תוכניות ב"קול ישראל". גם אני ערכתי; אני יודע מהו איזון. גם אני כתבתי ב"מעריב לנוער", וגם אני יודע מהו איזון. <עפר שלח (יש עתיד):> – – – <השר אופיר אקוניס:> נו, מה לעשות, מר שלח, לא הגעתי לערוץ הספורט. <עפר שלח (יש עתיד):> עכשיו אני מבין למה סוגרים את הרשות – – – <השר אופיר אקוניס:> לא הגעתי לערוץ הספורט. ואנחנו יודעים מהו איזון. חברת הכנסת יחימוביץ יודעת שכשעורך או עורכת רוצים בכך, הם קובעים את סדר-היום, קובעים אותו בניגוד לעמדתה של הממשלה. חברת הכנסת יחימוביץ הגישה תוכניות שלמות שלא נעמו לממשלות קודמות. כאשר עוד היית בתפקידך כעורכת ומגישת "הכול דיבורים", האם הייתה התערבות? האם הייתה התערבות? התשובה היא לא. ודאי לא מצדנו. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> התשובה היא כן. <השר אופיר אקוניס:> אולי ממשלות אחרות. אולי ממשלת ברק, אולי ממשלת אולמרט, אולי ממשלת שרון. ודאי לא הממשלות שלנו. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> לא לא, אופיר, אורי פורת ז"ל, שהיה מינוי של ראש הממשלה נתניהו, התערב ברגל גסה בתוכניות. אבל – – <השר אופיר אקוניס:> זה המנכ"ל, אבל לא הדרג הפוליטי. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – למען האיזון, דליה איציק, בשמו של שמעון פרס, גם הייתה מתערבת ברגל גסה באותה מידה, אז נשמר האיזון. <השר אופיר אקוניס:> את יודעת, חברת הכנסת יחימוביץ, אנחנו באמת לא בעד "קול הליכוד". לא. אנחנו בעד "קול ישראל", ואנחנו כן מצפים – ובעניין זה אני אומר לך שאנחנו כן מצפים – שהשידורים יהיו מאוזנים. לא רק מאוזנים רוחבית, אלא גם מאוזנים ספציפית: עולה אדם עם דעה אחת, יעלה אדם עם הדעה הנגדית. בכל מצב, אגב. לדאבון הלב, זה לא תמיד קורה. לא רק ברשות השידור, גם בתחנות אחרות. וזה דבר שכן צריך להתרחש. עכשיו, אתם אומרים: רוצים להשתלט פוליטית. אנחנו עושים בדיוק את הדבר ההפוך, אבל בדיוק את הדבר ההפוך: אנחנו מכניסים, אדוני היושב-ראש, את התיקונים הללו, המוצעים כאן, כדי לוודא, חברת הכנסת אלהרר, שהמעבר מרשות השידור לתאגיד השידור הציבורי הישראלי יתקיים – שהוא כן יתקיים, לשיטתך. אבל אתם דבקים – אתם ממש התאהבתם בספין הזה. התאהבתם בו. זה קורה, זה קורה לפוליטיקאים, זה קורה לעיתונאים, זה קורה לפרשנים; התאהבתם בו, וחוזרים עליו כל הזמן, עד שאתם, לצערי, מאמינים לשקר של עצמכם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה אתה משתמש – – – למה? <השר אופיר אקוניס:> אני אגיד לך. תאגיד השידור הציבורי הישראלי. הישראלי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – הוא לא ציבורי, הוא לא ציבורי – – – <השר אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, שמעתי כאן את חבר הכנסת דני עטר, חבר הכנסת איציק שמולי, ואחרים, ואחרות, התייחסו, ובצדק – גם חבר הכנסת רוזנטל – לסוגיית העובדים. עכשיו, אני אומר פה בצורה הברורה ביותר: אני לא אקבל שום הטפת מוסר מאף אחת או מאף אחד, אדוני היושב-ראש, בעניין עובדי רשות השידור, משום שאם היה שר אחראי או ממונה או מופקד על רשות השידור שב-20 השנים האחרונות עשה את המעשה האנושי ביותר, הבסיסי ביותר, המוסרי ביותר, ללכת להיפגש עם עובדות ועובדי רשות השידור במתקן בירושלים, ברוממה, או בשרונה בתל-אביב – זה אני הייתי, ולא אף אחד אחר. ולא פחדתי, ולא חששתי, והלכתי לשם – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <השר אופיר אקוניס:> – – ושמעתי גם דברים קשים, ושמעתי גם הטחת האשמות בממשלה, ובחוק הקודם, חברת הכנסת אלהרר, וגם בהצעות שחשבנו, ואנחנו חושבים, להביא עכשיו. הציעו שם רפורמה כזאת או אחרת. היחיד שהלך לשם והקשיב – בגובה העיניים, להקשיב לעובדים. ואני גם אמרתי להם, חבר הכנסת שמולי, ביושר ובאומץ, בפגישות שתועדו, גם צולמו וגם הוקלטו, הכול היה פתוח, שיכול להיות שנגיע למצב ברשות השידור שבו נצטרך לקבל החלטות קשות, וההחלטות הקשות – ואני שמעתי, חברת הכנסת אלהרר, באמת לא רציתי להיכנס לעניין זה, כיצד נוהלו הישיבות בראשותך, כיצד הן נוהלו, הישיבות בראשותך, שלא נתנו לעובדים ולעובדות לדבר. <קארין אלהרר (יש עתיד):> מה אתה אומר? <השר אופיר אקוניס:> לא אני אומר. <קארין אלהרר (יש עתיד):> מה אתה אומר? <השר אופיר אקוניס:> לא אני אומר, הם אמרו. הם אמרו, הם באו אלי ואמרו לי: לא נתנו לדבר בוועדת אלהרר. <קארין אלהרר (יש עתיד):> שקר. <השר אופיר אקוניס:> אני לא הייתי בדיונים, אני לא הייתי בדיונים הללו, חבר הכנסת שלח, אבל אני שמעתי, אני שמעתי. גברתי הנכבדה, אלה הם הדברים שנאמרו, ולא על-ידִי, ולא על-ידִי. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <השר אופיר אקוניס:> ולכן אני אומר, האחרון שאפשר להטיף לו מוסר בעניין הזה הוא אני. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> כל הכבוד, אתה שולח אותם עם חיוך הביתה, אתה עושה את זה בחיוך. אתה מעיף אותם הביתה, אבל עם חיוך. <יעקב פרי (יש עתיד):> – – – <השר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת פרי, אני לא אמרתי שהוא לא היה, ואני לא אמרתי שחברת הכנסת אלהרר לא הייתה. אני אמרתי שבאו אלי עובדות ועובדים – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז אל תגיד, אם אתה לא יודע. <השר אופיר אקוניס:> – – מרשות השידור ואמרו שלא נותנים להם לדבר בוועדת אלהרר. עכשיו לעניינו של חבר הכנסת מרגלית, איש ירושלים. ירושלים חשובה לנו, חשובה לך, ואני יודע את זה, אני יודע שאתה מדבר באמת על החשיבות של ירושלים, על התעסוקה בירושלים, ואני יודע שאתה לא אומר את הדברים מן השפה ולחוץ. אתה יודע, אתה יודע היטב, שבתיקוני החקיקה הללו לא נגענו בסעיף שמדבר על קיום, לא נגענו בכוונה, בהוראתי הישירה, בסעיף שמדבר – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אני גם יודע שעושים משא-ומתן בג.ג. <השר אופיר אקוניס:> – – על קיום השידורים בירושלים בירת ישראל, וכפי שאתה גם יודע, קיבלנו את השם "קול ישראל" על מנת שכל מאזיני הרדיו, גם אלה המאזינים פה, והם רבים, וגם המאזינים בתפוצות, ישמעו את הביטוי האלמותי, המדהים בעיני – באמת הוא מדהים, הוא לא עניין של מה בכך – "קול ישראל מירושלים", והדבר הזה יימשך. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אבל כרגע יש משא-ומתן בג.ג. ויש דיבור קונקרטי לצאת מהעיר. אני רק אומר. אם לא היה, לא הייתי נזעק. <השר אופיר אקוניס:> אני אגיד לך בהגינות שאני לא מכיר את פרטי המשא-ומתן שאתה מדבר עליו. אני אבדוק את זה ואני אחזור אליך עם תשובה מוסמכת – והחוק הוא מאוד ברור בעניין זה. חברת הכנסת קארין אלהרר, ובכלל לכל החברות והחברים שמעמידים את המועצה על ראש שמחתם כאילו זוהי מהות החוק, כאילו קיומה – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <השר אופיר אקוניס:> לא, זאת לא מהות החוק, חברת הכנסת איילת ורבין. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> זאת מהות של יציאת הפוליטיקה מרשות השידור. <השר אופיר אקוניס:> זו לא מהות החוק. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני יכולה להסכים אתך על חלק מהדברים, לא על הדבר הזה. <השר אופיר אקוניס:> רגע, רגע, תהיה מועצה, היא תפקח על המנכ"ל הזמני. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – בחרו מועצה. <השר אופיר אקוניס:> חכו בסבלנות, רק רגע. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <השר אופיר אקוניס:> גברתי הנכבדה, חברת הכנסת קארין אלהרר בעצם הוציאה את המרצע מן השק. היא אמרה – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <השר אופיר אקוניס:> רק רגע, יכול להיות, חברת הכנסת אלהרר – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <השר אופיר אקוניס:> אולי תקשיבי פעם אחת? את לא יכולה כל הזמן לשסע. את מעלה טענה, אני משיב ומסכם ונותן לך תשובות. לא בכדי ישבתי פה כל הדיון – כדי לתת לך תשובות. עכשיו, שימי לב: א. לא נוגעים במועצה ובוועדת האיתור בהצעה שאנחנו מביאים הערב. אין שום נגיעה, אין שום שינוי בעניין הזה. לכן השטיח עם כל הטיעון של השתלטות פוליטית נשמט מתחת רגליכם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אבל למה – – – <השר אופיר אקוניס:> רגע, אני מקשיב לכם, רק רגע. עכשיו תקשיבו טוב, בהגינותה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אולי פשוט תחזיר לנו, אדוני השר – – – <השר אופיר אקוניס:> בהגינותה, חברת הכנסת אלהרר אמרה – ויכול להיות, יכול להיות הדבר שביום מן הימים תמוני לשרה בממשלת ישראל; הדבר הזה, אני מקווה שלא יקרה בקרוב, לא בגללך, אלא בגלל סיעתך, אבל יכול להיות שהוא יקרה בעתיד. ואת אמרת דבר מאוד מעניין, שכל אחד בספסלים האלה, עם יד על הלב – חבר הכנסת פרי היה כבר שר, חברת הכנסת גרמן הייתה שרה וגם חבר הכנסת כהן – ואת אומרת: השר – שימי לב איזו פגיעה חמורה זו, פגיעה חמורה במעמדו של נבחר הציבור שמייצג ציבורים ענקיים; את אומרת – הוא חותמת גומי. <קארין אלהרר (יש עתיד):> נכון, נכון. <השר אופיר אקוניס:> זה מה שאת, מחוקקת בפרלמנט הישראלי, אומרת. חברת הכנסת זנדברג – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> נכון, נכון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אולי שר התקשורת ישיב לנו? <השר אופיר אקוניס:> לא, התשובה לא מספיק מנומקת, חבר הכנסת פריג'? היא לא מספיק מובנת? היא לא בעברית מספיק טובה? תאמין לי, אפשר להשיב. ובכן, חברת הכנסת זנדברג, יכול שגם את בעתיד – כמובן אינני מאחל זאת, אינני רוצה בזה, אני לא אפעל לזה – יכול להיות, תיאורטית, שתהיי גם את שרה בממשלת ישראל. <תמר זנדברג (מרצ):> בעזרת השם. <השר אופיר אקוניס:> במה? במה? <תמר זנדברג (מרצ):> בעזרת השם. <השר אופיר אקוניס:> אני לא מאמין, אדוני היושב-ראש, יש פה התחזקות, גם של יושב-ראש יש עתיד, גם חברת הכנסת זנדברג מתחזקת מול עינינו ומשתמשת בביטוי "בעזרת השם". נפל דבר בישראל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הכול השפעה של יושב-ראש הכנסת, הכול ההשפעה החיובית. <השר אופיר אקוניס:> אם יצא משהו מהחוק הזה, זה הרי השימוש שלך, חברת הכנסת זנדברג, בביטוי "בעזרת השם". <יואל חסון (המחנה הציוני):> היא התכוונה לשם של התאגיד. <השר אופיר אקוניס:> לא, היא התכוונה יפה מאוד. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <השר אופיר אקוניס:> וגם את, חברת הכנסת זנדברג, לא תרצי להיות חותמת גומי בשום דבר, משום שאת באה לתפקיד, או תבואי, עם עמדותייך. את יודעת שאת מייצגת ציבור מסוים, ואת אינך רוצה לשמש חותמת גומי. <תמר זנדברג (מרצ):> רגע, אז אתה אומר שמדובר במינוי פוליטי? <השר אופיר אקוניס:> לא, לא, אני אומר שנבחר ציבור, לא טוב שיהיה חותמת גומי, כפי שאמרה חברת הכנסת קארין אלהרר. וכפי שאמרתי, לא נוגעים בוועדת האיתור, לא נוגעים במועצה, כפי שהצעת, חברת הכנסת אלהרר. <תמר זנדברג (מרצ):> לא נוגעים – – – <השר אופיר אקוניס:> לגבי המועד, חבר הכנסת דני עטר, הצעת בעצם פריסה ארוכה יותר של הזמן; נדמה לי שנקבת בין שלוש לחמש שנים או דבר דומה. כיוון שאני אגיד בפעם האלף – אף שאתם ממשיכים לדבר את הספין של עצמכם על השתלטות פוליטית – בפעם האלף אני אגיד שתיקוני החקיקה האלה באים לקדם את הקמתו של התאגיד. אני אומר לך, אני דיברתי גם היום עם המנכ"ל הזמני, אלדד קובלנץ, ואני אמרתי לו שאנחנו נעמוד בזמן שאנחנו מביאים היום לחקיקה – אנחנו גם ניבחן על זה כמובן במבחן הביצוע ­– והוא 31 במרס 2016. מה הדבר הזה אומר? שנכונה לו, נכונה לנו, לכל מי שיהיה שותף להקמתו של תאגיד השידור הישראלי, עבודת פרך להקים אותו בחודשים הקרובים, בחצי השנה הקרובה. עבודה מורכבת, אדוני היושב-ראש, עבודה מאתגרת, עבודה באמת מאוד לא פשוטה. אבל אנחנו העמדנו – באמת, אם לא היינו מעמידים את הזמן הזה, ולרגע זה אין שום אפשרות להארכה, כפי שנתן החוק הקודם. החוק הקודם בעצם אפשר, משום שמלכתחילה כנראה יצאו מנקודת הנחה שהזמן לא יספיק. אין יותר הארכות; ב-31 במרס יתחיל תאגיד השידור הציבורי לפעול, בעזרת השם, כפי שאמרה חברת הכנסת זנדברג – זה באמת דבר מדהים, אדוני היושב-ראש, זה באמת לא רק ילך לתוכנית של אייכלר, זה עוד ייכנס לדברי ימי הכנסת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אצל אייכלר זאת תהיה כותרת ראשית. <השר אופיר אקוניס:> אצל אייכלר זה פותח את התוכנית. אצל אייכלר זה פותח את התוכנית. ובכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו מבקשים מחברות וחברי הכנסת לגלות אחריות לאומית. כל מי שרוצה שיהיה שידור ציבורי חזק, עצמאי, בלתי תלוי, וכל מי שרוצה לבוא למצביעיו ולהגיד להם: אנחנו ביטלנו את האגרה, יצביע עכשיו בעד החוק הזה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון), התשע"ה–2015, בקריאה ראשונה. במפתיע, ביקשה הממשלה הצבעה שמית, אז אנחנו נעבור להצבעה. גברתי מזכירת הכנסת, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד מיכאל אורן – בעד דוד אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – בעד קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – בעד זאב בנימין בגין – בעד זוהיר בהלול – נגד נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – בעד מיכל בירן – נגד מירב בן ארי – בעד אלי בן-דהן – בעד נפתלי בנט – בעד יואב בן צור – בעד איל בן ראובן – נגד יחיאל חיליק בר – נגד איתן ברושי – נגד עמר בר-לב – נגד ענת ברקו – בעד יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – נגד אילן גילאון – נגד שרון גל – אינו נוכח זהבה גלאון – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – נגד משה גפני – בעד יעל גרמן – נגד אבי דיכטר – בעד דני דנון – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – בעד יצחק הרצוג – נגד יצחק וקנין – בעד מכלוף מיקי זוהר – בעד חנין זועבי – נגד ג'מאל זחאלקה – נגד תמר זנדברג – נגד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – בעד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – נגד יואל חסון – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח מרדכי יוגב – בעד יוסי יונה – נגד שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – נגד משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – נגד אלי כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – נגד משה כחלון – בעד חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד עליזה לביא – נגד ציפי לבני – נגד אורלי לוי אבקסיס – נגד ז'קי לוי – בעד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – בעד סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח ינון מגל – בעד מנחם אליעזר מוזס – בעד ירון מזוז – בעד מרב מיכאלי – נגד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד אראל מרגלית – נגד אברהם נגוסה – בעד משולם נהרי – בעד איילת נחמיאס ורבין – נגד בנימין נתניהו – בעד קסניה סבטלובה – נגד רויטל סויד – נגד ניסן סלומינסקי – בעד בצלאל סמוטריץ – בעד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – נגד רחל עזריה – בעד דניאל עטר – נגד חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – בעד שי פירון – נגד טלי פלוסקוב – בעד מאיר פרוש – בעד יעקב פרי – נגד עיסאווי פריג' – נגד עמיר פרץ – נגד נורית קורן – בעד יואב קיש – בעד איוב קרא – בעד מירי רגב – בעד מיכל רוזין – נגד מיקי רוזנטל – נגד יואל רזבוזוב – נגד יפעת שאשא ביטון – בעד יובל שטייניץ – בעד נחמן שי – נגד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – נגד איציק שמולי – נגד סתיו שפיר – נגד איילת שקד – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא ענו לך בסיבוב הראשון של ההצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת יוסף ג'בארין – אינו נוכח שרון גל – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח אורן אסף חזן – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת משה יעלון – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, האם יש מישהו שמעוניין להצביע ולא קראו בשמו או בשמה? אין כאלה. ההצבעה הסתיימה. נא לספור את הקולות. חברי הכנסת, הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון), התשע"ה–2015: בעד הצעת החוק – 51, נגד הצעת החוק – 47. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה ותועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הכלכלה של הכנסת. <רועי פולקמן (כולנו):> אפשר ועדת הכספים? <קריאה:> אדוני היושב-ראש, כנסת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כספים? ועדת הכנסת תכריע בנדון. אנחנו עוברים להצעת החוק – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני מבין שמנסים לעשות פה תרגיל פוליטי כדי להעביר את זה מכלכלה, ששם זה נדון. אני אומר את זה כאן, לפני ראש הממשלה: לא יקום. אני אומר את זה לכם: אתם פותחים פה חזית שהיא לא תסתיים כך. זה לא יעזור לכם. יש כללים בתוך הבית הזה, ואנחנו נפעל לפי הכללים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת כבל. <קריאה:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני אומר לך את זה, אופיר – אני אומר לך את זה, אופיר, אני לא אוותר בשום פנים ואופן. זו התנהגות שאיננה מקובלת. <קריאה:> – – – ועדת הכנסת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת כבל, דבריך נרשמו, אבל אתה יודע שעל-פי התקנון אין לי אלא להודיע שיש – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני לא – אני רק אמרתי לכבודו, כדי שנדע גם את הדברים. לא יקום, לא יהיה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מאה אחוז. השמעת את דבריך, וועדת הכנסת תכריע. שם תאמר את הדברים החשובים שלך. <הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 119), התשע"ה–2015> [מס' מ/897; "דברי הכנסת", חוב' י"ג, עמ' 2145; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 119), התשע"ה–2015, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני. לחוק יש כמה הסתייגויות, לכן לאחר מכן, לאחר שחבר הכנסת סלומינסקי יציג לנו את הצעת החוק, נעבור להנמקת ההסתייגויות. בבקשה, אדוני. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי הממשלה, חברי חברי הכנסת – וואו, איזה תענוג זה לדבר ככה, אף אחד לא שומע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו תכף נבקש קצת תשומת לב. נכון, חבר הכנסת פריג'? אתה מאוד רוצה לשמוע את דבריו החשובים של יושב-ראש הוועדה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הוא ודאי, הוא היה גם בדיון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כך גם חבר הכנסת איימן עודה. גם חבר הכנסת איימן עודה רוצה לשמוע את הנואם, שיציג לנו את הצעת החוק, וגם יושב-ראש הקואליציה והשר דנון. חברי הכנסת הנגבי ודנון, נא לשבת, חברים. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כפי שאנחנו יודעים עוד מהתנ"ך, במלחמה הגדולה שהייתה בין עם ישראל לפלישתים התייצב בראש האויב, בראש הפלישתים, האדם העוצמתי ביותר שהיה אז, גוליית, וממול התייצב איש קטן ששמו דוד. ודוד ניצח את גוליית. ואיך הוא ניצח אותו? עם אבן. עם אבן הוא הצליח להרוג את האיש הכי עוצמתי שהיה אז בעולם, עם כל השריון. במילים פשוטות, אבן הורגת. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז זה חוק – – – גוליית. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כן, אבן הורגת, רבותי. ולכן, מאחר שהתברר שיידוי אבנים, ונראה בכל המצבים, הולך וגובר, ונהפך, אפשר להגיד, למכת מדינה, ברמה מסוימת, וראינו את הנתונים, ש-30% מהתיקים שפרקליטות מחוז ירושלים מטפלת בהם, מגישה, הם בנושא הזה, של יידוי אבנים. דבר שני, ראינו שיש גידול – מ-2013 ל-2014 יש גידול, ומ-2014 ל-2015, בחודשים הרלוונטיים, גם כן יש גידול. פירוש הדבר שהנושא הזה הולך ומתגבר, זה צד אחד. מצד שני, מערכת המשפט דנה חלק מאותם מיידי אבנים בצורה קלה מאוד, כי אתם ידועים שאנחנו לא הולכים על עונש מינימום, אז אם קובעים 20 שנה, בתי-המשפט אומרים: על זה שהוא זרק אבן ניתן 20 שנה? לא. ואז נותנים לו בסוף שנה. כלומר, עיוות מוחלט. דבר שלישי, יש הוראת חוק אחת כוללנית, לא ממוקדת, שלפיה עובדים, ובחלק מהמקרים צריכים לגייס מהמקום הזה איזה חוק, וממקום זה – בקיצור, לא היה מסודר. סוף כל סוף הוחלט לקחת את הנושא הזה ולעשות בו סדר, ולעצב אותו. לא בהכרח להחמיר, רק מקום אחד, אבל לא בהכרח להחמיר, אלא למקד אותו, לפרט אותו, שיהיה על הנושא עצמו, שלא יצטרכו להביא ממקומות אחרים, ולחלק אותו לשלושה חלקים, ותכף אסביר; ומצד שני, גם לומר לבתי-המשפט: אין כאן חוק אחד כולל על 20 שנה, שאתם יכולים לרוץ לזה. הנה, אנחנו, הכנסת, המחוקק, נחלק לכם את זה לשלושה חלקים. יש לכם – עכשיו זה הרבה יותר ממוקד, וממילא בתי-המשפט יוכלו באמת לפעול לפי כוונת המחוקק. ואם כך, אני עכשיו רק – בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 119), התשע"ה–2015. הצעת חוק ממשלתית זו, שנדונה גם בכנסת התשע-עשרה, וגם בכנסת זו, אחרי רציפות, נועדה לסייע בהתמודדות מערכת אכיפת החוק עם תופעת יידוי אבנים באמצעות קביעת עבירות המשקפות את חומרת המעשה והערך המוגן בהן. כלומר הפעם מפורט, מוסבר, ויש הבדל אם אתה זורק על רכב שעומד, אם אתה זורק על רכב שנוסע, וכו'. ומצד שני – להעביר מסר לבתי-המשפט שיידוי אבן או חפץ אחר על כלי רכב בנסיעה הוא תופעה חמורה בכל הנסיבות וראוי לענישה מחמירה. ואני רוצה רק להזכיר שלא לפני הרבה זמן היינו בהלוויה של אדל ביטון, שמזריקת אבן – בסופו של דבר היינו בהלוויה שלה. בדיון בוועדה עלו נתונים קשים מאוד; מאות רבות של תיקים מוגשים לבתי-המשפט בעבירות האלה. שליש מתיקי המעצר של פרקליטות מחוז ירושלים עוסקים בתופעה מסוכנת זו, של יידוי אבנים. תופעה זו, שמסכנת חיי אדם וזורעת חרדה בציבור, יש למגר בתקיפות. בתי-המשפט נותנים עונשים קלים מאוד יחסית לעונשים שקבע המחוקק גם במקרים החמורים, ועל המחוקק להירתם ולסייע לרשויות אכיפת החוק ולהעביר מסר חד-משמעי בעניין זה. ומאחר שראינו שבאמת בתי-המשפט, משום שזה משהו כוללני, יכלו להרשות לעצמם, אמרנו, בואו נעשה את זה ממוקד, וממילא גם בתי-המשפט יהיו ממוקדים. הצעת החוק מתייחסת לשני נושאים. האחד – יידוי אבנים לעבר שוטרים וכלי רכב משטרתיים. כאן מדובר כשהם עומדים. וכאן מוצע לקבוע עבירה חדשה, המתייחסת באופן ספציפי ליידוי אבנים כאמור, ולקבוע לה עונש חמש שנות מאסר. עונש חמש שנות מאסר בין כך ובין כך היה גם כל הזמן, רק הביאו אותו מסעיפים שונים, שהיו פחות רלוונטיים. כיום מעמידים לדין בגין מעשים אלה לפי עבירות אחרות שקיימות בחוק העונשין, אשר קבוע להן עונש דומה: הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, תקיפת שוטר, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות – סעיף 274, וחבלה במזיד המתייחסת לפגיעה ברכב – סעיף 413ה. העונשים המרביים על חבלה ברכב במזיד ועל תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות עומדים גם היום על חמש שנות מאסר. מכאן שייחודה של העבירה החדשה המוצעת הוא ביצירת עבירה מיוחדת, המתייחסת למקרים שמתרבים בעת הזאת – ספציפית לנושא, ולא להביא ממקורות אחרים, שיש בהם פוטנציאל להעמדה בסכנה של שוטרים ולשיתוקם ממילוי תפקידם. בנוסף, ובכל הנוגע לפגיעה בניידת משטרתית, יש כאן הבהרה של הערך המוגן שאינו בגדר עבירת רכוש גרידא. כלומר, זה לא עבירת רכוש. כשאתה מפריע, פוגע בניידת, זה לא רק עבירת רכוש. זה החלק האחד. הנושא השני שבחוק הוא ניסוח מחדש של עבירת ירי או יידוי אבן או חפץ אחר לעבר כלי רכב בנתיב תחבורה, מה שאנחנו מכנים "סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה". מוצע למחוק את פסקה (3) בסעיף 332 בחוק העונשין, הקובעת איסור ירי או זריקת דבר אל אדם שעל נתיב תחבורה או כלי תחבורה בכוונה לפגוע בנוסע בנתיב תחבורה או כלי תחבורה או לסכן את בטיחותו – עבירה כוללת, ובמקום זה אנחנו מחלקים אותה לשתיים וממקדים אותה. במקום פסקה זו יתווסף סעיף חדש – 332א, ובו עבירת בסיס ועבירה במדרג חמור יותר. העבירה במדרג החמור יותר, שהעונש הקבוע לה הוא 20 שנות מאסר, זהה כמעט לעבירה הקיימת היום לפי הפרשנות שניתנה לה על-ידי בתי-המשפט ומערכת אכיפת החוק, כך שניתן יהיה להעמיד עליה לדין מי שהייתה לו כוונה לפגוע באדם ולא רק בכלי הרכב. 20 שנה. החידוש הוא בעיקר ביצירת עבירת הבסיס אשר לא דורשת הוכחת מטרה, אלא מחשבה פלילית. עבירה זו תחול גם כאשר אין במעשה כדי לסכן אדם אלא לפגוע בכלי התחבורה בלבד, בנסיבות שיוצרות פחד ובהלה. היה דיון בוועדה והוחלט שגם הנושא של יצירת בהלה ופחד, גם הוא אלמנט מאוד מרכזי. העונש המרבי הקבוע לה יהיה עשר שנות מאסר. כיום, בגין יידויי אבנים לעבר כלי רכב ממוגנים שבהם לא מתגבשת סכנה לאדם, נוהגים להעמיד לדין בגין עבירות אחרות הקיימות בחוק העונשין, כגון חבלה במזיד לפי סעיף 413 לחוק, שהעונש הקבוע לה הוא חמש שנות מאסר. ועדת החוקה, חוק ומשפט, בדיוניה בכנסת התשע-עשרה ובכנסת העשרים, סברה שמאחר שעבירה של עשר שנות מאסר היא עבירה חמורה מאוד, לא ראוי לקובעה כעבירת רכוש גרידא כמו שהיה עד עכשיו, ולכן הוסיפה את הדרישה כי נסיבות המעשה הן כאלה שיש בהן לעורר פחד או בהלה. התוספת מדגישה שהערך המוגן בעבירה הוא החירות, הביטחון האישי והיכולת של הציבור לנהל שגרת חיים מבלי להיות נתון למתקפות שמעוררות בו חרדה ומשבשות את החיים התקינים. מי שחווה את זה פעם אחת, יכול להבין טוב-טוב מה המשמעות של הדברים האלו. ערכים מוגנים אלה לא תמיד באים לידי ביטוי בעבירות האחרות שכיום משתמשים בהן כשיש יידוי אבנים שלא פוגע באדם. הממשלה הסכימה לתיקון זה. יובהר כי העבירות חלות גם על ירי או יידוי של חפצים אחרים, ובכלל זה ירי מנשק, ירי של זיקוקים, יידוי בקבוקי תבערה ועוד. לכן, כשאנחנו מדברים על יידוי אבנים, זו מילה כוללת לכל מה שמיידים על רכב. עוד יודגש כי עבירות המטרה שמוצעות בתיקון זה הן עבירות שהיום חלה עליהן הלכת הצפיות, והכוונה כי הלכת הצפיות תמשיך לחול עליהן. כלומר, אם אנחנו דורשים ורוצים שנדע שאדם מתכוון, קשה להוכיח כשהוא זורק אבן; הוא יכול להגיד תמיד "לא התכוונתי". באה ההלכה ואומרת שברור שאם אתה זורק אבן על כלי רכב שנוסע, אתה מתכוון לפגוע בנוסעים בו. לכן זה מספיק כדי לשמש כהוכחה. בנוסף, מוצע כי העבירה החדשה תוסף לרשימת העבירות שבהן מוסמך לדון דן יחיד, שכן גם היום נושא זה נדון בדן יחיד למרות העונש עליה. אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולתמוך בהצעת חוק זו בקריאה השנייה והשלישית. מכאן אני אומר שוב: אבן הורגת, נכניס את זה לנו לראש, ויידויי אבנים כל כך מתרבים שזה נהפך למכת מדינה, וחייבים לעצור את זה. החוק הזה נותן אפשרות מצד אחד לרשות השופטת, מצד שני לאכיפת החוק, ומצד שלישי אומרת לאותם זורקי אבנים: רבותי, תיזהרו, יש לכם כאן חמש שנים, עשר שנים ו-20 שנה, לפי מה שקראתי עכשיו. אל תעשו את זה, כי אבן יכולה להרוג. תודה לכם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת סלומינסקי. אנחנו פותחים בהנמקת ההסתייגויות. לרשות כל מסתייג יהיו חמש דקות. אני מזמין את חבר הכנסת אוסאמה סעדי להיות הראשון. אחריו – ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי ועאידה תומא סלימאן. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו ברשימה המשותפת התנגדנו להצעת החוק הזו והגשנו הסתייגויות מהותיות, הן בפן המשפטי והן בפן המדיני. אנחנו יודעים שאנחנו פה בדעת מיעוט, מאוד, אפילו בתוך האופוזיציה, לצערנו. אנחנו, בוועדת החוקה, התפלאנו על חברינו מהאופוזיציה שכן תמכו בהצעת החוק הזו, ורק אנחנו ברשימה המשותפת ובמרצ התנגדנו לחוק הזה והגשנו הסתייגויות מהותיות, ואנחנו נסביר. אין שום סיבה חוקית-משפטית להצעת החוק הזו, אדוני. החוק הקיים מסדיר את הסוגיה הזו במלואה. חוק העונשין, על מאות הסעיפים שבו, מטפל בכל הסוגיות, גם של זריקת אבנים לעבר רכב משטרתי ממוגן, גם לעבר רכבים אזרחים, גם לעבר רכב בנתיב תחבורה. חוק העונשין, אדוני היושב-ראש, קבע את העבירה בסעיף 332, שזה סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, וקבע לעבירה הזו עונש חמור ביותר של 20 שנה. כך שאנחנו לא מבינים למה צריך לבוא ולתקן את החוק כאשר החוק ברור, קבע את העבירה. בתי-משפט דנו במאות מקרים של זריקות אבנים וקבעו את העונשים בהתחשב בנסיבות העבירה. יש רק שיקול אחד ויחיד בהצעת החוק הזו, ולא צריך להסתיר את זה; אתם צריכים לבוא ולהודות שהמטרה היחידה של החוק הזה היא להחמיר את הענישה על יידוי אבנים. למה אתם מתביישים להגיד את זה במפורש? תגידו: אנחנו רוצים להחמיר את הענישה. אל תסתתרו מאחורי ססמאות שאנחנו רוצים להסדיר את המצב המשפטי ואנחנו רוצים להגדיר את העבירה מחדש ולקבוע מדרג של עבירות של יידוי אבנים. עבירה של יידוי אבנים לעבר רכב משטרתי – חמש שנים; עבירה לעבר רכב בנתיב תחבורה – עשר שנים, ועבירה בנתיב תחבורה בכוונה לפגוע – 20 שנה. הרי יש הסעיף הזה שמדבר על סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, והעונש בצדו – 20 שנה. אבל בית-המשפט – כנראה אתם לא סומכים על בתי-המשפט במדינת ישראל, כי בתי-המשפט, גם בתי-משפט מחוזיים שדנים בעבירה הזו – ואני הופעתי במאות תיקים כאלה כשהייתי עורך-דין – דן בעבירות האלה ונתן את העונשים בהתחשב בנסיבות. כאשר, אדוני היושב-ראש, האבן פגעה, אז הוסיפו, חבר הכנסת ינון מגל, הוסיפו עוד עבירות לצד העבירה של סיכון חיי אדם, שזה כלל גם התפרעות, גם חבלה במזיד, גם חבלה בכוונה מחמירה, גם פציעה, אם יש פציעה. אז היה שיקול דעת של בית-המשפט, שלקח את כל הנסיבות האלה בחשבון וקבע את העונש. הרי לא עונשו של מיידה אבן שלא פגעה ברכב כעונשו של מיידה אבן שפגעה ברכב וגרמה לחבלה. לכן העונש המקסימלי היה 20 שנה. בתי-משפט לקחו בחשבון. אבל החשוב ביותר והחמור ביותר בהצעה הזו הוא שהחמירו את הענישה ויצרו עבירה חדשה, שזה 275א, חבר הכנסת זחאלקה; זה למעשה החידוש המשמעותי בהצעת החוק הזו, שבאו ויצרו עבירה חדשה, שהיא הפרעה לשוטר בנסיבות מחמירות. במקום 275 המקורי, שם העבירה היא הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, והעונש המקורי על 275 היה שלוש שנים, עכשיו יצרו את העבירה הזו של יידוי אבנים לא על רכב נוסע, לא על רכב בנתיב תחבורה, והחמירו את העונש משלוש שנים לחמש שנים. אני מפנה את חברי הכנסת לדברי ההסבר של הצעת החוק, וכך כתוב: הצורך בתיקון החקיקה בנושא יידוי האבנים לעבר אזרחים ולעבר כוחות הביטחון התעורר בדיוני צוות בראשות מזכיר הממשלה לטיפול במצב הביטחוני במזרח-ירושלים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> זה המוטו מאחורי הצעת החוק הזו, אדוני היושב-ראש, שרוצים להחמיר את הענישה על מיידי האבנים במזרח-ירושלים. ואני אמרתי בדיוני ועדת החוקה, גם בפן המשפטי, ההחמרה הזאת לא תביא לפתרון של מזרח-ירושלים, שאנחנו חושבים שהוא שטח כבוש, ולכן הפתרון צריך להיות פוליטי, לא משפטי. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> על-ידי יצירת סעיפים והחמרת עונשים לא תביאו למיגור התופעה הזאת של מיידי האבנים. רק פתרון פוליטי, סיום הכיבוש במזרח-ירושלים, יביא לפתרון הבעיה הזאת. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. יעלה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. שלוש דקות. אמרתי – עד חמש דקות. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, מכובדי היושב-ראש, רבותי וגבירותי, חברי וחברות הכנסת, תארו לעצמכם, ותשתמשו בדמיון שלכם, שאנחנו חיים במקום שיש בו צדק. אני יודע שכשמסתכלים על שולחן הממשלה ורואים את השרים אז צריך להתאמץ מאוד מאוד לראות מצב, מאחורי הרי החושך, שיש בו צדק, ושלא לשון החוק תדריך אותנו אלא הצדק של אנטיגונה. הצדק ולא לשון החוק; הציווי המוסרי ולא האכיפה של הכוח. והייתה נשאלת שאלה והיו מביאים בפני דיין אמת ודיין צדק מיידי אבנים ואת מי שגרם להם ליידות אבנים, ושופט הצדק היה צריך לשפוט את מי היה מכניס לבית-הסוהר: את זה שהרס את הבית, שהפקיע את הקרקע, שהגביל את החירות, שהרג את האח, או את אותו ילד שבתגובה זרק אבן. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אז מותר לזרוק אבן? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אני אומר עכשיו: תארי לעצמך – אני יודע שקשה לך לצאת מהמצב הנוכחי – אם היו מעמידים בפנייך את השאלה הזאת של מי שעשה את כל הפשעים הגדולים האלה, ובאים – אני מתנגד לזריקת אבן, אבל אתה נטפל לאותו אדם שהגיב על עוולות גדולים. באיזה עולם אנחנו חיים? איזו צביעות, איזה עולם צבוע: מי שהורג מאות אנשים, מי שמביא להריסת מאות בתים, הוא אולי מקבל צל"ש; אבל ילד שבא בתגובה, הוא מנסה באופן צודק מבפנים – ביטוי אולי לא הולם, אבל הכעס הוא צודק, הכעס הוא נכון. הוא בא להביע את דעתו על-ידי זריקת אבן – מטילים עליו עונשים. אין צדק. אין צדק בחוק הזה. החוק הזה אומר – אם אנחנו רוצים לקלף את מעטה הצביעות מסביבו – הוא אומר איך להגן על הכיבוש, איך להגן על הפשעים הגדולים על-ידי הענשת אלה שמתקוממים נגד הפשע; החמרת עונשים על אלה שקמים נגד האי-צדק; על-ידי החמרת עונשים על אלה שמחפשים את החירות. איך לשמור על הדיכוי, על הנישול, זה בעצם מה שעומד מאחורי החוק הזה. זה בעצם מה שעומד מאחורי החוק הזה. נגיד שמענישים את הילד שזורק את האבן; מה עושים עם הפושעים הגדולים? מי יעניש אותם בצדק? מתי הם יקבלו את העונש שלהם? אם הייתם אומרים שמי שהרס 100 בתים או הרג אלפי אנשים יוכנס למאסר עולם לפחות, ואחר כך אתה בא אלי ואומר שמי שמיידה אבן – הייתי אומר ואללה, לפחות יש משהו. אבל אתה אומר: חף מפשע הוא בעל הפשע הגדול, וצריך להעניש את אותו אדם שמנסה להביע את כעסו בצורה כזאת. זו באמת לשון החוק הזה. וזו לא הפעם הראשונה. כותבי החוק לא המציאו את הגלגל, תמיד זה ככה: הימין הקיצוני בכל העולם בעד החמרת עונשים על אנשים מסכנים דווקא, לא על הפושעים הגדולים, לא על אלה שמנשלים, לא על הגנבים הגדולים, לא על הכובשים, המנשלים, ההורגים, העוקרים אנשים מבתיהם, אלא על אלה שמביעים מחאה על כך. החמרת עונשים – כן, אבל על הפושעים הגדולים. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת זחאלקה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. <ינון מגל (הבית היהודי):> אתה בעד רוצחי יהודים? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אני נגד רצח, בניגוד לך. <ינון מגל (הבית היהודי):> אתה בעד זריקת אבנים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה. אחריה – חברת הכנסת חנין זועבי, ואחריה – חבר הכנסת טלב אבו עראר. בבקשה, גברתי, יש לך חמש דקות. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, האמת, בדיון הזה היינו כבר בשבוע שעבר, ובין שבוע לשבוע אני מנסה לחשוב האם השתמשנו בכל הטיעונים האפשריים או אולי עוד נפלטו מהזיכרון שלנו עוד טיעונים שיכולים להסביר את העניין ולמה אנחנו מתנגדים בעצם להצעת החוק הזו. הדיון מסתובב כאילו סביב הנושא של צדק מצד אחד, ומצד שני של תמיכה או אי-תמיכה בזריקת אבנים. ואני חושבת שאנחנו מפספסים את הרעיון פה, כי בעצם אם אנחנו מדברים על צדק, דיברו לפני ואמרו: אם המטרה של החוק הזה היא לעשות צדק, אז מילא. ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן, שהוא משורר ידוע ותורגם לכמה שפות, אמר פעם שהגנב של הפרח נענש, אבל הגנב של השדה מסתובב חופשי. מי שגנב את השדה, לא מכריעים אותו לאמות המידה של הצדק הכאילו-מוחלט, בזמן שרוצים שהגנב של הפרח כן יועמד לדין. אני חושבת שבמידות כאלה ובערכים כאלה אי-אפשר ובושה לדבר על צדק, כי בעצם אין צדק במה שמציעים. אני גם חושבת שהדיון הזה – האם אנחנו בעד זריקת אבנים או נגד זריקת אבנים – בצורה המוחלטת הזו, אפשר לדון בו גם בשאלה מאוד פשוטה. זורקים אבנים גם במקומות אחרים ובהפגנות אחרות – לא רק פלסטינים זורקים אבנים. נכון שבעיקר האבן הפכה – ומעניין מאוד שכבוד יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט השתמש בדוגמה של דוד וגוליית, וזה מאוד מעורר שאלות אמיתיות של הדוגמה שהשתמש בה כבוד היושב-ראש של ועדת החוקה, חוק ומשפט. בעצם מה הסיפור שהיה שם? אפילו אם נקבל ונלך לפי הנרטיב הזה שמספר את הסיפור של דוד המדוכא, המייצג עם מסוים, שקם על המדכאים שלו, על גוליית החזק, שאי-אפשר היה לנצח אותו, וניצח אותו באבן, זה בדיוק המשל וזו בדיוק הדוגמה – המשל, תיקן אותי חבר הכנסת זוהיר בהלול, תודה. זה בדיוק המשל שכדאי לחשוב עליו לעומק כאשר אנחנו מדברים על הצעת החוק הזו. כאשר נשאר רק להתקומם על דיכוי של עם שלם בשימוש באבן, כדאי מאוד, כמו שצהלו בשמחה אז על זה שדוד ניצח את המדכאים, שנקווה שנצהל בשמחה פעם על ניצחון של עם מדוכא, עם תחת כיבוש, שמקבל את חירותו בחזרה. השאלה העיקרית היא לא אם אנחנו בעד זריקת אבנים, ואני לא חושבת ששאלה כזו מפנים למי שכל הזמן משמיעים פה את הקול של צדק ושל אנטי-מלחמה ושל אנטי-כיבוש ובעד שלום; זו לא שאלה שמכוונים, כי אנחנו לא היינו רוצים לראות אבנים ולא לראות פגועים. גם השאלה שעולה לי בראש – האם בחוק הזה לא היה כדאי מההתחלה להיות לפחות ככה כנים ולהגיד "החמרה בעונש על זריקת אבנים על-ידי פלסטינים"? כי בעצם, בסופו של דבר, אנחנו יודעים טוב מאוד שכל מי שיזרוק אבן באיזו הפגנה והוא יהיה במקרה יהודי אזרח מדינת ישראל, הוא לא יקבל אותם עונשים. פתאום הצדק מפסיק לעבוד, מכונת הצדק הזו מפסיקה לעבוד, ולא מביאים את האנשים האלה לאותה החמרה בעונש כמו שדורשים עכשיו. אני חושבת שהגיע הזמן לא להתחבא מאחורי ססמאות כדי להעביר חוקים שמטרתם היא אך ורק לפגוע בקבוצה מסוימת ולדכא מאבק, שבעיני הוא מאבק צודק של עם נגד כיבוש. אני חושבת שהגיע הזמן שנהיה כנים עם עצמנו ונגיד את הדברים כפי שהם: ההחמרה בעונש תהיה חד-סטרית, רק לכיוון אחד – החמרה בעונש נגד זורקי אבנים פלסטינים, וזאת עילה רק להחמרה, עוד יותר נגד ילדים. וההצעה הזאת תגרום גם כן לכל ליבוי היצרים הזה וההסתה בעצם נגד אוכלוסייה שלמה, נגד עם שלם תחת המסווה של כאילו חיפוש צדק. אני חושבת שהגיע הזמן להוריד את זה מסדר-היום ולהצביע נגד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חברת הכנסת סלימאן. חברת הכנסת זועבי, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת טלב אבו עראר. אחריו – חבר הכנסת ג'בארין. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברות וחברי הכנסת, אני קודם כול רוצה להודות למי שהזכיר פה את המשל של דוד הקטן מול גוליית הענק, והזכיר לנו שדוד הקטן, בזכות הצדק שהוא נלחם למענו, בזכות האמונה העצמית שלו, בזכות האומץ שלו, ניצח את גוליית עם אבן. אנחנו מקבלים את המשוואה הזאת, אנחנו מקבלים את תיאור המציאות הזה, ואנחנו אומרים שכן, אנחנו מול אדם לא ענק שלוחם למען החופש, החירות שלו, מול חייל עם רובה – נער מול אבן, כן, שנלחם אולי בחייל עם 16M-. בואו נודה, אנחנו לא מדברים על חוק, אנחנו מדברים על הכיבוש. <ינון מגל (הבית היהודי):> איזה כיבוש? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> ינון, תקשיב לי, ואל תסכים אתי. אם החוק אמור להגן על החלש, אז הוא אמור להגן על אותם קורבנות שנהרגים מדי שבוע בידי החיילים; אם החוק אמור להגן על החלש, אז הוא אמור להגן על אלה שנמצאים תחת האיום והסכנה הקונקרטית של הכיבוש בצורת חייל עם רובה שרודף בתוך הסמטאות את הנערים הפלסטינים. <ינון מגל (הבית היהודי):> למה נהרגו השבוע? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> קשה לתאר מה זה כיבוש. קשה לתאר לכובש מה זה כיבוש, זה מאוד קשה. אנחנו פה משחקים באבסורד – נתאר לכובשים מה זה כיבוש. אבל תאר לך שזה מראה של חייל עם הרגשת החייל הכי מוסרי בעולם מול נער בן שמונה, בן תשע, בן 12, עם אבן קטנה, בגודל מקסימלי של היד שלי; זו אבן שלי מול הרובה שלך – איזו סימטריה יש פה? מי רודף אחרי מי בסמטאות האלה, בכפרים האלה, ברחובות האלה? איך החייל הזה פגש את הנער ההוא? מי הכניס אותו לכפר שלו? מי הכניס אותו לבית שלו? מי הכניס אותו לסמטאות שלו? מי נכנס לחייו של מי? ומי נתן לחייל אישור לרדוף את הנער, עם אבן או בלי אבן? הקליע הורג. אם צריכים להחמיר פה, אז צריכים להחמיר עם הקליע שהורג יום-יום. אם צריכים לעשות צדק, צריכים להתחיל לספור את ההרוגים הפלסטינים. תתחילו לספור את ההרוגים הפלסטינים. <ינון מגל (הבית היהודי):> מתי – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> וכאשר מדברים על אלימות, אז בבקשה, אם מדברים פה בכנסת על אלימות, אז נדבר על חיילים שהורסים את הבתים; על חיילים שהורסים בורות למאגר מי גשם; על חיילים שרודפים נערים וצעירים בלילה, בשעות הלילה המאוחרות עם מעצרי לילה; לדבר על כליאת 2 מיליון אנשים בתוך הכלא הכי גדול שהעולם עכשיו מכיר פה, שהוא עזה. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> זו האלימות. זו אלימות לא לדבר על נער שרוצה להגיד לך צא מהחיים שלי, צא מהבית שלי, צא מהכפר שלי, צא מהעיר שלי. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> צאי מהחיים שלנו כבר. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> צא מן הסבל שלי – זה מה שהאבן רוצה להגיד לך. והאבן לא רוצחת; הקליע רוצח, הקליע הורג, ומי שנהרג ומי שסופרים יום-יום אלה הנערים הפלסטינים. <ינון מגל (הבית היהודי):> מי נהרג? מתי נהרג פלסטיני – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> העם הפלסטיני הוא שנהרג יום-יום, את זה אתם חייבים לראות. נכון, הכיבוש הוא מאוד שקוף. הכיבוש לכובש הוא מאוד שקוף. <קריאות:> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אלימות פלסטינית – איזו סימטריה? <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, שמענו. היא אחרי זמן הדיבור שלה, נא לתת לה לסיים. בבקשה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אני אסיים. איזו סימטריה מזויפת, לא מדברים – כאשר מדברים על אלימות המדכא. <יואב קיש (הליכוד):> תגידי שמות. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> על אלימות זה שרודף, לא על אלימות המדוכא. המדוכא צריך להיאבק נגד הכיבוש. הוא צריך, זו זכות, זו זכות שלו; וזו חובה, לא רק זכות, חובה של המדכא לגרש את המדוכא. <יואב קיש (הליכוד):> את מכירה את אדל ביטון? – – – פלסטיני. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> זה דבר שצריכים להכיר. אלימות בכל העולם חוץ מהמקום הזה, בכל העולם. כאשר מדברים על אלימות – – <ינון מגל (הבית היהודי):> זה כיבוש דה-לוקס. <יואב קיש (הליכוד):> העם הפלסטיני חופשי בעזה – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – זה אנטישמיות. זה שכל ישר, זה מוסר ישר. כאשר מדברים על אלימות, מדברים על אלימות של הכובש, וגם האלימות של הכובש, וזו חובה – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> את נותנת לגיטימציה לזריקת אבנים? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – וזכות וחובה – – <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תנו לה לסיים. היא אחרי זמן הדיבור שלה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – של המדוכא ושל הנכבש לסיים את הכיבוש. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לזרוק אבנים? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אתה תצא מהחיים שלו. אתה תצא מהכפר שלו, תצא מהחיים שלו. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> את תצאי מהחיים שלנו, כל כך נמאסת עלינו שהגיע הזמן שתצאי מהחיים שלנו. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> צא מהחיים שלו, אתה תצא. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחברת הכנסת זועבי, תודה לחבר הכנסת עטר. תודה לחברי הכנסת קיש ומגל על הדיון התרבותי. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> מי המטומטם שנותן לך זכות לדבר פה? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> נמאסתם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אבל איך אתה נותן לגיטימציה ליידוי אבנים? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – זו פגיעה בחיי אדם. איך זה מוסרי בעינייך? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> איזו סימטריה? האלימות של הפלסטינים – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חסון, סגן היושב-ראש חסון, תשמש דוגמה בבקשה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. אדוני, יש לך חמש דקות, אני מקווה שיקשיבו לך החברים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברת הכנסת זועבי, תודה. היה לך זמן לדבר. <ינון מגל (הבית היהודי):> אנחנו היחידים שהבאנו לפה דמוקרטיה. את לא מתביישת? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת מגל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני לא רוצה להשאיר אותם פה לבד בלי נציגות של הימין. ינון, תעזור לי לא להשאיר אותם לבד בלי הנציגות שלכם. אתה לא עוזר לי. בבקשה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי שבראש, חברי חברי הכנסת, אין ספק שהצעת החוק בעניין חומרת העונש למיידי אבנים היא הצעה גזענית אשר מטרתה החמרה בענישה. ענישת איזו חברה? החברה הפלסטינית הכבושה והחברה הערבית בכלל. נכון, אנחנו נגד יידוי אבנים ונגד פעולות איבה, נגד אזרחים ערבים וכן כנגד אזרחים יהודים. אך לא ייתכן כי חקיקה תהיה סלקטיבית. כשמדובר בעובר עבירה ערבי, יש מגמת החמרה, וכשמדובר בעובר עבירה יהודי, תהיה התעלמות טוטלית מענישה מחמירה. יידוי אבנים, אין בו מטרה לרצח. הוא בסך הכול אקט מחאתי – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> באמת, ככה אתה רואה את זה? יידוי אבנים זה אקט מחאתי? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> בדיוק כך. – – או כתגובה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא כפגיעה בחיי אדם? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אל תפריע לי. אדוני היושב-ראש, שלא יפריע לי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, יואל. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אני לא סובל שמישהו יפריע לי. בכלל, אל תפריע לי. – – – או כתגובה על התנכלות או על מקרה של הרג ערבים על-ידי הצבא והמשטרה. הייתי רוצה לראות את לבני או שקד מציעה הצעת חוק שתחמיר בענישה כנגד הטרוריסטים היהודים, העונה על בלטג'יה (בערבית: בריונים); חסון – בלטג'יה, יש לך ממש בלטג'יה, טרוריסטים לחלוטין – הטרוריסטים היהודים מ"תג מחיר" שמציתים מסגדים, כנסיות, רכבים, מתנכלים לערבים, נגד השוטרים גם, שהרגו ערבים אזרחי מדינת ישראל בדם קר. זה קרה בכפר-כנא, ברהט, ביישובים ערביים אחרים. השוטרים האלו יצאו גיבורים וקיבלו שי. למה המשטרה לא מצליחה עד היום, כאילו לא מצליחה, להתמודד עם "תג מחיר"? קבוצות או ארגוני ה"תג מחיר", צריך להכריז עליהם כארגוני טרור לכל דבר ועניין, כי הם הפכו לתופעה אשר מסכנת חיים ומסיתה בשטח בין ערבים ויהודים. השיטתיות ב"תג מחיר," מכובדי היושב-ראש, מצריכה יחס מיוחד, הן באכיפה והן בחקיקה. כי כשמדובר ביידוי אבנים, מהר מאוד שמים את ידם על המיידים; כאשר מדובר ב"תג מחיר", "מתקשה" המשטרה לעצור חשודים. אני שואל, למה? התשובה היא ברורה. המוטיבציה של המשטרה וכוחות הביטחון. ב"תג מחיר" אין כל מוטיבציה לגלות מי הפושעים, מאחר שהמטרות הן ערבים מוסלמים או ערבים נוצרים. לכן דמם, לצערי, זול יותר, והמשטרה וכוחות הביטחון מרשים לעצמם להתרשל בחקירת המקרים. האם זה נכון, מכובדי היושב-ראש? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני שומע. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> תגיד שזה נכון, זה בטוח. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני שומע. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> תגיד, זה נכון. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה לא תפקידי כמנהל הישיבה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> עד היום, עד היום, האם טופלה, האם נעקרה תופעת "תג המחיר" מהשורש על-ידי המשטרה, או טופלה במקרים לפחות? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני כן אומר לך שזאת תופעה שחייבים לעקור מהשורש. כל אלימות חייבים לעקור מהשורש. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> "תג מחיר" עדיין ממשיכים. הטרוריסטים היהודים האלו, המחבלים האלו, ממשיכים עד היום, אין מי שיעצור אותם, לא המשטרה ולא השב"כ. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> גם אותם צריך לעצור, אבל זה לא – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> לכן כוחות הביטחון והמשטרה מרשים לעצמם להתרשל, כמו שבדיוק – כמה התלוננו על הבתים הערביים ביישובים הערביים? אמרנו: הבתים מלאים בנשקים; אם המשטרה והשב"כ היו יודעים שהנשקים האלו, מסתירים אותם בבתים הערביים כדי להתנכל ליהודים, הייתה המשטרה ישנה? באמת, בואו נגיד את האמת. אלה הקיצונים מחברי הכנסת, שיגיבו עכשיו, שיענו לי. לכן אני מבקש מכל חברי הכנסת להתנגד להצעת חוק גזענית זו, וכל מי שתומך בחוק הזה – אללה לא יעטיה אל-עאפיה (בערבית: אלוהים לא ייתן לו בריאות). \<היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת אבו עראר. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. <ינון מגל (הבית היהודי):> איזה רכבת כדי להצדיק יידויי אבנים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ינון, אתה יכול להסכים שאלימות צריך לעקור משני הצדדים, גם "תג מחיר" וגם יידויי אבנים. <ינון מגל (הבית היהודי):> כמה פעמים אני יכול להגיד את זה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הוא שאל אותך. <ינון מגל (הבית היהודי):> שמעת מהם גינוי לרצח יהודים? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> וזה בסדר שלא? אני לא מסכים, אתה צודק. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברים נכבדים, אי-אפשר להתעלם מההקשר הפוליטי לחלוטין של הצעת החוק הזאת. בדרך כלל כשמביאים הצעת חוק שיש בה אולי חידוש בחקיקה, מטרת הצעת החוק היא פשוט לטפל באיזו בעיה קיימת. משהו לא הולך בסדר, צריכים לתקן אותו. האמת היא שאני לא שמעתי תלונות על כך ששופטים בבתי-המשפט בישראל מקילים בכלל בנושאים הללו. אני חושב שכולם יודעים שמדובר בהצעה שהיא פופוליסטית לגמרי, שאין בינה לבין הקושי שמתעורר ברמה המשפטית כלום. לכן אני מצטער על כך שחברי באופוזיציה, במחנה הציוני, ביש עתיד, מצטרפים לפופוליסטיות הזאת ודווקא תמכו בקואליציה בוועדת החוקה. אני מקווה שהם ישנו את דעתם בדיון היום במליאה. אמרו חברי, וצריך להדגיש את זה: הצעת החוק הזאת מקורה באותה החלטת ממשלה שנועדה, בין גרשיים, כאילו לטפל ברצונם של תושבי מזרח-ירושלים הפלסטינים פשוט להתנתק סוף-סוף מהכיבוש הישראלי. מזרח-ירושלים, כפי שכולם יודעים ברמה העובדתית – ואם אני טועה כאן מישהו יכול לתקן אותי – זה שטח שנכבש ב-1967, ולפי הדין הבין-לאומי דינו של השטח הזה כמו דינה של שאר הגדה המערבית. אי-אפשר גם להתכחש לכך שאם לא כל מדינות העולם, מרבית מדינות העולם בכלל לא מכירות בזה שהשטח הזה ישראלי. לכן, לפי הדין הבין-לאומי, זה גם שטח כבוש. הניסיון הזה היום להלביש לשטח הזה כל מיני תרכיבים בחוק כדי להכניע את התושבים, זה פשוט לא ילך, כי לא מכניעים את התושבים בכוח כי הם פלסטינים. מה ההבדל בין הפלסטינים במזרח-ירושלים לבין הפלסטינים ברמאללה? הרי זה אותו כיבוש. זה אותו כיבוש. <ינון מגל (הבית היהודי):> ואום-אלפחם? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> זה 1948 ולא 1967, ואתה יודע את זה. והקהילה הבין-לאומית מכירה בגבולות מדינת ישראל מ-67'. <יואב קיש (הליכוד):> אבל ארץ-ישראל יותר גדולה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> הנתונים שיש לנו על התנהגות השופטים בעניין של יידוי אבנים הם נתונים הפוכים. הם אומרים דווקא שהשופטים מחמירים, וכשמדובר בחשוד פלסטיני ונאשם פלסטיני, הסיכויים שלהם לקבל הרשעה ולקבל עונש הם הרבה יותר גבוהים; גבוהים מבחינת סיכויי הרשעה ועונש יותר גבוה. ולכן, מי צריך בכלל את התיקון הזה? מי צריך בכלל את ההחמרה הזו, אם זו לא הצהרה פוליטית? <ינון מגל (הבית היהודי):> לא מוזר לך לעמוד ולהצדיק יידוי אבנים? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אז עונש מוות למיידי אבנים? מה אתה רוצה לעשות? <יואל חסון (המחנה הציוני):> מי דיבר על עונש מוות? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אתה מדבר עכשיו פשוט בשיא הזילות. זה הנושא? אתה כאילו לא מאמין בשום פרופורציה בעולם? <ינון מגל (הבית היהודי):> איזה פרופורציה? נהרגים אנשים. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> תשמע, לא נפתח עכשיו את כל הנושאים הפוליטיים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה פה פוליטי? אנשים שנהרגים זה פוליטי? – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אז תן לי להגיד לך. יואל, אתה לא מסכים שמזרח-ירושלים זה שטח כבוש? <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אז יש לך בעיה, כנראה. מה ההבדל בין רמאללה לבין מזרח-ירושלים? <קריאה:> מה ההבדל לאום-אלפחם? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> זו לא אותה מלחמה? זה לא אותו עם? 300,000 פלסטינים; 300,000 פלסטינים במזרח-ירושלים – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אבל גם אם כן, אבל גם אם כן, אז מה? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> למה אתה שולט בהם? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אבל גם אם כן, אז מה? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> למה אתה שולט בהם? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אין לגיטימציה – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> תשחררו אותם כבר, ולא צריך להחמיר אז את הענישה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אבל גם אם אתה צודק, אז מה? איזו לגיטימציה אתה נותן? למה? לביצוע עבירות פליליות? להשלטת טרור? להשלטת אימה על תושבים? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אז אם את רוצה לדבר משפטית, ואנחנו שני משפטנים, אז אני אומר לך, ההסדר שקיים היום הוא הסדר – אני לא רוצה להגיד שאני מסכים אתו, אבל זה הסדר שלא מצריך שום תיקון. אז למה אתם תומכים בתיקון? ההסדר אומר: בתי-המשפט ישקלו את כל הנסיבות הללו והם יחליטו. אז מה מפריע לכם? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> על מה? על החוק הזה? על החוק הזה? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> באמת עכשיו, עורכת-דין סויד, מה מפריע לך שהשופטים ישקללו את כל הנסיבות – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אבל לא נכון. אתה טועה. אבל אתה טועה. זה לא נכון משפטית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה צריך לסיים, אז תחתור בבקשה לסיום. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אני אדבר על זה. משפטית אני לא מסכימה אתך. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני רק מסיים. אני אומר שמי שראה את הסרטון של מקרה הנער הפלסטיני מוחמד האני אלכסבה יכול לדעת על מה אני מדבר, יכול לדעת מי הצד החזק ומי הצד החלש, ויכול לדעת שהצעות פופוליסטיות כאלו רק יביאו לאותם מקרים טרגיים, כשהקצין, מח"ט בנימין, שכולנו ראינו בסרטון, לא היה תחת שום סכנה. ההפך, מוחמד האני נורה כשגבו – – – <יואב קיש (הליכוד):> עליך זרקו פעם אבן על האוטו? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מוחמד האני נורה כשהגב שלו היה אל מול הקצין. <יואב קיש (הליכוד):> למה אתה אומר שהוא לא היה בסכנה? אתה, פעם זרקו עליך לבנה על האוטו? זו לא אבן קטנה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אם אתה מאמין בחוק – – – <יואב קיש (הליכוד):> אתה יודע שהוא היה יכול להיהרג שם? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אם אתה מאמין בחוק – – <יואב קיש (הליכוד):> אתה יודע שגל הירש היה בטיפול נמרץ – – – על מה אתה מדבר? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – יש מה שנקרא: הוראה של פתיחה באש. אז אם אתה בכלל לא רוצה להאמין בחוק, אז שלא יהיו הוראות. אז תהרוג כל מי שנושא אבן. <יואב קיש (הליכוד):> לא, אבל זה לא אבן. זה סלע על החלון של האוטו, וזה היה יכול להרוג אותו. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אבל לא ראית בסרטון איך הבחור הזה ברח? לא ראית בסרטון שיורים לו בגב? <יואב קיש (הליכוד):> – – – הוא לא היה בסכנת חיים? הוא לא היה בסכנת חיים? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לא ראית בסרטון שיורים לו בגב? <יואב קיש (הליכוד):> רואים רגליים. לא רואים – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מי שלא ראה בסרטון שיורים בבחור הזה בגב, לא מבין על מה אנחנו מדברים בנושא הזה. <יואב קיש (הליכוד):> רואים רגליים רצות. לא רואים. אל תגיד סתם. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך שאחת הבעיות הקשות שנוצרו אחרי האירוע הזה, שפוליטיקאים כמוכם, כשנפתחת חקירת מצ"ח, במקום להגיד: אוקיי, יש חקירת מצ"ח, אז נראה מה קרה שם, נבין מה קרה, מתחילים לגבות את אותו קצין בלי להכיר את העובדות בכלל. <יואב קיש (הליכוד):> זה לא נכון. מכירים את העובדות היטב. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת קיש, אני מבקש לתת לו לסיים. הוא אחרי הזמן שלו. תודה. <יואב קיש (הליכוד):> שלא יגיד שאנחנו לא מכירים. מכירים היטב את העובדות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. תודה, חבר הכנסת קיש. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לצערי, המקרה הטרגי הזה כנראה יחזור על עצמו, ואני אומר את זה בצער רב. וחקיקה כזו רק תסלים ורק תגביר את הפגיעה בקורבנות הכיבוש במזרח-ירושלים. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת ג'בארין. חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג', ואחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת אחמד טיבי. אחר כך יש בקשות דיבור מהצד של חברת הכנסת סוֵיד וחבר הכנסת – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> סוִיד, סוִיד, סוִיד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סוִיד, את צודקת, נו. מה לעשות, זו השעה. סויד. בבקשה, אדוני. חמש דקות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כנראה אני צריך ליזום גם חוג ללימוד עברית, לא רק ערבית, כדי שתבטאו נכון את השמות של כולם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ביטוי שמות זה לא קשור לעברית. חוץ מזה, יש לנו פה מורה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מצטרף כמובן בביקורת שלי על החוק לחברים שקדמו. ברור שעניין ההחמרה בעונש, שהביאה שרת המשפטים הקודמת כבר בכנסת היוצאת, בכנסת התשע-עשרה, בא בשביל לענות כביכול על תופעה שהיא תופעה פוליטית בעיקרה, על ההתקוממות במזרח-ירושלים אחרי הירצחו של הילד מוחמד אבו ח'דיר, וההתקוממות שעדיין נמשכת בצורה זו או אחרת. והטיפשות, כמובן, של כל כובש בהיסטוריה, שהוא חושב שבאמצעות החמרת הענישה כביכול הוא יכול להביא לסיום תופעה מסוימת, תופעה שנובעת מהרצון של אותו עם להשתחרר. הילדים האלה במזרח-ירושלים, בשכונות, שיוצאים ומתעמתים על-ידי אותה אבן שהם זורקים, לא יפחדו ולא יירתעו מאותו עונש אם הם לא נרתעים מהירי של החיילים, מההרג של אותו קצין שהרג את הילד. <ינון מגל (הבית היהודי):> איזה ילד? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> ההרג הזה ימנע מהילדים, למחרת או ערב למחרת, לצאת בהפגנות ולהתעמת עם הכוחות? מה יש לכם? איזה עיוורון זה. כאילו אין שום בעיות עכשיו בפני הכנסת, חוץ מתיקון חוק העונשין והבאת חוק חדש לעולם, שנקרא חוק האכלה בכפייה של שובתי רעב. בזה אתם מתעסקים. ועדת הפנים תתכנס מחר לדיון מרתוני בהסתייגויות על החוק, ועומדים להביא אותו במחטף ביום רביעי להצבעה, בניסיון שזה יבוא להצבעה בקריאה שנייה ושלישית בכנסת ביום שני הבא. זה מה שמעסיק אתכם: איך לשבור שביתות רעב של אסירים ואיך להקפיד ולהקשיח עונשים על ילדים שזורקים אבנים. האימפריה הישראלית, מעצמה אזורית, כובשת שטחים מ-1967 ומסרבת להכיר בעובדה שיש עַם כבוש נטול חירות – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> איזה עם? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> העם הערבי הפלסטיני. זה העם שנטול חירות – – <ינון מגל (הבית היהודי):> או העם הסורי שרוצח – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – שלקחתם את החירות שלו וכבשתם את האדמות שלו, ואתם מסרבים לצאת מהשטח מסיבות, או קולוניאליות למהדרין, או מסיבות משיחיות למיניהן. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – מסיבות של ביטחון. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני לא יודע לאיזו אסכולה אתה שייך, בתור הבית היהודי, לאותה אסכולה אלוהית-משיחית שמאמינה שארץ-ישראל ניתנה ליהודים, או לאסכולה הכובשת מסיבות של כיבוש נטו. <ינון מגל (הבית היהודי):> מה זה כיבוש נטו? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לשתיהן? <ינון מגל (הבית היהודי):> מה זה כיבוש נטו? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לכבוש שטח ועוד שטח, ועוד שטח, ועוד שטח, ועוד אדמה, ועוד שעל. <ינון מגל (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, אני נגד לכבוש שטחים שהם חלק מארץ-ישראל. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה לא למדת ציונות, כנראה. <ינון מגל (הבית היהודי):> רק של ארץ-ישראל. לשחרר את ארץ-ישראל מידי הכובש הערבי. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כן, מהים לנהר. מאיזו סיבה? מסיבה אלוהית, שזו הארץ המובטחת. <ינון מגל (הבית היהודי):> א. בגלל שזאת הארץ שלנו; וב. בגלל – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לא, כי אני, אכפת לי לראות אם הוא הזוי שמאמין באמונות טפלות, או אחד ימני פר-אקסלנס שרוצה שתי גדות. אני חושב ששני החוקים האלה לא צריכים לעבור, כמובן. אנחנו ניאבק גם בחוק האכלה בכפייה. מעולם אף אסיר שובת רעב לא מת משביתת רעב, בעוד האכלה בכפייה בישראל הביאה למותם של ארבעה אסירים בשנות ה-70. וכמובן, נפעל להכשלת החוק הזה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת גטאס. חבר הכנסת עיסאווי פריג', ולאחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> איפה הקהל שלי? איפה מרצ? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו נעודד אותך, עיסאווי. אנחנו נעודד אותך. תהיה חזק. אתה נראה באמת חלוש ומת. אחמד פה יעודד אותך, אל תדאג. <עיסאווי פריג' (מרצ):> רונית, תקראי – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני. חמש דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, אומנם משעמם לך, כבוד השר – – – <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> לא, מאוד מעניין. <מירב בן ארי (כולנו):> דווקא הוא אמר שמאוד מעניין. <קריאה:> אתמול מכל הסיעה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מעניין? כן? יפה מאוד. חברים, הן מהצד הימני, השמאלי, מרכז. חברים, באמת, אני לא יודע מה לעשות, האם לצחוק או לבכות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> את שניהם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> באמת. אני שואל את עצמי: לבכות או לצחוק? כשאני רואה הצעות חוק כאלו זה מחזיר אותי לימים שבניתי את הבית שלי. אני קורא את הצעת החוק, מתמקד בה. שכני המתנחל – אבל הוא שכן טוב – חבר הכנסת סלומינסקי, נדאג לך לקיזוז, חבר הכנסת. שב, אל תדאג. הביתה תלך מוקדם היום. הכול יהיה בסדר. אני, כשבניתי את הבית שלי, בניתי אותו מאבן ג'מעין. אתה יודעים מה זה אבן ג'מעין? הרי אנחנו, האבן אצלנו הערבים היא רב-תרבותית. יש אבן ג'מעין, יש אבן חברונית, יש אבן ירושלמית, וגם יש אבן טובזה ואבן מוסמסם. האבן, יש לה שמות של ערבים, מה לעשות. אני לא שמעתי על אבן תל-אביבית. לא שמעתי. אבן. <ענת ברקו (הליכוד):> מה זה ירושלמית? זה ערבי? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> ירושלמי. מה זה ירושלמי? זה ערבי? <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה לעשות, במקור התרבות הירושלמית הערבית. אגב, אני אומר, אני לא שולל את הזכות שלכם כאן. זה בסדר. אין לי בעיה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> טוב, לפחות הוא ויתר – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> הדבר השני, עמד כאן יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת סלומינסקי ואמר: אבן הורגת. וחזר אלפיים שנה – אלפיים שנה, דוד וג'ולייט? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> קצת הרבה יותר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יותר? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אגב, לא קוראים לו ג'ולייט. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גוליֶית? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ג'ולייט זה השם הכי נחמד שגוליית קיבל אי-פעם. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ג'ולייט זה בחורה מרוקאית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> דוד וג'ולייט זה יפה, עיסאווי, כבר באמת יצירתי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עברית לא שפת האם שלי. אני מבקש. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> עיסאווי, ג'ולייט היא יצירה של שייקספיר גם, אבל היא לא שייכת לאבנים המתגלגלות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> שייקספיר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אבל הוא הופך את זה לפואטי. הוא הופך את זה לפואטי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, הוא שייך אותה. אבן הורגת. תראה איזה תיאור. איזה תיאור. חבר הכנסת סלומינסקי בחר: האבן הורגת. אבל גם אני קצת למדתי תורה וקראתי. עשרת הדיברות נכתבו גם על אבן, אז יש בה מסר של שלום, מסר של אחווה. למה לא הזכרת את זה? הלכת על אבן הורגת, דוד וגוליית. חברים, תקשיבו, הצעיר שזורק אבן מביא בחשבון שגם ייקחו לו את חייו. ובקלנדיה, משפחת כסבה, שאיבדה שלושה מבניה, עדיין נמצאת בזיכרון. כי כל בן-אנוש לא יכול לעבור לסדר-היום, לראות שלושה צעירים בני אותה משפחה נרצחים, נהרגים – תקרא לזה איך שאתה רוצה – ותגיד לי כאן: תן לי שם של פלסטיני. ואתם, במקום לחשוב על – בואו נסתכל, נחשוב מחוץ לקופסה, נחשוב איך מפסיקים את האבן – עמדו כאן חברי, חברי הכנסת הערבים רק הזכירו את המילה כיבוש, קמתם מהכיסאות. <ינון מגל (הבית היהודי):> נכון, כי אין כיבוש. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אין כיבוש. <ינון מגל (הבית היהודי):> נכון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אין כיבוש. רק בעזרתך, אנא, בטובך, תואיל נא להגדיר לי – השליטה בעם אחר, איך אני אקרא לה? אתה תגדיר את זה. <ינון מגל (הבית היהודי):> א. אני לא מכיר בזה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אין עם אחר. אין. בסדר. השליטה בארבעה מיליון איש, איך אני אקרא לה? איך? <ינון מגל (הבית היהודי):> יש להם – – – ממשלה – – – והם מנהלים את החיים שלהם ואף אחד לא מנהל להם את החיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן, כן. שמעתי. כן. כיבוש נאור. כיבוש נאור. כיבוש נאור. שמעתי, שמעתי, שמעתי, שמעתי. עוד חוק נגד ערבים. אני שואל אותך, הרי כשחתמו את ההסכם הקואליציוני אני הייתי אצל כמה משפחות בחברה הערבית – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תסיים, עיסאווי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אחי, תן לי עוד דקה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיכום. בסדר. משפט סיכום. <עיסאווי פריג' (מרצ):> שמעתי שהערבים מבסוטים מההסכם הקואליציוני שנחתם עם יהדות התורה: ביטוח סיעודי, קצבאות ילדים, סייעות. זה דבר יפה. שאלו: זה טוב לנו? אז מה אנחנו? אחד הצעירים אמר: אחנא בנטש פי אל-מרקה (בערבית: אנחנו זזים במרק). אני אתרגם את זה. זוהיר, תעזור לי, אבן-שושן, מה התרגום של זה? תתרגם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זוהיר, גם בערבית אתה שוטף כזה או שרק בעברית? <עיסאווי פריג' (מרצ):> יעני, שאתם מחוקקים חוקים – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אפר צף על – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> חייב לתרגם את זה. זה מאוד קלאסי לנו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> עיסאווי, נא לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הערבים, אזרחי המדינה, כשמחוקקים חוקים שתומכים בשכבות החלשות, אז הערבים שוחים עם הזרם. יעני, על הדרך, זוכים. אז עכשיו כשאתם באים לחוקק חוק כזה, מה נגיד לתל-אביבי שיחשוב לזרוק אבן על הפגנה של מתנחלים? <ינון מגל (הבית היהודי):> שישלם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> שישלם? <ינון מגל (הבית היהודי):> כן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> וואי, וואי. צריך להיכנס לעומק הדברים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> עיסאווי, נא לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מסיים, אדוני. אני מסיים, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה נגיד לחרדי שלא רוצה שייסעו אצלו בשבת? <ינון מגל (הבית היהודי):> שישלם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> שישלם? <ינון מגל (הבית היהודי):> כן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז תכין תיקוני חקיקה. חברים, די עם הצביעות. לטמטום אין גבול. אתם יורים לעצמכם ברגליים שבוע אחרי שבוע. זה מביש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת פריג'. חבר הכנסת טיבי, בבקשה. חבר הכנסת פריג', אני כבר רואה אותך בקמפיין הבא של הבית היהודי עומד על הפודיום וצועק "אין כיבוש, אין כיבוש". זה מה שהשגת פה. זה מה שהשגת פה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הוא לא יבדיל בין יהודי שזורק אבן לערבי שזורק אבן. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> טוב מאוד, שלא יבדיל. טוב מאוד. שיהודי שזורק אבן – שיקבל עונש. זה טוב מאוד שלא יבדיל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני. חמש דקות. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה לרענן. חבר הכנסת איתן כבל, אתה חייל במילואים. קצין במילואים. יש רבים שמשרתים כאן בצבא. <איתן כבל (המחנה הציוני):> זה מטריד אותי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תקשיב. יש הוראה בצבא, ברורה וחד-משמעית – אם אני לא מדייק, שמישהו יתקן אותי: אם מגיעים חיילים אל אזור שיש בו הפגנה ואחד המפגינים מתנפל על חיילים, נגיד שהוא מנסה לחטוף את הנשק, נגיד שהוא מרביץ לחייל, נגיד שהוא זורק אבן על חייל או מנפץ את הרכב של החייל או תוקף פיזית את החייל – אסור לירות בו כי הוא יהודי. לא יורים כדי להרוג יהודים. חד-משמעית יש הוראה כזאת בצבא. באותן נסיבות, באותן עבירות, יורים כדי להרוג. לנטרל, קוראים לזה. <ענת ברקו (הליכוד):> לנטרל מי שבא להרוג. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לנטרל כדי להרוג. <ענת ברקו (הליכוד):> לנטרל את מי שבא להרוג. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> והנטרול הוא ירי כדי להרוג. מישהו יכול להכחיש את העובדה הזאת שאמרתי? <דניאל עטר (המחנה הציוני):> כן, כן, כן. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מישהו יכול לטעון שזה לא נכון? מישהו יכול לתת לי דוגמה אחת של מישהו שתקף קצין, יהודי מתנחל שתקף קצין – והיו מקרים כאלה שפצעו קצינים, והם לא רק שלא נהרגו; לא נעצרו אפילו. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> זה שני דברים שונים לגמרי. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הם לא נעצרו. אתם מכירים כמה מקרים כאלה? אתה מכיר את המקרה של הבסיס שתקפו אותו יהודים, מתנחלים, השפילו את החיילים, הרסו את הבסיס, כיסחו את הרכבים, פגעו בחיילים, גנבו להם את הנשק. <ינון מגל (הבית היהודי):> כמה רצחו חיילים? כמה רצחו חיילים? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> והחיילים ברחו כמו שפנים. <ינון מגל (הבית היהודי):> יהודים רצחו – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ברחו כמו שפנים, כי מדובר בתוקפים יהודים. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תארו לעצמכם שפלסטיני עושה אותו דבר. אתם יודעים, כל אחד מכם יודע שדינו של פלסטיני כזה – גם אם הוא זורק אבן לא קטלנית – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – ויהודים לא. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – גם כשהוא זורק אבן לא קטלנית – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אחמד – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – דינו למות. דינו למות – – <מיקי לוי (יש עתיד):> המאסה – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – או בירי ישיר לראש או לחזה – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – מחבל – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אבל הכי מקומם – ואני יודע שאני מביך אתכם – – <ענת ברקו (הליכוד):> סכין בגב – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – הכי מקומם זה ירי מג"ב. <ענת ברקו (הליכוד):> סכין בגב – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ולכן, מח"ט בנימין ישראל שומר, שכיניתם אותו "גיבור", זה שירד מהג'יפ, כיוון אל עבר הגב של ילד שברח, מוחמד אלכסבה – ילד שברח, נער – הוא רוצח, מוג לב, שפל – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> לא רוצח ולא מוג לב – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אתה לא תגיד רוצח – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – בזוי, שדינו צריך להיות מאחורי סורג ובריח. אתם אומרים עליו "גיבור" כי הוא חייל וקצין שירה בערבי, ועל הדבר הזה – – <ענת ברקו (הליכוד):> לא, הוא ירה – – – <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – כל אחד מכם שגונן עליו צריך להרגיש בושה וכלימה – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – מה הוא עשה, הוא פיזר פרחים? מה הוא עשה שם – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בושה וכלימה, ירה בגב בילד פלסטיני – – <קריאות:> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אתה לא – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – אתם לא מתביישים להגיב? ירה בגב. <ענת ברקו (הליכוד):> כל מי שמנסה לרצוח חייל, ידע שהוא – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בגב. בגב, חבר הכנסת שמולי. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ירה בגב. לא שמעתי אותך מותח ביקורת על יהודים שירו ופצעו חיילים, ואתם שתקתם, נאלמתם דום – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> למה אתה שותק? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – כי מדובר במלחמה, במאבק בין יהודים – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> למה אתה שותק כשהוא בא לזרוק אבן? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – ומותר למתנחלים למחות באמצעות פגיעה בחיילים – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> למה אתה שותק כשהוא בא לזרוק אבן? <ענת ברקו (הליכוד):> – – – סכין בגב של חייל, איפה היית – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מבחינתי מדובר בחיילי כיבוש, שמותר להיאבק נגדם – – <ענת ברקו (הליכוד):> איפה היית, תגיד לי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – שמותר להתנגד להם. <ענת ברקו (הליכוד):> איפה היית – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ולכן – – – <ענת ברקו (הליכוד):> איפה היית בשבוע שעבר? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ולכן, מי שמכנה קצין שיורה בגב – בגב, אני חוזר – – <ענת ברקו (הליכוד):> מי שמכנה מחבל או מחבלת שתוקעים סכין בגב של חייל – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – בנער בורח, נער שזרק אבן וברח – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – הוא לא גיבור, הוא מוג לב שפל. זה ישראל שומר. דינם של אנשים כאלה – טריבונל של בית-דין לפשעי מלחמה – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – וכל אחד כזה צריך להיות סמוך ובטוח שמישהו יתלונן נגדו. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – גם של הרשות הפלסטינית – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת טיבי. <ענת ברקו (הליכוד):> חוצפה. מדבר על המח"ט – – – נזק לישראל – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בשביל זה יש ה-ICC. ה-ICC הוא בדיוק בשביל המעשים האלה. מילא אם הייתם מותחים ביקורת, אם הייתם מכים על חטא, אם הייתם מרגישים כלימה – – <ענת ברקו (הליכוד):> מתי אתה תכה על חטא, תגיד לי. מתי אתה תכה על חטא? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – אם הייתם מרגישים – מי זו צועקת כל הזמן? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברת הכנסת ברקו, תודה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – אם הייתם – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מבקש לאפשר לו לסיים את הדברים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אם הייתם – (אומר בערבית: את יודעת ערבית לא?) <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> (אומר בערבית: היא יודעת טוב ערבית.) <ענת ברקו (הליכוד):> לָא. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> (אומר בערבית: קצין, אם הוא יורה בילד קטן בגב שלו, אנחנו קוראים לו פחדן ושפל.) <ענת ברקו (הליכוד):> ג'באן? מה ג'באן? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> פחדן, שפל. <ענת ברקו (הליכוד):> מה ג'באן? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> אתה – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אתה ראית את הסרטון? ראית את הסרטון? <ינון מגל (הבית היהודי):> כן – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מה ראית? <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – יורה לו בגב – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> שני כדורים, שני כדורי פציעה בגב. יש שני פצעים בגב. מאיפה הם הגיעו? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת טיבי, נא לסיים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מאיפה הגיעו הפצעים האלה? <ינון מגל (הבית היהודי):> קודם כול, זה לא נכון. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זה מה? מה זה היה? <ינון מגל (הבית היהודי):> קודם כול, זה לא נכון – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני, על כל פנים, מרגיש יותר אמפתיה, מרגיש יותר עצב ויותר כאב כלפי שלושת האחים האלה שנרצחו בדם קר, הוא ושני אחיו, במשך השנים שהם התנגדו לכיבוש, מאשר אמפתיה וכינוי של "גיבור" לפושע מלחמה. תודה, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת טיבי. אתה יכול וזה בסדר לבקר את חיילי צה"ל, רק תזכור שבזכותם אתה יכול לקיים את הדיון הזה פה, וזה חשוב שתזכור את זה פה. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בזכותם אתה יכול לקיים את הדיון הזה פה. תזכור את זה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מה זה? – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תזכור את זה. לא, אני לא התבלבלתי. זו דעתי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זה צבא כיבוש, אני בזכותו פה? אני בזכות צבא כיבוש כאן? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, אתה פה יכול לדבר באופן חופשי – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תחזור בך מהדברים שלך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – בלי שישחטו אותי ואותך – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תחזור בך מהדברים שלך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – בדיוק בגלל חיילי צה"ל – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בחיים אל תטיח בי דברים כאלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – וזה שהם שומרים על הגבולות שלנו – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני יושב פה בגלל אלה שבחרו בי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – ושומרים עלי ועליך, אחמד. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא שומרים עלי – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> שומרים גם עליך – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שומרים עלי ועליך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שומרים עלי ועליך. אני הייתי בצבא, אני סרן בצבא, אני מכיר את הצבא, אני יודע איזה צבא זה. אני יודע איזה צבא זה – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני נמצא בזכות, לא בחסד, לא שלך ולא של הצבא – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, אני לא דיברתי על הזכות שלך או לא זכות שלך להיות פה. אמרתי שבזכות צה"ל אתה יכול לדבר פה – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה זה קשור לדיון – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – היום חופשי, ואני יכול לדבר פה היום חופשי – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – בזכות החיילים האלה. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בוודאי. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בוודאי. בוודאי. בוודאי. בוודאי. כמו שהם שומרים עלי, הם שומרים גם עליך. חבר הכנסת אבו עראר, אני לא נכנסתי לוויכוח הפוליטי. אני רק אומר שזה בסדר שאתם מבקרים את צה"ל, תזכרו שבזכותם אנחנו את הדיון הזה פה יכולים לקיים בכלל – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – בג'ונגל הזה שאנחנו חיים בו במזרח התיכון. תזכור גם את זה. תזכור גם את זה. <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בזכותו של מח"ט שירה בילד? <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, אל תפרש את הדברים שלי לא נכון, אחמד טיבי. בזכות זה אנחנו חיים באי הזה, באי המשוגע הזה במזרח התיכון המשוגע הזה, בדיוק בזכות זה שצה"ל שומר עלינו. זה הדבר היחיד שהתכוונתי להגיד, אחמד טיבי, ואתה גם יודע שזה נכון – – <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – אתה גם יודע שזה נכון, אחמד. יש הרבה דברים שאנחנו לא מתווכחים עליהם, אבל על זה, לפחות בזה תודה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה היושב-ראש, שכחת – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> עיסאווי, אל תטיף לי. אל תטיף לי. ליושב-ראש מותר להביע לפעמים דעה. אל תטיף לי, אמרתי את דעתי בנימוס, מי שצעק עלי זה אתה משם. זה בסדר, וגם זה בסדר, מותר לך. מותר לך. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – הצבא הכי מוסרי במזרח התיכון – – – <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – מה ההבדל בין מה שאתה אמרת למה שאמר – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סליחה? אתה עושה השוואה? אתה עושה השוואה, אחמד? אתה עושה השוואה, אחמד? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז תגיד לי אתה אם אני הייתי יכול לנהל פה דיון בכנסת אם לא היה צבא; אם המשוגעים האלה שנמצאים בסוריה ושוחטים את האחים שלך – ושוחטים את האחים שלך – לא היו באים לשחוט אותנו פה. על מה אתם מדברים? <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> על מה אתם מדברים? מישהו היה נותן לנו פה לנהל מדינה ודמוקרטיה? מישהו היה נותן לנו פה לנהל מדינה ודמוקרטיה, אחמד? לפחות את זה, לפחות בעובדה הבסיסית הזאת תודה. אתה לא חייב להתווכח על זה. זאת עובדה נכונה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני לא דיברתי על שום דבר שקשור לדיון של יידוי האבנים. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני אומר. לא, זה לא מה שאמרתי. זה לא מה שאמרתי. אמרתי שזה שאנחנו יכולים לנהל פה חיים דמוקרטיים ונורמליים, בלי שהמשוגעים בסוריה ישחטו אותי ואותך, זה בזכות צה"ל, ששומר עלי ושומר עליך. הוא שומר עלינו באותה מידה. כמו שהטילים של "חמאס" יכולים להרוג אותי ואותך באותה מידה, ואת זה צריך להבין. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז תרגיעו. אז תרגיעו, תרגיעו, תרגיעו. תרגיעו. <קריאות:> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מה את אומרת. מה את אומרת. חברת הכנסת זועבי, אל תלמדי אותי על סמכויות יושב-ראש הכנסת, בסדר? ואת, אל תטיפי לי מוסר. אל תטיפי לי מוסר. לא את. לאחמד אני עוד מרשה. לך, אל תטיפי לי מוסר. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברת הכנסת זועבי, אם את רוצה לדעת מה הסמכויות שלי אז תמשיכי לצעוק ואת לא תהיי באולם הזה. אז אני מציע לך להירגע. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מציע לך להירגע. אני לא בובה שמנהלת פה את הדברים באופן טכני, מותר לי גם להביע דעה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תרגיעי. תרגיעי. תרגיעי. אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. תודה רבה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת אבו עראר. חבר הכנסת אבו עראר, אני באמת השתדלתי להתאפק כל הדיון הזה. יש לי גם דעה, אמרתי דבר שלא קשור ליידוי אבנים בכלל. לא קשור ליידוי אבנים בכלל. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <קריאה:> זו הסתה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא קשור ליידוי אבנים בכלל. אני גם יכול להגיד לך את דעתי על יידוי אבנים על חיילי צה"ל, אבל לא אמרתי. אמרתי שכשמבקרים את חיילי צה"ל, ראוי שתזכרו שהם אלה שמאפשרים לנו בכלל לקיים פה דיון בלי שהמשוגעים ששוחטים את האחים שלך בסוריה יבואו וישחטו גם אותנו פה. בסדר? בסדר, תודה רבה. <קריאה:> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אל תטיף לי על זה מוסר. בניגוד אליך, אני שירתי בצה"ל ואני מכיר את הצבא הזה. אני מכיר את הצבא הזה. בסדר? אני לא מבקש מכם להודות לצה"ל שהוא שומר עליכם, אבל רק כשאתם מבקרים אותו תזכרו את העובדה הפשוטה הזאת. תודה רבה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סליחה? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מה זה מה הקשר? שאתה נמצא קילומטר משם. שאתה נמצא קילומטר משם. שאתה נמצא קילומטר משם, ושאם לא חיילי צה"ל, המשוגעים האלה שעורפים ראשים בסוריה, לאחים שלך ולבני-דודים שלך, היו באים, וגם אותי וגם אותך – אגב, בשבילם אנחנו אותו דבר, רק תדע. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ההפך. לדעתי אנחנו דרגה אחת מעליכם בשביל "דאעש". <מיקי לוי (יש עתיד):> הצבא היחידי שהקים בית-חולים שדה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לדעתי, אנחנו היהודים לא מוסלמים כופרים, אנחנו דרגה אחת מעליכם אצל "דאעש". אתכם הם יחסלו קודם. אתכם הם יחסלו קודם. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סליחה, חנין זועבי, אמרתי לך, חבל שלקחתם את זה למקום לא נכון, ההערה שלי הייתה מאוד פשוטה על צה"ל, אל תטיפי לי מוסר. תודה רבה. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. רויטל סויד, בבקשה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אתה בשוונג של אתמול בוועידה, אה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מה? <איתן כבל (המחנה הציוני):> אתה מהשוונג של הוועידה אתמול. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אחרי ועידת המפלגה אתמול הכול קטן עלינו, באמת. <ינון מגל (הבית היהודי):> עם כל הכבוד לסכסוך הישראלי–ערבי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ינון, גם אליך יש לי הערות, זה בסדר, אפשר להתחיל גם את זה, אבל אני מרשה לעצמי, בסדר. בבקשה, חמש דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בשבוע שעבר לא – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> עיסאווי, עיסאווי, תרגיע, תרגיע. ההערה שלי – קודם כול, ליושב-ראש מותר לומר מה שהוא רוצה, מה שהוא רוצה, מה שהוא רוצה – – – <תמר זנדברג (מרצ):> די, די כבר, שמענו אותך, כמה אפשר לשמוע אותך? – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברת הכנסת זנדברג, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. פעם שנייה. <תמר זנדברג (מרצ):> כמה אפשר לשמוע אותך? – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תוציאו את חברת הכנסת זנדברג, בבקשה, מהאולם. תוציאו את חברת הכנסת זנדברג מהאולם. <תמר זנדברג (מרצ):> זה לא נכון – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תמשיכי לצעוק בחוץ. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברת הכנסת זנדברג, את הראשונה שצריכה לקום ולדעת, בתור אחת ששירתה בצבא, מה זה צה"ל. את הראשונה שצריכה לדעת את זה. תתביישי לך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תתביישי לך. למתוח ביקורת אפשר, אבל גם לומר מילה טובה על האנשים שלא ישנים עכשיו בשביל שאתה, עיסאווי, תוכל לברבר ולצעוק פה – – – (חברת הכנסת תמר זנדברג יוצאת מאולם המליאה.) <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה זה קשור? – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה קשור. זה הדבר היחיד שאמרתי לאחמד. זה הדבר היחיד שאמרתי לאחמד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה הדבר היחיד שאמרתי לאחמד, לא נכנסתי לדיון, אתם פיתחתם את זה בצורה לא נאותה. אתם פיתחתם את זה בצורה לא נאותה. <חיים ילין (יש עתיד):> יריב, הכול מוכן לקואליציה רחבה. כבוד היושב-ראש, אני לא יודע מה לעשות עם כל השקט הזה. <מיקי לוי (יש עתיד):> המושב החמישי של מרצ – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לשבת, נא לשבת. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, שמעת מה חבר הכנסת שמולי אמר? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תמי זנדברג נכנסה לכאן בזכות החיילים, הם הכניסו אותה לכנסת. <מיקי לוי (יש עתיד):> זו האמירה הכי חשובה שנאמרה היום, של חבר הכנסת שמולי שנאמרה היום. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יפה, זה כבר משהו אחר שראוי שהיא תדע, אבל זה לא קשור לדיון. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> כבר היא שכחה, פחות משנה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אבל זה לא קשור לדיון. <מיקי לוי (יש עתיד):> הוא צודק, זה בדיוק הדיון. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ההערה שלי הייתה מהותית לגבי צה"ל. תודה לכל המתווכחים. בבקשה, חברת הכנסת סויד. חמש דקות. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, אתם יודעים שהדיון שאנחנו ניהלנו בוועדת חוקה, חוק ומשפט, והדיון שאנחנו אמורים לנהל פה במליאה עכשיו, הוא בכלל דיון משפטי? הוא דיון משפטי לגבי הצעת חוק שכבר היום קובעת שהעונש על יידוי אבנים הוא עד 20 שנה. הצעת החוק הזו שאנחנו היום מדברים עליה, כל מה שהיא עושה – היא עושה מדרג משפטי וקובעת את העבירה הזו לעשר שנים וגם לחמש שנים, במקום על כל המקרים – 20 שנה. בעצם, הצעת החוק הזו לא באה להחמיר בענישה, היא באה לקבוע אלמנטים משפטיים וגם להקל בענישה, או לפחות באופן שבו בית-המשפט פוסק. אבל מה יצא בבית הזה בדיונים? מה שמענו פה בדיון שהוא אמור להיות מאה אחוז דיון משפטי? שמענו פה משפט שזריקת אבנים זו חובה וזו זכות. איך אפשר לומר משפט כזה, חברי מהרשימה המשותפת? שמענו פה שזריקת אבנים זו מחאה לגיטימית. איך אפשר לומר את זה, חברי? מה אתם אומרים, שבמאבק שלכם, שבחלקו אנחנו מצדיקים אתכם, שבמאבק הזה, שהוא כולו מאבק פוליטי, אתם נותנים לגיטימציה לביצוע עבירות פליליות? אתם נותנים לגיטימציה לזה שילדים עומדים בתחנות של הרכבת הקלה ונוסעים ברכבת קלה ואתם בעד השלטת טרור? ואתם בעד זה שילדה כמו אדל ביטון ז"ל לא הגיעה אפילו לגיל חמש בגלל אבן? ככה אתם רוצים לנהל מאבק? למאבק הזה אנחנו אמורים להצטרף אליכם? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> בכל העולם חושבים ככה, בכל העולם – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> לא. אנחנו בשום פנים ואופן לא – – – <ענת ברקו (הליכוד):> איך אפשר להגיד – – – <מירב בן ארי (כולנו):> איפה? איפה? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אנחנו בעד מאבק פוליטי, ומאבק פוליטי הוא לגיטימי, אבל מאבק של ביצוע עבירות פליליות כנגד אזרחי מדינת ישראל הוא לא לגיטימי. ביטחון האזרחים עומד בראש סדר העדיפות. לא ניתן יד בשום דרך וצורה שהיא לפגיעה באיזה אופן באזרחי ישראל ובחיילי ישראל. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> ואם הייתם באמת קוראים את החוק הזה – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> תסתלקו משם, תסתלקו משם ואז לא יזרקו אבנים. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – הייתם מבינים שהוא מאה אחוז משפטי והוא לא נועד לשנות את המצב הקיים, אלא להגדיר אותו. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> די, נו, די. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אף גבר פלסטיני לא – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת גטאס, תודה רבה. חבר הכנסת גטאס, תודה רבה. תודה גם לך, חבר הכנסת ילין. תאפשרו לה לדבר. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> וכאשר מדובר בטרוריסטים יהודים אנחנו מגנים גם את זה, ופעולות "תג מחיר" חייבות גם הן לקבל ענישה. אבל מה שאתם עושים פה היום, עם החוק הזה, זה לתת לגיטימציה לאין-ספור אנשים ליידות אבנים ולפגוע באזרחים, ולפגוע בילדים, ולהשליט טרור בירושלים, על אנשים שנוסעים ברכבת הקלה וכל חטאם זה שהם יהודים, ולזה לא ניתן יד. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> הם טרוריסטים יהודים, רויטל, טרוריסטים יהודים. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> איך אפשר להגיד: הילד מול החייל? איך אפשר להגיד דבר כזה? אתם לוקחים מאבק לגיטימי ואתם הופכים אותו ללא-לגיטימי. אתם לוקחים מאבק שהמחנה הציוני הוא בעדכם ואתם הופכים אותו למאבק שאנחנו לא נהיה בעדכם. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתם מאבדים אותנו. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אנחנו נגד כל פגיעה בביטחון המדינה ואנחנו נגד כל פגיעה באזרחי המדינה. ואם אתם תקראו את החוק הזה טוב – וכאן אני פונה אליך, חברי ג'בארין, ולחברי חבר הכנסת אוסאמה, שאתם משפטנים, ואתם עורכי-דין, ואתם יודעים מצוין שמה שהחוק הזה עשה, הוא עשה מדרג בענישה. עד היום המצב היה שהייתה עבירה של יידוי אבנים – 20 שנות מאסר. זהו. לא היה שום דירוג לפני כן. לא היה חמש שנים ולא היה עשר שנים, ומה שאנחנו עושים פה עכשיו בתיקון החוק הזה זה לתת מדרג, והמדרג הזה הוא מחויב המציאות לשופטים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> זו לא המטרה של החוק, רויטל, זה לא המטרה של החוק. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> וכאשר אתה מסתכל – ואני מדברת עליך, חבר הכנסת אוסאמה, כי אתה גם הזכרת את זה – סעיף 275, על תקיפת שוטר באמצעות יידוי אבן, עד עכשיו, על תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, זה היה חמש שנים – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> שלוש שנים. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> ואל תטעה אנשים ותגיד שזה היה שלוש שנים. תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות היא חמש שנים, אין שינוי בחוק הזה. אז משפטית, החוק הזה מסדיר ומעגן עיגון משפטי, בפועל. מה שקרה בבית הזה והקולות שיצאו מהבית הזה הם קולות לטרור, הם קולות לפגיעה באזרחי ישראל ובביטחון ישראל, ולזה לא ניתן יד. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> את משקרת – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חברת הכנסת סויד. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> תעברי לצד ההוא. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> היא מסיתה נגד – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> טלב אבו עראר, תודה לך. אתה ביקשת שלא יפריעו לך אז למה אתה מפריע לאחרים? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת עטר, נוח לך שם או שאתה רוצה – אתה מוזמן לדבר. חבר הכנסת עטר, בבקשה. חבר הכנסת עטר הוא אחרון הדוברים, ואחריו אנחנו נעבור להצבעה על ההסתייגויות ועל החוק. בבקשה, אדוני. חמש דקות. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בדרך לדוכן ניסיתי להיזכר במה עוסק הדיון הזה – ואני לא רוצה לגרוע כהוא-זה מדבריה של חברתי חברת הכנסת רויטל סויד שאמרה כאן דברים יוצאים מן הכלל ונכונים – אבל אני אתחיל, ברשותכם, עם התמיהה הרבה שלי על כך שאנשים עומדים על הדוכן הזה, עוד לפני כל ההצגות שמסביב, ומנסים בדבריהם לתת לגיטימציה לזריקת אבנים, כשהניסיון מוכיח שזריקת אבנים היא במקרה הרע רצח ובמקרה הטוב ניסיון לרצח. והדברים לא נאמרים על רקע של ניסיון להבין בכלל את המציאות. כי אם אנחנו מנסים להבין את המציאות, הייתי פונה לחברי הכנסת הערבים שנאמו כאן בלהט וכינו את חיילי צה"ל בכל מיני כינויים והייתי שואל אותם על שני הצדדים של החיים: צד אחד, מתי כבר יסתיים המשחק הזה ומתי תתחילו לשרת את האוכלוסייה שהצביעה עבורכם ושלחה אתכם לכאן לכנסת? ומצד שני, אם אתם רוצים לדבר על פושעי מלחמה, על רוצחים, על אנסים, על עורפי ראשים, על טובחים, על מאות אלפים של סונים שנטבחים ועל שיעים שנטבחים במזרח התיכון – אם קולכם לא נשמע, יש לכם מה להגיד או להעז ולהוציא מפיכם על חיילי צה"ל? איך אתם בכלל מעזים? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> איך? <דניאל עטר (המחנה הציוני):> כן, איך? איך אתה ואיך את, חברת הכנסת זועבי, מעזים בכלל לפתוח את הפה שלכם? כן, את יכולה להמשיך עם התנועות האלה, זה הפרלמנט היחיד במזרח התיכון שאדם כמוך יכול לפתוח את פיו, לדבר בסגנון הזה ולעשות את התנועות האלה כשאת מניפה – זה הפרלמנט היחיד במזרח התיכון. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תירגע. תירגע. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> חבל שהחוק לא מאפשר לעשות אתך את מה שצריך לעשות עם אנשים כמוך. אתם תעזו לדבר על חיילי צה"ל? הצבא הכי הומני בעולם, לא במזרח התיכון. אנשים מסכנים את חייהם כדי שאתם תוכלו לשבת כאן ולהשמיע דברי בלע. תתביישו לכם. תתביישו לכם. כל הדיון עוסק ביידוי אבנים שמוביל לרצח, שמוביל להרג. במקום לגנות את זה, במקום לגנות את זה ולשכנע את האנשים שזריקת אבנים לא תוביל לשום מקום, אתם עומדים כאן ונותנים לגיטימציה לזריקת אבנים, ועוד מתווכחים על גודל האבן, מתי האבן הורגת ומתי המשקל שלה לא הורג? תתביישו לכם. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> תתבייש אתה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אני אתבייש? אני מתבייש על הזכות שיש לך לשבת פה. זאת תחושת הבושה היחידה שלי. על הזכות שיש לך לשבת פה אני מתבייש, כישראלי וכיהודי במדינת ישראל. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת זחאלקה, תודה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אתה בכלל – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת גטאס, אני קורא אותך לסדר. חבר הכנסת גטאס, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> זה לא יעזור לכם. אתם יכולים לצעוק כמה שאתם רוצים, זה לא יעזור לכם. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אתה עלוב. אתה פאשיסט. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת זחאלקה, תירגע. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> זה לא יעזור לכם הצעקות האלה. זה לא יעזור לכם. אתם יכולים להרים את הקול כמה שאתם רוצים, את ההצגה הזאת שלכם כבר נמאס לנו לראות ולשמוע. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תתבייש לך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברת הכנסת חנין, אני קורא אותך לסדר. חברת הכנסת חנין, את כבר בקריאה שנייה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אתם צריכים להתבייש בכל מילה שאתם מוציאים. <ירון מזוז (הליכוד):> הוא צודק. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תתבייש אתה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברת הכנסת חנין, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני כבר לא יודע באיזה פרלמנט אני נמצא – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אתה מאוד קיצוני. חבר הכנסת מזוז כבר יותר מתון ממך. אתה אדם מאוד קיצוני. אתה אדם מאוד גזעני. אתה פאשיסט בלבוש של מפלגת העבודה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> בעוד 50 שנה תשב בבית הזה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת זחאלקה, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. בבקשה, אדוני. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> את כל המסכות הורדתם היום. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> הורדתם את כל המסכות. אתה גזען. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת זחאלקה, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תוציאו אותו בבקשה. תוציאו בבקשה את חבר הכנסת זחאלקה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אתה לא מזיז לי בכלל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. קראתי אותך ארבע פעמים לסדר. (חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה יוצא מאולם המליאה.) <קריאות:> – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, החוק המוצע עבר דיון מעמיק בוועדה, חוק נכון וראוי, וטוב שנאשר אותו. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת עטר. אני מבקש את שרת המשפטים איילת שקד, בבקשה. <שרת המשפטים איילת שקד:> אני רוצה רק להודות למשרד המשפטים שעיבד וניסח את החוק הזה עוד בשלהי הכנסת הקודמת, וליושב-ראש ועדת החוקה ניסן סלומינסקי, ובכלל, לכל כנסת ישראל. שמחתי לשמוע שגם האופוזיציה תומכת בחוק הזה. אבן היא כלי הרג, כפי שראינו, זה לא משחק ולא צעצוע, ואני שמחה מאוד שהמדינה, המשטרה, בעזרת החוק הזה – ומערכת המשפט, תדע להעניש בחומרה כל מיידה אבנים, גם אם אין הוכחה ספציפית לכוונה בפגיעה. תודה רבה. תודה רבה, ניסן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. אני מתכוון להזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי לסכם את הדיון, להשיב למסתייגים. בבקשה, אדוני. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב בראש, השרים, חברי חברי הכנסת, מה להשיב אין, כי לא שמעתי כמעט דברים לגופו של חוק. מה שאני יכול רק לומר באמת, אני לא חושב שעונשים הם הדבר האמיתי שצריך לעצור את התופעה. יש תופעה, ולא עונש, רק לצערי אנחנו נגררים לזה כי אתם מחנכים את הילדים שלכם שכל מי שיפגע, וכמה שיותר יפגע ביהודי, לא חשוב, גם בחיילים אבל גם בנשים וגם בילדים, זוכה לעולם הבא, הוא נקרא שהיד. אתם מכניסים להם לראש את הדברים האלו. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> איך אתה מדבר? על מה אתה מדבר? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> גברתי, זה מה שקורה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> מי מחנך את הילדים שלו ככה? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> זה מה שקורה, ולכן אין לנו ברירה אלא ללכת לעונשים. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> לאן הגעתם? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> עם נורמלי צריך לחנך את ילדיו ואת עצמו לא לרצוח, לא לזרוק אבנים שרוצחות, ואתם מחנכים אותם לכיוון ההפוך. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> מי מחנך את הילדים שלו ככה? על מה אתה מדבר? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> וכל מי שכך, נקרא שהיד, קוראים כיכר על שמו, קוראים רחובות על שמו. ככה אתם מחנכים אותם. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתם מחנכים ככה, לא אנחנו. ככה אתה מחנך. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> ולכן, אם אתם מחנכים אותם בדרך הזו, לצערי אין לנו ברירה אלא לעצור את זה בדרך של עונשים. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תפסיק להטיף מוסר. אתם אנשים אלימים. אנשים אלימים לא מטיפים מוסר. תפסיקו להטיף מוסר כולכם. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אם הייתם מפסיקים ומתחילים לחנך אותם בדרך שצריך, יכול להיות שלא היינו צריכים את החוק הזה בכלל. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תפסיקו להטיף מוסר כולכם. אתם באים לחנך אותנו פה? <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אל תטיפי לנו מוסר פה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת מסעוד גנאים, חנין זועבי, איציק שמולי. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אתם צריכים חינוך, אל תחנכו אותנו. כל אחד רוצה לחנך. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> את מטיפה לאלימות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סליחה, אדוני יושב-ראש הוועדה, שנייה אחת. חבר הכנסת שמולי. חבר הכנסת בר. חברת הכנסת זועבי. תודה רבה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> כל הזמן מטיפים מוסר לחברי הכנסת הערבים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר, הבנתי, לא שמעתי אבל הבנתי. תודה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> הלוואי שיכולתם להטיף מוסר. אין לכם זכות להטיף מוסר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת חסון, תודה. תודה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אין לכם זכות להטיף מוסר. נמאס לנו, חלאס. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת חנין זועבי, את תגידי, יענו לך, מתי נשמע את יושב-ראש הוועדה? <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת זועבי. תודה. חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת מיקי לוי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> את האחרונה שתטיף מוסר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מיקי לוי וחבר הכנסת חיליק בר. בסדר, אף אחד לא מטיף מוסר, אתם לא מאפשרים ליושב-ראש הוועדה לדבר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תתביישי לך. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> נמאס לנו, מה לעשות. נמאס. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תתביישי לך. את – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. חבר הכנסת בר-לב, היית פעם בסיירת, אתה יכול להרגיע אותו? תעשה לי טובה. תודה. תודה, חבר הכנסת בר-לב. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני רק רוצה לומר, לא לכולכם, אבל לחלק מכם, אתם בוגדים בתפקיד שלכם. נשלחתם על-ידי הציבור שלכם לדאוג לציבור שלכם, ובמקום זה אתם עוסקים אך ורק – לא כולכם, חלקכם – בהסתה, אך ורק בדבר שהוא הורס את כל מה שהייתם צריכים לעשות כחברי כנסת, לדאוג לרווחתם. ואת זה אתם לא עושים, אתם עושים בדיוק את הדבר ההפוך, וזה חבל. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> זה שקר. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> וזה חבל. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> זה שקר. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> טוב, אני רוצה רק – – – <קריאות:> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני רוצה רק לסכם ולומר שבוועדה היה דיון ענייני מאוד – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> זאת המדיניות שלכם, זאת האפליה שלכם. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – וכל – משני הקצוות, כלומר, גם קואליציה, גם אופוזיציה – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> זאת מדיניות הדיכוי שלכם. <קריאות:> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – תמכו בזה, פרט לרשימה המשותפת ומרצ, ואני קורא לכל חברי לתמוך בחוק הזה ולהסיר את כל ההסתייגויות. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי. נא לשבת. אני מזכיר לכם, אנחנו מצביעים קודם על ההסתייגויות. נכון, חבר הכנסת ילין? חבר הכנסת ילין, אתה נורא רוצה להצביע, לא? <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז, בבקשה, תשב, איך תצביע? חברי הכנסת, הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 119), אין צורך להצביע על השם בנפרד. אנחנו מצביעים על סעיף 1, הסתייגות של חברי הכנסת אוסאמה סעדי, איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, באסל גטאס ועבדאללה אבו מערוף – להלן: קבוצת סיעת הרשימה המשותפת – לסעיף 1, הסתייגות מס' 1 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד ההסתייגות – 19 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 19 חברי כנסת, נגד – 61, אין נמנעים. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני לא יכול לעזור לחברי הכנסת שטעו. תצביעו נכון בפעם הבאה. ההסתייגות מס' 1 לסעיף 1 לא התקבלה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> כל הכבוד למי שהצביע בעד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לאותו סעיף 1 – הסתייגות מס' 2 של קבוצת מרצ. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה קרה לחבר הכנסת ילין? הוא פעיל במיוחד היום. <חיים ילין (יש עתיד):> מה אנחנו היום? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה פעיל במיוחד, חבר הכנסת ילין. לא שאתה רדום בשאר הימים, אבל אתה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> כל יומיים הם הורגים האחד את השני ברהט. שיהיה שקט שם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לסעיף מס' 1, הסתייגות מס' 2 של חברי הכנסת עיסאווי פריג', זהבה גלאון, אילן גילאון, מיכל רוזין ותמר זנדברג – להלן: קבוצת סיעת מרצ – מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 16, נגד – 69, אין נמנעים. אני קובע כי גם הסתייגות מס' 2 לסעיף 1 לא התקבלה. לסעיף 2 אין הסתייגויות, לכן אנחנו נצביע על סעיף 1 וסעיף 2 כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה – 72 נגד – 15 נמנעים – אין סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 72, נגד – 15, אין נמנעים. סעיפים 1 ו-2 התקבלו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. לסעיף 3, הסתייגות של הרשימה המשותפת. הסתייגות מס' 3 לסעיף 3 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 17 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, הסתייגות מס' 3 לסעיף 3: בעד ההסתייגות – 17, נגד – 69, אין נמנעים. הסתייגות מס' 3 לא התקבלה. הסתייגות מס' 4, לאותו סעיף, של הרשימה המשותפת – מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 69 נמנעים – אין ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 16, נגד – 65, אין נמנעים. אני קובע כי גם הסתייגות מס' 4 לסעיף 3 לא התקבלה. הסתייגות 5 לסעיף 3, של קבוצת מרצ – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 17 נגד – 67 נמנעים – אין ההסתייגות (5) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 3 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 17 בעד, 67 נגד, אין נמנעים. גם הסתייגות מס' 5 של קבוצת מרצ לסעיף 3 לא התקבלה. הסתייגות מס' 6 לסעיף 3 – מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 17 נגד – 68 נמנעים – אין ההסתייגות (6) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 3 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 17 בעד, 68 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי גם הסתייגות מס' 6 של קבוצת מרצ לסעיף 3 לא התקבלה. לסעיף 4 אין הסתייגויות. לכן, מכיוון שלא קיבלנו הסתייגויות לסעיף 3, אז נצביע על סעיפים 3 ו-4 בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד סעיפים 3–4, כהצעת הוועדה – 67 נגד – 17 נמנעים – אין סעיפים 3–4, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 67 בעד, 17 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שסעיפים 3 ו-4 התקבלו כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. לא התקבלו הסתייגויות, לכן נעבור להצבעה על כל החוק על כל סעיפיו בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שנייה, שנייה, אדוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רק רגע, אדוני, לא באמצע הצבעה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בין שנייה לשלישית. הצבעה מס' 12 בעד החוק – 61 נגד – 2 נמנעים – אין <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 61 – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בין שנייה לשלישית, אדוני. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בין שנייה לשלישית. <קריאה:> לא הצבענו. <זהבה גלאון (מרצ):> לא הצבענו, כי הוא רוצה להגיד משהו. <תמר זנדברג (מרצ):> לא היה – – – <קריאות:> לא הצבענו, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, אדוני, מה ברצונך? <קריאה:> אי-אמון. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בין שנייה לשלישית, אדוני, מותר לי בשם הרשימה המשותפת לראות בהצבעה הזאת – אנחנו מבקשים הצבעת אי-אמון בממשלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אבל, כן, אתה צריך להגיש את כל הפרוצדורה – קווי יסוד, ראש הממשלה המיועד, כל – החוק שונה בכנסת הקודמת. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> כנ"ל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אה? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> כנ"ל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כנ"ל. מה כנ"ל? לא, לא, לא הולך כנ"ל. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, התקיימו אצלי התייעצויות עם היועץ המשפטי לכנסת. נכון שיש לקונה שכולנו מודעים לה, אבל בינתיים אנחנו פועלים לפי החוק. הלשכה המשפטית מאוד ביקשה להקפיד על הנושא הזה, לכן אין לשנות – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא הסכמנו, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו רשמנו – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא הסכמנו על הסעיף הזה בדיונים בין האופוזיציה לקואליציה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> צודקים לגמרי, אני, אני – לבי אתכם, אבל כרגע זה המצב המשפטי, ולכן – 61 הצביעו בעד החוק, שניים התנגדו. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא. אתם מבקשים בגלל אי-בהירות לחזור על ההצבעה. חברי הכנסת, נצביע פעם נוספת, למען הסר ספק, בקריאה שלישית. לא אוכל לקבל את הבקשה לאי-אמון. בפעם הבאה נא להיערך בהתאם. חברי הכנסת, הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 119), התשע"ה–2015, לא התקבלו הסתייגויות, הצבעה בקריאה שלישית. אני מבטל את התוצאות של ההצבעה הקודמת, ההצבעה כרגע בקריאה שלישית על כל החוק ללא הסתייגויות. הצבעה מס' 13 בעד החוק – 69 נגד – 17 נמנעים – אין חוק העונשין (תיקון מס' 119), התשע"ה–2015, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ובכן, ובכן, ובכן, 69 בעד, 17 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 119), התשע"ה–2015, התקבלה בשלוש קריאות כנדרש. <הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 104), התשע"ה–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/938); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הנושא הבא שלנו: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 104), לקריאה ראשונה, פטור מחובת הנחה – קיבלה פטור מחובת הנחה, הונחה על שולחן הכנסת. בבקשה, מי מציג את החוק? סגן השר יצחק כהן, סגן שר האוצר, נא להציג לנו את הצעת החוק. לאחר שכבוד סגן השר חבר הכנסת יצחק כהן יציג את החוק, יתקיים דיון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 104), התשע"ה–2015. עם הקמתה קיבלה הממשלה ה-34, ב-19 במאי 2015, את החלטה מס' 16 בנושא התאמת מבנה ניהול הנדל"ן והתכנון בממשלה להתמודדות עם משבר הדיור. במסגרת ההחלטה הוחלט, בין השאר, להעביר את מינהל התכנון ולשכות התכנון המחוזיות ממשרד הפנים למשרד האוצר. בתוך כך הוחלט כי הממשלה תעביר את שטח הפעולה תכנון ובנייה בכללותו ממשרד הפנים למשרד האוצר, בהתאם להוראות סעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, וכן כי הממשלה תעביר לשר האוצר, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, את סמכויות שר הפנים הנוגעות לתכנון ובנייה לפי שורה של דברי חקיקה, ובראשם חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965. בהמשך להחלטת הממשלה ובהתאם לה אישר קבינט הדיור ב-8 ביוני 2015 את אופן היישום של החלטת הממשלה. ביום 13 ביולי 2015 אישרה הכנסת את הודעת הממשלה בדבר העברת הסמכויות ושטחי הפעולה כאמור, בהתאם לסעיפים 31(ב) ו-(ד) לחוק-היסוד. הצעת החוק המוצעת, מטרתה לשקף בחקיקה את החלטת הממשלה והחלטת קבינט הדיור שבאה בהמשך לזה בדבר העברת סמכויות שר הפנים בתחום התכנון והבנייה לשר האוצר והעברת שטח הפעולה תכנון ובנייה ממשרד הפנים למשרד האוצר, כאמור לעיל. לשם כך מוצע לערוך בחוק, וכן בחוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 101), התשע"ד–2014, בחוק הליכי תכנון ובנייה להאצת בנייה למגורים (הוראת שעה), התשע"א–2011, ובחוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד–2014, את תיקוני החקיקה הנדרשים כדי לתת ביטוי להעברת הסמכויות ושטחי הפעולה כאמור. הכול כפי שמפורט בהצעת החוק. אבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הפנים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. כרגיל, אנחנו מקיימים דיון בקריאה הראשונה. מי שמעוניין להירשם, שיירשם לדיון בדקה הקרובה; מי שלא רשום. אחרי דקה אנחנו נסגור את רשימת הדוברים. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת נחמן שי – מוותר. רויטל סויד? מוותרת. מרב מיכאלי? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מוותרת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> איננה. אילן גילאון, אדוני? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מוותר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מוותר. יואל חסון? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מוותר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> דניאל עטר? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא גם מוותר. דני – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מוותר? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – דני, תוותר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עמר בר-לב? <דניאל עטר (המחנה הציוני):> חלאס, מספיק. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> מוותר. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> מיציתי את היכולת שלי היום. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני לא, אל תצטנע. עמר בר-לב מוותר. עאידה תומא סלימאן? מוותרת. עפר שלח, מנואל טרכטנברג, יצחק הרצוג, יעל גרמן, איציק שמולי, תמר זנדברג – לא, למען הסר ספק, גברתי – – <תמר זנדברג (מרצ):> רגע, רגע – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – כבר היו לנו דברים: אני קורא לכולם – מוותרים. את מעוניינת לדבר. הנה, בבקשה. אז חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך. דב חנין? אוקיי. במקום עאידה. טוב, אנחנו ניתן גם לדב חנין. <תמר זנדברג (מרצ):> חשבת שתצליח להעביר את זה ככה: מוותר, מוותר – – <קריאה:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – שיצעקו פה. אני רוצה להגיד שני דברים, אחד מהותי ואחד פרוצדורלי. נתחיל דווקא בפרוצדורלי. לפני שבועיים הצבענו כאן בסעיף שלושים – לא זוכרת איזה. 31 או 32(ד), אם אינני טועה, לחוק-יסוד: הממשלה, על העברת סמכויות שר הפנים בנושא מינהל התכנון לשר האוצר. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – את ממש מדברת על הנושא. <תמר זנדברג (מרצ):> אני ממש מדברת על הנושא. הצבענו כאן על העברת סמכויות לפי חוק-יסוד: הממשלה. הכנסת הצביעה על העברת סמכויות. אני לא יודעת אם אתם זוכרים, אני עמדתי כאן והסברתי שאנחנו מעבירים סל עצום וענק של סמכויות, לפי שורה ארוכה של חוקים: חוק אוויר נקי, והכרזת שמורות טבע, ו-, ו-, ו-, ומתחמים, ואזורי שיקום ומה שאתם לא רוצים, משר הפנים לשר האוצר. והתרעתי, פניתי גם ליועץ המשפטי וגם ליועץ המשפטי של הכנסת באותו יום, להתריע בפניו שהדבר הזה מצריך שינוי חקיקה. הכנסת צריכה לדון בחוק עם הסתייגויות, צריכה לומר את דברה, כי מדובר כאן בסל עצום של דברים שלא יכול לעבור ככה בהעברת סמכויות. חלפו שבועיים, ומוצגת בפנינו הצעת חוק. זה תזכיר שהונח היום. הוא לא פורסם לעיון הציבור לפני זה. אף אחד לא ראה אותו. ארגונים, הציבור, חברי כנסת, לא יכלו לתת את הערותיהם. למה? כי כל אותן סמכויות שהוכנסו בהצבעה על העברת סמכויות, פתאום באו היום בחקיקה. למה? יש לי שאלה, סגן השר, אדוני סגן השר – – <קריאה:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – מישהו פוחד מבג"ץ? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> מישהו פוחד מבג"ץ? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא – – – <תמר זנדברג (מרצ):> למה פתאום כל הדברים האלה – – <קריאות:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – באו עכשיו בשינוי חקיקה – מה שבדיוק – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מי – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – רק לפני שבועיים – – <יואב בן צור (ש"ס):> – – – <עפר שלח (יש עתיד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – עבר בהעברת סמכויות, ככה. הרי כבר העברתם את הסמכויות האלה. מה נזכרתם עכשיו? ועכשיו לנושא המהותי: חברות וחברים, אין אח ורע לסמכויות תכנון בתחום הדיור, התחבורה, המרחב הציבורי, איכות החיים, עירוב השימושים, מחירי הדיור, שנמצאות במשרד האוצר. אין לזה תקדים בעולם; אין לזה תקדים בישראל; אין בזה צורך. בואו אני אגיד לכם משהו: זה לא יוריד את מחירי הדיור. עם כל הכבוד לרצון לפתור את משבר הדיור כמה שיותר מהר, והרצון הזה משותף לכולנו – מינהל תכנון, תכנון מרחבי, עצמאי ודמוקרטי, שלוקח פנימה את כל השיקולים, שמתכנן שכונות עירוניות שטוב לחיות בהן, שמבוססות על תחבורה ציבורית עם מרחב עירוני נעים, עם רחובות שנעים ללכת בהם, עם עירוב שימושים, עם קהילה שחיה ותוססת – זה פתרון משבר הדיור, וזה גם יוריד את מחירי הדיור, ולא להגיד לנו עכשיו ששר האוצר ימנה מינויים פוליטיים בוועדות המחוזיות, יעיף קדימה איזה פרויקטים שבא לו ויחלק חוזים לקבלנים. היום – אני חייבת לספר לכם, ובזה אני אסיים – בוועדת ההתחדשות העירונית בראשות חבר הכנסת אלי כהן, שקמה היום, הזמינו אותנו לדיון בנושא ההתחדשות העירונית, דיון חגיגי, כדי לפתור את משבר הדיור. באולם נכחו לפחות חמישה-שישה נציגים של חברות קבלניות ויזמיות שצוינו בשמן לפרוטוקול – "גינדי" ואשר אלון – שבאו לראות איך החוזים שלהם הולכים להתקדם. זה לא יפתור את משבר הדיור; זה רק ייתן עוד כמה חוזים לכמה קבלנים, ומחירי הדירות לא ירדו כתוצאה מזה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת זנדברג. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. <מירב בן ארי (כולנו):> גם זה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עד שלוש דקות לרשות אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני מצטער שאנחנו דנים בסוגיה הזאת בדרך שבה אנחנו דנים בה כרגע. אנחנו מדברים על שינוי גדול בחוק התכנון והבנייה, שהוא לא פחות מאשר להוציא את המוח, להחליף אותו במוח אחר, בגוף אחר, ולצפות שהגוף גם יחיה, גם יתפקד, ואולי אפילו יתפקד יותר טוב. אני אומר לך, אדוני השר, שכשאני מדבר עם אנשים מתוך מערכת התכנון הם לא יודעים להסביר לי איך המערכת הזאת תעבוד. כל הפונקציות בעצם מוחלפות, כל האנשים בעצם מועברים מקום, ואתם מצפים שזה יזרז את הליכי הבנייה במדינת ישראל? אדוני סגן השר, לדעתי, עד שהמערכת תתאושש מהניתוח שאתם עושים בה – באמת, אני אומר את זה – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – עד שהיא תתאושש יהיו כמה חודשים שיעברו ולא יקרה בהם כלום, אלה יהיו פשוט חודשי התאוששות. ואנחנו נמצאים באמת במשבר דיור אמיתי, שמחייב את מערכת התכנון להתגייס במלוא הכוח ובמלוא העוצמה. וכן, יש פה גם טעם לפגם פרוצדורלי. זה נכון שהממשלה מדי פעם מבקשת מאתנו פטור מחובת הנחה וההליכים בכנסת הם מהירים, אבל הפעם ההליכים היו כל כך מהירים, שהחוק, הצעת החוק שבפנינו, שונה בכלל מהתזכיר שפורסם להערות הציבור. פרסמו תזכיר אחד, הציבור הגיב ואנשי המקצוע הגיבו על דבר אחד, ובינתיים מביאים לנו בעצם הצעת חוק אחרת לחלוטין. הממשלה בזה בעצם מפרה את החובה שהיא נטלה על עצמה והיא מקיימת במשך שנים, להפיץ הצעות חקיקה שהיא יוזמת להתייחסויות הציבור ולקבל את ההחלטה רק לאחר קבלת איזה משוב ציבורי ותוך התייחסות אליו. אגב, ההצעה הזאת אפילו מפרה את חובת הממשלה להתייעץ בסוגיות כאלה במועצה הארצית לתכנון ובנייה. עכשיו, כל הדברים האלה הם לא רק פרוצדורה; הם לא רק פרוצדורה כי לדברים האלה יש משמעות. התובנות האלה שמגיעות מאנשים, מהציבור, ממומחים, מהמועצה הארצית לתכנון ובנייה, יכולות לטייב את החקיקה שלכם – אולי תגיעו למסקנה שחלק מהדברים הם מוטעים, אולי תגיעו למסקנה שחלק מהדברים מיותרים. אני יודע שאני נכנס פה לשדה מוקשים של סוגיה שהוסכמה בהסכם קואליציוני, אבל גם כאשר העיקרון הוסכם בהסכם קואליציוני, הפרטים מאוד מאוד חשובים. לטעמי, אתם טועים בעיקרון, אבל לא פחות חשוב – אתם טועים כאן בהמון המון פרטים, ומי שישלם את המחיר זה אנחנו, זה משק הבנייה, זה היזמים, המתכננים, הציבור. כולנו נשלם מחיר מיותר, וחבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת מיקי רוזנטל – איננו; עיסאווי פריג' – מוותר; מאיר כהן – איננו. אראל מרגלית. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כן, כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מעוניין לדבר? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עד שלוש דקות לרשות אדוני. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מבין, שר האוצר, שאתה רוצה לקחת ולקבל סמכויות כדי לעשות שינוי גדול במחירי הדיור במדינת ישראל. יתרה מזאת, אתה רוצה לקחת חלק גדול מהסמכויות של משרד הפנים ממשרד הבינוי ולהעביר אותן אליך. אנחנו בעד קיצור הליכים ברמה הביורוקרטית בתהליכי בנייה במדינת ישראל, אנחנו רק לא חושבים שהתהליכים האלה, כבוד שר האוצר, צריכים לעבור אליך. למה? כי זה תקדים מסוכן – לא מפני שאתה באופן אישי לא יכול למלא את זה. מה מסוכן בעינינו? תקשיב. מה שמסוכן בעינינו – בסופו של דבר למשרד האוצר יש רוב הסמכויות. אם הוא רוצה, הוא יכול באמת לטפל בדברים בצורה מסודרת. אבל מה התקדים הזה יעשה? התקדים הזה – מחר אתה תרצה לעשות רפורמה גדולה בחינוך, אז תיקח את הסמכויות אליך ממשרד החינוך. אחר כך תרצה לעשות רפורמה גדולה בבריאות, כי צריך, "הדסה" כמעט נסגר, הבריאות הציבורית על הפנים – קח אליך למשרד האוצר את התהליך של הבריאות. עכשיו, מה הועילו חכמים בתקנתם? כל התהליך הזה – אני בעד שיהיו לך סמכויות, אבל אני שואל אותך: אם אתה רוצה סמכויות בנושא הבנייה, בנושא התכנון, יש שני משרדים שלהם זה שייך: אחד זה משרד הפנים, שיש לו תהליכים וועדות ודברים מסודרים, שחלק מהם עובדים על הפנים – תשע שנים לוקח במדינת ישראל להעביר תוכנית בניין עיר. <קריאה:> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> נכון. אז תעשו את הרפורמה בתוך משרד הפנים; תעשו את הרפורמה בתוך משרד השיכון; תעשו את הרפורמה בתוך המשרדים שאמונים על הדבר הזה. עכשיו, אדוני שר האוצר, אם אתה עושה תוכנית חירום – חירום כי המצב קשה, באמת מחירי הנדל"ן, הבנייה, לא זזים – אז תעשו תקנת שעה. תעשו תקנת שעה לשנה, לשנתיים; קחו ותעשו קבינט דיור שיזיז את הדברים האלה קדימה. אבל לקחת לצמיתות את הזכויות האלה לתוך משרד האוצר זה תקדים בעייתי, כי בכל מקרה לאוצר יש היום – רפרנט משרד החינוך, יש לו לפעמים יותר כוח מלשר; רפרנט משרד הכלכלה, יש לו לפעמים יותר כוח מלשר; רפרנט משרד הבריאות מחזיק את העניינים בידיים. אנחנו אומרים לכם, אתם רוצים לעשות תוכנית קבינט דיור, קבינט חירום? אנחנו בעד. אתם רוצים לחתוך את הביורוקרטיה? אנחנו בעד. אבל יש שתי דרכים: או שאתם עושים את זה בתוך משרד הבינוי ומשרד הפנים ומפשטים את התהליכים וההליכים בתוך המשרדים האלה – ואנחנו נתמוך; או שאתם לוקחים ומעבירים את זה למשרד האוצר, אליך, אדוני שר האוצר, ועושים את זה לזמן מוגבל של תקנת שעה. זאת עמדתנו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת מרגלית. חברת הכנסת מיכל רוזין, רוצה לדבר? לא מדברת. חבר הכנסת יואל חסון – אחרון הדוברים. סגן השר כהן, אתה מגיב? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אחרון הדוברים, ואחרי דברי סגן השר כהן נעבור להצבעה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כנסת נכבדה, דווקא בעקבות הדיון הקודם רציתי לומר לכם משהו שלא נאמר, או לא קשור אולי לדיון הזה. שמעתי שבימים האחרונים, במקום להתעסק באיום האיראני, אתם בקואליציה עוסקים בפנטזיות של הצטרפות המחנה הציוני לממשלה. אני שמח שאתמול הרצוג הבהיר לכולכם, בפעם המי-יודע-כמה, שזה פשוט לא יקרה. אולי זה זמן טוב לתת לכם, חברי בליכוד ובקואליציה, שיעור קטן במנהיגות. אולי תשכילו לקבל מעט השראה ממה שקורה אצלנו במחנה הציוני. הרי רובכם, חברי, לא באמת יודעים או זוכרים מה זה מנהיג שעומד בהבטחות. לפני פחות מחצי שנה 800,000 איש יצאו מבתיהם כדי לתת אמון בהרצוג ובמחנה הציוני כמנהיג. כן, שמעתם נכון, 800,000 איש בחרו מנהיג. הם לא הגיעו לקלפי מפני שהוא מדפיס מדי יום ספינים במאות-אלפי עותקים. הם לא בחרו בו מפני שהוא עשה קמפיין גזעני ושקרי. הרצוג ולבני הרוויחו את המנדטים שלהם והציבו אלטרנטיבה העומדת בזכות עצמה, ולא בגלל קביים חזקים של עלון ספינים שמודפס מדי יום בחצי מיליון עותקים. <נורית קורן (הליכוד):> יואל, אתה מריח בחירות? <יואל חסון (המחנה הציוני):> יחד עם הרצוג, לבני וחברי רשימת המחנה הציוני הסתובבו בארץ, הסתובבנו אנחנו בארץ, הגענו לכל עיר ולכל יישוב, וסחפנו את הציבור הישראלי אתנו, משום שאנחנו חלק ממנו; אנחנו דורכים ברחוב ולא רק על שטיחים יוקרתיים; אנחנו מכירים את חייו של האזרח הישראלי, כי גם אנחנו כאלה. נגענו באנשים ושכנענו אותם, בלי שקרים ובלי פחדים. אצלנו לא קונים קולות בדברים של הסתה, אצלנו מרוויחים אותם ביושר, מתוך ערכים ואידיאלים. אתם בסך הכול, חברי בקואליציה, מריונטות במשרה מלאה. אחרת איך אפשר להסביר, חברי, שהייתם המחנה הלאומי והפכתם למחנה הלאומני? אבל אף אחד לא משמיע קול מחאה או זעקה. אתם מובלים בכל ערב יום שני ובימי רביעי להצבעות במליאה, כעדר צאן. עושי רצונו של נתניהו. אין לכם קול ואין לכם חזון, רק אצבע שמשרתת את נתניהו. מולכם, מול המחנה הלאומני והמשיחי, קם בשנה האחרונה המחנה הציוני. זכיתי להיות אחד מאדריכלי החיבור הגדול והחשוב הזה, שהקים אלטרנטיבה לשלטון הפנאטי שלכם. במהלך השנה שקדמה לבחירות עמלנו לבני ואני כנציגי מפלגת התנועה על הקמת הבסיס הערכי של המחנה הציוני יחד עם הרצוג ואנשי העבודה. הקמת המחנה הציוני תירשם בספרי ההיסטוריה כיום שבו קם המחנה הדמוקרטי אל מול הקיצונים מימין. אזרחי ישראל הסכימו אתנו במערכת הבחירות האחרונה שיש להתאגד סביב שתי מפלגות גדולות, ותומכי המחנה השפוי הצביעו עבורנו – 800,000 קולות, בעד המנהיגות שלנו, בעד המנהיגות של הרצוג, בעד המנהיגות של לבני. הם נתנו את הסכמתם שאנחנו והרצוג נוביל את ישראל, ולא ביבי. 800,000 איש ואישה הצביעו שהם רוצים מנהיג – לא רודן, לא מלך, לא עריץ ולא קיסר. חברי חברי הכנסת, אף שלא ניצחנו, המחנה הציוני ממשיך להתקיים ולהציג אלטרנטיבה ברורה לשלטון הנוכחי. חשוב לציין, אדוני היושב-ראש, שההפרש בינינו ובין נתניהו עמד על פחות מ-200,000 קולות בסך הכול. לא מדובר בהפרש גדול. אנחנו יודעים את העבודה, ואנחנו מתכוונים להביא אתנו את האנשים האלה ונוספים בפעם הבאה. ההתנהלות הדמוקרטית במחנה הציוני היא שיעור מאלף לכם, חברות הכנסת ברקו וקורן, שיעור מאלף, ואתם צריכים רק לחלום על שיח ערכי ופתוח אצלכם, אצלכם, עם ראש הממשלה שלכם, כפי שמתנהל אצלנו. <נורית קורן (הליכוד):> תאמין לי שיש. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לאחדים, חברת הכנסת קורן, זה נראה אולי שהמחלוקות הן סכינים ננעצים, אבל הן לא; הן דגלים ערכיים, והן לא דגלי הפיכה. ולא כך אצלנו, בניגוד אליכם. אנחנו כדמוקרטים מאמינים בשיח ומאמינים גם בביקורת. ביקורת טובה היא ביקורת – – <נורית קורן (הליכוד):> – – – ואין ביקורת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – שמבטאת את הרצון להטיב את הדרך, ולא כזאת שמטרתה להחליף את המבוקר. גם בציבור הרחב אפשר למצוא שיח פתוח. אנשים שהצביעו להרצוג עשו זאת כי הם האמינו בו, ולא כי הצלחנו להפחיד אותם ברגע האחרון. <נורית קורן (הליכוד):> אנחנו לא הפחדנו אף אחד. <יואל חסון (המחנה הציוני):> כמי שמאמינים בהרצוג ובלבני ובהנהגת המחנה הציוני, אנחנו מחזקים וגם נוזפים. זה בסדר, זאת דמוקרטיה. לסיום, חברי חברי הכנסת, אני אומר למאות-אלפי התומכים של המחנה הציוני לקחת נשימה ארוכה ולזכור שבאנו להחליף את השלטון, ולא באנו להחליף את המנהיג שלנו. <נורית קורן (הליכוד):> ולא הצלחנו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> המנהיג שלנו מוביל אותנו ויוביל אותנו בדרך נחושה – – <נורית קורן (הליכוד):> – – – שניים, לא אחד. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – וזה ייקח עוד מעט זמן. זאת מנהיגות שנבחנת במעשים גדולים, כמו הקמת המחנה הציוני, ולא בהצעה לסדר-היום או בהצבעה לחוק כזה אחר. אם חצי שנה ואם שנתיים, חברי חברי הכנסת, סופו של שלטון הלאומנים יגיע. הוא יגיע והוא ייפול, ואנחנו ננצח ונחליף אתכם, כי אנחנו צודקים. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחבר הכנסת חסון. סגן השר כהן יסכם את הדיון, ואנחנו נעבור להצבעה. בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, אני מודה לך מאוד. אני שמעתי בקשב רב את הנאומים – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה דעתך עליהם? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – חוצבי הלהבות של חברי מהאופוזיציה. הם שכנעו אותי במאת האחוזים שצריך לתמוך בחוק הזה, ולכן אני מבקש מחברי לתמוך פה אחד בחוק הזה, למרות ההתנגדות השולית, מכיוון שהחוק הזה הוא חוק טוב. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אנחנו התנגדות איכותית, איזה שולית? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> איכותית שולית. מה, בשוליים אין איכויות? יש. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> האמת שאתה צודק, איכות זה משהו שהוא ערכי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אל תזלזל בשוליים. על כל פנים, אני חושב שיש לנו רוב, ואתם אתנו, נכון? אתם מצביעים בעד. תודה, תודה לכם. תודה לכם. סליחה, לפני ההצבעה, אני מבקש להעביר את החוק הזה לוועדת הרפורמות, מכיוון שזו ועדה מאוד מאוד חשובה ומאוד דינמית. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אסור, אסור. זאת ועדה שקמה לנושא אחד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא לא, זאת רפורמה. על כל פנים, למה ועדת הרפורמות? אני אסביר לך. למה ועדת הרפורמות? זו ועדה שהוקמה אד-הוק לצורך ביצוע רפורמות, ואיך מבצעים רפורמה בלי ועדת רפורמות? תשאל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, זו ועדה לנושא ספציפי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא לא, הנושא הספציפי הוא רפורמה. מכיוון שבקרוב תקבלו את החוברת של חוק ההסדרים, ויש שם המון רפורמות, והוועדה הזאת תהיה מאוד מאוד עסוקה, מאוד עסוקה – צחי, נכון שהוועדה תהיה עסוקה? כן? אז אני מבקש להצביע בעד ולהביא את זה לוועדת הרפורמות. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לסגן השר כהן. על-פי בקשת הממשלה, אנחנו עוברים להצבעה שמית על החוק. אני מבקש ממזכירת הכנסת להתחיל את ההצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח מיכאל אורן – בעד דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – בעד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – בעד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – בעד זוהיר בהלול – נגד נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – בעד מיכל בירן – נגד מירב בן ארי – בעד אלי בן-דהן – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – נגד יחיאל חיליק בר – נגד איתן ברושי – נגד עמר בר-לב – נגד ענת ברקו – בעד יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – נגד שרון גל – אינו נוכח זהבה גלאון – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – אינו משתתף בהצבעה יעל גרמן – אינה נוכחת אבי דיכטר – בעד דני דנון – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – בעד יצחק הרצוג – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – בעד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – נגד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – נגד יואל חסון – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח מרדכי יוגב – בעד יוסי יונה – נגד שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – נגד משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – נגד אלי כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – נגד משה כחלון – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – בעד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – בעד סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח ינון מגל – בעד מנחם אליעזר מוזס – בעד ירון מזוז – בעד מרב מיכאלי – נגד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – נגד אברהם נגוסה – בעד משולם נהרי – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ – בעד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – נגד רחל עזריה – בעד דניאל עטר – נגד חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – בעד שי פירון – אינו נוכח טלי פלוסקוב – בעד מאיר פרוש – בעד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – בעד יואב קיש – בעד איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – נגד מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – בעד יובל שטייניץ – בעד נחמן שי – נגד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – נגד איציק שמולי – נגד סתיו שפיר – נגד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו נשוב ונקרא בשמות אלה שלא נכחו. בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת נפתלי בנט – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח שרון גל – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת דני דנון – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת משה יעלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח משולם נהרי – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח שי פירון – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, גברתי מזכירת הכנסת. האם יש מישהו בנוכחים או בנוכחות באולם שלא הקריאו את שמו או שלא הצביע? כן, חבר הכנסת בן ראובן – הצבעת. האם יש עוד מישהו? לא. גברתי, נא לספור את הקולות. תודה למזכירת הכנסת. אם כן, בעד החוק – 32 חברי כנסת, נגד החוק – 26 חברי כנסת. אני קובע כי הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 104) עברה – קיבלה פטור מחובת הנחה ובכפוף לחובת הנחה על שולחן הכנסת. הוועדה המוסמכת לדון בהצעת החוק הנה ועדת הפנים והגנת הסביבה. <רועי פולקמן (כולנו):> אנחנו רוצים ועדת הכנסת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ועדת הכנסת? <רועי פולקמן (כולנו):> אני מבקש להעביר לוועדת – – – <תמר זנדברג (מרצ):> ועדת הפנים, ועדת הפנים. <רועי פולקמן (כולנו):> בסדר, אז אני אתעקש על ועדת הכלכלה. <תמר זנדברג (מרצ):> פנים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אוקיי, החוק יועבר לדיון בוועדת הכנסת, שתחליט לאיזו ועדה החוק יועבר ויטופל. תודה רבה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 51 והוראת שעה), התשע"ה–2015, שהחזירה ועדת הכספים. עוד אודיעכם כי חבר הכנסת מיקי רוזנטל מבקש להסיר את שמו מהצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – הארכת תקופת חופשה לכל שנת עבודה אצל מעסיק), התשע"ה–2015, שמספרו פ/1742/20. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 12), התשע"ה–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/939); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 12), התשע"ה–2015, לקריאה ראשונה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, אין ועדת רפורמות. אי-אפשר להעביר אותו לוועדת הרפורמות, כי אין ועדת רפורמות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, זה עבר לוועדת הכנסת, שתחליט לאיזו ועדה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> את סתם עושה לי פדיחות. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, זה לא עבר לוועדת רפורמות. יציג את החוק סגן שר האוצר יצחק כהן. נמצא? סגן שר האוצר יצחק כהן יציג את החוק, ואחריו ידברו הדוברים. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 12). החיסכון הפנסיוני הוא מקור ההכנסה העיקרי של הציבור לאחר פרישה. החיסכון הפנסיוני מהווה נדבך משלים לקצבה המשולמת על-ידי המוסד לביטוח לאומי, ומטרתו לאפשר לעובד לשמור על רמת חייו בתקופת הפנסיה. השגת קצבה הולמת מהווה אתגר במציאות שבה חלה עלייה מתמדת בתוחלת החיים ובכל העולם שוררות ריביות נמוכות. חבילת הצעדים המונחת לפניכם, רבותי, במסגרת הצעת החוק מהווה צעד נוסף במאמץ של משרד האוצר להגברת התחרות בשוק החיסכון הפנסיוני, להוזלת עלויות הניהול ולפישוט המערכת הפנסיונית לחוסכים. בהצעת החוק מוצע לאפשר לחוסכים בקופות הגמל בהגיעם לגיל פרישה למשוך את הכספים באמצעות שילוב של קצבה תקופתית, מה שנקרא אנונה, ורכישת ביטוח אריכות ימים. עוד מוצע לאפשר למשוך כספים במישרין, בדומה לאפשרות המשיכה בקרן פנסיה ובקופות הביטוח. זאת, בניגוד למצב היום, שבו לא עומדת לרשות החוסך בקופת הגמל האפשרות למשוך את הכספים ישירות מקופת הגמל, והוא מחויב להעביר את הכספים לקרן פנסיה או לקופת ביטוח. צעדים אלה יגבירו את התחרות ויאפשרו לקופות הגמל שאינן דומיננטיות כיום בשוק להפוך לשחקניות משמעותיות ולמתחרות בשוק החיסכון הפנסיוני. לצד המאמץ להגברת התחרות אנו פועלים להוזלת עלויות הניהול במוצרי החיסכון הפנסיוני, לשמירה על זכויות החוסכים ולפישוט המערכת הפנסיונית עבורם. חבר הכנסת נחמן שי, בתור פנסיונר ותיק – בקרנות הפנסיה החדשות יש כיום כ-1.7 מיליון חשבונות לא פעילים, ורשומים בהן לזכות העמיתים כ-25 מיליארד ש"ח. הימצאות החשבונות הלא-פעילים היא תוצאה של שוק העבודה המודרני, המתאפיין במעברים תכופים של עובדים בין מקומות עבודה שונים. התופעה הזאת גורמת לעובד לשלם דמי ניהול מרביים בגין הכספים העומדים לזכותו בחשבונות הלא-פעילים. בנוסף, העובד מאבד את הזכויות הביטוחיות שצבר בעבר ואת היכולת לשלוט בחיסכון הפנסיוני שלו. לכן מוצע בהצעת החוק, גברתי, לקבוע כי בעת הצטרפות לקרן פנסיה ברירת המחדל תהיה מיזוג של החשבונות הלא-פעילים העומדים לזכות העובד לתוך החשבון הפעיל. בנוסף, ועל מנת להתמודד עם החשבונות הקיימים, מוצע מנגנון לאיחוד הכספים הרשומים כיום בחשבונות לא פעילים לתוך החשבונות הפעילים של החוסכים. אכן, מהפכה אמיתית. לשם פישוט המערכת הפנסיונית מוצע לאפשר לממונה על שוק ההון לקבוע הוראות בדבר זכויות וחובות של עמיתים בקופות הגמל במסגרת תקנון קופות הגמל, לרבות קביעת הנוסח של התקנונים. האחדה של נוסח תקנוני קרנות הפנסיה תאפשר לצרכן להשוות בצורה מיטבית בין הגופים השונים המנהלים את כספי החיסכון הפנסיוני, תוך שימת דגש על רמת השירות, דמי הניהול והתשואה. עוד מוצע בהצעת החוק, גברתי, כי מעסיק לא יתנה את שיעורי ההפקדה בחיסכון הפנסיוני בסוג המוצר, במטרה למנוע מצב של ניגוד עניינים של המעסיק ולאפשר לעובדים לבחור את המוצר הפנסיוני המתאים ביותר לצורכיהם. אבקש מכם, חברי חברי הכנסת, כיוון שזאת רפורמה מאוד מאוד חשובה, מאוד משמעותית, לטובת כלל אזרחי ישראל – וכמובן, אני מכיר את האופוזיציה, היא מאוד קונסטרוקטיבית ויודעת להיות עניינית ולתמוך פה-אחד בהצעת החוק הזאת; נכון, זהבה? – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – לאשר את הצעת החוק ולהעבירה לוועדת הרפורמות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – ועדת רפורמות – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן השר. אנחנו עוברים לדיון. אני עוברת לרשימה. אני כבר אומרת שהרשימה סגורה. חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת דניאל עטר – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק הרצוג – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חבר הכנסת מיקי רוזנטל – אינו נוכח. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> חברי הכנסת, היושבת-ראש, אני אהיה מאוד קצרה. אני חושבת שהבית הזה צריך לעסוק בנושאי פנסיה ובעתידם של אזרחי ישראל, במיוחד אלו שנולדים היום וצפויים להיות עניים בעוד 80–90 שנה – צריך לעסוק בזה יותר. סגן השר כהן, אני רוצה לברך אתכם. אני חושבת שהבאתם דבר מאוד מאוד נכון. אני חושבת שכולנו שותפים לדאגה הזאת. להפוך את הוראת השעה בדבר משיכת כספי פנסיה בסכומים נמוכים ללא מיסוי זה דבר מאוד מבורך. אנחנו צריכים למצוא עוד דרכים לוודא שאנשים אכן חוסכים לפנסיה, וגם לאפשר להם למשוך חלק מהכסף הזה, כי, תסלחו לי שאני אומרת – אין כל כך איפה להשקיע אותו כיום. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת עיסאווי פריג', עולה? בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי סגן השר איציק כהן, לשם שינוי, אני אישית ומרצ תומכים בחוק. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – ענייני – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה רואה איזה ענייניים אנחנו? תומכים, זורמים אתך. אבל כשאתה בא ואומר: חוק טוב, לתפארת, שכולם צריכים לרוץ – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> ומלח, ולהרים את היד – תומכים בו. אני גם שואל את עצמי: מתי יגיע הזמן לתת הגנה לכספים האלה של כל התספורות וכל ההשקעות הלא-אחראיות שהטייקונים משתמשים בהם שנים על גבי שנים? אם הפנסיונר חשוב לנו ואם הכספים האלה חשובים לנו – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – שם יש – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> יפה. והדבר השני, וחברת הכנסת איילת ורבין התייחסה לזה – הפנסיה התקציבית. למה אתם וכל הבית הזה פוחדים לנגוע בסוגיה הזאת? אם זה חשוב לנו, הכספים של הפנסיה, קופות הגמל – וחשוב לנו – למה אנחנו פוחדים לנגוע בזה? מכאן אני מברך על הצעד, אבל אני קורא לכם, סגן השר איציק כהן: שמירה על הכספים האלה מחייבת יותר תעוזה, מחייבת להגיד ולהוציא את הכרטיס האדום למי שמנצל את הכספים האלה ושם אותם במקומות לא נכונים. בנוסף, הגיע הזמן לאזור אומץ ולהגיד: יש לי מה להגיד על הפנסיה התקציבית. כולם שווים, ואסור לנו להמשיך להיות שפנים בסוגיה הזאת. ואני מאוד מקווה שהצעד הזה, הראשון, יהיה ראשון בין רבים שטובים לעניין. שיהיה בהצלחה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת אראל מרגלית – מוותר. חברת הכנסת מיכל בירן. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושבת שאני קראתי – אולי היחידה שהספיקה לקרוא, כי רק היום ב-10:30 זה הוצג בפני ועדת הכנסת – קראתי את הצעת החוק הזאת לפרטי פרטיה. אני רוצה להגיד לך, סגן שר האוצר, אני חושבת שהצעת החוק הזאת המחישה לי כמה זה לא בסדר שמשתמשים בקלות כזאת בפטור מחובת הנחה. מגיעה הצעת חוק כזאת – ואגב, אני אגיד באופן ענייני, אחרי שקראתי אותה, שאני חושבת שהיא בעיקר חיובית. אבל מגיעה הצעת חוק כזאת, עם כל כך הרבה פרטים, כל כך הרבה תיקונים. מה הדחיפות, כשאנחנו רואים אותה היום ב-10:30 לראשונה, להעלות אותה להצבעה היום? למה לא לתת לציבור לראות, לקרוא, להבין? שוב אני אומרת: באופן ענייני, אחרי שקראתי, נראה לי שההצעה הזאת בעיקרה חיובית. אני חושבת שיש פה גם עניין של לכבד את ההליך. את חובת ההנחה לא המציאו סתם בשביל לנג'ס וסתם בשביל למתוח לוחות זמנים. יש בזה היגיון שאומר שההצעה חשופה, הציבור יכול להעלות טענות, חברי הכנסת יכולים לחשוב על הדברים. אני חושבת שהצעת חוק כזאת, שהיא כל כך ארוכה ועם כל כך הרבה פרטים – זה היה ממש ממש לא רציני להביא אותה היום. אני כן אצביע בעדה, כי היא עניינית, היא כן תקל את מצבו של המבוטח. אגב, הדבר המרכזי החשוב בהצעה הזאת הוא דווקא זה שהולכים להפוך את זה לאוטומטי, את זה שכשאדם מצטרף לקרן פנסיה, היא תשאב את כל החסכונות שלו ממקומות אחרים, אלא אם כן הוא יגיד שלא, וזה יעזור מאוד בעניין החסכונות האבודים. אין ספק שזה החידוש המרכזי של הצעת החוק הזאת, ועל זה אני מברכת. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל בירן. שר האוצר משה כחלון ביקש להתייחס. בבקשה, כבוד השר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אם יש האומץ לגעת. אם יש האומץ. זה השינוי. לא פחות חשוב מהרפורמה בדיור – פנסיה תקציבית. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> מה אתה אומר על פנסיה תקציבית? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני רוצה לראות את ההתייחסות של שר האוצר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש לך זכות לשמוע את התייחסותו. <שר האוצר משה כחלון:> חברי חברי הכנסת, ביקשתי לעלות כדי לחדד שני דברים, במיוחד לחברת הכנסת בירן. למה צריך פטור מחובת הנחה? תראי, מדובר פה בהצעת חוק חברתית, שעושה צדק – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> ומה היה קורה אם זה היה בעוד שלושה חודשים? <שר האוצר משה כחלון:> סליחה, סליחה. זו בעיה גדולה. אני אגיד לך למה זו בעיה גדולה. זו בעיה גדולה כי חברות הביטוח, קופות הגמל, לוקחות מיליארדים של הציבור, ובאיזה מקום, לא טורחות להודיע לו. ואת יודעת כמה כסף יש לציבור בקופות שהוא חסך בזיעה שלו, הן שומרות את זה שם בצד ולא מדווחות? הנה, ועוד אחד, גם רחל עזריה אמרה לי שהיא לא ידעה שיש להם גם קופות. לכן צריך פטור מחובת הנחה, וחבל שאין לנו סמכות לחייב אותם לתת גם לאחור. אנשים השקיעו את מיטב כספם בפנסיות. חברות ביטוח עם הון עתק מסתירות אותו, לא מספרות לציבור, כאילו זה שלהם, ואנחנו רוצים להאיץ את התהליכים – כמה שיותר מהר לעשות את הצדק הזה. מה ביקשנו פה? פטור מחובת הנחה לְמה? לדבר הכי נכון והכי צודק. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> עניינית אמרתי שאני מסכימה, אבל יש עוד מישהו שקרא את הכול? <שר האוצר משה כחלון:> זה עניינית. למה לחכות שלושה חודשים? <מיכל בירן (המחנה הציוני):> השר, יש מישהו שקרא את ההצעה הזאת חוץ ממך, חוץ ממני? <שר האוצר משה כחלון:> ההצעה הזאת הונחה והיא צריכה להיות מוגשת. דבר נוסף, חברת הכנסת בירן, יש פה תופעה נלוזה של בעלי חברות שמנצלים את העובדים שלהם. הם רוכשים ביטוח מהסוכן לעצמם ולמשפחות שלהם באפס כסף ומשיתים את זה על העובדים. זה לא חשוב? לא צריך לפתור את זה מהר? צריך לתת להם להמשיך לעשות את זה? בשביל מה אנחנו פה? בשביל להסתכל ולראות את העוולות האלה ולראות איך הם עוברות לנו ככה על המסך? כן, צריך לייצר דחיפות, צריך לייצר בהילות כדי לעצור את העוולות האלה; להישאר גם עד 24:00 ו-01:00 ו-02:00, כן, צריך לעשות את זה. אם צריך פטור מחובת הנחה – עושים פטור מחובת הנחה; אם צריך להישאר עד 02:00 – נשארים. זה התפקיד שלנו. לכן, בגלל שתי הסיבות האלה, יש פטור מחובת הנחה. יצרנו בהילות, יצרנו דחיפות, ואני חושב שזה דבר נכון. אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כבוד השר, היה כשל שוק בעניין הזה? <שר האוצר משה כחלון:> ודאי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> השרים לפניך – היה כשל שוק? <שר האוצר משה כחלון:> עזוב שרים לפני. יש כשל שוק, וצריך לטפל בו מהר. יש עוד הרבה דברים שאתם תראו שיגיעו לכאן ואנחנו נטפל בהם מהר, כי צריך לעשות את זה. תודה רבה. <קריאה:> אדוני השר, איזו ועדה אתה רוצה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> הייתה בקשה להגיע לוועדת הרפורמות. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אין דבר כזה ועדת רפורמות. כספים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כספים? ועדת כספים? כולם מסכימים לוועדת הכספים? אתם רוצים ועדת כספים, כנסת? יש פה חילוקי דעות. ברגע שיש שתי הצעות, אנחנו נצביע על העברת הדיון לוועדת הכנסת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה? למה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> כי החלק הזה מבקשים ועדת הכספים, וכאן יש הצעה לוועדת העבודה והרווחה. רבותי, לא מתווכחים. ברגע שיש חילוקי דעות אנחנו הולכים לוועדת הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? בבקשה לחזור למקומכם. נא להצביע. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 12), התשע"ה–2015, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> ועדת הכנסת. היות שיש פה שתי הצעות, זה עובר לוועדת הכנסת, וועדת הכנסת תחליט לאיזה ועדה זה יעבור. רבותי, 44 חברי כנסת בעד, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה, והיא עוברת לוועדת הכנסת. אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. בוועדת הכנסת יכריעו באיזו ועדה יידון הנושא. הכול ברור? אנחנו עוברים לנושא הבא. <הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 14) (סיוע משפטי לנפגעי עבירות מין בהליכים לפי חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה), התשע"ה–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/934); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 14) (סיוע משפטי לנפגעי עבירות מין בהליכים לפי חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה), התשע"ה–2015, לקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק שרת המשפטים איילת שקד. בבקשה, גברתי. בבקשה. <שרת המשפטים איילת שקד:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני שמחה להביא בפני הכנסת את הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 14) (סיוע משפטי לנפגעי עבירות מין בהליכים לפי חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה). הצעת החוק מבקשת להקל על נפגעות ונפגעי עבירות מין בהגשת בקשה לפי חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע עבירה ולסייע להם למצות את זכותם לפי החוק האמור בלי שהדבר יטיל עליהם נטל כלכלי, וזאת באמצעות מתן סיוע משפטי לנפגעי העבירה באמצעות הלשכות לסיוע משפטי של משרד המשפטים, ללא מבחן זכאות כלכלית. נקודת המוצא של החוק הזה הייתה שמבחינת קורבן העבירה, האירוע הקשה שחווה לא הסתיים עם הרשעת העבריין שפגע בו. החיים שנמשכים מזמנים לא פעם לקורבן העבירה המשך התמודדות עם התוקף. החוויה לא נגמרת עם הכרעת בית-המשפט. במקביל להמשך התמודדותו של קורבן העבירה עם התוקף, גם אחריותה של המערכת להשבת הסדר החברתי על כנו ולשיקומו של הקורבן אינה מסתיימת עם הענשתו של הפוגע. לאור זאת מציעה הצעת החוק לתקן את חוק הסיוע המשפטי כך שנפגעות ונפגעים אלה יהיו זכאים לסיוע משפטי בהגשת בקשות לפי חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע עבירה, וזאת על חשבון המדינה וללא צורך להראות כי הם מעוטי יכולת ולעמוד במבחן זכאות כלכלית. חוק זה יתווסף לחוקים נוספים המנויים בתוספת של חוק הסיוע המשפטי שמחמת חשיבותם הציבורית ניתן בעניינם שירות משפטי אף ללא מבחן זכאות כלכלית. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, גברתי השרה. אנחנו עוברים לדיון. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח; חבר הכנסת יואל חסון – מוותר. חבר הכנסת אראל מרגלית. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> נוכח ומוותר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חברת הכנסת רויטל סויד – מוותרת; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת דניאל עטר – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין. כן, שלוש דקות, גברתי. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, עליתי בעיקר כדי לברך את השרה ואת משרד המשפטים על הצעת החוק החשובה הזאת. אני חושבת שלאורך הרבה שנים – לצערי הרב, למרות כמה ועדות שקמו, בעיקר במשרד הרווחה, ודוחות שנכתבו – בנושא נפגעי העבירה עדיין מלאכתנו לא הושלמה. אומנם נעשתה דרך ארוכה בחוק זכויות נפגעי עבירה מבחינה משפטית, מבחינת הגנה על נפגעי עבירה, בעיקר נפגעי עבירות מין, אבל המלאכה עדיין לא הושלמה. יש לעשות עוד בנושא שיקום, בנושא פיצוי, בוודאי בנושא כל כך רגיש, כאשר אנחנו יודעים שיש מעט תלונות, של מעט מאוד נשים. למרות המיתוס שנשים רבות מתלוננות, מעט מאוד נשים, אם בכלל. ורוב הנפגעים, דרך אגב, הם ילדים ובני-נוער. למעלה מ-70% הם ילדים ובני-נוער שנפגעים, והם בכלל לא מדווחים על הפגיעה ובכלל לא מתלוננים. גם כאשר הם מתלוננות ומתלוננים, 80% מהתיקים, לצערי הרב, נסגרים, ומאותם 20% שנשארים 80% נסגרים בעסקאות טיעון, ומעט מאוד מגיע לבית-משפט. מה שכבר מגיע באמת למיצוי הדין, וכאשר אותם נפגעות או נפגעים – יש גם גברים, גם נשים, והרבה, כפי שאמרתי, ילדות וילדים ובני-נוער שנפגעים – כאשר הם כבר עוברים את אותו תהליך כל כך קשה של מיצוי דין, שהרבה פעמים הופך גם לעינוי דין, בשל דרך ארוכה מאוד במערכת המשפטית, בעצם הם לא חלק בתהליך. שיטת המשפט הישראלית היא שהנפגעות והנפגעים הופכים להיות עדים בתהליך; הם לא חלק מהתהליך, אין להם ליווי משפטי משלהם, ולכן הם הרבה פעמים חשופים גם בפני מערכת המשפט, וגם בפני תקשורת לפעמים. הם חשופים בהחלט. אחרי שהם עוברים את כל התהליך הזה ומגיע באמת מיצוי הדין עם הנאשם, לאחר שהוא משתחרר מהכלא, פעמים רבות מכיוון שלמעלה מ-80% מהפגיעות קורות על-ידי אנשים קרובים – בני משפחה, שכנים, אנשים מן היישוב – אז הן מוצאות את עצמן בעצם חשופות לכך שאותו נאשם, אותו פוגע, חוזר לסביבה שבה הן חיות, שבה הן גרות, וצריכות לחוות מחדש את הטראומה ואת הפחד לצאת מהבית, והופכות בעצמן להיות כלואות בכלא. ולכן הצעת החוק הזאת, הכל-כך חשובה, מאפשרת להגיש עזרה לאותם נפגעים ונפגעות שחוששים מהמצב הזה, מאפשרת להם הגשת בקשה משפטית להרחיק את אותו עבריין לתקופה מסוימת – אם מהיישוב, אם ממקום מגוריו. לפעמים גם מדובר על אותו – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <מיכל רוזין (מרצ):> אני מסיימת. – – – אותו בניין, שבו היא צריכה לפגוש אותו כל יום במעלית, ולכן החוק נתן את האפשרות הזאת. העובדה שמשרד המשפטים בוחר לתת סיוע משפטי – אני חושבת שיש פה צעד אחד נוסף כלפי נפגעי עבירה, והדרך עוד רבה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת איתן כבל – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מוותרת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מוותרת. חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח; חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מוותר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מוותר. חבר הכנסת זוהיר בהלול – בבקשה, אדוני. שלוש דקות – שלך. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אני יודע, גברתי היושבת-ראש – צריך לומר לפי האקדמיה ללשון "ראשת", "ראשת הכנסת" בתפקיד עכשיו – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> האקדמיה מאשרת גם "ראש", אז זה בסדר. אחרי שראשות ערים התווכחו וביקשו – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> בזה התנועות הפמיניסטיות הצליחו. את יודעת, ראש זה ראש, אין ראש ואין ראשה, אבל האקדמיה הסכימה להיעתר לדרישות של זרמים פמיניסטיים כדי להאניש מגדרית את המושגים האלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> זה אומר שיש לנו כוח. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> ודאי שיש כוח. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> זה לא היה בקשה פמיניסטית. זה היה – – – של האקדמיה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אוקיי. טעות של האקדמיה. <קריאות:> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> האקדמיה אומרת: אתן רוצות לשחק, ניתן לכן. לא הייתה שום בקשה כזאת. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אני שמח שבשעה שאנשים עולים על יצועם אני מצליח לעורר עניין אפילו במשפט הראשון שכבר יצא מפי. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בדרך כלל בשעות האלה זה מתחיל. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> חברת הכנסת זנדברג, אני מאוד מבסוט שעוררתי את האדרנלין הרדום בתוכך גם בשעת לילה מאוחרת. <תמר זנדברג (מרצ):> זוהיר, אתה כנראה – בבחירות אמרו שאתה ומרב ומיקי רוזנטל – אתם מחנה השמאל. עוד לא שמתם לב לסוס הטרויאני הימני שהתמקם לכם בתוך המפלגה – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> את השמאל האמיתי, נכון? אל תטיפי לנו מוסר. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> למה, מה – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <קריאות:> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> את השמאל? את השמאל הישראלי? <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> זה מאפיין את סיעת מרצ – בשעה שתים-עשרה בלילה אתם מתחילים להתווכח. מה הקשר? <קריאות:> – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> חברת הכנסת זנדברג, מותר לי, אני עכשיו – חברים, אני מדבר. היא מצליפה – אני חייב להשיב. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> שמולי. שמולי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לא להפריע. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – כמה חיילים. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> שמולי. <קריאות:> – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אני פונה אלייך, הגברת זנדברג – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אתה לא רבין, ואף פעם – – – <קריאות:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אתה לא רבין, ואף פעם לא תהיה, אז תשבו קצת בשקט. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – סוף-סוף שמאלנים קצת, את יודעת, הוא יכול לשמוע – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> הופה, לא להתערב – – – <קריאה:> תצייצי בטוויטר את השטויות שלך. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> זה במשפחה, לא להתערב, זה במשפחה. <קריאות:> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא להפריע לנו לריב, בבקשה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הכי טוב זה להסתכל מהצד. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת מירב – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – שנותן לגיטימציה למיידי אבנים, הם הצביעו בעד. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אני רק רוצה במשפט אחד – זהבה, רק משפט אחד לחברתי זנדברג. בעברית אומרים: מה עניין שמיטה להר-סיני. מה עניין שמיטה להר-סיני. <קריאות:> – – – <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> דיברתי על – – – <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> מה המקור לניב הזה? <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> דיברתי על מטמורפוזה שמתחוללת בשפה העברית הודות לזרמים פמיניסטיים, אז מה לטענות ולטרוניות? אני לא מבין. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – פתאום קופצת, חשוב לה לקפוץ. עד עכשיו היא צייצה בטוויטר, עכשיו היא גם קופצת כאן. <קריאות:> – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> לא, לא, לא. כבודה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> השעה, השעה – – – <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> זוהיר, מה המקור לניב הזה? <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אני מוחה. אני מוחה. <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אפשר להיות ציוני ופטריוטי – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> חיליק. חיליק. <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא יעזור לכם – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> חיליק. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> ציונות זו לא מילה גסה ופטריוטיות זו לא מילה גסה – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> ידידי חיליק בר. <קריאות:> – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אתם גוזלים מזמני, חברים. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> זה לא הופך אותך לרבין, ואותך זה לא הופך לעמר בר-לב. תירגעו. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> חברת הכנסת זנדברג, אולי לא אסכים – – – <קריאות:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> תנופפו בידיים, זה לא יעזור לכם. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> חברת הכנסת זנדברג, אולי לא אסכים – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> תנופף בידיים עד מחר. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – אולי לא אסכים להערה שלך. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> חיליק, חיליק, תן לי את הכבוד. חיליק. <קריאות:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אז מה אם אתה לא אומר מה לעשות. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> חיליק בר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת בר. <תמר זנדברג (מרצ):> תנופף בידיים עד מחר – – – יש לך פריימריז. איציק שמולי, זה – – – <קריאות:> – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> חברים, חשבתי שאני אתפלמס – שמולי – – – <קריאות:> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> הזמן. הזמן. חבר'ה, מה ההצגה הזאת? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה צריך להרגיע את הבית. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> שמולי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברי הכנסת, זהו. סיימנו. <נחמן שי (המחנה הציוני):> די. די. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תנו בבקשה לחבר הכנסת בהלול להמשיך. <נחמן שי (המחנה הציוני):> די. די. אתם לא רואים מה – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> חשבתי – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת נחמן שי, תודה רבה לך. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> שמולי. שמולי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני עוזר לך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> סיימנו. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> חבר'ה, חשבתי לתומי, מרגלית, שאני אתפלמס דווקא עם האגף הזה, ומצאתי את עצמי לפתע פתאום מתפלמס דווקא עם המחנה שלי. אבל להתפלמס עם המחנה שלי זה בריא, מכיוון שזה אומר שאנחנו קבוצה פלורליסטית, רבגונית. ולכן, אני אומר לך כך, זנדברג: ייתכן שאני לא אסכים להערתך, אבל אני אלחם כדי שתאמרי אותה. <קריאות:> כל הכבוד. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> זהו, אז בואו נמשיך. אני מודה לך, גברתי שרת המשפטים – חברים, תנו לי לסיים משפט. אני מודה לך, גברתי שרת המשפטים, על עמדה ערכית נכונה ונבונה. יש בעבירות מין שכאלה בוודאי פגיעה אנושה בנשים נפגעות עבירות מין, ולכן סעד בסיוע משפטי לקורבנות הללו זה סעד נדרש. אבל אני רוצה לנצל את הדקתיים שנשארו לטובתי דווקא כדי לומר לכם שעקבתי בעניין רב אחר הקרע שנוצר בעם דרך האספקלריה של הכנסת. מה שקורה בכנסת זה משהו מדהים. אם מישהו קורא למאבק בלתי מזוין, אז הוא נחשב לעבריין, ואם מישהו מדבר על רצח, אז הוא בעצם "מיינסטרימי". זה תיאטרון אבסורד, בלתי מובן בעליל. אני אומר לכם, אני באופן אישי חושב שלגיטימי מאוד שעם ייאבק כנגד הכיבוש, אבל לגיטימי עוד יותר שהוא יאמץ את הקודים הלא-מזוינים במאבק שלו. אין בעולם יותר כוח מאשר בכוח בלתי מזוין – ראו ערך מאבקו האדיר והכביר של גנדי, שהצליח להקיא את המנדט הבריטי מתת-היבשת ההודית באמצעים בלתי מזוינים. ולכן, אני קורא באופן דו-זרועי לעשות את שני הדברים הללו: לסיים את הכיבוש, ואם לא, אז לאפשר לפלסטינים להיאבק באופן לא מזוין, וכך נגיע אולי לפשרה היסטורית וחשובה. ומילה אחרונה, שדווקא מיועדת לשר האוצר, שאיננו כאן, ולכן אני כמובן בכבוד רב אדבר אתך, שרת המשפטים, ואתך, יריב לוין, גם כן שר לגיטימי בממשלת ישראל. המוסלמים חגגו את חגם בשלושה ימים מדהימים. המוסלמים, שהם בוודאי הרוב בקרב הערבים במדינה – אני לא אוהב לדבר במושגים של כתות ושל דתות ושל קהילות ושל עדות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אבל בכל אופן זה היה חגם של המוסלמים. הם יצאו למרחבי המדינה, הם פקדו את אתרי התיירות, לונה-פארקים, הכינרת, שמורות, ערים, ים, יבשה, טבע וחי, קנו מכל מנעמי החיים ושמחו וענגו. זה רק מוכיח שהערבים במדינת ישראל אינם מחרחרי דם – רוצים לחיות בשלום. תנו להם לחיות בצלם האל, שפרו את רווחתם הכלכלית והחברתית, ותקבלו עם שרוצה להשתלב בחיי המדינה. השאלה היא אם הושטת היד של המיעוט הערבי אליכם מקבלת כנגד הושטת יד של היהודים כלפי הערבים. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת בהלול. הוועדה המוסמכת לדון בהצעת החוק היא ועדת החוקה, חוק ומשפט. <עיסאווי פריג' (מרצ):> רפורמות. לוועדת הכנסת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> השאלה היא אם מודיעים לאיזה ועדה. <זהבה גלאון (מרצ):> לא, לא משנה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? בבקשה, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 14) (סיוע משפטי לנפגעי עבירות מין בהליכים לפי חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה), התשע"ה–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 40 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא שמעתי. חברת הכנסת גלאון, את רוצה שאני אוסיף למצביעים? בבקשה. נא להוסיף לפרוטוקול את זהבה גלאון מצביעה בעד. הוועדה המוסמכת היא ועדת החוקה, חוק ומשפט. אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ועוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 2 והוראת שעה), התשע"ה–2015> [נספחות.] <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים לנושא הבא: בקשת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 2 והוראת שעה), התשע"ה–2015. יציג את הבקשה חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, בשם יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. בבקשה, אדוני. <בצלאל סמוטריץ (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה לפיצול הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 2 והוראת שעה), התשע"ה–2015, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. הצעת החוק עוסקת בשתי סוגיות עיקריות: הסוגיה הראשונה – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – – <בצלאל סמוטריץ (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> בשעה כזאת? זוהיר, איך כמוך. אגיד את זה בעל-פה, אתה יודע מה? לא אקרא מתוך הכתב. הצעת החוק מלכתחילה כורכת שתי סוגיות: הראשונה נוגעת להארכת הוראת השעה העוסקת במערך השיטור העירוני ובסמכויות הפקחים – כידוע, פיילוט שעובד בשנים האחרונות מכוח הוראת שעה. מכאן, נוכח הדחיפות שבאישור הארכת תוקפה של הוראת השעה, שפוקע ביום ט"ו באב התשע"ה, 31 ביולי 2015 – קרי, בסוף החודש הלועזי הזה – סיימה הוועדה את דיוניה בסעיפים העוסקים בסוגיה זו, והם יונחו על שולחן הכנסת בימים הקרובים לקריאה השנייה והשלישית – שוב, כדי שנוכל להאריך את תוקפה של הוראת השעה לפני שהוא פג, והפיילוט הזה יוכל להמשיך. יחד עם זה, בהצעת החוק הזאת כרוך נושא נוסף שהוועדה חושבת שיש לדון בו בכובד ראש, והוא מתן סמכויות עיכוב, תוך שימוש בכוח סביר, לפקחי הרשויות המקומיות בעבירות על חוקי העזר. כאן יש הסדר שהתבקש על-ידי הרשויות המקומיות, שטענו שאין להן מספיק יכולת לאכוף את חוקי העזר העירוניים, ואת הנושא הזה הוועדה סברה שיש ללבן באופן מעמיק יותר. בסוף הולכים לתת כאן סמכויות עיכוב לאנשים שהם לא שוטרים, יש כאן פגיעה בזכויות אדם, ואת הסוגיה הזאת צריך לבחון יותר לעומק. לכן הוועדה מבקשת לפצל את שני החלקים הללו לשתי הצעות חוק נפרדות, מה שיאפשר לה להמשיך ולדון בסוגיית מתן הסמכות לפקחים, סמכויות המעצר לפקחים, בנפרד. לפיכך, מוצע לפצל את הצעת החוק להצעות חוק נפרדות באופן שבו סעיפים – חבר הכנסת מרגלית, תעקוב עכשיו, אני קורא לאט את הסעיפים כדי שלא תתבלבל – סעיפים 3, 4, 11, 15 ו-17 להצעת החוק, שעניינם סמכויות פקחי הרשויות המקומיות, יידונו כהצעת חוק נפרדת, שתובא לאישור הכנסת במועד מאוחר יותר. חברי חברי הכנסת, נא לדעת שהצעה זו התקבלה פה-אחד בוועדה, והייתה מקובלת גם על המשרד לביטחון הפנים. לכן אבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת הוועדה בהתאם לסעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת סמוטריץ. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על אישור ההודעה של הוועדה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 16 בעד ההצעה – 29 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 2 והוראת שעה), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 29 בעד, אין נמנעים, אין מתנגדים. ההודעה של הוועדה התקבלה. שני חברי כנסת, מירב בן ארי ורועי פולקמן, מבקשים להוסיף אותם לפרוטוקול כמצביעים בעד. תודה רבה. <הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק חניה לנכים (תיקון מס' 6) (חניה באזור המיועד לפריקה ולטעינה), התשע"ד–2014> ["דברי הכנסת" ה-19, מס' כ/549, מושב שני, חוב' ל"ד, עמ' 11786.] <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים לסעיף הבא: הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק חניה לנכים (תיקון מס' 6) (חניה באזור המיועד לפריקה ולטעינה), התשע"ד–2014. ימסור את ההודעה יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף. בבקשה, אדוני. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> תודה, תודה ליושבת-ראש, כנסת נכבדה, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת החליטה בישיבתה ביום כ"ו בתמוז תשע"ה, 13 ביולי 2015, להודיע לכנסת על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק חניה לנכים (תיקון מס' 6) (חניה באזור המיועד לפריקה ולטעינה), התשע"ד–2014, שהגישו חברי הכנסת קארין אלהרר, מיקי רוזנטל, עפר שלח, אברהם מיכאלי, יפעת קריב, דב חנין, איציק שמולי ודוד רותם, זיכרונו לברכה. הצעת החוק מתירה לנכה להחנות את רכבו הנושא תו חניה באזור המיועד לפריקה וטעינה מהשעה 10:00 עד השעה 06:00 למחרת – בעצם משאירים את החניה לפריקה ולטעינה רק לארבע שעות – זאת במטרה להקל את ניידותם של הנכים ולהוסיף מקומות חניה שבהם הם רשאים לחנות. אני פונה לחברי חברי הכנסת לאשר את בקשת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות ולהחיל דין רציפות על הצעת חוק זאת. תודה. זה לא דורש הצבעה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נכון. תודה רבה לחבר הכנסת אלי אלאלוף. אין כאן הצבעה. הנושא יחזור להצבעה לאחר 14 יום. <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק:> <הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 23) (עונשין, עיצום כספי וסמכויות פיקוח), התשע"ה–2014;> <הצעת חוק רישוי שירותים לרכב, התשע"ג–2013;> <הצעת חוק תחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013;> <הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 8), התשע"ג–2013;> <הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 9), התשע"ד–2014;> <הצעת חוק הניקוז וההגנה מפני שיטפונות (תיקון מס' 7), התשע"ד–2014;> <הצעת חוק להסדרת הצבה של כוורות וייצור דבש, התשע"ד–2014> [מס' מ/891, מ/769, מ/771, מ/791, מ/868, מ/888 ומ/859; "דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' 1528.] היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים לסעיף הבא: הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק. ההודעה נמסרה ביום 29 ביוני 2015. הנמקת הערעורים של סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ומרצ – אין כאן ערעורים, לא מסרו דוברים. יש פה הצבעות על כל סעיף בנפרד, אין ערעורים. לכן אנחנו עוברים להצבעות, רבותי. נא לשבת, חברי הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה. מי שיצביע בעד הוא בעד החלת דין רציפות; מי שנגד – הוא כמובן מתנגד. אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 23) (עונשין, עיצום כספי וסמכויות פיקוח), התשע"ה–2014, מס' 891. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 17 בעד הודעת הממשלה – 29 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 23) (עונשין, עיצום כספי וסמכויות פיקוח), התשע"ה–2014, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 29 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הוחל דין רציפות על הצעת החוק, והיא חוזרת לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אפשר להוסיף את קולי? <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, בבקשה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין מבקשת להצטרף להצבעה כתומכת, בעד, לפרוטוקול. ההצבעה הבאה היא הצעת חוק רישוי שירותים לרכב, התשע"ג–2013, מ/769. אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 18 בעד הודעת הממשלה – 31 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק רישוי שירותים לרכב, התשע"ג–2013, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 31 חברים בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת הכלכלה – להכנה. הצעת חוק תחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013 – חברים, אני מבקשת להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 19 בעד הודעת הממשלה – 31 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק תחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 31 בעד, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת הכלכלה. הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 8), התשע"ג–2013 – חברים, אני מבקשת להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 20 בעד הודעת הממשלה – 31 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 8), התשע"ג–2013, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 31 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת הכלכלה. ההצבעה הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 9), התשע"ג–2013. אני מבקשת להצביע – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 21 בעד הודעת הממשלה – 32 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 9), התשע"ג–2013, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 32 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת הכלכלה. הצעת חוק הניקוז וההגנה מפני שיטפונות (תיקון מס' 7), התשע"ד–2014 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 22 בעד הודעת הממשלה – 31 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הניקוז וההגנה מפני שיטפונות (תיקון מס' 7), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 31 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת הכלכלה. <ענת ברקו (הליכוד):> ההצבעה שלי לא נקלטה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת ענת ברקו מבקשת להוסיף את ההצבעה שלה בעד, לפרוטוקול. הצעת חוק להסדרת הצבה של כוורות וייצור דבש, התשע"ד–2014 – חברי הכנסת, אני מבקשת להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 23 בעד הודעת הממשלה – 32 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק להסדרת הצבה של כוורות וייצור דבש, התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 32 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת הכלכלה. <שאילתות ותשובות> <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותיי, אנחנו עוברים לשאילתות. אני מזמינה את השר יריב לוין לעלות לדוכן ואת חבר הכנסת יחיאל חיליק בר לשאול את השאילתה. חבר הכנסת חיליק בר, איפה אתה? <79. עמותת ער"ן: זיהוי מספרים חסומים> <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אדוני השר, בנוגע לעמותת ער"ן – בליל 22 באפריל פנה חולה סוכרת למוקד ער"ן ממספר חסום ואיים בהתאבדות. אי-יכולת זיהוי מספר הפונה בזמן אמת עלולה למנוע סגירת מעגל והצלת חיים. ברצוני לשאול: 1. האם ידוע מה עלה בגורל הפונה? 2. אם כן – מה ייעשה למניעת מקרים שכאלו בעתיד? תודה, אדוני. <שר התיירות יריב לוין:> תודה לחבר הכנסת בר על השאילתה. מובן שלא יהיה נכון להתייחס למקרה ספציפי, בוודאי לא מעל הדוכן. אני אוכל לומר כך: עמותת ער"ן כאן פנתה למשרד התקשורת בבקשה לסייע ביצירת איזה מנגנון שיחשוף את מספרי הטלפון הבלתי-מזוהים, השיחות החסומות שמגיעות אליה, כדי לאפשר איתור מהיר של מתקשרים אובדניים. המשרד אכן פועל כדי לנסות לקדם את הטיפול בנושא, מתוך הבנה, כמובן, של החשיבות שלו, תוך שיתוף פעולה עם הגורמים הרלוונטיים, הן במשרד המשפטים והן במשטרה. ראוי לציין כי מספרי טלפון בלתי מזוהים נחשפים היום למוקדי החירום הממשלתיים בלבד: משטרת ישראל, מד"א ומכבי-אש. מובן שהסדרת הנושא, כאשר מדובר בגורם פרטי או בעמותה פרטית, היא עניין הרבה יותר מורכב. היא כרוכה בקשיים שונים, החל בשאלה למה לגורם כזה ולא לגורם אחר וכלה בצורך להבטיח שמירה והגנה נאותה על פרטיות הפונים. צריך להבין שכאשר אדם מתקשר ממספר חסוי, באיזה מקום בהחלט אפשר להניח שהוא עושה זאת מתוך ידיעה שהוא איננו חשוף לכך שהוא יתגלה, ויש כאן שאלה קשה מאוד איפה הגבול הנכון שבו אפשר להתערב. בכל אופן, הנושא עדיין מצוי בבחינה, מתוך רצון לגבש הסדר מתאים, אבל הדבר הזה עדיין לא סוכם עם משרד המשפטים והמשטרה, והוא לא סוכם משום שהוא אכן מעורר קשיים לא מעטים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת חיליק בר, שאלה נוספת. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אדוני השר, השירות הזה, אתה אמרת בעצמך, מתאפשר למשרדים ממשלתיים – מד"א, משטרה. אנחנו יודעים שעמותת ער"ן היא עמותה שהמדינה מודה שהיא לא יודעת לתת את השירות שלה, וגם מתקצבת אותה. אז השאלה היא למה אי-אפשר לקדם נוהל כלשהו, הצעת חוק, שמרשה, למשל, רק למנהל משמרת או רק לאנשים מוסמכים לראות את המספר החסום. בכנסת התשע-עשרה היה מתווה, ומשרד התקשורת היה מוכן לקדם הצעת חוק דומה, והשאלה שלי היא אם משרד התקשורת מתכוון לקדם את זה גם בכנסת הזאת. יש בעיה אמיתית, אדוני השר, כשיש שתי שיחות שמגיעות ממספר חסום. זו התנגשות בין זכות לפרטיות, שאנחנו מבינים, לבין הצלת חיים, והייתי מעוניין לדעת אם הם באמת מתכוונים לעשות צעד כלשהו לקראת מתן סיוע לער"ן בסיפור הזה – וזה לא מפני שזה ער"ן, זה מפני שהצלת חיים היא פה במוקד. <שר התיירות יריב לוין:> אמרתי ואני חוזר: הנושא נמצא בבחינה. אני לא חושב שאפשר לעשות הסדר ספציפי לעמותה אחת מסוימת, כי יש הרבה מאוד עמותות שעוסקות בהצלת נפשות בתחומים כאלה ואחרים. אין ספק, אני אומר שוב: הנושא הוא נושא מורכב. הוא נבחן, הוא נבדק. האם בסוף ההחלטה תהיה ללכת לאיזה פתרון ולאיזו הסדרה – הדבר הזה תלוי בעיקר בזה שיימצא מנגנון מתאים שימנע מצד אחד מצב שזה יהיה פרוץ לכל רוח, שעמותות רבות תבואנה בשעריו, ומצד שני, זה מחייב מנגנון גם בתוך העמותה – הלוא בסוף זה גורם פרטי, שאתה לא יודע מי נחשף שם למידע ואיזה שימוש נעשה אחר כך נעשה במידע הזה וכן הלאה – ויצירת מערכת שתבטיח את זה שהדבר הזה נשאר שם ומגיע רק לגורמים המקצועיים. זה דבר לא פשוט כשבסוף זה נעשה בתוך חצר פרטית של גורם. ואני אומר: הנושא הזה נבדק ונבחן. לומר לך מה יהיו התוצאות – אני עוד לא יודע. אני רק אומר: ההצדקה מובנת; הקשיים, נדמה לי, גם הם מאוד מובנים. אם אפשר יהיה בסוף לגשר עליהם כדי להגיע לפתרון שיהיה מניח את הדעת – הנושא הזה עדיין בבדיקה, ואני מקווה שאכן יימצא לו פתרון הולם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, כבוד השר. סיימנו, אני מבינה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ה' באב תשע"ה, 21 ביולי 2015, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 00:03.>