דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת י"ד ישיבה ל"ט הישיבה השלושים-ותשע של הכנסת העשרים יום רביעי, ו' באב התשע"ה (22 ביולי 2015) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 9 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 9 שאילתות דחופות 9 ביטול קליטת בעלי מוגבלויות בשירות הלאומי 9 מאיר כהן (יש עתיד): 9 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 10 קארין אלהרר (יש עתיד): 11 58. שיבוץ לגני-ילדים שאינם קיימים 14 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 14 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 14 53. שחיקה בפרויקט מרכז קידום אוכלוסיות מיוחדות – המקא"ם 17 מירב בן ארי (כולנו): 17 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 17 54. הרס מחצית מהכפר סוסיא ופינוי תושביו בלחץ המתנחלים 19 דב חנין (הרשימה המשותפת): 19 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 19 זהבה גלאון (מרצ): 23 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 26 ענת ברקו (הליכוד): 29 55. אכיפת איסור נסיעה בחופי הים 45 מיכל רוזין (מרצ): 45 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 46 מירב בן ארי (כולנו): 50 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 51 57. קריסה ברישום למעונות-יום 53 אורי מקלב (יהדות התורה): 53 שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי: 54 איציק שמולי (המחנה הציוני): 56 ישיבה מיוחדת לכבוד ראש ממשלת איטליה מתאו רנצי 56 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 56 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 59 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 63 שאילתות דחופות 74 57. קריסה ברישום למעונות-יום 75 חיים ילין (יש עתיד): 75 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 76 שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי: 77 הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – כניסה למטווחים), התשע"ה–2015 84 ענת ברקו (הליכוד): 85 שרת המשפטים איילת שקד: 85 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 86 ענת ברקו (הליכוד): 89 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 90 הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על מוצרי מזון בסיסיים), התשע"ה–2015 92 אילן גילאון (מרצ): 92 הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על מוצרי מזון בסיסיים), התשע"ה–2015 96 דב חנין (הרשימה המשותפת): 96 סגן שר האוצר יצחק כהן: 98 אילן גילאון (מרצ): 108 הצעת חוק איסור הפליה מחמת משקל (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015 114 תמר זנדברג (מרצ): 115 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 120 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 120 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 121 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 121 הצעת חוק עמדות שמירה לעובדים בענף השמירה והאבטחה, התשע"ה–2015 121 איתן כבל (המחנה הציוני): 122 הצעת חוק עמדות שמירה לעובדים בענף השמירה והאבטחה, התשע"ה–2015 128 דב חנין (הרשימה המשותפת): 129 שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי: 130 הצעת חוק הכנסת (תיקון – קביעת שכר חברי הכנסת בידי ועדה ציבורית), התשע"ה–2015 136 יעל גרמן (יש עתיד): 136 שר התיירות יריב לוין: 139 יעל גרמן (יש עתיד): 144 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שידור ישיבות מועצה), התשע"ה–2015 145 מיקי לוי (יש עתיד): 146 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שידור ישיבות מועצה), התשע"ה–2015 155 תמר זנדברג (מרצ): 156 שר הפנים סילבן שלום: 157 מיקי לוי (יש עתיד): 168 תמר זנדברג (מרצ): 169 הצעת חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם (תיקון – ביטול החוק), התשע"ה–2015 173 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 173 הצעת חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם (תיקון – ביטול החוק), התשע"ה–2015 202 זהבה גלאון (מרצ): 204 שר העלייה והקליטה זאב אלקין: 210 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 219 ירון מזוז (הליכוד): 221 זהבה גלאון (מרצ): 222 הצעת חוק ארוניות אחסון במוסדות חינוך, התשע"ה–2015 228 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 229 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 232 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 234 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 234 הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – איסור התקשרות קבלנית להעסקת עובדים), התשע"ה–2015 237 דב חנין (הרשימה המשותפת): 237 סגן שר האוצר יצחק כהן: 241 דב חנין (הרשימה המשותפת): 244 הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הנטל להוכחת תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל) 250 שרון גל (ישראל ביתנו): 250 שרת המשפטים איילת שקד: 253 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 254 הודעה אישית של חבר הכנסת אחמד טיבי 256 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 256 שר החינוך נפתלי בנט: 266 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 267 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 267 הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – פיצול שידורים של בעל זיכיון לשידורי רדיו), התשע"ה–2015 267 נאוה בוקר (הליכוד): 268 השר אופיר אקוניס: 269 הצעת חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל (תיקון – מעמד החטיבה להתיישבות), התשע"ה–2015 272 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 273 שרת המשפטים איילת שקד: 287 ציפי לבני (המחנה הציוני): 288 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 293 הצעת חוק ייצוג הולם של יהודים בני המגזר החרדי בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015 301 משה גפני (יהדות התורה): 302 שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי: 318 זהבה גלאון (מרצ): 323 הודעה אישית של חברת הכנסת מרב מיכאלי 325 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 325 הודעה אישית של חבר הכנסת אראל מרגלית 330 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 330 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור על הכנסה מריבית המשולמת על כספי פיצויים לעיוור או לנכה), התשע"ה–2015 333 משה גפני (יהדות התורה): 333 הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ה–2015 334 ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): 335 הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ה–2015 335 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 336 השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל: 336 הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ה–2015 337 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 338 השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל: 338 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת אבל), התשע"ה–2015 341 ינון מגל (הבית היהודי): 341 השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל: 341 הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – הבהרת מצג כשרותי אסור), התשע"ה–2015 343 יואב בן צור (ש"ס): 343 הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – הגדרת המינוח כשר לעניין הטעיה), התשע"ה–2015 346 משה גפני (יהדות התורה): 346 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 348 עליזה לביא (יש עתיד): 352 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 354 הודעה אישית של חברת הכנסת מרב מיכאלי 367 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 367 הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – החמרת ענישה בגין התעללות בבעלי-חיים), התשע"ה–2015 369 איציק שמולי (המחנה הציוני): 369 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 372 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 378 הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון – שם המדינה), התשע"ה–2015 384 אורן אסף חזן (הליכוד): 385 שר הפנים סילבן שלום: 388 עיסאווי פריג' (מרצ): 389 אורן אסף חזן (הליכוד): 395 הצעה לסדר-היום 401 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא: סירוב הממשלה להבין שהסכם המעצמות עם איראן עדיף על המשך התגרענותה של איראן ללא הסכם, וניהול קרב מאסף המחבל ביחסי ישראל–ארצות-הברית 401 זהבה גלאון (מרצ): 401 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 404 הצעות לסדר-היום 422 סגירת תיק חקירת מותו של גל בק ז"ל 423 רויטל סויד (המחנה הציוני): 424 קארין אלהרר (יש עתיד): 425 יואב קיש (הליכוד): 426 זהבה גלאון (מרצ): 427 שרת המשפטים איילת שקד: 429 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 430 אורן אסף חזן (הליכוד): 431 הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42) (הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר); 436 הצעת חוק הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015 436 שרת המשפטים איילת שקד: 437 יואל חסון (המחנה הציוני): 438 קארין אלהרר (יש עתיד): 448 אורן אסף חזן (הליכוד): 448 מיקי לוי (יש עתיד): 451 ציפי חוטובלי (הליכוד): 453 מאיר כהן (יש עתיד): 455 עליזה לביא (יש עתיד): 457 חיים ילין (יש עתיד): 459 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 463 מיכל רוזין (מרצ): 465 דב חנין (הרשימה המשותפת): 467 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 469 יעל גרמן (יש עתיד): 470 נחמן שי (המחנה הציוני): 475 איתן ברושי (המחנה הציוני): 477 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 481 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 482 הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42) (הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר); 482 הצעת חוק הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015 482 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 483 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 486 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 488 עיסאווי פריג' (מרצ): 498 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 521 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 531 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 533 שרון גל (ישראל ביתנו): 537 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 540 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 540 אורן אסף חזן (הליכוד): 542 יואב קיש (הליכוד): 547 שר החינוך נפתלי בנט: 548 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 553 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 553 הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42) (הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר); 553 הצעת חוק הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015 553 הצעה לסדר 559 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 560 בחירת נציגי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים, לוועדה לבחירת דיינים, לוועדת המינויים לקאדים ולוועדת המינויים לקאדים מד'הב 561 הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק אומנה לילדים, התשע"ה–2014 567 קארין אלהרר (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 568 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 570 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 570 בחירת נציגי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים, לוועדה לבחירת דיינים, לוועדת המינויים לקאדים ולוועדת המינויים לקאדים מד'הב 571 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום יום רביעי, ו' באב תשע"ה, 22 ביולי 2015. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת ­החלטת ועדת האתיקה בעניין קובלנות נגד חבר הכנסת אורן חזן בקשר למעשים שנטען כי בוצעו טרם בחירתו לכנסת. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים לשאילתות דחופות. אני מתכבד להזמין את סגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש לעלות לדוכן כדי להשיב על שאילתה דחופה מאת חבר הכנסת מאיר כהן. הנושא הוא: ביטול קליטת בעלי מוגבלויות בשירות הלאומי. בבקשה, אדוני, נא לקרוא את נוסח השאילתה. <ביטול קליטת בעלי מוגבלויות בשירות הלאומי> <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אדוני סגן השר, השנה היו צפויים להיקלט 1,000 בעלי מוגבלויות בשירות הלאומי. בשל שינוי מדיניות הוחלט שלא לתקצב יוזמה זו, וצעירים אלה לא ישרתו. אני רוצה לשאול, אדוני: 1. מה אתם עושים לתיקון העוול הזה? 2. האם משרדך יציע מסגרת אחרת לקליטתם? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני סגן שר החינוך. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת כהן השואל, שאילתה זאת הופנתה למשרד החינוך. אומנם המספר 1,000 בעלי מוגבלויות מתייחס לכל משרדי הממשלה, ולכן משרדנו לא יכול להשיב בשמם של כל משרדי הממשלה שעוסקים בעניין הזה, אבל אני כן יכול לומר באשר למשרד החינוך, אדוני הנכבד, שבשנת תשע"ה הופעלו 230 בעלי מוגבלויות ונוער במצבי סיכון ומצוקה; ובשנת תשע"ו מתוכננים במשרד החינוך בסעיף זה 350 תקנים, שהם 10% מכלל המתנדבים שמפעיל המשרד. כך שאם שאלת שאלה – ויכול להיות שהיא חשובה – אני יודע לענות לך רק מטעם משרד החינוך, ובמשרד החינוך בתשע"ה, כמו שאמרתי, היו 230 בעלי מוגבלויות שהופעלו, ובשנת תשע"ו, בעזרת השם, מתוכננים להיות מופעלים 350 תקנים לצורך העניין. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחבר הכנסת מאיר כהן וגם לחברת הכנסת קארין אלהרר, ואז סגן שר החינוך חבר הכנסת פרוש ישיב לכולם. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני סגן השר, אני רק רוצה שתדע שזאת הייתה החלטת ממשלה שאני קיימתי בספטמבר 2014 לקלוט את בעלי המוגבלויות. אנחנו גם ידענו מאיפה התקציב יבוא. החשבת הכללית של האוצר בדקה את העמותות שהם תחת המטרייה שלכם, ומצאה שבהתנהלות נכונה הם יכולים לחסוך 60 מיליון שקלים, ובזה הם ייקלטו. לצערי הרב, מה שאדוני לא יודע, שבהסכם הקואליציוני הסעיף הזה בוטל. אז אני שואל אותך: האם אתם מרגישים נוח ש-1,000 בעלי מוגבלויות לא ייקלטו בגלל הסכם קואליציוני? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, חברת הכנסת קארין אלהרר וגם חבר הכנסת עמר בר-לב. אלה שתי השאלות הנוספות, ואז סגן שר החינוך ישיב. <קארין אלהרר (יש עתיד):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, מפרסומים בעניין נציגי מפלגת הבית היהודי שהיו אחראים מסורתית לתחום השירות הלאומי – פרסמו שנמצא המקור התקציבי ממקורות אחרים. הייתי רוצה לדעת, איך הדבר בא לידי ביטוי בתשובה שלך? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> את אומרת שנמצא וכן יופעלו. <קארין אלהרר (יש עתיד):> זה מה שפורסם. אני קראתי בעיתון. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> זה סותר את מה שאני עניתי פה? <קארין אלהרר (יש עתיד):> כן, כי מה שאתה אומר זה שייקלטו 300 נוספים – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא אמרתי דבר כזה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – כשהחלטת הממשלה – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני לא דיברתי על – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> רק שנייה, אדוני. החלטת הממשלה דיברה מלכתחילה על 10% מכלל המשרתים בשירות הלאומי – שיהיו לטובת תקנים לאנשים עם מוגבלויות. כרגע שמעתי מאדוני מעל הדוכן שהדבר הזה לא מתקיים. אני רוצה להבין – כן יש מקור תקציבי? אין מקור תקציבי? להבנתי, בהסכם הקואליציוני נמצא מקור תקציבי אחר, ולא כפי שהוחלט בהחלטת הממשלה בהתאם להחלטת החשכ"לית לגבי ייעול בשירות הלאומי הכללי. אני אשמח לתשובתך בעניין. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת אלהרר. חבר הכנסת עמר בר-לב, שאלה נוספת. ואז תשובת סגן השר. בבקשה, אדוני. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אדוני סגן השר, בהוד-השרון שובצו עשרות ילדים לשני גנים – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> חבר הכנסת בר-לב, אתה בשאילתה נוספת. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> כן. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> כרגע אנחנו עוסקים בשאילתה של חבר הכנסת כהן. הנוהג הוא שעל שאילתה שחבר כנסת מגיש יכולים שני חברי כנסת – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אתה צודק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אה, זאת הייתה אי-הבנה. אני חשבתי שהרמת יד כי יש לך שאלה נוספת. סליחה. סגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש כרגע ישיב לחבר הכנסת כהן ולחברת הכנסת אלהרר. לאחר מכן נעבור לשאילתה הבאה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש ומכובדי חבר הכנסת, בדברי לא דיברתי על "בוטל" ולא דיברתי על הסכם קואליציוני ולא שאלתי ואמרתי "החלטות ממשלה". הייתה שאילתה שלך, שדיברה על כך שהשנה היו צפויים להיקלט 1,000 בעלי מוגבלויות בשירות לאומי, ובשל שינוי מדיניות הוחלט שלא לתקצב יוזמה זאת, וצעירים אלה לא ישרתו. אני עניתי שאנחנו לא יודעים לענות על 1,000, מכיוון שגם כשהיו 1,000 לא משרד החינוך הפעיל את כל ה-1,000. אמרתי שמשרד החינוך בתשע"ה נתן 230 תקנים לצורך העניין הזה, והוספתי – ואני גם כולל את התשובה לחברת הכנסת קארין אלהרר – לא נכנסתי לשאלות של החלטות ממשלה, של תקציבים ושל הסכמים קואליציוניים. בתשע"ה משרד החינוך הקצה לעניין הזה 230 תקנים, ובתשע"ו משרד החינוך יקצה לצורך העניין הזה 350 תקנים. <מאיר כהן (יש עתיד):> אתה יורד מהדוכן בידיעה שהשר שאתה משרת תחתיו חתם על הסכם קואליציוני – – – זה לא בסדר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> נאמר כך: אני לא אמור לענות על הסכמים קואליציוניים. חבר הכנסת שואל ורוצה לדעת מה קורה במשרד החינוך, לא הסכם קואליציוני. בדברי לא הזכרתי, לא הסכם קואליציוני ולא החלטת ממשלה, וגם אמרתי שאותם 1,000 שמדברים עליהם, לא כולם של משרד החינוך, כי משרד החינוך לא נותן את כל ה-1,000. על אותם תקנים שהיו במשרד החינוך בתשע"ה עניתי שאף שבתשע"ה היו 230 תקנים, בתשע"ו יהיו 350 תקנים. משרד החינוך, אם כן, משתפר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לכבוד סגן השר. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה, של חבר הכנסת עמר בר-לב. סגן השר נשאר כאן כדי לתת תשובות לחבר הכנסת עמר בר-לב בנושא: שיבוץ לגני-ילדים שאינם קיימים. <58. שיבוץ לגני-ילדים שאינם קיימים> <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> תודה רבה. אדוני סגן השר, בהוד-השרון שובצו עשרות ילדים לשני גני-ילדים שלא הוקמו מסיבות תקציביות. המבנה החלופי הזמני אינו מתאים לשהייה ממושכת, הוא ציבורי ופרוץ. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע? 3. מדוע שובצו למבנה שאינו מתאים לילדים? 4. מי אישר זאת? תודה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת עמר בר-לב, מבדיקת הנושא עולה כי הגנים החדשים "מור" ו"קינמון" עתידים להיבנות ברחוב גולדה מאיר במתחם 1200. הרשות המקומית נערכת לקליטת הילדים בשני גנים חלופיים בשכונת גיל-עמל ברחוב הגולן 7, והרשות המקומית גם החלה בפעולות להכנת הגנים החלופיים – להתאמתם לצורכי הילדים, לקבלת אישורי בטיחות וכדומה, לפתיחת שנת לימודים מיטבית. המשרד העביר הרשאה תקציבית לבניית שש כיתות-גן לרשות המקומית. עיריית הוד-השרון, עד שאלה ייבנו, מציעה להורי הילדים הסעה מסודרת לילדים. יצוין כי המפקחת של משרד החינוך ביקרה במבנים הזמניים והיא מצאה כי הם ראויים לשמש כגני-ילדים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שאלה נוספת. חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אדוני סגן השר, למיטב ידיעתי אכן נמצא פתרון הולם לאחד מהגנים. לעומת זאת, לגן השני, הפתרון שהוצע הוא לא ראוי. יש כאן בפני דוח של ההורים, שקיבלו מגורם חיצוני, עם חוות דעתו על הגן, שאינו ראוי מבחינה בטיחותית לילדים האלה. דבר נוסף, למיטב ידיעתי, ילדים עד גיל ארבע אינם רשאים לנסוע לבד בהסעות. לכן גם התשובה של המועצה, שניתנו הסעות לילדים, היא לא תשובה ראויה. מעבר לזה גם נודע לי – הלוא הם פונו מהמתנ"ס. מתברר שבמתנ"ס שוכנה כיתת גן חדשה, אחרת, לילדים מוגבלים, שייתכן שלהורים שלהם אין העוצמה לבוא בטענות כנגד המועצה. אז אבקש את התייחסותך, ואם חלק מהנתונים קיבלתי ממש עכשיו, אז אני אשמח אם חלק מהתשובות תינתנה בהמשך אם אין לך אותן ברגע זה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. בבקשה, סגן השר, התייחסותך. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> חבר הכנסת בר-לב – ואני גם אומר את זה בנימה אישית – כל נושא שהוא לוקח, הוא עושה את זה ביסודיות ונכנס לפרטי פרטים ועושה את זה על הצד הטוב ביותר, אם מותר לי לומר, מהכירי אותו בשנתיים האחרונות. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> את זה בטוח מותר לומר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> תמיד גם. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תמיד. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> מה שאני יודע לומר זה כך: הצגת השאילתות מהסוג הזה זה טוב – ואני אומר לך, זה טוב, מכיוון שהמשרד כל הזמן מרגיש שהוא מפוקח, ואם משהו לא בסדר וחורק, אז יש מי שישאל וידרבן, וחברי כנסת מנצלים את זה, וטוב שזה קורה. כשאני בא לענות פה, אף שמכינים לי את זה – הפקידוּת ומהמשרד, דרך המנכ"לית, ואני מקבל את זה, אני אומר לך שהבוקר, בקשר לשאילתה שלך, דיברתי עם תמיר בן משה, שהוא מנהל מינהל הפיתוח, עברתי אתו שוב על התשובה, ואני אומר להם את זה תמיד: אני לא אבוא לכנסת לתת תשובה מעל הדוכן אם אני לא בטוח במאה אחוז שמה שאני עונה זה תשובה. לא שאני חושש לכתחילה שאולי נותנים לי תשובות לא נכונות, אבל אני בכל אופן בודק את עצמי כדי לא להיות במצב שבאתי לפה ועניתי תשובה, ויאמרו לי: שמע, אתה אומר אבל זה לא כך. אז אני אומר את מה שנאמר לי הבוקר, אני אומר גם את השם, מנהל מינהל הפיתוח תמיר בן משה. דיברתי אתו, אומנם לא ישירות – על הנושא הקודם שחבר הכנסת מאיר כהן דיבר עליו, זימנתי ללשכה את מי שעוסק בנושא של שירות לאומי, שמו דוד פלבר, וביקשתי ממנו לדעת, והוא בהרחבה הסביר לי את העניין, כמובן, עם זו שעורכת את התשובות. ואני שוב חוזר ואומר: מבחינת משרד החינוך – בלי להיכנס כרגע לשאלה למה ההרשאות שנמצאות והועברו, אִתן עוד לא יכלו לבנות. אני יודע שהיה סיור שם גם בשבוע שעבר, ונאמר שגם עם ההרשאות האלה אפשר מהר מאוד לבנות את הגנים, אותן שש כיתות – זה לא רק לשאילתה שאתה דיברת עליה, אבל במסגרת אותם שישה תקנים, שניים הולכים לגנים החדשים. אבל מאחר שעדיין לא בנו את הגנים האלה, אז המשרד עומד על כך ומבקש לענות שהרשות המקומית נערכת לקליטת אותם ילדים בשני גנים חלופיים בשכונת גיל-עמל ברחוב רמת-הגולן 7, והיא החלה בפעולות להכשיר את זה כדי להכין את הגנים החלופיים. כשאני בא לענות כאן, אז זה אומר שמשרד החינוך יעמוד על כך ויהיה ערני, ויעשה את הכול כדי שב-1 בספטמבר שני הגנים האלה יהיו ערוכים כדי שילדי הוד-השרון יקבלו את התשובה. אתה מעלה נקודה נוספת, שמאחר שזה משרת גם ילדים מתחת לגיל ארבע זה לא מתאים, גם לפי ההתנהלות וגם לפי התקן, שילדים מתחת לגיל ארבע יהיו בהסעות. לא יודע לומר לך מה התשובה של המשרד, אבל אני בוודאי לוקח אתי את השאלה הזו כדי לדרוש, ואני בהזדמנות הראשונה אוכל לתת לך גם תשובה מה הפתרון של המשרד. וכמו שאתה שאלת שאלה שלישית לגבי הכיתה ששובצה במתנ"ס, ואתה אמרת שקיבלת את הנתונים האלה רק עכשיו, גם אני קיבלתי ממך עכשיו את השאלה הזו ולא יודע לענות לך תשובה, אבל אני מבטיח, בעזרת השם, לבדוק ולחזור אליך. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה. אני מזמינה את סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן להשיב על שאילתה של חברת הכנסת מירב בן ארי בנושא: שחיקה בפרויקט מרכז קידום אוכלוסיות מיוחדות. יש לנו כאן שואלת נוספת, שכרגע אני עדיין לא רואה אותה באולם. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, תציגי לנו את שאלתך. <53. שחיקה בפרויקט מרכז קידום אוכלוסיות מיוחדות – המקא"ם> <מירב בן ארי (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אדוני סגן השר, בעשור האחרון אנו עדים לשחיקה ולצמצום התוכנית, הפוגעות בטיפול באוכלוסיות המיוחדות ובחברה הישראלית כולה. היקף המתגייסים ירד בממוצע מ-1,100 חיילים בשנה ל-600–700 חיילים בשנה. ברצוני לשאול: מה הוא ההסבר לירידת מספר המתגייסים לפרויקט מקא"ם בצה"ל? <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בפתח דברי אני חייב לומר שאני קיבלתי הבוקר את התשובה על השאילתה הזאת. אני מודה שהתשובה היא לא שלמה, ויש לי הרבה הערות ושאלות על התשובה הזאת. אני אומַר את התשובה, אבל אני רוצה שתדעו שהתשובה על השאילתה היא גם בעיני לא שלמה. צה"ל הוא אכן צבא העם, ובהתאם לתפיסה הזאת צה"ל רואה ערך גדול בגיוס כלל האוכלוסיות לשורותיו. אכן, בשנים האחרונות קיימת ירידה בשיעור הגיוס עקב נתונים אישיים נמוכים. הצבא מפנה את המתגייסים בהתאם לנתוניהם למגוון מסגרות, ובהן מקא"ם. ההפניה למסגרות נקבעת לפי נתוני הפרט. צה"ל יוצר תוכניות ומסלולים ייחודיים נוספים לאוכלוסיות אשר זוהו כבעלות צורך בחיזוק בכניסה לשירות הצבאי, וזאת כדי לתמוך ולהעצים את השתלבות האוכלוסיות האלה בשירות משמעותי בצה"ל. למעשה, האוכלוסייה המיוחדת שצוינה בשאילתה הופנתה למסגרות מתאימות לגיוס רגיל, למקא"ם לגברים וחג"ם לנשים, ותוכניות "מעלה" ותוכניות אחרות של מסגרות נוספות. יודגש – אין כוונה לבטל את מערך המקא"ם, וכל אמירה בהקשר זה הנה שגויה ומטעה. השינוי שצה"ל מחיל יביא למקסום תחומי ההתמחות והיתרונות היחסיים של הגורמים המטפלים כל אחד בתחומו ואל מול המטרה המשותפת, גיוס ומיצוי מיטבי של האוכלוסייה בצה"ל ובחברה כאחת. כפי שאמרתי, אני מודה, התשובה איננה שלמה, איננה עונה על כל השאילתה, ואשמח להשיב תשובה מלאה בכתב על השאילתה הזאת, אם חברת הכנסת בן ארי תסכים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש לך אופציה לשאלה נוספת, גברתי חברת הכנסת מירב בן ארי. בבקשה. <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני סגן השר, תודה רבה על התשובה, גם אם היא אינה מלאה. כן, יש לי שאלת המשך: האם צה"ל ער למשמעות החברתית והערכית של אי-גיוסם של בני-נוער מאוכלוסיות חלשות וביטול הסיכוי הממסדי הכמעט-אחרון שלהם לעלות על דרך המלך ולהשתלב בחברה באופן מיטבי? הנזק החברתי העצום שנגרם מצמצום של פרויקט כל כך משמעותי, מה שנקרא, השלב האחרון שלהם להצליח בחיים. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> הדברים שאת אומרת הם נכונים. צה"ל בוודאי ער למשמעות הזאת, צה"ל יודע שדברים רבים שלא נעשו במסגרות החינוכיות – בית-ספר יסודי, תיכון – צה"ל מבין שזאת המשימה שמוטלת עליו, לתקן את מה שלא תוקן, מה שלא נעשה קודם. מה הן המסגרות, והפירוט המלא מה צה"ל עושה כדי לתקן את זה – כפי שהבטחתי, אני אדאג לתת לך תשובה בכתב, מסודרת ומורחבת, עם כל הנתונים, כשאקבל אותם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן שר הביטחון. אתה יכול להישאר כאן. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה, של חבר הכנסת דב חנין, בנושא: הרס מחצית מהכפר סוסיא ופינוי תושביו בלחץ המתנחלים. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין, נא להציג את השאילתה שלך. 54. הרס מחצית מהכפר סוסיא ופינוי תושביו בלחץ המתנחלים <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, גברתי היושבת-ראש. אדוני סגן שר הביטחון, לאחרונה פורסם כי כמחצית ממבני הכפר הפלסטיני סוסיא בדרום הר-חברון מתוכננים להיהרס בשל לחץ מצד המתנחלים, וזאת בטרם דן בג"ץ בעתירת תושבי הכפר להכרה בתוכנית המתאר שהגישו. רצוני לשאול: האם נכון הדבר? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בפתח דברי ברצוני להבהיר כי מעולם לא היה כפר ערבי בשם סוסיא. מדובר במחטף שנעשה על-ידי ארגוני שמאל, שמטרתו השתלטות על שטחי C על-ידי בנייה של מבני קבע. חוקרים וסוקרים שהסתובבו באזור בשנות ה-70 מעידים על הימצאותם של רועי צאן במערות, אך שוללים בדבריהם את קיומם של מבנים כלשהם באזור או מגורי קבע של מאן דהוא. חוקרים שמעידים על כך הם המזרחן האנתרופולוג יעקב חבקוק וד"ר עקיבא לונדון. ארגונים לא ממשלתיים – כמו "רבנים לזכויות אדם", "בצלם", "עדאלה", "שוברים שתיקה" – מובילים קמפיין בין-לאומי בשאלת כפר סוסיא, והאיחוד האירופי, אשר הודיע כי הוא מתנגד למהלך הזה, הוא זה שמממן ארגונים אלו המובילים את הקמפיין. ההתנהלות סביב סוסיא נמשכת כבר כ-20 שנה. זה אינו נושא חדש, וזו אינה הפרה חדשה של החוק, אלא התנהלות פושעת סדרתית. אילו היה מדובר ביישוב יהודי, לצערי לא היו מתנהגים כלפיו באותה סלחנות. בהתאם לדין, החל גם באזור יהודה ושומרון, אדוני חבר הכנסת, כל בינוי מחייב קבלת היתר על-ידי הגורמים המוסמכים. הפלסטינים המתגוררים בסוסיא בנו מבנים ללא כל היתר. נגד הבינוי הבלתי-חוקי שנבנה ללא היתרים ננקטו הליכי פיקוח, נמסרו צווי הפסקת עבודה וצווי הריסה. במהלך השנים 1995–2001 בוצעו הריסות חוזרות ונשנות של מבנים שנבנו ללא כל היתר. סוגיית הבנייה הבלתי-חוקית נדונה במסגרת עתירות שהוגשו על-ידי הפלסטינים לבג"ץ. למרות צו ביניים שניתן ביוני 2012, האוסר על המשך הבנייה הבלתי-חוקית, נמשכה הבנייה הבלתי-חוקית תוך הפרת צו הביניים של בית-המשפט העליון. בתחילת 2012 הוגשה על-ידי הפלסטינים תוכנית מתאר הכוללת את כל השטח שמסוסיא עד לגבולות שטח B. תוכנית המתאר נדחתה על-ידי ועדת המשנה לתכנון ובנייה ביום 19 במאי 2013. יודגש כי תוכנית המתאר שהוגשה נפסלה על-ידי גורמי התכנון משיקולים תכנוניים. הדיון בעניינה הועלה גם במסגרת העתירה לבג"ץ. בתאריך 2 בפברואר 2014 ניתנה החלטת בג"ץ שלפיה המבנים שהוקמו תוך הפרת צו ביניים ייהרסו בסדר עדיפות גבוה, תוך מתן ארכה של 90 יום. מאז עברה כמעט שנה וחצי, והמבנים עדיין לא נהרסו. אדוני חבר הכנסת, לא בגלל לחץ המתנחלים המבנים האלה אמורים להיהרס, אלא בגלל פסק-דין של בג"ץ, בית-המשפט העליון, שכולנו מחויבים לשמוע לצוויו, גם כשזה נוגע לפלסטינים, לא רק כשזה נוגע לבתים יהודיים. בפברואר 2014 הוגשה עתירה נוספת על-ידי פלסטינים, ובמסגרתה ביקשו העותרים מבית-המשפט – שים לב – להוציא צו ביניים המונע מרשויות האזור לממש את צווי ההריסה. בקשתם של העותרים לצו ביניים נדחתה על-ידי בית-המשפט ביום 4 במאי 2015. דיון בעתירה נקבע ליום 3 באוגוסט 2015. בתאריך 12 ביולי 2015 התקיים סיור בחברון של הגורמים הרלוונטיים: מתאם פעולות הממשלה בשטחים ונציגי המינהל האזרחי, שיזמו מפגש עם תושבי סוסיא ובאי-כוחם כדי לפתוח בהידברות ולנסות לסייע במציאת פתרונות חלופיים, בהתאם לשיקולים תכנוניים. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקש להזכיר כי סוסיא, העיר העתיקה, קיימת עוד מתקופת התלמוד. חורבותיה, ובמרכזן בית-כנסת עתיק, נחשפו בחפירות שנעשו באזור לאחר מלחמת ששת הימים. לא נמצא שם מסגד אלא בית-כנסת יהודי ומבנים רבים של יישוב יהודי גדול. בהזדמנות זו, אזכיר כי ביולי 2001 נרצח יאיר הר סיני, השם ייקום דמו, שכני הטוב מבית-אל. גופתו נמצאה כ-300 מטר מערבית ליישוב סוסיא, סמוך מאוד למאחז הבלתי-חוקי הנדון בשאילתה זו. בהקשר זה, יש לציין את פועלו של יאיר, השם ייקום דמו, שבמסגרת רעיית עדריו הרחיב את חגורת הקרקעות המקיפה את סוסיא. יאיר נרצח בידי מחבלים בעודו רועה את עדריו באדמתו הסמוכה לסוסיא. בחווה שהקים ממשיכים את פועלו גם היום משפחתו ומתנדבים, השומרים עם שאר חקלאי היישוב ותושביו על חגורת הביטחון של סוסיא. דחיית הבקשה למתן צו ביניים בניסיון למנוע את ההריסה על-ידי בית-המשפט העליון נתנה את האות לתחילתו של קמפיין השמצה מתוזמר, בארץ ובחוץ-לארץ, מטעם ארגוני השמאל, כנגד מימוש פסק-הדין של בית-המשפט העליון. הקמפיין חוזר על טענות שקריות, שאת חלקן הצגתי בתשובתי זו, תוך שהוא מנסה להטות את החלטת בית-המשפט ולמנוע את אכיפת החוק נגד מפרי החוק. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן השר. בבקשה, דב חנין, שאלה נוספת. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, גברתי היושבת-ראש. אדוני סגן השר, נדהמתי לשמוע את תשובתך. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> טוב מאוד. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני חייב לומר לך שמזמן לא נתקלתי בתשובה כל כך מנותקת מהמציאות. מכיוון שאני מאוד מכבד אותך באופן אישי, אני משוכנע שהביאו בפניך נתונים לא נכונים. אני רוצה לפתוח בציטוט דבריה של פליאה אֵלבַּק, אם ההתנחלויות – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אַלבֵּק. אַלבֵּק, זיכרונה לברכה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – משפטנית בכירה, שאחראית לבנייתן של רוב ההתנחלויות בשטחים הכבושים. כותבת גברת אלבַּק בשנת 1982 על סוסיא: בית-הכנסת העתיק נמצא במקום הנקרא אדמות חירבת-סוסיא, וסביבו כפר ערבי בין חורבות עתיקות. אין כפר? יש כפר, כותבת גברת אלבק. על אדמות חירבת-סוסיא יש אישור במרשם המקרקעין, ולפיו האדמה הזאת, בשטח של כ-3,000 דונם, היא בבעלות פרטית של בעלים ערבים רבים. מכאן שהשטח הקרוב לבית-הכנסת הוא על כל פנים בבעלות פרטית. האם גברת אלבק שיקרה? גברת אלבק לא שיקרה. גברת אלבק, אדוני סגן השר, הייתה מחויבת למפעל ההתנחלויות בכל אחד מנימי נפשה ועשתה את הכול כדי לקדם את המפעל הזה, וכשהיא כותבת שהיה כפר ערבי – היא לא המציאה אותו. הלאה. בשנת 2012 תושבי הכפר עשו ניסיון להסדיר את המקום החדש שאליו הם גורשו מבחינה תכנונית. הם גייסו כספים רבים, הגישו למינהל האזרחי תוכנית מתאר באמצעות מתכנן מקצועי. התוכנית מסדירה את הבנייה בכפר בסטנדרטים תכנוניים מקובלים ומקצועיים. אתה צודק, אדוני סגן השר, רשויות התכנון באזור, שלא כוללות נציגות של התושבים הפלסטינים, כי אין שם תושבים פלסטינים, אבל כן כוללות נציגות של המתנחלים, דחו את הבקשה להסדרה. מה הפלא? כאשר נותנים לחתול לשמור על השמנת הוא גם אוכל את השמנת וגם אחר כך יכול להיות מאוד מרוצה. הלאה. זה מה שקורה בכלל בשטחי C: ועדות תכנון צבאיות, ללא ייצוג לפלסטינים, אבל בהחלט עם ייצוג מסיבי למתנחלים, חוסמות את הפיתוח לפלסטינים, לא מאפשרות להם לבנות על אדמותיהם הפרטיות על בסיס סטנדרטים סבירים ומקצועיים של תכנון. הלאה. סעיף 49(1) לאמנת ז'נבה קובע במפורש שגירוש של אנשים מבתיהם, על אדמותיהם, הוא עבירה. מבחינת המשפט הבין-לאומי זה פשע מלחמה. הפרת הסעיף הזה נחשבת לפשע מלחמה לא רק על-ידי אמנת ז'נבה אלא על-ידי בית-הדין הבין-לאומי הפלילי, ה-ICC. אלה הם גם הדברים שכותב פרופסור איל בנבנישתי, פרופסור למשפט בין-לאומי מאוניברסיטת תל-אביב. אכן, גם שרי החוץ של הקהילה האירופית השתמשו באמירה קיצונית, לא רגילה, בסטנדרטים הדיפלומטיים, וקוראים לישראל להימנע מטרנספר כפוי של תושבי סוסיא. גם משרד החוץ האמריקני פנה ואמר: אל תגרשו את תושבי הכפר הזה, זה מסוכן, זה בעייתי. אבל, אדוני סגן השר, אתם עושים את הכול כדי לקדם דה-לגיטימציה של מדינת ישראל. ואין שום ספק שמעשים כאלה יקדמו דה-לגיטימציה של מדינת ישראל. יימצא אתנו עוד מעט ראש ממשלת איטליה, כדאי שגם הוא ידע מה אתם עושים ואיך אתם מגרשים ואיך אתם מתעלמים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – מהפניות של שרי החוץ האירופים וגם של משרד החוץ האמריקני. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. שאלה נוספת של חברת הכנסת זהבה גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני סגן השר, נדהמתי גם אני מהתשובה שלך – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> גם לך, אני שמח. <זהבה גלאון (מרצ):> בסדר, אני אתן לך עוד סיבות להיות שמח. – – תשובה שהיא כולה תשובה פוליטית, שאומרת: מעולם לא היה כפר ערבי, ובכלל מי שאשם בזה שיש תביעה שלא להרוס 37 מבנים ולא להעיף את הפלסטינים מהמקום שהם נמצאים בו, מי שאשם בזה זה בכלל ארגוני השמאל. נקבת בשמותיהם של כל ארגוני השמאל. הם אלה שיוזמים קמפיין השמצה, כך אתה קורא להם. טוב שאתה לא מאשים אותם ברצח ארלוזורוב, אדוני. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> עדיין לא. <זהבה גלאון (מרצ):> הם אשמים בזה שמתנהל עכשיו דיון בבג"ץ – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> זה פלסטינים אחרים שאשמים ברצח ארלוזורוב. <זהבה גלאון (מרצ):> לא, עכשיו אל תיכנס בדברים שלי. הקשבתי לך בקשב רב, עכשיו תקשיב לי. כי מה שאתה עושה כאן על הדוכן, שעה לפני שמגיע לכאן ראש ממשלת איטליה, הוא יריקה בפרצופן של מדינות אירופה, של ראשי האיחוד האירופי, של נשיא ארצות-הברית, דובר מחלקת המדינה, שאמר, ואני מצטטת, ואלה דברים חריפים, דווקא עכשיו במסגרת היחסים בין ארצות-הברית לישראל – אמר שאתם לא מביאים בחשבון את ההשלכות הבין-לאומיות של ההתגרות הישראלית; כך הוא אמר – התגרות ישראלית. מה אתם רוצים עכשיו? תמונות של דחפורים ישראליים הורסים מבנים, מעיפים אנשים מבתיהם, ילדים מתגלגלים ברחוב – אלה התמונות שמדינת ישראל רוצה עכשיו? אתם לא נותנים תוכניות מתאר, אתם לא מאשרים את תוכניות המתאר שהפלסטינים הגישו כדי לתת מענה לדיון הקודם בבג"ץ. אז אתה עומד כאן על הדוכן ומסביר לנו, שוב אתה מנצל את ההזדמנות, שמי שאשם אלה ארגוני שמאל. אני רוצה לקרוא לך, אדוני, מה אמר שגריר האיחוד האירופי – אני מצטטת מתוך מאמרו של עקיבא אלדר שפורסם לפני יומיים, והוא כותב: על-פי נתוני האיחוד האירופי, אומר השגריר האירופי, חלה בשנים האחרונות עלייה בממדי ההריסות באזור. התופעה נובעת מהשיעור הזעום של היתרי הבנייה שישראל מעניקה לתושבי הכפרים הפלסטיניים הפזורים באזור C. ואם אנשים היו יודעים היכן הם יכולים לבנות, אמר, זה היה מונע בנייה ללא היתר וצווי הריסה. והוא מוסיף, השגריר אנדרסן: כשמתאם הפעולות בשטחים, יואב פולי מרדכי, שותף לדעה שהדרך הנאותה – אני לא יודעת בשם מי אתה מדבר, אדוני, כשאתה עומד כאן על הדוכן – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסכם, גברתי. <זהבה גלאון (מרצ):> אני מסכמת, אני רק נותנת את הציטוט. – – – אמר שהדרך הנאותה להתגבר על הבעיה היא בהכנת תוכנית-אב ישראלית-פלסטינית לתכנון פיזי, שתאפשר לתושבים הפלסטינים לבנות באופן חוקי ומסודר. ולמרבה הצער, הוסיף השגריר, התוכנית נלקחה בת-ערובה למשברים בין ישראל לפלסטינים. אתם שבויים, בני-ערובה, למדיניות של המתנחלים, שאתה מייצג אותה – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – ואתה וראש הממשלה נתניהו נותנים היתר עכשיו להעיף אלפי אנשים מהבתים שלהם, כי המתנחלים לוחצים עליכם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> ואתה מעז לעמוד כאן על הדוכן ולהשמיץ את ארגוני השמאל? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> גברתי, שייזמו דיון, זה לא שאילתה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> נכון. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שאילתה נוספת מחברת הכנסת קסניה סבטלובה. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה לא מנהל את הישיבה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני יכול לדבר מה שאני רוצה. אני לא שואל אותך. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה לא מנהל את הישיבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> קסניה, המיקרופון, בבקשה, בצד השני. זה מיקרופון שלא פועל. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני פונה למנהלת הישיבה. אתם לא תשתלטו פה על השיח בכנסת. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אתם מיעוט בעם, ואל תשתלטו בכוח על השיח בניצול לרעה של התקנון. <היו"ר טלי פלוסקוב:> השר ארדן, תודה רבה. אנחנו עוברים לשאלה נוספת. בבקשה, גברתי. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אדוני סגן השר, להבדיל מהקולגות שלי שדיברו לפני, לא נדהמתי מדבריך, כי אני כן מכירה את דעותיך הפוליטיות, וידעתי איזו תשובה נשמע היום על שאילתה חשובה זו. מדובר בעצם בכפר שקיים לא עשרות אלא מאות בשנים, כאשר ההתנחלות סוסיא, ואין עוררין על כך, הוקמה ב-1983. וזו עובדה, עובדה שכתובה בכל מקום, בכל מקור מידע במדינת ישראל. עכשיו, כשאנחנו מדברים על כפר סוסיא הערבי, וכאן אנחנו מדברים בעצם לא על בתי קבע אפילו, אנחנו מדברים על מערות. להבדיל ממך, ביקרתי בכפר סוסיא פעמים רבות, החל מ-2002; כבר אז ניתנו צווי הריסה למערות. אלה אנשים שחיים בתוך מערות, מנותקים ממים וחשמל, כי מתעללים בהם, עשרות בשנים מתעללים בהם ולא נותנים להם לקיים אורח חיים ראוי. עכשיו, העיוורון שלכם, השנאה היוקדת לארגוני שמאל מעבירה אתכם ולא נותנת לכם בעצם לראות את האנשים שמאחורי ההחלטה הזאת. מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, מדינה הומניטרית, מדינה הומניסטית, יש לה אחריות, אפילו בעתות של סכסוך, כלפי אוכלוסייה שאותה היא בעצם מנהלת. וזו האחריות שלנו, האחריות שלך, אדוני סגן השר, האחריות של כל אחד מאתנו, לשמור על אורח חיים מכובד במקומות שאנחנו שולטים עליהם, ולמנוע את ההרס הנפשע של אותם הבניינים, שהם לא בניינים אפילו, אלה מערות, עוד פעם, אני חוזרת על המילה הזאת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> יש אנשים שחיים בתוך מערות. במאה ה-21 ישראל הנאורה מחזיקה אנשים בתוך מערות – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> מה השאלה? מה שאלת ההמשך? <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – ולא מאפשרת – אתה רוצה להרוס עכשיו את הבתים – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> זה נאומים, זה לא שאלות. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – כשאתה מסכן את העתיד שלנו ועתיד היחסים שלנו עם האיחוד האירופי – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> גברתי חברת הכנסת קסניה סבטלובה, יש לך שאלה לסגן השר? <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – עם ארצות-הברית ועם כל המדינות הנאורות שמתפלאות ומסתכלות עלינו בפליאה: מה אתם עושים היום? <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת ענת ברקו. <קריאה:> מה, עוד אחת? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא, זה מהצד הטוב. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – אתה לא מנהל את הדיון במליאה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> כבר אמרת את זה, גברתי. <זהבה גלאון (מרצ):> אני חוזרת ואומרת. ותפתור את הבעיות – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת גלאון. חברת הכנסת גלאון, באמת נתתי לך יותר זמן ממה שהייתי צריכה. לשאלה נוספת דקה אחת נותנים. נתתי לך יותר. אז בבקשה, תני זמן לאחרים לשאול. בבקשה, חברת הכנסת ברקו. <ענת ברקו (הליכוד):> כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> היא רגילה שביחס לחלק שלה בעם היא מקבלת פי-מאה בתקשורת. אז היא לא רגילה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> כבוד השר, אנחנו עוברים כבר לשואלת נוספת. בבקשה. נא לא להפריע. בבקשה. <קריאה:> יש פריימריז בליכוד. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> למה שלא תעביר חוק שיהיה ייצוג בתקשורת לפי – – – <ענת ברקו (הליכוד):> כבוד השר, סגן השר, ברצוני – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> צריך לדאוג שיהיה ייצוג פי-עשרה – – – זה החוק שצריך לעשות. אבל לא צריך אותו, הוא קורה בפועל. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אבל אתם מבטלים כל הזמן את החוקים שלכם. <ענת ברקו (הליכוד):> טוב, אי-אפשר להגיד שלא נותנים כאן לאופוזיציה לדבר. הם פשוט לא מפסיקים לדבר, זה יפה. אני רוצה, ברשותכם, לחזור לנושא – הנושא הזה הוא מאוד חשוב, אבל אני רוצה לחזור לנושא שהוא בנפשנו, הנושא של קידום אוכלוסיות מיוחדות בתוך צה"ל, כור ההיתוך של המדינה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אה, זה הנושא הקודם. זה הנושא הקודם, לא? <ענת ברקו (הליכוד):> ואני רוצה להתייחס למקא"ם, לחשיבות של מקא"ם, ולומר שמהניסיון שלי בשירות ארוך בצבא, הרבה מאוד חיילים הגיעו, נאספו ממש ממקומות שלא היה סיכוי שהם יתגייסו, מתחת לנתוני סף, והצבא נתן להם הזדמנות הוגנת. הצבא לא רק נתן להם הזדמנות הוגנת, אלא בעצם המדינה אפשרה להם להיות אזרחים הרבה יותר טובים, לתרום גם בשירות צבאי משמעותי, גם לחזור לשכונה עם הדרגות, עם המדים, עם הסמלים, עם הכומתות. <מירב בן ארי (כולנו):> זה לא מעניין אותם – – – <ענת ברקו (הליכוד):> ברור שזה לא מעניין אותם, כי את השמאל לא מעניין מה שנוגע לחיילי צה"ל, אנחנו ראינו את זה. <מיכל רוזין (מרצ):> את חצופה. את חצופה. <ענת ברקו (הליכוד):> מה שנוגע לחיילי צה"ל לא מעניין אותם. יש דברים שהם בנפשנו, שנוגעים בביטחון המדינה ובביטחון של הילדים שלנו כאן. <מיכל רוזין (מרצ):> חצופה את. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> זה לא חשוב. יוצאים מהאולם, זה בכלל לא חשוב. סליחה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> היא עוד לא הגיעה לחצי ממה שדיברת. <ענת ברקו (הליכוד):> בטח, אחרי כל הנאומים הארוכים האלה, זה לא חשוב. סדר העדיפויות כאן הוא מאוד מאוד בעייתי, אין מה לומר, אנחנו ראינו את זה. ראינו את זה גם בלילה הקודם, ראינו את זה ביום שני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תתביישי. לא מתאים לך. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת ברקו, אני מבקשת לסיים את השאלה. <ענת ברקו (הליכוד):> תתבייש אתה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תתביישי, לא מתאים לך. יושבים פה אנשים – – – <ענת ברקו (הליכוד):> והיו אנשים שיצאו – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תתביישי – – – <ענת ברקו (הליכוד):> כן היו אנשים שיצאו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת דב חנין. <ענת ברקו (הליכוד):> זה לא עניין אותם בכלל. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> זה לא עניין אותם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת דב חנין, אני קוראת אותך לסדר. <מיכל רוזין (מרצ):> כשתגיעי לקרסוליים שלנו בנושאים חברתיים, נשמע אותך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לא להפריע. <ענת ברקו (הליכוד):> כל הסגנון הזה, באמת – – <מיכל רוזין (מרצ):> חצופות אתן. <ענת ברקו (הליכוד):> – – אנחנו מגיעים לשיח מאוד מאוד ירוד. <מיכל רוזין (מרצ):> כשתגיעו למה שאנחנו עשינו מבחינה חברתית, נדבר אתכן. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני סגן השר – – <מיכל רוזין (מרצ):> את חצופה – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – לי חשוב שהאוכלוסיות החלשות בצה"ל לא ייפגעו משיקולים תקציביים – – <מיכל רוזין (מרצ):> קצת גבולות. קצת צניעות. קצת צניעות. <ענת ברקו (הליכוד):> – – כי השיקולים האלה פוגעים ביכולת שלהם להיות אזרחים תורמים למדינה – – <מיכל רוזין (מרצ):> כשתגיעי למה ששני אלה עשו חברתית, נדבר אתך. <ענת ברקו (הליכוד):> – – ליטול חלק בבניין הארץ לטובת עם ישראל כולו. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. אדוני סגן השר, בבקשה, תשובתך. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כן. קודם כול, אדוני חבר הכנסת דב חנין, הכפר שעליו דיברה פליאה אלבק נמצא במקום אחר. המבנים העומדים – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> זה לא קשור. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תקשיב. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> זה לא קשור. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני הקשבתי לך בסבלנות. אני יודע שזה לא נעים לך, אני מסכים. מה לעשות, אתה לא רגיל כנראה שעונים לך, תתרגל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת חנין, בבקשה – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תתרגל ותקשיב טוב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – קצת להקשיב גם. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תתרגל. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תתרגל, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אז אני אומר לך – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני, אני אומר לך שהמקום העומד להריסה הוא איננו המקום – תקשיב. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אבל אתם גירשתם אותם. הרצחתם וגם ירשתם? – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת דב חנין. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – לסיים את התשובה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> המקום איננו אותו מקום, מדובר על מקום אחר לגמרי. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כי גירשתם אותם. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני רוצה לומר – סליחה, אדוני – התוכנית נדחתה על-ידי רשויות התכנון. אין ברשויות התכנון נציג למתנחלים. אין. אין. זה רק – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אולי – – – אחד. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> זה רק אנשי צבא, אדוני היקר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת חנין, אתה שאלת כדי לשמוע את התשובה – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> רק אנשי צבא. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – נא – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> ואני רוצה לשאול אותך, אדוני היקר, האם בית-המשפט העליון איננו יודע מה זה אמנות בין-לאומיות? הוא לא מכיר את האמנות הבין-לאומיות? פתאום בית-המשפט העליון איננו חשוב בעיניך? פתאום פסק-דין של בית-משפט עליון לא צריך לכבד? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אהה. אתם רוצים לראות רק – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – הרס של בתים יהודיים. כשעולים טרקטורים על בתים יהודיים, זו תמונה יפה. את זה מותר לראות בעולם – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – אבל כשהורסים בתים לא חוקיים של הפלסטינים, את זה אסור לראות – – <זהבה גלאון (מרצ):> זה פופוליזם. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – אסור להסתכל על זה. <זהבה גלאון (מרצ):> אתם השתלטתם על – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> גברתי היקרה, כן, גם תמונות של מבנים פלסטיניים זה לגיטימי, ופסק-דין של בית-המשפט העליון צריך לכבד, גם אם הוא לא נוח, כמו שפסק-הדין בעניין בתי-דריינוף בבית-אל הוא לא נוח לי והוא לא נעים לי. בעוד שבוע נראה טרקטורים עולים על המבנים האלה והורסים אותם, חס ושלום. וזו תמונה שבעיניכם – – – <זהבה גלאון (מרצ):> זה עכשיו בבג"ץ. תחכה להחלטה של בג"ץ. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת זהבה גלאון. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אהה. אהה. זה בג"ץ? <זהבה גלאון (מרצ):> תחכה – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אבל בג"ץ פה זה לא בג"ץ? <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת זהבה גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> זה בג"ץ, אבל – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אה, זה לא בג"ץ. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת זהבה גלאון, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. <זהבה גלאון (מרצ):> תחכה – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> טוב, גברתי, נו באמת. זאת הצביעות שלכם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת זהבה גלאון. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> פסק-דין של בג"ץ הוא פסק-דין של בג"ץ תמיד, לא רק כשנוח לך. <זהבה גלאון (מרצ):> נכון. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> גם כשלא נוח לך. <זהבה גלאון (מרצ):> נכון, אני מסכימה אתך. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לא נכון. אז אל תצעקי – – <זהבה גלאון (מרצ):> אבל – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – ואל תשלחו את ארגוני השמאל נגד פסק-דין של בית-משפט עליון. בית-המשפט העליון פסק בצורה חד-משמעית: צריך בתוך 90 יום להרוס את המבנים האלו. עברה שנה וחצי. <זהבה גלאון (מרצ):> אבל יש ערעור. יש ערעור. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> שנה וחצי. אין ערעור. <זהבה גלאון (מרצ):> יש ערעור בבג"ץ. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לא נכון, את טועה, אין ערעור. הוגש צו ביניים, בית-המשפט העליון דחה את צו הביניים. תפסיקו להטעות את כל העולם כולו. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> יש דיון – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לא נכון. אתה מטעה את כולם. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת דב חנין, אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אתם רק מטעים ואומרים – – – <זהבה גלאון (מרצ):> הם דיברו על 3 באוגוסט – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אין שום ערעור. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת זהבה גלאון, אני קוראת לך לסדר פעם שנייה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> יש פסק-דין חלוט; פסק-דין חלוט של בית-המשפט להרוס את המבנים האלו. אבל אתם מקבלים את פסק-הדין של בית-המשפט העליון רק כאשר הוא בא להרוס בתים יהודיים. כשהוא מדבר על הרס בתים ערביים – חס ושלום, זה כבר לא בג"ץ, את זה לא מתירים. אז, רבותי, תפסיקו עם הצביעות הזאת, ותתחילו לקבל את פסק-הדין של בית-המשפט העליון בכל מצב, בין שהוא ל"טובתכם", בעיניים, ובין שהוא לא לטובתכם. אני רוצה לומר, חברת הכנסת ברקו, שאני תומך מאוד במה שאת אומרת. אמרתי גם קודם, אני אעשה כל מאמץ שהתוכנית הזאת תימשך, והיא לא תיעצר בגלל עניינים תקציביים. אני הבטחתי לחברת הכנסת בן ארי, אני אתן תשובה מלאה בכתב על כל הנושא הזה, כי הוא באמת נושא יקר וחשוב לי. תודה רבה לכם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה. אני מזמינה את השר לביטחון פנים חבר הכנסת גלעד ארדן להשיב על שאילתה של חברת הכנסת מיכל רוזין בנושא: אכיפת איסור נסיעה בחופי הים. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד היושבת-ראש, אני אנצל את הזמן שהשר עולה ואגיד לחברות הכנסת בן ארי – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> עלה. עלה. עלה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – וענת ברקו – עם קצת צניעות, כשאתן תגיעו לקרסוליים של חברי הכנסת גלאון וחנין על מה שהם עשו בנושאים חברתיים – – <מירב בן ארי (כולנו):> אני לא רוצה להגיע לקרסוליים – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – אז תהיה לכם זכות להעביר עליהם ביקורת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת מיכל רוזין, יש לך הזמן שלך לשאילתה. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> כמה שנים היא תצטרך לשתוק לדעתך? <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> את יכולה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> זה לא עניין של לשתוק. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> עד שיהיה מותר לה לדבר? <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> זה לא עניין של לשתוק. לערער על מה שאנחנו עושים לחברה הישראלית מבחינה חברתית, זה משהו אחר. <ענת ברקו (הליכוד):> יש לנו הרבה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אבל את בטח תסכימי לנושא שעכשיו אני הולכת לדבר עליו. אני אשמח שתשמרי עלי גם מימין. <היו"ר טלי פלוסקוב:> סיימנו. סיימנו. אנחנו כבר בשאילתה הבאה. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – קצת. <מיכל רוזין (מרצ):> הקיץ כבר כאן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברות הכנסת היקרות, אנחנו כבר בשאילתה הבאה. <מיכל רוזין (מרצ):> הקיץ כבר כאן, ואני רואה שחם לחברת הכנסת בן ארי, אבל אולי בנושא הזה היא תסכים לתמוך בי. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <55. אכיפת איסור נסיעה בחופי הים> <מיכל רוזין (מרצ):> בכל סוף שבוע מגיעים עשרות-אלפי מתרחצים אל חופי הים, שאמורים להיות מקום רגוע ושלו, מקום בטוח שבו הילדים מתרוצצים על החוף, משחקים בחול. בפועל, פעמים רבות מדובר לא בחוף רחצה כי אם באזור סכנה שבו משתוללים ונוהגים בפראות נהגי ג'יפים, טרקטורונים, אופנועים, ובתוך המים גם אופנועי ים. רצוני לשאול: 1. אחרי שבסוף השבוע האחרון נכנס רכב שטח לחוף הים הסגור לכלי רכב, בין כפר-הים לארובות-חדרה – הרכב דרס אישה שהשתזפה להנאתה על החוף – מה הם המשאבים שמקצה משרדך לאכיפת איסור הנסיעה על החופים? 2. מה ייעשה כדי להחריף את ענישת העבריינים? תודה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> תודה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מודה קודם כול לחברת הכנסת רוזין שהעלתה את הנושא החשוב של איסור נסיעה בחופי הרחצה והצורך לאכוף אותו. אם היא הייתה לומדת את הנושא קצת יותר לעומק, ייתכן שהשאילתה לא הייתה מופנית דווקא אלי, אבל אני ארחיב בנושא כי אני מכיר אותו היטב. זה נכון, ב-18 ביולי, סמוך לשעה 16:30, פגע נהג רכב באישה שהשתזפה בחוף הים. הנהג, שהוא כבן 40, נעצר בגין חבלה חמורה ועוד עבירות, וביניהן כמובן איסור נהיגה ליד חופי רחצה. המשטרה גם תפסה את כלי הרכב שלו, ונפתח גם תיק חקירה, שנחקר על-ידי היחידה המרכזית במחוז חוף. הנהג הודה במעשים. החקירה לא הסתיימה לגמרי, אבל כמובן היא מקבלת עדיפות, כי מדובר באירוע חמור. אני מסכים עם חברת הכנסת רוזין שמדובר בתופעה מסוכנת שצריך להילחם כדי למגר אותה, אבל צריך לדעת שלשם כך נקבעו כבר כמה כלים. למשל, איסור נסיעת רכב בקו החוף נקבע בחוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים, התשנ"ז–1997. השר הממונה על אכיפת החוק הוא שר הפנים, שמנהל את חופי הרחצה במדינת ישראל. לשם כך, בסמכותו למנות פקחים. בנוסף, השר להגנת הסביבה רשאי להסמיך מפקחים, ואני, כשכיהנתי בתפקיד הזה, בהחלט הסמכתי, בין היתר מקרב עובדי רשות העתיקות ועובדי הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים, שהיום מכונה רשות הטבע והגנים. אבל איפה לדעתי הבעיה? עבירה של נסיעה על קו החוף מוגדרת כעבירה מינהלית בהתאם לחוק עבירות מינהליות, וחוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים, התשנ"ז–1997, איננו בסמכות בית-המשפט לתעבורה. בסמכותם של הפקחים שמונו להטיל קנסות: נהיגה בחוף ים, 500 שקל; נהיגה ברצועת קרקע שבו נמצא חוף רחצה מוכרז, 1,000 שקלים; עבירה חוזרת – כפל קנס בהתאם לסוג החוף. סעיף 7ב לחוק מאפשר לבית-המשפט שהרשיע אדם בנהיגת רכב בחוף הים לפסול את רישיון הנהיגה שלו לתקופה שלא תעלה על 120 ימים. אבל זה כמובן מצריך הליך משפטי ארוך. ותלוי גם כיצד השופט רואה את העבירה הזאת. לצד זאת, בשל החשיבות הרבה של הנושא והרצון להעלות את תחושת הביטחון של הציבור הפוקד את החופים, ומעבר לנדרש על-פי חוק, משטרת ישראל נערכה בעבר ונערכת גם לקיץ הקרוב ולעונת הרחצה בעבודת מטה סדורה, שלה שותפים גורמים רבים, וביניהם משרד הפנים, הרשויות המקומיות, רשות הטבע והגנים, הרשות הארצית לכבאות והצלה ועוד; מופצות פקודות והיערכויות מבצעיות ברמה הארצית, המחוזית והמקומית; כחלק מתוצרי עבודת המטה, נדרשו הרשויות המקומיות, חלק מהרשויות, לשינויים תשתיתיים, בכלל זה הקמת מחסומים פיזיים בכניסות לחופי הרחצה במטרה למנוע כניסת כלי רכב מסוגים שונים, הצבת שילוט, הנחיות ועוד. במהלך חודשי הקיץ, ובדגש על סופי-שבוע, המשטרה, בשיתוף הגורמים הנוספים, מקיימת מבצעים רחבים, ובין היתר מבצעים לאיתור טרקטורונים וכלי רכב בעלי עבירות שטח באזור חופי הרחצה. במבצעים ובפעילויות השונות המשטרה מפעילה כוחות רבים, וביניהם היחידה האווירית, אני תכף אפרט, יחידת השיטור הימי, מערך פיקוח, מתנדבים, סיירות הורים ושוטרים ממונעים וסטטיים המוצבים בחוף. בפעילות המחוזות ואגף התנועה משולבות היחידה האווירית ויחידת השיטור הימי לאיתור נהגי רכבי שטח וטרקטורונים הנוסעים באזורים אסורים באופן המסכן את שלום הציבור. בשנת 2014 שולבה היחידה האווירית ב-58 מבצעים, ובמהלכם בוצעו כ-100 שעות טיסה. מתחילת שנת 2015 ועד היום שולבה היחידה האווירית ב-25 מבצעים, שבמהלכם בוצעו כבר עד היום 50 שעות טיסה, ועוד לא התחיל הקיץ. בנוסף, מפעיל השיטור הימי סיורים ממונעים משותפים בחופי הרחצה עם יחידת הפיקוח ברשות הטבע והגנים כדי לאכוף את האיסור, לצד תפיסת משייטים – אופנועי ים וכו' – המסכנים מתרחצים בים. פעילות האכיפה מתחילת עונת הקיץ הנוכחית: בפעילות משותפת עם רשות הטבע והגנים נרשמו כבר 657 דוחות מינהליים עקב נסיעה על החוף; נרשמו 1,406 דוחות מסוגים שונים שניתנו בסמוך לחופי הרחצה – דוחות תנועה רגילים, בריונות וכו'; נתפסו 35 נהגים פסולים או לא מורשים; בוצעו 136 פסילות של רישיונות נהיגה על-ידי קציני משטרה – פסילה מינהלית – והושבתו 63 כלי רכב על-ידי קציני משטרה. לסיכום אני אומר שאני, שוב, מסכים עם חברת הכנסת רוזין, וכמה שלא נעשה תמיד אפשר לעשות עוד, אבל אני חושב שיש כמה יוזמות חקיקה שאפשר ליזום, ואני ביקשתי גם מהמשטרה לחשוב עליהן, ואם יבואו יוזמות חקיקה פרטיות אני אשתדל, במידה שהן יהיו סבירות, לתמוך בהן. בכל מה שקשור להרתעה – זה נכון שיש אפשרות גם היום, בהתנהגות מסוכנת ברמה מסוימת להשבית כלי רכב. אני חושב שזה לא צריך להיות לפי רמה, אני חושב שכל מי שמתקרב, חוצה קו מסוים, מהחוף, יש צורך להשבית את רכבו לתקופה מסוימת, וגם להרחיק אותו ממנו, בדומה למה שהיום נעשה עם נהיגה בשכרות, וכפי שאמרתי, כל יוזמה כזו שתבוא, גם מהכנסת, תישקל בחיוב. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לכבוד השר. שאלה נוספת של חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> טוב, לא סתם בחרתי להפנות את השאלה אליך, למרות העמקתי בנושא ובחינת הנושא. אני יודעת שבמידה מסוימת הפרטתם את הכוח; אני כמובן התנגדתי לכך, אבל הפרטת האכיפה, גם בנושא הזה עברה מהמשטרה לרשויות המקומיות, ובעצם משרד הפנים. אבל, עדיין, וגם תיארת בעצמך – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אבל רשות הטבע והגנים היא גוף ממשלתי, היא תאגיד סטטוטורי, היא לא הפרטה. <מיכל רוזין (מרצ):> נכון, אני יודעת. אני רק אומרת – הפרטת הכוח מהמשטרה והלאה. אני עדיין אומרת – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> הפרטה זה כשגורם פרטי מקבל. <מיכל רוזין (מרצ):> גם רשויות מקומיות – טוב, לא נתווכח על זה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אבל אי-אפשר תמיד להגיד ססמאות שאין בהן אמת – – – <מיכל רוזין (מרצ):> זו לא ססמה. כאשר המשטרה – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> הפרטה זה גורם פרטי. רשות הטבע והגנים היא תאגיד של המדינה. <מיכל רוזין (מרצ):> גם רשויות מקומיות הן לא גורמים פרטיים, ועדיין המשטרה – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> נכון, וגם זה לא הפרטה. גם פקח של רשות מקומית זה לא הפרטה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – מעבירה מסמכויותיה לפקחי העיריות. בסדר? נקרא לזה ככה. אני חושבת, ואתה בעצמך ציינת את העשייה של המשטרה. אני כן חושבת שיש פה אחריות של המשטרה, מכיוון שמדובר פה בסכנת חיים אמיתית, וראינו את זה רק בשבת האחרונה. אני חושבת שיש גם הבדל – והבעיה, ברגע שהעברת את זה לרשות הטבע והגנים, ואני דיברתי אתם באופן אישי, וגם העברת את זה לרשויות המקומיות, מה שקורה זה שכאשר מדובר בחוף מוכרז או בחוף שיש עליו פיקוח אזי הם יכולים לעשות את הפיקוח, שהוא גם כן בעיקרון מינהלי, כמו שאמרת – קנס של 1,000 שקלים או 500 שקלים. כאשר מדובר בחוף שאינו מוכרז, ומה לעשות, החופים שייכים לכולנו, ואנחנו בוחרים ללכת בשבת גם לחופים שאינם מוכרזים, לשכב ולשחק על חוף הים, ואז יש בעיה, כי הם לא יכולים ולא מותר להם, על-פי החוק, לאכוף שם את הנושא הזה. לכן, כן נכנסת פה המשטרה. אני מרימה את ההצעה שלך לקחת יוזמה ולקדם את הצעת החוק הזאת, כי אני חושבת שצריך להחמיר את הענישה, כי כרגע אין ענישה אפקטיבית ומרתיעה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסכם. <מיכל רוזין (מרצ):> אני רק אגיד משפט אחרון. אחרי הסיפור של שבת, בשבת האחרונה, במקביל, העלו חבר'ה צעירים סרטון לפייסבוק שממש מראה אותם צוחקים על העובדה – הם עם ג'יפ, בתוך חוף ים – צוחקים על העובדה שנתנו להם דוח. הם קורעים את הדוח לפני המצלמה. זה סרטון, דרך אגב, שאפשר להעביר למשטרה ושתחקור אותו. הם קורעים את הדוח, ופשוט צוחקים על העניין הזה. זה אומר שאין ענישה, אין הרתעה אפקטיבית, וזה, בסופו של דבר, לפתחכם. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. שאלה נוספת של חברת הכנסת מירב בן ארי. <מירב בן ארי (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, תודה רבה על התשובה המנומקת. לפני שאני אדבר, כי אני לא אתן נאום, בניגוד לחברי הכנסת האחרים, אני פשוט אומר שאף חבר כנסת לא יגיד לחבר כנסת אחר אם הוא מגיע לקרסוליים של חבר כנסת אחר. זו אמירה שהיא לא לעניין. אני מעריכה את חבר הכנסת חנין וחברת הכנסת גלאון על העשייה החברתית שלהם, אבל עם כל הכבוד, חברת הכנסת רוזין, זו הערה מיותרת. ועכשיו רק שאלה קצרה, כי את רוב התשובות קיבלתי בתשובה שלך. מעבר לחקיקה והחמרת הענישה, האם המשרד שבראשותך פועל באיזה קמפיין הסברתי לטובת הנהגים במדינת ישראל, גם כדי לדעת את הסמכויות, בעצם של הפקחים – ואגב, אני לא מאמינה בהפרטה, אני דווקא חושבת שזה שהרשות מפקחת זה נותן הרבה יותר סמכות לפקחים, אבל – האם יש איזה קמפיין שבו נהגים יודעים מה הקנסות ויודעים גם מי הן אותן סמכויות שיכולות להענישם? תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. שאלה נוספת של חבר הכנסת חמד עמאר. <קריאות:> – – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני השר, אני חושב שענית בהרחבה על הנושא. <קריאות:> – – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> זו תופעה מאוד קשה. היום אפילו מתנהלים מירוצים שם, בחופים. בקשר לעניין הפקחים שאתה העלית, אני שמעתי באחד הראיונות שברשות הטבע והגנים שאמורה לפקח על הנושא יש בכל הארץ רק שלושה פקחים שאחראים לנושא הזה של החופים. לכן למשטרה יש תפקיד חשוב מאוד. אני חושב שאני אסתפק בתשובה שקיבלתי ממך. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. בבקשה, אדוני השר, התייחסותך. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> תודה, גברתי. כפי שאמרתי, המשטרה ואני מייחסים חשיבות רבה לאכיפת כל החוקים, בפרט האיסור על נהיגה בסמוך לחופי הרחצה, שאנשים מגיעים אליהם עם בני המשפחות שלהם ומצפים לשלווה – לפחות מכלי רכב; אני לא בטוח שיש שלווה מלאה בחופים בישראל, אבל לפחות שלא להיות חשופים לסכנה מכלי רכב שמסתובבים לידם בחופים. אני חוזר ומדגיש, בניגוד למה שחבר הכנסת עמאר ציין שהוא שמע. אינני יודע ממי שמעת, יש הרבה יותר משלושה. וזה לא רק רשויות מקומיות, אני אומר את זה גם כשר לשעבר להגנת הסביבה. הסיירת הירוקה ופקחי רשות הטבע והגנים, שאחראים לחלק נכבד מהחופים או מרצועות החוף במדינת ישראל, מקדישים לכך הרבה מאוד זמן בסופי-השבוע, לאכוף את האיסור, וגם משטרת ישראל. ציינתי כמה קנסות ודוחות ניתנו בנושא הזה רק השנה. ייתכן, ואמרתי זאת בתשובתי לחברת הכנסת רוזין, שאנחנו יכולים תמיד לבחון את עצמנו איפה אפשר להטיל עונשים מרתיעים יותר, אולי מיידיים, אולי כאלה שלא תלויים בהליך משפטי ארוך ומייגע, שאי-אפשר לדעת מתי הוא יסתיים ואיך הוא יסתיים, אלא לתת סמכויות מינהליות לקציני משטרה, שעל בסיס עבירה שהשוטר יציג להם יוכלו גם לקבל החלטות כנגד הנהג וכלי הרכב שבו הוא נהג. אני אבחן את כל ההצעות הללו, ואני אנסה לקדם אותן. עם זאת, באשר למה ששאלה חברת הכנסת בן ארי, משטרת ישראל אמונה על אכיפת כל החוקים הפליליים ויש לה איזו סמכות שיורית – דרך אגב, כל מה שמישהו לא עושה במדינה, אז המשטרה היא זאת שצריכה לעשות אותו, בין שזה ביקור האפיפיור ובין שזה מה שיקרה במדינה בתחילת העבודות על הרכבת הקלה. אז אני לא חושב שהמשטרה – היא לא מתוקצבת על זה והיא לא יכולה להוביל קמפיינים תקשורתיים שכל היום מסבירים לציבור מה אסור לו לעשות. בשביל זה כל חקיקה מייחדת שר כשר ממונה עליה. חופי רחצה הם באחריות שר הפנים. האיסור הזה נחקק במיוחד כאיסור שהשר להגנת הסביבה אמור להוביל את האכיפה שלו. ולכן, בהקשרים האלה אני חושב שהמשטרה ודאי צריכה לתת את דעתה לתופעות רחבות שהולכות ומתפשטות ומסכנות את הציבור, אבל אני לא חושב שאם נשיק קמפיין דווקא על הנושא הזה זה יהיה סביר, כי אז יגידו לנו: אוקיי, ומה עם עבירות מין, זה לא חשוב בעיניכם? ומה עם התעללות בילדים, זה לא חשוב בעיניכם? אני חושב שכל משרד ומשרד צריך לקחת את הנושאים שתחתיו, וכמובן למשטרה יש האחריות הכוללת. <מירב בן ארי (כולנו):> עמותת "אור ירוק" – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא, עמותת "אור ירוק" לא צריכה להוביל את הקמפיינים, אבל להזכירך, משרד התחבורה נקרא "משרד התחבורה והבטיחות בדרכים", זה השם שלו, ולכן יש לו גם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. ואף שעבירות התעבורה הן עבירות שגם המשטרה כמובן אוכפת אותן, לא המשטרה עושה את הקמפיינים בנושא הזה. היא גם לא מתוקצבת על כך. הלוואי. את יודעת מה? אני מוכן שכל תקציבי הקמפיינים של המדינה לאכיפת חוקים או לעידוד ציות לחוקים ירוכזו במשרדי, יכול להיות שזה רעיון לא רע – לא, אני צוחק. תודה רבה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לכבוד השר. אנחנו כעת ממתינים לאורחים שלנו ונגיע לישיבה מיוחדת לכבוד ראש ממשלת איטליה. אוקיי, האורחים שלנו קצת מתעכבים, לכן אנחנו עוברים לשאילתה הבאה, שאילתה שישית. אני מזמינה את שר הכלכלה, חבר הכנסת אריה מכלוף דרעי להשיב על שאילתה של חבר הכנסת אורי מקלב בנושא: קריסה ברישום למעונות-יום. חבר הכנסת אורי מקלב, במקום. בבקשה, אדוני השר. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> לא הבאתי את התיק שלי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא להעביר לכבוד השר. <57. קריסה ברישום למעונות-יום> <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> שנייה, בבקשה. כן, אתה יכול, בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני השר, רק שלא ייתנו לך את הנאום של ראש ממשלת איטליה. אני מקווה שלא ייתנו לך את זה. אדוני השר, אפשר? <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה. השנה, לראשונה, הורים נדרשים לעבור ועדת קבלה על-ידי רואה-חשבון במעונות-היום. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מקלב, דקה, בבקשה. חברי הכנסת ואורחים נכבדים, אנחנו מבקשים שקט באולם. מאוד קשה לשמוע את השאלות במצב כזה. אני מקווה שכולם שומעים אותי. חברת הכנסת לבני, חברת הכנסת סבטלובה, מצד שמאל, חברת הכנסת נאוה בוקר. אוקיי, בבקשה, נא להמשיך. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה. אני מודה לך על האפשרות להקריא את השאילתה שכותרתה: קריסה ברישום למעונות-היום. השנה, לראשונה, ההורים נדרשים לעבור ועדות קבלה על-ידי רואה-חשבון חיצוני ברישום למעונות-היום. עד היום עשרות-אלפי הורים נמצאים בחוסר ודאות. ברצוני לשאול, אדוני השר: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע להוסיף ביורוקרטיה? 3. האם מי שאמון על החינוך אינו אמון על תהליך הרישום? 4. מה היא העלות? תודה, אדוני. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, כבוד השר. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> גברתי היושבת-ראש, אני מודע. לצערי, אני מקבל את זה כל יום, את התלונות, הטרוניות של ציבור גדול על הרישום, על הביורוקרטיה ועל עוגמת הנפש שנגרמת להורים בנושא של רישום למעונות-יום. הנושא שהעלית, חבר הכנסת מקלב, על ועדות הקבלה – אני רוצה רק לציין מספרים: יש לנו כ-1,800 מעונות-יום; במעונות-יום יש עומס גדול ויש ביקוש פי-שלושה או פי-ארבעה מהמקומות שיש במעונות-היום. אנחנו מקימים שם ועדות קבלה, מדובר על כ-338 מעונות-יום, ו-240 ועדות קבלה – לפי מה שמסרו לי – כבר התכנסו, ועד סוף השבוע נקווה שיתכנסו השאר. רואה-החשבון הוא לא חבר בוועדת הקבלה, מי שבוועדת הקבלה אלה המפקחת האזורית ומנהלות המעון, אבל רואה-החשבון עוזר להם בעניין. אני התוודעתי, גם בשיחה שקיימנו, לבעיות שאתה מעלה. אני, בעזרת השם, אבדוק את זה יותר ביסודיות, ואני אנסה, בעזרת השם, לפשט ולדאוג לכך – מגיע להורים לקבל תשובות באמת מייד ולהסיר מהם את הדאגה הזאת, אם יש להם מעון לשנה הבאה או אין להם מעון לשנה הבאה והאם הם התקבלו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שאלה נוספת – חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה. אדוני השר, קיצרת בדברי תשובתך, אבל באמת הסיפה של הדברים שלך חשובה, כי אם תיכנס לעומק בעניין הזה – זו כבר באמת תשובה אחת על כל השאלות. אבל עדיין לא קיבלנו תשובה, לא על העלות, מה היה הצורך לעשות את זה, להוסיף עוד רגולציה – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> העלות, באמת שכחתי לומר לך, העלות של הדבר הזה, של ועדות הקבלה, היא כ-1.5 מיליון שקל. <אורי מקלב (יהדות התורה):> רואה-החשבון, גם אם הוא לא חבר, דה-פקטו אי-אפשר לתת תשובות לפני שרואה-החשבון מבקר במעונות האלה. רק רשת ויצו, רשת ויצו – לפני כמה ימים עלו כולם לירושלים, ישבו במשך שש שעות לבדוק מעון-מעון. משמעות הדברים היא שאנשים עדיין לא קיבלו תשובה אם הם התקבלו או לא התקבלו. לדבריך, כפי שציינת – ובאמת אני מכבד את מה שאמרת – יש מעונות שיש אליהם רישום פי-ארבעה מהמקומות. זאת אומרת, המסקנה היא ש-100 הורים יקבלו תשובה שלילית. 100 הורים צריכים לחפש עכשיו אלטרנטיבה הרבה יותר יקרה. למה אנחנו צריכים את זה? למה צריכים להקשות? תש כוחם של ההורים, של אלה שצריכים לרשום למעונות, עם מה שהם עוברים ברישום הרגיל, קל וחומר עכשיו, בעיכוב התשובה שלהם. לכן, טוב ייעשה – גם אם היה נעשה פיילוט, זה גם טוב. עד היום מנהלי המעונות מקבלים קריטריונים, תן להם לבדוק, תן להם לקבל לפי קריטריונים: אימא עובדת, אבא עובד, זה הקריטריון הקובע, ולמה צריך להביא את זה עוד הפעם? זה היה בעבר ועכשיו שינו את זה, מה קרה? צריך להוסיף עוד משהו? את מי צריך לפרנס? <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. תודה רבה לחבר הכנסת מקלב. שאלה נוספת לחבר הכנסת איציק שמולי – המיקרופון בצד השני. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, שתי שאלות קצרות ביותר אליך בעניין של המעונות: 1. כפי שאתה בוודאי יודע, הפרוצדורה עד לקבלת סמל למעון לוקחת זמן, ובזמן הזה, ככל הידוע לי, אין סבסוד. השאלה שלי, אדוני השר: האם נשקלת מדיניות כלשהי של החזר רטרואקטיבי? דבר שני, אדוני השר, מתלונה שהגיעה אלי בעיקר מ"נעמת" באר-שבע, מחגית פאר, יו"ר "נעמת", עולה שיש מחסור חמור ביותר – אולי את, גברתי היושבת-ראש, תוכלי גם להעיד על זה – על המעונות בדרום, בכמה מעונות. בשלב הזה בבאר-שבע בוודאי יש 300 ילדים ללא מעון, ובדרום כולו 680. למה לא ניתן את האפשרות לארגונים עצמם, כמו ויצו ו"נעמת", כפי שהיה פעם, לגשת למכרזים ולהשתתף ולקבל סבסוד? תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חברי הכנסת, אנחנו מתנצלים, כרגע אנחנו ניאלץ לקטוע את הדיון. אנחנו נבקש מהשר להשיב לאחר הישיבה המיוחדת, כדי לכבד את האורח שלנו, ראש ממשלת איטליה. אנחנו נחזור לדיון לאחר מכן. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> תודה רבה. <ישיבה מיוחדת לכבוד ראש ממשלת איטליה מתאו רנצי> <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> חברי הכנסת והשרים, קהל נכבד, אנא תפסו את מקומותיכם, אנחנו מתחילים בישיבה המיוחדת. אבקש מהקהל, חברי הכנסת והשרים, לכבד בקימה את כבוד ראש ממשלת איטליה, הוד מעלתו מתאו רנצי, ואת יושב-ראש הכנסת מר יולי יואל אדלשטיין. יש עיכוב קל. אנחנו נמתין. אפשר לשבת. זמן האמת הגיע. חברי כנסת, שרים נכבדים, אנא כבדו את ראש ממשלת איטליה וכבוד יושב-ראש הכנסת בקימה. כבוד ראש ממשלת איטליה, הוד מעלתו מתאו רנצי, ויושב-ראש הכנסת מר יולי יואל אדלשטיין. (חברי הכנסת מקדמים בקימה את פני ראש ממשלת איטליה ויושב-ראש הכנסת.) (מחיאות כפיים) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לשבת. חברי הכנסת, המוזמנים ביציע, אני מתכבד לפתוח ישיבה מיוחדת של מליאת הכנסת לכבוד אורחנו ראש ממשלת איטליה, הוד מעלתו מתאו רנצי. רבותי, שגריר איטליה בישראל פרנצ'סקו טלו, שגריר ישראל באיטליה נאור גילאון, כל חברי המשלחת המכובדת המלווה את ראש ממשלת איטליה, אדוני ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו, כל שרי הממשלה, אדוני ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג, חברות וחברי כנסת בעבר, מכובדי, סגל א' של המדינה, ראשי הנציגויות הזרות, ראשי העדות הדתיות בישראל, חברי קהילת יוצאי איטליה בישראל, אורחינו, שוטרים, סוהרים, כלל המוזמנים, מכובדי ראש הממשלה, Benvenuto a Gerusalemme, Benvenuto in Israele, Caro Presidente, בשם חברי הכנסת ובשמי אני מתכבד לקבל את פניך ואת פמלייתך בברכת ברוכים הבאים לירושלים ולכנסת ישראל, לב-לבה של הדמוקרטיה הישראלית. ישראל ואיטליה נמצאות באותו מרחב גיאוגרפי ושתיהן שוכנות לחוף הים התיכון. אנו חולקים ערכים משותפים ופועלים על מנת שישמרו על הדמוקרטיה שהושגה לאחר מאבקים קשים ומרים. יחסי ישראל ואיטליה הם יותר מאשר יחסים פורמליים בין שתי מדינות; אלו הם יחסים שבין אחים במשפחה קרובה. מדינותינו חולקות היסטוריה משותפת, המתחילה בתקופה הרומית וממשיכה עד עצם היום הזה. מנהיגי הציונות ומנהיגי ישראל בראשית דרכה הושפעו מרעיונות שצמחו באיטליה. ראשית ימיה של הקהילה היהודית באיטליה עוד בתקופה העתיקה. הקהילות היהודיות הגיעו לאיטליה במאות הראשונות לספירה, ומאוחר יותר – מארצות מצוקה, אך הזיקה של העם היהודי לארצכם עמוקה אפילו יותר. קהילת רומא העתיקה היא הקהילה העתיקה ביותר, שמורכבת עוד מצאצאי היהודים שהוגלו מירושלים על-ידי הקיסר טיטוס בשנת 70 לספירה. קהילה זו התבססה לאחר חורבן בית שני, וכיום היא אחת הקהילות המפוארות באירופה. מכובדי ראש ממשלת איטליה, מאז קום המדינה ידעו יחסי ישראל ואיטליה עליות ומורדות, אך אנו חווים עתה תקופה של ידידות ואחווה שאין לה אח ורע בהיסטוריה. שתי המדינות משתפות פעולה בתחומים רבים ומגוונים: ביקורים של מנהיגי שתי המדינות ברמות הבכירות ביותר, מפגשים בין הממשלות המתקיימים מדי שנה, מה שמכונה G To G, וקשרים שוטפים בתחומי כלכלה וביטחון, מדע, תרבות וספורט, טכנולוגיה ואיכות הסביבה. כך, לא מכבר, נפתחה במילנו התערוכה הנהדרת "אקספו 2015", אחת התערוכות החשובות ביותר בעולם, שהשנה עומדת בסימן Feeding the Planet, Energy for Life. בתערוכה זו הקימה ישראל ביתן גדול ומשמעותי, ובו מוצגים הישגיה המיוחדים בתחומי החקלאות, המים והמזון. ניתן בו, בביתן הזה, ביטוי לתרומתה הייחודית של ישראל, לאנרגיה היצירתית המאפיינת אותה – וגם את איטליה, ערשֹ של יצירה. חברי הכנסת, איטליה היא אחת המדינות המובילות באירופה במאבק באנטישמיות ובשימור מורשת השואה. ממשלת איטליה רואה את המציאות נכונה ופועלת בתחומים רבים, ובהם בתחום החשוב ביותר, החינוך, על מנת למגר את תופעת האנטישמיות. איטליה חווה בימים אלה התמודדות לא פשוטה עם גלי הגירה, ותמונות אנשי משמר החופים שלכם המוציאים מן המים את האומללים או מביאים את ספינותיהם הרעועות אל חוף המבטחים נוגעות ללב כולנו. אדוני ראש הממשלה, אני מבקש להודות לך, ובאמצעותך – לעם האיטלקי, על ידידותכם העמוקה ועל עמידתכם האיתנה לצדה של ישראל, על הדאגה שהביעו ומביעים מנהיגיכם ועל המחויבות לשלומה ולביטחונה של ישראל. העולם החופשי נמצא בעיצומו של מאבק ברוע האסלאם הקיצוני בהובלת איראן וסכנת הגרעין שהיא מקדמת בחסות בין-לאומית. כולנו שותפים לסכנות האלה מצד הטרור לסוגיו, ומכונית התופת שהתפוצצה לא מכבר מול שגרירות איטליה בקהיר היא עדות נוספת לכך שהמאבק הזה חייב להיות נחוש ומשותף. לשיתוף פעולה זה יש חשיבות גדולה גם בעמידתה של איטליה לצד ישראל בפורומים בין-לאומיים שונים. זו אכן הזדמנות להודות לפרלמנט האיטלקי, לקולגות שלנו, על שני בתיו, על שיתוף הפעולה שזוכות לו משלחות הכנסת לאספות הפרלמנטריות השונות. אני משוכנע שיחד נדע לקדם פרויקטים של שיתופי פעולה בין מדינות הים התיכון, בעיקר מדינות ערב, במגוון תחומי החיים. זה אינו ביקורך הראשון בישראל, ואני כולי תקווה שגם לא האחרון. משפט יפה בשפתכם אומר כך: Tra il dire e il fare c'e di mezzo il mare, כלומר: בין לומר לבין לעשות משתרע הים. ואתה, מכובדי ראש הממשלה, גם אמרת וגם עשית. חצית את הים, הגעת אלינו, ואנחנו מקבלים אותך ואת משלחתך המכובדת בזרועות פתוחות, בלב חם ובברכת ברוכים הבאים לירושלים. חברי הכנסת, אני מתכבד להזמין את ראש ממשלת ישראל חבר הכנסת בנימין נתניהו לשאת דברים. מייד אחריו – יישא דברים ראש האופוזיציה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ראש הממשלה רנצי, ידידי מתאו, Benvenuto a Israel. ברוך הבא לישראל, ברוך הבא לירושלים. מתאו, אתה מתקבל כאן כידיד אמת של ישראל, כמנהיג שיוצא בעד האמת ונגד השקר; בעד שלום-אמת ונגד חרמות. כולנו מעריכים את המנהיגות ואת התנופה שהבאת לאיטליה. רפורמות כלכליות נועזות הן אף פעם לא קלות, ורפורמה שאתה מנסה להנהיג עכשיו בשיטת הממשל במטרה להשיג יציבות ומשילות – שוחחנו אמש באריכות על כך, ונדמה לי שיש לנו הרבה מה ללמוד מהמאמץ הזה שאתה עושה. ושוחחנו גם על הדברים הגדולים שאנחנו יכולים להשיג יחד, בטכנולוגיה, בכלכלה, במסחר, בתרבות, במדע, בביטחון, בסייבר, בשיתוף פעולה במדינות שלישיות. העולם שלנו משתנה במהירות. חלק מהשינויים הם כמובן מאיימים ומאוד מאתגרים, אבל חלק מהשינויים הללו יוצרים הזדמנויות גדולות, ואיטליה וישראל הן שתי מדינות דינמיות, עם מידה בלתי רגילה של יצירתיות וכישרון, ואני מאמין שיחד נוכל להשיג הרבה יותר בכמה וכמה תחומים מאשר כל אחד מאתנו לחוד. וכשאנחנו יחד פונים אל העתיד, אנחנו ניצבים על יסודות של עבר מפואר שמעשיר את תרבותנו ויוצק בנו ביטחון ביכולתנו לעצב עתיד חדש וטוב יותר למדינותינו. אני יודע שאתה מרגיש כאן, בירושלים, ממש כמו ברומא או בעירך פירנצה, שהחדש נשען על הישן. רומא וירושלים מהוות שניים מהיסודות הבסיסיים ביותר של הציוויליזציה המערבית, החופשית, הנאורה. התרבויות שלנו שלובות זו בזו, והן השפיעו השפעה עצומה על ההיסטוריה. תורת המוסר היהודית הביאה לאנושות ערכים של צדק, אמת ואהבת האדם, ותורת המדינה שהתגבשה ברומא עיצבה את סדרי השלטון של עולמנו. וגם בעידן המודרני, כפי שאמר היושב-ראש, נמשכה הזיקה בין רומא לירושלים. תנועת התחייה הלאומית באיטליה, הריסורג'ימנטו, השפיעה רבות על התעוררות הלאומיות היהודית. אולי הציוני הראשון – אחד משלושת הראשונים – לפני למעלה מ-160 שנה, משה הס, כתב את הדברים הבאים. הוא אמר: עם שחרור עיר הנצח שעל גדות נהר הטיבר, מתחיל שחרור הנצח שלמרגלות הר המוריה; תחייתה של איטליה מבשרת על תחייתה של היהדות. אבות הציונות, כמו הרצל ונורדאו, שאבו השראה מאבות התנועה הלאומית האיטלקית, ממציני וגריבלדי. בינואר 1904, כמה חודשים לפני שמת בגיל 44, נפגש הרצל ברומא עם האפיפיור ועם מלך איטליה ויטוריו עימנואלה, והוא רשם ביומנו את דברי המלך אליו. המלך אמר לו: אני שמח שהסתלקתם מתוכנית אוגנדה; אהבתכם לירושלים מוצאת חן בעיני. כנראה גם מצאה חן בעיניו של הרצל. בין ממשיכי דרכו הבולטים של הרצל היה זאב ז'בוטינסקי, האב המייסד של תנועתי. בצעירותו, ז'בוטינסקי למד משפטים ברומא. הוא כותב: אם יש לי מולדת רוחנית, הרי היא איטליה. בין השאר, על בסיס הדוגמה של איטליה, הדוגמה של התקומה הלאומית המוצלחת באיטליה, ראשי הציונות סללו את הדרך להגשמת שאיפותינו הלאומיות בארץ-ישראל. הקמנו מדינה משלנו, אבל לא לפני שידענו את הגדול באסונות שפקד אותנו, השואה. בביקורך ב"יד ושם" יכולת לעמוד על תוכנית ההשמדה השטנית של הנאצים, שהכחידה שישה מיליון מבני עמנו, ורבים רבים מיהודי איטליה. לאחר השואה קמנו מתהומות וטיפסנו לפסגות. ישראל היא מדינה דמוקרטית, מתקדמת, משגשגת. מאז עצמאותנו אנחנו שוקדים על פיתוח קשרי ידידות עם מדינות בחמש היבשות, ותמיד ראינו באיטליה בעלת-ברית חשובה, מרכזית, באזור הים התיכון. אני חייב להגיד לך שזה מלווה לא רק באינטרסים אלא גם בסימפתיה גדולה. אנחנו אוהבים את השפה האיטלקית, יש לה ניגון מיוחד; אנחנו מתפעמים מן האמנות האיטלקית, שהגיעה באמת לשיא בהיסטוריה בתקופת הרנסנס, והיא עדיין מגיעה לגבהים גדולים כל הזמן; אנחנו אוהבים את המטבח האיטלקי – אני מעיד על זה באופן אישי, אבל הוא תפס מקום של כבוד בכל שולחן ישראלי; ואנחנו גם אוהבים, מתאו, את הכדורגל האיטלקי וגם את קבוצת "פיורנטינה". אנחנו אוהבים את איטליה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אמרת את זה גם לנשיא ארגנטינה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אנחנו אוהבים הרבה, אבל אנחנו אוהבים את איטליה. ותאמין לי שאני מדבר פה בשם כל חלקי הבית. (מחיאות כפיים) העיצוב האיטלקי הוא שם נרדף לאיכות ואסתטיקה – מאופנה דרך עיצוב תעשייתי משובח ודרך אדריכלות נפלאה. יש פה פוטנציאל עצום של שיתוף פעולה בינינו, כי החיבור בין שני העמים המוכשרים והיצירתיים שלנו יכול לפרוץ להרבה תחומים חדשים בעולם, והביקור שלך כאן יסייע לחזק עוד יותר את הקשרים האיתנים בינינו. זו ידידות אמיצה ואמיתית ומאוד אופטימית. מאוד אופטימית. אתה יודע, מתאו, שהיחסים המצוינים בין איטליה לישראל, בין רומא לירושלים, לא תמיד היו כך בעבר. עברנו חורבן וגלות, אבל מעולם לא שכחנו את ארצנו. המנורה שאותה נשאו על כתפיהם גולי יהודה, אותה מנורה שחקוקה על שער טיטוס ברומא, היא משמשת כסמל של מדינתנו הריבונית. אנחנו מבקשים להדליק במנורה הזאת אור גדול; אור גדול אל מול החושך שאופף חלקים נרחבים מאזורנו. עליית האסלאם הקיצוני הפכה את המזרח התיכון לאלים ומסוכן, ומשם האש מתפשטת לאפריקה, לאירופה, לאסיה, לכל חלקי העולם. המרחב שאנחנו חיים בו רווי אש ודם. הקנאות האסלאמיסטית שוטפת ערים וארצות. היא מביאה למעשי טבח אכזריים והיא מחוללת זוועות שעומדות בניגוד מוחלט לכללי המוסר הבסיסיים. איראן, שחותרת לייצא את המהפכה החומייניסטית לרחבי העולם, מוסיפה לקרוא יום-יום להשמדת ישראל. היא מפיצה טרור רצחני, היא מערערת את היציבות ברחבי המזרח התיכון. אני אומר בצורה הברורה ביותר: הסכם הגרעין שנחתם עם איראן בשבוע שעבר מאיים לא רק עלינו, הוא מסכן גם אתכם באירופה. הוא מסכן את ארצות-הברית, הוא מסכן את הקהילה הבין-לאומית כולה. ההסכם משאיר בידי איראן את היכולת להשיג ארסנל של פצצות גרעין בתוך כעשור, מקסימום בתוך 15 שנה, משום שאז יוסרו כל המגבלות על איראן לייצור צנטריפוגות מתקדמות, וגם לא מתקדמות, ולהעשיר אורניום לכל רמה שירצו, ואז איראן תוכל לפרוץ להרבה פצצות גרעין בזמן אפסי ובלגיטימיות בין-לאומית. העסקה גם תעשיר את קופתה של איראן כבר עכשיו במאות-מיליארדי דולרים, 100 מיליארד לפחות בשנה הראשונה; כסף שישמש אותה להגברת תוקפנותה באזור ולהפצת טרור למדינות רבות. בישראל ובמדינות רבות במזרח התיכון יש הסכמה רחבה – זהו הסכם רע שצריך להתנגד לו. אני חייב לומר שאיראן, "חיזבאללה" ו"חמאס" מצד אחד, ו"דאעש" ו"אל-קאעידה" ודומיהם בצד השני, לא רק שהם מאיימים על כולנו, הם גם מחבלים בסיכוי להגיע להסדר שלום עם שכנינו הפלסטינים. מדוע? כי בעבר חתמנו על הסדרים, נקטנו צעדים, פינינו שטחים, והשטחים הללו נתפסו כולם על-ידי גורמי הטרור של האסלאם הקיצוני שירו מהם אלפי טילים על ערינו ועל יישובינו. מובן מאליו שאנחנו לא נחזור על הטעויות הללו שוב. אנחנו רוצים בשלום עם שכנינו הפלסטינים, אבל, ידידי מתאו, זה חייב להיות שלום אמיתי, שלום מוצק: אמיתי בזה שהפלסטינים שמבקשים מאתנו להכיר בזכויותיהם הלאומיות יכירו סוף-סוף בזכותו של העם היהודי למדינה משלו במולדתו, מדינת ישראל; מוצק בזה שיהיו סידורי ביטחון ופירוז בשטח, שימנעו את תפיסתו על-ידי גורמי טרור. ודבר זה מחייב נוכחות ביטחונית ישראלית ארוכת-טווח בכל הסדר, אם יהיה כזה. מדינות אירופה, שחלקן ממהרות למתוח ביקורת אוטומטית על ישראל, בלי לבדוק את העובדות – חלקן, לא כולן – המדינות הללו תוכלנה לקדם שלום-אמת רק כשתכרנה בשני העקרונות הבסיסיים הללו, הכרה הדדית וביטחון לישראל. אבל הן תוכלנה לעזור גם בדברים אחרים. אני שמעתי את הרעיונות שלך על יוזמות כלכליות נרחבות שיכולות לעזור לשכנינו הפלסטינים, בשילוב גורמים רבים באזור ומחוצה לו. התקדמות מדינית אחראית, מפוקחת, מבוססת על הכרה הדדית ועל ביטחון, בצד מאמץ כלכלי גדול, יזמי, להשקעות – לא לכסף שירד לטמיון, להשקעות – לטייב את חייהם של כל שכנינו, בוודאי הפלסטינים, אני מאמין שזהו הכיוון הנכון שבאמצעותו אנחנו צריכים להתקדם. ישראל היא מגדלור של מוסר, חופש וקדמה בים סוער, מוצב קדמי של העולם המערבי. ולכן אנחנו מצפים ממדינות המערב לעמוד יחד אתנו. אנחנו חלק מכם. עלינו לעמוד יחד מאוחדים ומלוכדים מול האיומים המשותפים. פגיעה בישראל תהווה פגיעה, בסופו של דבר, גם באירופה. עלינו לשלב ידיים במאבק המדיני והצבאי, ואני מוסיף, גם במערכה על ניצחון האמת. הרצל, שאותו הזכרתי קודם לכן, לימד אותנו שאנחנו חייבים להילחם בטיעונים האנטישמיים השקריים. ואני רוצה לשבח אותך, מתאו, על זה שאתה מתייצב בצורה איתנה, נחרצת. אינך נסוג אל מול האנטישמיות. אני חושב שכל הבית כאן מצדיע לך ומוחא לך כפיים. (מחיאות כפיים) אנחנו מנהלים היום מאבק מדיני וביטחוני צודק מאין כמוהו, ובמקביל אנחנו פועלים להדוף את השקרים וההשמצות שמוטחים במדינתנו ובעמנו. האנטישמיות החדשה כמובן לובשת צורה בוטה של אנטי-ציונות ואנטי-ישראליות. אנחנו מתגוננים באומץ בפניה, אף-על-פי שישראל מואשמת על לא עוול בכפה. אני רוצה להבהיר, לא שאנחנו חסינים מביקורת, לא שאנחנו חפים מטעויות. אבל כשמציינים אותנו בצורה מעוותת, כמקור של כל הרוע בעולם, אנחנו יודעים שזה שקר גס, שמעלה לנו זיכרונות ברורים מן העבר. היחס של האנטישמים החדשים נגד מדינת היהודים הוא המשך ישיר לאנטישמיות הישנה, ליחסה ליהודים במהלך הדורות. מעלילות הדם בימי הביניים, דרך משפט דרייפוס, דרך תעמולות הכזב של הנאצים, משפטי הראווה של סטלין. היהודים עמדו תמיד למשפט בלתי צודק בהיסטוריה, והיום מדינת היהודים עומדת למשפט מכור אצל חלק מהקהילה הבין-לאומית, משפט שתוצאותיו ידועות מראש. אבל קיים הבדל מהותי אחד: בניגוד לעבר, כיום יש לנו כוח – כוח להתנגד למבקשי רעתנו, כוח להילחם בסכנות, כוח להזים את השקרים שטופלים עלינו וכוח לכונן בריתות עם מדינות נאורות, כמו זאת שלך, שמתייצבות נגד השקר ובעד האמת. ז'בוטינסקי, שאותו הזכרתי קודם לכן, כתב גם באיטלקית. וגם כשהיה כותב בשפות אחרות, היה משתמש במילה אחת – אחת – באיטלקית, כשהוא רצה להביע את כעסו והתנגדותו לדברים בלתי צודקים. המילה שהוא השתמש בה היא "באסטה", די, enough. אז אנחנו אומרים לאנטישמיות, לתרבות השקר, לחרמות – אנחנו אומרים לכולם: "באסטה". ואנחנו אומרים לך: ברוך הבא. אני מבקש להביע את הערכתי העמוקה לתרומתך לחיזוק ברית הידידות בין מדינותינו. אני מברך אותך ואת המשלחת מאיטליה שהגיעה אתך לארץ. אזרחי ישראל כולם מוקירים אתכם ומודים לכם בכל לב. ויווה איטליה, ויווה ישראל. (מחיאות כפיים) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה לראש ממשלת ישראל חבר הכנסת בנימין נתניהו, ומתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> ראש ממשלת איטליה, ידידנו מתאו רנצי, שגריר איטליה בישראל פרנצ'סקו טלו, שגריר ישראל באיטליה נאור גילאון, משלחת מכובדת שמלווה את ראש ממשלת איטליה, ובה ראשי הקהילה היהודית באיטליה, מכובדנו ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, שרי הממשלה, חברות וחברי הכנסת, קהל נכבד, אדוני ראש ממשלת איטליה, ידידנו מתאו רנצי, כבר נאמר על-ידי קודמי, אז אני אחזור גם אחריהם: Caro presidente, benvenuto a la Knesset a Gerusalemme. ברוכים הבאים לכנסת ולירושלים. אין זה סוד שחברי הכנסת שיושבים מולך לא נוהגים להסכים האחד עם השני לעתים קרובות, והם גם לא נרתעים מלהעניק ביטוי פומבי לוויכוחים ולמחלוקות שביניהם, אבל ביקורך החגיגי במשכננו מעניק לנו שעה נדירה של הסכמה. הסכמה חוצת מחנות וחוצת מפלגות. האופוזיציה בראשותי כוללת מגוון מפלגות, בעלות תפיסות עולם שונות, המשקפות אמונות ודעות שונות ומייצגות אוכלוסיות מגוונות. כיושב-ראש האופוזיציה אני יכול להבטיח לך שכלל יושבי הבית הזה מקבלים את פניך בהוקרה ולוחצים את ידיך בחום. חלק מאתנו, מנהיגי המפלגות, מסתכלים עליך בקנאה מסוימת, שכן אתה מנהיג שהפך להיות ראש הממשלה הצעיר ביותר בתולדות איטליה וסחף את תושביה בגל של תקוות חדשות. נדמה לי שבין ראשי המפלגות, בודדים הנמצאים בגילך – נמצא בעצם אצלנו בכנסת רק ידידי איימן עודה, מנהיג הרשימה המשותפת, והוא, כמו כולנו, מקבל אותך בברכה כמנהיג פורץ דרך, שעמד בראש העיר שהחלה את הרנסנס, פירנצה, ומבקש להעניק רנסנס לעמו. אתה גם מנהיג של מפלגה אחות למפלגתי, מפלגת העבודה. בהנהגתך מעצבת מפלגתך חזון כלכלי-חברתי המעצב תפיסה סוציאל-דמוקרטית עדכנית ומעניינת. ממשלתך צועדת במסלול הזה במדיניותה, ואנו מכאן עוקבים בעניין רב אחר פועלך ומאחלים לך הצלחה ניכרת. כפי שכבר נאמר, ההיסטוריה של העמים שלנו שזורה בקשר בל-יינתק, ובה רגעי שפל ורגעי התעלות. עוד מימי רומי העתיקה, זו שהחריבה את בית-מקדשנו בתשעה באב, יום צום שנציין בימים הקרובים, עובר לתלמוד, למדרש ולאגדה, כולל אלה הדנים בבריאתה של רומא, עובר לשער טיטוס העומד דומם בלב בירתך – ספק מתאר ספק מסתיר את סיפורה של מנורת שבעת הקנים, שכפי שנאמר, היא סמל לעצמאותנו המתחדשת – כל אלה נשזרים במשך אלפי שנים עד לרגע הטרגדיה הנוראה של יהודי איטליה בשואה, כפי שתוארו בספריו האלמותיים של הוגה הדעות והחוקר פרימו לוי, וברגעי השחרור שבהם השתתפה הבריגדה היהודית בקרבות בנהר סניו ובמסעות המעפילים לארץ-ישראל באניות הומות ניצולי שואה, שיצאו מבארי, ברינדיזי וצ'יוויטווקיה, ועד עצם ימינו אלה. אכן "רומא וירושלים" אינו רק מוטיב, זה סיפור אמיתי. כיום "רומא וירושלים" הוא סיפור של אהבה, הערכה וכבוד בין העמים; אהבה לתרבויות של עמים עתיקי יומין, לנופי מולדתם, לאוצרותיהם ההיסטוריים, וכמובן, איך אפשר לשכוח, לטעמים הערבים לחיך שלהם. ולכן, ביקורך הראשון בישראל הוא הזדמנות להודות לך ולעם האיטלקי כולו על שיתוף הפעולה ההדוק, על הידידות האמיצה ועל החום המוקרן מרומא לירושלים. תודה לך באופן אישי על מאבקך כנגד גילויי הגזענות והאנטישמיות, ועל המחויבות העמוקה שלך לישראל ולביטחונה. כפי שאמרת בעצרת האומות המאוחדות בספטמבר 2014, ואני מצטט: לישראל יש לא רק את הזכות להתקיים, אלא גם החובה להתקיים, בשל ההיסטוריה ובשל העתיד. המאה ה-19 סימלה את תקופת התחייה של עמנו. הזיקה בין התחייה האיטלקית לתחייה היהודית תוארה כאן קודם על-ידי ראש הממשלה מן הצד של משה הס, ואני אתייחס להיסטוריון ארנאלדו מומיליאנו, שכתב: ההתעוררות של התודעה הלאומית אצל היהודים מקבילה להתעוררות של התודעה הלאומית אצל בני פיימונטה, נאפולי וסיציליה. נקודת השזירה בקשר בין שתי התנועות – הוא אמר – היא השזירה בין השחרור האיטלקי והשחרור היהודי. ואתה, אדוני ראש הממשלה, כבר מבין שאתה ניצב כאן היום בפני בית-נבחרים מיוחד. עברנו לאחרונה מערכת בחירות סוערת, ואנחנו כאופוזיציה גדולה חלוקים על הממשלה ועל העומד בראשה. אנחנו נאבקים לכך שתהיה תנופה מדינית, שישראל תיהנה מחלוקה צודקת יותר של ההון בקרב כל שכבות הציבור למען פרנסה הוגנת ורשת ביטחון חברתית, למען שקיפות שלטונית, הגנה על שלטון החוק, זכויות הפרט, עצמאות התקשורת, מעמדם וטובתם של כלל אזרחי ישראל, ובמיוחד המיעוטים בתוכה. כל אלה ורבים אחרים הם כר נרחב לזירה פוליטית תוססת, מאתגרת ומאותגרת. אבל חשוב לציין כי ההתפתחויות הדרמטיות באזור, כאשר גורמים פנאטיים קיצוניים מאיימים להשמיד ולהרוג אזרחים תמימים, בין בשיסוף גרונם ובין בטרור מתמשך על חייהם, מאחדים אותנו, כולנו, בהבנת האיום הגלום בהם. כן – יהודים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים, חברי הבית הזה מבינים היטב את מהות איום הטרור עלינו ועל שכנינו. רק לפני פחות משבועיים רעדו קירות הקונסוליה האיטלקית במרכז קהיר בפיגוע מחריד שבוצע על-ידי ארגון "המדינה האסלאמית". האירוע הקשה הזה היה חוליה נוספת בשרשרת זוועות שהתרחשו בשנה האחרונה כנגד העולם החופשי, והוא שב וחידד את העובדה שהטרור הקיצוני לא מבדיל בין דם לדם, והוא לא יהסס לפגוע בכל מי שחושב, חולם או מתפלל אחרת ממנו, בין שהוא יהודי, נוצרי או מוסלמי. מול האויב המשותף הזה עלינו לעמוד ביחד ולהילחם בכל הכוחות. זהו מאבק בין-לאומי, ואנחנו רואים בך ובהנהגתך שותפים נאמנים במאבק הזה. אני שב ומדגיש שגם כיושב-ראש האופוזיציה אגייס את כל הכלים העומדים לרשותי לשמירה על ביטחון ישראל. כך עשינו וכך נוסיף לעשות, ולכן אני חוזר וקובע כי הסכם הגרעין שנחתם בווינה, שאליו התייחס ראש הממשלה, הוא הסכם רע שישפיע באופן משמעותי על ביטחוננו ועל ביטחון האזור, במיוחד בכל הקשור להעצמת הטרור האיראני על שלוחותיו. כעת על ידידינו בעולם להציב רף הרתעה מוכח וברור למול איראן, שתשתחרר מכבלי הסנקציות, לסייע לנו כאן לבנות קואליציה אזורית רחבה ולקבל גיבוי בין-לאומי חזק, למען ביטחוננו, ביטחון האזור כולו. ודווקא בשל כך, ואולי אף ביתר שאת בשל כך, עלינו לעשות מאמץ נוסף, בלתי מתפשר וללא רתיעה, להסדר עם שכננו הפלסטינים. אדוני ראש הממשלה, אתה תבקר ברמאללה בימים הקרובים. היא נמצאת רבע שעה נסיעה מכאן. מנהיג הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, הוא פרטנר לשלום. אתו יש לשבת למשא-ומתן, לנסות שוב ולא לוותר. אתם תרמתם לא מעט משאבים בשני העשורים האחרונים לדיאלוג ולהתקרבות בינינו לבין הפלסטינים. חוויתם אתנו את הסיכויים וגם את מפחי הנפש. אסור לצדדים ואסור לקהילה הבין-לאומית להרפות ממימוש החזון, חזון שתי המדינות, שכן הוא חיוני לנו כאן בישראל וחיוני לשכנינו הפלסטינים. לפנינו, לפיכך, הזדמנות נדירה, היסטורית, לשינוי פני האזור, דווקא בגלל "דאעש", דווקא בגלל איראן; הזדמנות של שיתוף פעולה אזורי, בזיקה לעקרונות מתוך יוזמת השלום הערבית כתשתית למשא-ומתן ישיר בינינו לבין הפלסטינים, כולל פתרון סוגיית עזה. אנחנו מחויבים לחזון הזה, ותובעים מן הממשלה ומן המנהיגים כאן בירושלים וברמאללה ובקהילה הבין-לאומית כולה לנוע לעבר היעד הזה. חשוב להבהיר כי פריצת דרך מדינית בין הצדדים לא תגיע דרך צעדים חד-צדדיים, לא בפרובוקציות, לא בחרמות והסתה, אלא רק דרך בנייה מחודשת והדרגתית של אמון הדדי; אמון שבתהליך היצירה שלו, התמיכה שלך ושל עמיתיך מאירופה חשובה יותר מאי-פעם. מכובדנו, גם מול הסכנות והאיומים שבפתחנו, אנחנו כאן נוסיף לנתב את משאבינו לקדמה ולפיתוח, לשמר מכל משמר את החירויות ואת הזכויות, להקפיד על הפלורליזם ועל קדושת החיים ולפתח את ארצנו בכל התחומים. ולסיום, אורחנו הנכבד מתאו רנצי, הדלק המניע את המחנה בראשותי, הדלק המניע את תושבי ישראל, הוא התקווה – שמו של ההמנון הלאומי שלנו, המייצג במידה רבה כל כך גם את דרכך שלך. אנחנו שותפים לתקווה להנחיל לעמי האזור עתיד של שלום, שגשוג וביטחון, עתיד שיחבר בין בני עמינו לחדשנות, לקדמה, לצדק חברתי, לצדדים החיוניים והמפרים, ולא לפסימיות ולפסיביות. במעלה הדרך למימוש התקווה הזו, אני שואב השראה מהדברים שאתה אמרת בריאיון למגזין "TIME", ואני מצטט: זהו הרגע שלנו, הרגע שבו אנחנו יכולים לבחור את העתיד שלנו. בימים הקשים ביותר שלנו, ידענו תמיד למצוא את הכוחות לעשות את הדברים המדהימים ביותר. זוהי איטליה. סוף פסוק. וכולי תקווה שנדע להוכיח, אנו כאן במעשינו, שזוהי גם ישראל. מירושלים, עיר השלום, העיר שעליה חולמים יהודים, מוסלמים ונוצרים בתפילתם, אני מודה לך על תמיכתך, ונושא תפילה שהשנה הקרובה תביא בשורות טובות לך ולכולנו, לישראלים ולאיטלקים ולכל מי שהשלום והתקווה נטועים בלבו. ברוך בואך למשכננו, לביתנו ולמדינתנו. תודה רבה. (מחיאות כפיים) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. חברי הכנסת, אני מתכבד להזמין את האורח שלנו, ראש ממשלת איטליה מתאו רנצי, לשאת דברים. בבקשה. (מחיאות כפיים) <ראש ממשלת איטליה מתאו רנצי:> (נושא דברים בשפה האיטלקית, להלן תרגומם הסימולטני לעברית:) אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני ראש הממשלה, אדוני ראש האופוזיציה, גבירותי ורבותי חברות וחברי הכנסת, שמעתי ברכות רבות בשפתכם, וחשבתי שהדרך הטובה ביותר להתחיל היא לומר לכם את הברכה היפה ביותר בעולם: שלום. שלום, ותודה על ההזמנה הזאת, שהיא מקור לכבוד גדול בשבילי. אני מדבר כאן לפניכם מתוך כבוד עמוק, בשם ממשלת איטליה, בעיר שמעוררת רגשות רק למשמע שמה – ירושלים. ספר תהילים מעביר לנו תמונה של השבטים שעולים לעבר בית-המקדש בשירה ובשמחה בהתקרבם לעיר הקדושה ותוך הילול שם ה'. מרגש לחשוב על הרגע ההוא, מרגש לחשוב על הרגע שבו אותם נשים וגברים מתקרבים לירושלים; אבל יפה גם להדגיש כיצד התנ"ך מדבר גם על כך שבירושלים "ישבו כסאות למשפט, כסאות לבית דוד", כך שהעלייה לרגל הזאת, הביקור בבית-הנבחרים הזה, בכנסת, הוא בחזקת עלייה לרגל חילונית. זוהי עלייה לרגל חילונית של נשים וגברים מכל העולם, שאינם מתעייפים מלבקש שלום לירושלים. מפני שלבקש שלום לירושלים פירושו לבקש שלום לעצמנו, לאחינו, לידידינו. היום, מי שעוסק בפוליטיקה בכל מקום בעולם יודע שלא מספיק לבקש שלום לירושלים – צריך לבנות את השלום, כאן ובכל מקום אחר. אף אחד מאתנו אינו יכול להעמיד פנים שאינו יודע; המחויבות הזאת נוגעת לכל אחד ואחד מאתנו, איש אינו פטור. ההיסטוריה של עמנו מוכיחה לנו שזה המצב; ההיסטוריה של המולדת שלי, איטליה, מוכיחה שכך הם פני הדברים. המולדת האיטלקית הובלה אל החירות לפני 70 שנה בדיוק, מן הנאצו-פאשיזם. מכל פינה במדינתנו צעירים וזקנים סיכנו את חייהם, ובמקרים אחדים גם הקריבו את חייהם, כדי להבטיח את האידיאל של החופש. אני מצדיע גם כאן לאנשים האלה, ואני רוצה להצדיע לאותם נשים וגברים שיצאו ממדינות אחרות ותרמו לפרויקט גדול, ובאו מכם: אני חושב בראש ובראשונה על אדם שחי עם זהות כפולה, בונה מדינת ישראל החדשה ופטריוט של איטליה האנטי-פאשיסטית – אנצו סרני, יד ימינו של בן-גוריון, שקודם עזב חיים נוחים ברומא כדי להקים את קיבוץ גבעת-ברנר, ואחר כך, אחרי שהציל חיי רבים בגרמניה הנאצית, צנח מעל איטליה הכבושה. הוא נלכד על-ידי הנאצים ונרצח בדכאו. שמו חי לנצח. אני חושב על עוד איטלקי דגול, דמות מרכזית של הקהילה במדינתי, אדם שהפך בהמשך לרב הראשי של רומא – אליהו טואף. הרב טואף נלחם נגד חרפת חוקי הגזע, שגם איטליה אישרה אותם ב-1938; חוקי הגזע שממיטים בושה על מדינתי. בהמשך נאבק הרב טואף אישית במאבק נגד הפאשיזם ברזיסטנס. הוא היה אחד ממובילי בנייתה של איטליה, הוא היה אדם של דיאלוג, והיה זה שקידם את הביקור ההיסטורי של האפיפיור יוחנן פאולוס השני בבית-הכנסת הגדול של רומא; אותו בית-כנסת שבו נפרדנו ממנו בפעם האחרונה. לפני כמה שבועות הוא עזב אותנו, כמה ימים לפני יום הולדתו ה-100. 100 שנים, שאת כולן בילה בשירות מדינתנו, בשירות העתיד שלנו. אני רוצה להזכיר גם מישהו שלא היה איטלקי, מישהו שאולי אפילו לא הכיר טוב את ארצנו, ואף-על-פי-כן התחייב בגופו. נסו לחשוב, רבותי וגבירותי חברי הכנסת, על צעיר יהודי לפני 70 שנה; צעיר שמחליט להתנדב לבריגדה היהודית, צעיר שמחליט לסכן את חייו, הדבר היקר מכול, למען חירותם של אנשים שאינו מכיר – אנשים כמו סבי, אבי, ומכאן שגם למען החירות שלי, של ילדי ושל ילדיהם. נסו לחשוב אם אחד מאותם נערים היה כאן היום, כמה יכול היה עם ישראל להתגאות בו, כמה היינו יכולים להיות אסירי תודה לו, אנחנו, העם האיטלקי. לא כל אותם הנערים של הבריגדה היהודית עזבו אותנו, ולא צריך לדמיין זאת, גבירותי ורבותי – כאן בינינו נמצא אחד מאותם צעירים שנלחמו למען החופש שלי, מר אשר דישון. תודה. (מחיאות כפיים) אנחנו קדים לך, מתנדב צעיר בבריגדה היהודית, שבא להילחם למען חירותנו. תודה על מה שאתה וחבריך עשיתם למען עמי, ותודה על כך שאתה חולק אתנו את הרגע הזה. תודה, מר דישון, תודה רבה, אנצו סרני, תודה רבה, אליהו טואף. (מחיאות כפיים) לבנות את השלום, עם זאת, זה אינו רק הגנה פיזית, אם כי בעוד כמה דקות אדבר על הצד הפיזי. אני רוצה לדבר גם על האתגר התרבותי. בחרתי, אדוני ראש הממשלה, לקבל את הזמנתך ולהתחיל את ביקורי במדינתך באוניברסיטת תל-אביב. אישית אני חושב שזוהי חובה וגם עונג גדול לבקר באוניברסיטאות של מדינות ידידות, מסטנפורד עד הומבולדט; מג'ורג'טאון, לפני כמה ימים, עד לאוניברסיטת ניירובי בקניה, שם חלקתי כבוד לסטודנטים שנרצחו בגאריסה על-ידי פנאטים. לגבי דידי אוניברסיטה, מרכזי מחקר, הם בתי-ספר; הם מקום שבו ההון האנושי יוצא ומתפרץ בכל יופיו. הביקור באוניברסיטה הוא לא רק חלק מן הפרוטוקול הרשמי; הביקור באוניברסיטה הוא לא רק שורה בלוח הזמנים של הביקור. הביקור באוניברסיטה הוא מחווה למקומות שבהם נקשר הקשר העמוק ביותר. אוניברסיטה היא מעבדה של ידידות; אוניברסיטה היא מקום של שיתוף פעולה אסטרטגי. ואני חייב לומר לכם, אני התרשמתי עמוקות מן האנרגיה של הצעירים שלכם, מן הדינמיות של האוניברסיטאות שלכם, מן הסמכותיות של הפרופסורים שלכם. התרשמתי מאוד מן העושר של ה-Start-up Nation הישראלית, הקשרים בין האוניברסיטאות, קרנות ההון-סיכון, החברות החדשניות. זה אחד ההיבטים הפחות-ידועים לגבי ישראל בשיח הבין-לאומי והאירופי. מדברים על כך כל כך מעט, אבל זה אחד מן ההיבטים המעניינים ביותר – איזה עושר אינטלקטואלי, איזו תשוקה לעתיד, כמה אנרגיה מנטלית. נכחתי בחתימת הסכמי שיתוף פעולה עם כמה אוניברסיטאות איטלקיות, ובדיון נפלא שכותרתו הייתה " Iבחזקת 3 – Italy-Israel Innovation – מִידע לצמיחה". גם לאור זאת אני רוצה לומר כאן, במקום הרשמי הזה, שמי שחושב להחרים את ישראל איננו מבין שהוא מחרים את עצמו. (מחיאות כפיים) מי שחושב להחרים את ישראל אינו מבין שהוא בוגד בעתידו שלו. לגיטימי להחזיק בדעות שונות על אירועים או נושאים אלו ואחרים. זה קרה וזה ימשיך ודאי לקרות, כמו בכל מהלך תקין של ידידות. אבל תדע הכנסת כי איטליה תתייצב תמיד בחזית באירופה ובקהילה הבין-לאומית למען שיתוף הפעולה, תמיד. לעולם לא למען חרם טיפשי ועקר. (מחיאות כפיים) אני כאן גם כדי להדק את הקשר המאחד אותנו לא רק בזיכרון, אלא גם בבניין המחר. אנחנו מדינות גאות בעברן, וזה חיובי. אנחנו מדינות גאות בעברן, מפני שההיסטוריה של האנושות חייבת לא-מעט לעם ישראל ולעם האיטלקי. בהיסטוריה שלנו, מהמלך שלמה ועד הרנסנס, יש סיפורים יוצאים מן הכלל שהותירו את חותמם על האנושות. במשך מאות שנים בארצות שלנו הצלחנו לעצב תרבות שעלה בידיה להשפיע על הקדמה האנושית. אני הייתי רוצה שיחד לא נהיה רק גאים בעבר שלנו, אלא נהיה גם קנאים לעתיד שלנו. הסכמים אוניברסיטאיים עוזרים לנו בכיוון הזה. לפני כמה שבועות הייתי במרכז המחקר CERN בז'נבה, שם איטליה וישראל מובילות בחקר החומרים המהווים את היקום במלוא התנופה וההתרגשות, לנוכח דברים אינפיניטסימליים בגודלם ובעוצמתם. זו קהילה של מדענים שיחד חוקרים את היסודות, תוך שהם מעצבים את העתיד. הטרור רוצה שנמות בדרך נוראית, אבל כאשר הוא אינו מצליח בכך הוא מנסה לגרום לנו לחיות בדרך נוראית – מוכי חרדה, סגורים, בלי יכולת לדיאלוג, תוך ויתור על עצמנו. זאת הסיבה, אדוני היושב-ראש, לכך שהאוניברסיטה, המחקר, התרבות, אינם רק חלקים בזהות שלנו. הם גם, ומעל הכול, חזית האתגר; אלה המקומות המסייעים לנו להישאר מי שאנחנו, גם נוכח האיומים מבחוץ, פתוחים ונכונים לחיים. כמובן, לא חומק מעיני היבט הביטחון, המאפיין לא רק את האזור הזה, ואני אומר – לא עוד רק את האזור הזה. העולם כיום מתאפיין באי-יציבות טריטוריאלית, שאולי לפני כמה שנים הייתה מוגבלת לחלק מן האזורים. היום אין זה עוד כך. פיגועים בודדים המאורגנים באופן עצמאי עם מניע קיצוני מופעלים על-ידי אזרחי אירופה בתוך גבולות אירופה; זה דבר שלא קרה עד לפני כמה שנים. בה בעת, גם מבצעים מתוכננים פוגעים בעולם כולו, מארצות-הברית ועד אוסטרליה. הכוחות האיטלקיים מגויסים מדי יום ביומו בלבנון, בעיראק, באפגניסטן, בקוסובו, והם יהיו מגויסים בכל מקום שיידרשו לקואליציה הבין-לאומית המנסה לעצור את הברבריות, מפני שעל זה אנחנו מדברים – זהו מאבק נגד הברבריות, זה עימות נגד מיעוט של קיצונים אלימים לבין הרוב הגדול, שמאמין בערכי הדיאלוג והציוויליזציה. אנחנו, אין לנו ספק באיזה צד להיות בין מי שמשליך את יהבו על המוות לבין מי שבוחר בחיים. לא נפסיק להילחם בצד הצודק, יחד אתכם, כמובן; יחד עם בעלת-הברית הוותיקה שלנו, ארצות-הברית; יחד עם האו"ם, כמובן, תוך מתן חשיבות לתפקידן של כל המדינות, כולל רוסיה, שאנחנו רוצים לראות בה שחקנית גלובלית, ואנחנו לא רוצים אותה כשכנה מבודדת של אירופה מפוחדת; יחד עם מדינות ערב, ואני מתייחס כמובן לירדן ולמצרים, קהילות סמכותיות שיש בראשן מנהיגים דגולים שיכולים לקרב אותנו ליציבות ולשלום. אתם הזכרתם – ואני מודה על כך – את הפיגוע נגד הקונסוליה האיטלקית בקהיר. הם חשבו להפחיד אותנו, אבל הם השיגו את ההפך. אנחנו כעת עומדים עוד יותר לצדה של ממשלת מצרים, כדי להתמודד עם האתגרים, ואנחנו עושים זאת, כל אחד מאתנו, כשאנחנו נושאים בלבנו את הפצעים. רק לפני שנה הערים שלכם היו תחת מתקפה; רק לפני שנה הסירנה ששמענו היום לתרגול נשמעה לא לתרגול. האוכלוסייה נאלצה לחפש מקלט תחת הגנה של טכנולוגיות הגנה מתקדמות שאתם מובילים בעולם. בעזה ההרס והמוות הותירו חותם עמוק, ומעט לפני כן שלושה נערים ישראלים נחטפו ונרצחו באכזריות – שלושה נערים שלכם, שלושה נערים שלנו. אני רוצה להזכיר את שמותיהם: נפתלי, איל וגיל-עד. הם נערים שלנו, כך אנו חשים אותם. אנחנו ממשיכים לראות במחויבות של הוריהם מופת של כבוד לעולם כולו. (מחיאות כפיים) אמו של נפתלי מלמדת אותנו באמצעות אומץ לבה כמה חשוב להיפגש. היא ניגשת לחפש את אימא של מוחמד, נער ערבי שנשרף חי באופן ברברי. אנחנו חושבים שהשלום שאנחנו דורשים למען ירושלים, השלום שאנו מבקשים לירושלים, כדי להתבטא בלשון התהילים, יהיה אפשרי רק כאשר יהיו שתי מדינות לשני עמים. והדבר יקרה רק אם יובטח ביטחונם המלא של כולם, תוך הגנה על זכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית וזכותו של העם היהודי למדינת לאום משלו, מדינה בטוחה. אני רוצה לחזור כאן על מה שאמרתי באו"ם ובפרלמנט האירופי. אני אומר זאת בעוד כמה שעות גם בבית-לחם, מול מנהיגי הפלסטינים: קיומה של מדינת ישראל איננו מחווה נדיבה של הקהילה הבין-לאומית אחרי השואה; קיומה של ישראל בא מאות שנים לפני כל הסכם בין-לאומי. להכיר בעובדה הזאת, פירושו להכיר במציאות. מדינת ישראל קיימת למרות השואה. היא תמשיך להתקיים בתמיכתן של כל ידידותיה ושותפיה באירופה ובעולם. (מחיאות כפיים) אם כיום עדיין יש מי שמנסה להטיל ספק בדבר זכותה של ישראל להתקיים, אם עדיין קיים אדם כזה בעקבות כל מה שאמרנו זה לזה עד עכשיו, ברור לכולם שאין לכם סתם זכות להתקיים; יש לכם חובה להתקיים. חובה להתקיים, חובה להתעקש, חובה להעביר מורשת – לצאצאיכם, אבל גם לשלושת הילדים שלי; יש לכם חובה לחיות למען ילדיכם, אבל גם למען פרנצ'סקו בן ה-14 ומנואל בן ה-12, בני, גם למען אסתר בת התשע, בתי, מפני שאתם נקודת משען בעולם, בלי קשר לעובדה שלעתים יש לנו רעיונות שונים. ואנחנו נעמוד לצדכם באתגרים האלה. (מחיאות כפיים) בה בעת, איטליה תעשה הכול כדי לאפשר שהשטחים הפלסטיניים יצאו ממצב המצוקה השורר שם, החל במצוקה הכלכלית, העוני החינוכי של הקטנים. חלק ניכר מן המאמצים של איטליה, ואנחנו נמשיך להשקיע הרבה, קשור באופן היסטורי לאזור הזה, ואנחנו נמשיך לעודד זאת בתשומת לב רבה. אחר-הצהריים אבקר במרכז השלום של קרן האפיפיור יוחנן פאולוס השני. זהו מרכז שיקר ללבי, גם מן ההיבט הגיאוגרפי והתרבותי, וכן אבקר במוסד המיוחד "ילדי האלוהים". יש צורך חיוני להחזיר תנאים כלכליים בסיסיים ולהשקיע בחינוך הדור הצעיר כדי להשיב לאיתנה את פלסטין. הדבר נכון על אחת כמה וכמה לנוכח הידיעה שהיכולת לבקש שלום לירושלים עוברת בעקרונות שאתם – בראש ובראשונה אתה, אדוני היושב-ראש, אתה, אדוני ראש הממשלה, אתה, אדוני ראש האופוזיציה – כולכם הזכרתם. אני רוצה לגעת גם בנקודה שיש לגביה בינינו דעות והערכות שונות – זה קרה גם בעבר וזה קורה גם כיום – לגבי השאלה האיראנית. אני מבין את חששותיכם. אתמול הקשבתי לדבריו של ראש הממשלה שלכם. הוא הדגיש בפני את ההיבטים הפרובלמטיים ביותר של ההסכם הזה. עשה זאת גם ראש האופוזיציה, ועשה זאת גם הנשיא ריבלין, כאשר פגשתי אותו. יחד עם ארצות-הברית אנחנו סבורים שההסכם הזה יכול להיות פשרה שתועיל להפחית את האי-יציבות באזור, אבל אנחנו מוכנים לבדוק יום-יום, רגע אחרי רגע, את היישום שלו. אנחנו יכולים להתווכח, ואולי לא להסכים, על עצם הפשרה, על איראן, אבל אני רוצה להיות ברור מאוד: לעולם לא תוכל להיות פשרה בנוגע לעתידה של מדינת ישראל. אנחנו לא עושים זאת כמחווה של כבוד או נדיבות. הרשו לי להיות ברור וכמעט ברוטלי; באופן גלוי עלי לומר: הביטחון שלכם הוא גם הביטחון שלנו. (מחיאות כפיים) ידידי חברי הכנסת, אנחנו חולקים שורשים וערכים. אנחנו יודעים זאת, כבר אמרנו זאת, אבל אנחנו חולקים משהו גדול עוד יותר מן הערכים והשורשים. אני חושב שאנחנו חולקים אותו גורל, ואיש אינו יכול לשכוח זאת, אפילו לא לרגע. בניו של אברהם צריכים לבקש שלום לירושלים, מפני ששלום לירושלים פירושו שלום לעולם כולו. כשכתבתי את הנאום הזה חזרתי לקרוא את בראשית, Genesis, ג'נזי באיטלקית. אני התרשמתי מאוד ממה שמסופר בבראשית י"ד, פסוקים י"ג עד ט"ז, כאשר פליט שברח מן המלחמה בין מלכי הארץ מודיע לאברהם על חטיפת לוט. שני דברים מרשימים אותי בדבר הזה: אברהם מנצח במלחמה הזאת חרף המספר הקטן של חייליו, חרף חיסרון על הנייר, ואברהם בפעם הראשונה והיחידה בתורה נקרא "אברם העברי". הרבנים אומרים לנו שאברהם נקרא "העברי" מפני שרק הוא הפגין את האומץ לעבור, לעבור לעבר הנהר. הוא הנביא שבבחירה להיות לבד עבר, עבר לעולם אחר, ואנחנו זקוקים ליכולת לראות מעבר. אנחנו צריכים שבניו של אברהם יקיימו שלום בר-קיימא. אנחנו צריכים שכל אחד מאתנו ימלא את תפקידו במאמץ הזה. אדוני היושב-ראש, סיפרתי לך ולחברי הכנסת הזאת על ההתרגשות שלי, האישית, כאשר התקרבתי לירושלים. זוהי התרגשות כשאני מגיע לשיאה של העלייה לרגל החילונית שלי. אני רוצה לספר לכם על ההתרגשות של נקודת המוצא של העלייה לרגל שלי. כולנו, אזרחי העולם, כולנו קשורים עמוקות לשורשים שלנו. גם משום כך הרשה לי, אדוני היושב-ראש, לכבד כאן את יושב-ראש הקהילות היהודיות באיטליה, העורך-דין רנצו גטניה, שנמצא כאן. הוא מכבד אותנו בנוכחותו. (מחיאות כפיים) אני בא מן העיר האצילית פירנצה. אני מודה לכם על כך שהזכרתם אותה בדבריכם. בעיר האצילית פירנצה סמלים רבים מזכירים את הידידות שלנו. בית-כנסת יפהפה. אני הייתי גאה מאוד, ואני זוכר שכאשר נבחרתי לתפקידי, בית-הכנסת הואר על-ידי הרב הראשי של פירנצה באור יקרות. בעבר, כאשר צפינו על פירנצה מגבוה, לא ראינו אותו, וכעת בית-הכנסת מואר. אני חושב גם על סיפורים רבים שראיתי כאן, גם בהתהלכי בתהום ובאור ש"ביד ושם". אני חושב על אותם אנשים שאיבדו את חייהם, שנרצחו בשואה. אני חושב על חבר שלי, שחי כיום באיטליה, ואשר שרד את השואה, שרד את אושוויץ. בן פירנצה, איש שהחליט, כאשר עדיין יכול היה לעשות זאת, ללוות דורות שלמים של תלמידים לאושוויץ, יחד עם המינהלה. שמו נדוף יאנו, ואני רוצה לומר את שמו במליאה הזאת, נדוף יאנו, אשר נסע אתנו כל פעם לאושוויץ, אמר לי שוב ושוב: מתאו, בשבילי זה סבל, מפני שעל פסי הרכבת האלה ראיתי בפעם האחרונה את עיניה התכולות של אמי, אבל אני עושה זאת, אני חי מחדש את הכאב הזה, כי אני חושב שלמען הדורות הבאים צריך, חובה, חובה עלינו לזכור ולחיות את החיים במלואם. כמה סיפורים יוצאי דופן. אני חושב על אותן נזירות קתוליות שהצילו לא רק את משפחת פצ'יפיצ'י; הצילו גם את האמונה של אותם ילדים. במנזר בפירנצה היה נהוג להתקרב בערב, ולנשק את הצלב שעל צווארן של הנזירות. כאשר באו שני ילדים יהודים שהוסתרו במנזר, כדי שהאחרים לא יראו שהם יהודים היו הנזירות אומרות להם: תתקרבו. אבל מתוך כבוד לאמונתם הן היו שמות שתי אצבעות על הצלב כדי שהם לא ינשקו את הצלב וכדי שישמרו את זהותם. ויפה כל כך לחשוב על כך שאחד מאותם ילדים הפך ליושב-ראש הקהילה היהודית ברומא וחי היום, לא רק בנושאו את חייו אלא גם בנושאו את אמונתו. ואני חושב שוב על העיר שלי. גם אתלטים דגולים. איזה כבוד היה כאשר "יד ושם" הכיר בג'ינו ברטלי, אלוף הרכיבה על אופניים, מנצח שני "טור דה פראנס", כחסיד אומות העולם, מפני שהוא עסק בהצלת חיים של אחים שהוא אפילו לא הכיר. (מחיאות כפיים) אתם יודעים שבכל עיר איטלקית יש סיפורים כאלה. אף-על-פי-כן אני רוצה לחזור בסיום דברי אל התרבות ואל היופי. יש יופי ללא סוף במעשיהם של אנשים שהצילו חיים. אבל יש יופי נוסף, שבעיר שלי מתבטא ברמת התרבות. יש סמלים: מוזיאון ה"אופיצי", המונומנטים, הכנסיות, בית-הכנסת; אבל יש סמל אחד של פירנצה בעולם: "דוד" של מיכלאנג'לו, יצירת המופת האבסולוטית של מיכלאנג'לו. היופי מתוך האבן, היופי – מיכלאנג'לו היה אומר – שיצא מתוך האבן רק מפני שהוא סילק את האבן המיותרת שהייתה סביבו. אני אוהב לחשוב על דוד, על הסמל שהוא מייצג – בתרבותכם, שהיא התרבות שלנו, ואני אוהב לחשוב שכמו דוד כל אחד ואחד מאתנו נקרא לחיות חיים של קושי, של אתגרים, אבל נקרא לחיות חיים שבהם אפשר להיות נושאי ערכים מן העבר אל העתיד. אנחנו, העם האיטלקי, הממשלה האיטלקית, מתבוננים בחיבה, בתודה ובהערכה אליכם, ואנחנו אומרים לכם גם, בראש מורם, שגם אם במקרים מסוימים איננו מסכימים על כל דבר, יש לנו אותה דעה בדבר עקרוני אחד: הגורל שלכם הוא הגורל שלנו, הביטחון שלכם הוא הביטחון שלנו. יחד נבנה עולם טוב יותר, צודק יותר ושוויוני יותר. תודה לכם. (מחיאות כפיים) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לשבת. חברי הכנסת, אני מודה מאוד לראש ממשלת איטליה, אורחנו, מר מתאו רנצי. אני נועל את הישיבה המיוחדת לכבודו. אין הפסקה. אנחנו מייד ממשיכים בסדר-היום העמוס שלנו. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> אבקש מחברי הכנסת, השרים והקהל לקום, לכבד את האורח ביציאתו. מכובדי ראש ממשלת איטליה, הוד מעלתו מתאו רנצי, ויושב-ראש הכנסת יולי יואל אדלשטיין. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את צאת ראש ממשלת איטליה ויושב-ראש הכנסת מאולם המליאה.) <שאילתות דחופות> <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בשאילתה שעצרנו. אני מזמינה את שר הכלכלה חבר הכנסת דרעי. אני כבר לא רואה אותו. חבר הכנסת אריה מכלוף דרעי, בבקשה. חבר הכנסת אריה מכלוף דרעי, אני מבקשת לחזור לדוכן. הייתה לנו שאלה נוספת בשאילתה – של חבר הכנסת חיים ילין. להזכירכם, הנושא: קריסה ברישום למעונות-יום. <57. קריסה ברישום למעונות-יום> <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושבת-ראש, שומעים? כבוד השר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> עוד חצי דקה, חבר הכנסת חיים ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> אין בעיה. אני, אני אחכה שכולם ילכו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> ניתן לחברי הכנסת – – – <חיים ילין (יש עתיד):> זה בסדר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני הייתי אומרת: אני מבקשת, מחכה עד שהם יחזרו למקומם. אבל טוב. מי שמעוניין לצאת, נא לעשות את זה יותר מהר. בבקשה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> הם לקחו מהנאום – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> מי שמעוניין – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – את האוכל האיטלקי, אז כולם הולכים לאכול עכשיו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן. מי שמעוניין לחזור, אני מבקשת לחזור למקומכם. כן, חבר הכנסת ילין, אתה יכול להמשיך, בבקשה, בשאלתך. <חיים ילין (יש עתיד):> אני אהיה מאוד תכליתי. הנושא של מעונות-יום, אני רוצה לחלק אותו לשלושה חלקים. נושא ההרשמה, שזה כבר לא רק השנה האחרונה, הוא כמעט בלתי נסבל. הנושא השני הוא הסמל הזמני. נאמר פה על-ידי איציק שמולי: כשבונים מעון-יום, אין לו סמל, אין לו סמל, ולכן ההורים לא זכאים לקבל את ההנחה ולא מסוגלים להירשם. השיטה שהייתה קיימת היא של סמל זמני, אבל גם אותו לא נותנים, את הסמל הזמני הזה, ולכן ההורים יכולים להימצא במצב ששנה שלמה הם מממנים. אני, באופן אישי, כראש המועצה האזורית אשכול, מימנתי שלושה חודשים את ההורים, כי אנשים קשי-יום לא מסוגלים לעשות זאת. הנושא השלישי, שבו אני חושב, כבוד השר – אני פותח פה את המניפה. גם השתתפתי ברשות החינוך שרוצים לפתוח; אין ספק שבסוף צריך לשים את האגו בצד, ואני מאוד מכבד אותך, ואתה מכיר את הצרכים האמיתיים: אני חושב שמעונות-היום צריכים לעבור למשרד החינוך ולהקים, כולנו ביחד, את רשות החינוך, להסתכל על הילדים בהיבט חינוכי, ולא רק שמרטפון של ההורים והאימהות שיוצאות לעבודה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת ילין. שאלה נוספת; חבר הכנסת אראל מרגלית – בבקשה, אדוני. ולאחר השאלה ניתן לשר זכות להשיב. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כבוד השר, קודם כול זה מרגש לדבר אחרי הנאום המרשים כל כך של ראש ממשלת איטליה. אני רציתי לדבר על קווי עימות ובעיקר על עיר אחת, שהיא בעיני כמו סמל: קריית-שמונה. האימהות בקריית-שמונה היו שולחות את הילדים שלהן למעונות, וקריית-שמונה הייתה מוכרת בתור יישוב קו עימות. ומכיוון שכבר "יותר מדי" זמן לא ירו שם, חס וחלילה, אז העלו להם את העלות לילד עד גיל שלוש במעון מ-660 שקל, זה היה הסבסוד, ל-2,200 שקל לילד. מה שקרה שם בשנתיים האחרונות הוא שיותר ממחצית הילדים יצאו מהמעון, כי לאימא בקריית-שמונה, עובדת, שיש לה שני ילדים קטנים, זה פחות או יותר 4,400 שקל לחודש, והמשכורת הממוצעת, ואלה אימהות מדהימות, נהדרות, היא 5,000, אולי 5,500. ואני רוצה, ביקשתי ממשרד הכלכלה – כבר הבאנו 60 אימהות לפני שנה ולפני חצי שנה – אני רוצה שמשרד הכלכלה, לפני שהוא יעשה את כל סדרי העדיפויות למדינת ישראל, יעשה עזרה ראשונה בכמה מהמקומות, שהם אולי לא קו עימות ביטחוני אבל הם קו עימות חברתי. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אראל מרגלית. בבקשה, כבוד השר. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני השר – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> סיימנו עם שאלות. עכשיו יש לנו רק תשובה. בבקשה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> גברתי היושבת-ראש, אני מקווה שאני אזכור את כל מה שהיה לפני כן. הנאום – באמת, אני חייב לומר, מאוד מרגש לראות את ראש ממשלת איטליה – עם כל ההיסטוריה שיש לנו עם איטליה. ראש ממשלה צעיר, נמרץ, מוכשר. הייתי מאחל שכל הבית הזה גם כן ידבר בסגנון כזה. באמת, נאום כל כך – חסיד אומות העולם, פשוטו כמשמעו. באמת, תענוג לשמוע אותו. <חיים ילין (יש עתיד):> אדוני השר, אבל כולם שכחו בן-אדם אחד. קוראים לו מוסוליני. כולם דיברו עליו. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> טוב, בוא עכשיו לא – אני ציינתי את זה, נעזוב את זה עכשיו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> עכשיו אני רוצה לעסוק בנושא המעונות. אני אנסה להתרכז, ואם אני אשכח, שיזכירו לי. נתחיל מהסוף. חבר הכנסת אראל מרגלית, אני לא מכיר את המקרה של קריית-שמונה. היות שאני מכיר אותך, שאתה מעלה נושאים לא רק בשביל הכותרת אלא בשביל לפתור אותם, אנא תדאג שישלחו למשרדי את הנושא הזה, ואני אדאג גם לטפל וגם לתת לך תשובה מסודרת. זה – אחד. 2. חבר הכנסת שמולי העלה, למעשה, שלושה נושאים, אם אני זוכר: האחד, הרטרואקטיבי; השני, בניית מעונות-יום על-ידי ארגונים; וזהו? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> שניים. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> שני דברים, אוקיי. בנושא הרטרואקטיביות, אני חושב שהבקשה מוצדקת. בחודשיים האחרונים אני טיפלתי בזה כמה פעמים. יש בזה היגיון שאם יש לך מעון, ואתה בהליכי רישום, ורק בגלל ביורוקרטיה כזו או אחרת או בגלל הליכים זה לקח זמן, ויש לך אותו מספר ילדים ואישרו לך, אז אין שום סיבה. אני למעשה כבר הנחיתי – אישרתי את זה, הוריתי לעשות את זה, אבל אמרו לי שיש עיכוב משפטי כלשהו של לשכת היועץ, ובודקים את זה אתם ביחד. <חיים ילין (יש עתיד):> שנה. שנה, כבוד השר. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> כן, כן. אז אני מקווה שהעניין הזה – אני ממשיך לעקוב אחרי זה, כיוון שיש בזה היגיון. גם הנושא השני שהעלית – נפגשתי עם כל הארגונים של מעונות-היום: ויצו, "נעמת", "נאות מרגלית", "אמונה", והם העלו את הטענה הזאת, בצדק. נכון, שינו את הנוהל, ויש בזה יתרון גדול: הרשויות המקומיות בונות מהר, מתכננות קרקע. אבל זה לא סותר את זה שגם הארגונים יכולים לבנות. גם בזה הנחיתי. אני מקווה שבעזרת השם – אנחנו אמורים בימים אלה ממש להוציא את ההודעות על כ-200 מיליון שקל שכבר הגישו לפי הנוהל הישן; אני מקווה שבסבב החדש של 2015 ו-2016 אנחנו גם ניתן אפשרות, אני חושב שיש בזה היגיון. חוץ מזה שהארגונים עשו את זה כל הזמן, הם גם מביאים תרומות, מביאים מצ'ינג, וחבל לוותר על הדברים הללו. אלה שני הנושאים של חבר הכנסת שמולי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> היה הנושא השלישי, וזה המצוקה המיוחדת באזור באר-שבע. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> לצערי, אתה צודק. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני אעביר לך. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> 600 ומשהו ילדים בסך הכול, ובבאר-שבע זה 300 ומשהו. לצערי, המצוקה הזאת נמצאת – נכון שלאזור הדרום יש הרגישות שלו. לצערי, יש לנו כ-300,000 בקשות. המעונות שמסובסדים על-ידינו – אנחנו בסוף מאשרים כ-90,000, משהו כזה, בגלל המצוקה התקציבית, בגלל הקריטריונים ובגלל העומס הגדול, שחסרים מעונות-יום. לכן אנחנו בהליך של בינוי מואץ מאוד. יש באמת בעיה, לא רק באזור הדרום – באזור המרכז, באזור ירושלים ובאזורים היותר-גדולים, יותר צפופי אוכלוסייה; הבעיה היא הרבה יותר קשה, לצערי הרב. משפחות שלמות – אימהות שרוצות לצאת לעבודה, מקשה עליהן מאוד העניין שאין מספיק מעונות ולא מקבלים אותן. לכן אני חוזר לנושא של חבר הכנסת מקלב, בנושא של – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – 60 שנה – – – תבדוק את זה מחדש. זה נטו לציבור. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אני עונה ביחד – גם על מה שאמר חבר הכנסת ילין, בנושא של ההרשמה. זה צוואר הבקבוק הגדול שיש לנו במשרד, לצערי הרב. אני חושב שאין עוד תקדים בשום משרד, בשום מערכת חינוך או בכלל בשירות לציבור שרושמים כ-110,000 איש – משפחות – דרך הטלפון, דרך מוקד טלפוני. יש בזה אולי ברכה, שאנחנו נותנים פרנסה לכ-200 עובדים ועובדות בטבריה במוקד הזה, במיקור חוץ, אבל זה יוצר פקק גדול מאוד. נכון שיש אפשרות דרך האינטרנט, אבל להבדיל למשל מרישום לגני-ילדים, שאתה רק רושם, פה אתה גם צריך להראות זכאות. אתה צריך לשלוח טפסים ותלושי שכר, ולא הכול מגיע דרך הפקס, ולא לכולם יש פקס, ולא כולם יודעים להשתמש. ויש כל הזמן, לצערי הרב – אני הצעתי איזו הצעה לקצר תהליכים, וזה אולי מתאים למה שאמר חבר הכנסת מקלב. אני אומר, אם יש מעונות-יום – ואני מעלה את זה לדיון באמת כדי להציף את זה, אני חושב שזה רעיון נכון – הרי אנחנו מתקצבים, אנחנו עובדים מול ארגונים של מעונות-יום, או אפילו לפי אנשים שיש להם מעונות-יום. אבל יש מנהל למעון – אם דרך הארגון או מנהל למעון. אז למה הרישום – לא רק הקבלה, למה גם הרישום לא ייעשה כך? אנחנו נפרסם קריטריונים, נודיע באופן ברור מי זכאי ומי לא זכאי, ומנהלי המעונות יעשו את הרישום הזה ויגישו תצהיר עם עורך-דין שכל הנתונים אמיתיים, ומשרד הכלכלה יעשה ביקורת. הדבר הזה, הרישום, עולה 25 מיליון שקל, וגם לא עובד טוב. במקום זה אני אתן את הכסף הזה לארגונים, למעונות – דמי ניהול. הם יעשו. האוצר, לצערי הרב, וגם חלק מהמשרד שלנו לא מקבלים את זה. הם לא מאמינים, הם מפחדים מרמאויות, הם מפחדים שלא יהיה – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אדוני השר, שיתחילו להאמין. שיתחילו להאמין לאנשים. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> זה מה שאני טוען. באוניברסיטאות – מי עושה רישום? בישיבות – מי עושה רישום? בגלל זה אפשר לעשות ביקורות פתע. ואני אמרתי, אם אני תופס מעון-יום אחד ששיקר או נתן נתונים לא נכונים עם הצהרה של עורך-דין, יש הליך פלילי, וגם אני אבטל לו את הסמל למען ילמדו וייראו. זה הרבה יותר קל. <אורי מקלב (יהדות התורה):> למה האוצר התנגד? שמעתי שהרבה הורים התייאשו ולא – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אני לא יודע. אני מתכונן להיאבק על זה. לא רציתי לעצור עכשיו את פתיחת שנת הלימודים, ולכן לא נאבקתי על זה, אבל אני מקווה שבשנה הבאה אצליח. <קריאה:> בושה למדינה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> גם – – – גם רשות המסים. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אני קודם כול בעד גישה שצריך להאמין לאנשים, עם כל הכבוד, ולא – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> בדיוק. אנחנו לא בממלכה הטורקית. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> זאת הבעיה העיקרית. זה או זה או זה, לצערי הרב. אבל למרות זאת אני מתכונן להכניס חברה חיצונית שתיתן ייעוץ וארגון בתוך המוקד שם בטבריה כדי לשפר את השירות, לקצר הליכים. עכשיו, לגופו של עניין, חבר הכנסת מקלב, האמת שהתקלת אותי, בצדק. אף אחד לא הביא לידיעתי את השינוי בתקנה השנה. אני מבין שזה נעשה עוד לפני זמני, הדבר הזה. אני לא הייתי מעודכן בזה. ועדות קבלה עם רואה-חשבון, ובכלל ועדות קבלה אזוריות ומחוזיות – אני צריך לבדוק באמת למה. אני לא יודע אם אפשר לעצור את זה עכשיו מייד, או לתקן את זה לקראת השנה הבאה, כיוון שכבר סיימנו פחות או יותר את הרישום, אבל אני מבין את הטענה הזאת – למה לשנות דבר שהלך כל השנים, בפרט שאתה אומר שזה יוצר עיכוב חמור מאוד בתשובות. אני מודה לכולם על ההערות ועל ההארות. אני אקח את זה לתשומת לבי. מה שאפשר לתקן אני אשתדל – כיוון שזה השירות, באמת, המינימלי שהמדינה יכולה לתת לאזרחיה, לאימהות העובדות ולמשפחות העובדות. לגבי משרד החינוך, אדוני – אני לא בורח מהדבר הזה. אין לי בעיה, תשמע, מי שמכיר אותי יודע. כמו שאני הבאתי לכם לכנסת הצעת חוק – מי שהיה בוועדת הכספים – להקים רשות לחדשנות של המדען הראשי. אני לא חושב שזה מצוי במחוזותינו ששר מוותר על סיירת המטכ"ל שלו והופך אותה לתאגיד חיצוני. עשיתי את זה כיוון שהאמנתי והגעתי למסקנה שזאת הדרך הנכונה היום להתמודד מול מדינות העולם בתחרות של הטכנולוגיה, של ההיי-טק. אין מה לעשות – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> יש לנו עוד יומיים לעצב את החוק – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> תעשו. אדרבה, זה התפקיד שלכם. אבל זה הכיוון. כולם מברכים על הכיוון. יש הערות כאן ושם, נקבל אותן, אבל זה הכיוון וצריך ללכת אתו. אותו דבר, תאמין לי, חבר הכנסת ילין, אם הייתי משוכנע במאה אחוז שטובת עם ישראל, טובת האזרחים, טובת האימהות, טובת הילדים, להעביר אותם למשרד החינוך, תאמין לי, הייתי עושה את זה בשמחה ובלי שום צער. רק אני יודע, מתי אני כן מוכן לשקול לעשות את הדבר הזה? כשאני אדע שיש מספיק מעונות-יום במדינת ישראל; כשאני אדע שבאמת דאגנו לתקציב של הסבסוד, דאגנו לתקציב של זה – אלא מה? יש עכשיו שיקולים של חינוך: האם יש מספיק תכנים חינוכיים? האם המטפלות הן מספיק מקצועיות? אז אני מסכים אתך. בוא ניקח דוגמה, למשל, של הצהרונים, שזה דבר יפה מאוד. יש חלק במשרד החינוך וחלק במשרד הכלכלה. אני מציע לך לבדוק מה אומרים הצהרונים או הארגונים שמנהלים את הצהרונים, איך יש לחץ של כולם לחזור למשרד הכלכלה. למה? כי עם כל הכבוד, משרד החינוך הוא מערכת גדולה מאוד. אם אתה וחבריך בכנסת תצליחו להעביר הצעת חוק שחוק חינוך חינם חובה יתחיל מגיל שלושה חודשים, אז יש באמת הצדקה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> זו ההצעה. זו ההצעה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> כשנגיע לשם, אני אצביע אתך בכול, בבקשה. אבל אם – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> דקה. למה הגענו, Mais qu'est ce qui se passe, un peu de patience. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד השר, שלא יסיטו אותך מהנושא – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אני אומר, לצערי, היום אין חוק חינוך חינם בגילים האלה, ואני לא רואה, לצערי הרב – אני חייב להיות מציאותי עם תקציב המדינה – שבשנים הקרובות זה כן יהיה. להעביר את זה למשרד החינוך, בכלים הללו, שחסרים מעונות-יום, חסר תקצוב – – <חיים ילין (יש עתיד):> לא אמרתי היום. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> – – אני מאוד מפחד. אני חושב שזה חוסר אחריות להוציא את זה – תאמין לי, 90% מהתלונות שאני מקבל בלשכה שלנו, הלשכה לפניות הציבור, זה על מעונות-היום. אז אתה מבין שהחשק הכי גדול שלי הוא להעביר את זה הלאה למישהו אחר שישבור – אבל לי יש אחריות. <אורי מקלב (יהדות התורה):> קודם יש אנשים שצריך – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אלו האוכלוסיות שאנחנו צריכים לעזור להן הכי הרבה. מה? <אורי מקלב (יהדות התורה):> יש אנשים שצריך – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> לא שומע. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אולי צריך להוציא אנשים – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> גם זה ייעשה. תאמין לי, חבר הכנסת מקלב, אני אומר לכם את האמת, באתי למשרדים שלי בלי אנשים. אני משאיר. השארתי את המנכ"ל. אני חושב שאני אולי השר היחידי שהשאיר את המנכ"ל במשרד הכלכלה וגם את המנכ"לית במשרד לפיתוח הנגב והגליל. אם יש אנשים טובים, אני עובד ביחד אתם, אני מחפש את טובת העניין. אבל אם אני מגיע, ולצערי, חלק אני כבר רואה שאין ברירה, שחוץ מהבעיות המבניות יש גם בעיה של אנושיות של ניהול, אז אין ברירה, אין מה לעשות. אבל אני מקווה שבעזרת השם נפתור את הבעיות. תודה רבה לכולם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר הכלכלה חבר הכנסת אריה מכלוף דרעי. בכך תם פרק השאילתות. <הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – כניסה למטווחים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1439/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת ענת ברקו) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעות חוק לדיון מוקדם. הצעת החוק הראשונה היא הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – כניסה למטווחים), התשע"ה–2015. חברת הכנסת ענת ברקו, אנחנו מבקשים ממך להציג לנו את החוק. ישיב על ההצעה השר לביטחון פנים גלעד ארדן, אז בינתיים תדאגו שהוא יגיע. <שרת המשפטים איילת שקד:> אני. אני. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי, שרת המשפטים. בבקשה, גברתי, את יכולה, יש לך דקה. <ענת ברקו (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, תודה, כבוד השרה, כנסת נכבדה, החוק הזה נולד כצורך עצום לשמור על הביטחון של כולנו. עד כה היה נהוג להשתמש במטווחים גם לאימונים של גורמים עברייניים, גורמים טרוריסטיים, חולי נפש, וגם אפילו ילדים קטנים שהגיעו וטיווחו במטווחים. כמובן, לא הייתה מגבלת גיל, לא היה צורך להציג רישיון. היו שני מקרים, ב-2008 ו-2013, של אנשים שהתאבדו במטווח. היו מקרים של גורמים עברייניים שהשתמשו בנשק במטווח, והדבר סייע להם בבניית אליבי לביצוע פשע לאחר מכן. מובן שהתייחסות לירי ספורטיבי היא נפרדת. גם תיירים יורשו לבצע ירי, גם כן במגבלות מסוימות. ברור לנו שהחוק הזה יגביר את הביטחון, לא יאפשר אימונים של גורמים מהסוג שפירטתי, שאנחנו מקנים להם את היכולת אחר כך להרוג בנו או לבצע פשע נגד אזרחי ישראל. יש כאן איזון ברור בין החופש לירות ולבצע ירי במטווח של אנשים שצריכים להתאמן ויש להם רישיון – ויש הגורמים השליליים הללו, שלהם אנחנו לא נאפשר לעשות את הדברים הללו, ונשמור על שלום הציבור. תודה, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת ענת ברקו. ההצעה קיבלה פטור מחובת ההנחה. אני מבקשת משרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד להשיב. <שרת המשפטים איילת שקד:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק המונחת בפניכם, של חברת הכנסת ענת ברקו, מבקשת לתקן את חוק כלי הירייה. סעיף 7ב לחוק קובע, כי מי שנמצא במטווח קליעה יקיים בו את הוראות הקבע שהוצאו על-ידי הרשות המוסמכת. מכוח סעיף זה הותקנו על-ידי האגף לרישוי כלי ירייה במשרד לביטחון פנים הוראות הקבע של הרשות המוסמכת למטווח קליעה, הקובעות, בין היתר, כי ככלל, ירי במטווח קליעה ייעשה על-ידי מישהו בעל רישיון או הרשאה לכלי ירייה. כמו כן קובעות ההוראות כי גם מי שאינו בעל רישיון לכלי ירייה, לרבות תיירים או זרים, יכולים לירות במטווח, אולם רק בכלי ירייה מסוימים. במסגרת הוראות הקבע קיים גם מענה לירי תושבים זרים בתיאום מראש בתחומים שונים עם התאחדות הקליעה, משרד הביטחון ומשרד החוץ. הצעת החוק מבקשת להטיל אחריות על מנהל המטווח למנוע כניסה של מי שקיים לגביו חשש ממשי כי הירי שיתבצע על-ידו במטווח נועד לצורך ביצוע עבירה או לצורך אימון לשם ביצוע עבירה. בנוסף, הצעת החוק מבקשת לעגן בחקיקה ראשית את הוראות הקבע הנוגעות לכניסה לירי במטווח קליעה למי שאין ברשותו רישיון, לרבות ירי של תיירים או תושבים זרים. ועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה ביום ראשון האחרון החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית בכפוף להתחייבות חברת הכנסת ברקו שסעיף 2 להצעת החוק, שעניינו הטלת אחריות על מנהל מטווח למנוע כניסתו של מי שקיים לגביו חשש ממשי כי הירי במטווח נועד לצורך ביצוע עבירה או לצורך אימון לביצוע עבירה, יימחק. חברת הכנסת ברקו, את מסכימה? <ענת ברקו (הליכוד):> כן. <שרת המשפטים איילת שקד:> אוקיי. אבקש שהצעת החוק לא תקודם בוועדת הכנסת עד להגשת הצעת חוק ממשלתית וכי הצעת החוק תקודם בהסכמה עם המשרד לביטחון פנים. אבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק בהתאם לתנאים האלה. תודה. <ענת ברקו (הליכוד):> תודה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו כרגע שמענו – יש התנגדות של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. בבקשה, גברתי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, שרת המשפטים, אני אשמח מאוד אם תקשיבי למה שיש לי לומר, וגם, כמובן, המציעה, חברת הכנסת ענת ברקו. לא שחלילה וחס אני חושבת שאתם עושים טעות, אבל אני כן רוצה להסב את תשומת לבכם להצעת חוק שהעברנו בכנסת הקודמת, וזו הצעת חוק משמעותית מאוד, בעיני לפחות. אני קוראת לה הצעת חוק על שם אלן פרידזון. הוא היה נער בסיכון, שהיו לו עבירות שלא היו עבירות בגוף ובנפש. אבל אותו נער עבר תהליך שיקום, ואותו נער התגייס – נלחם להתגייס כדי להגן על המדינה. התגייס, עבר שיקום, התגייס לצנחנים, הפך להיות מחייל מצטיין למפקד מצטיין ב-101. השתחרר מהצבא, רצה לעבוד באבטחה. אותו אחד, אלן, זיכרונו לברכה, גם היה מתנדב בפרויקט "אחריי!" לגיוס ילדים לשירות משמעותי. אפילו אותם ילדים בסיכון. והפלא ופלא, כאשר הוא רצה לעבוד בתחום האבטחה ולהמשיך במסלול של ביטחון וכדומה, האופציה הזו הייתה סגורה בפניו. היא הייתה סגורה בפניו בגלל אותם תיקים שבהיותו נער נפתחו לו, כאשר היה נער בסיכון. אני מבקשת מכם שבהצעת החוק הזו לא נבטל את התיקון שעשינו. כי נער שהיה בשיקום והשתקם – היה בסיכון והשתקם – ועשה שירות משמעותי כלוחם בצבא, לא ייפול עכשיו בין שני החוקים האלו. כי בעקבות אותו נער – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – שהפך להיות לוחם בצבא, מפקד נערץ בצבא, גילינו שיש לא-מעט חיילים לוחמים שבהיותם נערים נפתח להם תיק במשטרה. אני רוצה לדעת האם אותם חיילים לוחמים יוכלו אחר כך לעסוק בתחומי האבטחה ולהחזיק נשק, או לא. אי-אפשר להעביר את החוק הזה בלי לתת את הדעת על התיקון שהעברנו בכנסת הקודמת, שנער שנפתח לו תיק פלילי ונסגר בטרם גיוסו לצבא ועשה שירות כלוחם – כי שם הוא מחזיק בכלי ירייה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, גברתי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לכן אני מבקשת את ההתייחסות. היה וזה לא פוגע, אני אתמוך. <מיקי לוי (יש עתיד):> חברת הכנסת אורלי אבקסיס, זה יותר חמור. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> היה וזה פוגע באותם נערים שהשתקמו, אני אצביע נגד. תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה יותר חמור. <קריאה:> למה זה מחובר? <מיקי לוי (יש עתיד):> זה יותר חמור מכיוון – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. ענת ברקו חוזרת לדוכן – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> רישום פלילי – – – לשנות את זה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מיקי לוי, אני הבנתי, אבל אני לא יכולה לתת לך רשות דיבור. אוקיי? <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תבחר במה שאתה מחליט להצביע. בבקשה. <ענת ברקו (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חברת הכנסת לוי אבקסיס, אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו כאן. <זהבה גלאון (מרצ):> אבל את לא יכולה – – – <ענת ברקו (הליכוד):> זה מה שאמרו לי. אני לא בקיאה בפרוצדורות, חברת הכנסת גלאון – – – <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני רוצה להזכירכם שענת ברקו היא המציעה את החוק. <אילן גילאון (מרצ):> כן, אבל זה בהסכמת ממשלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אבל היא מציגה את החוק. <אילן גילאון (מרצ):> – – – הסכמת ממשלה, היא לא יכולה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש לה זכות לשכנע, רבותי. בבקשה, גברתי. <זהבה גלאון (מרצ):> למדנו משהו. <ענת ברקו (הליכוד):> אוקיי. אני מקווה שאני עונה לפרוצדורות. בכל מקרה, חברתי חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, מובן שאנחנו האחרונים שנמנע מאלה שעשו את חובתם למען המדינה ושירתו כלוחמים, והתקופה הזאת הניחה אותם גם על המסלול של חיים אזרחיים, תורמים ומשמעותיים, החוק הזה לא מדבר עליהם. בעצם – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> גם אם היה להם תיק פלילי. <ענת ברקו (הליכוד):> אני רואה בבחור, כפי שאת מציינת את סיפור חייו המרשים והקשה, כאחד שגם לא אמור להיות לו רישום פלילי. כי צריך לפעול בתוך הצבא, כשהוא לוחם, למען מחיקת ר"פ שיש לבחור מהסוג הזה. זו הגישה. החוק הזה בא למנוע מאנשים שיצאו מאברבנאל והלכו לירות במטווח – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> רק לא לשים אותם ביחד – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – מאנשים שהתאבדו בתוך המטווח – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – באותו סל, בטעות. <ענת ברקו (הליכוד):> לא. כי אם אדם, יש לו רישיון לשאת נשק, הוא בא למטווח, הוא צריך להציג את הרישיון, הוא צריך לבוא ולבקש רשות כדי לטווח; אבל מצד שני, אנשים שאין להם רישיון יכולים לטווח כאוות נפשם ולנצל את זה לאימונים לצורך ביצוע מעשים עברייניים ומעשים טרוריסטיים, שלא לדבר על הכנסת ילדים וסיכונם במהלך מטווח – ויש לי תמונות של ילדים קטנים שעומדים מאחורי מדריכי ירי, ומכוונים אותם למטרה, בנשק חי, בשימוש בתחמושת חיה. זו הכוונה. החוק הזה בא לשמור על שלום הציבור ועל שלומם של אותם אנשים שעלולים להיות קורבן של אותם אנשים שמתאמנים במטווחים מהסוג הזה. הוא לא בא לדבר על ירי – אנחנו החרגנו ירי ספורטיבי וצורך שבא מכוחות הביטחון. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <ענת ברקו (הליכוד):> לכן, אני אודה לכם אם תתמכו בחוק חיוני זה למען שלום כולנו. תודה, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת ענת ברקו. אנחנו עוברים להצבעה, חברי הכנסת. אני מבקשת לשבת. אני מבקשת מכולם לשבת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 1 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – כניסה למטווחים), התשע"ה–2015, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 40 בעד, אחד נגד, אחד נמנע. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה ראשונה. <קריאות:> – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אפשר להוסיף אותי? <היו"ר טלי פלוסקוב:> לפרוטוקול, עמר בר-לב מבקש להוסיף את שמו כמצביע בעד. <הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על מוצרי מזון בסיסיים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1030/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אילן גילאון) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על מוצרי מזון בסיסיים), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת אילן גילאון. אני מזמינה את חבר הכנסת לנמק. להצעתו נצמדת הצעה של חבר הכנסת דב חנין. על ההצעה של חבר הכנסת גילאון תהיה הצבעה שמית, הגישו לנו 20 חתימות, נא להיערך בהתאם. בבקשה, אדוני. <אילן גילאון (מרצ):> תודה רבה, גברתי היושבת בראש הישיבה, זה הזדמנות מרגשת במיוחד בשבילי, לא רק משום כך שאני בא לעזור לממשלת ישראל במקרה הזה, בדרך שהיא הבטיחה אותה, ולא רק משום כך שנמצאים פה שר החינוך וחברי הנכבדים, אלא משום שהנכד הבכור שלי נמצא פה, דין גילאון, שהוא אחד האוהדים השרופים של "הפועל קטמון", איש שאני מאוד מכבד. והאמת אני אגיד לך, כמעט כל מה שאני עושה זה בגלל דין והאחים ובני-הדודים שלו וכל החברים שלהם. אז הוא שם, והוא כבר מתחיל ללמוד את המקצוע לדעתי. ולעצם העניין, אמרו שאני מעלה את החוק הזה כדי להביך את ממשלת ישראל. אני מוכן להסכים לכך, גברתי. הרי זה חוק של ממשלת ישראל, זה חוק שהיה הבטחת בחירות אצל בנימין נתניהו, אצל אריה דרעי, אצל משה כחלון. כל מי שהתמודד בבחירות האחרונות הבטיח את זה כהבטחת בחירות – להוריד את המע"מ על מוצרי היסוד לאפס. אני אומר, זהו חוק שהוא ברירת מחדל כמובן, כי צריך להוריד את המע"מ, שהוא מס רגולטורי, על כל מה שאנחנו רוצים לכוון. אני הייתי מוריד את המע"מ, לו היה הדבר בידי, על כל המוצרים שהם מוצרים בריאים, וזה מה שצריך להיות השלב הבא. אנחנו רוצים לעודד אותם באמצעות המס העקיף הזה, שהוא מס באמת רגולטורי והוא גם לא רגרסיבי, הוא פרוגרסיבי כאשר מטילים אותו על מוצרי יסוד. אנחנו יכולים לכוון את הצריכה במדינה. תעלו את המע"מ על ג'יפים 4X4, אני מכיר הרבה מאוד משפחות שנוסעות לסופר כדי לקנות קוטג' עם 4X4. למה הם צריכים את הדבר הזה כשזה לא באמת למטרות של עבודה? ולכן, מס ערך מוסף הוא כלי בידי המדינה כדי לכוון עניין. והיום יותר ממיליון עניים במדינת ישראל ממתינים למס הזה. אני יודע שהדמגוגים אומרים: אתם מורידים את המע"מ על מוצרי יסוד? זה שיש לו יותר כסף, יכול לצרוך הרבה יותר והוא ייהנה יותר מן ההנחה הזאת. גברתי, זה קש וגבבה. מדוע זה איננו נכון? משום שבואי נחשוב על סל הצריכה של משפחה עשירה במדינת ישראל, נגיד של בני-הדודים עופר. תמיד יש האחים עופר, בני-הדודים עופר, איך אומרים? הים הוא אותו יום והעופר הוא אותו עופר. כמה מוצרי יסוד יש בסל שלהם, גברתי? כמה לחם אחיד? כמה חלב? כמה שמן? נאדה, שום דבר. עכשיו, אלמלא כך או אלמלא צדקתי, אז לא היה קורה שגם ראש הממשלה לפני הבחירות הבטיח מע"מ אפס על מוצרי יסוד. זה היה חלק מן ההסכם הקואליציוני של ממשלת ישראל. אבל אצלנו, גברתי, אחד בפה ואחד במעשה. כלומר, אנחנו מדברים על מאחזי עיניים שאינם יכולים לדבר מילה אחת אמת מבלי להסמיק, גברתי. זאת המסקנה. ובסופו של דבר, אותם שקופים, אותם אנשים שאנחנו מדברים ברוממות גרוננו עליהם, בסופו של דבר נותרים האנשים השקופים, משום שבסופו של דבר המערכת הפוליטית צריכה לגלות אחריות ולעסוק בשאלה המרכזית של החלוקה של רשת הביטחון. תמיד יהיה עוני, בכל חברה. השאלה אם הוא יתחיל מרמה של 5,500 שקל או 2,200 שקל לנפש. זאת השאלה המרכזית, מה תהיה הצריכה, מה יהיו הוצאות הדיור. מדינה שלא מבינה שהיא צריכה לתת קורת גג, ביטחון, חינוך ובריאות לתושביה, כאילו איננה מקיימת שום כלל. ואנחנו מדינה שהולכת באופן עקבי להתפרקות מן האחריות, להפרטה מטורפת. אנחנו מקיימים כאן, גברתי, קפיטליזם בולשביקי, ואני אומר, הוא לא חזירי. מדוע? משום שבמקומות שאנחנו לא רוצים להפריט אותם בהפרטה המטורפת – אני אתן דוגמה, בהתנחלויות למשל, שם קיימת מדינת הרווחה לאללה ולעילא. הרבנות הראשית קיבלה את המונופול לפני שבוע על-ידי ועדת השרים לענייני חקיקה כדי להמשיך את הדבר הזה שהוא מנוגד לגמרי לתפיסה הקפיטליסטית המפריטה. אז על מה אנחנו מדברים ואנה אנחנו באים? תסתכלו על ועדת לוקר, שהקים אותה ראש הממשלה. הקימו ועדה – עוד לא שמעו מה המסקנות שלה, הם עוד לא הספיקו – איך אומרים? הדיו עוד לא הספיק להתייבש, וכבר רצו מהר לספר לחבר'ה ולהשמיץ את התוכנית הזאת, מבלי להבין את תוכנה. אולי אחת הבעיות של הממשלה הזאת, גברתי, שהיא לא קוראת ממש עד הסוף את תוכן הדברים שעליה לקרוא, אלא ישר היא רצה לספר כמה שהם גרועים וכמה שהם יותר נלוזים. בוועדת לוקר – מקימים ועדה כזאת, ועדה רצינית, שבסופו של דבר מפרסמת מה שידענו מראש. הפרה הקדושה שנקראת "תקציב הביטחון" איננה קדושה כל כך, והתקציב הזה חייב להיות תקציב שקוף. לא הכול נראה לי שם – למשל, העניין של ההבדלה, הדיפרנציאליות, שאנחנו עושים בין אנשים שנפגעים בצבא איננו נכון – אבל יש הרבה דברים שהם נכונים. מה שמאכזב ביותר זה איך קרה, כתוצאה מהוועדה הזאת, שבסופו של דבר תקציב הביטחון עלה לעומת השנה הקודמת. זאת בהחלט בעיה, גברתי, שאנחנו צריכים לדבר ולחשוב עליה. ועדת לוקר היא מקרה אחד. אנחנו מדברים בעצם על מצב של התפרקות לא נכונה, שבתוכה הקומץ מקבל את השאור והשאור לא מקבל שום דבר. לכן המע"מ הזה, שהוא אחד הכלים שיש לכלכלה הזאת לעשות מקצת מן הצדק, מקצת מן האיזון, הוא דבר שיש להשתמש בו. עכשיו, אומרת הממשלה – אני לא יודע מה היו נימוקיה, אנחנו נשמע אותם, כנראה אצטרך להתמודד גם אתם אחרי – אנחנו דוחים, וביקשו ממני לדחות את ההצעה הזאת בשלושה חודשים. למה? הבטחתם אותה לפני חמישה או ארבעה חודשים – מתי היו הבחירות, גברתי? שלושה, ארבעה חודשים? הבטחתם אותה לציבור. בבקשה, אתם רוצים להשהות את העניין? בואו נצביע על ההצעה הטרומית, ברמה הטרומית, ואחרי זה נראה מה אנחנו הולכים לעשות עם הדבר הזה. אבל צריך לומר את הדברים, מה שנקרא, בשפת לבם. אי-אפשר מצד אחד לדבר ככה ומצד שני לעשות ככה. המטרה, אדוני סגן השר, שאני כבר רואה אותך, ואני מנסה לעזור לך איך להשיב לי, כי אני בטוח שאחרי זה תבוא ותגיד לי – ואני בטוח גם לפני זה – שאתה בהחלט היית מסכים אתי, אבל בגלל אילוצים קואליציוניים שאני לא מבין אותם; הרי כל המרכיבים בתוך הקואליציה בעד הדבר הזה, לפי דעתי, לא? מע"מ אפס היה תוכנית שלכם. ואני באתי לעזור, ואמרתי: לי יש חוק מוכן. כל שישה חודשים, כמו קאטו הזקן, אני מניח את החוק הזה להורדת המע"מ על מוצרי יסוד, להורדת המע"מ על תרופות, להורדת המע"מ על מה שהציבור מוכרח וחייב להשתמש בו. ואתם הרי הראשונים שתמכתם בעניין הזה. והנה, אתם מבקשים עכשיו להשהות את הדברים. מאיזו סיבה? זאת אומרת, האם אתם בוחנים חוקים על-פי גופו של אדם או על-פי גופו של עניין? וההשהיה הזאת, מה המשמעות שלה בסופו של דבר? אז נכון, גברתי, שהעלות של הורדת המע"מ על מוצרי היסוד, עלותה מיליארד שקלים. אני יכול בתוך שלוש שניות להראות לך כמה מקורות טובים, חלק מהם יכול להיות שהם מובלעים בתוך ועדת לוקר, אבל גם בתוך מערכת המסים לחברות ולמדרגות מס אחרות, שאפשר בהחלט לקחת מהם את המע"מ הבלתי-צודק הזה. כמו שעל פירות וירקות אין מס ערך מוסף, וזה כל כך נכון, כי זה גם נכון מבחינת דיאטת המזון שאנחנו רוצים לאפשר לאנשים, ככה על מוצרי יסוד בשלב הזה צריך להוריד את המע"מ, ואני לא אבין את הממשלה אם היא לא תסכים לדבר הזה. בסופו של עניין, מה שאני בא לומר כאן: תראו, הממשלה הזאת, עם כל הסמטוחה שסיבכה אותנו והולכת ומעמיקה את הקרע בינינו לבין ארצות-הברית – מה חשים האנשים האלה? אין הצלחה בשום מישור, בשום תחום, גברתי, שאפשר להעלות על הדעת. אז אוקיי, בגרעין האיראני – אתם חושבים שתוכלו לעולם להפחיד בדחליל הזה את כל האנשים ושהם יגידו כן? אלה לא החיים המהותיים והאמיתיים לעומת הגרעין האיראני. אני רוצה להזכיר לכולכם שהבעיות המיידיות לא סובלות דיחוי. אני כמובן אבקש הצבעה שמית, ואני רוצה שכל אחד יתייצב מול האמת שלו – מול מה שהוא אמר לפני הבחירות ומה שהוא אומר עכשיו לאחר הבחירות. אני מאוד רוצה להודות לך, אדוני – גברתי, סליחה. זה הרגל מגונה, אגב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, אני כבר יודעת את זה. <אילן גילאון (מרצ):> זה הרגל מגונה, אבל לא הייתה לי שום כוונה רעה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מקבלת. <אילן גילאון (מרצ):> ודרישת שלום לנכד המקסים שלי, שהוא אחלה בן-אדם, שאני מאוד מכבד אותו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> דרישת שלום גם מאתנו. תודה רבה לחבר הכנסת אילן גילאון. <הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על מוצרי מזון בסיסיים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/856/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, נא להשלים. יש לך שלוש דקות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה לך, עמיתי חברי הכנסת, אכן ויתור על המע"מ על מוצרי יסוד הוא דבר נכון; הוא דבר נכון חברתית, הוא דבר נכון גם כלכלית. חברי חבר הכנסת אוסאמה סעדי הגיש גם הוא הצעת חוק, שמשלימה את הצעת החוק שלנו: לא רק מע"מ אפס על מוצרי יסוד – מע"מ אפס על מים, למשל. ואני רוצה, עמיתי חברי הכנסת, להסביר למה העיקרון הזה כל כך חיוני. וחבר הכנסת עמיר פרץ – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> ותרופות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> ותרופות, בוודאי. תרופות מצילות חיים, בוודאי. ואני רוצה, עמיתי חברי הכנסת, להסביר מדוע הדבר הזה כל כך חיוני, מדוע הדבר הזה כל כך חשוב, כל כך דחוף וכל כך מתבקש. דיברו כאן, וזה נכון, מס ערך מוסף הוא מס רגרסיבי – עניים ועשירים משלמים את אותו מס. המיליונר שקונה לחמנייה והאישה מהדיור הציבורי שפגשנו בבוקר, חבר הכנסת שמולי ואנוכי, שקונה לחמנייה משלמים את אותו סכום על הלחמנייה הזו. ולכן מס ערך מוסף הוא מס רגרסיבי, צריך לצמצם אותו, צריך לצמצם בו עד כמה שניתן. מס ערך מוסף הוא גם כלי שבאמצעותו אתה מונע ומצמצם ופוגע ביכולת של אנשים להשיג מוצרי מזון, להשיג תרופות, להשיג ספרים. ולכן אנחנו, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו מקדמים שינוי בחוק הזה, שינוי במס העקיף הזה, כדי לומר שמוצרים בסיסיים – מים, תרופות חיוניות, ספרים – יהיו פטורים מתשלום מס ערך מוסף, יהיו פטורים מתשלום של מסים עקיפים. הדבר הזה חיוני, נכון ומתבקש מבחינה חברתית. אבל אני כבר מכיר גם את התשובות של משרד האוצר, אדוני סגן השר כהן, ואני יודע שמשרד האוצר בדרך כלל נוטה להסביר שלא נכון כלכלית לבצע דיפרנציאליות במס ערך מוסף. אני מקווה שלא זו התשובה שאנחנו נשמע היום, אני מקווה שכאן לפחות יחול שינוי. אבל אני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, רשימת המדינות שבהן מס ערך מוסף הוא בשיעורים שונים על מוצרים שונים היא רשימה עצומה, וגם הממשלה הקודמת ניסתה לקדם כאן הצעת חוק של מס ערך מוסף בשיעור אפס על דירות מגורים. <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים, חבר הכנסת חנין. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני מסיים. אז את הוויכוח העקרוני האם אפשרי מס ערך מוסף בשיעור אפס במוצרים מסוימים – את הוויכוח העקרוני הזה אנחנו סיימנו, והגיע הזמן לעבור מהעקרונות למעשה. הגיע הזמן לעבור להחלה בפועל של פטור ממס ערך מוסף על מוצרי מזון בסיסיים, וכן – להתקדם למים, לתרופות בסיסיות וגם לספרים. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה, חבר הכנסת חנין. סגן השר איציק כהן, אנחנו עוברים להצבעה או שאתה רוצה לעלות? <מיכל רוזין (מרצ):> זה לא חלק מקמפיין הבחירות של ש"ס? <היו"ר יואל חסון:> בדיוק, רציתי לומר שלדעתי זה נמצא במצע של ש"ס. סגן השר, אולי תסביר באמת למצביעי ש"ס איך אתה יכול להתנגד לחוק הזה, או שתפתיע אותנו באמת. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הוא תומך. הוא בעד. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> במקומך הייתי שומר עשר דקות על שתיקה. <היו"ר יואל חסון:> שתיקת מחאה, חבר הכנסת רוזנטל. עדיף, לדעתי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הצעות החוק של החברים דב חנין ואילן גילאון, שדנות בשיעור מע"מ אפס על מוצרי מזון בסיסיים – זו הצעה שלמעשה חוזרת על עצמה בכמה ורסיות, בכמה כנסות, וכמו שאמר אילן, במרחקים, בטווחים, של חצי שנה כל פעם. אבל בכנסת העשרים יש איזה חידוש, מכיוון שתנועת ש"ס והיושב-ראש שלה, שהוא גם שר הכלכלה, הרב אריה דרעי, הכניס את זה לתוך ההסכם הקואליציוני. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אז אתה בעד החוק? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אז אתה בעד? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בבקשה? <אילן גילאון (מרצ):> אם אתם רוצים את הקרדיט, אני מוחק – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת גילאון מוותר על הקרדיט. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אילן, אילן – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גם אני. <היו"ר יואל חסון:> גם חבר הכנסת חנין. <אילן גילאון (מרצ):> מוותרים, השם שלנו לא יוזכר. כלום. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הפוך הפוך הפוך. הקרדיט שלך הוא כזה גדול, שאתה יכול לוותר כמה שאתה רוצה, אבל יהיה לך קרדיט ענק. אבל מה לעשות, גם בקמפיין הבחירות של ש"ס היו עוד אחרים שחשבו כמו שאתם חושבים: מע"מ בשיעור אפס על מוצרי יסוד. על כל פנים, רק לצורך הידיעה, למי שלא יודע, חוק מס ערך מוסף קובע, בין היתר, את רשימת המוצרים – – – <היו"ר יואל חסון:> סגן השר, ברגע שאתה חוזר לדפים אתה לא מדבר מהנשמה שלך. מהנשמה שלך תגיד מדוע אתה לא תומך. איך אתה יכול להתנגד לזה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים, אנחנו מתנגדים לזה מסיבה פשוטה. מכיוון ששר האוצר, מר משה כחלון, ושר הכלכלה, הרב אריה דרעי, החליטו שהם מטפלים טיפול שורש בבעיית יוקר המחיה, והם רוצים לעשות עבודה הרבה יותר יסודית, הרבה יותר מעמיקה, להביא פתרונות – – <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – לאמץ פתרונות יעילים שיטפלו בשורש הבעיה. אשר על כן – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אם היית שומע בקואליציה הקודמת כזאת תשובה היית מתחרפן מתשובה כזאת – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני סגן השר, אתמול לימדת אותי כמה זה חשוב לשים רגל בדלת, כמה זה חשוב להיות פרגמטי בפוליטיקה. מה, באמת. מה, אתם תביאו לפה עכשיו – – – מרחיקת לכת? <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת לנדבר. חברת הכנסת רוזין, את רוצה להוסיף עוד משהו? <עיסאווי פריג' (מרצ):> עכשיו תוציא אותה החוצה? <היו"ר יואל חסון:> לא. למה להוציא אותה? חברת כנסת טובה וחשובה. למה להוציא? במיוחד כשהיא אומרת דברי טעם, אין מה להוציא. גם חברת הכנסת לנדבר, חברת כנסת ותיקה, אומרת דברי טעם, כדאי שתקשיב לה, אדוני סגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שרה. <היו"ר יואל חסון:> שרה לשעבר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים, כפי שציינתי, הטיפול בבעיית יוקר המחיה אמור להיות דרך אימוץ פתרונות יעילים שיטפלו בשורש הבעיה. אני חוזר ואומר ששר האוצר משה כחלון ושר הכלכלה הרב אריה דרעי, במטרה ליישם את ההסכם הקואליציוני, החליטו – לא החליטו, הקימו בימים האחרונים צוות אשר יבחן את אופן יישום הורדת המע"מ על סל מוצרי היסוד, או חלופות אחרות לסיוע לשכבות החלשות. כמובן, הוועדה הזאת התחילה לעבוד. אני מציע לכם למשוך את ההצעות, לחכות לסיום עבודת הוועדה. איך שאני מכיר את הרב אריה דרעי, הוא לא אחד שמוותר. אם הוא החליט והבטיח את זה, אז הוא כנראה יקיים. אני מציע לכם למשוך את ההצעות ולחכות, להמתין. כרגע, אם תעלו את זה, הממשלה תתנגד. אז הממשלה מתנגדת. <היו"ר יואל חסון:> למה לא לראות בהצעה הטרומית הזאת זרז לוועדה וזרז לממשלה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אין צורך. <היו"ר יואל חסון:> יש צורך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> באמת שאין צורך. <היו"ר יואל חסון:> אתה יודע מניסיונך שהפקידים הרבה פעמים שמים רגליים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לא. <היו"ר יואל חסון:> ולפעמים השר יכול להיעזר בחקיקה פרטית. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> קודם כול, אני מוחה על האמירה. ברשותך, אדוני היושב-ראש, פקידים לא שמים רגליים, פקידים עושים את עבודתם, עבודה נאמנה, מקצועית. ובאמת ההתקפות האלה על הפקידים – – – <היו"ר יואל חסון:> לא, לא, זה לא התקפה, זאת הערה. זאת לא התקפה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לא, נהוג לכנות אותם "נערי אוצר" או כל מיני כאלה כינויים. אני מוחה על הסופרלטיבים האלה, זה מיותר. הם באמת עושים עבודה יוצאת מן הכלל. כרגע הם כולם עסוקים בהכנת התקציב, שהוא לא קל ולא פשוט. רק אתמול פורסמו מסקנות ועדת לוקר, וכולם כרגע שוקדים על המסקנות ולומדים אותן היטב. כך לומר על פקידים, שישימו רגליים – חלילה. כפי שאמרתי לך, אדוני היושב-ראש, הכנת התקציב היא לא פשוטה, היא מאוד מורכבת. וצורכי עמך ישראל מרובים. וצריכים לדעת איך לחלק את המשאבים בין הצרכים, להחליט על סדרי עדיפויות, והדברים בהחלט לא פשוטים. אבל ההצעות שהציעו גם דב חנין וגם אילן גילאון – אני חייב לציין שאילן גילאון הוא עקבי, כל חצי שנה, נומרטור, יש לו ת"ת, וכל חצי שנה הוא מעלה את הצעת החוק הזאת. ולשמחתו ולשמחתנו כולנו, החברים מתפרצים לדלת פתוחה. מתוך דרישה של שר הכלכלה לקיים את ההסכם הקואליציוני, ושר האוצר, שהתחבר לעניין הזה מהזווית החברתית שהוא מוביל, הוחלט על הקמת הצוות. עכשיו, זה לא כל כך פשוט להחליט על כזה שינוי רדיקלי, שלא היה מקובל. אגב, גם מדינות ה-OECD לא כל כך ממליצות עליו – נכון, אדוני השר עמיר פרץ? <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> נכון. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> כשמיקי לוי אמר את הטיעונים האלה לפני שנה, צרחתם עליו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נכון. אמרנו שזה לא נכון. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הוא עמד פה ואתם צרחתם עליו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מע"מ אפס על דיור – אני אסביר לך. מע"מ אפס על דיור זה תקלה. תקלה. למה זה תקלה? מפני שאתה לוקח 3 מיליארד ש"ח ממקום טוב, מעביר אותם למקום לא טוב. קח את אותם 3 מיליארד ותעזור לנזקקים, תעזור לאותם מסכנים שבאמת זקוקים לזה. במקום להעביר – מה? <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה מיקי לוי מדבר מגרונך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> פה הוקם צוות. מאיר, פה הוקם צוות, כבוד השר. הצוות יטפל בזה, יעשה טיפול שורש. לא רק בזה, בעוד כמה סעיפים. כן, עמיר. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אדוני סגן השר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, יקירי. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> העליתי את זה בממשלה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נכון. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> והממשלה – – – וה-OECD, כמו שאמרת, מתנגדים. אבל כששמעתי את השר דרעי בקמפיין – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה מה שאמרתי. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> – – השתכנעתי שאני צודק. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה מה שאמרתי. אמרתי ששר הכלכלה הרב דרעי ושר האוצר מר משה כחלון – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אז מי זה ה-OECD מול אריה דרעי? <היו"ר יואל חסון:> פשוט, חבר הכנסת פרץ, השקופים כבר פחות שקופים כנראה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, ממש לא. ממש ממש לא. <יעל גרמן (יש עתיד):> למה שלא נעביר את זה בטרומית? החברים מסכימים להמתין עד שתגמור הוועדה את עבודתה. <היו"ר יואל חסון:> נכון. נראה לי הצעה טובה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הפוך, יש לי הצעה יותר טובה: שהחברים ימשכו את ההצעה, שיחכו לעבודת הממשלה. <יעל גרמן (יש עתיד):> זה מראה על כוונה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אין צורך. תראי, אין צורך, באמת שאין צורך. <יעל גרמן (יש עתיד):> ודאי שיש צורך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עובדים על זה כל כך קשה. וזה באמת לא פשוט – לא פשוט, החלטה לא פשוטה, מכיוון שיש כל כך הרבה פרמטרים בעניין הזה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> סגן השר – – – היה אישור ועדת שרים, הייתה גם הצעה שלי, ועדת שרים ביקשה ממני להמתין שלושה חודשים. הסכמתי. אם החברים יסכימו גם, אז ביחד. אני למשל ויתרתי על הדיון היום כדי להמתין לוועדה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז, אדוני היושב-ראש, אני חוזר ואומר – – – <היו"ר יואל חסון:> אתה לא מסכים להצעות של חבר הכנסת פרץ? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא עניין של מסכים, לא מסכים. אני מאוד מעריך אותו, הוא חבר שלי הרבה שנים – הוא לא שומע אותי. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת פרץ, סגן השר מתייחס לדבריך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אמרתי שאני מאוד מעריך אותך ואני מכיר את הגישה החברתית שלך. ויש לך רקורד, מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה. על כל פנים, בעניין הזה, בעניין הזה, מכיוון שהוא מטופל בצורה כל כך יסודית וכל כך אמיתית ועמוקה, ושר האוצר ושר הכלכלה הקימו כבר את הצוות הזה, והם שוקדים ועובדים על זה. למה לתקוע מקלות בגלגלים? למה? תנו לעניין להתקדם. כן, בבקשה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> מה שהוועדה הציעה אתמול – – – חברי הכנסת אילן גילאון ודב חנין לא הסכימו. עכשיו הם מסכימים. אפשר להודיע על הצבעה במועד אחר, ואנחנו – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, אני מציע משהו אחר. אני מציע משהו אחר, שהוא הרבה יותר ענייני: שימשכו את ההצעות האלה, שימשכו אותן ויחכו לעבודת הצוות <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> לא מושך. <היו"ר יואל חסון:> טוב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז הוא לא מושך. <היו"ר יואל חסון:> אדוני יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת הנגבי – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> צחי, הבנת את כל הנימוקים? הבנת את הנימוקים? אה, אוקיי. <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בוא, אילן, בוא. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, סגן השר. חבר הכנסת גלאון – גילאון – מבקש שוב. בבקשה. <אילן גילאון (מרצ):> גילאון. <היו"ר יואל חסון:> גילאון, גילאון. סליחה, גילאון. שלוש דקות, בבקשה. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, השם שלי גילאון. <היו"ר יואל חסון:> גילאון. <אילן גילאון (מרצ):> תזכור, זה אוקסימורון: יותר גיל, פחות און. ככה זה עובד. אז זה שתדע לך. אני לגמרי מוכן לזה שתהיה – להצביע כדי שייתנו לזה טרומי, ולאחר מכן נראה מה יקרה. אבל, חבר'ה, וואלכ אתם, ש"ס, כבוד סגן השר – איפה נעלמת לי, השר איציק כהן – מה קרה לכם, אתם בש"ס? הגעתם לשם, עכשיו אתם אומרים – דברים שרואים מכאן לא רואים משם? כאילו, מה הרבותא? ותעשו לי טובה, מספיק לדבר אתי על חברתיות וחברותיות. עוני הוא דבר אחד בלבד: חלוקה לא נכונה של עושר. אין לו שום משמעות אחרת. לכן, מידת החברתיות והחברותיות שלכם, וכמה אתם מדברים על שקופים ועל לא שקופים, זה ממש לא מעניין. מה שמעניין זה איך אתם מחלקים את העושר הלאומי. האמצעי הזה הוא אמצעי לחלוקת העושר הלאומי בצורה אחרת. קוראים לדבר הזה יותר הגינות, יותר צדק, יותר רמה של ביטוח, כדי למצוא רשת ביטחון לאלה שנופלים למטה לגמרי. ואם אתם מתנגדים לזה, מטעמים שהם פסולים ולא מובנים, אז תסלחו לי על זה – אתם מנסים לחרטט את כולנו. אני גם חייב התנצלות לסיעת כולנו. חברת הכנסת, תיקנת אותי, היושבת-ראש תיקנה אותי, ומשה כחלון וכולנו לא הציעו את הדבר הזה של מע"מ אפס על מוצרי יסוד. האמת, אתה רואה, יש לך דימוי טוב, חשבתי שזה חלק מן הסט החברתי, כי זה נראה לי דבר ראשון שצריך להציע, והלכתי אפריורית. אני מתנצל, ובכל זאת אני אומר לך, בתור שר חברתי, שנתן פה ביטחון סלולרי לעם, אתה צריך לתת עוד כמה ביטחונות כאן, ולכן, זו אחת הדרכים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני, כמובן, ביקשתי הצבעה שמית. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חבר הכנסת גילאון. על-פי דרישת האופוזיציה ועל-פי דרישת הממשלה, אנחנו עוברים להצבעה שמית. בבקשה, מזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – אינו נוכח זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד נפתלי בנט – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – בעד אילן גילאון – בעד שרון גל – אינו נוכח זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד דני דנון – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – נגד איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד משה כחלון – נגד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד דניאל עטר – בעד חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד שי פירון – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – אינו נוכח איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד נחמן שי – בעד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר יואל חסון:> גברתי מזכירת הכנסת, תוכלי לקרוא שוב בשמות של חברי הכנסת שלא הצביעו? <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד יוסף ג'בארין – בעד שרון גל – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – נגד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח יוסי יונה – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מיקי לוי – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח אורי מקלב – נגד חמד עמאר – אינו נוכח שי פירון – אינו נוכח יואב קיש – אינו נוכח מירי רגב – נגד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח <היו"ר יואל חסון:> האם מישהו מחברי הכנסת, לא קראו בשמו ולא הצביע? תמה ההצבעה. נא לספור. בבקשה. ובכן, הצעת חוק מס ערך מוסף, של חבר הכנסת אילן גילאון: 55 נגד, 44 בעד. אני קובע שהצעת החוק לא עברה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על מוצרי מזון בסיסיים), של חבר הכנסת דב חנין. ההצבעה מתחילה עכשיו. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 נגד – 46 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על מוצרי מזון בסיסיים), התשע"ה–2015, לא נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> בעד – 31, נגד – 46. גם הצעת החוק של חבר הכנסת דב חנין לא עברה. אנחנו מוסיפים את חברת הכנסת זהבה גלאון שהצביעה בעד. נוסף לפרוטוקול, והתוצאה כמובן לא משתנה. <הצעת חוק איסור הפליה מחמת משקל (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/596/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים להמשך סדר-היום: הצעת חוק איסור הפליה מחמת משקל (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת תמר זנדברג וקבוצת חברי הכנסת. ישיב השר אריה מכלוף דרעי. חברת הכנסת זנדברג, בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזו באה לגעת, אולי בפעם הראשונה, בטח בפעם הראשונה בישראל, באחד הנושאים המוכחשים ביותר בשיח הציבורי. <היו"ר יואל חסון:> אני מבקש מהיועצים והעוזרים, אתם עושים רעש, אני מבקש. אפשר. <תמר זנדברג (מרצ):> חיכיתי בנימוס שתיתן לי. <היו"ר יואל חסון:> בבקשה, יש לך זמן. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה. הצעת החוק הזו באה לגעת אולי לראשונה, בטח בישראל, באחד הנושאים המוכחשים ביותר בשיח הציבורי, שלא נעים – נו, מה אני אעשה? אדוני היושב-ראש, מהיציע מעירים לי שלא שומעים אותי. <היו"ר יואל חסון:> אתם לא מבינים איזה רעש יש באולם, אי-אפשר לשמוע אף אחד. אני מבקש, מנהלי הסיעות, אני מבקש לשמור על שקט, חברי הכנסת. בבקשה, חברת הכנסת זנדברג. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה. אני, כאמור – אני בפעם השלישית מתחילה – זו הצעת חוק שבאה לגעת בנושא שהוא נושא קשה לעיכול. לא קל לגעת בו ולא קל לדבר עליו, הוא נוגע באחד הנושאים שלא נעים לנו, לאף אחד מאתנו, לדון בו. ולמה? כי מדובר בנושא שנוגע לגוף. מדובר בנושא שנוגע לכבוד האדם – אדוני, אני מצטערת, אני כבר פעם רביעית מנסה להתחיל, הלכו לי שתי דקות מתוך העשר, וכל הזמן אומרים לי שלא שומעים אותי. <היו"ר יואל חסון:> אני מסכים אתך. טוב, חבר הכנסת יוגב, אני מבקש מכם לשבת. חבר הכנסת ירון מזוז, סגן השר ירון מזוז, לא להפנות גב, בבקשה, אני מבקש שתתפוס את מקומך. השר אלקין, השר אלקין, השר אלקין, אני מבקש ממך לתפוס את מקומך. חברת הכנסת יחימוביץ, אני מבקש לשבת. חבר הכנסת בגין והשרה גמליאל. פשוט אי-אפשר לשמוע אף אחד כאן. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה. אני אקח את הרעש כאן באולם כעדות לעד כמה קשה לשמוע את הנושא הזה, כי זה באמת נושא שהוא חדש, בטח למערכת המשפט הישראלית וגם לשיח הציבורי. נדמה לי שכן יש מודעות, שאולי הולכת וגוברת בשנים האחרונות, למה שאנחנו בתנועה הפמיניסטית, בשיח הפמיניסטי, קוראות "אידיאל היופי". אידיאל היופי הוא הרעיון שבו המערכת הציבורית, התקשורתית, הפרסומית, הכלכלית, משדרת לנו שיש רק דרך אחת להיראות, בטח ובטח אם אתה או את רוצה להיחשב יפֶה או יפָה, ובעיקר יפָה – זו תופעה שמוכוונת בעיקר כלפי נשים, שמטרתה למשטר אותנו, קודם כול את הגוף, אחר כך את הנפש, אחר כך לפגוע בביטחון העצמי שלנו, בכבוד שלנו וביכולת שלנו לזהות את הגוף שלנו כמו שהוא, להכיר אותו, לאהוב אותו, לחשוב שהוא נורמלי. אפשר לראות את זה בכל מקום, אידיאל היופי, כפי שהוא נשקף אלינו מאין-ספור דימויים פרסומיים, תקשורתיים, ממהדורות החדשות – תחשבו לעצמכם, מתי ראיתם בפעם האחרונה מגישת חדשות או מגישת טלוויזיה, שכביכול התפקיד שלה הוא מקצועי, הוא להגיש מהדורת חדשות, שחורגת במקצת מאיזה שטנץ, מאיזה סטנדרט מאוד מאוד צר ומצומצם, שבא להכתיב לנו איך צריכה אישה להיראות. וחלק מרכזי מאוד מהרעיון הזה, מהסטנדרט הזה, איך אישה צריכה להיראות, נוגע למשקל הגוף. החברה משדרת לנו מכל עבר, מכל פינה, שיש דרך מאוד מאוד מסוימת, יש ממדים מאוד מאוד מסוימים וצרים – תרתי משמע – איך הגוף שלנו צריך להיראות. אני קוראת לתופעה הזאת "הדיקטטורה של הרזון". אנחנו רגילים לזהות רזון עם יפה בהכרח, ויותר מזה – וזאת גם תופעה שהולכת ומתגברת בהרבה מקומות בעולם, וגם בישראל – של רזה עם בריא. וכתוצאה מזה, או אולי קודם לזה, זיהוי של שמן עם חולה. כשאנחנו מסתכלים סביבנו, הדימוי הציבורי, התקשורתי, הטלוויזיוני, הבידורי של אדם שמן הוא כמעט אחד: טיפוס נלעג, עצלן, חסר משמעת עצמית, חסר כוח רצון, מצחיק, מעורר לעג – זה הדימוי שיש לנו. אנחנו כמעט לא רואים על המסך וסביבנו במרחב הציבורי, כמעט לא רואים שמנים ושמנות. וכאשר אנחנו רואים אותם, אנחנו רואים אותם בצורה מאוד מאוד צרה ומצומצמת. הדבר הזה עומד בניגוד לכמה דברים. א. הוא עומד בניגוד לרוב הציבור, לרוב האוכלוסייה. חברות וחברים, לפי נתונים ממשלתיים, 57% מהאנשים חורגים מהמשקל המומלץ שהכתיב לנו אותו אידיאל יופי שדיברנו עליו קודם. אתם מתארים לעצמכם מה זה אומר? רוב האוכלוסייה, כמעט 60% מאתנו, מהציבור שכולנו מייצגים, חורג מהסטנדרט שמוכתב לנו ושניבט אלינו מכל מקום, והדבר הזה מכניס אותו למשטר בלתי פוסק של קודם כול חוסר שביעות רצון, חוסר ביטחון עצמי, וניסיונות חוזרים ונשנים וכמעט נידונים מראש לכישלון להשתנות. <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת זנדברג, את יודעת שהעניין הזה של השמנה הוא גם עניין בריאותי. <תמר זנדברג (מרצ):> רגע, אני מגיעה לזה. אני כבר מגיעה לזה. <היו"ר יואל חסון:> השאלה, איפה העמדה בעניין הזה של להילחם במשקל עודף? <תמר זנדברג (מרצ):> אני כבר מגיעה לזה, זו נקודה מצוינת. אז אמרתי, קודם כול הדבר הזה חורג מהנורמה הקיימת. אדם נורמלי, במובן של אדם שמייצג את רוב הציבור, שנמנה עם למעלה מ-60% ממנו, הוא אדם שחורג ממשקל שאנחנו יודעים להגדיר אותו כאידיאלי. דבר שני – וכאן אני מגיעה לנקודה שלך, אדוני היושב-ראש יואל – התרגלנו, או יותר נכון שודר לנו, שאנחנו צריכים לזהות רזון עם בריאות ושומן עם חולי. יש אפילו תוכנית ישראלית למאבק בהשמנה, שכביכול מזהה בטעות – ואני חוזרת ואומרת, בטעות – מצבים של עודף משקל עם מצב חולני. יש היום מחקרים שמצביעים על כך שבעצם הקטגוריה של משקל עודף מבולבלת בטעות עם הקטגוריה של אורח חיים לא בריא ועם שאיפה לתזונה בריאה. אתה יודע, סיפרה לי אישה שמנה – השבוע, בימים האחרונים התעסקתי הרבה עם הצעת החוק הזאת לקראת ההעלאה שלה – סיפרה לי אישה שמנה שהיא הולכת עם בדיקות הדם שלה בתיק, כי כל פעם שמישהו מעיר לה משהו שמה שהיא עושה לא בריא, היא שולפת את בדיקות הדם ומראה לו שהבדיקות שלה תקינות לחלוטין, היא בריאה לחלוטין. אין שום קשר, אין שום קשר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני הולך עם האק"ג. <היו"ר יואל חסון:> אתה, יש לך לב חזק, אנחנו יודעים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כשצריך, עושים השוואה. <תמר זנדברג (מרצ):> התוכניות הממשלתיות, גם בישראל וגם בעולם, הפכו – במקום תוכניות ממשלתיות לעידוד תזונה בריאה ולעידוד אורח חיים בריא – הפכו למלחמה בהשמנה ותו לא. עכשיו, יש קצה מאוד מאוד קיצוני של משקל עודף שמזיק לבריאות. יש גם קצה מאוד מאוד קיצוני של תת-משקל שמזיק לבריאות. ובאמצע, כל ה-90% מאלה שבאמצע, הם אנשים שחיים בבריאות טובה בגלל גורמים גנטיים, בגלל מטבוליזם, בגלל רצון, בגלל בחירה. אנחנו רוצים לכבד, חלק מכבוד האדם זה לכבד את האוטונומיה של האדם, כאשר הוא לא מזיק לאיש וגם לא מזיק ולא מזיקה לעצמו, זכותו לחוות את חייו, זכותו לחוות את גופו כפי שהוא רוצה. ולמרות זאת, אנחנו רואים את אותה דיקטטורה, את אותו אידיאל יופי חוזר ונשנה וחודר אלינו מכל מקום. אנחנו רואים אותו בתוכניות הריאליטי, אנחנו רואים אותו בתוכניות הבידור, אנחנו רואים אותו במסרים הציבוריים שמועברים אלינו. אתה יודע, בארצות-הברית זה הגיע עד כדי כך – אני מצטטת ממאמר של ד"ר יופי תירוש – בארצות-הברית זה הגיע עד כדי כך שילדים הוצאו ממשמורת ההורים שלהם בגלל שמשקל עודף נחשב להזנחה הורית, דבר שכמובן לא היה ולא נברא ואין שום קשר בינו לבין המציאות. לדבר הזה יש גם השלכות מאוד מאוד ממשיות, והצעת החוק שלפנינו באה בעצם לתקן שלושה חוקים שרלוונטיים לעניין ושיש להם השפעות מאוד יומיומיות על חיי אדם. הראשון, חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. שמענו על הרבה מאוד מקרים של ראיונות עבודה או אנשים עובדים שעומדים בפני פיטורים מפני שהם, א. לא מספיק ייצוגיים, שזה שם קוד לקצת משקל עודף; או שבראיון עבודה נתקלים בסטראוטיפים ודעות קדומות, שמייחסים להם חוסר משמעת עצמית, עצלנות, חוסר יכולת להתמיד בעבודה, עייפות, חולי כפי שתיארתי וכו'. החוק השני הוא חוק איסור אפליה. אנחנו נתקלים ונתקלות בכל כך הרבה מקרים של אפליה, שאפילו, אני חייבת להגיד לכם, בגלל מידת ההכחשה ובגלל ההפנמה שמשודרת אלינו מכל עבר, הרבה אנשים מפחדים אפילו להתלונן על דבר כזה או לזהות את זה כקטגוריה למרות שזה קיים. הדבר השלישי שהצעת החוק הזאת באה לתקן – איסור לשון הרע. בגלל שהיום הולכת וגוברת ההבנה שביזוי והשפלת אדם מחמת משקלו – וזאת לא מוגבלות ולכן זה לא איסור אפליה או לשון הרע מחמת מוגבלות וזה לא שום דבר בסגנון הזה, אלא זה פשוט חריגה מנורמה, או יותר נכון, זאת הנורמה שחורגת מאידיאל מוכתב לנו, שהוא מאוד מאוד בלתי ניתן להשגה; אנשים סובלים מביזוי, מהשפלה ומלשון הרע בכל מיני הזדמנויות. אני יכולה רק לציין את הקטגוריה של האיש השמן והאיש הרזה, המיתוס הזה שראש הממשלה בקדנציות קודמות שלו הביא כדוגמה לעצלנותו ולחוסר יעילותו וחוסר תפקודו של המגזר הציבורי, כמובן המשל זה האיש השמן, כאילו שהוא הגורם לכל חולי בחברה הישראלית. <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. תודה רבה. <תמר זנדברג (מרצ):> אני מסיימת את דברי. בזמן שאני מדברת חלה כאן איזו תכונה במליאה, והשרה לשוויון מגדרי, צעירים ואזרחים ותיקים – אני מקווה שביטאתי את השם הנכון – אני יכולה להסיק מזה שהיא ככה באה והציעה כן לתמוך ולנסות להעלות את הנושא על סדר-היום, הציעה להפוך אותו להצעה לסדר-היום. שר הכלכלה שהיה אמור להשיב, הצטרף אליה. מכיוון שהמטרה של הצעת החוק הזאת היא, בין היתר, בשלב זה, להעלות מודעות ולעורר שיח ציבורי בנושא, אני נענית להצעה שלהם להפוך את הנושא להצעה לסדר-היום, שתעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. <היו"ר יואל חסון:> לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה רבה, חברת הכנסת זנדברג. הצעת החוק הפכה להצעה לסדר-היום. אנחנו נצביע עכשיו. מי שבעד הוא בעד להעביר לוועדת העבודה והרווחה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 44 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק איסור הפליה מחמת משקל (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> ובכן, 44 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לסדר-היום של חברת הכנסת זנדברג תועבר לדיון בוועדת העבודה והרווחה. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים עכשיו להודעת יושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> שתי הודעות. הודעה ראשונה: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום כי ועדת הכספים תדון בהצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 12), התשע"ה–2015, לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. הודעה שנייה: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת החליטה היום על הקמת ועדה משותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט וועדת הכספים, לפי סעיף 14א לחוק ביטוח רכב מנועי (ביטוח בתנאי תחרות מבוקרת, הסדרים לתקופת מעבר והוראות לעניין אבנר), התשנ"ז–1997, לעדכון משתנים המשפיעים על תמחור דמי הביטוח בענף ביטוח רכב חובה. הוועדה תהיה בת 14 חברים, שבעה מכל ועדה. מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט: חברי הכנסת ניסן סלומינסקי, אורי מקלב, רויטל סויד, ענת ברקו, נורית קורן, זאב בנימין בגין ומיכל רוזין; מטעם ועדת הכספים: חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, יצחק וקנין, מיקי רוזנטל, מיקי לוי, באסל גטאס, אורלי לוי אבקסיס ואלי כהן. יושב-ראש הוועדה יהיה חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים להודעת מזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לצמצום השימוש במזומן, התשע"ה–2015; הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 13), התשע"ה–2015. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק עמדות שמירה לעובדים בענף השמירה והאבטחה, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1205/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים להמשך סדר-היום: הצעת חוק עמדות שמירה לעובדים בענף השמירה והאבטחה, של חבר הכנסת איתן כבל. ישיב במשולב שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי. חבר הכנסת כבל, בבקשה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, שרים, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית נכבדה, על מה אני עולה כאן, אדוני היושב-ראש, לדבר? אדוני השר אריה דרעי, אתה צריך להשיב לי, ואני אשמח שגם תדע על מה אני מדבר. מה הבאתי, חברותי וחברי חברי הכנסת, בפני ועדת השרים? שומו שמים. בקשה ששומרים בכניסה בכל מיני מקומות, תהיה להם קצת קורת גג, לעתים מהגשם, לעתים מהחום. דרך אגב, זאת הצעת חוק, שאם אינני טועה דניאל בן-סימון כבר הביא אותה, הוא הראשון שהביא אותה, והיא עברה בקריאה טרומית. ואני רוצה לשאול אותך, אדוני השר, זה דומה – חברת הכנסת זנדברג, אחר כך הוא לא ידע מה להשיב לי. כתוב: דע מה שתשיב. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> מה שעשית – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא, לא, אל תרגיז אותי, בוא לא נפתח את זה קבל עם ועולם. בכל מקרה, לא התכוונתי לעשות לך רע, אלא להפך. אבל עזוב, יש לי עשר דקות. כשאני אסיים את החלק שלי, אני אחזור. ברשותך, אדוני השר, מה מונע? כמה אנחנו כל יום, חבר הכנסת דוד ביטן, מגיעים לכל מיני מקומות, עוברים ליד השומר כמי שכפאם שד, בלי לראות אותו – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> רגע, אדוני. אין חוק, חבר הכנסת ביטן, ידידי וחברי, שאין בו בעיה – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אבל סליחה, אתה לא יכול. לא חשוב, הוא ילמד. <היו"ר יואל חסון:> יש תקנון, אדוני חבר הכנסת. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, אילו ועדת השרים הייתה אומרת לי: חבר הכנסת כבל, לא מתאים לחוק, תביא את זה בתקנות – דרך אגב, הצדק היה עמם. אילו אפילו היו אומרים לי: בוא נקים ועדה במשרד הכלכלה שתבחן את העניין הזה עם המעסיקים – הייתי אומר: שווה דיבור. <דוד ביטן (הליכוד):> אבל יש בעיה בחוק – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אבל לעשות לי את אותו תרגיל, לדחות את זה בשלושה חודשים כדי לעשות לזה קבורת חמור, חבר הכנסת דוד ביטן? במה דברים אמורים? חבר הכנסת צחי הנגבי, כשאתה מגיע למקום – למה מגיע? פה, בבניין. כשהמזגן בחדר של כל אחד ואחד מאתנו לרגע מפסיק, אנחנו הופכים עולם. חס וחלילה, שלא נתקרר בחדר. כשקצת קר לנו, טיפה קר לנו, אדוני, שר הכלכלה – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אנחנו מזמינים תה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – אנחנו, שומו שמים, הופכים את העולם. וכמה פעמים קראנו למנכ"ל הכנסת כי קר לנו בחדר? קר לנו בחדר. קר לנו בחדר. חם לנו מדי בחדר, חבר הכנסת טיבי? אם כל אחת ואחד מאתנו, בכניסה, בגשם, היה רואה את אותו שומר, והיה רואה לרגע את אביו שם, לרגע היה רואה את אביו, חבר הכנסת ביטן, שרועד מקור בכניסה, או אולי מישהו מחברי הכנסת יואיל בטובו לצאת לרבע שעה עכשיו, שם ליד המנורה – סתם, כי בא לו, כי הוא יכול לעמוד בחום. עשר דקות לעמוד בחום. לא ביקשתי שמונה שעות, אפילו לא שבע שעות, אפילו לא שעה, חבר הכנסת דניאל עטר. ביקשתי עשר דקות. אתה רואה כל אחד מהיושבים פה מתחיל להזיע, ומי הביא אותי לכאן ומה רוצים ממני, ולמה אני כאן? ומה ביקשנו – שישקלו את העניין? שאולי יתייחסו לעניין בכובד ראש? הצעת החוק הזאת, אני חוזר ואומר, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, איננה מתאימה להיות בחקיקה. היא צריכה להיות בתקנות, אבל אין ברירה, הרי אנחנו צריכים לצעוק כדי שמישהו יקשיב לנו בכלל. והשאלה הנשאלת בכלל: איך, חבר הכנסת זאב בנימין בגין, עד היום, שומו שמים, זה עדיין לא נעשה? <מיקי לוי (יש עתיד):> היא צריכה להיות בערכים ולא בחוק. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אבל, חבר כנסת מיקי לוי, לנו חם, לנו נעים, לנו יש מזגן בקיץ. יש לנו מזגן עם חימום, תרמוסטט בדיוק, אתה אומר: חם לי מדי – אני אקרר קצת; קר לי מדי – אני אחמם קצת, כדי שחס וחלילה לא נזיע. חס וחלילה, חבר הכנסת דוד ביטן – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> חבר כנסת דוד ביטן, אני רק מספר לו. אני יודע שאצלי בוועדה הוא מרעיש לי, אז אני מרעיש לו חזרה עכשיו. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> תשכנע אותי אחר כך. <היו"ר יואל חסון:> יש תקנון, אדוני. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אז אני אומר לדוד אמסלם – – – <דוד ביטן (הליכוד):> אני יכול להסביר לך את זה – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> חבר הכנסת דוד ביטן, אל תסביר לי. <דוד ביטן (הליכוד):> ביטן. <איתן כבל (המחנה הציוני):> ביטן. אני אגיד לך איפה אתה צריך להסביר לי, אני אגיד לך איפה. אם הוועדה הייתה אומרת: אוקיי, שווה מחשבה. ואללה, נכון. מה, עוד אין מקום שבו שומר יכול, ככה, בין לבין קצת לתפוס לו קור או חום – אין דבר כזה? הרי לא יכול להיות. וכל מה שביקשתי – אתה יודע, אני אחזור לאחור: בתחילת הדרך, כשהגעתי לכנסת, ביקשתי להקים פינות החתלה, כי כולנו מכירים את זה. כשחלקכם הייתם צעירים, יש היום צעירים – כשיש לך ילד או ילדה וצריכים להחליף, יש כאלה שאין להם שום בעיה, עושים פריסה באמצע הקניון. יש כאלה – הייתי יורד למטה, ביקשתי אז, בזמני, בחוק, שתהיינה פינות החתלה. אני זוכר איזו תשובה נתנו לי: עשרות מיליונים זה יעלה. עשרות מיליונים, חבר הכנסת צחי הנגבי, אמרו לי אז. וברוך השם, הבאנו אז כתקנות למשרד הכלכלה, והיום זה חלק בלתי נפרד מחוקי התכנון והבנייה, וזה מוסדר, וזה בסדר גמור. מה אני בעצם מבקש גם כאן, אדוני השר? אני לא רוצה חוק. אני אומר לך, בהן צדקי, זו לא שאלה של חוק. אני חושב באמת שהגיע הזמן. אני מצפה ממך שתצא ממך קריאה כאן. יכול להיות שיש לזה עלויות, יכול להיות שיש עם זה בעיות, אינני מקל ראש. הרי לא בכל מקום אפשר להקים, לא בכל מקום זה מסתדר. ברור לי, חבר הכנסת אריה מכלוף דרעי, ברור לי. הרי זה ברור לי העניין – – <דוד ביטן (הליכוד):> החוק אומר "בכל מקום". <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – שאי-אפשר בכל מקום ובכל פינה. אבל אני אומר: למען השם, בואו נתחיל לחשוב על זה. בואו נתחיל לחשוב על זה. אדוני ראש הממשלה, צריך רק להתחיל לחשוב, זה הכול. תקים ועדה, תאמר לה שבמקום שלושה חודשים שיובא לוועדה לבדיקה – קח את זה, אני לא צריך את זה, באמת שלא, חבר הכנסת אדוני יושב-ראש הקואליציה. אל תצביעו על זה היום. לא רוצה שיצביעו. אני רוצה שיתחיל להתקיים דיון בשאלה של האנשים השקופים האלה. אני מוכן למה שתגיד. אני מוכן להיות זה שבונה את הבודקה. מה שתגיד. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> הצעה טובה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני מוכן. חבר הכנסת, ידידי, באמת, אוהב אותך. <דוד ביטן (הליכוד):> חבר הכנסת כבל – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> חבר הכנסת ביטן, תקשיב. אם באת לכנסת לספר לנו כמה כל דבר יש בו בעיה, תחליף מקצוע. פה אנחנו שומעים את זה – חבר הכנסת ביטן, פה, האוצר, זה תפקידו, לא תפקידך. כל דבר שאתה תביא לפה, יספרו לנו למה זה אי-אפשר, ולמה זה אי-אפשר, ולמה זה אי-אפשר. אנחנו רוצים – – – <דוד ביטן (הליכוד):> בכל מקום אתה רוצה. אי-אפשר בכל מקום. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אנחנו רוצים – מה אתה מוסיף לו? חבר הכנסת ביטן, אני חוזר ואומר לך – השר, בעזרת השם. כתוב: אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה. השר שהגיע לכאן כנציגם של השקופים ידע – – – <יואב קיש (הליכוד):> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> סליחה, אם תפריע לי אני מבקש שהוא יוסיף לי. <היו"ר יואל חסון:> יש לו עוד זמן, מה זה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> יש לי עוד הזמן שלי. <היו"ר יואל חסון:> אני מוסיף לך עוד דקה, אדוני. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני, אני אומר – אל תדאג, אני אסיים – צחי, מה שאני מבקש, אדוני, באמת, שאנחנו כולנו לא נראה שקופים בכניסה, נראה בני-אדם. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. <הצעת חוק עמדות שמירה לעובדים בענף השמירה והאבטחה, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/297/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יואל חסון:> יש הצעת חוק מוצמדת של חבר הכנסת דב חנין. בבקשה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> זה גם עשר דקות? <היו"ר יואל חסון:> לא, שלוש דקות. ואז אתה תשיב במשולב. שלוש דקות, אדוני, על-פי התקנון. <דוד ביטן (הליכוד):> דב, אל תזכיר אותי בכלל, תעשה לי טובה. <היו"ר יואל חסון:> בבקשה, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אמר כאן חברי חבר הכנסת איתן כבל דברים כהווייתם, ואני רוצה להצטרף לכל הדברים שהוא אמר. עמיתי חברי הכנסת, המציאות הזאת, שכל אחד ואחת מאתנו נתקל בה פעם, פעמיים, שלוש, ארבע, חמש פעמים בשבוע, של אותו עובד שעומד בכניסה לסופר, לבנק, לקניון, ועומד בשמש, בלי שום יכולת – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> בבתי-הספר של הילדים שלנו. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> בבתי-הספר שלנו, בגני-הילדים אפילו. <דוד ביטן (הליכוד):> ברוב בתי-הספר יש כבר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא, אין. אני יכול להראות לך. אין עמדה מוצלת – אין עמדה מוצלת בבתי-הספר. <דוד ביטן (הליכוד):> תבוא לראשון ואני אראה לך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אולי בראשון. כל הכבוד לראשון. אני שמח לשמוע. אז אולי, ידידי חבר הכנסת ביטן, מראשון תצא הבשורה. הצרה הגדולה היא שראשון היא ראשון, אבל במקומות אחרים זה לא המצב. <היו"ר יואל חסון:> ראשון ראשונה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גם בבתי-הספר, גם בקניונים, גם בבתי-הקולנוע, גם במרכזי קניות, שומרים עומדים בשמש הקופחת, לעתים עומדים בגשם, אין מקום להסתתר, אין מקום להתגונן, אין מקום לנשום. מדבר חבר הכנסת כבל על הזכות למיזוג אוויר – זה בכלל החלום הנפלא, הרחוק מזה. איפה, עומדים בשמש, שמש קופחת, עומדים בגשם. ולכן, אותו גורם שמעסיק את העובד בענף השמירה, בענף האבטחה, צריך להבטיח את תנאי העבודה המינימליים לאותו אדם שמבצע עבודה קשה ומסורה בתנאים מסובכים. לפחות צל, לפחות מחסה מהשמש, לפחות מחסה מהגשם. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו, בנושא הזה – – – <דוד ביטן (הליכוד):> זה לא נכון, זה לא לכל עסק אלא למקומות מסוימים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – בנושא הזה, חבר הכנסת ביטן, אנחנו כבר מנהלים מאבק שנים. הרי הסיפור הזה לא התחיל בכנסת הזאת. הסיפור הזה התחיל עוד בכנסת השמונה-עשרה. אני הייתי אז שותף לחבר הכנסת דניאל בן-סימון בהצעת חוק כזו, וגם אז אמרו לנו: לא צריך חוק, יהיו תקנות, יהיו הסדרים, נפתור את הבעיות, הכול יהיה בסדר. וחיכינו והמתנו, ולא היה בסדר. ולכן צריך היה להעביר את הצעת החוק, והיא עברה, אבל לא סיימה את הליך החקיקה, מכיוון שהבחירות לכנסת אז הוקדמו. ולכן חידשנו את המאבק בכנסת התשע-עשרה, וגם בכנסת התשע-עשרה אמרו לנו: הכול ייפתר, הכול בסדר, תקנות, הסדרים וכדומה. ולכן, אדוני השר, אני מנצל את ההזדמנות הזאת כדי לפנות אליך: גם אני לא מעוניין בחקיקה הזאת. אנחנו מעוניינים בפתרון, ואם הכנסת הזאת תהיה זו שפותרת את בעיית המאבטחים והשומרים ונותנת להם לפחות את עמדת הצל, המחסה מהגשם, היכולת לעבוד בצורה סדירה ותקינה, תבוא לכולנו גאולה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. שר הכלכלה, בבקשה. השר דרעי, בבקשה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אדוני היושב-ראש – איפה – חבר הכנסת כבל כבר יצא אני מבין. <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא לא. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הוא לא הכי גבוה במשכן, פשוט. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> לא, חשבתי שהלך לקיים דיון. <היו"ר יואל חסון:> כך אתה מכיר אותו? <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> לא יודע, אולי הוא רץ לקיים דיונים על הגז, אני יודע מה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> כבר הוצאתי הודעה על זה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> בסדר, הבנתי, הבנתי. <קריאה:> אל תחבר את הגז לבודקה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> הוא נתן גז. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אני רק רוצה להגיד לחבר הכנסת כבל, שהוא איחל לי – ותודה רבה על הברכה: אתה חונן לאדם דעת. אני רק רוצה להגיד לו שאד"ם – ראשי תיבות: אריה מכלוף דרעי. אז זה בסדר גמור, אז זה הולך. הוא איחל לי: אתה חונן לאדם דעת, אז אמרתי לו שאד"ם זה אריה דרעי מכלוף. <עפר שלח (יש עתיד):> זה מכלוף עם כ"ף או עם חי"ת, אריה? <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> יש הצעות חוק, האחת אחרי השנייה: הצעת החוק של חברת הכנסת תמר זנדברג, שלא השבתי עליה; חברת הכנסת זנדברג – אני לא השבתי על הצעת החוק שלה, כיוון שהיא הסכימה להפוך אותה להצעה לסדר-היום. אבל שתי ההצעות, יש להן מכנה משותף: שתיהן באמת מתכוונות לדבר טוב. אני יכול להתנגד להצעת חוק נגד אפליית שמנים או שמנמנים? אני בטח לא יכול להתנגד לזה. אפילו יש לי ניגוד עניינים לדבר על הנושא הזה. אבל אני יכול להתנגד למשל לבודקה, או לעמדת שמירה, לאותו מסכן, אדם שמקבל פחות משכר מינימום או שכר מינימום, שהוא רואה את המזגן והוא לא מצליח להיכנס אליו והוא צריך לעמוד – ברור. מי יכול להתנגד לכאלה הצעות חוק? אבל – אני אומר אבל – עם כל הכבוד, לא לכל דבר הפתרון הוא חקיקה. יש בעיה, באמת. יש בעיה להכניס את הכול לספר החוקים. אני אגיד לכם את האבסורדים, למשל. נניח שהיינו עכשיו מקבלים את הצעת החוק ככתבה וכלשונה, של איסור הפליה על סמך השמנה, כמו שחברת הכנסת זנדברג אומרת. מה ההגדרה של שמן? אני נחשב שמן או לא נחשב שמן? אני שואל. <שי פירון (יש עתיד):> אני אחליט. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אתה באמת יכול להחליט, שי. הנה, הרב שי פירון, מה הוא? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אקס שמנמן. <שי פירון (יש עתיד):> אקס: שר לשעבר, שמן לשעבר. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> כן, בסדר. <היו"ר יואל חסון:> אנחנו לא נתחיל לשקול פה את חברי הכנסת, ולא לפי זה יהיה משקלם הציבורי. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> כן, כן, קשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אתה זה שהצבעת עכשיו נגד מע"מ אפס על מצרכי יסוד? זה אתה? <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אני שהצבעתי בעד הצעת החוק שלך, כן. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, גם זה שלי, אני גאה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> את תביאי בחשבון, בסדר? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לשקול מילים אתה אומר? <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> כן, כן, כן. צריך לקדם אותו לקריאה ראשונה, שנייה ושלישית. אז אנא – טוב, זה היה מרומז, נכון? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מכיוון שזה היה פומבי זה לא היה איום. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> נכון. <היו"ר יואל חסון:> אם ככה נשמע אצלך רמז אני לא יודע איך נשמע אצלך משהו שהוא לא רמז. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> לא כדאי. לא כדאי. אדוני היושב-ראש, שוב אני חוזר, הבעייתיות של החוקים – שמכניסים דברים טובים בחקיקה, אין לדבר סוף. איפה כן שמים עמדה, איפה לא שמים עמדה, כמה שעות הוא צריך לשבת בעמדה. חוץ מזה, יש דברים בסיסיים, שזה צריך להיות מובן מאליו, או בתקנון, או בנוהלי עבודה, או בהסכמים קיבוציים. לכן אני מציע לחבר הכנסת איתן כבל, ואני לא רוצה באמת להאריך, וגם לחבר הכנסת דב חנין – יש לי הצעה, כמו שהצעתי לחברת הכנסת תמר זנדברג. יש לנו, ברוך השם, ועדת כלכלה, ויש לנו יושב-ראש מדי נמרץ לפעמים, אני מציע, בואו נעביר את זה לוועדת הכלכלה כהצעה לסדר-היום, נקיים דיון, ובואו נדון בכל המכלול של הדבר הזה. אולי אפשר בתקנות, או שאפשר לנסות לראות איך מגיעים לזה בהסכמים, או אולי נצא בהחלטה של ועדת הכלכלה ונפיץ אותה. אני לא יודע, נדון בזה. אם נגיע בסוף למסקנה שאין דרך אחרת, רק בחקיקה, אולי נתאם איזה נוסח שנוכל להגיע אליו. לכן אני מציע, נושא כל כך חשוב, באמת חבל להפיל אותו ברוב קואליציוני. אני מציע שנעביר את זה כהצעה לסדר-היום בוועדת הכלכלה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני בעד, אני מקבל. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לשר הכלכלה. המציע איתן כבל, אתה בעד. חבר הכנסת חנין, גם. לכן אנחנו נעביר את זה, כהצעה לסדר-היום, לוועדת הכלכלה. מי שבעד העברה לוועדת הכלכלה, יצביע בעד; מי שנגד – נגד. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 63 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק עמדות שמירה לעובדים בענף השמירה והאבטחה, התשע"ה–2015, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 63 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. לכן הצעתו של חבר הכנסת איתן כבל, עמדות שמירה לעובדים בענף השמירה והאבטחה, התשע"ה–2015, תועבר כהצעה לסדר-היום לוועדת הכלכלה. אנחנו נצביע עכשיו – חבר הכנסת חנין, אתה גם מסכים שזה יהיה הצעה לסדר-היום. אז גם הצעתו – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת ענת ברקו, נוסיף אותך לפרוטוקול, שהיית בעד. גם הצעתו של חבר הכנסת דב חנין עולה להצבעה. מי שבעד להעלות אותה, כהצעה לסדר-היום, בוועדת הכלכלה, יצביע בעד. מי שנגד – נגד. מי שנמנע – נמנע. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 45 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק עמדות שמירה לעובדים בענף השמירה והאבטחה, התשע"ה–2015, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 45 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. גם הצעת החוק של חבר הכנסת דב חנין בנושא: עמדות שמירה לעובדים בענף השמירה, תועבר כהצעה לסדר-היום לוועדת הכלכלה. <הצעת חוק הכנסת (תיקון – קביעת שכר חברי הכנסת בידי ועדה ציבורית), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1017/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יואל חסון:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הכנסת (תיקון – קביעת שכר חברי הכנסת בידי ועדה ציבורית), של חברת הכנסת יעל גרמן. השר המקשר בין הממשלה לכנסת יריב לוין ישיב לחברת הכנסת גרמן. בבקשה. חברת הכנסת גרמן, בצדק, מבקשת יותר שקט. בבקשה, גברתי, אני אעשה מאמץ. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברותי חברות הכנסת וחברי חברי הכנסת, נושא ההצעה נוגע לכל אחת ואחד מכם, אז אנא תשומת לבכם, חברי באופוזיציה וגם חברי בקואליציה. <היו"ר יואל חסון:> סגן היושב-ראש פירון. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני מבקשת שתשתיק, אי-אפשר, זה נוגע לחברי הכנסת, הם חייבים להקשיב. זה נוגע לחברי הכנסת, הם חייבים להקשיב – – <היו"ר יואל חסון:> אולי הם לא רוצים לשמוע, גברתי. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – בניגוד לפעמים קודמות. לפני שאני ניגשת להציג את הצעת החוק, אני רוצה לומר כמה מילים על ההחלטה הלא-ראויה של ועדת השרים בנושא הזה. הצעת החוק נוגעת כל כולה לשכר חברי הכנסת. אין לה ולא כלום לא עם עלות תקציבית ולא עם הגוף שנקרא הגוף המבצע, שהוא הממשלה. בזה שהממשלה – ועדת השרים לענייני חקיקה, שהיא ועדת שרים של הממשלה – נתנה דעתה והחליטה על החוק, היא פגעה שוב בסמכות הכנסת. שוב, מפני שזאת לא הפעם הראשונה שנפגעת סמכותנו – סמכותנו כחברי הכנסת, סמכותנו כגוף המחוקק. אז בתחילת דברי אני רוצה למחות על כך שוועדת השרים לא מצאה לנכון שלא לגעת בנושא ולהעביר אותו אך ורק אלינו. ועכשיו אני בכל זאת אחכה להקשבה. <היו"ר יואל חסון:> קשה, קשה עם החברים. חברי הכנסת. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני לא יודעת מי מחברי הכנסת מודע לכך שאנחנו אלו שקובעים לעצמנו את שכרנו. אני רוצה שתחשבו מה הייתם אומרים אם ראשי הערים, היה להם איזה פורום שבו הם היו קובעים את שכרם, או מנכ"לים של עיריות היו יושבים וקובעים את השכר של עצמם, או כל נבחר ציבור או עובד ציבור היה לו איזה – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אז אני מייד אתקן. חבר הכנסת וקנין, אני חושבת שיש פה חוסר ידע, ותאמין לי שאני אדייק, אני מאוד אדייק. – – – אני חושבת שכולנו היינו מחליטים שזה לא יכול להיות, שזה לא תקין, שזה לא יעלה על הדעת שנבחרי ציבור או עובדי ציבור הם אלה שיקבעו לעצמם את שכרם. מה המצב היום? המצב היום הוא שיש אומנם ועדה ציבורית, בראשותו של פרופסור חיים לוי, והוועדה הציבורית הזו היא זו שיושבת וקובעת את ההצמדה של השכר שלנו. אבל מי שבפועל צריכה לאשר, ויכולה גם באותה מידה לדחות את ההחלטה, זו ועדת הכנסת. חברי הכנסת שיושבים בוועדת הכנסת הם אלו שיכולים לקבוע אם הם מקבלים את ההמלצות של הוועדה הציבורית או לא מקבלים. והראיה – רק לפני שבוע אנחנו דנו בהמלצה של הוועדה הציבורית, כאשר הוועדה הציבורית באה וביקשה לשנות את ההצמדה של שכר חברי הכנסת, ובמקום להצמידו כפי שהוא היום לממוצע השכר במשק, היא ביקשה לשנות ולהצמידו למדד המחירים לצרכן. ורק כדי שנבין, ממוצע השכר במשק עולה תמיד הרבה יותר ממדד המחירים לצרכן. בעשור האחרון הממוצע עלה ב-30%, מדד המחירים עלה ב-25%. רק ב-2013 היה הפרש של 35% בין הממוצע לבין עליית המדד. וכדי שנדע גם קצת פרופורציות, וכדי שנדע גם מה קורה בפרלמנטים האחרים בעולם, אז מן הראוי לדעת שאנחנו, במדינת ישראל, אנחנו משתכרים פי-3.7 מהממוצע של השכר במשק, לעומת מדינות אחרות באירופה, שבהן השכר הממוצע הוא לפעמים – שכר חברי הכנסת הוא לפעמים 0.87, פי-שניים, פי-שלושה. אנחנו אוחזים בשיא. נכון, אני חייבת לבוא ולומר שאנחנו, חברי הכנסת, איננו רשאים לעסוק בשום עבודה נוספת, ונכון שיש פרלמנטים שמאפשרים לחבריהם עבודה נוספת, אבל גם שם זה מוגבל. בכל מקרה, האם נראה לכם סביר שחברי פרלמנט הם אלה שיקבעו את שכרם? האם זה נראה לכם תקין שאנחנו כחברי הכנסת נשב ונקבע מה מותר ומה אסור? נשב ונקבע אם השכר שלנו יהיה מוצמד לממוצע או למדד? נראה לי שאנחנו נמצאים בניגוד עניינים פנימי, מובנה, אינהרנטי; ניגוד עניינים שלא רואים כמוהו באף פרלמנט בעולם; או, אני רוצה לתקן את עצמי – שני פרלמנטים בעולם מרשים לעצמם לקבל החלטה מה יהיה שכר חבריהם. בשאר הפרלמנטים יש ועדה ציבורית חיצונית. ולכן הצעת החוק שלי היא הצעה מאוד מאוד פשוטה. היא לא מדברת על כך – האם אנחנו נעלה את שכרנו, נשאיר את שכרנו, נוריד את שכרנו, כל אחת מהאפשרויות האלה פתוחה. היא מדברת אך ורק – חברי חברי האופוזיציה, אני מבקשת את תשומת לבכם; אפשר לקבל את תשומת לבם של החברים? תודה. הצעת החוק מבקשת דבר מאוד פשוט: שאנחנו נוציא מידינו את הסמכות לקבוע את שכרנו, נעביר את זה לוועדה ציבורית, ובוועדה הציבורית אנחנו יכולים לקבוע שיושב שופט או יושב פרופסור, זה ממש לא חשוב. ושוב, אני חוזרת, אני לא מדברת על כך שאנחנו נעלה את שכרנו או נוריד את שכרנו. אני חושבת שאנחנו עובדים מאוד קשה. אני חושבת שכל מי שנמצא לא רק בקדנציה הזו, גם בקדנציה הקודמת, בוודאי גם בקדנציות הקודמות, יודע כמה קשה עבודתו של חבר כנסת. אבל דווקא מפני שהיא קשה ומפני שהיא עבודה ציבורית, אנחנו חייבים להוות גם דוגמה. אף אחד מאתנו לא בא בגלל השכר, אנחנו באנו בגלל השליחות הציבורית, באנו למלא את תפקידנו הציבורי. ואם יורידו לנו 80 שקל או יוסיפו לנו 80 שקל, זה לא ישנה כהוא-זה. אבל אם נקבע בעצמנו את השכר או לא – זה משנה. אני חושבת שזה קודם כול צריך לשנות לנו, אבל זה בוודאי ישנה לציבור; הציבור שמסתכל ואומר לעצמו: חברי הכנסת האלה, מה הם חושבים לעצמם? הם קובעים לעצמם את שכרם? אני חושבת שהבהרתי את דברי. אני מצפה שכולם יבינו שההצעה אינה עוסקת, לא בקושי שלנו ולא בגובה השכר שלנו; אין כאן עניין של גובה שכר. ההצעה עוסקת במינהל תקין; ההצעה עוסקת בניגוד עניינים; ההצעה עוסקת בדוגמה אישית של אנשי ציבור, שצריכים לקחת על עצמם את אותם הכללים שהם מצפים ששאר הציבור ייקח על עצמו. ולכן אני מצפה שתצביעו בעד הצעת החוק שמוציאה מאתנו את האפשרות לקבוע את שכרנו ומונעת מאתנו ניגוד עניינים חמור. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חברת הכנסת גרמן. אדוני השר, בלי קשר אם בעד או נגד, יהיה מעניין לדעת מדוע ועדת השרים קבעה עמדה בעניין שבדרך כלל היא לא קובעת עמדה, בדברים שקשורים בכנסת. בבקשה, השר לוין. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת – אדוני היושב-ראש, נו, מה אתה אומר על זה? באמת, אני שואל אותך, לאן עוד נגיע עם הפופוליזם – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת לפיד. חבר הכנסת פירון. <שר התיירות יריב לוין:> – – ותסלח לי חברת הכנסת גרמן, שיש לי אליה באמת הערכה רבה. את יודעת, אני הייתי מחפש, במקום פופוליזם, קצת אומץ לב. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא שמעתי. <שר התיירות יריב לוין:> אני הייתי מחפש, במקום פופוליזם, קצת אומץ לב. ולמה אומץ לב? <חיים ילין (יש עתיד):> למה – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> תן לו להסביר למה. <שר התיירות יריב לוין:> תנו לי להסביר, אולי יש משהו בדברי. ואני אומר את זה דווקא ממקום של הערכה רבה – באמת הערכה רבה – שאני רוחש לחברת הכנסת גרמן. בדרך כלל כשהיא אומרת דברים, גם אם אני לא מסכים אתם, הם בוודאי סדורים ומנומקים היטב וראויים להישמע. ולא כך הפעם, חברת הכנסת גרמן, אני אומר לך בכנות. אדוני היושב-ראש, יש בדמוקרטיה שלוש רשויות: רשות מבצעת, רשות מחוקקת ורשות שופטת. שלוש הרשויות האלה, במשטר דמוקרטי תקין, צריכות להיות שוות-מעמד, מאזנות זו את זו; לא אחת מעל ולא אחת מתחת. משכך הם הדברים, נכון שהם יבואו לידי ביטוי בכל קשת הנושאים. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת אייכלר, אתה יכול לשבת לידו. <שר התיירות יריב לוין:> כאן אני עונה כבר על שאלתך, אדוני, שהיא אומנם נכונה נוכח הצעת החוק שמצטמצמת רק לכנסת. ועדת השרים מצאה לנכון להביע עמדה נחרצת ולהתנגד להצעה הזו, משום שהיא נוגעת למארג היחסים והמעמד של שלוש הרשויות כולן, האחת אל מול השנייה. <יעל גרמן (יש עתיד):> הצעת החוק הזאת – – – <שר התיירות יריב לוין:> ומה שעושה ומנסה לעשות חברת הכנסת גרמן, זה את המלאכה הפופוליסטית והקלה – כן, זאת האמת – לטפל, עם מירכאות או בלי מירכאות, בחברי הכנסת, בתנאיהם של חברי הכנסת, בשכרם של חברי הכנסת. ואני אומר לך, חברת הכנסת גרמן, אני בעד והייתי בעד גם בקדנציה הקודמת – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> נכון. <שר התיירות יריב לוין:> – – כאשר, אני אזכיר לך – אני אזכיר לך: הממשלה שאת היית חברה בה, בהובלתו של שר האוצר לפיד, ראש מפלגתך, הביאה לכנסת הצעת חוק להתערב בשכרם של חברי הכנסת ולהוריד אותו ב-10%. למה אז לא תמהת מעל הדוכן הזה מה פתאום הממשלה מתערבת בשכר חברי הכנסת? איפה הייתם אז? לא, אז אתם יזמתם את ההתערבות הזאת. <יעל גרמן (יש עתיד):> אנחנו יזמנו את – – – <שר התיירות יריב לוין:> אז בכל הכבוד, לבוא היום, אחרי שראש מפלגתך לפיד יזם הצעת חוק ספציפית על חברי הכנסת, של התערבות בשכרם, כאילו אין ועדה ציבורית ואין ועדת כנסת ואין שום דבר, והביא אותה לכאן; לבוא ולעמוד מעל הדוכן הזה ולהתפלא מה פתאום הממשלה הביעה עמדה – אני אגיד לך את האמת, אדוני היושב-ראש, זה שיא נוסף על השיאים שכבר חווינו כאן. אבל אני אומר לך, חברת הכנסת גרמן, יותר מזה. הגיע הזמן שהשוויון בין שלוש רשויות השלטון יקרה וייעשה. ואני אומר לך כאן, מעל הדוכן הזה, כפי שאמרתי גם בקדנציה הקודמת כשעלה אותו חוק: אני מוכן לכל קביעה שתהיה; אני בעד להוציא את הנושא הזה לוועדה חיצונית, לוועדה ציבורית; זה לא נכון שאנחנו נקבע את שכרנו. אבל בתנאי אחד: שאנחנו נקבע בחוק דרגות שכר שוות לשלוש רשויות השלטון. שראש ממשלה, יושב-ראש הכנסת ונשיא בית-המשפט העליון ייהנו מאותם תנאי שכר. לא נשיא בית-המשפט העליון כאן, ויושב-ראש הכנסת, כאילו הוא לא נחשב, עם שני-שלישים ממנו או חצי ממנו; לא נשיא בית-המשפט העליון שם, וראש הממשלה כאילו הוא שופט שלום או לכל היותר שופט מחוזי, כפי שהמצב היום. זאת השערורייה האמיתית. עכשיו אני אומר לך, בואי באומץ לב – וזה לא סוד שאני הצעתי ויש הצעת חוק כזאת מוכנה, שהכנו בקדנציה הקודמת, ואני מציע לכל מי שמעוניין להגיש אותה ולהצטרף אליה: בואו נקים ועדה חיצונית, בואו נקבע בחוק שהשכר של שלוש רשויות השלטון יהיה שווה; ראש ממשלה, יושב-ראש הכנסת ונשיא בית-המשפט העליון – בדרגה אחת; שופטי עליון, שרים, ראשי ועדות בכנסת – בדרגה שנייה, וכן הלאה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> ראש ממשלה צריך לקבל הרבה יותר. <שר התיירות יריב לוין:> לא, אני לא מסכים. שיקבל אותו דבר. נייצר שוויון מלא. וכאשר נקבע בחוק את השוויון המלא, נעביר לוועדה חיצונית, והיא תקבע בכל דרגה כמה כל אחד ישתכר. אבל הדרך הזאת, שבה חברי הכנסת, שכבר היום נמצאים הרחק מאחורי הרשות השופטת – את יודעת שחבר כנסת ותיק כאן, 20 שנה, מרוויח פחות משופט מחוזי ביומו הראשון? זה המצב. אז במקום לטפל בזה, במקום לעשות האחדה, במקום לשים את כולם באופן שווה – פופוליזם. אנחנו נוריד לחברי הכנסת, אבל לשופטים אנחנו פוחדים. פוחדים לגעת. לא רוצים להתעמת עם מערכת המשפט. מה יגידו עלינו? מה יאמרו עלינו? זאת האמת, חברת הכנסת גרמן, וכדאי לומר אותה. ואני אומר כאן ומצהיר: אני משוכנע שבוועדת שרים לחקיקה יהיה רוב גדול להצעת חוק שמשווה את המעמד של שלוש הרשויות, משווה את תנאי השכר של כולם, ומותירה את כל ההחלטה על תנאי השכר של כולם, בלי יוצא מן הכלל, בידי ועדה ציבורית בלתי תלויה. אני קורא מכאן גם לכם, לכל אחד מחברי הכנסת, ליזום ולחתום על הצעת החוק הזו ולקדם אותה. אבל אני מציע לנו להקפיד בכבודה של הכנסת, ולא לנסות בכל פעם – כל אחד, איך אומרים, תורם את תרומתו לפגיעה במעמד, להעמקת הפער הבלתי-נסבל הזה, למציאות שבה שופט שלום מרוויח יותר משר בישראל. זה מצב בלתי נסבל, בלתי סביר. זה מצב שפוגע בנו. ואני אגיד לך עוד דבר: אם אנחנו לא נתחיל להתייחס לעצמנו כאן בכנסת ובממשלה כשתי רשויות שהן שוות לרשות השופטת, ונמשיך להתבטל בפניה, נמשיך לדבר כאן על חוקים עוקפי-בג"ץ במקום לדבר על בג"ץ שעוקף את הכנסת ומתערב בחקיקה של הכנסת, כפי שהדברים הם באמת, אל תצפי שבציבור שמסתכל עלינו מישהו יתייחס אלינו ברצינות. אף אחד לא יתייחס אלינו ברצינות. בואו נתייחס לעצמנו בצורה רצינית, בואו נישיר מבט פעם אחת ובאמת נעשה סדר בעניין. אני בהחלט אומר, אדוני היושב-ראש, שהגיע הזמן לטפל בנושא הזה, ובמובן הזה לפחות עשתה חברת הכנסת גרמן דבר טוב. אני חושב שנכון להציף את הבעיה הזאת, כי אין חולק שמציאות שבה, ולו מבחינת הנראות, חברי הכנסת יושבים וקובעים את שכרם, היא מצב לא תקין. אין על זה בכלל ויכוח. ולכן, אני חוזר ומציע – חברת הכנסת גרמן, אני מציע, אני באמת מציע – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> לא, אני מציע באמת, תהפכי את ההצעה להצעה לסדר-היום, תגישו הצעת חוק, אפילו פרטית, שמסדירה את העניין. הצעה כזאת כבר מוכנה, יש כבר נוסח שהכנו בקדנציה הקודמת. אני מבטיח לכם להתגייס באופן אישי לעמוד בראש המאבק כדי להעביר אותה. בואו נעשה את זה בצורה אמיתית ורצינית. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לשר לוין. חברת הכנסת גרמן, בבקשה. שלוש דקות. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני חושבת שאין הבדל רב בדעות בין יריב לביני. אני מסכימה בהחלט; מן הראוי באמת להוציא בכלל את שכר הנבחרים מידיהם של הנבחרים, ומן הראוי לעשות סדר ולקבוע מדרג. ובהחלט צריך גם לגעת בשכר השופטים, יריב. אין לי שום בעיה לומר זאת וגם לעשות זאת. והנה, אני מוכנה, אני מוכנה ליזום חוק נוסף, ואני אביא לך אותו, ואני מקווה שגם תחתום. אבל כולנו יודעים שלפעמים, תפסת מרובה לא תפסת. אם אנחנו עכשיו נשב ונחוקק את החוק הגדול שאתה רוצה, ואני יודעת שגם הכנת, זה ייקח אולי שנה, שנתיים, שלוש, ארבע, ובינתיים אנחנו נמצאים בניגוד עניינים, שאתה בעצמך – יריב, אני אחכה שתקשיב. <יצחק וקנין (ש"ס):> גברתי השרה, אני יכול להגיד לך משהו? בשנת 1996 התקבלה החלטה להוריד את השרים, סגני השרים וחברי הכנסת – – – 7% ל-2%, מ-4% ל-2%. ותראי איזה פלא: הגיעו לשופטים – אותה ועדה – השופטים עמדו על הרגליים האחוריות. לכולם הורידו ל-2%, חוץ מהשופטים, ואז – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> קודם כול, אני מכירה, חבר הכנסת וקנין, אני מכירה את הסיפור, ואני יודעת את זה, ולכן אני חוזרת ואומרת, אין הבדל בין העמדות שיריב לוין הציג לבין עמדתי. הבסיס הוא ניגוד העניינים. אנחנו לא יכולים להיות בניגוד עניינים. אני לא מדברת על כך שנעלה או נוריד. יכול להיות שוועדה ציבורית תשב ותאמר – תראה את עבודתנו, היום בוודאי עד 02:00, לפני יומיים עד 23:00, לפני שבוע עד 04:00, יכול להיות שהיא תבוא ותאמר שמגיעה לנו תוספת. בסדר, אבל היא, הוועדה החיצונית, תאמר זאת, ולא אנחנו. ובינתיים, יריב ידידי, עד שנחוקק את החוק – שאני בעדו, והוא נכון וצודק, ונחוץ, ומהר – בינתיים אין שום סיבה שלא להתחיל מחברי הכנסת, שלא לבוא ולומר לעצמנו ולציבור: אנחנו מפקיעים מידינו את הסמכות הבלתי-חוקית והבלתי-תקנית לקבוע את שכרנו, ומפקידים את הסמכות בידי ועדה חיצונית. ועל ניגוד העניינים הזה, שאתה בעצמך מכיר בו, לא השבת. ולכן, להערכתי, עד שנחוקק את החוק הגדול, מן הראוי, הנכון והצודק שאנחנו נהיה בעד הצעת החוק שמפקיעה את הסמכות שלנו לאשר לנו את המשכורות. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חברת הכנסת גרמן. הממשלה ביקשה הצבעה שמית. אנחנו עוברים להצבעה שמית. בבקשה. חברת הכנסת עליזה, מה את אומרת? אלקטרונית. אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 52 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הכנסת (תיקון – קביעת שכר חברי הכנסת בידי ועדה ציבורית), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 38 בעד, 52 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק של חברת הכנסת יעל גרמן בנושא קביעת שכר חברי הכנסת בידי ועדה ציבורית – לא עברה. חבר הכנסת דני עטר הצביע בעד החוק, נוסיף את זה לפרוטוקול. אני קובע שהצעת החוק לא עברה. גם חברת הכנסת סויד הצביעה בעד החוק. <הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שידור ישיבות מועצה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/331/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיקי לוי) <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים להמשך סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שידור ישיבות מועצה), של חבר הכנסת מיקי לוי. ישיב במשולב על ארבע ההצעות המוצמדות – – <קריאה:> מי המשיב? <היו"ר יואל חסון:> – – סילבן שלום. השר שלום. לי כתוב שלום. אין שלום ואין ביטחון. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. עשר דקות לרשותך. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד שר הפנים, שאיננו – וחבל לי, כי זה עניינו – ידידי סילבן שלום, הצעת החוק שאני מביא היום להצבעה בפני מליאת הכנסת, שלצערי – אני אומר: לצערי – הממשלה מתנגדת לה בתוקף, ולא ברור לי על מה ולמה היא מתנגדת, תכליתה לחייב את הרשויות המקומיות לנהוג בשקיפות ולהקליט ולצלם את כל ישיבות מועצת העיר, כפי שנהוג במליאת הכנסת זה שנות דור. התוספת השנייה לפקודות העיריות כבר קובעת כי ישיבות מועצה יהיו פומביות, אלא אם כן הכריז ראש העירייה על היותן בדלתיים סגורות, לאחר שקיבל חוות דעת של היועץ המשפטי לעירייה. על כן, אין צורך להכביר מילים על חשיבות השקיפות והנגישות של ישיבת המועצה לכלל הציבור שהחלטות המועצה משפיעות עליו באופן משמעותי ביותר. עם זאת, הנגישות הפיזית של רבים מתושבי העירייה לישיבות המועצה מצומצמת ביותר, כי הרי אין שם, במועצות העיר, איזה אולמות שמסוגלים להכיל כל כך הרבה אזרחים שמבקשים לבוא ולשמוע, משני טעמים עיקריים: הראשון, מועדי ישיבת המועצה הם לרוב בימי עבודה, שמהם אנשים עובדים אינם יכולים להיעדר למשך הזמן הרב שדורשת התייצבות פיזית בבניין העירייה. <דוד ביטן (הליכוד):> ישיבות מועצה הן רק אחרי השעה 18:00 – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> כן, אין לי בעיה, אבל יש אנשים שעובדים – יש אנשים שעובדים משמרת ב'. <היו"ר יואל חסון:> למה לא? אתה באמת היית סגן ראש עיר וחבר מועצת עיר המון שנים. למה לא בעצם? <דוד ביטן (הליכוד):> כי הן מוקלטות, קודם כול. לכן – יש שקיפות – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> לא כולן. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – ושנית, יש המון סעיפים בסדר-היום, זה לא סעיף אחד. לפעמים יש 50 סעיפים. <היו"ר יואל חסון:> גם פה יש. <דוד ביטן (הליכוד):> אם יתחיל בטלוויזיה – יתחיל דיון על כל סעיף ברמה כזאת – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, אני לא מבקש שהטלוויזיה תהיה החוצה, אני לא מבקש שתהיה הטלוויזיה החוצה. <דוד ביטן (הליכוד):> אם לא, אז בשביל מה? <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מבקש שיוקלטו ויצולמו כדי שראש עיר לא יקרא שם של רחוב על שם מישהי שהוא חפץ ביקרה. מה רע בזה, אני לא מבין. מה, יש פה הוצאה כספית? <דוד ביטן (הליכוד):> – – – הוצאה כספית גדולה מאוד. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני לא מבין את העניין הזה. לרבים מהציבור אין יכולת להגיע, גם אם ישיבת המועצה בשעה 18:00, דוד ביטן. למה? כי יש אזרחים שעובדים משמרת ב', מה לעשות. <דוד ביטן (הליכוד):> מה אתה רוצה שאנחנו נעשה? אז מפני שמישהו שעובד במשמרת – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, זה לא בגלל מישהו, רד לסוף דעתי; אני מבקש שקיפות. אני מבקש שאחרי חודש, חודשיים או חצי שנה – והיום הנושא של הקלטה ושמירה ב-data כל כך זול שאין שום בעיה בעניין הזה. <דוד ביטן (הליכוד):> למה אתה לא עושה את בוועדות הכנסת? שם העבודה האמיתית, למה שם אתה לא מצלם, אתה רק מקליט? <מיקי לוי (יש עתיד):> אז ברוב ועדות הכנסת – מוקלט ונשמר, לידיעתך. מוקלט ונשמר. אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, אם אתה – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת לוי, רק עדכון לחבר הכנסת ביטן – הדיון בוועדות הכנסת משודר באופן מקוון באינטרנט. יכולים לצפות בו באינטרנט. אם לא ידעת את זה עד היום – שתדע. אתה מוקלט חי ומשודר חי, גם כשיש תקנון. <דוד ביטן (הליכוד):> זה בטלוויזיה. <היו"ר יואל חסון:> אבל באינטרנט הנגישות הכי גדולה. <דוד ביטן (הליכוד):> אני לא נכנס באינטרנט. <מיקי לוי (יש עתיד):> חבר הכנסת ביטן, תכף יחזירו לי את הזמן, כי אני לא רוצה להתווכח אתך. כל מה שאני רוצה – שזה יוקלט, יצולם ויישמר, כדי שלא יטענו אחרת, ומצעד ראשי הערים שנמצאים בחקירה ובחדרי חקירות, שמוגשים נגדם כתבי-אישום, רק מוכיח שזה צורך קיומי ממש. כיום, באמצעים טכנולוגיים פשוטים ולא יקרים אפשר לפתור – – – <דוד ביטן (הליכוד):> לא כל הוועדות משודרות; רק שתיים. הנה, הוא אמר לי את זה עכשיו. רק שתיים באופן ישיר. <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל מה זה רלוונטי? אתה יודע מה – גם בכנסת צריך. אין לי בעיה עם זה. אבל תסתכל על מצעד ראשי הערים שנמצאים בחדרי החקירות ומוגש נגדם כתב-אישום, ואחר כך אומרים: לא אמרנו, לא עשינו. <דוד ביטן (הליכוד):> אבל זה לא כי לא מצולם. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא בגלל. אני מדבר על שקיפות, אני מדבר על נגישות לציבור, ואני מדבר על זה שבשנים האלה, לנוכח מה שמתבצע, כדאי שזה יקרה. כיום, באמצעים טכנולוגיים פשוטים ולא יקרים אפשר לפתור את הפער בין החשיבות שהעניק המחוקק לשקיפות ולפומביות של ישיבות המועצה ובין הנגישות והחסמים המקשים את היישום של שקיפות זו בפועל, באמצעות שידור ישיבות המועצה באתרי העיריות או במקומות אחרים באינטרנט. צילום ושידור ישיבות מועצה נעשים כבר בכמה מועצות ועיריות, והדבר מעיד על הצורך שהתעורר בציבור בשקיפות ונגישות מוגברת של המתרחש בישיבות המועצה. לפיכך, הצעת החוק הזאת מרחיבה את החובה לנהל את הישיבות בשקיפות ובפומביות וקובעת כי יש לצלם ולשדר את הישיבות באופן סדיר. התנגדות הממשלה להצעת החוק הזאת, שבאה להרחיב את עקרון השקיפות ולחזק את אמון הציבור בשלטון המקומי ובנבחריו, מצטרפת להתנגדות הממשלה לעוד שורה של חוקים לחיזוק שלטון החוק, למאבק בשחיתות ציבורית ולהרחבת עקרון השקיפות, ערכים שכנראה אינם נחלתם של הממשלה הזאת והעומד בראשה. קדמו להצעת החוק הזאת גם הצעת החוק להחלת חופש המידע על קרן קיימת, שהתנגדתם לה, וכן הצעת חוק הקלון, שתמנע מנבחרי ציבור מורשעים לחזור לכהן כנבחרי ציבור, שגם לה התנגדתם. כל מה שקשור לשקיפות – אתם מתנגדים. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אם הוא יחזיר לי את הזמן, אני מוכן להתווכח אתך. <דוד ביטן (הליכוד):> לצלם את ועדות בניין עיר, אבל לא את מועצת העיר. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מוכן לצרף. <היו"ר יואל חסון:> היה אפשר להתחיל בזה. רעיון טוב. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מוכן לקבל את זה. אני מוכן גם לא להצביע על זה, ובתנאי שיעלה שר הפנים ויגיד: אני מוכן לשקול את זה; בואו נדחה את זה בארבעה חודשים – נראה איפה צריך לצלם ולתעד. הכול אני מוכן. אבל שתצביעו נגד דבר כזה, כמו שהצבעתם נגד חוק הקלון? <דוד ביטן (הליכוד):> נשב עם ראשי ערים – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת ביטן, לא צריך פה שרביט של קסם שיגרום לזה לקרות. צריך פשוט שהשר יסכים לזה. אם השר יסכים, אפשר להתקדם. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, רק שאלה למיקי. אני מאוד בעד החוק, אבל למה כשאני הגשתי אותו בכנסת שעברה הצבעתם נגד? <מיקי לוי (יש עתיד):> אני לא הצבעתי נגד. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> הצבעתם נגד. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני לא. <דוד ביטן (הליכוד):> אתה מוכן לוועדה בעניין הזה? <מיקי לוי (יש עתיד):> אין כאן עניין של אוצר, אדוני השר. אין. כל העלות היא 10,000 שקל. כל העלות. צילום ודאטה – 10,000 שקל. זה הכול. אין כאן עלות. עלות הטיול שעושה עירייה זו או אחרת היא הרבה יותר מהעלות הזאת. <דוד ביטן (הליכוד):> יש 20 ישיבות בשעה. <תמר זנדברג (מרצ):> אז מה? <דוד ביטן (הליכוד):> יש מועצה מן המניין ומועצה שלא מן המניין. למשל, דוגמה – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת ביטן, תאשר את הצעת החוק – יהיה דיון מאוד מעניין בוועדה. אנחנו לא בוועדה כרגע. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מוכן כל דבר. <היו"ר יואל חסון:> הנה, הוא מציע מדרג. אפשר לעשות מדרג. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מוכן. אולי נפרוץ את הדרך, כשנתחיל לעשות משהו. כמה טיעונים, כמה הצטדקויות, כמה הסברים מדוע לא לקדם את הצעות החוק החשובות האלה. שוב אנחנו כולנו מבזים את עצמנו. גם אני מבזה את עצמי בזה שאנחנו לא מקדמים את הדברים האלה. די אם נבחן מה קרה בעיריית רמת-גן, אדוני השר, נצרת-עילית, רמת-השרון, בת-ים, לאחרונה, ואף באור-יהודה – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת ביטן, די. זה מפריע. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> זה לא דיון בוועדת הפנים עכשיו. <מיקי לוי (יש עתיד):> יש לך כל הדברים להגיד למה זה לא טוב. אולי תגיד לי למה זה טוב, לעזאזל? <דוד ביטן (הליכוד):> אמרתי לך – – – <היו"ר יואל חסון:> אם תתייחס לכל דבר שהוא יגיד, אני לא אתן לך הארכת זמן. אני מוסיף לך עוד שתי דקות וזהו, אדוני. <מיקי לוי (יש עתיד):> רשימת ראשי הערים שנמצאים בחדרי החקירות, די בה להדליק אור אדום, שהנושא הזה של צילום ותיעוד ושמירה לדאטה למשך חצי שנה או שנה יוכיח את עצמו, ולא יצטרך – כמו אותו ראש עיר שקרא רחוב על שם אחת מידידותיו. הרי אם זה רק 1% מאותם כספי ציבור – – – <דוד ביטן (הליכוד):> אולי נצלם גם הנהלת עיר. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת ביטן, תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> הרי אם רק 1% מאותם כספי ציבור שנעשה בהם שימוש שלא כדין על-ידי ראשי רשויות שהורשעו היו מיועדים לטובת אותם מכשירי צילום והקלטה, אני מאמין שהשימוש בכספי ציבור למטרות שאינן ראויות היה פחות שכיח. אני רואה חשיבות גדולה בקשר של הציבור עם הרשות המקומית. אני יודע כמה ראשי רשויות ושליחי ציבור ברשויות המקומיות מחויבים לציבור שלהם ופועלים בשליחות ובתום לב. הצעה זו באה להגן עליהם, לחזק אותם, לחזק את פעילותם ולחזק את האמון בהם, בעובדי הרשויות המקומיות, בפקידי הציבור ונבחריו גם יחד. אז מדוע להתנגד? מדוע במאה ה-21 ישיבות מועצה בחלק מהרשויות אינן שקופות, אינן גלויות ואינן מתועדות? הייתי מוכן לדחות, כפי שאמרתי, את תחולת החוק; הייתי מוכן לבוא בדברים עם נציגי משרד הפנים ואנשי מרכז השלטון המקומי, אם יהיה בכך צורך, אבל אם אתם לא רציתם בכך, ואם שרי הממשלה, העדפתם למחוק את ההצעה הזאת – ואני חוזר על מה שאני אומר – – – <דוד ביטן (הליכוד):> אגיד לך, מיקי, דבר אחד: רוב ההחלטות ורוב הדיונים האמיתיים נעשים בהנהלת העיר; לא במועצת העיר. <היו"ר יואל חסון:> תודה, חבר הכנסת ביטן. עוד מעט שוברים את הכוס. תסיים. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני אומר לך, אתה מומחה גדול יותר ממני. ישבת כסגן ראש עיר הרבה שנים, אני נותן לך את הכבוד המגיע לך. אם פה תתחייב, יחד עם כבוד השר – אם כבוד השר יבוא ויגיד: לא מצביעים, בואו נעשה ועדה, בואו נעביר את זה לוועדה כדי לבחון; כל דבר אני מוכן. כל דבר אני מוכן. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חבר הכנסת לוי. תם זמנך. <מיקי לוי (יש עתיד):> יופי, אני מוכן, ועל כך תודה רבה לך, אדוני השר. <הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שידור ישיבות מועצה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/332/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת תמר זנדברג) <היו"ר יואל חסון:> הצעת החוק המוצמדת של חברת הכנסת תמר זנדברג – בבקשה. <דוד ביטן (הליכוד):> גם מרצ הגישו? מרצ בעד תמיד לצלם, אבל לעשות צריך, לא רק לצלם. <היו"ר יואל חסון:> אתה מאוד פעיל היום, חבר הכנסת ביטן, מה קרה? <דוד ביטן (הליכוד):> אני מסתדר עם תמר זנדברג, זה בסדר. <היו"ר יואל חסון:> אני שמח על כך. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה. חברות וחברים, מושכלות יסוד – עורכי-הדין שבינינו, גם בישיבות מועצה, גם כאן, בכנסת – עקרון פומביות הדיון. הדיון הזה מצולם ומוקלט גם בשידור חי, גם אחר כך אפשר לצפות בפרוטוקול המצולם והכתוב. כל ישיבת ועדה כאן, בכנסת, מצולמת ומשודרת ישירות – מי שלא ידע עד היום – לא רק אלה שבאולם "נגב"; משודרות בערוץ הכנסת, כמו שכתוב בהזמנות לוועדה ברוב טקס, אלא גם אלה שבחדרי הוועדות מצולמות ומשודרות חי בפורטל הוועדות. למה? כי יש – הציבור יכול – הדיון שייך לציבור, הוא לא שייך לנו. אנחנו נבחרי ציבור. כל מה שאנחנו עושים כאן הוא בשליחות ציבורית, ולכן אין כמעט – אין טעם אינהרנטי, יש טעם לפגם מובנה במחשבה שדברים שאנחנו עושים ואומרים, בטח ובטח דיונים שאנחנו מנהלים במסגרת תפקידנו, שזה רוב הזמן שלנו, לא יכולים להיות פתוחים לציבור, והציבור לא יכול להשתתף בהם, במובן של צפייה, במובן הבסיסי ביותר של שקיפות. זאת הסיבה, למשל, שבדיוני צוות קנדל, שגיבש את מתווה הגז, לא נכתבו פרוטוקולים, לא נכתבה סטנוגרמה. זה דבר שפוגע פגיעה מהותית ברעיון הבסיסי ביותר של השליחות הציבורית. הרי לא לנו – גם הדברים שאני אומרת עכשיו לא שייכים לי, הם שייכים לציבור שצופה בנו, ולא רק אלה שיושבים כאן – ושלום, ונקבל בברכה את הקהל שיושב כאן – אלא גם אלה שצופים בבית, וגם אלה שיוכלו לקרוא את הפרוטוקול ולהסתכל בו. ולכן לא ברור לי הרצון להיאטם, או יותר נכון, חוסר הרצון לחשוף חשיפה ציבורית – לא במובן של התערטלות, לא במובן של משהו שלילי, חלילה, אלא פשוט לתת לציבור – כמו שהציבור יכול להיכנס לישיבת מועצת העיר, שהוא בחר, או לישיבת הכנסת, שהוא בחר, ולעשות את הדבר הפשוט של צפייה בדיון. זו ההגשמה הבסיסית ביותר של עקרון פומביות הדיון. יש כבר היום מועצות, לצערי מעטות, שעושות את זה. חבר הכנסת מיקי לוי, לפני, תיאר את היתרונות של זה. מובן שחשיפת שחיתויות והתנהלויות לא תקינות, אבל גם יכולת פיקוח מינימלית של הציבור על נבחריו. אחד הדברים המדהימים שקרו בזמן האחרון, דווקא במועצות הערים, זו התופעה שנקראת "משמר המועצה" – מתנדבים מטעם הציבור מגיעים למועצת העיר, מדווחים לציבור. למה שהציבור לא יוכל בבית, באינטרנט, ללחוץ על אתר הרשות המקומית ולצפות שם בדיון? זה רק יועיל לכולנו. אין לנו מה להסתיר ואין לנו מה להסתתר, וככל שנקדים להפנים את הרעיון הזה בתור נבחרי הציבור, גם ברמה הלאומית וגם ברמה המקומית, כן ייטב. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חברת הכנסת זנדברג. שר הפנים, השר סילבן שלום, בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> תמר, כן. <שר הפנים סילבן שלום:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי הכנסת, אני מודה לחבר הכנסת מיקי לוי ולחברת הכנסת תמר זנדברג על כך שהעלו נושא חשוב, שמחייב עיון ובדיקה. אני חושב שזה לא צריך להסתכם רק בעניין הזה, של השלטון המקומי. האם אנחנו צריכים, למשל, לפתוח לסיקור מלא את ישיבות סיעת יש עתיד? שאלה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל דני דנון:> מרצ. <שר הפנים סילבן שלום:> את ישיבות סיעת מרצ? שאלה. כמובן, סיעת הליכוד. <תמר זנדברג (מרצ):> כל – – – גם בדיון הזה. <שר הפנים סילבן שלום:> כן. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <שר הפנים סילבן שלום:> אבל ישיבות הסיעות, למשל, הן סגורות. <תמר זנדברג (מרצ):> אבל ישיבת מועצה מקבילה לישיבה הזאת. <שר הפנים סילבן שלום:> ישיבות הסיעות הן סגורות. <היו"ר יואל חסון:> – – – <שר הפנים סילבן שלום:> אולי – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <שר הפנים סילבן שלום:> – – צריך לפתוח גם את ישיבות הנהלת העיר? אני לא יודע. צריך לבדוק את העניין הזה. <תמר זנדברג (מרצ):> אבל ההצעה – – – <שר הפנים סילבן שלום:> אני אומר לא רק לגבי השלטון המקומי, אלא לבחון את זה בכלל. אני חושב שאם הדברים ייעשו באופן הזה, יש אפשרות לבחון את זה בהיבט יותר רחב. דוד, בוועדת הכנסת אתם תחליטו. או שוועדת הכנסת תקיים דיון, והיא בעצם תדון בזה, או שתחליטו על ועדה אחרת, זה לא משנה. מה – – – <היו"ר יואל חסון:> אתם – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <שר הפנים סילבן שלום:> – – מסכימים לוועדת הכנסת? <תמר זנדברג (מרצ):> למה? ועדת הפנים. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> ועדת הפנים. <שר הפנים סילבן שלום:> לא שומע. <קריאה:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> ועדת הפנים, אדוני. <תמר זנדברג (מרצ):> ועדת הפנים. <קריאה:> למה – – – <שר הפנים סילבן שלום:> אין לי בעיה. בוועדת הכנסת יחליטו על זה. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, הוא מסכים – – – <היו"ר יואל חסון:> לא לא לא, אנחנו מצביעים על זה עכשיו. אנחנו מצביעים. <תמר זנדברג (מרצ):> למה? למה ועדת – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – הכנסת? <קריאה:> כי זו הצעה – – – <היו"ר יואל חסון:> כי זו הצעה לסדר-היום. רגע. <שר הפנים סילבן שלום:> אני אגיד לכם: לי אין בעיה עם ועדת הפנים, אני שר הפנים. אבל מאחר שאני רוצה להחיל את זה – יותר מהשלטון המקומי, ולתת לזה היבט יותר רחב, ולבחון בכלל את העניין של שקיפות לגבי גופים יותר רחבים מאשר הדבר הזה, ולא לייחד את זה רק – – <קריאה:> – – – <שר הפנים סילבן שלום:> – – לעניין של ישיבות מועצה, אמרתי, אולי שזה יהיה בהיבט יותר רחב. <תמר זנדברג (מרצ):> נתחיל עם זה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני, הפחד – אם זה יהיה גדול זה לא יקרה. <שר הפנים סילבן שלום:> לא. <מיקי לוי (יש עתיד):> בוא נלך לוועדת הפנים – – <שר הפנים סילבן שלום:> תראה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – נשתמש בזה בשלב ראשון ונבקש הרחבות עתידיות. <תמר זנדברג (מרצ):> כן כן – – – <שר הפנים סילבן שלום:> לי, אמרתי, אין בעיה שזה יהיה בכל ועדה. ועדת הכנסת – מאחר שהוא רוצה ועדת הכנסת, ועדת הכנסת תחליט על זה. זה הכול. <היו"ר יואל חסון:> כן. <שר הפנים סילבן שלום:> הרי אם יש שתי פניות – חבר'ה, אם יש – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <שר הפנים סילבן שלום:> – – שתי ועדות, אז ועדת הכנסת צריכה להחליט בזה בכל מקרה. <תמר זנדברג (מרצ):> אבל אין שתי ועדות. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <שר הפנים סילבן שלום:> מה? <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <שר הפנים סילבן שלום:> לא, הוא אומר ועדת הפנים – – <תמר זנדברג (מרצ):> למה? <שר הפנים סילבן שלום:> – – אתה אומר ועדת הכנסת. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> בסדר – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> למה ועדת הכנסת? <היו"ר יואל חסון:> – – אנחנו נטפל בזה. <שר הפנים סילבן שלום:> חבר'ה – – – <היו"ר יואל חסון:> זה יעבור לוועדת הכנסת. <שר הפנים סילבן שלום:> דוד, עזוב. ברגע – – <תמר זנדברג (מרצ):> לא – – – <שר הפנים סילבן שלום:> – – שמישהו אומר ועדה כזאת ומישהו אומר ועדה אחרת, זה עובר לוועדת הכנסת. <היו"ר יואל חסון:> נכון. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, דוד, אבל אין לך – אין לך שום יתרון לדון בזה. <היו"ר יואל חסון:> טוב, בסדר, אנחנו מסכימים – זה יעבור לוועדת הכנסת. <שר הפנים סילבן שלום:> טוב, בוועדת הכנסת תחליטו – – <מיקי לוי (יש עתיד):> לא – – – <שר הפנים סילבן שלום:> – – תקבלו את ההחלטה. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, הוא רוצה לדון בזה – – – <היו"ר יואל חסון:> בסדר, חבר הכנסת לוי, אנחנו – – – <שר הפנים סילבן שלום:> אבל, מיקי – – – <היו"ר יואל חסון:> אנחנו תכף נכריע – – <שר הפנים סילבן שלום:> חבר – – – <היו"ר יואל חסון:> – – בכלל מה קורה עם החוק. <שר הפנים סילבן שלום:> יש כאן עניין של תקנון: ברגע שחבר כנסת אחד אומר ועדת הפנים – – <היו"ר יואל חסון:> נכון. <שר הפנים סילבן שלום:> – – וחבר כנסת אחר אומר ועדה אחרת, אז זה בוועדת הכנסת באופן אוטומטי, מה אני יכול לעשות. <היו"ר יואל חסון:> בדיוק. <שר הפנים סילבן שלום:> היא תקבל את ההחלטה לאיזו ועדה להעביר את זה. היא יכולה להעביר את זה לוועדת הפנים, היא יכולה להשאיר את זה אצלה, היא יכולה לעשות כל החלטה שהיא רוצה, אבל הוא רוצה ועדת הכנסת, אז זה מה שיהיה. הדיון יהיה שם. בכל מקרה, אני רק רוצה כשורה, שתדע: בחוק, אם נקבע כי חייבים להקליט כל ישיבת מועצה, זה דבר ראשון. ודבר שני, נקבע כי הפרוטוקולים, ההקלטות או התמלילים של ישיבות המועצה הפומבית, מתפרסמים לידיעת הציבור הרחב באתר האינטרנט העירוני. זה על-פי הפקודה, על-פי פקודת העיריות. כך שזה לא דבר שלא קיים. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אבל זה לא קורה – – – <שר הפנים סילבן שלום:> אני שמח שהסכמתם להעביר את זה לוועדה, וועדת הכנסת תדון באיזו ועדה זה יהיה: או ועדת הפנים, ועדת הכנסת – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <שר הפנים סילבן שלום:> – – או כל ועדה אחרת. תודה רבה לכם. <היו"ר יואל חסון:> תודה, אדוני השר. <שר הפנים סילבן שלום:> הצבעה על העניין של – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת מיקי לוי, אתה מסכים להפוך את זה להצעה לסדר-היום? כן. בבקשה. <שר הפנים סילבן שלום:> לא, רגע, אם לא, אז אני רוצה לדבר. בוא – – – <היו"ר יואל חסון:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני, לא, לא – – <היו"ר יואל חסון:> רגע – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – היושרה היא נר לרגלי. כשאמרתי כן, זה כן. <היו"ר יואל חסון:> לא, הוא לא היה עושה לך תרגיל בעניין – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אני לא עושה תרגילים כאלה בחיים. בוודאי שאני מסכים, ואני עליתי רק להגיד לך תודה רבה – – <שר הפנים סילבן שלום:> מצוין. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – על היד המושטת שלך. ואני מקווה שאנחנו נצליח לקדם – – <היו"ר יואל חסון:> טוב. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – את זה. <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת – – <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה. <שר הפנים סילבן שלום:> תמר – – <היו"ר יואל חסון:> – – זנדברג. <שר הפנים סילבן שלום:> – – את גם תלכי למיקרופון, בבקשה? אני – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני השר, קודם כול, אני מודה לך – – <היו"ר יואל חסון:> היית סגן יושב-ראש פעם? <תמר זנדברג (מרצ):> – – על הנכונות לבחון – – <שר הפנים סילבן שלום:> לא. <תמר זנדברג (מרצ):> – – את הדברים. <היו"ר יואל חסון:> יכול להיות שאתה יכול להיות טוב בזה. <תמר זנדברג (מרצ):> כאמור, מה שצריך להנחות אותנו זה העיקרון. אני בהחלט חושבת שאנחנו צריכים לקיים את הדיון הזה לגופן של הרשויות המקומיות, כי זאת זירה דמוקרטית חשובה שבה, כמו הדיון הזה, זו המקבילה לשלטון המקומי, ונשמח יחד לבדוק את הדברים בוועדה, לקבל את ההצעה – – <היו"ר יואל חסון:> ואת מסכימה להצעה לסדר-היום. <תמר זנדברג (מרצ):> – – שלך ולתמוך. כן כן, מסכימה – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <שר הפנים סילבן שלום:> תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת מיקי לוי, אתה ביקשת והגשת חתימות להצבעה שמית. אתה מוותר? <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> לא שומע. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> מוותר. אנחנו עוברים להצבעה על הצעה לסדר-היום – על העברה כהצעה לסדר-היום של ההצעה לתיקון פקודת העיריות (שידור ישיבות מועצה) של חברי הכנסת – אז אנחנו מצביעים על שתי ההצעות, של חבר הכנסת מיקי לוי ושל חברת הכנסת זנדברג, בנושא הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שידור ישיבות מועצה), כהצעות לסדר-היום. מי שבעד הוא בעד להעביר את זה לוועדה – ועדת הכנסת, כי אין הסכמה על הוועדה. בבקשה. <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> לא, הצעה אחת. <שר הפנים סילבן שלום:> תמחק את ההצבעה שלי, כי אני – – – <היו"ר יואל חסון:> טוב. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 34 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שידור ישיבות מועצה), התשע"ה–2015, ואת הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שידור ישיבות מועצה), התשע"ה–2015, להצעות לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <שר הפנים סילבן שלום:> תמחק את ההצבעה שלי – – – <היו"ר יואל חסון:> טוב. 34 בעד, אין מתנגדים. אני מוחק את הצבעתו של השר סילבן שלום. הצעה, ההצעות – – – <שר הפנים סילבן שלום:> תוריד את – – – שלי. <היו"ר יואל חסון:> הצעה – הוצאתי. הורדתי, הורדתי. <נורית קורן (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> אני מוסיף לפרוטוקול את חברת הכנסת נורית קורן, שהצביעה בעד. אני לא משנה את תוצאות ההצבעה. ההצעות לסדר-היום של חבר הכנסת מיקי לוי ותמר זנדברג בנושא חוק לתיקון פקודת העיריות יועברו לוועדת הכנסת, וועדת הכנסת תכריע לאן יועבר הדיון הזה בחוקים הללו. תודה רבה. <הצעת חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם (תיקון – ביטול החוק), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1285/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יואל חסון:> המשך סדר-היום: הצעת חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם – ביטול החוק, של חבר הכנסת באסל גטאס וקבוצת חברי הכנסת. ישיב אחר כך השר זאב אלקין, גם על ההצעה המוצמדת. חבר הכנסת גטאס, בבקשה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רבותי השרים, חוק החרם שהצעת החוק המונחת לפניכם באה לבטל, הוא חוק שצריך להיעלם מספר החוקים של כל מדינה הטוענת שהיא מדינה דמוקרטית המגינה על חופש הביטוי. הטעמים לביטול החוק הם גם מוסריים וערכיים וגם מעשיים ופוליטיים. קריאה לחרם כלכלי-תרבותי-אקדמי היא כלי פוליטי לגיטימי הנובע מהזכות האוניברסלית לחופש ביטוי, כל עוד הוא נעשה להשגת מטרות פוליטיות וללא שימוש באמצעים אלימים. השימוש בחרם הגיע לבתי-משפט בהרבה ארצות במערב, ובכולן ניתנה לגיטימציה לשימוש בחרם ככלי, כחלק מהזכות לחופש ביטוי. בית-המשפט העליון האמריקני קבע באופן מפורש כי חופש הביטוי חל על פעילות של חרם פוליטי, כל עוד היא נעשית באופן מילולי וללא אלימות. ואני מצטט: Political boycotts are a traditional mean of communicating thoughts between citizens and discussing public questions. גם בקנדה ובגרמניה הכריעו בתי-המשפט במתן לגיטימיות לשימוש בחרם כפעילות פוליטית נורמטיבית. חוק החרם – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה באמת בסדר? אתה היית רוצה שתושבי ישראל יגידו – מסיבות כלשהן – שלא קונים מאזורים ערביים? זה היה נראה לך בסדר? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> התשובה היא לא, שזה לא בסדר. <ענת ברקו (הליכוד):> זה רק – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> חוק החרם – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> למה כשהיו בחירות – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אם זה למטרה פוליטית לגיטימית, כן. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה שכחת מה – – – בבחירות? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> חוק החרם בא בעצם – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> שכחת מה – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני גם אתייחס למה שאמר ליברמן. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זה עלול גם לפגוע בך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני גם מתייחס למה שאמר ליברמן. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אז למה זה בסדר וזה לא בסדר? באמת. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> חוק החרם בא בעצם כדי להגביל באופן בוטה, או בחקיקה, את זכות היסוד של חופש הביטוי ולהתייחס לקריאה לחרם כעוולה אזרחית. בג"ץ, בהרכב תשעה שופטים, דחה את העתירות על החוקתיות של החוק, אבל ביטל את סעיף 2(ג) של החוק, מה שמחזיר את הכדור למגרש החקיקתי, ועל המחוקק עצמו להתפכח, ולהתעשת, ולבטל את החוק הרע הזה, הפוגע לא רק בזכות לחופש ביטוי אלא גם בזכויות בסיס נוספות, כמו הזכות לשוויון ולחופש העיסוק. במישור המעשי, החוק צריך להתבטל גם בגלל ביטול סעיף 2(ג), שמעקר אותו מהסעיף הדרקוני שהיה הופך אותו לחוק של משטרים אפלים, ובעצם מייתר החוק בעיני מי שיזם אותו, כך שהישארותו במתכונתו הנוכחית היא בגדר השארת מצבה לרוח הגזענית האפלה שעמדה מאחוריו. הייתי מצפה ממי שיזם את החוק המקורי לבוא ולהציע את ביטולו כאן ועכשיו, במיוחד אחרי שממשלתך, ממשלת ישראל, חתמה בעצמה על הסכם שיתוף הפעולה עם האיחוד האירופי, "הורייזן 2020", והסכימה בעצם חתימתה על ההסכם שהמימון מהתוכנית יושקע אך ורק בתוך גבולות 67' והארגונים שיש להם כל נגיעה בהתנחלויות לא יוכלו לגשת לתוכנית. זוהי חתימה של ממשלת ישראל. לא משנה איך תתייחסו לחתימה, זהו יישום דה-פקטו של חרם, בהסכמת הממשלה, על ההתנחלויות. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אין שום קשר בין קווי 67' לחרם – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> ולמה ממשלת ישראל – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – לפתיחה בחרם. שום קשר. החרם, המטרה שלו היא להעלים את המדינה היהודית, לא ליצור – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> זה בהזיות שלך. אתה כבר הוכחת – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> טוב, אוקיי. אולי מחלת הים שלך – אל תיתן לי ציונים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> שמולי, הוכחת כמה אתה ימני, לא צריך על חשבון הנאום שלי להוכיח את זה שוב. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה הוכחת – אתה אל תיתן לי ציונים, עם כל הכבוד. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הוכחת שאתה – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה יכול לעבור לצד השני של האולם. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מצדי אתה יכול לעבור לצד השני של האולם. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זה לא הוא ימני, זה אתם נהיים יותר ויותר שמאלנים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אל תיתן לי ציונים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> למה – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה מתגעגע – – – של הספינה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> למה אתם חושבים – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> לא קיבלת מספיק כותרות, נכון? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> למה אתם חושבים שממשלת ישראל – גברתי – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> ואפילו שומעים לך. <מירב בן ארי (כולנו):> לא מעניין אותו – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני הבנתי שאני צריכה לעזור לך. אנחנו נעביר את כולם לצד השני. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> תגני עלי. אני לא יכול, תוסיפי לי זמן. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה מדבר – – – באקדמיה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, חברי הכנסת – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אבל תתווכחו עם הטיעונים שלי, מה אתם – אני אומר לכם שממשלת ישראל מחרימה את ההתנחלויות. <קריאה:> תתאפקו – – – תתאפקו. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> היא חתמה על מסמך שמחרים את ההתנחלויות, הממשלה בראשות ביבי נתניהו. <קריאה:> "חמאס", נו. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> למה היא חתמה? תחכה. תחכה, תשמע למה היא חתמה. היא חתמה על אותו מסמך רק בגלל הפחד מהחרם האמיתי על ישראל באירופה, שהיה מתפתח ומתגלגל כתוצאה ממידור ישראל מתוכנית "הורייזן". ואתם יודעים שהלכו עם ביבי נתניהו כל ראשי האקדמיה בישראל, ואמרו לו תחתום, כי אם לא תחתום אנחנו ננודה ולא נוכל להשתתף יותר לא בוועידות מדעיות ולא בתוכניות מחקר אירופיות ועולמיות. לפני שבוע, אדוני היושב-ראש – – <מירב בן ארי (כולנו):> גברתי. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> "גברתי", כמעט אמרתי. <היו"ר יואל חסון:> הייתה פה גברתי, עכשיו זה אדוני. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – חתמה הסתדרות המורים על ההכרזה העולמית של הקונגרס של ארגוני המורים – המסמך כלל הצהרות מרחיקות לכת בדבר העילות המצדיקות חרם על מפעל ההתנחלויות הישראלי, ואני מצטט: מה שחתמה הסתדרות המורים הישראלית, המייצגת – – <מירב בן ארי (כולנו):> הם חזרו בהם. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – 150,000 מורים – – <מירב בן ארי (כולנו):> הם חזרו – חבר הכנסת גטאס, הם חזרו בהם. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – הכיבוש הישראלי הנמשך בגדה המערבית – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר יואל חסון:> אתה רוצה חרם על ישראל, חבר הכנסת גטאס? <מירב בן ארי (כולנו):> תגיד מה אתה רוצה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני רוצה בביטול החוק. <היו"ר יואל חסון:> אתה תיפגע מחרם באותה מידה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני רוצה בביטול החוק, מה אתה מתווכח אתי? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הוא לא רוצה את החרם, הוא רוצה למחוק את מדינת ישראל – – <היו"ר יואל חסון:> אני לא מתווכח, שואל. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – זה מה שהוא רוצה. <היו"ר יואל חסון:> מותר לי לשאול אותך שאלות. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הוא רוצה למחוק את מדינת ישראל – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אני עומד כאן, תשמע את נאומי עד הסוף ותדע. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – הוא לא רוצה חרם. הוא רוצה למחוק. <היו"ר יואל חסון:> מותר לי לשאול שאלה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה רוצה למחוק את מדינת ישראל, זה מה שאתה רוצה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני עמדתי כאן וכן הצדקתי. כל עוד נמשך הכיבוש, מותר לקרוא לחרם על ישראל. <היו"ר יואל חסון:> שאתה תיפגע ממנו באותה מידה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כל עוד נמשך הכיבוש, מותר לקרוא לחרם. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – אתה רצית למחוק – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הוא שאל אותך משהו אחר. לא לקרוא לחרם; האם אתה רוצה שיהיה במדינת ישראל? כן או לא? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני אומר לך – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה רוצה. אתה רוצה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתם לא תשימו דברים בפה שלי. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – אז תתבייש. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת בן ארי. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אז אנחנו לא אתך. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת רוזנטל. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אז אנחנו לא אתך. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – זה הכול. <היו"ר יואל חסון:> מותר ליושב-ראש לשאול שאלה. אני שואל, האם אתה מעוניין בחרם על ישראל? <מירב בן ארי (כולנו):> כל עוד נמשך הכיבוש. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, עם כל הכבוד לך, אל תקטע אותי. יש לי נאום, אני אקרא אותו – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> הוא קרא לחרם. הוא כבר קרא לחרם. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – בנאום שלי יש את התשובה גם לשאלה שלך. <שרון גל (ישראל ביתנו):> הוא היה פה. הוא היה פה. הוא עמד פה והוא קרא לחרם על ישראל. <מירב בן ארי (כולנו):> הנה, הוא קרא – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. בסדר גמור. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לפי החוק אתם יכולים להגיש נגדי עתירה, תגיש. תגיש. <שרון גל (ישראל ביתנו):> לא, אנחנו היום מתקנים את החוק. <היו"ר יואל חסון:> תודה. נא לשבת, חבר הכנסת גל. נא לשבת. <קריאות:> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הכיבוש – אני מצטט – – – <היו"ר יואל חסון:> לא בעמידה. לא בעמידה, חבר הכנסת גל. זה לא מקובל. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני מצטט את המסמך שחתמה עליו הסתדרות המורים בישראל: הכיבוש הישראלי הנמשך בגדה המערבית – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> היא ביטלה את זה. היא ביטלה את זה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – קיומן של ההתנחלויות הישראליות בלתי חוקי שם. השפעתן על חיי הפלסטינים, כולל גישה למים, יחד עם המצור על עזה, כופים מגבלות חמורות – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה עושה נזק לפלסטינים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – על ההתפתחות הכלכלית והחברתית הפלסטינית. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה עושה נזק לפלסטינים. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> באסל, לא חשבת מספיק על סנקציות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הקונגרס מכיר בכך שיחסים כלכליים עם התנחלויות משמרים את קיומן, תוך הפרת החוק הבין-לאומי. על זה חתמה הסתדרות המורים בישראל. גדר ההפרדה פולשת משמעותית לתוך שטח פלסטיני, והיא הפרה של החוק הבין-לאומי; הקונגרס קורא להסרת החומה. ושוב נשאלת השאלה, רבותי, למה החליטה ההסתדרות, המייצגת 150,000 מורים – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – מחבלים מתאבדים – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת ברקו. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – לחתום על מסמך פוליטי זה? – כי אם לא הייתה חותמת, הארגון היה מנודה או מוחרם בין-לאומית. <מאיר כהן (יש עתיד):> אל תפריע לו. תן לו שידבר ושירד, כי זה בדיוק מה שהוא רוצה – – – ושתהיה התלהמות. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> שידבר – – – <היו"ר יואל חסון:> הוא ידבר. יש לו זכות לדבר. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> תודה, חבר הכנסת כהן. <היו"ר יואל חסון:> יש לו זכות לדבר. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אנחנו נגן על הזכות שלך – – – <קריאות:> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> בשונה ממך, כשאני עולה על הדוכן, אני לא מחפש כותרות. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה פרובוקטור, זה מה שאתה. פשוט פרובוקטור. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני מביא הצעת חוק. זוהי הצעת חוק – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה פרובוקטור, אתה פרובוקטור, זה הכול. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – להסרת חוק החרם. זכותי. <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת בן ארי, חבר הכנסת כהן – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה פרובוקטור. אתה רוצה למחוק את המדינה, זה הכול. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> זוהי זכותי. <היו"ר יואל חסון:> – – חבר הכנסת שמולי – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יואל חסון:> – – נא לתת חבר הכנסת גטאס לסיים. חבר הכנסת גל, תודה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> פרובוקטור זול. זה מה שאתה, אתה פרובוקטור זול. פרובוקטור, זה מה שאתה. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת שמולי. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מה לעשות, אתם רוצים לשנות את המציאות. אני מביא את המציאות בפניכם. תסתכלו בראי. <קריאות:> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> תוך כדי כתיבת הנאום הזה, לפני שעה קלה, התפרסם שהבורסה הגיבה בירידות שערים – תראו מה קרה עם מדד 25 – – <קריאות:> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – על הודעת האיחוד האירופי – – <חיים ילין (יש עתיד):> למה, אתה מושקע שם? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – שמציע הגבלות על בנקים ישראליים שמשקיעים מעבר לקו הירוק. <קריאות:> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> בישראל הוא לא משקיע – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> תנועת ה-BDS – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> בישראל הוא הורס, הוא לא – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת שמולי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> בישראל הוא הורס, הוא לא משקיע בישראל – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אני מוסיף לך, חבר הכנסת – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – פרובוקטור זול. <היו"ר יואל חסון:> סליחה. תודה רבה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מה אתה עושה? <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. אני מוסיף – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת לוי, תודה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אנחנו תומכים ברעיון שתי המדינות. מה אתה עושה? <היו"ר יואל חסון:> שמענו. אני מוסיף לחבר הכנסת גטאס עוד שתי דקות, ואתה תסיים בשתי דקות. <קריאה:> – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> עוד שתי דקות של הסתה? <קריאות:> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני עשיתי תרגול, קראתי אותו בשמונה דקות. אני מבקש לסיים את הנאום. <היו"ר יואל חסון:> קיבלת עוד שתי דקות, לא יהיה יותר. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני מבקש לסיים – – – <היו"ר יואל חסון:> לא יהיה יותר, אדוני. <קריאות:> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אם בשתי הדקות האלה יהיה עוד פעם – – – <היו"ר יואל חסון:> אתה מבזבז את שתי הדקות. אתה מבזבז אותן. אתה מבזבז אותן. לא יהיה יותר. לא יהיה יותר. תקרא את זה וזהו. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> בנוף הקיים, רבותי, הישארות החוק הזה היא במקרה הטוב בדיחה, ובמקרה הרע אות קלון המתאים לפנים המכוערות. תבינו, רבותי, זה בוא יבוא. אל תתרשמו יותר מדי מדברי ראש ממשלת איטליה. תתחילו להפנים את המציאות ההולכת ומתהווה לנגד עיניכם: החרם, בצורות שונות ומשונות, כולל צורות מסוימות של סנקציות, רק ילך ויתעצם. רבותי, לא מחוקקים חוקים על מנת להתמודד עם חרם פוליטי. על מנת להתמודד עם החרם, רבותי, יש להתמודד עם הכיבוש; על מנת למנוע חרם, יש למנוע את משטר ההפרדה הגזעית, שהולך ומתעצם; על מנת להתמודד עם החרם יש להסיר את המצור מעל 1.8 מיליון פלסטינים בעזה – – <מירב בן ארי (כולנו):> איזה מצור – – – <קריאות:> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – במקום לשלול את הזכות לקרוא לחרם – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת בן ארי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת לוי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – יש להתנגד לשלילת חירותו של העם הפלסטיני החי במרחק נגיעה מכאן. <קריאות:> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה פרובוקטור זול – – – <היו"ר יואל חסון:> אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אני מבקש. אני מבקש. האם אתה גם קורא להפסקת הטרור שבא מעזה נגד ישראל? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> לא. נראה לך? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש – – <היו"ר יואל חסון:> באותה מידה, אדוני. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> נראה לך? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – כאשר הערבים אזרחי ישראל – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מה פתאום – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – יצאו – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יואל חסון:> מותר לי לשאול שאלה. אני לא בובה, גברתי, מותר לי לשאול שאלה. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה צריך להגן על הדובר – – – <היו"ר יואל חסון:> מותר לי לשאול שאלה, חברת הכנסת גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – להגן על הדובר – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מותר לי לא לענות. מותר לי לא לענות. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יואל חסון:> נכון. שאלתי שאלה – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מותר לי, וזו זכותי להמשיך להגיד את הנאום שלי. אתה לא יכול להפריע לי ולהצטרף אליהם. <היו"ר יואל חסון:> אני לא מצטרף, אני שואל שאלות, אני מנהל פה דיון. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה אמור להגן על זכותי לדיבור. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אני מנהל דיון, וזכותי לשאול אותך שאלה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> ואם אתם לא רוצים, אני לוקח את זה ומושך את הצעת החוק. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה, אל תאיים. אתה יכול לרדת – – – <היו"ר יואל חסון:> תמשוך את הצעת החוק, זאת הצעה טובה. <קריאות:> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני עושה כבוד לכנסת ולספר החוקים כשאני מגיש – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה רוצה שנעזור לך לרדת? – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. תם זמנך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יואל חסון:> תם זמנך. תודה רבה. תודה רבה לך, אדוני. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לא, אני ממשיך את הנאום שלי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה רוצה שנעזור לך לרדת? <היו"ר יואל חסון:> בוא. תם זמנך, אז באמת מספיק. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה עכשיו קטעת אותי. אתה בעצמך הפרעת לי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> יואל, יואל. יואל, אני מבקש – – – <קריאות:> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אל תעשה ביד שלך ככה. אתה יודע מי אתה בשבילי. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת גל. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה יודע איך אני מתייחס אליך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> באסל. באסל, עזוב אותו, באסל – – – <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני מבקש לתת לו שתי דקות, כי הפסקתם אותו. <היו"ר יואל חסון:> מאה אחוז. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לתת לו שתי דקות – – – <היו"ר יואל חסון:> מאה אחוז. אני מקבל את הצעתך. אני נותן לך באמת שתי דקות אחרונות, וזהו. ותשתדלו לא להפריע, שהדבר הזה יסתיים כבר. באמת. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – חברי הכנסת – – – <היו"ר יואל חסון:> כדאי שהדבר הזה יסתיים. בבקשה, אדוני. הזמן שלך הולך. <קריאות:> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כאשר הערבים אזרחי ישראל יצאו למחות נגד המלחמה על עזה, שר החוץ דאז קרא לחרם על העסקים הערביים. כמה חודשים לאחר מכן התקיימו בחירות לכנסת זו, וראש הממשלה הסית נגד המצביעים הערבים. זוהי ההנהגה בישראל. ההנהגה הזו היא המקור לחרם, בגלל המדיניות שלה. כל עוד ישראל ממשיכה בכיבוש ובשלילת חירותו של העם הערבי הפלסטיני – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> ואתה קורא לחרם – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – ובקיום דה-פקטו של משטר ההפרדה הגזעית – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – אתה עושה את מה שליברמן עשה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – החרם יימשך, ובצדק. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה עושה את מה שליברמן עשה. אתה פרובוקטור ואתה זול. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני קורא לכם, במיוחד לחברים באופוזיציה – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה פרובוקטור ואתה זול – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת שמולי, חבר הכנסת שמולי – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – אשר תוקפים את מדיניות הממשלה – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה פרובוקטור ואתה זול, ואתה עושה בול את מה שליברמן עשה – – <היו"ר יואל חסון:> – – אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – והעומד בראשה לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – זה מה שאתה עושה. זה בדיוק מה שאתה עושה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לחבר הכנסת גטאס. <הצעת חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם (תיקון – ביטול החוק), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/466/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יואל חסון:> הצעת חוק נוספת, של חברת הכנסת זהבה גלאון, מוצמדת. בבקשה. <קריאות:> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה גזען גדול – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מי שמייעץ לי ללכת במונית לטייבה – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה פרובוקטור. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – אתה צריך באופניים – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה פרובוקטור. תלך למקום שלך, יאללה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. חברת הכנסת זהבה גלאון, שלוש דקות בדיוק. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה גזען גדול, לא קטן. גזען גדול. <היו"ר יואל חסון:> והפעם שנגמור את זה יפה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> יומיים לא קיבלת כותרת, לך תעלה על עוד ספינה. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת שמולי, אתה בקריאה שנייה כבר. אני מבקש. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> זהו, עבר. מה קריאה שנייה? <זהבה גלאון (מרצ):> חברי חברי הכנסת – – – <היו"ר יואל חסון:> אל תפריעו לחברת הכנסת גלאון. אוקיי, תודה רבה. בבקשה, גברתי, הזמן התחיל לנוע. <זהבה גלאון (מרצ):> חברי חברי הכנסת, ראיתי שהרוחות התלהטו פה. אני מבקשת באגף הזה להקשיב לי היטב ולהתרכז במה שאני אומרת. אני חושבת שבמדינה דמוקרטית צריך לאפשר לאנשים, לאזרחים, בחירה אישית. ולכן, בניגוד לחבר הכנסת באסל גטאס, אני רוצה לעשות הבחנה בין הכרזות לחרם על מדינה לבין הכרזה על בחירה אישית של אזרחים לנקוט בטקטיקת החרם. אם מחר חבר הכנסת אראל מרגלית יחליט שיש לו בעיה עם "תנובה" בגלל מחיר הקוטג', או בגלל 75% – אני לא יודעת מה זה היה – וירצה לקרוא לחרם צרכנים על "תנובה", זה לגיטימי, חברים. חרם הוא בחירה אישית, הוא טקטיקת פעולה שבמדינה מתוקנת צריך לאפשר אותה. עכשיו אני רוצה להגיע למה שהיה עם חוק החרם – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> רגע, אבל יש קונטקסט. <זהבה גלאון (מרצ):> – – ואני רוצה להבהיר – תרשה לי. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> יש קונטקסט. <זהבה גלאון (מרצ):> אני רוצה להבהיר – רגע – אני רוצה להבהיר את עמדתי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. אני שייכת לסיעה – חבר הכנסת ילין, זה בשבילך – אני שייכת לסיעה שמתנגדת לחרם אקדמי, תרבותי, כלכלי על מדינת ישראל. מתנגדת. אבל אני נאבקת על זכותם של אזרחים לעשות הבחנה, שהיא הבחנה לגיטימית, בין מה שנקרא מדינת ישראל הריבונית, הלגיטימית, בתחומי הקו הירוק, לבין מה שבעיני – אני יודעת שקשה לך לשמוע – נחשב לכיבוש. ואני רוצה לאפשר לאנשים לא לקבל את ההחלטה של הכנסת, שגם בג"ץ היה לו קשה לפסול אותה – אומנם הוא פסל סעיף. גם אם בג"ץ נתן לה הכשר חוקי, זה עדיין לא עושה את זה הכשר מוסרי. והצעת החוק הזו, שנחקקה ב-2011, מבקשת לייצר רצף בין מדינת ישראל להתנחלויות, בין מדינת ישראל לכיבוש, ומותר לאזרחים במדינה – – – <קריאה:> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> רגע. מותר לאזרחים במדינה להביע את דעתם בשלל צורות: לעמוד פה על דוכן המליאה, להפגין, ומותר להם גם לנקוט בטקטיקה שהיא טקטיקה של חרם צרכני. בחירה אישית, בחירה לגיטימית. לא יכול להיות שהמחוקק יבחר להעניש אזרחים שמבקשים למחות מחאה פוליטית לגיטימית בחקיקה שהיא חקיקה דרקונית, כשאחר כך מדינת ישראל אומרת: אנחנו מדינה דמוקרטית – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זהבה, אז למה אתם נגד? <זהבה גלאון (מרצ):> – – יש בה חופש ביטוי – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> למה אתם נגד? <זהבה גלאון (מרצ):> אני מתנגדת. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> למה? את מסבירה לנו למה אתם בעד. <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אני מסבירה לך, חבר הכנסת שמולי, וכדאי שתקשיב היטב למה שאמרתי, ובשבילך אני חוזרת על מה שאמרתי. אנחנו מתנגדים לחרם על מדינת ישראל – מדינת ישראל – כלכלי, תרבותי, אקדמי. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אבל אנחנו מוצאים לעצמנו את הזכות למחות נגד הכיבוש – – – <היו"ר יואל חסון:> אז איך אתם מגישים הצעה כזאת, גברתי? <זהבה גלאון (מרצ):> כי אנחנו מבקשים לבטל את חוק החרם – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הם בעצם בעד. <זהבה גלאון (מרצ):> – – כי חרם הוא גם חרם צרכני. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הם בעצם בעד. <זהבה גלאון (מרצ):> אם אני לא רוצה לקנות מוצרים שמיוצרים בהתנחלויות, לא יכול להיות שהכנסת תעמיד אותי לדין. <היו"ר יואל חסון:> הבנתי. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אבל, זהבה, זה מתקדם עם העולם בעוד כמה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אני חברת כנסת – רק שנייה – אני רוצה להגיד לכם את הדבר הבא – לא הקשבתם למה שנאמר. <שרון גל (ישראל ביתנו):> נגמר לך הזמן – – – <זהבה גלאון (מרצ):> האיחוד האירופי – תקשיבו – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. נא לסיים. <זהבה גלאון (מרצ):> אני מסיימת. האיחוד האירופי, האיחוד האירופי – – – <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אני לא שומעת את עצמי. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת פריג', אתה מפריע למנהיגה שלך. בבקשה. נא לסיים. <שרון גל (ישראל ביתנו):> עבר זמנה – – – <היו"ר יואל חסון:> אתה, אל תעזור לי, בסדר? <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר יואל חסון:> לא, אל תעזור לי. אתה לא השעון הדובר. אתה לא השעון הדובר. הכול בסדר, הכול בשליטה. <זהבה גלאון (מרצ):> חברי חברי הכנסת – – – <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <זהבה גלאון (מרצ):> אני בזה מסיימת. האיחוד האירופי החתים את מדינת ישראל על הסכם "הורייזן 2020", ובהסכם הזה – – – <קריאה:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> האיחוד האירופי החתים את מדינת ישראל – בצדק, מדינת ישראל היה לה עניין גדול להצטרף להסכם "הורייזן 2020". והאיחוד האירופי – וממשלת נתניהו חתמה על זה, הסכימה לעשות הבחנה בין הכסף שילך רק למדינת ישראל בגבולות הקו הירוק ולא בהתנחלויות. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <זהבה גלאון (מרצ):> ומי שרוצה שיהיה פה חוק חרם, מבקש להגן על הכיבוש ולא לעשות את החלוקה – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – בין מדינת ישראל לבין ההתנחלויות. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לחברת הכנסת גלאון. ישיב בשם הממשלה השר זאב אלקין. <קריאות:> – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אני מניח שאתם לא מופתעים מכך שביקשתי ממזכירות הממשלה באופן אישי לענות על הצעות החוק של חבר הכנסת גטאס וחברת הכנסת זהבה גלאון. כי זה החוק שלי – נכון, זהבה – ואני גאה בזה. <זהבה גלאון (מרצ):> כל תועבה שבאה לכנסת היא שלך. כמעט כל תועבה. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> זהבה, תכף אני אענה, כי זה מרענן איך פעם אחר פעם את וחברי סיעתך מתייצבים עם באסל גטאס וחנין זועבי על אותם קווים בדיוק, אחד לאחד. אבל תכף נענה לך. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה מבלבל את המוח. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת זנדברג. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> אבל קודם אליך, חבר הכנסת באסל גטאס. <תמר זנדברג (מרצ):> אין לך מה להגיד, חוץ – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> אני חייב להגיד לך, ממך אני לא מופתע. בן-אדם שהוא סייען "חמאס" מוצהר, לא מפתיע אותי שזאת עמדתו. <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת זנדברג, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> בהחלט. מי שמוכן לעזור לארגון טרור ומי שמוכן לפעול כנגד החוק הישראלי, אז בן-אדם כזה באמת ובתמים מאמין שצריך להחרים את מדינת ישראל. בהחלט. אני חייב להגיד שאתה עקבי. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת גטאס, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני לא אשקר. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> אתה עקבי מאוד. אבל אנחנו פה בהחלט קצת פראיירים כשאנחנו מאפשרים לך לשבת בבית הזה ופעם אחר פעם לפעול כנגד מדינת ישראל. זה כן. <תמר זנדברג (מרצ):> די כבר. ועל זה אתה לא מעיר לו? <היו"ר יואל חסון:> אדוני השר, זה לא ביטוי פרלמנטרי, ולא מתאים. אבל בסדר, אתה שר בממשלה, אתה בוחר, כנראה, איך לדבר. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> אני בהחלט בוחר את הביטויים שלי. <היו"ר יואל חסון:> אתה שר בממשלה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> תתבייש לך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה וירון מזוז – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> מאיפה באת? <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> ועכשיו אלייך, חברת הכנסת גלאון. אני יודע שבשביל מטרה נעלה, לעזור לחבר הכנסת גטאס ולחבריו לסיעה, מותר גם לשקר. אני יודע. אבל כדאי שהבית הזה ידע על מה היה החוק שאת מנסה לבטל, פשוט ידע מה כתוב שם, כי זה הרי לא מעניין אף אחד. אף אחד לא הלך ולא בדק. אז לפני שתעלי על הדוכן ותסבירי לנו עד כמה בשם חופש הביטוי כל כך חשוב לבטל את החוק הזה, ועד כמה חשוב לבטל את החוק הזה כי הוא – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – אתה פגעת – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> – – – כי הוא עושה רצף בין גבולות 67' ליהודה ושומרון. חברת הכנסת גלאון, אני אשתף אותך, למשל, בפרט אחד מדיון על החוק הזה בבג"ץ; כי נכחתי, זה היה חוק שלי. השופטים, בהרכב מורחב בבג"ץ, שאלו את נציגי העותרים שעתרו נגד החוק, ביניהם היה שם גם נציג שייצג את חבר הכנסת טיבי באופן אישי; שאלו אותם: תגידו, אם אנחנו לא נחיל את החוק הזה על יהודה ושומרון אלא זה יהיה רק בגבולות של הקו הירוק, אתם מבטלים את העתירות? אתם יודעים מה הייתה התשובה של העותרים? לא, אנחנו רוצים ונאבקים על הזכות להחרים את מדינת ישראל, לא משנה מה גבולותיה. זאת הייתה התשובה של העותרים, לכן אל תיקחו את הסיפור הזה לוויכוח על יהודה ושומרון. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> כנגד המדינה. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> המטרה האמיתית שלכם זה לפעול כנגד מדינת ישראל, זה מה שמעניין אתכם. ותחשבי טוב, זהבה, למה את וחברייך לסיעה מתייצבים על אותם קווים. מה קרה לכם? <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת גילאון, תודה רבה. שמענו. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> מפ"ם ההיסטורית הייתה מתביישת בזה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – ההיסטורית הייתה מתביישת. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> עכשיו כמה דברים על מה שכתוב בחוק – כל אלה שכל כך דואגים לחופש הביטוי. החוק לא מפריע לך, זהבה גלאון, לא לקנות מוצרים מיהודה ושומרון. את יודעת מה? נסתדר בלי הכסף שלך. תאמיני לי, נסתדר בלי זה. את יכולה להמשיך לא לקנות. החוק עושה שני דברים בלבד – וכדאי שחברי הכנסת שלא היו כשהחוק חוקק ידעו מה כתוב בו. <אילן גילאון (מרצ):> – – – - <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> החוק אומר, שאם את יוזמת קמפיין של חרם, במטרה לפגוע בגוף ישראלי או בגוף שנמצא באזור, לפי חוק, ביהודה ושומרון – מותר לאותו גוף שנפגע לבוא לבית-המשפט, ואם הוא נפגע ממך, לבקש פיצוי. זה הכול. את לא סומכת על מערכת המשפט הישראלית? את מתייצבת פה יום אחר יום ומגינה עליה – – <זהבה גלאון (מרצ):> עליך אני לא סומכת. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> – – תוקפת אותנו שאנחנו האיום עליה. אז פתאום זה מפריע לך שמותר לצד נפגע לגשת לבית-המשפט ולבקש פיצוי? זה נורא? זה סתימת פיות? זאת הבעיה הגדולה של חופש הביטוי במדינת ישראל? זה החוק הנוראי? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אין לך מה להגיד – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> דיבר חבר הכנסת באסל גטאס על החוק האמריקני. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת פריג'. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> דיבר חבר הכנסת באסל גטאס על החוק האמריקני. בחוק האמריקני, אם אתה חברה שרק נענתה ללחצים של מדינות ערב ומשתתף בחרם על מדינת ישראל, אתה יכול להיכנס לכלא ולשלם קנסות אדירים. החוק הזה הוא צמחוני מאוד בהשוואה לחוק האמריקני. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת גטאס, אתה יודע שאתה יכול לחזור לדוכן לעוד שלוש דקות, אז תשמור את זה לזה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הלוואי שהגנת עלי ככה. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> לכן, אם היינו מאמצים את המודל האמריקני – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אני בודק את זה, ואני רואה את זה: מותר בארצות-הברית, וזה נעשה כרגע – – – להחרים, והם מחרימים מוצרים מההתנחלויות. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> גם פה מותר לפי החוק הזה. אמרתי: מותר לא לקנות, כל אחד באופן אישי – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> הם לא אוהבים את זה, אבל זה מותר. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> כל אחד באופן אישי יכול לעשות מה שהוא רוצה, חבר הכנסת אראל מרגלית, בחוק הזה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לא לא לא, לא באופן אישי. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> שוב, אני חוזר ואומר: בשונה מהחוק האמריקני, ששם חברה שמשתתפת בחרם על מדינת ישראל – זו עבירה פלילית, שתדע. היא עוברת על החוק האמריקני והיא יכולה לשלם קנסות. פה כל מה שיקרה – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> ויש הבחנה בחוק האמריקני בין גבולות 67' – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> לא, זה בכלל לא רלוונטי. הוא בכלל לא מתייחס לסוגיה הזו. בחוק הזה, כל מה שקורה זה שאתה פונה לבית-המשפט ומעלה את תואנת הנזק, ובית-המשפט יכול להחליט שמגיע לך פיצוי על הנזק. אגב, יש בחוק הזה עוד דבר – שאם אתה משתתף בקמפיינים של החרמה, אתה מוותר על הכסף הממשלתי הישראלי. מותר לממשלת ישראל לא לתת לך הטבות מס, ומותר לה לא לתת לך איזשהו מימון מיוחד. תחליט עם מי אתה רוצה ללכת. זה הכול. תאמינו לי, החוק האמריקני – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> איפה אתה נותן מקום לוויכוח הלגיטימי? <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת מרגלית, תודה. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> מה זאת אומרת? כל אחד באופן אישי יכול להחליט מה שהוא רוצה, כל אחד באופן אישי יכול לקנות את התוצרת שנוצרת באזור שאני גר בו, וגאה שאני גר בו, ויכול שלא. אבל מי שמרים קמפיינים של החרמה, אם של מדינת ישראל ואם של גופים ישראליים שהוקמו ברשות וסמכות – הם לא עבריינים של החוק – צריך לדעת שהוא יכול לשלם. אגב, יש השפעה לחוק הזה, ואני מאוד גאה. בדיון בבג"ץ, אותם ארגונים שעתרו נגדו ואותם ארגונים שאמרו שלא מעניין אותם קווי 67', הם רוצים את הזכות להחרים את מדינת ישראל ככזאת, אמרו – למה הם עתרו? אמרו: החוק מפריע לנו, אנחנו מפחדים שנצטרך לשלם. אנחנו נאלצנו לצמצם את הפעילות שלנו, רחמנא ליצלן. זה היה הנימוק שלהם בבג"ץ למה הם רוצים לבטל את החוק. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> ואני מאוד מאוד גאה שזאת התוצאה, ואני גאה בכך שבית-המשפט העליון, בהרכב מורחב של שופטים, עם כל הטענות שלכם, אמר שהחוק הוא חוקתי, כנגד כל מה שנכתב וכנגד כל צעקות הגעוואלד. אבל כל אלה שכל כך טוענים לבית-המשפט העליון, גם כשהוא אומר שזה חוקתי זה לא מספיק לכם, ואתם אצים רצים לבטל את זה דווקא בתקופה שקמפיינים להחרמה של מדינת ישראל רק גוברים. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> חבר הכנסת אלקין, תשים לב למהות. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> איך ניראה בחוץ-לארץ? איך נבוא לגופים בין-לאומיים ונגיד להם: תגנו עלינו, כשאתם בסופו של דבר רוצים להצדיק את הזכות של גורמים ישראליים להחרים את מדינת ישראל? איך כולנו ניראה? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אם מדינת ישראל לא תיקח את גורלה בידיה – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה, חבר הכנסת מרגלית. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> ולכן, זהבה, צר מאוד שזה המקום שאתם ממקמים את עצמכם בסקאלה הפוליטית הישראלית, שאתם מוחקים את הקווים האחרונים שמפרידים ביניכם לבין באסל גטאס, אחמד טיבי וחנין זועבי. חבל מאוד. כשהחוק הזה קודם, אגב, בזמנו בכנסת – אני גאה בזה, קידמו את זה חברי כנסת מסיעות שונות של הבית, מהקואליציה ומהאופוזיציה, מימין וממרכז ואפילו ממרכז שמאל, כי כולם מבינים שבקרב הזה למען מדינת ישראל והגנה עליה כולנו צריכים להיות מאוחדים, כל מי שרוצה כאן מדינה יהודית. מי שרוצה כאן מדינת "חמאס", כמו באסל גטאס – שיצביע כמו באסל גטאס. ואני קורא לכנסת, כמובן, לדחות את שתי הצעות החוק. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לשר אלקין. חבר הכנסת גטאס, אתה רוצה? שלוש דקות, בבקשה. לא חשבתי שלא תנצל אותן, וזה בסדר. חברת הכנסת זהבה גלאון, את רוצה גם? ברור. יש פה דמוקרטיה, השר אקוניס, אתה יודע. לפעמים זה לא קל, לפעמים קשה, אבל יש דמוקרטיה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני מקווה, אדוני היושב-ראש, שבשלוש הדקות עכשיו תגן עלי – – – <היו"ר יואל חסון:> אף אחד לא מבטיח כאן נאומים סולו, אתה יודע. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לא סולו, אבל שיהיה לי את הזמן שלי – כפי שהגנת על השר. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בנוגע לחוק יש לי רק לחזור ולהגיד שביום שממשלת ישראל חתמה על ההסכם של שיתוף הפעולה המדעי, בתוכנית שנקראת "הורייזן 2020", החוק הזה התייתר. ממשלת ישראל בעצמה החרימה, בעצם חתימתה, את ההתנחלויות, ואמרה במפורש שכל דולר, כל יורו, שמגיע מהאיחוד האירופי – ותבינו, רבותי, הדולרים האלה, חלק מהם באים מישראל, ישראל תורמת לתוכנית ה"הורייזן" לפי התל"ג שלה – יעני, כסף שבחלקו או ברובו ישראלי, שמגיע בחזרה לתוכניות המו"פ, אסור לו להגיע להתנחלויות. ו-2. ישראל חתמה במפורש שאסור שארגון כלשהו שיש לו נגיעה – יעני, אוניברסיטה, חברה שיש לה נגיעה בהתנחלויות – להגיש תוכניות שיתוף פעולה ל"הורייזן 2020". אז אין טעם בחוק. מה אתה בא ומלין? אתה חתמת, כממשלת ישראל, על חוזה כזה. אבל בכלל אני רוצה להגיד על עניין אחר. רבותי, אמרתי לכם, תקראו את המציאות, שמתי לכם מראה לפני העיניים שלכם. ואם ההסכם עם איראן, שישראל – וביבי נתניהו הולך ומתנגד לו בכל זירה, הוא צריך לקרוא אותו נכון. המכניזם שהביא את ההסכם בין איראן למעצמות הוא זה שצריך להפחיד את ביבי נתניהו ואת ממשלת ישראל. המכניזם הזה, של סנקציות, וחרם, ומשא-ומתן, הוא כנראה המזור האחרון בשביל לסיים את הכיבוש ולהביא לשלום סוף-סוף. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה בעד הגרעין האיראני? אולי גם בגרעין האיראני? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני מחפש שלום, אתם מחפשים מלחמה. <היו"ר יואל חסון:> ככה לא משיגים שלום. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתם מחרחרים מלחמה – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – אני רוצה שלום צודק, אני רוצה חיים משותפים – – <ירון מזוז (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת, סגן השר מזוז – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – ואם אין לי דרך אחרת להגיע לשלום ולחיים משותפים חוץ מחרם, אז אני בעד חרם. <ירון מזוז (הליכוד):> אתה האחרון שתטיף לנו. אתה בושה לכנסת. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לחבר הכנסת גטאס. חברת הכנסת גלאון, בבקשה. חבר'ה, זה בסדר, הוא אמר שהוא בעד החרם, הכול בסדר. לפחות אנחנו יודעים איפה אנחנו עומדים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – לעזה. זהבה, את מוזמנת להצטרף אליו גם. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת חזן, אני מבקש. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> זאת בושה. <היו"ר יואל חסון:> השרה רגב. השרה רגב, אין קריאות ביניים משולחן הממשלה. <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> חברי חברי הכנסת, הססמה הכי מפורסמת של האנטישמים הפוגרומיסטים ברוסיה הצארית הייתה: הכה ביהודים והצל את המולדת, הצל את אימא רוסיה. עכשיו זה פה הכה בערבים, אחר כך הכה בשמאלנים. הכול כשר בעיניכם. אתה לא עושה את ההבחנה, חבר הכנסת אלקין. אני עמדתי כאן על הדוכן – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אל תיכנס לי בדברים. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> עמדתי כאן על הדוכן – – – <היו"ר יואל חסון:> השרה רגב, אני מבקש, זה לא מקובל. לא אקרא אותך לסדר. השר אלקין, בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> עמדתי כאן על הדוכן ואמרתי בצורה ברורה את העמדה של הסיעה שלי. אני לא חייבת להסכים עם חבר הכנסת באסל גטאס. מה שאתם רוצים לעשות זה להשתיק כל קול שהוא קול ביקורתי – אני לא שומעת את עצמי. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברים, אני מבקש. חבר הכנסת גל, מספיק. חבר הכנסת קיש, נא לשבת. סמוּטריץ, נא לשבת – חבר הכנסת, בבקשה. <קריאה:> סמוֹטריץ. <היו"ר יואל חסון:> סמוֹטריץ. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אמרתי קודם, ואני אומרת לטובת אלה שנכנסו: אנחנו בסיעת מרצ מתנגדים לחרם על מדינת ישראל – חרם אקדמי, כלכלי, תרבותי. אנחנו תומכים בבחירה אישית של אנשים שרוצים להביע את המחאה שלהם – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – חבלי ארץ. <זהבה גלאון (מרצ):> – – בחירה צרכנית – כן, אנחנו תומכים בזה, כשמדובר בכיבוש ובהתנחלויות. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת חזן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת ביטן, בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> ומה שרוצים לעשות כאן, חברי חברי הכנסת, אתם רוצים להחריג את ההתנחלויות מהשיח הפוליטי הלגיטימי. ואני אומרת לכם שמותר לנו להגיד לכם שמי שעושה דה-לגיטימציה למדינת ישראל זו המדיניות של ממשלת ישראל: מדיניות של סרבנות, מדיניות של חוסר רצון להגיע להסדר, מדיניות שמביאה את העולם למקום שאנחנו נמצאים בו. רק היום שמענו על בנקים באירופה שרוצים למשוך את ההשקעה שלהם. למה זה קורה? בגלל מדיניות ניהול הסכסוך של הממשלה שלכם. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> איבדת את זה לגמרי. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להעיר הערה קטנה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת חזן, פעם שנייה. איזה שקט נהיה פתאום. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לדברים של השר אלקין. שלא יבלבלו אתכם עם מה שקורה בארצות-הברית, ממש שלא יבלבלו אתכם, שלא ייתנו לכם מידע כוזב; החקיקה בארצות-הברית מתייחסת רק לחרם שהוכרז על-ידי מדינות, ומתייחסת לפעילות של תאגידים, ולא יחידים ולא קבוצות פרטיות. ובארצות-הברית עושים שימוש תדיר בחרמות: חרמות חברתיים, ציבוריים. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> מי שרוצה להפעיל לחץ על השלטון ולא רוצה לרכוש קוטג' או מי שלא רוצה לרכוש מוצר אחר – – <היו"ר יואל חסון:> ברור. <זהבה גלאון (מרצ):> – – יכול להשתמש בטקטיקת החרם – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <קריאה:> זהבה, בסוף יחרימו אותך, זהבה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – היא לגיטימית – – <היו"ר יואל חסון:> טוב, תודה רבה לך. <זהבה גלאון (מרצ):> – – ואתה רוצה להשתיק אותנו ולסתום לנו את הפה, וזה לא יעזור לך. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לחברת הכנסת גלאון. אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו עוברים על הצעת חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם – של חבר הכנסת באסל גטאס. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 74 נמנעים – 2 <היו"ר יואל חסון:> רגע, יש פה תקלה. מופיע "חיליק בר", ואני הצבעתי בשם חיליק בר. יש פה תקלה. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אני יודע, יש פה תקלה. <קריאה:> תעשה עוד פעם. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> יש עוד אחת, יש עוד הצבעה. <היו"ר יואל חסון:> חברים, הייתה פה איזושהי תקלה. אנחנו נבצע הצבעה נוספת. הייתה פה איזושהי תקלה. נא לשבת, אנחנו עושים הצבעה נוספת. בבקשה, הצבעה נוספת על הצעתו של חבר הכנסת גטאס. בבקשה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 75 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם (תיקון – ביטול החוק), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 75 נגד, 14 בעד, אין נמנעים. הצעת החוק לא עברה. אנחנו עוברים להצעת חוק נוספת. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא לפרוטוקול, להוסיף אותי להצבעה נגד. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת חיליק בר, אני מוסיף לפרוטוקול שאתה הצבעת נגד. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא לפרוטוקול, אני רוצה הצבעה. אני לא יכול להצביע. <היו"ר יואל חסון:> זה מופיע וזה כתוב. זה מופיע וזה כתוב. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק – נוספת – למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם (ביטול החוק), של חברת הכנסת זהבה גלאון. ההצבעה עכשיו. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 74 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם (תיקון – ביטול החוק), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 14 בעד, 74 מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע שהצעת החוק לא עברה. <הצעת חוק ארוניות אחסון במוסדות חינוך, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1343/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יואל חסון:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום להצעת חוק ארוניות אחסון במוסדות חינוך, של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. ישיב סגן השר מאיר פרוש. בבקשה, חבר הכנסת זחאלקה. עשר דקות לרשותך, אדוני. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, מטרת ההצעה היא לשמור על בריאות הילדים – – <היו"ר יואל חסון:> אני מבקש לשמור על שקט ביציעים. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – בבתי-הספר, יותר נכון – לשמור על הגב של הילדים. כיום המצב הוא שילדים נאלצים לסחוב תיקים גדולים. לפעמים אני רואה את הבנות שלי נאלצות לסחוב על הגב שלהן תיק במשקל 12 ק"ג, לפעמים, כאשר משקל הילדה הוא פחות מ-40 ק"ג. התקנה של משרד החינוך אומרת שמשקל התיק שמותר לילד לסחוב הוא 15% ממשקלו של הילד, ולגבי ילדים בכיתות הנמוכות ההמלצה של המשרד היא שזה יהיה פחות מ-15%. אם מישהו מכיר בית-ספר שבו הילדים עומדים בסטנדרט הזה – שיבוא ויספר לי את זה. זו תקנה של המשרד ששום בית-ספר לא מקיים, ואף אחד לא בודק, כי משקל הספרים הולך וגדל, מספר הספרים הולך וגדל. באותו יום הילדים נאלצים ללמוד כמה מקצועות, והם נאלצים להביא כל מיני דברים וציוד לבית-הספר, וכאשר הילד נאלץ ללכת מביתו אל בית-הספר ברגל, אין לו הסעה, במיוחד מעוטי יכולת, אז מצבם עוד יותר קשה. ההצעה היא, שכמקובל בעולם, יהיו בבתי-הספר ארוניות שבהן אפשר לאחסן חלק מהספרים, חלק מהציוד. בארצות-הברית, כמעט כל בתי-הספר הם כאלה. בארץ נעשו ניסיונות כאלה, יש בתי-ספר שעשו את זה בהתנדבות, בעצמם, כדי לפתור את הבעיה של התיקים הגדולים, אבל הבעיה לא נפתרה באופן כללי. ולכן, הצעת החוק היא פשוטה, היא גם סבירה, היא באה לפתור את הבעיה בתוך חמש שנים, בפריסה מדורגת. העלות שלה היא לא גדולה, אבל התועלת שלה לבריאות הילדים היא גדולה מאוד. אני חושב שבמצב שיש ארוניות אפשר לאכוף יותר את התקנה של משקל סביר וניתן לנשיאה של תיקים על-ידי ילדים, על-ידי בנים ובנות. מדובר בבריאות של הילדים. אני מקווה שחברי הכנסת יצביעו לגופו של עניין, ולא יתחילו להתחשבן שזה הצעה של זחאלקה וצריך לפסול אותה רק כי היא כזו. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אחלה הצעה. אחלה הצעה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> ההצעה הזאת – דרך אגב, היו בעבר החלטות של ועדת החינוך לתמוך בה, אבל, לצערי הרב, הממשלה לא תמכה בה. אני מוכן לשתף פעולה עם משרד החינוך בקידום ההצעה, ככה שתהיה, איך אומרים – סבירה יותר, ואני חושב שחובתנו, אם יש תקנה, ואנחנו רואים במו עינינו שנעשה נזק לילדים, שנים על גבי שנים – וזה לא נפסק. כל התקנות – – <היו"ר יואל חסון:> למה? פעם ביררת למה משרד החינוך מתנגד לזה? זה רק עניין של כסף? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> זה לא כסף, זה כסף קטן. <מאיר כהן (יש עתיד):> זה לא כסף קטן. זה 120 שקלים לכל יחידה, תכפיל במספר התלמידים בארץ. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אז בסדר, נעשה את זה מדורג, אבל אי-אפשר להשאיר את זה ככה. ומה זה הכסף הזה לעומת הגב של הילדים שלנו? מי אין לו ילדים? מי שיש לו ילדים בגיל הזה, שמישהו יגיד לי שהוא מקבל תיק – שהבן שלו נושא תיק פחות מ-15%. כולם – 20%, 30%. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת זחאלקה, אולי יהיה יותר זול פשוט לתת להם אייפדים ושכל חומר הלימוד יהיה באייפדים. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> גם זה לא יפתור את הבעיה. לא יפתור את הבעיה. <היו"ר יואל חסון:> טוב, אז בסדר. אנחנו לא נגיע כנראה להסכמה פה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אז אייפד לכל ילד. <היו"ר יואל חסון:> אייפד לכל ילד. פעם זה היה מכונית לכל פועל, עכשיו זה אייפד לכל ילד. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אני קורא לחברי הכנסת – אתם יודעים מה? בחוק הזה, אני סומך על המצפון שלכם. אם כל אחד יצביע לפי המצפון שלו, החוק יעבור, כי החוק הזה אומר: לשמור על הגב של הילדים, ומי לא רוצה לשמור על הגב של הילדים? אני מאמין שכולם רוצים לשמור, ולכן העניין הוא – אם זה עניין כספי, אפשר גם את זה לפתור, גם את זה לפרוס בצורה נכונה, גם על העניין הזה לתת את הדעת. אפשר. 120 שקל ארונית – אתה יודע, תשלומי הורים זה הרבה יותר מזה. זה לא ביג דיל, זה דבר שאפשר לפתור אותו. אבל התועלת – שמשלמים אחר כך בריבית דריבית על מחלות גב של ילדים, במיוחד ילדים עניים. אז אני חושב שאם כל חבר כנסת וכל חברת כנסת יצביעו לפי המצפון שלהם, מי שיש לו ילדים, מי שיש לו נכדים, מי שרוצה שיהיו לו ילדים ומי שדואג לילדים בכלל, יצביע עבור החוק הזה. מי שמצביע נגדו מצביע נגד זחאלקה, ולא נגד החוק. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת זחאלקה. אני מבקש מסגן השר מאיר פרוש, סגן שר החינוך, להשיב בשם הממשלה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, 13 חברי כנסת נכבדים חברו להצעת חוק חדשה, שהוגדרה על-ידיהם: ארוניות במוסדות חינוך. הצעת החוק מעניינת, ומה שקוראים בשפת העם – עושה שכל. בעצם, מה אומרים המציעים הנכבדים? הם מבקשים לקבוע שבכל מוסד חינוך, לרבות מוסדות הפטור, יהיו ארוניות אישיות. יתר על כן, הצעת החוק מבקשת גם – שר החינוך אמור, לדעת המציעים, לקבוע בתקנות הוראות בדבר ארוניות אחסון, לרבות בדבר גודלן, אדוני היושב-ראש, לרבות בדבר נגישותן לשימוש התלמידים, בכל מוסד חינוך, וכמובן, כל מוסד חינוך חדש ייבנה מעתה באופן המאפשר התקנת ארוניות אחסון. אמרתי כבר, ההצעה עושה שכל, כלומר יש בה היגיון, יש בה סבירות, והיא מתקבלת על הדעת, ומדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי המטרה היא לאפשר לתלמידים להשאיר בבית-הספר חלק – לפחות חלק – מספרי הלימוד ומהחפצים שהם נושאים עמם, כדי להקל את משקל הילקוט שנושא תלמיד, שעלול להסב לו נזקים בריאותיים, כמו שהגדיר זאת גם המציע, בשם המציעים, חבר הכנסת זחאלקה. אדוני היושב-ראש, אני לא מקל ראש בהצעת החוק, אלא שבחינה מעמיקה של הנושא מעלה שורה של קשיים, או לפחות השגות, ביישום בפועל של ההצעה. ראשית, לשיטת משרד החינוך לא נכון לקבוע נושא ריהוט של מוסדות החינוך בחקיקה ראשית. במציאות, כלומר בפועל, ברבים ממוסדות החינוך כבר מותקנים מקומות אחסון לתלמידים, והאמת היא שאלה משתנים בהתאם לאופי המוסד וגם לגיל התלמידים הלומדים במוסד. אני אומר כאן במלוא גילוי הלב, גם במלוא גילוי הדעת: קידום חקיקה בנושאים כגון אלה עלול לגרום – ממש לגרום להצפה של הצעות חוק בנושאים דומים, כלומר בנושאים שאינם אמורים להיות מוסדרים בחקיקה. מעבר לכך, אדוני היושב-ראש, הממונה על הבריאות במשרד החינוך – ואני אומר שהיא פונקציה חשובה מאוד במשרד – סבורה כי מעבר לארגון מקומות פיזיים במבני המוסדות יש לפעול, במקביל, להנחות את מוסדות החינוך, ולא פחות – לא פחות – את הורי התלמידים, בדבר ארגון יעיל של הילקוט. ההגדרה היא מאוד מדויקת: ארגון יעיל של הילקוט, ולמעשה כבר היום קיים חוזר מנכ"ל בנושא ילקוט התלמיד. החוזר המפורט מסביר כיצד יש להבטיח ארגון נכון של ילקוט התלמיד כדי למנוע העמסה מיותרת שלו. זאת ועוד, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק אמורה לחול על כלל מוסדות החינוך, ומה פירוש "כלל מוסדות החינוך"? גם על מוסדות ישנים וחדשים, וכמובן, הדרישה היא שזה ייעשה בהדרגה, בתוך חמש שנים. ואני שואל את עצמי: האם זה מעשי? האם זה בר-ביצוע? האם זה אופרטיבי? וצר לי להגיד – לא, ואני אומר עוד פעם: לא. כי רצון טוב ומחשבה נכונה לא תמיד נפגשים עם הריאליה, עם הניתן לביצוע. נכון, יש, כידוע, מוסדות חינוך שפועלים עדיין במבנים ישנים, יש מוסדות חינוך שפועלים עדיין באזורים צפופים, ולמותר לציין כי במבנים אלו יקשה על מחזיקי המבנה – בדרך כלל אלה רשויות מקומיות, אבל גם גופים פרטיים – לשפץ אותם, לערוך בהם בדק בית יסודי, או מה שמכונה בשפת העם לערוך בהם "רמונט", לשפץ אותם כדי שיוכלו לכלול בהם גם ארוניות. דבר נוסף, הצעת החוק, שנובעת בלי ספק מרצון חיובי, חברי המציעים, קובעת כי מהפכת הארוניות תחול על כלל מוסדות החינוך. מהי המשמעות? המשמעות היא פשוטה: בעוד שבמוסדות הרשמיים מדובר בתקציבי מדינה ורשויות מקומיות, הרי במוסדות המוכרים שאינם רשמיים ובמוסדות הפטור תוטל העלות על הגופים הפרטיים המחזיקים את המוסדות, וגם כמובן על הורי התלמידים. יכול להיות שכוונת המציעים שגם זה יחול על חשבון המדינה, אז – אני הייתי אומר כאן במאמר מוסגר, כאחד שלמד במוסד פטור: אני לא הייתי מוכר את האידיאולוגיה שלי עבור כסף מהמדינה בשביל ארונית שהילקוט יהיה בה. אבל נעזוב לרגע את הוויכוח הזה ואת הגישה. בגישה מפוכחת זה רחוק מלהיות מעשי, זה גם רחוק מלהיות בר-ביצוע. ולכן אני שוב חוזר, אדוני היושב-ראש, אני אמרתי בפתח דברי: הצעת החוק, אין לי ספק, נובעת מרצון טוב, והיא ראויה אפילו לברכות, אבל גם המציעים הנכבדים יודו שאם הצעתם התיאורטית תתקבל, מדובר כאן בתוספת תקציבית ניכרת, תוספת תקציבית גדולה, לצורך הרחבת בנייה להצטיידות בארוניות. ולבסוף, במגבלת הזמן שלי אני כמובן לא יכול לפרט, אבל כדאי למציעי החוק לעיין שוב בחוזר המנכ"ל שמדגיש את הדרכים החלופיות להתמודדות עם עודף המשקל של ילקוטי התלמידים, ויש דרכים חלופיות מצוינות. ולכן, אני לא ממליץ כאן שאנחנו, חברי הכנסת, נתמוך בגישה של אמצעי חקיקה בנושא כמו ריהוט נוסף במוסדות החינוך, ולכן אני מבקש גם לא לתמוך בהצעת החוק. ואדוני היושב-ראש, כאשר אני עומד כאן מעל הדוכן בתפקידי כסגן שר החינוך, אני אנסה לנצל עוד כמה דקות, ברשותך האדיבה, מכובדי היושב-ראש. אני מבקש להעיר הערה קצרה בנושא חינוכי אחר – אני מבקש להעיר הערה קצרה בנושא חינוכי אחר, כי בעצם כל המחקרים מדברים על חשיבות החינוך בגיל הרך. המחקרים קובעים שככל שהגיל צעיר יותר, ההשקעה בחינוך משתלמת הרבה יותר, והאמת היא שבשנים הראשונות לחייו מעצב הילד את הדימוי העצמי ואת ערכי היסוד שיעצבו אותו שנים קדימה. אני רוצה להזכיר גם, שחז"ל לימדו אותנו שבזמן שבית-המקדש עמד על מכונו היה העם כולו, אנשים, נשים וטף, העם כולו, מצווה אחת לשבע שנים לעלות לבית-המקדש, להאזין לקריאת התורה מפי מלך ישראל. קראו לזה "מצוות הקהֵל", מכיוון שהמטרה הייתה שכולם יחד יבואו וישבו ויחיו בתוך האווירה הזאת. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> מה זה קשור לארוניות? זה קשור לארוניות? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> מי שהיה פה במליאה, אדוני יושב-ראש האופוזיציה – אני חייב לומר לך שהייתה פה נוכחות גדולה מאוד של האופוזיציה, הם שמעו ממני הסברים מעמיקים – – <היו"ר יואל חסון:> על נושא הארוניות. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – ברעיון הגאוני של הארוניות. לחלקם יש – – – <היו"ר יואל חסון:> ראש האופוזיציה, הוא כל כך חושב שזה גאוני שהוא מתנגד לזה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא, אני אמרתי פרקטית, לכן נראה לי שבמקרה הזה קשה לומר שצריכים לתמוך בהצעת החוק. תודה, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לסגן השר פרוש. חבר הכנסת זחאלקה – בבקשה – ביקש להגיב על דברי השר. שלוש דקות. בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להביע – מעבר לוויכוח הפוליטי שהתחולל בעניין החרם – אני רוצה להביע מחאה על דבריו של השר אלקין, שפנה בצורה פוגענית, גזענית, פאשיסטית, כלפי הח"כים הערבים, כאילו הוא עושה לנו טובה שאנחנו כאן בכנסת. מסתבר שוב שמזוז וחזן יש גם בממשלה – חבר הכנסת אלקין ניסה באופן אופורטוניסטי להשיג, לזכות בפופולריות זולה על חשבון הח"כים הערבים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רוצה להבין, עכשיו זה נהיה ביטוי? אתה אומר את זה לגנאי, זחאלקה? המילים שיוצאות לך מהפה, אני לא רוצה להגיד – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> לגופו של עניין, או לגבו של עניין, כל הנאום של סגן השר התעלם מנקודת המוצא של החוק – – <ירון מזוז (הליכוד):> יואל, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יואל חסון:> אני לא יודע להגיד, אין לי מה להגיד על זה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – והיא לשמור על בריאות הגב של התלמידים. הרבה חוזרי מנכ"ל היו, הרבה תקנות היו, וכולם אמרו: משקל התיק יהיה פחות מ-15% ממשקל התלמיד; זה לא מיושם. למה זה לא מיושם? כי בתוכניות הלימודים הנוכחיות, בספרים הנוכחיים, זה בלתי אפשרי. ולכן אני מציע הצעה סבירה, לא ממציא את הגלגל, אלא אני אומר: תסתכלו מה קורה בעולם. במרבית בתי-הספר במדינות המפותחות יש ארוניות. אני לא אומר לעשות משהו שלא קיים. זה עולה כסף? שיעלה כסף. תאמין לי, שיפוץ בית-ספר או שיפוץ הגב של התלמיד – אני בעד זה שישקיעו בשינוי או בשיפוץ בית-ספר כדי שיהיו ארוניות, ולא נתעסק בבעיות בריאותיות של גב של תלמידים. <ירון מזוז (הליכוד):> יואל, מה הוא רוצה? – – – <היו"ר יואל חסון:> תישען אחורה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> רחמנות על הילדים. מי שאכפת לו מהילדים, אני אומר שוב, שיצביע עבור החוק. מי שמצביע נגדו – מצביע נגד זחאלקה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לחבר הכנסת זחאלקה. הממשלה ביקשה הצבעה שמית. נא להתחיל בהצבעה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> זו הצבעה אנטישמית, לא שמית. <היו"ר יואל חסון:> מוותרים על השמית? אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה, עוברים להצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 48 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק ארוניות אחסון במוסדות חינוך, התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 24 בעד, 48 נגד. חבר הכנסת נגוסה, אני מוסיף לפרוטוקול שהוא נגד; חברת הכנסת רוזין, אני מוסיף לפרוטוקול שהיית מצביעה בעד. אני קובע שהצעת החוק לא עברה. <הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – איסור התקשרות קבלנית להעסקת עובדים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/68/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יואל חסון:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – איסור התקשרות קבלנית להעסקת עובדים), של חבר הכנסת דב חנין. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא היום הצעת חוק שהיא באמת חוצת מגזרים, חוצת מפלגות, ואדוני סגן השר כהן, כיוון שאתה המיועד לענות לי, אני רוצה לומר לך ביושר, את הצעת החוק הזאת הגיש חברנו המשותף חבר הכנסת אברהם מיכאלי מסיעת ש"ס בקדנציה הקודמת. גם אני הגשתי הצעת חוק דומה בקדנציה הקודמת, ואנחנו שיתפנו פעולה וניסינו לקדם את הצעת החוק ההיא בקדנציה ההיא. לא הצלחנו, אבל הנה, אתם היום נמצאים בממשלה, ושר הכלכלה, השר דרעי, הביע תמיכה במהלך הזה. אני יודע שגם סיעת ש"ס הייתה מחויבת, אנחנו שמענו עמדות כאלה גם משרים במפלגות אחרות בקואליציה, ואני מקווה, עמיתי חברי הכנסת, שהיום נעשה את המעשה ונעביר את הצעת החוק הזאת בקריאה טרומית. במה אנחנו עוסקים, עמיתי חברי הכנסת? אנחנו עוסקים במחלה המסוכנת שנקראת: העסקה קבלנית. המצאה בעייתית שהולכת ומתפשטת במשק הישראלי. עובדים שמגיעים למקום העבודה, עובדים בו קשה כל היום, אבל לא מועסקים אצל המעסיק שלהם, אלא מועסקים אצל קבלן כזה או אחר. עובדי קבלן. יותר נכון לומר: עבדי קבלן. עבדי קבלן, כי לאנשים האלה אין זכויות, אין מעמד, אין כבוד, וגם בתחום השכר הם מופלים לרעה. אנחנו מדברים, אדוני היושב-ראש, על התרחבות של המחלה הזאת, של עבדות הקבלן; תחומים נוספים של עובדים נכנסים לתוכה. זה כבר לא רק עובדי שמירה, אבטחה, ניקיון, מסעדנות. היום מדובר בעובדים סוציאליים – 40% מהעובדים הסוציאליים בישראל הם עובדי קבלן, מהעובדות הסוציאליות. אנחנו מדברים על מורים, על מורות במערכת החינוך; מורות שמלמדות מקצועות ליבה, חבר הכנסת גפני, עובדות קבלן. אנחנו מדברים על רופאים שהם עובדי קבלן, על מהנדסים שהם עובדי קבלן. מכת מדינה. ובמכת המדינה הזאת, המגזר הציבורי בולט לרעה. אנחנו מדברים על יותר מ-400,000 עובדי קבלן בישראל, אבל קרוב למחצית מהם נמצאים במגזר הציבורי: במערכות הרווחה, במערכת החינוך, ברשויות המקומיות. שיטה נהדרת, להעסיק אנשים בלי תנאים, בלי שכר, בלי זכויות, בלי מעמד. הגיע הזמן לעשות את השינוי בתחום הזה. הגיע הזמן לעשות את השינוי בתחום הזה, כי השינוי בתחום הזה הוא אפשרי. ואני רוצה לתת לכם, עמיתי חברי הכנסת, דוגמה אחת, של נושא שאנחנו נאבקנו פה שנים עליו, והנה, השבוע חל בו השינוי, ואנחנו דרך הדוגמה הזאת יכולים לראות שהשינוי אפשרי ויכול להתרחש. אתם זוכרים את הפרטת אחיות בתי-הספר, איך הפריטו את השירות החיוני הזה, של אחות בית-הספר. ואנחנו ניהלנו על זה מאבק שנים, והסברנו שזה פוגע במורות, והסברנו שזה פוגע בילדים, והסברנו שזה פוגע בבריאות, ואפילו הוכחנו שזה עולה יותר כסף למדינת ישראל. הראינו את המספרים – זה עולה יותר כסף. אגב, זה הגיוני שזה עולה יותר כסף, כי צריך לשלם לא רק לעובדות, לאחיות, צריך לשלם גם לקבלני כוח-האדם, גם הם רוצים לעשות רווחים. והיו פה ויכוחים, גם עם אנשי משרד האוצר. והנה, השבוע סוף-סוף הפרשה הזאת מסתיימת, והיא מסתיימת בניצחון, ונגמרת ההעסקה הקבלנית בתחום אחיות בתי-הספר. אחיות בתי-הספר תהיינה עובדות המדינה. וזה קרה בזכות איום בשביתה כללית – ואני מברך את ההסתדרות על האיום הזה. ואני מברך את ההסתדרות על כל הישג בתחום הזה, על כל עובד קבלן שמפסיק את תקופת העבדות ומתחיל את תקופת העבודה בכבוד, כעובד המדינה או כעובד במערכת הציבורית. הצעת החוק שלנו אומרת שהמערכת הציבורית חייבת לעבור להעסקה ישירה. ואנחנו מתייחסים למערכת הציבורית קודם כול, כי המערכת הציבורית צריכה להיות דוגמה. אם במערכת הציבורית נבער את הנגע של ההעסקה הקבלנית, אנחנו נוכל להתקדם בהמשך גם למערכות אחרות במשק הישראלי. עמיתי חברי הכנסת, הנתונים שנמצאים בידי בתחום ההעסקה הקבלנית הם רבים, קשים וכואבים. אנחנו מדברים במקרים רבים על עובדים שעובדים כתף אל כתף – באותו חדר מורים יושבת מורה שמלמדת אזרחות והיא עובדת המדינה, ולצדה מורה שמלמדת גם היא אזרחות, והיא עובדת קבלן. וכשהיא עובדת קבלן, שכרה נמוך יותר – יש כאן נתונים: שכר עובד קבלן נמוך בכ-30%, יש לה פחות זכויות, פחות זכויות לחופשה, פחות זכויות לוותק, פחות ביטחון בעבודה, כי עובד קבלן הרי אפשר לפטר, אין לו קביעות. אנחנו נמצאים במצב בלתי סביר, שבמערכת הציבורית, אחת ליד השנייה, עובדת עם כבוד, מעמד ושכר, ועובדת בלי כבוד, מעמד ושכר. איך ייתכן הדבר הזה? איך ייתכן הדבר הזה במערכת החינוך? איך אנחנו מצפים שילדים יסתכלו על המורים שלהם, כשהמורים האלה הם מורים חסרי ביטחון, חסרי מעמד, חסרי שכר? המאבק הזה, נגד ההעסקה הקבלנית, הוא מאבק של שנים. נמצאות כאן בפני עדויות קשות, של עובדות סוציאליות; עובדת שמספרת על עבודה של שנים שהיא עובדת כעובדת קבלן, אבל אין לה גמול השתלמות, אין לה תוספות ותק, אין לה אחזקת רכב, אין לה תנאים שיש לעובדים שעובדים לידה ובצדה ועושים בדיוק את אותה עבודה. אנחנו מדברים על העסקה שמגיעה עד קרוב ל-40% מהשירות הציבורי. זה מספר מזעזע. מספר מזעזע. מה אפשר לעשות בתחום הזה? מה צריך לעשות כדי שנפסיק את המציאות של עובד מקופח לצד עובד מטופח? מאבקי העובדים בתחום הזה השיגו הישגים, והיו כבר הסכמים עם המדינה, ואני מברך על כל הסכם וכל התקדמות, אבל אני גם זוכר, אדוני סגן השר, את השמחה שהייתה – נדמה לי, היה אז השר שטייניץ – היה הסכם על התחלת הטיפול בעובדי כתף אל כתף, אדוני השר, ואני מברך על ההסכם הזה, הייתה בו התקדמות. אבל כל פעם שמתקדמים צעד אחד – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גם שיפור התנאים? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כן, וגם שיפור התנאים, ואני מברך על כך. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> זה היה הסכם שיפור התנאים לעובדים הכי חלשים – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> העובדים בתחום השמירה והאבטחה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> והניקיון. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> נכון. ואני מברך על כך. אבל עשיתם צעד קדימה, ובינתיים מאז אנחנו עושים שלושה צעדים אחורה, כי – קודם כול, התופעה של העסקה קבלנית הולכת ומתרחבת; אתם סוגרים פרצה במקום אחד, ונותנים קצת יותר תנאים – ואני מברך על כך – לעובדים המוחלשים יותר, אבל היום עובדי קבלן זה כבר תחומים אחרים וחדשים ושונים לגמרי. ראו מה קורה במערכת החינוך, עם מורי הקבלן; ראו מה קורה במערכת הבריאות, עם האחיות; ראו מה קורה במערכת הרווחה, עם העובדות הסוציאליות. ולכן אנחנו חייבים לייצר כאן התמודדות מערכתית. השבוע הסתיימה, בהסכם, התביעה של ההסתדרות בנושא העסקה ישירה. אני מברך על העברתם של עובדים להעסקה ישירה, אני מבין שמדובר על כ-10,000 משרות, שזה כ-15,000 עובדים, ואני מברך על כך. אבל התופעה הרבה יותר רחבה. וכדי שאנחנו נוכל ללכת בבטחה בדרך הנכונה, אנחנו לא יכולים להמשיך להסתפק בפה הסכם ושם הסכמה, ושם לגזור ולהציל את אחיות בריאות הציבור. אנחנו צריכים התמודדות מערכתית. וההצעה שלי, עמיתי חברי הכנסת, היא – ואני רוצה, אדוני סגן השר, שתאזין להצעתי – שאנחנו נעביר היום את הצעת החוק בקריאה טרומית, כדי – אדוני שר האוצר – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סגן שר האוצר וגם שר האוצר פה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – שאני מברך אותך על הצטרפותך אלינו – הצעתי היא – אני יודע גם את עמדתך בנושא ההעסקה הקבלנית, ואני מבין שהסוגיה היא מצד אחד, אדוני השר, סוגיה ערכית וחשובה, ואני יודע שהיא חשובה גם לך, ומצד שני, שאלה מורכבת. אני לא מזלזל במורכבויות של ההתמודדות המעשית, אבל אני חושב שחשובה האמירה הערכית שלנו ככנסת, לא רק הסתדרות ולא רק אחרים. ההצעה שלי היא – ואני בכך מסיים – שאנחנו נתאחד היום בכנסת בהעברת הצעת החוק בקריאה טרומית. אני מתחייב להימנע מלהמשיך לקדם אותה בשלב הנוכחי, אלא להיכנס אתכם, וקודם כול אתך, אדוני השר, להידברות. ההידברות הזאת ודאי תיקח זמן, לא נפתור את הבעיה הזאת ביום אחד, אבל אני חושב שלאמירה הערכית של הכנסת בנושא הזה תהיה חשיבות מאוד גדולה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה לחבר הכנסת חנין. יעלה להשיב סגן שר האוצר יצחק כהן, שיסיים לדבר בטלפון. הוא מקבל בטח עדכון מפקידי האוצר מה לענות, תוך כדי. אתה יכול להמשיך, כדי שכולם ישמעו את השיחה, אדוני סגן השר, ותגיד לנו סוף-סוף מה פקידי האוצר אומרים, איזה הוראות הם שולחים. אתה לא רוצה לספר לנו מה הייתה שיחת הטלפון הכל-כך חשובה עכשיו? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, אם הוא לא שמע את ההצעות של יום שני – איפה המציע? דב? הייתי בטוח שאתה עולה לפה, דב חנין, ומברך את שר האוצר על הסיכומים הנפלאים שהיו ביום שני עם מזכיר ההסתדרות – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> בירכתי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, אתה מתחיל את הכול מהתחלה, כאילו לא קרה כלום. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא, קרה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה היה לי שיעור בהיסטוריה כזה, אתה יודע. <קריאה:> הוא בא לברך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בא לברך ויצא מברך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> טוב מאוד. הוא בסדר, הוא תמיד מברך, ויוצא מבורך. על כל פנים, אדוני היושב-ראש, נושא הצעת החוק נמצא בימים אלה על סדר-יומו של שר האוצר, ונעשית עבודת מטה מקיפה בעניין הזה במשרד האוצר. ביום שני השבוע, בשעה טובה, סוכם מתווה בין שר האוצר ויושב-ראש ההסתדרות החדשה, למעבר להעסקה ישירה של עובדים במיקור חוץ ועובדים כתף אל כתף בשירות המדינה וברשויות המקומיות. לאור זאת, אין מקום לקידום חקיקה באופן שעוקף את המדיניות המתגבשת. דב, אין מקום לחקיקה, כי יש מדיניות שמתגבשת בצורה הכי טובה שיכולה להיות; אין צורך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על-פי הצעת החוק, תיאסר כל התקשרות עם מי שעיסוקו הוא במתן שירות באמצעות עובדיו. לפיכך תיאסרנה התקשרויות בתחומים רבים נוספים, כגון שירותי ייעוץ, בקרה ופיקוח, חשבונאות, אספקת הדרכות, סיורים, שירותי הסעות, תחזוקה, סיוע טכני, עריכת-דין ועוד ועוד. בעבר, דב, חברות עסקיות נהגו להעסיק באופן ישיר את כלל או לפחות מרבית העובדים העוסקים בכל שרשרת הייצור של המוצר או השירות שאותם סיפקו, או שתוצר עבודתם היה דרוש לצורכי המפעל. לא הייתה אפשרות מעשית להתקשר עם גורם חיצוני לשם כך. עם התפתחותה של הכלכלה המודרנית חלה עלייה ברמת התחרות, ההתמקצעות והמיקוד בתחומים ספציפיים, תוך מעבר הולך וגובר למיקור חוץ של פעילויות שאינן בליבת העיסוק של החברה, או שאין לה שום יתרון יחסי בהן. לאורך השנים אפשר לראות, בארץ ובעולם, התפתחות ענפי משק שלמים המתמקדים במתן שירותים תומכים במודל מיקור חוץ, כגון שירותי מחשוב, ניקיון, אבטחה, הסעדה וכיוצא באלה. רכישת שירותים במודל מיקור חוץ מאפשרת ניצול יתרונות של גודל והתמחות של נותני השירות אל מול חלופת הביצוע העצמי על-ידי כל חברה וגורם במשק. מגישי הצעת החוק טוענים כי מצב הדברים הקיים מסתיר את גודלו האמיתי של המגזר הציבורי. טענה זו אינה נכונה, דב. ראשית, תופעת המעבר של המגזר הציבורי לאספקת שירותים במיקור חוץ איננה תופעה ייחודית למדינת ישראל; גם בהשוואה בין-לאומית, המדינות המפותחות רואות במיקור חוץ כלי חשוב בפעילות המגזר הציבורי והסקטור הפרטי. איסור פעילות כלכלית של רכישת שירותים לא קיים בשום מדינה ב-OECD, להבדיל מהגבלות רבות הקיימות במדינות שונות, ובכלל זה ישראל, על רכישת שירותי כוח-אדם, אם באופן זמני ואם באופן קבוע. מסקירה השוואתית גם עולה כי בבריטניה, בארצות-הברית, בשווייץ ובמדינות צפון-אירופה היקף מיקור החוץ גבוה במיוחד, ואף נמצא במגמת עלייה מתמדת. שנית, בחלק ניכר מהמקרים השירותים שהמגזר הציבורי רוכש במיקור חוץ הם שירותים פרויקטליים או זמניים באופיים, כך שגודל ליבת הפעילות של המגזר הציבורי אינו משתנה. שלישית, ברי כי רכישת שירותים אלו ממומנת מתקציבי הממשלה, וחלקה בתוצר ידוע וגלוי. מכל מקום, מובן מאליו כי יתרונות הגודל וההתמחות האלה אמורים להיות מושגים באמצעות התייעלות ושיפור ביצוע השירות, ולא על-ידי קיפוח זכויות העובדים וניצולם. דוגמה טובה לכך אפשר ללמוד מרמות השכר ותנאי ההעסקה בענף המחשוב, שבו השימוש הנרחב במיקור חוץ מתקיים, ככלל, לצד תנאי העסקה הולמים לעובדים המועסקים בענף זה, הן במגזר הפרטי והן במגזר הציבורי. נוסף על כך, גם בתחומים רבים שבהם מבצעת הממשלה התקשרויות לצורך ייעוץ ופעילות אחרת, שכר העובדים המועסקים באמצעות מיקור חוץ גבוה לפרקים משכרם של עובדי המדינה, והכול כפועל יוצא ממתכונת האי-קביעות שבה הם מועסקים. אשר לטענת קיפוח ופגיעה בזכויות עובדים במיקור חוץ, הרי הפתרון לטענות אלה הוא בשיפור חקיקת המגן ובאכיפת הסדרי ההעסקה הקיימים. בהקשר זה יש לציין כמה תהליכים שהתקיימו בשנים האחרונות כדי להבטיח את שמירת הזכויות של העובדים, כגון תיקון לחוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם, התשנ"ו–1996, הקובע לצד חובת רישוי לקבלני כוח-אדם גם חובת רישוי לקבלני שירותים בתחום השמירה והאבטחה ובתחום הניקיון, ואף קובע איסור פלילי להתקשר עם קבלנים, כאמור, שאינם בעלי רישיון. כמו כן הוגדל אגף ההסדרה והאכיפה של דיני העבודה במשרד הכלכלה ב-120 תקנים – השר שטייניץ זוכר את זה – שניתנו רק לאחרונה, הורחבו פעולות הביקורת של החשב הכללי, ותוקנה תקנה 6(א) לתקנות חובת המכרזים, הקובעת תנאי סף במכרזים של גופים ציבוריים, שעל-פיו, בין היתר, גוף ציבורי לא יתקשר עם מציע אם הוא או בעל השליטה במציע הורשעו בשל הפרת דיני העבודה בשלוש השנים שקדמו להגשת הצעתם האחרונה. נוסף על כך, בהתאם לצו העסקת עובדים על-ידי קבלני שירות בתחומי השמירה והניקיון בגופים ציבוריים, שנכנס לתוקפו בנובמבר 2013, שופרו משמעותית תנאי ההעסקה של העובדים המועסקים בגופים ציבוריים, ובכלל זה גדל שכר הבסיס המשולם להם וניתנו להם תנאי העסקה נלווים שווי ערך לתנאי ההעסקה של עובדי מדינה בתחום הפנסיוני, בתחום הרווחה, זכאות לקרן השתלמות ועוד. נוסף על כך, באחרונה נכנס לתוקפו החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב–2011, שנחקק בעקבות הצעת חוק ממשלתית, המקנה הגנה יתרה וכלי אכיפה נוספים על זכויות המועסקים במודל מיקור חוץ. אני חוזר ואומר ומציין שהנושא הזה נמצא על סדר-יומו של שר האוצר, ונעשית עבודת מטה מקיפה בעניין במשרד האוצר. אני חוזר ומזכיר שביום ב' האחרון סוכם המתווה בין שר האוצר ויושב-ראש ההסתדרות החדשה למעבר להעסקה ישירה של העובדים במיקור חוץ ועובדים כתף אל כתף, כך שזה מכסה חלק גדול מאוד, דב, מההצעה שאתה הצעת. אני חושב שבאמת אין מקום לקידום החקיקה באופן שעוקף את המדיניות שמתגבשת כרגע במשרד האוצר. אשר על כן – איפה צחי? – אשר על כן, ולאור האמור לעיל, אני מקווה ששכנעתי אתכם. אבקש להסיר את הצעת החוק מסדר-היום ולהתקדם במתווה שמגובש כיום באוצר. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני השר. חבר הכנסת חנין, מעוניין? בבקשה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני חייב לומר לכם שעליתי לדוכן בעיקר כדי להביע את פליאתי על משפט אחד בדברי סגן שר האוצר, שאני מאוד מאוד מעריך אותו ברמה האישית. אומר סגן שר האוצר: למה לקדם חקיקה שתעקוף את המדיניות שכבר מתגבשת במסדרונות משרד האוצר? אדוני סגן השר, עם כל הכבוד למשרד האוצר, לא הכנסת עוקפת את משרד האוצר; אולי משרד האוצר עוקף את הכנסת. אבל מי שצריך לומר את דברו בעניין הזה, זה קודם כול המחוקק; המחוקק הראשי. והאמירה צריכה להיות האמירה הערכית. ואני אומר, האמירה הערכית שצריכה להיות היא: המערכת הציבורית הולכת ומשתחררת מעבדות הקבלן. זו האמירה הערכית. איך עושים, באיזה קצב, באיזו צורה, באיזו מתכונת – בבקשה, על זה נדבר. אבל האמירה הערכית חייבת להיאמר. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, אני קורא לכם, חברי, להצביע כאיש אחד, קואליציה ואופוזיציה, בעד הצעת החוק החשובה הזו. אדוני היושב-ראש, אנחנו מבקשים הצבעה שמית. זה נייר החתימות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. אני חושב שגם הממשלה ביקשה. מזכירת הכנסת, יש פה גם בקשה להצבעה שמית. אז גם הממשלה ביקשה הצבעה שמית. גברתי מזכירת הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה שמית על הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – איסור על התקשרות קבלנית להעסקת עובדים). אנא התחילי את הליך ההצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו משתתף בהצבעה אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד נפתלי בנט – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד באסל גטאס – בעד אילן גילאון – בעד שרון גל – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – אינה נוכחת אבי דיכטר – נגד דני דנון – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – אינו נוכח יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – בעד תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – אינו נוכח משה יעלון – נגד איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו משתתף בהצבעה חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – נגד עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד דניאל עטר – בעד חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – אינו נוכח שי פירון – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד נחמן שי – בעד סילבן שלום – אינו משתתף בהצבעה עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מזכירת הכנסת תקרא עוד סבב של חברי הכנסת – בבקשה, גברתי – של מי שלא נכחו. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – נגד מיכל בירן – בעד שרון גל – אינו נוכח זהבה גלאון – בעד יעל גרמן – אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת חיים ילין – אינו נוכח יצחק כהן – נגד מאיר כהן – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מיקי לוי – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח משולם נהרי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד שי פירון – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת יואל רזבוזוב – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. האם יש חבר או חברת כנסת שנמצאים באולם ולא קראו בשמם? בבקשה, תמר זנדברג. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) תמר זנדברג – בעד <היו"ר יחיאל חיליק בר:> האם יש עוד מישהו? לא. בבקשה, אני מבקש מגברתי מזכירת הכנסת לספור את הקולות. חברותי וחברי חברי הכנסת, אם כן, תוצאות ההצבעה הן: 50 נגד, 39 בעד. על כן אני קובע כי הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – איסור התקשרות קבלנית להעסקת עובדים) לא עברה. <הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הנטל להוכחת תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל)> [הצעת חוק פ/1407/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק 1407, הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הנטל להוכחת תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל). יציג את החוק חבר הכנסת שרון גל. תשיב עליו שרת המשפטים איילת שקד. בבקשה, אדוני. <שרון גל (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני מודה שכשניסחתי את דברי ההסבר לחוק-יסוד: הכנסת, תיקון סעיף 7א – שיהיה קל לכולם, להלן: חוק זועבי – לא מצאתי שיש צורך להכביר מילים או להתאמץ לשכנע את רוב חברי הבית הזה, לא חלילה מתוך עצלות, פשוט הדברים ברורים. הפרשנות הנוכחית לחוק מרחיבה ומקילה, ואותם אנשים שמרשים לעצמם לא פעם לאתגר את החוק הקיים, מרחיקים לכת ומקבלים היתר כאילו בשם חופש ביטוי רחב, ולעתים יש בלבול בין חופש ביטוי לחופש שיסוי, הסתה ותמיכה בטרור. ראיתם היום כאן – עמד חבר כנסת, באסל גטאס, ופשוט קרא לחרם על ישראל. אז יכול להיות שבית-המשפט יחליט, גם אחרי שנחוקק היום את התיקון, שזה עדיין במסגרת חופש הביטוי, אבל אמירות כמו "חיילי צה"ל הם רוצחים", או אמירות כמו "חוטפי שלושת הנערים אינם טרוריסטים", יש בהן בבחינת מתן לגיטימציה לטרור רצחני נגד ישראלים במדינת ישראל. שם עובר הגבול, ולכן התיקון המובא לפניכם היום נועד לחדד את הגבול, שנפרץ בגסות, בין חופש הביטוי הרחב, הקיים במשטר הדמוקרטי הישראלי, לבין חופש שלקחו לעצמם גורמים מאוד מסוימים בבית הזה בשנים האחרונות להסית, להמריד ולעודד טרור. כמו בכל פריצת גבול, הפורץ תמיד יהלך על חבל דק מאוד וינסה להקצין ככל שיוכל. עד שלא יוצב גבול ברור, המקצין, המסית והממריד לא יעצור לבד; וכך המציאות שבה אנו חיים מכילה ניצול ציני של חופש הביטוי, עד כדי קריאה מפורשת להתנגדות אלימה; זהו כמובן ביטוי מכובס לטרור. מילים, חברי וחברות הכנסת, כידוע, מובילות למעשים, והחיים והמוות ביד הלשון. דווקא בישראל, אשר מתמודדת עם מציאות אלימה במיוחד, שפיגועי טרור מכים בה בתדירות קיצונית, דווקא כאן חובה על המשטר הדמוקרטי להגן על עצמו. חובה על המדינה להגן על אזרחיה מפני גורמים קיצוניים אשר לקחו לעצמם חופש בלתי מוגבל לפעול, בין אם בלשונם ובין אם באמצעים אחרים, נגד המדינה וביטחון אזרחיה. בשום מדינה בעולם על ביטויים כאלה לא היו עוברים לסדר-היום. כשמסית במסגד בירושלים קורא לג'יהאד זה חמור, ושירותי הביטחון חייבים לקבל את החופש לפעול נגדו. לאנשים האלה יש פנים ושמות. תופעות מן הסוג הזה ראינו לפני שבוע בכתבת תחקיר של צבי יחזקאלי בערוץ 10. לצערי, כל המסיתים שהוצגו שם, שיש להם פנים ושמות, ממשיכים להסית בחופשיות, כי אף אחד לא נתן בינתיים הוראה לעצור אותם, כאילו החוק הוא המלצה וכאילו שיש לנו אשראי להמר על חיי אזרחינו. אבל כשנבחרי ציבור, חברי וחברותי, כשנבחרי ציבור מחליטים לתת דרור ללשונם עד כדי הסתה חמורה נגד המדינה ואזרחיה, לדבר הזה יש הד ציבורי רחב יותר, ואת זה חייבים להפסיק אחת ולתמיד. אני חוזר שוב: חנין זועבי אמרה שחוטפי שלושת הנערים זכרם לברכה אינם טרוריסטים. במילים אחרות, היא נתנה לגיטימציה במו-פיה לחטיפה ולרצח של גיל-עד, איל ונפתלי זכרם לברכה. זוהי אמירה שחורגת מכל גבול, אפילו במשטר דמוקרטי עם חופש ביטוי רחב. כשאחמד טיבי אמר ברמאללה שלהיות שהיד זה הדבר הנעלה ביותר שצעיר יכול לשאוף אליו – השהידים, הוא אמר, שהכובש מכנה אותם "מחבלים"; הוא הסביר בדיוק למה הוא מתכוון – מה זה אם לא מתן תעודת הכשר לכל צעיר ברמאללה, בשכם, בג'נין, לקחת סכין מטבח ולצאת לרצוח ישראלים ולמות כדי להיות שהיד, כדי לשמור על ההתנגדות המזוינת נגד מדינת ישראל? האנשים האלה יושבים כאן רק כי מערכת המשפט הישראלית החליטה לתת פרשנות מאוד מסוימת לחוק הקיים, מאוד מרחיבה, מאוד סובלנית. כאילו שזה במסגרת חופש הביטוי. חובתנו כמחוקקים, כאשר אנו מבחינים בעיוות המסכן חיי אדם, לחדד את הנאמר בחוק, וזוהי מטרת התיקון לחוק-יסוד: הכנסת, סעיף 7א. במילים פשוטות: לא רק מעשים הם חלק ממאבק מזוין נגד מדינת ישראל כאשר הם מתרחשים; גם התבטאויות. מילים המתירות לשפוך דם, בין במפורש ובין ברמז עבה, יש בהן מעשה פסול ולא חוקי, שצריך לפסול מועמד או מועמדת מלהיות חברי כנסת, חד, ברור וחלק. זהו תיקון מידתי, מאוזן, הכרחי בכל מדינה דמוקרטית, בטח במדינה המתמודדת עם טרור אסלאמי קיצוני בלתי פוסק המתודלק בידי מסיתים שלא יודעים, או לא רוצים, לשים גבולות לדברי ההסתה שלהם. אני קורא לכל חברי הבית הזה, לכל מי שמבין שמדיניות ההכלה מובילה אותנו למציאות מסוכנת, בלתי אפשרית, רצחנית – ככל שאנחנו ממשיכים לאמץ אותה בשם חופש שלא קיים בשום מדינה דמוקרטית, אנחנו פוגעים בעצמנו ונותנים לגיטימציה לקיצוניות שאין לה מקום. סיכמתי עם כבוד שרת המשפטים איילת שקד שהחלק השני של התיקון לחוק, שאני חושב שהוא חשוב וקריטי, יוסר בשלב הזה. בפוליטיקה, השרה שקד, לומדים מהר מאוד שצריך לעשות פשרות. לכן אני מוכן שנצביע רק על סעיף 1, שמשנה את החוק באופן שגם התבטאויות קיצוניות, מסיתות, תומכות טרור – ולא רק פעולות או מעשים, כמו לעלות על משט טרור – גם זה ייחשב לעבירה שתפסול מועמדים החותרים לחיסולה של מדינת ישראל ותומכי טרור. הגיע הזמן באמת שנעשה את רצון הבוחר. קיבלנו מנדט, ובעניין הזה אנחנו יכולים בהחלט לשתף פעולה, ואני שמח מאוד שהגענו לסיכום הזה. אני רוצה להגיד עוד הערה אחת קצרה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני רק מעיר, שרון, שהובהר לי – כבוד השרה, הובהר לי שמצביעים על הצעת החוק שהונחה, ולא על איזושהי פשרה; זה מה שאומר לי סגן המזכירה. אז תחליטו רק מה – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> מקובל שכשיש הסכמות בין המציע לקואליציה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אוקיי, אבל אנחנו מצביעים על הצעת החוק שלך. <שרון גל (ישראל ביתנו):> כן. היום אני סומך על הליכודניקים, אני סומך על הבית היהודי, אני בטוח סומך על חברי המופלאים בישראל ביתנו. זה היה אחד הדברים שאמרנו במהלך מערכת הבחירות, שאנחנו נעצור – חבר הכנסת אביגדור ליברמן דיבר על זה לא פעם ולא פעמיים – והנה, אנחנו אומרים ואנחנו עושים. אני חושב שבפוליטיקה שרואה את הדברים בצורה יותר רצינית ויותר בוגרת, יש מקום לשלב ידיים כדי לשמור על חיי אזרחינו, כדי לחסוך בדם, כדי לבלום את תופעות ההסתה האלה שאנחנו רואים כאן חדשות לבקרים. אז אני סומך על הצד הזה, ואני מקווה שאני לא, שוב פעם, לוקה – – <קריאה:> בוא נצביע. <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – בתמימות של טירון. אני אומר, אבל, לחלקים במפלגת העבודה שבזמן האחרון מדברים יותר ימין: אי-אפשר לדבר ימין ולהיות שמאל קיצוני. כתוב להם בדפים – אני אומר, חבר הכנסת הנגבי, יש פה גיוס, אז אני רואה שהכיסאות ריקים, בוא נתחיל למלא אותם, ונעביר מסר ברור: לפני שמסיתים, לפני שנותנים לגיטימציה לרצח של יהודים – אני מדבר על חנין, אני מדבר על אחמד טיבי – צריך יהיה מהיום, או כשהחוק יעבור בקריאה שנייה ושלישית, להתחיל לחשוב פעמיים. תודה, אדוני היושב-ראש. תודה לכם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת גל. שרת המשפטים איילת שקד תשיב. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק של חבר הכנסת שרון גל מבקשת לתקן את חוק-יסוד: הכנסת. היא קובעת שבדומה למצב המשפטי הנהוג ביחס לרשימת מועמדים, כך גם ביחס למועמד לכנסת: ועדת הבחירות המרכזית תבחן את העמידה בתנאי סעיף 7א לחוק-היסוד לא רק ביחס למעשה המועמד אלא גם ביחס להתבטאויותיו. כיום, על-פי החוק והפרשנות המקובלת בבתי-המשפט, רשימת מועמדים נבחנת ביחס לשאלות הבאות: האם במעשיה או במטרותיה יש כדי להתנגד להיותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית? זאת אומרת שהיום, במצב הקיים, כל הסיעות בכנסת תומכות במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ועל-פי חוק-היסוד לא עולה על דעתי שתהיה כאן היום סיעה שכסיעה תתנגד להיותה של מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית ותצהיר שהיא מאמינה במדינת כל אזרחיה. עד כאן זה המצב החוקי הקיים. זאת אומרת, כל הרשימות פה, בגלל שהן פה, סימן שהן תומכות במדינת ישראל יהודית ודמוקרטית. עוד סעיף: האם במעשיה או במטרותיה של אותה רשימה יש כדי לתמוך במאבק מזוין נגד ישראל? האם במעשיה או במטרותיה יש כדי להסית לגזענות? במובן זה, מועמד המבקש להתמודד לכנסת נבחן רק ביחס לפרמטר אחד, והוא מעשיו הממשיים. בכל הקשור להתבטאויותיו, לא ניתן כלל המשקל הראוי, ומועמד לכנסת לא ייפסל בשל אמירותיו. כך, למשל, למרות נאום השהידים המזעזע של חבר הכנסת אחמד טיבי, שהילל ושיבח את מי שמתו במאבק המזוין על ירושלים, שבו הוא אמר, ואני מצטטת: בהיסטוריה של העמים ובמאבקיהם, השהיד הוא שיא התפארת. אין ערך נעלה יותר מאשר השהאדה. השהיד הוא אשר פורץ את הדרך ומסרטט בדמו את הדרך לחירות ולשחרור. השהיד הוא סמל המולדת. ברכות לאלפי השהידים במולדת ובנכר, וברכות לשהידים שלנו ושלכם, בתוך הקו הירוק, אלה שהכובש רוצה שיכנו אותם מחבלים. אם כך, חברי הכנסת הנכבדים, החגיגה הזאת תיגמר. חבר כנסת שיתבטא ככה לא יוכל, כנראה, לכהן בכנסת. הסיפור הזה חייב להיפסק. החוק חייב להכיר בכך שגם אמירות שהן כשלעצמן משלהבות את הטרור וחותרות תחת קיומה של מדינת ישראל לא יוכלו להיאמר. טרוריסט הוא לא רק זה שמבצע את הפיגוע; אסור בשום מצב, בטח לא לחבר כנסת, לשלהב המונים לבצע פיגועים. ועדת השרים לחקיקה תמכה בחופש הצבעה בחוק הזה, ואך ורק ככל שמדובר בחלק של הצעת החוק שנוגע לעניין ההתבטאויות; וחבר הכנסת שרון גל הסכים לכך. אני תומכת כמובן בהצעת החוק וקוראת לחברי לתמוך בה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, שרת המשפטים. חבר הכנסת אוסאמה סעדי ביקש להתנגד לחוק. בבקשה. אדוני, שלוש דקות. בבקשה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מדובר בהצעת חוק לא חוקתית, סותרת את חוק-היסוד, סותרת פסיקות עקביות של בית-המשפט העליון. תמוה מאוד שכבוד השרה, שרת המשפטים, עומדת על דוכן הכנסת ומסיתה באופן פרוע נגד חבר כנסת, מצטטת דברים לא מדויקים, לא נכונים שנבחנו גם – כבוד השרה – גם על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, גם על-ידי ועדת הבחירות, גם על-ידי בית-המשפט העליון. נקבעו קביעות עובדתיות, וכבוד השרה באה, ובפני הכנסת מביאה את הדברים שנאמרו בפרשנות מוטעית ולא נכונה, ומצטטת אותם בתמיכה להצעת החוק הזאת. מדובר בחוק-יסוד, זכות חוקתית, ובאים פה ומשנים סדרי עולם. חבר הכנסת שרון גל מבקש להפוך את היוצרות ולהפוך את נטל הראיות. <קריאה:> בשביל זה הוא הלך לכנסת, הוא הלך לכנסת לחוקק. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לא אני צריך להוכיח שאני תומך טרור, אלא מי שצריך להוכיח את זה עכשיו – לא התביעה ולא מי שמבקש את הפסילה, אלא חבר הכנסת או המועמד הוא זה שצריך להוכיח שאין לו אחות. הוא צריך להוכיח שהוא לא תומך בטרור, לא תומך במאבק מזוין, כאשר עוד לא הביאו את התשתית העובדתית. בית-המשפט העליון קבע מאז עשרות שנים הלכות ברורות, חד-משמעיות, שצריך להיות תשתית ראייתית, מאסה קריטית, מסיבית, לא סתם מעשה. וכאן רוצים להפוך את זה גם על דיבור. התבטאות יכולה לשלול זכות בחירה. אדוני היושב-ראש, מדובר בהצעה מאוד מאוד מסוכנת, ואנחנו מבקשים להתנגד לה ולדחות על הסף. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. אם כן, חברות וחברים, אנחנו נעבור להצבעה. נא להצביע. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 41 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הנטל להוכחת תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל) נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן, 38 בעד, 41 מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק לא עברה. <קריאות:> – – – <הודעה אישית של חבר הכנסת אחמד טיבי> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת – אה, חבר הכנסת אחמד טיבי מורשה לעלות בגלל שהתייחסו אליו באופן אישי. בבקשה, עד חמש דקות לרשותך. רגע, רק להוסיף לפרוטוקול: עמיר פרץ התנגד, זוהיר בהלול התנגד. נאזם, אתה רושם? לפרוטוקול – עמיר פרץ התנגד, זוהיר בהלול התנגד. עוד מישהו? בבקשה, אדוני, עד חמש דקות. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אם אפשר לעזור להוריד את האוקטבות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברים, תודה, תודה. ההצבעה הסתיימה, החוק לא עבר. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> התייחסה אליו באופן אישי ומותר לו אחרי ההצבעה. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לא, השרה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> השרה. שרון גל לא חשוב. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, חברי הכנסת איתן כבל, עפר שלח ואיימן ודב, אני לא אתייחס כאן למה שאמר הח"כ שהציע את ההצעה הזו, גם להתקפות שלו נגדי. אבל אני רוצה להתייחס לדברים, דברי ההסתה והשקר של שרת המשפטים איילת שקד. היא עלתה כאן, חבר הכנסת פרץ – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נחמן שי, תאפשר לאחמד לדבר, תודה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – והסיתה, הוציאה דברים מהקשרם, אמרה חצאי דברים, שאני עומד עליהם פעם אחר פעם. אמרתי בעבר, ואני חוזר ואומר, והתייחסתי שמית לשהידים והקורבנות שהם השהידים של כפר-קאסם, השהידים של הפגנות אוקטובר 2000, באופן שמי. האנשים האלה נהרגו ולא הרגו. הם קורבנות, הם שהידים, ואני מעלה אותם על נס. אני מרכין ראש מול האנשים האלה שקיפחו את חייהם באמצעות ירי ישיר, חלקם בטבח, חלקם בירי צלפים, וחלקם בירי מכוון על-ידי כוחות הביטחון. השרה, באופן – במזיד, השמיטה את השמות. כך עשו גם מי שסילפו את הדברים, מה שקרוי "מבט לתשקורת", לא לתקשורת. אבל כאן מסתיימות העובדות. מי מטיף לנו מוסר כאן? השרה שהעלתה בדף הפייסבוק שלה תוך כדי המלחמה על עזה מאמר של אורי אליצור שקרא להרוג את האימהות של כל הפלסטינים? שרת המשפטים של מדינת ישראל – בושה וחרפה. היא מטיפה לנו מוסר? היא מדברת על הסתה? אלה דברים שבפרלמנט אחר היו אנשים מרכינים ראש. על-פי חוקים קיימים במדינות אירופה, ממשלה הייתה נופלת על דברים כאלה. לא רק לא מעמידים אותה לדין כפי שביקשתי, אלא נותנים לה פרס וממנים אותה לשרת המשפטים של מדינת ישראל. והיא באה לבקש באמצעות עוד חוק. חלק העלו את אחוז החסימה כי חשבו שלא יהיו כאן ח"כים ערבים; חלק רוצים באמצעות החוק הזה להכתים ח"כים ולמנוע מהם למעשה להשתתף בבחירות. פאשיזם, כבר אמרנו? כאשר הממשלה הקיצונית ביותר בתולדות מדינת ישראל מתייחסת כאן אל המיעוט הערבי, וחלקם נסמכים על תזה של שנאה מבעבעת כדי לעשות דה-לגיטימציה לציבור ולהנהגה – אתם מנסים לעשות דה-לגיטימציה. אנחנו עושים דה-לגיטימציה לכיבוש, כי הכיבוש הזה צריך להסתיים. ואנחנו נמשיך להביע עמדות ברורות, חד-משמעיות, שלא מתפשרות בהקשר הזה. ממשלה שבה איילת שקד מטיפה להרג אימהות היא ממשלה לא לגיטימית. <קריאה:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> היא הטיפה באמצעות מאמר. תארו לכם שאחד מחברי הכנסת הערבים מהמשותפת היה מעלה מאמר מקביל באותו הקשר, באותו הקשר – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> – – – משט טרור – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> איזה משט טרור? זה משט טרור? <שר החינוך נפתלי בנט:> זה משט טרור. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> כמה כדורים היו לו? כמה קאנטים היו לו? הוא הפציץ מישהו? אני הייתי מעדיף, אדוני השר, שר החינוך, שאתה לא היית מתערב בדיון, כי מי כמוך יודע שלומר "הרגתי הרבה ערבים וזה לא היה נורא", זה משפט קשה. <קריאה:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא היית צריך להתערב בדיון הזה, כי אי-אפשר גם להטיף – במדינת ישראל, אגב, מותר לשרים, לחברי כנסת מהימין, להסית. מותר להם להסית נגד אימהות, לבקש עונש קולקטיבי, לבקש את נפשן של האימהות האלה, ולהגיד אחר כך: הדברים הוצאו מהקשרם. הדברים לא הוצאו מהקשרם, הדברים לא הוצאו מהקשרם. מי שמטיף להרג – – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – כבוד היושב-ראש – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – <קריאה:> אדוני היושב-ראש, נגמר לו הזמן. דברי בלע. נגמר לו הזמן, תוריד אותו. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתם לא – אתם לא תיתנו לו לסיים. אבקש שתיתנו לו לסיים. <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אוסקוט – – – אוסקוט, אוסקוט. <קריאה:> אוסקוט. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אוסקוט, אוסקוט. <קריאה:> אוסקוט. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סליחה, חבר הכנסת מוטי יוגב. תכף השר בנט יעלה, כי פנו אליו באופן אישי, ובאופן חריג הוא ידבר. אני מבקש ממך, מוטי יוגב. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. שמענו. <קריאות:> – – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> לעזה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני לא רוצה להוציא אנשים. אני לא רוצה להוציא אנשים. נא לסיים, חבר הכנסת טיבי. הסתיים הזמן. נא לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אורן חזן, אל תיתן לי עצות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נכון, אז תנו לו לסיים. אתם מושכים את הזמן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתם מושכים את הזמן. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיכום. בבקשה, אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מה הוא אמר? "דאעש"? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת טיבי מבקש שתחזור על מה שאמרת. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא, לא זה. זה לא חשוב. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מי אמר? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זה, הגבוה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מוטי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה זה הדיבור הזה? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> כן. מה אמרת? "דאעש", אמרת? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> טוב, זה לא דיאלוג פה בין מוטי יוגב לטיבי. בבקשה – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חלק מהאנשים שעלו כאן כדי להסית נגד חברי הכנסת הערבים, חלקם לא ראוי לתשובה, חלקם לא ראוי לתגובה, אבל שרים האמורים לייצג את כלל האזרחים, למרות שמדובר בממשלה לעומתית קיצונית ימנית – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בכל זאת – ואללה – – – אוסקוט. אוסקוט. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת טיבי. הזמן הסתיים. תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תנו לו לסיים את המשפט. גמרנו. אני גם אאפשר לשר בנט, בגלל שהוא פנה אליו אישית, לענות. אז תנו לזה לקרות. בבקשה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתם הפרעתם בשנייה האחרונה, אז תשמרו על השקט 20 שניות. בבקשה, משפט סיכום. אדוני, אתה אחרי הזמן. משפט סיכום. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אסור היה לתת לדבר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אסור היה לתת לדבר? <אורן אסף חזן (הליכוד):> נכון. אסור היה לתת לדבר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן, די. אני באמת מתאפק. אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. חבר הכנסת חזן, די. בבקשה, משפט סיכום. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אלה שאמרו את הדברים האלה – אני פשוט בז לכם. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחבר הכנסת טיבי. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> השר בנט, בבקשה, זכות התגובה. אני מבקש ממך לנסות לא ליצור שרשרת של תגובות אישיות, בסדר? תודה. בבקשה, אדוני. <שר החינוך נפתלי בנט:> יש פה טרגדיה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הסיפור של ערביי ישראל הוא טרגדיה, והוא נובע מהכשל של המנהיגות של ערביי ישראל. משחר הציונות, כשהיד של היהודים הושטה לשלום, ראש ערביי ישראל, מופתי חאג' אמין אל-חוסייני, בחר, במקום ללחוץ את אותה היד ולבנות פה מדינה בשותפות, הוא בחר לכתת רגליו לצורר הנאצי היטלר ולחתום אתו הסכם להשמדת היהודים. ומאז, פעם אחר פעם, מנהיגות ערביי ישראל עושה אותה שגיאה: בכל פעם, במקום לדאוג לערבים עצמם, אתם מפעילים גזענות נגד יהודים. פעם אחר פעם. <קריאות:> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> למה בחגיגות הרמדאן יש גל פיגועים? למה אני לא שומע גינויים? איזה גינוי? הרי כשפה התבטאו נגד ערביי ישראל, אני הייתי הראשון לפעול, וכשר הכלכלה הייתי הראשון לדאוג לערביי ישראל, וכשר החינוך אני דואג לצמצם פערים. אני דואג לערביי ישראל יותר משאתם, כי אתם, מנהיגי ערביי ישראל, הולכים למשטים, תוקפים את מדינת ישראל, מערערים על זכות הקיום. אם אתם באמת רוצים לייצג את ציבור ערביי ישראל, תתחילו לעשות את זה, במקום לתקוף את מדינת ישראל. תודה רבה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מעניין שלא התייחסת – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> שנייה. ואני אחדד משהו, חבר הכנסת אחמד טיבי: הציטוט הזה לא נאמר. פורסם בעיתון שזה לא נאמר, ומי שיגיד עוד פעם שהציטוט נאמר – הוא משקר ביודעין. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לשר בנט. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 161), התשע"ה–2015, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 43) (משלוח התראת תשלום לצרכן), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יואל חסון, אורי מקלב, משה גפני ומיקי לוי. מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת מיקי לוי בנושא: הקמת אתר להטמנת פסולת בניין סמוך לבתי תושבים יהודים וערבים והפקעת קרקעות. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – פיצול שידורים של בעל זיכיון לשידורי רדיו), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1658/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – פיצול שידורים של בעל זיכיון לשידורי רדיו), של חברת הכנסת נאוה בוקר – הנמקה מהמקום. בבקשה. <נאוה בוקר (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת להציג, בשם 12 חברי כנסת מסיעות האופוזיציה והקואליציה, את התיקון לחוק הרשות השנייה המסדיר את תחום פיצול השידורים ברדיו. כבר שנים רבות משדרות תחנות רדיו אזוריות שהוקצה להן יותר מתדר אחד, שידורים מפוצלים – – – <היו"ר שי פירון:> חברי חברי הסיעה המשותפת. אם אפשר בבקשה לשמור קצת על השקט, ברשותכם. מי זה שם עם הגב אלי? אני לא רואה. חבר הכנסת טלב אבו עראר, מי זה עם הגב? אדוני, שב בבקשה. זהו, התחלף היושב-ראש – אין יותר רעש. נגמר. עכשיו סדר בכיתה. כן, בבקשה. <נאוה בוקר (הליכוד):> כבר שנים רבות משדרות תחנות רדיו אזוריות שהוקצה להן יותר מתדר אחד, שידורים מפוצלים בחלק משעות היממה. כלומר, בנוסף לתכנים הרגילים, משדרות התחנות תכנים נוספים המיועדים לקהלים ייחודיים ומעשירים את התוכן שמוצע ברדיו. זהו כלי שמאפשר מתן מענה לקהלים מוגדרים ומבודלים בתוך אזור הזיכיון, כמו למשל אוכלוסיית דוברי הרוסית או תושבים בעלי צרכים ייחודיים באזור הדרום או באזור חיפה. בעקבות בירור הנושא בבג"ץ, החליטה הרשות השנייה בתחילת השנה כי בשל היעדר סמכות מפורשת בחוק תיקצב תקופת מעבר בת שנתיים לבחינת ההסדרה של הנושא בחקיקה. <היו"ר שי פירון:> אדוני היושב-ראש, אתה יכול לעזור לי שם עם שקט באזור של סיעת הליכוד וכו', הרעש שם? תוכל לסייע לי קצת? לא, יש רגעים, עליזה, שאני חושב שאת היושבת-ראש. הרעש עד לכאן מגיע. אנא, בטובכם, תנמיכו בבקשה את הסאונד, כדי שמי שמדבר, אפשר יהיה לשמוע אותו. בבקשה. <נאוה בוקר (הליכוד):> תודה. בפסק-הדין נתן בג"ץ תוקף להחלטת מועצת הרשות השנייה, תוך שהוא מדגיש שתקופת המעבר בת השנתיים תאפשר, בין היתר, הסדרה חקיקתית של הנושא. בהתאם לעמדת בג"ץ, עמדת מועצת הרשות השנייה ועמדת הממשלה, מוגשת הצעת חוק זו, שנועדה לעגן סמכות חוקית מפורשת למועצת הרשות השנייה ולהתיר שידורים מפוצלים בהתאם לקריטריונים מקצועיים שייקבעו באופן שוויוני. אני מודה לחברי ממפלגות הימין, המרכז והשמאל על שיתוף הפעולה. תודה רבה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. אנחנו ניגש – תשובה של השר אופיר אקוניס, שר במשרד התקשורת. <השר אופיר אקוניס:> לא, במשרד ראש הממשלה. <היו"ר שי פירון:> במשרד ראש הממשלה. שיהיה. <השר אופיר אקוניס:> זה מאוד רגיש, אדוני היושב-ראש. זה לא "שיהיה". זה לא סתם. <היו"ר שי פירון:> אני מתנצל שאני לא מודע לרגישויות הללו. אתה תסלח לי, אתה יודע שזה לא בכוונת זדון. <השר אופיר אקוניס:> לחלוטין. אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, חברת הכנסת בוקר, ביום שני אישרה הכנסת את התיקונים שהציעה הממשלה לחוק השידור הציבורי הישראלי. מדיניות הממשלה, כפי שכבר אמרתי בכמה הזדמנויות, היא ברורה: אנחנו בעד פתיחת פיות ולא סגירת פיות. הדבר נכון הן לרשות השידור, הן לרשות השנייה, הן לשידורי הכבלים והלוויין. הצעת החוק בנוגע לפיצול שידורים של בעל זיכיון לשידורי רדיו, עניינה בפרקטיקה של היתר לפיצול שידורים שנתנה הרשות השנייה. לצורך הפצת שידורי תחנות הרדיו האזורי באזור הזיכיון, הוקצו על-ידי משרד התקשורת, אגף ספקטרום, תדרי רדיו. עקב אילוצים טופוגרפיים הוקצו לחלק מהזכיינים יותר מתדר אחד, במטרה לאפשר כיסוי וקליטת שידורי התחנה באזור הזיכיון. בחלוף הזמן העניקה הרשות השנייה היתר לחלק מהזכיינים שלהם הוקצו יותר מתדר אחד, לשדר תכנים שונים באחד או יותר מפסי התדרים שהוקצו להם, באופן שיאפשר להם בפועל פיצול של השידורים – לזה התכוונת, חבר הכנסת שי? זה בתקופתך. נו, אז אתה רואה. בתקופתו של חבר הכנסת כמנכ"ל הרשות השנייה לרדיו ולטלוויזיה. בהמשך לשימוע שערכה בעניין בחודש ינואר 2015, קיבלה מועצת הרשות השנייה החלטה שלא להעניק יותר היתרים לפיצול שידורים, וקבעה תקופת מעבר בת שנתיים לבחינה מעמיקה והסדר חדש של הנושא. כנגד החלטה זו, אדוני היושב-ראש, הוגשו עתירות לבג"ץ. בג"ץ דחה את העתירות והשאיר את החלטת המועצה על כנה. בהחלטתו ציין כי בתקופת המעבר תבחן המועצה את הדרכים המתאימות למתן מענה לצרכים של אוכלוסיות שונות ברחבי הארץ בדרך של מכרז או של שינוי חקיקה, והכול בדרך הוגנת ושוויונית. בהקשר זה הוגשה הצעת החוק. על-פי דברי ההסבר להצעה, מטרתה לתת מענה תוכני לקהלים מצומצמים ומוגדרים בתוך אזורי הזיכיון. לשם כך מוצע להקנות למועצת הרשות השנייה סמכות לאשר לבעלי זיכיון לשידורי רדיו, אשר הוקצה להם יותר מתדר אחד, לשדר תכנים שונים בתדרים השונים בחלק משעות היום, ולקבוע כללים לשם כך תוך 60 יום. כן מוצע להקנות למועצה סמכות להתיר פיצול שידורים לבעלי זיכיון אשר מחזיקים בתדר אחד, ככל שיתאפשר להקצות להם תדר נוסף לשם כך. בהצעת החוק מוצעת הוראת מעבר אשר נועדה לאפשר לבעל זיכיון אשר קיבל בעבר היתר פיצול מהמועצה, להמשיך את שידוריו המפוצלים עד קבלת ההיתר. אדוני היושב-ראש, בהתאם להחלטת ועדת השרים לחקיקה, מוצע לתמוך בהצעה זו, בתיאום עם משרד התקשורת ומשרד המשפטים. תודה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה לשר אופיר אקוניס. אנחנו ניגש להצבעה, ועל-פי הבקשה – חבר הכנסת זוהר, מה הצעקות פה? חברים, למה, למה יש פה אווירה שוקית משהו? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – <היו"ר שי פירון:> יש משהו בדברים שאמרתי, חבר הכנסת זוהר, שמפריע לך? כי – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> כן – – – <היו"ר שי פירון:> כן? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – <היו"ר שי פירון:> אז – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> המיקרופון שלך. אתה רוצה – – – <היו"ר שי פירון:> הצבעה רגילה. בבקשה, אפשר להצביע. <קריאה:> – – – רגע, רגע, רגע – – – <היו"ר שי פירון:> מה רגע? <קריאות:> – – – <היו"ר שי פירון:> בבקשה, חברים, ההצבעה החלה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 69 נגד – 9 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – פיצול שידורים של בעל זיכיון לשידורי רדיו), התשע"ה–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר שי פירון:> אם כן, תוצאות ההצבעה הן: בעד ההצעה – 69, נגדה – 9, אפס נמנעים. אני קובע שההצעה עברה. הוועדה המוסמכת היא ועדת הכלכלה, והיא תעבור לדיון שם להכנה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל (תיקון – מעמד החטיבה להתיישבות), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1674/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ) <היו"ר שי פירון:> אם כן, הנושא הבא: הצעת חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל (תיקון – מעמד החטיבה להתיישבות) – קיבלה פטור מחובת הנחה. אני מזמין את חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ – מן המקום, לא? זה לא מן המקום? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – יש לי עשר דקות. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> לא היה צלצול להצבעה הזאת. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> היה, היה – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> היה? <היו"ר שי פירון:> בבקשה. אדוני, אתה יכול להתחיל. בבקשה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר שי פירון:> אני מציע רק, חברת הכנסת שפיר, חברת הכנסת גלאון וחברת הכנסת – תחליטו ביניכן, מותר לי לתת רק לאחת. אז שלא תחשובנה שיש לי העדפות כאלה ואחרות. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר שי פירון:> היא אומרת שלא. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר שי פירון:> הם אומרים שרק אחת יכולה להתנגד. ירדנה, מזכירת הכנסת, אומרת שמותר לי לתת רק לאחת להתנגד. אז רק שנייה, נראה מה – חכה רגע. אתה יכול להתחיל לדבר, אדוני. בבקשה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה. הציונות מראשית דרכה ראתה במפעל ההתיישבות ערך עליון ונשגב. לאחר אלפיים שנות גלות שבהן לא זכינו ליישב את אדמתנו חזרנו לארץ, ושוב החקלאות – – – <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת סמוטריץ, תעצור שנייה, בבקשה. חברים, לא ניתן – חבר הכנסת פולקמן, חברת הכנסת בן ארי – או בפנים או בחוץ. שבו, בבקשה. תודה. חברת הכנסת יעל גרמן, חברת הכנסת יעל גרמן, לא עם הגב. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <היו"ר שי פירון:> תודה. גם אני אותך. שבי בבקשה. חברים, אי-אפשר לנהל ככה ישיבה. זה לא מכבד, לא את הנואם, לא את הבית הזה. שקט, בבקשה. תמשיך. ימשיך כבודו, כמו שאומרים. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> הציונות מראשית דרכה ראתה במפעל ההתיישבות ערך עליון ונשגב. לאחר אלפיים שנות גלות, שבהן לא זכינו ליישב את אדמתנו, חוזרת השכינה לציון, ואִתה אנחנו חוזרים הביתה. חזרנו לארץ, ושוב החקלאות, הבניין, הצבא וההתיישבות – כל אלו קיבלו מחדש ערך של קדושה בהיותם ביטויים של המשך צמיחת גאולתנו. המושבות פתח-תקווה, יסוד-המעלה, מזכרת-בתיה, גדרה; הקיבוצים עין-חרוד, דגניה, טירת-צבי – מפעלים אדירים של ציונות והתיישבות. חומה ומגדל, חקלאות ישראלית – – – <היו"ר שי פירון:> אדוני השר כחלון, אני – חברי, תראו איזו שיחה ערה. חבר הכנסת אמסלם, אני מבין שאתם עכשיו מנהלים משא-ומתן עם שר האוצר על חבירתו – לא יודע. שקט. אי-אפשר. <רחל עזריה (כולנו):> – – – <היו"ר שי פירון:> דברו בשקט. <שר האוצר משה כחלון:> – – – <היו"ר שי פירון:> אנחנו לא, מה שלא נעשה לפני כבר לא ייעשה. יש החמצת השעה בעולם שלנו. כן. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> המושבות פתח-תקווה, יסוד-המעלה – – <שר האוצר משה כחלון:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – מזכרת-בתיה וגדרה; הקיבוצים עין-חרוד, דגניה, טירת-צבי – מפעלים אדירים של ציונות והתיישבות. חומה ומגדל, חקלאות ישראלית – כל אלו שמות ומושגים שמעוררים אצל כולנו יראת כבוד. כבר ב-1907 הציג ד"ר ארתור רופין בפני המוסדות הציוניים תוכנית להקמת יישובים וגושי התיישבות סביב המושבות הקיימות, ובכך לפתח את הציונות ואת המדינה שבדרך. התוכנית לא התקבלה בזמנו מפאת מחסור בכסף ובכוח-אדם, אבל תוכניתו של רופין התוותה את החזון ואת דרך הפעולה ההתיישבותית שקיימת עד היום. שנה לאחר מכן הוטל על אותו רופין לעמוד בראש "המשרד הארץ-ישראלי" ביפו ולהתחיל ביישום מוחשי של הרעיון הציוני. לא בכדי הוא זכה לכינוי "אבי ההתיישבות". הצעדים הראשונים של המשרד החדש כללו רכישת קרקעות והכשרתן להתיישבות חקלאית. בנוסף, הקמת החברה "הכשרת היישוב" בראשות חיים ויצמן ומנחם אוסישקין, ביחד עם רופין וחנקין. פועל נוסף של "המשרד הארץ-ישראלי" נגע לרכישת קרקעות עירוניות ולהקמת שכונות יהודיות חדשות, בשיתוף פעולה עם הקרן הקיימת לישראל. ב-1914 הוקמה המחלקה להתיישבות בתוך "המשרד הארץ-ישראלי". המחלקה קיבלה אחריות לתחומי הבניין והתכנון של ההתיישבות היהודית. ב-1929, עם הקמת הסוכנות היהודית המורחבת, עברה המחלקה לעבוד תחת אחריותה של הסוכנות. חשוב לציין: פועלה של המחלקה להתיישבות המשיך גם לאחר קום המדינה, בליווי ובתמיכה של משה שרת, לוי אשכול ועוד ממנהיגי הציונות מהדור המייסד. בשנת 1952 חוקק חוק המעמד, שמהווה עד היום את מקור הסמכות המשפטי לפעילותה של המחלקה והחטיבה להתיישבות, כחלק מהסוכנות היהודית. בחוק המעמד הכירה מדינת ישראל בהסתדרות הציונית העולמית ובסוכנות היהודית כסוכנויות שיוסיפו לפעול במדינה היהודית לפיתוח הארץ וליישובה, לקליטת עולים מהתפוצות ולתיאום פעולותיהם בישראל של מוסדות וארגונים יהודיים הפועלים בתחומים אלה. חוק המעמד קבע כי בין ממשלת ישראל לבין ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית תיכרת אמנה אשר תסדיר את היחסים ביניהן. החוק עודכן בשנת 1975, ובעקבות כך, בשנת 1979 נכרתה האמנה בין ממשלת ישראל – אשר ביססה את ההתחייבויות של הממשלה להרחיב את הסיוע שיינתן על-ידה לביצוע משימותיה של החטיבה להתיישבות, של ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית. במסגרת זאת, הממשלה התחייבה לדאוג לכך שהרשויות המוסמכות יעניקו להן את כל הרישיונות וההקלות הדרושות לפעולות הנעשות בהתאם לאמנה, על יסוד תוכניות מוסכמות עם הממשלה. לאחר מלחמת ששת הימים, שבה שוחררו חבלי מולדת רבים, פנה ראש הממשלה דאז לוי אשכול ליושב-ראש ההנהלה הציונית אריה פינקוס וביקש את סיוע המחלקה להתיישבות בהקמת יישובים כפריים, חקלאיים וקהילתיים בתחומי יהודה ושומרון, חבל-עזה, רמת-הגולן וחצי האי סיני. ראש הממשלה התחייב כי המקור למימון פעולות הקמת היישובים באזורים אלה יהיה מתקציב מדינת ישראל. לא בכדי עשה זאת לוי אשכול, אשר הכיר טוב יותר מכל אחד אחר את יכולותיה של המחלקה להתיישבות בכל הקשור להקמת יישובים חדשים. יושב-ראש ההנהלה הציונית נענה לבקשת ראש הממשלה, והמחלקה להתיישבות יזמה הקמת חברה מיוחדת בשם "המרחיב", אשר החלה לעסוק בהתיישבות ביהודה ושומרון במסגרת ההסתדרות הציונית העולמית. עם ההתפתחות בהרחבת הפעילות ביהודה ושומרון, חדלה החברה להתקיים, ובמקומה הוקמה החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית העולמית כחלק מהמחלקה להתיישבות. מלחמת ששת הימים הציבה בפני מדינת ישראל בכלל ובפני ההתיישבות הכפרית בפרט אתגרים חדשים. כבר בחודש ספטמבר 1967, שלושה חודשים בלבד לאחר המלחמה, הגיש רענן וייץ, ראש המחלקה, ללוי אשכול, ראש הממשלה, תוכנית להתיישבות חדשה שכללה כמה אזורים חיוניים לישראל – רמת-הגולן, בקעת-הירדן ואזור צפון סיני. הייתה זו למעשה ההצעה המקיפה הראשונה להתיישבות באזורים אלו. ממשלת ישראל אימצה את ההצעה, ובמשך שנים רבות רוכזו בה עיקר פעולות ההתיישבות. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כמו שמפלגת העבודה ידעה לעשות. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> בשנת 1992 – תכף נראה איך תצביעו. בשנת 1992 עברה החטיבה תהליך התייעלות – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אין שום קשר בין מה שנצביע, מה אתה מקשקש. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – והיפרדות מהמחלקה להתיישבות. בשנת 2000 נחתם הסכם מחודש בין המדינה לחטיבה, המסדיר את מעמדה תחת ההסתדרות הציונית העולמית. חברים, שיתוף הפעולה הפורה לאורך השנים בין הממשלה לחטיבה הוליד את הקמתם של מעל 1,000 יישובים ברחבי המולדת, לתפארת מדינת ישראל. בשנת 2002 החלה החטיבה, בהתאם להחלטות ממשלה שהתקבלו בעניין, לפעול גם בנגב ובגליל, ובשנים האחרונות היא נכנסה לתחום חברתי נוסף: היא מפעילה עבור הממשלה פרויקט מדהים של גרעינים משימתיים; אוכלוסיות חזקות ואידיאליסטיות שהולכות לגור באזורים חלשים יותר ומחוללות שם נפלאות. פעילותה של החטיבה להתיישבות מוסדרת בשורה של החלטות ממשלה שקבעו את תפקידיה ואת אופן התנהלותה, את מדיניות ההתיישבות של הממשלה ואת אופן חלוקת התקציבים של החטיבה. והנה, בשנים האחרונות קמה לה קבוצה קטנה ורעשנית שעושה כל שביכולתה כדי לפגוע בציונות, כדי לפגוע בערכים שעליהם גדלנו, כדי להצר את צעדיה של ההתיישבות. אותה קבוצה עושה כל שביכולתה כדי לפגוע בחטיבה להתיישבות. <היו"ר שי פירון:> חכה שנייה. חברת הכנסת בוקר וחבר הכנסת נגוסה, בבקשה לשבת אם אתם יכולים. חבר הכנסת ניסן סלומינסקי וחבר הכנסת דב חנין, התמונה של שניכם ביחד מרהיבה, אבל תשבו בבקשה. תשבו בבקשה, זה לא מכובד. לא מכובד. חבר הכנסת עמאר. רוברט. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> בסוף תוסיף לי דקה. <היו"ר שי פירון:> שבו בבקשה. אני אוסיף לך דקה. שבו בבקשה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אותה קבוצה עושה כל שביכולתה כדי לפגוע בחטיבה להתיישבות, ובדרך זו לפגוע בהתיישבות ביהודה ושומרון ובבקעת-הירדן. הקומץ הרעשני הזה יודע היטב שאם יציג את האג'נדה שלו בצורה גלויה, אין לו שום סיכוי. הוא יודע היטב שרוב העם, וכמוהו גם רוב הבית הזה, דוגל עדיין בערכי הציונות וההתיישבות, ולא ייתן בשום אופן לפגוע בה. אז מה עושים? עוטפים את המאבק בצלופן אובייקטיבי כביכול, בכל מיני ערכים צורניים כדוגמת שקיפות ומינהל תקין, ומתחילים להטיח בחטיבה האשמות שווא מופרכות ולערוך לה מסע דמוניזציה שקרי ומעוות. יש כאן בבית הזה מי שעשה על החטיבה להתיישבות את הפריימריז שלו ובונה עליה את הקריירה הפוליטית שלו, ולעזאזל מאות יישובים ועשרות-אלפי מתיישבים חלוצים שישלמו את המחיר. הקמפיין המתואם הזה של השמאל הקיצוני הביא, למרבה הצער, גם את המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עורכת-הדין דינה זילבר, לפרסם חוות דעת מרחיקת לכת שאוסרת על הממשלה לממש את מדיניות ההתיישבות באמצעות החטיבה. הצטערתי מאוד לקרוא את מכתבה של עורכת-הדין זילבר מאתמול לחברת הכנסת מרב מיכאלי; מכתב שבו למעשה מנסה עורכת-הדין זילבר לשכנע את האופוזיציה להתנגד לחוק, שנהנה מתמיכתה של הממשלה שאותה אמורה עורכת-הדין זילבר לשרת. אני רואה במכתב הזה התערבות חמורה וכפולה – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> רגע, סליחה, סליחה, עם כל הכבוד, זו חוצפה. <היו"ר שי פירון:> חברת הכנסת – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – של הגברת זילבר בהליכי החקיקה של הכנסת – – <היו"ר שי פירון:> חברת הכנסת – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – והפרת חובת הנאמנות שלה – – <היו"ר שי פירון:> מרב, אני אתן לך להתייחס, בנחת. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – לממשלה שאותה היא מייצגת – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <היו"ר שי פירון:> אני אתן לך להעיר מן המקום. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – גם אם שרי הממשלה לא קיבלו את עמדתה בוועדת השרים והחליטו לתמוך בחוק בניגוד לעמדתה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> נחזור לכנסת. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש – – – יפגע – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> יש כאן בבית הזה מפלגה, שפעם ההתיישבות הייתה – – <היו"ר שי פירון:> אז אני מציע לך – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – הערך שלה, בה"א הידיעה. <היו"ר שי פירון:> אז אחרי ההצבעה חברת הכנסת מיכאלי תעלה ותאמר את הדברים. אושר לה. כיוון שהוא הזכיר את שמה, מותר לה להגיב. <יעל גרמן (יש עתיד):> זו שערורייה. <היו"ר שי פירון:> חברת הכנסת גלאון הייתה מאוד מבקשת להזכיר גם את שמה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> חברי חברי הכנסת, יש כאן בבית הזה מפלגה שאני מעריך מאוד, באמת, ואשר פעם ההתיישבות הייתה הערך שלה – הערך שלה, בה"א הידיעה. למרבה הצער, בקדנציה הקודמת המפלגה הזאת נתנה לחלק קטן ורעשן מחבריה להשתלח בחטיבה להתיישבות ולכרות את הענף שהיא כמפלגה נשענת עליו. ברוך השם, אני שמח לשמוע כאן היום שמפלגת העבודה – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – העסקנים שלכם. בצלאל – – – <היו"ר שי פירון:> חברת הכנסת שפיר – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> ברוך השם – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – את הכסף הזה – – – <היו"ר שי פירון:> – – תמתיני רגע בבקשה. חברת הכנסת, תהיי רגע בשקט בבקשה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> ברוך השם, אני שמח לשמוע כאן היום שמפלגת העבודה מתעשתת, ולמרות חברת הכנסת סתיו שפיר, חוזרת לעצמה ולערכיה ותומכת עקרונית בחוק הזה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> מה זאת אומרת? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני מבין שבעיות של פוליטיקה – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תודה לך – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – של קואליציה–אופוזיציה – – – <היו"ר שי פירון:> חברת הכנסת סתיו שפיר, אם זה מפריע לך, את יכולה – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אני מבקשת להגיב על זה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני מבין שבעיות פוליטיות של קואליציה–אופוזיציה מונעות מכם להצביע היום בעד. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> למה אתה לא – – – אחרי עשר דקות? <היו"ר שי פירון:> הוא ביקש עוד דקה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> האמת – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אז מה אם הוא ביקש? <היו"ר שי פירון:> כי הפריעו לו באמצע, נתתי לו עוד דקה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> מה, אתה נגדי, חיים? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ואללה, רציתי להצביע בעדך, אבל אתה מקריא – ותקבל בראש – – – <היו"ר שי פירון:> גם סתיו שפיר אחרי זה. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה רוצה לתת לגיטימציה לגנבה לאור היום. שוד לאור היום. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אתם יודעים מה? חבר הכנסת מרגלית, יכול להיות שגם אני עשיתי טעות של טירון והגשתי את ההצעה הזאת לבד. <קריאה:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> סביר להניח שלו הייתי מחתים גם אתכם – – – <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת סמוטריץ, גם בתוספות יש סוף. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני גומר. מה שחשוב זה העיקר, והעיקר הוא – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתה רוצה לתת לגיטימציה לשוד לאור היום – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – שהצעת החוק הזו תעבור היום בתמיכת הקואליציה – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – זה מה שאתם רוצים. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – לאחר אישורה פה-אחד בוועדת השרים לחקיקה. <היו"ר שי פירון:> תודה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> רגע, משפט אחרון. <היו"ר שי פירון:> אה, עוד משפט? בבקשה, אחרון. אחרת השר כץ יעשה קמפיין נגד ההצעה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני עומד כאן ומצהיר בבית הזה: אותו קומץ של שמאל קיצוני ייכשל. חברים יקרים, קמה ממשלה לאומית בישראל – – <זהבה גלאון (מרצ):> בצלאל, אני רוצה לדעת למי אתה מתכוון. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – קמה ממשלה שחזרה לראות את ההתיישבות כערך. <זהבה גלאון (מרצ):> למי אתה מתכוון שאתה מעז – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> הקשבתי בקשב רב לטענותיכם על חוסר השקיפות ועל המעמד הלא-מוסדר של החטיבה – – <זהבה גלאון (מרצ):> חבורה של גנבים. – – – חבורה של גנבים, מה שעושים. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – והצעתי נורא פשוטה: בואו ונסדיר. הצעת החוק הזו בסך הכול מסדירה, כמו שאתם רוצים, את ההתקשרות ארוכת השנים ומרובת הפירות הטובים שבין הממשלה לחטיבה להתיישבות – – <ינון מגל (הבית היהודי):> הם לא רוצים התיישבות. הם לא רוצים התיישבות. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – ומסמיכה את הממשלה לממש את מדיניות ההתיישבות שלה באמצעות החטיבה, וליהנות מהידע, הניסיון והמקצועיות האחת והיחידה של החטיבה להתיישבות בתחום ההתיישבות. אני קורא מכאן לכל חברי מימין ומשמאל, לכל מי שהציונות יקרה ללבו, לתמוך בחוק הזה. יחד, מתוך כבוד הדדי ונשיאת הציונות על נס, נמשיך לבנות את ארצנו האהובה ונכיר תודה לחברינו מהחטיבה להתיישבות. <היו"ר שי פירון:> המשפט האחרון שלך הוא כמו משפט של הרב קוק – ארוך, ארוך, ארוך. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה. תודה רבה. <היו"ר שי פירון:> מזל שעכשיו תשעת הימים, אז אני יודע שלא תשיר את השיר. תשיב בשם הממשלה שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. בבקשה, גברתי. קודם איילת ואחר כך – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות לארץ-ישראל (תיקון – מעמד החטיבה להתיישבות) של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ מבקשת להסדיר את היחסים בין ממשלת ישראל לחטיבה להתיישבות. ייחודיותה של החטיבה כזרוע ביצוע למימוש ייעודה של ההסתדרות הציונית העולמית – – <זהבה גלאון (מרצ):> רוצים לעקוף את – – – <היו"ר שי פירון:> חברת הכנסת גלאון, דווקא רציתי לבחור בך להיות זו שתשיב, אבל אני רואה שאת מנצלת את הזכות בזה שאת מדברת מכאן, אז אני אתן לחברת הכנסת לבני, לא תהיה לי ברירה. <זהבה גלאון (מרצ):> לא, לא שומעים אותי. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – מוכחת מזה עשרות שנים בתחום ההתיישבות בארץ-ישראל. לאחרונה נקבע בחוות דעת מטעם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה כי נפל פגם בדרך ההפעלה וכי יש להסדיר את דרך הפעלתה של החטיבה. משכך אמורה הייתה, על-פי ההסכם הקואליציוני, לקום ועדת מנכ"לים אשר תגבש את מסקנותיה בנושא ותסיים את עבודתה לאחר 60 יום, שחלפו להם ביום ראשון האחרון. מכיוון שהוועדה טרם התחילה לפעול, תמכה ועדת השרים בהצעת החוק שבנדון, וזאת כדי להסדיר את בעיית ההסמכה של הממשלה לפעול באמצעות החטיבה להתיישבות. אני שמחה מאוד שיש חברי כנסת מכל סיעות הבית שמבינים את הערך של החטיבה כזרוע ביצועית של הממשלה, גם ממפלגת העבודה וגם ממפלגות אחרות. כמו כן, אם ארגון מסוים, נופלים בו כשלים – כשלים ניהוליים או כשלים בהפעלה – לא צריך לסגור אותו אלא לתקן אותו. ההצעה עברה בקריאה טרומית ותובא מחדש לוועדת השרים מייד בתום הפגרה. עד אז אני בטוחה שוועדת המנכ"לים, שקמה השבוע ואמורה להגיש מסקנות בתוך 60 יום, תסיים את עבודתה. ההצעה הזו תומכת במתווה הסדרת פעילותה של החטיבה להתיישבות ומשמשת לו פלטפורמה משפטית. משכך, ובתנאים אלה, תומכת הממשלה בהצעה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. כיוון שיש מתנגדים אני אתן לחברת הכנסת ציפי לבני להביע התנגדות ואחר כך אנחנו נצביע. אחר כך תהיה הודעה אישית של חברת הכנסת מיכאלי וחברת הכנסת סתיו שפיר. עקב העובדה שהדובר התייחס אליהן בשמותיהן ופנה אליהן באופן אישי, נאפשר להן להתגונן אישית. חברת הכנסת לבני, שלוש דקות, בבקשה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא לא מי בעד או נגד ההתיישבות, היא לא מי בעד או נגד הפריפריה, אלא מי בעד שלטון החוק ומינהל תקין במדינת ישראל, ומי שלא. החוק הזה, אם עד עכשיו ראינו כאן בכנסת חוק עוקף-בג"ץ, עכשיו המצאנו – הקואליציה הזאת רוצה להמציא – את חוק עוקף היועץ המשפטי לממשלה. עולה שרת משפטים – – <שרת המשפטים איילת שקד:> זה חוק – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – ואומרת בהגינותה – – – <קריאות:> – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> עולה שרת משפטים ואומרת בהגינותה שיש חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה שאומר שנפל פגם – ולא פגם אחד, תאמינו לי – – <שרת המשפטים איילת שקד:> זה חוק. מה זה חוות דעת – – – זה חוק. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – במערכת היחסים שבין הממשלה לבין החטיבה להתיישבות – – <יואב קיש (הליכוד):> – – – זה אמור לסדר את זה. מה הבעיה? <קריאות:> – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – ואת הפגם הזה רוצים לחוקק היום. החוק הזה לא בא להסדיר את היחסים, הוא בא לקבע ולחוקק מערכת מסואבת, שהכנסת הזאת, הקודמת, סירבה להחיל עליה שקיפות, כהצעת חברת הכנסת גלאון וכהצעתי כשרת משפטים. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – – וטוב שכך. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אלה שאוטמים את האוזניים לכל מה שהתגלה בוועדת הכספים על-ידי מי שנלחמה שם עבור הפריפריה, עבור הנגב והגליל, חברת הכנסת סתיו שפיר – כל זה היום קורה כי יש מי שרוצה לקבל את הכסף בחושך, מתחת לשולחן – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> שתקי, מה את עשית בשקיפות? לא עשית דבר בשקיפות אצלך חוץ מלדבר. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – בלי שנדע מה עובר, אבל אנחנו יודעים מה עובר. מתוך כל תקציב החטיבה להתיישבות רק רבע – ואני פונה לחברי, דווקא אלה ששוקלים להצביע בעד החוק הזה: היועץ המשפטי לממשלה קבע שהסמכויות שהממשלה העבירה לחטיבה להתיישבות חורגות ממה שניתן לה. איזה הסכם קואליציוני כופה על מישהו כאן להצביע בעד משהו לא תקין, מעוות, שהיועץ המשפטי לממשלה קובע שהוא לא בסדר? עכשיו, אומרים לי חלק מחברי במחנה הציוני – – – <קריאות:> – – – <היו"ר שי פירון:> גברתי, את יכולה לעצור לרגע, בבקשה? חברים, אני מבקש. בבקשה, אי-אפשר לנהל דיון ככה, באמת. ששש. חברים, בבקשה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> רק שזה לא יהיה על חשבוני, בבקשה. <היו"ר שי פירון:> אל תדאגי. אל תדאגי. אדוני שר הכלכלה, שב, בבקשה. אדוני שר הכלכלה. שר הכלכלה – הוא לא שומע – שב, בבקשה. סגן שר השיכון, שב, בבקשה. חברים, אי-אפשר לנהל ככה. חבר הכנסת איימן עודה, שב, בבקשה. <קריאה:> – – – <היו"ר שי פירון:> ככה, כי אתה מדבר. בבקשה, גברתי. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אמרו לי חברי כנסת, גם מהמחנה הציוני, שפנו אליהם מההתיישבות לא ביהודה ושומרון אלא מהערבה, מהנגב ומהגליל, ואמרו להם: אבל החטיבה להתיישבות עוזרת גם לנו. בעיני, קודם כול, המילה התיישבות היא מילה נרדפת לערכים, ואני לא מעלה בדעתי שכל המתיישבים הציונים המדהימים האלה שחיים בנגב ובגליל רוצים שנציגיהם בכנסת הזאת יצביעו בעד הצעת חוק שמעגנת את מה שהיועץ המשפטי לממשלה קבע שהוא לא תקין, בעד הצעת חוק שנועדה לקבע דבר שאיננו חוקי – העברת כספים מתחת לשולחן. וברמת הנתונים, כפי שעדכנה אותי חברת הכנסת שפיר, מתוך חצי מיליארד שקל שקיבלה החטיבה בשנת 2014, רק רבע הגיע לנגב והגליל. ואני, קשה לי להבין את הנציגים הפוליטיים של המתיישבים בנגב והגליל, שהם מבקשים לתמוך בחוק הזה. הם הפכו להיות אסירי תודה על המעט שהם מקבלים כאילו כטובה, במקום לדרוש – – <היו"ר שי פירון:> חברת הכנסת – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – את מה שמגיע להם על-פי הדין, כי זה הכסף של כלל הציבור במדינת ישראל. <היו"ר שי פירון:> חברת הכנסת לבני, זה כבר אחרי תוספת הזמן עכשיו. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אז למה אי-אפשר לקבל מקצועיות, וחטיבה מקצועית, עם שקיפות ועם מינהל תקין? וזה בדיוק מה שאנחנו נציע. <היו"ר שי פירון:> אני מבקש לסיים. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> ושאף אחד לא ירמה אף אחד. אם החוק הזה לא יתקבל, זה לא סוגר את החטיבה להתיישבות. זה בסך הכול יכריח אותה לעבוד כמו כל גוף ציבורי אחר – – <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – בשקיפות, בכספי הציבור של כולם. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה לחברת הכנסת ציפי לבני על דבריה. על-פי התקנון מותר לחבר כנסת סמוטריץ. האם אתה מעוניין, בתור המציע? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת סמוטריץ, בבקשה. בבקשה, אדוני. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, אני מוכרח להעיר – בעי"ן, בעי"ן – – <היו"ר שי פירון:> תעיר. אם אתה מוכרח, אז תעיר. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – אתה נתת לי פתק כשדיברתי וביקשת ממני להזכיר את חברת הכנסת שפיר בשמה. אני מוכרח להודות על האמת, לא ידעתי שזה יקנה לה זכות דיבור, ונדמה לי שזה היה לא ראוי. האם זה אומר שלפי התקנון יש לה זכות דיבור או אין לה זכות דיבור, כי היושב-ראש ביקש, אני לא יודע, אבל אני חושב שזה לא ראוי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה, מה אכפת לך? שעוד קול יישמע? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני אמרתי שאני חושב שזה לא ראוי, זה הכול. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה לא ראוי? עוד קול אחר? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> תראו, חברים, כשאין מה לומר לגופו של עניין, אז רצים לחפש תירוצים במקומות אחרים. אין כאן אף אחד בבית הזה שלא רוצה שקיפות. אין כאן אף אחד בבית הזה שלא רוצה מינהל תקין. אין בעיה של שקיפות – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – ואין בעיה של מינהל תקין בחטיבה להתיישבות. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – מינהל תקין – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> גם חוות הדעת המדוברת לא באה בטענות ברמות האלה. חוות הדעת מדברת בעיקרה על היעדר הסמכה היום – על-פי החוק הקיים, חברת הכנסת לבני – לממשלה לאצול את סמכויותיה לחטיבה להתיישבות. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – לעמותות שלכם – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> זה לב-לבה של הטענה בחוות הדעת של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. זה לב-לבה של הטענה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – קשורה בהתיישבות – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> מה שאנחנו עושים היום, זה שאנחנו בסך הכול מעגנים את אותה סמכות בחוק. להפך. קראנו – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – עושים את זה – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – שמענו, קיבלנו את ההארה – באל"ף, מבחינתי – יכול להיות שהמצב לא היה מוסדר עד היום. כל מה שאנחנו עושים זה להסדיר. זה ממש לא חוק עוקף. זה חוק שמקבל – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – ופועל בעצם בהתאם לאותה חוות דעת ומסדיר את פעילותה של החטיבה להתיישבות. זה מה שעושה החוק הזה, חברת הכנסת לבני, זה בדיוק מה שהוא עושה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני, אגב, מוכרח לציין שבאיזשהו מקום נדהמתי לשמוע את הביטוי "חוק עוקף יועץ משפטי לממשלה". את הביטוי "חוק עוקף-בג"ץ" אני מכיר אצלכם בשמאל הישראלי כבר הרבה שנים. מאז שאתם לא מנהלים את המדינה, אז כל מה שלא מוצא חן בעיניכם הולך לבג"ץ, וכל – – – <קריאה:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> כל מה שלא מוצא חן בעיניכם דרך המערכת הדמוקרטית הולך לבג"ץ, ואז לעם, לרובו, באמצעות נבחריו, אסור להביע את דעתו, כי זה חוק עוקף-בג"ץ. אני מכיר במדינה דמוקרטית אוטוסטרדה אחת, קוראים לה כנסת. לפעמים בג"ץ עוקף את הכנסת, אז זה דבר שהוא צריך עיון גדול – אם, כמה ולמה ומתי. עכשיו אתם מציעים ביטוי חדש: חוק עוקף יועץ משפטי לממשלה. ושוב, אני לתומי, ולמדתי משפטים, נדמה לי שבקורס הראשון, שנה א', קורס ביסודות המשפט, לומדים שהכנסת, הריבון, מחוקק, קובע את הנורמות, קובע את המסגרת המשפטית בתוך הגבולות, והיועץ המשפטי מוודא שהרשות המבצעת, הממשלה, פועלת במסגרת אותם החוקים שקבעה הכנסת. טוב, השר אלקין אומר לי שהקואליציה השתכנעה, וזה מה שחשוב לי. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, תבדקו את זה תקנונית. דומני שאין סיבה להתיר לחברת הכנסת שפיר לדבר מאחר שלא הזכרתי אותה מרצוני החופשי. תבדקו את זה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. אנחנו נלך להצבעה – אלקטרונית? שמית? חבר הכנסת הנגבי, שמית או אלקטרונית, בבקשה? מה החלטת? <צחי הנגבי (הליכוד):> שמית. <היו"ר שי פירון:> שמית. בבקשה, גברתי המזכירה. תתחילי בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד מיכאל אורן – בעד דוד אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד רוברט אילטוב – בעד אלי אלאלוף – בעד קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – בעד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – בעד זאב בנימין בגין – בעד זוהיר בהלול – נגד נאוה בוקר – בעד דוד ביטן – בעד מיכל בירן – נגד מירב בן ארי – בעד אלי בן-דהן – בעד נפתלי בנט – בעד יואב בן צור – בעד איל בן ראובן – נגד יחיאל חיליק בר – נגד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – נמנע ענת ברקו – בעד יוסף ג'בארין – נגד באסל גטאס – נגד אילן גילאון – נגד שרון גל – בעד זהבה גלאון – נגד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – בעד מסעוד גנאים – נגד משה גפני – בעד יעל גרמן – נגד אבי דיכטר – בעד דני דנון – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד צחי הנגבי – בעד יצחק הרצוג – נגד יצחק וקנין – בעד מכלוף מיקי זוהר – בעד חנין זועבי – נגד ג'מאל זחאלקה – נגד תמר זנדברג – נגד עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד ציפי חוטובלי – בעד אורן אסף חזן – בעד דב חנין – נגד יואל חסון – נגד אחמד טיבי – נגד מנואל טרכטנברג – נגד מרדכי יוגב – בעד יוסי יונה – נגד שלי יחימוביץ – נגד חיים ילין – בעד משה יעלון – בעד איתן כבל – נגד אלי כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – נגד משה כחלון – בעד חיים כץ – בעד ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – נגד אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – בעד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – בעד יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – נגד ינון מגל – בעד מנחם אליעזר מוזס – בעד ירון מזוז – בעד מרב מיכאלי – נגד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד אראל מרגלית – נגד אברהם נגוסה – בעד משולם נהרי – בעד איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – בעד בצלאל סמוטריץ – בעד אוסאמה סעדי – נגד איימן עודה – נגד רחל עזריה – בעד דניאל עטר – בעד חמד עמאר – בעד רועי פולקמן – בעד שי פירון – אינו משתתף בהצבעה טלי פלוסקוב – בעד מאיר פרוש – בעד יעקב פרי – נגד עיסאווי פריג' – נגד עמיר פרץ – נגד נורית קורן – בעד יואב קיש – בעד איוב קרא – בעד מירי רגב – בעד מיכל רוזין – נגד מיקי רוזנטל – נגד יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – בעד יובל שטייניץ – בעד נחמן שי – נגד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – נגד איציק שמולי – נגד סתיו שפיר – נגד איילת שקד – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד <היו"ר שי פירון:> גברתי המזכירה, קראי בבקשה שוב בשמות של מי שלא השיבו בפעם הראשונה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת יעקב ליצמן – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – אינה נוכחת אוסאמה סעדי – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח <היו"ר שי פירון:> יש מישהו שלא קראו בשמו עדיין? גברתי המזכירה, תמה ההצבעה. בעד – 65 חברים, נגד – 41, אחד נמנע. ההצעה תעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה ראשונה – נכון? אם כן, עד כאן לגבי הנושא הזה. <הצעת חוק ייצוג הולם של יהודים בני המגזר החרדי בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1371/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר שי פירון:> נעבור לנושא הבא: הצעת חוק ייצוג הולם של יהודים בני המגזר החרדי בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ה. ינמק חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> סליחה, אדוני, ההערות שלנו, מה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> מה התוצאה? לא שמעתי. <היו"ר שי פירון:> הקראתי. אמרתי: 65 חברים תמכו, 41 התנגדו, אחד נמנע. בסדר, חבר הכנסת גפני, בבקשה. בבקשה. חבר הכנסת גפני, בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> ינון מגל, אני רוצה להגיד לך משהו. היחידי – – – שלושה יישובים, ואל תלמד אותי מה זה התיישבות – – – <קריאות:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, רבותי השרים, אני מתכבד להגיש לכנסת את הצעת חוק ייצוג הולם של יהודים בני המגזר החרדי בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת אורי מקלב ושלי. אני מבקש להסביר את הרקע של החוק הזה. פעמים רבות בשיח הציבורי, ושרים, בעיקר שרים כלכליים, דיברו על פיגוע כלכלי, שבני הציבור החרדי אינם משולבים בתעסוקה, בעבודה, בכל מה שנלווה לעניין הזה. מכיוון שאנחנו מכירים את המצב כמות שהוא, אני כבר הגשתי לפני שנים רבות, אמרתי: אני מייצג את הציבור החרדי, ואני אומר לכם – אני לא מדבר על לומדי תורה שתורתם אומנותם, שבזכותם העולם קיים, ועליהם לא מדובר. אבל רוב הציבור החרדי, ואני רוצה להדגיש – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לא בזכות ההיי-טק, שמחזיק 65% מהתל"ג? <משה גפני (יהדות התורה):> לא, לא, ההיי-טק מצליח בגלל שיש לומדי תורה. אבל היה באחד העיתונים – – – <היו"ר שי פירון:> זה עכשיו דווקא ויכוח מעניין. סוף כל סוף נהיה מעניין. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה היה טיעון מקורי. <משה גפני (יהדות התורה):> היה אחד – רגע – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לא הבנתי באמת איך החברות – – – <משה גפני (יהדות התורה):> חבר הכנסת אראל מרגלית, אתה הרי משלב הרבה חרדים בעבודה, ואתה גם ביזמות, מכיוון שהיה באחד העיתונים – אמרו לי, לא ראיתי – שהצעת החוק מדברת רק על גברים, אז אני מבקש להכחיש את זה מכול וכול. אני מודיע, אתם יכולים לקרוא גם את הצעת החוק, הצעת החוק מדברת על נשים חרדיות ועל גברים חרדים. <עליזה לביא (יש עתיד):> אז תדגיש את זה, תדגיש. – – – <משה גפני (יהדות התורה):> נשים חרדיות וגברים חרדים. מה עוד להדגיש? מה עכשיו? את מכירה אותי. הייתי מגיש חוק שאני רוצה לשלב רק חרדים ולא חרדיות? עולה על דעתך? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> בעיקר שהחרדיות מובילות. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, זה עוד דבר, אבל את זה נשאיר עכשיו לדיון אחר. על כל פנים, מכיוון שכל הזמן אומרים שצריך לשלב חרדים, אני החלטתי להוכיח שהאמירה הזאת היא צביעות, היא שקר. התפרסם באחד העיתונים – לא רוצה להגיד את השם, אבל אחד העיתונים המפורסמים – שמשרד עורכי-דין בתל-אביב מחפש עורך-דין צעיר, שהוא רוצה דחוף, הוא צריך עורך-דין כזה. זה משרד גדול, כמובן לא אומר את שמו. ולקחנו בחור, עורך-דין טוב, צעיר, שייסע לפגישה שמה, בגלל שהיה צריך מייד עורך-דין – היה צריך מייד עורך-דין צעיר. דחוף. אבל הוא, היו לו פאות גדולות וזקן גדול, לעורך-דין הזה – אני אומר לך. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> זה לא מתאים לעורך-דין. <משה גפני (יהדות התורה):> מתאים. לא מתאים, מתאים – היום יש כבר הרבה עורכי- דין עם זקן גדול ועם פאות. שלחנו אותו. הוא הגיע לפגישה בתל-אביב אחר-הצהריים – צריכים דחוף, צעיר. ההוא רואה אותו, זה שמראיין אותו מהמשרד של עורכי-הדין, מסתכל עליו, מקבל חלחלה, והוא אומר לו: סליחה, הסתדרנו. עכשיו, אני שואל אתכם למה. למה הוא אמר לו הסתדרנו? עורך-דין מצוין, תאמינו לי. היום כבר גם מכירים אותו. למה הוא לא קיבל אותו? הרי הם צריכים עורך-דין דחוף. הוא מכיר את החרדים מהטלוויזיה, והוא היה בטוח, ברגע שהוא ראה אותו מגיע למשרד שם, הוא היה בטוח שאיך שהוא נכנס לעבודה הוא מוצא קבר מתחת לשולחן של המנהל ועוצר את העבודה. כך מציירים את החרדים בטלוויזיה. <עליזה לביא (יש עתיד):> הבעיה שאנחנו לא מכירים אתכם מהחברה – – – מבית-הספר, מהצבא. <משה גפני (יהדות התורה):> אגב, אני אומר לכם – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> גפני, מוצא קבר? <משה גפני (יהדות התורה):> כן, כן, זה בטוח. העורך-דין ההוא שראיין אותו היה בטוח שזה מה שהוא הולך לעשות. לא חשוב, מה זה משנה. <יאיר לפיד (יש עתיד):> אבל למה קבר? <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא רוצה לצחוק יותר מדי על החילונים. סתם, יש לי עוד דוגמאות, מה הוא חשד. ואז, אני אומר לכם, נפגשתי – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> אוקיי. אני בעד. <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת לפיד תומך בהצעת החוק שלך. <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר, אז מה, אז לכן שאתנגד? <היו"ר שי פירון:> לא, שלא תריבו סתם. <משה גפני (יהדות התורה):> זה בסדר, אני משבח אותו על כך. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> זו תקלה חמורה באמת. <היו"ר שי פירון:> התחלפה ממשלה, אתם לא חייבים לריב עוד. <משה גפני (יהדות התורה):> אני משבח אותו על כך. אני רוצה להגיד לכם – – – <היו"ר שי פירון:> אל תחזור על זה יותר מדי פעמים, כי זה ייזקף לרעתך. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, הוא לא ייזקף לרעתי, זה יהיה לרעתו. המציאות הזאת – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אם כך, אנחנו נשקול עכשיו את התגובה שלנו. <משה גפני (יהדות התורה):> רק רגע. <היו"ר שי פירון:> אני משוכנע שזה הגורם המכריע אצלך, חבר הכנסת דרעי, ולא השקופים. <משה גפני (יהדות התורה):> נפגשתי גם בקדנציה הקודמת שלי כיושב-ראש ועדת הכספים עם ראשי חברות גדולות במשק, עם ראשי המשק. הם אמרו: יש אצלנו חרדים וחרדיות בעבודה. ואני אומר לכם, אמרו לי: הם יותר מהממוצע הרגיל, ברמה. האמת היא שאני אומר לכם שגם אצל החרדים יש מטומטמים וגם אצל החילונים יש כאלה עם שכל – יש. <זהבה גלאון (מרצ):> לא נכון. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה לא יכול להיות, גפני. <קריאות:> – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> למי התכוונת מטומטמים? <משה גפני (יהדות התורה):> אבל אני אומר לכם, האמת היא שהממוצע של החרדים, הממוצע, בעיקר החרדיות, הממוצע הוא גבוה יותר. יש יותר נאמנות – לא משנה, ודאי שהם יכולים להשתלב. עכשיו, הממשלות בישראל עד היום לא נקפו אצבע, רק דיברו. לא עשו כלום. לשלב חרדים בעבודה, לא במשרות בכירות. עיריית ירושלים – שליש הם חרדים, 1.3% עובדים בעירייה. וכשביקשתי באחד החוקים שהגיע בכנסות הקודמות, אמרתי: תשלבו חרדים – היה שילוב ערבים, צ'רקסים, נשים, עולים – ביקשתי: תשלבו חרדים, בא נציג משרד המשפטים, והוא אומר: אי-אפשר, על-פי החוק אי-אפשר, בגלל שחרדים – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> זה לא מגזר. <משה גפני (יהדות התורה):> תשמע טוב, חרדים זה לא דת, לא גזע ולא מין. איך יודעים שהחרדים לא משתלבים בעבודה אם זה לא דת, לא גזע ולא מין? איך יודעים להשמיץ אותם בטלוויזיה, הרי הם לא דת ולא גזע ולא מין? איך יודעים מי זה חרדים? <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת גפני, אני לא בטוח שבתשעת הימים ההצגה הזאת מותרת. אני לא בטוח. אסור לאדם שימלא שחוק פיו בימים אלה, וכמדומני שאתה נכנס פה לשאלות הלכתיות מעניינות, אבל תמשיך. <קריאה:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> טוב, אז אני אוריד בווליום. <היו"ר שי פירון:> לא, רק רציתי להעיר הערה למדנית. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מקבל את מה שאתה אומר. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר. אז אני רוצה לדבר אתכם ברצינות. יש שאלה – יאיר לפיד, אני רוצה את ההקשבה שלך עכשיו לדקה. <יאיר לפיד (יש עתיד):> אני בעדך – – – <משה גפני (יהדות התורה):> דקה, תשמע את מה שיש לי להגיד. <איתן כבל (המחנה הציוני): > תן לו, הוא בחזרה בתשובה. <משה גפני (יהדות התורה):> מי בחזרה בתשובה? הוא היה בכותל. היית בכותל. <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני): > – – – משה, תסתכל – – – יש תפילין, הוא חושב להניח עכשיו. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> הוא הצטלם בבית-כנסת קונסרבטיבי בשבת. הוא הצטלם בשבת בבית-כנסת קונסרבטיבי. זה לא יפה? <היו"ר שי פירון:> אדוני יושב-ראש האופוזיציה, אם אני הייתי יאיר לפיד הייתי מודאג מהמחמאות שאתה מרעיף עליו עכשיו. אנא, בטובך. <איתן כבל (המחנה הציוני):> משה, הוא מסתובב עם טלית קטן. <משה גפני (יהדות התורה):> חבר הכנסת יאיר לפיד. אני רוצה להגיד משפט רציני. <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת כבל. חברים, באמת. ערב תשעה באב. די, מספיק. <משה גפני (יהדות התורה):> אני אבקש להעביר את החוק לדיון בוועדה, אם הוא אכן יאושר כאן, ואני אבקש לקיים דיון בוועדה מה ההגדרה של חרדי שאותו צריך לשלב, על-פי החוק הזה, בכל מה שאנחנו קובעים. <היו"ר שי פירון:> עכשיו זה לא יהיה מיהו יהודי, זה יהיה מיהו חרדי. <משה גפני (יהדות התורה):> מיהו חרדי – בלאו הכי הדיון הזה מתקיים. היה גם דיון בבג"ץ, שלא נתנו לכאלה, לבנות שרצו ללמוד במכללות – – – <היו"ר שי פירון:> אנחנו מכירים את הסוגיה. <משה גפני (יהדות התורה):> בדיוק. ובג"ץ אמר שצריך לקבל החלטה בעניין הזה. <היו"ר שי פירון:> נכון, אמת. <משה גפני (יהדות התורה):> אגב, זה גם מופיע בהסכם הקואליציוני שלנו, הבג"ץ ההוא, שהייתה שם אמירה להחליט מיהו חרדי, מכיוון שאם אנחנו רוצים להגיד – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> ולא מיהו יהודי. <משה גפני (יהדות התורה):> לא מיהו יהודי. <היו"ר שי פירון:> זה פחות חשוב, חבר הכנסת. <משה גפני (יהדות התורה):> זה חשוב, חשוב. <היו"ר שי פירון:> זה פחות חשוב. <משה גפני (יהדות התורה):> חשוב. אסור להגיד את זה בתשעת הימים, שזה לא חשוב. זה חשוב. <קריאות:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אין ערבית, עוד לא שקיעה. השקיעה רק ב-19:50. 19:48. ואז, אנחנו נצטרך לקיים את הדיון הזה, בגלל שהוא דיון רציני. אם אכן אנחנו נכנסים לעידן אמיתי, שבו כשמדברים על שילוב חרדים מתכוונים לכך, אז אנחנו צריכים לדעת בדיוק על מי מדובר. מדובר על ציבור גדול במדינת ישראל, ואני חוזר ומדגיש בפעם האלף: אני לא מדבר על מי שלומד תורה ותורתו אומנותו, שבזכותו העולם הקיים, בזכותו חזרנו לארץ – כל הזכויות, מה שאמר – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תגיד – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אל תתערב בזה, אראל. עזוב אותי. אנחנו מדברים על אלפי או אולי עשרות אלפי חרדים וחרדיות – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת מרגלית, זה לא בלבד שאתה לא עוזר, אתה מלבה אותו יותר. <משה גפני (יהדות התורה):> – – שמבקשות ומבקשים – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מבקשות? מי אומרת "מבקשות"? <משה גפני (יהדות התורה):> אני. מבקשות ומבקשים – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> יפה מאוד. ובזכות מי? <משה גפני (יהדות התורה):> – – להשתלב בעבודה ולהתפרנס בכבוד – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בזכות מי אתה אומר "מבקשות"? <משה גפני (יהדות התורה):> – – ולא כמו מה שקורה היום, שנשים חרדיות עובדות במפעל, ובאותו מפעל מקבלים 50% יותר משכורת אם היא לא חרדית, אם היא עובדת באותו מפעל. אתם לא יכולים לתאר לעצמכם איזו אפליה יש כלפי הציבור החרדי שרוצה לעבוד, ועובד. מתייחסים אליו כמו בדרג ג' – – <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת גפני, אני מבקש ומבקשת ממך לסיים. <משה גפני (יהדות התורה):> – – כמו בשוק עבדים. יודעים שהם – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <קריאות:> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אנחנו מכירות אפליה מצוין, אם לא אכפת לך, וגם במסגרת – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אבל אני רוצה להסביר לאחרים, לא הסברתי לך עכשיו. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – מכירות אפליה היטב. <משה גפני (יהדות התורה):> אבל את יודעת, יש כאלה שלא יודעים. <היו"ר שי פירון:> בתור אישה חרדית, אתה אומר לה את זה? <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – בקדנציה הקודמת, הלכה לטובת העדה החרדית. <משה גפני (יהדות התורה):> אני אומר לך, חבר הכנסת מיקי לוי, תאמין לי, דיברו הרבה על זה שעושים בשביל לשלב חרדים ולא עשו כלום. אני אומר לך. בסדר. אני אומר לך, בסופו של דבר, אני אומר לך – אתה רוצה? אני אשב אתך. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני אתך בנושא. <משה גפני (יהדות התורה):> הבטיחו לזה, ולהוא, ובסופו של דבר לא קרה כלום. אנשים מתחננים לזה, רוצים מקומות עבודה. תשאל את אראל מרגלית, תשאל אותו. הוא עוסק בעניין הזה, עוסק כבר כמה שנים. אני הצעתי את הצעת החוק הזאת הרבה פעמים. נפלתי. זה היה טוב בשבילי שנפלתי, כי זה היה טוב בשבילי לכל ההופעות שלי שהופעתי כאשר דיברו – פאנל על חרדים בעבודה. <היו"ר שי פירון:> חברי הכנסת אריה מכלוף דרעי ויעקב ז'קי לוי, אתם עושים לי רעש. <משה גפני (יהדות התורה):> הבאתי את החוק הזה ואמרתי: תראו איך שהחילונים צבועים. החילונים, גם הציונים הדתיים. גם הם היו נגד. למה הם צבועים? הרי אם באמת כנה כוונתכם שצריך לשלב את החרדים – – – <היו"ר שי פירון:> לא שמעתי טוב, הרב גפני, לא שמעתי נכון. <משה גפני (יהדות התורה):> מה שאמרתי. <היו"ר שי פירון:> החילונים? הדתיים הלאומיים? לא הבנתי מה אמרת. <משה גפני (יהדות התורה):> כן, כן, כן. אמרתי. אם אכן כנים דבריכם, למה אתם מתנגדים לחוק הזה? <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת סמוטריץ, אתה ישן. <משה גפני (יהדות התורה):> הרי אחת מהשתיים: אם החרדים לא רוצים לעבוד, אז החוק הוא אות מתה. <יעל גרמן (יש עתיד):> מי התנגד? <משה גפני (יהדות התורה):> אוהו, את יודעת כמה פעמים הצביעו על החוק הזה, נגד? את חדשה בכנסת. אני עברתי פה את מלחמות העולם, הראשונה, השנייה, השלישית, הרביעית והחמישית, והצביעו נגד. <קריאה:> – – – <היו"ר שי פירון:> דרך אגב, תם הזמן, לחומרה. <משה גפני (יהדות התורה):> בממשלה הקודמת, כשאתה היית שר האוצר – אתה, הכוונה יאיר לפיד – החוק הזה עבר. רגע, אל תשמח. רק כשזה הגיע לוועדת – – – <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת גפני, אני מבקש לסיים. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מסיים. כשזה הגיע לוועדת החוקה, להכנה לקריאה ראשונה, הגיעו אנשים מהמשרד שלך ואמרו: לא, תעצרו את החוק, אנחנו נעשה את זה בנהלים של המשרד. אמרתי – אני מוחל לכם טובות, והלכנו לבחירות. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אתה רוצה קריאת שמע של שחרית? <משה גפני (יהדות התורה):> ולכן, הפעם אנחנו הולכים על זה ברצינות. אני מאוד מבקש את התמיכה של חברי הכנסת מכל המפלגות, ואני מבקש להעביר את זה – לאיזה ועדה זה עובר? <היו"ר שי פירון:> לוועדת החוקה, חוק ומשפט. <משה גפני (יהדות התורה):> להעביר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה ראשונה. <היו"ר שי פירון:> אני מבקש לסיים, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מסיים, מסיים. רק שתי הודעות. הודעה אחת – אני לא מתקדם עם החוק הזה כל עוד שר הכלכלה לא מביא הצעת חוק ממשלתית שתשולב יחד עם הצעת החוק הפרטית בוועדת החוקה. אני מודיע לכם שבוועדת החוקה, אני סיכמתי עם חבר הכנסת אלקין, אבל אני גם דרשתי את זה, שתהיה העדפה מתקנת לא רק לחרדים אלא גם לעולים חדשים. ולכן אני אומר לכם מראש – תהיה הצעת חוק של שר הכלכלה, היא תהיה הצעה ממשלתית, ואנחנו נדון בוועדה מה זה חרדי, ואנחנו נוסיף לזה גם עולים חדשים. תודה רבה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה לחבר הכנסת משה גפני. ישיב בשם הממשלה חבר הכנסת – שר הכלכלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אז אני רוצה להתנגד. <היו"ר שי פירון:> אחרי הדברים שלו, אחרי שהשר משיב. יש רשימה ארוכה של מתנגדים. שנייה. מרב מיכאלי. מתנגדים ומתנגדות. חבר הכנסת דרעי – בבקשה, אדוני השר. אני אשמח שתאיר את עינינו. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אדוני היושב-ראש, בקצרה מאוד. <היו"ר שי פירון:> בקצרה מאוד. סליחה? <קריאה:> – – – <היו"ר שי פירון:> הרב גפני יכול לדאוג שיאריכו את זה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אדוני היושב-ראש, אני באמת אגיד בקצרה. אנחנו מכינים במשרד, במשרד הכלכלה, הצעת חוק ממשלתית רחבה – – – <היו"ר שי פירון:> השר אקוניס, השר אקוניס, שומעים אותך ממש. זה היה השקט שלך? זה השקט שלפני הסערה, קוראים לזה. תודה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> השר אקוניס, אתה מפריע לי. שאלו חברי או חברות כנסת מה ההגדרה של חרדי. ההגדרה היום – אחרי שעבר חוק השוויון בנטל, יש שם הגדרה ברורה. אותה הגדרה שיש בשוויון בנטל תהיה ההגדרה גם בחוק, ככה – השר לפיד, בכל דבר רע יש גם משהו טוב. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מה ההגדרה? <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> עזוב, בשביל מה עכשיו להיכנס לזה? אתם רוצים לקצר, לא? אז בואו נקצר. <קריאה:> לאו דווקא, זה נושא – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> לא משנה, יש הגדרה, יש שם הגדרה רחבה. תראו, אני רוצה אבל בכל זאת, למען האיזון, להגיד שהממשלה הקודמת הקימה, על-פי החלטת ממשלה, ועדה בראשותו של אודי פראוור, ואני ישבתי אתם בשבוע שעבר. אני חייב לומר, שבלי קשר להצעת החוק הם הכינו הצעה מאוד טובה לשילוב חרדים במשרדי הממשלה, במשרות, בקורסים של צוערים, סטודנטים וסטודנטיות חרדים, ואני, בעזרת השם, בזמן הקרוב נביא את זה להחלטת ממשלה. <היו"ר שי פירון:> תודה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> רגע. <היו"ר שי פירון:> אמרת קצר, אז פשוט שמחתי. <קריאה:> – – – <היו"ר שי פירון:> לא, לא, אני, מבחינתי, אין שום בעיה, פשוט השר אקוניס מסמן לי שהוא עוד לא הספיק דף יומי. <קריאה:> מיהו חרדי, אני שואל עכשיו. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> טוב. כפי שאמרתי, בהסכמת המציעים, שהם יחכו עם הכנת הצעת חוק עד שאנחנו נביא את הצעת החוק הממשלתית, ונשלב שם גם עולים חדשים, ונביא הצעה מפורטת, רחבה, עם הגדרות, גם אחוזים של משרות – את כל הדברים הללו אנחנו נפרט שם. <היו"ר שי פירון:> בסדר. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> ולכן, אני מבקש – חבר הכנסת גפני, לאיזו ועדה? חבר הכנסת גפני, לאיזו ועדה אמרנו? <היו"ר שי פירון:> ועדת חוקה, חוק ומשפט. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> בסדר, שיהיה ועדת חוקה. <היו"ר שי פירון:> תודה. חבר הכנסת גפני, אתה רוצה להתייחס לדברים? אתה לא חייב, אתה לא חייב. אנחנו ניגש להצבעה. אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת הנגבי – – – <זהבה גלאון (מרצ):> לפני ההצבעה – – – <היו"ר שי פירון:> את מתנגדת? אני אתן לך להתנגד אחרי ההצבעה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> למה אחרי ההצבעה? <היו"ר שי פירון:> לפני, סליחה, סליחה. חברת הכנסת גלאון, את מוזמנת להתנגד, בבקשה. שלוש דקות, אחר כך הצבעה ואחר כך חברת הכנסת מיכאלי, הודעה אישית. רק אחד אני יכול לבחור, לפי הסדר, מה לעשות. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מה? אנחנו מתנגדים. <היו"ר שי פירון:> אז היא גם מתנגדת. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אנחנו רוצים לדבר. <היו"ר שי פירון:> מותר אחד לפי התקנון, אדוני. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> בכל זאת. <היו"ר שי פירון:> אבל בכל זאת כדאי – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> ראש השדולה להעסקת חרדים רוצה לדבר. <היו"ר שי פירון:> בבקשה, גברתי. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מדברים יפה – – – <היו"ר שי פירון:> אתה רוצה לדבר, אתה לא רוצה להתנגד. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אני רוצה לדבר ולהביע את דעתי איך לקדם תעסוקת חרדים. <היו"ר שי פירון:> אז אני מתנצל. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> ולא, החוק הזה זה לא הפתרון. <היו"ר שי פירון:> בבקשה, גברתי. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת גפני העלה כאן לדיון סוגיה מאוד רצינית שמדברת על שילוב של החרדים במשרדי ממשלה, בדירקטוריונים ציבוריים. שקיפות, הייתי אומרת, לבחון כמה חרדים יש – אין בכלל אפשרות לבחון, אם הבנתי נכון. ואני חושבת ששקיפות זה אחד הדברים היותר משמעותיים שממשלה צריכה לאפשר. ומה שראינו כאן קודם, בהצבעה הקודמת, בחוק הקודם, לגבי החטיבה להתיישבות, זה בדיוק ההפך משקיפות. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> נכון, חבר הכנסת דרעי. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אני מתפעל מהכישרון שלך – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מה שנעשה כאן קודם – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתה מפריע לי, אתה מגיע לדוכן, אתה רוצה לעלות לדבר במקומי מכאן? <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת השר אריאל, זה נראה כאילו אתה מתנפל על הדוכן, ישב כבודו. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מה שנעשה כאן קודם זה היה הפוך למה שנקרא ייצוג, זה היה הפוך למה שנקרא שקיפות, זה היה צפצוף על מוסד היועץ המשפטי לממשלה. חוק עוקף-בג"ץ שלא רוצה לדעת, רוצה לתת הכשר בחקיקה למהלך של שוד לאור היום, לקביעת מדיניות, להעברת תקציבים לזרוע הביצועית של הממשלה לבנייה בשטחים, באמצעות חקיקה. זה מה שהממשלה והכנסת עשו – נתנו הכשר חוקי. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> וכיוון שהסוגיה שהעלית, חבר הכנסת גפני, היא סוגיה חשובה, רצינית, שזקוקה לתמיכה רחבה יותר, אנחנו נבחן אותה, אדוני היושב-ראש. תודה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. אנחנו ניגש להצבעה. לאחר ההצבעה ניתן הודעה אישית לחברת הכנסת מיכאלי ולחבר הכנסת אראל מרגלית. על-פי החלטת יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת צחי הנגבי, הוא החליט לצ'פר את החברים וזאת לא תהיה הצבעה שמית אלא הצבעה – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> שמית? <היו"ר שי פירון:> אתה רוצה שמית, חבר הכנסת דרעי? לא. למרות שחבר הכנסת דרעי מבקש הצבעה שמית אנחנו לא נקבל את בקשתו, לא הכול פה זה לפי מה שחבר הכנסת דרעי רוצה. בבקשה, ההצבעה החלה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 85 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ייצוג הולם של יהודים בני המגזר החרדי בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר שי פירון:> 85 חברי כנסת הצביעו בעד, אפס חברים הצביעו נגד, אפס חברים נמנעו. אני מזמין את חברת הכנסת מרב מיכאלי למסור הודעה אישית – בבקשה, גברתי. זה עבר, כמובן, לוועדת חוקה, חוק ומשפט, כפי שאמרנו לפני ההצבעה, ותודה למזכירה על ההערה המחכימה. חבר הכנסת גפני, גברתי השרה גמליאל, אנא בטובכם, שבו כדי שנוכל לנהל את הישיבה. כולנו נרגשים מלחיצות היד החמות בין חבר הכנסת לפיד לחבר הכנסת גפני, זה ממש ביטויים לאהבת חינם בתשעת הימים. שבו, בבקשה, כולכם. תודה. <הודעה אישית של חברת הכנסת מרב מיכאלי> <היו"ר שי פירון:> כן, גברתי, תמשיכי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> קודם כול, ברכות כמובן לחבר הכנסת גפני על החוק החדש והמעולה, ובאמת, כמי שמכירות אפליה מקרוב, אנחנו שמחות להיות שותפות לעוד צעד בדרך לתיקון אפליה. אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, עמד כאן על הדוכן קודם חבר הכנסת סמוּטריץ – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> סמוטריץ. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – ובמסורת הידועה של המפלגה שלו הסית ואמר דברי בלע, אלא שהפעם הוא השתמש במעמד שלו, בבמה שיש לו כחבר כנסת, וגם בחסינות שלו, כדי להכפיש עובדת ציבור שלא יכולה לעמוד כאן ולהגן על עצמה, ולא יכולה לומר את האמת, בניגוד לשקר שאמר עליה חבר הכנסת סמוּטריץ. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> סמוטריץ. <קריאות:> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אז רק כדי להעמיד דברים על דיוקם פשוט, עובדות, בואו נדבר על העובדות. אני פניתי ליועץ המשפטי לממשלה בשם סיעת המחנה הציוני, שיש לי הכבוד והעונג להיות היושבת-ראש שלה, וביקשתי חוות דעת לגבי הצעת החוק שאתה העלית כאן, חבר הכנסת סמוטריץ – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> ממתי יועץ משפטי לממשלה אומר מה – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> ממתי? אני רוצה להגיד לך שאני פניתי ליועץ המשפטי לממשלה לא פעם ולא פעמיים לגבי – – – <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת סמוטריץ, אני מבקש ממך להירגע. תודה לך, אני שמח שאתה נרגע. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אני רוצה להגיד שזה לא צעד יוצא דופן במקומותינו, אני פניתי ליועץ המשפטי לממשלה לקבל חוות דעת הרבה פעמים, על כל מיני חוקים, וגם הפעם מצאתי לנכון. מה גם שהיה דיון אצלנו בסיעה בשביל להבין האם אומנם מדובר בחוק שיתחיל להביא שקיפות, מינהל תקין והתנהלות ראויה לגוף הבעייתי-מאוד הזה שנקרא החטיבה להתיישבות, או שמא אכן מדובר בהמשך הקומבינה, בהמשך – איך להגיד את זה? השיטה הזאת שבה לוקחים כספים בצורה לא ראויה ומחלקים אותם בעיקר להתנחלויות וקוראים לזה "התיישבות", ולהתיישבות בתוך תחומי מדינת ישראל זורקים פירורים. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> זה פשוט שקר. תשקרו אתם עשר פעמים ולא יעזור לכם, תחזרו על אותו שקר עשר פעמים – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> ובכן, קיבלנו תשובה מהיועץ המשפטי לממשלה, והמשנֶה, שלא לומר המשנָה, ליועץ המשפטי לממשלה, בתפקידה הזה, דינה זילבר, כתבה את חוות הדעת. עכשיו אני רוצה להגיד משהו, חבר הכנסת סמוטריץ, תן לי להאיר את עיניך: לא זאת שהיא כתבה שהיא חושבת שלא צריך לתמוך בהצעת החוק הזאת, היא גם כתבה שהיא אמרה את זה לוועדת השרים. לא זאת אף זאת, היא כתבה בחוות הדעת שלה שמשום שהוקמה ועדת מנכ"לים – על-ידי הממשלה, על-ידיכם, אתם הקמתם ועדת מנכ"לים כדי שתבחן את פעולתה של החטיבה ואת הדרך הנכונה לטפל בה – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> ולכן, מן הראוי לתת לוועדת המנכ"לים לסיים את עבודתה, להגיש את מסקנותיה, ואז לעשות מה שצריך – חקיקה, לא חקיקה, מה שצריך. אבל, לא, אתה מביא, על הראש של כל החלקים, גם של הממשלה, גם של ועדת השרים, גם כמובן של היועץ המשפטי לממשלה, אתה מביא את החוק הזה. עוד סיפרה לנו בחוות הדעת שלה דינה זילבר שהיא ביקשה שבועיים, הם ביקשו, היועץ המשפטי לממשלה ביקש שבועיים כדי לפרוס בפניכם את כל המגוון – ויש מגוון ומבחר בעיות בחוק הזה, ובכל זאת לא, ועדת השרים לחקיקה החליטה בכל זאת להראות מי בעל-הבית, להראות שהיא לא סופרת אף אחד, בטח לא את מוסד היועץ המשפטי לממשלה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> ידע היועץ המשפטי לממשלה המיועד, מי שזה לא יהיה או תהיה שרואה את עצמה כמועמדת, מה צפוי לה בלשכת היועץ המשפטי כשתיבחר ליועץ החדש. <ינון מגל (הבית היהודי):> היא לא מנהלת את המדינה, היועצת המשפטית, היא לא מנהלת את המדינה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אז דינה זילבר עשתה את חובתה כעובדת ציבור – – – <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת ינון מגל – איך אני נהנה לומר את השם, חבר הכנסת ינון מגל – אנא בטובך, שב בנחת, זקנך משווה לך מעמד של מתינות. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> שר המשפטים מינה אותה. <ינון מגל (הבית היהודי):> אני רק אומר שהיועצת המשפטית לממשלה לא מנהלת את המדינה. <היו"ר שי פירון:> אני רק אמרתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מזכיר לי כאן חבר הכנסת, יושב-ראש האופוזיציה, מר הרצוג – – <היו"ר שי פירון:> זה נותן לו מידה מסוימת של בגרות, חברת הכנסת עזריה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – שמי שמינה את המשנה הזאת הוא שר המשפטים נאמן, תנוח דעתכם, כך שהמדובר בעובדת ציבור שעושה את עבודתה המקצועית והציבורית לעילא ולעילא. עכשיו צריך להגיד לסיום, אדוני – אני כבר מסיימת, ואני רוצה להגיד: צריך להגיד, אתה צודק, חבר הכנסת סמוטריץ, בדבר אחד: אנחנו, המפלגה שלנו, היא אכן שם נרדף להתיישבות. אנחנו אכן ההתיישבות האמיתית – בנגב, בגליל, בתוך גבולות מדינת ישראל. אותה התיישבות שאתם, בין השאר באמצעות החטיבה להתיישבות, מייבשים, לא מאפשרים לה לבנות, הורסים לה את החקלאות, גומרים את החקלאים, לא מאפשרים להם להתפרנס בכבוד – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אנחנו פוגעים בחקלאות? על מה את מדברת בכלל? החקלאים – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – לא מאפשרים להם להתקיים כמו שצריך, מייבשים את ההתיישבות והחקלאות בתוך מדינת ישראל – – <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת סמוטריץ, מעולם לא קראתי לאדם לסדר. אתה רוצה להיות הראשון? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – בשביל לתת את זה רק לחברים שלכם מחוץ לגבולות המדינה, ונגד זה אנחנו הצבענו. <היו"ר שי פירון:> אני לא אנהג בך לא יפה כפי שנהגת. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נגד זה אנחנו הצבענו. תודה רבה, אדוני. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה לך. <הודעה אישית של חבר הכנסת אראל מרגלית> <היו"ר שי פירון:> הודעה אישית של חבר הכנסת אראל מרגלית. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תודה, אדוני היושב-ראש, שנתת לי לדבר לפנים משורת הדין, אני מעריך את זה מאוד. חבר הכנסת גפני, קודם כול אני מברך אותך על הצעת החוק, יישר כוח. אני רק רוצה לומר לכולנו מה באמת צריך לעשות כדי לעשות מהפכה בתעסוקת חרדים וחרדיות במדינת ישראל. תראו, לפני מספר שנים, בתקופה שרענן דינור היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה, תוקנה תקנה שנתנה אפשרות לקלוט עובדות חרדיות – זה התחיל עם חרדיות – בחברות היי-טק במדינת ישראל. והתקנה בעצם אמרה, שחברה מקבלת משהו כמו 3,700 שקל לחודש בעבור תעסוקת חרדית בחודש. מה שזה עשה, קמו כמה חברות ואמרו את הדבר הבא: אנחנו מוכנים לקחת הרבה מאוד מהתוכנה שאנחנו שולחים להודו, או מחוץ לישראל, ולתת פה בארץ. היינו מעורבים בזה. במשך ארבע, חמש שנים, בערך 5,000 נשים חרדיות נכנסו לשוק העבודה. בהתחלה, כמו שאתה אמרת, במשכורות מאוד נמוכות, אבל במוסר עבודה מאוד גבוה ובתפוקה מאוד גבוהה ובקביעות מאוד גבוהה, עם תנאים מאוד מסוימים. מה שקרה אחרי שנתיים-שלוש, ראינו כי טוב והפסקנו, כלומר התעשייה, והחליטו להפנות הרבה מאוד מהעבודה לנושא הזה. פתאום אישה חרדית, שבשנה הראשונה עשתה עבודה בסיסית, בשנה השנייה והשלישית פתאום הובילה, כמו הייטקיסט שגמר את 8200. פתאום הדבר הזה עושה פריצת דרך. אבל מה קורה עכשיו? מה קורה, למה אנחנו כל כך מתוסכלים, בתור היושב-ראש של השדולה לתעסוקת חרדים וחרדיות? מכיוון שהמדינה לא מתקצבת את התוכנית הזאת. היום, על כל משרה שפתוחה לחרדי או חרדית יש עשרה קופצים. אבל המדינה, דרך מרכז ההשקעות, בפעם שעברה, בתקציב הקודם, תקצבה את כל התקציב, גם לחרדים וגם למגזר הערבי ביחד, כולם, ב-50 מיליון שקל במרכז ההשקעות. 50 מיליון שקל, שמתוכו חצי זה לחרדים. עם 25 מיליון שקל ל-80,000 חרדים שמחפשים עבודה אתה יכול לקנות שתי מנות פלאפל בחודש. זה לא יעבוד. אז אם מדינת ישראל רוצה – – – <היו"ר שי פירון:> אדוני, נתתי לך הודעה אישית, לא הרצאה על מנגנוני תעסוקה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לא, אבל יש לי עוד זמן. <היו"ר שי פירון:> זה שיש לך עוד דקה וחצי למסור הודעה אישית אם הזכירו את שמך – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תן לי, תן לי, רגע. <היו"ר שי פירון:> זה לא מנגנון לעקוף את כולנו ולתת פה דרשה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לא, זה לא לעקוף את כולם. <היו"ר שי פירון:> אני רואה את חבר הכנסת גפני מקשיב ברוב קשב, אבל עדיין. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אני אומר לכם כי אתם היום בממשלה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אם יש לו זמן, אסור לך להגיד לו כלום. <היו"ר שי פירון:> בסדר גמור, בבקשה. חבר הכנסת בר מגן עליך, אז אני לא אסתבך אתו. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תודה. חבר'ה, תנו לי, תנו לי, אני בשוונג. אתם רוצים היום, אני אומר לכם, זה עניין של 3 או 4 מיליארד שקל. זו לא הוצאה, זו השקעה של המדינה. אתם רוצים, תיתנו קריאת כיוון למוסדות האקדמיים, שצמאים היום לתת תוכניות של הכשרה ומלאים היום עד אפס מקום בנשים וגברים. אתם רוצים? תיתנו קריאת כיוון גם לחברות התעשייתיות ברחבי מדינת ישראל. הן מוכנות לקלוט. בהתחלה הן קולטות עובדים פחות מוכשרים, אבל אחרי שנה או שנתיים הן מרוויחות מזה בגדול. אבל אתם חייבים לתקצב את זה, לא רק לדבר. תתקצבו את זה, תיתנו את זה בתור מלווה. בתוך ארבע או חמש שנים זה יחזיר את עצמו שבעתיים. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> ירושלים כעיר יכולה להרוויח מזה המון. מדינת ישראל יכולה לקפוץ מדרגה חברתית וכלכלית. תעשו את זה עם החוק של גפני, אבל באמת, בתקצוב. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור על הכנסה מריבית המשולמת על כספי פיצויים לעיוור או לנכה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1118/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר שי פירון:> הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור על הכנסה מריבית המשולמת על כספי פיצויים לעיוור או לנכה), התשע"ה–2015 – הנמקה מהמקום. ינמק חבר הכנסת משה גפני. הצעה של חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב. אם ההצעה תעבור, היא תועבר לדיון בוועדת הכספים. בבקשה, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להגיש לכנסת הצעת חוק של חבר הכנסת אורי מקלב ושלי, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור על הכנסה מריבית המשולמת על כספי פיצויים לעיוור או לנכה), התשע"ה–2015. אני אומר בקצרה: יש מס שמשולם על רווחי הון ובמקביל יש פטור. כאשר מישהו נפגע בתאונת דרכים והוא מקבל פיצויים – הוא נהיה עיוור והוא לא יכול לצאת לעבודה, הוא מקבל פיצויים. הוא מפקיד את זה בבנק והוא חי מהרווח שכספי הפיצויים האלה נותנים לו. יש על זה פטור ממס. לאחרונה מס הכנסה העלה את שיעורי המס על רווחי הון, אבל הוא לא העלה במקביל את הפטור שאותו עיוור או נכה שמפקיד את כספי הפיצויים שלו בקופת גמל או בבנק או באיזשהו מקום והוא חי במשך כל חייו מהרווח הזה – מס הכנסה לא עדכן את זה. על כן ביקשנו בהצעת החוק הזאת לעשות את הדבר הכי פשוט, שהיה צריך לעשות בין כה וכה. מכיוון שמס הכנסה על רווחי הון עלה, מכיוון שהפטור שניתן – הוא קיים – לעיוור או לנכה שנפגע בתאונת דרכים וקיבל פיצויים והפקיד אותם והוא חי מהרווח, הפטור לא עלה, אנחנו מבקשים להעלות את הרווח, אנחנו מבקשים להעלות אותו הדבר כמו שעלו שיעורי המס. אני מודיע, את המשך החקיקה – אני מבקש שזה יעבור לוועדת הכספים. <היו"ר שי פירון:> כן, הודעתי על כך. <משה גפני (יהדות התורה):> המשך החקיקה יתואם עם הממשלה. תודה רבה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה, חברים יקרים. מי משיב? לא נמצא. הממשלה לא רוצה להשיב, אז בואו נצביע. בבקשה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 47 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור על הכנסה מריבית המשולמת על כספי פיצויים לעיוור או לנכה), התשע"ה–2015, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר שי פירון:> 47 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה תעבור להמשך דיון לקראת קריאה ראשונה, בתיאום עם הממשלה, לוועדת הכספים. <הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1246/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת ניסן סלומינסקי) <היו"ר שי פירון:> הנושא הבא: הצעת חוק העונשין (תיקון – פניה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ה–2015. להצעה זו גם מוצמדת הצעתו של חבר הכנסת עמר בר-לב. אני מזמין את חבר הכנסת ניסן סלומינסקי להציג – דקה לרשותך – ולאחריו תשיב שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. אדוני, בבקשה. דקה לרשותך, התחלת. <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעה זו אושרה בוועדת השרים בקדנציה הקודמת, כבר עברה בקריאה טרומית, הבחירות קטעו אותה, ועכשיו היא שוב אושרה בוועדת השרים. מהותה היא: יש לנו כמה סוגים של מוקדים, מוקדי ביטחון, מוקדים של הצבא, של המשטרה ביישובים, מד"א, כיבוי אש, שתפקידם לקבל התרעות מהציבור ולפעול בהתאם לזה. מתברר שיותר מ-50% מהקריאות הן הטרדה, זה קריאות שווא. כולנו מכירים את ה"זאב, זאב". אחרי כמה פעמים, כל מי שיושב במוקד כבר מתרגל לזה, לא מתרשם. עשה רושם שגם בחטיפה של שלושת הנערים, של ילדינו, גם כן, אם הייתה במוקד איזושהי הזנחה, היא הייתה רק בגלל זה שכבר רגילים שיש הטרדות. הצעת החוק הזאת באה למנוע את ההטרדות על-ידי זה שייתנו עונשים למטרידים. כלומר, יעלו עליהם, ייתנו להם עונשים כספיים ואולי גם עונשים אחרים, וכתוצאה מזה לא יהיו הטרדות. הסכמתי שזה יהיה מתואם עם המשרד לביטחון פנים, תוך התחייבות שבמושב הבא זה יעבור כהצעה משולבת. תודה לך, אדוני. <היו"ר שי פירון:> תודה. למטרידים לא תהיה תקווה. <הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/8/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת עמר בר-לב) <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת בר-לב, גם אתה מצטרף, אנחנו מצמידים את זה. גם אתה יכול, אם אתה רוצה. <קריאה:> – – – <היו"ר שי פירון:> אני אומר את זה בנימוס, גברתי. יש לך דקה, בבקשה. מהצד. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, זה באמת הצעת חוק שאני הגשתי לפני שלושה שבועות. הממשלה, ועדת השרים, ביקשה שאדחה את זה בחודש. החלטתי למשוך את זה. ביחד עם ידידי ניסן, ובזכותו, הקשרים שלו עם הקואליציה קצת יותר חזקים משלי, הצלחנו לשכנע את המשרד לביטחון פנים שיסיר את ההתנגדות שלו. וכמובן, בין קריאה ראשונה לשנייה ושלישית נשמע את ההערות שלהם ונוציא הצעת חוק טובה וראויה. תודה רבה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. השרה גילה גמליאל מוזמנת להשיב בשם הממשלה. בבקשה, גברתי השרה. כן, גברתי, בבקשה. אני מתנצל, לא ראיתי, סליחה. <השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, מבקשת לתקן, כפי שהוא הציג, את חוק העונשין, התשל"ז–1977, לקבוע עבירה חדשה של פנייה בקריאת שווא לעזרה למוקדי החירום וההצלה, ובכללם המוקדים של המשטרה, מגן-דוד-אדום ושירותי כבאות והצלה. ההצעה מוצעת לנוכח התרחשות מקרים חמורים של הטרדת שווא של מוקדי החירום, הטרדות שיש בהן כדי לפגוע פגיעה ממשית בעבודת המוקדים וביכולתם להגיב למקרי חירום אמיתיים. תכלית ההצעה היא למנוע הישנותם של אירועים אלה ולהביא לצמצום התופעה. בהידברות עם משרד המשפטים, הסכים המציע שהמשך קידום ההצעה יהיה במתווה שונה מעט, ולפיו תיקבע חזקה משפטית שלפיה השיחה שהתבצעה ממכשיר טלפוני בוצעה על-ידי הבעלים של אותו המכשיר. עניין זה אמור לשרת היטב את אפשרות האכיפה בעבירות של הטרדת מוקדי החירום, החוסות כבר היום תחת כמה איסורים המופיעים בחוק אבל סובלות מקשיי אכיפה, חלקם מסיבות משפטיות. נוכח האמור לעיל, הממשלה תומכת בהצעת החוק בקריאה טרומית בלבד, ובהתאם לסיכום עם הח"כ המציע, לצורך גיבוש נוסח מוסכם – – <היו"ר שי פירון:> הח"כים. <השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל:> – – בתיאום עם משרדי הממשלה הרלוונטיים. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה, גברתי השרה. <הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/9/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת מרב מיכאלי) <היו"ר שי פירון:> אנחנו מתנצלים, אנחנו רוצים, גברתי השרה, להצמיד עוד הצעה אחת לכך, ונאפשר לחברת הכנסת מרב מיכאלי לומר. את תחליטי אם את רוצה להסתפק בתשובה הזאת, או – – – <השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל:> ברגע שחברתי, חברת הכנסת מרב מיכאלי, תסכים לאותה התניה של חבר הכנסת סלומינסקי, אז ודאי ובוודאי נתמוך גם בהצעתך. <היו"ר שי פירון:> ועמר בר-לב. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בהחלט כן. תודה רבה, גברתי. אני רק רוצה להגיד שבאמת הצעת החוק המדוברת מבקשת לעקור מהשורש את התופעה המגונה והמסוכנת, שיש מי שחושבות וחושבים שלשחק בחיי אדם זה משעשע, מגניב, או כל דבר מהתחום הזה, ולכן מרשים לעצמם להתקשר למוקדי חירום, שעניינם באמת הצלת חיי אדם, לבזבז את זמנם, לתפוס את הקו, ובעיקר, כאמור, לעשות זילות של הקריאה, ובמשתמע – ולא רק במשתמע אלא כתוצאה מכך בפועל, לעשות זילות של חיי אדם. זה דבר שאנחנו לא יכולות ויכולים להרשות לעצמנו. אסור שנרשה לעצמנו. אנחנו מדינה שיש בה, לצערנו, מספיק סיבות לקריאות אמת, מספיק פעמים שחיי אדם אכן זקוקים להצלה או לעזרה. אנחנו חייבות וחייבים לוודא שקווי ההצלה שלנו באמת עומדים לרשות מי שזקוק להם, ואכן, כשצריך להציל חיי אדם, אפשר יהיה לעשות את זה בצורה הראויה. אז אנחנו – רק לסכם: הצעת החוק מציעה להבהיר, קודם כול, שפניית שווא היא אסורה, ושאם היא נעשית בזדון, אז העונש עליה הוא קנס כספי כבד. תודה רבה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. אנחנו, חברים, ניגש לשלוש הצבעות על-פי ההצעות של חברי הכנסת. את רוצה לומר משהו, גברתי השרה? <השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל:> כבוד היושב-ראש, למען הסר ספק אני רק רוצה לוודא, מפאת העובדה שיש שלושה מציעים, שני מציעים ומציעה, לוודא עם כולם שהם בעד אותה התניה של משרד המשפטים. <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת בר-לב, פונים אליך עכשיו. <השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל:> אז נותר רק חבר הכנסת עמר בר-לב – האם גם אתה מאשר את זה שאתה בעד ההתניה של משרד המשפטים? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> כן. <השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל:> על כן, אנחנו בהחלט נתמוך בכל ההצעות. <היו"ר שי פירון:> תודה. חבר הכנסת ביטן, זה לא פייר שאתה לא משתף אותנו בשיחה. זה נראה הרבה יותר יצרי, הרבה יותר מעניין, ואנחנו פה. אז אנא בטובכם. אנחנו עוברים להצבעה, בהתאם להתניות שהזכירה השרה שהשיבה בשם הממשלה. שלוש פעמים אנחנו נצביע: פעם אחת על ההצעה של חבר הכנסת סלומינסקי, פעם אחת על ההצעה של חבר הכנסת בר-לב ופעם אחת על ההצעה של חברת הכנסת מרב מיכאלי. חברות וחברים, ניגש להצבעה. בבקשה. פעם ראשונה, מה שנקרא – מי בעד, מי נגד, מי נמנע. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ה–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר שי פירון:> אם כן, בעד – 39, נגד – אפס, נמנעים – אפס. הצעתו של חבר הכנסת סלומינסקי עברה. ההצעה תעבור לוועדת חוקה, חוק ומשפט לקראת הכנה לקריאה ראשונה, בהתאם להתניות עם הממשלה. אנחנו עוברים להצבעה נוספת. ההצבעה עכשיו על הצעתו של חבר הכנסת עמר בר-לב – בבקשה. גם היא בכפוף להתניות והתנאים. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ה–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר שי פירון:> וגם כאן התוצאה היא, חברים יקרים, שימו לב: 39 בעד, אפס נגד, אפס נמנעים. ההצעה האחרונה, הצעתה של חברת הכנסת מרב מיכאלי – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצביעו נא – בבקשה – בטוב לב ובשמחה. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – פנייה למוקד חירום והצלה בקריאת שווא לעזרה), התשע"ה–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר שי פירון:> וגם הפעם התוצאה היא 35 בעד, אפס נגד, אפס נמנעים. אני קובע שגם ההצעה הזאת עוברת להכנה לקריאה ראשונה לוועדת חוקה, חוק ומשפט, בהתאם להתניות. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. תודה רבה ובהצלחה למציעים. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת אבל), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/949/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת ינון מגל) <היו"ר שי פירון:> הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת אבל), התשע"ה–2015 – ינמק מהמקום חבר הכנסת ינון מגל. בבקשה. <ינון מגל (הבית היהודי):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק היא מאוד פשוטה: לתת גמלת אבל לעצמאים. יש לשכירים; עצמאים כל השנים לא קיבלו גמלת אבל, ובן-אדם שמת קרוב משפחה שלו, מהמעגל הראשון, אם זה אחד ההורים או חלילה – לא חשוב, הכול חלילה – אז הוא מקבל גמלת אבל עד שישה ימים מהביטוח הלאומי. זה הכול. נראה לי פשוט, טבעי וטוב. אשמח אם תצטרפו ותתמכו. תודה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. גברתי השרה תשיב בשם השר לשירותים חברתיים, שר העבודה והרווחה וכו'. כל הכבוד על הפרגון ועל האלתור. אם ההצעה תאושר היא תעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. בבקשה, גברתי. <השרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל:> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק שבנדון מבקשת להוסיף לחוק הביטוח הלאומי סימן חדש שעניינו מתן גמלה בגין ימי היעדרות עקב ימי אבל בשל מות קרוב משפחה מדרגה ראשונה של המבוטח. מוצע כי הגמלה תשולם לתקופה שלא תעלה על שישה ימים, ושיעורה ייקבע על-פי ממוצע שכרו של העובד ברבע השנה שקדם לפטירה. הגמלה החדשה, על-פי דברי ההסבר, נועדה לתת מענה לעובדים עצמאים, שכן עובדים שכירים מעל שלושה חודשים זכאים כיום לתשלום בעבור ימי אבל בהתאם להוראות צו ההרחבה. עוד מוצע, כי אוצר המדינה הוא שיממן את עלות הגמלה החדשה, אשר תשולם על-ידי המוסד לביטוח לאומי. על-פי מינהל המחקר של המוסד לביטוח לאומי, עלות ההצעה היא כ-5 מיליון שקלים. חיים כץ ביקש לומר שהוא כשר הרווחה אומר שהמוסד לביטוח לאומי תומך במציאת פתרון לעניין העובדים העצמאים, הן בהקשר של דמי אבטלה, הן בהקשר של גמלת אבל. ואולם לגישתו הפתרון הראוי צריך להינתן במסגרת הסדרי מס שונים, ולא במסגרת הדין הסוציאלי. ועדת השרים החליטה לתמוך בשלב זה בהצעת החוק בקריאה הטרומית בלבד, בכפוף לקידום ההצעה בתיאום עם משרדי האוצר, הרווחה והמשפטים. אם זה מקובל על המציע, אנחנו תומכים. <היו"ר שי פירון:> אדוני חבר הכנסת מגל, האם זה מקובל עליך? <ינון מגל (הבית היהודי):> מקובל. <היו"ר שי פירון:> מקובל. אם כן, אנחנו ניגש להצבעה. אם כן, מי בעד הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת אבל)? אנחנו מצביעים, בבקשה. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת אבל), התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר שי פירון:> אם כן, חברים, תוצאות ההצבעה – אני מבקש להוסיף גם את חבר הכנסת ז'קי לוי וגם את חבר הכנסת איציק כהן וגם את חבר הכנסת יואב בן צור. 36 בעד, אפס נגד, אפס נמנעים. ההצעה תעבור, בהתאם להתניה, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – הבהרת מצג כשרותי אסור), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1382/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר שי פירון:> אם כן, חברים, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הנושא עכשיו הוא הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – הבהרת מצג כשרותי אסור), התשע"ה–2015. ינמק מהמקום חבר הכנסת יואב בן צור, ובמידה שהדברים יאושרו, ההצעה תועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה. בבקשה. <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – <היו"ר שי פירון:> גברתי השרה גמליאל, גם על ההצעה הזאת את משיבה? אוקיי. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני, אני רוצה להתנגד. <היו"ר שי פירון:> את רוצה להתנגד? אבל חברת הכנסת שפיר הצביעה לפנייך. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <היו"ר שי פירון:> אני הולך לפי הקודם. <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אפשר להתחיל, אדוני? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> יש שני חוקים. <היו"ר שי פירון:> למה שניים? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> יש שניים, אז אחד עליזה ואחד – – – <היו"ר שי פירון:> אין בעיה. תודה למפשרת הלאומית חברת הכנסת מרב מיכאלי. אני מאוד מאוד שמח על הכישורים הבית-הלליים שאת מפגינה בימים אלה. <עליזה לביא (יש עתיד):> תשעת הימים. <היו"ר שי פירון:> תשעת הימים, בדיוק. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בית הלל זה אני. <היו"ר שי פירון:> בית הלל זה את. בבקשה, חבר הכנסת בן צור. <יואב בן צור (ש"ס):> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד לנמק בקצרה בפניכם הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – הבהרת מצג כשרותי אסור). חוק איסור הונאה בכשרות נועד להגן על צרכני הכשרות במדינת ישראל ולמנוע את הונאתם. תכלית זאת מושגת באמצעות הקביעה בחוק שמצג כשרותי לגבי בית-אוכל או מצרך הוא אפשרי אך ורק אם ניתנה לבית-האוכל או למצרך תעודת הכשר מטעם הגורם המוסמך בחוק. המחוקק כבר לפני עשרות שנים הגן על צרכני הכשרות בכך שהעניק בלעדיות לגורמים המוסמכים על-פי החוק לקבוע אם בית-האוכל או מצרך המזון הוא אכן כשר. בהתאם לפרשנות החוק שנהוגה עד כה, עשרות שנים, החוק נאכף אף על בתי-אוכל שהוצג בהם מצג כשרותי שניתן להבין ממנו כי המקום או המוצר הנם כשרים, ואף אם המילה "כשר" על הטיותיה השונות לא צוינה במסגרת מצג זה במפורש, ואף אם לא צוין במסגרת המצג שהכשרות היא דווקא מטעם הרבנות הראשית או הרבנות המקומית. במשך יותר מ-30 שנה החזיקה מערכת אכיפת החוק בפרשנות אחת ברורה בסוגיה זו: מי שהציג בפני לקוחותיו מצג שלפיו הוא מוכר אוכל כשר בעוד המדינה, באמצעות הגורמים המוסמכים בחוק, לא הכירה בו ככזה, נחשב עובר על החוק. בעקבות פרשנות מחודשת שהיועץ המשפטי לממשלה גיבש לחוק איסור הונאה בכשרות, המדינה חדלה מלהגיש כתבי-אישום וקנסות על בעלי בתי-אוכל שבמקום תעודת כשרות של הרבנות מציגים תעודה פרטית אחרת, שלפיה המקום שלהם מפוקח או מושגח על-ידי גורם שאיננו מוסמך. באמצעות תיקון חוק זה נוכל להבטיח המשך השמירה על הסטטוס-קוו ולמנוע הונאת לקוחות, ולתת באמת, למי שרוצה לאכול כשר, לדעת שבאמת המקום שבו הוא אוכל הוא אכן כשר ומפוקח על-ידי הרבנות הראשית לישראל. תודה רבה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה לחבר הכנסת בן צור. <הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – הגדרת המינוח כשר לעניין הטעיה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1383/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר שי פירון:> אנחנו מצמידים להצעה הזאת גם את הצעתו של חבר הכנסת משה גפני – הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – הגדרת המינוח כשר לעניין הטעיה). חבר הכנסת גפני, תוכל גם אתה להציג מהמקום. בבקשה, אדוני. דקה גם לך. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אני ממשיך את דבריו של חברי חבר הכנסת בן צור. החוק לא הוצמד, החוק אושר גם בוועדת השרים, גם מבחינת הזמן, ואני מבקש להצטרף בהצעת החוק של חבר הכנסת מקלב ושלי להצעת החוק הקודמת שהגיש אותה חבר הכנסת יואב בן צור. אני רוצה להגיד לכנסת שני דברים. א. היה נראה מלכתחילה, גם בתוך הקואליציה היה נראה כאילו החוק הזה בא לשנות סטטוס-קוו. אז אני מודיע לחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, החוק לא בא לשנות סטטוס-קוו, לחלוטין, לא לרעה ולא לטובה. אדם נוסע בכביש הערבה, גר בדימונה, נכנס למסעדה והוא רוצה לדעת בדרך כלל האם האוכל כשר או לא כשר. לפי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, עלול להיות מצב שבו הוא רוצה לאכול כשר, הוא יחשוב שזה כשר בגלל שיהיה שלט כלשהו שיגרום לכך, והוא לא יאכל כשר, מכיוון שאין למקום הזה השגחת כשרות. אנחנו דיברנו על העניין הזה והגענו להצעת פשרה, והצעת הפשרה תהיה גם כאשר זה יידון לקריאה הראשונה. הצעת הפשרה אומרת, שבעל המקום יוכל לכתוב שלט, אם אין לו כשרות של הרבנות הראשית, שהמקום בפיקוח בעל העסק ואין לו השגחה של הרבנות. זאת הפשרה שהגענו אליה. הוא לא יוכל לשים שם סמלי זיהוי כלשהם לגבי העניין הזה. הוא לא יוכל לכתוב שהמקום בהשגחת רב מסוים, סתם למצוא איזה רב שייתן לו. הרגולטור בעניין הזה זה הרבנות הראשית. כך היה עד היום, זה הסטטוס-קוו. אני מבקש את הסבלנות שלך, אדוני היושב-ראש, רק לגבי עוד דבר אחד. התעוררה במהלך הדיון – – – <היו"ר שי פירון:> זה לא שאלה של הסבלנות שלי, אדוני, זה חב לאחריני, זה הסבלנות של כולם. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, בסדר, אבל יש פה דבר שלפי דעתי חשוב, מכיוון שהתעורר חשד או חשש שזה יפגע ברפורמת הקורנפלקס. יש רפורמה שבאה להוזיל את מוצרי המזון שמייבאים אותם מחוץ-לארץ והם מגיעים לכאן, ושר האוצר מבקש באמצעות הרפורמה הזאת להוזיל את מחירי המזון, ואז יש חשש שזה יפגע בעניין הזה. ואז אני באתי והצעתי: הסטטוס-קוו יישמר, ומה שיקרה, זה יבוא לוועדה, נדון על העניין הזה, כדי שהסטטוס-קוו יישאר כמות שהוא – לא לטוב ולא לרע. ואם יהיה צורך, ואני מניח שיהיה צורך, זה יחזור חזרה לקריאה ראשונה לוועדת השרים לחקיקה. החוק הזה, אני מודיע על דעת כל המציעים, החוק הזה לא ישנה את הסטטוס-קוו. <היו"ר שי פירון:> תגיד לי, חבר הכנסת גפני, אצלך דקה זה לא 60 שניות? <משה גפני (יהדות התורה):> לא למדתי ליבה, איך אני יודע שדקה זה 60 שניות? <היו"ר שי פירון:> אתה רואה, רחמנא ליבא בעי. קדימה. <משה גפני (יהדות התורה):> אתה דורש ממני יותר מדי. אני מסיים. <היו"ר שי פירון:> אתה צודק. <משה גפני (יהדות התורה):> מסיים, מסיים. החוק הזה, בסופו של דבר, בקריאה השנייה והשלישית שלו, ישמר את הסטטוס-קוו. גם בבתי-אוכל כאן, גם בייבוא מוצרים מחו"ל. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מבקש את תמיכת חברי הכנסת בהצעות הללו. תודה. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה לך, אדוני. ישיב שר הדתות חבר הכנסת דוד אזולאי. בבקשה, אדוני, תשובתך. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אדוני היושב-ראש, עמיתי השרים, חברי חברי הכנסת, חוק איסור הונאה בכשרות הנו חוק צרכני ומשקף הגנה ומניעת תרמית צרכנית ראשונה במעלה. בשנים האחרונות יש הגברה – – – <היו"ר שי פירון:> אפשר לבקש בספסלי הקואליציה שקט, בבקשה? חברים, אנא. בבקשה, אם אפשר לבקש שקט. חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת דיכטר, חבר הכנסת אלי כהן, שבו, בבקשה. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. <מירב בן ארי (כולנו):> אני לא יכולה לשבת כבר. <היו"ר שי פירון:> אז תעמדי, בבקשה. עמדי, בבקשה. <קריאה:> – – – <היו"ר שי פירון:> אני מתנצל, את צודקת. יש לזה פתרונות, אבל תבואי אלי אחר כך. בבקשה. <קריאה:> – – – <היו"ר שי פירון:> כן. בבקשה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> תודה לך, אדוני היושב-ראש. בשנים האחרונות יש הגברה והעצמה של החובה להביא לידיעת הצרכן נתונים שונים ביחס למוצר מסוים, לתוכנו, לרכיבים הכלולים בו, ועוד פרטים שהצרכן מבקש שיהיו בפניו, כדי שתהיה לו האפשרות לקבל החלטה אוטונומית טרם רכישת המוצר אם לרכוש אותו אם לאו. בדרך זו אנחנו מבקשים שתסתכלו על החוק המדובר, שהוגש על-ידי שני חברי כנסת, חבר הכנסת יואב בן צור וחבר הכנסת משה גפני. <היו"ר שי פירון:> ואורי מקלב. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> ואורי מקלב, שהוא שותף למשה גפני. <היו"ר שי פירון:> אני פשוט דואג לחבר הכנסת מקלב. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> בעת חקיקת החוק, בראשית הדרך, אמר מעל במה זו השר המנוח יוסף בורג כהאי לישנא: "הכוונה היא להגן על כשרות המוצרים. אם יש על מוצר תו שהוא כשר, זה צריך לשקף את האמת. זה חוק בעד האמת ונגד השקר". החוק נועד למניעת הטעיה, למניעת כזב ולמניעת כחש. כשרות המוצר כמוה כתו תקן שניתן על-ידי הגורם המוסמך. במדינת ישראל קיים ציבור רחב מאוד השומר כשרות, דתיים ושאינם דתיים כאחד, כאשר הרוב בציבוריות הישראלית מעוניין בכשרות ממלכתית מפוקחת וממוסדת. לציבור הרחב אין הכלים לשפוט מה כשר על-פי הגדרתו של גוף פרטי הנותן כשרות, והאם ארגון כזה או אחר אכן ערך את כל הבדיקות לפי כל פרטי ההלכה, וכך לא מאפשרים לו לצרוך את המוצר בידיעה כי המוצר עומד בכל כללי הכשרות. חברי חברי הכנסת, לא מדובר כאן במונופול – – – <היו"ר שי פירון:> אדוני השר, עצור שנייה בבקשה. חברים, אני מוכרח להגן על שר הדתות, השר אזולאי, שרוצה לומר דברים, נכוחים לפחות לדעתו. חבר הכנסת אזולאי, אני רוצה לתת לך לדבר, אבל חבר הכנסת ליצמן מפריע. בבקשה, אדוני. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני מודה לך, אדוני. רואים שפעם היית איש חינוך. <היו"ר שי פירון:> לא פעם. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אדוני היושב-ראש, אין מדובר פה במונופול של הרבנות הראשית. הרבנות הנה גוף רגולטורי, שעליו לבצע את הוראות החוק כפי שהסמיכה אותו הכנסת כרשות מחוקקת. אינני דואג כאן רק למהדרים בכשרות. דאגתנו בראש ובראשונה היא לכלל ישראל השומר מסורת ומעוניין בכשרות, ורוב אזרחי מדינת ישראל מעוניינים בכשרות של הרבנות הראשית. כאשר אזרח מהשורה נכנס למסעדה או לאטליז ורואה תעודת כשרות, עלינו, כמחוקק, לעשות הכול למנוע תרמית בנושא הזה. הפרטת מערכת הכשרות הממלכתית של מדינת ישראל תוך מתן סמכות לחברות בע"מ ליתן כשרות תפגע ללא ספק ביכולת למנוע הטעיה והונאה בנושא כל כך רגיש לאזרחי מדינת ישראל, שכבר לפני 32 שנים ראתה לנכון הכנסת לייחד לו חוק עצמאי. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לציין שתמיכת הממשלה בהצעת החוק הנה בכפוף להסכמות הבאות – וכאן אני מציע לכל אלה שמתנגדים לחוק, שימו לב לסיכומים שהגענו אליהם: א. התיקון לא ישנה את המצב החוקי הקיים ביחס למוצרי מזון מיובאים ויישמר הסטטוס-קוו בעניין הזה, בדיוק כפי שאמר חבר הכנסת משה גפני; ב. התיקון להגדרת בית-אוכל ככשר יחול על בתי-אוכל ותשולב ההסכמה לעניין הגנת פיקוח עצמי; ג. אחרי האישור בקריאה טרומית, שאנחנו נעשה היום, יגובש נוסח חוק בהסכמת שר האוצר ושר הכלכלה; ד. זה הדבר האחרון, והוא חשוב: בטרם העברה לקריאה ראשונה הנוסח יובא בפני ועדת השרים, ועדת שרים לענייני חקיקה. ככה שכל אלה שיש להם עדיין אי-אלו ספקות בכל מה שקשור לחוק הזה, אני מציע בעניין הזה לשים לבכם לארבעת הסעיפים הללו. בסופו של יום, היום זה יעבור בקריאה טרומית, ואם לא יעמדו האנשים המחוקקים, שלושת המציעים, בחוק, יצטרכו להביא את זה מחדש בפני ועדת שרים לחקיקה, מתוך מטרה לוודא כי השפעת החוק על מוצרי היבוא תהיה באופן שלא יפגע במלחמה ביוקר המחיה מחד, ומאידך תישמר הרמה הנאותה של הכשרות. אדוני היושב-ראש, בהתחשב באמור, אני מבקש לתמוך בהצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – הבהרת מצג כשרותי אסור), התשע"ה–2015, ובהצעת החוק השנייה – איסור הונאה בכשרות (תיקון – הגדרת המינוח כשר לעניין הטעיה), התשע"ה. לכן אני פונה ומבקש – – – <היו"ר שי פירון:> חברים, השר רוצה לומר את המשפט האחרון בדבריו. חבר הכנסת צחי הנגבי, אתה מוכן לעזור לי להשכין שלום ושקט באזורך? <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> לסיכום, לכן, אדוני היושב-ראש, מי שטוען שיש כאן חוק עוקף-בג"ץ, שיסלח לי, זה לא נכון, זה לא הכיוון. בעצם העובדה שאנחנו חוזרים לוועדת שרים לענייני חקיקה, אין פה חוק עוקף-בג"ץ; שמו הרבה שלשלאות לאותם מחוקקים. לכן ההצעה שלי היא שתקבלו – גם אתם, שמתנגדים לחוק הזה – לאפשר לו להתקדם. אנחנו לא מתקדמים אתו עד שזאת תהיה ההסכמה של כל הגורמים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר שי פירון:> תודה רבה לך, אדוני. יש לנו שתי התנגדויות – כנגד שני החוקים. המתנגדת הראשונה, חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. את יכולה לעלות ולהתנגד. שלוש דקות. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש. אנחנו ניצבים היום בפני עוד אחת ההחלטות ההזויות מבית היוצר של הקואליציה הנוכחית. החוקים שעומדים לפנינו, שני החוקים שעומדים להצבעה, קובעים שכל מי שרומז לזה שנשמרים אצלו דיני כשרות ואין לו תעודת כשרות מהרבנות הוא עבריין; עוד עבריינים למדינת ישראל. ואני תוהה, מה השלב הבא – האם כל מי שישים תמונות של צדיקים על הקיר במסעדה שלו תהיה עבריינית או עבריין, האם כל עובד מסעדה חובש כיפה יהיה עבריין, האם אדם הקובע מזוזה בפתח של מסעדה יהיה עבריין? למה לא לבוא ולראות את המצוקה, שהולכת וגוברת נוכח אי-שמירה של המועצות הדתיות ושל מי שהיה אמור לפקח על הכשרות? הרי אתם יודעים בדיוק מה קורה במערכת הכשרות. אנחנו נמצאים בתשעת הימים. במקום לבוא, לתקן, לאפשר, ולא לשלוח כל מי שפותח איזה פיצרייה לאיזה ספק חסה ספציפי בשוק, כי אחרת הוא לא יוכל לקבל את תעודת הכשרות לאותה מסעדה שהוא פתח – בואו תתקנו; אז אתם באים ועושים עוד חוק ועוד חוק ועוד חוק. למה? מה אתם רוצים להביא בזה? המערכת רקובה, המערכת רקובה מהיסוד. ההצעה הזאת באה בתגובה ליוזמות פרטיות, וזה לא סוד; יוזמות פרטיות של אנשים שמבקשים שתהיה פה מערכת אמיתית ונכונה שתאפשר כשרות במדינת ישראל. למה אנחנו לא יכולים לעשות את זה בדרך הראשית? בואו נתקן בדרך הראשית. אבל אתם לא רוצים לתקן את הדרך הראשית, כי יש פה הרבה מאוד אנשים שמקבלים טובות הנאה, ועל זה בואו ונדבר. אז אתם עושים עוד חוק ועוד חוק ועוד חוק. אכפת לכם באמת מצרכני הכשרות? אם באמת אכפת לכם, אל תעשו עוד חוק ועוד חוק ועוד חוק. במקום לתמוך ביוזמות, אתם ברבנות בוחרים להתנכל לאותם גופים, והיום אתם מגדילים לעשות ומנסים להפוך את היוזמים של הכשרויות הפרטיות לעבריינים. הרבנות מתנהלת כמונופול לא רק בנושא הזה. הציבור מביע פעם אחרי פעם – הרי רבנות מדינת ישראל נחלשת והולכת אחורה, ובמקום שהיא תהיה באמת רבנות ממלכתית שמדברת אל כל אזרחי מדינת ישראל, הרבנות הולכת אחורה, נחלשת בקרב הציבור. אז עוד מעט יהיו בתי-דין פרטיים לגיור, ויהיו גופי כשרות פרטיים; למה אתם עושים את זה? תגידו לי, למה? אם באמת הכשרות חשובה לכם וחשוב לכם שעם ישראל יאכל כשר, בואו תתקנו את המערכת הקיימת. אתם יודעים שהיא רקובה. אתם יודעים שהיא לא ראויה. רק ביום ראשון האחרון הגשתי בקשה לדיון מהיר בוועדת הפנים בשל חשדות לשחיתות במועצה הדתית בירושלים, ורק אתמול התבשרנו שהמשטרה פשטה על המועצה הדתית בנתניה בגלל חשדות לשחיתות. אז אם הכשרות הייתה בראש מעייניכם, חברי מגישי ההצעות, הייתם מתמקדים בשחיתות במועצות הדתיות ובמערכי הכשרות בערים השונות. במקום זאת אתם מנסים לפגוע דווקא באלה שרוצים לשמור את הכשרות לפי חוקי כשרות אמיתיים. וחשוב להזכיר שהתיקונים המוצעים יפגעו בעיקר בבעלי עסקים קטנים. <היו"ר שי פירון:> גברתי, תם זמנך, אז אנא בטובך – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> בתי-קפה קטנים ושכונתיים קורסים תחת הנטל. אז בואו תתקנו את הכביש הראשי של מערכת הכשרות הממלכתית במדינת ישראל ותהיו שותפים – – <היו"ר שי פירון:> תודה רבה. תודה רבה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – לתיקון הזה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר שי פירון:> בבקשה. חברת הכנסת סתיו שפיר, התנגדות שלך. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר שי פירון:> בבקשה, שלוש דקות. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תודה לך, כבוד היושב-ראש. אני ביקשתי להשתמש – – – <קריאה:> – – – <היו"ר שי פירון:> היא צודקת, ההתנגדות היא של מרב, לא שלך. סליחה, סליחה, מרב, בבקשה. טעות שלי. <יצחק כהן (ש"ס):> תן לה עוד תור, היא עלתה כבר. <היו"ר שי פירון:> אי-אפשר. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תן לה דקה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> היא כבר עלתה, תן לה. <היו"ר שי פירון:> אז דברי דקה, ואחר כך את דוברת. <קריאות:> – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אני חושבת שאפשר להקדיש לנושא הזה מעט יותר מדקה, מאחר שיש פה הרבה עניינים שעל הפרק – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר שי פירון:> את צודקת. את צודקת. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – ואני אעשה את זה בקצרה. אני שמחה מאוד שחבר הכנסת סמוטריץ נכנס בחזרה למליאה, כי הנושאים האלה מתייחסים אליו. חבר הכנסת סמוטריץ דיבר מאוד מאוד יפה על ההתיישבות, אבל חבל שתוך כדי דבריו הוא שכח לספר שמתוך התקציבים האדירים שקיבלה – – – <קריאות:> – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> חברי, קשה לי לדבר כשלא מקשיבים לי. <דוד ביטן (הליכוד):> תפעיל את השעון. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – אבל חבל שתוך כדי הדברים שאמר, החליט חבר הכנסת סמוטריץ שלא לציין – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <היו"ר שי פירון:> אתה צודק, טעיתי בשם, זה קורה. טעיתי. לא זה – טעיתי. טעיתי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא בגלל זה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> למה לא טעית אתי גם? <היו"ר שי פירון:> למה לא טעיתי אתך? כי אז היו אומרים שזה בגלל שאתה במפלגה שלי. טעיתי, מודה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> חברים בקואליציה, אני יודעת שזה לא נוח לשמוע את הדברים האלה ולכן הייתם מעדיפים שהם לא יישמעו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר שי פירון:> אני מתנצל, אני מודה שטעיתי. קורה. התבלבלתי בשם. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> סגן יושב-ראש הכנסת כנראה התבלבל מאחר שאני ביקשתי מספר פעמים לעלות ולהתנגד לחוקים שעברו – – <היו"ר שי פירון:> נכון. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – כי לא יכולתי לשבת בשקט ובשלווה לנוכח השקרים שאני שמעתי פה מהדוכן, ולא בפעם הראשונה. מגיע חבר כנסת ממפלגה שפעיליה מקבלים כסף מהמדינה, מכספי ציבור, באמצעות גוף שנקרא החטיבה להתיישבות, אבל במקום להתעסק בהתיישבות הוא מתעסק בהעברת כספים לא חוקית. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר שי פירון:> חברת הכנסת סתיו שפיר, זאת לא התנגדות לחוק הזה – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> זאת בושה וחרפה. את ממש הזויה. הנה הכיבוש – – – <קריאות:> – – – <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת חזן, אנא בטובך. <קריאות:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> די, מספיק. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> בסדר גמור. אני רוצה – – – <היו"ר שי פירון:> תעצרו בבקשה כאן. אנא עצרו כאן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אתם לא תלמדו אותי שיעור על מה מותר לדבר במליאה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר שי פירון:> חבר הכנסת חזן, בבקשה. חבר הכנסת סמוטריץ, בבקשה. תודה, תודה, לא תקין. תודה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אתם לא תלמדו אותי שיעור באיך – – – <קריאות:> – – – <היו"ר שי פירון:> נכון, אנא בטובך תעצרי, כדי להשאיר למרב – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אני אגיד במשפט אחרון. אתם אישרתם פה – – – <היו"ר שי פירון:> – – את הזמן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר שי פירון:> זה לא לסעיף הזה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אתם אישרתם פה הצעה שמאפשרת להמשיך את השחיתות בגוף שאתם אלה שמאפשרים את השחיתות בו ממילא. <קריאות:> – – – <היו"ר שי פירון:> חברת הכנסת סתיו שפיר. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> והדבר הזה חייב להיפסק, ואנחנו נילחם בו בכל צורה ובכל דרך, עד שנחזיר את ההתיישבות למדינה. תודה. <היו"ר שי פירון:> מרב, בבקשה. מרב. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> היא לא יכולה. <היו"ר שי פירון:> היא לא יכולה? אוקיי, אנחנו ניגש להצבעה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מילא שאת – – – <היו"ר שי פירון:> אנחנו ניגש להצבעה. אנחנו ניגש להצבעה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא, רגע, אתה חייב לתת לה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא, אבל למה – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה חייב. אתה חייב. אתה חייב, אתה גם אישרת את זה. <היו"ר שי פירון:> גברתי המזכירה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה חייב, ואישרת את זה. אין דבר כזה. מה שאמרת למיקרופון – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה לא יודע – – – לפי התקנון. <קריאה:> חורגים מהתקנון ואחר כך – – – <קריאה:> לא, לא, לא, זה לא – – – <היו"ר שי פירון:> חברים, אני טעיתי בכך שאישרתי לסתיו שפיר לדבר. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> ובמקרה היא גם מהאופוזיציה? <היו"ר שי פירון:> מי שנרשם – חברת הכנסת מרב מיכאלי. זאת הייתה טעות שלי. אז – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> כל הדוברים היום היו מהאופוזיציה. <קריאות:> – – – <היו"ר שי פירון:> הם אומרים שאת לא יכולה לדבר. המזכירה אומרת שאת לא יכולה. <יואב קיש (הליכוד):> בשביל מה יש תקנון בבית? מה לעשות. בשביל מה הם דיברו – – – <קריאה:> אלה הם כללי המשחק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – שיש תקנון. <היו"ר שי פירון:> יש תקנון. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מה אומרת המזכירה? <היו"ר שי פירון:> המזכירה אומרת לא לתת. <זהבה גלאון (מרצ):> אל תרדי. <קריאות:> – – – <היו"ר שי פירון:> חברים, בואו לא נהפוך את זה לפארסה עכשיו. המזכירה אומרת שזה לא על-פי התקנון. המזכירה היא גורם אובייקטיבי – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> יש גם תקנון בוועדת הכנסת היום, ואתם צפצפתם עליו. <היו"ר שי פירון:> בסדר, מרב, בבקשה. המזכירה אומרת שלא. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה זה הדבר הזה? פרוטקציה לאופוזיציה? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> שלא? <היו"ר שי פירון:> כן. זה מה שהיא אומרת. תודה רבה. אנחנו נקפיד על התקנון, תודה רבה. אנחנו ניגש להצבעה. חברים, אני מפעיל את ההצבעה. מי בעד? הצבעה שמית אתה רוצה? <צחי הנגבי (הליכוד):> אלקטרונית. <קריאות:> נגד. <היו"ר שי פירון:> רגע, רגע, הם עוד לא החליטו אם שמית או רגילה. אלקטרונית. בבקשה, אני מפעיל את ההצבעה. <קריאות:> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אני יכולה – – –? <היו"ר שי פירון:> – – – איך השם שלך הוזכר? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר שי פירון:> היא יכולה להביע דעה אישית, מרב? היא אומרת שהוזכר שמה. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 49 נגד – 34 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – הבהרת מצג כשרותי אסור), התשע"ה–2015, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר שי פירון:> אז קודם כול, תוצאות ההצבעה הן: בעד – 49, נגד – 33, נמנע אחד. חברת הכנסת מיכאלי, על-פי הנחיית היושב-ראש, אם את רוצה למסור הודעה אישית – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אבל יש עוד הצעת חוק, שנייה. בשביל מה אתה – – – <היו"ר שי פירון:> אנחנו נעשה עוד הצבעה עוד רגע. אני רק אומר. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> קודם תעשה הצבעה ורק אז הודעה אישית. <היו"ר שי פירון:> אני לא נותן הודעה אישית, גברתי השרה. אמרתי, על-פי הנחיית היושב-ראש, הודעה אישית – בכתב, בבקשה. קודם אנחנו נצביע שוב – על ההצעה השנייה. בבקשה. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 49 נגד – 33 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – הגדרת מינוח לעניין הטעיה), התשע"ה–2015, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> ועכשיו אני מבקשת הודעה אישית. <היו"ר שי פירון:> אז אמר היושב-ראש: בכתב, על מה את רוצה. זה מה שביקש היושב-ראש. הודעה אישית – בכתב. <קריאות:> – – – <השר אופיר אקוניס:> – – – הודעה אישית זה – – – <הודעה אישית של חברת הכנסת מרב מיכאלי> <היו"ר שי פירון:> חברת הכנסת מרב מיכאלי, את יכולה להודיע הודעה אישית, בבקשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני. חברי וחברותי, אומנם אתם הצבעתם בעד הצעת החוק הזאת, אבל ראוי שתדעו שהסיבה לכך שהיה צריך להביא את ההצעה הדרקונית הזאת, המופרכת, היא דווקא שהמצב החוקי הקודם כבר לא עובד לכם. חברת הכנסת רחל עזריה בשבתה כסגנית ראש העיר ירושלים הקימה את "השגחה פרטית", שבאה לתת שירות כשרות לא דרך הרבנות הראשית, בגלל שיותר ויותר אזרחיות ואזרחים ויותר ויותר בתי-עסק לא רצו את הכשרות של הרבנות הראשית. רצו ורוצות ורוצים כשרות, ולא את הכשרות של הרבנות הראשית. הציבור מצביעה ברגליים, חברי וחברותי. אם אתם חושבים שאתם תחמירו את הסנקציות ותחזקו את הכפייה ואז זה יעבוד לכם יותר טוב – יקרה ההפך הגמור. בדיוק מה שקורה בכל מקום היום בארץ, שיותר ויותר ציבור מוצאת לעצמה את הכשרות שנכונה לה, שטובה לה, שלא מתבססת על שררה ויחסי כוח, כפייה ואילוצים, אלא על יחסי אמון של קהילה ועל הזכות של כל אחת ואחד שההלכה תהיה גם שלה ולא רק שלכם. לא יעזור לכם, הצעת החוק הזאת יכולה לעבור קריאה שלישית, אבל זה בדיוק אחת הגזירות שהציבור לא רק לא יכולה לעמוד בה, גם לא רוצה לעמוד בה, ובצדק רב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. כדי שיהיה ברור, ההצעות עברו לוועדת הפנים. <עליזה לביא (יש עתיד):> ועדת כלכלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> ועדת כלכלה? <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> לא, לא, לא. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אז אנחנו מעבירים את זה לוועדת הכנסת לקבלת ההחלטה. <זהבה גלאון (מרצ):> מה עוד – – –? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> ועדת הפרדס. <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> ועדת הפנים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> ועדת השקיפות של סתיו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> עוד פעם, ההצעות עוברות לוועדת הכנסת – – – <קריאות:> – – – <הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – החמרת ענישה בגין התעללות בבעלי-חיים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1423/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – החמרת ענישה בגין התעללות בבעלי-חיים), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת איציק שמולי. ישיב שר החקלאות חבר הכנסת אורי אריאל. חבר הכנסת איציק שמולי, יש לך עשר דקות להציג לנו את החוק. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, רבותי השרים ועמיתי חברי הכנסת, אתמול דהר רכב ברחבי תל-מונד, איזה טנדר קטן כזה בצבע לבן. הוא דהר כמו מטורף. ולטנדר הייתה מחוברת איזושהי עגלה. ולעגלה היה מחובר כלב, בעל-חיים שנגרר ונגרר ונגרר ברחבי תל-מונד. ואנשים רדפו אחרי הרכב הזה וניסו לעצור אותו כי אולי יצליחו להציל בזמן את בעל-החיים. אבל עד שהצליחו לעצור את הרכב היה כבר מאוחר מדי. לפני כמה חודשים, כמה שבועות, אני עליתי לכאן וסיפרתי לכם על מקרה מזעזע נוסף שבו בהשראת "דאעש" איזה פרחח נעל כלב בכלוב, בכלוב ברזל, והצית אותו. הוא הותיר שובל של בנזין ופשוט הצית אותו. בל"ג בעומר האחרון אני השתתפתי – לא סיפורים ולא מעשיות – אני השתתפתי במבצע ארצי עם 600 מתנדבים ב-54 יישובים שהצילו 40 בעלי-חיים מהטרנד החדש, כבר לא בפינות רחוב אפלות, טרנד חדש: לקחת גורים של כלבים וחתולים – אני מצטער שאני מזעזע אתכם, אבל צריך לזעזע את הקירות של הבית הזה – לעטוף אותם בנייר כסף כדי שהסבל יהיה מתמשך ולזרוק אותם לתוך המדורות. אתם חושבים שבזה תמה ההתעללות? אז הנה באו המפעלים עכשיו. מפעל "דבאח", בית-השחיטה הכי גדול במדינת ישראל. אני אומר לכם מכאן, כבר בפתח הדברים שלי, שכל אחד יעשה את הבחירה שלו. מי שרוצה להיות צמחוני שיהיה צמחוני, מי שרוצה להיות טבעוני שיהיה טבעוני, מי שרוצה לאכול מאכלים כאלו ואחרים, כשר ולא כשר, כל אחד יעשה מה שבא לו בבית שלו. אני לא בא מהמקום הזה. אני מאמין שגם מי שצורך בשר לא מוכן לקבל תופעות כפי שהתגלו במפעל "דבאח" ובמפעל "זוגלובק", ולפני זה ב"אדום-אדום", ולפני זה עוד פעם ב"זוגלובק". מה מביא בני-אדם לקחת עגלים רגע לפני שהם נשחטים, להטיח בהם את שער הברזל, להצליף בהם בלומים ובצינורות פלסטיק – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> בשוקרים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – ואחרי ששוברים להם את הרגליים והם לא יכולים לקום, לקחת שוקר – שלא הגיע לשם במקרה, אחד הבעלים דחף להם את זה – ולחשמל את העגל שוב ושוב ושוב בראש, ובאשכים, ובמקומות הכי רגישים, עד שהם מתים מכאב. ועגל שהתמזל מזלו ומגיע כבר לעמדת השחיטה, אז הפלא ופלא: אחרי ששוחטים אותו, פתאום קם על הרגליים. ואז מגיע "זוגלובק", וב"זוגלובק" העובדים מצאו תחביב חדש: לקחת תרנגולת ולהתחיל לשחק אתה משחק הטבעות, או סטנגה, כאילו איזה כדורגל. אני חושב שהיום הבית הזה צריך לומר: עד כאן, והוא אומר: עד כאן. אבל הפעם הזו אנחנו לא מסתפקים בלהגיד: עד כאן. 80 חברי כנסת חתמו על הצעת החוק שלי, מכל סיעות הבית. הפעם הזאת אנחנו דורשים משהו אחד מעבר, הפעם הזו הבית הזה מתאחד כדי לבוא ולומר שאנחנו דורשים פעולה שהיא נחושה והיא אגרסיבית והיא מיידית. נכון, כדי למנוע התעללות בבעלי-החיים נדרשת פעולה בכל המישורים. בראש ובראשונה במישור של החינוך. אם ילדים בבתי-הספר ילמדו יותר על הקשר המיוחד שתמיד היה בין בעלי-החיים לבני-האדם, יכול להיות שלא נגיע למחוזות האלה. והיום לא נעשה מספיק. צריך לפעול גם במישור של האכיפה. בשנים 2013 ו-2014 נפתחו 400 תיקים למתעללים בבעלי-החיים; רק ב-30 מהמקרים הוגשו כתבי-אישום. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> למה אין ענישת מינימום בחוק שאתה מציע? <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> כי זה הבניית ענישה, ואנחנו – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> במשטרה – למרות שיש לנו תקוות רבות מהשר הנוכחי, שנכנס לתפקידו; הנושא הזה קרוב ללבו מאוד – עד היום האכיפה, ומידת החשיבות שהמשטרה העמידה לטיפול בתופעה הזו, לא הייתה גבוהה. אבל אנחנו לא יכולים להסתפק בחינוך ובאכיפה, אנחנו צריכים לפעול גם במישור של הענישה. ואני מביא לכאן היום את הצעת החוק הזו, שהגישו אותה גם קודם, לפני, בכנסות קודמות, רונן הופמן בכנסת הקודמת וחבר הכנסת ניסן סלומינסקי בכנסת שלפני כן, שאומרת דבר פשוט: אנחנו רוצים להתמודד גם במישור של החמרת הענישה ולהעלות את הענישה משלוש שנים לחמש שנים, ולא לאפשר יותר מצב שבו בעבירות שתיארתי לכם קודם אנשים מגיעים לבית-המשפט, ובגין גרירה של כלב, שקושרים אותו למכונית ופשוט מתחילים לנסוע, מישהו יוצא בעונש של שלושה חודשים על-תנאי. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – – די, די. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> במקרה אחר – ולבקשת חברי הכנסת אני לא אמשיך בתיאורים, אני מבין שהשגתי את מטרתי – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> השגת, השגת. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מישהו יוצא מבית-משפט במקרה אחר עם קנס של 300 שקל. היום מותר להטיל קנס, לפי החוק, של עד 226,000 שקל. מה מביא שופט במדינת ישראל להחליט שאפשר בגין עבירות כאלו להסתפק ב-300 שקל? גם בג"ץ קבע בשנת 2012 שיש מקום להחמיר את הענישה על מתעללים בבעלי-חיים. בבג"ץ 8122/12 נקבע: "יש מקום להחמיר בענישה הנוגעת לפגיעה בבעלי-החיים, הן חיות הבר הן חיות הבית. התאכזרות ופגיעה בבעלי-החיים, מעבר לפגיעה העקיפה שהיא גורמת לבני-האדם, מעידות על אטימות לב ועל קהות חושים". ולכן אני אומר לכם, חברי, לא מדובר פה רק על מאבק של שוחרי הסביבה ובעלי-החיים. מדובר פה על מאבק על דמותה ועל אופייה של החברה הישראלית ועל הכיוונים המטורפים שאליהם היא לפעמים הולכת. כי מי שמסוגל לקחת גור כלבים ולעשות לו את המעשים האלו, לא ירחק היום שהוא יעשה דברים נוראים כאלו גם לבני-אדם. ולכן, אני קורא לכם היום לתמוך בהצעת החוק. אני לא יכול שלא להודות, בראש ובראשונה, לשר החקלאות אורי אריאל. מהרגע שאתה נכנסת לתפקידך, אתה מגלה יוזמה, נחישות, אגרסיביות בלתי מתפשרת מול המתעללים בבעלי-החיים. וצריך לומר גם, רק אתמול הנחתם את הצעת החוק הממשלתית שנועדה להתמודד עם אותה התופעה, הצעת חוק שבחלק מהמרכיבים שלה היא אפילו יותר מרחיקת לכת ויותר טובה מהצעת החוק שלי, ואני כמובן מברך עליה, ושתי ההצעות יוצמדו. אני מברך גם את שרת המשפטים איילת שקד, שלמרות שהפקידים במשרד המשפטים גילו עמדה כללית חיובית אבל היו להם תיקונים והסתייגויות אין-סופיות, ראתה את התמונה הכללית והחליטה ללכת עם הצעת החוק. וכמוה גם השר יריב לוין, שריכז את העבודה בוועדת השרים. אני מודה גם לאבי גבאי, השר להגנת הסביבה, ליו"ר ועדת החינוך וליו"ר ועדת הכנסת, לראשי השדולה למען בעלי-החיים – לעמיתתי יעל גרמן, ולראשי השדולה הקודמים, שעשו עבודה מופלאה בכנסת הקודמת, איתן כבל ודב ליפמן. ומעל כולם – לארגונים למען בעלי-החיים, שפועלים שנים על גבי שנים על גבי שנים, גם כאשר זה לא פופולרי, חושפים התעללויות, מקדמים חקיקה ודואגים לרווחה היומיומית של בעלי-החיים. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. ישיב שר החקלאות חבר הכנסת אורי אריאל. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אני מברך את ידידי חבר הכנסת שמולי, שפועל במרץ בכנסת למען רווחת בעלי-החיים. ציין חבר הכנסת שמולי ש-80 ח"כים חתמו. למעשה, זה כמעט 100% בהתחשב בכך שיש ממשלה של 40. ההישג הוא מלא, יוצא דופן, ומלמד שאפשר להתאחד למען הרבה דברים משותפים, ואחד מהם הוא צער בעלי-חיים. ברוך השם שזכינו למציאות הזאת. משרד החקלאות ואנוכי פועלים במרץ לשיפור רווחתם של בעלי-החיים בישראל. זה כולל את עניין תנאי הגידול של תרנגולות, שזה בהיקפים של מיליונים. חבר הכנסת תיאר כמה מקרים קשים, אבל יש פה דבר הרבה יותר גדול, רוחבי. מדובר על עשרות-מיליוני בעלי-חיים, שאכן סופם ידוע מראש, אבל גם אז אנחנו נקפיד על תנאי הגידול, והם יהיו יותר טובים או הרבה יותר טובים מאשר היום. מדובר גם על עגלים ופרות, אפרוחים, תרנגולות וכן הלאה. זה החלק, אולי, היותר-משמעותי בגודל שלו, בהיקף שלו, ואנחנו נמצאים באמצע העבודה, ואנחנו מתכוונים להשלים אותה יחד עם המגדלים ויחד עם ארגוני צער בעלי-חיים. לצערי, בשבועות האחרונים נחשפנו לתמונות קשות של התעללות בבתי-מטבחיים ובמשחטות. אני אמרתי ואני חוזר ואומר שננהג באפס סובלנות כלפי הדברים האלה. אמרתי שנעשה ביקורי פתע, ואכן עשינו אחד כזה, בינתיים, במשחטת "זוגלובק", ואנחנו נעשה נוספים. אני מקווה שהמפעלים יפנימו את העניין, ועד שמפעל שהיינו בו וראינו בעיה, לא יתקן את הדברים, אנחנו לא נאפשר לפתוח אותו. יש בית-מטבחיים בדרום הארץ שסגור כבר חודשיים – מי שמבין מה הנזק הכלכלי למפעל הזה, מבין – והוא לא ייפתח אם הוא לא יעמוד בתקנים. זה לא מייתר את החקירה המשטרתית; במפעל "זוגלובק", אחרי עבודה מאומצת של המשטרה ושל יחידת הפיצו"ח שלנו, של משרד החקלאות, יש חקירה לגבי שבעה חשודים. אני מעריך – הלוואי שלא, אבל אני מעריך שחלקם יועמד לדין. אנחנו הבאנו חוק חדש בעניין, ציין זאת חבר הכנסת שמולי. החוק הזה מונח על שולחנכם. אכן, בדברים מסוימים הוא יותר חמור מהצעת החוק הפרטית. אנחנו, כמובן, הגענו להבנה שמצמידים ומתקדמים בתיאום; לזה אני צריך לקבל הסכמה ממך, ואני אומר לפרוטוקול שנאמר נכון, ואנחנו כך נעשה את זה, ואנחנו מתכוונים בעזרת ועדת החינוך – דיברתי עם היושב-ראש, חבר הכנסת מרגי – לקדם את זה במהירות ובעדיפות כדי להקטין את צער בעלי-החיים ככל שזה רק ניתן ותלוי בנו. אני חוזר ומציין שהדברים האלה מופיעים אצלנו בתורה. הם לא דברים של השנים האחרונות. נכון שיש התעוררות, וטוב שכך. יש שיתוף פעולה עם הארגונים. הייתי ב"תנו לחיות לחיות", באחד המקומות שלהם ליד כפר שילת. אני מבקש להקריא מ"קיצור שולחן ערוך", אני מצטט: "אסור מן התורה לצער כל בעל חי, ואדרבה – חייב להציל כל בעל חי מצער". לא רק שאסור; צריך לעזור, שלא יהיה. "ואפילו של הפקר" – זאת אומרת, אתה רואה כלב שאין לו בעלים, אין לו כלום – זה לא פוטר אף אחד מלעזור לו בשעת צרה, והתורה שלנו מלאה ערכים בתחום הזה. הלוואי שנזכה לעשות יותר ויותר בתחום הזה. אמרתי ואני חוזר ואומר שאנחנו בודקים את האפשרות לשים מצלמות בכל המקומות הללו, בשידור קבוע, מלא, כך שאפשר לראות את הסרטים האלה לאחור ולבדוק אותם. אנחנו מקיימים בשבוע הבא ישיבת עבודה מעשית, לראות איך לקיים את ההנחיה שלי ולהביא אותה לידי ביצוע מהיר. אני משתמש בבמה כרגע ופונה לציבור הרחב לגבי מנהג הכפרות – ערב ראש השנה ויום הכיפורים. זהו מנהג עתיק יומין, ומנהג הוא יותר מדין אצלנו, אצל היהודים, אבל יש עוד מנהג, שבמקום לעשות כפרות עם התרנגולות מעל הראש – אתם מכירים, "זאת כפרתי" וכו' – נותנים צדקה, ואז עושים דבר כפול במובן של המצווה: פעם אחת נמנעים מצער בעלי-החיים, ופעם שנייה נותנים צדקה לעניים. מה יכול להיות יותר טוב מהעניין הזה? זה תלוי בחינוך והרבה הסברה. אנחנו פועלים גם בתחום הזה. דיברתי עם רבנים מראשי העדה החרדית. זה מסובך, אבל אני מאמין שזה יתפוס. היום זה כבר קיים יותר ויותר. כל שנה יש יותר יהודים שנותנים צדקה, ולא עושים את מנהג הכפרות בצורה הזאת. אני יכול לומר לכם שאני הייתי נגד סירוס כלבים. ידידי חבר הכנסת כבל הציע את ההצעה הזאת. אני הצבעתי נגד, כי אמרו לי רבותי שזה מנוגד להלכה. אבל יש בשורה: יש לנו מחקר שמראה שעל-ידי הורמונים אפשר לקיים את זה, וזה לפי ההלכה. לכן, כשנסיים את המחקר הזה – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> סירוס כימי. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני לא כזה בקי, אבל אמרו לי אנשים שמבינים בעניין – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני השר, אני רוצה לשאול אותך משהו – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> שנייה, אבל ברשות היושבת-ראש, שנייה. אני מסיים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לפני שאתה יורד – – – שאלה חשובה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני לא מתכוון לרדת בשעות הקרובות. מה הבעיה, מה אתה לחוץ? <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני רוצה לשאול שאלה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> בכל אופן, אני אומר לאיתן, לאחרים, לכולנו, בתקווה שאכן יש סירוס הורמונלי או כימי כזה או אחר, והוא לפי ההלכה, אני ודאי הראשון לתמוך ולהגיש הצעת חוק בעניין הזה, כך שנוכל להתקדם גם בזה. בסך הכול אני מנצל את הבמה ופונה לציבור: תגישו תלונות, זה בידיכם. הרי כל אחד רואה ליד הבית שלו את הדברים. יש היום מצלמות לכל אחד, בניידים, ואנחנו מבקשים, הייתי אומר, כמעט דורשים מהאזרחים – תהיו שותפים למאמץ. אנחנו לא יכולים להיות בכל מקום בכל דקה, אבל בכל מקום יש מישהו שיכול להתלונן. אנחנו מבטיחים לעשות מאמץ לחקור את זה. לסיום, אני ממליץ לחברי הבית לתמוך בחוק הזה; להצמיד אותו לחוק הממשלתי, החוברת הכחולה שמונחת אצלכם. קיבלנו הסכמה מחבר הכנסת המציע, חבר הכנסת שמולי, לתאם את ההצעה שלו ולקדם אותה יחד אתנו. תודה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני השר, אפשר לשאול אותך שאלה? אפשר לשאול את השר שאלה קצרה? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אם היושבת-ראש – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> קצר, מהמקום. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מהמקום, בוודאי. דיברת על עופות, ופורסם עכשיו בערוץ 2 שיש מיליון עופות שיש בהם חיידק הסלמונלה, ואתם קיבלתם החלטה בכל זאת להפיץ את זה לציבור, רק לבקש להרתיח את העופות. האם זה נכון? מה יש לך לומר בנושא הזה? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני אענה מאוד בקצרה. זה לא קשור לנושא. אני אענה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זו התייחסות חשובה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני אענה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן. אפשר להגיש שאילתה, אבל כאן במקרה הזה חרגתי. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זה בסדר. הוא כבר על הדוכן. מה קרה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, כבוד השר, בקצרה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני עונה בקצרה. הנושא מוכר. הוא נמצא באזור מטה-אשר, המועצה האזורית מטה-אשר, בתחום לולים, חוות לולים של מפעל "מילואות" ועוד מפעל. והווטרינר הראשי, שעובד באופן מקצועי נטו – הוא לא מהימין, הוא לא מהשמאל, הוא הווטרינר הראשי של מדינת ישראל – למרות שאני חשבתי שצריך להוציא צו השמדה כי יש בזה בעייתיות, לדעתו המקצועית, והתווכחנו ודנו, אבל הוא הצד המקצועי, לא אני, והוא אומר שלא צריך להשמיד ולא האנשים בבית מרתיחים אלא המפעל; יש מפעלים שעושים הרתחה לעופות. ולכן הקביעה שלו אומרת שהם לא יכולים לשווק את זה לשוק באופן רגיל – סליחה – הם מחויבים לשחוט אותם בקווים נקיים, לטובת העופות האלה, כדי לא להעביר מקו לקו את המחלה, ואז להעביר אותם הרתחה, ואז אפשר לשווק אותם. זה מכביד מאוד על המגדלים, אנחנו יודעים. זה יכול ליצור איזשהו חוסר מסוים, כרגע, לרגע, אבל אנחנו, כידוע, מכבדים את אנשי המקצוע שלנו. זה מה שהם קבעו – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> יהיה פיקוח על התהליך הזה? יהיה פיקוח – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – אחרי הרבה דיונים. יש פיקוח צמוד על השחיטה והשיווק ועל זה שמרתיחים אותו – במפעל, לא בבית – ורק ככה הם יצאו לשוק. אנחנו מכירים את הנושא, מטפלים בו מזה עשרה ימים. הייתי בביקור שם, ראיתי, ואנחנו מקווים שלא יהיו עוד מחלות. יש לנו עוד בעיה קטנה – סיימתי, גברתי היושבת-ראש – יש בעזה, בעזה, הרבה מקרים של שפעת עופות כרגע. אנחנו כמדינת ישראל, בכספים של מדינת ישראל, בהיקף של 600,000–700,000 שקל, העברנו ציוד וכל מה שצריך כדי הם יוכלו לטפל. אנחנו מקווים שהם יעשו את זה באופן מספיק טוב וזה לא יגיע ליישובי עוטף-עזה, וממילא אחרי זה יתפשט הלאה ויגרום לנו נזקים גדולים. העניין בטיפול, כרגע בשליטה. אני מקווה שכך יהיה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר החקלאות חבר הכנסת אורי אריאל. חבר הכנסת באסל גטאס – בבקשה להציג התנגדות להצעה. <קריאה:> איזו התנגדות – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש כאן בקשה להתנגדות. <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> זכותו, ואנחנו נשמע אותה. <זהבה גלאון (מרצ):> גם אני רוצה להתנגד, בחוק השני. אני מבקשת, החוק השני. <זאב בנימין בגין (הליכוד):> על הכשרות. <זהבה גלאון (מרצ):> לא על הכשרות – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני עומד בפניכם המום. בגלל אהבתי הלא-סופית, אין-סופית, לבעלי-החיים ומחויבותי העמוקה כל החיים שלי להגן עליהם, אני נאלץ לעמוד כאן ולתהות בפניכם ולפנות אליכם באותה התלהבות ובאותה מחויבות שבהן פנה אליכם חבר הכנסת שמולי: איך אותם חברי כנסת שיצביעו היום בעד החוק הזה יתכנסו בעוד חצי שעה בוועדת הפנים וחלקם יצביע על חוק המכשיר עינוי בני-אדם? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אבל זה לא, ממש לא יכול להיות – – – <קריאה:> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> בני-אדם הם גם בעלי-חיים, כבוד השר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> לא יאומן. <יואב קיש (הליכוד):> אתה אולי רואה אותם – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הכנסת – – <יואב קיש (הליכוד):> – – כבעלי-חיים. בני-אדם – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – עושה הכול – – <יואב קיש (הליכוד):> – – זה לא בעלי-חיים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – עושה הכול – – – <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת גטאס, אתה חייב להתנגד לעצם העניין. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני אתנגד – – – אני – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> זה לא הנושא. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – מדבר על העניין. <היו"ר טלי פלוסקוב:> זה לא הנושא. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> זהו עניין באותו עניין. לפחות תיתנו לנו כבני-אדם אותה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – דרגה של – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו מדברים על בעלי-חיים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – בעלי-חיים. אני רוצה – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> זה בדיוק העניין. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – להגן על בעלי-חיים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה מוריד מעצמך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – שנקראים בני-אדם. <קריאה:> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> בני אדם, על-פי – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – כל הגדרה ביולוגית, הם בעלי-חיים. <קריאות:> – – – <קריאה:> אני רוצה לצטט אותך אחר כך, שאתה אומר – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אנחנו, הכנסת מכשירה – – <קריאה:> – – שבני-אדם זה בעלי-חיים. באמת – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – עומדת להכשיר בוועדת הפנים, הלילה וביום שני, עינוי, עינוי של בני-אדם, הפעלת כוח. הפעלת כוח. פעם ראשונה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תגיד לי, אין לך מה לדבר? – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – נכתב בפירוש – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – שאתה מדבר שטויות? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – בחוק שמותר להפעיל כוח בשביל להאכיל אסיר שובת רעב. אסירים שובתי רעב – – <מיקי לוי (יש עתיד):> בני-אדם – – – ראוי – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – שיזכו לפחות לטיפול – – <מיקי לוי (יש עתיד):> בני-אדם – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – ולקצת רחמים – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – שמתאכזרים לחיות, ראוי שנתאכזר אליהם. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – שכאן מפזרים על בעלי-חיים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת גטאס, למרות שההתייחסות הייתה ממש לא לעניין. אנחנו נגיע להצבעה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> זה ממש לעניין, ואת לא קובעת לי מה אני מדבר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה. אתה רשאי להצביע מה שאתה חושב לנכון. <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בוודאי. הוא חייב להצביע נגד ברגע שהוא הציג את ההתנגדות. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 49 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – החמרת ענישה בגין התעללות בבעלי-חיים), התשע"ה–2015, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 49 בעד, אין נמנעים, אין מתנגדים. מה זה אומר? זה בסדר? הוא פשוט לא הצביע. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת החינוך, התרבות והספורט להכנה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון – שם המדינה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1320/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אורן אסף חזן) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון – שם המדינה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת אורן אסף חזן. ישיב על ההצעה הזאת, בשם הממשלה, שר הפנים חבר הכנסת סילבן שלום. חבר הכנסת חזן, בבקשה. יש לך עד עשר דקות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, ביום ה' באייר התש"ח, 14 במאי 1948, התכנסו האבות המייסדים של מדינת ישראל, התכנסו בתל-אביב והכריזו על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל, היא מדינת ישראל. ההכרזה נפתחה במילים: "בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי". ההכרזה כשלעצמה לא כוננה או המשיגה את העם היהודי, שהנו מהעמים העתיקים ביותר, אלא הכריזה על ייסוד המדינה בטריטוריה הטבעית של העם היהודי מימי קדם. הערכים המעוגנים בהכרזת העצמאות הם ערכים של שלום. כך הוכרז: "אנו קוראים – גם בתוך התקפת הדמים הנערכת עלינו זה חודשים – לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים. אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקדמת המזרח התיכון כולו". לצערנו, היד המושטת לשלום נדחתה על-ידי הערבים מבית ומחוץ, פעם אחר פעם. אז, בתקופתו, פרצה מלחמת העצמאות, והיום זה נקרא חוליית המפגע הבודד. אך ידנו עדיין מושטת לשלום. בהכרזת העצמאות הוכרז כי שם המדינה היהודית ייקרא "ישראל". "עד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה, בהתאם לחוקה שתיקבע על-ידי האספה המכוננת הנבחרת, לא יאוחר מה-1 באוקטובר 1948, תפעל מועצת העם כמועצה מדינית זמנית ומוסד הביצוע שלה, מינהלת העם, יהווה את הממשלה הזמנית של הממשלה היהודית אשר תיקרא בשם 'ישראל'". הצעת החוק המונחת לפניכם ומונחת לאישורכם הנה תיקון לחוק הדגל, אשר מרים על נס לא רק את הדגל שמגן-דוד מעטר אותו ולא את סמל המדינה, אלא חשוב לא פחות מכך: את שמה. שם המדינה זכאי לכבוד הראוי לו כסמל ישראלי ממלכתי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אין שם למדינה? אין שם? <אורן אסף חזן (הליכוד):> הצבעה בעד ההצעה משמעותה אמירה ברורה כי כבודנו הלאומי לא בא לידי ביטוי רק בסממנים חיצוניים כגון הדגל והסמל, אלא גם בשמה – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – של מדינת ישראל. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מי שיפגע במדינת ישראל ובסמליה ראוי לגינוי והוקעה. אילו היינו שואלים היום את החתומים – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> ידידי אוסאמה, אתה מספיק זמן בבית הזה כדי להמתין בסבלנות. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> זה החוק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> סבלנות היא ערך עליון. תקשיב בסבלנות, תשכיל. אילו היינו שואלים היום את החתומים על מגילת העצמאות האם הם חושבים שיש להגדיר את שם המדינה בדין, ברור לכל בר-דעת כי התשובה הייתה חיובית. הרי כוונת החותמים על הכרזת העצמאות הייתה שבחתימתם הם מכריזים ומכוננים את מדינת ישראל, מדינת העם היהודי, שתיקרא ישראל. וכך נכתב: "לפיכך נתכנסנו היום, אנו חברי מועצת העם, נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית, ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות, אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל, היא מדינת ישראל". החותמים סברו שהם מחוקקים את החוק שהוא החוקה הזמנית, החוק שקובע שכל המוסדות זמניים, פרט לשמה של המדינה. אלא מה, פסיקת בית-המשפט העליון החלישה את מעמדה החוקתי של מגילת העצמאות, והתייחסה אל ההכרזה כדקלרטיבית בלבד ולא כחוקה של ממש. חברים, הצעת החוק נועדה לבצר את העוגן של שמה של מדינת ישראל, ואף את הגדרתה כפי שהוגדרה בהכרזת העצמאות – בית לעם היהודי. חברים, ההצעה שואבת מהכרזת העצמאות ומעגנת את המדינה כמדינה שאופייה יהודי. מי שמצביע היום נגד, מצביע למעשה בעד פגיעה בכבוד במדינה, בעד חרמות, נגד שמה ומעמדה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. מי שמצביע נגד, מצביע נגד בן-גוריון ויתר החותמים והחותמות על הכרזת העצמאות. אני קורא לכל החברים בבית הזה, מימין ומשמאל, מכל הפינות, מכל הקצוות, ללא הבדל דעה, היום, אחרי 67 שנה, להצביע ולעגן לראשונה בחוק את שמה של מדינת ישראל – היא מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אורן חזן. יש זמן להתנגדות כרגע. השר ישיב, ואחר כך – חבר הכנסת פריג', רשום אצלי שאתה רוצה להתנגד. כרגע ישיב שר הפנים חבר הכנסת סילבן שלום. בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני יכול להסביר להם – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, לא, לא. לא סיימנו. בבקשה, כבוד השר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מציע לכם לקחת שיעורי הבנת הנקרא. <קריאה:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> שיעורי הבנת הנקרא. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברי הכנסת מהרשימה המשותפת, אני מבקשת לתת זכות לשר הפנים להשיב, ואחר כך נמשיך בדיון. בבקשה, אדוני. <שר הפנים סילבן שלום:> גברתי היושבת-ראש, תודה, כנסת נכבדה, הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון – שם המדינה), התשע"ה–2015, הצעת החוק של חבר הכנסת אורן חזן, מבקשת לתקן את חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, התש"ט–1949, על דרך הגדרת שמה של מדינת ישראל בחוק זה והרחבת ההגנה שכבר חלה על דגל המדינה וסמל המדינה – כי יש חוק דומה לעניין הזה – מפני זילות או הטעיה גם על שמה של המדינה. למרות שהייתה התנגדות, מאחר שהייתה טענה שיש חוק דומה, אני החלטתי לאשר את החוק הזה ולהודיע לוועדת השרים לחקיקה שהמשרד תומך בהצעה ואני תומך בהצעה כדי שתוכל להביא אותה לכאן בהנמקה מהמקום ובתמיכת הממשלה. עם זאת, אתה צריך להסכים למה שאני אומר עכשיו במשפט הבא: ועדת השרים החליטה לאשר את קידום הצעת החוק רק לעניין שם המדינה וללא סנקציה פלילית. מאחר שכל חברי הוועדה, כולל משרד המשפטים, היו צריכים להסכים לכל העניין הזה, יש התניה לגבי המשך החקיקה. אנחנו נאשר את החקיקה הזאת גם בוועדות וגם בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית. אני חוזר, ועדת השרים החליטה לאשר את קידום הצעת החוק רק לעניין שם המדינה וללא סנקציה פלילית. לאור האמור לעיל, לאחר שאורן חזן מאשר – אתה מסכים לזה? מסכים? <אורן אסף חזן (הליכוד):> כן. <שר הפנים סילבן שלום:> אני מבקש את אישור הכנסת להצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לכבוד השר. חבר הכנסת פריג', עכשיו יש לך זמן להתנגדות. בבקשה לכאן, יש לך שלוש דקות להתנגדות שלך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כבוד היושבת-ראש, מכובדי השרים – אורן, אני ציפיתי בכיליון עיניים להצעת החוק הראשונה שלך כמו שהבטחת – שאתה מביא הצעת חוק לחובת לימוד השפה הערבית. ככה אני הבנתי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ידידי – – – סליחה, בוא אני אעשה לך סדר. אני עמדתי ואמרתי, ואני מתחייב להעביר את הצעת החוק ללימוד ערבית. יחד עם זאת, יש תקנון, וצריך לכבד אותו. עוד לא עברו 45 יום – – –. עם פתיחת המושב הבא, אני מתחייב שהצעת החוק הראשונה שאני אביא לוועדת השרים תהיה הצעת חוק לימוד ערבית. עכשיו אני מבקש שתצביע על שם המדינה שאתה חלק ממנה, מקבל ממנה משכורת, גר בה, משתמש בתשתיות שלה – – – <ירון מזוז (הליכוד):> צודק. צודק. כל הכבוד. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – היא גורמת לך – – – היא שומרת על הביטחון. אז בוא נעביר את – – – <ירון מזוז (הליכוד):> כל הכבוד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת חזן, שמענו. אני מבקשת להפסיק כרגע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> סיימת? יפה. ראשית, אתה לא עמדת בהבטחה שלך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, לא, לא הבטחה. למה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא העברת את החוק. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת חזן, רק לידיעתך, יש לך זכות לחזור לכאן לשלוש דקות נוספות. בסדר? עכשיו אני מבקשת לא להפריע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הזמן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני אוסיף לך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בסדר גמור. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בסדר. עוד דקה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חבר הכנסת חזן, בכנסת העשרים החוקים נשברים אחד אחרי השני. צריך לרצות ח"כים. צריך לרצות ח"כים. אז חבר הכנסת חזן, שלא ימרוד, שיצביע, אנחנו צריכים, אנחנו 61 – בואו נרצה אותו. גילינו את אמריקה – פתאום אין שם למדינה. חבר הכנסת חזן בא כאן באופן רשמי להכריז על הקמת מדינת ישראל. בן-גוריון החדש. בן-גוריון החדש קם והכריז. כאילו – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הרצל. הרצל. עיסאווי, הרצל. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לחיי סומקות, עיסאווי, לחיי סומקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בא אורן חזן ומכריז באופן רשמי. בא אורן חזן ומכריז באופן רשמי. הרצל החדש, שמו אורן חזן. אני מכריז בזאת באופן רשמי על הקמת מדינת ישראל. בראבו, אורן חזן. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> עיסאווי, עיסאווי, תיאודור חזן. תיאודור חזן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בראבו, חזן. שאלתי את כל החברים, אפילו נכנסתי לגוגל, קראתי את החוק. מה חדש בחוק? מה אורן חזן גילה שכל ממשלות ישראל לדורותיהן לא גילו? מה גילית? אני קראתי את זה, כתוב בפירושים מדינת ישראל. אבל שאורן לא יכעס, בואו תרצו אותו. אפילו שר הפנים, ועדת השרים – בואו תנו לו במושב הראשון. הבטחנו לו חוק, שיקבל. יאללה, נוסיף שם. אתם עושים צחוק. איך אתה מרשה להם, אורן, שיקנו אותך במילה, הוספה לחוק? זה המחיר? זה הזילות? הגענו עד כדי כך, אורן? אתה צריך בשר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לפחות תכבד ותגיד ידידי סגן יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת אורן חזן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה עוד מעט עולה לכאן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תעמוד בזה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לא להפריע, חבר הכנסת חזן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עכשיו תעלה ותגיד. אני רק מתפלא – אני, למען האמת, התרשמתי שאורן חזן הולך להשיג משהו כבד. ואללה, נתנו לך – שינו לך את השם. עכשיו, מה הוא הוסיף? מה אתה מוסיף בזה? להגן על הכבוד, ומי שמצביע נגד, הוא מצביע נגד כבוד המדינה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> איזו הכרזה: מי שמצביע נגד, הוא מצביע נגד – מה אמרת? בעד חרמות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> איזה משפטים. אורן, אורן, ידידי, אתה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תקשיב טוב, ידידי חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> סגן יושב-ראש הכנסת. סגן יושב-ראש הכנסת. סגן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה מתעקש שנקרא לך סגן יושב-ראש הכנסת? <אורן אסף חזן (הליכוד):> ודאי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ברגע שתשב כאן, נברך אותך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת פריג', אני מבקשת לסיים. זמנך תם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> עיסאווי, אני מבטיח לך – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מבין שאתה מאיים על חברי הקואליציה ועל ראש הממשלה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> נכון? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז, חברים – אני מסיים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – יש גבול לזילות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת פריג', אני מבקשת לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מסיים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> משפט אחרון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני אומר, חבל על הזמן שלנו שאתם בשעה כזו מעסיקים – וגילית אחרי 68 שנה שלמדינה אין שם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת פריג'. חבר הכנסת אורן חזן, עכשיו יש לך שלוש דקות לשכנע. אדוני, שלוש דקות שלך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, חברי, האמת שאני קצת מבולבל. מצד אחד, אני רוצה להגיד תודה רבה לחברי חבר הכנסת עיסאווי פריג', אזרח מדינת ישראל בארץ-ישראל, שכן שלי. מצד שני, אני מבולבל. נראה כי חבר הכנסת עיסאווי פריג' בלע ליצן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תקשיב. אני מכריז בזאת – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> נראה כי חבר הכנסת פריג' בלע ליצן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – אורן הרצל חזן – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> ידידי, ידידי היקר – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – זה השם הרשמי עכשיו – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – בוא ניתן לרגעים הקרובים, בואו ניתן – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אורן הרצל חזן – – – <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תעמוד בפרופיל שנייה, אנחנו רוצים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> עיסאווי, זה הרגע, הצליח לשבור אותי – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מציעה לעבור להצבעה. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי. חבר הכנסת פריג', אתה ניצלת את הדקות שלך. חבר הכנסת חזן, אם יש לך מה להגיד – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> בוודאי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – נא להגיד, כי אני מעוניינת לעבור להצבעה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לנוכח השעה והיום הארוך – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> הנה התמונה של הרצל – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> לנוכח השעה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת פריג', שמענו אותך. אני קוראת לך לסדר בפעם הראשונה. אני ביקשתי יפה. בבקשה, חבר הכנסת חזן. <אילן גילאון (מרצ):> – – – עשה קומבינה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה צריך מים להרגעה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> כוס מים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה בינתיים צוחק על חשבונך, אתה מבין את זה, כן? <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, אני צוחק על חשבונם. <קריאה:> למה על חשבונו? הם מפריעים לו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> ככה זה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חברי עיסאווי, בואו נהיה לרגע רציניים, נניח את הצחוקים בצד. לליצן שבלעת ניתן להתבטא אחר כך. סטנד-אפ, אני מוכן לסדר לך במה ב"קאמל קומדי" או בכל מקום אחר. פה, בכנסת ישראל, בבית הזה, אחרי 67 שנה, ולאור המציאות היומיומית שאתם, החברים שמייצגים את הרשימה הפלסטינית בכנסת, הגיע הזמן לעשות סדר. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אמרתי מהצד ואני אגיד לך בפנים: אתה אזרח מדינת ישראל, תושב מדינת ישראל, מקבל כסף ומשכורת מהמדינה, משתמש בתשתיות שלה, נהנה מהיופי שלה, מהנופים, משדה-התעופה, מהאזרחים הנפלאים, כמוני וכמוך שווים. הגיע הזמן שפעם אחת תוכיחו, לפחות בצעד קטן, נאמנות. די לסימונים, די לחרמות, די לשנאת חינם. די, מספיק, לא נמאס לכם? חברים, יש כאלה – ואני אשתדל לסיים בזה – יש כאלה שבעיניהם ההצעה הזאת באמת זולה. אז זה עוד דבר. בן-גוריון. היו כאלה שמתהדרים עד היום – עד היום מתהדרים בדרכו, רק שהם שכחו את דרכו. השאירו אותה אי-שם, אצל הזקן והים. אחרים, שמסתכלים קדימה אבל לא רואים את היום. מספיק. הגיע הזמן פעם אחת להראות שגם אתם, גם אתה, עיסאווי, גם יתר החברים – בכלל לא משנה, יהודים וערבים כאחד – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – חלק מהמדינה. בואו, תראו קצת חום ואהבה. בדיוק כמו שבחוק הבא, בהצעת לימודי ערבית – אני מזכיר לך שאני הנחתי בכנסת הזאת ואני מקדם אותה – בוא תראה שגם לך וליתר החברים יש רצון אמיתי להביע מעט, מעט אהבה לארץ הזאת. אני שוב קורא לכולם להצביע בעד הצעת החוק – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – ואני מזכיר: לא יעזור, זוהי ארץ-ישראל, היא לעם ישראל – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – אנחנו מחבקים גם את האורחים שבה, ואנחנו לא נפסיק לאהוב אתכם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה, חברי הכנסת, נא לשבת. נא לשבת, אני ממתינה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תעמוד שנייה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת חזן, נא לשבת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 52 נגד – 9 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון – שם המדינה), התשע"ה–2015, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 52 בעד, תשעה נגד, אחד נמנע. ההצעה עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה ראשונה. <הצעה לסדר-היום> <הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא: סירוב הממשלה להבין שהסכם המעצמות עם איראן עדיף על המשך התגרענותה של איראן ללא הסכם, וניהול קרב מאסף המחבל ביחסי ישראל–ארצות-הברית> <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום. הצעה לסדר-היום מס' 980, של חברת הכנסת זהבה גלאון – הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא: סירוב הממשלה להבין שהסכם המעצמות עם איראן עדיף על המשך התגרענותה של איראן ללא הסכם, וניהול קרב מאסף המחבל ביחסי ישראל–ארצות-הברית. חברת הכנסת זהבה גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> גברתי, יש נורא רעש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברי הכנסת, אני מבקשת להירגע. חבר הכנסת מקלב, חברת הכנסת עזריה, אנחנו ממשיכים בדיון, אני מבקשת לשבת. אני לא שומעת את עצמי. חבר הכנסת חזן. בבקשה לצאת. אם אתם רוצים לדבר, בבקשה בחוץ. כן, גברתי, עכשיו את יכולה להתחיל. <זהבה גלאון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מגישה היום בשם סיעת מרצ בקשה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בעקבות הכישלון המהדהד של ממשלת נתניהו בהתנהלות מול השיחות עם המעצמות, השיחות מול איראן בנושא הגרעין, וגם לנוכח העובדה שהממשלה סירבה ומסרבת להבין את מה שמבינים כבר בכל העולם, שהסכם עם איראן עדיף על המשך ההתגרענות שלה ללא הסכם. חברי חברי הכנסת, במקום לתת להסכם סיכוי, במקום לראות בו הזדמנות, ממשלת ישראל ממשיכה במדיניות של ראש בקיר ושוחקת באופן קונסיסטנטי את היחסים האסטרטגיים עם ארצות-הברית. ואנחנו מבקשים לבדוק, אנחנו רוצים לדעת למה ראש הממשלה נתניהו התנגד לכל פתרון דיפלומטי, למה הוא החרים את השיחות של המעצמות עם איראן, למה הוא התנגד להסדר הביניים כבר ב-2013; איך ראש הממשלה נתניהו הפך את מדינת ישראל ללא-רלוונטית להסכם שנחתם, ולמה, חברי חברי הכנסת, הוא ממשיך לשחוק את היחסים האסטרטגיים שבין ישראל לארצות-הברית ולא מציע שום חלופות להתמודדות עם האיום האיראני. האם שמעתם אותו פעם אחת מציע חלופה? האם שמעתם אותו פעם אחת אומר שיש לו דרך אחרת מלבד לזרוע פחד וייאוש? היכולת של ראש הממשלה להיבחר שלוש פעמים על כנפי האיום האיראני, כשהוא מייצר מצב שביטחון מדינת ישראל חשוב רק לו, ולמי שחושב שההסכם הזה היה חשוב, עדיף איראן עם הסכם מאשר איראן בלי הסכם, הוא הופך אותו ללא פחות מאמין בצורך בהגנה על קיומה וביטחונה של מדינת ישראל. חברי חברי הכנסת, שלא יובן שלא נכון. אף אחד מאתנו לא חולק על כך שלאיראן יש תוכנית גרעין מאיימת, ואף אחד מאתנו לא יכול להעלות על הדעת שאפשר לחיות בשלום עם איראן עם נשק גרעיני, אבל בניגוד לראש הממשלה נתניהו, אנחנו מבינים שהאינטרס של עצירת איראן מלהגיע לפצצה זה גם אינטרס בין-לאומי, זה לא רק אינטרס ישראלי. ואני מסרבת לקבל את הטענה הבסיסית, שראש הממשלה נתניהו חוזר עליה שוב ושוב, שעדיף היה שלא להגיע להסכם עם איראן ולאפשר לה להמשיך ולדהור לעבר פצצה גרעינית, מאשר להגיע להסכם במתכונתו הנוכחית. נכון, חברי חברי הכנסת, ההסכם עם איראן ממש ממש לא מושלם, אפילו רחוק מכך, אבל כנראה הוא לא ממש גרוע כמו שראש הממשלה נתניהו מנסה לצייר אותו. והדברים שאני אומרת כאן מבוססים על הבנה של מיטב המומחים לגרעין, לא פחות מראש הממשלה נתניהו. והמומחים האלה קובעים, רבותי השרים, שההסכם ירחיק את איראן למרחק שנה מצבירת החומר הדרוש לייצור פצצות גרעין וישאיר אותה שם בעשר השנים הקרובות, תחת פיקוח אינטנסיבי, פיקוח חסר תקדים של הקהילה הבין-לאומית, של הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית. הפיקוח יימשך גם בתום תקופה זו. בהסכם יש אופציות לפעולה במידה שההסכם יופר, והסרת הסנקציות הכלולה בו תהיה הדרגתית למדי, ויש אפשרות להחזיר אותן אם המערב יגלה שאיראן מפרה את ההסכם. אני רוצה להזכיר לכם, חברי חברי הכנסת, שכששיחות הגרעין יצאו לדרך, איראן הייתה במרחק חודש וחצי מהשגת החומר הדרוש לפצצה. ובואו תודו על האמת, שאלמלא נפתח המשא-ומתן היום, איראן הייתה קרובה היום לנקודה הזו עוד יותר. תודו. חודש וחצי, אמרו; עוד חודש וחצי תהיה לה אפשרות, היא מעשירה אורניום, היא תייצר פצצה גרעינית. והודות לשיחות שניהלו המעצמות, תוכנית הגרעין האיראנית נסוגה לאחור, לראשונה זה עשור. במילים אחרות, חברי חברי הכנסת, אילו המערב, אותו מערב שראש הממשלה נתניהו מנסה לצייר כנאיבי, היה מקבל את עצתו של ראש הממשלה נתניהו ולא פותח בסבב השיחות האחרון, היום איראן הייתה קרובה בהרבה להשגת פצצה גרעינית. העובדה שהגענו למצב שבו נחתם הסכם בין-לאומי, עם השלכות כל כך משמעותיות על מדינת ישראל, ולממשלה שלנו – שזה דבר שצריך להדיר שינה מעינינו – אין שום השפעה עליו, זה פועל יוצא של ההתנהלות של ראש הממשלה נתניהו, שמאפיינת אותו לא רק בנושא האיראני. מה שמאפיין את נתניהו זה גישה שמרנית, פסיבית, שלילית, עם אפס יצירתיות ותעוזה מדינית. שימו לב למה אנחנו עדים פה – מדיניות של ראש בקיר, שהפכה אותו ואת ישראל לחלק מהבעיה במקום להיות חלק מהפתרון. ועם כל הברברת הזאת של ראש הממשלה על הנושא האיראני – הרי אין נושא שהוא אוהב לדבר עליו יותר מאשר איראן – הוא לא הציע ולו פעם אחת, השר שטייניץ, פעם אחת, אלטרנטיבה, תוכנית אופרטיבית, רק הפחדות, איומים, התקרבנות, ייאוש. נכון, לפעמים שמעתי כאן שרים בממשלת ישראל שגם מאיימים באופציה צבאית. כל האופציות על השולחן, אמרו לפני כמה ימים שרים בממשלה. ואני שואלת אתכם: על מי אתם עובדים בעיניים? יש היתכנות בכלל לאופציה צבאית? הרי אין אפשרות בכלל לאופציה צבאית יעילה ללא פלישה, אומרים את זה כל הגורמים. נראה לכם שמישהו ייקח על עצמו עכשיו לפלוש לאיראן? ונשיא ארצות-הברית אובמה הציב את הנתונים במשוואה הזאת באופן ברור. הוא אמר: הסכם או מלחמה אזורית. ונשיא ארצות-הברית בחר, והוא בחר בהסכם. ואולי הדבר החמור ביותר, חברי חברי הכנסת, אחרי שהמערב בחר בהסכם, והנשיא אובמה בחר בהסכם, הדבר החמור ביותר הוא מה שקורה עכשיו, וזה ההתנהלות ההיסטרית והמזיקה של ממשלת ישראל מאז שההסכם נחתם, עם הברוגז המיותר עם הבית הלבן ועם הניסיונות להשתתף בפוטש נגד הנשיא בקונגרס האמריקני. זה מה שעושה מנהיגות אחראית? במקום לקחת את עצמם, לשלוח נציג בכיר – אולי אפילו את ראש הממשלה עצמו, ואני מזכירה לכם שהוא גם שר החוץ – לשבת עם הנשיא אובמה, לדבר על ההסכם, על הפרצות שבו – ויש בו פרצות ויש בו חורים, בהסכם הזה, וזה דבר שצריך להדאיג אותנו; אבל במקום לשבת עם הנשיא אובמה על איך מוודאים באמצעים מודיעיניים שונים שההסכם הזה לא יופר ועל איך ישראל יכולה להרוויח ממנו, במקום לתאם חבילת הבנות עם ארצות-הברית כדי לשפר את היכולת שלנו להשפיע על ההסכם, כדי לאזן את החלקים הבעייתיים בהסכם, ראש הממשלה נתניהו ממשיך עם שחיקת הברית האסטרטגית עם החשובה שבמעצמות, עם החשובה שבידידות שלנו, וזו ארצות-הברית. חברי חברי הכנסת, שמעתי את ראש אמ"ן לשעבר, האלוף זאבי פרקש, והוא אמר שהדבר שהכי מאיים על מדינת ישראל זה טווח הטילים מאיראן, ואם ישראל תגיע לחבילת הבנות כזו שתמנע – שתמנע, בגלל שיש עכשיו שמונה שנים לפיקוח על ייצור נשק טכנולוגי ואמצעים טכנולוגיים – שתמנע מאיראן לייצר את הטווח הזה, אז לא יהיה איום איראני. אז במקום שנתניהו ייפגש עם אובמה, במקום ששליחים מטעמו ייפגשו עם הגורמים המקצועיים בממשל האמריקני, במקום שישראל תבהיר למעצמות שהיא מצפה מהן להתגייס, לא רק כדי לייצר חבילת הבנות אלא גם נגד האופן שבו איראן מחמשת את "חיזבאללה" וארגוני טרור נוספים – במקום לייצר מערך שיחות כזה, ראש הממשלה נתניהו, לא רק שהוא החרים את שיחות הגרעין, הוא הודר מהן והפך ללא-רלוונטי להסכם הסופי. כך גם עכשיו, במקום לקבל את ההסכם כעובדה מוגמרת ולדאוג איך משפרים אותו, הוא לוקח על עצמו את התפקיד של אותו אדם נרגן של הדיפלומטיה העולמית וממשיך במסלול ההתנגשות מול הממשל האמריקני. כן, זה נכון, יש כנראה כמה דברים בהסכם שמוציאים את ראש הממשלה מדעתו. העובדה שבכירים במערכת הביטחונית כבר מעזים לדבר על הסרת האיום האיראני מראש האיומים הביטחוניים על ישראל אולי מפחידה אותו, כי כל הקריירה הפוליטית של ראש הממשלה בנויה על הפחדה מהאייטולות. פתאום ראש הממשלה נתניהו יצטרך לדבר על החיים עצמם – חוסר היכולת של הממשלה להציע פתרון לכך שישראל שולטת על עם אחר, שהיא לא משתלטת על יוקר המחיה, על מחירי הדיור, בשאלות הקשות של מקומה של הדת ושל הרבנות בישראל. זה קשה. מה הוא יעשה? ככה היה לו את האיום האיראני; האיום האיראני, האיום האיראני. האיום האיראני, כבר אמרנו? חברי חברי הכנסת, לסיכום, מה שבאמת מפחיד את ראש הממשלה נתניהו זה האופציה שאולי הוא יצטרך להתחיל להיות פחות "מר איראן" וקצת יותר "מר ישראל". ואולי מה שמפחיד אותו כאן זה משהו הרבה יותר עמוק – שאל מול רטוריקת ההפחדות, האיומים והייאוש בהסכם הזה, יש אולי גם תקווה, אולי אפשר לראות בהסכם הזה הזדמנות. אבל עם המילה הזאת, תקווה, ראש הממשלה נתניהו ממש לא יודע איך להתמודד. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת זהבה גלאון. אני מזמינה להשיב בשם ראש הממשלה את השר יובל שטייניץ. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> גברתי היושבת-ראש, שמעתי את חברתי, ידידתי, חברת הכנסת זהבה גלאון אומרת, מדברת על הממשלה כמי שהלכה עם הראש בקיר. זהבה, אני לא יודע אם אנחנו הלכנו עם הראש בקיר, אבל את הולכת עם הראש בחול. למשל: אפשר לתמוך בהסכם, לתת להסכם הזדמנות. מה זאת אומרת לתת להסכם הזדמנות? כמו שיפן ודרום-קוריאה נתנו הזדמנות להסכם עם צפון-קוריאה ב-2007? <אילן גילאון (מרצ):> מה קרה עם צפון-קוריאה? אולי תסביר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני אסביר מה קרה עם צפון-קוריאה, טוב שאתה שואל. <אילן גילאון (מרצ):> צפון-קוריאה השמידה חצי – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אולי אתה לא יודע מה קרה עם צפון-קוריאה, אז אני אאיר את עיניך. <אילן גילאון (מרצ):> יש בפקיסטן נשק כל כך הרבה שנים. אפשר היה לחיות עם זה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אילן, זרקת קריאת ביניים אבל נדמה לי שעכשיו אני מדבר, לא אתה. גברתי היושבת-ראש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת גילאון, אני מבינה, אבל תן בבקשה לשר להשיב. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> חבר הכנסת גילאון כנראה חושב שחברת הכנסת גלאון לא דיברה מספיק טוב. <אילן גילאון (מרצ):> כולם באים עלינו להשמידנו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת גילאון, אני כל כך מכבדת אותך. אל תיתן לי לקרוא לך לסדר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> חבר הכנסת גילאון כנראה לא מרוצה מנאומה של זהבה גלאון, לכן הוא צריך להוסיף כמה דברים. אני חושב שהנאום של זהבה גלאון היה ממצה. אתה יכול לשבת בשקט ולשמוע את התגובה. <אילן גילאון (מרצ):> עשה לי טובה, אל תסדר לנו את העניינים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני דווקא נהנה לסדר לכם את העניינים. <אילן גילאון (מרצ):> – – – בסדר גמור. אתם לא משעממים את עצמכם, תגיד? <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת גילאון, אני קוראת לך לסדר פעם ראשונה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> בשנת 2007 נחתם הסכם עם צפון-קוריאה, והעולם כולו חגג ומחא כפיים לניצחון הדיפלומטיה. ההסכם הזה קבע הקפאה של תוכנית הגרעין של צפון-קוריאה, פירוק של אלמנטים קלים – בעצם הקפאה, הפירוק לא היה משמעותי – ופיקוח חודרני ומשמעותי על צפון-קוריאה. אמר אז הנשיא קלינטון שההסכם הזה – אה, לא, הוא דיבר עוד על הסכם קודם; גם ב-1998 היה הסכם, אז אני מצטט מהסכם קודם; היו כמה הסכמים עם צפון-קוריאה – שההסכם הזה ישרת את ביטחון העולם ואת ביטחונן של דרום-קוריאה ויפן, בעלות-בריתה של ארצות-הברית. ב-2007 נחתם הסכם סופי עם צפון-קוריאה. העולם כולו מחא כפיים, ואני רוצה לומר לך: גם עבדכם הנאמן ביחד עם כל העולם בירך על ההסכם עם צפון-קוריאה – עדיף דיפלומטיה על מבצע צבאי או המשך ההתנגשות והלחץ. מאחר שזה היה הסכם לא טוב, לא מספק, עם חורים, עם פרצות, היום, שבע שנים לאחר שההסכם הזה נחתם, לצפון-קוריאה יש כ-14 פצצות אטום, יהיו כנראה עוד, וצפון-קוריאה כבר איימה, והאזרחים בדרום-קוריאה וביפן חיים תחת איום גרעיני של רודן מטורף שמענה את בני עמו, עם גישה קומוניסטית סוציאליסטית רודנית. ועד כדי כך – – <קריאה:> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – ועד כדי כך – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – עד כדי כך – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – עד כדי כך שדרום-קוריאה ויפן כבר החליטו להשקיע מיליארדי דולרים במערכות הגנה בפני – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> גברתי היושבת-ראש, אני בדרך כלל מאוד מעריך את חבר הכנסת גילאון, אבל אני לא יודע מה קרה לו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> גם אני. לא הבנתי. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> הוא לא מסוגל לשמוע בנחת. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני ביקשתי לא להפריע. זה מאוד מפריע. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> הוא שמע בנחת את זהבה גלאון, אבל הוא לא מסוגל לתת לאחרים לדבר פה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא רוצה להוציא אותך מהאולם. <זהבה גלאון (מרצ):> אבל אתה שוכח שהטילו סנקציות על צפון-קוריאה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> זה לא מתאים למי שאמור לכבד את חופש הדיבור והבעת הדעה. <אילן גילאון (מרצ):> חופש הדיבור – כן, חופש המִחזור – לא. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> טוב, חבר הכנסת גילאון, אתה יודע מה, אני לא רוצה לדבר אליך יותר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת גילאון, אני קוראת לך לסדר פעם שנייה. אני מבקשת לתת לשר להשיב. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> הערת הביניים הלגיטימית שלך הפכה להשתוללות גסת רוח. לא רוצה להגיב יותר. לא מתאים לך. לא מתאים לך, אתה חבר כנסת מכובד, שלא צריך להשתולל באופן כזה, להגן על איראן וצפון-קוריאה באופן כזה. <זהבה גלאון (מרצ):> הוא לא מגן על איראן ועל צפון-קוריאה. אל תסיט את הדברים – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> בזה את צודקת. בזה את צודקת. אבל אם הוא ידבר יותר בנימוס, אז גם לא אענה לו בצורה כזאת. <זהבה גלאון (מרצ):> לא, תענה לעניין. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> בסדר. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת גלאון, התשובה היא אלייך. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> שמעתי אותך ואענה לך לעניין. מי שלא מסתכל על מה שקרה בהסכמים דומים בהיסטוריה, מי שמתעלם ממה שקרה בהסכם עם צפון-קוריאה ומהעובדה שאזרחי דרום-קוריאה, אזרחי סיאול ואזרחי טוקיו חיים היום בתחושת חרדה תחת איום גרעיני של משטר מטורף, שמקווים שלא יפעיל את האיום הזה אבל לא בטוחים – עד כדי כך לא בטוחים, שלוקחים עכשיו מיליארדים, שיכלו להשקיע אותם בחינוך ובריאות ורווחה, ומשקיעים אותם בהגנה מפני טילים. מי שמתעלם מהדבר הזה, זהבה גלאון, הוא לא הולך עם הראש בקיר, הוא הולך עם הראש בחול. ואתם הולכים עם הראש בחול. <זהבה גלאון (מרצ):> לא, אדוני, ספר שיש משטר של סנקציות על צפון-קוריאה, וזה לא עזר. אתם מציעים משטר סנקציות על איראן. יש משטר סנקציות על – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת זהבה גלאון, את עשר הדקות שלך מיצית. כרגע תני בבקשה זכות לשר להשיב. <זהבה גלאון (מרצ):> אני עונה לו. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> עכשיו, שאלה זהבה גלאון, למשל, תקשיבו טוב: למה התנגד נתניהו להשתתפות בשיחות עם איראן? זהבה, יש לי בשורה בשבילך: מי שמנהלות את השיחות עם איראן אלה חמש המעצמות הקבועות של מועצת הביטחון, פלוס גרמניה. ישראל, מה לעשות, היא מדינה חזקה, אבל היא לא מעצמה גלובלית, אולי לא ידעת. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – לשיחות. נו, באמת. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> היא לא חברה קבועה במועצת הביטחון. היא אפילו לא חברה לא קבועה במועצת הביטחון. <זהבה גלאון (מרצ):> לא שאלתי למה ישראל לא – – – שאלתי למה ישראל – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> ולכן השאלה שלך, למה ישראל או למה נתניהו התנגד להשתתפות בשיחות, היא ממש שאלה מצחיקה, ממש מצחיקה. למה נתניהו התנגד לשיחות? הוא לא התנגד לשיחות. לא התנגדנו לשיחות. גם לא התנגדנו לפתרון דיפלומטי של הסכם. אבל הסכם צריך להיות הסכם דבר דבור על אופניו. הסכם צריך להבטיח את עתיד העולם ואת עתיד מדינת ישראל. <זהבה גלאון (מרצ):> ורק נתניהו מבין בזה? אף אחד אחר – – – אובמה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> כבוד השר, יש לנו כאן שאלה של חבר הכנסת זאב בנימין בגין. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> רגע, עוד שנייה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> דקה, אתן לך דקה לשאול, בסדר? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> בישראל יש ראש ממשלה שמבין בזה. בישראל הוקם צוות בראשותי שכלל את המומחים הכי טובים מהמוסד – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתם מבינים הכי טוב. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – מאמ"ן, מהוועדה לאנרגיה אטומית הישראלית, ממשרד החוץ. <זהבה גלאון (מרצ):> ראש הוועדה לאנרגיה אטומית הקודם אומר שזה הסכם טוב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת גלאון, אני קוראת לך לסדר פעם ראשונה. <זהבה גלאון (מרצ):> למה? – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> את לא נותנת זכות לדבר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> ולכן הסכם צריך להיות הסכם שאפשר להסמיך עליו את ביטחון ישראל וביטחון העולם, ולא הסכם רע ומלא פרצות. ההסכם עם צפון-קוריאה היה הסכם גרוע. <זהבה גלאון (מרצ):> כשהיה להם כבר חומר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לא התנגדנו להסכם. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת זהבה גלאון, אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> ההסכם עם צפון-קוריאה היה הסכם גרוע עם תוצאות גרועות מאוד. ההסכם עם לוב ב-2003 היה הסכם טוב עם תוצאות טובות. מה ההבדל? ההסכם עם לוב היה הסכם של פירוק והשמדה של תשתית גרעין שנבנתה באופן חשאי ובלתי חוקי. ולוב, משנת 2003, עוד לפני נפילתו של קדאפי, חלפו כמה שנים, לכן לא ניסתה להתקדם יותר במסלול הגרעיני. ההסכם עם צפון-קוריאה היה הסכם של הקפאה ופיקוח במקום פירוק והשמדה, ואנחנו יודעים מה התוצאה. לצערנו הרב, ההסכם עם איראן דומה למודל של ההסכם עם צפון-קוריאה שנכשל, ולא למודל של לוב שהצליח. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה מטעה את המליאה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> ואנחנו על הסכם כזה לא יכולים לסמוך. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה מטעה את המליאה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> וגם בארצות-הברית חלק גדול מהמומחים וראשי מערכת הביטחון לשעבר, כולל מהמומחים שפרשו בעבר ממשטר אובמה, כמו דניס רוס, שהיה אחראי על העניין האיראני במשטר אובמה, אומרים שההסכם הזה הסכם מלא פרצות, הסכם שאי-אפשר לסמוך ולהסמיך עליו את הביטחון של ארצות-הברית ושל העולם כולו. אנחנו לא היחידים שספקנים, אבל אנחנו היחידים שמדברים בקול רם וצלול, כי זה נוגע לעתידנו. אנחנו לא שוטים, אנחנו לא סומכים על כל הסכם באופן אוטומטי בלי לבחון אותו. בחנו את זה לעומק, וכל המומחים וכל שירותי המודיעין וכל זרועות הביטחון של ישראל חושבים שההסכם הזה הסכם בעייתי ומלא פרצות. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> בכמה זה מקדם אותנו להמשיך ולדבר עכשיו באותו להט נגד הממשל האמריקני? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> שנייה, אתייחס גם לזה. ההסכם הזה הוא לא טוב לעשר השנים הקרובות, כי יש בו פרצות. למשל, פיקוח באתרים צבאיים חשודים, שבמקום לוח הזמנים של הפרוטוקול הנוסף שמדבר על פיקוח שבין שעתיים ל-24 שעות, כלומר ביקור פקחים, כאן במקום ביקור תוך 24 שעות נתנו ביקור תוך 24 ימים. תוך 24 ימים אפשר להסתיר כמעט כל דבר, חוץ מניסוי עם חומר רדיואקטיבי, שאת זה קשה גם אחרי 24 ימים להסתיר. זאת אומרת, מתוך בערך 30 אלמנטים של פיתוח נשק גרעיני, 29 אפשר תוך 24 יום להעלים לחלוטין; יש רק אלמנט אחד שאולי הוא בעייתי. אז פיקוח כזה הוא פארסה. וזהבה גלאון רוצה שאנחנו נברך על דבר כזה. שנית, מה קורה אחרי עשר שנים? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> ההסכם רע. מה עושים עכשיו? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> שנייה. מקריבים פה – זהבה חשבה שההסכם טוב ושצריך לסמוך עליו. <זהבה גלאון (מרצ):> לא אמרתי את זה. אתה עוד פעם מסלף את הדברים שלי. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אמרת שצריך לתת להסכם צ'אנס. <זהבה גלאון (מרצ):> אמרתי שההסכם בעייתי וצריך לתת לו סיכוי. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אבל שצריך לתת לו צ'אנס. אוקיי. <זהבה גלאון (מרצ):> נכון. אז אל תסלף את הדברים שלי. אתה מסלף את הדברים שלי. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> איזו ברירה יש לנו? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> עכשיו, בנוסף אמרת שיש פה פיקוח חסר תקדים. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אמרת. כתבתי את הציטטה שלך. ואני אומר לך: יש פה פיקוח חסר תקדים ברשלנות של הפיקוח. אמרת שלא היו לישראל הישגים – גם זה לא נכון. הדברים הטובים היחידים בהסכם הם כמעט כולם תוצאה של השפעה ישראלית: הורדת האורניום המעושר מ-20% ל-3.5% זה רק בזכות המעורבות שלנו מול הצרפתים במקרה הזה; הפיקוח על ה-weaponization, על פיתוח הנשק, כל זה ישראלי. אבל מה קורה? לא שינינו את המסגרת. <צחי הנגבי (הליכוד):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני מסיים. אם אחרי עשר שנים איראן יכולה לחנות שבוע מהרבה פצצות גרעין, אז מכרו פה את עתיד העולם למען הסכם מפוקפק בהווה. עם זה אי-אפשר להשלים. הצגנו אלטרנטיבה, הצענו שיהיה הסכם, אבל הסכם על-פי המודל הלובי שהצליח ולא על-פי המודל הצפון-קוריאני שנכשל. ישראל מנעה מאיראן עד היום נשק גרעיני; בזכות ראש הממשלה הוטלו סנקציות על איראן, וללא המדיניות הישראלית איראן כבר הייתה מגיעה לנשק גרעיני ובשנתיים האחרונות היה נחתם הסכם שהוא עוד גרוע בהרבה מההסכם הבעייתי הנוכחי. לכן, גברתי היושבת-ראש, לא ועדת חקירה פרלמנטרית צריך להקים פה, כי בסוגיה הזאת לראש הממשלה מגיע בהחלט צל"ש על מנהיגות יוצאת דופן שהצליחה להעיר את העולם כולו מתרדמתו, למרות שההישג הסופי רחוק מלספק. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת זאב בנימין בגין, אתה עדיין מעוניין לשאול? <קריאה:> לא. לא. לא. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא. אוקיי. תודה רבה לכבוד השר. רבותי, אנחנו נעבור להצבעה. ההצבעה תהיה שמית. אני רק רוצה להסביר לכם מה המשמעות של ההצבעה: בעד מצביעים אלה שמבקשים להעביר את ההצעה לוועדת הכנסת; נגד מצביעים אלה שמבקשים להסיר את ההצעה ולא להקים את הוועדה הפרלמנטרית. ברור? עכשיו, בבקשה, גברתי מזכירת הכנסת, אני מבקשת להתחיל בהצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – בעד <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי. שנייה. גברתי, אני מבקשת שנייה. חברי הכנסת של המחנה הציוני. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. אנחנו מבקשים שקט באולם. חברי הכנסת מהרשימה המשותפת, אנחנו מבקשים שקט באולם. קשה מאוד לנהל את ההצבעה כשלא שומעים את השמות. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – אינה נוכחת אלי בן-דהן – נגד נפתלי בנט – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד שרון גל – אינו נוכח זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד דני דנון – נגד אריה מכלוף דרעי – נגד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – אינו נוכח יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – נגד איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – נגד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח ינון מגל – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד דניאל עטר – בעד חמד עמאר – נגד רועי פולקמן – נגד שי פירון – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד נחמן שי – בעד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – בעד איציק שמולי – אינו נוכח סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר טלי פלוסקוב:> גברתי מזכירת הכנסת, נא לחזור על השמות של חברי הכנסת אשר לא השתתפו בהצבעה כאן. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח רוברט אילטוב – נגד קארין אלהרר – אינה נוכחת גלעד ארדן – אינו נוכח נאוה בוקר – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – אינה נוכחת יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח שרון גל – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת יצחק הרצוג – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח יצחק כהן – נגד מאיר כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מיקי לוי – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח ינון מגל – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח רויטל סויד – אינה נוכחת אוסאמה סעדי – בעד שי פירון – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח איציק שמולי – אינו נוכח איילת שקד – נגד <היו"ר טלי פלוסקוב:> האם יש באולם חברי כנסת, חברות כנסת, שלא הביעו את עמדתם? אין, לא שומעים. חבר הכנסת אבו מערוף, אתה מעוניין להשתתף בהצבעה? <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> לא. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי. גברתי, אני מבקשת להציג לנו את התוצאות של ההצבעה. תוצאות ההצבעה הן: בעד – 37, נגד – 57. ההצעה לסדר-היום של חברת הכנסת זהבה גלאון הוסרה מסדר-היום. <זהבה גלאון (מרצ):> עוד פעם, כמה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תוצאות: בעד – 37, נגד – 57. <הצעות לסדר-היום> <סגירת תיק חקירת מותו של גל בק ז"ל> <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום. הצעה ראשונה – סגירת תיק חקירת מותו של גל בק, זיכרונו לברכה, הצעות לסדר שמספרן 1016, 1017, 1019, 1021 ו-1051. חברת הכנסת רויטל סויד מוזמנת לכאן כדי להציג את ההצעה. <קריאה:> אין הצעה על הגז? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אין, הנושא של הגז ירד מסדר-היום היום והועבר ליום אחר. גברתי, יש לך שלוש דקות להציג לנו את הנושא. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברות וחברי הכנסת, אנחנו מבקשים שקט באולם. מי שמעוניין לדבר, שיעשה את זה מחוץ לאולם. מי שמעוניין להקשיב, שיחזור למקומו. חבר הכנסת דניאל עטר, מבקשים שקט, שומעים את הקול שלך. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> בשביל רויטל אני מוכן גם – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, רויטל, זכית. כן, גברתי, את יכולה להתחיל. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> תודה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, איזה יום סוער אנחנו עוברים פה במליאה. איזה יום שוקק חיים, דמוקרטיה בעיצומה. הלילה עוד לפנינו, אבל יש משפחה אחת שלפני עשר שנים בנם גל יצא מהבית עם חבריו ולעולם לא שב אליו. הוא לא שב אליו מכיוון שהייתה תאונת דרכים קטלנית. הוא לא שתה אלכוהול, הוא לא נסע בפראות, הוא לא חצה באור אדום, הוא נהג באופן תקין, רכב על קטנוע, נכנס לצומת באור ירוק ומעולם לא שב הביתה. עשר שנים חלפו, משפחת בק איבדה תקווה, התיק נסגר אחרי שבועיים ימים. גל, זיכרונו לברכה, נותר זיכרון כואב, מדמם, אצל בני המשפחה. והנה, אחרי עשר שנים, בגלל פרשייה קשה מאוד שהתנהלה בפרקליטות בנוגע לרות דוד, פרקליטת המחוז, ובנוגע למעשי שחיתות שאינם קשורים לפרקליטות, אבל ככל הנראה ועל-פי החשד קשורים למה שנקרא פרשיית פישר, מחליטה משפחת בק לנסות ולפתוח את הנושא מחדש. ומה מתגלה? מתגלה שהייתה עדות של נהגת מונית, שהייתה הבסיס לסגירת התיק, והעדות – כך על-פי תחקיר – כנראה איננה נכונה. מסתבר שהיו עדי ראייה לאירוע, שפרטיהם היו ידועים למשטרה, אבל משום מה אף אחד לא פנה אליהם ולא גבה את עדותם. מסתבר שיש דוח של בוחן תנועה שקובע כי יש פה עבירה פלילית, עם המלצה לפתוח ולחקור, ובכל זאת הפרקליטות סגרה את התיק אחרי שבועיים-שלושה. והיום, היום אנחנו עומדים במצב שבו סימני השאלה, התמיהות, הקושיות שעולות מפרשיית דריסתו של גל בק ז"ל מביאים אותנו לאיזשהו מצב של חוסר שקט רב. הוריו של גל בק פנו לפרקליטות ופנו למשטרה, אך משום מה הם אינם נענים, ורק זועקים – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – ורק זועקים. המשפחה נמצאת פה, תאפשרי לי רק להוסיף, אני חצי – באמצע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש עוד חמישה דוברים. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> משום מה הם רק נענים בתשובה, כפי שהתראיינו בפרקליטות, שמקיזים את דמה של הפרקליטות. עכשיו, אני רוצה לומר דבר אחד על הפרקליטות. הפרקליטות עושה עבודת קודש, ועושה עבודה חשובה ונאמנה בהרבה מאוד תיקים. אבל כדי שלא תהיה תחושה קשה בקרב כל הציבור – ואני הבאתי את זה היום לדיון במליאה בגלל שהציבור רוצה להבין מה קרה פה. וכדי שצדק ייראה וגם ייעשה, ולא רק ייעשה אלא גם ייראה, מן הראוי שהפרקליטות, כדי להשיב את אמון הציבור בפרקליטות, כדי להשיב את אמון הציבור במערכת המשפט, תמצא לנכון לבדוק היטב מה היו הנסיבות שהביאו לסגירת תיק ללא חקירה ממצה, דבר אחד, ואחרי תקופה כה קצרה. הדבר הזה ראוי ומחויב המציאות גם עבור משפחת המנוח גל בק, זיכרונו לברכה, וגם עבור הציבור, כדי שימשיך להאמין בפרקליטות ובמערכת המשפט. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. חברת הכנסת קארין אלהרר. <קארין אלהרר (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, הסיפור של גל בק הוא קצת הסיפור של החברה הישראלית. בשנים האחרונות אנחנו רואים סביבנו יותר ויותר התרשלות של גופים ואנשי ציבור. אנחנו גם עדים לשחיתויות שחוגגות. אנחנו רואים שהאמון של הציבור במערכות ובמוסדות מתערער. הציבור חש שמשהו מאוד לא טוב קורה פה. בימים האחרונים, בשבועות האחרונים, עשר שנים אחרי שמשפחת בק השלימה עם מות בנה, התעורר הסיפור הזה להזכיר לנו דבר אחד וברור: לאף אחד אין חסינות בפני החוק. אני אגיד את זה שוב – לאף אחד אין חסינות בפני החוק. המקרה הזה מוכיח את השילוב הלא-ראוי בין כוח, מעמד, כסף; והתחושה שיש לי כאזרחית היא שיכול להיות שהיו אנשים שעד היום היו מעל החוק, והחוק הזה אפשר להם – הוא יכול היה לאפשר להם לקחת אחריות על המעשים שלהם, אבל הם לא עשו את זה. ויכול להיות שיש אנשים שלא שילמו את חובם לחברה, ויכול להיות שיש אנשים שלא הועמדו לדין, שלא בצדק. לכן, אחרי שהתעורר הספק הלא-קל, יש חובה לפרקליטות המדינה לפתוח מחדש את התיק הזה. אני גם פניתי לשרת המשפטים וביקשתי ממנה, ולו כדי לבדוק את עצמנו שוב הפעם, ולו כדי לבדוק שוב שלא נעשו טעויות שהן טעויות שייצרבו לנצח לא רק בלבה של המשפחה, אלא גם בלבה של החברה הישראלית – חייבים לפתוח את התיק הזה שוב. הסיבה השנייה היא האמירה, אמירה על מערכת המשפט בישראל. אני משפטנית, ואני גאה להיות משפטנית בישראל, אבל הדבר הזה יהיה כתם, ואני באופן אישי לא אוכל להשלים אתו. אני באמת שוב פונה – שרת המשפטים כאן באולם – אני פונה ומבקשת: אל תיתנו לדבר הזה לעבור. התעורר ספק, הוא קשה מנשוא. תיתנו לכולם לנשום לרווחה ולהגיד שאין פה שום דבר, תבדקו את זה עוד פעם; מקסימום נגיד כולנו: הייתה טעות, מודים. אבל יכול להיות שלא הייתה טעות, ולו בגלל הסיבה הזאת, גברתי שרת המשפטים, חייבים, אין ברירה אחרת אלא לפתוח את התיק הזה מחדש. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה. שלוש דקות שלך, אדוני. <יואב קיש (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, חברות הכנסת, גברתי השרה, ראשית, אני רוצה להתחיל בזה שאני משתתף בצער המשפחה, כמו בוודאי ובוודאי כל היושבים כאן. נמצאים אתנו עדני דגן, שהוא הדוד של גל בק, זיכרונו לברכה, ועודד ורותי בק. אני בטוח שקשה לכולנו על הלב על האסון שעברתם, ואני יכול להגיד לכם שכולנו אתכם בלב, זה חד-משמעי. אני שוחחתי עם המשפחה, וכל האירוע הזה מוכר לכולנו גם מהתקשורת מהתקופה האחרונה. לגבי החקירה, ברור שנעשו כמה פגמים שחייבים לגרום לפתיחתה – מהעובדה שחקירת הנהגת הפוגעת כמעט שלא מוצתה ולא נעשתה, אם בכלל; בחינה מדוקדקת של עדות נהגת המונית, שהיא בעצם זו שגרמה לכל הסתירה ובעקבות זה למעשה לא הייתה הרשעה, או לא היה תהליך, התיק נסגר. יש הרבה והרבה דברים, אני לא רוצה להיכנס ולהלאות פה את המשתתפים בדיון, אבל חד-משמעית, אפשר להגיד שהחקירה, כפי שבוצעה, יש בה הרבה פגמים. טעויות קורות. אני לא מאשים פה אף אחד, ואני לא בא לטעון לאשמה כזו או אחרת של חוסר ניקיון כפיים, אבל כולנו בני-אדם וכולנו טועים, ואין ספק שמהתמונה שמצטיירת הייתה פה טעות קשה, ואני מקווה שבאמת בזה מדובר, ולא בסצנריו או סיטואציה אחרת. ולכן, הבקשה הראשונה שלי, וזה באמת לשרה – את בטח מעודכנת יותר – לפתוח את החקירה המשפטית והחקירה המשטרתית, ולהגיע לחקר האמת מוקדם ככל האפשר, ולא רק עקב הערר שהמשפחה הגיעה אליו, אלא באמת לרדת לעומקם של דברים – זו בקשה אחת. בקשה שנייה – זה דווקא לשר לביטחון פנים גלעד ארדן, שאיננו פה – זה למשטרה, וזה בגלל הרגישות הגבוהה של התיק הזה. הייתי מבקש שייקבע איש קשר במשטרה, שיהיה בקשר עם המשפחה, כי שמעתי דברים קשים שהמשפחה מרגישה גם היום – מנותקת מהתהליך שקורה, לא מקבלת עדכונים וצריכה להילחם על כל פיסת מידע. חשוב שיהיה איש קשר, שהוא זה שיוכל – הרמת טלפון, ויהיה קשר שיוכל לעדכן את המשפחה. בקשתי האחרונה, וזה באמת גם כן לשרה. למעשה, שמחתי לשמוע שאת מסכימה, שהדיון הזה החשוב כל כך ימשיך בוועדת חוקה, ואפילו בשבוע הקרוב, לפני שאנחנו יוצאים לפגרה. אני גם דיברתי עם יושב-ראש ועדת חוקה; יש לי דיון בנושא אחר שאמור להתקיים, ואם הלו"ז יחייב, אני אחליף את הדיון שאני אמור להיות בו עבור הדיון הזה, הוא מאוד חשוב. אני חושב – למשפחה אני אומר, יש לכם פה אוזן קשבת; הדבר חוצה את כל הבית הזה. אנחנו אתכם, אנחנו מחזקים אתכם, אני בטוח שגם השרה – שגם, אני יודע, נפנתה לדבר אתכם – קשובה לכם. אני מאוד מקווה שלפחות נגיע לחקר האמת מהר ככל האפשר. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יואב קיש. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. שלוש דקות שלך, גברתי. <זהבה גלאון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, משפחת בק שיושבת כאן באולם המליאה, אני יודעת איזה רגע קשה זה לבוא לפה אחרי עשור, כשכל הפרשה מתפוצצת מחדש, אחרי שהבן שלכם בן ה-16 נהרג – חברי חברי הכנסת, תעשו את זה בחוץ, תודה – אחרי שהבן שלכם נהרג כשחצה צומת בתל-אביב. הוא נפגע ממכונית שחצתה את הצומת והתנגשה בו בעוצמה. הייתה חקירת משטרה, התיק נסגר בפרקליטות; במסגרת חקירת התאונה המשטרה המליצה להעמיד את הנהגת לדין, אבל פרקליטות המדינה החליטה לסגור את התיק בנימוק של סיכוי נמוך להרשעת הנהגת. אני לא רוצה לחזור על הדברים שדיברו חברי, באמת מתוך כאב גדול. אני רוצה להודות לחברתי רויטל סויד שהעלתה את הנושא לדיון. אני רוצה להציע כמה הצעות, ברשותכם, חברי חברי הכנסת. אין בכלל ספק שהתחקיר של איילה חסון בערוץ הראשון חשף מערכת ליקויים שמחייבת בדיקה מחודשת של המוות של גל בק, ונדרשת בדיקה אם יש אחראים לטיוח או השפעה פסולה על תוצאות החקירה הראשונה ועל ההחלטה של הפרקליטות לסגור את התיק ללא העמדת הנהגת לדין. אני לא מבינה את ההתנהלות של הפרקליטות, אני חייבת לומר. זה ממש לא ראוי שבמקרה הזה הפרקליטות תתבצר מאחורי טענה טכנית של התיישנות. נכון, יש התיישנות, אבל זאת טענה טכנית. ואני אומרת לכם, חברי חברי הכנסת, גם אם חלה התיישנות, הרי שחקירה אמיתית בכל זאת נדרשת, ולו רק כדי לעשות את הדבר הבסיסי הזה שנקרא צדק, צדק עם המשפחה של גל בק. ודווקא מאחר שיש חששות וחשדות – צריך לומר את זה בצורה ברורה – לשיבוש של הליכים, עדים שלא הוזמנו, עדויות שהוכחשו בדיעבד, לתיאום גרסאות, שימוש בקשרים ובהונאה כדי להביא לזיכוי של הנהגת – ואני אומרת לכאורה, כי צריך לחקור ולברר ולוודא – אז חשוב שבעתיים, חברי חברי הכנסת, לדאוג שהצדק גם ייעשה וגם ייראה, וזה ממש לא המצב במקרה של גל בק. לא ייתכן שאנחנו נאפשר מצב שהכנסת – זו אחריותה של הכנסת לדרוש את זה – לא יכול להיות שנאפשר מצב שאדם תופר לעצמו כרטיס יציאה מהכלא בעזרת קשרים, כסף, השפעה, וכשזה ייחשף, וזה נחשף, זה לא ייחקר. אני חושבת שצריך לחשוף, שצריך למצוא את כל מי שלקח בכך חלק. אי-אפשר ולא ראוי להותיר את הפרשה הזאת עטופה בכל כך הרבה סימני שאלה וחשדות. זו ממש, גברתי שרת המשפטים, לא צורת טיפול שמשקפת התנהלות אחראית ורגישה שמחויבת ומתחייבת בטיפול במקרה של מוות. ואני רוצה גם לומר שגם אם לא ניתן להרשיע את הנהגת בנהיגה פרועה או בהריגה בשל התיישנות – יש קושי, אני מבינה את זה – העבירה שנעברה או העבירות, הרי שחובתנו לבחון האם אכן הייתה כאן התערבות פסולה בחקירה או בהחלטה לסגור את התיק, וחובתנו לחשוף את האחראים. ואני מצטרפת, לסיום, חברי חברי הכנסת, לקריאה של חברת הכנסת רויטל סויד לפרקליטות לפתוח מחדש את התיק ולפעול לתיקון ולחשיפה של העוולות שנעשו בחקירה הראשונה, לפני עשור. משפחה יקרה, אני רוצה לומר משהו, אני חייבת לומר בהתרגשות, אני יודעת שלא ניתן להחזיר את גל לחיים, אבל אולי ניתן לטהר את השם שלו ולעשות עם המשפחה שלכם צדק. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת זהבה גלאון. חבר הכנסת אורי מקלב ביקש למסור שהוא הוזעק בדחיפות לוועדת הפנים והוא לא יוכל להשתתף בדיון. לכן אני מזמינה את שרת המשפטים להשיב. שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד, בבקשה. <שרת המשפטים איילת שקד:> גברתי היושבת-ראש, תודה, משפחה יקרה, עודד ורות היקרים, למדתי להכירכם ככה זמן קצר, ואני יודעת שגם הזמן הארוך שעבר מאז התאונה הנוראית לא הקהה את הכאב, ואני חושבת שכל חברי הכנסת כאן, ובכלל הציבור, אתכם. ביררתי גם אחרי השיחה שלנו, ממש מה שנקרא, זיקקתי את המצב לאשורו, וכפי שאמרתי לכם – וחברי הכנסת, תשמעו את זה גם אתם, כי חלקכם כאן פשוט לא ידעתם – פרקליטות תל-אביב חידשה את החקירה ופתחה את התיק מחדש; היא גבתה וגובה כרגע עדויות חדשות. בסוף התהליך, פרקליטות תל-אביב תגבש עמדה מחודשת, העמדה תועבר למחלקת עררים בפרקליטות, ופרקליט המדינה או המשנה לפרקליט המדינה יקבלו החלטה אם ניתן או יש מקום להגיש במקרה הזה כתב-אישום. זה הנוהל שעושים בעקבות עררים, ובמקרה הזה, מכיוון שמדובר כמובן בתיק של אדם שקיפח את חייו, אזי באופן אישי או פרקליט המדינה או המשנה לפרקליט המדינה מחליטים האם מגישים כתב-אישום. זה מה שיש לי להגיד, לפחות גם שחברי הכנסת באמת ידעו את המצב לאשורו, כי דיברתי קודם עם חברת הכנסת קארין אלהרר וגם עם חבר הכנסת יואב קיש, שלא ידעו שפתחו את התיק מחדש וחידשו את החקירה; חשוב להגיד את זה. אני כמובן מסכימה פה עם כולם שהנושא יועבר לדיון בוועדת החוקה. ואני גם אדבר עם יושב-ראש הוועדה שיקיים את הדיון עוד במושב הזה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> גברתי השרה, דקה, יש כאן שאלה של חבר הכנסת יואב קיש. <יואב קיש (הליכוד):> בנוגע לקשר עם המשפחה, אם אפשר, או מהפרקליטות או מהמשטרה – שתהיה להם נקודת קשר שתוכל להיות אתם בקשר שוטף ולעדכן אותם מקורית, או שהם יהיו מעודכנים ברמה של מה שניתן, ולא שהם מחפשים תשובות ואין עם מי ליצור קשר. <שרת המשפטים איילת שקד:> תראה, כרגע המשפחה גם בקשר אתי, אני חושבת שזה בסדר. ובעניין הפרקליטות והמשטרה, הם צריכים לנהוג לפי הנהלים, כמו שהם נוהגים בכל מקרה כזה. אבל אני חושבת שמכיוון שהמשפחה עכשיו בקשר גם אתי, זה בסדר. תודה. <יואב קיש (הליכוד):> תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, גברתי השרה. יש עוד שאלה נוספת? <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> הבעת דעה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, חבר הכנסת סעוד מנעים. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> מסעוד גנאים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מסעוד גנאים. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> זה נראה כמסעוד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני לא רואה מכאן. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> מסעוד גנאים. ע'נאים אולי קשה, גנאים, אבל יש ע'ין גם בעברית. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ראיתי את התחקיר של איילה חסון בערוץ 1 ועקבתי אחרי כל הכתבות. זה מזעזע, מחריד, מפחיד, עצוב מאוד. בסוף, מותו הטרגי של הנער גל בק, שהוא דוגמה, שואל האדם הפשוט את עצמו: אז למי להאמין? מי יגן עליו בסוף? הן בקלות, בעבודה חפיפניקית, לא יודע, בצורה כזו מסלפים, מזייפים, חורצים גורלות של אנשים, לא מביאים, לא מוציאים את הצדק לאור. זה מזעזע. זה נותן לאנשים לא להאמין בשום דבר. צריך לעשות צדק, צריך לעמוד על הדין עם כל עבריין ופושע, ככל שיהיה מעמדו או מי הוא או בן איזו משפחה. באמת מזעזע ומפחיד. אנחנו מזדהים עם המשפחה, אלה ימים לא קלים, אבל אפילו אם עברו עשר שנים צריך לעשות צדק. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. יש בקשה לדעה נוספת מחבר הכנסת חזן. אדוני, יש לנו דקה, בבקשה להזדרז. <אורן אסף חזן (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, משפחה יקרה, אני לא רוצה להכביר מילים, אני רק רוצה להגיד לכם עד כמה כואבת המציאות העגומה שבה במדינת ישראל מי שאין לו יכולות ואין לו כוח, ולפעמים גם לא את שם המשפחה הנכון, יכול למצוא את עצמו במצבים – הוא פשוט לבד, מתמודד עם כאב, מתמודד עם צער, מתמודד עם אסון. איך אומרים, אני לא רוצה להשתמש בביטויים גסים כמו "הכלבים נובחים והשיירה עוברת", אבל הגיע הזמן שאנחנו, חברי הכנסת, נשתמש בזכות שניתנה לנו כדי להפעיל את כל הלחץ לעשות סדר בברדק הזה, במחדל הזה שבו אנשים, אנשים טובים, אזרחים למופת שחיים את חייהם יום-יום, שנותנים הכול למדינה, המדינה תדע לשמור עליהם בחזרה. התשובה בסוף – לאן נגיע, מה תגיד החקירה, איך זה ייגמר – היא בכלל לא רלוונטית. עצם העובדה שיש אנשים שמתמודדים לבד עם כאב, והדבר היחיד שהם מוצאים לנגד עיניהם זה דלת טרוקה, ותשובה כאילו – היה, בדקנו, ובזה זה נגמר, מספיק. אני חושב שמהמקרה הזה, עם חיבוק כמה שיותר חזק וכמה שיותר ארוך ומלווה למשפחה, אנחנו צריכים לפקוח את העיניים ולהגיד: לא עוד. לא יהיו עוד מקרים שבהם יהיו מצבים שאנשים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ברשותך, במילה אחת. – – שיש להם אולי קצת יותר השפעה, קצת יותר כוח, ואולי גם אין להם פחד להגיד ולסגור דלתות, ישתמשו בזה כדי לפגוע באנשים שבסופו של יום, כמו שאמרתי, משתתפים ומתמודדים עם הצער לבד. משפחה יקרה, אני שמח שבמצב הזה סוף-סוף שוב יש פה אחדות בין קואליציה–אופוזיציה. בסוף, אנחנו עם רחום וחנון, והחמלה שבתוכנו צריכה לבוא לידי ביטוי. אני מתפלל עמוק בפנים שהצדק יצא לאור, אבל עוד הרבה לפני, שנתחיל לגלגל את הגלגלים שמובילים לאותו צדק. תהיו חזקים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חזן. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. יש כאן הצעה של שרת המשפטים להעביר את הנושא לדיון בוועדת החוקה. אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 24 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני הייתי מעביר את זה לוועדה לביקורת המדינה. <קריאות:> יואל, אל תתחיל עם זה, באמת – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <קריאה:> זה יידחה עכשיו ללא יודע כמה זמן. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – זה לא בסמכות שלה – – – <יואב קיש (הליכוד):> סגרנו ועדת חוקה. אתם רוצים – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 26 חברי הכנסת – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – לביקורת המדינה – – – <קריאה:> קארין, את יכולה לנהל דיון נוסף אצלך. בוועדת חוקה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, הנושא עובר לדיון בוועדה. <יואב קיש (הליכוד):> – – – סגרנו ועדת חוקה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אם לא נגיע להבנה – – – <יואב קיש (הליכוד):> אתם ועדת הכנסת? זה צריך להיות בוועדת חוקה. זה יתחיל ברדק, חבל. – – – סגרנו ועדת חוקה. למה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אם אתם לא מסכימים לוועדה אחת זה עובר לוועדת הכנסת. <קריאות:> – – – <קריאה:> קארין, את יכולה לנהל דיון נוסף אצלך. בוועדת חוקה. <יואב קיש (הליכוד):> זה לא יידון בשבוע הבא אם זה הולך לוועדת הכנסת, כי עד שהכנסת תדון בזה אנחנו יוצאים לפגרה. סיכמנו ועדת חוקה, נו, בשביל מה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> קארין, חייבת להיות הסכמה. חברת הכנסת קארין אלהרר. אם כאן חושבים שזה ועדת החוקה – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> למה אתה מתנגד? אני יכולה – – – <אילן גילאון (מרצ):> אין לך קצת בושה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> יאללה, שיהיה ועדת החוקה, שלא ייעצר העניין הזה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, על-פי המצב אני מכריזה על כך שהדיון עובר לוועדת הכנסת, וועדת הכנסת תחליט לאיזו ועדה הנושא יעבור. מה שנשאר לי זה רק באמת לשלוח חיבוק חם למשפחה מכל חברי הכנסת שנמצאים כאן, בתקווה שהאור יצא לאור. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לוועדת הכנסת. <קריאה:> לא לא לא – – – <יואב קיש (הליכוד):> – – – כי עד שהכנסת תדון בזה אנחנו יוצאים לפגרה. סיכמנו ועדת חוקה, נו, בשביל מה? את רוצה שזה ילך לוועדת הכנסת והכול ילך? חבל. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> עוד עשר שניות שכנוע. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת אלהרר, אני מחכה רק להודעה שלך. מסכימה לוועדת חוקה? ההצעה עוברת – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – מבקר המדינה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> זה לא מתאים לכאן. אנחנו מכריזים על כך שההצעה עוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט. אוקיי? סיימנו, רבותי. <הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42) (הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר);> <הצעת חוק הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/940); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, היות ושני הצדדים, הקואליציה והאופוזיציה, הגיעו להבנות על כך שכל ההצעות לסדר-היום עוברות ליום אחר, אנחנו עוברים לדיון על הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42) (הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר), והצעת חוק הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או סגן שר (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, קריאה ראשונה. אנחנו עוברים לדיון משולב, ואני מזמינה את שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד להציג לנו את הצעת החוק הזו. <שרת המשפטים איילת שקד:> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי כנסת נכבדים, הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42) (הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או סגן שר), המכונה "החוק הנורבגי הקטן", מאפשרת לשר או לסגן שר להתפטר מחברותו בכנסת, ובכך לפנות את מקומו לבא אחריו ברשימה. על-פי החוק, ההתפטרות תהיה וולונטרית ותהא נתונה לשיקול דעתו של חבר בממשלה. החוק יחול על שר או סגן שר, אחד מכל סיעה. אם השר או סגן השר סיים את כהונתו בממשלה, בין שפוטר בין שהתפטר, הוא ישוב, או היא, ישובו לכהן כחבר או חברת כנסת, ואילו חבר הכנסת האחרון בסיעה יסיים את כהונתו בכנסת. הרציונל העומד מאחורי הצעת החוק הוא שהמצב שבו חבר כנסת מחזיק בכפל תפקידים ומכהן גם כשר או סגן שר וגם כחבר כנסת פוגע הלכה למעשה בתפקודה של הרשות המחוקקת, שתפקידה, בין השאר, הוא לפקח על עבודת הממשלה. הצעת החוק מבקשת לאפשר לשר להתמקד בעבודתו הממשלתית, ולחבר הכנסת שיבוא במקומו – להתמקד בעבודתו הפרלמנטרית. על-ידי כך נוכל להבטיח את קיומו של עקרון הפרדת הרשויות באופן הטוב ביותר ולייעל את כוח העבודה בממשלה ובכנסת. אשר על כן, הממשלה תומכת בהצעת החוק. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, נרשמו כאן 38 דוברים. אני מתחילה להזמין, על-פי השמות. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – מוותר; חבר הכנסת עמר בר-לב – אתה במקומו. <שרת המשפטים איילת שקד:> אני רק מציינת שהבקשה היא שהחוק יועבר להידון, כמו כל חוק-יסוד, בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, איזו בשורה הממשלה מביאה לנו, איזה שינוי בשיטת הממשל, איזו רפורמה מדהימה ושיטת ממשל מדהימה שאתם בונים לנו, שנולדה מתוך חשיבה עמוקה, משמעותית. היא נולדה מדבר אחד בלבד – צרכים פוליטיים. שוב צרכים פוליטיים שעבורם משנים חוקי-יסוד ויוצרים כאן חוקים של טלאי על טלאי. ועכשיו גם יהיה קל לממשלה הזאת, כי הממשלה הזאת לא תצטרך לחפש קיזוזים. פחות קיזוזים, יותר חברי כנסת, וגם ככה כל השרים, שגם ככה מגיעים לכאן בחוסר חשק, אז יהיו כמה שיהיו פטורים מזה לחלוטין. חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו היא הצעה מגוחכת. היא לא נותנת פתרונות אמיתיים. הדבר היחיד שהיא נותנת זה שיהיו כל מיני סגני שרים, לדוגמה, כמו סגנית השר חוטובלי, שאם היא לא תהיה חברת כנסת יהיה לה כנראה יותר זמן לתפוס בשלשלאות, כן, חברים, לתפוס בשלשלאות כל מיני דיפלומטים ושרים ואורחים מחו"ל ולגרור אותם בכוח לכותל. לגרור אותם בכוח לכותל, כי זה מה שיהיה לכבוד סגנית שר החוץ – – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – – יש לך בעיה עם הכותל? לא, שאני אבין. <דוד ביטן (הליכוד):> זה דיון? <יואל חסון (המחנה הציוני):> אין לי שום בעיה עם הכותל, אבל אני לא רוצה, גברתי סגנית השר, שיגררו אותי בביקור ממלכתי בחו"ל לכנסייה או למסגד. לא מעוניין שזה יהיה. אני רוצה שמי שרוצה לבוא יבוא באופן וולונטרי, ואם הוא רוצה לבקר, בבקשה. אני בטח לא רוצה לכפות את זה, ואני בטח לא רוצה לגרור אותם. אבל יהיה לך המון זמן. אני לא יודע אם את גם חלק בחוק הנורבגי, או לא בחוק הנורבגי – מי יודע? מי יודע כמה סגני שרים ייכנסו? ובכלל, גברתי, סגנית השר חוטובלי, אני רוצה לומר לך שאני זוכר, או קראתי בעבר שאת כתבת איזשהו מסמך שנקרא "תוכנית חמשת השלבים לארץ-ישראל השלמה". נכון? כתבת מסמך כזה? ואת כתבת, לדוגמה, שבתוך עשור יעלו למדינת ישראל 2 מיליון יהודים. עד היום, גברתי, לפחות בשנת 2014, עלו רק 26,000, פחות או יותר, יהודים לארץ. באמת, תכפילי את זה בעשור, כנראה לא עוזר, התוכניות שלך, וגם זה לא קורה. אבל אולי אם תהיי סגנית ולא חברת כנסת – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אולי תעזור? אולי תעזור לנו? <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – אולי יהיה לך יותר זמן להביא עוד יהודים, ולהביא אותם – אותם, אגב, רצוי להביא לכותל, כי זה חשוב שיהודים יבקרו בכותל. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אני שמחה לשמוע. <יואל חסון (המחנה הציוני):> בכלל, את גם אמרת, גברתי סגנית השר, שאת בעד חוק אזרחות תמורת שירות לאומי, נכון? <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אני לא אמרתי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אמרת את זה. אז אני בטוח, גברתי, שבמסגרת המדיניות הכללית שלך כסגנית שר החוץ לעצור כל הסדר מדיני ולמנוע פתרון של שתי מדינות, אז באמת בסוף הפלסטינים – – – <דוד ביטן (הליכוד):> מה זה שייך לחוק? <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אני נרגשת מזה שאתה מקדיש לי נאום, אני באמת מאוד מתרגשת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – הפלסטינים יקבלו כאן זכות הצבעה, יקבלו כאן זכות הצבעה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> די, די, די עם השטויות האלה, יואל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – ותהיה פה מדינה דו-לאומית, ואת תוכלי גם אותם לשלוח לשירות לאומי, גברתי סגנית שר החוץ החרוצה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יואל, יואל, רק הערה, אני מסכים אתך בעניין של חוטובלי – – – <דוד ביטן (הליכוד):> מה זה שייך? הליכוד לא בתוך החוק הזה, אתה לא מבין? הליכוד לא מפטר אף אחד, הוא לא בתוך החוק הנורבגי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הם לוקחים לי זמן, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סליחה, תנו לו לסיים. אורן חזן, <אורן אסף חזן (הליכוד):> רק מילה, ברשותך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לא, לא, זה לא דיאלוג. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מסכים אתך בעניין של חוטובלי – – – <דוד ביטן (הליכוד):> זה סיעות אחרות, אנחנו לא בחוק הנורבגי הזה. אתה אולי לא מבין את זה, אבל זה המצב. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. אדוני, יו"ר ועדת הכנסת, תכבד את הכנסת. תודה. <דוד ביטן (הליכוד):> אנחנו לא בחוק הזה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> השרה לא הדגישה את זה, החוק – – – <דוד ביטן (הליכוד):> הוא לא חל על הליכוד. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> רגע, דוד. החוק, כפי שהוא מונח, הוא חל רק על סיעה עד 13 מנדטים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני יודע, אני יודע. <דוד ביטן (הליכוד):> אז מה אתה רוצה מאתנו? מה אתה רוצה ממנה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מוסיף לך חצי דקה, יואל, כי נגמר לך הזמן. אז יאללה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> תדבר אתי, תדבר אתי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני יודע, אני יודע. אני רק אומר, אדוני, שפשוט נמצאת כאן סגנית השר חוטובלי, והיא באמת בעיני הדוגמה לפיל בחנות חרסינה, שהכניסו לאולם הדיפלומטי, שבא ולמעשה מנסה – ואולי גם מצליח – לחרב, לחרב עוד יותר את היחסים שלנו עם מדינות העולם ולנהוג בכל מיני שיטות – – <דוד ביטן (הליכוד):> מה זה שייך לחוק הזה? מה זה שייך לחוק הזה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – שמתאימות אולי, גברתי סגנית השר, להתלהמויות במליאה, ולא מתאימות לטרקלינים חשובים ולישיבות חשובות בעולם הדיפלומטי, גברתי סגנית השר. <דוד ביטן (הליכוד):> היא רוצה להגיב על מה שהוא אמר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ובסופו של דבר, מה שאני בא לומר, מה שאני בא לומר, חבר הכנסת ביטן, וכדאי שתבין – – – <דוד ביטן (הליכוד):> אנחנו לא בחוק, דבר לעניין, זה הכול. החוק הזה לא חל על הסיעה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה שאני בא לומר, אתם יוצרים כאן חוקים שהם טלאי על טלאי; שינויים של חוקי-יסוד, שינויים משמעותיים. מילא – אתה יודע מה עמדתי האמיתית בעניין הזה? אני אומר לך שכל השרים בממשלת ישראל לא צריכים להיות חברי כנסת, זה ערבוב מסוכן של הרשות המבצעת והרשות המחוקקת. <דוד ביטן (הליכוד):> אז מה אתה נגד? <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אז למה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אם הייתם מביאים הצעה כזאת כהצעה אמיתית, היה על מה לדבר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אבל אתם מביאים טלאי על טלאי, ואתם מביאים ועושים נזקים גם לחוקי-היסוד של מדינת ישראל, גם לדמוקרטיה, באותה מידה, כמו שלמנות את סגנית השר האמונית חוטובלי להיות סגנית שר החוץ זה נזק למדינת ישראל – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – זה נזק לשירות החוץ. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> לא, אתה לא – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה נזק לשירות החוץ, גברתי. את יודעת שאת גורמת נזק, את יודעת שכל ההצהרות הפופוליסטיות שלך מסבכות אותנו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יואל, נא לסיים. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> יואל, אתה כל יום צריך לחשוב למה אתה יושב שם ואני יושבת פה. אתה יודע למה? כי עם ישראל מאמין בדרך שלנו, בדיוק בגלל זה. <דוד ביטן (הליכוד):> היא רוצה להגיב על מה שהוא אומר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש לה פה ארבע דקות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> את יודעת, גברתי, סגנית השר, את מכירה את הנוהל – – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אני משרתת את העם שלי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יואל, משפט סיכום. <יואל חסון (המחנה הציוני):> משפט סיכום. את מכירה עכשיו את הנוהל שנקרא מברקים ודיווחים שמגיעים מכל השגרירויות במדינת ישראל, ואת יודעת שכל הצהרה שלך – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא בטוח שהיא פותחת את הנוהל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – וכל פיגוע דיפלומטי שאת מוציאה מפיך, גברתי, מביא עומס של מברקים ושאלות, שצריך לתת מענה לשרי חוץ ולראשי ממשלות ולשגרירים גם בארץ, לנסות להבין מה רוצה סגנית שר החוץ – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> יותר קל למכור את המדינה. יותר קל, תאמין לי שזה יותר קל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – האם היא מתואמת עם ראש הממשלה, או האם היא עושה הכול על-פי מדיניותה. גברתי סגנית השר, אני מצטער מאוד, את גורמת נזק לשירות החוץ של מדינת ישראל. תודה רבה. <דוד ביטן (הליכוד):> מה אתה רוצה ממנה? אני לא מבין. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חבר הכנסת יואל חסון, לראשונה מאז פתיחת הכנסת אני מסכים עם מרבית דבריך. אני מסכים עם מרבית דבריך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני מודה לך, חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> והנה, אני אומר לך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר'ה, אנחנו בשעה מאוחרת, אני אומר לכם, אני אקפיד על ארבע הדקות ואני מבקש שכולם – – – <דוד ביטן (הליכוד):> הוא לא דיבר אבל על החוק, תעלה אותו עוד הפעם. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אין לי בעיה לוותר לקארין, אבל אל – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סליחה, קארין, סליחה. אוקיי, בסדר, קארין, תעלי, ואחר כך – מיקי לוי. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אני יכולה אחר כך לעלות? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש לך פה ארבע דקות, את רשומה. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אני רשומה? מתי? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יותר מאוחר את רשומה. <דוד ביטן (הליכוד):> תעלה אותו עוד הפעם כי הוא בכלל לא דיבר על הנושא הזה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני, אני מוכן לעלות שוב ולחזק את דברי יותר. <דוד ביטן (הליכוד):> תעלה אותו עוד הפעם, באמת תעלה אותו עוד הפעם. אני התאכזבתי עמוקות מהטיעונים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש לה ארבע דקות. יש לך, את רשומה, אני הוספתי אותך. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> מתי? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מאוחר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הוא לא תקף, הוא פשוט אמר את המציאות. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אל תפריע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לפעמים חבר הכנסת יואל חסון אומר דברי טעם, היום הוא אמר דברי טעם. סליחה, חברת הכנסת אלהרר. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אתה מפריע לי. <דוד ביטן (הליכוד):> אבל חייבים לשמוע אותו עוד הפעם, הנימוקים שלו היו – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> חייבים, אבל בתנאי שיחזור על דבריו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, גברתי. שלוש דקות. אנא תאפשרו לה לדבר. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אם אדוני יאפשר לי עם הקהל הקשה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> חברת הכנסת אלהרר, את יכולה לדבר שעה, אין פה שר. <קארין אלהרר (יש עתיד):> טוב, אז יש לי הרבה מה להגיד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מיקי, אתה רוצה לנהל את הישיבה במקומי? בוא. <קארין אלהרר (יש עתיד):> הוא עוזר, הוא עוזר. <מיקי לוי (יש עתיד):> מה אכפת לי? הלילה שלי כבר הלך, עד הבוקר אף אחד לא הולך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אולי הוא כבר התפטר – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – אם היה שר הייתי מברכת אותו, אבל הוא לא נמצא באולם – תראו, זו קצת סגירת מעגל: פתחנו את המושב בשינוי חוק-יסוד שהדיון בו היה לתוך הלילה, ואנחנו ככל הנראה גם סוגרים את המושב בשינוי חוק-יסוד. תגידו לי אתם, האם אתם לא מריחים איזה ריח של זלזול מצד ממשלת ישראל המכהנת בדבר הזה שנקרא חוקי-יסוד? ממשלת ישראל מציעה היום שייקבע שחבר כנסת שהוטל עליו תפקיד ממשלתי יתפטר מחברותו בכנסת, יפנה את מקומו בסיעה לבא אחריו ברשימה ויכהן רק בממשלה. זה מדהים איך הממשלה הזאת עסוקה רק בכיסאות, בג'ובים, בתיקים, בבזבוז כספי ציבור. וזה באמת מאוד משונה, כי אני זוכרת את קמפיין הבחירות, שהיה ממש לא מזמן, ועקבתי בדריכות אחרי הקמפיינים השונים – כולם, בלי יוצא מן הכלל, התחייבו והבטיחו – וניתן היה אפילו כמעט להאמין להם – שכולם רוצים לדאוג לאזרחי מדינת ישראל, וכולם הולכים להביא רפורמות ישימות, וכולם באמת באמת רוצים לעזור לחלשים. זה לא כל כך מסתדר עם החוק שמובא כאן היום; זה בטח לא הסתדר עם תיקוןן חוק-היסוד הראשון שהביאו להגדלת מספר שרי הממשלה. אבל עכשיו זה עוול על עוול. הציבור הרי מייחל לכל השינויים והרפורמות שהכסף הזה יכול היה להביא. מיליונים בודדים של שקלים יכולים לשנות את המציאות של צעירים ומבוגרים בחינוך, בבריאות וברווחה. למה לבזבז את הכסף הזה לשטויות האלה? למה? כשהאזרח הקטן ניגש לקלפי, הוא הלך להצביע למפלגה מסוימת, עם הרכב מסוים, כשהוא מכיר את השיטה הישראלית, הוא יודע שזה מי שייצג אותו בשנים הקרובות, או בשנה הקרובה, כי בכל זאת אנחנו בישראל, ממשלות פה לא מחזיקות יותר מדי. אף אחד לא רוצה הפתעות. אין שום סיבה בעולם שבתפקיד שרי הממשלה יכהנו אנשים שלא באים מתוך הכנסת, שאין להם מחויבות לכנסת, לעבודה של הכנסת, ומעל הכול – הם נבחרו בתהליך דמוקרטי אחרי שהמפלגה שלהם קיבלה כוח מהציבור. החוק הזה, כמו שאמרתי בתחילת דברי, הוא עוד מחטף מבית היוצר של ממשלת ישראל, כי שוב מדובר בשינוי של חוק-יסוד ללא דיון מעמיק, כי למה צריך את זה? הכנסת הרי מיותרת, חברת הכנסת יחימוביץ, לא צריך אותה. אפשר לעשות הכול בלי. המטרה היא מאוד מאוד ברורה: רוצים לסדר ג'ובים. חבל. למה? זה אפילו לא נראה טוב, זה ממש לא נראה טוב. אני מזכירה לכולם, מדובר בחוק-יסוד, והממשלה הזאת דואגת בכל פעם מחדש לזילות של הדבר הזה. חוק-יסוד, חוק, נוהל, תקנה – הכול פה נראה אותו דבר. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. סיימת בזמן, בדיוק. <קארין אלהרר (יש עתיד):> דייקנית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חברת הכנסת אלהרר. מיקי לוי, ואחריו סגנית השר חוטובלי. בבקשה, ארבע דקות לרשותך. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, עוד פעם מדובר על שינוי חוק-יסוד. כמה פעמים בתקופה כזאת קצרה משנים חוק-יסוד? מה הזילות הזאת של חוקי-יסוד? הרי זה לא להאמין – שינוי חוק-יסוד בהליך מהיר ומזורז. אין לכם טיפת כבוד? אין לכם טיפת כבוד לבית-המחוקקים הישראלי? <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא. <מיקי לוי (יש עתיד):> אין לכם טיפת כבוד לחוקי-יסוד? <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא. <מיקי לוי (יש עתיד):> מה, זה דבר של מה בכך? אני באמת לא מבין, זה הרי מוציא אותי מדעתי. ושוב הממשלה הזו מבקשת פטור מחובת הנחה, שוב מדברים על הצורך לאשר חקיקה זו באופן מהיר. מה קרה? מה בוער לכם? אני לא מבין. מה הבהילות? מה בוער? לאן אתם רצים? אלוהים, לאן אתם רצים? כל יום אתם מבטלים חוקי-יסוד? מדוע כל חקיקה אצלכם מקבלת פטור מחובת הנחה? תסבירו לי מדוע. ולא עומדים בנהלים הקבועים בחוק לקיים הליך חקיקה. חבל שהיושב-ראש הקבוע אינו נמצא. איך זה שהוא לא שומר על כבודה של הכנסת? איך זה שהוא נעתר כל יום וחצי להביא שינוי בחוקי-יסוד? אני לא מבין היכן האיזונים. מה קורה פה במליאה הזו. אתם לא עומדים לא בהליך החקיקה ולא בשקיפות, ושום דבר לא תקין. הזילות בחוקי-יסוד: אחרי שינוי חוק-יסוד: הכנסת – כבר שיניתם – שינוי חוק-יסוד: הכנסת לטובת שינוי מועדי התקציב; וחוק-יסוד: הממשלה לטובת הגדלת מספר השרים, בנימוק של חיזוק המשילות – מגיעה עוד הצעת חוק שטוענת כי יש לקדמה בהקדם, לחיזוק המשילות עוד פעם. ראה זה פלא, מילת הקסם: חיזוק המשילות. לא יאומן. אם רציתם לחזק את מעמד הכנסת, אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, מדוע מיניתם כל כך הרבה שרים וסגני שרים? הרי רק במשרד השיכון – לקחו לו את כל הסמכויות, לשר השיכון, את כל הסמכויות, כולל מינהל מקרקעי ישראל, ועוד נתנו לו סגן. מה שניהם עושים בתוך המשרד הזה – אלוהים יודע. והכול תחת הכותרת חיזוק המשילות. לא יאומן. אם רציתם לחזק את מעמד הכנסת, מדוע מיניתם כל כך הרבה שרים, סגני שרים? התיקון יגרום לגידול בהוצאה הציבורית עבור חמישה חברי כנסת, לשכות, יועצים וכיוצא בזה. אני אישית חושב שצריך לחזק את הכנסת. אני חושב שאנחנו אחד הפרלמנטים הכי קטנים בעולם, אבל לא כך. איך אמרה שרת המשפטים? "מיני חוק נורבגי". היאומן? אתם שומעים? מה, זה שמלת מיני? זה לא מכסה את הברכיים? "מיני חוק נורבגי". ככה מחוקקים חוקי-יסוד? אני לא מבין אתכם. אם היינו מתחילים מההתחלה ואומרים: בואו נבחר לא 120 חברי כנסת – 140 חברי כנסת, כדי לחזק את כנסת ישראל, מעבירים חוק לקראת הקדנציה הבאה – ניחא. שרת המשפטים, ללא בושה עומדת פה ואומרת: "מיני חוק נורבגי". בושה וחרפה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיום. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני, יש לי עוד שמונה שניות. לא מדובר בחוק הנורבגי כהווייתו, מדובר בחוק ג'ובים, שיסדר כניסה לכנסת לזמן מוגבל למאוכזבי המפלגות השונות שלא נכנסו לכנסת בגלל דין הבוחר. זהו חוק פרסונלי. אנחנו נגד חוקים פרסונליים, ויש להתנגד להצעת החוק הרעה הזו, שפוגעת בחוקי-היסוד ומהווה זילות של הפרלמנט הישראלי. פשוט בושה. אני מתבייש בשבילכם. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת לוי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כמה בושות ביום אפשר? כמה בושות? בושה רודפת בושה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סגנית השר חוטובלי, בבקשה. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתה יודע, לא כל יום אני זוכה לכבוד, באמת כבוד גדול, שנאום שלם של חבר כנסת מהאופוזיציה מוקדש לי, לפועלי, לאג'נדה שלי, לאידיאולוגיה שלי ולמשרד החוץ של מדינת ישראל. אז אני מאוד שמחה שנתת לי במה מאוד חשובה לדבר על מדיניות החוץ של מדינת ישראל. לדעתי זה לא פחות חשוב מהחוק הנורבגי, ואני חייבת להגיד כמה דברים. קודם כול, בתור מדינה מבודדת, נראה שמשרד החוץ מאוד עסוק. ראש ממשלת איטליה עומד כאן היום, על הדוכן הזה, יום ונושא נאום שהוא לא פחות מציוני. מחבק, אוהב, מתרגש מההשראה האדירה של ישראל עבורו, מדינה שהיא כולה השראה ליצירתיות; מדינה שהיא כולה השראה לברית עמוקה של מדינות שיש להן שורשים עמוקים. אבל יש מי שלא נוח להם עם השורשים האלה, כנראה. כל כך לא נוח להם עם השורשים, שמדלגים מבית"ר לתנועה, מהתנועה למחנה הציוני, למפלגת העבודה. קשה, קשה כשאין שורשים, כשאין אידיאולוגיה. מאוד מאוד קשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה עדיף מאשר להיות באולפני טלוויזיה ולהגיע לפה. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אז רק להזכיר לך: אני יושבת כאן, בקואליציה, אני חלק מממשלת ישראל, ואתם באופוזיציה, ויש לזה סיבה. והסיבה היא שעם ישראל בוחר בנציגים שיכולים לשמש לו דוגמה להיסטוריה שלו ולקשר העמוק שלו לארץ הזאת. ודיפלומטיה אין פירושה כניעה פעם אחר פעם ואמירת "הן" לכל מציאות בין-לאומית שפוגעת במדינת ישראל. ואני רוצה להגיד לך משהו: תראה, בכל זאת יוצא לי קצת להיחשף בחודשיים האחרונים – הייתי קוראת לזה ליחסים שלנו בעולם. אני רוצה להגיד לך, שבתור מדינה מבודדת, לשיטתכם, יש לנו יחסים מצוינים עם ארצות-הברית. כן, מותר להגיד את זה כאן, במקום הזה. מחלוקת כמו שהייתה לבגין עם הממשל האמריקני, כמו שהייתה לבן-גוריון עם הממשל האמריקני, היא דבר לגיטימי לחלוטין. מי שחושב אחרת לא מבין את פירושה של ידידות בין מדינות – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אבל אין לו – – – זה הסיפור. היא לא מתחזקת בזכות הפעילות שלכם. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – לא מבין מה משמעותה של מדינה ריבונית, לא מבין מה פירוש שירות החוץ של ישראל. אנחנו שירות החוץ של מדינה שיש לה שורשים עמוקים מחד גיסא ואיומים קיומיים מאידך גיסא – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה זה קשור? <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – ומדיניות חוץ נבונה היא מדיניות שמאזנת בין השניים. מדיניות חוץ נבונה היא כזאת שכשמגיעים לכאן מבקרים רשמיים – ואני מאוד גאה בהחלטה שלי להביא מבקרים רשמיים לכותל – זאת מדיניות שלא רואה את הנרטיב שלנו כנרטיב של "יד ושם" אלא כנרטיב שקושר אותנו למלכות דוד, כנרטיב שקושר אותנו לכך שאנחנו עם עתיק שחזר למולדתו. זאת המדיניות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ראש הממשלה מתואם אתך במדיניות האמונית הזאת, סגנית השר? <ציפי חוטובלי (הליכוד):> ואני חייבת להגיד לכם, שמי לא מוכן לנהל את המערכה על ירושלים, יפסיד בתל-אביב, יפסיד ברמת-גן, יפסיד בכל מקום. המערכה על ירושלים – יש לך מדינות בעולם, כמעט כולן, שלא מכירות בריבונות שלך על עיר הבירה שלך, אז אתה לא צריך לנהל את המערכה הזאת? אתה צריך להרכין ראש? אז אני רק רוצה להזכיר מנהיג שבדצמבר 1949 הלך נגד כל העולם והעביר את כנסת ישראל לירושלים מתל-אביב. קראו לו בן-גוריון, והמנהיג הזה עשה את ההחלטה הזאת בניגוד לעמדת העולם. אז אתה היית אומר: אוי, זה נורא ואיום, הוא הסתכסך. בזכות ההחלטה הזאת אנחנו כאן, הכנסת הזאת ממוקמת כאן. בזכות ההחלטה הזאת ובזכות ההיסטוריה שלנו. אז אני מאוד גאה בהחלטות האלה. אני חושבת שמשרד החוץ של מדינת ישראל חייב, חייב להיסטוריה היהודית, גם את השורשים וגם הסתכלות באמת בהירה, ואם העולם טועה, מותר לנו להיות זה שאומר שהעולם טועה, כמו בסוגיה של ההסכם האיראני. ואני רוצה להגיד לך משהו: תודה על הזכות לעמוד כאן על הדוכן, להגן על שירות החוץ של ישראל, להיות גאה בזה שאני מייצגת היום את מדינת ישראל בעולם. וזאת הסיבה שעם ישראל בוחר בנו פעם אחר פעם אחר פעם – כי הוא רוצה לשמוע אמת היסטורית, והוא רוצה לשמוע אמת דיפלומטית, ואני שמחה לעשות את זה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, סגנית השר חוטובלי, על הדברים. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דניאל עטר. לא, לא, נכון, נכון. סליחה – עליזה לביא. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברות וחברי הכנסת, סגנית השר חוטובלי, את יודעת, פשוט נמאס לי לשמוע את האדנות הבלתי-רגילה שאתם משדרים כל פעם שאתם עולים לכאן: אנחנו כנגד העולם. אפשר לחשוב. אנחנו נמצאים בכזה מצב טוב שאנחנו יכולים לעמוד כאן ולהרגיש את התחושה של אחרי מלחמת ששת הימים – את צעירה, את לא זוכרת את התחושה הזאת – שהובילה אותנו לאחת הטרגדיות הגדולות. היו זהירים בתחושה הזאת של אנחנו כנגד העולם. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אין שר באולם. <יעל גרמן (יש עתיד):> מאיר, אין שר באולם. אני חושבת שצריך להפסיק. <מאיר כהן (יש עתיד):> אנחנו נדבר. איפה גילה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> השרה גמליאל פה. <מאיר כהן (יש עתיד):> גילה פה. גילה שרה מכובדת. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> גילה פה. <מאיר כהן (יש עתיד):> ברשותכם, גברתי השרה, אז ציפי, תמיד כשאת עולה לדבר, ועוד חבר'ה שמדברים כמוך – הצניעות יפה לכם. לזכור שלהוביל מדינה ולהיות בתפקיד כזה מכובד של סגנית שר החוץ, זה להיות זהירים, להיות מאופקים, ולא לחשוב שאנחנו מלכי העולם, כי אנחנו לא. המציאות העכשווית מוכיחה לנו עד כמה שאנחנו לא. הבידוד הזה שאליו נקלענו הוא תוצאה של האמירות חסרות השחר וחסרות הבסיס שלך ושל החברים שלך. היי זהירה בזה. אני רוצה להגיד משהו על החוק הנורבגי. אילו שאלו אותי לפני הבחירות – אני הייתי בעד החוק הנורבגי. אני בהחלט חושב שצריכה להיות הפרדה מלאה של הרשויות ושיש מקום לחוק הנורבגי. אבל ראו, באמצע המשחק, סגנית השר, לא משנים כללים. אתה לא יכול להתחיל את המשחק ובדקה ה-45 להחליט: אני אומנם במשחק כדורגל, זוהיר, אבל אני מתחיל לשחק בכללים אחרים. והיה ראוי שאם לא התחלנו את הקדנציה עם החוק הנורבגי – לשמור עד לבחירות הבאות. אבל מה? מחליטה הממשלה, בגלל חלוקת ג'ובים, בגלל כל מיני סיבות שאין להן קשר לכנסת הזאת, להוציא את ההישרדות. אני חייב לציין את השר גבאי. הוא התנגד, הוא התנגד. יש צדיק בסדום. אמרו לי במהלך היום – דיברתי עם חברים מהקואליציה, אדוני היושב-ראש, ואמרו לי שזה עולה רק 7 מיליון שקלים. השרה גמליאל, חשבתי מייד מה אפשר לעשות עם 7 מיליון שקלים. כנראה שאנחנו מתעסקים עם כל כך הרבה מיליארדים שמה זה בשבילנו לשלם אתנן 7 מיליון שקלים? ראו מה אפשר לעשות: להכניס עוד 100 משפחות ל"נושמים לרווחה". דני, זאת תוכנית נהדרת, תשאל את החברים מהרשויות. להכניס עוד 100 משפחות; לקלוט עוד 100 עובדות סוציאליות למשרדי הרווחה שקורסים; להקים עוד חמישה מועדונים לנוער ללא עורף משפחתי; לבנות 14 מעבדות ללימודי המדעים בפריפריה; להאיר את כביש דימונה–ירוחם – שם בפריפריה, הכביש החשוך הזה שנהרגים שם אנשים; לפתוח ארבעה מרכזי גמילה לנרקומנים. ראו כמה אפשר לעשות עם 7 מיליון שקלים, שבשבילכם, סגנית השר ואנשי הקואליציה, אפשר, יאללה לזרוק, לא קרה שום דבר. מיני, חוק קטן. פרופסור יונה, כמה נלחמנו בשביל השקלים הקטנים האלה, ופה זורקים אותם בכדי לתת אתנן פוליטי. זה אתנן פוליטי ואת זה צריך להפסיק. את זה צריך להפסיק, פעם אחת. אני בעד החוק הנורבגי – לא עכשיו, לא באמצע המשחק. לא משנים את כללי המשחק. אני מקווה שהתבונה תיכנס לראשכם ונדחה את הדבר הזה. אפשר להסתדר בלי לדאוג לג'ובים של החבר'ה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת חיים ילין, אם יהיה פה, ואחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין. גברתי, ארבע דקות לרשותך. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, אתה יודע, אדוני? החוק הנורבגי לא הוחל פה מעולם, ולהביא אותו בכזאת צורה של מחטף בשעת לילה מאוחרת שכזאת – את זה כבר חווינו בממשלה האומללה הזאת, אבל מה שאנחנו רואים כאן זאת סחיטה. תקשיבו מה אמר ראש הממשלה לחברי הקואליציה כולם. הוא אמר להם – כדאי שתדעו: אם אתם לא תצביעו לפי ההסכם הקואליציוני על החוקים של הדיינים והשופטים, אני לא מעביר לכם את החוק הנורבגי. כלומר, היום תהיה פה קריאה ראשונה, ואם לא ירצו את ראש הממשלה והמועמדים שלו, של הקואליציה, לא יעברו, לא בוועדה לדיינים ולא לשופטים – הלך החוק הנורבגי. זאת ממשלה רצינית? זאת ממשלה שבאמת חושבת שצריך את החוק הנורבגי? אני לא מדברת על זה – למה פתאום צריך? כי כל כך הרבה סגני שרים ואנשים לא ברורים לא יודעים את מה הם צריכים לעשות, וגם לא עושים. אבל להתנות את החוק הנורבגי בנושא הזה שאנחנו כל כך עמלים ועובדים עליו, לבחור שופטים ראויים, לבחור דיינים? חברים, בכנסת הקודמת העברתי את שני החוקים, גם לגבי הוועדה למינוי דיינים וגם לגבי הוועדה לבחירת שופטים. לגבי הוועדה לבחירת שופטים אמרנו שהכנסת תבחר גבר ואישה – נוספה אישה; בוועדה למינוי דיינים, בפעם הראשונה, סוף-סוף ארבע נשים חברות בוועדה למינוי דיינים, ואחת מהן, אישה, היא נציגת הכנסת. אני מזכירה לכם שלא רק שאין דיינות במדינת ישראל, גם בוועדה למינוי דיינים מעולם לא הייתה אישה באופן רשמי. רק פעם-פעמיים הייתה על-ידי לשכת עורכי-הדין, שמינו אישה. אז תשימו לב מה קורה כאן: אתנן פוליטי. כלומר, בעצם, במקום הזה של לבוא ולבחור את האנשים הראויים שיהיו בוועדה למינוי דיינים ובוועדה לבחירת שופטים, השופטים והדיינים של מדינת ישראל, אנחנו רואים את המשחק הציני הזה: נו נו נו, אם לא תבחרו את נציגי הקואליציה, לא יעבור החוק הנורבגי. אז למה צריך את החוק הנורבגי, אדוני ראש הממשלה? למה צריך אותו? למה צריך אותו? אם אתה בעצם מתנה את זה ואם לא יצביעו אז תבטל אתה בעצמך, אז אולי תרד מכל העניין הזה? גם אם אני חושבת שיש פעמים שחוק כזה יכול לבוא ולהיטיב, זה לא הזמן, זו לא השעה, זו לא הדרך. אדוני היושב-ראש. אתה יודע? כל כך הרבה נושאים עומדים לפתחה של ממשלה. הרבה דברים נדחו מהכנסת הקודמת. אני ניסיתי להעביר את חוק דמי לידה לעצמאיות; מנסה לטפל בארוסות חללי "צוק איתן" – שתי ארוסות שצריך היה לתת להן תנאים כמו לחברותיהן החילוניות, או כמו לנשים דרוזיות מאורסות, שנותנים להן את הזכויות. לאף אחד אין זמן, לאף אחד אין רצון. אבל כשרוצים באישון לילה מוצאים את סעיף 25, או אני לא יודעת מה, כדי להעביר את החוק הנורבגי, כי רוצים לרצות עוד כמה וכמה אנשים. גם את כל הדיונים בהצעות לסדר-היום, שהם מאוד מאוד חשובים – הצעה לסדר-היום שלי על ביטול פרויקט בגרות ללוחמים, אחד הפרויקטים היותר-יפים של הצבא, לבוא ולסייע ללוחמים שנתנו שלוש שנים מחייהם, הקריבו את חייהם ובאו ועזרו ושמרו – באים כלאחר יד ולוקחים לנו את הבמה הערב. לא נותנים לנו להעלות את ההצעות לסדר-היום, כי יש פה כל מיני שיקולים פוליטיים ואחרים. ואתם יודעים, חברים? בשעת לילה זאת, זה באמת כל כך מתסכל, ולפעמים כשאני מתוסכלת אני חוזרת ל"נסיך הקטן". אני רוצה לספר לכם קטע קצר ממנו. הוא פוגש את העתק. "מה אתה עושה כאן?" שאל הנסיך הקטן. "אני ממיין את הנוסעים לקבוצות, בכל קבוצה אלף", אמר העתק. "אני שולח לדרכן את הרכבות שמסיעות אותם: זו ימינה, זו שמאלה". ורכבת מהירה מוארת חלפה כרעם מתגלגל והרעידה את הביתן של העתק. "הם ממהרים מאוד", אמר הנסיך הקטן. "מה הם מחפשים?" "אפילו האיש שבקטר אינו יודע", אמר העתק. ושוב חלפה ברעם רכבת מהירה מוארת, הפעם בכיוון ההפוך. "הם כבר חוזרים?" שאל הנסיך הקטן. "אלה נוסעים אחרים", אמר העתק, "הם מתחלפים". "הם לא היו מרוצים במקום שהיו שם?" "איש אינו מרוצה במקום שהוא שם", אמר העתק. והנה התגלגל רעמה של רכבת שלישית. "הם רוצים להשיג את הנוסעים הקודמים?" שאל הנסיך הקטן. "הם לא רוצים להשיג שום דבר", אמר העתק, "הם ישנים שם, או מפהקים. רק הילדים לוחצים את האפים שלהם אל השמשות". "רק הילדים יודעים מה הם מחפשים", אמר הנסיך הקטן, "הם מבזבזים את זמנם על בובת סמרטוטים והבובה נעשית חשובה מאוד, ואם לוקחים אותה מהם, הם בוכים". "יש להם מזל", אמר העתק. אבל לממשלה הזאת, לצערי הרב, אין מזל. והחוק הנורבגי, אם אתם חושבים שהוא חשוב, אל תתנו אותו, הוא לא אתנן פוליטי. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חברת הכנסת לביא. חבר הכנסת חיים ילין, אחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה ואחריה – מיכל רוזין. בבקשה, אדוני. ארבע דקות. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, שרים, חברים, חברות, 7 מיליון שקלים – זאת העלות של החוק הנורבגי. עכשיו אני אסבר לכם את האוזן. אנחנו קולטים עכשיו משפחות בעוטף-עזה ומנסים לקדם אותן. כידוע, זה לא קל להביא משפחות לתוך העוטף, אבל מדינת ישראל עדיין בועטת, ציונית, ומשפחות באות. אבל אנחנו לא יכולים לקלוט. למה? אין מגרשים. מה לעשות, אין מגרשים. 30 משפחות בסכום הזה אנחנו יכולים לקלוט בעוטף-עזה – שלא יגידו שאין אלטרנטיבה לכסף. והאלטרנטיבה הזאת היא הציונות. ואנחנו כל הזמן עושים את אותה טעות: בשביל פוליטיקה קטנה, בשביל לדחוף עוד ארבעה, חמישה, שישה, שבעה חברי כנסת, אנחנו בעצם משלמים במקום אחר. אני לא סתם שואל כל הזמן מה המקור התקציבי, כאילו יש קופה שנמצאת באיזשהו מקום וכל אחד יכול למשוך מתי שבא לו, איך שבא לו. אין ראייה כוללת. אלף-בית של כל מי שבנה תקציב אי פעם במועצה, בעיר, בארגון – להסתכל על התמונה בכללותה, להגיד: אלה המקורות, אלה השימושים, ובסופו של דבר לאזן תקציב. אבל במדינת ישראל זה לא קיים. הפוליטיקה מעל הכול. והחוק הנורבגי הזה, העלות של כל ח"כ – 1.5 מיליון, 1.6 מיליון שקל עם העוזרים. אז נכון שזה מקום עבודה, אבל יש מקומות עבודה שב-7 מיליון השקל האלה אנחנו יכולים לחולל מהפכות מאוד מאוד מאוד גדולות. לכן אני מתנגד בכל תוקף לחוק הנורבגי. אבל ניחא, נגיד שזה מה שרוצים. אז רוצים את החוק הנורבגי כשאנחנו גם הגדלנו את הממשלה בשרים? זאת אומרת, אם היינו באים ואומרים: תראו, חברים יקרים, אנחנו צמצמנו את הממשלה – כבוד היושב-ראש, נורא קשה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן, אם אנחנו מפריעים לך, אנחנו נצא. באמת. <חיים ילין (יש עתיד):> לא, אני בתחושה שאני – שיח כזה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה יכול להישאר. לגביו אני לא יכול – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – אני רוצה להיות שותף לשיח, פשוט. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תכבד, תכבד. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה מוזמן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הוא רוצה את תשומת לבם של השרים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אם הם היו מדברים דברי טעם – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר, אל תחליט מי מדבר דברי טעם. בבקשה, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> סליחה, אל תזלזל – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא דיברתי אליך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הוא גם עשה משהו בחיים, אתה יודע, אורן. <חיים ילין (יש עתיד):> – – אני היחידי שמדבר פה עכשיו. מה אני צריך להבין? שרק מה שאתה אומר זה דברי טעם? <אורן אסף חזן (הליכוד):> כן. <חיים ילין (יש עתיד):> לא, בסדר, אין לי שום בעיה. אנחנו נביא את דגל בולגריה וננפנף אותו פה, באוויר, כי זה דברי טעם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> שלי אומרת דברים טובים, יעל גרמן אומרת דברים טובים. – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מזל שהוא לא שמע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> שמעתי, שמעתי. אני גם גאה בדגל בולגריה. היום היה פה דגל איטליה, זה כמעט אותו דבר – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אדוני, חבר הכנסת, זו החקיקה שלך, צריך – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> טוב, נחזור לדיון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מבקש שתתרכז בשלך, תישאר בפינה שלך ואל תפריע לאחרים. תכבד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מוסיף לך חצי דקה. יש לך עוד דקה ומשהו. בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> ניחא, הייתה לנו ממשלה קטנה, קומפקטית, שאנחנו באים ואומרים: היא באה לנהל את מדינת ישראל, ועכשיו, בגלל שהיא קטנה, ואנחנו מבינים שיש עומס על השרים, והם צריכים לנהל את המדינה, אז אנחנו מבינים – לטובת המדינה אנחנו צריכים לעשות את זה. אבל גם להגדיל את הממשלה בחקיקה בתוך 24 שעות, והיינו פה כל הלילה, ועכשיו עוד פעם נהיה בלילה בשביל שעוד כמה חברי כנסת ייכנסו? אין שום טעם לחוק הזה. זה לא נראה הגיוני. וכבוד היושב-ראש, אני אזכיר תמיד את השיעור הראשון שקיבלתי כחבר כנסת חדש במליאה, שהיושב-ראש בא ואומר לי: הציבור לא מאמין לכנסת ישראל. אני, אם הייתי עכשיו ציבור, גם לא הייתי מאמין. בתור חבר כנסת אני גם לא מאמין. עד איפה הפוליטיקה יכולה להגיע? עד איפה היא יכולה להביא אותנו בכלל? כבוד היושב-ראש, אני מבקש מכולם, אם יש יושרה, אם יש יושר, אז להצביע נגד החוק הנורבגי, שהוא עוד פעם מביא אותנו לחוסר אמון טוטלי של הציבור. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת ילין. חברת הכנסת סבטלובה, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת רוזין, ואחריה – חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, גברתי. ארבע דקות. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שרים, כשנודע לי שאנחנו עומדים לדון היום בחוק הנורבגי, החלטתי אני לעשות מעשה ולהתקשר לנורבגיה. אמרתי: בנורבגיה, מדינה יפה כזאת, שהיא ארץ הפיורדים והטרולים ומה לא, וגם החוק הנורבגי, בוודאי הם יסבירו לי. חברי הפרלמנטרים הנורבגים יסבירו לי במה מדובר כשאנחנו מדברים על החוק הנורבגי. אז קודם כול חברי הנורבגים שאלו אותי: קסניה, מדוע הממשלה שלכם רוצה להרוס את כפר ערבי בשם סוסיא? ולא היה לי מה להגיד להם. אמרו לי: אנחנו אחת מתוך 28 מדינות באירופה שמתנגדות נחרצות לפינוי ולטרנספר של האנשים המסכנים והגלמודים שגרים בכפר בדרום הר-חברון ששמו סוסיא, ושאלו אותי מה פשר הדבר. אמרתי להם: אינני יודעת להגיד לכם, אני לא מבינה את פשר ההחלטה הזאת. אני רק יודעת שבעצם יש במקום התנחלות שהוקמה בשנת 1983, והיא רוצה להתרחב לחלק מהאדמות של הכפר סוסיא, וכמובן, בעיני בזה מדובר. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אמרתי להם: בכל מקרה, אני רוצה להתעקש ולקבל מכם הסבר מהו החוק הנורבגי. אנחנו נדבר על סוסיא ועל התנחלויות בפעם אחרת, כנראה מחר ומחרתיים ובעוד יום. <זהבה גלאון (מרצ):> אני רוצה להזכיר שאת קיבלת פרס על הכתבות שלך על סוסיא. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> נכון, כך קרה, והזכרתי להם גם שאני אמשיך לטפל בנושא הזה, כי הוא חשוב לכולנו – הוא חשוב לנו כחברה דמוקרטית וכמדינת ישראל דמוקרטית. אמרתי: בכל מקרה, הנושא שעליו אני רוצה לדבר אתכם – מהו החוק הנורבגי? אני רוצה להבין. אמרו לי: החוק הנורבגי בעצם נועד להפריד את הרשות המבצעת מהרשות המחוקקת וכדי שהשרים המכהנים לא יתפקדו גם כחברי כנסת; זו מעמסה גדולה. אנחנו ראויים לכך שכל חברי הכנסת שלנו יהיו פעילים, שיהיו בוועדות, שהעומס יתחלק ביניהם, ושלא כל אחד ירוץ לחמש ועדות, וככה זה בעצם אצלנו בנורבגיה, שאנחנו מדינה דמוקרטית ומתוקנת, ואנחנו כל הזמן גם שואפים לתקן את עצמנו. אז שאלו אותי: האם את החוק הזה הממשלה שלכם מתכוונת להעביר? אמרתי להם: לא. ממה שהבנתי, זה לא. זה החוק הנורבגי הצנום, הצנוע, המצומצם והקטן, ממש ממש לא מה שיש בנורבגיה. בעצם מדובר באיזשהו חוק שיש בו תנאים מוזרים לכך: שזו מפלגה של לא יותר מ-12 מנדטים, שחבר כנסת שהוא שר אחד יוצא והשני נכנס, ובעצם הוא תפור למישהי מסוימת, שאנחנו מכבדים אותה מאוד, אבל מה לעשות, לא ניתן לתפור חוקי-יסוד לאדם מסוים ולמפלגה מסוימת. בעצם אנחנו מדברים על כך שאנחנו עכשיו תופרים משהו, אנחנו תופרים את ההצעה הזאת כדי להתאים אותה לצרכים הישראליים. הדבר הזה לא מקובל. אנחנו מדברים על גרסה קטנה ורזה ומצומצמת מאוד של החוק הנורבגי האמיתי, שאני תומכת בו. אילו היינו דנים היום באמת במהות של החוק הנורבגי, שנועד לצורך ממש חשוב, להפרדת הרשות המבצעת מהרשות המחוקקת, אני חושבת שאז התמיכה הייתה הרבה יותר גורפת. אבל מכיוון שאנחנו מדברים ממש לא בחוק הנורבגי אלא בגרסה המוקטנת שלו, אני קוראת לכל חברי חברי הכנסת להתנגד נחרצות לחוק הזה ולזלזול הזה בחוקים של מדינת ישראל ובחוקי-יסוד. הרי אנחנו מדברים פה על חוק-יסוד, שזה משהו שהוא עצם הדמוקרטיה שלנו, ואנחנו באמת צריכים להתייחס לזה בכובד ראש, ובטח לא במצב כזה, ששר אחד שנמצא פה בעצם בכלל לא מאזין לחברת הכנסת שמדברת ומתנגדת לחוק הזה, ורוב חברי הקואליציה בכלל לא נמצאים כאן כדי לשמוע אם כדאי להם להצביע עבור החוק הזה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חברת הכנסת סבטלובה. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת דב חנין. <מיכל רוזין (מרצ):> כבר אמרנו שעניין המזגן הוא עניין מגדרי לחלוטין. חברות הכנסת קופאות מקור. כבוד סגן יושב-ראש הכנסת, כבוד השר והמליאה, אני חייבת לומר לכם שאני קצת מתלבטת איך לקרוא לחוק הזה, כי באמת זה קצת מעליב את הנורבגים, שם החוק, ואולי צריך לקרוא לו על שם חברתנו שולי מועלם-רפאלי, או אולי אכרם חסון. אתם יודעים, אנחנו צריכים למצוא שם יותר קונקרטי להצעת החוק הזאת מכיוון שהיא הרי עוסקת בפרסונות מסוימות מאוד. ושוב מביאים לנו תיקון של חוק-יסוד. הרי מתחילת הכנסת הזאת, במושב אחד כבר תיקנו את חוק-היסוד לפחות פעמיים, ושוב מביאים לנו. למה? לא ברור. הרי התירוץ שלנהל קואליציה של 61 זה קשה מכיוון שאתם צריכים לרוץ בוועדות – היו כבר קואליציות של יותר, של 67, 76. היו הרבה יותר שרים, הרבה יותר סגני שרים. יכלו גם לוותר על כמה סגני שרים פה בליכוד, אתם יודעים, שעושים תפקיד נורא דחוף ונורא חשוב. יכלו לוותר עליהם, שירוצו קצת בין ועדות הבית. במיוחד שאותם אלה שנבחרו להיות סגני שרים הם חברי כנסת שבפעם הראשונה נבחרו להיות חברי כנסת. עוד לא למדו את התפקיד, עוד לא מכירים את הכנסת ואת הממשלה – הם כבר סגני שרים. חלקם עכשיו אולי יתפטרו, לא יהיו לא בממשלה ולא בכנסת. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> זה לא יחול על הליכוד. <מיכל רוזין (מרצ):> לא יחול על הליכוד. אוקיי. זו גם שאלה, מדוע זה לא חל על הליכוד. אם כל כך חשוב שיתפנו חברי כנסת שירוצו בין הוועדות ויהיו יותר אצבעות להצביע, מדוע זה לא חל על הליכוד? זו שאלה, אתה יודע, נסתרת פה. והאם החוק הנורבגי – חוק נורבגי קטן, חוק נורבגי גדול – האם זה מצדיק את מה שאמרתי בתחילת הדברים, שזה סידור עבודה בתוך המפלגות הבינוניות-קטנות לחברי המפלגה בגלל הלחץ שהם הפעילו בתוך המפלגות שלהם? לא רק זה, גם התפטרות השרים. אתם יודעים, הם גם קובעים מנגנון בהצעת החוק, שאפשר יהיה להתחלף אחרי שנה. שנה אחת אריה דרעי לא יהיה חבר כנסת, ושנה אחת בנט לא יהיה חבר כנסת, ואחר כך איילת שקד לא תהיה חברת כנסת. הם יעשו החלפות, שנה-שנה. אני מאוד מקווה שתוך פחות משנה נופלת הממשלה, ולכן אף אחד פה לא יספיק לעשות שום החלפות. אבל באמת, זה מתחיל להיות בדיחה ומגוחך, ובוודאי כשמדובר בסגני שרים, כמו שאמרתי – סגן שר שבעצם הוא לא משתתף בישיבות ממשלה מחד גיסא, ומאידך גיסא הוא לא ישתתף בישיבות הכנסת. מי יודע איפה הוא יהיה – זאת שאלה. יהיה פה סגן שר – לפחות אחד אני יודעת שמתפטר, שהוא יהיה נעלם, בחזקת נעלם. הוא לא יהיה לא בכנסת ולא בממשלה, לצערנו הרב. אבל אני רוצה להציע הצעה: לפחות אם אתם עושים את המהלך הזה, שבעיני הוא מוטעה, כי כל הרעיון של הדמוקרטיה הפרלמנטרית שלנו זה שהשרים ברובם הגדול הם חברי כנסת, ושהממשלה היא בעצם חלק מהכנסת. וכשאתם מגיעים לפה – ואנחנו שמחים לראות אתכם כאן, השר דרעי, כי אז אנחנו יכולים לדבר אתכם – – <זהבה גלאון (מרצ):> אני מסכימה עם השמחים. <מיכל רוזין (מרצ):> שמחות. <זהבה גלאון (מרצ):> לא, שאנחנו שמחים – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – מכיוון שזו הדרך שלנו לתפקד – להיפגש עם השרים, להיות בתקשורת אתם, לשכנע אותם בנושאים מסוימים. ופתאום הם לא יהיו כאן, הם ייעלמו. הם ישלחו כל מיני חברי כנסת חדשים, זוטרים יותר, זוטרים פחות, לרוץ בין הוועדות, אבל בעצם לא תהיה להם מחויבות לכנסת, וזה שורש השיטה הפרלמנטרית שלנו. ואני רוצה להציע הצעה לסיום, ואולי תאמצו את זה; קחו את זה לוועדה ותהיו אמיצים בעניין הזה: לפחות שיושבי-ראש הסיעות של המפלגות יהיו חייבים להיות חברי כנסת. הרי חוק-יסוד: הממשלה קובע שראש הממשלה חייב להיות חבר הכנסת. מדוע לא השרים, ובוודאי יושבי-ראש הסיעות? לא ראוי שיושבי-ראש הסיעות לא יהיו פה חברי כנסת. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, מיכל, על השמירה על הזמנים. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. אחריו – חבר הכנסת אראל מרגלית. בבקשה, אדוני. ארבע דקות. מי שלא נמצא – יימחק. אגב, הרשימה סגורה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לנקות את הדיון הזה מהשאלות הפרסונליות. כי, למשל, חבר הכנסת אברהם מיכאלי, שכתוצאה מהחוק הזה ייכנס לכנסת, כך אני מניח, הוא חבר כנסת מצוין. עשה עבודה מצוינת בכנסת. <מיכל רוזין (מרצ):> גם שולי נהדרת, אין לי טענות לשולי. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> וחברת הכנסת שולי מועלם היא חברת כנסת מצוינת. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> ויעקב אשר? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> ויעקב אשר חבר כנסת מצוין. לכן, אדוני השר, אנחנו לא מנהלים את הוויכוח הזה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> גם לנו יש את מוסי רז. הוא נהדר, אפשר להכניס גם אותו. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> חברת הכנסת רוזין, הקשבתי לך. לכן, אדוני השר, אנחנו מנהלים את הוויכוח הזה לא ברמה הפרסונלית, כי באמת במקרה המסוים הזה, כשאתה מסתכל על חברי הכנסת שייכנסו – הנה, הזכרתי פה שלושה – חברי כנסת מצוינים, עשו עבודה טובה; מחויבים, אגב, לנושאים חברתיים. זה תמיד דבר טוב בכנסת, במיוחד כשהממשלה היא לא ממשלה חברתית במיוחד. איפה הבעיה? הבעיה היא קודם כול בכך שאתם בחוק הזה מרסקים את המערכת הפרלמנטרית. המערכת הפרלמנטרית בנויה בכך שהממשלה נבחרת מתוך הכנסת והיא חלק מהכנסת. זה עיקרון שלא ראוי, לא נכון, לא מועיל לפרום אותו. זה נכון שמערכת פרלמנטרית היא מערכת לא פשוטה. שרים צריכים להיות בכנסת, בוודאי. יש עבודת ועדות, יש עומס גדול. בהחלט, כולנו נושאים בעומס הזה. יש חברי קואליציה, חברי אופוזיציה. אבל אלה הם כללי המשחק במערכת הפרלמנטרית, והניסיון שלנו בשעטנז – אדוני השר, אני יודע שאתה מכיר בוודאי טוב ממני דיני שעטנז – והניסיון בשעטנז הוא ניסיון לא מוצלח. כשאתה מערבב מין בשאינו מינו התוצאה היא לקויה, בעייתית ומזיקה. וזה מה שקורה בחוק הזה. כמובן, מעבר לנימוק העקרוני – כי אני מתנגד ברמה העקרונית לחוק הנורבגי בכל צורה. אני חושב שהחוק הנורבגי איננו מתאים לישראל. אני חושב שהכנסת היא מוסד שצריך לחזק אותו, והדרך לחזק את הכנסת היא בזה שהממשלה היא חלק מהכנסת, בזה שהשרים נמצאים בכנסת. חייבים להימצא בכנסת. צריכים לבצע קיזוזים אפילו בכנסת. זה חלק מכוחה של הכנסת, שהשרים צריכים להגיע לכאן ולהיפגש אתנו במסדרונות ולתת תשובות ולהתייחס, ולא לשלוח אלינו רק שליחים ולנהל אתנו הידברות מרחוק. זה כוחה של הכנסת, ואת כוחה של הכנסת אסור להחליש. אבל מעבר לזה, מעבר להתנגדות העקרונית הזאת, החוק הזה הוא חוק תפור פרסונלית, וזה בכלל לא קשור אם במקרה הזה האנשים שבשבילם החוק תפור או המפלגות שאותן הוא משרת הן מפלגות או אנשים שיכולים לתרום לכנסת בצורה כזאת או אחרת. עצם העובדה שבונים ותופרים חוק כדי לספק צרכים פוליטיים קונקרטיים, וכך מתנהלים עם חוקי-יסוד – אתם בעצם מערערים את הענף שעליו כולנו יושבים. כך התחילה הממשלה הזאת וכך היא ממשיכה. הדבר הראשון, הדבר האמצעי וגם הדבר האחרון שהממשלה עושה במושב הזה זה שינוי חוקי-יסוד, שינוי כללי משחק, שינוי נורמות, כדי לאפשר לעצמכם חיים יותר נוחים, כדי לאפשר לעצמכם חיים יותר קלים. לא כך מתנהלים עם נורמות. אני קורא לכם, עמיתי חברי הכנסת, גם חברים בקואליציה, להתנגד להצעת החוק הזאת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת חנין. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה. אחריו, אם יהיה – חבר הכנסת מרגלית, ואחריו – חברת הכנסת גרמן. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. אדוני היושב-ראש, בקדנציה הקודמת חוקקו את חוק המשילות. בתחילת הקדנציה הזאת המשילות לא מתאימה – משנים אותו. אחר כך, אנחנו עד היום לא מצליחים לדעת מה הסמכויות של כל שר ושר – עוד שינויים ועוד שינויים, מעבירים סמכויות מפה לשם. העניין של החוק הנורבגי, איך שקראו לו, למרות שזה לא החוק הנורבגי, כי מדברים על שר אחד – מה זה אומר? ג'ובים חדשים לאנשים חדשים. זה – 1. 2. השרים רוצים להתנתק מהכנסת, לא רוצים להגיע לפה, כי יש להם אנשים אחרים שיעשו את העבודה. ואם הם כבר לא חברי כנסת, אז הם לא מחויבים לבוא ולהצביע, ולא צריכים להעמיד שר לענות על הצעות חוק, שידבר וידבר עד שמגיע הזמן שיש לו את הרוב. מתחיל לדבר עוד ועוד, ולא משנה מה הוא מדבר, מה הוא אומר, העיקר – עד שמצביעים, יש לו רוב. את השינויים שעשו בחוקים הם עשו הוראת שעה. בואו נראה: החוק, אפילו מספר השרים וסגני שרים – חוקקו אותו רק לקדנציה הזאת. ועכשיו החוק הנורבגי, כשמדברים עליו, ברור שגם הוא יהיה לקדנציה הזאת, כי ישנו אותו אחר כך, וזה אך ורק למציאת ג'ובים לאנשים. אבל אני שומע פה – כבוד השר דרעי, אני שמעתי פה שיש מישהו שהתנה: אם לא מצביעים, אז גם העניין של הדיינים הוא בסכנה. אם כן, אם אני מבין בחוק – ואני לפחות מבין קצת בחוק – זה מה שנקרא סחיטה באיומים, ואני מציע להגיש תלונה במשטרה, תלונה במשטרה על סחיטה באיומים. כי אם מדברים על משילות, מדברים על חוק, זה לא יכול להיות תלוי באיומים כאלה. עכשיו, חברי הכנסת האלה שייכנסו, הם יהיו גלגלי ספייר. כי ביום שמפטרים את השר, משום מה, השר צריך לחזור לכנסת, וזה צריך לצאת החוצה. גם הוא לא יכול לתפקד כמו שצריך, גם הוא בסכנה והוא מאוים, וגם העלויות הכספיות. העלויות הכספיות האלה שמדברים עליהן, לא משנה כמה – יש הרבה שקופים, כבוד השר. יש המגזר הערבי, שהסכומים האלה יכולים להציל לא מעט משפחות בתוכו, שיוכלו לעלות מתחת לקו העוני. הסכומים האלה יכולים להיות חלק מהסדרת מקומות עבודה לנשים במגזר הערבי. כבוד השר, כשענית פה מעל במה זו אמרת שבתוכנית, עד 2020 העסקת נשים במגזר הערבי תגיע ל-41% והעסקת גברים תגיע ל-78%. מה זה אומר? שבממוצע אנחנו אפילו פחות מ-60%, וזה אומר שיותר מ-40% הם לא מועסקים. אני חושב שבסכומים האלה אפשר למצוא מקומות עבודה ליותר ויותר אנשים ונשים אקדמאים שיכולים לעבוד. לכן אני אומר שחוק כזה הוא לא מחויב המציאות, הוא חוק מיותר, חוק שאסור אפילו לחשוב עליו, כי אם חושבים על חוק כזה, זה אומר שאנחנו נבלה את כל הקדנציה הזו בלהתעסק בחוקים והעסקה והעברת סמכויות, והעיקר לא יתקדם. ומה שעושה הממשלה פה זה "שב ואל תעשה", כי אנחנו לא רואים שום עשייה; אנחנו מתעסקים רק בסמכויות, בהעברות, בתפקידים ובדברים שוליים, ולא בעיקר. וממשלה כזאת, אין לה אפילו זכות קיום ואין לה זכות למשול. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת. חברת הכנסת יעל גרמן. אני מבין שאראל מרגלית לא נמצא. חברת הכנסת יעל גרמן, אחריה – חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת איתן ברושי. בבקשה, גברתי. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, החוק הנורבגי הוא דבר אדיר, דבר פנטסטי. אני חושבת שחברתי קסניה, שלא נמצאת כאן, היטיבה לתארו. היא דיברה בצדק – החוק הנורבגי בא קודם כול לבטא את הפרדת הרשויות, שלא קיימת אצלנו פה בכנסת. אין הפרדת רשויות. כאשר ועדת שרים לענייני חקיקה יושבת וקובעת לכנסת מה היא תצביע ואחר כך הכנסת מצביעה בדיוק כמו שוועדת השרים לענייני חקיקה החליטה – זו לא הפרדת רשויות. אז בואו נודה בזה: לנו במדינת ישראל אין הפרדת רשויות. והלוואי שבאמת יהיה אצלנו החוק הנורבגי, חוק כזה שיבוא ויאמר: יש שרים, ותפקידם לבצע, ויש חברי כנסת, ותפקידם לחוקק, ואין אלו מתערבבים באלו ואין אלו משפיעים על אלו. כך הדמוקרטיה צריכה להתנהל. אבל מה שמציעים לנו, חברים יקרים, אדוני השר המכובד – לא, אתה לא תפריע לשר עכשיו להקשיב. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> סליחה. <יעל גרמן (יש עתיד):> מה שמציעים לנו זה לא החוק הנורבגי, זה חוכא ואטלולא. לקחו את החוק, גזרו אותו מפה, ואמרו: רגע, לא כל השרים יתפטרו אלא רק שר אחד מסיעה, וגם תלוי כמה יש לו, וגם כשהוא מתפטר נותנים לו, מה שנקרא, מצנח ביטחון, נותנים לו רשת ביטחון, שמא הממשלה תתפזר, ואז הוא חוזר לכנסת; ואותו חבר כנסת שנכנס, עד שהוא כבר הצליח ללמוד, הוא יֵצא – חבר הכנסת החדש יֵצא והשר יחזור, כן? <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אני שומע בקשב רב. עד עכשיו אמרת אמת, וזכותך לומר. החוק הנורבגי – זו המהות שלו. <יעל גרמן (יש עתיד):> נכון. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא נכון. החוק הנורבגי – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> סליחה – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> החוק הנורבגי לא מאפשר בנורבגיה – – – שר. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> סליחה, לא אמרתי – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אדוני השר, בנורבגיה זה לא מאפשר לשר לחזור. התפטרת מהכנסת – זה לא מאפשר לך לחזור אם איבדת את המשרה שלך בממשלה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אז אתה לא מכיר את החוק הנורבגי. <יעל גרמן (יש עתיד):> יש מדינות שזה מאפשר ויש מדינות שזה לא מאפשר. מיקי, יש מדינות שבהן באמת ניתן. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> סליחה, גם היום, לפי חוק-היסוד, כל שר רשאי להתפטר מהכנסת והוא יכול להמשיך להיות שר. חבר כנסת – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> כן, אבל הוא לא יכול לחזור לכנסת. הוא מאבד את המשרה שלו. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> – – – זו המהות של החוק הנורבגי – – <יעל גרמן (יש עתיד):> טוב, אתם מורידים לי את זה, כן? אדוני היושב-ראש, אתה מוסיף לי שתי דקות? <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> – – שאפשר להחזיר – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כבוד השר, אני – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אני לא אפריע לך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> עוד דקה. בבקשה, תנו לה לסיים. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא, לא, זה היה שתי דקות. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> מיקי – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כבוד השר, תודה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני מסכימה – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> דווקא ששר – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> מיקי. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> סליחה. <יעל גרמן (יש עתיד):> מיקי, אני חושבת שהשר צודק, אני קראתי שיש ארבע מדינות שבהן על-פי החוק באמת השרים יכולים לחזור אם הם מתפטרים. אבל אלה מדינות שבהן המשטר הוא יציב, שבוחרים ממשלה והיא לארבע שנים. כאן, כשבוחרים ממשלה, היא לשנה, שנה וחצי, שנתיים, שנתיים ורבע. זה חוכא ואטלולא. ואתה יודע, אדוני השר, וגם אנחנו חברי הכנסת יודעים, שהחוק הנורבגי, כך קוראים לו, זה סידור ג'ובים; רוצים לדאוג לחברי כנסת – וצדק חברי דב חנין, חברי כנסת נפלאים, שאני מאוד מאוד אשמח לחזור ולפגוש אותם במליאה ולשתף אתם פעולה ושיעסקו בדברים שהם עסקו. אבל האם לשם כך הכנסת נמצאת? כדי לחלק ג'ובים? כדי לפתור בעיות פוליטיות? מתחילת הממשלה אנחנו רואים כל הזמן קומבינות, כל הזמן אנחנו רואים סידורים. ועד היום הממשלה הזאת עוד לא התייצבה. נכון, אני עוד לא זוכרת איזה שר ממונה על מה. ואם לפני שנה אנחנו הצבענו על צמצום מספר השרים, אז מייד בתחילת הקדנציה הזו הגדילו את מספר השרים; ואם לפני שנה אנחנו הצבענו על כך שלא ניתן להיות שר ללא תיק, הרי שהיום כבר יכול להיות שר ללא תיק, וכן הלאה וכן הלאה. רוצים חוק נורבגי? אני מודיעה לכם שאני רוצה. ואתם יודעים מה? אני גם אספר לכם סיפור. בקדנציה הקודמת יושב-ראש המפלגה שלנו, יאיר לפיד, פנה אלינו, אל השרים, ושאל אותנו: מה דעתכם על החוק הנורבגי? – אבל לא על החוק שמחזיר את השרים לכנסת. וכל השרים, למיטב ידיעתי – אני זוכרת את התשובה שלי – היינו בעד. כי חשבנו שהפרדת רשויות זה דבר חשוב; כי חשבנו ששר צריך באמת להתרכז בענייני משרדו ולא יכול להיות כאן כל הזמן; כי חשבנו שצריכים להיות פה מספיק חברי כנסת כדי להיות בוועדות. והיינו בעד, וגם נהיה בעד, אם יתייחסו לחוק הזה ברצינות – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – אם הכוונה תהיה אמיתית. ואם הכוונה היא אמיתית, אז יש לי הצעה, אדוני השר – גם לך, איימן. בוודאי תסכים אתי: אתם רוצים חוק נורבגי? בואו נעשה חוק נורבגי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אמיתי. חוק נורבגי אמיתי. <יעל גרמן (יש עתיד):> אבל כדי שהציבור לא יחשוד בכשרים ולא ילקה בגופו, וכדי שנהיה בטוחים שהחוק שרוצים להעביר הוא לא חוק שבא למעשה לזלזל בכנסת ולמצוא מקומות עבודה ולתת אתנן פוליטי – נעביר אותו, וכמו שעושים בחוקים רציניים, נחיל אותו החל מהכנסת ה-21. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חברת הכנסת גרמן. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת ברושי, וחבר הכנסת אוסאמה סעדי לאחר מכן. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רק שואל את עצמי מתי כבר הממשלה הזאת תפסיק להתארגן. היא כל הזמן מתארגנת מאיזושהי תחושה של זמניות ששוררת בה. אני מניח שזה יקרה תוך כמה חודשים, אבל אז בעצם תתחיל כבר הספירה לאחור. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אין דבר יותר קבוע מהזמני. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני יודע, אדוני, אני יודע, אני מכיר את זה. הזמניות מאפשרת תמיד גם לגבות איזה מחויבויות מצד זה או אחר, ותמיד להיות קצת תלוי, אבל יש סיכון מסוים בלהיות תלוי על הסף, כי אז אתה עלול גם ליפול לכיוון שלא התכוונת. אבל באמת, נראה לי שהממשלה לא גמרה את תהליך ההקמה שלה, ועכשיו היא מביאה אלינו עוד חוק רע אחד, עוד שינוי רע אחד בחוק, מתוך כוונה לייצב את עצמה, אבל אני בכלל לא בטוח שהיא תייצב את עצמה; יותר, לפנינו מונח עוד אחד מאותם פתרונות רעים למצב שהוא בעייתי בפני עצמו, אבל זה פתרון רע. ברור שהקבוצה שאמורה להיכנס לכנסת, כולם אנשים טובים. את חלקם אנחנו מכירים, את חלקם לא, אבל אין לי בעיה אישית. אני רק שואל את עצמי, איך זה יקרין על הפעילות הפרלמנטרית שלהם? הם ישבו פה, הם יהיו תלויים באופן מוחלט, הלוא, בשרים שפינו את מקומם עבורם. הם יהיו חייבים להם את זה. העצמאות שלהם כחברי כנסת כמובן תיפגע, התפקוד שלהם יהיה תפקוד חלקי ובעייתי. הם גם כן, כמו בזמניות שדיברנו עליה הרגע, אדוני השר, הם גם כן ישבו חצי-חצי, כי הם לא ידעו כל רגע האם הם בעצם באו כדי להיות או באו כדי למלא איזה חור שמישהו פתח כדי שהם ישלימו אותו. אני יודע שזה יעזור לקואליציה במידה מסוימת בהצבעות – ראינו היום עוד ביזיון אחד לקואליציה, ויהיו עוד – אין מה לעשות, 61 מול 59 זה קשה מאוד. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> איפה היה היום? <נחמן שי (המחנה הציוני):> היום הפסדתם הצבעה. אולי אתה לא יודע, כי לא היה אכפת לכם. נכון, היה לך "בלאק אאוט". הייתה הצבעה, חוק, שנפל לכם. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> של שרון גל. נפל או עבר? <נחמן שי (המחנה הציוני):> נפל. לא היית בארץ? <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> זה ישראל ביתנו, אתם האופוזיציה – – – <קריאה:> חוק שאתם תמכתם בו. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אתם, אתם הבאתם. ש"ס לא כל כך רצו בחוק. בכלל, זה היה חוק נכה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> לא יותר מאשר – – – איווט לא אתנו. <נחמן שי (המחנה הציוני):> חוק נכה זה היה. תראו, אני מניח שאתם תעבירו את זה, אבל אני באמת אומר לכם: תתחילו לנהל את המדינה, ותפסיקו להתעסק עם הדברים האלה. תפסיקו לשנות חוקי-יסוד בהתרעה קצרה רק בגלל שאתם צריכים איזה חיזוק. חוק-יסוד באמת נועד להיות יסוד מוסד בפרלמנט, בכנסת, בעבודת החקיקה שלנו, ולא איזושהי פלטפורמה לשינויים בלתי פוסקים. ואני אומר לכם, לכו לטפל בבעיות האמיתיות של מדינת ישראל. איכשהו עברה לנו היום מתחת לרדאר יוזמה אירופית חדשה, להטיל סנקציות על הבנקים בישראל. אני מניח שמחר או מחרתיים זה יתחיל להדהד בצורה יותר משמעותית בעיתונים, ואולי כתוצאה מזה תבינו. באיחוד האירופי שוקלים להטיל סנקציות על בנקים ישראליים ולכפות עליהם לנתק את עצמם מכל פעילות כספית שהיא בשטחי יהודה ושומרון – אני מניח שגם חלק מירושלים ורמת-הגולן. זה אולי אחד הצעדים ממשפחת הסנקציות החמורים ביותר שאפשר להטיל על מדינת ישראל. זה יוצא והולך מבריסל, ומתחיל להתגלגל, ויש הד גם לרעיון עצמו, וכמובן גם ליישום שלו. לא שמעתי היום שום תגובה, שום הערה, שום התייחסות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כשהזכרתי את זה בנאום שלי, החברים שלך – – – אותי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אולי הם עוד לא הבינו במה מדובר. אין ספק שזה הנשק הכי חד. איך אני יודע את זה? כי הטילו סנקציות כספיות בנקאיות על איראן, ואת התוצאה ראינו עכשיו, שאיראן נאלצה לעצור את תוכנית הגרעין שלה ולהסכים לוויתורים בגלל הסנקציות האלה, הכספיות, שהוטלו על המערכת הבנקאית שלה. זה מה ששוקלים עכשיו לעשות כנגד ישראל באיחוד האירופי. אז אני מציע לממשלה: תכניסו חמישה, תוציאו חמישה – תחשבו איזו מפולת מחכה למדינת ישראל אם האיחוד האירופי ימליץ ואם מדינות אירופה ילכו בדרך של הטלת סנקציות על המערכת הבנקאית בישראל. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת שי. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חושב שההצעה של החוק הנורבגי, אפילו אם יקראו לו "קטן", היא בעצם המשך של אותם הסכמים קואליציוניים שהיו בהם חוסר מחשבה וחוסר אחריות עד כדי קושי גדול להציג תקציב מדינה, ולא משנה אם עכשיו נשחק במספרים ונסביר מה אפשר לעשות בסכום הזה. דמוקרטיה תמיד עלתה ותעלה כסף, אבל פה זה לא הנקודה של כמה זה, אלא איך זה נראה. השר דרעי, תמיד אמרו: לא חשוב כמה יעלה, העיקר שייראה צנוע. לאחרונה פרסמו את הצניעות של בית הנשיא, אז אנחנו יודעים שגם פה הבעיה היא לא כמה זה עולה, אבל זה לא נראה צנוע. לכן אני חושב שיש כאן טעות. היום הייתה פה הצבעה שעוררה מחלוקת במחנה הציוני ובאופוזיציה סביב השאלה של החטיבה להתיישבות. אני רוצה לומר שאני לא הייתי מרוצה מחלק מהדברים שנאמרו על-ידי כל הצדדים, כי היה בהם גם חוסר הבנה, ואולי גם התלהמות מיותרת. אני רק רוצה לומר שבהצבעה שלי בעד החוק שהוצע, לא הייתה תמיכה לא במציעי ההצעה, תמיכה אישית, לא בבית היהודי וגם לא בממשלה. אבל זה לא מפתיע ששלושת החברים שתמכו בהצעה מהאופוזיציה הם באים מההתיישבות, וזה מבטא חלק מהפער שקיים בין נקודות מוצא והשקפות שונות של חברים בהבנת המציאות. ההתיישבות בנגב ובגליל זקוקה לחטיבה להתיישבות, והיא לא יכולה לסבול את ההקפאה שנגזרה עליה כבר חודשים ארוכים, וגם תמוה בעיני שחברי הכנסת ויתרו, אלה שהתנגדו, על היכולת לעצב את הכללים, וכאילו למסור את זה לוועדת מנכ"לים. הרי אותם מנכ"לים הם שליחי אותם שרים שיושבים בוועדת שרים לחקיקה. לעומת זה, חברי הכנסת גם מהאופוזיציה יכולים וצריכים להשפיע דרך הוועדה. אני לא בטוח שזה עד כדי כך בשיקול דעת. אני רוצה לומר שהחטיבה היא לא מטרה; היא אמצעי והיא כלי. המטרה זה ההתיישבות, וברכות שקיבלתי קיבלתי גם מערים וגם מגופים שהם לא רק ההתיישבות. אני חושב שהוויכוח הזה הפך להיות מוגזם ביחס למשקל שהנושא הזה מקבל, אבל מרגע שמתקיים הוויכוח הזה, אני חושב שהעמדה של לסגור את החטיבה הייתה שגיאה של המשנה ליועץ המשפטי, שגיאה של חברים. עד כדי כך אולי הדיון הזה תרם, שיש כמה חברים שהזדרזו להגיש הצעות אחרות. מוטב היה להגיש אותן כבר מזמן. ראשי התנועות של ההתיישבות מכל המפלגות, ראשי המועצות האזוריות מכל המפלגות, אבל גם מהמחנה הציוני וגם ממרצ וגם מיש עתיד, עומדים מאחורי הדרישה להפעיל את החטיבה להתיישבות, ועכשיו. גם ההמתנה הזו הייתה מיותרת. לכן אני קורא מכאן לגורמים האחראים לתקן את הליקויים, להחליף, אם צריך להחליף, את מי שנושא באחריות לתקלות וכישלונות, ומצד שני, מי שילך עכשיו לעוטף-עזה יראה שהגורם היחיד שעובד, לצערי, כי הממשלה משותקת, זה החטיבה להתיישבות, בשינוי דרמטי בעשרות-מיליוני שקלים של תשתיות, בעיקר בקיבוצים, ובעיקר צמודי-גדר. לכן, הניסיון לומר שהכול מושחת, והניסיון לומר שהכול רק יהודה ושומרון, הוא יותר מהכול מעיד על ניתוק מהמציאות. לכן אני חושב שבדברים שאני מבטא, אני מבטא אחריות – אני בטוח שגם בשם נוספים – אחריות להתיישבות ואחריות למה שאני חושב שהיה בבסיס מפלגת העבודה, שממנה אני בא. אני לא הצטרפתי למפלגת העבודה לפני שנה או שנתיים; אני גדלתי שם. <תמר זנדברג (מרצ):> אה, זאת – – – החטיבה להתיישבות מאז ומעולם? <איתן ברושי (המחנה הציוני):> במרצ, למשל, אין אף נציג מההתיישבות. זה לא מפתיע. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> במרצ אין אף נציג מההתיישבות. זה לא מפתיע שנציגי ההתיישבות תמכו בהחלטה, גם דני עטר וגם חיים ילין, כי אנחנו באים ממקום אחר. לכן אני אומר שאנחנו דואגים לשקיפות לא פחות מאלה שהתמנו לוועדת שקיפות. אנחנו דואגים לכל מה שצריך לדאוג לא פחות מאחרים, אבל אנחנו גם דואגים להתיישבות. <זהבה גלאון (מרצ):> מה זה אומר? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו אחרי הזמן. <קריאה:> – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אני לא צריך את העצות שלך, זהבה. לכן אני אומר – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו ב-23:00. <קריאה:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> זהבה, אני רוצה לסכם. אני מסכם ואני אומר שהתמיכה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> לא הבנתי, אתה טוען עלינו או על המפלגה שלך – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אני באמת לא צריך את העצות שלך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מיכל, תודה רבה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – שאלה, לא הייתה עצה. זו הייתה שאלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תני לו לסיים, בבקשה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אני חוזר ואומר שזה לא מקרה שבמרצ אין אף נציג מההתיישבות. לכן אני חוזר ואומר שהתמיכה שלי – – – <תמר זנדברג (מרצ):> רגע, ולכן השקיפות פחות חשובה מההתיישבות? <איתן ברושי (המחנה הציוני):> התמיכה שלי לא הייתה באיש שמציע, לא במפלגה ולא בממשלה, אלא דאגה כנה. ואפשר גם לתקן את הליקויים וגם לפעול למען ההתיישבות. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת ברושי. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – לגנוב סוסים ביחד, אה? זה הכיוון. לגנוב סוסים זה בסדר. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת, בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> לא חשוב – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מיכל, היה לך זמן לדבר. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – שכחתם – – – <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> – – בהצעתם של חברי הכנסת מיקי לוי ואורי מקלב בנושא: הטיפול בנפגעי אסון הגז בשכונת גילה בירושלים. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. <הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42) (הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר);> <הצעת חוק הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015> (קריאה ראשונה) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. ארבע דקות. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי באופוזיציה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <קריאה:> משנה סדורה, היא לא דומה למשנה שלך. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר'ה, אפשר לכבד את הדובר? <מיכל רוזין (מרצ):> – – – גושי התנחלויות, מקבלים – – – וזה בסדר – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מיכל, את מפריעה לאוסאמה לדבר. את באמת רוצה לצאת מהאולם בשעה כזאת, נסדר לך את זה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> מיכל, אנחנו מדברים על החוק הנורבגי, לא על הסוכנות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מאפס לך את הזמן. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני השר, אני פונה אליך כיוון שאתה שומע אותנו ושומע את הביקורת ואת ההסתייגות שלנו מהחוק הזה. <מיכל רוזין (מרצ):> שלא יגיד – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> די, מיכל, את מפריעה לי. עם כל הכבוד. כבוד השר, אני לא יודע למה כבודך – ואנחנו רוחשים כבוד גדול לך – למה אתה צריך להגן על החוק הזה, שנקרא "החוק הנורבגי הקטן", כאשר אין לכם בתנועת ש"ס כל עניין בחוק הזה. אנחנו מדברים על מפלגות בקואליציה שהחוק הזה לא חל עליהן, שיש להן מעל 12 חברי כנסת – החוק לא חל. למה לא 13? למה לא 14? הרשימה המשותפת – 13. ברור שיש כאן חקיקה פרסונלית שמכוונת לשתי מפלגות בתוך הקואליציה, שאף אחד מהנציגים שלהן לא נמצא פה, בכנסת, במליאה. <קריאה:> שלוש. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> שלוש? מדובר בחקיקה פרסונלית, תוך תיקון חוק-יסוד חשוב מאוד בספר החוקים של מדינת ישראל, חוק-יסוד: הכנסת, כאשר המטרה המוצהרת היא לתת כלים פרלמנטריים, להכניס עוד חברי כנסת שיעבדו בוועדות הכנסת, שיפעלו על מנת לפקח על עבודת הרשות המבצעת, תוך הקפדה על העיקרון הבסיסי בדמוקרטיה, העיקרון של הפרדת הרשויות. אבל אנחנו רואים, ואני הסתכלתי, כבוד השר, על הוועדות ועל הרכב הוועדות. מי שיש לו את הבעיה האקוטית והחריפה בעניין של חברי כנסת, ואנחנו בוועדות רואים את זה, שהם מתרוצצים מוועדה לוועדה – יש כאלה בליכוד שהם חברים בשש או שבע ועדות, ואז הם באים רק תוך קריאה: תבוא תצביע. אחרת הוא לא בא להצביע, ולא בא לישיבות, ולא שומע בכלל מה קורה בדיונים של הוועדות. רק קוראים לו שירים את האצבע שלו. את הבעיה הזו לא ראיתי שיש לבית היהודי, לא למפלגת כולנו, לא ראיתי במפלגת ש"ס. יש לכם יושבי-ראש ועדות, יש לכם חברים בוועדות, הם מגיעים לוועדות. הבעיה היא בליכוד. אבל איזה פלא? החוק הזה לא חל על הליכוד. אני חשבתי שיגידו: החוק הנורבגי, הליכוד – יש לו בערך 15, 16, 17 שרים וסגנים, אי-אפשר לתפקד בכנסת; כל חבר כנסת יש לו חמש או שש ועדות חשובות, אי-אפשר ככה לנהל כנסת. אבל פה אנחנו רואים שהחוק הזה לא חל עליהם. תיקון חשוב מאוד, כבוד השר, ואני חושב שאפילו לא חשבתם על זה ברצינות וביסודיות, שסגן שר לא יהיה חבר כנסת. זה תקדים מאוד מסוכן. עד עכשיו היו במדינת ישראל כמה שרים שהם לא חברי כנסת, אבל מעולם לא היה סגן שר שהוא לא חבר כנסת. עכשיו רוצים שגם סגן שר יוכל להתפטר, אבל איזה ביקורת ואיזה פיקוח יש לכנסת על סגן השר הזה? לפחות, אם הוא סגן שר, יש לנו ביקורת עליו, הכנסת יכולה לבקר, אבל סגן שר יכול להיות סגן שר ולא חבר כנסת, ואני חושב שזה תיקון מאוד מאוד מהותי ויסודי שלא שמתם לב אליו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיכום. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> כאשר מדברים על הפרדת רשויות ועל כך שהכנסת צריכה לבקר את עבודת הממשלה, תגיד לי, כבוד השר, איך חבר הכנסת המחליף יבוא ויצביע נגד הממשלה כשהוא יודע שאם הוא יפיל את הממשלה חבר הכנסת המוחלף ייפול עם הממשלה, ואז הוא צריך לחזור לכנסת, ואז הוא צריך לצאת החוצה? ולכן, אין – מה שאמרו, אני חושב שחבר הכנסת מרגלית, הוא שבדרך כלל יש בשיטות של הממשל בעולם את האפשרויות ששר יתפטר וייכנס במקומו חבר כנסת שיעבוד בכנסת, אבל אז הוא לא חוזר, ואם הוא חוזר אז הוא חוזר בנסיבות מאוד מאוד מסוימות. אבל תגיד, יכול להיות מצב שחבר הכנסת ייכנס ואז אחריו ייכנס עוד חבר כנסת או עוד שניים, ואז כשמחליפים, כשהשר מתפטר – הוא צריך לחזור. במקום מי הוא צריך לחזור? במקום זה שהיה צריך להיכנס ממילא, אם נגיד חבר הכנסת היה מושעה, או היה מתפטר, בלי קשר לחוק הנורבגי, ואז הוא היה צריך להיכנס. אבל עכשיו נכנס זה שאחריו, וזה שאחריו עכשיו הוא נכנס, אבל אם השר התפטר אז הוא צריך להתפטר, ואז אין לו מקום בכנסת. זה פשוט חוסר לוגיקה, ואתם לא שמים לב שאתם, במקום למשול, במקום לעבוד בהכנת תקציב למדינה – דחיתם את זה עד נובמבר – אתם מתעסקים כל הזמן בשטויות. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת סעדי. חבר הכנסת רוזנטל – בבקשה, לאחריו – חבר הכנסת עפר שלח. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר דרעי, שמע, אתם לקחתם את החוק הנורבגי, עשיתם לו ככה – יצא דג סלמון בכלל. זה לא החוק הנורבגי. אפילו, אתה יודע – אתה אומר שזה חוק נורבגי, אפילו השרה עמדה פה והתביישה, אמרה: זה מיני חוק נורבגי. וזה אפילו לא מיני חוק נורבגי, אלא זה חוק ג'ובים ישראלי. אין שום קשר בין החוק הנורבגי לחוק שאתם הצגתם פה. ואני, עכשיו, ברצינות – מצא את ההבדלים. זה נהוג בכל מיני מדינות, השר דרעי, אבל לא מקובל לקחת רק את הדברים שמתאימים לכם ולהרוג את הרציו של החוק הנורבגי. הלוא מה אומר החוק הנורבגי? בחלק מהמדינות – אדוני היושב-ראש, שמור על האפשרות שלי לדבר. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת טיבי, תכבדו את הדובר, בבקשה. תודה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> ברוב המדינות, בחוק הנורבגי המקורי, אסורה כהונה כפולה. זה אומר שכל הממשלה – היא לא נמצאת בכנסת. בשיטה שלנו, הממשלה היא בכנסת. עכשיו צריך להחליט, או שעושים את זה, או שעושים את זה. אבל אתם עשיתם חצי. זאת אומרת, לקחתם רק מה שנוח לכם. למשל, בחלק מהמדינות, אתה צודק, אולי בשלוש, ארבע, מדינות שבדקתי, יש אפשרות – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> מיני, לא חצי. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> יש אפשרות, אכן, שהשרים שמונו ואחר כך פוטרו או התפטרו, יכולים לחזור לכנסת, אבל אין אפשרות שכל הממשלה גם מכהנת בכנסת וגם יש לה ג'וב. אין אפשרות כזאת. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> זה משהו ישראלי. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זה משהו ישראלי, אבל זה ישראבלוף. כמו שאתה יודע, זה ישראבלוף. חברי הכנסת שייכנסו מבורכים, באמת: חברת הכנסת שולי מועלם מוערכת מאוד, הייתה חברת כנסת מצוינת; חבר הכנסת מיכאלי שיחזור לכנסת הוא חבר כנסת מצוין, אין טענה; חבר הכנסת יעקב אשר – כולם טובים ומבורכים. אבל מה ההיגיון מאחורי החוק הנורבגי? לא דג סלמון, אלא שהכנסת תוכל למלא את תפקידה. מה עשיתם? אתם עושים הרי את החוק פלסתר. השינויים התכופים האלה של חוקי-יסוד הופכים את כל המערכת הזאת לבדיחה. כי כללים וחוקים, בוודאי חוקי-יסוד, יש לכבד, ואם רוצים לשנות אותם, עושים את זה בדרך כלל מהכנסת הבאה. עצם העובדה שעשיתם את זה באותה כנסת, בבהילות של אותו שבוע – בואו נעשה את זה עכשיו מהר ונגמור את החוק הזה בתוך שבוע – היא ברורה לציבור כולו. אתם צריכים לדאוג לחברים, שזה בסדר, אבל העובדה שאתם משנים כל הזמן את הכללים תוך כדי משחק אומרת שאתם רומסים את הדמוקרטיה הישראלית, את הכבוד של הבית הזה, ובכלל, את כל הכללים הפוליטיים המינימליים. השינוי הכללי הופך להיות כבר מהותי. עצם השינויים התכופים האלה – הם מגבירים את חוסר האמון של הציבור בדמוקרטיה הישראלית, כי זה נהיה כל כך שקוף וכל כך נורא, שזה כמעט בלתי אפשרי יותר להאמין לכם שאתם באמת מתכוונים לטוב. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> – – – שלא נתייבש פה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מסכן, הוא סובל פה כל כך הרבה זמן. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> כוס מים לא מביאים לי. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מסכן, הוא סובל פה כל כך הרבה זמן. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אני שומע את – – – ואני משתכנע לא – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> חס וחלילה. הרציו של החוק אומר שחברי הכנסת של הקואליציה לא יצטרכו לרוץ כמו דחלילים מוועדה לוועדה ולהצביע על דברים כשהם לא מבינים על מה הם מצביעים בכלל; שלא לדבר על זה שזה חשוב מאוד להשתתף בדיונים עצמם, כדי שאנחנו נצליח לפקח על עבודת הממשלה, כדי שאנחנו נחוקק חוקים טובים יותר. וחברי הכנסת של הקואליציה בכלל לא נמצאים. הם באים ומצביעים – שואלים: על מה? בעד? אנחנו בעד או נגד? הם לא יודעים אפילו על מה הם מצביעים, והם רצים להצביע בוועדה הבאה, וכל העניין הזה הופך להיות בדיחה. מה שעצוב הוא, שהבדיחה הזאת היא על חשבוננו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחבר הכנסת רוזנטל, שעמד בדיוק בזמן. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת משה גפני. גפני לא פה. <שר הפנים סילבן שלום:> למי אתם מדברים בשעה כזאת? למי? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לעצמי. אל הלב. אני מדבר ללב שלך. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> כבודו שר הכלכלה, אם אתה רוצה להוסיף משהו בעניין החטיבה, אני אשמח לשמוע אותך. כנראה שהנושא כבר ירד מהפרק. כבוד היושב-ראש, תודה לך, ושלום, חברי – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר'ה, בואו בשעה כזאת נשמור קצת על שקט. בבקשה. אדוני השר, חברת הכנסת שפיר מנסה ללכוד את תשומת לבך. אדוני השר דרעי. בבקשה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> זה לא מצליח לך. אפילו לך, חיליק, זה לא מצליח. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הוא מרוכז מדי בשרון גל. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> שרון גל הוא אכן דמות מעניינת, אבל אני אשמח גם – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שרון, אתה – היא מנסה ללכוד את תשומת לבך, כבודו. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אני מבקשת את הזמן האבוד בהמתנה בחזרה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הנה, אני מסכים לך. בבקשה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תודה, כבוד היושב-ראש. חברים, אנחנו עוסקים פה בעוד אחד מני חוקים שמטרתם לעסוק בסוגיה מבנית שכביכול מעידה על חוסר משילות או על בעיית המשילות של ממשלת ישראל – בעיה שאנחנו חוזרים אליה בכל פעם: פעם אחת בהסכמים קואליציוניים, פעם אחת בדרישה להגדיל את כמות השרים. עכשיו אנחנו חוזרים לזה עוד פעם בסוגיית החוק הנורבגי; איזה שם יפה לחקיקה שכל מטרתה לסדר עוד כמה ג'ובים למפלגות הקואליציה וקצת לחסוך לכם עבודה בוועדות הכנסת, כשגם ככה, לצערי, העבודה מתבצעת בהן בצורה עילגת ולא מספקת, שלא מספיק מכבדת את כבודה של כנסת ישראל. הייתם באמת רוצים להגדיל את המשילות, הייתם באמת רוצים לעשות פה רפורמה אמיתית, שהייתה מחזקת הן את עבודת הממשלה והן את עבודתה של הכנסת – הרי הייתם בוחרים לעשות משהו אחר, כבוד השר דרעי. הייתם מסתכלים על הנתונים, על כמות החלטות הממשלה שקיבלתם אבל מעולם לא התממשו, ובודקים מדוע הן לא התממשו; הייתם מסתכלים על האופן שבו מתנהל תקציב המדינה, תקציב שהוא כולו אסופה של הטעיות, שהרי אין שום קשר בין התקציב שאנחנו נצביע עליו פה, ביום מן הימים, מתישהו בשנה הקרובה, לבין התקציב האמיתי שאתם בסוף מעבירים בהעברות תקציביות – בשנה שעברה זה היה 64 מיליארד שקלים – הנה, נכנס בדיוק בתזמון מושלם יושב-ראש ועדת הכספים משה גפני – לבין התקציב האמיתי שהעברתם פה. החוזה הבסיסי שאתם עושים מול אזרחי ישראל על הכסף שלהם, על כספי ציבור, נשחק ונרמס על-ידי הממשלה בטענה של חוסר משילות, בשעה שזה עודף של העודף של העודף של המשילות שיכול רק להיות. איזה חוסר? ועדיין אנחנו מתעסקים פה בכל מיני מבנים מדומיינים, בזמן שצריך להתעסק בָּאמת. עלה פה חוק – והזכרת את זה נכון, השר דרעי – על החטיבה להתיישבות. לא סתם אנחנו מתעקשים להעלות את הנושא הזה, ולא סתם אנחנו מתעקשים להיאבק בחוק מזלזל כמו החוק של סמוטריץ שעלה פה היום, ולצערי הקואליציה הצביעה בעדו. אני יודעת שהרבה מחברי הקואליציה לא רצו להצביע בעד החוק הזה, כי החוק הזה מגלם בתוכו את הנושא שאנחנו מדברים עליו פה, נושא המשילות, ואיך צריכה לעבוד ממשלה מתפקדת בישראל. כי מה עושה הממשלה באמצעות הגוף הזה שנקרא החטיבה להתיישבות – גוף שמשוחרר מחובת מכרזים, גוף שמשוחרר מחובת דיווח, גוף שמשוחרר מביקורת? מה היא עושה? היא מקיימת באמצעות הגוף הזה את כל הפרויקטים שלא נעים לה להגיד כאן במליאה שהיא מקיימת אותם. כי אם הממשלה הזאת הייתה רוצה באמת לפתח את מפעל ההתנחלויות ביהודה ושומרון, הייתה הממשלה הזאת – ממשלת ימין טהורה – יכולה להעביר: תעבירו חוק שאתם רוצים להעביר עכשיו חצי מתקציב המדינה להתנחלויות. למה אתם לא מעבירים? אתם רוצים שזה מה שיהיה – תעבירו. תעבירו את זה בשלוש קריאות, תאשרו את זה ברוב הקואליציוני הקטן שלכם – אומנם הצר שלכם, אבל אתם תאשרו את זה. אין שום בעיה. אבל אתם לא רוצים הרי לעשות דבר כזה כי אתם יודעים שבשנייה שתספרו לציבור כמה כסף אתם מחליטים לרכז באזור אחד, פוליטי, למטרותיכם הפוליטיות, במקום להעביר את הכסף הזה לגליל, ולנגב, ולגולן, וליישובים החלשים יותר, וליישובים שתוקצבו בחוסר בשנים האחרונות, אתם יודעים שהציבור יזעם. ולכן אתם מעדיפים לעשות את זה בעקיפין, דרך צינורות שאורגנו עוד לפני זמן רב, ושגם למפלגתי, כן, יש יד בהם. העניין הוא שהמפלגה שלנו – ובאמת אנחנו היינו קצת קרועים, כי המפלגה שלנו צריכה להכריע באיזו דרך היא הולכת. למפלגה שלנו יש כוח ויכולת, בין היתר בגופים כמו הקרן הקיימת לישראל – יש לה כוח ויכולת להשפיע על דרכם של גופים כאלה, שהיסטורית אנחנו לקחנו חלק גדול בהרכבתם, ויש לנו גם אינטרסים גדולים במימוש היעדים החיוביים והחשובים של הגופים האלה, כמו חיזוק מפעל ההתיישבות, כמו חיזוק הפריפריה. אבל אנחנו חייבים לקבוע דרך שתוביל רפורמה מאוד מאוד משמעותית בתוך הגופים האלה, שתכניס לתוכם כללים של מינהל תקין, של צדק, של שקיפות; שתחייב אותם לעבוד לפי כללים שמתאימים ל-2015, עם שקיפות לציבור, עם שיתוף ציבור, עם מחויבות להעביר תקציבים, כספי ציבור – לנהל אותם בהגינות המרבית. לא יכול להיות שכסף של אזרחי ישראל יועבר למטרות מושחתות. לא יכול להיות שהוא ישמש לחלוקת ג'ובים ולפיטום של כל מיני עסקנים במפלגות. זה פשוט לא ייתכן. ואנחנו פה, אנחנו, גם בתוך המחנה הפוליטי שאני מגיעה ממנו, צריכים להגיע להכרעה הזאת, וצריכים להחליט מי אנחנו ואיזו דרך אנחנו מובילים. ונכון, היו פה האשמות שהן נכונות לחלוטין – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים, סתיו. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> שנייה, בבקשה, אני אסיים. – – כי הימין וסמוטריץ – שהביא היום את החוק הזה בשם מפלגתו, שמקבלת הרבה מאוד כסף דרך החטיבה להתיישבות כדי לפטם את המפעל הפוליטי הפרטי שלה, ושלא כחוק – הם יודעים מה הם עושים. יש להם שיטה: הם לקחו את הגוף הזה, שמטרתו מאוד מאוד חשובה – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – כל השנים – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – שמו בגוף הזה כסף מכספי המדינה, העבירו מתוך כספי המדינה כספים לכל מיני עמותות של החזרה בתשובה ושל שירותי דת במרכזי הערים, במרכז הארץ, בתל-אביב – רמת-אביב ג', בשינקין יש ארגון כזה – ברעננה ובהרצליה, גופים שאין להם שום קשר להתיישבות. הגליל והנגב משמשים עלה תאנה, כי הם מקבלים פחות מ-25% מהתקציבים של החטיבה להתיישבות. אם החטיבה להתיישבות הייתה היום עוברת את הרפורמה הזאת של שקיפות ושל מינהל תקין, בגליל ובנגב היו מקבלים פתאום כל כך הרבה תקציבים, שהם לא היו יודעים מאיפה זה נפל עליהם – תקציבים שמגיעים להם כחוק, שהועברו אליהם בהחלטות ממשלה, שהתקבלו כאן בהחלטות דמוקרטיות, אבל במקום להגיע לשם הם נבלעו בתוך מעטפת השחיתות הבלתי-נתפסת הזאת – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – שהתקיימה בתוך החטיבה להתיישבות. <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> והמפלגה שהרימה את הדגל הזה, דגל השחיתות, היא זו שגם מנסה להנציח את השחיתות באמצעות החוק של סמוטריץ, ולזה אנחנו התנגדנו. אבל גם אצלנו צריכים ללכת את הדרך הזאת; גם אצלנו צריכה להיות הגדרה של דרכה של התנועה שלנו – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – ולאן אנחנו מובילים, ואיך אנחנו הולכים לקחת את הכוח החשוב שיש לנו בתוך הגופים האלה, הגופים שהיו חלק מהקמתה של המדינה, הגופים שלוקחים חלק במפעל החשוב ביותר של מדינת ישראל, מפעל ההתיישבות, ואיך אנחנו מעניקים להם דרך חדשה ונקייה, כזאת שמהווה דוגמה, כזאת שמשתמשת ביכולות ובכישורים הנהדרים שנרכשו לאורך הדרך כדי לעשות פה, כדי לבנות ולבנות פה את הארץ שלנו בצורה הטובה ביותר. זו השאלה, וזו אחת השאלות החשובות ביותר שאנחנו, בתוך השיח על מהי ציונות ומהי ישראליות ומהי מדינת ישראל שאנחנו רואים אותה בחזוננו – זאת השאלה שאנחנו צריכים לשאול, ובשאלה הזאת אנחנו צריכים להכריע. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חברת הכנסת סתיו שפיר. חבר הכנסת משה גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מוותר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מוותר. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת דני עטר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה אתה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מוותר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – מאתנו? <אורי מקלב (יהדות התורה):> אנחנו – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> רויטל – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה? <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> כי זה לא הגון. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> עיסאווי, אתה לא צריך לצעוק – – <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – אתה מוזמן לדבר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> גפני, אנחנו רוצים – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני. <מיכל רוזין (מרצ):> – – לשמוע את עמדתך. <קריאה:> דני עטר – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <קריאה:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> חשוב לנו לשמוע – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני נשאר כי אני מקבל השראה מדבריו. <מיכל רוזין (מרצ):> – – את עמדתך בעניין החוק הנורבגי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מעולה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז עכשיו – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> לפי הרשימה זה דני עטר – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> מה, מה – – – אחרי – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תפגין – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – את ההשראה הזאת פה. יאללה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> דני – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – ואחריו – באסל גטאס. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – – בדג סלמון או בדג מרוקאי. אבל אמרתי – – – נעשה את זה בהזדמנות אחרת. <יעל גרמן (יש עתיד):> דג סלמון – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – בשעה כזאת – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> עיסאווי – – <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – ארבע דקות. נא לעמוד בזמנים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, השר דרעי, דרעי מכלוף, אנחנו שוב עומדים בסבב, ואיך אני אגדיר את זה, הגדירו את זה לפני: זה עוד מסחרה. גפני, חבר הכנסת גפני, אני מבקש ממך, תשמע אותי. <קריאה:> עיסאווי, הוא לא יודע מה זה מסחרה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מסחרה – לא, הוא יודע. הם יודעים מה זה מסחרה. אני חושב שזה נכנס ללקסיקון של השפה. אז הכול מותר בכנסת, בממשלה של בנימין נתניהו; לעשות צחוק מכולם. מה – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> הבאתי לכם שר, חבל על הזמן. <השר אופיר אקוניס:> נכון מאוד. <קריאות:> – – – <השר אופיר אקוניס:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> שר – – – <קריאה:> – – – <השר אופיר אקוניס:> כל אחד פה מדבר – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> יועץ, שר – – – <השר אופיר אקוניס:> – – אני לא יודע כבר – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> יועץ התקשורת של שר התקשורת – – <השר אופיר אקוניס:> שיגעתם כבר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – הבאת לנו? <השר אופיר אקוניס:> כן, כן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> עיסאווי, אנא. יאללה. <השר אופיר אקוניס:> יועץ התקשורת – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <השר אופיר אקוניס:> – – של סבתא שלך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חברים – – – <השר אופיר אקוניס:> בחודש אחד אני עושה – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – הלו, הלו, הלו, הלו – – – <השר אופיר אקוניס:> – – יותר מאשר אתה תעשה. בחודש אחד אני עושה יותר – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן, כשאני אהיה בממשלה אעשה – – <השר אופיר אקוניס:> חודש אחד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – ביום אחד. <השר אופיר אקוניס:> בחודש אחד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה רואה למה הם דורשים תוספת זמן? <השר אופיר אקוניס:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> השר אקוניס, בגלל זה – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – הם דורשים תוספת זמן. <השר אופיר אקוניס:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> כבוד היושב-ראש – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <השר אופיר אקוניס:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <השר אופיר אקוניס:> – – – שחודש אחד אני אעשה מה שהוא לא יעשה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> השר אקוניס – – <השר אופיר אקוניס:> – – – כל החיים – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תן לי להיות – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – בגלל זה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – ראש ממשלה, ואני אראה לך מה אני אעשה. <השר אופיר אקוניס:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני רק אגיד לך – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה אני – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – שבגלל זה הם דורשים תוספת זמן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני ציינתי עובדה. זה כואב? <השר אופיר אקוניס:> אתה לא ציינת שום עובדה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ציינתי עובדה – – <השר אופיר אקוניס:> אל תבלבל במוח. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – אתה לא שר התקשורת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני רק אגיד לך שבגלל זה הם דורשים תוספת זמן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה – – – שר התקשורת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אחרי זה אל תתלונן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ציינתי עובדה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אל תתלונן. <השר אופיר אקוניס:> בסדר, בסדר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יאללה – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה? טעיתי? במה טעיתי? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – בבקשה. <השר אופיר אקוניס:> אתה גם את זה לא יכולת לעשות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> נו. <השר אופיר אקוניס:> גם את זה, את המעט הזה לא יכולת לעשות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, באמת, נו. אני – – <השר אופיר אקוניס:> נו, באמת. נו, באמת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – לא טעיתי, ציינתי עובדה. חברים – – <השר אופיר אקוניס:> נו, באמת – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – אני שאלתי את עצמי – קראתי את החוק – למה הקואליציה בחרה, שמה שקרוי, מה שרוצים בכוח לקרוא לו חוק נורבגי, מוגבל לסיעה בת 12 חברים? שאלתי את עצמי את השאלה הזאת. <קריאה:> למה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> רציתי את התשובה, אז הלכתי לרשימת הליכוד – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – שאלות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – הלכתי לרשימת הליכוד. <אורן אסף חזן (הליכוד):> היום זה לא – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מי מועמד מספר 31? ומי מועמד 32? ומי 33? ומי הבא בתור בליכוד? ומצאתי את התשובה: ראש הממשלה מפחד, פחדן. למה ייתן ל-31? לעוד – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> למה אתה קורא לראש הממשלה פחדן? <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – אורן חזן? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא מספיק לו אורן חזן אחד? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> יביא עוד 31? עוד אורן חזן? <השר אופיר אקוניס:> בוא'נה, איזה ביזיון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זאת הסיבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> סליחה, סליחה – – – <השר אופיר אקוניס:> איזה ביזיון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זאת הסיבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> סליחה – – – <השר אופיר אקוניס:> אתה ביזיון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> דווקא – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> דווקא, דווקא, דווקא – – – <השר אופיר אקוניס:> איזו רמה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת פריג' – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> איזו רמה – – <השר אופיר אקוניס:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – בבקשה, לעניין. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – איזו רמה. <השר אופיר אקוניס:> זאת הרמה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה שאתה עושה – איזו רמה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> סליחה – – – <השר אופיר אקוניס:> זאת הרמה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תלמד, אתה שר – – <השר אופיר אקוניס:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – תקשיב. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה צודק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה לא יכול להימשך ככה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תקשיב. <השר אופיר אקוניס:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת פריג' – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה לא יכול להימשך ככה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – דבר לעניין, בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תקשיב – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <השר אופיר אקוניס:> תהיה רציני פעם אחת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מאוד רציני. <השר אופיר אקוניס:> תהיה רציני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה תהיה רציני – – <השר אופיר אקוניס:> תהיה פעם אחת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – ותפסיק להיות – – <השר אופיר אקוניס:> פעם אחת תהיה רציני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – ליצן. תהיה שר פעם אחת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת פריג', דבר לעניין, יש לך עוד דקה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מדבר לעניין – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לא – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, לא, הוא לא יכול – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הוא יכול להגיד, הוא יכול להגיד, תן לו לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני שואל – – – <השר אופיר אקוניס:> תת-רמה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן, תת-רמה מה שאתה הולך לעשות עם חוק רשות השידור. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, הוא אמר שאתה – – – <השר אופיר אקוניס:> תת-רמה מה שהסיעה שלך עושה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הוא יבחר מה להגיד – – – אתה מדבר – – – אתה מדבר – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – מה שאתה הולך לעשות עם חוק רשות השידור. זה מה שאתה עושה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, סליחה, אני לא יכול – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה ממשיך באותה השיטה, אתה ממשיך באותה השיטה. <השר אופיר אקוניס:> כל החיים שלך לא תעשה מה שאני עשיתי. כל החיים שלך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אומר לך עוד דבר: האיש – – – את הבית הזה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני חושב – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. תפסיק בבקשה. אורן חזן, שב בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אשב, בבקשה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה עוד מעט מדבר, תגיד מה שאתה רוצה. תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני אומר – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן, תודה. תודה. עיסאווי, נא לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עוד לא אמרתי שום דבר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אתן לך מילון, תקרא מה זה "עבירה". <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן. עכשיו, מתעקשים לקרוא לזה חוק נורבגי. אני הלכתי לחוק הנורבגי – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> עיסאווי, אולי תיסע לנורבגיה, יהיה לכולנו יותר טוב. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת חזן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אנחנו, לחוק – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, נגמר לו הזמן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, אני מוסיף לו חצי דקה בגלל ההתפרצויות שלכם. בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> האיש קרא – – – לא מפסיק לחבל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני רוצה – – – חוק נורבגי. אני רוצה שכל השרים יפנו את מקומם בכנסת כדי שתהיה הפרדה יפה ונכונה בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מעולה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה הגון, נכון וטוב. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תודה רבה, עיסאווי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ולשם כך בא מה שקרוי החוק הנורבגי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, הוא מכפיש, הוא פוגע – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיכום, עיסאווי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני עוד לא דיברתי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה דיברת. משפט סיכום. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה אמרת לו: משפט סיכום. סליחה, בסוף משפט שמים נקודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה כבר אחרי הזמן שלך, נתתי לך לסיים, אז בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> בסוף משפט שמים נקודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אורן, אם אתה תמשיך להתפרץ אני אוסיף לו זמן. תן לו לסיים בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני בעד הפרדת הרשות המחוקקת מהרשות המבצעת. שכל השרים יתפטרו. נקבל את יהודה גליק הג'ינג'י – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> עכשיו יש לך בעיה גם עם ג'ינג'ים? אני לא מבין אותך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אורן, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – נקבל את כל החברים של הליכוד שבאים בתור. זה נכון, זה מה שצריך להיות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> סליחה, צריך לשים לו נקודה בסוף הדברים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה שאנחנו נמצאים כאן – זה חוק – עם כל הכבוד שאני רוחש לחברת הכנסת שולי מועלם, זה חוק שעל-פי ההסכם הקואליציוני הוא "חוק שולה". זה לא חוק נורבגי, זה לא חצי נורבגי. זה לא חצי נורבגי. אחד החברים סיפר לי על המלאווח "חצי זיוה" – גם לא שם. גם לא שם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ובסיפור הזה אתה מסיים. תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז תפסיקו לעשות צחוק מעצמכם קודם, לפני שאתם עושים צחוק מהבית הזה. חוק הג'ובים הזה יירשם כאות קין בהיסטוריה שלכם. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי. אני רק מבהיר, חבר הכנסת חזן ושרון גל – לא, סליחה, הם בדרך כלל באים ביחד. תקשיבו, אם אתם תפריעו לחברים אני אוסיף להם זמן, כי הם דורשים לדבר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הם ימשיכו – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אין בעיה, אז אל תדרשו שיעמדו בזמנים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני יכול להגיד מילה, ברשותך? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, אתה עוד מעט עולה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – על כבוד הכנסת. אחד מהאנשים האלה – – – את הכנסת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מאה אחוז. אני בטוח שאתה שומר על כבוד הכנסת, וזה בסדר גמור. <אורן אסף חזן (הליכוד):> קוראים לראש הממשלה פחדן, פוגעים בשר, אין פה כבוד מלכות, פוגעים בכבודם של חברי הכנסת. סליחה, אדוני היושב-ראש, תעשה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> השר אקוניס, אני ממליץ למנות את חבר הכנסת חזן ליו"ר ועדת האתיקה, שיקבע את כללי כבוד הכנסת. אנא תעביר את זה לזה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הם צריכים לפתוח מילון, אני מוכן לנקד להם, לקרוא מה זה אתיקה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר. מעולה, מעולה. תודה. בבקשה, אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> סליחה. מצאו שיטה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם לא יהיה הפרעות, אני אחרי ארבע דקות אבקש ואדרוש לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בוא נראה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם יהיו הפרעות הם יקבלו תוספת זמן, כולם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אם לא יהיו – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מאה אחוז. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אם אנשים יכבדו את מעמדם ולא – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> תוציא אותו, תוציא אותו. <קריאה:> למה אתה לא מוציא אותו? <אורן אסף חזן (הליכוד):> למה את צועקת – – – <קריאה:> תוציא – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה תחזור – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אורן, אתה כבר בקריאה ראשונה, אני מזכיר לך. אני מזכיר לך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – תאר לעצמך שזה היה מהצד הזה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> או-אה, או-אה, אני כבר הוצאתי את חבר הכנסת חזן, תאמין לי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תאמין לי שהוא כבר יצא פעמיים. אל תדאג, עיסאווי. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אפשר לתת לחבר הכנסת טיבי לדבר? בבקשה, אדוני. ארבע דקות. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני לא הבנתי על מה היה הוויכוח, ולכן אני שואל: האם הוויכוח היה על שמירת כבוד הכנסת? <קריאה:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הבנתי. לא אפרש. <איתן כבל (המחנה הציוני):> טיבי, לא נשאר אתגר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הוויכוח לפני דקה או דקתיים היה על הצורך לשמור על כבוד הכנסת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> על הכבוד העצמי שלך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> על כבוד הכנסת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> שלך. כנראה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> כאילו, אנחנו ואתם לא שומרים על כבוד הכנסת. ויש מי שמטיף מוסר, לנו, לכם, לשמור על כבוד הכנסת. <שרון גל (ישראל ביתנו):> המשרת של ערפאת – – – <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הסיבה שאנחנו כאן היא החוק הנורבגי, שהוא חוק סידור עבודה ישראבלוף. השרים אומרים: נמאס לנו להיות כאן בכנסת כל הזמן. אנחנו מרותקים. ולכן יתפטר שר, יבוא מישהו במקומו, וכך נסדר, נפתור בעיות פנימיות. האמת היא שהממשלה הזאת היא כולה בלוף, ממשלת בלופים. היא – אני לא יודע מה יהיה בתוצאות ההצבעות בעוד שעה, שעתיים. אני מקווה שה-common sense יגבר – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אחמד – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תתרגם לחברים. אחמד, תתרגם – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן, תחזור למקום. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – אתה הדובר הבא, תפסיק. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> חלק מהאופוזיציה – אתה צודק – לפעמים חלק מהאופוזיציה, חבר הכנסת גטאס, נמשכים במגנט לכיסאות העור, עור הצבי. אל תקל ראש בכוח המגנטי המושך של עור הצבי ליד השולחן הזה. מי שישב פה פעם, ישבנו תובע את חזרתו. לא קל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עכוזו. עכוזו. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> עכוזו. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> עכוזו זה במקצוע הקודם שלי, זה לא – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תראה מה השעות האלה עושות – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ולכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו נתנגד לחוק הזה, כי הוא כזה מעקף לרצון הבוחר. הבוחר רצה שהרשימה המשותפת תקבל 13, וכולנו יקבלו עשרה, או – כמה קיבל הבית היהודי? קַדֵיש בית יהודי? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> 11, לא? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא. הבית היהודי פחות, לא? שמונה, משהו כזה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> שמונה, נכון. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זה רצון הבוחר. לכן, לא צריך לעשות ניתוחים מלאכותיים או צעדים דרסטיים כדי – אני רוצה, שמעתי היום בתקשורת שגזרו את דינם של אנשים ששרפו את בית-הספר הדו-לשוני בירושלים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מעט מדי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> היות שהבת שלי לומדת שם, א. אני שמח שנגזר דינם. זה רק שנתיים, לצערי הרב. אבל חבל שהמבצעים בלבד באו על עונשם, ולא אלה שהסיתו אותם ושלחו אותם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא הביעו חרטה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא רק שלא הביעו חרטה – היום הם שרו וכמעט רקדו בדרך לבית-המשפט. הם כנראה מרגישים סביבה אוהדת. הם כנראה מרגישים סביבה אוהדת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תסתכל על הזמנים – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תגיד, מה זה הדבר הזה? מה זה התופעה הזאת? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני עכשיו מוסיף לו חצי דקה בגלל ההערה שלך. בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ועל עוגמת נפש עוד חצי דקה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לא. חצי דקה, אחמד, לא הפריעו לך. יחסית לא הפריעו לך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> על תיקון עולם עוד דקה. <ירון מזוז (הליכוד):> היושב-ראש, אל – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מר מזוז, כשתהיה סגן יושב-ראש הכנסת אני אתן לך לנהל את הישיבה. בינתיים אל תיתן לי עצות. <ירון מזוז (הליכוד):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כי אם אתם תפריעו בשעה כזאת, אני אוסיף זמן – גם לכם, גם אם יפריעו לכם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> סליחה, אבל לא הייתה הפרעה. סליחה – – – <ירון מזוז (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הייתה הפרעה. אורן, אתה בקריאה שנייה. אני מציע לך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> נגמר הזמן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני, חצי דקה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני בהחלט מבין ללבו של חבר הכנסת סגן השר ירון מזוז, כי להשוות את רהיטות נאומו והמהות הפורצת מעל הדוכן הזה לנאום של חבר כנסת ערבי צנוע כמוני – מילא. <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> איך אפשר להשוות? איך אפשר להשוות? אנא, בכל זאת, ירון מזוז, תגלה נדיבות לב ותן לי לומר משפט. <ירון מזוז (הליכוד):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בכל זאת, את התעודה עוד לא לקחת ממני, אולי תיתן לי בכל זאת לומר משפט. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, משפט סיכום. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> משפט סיכום. הממשלה הזאת היא ממשלה כושלת – – <ירון מזוז (הליכוד):> הממשלה הזאת – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – הממשלה הזאת – אתה מפריע לי. אתה מפריע לי. <ירון מזוז (הליכוד):> אני לא מפריע לך – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סגן השר מזוז, תתאפק, והוא יסיים. תתאפק, והוא יסיים. <ירון מזוז (הליכוד):> אתה מושך אתו זמן – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הממשלה הזאת היא ממשלה כושלת. הקואליציה הזאת – – – <ירון מזוז (הליכוד):> חיליק, זה לא פייר, חיליק. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <ירון מזוז (הליכוד):> זה לא הוגן אבל. נגמר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה רוצה עוד חצי דקה שאני אוסיף לו? עוד חצי דקה? <ירון מזוז (הליכוד):> אבל נגמר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה מכריח אותי? <ירון מזוז (הליכוד):> תוסיף לו עוד 20 דקות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז בבקשה. <ירון מזוז (הליכוד):> עוד 20 דקות תוסיף לו. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הממשלה הזאת היא ממשלה כושלת. הקואליציה הזאת היא קואליציה איתנה, שעמודי התווך שלה הם ירון מזוז, אורן חזן, מיקי זוהר – הרצל חזן או חזונו של הרצל? <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ככה נראית מדינת ישראל היום. וואי, אם היינו יודעים שכך תיראה המדינה, היינו נותנים לכם להקים אותה מזמן. תודה רבה. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אני – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני שוב אומר לכם – – אתה בקריאה שנייה, חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – אם לא תפריעו, אחרי ארבע דקות יסיימו לדבר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הארכת הזמן היא בגלל ההפרעות שלכם, ואם יפריעו לכם גם אתם תתקבלו הארכת זמן, אני כבר אומר לכם. <איתן כבל (המחנה הציוני):> תוציא אותו. תוציא אותו וזהו. די, נמאס לנו ממך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, כמובן, אנחנו מתנגדים. אפתח ואגיד שאנחנו מתנגדים לחוק הנורבגי, במיוחד בצורתו הנוכחית. אבל אני עומד כאן בשעה כזאת מאוחרת ועדיין לבי מלא – לא בכעס, אני לא רוצה להשתמש במילה כעס, אלא בתהייה עמוקה. לפני כמה שעות עמדתי כאן, כמו כל חבר כנסת אחר שרואה את תפקידו בלהביא חוקים, להציע חוקים; בשביל זה נבחרנו. בשם הרשימה המשותפת, המפלגה השלישית בגודלה, באתי והצעתי הצעת חוק. ניתנו לי עשר דקות להסביר את הצעת החוק. עבדתי שעות על נאום פוליטי למהדרין. לא הייתה בו מילה אחת של פרובוקציה, או של התלהמות, או של הסתה נגד מישהו או משהו. הסברתי למה לדעתי ולדעת הרשימה המשותפת צריך חוק החרם לעבור מהעולם. ציטטתי את בית-המשפט העליון האמריקני, קראתי מתוך מסמכים שחתמו עליהם ממשלת ישראל והסתדרות המורים – הכול בוויכוח פוליטי רציונלי, בשביל לשכנע. וקמה מהומת עולם באולם הזה. אני כמובן לא מצפה ממרבית חברי הכנסת כאן שיסכימו לדעות שלי או יסכימו לניתוח הפוליטי הקר והרציונלי שהבאתי. אבל שיקום חבר כנסת מסיעת העבודה, המחנה הציוני, ויטיח בי ויאשים אותי בזה שאני רוצה להעיף את מדינת ישראל, לנפץ אותה, להחריב אותה; ויקום שר, שר בממשלת ישראל – זאב אלקין, כנראה ייקח לו עוד שנים להתרגל לזה שהוא שר ולא חבר כנסת זוטר שתפקידו רק לנגח חברי כנסת מהאופוזיציה – ויגיד שהוא פראייר: אנחנו פראיירים שאנחנו נותנים לכם לשבת כאן; ויגדיל לעשות אחר כך השר בנט, שר החינוך, ויגיד שאני השתתפתי במשט של טרור. עמד כאן יצחק וקנין, יושב-ראש ועדת האתיקה, לפני כמה ימים ואמר על תרבות, והתריע מפני תרבות השיח בכנסת. מה זה? מה היה הקטע שחווינו היום אם לא הסתה פרועה, לצערי, מהצד הזה ומהצד הזה של האולם? כמובן, ההסתה הזאת לא תרתיע אותנו מלהמשיך ולהגן על העמדות שלנו, על העמדות הפוליטיות שלנו, על העמדות איך אנחנו רואים את המצב ואיך ומה צריך לעשות בשביל להגיע לשלום צודק; מה צריך לעשות בשביל להגיע סוף-סוף לחיים משותפים שווים, שמושתתים על ערכי צדק – שזה זר לך, שרון גל. אני יודע. ערכים של צדק ושוויון הם זרים לך. אין לי ציפיות. <שרון גל (ישראל ביתנו):> עזמי בשארה כותב לך את הנאומים? מי כותב לך? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אין לי ציפיות. אבל אנחנו נמשיך להגן על הערכים האלה ועל איך שאנחנו רואים שהדברים צריכים להיות. לא תרתיעו אותנו מלהמשיך לעשות את זה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת גטאס. חבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת בהלול. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> המשפט הראשון שלי מהעמדה הזו, אדוני היושב-ראש, מיועד לידידי עיסאווי פריג': חלומות באספמיה, אין בבניין הזה הפרדת רשויות; אלו הם תעתועי המציאות, או אם תרצה, זו הפטה-מורגנה. מה שמלמדים בבית-הספר בשיעורי האזרחות, שיש שלוש רשויות במדינה – זה לא נכון. יש שתי רשויות, ואת השלישית מנסים לסרס. אז כך שיש עירוב של רשויות ויש רמיסה של הערכים של הדמוקרטיה. אדוני היושב-ראש, כאיש משפחה נאמן ומסור, ראיתי את חמשת ילדיך שולחים לך ד"ש עם רעייתך. אני רוצה לומר לך, כשהייתי בגיל של הילדים שלך קראתי שני דברים ולא הבנתי, ואני הייתי תלמיד לא מצטיין, אבל תלמיד סקרן וספקן. ראיתי שם של מדינה מובילה בעולם, ארה"ב. הלכתי למות, לא הבנתי מה זה ארה"ב, כי לא לימדו אותי בבית-הספר הערבי שיש קיצורים ויש גרשיים בשפה העברית. ובוש ונכלם, אפילו לא הצלחתי לשאול את ההורים שלי, כי אז היו מגחכים עלי או כלפי, עד שהבנתי שארה"ב זו ארצות-הברית. ודבר שני שלא הבנתי – עסקת חבילה. תמיד כאשר דיברו על עסקת חבילה, חיפשתי את החבילה בתוך העסקה ולא מצאתיה. ספקן שכמוני, כששמע שיש חוק נורבגי, הלכתי מתוך ספקנותי וסקרנותי לבדוק מהי נורבגיה. ידעתי שזו מדינה סקנדינבית. אבל לא הבנתי, למשל, כאשר קראתי, איך בנורבגיה, שיש בה כמעט 5 מיליון בני-אדם – כי אם חוק נורבגי, אז שתהיה עסקת חבילה עם נורבגיה. אם המדינה רוצה להעתיק או לחקות את מה שקורה בנורבגיה מבחינת החוק שהיא רוצה לאמץ, אז בואו נאמץ כעסקת חבילה את כל נורבגיה. בנורבגיה יש עודף של טריליון דולר בשנה מנפט. בישראל יש גז שיכול להביא עודף של טריליון דולר למדינת ישראל. אבל מה לעשות שממשלת בנימין נתניהו מתעתעת בגז ומוסרת אותו לטייקונים, כך שאפילו בעוד עשר שנים לא ניהנה לא מטריליון דולר ולא ממיליון דולר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> לא, עוד לא סיימתי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אבל הזמן הסתיים. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> הלכתי ופשפשתי מה קורה בנורבגיה. נורבגיה היא מדינה ששומרת על זכויות האדם. אני רוצה שבמדינת ישראל – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> זוהיר, נגמר הזמן. כדורגל משחקים 90 דקות, זוהיר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת בהלול, רק הזמן – אז, בבקשה, משפט אחרון. הזמן שלנו תם. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – בממשלתו של בנימין נתניהו, שיהיו זכויות אדם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כדורגל משחקים 90 דקות, ידידי. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אתם יודעים שבשעה הזאת בנורבגיה השמש קורנת, כי נורבגיה, היא תקועה מִצְּפוֹנוֹ של הקוטב הצפוני. <קריאה:> נגמר הזמן. משפט אחרון – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> בישראל בשעה כזאת שוררת עלטה, תרתי משמע, ובאופן מטפורי. עוד נקודה – בנורבגיה יש סובלנות כלפי מיעוטים. השם הנפוץ ביותר בנורבגיה הוא מוחמד. 5,000 נורבגים שמם מוחמד, מתוך 5 מיליון. <קריאה:> גם בהולנד. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> הלכתי ובדקתי את חברי הכנסת הערבים בכנסת ישראל, ולא מצאתי אפילו מוחמד אחד. <קריאה:> אדוני היושב-ראש, נגמר לו הזמן. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אפילו את הערבים אילפו בכנסת ישראל. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני, גם תוספת הזמן נגמרה. גם הפנדלים נגמרו. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת בהלול, חבר הכנסת בהלול. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> בנורבגיה יש שני המנונים – ממש מסיים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט אחרון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, באמת. גם הפנדלים נגמרו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט אחרון. חבר הכנסת חזן. משפט אחרון. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> חזן, מאותו רגע – – – הפכת להיות הרצל. צריך לומר בעברית: הרצל. חסר שנביא לך מרפסת כדי שתכריז על הקמת המדינה הבאה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת בהלול, בזבזת את המשפט האחרון. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> שנייה אחת, תן לי לסיים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אבל אתה כבר בחריגה גדולה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> בנורבגיה יש שני המנונים. ההמנון היחידי בישראל מדיר את הערבים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זוהיר, לפחות לנו יש מדינה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אני מציע שגם במדינת ישראל יהיו שני המנונים, שייצגו את הכמיהות של המיעוט הערבי. תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת בהלול. חבר הכנסת שרון גל. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זוהיר, לפחות לנו יש מדינה. אצלכם זה הכול בגדר חלום, וגם הוא לא מתוק. <קריאות:> – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה את ארבע הדקות הקרובות להקדיש לנאום קצר על זיקית פוליטית. דמיינו לכם טבלה: בצד אחד לפני הבחירות, בצד השני אחרי הבחירות. לפני הבחירות המחנה הקרוי המחנה הציוני, הלוא הוא מפלגת העבודה, מתחבט ומתלבט, חוכך בדעתו. יש שם התייעצויות ודיונים ומהלומות מאחורי הקלעים: האם לפסול את חנין זועבי בוועדת הבחירות המרכזית, כן או לא? חלק אומרים: זה לא טוב לנו, יש לנו ברית עם הרשימה המשותפת. והאחרים אומרים: מה פתאום? צריך לגנוב קולות מהימין, צריך לפסול את חנין זועבי. ואז כל ההצגות האלה נגמרות. בסופו של יום מחליט בוז'י הרצוג, למורת רוחם של סתיו שפיר ומרב מיכאלי ועוד כל מיני חברים – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן, קצת יותר בשקט. <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – במחנה הקרוי המחנה הציוני, ומחליטים בסופו של דבר, לתמוך בוועדת הבחירות המרכזית. אחרי הבחירות, כשמגיע חוק זועבי לכנסת, מה עושים חברי מפלגת העבודה? עומדים מחוץ לדלת, כמו בגנון, בהנהגתה של מרב מיכאלי, ונכנסים בריצה להצביע כדי להציל את הבובות של עזמי בשארה, שמנהל אותם בשלט רחוק אי-שם מקטאר, או השד יודע מאיפה. זה המחנה הציוני? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> שרון גל, תגיד, מתי אתה מקדם את חוק עונש מוות לטיפשים? <שרון גל (ישראל ביתנו):> זה המחנה הציוני? האנטי-ציוני, האנטי-ציוני. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> עונש מוות לטיפשים – מתי תקדם את החוק הזה? <שרון גל (ישראל ביתנו):> מה אתה צועק? מה? מה אתה צורח? זה לא נכון? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> משהו לא נכון ממה שאמרתי? מה אתה צועק? <אורן אסף חזן (הליכוד):> השתמע מדבריו. <שרון גל (ישראל ביתנו):> והנה עוד זיקית פוליטית – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> שום דבר – – – לא נכון. עוד לא הצלחת להוציא מילה אחת אמת מהדמגוגיה שלך. <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – יאיר לפיד, חברות וחברים, יאיר לפיד, זה שהלך לכותל והעלה לפייסבוק פוסט ומתעטף בטלית. אני אומר: תודה לאל אם הוא באמת מתחזק. אני הראשון שיעזור לו. אולי נעשה פה איזה חברותא גם, פעם בשבוע, אדוני היושב-ראש. שיתעמק בגמרא, למה לא? בכיף. יש גם תפילת ערבית מדי פעם, אפשר להצטרף לאנשי ש"ס ויהדות התורה. איפה לפיד? הוא לא פה. החברים שלו, האדון ישב פה – אה רגע, סליחה. לפני הבחירות יאיר לפיד מדבר על ה"זועביז", תוקף אותם. הוא כאילו נהיה מתון, או ימין, פרגמטי כלשהו, איזשהו משהו כזה בין לבין. ועכשיו גם הוא מריח אולי בחירות, אז הוא הולך לכותל, מתעטף בטלית, מניח תפילין, מצלם את עצמו. כי היועץ האמריקני, חברים ביש עתיד, אמר ליושב-ראש שלכם שהוא חייב להיות מרכז-ימין, כי שם רוב הקולות מרוכזים. הוא לא יכול להמשיך להיות שמאל כמו שהוא באמת. ומה הוא עושה בפועל היום? יד ביד עם גברת מיכאלי. הוא יושב במליאה ולא מצביע. אבל החברים שלו, שחלקם, אני יודע, רצו לתמוך בחוק זועבי, נאלצים לקבל את דין הדיקטטור. מה לעשות, אין, אין שום מצפון, אין שום זה. מרב, מה קרה? לפני הבחירות תמכתם בוועדת הבחירות המרכזית בפסילתה של חנין זועבי. אולי תסבירו לבוחרים שלכם מה קרה היום. מחנה השמאל הקיצוני בתוך המפלגה ניצח את המחנה הכאילו-מתון? מה קרה, שמולי? מה קרה? אתה עומד כאן ובצדק לוקח איזה צעד ואומר לחברי הכנסת הערבים: אל תסיתו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – ציוני אמיתי, צריך לכבד אותו. <שרון גל (ישראל ביתנו):> תגידו את האמת, מה קרה? הסתכלתי ברשימה – כאיש אחד נכנסתם לכאן, כאילו היה פה איזה גיוס, כאילו מה רצינו לעשות. שלא יקראו לחיילי צה"ל רוצחים – זה מה שרצינו לעשות; שלא יוכלו לעמוד פה ולתמוך בטרור – זה מה שרצינו לעשות. דני עטר, אתם לא מסכימים לזה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <שרון גל (ישראל ביתנו):> אתם לא מסכימים לזה? תחליפו את השם חזרה, תעשו טובה. תחזרו לשם – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת גל, תודה רבה. <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – מפלגת העבודה, או מפלגת האבודה, או משהו כזה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת גל. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. ארבע דקות, בבקשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה. לכבוד היה לי לככב בנאומו של חבר הכנסת שרון גל. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זה כבוד מאוד מפוקפק, האמת. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מאוד. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כל מה שקשור לשרון גל הוא מעט מפוקפק. אני בכל זאת אדבר על החוק שעומד לפנינו, חברות וחברים – שני חוקים. שוב אנחנו בשינויים דרמטיים שנעשים בחטף, כלאחר יד; בשביל סידור עבודה משנים סדרי שלטון, פשוט בשביל לארגן את הקואליציה קצת יותר לנוחותו של ראש הממשלה מר נתניהו, שפשוט לא יכול לתפוס את האופציה שבאמת אולי יום אחד הוא לא יהיה ראש ממשלה. מבחינתו זו נחלת אבות. הוא כבר עצמו גם האבא וגם הממשיך וגם – כנראה לנצח. אני רוצה להגיד, חברות וחברים, שהפרדת הרשויות הזאת שחוזרות ומדברות בה, הפרדת הרשויות, שהיא עקרון יסוד בדמוקרטיה הישראלית, ספגה פגיעה מאוד מאוד מאוד מאוד קשה כשנתניהו נבחר ב-2009 להיות ראש ממשלה במדינת ישראל. באחת נמחק הפער, ההבדל, ההבחנה, בין הקואליציה לבין הממשלה, נמחקו. מה שלפני כן היה בכנסת ישראל נשק יום הדין – משמעת קואליציונית – הייתה נשלפת אך ורק כשהממשלה הרגישה שיש משהו שהיא ממש לא יכולה בשום אופן שיעבור, או לחלופין, שהיא ממש חייבת להעביר, הפך להיות עניין שהוא ה-default, הוא ברירת המחדל. על כל דבר ועניין שהממשלה מחליטה, הקואליציה מחויבת להצביע. כן לפי המצפון, לא לפי המצפון, כן לפי הבטחות, לא לפי הבטחות – שום דבר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> זה לא היה קודם? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא. לא תמיד היה. שער בנפשך, חבר הכנסת סמוטריץ, אדוני היושב-ראש, לא תמיד היה כזה דבר. להפך. אתה יודע, זה היה מדהים, הייתה פה הצבעה בכנסת הקודמת בסוגיית העיתון המכונה "ישראל היום", והיה חופש הצבעה. זה היה יום חג. זה היה מדהים, לראשונה לא ידעת מה יהיו תוצאות ההצבעה. אשכרה, היה טעם ללכת לנסות לשכנע חברות וחברי כנסת להצביע ככה או להצביע אחרת – מחזה שכבר פשוט שכחנו איך הוא נראה. אז ככה שנתניהו באמת באמת חיסל את ההפרדה בין הרשויות האלה, אז עכשיו באים ומוכרים לנו שכאילו באים לחזק את האין-הפרדה הזאת? חברות וחברים יקרות ויקרים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת. חברי הכנסת, בואו ננסה קצת להנמיך את הדציבלים של השיחות האישיות, חבר הכנסת פירון, חברי הכנסת, ונכבד את חברת הכנסת מיכאלי. רגע. נאריך את הזמן. חברי הכנסת. תנסי להמשיך. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני. אדוני, הפגיעה שפגע מר נתניהו מאז 2009 בדמוקרטיה הישראלית, בהפרדת הרשויות, ביכולת לנהל ממשל שהוא באמת תקין ובאמת מייצג את האזרחיות והאזרחים ופועל לטובתם, היא פגיעה אנושה. התיקון הזה הוא בבחינת לעג לרש. לא זו בלבד שהוא לא משפר את המצב, הוא אפילו מחמיר אותו. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת מיכאלי. חבר הכנסת אורן חזן, בבקשה. <דוד ביטן (הליכוד):> אורן, דבר מהמרפסת, מהמרפסת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ארבע דקות לרשות אדוני. בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי, חברותי, חברי הכנסת – – <דוד אמסלם (הליכוד):> אני לא שומע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – הביקורת – – – <דוד ביטן (הליכוד):> לא שומע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – הביקורת מגיעה מאנשים שלעתים שוכחים להסתכל על עצמם במראה. יושב אחד, ספן, יועץ למשטי טרור, ומבקר – מבקר בנמל, מבקר בדרך לעזה. יועץ אחר, ד"ר טיבי – אני לא יודע איפה הוא, הוא יצא מהאולם, הייתי שמח אם הוא היה כאן – מי שהיה יועץ של טרוריסט, ארכי-טרוריסט, מעז לפגוע בכבוד ראש הממשלה, מעז לפגוע בכבוד השרים. אתם החלקתם על הראש? אתם שוכחים באיזו מדינה אתם נמצאים? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – עצם היותך – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה שכן, לפחות קיבלנו היום גושפנקה. עומד אותו טיבי על הבמה – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> גטאס, אני מבין שעדיין אתה שומע את הים באוזניים. אני מציע לך לשבת בשקט ולא להפריע. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת גטאס, לא בעמידה. חבר הכנסת גטאס, לא בעמידה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מציע לך, תכבד, תשב במקום, תשב במקום שלך ותדבר מהמקום בכבוד. לא טוב – יש אונייה שיוצאת בדרך, אתה יודע לאן. <אילן גילאון (מרצ):> אורן, העם אתך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תודה רבה, חבר הכנסת גילאון. הוא כמו מטוטלת, הוא עוד לא מרגיש קרקע יציבה, הוא עוד מרגיש את הגלים בדרך לעזה. חברים, אתם מתעסקים לי פה בנורבגיה, בסיפורים, אם הייתה פה הבנה אמיצה של חלק מחברי הכנסת שצריכים להבין שבסוף התהליך, מעבר לכיסאות עור הצבי, מעבר לפופוליזם, יש עם ואזרחים שצריך לטפל בהם, למשל האזרחים הערבים של מדינת ישראל, שיש להם 13 נציגים בכנסת, רק שאף אחד מהם לא טורח לתת יד בשביל לטפל בהם. אם הם, האנשים האלה, היו מבינים שמקומם מחוץ לכנסת, אולי לא היינו נדרשים היום להציג את החוק הזה על שולחן הכנסת. <שרון גל (ישראל ביתנו):> הבחור שהיה אמור לעשות את זה יישם את זה הלכה למעשה. פשוט לא רואים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> חברי חבר הכנסת שרון גל, שאני – אתה יודע, אני מחייך. אתה יודע, מחייך. גם אתה, במקום – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> זה אחר כך ייכנס לסיכום השבועי באתר ערוץ הכנסת. קח כוס מים. חבר הכנסת פירון, יש לך פה מתחרה ראוי בהחלט. <יואל חסון (המחנה הציוני):> משאף? אתה רוצה משאף? <אורן אסף חזן (הליכוד):> חבר הכנסת שי פירון – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה אתה מקבל את העונש הזה? מה לא בסדר בך שאתה מקבל את העונש הזה? <ירון מזוז (הליכוד):> אורן, לאט-לאט. לאט-לאט. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מישהו יכול להביא את המשאף מהמקום של אורן? <דוד ביטן (הליכוד):> סמוטריץ, אני נותן לו את הדקות שלי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש לנו עוד כמה שניות כדי להגיד את הדברים בצורה ברורה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> קח לך עוד דקה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, לא, אני ארד עוד רגע. <ירון מזוז (הליכוד):> אורן, הוא הוסיף לך עוד שתי דקות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רוצה לסכם, מכיוון שהבריאות חשובה, מעל הכול. חברי חברי הכנסת, הגיע הזמן, אחת ולתמיד, שתהיו הגונים מספיק – – – <קריאה:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הפריעו. אמרנו שהבריאות חשובה, מעל הכול. בשעות האלה אני גם לא יודע אם רופא הכנסת כאן, אתה יודע, צריך לראות, אולי צריך לנסוע למיון. אני לא יודע. אני אסכם ואני אומר: הגיע הזמן שתפסיקו עם הרדידות, תפסיקו עם הפגיעה – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אורן, אל תסכם, עוד לא דיברת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> עוד לא דיברת; מה אתה מסכם? <אורן אסף חזן (הליכוד):> צחוק אחרון ומשפט סיכום. טוב, אנחנו נצביע על החוק, נעמיד אתכם במקום, תדעו ותבינו שזוהי מדינת ישראל, יש פה כבוד מלכות, ואם לא תבינו ותדעו – כמו שאמרו לכם לפני, נראה לכם את הדרך הנכונה למקום שאליו חפץ לבכם. וכדבריו של אחמד טיבי שאמר: אם היה יודע הרצל שיש כאלה נבחרים היום – היה נותן לנו להקים מדינה, אז אני רוצה להדגיש, שיהיה ברור: לנו יש מדינה. מדינה פלסטינית לא תהיה פה. בשעה הזאת אני אומר ואומר שוב: מי שחלם וחולם על מדינה פלסטינית, רצוי שיחזור לישון, כי הדברים האלה יישארו בגדר חלום. והקואליציה הזאת הייתה חזקה, תישאר חזקה ואני גם מאמין שתחזיק כל ימיה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת חזן. תרגיש טוב. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה. ארבע דקות. בבקשה. <יואב קיש (הליכוד):> שלום, כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מציע שנתחיל לקיים פה דיונים מסוג אחר. אני חושב שכבר הספיק לנו כל ה"קשקשת ברשת" – יש ביטוי כזה בצבא, למי שלא מכיר. אני רוצה להגיד לחברי הכנסת דני עטר ואיתן ברושי שאני מעריך מאוד את הצבעתם לטובת החטיבה להתיישבות, הצבעה עניינית בנושא ענייני, ואני חושב שזו קריאה לכולם. אנחנו לא צריכים לריב פה כל הזמן. יש דעות חלוקות, וזה ברור, ועם חברי הכנסת הערבים, על אחת וכמה, בוודאי כשמעלים את הנושאים הפלסטינים שבעניין – לדעתי, לא רלוונטיים. איימן עודה, אני פונה אליך: בוא ננהל דיון מסוג אחר; בוא ננהל דיון אמיתי על הבעיות הכואבות לערביי ישראל, ואתה תמצא שותפים אמיתיים בקואליציה הזו. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – <יואב קיש (הליכוד):> אני לא שומע. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – <יואב קיש (הליכוד):> אני מצטער, אני לא שומע. אני אגיד לך על מה אני מוכן – אני מוכן לדבר על כל בעיה אמיתית שקיימת לציבור הערבי במדינת ישראל, אזרחי ישראל. על זה אני אשמח, על כל דבר לדבר, ואני גם מבטיח לך שגם השרים בממשלה הזו יעזרו לציבור הערבי. אני רק רוצה להגיד לכם – וחבל שחברת הכנסת חנין זועבי איננה פה – שהיא והמעשים שלה לא קבילים, ואת זה אנחנו לא נסבול, ועל זה לא נעבור לסדר-היום, ואת זה אנחנו לא נקבל. אז אנחנו מושיטים יד פתוחה לדיון מסוג אחר, דיון לא מתלהם, דיון אמיתי, שבא לטפל במקומות שצריך לעזור לערביי מדינת ישראל. אנחנו לא ניתן יד לפעולות איבה וטרור נגד זכותה הלגיטימית של מדינת ישראל, שהיא מדינת העם היהודי, מדינה יהודית דמוקרטית. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. ישיב בשם הממשלה השר נפתלי בנט. בבקשה. <שר החינוך נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק המוצע הוא חוק ראוי, וכמו הרבה פעולות וחוקים, יש הבדל עצום בין השיח בציבור, שלעתים הוא פופוליסטי, אל מול המציאות. מהות החוק מאפשרת יותר אפקטיביות בכנסת, מאפשרת לחברי כנסת לעבוד כחברי כנסת. במדינות אחרות החוק הזה הרבה יותר נרחב וכולל את כל שרי הממשלה. יש הרבה דוגמאות לדברים שבציבור הם לא פופולריים, אבל במהות הם טובים. אני אתן עוד דוגמה: שרים ללא תיק זה משהו נורא לא פופולרי. היום, כחבר קבינט, אני יכול לומר שהיה מאוד רצוי שיהיה שר full-time – ללא תיק – שכל עיסוקו להעמיק בנושא הביטחון; להיות עין נוספת, עין מבקרת, עין בוחנת בתחומי מדיניות הביטחון. כך, למשל, השר בני בגין באותה תקופה היה מאוד אפקטיבי. אבל אם מישהו יעז להציע כזה דבר, זה יישמע לא פופולרי. אבל לא אלאה אתכם בנבכי החוק. אני רוצה לנצל את ההזדמנות לייצר כמה חיבורים בין מדינת ישראל המודרנית לבין השורשים שלנו – התנ"ך. אז כמה אנשים יודעים מה המקור של הסמל מגן-דוד? מגן-דוד – מאיפה זה מופיע? מאיפה הגיעו שני המשולשים האלה? מישהו יודע? על-פי הרמב"ם, למנורת הזהב היה פרח שושן בכל קנה, ולשני עמודים בבית-המקדש היו – ואני מצטט: "כֹתרֹת אשר על ראש העמודים מעשה שוּשן", מלכים א', פרק ז', י"ט. פרח השושן הוא בעל שישה עלי כותרת, וכשמסתכלים עליו רואים שהם מסודרים כמו שני משולשים האחד על גבי השני, והוא ששימש מקור השראה לסמל מגן-דוד. גם הביטוי מגן-דוד תופס מקום חשוב בברכות ובתפילה, למשל בתלמוד הבבלי, שבו מופיע השם מגן-דוד, כמו שאנחנו מתפללים: ברוך אתה השם מגן דוד. מגן-דוד – על החוק אני חשבתי שכבר שכנעתי אותך, חברת הכנסת זהבה, ואני רוצה לתת קצת יותר תוכן בשעה כזאת. אמרתי לך, החוק הוא ראוי. <אילן גילאון (מרצ):> דבר על השם מכלוף, יותר מעניין. <שר החינוך נפתלי בנט:> עכשיו, זו דוגמה אחת. אבל גם צה"ל של היום הולך בדרכי אבותינו בתנ"ך. הרי אנחנו כולנו יודעים שבצבא יש את הביטוי "אחרי", יש את המוסר "אחרי". מאיפה זה מגיע? אני חושב שפה אתם בטח כן יודעים – "ממני תראו וכן תעשו", בשופטים פרק ז', י"ז. הדוגמה האישית היא הדרך שבה הדריך גדעון את אנשיו לקראת המלחמה במדיינים. פסוק זה כתוב באותיות קידוש לבנה – איפה? במגרש המסדרים של בית-הספר לקצינים בה"ד 1. הוא מהווה אבן דרך לכל קצין בצה"ל. אבל מסתבר – יאיר, אתה בוודאי אוהב את הדברים האלה, זה התנ"ך. זה גם חלק מהחזרה בתשובה. <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> בסדר. אני רוצה לחבר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> באחת ההצבעות, אדוני, הם כבר חזרו בתשובה. <קריאות:> איפה מופיע איוב קרא בתנ"ך? <שר החינוך נפתלי בנט:> איוב קרא בתנ"ך. טוב, אני מציע שתעבדו בגוגל בזמן, בינתיים. אבל חשוב לדעת, הדוגמה האישית – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה לא בגוגל, אדוני, זה בגוגל – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> מסתבר שאת השיטה הזאת של הנהגת לוחמים כשהמפקד הוא בראש הנהיג בעם ישראל כבר משה רבנו, והמשיך בכך יהושע בכיבוש הארץ, ואחריו – דוד המלך, וגדעון. אז הרבה פעמים, כשאנחנו חושבים שהמצאנו את הגלגל – אוה, זה כבר רץ 3,800 שנים לפנינו. משה מחפש את המנהיג הבא "אשר יצא לפניהם ואשר יבֹא לפניהם" כשהוא מחפש את היורש שלו. ואכן, על יהושע בן נון כתוב: "וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו?" יהושע לא שלח חייל אחר לבדוק מי הזר שמתקרב למחנה; הוא עצמו הלך, עם חרב שלופה בידו, וזו הדוגמה האישית. ועוד דוגמה מדוד המלך: "וכל ישראל ויהודה אֹהב את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם". היה עוד דבר מאוד יפה, ואתה, חבר הכנסת עמר בר-לב, אתה מהמקימים של "אחריי!", אז אתה אמור להתחבר לזה מאוד. אז באמת, בהתאם למסורת – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> לא מהמקימים, המקים. <שר החינוך נפתלי בנט:> המקים. רגע, יחד עם עופר אוגש, אבל. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> לא, לא, עופר היה המדריך ואני – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> עופר כבודו במקומו מונח. עכשיו תראו, לחברי מפלגת העבודה, או יש לומר המחנה הציוני, היום, כשאנחנו חלילה מדברים על התנ"ך, אז זה נראה לפעמים לא רלוונטי. אני שואל, מי אמר את המשפטים הבאים: "לפני כ-300 שנה הפליגה לעולם החדש אונייה ושמה 'מייפלאואר' – – – היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת, האם יש אנגלי אחד היודע אימתי הפליגה אונייה זאת, וכמה אמריקנים יודעים זאת? היודעים הם כמה אנשים היו באותה אונייה? ומה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם?" יאיר, מי אמר את זה? <קריאה:> בן-גוריון. <שר החינוך נפתלי בנט:> בן-גוריון, אמת. 11 שנים לפני קום המדינה התכנסה בירושלים ועדת חקירה ממלכתית בריטית – לא ועדת חקירה על איראן, אלא לקראת בדיקה מה עושים עם הבעיה של המצב בפלשתינה. הוועדה הוקמה תוך כדי פרעות 1936, והעד האחרון שהופיע בפני הוועדה היה דוד בן-גוריון, שבאותה העת היה יושב-ראש הסוכנות. שאל אותו היושב-ראש: "איפה אדוני נולד?" "נולדתי בפלונסק", ענה בן-גוריון. "איפה זה פלונסק?" "בפולניה", השיב בן-גוריון. "מעניין מאוד", אמר היושב-ראש. "רוב הנציגים היהודים שהופיעו בפני הוועדה לא נולדו פה. בעצם, המנהיגים שלכם" – אתם בטח מתחברים לטיעון – "באים לבית שאדם אחר נולד בו ואומרים: זה הבית שלנו", לכו מפה. הוא לא היה חבר בבית היהודי. ואז ממשיך פיל ושואל את בן-גוריון: "יש לכם שטר בעלות? זה רשום על שמכם בטאבו? יש לכם הוכחה שפלשתינה היא שלכם? מה הקשר שלכם למורשת הזאת שבשמה אתם מבקשים בעלות על הארץ?" ואז עמד בן-גוריון על דוכן העדים, הניף את ספר התנ"ך ואמר לבאי הוועדה: "זה הקושאן שלנו". "התנ"ך הוא המנדט שלנו" על ארץ-ישראל, אין לנו מנדט אחר. זה מה שבן-גוריון אמר. הוא לא בחר בטיעונים ביטחוניים – זה גם היה לפני השואה; הוא לא בחר בטיעונים פרקטיים; הוא לא אמר: מגרשים אותנו מארצות אחרות; לא דיבר על אנטישמיות. התנ"ך, התנ"ך היה ביסוד תפיסתו של בן-גוריון. עמד פה ראש ממשלת איטליה, מה הוא אמר? הוא אמר משפט מאוד יפה שנבלע. הוא אמר: מדינת ישראל קמה למרות השואה, לא בגלל השואה. ואז הוא הוסיף, בן-גוריון, ואמר כמה משפטים בלתי נשכחים, שאנחנו חייבים ללמוד וללמד – וכשר החינוך של מדינת ישראל אני מתחייב לדאוג לזה שכל ילד במדינת ישראל יכיר את זה – והוא אומר ללורד פיל: לפני פחות מ-200 שנה הגיעו ראשוני המהגרים לצפון אמריקה, ואחר כך הם כבשו את ארצות-הברית של אמריקה, ב-4 ביולי 1776. המהגרים האלה, החלוצים האלה – מה שנקרא pilgrims – יצאו מנמל אמסטרדם באונייה שנקראת "מייפלאואר". עד היום הכבוד הגדול ביותר של אמריקני הוא להגיד: אני לא מהגר פולני, אירי או היספני, אבותי מה"מייפלאואר". זאת האצולה של אמריקה. ועכשיו בן-גוריון שואל את הלורד פיל: האם יש מישהו בעולם שיכול לתאר לנו מה היה התפריט ב"מייפלאואר"? מה היה התאריך? לורד פיל צחק, ואמר: מה זה משנה? את מי זה מעניין? מה זה חשוב מה אכלו לפני 200 שנה? החשוב, שבאו לארצות-הברית – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני השר – – – יותר מעניין. <שר החינוך נפתלי בנט:> רגע, אני רוצה – ואז אמר בן-גוריון: הלורד פיל, רק 200 שנה עברו מאז שהוקמה ארצות-הברית הגדולה, ואף אחד לא זוכר מה אכלו ב"מייפלאואר" – וזה היה מאורע גדול שלכם – "אבל תאב אני לדעת, אם יש אנגלי אחד היודע אימתי הפליגה אונייה זאת, וכמה אמריקנים יודעים זאת?" אף אחד לא יודע. והנה, והנה ה-punch line, פרי, זה ה- punch lineעכשיו: והנה, 3,300 שנה לפני הפלגת ה"מייפלאואר" יצאו היהודים ממצרים, וכל יהודי בעולם, אפילו באמריקה או ברוסיה הסובייטית, יודע בדיוק באיזה יום הם יצאו, באיזה יום הם יצאו? ב-15 בניסן. וכולם יודעים בדיוק מה הם אכלו. מה הם אכלו? מצות. ועד היום אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו ב-15 בניסן, באמריקה, ברוסיה ובארצות-הברית, ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה. נלך בדרכו של דוד בן-גוריון. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מאוד מודה לשר נפתלי בנט. חבל שאין יותר חוקים לסכם, הייתי לומד עוד כמה דברים מן ההיסטוריה. חברי הכנסת, מי שמעוניין להצביע – שישב. אנחנו עוברים להצבעה. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר, עדיין צריך לשבת, לא? נכון, השר דנון? כבודו רוצה לשבת; והשר אקוניס, אני בטוח שרוצה לשבת. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בזמן שאתם מתיישבים, נא לשמוע את ההודעה של מזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 48), התשע"ה–2015, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42) (הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר);> <הצעת חוק הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015> (קריאה ראשונה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על שני חוקים, ודאי בנפרד. הראשון הוא חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42) (הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר) – הצבעה שמית. אם כן, אנחנו ערוכים, גברתי המזכירה. נא להתחיל את ההצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – נגד טלב אבו עראר – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד מיכאל אורן – בעד דוד אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד רוברט אילטוב – בעד אלי אלאלוף – בעד קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – בעד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – בעד אורי אריאל – בעד זאב בנימין בגין – בעד זוהיר בהלול – נגד נאוה בוקר – בעד דוד ביטן – בעד מיכל בירן – נגד מירב בן ארי – בעד אלי בן-דהן – בעד נפתלי בנט – בעד יואב בן צור – בעד איל בן ראובן – נגד יחיאל חיליק בר – נגד איתן ברושי – נגד עמר בר-לב – נגד ענת ברקו – בעד יוסף ג'בארין – נגד באסל גטאס – נגד אילן גילאון – נגד שרון גל – בעד זהבה גלאון – נגד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – בעד מסעוד גנאים – נגד משה גפני – בעד יעל גרמן – נגד אבי דיכטר – בעד דני דנון – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד צחי הנגבי – בעד יצחק הרצוג – נגד יצחק וקנין – בעד מכלוף מיקי זוהר – בעד חנין זועבי – נגד ג'מאל זחאלקה – נגד תמר זנדברג – נגד עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד ציפי חוטובלי – בעד אורן אסף חזן – בעד דב חנין – נגד יואל חסון – נגד אחמד טיבי – נגד מנואל טרכטנברג – נגד מרדכי יוגב – בעד יוסי יונה – נגד שלי יחימוביץ – נגד חיים ילין – נגד משה יעלון – בעד איתן כבל – נגד אלי כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – נגד משה כחלון – בעד חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד עליזה לביא – נגד ציפי לבני – נגד אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – בעד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – בעד יעקב ליצמן – בעד סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – נגד ינון מגל – בעד מנחם אליעזר מוזס – בעד ירון מזוז – בעד מרב מיכאלי – נגד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד אראל מרגלית – נגד אברהם נגוסה – בעד משולם נהרי – בעד איילת נחמיאס ורבין – נגד בנימין נתניהו – בעד קסניה סבטלובה – נגד רויטל סויד – נגד ניסן סלומינסקי – בעד בצלאל סמוטריץ – בעד אוסאמה סעדי – נגד איימן עודה – נגד רחל עזריה – בעד דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – בעד רועי פולקמן – בעד שי פירון – נגד טלי פלוסקוב – בעד מאיר פרוש – בעד יעקב פרי – נגד עיסאווי פריג' – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – בעד יואב קיש – בעד איוב קרא – בעד מירי רגב – בעד מיכל רוזין – נגד מיקי רוזנטל – נגד יואל רזבוזוב – נגד יפעת שאשא ביטון – בעד יובל שטייניץ – בעד נחמן שי – נגד סילבן שלום – בעד עפר שלח – נגד איציק שמולי – נגד סתיו שפיר – נגד איילת שקד – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי מזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא ענו לך בסיבוב הראשון. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) דניאל עטר – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, האם יש מישהו באולם שלא קראו בשמו או בשמה? אני מזהה שניים: חבר הכנסת דניאל עטר – איך אתה מצביע, אדוני? <דניאל עטר (המחנה הציוני):> נגד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נגד. וחבר הכנסת עמיר פרץ? <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> נגד. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) דניאל עטר – נגד עמיר פרץ – נגד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי המזכירה, ההצבעה הסתיימה. נא לספור את הקולות. חברי הכנסת, שימו לב, אנחנו מייד עוברים להצבעה על החוק השני, הקשור להתפטרות חברי הכנסת. חברי הכנסת, הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42) (הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר) – בעד הצעת החוק – 67, נגד – 53. אני קובע כי אישרנו את הצעת החוק בקריאה הראשונה, והיא תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, גם כן לקריאה ראשונה. האם הממשלה מבקשת הצבעה שמית, כן או לא? <צחי הנגבי (הליכוד):> לא, אלקטרוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נצביע אלקטרונית. הצעת חוק הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015 – ההצבעה החלה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> יש לי תקלה, יש לי תקלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> להרים יד, מי שיש לו תקלה. אם כן, חברת הכנסת פלוסקוב. <טלי פלוסקוב (כולנו):> יש תקלה. אני בעד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> את בעד, אז אנחנו מצרפים את הקול של חברת הכנסת פלוסקוב. הצבעה מס' 25 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 66 נגד – 53 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו מקבלים 67 קולות בעד, 53 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה, ותועבר גם היא לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, ועדת ביקורת המדינה, שתבדוק את הנושא הזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, ועדת הכנסת תכריע בנדון. <הצעה לסדר> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת ג'בארין, לפני שאנחנו עוברים להצבעה לבחירת ועדות שיפוטיות, יש לך הצעה לסדר. בבקשה, אדוני. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברים נכבדים, לגבי ההחלטה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נא להקשיב לדובר, יש לו הצעה לסדר, אולי נסכים. בבקשה, אדוני. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> חברים, לדעתי יש לי כאן הצעה חשובה לסדר לעניין קיום ההצבעה על שופטים ודיינים, בעצם לגבי כל ההצבעה שהייתה מתוכננת. אני מתנגד לקיום ההצבעה, מהסיבה שלדעתי היא צריכה להיות יותר ברורה. ההודעה על קיום ההצבעה הייתה, שההצבעה תתקיים ביום ה-22, שזה אומר אתמול. לדעתי, התאריך הזה כבר חלף. זה לא נושא שאפשר עכשיו עוד פעם לקיים אותו בלי שתהיה החלטה מחודשת על תאריך הצבעה חדש. ולכן, אני חושב שהצבעה זו לא תוכל להתקיים ביום חדש זה. לדעתי זה סותר את תקנון ההצבעות בכנסת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. חברי הכנסת, קודם כול, הטיעון של חבר הכנסת, גם עורך-דין, יוסף ג'בארין, הוא טיעון רציני, ולכן האפשרות הזאת – כשראיתי את סדר-היום – נבדקה עם הייעוץ המשפטי. העמדה החד-משמעית של הייעוץ המשפטי, שאנחנו בישיבה מתמשכת שהחלה ב-22 לחודש, ולכן אין כל מניעה לקיום ההצבעה. אבל כפי שאמרתי, מי שרוצה ללמוד מה זה הצעה לסדר ולא סתם דיבור מן המיקרופון, יכול ללמוד מן המקרה הזה. חבר הכנסת ג'בארין העלה שאלה משפטית רצינית. אבל כפי שאמרתי, בדקנו מראש עם הייעוץ המשפטי את האפשרות הזאת, והעמדה החד-משמעית של הייעוץ המשפטי לכנסת היא שאין שום בעיה בקיום ההצבעה עכשיו. חברי הכנסת, נא להקשיב, על מנת למנוע לאחר מכן שאלות מיותרות לגבי סדרי ההצבעה. חברים, אני מבטיח לכם שאני יודע לקרוא. אני קורא את זה על מנת שיקשיבו. בחירת נציגי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים, לוועדה לבחירת דיינים, לוועדת המינויים לקאדים ולוועדת המינויים לקאדים מד'הב. הכנסת בוחרת היום את נציגיה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> חבר'ה, אולי קצת שקט, לכבד את היושב-ראש? חברים, השעה מאוחרת, בואו נכבד את היושב-ראש. אדוני יושב-ראש האופוזיציה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נא לשבת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חברים, היושב-ראש מחכה, אתם לא רוצים לכבד? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> חזן, אתה לא סגן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש כמה חברי כנסת שרוצים לשמוע ואחרים לא נותנים להם, אז אני מתחשב באלה שרוצים לשמוע. <בחירת נציגי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים, לוועדה לבחירת דיינים, לוועדת המינויים לקאדים ולוועדת המינויים לקאדים מד'הב> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הכנסת בוחרת היום את נציגיה לוועדות הבחירה והמינוי לנושאי משרה שיפוטית: שופטים, דיינים, קאדים וקאדים מד'הב. ההודעה על מועד הבחירות נמסרה לחברי הכנסת מראש, וכל חבר כנסת שאינו שר או סגן שר יכול היה להגיש את מועמדותו לוועדות השונות. הבחירה תיעשה במקביל לכל ארבע הוועדות. בתוך הפרגוד מונח גיליון בחירה שבו תידרשו לסמן את בחירתכם באופן הבא לגבי שתי ועדות: הוועדה לבחירת שופטים והוועדה לבחירת דיינים – על הכנסת לבחור שני נציגים. לאור העובדה שיש לכל אחת משתי הוועדות יותר משני מועמדים, על כל חבר כנסת לסמן עד שני נציגים; אני חוזר – עד שני נציגים שהוא בוחר בהם. אפשר לסמן שניים, אפשר לסמן אחד, אפשר שלא לסמן בכלל, אך סימון של יותר משניים יפסול את החלק הזה של הטופס. אם לא תיבחר לפחות אישה אחת לכל אחת משתי הוועדות, תתקיים מייד הצבעה נוספת; אני חוזר, תתקיים מייד הצבעה נוספת – לאלה שיש להם תוכניות ללכת הביתה לישון – שבה יעמדו לבחירה רק חברות הכנסת שהגישו את מועמדותן לסיבוב הבחירה הראשון. לגבי ועדת מינויים לקאדים, על הכנסת לבחור שלושה נציגים, ולפחות שניים מהם צריכים להיות מוסלמים. יש שלושה מועמדים, ושניים מהם מוסלמים. לפיכך, הבחירה עבורם תיעשה בסימון בעד ונגד. כל אחד מהם שיקבל רוב של קולות בעד – נבחר לוועדה. הנקודה ברורה, כן? אם מישהו, גם אם אין יותר מועמדים, לא קיבל רוב קולות בעד, הוא לא יוכל להיבחר לוועדה. לגבי ועדת המינויים לקאדים מד'הב, על הכנסת לבחור – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> חברים, צופים בכם בטלוויזיה, נא להתנהג בהתאם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לגבי ועדת המינויים לקאדים מד'הב, על הכנסת לבחור שני מועמדים דרוזים. לאור העובדה ששני חברי כנסת דרוזים מועמדים, הבחירה עבורם תיעשה בסימון בעד או נגד. גם במקרה זה, אם הם לא יקבלו את רוב הקולות בעד – לא ייבחרו. אם לא יקבלו את רוב הקולות בעד – לא ייבחרו. לתשומת לבכם, אין לרשום שם או סימן מזהה כלשהו על הטופס או על המעטפה. סימון שיש בו כדי לזהות את הטופס או את המעטפה, יביא לפסילת טופס הבחירה כולו. מזכירת הכנסת תקרא בשמות חברי הכנסת, וכל אחד ואחת ייכנסו אל מאחורי הפרגוד, יסמנו את בחירתם וישימו את גיליון הבחירה במעטפה. לאחר סיום ההצבעה תיקח ועדת הקלפי שמיניתי ותספור את הקולות. מייד עם סיום הספירה יימסרו התוצאות. אלה הם חברי ועדת הקלפי: חבר הכנסת יצחק וקנין, סגן יושב-ראש הכנסת ויושב-ראש ועדת האתיקה ישמש יושב-ראש הוועדה, ולצדו – חברי הכנסת צחי הנגבי, מאיר כהן ועאידה תומא סלימאן. אבקש מחבר הכנסת יצחק וקנין לבדוק אם הקלפי ריקה. נא לגשת, אדוני, לוודא שהקלפי ריקה ושנמצאים בפרגוד טפסים כנדרש, ואז נוכל להתחיל בהצבעה. הכול תקין, אדוני? הכול תקין. אם כן, אבקש לשמור על שקט במהלך ההצבעה, ונוכל להתחיל בהצבעה. גברתי מזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – מצביע טלב אבו עראר – מצביע יולי יואל אדלשטיין – מצביע מיכאל אורן – מצביע דוד אזולאי – מצביע ישראל אייכלר – מצביע רוברט אילטוב – מצביע אדוני ראש הממשלה, לפנים משורת הדין, יושב-ראש הכנסת מאפשר לך להצביע. ראש האופוזיציה, אתה תצביע לאחר ראש הממשלה. בנימין נתניהו – מצביע יצחק הרצוג – מצביע אלי אלאלוף – מצביע קארין אלהרר – מצביעה זאב אלקין – מצביע דוד אמסלם – מצביע אופיר אקוניס – מצביע גלעד ארדן – מצביע אורי אריאל – מצביע זאב בנימין בגין – מצביע זוהיר בהלול – מצביע נאוה בוקר – מצביעה דוד ביטן – מצביע מיכל בירן – מצביעה מירב בן ארי – מצביעה אלי בן-דהן – מצביע נפתלי בנט – מצביע יואב בן צור – מצביע איל בן ראובן – מצביע יחיאל חיליק בר – מצביע <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יושב-ראש ועדת הבחירות מבקש להבהיר נקודה חשובה בקשר להצבעה. <יצחק וקנין (ש"ס):> רבותי, אני רוצה לומר משהו בעניין ההצבעה. אתם נכנסים עם פתק הצבעה מוכן, שהוא לא פתק הצבעה של ועדת הקלפי. אנא מכם, הוציאו אותו בחזרה, ואל תשאירו אותו שם – שעוד לא יצביעו עליו והפתק הזה ייפסל. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) איתן ברושי – מצביע עמר בר-לב – מצביע ענת ברקו – מצביעה יוסף ג'בארין – מצביע באסל גטאס – מצביע אילן גילאון – מצביע שרון גל – מצביע זהבה גלאון – מצביעה יואב גלנט – מצביע גילה גמליאל – מצביעה מסעוד גנאים – מצביע משה גפני – מצביע יעל גרמן – מצביעה אבי דיכטר – מצביע דני דנון – מצביע אריה מכלוף דרעי – מצביע צחי הנגבי – מצביע יצחק וקנין – מצביע מכלוף מיקי זוהר – מצביע חנין זועבי – מצביעה ג'מאל זחאלקה – מצביע תמר זנדברג – מצביעה עבד אל חכים חאג' יחיא – מצביע ציפי חוטובלי – מצביעה אורן אסף חזן – מצביע דב חנין – מצביע יואל חסון – מצביע אחמד טיבי – מצביע מנואל טרכטנברג – מצביע מרדכי יוגב – מצביע יוסי יונה – מצביע שלי יחימוביץ – מצביעה חיים ילין – מצביע משה יעלון – מצביע איתן כבל – מצביע אלי כהן – מצביע יצחק כהן – מצביע מאיר כהן – מצביע משה כחלון – מצביע חיים כץ – מצביע ישראל כץ – מצביע עליזה לביא – מצביעה ציפי לבני – מצביעה אורלי לוי אבקסיס – מצביעה ז'קי לוי – מצביע מיקי לוי – מצביע יריב לוין – מצביע אביגדור ליברמן – מצביע יעקב ליצמן – מצביע סופה לנדבר – מצביעה יאיר לפיד – מצביע ינון מגל – מצביע מנחם אליעזר מוזס – מצביע ירון מזוז – מצביע מרב מיכאלי – מצביעה אורי מקלב – מצביע יעקב מרגי – מצביע אראל מרגלית – מצביע אברהם נגוסה – מצביע משולם נהרי – מצביע איילת נחמיאס ורבין – מצביעה קסניה סבטלובה – מצביעה רויטל סויד – מצביעה ניסן סלומינסקי – מצביע בצלאל סמוטריץ – מצביע אוסאמה סעדי – מצביע איימן עודה – מצביע רחל עזריה – מצביעה דניאל עטר – מצביע חמד עמאר – מצביע רועי פולקמן – מצביע שי פירון – מצביע טלי פלוסקוב – מצביעה מאיר פרוש – מצביע יעקב פרי – מצביע עיסאווי פריג' – מצביע עמיר פרץ – מצביע נורית קורן – מצביעה יואב קיש – מצביע איוב קרא – מצביע מירי רגב – מצביעה מיכל רוזין – מצביעה מיקי רוזנטל – מצביע יואל רזבוזוב – מצביע יפעת שאשא ביטון – מצביעה יובל שטייניץ – מצביע נחמן שי – מצביע סילבן שלום – מצביע עפר שלח – מצביע איציק שמולי – מצביע סתיו שפיר – מצביעה איילת שקד – מצביעה עאידה תומא סלימאן – מצביעה <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, שימו לב להודעה הבאה: הצביעו כרגע 120 חברי כנסת. אין לנו עוד חברי כנסת; כל ה-120 השתתפו בהצבעה. לכן אבקש מיושב-ראש ועדת הקלפי, חבר הכנסת יצחק וקנין, והיועצת המשפטית של ועדת הכנסת, עורכת-הדין ארבל אסטרחן, לגשת אל מאחורי הפרגוד, לבדוק שהכול תקין, לנעול – בעצם לא, זה נעול, הקופסה נעולה. לכן, אתם יכולים לקחת את הקלפי לתוך חדר מזכירת הכנסת, ללוות, ודאי, את הקלפי לשם, ויחד עם חברי הוועדה, חברי הכנסת מאיר כהן, עאידה תומא סלימאן וצחי הנגבי, להתחיל בספירה. <הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק אומנה לילדים, התשע"ה–2014> [מס' כ/586; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' 1914.] <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה שבינתיים יקרה – שימו לב, בסדר-היום יש לנו עוד חוק אחד, חוק האומנה, החלת דין רציפות על החוק הזה. פנתה אלי יוזמת החוק וגם ועדת העבודה והרווחה בבקשה שלא לחכות עד לתום הספירה ולהעלות עכשיו את הצעת החוק, שהיא, אני מבין, די בהסכמה בבית הזה – אף אחד לא הגיש התנגדות להחלת דין הרציפות. בדקתי את הנושא עם הייעוץ המשפטי, ואין להם בעיה עם זה; בדקתי את הנושא עם ארבעת חברי ועדת הקלפי, שהם בעצם בפועל מקוזזים – שניים קואליציה ושניים אופוזיציה – אף אחד מהם לא הביע שום התנגדות. לכן, אני אבקש מחבר הכנסת אלי אלאלוף – – – <אלי אלאלוף (כולנו):> לא, לא. קארין אלהרר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> קארין בעצמה תציג את החוק, בשם ועדת העבודה והרווחה. שימו לב, יש הצבעה. אנחנו מדברים על בקשת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות להחיל דין רציפות על הצעת חוק אומנה לילדים, התשע"ה–2014. ההודעה נמסרה ביום 7 ביולי 2015, קרי, עברו 14 יום כנדרש. אני מבקש מחברת הכנסת קארין אלהרר להציג בקצרה את החוק. מייד לאחר מכן נקיים הצבעה. <קארין אלהרר (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני יושב-ראש הכנסת, תודה רבה, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני אבקש את הצבעתכם על חוק אומנה לילדים. החוק מעגן בפעם הראשונה בחקיקה בישראל את תחום האומנה, מסדיר את זכויות ילדי האומנה, הורי האומנה וההורים הביולוגיים. החוק הזה בא לעשות סדר במקום שבו יש אי-סדר, ובאמת לתת מענים לילדי האומנה, שנשארים כרגע היום עם המון סימני שאלה ופחות סימני קריאה. החוק הזה עבר ועדת שרים, דין רציפות, ואני מבקשת מכם לעשות את המעשה הנכון ולהצביע בעד ל החוק הזה, כדי שנוכל להמשיך בתהליכי החקיקה בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה לחברת הכנסת קארין אלהרר, שהציגה את הנושא בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; בשם יושב-ראש הוועדה. חברי הכנסת, אם כן, ההסבר הוא פשוט מאוד: אנחנו מדברים על החלת דין רציפות. הצבעה בעד – מי שמבקש להחיל דין רציפות על הצעת החוק; הצבעה נגד – פירוש אי-מתן דין רציפות. אין סיעה שביקשה להתנגד לחוק, לא נמצאה סיעה כזאת, עבר פרק זמן כנדרש בתקנון. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> המחשב שלי לא עובד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> המחשב לא עובד, אז תרימי יד בזמן ההצבעה. אני אחשב את הקול של חברת הכנסת סתיו שפיר כאילו היא הצביעה בעד או נגד – מה שהיא תצביע. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> בעד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. אני מפעיל את ההצבעה. מי בעד מתן דין רציפות? מי נגד? ההצבעה החלה. הצעת חוק אומנה לילדים, התשע"ה–2014, החלת דין רציפות. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> בעד. הצבעה מס' 26 בעד הודעת הוועדה – 45 נגד – אין נמנעים – אין הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק אומנה לילדים, התשע"ה–2014, נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת סתיו שפיר, אך את מצביעה בחוק? <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> בעד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, 46 בעד, כולל סתיו שפיר, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הכנסת אישרה החלת דין רציפות על הצעת החוק, והיא תועבר להמשך החקיקה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. מיצינו את סדר-היום, אנחנו מחכים כרגע רק לתוצאות הספירה. אני חוזר ואומר: יכול להיווצר מצב של תיקו, ואז על-פי החוק נצטרך מייד עוד פעם, הדגש על מייד – לעשות סיבוב נוסף לגבי אותה ועדה שלא הייתה בה הכרעה. זה מצב תיאורטי, היפותטי, אבל יכול לקרות, ואני בינתיים מכריז על הפסקה בישיבת הכנסת עד לתום ספירת הקולות. נא להיות ערניים. נצלצל מייד עם תום ספירת הקולות. הפסקה. <(הישיבה נפסקה בשעה 03:14 ונתחדשה בשעה 03:31.)> <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני מחדש את הישיבה, ומתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן להודיע למליאה הודעה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע, כי ועדת הכנסת החליטה שהצעת חוק הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, תועבר לדיון לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית לוועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן. אין צורך בהצבעה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> מתי אתה מעריך שיהיו התוצאות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו מקווים מאוד שהספירה תסתיים מהר. בינתיים אני מחדש את ההפסקה בישיבה. תודה. <(הישיבה נפסקה בשעה 03:34 ונתחדשה בשעה 04:35.)> <בחירת נציגי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים, לוועדה לבחירת דיינים, לוועדת המינויים לקאדים ולוועדת המינויים לקאדים מד'הב> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני מחדש את הישיבה. קודם כול, ברצוני להודות ליושב-ראש ועדת הקלפי, חבר הכנסת יצחק וקנין, וכן לחברי הכנסת מאיר כהן, צחי הנגבי ועאידה תומא סלימאן, על העבודה הטובה שהם עשו, בליווי מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ והיועצת המשפטית של ועדת הכנסת – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, אדוני, אנחנו נבנה את המתח כמו שצריך. – – והיועצת המשפטית של ועדת הכנסת, עורכת-הדין ארבל אסטרחן. תודה לכולכם. הודעה שנייה, משמחת – באף אחת מן הוועדות לא נוצר מצב של תיקו, כך שבשעות הקרובות תגיעו הביתה, אם ברצונכם להגיע הביתה. ולהלן התוצאות: קולות פסולים, לגבי כל הוועדות – שני קולות פסולים. אנחנו נתחיל עם בחירת שני נציגי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים. הצביעו 120; מספר הקולות הכשרים, מטבע הדברים – 118. פסולים, כפי שאמרתי – 2; נבחרו חבר הכנסת רוברט אילטוב, עם 67 קולות, וחברת הכנסת נורית קורן, עם 69 קולות. זאת אומרת נורית קורן – 69 קולות, חבר הכנסת רוברט אילטוב – 67 קולות. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> כמה היו לאיילת? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> איילת נחמיאס ורבין – 52, ועפר שלח – 47 קולות. הוועדה לבחירת דיינים: הצביעו 120; מספר הקולות הכשרים – 118; שני קולות פסולים; חבר הכנסת אייכלר – 97 קולות; חברת הכנסת נאוה בוקר – 58; חברת הכנסת רויטל סויד – 62 קולות; ישראל אייכלר ורויטל סויד יכהנו מטעם הכנסת בוועדה לבחירת דיינים. לוועדה למינוי קאדים הצביעו 120; 118 קולות כשרים, שניים פסולים; מספר הקולות לכל מועמד: חבר הכנסת יואב בן צור – 74, נגד – 15; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – 83, נגד – 9; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – 75, נגד – 12. קרי, כל המועמדים אושרו על-ידי מליאת הכנסת כנדרש, שני נציגים מוסלמים לפחות. אוסאמה סעדי, עיסאווי פריג' ויואב בן צור יהיו הנציגים שלנו בוועדה למינוי קאדים. לוועדה למינוי קאדים מד'הב הצביעו 120; 118 קולות כשרים, שניים פסולים; חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – 67 קולות בעד, 49 נגד; חבר הכנסת חמד עמאר – 66 קולות בעד, 48 נגד; אם כן, שניהם, עבדאללה אבו מערוף וחמד עמאר, יהיו נציגינו בוועדה למינוי קאדים מד'הב. עד כאן תוצאות הבחירות. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, י"א באב תשע"ה, 27 ביולי 2015, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 04:39.>