דברי הכנסת

דברי הכנסת ט"ו / מושב ראשון / ישיבות מ'–מ"ב / י"א–י"ד באב התשע"ה / 27–30 ביולי 2015 / 15 חוברת ט"ו ישיבה מ' הישיבה הארבעים של הכנסת העשרים יום שני, י"א באב התשע"ה (27 ביולי 2015) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 14 1. בגידת הממשלה וחברי הקואליציה בנושאים החברתיים; 14 2. עלייה חדה בקצב ההריסות של מבנים בכפרים בדואיים בנגב; 14 3. הקיצוץ הרוחבי המסתמן אל מול העודף התקציבי הצפוי של כ-9.5 מיליארדי שקלים; 14 4. אובדן הדרך של הממשלה בתחום המדיני, החברתי, הכלכלי והאזרחי 14 איתן כבל (המחנה הציוני): 14 עיסאווי פריג' (מרצ): 19 שר התיירות יריב לוין: 22 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 24 השר אופיר אקוניס: 27 עליזה לביא (יש עתיד): 39 סגן שר האוצר יצחק כהן: 45 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 58 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 61 מיקי לוי (יש עתיד): 63 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 64 תמר זנדברג (מרצ): 66 השר אופיר אקוניס: 67 בחירת סגנים ליושב-ראש הכנסת 77 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 77 הצעת ועדת הכנסת בדבר שינוי שמה של ועדה לעניין מסוים ובדבר סמכויותיה 78 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 78 השלמת הרכב ועדות הכנסת 78 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 78 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 78 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 78 הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה מיוחדת לדיון בהצעת חוק השידור הציבורי (תיקון), התשע"ה–2015 79 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 79 קארין אלהרר (יש עתיד): 81 עיסאווי פריג' (מרצ): 82 אילן גילאון (מרצ): 83 יואל חסון (המחנה הציוני): 85 ישיבה מיוחדת לציון מלאות מאה-ועשרים שנה להולדתו של ראש הממשלה לוי אשכול 87 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 87 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 90 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 93 הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה מיוחדת לדיון בהצעת חוק השידור הציבורי (תיקון), התשע"ה–2015 98 איתן כבל (המחנה הציוני): 98 שרון גל (ישראל ביתנו): 99 יוסי יונה (המחנה הציוני): 103 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 108 הצעת ועדת הכנסת בדבר שינוי שמה של ועדה לעניין מסוים ובדבר סמכויותיה 115 בחירת סגנים ליושב-ראש הכנסת 116 השלמת הרכב ועדות הכנסת 116 חילופי גברי בוועדות הכנסת 117 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 117 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 118 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 118 הודעות הממשלה על העברת שטחי פעולה ממשרד למשרד ועל העברת סמכויות משר לשר 118 שר התיירות יריב לוין: 118 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 119 מאיר כהן (יש עתיד): 121 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 123 דב חנין (הרשימה המשותפת): 134 עליזה לביא (יש עתיד): 135 קארין אלהרר (יש עתיד): 138 חיים ילין (יש עתיד): 139 רויטל סויד (המחנה הציוני): 140 נחמן שי (המחנה הציוני): 141 דניאל עטר (המחנה הציוני): 143 איתן כבל (המחנה הציוני): 144 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 145 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 146 מיקי לוי (יש עתיד): 147 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 150 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 156 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 157 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 160 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 161 עפר שלח (יש עתיד): 162 איתן ברושי (המחנה הציוני): 163 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 166 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 168 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 171 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 173 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 174 שר התיירות יריב לוין: 175 הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ה–2015 185 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 185 תמר זנדברג (מרצ): 187 עיסאווי פריג' (מרצ): 188 הודעת ועדת הפנים והגנת הסביבה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26) (החמרת הענישה בעבירות הלנה והעסקה של שוהים בלתי חוקיים), התשע"ד–2014 193 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 193 הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 51 והוראת שעה), התשע"ה–2015 195 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 195 הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 12), התשע"ה–2015 198 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 198 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 110) (תיקון) (רישום תאריך לידה עברי ברישיון נהיגה – דחיית תחילה ותחולה), התשע"ה–2015 203 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 203 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 162) (תשלום גמלת סיעוד בכסף לזכאי), התשע"ה–2015 205 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 205 איציק שמולי (המחנה הציוני): 207 נחמן שי (המחנה הציוני): 210 הצעת חוק לצמצום השימוש במזומן, התשע"ה–2015 214 סגן שר האוצר יצחק כהן: 214 מיקי לוי (יש עתיד): 216 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 217 יואל חסון (המחנה הציוני): 218 עיסאווי פריג' (מרצ): 220 איתן כבל (המחנה הציוני): 223 הצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (תיקון מס' 3), התשע"ה–2015 228 שרת המשפטים איילת שקד: 228 הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 39), התשע"ה–2015 232 שרת המשפטים איילת שקד: 232 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 234 הצעת חוק המשכון, התשע"ה–2015 236 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 237 הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 13), התשע"ה–2015 239 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 240 יואל חסון (המחנה הציוני): 241 איציק שמולי (המחנה הציוני): 243 אורן אסף חזן (הליכוד): 245 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 252 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 252 הצעת חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (תיקון מס' 2), התשע"ה–2015 252 שרת התרבות והספורט מירי רגב: 252 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק: 256 הצעת חוק לקידום השקעות חברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014; 256 הצעת חוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק), התשע"ה–2014 – למעט סעיף 1(2)(ב); 256 הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 19), התשע"ה–2014 256 הודעת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 7) (שמירת זכויות בשל אלימות בן-זוג), התשע"ה–2014 258 עאידה תומא סלימאן (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי): 259 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום יום שני, י"א באב התשע"ה, 27 ביולי 2015. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (תיקון מס' 2), התשע"ה–2015. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/1835/20 וכלה בהצעת חוק פ/1940/20 – הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון – מענק לעצמאי בעד הכנסה מפוקחת), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (קביעת תקנים לאחיות במחלקות גריאטריות), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק חזקת הסכמה לתרומת אברים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, דב חנין ואיתן כבל; הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון – הארכת זכאות למענק), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, אורי מקלב, יעקב מרגי, נחמן שי, חיים ילין ויוסי יונה; הצעת חוק המים (תיקון – מתן הנחות בתעריפי מים לאוכלוסיות נזקקות), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק התניית תמיכות במחקר ופיתוח ובהשקעות הון בעמידה בחוקי העבודה (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, יצחק וקנין ואילן גילאון; הצעת חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם (תיקון – ביטול החוק), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת יוסי יונה; הצעת חוק הממשלה (תיקון – איסור העברת סמכות בתחום בעל עניין לאומי מיוחד), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ ונחמן שי; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – עידוד חברות ממשלתיות לחדשנות ותחרות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב, מכלוף מיקי זוהר ויואב קיש; הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון – הוראות שונות), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון – גיל עבודה בחופשת לימודים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון ורועי פולקמן; הצעת חוק הכשרות לאנשי מקצוע בתחום הבריאות בנושא מגדר ונטייה מינית, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, יעל גרמן, מרב מיכאלי ויואב קיש; הצעת חוק עקרונות לפדיון שבויים ונעדרים, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, עפר שלח, אביגדור ליברמן, עמר בר-לב, ענת ברקו ומרדכי יוגב; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – הכחשת הנכבה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – נכס המשמש למגורי נכה), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון – הארכת המועד להגשת הערעור), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת אורן אסף חזן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – גידור ומתקני בטיחות בבריכה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון, רועי פולקמן, מירב בן ארי, טלי פלוסקוב, איציק שמולי, נאוה בוקר, נורית קורן, שלי יחימוביץ, איילת נחמיאס ורבין, קסניה סבטלובה, יוסי יונה, מיקי לוי, קארין אלהרר, חיים ילין ודב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מיסוי רווחי תוצרים מים-המלח, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, מיקי רוזנטל, יוסי יונה, שלי יחימוביץ, מרב מיכאלי, איימן עודה, זהבה גלאון, תמר זנדברג, סתיו שפיר, עבדאללה אבו מערוף, מיכל בירן, איציק שמולי ונחמן שי; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס על מכירת תרופות מאריכות חיים שאינן כלולות בסל הבריאות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, איציק שמולי, אלי כהן, טלי פלוסקוב, קסניה סבטלובה, יואל רזבוזוב, יצחק וקנין, אורי מקלב, בצלאל סמוטריץ, יעקב מרגי, חיים ילין, שרון גל ויואל חסון; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – רציפות בתשלום גמלה לילד נטוש ולילד יתום), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עמר בר-לב, אורלי לוי אבקסיס, סופה לנדבר, מנואל טרכטנברג, רויטל סויד, מיקי רוזנטל, יואל חסון, איתן כבל, איציק שמולי, יחיאל חיליק בר, זוהיר בהלול ואיתן ברושי; הצעת חוק תעודת שחרור לחיילים משוחררים, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, מרדכי יוגב, מירב בן ארי, יעקב מרגי, מיכאל אורן, חמד עמאר, סופה לנדבר, אורי מקלב, אלי אלאלוף, אברהם נגוסה, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, רויטל סויד, דניאל עטר, חיים ילין, קארין אלהרר, איתן ברושי, מיכל בירן, עליזה לביא, שרון גל, נאוה בוקר, טלי פלוסקוב, אלי כהן, יואב בן צור, נחמן שי, איילת נחמיאס ורבין, קסניה סבטלובה, נורית קורן, מיכל רוזין, אורלי לוי אבקסיס, איל בן ראובן, מיקי לוי, יואל רזבוזוב, יחיאל חיליק בר, סתיו שפיר, יוסי יונה, יואל חסון ומרב מיכאלי; הצעת חוק יום העלייה, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, מיכאל אורן ויחיאל חיליק בר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק יום העולה, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אברהם נגוסה, נורית קורן, מיכאל אורן, דוד אמסלם, זאב בנימין בגין, ענת ברקו, נאוה בוקר, אלי כהן ומירב בן ארי; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – תקופת צינון במעבר מהמגזר הפרטי לשירות המדינה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, מכלוף מיקי זוהר, שלי יחימוביץ ומיקי רוזנטל; הצעת חוק לתיקון פקודת החברות (קדימות שכר עבודה וגמול תעסוקה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת ניסן סלומינסקי, יואב בן צור, ינון מגל ואורן אסף חזן; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – בחירת נציגים מהאזור), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת מרדכי יוגב; הצעת חוק הקאדים (תיקון – בחירת אישה לתפקיד קאדי), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עיסאווי פריג', זוהיר בהלול ועאידה תומא סלימאן; הצעת חוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות) (תיקון – חובת מתן תשובה במועד), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, איציק שמולי, שלי יחימוביץ, קארין אלהרר, זהבה גלאון ומיכל רוזין; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – ביטוח פנסיוני בקופת גמל ממלכתית), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת מיכל בירן, עמר בר-לב, אראל מרגלית, יצחק הרצוג, איציק שמולי, קסניה סבטלובה, נחמן שי, דניאל עטר, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, זוהיר בהלול, איילת נחמיאס ורבין, רויטל סויד, איל בן ראובן, יוסי יונה, איתן ברושי, מיקי רוזנטל, מנואל טרכטנברג, איתן כבל, יחיאל חיליק בר, מרב מיכאלי ועמיר פרץ; הצעת חוק נישואין וגירושין, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ותמר זנדברג; הצעת חוק יום הזיכרון לנכבה, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק מתן קדימה לבעלי עסקים כנושים בפשיטת רגל ובפירוק חברה (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק סבסוד קייטנות להורים עובדים בפריפריה, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עמר בר-לב, אורלי לוי אבקסיס, סופה לנדבר, קארין אלהרר, מנואל טרכטנברג, רויטל סויד, מיקי רוזנטל, יואל חסון, איתן כבל, איציק שמולי, יחיאל חיליק בר, זוהיר בהלול, שלי יחימוביץ ואיתן ברושי; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – ביטול חובת דרישה למבחני כניסה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איתן כבל, מירב בן ארי, עבדאללה אבו מערוף, דניאל עטר, יואל חסון, עבד אל חכים חאג' יחיא, עיסאווי פריג', זוהיר בהלול ואיציק שמולי; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – התיישנות בעבירות מין שנעשו במסגרת יחסי תלות או מרות), התשע"ה–2015, מאת חברות הכנסת מרב מיכאלי וענת ברקו; הצעת חוק לעידוד מפעלים מספקי תעסוקה לנשים ערביות (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת חנין זועבי, ג'מאל זחאלקה, באסל גטאס, איימן עודה, אחמד טיבי, דב חנין, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף, עבד אל חכים חאג' יחיא, מסעוד גנאים, תמר זנדברג, מיכל רוזין, אילן גילאון, זהבה גלאון, עיסאווי פריג', קסניה סבטלובה, מיכל בירן, מנואל טרכטנברג, יוסי יונה, יוסף ג'בארין וטלב אבו עראר; הצעת חוק העונשין (תיקון – בעילה אסורה בהסכמה ומעשה סדום בנוכחות אחר), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, דב חנין, ג'מאל זחאלקה, מסעוד גנאים, באסל גטאס, עבדאללה אבו מערוף, יוסף ג'בארין ואיציק שמולי; הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – ייצוג הולם לנשים בבחירות לכנסת), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת חנין זועבי, ג'מאל זחאלקה, באסל גטאס, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף, דב חנין, מסעוד גנאים, יוסף ג'בארין, מיכל רוזין, תמר זנדברג ועאידה תומא סלימאן; הצעת חוק העונשין (תיקון – מרמה והפרת אמונים), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת ציפי לבני; הצעת חוק מניעת עבירות מין בקטינים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, מאת חברות הכנסת מרב מיכאלי וענת ברקו; הצעת חוק למניעת עיגון מנישואין, התשע"ה–2015, מאת חברות הכנסת מרב מיכאלי וזהבה גלאון; הצעת חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין (תיקון – מתן טיפול שיקום מונע ללא הרשעה), התשע"ה–2015, מאת חברות הכנסת מרב מיכאלי וענת ברקו; הצעת חוק העונשין (תיקון – הארכת התיישנות בעבירות מין שבוצעו במסגרת הנישואין), התשע"ה–2015, מאת חברות הכנסת מרב מיכאלי וענת ברקו; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – ייצוג הולם במוסדות אגודת הסטודנטים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, עבדאללה אבו מערוף, תמר זנדברג, אוסאמה סעדי, טלב אבו עראר, חנין זועבי, עבד אל חכים חאג' יחיא, מסעוד גנאים ויוסי יונה; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – התאמות לאוכלוסייה הערבית – חגים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, עבדאללה אבו מערוף, קסניה סבטלובה, תמר זנדברג, אוסאמה סעדי, טלב אבו עראר, חנין זועבי, עבד אל חכים חאג' יחיא, מסעוד גנאים ויוסי יונה; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חובת התקנת מערכות סולריות בבניינים המיועדים לשימוש במגזר התעשייתי, המסחרי והציבורי), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – פטור לתעריפי מים ממס ערך מוסף), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, ג'מאל זחאלקה, מסעוד גנאים, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, עבדאללה אבו מערוף, יוסף ג'בארין, תמר זנדברג, מיכל רוזין וזוהיר בהלול; הצעת חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) (תיקון – סייג לדירות גדולות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת נורית קורן, מירב בן ארי, טלי פלוסקוב, אברהם נגוסה, יעקב מרגי, יואב קיש, איציק שמולי, מכלוף מיקי זוהר, אורי מקלב, מיקי לוי, מיכל בירן וניסן סלומינסקי; הצעת חוק למניעת מפגעים (תיקון – איסור טיסות בלילה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הארכת תקופת זכות יוצרים בתקליט וזכויות מבצעים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, מירב בן ארי, דוד ביטן, נאוה בוקר, יואל חסון, יעקב פרי ועפר שלח; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגדלת קצבת הילדים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אילן גילאון, זהבה גלאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, תמר זנדברג, מיקי רוזנטל, איציק שמולי, עאידה תומא סלימאן, נחמן שי, דב חנין, יוסי יונה, שלי יחימוביץ, יחיאל חיליק בר, עמר בר-לב, עמיר פרץ, איתן כבל, זוהיר בהלול, אחמד טיבי, חנין זועבי, מרב מיכאלי ומיכל בירן; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – עמלת קסטודיאן), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – פרסום ושילוט בשפה הערבית), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, עבדאללה אבו מערוף, קסניה סבטלובה, תמר זנדברג, אוסאמה סעדי, טלב אבו עראר, חנין זועבי, עבד אל חכים חאג' יחיא, מסעוד גנאים ויוסי יונה; הצעת חוק הממשלה (תיקון – כללי אתיקה לחברי הממשלה), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת ציפי לבני; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (זכות עיון במסמכי תאגיד עירוני), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, רחל עזריה וינון מגל; הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – היעדרות חלקית במועדי צום ותפילה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת זוהיר בהלול, דניאל עטר, מיקי לוי, עיסאווי פריג', חיים ילין, מאיר כהן, אוסאמה סעדי, מסעוד גנאים, יעל גרמן, איתן ברושי, מיקי רוזנטל, יוסף ג'בארין, עאידה תומא סלימאן, איציק שמולי, עמר בר-לב, מיכל בירן, תמר זנדברג ויואל רזבוזוב; הצעת חוק ניירות ערך (תיקון – קנס מוגדל בגין הרצת מניות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי ורועי פולקמן; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (איסור מתן שירותי רפואה פרטית בבתי-חולים ציבוריים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, מיקי רוזנטל, מרב מיכאלי, יעל גרמן וסתיו שפיר; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה בארנונה לעסק זעיר, קטן או בינוני), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת חנין זועבי, ג'מאל זחאלקה, באסל גטאס, איימן עודה, אחמד טיבי, דב חנין, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף, עבד אל חכים חאג' יחיא, מסעוד גנאים, תמר זנדברג, מיכל רוזין, אילן גילאון, זהבה גלאון, עיסאווי פריג', קסניה סבטלובה, מיכל בירן, מנואל טרכטנברג, יוסי יונה, יוסף ג'בארין וטלב אבו עראר; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – איסור הספקת שירותים נוספים על-ידי בעל רישיון שהוא בעל תשתית קווית), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת עליזה לביא; הצעת חוק הלוואות לדיור (תיקון – חובת הפנייה לוועדה המיוחדת ולוועדת חריגים לפני הגשת בקשה לביצוע משכנתה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, יוסי יונה, אילן גילאון, דב חנין, יעקב מרגי, יצחק וקנין ומשה גפני; הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון – העלאת סכום המחיר הבסיסי), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אלי כהן, יואב בן צור, יפעת שאשא ביטון, אבי דיכטר, מיקי לוי, טלי פלוסקוב, אורלי לוי אבקסיס, רוברט אילטוב, יעקב פרי, רועי פולקמן, נורית קורן, סופה לנדבר, דב חנין, אילן גילאון, יוסי יונה, איל בן ראובן, איתן ברושי, איציק שמולי, איתן כבל, יעקב מרגי, אורן אסף חזן, דוד אמסלם ומירב בן ארי; הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון – ביטול החוק), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אילן גילאון, זהבה גלאון, מיכל רוזין ותמר זנדברג; הצעת חוק זיכיון ים-המלח (תיקון – שמירה על העניינים החיוניים של המדינה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, מיקי רוזנטל וסתיו שפיר; הצעת חוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014) (תיקון – החרגת נכס שהתקבל בחלוקת נכסי עיזבון), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – הפחתת חובות מים וביוב לאוכלוסיות נזקקות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דוד ביטן, דוד אמסלם, נאוה בוקר, יואב קיש, מירב בן ארי, אורלי לוי אבקסיס, טלי פלוסקוב, יואב בן צור, נורית קורן, ינון מגל ומנחם אליעזר מוזס וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת הדיג (הוראות לעניין הבטחת דיג בר-קיימא), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב, רחל עזריה, דוד אמסלם, איתן כבל, מרב מיכאלי, עפר שלח, יצחק וקנין, עמר בר-לב, מיקי רוזנטל, עליזה לביא, מיקי לוי, מנחם אליעזר מוזס, אילן גילאון, איילת נחמיאס ורבין, מיכל רוזין, יואל חסון, נחמן שי, זהבה גלאון ותמר זנדברג; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (קיצור תקופת הפטור מתשלום ארנונה על בניין שנהרס או ניזוק וקביעת סכום מרבי לתשלום), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, איילת נחמיאס ורבין, טלי פלוסקוב, ניסן סלומינסקי, יחיאל חיליק בר ונורית קורן; הצעת חוק שימור השליטה הישראלית בתאגידים מרכזיים במשק, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, משה גפני, איציק שמולי, דב חנין, יצחק וקנין, אורלי לוי אבקסיס, איתן כבל, נחמן שי, מיכל רוזין, עמר בר-לב, יואל רזבוזוב, עמיר פרץ, מיקי רוזנטל ועיסאווי פריג'; הצעת חוק ניירות ערך (תיקון – מימון חברתי לעסקים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי לוי, רחל עזריה, בצלאל סמוטריץ, אורלי לוי אבקסיס ומיקי רוזנטל; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – אי-מתן אשרה ורישיון ישיבה לקורא לחרם על ישראל), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת ינון מגל, רועי פולקמן, יפעת שאשא ביטון, ענת ברקו, יצחק וקנין, אברהם נגוסה, יעקב פרי, מאיר כהן, דניאל עטר, יחיאל חיליק בר, מנחם אליעזר מוזס, יואב בן צור, איתן ברושי, בצלאל סמוטריץ, טלי פלוסקוב, מרדכי יוגב, יעקב מרגי, אבי דיכטר, אלי כהן, חיים ילין, דוד אמסלם, נאוה בוקר, אורי מקלב, אורן אסף חזן, מכלוף מיקי זוהר ונורית קורן; הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני-זוג שנפרדו (תיקון – הארכת התקופה להגשת בקשה לרישום פסק-דין שניתן לפני יום התחילה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אלי אלאלוף, זהבה גלאון ומרב מיכאלי; הצעת חוק פדיון הטבת חניה לעובד לשם צמצום שימוש ברכב פרטי, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר כספי של דמי נסיעות והסעות לטיפולי אונקולוגיה ודיאליזה), התשע"ה–2015, מאת חברות הכנסת רויטל סויד, יפעת שאשא ביטון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר דמי נסיעות והסעות לטיפולי אונקולוגיה ודיאליזה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יחיאל חיליק בר, דב חנין, מיכל רוזין, יואל חסון, איילת נחמיאס ורבין, איציק שמולי, סופה לנדבר ויעקב מרגי; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – איסור הפליה על בסיס מצב כלכלי), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, יעקב מרגי, אלי אלאלוף, קארין אלהרר ומיכל רוזין; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – כרטיס קדימות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יחיאל חיליק בר, איילת נחמיאס ורבין, איציק שמולי, רויטל סויד, סופה לנדבר, יואב קיש, מירב בן ארי ויעקב מרגי; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – הצבעת אזרחים בחוץ-לארץ), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יואב קיש, יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, אבי דיכטר, דוד ביטן, נורית קורן, אברהם נגוסה וינון מגל; הצעת חוק חובת רישום סטנוגרמי בגופים ציבוריים, התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק החולה הנוטה למות (תיקון – מוות במרשם רופא), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות, התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק הפיקוח על מעונות-יום לפעוטות, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, דב חנין, עבד אל חכים חאג' יחיא, עאידה תומא סלימאן, ג'מאל זחאלקה, מסעוד גנאים, באסל גטאס, עבדאללה אבו מערוף, יוסף ג'בארין, יואל חסון ואיציק שמולי; הצעת חוק הרשות הממלכתית לתרבות ואמנות, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק הרשות הלאומית לתרבות ואמנות, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יעקב פרי, עמיר פרץ, יחיאל חיליק בר, איל בן ראובן, איילת נחמיאס ורבין, טלי פלוסקוב, חיים ילין, איתן כבל, מיקי רוזנטל, תמר זנדברג, יוסי יונה, אראל מרגלית, עפר שלח, מאיר כהן, זוהיר בהלול, יאיר לפיד, רויטל סויד, קארין אלהרר, שי פירון ועליזה לביא וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המרכז למורשת הערבים בישראל, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עיסאווי פריג', תמר זנדברג, מיקי לוי, יואל רזבוזוב, איל בן ראובן, קסניה סבטלובה, נחמן שי, יעל גרמן, מיקי רוזנטל, זוהיר בהלול, איתן כבל, עמר בר-לב, עמיר פרץ, יחיאל חיליק בר, מרב מיכאלי ומאיר כהן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק למניעת כפייה מינית, התשע"ה–2015, מאת חברות הכנסת מרב מיכאלי, זהבה גלאון ומיכל רוזין; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שינוי שיעור גמלת הסיעוד שמשולמת לזכאי), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק העסקה ישירה של עובדי הוראה, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, איציק שמולי, עמר בר-לב ויוסי יונה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת תקופת זכאות לקצבה בעד ילד החולה בסוכרת נעורים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, איילת נחמיאס ורבין, מיכל רוזין, בצלאל סמוטריץ, ניסן סלומינסקי, דב חנין, רוברט אילטוב, ינון מגל, יפעת שאשא ביטון, מאיר כהן, איציק שמולי, אברהם נגוסה, מירב בן ארי, רועי פולקמן, ישראל אייכלר, אורלי לוי אבקסיס, טלי פלוסקוב, דוד אמסלם, שרון גל, אילן גילאון, עיסאווי פריג', זוהיר בהלול, מנואל טרכטנברג, מיקי רוזנטל, עבדאללה אבו מערוף, יעקב פרי, סתיו שפיר, זהבה גלאון, יצחק וקנין, איתן כבל, משה גפני, אלי אלאלוף, חיים ילין, נחמן שי, שלי יחימוביץ, קסניה סבטלובה, חמד עמאר, רויטל סויד, איימן עודה, אחמד טיבי, מיקי לוי, עליזה לביא, יוסי יונה, איל בן ראובן, מיכל בירן, עפר שלח, דניאל עטר, אראל מרגלית, יואל רזבוזוב, מרב מיכאלי, יעקב מרגי, מכלוף מיקי זוהר, אבי דיכטר, נורית קורן ואיתן ברושי; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – תשלום שכר והוצאות של אפוטרופוס מאוצר המדינה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי ויואב בן צור; הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, יצחק הרצוג, נחמן שי, עמר בר-לב, יוסי יונה, איתן כבל, איציק שמולי, דניאל עטר, עמיר פרץ, מיכל בירן וזוהיר בהלול; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה בארנונה לרופאים מתמחים בפריפריה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, חיים ילין, עליזה לביא, שי פירון, יאיר לפיד, מאיר כהן, יואל רזבוזוב, יעקב פרי, זוהיר בהלול, דניאל עטר, מרב מיכאלי, טלי פלוסקוב, ענת ברקו, יוסי יונה, נחמן שי, איל בן ראובן, עבדאללה אבו מערוף, אילן גילאון, דב חנין, איתן ברושי, מיקי רוזנטל, מיכל בירן, איילת נחמיאס ורבין, קסניה סבטלובה, מיכל רוזין, מיקי לוי, סופה לנדבר, אלי אלאלוף, דוד ביטן ויואב קיש; הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון – ביטול מבחן הכנסה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עפר שלח ונאוה בוקר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגבלת התקופה לבירור תביעה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת זוהיר בהלול, דניאל עטר, מיקי לוי, עיסאווי פריג', חיים ילין, מאיר כהן, אוסאמה סעדי, מסעוד גנאים, אילן גילאון, יעל גרמן, איתן ברושי, יוסף ג'בארין, עאידה תומא סלימאן, איציק שמולי, עמר בר-לב, מיכל בירן, תמר זנדברג ויואל רזבוזוב; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – הגדלת שיעורי הגמלה), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי סכומים שהוצאו לצורך טיפול בילד), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איילת נחמיאס ורבין, סתיו שפיר, זהבה גלאון, קארין אלהרר, מיקי לוי, קסניה סבטלובה, דניאל עטר, רויטל סויד, יפעת שאשא ביטון, נורית קורן, איל בן ראובן, איתן כבל ואלי אלאלוף; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי בגין הוצאות טיפול בילדים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, איציק שמולי, זוהיר בהלול, מיכל רוזין, מירב בן ארי, אורן אסף חזן, נורית קורן וטלי פלוסקוב; הצעת חוק מסי מכס ובלו (שינוי התעריף) (תיקון – אישור ועדת הכספים של הכנסת לגבי הפחתת מכסים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ ודב חנין; הצעת חוק זכויות המלצרים והעובדים בענף ההסעדה, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, שלי יחימוביץ, איציק שמולי, יעקב מרגי, מיקי לוי, אלי אלאלוף, יצחק הרצוג, דוד ביטן, יצחק וקנין, יפעת שאשא ביטון, איתן כבל, מיכל רוזין, מרב מיכאלי, סתיו שפיר, יואב בן צור, איימן עודה, דוד אמסלם, מירב בן ארי, מאיר כהן, בצלאל סמוטריץ, אברהם נגוסה, אורלי לוי אבקסיס, יוסי יונה, יעל גרמן, טלי פלוסקוב, עמיר פרץ, מסעוד גנאים, נורית קורן, קארין אלהרר, אוסאמה סעדי, יואב קיש, זהבה גלאון, אילן גילאון, מיכל בירן, עבדאללה אבו מערוף, קסניה סבטלובה, חיים ילין, עאידה תומא סלימאן, מיקי רוזנטל, ענת ברקו, מכלוף מיקי זוהר, עמר בר-לב, זוהיר בהלול, באסל גטאס, עליזה לביא, נחמן שי, עבד אל חכים חאג' יחיא, מנואל טרכטנברג, יחיאל חיליק בר, עיסאווי פריג', יואל חסון, רוברט אילטוב, חנין זועבי, דניאל עטר, איילת נחמיאס ורבין, סופה לנדבר, יואל רזבוזוב, רויטל סויד, שרון גל, חמד עמאר, תמר זנדברג ואראל מרגלית; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – נכס שאין מופקת ממנו הכנסה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת זוהיר בהלול, דניאל עטר, יעקב פרי, מיקי לוי, עיסאווי פריג', חיים ילין, מאיר כהן, אוסאמה סעדי, מסעוד גנאים, אילן גילאון, איתן ברושי, מיקי רוזנטל, יוסף ג'בארין, עאידה תומא סלימאן, עמר בר-לב, מיכל בירן, תמר זנדברג ויואל רזבוזוב; הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (תיקון – הפחתת מספר יחידות הדיור המזערי בתוכנית מועדפת לדיור ביישובי מיעוטים), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת יוסף ג'בארין; הצעת חוק מתן שירות בשפה הערבית בגופים ציבוריים ובגופים מסחריים, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, יעקב פרי, חיים ילין, דניאל עטר, דוד ביטן, אורלי לוי אבקסיס, יואל רזבוזוב, אלי אלאלוף, אביגדור ליברמן, קסניה סבטלובה, ניסן סלומינסקי, מיקי לוי, יעל גרמן, נחמן שי, שרון גל, ינון מגל, סופה לנדבר, רוברט אילטוב, מאיר כהן, מרדכי יוגב, מנואל טרכטנברג, איתן ברושי, מכלוף מיקי זוהר, אילן גילאון ואיל בן ראובן; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת תקופת הזכאות לשעת הנקה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, מירב בן ארי, יפעת שאשא ביטון, ישראל אייכלר, אורי מקלב, אלי אלאלוף, מיכאל אורן, מרב מיכאלי, יעקב פרי, זהבה גלאון, סתיו שפיר, נחמן שי, איילת נחמיאס ורבין, מאיר כהן, תמר זנדברג, עבדאללה אבו מערוף, טלי פלוסקוב, עאידה תומא סלימאן, יוסי יונה, עמר בר-לב, איתן ברושי, איל בן ראובן, קסניה סבטלובה, ציפי לבני, מיכל בירן, איתן כבל, עליזה לביא, קארין אלהרר, שי פירון, מיקי רוזנטל ושלי יחימוביץ; הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון – הקמת רשות לאומית לדיור ציבורי), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, אורלי לוי אבקסיס, סתיו שפיר, אילן גילאון, איציק שמולי ועמר בר-לב. הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 12), התשע"ה–2015 – מ/939. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. חברי הכנסת, זה לא פלא שיש לנו סדר-יום עמוס במהלך כל השבוע, ולכן כולנו נקפיד על הזמנים במהלך כל הדיונים, גם בהצעות לסדר-היום, גם בחקיקה, גם בשאילתות. <הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. בגידת הממשלה וחברי הקואליציה בנושאים החברתיים;> <2. עלייה חדה בקצב ההריסות של מבנים בכפרים בדואיים בנגב; <3. הקיצוץ הרוחבי המסתמן אל מול העודף התקציבי הצפוי של כ-9.5 מיליארדי שקלים;> 4. אובדן הדרך של הממשלה בתחום המדיני, החברתי, הכלכלי והאזרחי> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נתחיל בהצעות אי-אמון. הצעת אי-אמון מטעם סיעת המחנה הציוני – בגידת הממשלה וחברי הקואליציה בנושאים החברתיים. ינמק את ההצעה חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, אדוני. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, גברתי הרשמת, אדוני, הכנתי, האמת היא, לדבר סביב הנושא שנכתב, אבל אני – הנה השר אקוניס נכנס – אני רציתי לדבר על דבר אחר לגמרי, שהוא נוגע – מעניין לעניין באותו עניין – בהתנהגות הממשלה והעומד בראשה. <שר התיירות יריב לוין:> איתן, לגנוז את התשובה שהכינו לי? <איתן כבל (המחנה הציוני):> כן, כן. אתה יכול לגנוז אותה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, ענייני בגידות – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני אומר לך את זה, אדוני יושב-ראש הכנסת, ואני אתייחס גם אליך בהמשך בעניין הזה. השר אקוניס, תראה, אחד הדברים שגיליתי היום, שהוא לא חדש לי, אבל התאפקתי, שהממשלה והעומד בראשה מתנהגים כמו בקוזה נוסטרה. שום דבר לא אישי, הכול אישי. שום דבר לא אישי, הכול אישי. ואני אומר לך במה דברים אמורים. אדוני יושב-ראש הכנסת יודע, כמי שכיהן גם בכנסת הקודמת, מכיר את חוק רשות השידור החדש, יודע אדוני כמו שיודעים כאן אנשים כמו השר יריב לוין, שאילולא התערבתי ועמדתי על רגלי האחוריות נגד חלק מחברי סיעת הליכוד, וביניהם השר הממונה היום על רשות השידור, הצעת החוק הזאת לא הייתה עוברת. ולאורך כל הדרך היה לי מאבק של אמת, גם מול חברי. אתה זוכר, השר יריב לוין, כי גם אתה התערבת בדבר הזה. ואילולא התערבותך כהתערבותי, החוק לא היה עובר. ואני זוכר את פרח, כשישבנו ספונים בחדר, אדוני השר. השר, ברשותך, בבקשה. אתה יודע שאני היום על טורים, אז ברשותך. <השר אופיר אקוניס:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא, אני מדבר ברצינות. <השר אופיר אקוניס:> זה משפט – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני רוצה, אדוני יושב-ראש הכנסת, חברותי וחברי, שתבינו על מה מדובר. זה לא עניין אישי. לא באתי לבכות על ענייניי האישיים. שמעתי היום את חברי חבר הכנסת צחי הנגבי, את ההתפתלויות האלה סביב העניין הזה – למה מקימים ועדה מיוחדת. אבל אחרי כל זה אני אומר לכם על מה יצא קצפי. קצפי הוא בראש ובראשונה על שר האוצר, כי שר האוצר, דרך הצבעת חברי מפלגתו, היה יכול למנוע את המצב הזה. אין לי ציפיות מראש הממשלה. ראש הממשלה, זה לא מעניין אותו, הוא החליט להשתלט על השידור הציבורי. הרי הבטחתי, והשר אקוניס יודע את זה, שהתחייבתי להביא את החוק ב-2 בספטמבר. התחייבתי, כי אני מודע למשמעויות של הדברים. אם אני לא אביא את החוק, רשות השידור נסגרת באבחה בסוף אוקטובר. וכשאני נותן את ההתחייבויות וכשאני אומר את הדברים, אומר בצורה ברורה, וסיעת המחנה הציוני בשבוע שעבר ביום שני מעלה את העניין לדיון, ובתוכנו אנחנו מקבלים החלטה, וחברת הכנסת שלי יחימוביץ אפילו שאלה את השאלה במפגיע, מה המשמעות אם לא נצביע עבור החוק, ואני אומר שאנחנו נצביע נגד החוק, אבל לא כדי להפיל אותו, אלא כדי לקבוע עמדה בשאלת הפיקוח שמסמיכה את המנכ"ל החדש להיות בעל-בית מפה ועד הודעה חדשה בלי שום פיקוח. וזה מקומה של ועדה, לקום ולדון בשאלות האלה. לא כי אנחנו נגד החוק. עכשיו, כמו שאמרתי לך, השר אקוניס, ועשית מאמצים, אני יודע, אתה ודוד ביטן וגם צחי הנגבי. אתה יודע שראש הממשלה החליט באופן אישי למנוע מחבר כנסת – במקרה הזה אני, אבל זה לא העניין האישי פה, כי אנחנו חיים בעולם פוליטי, חברת הכנסת זהבה גלאון, ואני לא מתבכיין על הפוליטיקה, לא מתבכיין על הפוליטיקה, אלא על מקומה של הפוליטיקה. שר האוצר, שתמכתי בעמדת משרדו והלכתי אתם יד ביד, ואתה יודע את זה, לאורך כל הדרך, ברגע האמת הוא נטש אותי, כי כשאני הרמתי אליו טלפון – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> הוא לא נטש אותך – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> ברשותך. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – הוא נטש את הציבור. <איתן כבל (המחנה הציוני):> תרשי לי. אני אמרתי לו: משה – ושלחתי לו מסרון אתמול ושוחחתי אתו פעמיים. אני רוצה להזכיר, הוא עוד לא העביר תקציב, הוא עוד רחוק מכך, וראש הממשלה מכדרר אותו, מבזה אותו ועושה לו חיבוט ערבה יום-יום. אם על זה הוא לא יודע לתת קרדיט, אז אני שואל את חברי וחברותי, מירב בן ארי ורחל עזריה, למה הגעתם לכנסת? למה, אם אתם לא יודעות ויודעים, חבר הכנסת פולקמן, לעמוד על עמדות ודעות? הכנסת זו עבודה קשה. כן, חברותי וחברי חברי הכנסת. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> באו להילחם על מתווה הגז. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אז הוא לא נלחם על מתווה הגז והוא לא נלחם בעצם על כלום. על מה נלחמים? על מה נלחמים אם נותנים לי תשובה "יש הסכם קואליציוני"? מה זה הסכם קואליציוני? משה רבנו ירד מהר-סיני וחלקו עליו; אי-אפשר לחלוק על העניין הזה? למה מה קרה? – כמו שאומרים בשכונה. על מה העניין? מה מצא לו ראש הממשלה למנוע? ולמה שר האוצר, חבר הכנסת שרון גל – מה מנע ממנו לבוא ולהתערב בעניין כל כך ערכי, כל כך עקרוני? חברת הכנסת גלאון, מדובר פה בנושא ערכי, בנושא עקרוני, לא בנושא פוליטי. המנכ"ל החדש אלדד קובלנץ, אני בעדו, לגמרי בעדו, ומי כמוך יודע. אני אגלה, אפילו בעבר הצעתי לו להיות מנכ"ל. זה לא אישי, אין שום דבר ברמה האישית. <השר אופיר אקוניס:> באיזה משרד הצעת לו? <איתן כבל (המחנה הציוני):> כשהייתי מנכ"ל, כשהייתי השר הממונה או היושב-ראש, אני כבר לא זוכר. כן, לגמרי. ואני אומר זאת ממקום שאני בעדו, ואני בעד השידור הציבורי. ואני אומר לך, אדוני, השר אקוניס, ואני שוב חוזר ואומר, אני יודע מה עשית. ובסופו של עניין, אין לי כלפי ראש הממשלה שום דרישה ושום בקשה. שר האוצר מצפה שאנחנו נסייע לו. אמרה חברת הכנסת שלי יחימוביץ, כמו שאני אמרתי – כל דבר לגופו של עניין, בנושאים, בוודאי רפורמות. קבע אתי היום שי באב"ד, המנכ"ל שלו, הוא לא יודע, אבל אני מבטל לו את הפגישה. אין לי עניין להיפגש אתו, ולא עם אמיר לוי, ולא עם שום אדם ממשרד האוצר – וכי למה? מה אני, פועל בשירותם? מה שהם מביאים זה חשוב ומה שאני מביא זה לא חשוב? אין לי עניין לסייע. אז אני מודיע לו מכאן שהישיבה מבוטלת, ואין לי שום כוונה לא לשבת – לא עם השר, ולא עם המנכ"ל, ובכל מקום שאני אוכל לעשות, אני אכשיל. מי שהולך אתי בקרי, אני אלך אתו בחמת קרי, כי אני באתי בידיים נקיות, וכל התהליך סביב השידור הציבורי מטומא עכשיו, כי הוא לא מטופל עכשיו בידיים נקיות – וכי למה? מה, עשיתי מעשה שבא לפגוע בשידור הציבורי? ולכן, אני אומר זאת לא מהמקום האישי, אדוני היושב-ראש – נשארה לי דקה וחצי, אז אני רוצה להתכוונן לסיום. ואני פונה אליך בדחילו ורחימו, אדוני, אני מעריך ומוקיר אותך, אתה חייב להילחם על כבודה של הכנסת – ולהילחם על כבודה של הכנסת, לא הכבוד שלי – לא הכבוד שלי, כי כל דבר כאן – אפשר להחזיר את ועדת הכלכלה, אפשר להחזיר כאן כל ועדה, כי כשעסקינן ברוב ומיעוט, ממשלה באופן טבעי יש לה רוב, ואם היא חושבת שעל כל עניין – על כל נושא שלא ימצא חן בעיניה היא תוכל להקים ועדה מיוחדת, אז במה דברים אמורים? מה זה דמוקרטיה – החלק שבו אנחנו מגינים על המיעוט הוא חשוב לאין שיעור – או לא פחות – מאשר היכולת של הרוב להפעיל את סמכותו. ואני מבקש ממך, אני תובע ממך, שאתה תגן עלינו, שלא בכל נושא שנמצא את עצמנו עכשיו, שלא מוצא חן, כי אין רוב, או מישהו נגד, נתחיל באותן קוניונקטורות פוליטיות. אני מאוד מבקש ממך, אני סומך עליך שתעשה את זה, שלא נמצא את עצמנו פתאום באיזה תמנון מלא זרועות שמקימות – והכול, דרך אגב, תמיד מוצדק, אדוני, תמיד יש הסברים נכונים, חבר הכנסת צחי הנגבי, שאם היית רואה אותו איך הוא נלחם היום – צריך להקדים את הכניסה שלו, שיחליף את אקוניס. <השר אופיר אקוניס:> זה רק – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> הוא הסתער, הסתער עלי היום, חברי צחי הנגבי הסתער עלי – – <השר אופיר אקוניס:> רק אם אני יוצא – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – רק כדי להגן על ראש הממשלה, שלא, חס וחלילה, ימנע ממנו להגשים את משאת חייו להחליף בעוד כמה חודשים את אקוניס. תודה רבה, אדוני. <השר אופיר אקוניס:> רגע, לא, אני הבהרתי שאני מוכן, רק אם אני יוצא לאו"ם צחי יוכל להחליף אותי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סליחה, חברי הכנסת, השתנה קצת הנושא של האי-אמון, אבל עדיין, לאחר שנשמע את הנמקת האי-אמון מטעם סיעת מרצ, ישיב השר יריב לוין. לחבר הכנסת כבל אני אגיד: כואב לשמוע את הדברים. באמת, אני בטוח שאתה אומר אותם בדם לבך. היה אולי מקל עלי לו היית בא אלי עם הנושא הזה לא מעל דוכן הכנסת, אלא בימים האחרונים, אולי מלכתחילה קצת יותר קל לטפל בזה מאשר בדיעבד. אתה מכיר את עמדתי העקרונית; כמו שאנחנו לא הגענו לוועדת רפורמות בכנסת, ככה יכול להיות שלא היינו מגיעים לעוד ועדה, חבל שלא שיתפת אותי בכאב הזה – אבל טוב, נראה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> יהיו עוד נושאים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת עיסאווי פריג' ינמק את הצעת האי-אמון מטעם סיעת מרצ: אובדן הדרך של הממשלה בתחום המדיני, החברתי והאזרחי. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברים, אתמול חזינו שוב בתוצאות של קיצוניות והתגרות ברחבת אל-אקצא. מה שידוע לי, שבתשעה באב לכאורה אמורים להרבות באהבת חינם; היום הזה הופך לעוד יום של שנאה ואלימות כל פעם שאנחנו מגיעים אליו. במקביל, היום צפיתי – וציפיתי מראש הממשלה שהתייחס לזה, יגיד, יצא משתיקתו, יתייחס. האדמה בוערת, הרי יש יותר מזה? שמעתי אותו, התמקד: איך מביאים משקיעים מבחוץ ואיך יעביר את מתווה הגז, ועל הדרך ציין שהייתה לו ישיבה עם ראשי רשויות מהמגזר הערבי, שרוצה בקדמתם. חברים, הסטטוס-קוו, שקבעו אותו ב-1967, לא קבעו אותו לחינם. זה מצב – להפוך מחלוקת למחלוקת דתית זה הדבר הכי מסוכן, ולשם כך קבעו שבמקומות הקדושים יש סטטוס-קוו. זה לא בא לחינם, זה בא אחרי מחשבה שצריך להפריד דת מפוליטיקה. לאן אנחנו רוצים להגיע? איך אמרו חכמים לפני – טיפש זורק אבן לבאר, עשרה חכמים לא יצליחו להוציא אותה. בינתיים יש לנו טיפש, החכמים אינם, ואני לא יודע איפה למצוא אותם – החכמים שייקחו את כולנו לתוך הבאר, שייקחו את כולנו לתוך הבאר. חברים, אני לא איש דתי, אבל אני יודע כמה זה מסוכן לקחת את הוויכוח ולעשות אותו לוויכוח דתי. אתמול, כשחבורה קיצונית, וצר לי מאוד שבראשות השר אורי אריאל, בחרה בדרך של התגרות ופרובוקציה, בשביל רווח פוליטי; מגייסת מקום כה קדוש בשביל לרצות עוד תומכים קיצונים אצלם, ועוד רווח פוליטי, לוקחת את המקום ככלי לקידום אידיאולוגיה. וגם החבורה הזאת, הקיצונית, מה שמקומם אותך, שהיא נתמכת הן כלכלית והן בשתיקה של ראש הממשלה וכל שריו, בתמיכה לאורך כל הדרך. אני לא שמעתי התייחסות ואמירה של ראש הממשלה, כאילו לא לקחנו ולא למדנו ולא הפנמנו ואת המסרים ואת התוצאות שהיו בכנסת התשע-עשרה, כמה המקום הזה נפיץ ולאן זה מסוגל להוביל אותנו. ראש הממשלה עסוק בנוסחת הרווח וההפסד, זה מה שמעניין אותו. מאז הוא מנהל את המדיניות – חושב רווח והפסד, וזה מה שהולך לאורך כל ההתנהלות, אם זה מה שראינו ברשות השידור הציבורי, וחברי חבר הכנסת כבל התייחס בהרחבה ובצדק לסוגיה הזאת, שהמילה "ציבורי" הפכה להיות מילה מאוד מפחידה אצל ראש הממשלה ושריו, ולשם כך דאג להחליף אותה ל"ישראלי"; ציבורי – לא בבית-ספרי. עובדים של הרשות הציבורית זה עול, צריך להיפטר ממנו, הנוסחה חייבת להיות רווח והפסד. מה? אני צריך להיות בעל-הבית, אני צריך לשלוט. כנ"ל ברשות הדואר. אזרחי מדינת ישראל סובלים יום-יום משירותי הדואר ועובדים צועקים יום ולילה, ולא מעניין אותי. אני רוצה נוסחת רווח והפסד. וגולת הכותרת – הגז. רק היום שמענו, בסעיף ההשתקה – הגז, שראש הממשלה היום בישיבת סיעתו הצהיר: אני אעביר את מתווה הגז. ומשתמש שם באיום: הגז לא יישאר באדמה. אנחנו נביא משקיעים מבחוץ, כי המשקיעים מבחוץ יביאו לנו כסף שנשקיע ברווחה, בחינוך, בתקשורת. נכון לעכשיו אנחנו לא רואים את זה. מדינת הרווחה לא קיימת בלקסיקון. כולם עול: עובדים – עול; שירות לצרכנים – עול; יאללה, שאטר, מי שיוכל להצליח, שיצליח. ובמקביל, כל מי שפותח את פיו, אם על מתווה הגז, אם על רשות השידור הציבורי, אם על הדואר או כל מה שקרוי רפורמות, דואגים לעשות לו דה-לגיטימציה: אתה שמאלני, אסור לך להתווכח, תשתוק; אם אתה מתווכח אני עושה לך דה-לגיטימציה. וזאת השיטה, והשיטה עובדת. והיא מלווה בשיטת הפחדה: באים לגז – מפחידים, הגז יישאר באדמה; באים לאיראן – מפחדים מהסכמים. איראן. הגז. ונכנס ה-BDS לעניין. לפני כמה ימים הייתי יחד עם היושב-ראש וכמה מכובדים בישיבה עם נשיאת קרואטיה, והיושב-ראש שאל אותה לגבי ה-BDS וההשלכות והסוגיה הזו. נשיאת קרואטיה ענתה: אנחנו לא מרגישים את זה. נכון, אדוני? אז למה בשם החרמות ראש הממשלה מייצר הפחדה וכותרות בעיתונות: חרם, חרם, חרם, BDS? הוא מנפח את זה כי זה משרת את האינטרס שלו. תחת החרמות מותר לו ואסור לנו לפתוח את הפה. כי אם אנחנו פותחים את הפה אנחנו שמאל. דה-לגיטימציה. דה-לגיטימציה. אבל בעניין הכסף, חברים, יש מקום שהכסף מותר לו לזרום. איפה? בשטחים. שם יש עודף כסף. כביש שאין צורך לסלול אותו – נסלול אותו. נער שנעצר – נשחרר אותו. פלסטיני שמפריע לי בעין – נסלק אותו. סוסיא – נגרש אותם. גירשנו אותם קודם, נגרש שוב. אז מה, העיקר שהמתנחלים יהיו מבסוטים. כסף בשפע יש. ואתם יודעים למה, חברים? כמו שראש הממשלה מפחיד אותנו בשיטתיות על כל הרפורמות שהוא עושה, והוא מצליח להפחיד את הציבור, אותה שיטה המתנחלים עושים לו. מפחידים אותו. הוא מפחיד אותנו ומפחד מהם. ובגלל זה הכסף זורם לשם. בגלל זה הכסף זורם לשם. ומי משלם את החשבון? אנחנו. ואתם אומרים למה אנחנו מגישים אי-אמון? על קיפאון מדיני. היום השתתפנו בהשקת תוכנית של חברנו חיליק בר – אני גם רוצה להתייחס לזה בחצי משפט – תוכנית מדינית חדשה. שמעתי והקשבתי יחד עם חברתי יושבת-ראש המפלגה זהבה גלאון ואורחים רבים. שמעתי, וזה דבר טוב להתניע את התהליך. הקיפאון הזה, אסור שיימשך, אבל אני רוצה להבהיר דבר אחד: אין פתרון מדיני בלי חלוקת ירושלים. שזה יהיה בראש. ואנחנו, כל מה שנדבר ונעשה, עומדים במקום. שזה יהיה ברור. <שרון גל (ישראל ביתנו):> מה לכם ולירושלים? <עיסאווי פריג' (מרצ):> חבל לנו על הדיו ועל כל סיעור המוחות. <שרון גל (ישראל ביתנו):> מה לכם ולירושלים? <עיסאווי פריג' (מרצ):> להתניע תהליך מדיני – חובה. חובה עלינו. אבל צריכים לדעת – לא יהיה פתרון בלי חלוקת העיר, ירושלים המזרחית וירושלים המערבית. <שרון גל (ישראל ביתנו):> מה לך ולירושלים? <עיסאווי פריג' (מרצ):> לבסוף, אדוני היושב-ראש, אני מבקש להגיד שני משפטים בעניין רשות השידור הציבורי. אני הייתי חבר בוועדת רשות השידור בקדנציה הקודמת. השקענו הרבה שעות, הרבה מחשבה, הרבה ויכוחים וזמן. והחוק בא לכאן בתקווה שזה יימשך. הוחלפו שרים, עכשיו יש לנו ראש הממשלה שהוא שר התקשורת, והחוק בא מחדש בתיקוני חקיקה שמרוקנים את החוק מתוכן. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, מרוקנים את החוק מתוכן שלשמו החוק בא – כחומה הסינית בין השידור הציבורי לבין הפוליטיקאים – אנחנו מחזירים את החומה. לאור הרגישות והחשיבות של הנושא באה הממשלה והקימה ועדה מיוחדת לשם המשך הטיפול בחוק הזה. אדוני היושב-ראש, אני מרגיש את עצמי מיותר כמחוקק בכל המעקפים תחת הכותרת "שלטון הרוב". זאת לא דמוקרטיה, חברים. זה צחוק. אתם יכולים להעביר את החוק, יכולים להעביר גם חוקים אחרים, אבל זאת הסכנה הגדולה ביותר על חברה תקינה במדינה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> והרי הוזהרתם. תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. אני מתכבד להזמין את השר יריב לוין, השר המקשר בין הממשלה לכנסת, להשיב על הצעות האי-אמון מטעם המחנה הציוני וגם מרצ. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, ראשית אני מוכרח לומר שגיליתי היום תגלית, אדוני היושב-ראש, לא כל כך משמחת, אני מוכרח להודות. אני האמנתי עד היום שחבר הכנסת פריג' נמנה עם אלה שרוצים שלום ומאמינים שאכן יהיה הסדר. אבל צר לי לומר, חבר הכנסת פריג', שירושלים לא תחולק לעולם. ואם אתה חושב שבלי חלוקת ירושלים לא יהיה הסדר, אין לי אלא להבין שאתה לא מאמין שהסדר כזה יהיה אי-פעם. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אז אני אומר לך שיהיה, ועוד איך יהיה הסדר בסוף. וההסדר הזה יתבסס על כך שאנחנו נהיה כאן כדי להישאר. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אני אתך. לא תחולק. לא תחולק. <שר התיירות יריב לוין:> כולה מאוחדת בריבונות ישראל, כפי שנכון היסטורית, כפי שנכון מבחינת מדינת ישראל, כפי שנכון לתושבי העיר וכפי שנכון אם באמת רוצים להגיע לשלום-אמת. אדוני היושב-ראש, התשובה שלי הפעם תהיה מאוד קצרה, משום שאם הצעת האי-אמון הראשונה הייתה כל כך לא עניינית, עד כדי כך שחבר הכנסת כבל ויתר מראש על הצורך בכלל להציג אותה ועבר לדבר בכלל על נושאים אחרים, חשובים כשלעצמם, אבל נדמה לי שלא מצדיקים הבעת אי-אמון בממשלה, ולעומת זאת, הצעת האי-אמון שביקש להציג חבר הכנסת פריג' מלכתחילה הקיפה עולם ומלואו, כפי שנעשה כל שבוע, אז אני לא רואה שום טעם שאני אחזור על אותם הדברים שאמרתי בשבועות הקודמים, מלבד אולי הערה אחת, חבר הכנסת פריג', שהיא כמובן לא מופנית אליך באופן אישי. אני חושב שהמנהג הזה להגיש מין הצעות אי-אמון אמורפיות כאלה הוא לא במקומו. אם כבר מתעקשים לקיים את הטקס הזה כל שבוע, לפחות נקיים אותו בצורה רצינית. לפחות נקיים אותו בצורה רצינית. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה בורח מהתשובות. <שר התיירות יריב לוין:> אתה יודע שאני משתדל תמיד להשיב לגופו של עניין. אבל אני חושב שאם רוצים ויש סיבה אמיתית שבגללה צריך להחליף את הממשלה, צריך לבוא ולהציג אותה בצורה מכובדת ומפורטת. לבוא ולומר באופן כללי שהממשלה, שבקושי מכהנת חודשיים, כבר הספיקה להיכשל בכול מכול כול, בכל ההיבטים, אני חושב שזה לא רק לא נכון, אלא גם, לטעמי, איננו מאפשר באמת דיון וויכוח רציני, כפי שצריך להתקיים במוסד מכובד וחשוב כזה של הצעת אי-אמון. לכן אני אומר שדינן של הצעות האי-אמון להידחות. הממשלה תמשיך לפעול גם בתחום המדיני, גם בתחום הכלכלי וגם בתחום החברתי על מנת להמשיך ולקדם את מדינת ישראל כפי שנעשה בשנים האחרונות. ואני קורא לחברי מהאופוזיציה אולי להניח קצת את להט הצעות האי-אמון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה ברחת, כבוד השר, מלתת לי תשובה. ברחת. <שר התיירות יריב לוין:> יש מכם – נדמה לי שהם מיוצגים נאמנה כרגע בעיקר על-ידי חברי הכנסת יחימוביץ ובר, שיכולים אפילו להצטרף אלינו. ביחד נוכל לעשות דברים טובים נוספים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת טלב אבו עראר. נושא האי-אמון של הרשימה המשותפת הוא: עלייה חדה בקצב ההריסות של מבנים בכפרים בדואיים בנגב. בבקשה, אדוני. המשיב לו הוא השר אופיר אקוניס. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> למה לא אורי אריאל? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אין לי מושג. מזכירות הממשלה קובעת את זה. אני לא יכול להתערב בהחלטות הממשלה מי משיב על מה. <השר אופיר אקוניס:> תקבל תשובה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר אקוניס, בנגב יש יותר מ-40 יישובים בלתי מוכרים שבהם מתגוררים כ-80,000 תושבים; חיים בתנאים קשים ובלתי נסבלים, אזרחים שלולי זכויות בסיסיות. ממשלות ישראל המתחלפות לדורותיהן לא הצליחו עד היום להתמודד עם האתגרים של החברה הערבית הבדואית בנגב: אתגרי הילודה והגידול הטבעי, אתגרי הדיור לזוגות הצעירים ואתגרי היעדר השכלה בגלל בעיות תשתיות ביישובים הלא-מוכרים. בזמן שממשלת ישראל צריכה לתקן את העוול ולהתמודד עם האתגרים הנ"ל, למצוא פתרונות, היא בחרה לנקוט במדיניות הריסת הבתים בנגב; גם בדהמש, כפר-כנא, רמלה, ואדי-עארה – ברוב היישובים הערביים היא רק יודעת את מושג ההריסה ולא הבנייה. כל זה בכוונה להרוס את החיים ולהרוס את העתיד של האוכלוסייה הערבית. מכובדי היושב-ראש, עלייה חדה בקצב הריסות הבתים ביישובים ערביים-בדואיים: 1,073 בתים נהרסו בשנת 2014 – זינוק של כ-54% משנת 2013. לולא – כך טענו במשרד לביטחון הפנים – לולא המלחמה על עזה, היו אמורים להגיע ל-2,000 הריסות בתים בנגב. כך עולה מהדוח שפורסם לאחרונה על-ידי המשרד לביטחון הפנים. אלה נתונים מדאיגים, המלמדים שהמדינה מתייחסת לערבים כאל אויבים, לא כאל אזרחים. כן כואבים שהיא הורסת בתים בחורף, בימים גשומים, סוערים; גם בקיץ החם – ללא הרף, ללא רחמנות, ללא התחשבות. משאירים משפחות, נשים, ילדים, זקנים, נכים, ללא קורת גג, ללא אלטרנטיבות, ללא פתרונות. מכובדי היושב-ראש, הריסת הבתים מתבצעת בטענה שהבנייה נעשתה ללא היתר. הבנייה ביישובים אלה אינה מתרחשת בחלל ריק ואינה נעשית מתוך בחירה, אלא זו דווקא בנייה מחוסר ברירה שנועדה לספק קורת גג לראשם של צעירים ומשפחות ערביות שהמדינה ורשויות התכנון הותירו אותם ואת יישוביהם מאז קום המדינה ללא פתרונות דיור. היא למעשה תולדה של מחדלן התכנוני של הרשויות. מה הכוונה כאן בהריסת בתים? לצמצם את הילודה ואת הריבוי הטבעי. כי צעיר שמתכוון להתחתן ולהקים משפחה ויודע מלכתחילה שהולכים להרוס לו את הבית, הוא חושב פעמיים ואומר: אני לא אבנה בית עכשיו, אני אדחה את הנישואים שלי עד שיהיה פתרון. לזה התכוונה הממשלה, כבוד השר אקוניס, ולכך גם התכוון השר שמיר בזמנו, כשהיה השר להתיישבות הבדואית בנגב. הוא ככה פלט מילים, אולי הוא לא חשב, לא ידע, שיש שם תקשורת ומצלמות, ואמר את זה: צריך לצמצם, להגביל את הילודה. מכובדי היושב-ראש, עקירת היישובים והנישול מהקרקעות כמתוכנן בתוכנית פראוור – אני מזהיר את ממשלת ישראל: תוכנית זו אנחנו לא נקבל בשום פנים ואופן; אנחנו נתנגד לה, התנגדנו ונמשיך להתנגד בכל תוקף, בכל אמצעי אפשרי. אנחנו נברך – מכאן אני מודיע – על כל משא-ומתן עם האוכלוסייה הבדואית בנגב, על בסיס הכרה ביישובים ועל בסיס הכרה בבעלותנו על אדמותינו. בינתיים אנחנו רואים שיש יותר ויותר צווי הריסה. המדינה, מכובדי היושב-ראש, מכניסה עוד ועוד אוויר לבלון. הבלון הזה סופו להתפוצץ. סופו להתפוצץ. זה המצב שאני מעביר לכנסת הנכבדה הזו מהאזור שם, מהשטח בנגב. הצעירים לא משלימים עם זה שהם בונים בתים להקים משפחות – הורסים להם את הבתים. לא מוכנים להמשיך במצב כזה. ואז המדיניות הזאת היא שדוחפת את הצעירים שלנו לאלימות, לפשע, למקומות שאנחנו לא רוצים שהם יהיו שם. גם יחידת יואב – יחידת יואב היא יחידה משטרתית המלווה את ההריסות. יחידה שהונחתה כנראה – כך אני מאמין, כך אני חושב וכך לפי מה שאני רואה גם בשטח – הונחתה להתנהג באפס סובלנות כלפי האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב. אני אספר דבר שקרה לנגד עיני: באו להרוס בתים ביישוב בלתי מוכר, סעווה. עמדו שם ארבעה-חמישה ילדים, ראיתי אותם. עמד מולם שוטר. אחד הילדים שם אמר (אומר משפט בערבית ומתרגם:) כמה שתהרסו אנחנו נבנה. השוטר הזה, מה עשה? איך מתנהג שוטר במשטרת ישראל שמייצג את המדינה? במקום לאכוף את החוק הוא הופך לעבריין. מה עשה השוטר לילד בן עשר שאמר את המילה הזו? שלף את הגז המדמיע והתחיל לרסס את הילדים. נפלו חמשתם על האדמה, על הרצפה. באו הוריהם ולקחו אותם למרפאה. השוטר הזה, לא הוא ולא כל משטרת ישראל יוכלו להרוס את החלום של הילד הזה, את הרצון של הילד הזה שהוא יחיה על אדמתו, על אדמות אבותיו וסבותיו. לכן, מכובדי, את הנושא הזה אני מסיים, כי אני הולך לעבור לנושא אחר בשתי הדקות שנותרו לי. לא להריסה, כן לבנייה; לא לעקירה, כן להכרה ביישובים. אופיר אקוניס, שים לב למה שאני אומר: הגיע הזמן שמדינת ישראל תכיר ביישובים האלו. אי-אפשר ש-80,000 תושבים יחיו בלי הכרה, בלי שום זכות בסיסית אפילו. אני אתייחס, ברשותך, מכובדי היושב-ראש, לביקורו של השר אורי אריאל אתמול. היינו אני וחברי מסעוד גנאים וגם עבד אל חכים, ייצגנו שם את הסיעה המשותפת. היינו במסגד אל-אקצא. מסגד אל-אקצא, למי שלא יודע, המסגד הוא לא המבנה, אלא מסגד אל-אקצא משתרע על 142 דונם. תתחילו להפנים, זה מסגד אל-אקצא. ביקורו של השר, שנמנע – באמת השר הקודם לביטחון הפנים היה נושא באחריות מלאה ולא היה מאפשר לשר כל כך פרובוקטיבי כזה להיכנס למסגד. אתמול הופתעתי כשראיתי את אורי אריאל שם. מה הוא עשה שם? הוא לא בא להתפלל, כי זה לא מקום תפילתו, זה מקום אך ורק למוסלמים ולא לאף אחד אחר. אין לאף יהודי שום זכות במסגד אל-אקצא, אפילו סנטימטר אחד – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> מה לכם ולהר-הבית? מה לכם ולהר-הבית? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – החל מהשער הראשון עד האחרון – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> מה לכם ולהר-הבית? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – כולל שער המוגרבים, שהוא אומר – הוא של המוסלמים, לא ליהודים. היהודים – שידברו, יחפשו, יחלמו בלילה, ילכו, אנא עארף, לכל מיני רבנים, שישאלו אותם איפה בית-המקדש שלהם, איפה הכותל שלהם. מסגד אל-אקצא הוא המסגד של המוסלמים. ולכן כניסתו של השר אתמול היא פרובוקציה אחת גדולה, לא יותר ולא פחות, ואין לשר שום זכות להיכנס לשם. (מערבית: מסגד אל-אקצא הוא שלנו ורק שלנו). תודה רבה, מכובדי היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. אני מתכבד להזמין את השר אופיר אקוניס להשיב על הצעת האי-אמון של סיעת הרשימה המשותפת. <השר אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, תודה, חבר הכנסת אבו עראר, חברות וחברי הכנסת, אני, דווקא, אדוני היושב-ראש, ברשותך, רוצה להשיב לחבר הכנסת טלב אבו עראר מן הסוף אל ההתחלה. אתמול, חבר הכנסת אבו עראר, בשל העובדה שט' באב אמור היה להיות מצוין השנה בשבת, אתמול צמו וקיננו מיליוני יהודים בישראל ובעולם על חורבנם של שני בתי-המקדש שנבנו על הר-הבית – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> מי אמר לך שנבנו שם? <השר אופיר אקוניס:> ודאי שכן. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – כל זה – – – <השר אופיר אקוניס:> בוודאי. תראה, אי-אפשר לשבש, ידידי, את ההיסטוריה עד כדי כך. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> ההיסטוריה – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> זה הנושא המרכזי? <השר אופיר אקוניס:> לא לא, אני עונה לך מהסוף להתחלה. גם הסוף שלך לא היה הנושא המרכזי. העובדה הזאת, חבר הכנסת חאג' יחיא, היא עובדה היסטורית. אין מתכחשים לה, לא בעם היהודי ולא בעולם כולו, ואני מצפה מכם לכבד את המסורות והאמונות שלנו כמו שאנחנו מכבדים את המסורת והאמונה שלכם, ולא לשבש – לא לשבש – את העובדות ההיסטוריות. אני יודע, אדוני היושב-ראש, שהאופנה בשנים האחרונות, גם בדעת הקהל הבין-לאומית, ולעתים גם בבית הזה, היא פשוט להתעלם באופן גורף מהעובדות ההיסטוריות, ובעיקר מהמתרחש פה, בכברת הארץ הזאת, ב-120 השנים האחרונות. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> זה לא ידוע – – – <השר אופיר אקוניס:> זה כבר ידוע. הדבר, אדוני, נובע גם מהעובדה ששנים ארוכות ישראל לא נאבקה בשקרים. הנה, אני לוקח על עצמנו, לא נאבקה בשקרים האלה, לא בתקשורת הבין-לאומית, לא בדעת הקהל הבין-לאומית, לא בפרלמנטים שונים בעולם. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> כבוד השר – – – <השר אופיר אקוניס:> לא נאבקה בהם. לא אמרה אותם. אפילו דברים בסיסיים ביותר, אדוני היושב-ראש, כמו למשל שקר הכיבוש, השקר הזה, שנמשך בעידודם של גורמי שמאל מן הבית הזה, שחלקם כבר אינם בבית הזה, חלקם אפילו אינם בין החיים. איזה כיבוש בשומרון, בירתה הראשונה של ישראל, שם הייתה ממלכת ישראל לפני 3,000 שנה, או ביהודה שמשם באו היהודים – אנחנו יהודים משום שבאנו מארץ יהודה. עכשיו, אנחנו באנו לכאן, חזרנו לארצנו, לא כדי לנשל איש מאדמתו, חבר הכנסת אבו עראר, ואתה יודע את זה. ואתה יודע את זה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <השר אופיר אקוניס:> ואתה יודע את זה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מה אני יודע? <השר אופיר אקוניס:> אנחנו – אתה יודע שהושטנו, ואנחנו עדיין מושיטים, יד לשלום. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <השר אופיר אקוניס:> אנחנו מעוניינים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אז מה – – – <השר אופיר אקוניס:> אני אגיד לך מה המדיניות שלנו, אני אגיד לך מה המדיניות האמיתית של הימין האמיתי; מהי המדיניות האמיתית של ימין אמיתי. המדיניות האמיתית, שלשמחתי זוכה לרוב פעם אחר פעם, פעם אחר פעם, במערכות הבחירות בישראל בשנים האחרונות, היא שאנחנו נחיה זה לצד זה, ולא זה על חשבון זה או זה במקום זה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה משפט יפה. <השר אופיר אקוניס:> אני מודה לך, חבר הכנסת פריג', אבל זה מעיקרי תפיסתו של זאב ז'בוטינסקי. ואם היו מקשיבים לו כבר בשנות ה-30, ולא מקשיבים לגורמי השמאל הישראלי – היהודי, אגב, חבר הכנסת טיבי, שכל מה שעניין אותו זה להתנשא מעליכם ומעלינו, אדוני היושב-ראש – זאת הייתה המשנה שלהם – מעליכם ומעלינו, כי אנחנו באנו לכאורה מתרבויות שונות ומתרבויות אחרות – – <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד השר – – – <השר אופיר אקוניס:> – – תאמינו לי – תאמינו לי שהחיים המשותפים כבר היו הרבה יותר טובים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – עובדה מעניינת. כבוד השר, תחזור על זה – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> כבוד השר, הלוואי עלינו שתאמצו את משנתו של ז'בוטינסקי. <השר אופיר אקוניס:> כיוון שגם היושב-ראש וגם אני, אי-אפשר לומר עלינו שאיננו באים מהימין, אבל מהימין האמיתי, ימין אמיתי, לא מזויף – – – <חיים ילין (יש עתיד):> בינתיים אתה לא עושה כלום, לא עושה כלום. <השר אופיר אקוניס:> אני אגיד לכם מהו ימין אמיתי: ימין אמיתי לא מבסס את תפיסותיו על שנאת האחר, ולא מבסס את תפיסותיו על שנאת ערבים, חבר הכנסת טיבי; לא – זהו הימין הישראלי האמיתי. אבל אנחנו – שנים ארוכות אנחנו, וגם אתם, הוכפשתם על-ידי מי שחשב – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – – <השר אופיר אקוניס:> – – שהוא מביא את כל התרבות לארץ, הוא מביא את כל החוכמה, הוא מביא את כל הבינה, וזו החבורה הזאת של מי שמכנה את עצמו "השמאל הישראלי". <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה שיח חדש, זה מעניין, מה שאתה אומר. <השר אופיר אקוניס:> זה לא שיח חדש. אם היית מקשיב לי היית יודע שאני אומר את זה כבר מזמן. <חיים ילין (יש עתיד):> אני לא מצליח להבין – – – אחרי שראש הממשלה דיבר על שתי מדינות בבר-אילן אני כבר לא יודע איפה ז'בוטינסקי. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> מה עם הערבים שנוהרים באוטובוסים לקלפיות? <השר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת טיבי הנדהם ביקש להגיד משהו. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אתה אמרת – "היהודים קיננו", כלומר הקימו קנים. <השר אופיר אקוניס:> קינה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> צריך לומר "קוננו", ויכול להיות שהטעות בכוונה. <השר אופיר אקוניס:> יכול להיות. יכול להיות, טוב, קשה להתחרות גם בעברית הטובה – לפחות זה, כן – של חבר הכנסת טיבי. אבל, לצערי, בעברית הטובה שלך, ואתה יודע את זה, לצערי אתה גם – לא גם, אלא רבות, קצת מעוות את המציאות, קצת משנה את הפרטים ההיסטוריים – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – להתחיל להיות עילג, להיות ערבי – – – <השר אופיר אקוניס:> – – ואני אומר את זה בלשון המעטה. בלשון המעטה. עכשיו לתשובה לעניין הצעת האי-אמון שהגישה הרשימה הערבית המשותפת. אני מצטט – אני מתחיל בציטוט, וזה לשון הציטוט: "המערערים לא הציגו בשום שלב קושאן על החלקות או רישום שלהן כקרקע בספרי האחוזה הישנים. לא עלה בידי המערערים להוכיח קיומה של אוטונומיה משפטית לבדואים בנגב בשנים שלפני קום המדינה אשר במסגרתה אפשרו השלטונות הנ"ל, שהיו כאן לפני קום המדינה, לבדואים לרכוש זכויות קניין באדמות הנגב מכוח הדין הבדואי המסורתי". חבר הכנסת אבו עראר, את הדברים האלה לא אומרת הממשלה, לא אני אומר אותם, לא אומרת הקואליציה. אלה הם דברים שנאמרו ב-14 במאי שנה זו על-ידי בית-המשפט העליון בשבתו כערכאת ערעור. בית-המשפט אמר זאת – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <השר אופיר אקוניס:> 14 במאי 2015. אדוני, כולנו היינו עסוקים באותו יום בהקמת הממשלה. זה היה יום מאוד דרמטי, לחלק מאתנו זה היה אפילו יום היסטורי. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אבל יש דיון חוזר – – – <השר אופיר אקוניס:> יכול להיות שיש עוד דיון. לרגע זה, הדיון – נאמר – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <השר אופיר אקוניס:> אני רק ציטטתי. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> יש דיון – – – <השר אופיר אקוניס:> אני רק ציטטתי. חבר הכנסת אבו עראר, אנחנו אומרים את הדבר הבא: תושבי הפזורה הבדואית הם אזרחי ישראל. על זה אין ויכוח. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתה בטוח בזה? <השר אופיר אקוניס:> כן. אולם – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתה בטוח – – – <השר אופיר אקוניס:> ודאי שאני בטוח. אולם האזרחות איננה מתן רשות לעבור על חוקי המדינה. ההפך הוא הנכון; אזרחים הם שווי זכויות ושווי חובות. בעודך מנמק את האי-אמון אני מקבל סמ"ס מצופה שכותב לי – כך הוא כותב: היום נהרסו שלושה בתים שנבנו בצורה בלתי חוקית – אתה לא תאמין איפה, והאמת שגם אני התפלאתי – בשכונת גאולה בירושלים. היא סמוכה לכאן, אפילו אפשר להגיע לשם – במרחק הליכה. לצערי – או יותר נכון לשמחתי, במדינת חוק כולם שווים בפני החוק. בנייה צריכה להיות בנייה חוקית, וכולנו צריכים לעמוד בפני החוק. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <השר אופיר אקוניס:> אז בוודאי, זהו הוויכוח, חבר הכנסת טלב אבו עראר. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> סליחה, כבוד השר, שם עוקרים יישובים כדי לבנות שם, להקים יישובים יהודיים. זה מצב שונה ממה שאתה אומר. <השר אופיר אקוניס:> אני אומר לך בצורה ברורה שהאוכלוסייה הבדואית יושבת בחלקה על אדמה שמעולם לא הוכרה כאדמתה, לא על-ידי ממשלת ישראל, ולא על-ידי המנדט, ולא על-ידי השלטון העות'מאני. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – איפה שאמרת, שם לא הורסים את הבתים כדי ליישב ערבים. <השר אופיר אקוניס:> קודם כול, הרס – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> שם יושבים על האדמה שלהם – – – <השר אופיר אקוניס:> – – הרס בתים נעשה על-פי קריטריון מאוד ברור. אם מבנה מסוים נבנה שלא על-פי חוק, דינו ליהרס. אתה הזכרת – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – צעירים שרוצים להתחתן, להקים משפחות. <השר אופיר אקוניס:> בסדר גמור, אין לנו דבר וחצי דבר נגד הצעירים הרוצים להתחתן. זה בסדר. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – מה התוכנית של הממשלה שלך? <השר אופיר אקוניס:> או, יפה מאוד, עכשיו נגעת בעניין. עכשיו התקדמנו לעניין. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> תוכנית פראוור – – –? <השר אופיר אקוניס:> התקדמנו. הזכרת את תוכנית פראוור המוכרת שבה – תרשה לי להגיד לך מקרב לב, באמת מתוך הערכה עמוקה – הוצעו הצעות מרחיקות לכת, שאוכלוסיות רבות אחרות, שאינן בדואיות, במדינת ישראל לא זכו, וגם – אני יכול להמר – לא יזכו לקבל, ואתה יודע את הדברים. אני מדבר על מגרשים ריקים, על מענקים של מאות-אלפי שקלים, תלוי בגודלה של האדמה – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אם נשאר 100 מ-800,000 דונמים, אתה רוצה על זה פיצוי או מה? <השר אופיר אקוניס:> אפרופו תוכנית פראוור, אתה הזכרת את סיפורו של הילד הקטן בן העשר? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> נכון. <השר אופיר אקוניס:> יפה. הקשבתי לנאומך, כפי שאני עושה תמיד. גם אני אבא לילד בן 11 ולילדה בת תשע – כל ילדי ישראל שווים. כולם. כולם זכאים לקורת גג; כולם זכאים למערכת חינוך טובה, ללימוד בבתי-ספר בצורה מודרנית. ועכשיו, לצערי, העובדה שיש בנייה – ואני באמת אומר את זה בצער, כי אני מאמין מעומק לבי במה שאני אומר – גם הילדים בפזורה הבדואית צריכים לחיות בבתים מסודרים, בשכונות מסודרות, בבתי-ספר מסודרים, ולא בתנאים שבהם חלקם הגדול גר היום. לכן אנחנו באים, חבר הכנסת אבו עראר – ואני, אני אפילו לא רוצה להגיד מבקש ממך או מפציר בך – תתחילו לדבר ברצינות. אתה מראש מבטל את תוכנית פראוור, מראש. כאן אמרת, על הדוכן הזה. בכנסת הקודמת, אני זוכר עד היום את דבריו של חבר הכנסת זחאלקה מהדהדים באוזני. נדמה לי, אפילו, אדוני היושב-ראש, שציטטתי אותם בישיבת ממשלה שעסקה לפני שבועיים או שלושה שבועות בניסיון, שכרגע לא קרה, להחיל דין רציפות על התוכנית הזאת. הוא דיבר על הכרזת מלחמה. אין דבר כזה הכרזת מלחמה – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> לא מקבל דבר כזה. תוכנית לא מקבלים בכפייה. <השר אופיר אקוניס:> מה זה בכפייה? תיכנס למשא-ומתן, תקשיב לתנאים. תקשיב לתנאים, אני אומר לך. תאמין לי, אם גם האזרחים וגם התושבים בפזורה הבדואית ישמעו את ההצעות – אני שוב אגיד אותן, כדי שזה ייקלט – מרחיקות הלכת שתוכנית פראוור מציעה להם, כדי להביא למצב אמיתי של שיפור אמיתי בתנאי החיים של האוכלוסייה הבדואית בנגב, אני אומר לך, אני בטוח שרבים מהם – אינני יודע אם אתם תרצו בכך, אני מקווה שכן, אני מאמין שכן – ירצו בקיום תוכנית פראוור, שעיקרה הסדרת ההתיישבות בצפון-מזרח הנגב. זהו הדבר. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> התוכנית הזו לא מכירה בשום יישוב. <השר אופיר אקוניס:> מי אומר את זה? למה אתה אומר? אתם אפילו לא התחלתם בהידברות. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אני קראתי אותה. העיקר לעקור יישובים. לאן? אף אחד לא יודע. התוכנית, כל הבדואים פה-אחד מתנגדים לה – – – <השר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת אבו עראר, נכונו לנו אתגרים עצומים, למדינה הזאת שאתה אזרח בה בדיוק כפי שאני אזרח בה. אתה לא תשמע ממני שום דבר אחר לעולם. אתה אזרח בה בדיוק כפי שאני, וכולנו שווים בפני החוק. ואם ממשלה ריבונית, ממשלה מושלת – זה תפקידה של ממשלה במדינה דמוקרטית אחרי שהיא מקבלת מנדט מהציבור: למשול, להציע הצעות, לקדם תוכניות על-פי המדיניות שלה. אתה צריך, לדעתי, במינימום – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> לא לפגוע במיעוט. <השר אופיר אקוניס:> אני לא מרגיש שהולכים לפגוע במיעוט. – – – במינימום – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> פוגעים בנו. בערבים בכלל. <השר אופיר אקוניס:> – – – במינימום להקשיב להצעות הנדיבות של הממשלה. האתגרים הם רבים; האתגר של הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב הוא אחד מן האתגרים שנכונו לנו בקדנציה הזאת. אנחנו מצפים, אדוני היושב-ראש, גם מחברי הכנסת של הסיעה הערבית המאוחדת, לגלות את אותה האחריות כלפי האוכלוסייה שהם מייצגים, לשתף פעולה עם הממשלה על מנת לפתח את הנגב לטובת כל תושביו. לכן, גם את הצעת האי-אמון הזאת אני אבקש ממליאת הכנסת לדחות. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר אופיר אקוניס שהשיב על הצעת האי-אמון מטעם הרשימה המשותפת. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת עליזה לביא להציג לנו, לנמק לנו, את הצעת האי-אמון מטעם סיעת יש עתיד: הקיצוץ הרוחבי המסתמן אל מול העודף התקציבי הצפוי של כ-9.5 מיליארדי שקלים. בבקשה, גברתי. עד עשר דקות לרשותך. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, בערך ארבעה חודשים עברו מאז הבחירות, ואם לומר את האמת, לציבור הישראלי יש הזכות המלאה להיות מאוכזב מאוד. הממשלה הזאת לא עשתה כלום בחודשים הראשונים לקיומה. הדברים היחידים שקורים פה הם חוקים וסעיפים טכניים, שמטרתם היחידה היא פוליטית: הגדלת הממשלה, העברת סמכויות ועוד שאר ירקות, כשהמטרה היא אחת ויחידה – לשרוד, לשרוד, לשרוד. זה מה שהממשלה הזאת מציעה לאזרחי מדינת ישראל – רק לשרוד. לא אופק מדיני, לא אופק כלכלי, אפילו לא שביב של תקווה. והדבר הנורא באמת, חברים, הוא הפגיעה באמון הציבור במערכת השלטונית, נושא שהוא מאוד מאוד חשוב לך, אדוני היושב-ראש. מה יגיד לעצמו האזרח שנושא את עיניו לבית הזה? איך הוא יכול להבין שאותם אנשים שעמדו מולו רק לפני כמה חודשים והבטיחו שהם יעבדו קשה בשבילו, בשביל הילדים שלו, הם אותם אנשים שכעת מוכרים את המדינה בגלל אינטרסים קטנטנים, קטנים קטנים? בכוונת האוצר לבצע קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה, ובראשם במשרד החינוך, התחבורה, ביטחון הפנים, הרווחה. הקיצוץ הצפוי יפגע בצמיחה במשק ובעיקר בציבור הישראלי, והוא מהווה כניעה מוחלטת לשותפות הסקטוריאלית הקטנטנה הזאת. אבל הקיצוץ הזה, הקיצוץ הוא סכין בגב שלנו, של הציבור כולו – פגיעה במשטרת ישראל, בתלמידים, בסטודנטים, בנזקקים, בחולים, בציבור העובד והמשרת את מדינת ישראל היקרה שלנו, שנאלץ את מה לממן? את ההסכמים הקואליציוניים העלובים ולוותר על שירותים שהמדינה הייתה אמורה לספק. אז במקום, חברי, תוספות לתקציב הרווחה, לבריאות, לחינוך, לביטחון הפנים, אנחנו מקבלים תקציב מקוצץ, כאשר אותן התוספות במדויק מועברות לתחזוקת הממשלה, וכן לשרידות שלה. כל זה, תאמינו לי, הולך לקרות. אבל אין צורך, אנחנו לא במצב שבו נדרשים קיצוצים או העלאות מסים או העלאה של הגירעון. יש כסף בקופה; בשנים 2014 ו-2015 יש עודפי גבייה – כן, תקשיבו טוב – של 9.5 מיליארד שקלים. אלה עודפי הגבייה של מדינת ישראל. זה כסף שצריך לחזור לכל אזרחי המדינה בבריאות, ברווחה, בחינוך, בביטחון האישי של כולנו. במקום זה הכסף ילך לטובת אתנן פוליטי-קואליציוני, שכל המטרה שלו היא המשך הישיבה של הממשלה על הכיסא שלה. אז היום בוועדת החוקה במהירות מנסים להעביר את החוק הנורבגי, את אותו אתנן פוליטי לטובת מפלגות הקואליציה. זאת ועוד, שישה שבועות לפני המועד האחרון לאישור התקציב בכנסת, והממשלה עוד לא קיימה ולו דיון אחד בנושא התקציב. ואתמול – אתמול התבשרנו שראש הממשלה דוחה שוב את הדיון בממשלה על תקציב המדינה, וזו, חברים, זו הפעם הרביעית שהדיון בתקציב נדחה. הדחייה החוזרת ונשנית של מועד הדיון על התקציב נובעת מכך שראש הממשלה לא מצליח להגיע עם השותפות שלו להסכמות בנושאים מרכזיים בתקציב; הוא לא מצליח לעמוד בהבטחות שנתן לשותפים בקואליציה והיום הוא מבקש מהם לוותר על ההבטחות שנתן, הבטחות שאפשרו לו את הרכבת הממשלה הזאת. אז הבחירה העומדת בפני הממשלה הזאת היא תמיכה בחינוך ובבריאות, במגזר היצרני העובד של המדינה, תמיכה בקידום סטודנטים, נכים, קשישים – איפה זה? איפה כל ההבטחות? אז כן, חברים, הממשלה הנוכחית בדרך הזאת לא תצליח לשרוד, אבל היא באמת גם לא אמורה לשרוד. היא ממשלה שנולדה בחטא, ועליה לעבור מן העולם כמה שיותר מהר; ממשלה שתלויה במפלגות סקטוריאליות שכל מה שהן רואות לנגד עיניהן זה את טובתן הצרה, הנקודתית. המקור התקציבי למימון ההסכמים הקואליציוניים הוא קיצוץ רוחבי ועמוק של תקציבי משרדי הממשלה, או לחלופין העלאת הגירעון, שכולנו, אבל כולנו, נשלם עליה. אנחנו רואים בימים האחרונים כי למרות הקיצוץ המיותר, ההבטחות חסרות האחריות שהבטיח ראש הממשלה לחרדים נותרו ללא כיסוי, ואין אפשרות להעביר את תקציב המדינה. אבל יותר חמור, חלק מהתוצאות של אותם הסכמים קואליציוניים הן, למשל, המחטף הזה של מעבר בתי-הדין הרבניים מסמכות משרד המשפטים לסמכות המשרד לשירותי הדת, מעבר שפוגע קשה מאוד בציבור היהודי במדינה, מעבר שאת התוצאות שלו אנחנו רואים כבר היום. בדיון שהתקיים הבוקר בבג"ץ בנוגע למינוי של מנכ"ל בתי-הדין הרבניים על-ידי השר לשירותי דת, מינוי שעליו אמר היועץ המשפטי לממשלה שהוא – ואני מצטטת – בטל מעיקרו כיוון שלא נעשה על-פי הכללים ולוקה בניגוד עניינים. אז צריך להבין, חברים, שתפקיד מנכ"ל בתי-הדין הרבניים הוא תפקיד מאוד מאוד משמעותי עבור כל זוג במדינת ישראל שמחליט להתגרש. התפקיד הזה אויש כמעט תמיד על-ידי מינוי פוליטי של המפלגות החרדיות. בכנסת הנוכחית הנחתי הצעת חוק שעניינה הגמשה של תנאי הכשירות לתפקיד של מנכ"ל בתי-הדין הרבניים, כדי שיתאימו גם לנשים, מתוך הבנה שכדי להקל על הציבור בישראל יש למנות מנכ"ל שמחובר בנימי נפשו למציאות הישראלית, שמודע, מודעת, לצורכי השעה. המעבר של בתי-הדין הרבניים מסמכות משרד המשפטים לסמכות המשרד לשירותי דת מחזיר את בתי-הדין לשליטה של המפלגות החרדיות ומטרפד את המאמצים לשנות – להביא למקום טוב יותר. אבל היום, גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להצביע על הנזקים שהקיצוץ הצפוי – וזה נושא שקרוב אלייך – יגרום להשכלה הגבוהה בישראל. בתקציב הקרוב צפוי קיצוץ של 263 מיליון שקל בתקציב מערכת ההשכלה הגבוהה. בשבוע שעבר הגשתי שאילתה דחופה לשר האוצר בנוגע לקיצוץ המדובר בתקציב מערכת ההשכלה הגבוהה. אם הקיצוץ הזה יאושר, מדובר בקיצוץ הגדול ביותר שתוכנן במערכת ההשכלה הגבוהה בעשר השנים האחרונות – – <מירב בן ארי (כולנו):> לא יהיה קיצוץ כזה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אז תכחישו את זה, תבואו ותיתנו חלופה, תענו על שאילתה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> עוד מעט תקבלי תשובה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אני מחכה לתשובה, גברתי. – – והתוצאה של ההחלטה הזאת תהיה הרסנית, כי הקיצוץ הצפוי של 266 מיליון ש"ח מתקציב ההשכלה הגבוהה יפגע עוד יותר במערכת ההשכלה הגבוהה. וזה לא סוד שמדינת ישראל סובלת עשרות שנים מהתופעה של בריחת מוחות; טובי המדענים נוטשים את האוניברסיטאות ועוברים למדינות אחרות, שם הם יוכלו להתפתח מקצועית וכלכלית. בשנים האחרונות הממשלה הצהירה כמה פעמים על הכוונה להילחם בכך, אבל הנה, אנחנו רואים קיצוץ. ב-2013, אני מזכירה לכם, זכו בפרס נובל לכימיה אריה ורשל ומיכאל לויט, שני חוקרים ישראלים שלצערי היגרו לארצות-הברית; שני חוקרים שעשו דוקטורט יחד במכון ויצמן. משפחתו של פרופסור ורשל מציינת כי הוא היגר לארצות-הברית לאחר שלא קיבל קביעות במכון ויצמן. בזמן הזכייה, שלושה מששת הפוסט-דוקטורנטים שעבדו עם פרופסור לויט היו ישראלים. לויט עצמו אמר שישראל מייצאת מדענים. היצוא הזה, של המדענים, פוגע במדינה; פוגע בהתפתחות שלה, פוגע בכלכלה שלה, פוגע בחינוך של הדור הבא. בריחת המוחות היא לא ססמה ריקה. המונח הזה אמור להדיר שינה מעינינו. זה לא נושא של אופוזיציה וקואליציה. חוקרים צעירים שהיו יכולים לקדם את המדינה ולהציבה בחוד החנית של הטכנולוגיה והמדע עוברים למדינות אחרות. שם מחכים להם קביעות, תנאי שכר הולמים וסביבת מחקר מתקדמת. איך אומר שר החינוך בכל מקום – אני מטפל. אז בבקשה, אדוני שר החינוך, איך אתה מתמודד עם הגזירות הצפויות? אז לאחר "העשור האבוד" במערכת ההשכלה הגבוהה, הוחלט על תוכנית שש-שנתית אשר תשקם את המערכת, מערכת ההשכלה הגבוהה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אין שר במליאה. <עליזה לביא (יש עתיד):> כן, כנראה כבד לו. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אין שר במליאה, ואנחנו מדברים לעצמנו. <עליזה לביא (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, איפה השר? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו בודקים. אני רואה שסגן השר כאן בכל הזמן שנאמת. <עליזה לביא (יש עתיד):> כנראה הנאום שהוא נאם מקודם על תשעה באב – – – צר לי. כנראה כבדים עליו דברי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> השר אקוניס יצא לשתי דקות, אם אתם רוצים להמתין, נמתין, אבל סגן השר אתנו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני שמעתי את כל הנאום. אני צריך לענות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נכון. מי שישיב לנו על ההצעה הוא סגן השר. <עליזה לביא (יש עתיד):> גברתי, למה אין שר במליאה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי. אז אמרתי – – – <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> הזמן שאנחנו לוקחים לך – תמשיכי כשהשר יחזור, ולא קרה שום דבר. הנה, השר כאן. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני השר, אתמול היה תשעה באב, אתה דיברת על זה, על אהבת חינם, על להקשיב האחד לשני, על לנהל דיאלוג, ואני ממשיכה ונואמת, מדברת, ואדוני לא נמצא כאן. <השר אופיר אקוניס:> אני פחות חשוב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מי שישיב זה סגן השר, שנמצא כאן. <עליזה לביא (יש עתיד):> קודם אתה הצהרת ואמרת: למה, אני לא פחות חשוב כמו השר לוין שיצא? אז הנה, חזרת ואני מדברת, ואתה לא מקשיב לי. לא, לא מתאים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> גברתי, אני מוסיפה לך עוד שתי דקות כי השר לא היה באולם. בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, גברתי. אדוני, דיברתי על בריחת המוחות, ואני יודעת שהנושא הזה הוא לא של אופוזיציה וקואליציה, זה נושא שחשוב לכולנו. ואם אתה יודע, לאחר "העשור האבוד" במערכת ההשכלה הגבוהה הוחלט על תוכנית שש-שנתית שתשקם את מערכת ההשכלה הגבוהה ותעמיד את המוסדות הישראליים בחוד החנית. אני באה מהאקדמיה, הבנות הגדולות שלי נמצאות באקדמיה, אני יודעת מה זה אומר לעבוד בלי תקציבים. אנחנו בעמדת נחיתות מול הקולגות שלנו בעולם. אבל התוכנית הזאת, השש-שנתית, לא הספיקה להיות מיושמת במלואה, וכבר היא נקטעת באבה. קיצוץ כה רחב במערכת ההשכלה הגבוהה בשעה זו לא רק שיפגע בסיום התוכנית, אלא יחזיר את מדינת ישראל אחורה, ואת זה אנחנו לא רוצים. יש הסכמה, נושא החינוך צריך להיות נושא זהב במדינת ישראל. זו ההשקעה הכי טובה בצעירים שלנו. זה דור העתיד שלנו, ואי-אפשר שכל הקטנוניות הפוליטית הזאת, האתנן הפוליטי התקציבי שנותנים פה למפלגות הקואליציה, שזה יבוא על חשבון הלימודים וההשכלה הגבוהה. זה המקום היחיד שאנחנו יכולים להסכים כולנו שבו לא נוגעים. ההשקעה בהשכלה הגבוהה בישראל נמוכה מהממוצע במדינות ה-OECD, ואת זה אתם יודעים יותר טוב ממני. ההוצאה הממוצעת פה פר-סטודנט, בישראל, נמוכה ב-4,000 דולר מהממוצע במדינות ה-OECD, ורוב המדינות המפותחות נמצאות כבר 15 שנים במגמה שמעלה את ההוצאות על ההשכלה הגבוהה, ומדינת ישראל נסוגה לאחור. ואני שואלת, למה? כסף – יש, דיברנו פה על יתרות בתקציב. אז למה לבוא ובכלל להעלות לדיון את הנושא הזה, אדוני השר, של פגיעה בהשכלה הגבוהה? בואו נאמר שלא פוגעים בה. אבל אני לא מצליחה לשמוע ולקבל תשובה, לא משר האוצר ולא משר החינוך. במדינת ישראל, במקום להרחיב את התקציב, רוצים להשית קיצוצים נוספים. וההשקעה הזאת לא באה לשרת רק את הסטודנטים; אומנם הקמנו כאן שדולה, חברתי חברת הכנסת מירב בן ארי ואני, לטובת הסטודנטים, אבל כל ההשקעה הזאת היא לא רק לטובת הסטודנטים. אנחנו רוצות ורוצים שהסטודנטים שלנו, באמת יהיו להם התנאים המיטביים, גם התנאים החומריים וגם התנאים הרוחניים. אבל ההשכלה הגבוהה זאת המתנה הטובה ביותר שכולנו יכולים להעניק למדינת ישראל, ואת זה אנחנו רוצים כולנו לבוא ולתקן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <עליזה לביא (יש עתיד):> גברתי, יחד עם חברי ביש עתיד, אני מבקשת להביע אי-אמון בממשלה. אי-אפשר שכל הקטנוניות הפוליטית הזאת והתקציבים שעוברים מיד ליד באתנן פוליטי יהיו על גב הילדים, התלמידים, ההשכלה הגבוהה שלנו. זה דור העתיד, ועל זה כולנו צריכים להסכים. זה לא עניין של קואליציה ואופוזיציה, ואני בטוחה, אדוני השר, שעל זה לא יהיה לך ויכוח אתי. תודה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא. ישיב סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני השר, אתה אמרת שאתה עונה. לא שיש לי חס וחלילה התנגדות לאדוני סגן השר. <השר אופיר אקוניס:> אני מסכם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אם השר יחליט להצטרף, זה תמיד אפשרי. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גברתי היושבת-ראש, תודה, כבוד השר, חברי הכנסת, חברת הכנסת לביא, שמעתי אותך בקשב רב. אין מושג כזה עודף של 9.5 מיליארד, אין דברים כאלה. <עליזה לביא (יש עתיד):> עכשיו אחרי שהוצאתם – אין. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא לא, אין דברים כאלה, אין עודף תקציבי 9.5, אני לא יודע מאיפה המצאת את זה. עד לא מזמן, נדמה לי, למי שלא יודע, אתם שלטתם במשרד האוצר, במשרד החינוך, בוות"ת – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> ועשו קיצוצים רוחביים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> בלי הכרה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נכון. ומה שעניין אותם, איפה יש ריח של חרדי – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני, איזה תקציב קיבלנו? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – איפה יש קמצוץ של חרדי, לרדת עליו באבחת גרזן. הלכתם וקיצצתם באכזריות כל מקום – כל מקום שהיה לו איזה קשר, לינקג' קטן, לחרדים. זה מה שעשיתם במשך כל הקדנציה. למה לא דאגתם לוות"ת? למה לא תגברתם אותה? הייתם שם עד לא מזמן. הייתם גם במשרד החינוך. למה לא מיניתם מנכ"ל לבתי-הדין הרבניים, למה? למה – מה עוד טענת? <שרון גל (ישראל ביתנו):> הם לא הספיקו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הם לא הספיקו לרדוף את החרדים עד חורמה. עכשיו, כשאת מדברת – חד-משמעי, חד-משמעי – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אבל מה שהצלחתם לעשות בארבעה חודשים זה לבטל כל מה שאנחנו עשינו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא עשיתם כלום, זה העניין. העניין הוא שלא עשיתם כלום; חוץ מאשר לדבר ולברבר לא עשיתם כלום, כלום. מה עשיתם? מה? כל חרדי שראיתם, רדפתם אחריו עם מצ'טה. כל תקציב שקשור במשהו לאיזה יהודי חרדי, הורדתם אותו. מה יצא לכם מזה? הרעבתם עשרות-אלפי ילדים, זה מה שרציתם? עכשיו חזרנו, ואנחנו בסך הכול מבקשים לחזור להבנות של 2012, לא יותר, לפני שהגעתם לבית הזה. עכשיו את מדברת על הוות"ת. שלטתם על תקציבי הוות"ת. הוספתם שקל? שקל הוספתם? אפילו לא פרוטה, אפילו לא סנט, אפילו לא שילינג. כלום לא הוספתם. כלום. הייתם בחינוך, מה עשיתם בחינוך? <עליזה לביא (יש עתיד):> הנה, נכנס – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הנה, שר החינוך, מה עשיתם? <שי פירון (יש עתיד):> רוצה רשימה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> למידה משמעותית – מה זה? עד עכשיו המורים לא יודעים מה זה למידה משמעותית. <שי פירון (יש עתיד):> בתי-ספר של קיץ, יש או אין? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בבקשה? <שי פירון (יש עתיד):> יש בתי-ספר של קיץ או אין? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רק לחרדים אין. לכולם יש. <שי פירון (יש עתיד):> יש או אין? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לילדי – – – <שי פירון (יש עתיד):> יש או אין? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> טוב שהזכרת לי, כבוד השר. לילדי – – – <שי פירון (יש עתיד):> תודה. <עליזה לביא (יש עתיד):> לא, הוא אומר שלא הוספנו כסף. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לילדי המסתננים – – – <שי פירון (יש עתיד):> רגע, רגע, רגע, פנימיות וכפרי-נוער שופצו או לא שופצו? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> דקה, דקה. לילדי המסתננים היו קייטנות קיץ, לילדי החרדים לא. למה? <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <שי פירון (יש עתיד):> שאלתי אותך, שופצו פנימיות וכפרי-נוער או לא? תענה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני שואל אותך. <שי פירון (יש עתיד):> תענה, כן או לא? שופצו או לא שופצו? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, אני מבקשת לשבת ולא להפריע לסגן השר להשלים. <עליזה לביא (יש עתיד):> אנחנו נמצאים יום אחרי תשעה באב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז, גברתי – לא, שאלתי אותה לגבי הוות"ת. היא באה בטענות לגבי הוות"ת – למה לא הוספתם כסף לוות"ת? למה לא הוספתם? <שי פירון (יש עתיד):> הוספנו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שילינג, שילינג לא הוספתם. כלום, נאדה. <עליזה לביא (יש עתיד):> למה אתה אומר שלא הוספנו? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז באמת, לפני שבאים בטענות, קשוט את עצמך לפני שאתה קושט אחרים. ולגבי התקציב, קודם כול, אין דבר כזה עודף תקציבי. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אין, אין, תשכחי מזה. לא יודע מי סיפר לך. אני מאמין לך שאת אומרת דברי אמת, כי חשבת שזה אמת, אבל אין דבר כזה. <עליזה לביא (יש עתיד):> מה זה אין? אל תזלזל באינטליגנציה שלי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חס ושלום, חס ושלום, חס וחלילה, ההפך, אני מכבד אותך, אני מאוד מכבד אותך, את יודעת. <חיים ילין (יש עתיד):> אני אוהב אותך, אתה יודע את זה, אבל בוא – אם יש 1 חלקי 12, ורמת ההכנסות של המדינה היא מעבר, ורמת ההוצאות שלה נמוכה, אז ביחס למה שקרה ב-2015, מול ההוצאה הצפויה, יש עודף של 9.5 מיליארד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חיים, אתה, אתה ניהלת מערכות תקציביות. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> איציק, זה בדיוק מה שאני טוען. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נכון, אני מסביר לו מה שאני מסביר לך. אתה ניהלת מערכות תקציביות, חיים, אדוני ראש המועצה, חבר הכנסת חיים ילין; אתה ניהלת מערכות תקציביות, ואתה יודע שאתה קובע יעד גירעון, ויש לך יותר הכנסות, אז – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אין גירעון. לא מאשרים לי תקציב אם יש גירעון של שקל. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בבקשה – – <חיים ילין (יש עתיד):> נשאר פה, הכול נשאר פה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – הלוואי על תקציב המדינה שלא יאשרו לנו שקל גירעון. <חיים ילין (יש עתיד):> אני אמרתי, אם המדינה הייתה מנוהלת כמו השלטון המקומי – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז אתה מבין בזה. אז אתה יודע שאין דבר כזה עודף תקציבי, אין דברים כאלה. <עליזה לביא (יש עתיד):> מיקי, הגעת בזמן. תשמע, אנחנו חוטפים פה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים – לא, הנושא, הכותרת היא קצת לא מדויקת, אבל תדייקי. בימים אלה, בהתאם ללוחות הזמנים הקבועים בחוק, מגבשת הממשלה את הצעת התקציב לשנות הכספים 2015 ו-2016. <עליזה לביא (יש עתיד):> בוא, תגיד לו שאתם לא פוגעים בהשכלה הגבוהה. בוא, תגיד את זה, יש לך – – – <מירב בן ארי (כולנו):> כן פוגעים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תקשיבי. <מירב בן ארי (כולנו):> יש 300 מיליון – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תקשיבי עד הסוף. <עליזה לביא (יש עתיד):> על זה אתם – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גברת לביא – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גברת לביא, באוניברסיטאות יש לנו הפרופסורים הכי טובים לכלכלה. הלוואי שהם היו מיישמים את מה שהם מלמדים על ניהול האוניברסיטאות שלהם, הלוואי. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> את יודעת באיזה מצב הם נמצאים – – <עליזה לביא (יש עתיד):> למה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – בגלל התנהלות שערורייתית? על כל פנים, הממשלה מגבשת את הצעת התקציב – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת עליזה לביא, תני לסגן השר להשיב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – מגבשת את הצעת התקציב – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – לשנות הכספים 2015–2016. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, תני לו להגיד את מה שהוא תכנן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> במסגרת הליך זה בוחנת הממשלה אפיקי – – <עליזה לביא (יש עתיד):> רגע, הקיצוץ זה עונש. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – התייעלות אפשריים בכל משרדי הממשלה, וזאת על מנת לייעל את השירותים הניתנים לאזרח. לצד זאת, יש להבהיר כי התקציב בשנות הכספים האמורות צפוי לגדול ריאלית באופן משמעותי, כך שהשיח שלפיו צפויים קיצוצים בתקציב שגוי מיסודו, ואני אסביר: הקיצוץ, התייעלות תהיה מהגידול. הגידול הוא כמה עשרות מיליארדים. מזה יורידו משהו, אני לא רוצה להגיד את האחוז, אבל יורידו משהו מסוים, מאוד מאוד מינורי. בכל מקרה, יש לציין כי בשלב זה טרם התקבלו בממשלה החלטות לגבי תקציב המדינה לשנים 2015–2016, ועל כן הדיון בשלב זה עוסק בהחלטות תיאורטיות בלבד. כשיוגש התקציב לכנסת יתאפשר דיון, הן במליאה, הן בוועדות הכנסת, לגבי כל פריט בתקציב. אז נוכל להתווכח על העבר, על ההווה ועל העתיד. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – אתה רק מאשים את האוניברסיטאות בהתנהגות לא ראויה – – – הקיצוץ עונש. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני שאלתי – מיקי, למה לא הוספתם שקל להשכלה הגבוהה? <עליזה לביא (יש עתיד):> אנחנו לא הוספנו? – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שקל, שילינג. <עליזה לביא (יש עתיד):> איך אתה מעז להגיד את זה? <מיקי לוי (יש עתיד):> זה ממש, ממש – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שילינג. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – ממש מצוץ מהאצבע – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לא הוספתם. <עליזה לביא (יש עתיד):> סגן השר, לך תלמד – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> מצוץ מהאצבע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני סגן השר, אני מבקשת להתמקד בתשובתך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברי הכנסת, אנחנו לא מתחילים – אמן. <מיקי לוי (יש עתיד):> אמן, אמן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו לא מתחילים כאן דיון ושאלות ושאילתות. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – סגן השר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני סיימתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת – אוקיי. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני יעיד – – – ראש אגף התקציבים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כן, אני מקווה ששכנעתי את כולכם, ותגישו, בבקשה – תצביעו נגד הצעת האי-אמון. תביעו אמון בממשלה, מיקי. <מיקי לוי (יש עתיד):> אוי, באמת – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן השר חבר הכנסת יצחק כהן. אנחנו מתחילים בדיון, ואני מזמינה את נציג המחנה הציוני חבר הכנסת זוהיר בהלול. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מוחמד זוהיר. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> יש שר? יש שר? <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש שר. הנה הוא, יושב בשורה השנייה. בבקשה, שלוש דקות, אדוני, שלך. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אבל עוד לא התחלתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי, אוקיי. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אני גבוה, מה אני יכול לעשות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מתחילה מההתחלה. כן, בבקשה, אדוני. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> כבוד היושבת-ראש, חברותי וחברי, אני אינני רופא – מר אקוניס, אני מאוד אוהב ששרים סרים למרותי כאשר אני נושא דברים. <השר אופיר אקוניס:> יש פה שיחה מרתקת. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> זו הזדמנותי הנדירה לשלוט בכם. אז בוא, ככה, אינטלקטואלית נעשה את זה ממש בקיצור נמרץ. <עיסאווי פריג' (מרצ):> נדמה לך, נדמה לך. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אינני רופא, אבל אני מבין בפענוח תופעת פרפורי הגסיסה – – <השר אופיר אקוניס:> של מפלגת העבודה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – ואני רואה בעיני רוחי יום אחר יום, מר עיסאווי פריג', את ממשלתו של בנימין נתניהו מפרפרת בגסיסתה באופן קונסיסטנטי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> קונסיסטנטית. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> שאלתי את עצמי, רגע לפני שאני עולה על יצועי, איך אפשר להציל את ממשלתו של בנימין נתניהו, כי אינני אוהב שנאת חינם, ותשעה באב זה אהבת חינם. אז הואיל ואינני אוהב שנאת חינם, חיפשתי ומצאתי שהמזור היחידי שיכול לעמוד לצדה של ממשלת נתניהו כדי לשרוד את שרידותה הדרמטית – תרופה מצילת חיים. אבל הואיל וגם ממשלתו של בנימין נתניהו לא תמיד מוצאת לנכון לאשר תרופות מצילות חיים, אז לא נותר לנו אלא להצביע על ליקוייה, שמא נמצא בחזקתנו מזור אחר. אז אני אומר לכם, ממשלת נתניהו מתרברבת ביכולתה הפנומנלית לטלטל את חוקי ישראל ולהתעמר בחוקתה של ישראל. כיצד היא עושה זאת? קחו לדוגמה את החוק הנורבגי, חוק לולייני, מר אקוניס. אתם תירשמו בדפי הזהב של זכויות היוצרים על המצאות; אתם ממשלה כמעט חסרת גבולות ביכולת הקוגניטיבית שלה לייצר משהו מאין. החוק הנורבגי הוא חוק הדלת המסתובבת – שר יוצא, חבר כנסת נכנס, אבל כשמאיימת על השר חרפה מסוימת הוא שב, ואז חבר הכנסת עף. "לעוף עם המיליון". זו ממשלת ה"לעוף עם המיליון". חוק אחר שהממשלה הזו מתייפייפת בו הוא חוק השידור הציבורי. היא רוצה בעצם להמליך את בנימין נתניהו על עוד חינמון במדינת ישראל כדי לשלוט על מה שנקרא "חופש הביטוי" – והואיל והשניות מתקתקות, אני ממהר ועובר לחוק ההזנה בכפייה. מר דניאל עטר, החוק הזה מבזה את כבוד האדם וחירותו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> ממשלתו של בנימין נתניהו רוצה להכניס בזונדה אוכל בכפייה, והיא עושה זאת ללא שום גישה אנושית. ובסוף, זו ממשלה שנכשלה בתחומים הללו – החברתי, המדיני, הכלכלי. והכלכלי – בשל הגז. הון ציבורי – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – מופקד, גברתי היושבת-ראש, בידיהם של טייקונים במקום שהאחוזים הבלתי-מבוטלים יהיו בידם של אזרחי מדינת ישראל. ביי ביי לאזרחים, welcome לטייקונים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת בהלול. מטעם הרשימה המשותפת – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. בבקשה, אדוני, שלוש דקות שלך. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, בקשר לבנייה בנגב, נראה שצריך להעמיד כמה דברים על דיוקם. ההריסה היא מכמה טעמים: טעם ראשון, עניין הבעלות. טעם שני, עניין היתרי הבנייה – בנייה בהיתר וללא היתר. אני ארחיב בדברים אחרים, אבל אני אתחיל בזה. הטענה שהבנייה של הבתים של הבדואים היא על אדמת מדינה באה מהטענה שהאדמה לא רשומה על שמם של בעליהם המקוריים הערבים בנגב, וזה מהטעמים האלה: בימי העות'מאנים – העות'מאנים רשמו אך ורק אדמה חקלאית ששילמו עליה מסים. כל אדמת מרעה, כל אדמה שלא שילמו עליה מסים, לא נרשמה. וזו הסיבה שהאדמה בנגב לא נרשמה בטאבו. אותו דבר המשיכו גם בימי המנדט. כשקמה מדינת ישראל, היא סיפחה את כל האדמות. אבל אחרי לחץ – כבוד השר, תשמע, זה חשוב – בתחילת שנות ה-70, מינהל מקרקעי ישראל – המדינה פרסמה הודעה לבדואים: מי שיש לו טענה על הקרקע, שיבוא לרשום אותה. אנשים באו, מי שידע. ואנשים בפזורה לא קראו עיתונים, לא הגיעו אליהם עיתונים, לא ראו את ההודעות, לא באו. אבל מי שבא והגיש את הבקשה ורשם – מתחילת שנות ה-70 עברו יותר מ-40 שנים, אנשים לא קיבלו תשובה. לקחו את הפתק של הרישום, הכניסו את זה לכספת, אם יש כספת בכלל, וזה נשאר. הם הבינו שמה שרשמו, זה רשום על שמם, והמדינה טענה שזה בקשה לרישום, או טענה לרישום, ותשובה לא נתנה עד היום. לא אמרה: מגיע לך, לא מגיע לך. היא התעלמה מהכול, וכנראה זה היה רק לפרוטוקול. העניין של בנייה ללא היתר – הבתים קיימים. תראו לי מקום בעולם שכפר קיים – לפני קום המדינה, הרבה שנים, מאות שנים – תראו לי מקום בעולם שיש בו המושג כפר לא מוכר. כפר קיים, מה זה לא מוכר? התושב מוכר, הבית שלו לא מוכר, איך זה יכול להיות? לכן, הטענה של בנייה ללא היתר היא טענה מגוחכת, מהסיבה הפשוטה: המדינה לא רצתה לתת היתר, אז הוא לא יכול לקבל היתר. המדינה לא אישרה תוכניות מתאר, לכן לא יכולים לקבל היתרים. אבל במקביל – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – לאחרונה מביאים לנו בוועדות את העניין של חוות בודדים. חוות בודדים – יש פסקי-דין מבתי-משפט, להריסה. והם נבנו על אדמת מדינה, קיבלו את כל התשתיות, בניגוד לכפרים הערביים, קיבלו את הכול, חשמל, מים, והם פלשו לקרקע שהיא לא שלהם, שהם לא היו שם, והיום מנסים לאשר אותן, 22 חוות, וכל חווה משתרעת על מאות ואלפי דונמים. רוצים לאשר אותן, אבל כפרים ערביים, שקיימים אפילו מלפני קום המדינה – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – וקיימים על האדמה שלהם, באים ואומרים: אתם לא חוקיים. אין מקום בעולם שיש בו כפר לא מוכר. לכן, מה שצריך לעשות, לבוא – משפט אחד, גברתי – לבוא, לאשר את הכפרים הקיימים, ליישב, לתת לבדואים את הזכויות שלהם – בניגוד לטענה של בעלות. זכותם לקבל את הבתים שלהם, ואסור לתלות את זה בנישולם מקרקע. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חאג' יחיא. מטעם יש עתיד – חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חמישה שבועות לפני פקיעת המועד הקבוע בחוק-יסוד: הכנסת וחוק יסודות התקציב לאישור תקציב המדינה בממשלה, חוק שרק לפני כמה שבועות הממשלה ביקשה לתקן כדי לדחות את מועדי אישור התקציב, ועדיין לא התקיים אפילו דיון אחד. אם 3 באוגוסט – לא יתקיים עד אז דיון ולא יוגש, הממשלה עוברת על חוק-יסוד. השרים אינם יודעים מהי מסגרת התקציב עבור משרדיהם, לא ידוע אילו רפורמות בכלל משרדי הממשלה – לא ידוע מה ייכנס לחוק ההסדרים ומה לא. לא ידוע אם תימשך המגמה של חיזוק רשות המסים והעמקת האכיפה והגבייה נגד מעלימי מסים, כפי שנהגתי בתקופתי במשרד האוצר, פעילות שהניבה כבר כעת לקופת האוצר יותר מ-5 מיליארד שקלים עודפי גבייה, עודפים שצפויים עד סוף השנה להגיע לכמעט 10 מיליארד שקלים – עד תום שנת 2015. מה כן ידוע? ידוע כי על אף אותם עודפי גבייה, בכוונת שר האוצר לבצע קיצוץ רוחבי בתקציבי משרדי הממשלה, ואת הקיצוץ הגדול ביותר תספוג מערכת החינוך, כ-700 מיליון ש"ח, ומערכת ההשכלה הגבוהה, 263 מיליון, לצד קיצוצים נוספים, במשרד הרווחה, במשרד הבריאות, במשרד לביטחון הפנים, במשרד התיירות, ועוד ועוד, הכול כדי לממן את אותם הסכמים קואליציוניים חסרי אחריות. וכבר עכשיו המספרים אינם מתכנסים והתקציב לא יכול לבוא לכדי דיון, וזו הסיבה שהדיון בתקציב נדחה מפעם לפעם. אין מנועי צמיחה – מלבד צמיחתם של אותם תקציבים לחברי הקואליציה, כדי שיואילו לתמוך בתקציב. אם ראש הממשלה חושב שעל-ידי דחיית הדיון בתקציב שוב ושוב, בטענה כי אין מקור תקציבי למימון ההסכמים הקואליציוניים שהוא חתם עליהם, ווא יצליח לדחוף מהדלת האחורית תקציב שנתי גם לשנת הכספים 2017, כדי לבצר את מעמדו, כדאי שיביא בחשבון שהוא ייתקל בהתנגדות של חברים מהקואליציה וגם מהאופוזיציה. גם בשיקולים הישרדותיים צריכה להיות לנבחרי הציבור מעט אחריות כלפי יציבותו של המשק – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – ותקציב תלת-שנתי יגרור את מדינת ישראל, שוב, לגירעון עצום, ואת אזרחי ישראל – לשלם מחיר כלכלי יקר. גברתי היושבת-ראש, הממשלה הזאת פוגעת בכלכלת ישראל, פוגעת באזרחי ישראל – בכל מגזר, בכל גיל, בכל אזור – ויש להביע אי-אמון בה כדי להחליפה בממשלה שרואה את טובת כלל אזרחי מדינת ישראל, ולא את היכולת לשמור על הגה השלטון על חשבון כולנו. לא להישרדות. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. מטעם סיעת ישראל ביתנו – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. אחריה – אחרונת הדוברים, חברת הכנסת תמר זנדברג. בבקשה, גברתי. שלוש דקות. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה לך, אני באמת די נסערת היום, ואפילו מאוד מאוד כועסת. היום יכולנו להביא בשורה אמיתית ל-2,700 משפחות שנמצאות בקצה הרצף החברתי של מדינת ישראל. וכשאני אומרת 2,700 משפחות, שלא תטעו: לא מדובר ב-2,700 אנשים. כל משפחה כזו, שמחזיקה ביד תעודת זכאות, זכות לדיור ציבורי – אלה משפחות שיש בהן לפחות חמש נפשות במשפחה. אנחנו מדברים על משפחות גם הרבה יותר רחבות, אנחנו מדברים על חד-הוריות, אנחנו מדברים על נכים, אנחנו מדברים על קשישים. את הצעת החוק הזאת, גברתי היושבת-ראש, הצלחתי להעביר בכנסת הקודמת, אחרי מאבקים מאוד מאוד מאוד קשים נגד מי שהיה אז במשרד האוצר, והצלחנו להעביר את זה, לא רק ועדת שרים לחקיקה, לא רק קריאה טרומית, אפילו הצלחנו לעבור משוכה של ערר לממשלה והצלחנו להעביר בקריאה ראשונה. הגענו לכנסת הזאת, וניסיתי להעביר בדין רציפות את הצעת החוק הכל-כך חברתית הזו, שכר דירה ריאלי לאותם אנשים שעברו את כל הקריטריונים והצליחו לעמוד כמעט במיטת סדום של קריטריונים, שיש אנשים שיכנו זאת רגל אחת בקבר, כי אתם לא יודעים איזה ייסורים עוברים האנשים האלה. והפתרון היה פתרון אמיתי. ישבתי מול שר השיכון וישבתי מול שר האוצר ונלחמתי בעבור כל שקל, ויצא – וצריך לומר לזכותו של שר האוצר – שהחוק הזה תוקצב על-ידו ב-30 מיליון שקלים. רוב התהליך של החקיקה נעשה כבר, נותרו לנו החלת דין רציפות וקריאה שנייה ושלישית שיהיו סמוכות זו לזו. היום יכולנו להביא בשורה. פנה אלי – יותר נכון, פנה עוד לוועדת שרים לחקיקה כבר לפני שבועיים – השר אלקין, שלא היה בארץ, ביקש לדחות את הדיון, אני לא יודעת בשם מה או באיזה סמכות, כי שר שנמצא בחו"ל יכול להגיש את עמדתו כתובה, אפילו את הנימוקים. וכשאני מנסה לברר מה מקור ההתנגדות שלו, אני מגלה שמישהו רוצה שאני אשאיר אצלו "פרוטקשן". אני מגלה שאותו שר קליטה, שכנראה לא מאמין ביכולות שלו, או כנראה גילה שיטה חדשה – למה לו לעבוד? יש חברי כנסת של ישראל ביתנו שיעבדו בעבורו. והאיום הולך ומתחדד: הכסף שהצלחת להשיג מהאוצר, שיתחלק, לא בין 2,700 משפחות, שיתחלק בין 30,000 משפחות. וכשאני באה ואומרת לו: אתה מבין מה זה אומר? אנחנו לא מביאים פתרון אמיתי; 50 שקל למשפחה לא ייתנו כלום, זה לא משנה מצב. הצעת החוק המקורית מביאה קורת גג לאנשים האלו. ואומר לי אותו שר: בעבור העולים כן, גם 50 שקלים הם פתרון. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> שר הקליטה במדינת ישראל אמר לי בזה הטון: אם לא נחלק את זה ל-30,000, תשאירי בבקשה אצלי במשרד 50% מהכסף שהצלחת להשיג מהאוצר. לזה יש מילה אחת בכל זירה אחרת – "פרוטקשן". היה ולא – שורפים את המועדון. אז היה ולא – מפילים את הצעת החוק שיש בה פתרון אמיתי לילדים הומלסים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> ישראל ביתנו הייתה ותמשיך להיות המגינה, נושאת הדגל; ונהפוך הוא, אם היינו מצליחים להעביר באמת את התשובה והפתרון ל-2,700 המשפחות האלה, יכולנו לבוא ולדרוש הרחבה לאחרים. לא ייתכן שהדברים מתנהלים כך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, משפט אחרון – ולא ייתכן שהדברים עוברים לסדר-היום. זאת לא פוליטיקה, זאת סחטנות, ואת הסחטנות הזו צריך להפסיק. אם חושב שר הקליטה – כפי שאמר לי: אני לא יכול לשכנע את שר האוצר – שאין לו הכישורים לעשות את זה לבד, בבקשה יואיל ויעשה למען אותם עולים, ויתפטר. כי אם הוא מצפה שישראל ביתנו תעשה – אנחנו נעשה, אבל לא ייתכן שכל חוק שלנו יעבור דרך משרד הקליטה. ומה יהיה על הצעת החוק של חברי חבר הכנסת חמד עמאר בנוגע להטבות לדרוזים המשרתים בצבא? האם גם הוא צריך להשאיר דרך שר הקליטה "פרוטקשן"? אין מילה אחרת. אני מבקשת מכל החברים פה: בואו ביחד נביא פוליטיקה חדשה ונשנה, כי היום נחצו כל הגבולות. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. מטעם סיעת מרצ – חברת הכנסת תמר זנדברג. בבקשה, גברתי. שלוש דקות. <תמר זנדברג (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, תודה, אם כבר מדברים, זאת ההזדמנות באמת לומר כל הכבוד לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס על האומץ. כל הכבוד. דיברת על פוליטיקה חדשה, ואני רוצה לחזור לאיזו פוליטיקה מאוד מאוד ישנה, שעומדת לעלות לנו, אזרחיות ואזרחי ישראל, המון המון כסף ואולי אפילו בדמוקרטיה שלנו, ואני מדברת על מתווה הגז. אין יום בשבועות, ואולי אפילו בחודשים האחרונים, שאנחנו לא מתעוררות ומתעוררים בבוקר לשערורייה חדשה בנושא הגז. זה לא המקום ולא הזמן לפרט את כל השערוריות, רק נזכיר את זאת של היום בבוקר: שוב חשיפה, שוב של אבי בר-אלי, שוב בעיתון "דה-מרקר", שהפעם מונופול הגז כבר לא סוחט את הממשלה, הוא סוחט גם את הלקוחות שלו. הרי זה דבר בלתי נתפס. והוא לא רק סוחט את הלקוחות שלו מבחינה כלכלית בחוזים ביניהם, כשגם ככה כוחו הכלכלי מאוד גדול, הוא סוחט את הלקוחות שלו בחוסר היכולת שלהם לצאת ולהתנגד, כלומר, מגביל אפילו זכויות יסוד שלהם, את חופש הביטוי שלהם. והרי לכאורה מתווה הגז הזה עומד לבוא כאן לכנסת להצבעה – כך אומרות השמועות, עוד לא התבשרנו – ביום רביעי. אדוני השר אקוניס, אני מניחה שאתה עומד להשיב. בוא תסביר לי, אני לא יודעת, אני מניחה שמתווה הגז עצמו זה לא תחום המומחיות שלך, אבל פוליטיקה ומה שקורה כאן בכנסת זה תחום המומחיות שלך מאוד. תקן אותי אם אני טועה, אתה אחד מאלה שהובילו את העיקרון של עצמאות הכנסת והזכות של הפוליטיקאים להכתיב מדיניות ולא בג"ץ. בוא תסביר לי את ההתנהלות כרגע. המצב הוא כזה: ראש הממשלה נקלע לאיזה אבסורד מבחינתנו. לטענתו, למחשבתו, אולי הוא עוד יתבדה, אבל לתפיסתו יש לו רוב בכנסת למתווה, אבל אין לו רוב בכנסת להעברת הסמכויות על מנת לעקוף את הממונה על ההגבלים העסקיים ששם איזה ברקס למתווה. ואז נגררנו להליך ההזוי והמוזר הזה, שבו הממשלה, בלחץ בג"ץ ובלחץ הציבור, הכריזה על שימוע. בלחץ בג"ץ ובלחץ הציבור הכריזה על שימוע בעל-פה, הודיעה לאזרחים ששלחו את ניירות העמדה לילה לפני על השימוע. באו האזרחים, ועכשיו יש מתווה, שהוא אותו מתווה, כלומר הוא לא זז בכלום מהמתווה הקודם. את זה אתם לא רוצים להביא לממשלה, אתם לא רוצים שאנחנו נצביע על המתווה המלא, כי אז איך תוכלו להסביר לבג"ץ, ולציבור כמובן, למה אין שום שינוי במתווה בעקבות ההערות והשימוע. מהצד השני, יש לכם קושי גם להביא – או לפחות כך השמועות, שאתם מתכוונים להביא – הסכם עקרונות. מה זה עקרונות? מה הולך להיות כתוב בהם? האם חברי הכנסת יתבקשו להצביע על משהו שהם לא ראו? בקיצור, המלכוד הולך ומסתבך, ואני אשמח אם אתה תוכל להסביר לי איך הממשלה מדברת באופן ישיר עם הציבור ועם הכנסת, לא מלחץ בג"ץ ולא מפני שבג"ץ הכריח ודורש תשובות; איך אנחנו עומדים לקבל את ההחלטה החשובה ביותר לעתיד הכלכלי-חברתי של ישראל וגם לדמוקרטיה הישראלית, ולמה, ובאיזה אופן? תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. יסכם את הדיון השר אופיר אקוניס; בבקשה, אדוני. <השר אופיר אקוניס:> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברות וחברי הכנסת, גברתי, ההצעות שעלו במסגרת הדיון באי-אמון, הייתי אומר, מתחילות לחזור קצת על עצמן. הייתי מצפה, חברת הכנסת זנדברג, מן האופוזיציה באמת לקצת יותר יצירתיות בהצעות האי-אמון, בכותרות האי-אמון שאתם מגישים, משום שאני חושב שאתם לא רק לא מצליחים לשכנע את המליאה, גברתי היושבת-ראש, בטיעונים, אלא בוודאי, כפי שנוכחנו לדעת, לא מצליחים לייצג את הציבור, או לפחות להביא לידי ביטוי בהצבעות אמון את עמדותיכם במערכות הבחירות האחרונות. וחוזרים כל הזמן, גברתי, כמו תקליט שחוק, על טיעונים שמתאימים – חברת הכנסת זנדברג, שאלת שאלה, אתגרת, דיברת על מתווה הגז, אני אמור לתת לך תשובה – על שיח הדומה לשיח שהתקיים כאן כבר לפני ארבע שנים, או חמש, ודברים שנאמרו כאן; גברתי היושבת-ראש הייתה אז ראש עירייה בערד. התקיים פה בבית הזה, חברת הכנסת יחימוביץ נכחה בו – את לא היית אז חברת כנסת, אבל היית מאוד מעורבת בשיח הציבורי בנושא הזה. את יודעת, אם היינו מתחילים לקדם את הוצאת הגז, גברתי היושבת-ראש, מן האדמה כבר ב-2010 או ב-2011, ואולי ב-2012 וב-2013, הדיון שמתקיים כאן היום, כאן וברחובות הערים ובכלי התקשורת, היה נמנע. חברת הכנסת זנדברג ודאי יודעת – אני מבין שהקנאביס – חבר הכנסת ליצמן, סגן שר הבריאות, אתה כוכב, אתה כוכב; אמירתך היום בעניין הקנאביס אפילו טשטשה – אה, זה תרתי משמע – הצליחה לטשטש ליום אחד, אדוני היושב-ראש, את השיח בעניין הגז. חברת הכנסת זנדברג, אחרי שסגן שר הבריאות ודאי זכה לאיחולייך הטובים, אנחנו חוזרים לעניין אחר, עניין הגז, שאת הצגת כאן. חברת הכנסת זנדברג, כל יום שעובר, כל יום – אגב, הדיון הוא לגיטימי; הדיון בנושא הגז, במתווה הגז, השימוע, השיח הציבורי – אגב, אי-אפשר להגיד שלא מתקיים – אי-אפשר להגיד שלא מתקיים שיח ציבורי סביב הנושא הזה. אני לא יודע – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> בכוח. <השר אופיר אקוניס:> לא, למה בכוח? ההפגנות במוצאי שבת, ההפגנה הצפויה – הנה, עשיתי לכם פרסומת להפגנה הצפויה במוצאי-שבת בתל-אביב. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – – <השר אופיר אקוניס:> לא לא, אני לא קורא. מי שרוצה – שיבוא. אנחנו לא נמנע, ואנחנו גם לא נזמין. אגב, בדבר אחד אין ויכוח: זכות יסוד של אזרח או אזרחית לצאת ולהביע מחאה – – – <קריאה:> – – – <השר אופיר אקוניס:> לא, לא צריך להודות. אני מאמין – גם אני השתתפתי בהפגנות, גם אני מחיתי על דברים כאלה ואחרים, וזאת זכות יסוד. ובכן, חברת הכנסת זנדברג, כל יום שעובר, אזרחי ישראל מפסידים. ההפסד, אדוני היושב-ראש, במתווה הגז, הוא לא בוויכוח על המתווה, ההפסד הוא בכך שגז טבעי רב נמצא, ואין לו דורש. אולי יש לו דורש, אבל אין מי שיוציא אותו. ולכן אני מציע שנתכנס, אם נוכל, במהירות האפשרית, כדי לקבל החלטות שייטיבו עם אזרחי ישראל. ואם הגז הזה יצא ממעמקי הים, בוודאי ובוודאי, אדוני היושב-ראש, אזרחי ישראל ירוויחו, והרווחה תהיה גדולה. אי-אפשר, אדוני היושב-ראש, שלא להתייחס לחלק מן ההערות שהועלו כאן בתחילת הדיון הזה בנושא ירושלים, שכן באמת אתמול, כידוע, ציינו את צום ט' באב. ירושלים – חבר הכנסת גנאים, חבר הכנסת זחאלקה – הייתה בירת ישראל, בירת העם היהודי, כבר לפני 3,000 שנה, כששני בתי-המקדש עמדו; קודם הראשון, אחר כך השני. ולכן – הייתה תמיד בירתו של העם היהודי, תהיה תמיד בירתו של העם היהודי; כך היה 3,000 שנה, וכך הדבר יימשך, ואנחנו כאן בקונסנזוס מאוד רחב, אדוני היושב-ראש. יש גם אנשי ירושלים בקרב מפלגת העבודה, אנחנו יודעים זאת, אנחנו מכירים את עמדותיכם האמיתיות. אני מבין שבעוד כמה דקות, אדוני, נציין – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – <השר אופיר אקוניס:> אני מקווה שהעמדה שלך, חבר הכנסת מרגלית, כאיש ירושלים – ששלמותה של בירת ישראל היא ברורה, אין עליה ויכוח, לא צריך להיות עליה ויכוח. אני יודע שאנחנו נציין כאן בעוד כמה דקות 120 שנה להולדתו של לוי אשכול, ראש ממשלת ישראל. זהו ראש הממשלה השלישי, חבר הכנסת מרגלית, שבימיו זכה לדבר אדיר, אדיר, פשוט, אתה יודע, זה כמעט – כמה פעמים זוכה אדם שבתקופתו משחרר צבא ההגנה לישראל את ירושלים וחוזר, כפי שאמר אדם אחר באותה ממשלה – שר הביטחון משה דיין, בממשלתו של אשכול, אמר, אדוני היושב-ראש: חזרנו לקדושים שבמקומותינו, חזרנו על מנת שלא לשוב מהם לעולם. היום אמירה כזאת הייתה מתפרשת – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <השר אופיר אקוניס:> סליחה, חבר הכנסת שי, זהו ציטוט מדויק – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא – – – <השר אופיר אקוניס:> שלא נצא מהם לעולם – שלא נשוב מהם – שלא נצא מהם לעולם. והדבר הזה נאמר על-ידי שני אנשים שהם מאבני היסוד של תנועת העבודה. ולכן הייתי מצפה שגם ביום הזה, שבו מציינים 120 שנה להולדתו של לוי אשכול, משחרר ירושלים, אתם תתמכו בדבר הזה, תתמכו במדיניות הזאת, ותעמדו לצדנו במאבק הזה. זה מאבק חשוב. אני חושב, אדוני היושב-ראש, בעניין נוסף, ובזה אני מתייחס – חבר הכנסת בהלול, הגעתי אליך. נימקת, הקשבתי קשב רב לדבריך, דברים בעברית ספקטקולרית, כמו שאתה קורא לה, מרהיבה. נדמה לי שהתרגום הוא: מרהיב. התרגום הנכון – העברית הנכונה היא: מרהיבה. ובעברית – חברת הכנסת גרמן, את לא שמעת את נאומו של חבר הכנסת בהלול, אבל הוא דיבר על פרפורי – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <השר אופיר אקוניס:> לא לא, אני הקשבתי לו קשב רב, הוא דיבר על פרפורי גסיסה. על פרפורי הגסיסה של מי? של הממשלה. אבל אמרת, בהגינותך, שאינך רופא, ולכן האבחנה היא כנראה מוטעית. כי אני לא יודע מה לגבי פרפורי גסיסה של הממשלה – תהיה בטוח שאין כאלה. תהיה בטוח, אל תבנו על זה. אל תבנו על התקציב, אל תבנו על עניין מדיני, אל תבנו על איזה עניין אחר, אפילו לא על החוק הנורבגי. יכול להיות שכשאמרת בהגינותך שאינך רופא, אינך יכול להבחין, אבל אולי אתה יכול להבחין – אולי אתה צריך רופא עיניים, אולי. כי פרפורי הגסיסה הם לא אצלנו, הם אולי אצלכם. ואני גם אומר לך מדוע. אנחנו היינו מצפים להתגייסות, חבר הכנסת בהלול, גם שלך – גם שלך, כתושב עכו – בעניין הגרעין האיראני. בעניין הזה אנחנו קבענו כלל שאומר: אין קואליציה ואין אופוזיציה, ואני חושב שכדאי וטוב להחיל את הכלל הזה גם כאשר אתם באופוזיציה ואנחנו בקואליציה, בניגוד למה שהיה כאשר אתם הייתם שותפים לממשלתו של מר אולמרט, ממשלת קדימה ב-2006. שם, בזמן הזה, חבר הכנסת בהלול, נקבע הכלל הזה. ואני אומר לך שטוב היה אם בעת הזאת, בעניין זה – אגב, לא כל דבר בא לידי ביטוי בצעד פוליטי, לא כל עניין ציבורי בא לידי ביטוי בצעד פרלמנטרי, למשל בהצטרפות לממשלה. זה לא העניין כרגע, זה לא חייב, יכולים לתמוך מבחוץ. חבר הכנסת פרץ היה שר הביטחון בממשלת לבנון השנייה. גם זה דבר שנופל בתקופת כהונתו של אדם כמעט – בצורה נדירה בחיים פוליטיים. ואתה זוכר את הדיונים כאן, בבית הזה, כאשר אנחנו אמרנו: נוצרים כל ויכוח פוליטי תוך כדי לחימה. עכשיו, אין לחימה עם איראן כרגע, זה נכון. לשלוחותיה, על הגרורות שלה, יש נציגים – טובים זה לא – רעים מסביבנו, ולכן היינו מציעים שבעניין זה תחילו את הכלל הזה עליכם. אני הייתי רוצה להגיד לסיום, אדוני היושב-ראש, לפני שנבקש לדחות את הצעות האי-אמון של מפלגת העבודה, של מרצ, של הסיעה הערבית המאוחדת ושל יש עתיד: יש רגעים שבהם נוצרים פוליטיקה ומקבלים על עצמכם שיקולים ממלכתיים. נדמה לי, אדוני היושב-ראש, שזה הרגע. אני אבקש מחברות ומחברי הכנסת לדחות את הצעות האי-אמון. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר אופיר אקוניס. חברי הכנסת, נא לשבת. נא לשבת, אנחנו מעכבים כרגע את כל העניין של ישיבה מיוחדת לזכרו לוי אשכול, וכל המשפחה נמצאת כאן, אז ממש, אני מבקש בכל לשון של בקשה, לשבת. חברי הכנסת, אנחנו מתחילים את ההצבעה. יש בקשה של הממשלה לעשות הצבעה שמית. גברתי המזכירה, בבקשה. חברי הכנסת, ההצבעה השמית היא רק על הצעת האי-אמון הראשונה, של המחנה הציוני, ומייד לאחר מכן יהיו הצבעות אלקטרוניות, אז נא לא להתפזר. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – בעד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד נפתלי בנט – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – בעד אילן גילאון – בעד שרון גל – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד דני דנון – נגד אריה מכלוף דרעי – נגד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – בעד תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – נגד איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד משה כחלון – נגד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – בעד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – בעד ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד דניאל עטר – בעד חמד עמאר – בעד רועי פולקמן – נגד שי פירון – בעד טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד נחמן שי – בעד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי המזכירה, נא לקרוא בשמות חברי כנסת שלא ענו לך בסיבוב הראשון. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו משתתף בהצבעה יוסף ג'בארין – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – אינו נוכח סילבן שלום – אינו משתתף בהצבעה <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי וחברות הכנסת, האם יש מישהו באולם שלא קראו בשמו והוא מעוניין להצביע? אין כאלה. ההצבעה הסתיימה. נא לספור את הקולות. חברי הכנסת מתבקשים כולם לשבת. כולם. אלה שמעוניינים להשתתף בהצבעות הבאות. ההצבעה הבאה היא אלקטרונית. נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, להלן התוצאות: הצעת האי-אמון של המחנה הציוני – בעד הצעת האי-אמון – 55, נגדה – 58. אני קובע כי הכנסת לא קיבלה את הצעת האי-אמון בממשלה. אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית: אובדן הדרך של הממשלה בתחום המדיני, החברתי, הכלכלי והאזרחי – מטעם סיעת מרצ. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 47 נגד – 63 נמנעים – אין הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 47 בעד, 63 נגד, אין נמנעים. הצעת סיעת מרצ לא התקבלה. עלייה חדה בקצב ההריסות של מבנים בכפרים בדואיים בנגב – הצעת האי-אמון של הרשימה המשותפת. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד הצעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 45 נגד – 64 נמנעים – 1 הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 45, נגד – 64, יש נמנע אחד. אני קובע כי הצעת האי-אמון של הרשימה המשותפת לא התקבלה. הקיצוץ הרוחבי המסתמן אל מול העודף התקציבי הצפוי של כ-9.5 מיליארדי שקלים – מאת יש עתיד. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. מי בעד, מי נגד הצעת האי-אמון מטעם יש עתיד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 53 נגד – 58 נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 53 בעד, 58 נגד. אני קובע כי הצעת האי-אמון מטעם סיעת יש עתיד לא התקבלה. הכנסת דחתה את כל הצעות האי-אמון בממשלה. <בחירת סגנים ליושב-ראש הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בתוך כמה דקות נתחיל את הישיבה המיוחדת לזכרו של ראש הממשלה המנוח לוי אשכול. כרגע, על מנת להכניס את המשפחה, אנחנו נזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן למסור כמה הצעות והודעות מטעם ועדת הכנסת. בבקשה, אדוני. אדוני ימסור את כל ההודעות, ואחר כך נקיים הצבעות בנפרד. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> הודעה ראשונה, שכוללת הצבעה. ביום כ"ב בסיוון התשע"ה, 9 ביוני 2015, החליטה ועדת הכנסת, בהתאם לחוק הכנסת, להגדיל את מספר הסגנים המקסימלי ליושב-ראש הכנסת משבעה לתשעה. ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום להציע לכנסת לבחור בחבר הכנסת אחמד טיבי כסגן תשיעי ליושב-ראש הכנסת. אבקש את אישורה של הכנסת להצעה זו. <הצעת ועדת הכנסת בדבר שינוי שמה של ועדה לעניין מסוים ובדבר סמכויותיה> <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> הודעה שנייה, שגם כוללת הצבעה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת ועדת הכנסת בדבר שינוי שמה של ועדה לעניין מסוים וסמכויותיה לפי סעיף 108 לתקנון הכנסת, מיום י"א באב, התשע"ה, 27 ביולי 2015: ועדת הכנסת החליטה היום כי הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ה–2015, תכין לקריאה השנייה והשלישית גם את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 104), התשע"ה–2015. שם הוועדה יהיה: הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ה–2015, ולדיון בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 104), התשע"ה–2015. אבקש את אישורה של הכנסת להצעה זו. <השלמת הרכב ועדות הכנסת> <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> הודעה שלישית, שגם כוללת הצבעה. ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום להמליץ לכנסת לשנות את הרכבה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מספר החברים יגדל מ-11 ל-15, ויצטרפו: מטעם סיעת הרשימה המשותפת – חבר הכנסת איימן עודה; מטעם סיעת כולנו – חברת הכנסת טלי פלוסקוב; מטעם סיעת הבית היהודי – חבר הכנסת ינון מגל; מטעם סיעת ישראל ביתנו – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. אבקש את אישורה של הכנסת לשינוי זה. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> הודעה ללא הצבעה. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום כי – חסר לי פה משהו – הצעת חוק הונאה בכשרות – סליחה. ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום, כי ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בהצעות החוק האלה לשם הכנתן לקריאה ראשונה: 1. הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – הגדרת המינוח כשר לעניין הטעיה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת; 2. הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – הבהרת מצג כשרותי אסור), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יואב בן צור וקבוצת חברי הכנסת; וכן תדון בהצעה לסדר-היום של חבר הכנסת מיקי לוי בנושא: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שידור ישיבות מועצה), התשע"ה–2015. אני השארתי שם עוד אחד, תכף אני עולה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דוד ביטן. תחזור אלינו אחרי תחילת הדיון. כרגע אנחנו מתחילים בדיון. ראשון הדוברים, חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח. חברת הכנסת קארין אלהרר, את רשומה בין הדוברים. <הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה מיוחדת לדיון בהצעת חוק השידור הציבורי (תיקון), התשע"ה–2015 > <היו"ר טלי פלוסקוב:> עד שחברת הכנסת קארין אלהרר מגיעה לכאן, דוד ביטן ממשיך בהודעה שלו. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> שוב הפעם הודעה עם הצבעה. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> עם הצבעה או בלי? <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> מה שעכשיו אני מקריא – עם. קראתי רק אחד בלי הצבעה. יש ארבע עם הצבעה. הצעת ועדת הכנסת להקמת ועדה מיוחדת לעניין מסוים לפי סעיף 108 לתקנון הכנסת, מיום ‏י"א באב התשע"ה, 27 ביולי 2015: ועדת הכנסת החליטה היום להציע לכנסת להקים ועדה מיוחדת. שם הוועדה: הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק השידור הציבורי (תיקון), התשע"ה–2015; סמכויות הוועדה: הוועדה תכין לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון), התשע"ה–2015. הרכב הוועדה: הוועדה תהיה בת 15 חברים כדלקמן: לסיעת הליכוד, חמישה נציגים – חברי הכנסת צחי הנגבי, דוד ביטן, מכלוף מיקי זוהר, יואב קיש ואורן אסף חזן; לסיעת המחנה הציוני, שני נציגים – חברי הכנסת נחמן שי ויואל חסון; לסיעת הרשימה המשותפת, נציג אחד – – – <קריאה:> שֵם, שֵם. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אין שם עדיין. יש לך? מי? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> באסל גטאס. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> – – – באסל גטאס; לסיעת כולנו, נציג אחד – יש להם? לא, עוד לא נתנו; סיעת יש עתיד, נציג אחד – חברת הכנסת קארין אלהרר; סיעת הבית היהודי, נציג אחד – חבר הכנסת ינון מגל; לסיעת ש"ס, נציג אחד – חבר הכנסת יואב בן צור; לסיעת ישראל ביתנו, נציג אחד – חבר הכנסת רוברט אילטוב; סיעת יהדות התורה, נציג אחד – חבר הכנסת ישראל אייכלר; לסיעת מרצ, נציג אחד – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. יושב-ראש הוועדה יהיה חבר הכנסת צחי הנגבי. אבקש את אישורה של הכנסת להצעה זו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דוד ביטן. כעת אנחנו מתחילים בדיון בנושא: הצעת ועדת הכנסת להקמת ועדה מיוחדת לפי סעיף 108 לתקנון הכנסת. חברת הכנסת קארין אלהרר. אחריה – דוברים. כרגע יש לי שבעה דוברים רשומים. <קארין אלהרר (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי השרים, חברי הכנסת, חברות הכנסת, תשמעו, ביום שישי אני שמעתי בחדשות שהשר אופיר אקוניס מאשים אותי בהריסת השידור הציבורי. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. אתה שומע, השר גלעד ארדן? השר אקוניס מאשים את החוק בהריסת השידור הציבורי. עכשיו אני שואלת: יושב השר אקוניס ומעל כל גל רדיו אפשרי אומר שהוא בא לרפא את השידור הציבורי. איך הוא מרפא? אני אספר לכם – גברתי, אם אפשר לשמור על שקט. אני לא מתכוונת – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברי הכנסת והעוזרים, במיוחד העוזרים, אנחנו מבקשים שקט באולם. תודה. את יכולה להמשיך, גברתי. <קארין אלהרר (יש עתיד):> גברתי, השר אקוניס טוען שהוא מרפא את השידור הציבורי. איך הוא מתכוון לעשות את זה? הוא מתכוון להוסיף לשם החוק את המילה הישראלי, שחוק השידור הציבורי יהיה ישראלי – קול ישראל מירושלים. והרי לכם התיקון. ככה נרפא את השידור הציבורי – נוסיף את המילה ישראלי. מה שהשר אקוניס שכח – שהמטרה העיקרית של חוק השידור הציבורי הייתה לרפא את המקום מהשורש ולבער את הפוליטיקה מהמקום הזה, אבל את זה השר אקוניס לא עושה בהצעה שהוא מביא לוועדה המיוחדת. הוא פשוט מסרב בתוקף – אתם יודעים מה, זה בעצם לא השר אקוניס, זה ראש הממשלה בנימין נתניהו, הוא שר התקשורת. הוא מסרב בתוקף למנות את הוועדה, את חברי הדירקטוריון. למה? כדי שיהיה לו יותר כוח ויותר נוח להשתלט על חבורה של מריונטות, שיעשו בדיוק מה שהוא רוצה, שיהיו השופר שלו, אם אפשר בדציבל שנוח לו, וככה הוא יוכל להשתלט בצורה הטובה ביותר על השידור הציבורי הישראלי. הוא היה ישראלי ויישאר ישראלי, ואם השר אקוניס חושב שבאמצעות הוספת המילה הישראלי הוא ריפא את השידור הציבורי, נראה לי שהוא צריך ללמוד את החוק מההתחלה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השרים, והם לא מעטים, כבוד השר גלעד ארדן – אומנם עכשיו אתה בתפקיד אחר, תפקיד לא פחות חשוב – בכנסת הקודמת התנהל דיון מרתוני של שלושה חודשים רצופים, וכבוד השר גלעד ארדן הקפיד להשתתף בכל הדיונים, הקפיד להיות מעורב בכל הפרטים, ואת זוכרת – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> הגשת נגדי תלונה על זה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה לעשות, זו ההיסטוריה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מה שהיה אז זה משהו אחד, ומה שהיום זה משהו אחר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לוועדה הזאת הייתה אז גם ועדה מיוחדת, ועדת אלהרר, של חברת הכנסת קארין אלהרר. אני אישית אמרתי: זה לא מתאים לי. אבל התיישרנו, השתכנענו שמדובר במהפכה; ומה זה? שר מגובה בהחלטת ממשלה. נגמרה הכנסת התשע-עשרה, הגענו לבחירות, ואז הכול השתנה. חודשיים אנחנו במהלך הכנסת העשרים, הממשלה מדי שבוע עסוקה בביטול החלטות שלה עצמה, שנתקבלו בכנסת התשע-עשרה, ואתם אומרים לנו שאתם באים עם הישגים? אותה ממשלה, אותו ראש ממשלה, עסוק כל הזמן, הוא ורוב השרים – איך אני מבטל את הרפורמות. עכשיו לענייני חוק הרשות, חוק רשות השידור והפארסה שאנחנו נמצאים בה עכשיו. חברים, כשהוציאו את החוק, יצאו בקול זעקה וקול הישג: הקמנו חומה סינית בין הפוליטיקה לבין רשות השידור הציבורי. ואללה, יצאנו לדרך. התחילו להקים מועצה של 12 איש, שתתחיל להקים את הגוף החדש. האנשים לא מתאימים, לא לרוחו של ראש הממשלה. אז מה אני עושה? אני ממנה. אני לא רוצה שהשר אקוניס יכעס שקראתי לו "יועץ שר התקשורת במעמד שר במשרד התקשורת", אבל זאת האמת. <קארין אלהרר (יש עתיד):> הוא באמת כזה, מה לעשות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה לעשות, זאת האמת. הקימו. אנחנו רוצים להחזיר עטרה ליושנה. לא מתאים לנו מה שעשינו – הם בעצמם עשו – אנחנו רוצים תיקוני חקיקה. חברים, תיקוני החקיקה שמוצעים, אין אף ועדה שמסוגלת להעביר אותם. אם לא תהיה ועדה עוקפת דמוקרטיה, אין סיכוי. אם לא תהיה ועדת "יס-מן", עם תכתיבים, אין סיכוי. אני מסיים, גברתי. תיקוני החקיקה המוצעים הורסים כל הפרדה בין תקשורת לבין פוליטיקה, מחזירים אותנו ל-1965, רשות השידור היא מחלקה במשרד ראש הממשלה. על זה אתם עומדים להצביע היום. תודה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת פריג'. חבר הכנסת אילן גילאון. <אילן גילאון (מרצ):> תודה רבה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שלוש דקות, אדוני. <אילן גילאון (מרצ):> הרבה מקסמי שווא נאמרו בכל הקשור לרפורמה ברשות השידור. אני אגיד לך, גברתי, נער הייתי וגם זקנתי, ועכשיו כשאומרים לי "רפורמה", אני נכנס ללחץ אדיר, כי בדרך כלל הרפורמות האלה שצריכות להיות חתומות על שמו של שר כזה או שר אחר – להביא לידיעתך, גברתי, היו 13 רפורמות ברשות השידור; בר-מצווה של רפורמות. יכולנו לעצור ברפורמה ה-12, שהייתה בהסכמה, הייתה צריכה להיעשות על מי מנוחות, והפרישה של העובדים הייתה צריכה להיות פרישה מתוך רצון, כך הוסכם, לאט-לאט. ובינתיים, מה שקרה בפועל, בא מישהו והצית את האסם וברח, וכרגע לא מוצאים אבן על אבן. מטפלים ברשות השידור, גברתי, באופן שמטפלים ברגל סוכרתית, לאט-לאט; חותכים ממנה כל יום עוד חלק ועוד חלק ועוד חלק. בהתחלה אין כסף לחופשות, עכשיו הולכים להוריד חלק מהשידורים, שגם כך הצטמצמו מאוד מאוד. הסיתו אלה באלה, את היוצרים מול העובדים. זה מיקרוקוסמוס של מה שמתרחש אצלנו במדינה מבחינת האחריות לאנשים במקום עבודתם. כי נכון שבמדינת ישראל יש לפחות 3 מיליון בתי-אב שמשלמים את האגרה, אבל אלה שמשלמים את האגרה של כמה מאות שקלים בשנה הם גם אנשים שעובדים, והם היו רוצים שיהיה להם ביטחון תעסוקתי, מה שלא קורה היום ברשות השידור – התייחסות של קבורת חמור. הרי גם מי שהגה ויזם את הרפורמה האחרונה הזאת, מתוך רצון להידמות, גברתי, ל-BBC – זה דומה ל-BBC כמו שאני דומה לבראד פיט, הדבר הזה – הייתה לו כוונה ללכת ולקבור את זה ולהוכיח בפופולריות רבה שהוא מבטל את האגרה. אנחנו מבטלים הרבה מאוד אגרות, אבל שמים את האנשים בלי שום אחריות, מרביתם בגיל של המוות הקליני מבחינת שוק העבודה, גברתי, מגיל 50 ומעלה, שלא יודעים מה קורה אתם. זה הביטחון התעסוקתי שאנחנו נותנים להם. זו הפעם הראשונה, גברתי היושבת-ראש, שמביאים מפרק לרשות ציבורית. וכאשר מביאים, גברתי, מפרק לרשות השידור, רשות השידור היא המשל למדינה כולה. אנחנו עוד יכולים להמשיך הלאה והלאה. סיעתי הניחה הצעת חוק שמבטלת את הרפורמה האחרונה ברשות השידור וחוזרת למצב הקודם של הרפורמה ה-12, שבה היה גם מסלול מסודר של פרישת העובדים מתוך רצון, גם מסלול הנדל"ן שיימכר וגם תוכניות ופעולות אחרות כדי להבריא את הרשות שהייתה זקוקה להבראה. ולכן, גברתי, אנחנו נשתתף בוועדה הזאת, אבל אנחנו תובעים בכל תוקף לחזור לרפורמה ה-12, לפני האחרונה שהייתה. אני מברך את שר האוצר לשעבר בייגה שוחט. כשראיתי אותו נכנס הרגשתי חובה כזאת וניצלתי את הדוכן לצורך כך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אילן גילאון. גם אני מברכת את בייגה שוחט, ראש עיריית ערד לשעבר, יש לי הכבוד לנהל ישיבה כשהוא נמצא כאן. הוא עוד לא שומע אותי. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו שוב דנים בכל מיני בקשות וקומבינות של הממשלה להעברת הסמכויות, אבל, גברתי היושבת-ראש, מה שמטריד אותי יותר – כי זה כבר סוג של רוטינה שאנחנו רגילים אליה, וגם האמת, כבר לא מתרגשים ממנה, וגם הציבור די עייף ממנה ולא מבין מה הממשלה הזאת רוצה, ומי מנהל את זה ומי עושה את זה. אבל, גברתי היושבת-ראש, מה שמטריד אותי באמת זה מה שראיתי היום בוועדת החוקה, חוק ומשפט; כשראיתי את הממשלה ואת יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת סלומינסקי, באקטיביות ובדחיפה דוחף את החוק הנורבגי, וחברי הכנסת באים ומתאבדים על החוק הנורבגי. וראינו את חברי הליכוד, השר אקוניס, באים להיאבק על החוק הנורבגי. אבל מה גילינו, חברי חברי הכנסת? מה גילינו בוועדת החוקה, חוק ומשפט? גילינו שראש הממשלה, מכובדי בנימין נתניהו, דואג מאוד לסיעות השותפות, אבל, אדוני ראש הממשלה, אתה לא דואג לסיעה שלך, אתה לא דואג לסיעת הליכוד. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> דואג. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הנה, אני בא לעזור לך, אדוני ראש הממשלה. מה היית עושה בלעדי, אדוני ראש הממשלה? כי, הנה, אני רוצה להציע לך, אדוני ראש הממשלה, שאם אתה מציע חוק נורבגי לכל הסיעות – למה הליכוד לא בחתונה הזאת? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני שוקל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אה, אתה שוקל זאת, אדוני. אז תזכור מי הציע לך את זה, אדוני ראש הממשלה, ומי עזר לך. זה לא פעם ראשונה – אדוני, ראש הממשלה, זה לא פעם ראשונה שנתתי לך עצה טובה, אם אתה זוכר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> וגם אני נתתי לך עצה אחת, כדאי שתזכור. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני גם זוכר. אז הנה, יצאנו בעצות טובות, אדוני, ואני אשמח מאוד לראות שבאמת גם סיעת הליכוד תצטרף לחגיגה הזאת, של החוק הנורבגי. למה לא? מה, שרן – אני לא זוכר את שם משפחתה – שרן השכל פחות טובה משולי מועלם או פחות טובה מחבר הכנסת לשעבר מיכאלי? האם ראש הממשלה לא מאמין בדור ההמשך, בבאים בתור בליכוד? למה הם לא צריכים ליהנות מהחוק הנורבגי? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוא מאמין שהליכוד לא יפרוש מן הממשלה של עצמו, ולכן לא יהיה צורך לשר לחזור לכנסת, אולי? <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה אתה אומר, שלא יהיה מתנדב שר שיעשה את זה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, אני אומר שההיגיון של החוק אומר שאם שרים על רקע אידיאולוגי או כלשהו פורשים מן הממשלה, והממשלה ממשיכה לכהן, אז הם חוזרים להיות חברי כנסת. כמו שאתה זוכר, ידידנו יצחק לוי פרש בזמנו. כנראה בסיעת הליכוד לא מאמינים שהם יפרשו מן הממשלה שהם עצמם הקימו, ואז כנראה אין צורך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הבנתי אותך, אז אין תקווה בעניין הזה. אין תקווה. בכל אופן, אנחנו מצטערים לראות, אדוני היושב-ראש, שבמקום לבוא ולעשות תיקונים משמעותיים בשיטת הממשל הישראלית, לבוא ולהחיל חוק נורבגי גדול, אמיתי, אדוני ראש הממשלה, כי שרי ממשלה מלבד ראש ממשלה לא צריכים להיות חברי כנסת – צריך שתהיה פה הפרדה מלאה בין הרשות המחוקקת לבין הרשות המבצעת – עושים תיקונים אינטרסנטיים פוליטיים של טלאי על טלאי שפוגעים בממשל, פוגעים בסדרי השלטון, גורמים לאיבוד של אמון הציבור במערכת הפוליטית. בואו נשנה את שיטת הממשל באמת. אדוני ראש הממשלה, הנה עוד עצה טובה: בואו נחבור, שתי המפלגות הגדולות, ונעשה מהלכים שיחזקו את המפלגות הגדולות בכנסת, שייצרו כאן ממשל יציב יותר, שנחזור לימים, אדוני, ששתי המפלגות הגדולות היו מעל 61, ואז היו פה הרבה יותר יציבות ואפשרות רבה יותר לקדם דברים שחשובים לכלל הציבור הישראלי ולא לסקטורים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יואל חסון. חברי הכנסת נא לשבת, כי אנחנו נעשה הפסקה בדיון – יש עוד דוברים. <ישיבה מיוחדת לציון מלאות מאה-ועשרים שנה להולדתו של ראש הממשלה לוי אשכול> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נעבור לישיבה מיוחדת לכבוד מאה-ועשרים שנה להולדתו של ראש ממשלת ישראל המנוח לוי אשכול. לא אוכל להתחיל עד שכולם ישבו. כבר עשר פעמים עשינו. אם יש חברי כנסת ששומעים אותי בחדרים – אנחנו מתחילים את הישיבה המיוחדת לזכרו של ראש הממשלה המנוח לוי אשכול. חברת הכנסת סבטלובה. חברת הכנסת סבטלובה, אני בטוח שאת מאוד רוצה לשמוע על ראש הממשלה לוי אשכול. נא לשבת. חברת הכנסת לנדבר. אנחנו מציינים היום, בדיון מיוחד, 120 שנים להולדתו של לוי אשכול, ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל. חבר הכנסת אמסלם, נא לשבת. השר אלקין, נא לשבת. הגברת מרים אשכול, הבנות תמה ועפרה וכל בני המשפחה היקרים, בהם עמיתנו חבר הכנסת והשר לשעבר אברהם בייגה שוחט; כבוד ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו; כבוד ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג; נשיאת בית-המשפט העליון השופטת מרים נאור והפרופסור אריה נאור; שרים וחברי כנסת בהווה ובעבר, מוקירי זכרו של ראש הממשלה לוי אשכול, קהל נכבד, אנחנו מציינים היום בדיון מיוחד 120 שנים להולדתו של לוי אשכול, ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל. בדברי ימיה של מדינת ישראל נחקקו ראשי הממשלות באופן שונה: היו בהם מייסדים, חלוצים או פורצי דרך; היו בהם שנתפסו כסולידיים, המשמרים את הקיים, היו בהם גם צבעוניים יותר ואפורים יותר – החברה הישראלית בחרה את מנהיגיה, גם אם לרוב שלא בבחירה ישירה, בלי להיצמד לאופי או לסגנון דוגמטי, אלא על-פי הלך הרוח הציבורי. בעוד בעבר נמדדו מנהיגים בעיקר על-פי תפיסות העולם וסדר-היום שביקשו להוביל, בהמשך הלכו תכונות אחרות ותפסו מקום מרכזי בשיקולי הבחירה וההתאמה לתפקיד, בהן הכריזמה, יכולת ההופעה והשכנוע. על רקע זה מזהירה דמותו של לוי אשכול – במלאות 120 שנים להולדתו וכ-46 שנים מאז נפטר מהתקף לב בעודו מכהן כראש ממשלה, בקדנציה השנייה שלו. אשכול הצטיין בסבלנות, בפיקחות ובמתינות. הזיכרון הקולקטיבי לא תמיד עשה עמו חסד, בעיקר כשזיהה אותו עם מה שנתפס כהיסוס שאחז בהנהגה שלנו ערב מלחמת ששת הימים, בגלל נאום רדיו שנשא, שהיה משובש בשל שינוי שהוכנס בו ברגע האחרון. עדויות מישיבות דרמטיות שהתנהלו באותם ימים מציירות את דמותו דווקא כמי שידע להתנהל בתוך מה שנראה היה כמשבר קיומי על ישראל – בקור רוח יוצא דופן, בשיקול דעת ובתבונה שהיו כה חשובים לניהול המערכה. הניצחון ההירואי של ישראל במלחמה הקריטית והמהירה לא מזוהה אתו דווקא, במיוחד, שוב, אולי משום שקל יותר לייחס לו את "תקופת ההמתנה" המייסרת, ולא את ההצלחה שנקצרה הודות להכנה מדוקדקת ולסבלנות לפתוח במערכה בעיתוי הנכון. אבל, רבותי, לוי אשכול הוא הרבה יותר מזה: לא רבים עוד זוכרים, למשל, שהיה ממייסדי חברת "מקורות" והמנכ"ל הראשון שלה, ושיש לו "מניית זהב" בהקמת המוביל הארצי, פרויקט אדיר שהקמתו הסתיימה במהלך כהונתו ב-1964 ושינה לבלי הכר את משק המים הישראלי. דרך אגב, התמונה של אשכול בתערוכה כאן, "ראשי ממשלה בנעלי בית", אני חושב שהיא דווקא קשורה לנושא המים. אלה שטרם ראו מוזמנים לראות. בין הישגיו אפשר למנות גם את ההצלחה לאחד את מפא"י ואחדות העבודה – פועלי ציון לרשימה אחת לקראת הבחירות לכנסת השישית, את ביטול הממשל הצבאי, את כינון הקשרים הדיפלומטיים עם גרמניה, את העלאת עצמותיו של ז'בוטינסקי לארץ, וזו כמובן רשימה חלקית. אנחנו ודאי בכנסת נוסיף שגם הבניין שאנחנו יושבים בו נחנך – כמו שעלה עכשיו אצלי בלשכה בשיחה עם המשפחה – נחנך בתקופתו של לוי אשכול כראש הממשלה. אחת האמירות המזוהות ביותר עם אשכול הייתה "הפנקס פתוח והיד רושמת", שנאמרה במקור בהקשר של תגובת ישראל על טרור שהופנה נגדה. יש לראות בכך את ההפך הגמור מהססנות: תגובות מהבטן לרוב אינן ראויות למנהיגים, שעליהם להאזין אומנם היטב לרחשי לב הציבור, אך לקבל החלטות שקולות, המביאות בחשבון את מכלול השיקולים המדינתיים, המקומיים והבין-לאומיים בכל המישורים. אשכול ניחן בדיוק בראייה כזו: חדה כסכין, קרה לעתים, אך חפה משיקולים זרים ומשאיפה לרצות מישהו או משהו באופן מיידי, שאינו ענייני. לכן, כשמנהיג אומר "הפנקס פתוח והיד רושמת", בעיני יש בכך אמירה נהדרת ותמציתית, המבטאת בדיוק נמרץ את מה שעליו לשדר, הן לאויב והן לציבור שלו: אנחנו איננו אדישים לנעשה, ובוודאי לא מתכוונים להבליג, אבל לא ניתן לגורמים חיצוניים להכתיב לנו לא את סדר-היום ולא את סדרי העדיפות, ובוודאי לא נלך שולל אחרי פרובוקציות. חברי הכנסת, בהיסטוריה המקראית שלנו זכורים שלושת האבות המייסדים של האומה העברית, אברהם, יצחק ויעקב, ולכל אחד מהם מאפיין בולט אחר: אברהם היה כמובן האב המייסד, החדשן, מבשר המונותאיזם ואבי האומה. יעקב, נכדו, היה זה שהרחיב את השושלת לשבטים רבגוניים, שהתמודד עם טרגדיות ותהפוכות ונחקק כמי שפרץ דרך. ואילו בתווך היה הבן, יצחק אבינו, שלראשו לא נקשרו לכאורה כתרים מעניינים. מנהיגותו הייתה נטולת רעש וצלצולים. אבל הוא התבלט בכך שהצליח במשימה לא פחות פשוטה: להמשיך את השושלת שייסד אביו ולהותיר אותה יציבה. הוא, למשל, לא חפר בארות חדשות, אלא מילא מחדש את אלו שחפר אביו ונסתמו. "הממשיך" הקלאסי, שאי-אפשר בלעדיו. כזה היה, לטעמי, גם לוי אשכול, כמנהיג וכראש ממשלה. לא בן-גוריון המייסד, לא רבין או בגין רבי המעללים והדרמות, אלא האיש שהוטל עליו להיות הממשיך, המייצב, ששמר כמיטב יכולתו על מדינת ישראל של שנות ה-60, שאחרי חבלי הלידה. כל זאת, נוכח אתגרים מורכבים מבחינה כלכלית וביטחונית. הנה דוגמה מצוינת לנחישות הבלתי-מתפשרת שלו: כאשר סייר בקיץ 1968 באזור גבעת-המבתר בצפון-ירושלים, שהיה עד שנה קודם לכן שטח ההפקר בין ישראל לירדן, ונבנתה בו שכונה חדשה, הביע באוזני מנכ"ל משרד השיכון את אכזבתו מקצב הבנייה האטי, לטעמו, ואת ההסברים שניתנו לו הגדיר "סיפורי סבתא". והנה, לאחר שהסתיימה בניית השכונה היא נקראה על שמו: רמת-אשכול. ראוי הוא אפוא לוי אשכול שיישמר לו מקום של כבוד בתולדות מנהיגיה של ישראל, ותכונותיו המיוחדות ומזגו יהיו השראה לרבים אחריו. דור דור ודורשיו, דור דור ומנהיגיו, לכל אחד מעלות וחסרונות, אבל יש קווי מתאר ותכונות שמבט אל העבר מאפשר לנו להבין את איכותם ונדירותם. לוי אשכול הוא אכן דוגמה לכך. יהי זכרו ברוך. אני מתכבד להזמין את ראש ממשלת ישראל, חבר הכנסת בנימין נתניהו, לשאת דברים. מייד אחריו יישא דברים ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני היושב-ראש, נשיאת בית-המשפט העליון השופטת מרים נאור ובעלה הפרופסור אריה נאור, שרי הממשלה, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג, חברי הכנסת, כמובן בני משפחת אשכול – מרים, הבנות, הנכדים, הנינים, נדמה לי כבר, וכמובן, ביניהם שר האוצר לשעבר, חבר הכנסת לשעבר אברהם בייגה שוחט, וכל מוקירי זכרו של ראש ממשלתנו השלישי, אני אמרתי לך לפני דקות אחדות, אדוני היושב-ראש, בנוכחות משפחתו של לוי אשכול, שאני מברך על הכינוס המיוחד הזה. אני מגיע מדי שנה, נדמה לי, כמעט ללא יוצא מן הכלל, אם בכלל, ליום האזכרה של לוי אשכול, וככל שאני מעמיק בפועלו ובמעשיו אני מתמלא בהערכה מחודשת לתרומה הכבירה שלו, לתרומות הכבירות שלו, לשגשוגה, ביטחונה ופיתוחה של מדינת ישראל, וגם לחוכמתו, כפי שאתה ציינת בדבריך. אני חושב שראוי שהמורשת הזאת, של אשכול, תועבר לכל חלקי הבית, לכל מי שעסוק בתפקידי הנהגה במדינת ישראל, ולדורות הצעירים שלנו, המתחדשים, משום שהיא מהווה בהרבה דברים מופת, דוגמה, וגם מורה דרך. לוי אשכול האמין שתקומת ישראל בנויה מכמה יסודות, וביניהם שיבה אל האדמה, בניית כלכלה מודרנית וביצור כוחנו. ובכל אחד מהתחומים הללו הוא הטביע חותם לדורות. ראשית, האדמה. כמי ששורשיו נעוצים בקבוצת דגניה ב', אשכול פעל בתקופת המנדט מטעם קרן קיימת לישראל לרכוש אדמות ראויות לעיבוד. באותן שנים הוא גם יזם את הקמתה של חברת המים המוכרת לנו, חברת המים הלאומית "מקורות". היה בו להט גדול, אמיתי, להפריח את אדמת הארץ, וזה הפך אותו גם לאדריכל ההתיישבות בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל. הוא גייס את המשאבים להקמתם של מאות יישובים. נדמה לי שהמספר עובר את ה-300, 300 ומעלה יישובים, ואלה כמובן הפכו לביתם של המוני עולים יוצאי גלויות שונות. שנית, אשכול תרם תרומה מכרעת לפיתוח כלכלה מודרנית. הוא שימש 11 שנים כשר האוצר. לתשומת לבך, השר כחלון, 11 שנים בכור הפחם – מכרה הפחם הזה. זה לא פשוט. כרגיל, הצרכים היו מרובים, והמשאבים כמובן דלים. למרות זאת הוא רשם הישגים מרשימים – בשיפור מאזן התשלומים, בצמיחה כלכלית, בהעלאת רמת החיים של תושבי המדינה. אני אומר "הוא רשם" – הייתה כאן פעולה קולקטיבית גדולה, של הממשלה, של הציבור, של היזמים, של המשקיעים, של האזרחים, אך בסופו של דבר הייתה לו תרומה שיטתית למעלה מעשור, בזמן מכריע של צמיחת הכלכלה הישראלית. הוא עשה כאן משהו ייחודי. צריך להבין את גודל המעשה בפרספקטיבה של הזמן ההוא. מדינת ישראל הוקמה כמדינה עם כלכלה ריכוזית. הייתה בה יוזמה חופשית, אבל היא הייתה מוגבלת. היא הייתה מוגבלת על-ידי רשת מסועפת של פיקוח מלמעלה. ייתכן מאוד שהדבר נדרש בהתחלה, אבל אפשר לומר שכבר בשנות ה-60 היה צריך להתיר את הרסן. אבל אשכול, במידה רבה, היה הראשון שעשה זאת. אחריו גם פעל, כמובן, פנחס ספיר. אני הכרתי לא מעט תעשיינים ישראלים וגם תעשיינים יהודים שאשכול שכנע אותם להשקיע בארץ. הוא אמר להם: תן לי, אני אפתור לך את הבעיה בביורוקרטיה. כאמור, ספיר הלך בעקבותיו. ואכן, כך הוא פעל. זאת אומרת, הוא היה מתמרן בתוך הגדרות לפלס דרך. לפעמים, אם צריך, מניח מטען נפץ, בונגלו, לפלס דרך למשקיע זה או אחר בסבך הביורוקרטיה. ולדברים הללו היו תוצאות חשובות, משום שקמו כאן מפעלים חשובים שהיו חשובים גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת פיתוח אזורים מסוימים. היום קריית-גת נראית קרובה – היא קרובה, אכן, על-ידי הכביש המהיר שנבנה וכו', אבל אז היא הייתה רחוקה. אני נותן את זה כדוגמה אחת, אבל יש הרבה דוגמאות אחרות. אנחנו, כמובן, היום לא רוצים להניח מטענים בסבך של הביורוקרטיה כדי להעביר נתיבים. אנחנו רוצים להוריד את הגדרות הכלכליות לצד זה שאנחנו בונים את הגדרות הביטחוניות. גדרות מסביב לארץ אבל לא בתוך הארץ. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אף שגם בזה בחוץ-לארץ יש הזדמנויות כלכליות. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כן, כן. עכשיו לגבי הביטחון, הנושא השלישי. אמרתי קודם שידו האחת של אשכול אחזה במחרשה וידו האחרת החזיקה בשלח. הוא היה יוצא הגדוד העברי וארגון "ההגנה", והוא נרתם באופן טבעי למשימות הביטחון במלחמת העצמאות. הייתה לו תרומה חשובה מאוד לגיוס נשק, ציוד וכוח-אדם ולהקמתו של צה"ל. עיקרון מרכזי שהנחה את מדיניותו כראש ממשלה וכשר ביטחון היה הבטחת ההתעצמות של צה"ל והשגת הרתעה חזקה ויעילה. במגעיו עם נשיא ארצות-הברית לינדון ג'ונסון, אשכול עמד על העיקרון שישראל מבקשת להתבסס על כוחה בענייני ביטחון. אנחנו צריכים לסמוך קודם כול על עצמנו. אני חושב שהיה לו חלק חשוב בשכנועו של ג'ונסון בכיוון זה. הוא סיפק לצה"ל נשק מודרני, בעיקר טנקים ומטוסי קרב. הוא היה ראש ממשלה במלחמת ששת הימים, והתבונה המדינית שלו הכשירה את הקרקע לניצחון הגורף של צה"ל, שהוא הניצחון הגדול ביותר של עמנו בזמן החדש. התיישבות, כלכלה, ביטחון – אלה המשימות הגדולות שלוי אשכול נטל על עצמו בשליחותו הציבורית. אבל צריך להגיד, הוא הגיע לתפקיד ראש הממשלה כבר עתיר הישגים. אני חושב שלא היה קל להיכנס לנעליו של דוד בן-גוריון, כפי שאמרת, אדוני היושב-ראש, או רמזת. אבל לוי אשכול לא נכנס לנעליו של דוד בן-גוריון, הוא נכנס לנעליו שלו. היה לו סגנון מנהיגות מיוחד משלו. הוא גם פיתח את זה. הוא ביקש להשליט אווירה של פיוס לאומי, לשכך מתחים פנימיים, לחזק את האחדות בעם. אני זוכר את הרושם הגדול שעשה עלי כנער, בהיותי נער, כשהוא החליט ב-1964 להעלות ארצה את עצמותיו של זאב ז'בוטינסקי, על-פי צוואתו, ולקבור אותן בישראל. ההיענות שלו לבקשת ראשי תנועת החרות, בקשתו של מנחם בגין, זיכרונו לברכה, משפחת ז'בוטינסקי, תאמה את נטייתו למצוא מכנה משותף רחב בעם. וההחלטה החשובה הזאת תרמה להידברות מתונה יותר בין המחנות הפוליטיים, בלי שנאה מיותרת, בלי פסילה אוטומטית. עבור אשכול אלה היו דברים זרים. זה פשוט לא היה באופיו. אבל הרוח הזאת גם סללה את הדרך לכינון ממשלת הליכוד הלאומי שלוש שנים מאוחר יותר, ערב מלחמת ששת הימים. אשכול נקט צעד מפייס נוסף, וזה ביטול הממשל הצבאי שערביי ישראל היו כפופים לו מאז מלחמת העצמאות. אשכול היה אדם שופע פיקחות, שופע יידישקייט, שופע אנושיות. הוא היה מלא חוכמת חיים והומור. הוא ידע כיצד לרתום גורמים שמחזיקים בדעות שונות למטרה אחת. כמה וכמה מנהיגים, מנהיגינו, בתפקידים שונים, פגשתי כשהם היו צעירים מאשכול. הוא היה שם את היד על כתפיהם והיה אומר: יונגרמן, שמע עצה מיהודי מבוגר ממך. או אמירה כזו או אחרת. הוא בדרך כלל נהג לתבל את זה בהומור יידישאי עסיסי. הוא נהג לומר: אני מתפשר ומתפשר עד שאני משיג את מה שאני רוצה. הוא התפשר על אמצעים, אבל לא על עקרונות ולא על מטרות. על רקע ההקצנה באזורנו היום כדאי להיזכר מה אמר לוי אשכול על רקע מגמות ההקצנה אז. הוא הדגיש שעלינו לבנות – אני מצטט – כוח הרתעה רב-עוצמה, שיהפוך את חלום התוקפנות נגד ישראל לאשליה מסוכנת לבעליה. הוא התנהל בשיקול דעת; לא נסחף ברגעי מתח ואיום. הוא עמד בתוקף על האינטרסים החיוניים של ישראל והבטיח את רמת המוכנות של צה"ל ליום פקודה. וכמובן, הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים הוכיח שהיה שכר לעמלו. גולת הכותרת במערכה הזו הייתה הסרת טבעת החנק מצווארה של ישראל, אבל כמובן, יותר מכול, איחוד בירתנו ירושלים. כשירדן הצטרפה למערכה נגד ישראל, אשכול אישר את תפיסת העיר העתיקה. תארו לכם שירושלים הייתה היום מחולקת, ועל חומותיה, כמו גם על רכסי הגולן – שגם לגביהם נתן את הפקודה להסתער – תארו לכם שעל חומות ירושלים היו עומדים קנאי האסלאם הקיצוני היום. כל בר-דעת מבין אילו השלכות חמורות היו לכך מבחינתנו. ולכן, ירושלים חייבת להישאר מאוחדת, בריבונות ישראל, כי אנו יכולים להגיע לפורעים ולקנאים. איננו יכולים למנוע את הקנאות, את הקיצוניות, את תאוות הרצח באזורנו. אנחנו רק יכולים לשמר ביכולותינו את ההתנגדות לכוחות הללו. זה דבר שאשכול הבין היטב. הוא היה איש של שלום. שלא נטעה, הוא הושיט יד לשלום לשכנינו, אבל באותה מידה הוא ניחן בראיית הנולד. הוא הבין שלעולם אסור לנו להשלים, כך אמר, עם הסגר, מצור, חרם ותוקפנות. את זה הוא אמר בכנסת לאחר המלחמה. אשכול לא התכחש לסכנות. הוא גם לא ייפה אותן. וראוי שננהג כך גם אנו. בוודאי שמעתם שבימים האחרונים אסד ונסראללה כבר חוגגים את מיליארדי הדולרים שהם מבינים שהם בדרך מאיראן, בדרך למכונת הטרור שלהם בזכות הסכם וינה. חמינאי מוסיף לאיים על ארצות-הברית. יועצו הבכיר הודיע אתמול שלא יהיה שום פיקוח במתקני הגרעין, ואין זה משנה מה כתוב בהסכם וינה. ההסכם הזה נותן לגיטימציה בין-לאומית להתחמשות גרעינית עתידית של איראן ולהמשך תוקפנותה בהווה; התוקפנות של מדינת הטרור הגדולה בעולם. עדיף שלא יהיה הסכם כלל מאשר הסכם רע זה. מכובדי, לוי אשכול היה מנהיג רב-פעלים, איש חזון וביצוע. בן-אדם. מנהיג חשוב וגדול לישראל, שהצעיד את המדינה להישגים רבים. נזכור את תרומתו, תרומתו הגדולה לעמנו. ננצור את דמותו כמנהיג לאומי מהשורה הראשונה. יהי זכרו ברוך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה לראש ממשלת ישראל חבר הכנסת בנימין נתניהו, ומתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. בבקשה, אדוני. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה, גברתי, הגברת מרים אשכול, הבנות תמה שוחט ועפרה נבו, הנכדים והנינים, כל בני המשפחה היקרים, ידידנו בייגה שוחט, מכובדנו ראש הממשלה בנימין נתניהו, חברות וחברי הכנסת, שרות ושרים, נשיאת בית-המשפט העליון השופטת מרים נאור והפרופסור אריה נאור, שרים וחברי כנסת בהווה ובעבר, מר אבי וידרמן, מנכ"ל יד לוי אשכול, ומוקירי זכרו של ראש הממשלה לוי אשכול, זיכרונו לברכה, אני נמנה עם מעריציו הגדולים של לוי אשכול, ראש ממשלתנו השלישי, ואני סבור שההיסטוריה עשתה לו עוול בכך שהצניעה עד כה את תרומתו הייחודית והעצומה למדינת ישראל. בהתקרב היובל למלחמת ששת הימים, וככל שמתפרסמים עליה ועל תקופת כהונתו של אשכול יותר ויותר מחקרים, ניבטת לנגד עינינו דמותו של אשכול כאחד המנהיגים הגדולים והחשובים שהיו למדינת ישראל ולציונות מעודן.   כך ספד לו, ללוי אשכול, ממלא-מקומו וסגנו, המצביא יגאל אלון, ממש מעל דוכן זה במלאות שבעה לפטירתו, ואני מצטט: "אפשר שאין צורך במילים כדי שתדע הארץ מי היה לוי אשכול והיכן טבע פועלו. אם נידום לרגע, נשמע את זרימת המים בצינורות המוביל הארצי, את שריקת הממטרות בגני הירק, את צחוקם של הילדים בבתי-הספר בדימונה, בית-שמש וקריית-שמונה; נשמע גם את הולם המטוסים ואת רעש מנועי הטנקים של צבא ההגנה. כל הקולות האלה מספרים את פועלו של אשכול טוב יותר משיוכלו מילים לעשות". רבותי חברי הכנסת, משפחה נכבדה, ללוי אשכול שמור לעד מקום בשורה הראשונה בהיכל התהילה של עמנו. מנהיגותו, חזונו ופועלו עיצבו את מדינת ישראל, את דמותה ואת אופייה, והניחו את האדנים שעליהם היא נשענת עד היום. עשייתו המפוארת כללה, בין השאר – וגם זה הוזכר ויוזכר שוב ושוב – את הקמת חברת "מקורות"; את הקמת 11 הנקודות בנגב שהיו הגורם העיקרי לכך שהאו"ם המליץ להכליל את הנגב בתחומי המדינה; ייסוד ואכלוס של 371 יישובים חקלאיים חדשים לקליטת עלייה. אני חוזר – 371 יישובים; ארגון הצבא, הרכש, התעשייה הצבאית; המוביל הארצי; נמל אשדוד; "מפעלי ים-המלח"; "עמידר"; הצטרפות לשוק האירופי המשותף ועוד ועוד. קצרה היריעה מלהמשיך ולפרט את מלוא היקף פעילותו, אך אין כמעט תחום בחיינו שלא ניכרות בו טביעות אצבעותיו. אני מעריץ את אשכול, משום שמנהיגותו לא נמדדת, לא בדיבורים, לא בדברי רהב ולא בהופעות סוחפות, אלא במעשים מהפכניים ומחוללי שינוי ואמונה. אזכיר, ברשותכם, כמה מקבצים ממעשים אלה: הראשון שהוזכר כאן, שאותו אני מקטלג תחת הכותרת "אחדות העם", הוא ההחלטה שקיבל להעלאת עצמות זאב ז'בוטינסקי. צעד זה, שעליו החליט אשכול כראש הממשלה בשנת 1964 בניגוד לעמדת תנועתו, ניפץ מחסומים עמוקים בין שתי התנועות הלאומיות. היה זה צעד של מנהיג שהושיט יד מעבר לגשר הצר מאוד בעם, כדי לאחות את הקרעים שבתוכו. אשכול הביא את ז'בוטינסקי לקבורה ברוב עם בהר-הרצל, ולא פילל כי כעבור שלוש שנים יצרף את ממשיך דרכו של ז'בוטינסקי, מנחם בגין, כחבר ממשלת החירום של ערב מלחמת ששת הימים. אשכול הבין שאחדות העם היא מרכיב מרכזי בחוסנו, והבין שעוד נכונו לנו אתגרים עצומים. השני, תחת הכותרת "ביטחון ישראל", הוא הכנת צה"ל לניצחון ששת הימים: אשכול הכין את צה"ל לניצחונו המזהיר בדקדקנות ובאחריות. הוא שילב נכונה בין צמיחת המשק לביצור כוח המגן של צה"ל; כראש הממשלה וכשר הביטחון הוא שילב נכונה בין השניים. אשכול חשש כבר בסוף שנות ה-50 שצרפת, שסיפקה לנו את מטוסי ה"מיראז'" ואת התשתית בתחום הגרעין, תיטוש את ישראל, ולכן יזם בהצלחה כבירה את הברית האסטרטגית המדינית והצבאית עם ארצות-הברית. ברית זו העצימה את צה"ל בנשק מודרני – מטוסי "סקייהוק", טילי "הוק" וטנקי "פטון" – למרות המיתון והמשבר הכלכלי. ברית זו כללה הבנות ותיאום אסטרטגי שהושגו באחריות, בדיסקרטיות, באינטימיות ובידידות בין לוי שקולניק, יליד אוראטוב שבפלך קייב, לבין החוואי הטקסני, נשיא ארצות-הברית לינדון ג'ונסון. הבנות אלו הן בבסיס העוצמה וכוח ההרתעה של ישראל עד עצם היום, והן אקטואליות יותר מתמיד גם בעת הזו. אשכול ידע שנאומים לא יובילו את המים לאורכה ולרוחבה של המדינה, שמילים גדולות לא יבנו בתי-ספר ומפעלים בדרום ובצפון. הוא ידע שכדי להשיג נשק ומערכות הגנה יש להיכנס לחדרים שקטים וליצור בריתות עם שותפינו בעולם, וידע להכין את צה"ל לאימוניו, לאנשיו, לציודו, לתוכניות ארוכות טווח ולהכנת העורף והמשק לשעת-חירום. היום, במרחק השנים, ניתן לקבוע בוודאות כי לאשכול הייתה תרומה מכרעת לניצחונה הגדול של ישראל במלחמת ששת הימים. אותו ניצחון, שנזקף אז, באותם הימים, לזכותם של מצביאים גדולים ומבצעים מרהיבים, לא היה נולד למדינת ישראל הצעירה אם לא היה נוהג אשכול כמי שעול ההיסטוריה מונח על כתפיו. מייד לאחר המלחמה אשכול לא נח על זרי הדפנה, הוא תכנן מהלכים מדיניים אמיצים. שלושה שבועות לאחר המלחמה הוא שלח את דודי יעקב הרצוג למשא-ומתן סודי עם המלך חוסיין, אך מותו בטרם עת קטע את יוזמותיו. בעת כהונתי כמזכיר הממשלה ביקשתי לעיין בתמליל ישיבת הממשלה מ-12 ביוני 1967, הדיון הגורלי שבו החליטה ממשלת ישראל להציע פדיון שטחים שנכבשו תמורת שלום. ציפיתי לקרוא ביטויים נשגבים, מליציים ונבואיים של לוי אשכול על חזרה לארץ אבות, ותחת זאת קראתי פרגמטיזם חודרני ונוקב. הוא אמר: מה נעשה עם 2 מיליוני ערבים, הוא שאל, ולא פילל כי כעבור חצי יובל עדיין תרחף השאלה הזו בחלל חיינו במלוא עוצמתה. בהקשר הזה חשוב לתקן עיוות היסטורי, שאתה, אדוני ראש הממשלה, יצרת במהלך קמפיין הבחירות. בסרטון שלך במערכת הבחירות קבעת כי אשכול בחר לפתוח במלחמה אף שוושינגטון התנגדה לכך בכל תוקף. צר לי, העובדות הן שונות. אני מניח שתוכל להסתייע בחברנו ההיסטוריון וחבר הכנסת מייקל אורן ובספרו הנהדר "שישה ימים של מלחמה". ראש הממשלה אשכול שלח תחילה את שר החוץ אבא אבן לסבב שיחות שנכלל בו גם הנשיא ג'ונסון, סבב שלא הניב תוצאה של הסכמה. לאחר מכן הוא שלח את ראש המוסד שלו מאיר עמית לשיחות חשאיות עם המנהיגות האמריקנית, ורק לאחר שנרמז לו שארצות-הברית תבין אם ישראל תצא למלחמה, חזר ודיווח על כך לאשכול, שעד אז – כך מספר מייקל אורן בספרו – עמד בלחצי תופת של מטכ"ל רעב לקרב וגורמים רבים בציבור ובתוך ממשלתו. אשכול רצה מלכתחילה גיבוי בין-לאומי, או לפחות הסכמה בשתיקה לפתיחה במלחמה. וכידוע, בתום תקופה ארוכה הוא זיהה את הרגע הנכון וידע לצאת למלחמה כשהייתה לו תשתית מדינית ראויה לכך. הוא גילה נחישות ואיפוק, והצליח. השלישי – יחסו של אשכול לציבור הערבי בישראל: החלטתו המכוננת של אשכול לבטל את הממשל הצבאי שחל על ערביי ישראל הייתה צעד מהפכני ונועז. עד אז נחשב הציבור הערבי לאיום ביטחוני מתמיד. הטבח בכפר-קאסם לא שינה את המצב. רק ראש ממשלה ושר ביטחון אזרחי כאשכול הבין את המשמעות האידיאולוגית הנאורה של החלטתו, אשר תאמה לגמרי את רוח מגילת העצמאות. החלטתו זו מתכתבת עם ההחלטות האמיצות של ממשלת רבין לסגור את הפערים שמהם סובל הציבור הערבי, ממשלה שבה כיהן אברהם בייגה שוחט, חתנו של אשכול, כשר האוצר. הרביעי – ליברליזם וחירות הביטוי. החלטתו של אשכול על הקמת השידור הציבורי אף היא עומדת בלב תפיסת עולמו הנאורה. אשכול ויתר במודע, בהחלטתו זו, על שליטתו של ראש הממשלה במידע המועבר לציבור מטעמו, והעדיף את טובת הציבור על פני האינטרס שלו להמשיך לשלוט בתקשורת. ולבסוף, המים, ההתיישבות, התיעוש והמשק. אשכול ניצח על תזמורת מרהיבה, שהניבה צמיחה ופיתוח בני-קיימא לישראל. הוא יצר איזון נכון בין פיתוח מרשים של ההתיישבות וקביעת גבולותיה של המדינה, בניית ערים ויישובים, פיתוח התעשייה, הבאת משקיעים, גיוס הון למשק הצומח, והוא יצר סינתזה נכונה ואחראית, ששילבה בין המשק הממשלתי, המשק ההסתדרותי הקואופרטיבי והמשק הפרטי, כך שכל אחד מהם צמח והתפתח לצדו של המשק האחר. אכן, מכובדי, תקצר היריעה מעוד ועוד החלטות ומעשים של ראש ממשלה מהפכן, ביצועיסט, שלצערי, לא מעט ממה שהוריש לנו מתכרסם והולך מול עינינו. הברית עם ארצות-הברית מאוימת, אין תהליך שלום, היחס לערביי ישראל, כפי שבא לידי ביטוי בבחירות, הוא מחפיר, השידור הציבורי בסכנה ואושיות הדמוקרטיה של המדינה מאוימות, במשק הישראלי קיימים פערים בלתי נסבלים, מעורבות המדינה למען אזרחיה נשחקת, ועוצמתה של מדינתנו נפגמת. ובכן, מה היה סוד מנהיגותו של אשכול? באותו הספד שהבאתי קודם מפיו של יגאל אלון הוא אמר כי קראו לאשכול איש הפשרות – איזו טעות; הוא לא התפשר על עקרונות, גם אם חתר למשותף שבביצוע. היו לו תפיסות בהירות על אודות אמיתות היסוד של השקפת עולמו כיהודי גאה, כציוני וכסוציאליסט, אך כיוון שחתר להגשים הלכה למעשה את רצונו, היה מוכן לוותר על הטפל שבניסוח, כדי להשיג את עיקר דבריו. אשכול עצמו אמר על עצמו בבדיחות: אני מתפשר ומתפשר, עד שאני משיג את מה שאני רוצה. ואגב, זהו מוטו שאני אישית מאוד מכבד ומוקיר. לאשכול היה סגנון עבודה אנושי, זה כבר הוזכר, רווי הומור וחוכמת חיים. עובדיו העריצו אותו. במשך כל שנות כהונתו כיהן דודי יעקב כאיש אמונו וכמנכ"ל משרדו. גדלתי על סיפוריו מלאי החיבה והאהבה לאיש הזה. לשכתו הייתה נקייה מתככים. תחושת שליחות חיברה בין חברי הצוות שלו. הוא נכנס לנעליו העצומות של בן-גוריון, והוכיח שיש לו נעליים משלו. הוא התמודד עם הפרישה של בן-גוריון וחבריו ממפא"י והקמתה של רפ"י; הוא ניצח בגדול, ואז היה מוכן לאיחוד מחודש. הוא גידל צעירים מוכשרים שליוו אותו בנאמנות, הוא היה מחובר לצעירים המתיישבים בכל הארץ, ורווה נחת עצומה כאשר זכה לחזות בהקמתה של העיר ערד בראשותו של בייגה. מנהיגותו של אשכול לא הייתה מנהיגות עוברת מסך, אולי לא הייתה מרגשת ומעוררת דייה, לעתים הייתה מגומגמת ונטולת פתוס, אך היא הייתה בדיוק מה שחברה ועם זקוקים לו בעתות מצוקה: אחריות, שיקול דעת, ציונות ושוויוניות. ובכן, כיצד היה נוהג אשכול היום? אין ספק שהיה פועל הפוך ממה שפועלת ממשלתך וממה שפועל אתה, ראש הממשלה; הוא לא היה פועל מאחורי גבו של נשיא ארצות-הברית בקונגרס, אלא פועל מולו בתיאום מרבי. הוא היה יוזם תוכנית מדינית, יוזם בריתות אזוריות, יוזם מהלכי שלום, ואולי היינו חוסכים מלחמה קשה ועקובה מדם לפני השלום עם מצרים. הוא לא היה מסית נגד הציבור הערבי בבחירות. הוא היה חותר לשוויון, הוא היה פועל בהוגנות, הוא היה נמנע מהסתה. הוא היה נלחם למען העבודה המאורגנת, ודוחף בכל כוחו לקליטת עובדי הקבלן בהעסקה ישירה. הוא היה מציל את רשות השידור ולא מתערב בגסות בעולם התקשורת או בשידור הציבורי. והעיקר, הוא לא היה משתעבד למסע בלתי פוסק של הפחדה, שממנו אפשר חלילה להסיק כי מדינת ישראל היא איזה עלה נידף ברוח. הוא היה מעדיף לפעול בזהירות, באחריות ובנחישות למען המטרות שאותן התווה לעמו. ואני שואל היום, רבותי ומכובדי, האם ובאיזו צורה היה מתמודד היום אשכול עם האיומים אשר לפנינו. אני והמחנה שאני עומד בראשו, המחנה הציוני האמיתי של לוי אשכול, לא מוכנים להיכנע לשיח הפחד, לשיח הגזענות, להדרת ציבורים שלמים, אבל יותר מאלה – אנחנו לא מוכנים להשכיח מאזרחי ישראל את התקווה כי אפשר וראוי לחיות כאן חיים של רווחה, של צדק חברתי, של ביטחון ושלום עם שכנינו, כפי שראה אשכול בחזונו. ולסיום, מכובדי, במלאות ללוי אשכול 120 שנים, נעלה כאן את זכרו, את מעשי ידיו להתפאר של מנהיג דגול, מעשי ידיו אשר משבצים את נופי ארצנו ואתריה כמעין צוואה בת-קיימא, צוואה מופלאה של ערכים שתורגמו למעשים. צוואה של ציונות, בנייה ויצירה. וכעת גם הזמן שתפיסת עולמו – המשתפת, המגשרת, המבצעת, לא המדברת – תמומש באופן ערכי, הלכה למעשה, בכל תחומי חיינו. יהי זכרו ברוך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לראש האופוזיציה, חבר הכנסת הרצוג. חברי הכנסת, תמה הישיבה המיוחדת לזכרו של ראש ממשלת ישראל לשעבר לוי אשכול. אני מודה מאוד לאלמנתו מרים, לבנותיו תמה ועפרה ולכל בני המשפחה על כך שכיבדתם אותנו כאן בנוכחותכם. תודה רבה לכם. <הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה מיוחדת לדיון בהצעת חוק השידור הציבורי (תיקון), התשע"ה–2015 > <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, שימו לב, אנחנו שמענו כמה הודעות מטעם יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן. קטעתי את הדיון בהצעת ועדת הכנסת להקמת ועדה מיוחדת לפי סעיף 108 לתקנון הכנסת, ונשארו לנו שלושה דוברים. רשימת הדוברים סגורה. הדוברים הם חברי הכנסת איתן כבל, שרון גל ויוסי יונה. בבקשה, חבר הכנסת איתן כבל, נא לעלות לדוכן. בבקשה, אדוני. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמות פרלמנטריות, אני, ברשותך, כבר הרחבתי בדיון באי-אמון, אבל האמת היא שהייתי שמח לדעת, חבר הכנסת ביטן, איפה לב-לבה של הבעיה. איך מתכוון ראש הממשלה בעצם לפעול, חבר הכנסת טיבי, אני רוצה להזכיר, בחשש שלו – חשש – מה יקרה עם רשות השידור. הרי במה דברים אמורים? בסופו של עניין, הוויכוח המרכזי שמתקיים, חבר הכנסת ביטן, הוא בשאלה אחת אמיתית: מה קורה באותה שנה, שנה שבה יש מנכ"ל מוערך שאין עליו פיקוח, ובעצם המפקח שלו הוא אחד, ראש הממשלה נתניהו. אז אפשר להתפתל – ימינה, שמאלה – ואני לא מבין באמת, חבר הכנסת ביטן, חברי חברי הכנסת, מה האובססיה הזאת; האובססיה, חברת הכנסת קארין אלהרר, בכל מה שנוגע לתקשורת. זאת אומרת, זה לא משנה. אל תעשה כלום. תשתלט ותפחיד את התקשורת. אז יש לך "ישראל היום" מצד אחד, תפחיד את הערוצים המסחריים, תשתלט שוב על הערוץ "קול ישראל מירושלים", ואתה מסודר. אתה לא צריך לעשות כלום. אתה לא צריך לעבוד, אתה לא צריך לעשות דבר וחצי דבר. זאת אומרת, בסופו של עניין, כשאנחנו באים גם לעסוק בדברים מהמקום הכי נקי, חבר הכנסת מאיר כהן, אנחנו מוצאים את עצמנו מתאכזבים; אנחנו מוכנים לתת סיכוי לעניינים ונקודות אמיתיות, לקדם אותם, לדחוף אותם, ולא להסתכל על זה רק מנקודת מבט צרה של אני אופוזיציה, אני תוקף את העניין בכל מקרה. וכשאתה עושה מעשה כזה, אתה מוצא את עצמך נבעט בצורה בוטה, בצורה גסה, דורסנית, ואתה שואל: למה? מה יש להסתיר פה? באמת, אני כבר ותיק בבית הזה, ואני מנסה להבין – מה, מה מסתתר פה, מה מביא את ראש הממשלה – אתה יודע, בטח בחדר אצלו יש מאחוריו כזה לוח, ויש עליו רשימה של האיקסים – אוקיי, אלה שלא משנה מה, הוא איקס. יש כאלה חצים, סיכות, שהוא כל הזמן עומד ואומר, על זה אני זורק. הנה, כבל, מה פתאום, כבל יעמוד בראש ועדה? הנה, עכשיו אני עם החץ. איזה מין דבר זה? זה כל כך ילדותי, כל כך לא לעניין – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני מסיים. – – אבל זה לא מפתיע. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת שרון גל – בבקשה, אדוני. אחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת יוסי יונה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> איפה הז'קט היום? מה קרה? <שרון גל (ישראל ביתנו):> על הכיסא. <יואל חסון (המחנה הציוני):> התחלת לזרוק. תזכור שיש מצלמות. <שרון גל (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את שלוש הדקות הבאות כדי לדבר על הביזיון שראינו אתמול בהר-הבית. אני רוצה לקרוא לממשלה: תנו גב למג"ב. תנו לשוטרים לעבוד. לא יכול להיות שנראה כולנו תמונות של פשוט טרור בידי פורעים, מחבלים, רעולי פנים, שמנצלים מקום תפילה כדי לנסות לרצוח שוטרים וחיילים שנמצאים במקום. אתמול היו רק שוטרים שם. אני שואל את הממשלה, האם זו המדיניות שלכם? האם זו המדיניות שלכם? האם התמונות האלה יכולות לעבור בלי שום תגובה? האם אין מישהו בממשלה – השר לביטחון פנים, ראש הממשלה – שרואה את הדברים האלה? לפני רגע שמענו את ראש הממשלה מדבר על הריבונות בירושלים. על איזה ריבונות אתם מדברים? איזה ריבונות? זו אחיזת עיניים. אין ריבונות יהודית בהר-הבית. יש חבורת פורעים ופורעות שמגדפים יהודים שעולים לסייר במקום, שמתעללים בהם, שעושים ככל העולה על רוחם, ואתם יושבים ושותקים, כאילו התמונות האלה יעברו והכול יישכח. והכול קורה בט' באב, יום מקודש לעם היהודי. איפה אתם? <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> אני לא נכנס לדיון הזה עכשיו, הרב כהן. יש רבנים שאומרים שמותר ויש רבנים שאומרים שאסור. אני יודע דבר אחד – – – <יצחק כהן (ש"ס):> אף רב לא מתיר. <שרון גל (ישראל ביתנו):> אני יודע דבר אחד, הרב כהן, הר-הבית הוא המקום הקדוש ביותר ליהודים. אני גם קורא דברים שכותב המזרחן פרופסור דנה, אין שום אזכור בקוראן לזיקה כלשהי של המוסלמים לירושלים ולהר-הבית. להפך, בעשרה מקומות שונים בקוראן כתוב – אולי גם חברת הכנסת מרב מיכאלי תלמד משהו; היא עכשיו מנהלת שיחה ערה עם חבר הכנסת טיבי, ראש המסיתים פה – שאללה הוריש לעם ישראל את הארץ. ולעומת זאת, אין בו שום אזכור לכך שהוא נתן את הארץ למוסלמים, לערבים או לפלסטינים. כתוב. מה שכתוב – כתוב. ואני רוצה עכשיו לפנות אליך, חבר הכנסת יואל חסון – כשתסיים את השיחה – אתה ישבת היום באולפן ערוץ הכנסת עם חבר הכנסת באסל גטאס, שאמר – ואני מצטט כמעט מילה במילה – הוא אמר שהוא תומך במאבק אלים בירושלים; נכון, או לא נכון? <יואל חסון (המחנה הציוני):> אמר. <שרון גל (ישראל ביתנו):> אמר שהוא תומך בטרור – נכון, או לא נכון? <יואל חסון (המחנה הציוני):> לצערי, כן. <שרון גל (ישראל ביתנו):> אז אני שואל אותך, איך יכולתם אתה והחברים שלך במחנה הציוני – נגיד המחנה הציוני, אתה יודע – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> כן, המחנה הציוני. המחנה הציוני, שקיבל 800,000 קולות יותר ממה שאתם קיבלתם. <שרון גל (ישראל ביתנו):> צריך לגבות שמות גם באמת באידיאולוגיה. אתם לא יכולים להיות המחנה הציוני רק בשם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הוא לא קיבל תגובה ציונית הולמת, חבר הכנסת שרון? <שרון גל (ישראל ביתנו):> כשעולה כאן הצעת חוק נגד הסתה, איך מרב מיכאלי – במקום לתת גב לאומה, היא מפנה גב לאומה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת גל, זמנך תם. חבר הכנסת חסון, תן לחבר הכנסת גל לסיים, זמנו עבר. <שרון גל (ישראל ביתנו):> מילא זהבה גלאון, אני מבין. עיסאווי פריג', אני מבין. אחמד טיבי וחבורתו, אני מבין. אבל אתה? וחבריך? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת גל, תודה. <שרון גל (ישראל ביתנו):> היינו יכולים עכשיו לדאוג לכך שתומך הטרור הזה לא יהיה פה. אבל בגללכם ובגלל אדון לפיד, שהכניס את כל החברים פה, הכריח אותם להצביע נגד ובעצמו – אגב, חבר הכנסת כהן, הוא לא הצביע, הוא רק ישב פה. הוא אמר לכם להצביע והוא לא הצביע, כי הוא רוצה להיות ראש ממשלה, כי הוא רוצה להיות כאילו הוא לאומי, כאילו הוא ימין, כאילו הוא פרגמטי. קצת יותר – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת גל, זמנך תם מזמן. <שרון גל (ישראל ביתנו):> סליחה, אדוני היושב-ראש, דקה – אני מסיים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, דקה זה הרבה, משפט סיום. <שרון גל (ישראל ביתנו):> 20 שניות. קצת פחות צביעות וציניות. <מאיר כהן (יש עתיד):> היה חופש הצבעה. <שרון גל (ישראל ביתנו):> לא היה שום חופש הצבעה, ואם היה חופש הצבעה והצבעתם נגד, עוד יותר גרוע. עדיף שהוא היה אומר לכם להצביע נגד ועשיתם מה שהוא אמר. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת גל. אחרון הדוברים – חבר הכנסת יוסי יונה. בבקשה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אתה מבין, זה שאנחנו לא מגיבים לך זה לא אומר שאנחנו מסכימים למה שאתה אומר. הנה, יוסי יונה, תשובה מוחצת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שלוש דקות. בבקשה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, גם אני רוצה שש דקות, שרים, מכובדי חברי הכנסת, למדינת ישראל מגיעה רשות שידור ציבורי עצמאית. למדינת ישראל מגיעה רשות שידור חוקרת, נשכנית, שעושה את עבודתה ללא מורא וללא משוא פנים. האופן שבו יוצאת לדרך הרפורמה ברשות השידור אינה מבטיחה שכך יקרה. עם תום יישומה, מן הסתם אנחנו נקום בבוקר ונגלה שיש לנו עוד "פראבדה" בישראל – רשות שידור מטעם, כזו שמקבלת את תכתיביה ממשרד ראש הממשלה, שלא במקרה הוא גם שר התקשורת. ראש הממשלה, כולנו יודעים, מבין בתקשורת. ראש הממשלה שלנו, כולנו יודעים, תאב תקשורת, ורוצה לגייס אותה לטובתו. והנה האבסורד הגדול – המנכ"ל כפוף באופן מיידי לראש הממשלה. אנחנו מקבלים, אם כן, הסדר קלוקל, שבו שר התקשורת ראש הממשלה, ראש הממשלה שר התקשורת, והמנכ"ל כבר הודיע, וכך מתחוור לנו, שהולכים להעסיק 400 עובדים חדשים במישרין על-ידי המנכ"ל החדש. האם אנחנו יכולים לדמיין לעצמנו מין חזון בעייתי שכזה, שבו יושב ראש הממשלה ויושב המנכ"ל, ובידיהם רשימה של אנשים, והם אומרים: השדר הזה – כן, מגיש החדשות הזה – לא, התחקירן הזה – כן, והתחקירן הזה – לא. זה מה שהולך להיות. זה מה שהולך להיות. זו תחזית קודרת. זו תחזית שבעצם אומרת לנו שוב ושוב: לא תהיה לנו במתווה הקיים רשות שידור עצמאית. ומה יהיה עם העובדים? כאן הצטרף אלינו סגן השר אקוניס. <השר אופיר אקוניס:> השר בשבילך, אבל לא נורא. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> לא, בשביל כולנו. בשביל כולנו. סליחה אם פגעתי בכבודך, אני חוזר בי. <השר אופיר אקוניס:> חס וחלילה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> ואני רוצה לציין אותך גם לטובה, שדווקא בתחילת עבודתך התכוונת ורצית שתהיה לנו רשות שידור ציבורית עצמאית, והנה, הסמכות הזאת הופקעה ממך. <השר אופיר אקוניס:> ממש לא. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> הופקעה ממך ברגל גסה, והועברה ישירות לראש הממשלה. גם בזה הוא לא מוכן להתחלק אתך, מר אקוניס היקר. <השר אופיר אקוניס:> אני מקים את השידור הציבורי. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> כן, אנחנו רואים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת יונה. <השר אופיר אקוניס:> הישראלי. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> כמה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> זמנך עבר. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אה, זמני עבר. בכל אופן – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אז אם כן, יש לנו גם הסדר – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> מה קרה – – – לא עבר. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> – – אוקיי, הסדר שבו אנחנו גם הולכים לצפות בפיטורים אכזריים של כמעט 1,300 עובדים מעובדי השירות הציבורי הקיים. <השר אופיר אקוניס:> מאיפה – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אני אגיד לך את המספרים. אפשר? אפשר. <השר אופיר אקוניס:> זה לא נכון. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אני אגיד את המספרים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ממש קצר. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> מצבת כוח-האדם היום היא כ-1,500 עובדים. <השר אופיר אקוניס:> זה לא נכון. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> בגוף החדש יהיו 750 עובדים, מתוכם רק 25% מהעובדים הוותיקים. זה אומר שיועסקו רק 180 מתוך 1,400. אלה הן העובדות. אם לך יש עובדות אחרות ואתה יכול לבשר לבאי הכנסת: לא, זה לא המצב, אנחנו הולכים להעסיק את כולם, איזה יופי, אנחנו נדאג לעובדים, והם ייקלטו בגוף החדש – כולנו פה נעמוד, נריע לך, באמת ובתמים, ונגיד כל הכבוד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אז אם כן, אני מסכם ואומר: המתווה הזה, הרפורמה שהולכת ומתממשת למול עינינו מבטיחה שלא תהיה לנו רשות שידור עצמאית, אלא תהיה לנו רשות שידור מטעם, וזה דבר נורא ואיום. מגיע למדינת ישראל שתהיה לה רשות שידור עצמאית, נשכנית וביקורתית. תודה רבה לך, היושב-ראש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. יסכם את הדיון וישיב יושב-ראש ועדת הפנים חבר הכנסת דוד ביטן. <קריאה:> הכנסת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ועדת הכנסת, מחילה. זמנך – עד שיסתיים הגיוס. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> רבותי, באמת שלא הבנתי את הדיון הזה. בסך הכול מדובר בהחלטה פרוצדורלית, שוועדת הכנסת החליטה לאן להעביר את הדיון בהצעת החוק שמתקנת את חוק הערוץ הראשון. תבינו דבר אחד, בסך הכול המשכנו את מה שהכנסת הקודמת החליטה. גם בכנסת הקודמת הייתה ועדה מיוחדת בראשות קארין אלהרר – שעכשיו טוענת נגד החוק שהיא אישרה, אבל לא משנה – והיום מדובר בתיקון לחוק הזה. אז אנחנו המשכנו את ההחלטה מהכנסת הקודמת, ובעצם הקמנו שוב הפעם ועדה מיוחדת, רק שינינו את ההרכב האנושי מכיוון שהקואליציה השתנתה בעקבות הבחירות. אז לא עשינו שום דבר מיוחד, וחשבתי לתומי שיצביעו על זה. במקום זה, נכנסו לגוף החוק וטענו בעניין זה. אני חושב שזה לא היה המקום, היה מקום לדון ולטעון בוועדה ובקריאה שנייה ושלישית. אבל לגופו של עניין, יושב-ראש ועדת הכלכלה עשה כמה ישיבות – נדמה לי שתיים או שלוש – בעניין הזה, וגילינו פתאום שיש בעיות בחוק שנחקק בכנסת הקודמת וגובש על-ידי השר הקודם, שר התקשורת הקודם, ויושבת-ראש הוועדה קארין אלהרר. הבעיה הראשונה שהייתה היא שתכננו על-פי חוות דעת מקצועיות שאת המעבר לרשות החדשה יעשו תוך תקופת זמן מאוד קצרה. בפועל, הם לא היו מסוגלים לעשות את זה – לא הפוליטיקאים, אלא מי שמינו, כונסי הנכסים, המנכ"ל החדש. התגלו בעיות גם עם העובדים, וגם בתנאים שהאוצר העמיד והכניס לחוק, כמו למשל מכירת קרקעות של הרשות, שהיו תנאי להמשך הפירוק, ובעצם לא היה אפשר לעשות את זה כי לא טיפלו בעניין. וכשכונס הנכסים מטעם כונס הנכסים הרשמי אומר: אני יכול לעשות את זה רק בעוד שנה וחצי, לסיים את העבודה, ובסך הכול החוק אִפשר להאריך את התקופה עד ספטמבר – התוצאה היא שאם לא היינו עושים עכשיו תיקון, אז בעצם הרשות הייתה מתפרקת בלי שהיו מקימים רשות חדשה. ואז מה היה קורה לעובדים? כולם היו הולכים הביתה, וגם לא היה לנו ערוץ שידור ציבורי שאנשים יכולים ורוצים לראות אותו ולראות את השידורים שלו. זה דבר ראשון. דבר שני, פתאום נגלה לעינינו שהאגרה בעצם לא בוטלה. היא בוטלה בחוק, אבל האוצר בחוכמתו הגדולה היה צריך לממן את המשך הפעילות של הרשות הקיימת מפני שלא קמה רשות חדשה, בגלל תנאים שהם שמו כחלק מהרפורמה של הרשות. והתוצאה הייתה שבא נציג הרשות, ומה הוא אמר? הוא אמר דבר מאוד פשוט: אני מוכן לממן, אבל תחזירו את האגרה ואני אממן כל מה שמעבר לאגרה. הרי ברור מאליו שזאת לא הייתה הכוונה. הודיעו לציבור שהאגרה מבוטלת, הציבור מעוניין שהאגרה תבוטל. ובעצם, היינו צריכים להילחם עם האוצר ולבקש חוות דעת כאלה ואחרות מהיועץ המשפטי לממשלה, שיבוא ויאמר אם האוצר מחויב לממן את כל ההוצאות עד לפירוק הסופי, או שבעצם האוצר צודק שצריך לגבות אגרה ואחר כך לממן. כן? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> חבר הכנסת ביטן, לא בגלל זה אתם מעבירים את זה לוועדה מיוחדת. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> מה זה משנה? אתם התייחסתם לחוק, אז אני מתייחס לחוק. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> זה משנה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> תביאי לי רגע, תביאי לי שנייה. אתם התייחסתם לחוק. הרי אני חשבתי שנדון רק בהקמת הוועדה. מכיוון שאתם התייחסתם לחוק, אז אני מתייחס לחוק גם כן. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אין ברירה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> עכשיו, מה התיקון לחוק אומר? התיקון בעצם קובע במפורש שאגרה לא תהיה. הוא מבטל אותה במפורש כדי שהאוצר יתכבד ויממן את ההוצאות השוטפות עד להקמת הרשות החדשה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אבל הנחת היסוד הייתה שהאוצר יממן רשות שידור חדשה עצמאית. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אז אי-אפשר לבוא ולהגיד שהשר אקוניס לא עשה את מה שהוא היה מחויב לעשות, גם ציבורית וגם מה שקשור לחוק עצמו. דבר נוסף – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> היו לו שלושה חודשים נוספים על מנת להשלים את המתווה הקיים בחוק. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> זה לא נכון. לא היה אפשר להקים את המתווה בשיטה הקיימת. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> ועדת הכלכלה נתנה לו שלושה חודשים על מנת להשלים את המתווה בחוק. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> ועכשיו אני אומר לכם שאת התיקון הזה היינו חייבים לעשות אם אנחנו רוצים להציל חלק מהעובדים ולהקים רשות בריאה. בסך הכול, כל הציבור, גם אתם, לא רציתם אגרה ולא רציתם דברים אחרים. אז כשמביאים את זה, אתם אומרים: מה עם העובדים? אז אנחנו נקווה שיגיעו להסדר מסוים עם העובדים. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת ביטן. אנחנו נעבור להצבעה, ראשית על ההודעה הראשונה: הצעת ועדת הכנסת להקים ועדה מיוחדת לפי סעיף 108 לתקנון הכנסת. לבקשת הקואליציה, אנחנו נקיים הצבעה שמית. גברתי המזכירה תקרא את שמות חברי הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד מיכאל אורן – בעד דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – בעד רוברט אילטוב – בעד אלי אלאלוף – בעד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – בעד אורי אריאל – בעד זאב בנימין בגין – בעד זוהיר בהלול – נגד נאוה בוקר – בעד דוד ביטן – בעד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – בעד אלי בן-דהן – בעד נפתלי בנט – בעד יואב בן צור – בעד איל בן ראובן – נגד יחיאל חיליק בר – נגד איתן ברושי – נגד עמר בר-לב – נגד ענת ברקו – בעד יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – נגד אילן גילאון – נגד שרון גל – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – נגד משה גפני – בעד יעל גרמן – אינה נוכחת אבי דיכטר – בעד דני דנון – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – בעד יצחק הרצוג – אינו נוכח יצחק וקנין – בעד מכלוף מיקי זוהר – בעד חנין זועבי – נגד ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – נגד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – בעד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – נגד יואל חסון – נגד אחמד טיבי – נגד מנואל טרכטנברג – נגד מרדכי יוגב – בעד יוסי יונה – נגד שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – אינו נוכח משה יעלון – בעד איתן כבל – נגד אלי כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – אינו נוכח משה כחלון – בעד חיים כץ – בעד ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – בעד יעקב ליצמן – בעד סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – אינו נוכח ינון מגל – בעד מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח ירון מזוז – בעד מרב מיכאלי – אינה נוכחת אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד אראל מרגלית – אינו נוכח אברהם נגוסה – בעד משולם נהרי – בעד איילת נחמיאס ורבין – נגד בנימין נתניהו – בעד קסניה סבטלובה – נגד רויטל סויד – נגד ניסן סלומינסקי – בעד בצלאל סמוטריץ – בעד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – נגד רחל עזריה – בעד דניאל עטר – נגד חמד עמאר – בעד רועי פולקמן – בעד שי פירון – אינו נוכח טלי פלוסקוב – בעד מאיר פרוש – בעד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – נגד עמיר פרץ – נגד נורית קורן – בעד יואב קיש – בעד איוב קרא – בעד מירי רגב – בעד מיכל רוזין – נגד מיקי רוזנטל – נגד יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – בעד יובל שטייניץ – בעד נחמן שי – נגד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – נגד סתיו שפיר – נגד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – נגד <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> המזכירה תקרא את שמות חברי הכנסת שלא נכחו. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח דוד אזולאי – בעד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח מיכל בירן – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח שרון גל – אינו נוכח זהבה גלאון – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת יעל גרמן – אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח ג'מאל זחאלקה – נגד עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח שלי יחימוביץ – נגד חיים ילין – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – בעד מיקי לוי – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח מרב מיכאלי – נגד אראל מרגלית – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח שי פירון – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, האם יש מישהו באולם שלא הצביע ומעוניין להצביע? המזכירה תספור את הקולות. אלה התוצאות: 57 בעד, 37 נגד. הצעת ועדת הכנסת נתקבלה. <הצעת ועדת הכנסת בדבר שינוי שמה של ועדה לעניין מסוים ובדבר סמכויותיה> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים עכשיו לשלוש הצבעות אלקטרוניות רצופות. חברי הכנסת, נא תפסו מקומותיכם. אנחנו נעבור הצבעה-הצבעה, אלקטרונית. חברי הכנסת, תפסו מקומותיכם. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על הצעת ועדת הכנסת בדבר שינוי שמה של ועדה לעניין מסוים וסמכויותיה, לפי סעיף 108 לתקנון הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 4 בעד הצעת ועדת הכנסת – 49 נגד – 17 נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת בדבר שינוי שמה של ועדה לעניין מסוים ובדבר סמכויותיה נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 49 בעד, 17 נגד. ההצעה התקבלה. <בחירת סגנים ליושב-ראש הכנסת> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים להצבעה על המלצת ועדת הכנסת בדבר בחירת סגן ליושב-ראש הכנסת. אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 5 בעד הצעת ועדת הכנסת – 70 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת לבחור את חבר הכנסת אחמד טיבי לסגן ליושב-ראש הכנסת נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 70 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. גם ההצעה הזאת התקבלה. <השלמת הרכב ועדות הכנסת> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים להצבעה על המלצת ועדת הכנסת בדבר שינוי הרכבה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 6 בעד הצעת ועדת הכנסת – 60 נגד – 2 נמנעים – 1 הצעת ועדת הכנסת בדבר הרכב ועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 60 בעד, שני מתנגדים, נמנע אחד. גם ההצעה הזאת עברה. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יושב-ראש ועדת הכנסת דוד ביטן מבקש למסור הודעה נוספת. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> זה בלי הצבעה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אבקש להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ה–2015, ובהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 104), התשע"ה–2015: מטעם סיעת הבית היהודי – במקום חבר הכנסת ינון מגל יכהן חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. כמו כן, בוועדת הכספים, חבר הכנסת יואל חסון יכהן כממלא-מקום קבוע במקום הפנוי לסיעת המחנה הציוני. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הודעה של מזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בנושא שהעלו חברי הכנסת נורית קורן, יואל חסון ובאסל גטאס: מחסור בבוחני נהיגה; ובעקבות דיון מהיר בנושא שהעלו חברי הכנסת מיקי לוי ואראל מרגלית: בגלל מחלוקת בין היבואנים לרבנות הבשר מתייקר בעשרות אחוזים. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה למזכירת הכנסת. <הודעות הממשלה על העברת שטחי פעולה ממשרד למשרד ועל העברת סמכויות משר לשר> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים להודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה על החלטתה להעביר את שטח הפעולה: השירות הלאומי והשירות הלאומי-אזרחי מהמשרד לאזרחים ותיקים למשרד החקלאות ופיתוח הכפר. ימסור את ההודעה השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת, כי הממשלה החליטה כדלקמן: בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר את שטח הפעולה: השירות הלאומי והשירות הלאומי-אזרחי מהמשרד לאזרחים ותיקים למשרד החקלאות ופיתוח הכפר. על-פי סעיף 9(א)(11) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, הממשלה מבקשת להודיע על כך לכנסת. כמו כן החליטה הממשלה, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר החקלאות ופיתוח הכפר: א. את הסמכויות הנתונות לשר לאזרחים ותיקים על-פי חוק שירות לאומי (תנאי שירות למתנדב בשירות לאומי), התשנ"ח–1998; ב. את סמכות השר לאזרחים ותיקים להתקין תקנות לפי פסקה (3)(ב) בהגדרת "ילד" בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995 (להלן: החוק), ולפי סעיף 400 לחוק, ככל שהיא נוגעת בהתקנת תקנות כאמור. שר החקלאות ופיתוח הכפר יפעיל את סמכותו להתקין תקנות כאמור, לאחר התייעצות עם שר הרווחה והשירותים החברתיים. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, הממשלה מבקשת את אישור הכנסת להחלטה. העברת שטח הפעולה כמפורט לעיל תיכנס לתוקפה במועד שבו תאשר הכנסת את העברת הסמכויות שפורטו לעיל לשר החקלאות ופיתוח הכפר. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשר יריב לוין. אנחנו עוברים לדיון, עכשיו, על הודעתו השנייה של השר. ראשון הדוברים – חבר הכנסת מנואל טרכטנברג. חבר הכנסת טרכטנברג אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר כהן – גם הוא אינו נוכח. חבר הכנסת יואל וחסון – גם הוא אינו נוכח. חבר הכנסת אראל מרגלית. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כן, אני אדבר. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו מייד נטפל בזה, חבר הכנסת גטאס. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני רציתי לדבר על הנושא של שנת שירות, ועל הצורך לעגן את שנת השירות, כמו השירות הלאומי, בחוק נורמלי, שייתן למתנדבי שנת השירות מעמד של מתנדב, כמו בנות השירות הלאומי, שמקבלות את המעמד הזה לכל דבר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> כבר היום – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מה זה עבר? זה חוק שלי. <קריאה:> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כן? זה הפתעה בשבילי, כי חשבתי שאני מתואם עם הקואליציה, אבל יכול להיות שהקואליציה עושה דברים בחשאי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז אולי כדאי לשמוע את הערתו של השר, כדי שתדע עם מה להתמודד. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כן כן, אני שומע, שומע. בעצם החוק הזה – שאני הנחתי בקדנציה הקודמת, והנחתי פה, ועצרתי כי הקואליציה ביקשה ממני לנסות לתאם עם חברת הכנסת מירב בן ארי, אבל יכול להיות שהיה חוק אחר – הוא חוק שבעצם אומר: יש היום מצב אבסורדי, שיש הרבה מאוד מתנדבים, והרבה יותר מתנדבים ממקומות התנדבות, בשנת השירות. אלה חבר'ה שהם מיטב בני-הנוער מרחבי הארץ, והם לפני השירות הצבאי שלהם. הם כמובן עושים שירות צבאי מלא, רוצים להתנדב ולתרום שנה מחייהם בפרויקט חברתי כזה או אחר. המכסה כרגע, במדינה, היא 2,800 מתנדבי שנת שירות, אף שיש בערך 30,000 מתנדבים בשנה. אני מפעיל פרויקט כבר 12 שנה, עם 50 מתנדבי שנת שירות, שגרים בארבע קומונות. יש לנו 300 מתנדבים על 50 המקומות, כל שנה. עכשיו אני רוצה לומר, אם מדינת ישראל תבנה מתווה שיאפשר למתנדבים להקדיש שנה מחייהם בפרויקט חברתי הרחק מהבית לפני הצבא, לשרת ולהיות שם, והיא תעשה את זה במספרים גדולים, יקרו שני דברים: 1. הרבה מאוד חבר'ה צעירים שמגיעים לצבא יעברו איזו התנסות חברתית הרבה יותר עשירה ויכירו עוד אוכלוסיות של מדינת ישראל; 2. החבר'ה שהרבה פעמים זקוקים לעזרה, בבת-אחת יקבלו מתנדבים שיעזרו להם בלימודים, יעזרו להם במרכז לימודי בבית-הספר אחר-הצהריים, הם עוזרים להם במתנ"ס בערב, כשהרבה פעמים המתנ"סים באותן שכונות עומדים ריקים, והם ממלאים אותם בחוגים. ובבת-אחת, ילד בקטמון ח', או ילדה בנווה-יעקב, בכיתה ד', שהרבה פעמים לא היה לה מודל של אח גדול או אחות גדולה מצליחה – בבת-אחת, דרך המתנדב של שנת השירות, רואים מה זה מודל של הצלחה ומה הם היו רוצים להיות כשהם יהיו גדולים. אז אני יודע שלמשרד הביטחון יש בעיה מבחינת כמות המתנדבים בשנה, כי הם רוצים – הרבה פעמים החבר'ה האלה הם עם הקב"א הגבוהה, והם רוצים אותם בצבא. בסדר, נעשה את זה בהדרגה, נעשה את זה לאט-לאט, אבל בתוך כמה שנים, אם היינו יכולים להגיע לזה שבמקום 2,800 מתנדבים יהיו 30,000 מתנדבי שנת שירות ברחבי המדינה, ואותם גורמים שמפעילים אותם, שמקבלים אותם בעיירות הפיתוח, או בשכונות המצוקה, או בכל מיני מקומות שזקוקים לעזרתם, יקבלו אותם, תהיה מהפכה חברתית פה, במדינת ישראל. ומילה אחרונה על החברים הערבים, כי אני פועל גם בשכונות ערביות. שם בנינו מודל אחר, לא קוראים לזה שנת שירות, כי חבר'ה, לא כולם רוצים שנת שירות. קראנו לזה "מתנדב בקהילה", ויש לנו מודל של חבר'ה צעירים ערבים מכיתות י"א וי"ב שמקבלים עזרה בבגרות, בפסיכומטרי, ובחזרה נותנים התנדבות בבית-הספר באותו כפר שלהם, באותה שכונה שלהם, או לפעמים בשכונה אחרת. הדבר הזה עובד מצוין. הוא נותן להם את האפשרות להגיע לאוניברסיטה כאשר יש להם פסיכומטרי ותעודת בגרות יותר מתאימים למסגרת הישראלית, והוא נותן המון עזרה לאותם ילדים בכיתות ד', ה', ו' וז', ערבים, שצריכים את העזרה כדי להיות כמו החברים שלהם בלימודים, ברמה סבירה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת מרגלית. חבר הכנסת מאיר כהן, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברי כנסת נכבדים, קצת לא ברור לי למה מפלגת הבית היהודי אחוזת תזזית לעשות שינויים, שאנחנו קצת לא מבינים. השירות הלאומי והשירות הלאומי האזרחי הם תחליף לשירות צבאי. ברווחה, בחינוך, בבריאות – ניחא אם אחד מהשרים האלה היה מבקש שהשירות הלאומי יהיה תחת המטרייה שלו. אבל מה מסתתר מאחורי הבקשה של שר החקלאות? אני אגיד לכם מה מסתתר: השירות הזה מנוהל על-ידי עמותות. אני מאוד מבקש מחברי הכנסת: שימו לב מה קורה בעמותות האלה; כמה תקורות וכמה ניהול יש, וכמה בזבוז כספים יש; ולמה זה הפך להיות איזה תפוח-אדמה שכל אחד רוצה שיהיה במרק שלו. מה מסתתר מאחורי זה? אני שואל גם את הבית היהודי, עד כמה אתם אחוזי תזזית? דיברנו היום על החוק הנורבגי, שאתם עומדים מאחוריו. איך אתם – כל דבר שנחקק ושסודר, אתם רוצים, כאחוזי תזזית, להעביר אותו ממשרד למשרד? כי כל אחד מנסה לשמור על העמותות, על הניהול, שהוא יהיה זה שמחזיק את מוקד הכוח. חבר הכנסת אראל מרגלית, דיברת נכון לגבי המשמעות והתוספת, במיוחד בפריפריה. אני מאוד מקווה שהשר שיהיה ממונה – אם שר החקלאות – יבין שכל מתנדב ומתנדבת כזאת עולים 1,000 שקלים לחודש לרשות. זה 12,000 שקלים. אם רק יעשו חיסכון ויבדקו את הניהול, יוכלו לממן עוד אלפים שעליהם אתה מדבר. אתה בוודאי יודע שיש רשויות, במיוחד בפריפריה, שראשי הערים אין בידם מספיק תקציב כדי לקבל מתנדבים, והם מוותרים על מתנדבים כאלה. כי עשרה מתנדבים זה 120,000 שקלים; 20 מתנדבים זה 240,000 שקלים, ולעתים זה כבד מאוד על הקופה בעיירות, במיוחד בפריפריה. לכן, א. אני מקווה שזה לא יעבור וזה יישאר איפה שזה נמצא, כי זה כבר משדר שזה איזה משהו שעובר מכיס לכיס, זה מאבד מהאיכות. ואם זה כן יעבור אז אני קורא לשר החקלאות לפשפש במינהלות של העמותות האלה, לחסוך כסף, לבוא לפריפריה שעליה אתה מדבר, ובצדק, ולבוא ולהגיד: רבותי, אתם לא תצטרכו לתת את המצ'ינג שלכם – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – אני מוכן לממן את החבר'ה הטובים האלה, שעושים עבודת קודש, בכל מקום שיגידו "רוצה אני". תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. שלוש דקות לרשות אדוני. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. הממשלה מתעסקת בהעברת סמכויות מפה לשם, מהשר הזה – ממש מהיום שהממשלה הזו הוקמה היא מתעסקת רק בזה, ונותנת את הרסן חופשי לדברים שיכולים לחולל מלחמות, ואני מתייחס למה שקרה אתמול במסגד אל-אקצא, כי אני הייתי שם, ואני מתייחס גם לחלק מחברי הכנסת שיש להם טענות, טענות שווא, לבעלות על המקום, והם קוראים לזה הר-הבית. חד-משמעית זה מסגד אל-אקצא ולא הר-הבית. תחפשו את המיקום של הר-הבית – אני לא יודע איפה הוא. עכשיו, זה בסדר – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מזמין אותך לבוא אתי למנהרות הכותל. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> הייתי, הייתי. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מכיר כל מרצפת שם. אתה לא תגיד דברים כאלה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> הייתי, שב תנוח. אני הייתי, ויש ספרים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מיקי לוי, בישיבה בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה קודש של עם ישראל. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> יש ספרים של ארכיאולוגים יהודים שאומרים לך שכל מה שאתה אומר הוא לא נכון. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מיקי לוי, נא לשבת. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> עכשיו, לטעון טענות שווא – זכותך. לטעון – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – אתה הגעת לפני 1,400 שנה בסך הכול. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אז לטעון טענות שווא זו זכותך, אבל לבוא – חלק מחברי הכנסת – לבוא לפה בלי לדעת, ולצטט את הקוראן ולהגיד שהקוראן לא דיבר על קדושת המקום ולא קדושת ירושלים ולא המיקום, זו כבר שיא החוצפה. <מיקי לוי (יש עתיד):> ירושלים לא – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> סליחה, סליחה, אני לא דיברתי – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> ירושלים לא הוזכרה בקוראן אפילו פעם אחת. אפילו פעם אחת. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני לא מדבר אליך. חברי הכנסת עוד היום עלו – צריך להביא בחשבון את כל הזמן הזה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא ערב לך. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> חברי כנסת שהיום עלו לדוכן ודיברו כאילו שהם מצטטים את הקוראן, והם לא מכירים את הקוראן. ציטטו ציטוטי שווא. אז אני אקרא מהקוראן, שפעם אחת הנושא הזה ירד מסדר-היום, כדי להבין: (מצטט פסוק מהקוראן, להלן תרגומו: ישמרני אלוהים מפני השטן הארור. בשם אלוהים הרחמן והרחום.) "אלד'י בארכנא חוולה" – "אשר סביבו מבורך". "חוולה" זה "מסביב". אז "מסביב" זה כל ירושלים וכל הארץ. <מיקי לוי (יש עתיד):> אפילו אין שֵם פעם אחת. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> יש, תחפש. אני אתן לך. אתה בכלל לא יודע. אתה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אפילו לא פעם אחת. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> רגע, אני מביא. הבאתי כבר. אם אתם לא הבנתם, אז תלכו לאנשים שילמדו אתכם ערבית ואז תבינו. בסדר? זו נקודה ראשונה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אין פעם אחת – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> תנו לי להמשיך את דברי, אתם מפריעים, כי אתם – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> אל תלמד אותנו – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אין מקום שמדבר – אתה יודע מה? מה זה היה בית-המקדש? זה שלוש על שלוש, שהכניסו את ארון הקודש לשם. אז תחפשו במקורות שלכם גם. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, לא, אתה טועה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> תן לי להמשיך. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה הבית הראשון. הבית השני גדול ועצום – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> עכשיו, מעבר לזה, באים ונכנסים בפרובוקציה, בשמירה, כמו גנבים, נכנסים רק כדי להפריע לאנשים בתפילתם. זה – 1; 2. – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> זה פשוט לשכתב את ההיסטוריה. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> ההיסטוריה? אני אשב אתך ואני אראה לך את ההיסטוריה ונכיר – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> בוא אתי לשם, אני מכיר כל מרצפת. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני הייתי שם, אני מכיר כל אבן שם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חאג' יחיא – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני עשיתי תוכנית מדידה לכל מסגד אל-אקצא. <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה משכתב את ההיסטוריה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אתה לא יודע את ההיסטוריה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חאג' יחיא, זמנך תם. <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה לא יודע – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> חבר הכנסת מיקי לוי – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חאג' יחיא – חבר הכנסת לוי, בוא, זמנו תם. <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה משכתב את ההיסטוריה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לא נתנו לי לדבר, מה זה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, לא, נתנו לך. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לא נתנו לי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> נתנו לך שלוש דקות שלמות לשכתב את ההיסטוריה, עכשיו זמנך תם. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לא נתנו לי. לא, לא, זמני עוד לא התחיל – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז אני אתן לך חצי דקה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לא, זה לא מספיק לי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מה זה "לא"? זמנך תם. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> זה לא מספיק לי, לא, אני אקח לפחות דקה אחת – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתה לא תיקח דקה, יש לך 30 שניות, ואז אנחנו נפסיק את הנאום. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> עוד דקה אחת לפחות. הפרובוקציות האלה, בכל יום באות. ואתמול אני הייתי שם, אני עד למקרה מזעזע, כבוד הניצב לשעבר. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מזמין אותך לראות, אני חייתי שם 20 שנה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> ניצב מיקי לוי – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חאג' יחיא, אל תדבר אליו. תדבר, כי זמנך תם. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אתמול הייתי שם, ומשום מה המשטרה דואגת לביטחוני: מכניסה שר שיעשה פרובוקציה ומונעת ממני להיכנס. למה? "אנחנו דואגים לביטחונך". ואחרי שנכנסתי, מה אני רואה? קראו את המתפללים לתוך המסגד הדרומי, ומה עשו? הכניסו לשם – הפציצו אותם ברימוני עשן, ברימוני הלם – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. תודה רבה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – ופשוט – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חאג' יחיא, תודה רבה. <מיקי לוי (יש עתיד):> שקר וכזב, שקר וכזב. אתה פשוט משקר, אתה פשוט משקר – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אתה משקר, כי אני הייתי שם, אני התפללתי ואני נפגעתי מהגז. <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה משקר, אתה משקר – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה, חבר הכנסת חאג' יחיא, זמנך תם. חבר הכנסת דב חנין – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אתה משקר, כי אני הייתי שם, אני נפגעתי, ואני אראה לך גם את התמונות שאני צילמתי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חאג' יחיא, זמנך תם. <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה משקר. אתה פשוט משקר. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני אראה לך את התמונות שאני צילמתי שם – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חאג' יחיא, זמנך תם. <מיקי לוי (יש עתיד):> בושה וחרפה, אתה פשוט משקר. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני אומר לך, אתה משקר, אני הייתי שם ואתה לא, אתה משקר, יש לי התמונות, הן פה, אתה יכול לראות. <מיקי לוי (יש עתיד):> בושה, בושה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חאג' יחיא, זמנך תם. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> בושה וחרפה, אתה עובד בפרלמנט הישראלי ואתה משקר. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אתה שקרן. <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה שקרן. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אתה שקרן, בעזות מצח גם. <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה שקרן ואתה משקר. אני אראה לך את הסרט. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> איזה סרט? בוא תראה את התמונות – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> בוא תראה את הסרט – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת חנין. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> תתבייש, תתבייש, שקרן. אתה משקר, בוא תראה את הסרט. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת לוי. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני הייתי בסרט הזה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת לוי. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> מה אתה חושב? שאתה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה משקר. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אתה חושב שאתה עדיין משרת במשטרה? <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה משקר – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת לוי. חבר הכנסת חנין, אני אדאג לשקט, אתה יכול להיות רגוע. שלוש דקות לרשות אדוני, קצת יותר בנחת. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אני מצטער על חילופי הדברים שהיו כאן עכשיו. עמיתי חברי הכנסת, עומד כאן חבר כנסת ואומר את דעתו – אפשר לחלוק עליו, אפשר לא להסכים, אבל אני חושב שהעובדה שהדיון אצלנו מתגלגל כל כך מהר לרמה של צעקות והאשמות איננה טובה. אני חושב שבהחלט צריך להקשיב לדברים, גם אם הם אינם מקובלים, אפילו אם הם מרגיזים, צריך להקשיב להם, לשמוע, אפשר להתווכח, אפשר לדון. לצעוק זה לא משכנע אף אחד. אדוני היושב-ראש, אני חושב שהציבור שמסתכל עלינו באמת רואה כנס של הכנסת שיסתיים כפי שהוא התחיל: כמו שהכנס הזה התחיל בהעברת סמכויות, אין סמלי מאשר לסיים אותו בעוד העברת סמכויות. זה בעצם מה שעשינו פה. תשאלו, עמיתי חברי הכנסת, במה עסקנו בחודשים האחרונים – האם נתנו פתרונות למשבר הדיור? האם נתנו תשובות למצוקת יוקר המחיה? אולי יצרנו מנגנוני שוויון יותר אפקטיביים בחברה שלנו? אולי הגדלנו את רמת הביטחון האישי של אזרחי ישראל ברחובות, במציאות שלנו? האם אנחנו נתנו מענה למערכת הבריאות שלנו, שנמצאת במצוקות מאוד קשות? האם טיפלנו בבעיות החינוך? האם נתנו תשובה לציבור הערבי שסובל מאפליה? האם נתנו תשובות לפריפריה? לא, עמיתי חברי הכנסת. מה שעשינו פה, בכנס הזה, זה בעיקר העברנו סמכויות. זה מה שהקואליציה ממוקדת בו, בהעברת סמכויות מהשר האחד לשר השני, ובהמשך להעביר אותן גם מהשר השני לשר השלישי. עמיתי חברי הכנסת, כנסת שמתנהלת בצורה כזו, וממשלה שמתנהלת בדרך כזו, איננה ראויה לאמון ואיננה ראויה להערכה של הציבור. אנחנו נמצאים, עמיתי חברי הכנסת, במשבר בחברה שלנו; משבר חברתי, משבר כלכלי, משבר אמון, משבר אמון בפוליטיקה. התנהלות כזאת, כמו שאנחנו ראינו בכנס הזה, מתחילתו ועד היום הזה, שאנחנו מסיימים בו את המושב, או קרובים לסיים בו את המושב, רק מגבירה את האי-אמון של הציבור בפוליטיקה ובפוליטיקאים. האי-אמון הזה, עמיתי חברי הכנסת, הוא אי-אמון בממשלה, הוא אי-אמון בשלטון, ואני חושב שהממשלה, כשהיא ממשיכה בדרך הזאת, רק ממחישה לנו כמה האי-אמון הזה מוצדק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת חנין. חברת הכנסת עליזה לביא. אחריה – חבר הכנסת יעקב פרי. אם הוא לא יהיה – חברת הכנסת קארין אלהרר. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, אתה יודע, אדוני היושב-ראש, צפיתי עכשיו בסרט שהראה לי חברי חבר הכנסת מיקי לוי. רואים בבירור מי בא להתפלל ומי בא לזרוק אבנים, מי בא לחבל ומי בא לעשות פרובוקציה ואיום. אבנים, ככה, גדולות, רואים אותן. כדאי מאוד שכולנו נצפה בסרטון הזה ונדבר בצורה הרבה יותר נאותה. חברי, אדוני היושב-ראש, חברותי, חברי חברי הכנסת, אתם יודעים, קודם שאל אותי חברי חבר הכנסת חיים ילין: עליזה, מה קורה כאן? אז אני רוצה, חברי היקר חיים ילין, לעשות לך סדר. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – עוד שלוש דקות, היושב-ראש. <עליזה לביא (יש עתיד):> לא, אתה כל כך צודק בשאלה שלך, כי השאלה שלך, באמת – שואלים אזרחי מדינת ישראל, והם לא מבינים מה זה הבלבול הזה. אתה יודע, מאז הוקמה מינהלת השירות הלאומי-אזרחי בשנת 2007, במשרד הרווחה, כן? במשרד הרווחה היא מוקמת. לא, זה מבולבל, אז אתה צריך לזכור. במשרד הרווחה היא מוקמת, ואחרי זה מועברות סמכויות השירות הלאומי כבר ארבע פעמים, חיים, ארבע פעמים, בין משרדים שונים, בהתאם למינויי השרים. אתה יודע, זה סוג כזה של אפיקומן, סוג של מתנה, צ'ופר. באת לשם, לא נורא, אין לך הרבה סמכויות, אז אנחנו ניתן לך גם את השירות הלאומי-אזרחי. אבל הכול עובר בשֹרים של הבית היהודי, איך לא? ממשרד הרווחה למשרד ראש הממשלה; ממשרד ראש הממשלה למשרד המדע; ממשרד המדע למשרד הכלכלה, ומשם למשרד לאזרחים ותיקים. ואם אתם רוצים למצוא את הנעלם, חברים יקרים, בואו נראה מי היו השרים באותה תקופה. אז הנה, שוב, אנחנו משחקים בסביבון, אם תרצו שנשנה את התיאורים הפסטורליים האלה – ועכשיו, איפה נמצאים שרי הבית היהודי ולאן צריך להוביל את מינהלת השירות הלאומי-אזרחי? אז כן, הנה אנחנו מעבירים היום למשרד שנמצא בו השר אורי אריאל. אז, חברים, אני רוצה לעצור ולומר: די, גמרנו, זה לא משחקים, ולהזכיר לכם בבית הזה את אחד הנושאים היותר-כאובים שטיפלתי בהם בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, כשהייתי היושבת-ראש שלה בכנסת הקודמת. למשל, בנושא של הטרדות מיניות המינהלת לא לקחה אחריות. היא לא לקחה אחריות כי היא לא הייתה מודעת לגודל האחריות, וכך כל עמותה עשתה מה שהיא הבינה ואיך שהיא הבינה. אבל אחרי שבאנו וניערנו, נאמר במינהלת, ולזכות המינהלת ומי שעומד בראשה – תפסו את העניינים ובאמת תיקנו, עשו תיקון מאוד מאוד גדול. אבל אי-אפשר לראות איך זה עובר ממשרד למשרד בלי אחריות כזו או אחרת. והנה, המשחק חוזר על עצמו, אבל למה? למה כך? אנחנו באנו לעשות שירות טוב לחברה בישראל, באנו לתקן, לאפשר התנדבות, נשמת אפם של הצעירים שלנו, לסייע, להגדיל את מספר המתנדבים והמתנדבות בשירות הלאומי. אבל למה שהם יהיו נתונים לחסדי שר כזה או אחר? למה שלא נבנה מערך ראוי, ציבורי, שעומד על שתי רגליים, שמפוקח בהבנה, ולא סוג כזה או אחר של "פרוטקשן" כזה של שר כזה או אחר? למה זה טוב? למה זה טוב? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת לביא, בבקשה לסיים. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני, אני רוצה להזכיר שמשרתים גם הצעירים של הבית היהודי, ואפשר למצוא הרבה מאוד מהבית היהודי, וחובה עלינו לדאוג לצעירים ולצעירות. החיוך הזה שלך, אדוני, אני מבינה שהוא חיוך של אהדה, חיוך של אהדה, שצריך באמת לתקן את העניין הזה. זה לא משחק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני משוכנע ששר החקלאות יעשה את זה יוצא מגדר הרגיל, אם כבר שאלת. <עליזה לביא (יש עתיד):> אבל אין פה עקביות, אין פה הבנה של משהו שצריך לתקן עד היסוד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יש כאן בחירות בצורה תכופה מדי – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני, יש בחירות, אבל זה לא – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – והשרים מתחלפים. מה אפשר לעשות? <עליזה לביא (יש עתיד):> אבל זה לא צ'ופר, וזה לא מתנה, וזה לא אפיקומן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חד-משמעית. זה עול גדול. <עליזה לביא (יש עתיד):> צריך להסדיר את הנושא הזה, להשאיר את זה במקום אחד קבוע, על כל מה שמשתמע מזה. תודה, אדוני היושב-ראש. אני בטוחה שהדברים נוגעים ללבך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת פרי – אינו נוכח. חברת הכנסת קארין אלהרר, ואחריה – חברת הכנסת רויטל סויד. אם היא לא תהיה – חבר הכנסת חיים ילין. תתחיל להכין את הגרון. שלוש דקות לרשות גברתי. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, שירות לאומי בעבור הרבה מאוד אנשים הוא הדרך להיות חלק ממעגל התעסוקה. אני מדברת על שירות לאומי עבור צעירים וצעירות עם מוגבלות, שירות לאומי עבור ילדים – צעירים, בעצם, עם סיכון, אלה אנשים ששוק העבודה לא מחכה להם. בדרך כלל, כישורי עבודה זה משהו שהם צריכים לעבוד עליו מאוד מאוד מאוד קשה. ולכן השירות הלאומי, מעבר למקום שבו הם יכולים לתרום את תרומתם לחברה האזרחית, הוא גם מקום שבו הם יכולים ללמוד על שוק התעסוקה, והם יכולים בעצם לקבל איזו הכשרה. ומבחינתנו, זה אמור להיות איזה win-win, אדוני היושב-ראש. הם גם לומדים על תעסוקה, והם גם נותנים לחברה. הם עובדים בבתי-חולים ובקופות-חולים ובמוסדות סיעודיים וכסייעות לגננות בגני-ילדים, ובכל מקום שהחברה האזרחית זקוקה להם. הדבר שמאוד הפתיע אותי – שההסכמים הקואליציוניים הוכיחו דבר שהוא מאוד מכוער בעיני; הכוונה שהסתתרה, כנראה, מאחור היא להפחית את כמות התקנים של השירות הלאומי עבור אנשים עם מוגבלות, ואני באמת לא מצליחה להבין מדוע. בהחלטת ממשלה שעברה בקדנציה הקודמת, כחלק מהחלטת הממשלה, אמרו שיצמצמו ויתייעלו במינהלת השירות הלאומי, ברשות, וכתוצאה מהצמצום והייעול יְיעדו 10% מהתקנים בשירות הלאומי לצעירים וצעירות עם מוגבלות, כשלכאורה מדובר במעשה חשוב ביותר, מכל הטעמים שפירטתי קודם. אבל מאוד הופתעתי והתעצבתי ללמוד מההסכם הקואליציוני בין הבית היהודי לבין מפלגת הליכוד שהמימון לאותם 10% תקנים, אדוני, ירד מסדר-היום. זאת אומרת שאנחנו לא מתייעלים; ואם אנחנו לא מתייעלים, גם אין לנו כסף; ואם אין לנו כסף, אז נכון – הבטחנו 10% תקנים לצעירים וצעירות עם מוגבלות, אבל כמו שאומרים, תשכחו מזה. אני לא מבינה, אני באמת לא מבינה את זה. מפלגת הבית היהודי תמיד טוענת שהיא חברתית, והגדיל יושב-ראש המפלגה וקרא לאנשים ונשים "אחים ואחיות שלי". איפה האחאות במקרה הזה? איפה הסולידריות החברתית? איפה הרגישות כלפי הצרכים של אותם אנשים? קראתי בעיתון שמפלגת הבית היהודי צוטטה שהיא רואה ערך גדול בהגדלת ובהרחבת מערך השירות הלאומי האזרחי, ולכן גם בממשלה הזו רשות השירות הלאומי-אזרחי נמצאת בסמכותו של שר מהמפלגה. יכולתי לברך על זה אם היו עושים את הדבר הנכון. הדבר הנכון שצריך היה לעשות הוא באמת להתייעל כדי לקלוט יותר צעירים וצעירות, גם כאלה שהם עם מוגבלות. גם הם האחים והאחיות שלכם, או לפחות כך הם צריכים להיות. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חברת הכנסת אלהרר. חברת הכנסת רויטל סויד – איננה נוכחת. חבר הכנסת חיים ילין, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי, אם הוא יהיה. ואם לא, אז חבר הכנסת דניאל עטר. הסבלנות משתלמת. שלוש דקות לרשות אדוני, בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, חברים, חברות, חברי הכנסת, שירות לאומי הוא אחד המקומות היפים שיש במדינת ישראל. אלה אנשים שבאמת באים לתרום. לא בהכרח כולם יכולים לתרום בצה"ל, לא כולם יכולים לתרום בגופים אחרים, אבל דווקא פה ההתנדבות היא אחד הדברים היפים שיש. יסלח לי חברי השר אורי, אני לא מצליח להבין למה משרד החקלאות צריך להיות שם. במה משרד החקלאות מבין? אני אגיד לכם משהו: אנחנו לפעמים מתבלבלים כי שמים תוויות וסטיגמות על אוכלוסיות, ומתוך תפיסה שכל מי שעושים שירות לאומי הם רק אנשים דתיים, אז התיק הזה שייך בכלל לבית היהודי. כך זה נתפס. למה? ומה מבין שר החקלאות יותר משרים אחרים שנולדו לזה? זאת אומרת, שמבחינת התפיסה זו תפיסת רווחה. הרי אנחנו אומרים שהשירות הלאומי ייעשה בכל מקום – בתי-חולים, סיעוד, בתי-ספר, שנות שירות; בכל מקום שאפשר לתרום למדינת ישראל כתחליף גם של השירות בצה"ל וכהתנדבות לעצמה. אני מבקש בכל בקשה להעריך ולכבד את המקור שממנו צמח השירות הלאומי, וזה משרד הרווחה. אני חושב שזה המקום הטוב ביותר, והוא צריך להיות בו, וצריך לפתוח את המניפה, כי הנוער הזה הוא נוער שתורם בחינוך; הוא נוער שתורם בבריאות, במוסדות הבריאות; הוא נוער שיכול לתרום גם בחקלאות – בהחלט, אני לא מזלזל בזה – אבל המניפה היא מאוד רחבה. את המניפה הזאת צריך לכבד. אני מבקש דבר אחד להבין ולהעביר את המסר הזה: תפסיקו לשים תוויות על אוכלוסיות, כי כשאנחנו שמים תוויות, ושמים את התווית המפלגתית על אוכלוסייה מסוימת, אחרים נפגעים. השירות הלאומי הוא שירות של יהודים, של ערבים, של דרוזים, של צ'רקסים, של כל מדינת ישראל, ולא תמיד כולם יכולים לשרת דרך צה"ל, אבל הם יכולים לשרת את החברה. ואם הם יכולים לשרת את החברה, אז הם גם יכולים לשרת את העם, וזה לא שייך למשרד החקלאות. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת ילין. לפנים משורת הדין, חברת הכנסת רויטל סויד, ברשותך, חבר הכנסת עטר. אתה תהיה מייד אחריה. <חיים ילין (יש עתיד):> לא יהיה ריב קואליציוני אחרי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בכל זאת, היא נבחרה כחברת הוועדה למינוי דיינים. <קריאה:> הצבעת לה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מנוע, חשאי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אתמול ציינו את תשעה באב. בתשעה באב חרב בית-המקדש. בית-המקדש השני חרב בגלל שנאת חינם, בגלל שנאת אחים. פחות או יותר בתקופה הזו אנחנו מציינים גם שנה ל"צוק איתן". שנה למבצע, שאם כל אחד ואחד מאתנו ייזכר כיצד הוא הרגיש, כיצד הוא חש, איך הוא עבר בדיוק את התקופה הזו בשנה שעברה, הוא ייזכר קודם כול באחדות, ברעות, בפייסנות, בערבות ההדדית ובחיבור שהיה בכל האוכלוסייה היהודית כאן בארץ – ואני מדגישה "היהודית", כי אני מסייגת כרגע הסתה וגזענות מאוד קשה כלפי האוכלוסייה הערבית. אבל שנה חלפה ונדמה ששכחנו. שכחנו איך מרגיש הדבר הזה, להיות ביחד; שכחנו מה משמעותה של אותה ערבות הדדית, ולצערי, אנחנו רואים היום פלגנות ושיח אלים. מחלוקות הן דבר מבורך, ואין מקום שאין בו מחלוקות וריבוי דעות; אין מקום שאין דבר כזה, וטוב שכך. אבל אין בין – מחלוקות לחוד ושנאת חינם לחוד; דעות שונות לחוד ופלגנות לחוד – תפיסת עולם אחרת, אידיאולוגיה אחרת לדיבור אלים האחד כלפי השני, ופוגעני האחד כלפי השני דבר וחצי דבר. אנחנו עומדים היום בפני סיום מושב הקיץ. לא עברנו שבועות קלים – בשבועות האחרונים. גם השבוע האחרון היה שבוע קשה, שבוע קשה מבחינת איך שהגבנו האחד כלפי השני כשאנחנו איננו חושבים אותו דבר. ואני קוראת לחברי כאן בבית הזה לסיים את המושב הזה עם החלטה, עם קריאה, עם אמירה: אנחנו יכולים לא לחשוב אותו דבר; אנחנו לא יכולים שלא לכבד אחד את השני, אנחנו לא יכולים שלא לדבר האחד אל השני בכבוד, להאזין האחד לשני, לנסות לשכנע, אבל לא לפגוע, לא להעליב, לא לצעוק. בואו ניזכר בשנה שעברה, ב"צוק איתן", באחדות שהייתה בינינו. בואו נלמד את הלקח מתשעת הימים ומצום תשעה באב; משנאת החינם, שנאת האחים, שהחריבה את בית-המקדש. אני מקווה שנסיים את המליאה הזו, את המושב הזה, ובעזרת השם נתחיל את המושב הבא עם אותן תפיסות שונות – זה בטח לא ישתנה – אבל בעזרת השם עם שיח אחר, עם מתינות ועם קבלת האחר. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי. דני, לא הולך לך היום. תאמין לי, זה לא בכוונה. זה התקנון אשם. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> זה בסדר. כל זמן שזה אנשים מהמחנה הציוני זה בסדר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שלוש דקות, אדוני, לרשותך. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אני יודע שהנושא כרגע הוא העברת סמכויות ממשרד למשרד. זה גם כן נראה לי כמו איזו נדוניה שמעבירים ממקום למקום. אבל אני בעד. בסך הכול אני בעד שהתחום הזה של התנדבות, שירות לאומי, יהיה בידיים טובות. מבחינתי, שיהיה בידיו של אורי אריאל. זה לא מפריע לי. העיקר שאורי יבטיח לי שיצמצם את העליות שלו להר-הבית. אתמול – אורי חברי, אומנם ליווית אותי בשעתנו גם כן למקום הזה, והייתי שם בהתרגשות גדולה, אבל עכשיו זה ממש רותח, וכדאי – עשינו, מיצינו, ובוא נמשיך הלאה, כי יש דברים – אתה רוצה לבנות את ארץ-ישראל? אז זה לא יוצא משם. אני מאמין לך, לא משם. זה כעצה חברית בינינו. אבל אני רוצה לומר משהו על הנושא שנדון קודם, ואני רוצה לחזור ולהזהיר את הממשלה מפני הניסיון שלה, שהולך להתממש – אבל אני מקווה שנצליח אולי טיפה לשנות בו – וזה רשות השידור, המתפרקת והולכת לנגד עינינו. משיחות שהיו לי בימים האחרונים, וכל אחד מאתנו בא במגע כזה או אחר עם עובדי הרשות, אני רואה את הייאוש הגדול שתקף את העובדים שם. אחרי עוד ניסיון ועוד ניסיון, התקווה הזאת שהייתה להם, באיזה מקום, שאולי, אולי, אולי, איזו שמש זורחת בחייהם, העניין הזה קרס לחלוטין, והם מרגישים שהם הולכים באמת לשום מקום. שום מקום לא מחכה להם. עכשיו הממשלה מנסה לעשות את הדבר הכי טוב שהיא יודעת לעשות, וזה לא להחליט. היא פשוט מושכת מאות – יש קרוב ל-1,500 עובדים, אולי אפילו יותר, שקשורים – מושכת אותם בשיטות כאלה ואחרות למדבר אישי ומדבר מקצועי. הם לא יודעים לאן הם הולכים, והם מרגישים אבודים. אני חושב שהתפקיד שלנו, בכנסת, זה לא רק להגן על שירות השידור הציבורי במדינת ישראל, שהוא חשוב ויקר לנו, בדמוקרטיה, אלא גם להעמיד בראש דאגותינו את העובדים שם. הם לא צריכים לשלם את המחיר עבור הניסיונות החוזרים ונשנים לרפורמות ולשינויים ולכל מיני דרמות שעושים שם. קודם כול ומעל הכול, ואני אומר את זה מעל הדוכן הזה, ואני מתכוון לעשות את זה גם בוועדה שאליה התמניתי, זה להגן על העובדים של רשות השידור; לא רק שהם הנכס היקר ביותר שם, הם גם צריכים ללכת לדרכם, אם הם הולכים, בתחושה של רווחה וסיום דרך. מה שקורה כרגע זאת פשוט קטסטרופה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת דניאל עטר – בסוף זה בא. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> בשעה טובה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אחריו – חבר הכנסת איתן כבל. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אדוני השר, השאלה היא לא האם זה נכון להעביר מהמשרד לאזרחים ותיקים למשרד החקלאות את כל הנושא הזה, של השירות הלאומי ושנת השירות, וכן הלאה, כי זו לא השאלה. כשהשאלה הזאת נשאלת זה אומר שבעצם זה דבר שלא רלוונטי לסדר-יומה של המדינה. אם זה דבר רלוונטי – ודווקא מהמקום שממנו אתה בא אתה יודע כמה זה חשוב לערכים של בני-הנוער, לאפשרות של בני-הנוער שלנו לתרום שנה או יותר מזמנם, וכמה חשובה מסגרת נכונה, שהולמת את המעמד הזה. כי לגרום לבוגר י"ב, למשל, להתנדב לשנת שירות – הוא צריך לגדול ולצמוח במשך כל שנות חייו בתוך אווירה שנותנת את אותה רוח גבית שדרושה לכך; ידידי חבר הכנסת ביטן, אנחנו מנהלים שיחה כרגע, השר ואני, אם לא שמת לב. האווירה הנדרשת מבני-נוער כאלה, בנים ובנות, היא אווירה של סולידריות חברתית, של נתינה, של תרומה למדינה, של רצון להביא את עצמם לידי ביטוי במקום שבו הם בשיא פריחתם, לפני שהם נכנסים למסגרת הצבאית הכובלת, המאוד-מאוד מאתגרת בעולמות תוכן אחרים לגמרי. וכדי להגיע לנקודה הזאת, שהוא מתנדב, צריך שכל המערכת תעטוף אותו לאורך כל השנים, בוודאי בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה. וכשהוא מגיע לשם, הוא צריך לראות בזה את אחת השאיפות הגדולות ביותר של החיים שלו, סוג של הגשמה עצמית, שהוא יכול לממש את עצמו, את עולם הערכים שעליו הוא גדל, ולהבין שזו שנה שהוא נותן לחברה שהוא הולך לחיות בה, וזו חברה שנתנה לו כל השנים ותיתן לו בהמשך. ואז, אם אנחנו כמדינה, ואתם כממשלה, הייתם תופסים את זה כדבר כזה, הייתם לוקחים את כל המערכת הזאת ומכניסים אותה לתוך מסגרת, כמו מערכת החינוך, למשל, שמחייבת מעטפת ערכית חינוכית מאתגרת, שמעודדת אנשים, כדי שאנחנו, כחברה, ניתקל בבעיה שתמיד ירצו להתנדב לשנת שירות יותר בני ובנות נוער בוגרי י"ב מכפי שאנחנו מסוגלים לספק להם, ואז האתגר היה צריך להיות שהיה מתקיים כאן דיון – איך גורמים למערכת הביטחון לייצר בתוך פרק זמן של כמה שנים את אותה פאוזה שמאפשרת 20,000–30,000 מתנדבים כל שנה, כי התרומה שלהם בכל עיירה, בכל שכונה, בכל מקום שיש בו קבוצת אוכלוסייה מוחלשת היא תרומה בלתי רגילה, היא גם מסר ערכי לסביבה שבה הם מתנדבים. ואז, כשהם מסיימים שנה כזו, הם מגלים שהם קיבלו הרבה יותר ממה שהם נתנו, וכך הם מפרים את כל המערכת, ובכל שנה נמצא את עצמנו מאותגרים על-ידי קבוצה של בני-נוער שרוצים להתנדב לשנת שירות, גדולה יותר ממספר המסגרות שהמדינה מסוגלת להעמיד. לכן, כאשר באים ומבקשים להעביר את זה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אני מסיים. כאשר באים ומבקשים להעביר את זה מהמשרד לאזרחים ותיקים למשרד החקלאות, כמהלך טכני, אין שום בעיה לעשות את זה. הייתי שמח מאוד, אדוני השר, אם היית עומד כאן ואומר שצריך להעביר את זה למערכת החינוך ושאתה לוקח את זה לידיך באופן זמני. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית, אדוני השר, אני רואה ערך מאוד חשוב וגדול בעניין הזה של השירות הלאומי והשירות האזרחי. עם זאת, אני אומר את זה לנו כולנו, העובדה שעדיין אין לו בית מסודר, במובן הזה שבכל פעם הוא עדיין נתון למעבר על-פי החלטות פוליטיות כאלה ואחרות – במידה רבה יש איזה שימוש, השר אורי אריאל – אני אומר את זה כמי שבאמת חושב שהנושא – ואני גם מאמין שבעקבות השינויים שצה"ל רוצה לעשות במערכת הגיוס שלו וכל אותן תוכניות, הנושא של השירות האזרחי צריך לקבל משנה תוקף, הרבה יותר ממה שהיה עד היום. בעצם הולכת לקום מערכת כמעט מול המערכת הצבאית, וצריך להגדיר את זה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> לא, היא משלימה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> היא משלימה, כן, כן. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> כשצה"ל לא מגייס – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> ודאי. כוונתי הייתה לזה, אם לא הובנתי, בוודאי כגוף משלים, ולא גוף מתחרה או במקום, במובן הזה שכל מי שלא מוצא את עצמו מסיבות כאלה או אחרות, ולא נפרט אותן – המנעד היום הוא מספיק רחב כדי שכל אחד, אם הוא לא מוצא את עצמו משרת בצה"ל, יכול למצוא את עצמו במנעד הרחב הזה בשירות האזרחי, ואין סיבה שלא נמצא את עצמנו, יהודים כערבים, משרתים בשירות האזרחי. אבל אני אומר, עם זאת – אמר נדמה לי אחד מחברי הכנסת, נדמה לי שזה היה חיים ילין, חיים מנהרות – חיים ילין אמר שיש כאילו תחושה שהשירות הלאומי מנוכס למפלגה מסוימת, וכאילו בכל מקום שהיא הולכת, היא אומרת "אני רוצה"; כמו משרד הדתות – יש ריב, ויכוח ביניכם – אז אותו דבר עם העניין הזה של השירות לאומי, איפה שאתם הולכים שם הוא צריך להיות. אם יש שר – בחקלאות, אם מחר זה יהיה במשרד הדתות – משרד הדתות, אם שר בלי תיק – הוא יהיה אחראי לשירות הלאומי. ואני חושב שחלק מהרצון שלנו לעגן את זה ולשים אותו כעניין שהוא מעל לכל התהליך הזה, אני חושב שצריך לשים אותו כנקודת עוגן באחד המשרדים שיוחלט עליהם. אני חושב שזה יוסיף המון כוח והמון כבוד גם למערכת. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חברת הכנסת יעל גרמן – מוותרת. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אחריה – חבר הכנסת עמר בר-לב. שלוש דקות. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, הדיון הזה, מאז התחיל, כמעט כולו מתקיים סביב העברת סמכויות שאנו עוסקים בהן; עניין העברת הסמכויות מאז נוסדה הממשלה הזו – אנחנו כל הזמן דנים בהעברת סמכות מהמשרד הזה למשרד ההוא. וכל מה שנדמה לי, כחברת כנסת חדשה, השאלה המהותית היא האם באמת העברת הסמכויות נמדדת לפי כמה העברת הסמכויות תתרום לנושא עצמו, או האם אלה שיקולים מקצועיים אמיתיים, או שבעצם כל הדיונים שאנחנו מבזבזים שעות עליהם פה אלה דיונים על מי באמת מהשרים יותר אהוב ויותר נתמך בתוך הממשלה, ועל כך הוא מקבל יותר סמכויות; מי מהשרים בעצם חזק יותר במשא-ומתן בתוך הממשלה עצמה, ואז הוא משיג לעצמו יותר סמכויות ומשדרג את המשרד שלו; או מי בעצם רוצים לתת לו את הצ'ופר הזה ליהנות מיותר סמכויות כדי שיזקוף לעצמו אחר כך יותר הישגים. את האמת, אני לא רוצה להיכנס למשחק הזה, ואני לא חושבת שתפקידי פה לדון במיוחד בנושא הזה, בהעברת הסמכויות. אני, מבחינתי, יש לי בעיה די רצינית עם הנושא שבו אנחנו דנים פה, כל המושג הזה שנקרא שירות לאומי. עצם התחלת הפרויקט הזה, שנקרא במיוחד שירות לאומי לאוכלוסייה הערבית, התחיל עם כל תחילת השיח שמנסים לפתח על אזרחות בעירבון מוגבל, על אזרחות של האוכלוסייה הערבית בעירבון מוגבל, כל עוד אנחנו ערבים טובים, ואז לפלג את האוכלוסייה הערבית לערבים טובים – שהם תורמים לחברה שלהם, הם תורמים למדינה, שהמדינה עצמה לא תורמת להם ולא מקיימת את החובה החוקתית הראשונה, שהיא שוויון בין כלל אזרחי המדינה. ביום חמישי היה סיור של הוועדה לקידום מעמד האישה בנגב, בניסיון ללמוד על מצב הנשים הערביות הבדואיות בנגב. המשפט האחרון ששמעתי מאישה שישבה בקבוצת נשים בכפר אום-אלחיראן, שאמור להיהרס כל רגע – היא אמרה משפט אחד – ולא הייתי מסיימת את הסיור במשפט יותר טוב ויותר משמעותי מהמשפט הזה; היא אמרה: תמיד אומרים עלינו שאנחנו לא מתקדמים, תמיד אומרים עלינו שאנחנו לא רוצים להתפתח. אז הנה, תעבירי להם: אנחנו רוצים להתפתח – רק שייתנו לנו הזדמנות. שיתמכו ברצון שלנו לקבל מקומות עבודה ולהתפתח בלימודים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. משפט אחרון. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> מי שרוצה כן לתמוך – ואנחנו שומעים מהתחלת המושב הזה, כולם מדברים על הרצון בשוויון לאוכלוסייה הערבית – אני אומרת: מי שרוצה, שלא יתעסק בהעברת סמכויות של שירות לאומי, כי אנחנו את התרומה שלנו לחברה שלנו, אלפים עשו אותה בלי שמישהו ישתמש בזה כתירוץ לאי-שוויון שמנחילים יותר ויותר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת עמר בר-לב, ולאחריו – חבר הכנסת מיקי לוי. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אין לי ספק שבעוד כמה שנים, בכנסת העשרים-וארבע או העשרים-וחמש, שכולנו נהיה חברים בה – ייתכן שאלה שלא נמצאים כאן עכשיו, הם לא יהיו חברים בכנסת ההיא, אבל אנחנו ודאי נהיה – ונשאל את עצמנו, מה הקשר בין השירות הלאומי למשרד החקלאות? מה היה ההיגיון אז בזמנו – אני לא יודע גם אם הכנסת העשרים-וארבע או העשרים-וחמש תהיה בעוד שנתיים או תהיה בעוד עשר שנים – מה היה ההיגיון בהעברה הזאת? ואני מאמין שיהיה לנו מאוד מאוד קשה למצוא את ההיגיון הזה. אם אני הולך אחורה, נדמה לי שב-2004 הוקמה ועדה ציבורית בראשות האלוף במילואים דוד עברי, שהיא זאת שקבעה – היא בחנה את הנושא והחליטה שהשירות הלאומי צריך להיות במשרד ראש הממשלה. וככה זה התחיל. זה התחיל במשרד ראש הממשלה, אחרי זה זה עבר; באיזה שלב זה הגיע למשרד המדע; נדמה לי שבכנסת התשע-עשרה זה עבר או חזר למשרד הכלכלה. אז, כשהיינו בדיונים של ועדת שקד, ועדת השוויון בנטל, שבה דובר על השירות הלאומי-אזרחי, דובר על זה שהמתגייסים שצה"ל יחליט שהוא לא צריך לגייס אותם יעברו לאותו שירות לאומי, ויגיעו למשרד הכלכלה. היה היגיון במשרד הכלכלה, כי חלק מרכזי בשוויון בנטל היה שהאוכלוסייה החרדית תגיע לשוק העבודה, ולכן גם תפקידו של משרד הכלכלה היה לדאוג להם להכשרה תעסוקתית, והיה בזה היגיון. ואז התברר לי – אני כנראה לא שמתי לב, באיזו ישיבת כנסת בכנסת התשע-עשרה – שזה פתאום עבר למשרד לאזרחים ותיקים, לשר אורי אורבך, זיכרונו לברכה, ועכשיו אנחנו רואים שזה עובר למשרד החקלאות. והאמת היא שההרגשה שלי היא מאוד דומה לזו שחברי איתן כבל אמר כאן לפני. מייחסים את השירות הלאומי ומעבירים אותו כמו איזה צעצוע בין המשרדים של הבית היהודי. אני חושב שאתם פוגעים בשירות הלאומי עצמו בכך שאתם יוצרים, אולי אפילו לא בכוונת מכוון, אבל יש לי הרגשה שכן יש כאן איזו כוונת מכוון, ניתן לזה איזה אופי פוליטי מפלגתי, ובכך אני חושב שהשירות הלאומי, שמטרתו להיות מעבר ומעל כולנו, בלי קשר למפלגה כזו או אחרת, נתנו לו את הצביון הזה. זה לא נראה לי לעניין, ולא נראה לי ראוי להתחיל לטלטל אותו ממפלגה למפלגה. אני חושב שהמזל הגדול שלנו, שידידי שר-שלום ג'רבי – למי שלא יודע, שר-שלום הוא לא שר; זה השם שלו, שר-שלום ג'רבי, לפחות בכל השנים האחרונות, נדמה לי שהוא כבר עבר בין איזה חמישה שרים, לפחות הוא האבן הקבועה בשירות הלאומי, ומההתרשמות שלי, הוא מתפקד בהחלט טוב, וחבל שמעבירים את זה ממשרד למשרד. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת בר-לב. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. אני מודיע, חברים, שאני סוגר כרגע את רשימת הדוברים. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני שמח שדווקא אתה נמצא כאן, כי כל מושא הפעולה קשור אליך. ושוב, כמו בשבועות הקודמים, מאז הקמת הממשלה, אנחנו מוצאים את עצמנו מתבקשים להעביר סמכויות משר אחד לשר אחר ולקחת חלק בסחר-מכר הקואליציוני הזה, שאינו יודע גבול. אקדים ואומר – אני בעד פרויקט בנות השירות הלאומי. הוא פרויקט חשוב מאין כמוהו, הוא שליחות, אבל – ופה האבל הגדול – פעם נוספת אנחנו עדים לשימוש פוליטי שנעשה בשירות הלאומי. במקום שגוף זה ישב באופן קבוע תחת משרד הביטחון או משרד החינוך, לצורך העניין, הוא הופך להיות כלי פוליטי בידי הבית היהודי. בהזדמנות זו, כאשר הכנסת דנה בבקשת הממשלה להעביר את השירות הלאומי לאחריות משרד החקלאות, אני מבקש להזכיר כי במהלך כהונתי כסגן שר האוצר עמדתי בראש צוות מקצועי באוצר שבחן את תעריף בנות השירות הלאומי. אני קורא מכאן לך, אדוני שר החקלאות, חבר הכנסת אורי אריאל, ללמוד את הדוח וליישם את המלצות הצוות המקצועי שכתב אותו, גם אם יש פה פגיעה באינטרסים הכלכליים של אנשי שלומכם, ויש שם פגיעה. יש שם 50 מיליון שקל, בקירוב, שאפשר לחסוך ולהעביר, זו הייתה ההחלטה הקודמת, להעביר לנושאים אחרים. מה להעברת בנות השירות הלאומי, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ולמשרד החקלאות? מה, תיקחו את בנות השרות הלאומי לזרוע חסה בשטחים? אז זה הייעוד שלהן? נו באמת, אני שואל אתכם. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> כן, גם. <מיקי לוי (יש עתיד):> עד להיכן מגיעה החוצפה והחרפה הזו? מה, קודם העברתם אותו למשרד לאזרחים ותיקים, עכשיו למשרד החקלאות – אין לכם גבולות? כנראה אין. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> כשהיית באוצר התנגדת? <מיקי לוי (יש עתיד):> בוודאי. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> לא התנגדת. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא רק שהתנגדתי, אני ברמה האישית הוצאתי ובדקתי – ואם אתה תרצה אני אפרט – בדקתי את כל הנושאים הספק-פליליים, ואני אומר לכאורה, כי אני נזהר בדברי, שנעשו בכספי מדינה, ויש לי רשימה ארוכה. די אם תיקח את הדוח, אדוני השר, תאמץ אותו באומץ ותגיד: אני מיישם את זה ואת זה, ואת זה. אני מיישם את זה, שלא יעשו בכסף ממשלתי כבתוך שלהם. מסיכום הדוח, ולאחר בדיקה מקצועית של התעריף על-ידי רואה-חשבון חיצוני – לא אני ולא אנשי האוצר, רואה-חשבון חיצוני, התברר כי אפשר לחסוך כ-50 מיליון שקלים מדי שנה ולהעבירם לטובת קליטתם של כ-1,000 בעלי מוגבלות שישתלבו במסגרת השירות הלאומי, ואתם במחי יד הרסתם את זה. לצד החיסכון שהיה משמש לקליטת בעלי מוגבלות לשירות הלאומי, יישום ההמלצות היה מביא לפינוי מאות דירות, וגם הוועדה לביקורת המדינה דנה בזה. היקף הוצאות הנהלה וכלליות של הגופים האלה הגיע למקומות בלתי ראויים: שכר של אחד המנכ"לים הגיע ל-730,000 שקל, ושל מנכ"ל אחר ל-700,000 שקל, ואחד הזמין אוטו בייבוא אישי, ואחד עוד נוסע באוטו בליסינג של 6,000 שקל לחודש, כי עושים בכסף כבתוך שלהם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. משפט סיכום, חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מדלג על כל מה שרציתי. תן לי בבקשה את הסיכום, אני צרוד מהאירוע הקודם. תן לי בבקשה 15 שניות. למרות חשיבות יישום ההמלצות – ואני פונה אליך ומבקש ממך, באומץ, קח את ההמלצות, תבדוק אותן לפחות – המלצות הצוות המקצועי שציינתי, דאגתם להכניס להסכם הקואליציוני עם הליכוד סעיף שקובר את המלצות הצוות ומונע משר האוצר לפעול ליישומן, כפי שתוכנן בתקופתי. אני רואה בסעיף הזה חרפה, ניסיון לסתום פיות, או למנוע טיפול בכשלים שהתגלו והעלו גם חשד להתנהלות כספית שלא כדין לכאורה. אני שב וקורא לך, אדוני השר, ללמוד את הדוח ולפעול ליישום המלצות הצוות. בנוגע להעברת הסמכויות, אין לי כל כוונה לתמוך בתשלום שנקבע במסגרת הסכמים קואליציוניים, שעל-פיהם תועבר האחריות לשירות הלאומי למשרד החקלאות, לנטיעת וזריעת חסה בשטחים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. שר החקלאות, שהסמכויות עוברות למשרדו, ביקש להגיב. בהתאם לסעיף 31(א) לתקנון, אני מאשר את זכות התגובה. חמש דקות, אדוני, על-פי התקנון, עומדות לרשותך. השר המקשר יריב לוין דיבר בשם הממשלה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> ברשות מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני ביקשתי להגיב עכשיו, כי אני צריך לצאת לדבר אחר; שר אחר יסכם את הדיון. אני רוצה לומר בקצרה כמה דברים. הראשון שבהם, שהועלה על-ידי כמה דוברים, היה – למה זה הפך להיות כאילו של הבית היהודי. אז אני מודה שיש מקום לשאלה הזו – זו לא שאלה קנטרנית; זה שונה מכמה דברים אחרים שנאמרו פה ­– – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> למה? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – ואומר שאכן, מאז שהרב צפניה דרורי, רב העיר קריית-שמונה זה עשרות שנים, מיוזמי ומובילי המהלך הזה, שבמקום שבנות יצהירו ולא ישרתו בכלל את מדינת ישראל – הוא יזם יחד עם רבנים אחרים את השירות הלאומי, מתוך הרגשה פנימית שזה צורך לאומי וזו תרומתן של אותן בנות שאינן יכולות מטעמי מצפון ודת לשרת והיו מקבלות פטור, לא משרתות. <מיקי לוי (יש עתיד):> באמת כבוד גדול, אני מצדיע לו. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> למה – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני מוכן לשמוע שאלות ברשות היושב-ראש, ואני אקצר מאוד, ואם תהיה עוד דקה, אז בבקשה. תנו לי אבל דקה. בכל אופן, זה מתחיל משם, ובדרך כלל צריך לזכור מאיפה הדברים מתחילים. ונכון, נכון ששנים רבות, אולי עשרות שנים, אכן הרב צפניה דרורי ואחרים – הציונות הדתית היא זו שדחפה את המסלול הזה. ואכן, זה הפך אצלנו לבייבי, אני מודה. צריך לומר שכשאתה בוחן איך תוכנית מצליחה – קחו למשל את המכינות הקדם-צבאיות. זה התחיל עם הרב אלי סדן והרב יגאל לוינשטיין ביישוב עלי, אכן בשטחים, בלי חסה אבל שטחים, כמו שאתה קורא לזה, וכן, זה כל כך הצליח שהיום יש מכינות מכל הגוונים, וזה סימן להצלחה, לא שלהם דווקא, אלא של החברה הישראלית. גם לדרוזים, עכשיו אנחנו הולכים להקים; דרך אגב, אצל הבדואים, בעזרת השם, מקווה שנצליח, מכינה קדם-צבאית ראשונה אצל הבדואים בנגב, ודתיים כאלה ודתיים אחרים וחילונים, וחרדים, ומה שאתם רוצים יש ובכל הארץ. מסתבר, להפתעתי זאת האמת, שיש יותר כאלה שכיפת שמים לראשם מאשר כאלה עם כיפות מהסוג שלי – וזה סימן להצלחה. כולם, כל החברה הישראלית רוצה ללכת במסלול הזה, שהוא טוב לנערים, לנערות, טוב גם לצה"ל, טוב לחברה הישראלית. פרויקט אחר שאני יכול להזכיר הוא הגרעינים המשימתיים. פעם קראו לזה גרעינים תורניים, למה? כי היו כמה גרעינים עם קבוצות קטנות של חבר'ה שבאו מהישיבות, הלכו לשכונות קשות מבחינה סוציו-אקונומית חברתית ואחרת, באו לשם, התיישבו שם, גרים שם ממש, לא באים לשנה, קונים שם בתים, מתערים ועוזרים. היום, התק"ם יש לו קבוצות; "דרור" יש לו קבוצות, מי שאתם רוצים. בקיצור, אין מישהו בחברה הישראלית שלא בתוך העניין. איך יודעים שזה הצליח מעבר לזה? כשראשי הערים באים ודורשים ממך להביא עוד גרעינים, סימן שזה טוב. ראשי ערים לא סתם שמים על זה כסף. עכשיו, נכון, גם השירות הלאומי מזמן, מזמן, ברוך השם, אלף פעמים פרס כנפיים, ויש בו דרוזים וערבים ובנים ובנות, ועם כיפות, ובלי כיפות, מה שאתם רוצים יש בו. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת שפיר, אני אתן לך לשאול אחר כך מסודר, והשר יענה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> ואכן, זו הצלחה שהיא הצלחה של החברה הישראלית, היא לא דווקא של הציונות הדתית-לאומית. אבל אני חוזר ואומר, כפי שאמרתי בתחילת הדברים, שאנחנו רואים בזה איזה בייבי. יכול להיות שראוי לבדוק את זה ולהכניס את זה למשרד קבוע, יהיה אשר יהיה, אני לא רוצה עכשיו לנקוט עמדה. אבל נכון שאנחנו באמת מבקשים שזה יהיה אצלנו, וזה לא פרס, ולא משתמשים בזה לפוליטיקה, אלא עושים עבודה שאני חושב שהיא עבודה חברתית לאומית מהיותר-חשובות. לגבי הערת חבר הכנסת מיקי לוי, מי שהיה סגן שר האוצר, א. אני אבדוק. אני מכיר את הדוח שלך לא לכל פרטיו ודקדוקיו, נכון, ואני אבדוק. וכבר ביקשתי מעוזרי להתחיל לקראת הכניסה הפורמלית לתפקיד. כבר התעניינתי קודם. אני מציע, אתה ניסית להיזהר ואיכשהו גלשת. אני מציע, באמת, בשיא הזהירות, אנשים עושים עבודה חשובה מאוד. אני אומר את זה על כולם, לאו דווקא מציבור זה או אחר, גם בחברה הערבית וגם בכל מקום אחר. קודם כול נצדיע להם, ומה שצריך לשפר, כן, אני אלמד, אני אבדוק, ואני מוכן ללכת להחלטות שהן, איך אתה אומר, קשות; אני לא יודע אם הן קשות, אם הן מתחייבות הן מתחייבות. העובדה היא שהממשלה הקודמת, שאתה ישבת בה, לא אימצה את זה. וגם אצלכם, בממשלה הקודמת, שגם אנחנו היינו בה, העבירו את הנושא ממשרד למשרד, ולא צעקתם אז. אני לא אומר שאתה לא הערת הערה, אני לא יודע, אבל המפלגה שלך הבינה, כן, יש דברים קואליציוניים, לא הייתם שם, זה בסדר. עכשיו אתם באופוזיציה. <שי פירון (יש עתיד):> אדוני השר, לא דומה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני השר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני אגמור, והיושב-ראש אמר שייתן לי שאלה או שתיים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אבל חמש הדקות חלפו, כבוד השר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני גמרתי. לכן אני אומר, חברים, אנחנו נעשה כדי להעצים את השירות הלאומי והשירות האזרחי. אלה שני מסלולים שבתוכם יש תת-מסלולים, אני לא אכנס אליהם עכשיו, זה בכל המגזרים בארץ, בלי שום הבדל. אנחנו הולכים להביא, אחרי שבע שנים, את חוק השירות הלאומי, אני מקווה בימים הקרובים, כדי להכניס את זה למסגרת הרבה יותר מעשית. מי מכם שיסתכל על העברת הסמכויות ויראה את סעיף ב' ויוכל להסביר לי מהו, אני אשמח. אני למדתי אותו. כל השירות הלאומי חי על בסיס חוק של הביטוח הלאומי בכלל. משהו ארכאי, שלא תוקן. אני אמרתי לחברים אצלנו: חברים, נגמר. תביאו חוק. החוק הזה, החל בהכנתו השר דניאל הרשקוביץ, המשיך בו ידידי השר אורי אורבך זצ"ל, אני מקווה שאני אוכל לסיים אותו, כדי שהעניין אכן ייכנס לחקיקה מסודרת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אנחנו נעשה את זה בהתייעצות עם כל משרדי הממשלה, גם עם העמותות המפעילות וגם עם כל גוף אחר שירצה להשמיע את דעתו, ונביא חוק מתוקן לכנסת. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני השר, אנחנו ניתן לחברת הכנסת שפיר שאלה, והשר יענה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> ראשית, הגדלת המכסות והכנסת הסעיף האיום ונורא בהסכם הקואליציוני עם הבית היהודי, שלא מרחיב את כמות המכסות לאנשים עם מוגבלות. <קריאה:> לא שומעים. לא שומעים. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> שנית, לגבי שירות של ערבים. יותר ויותר צעירים ערבים ישראלים רוצים לעשות שירות לאומי, או שירות אזרחי, תקרא לזה איך שאתה רוצה. מבחינת המדינה זה דבר מבורך, שיעשו כולם. למה לא להגדיל את המכסות ולפתוח אותן באופן חופשי? מדוע יהודי בשירות הלאומי מקבל הכשרה יותר עמוקה ויותר רצינית מערבי בשירות לאומי כיום? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת שפיר, ניתן לשר אריאל לענות. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> שלישית, שירות לאומי לנשים דתיות; א. הפטור הזה, של נשים דתיות משירות צבאי, הוא פטור אנכרוניסטי שכבר לא צריך להיות היום. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> זה כבר נושא אחר, סתיו. עיקמנו את הפרוטוקול, ניתן לשר לענות. השאלות הראשונות היו לגופם של דברים. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> ברשות היושב-ראש, אני אענה על שלושה דברים. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת שפיר. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – לשאול את השאלות. מדוע – – – במקום שנתיים? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> בנושא מוגבלויות – אנחנו מוסיפים תקנים. אני אומר לזכותו של שר-שלום ג'רבי – שכפי שאמר פה חבר הכנסת בר-לב, הוא לא שר, קוראים לו שר-שלום ג'רבי – שהוא עושה עבודה מצוינת. איך אני יודע? הוא העלה את מספר התקנים של בעלי המוגבלות מ-80 לפי-עשרה, ל-800. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אנחנו הולכים להעלות את זה עוד יותר. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> הייתם אמורים – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אנחנו הולכים להעלות את זה עוד יותר, בעזרת השם. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> דרשנו – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אנחנו מתכננים שבעלי המוגבלות ימצאו את מקומם בחברה על-ידי השירות הלאומי או השירות האזרחי. <קריאה:> אדוני השר, יש לה שלוש דקות כמו לכל שאר המגיבים. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני אקצר. לגבי ערבים, להפך, אנחנו מעוניינים להגדיל את זה כמה שיותר. לגבי השאלה השלישית והאחרונה – ואני מסיים – לגבי ההכשרות, אני לא מכיר את הנושא. אני אבדוק אותו. אם תעבירי לי משהו מסודר, בכתב, יהיה לי יותר נוח. אם לא, אני אבדוק ואני אענה לך בכתב או בעל-פה, אבל אני אענה לך. אני לא מכיר את הנושא לפרטיו. בכל מקרה, הערבים, כמו כל אחד אחר, כמו כל אזרח אחר, ולעתים, אני אגיד בזהירות רבה, עם אפליה מתקנת – בגלל העבר, יכול להיות שצריך לעשות אפילו אפליה מתקנת, לתת להם יותר הכשרה מהנורמה ויותר מדברים אחרים. אבל אני אבדוק. אני עוד לא קיבלתי את האחריות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. אנחנו ממשיכים בדיון. חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. שלוש דקות לרשות אדוני. בבקשה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, באמת, העניין של העברת הסמכות לא משנה לנו כקליפת השום. העברת הסמכות ממשרד למשרד בעניין הספציפי הזה איננה רלוונטית ואיננה חשובה בעינינו. אומנם זה סימפטום שמראה על דרגת המשילות של הממשלה הנוכחית, אבל הדבר המהותי הוא עניין השירות הלאומי, שבגלל מאורעות אוקטובר, הדבר המרכזי שהסיקה ממשלת ישראל באותם מאורעות, במקום לאמץ את המלצות ועדת אור, מכל ההמלצות זה הדבר המרכזי היחידי שלקחה הממשלה ברצינות והשקיעה בו. כשהשר משתמש ב"אפליה מתקנת" בהקשר של השירות הלאומי, זה מצחיק אותנו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בכלל, המונח הוא העדפה מתקנת. אפליה זה מושג שלילי. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> העדפה מתקנת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אמרתי, העדפה מתקנת. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> היינו מצפים להעדפה מתקנת בשלל נושאים אחרים. זה affirmative actions, פעולות מתקנות, פעולות תומכות, שדווקא היינו מצפים שיהיו בכל מכלול הנושאים שאנחנו רואים בהם אפליה, והממשלה, והדוחות השונים, ראשי ממשלה, "צוות 120 הימים" שכבר גיבש והגיש את המלצותיו – שם צריך אפליה מתקנת. מבחינתנו, העברת השירות הלאומי דווקא לצד של הבית היהודי, גם בממשלה הקודמת גם בנוכחית, דווקא נותנת לנו יותר כלים להיאבק בנושא הזה, בנוסחה הזאת של שירות לאומי תמורת זכויות, כביכול. הנוסחה מיסודה, אנחנו דוחים אותה על הסף, אבל גם באספקטים המעשיים, של כריכת שירות לאומי בזכויות, עצם העובדה ששר השייך לבית היהודי יהיה ממונה על השירות יאפשר לנו יותר מרווח לשכנע את הצעירים שלנו ואת הצעירות שלנו שזה לא המקום ושלא יתפתו אחרי אותה פרופגנדה – אם אתם הולכים לשנת שירות, אתם תזכו אחר כך לזכויות אזרחיות. וזה גם במישור הזה לא נכון, זה שקר אחד גדול, כי גם מי ששירת בצבא, אנחנו ראינו איזה זכויות אזרחיות הוא השיג. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, חבר הכנסת גטאס. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לכן מבחינתנו העניין הזה הוא משחק קואליציוני, שלא מקדם ולא מאחר, ואנחנו כמובן מתנגדים לו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ואחריה – חבר הכנסת איל בן ראובן. שלוש דקות. בבקשה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני רוצה לספר לכם על מקום מדהים בקריית-אונו, קוראים לו "אלין בית נועם". אני לא יודעת מי מכם יצא לו – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> איקי בר-חיים הגדול מכולם, יחד עם פנינה ביאליק. אנשים שבאמת – מלאכים שירדו לארץ, צריך להגיד את האמת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת רוזנטל. חבר הכנסת מיקי רוזנטל. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> האמת, מיקי? בחיי שאתה מפריע לי קצת. אז אני מתחילה מההתחלה. סליחה, אני מתנצלת. אני רוצה לספר לכם על מקום שנקרא "אלין בית נועם". "אלין בית נועם" הוא בית לחניכים בוגרים עם לקויות פיזיות ושכליות מאוד מאוד קשות, הכי קשות שיש. אבל באמת, כמו שאמרתי על המנהלים, על איקי ועל פנינה, שהם מלאכים שירדו לאדמה, כל המקום הזה הוא מקום שיש בו מלאכים ומלאכיות, ולאו דווקא החניכים. גם החניכים הם אנשים נהדרים, אבל מי שמטפלות בהם יחד עם המטפלים שעובדים במקום הן בנות השירות הלאומי; צריך להגיד: בנות ובני השירות הלאומי. אנשים באמת יוצאי דופן. אנשים צעירים שנדרשים לטפל, באמת, בחניכים עם מוגבלויות מאוד מאוד מאוד מאוד קשות, ומטפלים בהם בצורה האנושית, האישית והמדהימה ביותר שראיתי ונתקלתי בה אי-פעם. בואו נאמר שככל שמי מאתנו נזקק שמי מקרוביו יהיה במקום, זה המקום שאתה רוצה שהילד שלך או קרוב המשפחה או הבן של החברים שלך יהיה בו, באמת – ב"אלין בית נועם". ולמה אני מספרת על "אלין בית נועם" ועל בנות השירות שם? כי את בנות השירות שם – בואו נדבר תכל'ס – את בנות השירות שם לא מעניינת איפה נמצאת מינהלת השירות הלאומי. זה לא מעניין אותן. הן באות לשם. הן מסורות. זה כבר בשיטת האחת מביאה את השנייה, מביאה את השלישית, מביאה את הרביעית ומביאה את החמישית. הן כולם – זה פשוט כבר באמת ברמות כאלה של רגישות ושל קשר אישי ומשפחתי. וזה באמת לא מעניין אותן מה שאנחנו עושים כאן הערב, וזה לא מעניין אף אחד מבני ובנות השירות הלאומי שנתקלתי בהם בבתי-חולים ובכל מיני מקומות אחרים, בעמותות שמטפלות בילדים – בכל מיני מקומות מדהימים. ואני שואלת את עצמי: מה זה חשוב, ההעברה הזאת? ואני הרי זוכרת אותך, בצלאל ידידי, יושב-ראש הישיבה. אני רואה אותך לשמאלי כבר ישיבה שנייה שאני מדברת על אותם דברים, ואני אומרת, כאילו באמת אף אחד לא שומע. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לשמאלך? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לשמאלי, אמרתי. כן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בעיה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> בצלאל, זו כנראה תהיה הפעם האחרונה שאתה תהיה לשמאלי. אבל באופן קבוע אתה כנראה תהיה פה לשמאלי. אבל אני רוצה לספר לך שמאז הוקמה המינהלת, בשנת 2007, במשרד הרווחה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רק שהזמן תם, אז נשתדל לקצר. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – בחודש ינואר 2008 הממשלה העבירה את הסמכויות למשרד ראש הממשלה; באפריל 2009 העבירה אותה למשרד המדע והטכנולוגיה; ב-2008 היא הפכה את המינהלת לרשות במשרד המדע, ואז העבירו את זה למשרד הכלכלה; לאחר מכן העבירו את זה למשרד לאזרחים ותיקים. ואני שואלת אתכם: את בני ובנות השירות הלאומי, מה זה מעניין? במקום להתעסק בתמריצים שאנחנו צריכים לתת לאנשים, לאזרחים ואזרחיות צעירים, ולהעביר להם את המסר שכרוך בלעשות שירות לאומי כל כך מחייב, כל כך מסור, כל כך חינוכי, מה אנחנו עושים פה? איזה מין מסר אנחנו מעבירים להם? לא מסר ולא תמריץ. תאמינו לי, באמת חמוץ לי בפה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. יעלה חבר הכנסת איל בן ראובן, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. שלוש דקות לרשותך. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> אני רוצה להתחיל בסיפור קצר. סיפר לי ידידי עלי זחאלקה מכפר-קרע, שלקח עשר בנות ושלח אותן לשירות לאומי; לצורך העניין – בבית-החולים הלל יפה. הן הגיעו לשם ונשלחו משם חזרה הביתה, כי השפה העברית לא מספיק שגורה בפיהן. כמובן, תקלה חמורה בעיני, שמבטאה משהו לגבי הנושא שבו אנחנו עוסקים. אני כן מתייחס לסוגיית העברת הסמכויות לא כעניין טכני. אני חושב שסיפור העברת הסמכויות של מינהלת השירות הלאומי הוא עוד תקלה חמורה. זה קומבינה חמורה בניהול תקין ובהובלת פרויקטים ברמה הלאומית. וכמה חבל שזה בנושא כל כך חשוב. אני חושב שנושא השירות הלאומי הוא נושא שקשה להגזים בחשיבותו מבחינת היכולת של יחידים ושל אוכלוסיות להיכנס למעגל התרומה בחברה הישראלית. זה צינור חשוב ביותר למעגל העבודה ברמה הלאומית, וזה נכון לכלל הקבוצות והזרמים בחברה שמשתתפים בכך. תראו את דוח מבקר המדינה האחרון. בדוח הזה מתאר המבקר את בעייתיות העברת המינהלת ממשרד למשרד. ב-2008 הוקמה המנהלת תחת משרד ראש הממשלה; ב-2009 – עברה למשרד המדע והטכנולוגיה; ב-2013 – למשרד הכלכלה, ושמונה חודשים אחר כך, בדצמבר 2013 – למשרד לאזרחים ותיקים. ואנחנו עכשיו מעבירים אותו למשרד החקלאות. אז המבקר אמר. אני רוצה לצטט את דברי ד"ר ראובן גל – שהתעסק בעניין הזה הרבה מאוד – שאמר: "מערכת השירות האזרחי-לאומי הנה מערכת ממלכתית פתוחה לכל המגזרים, בלתי מפלגתית, זקוקה לגיבוי חזק ומרכזי וחייבת להיות נטולת צבע סקטוריאלי". אבל מההעברות התכופות האלה של המינהלת אנחנו בעצם רואים משהו אחר לגמרי – אנחנו רואים שבעצם היחס אליה מצד ממשלות ישראל הוא כאל מין מתנה פוליטית מגזרית, שאין בה שום דבר מן העניין שלשמו הוקמה המינהלת הזאת. שר-שלום ג'רבי אמר בוועדת ביקורת המדינה ביוני האחרון: אני מכהן חמש שנים כמנכ"ל ועברנו כבר חמישה משרדים. ובכל פעם צריך להחליף את הכתובת. החשב, שרק מתחיל לעבוד, לומד את התהליכים – עובר הלאה. רבותי, ככה לא בונים בניין. ככה לא בונים פרויקט לאומי. <היו"ר יצחק וקנין:> ככה לא בונים חומה. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> ככה לא בונים חומה, אכן. ולכן אני חושב שההעברה הזאת למשרד החקלאות – ולא בגלל המשרד וכמובן לא בגלל השר – עצם ההעברה הזאת, נדמה לי שהיא די מבטיחה המשך של סיפור עצוב של פרויקט לאומי כל כך חשוב, שבעצם עובר כאיזה מין משחק סטנגה כזה ממשרד למשרד. ואם זה יעבור, בסופו של דבר, אני מקווה שישכיל השר אריאל לקחת ולעגן את זה ולהתחיל לשים את הפרויקט הזה במקום הראוי לו. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. יעלה חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת עפר שלח. שלוש דקות לרשותך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה דווקא כאן להעלות סיפור שלא הגיע לכולם, אף שהוא פורסם ב-ynet על-ידי הכתב חסן שעלאן, על עוד תופעה של גזענות ואלימות שצעירים ערבים נתקלים בה לאחרונה יותר מאשר אי-פעם בעבר. מדובר במוהנד בלעום, אדוני היושב-ראש, צעיר מטייבה שיצא לבלות בחוף הים של נתניה; שכנים של טייבה, עיר קרובה. אני זוכר שביליתי בה הרבה בעבר. וכשהוא הלך לתומו ברחוב – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת טיבי, מיקי לוי אומר לי, חבר הכנסת מיקי לוי, שלא כל כך שומעים אותך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תודה. אני רוצה לספר על מוהנד בלעום, צעיר ערבי מטייבה שהיה קורבן של אלימות גזענית. יש הרבה מקרים כאלה, יותר מאשר בעבר. מוהנד מטייבה – אני מכיר אותו – הגיע – חבר הכנסת שי פירון, כדאי שגם אתה תשמע – הגיע לחוף הים בנתניה, וחבורה של שמונה צעירים הגיעו אליו והתחילו לתשאל אותו: אתה ערבי? למה אתה בא לעיר שלנו? מה אתה עושה כאן? כשהוא אמר להם שאין להם זכות לשאול אותו שאלות כאלה הם התנפלו עליו במכות בידיו, ברגליו, בצוואר, באוזניים. הוא נפגע. הוא הלך לקבל טיפול בבית-החולים לניאדו. הבאתי לכאן את המקרה הזה כי יש עלייה, אדוני היושב-ראש, במקרים כאלה. הם לא תמיד באים לידי ביטוי בתקשורת. אמרתי, ynet הביא את הסיפור על-ידי הכתב הנמרץ חסן שעלאן. אבל נשאלת השאלה: אם מקרה כזה, למשל, היה קורה בצרפת, אז הכיסוי התקשורתי היה הרבה יותר גדול. מעבר לכיסוי התקשורתי, הוגשה תלונה במשטרה, ואני מקווה שהמשטרה תגיע אל הפושעים, אל התוקפים, מפני שהתופעות האלה של גזענות עברו את הגבול. מוהנד אומר, הוא חושש שיותר הוא לא יגיע לחוף. אני רוצה לפנות למוהנד ולומר לו שהוא לא צריך לחשוש, הוא יכול וצריך להגיע לכל מקום. מותר לו ליהנות מטיול על החוף. אני מבין שהוא יחשוש להגיע שם לבד מול שמונה מתפרעים. אני מציע לו להיות עם חבריו שם, ואני רוצה להגיד לו בערבית: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: מוהנד, אסור לנו לפחד. יש לך זכות. זכותך לסייר ולהיות בכל מקום בארץ הזו. ותמיד כמו שאני אומר, אנו אומרים תמיד: אנחנו בעלי המקום). תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. יעלה חבר הכנסת עפר שלח, ואחריו – חברת הכנסת מירב בן ארי, ואחריה – חבר הכנסת איתן ברושי. <עפר שלח (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, מה שאנחנו מתבקשים להצביע עליו הוא העברת סמכויות – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> עפר, בערבית. <עפר שלח (יש עתיד):> כשאחמד יתרגם לעברית אני אדבר בערבית. – – – הוא העברת סמכויות לשימור ג'ובים. נורא פשוט. מי מאתנו שהיה בוועדה שכונתה ועדת שקד, הוועדה לשוויון בנטל – אנחנו דנו במשך הרבה מאוד שבועות בשירות הלאומי והאזרחי. הרי השירות האזרחי, שחוקקנו במסגרת החוק הזה, נכנס תחת מינהלת השירות הלאומי, ופשוט יכולתם לראות ברשימה של הגופים המפעילים, ברשימה של מי שעוסק בזה – לכל האורך יש פה מבנה שלם שמגלגל הרבה מאוד כסף ושייך או מחובר למפלגה אחת בלבד. ולכן, המפלגה הזאת מעבירה את הסמכויות שנוגעות לשירות הלאומי – מוסד חשוב, מוסד שמשמש היום גם לצרכים חברתיים חשובים וגם כדרך לשירות למי שנפטרו משירות – את המוסד הזה היא מעבירה כאיזו לטיפונדיה, איזו פיסת תקציב שעוברת אצלה ומועברת לאנשים שמקורבים אליה. והמלחמה על המקורבים האלה ועל הפרנסה שלהם היא מלחמה כבדה. וכבר תיארו פה לפני איך זה עובר, כולל הרגע המאוד-קומי שבו השירות הלאומי – שאני מזכיר שהוא מיועד לבני 18, 19, 20 – היה בממשלה הקודמת תחת המשרד לאזרחים ותיקים, שהרי אם אתם מחברים שלושה או ארבעה בני 18, חבר הכנסת בהלול, אנחנו מגיעים ל-72, וזה אכן אזרח ותיק, אין מה להגיד. אז עוד מעט תהיה פה הצבעה ויהיו לה תוצאות. תזכרו על מה אתם מצביעים – על שימור הלטיפונדיה והכסף במקום שבו הוא נמצא. אם אתם מכבדים את זה תצביעו בעד, ואם לא – תצביעו כמונו. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עפר שלח. חברת הכנסת מירב בן ארי – איננה. חבר הכנסת איתן ברושי, ואחריו – חבר הכנסת שי פירון, ואחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי והשר, אלוף במילואים יואב גלנט, אני חושב שהדיון הוא לא איפה תהיה החניה התורנית של התחום, ולצערי חברי הכנסת נגררים לדיון לא חשוב. אנחנו נמצאים – עוד בלי קשר לדוח לוקר – מזה כמה שנים גדלנו עם צבא העם. אמרנו שיש חובה וזכות לשרת בצה"ל, ואין פטור מהשירות בצה"ל אלא בנסיבות מיוחדות. זו זכות שהיא חובה; זו חובה שהיא זכות. בעצם, מה קרה לחברה הישראלית בשנים האחרונות? מצבא העם הפכו לצבא חצי העם, והשאלה היא איפה החצי השני. נראה לי שהמשימה העיקרית, בוודאי גם בשירות הלאומי ובשנת השירות, היא קודם כול לעודד את השירות המשמעותי ואת התרומה לחברה ולמדינה, ומי שלא יכול בצה"ל, מסיבות כאלה ואחרות – והזמן לא מאפשר לפרט – יש לו אלטרנטיבה. ומה הבעיה של האלטרנטיבה הזאת? היא קטנה מדי. התקציב שעומד לרשות הנושא הזה הוא דל מדי. גם החברה הערבית – חברי הכנסת מצאו לנכון עוד הפעם לדבר על קיפוח – כשהיא מדברת על שוויון, היא לא מדברת על שוויון מלא. ודווקא המגזר הלא-יהודי זקוק לשירות הלאומי, לא רק בגלל הזכויות של בוגרי צבא, אלא קודם כול כי הקהילות שלהם זקוקות לתרומה של הדור הצעיר. לכן, לפי דעתי, השאלה אינה איזה משרד ינהל את השירות הלאומי. השאלה היא מהו היעד הלאומי של השירות הלאומי, מהו התקציב שעומד למשימה הזאת, איך באמת מבטיחים חלוקה צודקת בשוויון בנטל. לצערי, לא כולנו היינו ערים לקמפיין של השוויון בנטל, והממשלה הזאת גם נסוגה מזה. לכן, חברי חברי הכנסת, במקום להתעסק בשאלות קנטרניות איפה זה חונה, בואו נתעסק בשאלה מה עושים עם זה. ולכן, לפי דעתי – אנחנו בעד שירות חובה, אנחנו בעד שוויון בנטל, אנחנו בעד שירות חובה לכולם, כולל חרדים, דתיים, ערבים ויהודים, ואנחנו מכבדים את מי שאיננו יכול ומאפשרים לו לשרת בדרך אחרת. <מאיר כהן (יש עתיד):> מי זה אנחנו – המחנה הציוני? <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אנחנו זה גם אתה, החברה הישראלית כולה. <מאיר כהן (יש עתיד):> גיוס חובה לערבים? <איתן ברושי (המחנה הציוני):> לא אמרנו גיוס חובה, אמרנו שירות. אנחנו אומרים ששוויון הוא דבר נכון, בזכויות ובחובות. השירות הלאומי נועד לאפשר ביטוי לכל צעיר וצעירה. ופה אני רוצה לומר: נכון, בסוף השבוע יאיר לפיד השתלח בתנועה הקיבוצית. אינני יודע מה קרה לו ולמה אתם לא מגיבים – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה לא הוא, זה היועץ. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – ולמה חיים ילין לא מגיב. אבל בשעה הזאת נמצאים מאות בני קיבוץ על שפת הכינרת ולמעלה מ-3,000 חצו אותה. לסיום, אני יכול לומר שאנחנו דוגמה. יש מעט בני קיבוץ בשירות הלאומי, כי מרביתם משרתים שירות מלא ויותר בצה"ל. עפר, תשמע, בכל זאת – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אתה יודע שבאחוזים בני עיירות הפיתוח – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אני לא מתחרה עם עיירות הפיתוח. כולנו אחים. <מאיר כהן (יש עתיד):> אם כולנו אחים, אז מה אתה רוצה – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אני רוצה לומר שאין יותר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> טוב, אדוני חבר הכנסת ברושי, נא לסיים. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> למרות הכול, אני אומר ש-1,000 בני קיבוצים ומושבים, אפילו 1,200, נמצאים כרגע בשנת שירות מוקדמת, ומרביתם הולכים לשירות משמעותי וקצונה, כלומר, אנחנו משרתים שירות משמעותי, גם בשנת שירות באין-סוף מקומות – ואתה יודע, היית שר הרווחה – וגם בשירות משמעותי. <מאיר כהן (יש עתיד):> היו שנים שהתנועה הקיבוצית – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, חבר הכנסת מאיר כהן, ידידי, זמנו כבר עבר ויותר מדקה וחצי הוא ממשיך לדבר. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> מאיר, אני לא זקוק לעזרה. אני רוצה לציין שבעידן שמדברים על אחוזים גדולים שלא מתגייסים, צריך לומר שיש חלק בחברה שמתגייס באחוזים גבוהים מאוד – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – ואנחנו בחלק הזה. לכן, הביקורת של יאיר לפיד הייתה מיותרת. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת ברושי, תודה. חבר הכנסת שי פירון – איננו. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, שלוש דקות, ואחריה – ג'מאל זחאלקה. שלוש דקות לרשותך. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> תודה, אדוני. כבוד יושב-ראש הישיבה, חברי חברי הכנסת, השר, כולנו מצדיעים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת רוברט אילטוב, כנראה אתה עושה – – – <קריאה:> הוא מתאמן על "התקווה" בינתיים. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר'ה, צריך לכבד כל אחד מהחברים שנבחר, במיוחד שהוא נבחר בבחירות דמוקרטיות, חשאיות. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> תודה. אין ספק שכולנו מצדיעים לבני ובנות השירות הלאומי, שעושים ועושות שירות חשוב למען העם כאן בישראל, ועוזרים גם בבתי-חולים, גם בבתי-אבות – במקומות הכי קשים. אבל מה אשמו בני ובנות השירות הלאומי שמעבירים כרגע את הסמכויות והטיפול בעניינם ממשרד אחד שלא כל כך קשור בהם למשרד אחר שבכלל לא קשור בעניינים שלהם? מעבירים את זה מהמשרד לאזרחים ותיקים למשרד החקלאות. ומה נעביר עכשיו? למי? אולי נעביר את העניין של משרד החוץ לתרבות? לא יודעת, אולי למדע והחלל? מכיוון שבכל מקרה אין לנו שר חוץ, זה אולי לא משנה בכלל. אולי נבטל בכלל את משרד החוץ ונעביר את הסמכויות. יש לנו הרבה שרים, העיקר שיש לנו שר החלל, ולדעתי אפשר להעביר אליו את הכול. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> יש לנו שר מדע. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אבל אם כבר אנחנו מדברים על העברת הסמכויות, אז בואו נדבר באמת על מה שחשוב כאן. אם אנחנו מדברים על המשרד לאזרחים ותיקים, זה משרד שאמור לטפל בעניינם של הרבה אזרחים ותיקים במדינת ישראל, שבאמת ראויים לטיפול צמוד מאוד וקשוב מאוד, כי הרי הם נמצאים עכשיו במעמד של אנשים שלא מקבלים את הטיפול הזה ובהחלט ראויים לו. אז אני מציעה בהזדמנות הזאת גם להעביר מהמשרד לאזרחים ותיקים את עניינם של האנשים המבוגרים, האזרחים הוותיקים, שמתקיימים אך ורק מקצבת הזיקנה הזעומה, שלא מאפשרת להם קיום מכובד, שלא מאפשרת להם לסיים את החודש, שמאלצת אותם לבחור בין אוכל לתרופות. אני מציעה להעביר את הסמכות בעניינם של האנשים האלה ישירות למשרד של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבידיו המיומנות והאמונות יהיה מופקד העניין הזה, של המבוגרים של ארצנו, יהודים וערבים, מזרחים ואשכנזים, רוסים, ערבים וכל אחד אחר, שזקוקים לטיפולו המסור, שהוא יעזור להם, יבוא ויעזור להם לטפל בהוצאות שלהם. הם כרגע מתקיימים מקצבה זעומה של פחות מ-2,000 שקלים, ובמקרים אחדים מקצבה קצת יותר גדולה, אבל עדיין לא מאפשרת לסיים את החודש בכבוד, של 2,200 שקלים בחודש. אז אולי יואיל נא ויבוא ראש הממשלה בנימין נתניהו ויטפל ישירות באנשים האלה. אם אנחנו מדברים על העניין של המשרד לאזרחים ותיקים, אז אני מציעה להעביר אליו גם את שאר הסמכויות מהמשרד הזה. למה רק את העניין של בני ובנות השירות הלאומי, שבאמת ראויים לשר שיהיה מופקד על עניינם ויעזור להם, גם לכולנו, להתמודד עם בעיות מאוד רציניות בחברה הישראלית, כמו הבעיה של העוני הקיצוני, שממנה נפגעים לא אחרים – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – מהאנשים המבוגרים, האזרחים הוותיקים, שאנחנו חייבים להם את הכול – כי מי שלא זוכר את העבר שלו, אין לו את ההווה ואין לו גם את העתיד. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. יעלה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו. חבר הכנסת זוהיר בהלול, ואחריו – חברת הכנסת סתיו שפיר. שלוש דקות לרשותך, אדוני. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> שלום לכם, חברותי וחברי, כנראה מצפה לכם ליל שימורים נוסף, אז תסבלו את עבדכם הנאמן שלוש דקות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא, תכפיל. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אוקיי, זה תלוי ביושב-ראש. פעם שנייה במשכן הזה אני שואל, מה עניין שמיטה להר-סיני? <נחמן שי (המחנה הציוני):> אתה יכול גם: מה לכוהן בבית-קברות? <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> בוודאי. או מה עניין המשרד – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> זה מקביל, נכון, אדוני היושב-ראש? <היו"ר יצחק וקנין:> יש מצב שכוהן מיטמא למתים – לאביו ולאמו. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> מותר לו להגיע לבית-קברות. כן, מותר לו. <היו"ר יצחק וקנין:> ואפילו מת מצווה, אם הוא מוצא אותו בדרך, חייב להיטמא לו. לפני יום הכיפורים, ערב יום הכיפורים, כשהוא צריך להיכנס לקודש הקודשים, מוצא מת מצווה – חייב להיטמא לו, כוהן. מת מצווה זה מת שאין לו קוברים. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> הערבי שמדבר אליכם מסכים לפסק ההלכה הזה, אז מותר לו להגיע לבית-הקברות. על כל פנים, מדוע אני אומר מה עניין שמיטה להר-סיני? כי מה עניין אזרחים ותיקים ולחקלאות לשירות לאומי? אם מישהו יכול לעשות לי סדר בעניין אני אודה לו ואפילו אשלח לו זר פרחים. זו ממשלה שאין לה סדר-יום; זו ממשלה שאין לה סדר לוגי; זו ממשלה שאין לה סדר דקלרטיבי; זו ממשלה שאין לה סדר אופרטיבי; זו ממשלה שאין לה אסטרטגיה, אין לה מעוף ואין לה השראה. מה כן יש לה, אדוני היושב-ראש? יש לה סדר בבלגן, יש לה ג'ובים ויש לה דילים, וגם יש לה, כמו שאמרנו, בלגן. אתה יודע, החוק הנורבגי וכמה חוקים נוספים ותמוהים מאפיינים את הממשלה הזאת, שמדי פעם ביצירתיות שלה כי רבה היא מבליחה עם כמה וכמה הצעות חוק שיצאו אל אוויר העולם, ובסופו של דבר אנחנו נמצא את עצמנו בלא סדר וגם בלא יום. היה כאן לפני כמה דקות – אה, הנה הוא – רוברט אילטוב. רוברט אילטוב נגלה לנגד עיני כאיש של דרך ארץ ואיש נעים הליכות, שבאותו רגע שהוא קיבל את המינוי – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> מסעוד. – – – באותו רגע – אני מאוד שמח שאני מעורר קצת אדרנלין בקרבכם. אז רוברט אילטוב ניהל מאבק יוצא מן הכלל, ובסופו של דבר, באמצעות הדילים ובאמצעות, כמובן, אישיותו המעניינת, הוא הצליח לכבוש את אחד התפקידים החשובים: להיות חבר בוועדה לבחירת שופטים בישראל. אלא מאי, אדוני היושב-ראש? מאותו רגע שהוא קיבל את הג'וב וקיבל את התפקיד, פתאום השררה העבירה אותו על דעתו והוא החל להכפיף את שופטי ישראל הערבים לשירת "התקווה", שירת ההמנון. יש לי הצעה בשבילך, אילטוב, לפני שאני יורד מאדן הנאומים הזה – לומר לך שבוא גם תתנה עוד התניה לשופטי ישראל: שידקלמו פסוקים לא ממתתיהו ולא רק מירמיהו אלא גם מנתניהו, וכך יבוא שלום על מדינת ישראל. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חברת הכנסת סתיו שפיר, שלוש דקות לרשותך. אני לא יודע מה הקשר בין מתתיהו לנתניהו. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> גם אנחנו לא. <היו"ר יצחק וקנין:> זה החשמונאים, אני לא – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד היושב-ראש, הוא התייחס אלי אישית. אני יכול להגיב? <היו"ר יצחק וקנין:> אתה כרגע בצד של מפלגת העבודה, אז – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אני מבקשת שהזמן הזה לא ייספר לי, כשחברי הכנסת לא נמצאים בקשב. <היו"ר יצחק וקנין:> אני אוסיף לך כל שנייה, חברת הכנסת סתיו שפיר. רשות הדיבור שלך. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תודה רבה. חברים, אל תטעו, לא מדובר פה בעוד הצבעה טכנית על העברת סמכויות. אנחנו אומנם התרגלנו שפעם בשבוע מעבירים עוד סמכויות לבית היהודי, כי זה אף לא מספיק להם: פעם הם צריכים את החטיבה להתיישבות, אחר כך הם צריכים את מינהלת "תנופה", והיום זה השירות הלאומי. אבל במקרה הזה, כמו במקרים אחרים, לא מדובר בפעולה טכנית. השירות הלאומי הוא מפעל ממלכתי, שאמור להגיע למצב שבו כל צעיר וצעירה שלא יכולים להתגייס לצבא ירצו ללכת לשירות אזרחי התנדבותי – מרצונם ומתוך רוח ההתנדבות ורוח השירות כלפי המדינה וכלפי החברה הישראלית. אבל מה קרה פה? ממפעל ממלכתי שאמור לשרת את כולם במידה שווה ולעשות את אחד הדברים החשובים ביותר שצריך לעשות במדינה – וזה לחבר את האזרחים למטרה משותפת ולהפוך אותם לחלק מקהילה אחת – המפעל הזה הפך להיות מפעל מגזרי, כמו כל דבר שהבית היהודי שמים עליו את היד. ומה קורה שם בתוך השירות הלאומי? מה קורה שם בפנים? רוצים אנשים עם מוגבלויות להצטרף לשירות ולשרת, אז הבית היהודי מכניסים סעיף להסכם הקואליציוני שעוד פעם מבטל את ההגדלה במספר בעלי המוגבלויות שיוכלו להיכנס לשירות לאומי. איזה מין דבר זה? איך אתם לא מתביישים להכניס כזה סעיף להסכם? איך? רוצים צעירים ערבים להתגייס לעשות שירות בקהילה, אז במקום לעודד את הדבר הזה ולתת לזה תנופה, תמריצים, ולהכניס עוד ועוד צעירים ערבים לשירות הזה, לשירות התנדבותי, מחליטים להגביל את המכסות ולא לתת להם להיכנס. ולאלה שכבר נכנסו – ויש אלפים שכן נמצאים היום בשירות האזרחי – לא נותנים את ההכשרה שנותנים לבני השירות היהודים. סייעת יהודייה בגן-ילדים בשירות לאומי תקבל יותר הכשרה מסייעת ערבייה בגן-ילדים בשירות אזרחי. זה נשמע למישהו הגיוני? זה נשמע למישהו תקין? ועל חשבון כל זה עומדת גם הנחת היסוד שהשירות נבנה כדי לתת חלופה לשירות צבאי לבנות המגזר הדתי. תגידו לי, חברים, יש איזו סיבה להשאיר את הפטור הזה לנשים דתיות משירות צבאי? ומילא השארתם את הפטור – יש איזו סיבה שאישה דתייה תשרת שנה בשעה שאני וחברותי צריכות לשרת שנתיים? ואנחנו עושות את זה בגאווה ובשמחה, ואני עשיתי גם שירות אזרחי – שנת שירות – וגם שירות צבאי מלא, והדבר הזה רק נתן לי הרבה יותר כוח והרבה יותר מוטיבציה והרבה יותר יכולת. למה לא לאפשר את הדבר הזה גם לנשים הדתיות? במה הן שונות? למה צריך לכפות עליהן פטור אנכרוניסטי משירות של שנתיים, ובטח ובטח משירות צבאי? למה? במקום לקחת את המפעל הזה ולהפוך אותו למפעל ממלכתי, שמאפשר לכולם, יהודים וערבים, חילונים, חרדים, דתיים, לעשות שירות למען הקהילה ולתת תרומה משמעותית – שאני חייבת להגיד לכם, יותר משהיא משרתת את הקהילה, היא הופכת אותם לאנשים טובים יותר והיא הופכת את החברה הישראלית לחברה טובה יותר – במקום לעשות את זה – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> סליחה, רק במשפט אחרון. <היו"ר יצחק וקנין:> הוספתי לך דקה וחצי. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – גם את זה חברי הבית היהודי הפכו לעוד מפעל מגזרי שמשרת רק את הציבור שלהם, שלא מסתכל על החברה הישראלית בכלל, ושלא אכפת לו מעתידה של החברה הישראלית. תתביישו לכם. השירות הלאומי חייב להפוך להיות מפעל ממלכתי שאינו עובר מיד ליד כשירות פוליטי. תתביישו. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. יעלה חבר הכנסת איימן עודה, ואחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי, אחרונת הדוברים. יסכם את הדיון השר יריב לוין. שלוש דקות, חבר הכנסת איימן עודה. שלוש דקות לרשותך, אדוני. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת וחברות הכנסת, זאת הזדמנות להדוף את המתקפה נגד האוכלוסייה הערבית בעניין השירות הלאומי. אנחנו כל הזמן אמרנו שאנחנו לא מתנגדים להתנדבות; נהפוך הוא, אנחנו בעד התנדבות, וגם ממוסדת. אני רוצה להוסיף שאנחנו גם לא מפנים עורף לאזרחות. אבל מה הבעיה? אנחנו התנגדו לפוליטיזציה של השירות, לפוליטיזציה של ההתנדבות. כלומר, אחרי אוקטובר 2000 הקימו את ועדת אור, והיו בה כמה המלצות חיוביות ברמה האזרחית. לאחר מכן, בשביל לממש את ההחלטות האזרחיות של ועדת אור, הקימו ועדה שנקראה ועדת לפיד. חבריה היו בני אלון, אפי איתם, והשמאלנים היו גדעון עזרא וצחי הנגבי. והיא הייתה אמורה לבדוק את האפשרות – איך ליישם את השוויון האזרחי לאוכלוסייה הערבית. גם אתה היית חבר בוועדה, ועדת לפיד. <צחי הנגבי (הליכוד):> איזה ועדה? <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> ועדת לפיד למימוש המלצות ועדת אור. <צחי הנגבי (הליכוד):> נכון. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> בוודאי. אז אתה היית שם שמאלן, כי מימין היו בני אלון ואפי איתם. הוועדה הזאת החליטה כך: שעל הצעירים הערבים לשרת שירות אזרחי – צעד ראשון בכיוון המשטרה והצבא ומסגרות ביטחוניות נוספות. אחרי זה העבירו את השירות למשרד הביטחון, אצל שאול מופז, שהיה שר הביטחון דאז. אז יש לנו בעיה עם שלושה משרדי ממשלה: גם הביטחון, גם החוץ, גם קליטת העלייה. אנחנו רוצים שוויון בכל משרדי הממשלה, אנחנו רוצים קשר עם כל משרדי הממשלה למעט הביטחון, החוץ וקליטת העלייה, כי אנחנו רואים שהם משבשים את הזהות הלאומית שלנו. מה שקורה עכשיו – מזמן הפועל המזרחי ועד המפד"ל ועד הבית היהודי הם תמיד רוצים את התיק הזה. אז כל הסיפור של השירות האזרחי הוא סיפור ממסדי רציני, או שהוא סיפור של אינטרס מפלגתי צר? אני חושב שאתם עושים צחוק מכל הסיפור הזה שנקרא שירות אזרחי. ואני אומר לכם שהאוכלוסייה הערבית, כאשר היא התנגדה, היא לא התנגדה לעצם ההתנדבות אלא היא התנגדה לפוליטיזציה של ההתנדבות. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איימן עודה. תעלה חברת הכנסת מרב מיכאלי, אחרונת הדוברים, ואחריה יסכם השר יריב לוין. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, תודה, חברי וחברותי חברות הכנסת, שוב אנחנו במכבסת מילים. מדובר בשירות שגם אם התחיל ממענה למגזר מסוים שלא שירת בצבא – דבר, אגב, שצריך להגיד בהקשר הזה, אין סיבה להתייחס אליו כאל מובן מאליו. עד היום לא ברור למה בעצם כולנו מחויבות ומחויבים בשירות צבאי להוציא מיועדות לשירות שהכרתן הדתית לא מאפשרת להן לשרת. אבל זה, בואו נגיד, זו שאלה שראוי שתישאל, גם בהקשר של חידוש העברת וטלטול השירות הלאומי שוב משר לשר. אבל גם אם הוא נוצר כמענה, בסופו של דבר – חברי אורי אריאל, שעמד פה והצדיק את הדבר הזה במשוכנעות עמוקה מאוד – גם אם התחיל ככה, אין סיבה שיישאר כך; אין סיבה שיישאר נכס מגזרי בלבד, אדוני היושב-ראש, ויימנע – והמילה יימנע – מאחרות ואחרים. ופירטו כאן חברי וחברותי: יימנע מבעלי ובעלות מוגבלויות; יימנע מהציבור הערבי – ויש תור ארוך ארוך ארוך של נערות ונערים שרוצות ורוצים לשרת בשירות לאומי אבל אין תקנים בשבילם; יימנע מכל מיני אחרות ואחרים שנבצר מהם או נמנע מהם לשרת בצה"ל, אבל גם השירות הלאומי חסום בפניהם ושמור רק למי שמי שעכשיו יעברו אליו הסמכויות רוצה ביקרו. חברי וחברותי, השירות הלאומי הוא סוגיה שבכלל עושים בה הרבה פעמים שימוש מן השפה ולחוץ. כל פעם אומרים: שירות לאומי, צריך שיהיה שירות לאומי, או שירות צבאי או שירות אזרחי, ולא יקרה דבר כשאדם לא יעשה שירות; אומרות ואומרים ובאותה נשימה לא מספקות ומספקים תקנים, לא מקבלים החלטות על הקריטריונים החד-משמעיים שלפיהם תהיה זכאות לעשות שירות לאומי, ובעיקר, באמת – לא נותנות ונותנים דין-וחשבון מה יקרה אם אכן המוני נערות, נערים, צעירי וצעירות ישראל יעשו שירות לאומי וייכנסו לכל אותם מקומות: בתי-אבות, בתי-חולים, כל אותם מקומות שעל פניו אפשר לעשות בהם עבודה נהדרת. מה יקרה אם כל עובדות ועובדי השכבות הכי מוחלשות, מקבלות ומקבלי שכר המינימום, חלקם עדיין עובדות ועובדי קבלן, שייכנסו לתוך המוסדות האלה עשרות-אלפי – צריך להגיד בזהירות – או לפחות אלפים רבים של משרתות ומשרתי שירות לאומי, שהם כוח-אדם חינמי? כל השאלות האלה, כל העוולות, כל האי-שוויון הזה תחת המילה הזאת, שירות לאומי, שנשמעת כל כך טוב, כל כך לאומית, כל כך לגיטימית ויפה, אבל טומנת בחובה, ובמעבר הזה ביתר שאת, שוב, עוד סיבוב, עוד ציפוי של חוסר שוויון בחברה הישראלית. באמת, ממשלת נתניהו השלישית בסיבוב הזה יכולה להשתבח בעוד מדרגה של אי-שוויון, אבל באמת, מה זה על כל המדרגות האלה שאתם בונים ובונות לעצמכם? באמת עניין פעוט יחסית, שום דבר לכתוב עליו הביתה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. יסכם את הדיון השר יריב לוין. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, שמעתי קודם את הדברים של חבר הכנסת איימן עודה – אני לא רואה אותו כאן כרגע. אוה, הנה הוא נכנס. חבר הכנסת איימן עודה, שמעתי קודם את הדברים שלך, ואני מוכרח לומר לך, אתה יודע, מתחשק להאמין לך, רק פשוט אי-אפשר. אתה יודע למה? אתה יודע למה אי-אפשר? אני אגיד לך למה. כי כשקיימנו קודם אזכרה לראש הממשלה לשעבר לוי אשכול, ראש הממשלה של כולנו, שאחת ההחלטות החשובות ביותר שהוא קיבל הייתה ביטול הממשל הצבאי, אף חבר כנסת ערבי לא היה באולם. אף אחד. ואנחנו יודעים שזה לא מקרה, כי זאת לא הפעם הראשונה שאתם עושים את זה – לא מכבדים מנהיגים של מדינת ישראל שאנחנו מקיימים כאן ישיבות לזכרם או לכבודם, לא מכבדים ראשי מדינות ומנהיגים שמגיעים לכאן, ואתם יוצאים מהאולם כי הם העזו להגיע ולבקר בישראל. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מי יצא כשראש הפרלמנט האירופי נאם פה? <שר התיירות יריב לוין:> יאמר לי חבר הכנסת גטאס מתי אי-פעם הוא ישב כאן כשמנהיג הגיע לכאן ודיבר מעל הדוכן הזה. אף פעם. תמיד אתם יוצאים החוצה, מחרימים אותם, כי הם לא מחרימים את מדינת ישראל. ואתה עושה ככה, ואתה מתפלא, ואתה מיתמם, ואתה בא הנה להטיף לנו מוסר: כמה אתם רוצים לעשות שירות אזרחי, רוצים לתרום למדינה, רק מפריעים לכם, עושים את זה פוליטי. איך אתם לא מתביישים? אבל אני אגיד לכם משהו: לא אנחנו ולא אחרים – לא טיפשים, לא טיפשים. לא קונים, לא את ההיתממויות האלה ולא את – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תגיד, כבוד השר, מה קרה לך, היום יש – – – יותר מתנדבים ערבים בפרויקטים. <שר התיירות יריב לוין:> לא, רגע, רגע, תכף, חבר הכנסת מרגלית, אתה צודק, רגע, אני קודם כול מדבר על אלה שמתיימרים לייצג את אותם אנשים, שמטיפים ופועלים כנגד זה שהם יצטרפו לשירות האזרחי, כנגד זה שהם יצטרפו לשירות הלאומי, כנגד זה שהם יתגייסו לצבא. יושבים כאן, מקבלים משכורת ממדינת ישראל, זה בסדר; מקבלים דרכון דיפלומטי ממדינת ישראל, זה בסדר – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – מקבלים מימון מפלגות, זה בסדר; אבל בחוץ – גיבורים גדולים – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> וגם פה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> גם פה. <שר התיירות יריב לוין:> – – אל תלכו לצבא, אל תשרתו בשירות הלאומי, אל תשרתו בשירות האזרחי. בערבית אתם אומרים שמי שעושה את זה הוא בוגד; פה אתם מספרים לנו שזה רק מפני שזה פוליטי, שאם זה היה אחר הייתם בעד, הייתם רוצים. רבותי, אני אומר לכם, לא אנחנו ולא – כפי שאמר כאן חבר הכנסת מרגלית, יותר ויותר אנשים גם בציבור הערבי לא קונים את ההתנהגות הזאת, הלא-מכובדת, הלא-ראויה, הלא-רצינית, שאתם מתנהגים. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> יריב, יריב, הצביעו לנו 90% מהציבור שלנו, אז איך – – – תגיד לי. <שר התיירות יריב לוין:> אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת עודה, זה בטח ובטח לא עומד לזכותם של ערביי ישראל, שאיך אומרים? אתם מטיפים לנו כמה הם רוצים להשתלב, ובסוף מצביעים למפלגה שעושה כאן הכול על מנת שלא יהיה שילוב של ערביי ישראל בשום מקום. אבל אני יכול לומר לך שיש מגמות – חבר הכנסת גטאס מכיר אותן אצל הציבור הנוצרי – והן הולכות ומתעצמות, ואני מבטיח לכם שהמגמות האלה בסופו של דבר תגברנה, כי הן הנכונות והן הצודקות והן הראויות. עכשיו אני אומר לך, חבר הכנסת מרגלית, יש בהחלט רבים, והמספרים הולכים וגדלים, שמצטרפים לשירות האזרחי, ויש אפילו כאלה שמצטרפים ומתגייסים לצבא, ואנחנו מעודדים אותם, ואנחנו מברכים אותם, ואני משוכנע שהשר אורי אריאל ידאג להם כמו שהוא דואג לכל אחד שהולך לשירות הלאומי או האזרחי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> בטח, בטח. <שר התיירות יריב לוין:> ואין לנו אלא רק לומר שפה בדיוק עובר קו הגבול – תסלח לי שאני אומר לך את זה – בינינו לבינם, בין אלה שמדינת ישראל יקרה להם לאלה שיושבים כאן ומנסים לפגוע במדינה – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מה זאת ההכללה הזאת? – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – בינינו, חבר הכנסת מרגלית, לבין הסיעה הזאת, הסיעה הזאת על כלל 14 חבריה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כולם? – – – <שר התיירות יריב לוין:> 14. אתה יודע למה 14? כי יש לכם גם הסכם רוטציה, אני כבר לוקח את הבא שיבוא בחשבון, כי הוא לא יהיה שונה מכם, מה לעשות. ולכן – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> 15. <שר התיירות יריב לוין:> לא, 15 לא יהיה, אתה יודע למה? כי יש כבר אחד שהודיע שאת הרוטציה הוא לא יקיים – אם אתה כבר רוצה שנסגור את החשבון עד הסוף. לכן, חבר הכנסת גטאס, אנחנו יודעים, יודעים שזה 14, לא 13 ולא 15. ולכן, אני אומר לך, חבר הכנסת מרגלית, אני חושב שאת הדברים האלה צריך לומר בקול, צריך לומר אותם בצורה ברורה וחדה, כדי לשדר לאותם אלה שהולכים לצבא, והולכים לשירות האזרחי, והולכים לשירות הלאומי – – <חיים ילין (יש עתיד):> גלה. אל תהיה כזה, גלה לנו. <שר התיירות יריב לוין:> – – שאנחנו מגבים אותם, שאנחנו מעודדים אותם – – <חיים ילין (יש עתיד):> יריב, יריב, אנחנו במתח, תגיד מי זה. <שר התיירות יריב לוין:> – – ושהם נמצאים בידיים בטוחות – בידיו של השר אריאל, שידאג להם דאגה אמיתית, כי אני חושב שזה עניין ואינטרס וחובה של כולנו כאן. ולצערי הרב, כפי שאמרתי, יש כאלה שעושים את ההפך. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר יריב לוין. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. <קריאה:> שמית. <היו"ר יצחק וקנין:> הצבעה שמית. אז אני אקריא על מה אנחנו מצביעים, רבותי: הודעת הממשלה, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, על החלטתה להעביר לשר החקלאות ופיתוח הכפר – רבותי, הצבעה על שני חלקיה של הודעת הממשלה, א' וב'. אני מבקש להקריא את שמותיהם של חברי הכנסת. הצבעה אחת על שני החלקים של הודעת הממשלה. זאת הודעה אחת, רבותי, מחולקת לא' וב', ואנחנו מצביעים גם על א' וגם על ב' בהצבעה אחת. נא להקריא את שמות חברי הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – בעד מיכאל אורן – בעד דוד אזולאי – בעד ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – בעד אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – בעד זאב בנימין בגין – בעד זוהיר בהלול – נגד נאוה בוקר – בעד דוד ביטן – בעד מיכל בירן – נגד מירב בן ארי – בעד אלי בן-דהן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יואב בן צור – בעד איל בן ראובן – נגד יחיאל חיליק בר – נגד איתן ברושי – נגד עמר בר-לב – נגד ענת ברקו – בעד יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – נגד אילן גילאון – נגד שרון גל – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – נגד משה גפני – בעד יעל גרמן – נגד אבי דיכטר – בעד דני דנון – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – בעד יצחק הרצוג – נגד יצחק וקנין – בעד מכלוף מיקי זוהר – בעד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – נגד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – בעד דב חנין – אינו נוכח יואל חסון – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – נגד מרדכי יוגב – בעד יוסי יונה – נגד שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – נגד משה יעלון – בעד איתן כבל – נגד אלי כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – נגד משה כחלון – בעד חיים כץ – בעד ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – נגד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – בעד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – אינו נוכח ינון מגל – בעד מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח ירון מזוז – בעד מרב מיכאלי – נגד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד אראל מרגלית – נגד אברהם נגוסה – בעד משולם נהרי – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – נגד רויטל סויד – נגד ניסן סלומינסקי – בעד בצלאל סמוטריץ – בעד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – נגד רחל עזריה – בעד דניאל עטר – נגד חמד עמאר – בעד רועי פולקמן – בעד שי פירון – נגד טלי פלוסקוב – בעד מאיר פרוש – בעד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – בעד יואב קיש – בעד איוב קרא – בעד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – נגד מיקי רוזנטל – נגד יואל רזבוזוב – נגד יפעת שאשא ביטון – בעד יובל שטייניץ – אינו נוכח נחמן שי – נגד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – נגד איציק שמולי – אינו נוכח סתיו שפיר – נגד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – נגד <היו"ר יצחק וקנין:> נא להקריא שוב את שמות חברי הכנסת שלא נכחו באולם. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח אלי אלאלוף – בעד זאב אלקין – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אלי בן-דהן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח שרון גל – אינו נוכח זהבה גלאון – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת דב חנין – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת ישראל כץ – אינו נוכח ציפי לבני – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח משולם נהרי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח איציק שמולי – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, יש מישהו מחברי הכנסת שלא הצביע ומעוניין להצביע כרגע? אין. גברתי מזכירת הכנסת, נא להגיש אלי את תוצאות ההצבעה. רבותי, להלן תוצאות ההצבעה: הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה על החלטתה להעביר סמכויות מהשר לאזרחים ותיקים לשר החקלאות ופיתוח הכפר. רבותי, בעד – 48 חברי כנסת, נגד – 38. אם כן, הודעת הממשלה נתקבלה. <הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ה–2015> [מס' מ/929; "דברי הכנסת", חוב' י"ד, עמ' 2597, חוב' י"ב, עמ' 1869; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ה–2015, קריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת דוד אמסלם. רבותי, אני אומר, להצעת חוק זו אין הסתייגויות, יש רק רשות דיבור. אם כן, מייד אחרי כן אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה ושלישית. אם יהיו חברי כנסת שירצו, אני אאפשר להם. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ה–2015. הצעת החוק נועדה להאריך את תוקפו של מערך השיטור העירוני בשנה וחצי. החוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות יצר את מערך השיטור העירוני שבמסגרתו פועלים פקחים של הרשויות המקומיות בסיוע למשטרת ישראל בפעולות למניעת אלימות. לשם ביצוע תפקידם זה הוסמכו פקחי השיטור העירוני בסמכויות המאפשרות להם במקרה של מעשה אלימות לדרוש מאדם להזדהות, לחפש עליו נשק ולעכב אותו עד לבואו של שוטר, תוך שימוש בכוח סביר. החוק נחקק בשנת 2011 כהוראת שעה לתקופת ניסיון של שנתיים, ובשנת 2013 הוארך תוקפו בשנתיים, עד ליום 31 ביולי 2015. מערך השיטור העירוני החל כפיילוט ב-12 רשויות מקומיות, אך לאורך השנים הורחבה תחולתו באמצעות צו של השר לביטחון פנים, בהסכמת שר הפנים ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה. כיום החוק חל ב-59 רשויות מקומיות, וב-36 מתוכן מערך השיטור העירוני החל לפעול. בהצעת החוק המקורית נכללו כמה תיקונים. ראשית, הוצע להפוך את הוראת השעה שמכוחה פועל מערך השיטור העירוני להוראת קבע; שנית, הוצע לבטל את הדרישה לקבל את אישור ועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך שינוי רשימת הרשויות בהן המערך פועל; שלישית – – מפריע לי הרעש, רבותי. אדוני היושב-ראש, זה באמת מפריע לי. אם זה לא מעניין, אני לא אקריא. <היו"ר יצחק וקנין:> אני הייתי מציע שתלך ישר לסוף. זה יותר מעניין. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> זה מה שנתנו לי להקריא. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> זאת הכנסת. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> הרעש, הרעש הורג לי את האוזן. <היו"ר יצחק וקנין:> אל תקלקל אותו, חיים, אני מבקש. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – הוצע לבטל את חובת הדיווח של השר לביטחון פנים לוועדת הפנים והגנת הסביבה. הוועדה סברה כי יש לקיים בחינה מעמיקה של מערך השיטור העירוני בטרם יוחלט לעגנו בהוראת קבע. מאחר שהוראת השעה פוקעת בסוף החודש ובידי הוועדה לא נותר די זמן לשם קיום בחינה זו, החליטה הוועדה להאריך את הוראת השעה בכשנה וחצי, ולא להופכה להוראת קבע. במהלך תקופה זו תקיים הוועדה דיונים מקיפים בנושא כדי שתוכל להכריע בשאלת הוראת הקבע בבוא העת. בנוסף, הוועדה סברה כי יש להותיר בידיה את סמכויות הפיקוח שנתונות לה בחוק הן לעניין שינוי רשימת הרשויות המקומיות שבהן חל החוק והן לעניין חובת הדיווח של השר. על כן הוסרו מהצעת החוק הסעיפים שצמצמו את סמכויותיה בעניינים אלה. תיקון נוסף שנכלל בהצעת החוק המקורית נגע למערך הפקחים העירוניים הרגילים, שאינם קשורים למערך השיטור העירוני. הוצע להקנות לפקחים אלה סמכויות עיכוב לשם פיקוח על ביצוע חוקי עזר עירוניים שאינם מעשי אלימות. הוועדה סברה כי יש ללבן את הנושא באופן מעמיק יותר, ומכיוון שסוגיה מורכבת זו אינה כרוכה בשיטור העירוני ואינה תלויה בלוח הזמנים של פקיעת הוראת השעה, החליטה הוועדה לפצל אותו מהצעת החוק. בקשת הפיצול אושרה במליאת הכנסת בשבוע שעבר. עכשיו – וזה הסוף – לאור האמור לעיל, ההצעה העומדת היום לאישור מליאת הכנסת כוללת הסדר אחד בלבד, והוא הארכת הוראת השעה הנוגעת למערך השיטור העירוני לתקופה נוספת של כשנה וחצי, עד ליום ב' באדר התשע"ז, 28 בפברואר 2017. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך הוגשו בקשות רשות דיבור. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דוד אמסלם. רבותי, כאמור, אין הסתייגויות, יש בקשות לרשות דיבור. ראשונה מבקשת את רשות הדיבור חברת הכנסת תמר זנדברג, ואחריה – עיסאווי פריג'. אילן גילאון – מוותר. אם כן, רבותי, שלוש דקות לתמר ושלוש דקות לעיסאווי, ומייד אחרי כן נעבור – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חמש דקות – – – <תמר זנדברג (מרצ):> תודה, אדוני היושב-ראש, אני אדבר רק שלוש דקות. הוראת השעה הזאת באה לכאן עכשיו בפעם השלישית להארכה. היא הובאה לכאן בפעם הראשונה כרעיון חדש – להקים, להעביר חלק מסמכויות השוטרים לרשויות המקומיות. אמרו לנו שזה פיילוט – זה היה לפני ארבע שנים; אמרו לאלה שהיו כאן, אני לא הייתי ביניהם. אמרו לנו, לכנסת, שזה פיילוט. אמרו לכנסת שלא בטוחים לגבי זה, כי יש כאן סוגיה של העברת סמכות שלטונית, כולל הסמכות להפעלת אלימות, שזאת סמכות שלטונית חמורה וחזקה, ואנחנו לא לגמרי יודעים איך זה יעבוד ואיך זה יהיה עם העברת הסמכות הזו לפקחים עירוניים. אמרו לנו: בסוף השנתיים נבוא אליכם לכנסת ונציג לכם את התוצאות של הפיילוט, ולפי זה נחליט. עברו שנתיים, אמרו לנו: לא הספקנו לבדוק, לא הספקנו לנהל דיון, תאריכו לנו בשנתיים נוספות. אז האריכו בשנתיים נוספות. בתום השנתיים היו בחירות, ואז אמרו: לא הספקנו לבדוק, לא הספקנו לקיים דיון, אז עכשיו תהפכו את זה להוראה של קבע. אמרנו: אה, איך יכול להיות? אנחנו לא יודעים, תציגו לנו נתונים; איפה זה עובד? האם עובד טוב? האם היו מקרים של הפעלת הסמכות הזאת שלא בסמכות? האם היו מקרים קשים של אלימות? הגיעו אלינו פה ושם דיווחים כאלה, אבל אני אומרת בתמימות, אנחנו לא יודעים. אז עכשיו אומרים לנו: אוקיי, אוקיי, אוקיי, אז נאריך את זה בשנתיים נוספות. חברות וחברים, מדובר כאן בהחלטה מאוד לא פשוטה. זאת לא החלטה של מה בכך. מדובר כאן על העברת סמכות שלטונית פרופר, מהליבה של הסמכויות – סמכות משטרתית, סמכות של אלימות. אלה פקחים עירוניים, שלא כולם מוכשרים לכך; לא כל הרשויות מוכנות לכך. זה בוודאי ובוודאי מגדיל את הפערים בין רשויות שיכולות להשקיע את המשאבים, ולהן תהיה משטרה פרטית משלהן, לבין רשויות שלא יכולות, ודווקא שם ימשיך להשתולל הפשע. יש הרבה מאוד בעיות שוועדת הפנים הייתה אמורה לדון בהן. אני מקווה מאוד שהפעם, בשנה וחצי שיושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת אמסלם, קצב הפעם, אני מאוד מקווה שהפעם באמת ייערך הדיון הזה ונוכל לדון בהשלכות – אולי הן טובות אבל אולי הן גם חמורות. ואולי סוף-סוף, אחרי חמש שנים וחצי, הכנסת תזכה לראשונה לקיים דיון על הנושא החשוב ואף הקריטי הזה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. יעלה חבר הכנסת עיסאווי פריג', ומייד אחרי כן, רבותי, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה ושלישית. <אורן אסף חזן (הליכוד):> עיסאווי, מה יש לך להגיד שלא אמרת? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני אומר עוד. <אורן אסף חזן (הליכוד):> עיסאווי, לפעמים זה מרגיש כאילו בלעת – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה לעשות, זה אורן, אני לא אקח לו את זה. אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברים, אני לא אחזור על הדברים שאמרה חברתי חברת הכנסת זנדברג, אבל – חברים, תקשיבו – נדמה לי שהחוק הבא, או החוק שאחריו, חוק הביטוח הלאומי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אני מודיע לחברי הכנסת, מייד כשהוא מסיים אני עובר להצבעה בקריאה שנייה ושלישית. אדוני ימשיך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> החוק הבא שאנחנו אמורים לדון בו מדבר על הביטוח הלאומי – גמלת סיעוד. הייתה הוראת שעה, והחוק בא ואומר: אנחנו הופכים את זה להוראה קבועה, על-פי מחקר שנעשה בביטוח לאומי בשנים האחרונות. עכשיו, מכאן אני רוצה לחזור לחוק שאנחנו דנים בו עכשיו. החוק הזה, שהתחיל לפני ארבע שנים וחודש, פעמיים, בשתי פעימות, ועכשיו מבקשים פעימה שלישית, תחת השם "הוראת שעה" – אני שואל אתכם: נכון, חותמת גומי תמשיך להינתן, ללא שום קשר, אבל מחובתי להגיד את זה. יש מחלוקת, מחלוקת על סמכות שלטונית בין משטרת ישראל לבין ראשי הרשויות: מי בעל-הבית? למה שאני אתן את הסמכות הזאת, סמכות הפיקוח והאכיפה? למה לתת אותה לראש העיר? אם נתת את הסמכות הזאת לראש העיר לארבע שנים, שנתיים ועוד שנתיים, ועכשיו אתה מבקש להאריך בעוד שנה וחצי, אז מה מונע ממך לעשות את זה קבוע? אם אתה מחר עושה את זה קבוע ולא מתאים לך, אתה מבטל את החוק. הרי אתם שלטון רוב, והרוב נמצא והרוב ישנה את החוק. אנחנו בבית הזה, בכל החידושים של הוראת השעה, עושים צחוק מעצמנו. עושים צחוק מעצמנו. נכון, זה משעמם בשעה כזאת לבוא ולהציע את הדברים. יאללה, שידבר; ידבר ללמפה. להגיד לכם מה? נמשיך לדבר ללמפה עד הבוקר, ותמשיכו להקשיב. כי מה שקורה כאן זה בלתי נתפס. זה בלתי נתפס. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה בלתי נתפס? <עיסאווי פריג' (מרצ):> מדינה – לקיים אותה על-פי הוראת שעה. אני שואל אתכם. הרי דוד ביטן, חבר הכנסת, אתה סגן ראש העיר, נכון? יש לך המודל הזה, אמת? מזה ארבע שנים. עכשיו, אנחנו כאן מציעים להאריך את זה בעוד שנה וחצי. אני שואל אותך: למה לא עושים את זה כחוק? מה הפחד? למה לא עושים את זה כהוראה קבועה על-פי חוק? <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני אסביר לך עוד מעט. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, זה מאוד חשוב לי לשמוע. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אתה לא הקשבת למה שאמרתי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הקשבתי, לא שכנעת אותי. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אתה כנראה לא הקשבת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני הקשבתי. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אז למה אתה שואל? <עיסאווי פריג' (מרצ):> כי לא השתכנעתי. אני אקיים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> עיסאווי, מה ישכנע אותך? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני, אני, אני, אני – אני אבוא, אחזור על עצמי, אשכפל את הדברים, אשכפל את הדברים כהוראת שעה כל שנה ושנה? <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני אשכנע אותך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> די, באמת. נו, חברים, בואו נהיה חברי כנסת רציניים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> עיסאווי – – – יצביע עוד מעט – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה זה קשור? מה זה קשור? אז אני מבקש מכם – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – בואו נתייחס ברצינות להצעות החוק שמועלות כאן, ולא כעוד קוריוז. תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. אתה רוצה להשיב? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> דוד, אתה עושה צחוק? <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אם ככה, אנחנו מוותרים על רשות הדיבור. רבותי, הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ה–2015, קריאה שנייה. רבותי, מי בעד? מי נגד? <אורן אסף חזן (הליכוד):> עיסאווי, ביי ביי. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אורן חזן, לא בזמן ההצבעה. הצבעה מס' 7 בעד סעיף 1 – 36 נגד – 18 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 36 בעד, 18 מתנגדים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אני עובר לקריאה שלישית, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד החוק – 35 נגד – 17 נמנעים – אין חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ה–2015, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 35 בעד, 17 מתנגדים. הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ה–2015, בקריאה שלישית, נתקבלה, רבותי. אם כן, החוק ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הוראת שעה, הוראת שעה. <הודעת ועדת הפנים והגנת הסביבה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26) (החמרת הענישה בעבירות הלנה והעסקה של שוהים בלתי חוקיים), התשע"ד–2014> ["דברי הכנסת" ה-19, מס' כ/565, חוברת ד', עמ' 14076.] <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הודעת ועדת הפנים והגנת הסביבה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26) (החמרת הענישה בעבירות הלנה והעסקה של שוהים בלתי חוקיים), התשע"ד–2014. יציג את הבקשה יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת דוד אמסלם. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> חבר הכנסת פריג', אם תקשיב עכשיו, אולי אני אשכנע אותך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אם תשכנע אותי אולי אני לא אדבר בהצעה הזאת. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> דרך אגב, אני חושב שבכלום אני לא אשכנע אותך. אתה בא כבר לא משוכנע, לא משנה מה אני אגיד. בכל מקרה, הודעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26) (החמרת ענישה בעבירות הלנה והעסקה של שוהים בלתי חוקיים), התשע"ד–2014. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להודיע בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה על רצונה של הוועדה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26) (החמרת ענישה בעבירות הלנה והעסקה של שוהים בלתי חוקיים), התשע"ד–2014, שיזמו חבר הכנסת מוטי יוגב וחברי כנסת נוספים. סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952, קובע עבירות של העסקה, הלנה והסעה של שוהים בלתי חוקיים, במטרה לפגוע בתמריץ הכלכלי שיש למעסיקים, למלינים ולמסיעים, וזאת נוכח הסכנה הביטחונית שבשהייתם בישראל. בהצעת חוק זו מוצע להחמיר את הענישה על מעסיקים ומלינים של שב"חים הפועלים באופן שיטתי ועקבי, בדומה להחמרה שנעשתה לפני כחמש שנים לגבי מסיעי שב"חים. לפי ההצעה יוטל עונש של שלוש שנות מאסר וקנס של 300,000 ש"ח על מי שהלין שישה שב"חים או יותר, סייע להם להשיג מקום לינה, העסיק אותם או תיווך בהעסקתם, וכן על מי שהלין שב"ח לפרק זמן העולה על חמישה ימים, סייע לו להשיג מקום לינה, העסיק אותו לתקופה כזאת או תיווך בהעסקתו. בנוסף, מוצע לקבוע במפורש כי העסקה והלנה של שב"חים יהיו עבירות גם אם בוצעו בעקיפין. עוד מוצע לקבוע כי אם אדם שהורשע בהעמדה בתמורה של מקום לינה לרשותו של שב"ח, יורה בית-המשפט על חילוט התמורה או שווייה הכספי. אבקש מהכנסת לאשר את בקשת ועדת הפנים והגנת הסביבה ולהחיל דין רציפות על הצעת חוק זו. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דוד אמסלם, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. כאמור, אין הצבעה על הודעת הוועדה. <הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 51 והוראת שעה), התשע"ה–2015> [מס' מ/925; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' 1792; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 51 והוראת שעה), התשע"ה–2015, קריאה שנייה וקריאה שלישית – יציג את הצעת חוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. כאמור, רבותי, גם להצעת חוק זו אין הסתייגויות. יש בקשות דיבור? תכף אנחנו נבדוק. אין לי שמות המבקשים לדבר בהצעת חוק זו, אדוני המזכיר. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, שלושה חוקים שאני אמור להביא השבוע, שאושרו בוועדת הכספים – שלושתם אושרו פה-אחד, לא היו התנגדויות, לאחר שהגענו להסדרים בחוקים הללו, ואנחנו אישרנו אותם. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, רבותי, יותר מדי רעש יש. חברת הכנסת מירב בן ארי. גברתי השרה, שרת התרבות, תשמרי על התרבות. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לאחר דין ודברים שקיימנו, חברי הוועדה, קואליציה ואופוזיציה, עם נציגי הממשלה, והגענו להסכמות בשלושת החוקים האלה, אני מציג היום את החוק הראשון. אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 51 והוראת שעה), התשע"ה–2015. סעיף 67 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו–1975, קובע כי חייב מס יגיש דוח תקופתי ב-15 בחודש ביחס לחודש הקודם. בחוק ההתייעלות הכלכלית, 2009, נקבעה חובה של הגשת דוח נוסף. הדוח הנוסף הוא דוח מפורט לעוסקים ולחברות לפי שיעורי מחזור שנקבעו, וזאת נוסף על הדיווח התקופתי. דוח מפורט מוגש 15 ימים לאחר הדיווח התקופתי. מאז שנת 2012 החלו עסקים להגיש את הדוח המפורט בהוראת שעה, שנקבעה כך שעד יום 1 ביולי 2015 חלה הוראת שעה שלפיה עוסק שמחזור עסקאותיו עולה על 2 מיליון ש"ח חייב בהגשת דוח מפורט נוסף על הדוח התקופתי. נקבעו 2 מיליון שקלים מכיוון שלעוסקים בפחות מהסכום הזה – להגיש דוח מפורט זה מקשה מאוד על ניהול העסקים שלהם, וגם מחייב אותם בהוצאות כספיות וזמן שמישהו עם למעלה מ-2 מיליון זה פחות או יותר מסתדר לו, אבל פחות מזה לא. בהצעת החוק הממשלתית הוצע לקבוע כי עד יום ב' בטבת התשע"ז, 31 בדצמבר 2016, עוסקים בעלי מחזור של 1.5 מיליון ש"ח ומעלה יחויבו בהגשת דוח מפורט בנפרד מהגשת הדוח התקופתי, וזאת על מנת לאפשר לרשות המסים להתאים מערכות גבייה וכדי לאפשר לעוסקים את המשך הגשת הדוח המפורט בנפרד מהדוח התקופתי. במהלך דיוני הוועדה ביקשנו, חברי הוועדה ואנוכי, להאריך את הוראת השעה כך שתחול על עוסק שמחזור עסקאותיו אינו עולה על 2 מיליון ש"ח, ולא 1.5 מיליון ש"ח, כפי שחל בשנה האחרונה בהוראת שעה. רשות המסים התנגדה לכך, שכן לדבריה כבר הועברו מכתבים לכל העוסקים במחזור של 1.5 מיליון ש"ח והם ערוכים להגשת הדוחות. לפיכך, ביקשנו למנוע את המצב שבו עוסקים חייבים בדיווח כפול, ובעניין זה רשות המסים התחייבה בפני הוועדה להביא לפני תום הוראת השעה, בסוף 2016, הצעת חוק שתסדיר את כל נושא הדיווחים ותמנע כפילויות וביורוקרטיה. רשות המסים התחייבה גם שהוראת השעה לא תוארך והחקיקה הבאה תהיה הסדר של קבע. תיקון מקל נוסף שקבענו במסגרת הדיון בהצעה זו: בתקנות מס ערך מוסף נקבע במסגרת הוראת שעה כי תקופת הדוח של עוסק שמחזור עסקאותיו בשנה אינו עולה על 1.5 מיליון שקלים חדשים תהיה בת חודשיים ולא חודש. זאת אומרת, הוא לא יצטרך להגיש דיווח כל חודש, אלא כל חודשיים. זו הקלה לבעלי עסקים קטנים. כיום זה חל בהוראת שעה בתקנות שפקעו ב-30 ביוני 2015, ובלעדיהן זה חל על מחזור נמוך, של 910,000 ש"ח. הוועדה החליטה לעגן הטבה זו בחקיקה הראשית – זה מופיע בגוף החוק – וקבענו ששר האוצר יהיה רשאי להגדיל בתקנות את הסכומים או את התקופה בלבד, אך לא לקצר את הדיווח הדו-חודשי לעוסקים במחזור האמור. אלה הקלות שאנחנו קבענו במסגרת הצעת החוק שנדונה בוועדה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. אבקשכם לאשר את ההצעה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכספים. כאמור, רבותי, גם על רשות הדיבור ויתרו חברי הכנסת – שביקשו את רשות הדיבור. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 51 והוראת שעה), התשע"ה–2015, קריאה שנייה – רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 1–4 – 44 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 44 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד החוק – 48 נגד – אין נמנעים – אין חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 51 והוראת שעה), התשע"ה–2015, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 48 בעד, בצירוף הקול של חברת הכנסת מיכל רוזין, לפרוטוקול – גם היא בעד. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שלישית. חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 51 והוראת שעה), התשע"ה–2015, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 12), התשע"ה–2015> [נספחות.] <היו"ר יצחק וקנין:> בקשת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 12), התשע"ה–2015, מ/939. רבותי, יציג את הבקשה יושב-ראש ועדת הכספים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> שיניתם את הסדר? <היו"ר יצחק וקנין:> לא. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> שיניתם את סדר-היום? <היו"ר יצחק וקנין:> אני הולך לפי סדר-היום שמונח לפני. למה אדוני חושב ששינינו את סדר-היום? אולי אדוני מחזיק את סדר-היום הישן. זה סדר-היום הישן, ואני מחזיק את סדר-היום החדש. אדוני יושב-ראש ועדת הכספים. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, השר חיים כץ, אני עושה את זה קצר. זה מופיע בסדר-היום. אני אסביר אולי בקצרה, רבותי חברי הכנסת – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> יש לי זמן, אני שר תורן. יש לי זמן. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא לא, לא ארוך. אני אגיד לכם מה הרעיון שעומד ביסוד העניין. יש הצעת חוק שמונחת על שולחן ועדת הכספים, שמדברת על הפיקוח – אתה בטח מבין בזה היטב – הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) – שיהיה ניתן להוציא את הכסף; אם אתה רוצה להוציא כסף שיש לך, עד 7,000 שקל – אצלי בוועדה העלית את זה מ-5,500 ל-7,000. התאריך עבר, זה נגמר עכשיו, ב-31 בחודש. ביקשו ממני, משרד האוצר, לאשר את הצעת החוק. אני לא יכול לאשר את הצעת החוק עד סוף המושב. זה חוק גדול. אני גם מביא חוק ענק בנושא המדען הראשי. אז אני רוצה לקחת את החלק הזה, שני סעיפים שביקש משרד האוצר – – – <קריאה:> החלק השני הוא רע. אל תאשר אותו. את ה-7,000 כן למשוך – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> בסדר, אז על זה אני מדבר עכשיו. רשות המסים ביקשה עוד שני סעיפים טכניים, וזה לא שייך לחלק הרע. בעיקר, מה שאני רוצה, אני רוצה לבקש ממליאת הכנסת לאשר את הפיצול, ואז, מחר, קבענו בסדר-היום, אנחנו נביא לאישור – אני ביקשתי להעלות את זה ל-8,000. למה? אמרתי, לא יכול להיות שחיים כץ יסחט ממני מ-5,500 ל-7,000 ואני לא אסחט אפילו 1,000. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> והסגן שלך ביקש 9,000. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא חשוב. אני אמרתי לה: תראי, את פעם ראשונה בוועדה כשאני יושב-ראש, תהיי לארג'ית, 8,000. אבל אם היא לא תסכים, אז אני לא אוכל. על כל פנים, אני מקווה שהיא תסכים, ולכן אני מבקש את הפיצול הזה, ואני אגיד את זה באופן פורמלי. על-פי הצעת ועדת הכספים, מחליטה הכנסת, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, לאשר את החלטת ועדת הכספים לפצל את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 12), התשע"ה–2015, להצעות חוק נפרדות, כך שחלק אחד מההצעה יכלול את הסעיפים 4, 5 ו-6(2), וחלק אחר מההצעה יכלול את יתר הצעת החוק. אנחנו מבקשים – ועדת הכספים מבקשת את הפיצול הזה כדי שאנחנו נוכל להספיק – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> גפני, עד מתי? עד מתי? עד מתי? – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אין עד מתי. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> לא, את החלק השני. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אה, החלק השני – מתי – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> לא, תגיד עכשיו, למיקרופון. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא, אני לא יודע. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> למה לא? עד סוף הפגרה. תגיד שעד סוף הפגרה יש – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> החלק השני הוא חלק שני. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אבל אני שואל מתי ישלימו את החלק השני. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא, חבר הכנסת ברושי, אני מתכוון – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ברושי, זו הצעה נדיבה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני לא משאיר את ההצעה – – – אני מתכוון להביא את המשך החקיקה. אני לא יכול להספיק את כל החקיקה לפני – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אני שואל עד מתי. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> בפגרה. אני לא מתחייב. אני כל הזמן אומר "בלי נדר". כל הזמן. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> לא, זה קבוע אצלך. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכספים. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, שיהיה בפרוטוקול שיושב-ראש ועדת הכספים מתחייב שעד סוף הפגרה הוא גומר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מה שהוא אמר – הוא מתחייב. הוא אמר את זה לפרוטוקול. אני לא יכול להגיד בשמו. <קריאה:> הוא מתחייב בלי נדר. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, מי שמצביע בעד – הוא בעד הפיצול, ומי שמצביע נגד – הוא נגד הפיצול. בקשת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 12), התשע"ה–2015 – מי בעד, רבותי? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה – 42 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 12), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 42 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, בקשת הפיצול של יושב-ראש ועדת הכספים נתקבלה. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 110) (תיקון) (רישום תאריך לידה עברי ברישיון נהיגה – דחיית תחילה ותחולה), התשע"ה–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/941); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 110) (תיקון) (רישום תאריך לידה עברי ברישיון נהיגה – דחיית תחילה ותחולה) (תיקון), התשע"ה–2015, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר הרווחה חבר הכנסת חיים כץ, במקום שר התחבורה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, עניינה של הצעת החוק הוא בדחיית מועד התחולה של החוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 110), התשע"ד–2014. ביום 30 ביולי 2014 פורסם חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 110), ובו נוסף סעיף 12ד לפקודת התעבורה. בחוק זה נקבע כי על רשות הרישוי לציין ברישיון הנהיגה שהיא נותנת לאדם את תאריכי הלידה שלו לפי הלוח העברי והלוח הלועזי, אלא אם כן הודיע מי שזכאי לקבל את הרישיון שהוא מעוניין שיירשם בו תאריך לועזי בלבד. תחילתו של חוק זה נקבע להיות תשעה חודשים מיום פרסומו, דהיינו ב-30 באפריל 2015. לאחר עבודת מטה שבוצעה במשרדי – במשרד התחבורה – ליישום ההצעה כאמור, נמצא שאין אפשרות ליישם את החוק בתאריך שנקבע מטעמים תקציביים וארגוניים. הדברים התבררו בעת שהכנסת היוצאת הייתה בפגרת בחירות, ולפיכך לא הייתה אפשרות באותה העת לקדם חקיקה לדחיית תחולת החוק. בהצעת החוק מוצע לקבוע תאריך תחולה שונה לגבי מי שמקבל רישיון נהיגה לראשונה, שלגביו יחול החוק החל ב-30 באוקטובר 2015; ולגבי מי שכבר מחזיק ברישיון נהיגה – לגביו החוק יחול בהנפקת רישיון שתבוצע החל מ-30 באפריל 2016. לאור העובדה שהחובה לציין תאריך עברי ברישיון כבר נכנסה לתוקף, מוצע לתת לחוק תוקף רטרואקטיבי מיום כניסת החובה לתוקף כאמור. על כן, אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר חיים כץ. רבותי, אנחנו עוברים לדיון בהצעת החוק. ראשון הדוברים, חבר הכנסת דניאל עטר – איננו; חברת הכנסת תמר זנדברג – איננה; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – איננה; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – איננה; חבר הכנסת אראל מרגלית – איננו; חברת הכנסת יעל גרמן; חבר הכנסת יואל חסון – מוותר; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת, איננה; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת עפר שלח – איננו; חברת הכנסת רויטל סויד – איננה; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – מוותר; חבר הכנסת זוהיר בהלול – איננו; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – איננו; חבר הכנסת מאיר כהן – איננו. חבר הכנסת דב חנין – איננו; חבר הכנסת יוסי יונה – איננו; חברת הכנסת קארין אלהרר – איננה; חבר הכנסת באסל גטאס – איננו; חברת הכנסת מיכל רוזין – איננה. אם כן, רבותי, אני עובר להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 110) (תיקון) (רישום תאריך לידה עברי ברישיון נהיגה – דחיית תחילה ותחולה) (תיקון), התשע"ה–2015, בקריאה ראשונה, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 נגד – 18 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 110) (תיקון) (רישום תאריך לידה עברי ברישיון נהיגה – דחיית תחילה ותחולה) (תיקון), התשע"ה–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> 28 בעד, 18 מתנגדים, אחד נמנע. אם כן, הצעת החוק נתקבלה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 162) (תשלום גמלת סיעוד בכסף לזכאי), התשע"ה–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/935); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 162) (תשלום גמלת סיעוד בכסף לזכאי), התשע"ה–2015, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי מפלגת העבודה, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק שבאה אחרי פיילוט שיזמנו חברת הכנסת שלי יחימוביץ ואנוכי. נתנו אפשרות לאנשים להחליט אם לקבל את הכסף או לקחת דרך חברות קבלניות, את מי שחושבים. אני מקווה שאתם תתמכו בחברה שלכם, שאיננה פה. גמלת סיעוד, בדרך כלל, לפי פרק י' לחוק, ניתנת כשירות בעין, דהיינו, שווי הגמלה מועבר לידי חברות הסיעוד ואלה מספקות לזכאי את שירותי הסיעוד בהתאם לרמת הזכאות שנקבעה לו בידי המוסד לביטוח לאומי. באפריל 2013 הסתיימה תוכנית ניסיונית שהפעיל המוסד לביטוח לאומי במשך כחמש שנים בכמה אזורים שקבע שר הרווחה. במסגרת התוכנית, שהופעלה מכוח חוק הביטוח הלאומי, ניתנה לזכאים לגמלת סיעוד בדרגות הגבוהות של הזכאות, זכאים שמעסיקים בדרך כלל עובדים, האפשרות לבחור בין קבלת גמלת סיעוד כשירות בעין לבין קבלתה כגמלה כספית. לאור תוצאות המחקר אשר ליווה את תקופת הניסוי, שמסקנותיו הצביעו על שביעות רצון גבוהה בקרב הזכאים אשר בחרו לקבל את גמלת הסיעוד – אף שיש בעיה של יחסי עובד–מעביד בשני המקרים. למה? החלק שמעבירים לחברות הסיעוד לא מכסה את כל הסכום, ואותו מקבל שירות או שוכר של העובד משלים לו, וכיוון שהוא משלים יש יחסי עובד–מעביד. באוגוסט 2013 נחקק תיקון מס' 147 ובמסגרתו תוקן סעיף 225א ונוספו סעיפים 225ב–225ד כהוראת שעה לשנה, כך שנקבע כי זכאי לגמלת סיעוד יוכל לבחור אם לקבל את הגמלה בעין או בכסף. עוד נקבע כי התיקון יורחב לכל אזורי הארץ, ואף ניתן יהיה לקבל את הגמלה בכסף גם במקרה של העסקת עובד ישראלי, ובלבד שניתנים לזכאי שירותי סיעוד במהלך רוב שעות היממה, שישה ימים בשבוע לפחות. מכוח תיקון החוק, ב-1 במרס 2014, נכנסו לתוקפן תקנות המסדירות את אופן בחירתו של הזכאי והפיקוח והבקרה על זכאים אלו. משכך, הפיכת הוראת השעה להוראה של קבע תעגן את התקנות האמורות. התיקון המוצע הנו תיקון המיטיב את המצב הקיים כיום, שכן הוא מקים לזכאי את הזכות לבחור בין קבלת הגמלה באמצעות שירותי סיעוד הניתנים על-ידי חברות הסיעוד, היינו בעין, לבין קבלת הגמלה בכסף לידיו – בחירה שניתן לשינוי ללא הגבלה. אני מבקש גם ממפלגת העבודה לתמוך בהצעת החוק הזאת, כי – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> יש בחוק מנגנון שמבטיח שאין ניצול לרעה של מי שמקבל כסף? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> עוד הפעם, לא שמעתי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מי שבוחר את האופציה של הכסף – יש מנגנון שמונע ניצול לרעה? כלומר, שמוודא שהכסף – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – גם העובדים הסוציאליים, וגם הוא משלם לחברת השמה, שיבואו לבדוק. היו לנו חששות שמישהו ייקח את הכסף של – – – <קריאה:> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> בדקנו, ועכשיו אני מקווה שאפילו אילן גילאון יתמוך בזה, כי הוא תמך בזה – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – ואם לא מתאים לי – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אתה מודיע כשאתה מזמין עובד זר. כשאתה מזמין עובד זר או עובד ישראלי אתה מודיע לביטוח הלאומי שנתן לך רישיון, כשאתה פונה לחברת השמה, איך אתה רוצה. אתה רוצה, לא מתאים לך – תיקח את זה בעין; אתה רוצה – תיקח את זה בכסף. ההפרש הוא בערך 10%. אתה מקבל 10% יותר כשאתה לוקח בכסף – מול היחס שאתה מקבל מהביטוח הלאומי – בעין, דרך החברה הקבלנית. זה יוצא סדר גודל של 400 שקל בערך שהבן-אדם מקבל יותר. <אילן גילאון (מרצ):> אנחנו נתמוך בקריאה ראשונה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני מודה לך, אני מודה לך. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. רבותי, אני פותח את הדיון. ראשון הדוברים, מנואל טרכטנברג – איננו. חבר הכנסת יואל חסון – מוותר; חבר הכנסת אראל מרגלית – איננו; חברת הכנסת תמר זנדברג – איננה; חבר הכנסת מאיר כהן – איננו; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – איננו; חברת הכנסת מרב מיכאלי – איננה, חבר הכנסת איציק שמולי רוצה לדבר. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת איציק שמולי. רבותי, סגרתי את רשימת הדוברים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, כבוד השר, אני רואה שאתה במתח. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ממש לא, ממש לא. אני עובר על הדואר. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> לא באמת במתח. אנחנו כמובן נתמוך בהצעת החוק; הצעת חוק טובה. היא טובה כי היא מאפשרת בחירה – זה בראש ובראשונה – ובמקום שבו יש בחירה אנשים יכולים, כל אחד לעשות את מה שחפץ לבו. מה גם שאנחנו יודעים שבצורה של מתן שירותים בעין יש לא מעט בעיות. לא אחת הגענו לוועדה שלך וככה עלו בעיות שונות ומשונות. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולדבר בדקה וחצי על נושא שהוא קשור ולא קשור, אבל הוא כן. הוא נוגע לנפגעים של הביטוח הסיעודי. אני עושה את זה כי יש לי איזה יסוד סביר להניח שבתוך כמה ימים המפקחת על הביטוח תחתום על התקנות שבעצם ישאירו מיליון אנשים שנפגעו מהביטוח הסיעודי הקולקטיבי בצד, ואני לא יודע איך אנחנו יכולים להשלים עם המצב הזה. בסופו של דבר, אנחנו מדברים על אוכלוסייה שדרך מקומות העבודה, במשך עשרות שנים, שילמו כל חודש, כל חודש, לחברות הביטוח בידיעה שביום מן הימים יהיה לקבוצה הזאת ביטוח סיעודי. אבל מה לא סיפרו לאנשים האלה? שיש סעיף קטן, קטנטן, קטלני, בתוך הפוליסות, שבעצם בא ואומר שלחברת הביטוח יש יכולת, יש זכות, לבטל את הפוליסות באופן חד-צדדי. והפלא ופלא, כאשר האנשים הגיעו לנקודת הסיכון, לרגע המכריע, חברת הביטוח החליטה לממש את ביטול הפוליסות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> בהתאם להוראה של המפקחת. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> בהתאם להוראה של המפקחת. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> נו, בסדר – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> נכון. עכשיו צריך להגיד, כפי שאומר שר הרווחה: בפעם הראשונה שהמפקח על הביטוח, ב-2011, החליט לבטל את העניין הזה, כלומר לאפשר שלא לחדש את הפוליסות, הוא הבטיח שיימצא פתרון – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> להורות לא לחדש, לא לאפשר. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> בדיוק. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> להורות לא לחדש. על חברות הביטוח – היא כפתה עליהן לא לחדש את הפוליסות. כשיאיר המבורגר מ"הראל" בא לחדש אצלנו, היא אמרה לו: אני לא מאשרת. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה על התיקון. אני מסיים, אדוני היושב-ראש. עכשיו, כשבאה הממשלה לאשר את התקנות, מה היא עושה? היא אומרת: אני כבר לא מדברת על מיליון האיש, מדברים רק על 100,000, אלה שעברו את גיל 60 ואין להם ביטוח בשום מקום אחר. רק מה באים ואומרים? הם ישלמו יותר. יהיו להם פוליסות נחותות ממה שהיה להם קודם והם ייענשו בתקופת המתנה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני חושב שלדבר הזה אי-אפשר להסכים. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת יוסי יונה – איננו; חבר הכנסת דב חנין – איננו; חברת הכנסת קארין אלהרר – איננה; חברת הכנסת רויטל סויד – איננה; חבר הכנסת נחמן שי רוצה לדבר. <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא, אני רוצה לשאול שאלה. <היו"ר יצחק וקנין:> שלוש דקות, אדוני, לרשותך. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש וחברי חברי הכנסת, אני בעד. אני בעד. תנוח דעתך, אני בעד. אני בעד הצעת החוק הזאת. אני חושב שהיא טובה והיא תסייע למשפחות, וכל אחת תוכל לבחור באיזו דרך היא רוצה ללכת – האם בקבלת הכסף או בשכירת עובד. אבל אני רוצה לשאול אותך, או להביא לידיעתך, השר, שר הרווחה – אני רוצה לבדוק אתך עניין אחר שקשור לנושא הזה. קיבלנו, ידידי איציק שמולי ואני, שמובילים את שדולת הגמלאים והגמלאיות, בעיה של משפחות שמעסיקות עובד או עובדת זרה, והם צריכים לפגוש עכשיו את שכר המינימום מחדש. שכר המינימום עלה, וזה בסדר גמור שהוא עלה. הוא חל גם על העובדים הזרים, וזה יצר אצל רבים מאוד – אנחנו יודעים שיש עשרות-אלפי משפחות כאלה, ויהיו יותר בעתיד – ייקר להם את החזקת העובד הזר או העובדת. המדינה לא מפצה אותם בשום פנים ואופן. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – ביום חקיקת החוק, ביבי נתניהו – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> נכון. אני זוכר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – הביא 100 מיליון שקל, 100 מיליון שקל. מינו צוותים, קמה ועדה עם צוותי וארגוני הנכים, ולקחו וחילקו את 100 המיליון – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> זה זמני. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא כולם קיבלו. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מה יהיה הלאה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מה יהיה הלאה? צריך לדרוש הלאה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אוקיי, אז זו – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אבל פה היה פיצוי – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני יודע. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – לחלק לא קטן מהאוכלוסייה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> נכון, יותר לנכים ואחרים, שגם הם נזקקים. <קריאה:> נכון. <מיקי לוי (יש עתיד):> חבר הכנסת שי, אם הוא רוצה שהבן שלו – – – משקיע זמן ומאמץ והוא רוצה את הכסף – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא, לא. חבר הכנסת לוי, לא זאת הייתה הבעיה. אנחנו יודעים את זה. אני תומך וגם הצטרפתי לקריאתו, ועשיתי הרבה ימים בוועדת העבודה והרווחה בשעתי, וגם חברת הכנסת שלי יחימוביץ וגם השר כץ עשו דבר נכון. אני מדבר על היבט אחר, שנובע מהחוק שהעלה את שכר המינימום במדינת ישראל – ודאי זה הגיע גם לשולחנך – ורבים מהקשישים והקשישות שנזקקים לביטוח – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> זה היה ביום האחרון שהכנסת התכנסה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> נכון. אני זוכר. ברוך השם, עוד זוכר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> באנו לפה ועשינו דיון – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> נכון, אז סוכם לתת להם גלולה, אבל מה עכשיו? הם נושאים את ההוצאה הזאת על גבם, עם כל התוספות. זה התייקר להם בבת-אחת. אלה אנשים פרטיים, לא המדינה. מילא המדינה לקחה על עצמה לעזור למי שהיא עוזרת, את שכר המינימום צריך היה להעלות. מה עושים עם אותן משפחות, השר? אני משאיר את השאלה הזאת על שולחנך, ואני אומר לך: היא נוגעת מאוד לאותה שדולה שעמיתי איציק שמולי ואני מובילים, ואנחנו מצפים ממך לתשובה בעניין הזה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת דניאל עטר – איננו; חברת הכנסת מיכל רוזין – איננה; חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו; חברת הכנסת יעל גרמן – איננה; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – איננה; חבר הכנסת איתן כבל – איננו; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – את מוותרת, אני מבין. חברת הכנסת איילת ורבין, מוותרת? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני מוותרת, אדוני, לטובת אחרים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. חבר הכנסת אילן גילאון – מוותר; חבר הכנסת באסל גטאס – איננו; חבר הכנסת עפר שלח – איננו; חבר הכנסת מיקי רוזנטל – מוותר; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – איננה; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – איננו; חבר הכנסת זוהיר בהלול – איננו. אם כן, רבותי, אדוני השר, אני יכול לעבור להצבעה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצבעה, רבותי. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 162) (תשלום גמלת סיעוד בכסף לזכאי), התשע"ה–2015, קריאה ראשונה – רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 47 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 162) (תשלום גמלת סיעוד בכסף לזכאי), התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 47 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה השנייה והשלישית. <הצעת חוק לצמצום השימוש במזומן, התשע"ה–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/945); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק לצמצום השימוש במזומן, התשע"ה–2015, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. אדוני סגן שר האוצר, רשות הדיבור שלך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, תודה, הצעת החוק לצמצום השימוש במזומן. מטרתה של הצעת החוק היא ליישם את המלצותיה של ועדה שמינה ראש הממשלה לגיבוש המלצות בתחום צמצום השימוש במזומן. בוועדה היו חברים נציגי משרד ראש הממשלה, רשות המסים, משרד המשפטים, בנק ישראל, הרשות לאיסור הלבנת הון וגורמים נוספים. המלצות הוועדה אומצו על-ידי הממשלה הקודמת ב-22 באוקטובר 2014. יושב פה עד מהימן, מיקי לוי. אימצתם או לא אימצתם? <מיקי לוי (יש עתיד):> אימצנו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אומדנים שנערכו מצביעים על כך שהכלכלה השחורה בישראל נאמדת במיליארדי ש"ח מדי שנה. השימוש במזומן הוכר בארץ ובעולם כדלק המניע את הכלכלה השחורה. ההגבלות לצמצום השימוש במזומן המוצעות בהצעת חוק זו באות בראש ובראשונה לסייע במאבק בהון השחור, ובכלל זה העלמות מסים, עבירות מרמה, הלבנת הון ומימון טרור. השימוש במזומן מקל את ביצוע עבירות אלה מפני שהוא אנונימי וקל להסתירו מעין הרשויות, וכן מפני שקל לבצע באמצעותו פעילות מסחרית ופיננסית. השימוש בצ'קים, בדומה למזומן, הוא כר פורה לצמיחתה של כלכלה שחורה. בישראל ניתן להסב צ'קים ללא הגבלה על הסכום ועל מספר ההסבות וללא תיעוד של המסב ושל הנסב. ההסבה מאפשרת להעביר צ'קים מיד ליד ללא דיווח. צ'קים סחירים משמשים תחליף למזומן מבחינות שונות, ובהן האנונימיות, היכולת לבצע תשלומים ללא חשבון בנק והנוחות והזמינות למשלם ולמקבל, ובכך הם תומכים בכלכלה השחורה בדיוק כמו במזומן. אדוני היושב-ראש, עיקרי ההמלצות: 1. איסור תשלום במזומן בעסקאות שמחירן עולה על 10,000 ש"ח כאשר עוסק הוא צד לעסקה. בעסקה בין שני אנשים פרטיים יחול האיסור לגבי עסקאות שמחירן עולה על 50,000 ש"ח – זו התשובה לך, עמר בר-לב; 2. איסור על מתן שכר עבודה, הלוואות, תרומה ומתן בסכום העולה על 10,000 ש"ח; העברת מזומן כתרומה, מתנה או הלוואה בין קרובים תתאפשר בסכום אשר אינו עולה על 50,000 ש"ח; 3. איסור על מתן צ'ק ללא שם הנפרע; תשלום צ'ק כאמור בין שני אנשים פרטיים יתאפשר בסכום אשר אינו עולה על 5,000 ש"ח; 4. איסור על הסבת צ'ק או קבלת צ'ק מוסב אשר פרטי המסב אינם מצוינים בו. על הפרת מגבלות אלה מוצע לקבוע עיצומים כספיים וכן עבירות פליליות אשר ניתן יהיה לאכוף אותן באמצעות קנס מינהלי. בנוסף, מוצע לקבוע כי לא ניתן יהיה לפרוע צ'ק בתאגיד בנקאי אשר הוסב יותר מפעם אחת אם סכומו עולה על 10,000 ש"ח. כמו כן, אדוני היושב-ראש, מוצע לקבוע בהצעת חוק זו הסדרים שונים שמטרתם להבטיח כי המגבלות המוצעות יוטלו כאשר ניתן יהיה להבטיח זמינותם של אמצעי תשלום חלופיים למזומן, ובפרט – כרטיסי חיוב מיידי. זאת, על מנת לתת מענה לכלל האזרחים לצורך באמצעי תשלום פשוט, יעיל ונגיש בנסיבות שבהן מוטלות הגבלות על שימוש במזומן. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת חשובה מאוד. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר האוצר. כאמור, אני פותח את הדיון, רבותי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת דניאל עטר – איננו; חברת הכנסת תמר זנדברג – איננה. חבר הכנסת מיקי לוי, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי. שלוש דקות לרשותך. רבותי, אני סגרתי את הרשימה. אדוני סגן שר החינוך, במקרה הזה זה לא אינדיקציה לכמה זמן יהיה, כי כבר ראינו שחלק גדול מחברי הכנסת אינם נוכחים. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הייתי חבר בוועדת לוקר, שהעבירה את החוק הזה. זהו חוק חשוב מאין כמוהו. מטרתו הייתה – ואני שם את זה כאן על השולחן ואומר את האמת – להילחם בכל אותם "עברייני המס למיניהם ומלביני ההון" שניצלו את הפרצה הזאת וסחרו עם כסף מזומן. לשם הדוגמה, סוחר מכוניות שמכר כלי רכב ב-40,000, 50,000, 80,000 שקל, היה יכול לעשות כאוות נפשו. מאחור לא נותרו שום צעדים, כי היה מדובר במכוניות משומשות, אדוני היושב-ראש. הדבר הסב נזק אדיר לכלכלת ישראל ולרשות המסים. בהיעדר החוק הזה, לא פעם ניצלו את הפער הזה כדי להלבין כספים, כי השתמשו אך ורק בכסף מזומן. החוק הזה בא לסגור פרצה מאוד מאוד רצינית. נוסף על החוק הזה – הוחל גם הנושא של הסבת צ'קים. אני טענתי בוועדה שאסור להתיר הסבת צ'קים אפילו פעם אחת; הוועדה סברה שצריך להתיר פעם אחת. נכון להיום, עד שהחוק יעבור, אפשר להסב צ'קים אין-ספור פעמים: אדם נתן צ'ק, והצ'ק עבר מאחד לשני; או אדם פתח חברה ומכר רוח – לא מכר שום דבר, אלא זו הייתה חברת רוח – הוריד מסך אחרי שלושה-ארבעה חודשים, הסב את הצ'קים לאנשים אחרים, ולך תחפש את הרוח אחרי כמה חודשים, מה גם שכל ההסבה הזאת התנהלה בעזרת שרשרת של קופים – אני משתמש בלשון מקצועית – אנשים ששימשו את אותם עבריינים להלבין את ההון. אדוני סגן שר האוצר, תשומת לבך: החוק לא יהיה חוק שלם בלי שתעבירו את החלק השני. השימוש בדביט – אני סומך עליך, אני שמעתי, אני סומך עליך – הדביט-קארד גם יוזיל את השירות לאזרחים בצורה רצינית מאוד, וגם יקל על האזרחים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – משימוש וניצול לא טוב. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מאוד מודה לך על ההבהרה, מעריך את זה, ומעריך את זה שעשיתם לזה דין רבע-רציפות, אבל בהצלחה. אני אתכם בעניין. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. תעלה חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ואחריה – חברת הכנסת יעל גרמן. אם היא לא תהיה – חבר הכנסת עמר בר-לב. אם הוא לא יהיה – חבר הכנסת יואל חסון. שלוש דקות לרשותך. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני חושבת שבין סיעות הבית לא תהיה מחלוקת בדבר – חבר הכנסת אילטוב, אני מתנצלת שאני מפריעה לך. אני עושה את תפקידו של היושב-ראש, אבל אני – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אני יושב במקום שלי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אין לי טענות, אבל אם אתה מדבר – קצת פחות חזק. גם גברת בוקר? אני אומרת לך, שערורייה מה שקורה פה, היושב-ראש וקנין. <היו"ר יצחק וקנין:> אני אשמור על זכות הדיבור שלך. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תודה רבה. אני חושבת שבין סיעות הבית לא תהיה מחלוקת בדבר הצורך להפחית את השימוש במזומן בצרה מבוקרת. אבל אני חושבת שבמדינה שבה עדיין לא נמצא פתרון אמיתי למתן אשראי, למשל, במקום שבו עדיין חברות האשראי והבנקים מחזיקים אצלם כוח רב, ואין עדיין כרטיסי חיוב כמו כרטיסי דביט, ולא מחפשים עדיין – אני מוכרחה לומר לזכותו של שר האוצר שהוא פועל בכיוונים האלה – אני עוד לא יודעת מה מהדברים האלה, למשל כמו הנושא של הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים, אני לא יודעת מתי יובא למליאה ומתי יובא לוועדות, אבל זה עניין מאוד מאוד חשוב, ולא צריך להתעלם מהעובדה שהוא קשור קשר ישיר לנושא רמת השימוש במזומן במשק. עכשיו, צריך לומר שיש קשישים במדינת ישראל, ציבור מוחלש מכל מיני סוגים, מכל מיני מגזרים, שהיעלמות השימוש במזומן, שזה מה – פחות או יותר – שכרגע החוק מדבר עליו, היא בעיה מאוד מאוד גדולה מבחינתם. אנחנו צריכים להבין – כל מי שאי-פעם עבר ליד בנק הדואר ביום שבו הביטוח הלאומי מעביר את הקצבאות שלו לציבור הקשישים, לציבור הנתמכים, לכל אותם אנשים חלשים, שאנחנו עומדים פה כמעט מדי יום מעל הפודיום ומדברים אליהם ועליהם, הם אותם אנשים שעומדים בתור שעות ארוכות כדי לקבל את הקצבה שמגיעה להם, והם לא יודעים לעשות שום שימוש אחר, אדוני היושב-ראש, מאשר בשטרות או במזומן, בסכום הכסף הזעום שעומד לרשותם, שבו הם צריכים לקנות גם מזון וגם תרופות, ולפעמים אפילו לשלם שכירות באיזו צורה, שתמיד נשגבת מבינתי – אני לא מבינה איך הם עושים את זה. הם עושים הכול במזומן – כך הם יודעים לעבוד. אני רואה בבנקים את הקשישים שהולכים עם מי שעוזר להם מטעם הביטוח הלאומי, מוציאים את הסכום שדרוש להם למחייתם. אז מה, אנחנו נמנע מהם את הדבר הזה? צריך להבין מה הדברים האלה אומרים, וכשיגיע החוק לחקיקה, בהנחה שהוא יעבור היום את הקריאה הראשונה, אני חושבת שזה הציבור שעליו אנחנו נצטרך לדבר, כי ברור לי שבעסקאות גדולות ובחברות לא צריך לאפשר שימוש במזומן; צריך למצוא פתרונות אחרים. בשביל זה יש מס"ב, יש כל מיני דרכים שאפשר לעשות העברות, אבל אנחנו מוכרחים להסתכל לציבור בעיניים, ושהציבור ירגיש שגם כשאנחנו מדברים על דבר שמאוד מאוד חשוב למשק הישראלי, וזה אומר הפחתת השימוש במזומן, ומניעת הלבנת הון, ומניעת העלמת הון, הציבור צריך לדעת שאנחנו מדברים אליו. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. אם כן, רבותי, הדובר הבא, חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר. חבר הכנסת יואל חסון, ואחריו – עיסאווי פריג'. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק בכיוון הנכון; הגיע הזמן להיאבק בהון השחור, הגיע הזמן להיאבק בתשלומי המזומן, בניסיונות – או בהצלחות, צריך לומר – של העלמת מס, שנעשות, לצערי, באופן תדיר במדינת ישראל. אבל יחד עם זאת, בקריאה הראשונה אני אתנגד לחוק הזה. אני אתנגד לחוק הזה, אדוני סגן שר האוצר, מכיוון שיש בחוק הזה עדיין כל מיני לקונות שמטרידות אותי, ואחת הלקונות המרכזיות שמטרידות אותי, אדוני השר, היא שבנוסח הנוכחי אין שום כוח או מעורבות לכנסת ולוועדת הכספים או הכלכלה – אני לא יודע איזו ועדה מטפלת בזה – בתקנות או ביישום החוק, וזה דבר שמטריד אותי, כי אני חושב שהכנסת צריכה להיות הרבה יותר מעורבת. אבל אני רוצה גם לומר לך, אדוני סגן שר האוצר, שבעיני, לא הלכתם רחוק מספיק. מעלימי המס הגדולים, אדוני סגן השר, זה כל אותם עוסקים קטנים של 400 ו-500 שקלים, שבאים ואומרים לך: אל תבקש קבלה, כי עם קבלה זה עוד 17%, 18%. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הם הטייקונים? הם עושים תספורת? – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני, חבר הכנסת פריג', תקשיב טוב. אותם עוסקים קטנים שבאים לאזרח הקטן ואומרים לו: בלי קבלה זה פחות 18%, רק הציבור לא יודע שהוא משלם אומנם 18% פחות, אבל אותו עוסק מקבל את זה 100% נקי, בלי מס בכלל. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא מבין. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה אתה לא מבין? החוק הזה אומר – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני נגד החוק. <יואל חסון (המחנה הציוני):> בסדר גמור. אתה תצביע נגד החוק? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – זה לא קשור – הדברים שאתה אומר – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה קשור, אני אסביר. החוק פה מדבר על סכומים גדולים מאוד, אוקיי? שאי-אפשר לשלם אותם במזומן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה לא נכון – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> בסדר, זה מה שהחוק אומר. אני בא ואומר שגם, לדעתי, כשאני מזמין אינסטלטור, או כשאני מזמין מתקן מזגנים, או לא משנה מה, אני לא רוצה לשלם לו במזומן, כי אני רוצה שהוא יהיה חייב לתת לי קבלה, ושיהיה חייב להוציא חשבונית כמו שצריך. למעשה, מאיימים או מציעים באופן אטרקטיבי לאזרח לא להוציא לך קבלה, תחסוך את המע"מ. ואני בדבר הזה רוצה להיאבק, ולכן, החוק הזה לא מתייחס לזה, לא מתייחס לזה, ואני רוצה שהוא יתייחס לזה. החוק הזה לא שלם בעיני, לכן אני אצביע נגד בקריאה הראשונה, ונראה איך זה יתפתח לקראת הקריאה השנייה והשלישית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יואל חסון. יעלה חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אם היא לא תהיה נוכחת – ג'מאל זחאלקה, ואם לא – איציק שמולי. שלוש דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברים, איפה השר הנוכח? שאני ארגיש חופשי. יש שר? <היו"ר יצחק וקנין:> הנה, השר כץ פה לידנו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה, אתה לא מרגיש בבית – – –? <היו"ר יצחק וקנין:> גם שרת המשפטים פה. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – ומקשיב לך, כל מילה שלך – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה לוחץ לי על הזמן – תחזיר לי אותו, אדוני היושב-ראש. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אורן חזן, יש לו משהו אצלך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אהבה, הרבה אהבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אורן חזן, תראה, הוא שכן – אומנם הוא מתנחל, אבל הוא שכן. בכל אופן, חברים, הצעת החוק הזאת – כולנו רוצים ובעד להיאבק בהון השחור, אבל הצעת החוק הזאת מזכירה לי את מה שקרוי "החוק הנורבגי" שמביאים לנו. רוצים להרגיש נורבגיה, נורבגיה, אז – מכניסים חוק, סטרט-אפ ישראלי-ישראלי, וחוק נורבגי, שנרגיש נורבגים – וזו הצעת החוק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> הצעת החוק, אני שואל אתכם – חברים – תקשיב לי, תפנים, עכשיו תלמד. <היו"ר יצחק וקנין:> תפסיק להפריע. אתה בלי הפסקה – כמה אני יכול? כל מי שיעלה לפה אתה תפריע לו? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אני אומר, אנחנו למדנו שאת הסוס שמים לפני העגלה, לא העגלה, ואחרי זה, יאללה, חפש סוסים שימשכו אותה מאחורה. אצלנו, אנחנו במשק שלא מסוגל, מבחינה תרבותית, מבחינת התנהגות פיננסית, לעמוד בחוק כזה. קודם כול, צריך חשיבה איך אני מכניס את העסקים, את העוסקים, למתווה, לדיווחי אמת, להתנהלות תקינה, ואחרי זה אני חושב על החוק. החוק בא ככלי להילחם בפשיעה, בהלבנת הון, זה רעיון טוב. אני, לתומי, ישבתי, קראתי כמה סעיפי חוק, רק – אני רוצה להתייעץ אתכם. תראו מה קורה: אסור לשלם או לקבל כסף – עד 10,000 שקל במזומן, אבל, במקביל, מותר לאגור כסף במזומן בלי הגבלה, על-פי החוק. החוק לא בא לאסור, החוק אומר לך: אתה יכול שתהיה לך קופת מזומן בבית, של כמה מיליונים, אבל בזמן שאתה בא לשלם – עד 10,000 שקל. דבר אחד. 2. החוק בא ואומר, רואה-חשבון ועורך-דין, מה רואה-חשבון – תקשיבו, חברים, זה נורא מצחיק, אבל מה לעשות. <היו"ר יצחק וקנין:> לא נשאר לך הרבה זמן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן, זה שלטון הרוב, מביאים חוקים. מה החוק בא ואומר? – אומר, רואה-חשבון ועורך-דין – מותר לשלם ולקבל עד 50% במזומן. עסק אחר – עד 10,000. שאלתי, למה רואה-חשבון ועורך-דין מותר להם 50%, אדוני היושב-ראש? <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, זמנך תם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כי אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהם יותר ישרים. תרשה לי, אדוני – הסוס, לא לפני העגלה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן כבל, שלוש דקות לרשותך, אדוני. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית, אדוני השר, אם הוא נמצא פה – כן, השר פה – אדוני היושב-ראש, בקצרה, אדוני סגן השר, לגבי הצעת החוק, תראה – איימן עודה, אני יכול, ככה, לתפוס את אוזנו של סגן השר לרגע? – כי הצעת החוק הזאת, בגדול, היא הצעת חוק נכונה, והיא בכיוון הנכון, אבל בדרך, אדוני סגן השר, היא לוקחת את כולם יחד אתה. אני אישית הנחתי הצעת חוק שבאה להסדיר ולהשלים את המהלך הזה, כי – במה דברים אמורים? אני מנסה להתייחס לא לכל אלה שברשימה של ועדת לוקר; ועדת לוקר שכחה שיש באוכלוסייה הישראלית קבוצות שלמות של אנשים שהם או מוגבלים, וחזרו לעצמם, או קשישים – לא בעלי יכולת, אדוני סגן השר, ואני אגיד לך במה דברים אמורים. אנשים כאלה כבר היום בקושי יכולים להיות חלק מהחברה, ותחת הצעת החוק הזאת – קל וחומר. במה דברים אמורים, אדוני היושב-ראש? הרי – ממה נפשך, היום, אם אתה רוצה להתחבר – כבלים, לוויין, דבר בסיסי, לא אמרתי עסקה, אתה יודע, כולה לבוא, להתחבר לכבלים או ללוויין. אם אין לך חשבון, או כרטיס אשראי, אינך יכול. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יש פתרון – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא לא, ברור, יש פתרונות, אני יודע, גם – אני הנחתי הצעת חוק שנותנת פתרון, שאתה הולך ואתה רוכש שוברים שאתה יכול לעבוד ולהשתמש בהם, נכון, לעשות איזה סוג של גיהוץ. הנה, אני כבר אומר לך, אני אביא את הצעת החוק, בעזרת השם, כי כשהבאתי אותה בקדנציה הקודמת, אתה יודע, הרי בוועדת שרים, תלוי באיזה יום אתה תופס אותם, יום שמבינים או יום שלא מבינים, אתה מבין, ואני תפסתי אותם ביום שלא מבינים. אמרו לי, מהתשובה שהייתה, מה, איך אתה מביא הצעת חוק כזאת? היא מנוגדת לכל ההצעה של ועדת לוקר. רק מה, אף אחד לא טרח לקרוא את ההצעה. הנחת העבודה היא, אדוני סגן השר, בכל מקרה, ללא שום קשר, חייבים לתת מענה לקבוצות האוכלוסין האלה. אי-אפשר לזנוח אנשים, ממש לבעוט בהם; קל וחומר, אדוני סגן השר, שאתה בא ממפלגה שחרתה על דגלה התייחסות לקבוצות כאלה, אני אומר את זה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – – אבל אנחנו מדברים על 100 שקל להתחבר לכבלים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – אין בעיה – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> כל אשר אני מבקש, אדוני, הוא שיינתן פתרון לעניין. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת מיקי רוזנטל – מוותר. חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת. חבר הכנסת אורן חזן. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אורן חזן – אנחנו מוותרים עליו. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אורן חזן, אחרון הדוברים. אחריו – עוברים להצבעה, רבותי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני אומר את זה בצורה ברורה, אני נגד החוק הזה. לא נראה לי הגיוני מצב שבו אנחנו, בשביל להילחם בהון השחור, בשביל להילחם בשוק האפור, או הכחול, או הצבעוני, אנחנו פוגעים בחלשים, פוגעים בעסקים הקטנים. ראשית, שיהיה ברור, צריך לעשות מאבק אמיתי ונכון, בכל האמצעים האפשריים, נגד השוק השחור, האפור, או כל השווקים האלה, שאני לא יודע מאיפה המציאו להם את השמות האלה. אבל יחד עם זה, תסתכלו על מצב נורמטיבי שקורה חדשות לבקרים: עסק קטן. קרה המקרה שאותו עסק הוגבל בבנק, לא יכול יותר להוציא צ'קים, לא יכול לקנות יותר בהקפה, וצריך לשלם במזומן. מה יעשה אותו עסק, יסגור? איפה אנחנו, כממשלה חברתית, שיש בה שר כלכלה שמדבר על השקופים, באים לידי ביטוי בנושא הזה? עכשיו יבקרו אותי; יגידו: אורן חזן מורד, תוקף את הממשלה. אני לא תוקף את הממשלה. יכול מאוד להיות שמישהו קצת נרדם בשמירה, זה קורה. כשממשלה עושה כל כך הרבה דברים טובים, והיא עושה, ועובדת כל כך הרבה למען האזרחים, והיא עובדת ופועלת, קורה לפעמים שיש טעויות. אני חושב שבחוק הזה אנחנו שוגים. יש דרכים מוצלחות יותר, טובות יותר, מעמיקות יותר, נרחבות יותר, להילחם באותם שווקים, שרחוקים ממעוננו זה, אבל לא על דרכם ולא על גבם של החלשים. אני רוצה לשאול: מי פה, בבית הזה, שקידם את החוק הזה, מה הקשר שלו לטייקונים? החוק הזה משרת בצורה ישירה את בעלי ההון, בעלי הממון, חברות האשראי, הבנקים. גוף אחד – הוא לא פועל לטובתו, וזה האזרחים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תסביר, תסביר איך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני הסברתי, נתתי לך דוגמה שקורית חדשות לבקרים: עסק קטן הוגבל בבנק, רוצה להמשיך להתקיים, אבל הוא לא יכול. למה? הוא רוצה להזמין סחורה לעסק – לא יכול להוציא צ'קים, לא יכול להוציא במזומן, לא יכול להוציא בהקפה, צריך לשלם במזומן. אומרים לו: תקנה יומית. מה זה 10,000 שקל? יש פה אנשים, בנוכחים באולם, שהיו להם עסקים קטנים, אולי גם יותר גדולים. זה כסף קטן. לא כסף קטן לגבורה על חלשים, זה כסף קטן לעסק. עסק ממוצע, שעובד על מחזור בינוני – 10,000 שקלים זה סכום קטן. ברגע שאתה מונע ממנו להמשיך לפעול, להמשיך לרכוש, להציל את עצמו ולעמוד על הרגליים, אתה עושה בדיוק ההפך: אתה שולח אותו לשוק האפור, או לשוק הכחול, או לשוק הסגול, או אני לא יודע לאיזה שוק, כדי לקחת שם כסף, כדי לפרוט שם צ'קים, כדי לעשות דברים לא הגיוניים. צריך להילחם בתופעה – לא דרך החוק הזה. אני קורא לממשלה – – <היו"ר יצחק וקנין:> צריך לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ברשותך, מילה אחת אחרונה. סגן שר האוצר, שנוכח פה, באולם, הייתי שמח אם הוא גם היה מקשיב, ומכבד קצת את הכנסת. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני, כבוד סגן שר האוצר, אם תוכל להקשיב למילה בבקשה. – – לפעול כדי להילחם בשווקים האלה, אבל לא על חשבונם של אלה שמשלמים מסים ולעתים הם קצת קשי יום. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורן חזן. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. אדוני יושב-ראש הקואליציה? <צחי הנגבי (הליכוד):> הצבעה אלקטרונית. <היו"ר יצחק וקנין:> אלקטרונית. הצעת חוק לצמצום השימוש במזומן, התשע"ה–2015 – קריאה ראשונה, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 נגד – 17 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לצמצום השימוש במזומן, התשע"ה–2015, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 28 בעד, 17 מתנגדים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא, זה או כספים או כלכלה, זה רשום לי. <קריאה:> כלכלה. <קריאה:> ועדת הכנסת. <היו"ר יצחק וקנין:> ועדת הכנסת תחליט לאן היא מעבירה אותה. <הצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (תיקון מס' 3), התשע"ה–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/936); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (תיקון מס' 3), התשע"ה–2015, קריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק שרת המשפטים איילת שקד. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי כנסת נכבדים, יש לי משהו לספר לכם, גם לחברי הקואליציה וגם לחברי האופוזיציה: היום ישבה ועדת השרים לחקיקה האחרונה למושב הזה, ואני שמחה לבשר לכם שבכל המושב הזה היו אפס עררים נגד הצעות חוק. אני לא חושבת שהיה באמת דבר כזה. צריך לבדוק אם בימיה של הכנסת ועדת שרים התנהלה עם אפס עררים נגד הצעות חוק. אני חושבת שזה מוכיח שהקואליציה הזאת מאוד מאוד חזקה. הצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות נועדה להגביר את התחרותיות בשוק האשראי הקמעונאי, ולהבטיח – – שמעת את זה, יושב-ראש הקואליציה? איפה אני? <היו"ר יצחק וקנין:> היא שאלה איפה היא – איפה היא בנאום. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – הגנה נאותה על לווים מפני חוזי הלוואה בריביות מופרזות. ההצעה מיישמת את המלצות צוות זקן לבחינת הגברת התחרותיות במערכת הבנקאית. כפי שעולה משמו של החוק, כיום החוק חל רק על מלווים שאינם תאגידים בנקאיים. לפי הצעת החוק, כל המלווים בשוק האשראי, לרבות התאגידים הבנקאיים, יהיו כפופים כאחד להוראות חוק זה. זאת, לצד החובות החלות עליהם מכוח דינים אחרים. בהתאם לכך, מוצע לשנות את שמו של החוק ל"חוק אשראי הוגן". עוד מוצע, לייצר תקרת ריבית אחידה שרשאי מלווה לגבות במסגרת חוזה הלוואה. תקרת הריבית המותרת כיום לפי החוק אינה מאפשרת את כניסתם של שחקנים נוספים לשוק האשראי. העלאה של תקרת הריבית תאפשר ליותר שחקנים לגיטימיים להיכנס לשוק האשראי, ובדרך זו תקדם את התחרות בשוק, תוריד את מחירי הריבית בפועל ותילחם בתופעת השוק האפור. הצעת החוק תגן על הלווים כדי שאזרחים יחדלו לעשות עסקאות מפוקפקות. מתן הלוואה בריבית נשך ייחשב עבירה פלילית, וההצעה תשים סוף לתופעת השוק האפור. החוק יגביר את התחרות בשוק האשראי, ישים סוף למונופול הבנקים בשוק האשראי ויאפשר ליותר אנשים לקחת הלוואות בתנאים נוחים. אבקש להודות לכל מי שנטל חלק בקידום הצעת החוק, נוסף על אנשי משרד המשפטים, ובין היתר בנק ישראל והמועצה הלאומית לכלכלה. נוכח כל האמור לעיל, הכנסת מתבקשת לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת החוקה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, כבוד השרה. אני עובר לרשימת הדוברים. חבר הכנסת דני עטר – אינו נמצא; חבר הכנסת מיקי לוי – – <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – מוותר. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מוותרת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – מוותרת; חברת הכנסת גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חברת הכנסת תומא סלימאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת אילן גילאון – – <אילן גילאון (מרצ):> מוותר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – מוותר; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת שמולי – מוותר; חבר הכנסת שלח – אינו נוכח; חבר הכנסת טרכטנברג – אינו נוכח; חבר הכנסת חאג' יחיא – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת חנין – אינו נוכח; חבר הכנסת יונה – אינו נוכח; חברת הכנסת אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת כבל – מוותר. חבר הכנסת גטאס – – <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – מוותר. חבר הכנסת רוזנטל – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מוותר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – מוותר; חברת הכנסת רוזין – תגיד לכבודה שתתפנה – מוותרת? רוצה לדבר. <קריאה:> רוצה לדבר בטלפון. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת בר-לב – אינו נוכח. חבר הכנסת אורן מכבד את המליאה בנוכחותו? להחליט, כן – לא. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מי בעד ומי נגד? <קריאה:> מוותר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מוותר. השרה שקד עולה? השרה מבקשת לדבר? מבקשת להצביע? <שרת המשפטים איילת שקד:> להצביע. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו נעבור להצבעה אלקטרונית. נא להצביע. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (תיקון מס' 3), התשע"ה–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 32 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (תיקון מס' 3) עברה בקריאה ראשונה ותועבר לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 39), התשע"ה–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/937); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 39), התשע"ה. תציג את הצעת החוק שרת המשפטים איילת שקד. בבקשה, גברתי. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כנסת נכבדה, אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 39). הצעת החוק בעיקרה באה בעקבות דין-וחשבון של ועדה ציבורית אשר מונתה ב-4 בפברואר 2013 בידי שר המשפטים פרופסור יעקב נאמן, ובראשה עמדה שופטת בית-המשפט העליון בדימוס אילה פרוקצ'יה – להלן: ועדת פרוקצ'יה. הוועדה מונתה על רקע משבר חריף בדרכי התנהלותה ותפקודה של לשכת עורכי-הדין, ונתבקשה לבחון את הרקע למשבר החריף הפוקד את לשכת עורכי-הדין ופוגע בתפקודה ובדרכי התנהלותה. הוועדה הציעה שינויים רבים; חלקם אומצו בהצעת החוק, חלקם אנחנו נאמץ אחר כך בוועדת החוקה. יש לציין שאנחנו הגשנו את הצעת החוק הזאת עוד לפני שהיו בחירות ללשכת עורכי-הדין, ואחרי שנבחר היושב-ראש החדש, אנחנו ישבנו עם הלשכה והגענו להרבה הסכמות, והחלטנו יחד להצעיד את הלשכה לעתיד טוב יותר. אני חושבת שגם עורכי-הדין ייהנו מהשינויים וגם הציבור הרחב. השינויים המוצעים בעקבות ההמלצה נוגעים בבחינת ההתמחות לשם הסמכת עורכי-הדין. אנחנו כן נבחן – ואני שוקלת, בכובד ראש, להעלות את תקופת ההתמחות לשנתיים, למי שעדיין לא התחיל ללמוד. כמו כן, יצומצמו המספרים, מספרי האנשים, בוועד המרכזי ובוועדים השונים. אנו סבורים כי הצעת החוק כוללת שורה של תיקונים ראויים ונכונים, אשר יביאו לשיפור בתפקודה של לשכת עורכי-הדין. אני מבקשת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעביר אותה לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת להכנה לקריאה שנייה ושלישית; להעביר אותה לוועדת החוקה. <דוד ביטן (הליכוד):> האם ההתמחות תהיה שנתיים? <שרת המשפטים איילת שקד:> זאת אפשרות. בהצעת החוק הזאת עדיין לא, אבל אני אביא את זה לוועדת החוקה כאופציה. <קריאה:> מה הייתה השאלה? <שרת המשפטים איילת שקד:> האם ההתמחות תהיה שנתיים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, כבוד השרה. אני עובר לרשימת הדוברים: דני עטר – אינו נמצא; מיקי לוי – לא נמצא; איילת נחמיאס – לא נמצאת; יעל גרמן – לא נמצאת; יואל חסון – לא נמצא; עיסאווי פריג' – לא נמצא; עאידה סלימאן – לא נמצאת; יוסף ג'בארין – לא נמצא; ג'מאל זחאלקה – לא נמצא; איציק שמולי – מוותר; עפר שלח – לא נמצא; זוהיר בהלול – לא נמצא; מנו טרכטנברג – לא נמצא; מאיר כהן – לא נמצא; דב חנין – אוסאמה? קראתי את השם שלו, לא? מחוק. סליחה, השם שלך מחוק, לא ביקשת למחוק? – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לא. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – אז בבקשה. אוסאמה סעדי, בבקשה. אורן חזן, תחשוב מעכשיו אם אתה רוצה לדבר או לא. אתה בסוף, בסדר? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מדבר – – – <קריאות:> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, השרה הנכבדה, חברי חברי הכנסת, מדובר בהצעת חוק רצינית מאוד. כפי שציינה כבוד השרה, ההצעה הזאת הוגשה עוד לפני הבחירות ללשכת עורכי-הדין, ועל רקע ההיסטוריה שהייתה בקדנציה הקודמת, שהיו עימותים חריפים שמנעו את תפקוד הלשכה. אבל המצב הזה השתנה לגמרי אחרי הבחירות האחרונות. היום אין לשכה לעומתית, יש הרמוניה בתוך מוסדות הלשכה, ולכן אני מברך את כבוד השרה על הצעתה לתאם את העניין, ואת הצעת החוק הזאת, עם ראש הלשכה ועם הלשכה הנבחרת ולהביא באמת הצעה לתיקון המצב בלשכת עורכי-הדין בהסכמה ולמען עתיד טוב יותר ללשכת עורכי-הדין. אני רק, בהזדמנות זו, רוצה כבר להתנגד לשני שינויים שמוצעים בהצעת החוק, שאני חושב – הם מאוד מאוד מטרידים אותי. הכלל הראשון שהוצע הוא ביטול המחוזות. אני חושב שאפילו ועדת פרוקצ'יה, כבוד השרה, לא המליצה על זה – לא המליצה על זה, ובכל זאת הכנסתם את זה. <שרת המשפטים איילת שקד:> בסוף החלטנו – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא לא, הוחלט לא לבטל, מעירה השרה. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – – בדיאלוג עם לשכת עורכי-הדין. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אז אני אומר. ולכן אני מברך על זה. ודבר שני, ששר המשפטים יש לו סמכות להורות על בחירות חדשות ולפזר את המועצה ואת הלשכה – אני חושב שגם בזה דנתם עם ראש הלשכה ועם הלשכה. ולכן, בשינויים האלה, וכשההצעה תגיע לוועדת החוקה, אנחנו נבדוק שם את כל ההצעות, ואז אני מקווה שבאמת נגיע להסכמות ונצא לדרך חדשה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת סעדי. זוהיר בהלול – אינו נמצא; טרכטנברג – אינו נמצא; חבר הכנסת כהן – לא; חנין – לא; טלב אבו עראר – לא; חבר הכנסת יוסי יונה – יוסי יונה, אתה רוצה לדבר? לא. קארין אלהרר – לא; ציפי לבני – אינה נמצאת. מיקי רוזנטל – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מוותר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – מוותר; מיכל רוזין – מוותרת; חבר הכנסת אורן חזן, הדרמה היומית – מוותר? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן – מוותר. אחרון הדוברים. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. חברות וחברים, נא להצביע. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 39), התשע"ה–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כבוד השר, הצבעת. 29 בעד, אחד נגד. אני רושם לפרוטוקול שהשר אורי אריאל – נאזם, הצבעתו לא נחשבת, של אורי אריאל, כי הוא מקוזז, בסדר? ולהוסיף את חבר הכנסת אלאלוף. הצעת חוק המשכון – קריאה ראשונה – עברה, ותועבר לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זה לא המשכון. זה לא המשכון. <קריאה:> לשכת עורכי-הדין. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סליחה, סליחה, סליחה, סליחה, אני כבר בנושא הבא – הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 39) עברה בקריאה ראשונה ותועבר לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <הצעת חוק המשכון, התשע"ה–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/943); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> עכשיו אנחנו עוברים להצעת חוק המשכון, התשע"ה–2015, קריאה ראשונה. יציג את ההצעה השר כץ, במקום שרת המשפטים איילת שקד. בבקשה, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אבל הרגע היא הייתה פה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת חוק המשכון מבקשת לפתח את הכלכלה ולהגביר את התחרות בשוק האשראי על-ידי יצירת חוק משכון מודרני הדומה להסדרים אחרים שגובשו במדינות רבות בעולם. הצעת החוק מאפשרת למשכן היקף רחב יותר של נכסים, ועל כן מסייעת לפיתוח שוק האשראי. מכיוון שהלוואות המובטחות בבטוחה מטעם הלווה נהנות מתנאי הלוואה טובים יותר, ככל שיכולים הלווים לתת יותר בטוחות, היקפי ההלוואות גדלים והריבית נמוכה יותר. נוסף על כך, הצעת החוק מבקשת להסדיר את סדרי העדיפויות בתחרות בין נושים. יצירת שוק אשראי יעיל והוגן, המאפשר בטוחות מתאימות לנושים, תגביר את ביטחונם של הנושים ותגדיל את היקף האשראי הניתן ללווים. ההצעה מבוססת, בין היתר, על העקרונות האלה: 1. מתן זכות ליחיד שיש לו עסק שאינו מאוגד כחברה למשכן נכס שטרם הגיע לרשותו. שעבוד זה יתאפשר רק ביחס לנכסי העסק, ולא ביחס לנכסים המיועדים לשימוש אישי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – לדוגמה מה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> בסדר, יש לו על זה הערת אזהרה. לא העביר בטאבו, יש לך הערת אזהרה. אתה יכול למשכן אותו עם הערת אזהרה, כמו דירה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> באמת? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כן, ודאי, ודאי; 2. ביטול השעבוד הצף – תוך מתן אפשרות להטיל שעבוד קבוע על נכס עתידי שטרם הגיע לרשות הלווה. במקביל נקבעו הסדרים חדשים בנוגע לאופן שכלול המשכון וסדרי עדיפויות מיוחדים בין נושים שונים; 3. שלילת האפשרות של נושה להטיל מגבלות קנייניות על עסקאות אחרות בנכס. בדרך זו נמנע את האפשרות של הנושה לשלוט באופן בלעדי בנכס הממושכן ולשעבד אותו לרצונו או להסכמתו. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לשר חיים כץ. אני עובר על רשימת הדוברים: עטר – לא נמצא; מיקי לוי – מוותר; נחמיאס ורבין – לא נמצאת; יעל גרמן – לא נמצאת; עמר בר-לב – אינו נוכח; יואל חסון? <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מוותר; עיסאווי פריג', תומא סלימאן, ג'מאל זחאלקה; איציק שמולי – מוותר; עפר שלח – לא נמצא; טרכטנברג, חאג' יחיא, מאיר כהן, דב חנין, יוסי יונה, אלהרר, באסל גטאס ומיקי רוזנטל. אם כן, אני עובר להצבעה על הצעת חוק המשכון, התשע"ה–2015, בקריאה ראשונה. נא להצביע. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המשכון, התשע"ה–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> רגע, רגע. 22 בעד, נמנע אחד. אני מבקש להוסיף לפרוטוקול להצבעה בעד את חברת הכנסת ברקו, את חברת הכנסת קורן, את חבר הכנסת נגוסה ואת חבר הכנסת חזן. אני קובע כי הצעת חוק המשכון, התשע"ה–2015, עברה בקריאה ראשונה, ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <איתן כבל (המחנה הציוני):> תוסיף אותי, לא היה לי כוח ללחוץ חזק. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מבקש להוסיף גם את חבר הכנסת איתן כבל, שלא היה לו כוח ללחוץ. <הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 13), התשע"ה–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/944); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברות, חברים, אנחנו עוברים להצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 13), התשע"ה–2015, קריאה ראשונה. יציג את החוק שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל, ואחריו – רשימת דוברים. בבקשה, כבוד השר. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כן. אתה תרצה לדבר? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> תיקון חוק צער בעלי-חיים – אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, משרד החקלאות ופיתוח הכפר ואנוכי פועלים במלוא המרץ לשיפור רווחתם של בעלי-החיים בישראל ולמניעת התעללות בבעלי-חיים. אמרתי ואחזור: אנקוט אפס סובלנות בעניין. אנחנו מדברים על דבר שנמצא בספר התורה שלנו זה אלפי שנים, ומקבל ביטוי גם בחקיקה פה בכנסת, שהולכת ומתעצמת. זה החוק הראשון שקידמתי עם הכניסה לתפקיד לפני כחודשיים, ובעזרת השם נעביר אותו בקריאה ראשונה – בהסכמה, אני חושב, מקיר לקיר, כאשר יש חוק של חברי חבר הכנסת שמולי שייצמד, יוצמד, להצעת החוק הממשלתית, וכמובן – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הוא עצמו יוצמד או הצעת החוק שלו? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> הצעת החוק של ידידי חבר הכנסת שמולי. אנחנו לא נתעלל, גם לא בו. אנחנו שומרים גם על הולכי על שתיים. אני מבקש להעיר הערות ספורות, קצרות. החוק קובע עונש חמור של מאסר בפועל עד ארבע שנים למי שהתעלל, במעשה או במחדל – שימו לב, גם מי שלא עשה משהו עלול לעמוד לדין – בבעל-חיים בכוונה, תוך גרימת סבל חמור. החוק מסמיך את בית-המשפט שהרשיע אדם בעבירות – בניגוד לחוק, נוסף על כל עונש אחר שיוטל עליו, גם לאסור עליו לגדל, להחזיק, בעלי-חיים לפרק זמן שייקבע על-ידי בית-המשפט, כך שלא נעמיד את האנשים שעברו כבר פעם ויותר על החוק, לא נעמיד אותם בניסיון, שלא יגיעו לביזיון. עוד תיקון, חשוב מאוד בעיני, שנגמרה תקופת הש"ג. זה לא שהפועל האחרון בסריה שם, ישימו עליו את התיק, והמפעל ידאג לו לעורך-דין טוב ובזה תם העניין. יש אחריות ברורה וחד-משמעית לבעלי המפעל. פועל שמחזיק שוקר ובזה מזיז את בעלי-החיים פעם, פעמיים, שלוש, וגורם להם סבל חמור, קיבל ממישהו את השוקר; הוא לא הביא אותו מהבית. נגמר העידן הזה שמתחבאים מאחורי איזה ש"ג או איזה פועל. התיקון מציע להטיל אחריות פלילית על נושא משרה בתאגיד שלא פיקח על קיום הוראות החוק והתקנות בידי התאגיד או מי מעובדיו. אני מדלג, ברשותכם. במסגרת התיקון לחוק מוצע גם לאפשר לממונה לפי החוק לאצול את סמכותו כממונה לרופאים וטרינרים נוספים מקרב עובדי השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות. אני מדגיש שהפיקוח הווטרינרי שלנו הולך ומתקדם. מחר אנחנו מקיימים דיון איך להכניס את המצלמות לתוך כל המקומות הללו – מפעלים, משחטות וכן הלאה – שיהיה לנו מעקב כזה שאנחנו יכולים לראות לאחור מה היה, ואם צריך לפעול כמובן נגד מי שמפר את החוק. אמרתי, ואני חוזר ואומר, שחלק חשוב זה החינוך, ולכן פניתי לשר החינוך וקיבלתי את הסכמתו שזה יהיה כלול בתוכנית הלימודים מהגיל הרך ועד המבוגרים. אני חושב שיש פה אחדות יוצאת דופן בעניין הזה, של כל חלקי הבית, ואני שמח על כך ופונה גם לציבור להגיש תלונות, להעביר חומר ומידע שהם יודעים, ואנחנו מבטיחים לטפל בזה. אני מודה לכם על התמיכה בחוק. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, כבוד השר. אני עובר לרשימת הדוברים: דני עטר – לא נמצא; מיקי לוי – מוותר; נחמיאס, בן ראובן, גרמן, חסון – יואל חסון כן ידבר. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אומר בכנות שאני נשארתי בגלל הצעת החוק הזאת. מבחינתי זו הצעת חוק חשובה, משמעותית. אני רוצה לברך גם את הממשלה ואת השר אורי אריאל וגם את חברי איציק שמולי, שהצעות החוק שלו אוחדו עם הצעת החוק של הממשלה. אני חושב שאנחנו עולים עוד שלב במאבק או בזכות של-בעלי החיים לחיות כאן בכבוד לצדנו, במאבק במתעללים, במאבק באותם אלה שעדיין לא מבינים מה המשמעות של בעלי-החיים בסביבתנו ומה האחריות שלנו כבני-אדם וכחברה לאותם בעלי-חיים. אני רוצה לומר לך, אדוני השר, ששמחתי מאוד לשמוע על רעיון המצלמות. אני חושב שזה רעיון מעולה. אני חושב שמשנה לשנה אנחנו מגלים ונחשפים ליותר מדי תמונות קשות של מצבים של התעללויות מזעזעות, בכל אופן עבורי, שמדירות שינה מעיני, במשחטות, בלולים – דברים באמת באמת קשים. לפעמים זה בלתי נתפס, כאילו האנשים האלה, שגם ככה, מראש, עוסקים בעבודה לא כזאת מלבבת, עדיין מוצאים את עצמם בסוף כל כך ערלי-לב כלפי בעל-החיים הזה, דבר שהם נוהגים בו כמו בחפץ. יש הרי הדילמה הקבועה הזאת – הרי בכל זאת, בסוף מדובר בתעשיית מזון, ולצערי, דינם של בעלי-החיים האלה נגזר, אבל עדיין יש לנו אחריות שזה ייעשה בדרך הומנית ובדרך אחרת. כזכור לך, אדוני היושב-ראש, ב-2006 הקמתי לראשונה בכנסת את השדולה למען בעלי-החיים, ומאז השדולות האלה קיימות בכל הכנסות, גם בכנסת השבע-עשרה, השמונה-עשרה, התשע-עשרה, והיום בכנסת העשרים בראשות חבר הכנסת שמולי וחברת הכנסת גרמן. מאז הקמת השדולות הללו – וחבר הכנסת כבל החליף אותי בכנסת השמונה-עשרה – הכנסת הזאת פתחה צוהר לחקיקה מדהימה ומרשימה בעניין של זכויות והגנה על בעלי-חיים, בנושא של ניסויים בבעלי-חיים ועוד המון המון נושאים. יש עוד המון מה לעשות. אנחנו בדרך הנכונה. אני שמח שהכנסת מעלה, כמו שאמרתי, עוד שלב, אבל אני מבקש ממך, אדוני השר: אל תהיה סלחן כלפי כל אלה שעוסקים בתעשיית המזון מן החי. צריך לוודא, ולקוות, ולדחוף ולהעביר את פרויקט המצלמות הזה, שידעו שמצלמים, שידעו שרואים, שהחברות גם ידעו שהן יכולות להיכנס פה גם לתהליכים של תביעות פליליות, עיצומים – כל כלי אפשרי. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מחר יש דיון – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני שמח לשמוע, אדוני השר, כי זה בנפשנו, זה בוודאי בנפשי. אני באמת מברך על החוק הזה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת יואל חסון. חברת הכנסת סלימאן, רוצה לדבר? <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> לא. <קריאה:> יש הרבה דוברים? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא. חבר הכנסת זחאלקה. חבר הכנסת שמולי, בבקשה. לדעתי, כבוד השרה, שניים-שלושה ממה שיש פה. בבקשה, ידידי, שלוש דקות. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני מאוד מאוד מתרגש, כי בחצי השנה האחרונה יצא לנו לעסוק בנושא הזה לא מעט. האמת, אדוני השר, לא האמנתי שהשינוי יבוא כל כך מהר. נכון, זה רק השלב הראשון של החקיקה, אבל באמת, מהלב, אני לא יכול שלא לעמוד כאן ולפרגן לך על הגישה שלך, הלוחמנית והאגרסיבית לטובה והבאמת-רגישה למען בעלי-החיים. כי אם הבית הזה לא מבין שמי שפוגע בהולך על ארבע יפגע – תעשה לי שקט, חיליק. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברים שם מאחור, נא להיות בשקט. בבקשה. חברת הכנסת בן ארי, תכבדי את מציע החוק. תודה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אם הבית הזה לא מבין שמי שפוגע היום בהולך על ארבע יפגע מחר בבני-אדם, אז זו טעות מאוד מאוד חמורה. וזה נכון, ההתמודדות עם התופעה המכוערת של התעללות בבעלי-חיים צריכה להיעשות בכל המישורים. דיבר השר גם על המישור של החינוך, ובוודאי יש עוד מה לעשות במישור של האכיפה. צריך להגיד את האמת, הדבר הזה לא נמצא, שנים ארוכות, בראש סדר-יומה של המשטרה, שגם היא מתמודדת עם מציאות בלתי אפשרית במדינת ישראל. אבל אנחנו, בחצי השנה האחרונה – ואי-אפשר להתעלם מזה – כמעט על בסיס שבועי נתקלים פעם אחרי פעם בהתעללויות והתאכזרויות מחרידות שאי-אפשר להיוותר אדיש אליהן. לכן יש מקום לחקיקה הזאת, והיא עושה דבר גדול. אני דיברתי על הגישה של השר, אבל אין שום ספק, זו גולת הכותרת, כי בפעם הראשונה היא מטילה את האחריות גם על מנהל התאגיד. זאת אומרת שאם במפעל "זוגלובק" או במפעל "דבאח", בפעם הבאה שיימצאו שוקרים או שתימצא התעללות כל כך קשה – מכות והתעללויות בבעלי-חיים, לוקחים תרנגולת ומשחקים אתה משחק של הטבעות, כאילו זה כדורסל – בפעם הבאה שזה יקרה, ייענש גם מנהל התאגיד. למה? כי במקום שבו העובדים עושים את זה, זה עניין של תרבות, זה לא רק עניין של עובד אחד שסרח, ולכן יש מקום לזה. מעבר לזה, גם בנימה הכי אגואיסטית שאפשר, אני מודה לך, אדוני שר החקלאות, גם על הגישה, לא רק על המהות. ביקשתי ממך שנעבוד במשותף ובתיאום, ואתה נהגת בהגינות ובג'נטלמניות, ואני מודה גם לך, גם לממשלה, גם לשרת המשפטים, שראתה, למרות ההסתייגויות שהיו בתוך משרדה, את התמונה הכוללת, וגם לעוזרך הנאמן אריק בן שמעון, שעוזב היום. היה לי תענוג גדול מאוד לעבוד אתך שנים ארוכות. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת שמולי. חבר הכנסת שלח – אינו נמצא; חבר הכנסת טרכטנברג – אינו נמצא; חבר הכנסת חאג' יחיא – לא נמצא; חברי הכנסת כהן, חנין, יונה – חבר הכנסת יונה, אתה מעוניין לדבר? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> לא. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא. חברת הכנסת אלהרר – אינה נמצאת; באסל גטאס – אינו נמצא; חבר הכנסת כבל – אינו נמצא; חבר הכנסת חזן – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> תודה רבה לך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אה, סליחה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> למה, היא הסתירה אותי? <קריאה:> אני – – – אותו – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סליחה. חיפשתי אותך באופוזיציה, איתן. סליחה. חיפשתי אותך באופוזיציה. בבקשה. לא? בטוח? <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני מוותר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן, בבקשה, אחרון הדוברים. אחריו נעבור להצבעה על החוק. בבקשה, נכבדי, שלוש דקות לרשותך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, השרה, חברותי, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני אגיד, לפעמים זה מרגיש כאילו צריך להתנצל שרוצים להתבטא באיזה נושא מסוים. חבר'ה, מי שלא טוב לו יכול לצאת החוצה, לשתות קפה, להירגע. נקרא לו כשיש הצבעה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אל תתנצל, תהיה גבר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, אני לא מתנצל. אף שאני לא מהבית היהודי, גם אני לא מתנצל; רק כשצריך. ראשית, אני רוצה להצטרף לדבריו של חבר הכנסת שמולי, לדברי השבח לשר אורי אריאל. כבוד השר, אני באמת רוצה להגיד לך תודה. בימים ובשבועות האחרונים אני מסתכל על פועלך בנושא, ויש פה מנהיגות אמיצה לנוכח המציאות, ויש גם שיגידו – מי שלא מכיר אותך – גם מפתיעה. אז אני שמח שאתה נמצא במקום שאתה נמצא. אני רואה שיש להקת מעודדות מאחור שמוחאת כפיים. זה בסדר. זה לכבוד השר? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת הנגבי, באמת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> דבר נוסף אני כן רוצה להגיד: תראו, חברים, חקיקה זה חשוב, ענישה זה חשוב, אבל חינוך זה חשוב לא פחות. אם אנחנו רק נתעסק פה כל היום בהגברת הענישה, באכיפתה, אנחנו לא נתקדם לשום מקום. אני חושב שבד בבד, יחד, יד ביד – אדוני יושב-ראש הקואליציה, אני מפריע לך? <מירב בן ארי (כולנו):> לא לא, דבר חופשי. <איתן כבל (המחנה הציוני):> יש פה רק התפעלות ממך. <מירב בן ארי (כולנו):> התפעלות, מכל הקואליציה. באמת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הם מחמיאים לך. בבקשה, חבר הכנסת חזן. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, נא להתחיל. בבקשה, בכבוד. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> יש לנו יום עבודה מחר בבוקר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הגיע הזמן – – – <מירב בן ארי (כולנו):> הגיע הזמן – – – <מירב בן ארי (כולנו):> תשתה מים – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברי הכנסת, אפשר לתת למר חזן לסיים את דבריו? <איתן כבל (המחנה הציוני):> חבר הכנסת – – – <קריאה:> סגן יושב-ראש הכנסת. <קריאה:> סגן יושב-ראש הכנסת. <איתן כבל (המחנה הציוני):> תאמין לי, אם היית חוצה את הגבול, היו מחזירים אותך. <קריאה:> אתה מבין למה צריך – – –? <יואל חסון (המחנה הציוני):> איתן, אם הוא היה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אמתין. אני באמת רוצה רק להגיד – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברי הכנסת, אם חבר הכנסת חזן מפריע לכם, אני אבקש ממנו לצאת ולהשאיר אתכם פה לבד. אז בבקשה. חבר הכנסת חזן, בבקשה. אני מוסיף לך חצי דקה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, אני אעשה את זה קצר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז בבקשה. <ז'קי לוי (הליכוד):> קצר – ארבע דקות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תראו, חברים, הסיפור – – – <ז'קי לוי (הליכוד):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מדינה שלמה מסתכלת עליכם ומתביישת. איבדו בכם אמון. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ללא הגבלת זמן. אחרי ההתנהגות שלכם – ללא הגבלת זמן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני עכשיו כמו שר, אני יכול לדבר עד אור הבוקר. מזל שאין לי שם אמצעי מכלוף. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני מקווה שהציבור שצופה באמת מעריך את פועלנו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בשעה כזאת אף אחד לא צופה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש – – – <ענת ברקו (הליכוד):> לופ – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה יכול לעשות משהו שאני עשיתי פעם – אמרתי מספר טלפון וביקשתי ממי שצופה שישלח את הערותיו. קיבלתי מאות סמ"סים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתם יודעים, אתם מדברים רבות על כבוד הכנסת, וסלחו לי – זו זילות, אז בואו נעצור לרגע. <מירב בן ארי (כולנו):> די, די, די. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אווירה של סוף קורס. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תראו, חברים, אני רוצה, בהקשר של עניין צער בעלי-חיים, היום גם הוקמה שדולה בראשות חבר הכנסת שמולי וחברת הכנסת יעל גרמן – שהלכה לנוח. אני רוצה להגיד עוד הפעם – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה זה הלכה לנוח? אולי היא הלכה לחתונה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – הגיע הזמן להתעסק לא רק בחוקים שמובילים לענישה – הגברת הענישה ואכיפה – אלא להתחיל בחינוך, כי בסופו של יום גם אנחנו, כל מי שיושב כאן היום, ככל הנראה זוכר את הקמפיינים שעליהם גדלנו, ויש פה חברים שמבוגרים ממני ביום-יומיים, כמו "אסור לקטוף את פרחי הבר" וכדומה. הגיע הזמן שניקח על עצמנו פרויקט. אשמח לשלב ידיים עם חבר הכנסת שמולי ואחרים כדי לכתוב איזו תוכנית שתבוא לידי ביטוי במשרד החינוך – גם ביסודי, גם בתיכון וגם בהשכלה הגבוהה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. בסוף זה קרה – חבר הכנסת חזן סיים את דבריו. <קריאה:> רוויזיה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> רוויזיה? בוודאי. <קריאה:> להצבעה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני נגד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו נעבור להצבעה. ההצבעה החלה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 13), התשע"ה–2015, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 33 בעד, ללא מתנגדים. מזל טוב, הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 13) עברה בקריאה ראשונה, ותעבור לדיון בוועדת החינוך והתרבות. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת – בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 47 והוראת שעה), התשע"ה–2015, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לסגן מזכירת הכנסת. <הצעת חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (תיקון מס' 2), התשע"ה–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/946); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הצעת חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (תיקון מס' 2), לקריאה ראשונה – תציג כבוד שרת התרבות והספורט מירי רגב. אין דוברים שנרשמו. בבקשה, גברתי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רציתי. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> כבוד היושב-ראש, תודה – לא, אי-אפשר לדבר על זה עכשיו, נדבר על כך לקראת הקריאה השנייה והשלישית – כבוד השרים, ידידי חברי הכנסת שנשארו פה והם רבים בשעה הזאת של הלילה, ראשית, אני רוצה לברך את ידידי שר החקלאות על הצעת החוק החשובה. חבר הכנסת אורי אריאל, אני רוצה לברך אותך על החוק החשוב הזה. אני מאמינה שמי שאין לו חמלה לבעלי-חיים, אין לו גם חמלה לאנשים. יישר כוח, חוק חשוב. אני חייבת להגיד שבכנסת הקודמת חבר הכנסת כבל רתם אותי לכל הצעות החוק בנושא צער בעלי-חיים, וזה חשוב. בעיני זה מאוד חשוב. אני מתכבדת להביא בפני הכנסת את הצעת חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (תיקון מס' 2), התשע"ה–2015, לקריאה ראשונה. הצעת חוק זו, שיזם המשרד, נועדה להקל על הציבור הרחב, והיא אחת מתוך שינויים רבים שמוביל המשרד על מנת לקרב ולהנגיש את הספורט לציבור הרחב ולהגדיל את מספר העוסקים בספורט. חוק מכוני כושר קובע, בין השאר, את חובתו של מכון כושר לקבל מתאמן רק לאחר שהמציא אישור רפואי שנתן לו רופא המאשר את כשירותו הרפואית להתאמן במכון הכושר. מטרת התיקון היא לבטל את הצורך בהמצאת אישור רפואי כתנאי לפעילות בחדר כושר. האישור יוחלף בשאלון רפואי שעליו יצהיר המבקש להתאמן. על-פי עמדת גורמי המקצוע, אין ערך מוסף בבדיקת הרופא הנדרשת כיום בחוק על פני הצהרת המתאמן לגבי איתור מצבים המגבילים פעילות במכוני הכושר. בנוסף, ועל מנת להגן על בריאותם של המתאמנים, במקרים שבהם יעלה מהצהרת הבריאות כי המתאמן סובל מבעיה רפואית העלולה לסכנו, יהיה עליו להציג אישור רפואי שבו הרופא מאשר כי אימון בחדר כושר אינו מהווה סיכון לבריאותו של המתאמן. ההצעה תשפר משמעותית את נגישות הציבור למכוני כושר, תקצר את תהליך ההרשמה ותמנע סרבול וביורוקרטיה מיותרת. ההצעה תאפשר ליותר אנשים לעסוק בפעילות גופנית וספורט ותביא לשמירה על בריאותם ולשיפור איכות חיי הציבור. הקפדנו למצוא את האיזון המתאים כך שנוכל מחד גיסא להקל על המתאמנים ומאידך גיסא לשמור על בריאותם. התיקון המוצע וההמלצות הנ"ל עולים בקנה אחד עם המלצות בין-לאומיות בנושא ועם הנהוג בעולם בתחום זה. הצעת התיקון לחוק בוצעה בתיאום מלא עם משרד הבריאות ובתמיכה מקצועית מלאה של כל המועצות הרלוונטיות: המועצה הלאומית לקרדיולוגיה, המועצה הלאומית לבריאות הקהילה והמועצה הלאומית לבריאות הילד, המייעצת למנכ"ל משרד הבריאות. ולכן, החוק הזה בעצם נעשה בתיאום עם משרד הבריאות, ואני מבקשת להודות לסגן שר הבריאות, ידידי ליצמן, על כך שהחוק הזה הוא חוק משותף, שיוכל להביא לבריאות טובה יותר של הציבור ולהנגשת הספורט בקהלים רחבים יותר. התיקון לחוק מוצע כחלק מתוכנית "אפשריבריא", שאושרה בהחלטת ממשלה בדבר התוכנית הלאומית לקידום אורח חיים בריא ופעיל. אבקש מהכנסת לאשר את הצעת חוק זו, והיא תבוא לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, כבוד השרה. יש דובר אחד, חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מוותר? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> לא נכון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> רציתי לברך את השרה, אבל מוותר. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אין. זה לא אמיתי, חזן. בוא תעלה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> למה? תגידי לי. מה קרה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חזן, מוותר? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן, אנחנו נעבור – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> להצבעה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – להצבעה על החוק. נא לחזור למקומות, מי שרוצה להצביע. ההצבעה החלה. נא להצביע. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (תיקון מס' 2), התשע"ה–2015, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 28 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (תיקון מס' 2), התשע"ה–2015, עברה בקריאה ראשונה, ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק:> <הצעת חוק לקידום השקעות חברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014;> <הצעת חוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק), התשע"ה–2014 – למעט סעיף 1(2)(ב);> <הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 19), התשע"ה–2014> [מס' מ/896, מס' מ/896 ומס' מ/890; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' 1789.] <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברים, אנחנו עכשיו עוברים להצבעה על סעיפי הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק. ההודעה נמסרה כבר ביום 6 ביולי השנה – הנמקת הערעורים של סיעות המחנה הציוני ומרצ. אני מבין שלא נרשמו דוברים, לא מהמחנה הציוני ולא ממרצ. על כן אנחנו עוברים להצבעה על הסעיפים. הסעיף הראשון: הצעת חוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, סעיף 1(2)(ב). אני עובר להצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 20 בעד הודעת הממשלה – 28 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן, 28 בעד, ללא מתנגדים. הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת החוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, נתקבלה. <יצחק כהן (ש"ס):> כבוד היושב-ראש, אני מבקש להוסיף את קולי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מצרף את קולו של סגן השר איציק כהן ואת חבר הכנסת יצחק וקנין. על הצעת החוק הזאת כמובן חל דין רציפות. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, למעט סעיף 1(2)(ב). נא להצביע. הצבעה מס' 21 בעד הודעת הממשלה – 28 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, למעט סעיף 1(2)(ב), נתקבלה. <קריאה:> צחי, אתה רוצה להעלות את ההצבעה על הגז עכשיו? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 28 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי גם הצעת חוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), למעט סעיף 1(2)(ב) עברה, וגם עליה הוחל דין רציפות. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אני מבקשת להוסיף אותי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מצרף את חברת הכנסת פלוסקוב בעד. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ממש. אני עובר להצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 19), התשע"ה–2014. בבקשה, נא להצביע. הצבעה מס' 22 בעד הודעת הממשלה – 28 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 19), התשע"ה–2014, נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 28 בעד, ללא מתנגדים וללא נמנעים. גם הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות עברה, וגם עליה חל דין הרציפות. <הודעת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 7) (שמירת זכויות בשל אלימות בן-זוג), התשע"ה–2014> ["דברי הכנסת" ה-19, מס' כ/593, מושב שני, חוברת כ"ב, עמ' 9627.] <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים לסעיף האחרון בסדר-היום: הודעת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 7). תציג את הבקשה יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה, גברתי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לפרוטוקול, סגן המזכירה, אנחנו נוסיף את חבר הכנסת חזן בעד הצעת חוק הכשרות המשפטית. בבקשה, גברתי. <עאידה תומא סלימאן (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):> כבוד היושב-ראש, מכובדי חברי הכנסת, אני מתכבדת להודיע כי הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי אישרה היום כי ברצונה להחיל דין רציפות על חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 7) (שמירת זכויות בשל אלימות בן-זוג), התשע"ה–2014, לפי סעיף 2 לחוק רציפות הדיון בהצעת החוק, התשנ"ג–1993. הצעת החוק אושרה במליאת הכנסת התשע-עשרה בקריאה ראשונה ביום 9 בדצמבר 2014, ולשמחתי, חבר הכנסת יעקב מרגי, שנמנה עם יוזמיה, ביקש להחיל עליה דין רציפות בכנסת העשרים. הצעת החוק באה לתקן עיוות מוסרי עמוק בכל הנוגע לנשים מוכות ולנשים הסובלות מאלימות מצד בני-זוגן המתגוררות בדיור הציבורי. נשים אלה פגועות פעמיים: פעם אחת כלכלית, בהיותן חיות בעוני ונזקקות לסיוע בדיור ציבורי, ופעם שנייה פיזית, בהיותן מוכות על-ידי בני-זוגן. הצעת החוק באה למנוע מצב שבו נשים אלה ייפגעו פעם שלישית על-ידי כך שיפסידו את זכויות הרכישה, המוגבלות ממילא, העומדות להן לגבי הדירה בדיור הציבורי שבה התגוררו. נשים אלה נאלצות לקבל החלטה אמיצה ולעקור את עצמן ואת ילדיהן מסביבת החיים שלהן, מהעבודה, מבית-הספר, מחברים וכו', על מנת להציל את נפשן ואת חייהן ואת חיי ילדיהן ולנסות להתנתק ממעגל האלימות, להשתקם ולבנות חיים אחרים. במציאות הבלתי-מתקבלת על הדעת שקיימת, בן-זוג אלים ומכה נשאר להתגורר בדיור הציבורי, בעוד הקורבן, האישה, נאלצת להימלט מן הבית למקלט או לסידור אחר ולהתחיל משם את חייה מחדש. מאחר שלא כל הנשים עוברות להתגורר במקלטים לנשים מוכות – וגם בהם המציאות לעתים קשה ועגומה – נשים אלה נאלצות לעתים לעבור להתגורר בשכירות, ואז ההוצאה הכוללת על שכר דירה גבוהה בהרבה, ובכך מעמיקה את מצב העוני שבו אותן נשים מצויות. יש לציין כי מצבם של כלל האנשים הנזקקים לסיוע בדיור הציבורי הוא עגום לעתים רבות, בשל חוסר בדירות בדיור הציבורי ותנאים מגבילים של זכאות. מצבן של נשים הנזקקות לדיור ציבורי, בהיותן אוכלוסייה מוחלשת פעמיים, הוא עגום עוד יותר. האפשרות לרכוש את הדירה מהווה חבל הצלה לנשים, כי זה הסיכוי היחידי שלהן להחזיק בנכס שיעניק להן יציבות בדיור, והן יוכלו לימים להוריש אותה לילדיהן, ומכאן החשיבות בשמירה על זכויותיהן של נשים אלה לרצף בחישוב תקופת המגורים. הצעת החוק קובעת כי תקופת שהייה של אישה במקלט לנשים מוכות או מחוץ לדירה הציבורית עקב האלימות מצד בן-זוגה, כאשר קיימת החלטה שיפוטית המעידה על קיומה של אלימות כאמור, לא תיגרע בחישוב התקופה המקנה לה זכות לרכוש את הדירה. יש לציין כי אלימות כאמור יכולה לכלול גם אלימות מילולית ואיומים, כפי שיקבע בית-המשפט. לשמחתנו, הממשלה, שתמכה בהצעה בכנסת התשע-עשרה, המשיכה והביעה את תמיכתה בהצעת החוק ובהחלת הרציפות עליה גם בכנסת העשרים. אציין שנאמר לנו כי החברות המשכנות בדיור הציבורי פועלות הלכה למעשה לפי כלל זה כבר היום, והוא מצוי בתקנון שלפיו הן פועלות. עם כל ההערכה לנוהג הקיים, אנוכי וחברי הוועדה סבורים כי כלל כזה ראוי ונכון לו שיהיה בספר החוקים, ולא ייווצר צל של ספק ברצונו של הבית הזה לצאת להגנתן של נשים הסובלות מאלימות מצד בן-זוגן. אני מבקשת מחברי הכנסת להצביע בעד החלת הרציפות עם הגעתה להצבעה במליאה לאחר פגרת הקיץ. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חברת הכנסת סלימאן. כמובן, ההודעה הזאת תגיע להצבעה בעוד 14 יום, ועד אז הסיעות רשאיות להגיש ערעורים. חברים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י"ב באב התשע"ה, 28 ביולי 2015, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 00:02.>