דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ט"ו ישיבה מ"ב הישיבה הארבעים-ושתיים של הכנסת העשרים יום רביעי, י"ג באב התשע"ה (29 ביולי 2015) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 9 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 9 שאילתות דחופות 9 60. הסדרת חוף הים בראשון-לציון 10 דוד ביטן (הליכוד): 10 השר להגנת הסביבה אבי גבאי: 10 דב חנין (הרשימה המשותפת): 11 דניאל עטר (המחנה הציוני): 15 62. מכרז הממונה על התקינה 16 מיכל בירן (המחנה הציוני): 16 שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי: 17 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 21 רויטל סויד (המחנה הציוני): 22 63. מכרז להקמת קרן להשקעה בעסקים בינוניים 29 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 29 שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי: 30 דניאל עטר (המחנה הציוני): 31 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 32 59. הרכבת הקלה בתל-אביב 40 יואל חסון (המחנה הציוני): 40 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 40 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 47 דב חנין (הרשימה המשותפת): 48 דניאל עטר (המחנה הציוני): 49 61. תקצוב מכשול גדר הגבול עם רצועת-עזה 56 חיים ילין (יש עתיד): 56 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 56 65. הקלות מכס על ייבוא דגה 59 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 59 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 59 איציק שמולי (המחנה הציוני): 63 חיים ילין (יש עתיד): 64 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 65 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 72 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 72 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 72 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 73 שאילתות דחופות 74 64. קריאות ״מוחמד חזיר״ במסגד אל-אקצא 74 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 74 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 75 זהבה גלאון (מרצ): 82 מאיר כהן (יש עתיד): 84 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 100 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 100 הצעות לסדר-היום 101 עיכוב בהעלאת בני הפלאשמורה ובאיחודם עם משפחותיהם בישראל 101 מאיר כהן (יש עתיד): 101 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 102 שר העלייה והקליטה זאב אלקין: 105 אברהם נגוסה (הליכוד): 118 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 119 הצעות לסדר-היום 120 גזענות וניסיון למנוע מכירת דירות לערבים בעיר לוד 120 איציק שמולי (המחנה הציוני): 120 דב חנין (הרשימה המשותפת): 123 שר הבינוי יואב גלנט: 124 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 127 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 128 הצעות לסדר-היום 129 מערכת ההתרעה מפני פצמ"רים שהופעלה ב"צוק איתן" והצילה חיי רבים הושבתה ושוכבת במחסנים כבר שנה. מדוע? 129 חיים ילין (יש עתיד): 129 דניאל עטר (המחנה הציוני): 131 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 133 הצעות לסדר-היום 135 ביטול פרויקט בגרות ללוחמים בצה"ל 135 יואל חסון (המחנה הציוני): 135 עליזה לביא (יש עתיד): 136 ענת ברקו (הליכוד): 138 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 139 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 142 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 142 הצעה לסדר-היום 149 קמפיין ממקור לא ברור נגד אזרחים וחיילים הקשורים לקליטת חרדים מועמדים לגיוס 149 יעקב מרגי (ש"ס): 149 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 151 יואב קיש (הליכוד): 156 הצעה לסדר-היום 160 אי-קבלה של תקינה בין-לאומית על-ידי מכון התקנים 160 רועי פולקמן (כולנו): 160 שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי: 161 איתן ברושי (המחנה הציוני): 163 הצעה לסדר-היום 164 הריסת מבנים בבית-אל 164 אורן אסף חזן (הליכוד): 164 שרת המשפטים איילת שקד: 173 איתן ברושי (המחנה הציוני): 176 מיקי לוי (יש עתיד): 177 מיכל רוזין (מרצ): 179 הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 12), התשע"ה–2015 181 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 182 הצעת חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (תיקון מס' 2), התשע"ה–2015 185 יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 185 שרת התרבות והספורט מירי רגב: 189 הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 14), התשע"ה–2015 190 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 190 הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון מס' 2) (הרחבת ההגדרה "אלימות מילולית"), התשע"ה–2014 195 אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 196 החלטת ועדת הכלכלה בדבר תיקון טעות בחוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד–2014 196 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 198 החלטת ועדת הכלכלה בדבר תיקון טעות בחוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, התשע"ב–2012 199 הצעת חוק שירות אזרחי, התשע"ה–2015 199 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 200 קארין אלהרר (יש עתיד): 204 מיקי לוי (יש עתיד): 206 תמר זנדברג (מרצ): 207 נחמן שי (המחנה הציוני): 208 איתן כבל (המחנה הציוני): 209 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 212 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 213 איציק שמולי (המחנה הציוני): 214 דב חנין (הרשימה המשותפת): 216 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 220 שרון גל (ישראל ביתנו): 223 דניאל עטר (המחנה הציוני): 225 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 227 ינון מגל (הבית היהודי): 228 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 235 איתן ברושי (המחנה הציוני): 237 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 238 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 244 יואל חסון (המחנה הציוני): 251 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 253 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 255 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 262 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 266 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 268 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 270 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 273 חיים ילין (יש עתיד): 275 מאיר כהן (יש עתיד): 277 רויטל סויד (המחנה הציוני): 278 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 279 מירב בן ארי (כולנו): 287 ינון מגל (הבית היהודי): 290 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 292 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 292 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 113), התשע"ה–2015 292 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 293 דוד ביטן (הליכוד): 295 עיסאווי פריג' (מרצ): 296 תמר זנדברג (מרצ): 301 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 303 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 304 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 103 והוראת שעה), התשע"ה–2015 307 אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): 308 דב חנין (הרשימה המשותפת): 310 תמר זנדברג (מרצ): 315 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 319 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 322 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 324 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 326 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 327 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 329 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 329 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 103 והוראת שעה), התשע"ה–2015 329 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 329 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 332 איציק שמולי (המחנה הציוני): 334 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 337 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 339 דניאל עטר (המחנה הציוני): 344 חיים ילין (יש עתיד): 347 אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): 350 הודעה אישית של חבר הכנסת אורן אסף חזן 351 אורן אסף חזן (הליכוד): 352 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 103 והוראת שעה), התשע"ה–2015 353 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 357 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 358 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 358 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 359 הצעת חוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה (תיקון מס' 7), התשע"ה–2015 359 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 360 שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי: 371 יצחק כהן (ש"ס): 376 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 377 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 385 שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי: 386 הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42 והוראת שעה); 387 הצעת חוק הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשע"ה–2015 387 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 388 יעל גרמן (יש עתיד): 403 ציפי לבני (המחנה הציוני): 405 רויטל סויד (המחנה הציוני): 407 מיכל רוזין (מרצ): 413 דב חנין (הרשימה המשותפת): 418 מיקי לוי (יש עתיד): 420 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 423 אילן גילאון (מרצ): 426 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 428 מאיר כהן (יש עתיד): 430 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 433 איציק שמולי (המחנה הציוני): 436 עיסאווי פריג' (מרצ): 438 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 441 קארין אלהרר (יש עתיד): 444 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 449 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 453 תמר זנדברג (מרצ): 455 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 457 חיים ילין (יש עתיד): 459 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 460 איתן כבל (המחנה הציוני): 464 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 468 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 475 יואל רזבוזוב (יש עתיד): 476 מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): 478 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 479 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 481 עליזה לביא (יש עתיד): 483 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 486 עפר שלח (יש עתיד): 487 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 488 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 492 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 493 יואל חסון (המחנה הציוני): 495 איתן ברושי (המחנה הציוני): 500 מיכל בירן (המחנה הציוני): 501 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 503 נחמן שי (המחנה הציוני): 505 יעקב פרי (יש עתיד): 506 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 507 מיקי לוי (יש עתיד): 515 הודעה אישית של חבר הכנסת אורן אסף חזן 551 אורן אסף חזן (הליכוד): 551 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 555 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 556 הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 48), התשע"ה–2015 556 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 556 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 562 דב חנין (הרשימה המשותפת): 570 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 578 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 597 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 602 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 608 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 611 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 614 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 615 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 622 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 624 עיסאווי פריג' (מרצ): 625 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 631 יעל גרמן (יש עתיד): 633 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 638 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 641 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 654 <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום יום רביעי, י"ג באב תשע"ה, 29 ביולי 2015. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. נתחיל בכמה הודעות של יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן, שכבר נמצא אתנו על הדוכן. בבקשה, אדוני. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> תודה, אדוני. הודעה ראשונה: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה בישיבתה אתמול כי ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בהצעה לסדר-היום של חברת הכנסת תמר זנדברג בנושא: חוק לתיקון פקודת העיריות – שידור ישיבות מועצה. הודעה שנייה: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, החלטת ועדת הכנסת בדבר קביעת ועדה לפי חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 19), התשע"ד–2014, מיום י"ג באב התשע"ה, 29 ביולי 2015 – סעיף 17 לחוק שירות ביטחון, התשע"ד–2014, שכותרתו "הוראת שעה", קובע כך: בתקופה של שנתיים מיום תחילתו של חוק זה, בכל מקום בפרק ג'1 לחוק העיקרי כנוסחו בסעיף 6 בחוק זה, במקום "ועדת החוץ והביטחון של הכנסת" יקראו "ועדה שתקבע ועדת הכנסת לעניין זה". החוק פורסם בחודש מרס 2014. ועדת הכנסת קבעה, לפי הסעיף האמור, לתקופת הוראת השעה, את ועדת החוץ והביטחון. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן. <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים לשאילתות דחופות. השאילתה הראשונה תהיה דווקא של אותו חבר כנסת, דוד ביטן, אבל הפעם לא כיושב-ראש ועדת הכנסת. אדוני השר להגנת הסביבה אבי גבאי, נא לעלות לדוכן. חבר הכנסת דוד ביטן ייגש למיקרופון באולם ויקרא את נוסח השאילתה. שאלה נוספת תינתן גם לחבר הכנסת דב חנין. אדוני חבר הכנסת, בבקשה. <60. הסדרת חוף הים בראשון-לציון> <דוד ביטן (הליכוד):> תודה רבה. שאילתה לשר להגנת הסביבה – המשרד להגנת הסביבה ומשרד המשפטים הסכימו כי תוכנית שהוגשה על-ידי הוועדה המקומית בראשון-לציון בעניין המצב החוקי של מסעדות בחוף הים תתוקן כתנאי לעיכוב הליכים, וחזרו בהם. ברצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע קיימת אכיפה בררנית בין רשויות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת דוד ביטן. אתה יכול לשבת בינתיים. אם תרצה שאלה נוספת, ניתן לך והשר ישיב. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> אדוני היושב-ראש, חברים וחברות נכבדים, הדברים הם כך: יש צוות שפרקליטות המדינה מרכזת, שנקרא "צוות שולחן עגול", שמרכז את כל גופי האכיפה במטרה לפעול ביחד נגד מפגעים ונגד מקומות שבהם יש עבירה על החוקים; צוות מבורך מאוד, שבעצם יוצר מצב שבכל פעם משתמשים בסמכות של גוף אחר על מנת לפתור בעיה. למסגרת הזאת הגיע הנושא של המסעדות ובתי-הקפה בחוף ראשון-לציון, שפשוט חורגים מהתמ"א שאוסרת לבנות בטווח של 30 מטר מחוף הים, ולכן הוצאו צווי סגירה. ערערו לבית-המשפט, ואתמול או שלשום בית-המשפט דחה את העתירות בעניין הזה. אנחנו בסך הכול עומדים על קיומו של החוק. כמובן, הכנסת תמיד יכולה לשנות חקיקה. בכל מקרה, אנחנו נבדוק, נשב עם חבר הכנסת ביטן ונראה אם בכל זאת אפשר לאשר משהו, או לא לאשר משהו, במטרה שהתושבים בסופו של דבר ייהנו מהחוף. צריך לזכור שהתכלית של החקיקה הזאת היא לאפשר גישה פתוחה לחוף לתושבים; שהחוף יהיה עבור התושבים ולא רק עבור העסקים; ולא רק מי שבא להוציא כסף בחוף הים יוכל לשבת בחוף הים, אלא כל אדם שרוצה יהיה לו מספיק מקום לשבת וליהנות מחוף הים. הים הוא של האזרחים, וזו כל תכלית העיסוק שלנו בעניין הזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר גבאי. חבר הכנסת דוד ביטן, שאלה נוספת. לאחר מכן – חבר הכנסת דב חנין. <דוד ביטן (הליכוד):> הסיבה שבתי-המשפט לא מסכימים לתת ארכה – בגלל ההתנגדות שלכם ושל משרד המשפטים. בסך הכול לא מדובר בבנייה גדולה מאוד יחסית לחוף; היא קיימת כבר 20 שנה, ונותנת שירות לכל הבאים לחוף. אני רוצה לשאול דבר אחד: ברגע שתוגש התב"ע להכשרת הבנייה הזאת, שצריכה להיות מוגשת בתוך כמה ימים – האם אז תסכימו לתת ארכה? כי אין טעם להרוס ולבנות שוב מחדש. זה גם יהרוס את החוף. צריך להבין שהחוף מושקע בצורה בלתי רגילה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רגע, אדוני השר, ניתן גם לשואל נוסף לשאול, ואז תוכל להשיב לכולם בתשובה אחת. <דוד ביטן (הליכוד):> דבר נוסף: בתל-אביב אתם לא עושים את זה, בבת-ים אתם לא עושים את זה. זאת הכוונה שלי באכיפה בררנית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני רוצה לפתוח בברכה על הגישה העקרונית שלך בעניין חופי הים. אכן חופי הים הם משאב ציבורי ראשון במעלה. יש בהם עומסי שימושים; נעשות בהם עבודות בנייה ועבודות בלתי-חוקיות; המתרחצים לפעמים לא יכולים בכלל למצוא מקום להתרחץ בים ולשכב על מגבת על החול מכיוון שכל מיני בעלי זיכיונות – – – <דוד ביטן (הליכוד):> זאת שאלה או גישה? אני לא מבין את זה. הוא יכול לשאול שאלה, לא להרצות לנו בעניין הזה. לא ראיתי שבתל-אביב אתה טוען את הטענות האלה, עם כל הכבוד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת דוד ביטן. <דוד ביטן (הליכוד):> שישאל שאלה. מה זה, הרצאה? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה על קריאת הביניים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר גמור. <דוד ביטן (הליכוד):> לא ראיתי אותך – בתל-אביב יש בנייה מאוד רחבה בחופים, ולא ראיתי שאתה אומר משהו בתל-אביב. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אז הנה ההזדמנות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחבר הכנסת דוד ביטן. <דוד ביטן (הליכוד):> אז שלא תהיה גם דעה בררנית. לא רק אכיפה, גם דעה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עכשיו חבר הכנסת חנין ברשות הדיבור. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הנה גם הזדמנות להגיד גם לפרוטוקול הכנסת שאני גם נגד כל בנייה בלתי חוקית בתל-אביב ובכל מקום אחר. <דוד ביטן (הליכוד):> זה לא בלתי חוקי, זה כבר 20 שנה נמצא – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת דוד ביטן, אתה לא משיב על השאלה של דב חנין. תן לשר להשיב לו אם השר יבחר בכך. בבקשה, אדוני. נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לשאול אותך, אדוני השר, בעניין אחר. פורסם על רעיון או מחשבה לצמצם או אולי לאחד את מה שנקרא "המשטרה הירוקה" במסגרת של מערכות אכיפה אחרות. הניסיון שלנו מלמד שאחת החולשות שלנו בנושאים הסביבתיים היא חולשת האכיפה. הכלי הזה של משטרה ירוקה, מערכת אכיפתית שנמצאת אצלך במשרד ומבצעת אכיפה סביבתית, נראה לנו כלי חיוני והכרחי. החשש הגדול הוא שאם הוא יאוחד עם מסגרות שהתפקידים והמטרות שלהם הם אחרים, אנחנו נאבד את יכולות האכיפה הלא-מספיק חזקות שיש לנו ממילא בתחום הסביבתי. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חנין. אדוני השר, נשאלת בנושא מסוים על-ידי חבר הכנסת דוד ביטן. חברי הכנסת שואלים שאלה נוספת, ולפעמים גולשים לנושאים נוספים. אתה יכול לבחור לענות לחבר הכנסת חנין עכשיו, או להעביר לו תשובה בכתב אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתכונן יחד עם אנשי מקצוע במשרד. עכשיו, בבקשה, לשאלה הנוספת של חבר הכנסת דוד ביטן. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> חבר הכנסת ביטן, קודם כול אין אכיפה בררנית. בכל מקום שאנחנו יודעים שיש עבירה על החוק אנחנו מטפלים. אם בתל-אביב יש עבירה – ואין עבירה, לפחות לפי מה שמדווחים לי – אנחנו נטפל; גם בת-ים נמצאת בתהליך של אכיפה. לגבי הסוגיה האם להרוס ואחר כך לקבל אישורים – למיטב ידיעתי, אי-אפשר לקבל אישורים שם כי זה בניגוד לתמ"א, ושום תב"ע לא מנצחת תמ"א. אבל אם יהיה אפשר, אני אלמד את זה אחר כך ואתן לך תשובה אישית מאוחר יותר. לעניין שאלתו של חבר הכנסת חנין – אני מוכן לענות כמובן. הסוגיה היא כזאת: יש לנו המשטרה הירוקה, חלק ממנגנון האכיפה – חלק חשוב מאוד ממנגנון האכיפה הסביבתית. פנו אלי מהאוצר; האוצר שוקל לאחד כמה גופי אכיפה לגוף אחד חזק יותר, והם ביקשו לבדוק את האפשרות הזאת. אני, תפקידי לאפשר לבדוק דברים כאלה. התפקיד שלי הוא לא להגן מייד על הסמכויות שלי ועל הכוח שלי ועל העובדים שלי. אם אני אראה שיש פה מנגנון שמאפשר לעשות אחת ועוד אחת שווה שלוש, ועדיין סמכויות האכיפה והיכולת של המשרד לאכוף לא נפגעות אלא רק משתפרות, אני אסכים לזה. אם אני אראה שהמנגנון הוא כזה שהוא גם לא חוסך שום דבר וגם בסוף האכיפה הסביבתית נפגעת, אני לא אסכים לזה. אבל, חברים, חובתנו הציבורית היא לבוא עם ראש פתוח לרעיונות כאלה ולא להתגונן ומייד להגן על הלטיפונדיה של כל משרד ומשרד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. אני נכשלתי בהבנת שפת הסימנים של חבר הכנסת דני עטר, גם הוא ביקש לשאול שאלה נוספת. זה קצת שובר את הפרוצדורה הרגילה, אבל – שאלה קצרה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אני מתחייב לשפר את שפת הסימנים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה קצרה. לא, אני צריך לשפר. בדיוק ראיתי אתמול כותרת בעיתון ששווה ללמוד. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> שאלה קצרה, ברשותך, היושב-ראש. אדוני השר, קודם כול אני רוצה לברך אותך. שמעתי אותך הבוקר ברדיו על מתווה הגז, ואני רוצה לברך אותך על העמדה המאוד-ברורה שלך. לגופו של עניין, לפני כמה ימים הייתה שרפה באזור הרי ירושלים – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בית-שמש, כן. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – שרפה שנגרמה מהדלקה של גזם של חקלאי. שלא יובן מדברי, אני מגנה את הדלקת השרפה הזאת בכל דרך שאפשר, וצריך להחמיר את הענישה כנגד אלה שמדליקים את זה, אבל דבר אחד צריך להבין בתחום של המשרד שלך: כשמתקינים תקנות שמעלות את המחירים לרמה כזו שאנחנו כולנו יודעים – דנו באולם הזה בחודש האחרון כמה פעמים על המצוקה של החקלאים ועל העובדה שהרווחיות שלהם נשחקת עד כדי כך שהם לא מסוגלים לגמור את החודש, הם חיים על שכר מינימום ופחות מכך – כאשר מעלים משנה לשנה את התעריפים בגין פינוי גזם, את העלויות של הטיפול בגזם, עד הפעולה האחרונה, כולל מרסקת הגזם, וכן הלאה, אנחנו גורמים לתופעות שליליות כאלה כמו שהיו בשבוע שעבר, שגורמות נזק עצום למדינת ישראל, לטבע, לשטחים הפתוחים, בוודאי ליערות שיש לנו, בעיקר באזור הרי ירושלים, בגליל ובמקומות אחרים. יש מקום לשקול להפחית את עלות הטיפול בגזם במעורבות יתר של המדינה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני השר, אם אתה רוצה להשיב. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> לפני רבע שעה בדיוק הייתי במשרד שלי, במשרד להגנת הסביבה, בפגישה עם שר החקלאות. נקראנו בבהילות לכאן, ולכן הישיבה הופסקה. הנושא הראשון של הישיבה היה סוגיית הגזם – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אוה. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> – – בעיקר בהקשר של המפחמות. שר החקלאות אמר, בצדק רב, שבעוד כמה חודשים הולכים לשכן עוד כ-3,000 משפחות בחריש, ולכן אנחנו מחויבים לפעול מהר. יש לנו כמה כיווני פעולה, וסיכמנו שבתוך שבועיים אנחנו סוגרים את העניין הזה כדי בעצם לבטל את המוטיבציות של חקלאים לתת את הגזם שלהם לאחרים, כשבסופו של דבר זה מתגלגל למפחמות ביהודה ושומרון. הנושא הזה הוא לא רק סביבתי במובן של זיהום אוויר וחיים של אנשים, אלא הוא גם בסופו של יום איכות החיים של אנשים, ואנחנו מטפלים בו ונטפל בו בהקדם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר להגנת הסביבה מר אבי גבאי. אני מתכבד להזמין את שר הכלכלה חבר הכנסת אריה מכלוף דרעי להשיב קודם כול על שאילתה דחופה מס' 62 מאת חברת הכנסת מיכל בירן. הנושא הוא: מכרז הממונה על התקינה. חברת הכנסת בירן, את מוזמנת – לא, השר, השר, אתה – לא הזמנתי אותך לשוחח עם חבר הכנסת שמולי. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> סוף-סוף הוא מפלרטט עם המחנה הציוני, זה בסדר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, אבל בזמנו החופשי, לא בזמן שהוא נקרא לדוכן. הפלירטוט הזה מספיק חשוב על מנת לעשות אותו בזמנו החופשי. בבקשה, חברת הכנסת בירן, נא לקרוא את נוסח השאילתה. <62. מכרז הממונה על התקינה> <מיכל בירן (המחנה הציוני):> ב-6 ביוני 2015 פורסם מכרז לתפקיד הממונה-האחראי על הנחיה ופיקוח מקצועי בתחומי ההנדסה, אך המכרז נפתח גם לבוגרי כלכלה, מינהל עסקים ומשפטים. ברצוני לשאול: 1. מדוע וכיצד התקבלה החלטה על תנאי הסף? 2. כיצד יתמודד ממונה שאינו מהנדס עם ההכרעות המקצועיות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. כבוד השר, בבקשה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת, אני אחרוג ממנהגי ואתן תשובה ארוכה ומפורטת בגלל חשיבות הנושא וגם בשביל – כיוון שהתפרסמו כאן הרבה דברים לא מדויקים, אני רוצה להבהיר את הדברים בצורה מדויקת. בראשית דברי אבקש לציין כי תפקיד מנהל מינהל התקינה הוא תפקיד חשוב ומשמעותי בתחום הרגולציה והשפעתו של תפקיד זה מרכזית להבטחת איכות המוצרים, בטיחות הציבור ובריאותו, כמו גם לקיום בקרה על אכיפת התקנים הרשמיים בישראל. אכן, בעבר תפקיד זה אויש על-ידי מהנדס או אקדמאי במקצועות הטכנולוגיים. יחד עם זאת, כפי שהדבר נעשה מעת לעת ועל-פי הצורך, גם במקרה הנדון בוצעה חשיבה מחודשת במשרד, בשיתוף עם נציבות שירות המדינה, באשר למאפייני דרישות ההשכלה והניסיון על מנת להתאימם לצורכי היחידה בפרט והמשק בכלל. חשיבה זו נעשתה, בין היתר, לאור דוח ועדת טרכטנברגר – טרכטנברג – לשינוי – איפה הוא? <מיכל בירן (המחנה הציוני):> לא נגלה לו, לא נגלה לו ששיבשת את שמו. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אנחנו גם מתאמנים על השם. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אוי. – – – לשינוי חברתי-כלכלי, שקבע שמדיניות התקינה מגבילה לעתים את החשיפה ליבוא מתחרה, בדרך של יצירת תקנים מקוריים הנבדלים מתקנים בשווקים מפותחים אחרים בין-לאומיים. עוד מציין הדוח כי דומה שחלק לא מבוטל ממערך בדיקות התקינה בכללותו ממשיך להוות חסם גדול הפוגע ברווחת העוסקים והצרכנים במשק. בנוסף, מבקר המדינה קבע בדוח שהוציא ב-2014 כי על משרד הכלכלה לוודא כי בתחום התקינה נשמר האיזון בין העקרונות של תחרותיות והפחתת יוקר המחיה ושל קבלת החלטות הנוגעות לייבוא טובין ובין איזון צרכיו השונים של המשק לשם קידום ופיתוח הכלכלה בישראל. לא זאת בלבד, בהחלטת ממשלה 2118, אשר קיבלה משנה-תוקף בקבינט יוקר המחיה, נקבע כי נדרש לבצע בחינה על ההשפעה הכלכלית של הוראות חקיקה, לרבות תקינה, בכל חקיקה חדשה ועל התאמתן לסטנדרטים הבין-לאומיים; נדרש לבחון השפעות של כל רגולציה חדשה למשק מבחינה כלכלית, חברתית, ציבורית, לרבות בחינת האינטרסים של הגורמים הרלוונטיים במשק. כל אלו עודדו מהלך רחב של שינוי בכל הנוגע לתקינה ולחשיבה אסטרטגית על המשק. על כן, מינהל התקינה עובר שינוי ארגוני ותפיסתי משמעותי, שבא לידי ביטוי, בין היתר, בנהלים חדשים שמחדדים את ההשפעות הכלכליות והחברתיות שיש לתקינה על הציבור, ובהתאם לביקורת שנשמעת מגורמים חיצוניים למינהל, כפי שפורט לעיל, ובשינוי תפיסתי של התפקידים הנדרשים במינהל זה. אני מוצא לנכון להדגיש כי דרישות ההשכלה אכן שונו, אולם לא באופן הפוסל את מקצוע ההנדסה, כי אם מוסיף עוד השכלה רלוונטית אחרת, כגון כלכלה, מינהל עסקים ומשפטים. השינוי נועד לסייע באיוש המשרה במועמד בעל יכולת וכישורים ניהוליים, כמו גם ראייה רחבה ומערכתית, הדרושים ליישום הרפורמה. אבקש לציין כי תפקיד מנהל מינהל תקינה פורסם למכרז – וזה חשוב, הנקודות הללו. תפקיד מנהל מינהל תקינה פורסם למכרז פעמיים, בדרישות השכלה קודמות שהן רק של מהנדס, הן במכרז פנימי והן במכרז פומבי חיצוני. ועדת הבוחנים בשני הסבבים לא מצאה מועמד ראוי שעמד בדרישות הניהוליות ובדרישת הראייה הרוחבית המתבקשת לניהול הרפורמה המתרחשת במינהל. לגבי השאלה השנייה, ראוי לציין כי הממונה על התקינה מעביר את המלצתו המקצועית לשר הכלכלה, והוא מאשר וחותם על רשימת חובה של תקנים או הסרת רשמיות מתקנים. כפי ששר הכלכלה אינו מהנדס, ובעת חתימתו על המלצותיו של הממונה על התקינה שוקל שיקולים רחבים כלכליים – יוקר מחיה, השפעות על סחר – וצרכניים, כך הממונה על התקינה, אם ייבחר אדם שאינו מהנדס, יכול לקבל את השיקולים ההנדסיים עם הכפופים לו במינהל. זה כמו לשאול איך הממונה על התקינה יוכל לשקול שיקולים כלכליים משקיים כפי שמתחייב מדוח – נו, טרכט – טרכטנברג או מדוח מבקר המדינה – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> תשנה למכלוף. <חיים ילין (יש עתיד):> תגיד מנו, וזהו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוא בא אישית, הוא בא אישית לתקן אותך כל פעם, חבר הכנסת טרכטנברג. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אני כל כך אוהב אותו, שאני – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> הפרופסור, הפרופסור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מנואל מכלוף טרכטנברג. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> טוב, אני צריך לתרגל את זה. מנואל הכי טוב, אה? כן. – – – וגם מדוח מבקר המדינה ומהוועדה לביקורת המדינה בכנסת, שהלינה על כך גם היא, בעוד הוא איננו כלכלן ואין לו כלים לקבל החלטות כלכליות בנדון. אני סבור כי מהנדס טוב יכול לשקול זאת, וגם כלכלן טוב יוכל לשקול זאת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת – תודה לשר קודם כול. שאלה נוספת לחברת הכנסת מיכל בירן; וביקש מסעוד גנאים שאלה – איפה הוא? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> עכשיו אני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אה, כן. אז שאלה נוספת לחברת הכנסת מיכל בירן, ושאלה נוספת גם לחבר הכנסת מסעוד גנאים, ואז השר ישיב. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> מה עם אראל? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, גברתי. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> זה אומנם היה בקדנציה של בנט, אבל כבר עשו רפורמה במכון התקנים ובתקינה, שבה שחררו ועשו דה-רגולציה וקיבלו תצהירים. עכשיו, כל הקונספציה עובדת על זה שיהיה אדם מקצועי, שזה מקצועו, שאומר מה מסוכן ומה לא מסוכן. מהנדס אומר: תסביר לי למה זה לא מסוכן; כלכלן אומר: זה יקר לי לבדוק. כמו שאמרת בעצמך לגבי המלצות של ועדת טרכטנברג. ההמלצות לא היו שאלה יהיו ילדים שתצא להם עין כי הצעצוע לא נבדק – אלה לא היו ההמלצות. כלכלן זה ההפך המוחלט של מהנדס. אגב, דיברת על המלצה מקצועית שייעץ לשר. כלכלנים יש בשפע, שאומרים: תקצצו, תקצצו, תקצצו; אבל את האדם המקצועי שיודע להגיד במה התקינה הבין-לאומית מספיקה, במה צריך לבדוק – בשביל העצה הזאת חשוב לי שיהיה לידך האדם הטוב ביותר. ונקודה אחרונה: אמרת שבוועדת הבוחנים במכרז אמרו שלמי שניגש אין מספיק ניסיון ניהולי. מה קרה במכרז החדש? פשוט הורדתם את הסף. זה כמו להגיד שתוצאות בחינות הבגרות לא טובות, אז פשוט נוריד את הציון "עובר". היועץ המשפטי של נציבות שירות המדינה כבר הודיע שהוא מקפיא בינתיים את המכרז לבדיקה מעמיקה. אני קוראת לך, למען ביטחון ילדי ישראל ואזרחי ישראל, לשנות את תנאי המכרז, לפתוח אותו מחדש ולתת לממונה על התקינה לעשות את מה שהוא אמור לעשות. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת בירן. שאלה נוספת – חבר הכנסת מסעוד גנאים. שאלה נוספת שנייה – של חברת הכנסת רויטל סויד. ואז השר ישיב – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, המטפלות במשפחתונים פתחו במין סכסוך עבודה, שביתות וגם מחאות. תנאי העסקתן ועבודתן קשים מאוד. השכר שלהן לא עודכן זה שלוש שנים. גם בקשר לחופשות הן מופלות לרעה. אז שאלתי: מה אתה תעשה בעניין? והאם באמת אתה תשקול שהן יהיו עובדות או פקידות של משרד הכלכלה, שיועסקו באופן ישיר, או לא? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, גברתי, חברת הכנסת סויד. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> סויד או סוויד. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> סויד, סויד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סויד, סויד. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> סויד, סויד – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> סוויד זה, לא? <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> סויד, סויד – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> עד שסוף-סוף, סוף-סוף עומדים – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> כן? טוב. סליחה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אולי תשני את השם לטרכטנברג. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה מבין? אתה מבין? אני גם יודע לומר טרכטנברג, גם יודע לומר סויד, לכן אני יושב-ראש הכנסת. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני גם יודע להגיד, היושב-ראש יודע גם להגיד מכלוף. אדוני יודע להגיד. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> ניצחתם, ניצחתם אותי היום. נו, מה אני אעשה. נו. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני שר הכלכלה, כשהתנהל – ועדיין מתנהל, אבל בטונים פחות גבוהים – כל פרשיית "מגה", התוודענו גם לתת-נושא בכל הסיפור הזה, וזה כל מה שקשור לתווי הקנייה. מסתבר שיש חברות וגופים שבאמת מוכרים תווי קנייה שאותם רוכשים הצרכנים, ולדוגמה אני אקח ועדי עובדים שרוכשים תווי קנייה. אין ספק שזה כסף, שווה כסף, מוציאים על זה את מיטב כספם. אנשים, הצרכנים הקטנים, האזרחים, מחזיקים את אותם תווי קנייה, ואז כשחברה נקלעת למשבר, כמו חברת "מגה", התווים האלה לא מכובדים. השאלה היא: איך אדוני חושב לטפל בנושא הזה כדי שלא ייווצר מצב שחברות אכן מוכרות את תווי הקנייה, ואחר כך, כשהן נכנסות לקשיים, הן לא מממשות אותם, ומדובר בכסף רב? אני גם אומר שאני הגשתי הצעת חוק שמדברת על כך שכל חברה, ובעיקר חברות ציבוריות שמנפיקות תווי קנייה, תצטרך להפקיד 30% משווי התווים שטרם מומשו כעירבון והבטחה לכך שאכן התווים האלה ימומשו, וגם לנהוג בשקיפות ולפרסם את שווי התווים בדוחות הציבוריים שהן מגישות, מכיוון שמדובר בסופו של דבר על הרבה מאוד כסף, שיכול להגיע גם למיליוני שקלים. אשמח לדעת את דעתו של אדוני בנושא, ואיך אדוני רוצה, מעוניין, לטפל בזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת סויד. כפי שהשר מבין, שתי השאלות הנוספות היו מאוד חשובות וענייניות, אבל לאו דווקא קשורות לנושא של השאילתה המקורית. השר יכול להשיב, השר יכול לבחור להשיב בכתב לאחר מכן; מה שכבוד שר הכלכלה מעדיף. בבקשה, אדוני. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> כן. לחברת הכנסת מיכל בירן: חלילה, שלא תיווצר איזו תחושה או איזו הרגשה שאנחנו מתווכחים אם מהנדס זה דבר טוב או לא דבר טוב. חלילה וחס. זה לא נושא הוויכוח. ברור שמהנדס – אי-אפשר בלעדיהם, והלוואי שהיו לנו עוד מהנדסים, וחסרים לנו הרבה מהנדסים. לא זאת השאלה. ומהנדס טוב, כמו שאמרתי, יכול בהחלט, ואולי אפילו הוא ראוי יותר מכל אחד להיות הממונה על התקינה. זאת לא השאלה. השאלה היא האם גם כלכלן טוב יכול להיות הממונה על התקינה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – – על זה הוויכוח. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> דקה. לא. אז לכן, קודם כול, אני רוצה להבהיר, חלילה שלא תיווצר איזו תחושה שכאילו, חלילה וחס; אם אני לא טועה, המשרד שלי אחראי גם, יש לי במשרד פונקציה של רשם המהנדסים והאדריכלים. אז אני, חלילה, האחרון שאפגע בהם, כן. דרך אגב, את זה גיליתי רק אתמול, שאני אחראי גם לזה. לא ידעתי על זה, כן. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – בוודאות אחראי לחינוך הטכנולוגי – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> לא, לא. אין ספק שהנדסאים, מהנדסים, זה דבר חשוב, והלוואי שהיו לנו עוד, כפי שאמרתי. הלוואי שהיו לנו עוד. ויהיה לנו, בעזרת השם. אנחנו – אבל זה בנושא אחר. זה בזמן אחר. היות – יש כאן, אמרתי קודם, יש כאן היום, הנושא של התקינה, אני אתן לך דוגמה, למשל. אני קיבלתי החלטה לפני חודש וחצי, חודשיים. שתי דוגמאות, ותראי איפה הלבטים כאן, שעומדים כאן על העניין: מיטות תינוק, "איקאה" – שזה כמובן, אני לא עושה להם פרסומת, זה גוף עסקי, אבל רהיטים זולים, רהיטים, רשת בין-לאומית, ועם ישראל נכנס לשם. היה אסור להם לייבא מיטות תינוק מפני שהתקינה הישראלית לא הייתה בהשוואה – עכשיו, ילד בשבדיה, באנגליה, בכל אירופה, תינוק שמן, בריא, יכול לישון במיטות הללו ואין סכנה; בישראל זה לא היה מוכר. והצרכנים – חשבנו, אנחנו, שאין שום סיבה שתקן כזה, בין-לאומי, אירופי, שמקובל, לא יהיה מקובל גם בישראל, וככה אפשר להוריד את החסם הזה. היו ויכוחים. כמובן. היות שהגעתי למסקנה שזה לא פוגע פגיעה קשה, כיוון שלא עושים הרבה מיטות תינוק בישראל, אז אני אפשרתי, כיוון שכשאני עושה חשבון של יוקר המחיה מצד אחד – טובת הצרכנים מול התעשייה בישראל – אני מודד כל הזמן את הדבר הזה. זה לא – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> סליחה. זה לא מדד רק של מהנדס. אני לא מהנדס ולא כלכלן. אני – זה שכל ישר שצריך לאזן. אז היו לי עמדות כאלה או עמדות אחרות. או למשל, דוגמה – ברזל, שזה הדבר, מרכיב, אחד מהחשובים יותר לבניין. יש תקינה, ויש כאלה שמייצרים בישראל ומייבאים גם מחו"ל. יש ברזל מחוץ-לארץ שהוא הרבה יותר קל, הרבה יותר קל, הרבה, משמעותי יותר; ויש כאן מחלוקת גם בין הממונה על התקינה לבין קבלנים, וכל הזמן צריך לשקול את השיקולים הללו, כיוון שהנושא – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> סליחה. הנושא – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> סליחה. אני חושב שקיבלו החלטה שעוד מעט יהיה – אנחנו נהיה כמו אנגליה ותהיה שעה של שאילתות ישירות, אז בשמחה רבה. אבל עכשיו, במתכונת הזו אני מבין שאני משיב. אז אני אומר ככה: תראי, יש כאן התלבטות קשה. אני מודע לכך שהיועץ המשפטי, בעקבות תלונות שהגיעו, הקפיא. אנחנו בודקים את העניין. אנחנו נבדוק את העניין הזה. פנו אלי גם גופים כאלה וגופים אחרים. כפי שאמרתי, אם אכן אין שום מניעה – אדרבה ואדרבה עכשיו – ואם מהנדס טוב, שיהיה ראוי, ואולי בעקבות כל הדיון הזה יתעוררו עוד מהנדסים טובים מאוד בישראל ויבואו, כיוון שזאת משרה חשובה ביותר. אם יבוא מהנדס טוב, ברור שתהיה לו עדיפות על – רק אנחנו, מכיוון שכל כך רוצים לאייש את המשרה הזאת כבר ולהתמודד מול השיקולים הללו של יוקר מחיה, של תחרותיות, של השוואה לתקנים בין-לאומיים ועוד שורה של דברים כאלה, החלטנו לפתוח גם – בהתייעצות עם הנציבות, בהסכמה ובתיאום אתם – לפתוח את המשרה הזאת גם לבעלי תארים אחרים, כמו במקומות אחרים. כפי שאמרתי, אנחנו נחכה, נראה מה ההתדיינות שתהיה עם היועץ המשפטי, ונראה איך יתגלגלו הדברים הללו. ואני מקווה שבאמת בסוף יבוא, אדרבה ואדרבה, מהנדס. אני קורא למהנדסים לבוא למשרות הללו, אנחנו זקוקים להם בשירות הציבורי, ונוכל באמת לעשות כל מה שאפשר לעשות לטובת האזרח. לגבי הנושא של המשפחתונים – חבר הכנסת, איפה הוא? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מסעוד גנאים, עונים לך. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> לגבי המשפחתונים. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> רק עניין עובדתי: הממונה הקודם ניסה להעביר תקן חדש של הפלדה. מי שעיכב את זה היה שר הכלכלה הקודם, בנט. אז רק ליישר את העובדות. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אני רק – בסדר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אני רואה שאת מעודכנת היטב, חברת הכנסת. אני רק רוצה גם בהזדמנות הזאת להגיד לך שאני אישרתי כבר את התקן החדש, אבל מה, עשיתי איזון: נתתי פרק זמן כדי שיוכלו להתארגן פה. אז דחיתי את זה בכמה חודשים. אבל שוב, זה האיזונים. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – – שלי לא אליך. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> ותאמינו לי שאני אומר את זה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. תודה, חברת הכנסת בירן. תודה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אני אומר את זה במשפט אחד: אבל זה שעות של דיונים במשרד, כדי לאזן, לא לעשות טעות וכדי לעשות את הדבר הטוב ביותר. לגבי המשפחתונים – אני מודה לך על כך שהעלית את הנושא, אף-על-פי שזה לא קשור לשאילתה, כיוון שזה באמת נושא רגיש ביותר. אם אנחנו מדברים על עובדי המדינה ועל אלה כשקופים, אלה השקופים ביותר שיכולים להיות. וזה דבר, הרי הן עושות – מצד אחד יש לזה שתי מטרות, למשפחתונים: 1. לתת פרנסה לנשים בתוך הבית שלהן, שלא יצטרכו לצאת החוצה, ויוכלו, עם הילדים שלהן, לקבל עוד ילדים; ומצד שני, לתת, כיוון שאין מספיק מעונות-יום – אין לנו מספיק פזורה, אין לנו מספיק מבנים, אין לנו מספיק תקנים – שיוכלו נשים בתוך השכונה לתת לשכנה שלהן לטפל בילדים ככה. אבל כל המהות של זה זה עסק פרטי, קטן, יזמוּת של אנשים. אין – בואו נהיה מציאותיים, אין שום אפשרות בעולם להפוך אותן לעובדות עירייה או לעובדות מדינה. הרי גם המטפלות במעונות-יום, ואלה כבר גופים יותר רשמיים, מבנים שאנחנו מממנים – הן לא עובדות שלנו; הן עובדות של המעונות, הן עובדות של הארגונים. וראית את המאבק שהיה עכשיו עם עובדי קבלן. אז לכן בואו נהיה ריאליים. אבל יחד עם זאת, אחד מהדברים הראשונים שעשיתי, אמרתי: לא יכול להיות שההשתתפות – גם הסבסוד של המדינה וגם התשלום שהן מקבלות, זו הפרנסה שלהן, זו המשכורות שלהן – שלוש שנים לא עדכנו אותן, כפי שאמרת. אז אני רוצה לבשר לך שעדכנתי את זה. קודם כול, עדכנתי. מאבק לא פשוט. אני עוד לא יודע מאיפה אני אביא את הכסף של הסבסוד, עדיין אין לזה, אבל קודם כול אני עשיתי מה שצריך לעשות, עדכנתי – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> כדאי, אדוני השר, גם להרחיב את מספר המשפחתונים. יש מגבלה – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אני אתייחס גם לזה. אז דבר ראשון, עדכנתי, ולא רק עדכנתי את זה באופן חד-פעמי, אלא קבעתי מנגנון קבוע, כמו במעונות-יום, שיתעדכן כל פעם לפי קריטריון כלשהו, כדי שקודם כול הן ידעו איפה הן עומדות. הנושא השני, של החופשות, הוא אכן נושא רגיש. למעשה אין להן כמעט חופשות, לא בימי חג, ולא בימי צום ולא בימי חופש. אני בודק את הנושא הזה. אני פשוט מאוד רציתי קודם כול לפתוח את שנת הלימודים, להתארגן לקראת זה, אבל אני באמת מתכונן לעשות שם. סיכמתי עם יושב-ראש ההסתדרות אבי ניסנקורן וגם עם יושב-ראש ההסתדרות בירושלים דני בונפיל לשבת בשולחן עגול על הנושא הזה, כיוון שזה באמת נושא רגיש. זה בכל הארץ, הדבר הזה, והנושא חשוב לי מאוד. וכמו שאמר חבר הכנסת דני עטר, אין לנו מספיק משפחתונים. יש ביקוש גדול, ולצערי אין. אחת הדרישות שלנו בתקציב עכשיו היא הנושא של המשפחתונים והצהרונים שחסרים. אני לא מדבר על מעונות-יום, במעונות זה תקציב גדול, אבל בינתיים, לכל הפחות משפחתונים וצהרונים, שזה נותן מענה לשני דברים חשובים מאוד: פרנסה לנשים, שתוכלנה לפרנס בתוך הבית שלהן בלי להקים מנגנון ובלי לבנות ובלי שום תשתית; ומצד שני, לתת תשובה לנשים שיוצאות לעבודה, שהיום אין להן תשובה. אחד מהדברים – לא ידעתי את זה – אחד מהדברים, רוב הבקשות שמגיעות אלי, אני לא רוצה להגיד מי, מכל החוגים, אני לא אשרוף אף אחד עכשיו – לא קיבלו את הילד שלי לוויצו, לא קיבלו את הילד שלי ל"נעמת" – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> יש 700 מעונות, 700 מעונות. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אני לא העליתי על דעתי שזה עד כדי כך. הבעיה הזו היא כל כך – תאמינו לי, אני לא הייתי מודע לזה. <עליזה לביא (יש עתיד):> יש 700 מעונות – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת לביא, נשאלו כל השאלות הנוספות, השר מאוד רוצה לסיים כבר. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> לגבי הנושא השלישי, של תווי הקנייה של "מגה", אכן נושא באמת חשוב וכאוב. אני חושב שהצעת החוק – כשהיא תגיע אנחנו נדון בה – הולכת בכיוון הנכון. אפשר לחשוב גם על משהו אחר, אפשר לחשוב גם על דבר יותר פשוט: כל מי שנותן תווי קנייה, וקונה אותם, שידאג לכך שאולי הבנק ייתן לזה איזה גיבוי של ערבות או משהו כזה. הרי זה כסף מזומן. למעשה, אתה מחליף כסף. אז כמו שלכסף יש ערבות של בנק ישראל, שהכסף הזה לא ייפול, שהכסף הוא כסף, הוא עובר לסוחר – תווי קנייה למעשה זה כסף. אז הם קונים אותם אולי בהנחה של 10%, אבל בסך הכול זה כסף שוועדי עובדים קונים אותו, והכסף הזה חייב להיות עובר לסוחר. כשזה יגיע – אדרבה. אבל אני אבדוק את העניין הזה, נושא חשוב באמת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. השר נשאר אתנו על הדוכן, ולעומת זאת, אנחנו נזמין את חבר הכנסת אראל מרגלית. גם לו יש שאילתה דחופה לשר הכלכלה: מכרז להקמת קרן להשקעה בעסקים בינוניים. נא לקרוא את נוסח השאילתה. בבקשה. <63. מכרז להקמת קרן להשקעה בעסקים בינוניים> <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כבוד השר, בתאריך 25 בדצמבר 2014 פרסמה הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה מכרז שבו הוזמנו להשתתף בתהליך מיון מוקדם לבחירת מנהלים לקרנות השקעה בעסקים קטנים ובינוניים. המכרז הוא כזה שבעצם כל קרן צריכה להיות של 450 מיליון; מתוך זה המדינה נותנת 150 מיליון, ו-300 המיליון האחרים הם באחריות אלה שנבחרים להיות המנהלים של הקרן. ב-10 ביוני המדינה הייתה אמורה לעבור לשלב השני של המכרז, אשר בו התחרות בין הגופים המוסדיים והפרטיים הייתה אמורה לעבור לשלב ב'. לשלב ב' יש ארבעה חודשים של סינון, ובסוף השלב הזה המדינה מכריזה על שתי קרנות זוכות, ואם יש יותר משני מתמודדים היא נכנסת לעוד הליך סופי. המדינה טרם פרסמה את שלב ב' של המכרז ולא התחילו ארבעת החודשים שבמסגרתם יש לגייס את ההתחייבויות להשקעה, וכל זאת מבלי שהמדינה פרסמה הודעה לגבי דחייה או דבר אחר. שאלתי: איפה עומדות הקרנות האלה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מרגלית, אתה יכול בינתיים לשבת. כבוד השר יתחיל בתשובתו, לאחר מכן – שאלות נוספות. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת אראל מרגלית, אני מבין שבשאילתה שלך כללת גם את השאילתה הנוספת. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לא. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אבל לא מצאתי את זה בנוסח, או שיש לנו נוסחים אחרים. אבל בסדר גמור, אני אענה לך על הדברים. כרגיל, באמת הדברים של חבר הכנסת אראל מרגלית ממוקדים ומקצועיים מאוד. אנחנו, המשרד שלנו, משרד הכלכלה בראשותי, פועלים ליצירת סל של פתרונות אשראי לעסקים קטנים ובינוניים: מימון בנקאי בערבות מדינה, מימון חוץ-בנקאי, קיצור ימי אשראי ועוד. אני רוצה לעדכן – אתה בטח מודע – שכבר הפצנו את הצעת החוק של שוטף פלוס 30. זיהינו כי יש פערי מימון לעסקים בינוניים טובים שרוצים לבצע מהלכים משמעותיים לצמיחת העסק. אנחנו באותה דעה, שהעסקים הקטנים והבינוניים הם מנוע הצמיחה הגדול ביותר שיכול להיות במשק, וגם הכי מהיר והכי זול שיכול להיות. כדי לצמוח, העסק הבינוני צריך להביא הון לרכישת מכונות, למאמצי שיווק, לחדשנות ועוד ועוד דברים. לשם כך אנחנו בהליכי מכרז להקמת שתי קרנות בהיקף של 700–900 מיליון שקל בסך הכול, שישקיעו בעסקים הבינוניים. המדינה מתנהלת כמעט שמונה חודשים בלי תקציב, ולמרות זאת אנחנו מתקדמים במכרז. ברור שמכרז כל כך גדול ומורכב עשוי להיתקל בעיכובים, שאלות, תשובות ועוד, ובמיוחד בשנה ללא תקציב, ובמיוחד שלשמחתנו ראינו היענות מאוד גדולה של קבוצות רציניות שניגשו לשלב הראשון של המכרז. אחרי שלב ב' של המכרז, שבו נקבעות הקבוצות שיעברו שלב, תחל ההתמודדות הסופית. מבחינתי אין עיכוב בזמנים, כי היעד שלי הוא שהמכרז יסתיים עוד השנה, וכך הנחיתי באופן ברור את המשרד. בימים הקרובים ממש נפרסם את החלק השני של המכרז. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחבר הכנסת מרגלית? אכן כן. וגם חבר הכנסת דני עטר ביקש לשאול שאלה נוספת. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כבוד השר, צריך לומר שאנחנו היינו רוצים לראות, חוץ מהבנקים, גם את הגורמים המוסדיים נכנסים, ומה הכוונה. אני רק אתן מספר, כדי שיהיה לנו בראש, זה מספר שבדקנו לפני כמה חודשים: 1.5% מהחברות הגדולות ביותר, עומד לרשותן כרגע אשראי במשק של 900 מיליארד, כל שאר ה-98.5%, שזה הבינוניים והקטנים, כולם ביחד – 66 מיליארד. 900 מיליארד ל-1.5% – 66 מיליארד לכל השאר. רוב הכסף שניתן לגדולים זה גם המוסדיים, לכן אנחנו רוצים להכניס אותם. עוד הערה אחת: הריבית הממוצעת לגדולים ביותר במשק היא 3%; הריבית הממוצעת לקטנים ולבינוניים – 8%. קשה ככה לחיות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מרגלית. שאלות נוספות – חבר הכנסת דניאל עטר וחבר הכנסת באסל גטאס. לאחר מכן השר ישיב על כולן. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אדוני השר, אני רוצה, ברשותך, להעלות את הנושא של פיתוח אזורי תעשייה, ולהתייחס לשתי הנקודות. יש לך במשרד קריטריון, שהיה אולי טוב לפני כמה עשורים, שבו בעצם לוקחים מרחב גיאוגרפי, כמו אזור הצפון לדוגמה, ומתייחסים אליו כאל תא שטח אחד. זאת אומרת שאם באזור חיפה יש באזור תעשייה עודף של דונמים שעדיין לא נבנו עליהם מפעלים, אז באזור בית-שאן אי-אפשר לפתח אזור תעשייה חדש. כן, לוקחים את כל המרחב הגיאוגרפי הזה לפי מספר הדונמים שיש ומספר התושבים, ולא מתחשבים בעובדה, לא של ניידות, לא של מקורות הכנסה עצמיים שמאפשרים עצמאות של הרשויות, בעיקר עיירות הפיתוח שקורסות תחת העומס של חיי היום-יום. זאת נקודה אחת. נקודה שנייה: מוגדרים אצלכם תעדופים. כל הסוגיה של התעדופים – נכון שהיא קיימת בגלל המגבלה התקציבית, אבל כאשר בפריפריה המרוחקת יש אזור תעשייה שעבדו שנים רבות לתכנן אותו, השקיעו בו עשרות-מיליוני שקלים על-ידי המדינה כדי לפתח בו תשתיות, יש מפעל שרוצה לבוא ולהעתיק את מקומו ממרכז הארץ, בשיטות שאתם מתגמלים אותם, הוא מגיע אליכם, נרשם, עובר את כל התהליך ותקוע. יש מפעלים שתקועים אצלכם כבר יותר משנה – לדעתי שנה וחצי כבר – לפחות שבעה-שמונה מפעלים. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> על מה אתה מדבר, על מרכז ההשקעות? <דניאל עטר (המחנה הציוני):> כן, ברור. אני חושב ששתי הנקודות האלה, אם אפשר היה להתייחס אליהן בהקשר של העידן שבו אנחנו חיים והצרכים של הרשויות המקומיות, זה יכול לחזק מאוד מאוד את הפריפריה, להגדיל את מקומות התעסוקה ואת מקורות ההכנסה העצמיים של הרשויות החלשות. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת עטר. חבר הכנסת באסל גטאס, שאלה נוספת, והשר ישיב. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני השר, כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, כל מה שנאמר לגבי החשיבות של העסקים הקטנים והבינוניים לצמיחה הכלכלית נכון. הוא נכון שבעתיים בכלכלה הערבית, בכלכלה של האוכלוסייה הערבית. שם אין לנו 1.5% שמדבר עליהם אראל מרגלית, אנחנו שם אפס. לכן כל הסיוע שניתן, בדרכים שונות, לאותו מגזר של העסקים הקטנים והבינוניים, חשיבותו מקבלת משנה-תוקף בקטע של העסקים הערבים. אני שואל לגבי האמצעים הקיימים במשרד. מידת הנגשתם לצרכנים הערבים – אם בשפה, אם דרך האתר, אם דרך המט"י, מו"פים למיניהם – היא עדיין לא מספקת. והעובדה שמספר הפונים, לדוגמה, לקרנות בערבות המדינה – הפונים, לא הזוכים, הזוכים עוד יותר – הוא קטן, הרבה פחות מהאחוז שלנו באוכלוסייה. השאלה, איך ניתן באמת לתת דחיפה גדולה לאותו סקטור ביוזמתכם – ביוזמתכם – אם זה ב-reach out, לצאת, לקדם, אולי לעשות קרנות מיוחדות, קרנות בערבות מדינה מיוחדות למגזר הערבי, עם כסף צבוע, עם תנאים יותר קלים, תנאי סף אולי יותר קלים וכו'? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת גטאס. כבוד השר, בבקשה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> לשאלה הנוספת של חבר הכנסת אראל מרגלית – אני מסכים עם כל הנתונים שהוא אמר. הוא אמר נתונים מקצועיים, אמיתיים, ולכן באמת הצורך בשנתיים האחרונות, ועכשיו ביתר שאת, להגדיל את האשראי הציבורי לעסקים הקטנים והבינוניים – אני חושב שגם חבר הכנסת אראל מרגלית יודע. אומנם לא מספיק חזק, אבל הבנקים שינו מגמה; אומנם לא מספיק, אבל יש עלייה, יש עלייה טובה יחסית למה שהיה, מפני שהבנקים גם התחילו להבין. אני חושב שהמדיניות של הממשלה, של המשרד, השפיעה גם על הבנקים. כשהם ראו שאנחנו מכניסים כספים בערבות מדינה זה גם השפיע עליהם וזה התחיל להניע. לא מספיק – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> עדיין מעט מאוד; הרבה מאוד פרסומות בטלוויזיה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אני מסכים אתך, הרבה מאוד פרסומות, אף שהנתונים של האחוזים מראים עלייה – לא מספיק, אני מסכים אתך. זה בטח לא הנתח שמגיע לגודל, לחשיבות. אני חושב שזה גם אינטרס של הבנקים, הם עדיין לא הפנימו את זה. אני חושב שבשבילם, כשיש להם כל כך הרבה כסף היום – אני חושב שהרבה יותר. ומובן שאני מסכים אתך לחלוטין שגובה הריבית שהם לוקחים, אין לו שום הסבר. אני מבין שיש סיכונים, אבל אני חושב שאם ניקח ונמדוד מה הפרישו הבנקים בשנים האחרונות על העסקים הגדולים, על החברות הגדולות, מול העסקים הקטנים, אז אנחנו נראה – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> דרך אגב, הם מרהיבים עוז לטעון שאלה לא הנתונים, וזה מאוד מאוד מרגיז, אדוני השר. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> לכן אני חושב שקודם כול אנחנו באמת צריכים, כפי שהעלה חבר הכנסת מרגלית, את נושא הקרנות הללו לסיים כמה שיותר מהר. אין לי ספק שזה יניע עוד יותר את גלגלי האשראי. אני חושב שכלי חשוב – זה לא סותר, אבל אם אנחנו נדאג שהעסקים הקטנים יקבלו את שלהם קודם כול, שמוסר התשלומים ישתנה במדינת ישראל והמקסימום שאפשר יהיה 30 יום והעסקים יקבלו את מה שמגיע להם כדין, זה כבר יפנה להם הרבה מאוד כסף שהיום, לצערי רב, הם לא מקבלים. זה ייתן להם כסף להמשיך להגדיל את העסק, להמשיך להזרים, להכניס חדשנות. וזה גם, אני חושב מול הבנקים – כשהבנקים ידעו שעסק יכול להציג מצגת של הכנסות והוצאות ברורה, גם הבנקים יתייחסו אליו אחרת, כיוון שהבנקים, בשיחות שלי אתם יחד, אומרים: תשמע, אין שום ודאות שהעסק הקטן יקבל את הכסף מהרשות המקומית. מתי הוא יקבל אותו? מתי הוא יקבל את זה מהחברה הממשלתית? אנחנו לא יודעים. כשיהיה ברור בחקיקה – ואני מקווה מאוד שבתחילת המושב הבא נתמודד עם זה ובוועדת הכלכלה נסיים את זה, אני מקווה מאוד שנוכל באמת להניע את הגלגלים של מנוע הצמיחה הטוב ביותר של מדינת ישראל – העסקים הקטנים והבינוניים. אני רוצה לומר גם שאנחנו העברנו השבוע בוועדת השרים לחקיקה את החוק של עסקים קטנים ובינוניים, שהוא בשורה גדולה. לטעמי, לא מספיק, שוב. יש שם יותר את המיסוד של הסוכנות של העסקים, לתת לה את המעמד. אבל אני רוצה, ואני מקווה שבוועדה נעשה את זה, נכניס גם יותר את המעמד של העסקים הקטנים, של העובד, של בעל העסק, את הזכויות שלו. צריך למסד את כל התחום הזה, שהוא לא מספיק ממוסד ואין לו מספיק אבא, ואני חושב שאנחנו צריכים להיות האבא והאימא של העסקים הללו. לגבי חבר הכנסת דני עטר – שני הדברים שהזכרת. אזורי התעשייה, אני אומר לך, אני לא מכיר, אבל היום לא יהיה כזה דבר. אין כזה דבר שאם בבית-שאן צריך אזור תעשייה – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> חד-משמעית. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> חד-משמעית. זה לא שייך, מה זה קשור לחיפה, עם כל הכבוד? אני מסתכל היום נקודתית על כל עיר, על כל כפר ועל אזור שאפשר לפתח, ואנחנו נעשה את זה. לגבי מרכז ההשקעות – אכן – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> השאלה, אדוני השר, באיזה תנאים ומה אתה – – – אם תצליח לייצר מרכזי תעשייה כמו נע"ם ליד נתיבות, שהם מחוללי שינוי, זו תהיה הברכה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אתייחס לזה עכשיו. אני עכשיו חוזר גם לשאלה השנייה שלך, בנושא מרכז ההשקעות. אכן, באמת אני מקבל יותר ויותר שהדברים אולי לא הולכים בקצב המהיר. אני חייב לומר שכל שנה אנחנו רואים – חוץ מהבעיות של הביורוקרטיה שיש לנו והקריטריונים המאוד קשוחים שיש שם, יש גם בעיה של תקצוב. מרכז ההשקעות והמדען הראשי – יסכימו אתי כולם שזה הכסף שמביא הכי הרבה תשואה למדינת ישראל, כל השקעה בו – והאוצר יודע את זה, ולמרות זאת כל שנה הולכים ויורדים. ממש לא סביר. במקום להשקיע – המדען הראשי, זו סיירת מטכ"ל של מדינת ישראל מבחינה זאת, ומרכז ההשקעות – זה מעודד את התעסוקה ואת התעשייה בעיירות הפיתוח ובפריפריה, וזה מביא גם תעסוקה, גם צמיחה, גם מחולל שינוי, ואנחנו לצערי הרב במגמת ירידה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> והגירה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> והגירה. כל הדברים הללו. אנחנו בחוק ההשקעות – אני מקווה מאוד, הממשלה גם החליטה על זה וקיבלה את העמדה שלי – בתוך 60 יום שר האוצר ואנוכי צריכים להביא לממשלה שינוי לחוק לעידוד השקעות הון, שנותן עדיפות, מה שחבר הכנסת מאיר כהן מעלה כאן גם, בתוך הפריפריה לתת עדיפות לפריפריה הרחוקה, הן בצפון והן בגליל, הן במענקים והן בהטבות מס, בלי לפגוע באחרים. אני עכשיו לא אלך לפגוע באחרים, אני קודם כול רוצה – לא יכול להיות שדינן של קריית-שמונה ודימונה, למשל, וערד ובית-שאן – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> להגדיל את התקציב. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> יש לנו כמה קריטריונים: המרחק, האבטלה, הרמה הסוציו-אקונומית, ולעשות מה שאני קורא לזה הנגב המזרחי, אולי קצת יותר רחב, והגליל המזרחי גם, ולראות איך אנחנו נותנים הטבות יותר גדולות. אנחנו שוקדים מאוד על הדבר הזה – כמו נע"ם. אנחנו מחפשים. אנחנו עכשיו במשא-ומתן – לא אחשוף - לעשות את זה גם בדרום וגם בצפון; לקחת מפעל, עוגן אחד גדול, להעביר אותו ולתת לו הטבות מיוחדות; להעביר אותם ממרכז הארץ למקומות האלה, ומסביבו להקים את המפעלים הקטנים כדי לתת את האזורים התעשייתיים הללו, שאין ספק שהם מחוללי שינוי, כמו שהזכרת את נע"ם. זו המגמה, עובדים על זה, אבל אתה יודע, דברים כאלה אי-אפשר לעשות מהיום למחר. אבל זאת המגמה וזה הכיוון. חבר הכנסת באסל גאטס – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> גטאס. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> גטאס. החשיבות – כבר דיברתי על זה כמה פעמים – החשיבות שאנחנו רואים בנושא התעסוקה, ההשקעות, ההכשרה – בכל התחומים – מעונות-יום במגזר הערבי, זה לא בגלל – א. קודם כול בצדק, הם אזרחי המדינה וצריך לתת להם את מלוא ההטבות – אלא אני חושב שזה גם טובת מדינת ישראל; כמה שתהיה צמיחה שם, כל המדינה תרוויח מהעניין, וכמה שתהיה התעוררות. אין ספק שהעסקים הקטנים והבינוניים, המשפחתונים, מעונות-היום, הצהרונים והמיזמים הקטנים – אני לא אומר שרק זה – אבל זה הדבר הטוב ביותר למגזר הערבי. זה גם מתאים לשם, בעיקר כי אין שם אזורי תעשייה גדולים, מכיוון שאין לנו מספיק קרקעות – לא מספיק גדולים. זה הפתרון, וזו המדיניות של המשרד שלנו. אני יכול לספר כאן הרבה דברים שאנחנו עושים, מיוחדים למגזר הערבי, הן בנושא הכשרה והן בנושא – אמרתי אצל חברת הכנסת, יושבת-ראש הוועדה למעמד האישה; סיפרתי שם שבנושא מעונות-יום, למשל, ראינו בשנה שעברה שהקריטריון היה כל הקודם זוכה, שבמגזר הערבי לא תוקצב כמעט אף מעון. כיוון שאין להם מספיק קרקע זמינה, ואין להם מספיק תכנון, יצא שהמגזר הערבי למעשה כמעט לא קיבל מעון-יום – עוד מגזרים, אחרים. לכן, אני הודעתי שאני תיקנתי את הדבר הזה, בנושא מעונות-יום למשל. קודם כול חילקנו את זה לפי אחוזים באוכלוסייה. יש האחוז של האוכלוסייה של המגזר הערבי – מגיעים לו מעונות-היום הללו, אף אחד אחר לא ייקח אותם. אנחנו נעזור להם, אמרנו, הן בקרקע – גם בשכירות קרקע הפשרנו את הקריטריון – והן בנושא של תכנון ודברים אחרים. וההפך – אם יקרה מצב שהמגזר הערבי יגיש יותר בקשות ויהיה – אז גם יקבל יותר. אבל אתה צודק בדבר הזה. אני לא חושב שפה אנחנו – בנושא של ערבות מדינה, של ההלוואות – אני לא חושב שיש בעיה מובנית כלשהי. יש אולי בעיה, כמו שאמרת, של נגישות, של חשיפה למידע. אני אבדוק, ואדרבה – אם צריך, באמת – אני אבדוק את העניין הזה – אם זאת הבעיה, אני מוכן בשמחה לעשות מסע הסברה שיתאים למגזר הערבי ולהנגיש לו את כל המידע הזה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הייתה קרן, כבוד השר, שעשיתם בשיתוף פעולה או ביוזמתה של חנין זועבי – הלוואות קטנות לנשים ערביות, וזה עבד יפה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> זה עובד יפה. זה ממשיך לעבוד מאוד מאוד יפה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> ואז – – – לעסקים – – – באופן כללי. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> למה לא מביאים את חוק המדען הראשי אחרי שעבדנו עליו כל כך קשה? <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אני גם לא – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> יש חילוקי דעות עם האוצר. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מרגלית, ברור שאלה שאילתות מתמשכות. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> לא לא, אבל הוא צודק, אני גם מעלה – שאלתי את המזכירה הנכבדה שלנו. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> עשינו מאמץ אדיר, אדיר. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> האוצר הגיש רוויזיה, כי אנחנו ביקשנו להגן על העובדים, ואם הוא לא יסיר את הרוויזיה החוק לא יעבור הנה, כי אנחנו נגן על העובדים, כי גם אתה חושב שצריך להגן על העובדים, זה הכול. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אני לא מודע לזה. אני אבדוק את זה עכשיו. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אני לא מבין – היו הסכמות לא פשוטות, עבדנו ימים ולילות. <היו"ר יצחק וקנין:> ברגע האחרון – כן. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> והגענו, ועשינו כולנו – אופוזיציה-קואליציה, כולנו היינו אחראים – הגענו להסכמה על כל הסעיפים. אמרנו שאנחנו מוכנים גם לשבת לתוך הלילה על נושא העובדים, כדי – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> תודה שגם הורדנו כמה דברים שביקשתם, את התרומות, את הדברים – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> נכון, נכון, אבל למען – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> בסדר גמור, הגענו להסכמה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> נכון, ועכשיו לא מביאים את זה? <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אני לא מודע לזה. אני באמת שאלתי לפני חצי שעה למה זה לא על סדר-היום. אני אבדוק את זה עכשיו. אני גם תורן. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> על זה נאמר שאנחנו מופתעים שאתה מופתע. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הכלכלה, הנגב והגליל, השר אריה מכלוף דרעי. רבותי, אנחנו מדלגים על שאילתה כיוון שיש פה איזה בקשה שביקשה חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. היא ביקשה בקשה, וגם היושב-ראש אישר את זה. שאילתה לשר התחבורה של חבר הכנסת יואל חסון. אני מבין שאתה תשאל את שר התחבורה. אל תדאג, חבר הכנסת דב חנין. אני רואה. אני אמשיך לפי הסדר. רק שאילתה לשר התחבורה של יואל חסון, כרגע, שאילתה מס' 59 בנושא: הרכבת הקלה בתל-אביב. אדוני שר התחבורה יעלה לדוכן וישיב. <קריאה:> אדוני היושב-ראש, תרשום אותי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – אני שואלת – – – <היו"ר יצחק וקנין:> את, ודב חנין ביקש. שנייה, אני אשתדל להתחשב במצב. נראה לי – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> השר בדרך כלל מסכים. <היו"ר יצחק וקנין:> השר תמיד מסכים, אבל השאלה אם סדר-היום והזמן שלנו, הדחוק, מאפשרים לנו. אבל אני אתחשב בחבר הכנסת דני עטר. <59. הרכבת הקלה בתל-אביב> <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני שר התחבורה, שבועיים לפני תחילת החפירות לרכבת הקלה השר ארדן בודק אפשרות לדחות את תחילת העבודות מפאת חוסר מוכנות. ברצוני לשאול, אדוני השר: 1. מדוע יחלו העבודות בלי שהושלמו ההכנות? 2. מדוע לא עמדתם ביעדים לנת"צים וחניונים? 3. מדוע לא לדחות את העבודות עד גמר ההכנות? תודה רבה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, במענה על השאילתה של חבר הכנסת יואל חסון, יש תשובה ארוכה ותשובה קצרה. מה לוח הזמנים? <יואל חסון (המחנה הציוני):> ארוכה – – – תשובות. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מציע – יש דרך קצרה וארוכה, יש סיפור כזה, על דרך קצרה וארוכה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אפשר תשובה קצרה, להגיד: אז הוא שקל, אבל העבודות מתבצעות, ההכנות נערכו בהתאם למתבקש והעבודות על הרכבת יצאו לדרך, יוצאות לדרך, במלוא ההיקף, בראשון הקרוב, בערב, ולאחר מכן מיום שני. זו התשובה הקצרה, וזו המציאות, וכל השאר זה סיפורי חולדות; זה הרבה מאוד חששות לגיטימיים, וזה בסדר וטוב מאוד שהציבור – התקשורת, יותר, עבור הציבור, בודקת ומתריעה. מה האלטרנטיבה? האלטרנטיבה היא – כמו שנהגו כאן בהרבה מאוד דברים – לא לעשות. ואנחנו בעד לעשות. ואיפה שאני מסתכל בכנסת, כאן, או כאלה שהיו ראשי ערים, או פעילים, או בכלל, אני חושב על כל מה שקורה בארץ, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, הדוגמה הטובה ביותר היא הרכבת הקלה בירושלים – אני זוכר את העבודות, כל הפיתוח, נכון שזה עיכב, אבל בסופו של דבר, היום נוסעים ברכבת הקלה 130,000 נוסעים ביום – זו המשמעות. בלעדי זה הכול היה פקוק. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> הרכבת הקלה בירושלים – הוציא אותה לדרך קודמי, ראש העיר הקודם, ראש הממשלה שהיה גם ראש ממשלה אחרי זה. כשנכנסתי לתפקידי היו עבודות, אבל זה לא זז. היה מוסד מאוד מכובד של בוררות, והיזמים הרוויחו מזה שהם קיבלו פסקי בוררות שלא מחייבים אותם להפעיל את הרכבת, וזה לא באשמתם. זו ההכנסה הכי טובה שהייתה להם, אגב, תקופה ארוכה. קיבלו כסף עבור לא להוציא את הפרויקט. באתי והחלטתי שגם אם 80% מוכן, חייבים להוציא לדרך, ונתקן תוך כדי תנועה. נתנו נסיעת חינם לטווח ארוך. הדברים תוקנו. אני עניתי כאן על לא מעט שאילתות. נסים זאב, חבר הכנסת לשעבר ממפלגתך, הצטיין כירושלמי בהעלאת הנושא, ותיבל את זה בהרבה משלים ודברי זעם, אבל לא הייתה ברירה, היו חייבים לסיים את העבודות, ואכן, היום הרכבת, נוסעים בה, ולא רק שנוסעים בה, יש דרישה לתוספת קרונות ולהרחבת הקווים. אנחנו מטפלים בדברים האלה. חבר הכנסת חסון, גוש-דן, תל-אביב – גוש-דן – זה המרכז העסקי של מדינת ישראל, זה גם מקום ריכוז האוכלוסייה הגדול ביותר. אלמלא ביצוע הקו הזה, ודברים נוספים שיבואו בהמשך, המצב היה הרבה יותר חמור – בלי לעשות כלום. פשוט הכול היה נתקע. יש גם תוכניות לתוספת דיור – זה אזור של ביקוש גדול מאוד בתחום הדיור, והולכים לבנות עוד מאות-אלפי יחידות בגוש-דן. ולכן, ברור שצריך לעשות מעשה, ואני לא יודע להשאיר מצב בצורה של היעדר ביצוע החלטות. אם הייתי מגיע למסקנה שלא צריך, ועדיף להשאיר כך, אז הייתי מבקש; הייתי בא לגופים ולממשלה ומקבל החלטה שלא מקימים. אם מקימים, אז צריך לעשות את זה. כל ההכנות התבצעו, וההכנות הן הכנות של שנים. רק אתמול התפרסם פסק בורר מאוד חשוב לגבי ביטול הפרויקט על-ידי היזמים הפרטיים. התברר שההחלטה שקיבלנו – כל חלקי הממשלה – לפני בין חמש לשש שנים, להלאים את הקו הזה ולבטל את ההסכמים עם היזמים – אף שאני בעד ביצוע של המגזר הפרטי, הגענו למסקנה שהם לא מסוגלים לבצע את הפרויקטים; לא עשו סגירה פיננסית, ההערכה התקציבית שלהם לא נכונה ולוח הזמנים שלהם לא נכון. אתמול פסקו הבוררים הנכבדים, בהם שופטים בדימוס, שהמדינה קיבלה החלטה נכונה, והיזמים, לא רק שלא סגרו סגירה פיננסית, אלא שלא היו מסוגלים, באומדן שהם נתנו, לבצע. אם היום האומדן הוא 16 מיליארד, ואז האומדן היה 11 מיליארד, ואומרים: בזבזו – אבל לא בזבזו, כי העבודות עוד לא התחילו. האומדנים השתנו, וקיבלנו את ההחלטות לבצע את זה, והם לא היו מסוגלים לבצע, לא באומדן הקודם ולא בלוח הזמנים. הם לא הביאו בחשבון את נושא המים וההפקעות והרבה מאוד דברים. אמרתי למבקר המדינה – הוא התקשר אלי לפני כמה ימים – הוציאו איזה הודעה שנוכח פרסומים בתקשורת – חבר הכנסת יואל חסון, גם אתה מסתמך עליהם – על קשיים ואי-היערכות, המבקר יתחיל לבדוק, והערנו שהמבקר, זכותו וחובתו לבדוק, וגם בזמן אמת, אבל בלי לצטט פרסומים, שעם כל הכבוד, הם באים לקבוע עמדה. התקשר אלי המבקר ואמר לי, אכן, הם גם תיקנו את ההודעה, והוא מאוד מעריך את מה שאני עושה ברחבי המדינה, מה שנעשה בכהונתי, והוא יבוא גם לבקר שם, ואמרתי לו דבר אחד: אדוני המבקר, אסור שתהיה שיטה שאומרת לשרים: שבו ואל תעשו. הכי קל זה לא לעשות. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מאה אחוז. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> מישהו חייב אותי לקדם את הפרויקט? 50 שנה מבטיחים, ומחליטים, והניחו שש פעמים אבן פינה, ולא קרה שם כלום, וראשי ערים ומועמדים ראשי ערים התחרו גם איך זה ייראה, והתחרות התיאורטית הזאת הסתיימה בזה שלא קרה שם כלום. אני חושב שזה דבר חיוני; ערים, לא רק ערים מתקדמות, חפרו בהן כבר לפני 120 שנה, או 100 שנים, כמו פריז, לונדון ואחרות, אלא קהיר השיגה אותנו כבר. בכל המדינות ובכל הערים כבר הקימו פרויקטים, וכאן זה לא קרה, כי אנשים פחדו לקבל החלטות. אני לא חושש – אגב, אני אחראי; אני לא מטיל דופי בשום שר. אני אחראי לפרויקט. אני אחראי בשם הממשלה, וראש הממשלה, לזכותו, בכל התחומים שאני מוביל, הוא מגבה, והוא גם מפנה את כל הפונים לשר האחראי, אם בנמלים, אם ברכבות, אם בתשתיות ואם בכל התחומים. אגב, גם שרי האוצר, שלושת השרים שהיו ומכהנים, יובל שטייניץ, יאיר לפיד, וכיום משה כחלון, נוהגים באותה דרך – מפנים את הפונים אל שר התחבורה. אני לא חומק מאחריות. אני אחראי לדבר הזה. אני חייב לציין שאנחנו מתואמים עם משטרת ישראל, שלוש שנים עובדים על התיאום הזה. נכון שבחודשים האחרונים האיצו את התיאום, מביאים אותו למצבים ספציפיים. זה לא נכון שלא הייתה היערכות, יש היערכות, ואני אגיד לכם יותר מזה: אני מתכונן, בעזרת השם, ביום שני, לנסוע עם ה"שאטלים" בבוקר, ואתם מוזמנים לבוא; אני מוכן להמר שהאוטובוסים לא יהיו מלאים. גם בנתיב המהיר, שהתנגדו גם לסיים אותו, אגב, ואני קבעתי שצריך לסיים אותו, והוא עובד בצורה יוצאת מן הכלל, החניון היה ריק בהתחלה, והיו התקפות על הנתיב המהיר לתל-אביב, שאתה חונה ואתה נוסע בחינם. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – מקום חניה שם. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לאט-לאט זה התמלא, ועכשיו צריך קומה שנייה, והיו עיכובים סטטוטוריים, ואנחנו מאיצים את זה עכשיו. האוטובוסים – אני לא אוהב לעשות התערבויות, אבל אני אשמח להפסיד בהתערבות התיאורטית – לא יהיו מלאים, וזה ייקח זמן להרגיל את הציבור; עם כל הכבוד, גם אתם לא מחנים את הרכב ועולים לאוטובוס שם בחניון. לאזרחים לוקח זמן להסתגל. לכן אני חושב שאלפי המקומות שכרגע יהיו מוכנים הם תשתית מאוד טובה להתחלה, ועכשיו אנחנו מאתרים עוד. הגורמים שעוסקים מאתרים עוד חניונים. הלוואי שגם הם יתמלאו, ויעברו לתחבורה ציבורית. אני גם רוצה להדגיש שהפתרונות האלה, של החניונים, של "חנה וסע" ושל תוספת מקומות ברכבות, כ-5,000 מקומות נוספים, על-ידי הגברת תדירות הרכבות לאזור ושל כל הדברים האחרים, באים לפתור את קצה הסקאלה; הם לא במקום כל הרכבים שנכנסים לתל-אביב – הרי אף אחד לא יכול להחליף את כל הרכב – אלא היה אומדן שאם יצליחו ש-10,000 כלי רכב שנוהגים לנסוע היום לא ייסעו, אלא ימצאו פתרונות אלטרנטיביים, של שימוש בתחבורה הציבורית הקיימת, שימוש בחניונים וב"שאטלים" ומעבר לרכבת, אז התנועה תישאר פחות או יותר במצבה הלא-מזהיר הנוכחי – זה לא שהיום דוהרים ברחבי תל-אביב, זה לא שאין פקקים. עכשיו, נושא נתיבי התחבורה הציבוריים – זה לא ברגע האחרון. אני בכל השנים האחרונות מקדם תוכנית, בהנחיה ברורה, והממשלה מוכנה, והדברים ידועים, לממן את כל העלות. אדוני ראש המועצה לשעבר, דני, לא מבקשים מצ'ינג, ואתה מכיר את הנוהל הזה. זה כל העלות של הנת"צים, עם התשתיות. אנחנו עובדים על תוכנית מוסדרת, והיא מתקדמת, תכנונית, גם בתיאום עם ראשי העיר – בעיקר בתל-אביב ובסביבה, ואני מדבר על גוש-דן – כדי שיהיו יותר נת"צים, על חשבון הרכב הפרטי. אנחנו מקדמים את הדבר הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מקווה שהשר ענה לכולם יחד, לא צריך עוד שאלות. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> כן. זה לא קורה בן-לילה; עכשיו יש נת"צים, והפעם הזאת – הרי תמיד צריך לאכוף את הנת"צים, דרך אגב. אם יש שר שטוען שאנשיו לא ערוכים לאכיפה, מה זה קשור לרכבת הקלה? אם אתם אומרים שאלה נת"צים מוכרים, פחות או יותר, צריך לאכוף בהם גם היום. תשאלו את חבר הכנסת חנין, הוא כמעט ניצח את חולדאי, לפני שתי קדנציות, רק על בעיית התחבורה בתל-אביב, וקיבל הישג אישי מזהיר, שחורג, בואו ונאמר, מעבר לגבולות מפלגתו בתל-אביב. בעיית התחבורה ידועה. צריך לאכוף בנת"צים. חבר הכנסת חסון, אני אומר לך שאנחנו מימנו מיליוני שקלים למשטרה, כל פעם, כדי שתהיה אכיפה בנת"צים. היו כמה ימים של אכיפה, ולאחר מכן היא נעלמה. אז, קודם כול, זה לא קשור לשום פרויקט – צריך לאכוף בנת"צים. אבל מאחר שאני חש אחריות, אז אנחנו פעלנו – אנחנו – משרדנו פעל מול משרד האוצר, שבאופן חריג אנשי אגף התקציבים, עם כל הקשיים התקציביים, הסכימו להוסיף 168 תקנים וציוד ורכב לטובת המשטרה, שבינתיים היא תיקח שוטרים. גם כשיש בעיות בירושלים מביאים 1,000 שוטרים. משטרה זה גוף גדול, גוף רציני, מקצועי, שיודע לרכז שוטרים מכל מיני משימות לאכיפה הזאת, וגם אושרה להם תוספת תקנים. אבל אני איתרתי חוק, שכבר שנים מנסים לאתר אותו, והוא קיבל רציפות, להעביר לעיריות סמכות אכיפה בנת"צים באמצעות אכיפה אלקטרונית. ביקשתי, ואני שמח שיושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל – ואני מודה לחבר הכנסת דב חנין, שגם נרתם לסייע בנושא, וגם לאחרים – והעברנו את התיקון, ואני מקווה שהיום הוא יושלם, עם ההסתייגות שההכנסה הולכת לרשויות, שזה התמריץ שלהן, גם כן. עיריית תל-אביב היא גוף רציני, וברגע שיש לה אינטרס מתאים יש לה הרבה יכולות, והיא תוודא שתהיה אכיפה אלקטרונית, ומי שיצטרף וייסע ויפריע, נגד החוק, לתחבורה הציבורית ייקנס, והיא תגבה את הקנסות. אנחנו נעשה את הדבר הזה, שהיה צריך להיות בכל מקרה, אגב, בלי קשר לפרויקט. הרשויות צריכות לקבל את הסמכות הזאת. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני השר, אולי נעשה איזו הפסקה וניתן עוד שאלה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אין בעיה. <היו"ר יצחק וקנין:> ככה אתה בתוך השאלות, עוד לא שאלו אפילו את השאלה השנייה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אין לי בעיה. סימולטנית גם. אתה יכול לעשות תקדים. <היו"ר יצחק וקנין:> אני יודע, סליחה שאני עוצר אותך. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אתה מבין מה המשמעות של רציפות כהונה של שר? <היו"ר יצחק וקנין:> יואל, שאלה נוספת, ואחרי זה ניתן לדב חנין. ככה השר – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> סליחה, אדוני – – – <היו"ר יצחק וקנין:> סליחה, את השואלת הבאה. את צודקת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, קודם כול, אדוני השר, אני חושב שאתה צריך להודות לי על השאילתה הזאת, כי בזכותה – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> בוא לא נגלה לכולם שתיאמנו את זה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> כן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא רציתי לומר. <חיים ילין (יש עתיד):> עוד יהיה שר – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז הנה, קיבלת כאן במה באמת ראויה להציג את הפרויקט. אני רוצה באמת לומר שאני מעריך, באמת, את אומץ הלב הציבורי, על לקיחת אחריות לפרויקט תשתיתי כל כך מורכב וכל כך משמעותי. אני יודע שמבחינתך ההחלטה ללכת לרכבת הקלה היא החלטה אמיצה וטובה, ואני כמובן תומך בדבר הזה, ושלא יהיה בכלל ספק, ואני בטוח שמבחינת המשרד שלך הוא יעשה את מה שהוא צריך. אני פשוט מוטרד, וכן הייתי רוצה לשאול שאלה נוספת בעניין הזה, מבחינת התיאום בין המשרדים; מכיוון שעדיין, בסוף, אתה לא שולט בכל המשרדים, ונדרש כאן תיאום, וראינו כולנו גם את העימות המתוקשר בינך לבין השר לביטחון הפנים, האם אתה לא חושש, כמו בפרויקטים אחרים – ואני ראיתי את זה כשהייתי יושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה – שכשמגיע העניין של תיאום בין המשרדים, פה המקום שהפרויקטים נכשלים, ואין גורם מתכלל אחד, ואז הציבור משלם את המחיר של חוסר התכלול הזה? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. שאלה נוספת לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני השר, כבר הזדמן לי – כשאתה הצגת את הפרויקט בוועדת הכלכלה אנחנו דיברנו בעניין הזה, ותודה רבה על התשובה המפורטת בנושא התשתיות וההיערכות, אבל אני חושבת שיש נושא, ואדוני השר מכיר את זה היטב, שהוא עדיין מוזנח. בסופו של דבר, הרי אנחנו מדברים על כך שלתל-אביב, ובמיוחד מרכז תל-אביב, יש מרקם חיים מאוד מאוד מיוחד; היא עדיין מתאפיינת בחנויות קטנות ובעסקים קטנים שהם ממש על הרחוב, והעסקים האלה, בסופו של דבר, לא נמצא להם מענה. אתמול נערך כנס עסקים בשיתוף חברת נת"ע, שהיא החברה המבצעת מטעם הממשלה, ואני חושבת שבסופו של דבר בעלי העסקים לא יוצאים שבעי רצון משום כינוס, כי בעצם – ובאמת הייתה לי הזדמנות לומר את זה – הפרויקט הזה עדיין לא זוכה ליחס של פרויקט לאומי עם תיאום בין-משרדי, לא רק סביב התשתיות, כי באמת לא רק משרד התחבורה יכול לשאת בכל העלויות האלה, אבל גם לא רק עיריית תל-אביב. כלומר, עיריית תל-אביב חייבת לקבל את תמיכת הממשלה כדי שהיא תוכל ליזום, למשל, אולי, הפחתת ארנונה, אולי ויתור על קנסות בתקופה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> סליחה, אדוני. עוד דקה. <היו"ר יצחק וקנין:> זה כבר לא שאלה, זו הצעה לסדר-היום. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא לא לא, זו לא הצעה לסדר-היום, אני באמת באמת חושבת שאנחנו רואים שרחובות שהיו בהם פרויקטי תשתית גדולים כאלה, כמו רחוב שינקין בתל-אביב, שהוא לא פרויקט לאומי, לכל הדעות, אבל כמו למשל שדרות-ירושלים ביפו – אנחנו יודעים שאחר כך לא היה אפשר לשקם את הרחובות האלה. ולכן אני חושבת, אדוני השר, שמוכרחים לתת את הדעת ולמצוא פתרון אמיתי לבעלי העסקים האלה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. שאלה נוספת לחבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, ראשית, מגיעות לך ברכות על פסק-הדין של הבוררים מאתמול. החלטתך להלאים את קו הרכבת הקלה התחתית בתל-אביב הייתה מתבקשת, ראויה, טוב שנעשתה, וברכות גם לבוררים שקיבלו את ההחלטה הנכונה. בעניין הרכבת הקלה יש בעיות לטווח קצר ויש גם סכנות לטווח הארוך, כי אני שומע על עסקים, במיוחד עסקים עתירי מקומות עבודה, ששוקלים לעבור, לצאת מהעיר בגלל הקשיים הצפויים. ואכן, כמו שהמסר שיוצא ממשרדך הוא המסר הנכון, הדרך היחידה היא מעבר דרמטי לתחבורה ציבורית. כדי לעשות את זה צריך נת"צים, ואתמול בוועדת הכלכלה – תודה למשרדך שהתגייס, מהמנכ"ל וכל הדרגים המקצועיים, כדי להעביר את חוק המצלמות, אכיפה בנת"צים, כדי שזה יקרה. אבל אני גם רוצה לפנות אליך, אדוני השר, לשקול הרחבה של עוד נת"צים בגדר סמכותך. גם כאשר רשויות מקומיות לפעמים לא מבינות את חשיבות העניין, לפעמים אין ברירה, לפחות לתקופת המעבר הזאת של השנתיים-שלוש-ארבע הקרובות, להכריז על נת"צים כדי לקדם את העניין. רכבות – אדוני השר התייחס – חשוב מאוד. אבל כדי שזה יעבוד טוב, אנחנו צריכים גם שאותו נוסע שמגיע לתחנת הרכבת יהיו לו שירותי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מה השאלה? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני מגיע לשאלה. – – – יהיו לו שירותי תחבורה ציבורית טובים מהרכבת לנקודות הקצה, וכאן יש עדיין מה לטפל. ונושא ה"שאטלים", שאדוני מציע לבדוק אותם ביום שני, דווקא מכיוון שאדוני צודק – לא מספיק אנשים נסעו ב"שאטלים" – אני מציע לשקול את האפשרות שגם החניה וגם ה"שאטלים" יהיו לגמרי בחינם, כדי שאנשים יבחרו באופציה הזאת. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. שאלה אחרונה – קצר – דני עטר. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אדוני השר, מעבר לעובדה שאתה עושה בעיות לאופוזיציה, שאתה גורם לנו כל הזמן לפרגן לך – מעבר לכך אני רוצה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> ראש הממשלה יכעס על זה. טוב שהוא לא באולם. טוב שראש הממשלה לא כאן. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> דני, אל תגיד את זה, אנחנו יודעים מה קורה כשאומרים – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אני מנצל את ההזדמנות שראש הממשלה לא פה כדי להגיד את זה. אדוני השר, נכון, אנחנו כולנו שקועים בתוך מדינת תל-אביב, ואני מצטרף לכל הברכות על הפרויקט העצום הזה. אני רוצה לקחת אותנו רגע לפריפריה. כיוון שבימים אלה ממש מושלמת רכבת העמק – אפילו לפני שבועיים העלו את הקטר הראשון שמוביל את – זה היה בוקר מרגש אצלנו, אבל זה מעורר את השאלה הבאה: האם יש למשרד תוכניות המשך, כלומר לחבר את כל הרצועה הזאת של הגליל המזרחי ואזור העמקים לתל-אביב ברכבת, שתוכל להיות רכבת מהירה ותאפשר, או שכל הכוונות של המשרד הן שזה יקרה דרך חיפה, שזה דבר שנראה לי מסורבל מדי? תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לכל השואלים. אדוני השר ישיב לכולם. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> תודה רבה. אני אנסה, בארבע הנקודות שהעלו – חבר הכנסת חסון דואג לתיאום בין המשרדים. בוא נאמר, אני לא שומע שכרגע יש בעיות. <היו"ר יצחק וקנין:> הרי הוא ליכודניק לשעבר, בגלל זה יש לו דאגה גדולה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אני רוצה לומר בנקודה הזו, שהתקיים על זה דיון מאוד מאוד מפורט, גם עם השר ועם הצוות שלו, בוועדת הפנים. ירדו לכל הפרטים וקיבלנו שם תשובות מאוד מאוד מפורטות על כל השאלות שהפנינו. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> עם מי היה הדיון? <דניאל עטר (המחנה הציוני):> עם אנשי המשרד שלך, לפני חודש. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אה, בהחלט. אני אומר, חבר הכנסת חסון, הדברים פעלו ותואמו. כל שר יכול לקיים דיונים נוספים בדברים שהוא אחראי להם. ברגע שהתרשמתי שהדיון הולך להתרחב לתחומים שאני אחראי להם – לא מבחינת מאבק סמכויות, אלא מבחינת חשש שהדברים ישתבשו – אז הבהרתי שהתוספת הזאת לדיון היא לא במקומה, והדברים מאוד ברורים. אני חייב לשבח את המשטרה, זה גוף רציני, אין לנו גם גוף אחר, למעט מערכת הביטחון, שהיא כלפי חוץ; כלפי פנים, זה הגוף שיש לו משימות. אמרתי, בתחום האכיפה של נת"צים – לא רק בנושא הנת"צים, גם המדרכות והאופניים החשמליים, שהיום גם צריך לאכוף שם את החוק, ואנחנו העברנו תקנות וחוקים – האכיפה לא מספקת. אני גם מתכוון לקדם את החוקים הרלוונטיים, שהעיריות יאכפו את הדבר הזה. העיריות יאכפו את הדבר מתוך היכולת שלהן והאינטרס שלהן, כדי שבאמת הולכי רגל תמימים לא ייפגעו גם שם. הנושא הזה של הכנסת העיריות – ניקח עיריות כמו תל-אביב, רמת-גן, עיריות אחרות, שכרגע העבודה הולכת להתבצע בתחומן – הן עיריות רציניות עם מערכת רצינית. גם נושא המצלמות – עם שדרוג קל, שאנחנו נסייע בו – הוא יאפשר אכיפה, ואנחנו נפקיד בידן, ואז לא יהיה מחסור בכוח-אדם והמשטרה תוכל להתמקד בהקשר הזה בהכוונת התנועה או בדברים מהסוג הזה, ואנחנו נפתור את הבעיה הזאת. צריך להבין, העבודות מתחילות; לא כל התחנות נחפרות בו-זמנית, ביום אחד. זה מתחיל בהדרגה, זה תוכנן להיות בהדרגה. לא ביצענו שינויים בעניין הזה. היה תיאום עם המשטרה ונמשיך תיאום עם המשטרה. אמרתי, סביב אותו עיקרון, שר אחראי לתחום; השר הזה מוביל ומתאם גם עם הגורמים האחרים. גם ברפורמה בנמלים – יצא לי להיות אתמול בנמל אשדוד, והוועדים הקיימים היו חלק מהביקור, והם הבינו שהנמל החדש הוא כבר בגדר עובדה ושאני בהחלט מתכוון לשדרג את הנמלים הקיימים. אחת הסיבות להצלחת הפרויקט האדיר הזה, של שני נמלים חדשים ב-10 מיליארד שקלים, לא מתקציב המדינה, שהולכים להשקיע בחיפה ובסביבה 5 מיליארד שקלים בחמש השנים הקרובות, ואותו הדבר באשדוד, להשקיע 5 מיליארד שקלים מגיוס הון ומהשקעות זרות – כי כל הגורמים, כמו שציינתי, הפנו את ההסתדרות ואת כל הגורמים האחרים אלי. הפנו אלי כי אני האחראי, ולכן הפרויקטים האלה מתקדמים. אותו הדבר בעניין הרכבת הקלה. זו לא שאיפה לקבל איזו סמכות, אין כאן מאבק על סמכויות. אני נושא באחריות. להפך, מדי פעם אנשים קופצים מהאוטובוס, תרתי משמע. אין לי בעיה, אני נושא באחריות, אני מוביל את הדבר הזה תוך שיתוף פעולה מלא. לגבי נושא בעלי העסקים – איילת, אני אמרתי את עמדתי. אני אמרתי את עמדתי, צריך לתת להם הנחות והקלות בארנונה. אני חושב שעיריות חזקות יכולות לשאת. בואו ניקח את חבר הכנסת, השר לשעבר מאיר כהן, שהיה ראש עיריית דימונה. מה, הוא לא קרא לעסקים לבוא והבטיח לתת להם – בדימונה הרחוקה והלא-חסונה כלכלית – הנחות בארנונה, רק שיקימו שם עסק? כמה עיריות היו מוכנות לבוא לשר דרעי, שהיום אמון על הנושא, ולהגיד: תביא לנו ואנחנו ניתן הנחות בארנונה בתקופה הראשונה? אז העיריות האלה, שהן חזקות, בהקשר הזה של ארנונה, שזה דבר משמעותי, הן כן צריכות. מאחר שהן אומרות שהיום הכללים לא מאפשרים להן, דיברתי עם שר הפנים, ואני לוקח על עצמי, עם כל הגורמים בממשלה, לתת להן את האפשרות, לתת הנחות בארנונה לתקופה הזאת. אבל צריך להבין שגם בעלי הנכסים, בין שהם מפעילים את העסק שלהם ובין שהם משכירים אותו, אנחנו משביחים להם את הנכסים שלהם בצורה מאוד משמעותית. לפני שנים אמרתי, מי שרוצה להשקיע ברחבי המדינה, שיבדוק לאן יגיעו הרכבות ולאן יגיעו הכבישים. ומי שהשקיע, הרוויח הרבה כסף, אגב, כי במקום שיש תחנות ויש כבישים – הערך עולה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> זה נכון לגבי בעלי הנכסים, אבל לא לגבי בעלי העסקים. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אותו הדבר בתוך העיר. מפת תחנות הרכבת הקלה – ונתיב הרכבת הקלה יהיה נתיב משודרג, יקר יותר משמעותית מאשר מקומות אחרים, כי ערך הנכס יעלה בהרבה כי תהיה אליו נגישות. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אבל, אדוני, זה נכון לגבי בעלי הנכסים, לא לגבי בעלי העסקים ששוכרים את הנכסים. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אז אני אומר, העיריות כן. בעלי הנכסים שלא מפעילים אותם בעצמם – גם אתם כאישי ציבור ואחרים שעושים פנייה, פונים אל כולם. כמו שפונים אל משכירי דירות היום ואומרים, אל תעלו מחירים, ועושים חקיקות ועושים כל מיני דברים. עכשיו, המדינה, באופן ישיר – לתת הטבות מעבר לזה. אגב, בנושא הפקעות, יש גם תקנות, 197 ואחרות, על כל ההגבלות שחלות וכו', מפצים, פיצויים ישירים, פיצויים מן החסד, יש כללים. לבוא ועכשיו להגיד, ניתן כסף – א. משרד התחבורה הוא לא המשרד שאחראי, אבל גם משרד הכלכלה שאחראי לעסקים, אני לא רואה – אני אומר את האמת – מאיפה יביא כסף לתת לכל דירה – אגב, דירות גם מוגנו לאורך התוואי; שמו מזגנים, שמו חלונות. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> הדירות לא מטרידות אותי, נקודה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני אומר כך: מה שאפשר כבר לעשות בארנונה – צריך לעשות. בדברים האחרים אני יודע שיש עתירות ודברים אחרים. אני לא מאמין שבתי-משפט יעכבו פרויקטים בגלל זה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אבל, אדוני, תמריצים. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני מציע לעשות את מה שאפשר ולהמתין לראות מה יתפתח. מאיפה אפשר כבר לדעת מה יקרה שם? הרי נת"ע התחייבה לאפשר לפרוק סחורה עם סבלים, עם אנשים שלה – להביא סחורה, לקחת סחורה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> היא אמרה את זה אתמול פעם ראשונה. פעם ראשונה אתמול. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני יודע את זה. היא התחייבה לזה, לשים שילוט ידידותי, לאפשר. אני מציע, בואו נראה איך זה מתפתח. גם לא כל העבודות מתחילות ביום אחד. הרב דרעי, איך אומרים – יש ביטוי "הכצעקתה". <היו"ר יצחק וקנין:> לא. הייתי אומר שהזמן קצר והמלאכה מרובה ובעל-הבית דוחק. תנו לנו להתחיל, והכול יהיה בסדר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני אומר, לא כצעקתה. אני מקווה שהאזהרות, שהן בצדק, והמתח הזה, שתורם לדריכות ולהיערכות – שיתברר שבסוף המציאות מרוככת. אנחנו נערכים לכל הדברים. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני השר, אתה עדיין בתשובה הקצרה? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> כן, אני בתשובה הקצרה, אתם בשאלות הארוכות. <היו"ר יצחק וקנין:> זה עכשיו מנחה וערבית. עוד מעט זה שחרית. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני אומר שהיית שמח שבדימונה תהיה רכבת כזאת. <מאיר כהן (יש עתיד):> הלוואי. בזכותך יש רכבת ויש דברים טובים. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אוקיי. אז רק דב חנין חושב שהתשובות גם כוללות – אגב, אני מקיים גם דיונים, גם מחר, ויש גם דיונים אחרים. הרי זה לא ביום אחד. זה שש שנים. בואו ננצל את זה. אני למשל רוצה שתגובש ותפורסם תוכנית נסיעה – מסלולי נסיעה באופניים. נכון שהחלטנו לעשות אוטוסטרדת אופניים, ואנחנו נקדם אותה בהשקעה מאוד גבוהה, וכן דברים אחרים. אני הייתי רוצה – ואני מטיל על חברת נת"ע, היום יש לי פגישה ומחר – לפרסם מפה עם המלצות למסלולי נסיעה באופניים. אמר לי שר האוצר לשעבר יאיר לפיד, ככה, בהפסקת הלילה הזאת שמאפשרת שיחות חולין – הוא אמר לי: תשמע, לזכותך שאני – הוא אומר, הוא – כתושב תל-אביב כבר אמרתי לאשתי: תשמעי, הוא רציני, זה הולך לקרות. אנחנו קונים שני זוגות אופניים חשמליים. אז אני אומר שאנחנו – גם בדבר הזה, אני רוצה שיביאו המלצה של מפה של מסלולי אופניים אפשריים למקומות שונים בעיר. אם צריך לשדרג כמה דברים בדרך, ישדרגו. כרגע, אני אומר, מעבר לאוטוסטרדת האופניים שנעשה, גם לתת פתרון למי שרוצה להגיע באופניים למקומות. אנחנו לא מפסיקים את העבודה. אני חושב שהתשתית הבסיסית ליציאה קיימת. האמירה הזאת, שנאמרה, שביקשו 35 אתרים, חניונים – היא לא נכונה. מעולם לא היה סיכום כזה. בסוף התברר – אחרי יומיים הבהירו שבדקו 30, ומהם רצו 6,000 מקומות חניה. אז עכשיו יש כבר קרוב ל-6,000, כי כבר יש כ-4,000. דובר על נתניה, עכשיו להוסיף, ובאזור, ובקריית-שאול. אז יהיו 6,000 מקומות, ואני אומר, הלוואי שהם יהיו מלאים על-ידי אלה שנוסעים בתחבורה הציבורית, ואנחנו עוקבים ונטפל. לגבי רכבת העמק, חבר הכנסת דני עטר, דיברת – איך מחברים: אחרי שהיא תתחיל, ותגיע מעפולה לחיפה ב-17 דקות, וגם מבית-שאן היא תגיע, והיא תשמש גם למטענים לכיוון ירדן, ויהיה מסוף באזור בית-שאן – ואפילו שהאוצר הכריח אותנו שתהיה רק מסילה אחת, ויצטרכו להכפיל אותה בהמשך, זה ברור, בתוספת הרבה יותר גדולה ויקרה. איך מוודאים שמי שנוסע בהמשך לא יצטרך להגיע עד חיפה כדי להגיע לתל-אביב – מחר מתקיים אצלי דיון על פרויקט שהוא בצנרת הרבה זמן, שנקרא המסילה המזרחית, מאזור לוד לכיוון חדרה וצפונה, לחבר מסילה חדשה, המסילה המזרחית. אני הנחיתי, במקום להכניס אותה עוד פעם לתוך ואדי-עארה, ולהוציא, לתכנן ישר את החיבור שלה לרכבת העמק באזור כפר-ברוך, או משהו דומה, ואז, מי שייסע יוכל ישר, דרך המסילה המזרחית, להתחבר לאזור המרכז. זה פרויקט שמקודם תכנונית, ייקח שנים לבצע, אבל זה פרויקט שיהיה. הוא גם ישמש למשא, אגב, במקביל למסילת החוף, וגם יקצר את הטווחים ממש לטווחי זמן מאוד קצרים, להגיע מהאזורים ההם לאזור המרכז. זה פרויקט שאנחנו מקדמים. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אתה יודע לתת לוחות זמנים לתוכנית הזאת, שאמרת? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני עוד לא זכיתי לתת לוחות זמנים על שום פרויקט. כל יום שואלים אותי, אני אומר: אני צריך להביא את הפרויקט לביצוע. בעניין של הרכבת התל-אביבית, והאחר, יש חשיבות רבה, ותיחמנו את זה: אמרנו – 2021. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני השר. אני מודה לשר. תשובה מקיפה. אני חושב שהשואלים קיבלו מענה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אף-על-פי שאני אכין שאילתה נוספת, אדוני היושב-ראש, כי יש עוד כמה דברים שלא הבנתי מהשר. <היו"ר יצחק וקנין:> זה בפרויקט הבא, בפרויקט הבא. תודה לשר התחבורה, השר ישראל כץ. אנחנו עוברים לשאילתה לסגן שר הביטחון. אדוני סגן שר הביטחון אלי בן-דהן, הרב אלי בן-דהן, יעלה לדוכן, ישיב על שאילתה דחופה מס' 61 של חבר הכנסת חיים ילין: תקצוב מכשול גדר הגבול עם רצועת-עזה. רשות הדיבור, חבר הכנסת חיים ילין, שלך. <61. תקצוב מכשול גדר הגבול עם רצועת-עזה> <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, מכובדי סֶגֶן שר הביטחון, סגן שר הביטחון – סֶגֶן, כבר צבא. אתה רואה? שמתי לך דרגות. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> הורדת אותי בדרגה – אני רב-סרן. <חיים ילין (יש עתיד):> בעקבות השלכות "צוק איתן" הייתה התחייבות לתקצב ולפעול לבניית מכשול בעוטף-עזה, במטרה להגן על חיי האזרחים מניסיונות חדירה. מתום המלחמה בוצעו כ-300 ניסיונות חדירה. רצוני לשאול: מדוע מתעכב תקצוב בניית המכשול, דבר המסכן חיי אדם? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשואל. אדוני ישיב לו. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לאחר סיום מערכת "צוק איתן" הקצה צה"ל כ-200 מיליון ש"ח לתיקון הנזקים במכשול ולשיפור התשתיות הרלוונטיות. המכשול עצמו, הקיים היום, מורכב מגדר משוכללת עם אמצעי הרתעה טכנולוגיים ואמצעי ראייה לטווח ארוך. המכשול הוא רציף, לאורך כל גדר הגבול. שדרוג המכשול הקיים היום נמצא בתכנון, אך בשלב זה אין לנו משאבים לביצוע. ברצוני להדגיש כי המענה המבצעי בגזרת עוטף-עזה כולל מרכיבים רבים, ובהם פריסת סד"כ של צה"ל במרחב, אמצעים טכנולוגיים מגוונים לגילוי ולהתרעה על ניסיונות חדירה ותפיסה מבצעית תואמת. המענה הניתן היום לעוטף-עזה אל מול האיומים הוא מענה טוב, הגם שתמיד נכון לשאוף לשיפורו. צה"ל משקיע, וימשיך להשקיע, תקציבים רבים בפעילות החשאית והגלויה לשיפור הביטחון לאורך גבול הרצועה, בדגש מיוחד באיתור פעילות תת-קרקעית ובשמירה על גבול בטוח. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. שאלה נוספת, חבר הכנסת חיים ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד סגן השר, אני חי שם, ליד הגבול. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני מעריך את זה מאוד. <חיים ילין (יש עתיד):> לא, לא צריך להעריך, זה הבית שלי. אני בחרתי איפה לגור – לא בחרתי מי יהיו השכנים שלי, כבודו. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> זאת הבעיה. <חיים ילין (יש עתיד):> אני רוצה להסביר לך דבר אחד, וחשוב לי שתבין: צה"ל יבצע כל משימה, אבל מי שדרש את המכשול זה לא אני, זה צה"ל. צה"ל ביקש את המכשול הזה, תכנן אותו, הפיק אותו. אם אני היום יושב גם מול אלופים, וכל גורם צה"לי, והוא אומר: חיים, אנחנו חייבים אותו, אז התשובה שלך מנותקת מהמציאות, ממה שקורה בשטח, סלח לי. ולכן, לא מדובר על המכשול הקיים; מדובר על מכשול נוסף, שצריך להיות בין 100 ל-300 מטר בתוך מדינת ישראל. הוא גם צריך למנוע את חפירת המנהרות, הוא צריך למנוע הרבה מאוד דברים, אבל מעל הכול – את החדירות, 300 במספר, חלקן מחבלים שנתפסו. צה"ל יעשה כל מה שהוא יכול. שני מחבלים חדרו 9 קילומטרים בתוך מדינת ישראל ונכנסו לתוך יישובים. הגדר הזאת – המכשול הזה גם היה מונע מבדואים ומישראלים להיכנס פנימה לתוך רצועת-עזה. כמה שווים חיי אדם? כמה שווים, בסופו של דבר, כאשר מדובר פה על כסף, לא על טכנולוגיה? הכול קיים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת חיים ילין. אדוני סגן השר ישיב. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כפי שאמרתי, חבר הכנסת ילין, המכשול הקיים היום, גם לפי העמדה של צה"ל, נותן את המענה המספק והמתאים בעת הזאת. כרגע מדובר על תכנון, רק תכנון, של מכשול נוסף; כאשר יהיו תקציבים מתאימים, אנחנו נפעל גם להקמת מכשול נוסף. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן השר. אין שאלה נוספת. אנחנו עוברים לשאילתה לשר החקלאות ופיתוח הכפר. אני מבין שהשר לא נמצא. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אנחנו ניתן תשובות במקומו. <היו"ר יצחק וקנין:> לא, הוא ייכנס בשנייה הזאת. בינתיים חברת הכנסת סתיו שפיר תשאל. תכף ייכנס השר, אני מבין שהוא – אדוני שר החקלאות, עם כל הכבוד, לא יעלה על הדעת, אתה עוד ממשיך עם הפלאפון כשאתה נכנס. גם השואלת מחכה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תודה רבה לך, כבוד היושב-ראש – – – <היו"ר יצחק וקנין:> גברתי, תאפשרי לשר לעלות. חברת הכנסת סתיו שפיר תשאל את שר החקלאות – הקלות מכס על ייבוא דגה, שאילתה מס' 65. <65. הקלות מכס על ייבוא דגה> <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תודה לך. יש פה שואלים נוספים שמרימים את היד, רק תרשמו אותם ונוכל להתקדם. תודה. אדוני השר, חוק ההסדרים צפוי לכלול הקלות במכסים על ייבוא דגה, שעשויות לגרום לירידה בשיעור של כ-30% במכירות הדגה המקומית, וכמו כן צפויים אלפי פיטורים. אנחנו מדברים בעיקר על אוכלוסייה שגרה באזור עמק בית-שאן ועמק-המעיינות. ברצוני לשאול: מה ייעשה כדי לדאוג ליציבות הכלכלית של ענף הדגה המקומי? אבקשך גם להתייחס בהקשר זה לעובדה שמסתבר, לפי דוח שנעשה על-ידי ה-OECD בשנה שעברה, שישראל, אחוז התמיכה שלה בחקלאות המקומית הוא מהנמוכים בקרב מדינות ה-OECD, הרחק מהממוצע הנהוג בארגון. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסתיו שפיר. אדוני השר ישיב. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> ברשות היושב-ראש, תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר על השאילתה. צריך לומר בפתח הדברים שאנחנו רואים בחקלאות ערך בפני עצמו, וצריך להתייחס אליו ככזה. הוא ערך לאומי, והוא נחשב כך גם ברוב ארצות העולם, ולא רק בראייה כלכלית צרה, כפי שלצערי הרב רואים אותו חלק מאנשי האוצר או אחרים. אנחנו רואים בו, בענף המדגה שעליו שאלת, שאכן מרוכז בעיקר בפריפריה, ענף שתורם לסביבה – איזון אקולוגי, פיתוח תיירות באזור ודברים חשובים נוספים. אדגיש כי ההצעה של האוצר, שמנסה להעביר את זה בחוק ההסדרים – טרם סוכם הדבר, אבל אכן, אגף תקציבים באוצר מנסה להכניס את זה לחוק ההסדרים; הצעתם איננה מאזנת בין הרצון המשותף של כולנו להוריד את יוקר המחיה לבין הערכים שציינתי, של החקלאות, של האקולוגיה וכדומה. אנחנו כמשרד החקלאות הבאנו הצעה משלנו שאכן מאזנת בין יוקר המחיה, קרי, הורדת המחירים לצרכן, לבין הצורך לשמור על הענף הזה כתורם באופן כללי, וודאי שגם תורם להעסקה של רבים וטובים. אני אמרתי, וחוזר ואומר מעל במה זו, אני לא אאפשר שהחוק הזה, או ההצעה הזאת תועבר בחוק ההסדרים. הצעתי לאוצר להידבר ולהגיע להסכמות כאלה שמאזנות. המשמעות של הדבר היא שמי שרוצה להוריד מכס, דבר שעלול לפגוע עד כדי פיטורים וסגירת הענף, צריך לפצות את המגדלים באופן הוגן; לא יותר מזה, אבל הוגן זה המינימום. ואני עומד על כך שזה לא יהיה בחוק ההסדרים. יש לי יסוד סביר להניח שאכן זה לא ייכנס לחוק ההסדרים, אלא שזה מסוג הדברים שנקראים שיטת "מצליח" – מנסים, אם זה יעבור, נו, ודאי טוב, ואם לא, אז זה בגדר עז שהכנסנו ונוציא. הוויכוח האמיתי שלנו עכשיו עם האוצר הוא על התקציב, כדי להביא תקציב שיכול לעזור ולעודד את החקלאים בכל רחבי הארץ, בדגש על הפריפריה הצפונית והדרומית, על עוטף-עזה ואזורים נוספים. אנחנו מוכנים להידבר על זה, רוצים להידבר על זה, אבל לא נסכים, ואני לא אתן את ידי שזה יהיה בחוק ההסדרים. <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו נעזור לך, אדוני. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אורי, כל השדולה החקלאית פה. אנחנו יודעים שקורה אחרת, אורי. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> שנייה, ברשות היושב-ראש, אני גומר את תשובתי; יש שאלות נוספות, אם היושב-ראש ירצה לתת. אני מסיים ואומר שהעיקרון הוא שאם מורידים מכסים אז נותנים פיצוי הוגן למגדלים, ושומרים על בריכות הדגים שמוסיפות למדינת ישראל מכיוונים רבים ומגוונים. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר החקלאות. שאלה נוספת לחברת כנסת סתיו שפיר. אחרייך – חבר הכנסת איציק שמולי ביקש, ואיתן ברושי. אני אשקול אם לאפשר לעוד. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, קח בחשבון שכשאתה נותן אפשרות לשניים מאותה סיעה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> האפשרות היא שניים. וגם אם מאותה סיעה – אז אני לא שמתי לב, שניכם באותה סיעה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> פשוט אנחנו היחידים שכל הזמן נמצאים כאן. אנחנו היחידים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, הרי הזמן מוגבל. אני לא – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – – <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> גם בשאילתה הקודמת אפשרנו לך, וזה היה מעל למכסה. זאת אומרת, אני יכול לאפשר עוד שניים אחרי סתיו שפיר, לא עוד ארבעה וחמישה, כי לפי הרשימה אין לזה סוף. רבותי, חבר'ה, זה שאנחנו ג'נטלמנים פה – אבל הזמן הזה הוא יקר מאוד. חברת הכנסת סתיו שפיר, אנא. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אדוני, בכל זאת אומר שמאחר שעולה פה נושא שלא נדון מספיק, או שלא נדון מספיק לעומק כאן במליאה, כן חשוב לאפשר לשאול את השאלות מאחר שהשר כבר טרח להגיע. פה אני רוצה להוסיף משהו על אמירתך. לא מדובר פה רק בפיצוי. אנחנו עומדים בפני הכרעה, האם אנחנו רוצים שבישראל תהיה חקלאות מקומית ותוצרת מקומית, או שאנחנו אומרים שהכול פה הולך להגיע מבחוץ, ושהמשק שלנו יקרוס. עכשיו, השאלה הזאת תלויה בתמיכה עקבית של הממשלה, אם באמצעות סבסוד ואם באמצעות הרחבה של המשקים האלה ובחינה איפה ניתן להרחיב. מי שהדבר הזה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> את יודעת, חברת הכנסת סתיו שפיר, שהממשלה הסינית מסבסדת את הדגים ב-80 מיליון דולר, את מגדלי הדגים? זאת אומרת, נותנת תמריץ. אצלנו הם לא מבקשים את זה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אדוני, נכון. אני מסתכלת פה על נתונים ממדינות אחרות באיחוד האירופי וב-OECD, ואני רואה איך כמעט בכל מקום יש סבסוד גם במחיר, ויש סבסוד לעבודה, וגם הנחות במיסוי ומה לא. ופה, דווקא המדינה שהתוצרת החקלאית שלה והמשק הישראלי הם מהדגלים החשובים ביותר שאנחנו מניפים – ישראל מדשדשת בתחתית הרשימה. אני לא מבינה איך הדבר הזה הגיוני. וזה לא רק פיצוי על האובדן, אנחנו גם צריכים להבין במה האנשים האלה אמורים לעסוק, האם הם הולכים להמשיך לפעול ולהגדיל את המשקים שלהם, או שהדבר הזה הולך לקרוס? זאת השאלה שיש לי לאדוני. אני רוצה גם, בבקשה – שאלה נוספת, מאחר שכבוד השר כבר כאן, ואנחנו לא יכולים להתעלם ממה שקורה כרגע מחוץ למליאה. יושב-ראש הסיעה שלך נסע אתמול כדי לנאום מעל מכולה וקרא לחיילי צה"ל "קיצוניים" ו"פזיזים" בשעה שהוא משלהב בני-נוער לעבריינות, וחבר הסיעה שלך היום – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> הוא לא קרא להם, הוא קרא לשר הביטחון. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> הוא אמר שצה"ל הגיב בפזיזות ובקיצוניות. ובשעה שחברך לסיעה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת סתיו שפיר, גם ככה אנחנו מצומצמים בזמן, אל תרחיבי – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אני מסיימת. <היו"ר יצחק וקנין:> לא, לא, לא, אני לא מאפשר לך. אני אומר את זה חד וחלק. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אני רק אסיים, ברשותך, רק אסיים את המשפט, יבחר השר אם לענות או לא לענות. <היו"ר יצחק וקנין:> סתיו, אל תיקחו אותנו – הזמן קצר. כשיעלה לפה השר בנט תשאלי אותו שאלות. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – בשעה שחברך לסיעה מוטי יוגב אמר ש-D9 צריך לעלות על בית-המשפט העליון. אני חושבת שראוי לא להתעלם מהאירועים האלה, ואשמח לתגובתו של השר גם בנושא הזה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. חבר הכנסת חיים ילין – סליחה, לא חבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת שמולי, ואחריו – חיים ילין. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, קודם כול אני מברך על העלאת הנושא על-ידי חברת הכנסת שפיר, וגם את יושבי-ראש השדולה החקלאית בסיעתי, עמר בר-לב, דני עטר ואיתן ברושי. הנושא הזה באמת מטריד, אדוני השר. יש איזו תפיסה באוצר בשנים האחרונות, שאפשר לייבא הכול. אפשר לייבא עגלים מארגנטינה, אפשר לייבא עגבניות וקלמנטינות מספרד – אפשר לייבא כל דבר, דגים מסין. איפה ציונות? איפה שמירה על הקרקע? איפה תעסוקה בפריפריה? עכשיו, זה לא מקרי ששני נציגי המחאה החברתית עומדים פה. הכי קל היה להיסחף לדמגוגיה של יוקר המחיה, אבל כשאתה הולך ובוחן, בחקלאות, מי חותך את הקופון השמן, גם בפירות ובירקות, גם בדגים, בכל התוצרת החקלאית – זה לא החקלאים. החקלאים הם מסכנים; הם עובדים ומעבדים את הקרקע ולא רואים ברכה בעמלם. מזלנו שיש עדיין ציונים כאלה. שאלתי – 70% מהענף הזה, של גידול דגים, קורה בפריפריה המזרחית של מדינת ישראל. יש שם 2,000 מועסקים. אני מברך מאוד על מה שאמרת כאן, שאתה לא תיתן לדבר הזה להגיע בחוק ההסדרים. שאלתי היא, מעבר לרפורמה הזאת, האם יש רפורמות נוספות בחקלאות, רפורמות כבדות משקל, שאנחנו יודעים על כוונת האוצר, שיהיו נדונות, או לנסות להעביר אותן, במסגרת חוק ההסדרים? אנחנו כמובן מתנגדים לכך. גם אני וגם נציגי החקלאות, דני עטר ואיתן ברושי. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת חיים ילין. רבותי, אני רוצה לעשות סדר: במשמרת שלי לא אאפשר ליותר משניים. זהו. כיוון שאנחנו פותחים את זה – אתה מקפח אותי – אני לא מקפח אף אחד. רבותי, אחריו – באסל גטאס; וזו פעם אחרונה. לא אתן ליותר משניים, על-פי התקנון. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, תודה. אני מודה, קודם כול, לחברת הכנסת שפיר שהעלתה את הנושא. חבר הכנסת שמולי, אני חייב להגיד לך שמעבר לעשייה שלך, יש כבוד היושב-ראש, וגם אני, שתי סיעות אחרות, שגם אנחנו בתוך – כיושבי-ראש. מה שחשוב פה זה לא כמה יש, אלא שיש הרבה מפלגות, והרבה דעות, וזה מצוין שכולנו מאוחדים. אני לא זוכר מתי היו חמישה שייצגו את החקלאות. הנושא של הדגים, לדעתי, אם אתה שואל אותי, כבוד השר, הוא המבחן הראשון שאנחנו צריכים לעבור. למה? הוא המבחן, כי הסינים רוצים לכבוש את השוק. זו השיטה שלהם. הם רוצים לכבוש, להיכנס פנימה כמו תמנון, להוריד מחירים – הם מסבסדים אותם בין 6 ל-8 שקל לקילו – את הסינים עצמם. זה מגיע פה למחירים שאין מה לעשות אתם, וישברו את השוק. ברגע שישברו את השוק פה, אין לנו אלא רק להמשיך לקנות מהסינים. מאותו רגע הם יכולים גם להעלות את המחירים. הם לאט-לאט עושים את זה גם עם האג"חים בארצות-הברית, הם נכנסים לסוגיות, הם נכנסים לתוך המונופולים והקרטלים בתוך מדינת ישראל, הם שמים יד על כל דבר. אני לא צריך להסביר לך על ציונות ועל הערכים של החקלאות, כי את זה אתה יכול ללמד את כולנו. אבל המלחמה הזאת, מול מדינות אחרות, בשביל לשמור על הערכים, אני חושב שזו המלחמה שכולנו צריכים להיות מאוחדים בה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> זה דבר אחד; 2. לפי מה שאנחנו יודעים, וכולנו קיבלנו כרגע סמ"סים, ביום שני, 3 באוגוסט, או יום ראשון, עולים – על-ידי האוצר – כל מה שאנחנו לא רוצים, להחלטת הממשלה. הכוונה היא – כל הרפורמות שאמרת שהאוצר מוריד, מעלים אותן בחזרה. עד פה. אי-אפשר לשחק אתנו. אנחנו אתך, ונלך עד הסוף, שהרפורמות האלה לא יתקיימו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, חבר הכנסת ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> ואם רוצים, שיהיה דיבור. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, חבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת באסל גטאס. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני השר, חברי חברי הכנסת, השרים, כבוד היושב-ראש, כמובן, במקביל ובדומה לשאלתם של חברי בנושא הדגים, קיימת אותה בעיה, וביתר שאת, בענף הזית, שמן הזית. אומנם לא הסינים הם המתחרים, אבל ראינו שכל שנה, פשוט כל שנה – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> הספרדים. ספרד ופורטוגל בעיקר. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת:> – – – ומביאים מוצרים. אחת הכתבות של ערוץ 10 בשנה שעברה גילתה גם את האיכות הירודה, והם מוכרים את זה כשמן זית משובח. אמרת על החקלאות, שהיא ערך. אם החקלאות היא ערך, שמן הזית ועץ הזית הם ערך עליון. אומנם פעם זה היה ענף חקלאות ערבי למהדרין, פר-אקסלנס, היום גם בקיבוצים – יש בזה תעשייה, ויש מזה לכולם. אני מכין הצעת חוק מיוחדת להגנה על עץ הזית ועל הענף הזה. ביקרתי בכמה ארצות באירופה. כבוד השר, תומכים שם בחקלאים, גם ברמה של האיחוד האירופי, גם ברמה של המדינה, גם ברמה של הפרובנס, וגם ברמה של העירייה – כולם תומכים בחקלאים, על מנת שיוכלו אכן לקיים את הענף הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. אדוני השר ישיב לכל השואלים. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> תודה ליושב-ראש. אתחיל בתמיכה בחקלאות. ראשית, צריך לומר שמדינת ישראל תומכת בחקלאות, אבל צריך להשלים את זה ולומר שהיא תומכת פחות, לעתים הרבה פחות מאירופה, מסין, בענפים מסוימים – אנחנו מדברים בהכללות, ויש בזה הבדלים, אבל זה נכון שראוי שממשלת ישראל, מדינת ישראל, תתמוך יותר בחקלאים, כראייה של דבר בעל ערך, פרנסה, תרומה לאקולוגיה וכדומה. אנחנו הגשנו הצעות משלנו לרפורמות בענפים של הפטם, של המטילות, של החלב, חלב עזים, ושל המדגה. בכל הדברים האלה משרד החקלאות, ביוזמתי, מתוך ראייה שלהגיד כל הזמן על כל דבר "לא", בלי לדעת לאן הולכים, זו לא שיטה. שוחחתי על כך עם חברי מהלובי החקלאי, שהוא אכן פעיל מאוד, הוא חוצה מפלגות – יושב-ראש הישיבה הוא אחד מהם כבר שנים רבות, וגם, עכשיו, אחרים, שנמצאים אתנו, פה, באולם – וטוב שכך, שזה חוצה מפלגות; זו לא בעיה של סקטור, זו בעיה של המדינה. אכן, כשאמרתי שיש לנו ויכוח גדול עם האוצר על התקציב, חלק ממנו הוא על זה, אכן, איך לתמוך יותר. אחד הסעיפים המרכזיים שאנחנו עוסקים בהם כדי לעזור לחקלאים זה ביטול המיסוי וכל מה שקשור בזה על העובדים הזרים, שעבר בגלל שר האוצר הקודם, שעשה פה מעין מחטף על דבר שאיננו תורם לשום דבר חוץ מאשר להכנסות המדינה – מדובר על 150–180 מיליון ש"ח. שוחחתי על כך עם סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן. הוא מגבש עכשיו הצעה שעיקרה שעד השכר הממוצע במשק, שזה כ-9,000 שקל, זה לא יחול – המיסוי הזה לא יחול. זה פותר את הבעיה של רוב החקלאים. עם זאת, זה עדיין משאיר בעיה, ואנחנו מחפשים פתרון שיהיה יותר כולל, יותר מקיף ויותר טוב לחקלאים. אני מקווה שהדבר הזה יסוכם בתקציב הנוכחי, קרי, בימים הקרובים. אנחנו שמים דגש גדול על המחקר והפיתוח, ואני מקווה מאוד שנצליח להצעיד גם את המו"פים האזוריים, גם את מכון וולקני, גם את המכון לחקר הימים והאגמים, את כל אלה נצעיד צעד אחד גדול קדימה. להזכיר פה שראש הממשלה, מר נתניהו, כבר לפני ארבע שנים שם לבו שאפשר דרך המו"פ לעשות שינוי משמעותי ביותר, גדול ביותר, והנחה את פרופסור יוג'ין קנדל, שהגיש עבודה, ואנחנו מיישמים את העבודה הזאת יחד עם משרד האוצר, משרד ראש הממשלה ואחרים, כדי להביא למחקר ופיתוח שיביא זנים חדשים בכל התחומים, ועל-ידי זה ייתן לחקלאים שלנו אפשרויות חדשות, מגוונות ופורצות דרך, שיוכלו אכן להתפרנס בכבוד ולהמשיך את ענף החקלאות כפי שיאה לו, לא רק בגדר הישרדות, אלא בגדר התפתחות. כי פעמים רבות מזכירים ואומרים: החקלאים לא שורדים. חקלאים לא צריכים לשרוד, הם צריכים להתפתח, להתקדם, ואנחנו עמלים על זה יחד אתם, במפורש, עם התאחדות חקלאי ישראל, שעומד בראשה אבו וילן, חבר הכנסת לשעבר, יחד עם מאיר צור ואחרים. בעניין הזה אנחנו יד ביד מעדכנים, מתעדכנים ועושים חשיבה משותפת, לתועלת מדינת ישראל, החקלאים וגם הצרכנים. אין ניגוד אינטרסים, אפשר להגיע פה לשיווי משקל מתאים, ועל זה אנחנו עובדים. אני אומר לחבר הכנסת שמולי – כן, אנחנו הולכים להגיש חוק שיזם אותו בזמנו חבר הכנסת זבולון כלפה, המשיך אותו חברנו חבר הכנסת עמר בר-לב, על פערי התיווך. המציאות היום היא בלתי נסבלת – אומרים את זה כבר הרבה שנים. מה שעברנו, עברנו, עכשיו אני מדבר על היום – אנחנו הולכים להגיש חוק. החוק הזה הוגש לחברי שר הכלכלה, השר דרעי, ומכיר אותו גם יושב-ראש הישיבה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני הגשתי אותו בקדנציה הקודמת, והייתה התנגדות של שר הכלכלה הקודם. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> בסדר, אנחנו מתאמים עכשיו עם שר הכלכלה. יש לנו עדיין ויכוח עם האוצר. אני מאמין שנגיע פה להסכמות, ונביא חוק שמסדיר את פערי התיווך – הם בלתי נסבלים בעליל; אני חושב שכולם מכירים את זה, בסוף החקלאי מקבל מעט מאוד, לפעמים פחות מעלות הייצור – פחות מעלות הייצור. כשזה מגיע אלינו, כצרכנים – כל אחד פה וכל אחד בביתו – זה מגיע למחירים של פי-ארבעה ופי-חמישה. לא צודק, לא הגון, לא מחויב המציאות. אנחנו נתמודד יחד – שר הכלכלה, שר האוצר ואנוכי, ונביא, ממש בזמן הקרוב – לא מדבר על טווחים ארוכים – אנחנו מתכוונים לעשות בזה סדר, כי יש פה כשל רציני, משמעותי, מאוד גדול, מאוד עמוק, והדבר הזה צריך להיפסק. עם זאת, אנחנו פועלים לקידום השוק הסיטונאי באור-יהודה. דבר שמטפלים בו כבר שבע שנים, לצערי, מסיבות שאינן תלויות בממשלה; אני אומר לכם, כי בדקתי. אני מקווה מאוד – יש לי פגישה בעניין הזה בשבוע הבא עם עיריית אור-יהודה, ואני מקווה שנגיע אתם להבנות, כי השטח לשוק הסיטונאי אמור להיות בתחום העיר, ואנחנו רוצים להגיע אתם להבנה ולצאת לדרך. זה בהחלט יתרום לשינוי בשוק הזה, של פירות וירקות. להערתו של חבר הכנסת חיים ילין, אני חוזר ואומר – אנחנו רואים בחקלאות ערך, אבל צריך לתת לזה גם ביטוי מעשי. זאת לא הצהרת יום העצמאות, זה דבר שצריך לתת לו משמעות. עניתי קודם על מה שנשאלתי. אני אומר לך שאנחנו נמצאים במשא-ומתן עם הסינים. אני אישית גם אהיה שם בזמן הקרוב. אנחנו בגדר "ייתנו – יקבלו"; זה לא חד-סטרי, וזה לא הולך לצד אחד. אנחנו לא מתכוונים לוותר על החקלאים שלנו, ואני אומר שוב – לא בגדר הישרדות, אלא אנחנו רוצים שהם יתפתחו. אנחנו נעשה מציאות אחרת, בעניין הזה, כולל עם הסינים, אבל זה לא רק הסינים; זה גם מדינות אחרות, כמו ארצות-הברית, ואפשר להמשיך, בעצם זה חותך כמעט את כולם: אנחנו מוכנים לפתוח את השווקים שלנו, בתנאי שיפתחו את השווקים שלהם, ואז החקלאים יוכלו לייצא, למשל יותר פרי הדר לסין, ליפן, להודו – אלה רשימות גדולות, לא אפרט את כולן עכשיו – ואני מקווה שנצליח. לגבי הערתו של חבר הכנסת באסל – אכן, הזית הוא סמל עולמי, מהתנ"ך, לשלום; כולנו מכירים את זה. הוא אחד משבעת המינים, נזכיר גם את זה, שהתברכה בהם ארץ-ישראל, והוא אכן ענף שפעם היה יותר במגזר הערבי, היום הוא בכל מקום, למעשה, כל אחד לפי שיטתו, אבל הוא בהחלט ענף חשוב, כענף, עכשיו אני מדבר, מעבר להיסטוריה שלו ומה שהוא מסמל בעיני כולנו, ללא הבדל. אנחנו מגינים על החקלאים בישראל על-ידי מיסוי; אנחנו אפשרנו הבאה מאוד מצומצמת, בצו מאוד מגביל, לזמן מאוד קצוב, בגלל מחסור. נכון שהספרדים, ואחרים, לא רק באירופה, מסבסדים באופן משמעותי את הענף הזה אצלם, כמו גם ענפים אחרים, וזה נכון – אתה צודק – שהצרכן הישראלי, שמסתכל על העלויות, לא בדיוק משווה מה הטיב, כי השמן בארץ הוא באמת באיכויות הרבה יותר גבוהות. בדרך כלל צרכן מסתכל – בסדר, 750 מ"ל, והמחיר כזה – אני אקנה את הזול יותר. זאת טעות. אני משתמש בשאלתך לומר לצרכנים: תבדקו גם את הטיב, אל תקנו דברים רק בגלל המחיר. הם הרבה – הרבה הרבה – פחות טובים מהשמן הישראלי, שמיוצר בכל המגזרים, ולא משנה איפה; כל אחד יבחר מה שהוא רוצה. זה ודאי ראוי לעידוד. אנחנו מנסים לעזור לענף הזה במחקר ופיתוח, גם לגבי מחלות, ויש לנו בעיה די משמעותית, וגם על-ידי מיכון שיעזור לנו. בעניין הזה אנחנו יותר טובים מאחרים – זה לא כל כך נוגע לענף המסורתי, נאמר, יותר במגזר הערבי. עדיין אנחנו בהחלט מנסים מאוד להיכנס למיכון, שיחליף ידיים עובדות, יוזיל את העבודה ויאפשר למכור את הזית ואת השמן – גם זיתים וגם שמן זיתים – במחירים אחרים, טובים יותר. בכל מקרה, אנחנו מגינים על הענף הזה, ונמשיך להגן עליו; אלא – אני אומר במפורש – בעתות של מחסור גדול, שאנחנו יודעים לזהות – לקראת החגים, או כי הייתה מחלה, או דבר אחר – אנחנו מאזנים את זה, גם כן באופן מאוד מבוקר. אני אמרתי לאנשים שלי שזה אישור אישי שלי; זה לא באיזו ועדה, עם כל הכבוד לחברי הוועדה – בגלל הרגישות, שאתה אמרת, אני צריך אישית לאשר את זה, אם רוצים לייבא משום שחושבים שיש מחסור או משהו. לסיכום דברי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> סליחה, השר לביטחון פנים וחבר הכנסת אחמד טיבי, קולכם נשמע בכל אולם המליאה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לתת למחבלים למות – אנחנו לא ניתן. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> לסיכום דברי, בלי להתייחס לשאלת בית-אל – אני רק אגיד משפט אחד: אנחנו נבנה את בית-אל, אנחנו נבנה הרבה יותר בבית-אל. ראש הממשלה אישר עכשיו לבנות 300 יחידות דיור בבית-אל, ואנחנו נבנה אותן בהקדם. <מאיר כהן (יש עתיד):> תוקיע את מה – – – אמר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> תאמינו לי שכולכם תשמחו – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא להפריע לשר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – לראות בימים הקרובים – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת שפיר, הזמנת את התשובה מהשר. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – את הטרקטורים בבית-אל עובדים. כדי שלא תהיה אי-הבנה, אני אמרתי ואני אומר מעל במה זאת, וסיימתי במשפט הזה – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – הוא התיר את דמם של השופטים, מה זה צריך להיות? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – אני נגד – באופן אנושי, יהודי וחוקי, אני נגד להרים יד על מישהו; לא רק אם הוא חייל, גם אם הוא אזרח – בטח אם הוא חייל – וזה כולל נאצות וגידופים. שאף אחד לא יטעה בעניין הזה. אין לזה שום היתר, בשום צורה, בלי קריצה ובלי שום דבר – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – זה – לא בבית-ספרנו, ואני מתנגד לזה – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אתם גם מטיפים על האמירה של – – – ואתם עוד תגידו שאנחנו – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – באופן תקיף, ולא אאפשר לזה. ולסיכום, אנחנו לא נאפשר רפורמות שאינן מתואמות אתנו, בחוק ההסדרים. אני פונה אל חברי הכנסת – אחרי ששוחחתי עם יושב-ראש הכנסת יש לי יסוד להניח שהוא לא יאפשר יותר מרפורמה אחת בחקלאות. אני פונה אליכם לדבר אתו, לחזק אותו בעניין הזה, ועל-ידי זה לא תעלינה רפורמות. מישהו שאל על איזה רפורמות מדובר. מדובר, למיטב ידיעתי, על שלוש רפורמות: האחת, המדגה; השנייה, צאן ועזים, והשלישית – מועצת הצמחים, קרי המטעים והפרחים. אני אומר לכם שלא אאפשר את זה, ואני פונה אליכם לשלב ידיים בעניין ולראות שהדברים לא יובאו בשום פנים בחוק ההסדרים. מי שרוצה לדון אתנו, בבקשה. אנחנו נכונים, ונלך לרפורמות בכל הענפים האלה, ובתנאי שנגיע להסכמות עם הארגונים, המגדלים, משרד החקלאות, האוצר והכלכלה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר החקלאות ופיתוח הכפר, השר אורי אריאל, על תשובתו הרחבה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה למזכיר הכנסת, רבותי. אחריו – הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו אתמול, יום שלישי, י"ב באב תשע"ה, 28 ביולי 2015, על שולחן הכנסת – החלטת ועדת הכלכלה בדבר תיקון טעות בחוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד–2014; וכן – תיקון טעות בחוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, התשע"ב–2012. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן מזכירת הכנסת. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכנסת, הודעה בלבד, ולאחריה נמשיך בשאילתות. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> לא, הודעה עם הצבעה. <היו"ר יצחק וקנין:> זה כולל הצבעה? אוקיי. הודעה שמחייבת הצבעה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הכנסת החליטה בישיבתה ביום רביעי, ו' באב התשע"ה, 22 ביולי 2015, להעביר את הצעת חוק הסמל, הדגל והמנון המדינה (תיקון – שם המדינה), התשע"ה–2015, לוועדת הפנים והגנת הסביבה. חבר הכנסת אורן חזן ביקש להעביר את ההצעה הנ"ל מוועדת הפנים והגנת הסביבה לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את ההצעה האמורה מוועדת הפנים והגנת הסביבה לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. רבותי, אנחנו נצביע. מי שבעד, זה בעד ההודעה של יושב-ראש ועדת הכנסת, מי שמתנגד שיצביע נגד. מי בעד? מי נגד? רבותי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> בעד מה? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> בעד מה? או נגד – – – <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, בעד זה להעביר את החוק מוועדה לוועדה. <זהבה גלאון (מרצ):> זה לא אישי נגדך, זאת רק מחאה נגד ההצעה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אה, זה בסדר. הצבעה מס' 1 בעד הצעת ועדת הכנסת – 11 נגד – 5 נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק הסמל, הדגל והמנון המדינה (תיקון – שם המדינה), התשע"ה–2015, מוועדת הפנים והגנת הסביבה לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, 11 בעד, חמישה מתנגדים. אם כן, הצעת החוק – ההודעה של יושב-ראש ועדת הכנסת נתקבלה. <שאילתות דחופות> <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו עוברים לשאילתה האחרונה לשר לביטחון פנים, שאילתה דחופה מס' 64 של חבר הכנסת אחמד טיבי. זהבה גלאון נרשמה. מאיר כהן, גם ביקשת? גם אתה הרמת יד? לא שמתי לב. אתה גם הרמת יד, נכון? אם כן, רבותי, שני חברי כנסת כבר. חבר הכנסת אחמד טיבי, רשות הדיבור שלך. <64. קריאות ״מוחמד חזיר״ במסגד אל-אקצא> <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני השר, צעירה יהודייה תועדה מקללת את הנביא מוחמד – אני לא אחזור על הדברים – ועוררה סערה ומתיחות באזור מסגד אל-אקצא. ברצוני לשאול: 1. האם מוצה הדין נגדה? 2. האם תימנע כניסתה למתחם המסגד בעתיד? תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני השר ישיב. תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה לומר שאני רואה את האירוע הזה של קריאת שמות גנאי שפוגעים ברגשות של בני דת כזו או דת אחרת – במקרה הספציפי הזה בדת האסלאם – אני רואה את האירוע הזה בחומרה רבה מאוד. מדינת ישראל היא מדינה שחרתה על דגלה חופש פולחן לבני כל הדתות, תוך כיבוד איש את רעהו, ומובן שקריאות כאלה – מעבר להיותן גם עבירה על החוק, כפי שרואה זאת משטרת ישראל – גם פוגעות במרקם החיים העדין כל כך, שחשוב לכולנו לשמור עליו. ולכן אנחנו לא נאפשר לאף אחד לעשות את הפעולות האלו ולערער את שגרת החיים במדינת ישראל. ולכן, לעצם האירוע – ביום שהוא קרה, משטרת ישראל הוציאה צו מעצר כנגד אותה צעירה. עוד לפני שהיא הספיקה לחקור אותה הוגש לבית-משפט השלום בירושלים ערר כנגד מעצרה. בדיון בפני בית-המשפט המשטרה עתרה להרחקת הצעירה מהר-הבית למשך שלושה חודשים, אבל בית-המשפט צמצם את משך ההרחקה לשבוע אחד בלבד. החשודה נחקרה ב-27 בחודש, שלשום, ועם סיום החקירה התיק שלה יועבר להחלטת הגורמים המשפטיים, שהם אלה שמוסמכים לקבל החלטה בנוגע לתיק. עד כאן הדברים שלי בקשר לאירוע הספציפי שעליו שאל אותי חבר הכנסת טיבי. עם זאת, אני רוצה לומר שהאירוע הזה – שאני, שוב, מגנה אותו בחריפות, והדין ימוצה עם הצעירה שפעלה כפי שהיא פעלה – אי-אפשר לנתק את מה שהיא עשתה, שאין לו שום הצדקה כמובן, מכל האירועים שקורים בהר-הבית. בהר-הבית קיים הסדר סטטוס-קוו, נוהג, עשרות בשנים. התפקיד שלי כשר לביטחון פנים הוא לנסות ולשמור על הסטטוס-קוו הזה ולעשות כל מה שאני יכול כדי שהוא יישמר. במסגרת הסטטוס-קוו הזה, יהודים, לצערי – אני חושב שזו הייתה טעות, אני חושב שצריך לבחון את השינוי של זה – אבל יהודים, לפי הסטטוס-קוו, הזה לא מורשים ולא הורשו להתפלל בהר-הבית; אבל במסגרת אותו סטטוס-קוו יהודים מורשים לבקר בהר-הבית. ולצערי, הביקורים הללו הופכים קשים יותר ויותר, ולא במקרה, אלא כי יש תנועות מאורגנות – ואני לא אפרט עליהן היום, אבל בהחלט אני מתכוון לנקוט פעולות ממשיות כדי שהתנועות האלו יפסיקו את הפעולות הללו, כי המטרה של הפעולות שלהן היא להצר את צעדיהם של יהודים – הפעילות היא פעילות גזענית – להצר את צעדיהם של יהודים שמבקשים לבקר בהר-הבית במסגרת הסטטוס-קוו, בדגש על יהודים דתיים, יהודים מאמינים, שיש להם סממנים חיצוניים שניתן לזהות אותם בגללם כיהודים דתיים מאמינים. אני חושב שמי שחרד לדו-קיום ומי שרוצה לראות סובלנות דתית משני הצדדים צריך לגנות כל פעילות אלימה, בין שהיא נראית כקריאת קריאות או הסתערות לכיוונם של מבקרים כאלה ואחרים או הצרת צעדיהם, או כל דבר שנועד להקשות על מבקרים בהר-הבית. כל עוד הסטטוס-קוו הזה נשאר, אני מתכוון להמשיך ולקיים אותו, ולעשות ולנקוט את כל הצעדים הנדרשים כדי שהסטטוס-קוו הזה יישמר. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – לשנות את הסטטוס-קוו. כבוד השר, אתה יודע היטב מי מנסה לשנות אותו, את הסטטוס-קוו. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני יודע מי מנסה. ויש ניסיונות, לצערי, משני הכיוונים, ואני אפעל כנגד שני הכיוונים הללו. <ינון מגל (הבית היהודי):> האם תותר תפילת יהודים בהר-בית? <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, רבותי, אנחנו נעשה את זה בצורה מסודרת, חבר'ה. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> שאלה נוספת לחבר הכנסת אחמד טיבי. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> נרשמת? <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אז אני אענה על זה תוך כדי. כיוון – – – <היו"ר יצחק וקנין:> ואחריו – זהבה גלאון וחבר הכנסת מאיר כהן. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני. אדוני השר, אומנם גינית, דחית, לא הסכמת למילים ולהתבטאויות ולגסויות שנאמרו נגד הנביא מוחמד, ואמרת שאין דבר שמצדיק זאת, אבל יחד עם זה וכו' – זה מקל. מדובר בדבר חמור, אחר כך זה התפשט; עוד שניים-שלושה צעירים נעצרו, רבים אחרים, שאמרו את אותן קריאות, לא נעצרו. אני רוצה להזכיר לאדוני, ואדוני בטח יודע מי היא הצעירה הזאת. הצעירה הזאת היא אותה צעירה שתקפה אותי באוניברסיטת בר-אילן לפני שנתיים, והיא עדיין לא נענשה. אומנם יש בית-משפט, שנתיים לא יודעים לקבל החלטה. וכשהיא רואה שכך מתנהלים הדברים, היא ממשיכה בנושאים אחרים, והפגיעה שלה היא פה הרבה יותר קשה, מסיתה, מתלהמת. ניסו, אדוני השר, לקשור, אולי – אני לא יודע אם אתה ברשת ב', או שר אחר – בין הקריאות "אללהו אכבר" של אל-מוראביטאת לבין התגובה הזאת. "אללהו אכבר" היא קריאה לגיטימית; "אללהו אכבר" זה "אלוהים גדול"; "אללהו אכבר" זה קריאה של מי שרוצה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – להיעזר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אורן חזן. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – רוצה שניעזר, שניעזר – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> די, אי-אפשר – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – באלוהים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> "אטבח אל-יהוד" זה לא – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> היא יכולה להיות בעברית "אלוהים גדול". <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אורן חזן, שב במקומך ותגיד – גם ממקומך אתה יכול לומר את הדברים, לא רק כשאתה עומד – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אוקיי. "אללהו אכבר" היא קריאה גם – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – נגד תופעות כאלה מצד ימין. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בורא עולם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אורן חזן, אתה רוצה שאני אקרא אותך לסדר? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> "אללהו אכבר" היא גם קריאה של מוסלמים כדי להתחזק, כדי לדבר נגד עושק, כיבוש. זו קריאה לגיטימית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ולכן אין לקשור בין הדברים. ובהתייחס לתקווה – השר אמר דברים מסוכנים. הוא שר לביטחון פנים שמבקש לשקול מחדש את עניין איסור התפילה של יהודים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אל-אקצא, אדוני השר, וזו העמדה של כולנו, הוא מקום תפילה למוסלמים, נקודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> עכשיו, הנקודה השנייה, נושא אחר, ברשותכם – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <קריאות:> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הנקודה השנייה: אחד מחברי הכנסת מהקואליציה, אדוני – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת טיבי – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני מסיים. זה חשוב. <היו"ר יצחק וקנין:> זה כבר לא, זו לא שאלה נוספת, זה כבר נאום. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אוקיי. זו שאלה נוספת. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זו הצעה לסדר-היום. אתם רוצים שנפסיק מיקרופונים? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הנקודה השנייה בנושא שקשור לתחומו, חשוב לכולנו כחברי כנסת: אחד מחברי הקואליציה, נדמה לי שקוראים לו חבר הכנסת יוגב, אמר בעקבות החלטת בג"ץ שהוא מקווה שכף D9, בולדוזר, תעלה על בג"ץ. אתה, כשר לביטחון פנים, מה דעתך? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> והאם שלחת משטרה לאזור בג"ץ כדי לשמור על בג"ץ מבולדוזרים? בכל זאת, מדובר במתנחלים, יש להם ניסיון בהריסות. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> האם תגן, אדוני – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת טיבי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – על בית-המשפט העליון? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, חבר הכנסת טיבי. חברת הכנסת זהבה גלאון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – מה זה ההסתה הזאת? – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, רבותי, להתמקד בזמן שצריך. כל אחד לוקח חמש דקות מהצד, זה בלתי אפשרי ככה. דקה לחברת הכנסת זהבה גלאון, ואחרי כן – חבר הכנסת מאיר כהן. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את העובדה שהשר עומד על הדוכן ולשאול אותו: איך המשטרה נערכת מבחינה הגנתית לתת מענה לקריאות ההסתה של חבר הכנסת מוטי יוגב נגד בית-המשפט העליון? חבר כנסת שאומר: אנחנו נעלה עם 9D, אנחנו נתקוף את בית-המשפט העליון, נדאג לרסן את בית-המשפט העליון, ומציע לעלות בבולדוזרים, בשופלים, אני לא יודעת מה, על בית-המשפט העליון – אני חושבת ששני דברים יהיו פה: האחד, יש מי שמפרש את הדברים כפשוטם; מחר הוא עוד יכול לעלות להביא לכאן בולדוזרים. והדבר השני: אמירה כזאת מצדו של חבר כנסת היא כבר לא במסגרת מה שאני קוראת השוליים הרחבים של חופש הביטוי. מדובר כאן בהסתה – בהסתה לרצח, צריך לומר. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> ואני אשמח לדעת מה העמדה של השר לביטחון פנים. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. שאלה נוספת לחבר הכנסת מאיר כהן. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – רצח? <זהבה גלאון (מרצ):> אתה לא מבין? <ינון מגל (הבית היהודי):> לא. רצח? <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני השר – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> לעלות על בג"ץ – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – אני מוצא חובה, כשאר חברי – חברים, חברים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברים, נא לאפשר לחבר הכנסת מאיר כהן. <מאיר כהן (יש עתיד):> אני מוצא חובה, כשאר חברי, אני משוכנע שכל הבית הזה, לדרוש ממך תגובה ישירה על התרת דמם של שופטים במדינת ישראל. להגיד, אני מניף את כף ה-9D על בית-המשפט, זו התרת דם. אני לא מצפה משרת המשפטים שנעלמה, אבל אני מצפה ממך, מתוך ההיכרות של אדם הגון, שתגיד את דבריך. ובאשר להר-הבית: במקום – – – <קריאה:> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> שנייה, אדוני. במקום שיש אנרכיה, זה מה שקורה. אני חייב להגיד לחברי מהמשותפת: אני מכבד גם את הקריאות של "אללהו אכבר" ואני מכבד את חופש הדת, אבל אני לא מכבד מה שכולנו יודעים, שבדרך להר-הבית – מי שהיה שם – יש קבוצות שאתה דיברת עליהן; קבוצות של כל מיני עמותות אסלאמיות שמבעירות את המקום. אתם לא עשיתם דבר. ובמקום שהריבון לא מתנהג כריבון, אל תתפלאו שאנשים יורקים ואומרים את מה שהם אומרים על דת כזו או אחרת. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. אדוני השר לביטחון פנים ישיב לכולם, אם זה לפי רצונו. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> טוב. אז אני רוצה להתחיל לגבי הר-הבית. אין פה שום אמירה מסוכנת, כפי שחבר הכנסת טיבי טוען. אמרתי בצורה המפורשת ביותר, שעל-פי הסטטוס-קוו זה עשרות שנים – ואני אומר את זה בצער – על יהודים נאסר להתפלל בהר-הבית. התפיסה שלי וההבנה שלי מה זה חופש דת ופולחן זה שגם אם אני לא מאמין במה שאתה מאמין אני לא אמנע ממך להחליט מה אתה, איך אתה רוצה להאמין, למי אתה רוצה להתפלל, איך אתה רוצה להתפלל. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> בדיוק באותה צורה שבמערת המכפלה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת טלב אבו עראר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – בדיוק באותה צורה – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – שבמערת המכפלה – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת טלב אבו עראר, תאפשר לשר להשיב. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – יהודים יכולים להתפלל לצד מוסלמים, וכל אחד מפרש – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אבל זה לא – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – את ההיסטוריה ואת האמונה ואת הדת שלו כפי שהוא מפרש אותה. ואני מכבד גם את זכותם של המוסלמים – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אין לך שם כלום. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – לעשות זאת – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – ולהתפלל במערת המכפלה, אף שלפי הדת והאמונה שלי – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – קנינו בכסף מלא את מערת המכפלה. ויש הרבה מאוד – – – <קריאה:> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> ויש הרבה מאוד – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת טלב אבו עראר – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> ויש הרבה – אני לא צריך, זה בסדר. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> ויש הרבה מאוד ציטוטים ביהדות – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא, מה זה "אני לא צריך"? אני צריך את זה לניהול הישיבה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – איזה מקומות לא ניתן לומר לעם היהודי שהם גזולים בידו – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – כי יש לנו כל ההוכחות שאנחנו, יש לנו הזכויות על אותם מקומות. ועכשיו אני לא בא להתחרות – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <קריאות:> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – ואני לא אנסה לשכנע אותך – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – ואתה תנסה לשכנע אותי. תנסה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת טלב אבו עראר, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> תנסה להקשיב למה שאני אומר. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> שידבר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אתה רוצה שאני אוציא אותך? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא רוצה להוציא אותך. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, אתה לא תפריע לשר בלי הפסקה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אתה – שמענו. אמרת את הדברים. אז בוא נסגור את העניין. עד כאן. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> עד כאן. אתה לא תפריע. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת טלב אבו עראר, אני, איך אומרים, בשלישית כמעט. <ינון מגל (הבית היהודי):> לא, הוא צועק, הוא חושב שהוא צודק, והוא יגיד שזה – – – הוא צודק. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> הוא צודק – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – חבר הכנסת ינון מגל, אל תוסיפו לנו על – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> הוא צודק – – – הוא צועק – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> בכל מקרה – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <קריאה:> – – – טלב. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני יכול להמשיך? <היו"ר יצחק וקנין:> ודאי שאתה יכול להמשיך. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני עושה הפרדה בין האמונה שלי ובין הדעות שלי על מה שהיה צריך להיות או על מה שצריך לשאוף אליו, אבל סטטוס-קוו, כפי שאמרתי, אני כשר לביטחון פנים, תפקידי לשמור עליו ולאכוף את המצב כך שהוא יתקיים. וחברי חבר הכנסת ינון מגל, בהקשר הזה, שאני חושב שהוא הקשר מדיני שמבוסס על סיכומי עבר כלשהם בין ממשלות ישראל בראשות ראשי הממשלות לבין ממשלת ירדן, הדבר הזה איננו על-פי החלטתי אם כן לשנות אותו או לא לשנות אותו. ואני מציע, באמת, לא להגיד אמירות כאלה שיוצרות ציפיות, גם לא בצד של היהודים שרוצים, וזכותם לרצות להתפלל שם, אבל כרגע המצב איננו מאפשר זאת – – <קריאה:> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – כי ציפיות השווא הללו שאנחנו מייצרים, לפעמים מלבות את אותה אש. ומצד אחד יש אמירות שאין להן מקום, ואחרי זה אנשים משלמים מחיר כי הם יועמדו לדין על האמירות הללו; ומצד שני – וצודק חבר הכנסת מאיר כהן, רק שהוא לא מכיר לגמרי את כל הניסיונות שנעשו – לטפל באותן עמותות שממומנות ומממנות גם פעילות של מוסלמים – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – שמובאים לשם כדי להבעיר את המקום – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – וכדי להצר את צעדיהם של מבקרים יהודים – – <קריאה:> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – שברשות ובסמכות – – <קריאה:> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – יכולים לבקר בהר-הבית על בסיס הסטטוס-קוו. <קריאה:> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> ומי מחברי הכנסת – – <קריאה:> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – שמסתכל רק על צד אחד ולא מסתכל על הצד השני של הסטטוס-קוו – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – לתפיסתי הוא צבוע והוא נוהג בצביעות – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – כי הוא לא באמת מאמין בחופש דת. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> ומי שמאמין בחופש דת צריך היה לדרוש את זה – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת באסל גטאס – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת באסל גטאס – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת טלב אבו עראר – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מאיר כהן – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת מאיר כהן מנהל אתם דו-שיח בזמן שהשר עונה, זה לא יסתיים ככה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אין בעיה. אתה צודק. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> ולכן אני מתכוון, אדוני, לפעול כדי לאכוף את הסטטוס-קוו ולשמור עליו, ואני חושב שבימים הקרובים אנחנו גם ננקוט צעדים נוספים כדי להחזיר את הסדר אל מה שקורה בהר-הבית, להרגיע שם את מה שקורה, וכדי שהסטטוס-קוו יוכל להתקיים. לגבי מה שנשאלתי על אירועי היום, אני חייב לומר – זימן לנו בורא עולם באמת עיתוי אומלל למה שקורה היום – אתמול ציינו עשר שנים לגירוש מגוש-קטיף, וכך יצא שהחלטות בית-המשפט העליון לגבי הריסת בתי-דריינוף בבית-אל יצאו באמת בעיתוי מאוד מאוד כואב. בטח הוא כואב כשאני חלק מממשלה לאומית שצריכה לפעול כדי לחזק את ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. אבל מצד שני, אנחנו ממשלה שמכבדת את החוק, ומכבדת את בתי-המשפט ואת החלטות בתי-המשפט. אני חושב, קודם כול, שיחד עם הכאב על ההריסה – שאני מבין אותו ומזדהה אתו – אני לא יכול לקבל בשום צורה ובשום פנים ואופן את התופעות של האלימות שראינו כלפי השוטרים וכלפי החיילים. יש פער אדיר, דרך אגב, בין מה שמציגים בתקשורת לבין מה שקורה בשטח – ואני מקבל דיווחים כל חצי שעה, או לפעמים פחות מזה, ממה שקורה בשטח – אבל עדיין, היו שם תופעות של השלכת אבנים, וחפצים אחרים, כלפי שוטרים וכלפי חיילים. לדבר הזה אין מקום. התבצעו שם מעצרים, ולתפיסת עולמי צריכה להיות אפס סובלנות כלפי מי שפעל כך, ואני מקווה מאוד שיוגשו גם כתבי-אישום, לא אכפת לי בני כמה הם אותם נערים, אם הם קטינים או לא קטינים; מי שזורק אבנים על כוחות הביטחון צריך לעמוד לדין וצריך לשלם את המחיר. נוסף על זאת, אנחנו גם שמענו ביממה האחרונה התבטאויות מאוד קשות. אתם ציינתם את ההתבטאות של חבר הכנסת מוטי יוגב נגד בית-המשפט העליון – ואני אומר את זה פעמים רבות גם לחברי משמאל וגם לחברי מימין: גם אם יש לנו ביקורת, או אי-הסכמה, כלפי החלטות של בתי-משפט, בראשם בית-המשפט העליון, אמירות כאלה, כמו של חבר הכנסת מוטי יוגב, אין להן מקום. אני מגנה אותן. יש אנשים שעלולים לפרש אותן כלגיטימציה לאלימות, וזה לא משנה אם אלימות כלפי שופטים או אלימות כלפי שוטרים וחיילים, שנאלצים – כי זאת המשימה שלהם – נאלצים לממש את ההחלטות השיפוטיות של בית-המשפט. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> כל הכבוד, אדוני השר, כל הכבוד. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> מי שלא יגבה החלטות של בית-משפט בישראל יוביל אותנו כאן לאנרכיה – יוביל אותנו לאנרכיה, וזה לא יכול לדור בכפיפה אחת עם נאמנות למדינת ישראל. זה פשוט לא הולך יחד, ולא משנה מאיזה כיוון זה בא. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> מי שרוצה פה מדינה יהודית, או מי שרוצה מדינה דמוקרטית – ולא משנה באיזה צד שמים את הדגש – חייב לכבד ולגבות קיום של החלטות של בית-המשפט העליון. דרך אגב, אני שמעתי בבוקר את יושב-ראש הבית היהודי נפתלי בנט, אני שמעתי גם התבטאויות של שרת המשפטים – זה הכיוון, ואני חושב שכולנו צריכים לגנות התבטאויות כמו ההתבטאות של חבר הכנסת מוטי יוגב, ואני חושב שגם המשרד לביטחון פנים, גם משטרת ישראל, גם גורמי אכיפת החוק, מוכיחים כל הזמן שהם פועלים באותה צורה, בלי להפלות, גם כלפי קיצוניות מצד אחד וגם כלפי קיצוניות מצד שני. היום בבוקר הוגשו כתבי-אישום נגד החשודים בהצתה של כנסיית הלחם והדגים. אני הופעתי כאן, בפני הכנסת, ואני אמרתי שאנחנו לא נאפשר שום פגיעה בחופש הדת והפולחן או במרקם הכל-כך עדין ושברירי של הדו-קיום במדינת ישראל; ומדינת ישראל מושתתת על הערכים הללו. ביקשתי מהמשטרה לתת דגש ועדיפות לחקירה הזאת. זו הייתה חקירה שהוביל אותה ימ"ר ש"י, שהוקם במיוחד לפשיעה לאומנית, יחד עם שירות הביטחון הכללי. ובלי להיכנס עכשיו לתיאור מפורט של פרטי החקירה, זו הייתה חקירה מאוד מאוד מורכבת, שהופעלו בה אמצעים מאוד מאוד מתקדמים, והעובדה שהוגשו היום כתבי-אישום מוכיחה שאנחנו ננקוט אפס סובלנות כלפי פעולות – מכל אחד מהצדדים הללו – שנועדו, לצערי, לערער את יסודות הדמוקרטיה ולפגוע בדו-קיום. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר לביטחון פנים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כבוד השר, באילו אמצעים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר לביטחון פנים. אני לא מאפשר. אני מודה לשר גלעד ארדן, אני מודה לשואלים. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 14), התשע"ה–2015, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן מזכירת הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <עיכוב בהעלאת בני הפלאשמורה ובאיחודם עם משפחותיהם בישראל> <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום. הצעות חבר הכנסת מאיר כהן וחבר הכנסת יחיאל חיליק בר: עיכוב בהעלאת בני הפלאשמורה ואיחודם עם משפחותיהם בישראל, מס' 951 ו-954. חבר הכנסת מאיר כהן – אני רואה ששר הקליטה נכנס בעיתוי ממש מדויק – אדוני, חבר הכנסת מאיר כהן, שלוש דקות לרשותך. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, סיפורה של שארית יהודי אתיופיה, שדלת מדינת ישראל, אדוני שר הקליטה, נסגרה בפניהם, הוא סיפור קשה; סיפור של אטימות, סיפור של עצימת עיניים, סיפור של הסתר פנים. זה עוד סיפור של עוול שאנחנו גורמים לקהילה האתיופית, וגרוע מכול, זה סיפור של גזענות. ואני אומר מפורשות: זה סיפור שמדיף ריח של גזענות. יהודי אתיופיה שמרו על יהדותם במשך אלפי שנים. זה לא היה קל. הם עשו את זה בחברה מנוכרת, שונאת, שפגעה והרגה בהם. חלקם נאנסו להתנצר, ולמרות הדבר הזה, הם עדיין יהודים. ההלכה קובעת באופן חד-משמעי שיהודי שהמיר את דתו תחת איום על חייו ורוצה לשוב ליהדותו הוא יהודי. הם האנוסים של המאה ה-21. ולצערי הרב – היו כל כך הרבה החלטות ממשלה, כל כך הרבה ישיבות, מבקר המדינה – כל כך הרבה התייחסות – ושום דבר לא קרה. ואני אומר חד וחלק, שאם באירופה או בארצות-הברית היו נמצאים יהודים לא שחורים, שמישהו הטיל ספק ביהדותם, הם היו מזמן נמצאים במדינת ישראל. ולצערי הרב – אני חוזר על זה, וזה צריך להיאמר בבית הזה – הגיבנת הזאת, של הגזענות, אם אנחנו רוצים לטפל בה, הדבר הראשון שאנחנו צריכים לעשות הוא להעלות מייד את שארית היהודים שנמצאים באתיופיה. אני רוצה לספר לכם על צ'אלאצ'ו מקונן. שימו לב מי זה הבחור הזה. הסיפור הזה ממחיש עד כמה העיוות הזה זועק לשמים. הוא לוחם בסיירת גבעתי. הוא זכה בצל"ש, כשחברו סרן הדר גולדין, זיכרונו לברכה, נחטף ונהרג. רק לפני כמה חודשים הוא עמד בגאווה וזכה בצל"ש ממדינת ישראל. הוא היה בקרב הירואי. ישראלי, יהודי, לוחם. רק דבר אחד – הוא לא זוכה לראות את אחיו – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני מוסיף לך עוד דקה, תשתדל לסיים. <מאיר כהן (יש עתיד):> עוד דקה. רק דבר אחד – הוא לא זוכה לראות את אחיו שנמצאים באתיופיה. טספה ארגאווי, לוחם בסיירת צנחנים, מלח הארץ, לא יכול להתאחד עם משפחתו, כי משרד הקליטה, ומשרד הפנים, וממשלת ישראל, מצטרפים לשרשרת הגזענות הבלתי-נסבלת. אני קורא לשר הקליטה, לשר הפנים, לדאוג מייד שהאנשים הטובים האלה, היהודים הטובים האלה, יחזרו למדינת ישראל בהקדם האפשרי. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, המציע השני. מייד אחרי כן ישיב להם שר הקליטה והעלייה, השר זאב אלקין. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, קודם כול אני מברך את הקהל שנמצא כאן, ובעיקר את מיה, שבגיל שש וחצי החליטה שלפני כיתה א' זה זמן טוב לבוא וללמוד על הדמוקרטיה הישראלית. אני מקווה שלא נבייש אותה; בחלק מהדיונים שהיו פה זה כבר קרה. אז ברוכה הבאה, מיה. <היו"ר יצחק וקנין:> אז מעכשיו אני מתחיל לקחת את הזמן. מרגע זה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה לא מחשיב לי את הזמן של מיה, כי זו מצווה לברך את הגעתה לכנסת. <היו"ר יצחק וקנין:> ממש לא. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, וגם מאיר, חשוב לי שתדע, אני את הנושא הזה מלווה מאוד כבר מהכנסת הקודמת – חבר הכנסת נגוסה יודע – את המאבק הצודק והנכון הזה של בני הפלאשמורה לעלות לארץ. כבר 20 שנה מדברים עליהם, כן או לא; יעלו, לא יעלו. בני המשפחות שלהם כאן – יהודים, ישראלים לכל דבר. הם טובים לשרת בצה"ל, הם טובים להיהרג בצה"ל, אבל הם לא טובים כדי שיעלו את האחים – לפעמים הביולוגיים – שלהם בגלל, אגב, טעויות – שאם אתה תשמע, אדוני היושב-ראש – מביכות של כל מיני ארגונים ושל הסוכנות, ורשימות של "נאקוץ'" וכו'. היו ארבע ועדות ממשלה, פלוס פסיקת בג"ץ של שמגר, שקראו להעלות אותם לארץ לאלתר. אבל הנה, היום דיברנו על פסיקת בג"ץ – מה לנו, חלילה, ליישם את הפסיקה הזאת כשזה נוגע לבני הפלאשמורה. ואני באמת קורא לסיים את הסאגה הכל-כך נוראית הזאת. אני מזכיר לך, חבר הכנסת נגוסה, ואתה היית אתי אז כשיזמתי דיון מהיר בוועדת הקליטה של הכנסת בנושא הסדרת מעמדם של מסורבי העלייה מאתיופיה לקראת סיום מבצע "כנפי יונה" לאיחוד המשפחות שלהם מדרגה ראשונה. קיבלנו אז תירוצים של "נסגרה הרשימה". אני שואל גם את אדוני היושב-ראש, הוא איש דתי: ממתי סגירת רשימה היא ערך יותר נעלה מלהעלות יהודים ארצה? ולכן אז גם הקים שר הפנים בזמנו, גדעון סער, ועדה שתבחן את כניסתם. אנחנו לא יודעים מה קרה עם הוועדה הזאת, מה המסקנות שלה, אם מישהו יישם ואכף אותן. יש היום 1,600 משפחות במעמד – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני רק רוצה לשאול: לאיזו מדינה בעולם סגרנו את הרשימה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לאתיופיה. <היו"ר יצחק וקנין:> זהו. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> נכון, אני מסכים אתך. <היו"ר יצחק וקנין:> היא הנותנת על כל מה שאמר חבר הכנסת מאיר כהן. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא לפולין, מאיפה שסבא שלי הגיע, לא לאנגליה, מאיפה שסבתא שלי הגיעה, ולא למרוקו, מאיפה שסבא וסבתא שלי הגיעו; לא סגרו. אבל לאתיופיה סגרו. 1,600 משפחות שנמצאות היום בסטטוס של מסורבי עלייה. ושוב, חברת הכנסת ברקו, יש פה משפחות שאישרו להורים ושמונה ילדים לעלות, וילד אחד שאגב, במקרה, באותו זמן – סיפורים מזעזעים של ארגון "נאקוץ'" שעשה רשימה – הוא הלך לעבוד בשדה ופשוט לא רשמו אותו. אז שמונה אחים נמצאים פה, ואח או שניים נמצאים שם – אחים בדם, מאותו אבא, מאותה אימא – בגלל טעות ברשימה. אני מצטרף לידידי חבר הכנסת כהן, ובאמת, מכל הלב, מבקש מממשלת ישראל מלבד חמלה גם טיפה להפגין צדק בנושא הזה, לגמור את הסאגה הכל-כך מיותרת הזאת שסובלים ממנה אחינו ואחיותינו באתיופיה ולהעלות את באמת שארית הפליטה היקרה הזאת של יהודים ציונים אוהבי ישראל שמחכים לחזור לכאן, הביתה. תראו כמה רעש – ובצדק רב. אני רוצה גם לברך על חזרתו בעזרת השם של יהונתן פולארד – תראו כמה רעש עושים על יהודי יקר מאוד אחד. יש 5,000 יהודים באתיופיה, ואף אחד לא מקים רעש, וגם כשהיה רעש, התעלמו ממנו. הסיפור זה צריך להסתיים. תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יחיאל חיליק בר. יעלה שר העלייה והקליטה חבר הכנסת השר זאב אלקין. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי השר דרעי, חברי חברי הכנסת, לפני שאגע בגוף התשובה אני חייב להגיד שלפחות חבר הכנסת חיליק בר הוא עקבי. הוא מקדם את הנושא הזה באופן עקבי מאז שהוא בכנסת. אני תכף אעיר קצת על מורכבות הנושא ומה קורה כרגע בממשלה הנוכחית, אבל מהפתוס של העמדה של חברי חבר הכנסת מאיר כהן מאוד הופתעתי, כי רק לפני תקופה יחסית קצרה אדוני היה חבר ממשלת ישראל במשך שנתיים. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> תכף אני אסביר. ראש מפלגתך, שר האוצר, היה שר האוצר באותה ממשלה במשך שנתיים, ולא זכור לי שבשנתיים האלה משרד האוצר, שבאופן מסורתי מתנגד מאוד לכל החלטה חדשה על ההבאה של בני הפלאשמורה, שינה פתאום את עורו ואת עמדתו ובמשך אותן שנתיים אמר: אני, כשר האוצר וכמשרד האוצר, תומך בהבאתם ואני מסיר את ההתנגדות. <יעקב פרי (יש עתיד):> אנחנו לא היינו בסדר – – – נו, באמת. <מאיר כהן (יש עתיד):> אתה שר בממשלה. עזוב. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה לא עלה. זה לא נפל על נושא כספי. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> מה זאת אומרת "זה לא היה"? אנשים לא היו? <מיקי לוי (יש עתיד):> זה לא עלה אפילו. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> הם היו – תשאלו את חיליק בר, הוא היה שם באותן שנתיים, אנשים היו באותם מקומות, היו אותם קרובי משפחה. מה זה "זה לא היה"? <מיקי לוי (יש עתיד):> נתת תחושה כאילו – – – ונפל בגלל כסף. לא כך הוא. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מיקי לוי, אוקיי. תאפשרו לשר להשיב בבקשה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אני יודע שזה לא נעים לשמוע – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, תשובת השר חשובה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אני יודע שזה לא נעים לשמוע שזו שאלה של גזענות. זה קצת גורם לך להתגרד באי-נוחות. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> אז איפה היית, מאיר? שנתיים כשר בממשלה. אם זאת שאלה של גזענות, למה לא יזמתם? <מאיר כהן (יש עתיד):> מה שאני עשיתי בשביל יהודי אתיופיה אתה לא עשית. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> למה לא אישרתם? למה לא דחפתם? נו, בחייך. <מאיר כהן (יש עתיד):> אל תיתן לי ציונים. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מאיר כהן. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> כדאי מאוד לזכור שבסופו של דבר בבית הזה עוברים פה מקואליציה לאופוזיציה וחזרה – – <מאיר כהן (יש עתיד):> מה זה שייך? <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> – – וכדאי להיות עקביים ולא לגלות נושא שהוא נוח תקשורתית כרגע ולהתלבש עליו רק בגלל שאתה התיישבת על ספסל האופוזיציה. זה הכול. קצת פחות פתוס וקצת יותר התייחסות למורכבות ולרצינות של הנושא. <מאיר כהן (יש עתיד):> ועדיין אתה לא אומר כלום – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אתם לא מאפשרים לשר להשיב לכם. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> אתה תקפת את הממשלה, מותר גם להעיר לך, מה לעשות. היית שנתיים חבר ממשלה, יותר ארוך ממה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אולי אדוני השר ירגיע את הדיון הזה. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> מה לעשות, אז זה לא עניין אותך. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מאיר כהן. אולי אדוני השר ירגיע את הדיון? תאפשרו לשר. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> הערה שנייה – הבאת שני מקרים, מקרים באמת לא פשוטים, שכשאתה שומע ופוגש את החיילים – וגם אני פגשתי אותם ודיברתי אתם, ותכף אסביר מה המורכבות של הפתרון של הבעיה הזאת. אבל דווקא שני המקרים האלה שהבאת ובשמם דיברת נפתרו. נפתרו בממשלה הזאת, אגב. הם התדפקו גם על הדלתות של הממשלה הקודמת, וכל מה שהיה חסר – היה חסר כסף. ודווקא בממשלה הזאת מצאו פתרון – צריך לתת פה את הקרדיט – בזכות שיתוף פעולה של הסוכנות היהודית. אבל זו הפעם הראשונה שפנו לסוכנות – בממשלה הקודמת לא פנו ולא ביקשו – שנתנה פה את היד, ובהתחשב במקרה מאוד מאוד חריג נכנסה בפלונטר המשפטי הקיים, שתכף אני אתייחס אליו, ואמרה: אני אביא את הכסף. לכן קרובי המשפחה האלה – של האחד כבר כאן ושל השני בדרך. לכן דווקא, אם מדברים על המקרים האלה, אפשר גם לתת קרדיט לממשלה ולסוכנות, שסוף-סוף פתרו את הבעיה ששנים לא יכלו לפתור אותה. עכשיו לגופו של עניין. קודם כול, צריך להבין פרט אחד: אני עומד כאן בשם כל הממשלה, אבל יש הרבה התייחסויות לנושא הזה לאחרונה, והרבה פעמים אני נשאל למה משרד הקליטה לא מוכן לתת סל קליטה לעולים מאתיופיה ונותן לכל העולים האחרים. אין דבר כזה – משרד הקליטה נותן זכויות עולה וסל קליטה לכל עולה שנכנס לארץ. לכל עולה. הוא לא קובע מי עולה ומי לא עולה, אבל כל מי שמקבל הגדרת עולה מקבל את סל הקליטה ומקבל את הזכויות, ועולים מאתיופיה מקבלים גם זכויות מוגדלות, וטוב שכך ונכון שכך. איפה הבעיה כאן? שלפי הקביעה – האמיתית, גם של הרבנות וגם של משרד הפנים – בני הפלאשמורה לא נכנסים לקטגוריה של חוק השבות. אפשר לאהוב את זה, אפשר לא לאהוב את זה, אפשר לפעול לשינוי חוק השבות – אדוני מוזמן לנסות לעשות את זה אם הוא חושב שזה נכון – אבל זה המצב. ואף שהם לא נכנסים לקטגוריה של חוק השבות, ולכן לא יכולים באופן פשוט לבקש אשרת עלייה ולעלות, הלכה הממשלה כאן בתהליך ארוך, שהתחיל כמובן לא מהיום, ואמרה: אני, לקבוצת האוכלוסייה הזאת, בהתחשב ברקע ההיסטורי המסוים המורכב, שאותו תיארת, לפי המלצה גם של הרבנות הראשית, נדמה לי – היו פה כמה המלצות של הרבנים הראשיים – אני, כממשלה, הולכת למסלול מיוחד; אני מביאה אותם – לא כעולים, כי הם לא זכאים, מה לעשות – אני מממנת, כהחלטת ממשלה מיוחדת, את שהותם כאן במהלך תהליך הגיור, וברגע שהם עוברים את תהליך הגיור הם כמובן רשאים ונכנסים לקטגוריה של חוק השבות והופכים לאזרחים מלאים ועולים של מדינת ישראל, ומקבלים את כל הזכויות כמו כל עולה מאתיופיה, וזה המסלול. לכן בכלל זאת סוגיה של כסף. הרי על אף עולה אין סוגיה של כסף; לא משנה מאיפה הוא יגיע, מכל מדינה שבעולם, אנחנו מקבלים כל אחד. אבל כאן יש החלטת ממשלה מיוחדת, או יותר נכון סדרת החלטות ממשלה, שאמרו: אומנם לא מגיע לפי החוק, אבל אנחנו, לפנים משורת הדין, משקיעים כסף מיוחד להביא אנשים לפה ולעבור את הגיור. אגב, זאת לא הקבוצה היחידה שעושים אתה את זה; עושים את זה עם בני המנשה. ואגב, דווקא על זה אפשר לברך את הממשלה הקודמת, שקיבלה החלטה בעניין וקידמה את זה. אז הנה, אפשר. כשרוצים – אפשר. גם לגבי הפלאשמורה היו יכולים באותה הזדמנות לקדם. לא רצו. אבל זה המסלול. עכשיו, במסלול הזה, כפי שאתם יודעים, התקבלה ב-2010 החלטת ממשלה רחבה מאוד, לאחר מאבק ציבורי של הרבה שנים, והחלטת הממשלה הזאת, אפילו כדאי לזכור את הכותרת שלו, הייתה כזאת: הבאתם לישראל של אחרוני הפלאשמורה. זה היה ניסוח של החלטת הממשלה. כך ממשלת ישראל ניסחה את ההחלטה שלה. ובהחלטה הזאת היה מנומק – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת ינון מגל, קולך נשמע עד פה. זה מפריע לשר וגם לנו. תודה. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> בהחלטה הזאת היה מנגנון, שסוכם עליו אז עם הוועדה הציבורית שמטפלת בנושא הזה, בראשות השופט שמגר, עם הרבה מאוד גורמים, מהו העיקרון ולמה היא ההחלטה האחרונה. בסופו של דבר התקבלה החלטה שהולכים לאותו פנקס שהוכן ב-2007 ועודכן ב-2010, ומהפנקס הזה בחרו את האנשים שהזיקה שלהם ליהדות היא לפי האם, בדיוק כמו בחוק השבות, אגב. לפי אותו עיקרון. ולכן – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אתה יודע שיש מקומות אחרים שהחליטו – – – לפי האב. מעניין שאצלם החליטו להתעקש – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> קודם כול, אין דבר כזה "מקומות אחרים". יש חוק במדינת ישראל, חבר הכנסת כהן. החוק הזה מאוד מאוד פשוט; הוא אומר מיהו יהודי, הוא אומר שעד דור שלישי של יהודי אפשר להביא. ולכן, מי שהוא בן של אב יהודי, הוא למעשה דור שלישי לאימא יהודייה, ולכן הוא כן מגיע. ואותו עיקרון חל על כולם. אין חוקים מיוחדים פה, ולכן אין פה שום גזענות, להפך, יש רק קבוצות אוכלוסייה נבחרות, שבשבילן הלכו לפנים משורת הדין, וגם אם הן לא נכנסו תחת חוק השבות, החילו את זה עליהן. אבל כשהתיישבה הממשלה, והתייעצה עם כל הגורמים המקצועיים, אמרו: אם כבר הולכים לפנים משורת הדין, בואו נלך לפי העיקרון המארגן של חוק השבות, כי יש כבר דעת מחוקק במדינת ישראל. אגב, עוד הפעם, אפשר לפעול לשנות את זה; אפשר להציע לשנות את חוק השבות, שההגדרה תהיה לא רק לפי האימא, אלא גם לפי האבא. זה כמובן ירחיב מאוד את מספר האנשים שהם זכאי עלייה, בכל התפוצות, בכל הקהילות ובכל המקומות. <אברהם נגוסה (הליכוד):> זה לא רק חוק השבות, דווקא דרך האימא זה לפי ההלכה – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> זה גם לפי חוק השבות. <אברהם נגוסה (הליכוד):> חוק השבות נותן גם מי – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> לא, לא נכון, חבר הכנסת נגוסה. בחוק השבות יש שני סעיפים: 4א ו-4ב. כאשר מוגדר לפי חוק השבות שמי שזכאי לעלות זה או יהודי – והיהדות מוגדרת רק לפי האימא לפי ההלכה, לא נכנסים שם לשאלה של גיור, לפי איזה גיור בדיוק, זה נושא רגיש אחר – או, לחלופין, עד דור שלישי. ולכן, בן לאבא יהודי נכנס לארץ לא כי הוא בן לאבא יהודי, אלא כי הוא נכד לסבתא יהודייה. זה בדיוק המשמעות של ההפעלה של חוק השבות, שקיימת היום בכל תפוצה, גם בתפוצה שאני באתי ממנה. זאת הסיבה שיש הרבה לא-יהודים לפי ההלכה היום בכל גל עלייה שמגיע לכאן, כי היום ההתבוללות גדולה בכל תפוצה אפשרית, ואין כמעט גל עלייה שאין בו משפחות מעורבות. ולכן, כאן הלכו בדיוק לפי אותו עיקרון. עכשיו, אפשר להתווכח עם זה. אגב, יש רבים שאומרים שגם בחוק השבות ההגדרה היא לא נכונה ולא תואמת היום את המקובל בקהילות השונות. אני לא נכנס כרגע לסוגיה הזאת; זו סוגיה כבדה מאוד של המדיניות. אבל זה היה העיקרון המארגן של הממשלה. אגב, כל הגופים שמטפלים – טיפלו אז – בסוגיה הזאת גם התחייבו – כחלק מהחלטת ממשלה, הזהירו שמבחינתם זה סוף פסוק, זה סגירת השורות, והם לא יפעלו ולא יבקשו החלטה נוספת. כמובן, החלטה לא פשוטה כזאת, שבוצעה, אגב, באופן מלא, מייצרת קושי, קושי אמיתי, הומניטרי, כי נשארים בני משפחה מאחור, נשארים אנשים שהגיעו למחנות מתוך תקווה לעלות, שבמשך שנים כבר חיים בתהליך של הכנה לגיור, ולכן מקיימים מצוות, והם רואים את עצמם יהודים, ופתאום מצאו את עצמם שהם נשארו מאחור. אלה סיפורים קורעי לב; אני מסכים גם עם חבר הכנסת בר, ומסכים עם חבר הכנסת כהן, והיו לי על זה הרבה מאוד שיחות עם חבר הכנסת נגוסה. זו באמת בעיה שעומדת לפתחה של ממשלת ישראל, אבל צריך להבין מה המהות שלה. אגב, תדעו, וגם את זה חשוב להבין, שסיפורים הומניטריים מהסוג הזה קיימים בכל תפוצה ובכל גל עלייה. אתם יודעים כמה פניות יש למשרד הפנים של אחים ואחיות וקרובי משפחה מדרגה ראשונה של חיילים מהתפוצות האחרות? המון. <מאיר כהן (יש עתיד):> תעלו אותם. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> אגב, במשרדי הפנים של כל הממשלות לדורותיהן רובם המוחלט אפילו לא מקבלים אישור שהות לתושב ארעי; אני כבר לא מדבר על מעמד עולה וסל קליטה. זו סוגיה לא פשוטה. למה היא לא פשוטה? אני אגיד לך, חבר הכנסת כהן. כי אתה אומר, אם העיקרון הוא "תעלו אותם", אין לזה גבול. כי הרי אתה מעלה אותם, גם להם יש קרובי משפחה מדרגה ראשונה. הרי בסופו של דבר, איפה שלא תעצור, ייווצר לך החיץ הזה, שיש אלה שזכאים ויש קרובי משפחה מדרגה ראשונה שהם לא. וזה יכול להיות עם חייל, ויכול להיות עם כל אחד אחר, בכל נסיבות אישיות לא פשוטות. הסוגיה היא לא פשוטה, כי איפה שלא תחתוך, יהיה לך מישהו שיגיד: אבל יש לי גם. ואלה שתעלה אותם, גם להם יש. ולכן, המנגנון שנבחר לטיפול בסוגיה הזאת, הסוגיה ההומניטרית, הוא מנגנון של ועדה מיוחדת של משרד הפנים. אבל כאן היה משהו שאני חושב שלא חשבו עליו. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> לא, היא לא הפסיקה לעבוד, היא עובדת. איפה הבעיה? היא מקבלת החלטה על בסיס הומניטרי, של אישור כניסה, וכפי שאמרתי, דווקא עם הפלאשמורה יש יותר החלטות חיוביות מאשר בתפוצות אחרות, של אישור להגיע לארץ. אבל זה עבודה בעיניים. למה זה עבודה בעיניים? ואת זה חבר הכנסת נגוסה יוכל לאשר – כי אי-אפשר להגיד לאדם "תבוא לארץ" בלי לתת לו אמצעי קיום, או בלי לתת לו סל קליטה, כי כך בני הקבוצה הזאת לא יוכלו להתקיים. הם צריכים איזה קיום, לפחות באותו זמן שהם יעברו את תהליך הגיור; זה לוקח זמן. מי ישלם על זה? ובדרך כלל, בני המשפחה שלהם – כולנו מודעים לקשיים של עולי אתיופיה שקיימים היום – הם לא במצב לכלכל אותם על חשבונם אותם כמה חודשים או חצי שנה או שנה או כמה שצריך כדי לעבור את תהליך הגיור. וכאן הקושי. ולכן, הוועדה פועלת, היא נותנת אישורים, אבל אין משמעות לאישורים האלה כי אי-אפשר לממש אותם. גם החיילים שהזכרת, האישורים – נתנו שרי פנים גם בממשלות הקודמות, אבל באו המשפחות ואמרו: מה אנחנו עושים עם האישורים אם אין סל קליטה לצדם? ולכן, יש כאן בעיה מובנית – אני מסכים – שמחייבת את הממשלה לתת על זה את הדעת. עכשיו, פתרונות – יכולים להיות פתרונות שונים. כרגע אין עוד החלטת ממשלה על מדיניות מגובשת, לכן אני חולק אתכם את המורכבות ומשתף אתכם במורכבות. אני חושב שטוב שמתקיים הדיון. אני גם יודע שהתקיים דיון מאוד מאוד חשוב אצל חבר הכנסת נגוסה. אפילו – נדמה לי שזו הייתה ישיבה משותפת של ועדת הקליטה וועדת הפנים, שקיימו ראשי הוועדות, חבר הכנסת נגוסה וחבר הכנסת אמסלם. הופיע שם שר הפנים, הציג את עמדתו – מאוד מאוד חשובה; אני תכף אתייחס אליה. יש כאן תהליך כלשהו שיחייב גם את הממשלה לשבת על המדוכה ולקבל החלטה בין האופציות. אבל ההחלטה היא לא פשוטה, היא מורכבת, ויכולות להיות לה גם השלכות רוחב, כי אתה לא יכול לבוא לחייל מתפוצה אחת ולהגיד: זה שאתה חייל, אוטומטית כל בני משפחה שלך מדרגה ראשונה זכאים לבוא לישראל, ואני אפילו משלם סל קליטה, ולחייל שנלחם לצדו ולהגיד: ואצלך לא. זה לא פשוט. לכן, כשאתה דן בסוגיה הזאת אתה צריך לראות את ההיקפים; אתה צריך להבין מה זה אומר ומה ההשלכות בהמשך. כך או אחרת, במוקדם או במאוחר, תגיע לחַיץ הזה, שתמצא אחד בפנים, וקרוב משפחה שלו מדרגה ראשונה בחוץ. כאן, בסוגיה הזאת, אני רואה כמה פתרונות אפשריים. וכפי שאמרתי, הממשלה כבר התחילה דיון על זה. בישיבה האחרונה של ועדת השרים לענייני עולי אתיופיה ויוצאי אתיופיה, הנושא הזה עלה, והייתה התייחסות ראשונית, ונקבע שיהיה דיון מיוחד. אפשרות אחת – לקחת את הכלי הזה, של הוועדה ההומניטרית, ולתת כלי נוסף – יכולת לקבל החלטה לתת סל קליטה. הרי ברגע שאותה ועדה של משרד הפנים תקבל סמכות להגדיר את האדם שהיא מחליטה להביא לארץ כמי שייכנס למסגרת אותה החלטת ממשלה, אותה החלטת ממשלה שקבעה מה בדיוק הזכויות, אז תיפתר הבעיה, ואני לא אצטרך כשר הקליטה לבוא ולהתחנן בפני יושב-ראש הסוכנות היהודית ולבקש ממנו לעשות מגבית מיוחדת כדי להביא את בני המשפחה של שני החיילים לכאן, כי ברור שזה לא פתרון. זה פתרון למקרה בוער אחד, אבל זה לא פתרון מערכתי. זה כיוון אפשרי אחד. דיברנו על זה עם שר הפנים. בהחלט אפשר ללכת להחלטה הזאת, אבל אז כמובן תהיה החלטה על כולם – על כל בני המשפחה של החיילים, וכל מקרה לגופו, ותלוי מה המצב הסוציו-אקונומי ומה המצב של המשפחה. אפשר לקבל החלטה לאפשר לבן-אדם לבוא לארץ במעמד של תושב קבע או תושב ארעי בלי סל קליטה, אם המשפחה יכולה להחזיק אותו, ואפשר לתת סמכויות לוועדה, במקרים שאין אמצעי קיום לאפשר לתת סל קליטה, וזה רלוונטי בעיקר לסוגיה הזאת, של בני הפלאשמורה. זה כיוון אפשרי אחד של פתרון. כיוון שני של פתרון, אני יודע שבו מצדד חבר הכנסת נגוסה, וגם שר הפנים התבטא לטובת הפתרון הזה, זה לשנות את הגישה של הממשלה, להגיד שהחלטת הממשלה האחרונה היא לא האחרונה, אלא הולכים על עוד החלטת ממשלה אחרונה, נוספת – ונדמה לי שהיא תהיה שלישית או רביעית עם הכותרת הזאת: אחרונה – לקחת את כל מי שנמצאים היום במחנות, ושם, נדמה לי, אם אני לא טועה, אברהם, זה בין 6,000 ל-7,500 איש – יש כל מיני שיטות ספירה, איך בדיוק סופרים – ולהגיד: אני רוצה לעשות סוף פסוק – – – <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> מה? <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אנחנו הבאנו – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> אגב, צודקת חברת הכנסת סופה לנדבר, פורמלית, המחנה נסגר. זה היה חלק מאותה החלטת ממשלה, והגורמים שהחזיקו את המחנה הזה התחייבו לסגור אותו כחלק מאותה החלטה של סוף פסוק. אבל עובדתית הוא לא נסגר. עובדתית, האנשים שם לא הלכו לשום מקום. <אברהם נגוסה (הליכוד):> זו תיאוריה. זו תיאוריה. מעשית, לא נסגר. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> זה מה שאני אומר. זה מה שאני אומר בדיוק. חבר הכנסת נגוסה, אתה צודק. תיאורטית, התחייבו שהוא ייסגר, הוא לא נסגר; אנשים גרים שם, וגרים יחד, ומחכים, ומקיימים אורח חיים יהודי, ומתכוננים לעלייה. זה הכיוון האפשרי השני: ללכת לקבלת החלטה לקחת את כל מי שנמצא שם, או את הרוב המוחלט, לפי אותן רשימות או לא אותן רשימות – אלה כבר שאלות של טכניקה, אבל ברור שזה מסלול אחר. זה לא מסלול פרטני הומניטרי לבני משפחה של כל מי שנמצאים כאן, או חיילים, או כל מיני ורסיות אחרות לגבי איך אתה חותך את זה, אלא זה מסלול כללי – עוד החלטה, נוספת, על בני הפלאשמורה, שתכלול סדר גודל של בין 6,000 ל-7,500 איש. יש לזה השלכות תקציביות, ויש לזה הרבה השלכות. זו אחת מהאופציות. ייתכן שזה מה שתחליט הממשלה. אני בהחלט לא פוסל את האפשרות הזאת. כרגע זה עומד לדיון. הנושא הוא מורכב. <מאיר כהן (יש עתיד):> אמרת: שלוש אופציות. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> אמרתי: אופציה אחת היא מסלול פרטני לחלוטין; אופציה שנייה היא החלטה גורפת על בני הפלאשמורה; אופציה שלישית היא החלטת רוחב כלשהי, למשל על כל הורי החיילים או אחי החיילים. לא לתת את זה לסמכות ועדה מסוימת שבוחנת כל מקרה לגופו, אלא להגיד: יש לי איזה קריטריון כזה, שאני מחיל קריטריון הומניטרי באופן אוטומטי. זה מין אופציית ביניים. <אברהם נגוסה (הליכוד):> – – – לעוד עשרות שנים באופציה הזאת, כי אנחנו יודעים שישבת עם הוועדה, והיא לא עשתה דבר. אדם אחד לא אושר או נדחה על-ידי הוועדה. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> לא. אנשים – – – <אברהם נגוסה (הליכוד):> דרך האופציה של ועדה זה לקבור את הנושא לגמרי. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אברהם נגוסה, אתה מוותר על דעה מהצד. <אברהם נגוסה (הליכוד):> לא, אני לא מוותר. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> א. חבר הכנסת נגוסה צודק. אני יכול להביא לכם קצת סטטיסטיקה מהוועדה. אומנם אני לא שר הפנים, אבל הלכתי והתעניינתי במשרד הפנים. משרד הפנים בחן עד עכשיו כ-350 פניות מהסוג הזה לאותה ועדת חריגים, ומהם כ-270 קיבלו תשובה חיובית. אלא מה הבעיה? כפי שאמרתי, חלק גדול מהתשובות החיוביות האלה אי-אפשר לממש בגלל היעדר סל קליטה. אז בתפוצות האחרות, איפה שלא מבקשים סל קליטה מממשים, אבל כאן בהחלט יש בעיה. לכן – יש כאן מכלול של אפשרויות, והממשלה תצטרך להכריע. אגב, להערכתי – וכאן, עוד לפני שאני קובע מה עמדתי הסופית באפשרויות האלה – אני חושב שההחלטה צריכה לבוא מהר. אני חושב שההמתנה בסוגיה הזאת אינה נכונה. ככל שהסוגיה הזאת יותר באוויר, זה רק גורע, מהרבה מאוד סיבות. אפילו ההיערכות הפנימית שלנו – אנחנו היינו ערוכים לביצוע החלטת ממשלה קודמת, כמשרד הקליטה. יש לנו הרבה מרכזי קליטה מוכנים, הם מתחילים להתרוקן – או שאנחנו צריכים להמשיך את ההיערכות הזאת, או שאנחנו צריכים לסגור אותם. לפתוח את זה מחדש ולהכין הכול זה מאמץ, וזה הרבה יותר כסף. חבל. לכן, אין לי ספק שהממשלה תצטרך כאן לקבל ממש בקרוב, כחלק מהדיונים של אותה ועדת שרים – שאגב, באופן חריג ותקדימי שותפים בה גם נציגי ציבור, ושותף שם חבר הכנסת נגוסה, כנציג הכנסת, כיושב-ראש ועדת העלייה והקליטה וכנציג הקהילה שמכהן היום בכנסת – נצטרך לקיים על זה דיון רציני ולקבל החלטה בין מכלול האפשרויות, וכולן אפשרויות לגיטימיות בעניין הזה. אי-אפשר להתחמק מהבעיה כאן. אני מסכים לגמרי עם המציעים. <היו"ר יצחק וקנין:> טוב. אדוני השר – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> כן, אני מסיים. בסופו של דבר, במקום לקחת את הדיון הזה לפסים של ויכוח פוליטי והאשמות בגזענות או לא גזענות, אני מציע לחברי הכנסת: א. להבין את המורכבות ולהבין את ההיסטוריה; ב. להיות שותפים בתהליך הגיבוש והדו-שיח לגבי ההחלטה הנכונה, מתוך הבנה שחלק מהמודל שיהיה כאן יכול לחול גם על תפוצות אחרות ויש לו הרבה מאוד השלכות רוחב על כל מדיניות העלייה והקליטה והכניסה למדינת ישראל. לכן אני בהחלט מברך על העלאת הנושא לדיון. <היו"ר יצחק וקנין:> מה אדוני מציע? <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> כפי שהמציעים ירצו. אני מוכן להסכים לדיון בוועדה או במליאה – זה נתון לשיקול הדעת של המציעים, כי הנושא הוא נכון, ראוי לדיון, וראוי שהכנסת תיקח חלק בדיון הציבורי הזה במהלך קבלת ההחלטות בממשלה. אנחנו בהחלט, בממשלה, לא מקלים ראש בזה, ומתייחסים לזה בשיא הרצינות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. כמי שמכיר את השר זאב אלקין, אני חושב שיהיו לו בשורות בנושא הזה. אני מבין שאתם מסכימים לוועדה, כן? <מאיר כהן (יש עתיד):> דיון במליאה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> מליאה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – נגוסה, מה אתה אומר? <אברהם נגוסה (הליכוד):> דעה נוספת. <היו"ר יצחק וקנין:> אני אאפשר לך. דקה. אנחנו כרגע דנים האם הנושא יהיה במליאה או בוועדה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה חושב שיותר טוב ועדה או מליאה? <מאיר כהן (יש עתיד):> היה כבר. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> במליאה, במליאה. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת נגוסה, שואלים, כיושב-ראש ועדת הקליטה והעלייה: האם אתה חושב שעדיף שהנושא הזה יועבר אליך לוועדה ויימשך בה הדיון, או במליאה? <אברהם נגוסה (הליכוד):> ביום שני אנחנו כבר קיימנו דיון בוועדת הפנים וועדת העלייה והקליטה. עדיף שזה יהיה במליאה. <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי. לפני שנצביע, דעה נוספת, של חבר הכנסת אברהם נגוסה, מהצד. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> – – – לדיון במליאה. <היו"ר יצחק וקנין:> השר אינו מתנגד לדיון במליאה. אוקיי. חבר הכנסת אברהם נגוסה. <אברהם נגוסה (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מאוד מברך את חבר הכנסת מאיר כהן וחבר הכנסת חיליק בר על היוזמה בהגשת ההצעות לסדר-היום. אני מצטרף לקריאתכם להעלות את כולם לאלתר ולפתור את הבעיה. אני רוצה להבהיר פה: דובר פה על רשימות. הרשימות הן אותן רשימות שהוגשו להחלטת הממשלה ב-2003, וגם אותה רשימה שהוגשה להחלטת הממשלה ב-2010. אנשים נשארו שם עד היום, מאותן רשימות – פשוט לא עלו בגלל הקריטריון שהשר ציין, שלפי טענת משרד הפנים הם לא הוכיחו את יהדותם מצד אימא. אני שואל: מאיזה מדינה או מדינות ישנו הקריטריון של הצד של האימא לצורך עלייה? רק מאתיופיה. לכן – להפסיק את זה, ולהעלות את כולם. זה נושא לא של אופוזיציה ולא של קואליציה. זה נושא לאומי מדרגה ראשונה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אברהם נגוסה (הליכוד):> 80% מהממתינים יש להם פה, בישראל, הורים, בנים, בנות, אחים ואחיות. צריך לסיים את הטרגדיה האנושית והיהודית. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מאפשר גם לשרת הקליטה לשעבר, סופה לנדבר, דעה נוספת. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני מצטרפת לקריאה של חבר הכנסת ויושב-ראש ועדת העלייה והקליטה נגוסה. אני חושבת שדי ומספיק להתעלל ביוצאי אתיופיה. אנחנו מקבלים החלטות, אבל זה היה חלקי; חלק הגיעו וחלק לא הגיעו. צריכים להגיד לזכותה של ממשלת ישראל הקודמת – ראש הממשלה הוא קיבל את ההמלצה שלי, כאשר אני הייתי באתיופיה, והממשלה קיבלה את ההחלטה להעלות אותם למדינת ישראל. אבל אני שואלת: עד מתי? חלק כאן, חלק שם. המשפחות סובלות, אנשים סובלים. צריכים להגיד לאנשים תכף ומייד: מי שכן – כן, מי שלא – לא. אבל אנשים צריכים להגיע לכאן. לא יכול להיות שחיילים ואנשים צעירים ואנשים שהפרידו ביניהם יסבלו. אני חושבת שאני מצטרפת להמלצה של יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה, ואנחנו כולנו אתו. אנחנו כולנו בקריאה לממשלת ישראל: די, מספיק. לא להתעלל יותר ביוצאי אתיופיה. להעלות אותם למדינת ישראל. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת סופה לנדבר. אם כן, רבותי, כולם מסכימים שזה יידון במליאה. מי שבעד – בעד המליאה. מי שנגד זה הסרה. מי בעד, רבותי? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 13 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הנושא יועבר לדיון במליאת הכנסת באחת מישיבותיה. אני מודה למציעים, מודה לשר העלייה והקליטה. <הצעות לסדר-היום> <גזענות וניסיון למנוע מכירת דירות לערבים בעיר לוד> <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, ממשיכים בסדר-היום: גזענות וניסיון למנוע מכירת דירות לערבים בעיר לוד, הצעות לסדר-היום מס' 986, 996 ו-1054. ראשון המציעים – חבר הכנסת איציק שמולי, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. רבותי, שלוש דקות לכל מציע. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, עמיתי חברי הכנסת, לפני זה רק במילה, בכל זאת, על מה שקורה עכשיו מחוץ לכנסת, וזה כמובן מה שמתחולל בבית-אל. צריך לחזק את חיילי צה"ל וגם צריך לגבות את ההחלטה של שר הביטחון, שבמדינת חוק – כפי שקורה במדינת חוק – עושה ומיישם את הוראת בית-המשפט העליון. אני יודע שיש חלקים בציבור, בציבור המתנחלי, שהתרגלו למדיניות הזאת של "הרגל בדלת". באים, שמים רגל בדלת, מפעילים לחץ פוליטי ואז מכשירים את הדברים בדיעבד. אז בא בית-המשפט העליון היום ואמר שלדבר הזה לא ניתן להסכים במדינה מתוקנת. וגם לגבי האמירה החמורה של חבר הכנסת מוטי יוגב, אמירה – לקחת D9 ולהפנות אותו לכיוון בית-המשפט העליון – אמירה חמורה, מיותרת, אפילו קוראת במעט לאלימות, וטוב היה שלא הייתה נאמרת בכלל. את ה-D9 צריך להפנות אולי לכיוונו, לכיוון הפה של חבר הכנסת יוגב, שזו לא הפעם הראשונה שהוא מפיק מרגליות. אני ראיתי את ההודעה של ראש הממשלה וקצת גיחכתי. אני חושב שהסיפור הגדול – אנחנו כמובן לא מתלוננים על זה – אבל אני שואל את ראש הממשלה וגם את נפתלי בנט: תגידו, אתם חושבים שהציבור שלכם הוא ציבור של מטומטמים? אתם לוקחים כל פעם את אותן 300 דירות בבית-אל? ולא שאנחנו מתלוננים, אבל אתם ממחזרים את ההודעה וממחזרים את ההודעה וממחזרים את ההודעה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אולי תיצמד להצעה שלך לסדר-היום? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אז הגיע הזמן, אורן, שתתחילו להגיד לציבור – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אולי תיצמד להצעה שלך לסדר-היום? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אורן, האמת כואבת. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אורן חזן, אתה לא יכול להכתיב לחבר כנסת שעומד על הדוכן מה לומר. אתה לא יכול. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – לשמוע את האמת? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני חושב שראוי שברגעים כאלה, במקום לנסות לזרוע עוד שנאה, להביא לאחדות. אם יש לך ביקורת כלפי הבית היהודי, אני מציע שתשמור אותה לימים אחרים. אתה יודע – – – שאני חבר שלך, ואני מציע שתיצמד להצעה שלך לסדר-היום. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> א. תודה על ההצעה, אבל אני אשתדל לחרוג ממנה. נתניהו שתק גם כשהרימו קול וקראו לאלימות נגד בית-המשפט העליון, ואתמול דחפו את חיילי צה"ל – אתה היית שם, אתה יודע – ונתניהו שתק. המבוכה כאן הייתה גדולה. וכשלפני שעה הוא יצא עם האמירה הזאת על אותו מחזור של דירות, זה כבר בכלל – עדיף היה שתימשך שתיקתו. בדקה על ההצעה – בשבוע שעבר בעצם פורסם כי חברה, כבוד השר, בעיר לוד, חברת ניהול, בעצם בחרה להזהיר חלק מהתושבים מכך שאוי ואבוי, עומדים לעבור לשכונה שלהם תושבים ערבים. והיא גם הסבירה מה מהות האזהרה – אם יעברו תושבים ערבים, זה חלילה עלול להוריד את ערך הדירות בשכונה. התופעה הזאת, אדוני השר – אני, ככה, מלא ציפייה לך בגלל הנחישות שאתה מפגין מרגע הכניסה שלך לתפקיד גם בתחום של הדיור הציבורי. התופעה הזאת היא לא תופעה חד-פעמית בעיר לוד. אני יכול להגיד לך שבבלוק שאני גר בו – אני גר בבלוק של דיור ציבורי – התופעה הזאת קרתה, ושכן ערבי שנכנס לגור קומה מתחתי, בתוך שבועיים – איזה שבועיים? בתוך שבוע היה בחוץ. ולא היה ניתן לעשות שום דבר כדי לעצור את ההתלהמות ואת המחאה שקמה בקרב כל השכנים בבלוק. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, זמנך תם. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני מסכם. <היו"ר יצחק וקנין:> אם אפשר משפט אחרון. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אז אני, אדוני היושב-ראש, אבקש, אם חברי יסכימו, להעביר את הנושא לדיון באחת מוועדות הכנסת, גם כי אני חושב שזה לא מקרה חד-פעמי בעיר לוד – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – וגם כי אני חושב שאנחנו פה, בבית הזה, צריכים לשים קו מאוד מאוד ברור: אסור לתת יד להסתה ולאלימות משני הצדדים של המפה הפוליטית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. אם הוא לא יהיה באולם המליאה, השר ישיב לחברי הכנסת שהעלו את הנושא לסדר-היום. שלוש דקות לרשותך, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, הגזענות היא מחלה מיוחדת. היא תמיד מתחילה במותקף ובסוף היא גם הורגת את התוקף. הסוגיה שאנחנו מעלים כאן היום היא סוגיה של גזענות בחיי היום-יום. אותה פנייה של חברת ניהול לדיירים עם אזהרה: הנה, שימו לב, עומדים למכור דירה באזורכם, רחמנא ליצלן, לאזרחים ערבים. וכדי שלא יהיה ספק בדבר, גם מסבירים שמכירה כזו תוריד את מחירי הדירות ותפגע בערך הנכסים. הנה אנחנו רואים, אדוני השר, איך מנגנוני גזענות עובדים ביום-יום שלנו. במקרה של לוד, הקורבנות היו ערבים. אגב, זה לא רק לוד. זה קורה, לצערי הגדול, גם בערים נוספות. אבל אני חייב לומר לך, אדוני השר, שכאן בכנסת יצא לי להיפגש עם קבוצה גדולה של פעילים יוצאי אתיופיה, והם סיפרו לי שתופעות כאלה קיימות גם ביחס אליהם. לא בלוד אבל בערים אחרות. והנה אנחנו רואים איך המחלה הקשה הזו הולכת ומתפשטת ומגיעה ופוגעת בציבורים נוספים. מה שמתחיל בערבים ממשיך ביוצאי אתיופיה, ומחר יתגלגל גם לקבוצות נוספות בחברה שלנו. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, מול הדבר הזה צריך לעמוד בצורה נחושה ותקיפה. קודם כול, צריך להפעיל את החוק. החוק של מניעת הפליה באספקת מוצרים ושירותים חל גם על דירות. ומי שמעמיד דירה למכירה או להשכרה צריך לדעת שמדובר במוצר או בשירות שאי-אפשר ואסור מבחינת החוק, כולל החוק הפלילי, להפלות בו. ואת החוק הזה צריך להפעיל, ולהפעיל בצורה נחושה ותקיפה. אבל אחרי שאני אומר את הדברים האלה, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו צריכים גם לבדוק את עצמנו. גם אנחנו בכנסת קידמנו – אני וחברי התנגדנו לכך – אבל גם אנחנו בכנסת קידמנו מנגנונים של סלקציה, כמו למשל ועדות הקבלה. הן אומנם חלות על יישובים קהילתיים בנגב ובגליל, אבל הן מאפשרות סלקציה ומניעת כניסה ומניעת חברות ומניעת מגורים מאנשים על בסיס של "לא מוצאים חן בעיני" – לא נאים השכנים בעיני, כמו שכותבת לאה גולדברג ב"דירה להשכיר". לכן, אדוני השר, המדיניות שנדרשת כאן צריכה להיות מדיניות כוללת, תקיפה. והגיע הזמן, אולי גם במקביל לכל הדברים האחרים שיש לנו כבר, לקדם בכנסת חוק שאוסר במפורש הפליה בדיור מטעמים, בין היתר, של מוצא לאומי או השתייכות עדתית וטעמים מסוג זה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. אדוני השר ישיב לשני המציעים. <שר הבינוי יואב גלנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בעיה של גזענות ובעיה של דיור הן שתי בעיות נפרדות. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא לא, הן לא נפרדות. <שר הבינוי יואב גלנט:> יחד עם זה, מאחר שההזדמנות נקרתה לי להביע את דעתי בנושא גזענות, אני מוכן לשלב את זה בתשובה בנושא הדיור. גזענות היא גזענות. המדינה הצהירה כבר ביומה הראשון, בהכרזת העצמאות, שגזענות לא תהיה פה. אנחנו מדינה שאיננה רוצה להפלות, לא על בסיס דתי, לא על בסיס מיני ולא על בסיס אחר, וכל אזרחיה שווים. כך אני מסתכל על הדברים, בצורה פשוטה ועניינית ביותר. אגב, בכל מפגשי בנושאי דיור, שיכון, פגשתי חברי כנסת שמייצגים את כל הזרמים, וגם ראשי ערים, וראשי מועצות. אני חושב שדנתי עם רוב חברי הכנסת הערבים על נושאי דיור, אני חושב שעסקתי בכל רחבי הארץ בנושאי דיור, והייתי לאחרונה בנצרת, ובנצרת-עילית, ודנתי אתם, והלכתי עם ראש עיריית נצרת לשכונת-הגליל, כדי לראות איך אנחנו משכנים מקסימום אזרחים ערבים, מפתחים את השטח, מרחיבים אותו, וגם הצהרנו על כך בתקשורת. עכשיו הרשו לי להתייחס ספציפית לשאלה שעלתה כאן. קודם כול, זו פעולה ללא סמכות. מדובר על פעולה של גופים אזרחיים, חברה אזרחית, אנשים שהחליטו על דעתם שלהם, שמסיבות שלהם הם מעוניינים שבמקום מסוים לא יגורו אנשים מסוימים. הדבר הזה נוגד את העקרונות של מדינת ישראל, נוגד את החוק, נוגד את התפיסה שכל אזרחי המדינה שווים. ולכן, אנחנו כמדינת חוק מחויבים להציע דיור לכל השכבות, לכל הרבדים, לכל העדות ולכל הדתות, ובהקשר הזה לא יהיה שינוי, ואנחנו נמשיך ונקפיד על זה. אני רוצה לתת לכם את הנתונים: מדינת ישראל צריכה מיליון פתרונות דיור, מיליון דירות, ב-20 השנים הקרובות, מהן 200,000–250,000 לאוכלוסייה הערבית. אלה המספרים. כאשר לאוכלוסייה הערבית אין פתרונות במקומות שבהם היא רוצה לחיות, וזה בדרך כלל סמוך למקומות שחיות בהם המשפחות שלהם, הם נאלצים לנוע למקומות אחרים, והמקומות האחרים הם מקומות שבהם יש דירות, ואז היא מוצאת את עצמה מגיעה לסיטואציות שגם היא לא רוצה; זאת אומרת, אף אזרח ערבי, בסופו של עניין, לא רוצה לחגוג את עיד אל-פיטר במקביל לכך ששכנו נאלץ לצום ביום כיפור, ולהפך. אנשים רוצים לחיות במקום שנוח להם לחיות בו, בתפיסה שנוחה להם, עם סביבה שאוהדת אותם, ולצד אוכלוסיות אחרות. ואפשר להיפגש – אפשר להיפגש במגרש הכדורגל, ובקניון, ובמקום אחר, אבל האוכלוסייה כאוכלוסייה מעוניינת, בדרך כלל, לדור עם אוכלוסייה שדומה לה, וזה נכון לא רק ליהודים וערבים, אלא גם לדתיים וחילונים, חרדים וחילונים, וכן הלאה, וכך הדברים מתגבשים במדינת ישראל, ואנחנו רואים את זה. לכן, לצד הזכות של כל אחד לגור איפה שהוא רוצה, אנחנו נפעל לקדם פתרונות היכן שאפשר, ואנחנו מחויבים לפתרונות הדיור. אשר להצעה עצמה, מצד אחד אין לי שום התנגדות, אם רוצים להמשיך ולדון בה, זה לשיקולכם. אם אתם שואלים אותי, לכנסת יש דברים יותר חשובים לדון בהם בנושא הדיור. אם רוצים לדון בנושא הגזענות ככלל, זה משהו אחר, הוא לא קשור לדיור ספציפי של חברה ספציפית, שלא צריכה הייתה לעשות את מה שהיא עושה, ולכן צריך לתת למי שאמון על החוק – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מה אדוני השר מציע? <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> זה חוזר על עצמו. <שר הבינוי יואב גלנט:> אני האחרון שיתנגד. מי שרוצה לדון – שידון, רבותי. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני השר, מה אתה מציע? ועדה? להסיר מסדר-היום? <שר הבינוי יואב גלנט:> ההצעה שלי היא שהנושא הזה יוסר. אם זה לא מקובל על המציעים, והם רוצים לדון ולהעמיק וכן הלאה, אז שיגידו, ונראה אם אפשר להגיע – אבל, לדעתי, בנושא הדיור יש לנו דברים חשובים יותר לדון בהם, ומי כמו חברי הכנסת דב חנין ושמולי יודעים שזו עמדתי. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת איציק שמולי? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני מוכן לוותר. <היו"ר יצחק וקנין:> מוכן לוותר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני מעוניין בהמשך דיון בוועדה. <היו"ר יצחק וקנין:> דיון בוועדה. אוקיי, ועדת הכלכלה. השר מסכים. לפני שנצביע – אדוני השר, תודה. אני מודה לך. <שר הבינוי יואב גלנט:> תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> עמדה נוספת לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. אחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. מייד אחרי כן – הצבעה. דקה, אדוני. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד השר, חשיבות הנושא המוצג היום טמונה בכך שיש כל הזמן תלונות חוזרות ונשנות על בעיות כאלה – בלוד, ברמלה, ביפו, במעלות-תרשיחא לפני זמן מה. אחת הבעיות עם הנושא – אני לא אוכל להמשיך לשאול עד שהשר יתפנה. <היו"ר יואל חסון:> הנה, השר מקשיב. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לכן, לא מדובר רק במקרה שקורה כאן וקורה כאן. יש לנו קושי עם המשפט הישראלי כשלעצמו, והתייחס לכך חבר הכנסת דב חנין, שאין הוראה מפורשת בדבר איסור הפליה בדיור, שיכול להתלוות אליה לדעתי גם מה שקיים בענייני תעסוקה. בתעסוקה יש נציבות שוויון הזדמנויות בתעסוקה; יכול להיות שאנחנו צריכים להקים גם נציבות שוויון הזדמנויות בדיור, מה שקיים בהרבה מדינות באירופה, מה שקיים בארצות-הברית, ולדעתי זה חשוב. דיברת בצדק על ההמלצות לקידום הדיור בחברה הערבית. אני מניח שאתה מודע גם להמלצות של "צוות 120 הימים". אני מקווה שהשר יוכל באמת להתחייב שהממשלה, במסגרת הכנות התקציב, תקצה את התקציב הנדרש כדי שבעצם יבוצעו כל פרויקטי הדיור שמתוכננים לפי המלצות "צוות 120 הימים" בעניין פתרון מצוקת הדיור. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. חבר הכנסת גטאס, בבקשה. יש לך דקה, אדוני. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני השר, חברי חברי הכנסת, יש שתי תוצאות לפעולת ההפליה, או ההדרה, על רקע לאומי. יש כמובן הנזק הישיר, שמשפחה, זוג צעיר, מראמה, הכפר שלי, שרוצה לגור בכרמיאל ונמנע ממנו, וזה יכול להיות גם בגלל רצונו, לא רק כי בראמה אין פתרונות דיור; לפעמים זוגות צעירים רוצים לגור בחיפה, או בעכו, או – בעיר. אבל יש עוד נזק, וזה הנזק של כוחות השוק. כי מה קורה אחר כך – אוסאמה, אתם מפריעים לי – מה שקורה אחר כך, שבשוק יד שנייה, אדוני השר, אנשים מצליחים למצוא, כי שם אתה מחפש בכל מקום שיש מישהו שרוצה למכור. שם אנחנו מופלים לרעה פעמיים, כי מנצלים את ההזדמנות שאין מספיק היצע בעוד יש הרבה ביקוש מזוגות צעירים או מערבים שרוצים לגור בעכו או בחיפה, ומפקיעים מחירים. אז גם לא נותנים לנו לרכוש דירה מיד ראשונה, בתוכניות למיניהן, שכוללות דיור בר-השגה ודיור במחיר מטרה, וגם כשבאים לקנות מיד שנייה, אנחנו משלמים מחיר מופקע. <היו"ר יואל חסון:> תודה לך, חבר הכנסת גטאס. אני מבין שהמציעים ביקשו להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה. הסכימו על ועדת הכלכלה, השר מסכים. אנחנו נעבור להצבעה, מי שבעד – הוא בעד ועדת הכלכלה. הצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 17 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 17 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה לסדר-היום התקבלה, ותועבר לדיון בוועדת הכלכלה. אני הצבעתי בטעות בשם היושב-ראש הקודם, חבר הכנסת וקנין, ולכן ההצבעה לא נחשבת. <הצעות לסדר-היום> <מערכת ההתרעה מפני פצמ"רים שהופעלה ב"צוק איתן" והצילה חיי רבים הושבתה ושוכבת במחסנים כבר שנה. מדוע?> <היו"ר יואל חסון:> נעבור לנושא הבא בסדר-היום: מערכת ההתרעה מפני פצמ"רים שהופעלה ב"צוק איתן" והצילה חיים רבים הושבתה ושוכבת במחסנים כבר שנה. מדוע? הצעות לסדר-היום מס' 1032, 1041, 1046, 1049 ו-1057. ישיב על ההצעות לסדר-היום סגן שר הביטחון אלי בן-דהן. ראשון הדוברים, חבר הכנסת – אתה עולה כבר בלי הזמנה? <חיים ילין (יש עתיד):> קראת לי. <היו"ר יואל חסון:> לא קראתי לך, אבל לא משנה, אתה מוזמן, אדוני. בבקשה. בדרך כלל חכה שיקראו לך. אבל בסדר, לא נלך לרב על זה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – – <היו"ר יואל חסון:> יכול להיות שהוא רוצה להיות סגן שר הביטחון, אדוני. אתה יודע מה, באמת נקרא לרב אחר כך. <חיים ילין (יש עתיד):> אני קורא מחשבות, תסלחו לי. <היו"ר יואל חסון:> שלוש דקות, אדוני. בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, חברים, חברות, הנושא הזה הוא נושא מאוד כאוב מבחינתי, כי בעצם ביום האחרון ללחימה אנחנו שילמנו בחיי אדם. הבדיחות של הילדים ב"צוק איתן" היו: בום, "צבע אדום". אם היה בכלל "צבע אדום". כמסקנות של המלחמה, צה"ל הגדיר יחד עם ראשי הרשויות שלושה גורמים עיקריים שבעצם צריך לעשות בהם שינוי; אני לא אדבר על שניים מהם. אחד זה הגדר, שדיברתי עליה לפני כן; השני זה הפינוי; השלישי, שהוא מהותי מאוד, זה נושא הפצמ"רים. הפצמ"רים, כמו הרקטות 103, "קטיושות" קונבנציונליות שנורות בכינון ישיר לעבר היישובים בקו הקדמי – אין "צבע אדום", אין אזעקה, אין שום אפשרות כמעט לעשות זאת. ב"צוק איתן", בעקבות "עמוד ענן", הביאו מערכות ניידות לכוחות הקדמיים בצה"ל, וזה פעל. אני לא בא לשווק, תבינו, אני לא מגיע לפה לשווק שום חברה. אותי לא מעניינת חברה. אני לא נציג של שום חברה ולא נציג לא של חו"ל ולא של ישראל. אני רק מציין עובדות, וצריך להבין את זה. המערכת הזו עבדה, ככל שידוע לי, מצוין. אני אפילו יכול להגיד לכם ששמעתי גם "צבע אדום" ליד הבית שלי ולא בבית שלי, זאת אומרת שהמערכת הזו עבדה. אבל ראו איזה פלא: משרד הביטחון קיבל החלטה לצאת למכרז – ובצדק; אני לא נכנס לקטע החוקי. למה? כי המערכות האלה היו מערכות ניסיוניות שגם צה"ל לקח אותן – אני לא יודע אם הוא רכש או לא, אבל הן היו בידי צה"ל. יצאו למכרז, המערכת הזו, שקיימת ועובדת, הפסידה במכרז – ואני לא נכנס להיבט החוקי של המכרז, למה המערכת הזו נפסלה או לא נפסלה – וחברה אחרת, שאין לה מערכת, פעם ראשונה היא מייצרת מערכת, זכתה. אנחנו כבר שנה שלמה בלי התרעה, מעבר לכל השנים לפני זה, בקו הקדמי, כאשר יש מערכות שיכולות להתריע על הנושא הזה כשיהיה "צבע אדום" בקו הקדמי. בסופו של דבר אין את המערכת הזו; יש כל מיני ספינים שמסתובבים, שיש מערכת חדשה שמתריעה. אין מערכת חדשה, לא פרסו מערכת חדשה, וגם אם יפרסו ייקח המון חודשים עד שיאפסו אותה. צריך להבין, מערכת כזו, שהיא מערכת מבצעית, צריכה איפוס, ואני כבר הכנסתי כמה מערכות לתוך המועצה האזורית אשכול, יחד עם כל עוטף-עזה, ואנחנו יודעים גם את כל הבעיות שיש במערכות חדשות. תדעו דבר אחד, אזעקת שווא לתושבים, זה בדיוק כמו אזעקת אמת. הדופק עולה ל-180, ל-200, וכולם רצים לממ"ד, כי אף אחד לא יודע אם זו אמת או לא. לכן זה נקרא כיול, והטווח הזה לוקח לא מעט זמן. אם יש מערכת שעובדת, ריבונו של עולם, שימו אותה בקו הקדמי, תצאו למכרז; שתזכה המערכת הכי טובה, הכי טובה שיש בעולם, אפילו יותר טובה ממה שקיים, וישימו את המערכת החדשה. אבל לא מצב שאין פה כלום כרגע ורק סיפורים יש לנו. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת ילין. חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר – לא נמצא. חבר הכנסת דניאל עטר – בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני שמח מאוד שהשר שמייצג את הממשלה כאן הוא אלוף פיקוד הדרום לשעבר – וסגן שר הביטחון שנמצא כאן. אני חושב שזו הזדמנות לומר שאני מצטרף בפה מלא לדבריו של חברי חבר הכנסת חיים ילין. על מנת שלא לחזור עליהם – אני חושב שהוא הציג בצורה מאוד מאוד נכונה וטובה את החשיבות של ההתרעה. כיוון שאנחנו מצויים בתוך מזרח תיכון לא צפוי, שכל מה שקורה מסביב ולפעמים גם בפנים, גם בתוכנו, לא רק שהוא בלתי צפוי – השינויים שמתחוללים בהקשרים האלה הם דרמטיים. כשאנחנו רואים את כל מה שקורה מסביב – אני חושב שרמת המוכנות, בוודאי במקום שבו יש אזרחים, אסור שתהיה פחות ממאה אחוז. את זה אני אומר על רקע העובדה שבימים אלו מתנהל ויכוח על תקציב המדינה בכל מה שקשור לתקציב הביטחון. אחד הדברים שהכי מדהימים אותי, ואני מאלה שלא חודרים לעומק בחקירת המבנה התקציבי, אבל עצם העובדה שנחשפנו לכך שבמשך כל חודשי העבודה של ועדת לוקר לא התנהל שיח מעמיק ביחד עם גורמי הביטחון, משרד הביטחון, עד אחרון האנשים במערכת הביטחונית; לא התקיים אתם דיון מעמיק, שיש בו פעם אחת מרכיב של המעבר מדוח ברודט, שפועלים על-פיו בשנים האחרונות, למתווה החדש של דוח לוקר. בכלל, אתם שמים לב שההגדרה הזו של לוקר – שני האחים לוקר מעסיקים אותנו הרבה מאוד עם כל מיני מתווים שלוקחים אותנו למקומות שאף אחד לא יודע מה יהיו התוצאות הסופיות. אבל בהקשר הזה – – – <היו"ר יואל חסון:> שמכניסים אותנו אל תוך לוקר. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> בדיוק. ממש כולאים אותנו בתוך לוקר. ואנחנו, החקלאים, שסובלים מהלוקר הקודם, אנחנו יודעים להתריע ולצלצל בכל הפעמונים מפני הלוקר החדש, ולו רק בגלל העובדה שהדבר הזה לא התבצע בתיאום עם כל מערכת הביטחון. אני מעריך שהכוונות הן כוונות טובות, אבל הדבר היחיד שאנחנו לא יכולים להמר עליו – אנחנו מהמרים כאן על רפורמות בתחום של חקלאות, אנחנו מהמרים כאן על רפורמות בתחומי החינוך, אנחנו מהמרים על רפורמות בתחומי הרווחה, אנחנו שומעים על הפרטה של שירותים בתוך עולם הרווחה; בדברים הכי הכי קשים של החיים, שהמדינה צריכה לקחת בהם אחריות – אנחנו מבצעים שם הפרטות. זה סוג של הימור, ופוגעים בחוליות הכי חלשות במדינה. את הכול אני יכול להבין, כי שום דבר לא מטיל ספק ביכולת שלנו להתקיים כאן במדינתנו, במדינת ישראל. הנושא של הביטחון לא יכול להיכנס לתוך המשוואה הזו של שיקולים כלכליים, של תפיסות עולם ליברליות, או הייתי אומר ניאו-ליברליות, שמובילות להפרטה, שמובילות למקום שבו לוקחים את צבא אנשי הקבע, שאלה האנשים הכי טובים שיש למדינה הזו. יושב כאן השר גלנט, והוא יודע טוב מאוד כמה לילות בימי חייהם הם ישנים מחוץ לבית. הם לא רואים את הילדים; הילדים שלהם גדלים לבד. זה בכלל לא חשוב אם הוא לוחם או תומך לחימה או אפילו בשרשרת של המעגל הרביעי או החמישי של תומכי הלחימה, הוא תמיד נמצא מחוץ לבית במשך שנים רבות, כשאנחנו ישנים ומגדלים את הילדים שלנו לידנו. כשהילד שלנו בוכה בלילה ואנחנו עושים משמרת עם האישה לקום לטפל בו, אותו איש קבע ישן על מזרן בתוך שק שינה, לא שותף לגידול הילדים שלו. ופתאום אנחנו באים, ובהינף קולמוס ובהינף מסיבת עיתונאים אחת, שאין – חוסר אחריות כזה לא ראיתי מזה זמן רב – מעמידים אותם כאילו הם אויבי העם. אני מרגיש את החובה הזו להתייצב כאן ולהגן על אנשי הקבע, שבזכותם אנחנו בכלל יכולים לקיים אורחות חיים שגרתיים במדינה שלנו, עם כל האיומים שמסביב. לכן, אדוני השר, אני רוצה לנצל את ההזדמנות, כי אני יודע שאתה מסכים עם רוב הדברים שלי, אם לא עם כולם אז עם רובם, שאסור לפגוע במערך המילואים, אסור לפגוע באנשי הקבע, אסור לפגוע במוכנות שלנו כצבא. אסור לנו לפגוע, ואין לקחת הימורים וסיכונים בכל מה שקשור למערכת הביטחון של מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת עטר. סגן השר אלי בן-דהן ישיב. בבקשה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אכן, הייתה מערכת זמנית, כפי שהוזכר כאן, מערכת להתרעה מפני פצמ"רים. במסגרת מכרז שפרסם משרד הביטחון בנושא, אכן נבדקו שתי מערכות של שתי מציעות. הבדיקות היו הן בהיבט הטכני והן בהיבט הכלכלי, והניקוד שניתן למציעה שזכתה היה הגבוה יותר, ולכן היא גם זכתה במכרז. הטענה הזאת, שלפיה משרד הביטחון בחר חברה שאין לה היכולת הטכנולוגית, או יכולת לספק מענה, התרעה מפני ירי על יישובים הסמוכים לגדר, איננה נכונה. המערכות של החברה הזוכה לפתרון הקבוע, כפי שאמרתי, יסופקו עד ליום כ"ד בסיוון תשע"ו, 31 ביוני 2016, עוד 11 חודשים, בעזרת השם. כפתרון ביניים הציבה החברה הזוכה בעוטף-עזה מערכות זמניות בהשאלה. לפיכך, הטענה שלפיה קיים מענה שמשרד הביטחון אינו עושה בו שימוש לטובת תושבי עוטף-עזה איננה נכונה, נהפוך הוא, מערכת הביטחון עושה שימוש במערכת המתאימה ביותר, הנותנת מענה אופטימלי לעת צורך. לאור זאת, אני מציע שמליאת הכנסת תסתפק בתשובה זו שנתתי מעל בימת הכנסת. <חיים ילין (יש עתיד):> אני מבקש שהדיון יגיע לוועדת חוץ וביטחון. זה לא נכון, סגן השר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> זה מה שנאמר לי. <חיים ילין (יש עתיד):> אז אני אומר לך – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אני מבקש לקיים דיון על הנושא הזה בוועדת החוץ והביטחון. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לסגן השר. הבקשה הייתה להעביר את הנושא לדיון בוועדת חוץ וביטחון. כולם מסכימים עם זה? רבותי, אבקש להצביע. מי בעד? מי נגד? ההצבעה הופעלה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שבעה חברי כנסת בעד, אחד נגד, אין נמנעים. יואל חסון לא יכול היה להצביע, כנראה בגלל שהחלפת שם, הוא היה בדיוק – אז אנחנו מוסיפים את יואל חסון כמצביע, אני מבינה, בעד. הנושא עבר לוועדת החוץ והביטחון לפי ההצבעה. <הצעות לסדר-היום> <ביטול פרויקט בגרות ללוחמים בצה"ל> <היו"ר טלי פלוסקוב:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: ביטול פרויקט בגרות ללוחמים בצה"ל, מס' 958, 970 ו-974. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה, להגיע לכאן. כפי שאתה בטח יודע, שלוש דקות שלך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה לך, השרים, חברי הכנסת, כמו שאתם יודעים, הצבא שלנו הוא לא צבא רגיל, הוא באמת צבא העם. הוא באמת צבא שלא מגיעים אליו כי מתנדבים, ולא מגיעים אליו כי זה מקום עבודה; מגיעים אליו קודם כול בתחילת הדרך כי זאת מחויבות, וכל אזרחי המדינה מתגייסים לצבא ההגנה לישראל – אזרחיה היהודים, כמובן, והדרוזים של מדינת ישראל. וכחלק מהיות הצבא הזה צבא העם, הוא לא רק עוסק בדברים הקלאסיים שצבא עוסק בהם, אלא הוא גם עוסק בחיילים עצמם, והוא עוסק בלתת לחיילים כלים כדי להצליח. אחד הכלים המדהימים שצה"ל הביא והכניס היה פרויקט בגרות ללוחמים. ב-1999 התחיל הפרויקט, ומאז למעלה מ-15,000 לוחמים השלימו בחינות בגרות בזמן שירותם בצבא. זה פרויקט שהביא סיפורי הצלחה מדהימים: בחורים שלא היו יכולים להשלים את הבגרות בשום תנאי אחר קיבלו את ההזדמנות הזאת בצבא והצליחו. אגב, אחוז העוברים הוא למעלה מ-94% מהלוחמים, הם עברו בציונים יפים מאוד את הבגרות, ו-85% מהם בממוצע שגבוה מ-85. זה בהחלט פרויקט מדהים, מקסים, ששינה חיי לוחמים רבים. לצערי, ככה מתברר – גורמים, ומידע שהגיע אלי גם מהצבא עצמו – הצבא ביטל למעשה את הפרויקט בגלל אילוצי תקציב, וגם בשל העובדה – זאת הטענה, אולי נשמע מסגן השר דברים אחרים – שיש כוונה או החלטה לקצר את השירות הצבאי ללוחמים, לבנים, והקורס עצמו הוא שבעה חודשים, מה שמביא למעשה לקושי מבחינת הצבא לשלוח את החיילים לתקופת הקורס. אני חושב, חברי חברי הכנסת, שכמו שאמרתי בתחילת דברי, אלה בדיוק הדוגמאות למה צה"ל הוא צה"ל, ואלה בדיוק הדוגמאות למה אנחנו, בצדק ובדין, לוקחים שלוש שנים מחבר'ה צעירים, בנות ובנים – להתגייס לצבא. שלוש שנים שבהן אם הם לא היו מתגייסים לצבא הם יכלו לעשות דברים אחרים, ויכלו ללמוד, ויכלו להשלים בגרויות. והנה, הצבא נותן את הכלי הזה, נתן כלי משמעותי ייחודי לחיילים האלה, ובאמת שינה להם את החיים. אני לא יכול להעלות על דעתי שפרויקט דגל כזה יבוטל. גם עם המציאות החדשה של השינוי במספר חודשי השירות, עדיין הצבא יכול למצוא את הדרך להעניק ללוחמים את המתנה החשובה הזאת. תראו, וזה משפט אחרון, צריך להדגיש את זה: שלוש שנים שירות בצבא זה חשוב, אבל זה גם גורם מעכב לדור הצעיר. זה גורם מעכב, גורם מעכב – להתחיל את חיי האזרחות, ללמוד, להגיע לאוניברסיטה. אם אפשר בשלב הזה לתת להם, בוודאי ללוחמים, את האפשרות להשלים את הבגרות בזמן הצבא, זה משהו שאסור לנו לוותר עליו, והכנסת צריכה להגיד פה אמירה מוחלטת לצבא. ולך, אדוני סגן השר: אל תוותרו על פרויקט חשוב כזה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. חברת הכנסת עליזה לביא. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, גברתי. חברי חבר הכנסת חסון, מילים כדרבונות. אני רוצה להצטרף, אדוני סגן שר הביטחון. אתה יודע, אני נחשפתי לפרויקט הנפלא, המבורך והחשוב הזה: בתי הבכורה שירתה בצבא בפרויקט הזה של בגרות ללוחמים. יופי של יוזמה, יופי של רעיון, של עידוד, מתן אפשרות לצעירים שלנו, שחלקם לא השלים את תעודת הבגרות, חלקם עם ציונים נמוכים במקצועות שהם מקצועות מחייבים. אנחנו שומעים היום על שינויים גם בקבלה לאוניברסיטאות, לטכניון. יש מקצועות שאם אתה מקבל, את מקבלת, בהם ציונים טובים, אפשר להיכנס לשנה הראשונה ואז מתמיינים. אדוני, זה אחד הפרויקטים היותר מבורכים, שצריך להרחיב אותם במדינת ישראל. הצבא, כור ההיתוך של החברה בישראל, נותן הזדמנות גם למי שהיא לא ניתנה לו בתהליך הסוציאליזציה, בתהליך הגידול שלו. ב-1999 מוכרז בצה"ל על הפרויקט הנפלא הזה – בגרות ללוחמים. לא יכול להיות שבשנת 2015 אנחנו נבטל אותו. איזה יופי שאתה עכשיו היושב-ראש, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> את רואה, יש לי עניין לעזור בזה. <עליזה לביא (יש עתיד):> זה נהדר. בטח אתה יודע ש-15,000 לוחמים הספיקו להשלים את תעודת הבגרות שלהם ולשפר את הציונים שלהם במקצועות החשובים. על-פי הנתונים של הצבא, בכל מחזור עוברים 94% מהחיילים את בחינות הבגרות בהצלחה. זה אחד הפרויקטים היותר-מבורכים. אנחנו מכירים, רובנו הורים לילדים, הרבה פעמים, אדוני, ואתה בטח יודע, הצעירים במהלך התיכון – חלק מתשומת הלב שלהם לא תמיד ניתנת לבגרויות. הרבה מהם מצויים בפעילות קהילתית, בתנועות נוער, בבגרות של הים, הים-תיכונית. והנה, זאת הזדמנות שנייה. הרבה מהצעירים שלנו מגיעים לשרת בצבא אחרי ש"ש – שנת שירות, ואחרי זמן שהם מקדישים לקהילה, לא יקרה, ובטח לא יהיה אסון אם אנחנו נבוא ונעודד. מה גם, אדוני סגן השר, שאנחנו הרי רואים את הפרופיל המשתנה של מי שהולכים להיות לוחמים ומי שמוכנים להקריב את חייהם. אני חושבת שזאת דרך נהדרת לבוא ולתמרץ, לבוא ולעודד את הלוחמים והלוחמות שלנו. זאת הזדמנות לתת נקודה משותפת זהה בחיים האזרחיים. חשוב שחיילי צה"ל, שתורמים את מיטב השנים שלהם למדינה, יזכו להכרה, לתגמול, לא רק בסמלים ובטקסים, אלא באמת, בדאגה אמיתית. מדובר פה בפרויקט שמוכיח את עצמו, בפרויקט שמצליח, בפרויקט שנותן באמת מענה גם לסוג של מצוקות חברתיות שאנחנו לא מעט פעמים, בבית הזה, מדברים עליהן, והנה הזדמנות נהדרת לבוא לתקן, לשנות, לאפשר. אין שום סיבה לעצור את הפרויקט הנפלא הזה. מדינת ישראל – צעירים וצעירות שלנו מתגייסים בגיל 18 לצבא. במדינות רבות בעולם החברים והחברות שלהם מתחילים את הלימודים בקולג'ים או באוניברסיטאות; החבר'ה הצעירים שלנו, שנותנים את השנים היקרות האלה לטובת החברה, לטובת מדינת ישראל, ובכך מרווחים את הקשר המיידי, לכאורה, בין סיום התיכון לבין הלימודים באקדמיה – יש פה פער של זמן, שיש לו השלכות גם על הלימודים. והנה, יופי של יוזמה, יופי של פרויקט, ובטח, אדוני סגן השר, לא תרצה שבמשמרת שלך הפרויקט הנפלא הזה ייעצר. זו גם הכרת תודה, וגם, בטח, תמריץ, במציאות שאנחנו רואים מפרופיל המשרתים, שהולך ומשתנה מול עינינו, גם, בטח, לתוך שדרת ההנהגה הצבאית. זה גם תמריץ, גם חובה, וגם היכולת שלנו, לבוא בתחילת החיים ולמצוא נקודות מאזנות ומשותפות לכל הצעירים שלנו. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חברת הכנסת לביא. חברת הכנסת ד"ר ענת ברקו, בבקשה. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קרה דבר נורא מוזר בשנים האחרונות: מה שפעם היה מובן מאליו כבר לא מובן מאליו. פעם, אני זוכרת בתור קצינה צעירה, החברה התייחסה אלינו אחרת. היום אסור בתכלית האיסור, אבל באותה תקופה – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> מי זה "לנו"? את מתכוונת לצבא? <ענת ברקו (הליכוד):> – – כשהיינו עוצרים אפילו טרמפים ברחוב, אזרחים היו לוקחים אותנו לבסיס. בכל מקום פתחו לנו את הדלת, כי היינו במדים. ופתאום קרתה תופעה חדשה: לוחמים, שזה הדבר הכי הכי קדוש במדינה הזאת – זאת כבשת הרש – גם הם לא יכולים לעשות תעודת בגרות? ואני יודעת שיגידו, יש קיצוצים, אפשר לקחת ואולי לתת להם ואוצ'רים, שילמדו באופן עצמאי. אבל ברור שהם לא יעשו את זה. הייחוד של התוכנית הזאת, של בגרות ללוחמים, אדוני היושב-ראש, היא בכך שבעצם מדובר בתנאי פנימייה. לכן, לומדים כמה חבר'ה יחד, עם כל התמיכה, גם של משרד החינוך, גם של מורות חיילות, גם של כל מה שצריך – אם צריך שיעורי עזר – פשוט, כי אורח החיים שלהם כלוחמים מנתק אותם לחלוטין מהלימודים, ואנחנו יודעים שנורא קשה לחזור לזה. לכן, שום לימודים או כיתת לימוד בבסיס זה או אחר, כמו הצעות כאלה, שיש בצבא, לא ייתנו מענה לדבר הזה. ואז מפסידים עוד שנה, ועוד שנתיים, לאחר הצבא, ומתחילים לימודים אקדמיים בגיל 24-23, ורק אז מתחילים את החיים, כשאין סיבה שזה יהיה כך. זאת כבשת הרש של החיילים האלה. לכן – צריך לתת להם כמה שיותר. הגיע הזמן, בכלל, אולי, להוריד מסדר-היום את האמירה הזאת: חיילים מופלים לטובה במדינה. כל כך הרבה דברים שפעם ניתנו לחיילים, היום הם לא מובנים מאליהם. חיילים מופלים לרעה במדינה הזאת; חיילים צריכים לקבל הכרה בקורסים שהם עושים, גם בצבא – ואנחנו פועלים למען זה; חיילים צריכים לקבל הכרה בנקודות אקדמיות לפחות לגבי דברים שהם עושים בתחום המנהיגות, או בה"ד 1, או דברים כאלה. חיילים צריכים לקבל הרבה יותר מהמדינה ששולחת אותם, ובעצם לאורך כל שנות השירות אומרת להם, כמה חשוב מה שהם עושים, החיילות והחיילים שלנו. ובשנייה שהם יוצאים משם – וזה יכול להיות גם לאחר מלחמה – פתאום זה בעצם אל הלא-נודע, ללא עזרה וללא תמיכה. אני מקווה שאנחנו נעשה שינוי בעניין הזה. אנחנו נמשיך את הפרויקט הזה כי הוא פרויקט חשוב, וצריך לעשות עוד הרבה דברים טובים מהסוג הזה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת ברקו. אדוני סגן שר הביטחון, בבקשה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, צה"ל מוקיר את המשרתים ועושה כל שלאל ידו כדי לבטא זאת – באמצעות שורה של מיזמים שמטרתם השקעה במשתחררים ויצירת גשר משירות משמעותי לאזרחות מועילה. בימים אלה מגובשת תוכנית רחבת היקף, בשיתוף היחידה להכוונת חיילים משוחררים במשרד הביטחון, להקניית מקצוע או תואר אקדמי לכל חייל משתחרר, תוך העדפת המבצעים שירות משמעותי. התוכנית להשלמת בגרויות ללוחמים קיימת זה שנים רבות, והכשירה אלפי בוגרים. בשנים האחרונות, בשל שורה של אילוצים, שבמרכזם אילוצים כספיים, צומצם היקף התוכנית במתכונתה, ואולם העצמת שיתוף הפעולה עם הקרן להכוונת חיילים משוחררים מאפשרת את המשך קיומה כבר במחזורי השחרור הקרובים, ואף את הרחבתה. עם זאת, ההחלטה על קיצור השירות והצורך להתאים את הכשרת הלוחמים אינם מאפשרים המשך ביצוע לימודי הבגרות תוך כדי השירות הצבאי. לנוכח זה, תוכנית השלמת הבגרויות ללוחמים עוברת שינוי, והיא תיעשה ותימשך באמצעות הקרן והיחידה להכוונת חיילים משוחררים כחלק מהתוכנית השלמה של הקרן. לסיכום, צה"ל אינו מבטל את הפרויקט, אלא מממש אותו באופן שונה, חרף אתגרי קיצור השירות. <עליזה לביא (יש עתיד):> מה זאת אומרת? <היו"ר יואל חסון:> אדוני סגן השר, מה המשמעות של העברה ליחידה להכוונת חיילים משוחררים? האם צה"ל יממן את זה לחיילים? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> צה"ל יממן אותם – הקרן והיחידה תממן אותם. ההבדל היחיד יהיה שזה יבוצע מייד לאחר השחרור, ולא כעבור כמה שנים. <ענת ברקו (הליכוד):> אז זה לא יבוצע. זה לא יקרה. <היו"ר יואל חסון:> זה לא יקרה. <ענת ברקו (הליכוד):> זה לא יקרה, אנחנו יודעים את זה. זאת הדרך לסגור את העיניים שלנו. <היו"ר יואל חסון:> אתה מציע קודם כול להעביר את זה לוועדה, או להסתפק במה שאתה יודע? <עליזה לביא (יש עתיד):> לא לא. <ענת ברקו (הליכוד):> לא מסכימים. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> אז נשאל את המציעים. אני מציע שזה יהיה בוועדת החוץ והביטחון. <עליזה לביא (יש עתיד):> אני מסכימה. <היו"ר יואל חסון:> אנחנו נקיים על זה הצבעה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אנחנו לא מסתפקים – – – <היו"ר יואל חסון:> מי שבעד להעביר הנושא לדיון יותר מעמיק – – – <ענת ברקו (הליכוד):> לוועדת חינוך. <יעקב מרגי (ש"ס):> ועדת חינוך. ברור, מה זה. <היו"ר יואל חסון:> לוועדת חינוך, אני מקבל. בוועדה נוכל לדון בעניין יותר לעומק ולהבין את זה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אבל בתנאי שאני סגנית. <היו"ר יואל חסון:> מי שבעד להעביר את ההצעה לסדר-היום לוועדת החינוך יצביע בעד; מי שנגד הוא בעד להסתפק בהודעת השר. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> בעד – 14 חברי כנסת. ההצעה אושרה, ותועבר לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יואל חסון:> הודעת סגן מזכירת הכנסת – בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42 והוראת שעה), שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשע"ה–2015, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 48) (חסיון חומר תחקיר), התשע"ה–2015. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/1941/20 וכלה בהצעת חוק פ/2031/20 – הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת הגנה מפני פיטורים לעובדות לאחר לידה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, אורי מקלב, מרב מיכאלי, יעקב פרי, זהבה גלאון, מאיר כהן, תמר זנדברג, עבדאללה אבו מערוף, עאידה תומא סלימאן, יוסי יונה, עמר בר-לב, איתן ברושי, איל בן ראובן, קסניה סבטלובה, מיכל בירן, איתן כבל, קארין אלהרר ושי פירון; הצעת חוק השוואת תגמוליהם של נפגעי טרור פלילי לנפגעי טרור לאומני, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, יעקב פרי, יואל חסון, איציק שמולי ועליזה לביא; הצעת חוק המים (תיקון – הזכות למים וייעודם), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת מסירת הקלטת שיחת טלפון לצרכן), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא כלפיו צו הגנה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, מירב בן ארי, אורן אסף חזן, מיקי לוי, איל בן ראובן, יוסי יונה, איילת נחמיאס ורבין, קסניה סבטלובה, נחמן שי, איתן ברושי, יעל גרמן ורויטל סויד; הצעת חוק הנגשת מוקדי פניות חירום באמצעות מסרון, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת נורית קורן, מירב בן ארי, טלי פלוסקוב, אברהם נגוסה, יעקב מרגי, יואב קיש, איציק שמולי, ענת ברקו, מכלוף מיקי זוהר, אורי מקלב ומיכל בירן; הצעת חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה) (תיקון – הארכת תקופת הצינון), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – מוסר תשלומים), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק אשכולות אזוריים, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, יחיאל חיליק בר, מאיר כהן וזאב בנימין בגין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון – קצבת זיקנה כהכנסה נוספת), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב, אלי אלאלוף ורחל עזריה; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי בעד הוצאות החזקת קרוב במוסד וזיכוי בעד נטול יכולת), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, יוסי יונה, אילן גילאון, דב חנין, יעקב מרגי, יצחק וקנין ומשה גפני; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – תוכניות ומרכזי טיפול באלימות במשפחה), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון – ביטול ניכוי קצבה חודשית לפי הסכם עם גרמניה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יואל רזבוזוב, יאיר לפיד, יואב בן צור, בצלאל סמוטריץ, אברהם נגוסה ואיציק שמולי; הצעת חוק השמירה על זכויות מחזיקים בקרקע ביהודה והשומרון, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, ינון מגל, מכלוף מיקי זוהר, מרדכי יוגב, אורן אסף חזן, שרון גל ויואב קיש; הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון – ביטול ניכוי הקצבה החודשית לפי הסכם עם גרמניה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת סופה לנדבר, מאיר כהן, עליזה לביא, יוסי יונה, אברהם נגוסה, אורן אסף חזן, ישראל אייכלר, טלי פלוסקוב, חמד עמאר, יצחק וקנין, מרדכי יוגב, יעקב מרגי, שלי יחימוביץ, יחיאל חיליק בר ושרון גל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון – התייעצות עם ארגוני עובדים בעניין צו הרחבה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אברהם נגוסה, נאוה בוקר, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון, ינון מגל, מיכאל אורן, דוד ביטן, יואב קיש ודוד אמסלם; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – שמירת סודיות רפואית), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק דין הבונה והנוטע במקרקעי הזולת ביהודה והשומרון, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, ינון מגל, מכלוף מיקי זוהר, מרדכי יוגב, אורן אסף חזן, שרון גל ויואב קיש; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (הגבלת השימוש בחומצות שומן טראנס), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, איציק שמולי, יעל גרמן, חיים ילין, מיקי לוי, דניאל עטר, קסניה סבטלובה, מירב בן ארי, איילת נחמיאס ורבין, יעקב פרי, עליזה לביא, נורית קורן, עבדאללה אבו מערוף ויואל חסון; הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון – ביטול מבחן הכנסה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת נורית קורן, עפר שלח, טלי פלוסקוב, אברהם נגוסה, יעקב מרגי, יואב קיש, איציק שמולי, ענת ברקו, מכלוף מיקי זוהר, מיקי לוי, מיכל בירן וניסן סלומינסקי; הצעת חוק לייצוג הולם של יהודים בני המגזר החרדי בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, רועי פולקמן, מירב בן ארי, איציק שמולי, אלי כהן, בצלאל סמוטריץ, ישראל אייכלר, אורי מקלב ויצחק וקנין; הצעת חוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות למטרות רווחה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דניאל עטר, דוד ביטן, מירב בן ארי, אברהם נגוסה, חיים ילין, איתן כבל, מרב מיכאלי, יחיאל חיליק בר, איילת נחמיאס ורבין, רויטל סויד, זוהיר בהלול, יואל חסון, סתיו שפיר, קסניה סבטלובה, עמר בר-לב, יעל גרמן, קארין אלהרר, מיכל רוזין, מיקי לוי, יואל רזבוזוב ושרון גל; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הגבלת משך זמן החקירה המשטרתית וטיפול התביעה בתיק החקירה עד להגשת כתב-אישום), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, דב חנין, בצלאל סמוטריץ, מירב בן ארי, אורי מקלב ודוד אמסלם; הצעת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון – הסרת מגבלות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יואב קיש ויחיאל חיליק בר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חישוב היקף משרה ושכר חודשי לעובד בשכר (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, יעקב מרגי, מיכל רוזין, יואל רזבוזוב ומיקי רוזנטל; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – תוכנית מקומית שעניינה הקמת מפעל העוסק בחומר מסוכן), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הרשויות המקומיות (תיקון – התאמת תקציב הרווחה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר וחיים ילין; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת משך הזכאות לגמלת סיעוד בעת אשפוז), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עמר בר-לב, מיקי רוזנטל, איתן כבל, איציק שמולי, דניאל עטר, נחמן שי, יחיאל חיליק בר, יעל גרמן, אורלי לוי אבקסיס, מאיר כהן, מנואל טרכטנברג, מיכל רוזין, קסניה סבטלובה, איתן ברושי ויואל חסון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודה מועדפת למדריך בתחום החינוך הבלתי-פורמלי), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עמר בר-לב, מיקי רוזנטל, מירב בן ארי, איתן כבל, איציק שמולי, דניאל עטר, נחמן שי, יחיאל חיליק בר, אורלי לוי אבקסיס, מנואל טרכטנברג, עליזה לביא, מיכל רוזין, קסניה סבטלובה, איתן ברושי ויואל חסון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עקרת-בית לא תזדקק לתקופת אכשרה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי, אחמד טיבי, מסעוד גנאים, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, איימן עודה, חנין זועבי, עאידה תומא סלימאן ובאסל גטאס; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הרחבת חובת מתן שירותים רפואיים ביישובים קטנים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת מיכל בירן, מכלוף מיקי זוהר וטלי פלוסקוב; הצעת חוק היטל על משאבי טבע, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין, עבדאללה אבו מערוף, מיכל בירן, שלי יחימוביץ, זהבה גלאון, תמר זנדברג, נחמן שי, מרב מיכאלי, איציק שמולי, סתיו שפיר, מיקי רוזנטל, איילת נחמיאס ורבין ויוסי יונה; הצעת חוק ההסדרה, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יואב קיש, בצלאל סמוטריץ, דוד ביטן, נאוה בוקר, ישראל אייכלר, אלי כהן, מכלוף מיקי זוהר, אברהם נגוסה, רוברט אילטוב ושרון גל; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותי רפואה מונעת ושירותי בריאות לתלמיד), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אילן גילאון, אלי אלאלוף, יעקב מרגי, מיקי רוזנטל, קארין אלהרר, חנין זועבי, זהבה גלאון, מיכל רוזין, עיסאווי פריג', תמר זנדברג, מאיר כהן, סתיו שפיר, יוסי יונה ויחיאל חיליק בר; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (שלילת לימודים אקדמיים מאסירים ביטחוניים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת שרון גל, רוברט אילטוב, אביגדור ליברמן, סופה לנדבר, חמד עמאר, אורלי לוי אבקסיס, דניאל עטר, מירב בן ארי, יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, יואב בן צור, בצלאל סמוטריץ ואבי דיכטר; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – לשכות לסיוע משפטי), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת באסל גטאס, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף, מסעוד גנאים, עבד אל חכים חאג' יחיא, ג'מאל זחאלקה, עאידה תומא סלימאן, איימן עודה ואחמד טיבי; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – שירות בני ישיבות הסדר), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת עמיר פרץ; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי במס לגרושים ידועים בציבור), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, תמר זנדברג, מיכל רוזין ואילן גילאון; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – ייצוג משפטי חינם בהליך הוצאה לפועל), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, יעקב מרגי, מיכל רוזין, יואל חסון, יואל רזבוזוב ומיקי רוזנטל; הצעת חוק פיצוי לנפגעי פוליו (תיקון – נפגעים שנולדו מחוץ לישראל), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אברהם נגוסה, שלי יחימוביץ, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון, דוד ביטן, ענת ברקו ודב חנין; הצעת חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – סמכות בין-לאומית בתביעת גירושין של אישה יהודייה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, יעקב מרגי, מיקי לוי, ינון מגל, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, קסניה סבטלובה, אורלי לוי אבקסיס, יואל רזבוזוב, איציק שמולי, טלי פלוסקוב, מיכל בירן, אראל מרגלית ואיל בן ראובן; הצעת חוק זכויות ושירותים לילדים ובני-נוער עם קשיים נפשיים, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, קארין אלהרר, יעקב מרגי, אורי מקלב, יחיאל חיליק בר, אבי דיכטר ומרדכי יוגב; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – דיור נגיש), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת סתיו שפיר; הצעת חוק גילוי עניינים של נבחרי ציבור, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, יעקב מרגי, מירב בן ארי, איציק שמולי, דניאל עטר, עמיר פרץ, זהבה גלאון, יוסי יונה, איל בן ראובן וסתיו שפיר; הצעת חוק הרשות לוועדות ערר רפואיות, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת מאיר כהן וקארין אלהרר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק פנסיה חובה לעצמאים, התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרחבת מעגל הזכאים למענק לימודים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, רועי פולקמן, יעקב מרגי, יואב קיש, רוברט אילטוב, קארין אלהרר, טלי פלוסקוב, מסעוד גנאים, טלב אבו עראר, דב חנין, חנין זועבי, רויטל סויד, אוסאמה סעדי, דניאל עטר, עמר בר-לב, איל בן ראובן, יוסי יונה, איתן ברושי, מאיר כהן, חיים ילין, עפר שלח, שרון גל, יפעת שאשא ביטון, ינון מגל, מיכאל אורן, מיכל רוזין, אברהם נגוסה, איילת נחמיאס ורבין, דוד ביטן, ענת ברקו, יעקב פרי, תמר זנדברג, יצחק וקנין, ישראל אייכלר, יעל גרמן, אלי אלאלוף, רחל עזריה, נורית קורן, אורי מקלב, נאוה בוקר, אבי דיכטר, אלי כהן, סופה לנדבר, עאידה תומא סלימאן, עליזה לביא, איימן עודה, מכלוף מיקי זוהר, עמיר פרץ, יאיר לפיד ונחמן שי; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – גמול עבודה ביום עבודה מקוצר), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת ניסן סלומינסקי, יואב בן צור, מכלוף מיקי זוהר וינון מגל; הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, מאת חברי הכנסת אבי דיכטר, אברהם נגוסה, טלי פלוסקוב, מרדכי יוגב, ינון מגל, יואב קיש, נאוה בוקר, בצלאל סמוטריץ, אורלי לוי אבקסיס, רוברט אילטוב, חמד עמאר, דוד אמסלם, דוד ביטן ואלי כהן; הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, מאת חבר הכנסת ינון מגל; הצעת חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) (תיקון – תשלום מזונות לבגיר עם מוגבלות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, יעקב מרגי, מיכל רוזין, יואל חסון, יואל רזבוזוב ומיקי רוזנטל; הצעת חוק דחיית מועד תשלום מסים בעת מצב מיוחד בעורף (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת משה גפני, אראל מרגלית, אורי מקלב, זהבה גלאון, יצחק וקנין, מכלוף מיקי זוהר, אורן אסף חזן, אלי כהן, רחל עזריה, מיקי רוזנטל, בצלאל סמוטריץ ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – התליית מספר ימי ההיעדרות במספר ילדי העובד), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת ינון מגל; הצעת חוק הספורט (תיקון – שלוש פסילות), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת עיסאווי פריג'; הצעת חוק ביטוח פיקדונות בתאגיד בנקאי, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יואב קיש ואלי כהן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על מוצרי מזון בסיסיים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אילן גילאון, זהבה גלאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ותמר זנדברג; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפה מתקנת לנכי צה"ל), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת נורית קורן, טלי פלוסקוב, אברהם נגוסה, יעקב מרגי, יואב קיש, איציק שמולי, ענת ברקו, מכלוף מיקי זוהר, אורי מקלב, מיקי לוי, מיכל בירן וניסן סלומינסקי; הצעת חוק ניירות ערך (תיקון – צירוף היתר עסקה לתשקיף), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, ינון מגל, מנואל טרכטנברג, יואב בן צור, מירב בן ארי, רועי פולקמן, מכלוף מיקי זוהר, שי פירון, קארין אלהרר, מרדכי יוגב, אורן אסף חזן, יעקב מרגי, יצחק וקנין, מנחם אליעזר מוזס וישראל אייכלר; הצעת חוק הממשלה (תיקון – חוות דעת של רשות ציבורית בענייני חקיקה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ ומיכל רוזין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה) (תיקון – תקופת צינון וגמול), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכפלת קצבת נכות בהגעה לגיל הזכאות לקצבת זיקנה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, יעקב מרגי, מיכל רוזין, יואל חסון, יואל רזבוזוב ומיקי רוזנטל; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת סימון שם או כינוי המוצר בשפה הערבית), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי, אחמד טיבי, טלב אבו עראר, איימן עודה, מסעוד גנאים, חנין זועבי, עאידה תומא סלימאן, באסל גטאס ויוסף ג'בארין; הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – הגבלות על קבלת מידע מדורש עבודה באמצעות קורות חיים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יואל רזבוזוב, איתן כבל, אלי אלאלוף, ינון מגל, יואב בן צור, אברהם נגוסה, דוד ביטן, מיכל רוזין, אורלי לוי אבקסיס, דב חנין, חמד עמאר, אחמד טיבי, מאיר כהן ועאידה תומא סלימאן; הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – התחזות לאדם במרשתת), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת ניסן סלומינסקי, יואב בן צור, ינון מגל ואורן אסף חזן; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – הכרה אזרחית בהכשרות וקורסים צבאיים), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת ענת ברקו; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לגמלה למי שמצוי בהכשרה מקצועית), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, יעקב פרי, עפר שלח וקארין אלהרר; הצעת חוק הזכות לעבודה בישיבה (תיקון – הבטחת תנאים הולמים בעמדות אבטחה), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת אורן אסף חזן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגבלת כהונה של מנהלים כלליים ומנהלים אמנותיים במוסדות תרבות מתוקצבים, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יואב קיש, ענת ברקו, יעקב מרגי, ינון מגל, נאוה בוקר, אלי כהן, מכלוף מיקי זוהר, יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, רוברט אילטוב, חמד עמאר, מיקי רוזנטל, קסניה סבטלובה, מיקי לוי, יואל רזבוזוב, מיכאל אורן, אבי דיכטר ואברהם נגוסה; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לגמלה לתלמיד בלימודים אקדמיים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, עפר שלח, יעקב פרי, קארין אלהרר וחיים ילין; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלה לעובדים בעסק בהליכי הבראה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת ניסן סלומינסקי, יואב בן צור, ינון מגל ואורן אסף חזן; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – הטבות לחייל משוחרר בודד), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק להעדפה מתקנת בתעסוקה לתושבי עיירות הפיתוח, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יוסי יונה ומכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – איסור פיטורים של עובד שאשתו בהיריון), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי, אחמד טיבי, טלב אבו עראר, מסעוד גנאים, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, חנין זועבי, באסל גטאס ויוסף ג'בארין; הצעת חוק מתן אפשרות לתשלום לגופים מסחריים או ציבוריים באמצעות שובר תשלום, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת איתן כבל, עפר שלח, דב חנין, איציק שמולי, יואל חסון, עליזה לביא, יצחק וקנין ודניאל עטר; הצעת חוק הספורט (תיקון – ביטוח קטינים), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת עיסאווי פריג'; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – שלילת אפוטרופסות מאדם שהורשע בעבירות מין ואלימות נגד ילדיו), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת רויטל סויד, יחיאל חיליק בר, קארין אלהרר, מרב מיכאלי, איילת נחמיאס ורבין, איציק שמולי, מירב בן ארי ומיכל רוזין; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – פטור ממס שבח אינפלציוני), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) (תיקון), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, רוברט אילטוב, יצחק וקנין, ינון מגל, מכלוף מיקי זוהר, מרדכי יוגב, אורן אסף חזן, דניאל עטר, דוד אמסלם, נורית קורן, אלי אלאלוף, ניסן סלומינסקי, יואב קיש ויואב בן צור; הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת רועי פולקמן; הצעת חוק מזונות לילד בגיר (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת סופה לנדבר, אילן גילאון, אברהם נגוסה, רויטל סויד, דניאל עטר, עליזה לביא, יעקב פרי, זוהיר בהלול, מרב מיכאלי, יחיאל חיליק בר, מיקי רוזנטל, איילת נחמיאס ורבין, יעקב מרגי, טלי פלוסקוב וחמד עמאר; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – חובת שיקולי הגנת צרכן במכרזים), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יצחק וקנין, אורי מקלב, יוסי יונה, איתן כבל, יעקב מרגי ואלי כהן; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הערכת שוויו של רכב מעוקל), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, ינון מגל, דב חנין, איציק שמולי, איתן ברושי, מנואל טרכטנברג, איתן כבל, מרב מיכאלי, יואב בן צור, מירב בן ארי, רועי פולקמן, מכלוף מיקי זוהר, שי פירון, אוסאמה סעדי, קארין אלהרר, נחמן שי, מרדכי יוגב, אורן אסף חזן, מיכל רוזין, יעקב מרגי, יצחק וקנין, מנחם אליעזר מוזס, ישראל אייכלר, יוסי יונה, עמר בר-לב ושרון גל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חישוב דמי לידה של עובדת עצמאית), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת טלי פלוסקוב, רועי פולקמן, אורלי לוי אבקסיס, מירב בן ארי, מרב מיכאלי, נורית קורן, קסניה סבטלובה, רחל עזריה, איציק שמולי, נחמן שי, יפעת שאשא ביטון, יואב קיש, ינון מגל ונאוה בוקר; הצעת חוק מס עיזבון, התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (חובת הקלטת דיונים וניהול פרוטוקול ופרסומם), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון, רועי פולקמן, איציק שמולי, ינון מגל, טלי פלוסקוב, יואב קיש, מכלוף מיקי זוהר, מיכל רוזין ובצלאל סמוטריץ; הצעת חוק נישואין אזרחיים בישראל, התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, איציק שמולי, דניאל עטר, מיכל בירן, איתן כבל, עמיר פרץ, יוסי יונה, איל בן ראובן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, יואל חסון, עמר בר-לב, איתן ברושי, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, איילת נחמיאס ורבין, רויטל סויד, סתיו שפיר ומיקי רוזנטל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הצמדת קצבת הזיקנה לקו העוני), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת נחמן שי, איציק שמולי, מנחם אליעזר מוזס, ישראל אייכלר, ציפי לבני, מנואל טרכטנברג, אורן אסף חזן, עפר שלח, דב חנין, מיקי לוי, קארין אלהרר, איתן כבל, איתן ברושי, מיקי רוזנטל, דניאל עטר, יחיאל חיליק בר, עמר בר-לב, מיכל בירן, תמר זנדברג, יואב בן צור, מרב מיכאלי, זוהיר בהלול, איל בן ראובן, איימן עודה, קסניה סבטלובה, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, מיכל רוזין, יוסי יונה, רויטל סויד, עמיר פרץ, נורית קורן, חיים ילין, אראל מרגלית ויואל חסון; הצעת חוק מס עיזבון, התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות והגנת נכסים למטרות חינוך) (תיקון – קביעת שיעור ההשתתפות של הרשויות המקומיות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר וחיים ילין; הצעת חוק יסודות המשפט (תיקון – עקרונות המשפט העברי), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת ניסן סלומינסקי, בצלאל סמוטריץ, יואב בן צור ומכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – קביעת שיעור ההשתתפות של הרשויות המקומיות), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת דניאל עטר, דוד אמסלם, נאוה בוקר, מאיר כהן, רויטל סויד, יחיאל חיליק בר, עמר בר-לב, זוהיר בהלול, נחמן שי, חיים ילין, קסניה סבטלובה ודב חנין; הצעת חוק הדרכונים (תיקון – יידוע מועד פקיעת תוקף הדרכון), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, יעקב מרגי, יואל חסון, יואל רזבוזוב ומיקי רוזנטל; הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – כשרות בלבד ובית-אוכל הפתוח בשבת), התשע"ה–2015, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, סופה לנדבר, מיקי לוי, איילת נחמיאס ורבין, קסניה סבטלובה ונחמן שי. עוד הונחו – מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת עמר בר-לב בנושא: הצורך בתכנון תחבורתי הולם בפתח-תקווה לאור תנופת הבנייה ופינוי מחנה סירקין. החלטת ועדת האתיקה בקובלנות נגד חבר הכנסת ירון מזוז, סגן שר הפנים. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני סגן מזכירת הכנסת. <הצעה לסדר-היום> <קמפיין ממקור לא ברור נגד אזרחים וחיילים הקשורים לקליטת חרדים מועמדים לגיוס> <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים להמשך סדר-היום. הצעה לסדר-היום מס' 1028: קמפיין ממקור לא ברור נגד אזרחים וחיילים הקשורים לקליטת חרדים מועמדים לגיוס. ישיב סגן שר הביטחון אלי בן-דהן, ויציג זאת כרגע חבר הכנסת יעקב מַרגי, בבקשה. מֵרגי. מה נוח לך? <יעקב מרגי (ש"ס):> אותו דבר. <היו"ר יואל חסון:> לא אותו דבר, בטוח. <יעקב מרגי (ש"ס):> אם אתה מדבר בעברית – מַרגי, תדבר צרפתית, אז זה מֵרגי. <היו"ר יואל חסון:> אה, אז עברית. אז אמרתי נכון בהתחלה. <יעקב מרגי (ש"ס):> כן. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, אנחנו יושבים כאן ומדברים גבוהה-גבוהה על גיוס חרדים, וכמו שמדברים גבוהה על גיוס חרדים לצה"ל ושילובם במערכות הביטחון, מדברים גבוהה על שילובם בעבודה, מדברים גבוהה-גבוהה על שילובם באקדמיה, ויד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל. מכובדי סגן שר הביטחון, בימים אלה שאנחנו יושבים במשכן שלווים, מתנהל קמפיין אגרסיבי – אם לא סף הרגישות שלי, שהוא גבוה, הייתי מכנה אותו בתיאורים אחרים – קמפיין הסתה אגרסיבי נגד חיילי צה"ל חרדים – שהתגייסו – כנגד אלו שמעודדים ומלווים אותם ומשלבים אותם. אבל לפני שאכנס לנושא – אדוני היושב-ראש ומכובדי מזכיר הכנסת, כדאי שאוזנכם תהיה כרויה – הסוגיה הזו, ההצעה לסדר-היום הזו הייתה צריכה להיות מושבת, היה צריך להשיב עליה השר לביטחון פנים. אין לי טענות על צה"ל – יש, אפשר לדרוש מהם יותר. הטענות שלי בהצעה לסדר-יום הזו מכוונות כנגד המשרד לביטחון פנים. לא ייתכן שקצין צה"ל נרגם באבנים וזה עובר לסדר-היום; לא ייתכן שבמדינת ישראל מופצות קריקטורות שמזכירות לנו תקופות אפלות בהיסטוריה של העם היהודי, וזה עובר לנו בשקט. ידידי חבר הכנסת יעקב פרי, השר לשעבר, בימים אלה מתנהל קמפיין אגרסיבי עם קריקטורות שמזכירות את אותה תקופה איומה בהיסטוריה של העם היהודי, ואף אחד לא עושה כלום – למה, כי אלה חיילים חרדים? למה, מפני שזה קשור למגזר החרדי? אני מאמין שאם הקריקטורות האלה, שכוללות הסתה ואלימות מילולית בוטה שכבר הובילה לאלימות פיזית, לצערי הרב – קצין צה"ל נרגם באבנים, והוגשה תלונה; מטופלת. שאר התלונות על תקיפה לא מטופלות, נסגרו תיקים, הפרקליטות מתמהמהת, הולכת לנו בין השורות בניסוחי מילים, מכבסת מילים. אז עם כל הכבוד, לדבר גבוהה-גבוהה על גיוס חרדים, שילוב חרדים – תנו להם את הסעד הנדרש. ואני קורא פה, מעל בימת הכנסת, לחברי לא לשתוק; ואני שוב אגיש ערעור, אדוני מזכיר הכנסת – אני יודע שזה לא תלוי בכם, זה תלוי במזכירות הממשלה, אבל אני מבקש להביא את דברי, ואם צריך להעלות אותו שוב אנחנו נעלה אותו שוב, כי זה אומנם מהמכסה של הסיעה, אבל אני אעלה אותו שוב, כי לא ייתכן. היום יש חיילים רבים – הרי אנחנו לא מצפים שהחיילים החרדים יגויסו רק מהפריפריה. כוח מציאות, מכובדי סגן השר, חייל שמתגורר בשכונה חרדית או צריך לעבור בשכונה חרדית, עם מדים הוא לא יכול לעשות זאת. יש קומץ אנשים – ואסור לנו להכליל פה את החברה החרדית בכללה, החברה החרדית מכילה אותם, מחבקת אותם, למדה לחבק אותם – יש קומץ קיצוניים, שמקבלים רוח גבית, לצערי הרב, מההתנהלות של הפרקליטות ושל משטרת ישראל. להערכתי – ואני אומר זאת לא בהיסחפות, בדומה לסוגיות אחרות בחברה החרדית, ראה ערך: הפגנות הקברים – יש אפילו קשר של שתיקה ושיתופי פעולה עם גורמים במשטרה, בגלל אינטרסים מודיעיניים כאלה ואחרים. לא ייתכן, אין דבר כזה, קריקטורות שמסיתות לפגיעה ברוטלית – וראינו, מי שיראה את הסרטונים; הפרקליטות לא צריכה אותי, משטרת ישראל לא צריכה אותי. ייכנסו לסרטונים ב"יוטיוב", יראו את אופן ההתגרות באותם חיילים, יבינו שמהלך כזה ייגמר באלימות קשה. ולצערי הרב, אנחנו יודעים לעבוד רק בשעת חירום כנראה, ואני יודע שהנושא לא יטופל בחומרה עד שלא יקרה, חס ושלום, אסון. ביום שיקרה אסון כולנו נתעורר, ויישפך פה ים של מלל ואמפתיה וסימפתיה, אבל יהיה כבר מאוחר. אני קורא מכאן לשר לביטחון פנים. אני קורא מכאן לשר לביטחון פנים לשלוף, לבקש חזרה את כל התלונות, להביא אליו את כל החומר המודיעיני; ידוע בית-הדפוס שבו מדפיסים את הקריקטורות ואת מודעות השטנה, מכירים את הבן-אדם שמזמין את העבודה, יודעים מי מממן. תאמינו לי, אם זה היה כנגד – אני לא רוצה לחשוב, אתה יודע מה, לא ניקח דוגמה תיאורטית, כולנו זוכרים את ההתקפות שהיו על שי ניצן, זוכרים? זה לא מההיסטוריה הרחוקה. אני גיניתי אותן, אבל ראינו איך כולנו נזעקנו, ראינו איך כל המערכת קפצה. לו יצויר שהיה קמפיין אגרסיבי כזה של הסתה כנגד מאן דהוא מפרקליטות המדינה, או כנגד קצין משטרה בכיר, תאמינו לי, לא מקנא בו מה היה עובר זה שהזמין את הקריקטורות, זה שעיצב, זה שמימן וזה שהדביק גם כן. אז מה קרה? חיילים חרדים, אז אפשר להסית כנגדם? זה קשור לחברה החרדית, אפשר לאיים עליהם? אני נקרא בקמפיין הזה, אני, חבר הכנסת יעקב מרגי, נקרא "מיסיונר שצריך לטפל בו" – בהסתה, בקמפיין ההסתה הזה. אז בואו נפסיק לדבר גבוהה-גבוהה על גיוס חרדים, גבוהה-גבוהה-גבוהה על שילוב חרדים בתעסוקה ובאקדמיה, ולעשות בדיוק הפוך. וממשרד הביטחון, הרב בן-דהן, מאחר שאתה, מזכירות הממשלה החליטה שאתה משיב, אני כן מצפה, אם זה כבר בא לשולחנך, אני כן מצפה שהצבא יעשה עבודה מערכתית בסוגיה הזו, ויגרור את המשרד לביטחון פנים, יגרור את הפרקליטות לסוגיה הזו, כי בסוף זה באחריותכם. בסוף. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת מרגי. אדוני סגן השר, בבקשה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בפתח דברי אני רוצה לומר שאני מסכים לכל מילה שנאמרה כאן על-ידי חבר הכנסת מרגי. פרסום חוברת עם פרטיהם האישיים של אלו המגייסים חיילים משורות החברה החרדית לצה"ל הוא אירוע חמור, שיש בו מעין התרת דמם של אלו העוסקים בגיוס חרדים לצבא. אל לנו להפקיר את אלו הרואים בשירות בצה"ל ערך ומסייעים לכל מי שרוצה להתגייס לעשות כן. מייד עם פרסום החומרים שוחחתי עם הגורמים הרלוונטיים במערכת הביטחון וביטחון הפנים, והובטח לי שהעניין יטופל כנדרש, לנוכח חשיבותו וחומרתו. אבל לא הסתפקתי בכך. בשבוע שעבר נפגשתי עם חיילים שפרטיהם האישיים ותמונותיהם הופצו בחוברת ועם נשות החיילים והמגייסים שהופיעו שם. מהם שמעתי שאני נציג הממשלה הראשון שמגיע לשוחח אתם. שמעתי את התיאורים המזעזעים של ההטרדות וההשפלות שהם עוברים בבתי-הכנסת, ברחוב ובמוסדות החינוך; את התיאורים על שיחות הטלפון המטרידות באמצע הלילה, שבהן מקללים אותם. טורחים להתקשר דווקא לטלפון הביתי, ואם הילד עונה אז מקללים את אביו בפניו. התיאור הכואב ביותר היה דווקא קשור למערכת החינוך; תיאורים של תחרויות ציורים בגני-ילדים כנגד מה שהגננות קוראות בבוז: חרד"קים. בפגישתי אתם וגם כאן, במליאת הכנסת, אני אומר לכם בצורה הברורה: צה"ל רואה בחומרה רבה את הפצתם של פרסומים פוגעניים ומסיתים נגד קצינים וחיילים ואף כנגד אזרחים הפועלים מתוקף תפקידם לטובת גיוס בני החברה החרדית לשירות בצה"ל. בעקבות פרסומים חמורים אלה פנה הפרקליט הצבאי הראשי לפרקליט המדינה בנושא וציין בפנייתו כי הפצת הפרסומים עלולה להגיע לכדי עבירה פלילית. לפיכך ביקש הפצ"ר מפרקליט המדינה לפתוח בחקירה של משטרת ישראל לבירור נסיבות העניין. סלחנות כלפי מקרים אלו, כפי שעולה ממכתבו של הפרקליט הצבאי, בעניין המנשרים שהופצו במאי 2013 ולא טופלו כראוי, מובילה להסלמה, לתרגום פעילות ההסתה למעשי אלימות, כפי שראינו כאשר הותקף רב-סרן חרדי בבית-שמש בחודש מאי האחרון כשהגיע לניחום אבלים, וכפי שהותקף קצין בגבעתי שביקר את חייליו בשכונת מאה-שערים בירושלים. אני קורא מכאן למשטרת ישראל ולפרקליט המדינה שי ניצן למנוע את התקיפה הבאה של חיילים חרדים. רק נקיטת יד קשה ומיצוי הדין עם מפרסמי החוברת יעביר את המסר שאנו לא נתפשר ולא נסלח. יש, כמובן, לטפל גם במוסדות החינוך הממומנים על-ידי המדינה ומרשים לעצמם להסית את הילדים כלפי חיילים חרדים. לא ייתכן שהם ימשיכו להיות מתוקצבים. הבטחתי לחיילים החרדים שאהיה להם לפה, הבטחתי שאהיה להם לכתובת, והם יודעים שמרגע פגישתי הטלפון האישי שלי פתוח בפניהם, ובעזרת השם אמשיך לסייע להם ככל שאוכל כדי למנוע תופעות מעין אלו. תודה רבה. <יעקב מרגי (ש"ס):> מה אתה מציע? <היו"ר יואל חסון:> מה מציע סגן השר? <יעקב מרגי (ש"ס):> ועדה. <יואב קיש (הליכוד):> לא, זה נדון – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אתם רוצים לוועדה? <יואב קיש (הליכוד):> גם מחר יש ישיבה. אפשר – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני מציע להעביר את זה לוועדת הפנים. <יעקב מרגי (ש"ס):> רגע. לא, לא. <היו"ר יואל חסון:> לא, לא. רגע. <יעקב מרגי (ש"ס):> מאחר – – – <חיים ילין (יש עתיד):> מרגי רוצה עוד פעם חינוך. <יעקב מרגי (ש"ס):> מאחר שמזכירות הממשלה טעתה כשהביאה את סגן שר הביטחון – – – צריכה להביא את השר לביטחון פנים, לא את סגן שר הביטחון – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> נכון, נעביר לוועדת הפנים. <יעקב מרגי (ש"ס):> ועדת הפנים. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני מסכים. <יואב קיש (הליכוד):> זה בחוץ וביטחון, יש מחר דיון. <יעקב מרגי (ש"ס):> ועדת הפנים עדיפה – – – <היו"ר יואל חסון:> המציע רוצה ועדת הפנים. סגן השר? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> ועדת הפנים. <היו"ר יואל חסון:> ועדת הפנים. <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> זה המקום המתאים. <היו"ר יואל חסון:> יואב קיש, אתה רוצה? חבר הכנסת יואב קיש, אתה רוצה עמדה נוספת? <יואב קיש (הליכוד):> כן. <היו"ר יואל חסון:> מהמיקרופון. <יואב קיש (הליכוד):> לא, גם לגבי הוועדה. <היו"ר יואל חסון:> מהמיקרופון. <יואב קיש (הליכוד):> ביקשתי גם להתייחס, ואולי גם – – – <היו"ר יואל חסון:> יש לך דקה, לא יותר. <יואב קיש (הליכוד):> כן. ראשית, אני שמח – באמת, מרגי, אני שמח שהעלית את הנושא. הנושא חשוב. אני העליתי אותו כאחראי לוועדת כוח-אדם בוועדת המשנה בוועדת חוץ וביטחון. קבענו, הדיון הראשון שלנו יהיה מחר ב-11:30 – אתה מוזמן להצטרף, כמובן גם סגן השר – והוא יהיה בהתנכלויות לחיילים חרדים. זומנו כל הגופים הרלוונטיים. הם יהיו שם, חיילים יגיעו, וקיבלנו אישור שהם יעידו שם את עדותם. העניין הזה – דרך אגב, עקב חשיבות העניין ביקשתי שיהיה דיון פתוח לתקשורת. הוא יהיה פתוח לתקשורת באישור. עדויות החיילים, דרך אגב, יישמעו – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – משטרת ישראל – – – <יואב קיש (הליכוד):> ודאי. משטרת ישראל באופן ספציפי עם הגורמים הרלוונטיים. דרך אגב, אנחנו בדיון הזה גם מרכזים – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> פרקליט המדינה. <יואב קיש (הליכוד):> – – – התנכלויות גם לחיילים נוצרים, שזו גם עבירה לא פחות חמורה בעיני. ושני המקרים האלה, בעיני, הם בפוקוס. חשוב שהנושא של התנכלויות לחיילים יעלה, ולכן אני פשוט רוצה לעדכן בעניין הזה – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <יואב קיש (הליכוד):> – – ואני גם רוצה להזמין אתכם להגיע מחר לדיון. <היו"ר יואל חסון:> תודה, חבר הכנסת קיש. אז נראה לי שאפשר להסתפק – – <יעקב מרגי (ש"ס):> כן. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כן. <היו"ר יואל חסון:> – – בהודעת סגן השר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני רק מציע לך, חבר הכנסת קיש – – – <קריאה:> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> חבר הכנסת יואב – – – <היו"ר יואל חסון:> יואב – – – <יואב קיש (הליכוד):> לא, בדיון – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני מציע לך לזמן גם את פרקליטות המדינה, כי הם האחראים, בסופו של דבר, להגשת כתבי-אישום. <יואב קיש (הליכוד):> יזומנו. <היו"ר יואל חסון:> אוקיי. <ענת ברקו (הליכוד):> מה – – – <היו"ר יואל חסון:> ועדת – אבל היא דנה בזה מחר. <יעקב מרגי (ש"ס):> בסדר – – – אני אשמח – – – <היו"ר יואל חסון:> אוקיי. אז אנחנו – המציע מבקש ועדת חוץ וביטחון, סגן השר אינו מתנגד. אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד ועדת חוץ וביטחון יצביע בעד, מי שנגד – נגד. בבקשה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 14 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מבקש – – – <היו"ר יואל חסון:> ההצעה לסדר – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מבקש – – – <היו"ר יואל חסון:> ההצעה לסדר-היום תועבר לוועדת חוץ וביטחון לדיון. חבר הכנסת חזן, מה אתה מבקש לומר? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מצטרף גם – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת חזן בעד? <אורן אסף חזן (הליכוד):> כן, כן, בעד. <היו"ר יואל חסון:> בעד. אני מוסיף לפרוטוקול שהצבעת בעד. <הצעה לסדר-היום> <אי-קבלה של תקינה בין-לאומית על-ידי מכון התקנים> <היו"ר יואל חסון:> הנושא הבא: אי-קבלה של תקינה בין-לאומית על-ידי מכון התקנים, מס' 959, של חבר הכנסת רועי פולקמן. ישיב שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי. יש לך עשר דקות, אדוני. <רועי פולקמן (כולנו):> אני הבטחתי שזה יהיה קצר, ואני קודם כול מתחייב בפני השר שאני לא כל הזמן אעלה הצעות שקשורות לעולם – לתחום עיסוקו, כי זה קרה ככה בפעמים האחרונות. אבל אני באמת חושב שזה גם הרמה להנחתה. זה כמובן לא דבר ביקורת על השר או המשרד, ההפך. אני ממש אקצר, גם אמרתי לשר. ב-2013 עברה רפורמה בוועדת הכלכלה, ודובר על פירוק חסמי יבוא שהמכון אחראי להם, שכוללים תקנים בין-לאומיים. עברו שנתיים מאז הרפורמה הזאת שנכנסה לתוקף, והתחושה, מבדיקות שגם אני עשיתי מול יבואנים ושיחות שונות, גם על-פי אנשי מקצוע, שהרפורמה לא ממש מימשה את הייעוד שלה. אנחנו עוד לא במצב הזה שבו מאמצים באופן כמעט אוטומטי תקינה בין-לאומית ומקצרים תהליכים. סמכות ההכרזה על תקן מחייב נתונה לשר הכלכלה, והשיקול להכריז על תקן הוא בטיחות, בריאות וכו'. דוח מבקר המדינה ב-2014, שאדוני ודאי מכיר: יישום מדיניות התקינה בישראל, אינו תואם את רוח החוק שנועד להסיר חסמי יבוא, להגביר את התחרותיות וכו'. רק כ-30% מכלל התקנים המאומצים אומצו כלשונם, והיתר אומצו עם שינויים ותוספות וכו'. ודאי שצריך לדאוג לבטיחות הצרכנים, וכמובן גם לנהלים ולסייגים המיוחדים בישראל, אבל אנחנו צריכים להיצמד לרוח החוק, שהייתה לאפשר יבוא, ואם זה טוב במדינות אירופה, במדינות המערב. אז התשתית היא טובה. יש לבדוק יחד, ודאי בהובלת שר הכלכלה, את כל הגורמים, כדי לאמץ את התקינה הבין-לאומית ללא שינויים, על מנת להוריד את יוקר המחיה, לאפשר תחרות ולהגדיל את שיעור ההון שיישאר בישראל. אני רק אציין עוד דבר אחד: אזרחים היום, רבים, קונים באינטרנט בלמעלה מ-8 מיליארד שקלים בשנה, קניות פטורות ממס. וחלק מהעניין הזה הוא שגם אותן קניות לא כפופות למכון התקנים, ברובן, ו-8 מיליארד שקלים לא נשארים במשק הישראלי. ככל שאנחנו נאפשר יבוא מקביל בהיקפים גדולים יותר, ואנשים כן ירצו תקינה וכן ירצו מוצרים; הם גם פחות יקנו באינטרנט מוצרים שמגיעים באופן ישיר ויותר מס יישאר בישראל. צריך למצוא את האיזון הנכון. לאור זאת, אני גם אשמח שיתקיים על זה דיון בוועדת הכלכלה. זהו. הבטחתי לקצר. כך עשיתי. <היו"ר יואל חסון:> עמדת בהבטחה. תודה רבה. השר מכלוף דרעי, בבקשה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת רועי פולקמן, קודם כול, אני מעודד: תמשיך להעלות את הנושאים האלה, נושאים באמת טובים ותכליתיים ומקצועיים. אכן, הנושא שהעלית, אני חושב שהוא אולי מהנושאים החשובים ביותר להורדת יוקר המחיה. אני מסכים, מעוניין שזה ירד לוועדת הכלכלה כדי שנדון באמת ותראו את הבעייתיות של הסיפור. הוא לא כל כך פשוט. במה שתלוי בנו, אומנם בקצב אטי, לצערי, אנחנו מורידים תקנים, משווים אותם לתקנים בין-לאומיים. יש כבר כמה דוגמאות – שחתמתי: מיטות של תינוקות, עריסות, ברזל לייבוא, כל מיני דברים אחרים. אבל, לצערי, אנחנו מרגישים בהרבה מקרים שזה לא תלוי בנו אלא ברגולציה במשרדים אחרים. אם זה, למשל, נושא שקשור למשרד הבריאות, אתה לא יכול – אף שהסמכות שלי היא בתקינה, אני חייב את האישור של משרד הבריאות. או אם זה ענייני חקלאות או אם זה עניין תחבורה והלאה והלאה, שורה שלמה של משרדים. ברוך השם, יש לנו הרבה רגולציה, ואתה תלוי בהם, ולכן – קשה מאוד. אני מודע למה שאמרת, לתופעה הזאת של אתרי אינטרנט. מצד אחד, אי-אפשר להתנגד לזה כשזה היום באמת – הדור הצעיר, כך הוא מצליח להחזיק מעמד, כשהוא קונה את זה בזול, והוא קונה. ההפך, יש אלינו כל הזמן בקשות להגדיל את הסכום שאפשר יהיה לקנות בו באינטרנט מ-75 דולר ל-200 דולר. אני מכיר את זה גם באופן אישי, אני רואה את הבנות שלי, זה היום כלי הקנייה שלהן. אבל מצד שני, אתה צודק. למה אי-אפשר לעשות את זה בארץ? למה להוציא את הכסף לחוץ-לארץ? לכן, אני מסכים, ואני חושב שראוי שוועדת הכלכלה תעשה על זה דיון מעמיק, לראות איך אנחנו באמת מתמודדים עם הדבר הזה. מצד אחד – לשמור על התעשייה בישראל; אני לא רוצה למוטט את התעשייה בישראל על-ידי זה שאתה משחרר את כל החסמים, ואז לפעמים – יש תעשיות שאנחנו רוצים לשמור עליהן, ומקומות תעסוקה, אם בפריפריה ואם במקומות אחרים. מצד שני, אנחנו מחויבים להוריד את יוקר המחיה, ואין דרך אחרת – זה אחד הכלים החשובים ביותר, הנושא של התחרות, התחרות של היבוא ויבוא מקביל ועוד שורה של דברים. אנחנו נפרט את הכול בוועדת הכלכלה. אני, בלי נדר, גם אבוא לדיון הזה, כיוון שאני רואה חשיבות רבה בדיון הזה. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני השר. אז יש הסכמה מצד השר לוועדת – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> רגע, אני ביקשתי רשות דיבור. <היו"ר יואל חסון:> כן, נכון. חבר הכנסת ברושי, בבקשה, מהמיקרופון. יש לך דקה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי פולקמן, אני מבין שאתה לוקח על עצמך את הניסיון להתמודד עם יוקר המחיה כשליחו של חברנו שר האוצר. אני רוצה לומר מעל הבמה הזאת, גם לשר דרעי, שאסור להתבלבל בעניין של היבוא והתרת היבוא. הזכרת פה בחצי מילה גם את החקלאות. שמעתי היום שבנושא מחירי המים, הטלת את האחריות למחירי המים על החקלאים בטענה שהמים של החקלאים גורמים ליוקר המים לאוכלוסייה. אני מזהיר את חברי הכנסת, אני מזהיר את מפלגת כולנו, שבשם יוקר המחיה קיבלה כמה מנדטים: תשמרו על האיזון בין הטיפול ביוקר המחיה ובין הדאגה ליעדים נוספים. רק במדינת ישראל – תקשיב טוב, השר דרעי – רק במדינת ישראל, שהתבלבלה בשנים האחרונות, יכול סוחר ירקות להדליק משואה, ואת החקלאים רומסים. רק בישראל יכול רמי לוי להדליק משואה. פעם זה היה הפוך – החקלאים הדליקו משואות והסוחרים מחאו כפיים. ואני אמרתי לרמי לוי: לפני שאתה עולה להדליק משואה, תיקח אתך חקלאי מהערבה. תיקח חקלאי מהערבה. משהו השתבש כאן במדינה. שחטו את כל הפרות הקדושות ונשארים רק עם עגל הזהב. אני מזהיר אותך, כאיש ערכים: אל תיתן יד לפקידות להשתלט על המדינאות. אני אומר לכם, אפשר גם להביא פקידי אוצר ביבוא. לא צריכים תקנים קשים, לא צריכים מכון תקנים כדי להביא פקידי אוצר. אל תבלבלו בין שמירת ערכים לטיפול ביוקר המחיה. זה הולך ביחד, זה לא האחד נגד השני. ואל תטילו על החקלאים את עלות המים. זה חוסר ההבנה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת ברושי.השר הסכים לוועדת הכלכלה. חבר הכנסת פולקמן, גם אתה מסכים? רוצה? אז אנחנו נעבור להצבעה. מי שבעד ועדת הכלכלה יצביע בעד. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 14 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה לסדר-היום של חבר הכנסת רועי פולקמן תועבר לוועדת הכלכלה להמשך דיון. <הצעה לסדר-היום> <הריסת מבנים בבית-אל> <היו"ר יואל חסון:> הנושא הבא – הצעה לסדר-היום בנושא: הריסת מבנים בבית-אל, מס' 929, של חבר הכנסת אורן חזן. בבקשה, אדוני. תשיב שרת המשפטים איילת שקד. אתה מאוד אקטואלי, חבר הכנסת חזן. בבקשה, עשר דקות. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זה כבר לאחר מעשה. הבתים כבר נהרסו, לא? <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה אתה, אובר-חוכם? אתה יודע שאני אוהב אותך. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא, אתה אובר-חוכם, זאת עובדה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> בגלל השטויות שלכם דחינו את זה פעמיים, כדי שנהיה פה עד לפנות בוקר, אז גם זה לא בסדר? <היו"ר יואל חסון:> אדוני, עשר דקות עומדות לרשותך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יואל חסון:> אני לא מתחיל לך את ספירת הזמן כי אני לא רואה שר באולם. אני לא רואה שר פה באולם. <עפר שלח (יש עתיד):> השר לשעבר פרי. <היו"ר יואל חסון:> לא תופס. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני ממנה את השר פרי להיות – – – <עפר שלח (יש עתיד):> שני שרים לשעבר זה כמו שר אחד. <אורן אסף חזן (הליכוד):> טוב, אני מוכן לדבר, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> אתה יכול לדבר. דבר, דבר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בלי זמן. <היו"ר יואל חסון:> כרגע בלי זמן. עד שהוא לא יגיע אין לך זמן. <איתן כבל (המחנה הציוני):> עשר דקות נתנו לך? <אורן אסף חזן (הליכוד):> עכשיו אני בפלונטר. קודם כול, אדוני היושב-ראש, אנחנו נזכיר אותך שוב ברגע שנתחיל, אבל אני בפלונטר, כי עוד כמה רגעים אני אמור להתחיל את פתיחת השדולה שלי להשבת הרכוש הגנוב. <היו"ר יואל חסון:> יש שר, יש שר. הנה, יש שר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש שר באולם. <היו"ר יואל חסון:> יש שר בישראל. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בקצב של האירועים שקורים במדינה בקרוב נצטרך גם רופא באולם. <שר הבינוי יואב גלנט:> אני מתנצל. <היו"ר יואל חסון:> הכול בסדר גמור. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ידידי היקר, לרגע אל תתנצל, הכול בסדר גמור. <היו"ר יואל חסון:> זמנך רץ. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כבוד השרה, חברותי וחברי חברי הכנסת, לא רבים הרגעים שאני מגיע לכאן ולא באמת יודע מה להגיד. היום לראשונה הבנתי שלעתים יש כאלה שמתוך פזיזות מחד גיסא ושאננות מאידך גיסא מביאים למראות קשים; מתעלמים מההשלכות של פגיעה בנפש, ולא רק בגוף. אני חוזר מימים קשים בבית-אל. נהרסו שם היום שני בניינים. יש כאלה שיגידו שבהריסת שני המבנים האלה, רחמנא ליצלן, נפתרו כל עוולות העולם. לפתע אין יותר בעיות. אין עניים, אין מסכנים – הכול בסדר; אין גרעין איראני. מה שאותם אנשים שוכחים – ולא מזמן עמדתי כאן ושאלתי: אני תוהה מי הוא אותו פחדן ליד לשולחן הממשלה. אני מניח שבשעות האחרונות קיבלנו את התשובה. באותה הזדמנות אני גם רוצה להגיד שאני מברך את ראש הממשלה נתניהו על אישור 300 יחידות בבית-אל. נאמר כאן היום, ואנחנו נחזור ונאמר את זה שוב: אנחנו נבנה בבית-אל, ואנחנו נבנה מסביב לבית-אל, ואנחנו נרחיב בכל מקום שבו יש מי שיש להם איזו פנטזיה כאילו הוא לא שלנו. <איתן כבל (המחנה הציוני):> תראה איך האיום של השר, שר החקלאות, עבד על כלום – – – תחשוב על זה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תראה איך אתה – תראה, אדוני, חבר הכנסת כבל, ממרום שנותיך במשכן, כנראה עדיין לא השכלת ללמוד כלום. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני לא לומד כלום. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ההחלטה היא לא בגלל איומים. ראש הממשלה הוא יהודי ציוני אמיתי, אכפת לו מארץ-ישראל בדיוק כמו לי ולך. כנראה, לצערך, הוא מצליח ועומד מול אתגרים שמול אלה שאתה לא יושב בכיסא שלהם. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> גם החנופה שלך לא תביא אותך לתפקיד סגן יושב-ראש הכנסת. לא יעזור לך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אחזור ואומר: היום הזה הוא יום מאוד מאוד קשה. יש זילות אצל חברים בבית הזה, שמחלחלת לאזרחים מבחוץ, כאילו מתיישבי יהודה ושומרון, דמם אינו סמיך, דמם מותר, שמם מותר, כאילו אנחנו, שממשיכים את דרכם של החלוצים שייבשו ביצות ויישבו את הארץ הזאת, ועושים את זה תחת מאבקים של טרור שהתחיל אז וקיים גם היום, מחוץ ומבית, כאילו נגדנו הכול מותר; כאילו עוד ססמה של פוליטיקה זולה, בשביל עוד איזו כותרת שעושים בעיתון – – – <מירב בן ארי (כולנו):> תדבר גם על הפגיעה בחיילים. אתה כל כך בעד מדינת ישראל – תדבר גם על הפגיעה בחיילים, גם זה לא פחות חשוב – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אם לחברת הכנסת מירב מיכאלי – סליחה, בן ארי – תהיה סבלנות, היא תלמד שסבלנות זו מעלה ותלמד על הרגעים שהיו לי עם החיילים. <היו"ר יואל חסון:> אבל למה לוקח לך זמן לדבר על החיילים והשוטרים? <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> בפעם האחרונה שבדקתי – יש מספיק זמן להגיד הכול. <מירב בן ארי (כולנו):> אין לך זמן – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> ומי שהיה אתמול ושלשום בבית-אל ועזר לחיילים, ועזר לשומרים ולשוטרים, ומנע חיכוכים, ועצר גם בגופו פגיעה גם באזרחים וגם בחיילים, זה אני. <מירב בן ארי (כולנו):> מה זה קשור? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אז בואו נשים רגע את הפוליטיקה הזאת שאתם מנסים לייצר בצד ונסתכל לעניין. <מירב בן ארי (כולנו):> מה קשור פוליטיקה? אני מדברת על חיילים שנפגעו – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> חברים, היום קרו שני דברים: הייתה השגה, או הבנה – אף שאנחנו, ואני הראשון שאומר, אנחנו במדינת חוק, ואני הראשון שאומר שצריך לכבד את החלטת בג"ץ – היום אנחנו גילינו שזה בסדר שהולכים לבחירות פעם בארבע שנים, פעם בשנתיים – אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת מירב מיכאלי – בן ארי – מפריעה לי. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני מתנצל, אני אקרא את הפרוטוקול. <מירב בן ארי (כולנו):> די כבר עם המיכאלי והבן ארי, הבדיחה מוצתה בשבוע שעבר. <היו"ר יואל חסון:> אני מבקש, נא לא לקרוא קריאות ביניים, בטח לא בעמידה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש אנשים שברגעים האלה עיניהם דומעות; יש כאלה שמרגישים שנקרע חלק מגופם. את צריכה להתבייש שאת מוזילה בדברים האלה. <מירב בן ארי (כולנו):> מה קשור? – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תפסיק לחלק ציונים, מי אתה? תפסיק לחלק ציונים. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני אקרא את הפרוטוקול. <אורן אסף חזן (הליכוד):> עכשיו אני אגיד: עם כל הכאב והצער שלכם, אנחנו נמשיך לבנות, אנחנו נמשיך להרחיב. אני רוצה להזכיר לאלה שיושבים במגדל השן שלהם אי-שם בתל-אביב, במדינת תל-אביב, שלא רחוק מעשרות מטרים מאותם מבנים שנהרסים היום יש קנים של מחבלים, ואם אנחנו לא נשב בגבעות האלה – כמו שאמר ראש הממשלה, אם אנחנו לא נהיה בגבעות האלה כאן – הרי אנחנו לא נוכל להיות בגבעות האלה שם, בתל-אביב ובחיפה – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> שם זה מישור. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש גם גבעות בתל-אביב. <היו"ר יואל חסון:> יש גבעתיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש מגדלים. אני אומר עוד הפעם, אנחנו צריכים פעם אחת ולתמיד להבין, שמעבר לוויכוחים הפוליטיים; מעבר למאבק, כן קו ירוק לא קו ירוק, כן הקפאה לא הקפאה; מעבר לכל הססמאות שאותן אנשים בבית מנצלים ניצול ציני כדי להגיע לכותרות – עומדים בני-אדם. אתמול ציינו עשור לגירוש, בימים האחרונים אנחנו מזכירים את חורבן בית ראשון, בית שני; יש כאלה שהובילו אותנו היום לחורבן הבתים בבית-אל – עוד זיכרון עצוב ועצום. אמרתי בעבר ואגיד שוב, ציטטתי מדבריו של מרדכי אנילביץ': המלחמה הגדולה ביותר היא המלחמה בעצמנו. הגיע הזמן לשים לה די. בשעות האחרונות ששהיתי בבית-אל ראיתי קומץ של ילדים שאין בלבם, במוחם, בנפשם או בכל מילימטר מגופם שום טיפה של חינוך. צריך לעצור את התופעה הזאת, צריך לעצור את האלימות. אני מגנה כל פגיעה בחיילים, בשוטרים וגם באזרחים. אין שום סיבה שבעולם שפגיעה כזאת תתרחש, אין שום סיבה שבעולם שאנחנו נצדיק אותה. יחד עם זאת, אי-אפשר להשית את האלימות כולה על מגזר שלם שיושב, מכבד, מיישב את הארץ, עומד וניצב כמגן האנושי של אנשים שיושבים גם בבית הזה, שיכולים לישון טוב טוב בלילה בגלל המחיר שאותם מתיישבים משלמים. עם כל הכבוד לכם, ויש פה לא מעט בבית הזה שאני רוחש להם הרבה כבוד, אמרתי ואני אגיד עוד הפעם: בסוף אנחנו מתעסקים בבני-אדם, לא סתם בני-אדם – באחים והאחיות שלנו. אנחנו קצת התבלבלנו. זה נכון שנשאלת שאלה, כנראה שאלת השאלות: מתי התחילה ההיסטוריה? יש כאלה שאצלם התחילה לפני 67 שנה, אחרים לפני 74, במלחמת העולם השנייה; יש כאלה שלפני כמעט 600, בגירוש ספרד, אולי במרד, בחשמונאים, בבר-כוכבא. אצלי, כמו אצל כל היהודים, ההיסטוריה התחילה בבריאת העולם, באברהם אבינו, בדרכי אבות. ואם אנחנו נשכיל להבין את הדבר הזה, יהיה לנו הרבה יותר קל לקבל את העובדה שארץ-ישראל היא שלנו. אף אחד לא עושה לנו טובה, אנחנו פה בזכות. מתי נפתח את העיניים שלנו ונתעורר? בכל פעם שאנחנו מתקפלים, הורסים, מתחפרים, אנחנו נותנים לא יותר מאשר פרס לטרור. אני לא אומר שצריך להתעלם מכולם. יש אתגרים, אתגרים קשים, אני רק אומר שאם פעם ססמת ההתנתקות הייתה "בנחישות ורגישות", היום הרגישות גם ירדה מהפרק, זה הכול בנחישות. אני קורא לשר הביטחון בוגי יעלון – – – <היו"ר יואל חסון:> אדוני, זו הממשלה שאתה מביע בה אמון כל יום. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הקדמת אותי ברגע. אני קורא לשר הביטחון בוגי יעלון, יהודי ציוני אמיתי, חבר יקר שלי – קום, תתייצב מול המצלמה, תגיד "טעיתי". אני לא פוסל את העובדה שעצם הזרמת הכוחות באישון לילה, תוך כדי מעשה שמתאים למחוזות אחרים, שרחוקים מהבית הזה, והזרמת הכלים הכבדים, הייתה כדי אמירה: כבוד בג"ץ הנכבד, בוא תשבור, תהרוס, רק תיתן לי את האישור. ואם שר הביטחון או מישהו מהקואליציה התבלבל – אנחנו ממשלת ימין צרה, קצרה – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> מה עם הדחפורים על בית-המשפט העליון? הם כבר יצאו לדרך? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מצטער על אמירתו של חבר הכנסת יוגב. אני אומר את זה בצורה ברורה. לא שופטים אדם, לא בכיסו, לא בכוסו ולא בכעסו. אני בטוח שגם חבר הכנסת יוגב – ואני לא דוברו – כנראה גם הוא מצטער על הדברים. אני כבר אמרתי שאני מגנה אלימות מכול בכול כול, וגם בעניינים האלה, גם אלימות מילולית. יחד עם זאת, אני אומר לכם שההתעלמות שלנו וההתייחסות שלנו למתיישבים – וכרגע זה בית-אל, אבל אני רוצה לסבר את האוזן, יש עוד 12 בג"צים על עוד מבנים שמיועדים להריסה: עמונה, עפרה, יש אפילו ויכוחים באריאל. אז הגיע הזמן שחבורת השמאל הקיצונית שרוצה לפנות את ההתיישבות תעשה קצת חיים קלים ל"טמבור", כי היא גמרה להם את כל הצבע עם כל הצביעות הזו, ותבין שגם במקומות שאתם טוענים שהם בקונסנזוס, קרי אריאל, לא בונים. 820 יחידות ב-20 שנה זה אפילו לא גידול טבעי של מושב קטן. אז מספיק עם בדיחות הדעת. יש בסופו של יום אנשים שמסתכלים, שומעים את הקולות, רואים את המראות ומבינים שכנראה מה שאנחנו אומרים, בוחרים להאמין לו. כיום קיים משבר מנהיגות במדינת ישראל. הציבור לא מאמין לכנסת, הציבור לא מאמין לממשלה, הציבור לא מאמין למשטרה. לא הגיע הזמן שאנחנו נתאחד לרגע וננסה למצוא לזה פתרון? אסכם ואומר שוב בדברי: אני עצוב על הריסת המבנים, אני כואב, אבל אני גם מכבד את החוק ואת החלטת בג"ץ. אני מברך את ראש הממשלה, סמוך ובטוח שיעזור לנו לבנות את בית-אל ועוד מקומות אחרים, ואני קורא לשר הביטחון: תיקח אחריות. תבין, ידידי שר הביטחון, אנחנו לא אויביך. אנחנו בצד שלך, והמעשים שלך משרתים לא יותר מאשר את השונאים שלנו. זו לא בושה להגיד "טעיתי". תודה רבה לכם. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת חזן. גברתי שרת המשפטים תשיב על ההצעה לסדר-היום. השרה שקד, בבקשה. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, חברי חבר הכנסת אורן חזן, שהעלה את הנושא הזה עוד לפני שידענו איך תסתיים הפרשייה וכולנו קיווינו שזה יסתיים אחרת, אני רוצה להגיד ולציין כאן שהמדינה, מחלקת בג"צים במשרד המשפטים, בתקופה האחרונה ייצגו בצורה מאוד מקצועית ומדויקת את עמדת המדינה. למדינה, מאז הפסיקה של גרוניס, הייתה עמדה ברורה, שהליכי התכנון מתקדמים ושהם יסתיימו בזמן. צר לי כמובן שבג"ץ החליט אחרת, אבל משהחליט בג"ץ אחרת אנחנו כמובן מדינת חוק וצריכים לקיים את החלטת בג"ץ. אני קוראת מכאן גם למי שנמצא בשטח בבית-אל לא להרים ידיים על חיילים, על מג"ב. כולנו אחים. אף שזה כואב, ולפעמים עושים גם דברים שכואבים – לעשות את זה בסדר. מובן שמחאה היא דבר לגיטימי, אבל אלימות היא לא לגיטימית. אז אני מקווה מאוד שהאירוע הזה יסתיים היום. מדינת ישראל וממשלת ישראל מחויבות – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> מדינת ישראל וממשלת ישראל מחויבות להמשיך לבנות ביהודה ושומרון. אני חושבת שהממשלה הזו, אני מקווה שהיא גם תתחיל לבנות והיא גם תמצא את הפתרונות המשפטיים הראויים, ככה שבאמת כל מה שייעשה ייעשה על-פי חוק וסדר. זהו. אני מאוד מקווה, חבר הכנסת אורן חזן, שההרס הזה יהיה – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> שרת המשפטים – – – <היו"ר יואל חסון:> גברתי, לא תתייחסי לדברי חבר הכנסת יוגב? לא תתייחסי לדבר הזה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתם, שום דבר לא מספק אתכם. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מי אתה? <שרת המשפטים איילת שקד:> אני כמובן חושבת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> חתיכת חוצפן. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת רוזנטל, אני מבקש. חבר הכנסת חזן, תודה. שרת המשפטים, נשמח לשמוע התייחסות לדבריו של חבר הכנסת יוגב. חבר הכנסת חזן, תודה רבה לך. אני מודה לך. שמענו. <מיכל רוזין (מרצ):> לא ידעתי שיש לך סגן חדש – לשר. <היו"ר יואל חסון:> נרצה לשמוע התייחסות של שרת המשפטים לדבריו החמורים של חבר הכנסת יוגב. בבקשה. <שרת המשפטים איילת שקד:> אני כמובן מתנערת מהדברים האלה. בית-המשפט העליון הוא מוסד חשוב וראוי. לפעמים אני לא מסכימה עם הפסיקות שלו, אבל צריך לכבד אותן. אני מאוד מקווה שהאירוע הזה ייגמר ללא נפגעים אבל עם הרבה מבט קדימה, ושאנחנו, כממשלה, נדע להתמודד עם הבג"צים שיש היום, ולהתמודד בהצלחה רבה יותר, ושההרס הזה לא ישוב. תודה. <היו"ר יואל חסון:> לא יצאת מגדרך, גברתי, להגן על בית-המשפט. <שרת המשפטים איילת שקד:> אתה לא תקבע אם יצאתי מגדרי או לא. <היו"ר יואל חסון:> אני חושב שזו התחושה באולם, אבל – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אני חושבת שמה שאמרתי היה מאוד ברור ונהיר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה לא תפקידך להגיד אם היא יצאה מגדרה או לא, זה לא תפקידך. <היו"ר יואל חסון:> בסדר גמור. אנחנו מבקשים דעה נוספת של חבר הכנסת ברושי – בבקשה, למיקרופון. מזכירת הכנסת, מיקרופון, בבקשה, לחבר הכנסת ברושי. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> שרת המשפטים, אני מזמין אותך לעוד שתי דקות. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שרת המשפטים – אני אחכה רגע. אני רוצה לומר – סליחה, מרגי. <קריאה:> מרגי פה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> לא מרגי – וקנין. מאחור כולם אותו דבר. אני רוצה לומר שזה יום קשה. זה יום קשה כי כשהורסים בתים זה קשה. אבל זה יום קשה כי בעצם הבתים האלה הוקמו, והייתי עוזר שר הביטחון בימים שהם הוקמו – הם הוקמו מראש כבתים לא חוקיים. לא היה צריך להגיע לרגע הזה ולעימות הזה כדי לומר שגם ביהודה ושומרון יש דין ויש דיין, ויש ריבון ויש צה"ל, ויש בג"ץ, ובג"ץ, כפי שאמרה שרת המשפטים, הוא מעל הכול. לכן, זה יום קשה, משום שהיה צריך להפעיל כוח כדי לעשות את מה שבית-המשפט אומר במדינה דמוקרטית. ולכן, אני חושב, אדוני היושב-ראש, שהלקח מהאירוע הזה הוא לא להכשיר את מה שלא חוקי, אלא לבנות רק במסגרת החוק. ההתיישבות ביהודה ושומרון אינה תלויה בהפרות חוק, היא קיימת בזכות עצמה. ומי שמפר את החוק, גם אם הוא מהממשלה – הוא מחליש את ההתיישבות ולא מחזק אותה. וצריך לומר כאן גם לראשי הרשויות. כל מי שיודע מה זה ראש רשות יודע שאין בנייה בלי ראש רשות. <היו"ר יואל חסון:> תודה. נא לסיים. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> ראש רשות שמאפשר בנייה לא חוקית, הוא בהמשך מתיר גם "תג מחיר". <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, אדוני. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> רק שנייה. לכן, אני קורא ומציע, ואני אומר את זה לחברי מימין: בואו ננקוט יוזמה. בבתים שנגזר גורלם להתפנות, בואו נפנה אותם מרצון, ולא בכוח היס"מ והמג"ב. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. מיקי לוי, חבר הכנסת, דקה. בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כנראה השתגענו, פשוט השתגענו. התקפה בוטה על בית-המשפט העליון היא חרפה. אנו חיים במדינה דמוקרטית, מדינת חוק, ויש לקיימו. לאחר מכן לחפש את הדרכים החוקיות לבנות. אני ומפלגתי בעד בנייה בגושי ההתיישבות. אנחנו נגד לקיחת החוק לידיים. חבר הכנסת סמוטריץ, שמתבטא בצורה מחפירה, מסוכנת, לא ראויה – ואני מצטט: פסק-הדין ההזוי הוא מסמר נוסף בארון הקבורה של בית-משפט עליון; שחצן שאינו יודע את מקומו; אוי לבית-משפט שאלו הם שופטיו מחריביו. בושה וחרפה. אותם חברי כנסת, וסמוטריץ בראשם, קראו לראש הממשלה שלא לקיים את החוק; לא שמעתי מראש הממשלה שהוא מגן על חיילי צה"ל. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> או התבטאות של שר בממשלת ישראל כי פסיקת בג"ץ היא חרפה וכתם מוסרי על מערכת המשפט. שר התיירות, אדוני שר התיירות, ההתבטאות שלך היא חרפה. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> מצופה משר בממשלת ישראל כי יתבטא אחרת וימלא פיו מים. <היו"ר יואל חסון:> תודה לך, תודה לך. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני, תן לי חצי דקה. אני מרוגז. הגדיל לעשות חבר הכנסת יוגב, שאמר כי יש לעלות עם דחפור על בית-המשפט ולהרוס אותו. אני מבטיח לך ולחבריך, חבר הכנסת יוגב, כי הוא ימצא אותי ואת חברי מסביב לבית-המשפט העליון – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – עומדים כחומה בצורה ומגינים עליו. תתביישו לכם. <היו"ר יואל חסון:> תודה, חבר הכנסת מיקי לוי. אני מאפשר לחברת הכנסת מיכל רוזין. מיכל רוזין, את רצית דקה. את רוצה? דקה, דקה. <מיכל רוזין (מרצ):> כן, בהחלט. תודה לך, כבוד היושב-ראש. אני רוצה לציין – חבל שאני לא רואה פה את שרת המשפטים. אני פניתי ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה להעמיד לדין בדחיפות את חבר הכנסת מוטי יוגב על עבירה של הסתה להמרדה. דרך אגב, גם החסינות העניינית לא תעמוד לצדו. ואנחנו, אני מקווה, הכנסת תסיר את חסינותו על מנת שהיועץ המשפטי לממשלה יעמיד אותו לדין. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> מדובר פה בהסתה להמרדה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – את המסיתה הראשית, את לא מתביישת? <מיכל רוזין (מרצ):> – – נגד אחד מסמלי הדמוקרטיה החשובים ביותר, ואני מצפה שכולם יתמכו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, גברתי. אנחנו רוצים להחליט מה אנחנו עושים. הצעה לסדר-היום – מה אתה מבקש? חוץ וביטחון? אין לי עמדת הממשלה פה, מה אני עושה? השרה אינה נוכחת, היא לא אמרה מה היא מוכנה. <יעקב מרגי (ש"ס):> מצביעים. <היו"ר יואל חסון:> אנחנו מצביעים. מי שבעד, מעביר את זה לוועדת חוץ וביטחון. מי שנגד, מסיר את זה מסדר-היום. <קריאה:> מליאה, מליאה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אנחנו רוצים מליאה. <היו"ר יואל חסון:> מי שנגד – מליאה, בסדר. <קריאה:> לא, לא. <היו"ר יואל חסון:> רגע, רגע. לא, לא. אני לא הצבעתי עדיין, אוקיי. אז בעד ונגד, בעד ונגד מליאה. בעד ונגד מליאה. מי שבעד – בעד מליאה, מי שנגד – נגד מליאה. היה צריך להוריד את זה בכלל. יכולנו להוריד את זה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 18 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. <מירב בן ארי (כולנו):> תוסיף אותי גם. <היו"ר יואל חסון:> אני מוסיף את חברת הכנסת בן ארי. הנושא יועבר לדיון במליאה. <הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 12), התשע"ה–2015> [מס' מ/939; "דברי הכנסת, חוב' י"ד, עמ' 2588; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית( <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים עכשיו להצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 12), התשע"ה–2015, קריאה שנייה ולקריאה שלישית. החוק יוצג על-ידי יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. בבקשה. אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור להצעת החוק הזו. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 12), התשע"ה–2015, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אני מבקש רק להגיד לכנסת, אדוני היושב-ראש, שאמורה להגיע הצעת חוק החדשנות הטכנולוגית, הצעת חוק גדולה, שהדיון בה בוועדת הכספים הסתיים לפני דקות מספר והסתיים בהסכמה. יש שם דברים מאוד חשובים, וזה יגיע לכאן. ובאותה הזדמנות אני רוצה לבשר לכנסת שאישרנו את התקנות של עובדי המשמרות. עד עכשיו זה לא הגיע. אנחנו מאוד לחצנו שזה יגיע. שרי האוצר והכלכלה חתמו, ואישרנו את זה בוועדת הכספים. הצעת חוק זו שעליה אנחנו מדברים עכשיו, תיקון חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), היא חלק מהצעת חוק ממשלתית שפוצלה וחלקה הראשון הוא זה המונח לפניכם. אנחנו ביקשנו לפצל את ההצעה כדי לסגור מעגל שהתחלתי כיושב-ראש הוועדה בשנת 2012 בנוגע לאפשרות למשוך יתרה צבורה נמוכה שהצטברה לזכותם של עמיתים בקופות גמל. בשנת 2012 העברתי כהוראת שעה חוק שאפשר לעמיתים כאמור למשוך במשך חצי שנה כספים מחשבונות של קופות גמל שהצטברה בהם יתרה צבורה נמוכה. העברתי את התיקון הזה בעקבות פנייתו של אזרח שסיפר לי שנמנע ממנו למשוך כספים שהפקיד בקופת גמל בסכום נמוך. בהמשך אישרה ועדת הכספים, בשנת 2013, תקנות שמאפשרות משיכת יתרה צבורה נמוכה עד תקרה של 7,000 שקלים עד לסוף חודש מרס 2015. עם זאת, תקנות אלה לא פורסמו. לאור בקשתו של חבר הכנסת, השר היום חיים כץ, להוסיף סוג נוסף של קופות גמל שגם מהן ניתן יהיה למשוך יתרה צבורה נמוכה, ובהמשך לכך, נחקקה הוראת שעה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שפקעה בסוף יוני 2015, ועתה אנו קובעים אותן כהוראת קבע. בנוסח שאישרה הכנסת בקריאה הראשונה של הצעת חוק זו היה מדובר בסכום של 7,000 שקלים חדשים, והוועדה הגדילה את הסכום ב-1,000 שקלים חדשים נוספים כאמור, כך שעמית שהצטברו לזכותו, בכל חשבונותיו בקופת גמל לא משלמת לקצבה, סכום כולל של עד 8,000 שקלים חדשים, יהיה רשאי למשוך את הכסף מהקופה בהתאם לתקנות שיקבע שר האוצר. בנוסף, הוועדה הוסיפה גם את עמיתי הקרנות הוותיקות כזכאים למשוך כספים מהקרן, בכפוף למגבלת הסכום הכולל כמובן, והדבר מגדיל את ההטבה ואת הזכאים לה כך שהכספים הצבורים בהם לא יישחקו עקב דמי הניהול הנגבים באותן קופות ובקרנות הוותיקות. אלה שתי הטבות שאנחנו המשכנו אותן בוועדת הכספים בהמשך לבקשת הממשלה. שני עניינים נוספים בהצעה זו הם: 1. סמכות הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון לתת הוראות לכלל קופות הגמל, לסוגי קופות גמל או לקופות גמל בדבר זכויות וחובות של עמיתים שייקבעו בתקנון קופת גמל וניסוחן. הוועדה עמדה על כך שההוראות שייתן הממונה יהיו אך ורק לטובת העמיתים, ולפיכך הוסיפה שהרשות שתינתן לממונֶה, לממונָה במקרה הזה, בעת הפעלת סמכותו תהיה לשם שמירה על ענייניהם של העמיתים. הוועדה רשמה לפניה את התחייבותה של הממונה שאין בכוונתה להשתמש בסמכות זו כדי ליצור תקנון אחיד לכל קופות הגמל בדומה לתקנון האחיד של הקרנות הוותיקות; זאת לאור חששות שהובעו במהלך הדיון בוועדה. הנושא השני בהצעת החוק שבפניכם הוא הבהרת תחולתו של סעיף 20 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה–2005, לעניין חופש הבחירה של העובד לבחור את קופת הגמל, ככזה שאוסר על המעביד לא רק להתנות תשלום כספים לקופת גמל עבור עובדו בכך שהם יופקדו בקופה מסוימת או בקופה שהעובד יבחר מתוך רשימה, אלא גם ככזה שאוסר על המעביד להתנות גם על שיעור מרכיב תשלומי המעסיק, ובהם גם רכישת ביטוח, אובדן כושר עבודה וכן על שיעור תשלומי המעסיק למרכיב הפיצויים. עוד מוצע לקבוע, שאם נקבעה בדין או בהסכם תניה שסותרת את האיסור על התניית שיעור ההפקדה לקופת הגמל כאמור, ושיעור ההפקדה לקופה מסוימת או לסוג מסוים של קופות – או לקופה שתיבחר מתוך רשימה – יהיה גבוה משיעור ההפקדה לקופות או לסוגי קופות אחרים, יהיה העובד זכאי לשיעור ההפקדה הגבוה מבין השיעורים שנקבעו. וזאת עד לתיקון הדין או ההסכם. כדי שהמעבידים יוכלו להיערך להסדר חדש זה, תחילתו תהיה שישה חודשים מיום פרסומו של החוק. לסיכום, ההוראות שאישרה ועדת הכספים הן הוראות בעלות אופי צרכני, שנועדו להיטיב עם ציבור העמיתים של קופות הגמל. להצעה זו אין הסתייגויות, ואני מבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חבר הכנסת גפני. כמו שאמרנו, אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור. לכן נעבור להצבעה בקריאה השנייה. אנחנו מצביעים עכשיו. הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 1–4 – 21 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר יואל חסון:> 21 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני מוסיף את חברת הכנסת מרב מיכאלי, לפרוטוקול. הצביעה בעד. לכן, הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 12), התשע"ה–2015, עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. אנחנו עוברים להצבעה עכשיו, חברי חברי הכנסת. הצבעה עכשיו. הצבעה מס' 10 בעד החוק – 29 נגד – אין נמנעים – אין חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 12), התשע"ה–2015, נתקבל. <היו"ר יואל חסון:> 29 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 12), התשע"ה–2015, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אני מברך את היוזמים. <הצעת חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (תיקון מס' 2), התשע"ה–2015> [מס' מ/946; "דברי הכנסת", חוב' זו, עמ' 3139 ; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים להמשך סדר-היום: הצעת חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (תיקון מס' 2), התשע"ה–2015, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את החוק חבר הכנסת יעקב מרגי, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט. בבקשה. <יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> רגע, אתם רוצים שאני אהיה פה המורה? מה הרעש הזה בכיתה? <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, אדוני, אתה יכול להתחיל להציג את החוק. <יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים – רק שאראה אותם ושיהיו כאן. אה, השר גלנט פה. <היו"ר יואל חסון:> השר גלנט פה. <יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> לא ראיתי. השר גלנט. <היו"ר יואל חסון:> השר גלנט פה. <יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> הנני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (תיקון מס' 2), התשע"ה–2015, שיזמה הממשלה. חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח), התשנ"ד–1994, קובע, בין השאר, את חובתו של מכון כושר לקבל מתאמן רק לאחר שהמציא לו תעודה רפואית שניתנה לו בידי רופא, המאשרת את כשירותו הרפואית להתאמן במכון כושר. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה ידעת שמכוני כושר מעוררים כזאת התרגשות, אדוני סגן השר? <יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> לא. אני ידעתי שבקדנציה הזו, האגף הזה עמוס מדי. אגף היועצים השמאלי. <היו"ר יואל חסון:> אני מבקש שקט ביציעים. <יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> יש צפיפות אוכלוסין שם בצד שמאל. הניסיון שהצטבר עם הפעלתו של החוק בניסוחו כיום הוכיח כי הדרישה לתעודות רפואיות כאמור לפני אימון במכוני כושר, מונעת מאנשים רבים לעסוק בפעילות גופנית, וזאת בלי שהוכח מדעית כי תעודות רפואיות מהוות כלי סינון מתאים. נוסף על כך, נראה כי הנזק מאי-קיום הפעילות הגופנית רב מהתועלת שבביצוע הבדיקות ואישור רופא. לפיכך, הצעת החוק מבקשת לתקן את החוק ולבטל את הדרישה להמצאת אישור רפואי כתנאי לפעילות בחדר כושר. האישור יוחלף בשאלון רפואי והצהרה בלבד, שבהם – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר'ה, אני מבקש, יש רעש באולם. פשוט אתם לא מבינים כמה זה רועש מלמעלה. מספיק. בבקשה. <יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> תודה, אדוני. האישור יוחלף בשאלון רפואי והצהרה בלבד, שבהם מאשר המתאמן כי הוא אינו סובל מבעיות רפואיות העלולות לסכנו בשעת אימון. נוסח השאלון וההצהרה הרפואית ייקבע בידי שר התרבות והספורט – שרת התרבות והספורט במקרה שלנו – בהסכמת שר הבריאות ובהתייעצות עם ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. השר אף יהיה רשאי לקבוע סוגים של מכוני כושר שיהיו פטורים מדרישת הצהרת בריאות כאמור, וכן הוראות נוספות לעניין הצהרת בריאות ותעודות רפואיות. רק במקרה שבו המענה על השאלון בנושא קיום בעיות רפואיות יהיה חיובי יידרש המתאמן להמציא גם תעודה רפואית שבה יאשר רופא כי אימון בחדר כושר אינו מהווה סיכון לבריאותו של המתאמן. אם מדובר בקטין אשר מבקש להתאמן, מוצע לקבוע כי להצהרת הבריאות או לתעודה רפואית, לפי העניין, תיווסף הסכמה בכתב של אחד מהוריו לאימון בחדר הכושר, חתומה בידו, והיא יכולה להינתן לאימון מסוג אחד או לסוגים של אימונים. כמו כן מוצע לקבוע כי הצהרת בריאות תוגש אחת לשנתיים ותעודה רפואית תוגש מדי שנה, וכי מכון הכושר יחויב לשמור הצהרת בריאות רק אם המתאמן הצהיר בה כי אינו סובל מבעיות רפואיות העלולות לסכנו בשעת האימון, וכן תעודות רפואיות. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הבית לאשרה בקריאה שנייה ובקריאה השלישית. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, יושב-ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת מרגי. <יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> אפשר להודות בהזדמנות הזו? בהזדמנות הזו אני רוצה להודות לשרת התרבות על לקיחת היוזמה – הנושא דובר, אבל המלאכה נקראת על שם גומרה, וכל הכבוד, ואנחנו מודים לך על היוזמה; ולצוות הנהלת ועדת החינוך, התרבות והספורט בראשות מנהלת הוועדה המסורה יהודית גידלי והיועצת המשפטית של ועדת החינוך, הלוא היא מירב ישראלי; ולכל העוסקים במלאכה. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה של הצעת חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (תיקון מס' 2), התשע"ה–2015. הצבעה עכשיו. הצבעה מס' 11 בעד סעיפים 1–5 – 27 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו. <היו"ר יואל חסון:> 27 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה עכשיו. הצבעה מס' 12 בעד החוק – 31 נגד – אין נמנעים – אין חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (תיקון מס' 2), התשע"ה–2015, נתקבל. <היו"ר יואל חסון:> 31 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שחוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (תיקון מס' 2), התשע"ה–2015, עבר בקריאה שנייה ובקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אני מזמין את השרה רגב לברך. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> תודה רבה, כבוד היושב-ראש. אני רוצה להודות, בראש ובראשונה, ליושב-ראש ועדת החינוך, ידידי מרגי. אני לא יודעת כמה מחמאות אתה עוד תקבל ממני, אבל הפעם אתה מקבל מחמאה. אני רוצה להודות לך על כך שבזמן קצר עשית עבודה מקצועית, מתוך כוונה שבמהלך החגים הקרבים והחופש אנשים גם יתאמנו, ולא רק ישבו מול הטלוויזיה ויאכלו. התפקיד שלנו זה לעודד אנשים להתעמל עכשיו, בקיץ הזה, לקראת החגים, עד שיחזרו לבית-הספר. אני חושבת שהיכולת שלנו להביא חוק כזה, שיאפשר לאנשים להגיע למכוני כושר בלי כל הביורוקרטיה, כדי להתאמן, כדי להיות אנשים שמחים יותר ותורמים יותר לעצמם ולסביבה – אני חושבת שזו משימה חשובה, ועשית את זה בזמן מאוד קצר. אני רוצה להודות לך. אני רוצה להודות למנהלת הוועדה, לכל הצוות המשפטי של ועדת החינוך. אני רוצה להודות לצוות משרדי, למנכ"ל המשרד, לד"ר אורי שפר, ראש מינהל הספורט, ליועצת המשפטית של המשרד הדס, וכמובן לרחל וידל, מרכזת כנסת–ממשלה, על כל המאמצים שעשינו בעניין הזה. אני חושבת שזכו אזרחי המדינה בחוק טוב. תודה רבה לכנסת. <היו"ר יואל חסון:> מתי נכנס החוק לתוקף? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> עכשיו, מייד. <היו"ר יואל חסון:> עד שהטופס יתוכנן. <יעקב מרגי (ש"ס):> 30 יום. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> בוא נקדים את זה. <היו"ר יואל חסון:> אי-אפשר כבר. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אי-אפשר. טוב. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה יכול להתחיל לעשות כושר. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אני רוצה להודות לחברי הכנסת, אופוזיציה וקואליציה, שנרתמו למשימה החשובה הזאת. כמו שאמרנו, בספורט ובתרבות אין חילוקי דעות. כולנו בעד להנגיש ולאפשר ליותר אנשים לצרוך ספורט ולצרוך תרבות. תודה רבה לכם. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, השרה רגב. <הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 14), התשע"ה–2015> [מס' מ/934; "דברי הכנסת", חוב' י"ד, עמ' 2519; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים להצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 14), התשע"ה–2015, קריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> חוק שנולד בחטא. חוק שנולד בחטא. – – – תאמין לי, כל כך הרבה שעות ישבנו אתמול וכאילו – – – כאילו אין זמן. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת לוי, זה לא החוק הזה. <קריאה:> תן לו, תן לו להתבלבל. <מיקי לוי (יש עתיד):> כאילו אין זמן. <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – - <מיקי לוי (יש עתיד):> כאילו אין זמן. <היו"ר יואל חסון:> זה לא החוק הזה. אתה מתבלבל. זה לא החוק הזה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> מיקי, אתה תראה שאתה תצביע בעד. אתה תראה שתצביע בעד. <איתן כבל (המחנה הציוני):> מיקי, בהתחלה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> אבל, אדוני, למה לא לתת מילה טובה לחבר הכנסת לוי? למה לא לתת מילה טובה לחבר הכנסת לוי, שהוא תמיד טעון באנרגיה, לוחם אמיתי? מה, לפרגן. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, לא. מיקי, עם יד אחת. לא, עם יד אחת – לא עם שתיים. <היו"ר יואל חסון:> צריך לפרגן. צריך לפרגן. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת – – – <חיים ילין (יש עתיד):> הוא התבלבל בחוק. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> מיקי, אתה תכניס לך לראש שוועדת החוקה מעבירה חוקים חברתיים בעיקר. אני עומד כאן כבר, אני לא יודע כמה פעמים בתקופה האחרונה, ומעביר עוד חוק חברתי חשוב לאין ערוך. שוב, הכול בזמן קצר והכול פה-אחד. החוק שאנחנו מעבירים אותו יהיה חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 14), התשע"ה–2015. מה שקיים כיום זה נפגעי – – – <היו"ר יואל חסון:> חברי הכנסת, אני מבקש לשמור על שקט. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> חבר'ה. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת שלח. חבר הכנסת שלח. חבר הכנסת כהן. חבר הכנסת מאיר כהן, נא לשבת. <חיים ילין (יש עתיד):> הוא גמר את המחסנית עכשיו. לנורבגי לא נשאר לו כוח. <היו"ר יואל חסון:> אז נא ללכת להיטען באיזה כוס קפה או משהו כזה. <קריאות:> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> מי שנפגע – נפגעי עבירות מין זה נושא רגיש מאוד, ולכן קיים חוק מיוחד שאומר שבזמן שעבריין משתחרר מהכלא, אם זה מפני שהגיע זמנו להשתחרר ואם בגלל ועדת שחרורים או כל מיני דברים אחרים, צריכים להודיע לנפגע עבירות המין או לנפגעת עבירות המין, ויש לה זכות לבקש שהעבריין לא יחזור לסביבה הקרובה. קשה מאוד לנפגע לעמוד פנים אל פנים מול הפוגע בעבירות מין, ולכן יש את הזכות הזו. אבל החוק הגביל. הרי אדם לא יודע איך להגיש ומה להגיש. יש צעירים, ילדים ונערות. לכן יש אפשרות לפנות לסיוע המשפטי של משרד המשפטים, והם יסייעו בידו להגיש את הבקשה. דא עקא, שעד היום היו שני קריטריונים, וקריטריון אחד היה מגבלה של משכורת, כלומר מי שנפגע ומשכורתו גבוהה מעל סכום מסוים לא זכאי לסיוע הזה – דבר שהוא אבסורד שאין כמותו. כאילו אומרים: אם אתה מרוויח פחות ואתה נפגע בעבירות מין, אנחנו נסייע לך; אם אתה מרוויח קצת יותר, המדינה – אנחנו – כאילו מתעלמת ממך ולא עוזרת. זה הרי דבר שלא יעלה על הדעת. החוק הזה בא ואומר: רבותי, אין את המגבלה הזאת. משרד המשפטים, הסיוע המשפטי, ייתן סיוע משפטי לכל אחד ואחת מנפגעי עבירות המין שרוצה להגיש בקשה שהעבריין לא יהיה בסביבתו. זה חוק חשוב מאוד. אנחנו, דרך החוק הזה, גם ניסינו לוודא שני דברים מרכזיים: שתהיה חובה אקטיבית למדינה, דרך מנ"ע, דרך המערכות, להודיע לנפגעי העבירות: תדעו לכם, העבריין עומד להשתחרר. לכל אחד מהנפגעים יש פרק זמן של שלושה חודשים שבו הוא יכול להגיש את הבקשה. תתארו לכם שלא מודיעים לו ושהוא לא יודע שהאיש שוחרר, ואחרי ארבעה חודשים נפגעת עבירת המין פוגשת במכולת את העבריין. היא רוצה לגשת להגיש תלונה, ואומרים לה: גברת, עבר הזמן, שלושה חודשים, עכשיו כבר עברו ארבעה חודשים; והיא לא ידעה בכלל. דרשנו שיבדקו ויכניסו גם הודעה אקטיבית. זה דבר אחד. דבר שני – שהמערכת המשפטית תודיע לכל נפגעי עבירות המין על הזכות שיש להם לקבל סיוע משפטי חינם ממשרד המשפטים, כדי שיוכלו להגיש את הבקשות להרחקת העבריין שמשתחרר מהסביבה שלהם. זה חוק חשוב מאין כמוהו. לא היו הסתייגויות. אני רוצה להודות, א. לחברי הוועדה, קואליציה כאופוזיציה. אם שמתם לב, אצלנו ברוב המקרים אין קואליציה ואופוזיציה, וכולנו ביחד. אני רוצה להודות לכל חברי. אני רוצה להודות לייעוץ המשפטי, לנועה, לסיגל, למנהלת הוועדה דורית, ולעוזרי רחלי, רועי ורונאל. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. חברי חברי הכנסת, הצבעה עכשיו בקריאה שנייה על הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 14). הצבעה עכשיו. הצבעה מס' 13 בעד סעיף 1 – 34 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר יואל חסון:> 34 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה עכשיו. בבקשה. הצבעה מס' 14 בעד החוק – 27 נגד – אין נמנעים – אין חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 14), התשע"ה–2014, נתקבל. <היו"ר יואל חסון:> 27 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שחוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 14), התשע"ה–2015, עבר בקריאה שלישית ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון מס' 2) (הרחבת ההגדרה "אלימות מילולית"), התשע"ה–2014> [מס' כ/587; "דברי הכנסת" ה-19, מושב שלישי, חוב' ד', עמ' 14101.] <היו"ר יואל חסון:> הנושא הבא על סדר-היום: הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון מס' 2) (הרחבת ההגדרה "אלימות מילולית"), התשע"ה–2014. יציג את ההודעה יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חבר הכנסת אלי אלאלוף. בבקשה. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שאני עומד בראשה, מבקשת להחיל דין רציפות על הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון מס' 2) (הרחבת ההגדרה "אלימות מילולית"), התשע"ה–2014. הצעת החוק היא פרי יוזמתו של חבר הכנסת יעקב מרגי, והצטרפו אליו חברי הכנסת יואל רזבוזוב ועליזה לביא. הצעת החוק מבקשת להרחיב את ההגדרה של "אלימות מילולית" הקיימת בחוק. הרחבת ההגדרה נדרשת בעקבות מקרים של פרסומים פוגעים נגד רופאים ועובדים סוציאליים במוסדות בקשר לעבודתם, שגרמו לחשש לפגיעה בהם. הרחבת ההגדרה תכלול גם פרסום, בכל האמצעים, כלפי איש צוות מסוים במוסד רפואי, או עובד רווחה מסוים, בנסיבות שבהן אותו פרסום עלול להביא לעשיית מעשה אלימות פיזית נגד אותו עובד או לפגיעה בו. הממשלה הסכימה להחיל דין רציפות על הצעת החוק, בכפוף לתיאום הליכי החקיקה עם המשרדים הרלוונטיים. אני פונה לחברי הכנסת לאשר את בקשת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות ולהחיל דין רציפות על הצעת חוק זו. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. זו רק הודעה. אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום. אני לא רואה פה את השר אריאל. <החלטת ועדת הכלכלה בדבר תיקון טעות בחוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד–2014> [נספחות.] <היו"ר יואל חסון:> הנושא הבא, חבר הכנסת כבל: החלטת ועדת הכלכלה בדבר תיקון טעות בחוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד–2014. יציג את ההחלטה חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> היושב-ראש, אתה יכול לעשות טובה, אני מבקש, סדר-היום כל היום משתנה. <היו"ר יואל חסון:> נכון. אני מצטער על זה כמוך בדיוק. כל הזמן יש פה שינויי סדר-יום – הממשלה, אתה מכיר את זה. מהכיסא הזה אני פחות רוצה להגיד מה עמדתי על זה, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> אתה יודע, אם אנחנו במליאת המועצה האזורית היינו משנים כך את סדר-היום, היו זורקים אותנו מייד. <היו"ר יואל חסון:> אתה יודע, אם היית מבין מה הולך פה מצד שמאל שלי ומה קורה עם הטלפון, עם המחשב – הוא לא עומד בעומס של השינויים. מה לעשות. חבר הכנסת כבל, בבקשה. אבל אם אפשר בכל זאת לתת סדר-יום עדכני לחברי הכנסת, אני אודה – שישתנה מעת לעת כמובן. <עפר שלח (יש עתיד):> עד שיבואו – – – <היו"ר יואל חסון:> עד שתעשו פה הפיכה, או שתעלו לכאן דחפור. אפשר להעלות דחפור. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני, הדחפור לא פה, הטרקטוריסט. הוא לא הגיע. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> גם הליצן לא פה – שאמר את זה, גם הוא לא נמצא. <היו"ר יואל חסון:> אתה צודק. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, שרים נכבדים, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית נכבדת, האמת היא שאין לי כאן את כל ההקראה, אני רק יכול לומר, אדוני היושב-ראש, אם אפשר, שגם הסעיף הזה וגם הסעיף אחריו הם תיקוני סופר, טעויות סופר. אין בהם שום שינוי בחוק. נפלה שגגה בהקלדה של הדברים, ואנחנו מבקשים בסך הכול לעשות הסדרה של העניין הזה. גם בסעיף הזה וגם בסעיף הבא, אני מבקש מהחברים לאשר את תיקון שגיאות סופר האלה. תודה. <היו"ר יואל חסון:> אנחנו מעלים להצבעה את בקשתו של יושב-ראש ועדת הכלכלה: החלטת ועדת הכלכלה בדבר תיקון טעות בחוק קידום התחרות בענף המזון. אנחנו נצביע על זה עכשיו, בבקשה. הצבעה מס' 15 בעד ההחלטה – 38 נגד – אין נמנעים – אין החלטת ועדת הכלכלה בדבר תיקון טעות בחוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 38 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. לכן התקבלה בקשתו של יושב-ראש ועדת הכלכלה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אתה יכול להוסיף אותי? <היו"ר יואל חסון:> מוסיף אותך גם, חבר הכנסת יונה. <החלטת ועדת הכלכלה בדבר תיקון טעות בחוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, התשע"ב–2012> [נספחות.] <היו"ר יואל חסון:> הנושא הבא שאנחנו נצביע עליו, על-פי בקשתו של יושב-ראש ועדת הכלכלה, הוא נימק גם את העניין הזה: החלטת ועדת הכלכלה בדבר תיקון טעות בחוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, התשע"ב–2012. אנחנו נצביע על בקשת יושב-ראש ועדת הכלכלה. ההצבעה עכשיו. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> לפרוטוקול: הטעויות לא מתקופתי. זה הממשלה הקודמת. הצבעה מס' 16 בעד ההחלטה – 36 נגד – אין נמנעים – אין החלטת ועדת הכלכלה בדבר תיקון טעות בחוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, התשע"ב–2012, נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 36 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. בקשתו של יושב-ראש ועדת הכלכלה התקבלה. <הצעת חוק שירות אזרחי, התשע"ה–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/947); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק שירות אזרחי, התשע"ה–2015, לקריאה ראשונה; קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את הצעת החוק השר אורי אריאל. בבקשה, אדוני השר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק שירות אזרחי, התשע"ה–2015. החוק הזה מטרתו להבנות בחקיקה ראשית את התשתית המשפטית להפעלתו של השירות הלאומי האזרחי, הקיים בישראל כארבעה עשורים. היוזמה להקמת ההתנדבות הזאת באה מהרב צפניה דרורי ואחרים, וצריך להודות להם, כי קם פה מפעל מפואר, גדול ומתאים לכל שכבות האוכלוסייה בארץ, ללא הבדל. הצעת החוק איננה מחוללת שינוי באופיו המקורי של השירות הלאומי והאזרחי ובעקרונות המרכזיים שמובילים את הפעלתו לאורך השנים, אלא מבקשת ליצור מסגרת נורמטיבית מקיפה וחוקית להפעלתו. הצעת חוק בנוסח כמעט זהה עברה בקריאה ראשונה בכנסת השמונה-עשרה. דין רציפות הוחל על הצעת החוק בכנסת התשע-עשרה, אך בשל פיזור הכנסת לא הספיק השר אורי אורבך, זיכרונו לברכה, לסיים את תהליכי החקיקה בקריאה שנייה ושלישית. אנו מבקשים לקדם את הצעת החוק במהירות האפשרית כדי להסדיר את כל הכללים והתנאים להפעלת המערכת וכדי לתת לי, בתור השר האחראי לרשות לשירות לאומי, את הכלים המתאימים להוביל את המערכת, לפקח עליה ולפתח את המסלולים השונים של השירות. הצעת החוק באה להחליף תקנות מכוח חוק הביטוח הלאומי, שמכוחן מופעל מסלול השירות הלאומי היום, וליצור דבר חקיקה אחד מקיף ולטפל בסוגיות הללו. בחודש מרס 2014 התקבל בכנסת חוק שירות לאומי אזרחי. חוק זה, אשר חוקק במסגרת מתווה השוויון בנטל, הסדיר מחדש את מסלול השירות הלאומי-אזרחי לתלמידי ישיבות. הצעת החוק שאנו מבקשים להעביר בקריאה ראשונה אינה משנה את הוראות חוק זה, למעט במספר מצומצם מאוד של הוראות שוליות שלגביהן היה צורך בתיאום של שני החוקים. השירות הלאומי החל לפעול כבר בשנות ה-70 של המאה הקודמת, ביוזמת הרב צפניה דרורי, רבה של קריית-שמונה, כאשר קבוצה של בנות דתיות שקיבלו פטור מהצבא ביקשה לשרת את המדינה בדרך חלופית ולתרום את תרומתה. עם השנים מספר המתנדבים הלך ועלה ונוספו אוכלוסיות חדשות, כמו בנים ובנות בעלי פטורים רפואיים משירות צבאי. ככלל, צריך לומר בצורה ברורה: איננו יכולים לקבל אף בחור או בחורה לשירות הלאומי האזרחי ללא המציאות שהם קיבלו פטור מהצבא. אי-אפשר לעקוף את מערכת הגיוס הצה"לית ולהגיע ישירות אלינו. בעלי פטורים אחרים ממערכת הביטחון: בני ובנות המגזר הערבי, שיש להם למעשה פטור גורף מגיוס; תלמידי הישיבות שתורתם אומנותם, ואחרונים חביבים – בעלי מוגבלויות. צריך להגיד תודה למנכ"ל הרשות שר-שלום ג'רבי ולאנשיו שהגדילו את זה: לפני חמש שנים היו 80 בעלי מוגבלויות, היום יש 800, ואנחנו מתכוונים – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> למה אתם לא – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> תני לי לגמור. אני אענה על השאלות אם היושב-ראש ייתן, ואת יכולה כמובן לעלות בדיון בקריאה הראשונה. ברשותך, חברת הכנסת קארין. – – – אנחנו מתכוונים להגדיל מ-800 לעוד הרבה יותר, ואנחנו נמצא את התקציב לזה; אנחנו עוסקים בזה כבר כיום. <קארין אלהרר (יש עתיד):> היה – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> עכשיו אני אקשיב רגע, כי אני רואה שאת לא מצליחה להתאפק. <קארין אלהרר (יש עתיד):> היה – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> תודה, זו הזדמנות להבהיר. זו טעות. שמעתי אותה כבר מכמה אנשים. להפך, אנחנו דואגים לכך שיהיה תקציב נוסף, וזו הייתה המטרה שלנו בהסכם הקואליציוני, כדי שנוכל להגדיל את מספר בעלי המוגבלויות. ואני אומר לכם, כך נעשה, ואנא, תעקבו אחרינו ותראו שבעוד שנה או חצי שנה, כשנדווח – תראו את התוצאות. אנחנו מחשיבים מאוד את המסלול הזה, ואנחנו ניתן לו בהחלט עדיפות, כפי שעשה כבר עד היום מנכ"ל הרשות שר-שלום ג'רבי. כיום פועלים במסלולים השונים של השירות האזרחי והלאומי 16,500 מתנדבים ומתנדבות, כן ירבו. המתנדבים פועלים בכל תחומי העשייה במדינה – מתחומי החינוך, הרווחה, הבריאות, עבור בתחומי הגנת הסביבה, קליטת העלייה, ואף בתחומי הביטחון ושירותי ההצלה. הם מסייעים לתלמידים בבתי-הספר, לחולים, לקשישים ולבעלי מוגבלויות, לעולים חדשים ועוד. כמעט כולנו רואים אותם; כמעט כולנו נהנים מהם בדרך זו או אחרת ומהשירות שלהם. ההשפעה שלהם על כל התחומים הללו הנה השפעה גדולה, ויש גופים רבים שקשה לדמיין איך היו פועלים בלעדיהם. הצעת החוק באה ונותנת מענה והתחייבות – – – <היו"ר נורית קורן:> סליחה, אדוני השר, אני רגע אפסיק אותך. אני מבקשת קצת שקט במליאה, וגם תדאגו שהטלפונים לא יצלצלו. בבקשה, זה מאוד מפריע, הרעש. סליחה, של מי הפלאפון? אני מבקשת קצת יותר בשקט, חברים, זה מאוד מפריע. בבקשה, אדוני השר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> תודה. הצעת החוק באה גם לתת מענה להתחייבויות המדינה בפני בג"ץ בעתירה שבה נדרשה המדינה להעביר את ההסדרה של התחום מתקנות לחוק וגם לקבוע הסדר יותר מפורט לגבי הקריטריונים, אמות המידה שבהם צריך לעמוד גוף המבקש ליהנות מסיוע של מתנדבי השירות הלאומי. המדינה התחייבה בפני בג"ץ להסדיר כל פעולה של מערכת השירות הלאומי בהצעת חוק ממשלתית, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים כרגע היום פה בכנסת. במסגרת החוק מוסדרות שתי סוגיות עיקריות: 1. הקמת והגדרת האורגנים השונים שלוקחים חלק באחריות של מערכת השירות הלאומי והאזרחי – הרשות לשירות אזרחי, שתיכנס בנעלי הרשות הקיימת, שנמצאת באחריותי; המועצה הציבורית המייעצת, שאמורה לייעץ לשר האחראי ולרשות שתוקם בשורה של סוגיות שקבועות בחוק; הגופים המוכרים, שכבר כיום אחראים להפניית וליווי מתנדבות ומתנדבי השירות הלאומי האזרחי; הגופים המפעילים, שבהם מתבצעת ההתנדבות בפועל, כדוגמת משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, בתי-חולים, עמותות ועוד. במסגרת החוק מוסדרים כל התפקידים של כל אחד מהגופים הללו, הסמכויות שלהם, דרכי הפעולה ומערכת היחסים ביניהם; 2. קביעת ההוראות והכללים שעל-פיהם ינהגו כל הגופים האמורים, וכן, הכללים המחייבים את המתנדבים במסלולים השונים. החוק בא להסדיר את הכללים להפעלתם של המתנדבים. המתנדבים מצטרפים לשירות מרצונם החופשי לאחר שקיבלו פטור משירות צבאי או שלא נקראו לשירות צבאי. זו ההזדמנות להוקיר את כל המתנדבים ואת כל המתנדבות. וזו הזדמנות לקרוא גם לאחרים שעדיין לא נכנסו למסגרת הזאת ושיש להם פטור מהשרות הצבאי, אכן, להצטרף לשירות הלאומי האזרחי. אני מאמין שההתנדבות היא נשמת אפה של מערכת השירות הלאומי, ואני חושב שכל ניסיון להפוך את השירות לשירות חובה – – – <היו"ר נורית קורן:> חברי חברי הכנסת, אני מבקשת קצת שקט גם בתאים, ממש לא נעים לי כאן. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – – כל ניסיון להפוך את השירות לשירות חובה, לא רק שלא יקדם את המערכת, אלא יפגע בה בצורה קשה, יביא לירידה בנכונות ובמוטיבציה הקיימות אצל הצעירים כיום ויוריד את מספר המתנדבים. יחד עם זאת, משהחליט צעיר או החליטה צעירה להתנדב לשירות הלאומי האזרחי, חשוב שתהיה מערכת חוקית של כללים, ברורה ומקיפה, שתחול עליהם. הצעת החוק שאני מביא בפניכם באה לעשות בדיוק את זה – לקבוע את הכללים להפעלת המערכת ואת הוראות החוק שעל-פיהם יפעלו המתנדבים. אנחנו מביאים חוק שיקבע מי יכול להצטרף לשירות; מהם התחומים שבהם ניתן לבצע את השירות; מהם תנאי השירות של המתנדבים; מהי ההכשרה שצריכים לקבל המתנדבים; כיצד ישולבו המתנדבים בפעילות בשעת חירום, וסוגיות נוספות. הצעת החוק נכתבה בשיתוף פעולה בין-משרדי, לאחר דיונים ארוכים מול משרד האוצר, משרד המשפטים ומשרדים נוספים. אני מבקש להודות לכל המשרדים על שיתוף הפעולה שהביא להצעת החוק. הודעתי בוועדת שרים לחקיקה, ואני אומר גם כאן: אחרי הקריאה הראשונה אנחנו נמשיך את החקיקה, בהכנה לקריאה שנייה ושלישית, עם משרדי הממשלה השונים הנוגעים בדבר, ונשמח לקבל מכל משרד, מכל חבר כנסת ומכל אזרח הערות על החוק הזה, לדון בהן, וככל שנמצא לנכון שזה מועיל – להכניס אותן לחוק. אני מבקש עוד הפעם להודות ולהצדיע לאלפי המתנדבים אשר קיבלו פטור משירות צבאי ובחרו לתרום למדינה. אני בטוח שהצעת החוק שתתקבל תצעיד את מערכת השירות הלאומי קדימה לרווחת כלל תושבי ישראל ללא הבדל. אני מבקש מכם לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעביר את הדיון בהצעת החוק לקראת הקריאה השנייה והשלישית לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה, אדוני השר. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – איננה. חבר הכנסת דניאל עטר, בבקשה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> יש לי בעיה, תדחי אותי בסדר הדוברים. <היו"ר נורית קורן:> בסדר. חברת הכנסת קארין אלהרר. אחריה – חבר הכנסת מנואל טרכטנברג. <קארין אלהרר (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי השרים, חברות וחברי הכנסת, החוק הזה שנצביע עליו היום הוא חוק חשוב. <היו"ר נורית קורן:> חברי הכנסת, אני מבקשת. תכבדו את הדוברים, בבקשה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> החוק הזה, שנצביע עליו היום, אין ספק בכלל שהוא חוק חשוב. יש חשיבות מכרעת לכך שאנשים צעירים שרוצים להיות חלק מהמפעל המופלא הזה שנקרא החברה הישראלית יתרמו כל אחד בדרכו ובצורה שהוא יכול. הדבר היחיד שאני מתרעמת עליו – גברתי, אי-אפשר לדבר ככה, באמת. <היו"ר נורית קורן:> נכון. חברים, כשאנחנו עולים לבמה אנחנו רואים כמה זה מפריע שמדברים באמצע, אז בבקשה, תשתדלו לדבר בשקט; גם בתאים, אני מבקשת. בבקשה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> הדבר היחיד שאני מתרעמת עליו – בעצם שני דברים: א. העובדה שבמערך השירות הלאומי – ואת זה לא אני המצאתי, זה נכתב בדוח מטעם החשכ"לית – יש בזבוז משווע של כספים, באופן שלא ניתן מענה לכל התקנים; יש הרבה יותר מבקשי שירות לאומי מתקנים בשירות הלאומי. אפשר לפתור את זה באמצעות התייעלות, באמצעות צמצום הוצאות מופרזות של מנכ"לים, מכוניות ועוד הוצאות שונות ומגוונות שאין להן מקום. זה הדבר הראשון. הדבר השני, בנושא של אנשים עם מוגבלות, אדוני שר החקלאות – אני לא רואה אותו, אבל הוא בוודאי כאן. <היו"ר נורית קורן:> הנה, הוא כאן. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני שר החקלאות, אני לא מצליחה להבין. הייתה החלטת ממשלה מאוד מאוד ברורה, שאמרה: 10% אנשים עם מוגבלות. יש בישראל אנשים עם מוגבלות שרוצים להיות חלק, למה לקחת מהם את הדבר הזה? היה כבר מקור תקציבי, הכול היה מסודר, נשאר היה רק להפעיל. בחודש ספטמבר הקרוב היו אמורים התקנים האלה להיות מאוישים. אותם צעירים וצעירות, שרצו להיות חלק מהדבר הזה, יושבים בבית ולא יודעים מה יהיה הלאה, כי לא נותנים להם את ההזדמנות להיות חלק ממעגל התעסוקה בעתיד. אני קוראת לך: אתם מפלגה שחרתה על דגלה את האחים ואת האחיות. תהיו אחים של כולם, לא רק של חלק, לא רק של מי שמתאים. תהיו אחים של כל אותם צעירים וצעירות שרוצים להיות חלק מהדבר הזה. גם הם רוצים להשתלב במעגל התעסוקה בעתיד, והשירות הלאומי הוא הדרך עבורם. אני גם מודיעה ומבהירה שבמסגרת הדיונים בוועדה לענייני ביקורת המדינה אנחנו נבקש להחיל ביקורת גם על הגופים המפעילים, על כל אותם גופי מעטפת, כי לא יעלה על הדעת שהם יהיו לא מבוקרים. אני מתכוונת לקיים הצבעה בנושא הזה כבר בתחילת הכנס הבא. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג. אחריו – חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה. אני רואה שחבר הכנסת טרכטנברג לא נמצא. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג. <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, אדוני שר החקלאות – אומנם הוא יצא, אבל אני מברך את הממשלה על קידום החוק החשוב הזה, שמסדיר את המנגנונים והכללים להפעלת מתנדבים בשירות האזרחי; אם כי, אודה על האמת, לא הייתי רוצה לראות את אותן בנות שירות לאומי במשרד החקלאות, וכבר התבטאתי בעבר, לא מגייסים אותן כדי לזרוע חסה בשטחים. לכן, לא יאה שהן יהיו במשרד החקלאות; שיהיו במשרד הביטחון, שיהיו במשרד החינוך, אבל לא במשרד החקלאות. אבל ניחא. אני רוחש כבוד רב למתנדבים בשירות האזרחי, שעושים עבודה חשובה, ומקווה שבעתיד יותר ויותר אזרחים מהמגזר הערבי ומהמגזר החרדי יצטרפו לשורות השירות האזרחי אם לא ישרתו במסגרת שירות החובה בצה"ל. אבל, כאמור, כפי שכבר הזכרתי לא פעם אחת, ואעשה זאת גם כעת, בתקופת כהונתי כסגן שר האוצר הובלתי צוות שיבחן את תעריף בנות השירות הלאומי, במטרה לחסוך היכן שצריך לחסוך, ולהעביר כסף שייחסך לטובת שילוב בעלי מוגבלות בשירות הלאומי. מסיכום הדוח, ולאחר בדיקה מקצועית של התעריף על-ידי רואה-חשבון חיצוני, התברר כי אפשר לחסוך 50 מיליון שקלים מדי שנה ולהעבירם לקליטה של כ-1,000 בעלי מוגבלות, שישתלבו בשירות הלאומי. לצד חיסכון זה, המשמש לקליטת בעלי מוגבלות בשירות הלאומי, יישום ההמלצות היה מביא לפינוי מאות דירות באזורי הביקוש בתל-אביב, שמשמשות את בנות השירות הלאומי שלא בצדק. המלצות הצוות הן רחבות. גדולה היריעה וצר הזמן מלהכיל אותן כרגע. די היה אם היה אפשר לקחת את הדוח – ולזכותו של שר החקלאות ייאמר כי הוא הבטיח ללמוד את הדוח ולראות מה יהיה אפשר לעשות. יישום הדוח יוביל להקטנת חגיגת השכר בעמותות המוכרות והפסקת ההוצאה המופרזת על הנהלה והוצאות כלליות. למרות חשיבות יישום המלצות הצוות המקצועי שציינתי לעיל, דאג הבית היהודי, לצערי, להכניס להסכם הקואליציוני עם הליכוד סעיף שקובר את המלצת הצוות ומונע משר האוצר להמשיך לפעול ליישומן, כפי שתוכנן בתקופתי. עם זאת אציין כי שר החקלאות הבטיח לי ברמה האישית לקחת ולבחון את המלצות הצוות. אני מכבד את ההבטחה הזאת, ומקווה לראות את הביצוע שלה בעתיד. עם זאת, אדוני שר החקלאות, בדרכו של החוק הזה להכנה לקריאה שנייה ושלישית בכוונתי לדרוש דיון בוועדה ולבדוק את כל המלצות הצוות המקצועי טרם הבאת החוק למליאה. אני מאוד מקווה שככה יהיה. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת נחמן שי. <תמר זנדברג (מרצ):> חברות וחברים, לפני כמה דקות, בעיתוי מקרי, כמו שהרבה פעמים קורה פה, בכנסת, עלתה לדוכן הזה שרת המשפטים לענות על הצעה לסדר-היום בנושא שכנראה הוגש לפני איזה כמה ימים – הריסת בתים בבית-אל; נושא שבמקרה קצת אקטואלי היום, וזכה לכותרות. אני רוצה להגיד על זה שני דברים. 1. שרת משפטים שעולה לדוכן הזה, ביום שחבר כנסת בבית הזה, במקרה ממפלגתה, אבל בהקשר הזה זה בכלל לא משנה, קורא לעלות עם דחפור על בית-המשפט – אני חוזרת: קורא לעלות עם 9D על בית-המשפט – ועומדת כאן שרת המשפטים, והגינוי שהיא מוציאה מפיה, אחרי בקשה, אפילו אגיד הפצרה, כמעט תחינה, של יושב-ראש הישיבה, הוא כל כך רפה, הוא כל כך עלוב, הוא כמעט לא קיים. זאת לא רק בושה לשרה, זה בושה לנו, כבית, ולמדינת ישראל. אני חושבת, הדברים הם קשים, השרה אמונה על מערכת המשפט. חוסר ההסכמות שלה עם מערכת המשפט, שהוא לגיטימי – אני אומרת את זה ממקום של חוסר הסכמה מוחלט אתה – הוא לגיטימי. אבל ממקום כזה, שומעת אמירה כזאת ולא יוצאת בצורה הנחרצת ביותר והברורה ביותר בהבהרה מהי עמדתה כשרת המשפטים ומהי עמדת הממשלה – לא ראויה לכהן כשרת משפטים במדינת ישראל. זה עד כדי כך חמור. נדמה לי שבאמת – אנחנו אומרים את הקלישאה הזאת הרבה – אין פה שמאל ואין פה ימין, אבל במקרה הזה זה כל כך מובהק, זה כל כך צורם, זה כל כך בולט לעין, שאי-אפשר להתעלם מהעובדה הזאת. דבר אחד אחרון, בזמן שנותר לי, לגבי הנושא עצמו. תראו, אני רוצה לבשר משהו לכנסת: כל בית-אל היא לא חוקית. לא חוקית. מדינת ישראל מעולם לא החילה עליה את החוק הישראלי, החוק שחל הוא החוק הבין-לאומי, ולפי החוק הבין-לאומי בית-אל לא חוקית, כמו שאר ההתנחלויות בגדה המערבית. לכן אפשר להתווכח על בתים, אפשר להפוך את הנושא הזה לנושא של קרקע פרטית, ולעשות את ההתפלפלות שחשוב להגן על אנשים שיש פלישה לאדמות שלהם, חשוב להגן על אנשים מפני עוולות כאלה, אבל צריך גם לומר את הדבר הפשוט, את העובדה – זה לא עניין של עמדה – את העובדה הפשוטה הזאת: בית-אל היא לא חוקית. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת איתן כבל. <נחמן שי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אתמוך בהצעה, בהחלטה, בשינוי החוק שבא להעביר את הרשות למשרד החקלאות. לא זה יהיה המבחן שלה; המבחן האמיתי הוא באמת אם היא מצליחה למלא את החלל של כ-50% מאוכלוסיית הצעירים והצעירות במדינת ישראל שלא עושים שום שירות שהוא – לא שירות צבאי ולא שירות אזרחי. מדובר גם על צעירים, גם על צעירות, גם על יהודים, גם על ערבים, שבאיזה מקום חייהם מתנהלים לגמרי אחרת, ובגיל 18 הם הולכים למקום אחר. מקצתם מגיעים לשירות הלאומי-אזרחי, וטוב הדבר. מרביתם נהנים – עוד שנתיים-שלוש פנויות, הם בשיא הפריחה שלהם, הם הולכים לאוניברסיטאות, הם מטיילים, והם מקדימים את החברים שלהם בשנתיים, שלוש. זה לא הוגן. זה לא צריך להיות כך. כל אחד במדינת ישראל צריך למלא שירות צבאי או שירות לאומי אזרחי בגיל 18 ומעלה. זה נקרא שוויון. אם לא צריך למלא את המשימה האזרחית, גם לא צריך למלא את המשימה הצבאית. אז בואו נחליט שכל אחד יכול ללכת לדרכו, ונקיים פה צבא שיושתת על צבא קבע, צבא בתשלום. אני מאוד חרד לפרצופו ולדמותו של הצבא הזה, אבל מי שרוצה – שייקח. <היו"ר נורית קורן:> חברים, חברים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> לעומת זאת, אם אנחנו מחליטים שבמדינת ישראל קיים שירות צבאי חובה כרגע – כנראה לעוד הרבה שנים. יש רעיונות לקצר אותו; אני בעד לקצר אותו, אני בעד לייעל אותו, אבל עדיין הוא חובה – צריך לידו להציב גם את השירות הלאומי-אזרחי כחובה. אני רוצה לומר את זה גם לחברינו חברי הכנסת הערבים, שאני מאוד זהיר גם בכבודם וגם במעמדם בחברה הישראלית. אבל אני חושב שגם צעירים וצעירות ערבים צריכים להתנדב לשירות האזרחי, ויכולים להתנדב, ואני חושב שהם גם היו רוצים להתנדב. אני מכיר אותם. הם יכולים להתנדב בכפר, או בעיר, או בתחנת מגן-דוד-אדום, או בתחנת משטרה, או במתנ"ס. אני מבין את הרגישות, מאוד מבין את הרגישות, ויחד עם זה הייתי רוצה שאם אנחנו דורשים שיהיה שוויון מלא בחברה הישראלית – שהם יהיו חלק ממנה. ואני יודע, אני מכיר את הדור הצעיר בחברה הערבית. אלה אנשים מוכשרים מאוד. מוכשרים מאוד. ואנחנו רואים אותם היום – אנחנו רואים אותם בבתי-ספר לרפואה, ואנחנו רואים אותם בבתי-ספר לרוקחות, ואנחנו רואים אותם באוניברסיטאות, ואנחנו רואים אותם בהיי-טק, ואנחנו נראה אותם יותר, וטוב – זה חלק מהשילוב בחברה הישראלית. אבל אני הייתי רוצה שגם בדרכם-שלהם הם יתנדבו לשירות הלאומי-אזרחי, וימלאו את התפקידים האלה בחברה הערבית. אני לא מנדב אותם למקומות אחרים. אני אשמח, גם זה חלק מהשילוב. אבל כשאני מסתכל על החברה הישראלית כולה, ואני שואל מה אני רוצה לקבל, מה אני יכול לתת – זה חלק מאותה גישה משתפת: אני נותן את מה שאני יכול, ואז אני יכול גם לתבוע מהחברה הישראלית ומהמדינה לתת לי כל מה שאני רוצה. אז שוויון – כל הדרך. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת אראל מרגלית. <איתן כבל (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, שרים נכבדים, חברי וחברותי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית, אני תומך בחוק. החוק נכון, ראוי, והלוואי שיגיע הרגע שבו נמצא את עצמנו כשהשירות האזרחי הוא באמת אכסניה לכל מי שלא יכול, או לא ניתנת לו האפשרות, מכל סיבה שהיא, להיות חלק מהשירות הצבאי. אני גם מאוד מקווה, וגם צריך שיהיה ברור, שהשירות האזרחי הוא לא חלופה אוטומטית לשירות צבאי. זאת אומרת, צה"ל ימשיך ויחפש לקבל לעצמו את הטובים שבטובים מבחינת החיילים, וזה לא סוג של מקום מפלט. חבר הכנסת חאג' יחיא וחברי הכנסת הערבים האחרים, אני באמת מקווה שיגיע הרגע – חבר הכנסת איימן עודה – שהשירות האזרחי יהיה באמת שירות אזרחי במלוא מובן המילה גם עבור אזרחי ישראל הערבים, שמנקודת מבטי הם חלק בלתי נפרד מהחברה והמדינה הזאת, על כל המשתמע מכך. אני חושב שככל שהם ימצאו את עצמם משתלבים במערכות האלה, זה יהיה עוד צעד בתהליך שבו החברה הישראלית תמצא את עצמה, או תראה עצמה, פחות שבטית ויותר חברה משתפת ותומכת על כל חלקיה; לא כל אחד נמצא בשבט שלו ופועל בתוך השבט שלו. אני יודע שזה נשמע כמו איזה חזון אחרית הימים, אבל זה אפשרי. וברשותכם – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> חברת הכנסת חנין זועבי – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – שלך. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני לא – את יודעת, איך אני אגיד לך את זה? אין לי, אני לא אמרתי שום דבר אלייך. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – להגיד מה אתה היית רוצה – – – בסוד. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אוקיי, בכיף. אם בסודות עסקינן, ביני לבינך, אז אני שמח לקבל את זה בסוד. אני, ברשותכם, לא יכול להתעלם מהעובדה – וזאת אמירה שאני חייב לומר כאן מעל במת הכנסת. היום שמענו את חבר הכנסת יוגב. חבר הכנסת יוגב ידוע באמרות השפר שלו, ביציאות לעתים הבלתי-ברורות. אני מכיר אותו הרבה שנים. אבל היום הוא הגדיל לעשות. חבר הכנסת ינון מגל, אני קורא לו – באמת – נהיה טרקטוריסט. <ינון מגל (הבית היהודי):> הוא אמר D9. <איתן כבל (המחנה הציוני):> נהג D9 זה לא טרקטוריסט? <ינון מגל (הבית היהודי):> לא, זה – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> הוא נהיה טרקטוריסט. הוא אפילו לא מבין, חבר הכנסת הטרקטוריסט יוגב, את משמעות דבריו. אינני מבין, בגלל גובהו הוא מנותק מהקרקע? האם הוא לא הבין? לבוא ולומר אמירה כל כך קשה על בית-המשפט העליון במובן הזה, בנושא שאין לו דבר וחצי דבר עם עניינים פוליטיים. העניין שם יכול להימצא כזה ששכן – כמו שאני מקבל פניות מיישובים ביהודה ושומרון של אזרחים שמבקשים סיוע, כי השכן בנה באופן חריג ממול והרשות המקומית לא מסייעת בידו. זאת בנייה בלתי חוקית על-פי כל דין. אין לה דבר וחצי דבר עם שאלות מדיניות וביטחוניות. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת, נא לסיים. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני מסיים. לכן היציאה הזאת, שמבקשת לקעקע את הבסיס הדמוקרטי שלנו כחברה – אני חושב שכולנו צריכים להזדעק. זאת לא שאלה של ימין או שמאל. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת אראל מרגלית, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מאיר כהן. אוקיי, אז אחריו – חבר הכנסת עמר בר-לב. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כבוד היושבת-ראש, אדוני השר, חברי השרים וחברי חברי הכנסת, קודם כול, איתן, אני לא לוקח באופן אישי את העניין הזה שכשגבוהים מנותקים מהאדמה – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אתה מתייחס – – – שאתה גבוה יותר ממני. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אנחנו לא ניקח את זה כהערה אישית, אבל אנחנו בהחלט ניקח מאוד ברצינות את ההערות על ה-D9. אנחנו מדברים על חוק שירות לאומי ושנת שירות. אני אחזור ואדבר על הנושא הזה, כי זה נושא שלדעתי יכול לעשות שינוי חברתי ענק במדינת ישראל. היום מדינת ישראל נותנת מכסה של 2,800 חבר'ה לשנת שירות, ויש כיום דרישה של כ-50,000 צעירים שגמרו את התיכון ורוצים לעשות שנת שירות, ולהתנדב בשכונות, בעיירות, במקומות כאלה ואחרים. כל אחד ואחת מאלה שעושים היום את העבודה עושים מהפכה בחיים של ילד או ילדה בזה שהם בשבילם כמו אח או אחות גדולה. אני עוסק בזה שנים – שנים אני עוסק בזה; זה אחד הדברים המדהימים שיש במדינת ישראל. אז במקום שהמדינה תבוא ותעשה סדר ותגיד: אני מוכנה שתהיה שנת שירות ושבן-אדם יתנדב – ואחרי זה כמובן כולם שם עושים צבא, ובדרך כלל הם עושים צבא לעילא ולעילא אחרי השנה הזאת שהם בשכונות או בעיירות הפיתוח – אז המדינה מגבילה את זה, כי משרד הביטחון אומר: אני רוצה את האנשים עם הקב"א הגבוהה, אני רוצה שהם יהיו בתוך השירות הצבאי. ואני אומר, בואו נעשה תוכנית מדורגת, שבתוך כמה שנים יוכלו להגיע במקום ל-2,800 מתנדבים ל-40,000–50,000 מתנדבים. אני אומר לכם שזאת תהיה מהפכה חברתית במדינת ישראל, כי כל אחד, וכל בית-ספר, וכל כיתה, וכל ילד שהם מגיעים אליו, הילד והילדה האלה חולמים להיות משהו גדול. ואותו דבר בחברה הערבית. בחברה הערבית היום יש מודלים שעובדים, של חבר'ה צעירים – גם אם אתם קוראים לזה "שנת שירות", אם רוצים תקראו לזה משהו אחר; אתם רוצים שם אחר, קחו שם אחר – יש הרבה מאוד תוכניות. מה שהחבר'ה הצעירים הערבים בתיכון צריכים זה עזרה לבגרות הישראלית, וזה עזרה לפסיכומטרי הישראלי. הם יכולים לקבל את זה מאתנו, ובתמורה אנחנו רוצים התנדבות. וההתנדבות היא במרכזים הלימודיים, בבתי-ספר, במקומות, וזה משנה את ההישגים הלימודיים בכפר אחרי כפר במגזר הערבי בצורה דרמטית. את הדבר הזה צריכים לעשות ברמה הלאומית, לא בטיפין-טיפין. נעשה את זה, ונעשה מהפכה חברתית במדינת ישראל. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – נמצא? אורלי רוצה; אחריו – חבר הכנסת איציק שמולי. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. גברתי היושבת-ראש, ההמצאה של הנושא הזה: השירות האזרחי הלאומי עובר למשרד החקלאות – חשבנו בהתחלה שזה מנותק מהמציאות, אבל אחרי מחשבה עמוקה – יכול להיות, ממשלה שלא חושבת, למה להעביר את זה לשם? אז מתברר שיש תוכנית לבטל את כל העובדים התאילנדים ולהעביר את הצעירים לעבודת קטיף, לעבודה בחקלאות, לכן זה מתאים לשר החקלאות, וזה לא קשור לא לסחיטה קואליציונית ולא להסכמים קואליציוניים ולא לכלום. לעניין. קודם כול, אני שמעתי את השר, שר החקלאות, שהוא תומך במתנחלים שהגיעו לאדמות הכפר סנור, או להריסות, לכאורה, של ההתנחלות שא-נור. ומה יש שם? יש צו איסור כניסה. החוק אוסר כניסת ישראלים למקום הזה. הוא בא ומעל הדוכן הזה תומך בעבירה על החוק. לא שמענו שום תגובה, לא מראש הממשלה ולא מאחד השרים, אפילו לא מהשר לביטחון פנים. יש כאלה שדיברו פה ושמעתי אותם מדברים על האוכלוסייה הערבית: תקבלו תנאים, תקבלו שוויון, תקבלו, תקבלו, ובואו לשירות האזרחי. אנחנו רואים את הכפרים הדרוזיים, שכולם משרתים שם, ואנחנו רואים את ההפגנות שלהם ואת השביתות שלהם, ואנחנו יודעים, כל כמה שנים באים ומשתיקים אותם בכמה הבטחות. לפחות מיום קום המדינה הם משרתים בצה"ל, לא בשירות אזרחי, ועד היום לא הגענו לממשלה שהשכילה להגיד להם: אתם שווים. כי גם דרוזים קיבלו מכות כשדיברו בערבית אחרי שסיימו את השירות שלהם; אסרו עליהם כניסה לקניונים – רק בשנה האחרונה ראינו אנשים שקיבלו מכות רצח, מה שנקרא, בירושלים, פה. לכן, לקשור את זה האחד בשני – אבל, אנחנו, יש לנו עבודה התנדבותית, אנחנו מתנדבים ומתנדבים. אני יכול להעיד על עצמי: הייתי שותף ב-17 – בחלק מהם הייתי יושב-ראש או ראש הוועדה לעבודה התנדבותית – 17 מחנות התנדבות ביישוב טייבה. בנינו בתי-ספר, שיפצנו בתי-ספר, עזרנו לנזקקים, שיפצנו בתים פרטיים, הגשנו מתנות וניקינו כבישים ותיקנו אותם. ואני אומר לכם, סללנו 8 קילומטר של כבישים בשכבת אספלט אחת ברוחב של 6 מטרים, והייתי אחראי לדברים האלה. לא רק זה, אני על עצמי עוד הפעם אעיד: שנתיים רצופות נתתי קורסים של הכנה לבגרות במתמטיקה. אז לא ללמד אותנו – וזה היה בהתנדבות וזה חינם – אנחנו יודעים מה זה לשרת את האוכלוסייה שלנו. אבל לבוא ולקשור את זה – אני מסיים – זה בלתי אפשרי. אבל עוד דברים – כי במליאה פה יש חוקים, והם רצים ומאשרים חוקים, אז החוק של יריית אבנים, שמכבידים את העונש, האם החוק הזה יופעל גם נגד המתנחלים בבית-אל? ראינו את יריות האבנים אתמול, ראינו אותן בטלוויזיה ובאתרים. האם החוק הזה יופעל שם? בואו נראה את הפרקליטות. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, כאמור, אי-אפשר שלא להתייחס למה שהתחולל היום בבית-אל, אירוע שהוא בהחלט מביש. אני שואל את עצמי, מי בבית הזה קורא לעצמו ומכנה את עצמו "המחנה הלאומי" ובבוקר, או בלילה, דוחף שוטרים וחיילים, ובבוקר מוציא כאלו אמירות על בית-המשפט העליון. עכשיו, בי אתם לא כל כך יכולים לחשוד, ינון, לגבי העמדות הממלכתיות והלאומיות שלי, אבל אני חושב שברגע שיוצאות אמירות כאלו, אז – כפי שאנחנו מגנים ומוקיעים ונאבקים כשיוצאות אמירות ויוצאים מעשים מטורללים מהשמאל הקיצוני, אנחנו צריכים לעשות בדיוק את אותו דבר, באומץ וביושר, כשדברים כאלו קורים גם מכיוון הימין הקיצוני. והאמירה שנאמרה הבוקר היא אמירה קשה, היא מיותרת, היא פוגענית, ואין לה מקום, אין לה מקום בדמוקרטיה. וזאת לא הפעם הראשונה שזה יוצא מפיו של חבר הכנסת יוגב. זה אמירה שאין לה מקום, זה אמירה שהיא מתריסה, זה אמירה שמעודדת או עלולה להתפרש איפשהו כקריאה לאלימות. וחבל שעמדה פה שרת המשפטים – אני כבר ראיתי את שרת המשפטים מתנערת מדברים, וההתנערות – בואו נגיד, היא הייתה מסוגלת ליותר. <קריאה:> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> רפה ביותר. ואנחנו צריכים להוציא קריאה מהבית הזה: אנחנו לא מוכנים לסבול אמירות כאלה. אני מבין שלפעמים יש לכם ביקורת – לכל אחד יש לפעמים ביקורת – על החלטות שמתקבלות בבית-המשפט העליון ובמערכת המשפט בכלל, אבל אם אנחנו ניקח את ההחלטות, או את ההחלטות של בית-המשפט העליון, ועל כל החלטה שאנחנו לא מרוצים ממנה נקרא למלחמה – פוליטית, או אני יודע מה, אולי פיזית – בבית-המשפט, לאן אנחנו נגיע? ולכן אני הייתי מצפה גם מכם להתנער בצורה חזקה ביותר מהדברים. ובמעבר חד, בחצי דקה, אני רוצה להגיד רק משפט אחד, איימן עודה, על העניין של השירות האזרחי. אני מוכן ללכת – אני מפנה את דברי בכוונה אליך באופן אישי, כי אני תולה בך תקוות רבות; אני חושב שבהרבה מאוד מובנים אתה וסיעתך, סיעת חד"ש, יכולים לשמש הגשר שאנחנו כל כך מחפשים פה. אנחנו יכולים ללכת כברת דרך ארוכה בטרמינולוגיה וגם במהות כלפי האוכלוסייה הערבית והמנהיגים של האוכלוסייה הערבית – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים, חבר הכנסת. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – אבל אני חושב שגם אתם צריכים ללכת כמה צעדים לקראת העיקרון הזה, שמקבע משהו יסודי: שבמדינה דמוקרטית יש שוויון – שהיום הוא לא מתקיים – בזכויות; ואנחנו, אני היום העליתי פה הצעה לסדר-היום נגד אפליה בדיור של אזרחים ערבים בלוד. אנחנו צריכים להיות שותפים גם במאבק לשוויון בזכויות, אבל אנחנו צריכים גם להוביל ביחד הכרה, שצריכה להיות פה – צריך להיות פה גם שוויון בחובות. אפשר לדבר על הטרמינולוגיה, אפשר לדבר על המהות, אבל אסור להתנער מהעיקרון הבסיסי הזה. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה לך, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, הכנס הזה מתקרב לסיומו, ובדיונים שהתקיימו השבוע אני כבר עסקתי במבוי הסתום – החברתי, הכלכלי, המוסרי – שהממשלה הזו מקדמת אותנו אליו. אבל אני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שהיום הזה הוא יום מתאים כדי לדבר על המבוי הסתום המדיני והביטחוני שהממשלה מביאה את ישראל אליו. היום מפרסם ראש הממשלה את ההחלטה שלו לבנות 300 דירות חדשות בהתנחלות בית-אל בתמורה להריסתם של שני מבנים או שני שלדים של מבנים שנבנו על קרקע פרטית פלסטינית ובית-המשפט העליון הורה על הריסתם. ואני חושב שאותה החלטה של ראש הממשלה על בנייה של 300 דירות בבית-אל; אגב, זה לא רק 300 דירות חדשות בבית-אל. זה גם דירות בגילה ובפסגת-זאב ובהר-חומה, מעבר לקו הירוק. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – השם ישמור. בגילה? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כן, כן, מעבר לקו הירוק. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כן, כן, חבר הכנסת מגל, מעבר לקו הירוק. יש קו ירוק בעולם. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גם אם תעצמו את עיניכם נורא נורא חזק, זה לא הולך להיעלם. יש קו ירוק בעולם, וכל העולם מכיר בקו הירוק הזה, חוץ מרבים מהכנסת הזאת, לצערי – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – שמשוכנעים שאם הם יתעלמו מהקו הירוק, הקו הירוק יתעלם מהם. <קריאה:> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> זו התנהלות של יען: תכניס את הראש בחול והמציאות תיעלם. עמיתי חברי הכנסת, מה המשמעות של הבנייה מעבר לקו הירוק? מה המשמעות המעשית של הבנייה הזאת? המשמעות המעשית של הבנייה הזאת זה לא רק עוד דירות, זה לא רק חיזוק התנחלויות. אנחנו מדברים על מסר ברור שממשלת ישראל מנסה להעביר לעולם הערבי, והמסר הזה הוא מסר פשוט ואפשר לסכם אותו בשתי מילים: אין פרטנר. ממשלת ישראל הנוכחית היא לא פרטנר להידברות על שלום הוגן, אמיתי, של עצמאות וצדק לשני העמים. והמסקנה הזאת, עמיתי חברי הכנסת, היא מסקנה שצריכה להדאיג את כולנו. כי במבט רחב, במבט היסטורי, לחברה בישראל יש רק שתי אפשרויות: או שאנחנו לומדים להסתדר בשלום ובביטחון באזור הזה שבו אנחנו חיים, והדרך היחידה לעשות את זה היא בדרך של שלום, של צדק ועצמאות לשני העמים – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – או שאנחנו לא עושים את זה. <ינון מגל (הבית היהודי):> כל האזור מלא שלום. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> או שאנחנו לא עושים את זה, חבר הכנסת – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> הכול שלום מסביבנו. הכול שלום. להסתדר פה זה רק אם עושים שלום. מסביבנו הכול שלום. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני עדיין מאמין בשלום. אני יודע שאתה מאמין במלחמות, אני עדיין מאמין בשלום. ואני אומר לך, ידידי, אם אנחנו לא נגיע – – <קריאות:> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – להסדר שייתן לנו שלום וביטחון באזור ובארץ הזו, הדרך האחרת היא דרך של מלחמות ללא סוף. ובדרך של מלחמות ללא סוף ייתכן שישראל תנצח במלחמה הבאה ואולי גם במלחמה אחרי הבאה ואולי גם במלחמה אחרי-אחרי הבאה, אבל הדרך הזו אין בה עתיד. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אין בה עתיד לילדים שלי, אין בה עתיד לילדים שלך, אין בה עתיד לעתיד של הילדים בשני העמים, בכל עמי האזור. ולכן דרכה של הממשלה, שאיננה מציעה שום אופק מדיני אלא מציעה רק העמקה של ההתנחלות, העמקה של הסכסוך, העמקה של השנאה בין שני העמים – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – והמשך דרך של מלחמות, היא דרך שצריכה להדאיג את כולנו מאוד מאוד. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה. חבר הכנסת באסל גטאס, אתה רוצה לדבר? בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת שרון גל. <איתן כבל (המחנה הציוני):> איפה החולצה מאתמול? <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אין לכם מחשבה על הסדר של הדוברים? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> את שרון גל לשים – – –? <איתן כבל (המחנה הציוני):> לדעתי, הם מתאמים את זה ביניהם. אל תבנה על זה – – – <קריאה:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> רק – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מה? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אתה ושרון מתואמים ביניכם, נראה לי. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> את מה? <דניאל עטר (המחנה הציוני):> פעם אתה מדבר אחריו, פעם הוא מדבר אחריך. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> שמעתי שבלילות – – – שוטי שוטי ספינתי. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אז זה כנראה הנשיאות, הנשיאות, ירדנה. תפנה את זה לירדנה, לא אלי. גברתי היושבת-ראש, שרים, חברי הכנסת, אז מה היה לנו היום? מה היה לנו היום? <קריאה:> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> זה עניין של, באמת, הריסת שני שלדים של בניינים בבית-אל, איזו התנחלות, והמהומה וכל מה שהיה מסביב. מי שרוצה לראות את זה רק בפרספקטיבה הזאת, כמובן זכותו, אבל הוא לא רואה את התמונה. התמונה האמיתית כאן היא העובדה שהגענו לנקודה שהממשלה נשלטת על-ידי קבוצת מתנחלים. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אתה יכול – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> זהו המקרה היחידי אולי בהיסטוריה שהקולוניה שולטת במדינת האם. תתארו לעצמכם מצב שהמתנחלים הצרפתים באלג'יריה, לדוגמה, הם היו המחליטים לגבי איך צרפת הייתה צריכה להתנהג או להתנהל בזמן מלחמת השחרור האלג'ירית. זה המצב. היום המדינה מתנהלת ומנוהלת לפי סדר-היום של ההתנחלויות ועל-ידי נציגי המתנחלים, היושבים גם כאן וגם בממשלה. הממשלה הפסיקה, הפסיקה מזמן, ועכשיו זה מתברר – היום, הנה, לפניכם, היום, לפניכם: כששרת המשפטים של ממשלה, שאמורה להגן על מערכת המשפט, מתנהגת כך; כשראש הממשלה, כל השרים, עומדים ומגבים התנהלות בלתי חוקית – כי כל מפעל ההתנחלויות הוא בלתי חוקי. והמפעל הזה, וצריך להגיד את זה, לא הוקם רק על-ידי ממשלות הימין ולא גובה רק על-ידי ממשלות הימין. גם השמאל, מה שנקרא השמאל ההיסטורי – הוא זה שהתחיל את המפעל והוא זה שמימן אותו, והוא זה שהפריח אותו גם בממשלות האחרונות שבהן או השתתף או שלט. רבותי, אין עתיד, אין עתיד למפעל ההתנחלויות – – <קריאה:> יש עתיד. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – אם רוצים להגיע לשלום-אמת, שלום צודק, הבנוי על חלוקה, על סוג מסוים של חלוקה גיאוגרפית. וככל שימשיך שלטון ההתנחלויות בממשלת ישראל, אני אומר לכם, קרב הקץ שבו המדינה הזו – היא מכניסה את עצמה לבידוד בין-לאומי, קרוב יום הסנקציות – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> אתה דואג לנו? אתה דואג? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – ויום החרם, שיביא את ישראל או לוותר על חלום ארץ-ישראל השלמה או – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> הוא קורא לחרם וגם – – – החרם. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. חבר הכנסת שרון גל, ולאחריו – חבר הכנסת דניאל עטר. <איתן כבל (המחנה הציוני):> חבר'ה, ההופעה החלה. אחרונים, לשבת. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני בשורה הראשונה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> לכבות מכשירים סלולריים, ההופעה מתחילה. <היו"ר נורית קורן:> איזה פרומו. <שרון גל (ישראל ביתנו):> כן. קודם כול, אני רוצה לומר, גברתי היושבת-ראש, שבאסל גטאס גאון. לפני שלושה שבועות הוא עמד כאן וקרא לחרם על ישראל, והיום הוא דואג מפני החרם. מה הוא לקח הלילה? <קריאה:> אוהו. <שרון גל (ישראל ביתנו):> או שהוא קיבל איזה טלפון מקטאר להתמתן קצת, כי זה לא כל כך עושה טוב. חברי, אני קודם כול רוצה לומר: החוק הזה הוא נכון, והוא צעד קטן, אבל, בדרך לדבר הגדול שצריך לעשות. אדוני השר אורי אריאל, שוחחנו קצת בחוץ עכשיו, ואני בדיוק התכוננתי לומר כאן שאנחנו חייבים, כולנו, כדי באמת לחזק את הלכידות הפנימית, ולחבר את כל המגזרים והאוכלוסיות, כמו שצריך לעשות – לחייב – שירות לאומי חובה לכל מי שלא משרת, וזה כמובן כולל את כל ערביי ישראל. והאינטרס צריך להיות משותף, כי אין דבר שיכול לחבר יותר לחברה, לרווחה, לבריאות, לרוח ההתנדבות, כמו שירות לאומי. אי-אפשר מצד אחד להגיד: אני כן רוצה ביטוח לאומי, ומצד שני: אני לא מוכן לעשות שירות לאומי; זה חייב ללכת יחד. גם הסיפור הזה של, גברתי היושבת-ראש, לשנות את השם ולקרוא לזה שירות אזרחי – אם זה מקל, זה גם בסדר. אבל הגיע הזמן – אדוני השר אורי אריאל, אני חושב שאם יש מישהו שיכול באמת לקחת את הנושא הזה ולהוביל אותו ברצינות, לא בדיבורים, ובלי לפחד מאותן קריאות של – מה פתאום, וזה לא שוויוני – רק כשרוצים את הזכויות ורוצים את מה שהמדינה הזאת נותנת, והיא נותנת באמת באופן שוויוני ושווה לכל המגזרים, כולל לכל ערביי ישראל, כמו שצריך להיות במדינה דמוקרטית שוויונית, צריך גם לדרוש את אותן חובות מכולם. לא הולכים לצבא, מאה אחוז, יש שירות לאומי, או שירות אזרחי, ולא משנה איך קוראים לזה. אסור לפחד מהאיומים ומההקצנות שאנחנו רואים ושומעים כאן, כמו בכל נושא אחר. יש כאן – אתה יודע, אדוני השר, יש כאן איזו תוכנית ריאליטי בכנסת, קוראים לה, אדוני השר, "הכוכב הבא". יושב בקטאר עזמי בשארה, והתחרות היא מי יותר קיצוני בקרב החבר'ה שיושבים כאן. אז אחד עולה על משט, אתמול הוא בא עם חולצה כתומה ואומר: איך אתם מעזים בכלל להשתמש בצבע הכתום בכל מה שקשור לעקירה מגוש-קטיף, זה בכלל הצבע של בל"ד, ועוד אחת עולה על משט טרור, וכל אחד עושה כאן את הפרובוקציה שלו. אגב, שתדעו – חבל שאחמד טיבי לא כאן – אתמול נפל דבר, אפילו מוטי וירון בערוץ 10 לא הצליחו יותר, ינון, להבין את ההיגיון מאחורי ההתנגדות הזאת, שיהודים יבקרו בהר-הבית. ישב שם אחמד טיבי, והם אמרו לו: אדוני, אתה לא באמת מאמין שלא היה בית-מקדש על הר-הבית, ואתה לא באמת מאמין שיהודים לא יכולים לבקר בהר-הבית. והוא היה מאוד נבוך. <ינון מגל (הבית היהודי):> מה הם רצו, שהוא ישקר? <שרון גל (ישראל ביתנו):> מה? <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <ינון מגל (הבית היהודי):> הם רצו שהוא ישקר? <שרון גל (ישראל ביתנו):> לא, הם פשוט לא הצליחו להבין את ההיגיון שלו. אתה אומר, קרה משהו בתוך אנשים שבדרך כלל מבינים טוב האחד את השני. <ינון מגל (הבית היהודי):> אבל הוא היה – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> הוא ממש אתמול היה במצוקה בשידור. פעם ראשונה מוטי וירון לא מצליחים להבין – אפילו הם לא מצליחים להבין – את ההיגיון של אחמד טיבי, אפילו מוטי וירון. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <שרון גל (ישראל ביתנו):> ולכן, אדוני השר, אתה חייב להוביל את הנושא הזה, שירות לאומי לכו-לם. מי שדורש זכויות – ראוי שגם ימלא אחר כל החובות. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. חבר הכנסת דניאל עטר, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה לך, אני פותח בזה שאני תומך בהצעת החוק, כיוון שאני חושב שהגיע הזמן לעשות סדר בכל הקשור לחלק הזה של החיים שלנו, שמגדיר את ההתנדבות לשנת שירות, את היציאה לשירות לאומי, ומכניס את הכול לתוך מסגרת שלא כפופה למערכת הביטחון או לצה"ל, באופן שמאפשר לכל אזרח במדינה הזאת להתנדב. אני אומר לכם את זה כאבא לילדים שהיו בשנת שירות. הילדה הקטנה שלי – אם מותר לדבר רגע, גברתי היושבת-ראש, על הילדים שלנו, אנחנו לא תמיד יכולים להרשות לעצמנו את זה – קוראים לה אלון, והיא התנדבה לשנת שירות, ובעוד שבועיים היא תתחיל את שנת השירות שלה. וכמי שיודע לבחון את נקודת המבט – לא רק שהילד כבר היה שם, כי גם הבן הבכור שלי היה בשנת שירות – אלא גם במונחים של תוצאה: מי שיוצא לשנת שירות, אין לי ספק בכלל שהוא אזרח יותר טוב. אני אומר את זה גם לחברי הכנסת הערבים שנמצאים אתנו כאן. במועצה האזורית הגלבוע, במשך שנים, יש התנדבות, שמגיעה לעשרות רבות, הרבה מעבר לחלקם באוכלוסייה – שמתנדבים לשירות לאומי בתוך הכפרים, בבתי-הספר, בבתיהם של הקשישים שגרים בכפרים אצלנו במועצה, בבית-החולים "העמק" בעפולה, וכל אחד מהם בוחר איפה להתנדב, ואני לא ראיתי שזה עשה לו רע. אז צודק חבר הכנסת חאג' יחיא, שעשה כאן השוואה לדרוזים, שלא רק שהם הולכים לשנת שירות, הם משרתים בצבא, והם בחזית בדיוק כמו היהודים, וזו השוואה נכונה, ואני מצר על כך. אבל אני חושב שאסור לקחת את הדוגמה הזאת, כי צריך לפעול לכך ששוויון אזרחי יהיה לכולם: ערבים, דרוזים, צ'רקסים, יהודים; בין כולם, כל אזרחי המדינה, צריך שיהיה שוויון. ובכל מקום שאין שוויון ביניהם, אנחנו צריכים לפעול בכל כוחנו – בשביל זה בחרו אותנו, בשביל זה אנחנו נמצאים כאן. השירות הלאומי והאפשרות לצאת לשירות לאומי הם חלק מהכלים או מההסכמות החברתיות שבהם כל אחד מאתנו יכול לתרום גם לקהילה שלו – וכל אחד יגדיר מהי הקהילה: היא הכפר, היא העיר, היא האזור, היא המדינה. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> וזה כלל יוצא מן הכלל, וכלי שיכול לעודד את השוויוניות. ואני אומר לך, חבר הכנסת חאג' יחיא, יהיה הרבה יותר קשה לקבל כאן החלטות – ואנחנו יודעים שהבית הזה קיבל לא מעט החלטות – שהן בניגוד לאזרחות של הערבים, זאת אומרת, בניגוד לאינטרסים שלהם, במכוון. וכשזה יקרה, וככל שהתהליך הזה יואץ, אני מבטיח לך שלנו, כמי שמאמינים בשווין אזרחי, יהיה הרבה יותר קל גם בבית הזה. ואנחנו צריכים לראות בזה כלי, כי אף אחד לא מבקש שהנער או הנער הערבים בוגרי י"ב יצאו לשנת שירות ביחידות צבא. הלוואי שנגיע ליום הזה, זה יהיה ביום שיהיה שלום במזרח התיכון. <היו"ר נורית קורן:> בבקשה לסיים. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אבל לשרת את האוכלוסייה שהם חיים בה – אני חושב שזה כלי יוצא מן הכלל, ואנחנו צריכים לאמץ אותו. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, אני מודה לך על שאפשרת לי לחרוג מלוח הזמנים. אני חושב שזה אחד הדברים היותר-טובים, שמקדמים את השוויון בחברה הישראלית. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת ינון מגל. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, שלשום התבשרנו על-ידי שר החקלאות אורי אריאל, הממונה על הסדרת ההתיישבות הבדואית, כאילו, לכאורה הוא מבשר לנו שהוא הולך להקים מכינה קדם-צבאית ראשונה אצל הבדואים בנגב. אם הוא מצא לנכון אחרי שסייר, ביקר, ביישובים הבדואיים, ובמיוחד ביישובים הבלתי-מוכרים, אם הוא מצא שזה הפתרון, הוא טעה. זו בשורה מרה, ואנחנו לא מקבלים אותה ומתנגדים לה בתוקף. אני לא חושב ששר בממשלת ישראל, שמבקר אצל אוכלוסייה חלשה, אוכלוסייה שסובלת מעוני, מאבטלה, ממצוקת דיור – בשיא הגזענות של ממשלה זו, בא להציע ולהקים מכינה צבאית – אנחנו בכלל נגד המכינה, מכינה לא תהיה מבורכת אצלנו. אם מכירים אותנו רק כדי להתגייס לצבא או לשרת שירות לאומי – אנחנו נפעל כדי שהצעירים יתמקדו וייאבקו קודם כול למען חיים בכבוד על אדמותיהם. הריסת הבתים שאורי אריאל אחראי לביצועה, והכול, כאילו – כשאתה יושב עם שר, עם ראש ממשלה, עם חבר כנסת מהימין, הוא אומר: מכובדי, כולנו כפופים לחוק; כל בנייה בלתי חוקית חייבת להיהרס. שני מבנים בהתנחלויות, שני מבנים שנהרסו בבית-אל, בהתנחלות בית-אל – אני מודה לאל ששני המבנים בבית-אל, שנבנו על קרקע שהיא פלסטינית, קרקע פרטית, שנהרסו. ואז, כהרגלם, רוצים לכבוש ולהמשיך לנשל את הקרקעות. למבנים הללו, למי שלא יודע, הוצאו צווי הריסה על-ידי בית-המשפט אחרי התדיינות כל כך ארוכה – עד שזה הגיע לבית-המשפט, לבית-המשפט העליון, ובג"ץ פסק שהם ייהרסו עד סוף יולי השנה. המובן מאליו הוא שבמדינת חוק, כאילו, כמו שמכנים אותה כאן, היו המבנים נהרסים בגיבוי ראש הממשלה ובכירי השרים בממשלתו. ככה אפשר להבין. אבל כשראש הממשלה, שר הביטחון, שר החינוך, שרת המשפטים, שר החקלאות פועלים נגד הערכאה הגבוהה ביותר בישראל, יש בכך להבהיר שישראל אינה מדינת חוק; אולי אפשר להגיד מדינת מסחרה, כי כל יום, לפי מצב רוח, רוצים לנהל. למה הריסות בנגב במגזר הבדואי הן חוקיות וכאן בבית-אל לא? <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> תפסיקו. תפסיקו להתחנף. תפסיקו לפעול בניגוד לחוק. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת ינון מגל, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. <ינון מגל (הבית היהודי):> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, שמעתי טענות על כך שכל הנושא הזה עובר בין המשרדים ועובר עכשיו למשרד החקלאות, כאילו לבית היהודי יש איזו אפוטרופסות עליו. אז צריך להגיד, קודם כול מבחינת מספרים: אנחנו דואגים לנושא הזה של השירות הלאומי כי רוב משרתי השירות הלאומי הם מהציונות הדתית. יש היום 17,000 תקנים, 9,000 מתוכם הם רק של בנות מהציונות הדתית. אז בכלל זה אומר דורשני, למה עוד הפעם זה הציונות הדתית שמשרתת את הציבור ומשרתת את המדינה. היא הולכת לשירות לאומי, היא הולכת לגרעינים בעיירות הפיתוח, היא הולכת לגרעינים בשכונות מצוקה – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> נתת פטור לנשים משירות צבאי, לכל הנשים במגזר – – – על מה אתה מדבר? <ינון מגל (הבית היהודי):> אני רק רוצה לעדכן אותך שבנות דתיות יכולות לא להיות בצבא, והן בוחרות להתנדב לשירות לאומי. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> רק לשנה. לשנה אחת במקום שנתיים. למה אנחנו – – –? <ינון מגל (הבית היהודי):> את הרי תמיד תראי את הצד הרע. הן בוחרות להתנדב. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> שנה – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> לא נכון, הן עושות שנתיים. יש כאלה שעושות שנה ויש כאלה שעושות שנתיים. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> רק 25% מהן. אתם המגזר המשרת? <ינון מגל (הבית היהודי):> אותו דבר את מדברת על הגרעינים. זה המגזר שמשרת בשירות לאומי יותר מכולם; זה המגזר שעושה גרעינים בעיירות הפיתוח יותר מכולם, הולך לשכונות המצוקה. איפה אתם בעיירות הפיתוח? איפה אתם בשירות הלאומי? איפה? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> לא עושה שירות צבאי. אנחנו בצבא. <ינון מגל (הבית היהודי):> אתם לא עושים צבא, הציבור שלכם. לא כולו. יש אצלכם בציבור כאלה שלא עושים צבא ולא הולכים לשירות לאומי. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> ינון, ינון – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – משרתים את המדינה? <דניאל עטר (המחנה הציוני):> ינון – – – <היו"ר נורית קורן:> חברים, חברים, להירגע. <ינון מגל (הבית היהודי):> איפה השירות? <היו"ר נורית קורן:> חברים, נא להירגע, לתת לו לסיים את דבריו. <חיים ילין (יש עתיד):> שמעת מה אמרת? אתה מחלק את המדינה. מכרת אוכלוסייה שלמה. רק מי שבעד – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> אני קורא לשר אורי אריאל, שמקבל את השירות הלאומי, לבטל לאלתר את התקנים לכל העמותות שמשתפות פעולה עם אויבי ישראל ומוציאות את דיבתנו רעה. לא "בצלם" – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> חבר הכנסת ילין, אתה מפריע לי. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת ילין, נא לשבת. <חיים ילין (יש עתיד):> מחקת אוכלוסייה – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – לא ארגון "בצלם" – לבטל לאלתר. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת ילין, אתה מפריע. שב בבקשה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> הוא מפריע? עומד פה חבר כנסת ומעז להשמיץ ציבור שלם – – – שירות צבאי – – – <קריאה:> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> גברת שפיר, את מפריעה לי. <היו"ר נורית קורן:> את תדברי אחר כך ותאמרי את מה שאת רוצה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> יאללה, לדרוס את החילונים עם 9D. יאללה, לכסח את כולם. תתבייש לך. <ינון מגל (הבית היהודי):> בוא נדבר על עובדות; מי הציבור שעושה הכי הרבה שירות לאומי? מי הציבור שהכי הולך – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> כמה בנות עושות צבא? <ינון מגל (הבית היהודי):> מי הציבור שהולך לגרעינים? כמה גרעינים אתם מוציאים? <נחמן שי (המחנה הציוני):> מה קרה לך? <ינון מגל (הבית היהודי):> בואו נבדוק בגרעינים בעיירות הפיתוח. בואו נבדוק. <חיים ילין (יש עתיד):> תקשיב לי טוב, ינון – תבדוק. <ינון מגל (הבית היהודי):> אתה יכול לצעוק, בואו נבדוק את המספרים. אתה צועק צועק צועק, אבל יש מספרים. <חיים ילין (יש עתיד):> ינון, אתה לא בקי במספרים. <ינון מגל (הבית היהודי):> ולגבי העמותות, אני מבקש מהשר אורי אריאל לבטל לאלתר את התקנים בעמותות שמשתפות פעולה עם שונאי ישראל. אגב, לגבי החרדים, אני באופן אישי לא חושב שחייבים לכפות עליהם שירות בצבא; שיעשו שירות לאומי. זאת עמדתי. <מאיר כהן (יש עתיד):> ינון, מה יש לך נגד עיירות הפיתוח? <ינון מגל (הבית היהודי):> חרדים, יש להם בעיה לשרת בצבא עם בנות – שלא יהיו בצבא. שילכו לעשות שירות לאומי. זאת עמדתי. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <מאיר כהן (יש עתיד):> מה אתה מעביר פה ביקורת על בוגרים – – –? <ינון מגל (הבית היהודי):> עכשיו אני חייב, בהקשר שדיברו פה על ההרס והבתים – אני מאוד מצטער על ההרס של שני הבתים בבית-אל. אני שמח שקיבלנו במקומם 300 לבנייה מיידית, לשיווק מיידי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אלה אותם בתים. <ינון מגל (הבית היהודי):> אני מחזק את ידי האנשים שהגיעו לשא-נור. בעזרת השם, אנחנו נחזור לשא-נור ולחומש בקרוב. בכלל, המטרה צריכה להיות – בתוך עשור עוד מיליון יהודים ביהודה ושומרון. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אלה אותם בתים. הציבור לא מטומטם. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת מגל, אני מבקשת לרדת מהבמה. <ינון מגל (הבית היהודי):> מיליון יהודים ביהודה ושומרון, ולא בשמים היא. עיר גדולה בבקעת-הירדן, ערים גדולות, שכונות גדולות – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת מגל, הסתיים הזמן מזמן. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – ואפשר לעשות את זה. תודה רבה. תודה, גברתי היושבת-ראש. <מיכל רוזין (מרצ):> למה אתה לא מגנה את דבריו של חבר הכנסת יוגב? למה אתה לא מגנה את ההסתה – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. חברים – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – במזגן, למה אתה לא בשטח, עם האנשים? למה? איפה הוא ואיפה אתה? מה זה? הוא פה במזגן מדבר וסמוטריץ עובד. איפה אתה ואיפה הוא? תגיד לי, איך תיבחר בפעם הבאה? מה זה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, באמת בואו נעמיד את הדברים על דיוקם ונגיד את האמת. כאשר מדברים, החברה הערבית ונציגיה – ינון, חלאס, ביכפי, יא זלמה. זהו. אתה גילית הרבה דברים, אבל עם השקרים שלך. אז, חברי חברי הכנסת, כאשר כחברה הערבית, כנציגיו של הציבור הערבי, רוצים לדבר על העניין של האפליה, על האלימות, על הפשע, על חינוך, על רווחה – מראש הממשלה וכל השרים: שירות לאומי, שירות אזרחי, כאילו זה פתרון הפלא. אם אנחנו רק נוהרים לשירות האזרחי והלאומי – חלאס, זהו, אנחנו נהפכים לחברה שוויונית וצודקת. שקר. לפני רק כחודש היו פה ראשי הרשויות הדרוזיות. על מה התלוננו? על זה שאף שהם עושים שירות צבאי – לא לאומי ולא אזרחי – האם נוהגים בהם בשוויוניות? בצדק? מלא אפליה. מה התשתיות שלהם? מה החינוך? הם התלוננו והכריזו על שביתה. אז מספיק עם השקר הזה של זכויות וחובות. <שרון גל (ישראל ביתנו):> למה? <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> מי עשה פוליטיזציה של השירות? מי עשה פוליטיזציה וגם מיליטריזציה של העניין של ההתנדבות? מי, יא סייד גל? מי? זה הממשלה. <שרון גל (ישראל ביתנו):> שירות לאומי. אף אחד לא שואל אותך. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> עקרון ההתנדבות הוא ערך עליון. מי לא רוצה התנדבות? מי לא רוצה לחנך את הילדים שלו והצעירים שלו על הנתינה? מי לא? אבל כאשר עושים את זה על תנאי של אזרחות, על תנאי של זכות – זה לא שירות. פעם אתגרנו את ראש הממשלה. אמרנו לו: אתה אומר שהפרויקט הזה טוב לנו? בסדר גמור. תן לנו את הפרויקט הזה, אנחנו ננהל אותו, אנחנו נקבע את היעדים שלו ונוודא שבאמת הוא שירות והוא התנדבות ולא דבר אחר. כוונתי היא שכפי שהרשויות המקומיות מנהלות כל מיני דברים עם תקציבים – תפאדלו, תנו לנו את התקציב הזה, ועד ראשי הרשויות הערביות, הוא ינהל אותו, ונוודא באמת שזו נתינה וזו התנדבות. בסוף יש כאלה שמדברים על נתינה, שותפות, מה עשיתם. חבר'ה, כל צעיר ערבי שמסיים את התיכון הולך לעבודה שחורה, הוא מפרנס את עצמו, את הלימודים שלו. הוא עובד בבנייה, בטיח, בריצוף. יש לי שני בנים כאלה – הם באוניברסיטה, בחופש ובכל הזדמנות הם הולכים לעבוד כדי לפרנס עצמם. הצעיר הערבי, כאשר הוא מסיים תיכון, הוא לא הולך לשפת הים ולא מפצח גרעינים ונרגילה. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> נרגילה מעשנים. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> מעשנים, מעשנים. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה. חברת הכנסת חנין זועבי אחריו. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, השרה, חברי הכנסת, לפי דעתי, מעבר לדברים שנאמרו, נדמה לי שהבעיה העיקרית היא של הממשלה – מה היקף הגיוס לשירות הלאומי, והאם יש פה מהלך משמעותי או שיש פה כותרות עם מעט תכנים. צבא ההגנה לישראל, מאז הקמת המדינה אנחנו קראנו לו צבא העם, ובשנים האחרונות הוא הפך להיות צבא חצי העם; חלק גדול איננו משרת. זה לא הזמן לפרט, אבל השירות הלאומי יש בו גם פתרון לשוויון בנטל ולאחריות משותפת בגיוס, שהוא גם חובה וגם זכות. שמעתי פה קודם הערות לא לעניין בנושא שנת השירות. אני יכול לתקן את החברים שדיברו על מספרים, הם גלויים. מדובר על כ-4,500 בוגרי י"ב שמשרתים שנת שירות נוספת על השירות הצבאי, כאשר רובם משרתים אחר כך שירות משמעותי, וחלקם הגדול גם קבע ארוך. מתוך ה-4,500, בערך, למעלה מ-1,000 הם באים מההתיישבות. אבל המשימות הן רבגוניות. אני חושב שהחברה הישראלית זקוקה לשירות הלאומי ולשנת השירות גם כדי למלא שליחות ולמלא משימות חשובות וגם כדי ליצור את האחדות ואת היכולת לומר שיש כאן מדינה אחת וגורל משותף. השירות הלאומי מאפשר למי שאיננו רוצה או יכול למלא את ההתחייבות בתחומים נוספים, לא פחות חשובים, כמו המשימות שהוזכרו כאן. המדינה והממשלה עושות טעות, במיוחד על רקע הסכמים קואליציוניים חסרי אחריות, שהן לא מגדילות את התקציב לשירות הלאומי. ואני קורא מפה לשר הביטחון, שבא מתנועות הנוער, ושר הביטחון מכיר היטב את השירות החברתי ולא רק את השירות הצבאי, אני קורא לו מכאן להגדיל את המכסות של שנת השירות המוקדמת. הצבא לא מפסיד מזה, להפך. הוא מקבל קבוצה יותר בוגרת, יותר מנוסה, יותר תורמת. ונדמה לי שההתעקשות על גידול מינימלי של 5% בשנה זאת התעקשות שאין לה מקום במציאות המשתנה, שבה הדגשים הופכים להיות גם חברתיים, בוודאי על רקע ההצעות של ועדת לוקר, שרוצה לקצר ולקצץ בשירות הצבאי. לכן, אני חושב שיעשה נכון השר אורי אריאל – שדואג מאוד לחקלאות ולהתיישבות, ואני מאחל לו הצלחה; נדמה לי שהוא בטוח בעצמו קצת יותר מדי לגבי היכולת למנוע מהאוצר לגזור גזירות לא סבירות על חקלאות קורסת, אבל אני קורא לו בעניין הזה להפוך אותנו לשותפים. אין אופוזיציה למדינת ישראל, יש כאן אחדות דעות על שוויון בנטל, על גיוס לכולם, על תרומה של כל המגזרים לחברה הישראלית, ומי שלא בצבא ובביטחון, אז בחברה ובקהילה. והחיבור של חוסן חברתי וכלכלי עם עוצמה ביטחונית, הוא יביא לנו את הביטחון. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> ביחד עם הביטחון, הוא יביא גם את השלום. ורק מי שחזק ורק מי שצודק יכול להתקיים בכבוד. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, שאלה, לפני שנדון בתוכן של השירות האזרחי: אפשר להקצות תקציבים, יש תקציבים לשירות האזרחי ואין תקציבים להשכלה גבוהה? ומי משרת את החברה יותר: תקציבים של שירות אזרחי או תקציבים של השכלה גבוהה? מי יותר חשוב לאלה שדואגים לחברה הערבית: השכלה גבוהה, חינוך, שירותים חברתיים או כפייה של שירות אזרחי? ועוד שאלה לוגית, לא פוליטית, לא אידיאולוגית. זו גם שאלה לוגית: אפשר להכריח אזרח לשרת את החברה שלו – בסדר, נקבל את ההגדרה אף שהיא אינה הגדרה נכונה; אנחנו לא מקבלים אותה, אבל מכיוון שזו שאלה לוגית – אפשר להכריח אזרח לשרת את החברה שלו ואי-אפשר להכריח את המדינה בעלת האמצעים לשרת את אותה חברה? מכריחים את האזרח. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – זכויות? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> בואו נכריח את המדינה, קודם כול, לשרת את החברה הערבית. אפשר להרשות למדינה לא להכיר בלאום שלנו ולדבר על שירות לאומי? לא להכיר בזכויות החברה שלנו, להרוס בתים, להפקיע אדמות ולדבר על שירות לחברה? איך מעזים לדבר על לשרת את החברה? אלה שהורסים את הבתים שלנו באים אלי ואומרים לי: תשרתי את החברה שלך. <קריאה:> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אלה שמפקיעים אדמות באים אלי, יש להם החוצפה לבוא אלי ולהגיד לי: תשרתי את החברה שלך. <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – את המדינה שלך. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – את המדינה שלך תשרתי – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אלה שתומכים בחוקים שהם נגד החברה שלי באים אלי בשיא החוצפה ואומרים לי, מטיפים לי – שאלה לוגית, טיעון לוגי. זה לא פוליטי. <מירב בן ארי (כולנו):> לא יקרה לך כלום. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אלה שהורסים את החיים שלי באים אלי ואומרים לי: תשרתי את החברה שלך. ואללה, איזה היגיון. <מירב בן ארי (כולנו):> את המדינה שלך, את הארגונים שלכם – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אני, ואנחנו, אנחנו נגדיר איך לשרת את החברה שלנו. אנחנו נגדיר איך לשרת את החברה שלנו. <קריאה:> מדינה – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> את המדינה. <מירב בן ארי (כולנו):> את המדינה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> זה הטיעון הלוגי, לא הפוליטי, הראשון. לא הורסים למישהו ובאים אליו ואומרים לו: תשרת. הטיעון הלוגי השני: שוויון, חברה אזרחית. אז בואו נגדיר מה זה שוויון ואיך נאבקים למען השוויון. נאבקים למען השוויון על-ידי מלחמה בגזענות ועל-ידי מלחמה בגזענים. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> ככה מקדמים שוויון, ככה מקדמים חברה אזרחית, לא על-ידי מלחמה באזרחים. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> נגמר הזמן – – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> חבר הכנסת מאיר כהן – – – <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת חנין זועבי, נא לסיים. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> כן, מסיימים, אבל לא מסיימים כלום פה. <היו"ר נורית קורן:> אז לסיים. <קריאות:> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> משרתים את האזרחים על-ידי מלחמה בגזענות ובגזענים, לא על-ידי מלחמה באזרחים. אז, קודם כול, שוויון מקדמים על-ידי – תפסיקו הפקעת אדמות, הריסת בתים. <קריאה:> – – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לרדת מהדוכן. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> משפט אחרון. זו ההגדרה של שוויון: שוויון עושים על-ידי שוויון – – <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. תודה רבה. אני מבקשת לרדת, חנין זועבי. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – ולא על-ידי כפייה. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת יוסף ג'בארין. <ינון מגל (הבית היהודי):> את מדברת על גזענות. איך קוראים לשחורים בחברה הערבית? – – – <מירב בן ארי (כולנו):> איזה שוויון, איך אתם רוצים – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – הורסים – – – <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> בבקשה. חברים – תתחיל לדבר, בבקשה. חברים, אני מבקשת לשמור על שקט. תנו לדובר הבא לדבר. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר נורית קורן:> סליחה, בבקשה שקט באולם. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – לשרת ולא שואלים אותך, וראוי להעריך את זה שבאים לשרת בשירות האזרחי – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת מיקי לוי, אני מבקשת לשמור על השקט ולתת לדובר הבא לדבר. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – להסתה. <היו"ר נורית קורן:> חברי הכנסת, אני מבקשת, תנו לדובר הבא לדבר. בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושבת-ראש, חברי הנכבדים – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אה, סליחה. אנחנו אמרנו את דברנו. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – אני עד היום מחזיק בכרטיס – – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי, זה פוליטי. עזוב אותך. <היו"ר נורית קורן:> חברים, אני מבקשת – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני עד היום מחזיק בכרטיס שאני מאוד גאה בו. זה כרטיס של השתתפות במחנה העבודה ההתנדבותי שעיריית נצרת ארגנה במשך שנים ארוכות. אני גאה בכרטיס הזה, כי אני אז הייתי, לדעתי, בן 12, כשהתחלתי להשתתף במחנות העבודה ההתנדבותיים הללו. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – קצת קשה. זה לא – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מחנות העבודה האלה כוונו לעזור לעיר נצרת, לתושבי העיר נצרת, להתגבר על אפליה רבת שנים, כדי לשפר את העיר ולקדם אותה, למרות מדיניות האפליה. אני מזכיר את זה ומדגיש את זה, כי העבודה ההתנדבותית היא בנפשנו. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> העבודה ההתנדבותית היא בנפשנו; תשאלו את ראשי הרשויות המקומיות הערביות, תשאלו את העמותות הערביות. ולכן, עם כל הכבוד לכל חברי, שאף אחד לא יטיף לנו מוסר על חשיבות העבודה ההתנדבותית. אל תטיפו לנו מוסר. אנחנו אלופי העבודה ההתנדבותית. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – בוודאי – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – הקשבתי. <מאיר כהן (יש עתיד):> לא בגללךְ. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מה שאני רוצה להגיד, שכל אלה שעכשיו קופצים לדבר על השירות האזרחי והשירות הלאומי, אני לא מבין מדוע הם רוצים לדבר דווקא על, אולי, החובה היחידה שהיהודים מקיימים – כמובן, לא כולם – והעניין היחידי אולי שהמשפט הישראלי עצמו פוטר ממנו את האזרחים הערבים. אני פשוט מתפלא: במקום להתמקד בעיקר – והעיקר זה מדיניות האפליה, והעיקר זה אפליה בתקציבים, והפקעת הקרקעות – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – ולכבוד שרת התרבות, שנמצאת כאן: העיקר נמצא גם בבעיה תקציבית במשרד התרבות, שם אנחנו מקבלים פחות מ-3% מהתקציב. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> על מה אתה – – –? אתה לא – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אז במקום לדבר על כל הדברים הללו – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – באים להיטפל דווקא לנושא היחידי, שדווקא שם המשפט הישראלי עצמו פוטר את האזרחים הערבים. ואני שואל, ואני שואל, ואני שואל: מי שמבקש להציע ולתמוך, אם בשירות אזרחי או שירות לאומי לאזרחים הערבים, האם הוא מציע גם שוויון מלא? אני חושב שזה אתגר. זה בדיוק האתגר. מי שדוגל בשירות אזרחי ושירות לאומי, שזו החובה היחידה שהיא לא חובה בחוק, אבל לפחות זה משהו שכאילו האזרחים הערבים לא מקיימים, האם הוא באמת דוגל בשוויון מלא? <מירב בן ארי (כולנו):> כן. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> האם הוא מוכן לחשוב על מדינה אחרת, שנותנת שוויון לכל אזרחיה גם במישור האזרחי וגם במישור הלאומי? <מירב בן ארי (כולנו):> כן. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> יש לך ספק לגבי הספסל הזה? <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> האם הוא יכול לחשוב על מדינה שההמנון שלה יהיה המנון גם של האזרחים היהודים וגם של האזרחים הערבים? <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> האם הוא יכול לחשוב על מדינה – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> ישראל היא מדינת הלאום היחידה? מה זה קשור? <מירב בן ארי (כולנו):> מה זה קשור? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> זה קשור. אני אגיד למה זה קשור. <מירב בן ארי (כולנו):> אתה מכניס – – – אתה רוצה שוויון – אז שוויון. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני אגיד לך למה זה קשור. <ינון מגל (הבית היהודי):> יש יהודים בשווייץ – – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> זה קשור. אי-אפשר שדווקא הרשות המבצעת – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – השעון? מה עם השעון? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – תבוא אלינו, ורוצה לנהל שיח רק על החובה – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת ג'בארין. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – של השירות האזרחי, השירות הלאומי – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים ולרדת מהבמה. כבר נתתי זמן די והותר. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – בלי להציג תוכנית אמיתית של שוויון בזכויות לאזרחים הערבים. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> גברתי היושבת-ראש – – – <היו"ר נורית קורן:> בבקשה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> וגם כבוד השרה, שמודאגת מעניין הזמן – – – <היו"ר נורית קורן:> סליחה, אדוני. אני מבקשת לרדת מהבמה. עבר הזמן. בבקשה לרדת. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אבל את יודעת שהיו הפרעות. מאוד הפריעו לי, מאוד הפריעו לי. <היו"ר נורית קורן:> נתתי לכולם. נתתי לך מעבר לזמן. בבקשה לרדת. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> או שאולי תוכני דברי לא כל כך נעימים, ואז אני מוותר. <היו"ר נורית קורן:> בבקשה לרדת. נתתי מספיק זמן. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> תודה. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת מוטי יוגב אמר הבוקר שצריך להרים כף של D9 על בית-המשפט העליון; הגיע הזמן להעמיד את הרשות השופטת על מקומה, ולהראות לה מי הריבון. כך התבטא מוטי יוגב. אדוני חבר הכנסת יוגב, הריבון הוא מדינת ישראל; הריבון הוא בית-המשפט העליון; הריבון הוא לא ממלכת יהודה ולא ממלכת מוטי יוגב. אתה לא ריבון, חבר הכנסת יוגב; אתה מסית, אתה מורד, אתה מדרדר את מדינת ישראל לאבדון. אתה, חבר הכנסת יוגב, מעודד למרד נגד ריבונותה של מדינת ישראל. חבר הכנסת יוגב, אני מכיר אותך המון שנים. ישבנו ליד שולחן משותף. אתה היית מזכ"ל תנועת "בני עקיבא" – מזכ"ל תנועת "בני עקיבא". <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה בלתי נתפס. זה בלתי נתפס. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מאות אלפים של אנשים מדהימים עברו תחת גגה של התנועה המדהימה והמפוארת הזאת, "בני עקיבא", ולחשוב שאתה, חבר הכנסת יוגב, אתה הנהגת את התנועה המפוארת הזאת? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> בושה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה? לא ייאמן, אדוני – לחשוב שיכול להיות כרגע שמישהו מחניכיך, או קבוצות מסוימות מבוגריך, יושבים עכשיו באיזה חדר, אפל יותר או אפל פחות, ומתכננים – אדוני, הם מתכננים – לבצע את חזון D9 שלך, חבר הכנסת יוגב. הם חניכים שלך. הם מתייחסים ברצינות למה שאתה אומר, חבר הכנסת יוגב. אתה הנהגת אותם. ויכול להיות – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אם הוא היה יכול, הוא היה עושה את זה בעצמו. היה עושה בעצמו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> כן, תצא מהאולם. אתה לא ראוי להיות באולם הזה, חבר הכנסת יוגב. אתה לא ראוי להיות באולם הזה. <קריאה:> בושה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה מסית ומדיח. אתה רחוק שנות אור – – <קריאה:> פשוט תצא – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תתבייש. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – מדמות המופת של איזה מנהיג חינוכי. ואתה, בימים קשים כאלה, של אלימות קיצונית נגד שוטרים וחיילים, אתה מוסיף ומסית את ההמון המשולהב בבית-אל לעלות על בית-המשפט העליון? לעלות על הרשות השופטת? תאמין לי, חבר הכנסת יוגב, יוסף בורג, חיים משה שפירא וזבולון המר מתהפכים בקבריהם, מתהפכים בקבריהם, ואם היו יכולים – הם היו קורעים קריעה – – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת. תם הזמן, נא לסיים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – הם היו קורעים קריעה על המנהיגות הנוכחית של האנשים האלה. אני אסיים, גברתי. זה חשוב לומר את הדברים. <היו"ר נורית קורן:> אבל תם הזמן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אנחנו, במחנה הציוני, לא ניתן לאף אחד להרים יד על חיילי צה"ל או על השוטרים של מדינת ישראל, וגם לא ניתן לאף אחד, גברתי היושבת-ראש, לפגוע בבית-המשפט העליון. ומבחינתנו, בהתנהלותו זו של חבר הכנסת יוגב, הוא הוציא עצמו מהבית הזה; הוא הוציא עצמו מכללי המופת; הוא בוודאי איננו יכול להיות מוגדר באיזו צורה שהיא מופת או איש חינוך. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת סתיו שפיר. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני הקשבתי לדברים של עמיתי בכנסת, ואני רוצה להגיד לכם, אם הסיפור הוא פוליטי, אז התשובות הן פוליטיות; אם הסיפור הוא שוויון בחובות וגם שוויון בזכויות, אז אתה לקחת את כל הסיפור של ההתנדבות למקום פוליטי, וזו הבעיה העיקרית של השירות הלאומי. כלומר, כאשר מדברים על שוויון בחובות ושוויון בזכויות, לא מדברים על התנדבות לשם ההתנדבות, אלא סוגיה פוליטית. לכן כל החברים שלי בסיעה המשותפת הגיבו תגובות פוליטיות. אתה לא בא ואומר להם: אנחנו רוצים לבנות תוכנית להתנדבות לשם ההתנדבות, אלא יותר מזה. אתם יודעים שכל הסיפור התחיל בוועדת לפיד בשנת 2004, כאשר דיברו על השירות הלאומי כצעד ראשון לכיוון המשטרה, הצבא ומסגרות ותוכניות נוספות. כשהעבירו את השירות הלאומי למשרד הביטחון, שר הביטחון דאז היה שאול מופז – אמרנו: מה הקשר בין השירות האזרחי, שאמור להיות אזרחי, לבין הביטחון והביטחוניזם ומשרד הביטחון? אתם יודעים שנתנו למל"ל – המועצה לביטחון לאומי – לטפל בסוגיה הזאת. אתם יודעים שראשי הממשלה דיברו על הקשר בין הזכויות לבין החובות, ונתנו את השירות הלאומי כדוגמה. כלומר הכול פוליטי, לכן התשובות הן תשובות פוליטיות. אבל אני רוצה עוד להוסיף – בכמה מדינות בעולם ביטלו את השירות הלאומי כי הוא הגביר את האבטלה. למשל באוסטריה, בשנת 1964; בניו-זילנד, בשנת 1969; באוגנדה, בשנת 1972 – מכיוון שהביאו אנשים שישרתו חינם במקום אנשים שעובדים בכסף, וכך הוציאו את האנשים שעובדים בכסף ממקום העבודה, ובכך הגבירו את האבטלה. האם למדתם את הנושא הזה? האם אתם חושבים שבקרב הציבור הערבי – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> יש גם מדינות שהוסיפו שירות אזרחי. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> טוב, אז אני נתתי לך דוגמאות, אני מבקש ממך ללמוד אותן. לעומת זה, כאשר אנחנו אומרים לא, אנחנו אומרים לא מסיבות פטריוטיות, מסיבות חברתיות, מסיבות כלכליות, מכל הסיבות יחד. לכן, אנחנו בוודאי נתנגד. אנחנו אומרים כן להתנדבות. כולנו התנדבנו. יש לנו עמדה ערכית כלפי ההתנדבות, אבל אנחנו התנגדנו לפוליטיזציה של ההתנדבות. תודה רבה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתם תהיו מוכנים לשים תוכנית שלכם? <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת סתיו שפיר. אחריה – חברת הכנסת אורלי לוי. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> חבר הכנסת ינון מגל, אני מבקשת שלא תברח מהמליאה דווקא עכשיו, כי אני הולכת להתייחס לדבריך, ברשותך. כבוד היושבת-ראש, זה פשוט מביש בעיני שעולה פה לדוכן חבר כנסת מטעם מפלגה, מפלגת הבית היהודי, מפלגה שאתמול היושב-ראש שלה, נפתלי בנט, הלך ועמד על מכולה בבית-אל, והתסיס צעירים עבריינים, לגרום להם לחשוב שהם מעל החוק והם יכולים לעשות מה שהם רוצים – לירוק על חיילי צה"ל, להרביץ לחיילי צה"ל. <ינון מגל (הבית היהודי):> למה את מסלפת? <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> איזה מין חוצפה זאת – שר חינוך בישראל. <ינון מגל (הבית היהודי):> למה את מסלפת? <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אתה חבר מפלגה – השרה הבכירה במפלגה שלך, איילת שקד, עדיין לא שמענו אותה מגנה בחריפות – אומרת שהיא יודעת – את חבר הכנסת השני מהסיעה שלכם, מוטי יוגב, שהחליט שהוא צריך לעלות עם 9D על בית-המשפט העליון. תגיד לי, אתם התחרפנתם? אתם פשוט התחרפנתם? איבדתם את זה לגמרי? אתם מפלגה שנמצאת בשלטון; אתם רוצים להעביר חוק במדינת ישראל, תעבירו חוק במדינת ישראל – – – <יואב קיש (הליכוד):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אתם הולכים להתסיס בני-נוער? לגרום להם – להסית אותם לעבריינות? <קריאות:> – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אתם הולכים ומסיתים נגד בית-המשפט? שופט, נשיא בית-המשפט העליון לשעבר אשר גרוניס, מקבל מכתב איומים, שאם יהיו פינויים הוא יקבל פצצה באוטו שלו. ואתם, במקום לבוא ולעמוד מול הציבור ולהגיד, חבר'ה, תירגעו, לציבור שלכם, להגיד להם: תירגעו, מה זה הדבר הזה? אתם באים ומתסיסים עוד – מי אתם? <ינון מגל (הבית היהודי):> ומה עם – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> שהבית היהודי – באמת, זה כבר בית-המשוגעים, זה בית-הסוהר, צריך להיות. מה הבית יהודי? מה הקשר? <קריאות:> – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> חברים, ואתה עוד מעז לבוא לפה ולספר לנו שאנחנו, יש לנו בעיה עם שירות. ידידי, אני עשיתי גם שירות לאומי וגם שירות צבאי מלא. <ינון מגל (הבית היהודי):> לא מאמין לך. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> ומה הנשים של המגזר שלך עושות? הן מסכנות, הן רוצות לעשות שירות צבאי, אבל אתם כפיתם עליהן את הפטור הזה משירות צבאי כדי לשלוח אותם לשירות הלאומי. רק 25% מהן ממשיכות לשנה שנייה בשירות לאומי, אבל זה מבחינתכם ערך הגיוס. <ינון מגל (הבית היהודי):> גם החילוניות שלא עושות – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תעשה לי טובה, נו, באמת. <קריאות: – – – > <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אתם פשוט מביכים. אתם מפלגה מביכה. שכחתם לחלוטין מה זה לאומיות. שכחתם מה זה ממלכתיות. שכחתם שאתם אמורים לפעול לטובת כל אזרחי מדינת ישראל. <קריאות:> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> הפכתם להיות מפלגה שדואגת אך ורק למגזר שלה ולעסקנים שלה, ולמקורבים שלה; פשוט תתביישו. וללכת עכשיו ולהסית ככה בני-נוער לעבריינות, במקום לשמור על שלטון החוק, במקום להגן על הדמוקרטיה, במקום להגן על עתידה של מדינת ישראל ועל עתיד הציונות. זה פשוט מביך, אתם צריכים להתבייש. יותר מזה, השרים שלכם צריכים להתפטר מהממשלה. איזה מין דבר זה? להגיד לאנשים פה, אנשים שמשקיעים את החיים שלהם בשירות ציבורי, להגיד להם שהם לא משרתים? להשוות בין חייל קיבוצניק לחייל דתי, אתם מפרקים עכשיו את צה"ל – מי אתם שתעשו דבר כזה? מי אתם, באמת? <קריאות:> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> מי את? <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אנחנו הולכים לצבא, אנחנו שומרים על הצבא – – – <קריאות:> – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – גורמים לאנשים צעירים ללכת ולירוק על חיילי צה"ל – – <קריאות:> – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – אנשים שעוד שנה אמורים להתגייס לצה"ל, מי אתם? אני מציעה לכם להירגע. כבר עכשיו להתנצל בפני הציבור, להתנצל בפני הכנסת, לחזור בך מהדברים החמורים שאתה אמרת כאן, ומהר מאוד להתחיל להבין שאתם מפלגה שאמורה להגן על הדמוקרטיה הישראלית, על הציונות – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <קריאה:> מה מצב החסה בשטחים? יש לך פה נושא, למה את הולכת לתקוף אותם? מה קרה? <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – על עתיד מדינת ישראל, שכן אתם אמורים לדאוג שכספי ציבור יחולקו בצורה הוגנת, לכל אזרחי ישראל, זאת החובה שלכם. ואני אומר מילה אחת על החוק הזה, שעומד פה עכשיו, שהוא חוק מאוד חשוב. <קריאה:> אוה, תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת משפט אחרון ולסיים. <קריאות:> – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> החוק הזה, אם הוא יונח עוד הפעם בידיים של אנשי המפלגה הזאת, הם ימשיכו להשתמש בשירות הלאומי כאיזה כלי מגזרי שיש להם, במקום להפוך את השירות הלאומי והשירות האזרחי למשהו שכל אזרחי ישראל עושים – יהודים, ערבים, דתיים, חרדים. כל מי שלא יכול להתגייס לצבא, יוכל ללכת למסלול של השירות הלאומי והשירות האזרחי, כך שכל אזרח בישראל יעשה שירות כמו כולם, בלי הנחות. <ינון מגל (הבית היהודי):> מה את מסיתה? <היו"ר נורית קורן:> תודה. חברת הכנסת אורלי לוי, בבקשה. <ינון מגל (הבית היהודי):> את תלמדי אותנו ציונות? את רצית להוסיף למילה "יהודי" – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – באמת, רק יהודה ושומרון, רק הציונות – – – תתבייש. <ינון מגל (הבית היהודי):> את רצית – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> לך עכשיו – – – שאסור להתנהג ככה לחיילי צה"ל, לך תספר להם. <ינון מגל (הבית היהודי):> באמת? – – – <היו"ר נורית קורן:> חברים, נא לאפשר לחברת הכנסת אורלי לוי לדבר. בבקשה. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה. חברת הכנסת סתיו שפיר, פעם ראשונה אני קוראת אותך לסדר. פעם שנייה. סתיו – חברת הכנסת סתיו שפיר, אני מבקשת. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – על קיבוצניקים – – – את – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת ינון מגל, בבקשה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> למה את לא מוציאה אותו מהמליאה? <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת אורלי לוי, בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> חברים, אני רוצה לשים סדר ולהכניס קצת היגיון בדברים. עולים לכאן חברי כנסת, תאמינו לי, מבולבלים בעיני, לא עושים שיעורי-בית, לא מכירים את הנתונים, ובאים, שולפים אותם – ואני אצטט פה חבר כנסת שאמר דבר שבעיני הוא מנותק מהמציאות; לא יודע את החומר, ומטעה את הציבור. אם מגיע חבר כנסת מסיעה כזו או אחרת ואומר: חברים, בסיעה שלנו, או האנשים שלנו, משרתים בשירות לאומי יותר מכולם, וההוכחה לכך היא מספר התקנים שניתנים לאותו ציבור – אז תעשה שיעורי-בית; כי יש סיבה למה האחוז הזה הוא הגבוה ביותר: כי התקנים נמצאים אצלם. והדבר הולך ומתחדד. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> יפה מאוד. כל הכבוד. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> כל הכבוד. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> והאבסורד הרבה יותר גדול, כי כל אותם נערים ונערות חדורי מוטיבציה וראייה חברתית אמיתית, באים ועושים גם וגם: גם שנת שירות – קוראים להם שינשינים – וגם שירות צבאי אמיתי. אבל מה האבסורד? – שלהם אין תקנים, והתקנים האלה לא מחולקים ולא ממומנים. ובאמת, העמותות צריכות לגייס כסף לאותו שינשין, לאותו נער – ודרך אגב, אלה הנערים המוכשרים ביותר במדינה. באמת, הגאווה שלנו, שהם באים בתחושת שליחות, מתנדבים במוסדות הקשים ביותר, נמצאים במוסדות של נערים חסרי עורף משפחתי, של ילדים שהוצאו מהבית שלהם, מהרווחה, מוסדות רווחה, מוסדות חינוך, בתים לחיים, ילדים אוטיסטים. ובמקום להצדיע להם, מדינת ישראל, בהשקפת עולם צרה, אומרת: לכו תחפשו את הכסף כדי שאתם תוכלו לתרום שנה נוספת. וכשאתה שואל: למה זה? אז מסתבר שיש מישהו על השלטר. והבן-אדם הזה גם עכשיו בא ואומר: אנחנו עושים טובה לחברה, כי אנחנו באים עם גרעינים לעיירות הפיתוח. אז בוא נספר לכם קצת על הגרעינים האלה. בחלק מהמקרים הם שותים את התקציבים החברתיים של עיירת הפיתוח; בחלק מהמקרים הם נמצאים בתוך הדירות של הדיור הציבורי. הם גם רוצים לקנות את הדירות של הדיור הציבורי, כאשר ממתינות בתור אלפי משפחות. ולא בכדי, כנראה, שרת המשפטים לא הביאה להצבעה את החלת דין הרציפות על הצעת חוק שכר דירה ריאלי לממתינים בתור. וראו איזה פלא, מי תוקע את החוק? אותו אחד ששייך לאותו זרם. הוא אולי במפלגה אחרת, אבל שלא יטעו אתכם השמות של המפלגות – הם שותפים, והם שותפים לפשע של הגזלה של התקציבים החברתיים, והם שותפים לכך שאין מספיק שינשינים מפני שאין מספיק תקנים. והם שותפים לכך, מפני שאין מספיק תקנים גם למגזר, וגם כאשר רוצה ערבי או נוצרי או אחר להתגייס או לעשות – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אורלי, מה זה ערבי או נוצרי? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> סליחה, מוסלמי או נוצרי, טעות שלי, מתנצלת. – – – וכאשר הם רוצים – אין תקנים. אחר כך יעלה לפה חבר כנסת מהבית היהודי ויגיד: אנחנו הכי בסדר, אנחנו הכי תורמים לחברה, כי תראו את מספר התקנים המאוישים אצלנו. תחלקו את התקנים שווה בשווה. זה הולך ומחמיר כאשר ילדים בסיכון שמסיימים את הפנימיות שלהם באים אלי להתחנן שאשיג להם תקנים לשירות לאומי, כי השירות הלאומי לא רוצה לקבל אותם. <ינון מגל (הבית היהודי):> מה הקשר? מה את מקשקשת? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תתביישו לכם. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אל תכניסי את כולנו לסיפור הזה. אני לא יודעת למה את עושה את זה. <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת לוי, תם הזמן. אני מבקשת לסיים. <ינון מגל (הבית היהודי):> מה הקשר לשנת שירות? מה הקשר? למה את מקשרת את זה? <מירב בן ארי (כולנו):> יש שנת שירות – – – <היו"ר נורית קורן:> תאפשרו לה משפט אחרון, בבקשה. נא לא להפריע. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תראו, אפשר לשקר לאנשים פעם אחת, פעמיים; אי-אפשר לשקר לאותם אנשים כל הזמן. המחסור בתקנים או ניווט התקנים מאוד מאוד מכוון, והנושא – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> מה הקשר? למה את מקשרת ביניהם? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> כי התקנים לא מגיעים לא לילדים בסיכון שסיימו את בית-הספר, ולא לשינשינים, שעושים גם צבא וגם שירות. <ינון מגל (הבית היהודי):> מה הקשר? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> ותתביישו לכם, אתם שולטים בזה כמו שאתם שולטים בברז. <ינון מגל (הבית היהודי):> טוב, טוב. בסדר. <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת לוי, אני מבקשת לסיים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> יש פה חברי כנסת שלא עושים את שיעורי-הבית שלהם והם מבולבלים. <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת לוי, אני מבקשת לסיים. אני מבקשת לסיים. חברת הכנסת לוי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> משפט אחרון, גברתי היושבת-ראש. תשמעו, יש פה חברי כנסת שאוהבים לעשות רעש וצלצולים – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> מה הקשר? <מירב בן ארי (כולנו):> תפני למשרד הביטחון. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני, אתה רוצה לעשות רעש? תלמד מחבר הכנסת שרון גל. גם כשהוא מתסיס, הוא חד. <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת אורלי לוי, אני מבקשת לרדת. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. חברי הכנסת, בבקשה להירגע, לתת לאחרים את זמן הדיבור שלהם. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מי הפך את השירות הלאומי לפוליטי אם לא הבית היהודי? הכול משרות וג'ובים, זה כל הסיפור. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת מיקי רוזנטל. חבר הכנסת מיקי רוזנטל פעם שנייה. בבקשה. נא לא להפריע. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, בתחילת דברי אני חייב לומר שאין מתאם בין רמת הדציבלים הקולניים לבין רמת השכנוע. אז אנא, אני מרגיע אתכם, כי ככל שתצעקו, סביר להניח שלא תשכנעו. אני חשבתי לתומי, גברתי היושבת-ראש, שהבניין הזה יתייצב בדקת דומייה על הניסיון להפציץ את בית-המשפט העליון בישראל ב-9D. אבל מובן שציפיותי הן ריאליות, ריאליסטיות, אז לפחות חשבתי שהבניין המכובד הזה, שהוא הסמן הנשגב ביותר של הדמוקרטיה, לפחות יתאחד במחאה כנגד הדברים שבקעו מגרונו של חבר כנסת במדינת ישראל. אבל הנה, אנחנו רואים את ההתפרצויות, ואת העובדה שאתם הפכתם במו-ידיכם ומכוח המוח שלכם למדינה שמסתגרת ומתכנסת אבל גם מתפלגת ומתפרקת. ואני מציע למדינת ישראל, שהיא מדינה מודרנית לכל הדעות וגם סיפור הצלחה – האם אני יכול לבקש ממר נגוסה שישמע את דברי? <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> נגוסה, זה שייך אליך. חבר הכנסת נגוסה, זה שייך אליך. המדינה הזאת עברה תהליכים דרמטיים במהלך תולדותיה, אבל היא פסחה על אחד התהליכים החיוניים ביותר במדינה בעלת משטר דמוקרטי – המדינה הזאת לא עברה תהליך של התאזרחות. ומכוח העובדה שהיא פספסה והחמיצה את אחד התהליכים הרלוונטיים למדינה דמוקרטית, אז היא הפכה למדינה לאומית, מכונסת בתוך עצמה, מסתגרת באופן פתולוגי, ואיננה מבינה שהתאזרחות זה הסמן היותר נשגב ואמיתי של דמוקרטיה, ולכן היא מתנה תנאים. מכוח העובדה שהיא פסחה על התהליך הזה היא מתנה תנאים עושקים כלפי אוכלוסייה ערבית שמנסה להשתלב במדינה הזאת אבל היא לא יכולה להטות ראש, להתכופף, להכפיף את עצמה ללאומיות וליהדות של המדינה הזאת. אנחנו רוצים להתנדב. אנחנו, את הערך ההתנדבותי מבינים ומטמיעים. אבל מדינה בעלת כוח התאזרחותי, לא יכולה להתנות זכויות בשירות לאומי או בשירות צבאי. זה תנאי הסף היחידי שיכול להרחיק את המדינה הזאת משאיפתה או מכמיהתה להיות מדינה דמוקרטית. תנו לאוכלוסייה הערבית להתאזרח דרך השוויון, דרך סגירת העוולות. <היו"ר נורית קורן:> משפט אחרון. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> 95% מאדמתם של הערבים הופקעו. הערבים בתוך המדינה הזאת חשים לא רק מאוימים אלא גם לא שוויוניים. החזירו את השפיות ליחסים הרלוונטיים בין המיעוט הערבי למדינה – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – ואל תתנו תנאים שמרחיקים את הדמוקרטיות הזאת של המדינה ממרחבי המזרח התיכון. ומילה אחרונה, גברתי. <היו"ר נורית קורן:> לא, בבקשה, זהו. עד עכשיו הארכתי יותר מדי. בבקשה לרדת. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> הואיל ואני מכבד אותך אז אני יורד מהדוכן, ורק אומר מילה אחת. <היו"ר נורית קורן:> לא, אני מבקשת לרדת. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> רק מילה אחת. <היו"ר נורית קורן:> הארכתי יותר מדי. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אל תלאימו את המדינה הזאת ללאומיות שלה. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. אני מבקשת לשמור על הזמנים. בבקשה, שלוש דקות. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, חבר הכנסת מיקי לוי, זוהיר, רק בזה הרגע קיבלתי הודעה, עמיתי: סגן-אלוף שעיה עוקב, מח"ט בית-אל, ירה שני קליעים בגבו של נער מתנחל בשם נחמיה שובל, בן 17, שזרק עליו אבן, כאשר לא נשקפה סכנה לחייו של הסגן-אלוף. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הנער יידה אבנים לעבר חיילים שבאו לאבטח את הריסת הבניין. רגע הירי עצמו לא תועד במצלמה, אבל הקצין נראה מתקרב אל הנער הירוי נחמיה ודוחף אותו ברגל. הוא גם מנע ממנו פינוי על-ידי אמבולנס בזמן. <ינון מגל (הבית היהודי):> יהודים גם שחטו משפחה ערבית עם סכינים בלילה? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> והנער המשיך, שתת דם עד שנפח את נשמתו. בסוף הוא מת. <ינון מגל (הבית היהודי):> יהודים גם רצחו משפחה ערבית בלילה? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> דובר צה"ל הודיע שהירי בוצע על-פי ההוראות, אבל נפתחה חקירה. למה זה נשמע לכם סיפור דמיוני? כי בחיים לא יקרה דבר כזה, אף שהיום נזרקו אבנים לעבר חיילים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> ירו אבנים. ירו אבנים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> והאבנים אומנם היו אבנים של יהודים כנגד יהודים, אבל היו אבנים. מישהו מתאר לעצמו שהחוק של איילת שקד, השרה שקד, שרת המשפטים, יופעל נגד אלה, 10–20 שנים? מישהו מתאר לעצמו שזה יופעל שם? לא יופעל, חבר הכנסת מיקי לוי; נדמה לי שתמכת בחוק. מישהו מתאר לעצמו שהאירוע הדמיוני שתיארתי יתרחש? הוא לא יתרחש. כי יש הוראות שלא יורים ביהודים גם אם הם מסכנים את החיילים. ולכן כאן אני מדבר על מוסר כפול. המוסר הכפול השני הוא איך התנהלה המדינה בעניין צווי ההריסה. איך היא שינתה את דעתה, את חוות דעתה; איך היא ביקשה מבית-המשפט להתייחס – הליכי תכנון מקוצרים, מזורזים – כאשר הבית של מר קאסם, שאני מצדיע לו, אני שולח לו מכאן את ברכות הרשימה המשותפת וכל אדם בעל מצפון. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אנחנו מברכים את בעל הבית הזה ובעל האדמה הזאת אשר לא ויתר על אדמתו אפילו לאחר שהוצעו לו מיליוני דולרים. הוא ניצח בסוף המערכה הזאת והוא ינצח. בסופו של דבר האמת תצא לאור. ברכות לאחי ולכל משפחת קאסם ביישוב הזה, אשר עמדו בפרץ למרות בְּנָם השהיד. כמה נערים מתו מות קדושים למען האדמה הזאת והבית הזה. ברכותי להם.) <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <קריאה:> "שהיד" – – – כל הווריאציות, כל ההטיות. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, ראשית אני רוצה לעשות כאן קצת סדר לגבי החוק הזה, כי נראה לי שחלק מהאנשים לא יודעים בדיוק על מה מדובר, כולל חלק מאלה שמדברים. מדובר על שירות לאומי ושירות לאומי אזרחי. אלה שני דברים שונים. השירות הלאומי הוא בהתנדבות והוא מיועד באמת לנשים, נשים דתיות וגם נשים מהמגזר הערבי. ולגבי השירות הלאומי הזה אני יכול לומר מתוך ידיעה, שמספר התקנים שמקצים – או אני אגיד את זה כך: הביקוש בקרב צעירות במגזר הערבי – גם צעירים אבל בעיקר צעירות – להתנדב לשירות לאומי הוא הרבה יותר גדול מהתקנים שהמדינה מקצה להם. ולכן אני מאוד מקווה שהמדינה תקצה יותר תקנים. אז זה דבר ראשון. לגבי השירות הלאומי האזרחי, השירות הלאומי האזרחי – כאן, חבר הכנסת ינון מגל, כדאי שתקשיב. בתור אחד, אני, שישב בערך שישה חודשים עם חברת הכנסת שקד, שהיום היא שרת המשפטים, על חוק שקד – השירות הלאומי האזרחי מיועד לגברים חרדים, והוא מחולק לשירות אזרחי ביטחוני ולשירות אזרחי חברתי. והוא לא מיועד, כפי שאתה התבטאת כאן, לנשים דתיות. אז זה דבר אחד, מבחינת הסדר והניקיון. <ינון מגל (הבית היהודי):> זה לא מה שאמרתי. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> לא, אתה אמרת. תכף אני אתייחס גם למה שאתה אמרת. <ינון מגל (הבית היהודי):> לא אמרתי את זה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אתה הטחת כאן האשמות קשות כנגד ציבור שלם. ואמרת: הנשים מהמגזר שלנו הן אלה שמתנדבות לשירות הלאומי, מתנדבות יותר מאשר מהמגזר שלכם. דבר ראשון, המגזר שלנו והמגזר שלכם – אני חושב שכבר הגיע הזמן שנפסיק לדבר – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> לא אמרתי "שלנו". <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – – ואני אגיד לך למה. אתה צודק, הן מתנדבות יותר לשירות הלאומי. אתה יודע למה? כי הנשים החילוניות מתגייסות לשירות צבאי. והשירות הצבאי שהן מתגייסות אליו הוא שנתיים. <ינון מגל (הבית היהודי):> למה חילוניות לא מתגייסות? למה חילוניות לא מתגייסות? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> דמגוג. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> ולכן פחות מתנדבות לשירות הלאומי. ואני אגיד לך עוד דבר. בשירות הלאומי יש שתי אפשרויות: אפשרות אחת, שירות של שנה בלבד – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – שהוא – אני לא זוכר את מספר השעות, ושירות של שנתיים, שבו מספר השעות הוא מחצית ממספר השעות של השירות בן השנה. לכן, אני לא מציע לפתוח במערכה הזאת. אני כן אזכיר את זה שגם הנשים וגם הגברים הצעירים החילונים יותר ויותר מתגייסים, נוסף על השירות הצבאי, לשנת שירות נוספת – בעיירות פיתוח, באזורים אחרים ובכל מיני נושאים שצריכים לקדם בחברה הישראלית. כך שבסופו של דבר השירות הוא לא שנתיים ושלוש לנשים וגברים, כי אם לחלקם אפילו שלוש שנים לנשים וכמעט ארבע שנים לגברים, כשהשנה הראשונה היא בהתנדבות. ומילה אחרונה, אם אנחנו כבר מדברים. השירות של בחורי ישיבות ההסדר הוא 17 חודש, לעומת זה של הגברים החילונים, שהיה 36 חודש ועכשיו ירד ל-32 חודש. אז אני מאוד מציע שלא תתחילו להתחשבן, כי בהתחשבנות הזאת מצבכם לא ממש טוב. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אז כדאי להכיר את הפרטים, כדאי להכיר את העובדות, ולא לשאת כאן נאומים חוצבי להבות שאין להם שום בסיס. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת חיים ילין. אני מבקשת לשמור על הזמנים. בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כמה זמן יש לי? <היו"ר נורית קורן:> שלוש דקות. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק שירות אזרחי לא ממצה את התוכן האמיתי של הצעת החוק שמונחת לפנינו. כי יש בהצעת החוק הזאת כדי לפגוע בזכויות אזרח בסיסיות, ובמיוחד של הציבור הערבי. ולכן הייתי מוסיף: הצעת חוק שירות אזרחי ושלילת זכויות יסוד של האזרחים הערבים. למה? המצב הוא כדלקמן. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אבל הוא התנדבותי. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אני אסביר. יכול להיות שאני אשכנע אותך. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> התנדבות. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> תאמין לי, אם אני אומר משפט – יש לי נימוקים כבדי משקל, אם אני אומר אותו. עד היום, כאשר פנינו לבג"ץ בנושא אפליה, כשהתנו זכות זו או אחרת לאזרחים בשירות צבאי, בג"ץ פסל את זה בטענה של אפליה, כי הוא אמר שרוב הציבור הערבי לא משרת בצבא, לכן התנאי הזה מפלה. כיום באים ואומרים: עכשיו שירות אזרחי. וכבר עכשיו ישנו מבול – גם בכנסת הקודמת, דרך אגב – של חקיקה, של התניית זכויות, שיש לנו כבר, בשירות אזרחי: מי שמשרת מקבל, ממשיך לקבל אותה הזכות כפי שהיום, ומי שלא משרת – תישלל ממנו הזכות הזאת. כלומר, העניין הזה של השירות האזרחי – ואלה שתמכו בו, יכול להיות שהמפלגה שתמכה ודחפה ולחצה בעניין הזה היא ישראל ביתנו, ומהסיבות האנטי-דמוקרטיות של תפיסה רפובליקנית קיצונית, אם הם מבינים מה זה בכלל, אם אנשי ישראל ביתנו מבינים את המשפט הזה; תפיסה רפובליקנית קיצונית של האדרת פטישיזם של המדינה, שגובלת בתפיסה פאשיסטית, שבה האזרח צריך לשרת את המדינה ולא המדינה צריכה לשרת את האזרח. ולכן, על בסיס זה, באים ואומרים לנו: תעשו שירות לאומי. אני אומר לכם שאנחנו מתנגדים לזה מסיבות לאומיות. זה בא לפגוע בזהות הלאומית שלנו וזה בא לפגוע בזכויות שלנו. <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. תם הזמן. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> גם אלה שתומכים בזה בתום לב. אני בטוח שחלק מחברי הכנסת תומכים בהצעת הזאת בתום לב. אומרים, אם תשרתו – תקבלו זכויות. זה תפיסה שאני מתנגד לה. <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת, משפט אחרון. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> רק תדעו לכם שזה הפוך לגמרי. אם אנשים ילכו לשירות הלאומי, תישללנה זכויות אזרח בסיסיות משאר האזרחים. אז אל תיתנו יד לזה. לפחות – אין אפילו הגנה, אין שום הגנה. אני רואה – – – <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה, חבר הכנסת זחאלקה. תודה רבה. כבר עברת את הזמן בהרבה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. מאה אחוז. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> מכובדי, האמת, לא תכננתי לדבר, אבל ינון מגל לחץ על הכפתור הנכון. <ינון מגל (הבית היהודי):> נשארתי רק בשבילך. <חיים ילין (יש עתיד):> לחצת על הכפתור הנכון, לא צריך יותר מזה. רק אתמול הייתי פה ונתתי נאום על אחדות העם, על כך שהקיצונים צריכים להפסיק לנהל את המדינה. אני אומר לך, ינון, תחליטו, בבית היהודי, איפה אתם; אם אתם חלק ממדינת ישראל, או שאתם הקצה של מדינת ישראל. אני אומר לך את זה חד-משמעית. <ינון מגל (הבית היהודי):> לא, אתם תחליטו. <חיים ילין (יש עתיד):> אני החלטתי. אין לך מונופול, לא לך ולא למפלגה שלך, על הציונות. אין לך מונופול. <ינון מגל (הבית היהודי):> לך יש. <חיים ילין (יש עתיד):> אין לי – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> אתם הקמתם את המדינה, אתם בניתם – – – <חיים ילין (יש עתיד):> לא שמעת את זה ממני בחיים. לא שמעת את זה, אבל עכשיו אתה תשמע משהו אחר. אתה מכיר מישהי שקוראים לה גיל ילין? היא הבת שלי. היא עבדה שנה בבן-שמן בהתנדבות. היא התקשרה אלי כשהיא החזיקה ילדות על סמים, בסדר? לבד, בת 18. אחרי זה הייתה שנתיים בשירות צבאי. הלכה ועשתה – הייתה מדריכת עורב קרבית. אתה מכיר את עדי ילין? הוא היה גם בשנה שלישית, אחרי זה נתן שלוש שנים ביחידה שלך. אתה מכיר את אור ילין? הוא בקריית-יערים, עבד עם נוער אתיופי בסיכון, בסדר? ובמגלן. אתה רוצה את שי? אני לא יודע מה יהיה אתה, עוד שנתיים אולי אתה תדע, אבל בטוח היא תהיה שם. עכשיו תשמע עוד נתון: 50% מבוגרי י"ב במועצה אזורית אשכול עושים שנת שירות לאומי, שנת שירות לפני הצבא, לפני הצבא, ונותנים בצבא. אתה יודע מה אומר לי הרמטכ"ל? אני לא אתן לך יותר תקנים, כי אלה הנוער הכי איכותי שיש במדינת ישראל ואני צריך אותם עכשיו. 1,500 תקנים בקושי יש. אבל זה לא שירות לאומי. שירות לאומי נועד למי שלא עושה צבא. זה תחליף צבא. בזה אל תתבלבל. אל תתבלבל. <ינון מגל (הבית היהודי):> כמה לא מתגייסים? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> יותר – – – <חיים ילין (יש עתיד):> ינון מגל, תקשיב טוב מה אני אומר לך, אני לא באתי לפלג, באתי לאחד. אני לא רוצה להיות במקום שלך. 97% מתגייסים לצה"ל במועצה אזורית אשכול. ככה בכל המועצות האזוריות, ככה כמעט בכל השלטון המקומי. 97%. אנחנו נלחמים על כל אחד שיש לו פרופיל נמוך, שיגייסו אותו. יש לי פה סרטונים של ילדים שבחיים לא היו מתגייסים, ואנחנו כולנו עובדים כדי שיתגייסו לצה"ל, שיהיו מתנדבים בצה"ל. אז איך אתה יכול לבוא ולתת לנו הרצאה כזאת? תפסיקו לקחת – הציונות הדתית הם לא מונופול של הציונות. די. אתם רוצים להיות אחים, כולם יחד? בבקשה. יש בית-משפט, אנחנו צריכים לכבד את בית-המשפט, תפסיקו עם השופלים. אתמול מוטי יוגב בא אלי, אלי, אתה יודע מה הוא אומר לי? אני אתך, נאחד יחד את העם. לקח את השופל ופירק את המדינה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת ילין. חבר הכנסת מאיר כהן, ואחריו – חברת הכנסת רויטל סויד. <ינון מגל (הבית היהודי):> ככה מאחדים. ככה מאחדים. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת – ינון מגל, שלום, כנראה גם לך זה קורה, שעולים לכאן, ואז חרצובות הלשון משתחררות, ומותר להגיד הכול. מותר להגיד הכול. באמת אפשר לצפות לקצת איפוק. העליונות הזאת, התחושה הזאת – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> אתה מטיף עכשיו. אתה מדבר על עליונות? אתה מטיף. <מאיר כהן (יש עתיד):> סליחה, תקשיב, אל תפריע לי. אני אטיף, אני אגיד מה שאני רוצה. אתה עומד כאן, משדר עליונות מטופשת, מתחיל לעשות חשבון עם סקטורים אחרים מי מתגייס ולא מתגייס, ומטיל גם דופי בבני עיירות הפיתוח; אני שומע אותך אומר "ובעיירות הפיתוח" – אתה תעלה לפה ותתנצל בפני עיירות הפיתוח. כי הבוגרים – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> תחזור על מה שאתה אמרת, תקרא את מה שאמרת, כי הבוגרים והבוגרות של עיירות הפיתוח מתגייסים לצבא. אלפים מהם עושים גם שנת שירות – שינשין – וגם שירות צבאי. ואתה עומד פה כנציג המפלגה המתנשאת, כנציג המפלגה שלקחה את הציונות, שבלעדיה שום דבר לא היה קורה במדינה הזאת. אתה יודע, איפוק וצניעות טובים לכולכם, אז אל תייצרו כאן פילוג שהוא מיותר. לרגע היה נדמה לי שגמרתם עם הערבים, ועכשיו הבאים בתור זה עיירות הפיתוח. אז תתבייש לך. בפעם הבאה שאתה עומד כאן תדע לאחד, ולא לפלג. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. חברת הכנסת רויטל סויד, ואחריה – חבר הכנסת מוטי יוגב, אם הוא יהיה כאן. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, יום קשה היום. יום קשה היום. <חיים ילין (יש עתיד):> אתמול לא היה כזה? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מחד גיסא, בתים נהרסים במדינת ישראל. מאידך גיסא, מהבית הזה, מבית-המחוקקים, מהבית שאמור להיות הבית שדוגל בדמוקרטיה, בשלטון דמוקרטי, בבית הזה נאמרים דברים שהם חד-משמעית ערעור על שלטון החוק. אבל לא סתם ערעור על שלטון החוק. דבריו של חבר הכנסת מוטי יוגב הם דברים מסיתים, דברים אלימים. חברי מוטי יוגב, אתה איש כל כך מוערך, איך יכולת לומר דברים כל כך קשים? אתה יודע, לא מעט אנשים במדינת ישראל לא תמיד מקבלים את פסיקתו של בית-המשפט העליון, או בכלל של בית-המשפט, אבל מכבדים את בית-המשפט, מבינים את מעמדו; יודעים שהוא האדן החשוב ביותר במדינה דמוקרטית, שומר הסף האחרון שיש לנו כאן. איך אפשר לומר דברים כאלה נגד בית-המשפט העליון ונגד שלטון החוק? והוסיף חברי השר לוין, שזה גם לא מוסרי – הפסיקות של בית-המשפט העליון לא מוסריות. איך אנחנו יכולים לקבל דבר כזה פה? אבל מצד שני, באותה נשימה, נזרקות אבנים על חיילי צה"ל ושוטרים. מיידים אבנים בחיילי צה"ל. רק לפני שבוע עמדנו פה, הגנו על החוק על יידוי אבנים. מי פילל שייתכן שהשימוש הראשון שייעשה בו יהיה יידוי אבנים בחיילי צה"ל על-ידי אזרחים תושבי בית-אל. מי פילל לזה? איך אפשר שלא לגנות את זה? לבנו כואב, לבנו דואב, זה יום קשה היום; יום קשה לתושבי בית-אל, יום קשה לדמוקרטיה הישראלית. אי-אפשר לקבל בשום דרך וצורה שהיא – לא רק את האמירות נגד בית-המשפט העליון, גם את חוסר הגינוי של יידוי אבנים בחיילי צה"ל. אני פונה אליכם, חברי בבית הזה, תנו את כל המעטפת ואת כל ההגנה לחיילי צה"ל, שעושים עכשיו עבודה שאין לי ספק שרובם לא היו רוצים לבצע, ובטח ובטח לשמור על שלטון החוק. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת סויד. חבר הכנסת מוטי יוגב, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת מירב בן ארי. אנחנו סוגרים את רשימת הדוברים. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> כבוד היושב-ראש, שר החקלאות, חברי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, אנחנו עוסקים פה בחוק, ואם אינני טועה, רבים מהדוברים פה התייחסו ממש לעניין, אז אני כן רוצה להתייחס לעניין של הדברים שנאמרו כאן. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אולי תתנצל קודם. <קריאה:> אולי תקרב את המיקרופון אליך? תודה רבה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אולי עדיף שלא. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, אני רק מבקש שייחסך מזמני כל עוד יש הפרעות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עכשיו התחלתי. הזכרת לי. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> הרשות המחוקקת – הכנסת – והרשות המבצעת – הממשלה – קרי, אנחנו ומי שבחרנו מתוכנו לנהל את המדינה, הם נבחרי העם – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יושבי המרפסת בצד שמאל או ימין של המליאה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – והם, קרי אנחנו, אלו שצריכים להוביל, להנהיג את מדיניותה של מדינת ישראל. כן, לא הרשות השופטת. היא עוד רשות חשובה ביותר. אלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו. אלה הן כל הרשויות. אבל לא כאשר באקטיביזם שיפוטי – ואני אומר יותר מזה – אגרסיביות – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש – – – אותו. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – ושרלטנות שיפוטית, לוקחת לעצמה הרשות השופטת את הגה ההובלה או את סטיק הטרקטור, ולאחר שמקום קיבל תב"ע בתוקף והיתר בנייה – – – <קריאות:> מיקי, שב – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אני לא יכול לשמוע את השטויות – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה, חשבנו שאתה עולה להתנצל. תתבייש לך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת לוי, חבר הכנסת לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה רוצה להרוס עם טרקטור את בית-המשפט העליון. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת לוי, אנחנו נותנים כאן לכולם לדבר. <מיקי לוי (יש עתיד):> אין לך בושה. חשבנו שאתה עולה להתנצל, לבקש סליחה מהבית הזה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת לוי, חבר הכנסת מיקי לוי, אני עדיין לא קראתי אף אדם לסדר – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – בית-משפט העליון. אין לך בושה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – אל תהיה הראשון. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – הבית הזה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מיקי לוי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה לא שייך – – – ההתנהלות הזאת. תתבייש – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת לוי, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני יוצא לבד. אני לא רוצה לשמוע אותו. בושה לשמוע אותו. אני קורא לחברי לצאת החוצה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני קראתי אותך לסדר פעם שלישית עכשיו, ואני לא אתן לך את התענוג לצאת לבד. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני קורא לחברי לצאת החוצה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוציאו אותו, בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – בושה. תתבייש לך. (חבר הכנסת מיקי לוי יוצא מאולם המליאה.) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בבקשה, חבר הכנסת יוגב. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> בית-המשפט העליון איבד את הרסן, איבד את הצדק ואיבד את המוסר – – – <קריאה:> מוטי, מוטי – – – <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת ילין, לא בעמידה. לא בעמידה. <קריאות:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> מה יצא לך – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, אני מציע לתת לכל אדם לומר את אשר על לבו. לא הפרענו לכם. <קריאה:> לא, לא, למחוק את בית-המשפט העליון זה כבר לא מה שאומר את אשר על לבו. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתם צריכים להחליט – – – או שדין תורה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת רוזנטל, לא בעמידה, אבל. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זה מצב קשה. אני מבין שקשה לכם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת רוזנטל, לא בעמידה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – אנחנו מוכנים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חיים ילין, לא בעמידה, בבקשה. כך אמרו לי שהכללים פה מכתיבים. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> בית-המשפט העליון איבד את האיזון ואת מקומו הראוי מאוד בקרב הרשויות, זו המחוקקת וזו המבצעת, שנבחרות על-ידי העם, וזו השופטת שתפקידה לאזן בערכיה אך לא להוביל את המדיניות. מדיניותה של מדינת ישראל לגבי הסוגיה הזאת נקבעה, והוצבה לבית-המשפט העליון אתמול, ואילו בית-המשפט העליון החליט להתעלם ממנה – בצער, מבחינתי. לא אזכיר לכם את התבטאויותיהם של אנשי שמאל כמו השופט חשין, שאמר שהוא יגדע את ידו של כל מי שירים את ידו על בית-המשפט העליון – – <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> זה לא קשור, זאת התבטאות – – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – או של פרופסור שאמר שהוא יעלה דחפורים על עפרה, ולא ראיתי אתכם מתקוממים או מתנצלים; או של גורם אחר, שאינני רוצה להזכיר את שמו או את התבטאותו כי היא נמוכה מדי. ואני רוצה לומר שבהתבטאותי – אני אומר – לא התכוונתי, חס וחלילה, לאלימות של מאן דהוא, אלא כמטפורה; מטפורה לאותה קביעה של בית-המשפט העליון, שפסקה שהורסים בית, שאולי תחילתו בחטא, אבל הוא בתוך תחום יישוב; לא הוכחה בעלות שם של איש, חוץ משל היישוב בית-אל, הוא קיבל תב"ע בתוקף והיתר בנייה. במגזר הערבי מסדירים, ובמגזר היהודי, על קוצו של יו"ד – הורסים. זו איננה סימטריה, זו איננה אמת דין צודקת, וזו איננה מידתיות. ולכן אמרתי את מה שאמרתי, ואני קורא לבית-המשפט העליון להתנהג בצדק ולקבל את ההערה כמו שהיא ולהתמודד אתה, ולבדוק את עצמו – באיזו מידתיות הוא נוהג ביחס להתיישבות היהודית, ובאיזו מידתיות הוא נוהג ביחס למאות בתים שנבנים שלא כחוק באזור גוש-אדומים על-ידי ערבים, ואין אכיפה, ומתעלמים מהם ובסוף גם מכשירים אותם. אני קורא לרשות השופטת, של היועצים המשפטיים ושל השופטים, לבדוק את עצמם ולבוא להידברות של אמת וצדק ולא לחשוש מביקורת. אני לא חושש ממנה, ואני עומד מאחוריה, ובשום פנים ואופן לא באלימות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> הטרקטור – כמשל מטפורי, ואני גם מגנה כל אלימות כנגד שוטרים וחיילים. השוטרים והחיילים הם בנינו, אהובינו, ולא חס ושלום אויבינו. הם נשלחו למלא את תפקידם, וככאלה אנחנו אוהבים אותם בכל מקום ומחבקים אותם ומגנים כל אלימות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט אחרון. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> אני אומר גם בסיום דברי – אני אמרתי על דברי בעניין הטרקטור שהוא מטפורה; אני מחכה לשופט חשין שיאמר שדבריו לגדוע ידיים הם לא במדינה כמו סעודיה, ששם גודעים, אלא גם הם היו מטפורה של מי שאומר דברים כנגד בית-המשפט העליון. אני קורא לשופטי בית-המשפט העליון לבדוק את עצמם לאור ביקורתי, שהיא ביקורת של אמת – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – ורוב הציבור בישראל חושב כמוני אך מפחד להביע. שיבדקו את עצמם בסקר וימצאו שהאמון בהם ירד פלאים – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת יוגב, תודה רבה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – וכדי לחזק את מערכת המשפט בישראל, "ואשיבה שֹפטיִך כבראשנה", טוב שבית-המשפט העליון יבדוק את עצמו, ויהיה בנקודה הרבה יותר מאוזנת, הרבה יותר מאזנת והרבה יותר צודקת למען המשפט בישראל. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חברת הכנסת בן ארי, בבקשה. חבר הכנסת מגל, אתה הגשת בקשה להשיב מאחר שדבריך סולפו. הבעיה היא שכל מי שסילף את דבריך איננו באולם. אתה עומד על בקשתך? <ינון מגל (הבית היהודי):> נראה מה קורה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז תודיע לי אחרי חברת הכנסת בן ארי. <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני אומנם חדשה כאן, אבל לדעתי אולי צריך, אדוני היושב-ראש, איזה חוק שאומר שכשיש הצעת חוק ויש זכות דיבור עליה, אז צריך לדבר על הצעת החוק ולא על דברים אחרים, ואז נהיה יותר ממוקדים. לי דווקא מאוד חשוב לדבר על הצעת החוק, ותודה, אדוני השר, שאתה נמצא כאן. צריך להבדיל, ונעשה פה מין ערבוב. יש שינשינים, שזה שנת שירות, שזה חבר'ה שלפני הצבא בכלל, ויש שירות לאומי אזרחי, שזה במקביל לשירות הצבאי. נעשה פה מין סלט – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> אתה היחיד – שמעתי אותך, שמעתי, חבר הכנסת ילין, אתה היחיד שדייקת עם דוגמאות. שנת השירות פתוחה לכולם. הבעיה המרכזית של שנת השירות היא שמשרד הביטחון צריך להגדיל את מספר התקנים, אולי גם באיזה מקום להעביר את התקנים למשרד החינוך סוף-סוף, ולתת למשרד החינוך. יש התעקשות, נכון, של משרד הביטחון להשאיר אצלו את השינשינים, לדעתי שלא בצדק. השירות הלאומי-אזרחי – ואני רוצה להגיד לך משהו, אדוני השר, אני בטוחה שאתה שומע אותי – הבעיה בעיני, מכיוון שאני מבינה מעט בנושא של השירות הלאומי-אזרחי, והתעסקתי בו, זה שכיום התקנים הם מועטים; בעיקר, אגב – גם בתור יושבת-ראש השדולה למען בני-הנוער בסיכון – שיש כיום רק 300 תקנים לנוער בסיכון, 700 לבעלי מוגבלויות, ואת זה אני יודעת באמת, חבר הכנסת מיקי לוי עשה כאן עבודה – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> 800. <מירב בן ארי (כולנו):> יופי. אז אם הגדלנו לבעלי המוגבלויות, הנה, אני מנצלת את הבמה הזאת לדבר על החוק ולהתמקד באמת בנושא של בני-נוער בסיכון. כמה זה חשוב להגדיל את התקן עבורם, כי אנחנו יודעים באמת כמה משמעות זה נותן להם אחרי זה – להיות אזרחים טובים יותר למדינת ישראל. באופן כללי אני יודעת שיש 11,000 לבנות הדתיות; אולי נוכל, מתוך זה, בהסכמה שלך, וכמובן בחשיבה שלך עם הצוות איך להגדיל. אני באתי לכאן לדבר על החוק הספציפי ולדבר על בני-נוער בסיכון מתוך מקום שבאמת כיום אין להם מספיק מקום. אני יודעת, אגב – והעליתי את זה גם בפני סגן שר הביטחון, דיברנו גם על זה – שגם בצבא צמצמו. זאת אומרת, גם לחיילי מקא"ם צמצמו בחצי, גם באפשרות שלהם לעשות שירות לאומי כבני-נוער בסיכון – גם בזה אנחנו עומדים בסך הכול על 300 תקנים. נראה לי שיש כאן איזה עוול והגיע הזמן לתקנו. בכלל, זהו חוק חשוב, אבל חשוב שכל המגזרים במדינת ישראל ייוצגו בחוק הזה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה לחברת הכנסת בן ארי. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – 8 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות אזרחי, התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות: 23 בעד, שמונה נגד, אין נמנעים. הצעת חוק שירות אזרחי, התשע"ה–2015, עברה בקריאה ראשונה ועוברת לדיון, להכנה לקריאה שנייה ושלישית, בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. מבקשים להוסיף עוד שלושה: חבר הכנסת פולקמן, חברת הכנסת עזריה וחברת הכנסת בן ארי גם הצביעו בעד החוק. חבר הכנסת ינון מגל ביקש וקיבל את רשות התגובה. <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> טוב, חבר'ה, לא נראה לי שזה ישנה יותר מדי את התוצאות. <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בסדר, חבר הכנסת מגל, ברשותך. <ינון מגל (הבית היהודי):> היות שלא מעט חברי כנסת, כבוד היושב-ראש וחברי הכנסת, התייחסו לדברי, אז נראה לי נכון שאני אבהיר את הדברים. א. חבר הכנסת בר-לב, אני חושב שכשמתייחסים למספרים – – – <קריאות:> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> כבוד היושב-ראש, אם אפשר טיפה שקט שם. חבר הכנסת ילין, אני לא חושב שיש מה לעשות תחרות מי הולך יותר ליחידות קרביות, מי יותר בשינשינים, באיזה משפחה יותר וכאלה. עזוב, אני לא נכנס לשם. <חיים ילין (יש עתיד):> למה? <ינון מגל (הבית היהודי):> לא, אני לא נכנס. <חיים ילין (יש עתיד):> אנחנו הולכים לכל – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> אמרתי לגבי אוכלוסיות. עכשיו, כשבוחנים את זה, חבר הכנסת בר-לב, צריך לבחון לפי כמה מהאוכלוסיות לא מתגייסים, אם ברשות אם לא ברשות, וכמה מתוך אלה שלא מתגייסים, מתנדבים. זאת הבדיקה. על זה דיברתי, ואני חושב שזה נושא ראוי שצריך לבדוק אותו. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אבל למה שלא יתגייסו? <ינון מגל (הבית היהודי):> מסיבות כאלה: פציפיזם, בריאות – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> לא, לא, אני מדבר – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – סיבות שונות. ומתוך אלה שלא מתגייסים בוחנים את החוסן החברתי, ואת רוח ההתנדבות בחברה – לפי אלה שלא חייבים להתגייס ובכל זאת מחליטים להתנדב. הנה, בוא, אני אומר לך, בוא נבדוק את זה, נראה. זה לגבי העניין הזה. <חיים ילין (יש עתיד):> אני אבדוק את כל מה שאמרת. <ינון מגל (הבית היהודי):> הנה, בוא נבדוק את זה ונראה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – – החילונים, אתה שמעת? <ינון מגל (הבית היהודי):> מי שבוחר להיעלב רוצה להיעלב, ההערה של חבר הכנסת כהן על עיירות הפיתוח בכלל לא נראית לי קשורה למה שאמרתי. אמרתי שגרעינים הולכים לעזור בעיירות הפיתוח, ולא הבנתי איך הוא הגיע לדברים שהוא אמר. אבל הנה, אני אומר – אם בכל זאת מישהו נפגע מזה, אני מתנצל. אבל לגופו של עניין הביקורת – ופה בגלל זה כעסתי כשאמרתי: אל תבואו בעליונות – יש פה חברי כנסת, אולי אחת במיוחד, שעשו להם מטרה להיכנס בבית היהודי, שהבית היהודי הוא המטרה אצלם. ואמרתי את דברי לנוכח זה שהייתה ביקורת למה הבית היהודי מתעסק בסיפור הזה של ההתנדבות ושל השירות הלאומי. ואני מודיע שמי שזאת המטרה שלו, להכפיש את הבית היהודי, כן, אני לא אאפשר את זה. זה הכול. אני אעמוד על כבודנו, אני אעמוד על זכותנו, אני אעמוד על רוח התנדבותנו, ואני אבהיר שהדברים האלה לא יתקבלו כאן בכנסת. אם מישהו חושב שהוא יעשה קריירה פוליטית בוועדת הכספים ואחרי זה במליאה על חשבון הבית היהודי, אז הוא טועה. תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> אז הכול היה בגלל חברת כנסת אחת? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה לחבר הכנסת ינון מגל. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים להודעת המזכיר. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת האתיקה מיום י"ב באב התשע"ה, 28 ביולי 2015, בעניין קובלנות נגד חבר הכנסת ירון מזוז, סגן שר הפנים. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 113), התשע"ה–2015> [מס' מ/771; "דברי הכנסת", חוב' י"ד, עמ' 1528; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 113), התשע"ה–2015, דיון לקראת קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, שרים נכבדים, חברי וחברותי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית נכבדה, ברשותכם, אני מתכבד להציג לפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 113), לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. מדובר בהצעת חוק שהתקבלה בקריאה הראשונה עוד בכנסת הקודמת, והכנסת הזאת החליטה להחיל עליה דין רציפות ב-20 ביולי. בשל דחיפותה הכנו אותה לקריאה השנייה והשלישית כמעט באופן מיידי לאחר החלת הרציפות. ומדוע הדחיפות, אדוני שר התחבורה? בשל כך שעניינה של הצעת חוק זו הוא אכיפת עבירות תעבורה על-ידי רשויות מקומיות באמצעות מצלמות, ובשלב הראשון – בנת"צים, נתיבי תחבורה ציבורית. בעקבות עבודות הרכבת הקלה בתל-אביב, אשר מטבע הדברים יובילו להגברת התדירות בשימוש בתחבורה הציבורית בעיר, יש חשיבות רבה להבטיח שנתיבי התחבורה הציבורית יהיו פנויים לתחבורה הציבורית בלבד. חשוב לי לציין כי חרף הדחיפות קיימנו בוועדה דיון ארוך, ובמהלכו הועלו סוגיות חשובות רבות, ובפועל אף ערכנו לא מעט שינויים בהצעת החוק כפי שאושרה לקריאה הראשונה. אתייחס בקצרה להוראות המוצעות: כידוע, ככלל, משטרת ישראל היא המוסמכת לאכוף בעבירות התעבורה, למעט כאשר יש הסדרה מפורשת בחוק המסמיכה גם את הרשויות המקומיות לאכוף בעבירות אלה. במצב הקיים, פקודת התעבורה הסמיכה את הרשויות המקומיות לאכוף רק לגבי עבירות תעבורה הנוגעות להסדרי חניה. כעת מוצע להסמיך את הרשויות המקומיות לאכוף באמצעות מצלמות בעבירות תעבורה נוספות, הנכללות בתוספת המוצעת לחוק. כאמור, בשלב זה מדובר רק על שימוש שלא כדין בנתיב שיועד לתחבורה הציבורית. כולנו היינו עדים לא פעם לנתיב תחבורה ציבורית עמוס בכלי רכב פרטיים עד כי לא ניתן להבחין שהוא מיועד לתחבורה ציבורית בלבד. תופעה זו פוגעת באפקטיביות של נתיבי התחבורה הציבורית ובמימוש ייעודם. כיושב-ראש ועדת הכלכלה אני רואה חשיבות רבה בקידום התחבורה הציבורית, אשר יביא להפחתה בעומס בדרכים ובזיהום האוויר ויחסוך זמן ומשאבים רבים למשק. לשם כך אף הקמתי ועדת משנה לתחבורה ציבורית בראשות חבר הכנסת דב חנין. הצעת החוק שבפנינו היא נדבך אחד בפעילות שאנו מתכוונים לקדם בוועדה בעניין זה. נוכח הסמכות שניתנה לרשות המקומית להציב, לתחזק ולתפעל מצלמות במרחב הציבורי, נקבעו בהצעת החוק הוראות שונות לעניין ההגנה על הפרטיות, ובכלל זה החובה לבצע ולשמור את הצילום באופן שהצופה בו לא יוכל לזהות את הנוסעים ברכב ואת עוברי האורח. מעבר להוראות הכלליות בעניין, ובניגוד לנוסח שהוצע מלכתחילה, מוצע להסמיך את שר המשפטים לקבוע תקנות באישור ועדת הכלכלה. התקנות יתייחסו לא רק לעניין האמור אלא גם לדרך אבטחת המידע שנאגר במאגר המידע ועוד. קביעת התקנות האמורות תוביל לכך שהנורמות שייקבעו בסוגיות מהותיות וחשובות אלה יהיו אחידות, ולא ייקבעו על-ידי כל רשות מקומית בהתאם לשיקול דעתה. בהצעת החוק נקבע כי לא תישלח הודעת תשלום קנס למי שרשאי לפי דין לנסוע בנתיב התחבורה הציבורית או למי שניתן לגבי רכבו תג נכה בהתאם לסעיף 71א1 לפקודת התעבורה. עוד מוצע כי הקנסות בשל נסיעה שלא כדין בנתיב התחבורה הציבורית ישולמו לקופת הרשות המקומית. אני רוצה להדגיש שיש בנושא הזה הסתייגות שהועלתה על-ידי חבר הכנסת דוד ביטן והשר בשם הרשויות המקומיות, שמתנגדות להצעה שהועלתה על-ידי חבר הכנסת עיסאווי פריג', שבעצם הציע שכל ההכנסות יעברו לקופה מיוחדת שתשמש אך ורק עבור העניין של התחבורה הציבורית. בסוגיה זו סברנו שיש להוסיף הוראה אשר תבטיח כי הכסף שיגיע לקופת הרשות לא ייכנס לקופה הכללית שלה, אלא ישמש להשקעות לקידום ענייני התחבורה, ובכלל זה התחבורה הציבורית שבתחום סמכות הרשות. לכן, ההצעה של עיסאווי פריג' וההסתייגויות האחרות תובאנה כאן להצבעה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני לא רואה את ההסתייגות. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> היא מופיעה. אתה כבר רחוק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> טעות שלהם. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> מופיעה, מופיעה, מופיעה. מה שכתוב שם בסעיף 27א1 – תימחק. תסתכל שם, עיסאווי, זה מופיע. תאמין לי, בדקתי. חברות וחברי הכנסת, מדובר בהצעת חוק חשובה, אשר מקדמת את התחבורה הציבורית בכך שהנתיבים שהוקצו לה אכן ישמשו למטרתם ויקצרו את משך הנסיעה בהם. משרד התחבורה הצהיר בפנינו כי במקביל לאישור הצעת החוק בכנסת תיעשה עבודת הסברה בציבור, אשר תביא לידיעתו את הגברת צעדי האכיפה. אני מקווה שהצעה זו אכן תגשים את מטרתה ותקל על תושבי תל-אביב והבאים אליה, שיוכלו להשתמש בתחבורה ציבורית יעילה וזמינה. אני קורא לכם לתמוך בהצעה בקריאה שנייה ושלישית. אני רוצה להודות לכם. אחרי ההצבעה אני ארצה להגיד כמה מילים. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> איתן, גם אנחנו מודים לך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכלכלה. את הסתייגויותיהם של שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ ושל חבר הכנסת דוד ביטן ינמק חבר הכנסת דוד ביטן. חבר הכנסת ביטן, אנחנו ממתינים. חמש דקות לרשות אדוני. <דוד ביטן (הליכוד):> ההסתייגות היא על סעיף 27א1(יא) להצעת החוק. הצעת החוק המקורית הייתה – – – מה הבעיה? <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אתה כרוז – כל עשר דקות אתה עולה להודיע משהו? <דוד ביטן (הליכוד):> לא לא, אני עכשיו הסתייגתי – מהחוק. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> זה לא קשור, זה לא בתוקף תפקידו. <דוד ביטן (הליכוד):> זה לא קשור לקריאות האלה. אל תדאג, קודם כול, יש לך קול יותר חזק משיש לי, אז אני מכניס אותך לוועדת הכנסת, ואת כל ההודעות אתה תגיד. אל תהיה מודאג. או מיקי. שניכם, אין לכם מתחרים. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מיקי יכול מהמקום. <דוד ביטן (הליכוד):> מיקי לא צריך מיקרופון. עיסאווי, ברדיו יש בעיה אתו, כי ברדיו הקול שלו – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> ובמליאה? <דוד ביטן (הליכוד):> במליאה אני יכול להתחרות אתך, למה לך יש קול דק ולי קול עבה. אז ברדיו, אתה אומר משהו, צריך להתגבר עליך, זאת בעיה. אבל מה שקרה, הצעת החוק הממשלתית המקורית הייתה שההכנסות מהקנסות יועברו לרשות המקומית שמבצעת את הקנסות האלה – כמו שזה מקובל, דרך אגב, בכל החוקים; בכל החוקים, כשהפקחים מקבלים סמכות לבצע את הקנסות, זה עובר לרשות המקומית, מהסיבה הפשוטה שכל ההוצאות של העובדים וכל ההוצאות מסביב הן על הרשות המקומית. זה חלק מההכנסות של הפיקוח העירוני, כדי לכסות את ההוצאות. מה קרה בחוק הזה? פתאום הגיע עיסאווי פריג' – אני לא הייתי שם, דרך אגב, הייתי בוועדת הכנסת – והציע שזה ילך לקרן של תחבורה הציבורית. אז קודם כול, זה דבר לא מקובל, כי כדי לבצע את המשימה שהחוק הזה מטיל על הרשויות, יצטרכו לקבל עובדים נוספים, יצטרכו להקים את כל מערך המחשוב והבקרה, כולל מצלמות, כדי לעמוד במה שהחוק דורש, ואין שום היגיון, לא כלכלי ולא אחר, שהעיריות יממנו את כל זה וההכנסות מהקנסות ילכו למקום אחר. זה בעצם יגרום שתכלית החוק, שהמטרה של החוק להסתייע ברשויות המקומיות לבצע את המטלה של קנסות, ולמנוע את הנסיעה בנת"צים, לא תתממש, מכיוון ששום עירייה לא תסכים בשום פנים ואופן לבצע את העבודה ושהקנסות ילכו למשהו אחר. לכן אין שום היגיון בתיקון הזה שעשו. ההיגיון הוא גם – בפועל, ההוצאות על קידום תחבורה ציבורית, ההוצאות הן מאוד מאוד גדולות. והקרן הזאת – בואו ניקח את דימונה, נגיד, לצורך העניין. אם יש לה נת"צ, כמה הכנסות כבר יהיו בקרן הזאת? זה לא יסייע ולא ייתן שום דבר לנושא שהם מדברים עליו. אני אתן לכם דוגמה. הקו הכחול לתחבורה ציבורית, שהולך לנוע מרחובות עד צומת חולון, העלות שלו היא מיליארד שקל. אז מה זה כבר משנה לעניין הזה אם יתווספו איזה 400,000 שקלים סיוע לעניין הזה? אין לזה שום בסיס. רק גחמה של עיסאווי פריג' לשים את הכסף באיזה מקום; זה בסופו של דבר לא יסייע לתחבורה הציבורית ולא למימוש של המטרה שאנחנו מתייחסים אליה. נוסף על כך, אני בכלל חושב, דרך אגב, שצריך לעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי שהפיקוח העירוני יהפוך למשטרה עירונית. היום לא רק המשטרה, גם הממשלה, לא מסוגלות לבצע את המשימה. אני אתן לכם דוגמה, חוק הרעש. בחוק הרעש – יש אולי עשרה או 11 פקחים במשרד להגנת הסביבה שיכולים ללכת לכל הארץ ולתת קנסות, או למנוע את הנושא של הרעש, והם צריכים לשתף פעולה עם המשטרה, שמגיעה אחרי שעה או שעתיים לבית שהתלוננו עליו. היחידים שיכולים לבצע את המטרה הזאת ואת המשימות האלה הם הפקחים העירוניים. בעצם יש אפשרות שלמשטרה ולממשלה יהיו אלפי עובדים, על חשבון הרשויות המקומיות, שזה התפקיד שלהן – לשמש גם פיקוח, גם שיטור, ולטובת האזרחים, ובעצם לטפל בכל עבירות הרחוב, בכל עבירות הרכוש ובכל העבירות שהחוקים האלה מנסים להגן לגביהן: רעש, לכלוך, דברים מהסוג הזה. <מיקי לוי (יש עתיד):> איכות חיים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת ביטן, זמננו תם. הזמן חלף עבר לו. יש עוד דוברים. <דוד ביטן (הליכוד):> מי הדובר הנוסף? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <דוד ביטן (הליכוד):> אה, פריג' עוד לא דיבר? יפה. לכן אני מבקש מכולם, כדי שתכלית החוק הזאת תקוים על-ידי הרשויות המקומיות, במיוחד כשלפי החוק כל רשות מקומית צריכה אישור מועצת עיר לכך שתיקח את התפקיד של ביצוע לגבי הנת"צים – שום רשות מקומית, אם החוק הזה יתקבל בנוסחו, בעצם לא תקבל החלטה, ואז לא עשינו כלום, אפשר לקחת את החוק הזה ולזרוק אותו לפח. אז אני מבקש מכולם לקבל את ההסתייגות, להצביע בעדה, ואז החוק יחזור למתכונת של ההצעה הממשלתית. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת דוד ביטן. חבר הכנסת עיסאווי פריג' ביקש ומקבל את רשות הדיבור, לנמק את הצעתו, שנכון לעכשיו נמצאת בנוסחו של החוק שמונח לפנינו. אחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג, והרשימה סגורה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, שר התחבורה, חברים, ראשית כול, בואו נגיד מילה טובה לכבוד השר שהביא את הצעת החוק הזאת במהירות כזאת. זאת נקודה, אני חייב להגיד שזה נזקף לזכותך, כי לאור מה שהולך להיות בגוש-דן ובתל-אביב במיוחד, מחייבת חקיקה, וחקיקה מהירה, וזה לזכותך, וברכות על הצעד. אני, למען האמת, ההסתייגות שמועלית כאן על-ידי החברים, לבטל חלק מסעיף שהוספנו בוועדת הכלכלה – אני רוצה להסביר לחברים ולהגיד את דעתי בעניין. אמורים להיכנס כספים לקופות העיריות מהקנסות שיבואו מהשימוש בנתיב הציבורי. אני והחברים חשבנו שנכון שהכספים האלו ייועדו, בקופה נפרדת, בקרן, ויושקעו בתחבורה הציבורית, בקרן מיוחדת להסדרי תנועה, לטכנולוגיה מתקדמת בתחבורה. יש המון דברים, וזאת הזדמנות לתת דחיפה ורוח גבית לתחבורה הציבורית, במיוחד בערים הגדולות. זה מה שעמד מאחורי הדברים. למה עשינו את זה? איש משרד התחבורה בעיריית תל-אביב קם ואמר – הכספים שנעשה, הקופה שנעשה, מהשימוש בנתיב הציבורי – אז הוא דיבר על קופה, דיבר על כספים, יפה. אם מדברים על כספים, למה שלא נייעד אותם לסוגיה, לדבר ספציפי? אבל אני חייב להמשיך. היו לי שיחות עם השר, וגם עכשיו דיברנו, והשר ישראל כץ שר התחבורה הביע נכונות. ואני פונה אליך מכאן, שהכספים שיהיו שם – ויהיו כספים, בוא, אנחנו לא נורבגיה, עוד לא; רוצים להיות, אבל לא נורבגיה, יהיו כספים – אני פונה אליך שהכספים שיהיו, מהקנסות שישולמו, כתוצאה מהשימוש בנתיב הציבורי, ייועדו ויושקעו, ויהיה מערך בקרה שלכם, שאכן זה ילך להסדרי התחבורה ולקידום התחבורה בעיר עצמה. אני מצפה ממך ומאמין שאכן אתה תדאג לקיום מנגנון שיכוון את הדברים. במידה שאני אשמע את זה, אני חושב שאני אסתפק בתשובה שלך, ואני רואה את זה לחיוב. הנקודה השנייה שרציתי לציין, אדוני השר – הנתיב הציבורי. פנו אלינו אנשים כמו נהגי מוניות, כמו הורים שמסיעים את התלמידים לבית-הספר במיניבוסים או באוטובוסים. צריך למצוא דרך להחריג אותם גם בנתיבים של התחבורה הציבורית, כי הבקשות שהגיעו אלינו מנהגי מוניות, והם לא מעטים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רגע, חבר הכנסת, רגע אחד. חברים, בואו ננסה לייצר קצת יותר שקט. חברי הכנסת, בואו ננסה להיות קצת יותר בשקט ולכבד את הדובר. <קריאה:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> איך? <קריאה:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, לא, החוק לא אוסר עליהם, החוק לא מכליל אותם. החוק מחריג אותם כדי שמוניות ורכבי נכים והסעות של תלמידים לבית-הספר ישתמשו בנתיב הזה. אלה הסדרים שבתיאום בין משרד התחבורה לעיריות, וזה לא על-פי חוק. ככה הבנתי, אדוני. אז אני מבקש התייחסותך לזה, כי אנשים פונים ורוצים התייחסות. בגדול, אדוני, וחברים, הצעת החוק טובה, חיונית וראויה לציון. מזל טוב. תודה. אני מוריד את ההסתייגות, אבל רוצה לשמוע את השר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתה רוצה שנצביע בעד ההסתייגות? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מוריד את ההסתייגות. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – הסתייגות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, לך אין הסתייגות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אין הסתייגות. אה, כן, אני – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – מקבל את ההסתייגות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתה מקבל את ההסתייגות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מקבל את ההסתייגות, אכן. אבל, השר. תודה, אדוני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בסדר גמור. תודה רבה. חברת הכנסת תמר זנדברג, ואחריה יוכל להשיב שר התחבורה. בבקשה, חמש דקות. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, אני רק רציתי לברך. הנושא של האכיפה בנת"צים, אנחנו מדברים עליו שנים כאחד החסמים המרכזיים לעידוד תחבורה ציבורית. זה היה תקוע בין הרשויות למשטרה למשרד התחבורה, וכל אחד מאשים את השני; המשטרה לא הסכימה לוותר על סמכות, והרשויות לא הסכימו לסלול נת"צים אם אין אכיפה, וככה התחבורה הציבורית עמדה בפקק, מילולית, מה שנקרא, literally, במשך שנים, והנה, הדבר הזה בא – אני, מבין כל הדברים הגרועים – אדוני היושב-ראש, מעירים לי שלא שומעים אותי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, אנחנו נמתין. חברי הכנסת, יש נורא רעש באגף השמאלי. אנחנו מבקשים קצת יותר שקט. <תמר זנדברג (מרצ):> זה האגף הימני, דרך אגב. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> האגף הימני, כן, האגף השמאלי שלי. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – – שבשמאל שלכם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תושבי המרפסות באגף הימני. <תמר זנדברג (מרצ):> אה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, לא, לא, אנחנו לא נמשיך. סליחה, תמר, שנייה. <תמר זנדברג (מרצ):> אוקיי. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> בצלאל, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, אנחנו מבקשים קצת יותר שקט. עדיין לא. נמתין. אני לא רוצה לקרוא בשם של אף אחד, שאף אחד לא ייעלב שאני פונה דווקא אליו, אבל בכל זאת, חבר הכנסת פרוש, חבר הכנסת אייכלר, חבר הכנסת הנגבי. חברי הכנסת, אנחנו לא נחדש את הדיון עד שיהיה פה קצת יותר שקט ונכבד את הדוברים. מה יהיה? בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה. בקיצור, מבין הרבה דברים רעים שאנחנו עומדים להצביע עליהם בקרוב, יש נקודה אחת משמחת, כשהכנסת יוצאת היום או מחר, מתי שזה לא יהיה, לפגרת הקיץ, כאשר סוף-סוף הצלחנו, משרד התחבורה, אדוני שר התחבורה, להביא את הנושא הזה של האכיפה בנת"צים. אני מקווה שזאת תהיה בשורה לקידום התחבורה הציבורית, לנסיעת התחבורה הציבורית ולהעדפת התחבורה הציבורית. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. שר התחבורה ביקש להגיב, ובהתאם לסעיף 31(א) לתקנון אנחנו מאפשרים לו. לרשות אדוני עומדות חמש דקות, בבקשה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני שמח על קידום הצעת החוק, ורוצה להודות ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת איתן כבל, על שנענה לאתגר לקדם באופן מהיר את הצעת החוק, גם כי היא נכונה עקרונית, וגם בהקשר של להיערך כדי ללוות את העבודות לקידום הרכבת התחתית, הרכבת הקלה בתל-אביב ובגוש-דן – פרויקט שהוא חשוב ביותר ומאותגר, ואין לו תחליף. זה אחד הדברים שיסייעו לאוכלוסייה התל-אביבית, הגוש-דנית ולכל מי שמגיע לשם לנוע בצורה יותר סבירה. זו אכיפה אפקטיבית בנתיבי התחבורה הציבורית, דבר שבימים כתיקונם מתרחש, לצערנו, בצורה לא מספקת. לכן, העובדה שפקחי העיריות והעיריות יוסמכו לאכוף את החוק באמצעות התקנה של מצלמות בדרך אלקטרונית, וכל מי שיפר חוק – נוכל להיכנס כדי להרתיע, ולמנוע, ולפנות את המסלולים לתחבורה הציבורית. אני גם רוצה להודות לחבר הכנסת דוד ביטן, שהיה פעיל, להודות לחבר הכנסת דב חנין, שגם סייע, ויש גם כמובן אחרים; ואני רוצה עכשיו מכאן להודות לחבר הכנסת עיסאווי פריג', שגם גילה מעורבות גדולה, גם הרחיב את הדיון בהיבט הזה של מה עושים ומה עושים עם הכספים שייגבו – שהיינו שמחים לוותר עליהם, אגב, שלא ייסעו שם, פשוט. איך אמרת? אם נהיה נורבגיה, לא יצטרכו קנסות, לא יהיו הכנסות. אבל מאחר שאנחנו מכירים את התנאים, טוב שהתפתח דיון, ובסופו של דבר אני מודה לך על שבהיסח הדיון גם דיברנו. ואני אכן התחייבתי ומתחייב לפקח, והמשרד יפקח שהעיריות מכוונות את אותן הכנסות, קודם כול – שתהיה להן תקורה, כמובן של הוצאות, להיערך בכל ההיבטים, ולקדם את נושא התחבורה הציבורית בעיר שלהן. ויש הרבה מה להשקיע. אנחנו נוכל גם אולי, בפרויקטים שאנחנו יוזמים ודורשים השתתפות משלימה של הערים, לכוון את הכספים האלה גם לכיוון. לכן, כמו שאני מבין את הסיכום, אנחנו כולנו, כל הכנסת תצביע ביחד, ובעצם תתגייס ביחד לטובת ציבור האזרחים במדינת ישראל, במקרה הזה תל-אביב, גוש-דן, כדי להקל עליהם. ובדרך הזאת של הצבעה בעד ההסתייגות שחבר הכנסת דוד ביטן ואני הגשנו, שמקובלת על חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אנחנו גם נתמוך בהסתייגות, ולאחר מכן נתמוך בחוק. וכולם יתאחדו כדי לקדם תחבורה ציבורית מתאימה, שגם תלווה את הקמת הרכבת הקלה, שהיא תחתית בחצייה, וגם תאפשר לאכוף בכל מיני מקומות בארץ את מניעת הנסיעה הלא-חוקית בנתיבי התחבורה הציבורית. ומשפט אחרון: מדובר בפרויקט לאומי – הנושא של הרכבת, הרכבת התחתית, הרכבת הקלה, במקרה הזה בגוש-דן – פרויקט לאומי שיש לו חשיבות, שהתעכב 50 שנה, ולכן זה סמלי וראוי שכל הבית הזה מתאחד כדי לתמוך באמצעי חשוב מאוד לקידום הפרויקט הזה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשר התחבורה. יסכם את הדיון יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, רק ממש בקצרה, בקליפת אגוז, כדי לומר לכל החברים פה, בכנסת: אני קורא לכולם להצביע בעד החוק, ובהמשך לדבריו של חבר הכנסת עיסאווי פריג' – לתמוך בהסתייגות כפי שהוצגה על-ידי השר ישראל כץ ועל-ידי דוד ביטן, חבר הכנסת דוד ביטן. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 113), התשע"ה–2015. אנחנו מצביעים על סעיפים 1 ו-2. מי בעד ומי נגד? ללא הסתייגויות, בהתאם להצעת הוועדה. הצבעה מס' 18 בעד סעיפים 1–2 – 75 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 75 בעד, אין מתנגדים. אנחנו מצביעים עכשיו – שני הסעיפים, סעיף 1 וסעיף 2 התקבלו כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על ההסתייגות לסעיף 3. <דוד ביטן (הליכוד):> קודם כול על ההסתייגות. <קריאה:> בעד ההסתייגות. <קריאה:> בעד ההסתייגות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 82 נגד – אין נמנעים – אין ההסתייגות של שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ וחבר הכנסת דוד ביטן לסעיף 3 נתקבלה. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> ביטן, אתה תותח. תראה מה זה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לפרוטוקול – חבר הכנסת זוהיר בהלול הצביע בטעות ממקומו של חבר הכנסת יואל חסון בעד הצעת החוק. התוצאות: 82 בעד, אין מתנגדים. ההסתייגות לסעיף 3 התקבלה. אנחנו עוברים עכשיו להצביע על סעיף 3, כולל ההסתייגות שהתקבלה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 20 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה – 81 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 81 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 3 עם ההסתייגות שלו התקבל. אנחנו עוברים עכשיו להצביע על סעיפים 4–9, ללא הסתייגויות, לפי נוסח הוועדה. מצביעים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 21 בעד סעיפים 4–9 – 80 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 4–9 נתקבלו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 80 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 4–9 התקבלו כנוסחם כפי שהונח בפנינו על-ידי הוועדה. בהסכמת חבר הכנסת כבל, יושב-ראש הוועדה, אנחנו עוברים עכשיו להצבעה בקריאה שלישית על החוק כולו. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 22 בעד החוק – 80 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 113), התשע"ה–2015, נתקבל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 80 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 113), התשע"ה–2015, התקבלה בקריאה שלישית ונכנסה לספר החוקים של מדינת ישראל. מעוניין לברך על כך – חבר הכנסת איתן כבל. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, רק כמה תודות, בכל זאת. נעשתה עבודה בלחץ זמנים מאוד מאוד אינטנסיבי. קודם כול, אדוני השר, תודה על העבודה. אני רוצה להודות לחברי בוועדה שהיו פעילים: חבר הכנסת דב חנין, חבר הכנסת עיסאווי פריג', חבר הכנסת חאג' יחיא גם היה אתנו בדיונים, וכמובן דוד ביטן, שנכנס לטפל בהסתייגות. מפרגן לך. אוקיי? אני רוצה כמובן גם להודות לצוות הוועדה: למנהלת הוועדה לאה ורון; לעורכת-הדין אתי בנדלר, היועצת המשפטית; לעורכת-הדין אביטל סומפולינסקי; למתמחה יעל לדרמן, שהבנתי שזו לה הצעת החוק הלפני-אחרונה בכנסת, והיא מסיימת בהצטיינות את ההתמחות שלה בכלכלה. בהצלחה. תודה רבה לכם. ואל תיסעו בנת"צים. רק תחבורה ציבורית. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת כבל. <הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 103 והוראת שעה), התשע"ה–2015> [מס' מ/938; "דברי הכנסת", חוב' י"ד, עמ' 2579; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 103 והוראת שעה), התשע"ה–2015, קריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ה–2015, ולדיון בהצעת חוק התכנון הבנייה (תיקון מס' 104), התשע"ה–2015 – חבר הכנסת אלי כהן. רגע אחד. לפני שנעבור לדיון בהצעת החוק שהקראתי עכשיו את שמה, חבר הכנסת אורן חזן ביקש למסור הודעה. כן? אורן? בוועדת האתיקה? לא. אני שומע שלא. לא ידוע לי. יש לנו כאן איזה בלבול. אנחנו עוברים לדיון – רגע. חבר הכנסת חזן, אתה רוצה להקריא? אחר כך. אנחנו, חבר הכנסת כהן, חבר הכנסת אלי כהן, אנחנו עוברים עכשיו בכל זאת לדיון בהצעת החוק, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 103 והוראת שעה), התשע"ה–2015, קריאה שנייה ושלישית. יושב-ראש הוועדה המיוחדת – אני מקצר בשמה הארוך של הוועדה המיוחדת שאתה עומד בראשותה – חבר הכנסת אלי כהן יציג את החוק, בבקשה. <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 103 והוראת שעה), התשע"ה–2015, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. ב-19 במאי השנה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו רק מבקשים קצת יותר שקט באולם. חברי הכנסת. חברת הכנסת תמר זנדברג, חבר הכנסת חיים ילין, חבר הכנסת ברושי. חברי הכנסת. <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> ב-19 במאי השנה, סמוך לאחר הקמתה, קיבלה הממשלה את החלטה מס' 16 בנושא: התאמת מבנה ניהול הנדל"ן והתכנון בממשלה להתמודדות עם משבר הדיור. במסגרת החלטה זו הוחלט, בין השאר, להעביר את שטח הפעולה תכנון ובנייה, בכללותו, ממשרד הפנים למשרד האוצר, וכן להעביר לשר האוצר את סמכויות שר הפנים הנוגעות לתכנון ובנייה בשורה של דברי חקיקה, ובראשם חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965. כמו כן, הוחלט להעביר את מינהל התכנון ולשכות התכנון המחוזיות ממשרד הפנים למשרד האוצר. ביום 13 ביולי אישרה הכנסת את הודעת הממשלה בדבר העברת הסמכויות ושטחי הפעולה כאמור. מטרת הצעת החוק שלפנינו, שיזמה הממשלה, לשקף בחקיקה את החלטות הממשלה בדבר העברת הסמכויות ושטחי הפעולה כאמור. לשם כך מוצע לערוך את תיקוני החקיקה הנדרשים בחוקים הבאים: בחוק התכנון והבנייה – חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 101); חוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים (הוראת שעה), 2011; חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), 2014. באופן כללי, מוצע כי בכל מקום בחוק התכנון והבנייה שבו ניתנת סמכות לשר הפנים, תעבור סמכות זו לשר האוצר. יחד עם זאת, מהוראה זו מוחרגים סעיפים מסוימים בחוק, בעיקר בכל הנוגע להפעלת סמכות שר הפנים כשר האחראי לשלטון המקומי. כיוון שהוצע בהצעת החוק להגדיל את מספר נציגי הממשלה בכמה ועדות תכנון ובראשן במועצה הארצית, החליטה הוועדה בראשותי, בשיתוף פעולה מלא של כל סיעות הבית, לערוך כמה שינויים משמעותיים בהצעה אשר נועדו לשמור על האיזון הקיים היום בין נציגי הממשלה לנציגי הציבור במוסדות התכנון המרכזיים, וזאת על-ידי הוספת נציגים לשלטון המקומי ולארגונים החברתיים במוסדות אלו. בהחלטה שלנו החלטנו שלמועצה הארצית יתווסף ראש עיריית באר-שבע, וכן נציג ארגון חברתי שימונה על-ידי שר הרווחה והשירותים החברתיים; לוועדה לתשתיות לאומיות וכן לוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור יתווסף נציג ארגון חברתי; לוועדה לשמירת הסביבה החופית יתווסף נציג הרשויות המקומיות, כך שיהיו בסך הכול שלושה נציגי שלטון מקומי בוועדה זו. בוועדה לשמירה על קרקע חקלאית בשטחים פתוחים הוחלט להפחית את מספר נציגי הממשלה שהוצעו בהצעה, כך שבמקום שני נציגים למשרד האוצר יהיה נציג אחד כאמור. בנוסף החליטה הוועדה כי החוק יהיה הוראת שעה ויעמוד בתוקפו חמש שנים. בשל שיתוף הפעולה האמור, אישרה הוועדה את הצעת החוק ללא מתנגדים, ונציגי האופוזיציה החליטו לוותר על כל ההסתייגויות שהוצעו במהלך הדיון, למעט כמה הסתייגויות בודדות. היה כאן באמת שיתוף פעולה מלא, גם של חברי הקואליציה וגם של חברי האופוזיציה, ואני חושב שהוכחנו כאן בצורה ברורה שמה שעומד לנגד עינינו זה כמובן לבוא ולרכז את מוסדות התכנון ומינהל מקרקעי ישראל במקום אחד, על מנת לקצר תהליכים, על מנת לפשט את הביורוקרטיה, על מנת שנוכל לבוא ולהקל בסרבול הקיים היום. אך, יחד עם זאת, דאגנו לשמור על איזון; לשמור על איזון בין נציגי הממשלה, יחד עם הרשויות המקומיות ויחד עם הנציגים של הארגונים החברתיים. לכן כללנו גם בוועדה הארצית, חוץ מהתוספת של שני נציגי ממשלה, גם נציג לרשויות המקומיות – במקרה הזה באר-שבע – וגם נציג לארגונים החברתיים. אני חושב שבאמת פעלו כאן כל סיעות הבית בשיתוף פעולה על מנת לבוא ולתת חוק שיוכל לתת מענה בסוגיה חשובה זאת. לאור האמור, אבקש כי הכנסת תדחה את ההסתייגויות ותאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. יש שתי הסתייגויות לחוק הזה. חבר הכנסת דב חנין ינמק את שתי ההסתייגויות. לרשותך עשר דקות לנמק את שתי ההסתייגויות, בסדר? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כן, תודה לך, גברתי היושבת-ראש, רק ההתקהלות פה מקשה עלינו. <היו"ר נורית קורן:> חברים, חברים, רק קצת יותר בשקט, בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, האם יש לנו שר באולם, או שאולי הממשלה נטשה אותנו? <היו"ר נורית קורן:> יש שר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> יש שר, אני שמח לשמוע. אדוני השר להגנת הסביבה, כמה טוב, כמה טוב לראות אותך אתנו. עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו היא בעייתית, מסוכנת וגם מיותרת. אנחנו פה עושים ניתוח של השתלת מוח, עוקרים את מוחה של מערכת התכנון ומעבירים אותה לגוף אחר. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> הגוף דוחה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הגוף דוחה, אתה צודק. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> הגוף דוחה את ההשתלה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הגוף דוחה את ההשתלה. אומרים לנו כל גופי התכנון שהגוף דוחה את ההשתלה. את מערכת התכנון עוקרים ממשרד הפנים, שהוא המשרד הרלוונטי, המתאים, ואני תכף אסביר למה, ומעבירים אותה למשרד האוצר. מה הבעיה כאן? הבעיה כאן היא שמשרד האוצר הוא המשרד הכלכלי המרכזי של הממשלה, הוא משרד שאחראי למדיניות כלכלית. יש לו הרבה תפקידים: פיסקליים, מוניטריים, ויסות הפעילות הכלכלית והעסקית במשק, תפקידים רבים. אבל משרד האוצר לא יכול לנהל את כל הדברים במדינה. לעומת זאת, מערכת התכנון בישראל היא מערכת ארגונית שעסקת במגוון רחב של שיקולים, בוודאי גם שיקולים כלכליים אבל גם שיקולים חברתיים וסביבתיים. בין צורת העבודה של משרד האוצר לבין צורת העבודה של מערכת התכנון יש שוני עקרוני. משרד האוצר מתמקד בחשיבה אורכית לטווח קצר, מנהל תקציב לשנה; לפעמים הממשלה רוצה להביא לנו תקציב לשנתיים ואז יש הרבה בעיות וקשיים עם זה. אי-אפשר לתכנן במשרד האוצר לשלוש שנים, ולכן אין תקציב תלת-שנתי. לעומת זאת, מערכת התכנון היא מערכת רוחבית, היא מערכת שמכוונת לייצר פתרונות לטווח ארוך. אנחנו מייצרים תכנון לא לשנה, לא לשנתיים, אלא ל-20, 30, 40, 50 שנה קדימה. להשתיל את מערכת התכנון בתוך משרד האוצר זה לקרוע אותה מהרקמה הטבעית שבתוכה היא נמצאת ולהעביר אותה למקום לא נכון ולא רלוונטי. לא במקרה הדבר הזה לא קורה בשום מדינה בעולם, לא בבריטניה, לא בצרפת, לא בגרמניה, לא בדנמרק, לא בהולנד, לא בנורבגיה. זו המצאה ישראלית. מדוע יש לנו את ההמצאה הזו? באו אלינו, עמיתי חברי הכנסת, נציגי הממשלה והסבירו לנו: יש משבר דיור. אכן, יש משבר דיור, בואו נתמודד אתו. למה משבר הדיור מחייב את הצעד המוזר הזה? כאן לא הסבירו לנו. משבר הדיור, עמיתי חברי הכנסת, יש לו שני צדדים – וזה משהו שהממשלה לאורך שנים התעקשה לא לראות – יש צד במשבר הדיור שקשור לביקושים. ביקושים בתחום הדיור הם ביקושים דיפרנציאליים – אני אפילו, גברתי היושבת-ראש, אני לא שומע את עצמי. <היו"ר נורית קורן:> לא שומע את עצמך. סליחה, חברי הכנסת. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אז זה לא על חשבוני, אבל אי-אפשר עם – – – <היו"ר נורית קורן:> בסדר. חברי הכנסת, אני מבקשת שקט, יש יותר מדי המולה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אולי להגביר את הרמקול הזה? אדוני המזכיר, אדוני המזכיר – – – <היו"ר נורית קורן:> הוא לא שומע. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כיוון שגם אני לא שומע את עצמי, לא רק אתה לא שומע אותי, אולי תבקש להגביר קצת את הרמקול, שנתגבר על רעשי הרקע במליאה? <היו"ר נורית קורן:> אי-אפשר, זה אוטומטי. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אי-אפשר? אי-אפשר לדבר ככה. בכל מקרה, עמיתי חברי הכנסת – – – <היו"ר נורית קורן:> חברי הכנסת, חבר הכנסת דוד ביטן, אפשר לשבת ולדבר יותר בשקט? תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הוא לא שומע אותך, אף אחד לא שומע אף אחד. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת ביטן, השר, בבקשה, תשבו, לדבר בשקט. גם בתאים, תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, גברתי היושבת-ראש. אני רוצה לחזור ולומר, עמיתי חברי הכנסת, מערכת התכנון, מקומה במשרד הפנים – התחלתי להסביר את זה – ומשבר הדיור לא מחייב לעקור אותה ממקומה הטבעי למקום אחר. כדי להתמודד עם משבר הדיור אנחנו צריכים להבין שלמשבר הדיור יש שני צדדים: יש צד הביקוש ויש צד ההיצע. בצד הביקוש הממשלה יכולה לעשות הרבה דברים, כולל משרד האוצר. אם נסתכל, למשל, על ביקושים של דירות לרכישה, אין שום ספק שביקושי הדירות לרכישה במדינת ישראל נובעים בין היתר מהעובדה שאין כאן, בארץ הזאת, מסלולים של חיסכון בטוח ורווחי לטווח בינוני ולטווח ארוך. אם לאנשים יש קצת כסף בצד, הדרך היחידה שלהם, כך הם חושבים, להבטיח את הכסף הזה היא לקנות נדל"ן. ולכן משרד האוצר צריך במסגרת תפקידו לייצר אפיקים של חיסכון לטווח בינוני ולטווח ארוך, וזה אכן יקל על הביקושים בתחום הדיור. יש שכבה נוספת של ביקושים בתחום הדיור שהיא הביקושים לשכירות. גם כאן יש הרבה דברים שצריכים להיעשות על-ידי הממשלה, כולל גם על-ידי משרד האוצר. יש שכבה נוספת של ביקושים בתחום הדיור שהיא שכבת הביקושים והצרכים לדיור חברתי ולדיור ציבורי, וגם כאן המדינה צריכה לעשות הרבה יותר ממה שהיא עושה. נעבור לצד ההיצע. בצד ההיצע המדינה לא עושה את מה שהיא הייתה צריכה לעשות וזה לבנות דירות; לבנות דירות בבנייה תקציבית כמו שישראל ידעה לעשות בעבר, ועשתה בהיקפים גדולים ואפילו עצומים. במקום לעשות את מה שהמדינה צריכה לעשות בתחום הביקושים ובתחום ההיצע, אנחנו לאורך שנים עדים למודל שמספר לנו שהבעיה היא מערכת תכנון שאותה צריך לפרק. ולכן יצרו לנו אפיקים עוקפי-תכנון, הקימו לנו וד"לים, ואחר כך ותמ"ל, ובמקביל ות"ל, ומסלולים עוקפים את המסלולים העוקפים, ושוב מסלולים עוקפים, מסלולים עוקפים חדשים. ועכשיו, על כל הדברים האלה מציעים לנו את המהלך המוזר של קריעת מערכת התכנון ממשרד הפנים והעברתה למשרד האוצר. אדוני השר להגנת הסביבה, כל אנשי המקצוע שאתם דיברתי הסבירו לי שהתוצאה הטבעית של המהלך הזה תהיה בעיקר כאוס. למערכת התכנון, עד שהיא תדע להתנהל בכללים ובנורמות החדשות, ייקח זמן, זמן יקר שהמערכת לא תדע לייצר בו פתרונות ולא תדע לייצר בו תשובות. למה משרד הפנים הוא המקום הנכון והראוי יותר למערכת התכנון? לא רק מכיוון שמשרד הפנים הוא מטבעו משרד מתכלל, שאמור לראות גם שיקולים כלכליים, גם שיקולים חברתיים, גם שיקולים סביבתיים, אלא גם מכיוון שמשרד הפנים הוא המשרד שאמון על הקשר עם השלטון המקומי, ואי-אפשר לדבר על מערכת תכנונית, אי-אפשר ליצור מערכת תכנונית טובה בלי קשר עמוק ואינטנסיבי עם השלטון המקומי, עם הרשויות המקומיות. ולכן סביב הצעת החוק הזו התנהל ויכוח רציני, עמוק ועקרוני, ואנחנו אמרנו לממשלה שהדבר הזה שהם מקדמים עכשיו הוא דבר בעייתי, הוא דבר מסוכן והוא גם דבר מיותר. המחשבה לעשות את החוק הזה לחוק של הוראת שעה היא כשלעצמה מחשבה נכונה. אגב, עמיתי חברי הכנסת, לי אין ספק שכאשר תהיה פה כנסת חדשה וממשלה חדשה, אחד הדברים הראשונים שהממשלה הזאת תעשה הוא לנסות לתקן את העיוות הזה ולהחזיר את מערכת התכנון למשרד הפנים, למקומה הטבעי, בדיוק כמו שהממשלה הנוכחית, אחד הדברים שהיא עושה ומנסה לעשות זה לתקן את הקלקולים של הממשלה הקודמת, עם כל חוקי המשילות ההזויים וכל הקלקולים האחרים שנעשו בקדנציה הקודמת. אני הצעתי שמשך הזמן של התיקון הזה יהיה קצר יותר. אין שום סיבה לחכות עד לכנסת הבאה. אנחנו נראה את המחירים הכלליים, החברתיים והסביבתיים של הקלקול הזה כבר בחודשים הקרובים, ולכן אין שום סיבה שנמשיך לשלם מחיר יקר על הטעות שהממשלה עושה. אני בכל זאת רוצה לומר, אדוני חבר הכנסת כהן, יושב-ראש הוועדה, מילה טובה לך. יש בינינו ויכוח, אבל אתה ניהלת את הוועדה בחוק המורכב והמסובך הזה בתבונה רבה, וגם ניסית, למרות המחלוקות הרבות, למצות את המשותף בינינו, חברי הכנסת. ואני אומר לכם, עמיתי, אני חושב שחבר הכנסת כהן, שהוא חדש בבית הזה – הוא ותיק בפעילות הציבורית אבל חדש בבית הזה – הראה לכולנו דוגמה של איך אפשר לעבוד גם בנושאים שיש בהם מחלוקת ולנסות למצות הסכמות, להגיע להבנות, ובסופו של דבר, כך אני גם מעריך, לייצר הצעת חוק יותר טובה מאשר החוק הממשלתי, כי אנחנו שמרנו, קודם כול, על האיזונים בין גופי התכנון השונים – בין נציגי הממשלה לנציגי שלטון מקומי וקבוצות אזרחיות וציבוריות אחרות. ונוסף על זה, כמו שגם אמרת בהצגת הדברים, הוספנו – ואני חושב שזה אחד החידושים החשובים בחוק הזה – אני מסיים – נציג של ארגונים חברתיים. אני חושב שזו תרומה חשובה לחוק הזה. אולי במובן מסוים, לפחות להשקפתי, החוק הזה בא לקלל אבל במובן מסוים הוא יצא מברך, ועל כך אני רוצה להודות לך. אני גם רוצה להעריך, להביע הערכה לנציגו של שר האוצר בדיון, מר אביגדור יצחקי, שהוא גם חבר כנסת לשעבר, ותיק בבית הזה, שבתבונה רבה ידע גם הוא לתרום את תרומתו לתהליך הזה שאתה הובלת, אדוני היושב-ראש, וזה גם מה שמאפשר לנו, חבר הכנסת סמוטריץ, יושב-ראש הישיבה הזו, לקיים את הדיון בחוק הזה במסגרת זמן נורמלית, כי אחרת היינו ממשיכים להתווכח עליו מן הסתם עד כניסת השבת. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת איימן עודה. עשר דקות, נדמה לי. נכון? שתי הסתייגויות. וואו וואו, איך ממלאים דבר כזה? בהצלחה. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, אני רוצה דווקא להתחיל מהסוף, אולי מסוף דבריו של חבר הכנסת דב חנין, ולומר שבאמת, כפי שציין יושב-ראש הוועדה החדש חבר הכנסת אלי כהן, החוק הזה בא לכאן אחרי מידה מסוימת של הבנות והסכמות. זה המקום להודות לך, חבר הכנסת כהן, על הובלת וניהול העניין בצורה עניינית ובצורה קשובה גם לצרכים, תוך הבנה שדברים מגיעים לוועדה וצריכים גם להשתנות. ואכן, באמת הרכב הוועדות עבר שינוי בוועדה שלך ונוספו גם נציגים חברתיים, גם נציג השלטון המקומי וגם ראש עיריית באר-שבע רוביק דנילוביץ – שזה המקום לברך אותו על חברותו החדשה במועצה הארצית לתכנון ובנייה. אני לא יודעת אם הוא מעוניין במינוי הזה, אנחנו לא שאלנו אותו, אבל מכיוון שראשי כל הערים המרכזיות במטרופולינים – תל-אביב, ירושלים וחיפה – כבר חברים במועצה, חשבנו שזאת גם אמירה גיאוגרפית, פריפריאלית, חברתית – – – <אלי אלאלוף (כולנו):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אז אוקיי, אז תמסור לו בשמנו את המינוי. חשבנו שזאת גם אמירה ערכית בפני עצמה. וזו הזדמנות גם לברך אותך, חבר הכנסת אלאלוף, תושב באר-שבע, שעכשיו אתה תהיה מיוצג במועצה הארצית. ועם זאת, ולמרות הרוח הטובה ששררה בדיון, ולמרות ההסכמות באמת עם כל נציגי האופוזיציה וההקשבה, אני חייבת לומר שההתנגדות שלנו לחוק הזה מתחילה במהות שלו. נכון, אחרי שהמהות, שכנראה עוד תגיע להצבעה, אבל לא בטוח שנצליח למנוע אותה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת כאן מתחת לעמדת היושב-ראש. חבר הכנסת כהן. חברי הכנסת, אנחנו רוצים קצת יותר שקט. סדרנים, אנחנו נבקש שקט שם ביציע. בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה. אז אני אומרת שלמרות הרוח הטובה ולמרות ההבנות אנחנו נתנגד לחוק המוצע, והסיבה היא לא ההבנות בסופו של דבר בתיקונים הקטנים שהצלחנו להשיג, אלא המהות שאנחנו מתנגדות ומתנגדים אליה. והמהות היא העברת סמכויות מינהל התכנון והעברת מינהל התכנון עצמו, כגוף, ממשרד הפנים, שם הוא היה עד היום, למשרד האוצר במסגרת עוד רפורמה שהכריזו עליה שר האוצר כחלון וכולנו. אני רוצה לומר על זה שני דברים, אחד פרוצדורלי, ואחר כך לעבור למהותי. הפרוצדורלי – אני רוצה להזכיר לכם, חברות וחברי הכנסת, שלפני כמה שבועות הצבענו כאן על העברת סמכויות – סעיף כזה של העברת סמכויות, שהוא בלי דיון ובלי הסתייגויות ובלי דיונים בוועדות, פשוט העברת סמכויות ממשרד למשרד. הצבענו כאן על העברת סמכויות התכנון למשרד האוצר. הצבענו. ואחרי שהצבענו ולכאורה הדבר הזה כבר עבר, הביאה הממשלה הצעת חוק שמכילה סעיפים שעליהם כבר הצבענו במסגרת העברת הסמכויות. למה? כי ככל הנראה הייתה כאן איזו נפילת אסימון שמדובר בנושא כבד. זה לא דבר של מה בכך, זו לא העברה של סמכות או של איזה תחום ממשרד כזה או אחר, אלא מדובר בעצם במערכת התכנון בשלמותה, מערכת שאחראית לדמותה המרחבית של ישראל, על כל המשתמע מכך: על הקמת שכונות למגורים, על הקמת אזורי תעשייה ותעסוקה, על תשתית, על שטחים פתוחים, על שמורות טבע. כל דמותה התכנונית של מדינת ישראל טמונה במערכת התכנון הזו, ולכן נעשה ההליך הכפול הזה של הליכה לחוק. עכשיו, בואו נבין מה המשמעות של מערכת התכנון. מדובר על מערכת עם איזונים ובלמים, מערכת דמוקרטית; מערכת, שדרך אגב, ספגה כמה מכות די קשות בשנים האחרונות. רק בקדנציה האחרונה אנחנו, בוועדת הפנים, דנו בשלוש רפורמות חדשות לפחות בנושא התכנון והבנייה. הווד"ל – אם את זוכרת, חברת הכנסת סתיו שפיר, בדיוק בזמן הזה, סוף יולי 2011, חוק הווד"ל, הסופר-טנקר של נתניהו, כביכול, להתמודדות עם משבר הדיור שעמד במוקד המחאה החברתית. כתשובה עליה הובא חוק הווד"ל, שאנחנו טענו שיעשה בדיוק ההפך, אבל הוא עבר. אחריו בא הוותמ"ל – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> נכון. ומאז אפס דירות נבנו במסגרתו. ולמרות זאת בא הוותמ"ל – העוקף של העוקף, שגם הוא עוד יותר החמיר את התנאים ועוד יותר החמיר את אחיזת הממשלה במערכת התכנון. והוא רק עבר עכשיו, רק עבר בקדנציה האחרונה, עוד לא הספיק לעבוד. במקביל אליו עברה עוד רפורמה בחוק התכנון והבנייה – רפורמת המרפסות המפורסמת, רפורמה מאוד מאוד גדולה ששינתה את כל מערכת התכנון. וגם היא עברה רק עכשיו, בשנה האחרונה. נכנסה לתוקף לא מזמן, לפני כמה חודשים. הטענה שלי היא שהעברת הסמכויות הזאת והעברת מינהל התכנון במסווה של ייעול עבודת הממשלה ובמסווה של אותו ארגז כלים שדיבר עליו שר האוצר עם כניסתו לתפקיד, תעשה קודם כול את ההפך מזה. היא רק תסרבל ותתיש, ותעשה בלגן גדול ושלם בעבודת הממשלה, ולא תייעל אותה ולא תשפר אותה, ולא תעשה שום דבר כזה. אבל יש לי כאן גם עוד לקח למי שבאמת מעוניין לפתור את משבר הדיור. תראו, זו כבר הכנסת השנייה שנבחרת כאשר השאיפה לפתור את המשבר עומדת במרכזה, ויש לנו ויכוח אמיתי מה הדרך לעשות זאת. זאת כבר הממשלה, לפחות השנייה, אם לא השלישית, שטוענת שהדרך היחידה לפתור את משבר הדיור היא לבנות עוד דירות. כמו באותו משל ידוע על המשוגע שחושב שאם הוא יעשה עוד פעם ועוד פעם אותו דבר התוצאה תהיה שונה, ככה גם הפעם הזאת – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> לא, עשו. אז בואי אני אספר לך, בואי אני אספר לך שלפי בדיקות בוועדות המחוזיות הקיימות היום, קיים מלאי תכנוני של מאות-אלפי יחידות דיור מאושרות. הן לא נבנו, וזה חלק מהבעיה. את צודקת, הדירות האלה לא נבנו, אבל הן תוכננו. ולכן רפורמה נוספת בתכנון היא לא מה שיעזור. כנראה מה שצריך זה שני דברים: 1. לפתור חסמים בבנייה בהוצאה לפועל. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אבל זה לא מה שהדבר הזה בא לעשות. הנושא הזה נוגע למינהל התכנון, הוא לא נוגע לא לשום דבר של – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> לא, לא, לא. אנחנו כרגע דנים ספציפית בהעברת מינהל התכנון, ויש טענה חזקה שאומרת שהבעיה היא לא בתכנון, משני טעמים: 1. יש מלאי תכנוני, רק שבאמת, כמו שאת אומרת בדיוק, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, הבעיה היא בביצוע ובהסרת חסמים בבנייה. והדבר השני, והוא אולי החשוב יותר, שאם אנחנו נבנה עוד מאותו דבר, קרי, אם אנחנו נמשיך לבנות שכונות פרבריות שתלויות באופן בלעדי ברכב פרטי, ללא פתרונות תחבורה ציבורית, ללא עירוב שימושים, כאשר הקהילה היא קהילה הומוגנית – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> את יודעת שכאשר קבלן רוצה למכור, לשווק יחידות דיור בשכונה, יש לו ססמה: לגור עם אנשים כמוך. זה אמור להיות דבר טוב. אבל יש לנו חוסר הבנה, כי שכונה טובה, איכותית, מתפקדת, שעובדת לטובת התושבים, היא דווקא הטרוגנית. אפשר למצוא בה אנשים מכל מיני סוגים, בדירות קטנות ליד בתים גדולים, גבוהים ליד נמוכים, אנשים עניים גרים ליד עשירים. לא יקרה לנו שום דבר. הלכידות החברתית רק תעלה אם אנחנו נבנה שכונות יותר טובות, יותר איכותיות, עם מרכזים קהילתיים, בתי-כנסת, בתי-ספר, שאפשר ללכת אליהם ברגל. אנחנו התרגלנו לגור באיים, איים בנויים, של בתים נמוכי קומה שלא מנצלים את הקרקע כמו שצריך – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – דירות חמישה חדרים עם מחסן, חניה ושתי חניות לדירה, ואנחנו חושבים שזאת איכות חיים. אנחנו משתעבדים לרכב הפרטי, אנחנו מאבדים את החיים החברתיים שלנו, אנשים לא נפגשים במרחב הציבורי, ואנחנו ממשיכים לבנות עוד מאותו דבר על מנת שמחירי הדירות ירדו. על מנת לפתור את משבר הדיור צריך לשנות דיסקט, צריך להתחיל ולהביא חשיבה תכנונית אחרת, עירונית, מקיימת. אני חייבת לציין בהקשר הזה את הדבר שעומד לבוא אל הוועדה שלך, חבר הכנסת אלי כהן, והוא הרשות להתחדשות עירונית, שבעצם לשמה הוקמה הוועדה, והיא גם מככבת בשם הוועדה. אני תולה הרבה מאוד תקוות ברשות הזאת, בתקווה שהיא באמת תעשה את הדבר הזה ותעצור את הקיבעון המחשבתי התכנוני הזה ותתחיל לתכנן דברים בכיוון אחר לגמרי. אני מקווה שלא נגלה פה שיש דברים שהולכים בכיוונים הפוכים. כלומר, מצד אחד, להמשיך לעשות עוד מאותו דבר, ומצד שני, להתחיל באמת לחשוב ולדמיין איך נראית באמת עירוניות והתחדשות עירונית טובה. <קריאה:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> לטעמנו, העברת מינהל התכנון למשרד האוצר היא לא הדרך לעשות זאת. ולכן, אנחנו נמשיך לדחוף ולקדם את הרעיון של תכנון עירוני מקיים וטוב, ועם זאת נתנגד להעברת סמכויות למשרד האוצר. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. עשר דקות. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אדוני היושב-ראש, בוא נתחיל בזה שהשם שלי איימן עוֹדֶה ולא עוּדָה. תנסה להגיד את זה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת היימן עוֹדֶה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> מה זה היימן? מה, שם אשכנזי? סי היימן, למשל? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עוד פעם? <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> איימן, באל"ף. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> איימן עודה – איוא. חבר הכנסת איימן עודה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> כל הכבוד. הפעם הצלחת. יופי, כל הכבוד. כן, תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עכשיו תגיד בבקשה "סמוטריץ". <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> סמוטריץ – מה, זה – – – דרך אגב, מי שיודע את השפה של האחר הוא מרוויח מזה. לכן, גם יהודים צריכים ללמוד ערבית. פהמת עלי? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> פהמת. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אבל לא מהמקום של דע את האויב, אלא ממקום של תרבות נוספת – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> כששניכם מתחילים לתקשר זה נקודת שיא, ועדיף לפרוש בשיא. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני מציע שתחליפו בזה: בצלאל עודה ואיימן סמוטריץ. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עד כאן. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> מישהו אמר פעם שבתוך כל בן-אדם יש גזען קטן. אני מאמין גם שבתוך כל גזען יש בן-אדם קטן, צריך לדבר אליו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני עוצר כאן רק מפני שאני על כיסא היושב-ראש עכשיו. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> לגבי התכנון והבנייה – אני ביקשתי לדבר, ואני רוצה להציג את הבעיה הקשה של האוכלוסייה הערבית. מאז שנת 1948 לא נבנה יישוב ערבי אחד בגליל ובמשולש, ממש אפס, ותוכניות מתאר לא חודשו. חלקן לא חודשו זה 30 שנה. "צוות 120 הימים" קבע שהאפשרות הייתה של הממשלה – קבעה בצורה חד-צדדית שלא מאשררים תוכניות מתאר, לא מרחיבים אזורי שיפוט. ואני פעם אמרתי שהמצב הזה הוא כמו חליפה שאתה קונה לילד בן עשר אבל היום הוא בן 30. ואתה רוצה להלביש לו את החליפה בכוח, אז היא תיקרע מפה וגם תיקרע מפה. בשביל לפתור את הבעיה, אנחנו הגשנו – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – – על זה שהחולצה קרועה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> בשביל לפתור את הבעיה אנחנו הגשנו הצעה קונקרטית. אמרנו שיש 50,000 בתים לא מוסדרים בקרב האוכלוסייה הערבית. אם אנחנו נמשיך במצב הזה, ניפגש בקדנציה הבאה, ויש 55,000 בתים לא מוסדרים. אז אנחנו צריכים להגיע לפתרון לבעיה הזו. ההצעה הקונקרטית שלנו – להקים ועדה; חלקם מקצועיים מטעם הממשלה, חלקם מקצועיים מטעמנו. והוועדה הזו תלמד את הנושא, תלמד את סוגיית תוכניות המתאר ואזורי השיפוט, והיא תגיש המלצות. אם נצליח לעשות את הצעד הזה אנחנו נפתור בעיה כואבת ולחוצה זו, ויפה שעה אחת קודם. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת איימן עודה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. עשר דקות, בבקשה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חוק התכנון והבנייה הוא משנת 1965. החוק הזה כבר התיישן. אני נולדתי בשנת 1965, הרבה שינויים עברתי. אתם יכולים להסתכל על השערות שלי רק. אז החוק הזה גם צריך לעבור שינוי. ריבונו של עולם, חוק משנת 1965. העולם השתנה, מובנים השתנו, והחוק נשאר כפי שהוא, אף שכולם יודעים מה הבעיות או מה הדפקטים שיש בחוק הזה, שאחד מהם זה הזמן הארוך שלוקח עד שמישהו מקבל היתר או עד שמאשרים הרחבת שטח שיפוט או תוכנית מתאר או תוכנית אב. כל הדברים האלה והקשיים האלה – למרות זה שמרו על אותו חוק. נכון, עכשיו בין ידינו יש כמה שינויים. אבל יש שינוי שחשוב מאוד להכניס אותו, זועק לשמים, והוא האפליה וההדרה של הערבים מכל ועדות התכנון והבנייה, בראשן המועצה הארצית לתכנון. תתארו לעצמכם: המועצה הזו מונה 74 חברים; ה-74 הם יהודים נטו. אין שם אף ערבי. יש מחקר שעשה עורך-הדין ד"ר קייס נאסר על הוועדות ועל מסגרות התכנון והבנייה בישראל, מהמועצה הארצית לתכנון ועד לכל הוועדות המקומיות; תראו את התוצאות של המחקר הזה – אין ערבים. אפילו בוועדות הבנייה המקומיות, שאמורות לשרת את הציבור הערבי, יש מעט מאוד ערבים. במחוזיות אין כמעט; לא יועץ משפטי, לא מהנדס ערבי – אין. אז אם להתחיל לתקן ולעשות צדק ושוויון ולהיות הגונים, אז להתחיל משם. מה הפלא, אם בכל הוועדות האלה והמסגרות האלה מדירים את הערבים ולא מביאים אותם בחשבון ולא מכירים בהם כבעלי החלטה או כבעלי דעה, שאמורים לשמוע אותם, אפילו בתוכניות תכנון ובנייה השייכות להם, ליישובים שלהם? כבוד היושב-ראש, משבר הדיור והבנייה בחברה הערבית ידוע וזועק לשמים, ואנחנו, כחברי כנסת ערבים, זועקים את זעקתם של האזרחים הערבים ששלחו אותנו לפה כדי לשרת אותם. הנושא הזה מעסיק אותנו בכנסת הזו מאז נכנסנו – ההתחלה בהריסות, במדיניות הריסת הבתים, ועד אישור כל הבקשות להרחבת שטחי השיפוט ותוכניות המתאר ושיווק דירות בחברה הערבית וביישובים הערביים. כבוד היושב-ראש, אנחנו הגשנו פתרון, והיינו גם פעילים ויוזמים. זה לא רק כפי שחושבים שאנחנו רק עומדים פה כדי לזעוק, כדי לצרוח וכדי להתווכח ככה סתם. לא. אנחנו יזמנו. הייתה יוזמה לפני שנתיים או שלוש שנים, גם בעזרה ובשיתוף פעולה של הוועד הארצי של ראשי הרשויות הערביות. הם הגישו יוזמה, הם הגישו תוכנית מפורטת מקצועית, לראש הממשלה נתניהו ולשר הפנים דאז אלי ישי, שהיא להקפיא את כל צווי ההריסה לשנה וחצי, ובמקביל ראשי הרשויות לא נותנים לאף אחד לבנות מחוץ לתחומי המתאר בזמן הזה. אבל בתוך הזמן הזה, בתוך השנים האלה, משרד הפנים יאשר את כל התוכניות שיש לו במגירה. יש לו. נכון שבעבר היינו אומרים שהמועצות הערביות ומחלקות ההנדסה – ויש כאלה שעד היום אין להן מחלקות הנדסה – לא יזמו, לא הגישו תוכניות להרחבה או לאישור. אבל היום רובן כן מגישות. נכון, היום יש כ-40% שלא הגישו בגלל העלות הכספית, ועל המדינה ועל הממשלה לתת מענה – הכוונה, לתקצב את הדברים האלה. אז אנחנו מבקשים: אם משנים את חוק התכנון והבנייה, שהוא יהיה יותר צודק, שיהיה יותר יעיל, כדי לקצר את כל התהליכים; אבל בעיקר, אם רוצים לפתור את בעיית הדיור והצפיפות – ויש יישובים ערביים בעלי ממדים עולמיים בצפיפות, כמו מג'ד-אלכרום, ג'סר-א-זרקא ועוד – אז במקום להיחפז, להיות חפוזים ולמהר בצווי הריסה, נו, בהתחלה תנסה לפתור את הבעיה, תנסה לפתור אותה. תעזור לאזרח הזה שלא יהיה עבריין, כי הוא לא רוצה להיות כזה. הוא רוצה לפתור את הבעיה שלו, הבוערת. הוא לא יודע איך לבנות את העתיד של הילדים שלו. לכן הוא לפעמים בונה מחוץ למתאר. אז אני מבקש מהממשלה, שהקימה את "צוות 120 הימים", ויש בדוח שהם פרסמו צדדים שהם טובים, יעילים, אבל יש כאלה שלא – ישמעו את קולם של ראשי הרשויות ושל נציגי הציבור הערבי לתקן את החוק הזה ולתקן את העוול. כבוד היושב-ראש, בזמן הח'ליף עומר אבן אל-ח'טאב, למשל, וזה סיפור היסטורי, כשליט שלא מיהר ליישם את החוק, בא אליו מישהו שגנב. בעל פרדס שהיו לו תפוחים הביא מישהו ואמר לו: בוא ותקטע את היד של הבן-אדם הזה, הוא גנב תפוח. הסתכל עליו הח'ליף אבן אל-ח'טאב, השליט הצודק, ההגון, וראה שהוא עני ושהמצב שלו מאוד לא טוב, והוא גם היה בור, לא יודע קרוא וכתוב ולא יודע כלום. אז הוא אמר לו את האמירה המפורסמת (אומר דברים בשפה הערבית ומתרגמם:) – תחילה תאכיל אותו, תלמד אותו, ואחר כך תתחשבן אתו אם הוא עשה דבר או עבירה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת גנאים. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> נוכח. למה לא? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> נוכח. סליחה. לא במקומו. בבקשה. עשר דקות, בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, זו לא פעם ראשונה שמזיזים תחום אחריות זה או אחר ממשרד למשרד. לפעמים זה נראה טבעי, ולפעמים זה נראה מאולץ, ואנחנו כאן בפני הזזה מאולצת, artificial. אין לה שום הצדקה עניינית. הסיבה היחידה היא סיבה קואליציונית, כדי לצרף מפלגה נוספת לקואליציה, כדי לתת עוד סמכויות בלי שום הסבר משכנע וענייני. אם היינו מביאים היום מומחה מחוץ לכנסת ושואלים אותו היכן צריך להיות מינהל התכנון, הוא היה אומר: משרד הפנים. קשה למצוא מומחה כלשהו או אדם אובייקטיבי שהיה אומר שזה צריך להיות במשרד האוצר, כמו שקשה למצוא מישהו שיבין למה עניין השירות הלאומי-אזרחי נמצא במשרד החקלאות. למה? ככה. מישהו יכול להסביר מדוע זה ככה? זה ככה. מינהל הבדואים הוא אצל שר החקלאות. למה? ככה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חקלאים. ככה מספרים. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כאשר המטרה היא למנוע חקלאות, אם אתה כבר אומר. אם יש קשר בין עניין מינהל הבדואים והטיפול באזרחים הערבים בנגב, בענייניהם, שזה במשרד החקלאות, זה לא – זה נקרא: משרד החקלאות ופיתוח הכפר. איפה הפיתוח? האזרחים הערבים בנגב דורשים שיהיו להם יישובים חקלאיים ורוצים פתרון כזה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אתה לא יודע איזה מזל שהם לא יושבים כחקלאים – – – חובות. ככה לפחות אין להם חובות. תחשוב על זה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> תאמין לי, תן להם את הבעיות של הקיבוצים והמושבים, והם יודו לך. אתה רוצה להתחלף בבעיות? בבקשה, לא צריך לבכות. תן להם את האדמות שלהם, תחזיר להם את האדמות שלהם שיטפלו בהן, ושיהיו להם משקים וחקלאות ובעיות של חקלאים. אנחנו מוכנים לקנות את הדיל הזה. אבל העניין הזה בא כדי לאפשר לשר האוצר לעשות כל מיני דברים שהוא רוצה לעשות לבד, כאשר הקרדיט יבוא אליו, ולדלל את משרד הפנים מסמכויות שיש לו. הבעיה שלנו היא שהתזוזה הזאת – העניין הזה – היא לא רפורמה לטובת האזרחים. היא לא באה לטפל בבעיה של הריסת הבתים, אלא לאפשר לממשלה הגרועה הזאת לעשות עוד יותר דברים גרועים ביתר יעילות – ואת זה צריך למנוע. אנחנו לא רואים שיש ממשלה טובה, ואללה, שהעבירו פה והם עכשיו יעשו את הדברים. לא. אנחנו יודעים שמעשיה של הממשלה הזאת הם מעשים רעים; הם מעשים נגד טובת האזרח; הם מעשים לטובת העשירים; הם מעשים שימנעו שלום; הם מעשים שיעודדו גזענות; הם מעשים שיעמיקו אפליה. זו המדיניות הרשמית של הממשלה. ראש הממשלה ידוע במדיניות שלו. איזו תפיסת עולם מדינית יש לו? איזו תפיסת עולם חברתית-כלכלית יש לו? לכן, חובה לשים גלגלים במכונית של הממשלה – לשים מקלות. חובה מוסרית ופוליטית לשים מקלות במרכבה של הממשלה הזאת, כדי שאולי מהכשלת תוכניותיה הרעות תימנע הרעה. לכן אני חושב, כבוד היושב-ראש, שיש להצביע נגד ההחלטה הזאת. שום טובה לא תצמח ממנה. הדבר היחידי, שזה יקל על הממשלה הזאת לתפקד כממשלה, אבל זה לא יקל על האזרחים בניסיונם לפתור את בעיית הדיור ולא יקל על העוסקים במלאכת פתרון בעיות דיור לאזרחים. לכן אני חושב שצריך להצביע נגד ההצעה הזאת כדי, כפי שאמרתי, שאולי, אולי, אולי זה ייכשל. אני לא רואה שזה ייכשל, אבל אנחנו מביעים בכך את חוסר אמוננו בממשלה הזאת. אנחנו בעצם מצביעים לא רק אי-אמון בהעברה הזאת, אלא אי-אמון בממשלה שמביאה את ההצעה הזאת. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת זחאלקה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אם עסקינן בתכנון ובנייה – זה אחד הנושאים הקריטיים ביחסים בין הממשלה לבין הציבור הערבי. תמיד אמרנו שתכנון ובנייה במדינת ישראל הם מעשה אידיאולוגי. למה אני אומר "אידיאולוגי"? כי מטרתו היא להצר את הצעדים, את המרחב של היישובים הערביים, של האזרח הערבי, ולהרחיב, לשחרר את המרחב של הרוב היהודי. א. מעולם, למרות הדרישות, לא נבנתה עיר ערבית – מאז 1948 ועד היום, במשולש או בגליל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יש תוכניות – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זאת לא עיר וזה לא יישוב חדש. זה משהו בג'דיידה-מכר, שיש לגביו התנגדויות והסתייגויות. אני מדבר על הצורך להקים עיר, יישוב חדש. יישוב חדש הוא משהו שלא רק פותר מצוקת שיכון אלא יש בו התחדשות רעיונית, עירונית – תיאטרון, ספריות, דברים כאלה שלא קיימים ברוב היישובים או בכל היישובים הכפריים. לכן אני אומר, האם זה מקרי שברמות הגבוהות בתכנון ובנייה אין ערבים? אין ערבים. ולכן אנחנו אומרים שוועדות תכנון ובנייה הן ועדות אידיאולוגיות שמדירות את הערבי ואת הצרכים שלו כפרט וקולקטיב מן המרחב. עכשיו יש צורך בוועדות מקומיות. הרשימה המשותפת נפגשה עם השרה גילה גמליאל ועם נציגי "צוות 120 הימים" והודיעה שיקימו ועדות עירוניות מקומיות בשישה יישובים. הם יכריזו על כך אחר כך. יש צורך להרחיב גבולות של יישובים, דבר שלא נעשה הרבה זמן – שנים, עשורים. הגיע הזמן שהדבר הזה ייעשה. מכובדי חבר הכנסת אלאלוף, היום אני רוצה להודות לך. קיימנו דיון חשוב בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות בנושא: התפשטות קדחת מלטה בדרום, מכיוון שמשרדי החקלאות והבריאות צריכים לנקוט צעדים, והם לא עושים את זה, כדי להדביר את התפשטות המחלה. אנשים נפגעים. הרי ברוצילוזיס, קדחת מלטה, זה חיידק שפוגע בבעלי-חיים ועובר לבני-אדם. בשנה האחרונה נפגעו כמעט 590 איש ואישה. ילד מהדרום נפגע, חלה ונפטר מהמחלה. טרגדיה נוראית. קיבלנו החלטות, ואתה הקראת את הסיכום על צורך בישיבה עם אנשי אגף התקציבים כדי לתת תקציב מיידי ולעזור להדביר את המחלה הזאת, להדביר עדרים נגועים ולתת פיצוי מתאים. הופיעו אנשים שנוגעים באופן ישיר, בעלי עדרים, מגדלי צאן, ותהיה ישיבת מעקב בתחילת נובמבר. הנושא הזה חשוב לכולנו. אגב, יש גם פגיעות ותחלואה גם באזור ואדי-עארה, גם בצפון, באזור ירושלים, בעכו גם. ואנחנו נמשיך לעקוב אחרי הנושא החשוב הזה, הודות לדיון שהתקיים בראשותך בוועדה. אני מודה לך. תודה רבה. אני תורם חמש דקות לפרוטוקול. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת טיבי, גם על תרומתו לפרוטוקול. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אני קורא לכל חברי הבית ללכת בעקבותיו של חבר הכנסת טיבי ולתרום – עשייה חברתית ברוכה – חמש דקות לפרוטוקול. כמובן, כל המוסיף הרי זה משובח. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, שוב אנחנו מדברים על תכנון ובנייה, על חוק התכנון והבנייה. ואפשר באמת לחשוב שהשינוי שאנחנו מדברים עליו ומסע החקיקה הזה בא כדי לתקן את המעוות, וכדי באמת סוף-סוף לעשות שהחיים של האזרחים וכל מי שעוסק בתכנון ובנייה יהיו יותר קלים. ואת האמת, אני ניסיתי וקראתי והסתכלתי וחיפשתי איך החוק הזה באמת יעשה את מערכת התכנון והבנייה ואת כל התהליך של תכנון ובנייה במדינה יותר יעיל, יותר צודק, יותר – בואו נגיד – ישיג את המטרות שלו בצורה הכי אמינה. והדבר היחיד שברור לי, שאי-אפשר להתייחס לכל מערכת התכנון והבנייה וחוקי התכנון והבנייה כאילו באופן נייטרלי טוטלי, כאילו זה עניין מקצועי גרידא וכל המטרה היא רק לשפר את הביצוע המקצועי. כי בעצם כל עבודת התכנון והבנייה משקפת, בכל מקום בעולם, גישה פוליטית-אידיאולוגית, שמנסה לתרגם את עצמה דרך ביצוע על הקרקע – איך המדינה צריכה להתנהל מבחינת התרחבות מקומות מגורים, איזה אוכלוסיות כן לפתח, איפה, באיזה אזורים גיאוגרפיים להשקיע ואיך לעשות את זה. ומה שברור, לצערי הרב, שהפוליטיקה – והאידיאולוגיה שעומדת מאחורי התכנון והבנייה במדינת ישראל מנסה להדיר, לצמצם את רוחב המחיה של האוכלוסייה הערבית במקום. ביום חמישי שעבר, כפי שאמרתי קודם, היה לוועדה לקידום מעמד האישה סיור בנגב. בין המקומות שבהם ביקרנו היו כפר שנקרא ביר-אלמשאש וכפר שנקרא אום-אלחיראן. יכול להיות שעל ביר-אלמשאש לא כל כך יודעים, כי הוא אחד הכפרים – אני לא אגיד הלא-מוכרים אלא אגיד אחד הכפרים שהמדינה לא מכירה בהם; כי כפר שקיים ונמצא אפילו מלפני קום המדינה, הוא בטוח מוכר והוא בטוח מוכר לאנשים שחיים בתוכו ולאוכלוסייה שמכירה אותו, אבל הוא לא מוכר על-ידי המדינה. אום-אלחיראן מוכר יותר, לצערי הרב מוכר יותר, כי הוא מועמד לפינוי והריסה, כדי להקים מעליו יישוב יהודי, שאפילו לא טרחו להתאמץ למצוא לו שם ואימצו את השם חירן. יצירתיים, ברור שלא. אי-אפשר לתאר את זה. אבל עצם העובדה של הריסת כפר שלם ובניית יישוב יהודי במקומו – כפר ערבי – ובניית יישוב יהודי באותו מקום, זה מסביר בדיוק את מה שאמרתי מבחינת האידיאולוגיה שעומדת מאחורי התכנון והבנייה. אז בעצם, האם החוק הזה בא לחזק את האידיאולוגיה הזאת? אני לא בטוחה, כי בעצם כל מה שהוא עושה זה רק לסרבל יותר את התהליך של התכנון ולהעתיק את הסמכויות משר אחד לשר שני. האם המעבר הזה והחוק החדש מבשרים שינוי רציני אמיתי עמוק בגישה של מערכות התכנון והבנייה ויחסן לאוכלוסייה הערבית? ברור שלא. זה לא משנה הרבה. האם תהיה הכרה בכפרים שלא מכירים בהם, אם זה בנגב או מה שנשאר בצפון? אני בספק רב ואני לא בטוחה; אני כמעט בטוחה שלא. לא תהיה הכרה, לפחות בשנים הבאות, אלא אם תהיה מהפכה אמיתית פה. האם חקיקת החוק תפסיק את מסע הריסת הבתים, שאנחנו עדים לה בחודשים האחרונים? והאם תבטל את צווי ההריסה שקיימים כנגד יותר מ-50,000 בתים של ערבים? לא, כנראה. האם החוק הזה בא להכשיר את כל הבתים שנבנו במטרה אחת, שלאנשים שחיים בתוכם יהיה גג מעל לראש ויוכלו לבנות חיים נורמליים של משפחה שיש לה בית ויש לה קירות מסביב למקום שהיא חיה בו? אני בטוחה שלא. החוק הזה לא מכשיר את הבתים האלה. האם החוק מבטיח ייצוג של האוכלוסייה הערבית – לא רק מבחינה מספרית, שיהיו אנשים שישבו בוועדות וישתתפו בקבלת ההחלטות, אלא גם כן ייצוג של הצרכים של האוכלוסייה, בלהתפתח, בלהרחיב את מרחב המחיה שלה, בלהוסיף או לפחות להכניס את הקרקעות שהן רכוש פרטי לתוך תוכנית המתאר של כל כפר? אפילו יותר מזה, האם באמת החוק הזה יעזור לאשר את תוכניות המתאר של הרבה יישובים ערביים שנמצאים כבר בתהליך ההכשרה או של האישור ושנים נתקעות בפרוזדורים של הוועדות? כנראה גם כן לא. אז בעצם, בשביל מה צריך את החוק הזה? החוק הזה רק יסרבל את התהליך. משרד הפנים, שדרך הרשויות המקומיות אמור לבצע את עבודות התכנון, ומחלקות ההנדסה, יעבדו בצד אחד, ומערכת התכנון והבקרה עליהם תהיה באוצר. איך יזרימו את המידע ואיך יעבדו ביחד, זה יהיה עוד סרבול אחד, שרק יתקע את כל הנושאים האחרים שדיברתי עליהם, וכמובן לא נגעתי בכל הנושאים האחרים שקשורים לתכנון ובנייה – מחוץ לאוכלוסייה הערבית, בעיקר – בכל המדינה. אני חושבת שאסור לנו לתמוך בחוק הזה. חייבים להתנגד לחוק הזה, ואני מאוד מקווה שהכנסת תתנגד לו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה (תיקון מס' 7), התשע"ה–2015, שהחזירה ועדת הכספים. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. <הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 103 והוראת שעה), התשע"ה–2015> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. נברך את חברינו באדי חסייסי מהעדה הדרוזית שבא לבקר אותנו ואת רעייתו ח'יר. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חוק התכנון והבנייה חייב להשתנות וחייב תיקון. אבל השאלה, האם התיקון הוא המשך העברת חלק מהסמכויות, או תיקון מעשי, ענייני, כדי לפתור את בעיות הדיור ולדאוג לתכנון עתידי לטווח ארוך? אין ספק שיש בעיה ומצוקת דיור בארץ. אנחנו עדים לדוח מבקר המדינה, שמדבר על 12 שנים כדי להגיע לדירה. אבל בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל גם הממשלה מכירה בכך שיש מצוקת דיור במגזר הערבי, והממשלה הקודמת הקימה "צוות 120 ימים" כדי לטפל בעניין ולהגיע למסקנות בעניין מצוקת הדיור של המגזר הערבי. "צוות 120" הגיש את הדוח שלו, בדוח יש הרבה סעיפים חיוביים, הרבה סעיפים שהם הבינו לעומק, אבל הוא לוקה קצת בחסר. אני חושב שבמקום לבוא ולשנות את העניין של – חילופי הגברי, כי זה ממש שולי, ובהוראת שעה לתקופה מסוימת של חמש שנים, צריך לבוא ולתקן את החוק מהותית. אני חושב שצריך לתקן בצורה הזאת גם חלק מהחוק עצמו וחלק מהיישום; צריך להקפיא את הריסות הבתים למשך שנתיים, תקופה קצובה, אשר בה המטרה היא לא להפסיק את ההריסות כדי לעודד בנייה ללא היתר, אלא לבוא עם תוכנית סדורה. הפסקת ההריסה כוללת את כל הארץ, גם הנגב, גם הערים המעורבות, וגם להכיר ביישובים שלא מוכרים כמו דהמש במרכז ורשויות מקומיות בנגב. בתקופה הזו של השנתיים יוקמו ועדות גבולות, וזה גם חלק מהמלצת "צוות 120 הימים". ועדות גבולות, הוועדות האלה יהיו קבועות ויעבדו יומם ולילה, יכינו את ההמלצות שלהן, בתוך שנה מקסימום יגישו את ההמלצות שלהן, ושר הפנים יהיה מחויב לאשר אותן תוך שלושה חודשים. בתקופה של שנתיים הקפאה צריכים להכין את הצרכים של היישובים הערביים ולקבוע את גבולות התכנון העתידי שצריך להיות, לפי צורכי היישובים ב-2035–2040. בשנים האלה נדע מה הצרכים של היישובים הערביים לפי פרוגרמה. מחליטים מה יהיה מספר הערים או היישובים, לפי זה גם כמה יחידות צריך, וגם מקומות תעסוקה, אזורי תעשייה, אזורי מסחר וכל הצרכים כדי שהיישוב יוכל לתת את השירותים לתושבים. בתקופה הזאת יוחלט על הגבולות, אבל יהיה המשך. תוכניות מתאר ראשוניות יוקמו ויוגשו לוועדות המחוזיות. הוועדה המחוזית חייבת לדון בתוכניות האלה תוך שלושה חודשים לכל היותר. אחרי הדיון, אחרי החלטות, מקסימום שנה, התוכנית צריכה להיות מאושרת. כבוד השר, כדאי לשמוע, כי יש בזה משהו שאתה גם יכול להשתמש בו ולהקל, לא רק על המגזר הערבי אלא בכלל על כל המדינה. אם אנחנו לא מגבילים את זמן התכנון עצמו, אנחנו לא נוכל לבנות. לכן, אני חוזר על ההצעה: שלושה חודשים מיום הנחת התוכנית בוועדה המחוזית צריך לדון בה. אם צריך לתגבר את העובדים שיבדקו את התוכנית לפני שהיא מגיעה לישיבה, צריך לתגבר. כי זה גם תוצאת התוכניות עצמן, גם הכנסה לאוצר המדינה, אז שווה להכניס עוד כמה עובדים שיבדקו את התוכניות. מקסימום שנה מיום הבדיקה, היא צריכה להיות מאושרת. אחרת זה יימשך ולא תוכל לבנות, וגם לא נוכל לאשר את המצב ולא נוכל לפתור את מצוקת הדיור. אחרי שאישרנו את התוכניות, בנוסף, אנחנו צריכים להקים יותר ויותר ועדות מקומיות, במיוחד במגזר הערבי. זה גם חלק מהמלצות "צוות 120 הימים". אבל לא רק להקים את הוועדות, אלא גם להרחיב את הסמכויות שלהן. כי תב"ע מקומיות, שמתאימות או תואמות תוכניות מתאר, אנחנו לא צריכים לרוץ עם התוכניות האלה גם לוועדות המחוזיות שיבדקו אותן יחזירו אותן וכל הפינג-פונג בין ועדה מקומית, רשות, ועדה מקומית, ועדה מחוזית – כל משך הזמן הזה הוא מיותר. אחרי שיש לך את תוכנית המתאר יש את ההרחבות עצמן, יש את היעדים הכוללים, יש את התקנון הכולל, ואז ועדה מקומית יכולה לאשר, והיא תאשר יותר מהר את התוכניות המפורטות או את התב"ע בתוך היישובים, וגם לזה נוכל להגיע בפחות זמן ובפחות עיכובים. אני אספר סיפור; סיפרתי את זה במערכת הבחירות, הבינו את זה כבדיחה, אבל לעניין. שר אחד נכנס לבית-חולים למשוגעים, מה שנקרא בשפתנו. שאל את מנהל בית-החולים: תגיד לי, אצלכם אנשים נשארים לעד, או שיש מצב שהם גם משוחררים? אומר לו: יש מצב. אומר לו: נו, איך אתם בודקים? אומר לו: אנחנו ממלאים את האמבטיה במים, מביאים כפית, כוס ודלי ומבקשים לרוקן את האמבטיה. אז השר אומר לו: בטח הבן-אדם השפוי מרוקן עם הדלי. הוא אומר לו: לא, אדוני, משחררים את הפקק. אתה רוצה להישאר עם החבר'ה, או שאתה רוצה VIP? אז מקומו של מי שלא משחרר את הפקקים, מקומו לא להיות שר אלא להיות בבית-משוגעים. זה הסיפור, לכן את הפקק צריך לשחרר. ויש הרבה פקקים שצריך לשחרר. בהמשך, לעניין של המגזר הערבי: אמרנו – הקפאה לתקופה מסוימת, תחומי שיפוט, תוכניות מתאר, וגם יש את העניין של משרד השיכון. משרד השיכון היום כמעט לא בונה במגזר הערבי. יש בהרבה יישובים הרבה אדמות מדינה. אז אפשר לבוא, לתכנן, לפרסם מכרזים, והמכרזים יהיו עם קריטריונים, יגיעו לאנשים הזקוקים, מי שצריכים לקבל אותם, ולא יגיעו לידיים של אנשים שיסחרו בהם, יחזיקו בהם כמה שנים, ואז לא נפתור את הבעיה. לא רוצים שזה יהיה אצל משפחות שיש להן קצת כסף, שיכולות להחזיק את המגרשים האלה, אלא ללכת לבנייה לאנשים נזקקים. שנית, להתחיל לבנות בנייה רוויה. אני יודע שזה ינעם לאוזן שלך, כבוד השר. להתחיל לבנות בנייה רוויה גם במגזר הערבי, וגם, בנוסף לבנייה הרוויה, צריך גם את הבנייה הציבורית. 50% ויותר מהמגזר הערבי הם מתחת לקו העוני. היום, כמעט שאין – וכשאני לא אומר שלא קיים, כשאני אומר רק "כמעט", אני מיטיב עם משרד השיכון. אין במגזר הערבי בנייה או את העניין של הדיור הציבורי. לכן, הגיע הזמן לבנות גם במגזר הערבי, כי הם מעוטי יכולת שצריכים את הבנייה הזו. עד אז, צריך גם להרחיב את הקריטריונים של המענקים או העזרה בשכירות בתים במידה כזאת שאנשים גם ימצאו את הבתים האלה. לכן, העניין של הבנייה הרוויה, הדיור הציבורי, הפשרת המקרקעין והתוכניות של המגזר, זה יכול לפתור את הבעיה. אז אנחנו לא נגיע למצב שיש לנו בנייה ללא היתר. הבנייה ללא היתר – אני גם רשמתי, הוצאתי מכתב, וזה יגיע, אני חושב, גם אליך, כבוד השר: אנחנו לא חובבים של בנייה ללא היתר. הבנייה ללא היתר, על זה לא רק צריך שלא להרוס את הבתים שלנו, אלא צריך לפצות אותנו על זה שהרבה שנים, הרבה שנים, לא הרחיבו. ואנשים לא יתאדו מפה וגם לא יהגרו, והם צריכים את הבתים שלהם. הבנייה היא בגלל שאין קרקע מופשרת לבנייה, ואנשים בנו ללא תשתיות, ללא מים, ללא חשמל, והם סובלים מזה שהם היו מוכרחים לבנות ללא היתר. לכן, בנושא הזה, חשוב מאוד לקחת את הנתונים האלה, לחשוב עליהם, לבדוק אותם. כי אם אנחנו נבנה בתים, אני אומר את זה לסיכום, שמפריעים לתשתית לאומית – אני אומר את זה, יכול להיות שזה לא ינעם, המילים האלה לא ינעמו גם לציבור שלי – אבל אני אומר, אם מבנה אחד ייבנה בתוואי של פרויקט לאומי, אם זה יכול להפריע לזרימה של ואדי, אם זה יכול להפריע למשהו עתידי שחושבים עליו, אז הבית הזה ייהרס. לא רק זה – ואת כל מה שאני מציע פה, אני מוכן גם לעבוד כנציג ציבור מול ראשי הרשויות המקומיות – שתהיה אמנה שבתוך התקופה של ההקפאה, לא ייבנו מבנים מחוץ למתאר המאושר. אז לכן אני מציע ללמוד, כבוד השר, בכובד ראש את התוכנית שאני מציע, כי זה גם יקל על כולם. אם אני אהרוס את הבית היום, מה אני עושה? אני מוסיף עוד בית למצוקת הבנייה שקיימת בלאו הכי. לכן הבית הזה, שיש לו אפשרות להיות מתוכנן – בוא נקפיא לתקופה הזו, ואז נתכנן, ונשמור גם על הבתים הקיימים וגם על התכנון הנכון וגם על החוק עצמו. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת חאג' יחיא. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – נמצא? אחריו – חבר הכנסת איציק שמולי. בבקשה, אדוני. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, תודה, למי שמתחיל לאבד סבלנות, אז החדשות הטובות הן שאני הדובר האחרון, בסיעה שלנו לפחות. אני רוצה להתחיל בגילוי לב. אולי רק, השר כחלון, אני מוכן לוותר על חלק מהזמן שלי לטובת הקשבה. אני רוצה להגיד לך שהייתה לנו, ברשימה המשותפת, התלבטות אמיתית. הייתה לנו, ברשימה המשותפת, התלבטות אמיתית. מה ההתלבטות? אמרנו שמצב התכנון והבנייה בחברה הערבית הוא הכי קשה, ובאים ואומרים לנו שרוצים להעביר את זה למקום אחר, אז אולי נשנה מזל? לא באמת. גם היה אפילו מישהו מקצועי בקרבנו שאמר שיכול להיות שדווקא כשמחברים את זה למשרד האוצר, אולי משם תהיה הישועה. האמת היא, ההתלבטות שלנו היא שהמצב כל כך קשה בתחום הזה – ואני לא אומר את זה כקלישאה; יכול להיות שזה הנושא, בה"א הידיעה, שמעסיק את הציבור הערבי. כשאנחנו עשינו סקר בקרב האוכלוסייה הערבית, הנושאים המרכזיים היו: אלימות פנימית – והנושא של הדיור היה בראש סולם העדיפויות של הצעירים הערבים. פשוט אנחנו לא צריכים מחקר, אנחנו רואים את זה במו עינינו. עיר כמו אום-אלפחם, העיר שממנה אני בא, אין לה תוכנית מתאר, ושטח השיפוט שקיים בקושי יכול להספיק אולי לעוד כמה שנים וזהו. לכן אנחנו מרגישים שיכול להיות שיש כאן – אולי נתנגד, אנחנו מדברים על זה כרגע בסיעה; אנחנו מרגישים שאולי יש ניצנים של תקווה שיהיה כאן שינוי. השינוי הזה הוא כל כך נחוץ, הוא כל כך מתבקש. מדברים על בנייה לא מוסדרת בחברה הערבית? איך תהיה בנייה מוסדרת כשאין לך תוכניות מתאר, כשאין לך תוכניות מפורטות? מדברים על תנופה כלכלית בחברה הערבית. איך תהיה לנו תנופה כלכלית בלי אזורי תעשייה? וכשאנחנו מסתכלים – כבוד השר, אני רק מסתכל על המפה, למשל, באזור של משגב וסח'נין. אתה רק מסתכל על המפה ונחרד. אתה רואה את כל שטחי השיפוט של כרמיאל ושל משגב, ואתה רואה עיגול קטן כזה של סח'נין ועיגול קטן של עראבה ועיגול קטן כזה של דיר-חנא, ואתה אומר: מה זה? איזה תכנון זה? זה מקור לחוסר האמון שלנו במערכת התכנון והבנייה. פשוט אתה רואה את זה במו עיניך. גם כשמתייחסים לנצרת ולנצרת-עילית. הרי נצרת ההיסטורית, זאת העיר ההיסטורית הגדולה והדגולה. אתה רואה עכשיו מה קורה שם. אתה רואה את נצרת-עילית, שנבנתה רק בתחילת שנות ה-50. אגב, כשנבנתה אמרו שמדובר רק בשכונה של משרדי ממשלה; אחר כך זה התרחב לעיר. אתה מסתכל ואתה עושה את ההקבלה בין שתי הערים ואתה רואה את ההבדלים הענקיים מבחינת תחומי השיפוט. זאת אומרת, נצרת-עילית, מבחינת התושבים היא יותר קטנה, ומבחינת תחומי השיפוט היא כמעט פי-שלושה. אזור תעשייה מאוד משגשג בנצרת-עילית, משרדי הממשלה עברו לנצרת-עילית. קריית הממשלה – כבוד השר, וגם ידידי אלי אלאלוף – קריית הממשלה היא בין נצרת לנצרת-עילית, היא ממש על הגבול. אני מדבר על המקום שהעירייה שם, וקריית-הממשלה ומשרדי הממשלה שם, ובית-המשפט, ממש על הגבול – אבל כל ההכנסה של הארנונה וההיטלים וכדומה שייכת לנצרת-עילית. אתה שואל את עצמך, למה? זאת אומרת, איזה היגיון, איזו הגינות קיימת? אתה רואה את הדברים האלה במו עיניך. הצעירים הערבים בנצרת היום לא מוצאים מקום בתוך נצרת כי אין כבר אדמה להשקיע בה, חוץ מעוד פרויקט שעכשיו כבר מכסה את כל מה שאפשר לבנות. כשהם רוצים לגור בנצרת-עילית הם נתקלים בקשיים אמיתיים של אפליה ושל צורכי דיור שלא מתאימים לצרכים שלהם. לכן, באמת – אני לא רוצה לנצל את כל הזמן כדי להגיד שזו הבעיה האקוטית שממנה סובלת החברה הערבית – יש לנו הרבה ציפיות. הציפיות מתחילות ביישום מיידי של "צוות 120". אני יודע שעמד בראש הצוות הממונה על התקציבים במשרד האוצר, ואני מקווה שכבר בתקציב הנוכחי נראה את הביטוי התקציבי להמלצות של "צוות 120". אני חושב שזה המבחן הראשון, המבחן הראשון של הממשלה, של משרד האוצר, שהמעבר הזה יהיה ביישום ההמלצות הללו, וכולנו נעקוב ונקווה שאכן במעבר הזה יהיה ביטוי מהותי ויהיה פתרון מהותי לסוגיות המועלות, ומבחינתנו, לא רק שינוי טכני של מעבר ממשרד למשרד. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחבר הכנסת ג'בארין. חבר הכנסת שמולי, בבקשה. אחריו אנחנו נעבור לבקשות רשות דיבור של מי שיהיה באולם. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני שר האוצר, רק להגיד לך משפט אחד לפני שאתה הולך. אני חושב שאתה גאון. אתה יודע למה? באמת, מהרבה סיבות, אבל אני אגיד לך למה אתה גאון. <שר האוצר משה כחלון:> גם אימא שלי חושבת ככה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> קטונתי מול אימא שלך. מצד אחד, אנחנו מתנגדים באופן מסורתי לתחום של העברת הסמכויות מהאוצר למשרד הפנים בכל עולם התכנון; וגם על הדרך הוספתם נציגים למשרד האוצר בתוך ועדות התכנון. אבל מה? מצד שני, מה עשית לנו? שמת לנו בראשות הוועדה את חבר הכנסת אלי כהן. עכשיו, שמע, הוא מוביל דיון ענייני, חכם, רציני ומקצועי. אתה יודע, יש הסתייגויות שאנחנו לפעמים מציעים אותן תוך כדי הדיון בוועדה, להוסיף נציג לארגונים החברתיים בוועדות התכנון – אומרים: ואללה, התקבל; להוסיף נציג, ראש העיר באר-שבע – באר-שבע, המטרופולין היחידה שלא היה לה עד היום ייצוג במועצה הארצית לתכנון ובנייה – ואללה, התקבל. שלא לדבר על חברי הכנסת. וכשאתם באים עם גישה כל כך עניינית ופתוחה, אז ההתנגדות לא יכולה להיות אוטומטית. אז אני לא יודע, על הדף היום היה רשום לנו שעמדת הסיעה נגד, אבל אני משוכנע שרוב חברי הסיעה או שיימנעו או שיצביעו בעד או שיצאו בדיוק, אני לא יודע לאן. אבל זה לא מקרי. כן, אני רוצה להדגיש, חבר הכנסת כהן, שיש לנו בעיה עם זה שהתחום הזה של התכנון מועבר ממשרד הפנים למשרד האוצר. זה לא מקרי שתחום התכנון היה עד היום במשרד הפנים. זה גם לא מקרי שבתוך גופי התכנון צריכים לבוא בחשבון שיקולים שונים ומגוונים ורבים: שיקולי בריאות, שיקולי סביבה, שיקולי פיתוח, תעשייה. לכן עד היום נשמר, באמת – השתדלנו לשמור על האיזון בוועדת התכנון, במועצה הארצית לתכנון ובנייה, במועצה הארצית וגם בוועדות המחוזיות. הכלל הזה מופר היום. הכלל מופר פעמיים. קודם כול, בכך שבעצם מי שמייצג בתוך הוועדות את הממשלה יהיה משרד האוצר. אין מה לעשות, יש פה ניגוד עניינים מובנה. צריך להגיד, כפי שאמר חברי דב חנין בוועדה, משרד האוצר הוא משרד שחושב לטווח קצר, והוא חושב תחת מגבלות חמורות של תקציב ואילוצים פיסקליים. מערכת התכנון היא מערכת שחושבת לטווח ארוך וצריכה ומביאה בחשבון שיקולים שהם לא רק שיקולים של כאן ועכשיו. כאשר עמדת הממשלה ברובה תוכרע על-ידי נציגים של משרד האוצר, אנחנו חושבים שהשיקולים הסביבתיים, השיקולים הבריאותיים והשיקולים הנוספים שבדרך כלל באים לידי ביטוי במערכת התכנון, בהליך התכנון, לא יבואו מספיק לידי ביטוי ולא יישמעו במסגרת התהליך הזה. עם זה יש לנו בעיה. זה לא מקרי שכמעט אף מדינה בעולם המערבי לא הפקידה את יכולת התכנון שלה בידי משרד האוצר. תעברו מדינה-מדינה: אירלנד, צרפת, גרמניה, בריטניה, דנמרק, נורבגיה, הולנד, פינלנד ועוד מדינות רבות; למרות שההצעה הזאת עלתה על הפרק אצלן לא פעם אחת, הן לא העזו בסופו של דבר להפקיד את סמכות התכנון של המדינה בידי משרד האוצר. כאן אנחנו הולכים למהלך שהוא דרסטי. צריך להגיד ביושר, גם משבר הדיור הוא משבר לאומי, הוא משבר חמור, הוא משבר מתמשך. עד היום, בממשלה הקודמת זה לא היה משהו שטופל, אפשר לומר, בצעדים שהם יותר מדי אגרסיביים. והנה כאן באה הממשלה ועושה את הצעד הזה, אבל יש לו משמעויות. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, גם להדגיש שהשינויים שנעשים לא נעשים רק במועצה הארצית לתכנון ובנייה. השינויים שנעשים הם נעשים גם בוותמ"ל, בווד"ל ובוועדות המחוזיות ובכל מיני ועדות ייעודיות בתוך המועצה הארצית. זה שינוי דרמטי. הוא עובר לכל אורך הגזרה והוא מפר בצורה בוטה – לנו אמרו תוך כדי דיון בוועדה שבעבר הלא-רחוק האיזון בין המגזר האזרחי לבין הרשויות המקומיות ובין הממשלה, בעבר הלא-רחוק, במועצה הארצית, היה שליש, שליש, שליש. תראו איפה אנחנו עומדים היום, לפני השינוי הזה: תשעה חברי ממשלה, חמישה נציגים שמתמנים על-ידי הרשויות המקומיות, ומקרב הנציגים של החברה האזרחית רק ארבעה נציגים, זה המצב היום. ואת המצב הזה עוד הולכים להרע. <חיים ילין (יש עתיד):> לא. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> גם אם באחוזים בודדים, אז הולכים להרע. <חיים ילין (יש עתיד):> לא, לא, לא. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> כן, כן, כן. <חיים ילין (יש עתיד):> גם נשמר פה יחס – – – אותו יחס ולהפך, יש עוד כוחות שמעולם לא היו. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני חושב שבסופו של דבר השינוי כאן, מצד אחד, כפי שאמרתי, הוא שינוי דרמטי, הוא שינוי דרמטי, הוא שינוי קיצוני, ולכן זה משהו שמאוד מאוד מכביד עלינו – עלי באופן אישי, אני לא יודע מה תהיה עמדת החברים – ולכן, זה משהו שהוא כן מכביד. אני כן שמח ומברך אותך, אלי כהן, על זה שבכל זאת – כזכור לי, ההצעה הזאת היא במסגרת של הוראת שעה, וזה דבר מתבקש לנוכח החקיקה שהיא כל כך כל כך דרסטית; מצד שני, עצם העובדה שהסכמתם להביא בחשבון בצורה כל כך משמעותית את ההסתייגויות שהיו לנו, גם לגבי הוספה של נציגים חברתיים בוועדות השונות וגם לגבי הנוכחות של ראש עיריית באר-שבע במועצה הארצית לתכנון ובנייה, אני חושב שזה שם אותנו במקום אחר. וכאמור, חלק מהחברים, אני מניח, יימנעו וחלק מהחברים יתמכו, ואין לי אלא רק לקוות שגם בהמשך הגישה שלך באופן אישי ושל הממשלה באופן רחב תמשיך להיות כה עניינית ומקצועית. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת איציק שמולי. אני עובר לבקשות דיבור. חבר הכנסת אביגדור ליברמן – אינו נמצא; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. רק אורלי? אורלי וחמד? חמש דקות לרשותך. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, חברי חברי הכנסת, אז נכון, היינו בוועדה חדשה שכל כולה ותכליתה בעצם באה לעסוק בנושאים שבעבר היו מחולקים בין ועדות שונות; רובם היו נדונים, רוב הנושאים הללו היו נדונים בוועדת הפנים, וכדי לזרז אולי את התהליכים, להביא לפתרונות כאלו ואחרים, הוקמה ועדה חדשה בכנסת ישראל, היא מכונה בפני הציבור "ועדת הרפורמות", ואכן היא באה לקצר את הדרך או אולי להתמקד כל כולה בהכנת התשתית לביצוע הרפורמות. בראש הוועדה הזו עומד חבר כנסת חדש ממפלגה חדשה שהגיעה לכנסת, והאמת, בניגוד לח"כים אחרים, אני יכולה לומר, ניהול הישיבה היה מקצועי לחלוטין. יתרה מכך, לפעמים מנהל ישיבה יוצר או מעצים קונפליקטים בין אופוזיציה לקואליציה, והדבר הזה לא תורם לאף אחד, כי זה משחק ידוע מראש: אז האופוזיציה תצעק, תדבר, תאמר את הדברים; והקואליציה בדורסנות יכולה להחליט מה שהיא רוצה בלי להקשיב. בוועדה הזאת הדברים התבררו קצת אחרת. אז ראשית, אני רוצה באמת להודות למי שעומד בראש הוועדה הזו, חבר הכנסת אלי כהן, על הנעימות, על הנכונות לשמוע, גם כאשר המחלוקות היו מהותיות, וגם כאשר אנחנו, חברי הכנסת, העלינו את החשש שלנו. ולראיה, נערכו שינויים מהותיים בהצעת החוק. אז נכון, לא כולנו אוהבים את המעבר ממשרד אחד למשרד אחר, אנחנו מפחדים מהסרבולים. מה גם שבשינוי הוועדות גילינו שהאיזון מופר, פתאום יש הרבה יותר חברי ממשלה, הרבה יותר נציגי ממשלה, נכון יותר לומר, לעומת נציגים של הציבור הכללי. כשאנחנו ראינו את זה נורא כעסנו, כי על הדרך לא רק מעבירים סמכויות ממשרד הפנים למשרד האוצר אלא גם יוצרים ועדות חדשות, הרכבים חדשים שמביאים רוב – לא רק רוב יחסי, אלא רוב מוחץ לנושאים מסוימים. חברי האופוזיציה, בינינו לבין עצמנו ישבנו ושמנו כמה נקודות שמבחינתנו היו נקודות חשובות ביותר, בהבנה שהחוק בכל מקרה יעבור. והאמת היא שרוב הבקשות מולאו. האיזון חזר על כנו. על כל נציג ממשלה שהוסף לאותן ועדות תכנון ובנייה הוספו נציגים נוספים שמטרתם לייצג את האינטרס הציבורי, שלא תמיד הולך בהלימה עם האינטרס הממשלתי. ואני רוצה לומר לכם כמה דברים. לראשונה, ואני שמחה על כך, החליטו לקבל את ההסתייגות שלנו כבר בתוך הדיון בוועדה ולעשות אותה חלק מהחוק, עוד, אפילו, באמת בהסכמות, וזה הוספת נציג ארגון העוסק בנושאי חברה ורווחה, שאותו ימנה לא שר הפנים ולא שר האוצר אלא שר הרווחה בכבודו ובעצמו. הרי אחת הבעיות הגדולות ביותר בתכנון ובבנייה של מתחמים חדשים וכדומה, שלפעמים שוכחים את האוכלוסיות החלשות ביותר במדינה. בין היתר שאלנו לגבי הדיור הציבורי – אם הוא ייכנס בתוך אותן תוכניות. אז ראשית, נאמר לנו על-ידי אביגדור יצחקי שהוא מתחייב להביא פתרונות גם לדיור הציבורי בתוך אותם מתחמים, ואנחנו נפקח על כך. בעצם, הכנסנו בכל מקום שבו נוספו חברי ממשלה או נציגי ממשלה נציג חברתי שכל מטרתו לדאוג לאינטרס החברתי של האוכלוסיות החלשות במדינת ישראל. הוספנו גם נציגים של השלטון המקומי, אז לא יהיו רק נציגים של הנגב והגליל, שבעצם מביאים את הראייה של הפריפריה, שלפעמים נשכחת מהחוק, אלא יהיה גם נציג נוסף, ראש עיריית באר-שבע – ואני מברכת מאוד על כך שהתקבלה גם הבקשה הזו של חברי האופוזיציה – שיש לו באמת גם היכולות, גם הראייה הכוללת. זאת עיר גדולה, מרכזית, שנמצאת בדרום, והאפיונים שם הם קצת שונים ממה שאנחנו יכולים לצפות בכל מה שקורה באזור גוש-דן. אני מאמינה שהאנשים האלה ישמרו על האינטרסים שלנו. אבל אחת מהבעיות הגדולות ביותר היא שהיום – נכון, יש לנו שר אוצר, שר אוצר חברתי, שר אוצר שאולי בחלק מההחלטות, אני נוטה להאמין, יראה את טובת הציבור, יראה את טובת הציבור כולו, ולא רק, אתם יודעים, את האשכולות המאוד-חזקים, אלא יבוא ויעשה שינוי. אבל בואו נחשוב שנייה אחת מה קורה אם הממשלה תקרוס, תיפול לפני הזמן ותהיה פה ממשלה חדשה, ואנחנו נקבל שר אוצר חדש שהאג'נדה שלו תהיה שונה לחלוטין מזו של שר האוצר הנוכחי. האם אנחנו לא נותנים בידיו יותר מדי כוח? האם אנחנו סומכים עליו שישמור על האינטרסים החברתיים? <שרון גל (ישראל ביתנו):> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אז אני רוצה לומר לכם משהו. כנראה שלא בדיוק נהיה בטוחים, ואף אחד לא יכול להבטיח לנו את זה במדינה דמוקרטית, כי ככל שיש בחירות, כל אחד יכול לגשת, ובהתאם למרכולת שלך אתה יכול גם לסחור במשא-ומתן קואליציוני ולקבל את תיק האוצר. היום באוצר עושים תיקונים על השנתיים האחרונות שהיו לנו פה. התיקונים האלה הם תיקונים מתבקשים. אני רוצה לברך גם על החיסכון של 50 השקלים לכל ילד. אתם קולטים, ילדים מאוכלוסיית רווחה מאוד מאוד חלשה, יהיו בסוף התקופה, בגיל 18, עם קופה קטנה של 18,000 שקלים, ובאוכלוסיות מסוימות זאת קופה גדולה מאוד. אז אני מברכת על כך. אבל בואו נחשוב רגע מה יקרה אם נחזור לסיטואציה שהיינו בה לפני שנתיים, ואותי זה מפחיד בעיקר מאחר שרוב הסמכויות האלו נמצאות בידי משרד האוצר. ולכן, הוספנו סעיף נוסף שקובע שכל החוק הזה הוא בעצם הוראת שעה. בתום חמש שנים החוק אמור להתפוגג, אלא אם כן יחליטו לחוקק אותו מחדש. אני מקווה מאוד שזאת תהיה תעודת הביטוח שלנו, ואני מקווה מאוד, בשביל המדינה ובשביל האזרחים, שאנחנו תמיד נזכה לשר אוצר חברתי שיראה גם את החלשים, ולא רק את אלו שנהנים כל הזמן. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, גברתי. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת חיים ילין מיש עתיד. ואז תשובתו של חבר הכנסת כהן, יו"ר הוועדה, ונעבור להצבעה. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני, קודם כול, רוצה לברך את תלמידי בית-ג'ן על כך שאחוז הזכאות לבגרות שם הוא במקום ראשון בארץ, מעל 94%; לברך את התלמידים, את ההורים, את המורים, את מנהל בית-הספר, את התושבים, את ראש הרשות, את כולם. אני חושב שהם הביאו גאווה ליישוב, הביאו גאווה לעדה. אני כאן מתנפח מגאווה כי זו המטרה שלנו, החינוך. <שרון גל (ישראל ביתנו):> משקיעים ולא מתבכיינים, אז יש הישגים. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> נכון. נכון מאוד. אבל אני אמשיך את הדברים שלי, חברי שרון: בבית-ג'ן 370 בתים לא מחוברים לרשת החשמל. 370 בתים לא מחוברים לרשת החשמל. מ-1980 – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – התבכיינת? <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> – – לא הייתה תוכנית מתאר. <תמר זנדברג (מרצ):> אתה התבכיינת? <שרון גל (ישראל ביתנו):> אל תפריעי לו. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אני עכשיו, אני מבקש ממך, זה דברים מאוד חשובים. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> הישגים של יישוב עם מצב תכנוני גרוע. <תמר זנדברג (מרצ):> נכון – – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> ואני רוצה להגיד לך ולהגיד לכולם: לא קשור איזו ממשלה הייתה. <שרון גל (ישראל ביתנו):> רגע – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> לא קשור איזו ממשלה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> זו הייתה מדיניות, ואני מאמין שהמדיניות הזאת חייבת להשתנות. <מיכל רוזין (מרצ):> לא הייתם בממשלה? <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> זה מדיניות. לא קשור אם זה יהיה במשרד האוצר – – <מיכל רוזין (מרצ):> לא הייתם בממשלה? <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> – – זה לא קשור אם זה יהיה משרד הפנים. זה מדיניות קבועה לא לקדם את תוכניות המתאר, ואני חושב שהם הצליחו. <תמר זנדברג (מרצ):> הוא לא התבכיין. <קריאה:> – – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> ואני חושב שהמעבר שלהם עכשיו למשרד האוצר – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – מה נעשה? <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> – – אני לא יודע אם זה יוסיף, יועיל, אם לא יועיל, אם תהיה האפשרות הזאת ביישובים הדרוזיים שסוף-סוף מישהו יתעורר ויגיד: בוא נלך לקדם את תוכניות המתאר שם; בוא, נלך לפתור את בעיית התוכניות המפורטות. לא יכול להיות, ובשבוע שעבר העליתי את הנושא הזה, ש-3,800 בתים בדאלית-אלכרמל גם לא מחוברים לרשת החשמל וגם אין להם – לא בתוך תוכנית המתאר. ואני רוצה להגיד לכם ולהגיד לשר, שהולך לקחת את כל האחריות עליו – ואמרתי את זה בשבוע שעבר, התגובה של משרד הפנים על הכתבה הקשה הייתה: התכנון והבנייה זה לא בתחום אחריותנו, זה בתחום אחריותו של משרד האוצר. ואמרתי את זה בשבוע שעבר, ואנחנו היום מעבירים את זה למשרד האוצר. עצם העובדה שזה היה בתחום אחריותו של משרד הפנים, לא בתחום אחריותו של משרד האוצר – לכן אני אומר: זאת הייתה מדיניות. והנושא השני והכואב זה הנושא של תמ"א 35. ישבו פקידים בירושלים, מהנדסים בירושלים, והחליטו על תמ"א 35. ומה זה תמ"א 35, חברת הכנסת אורלי לוי? זה לבוא ליישוב, לעשות עיגול מסביב ליישוב, ולהגיד: ליישוב אסור להתפתח יותר, אסור להתפתח במטר אחד יותר. שם הוא נמצא, בעיגול הזה. זה גדר, זה חומה, וזה חומה שאתה לא יכול לזוז ממנה. אתה לא יכול לפתח תוכנית מתאר לשם, אתה לא יכול לעשות שום דבר. ואותו יישוב שרוצה לפתח את תוכנית המתאר שלו, הוא לא יכול לחרוג מתמ"א 35. אבל מחוץ לתמ"א 35 זה אדמות פרטיות של אנשים שרוצים לבנות את הבית שלהם והם לא מצליחים. ואני אספר לכם סיפור מאוד כואב: השבוע קיבלתי הזמנה מבחור מבית-ג'ן לחתונה שלו. בחור צעיר. השתחרר עכשיו רק מהצבא, לפני שנה או שנה וחצי, בדרגת סרן. הצליח להתקבל לחברה ממשלתית כראש אגף. בחור מאוד מאוד מוצלח. בנה את הבית שלו. הוא עסוק עכשיו בלקנות ריהוט ודברי חשמל ולתכנן את ירח הדבש עם אשתו; וגם אשתו בחורה מוכשרת, אשת קריירה. ואז אני שואל אותו: מה, איך אנחנו מתקדמים? הוא אומר לי: תשמע, אנחנו מתקדמים טוב, אבל הציוד החשמלי שאני קונה, אני לא יודע אם אני יכול להפעיל אותו, כי לבית שבניתי על האדמה שלי אין תוכניות מתאר, והוא לא מחובר לרשת החשמל, ואני לא יודע איך אני יכול להמשיך להתקדם גם בחברה הממשלתית שנכנסתי אליה, כי מחר אני אחטוף דוח, תיק פלילי, ואני לא יודע אם אני יכול להתקדם ואם אני יכול להישאר לעבוד באותה חברה, אם לא יזרקו אותי מחר מהחברה כי אני אהיה עם תיק פלילי. כי היום כל הנושא של הבנייה הבלתי-מורשית, שאמרתי עליה – ואני אמשיך להגיד "הבלתי-מורשית", ואני אסביר עוד פעם מה זה בלתי מורשה ובלתי חוקי: בלתי מורשה – כשאני בונה על האדמה שלי; בלתי חוקי – כשאני בונה על האדמה של המדינה. אנחנו בונים על האדמה הפרטית שלנו, לכן הבנייה שלנו היא בלתי מורשית. אני קורא לשר האוצר: קודם כול להקפיא את כל ההליכים המשפטיים נגד אותם תושבים, נגד אותם אזרחים. אזרחים שעשו את הכול על מנת – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אני מסיים, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> הם עשו את הכול על מנת לקבל רישיונות בנייה. זה לא היה תלוי בהם. אפילו דוח מבקר המדינה אומר באופן ברור: בנושא הוועדות המחוזיות לתכנון ובנייה, מחוז צפון, ממצאי הביקורת מעלים כשלים ומחדלים קשים ומתמשכים. מבקר המדינה אומר את זה, לא אני אומר את זה. לכן צריך להקפיא את כל ההליכים המשפטיים, להכשיר את כל הבתים. ואני אומר לך: כל העדה הדרוזית תעמוד מאחורי זה ברגע שנבוא ונגיע להסכמים. להכניס את כל הבתים לתוך תוכניות המתאר העתידיות ולהפסיק את כל הבנייה הבלתי-חוקית. ואנחנו לא נחרוג מעבר לתוכניות המתאר שיאושרו ברגע שנבטל את 35, תמ"א 35, ונאשר את כל תוכניות המתאר. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת חיים עמאר. חיים ילין, שנייה – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> חמד עמאר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – חיים ילין, שנייה. בשל טעות טכנית קטנה אני מאפשר שלוש דקות – בלי תקדים – לחבר הכנסת עטר. הייתה טעות טכנית שלנו. ולאחריו אתה תהיה אחרון הדוברים. דני, שלוש דקות. בבקשה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, תודה רבה, חברות וחברים, חברי הכנסת, תראו, קודם כול, אני רוצה לציין את העובדה שאתמול התכנסה הוועדה בראשותו של חבר הכנסת כהן, ולזכותו ייאמר: חבר הכנסת כהן – דב חנין, אתה מפריע לי, זה לא קורה הרבה שמהאופוזיציה רוצים לתת מחמאות ליושב-ראש ועדה מהקואליציה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אז אל תפריע לו לשמוע את המחמאות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מבקש לא להפריע לדני עטר – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> והזמן הזה לא על חשבוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – לתת מחמאות לאלי כהן. בבקשה, אדוני, תן – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אז אני רוצה לומר לכם שחבר הכנסת כהן, שעמד בראש הוועדה, אתמול הוכיח שכאשר יש שיח אמיתי, שנוגע בנקודות בצורה הנכונה, אפשר לפתוח את הראש, אפשר להגיע להסכמות, ולשמחתי הרבה כך נהג יושב-ראש הוועדה. ומגיע לו, אני מניח, גם בשם חברי, יעל, ואחרים שהיו אתנו בוועדה, מלוא המחמאות על הראש הפתוח ועל הנכונות לשמוע ולקבל חלק לא מבוטל מההסתייגויות שאפשרו לצרף אנשים נוספים: גם מהשלטון המקומי וגם מהארגונים החברתיים, ואני חושב שזה יתרום למאמץ. כי גם ככה מחכה לנו משימה לא פשוטה. היה לי הרבה מאוד מה לומר בהקשר של העברת הסמכויות וכל התהליכים שאנחנו הולכים לעבור כאן. כיוון שאני מוגבל בזמן אני רוצה, ברשותכם, להקדיש את דברי לסוגיה של היישובים הערביים במדינת ישראל. חבר הכנסת איימן עודה, אני רוצה שתקשיב לי רגע, כיוון שאתה אמרת דבר נכון מאוד, ואני חושב שאם הממשלה תאמץ אותו הוא יפתור לנו בעיה גדולה מאוד: הדרך היחידה להפוך עשרות-אלפי עבריינים לאנשי חוק זה להכניס את כל המגזר הערבי, את כל היישובים הערביים, לתוך מסגרת של תכנון מפורט, תב"עי, שכולל בתוכו את כל אופציות הפיתוח לפי גודל האוכלוסייה. יש פרמטרים. ואני מניח שכל אחד כאן יודע איך מחשבים הגדרה של צרכים של יישוב. יש גודל האוכלוסייה, גודל האוכלוסייה העתידי, מספר המשפחות, רוחב כבישים, מדרכות, תשתיות. כמו שכל עיר נורמלית קיימת, את זה צריך לעשות גם בכל היישובים הערביים. לצערי הרב, מאז ממשלת רבין לא עשו את זה. אני מזכיר לכם שבממשלת רבין קיבלו החלטה לתכנן 21 רשויות, הגדילו את זה אחר כך ל-28, נדמה לי, ומאז חלק מהרשויות עוד בתהליך תכנון. זה היה, אני מזכיר לכם, תכנון ל-2025. הם עדיין תקועים בתהליך תכנון, כי המדינה לא יודעת לקחת את הפרמטרים שמשלבים בין אדמות פרטיות, אדמות מינהל, אדמות קרן קיימת, שתקועות בתוך היישובים, וכן הלאה. הדרך היחידה לעשות את מה שאמרת, וחובה על הממשלה לעשות את זה, זה להיכנס לתהליך תכנון שבו בעצם מכניסים פנימה את כל הבתים שנבנו, הופכים אותם לחוקיים – לא בגלל שצריך להכיר בעבריינות אלא בגלל שהעבריינות נגרמה מחוסר תפקודה של המדינה במשך עשרות שנים, ואת האמת הזו צריך להגיד, צריך להניח אותה על השולחן. זו הדרך היחידה, אבל יש פה גם הזדמנות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> דני, משפט סיום. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> עובדה שהממשלה הגדירה את יעדי האכלוס, או פתרון מצוקת הדיור, כאחד הגורמים הכי חשובים בתפקוד שלה; ערביי ישראל הם אזרחי המדינה והם חייבים להיות כלולים בתוך העניין הזה, ופה אין אופוזיציה וקואליציה, כאן יש בני-אדם, והדרך היחידה לעשות את זה היא בדרך – כמו שחידדת את הבעיה, באופן שבו אני מגדיר איך צריך ללכת ולטפל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> דקה. אני אומר את זה מתוך ניסיון, כי זה כבר קרה. כפי שאתם יודעים, הייתי ראש מועצה, ובחמשת הכפרים הערביים שלנו כולם היו עבריינים, או רובם היו עברייני בנייה. ומעניין שאחרי שנכנסנו לתהליך של תכנון, שרבין אישר אותו בזמנו, ויצרנו מציאות שבה בעצם הליך התכנון מקדים את הילודה – זאת אומרת, תמיד יש עודף מגרשים לשיווק – הגענו למצב יוצא מן הכלל לפני שנתיים, שמינהל מקרקעי ישראל מעמיד לשיווק מגרשים ואין קופצים, כי כולם בנו בתים בצורה מסודרת. והכי מעניין זה ללכת למחלקה המשפטית ולגלות שאחוז הערבים שעברו עבירות בנייה נמוך יותר משאר האוכלוסייה. ואתה מבין שאם נכנסת לתהליך של תכנון ואפשרת לאנשים לחיות בצורה מסודרת, הם לא עבריינים. ככה זה. יש דינמיקה מאוד פשוטה. אני ממליץ לממשלה לאמץ את הרעיון הזה. אדוני חבר הכנסת אלי כהן, כיושב-ראש הוועדה, קח את הנקודה הזו בחשבון. אני אומר לך, למדינת ישראל זה יעשה טוב; לא רק לאוכלוסייה הערבית במדינת ישראל, למדינה כולה זה יעשה טוב, כי אחד הדברים הכי מציקים במגזר הערבי זה חוסר היכולת של האנשים לבנות. אתה לא היית מוכן לחיות כמו אלפי משפחות במגזר הערבי, שהנכדים, והנינים, והילדים, והאבות והסבים חיים באותו בניין. אתה לא מוכן לחיות ככה – גם הם לא מוכנים. להם אין ברירה. אנחנו צריכים לייצר מציאות שיש להם את היכולת לבחור איך לחיות. זאת דרך שבה מדינה מתוקנת מתנהלת. ואני מבקש לנצל את נקודת הזמן הזו כדי לפתור את הבעיה שנמשכת מאז קום המדינה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת דני עטר. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> תסלח לי, היושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כבר היה עדיף לי לתת לך חמש דקות ולהעמיד אותך בזמן. <חיים ילין (יש עתיד):> לחכות לך עוד או שדיברת מספיק? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה יפה, הוא ביקש שלוש ודיבר שש, זה רק דני עטר יכול. <חיים ילין (יש עתיד):> אבל זה תמיד ככה יוצא. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כן. חבר הכנסת ילין, אחרון הדוברים. לאחר מכן תשובת יו"ר הוועדה אלי כהן, ואנחנו נעבור להצבעה. לאחר מכן הודעה של חבר הכנסת חזן. הודעה דרמטית, אומר השר, אני לא יודע מה ההודעה. בבקשה, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, דרך אגב, תגידו לקואליציה שאני לא עושה פיליבסטר, כדאי מאוד שיתחילו להיכנס. אני לא מצליח להבין את זה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש להם את יושב-ראש הוועדה אחריך, אל תדאג. <חיים ילין (יש עתיד):> אז, אלי, אתה הולך לדבר הרבה עד שהם יבואו כולם? טוב, קודם כול, אני רוצה לברך את יושב-ראש הוועדה החדשה, אני רוצה לברך את אלי כהן. אני רוצה להגיד בתחילת דברי שאני התנגדתי לכל המהלך הזה, אבל אם כבר הקואליציה, בצורה דמוקרטית, ברוב קולות, מעבירה את הסמכויות – מה שקרה בוועדה, כולנו צריכים ללמוד; אפשר לשתף פעולה. הדיור לא שייך לקואליציה ואופוזיציה, הדיור שייך למצוקה אמיתית, שהיא עוברת וחותכת את כל המגזרים, את כל המצב הסוציו-אקונומי של מדינת ישראל, וגם את המיעוטים – גם את החרדים, גם את הערבים, גם את הדרוזים, הצ'רקסים, ואת כל הכפרים, את כל מה שאתם רוצים. אבל, כמו שאנחנו יודעים לסלול אוטוסטרדות של שלושה, ארבעה וחמישה מסלולים, תמיד בסוף זה מתנקז לדו-מסלולי, ויש פקק. אתם כולכם תצחקו, שש שנים אני הייתי בוועדה המחוזית ובוועדה הארצית, והמקום שתוקע את התוכניות זה לא מה שאנחנו מצביעים עליו עכשיו; זה רק דבר אחד: אין בודקים במדינת ישראל. אין בודקים. נקבל פה את כל ההחלטות שבעולם, אם לא יוסיפו 1,000 בודקים במדינת ישראל, אם לא יכשירו מחר בבוקר 1,000 איש שיבדקו את התוכניות – אין תב"עות. אין תב"עות – תשכחו מכל מה שאנחנו עושים פה. לא הכול פוליטיקה, זה צריך להיות ניהול. אם כולנו ביחד נלך אז – שר הכלכלה, כבודו, כבודו – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברים, לשמור קצת על השקט. בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> שר הכלכלה, יש לי הצעה מפתה בשבילך, אבל זה לא – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הוא רוצה את תשומת לבך, כבוד השר. <יעל גרמן (יש עתיד):> חיים, תמליץ לו על אוזנייה. <חיים ילין (יש עתיד):> מה? <יעל גרמן (יש עתיד):> אוזנייה. <חיים ילין (יש עתיד):> אוזנייה. יש לי הצעה בשבילך: המכללות המקצועיות, שמחר בבוקר – אלי, שמע לי – מחר בבוקר, השר דרעי, במכללות המקצועיות שאתה אחראי עליהן, תפתחו מסלול זריז לבודקי תוכניות, כי אחרת אנחנו נשב פה עוד חמש שנים ושום דבר לא יקרה. אם אין בנייה כי אין שטחים, ואין תב"עות ואין תמ"אות ואין היתרים – אף אחד לא יבנה אותן. הבודקים נמצאים בדיוק בנקודה שהיא הבעייתית ביותר, בוועדות המחוזיות. שם אנחנו צריכים אותם. אם נצליח לעשות את זה, כולנו ביחד נגבש, יש סיכוי – לא עוד שנה, לא עוד שנתיים ולא עוד שלוש – שעוד חמש שנים אנחנו באמת נראה איזון בין ההיצע לביקושים ובאמת נראה ירידה במחירי הדיור. זה התפקיד של כולם. אני מבקש דבר אחד מכנסת ישראל ומכל מי שנמצא בממשלה: תראו, אני לא יודע כמה זמן הממשלה תחזיק, אבל חייב להיות משהו, חוט שדרה של המשכיות. אי-אפשר לבוא עכשיו, להעביר את כל המנגנון הזה מהפנים לאוצר, ואם הממשלה לא תחזיק מעמד להחזיר את זה בחזרה. אומנם – כל זה קורה בחמש שנים, והממשלה הרי לא תהיה חמש שנים, גם אם היא תהיה עד הסוף; גם אם היא תהיה עד הסוף זה לא חמש שנים. אז מה יקרה? אי-אפשר להחזיר את זה לפנים אם הדבר הזה יצליח. לכן צריך לתת לזה צ'אנס. שני עקרונות, שני עקרונות שמרו על זה שאנחנו יכולים לתמוך, לפחות אני – אלי – שני עקרונות: העיקרון הראשון, והוא החשוב, האחוזים של הממסד ונציגי הציבור וכל הירוקים – נשמרו האחוזים; 2. בכל מקום שהיה פנים וגם נציג אוצר נעשה מה שנקרא הצרחה – האוצר הופך להיות היושב-ראש והפנים הולך להיות חלק מהוועדה, כך אנחנו פוגעים במינימום במעבר הזה. ובסופו של דבר, אני רוצה להודות ליועץ המשפטי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת לעתיד בתאי המומחים שם, רכזי הסיעות, יועצי שרים. <חיים ילין (יש עתיד):> אני רוצה להודות ליועץ המשפטי של ועדת הפנים, לתומר, שהיה אתנו שם לאורך כל הדרך וגם נתן לנו את הטיפים הנכונים. ובסופו של דבר, כשאורלי, דני ואנוכי היינו בפנים, בתוך הוועדה, יחד עם היועץ המשפטי ויחד עם אלי, הגענו להסכמות, ואני חושב שזה מבורך. ואני מאחל לוועדה הזאת הצלחה, כי זה אינטרס של כולנו – גם לילדים שלנו שיצטרכו לרכוש דירה, גם לנכדים של חלק מהאנשים שנמצאים פה, אבל במיוחד לעם ישראל הדבר הזה חשוב, וכולנו צריכים לתת יד בשביל שזה יצליח. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה לחבר הכנסת חיים ילין. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אלי כהן לסכם, בשם הוועדה שהכינה את החוק, את הדיון. <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שבמסגרת החוק, בתיקון הספציפי שאנחנו עשינו, עמד לנגד עינינו דבר אחד: שכאשר אנחנו, חברי הכנסת, יוצאים לפגרה, יוכלו למנות את כל אותם תקנים ואנשים בוועדות המחוזיות. אני חושב שהאחריות הזאת שהייתה עלינו, לטפל בסיום של החוק הזה ערב יציאתה של הכנסת לפגרה, היא אחריות משותפת, של כולנו; של כולנו, תרתי משמע – גם של הקואליציה וגם של האופוזיציה. משבר הדיור הוא לא משבר רק של הקואליציה, הוא משבר שנוגע לכולם: הוא נוגע גם למעמד הביניים, הוא נוגע גם למגזר הערבי, הוא נוגע גם למגזר הדרוזי, ולכן נתנו לזה ביטוי, וביטוי משמעותי. אני חושב שכפי שנאמר כאן, התקיים דיון מקצועי שבו מה שעמד לנגד עינינו זה לא רק לבוא ולטפל ולקדם את הצעת החוק ולרכז את המוסדות במקום אחד, אלא גם לבוא ולראות איך אנחנו שומרים על איזונים. אני רוצה להזכיר לכם, חברי חברי הכנסת – שתדעו על מה אתם מצביעים: אתם הולכים להצביע על זה שממחר, כשאתם תהיו בפגרה, יוכלו להתמנות ועדות מחוזיות; אתם הולכים להצביע על זה שעיריית באר-שבע – שראש העיר באר-שבע הולך להיות חלק מאותה ועדה ארצית. אם ראינו שמכל המטרופולינים חברים בוועדה הארצית, מן הראוי שגם עיריית באר-שבע תהיה מיוצגת שם, ושימו את זה לנגד עיניכם; אתם הולכים להצביע על זה שבוועדה הארצית יהיה נציג לארגון חברתי, כלומר, גם הנושא הזה הגיע וטופל. גם בכל יתר הוועדות דאגנו לבוא ולשמור על איזון. הצעת החוק הזאת שהונחה לפתחנו – יחסית בפרק זמן קצר עקב היציאה לפגרה – אני חייב לציין שהייתה כאן הירתמות מלאה של כל הגורמים ושל כל הצוות של הכנסת שעבד אתנו. אני רוצה להודות למנהלת הוועדה אריאלה מלכה על כל הזמן והשעות שהיא הקדישה. אני רוצה להודות ליועץ המשפטי של הוועדה, עורך-דין תומר רוזנר, שעשה עבודה מעולה, יעילה, תוך השקעת שעות רבות, בקידום החוק תוך שמירה על אותם איזונים. תודה רבה לך, תומר. אני רוצה להודות לעורך-דין גלעד קרן, שלקח גם הוא חלק משמעותי בתכנון – תודה – ולהודות לעוזרות הפרלמנטריות שלי, ליהל וולך-זילברברג ולאושרת קובר, שגם הן סייעו. אני חושב שבמסגרת הוועדה נתנו את ההזדמנות לכל החברים לבוא ולהשמיע את דעותיהם ולהשפיע על התכנון. אני רוצה להודות לחבר הכנסת שמולי, גם על ההצעה שלו להוסיף ארגון חברתי. אני חושב שזה חשוב שיהיה ארגון חברתי. אני רוצה להודות לחבר הכנסת חיים ילין, שגם תרם לגיבוש ההצעה, לחבר הכנסת דני עטר, גם לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שלקחה חלק משמעותי, וגם לחברי הכנסת דב חנין ותמר זנדברג. אני חושב שעם יציאתנו לפגרה, ובהנחה שאתם תצביעו בעד אישור החוק האמור, אנחנו ניתן לוועדות את הכלים ואת הסמכויות להמשיך להתכנס, להמשיך ולפעול, תוך ייצוג מלא ושלם, גם לפריפריה, גם לרשויות המקומיות וגם לארגונים החברתיים. תודה רבה לכם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה לחבר הכנסת אלי כהן. חברי הכנסת, נא לשבת, לרבות השרים, ודאי. אני היום לא ממהר לשום מקום, אז נחכה לקצת שקט. אני מחכה לחבר הכנסת יוגב בינתיים; לעוד כמה. <הודעה אישית של חבר הכנסת אורן אסף חזן> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, לפני שנעבור להצבעה, אני מבקש מחבר הכנסת אורן חזן לגשת למיקרופון למסור הודעה אישית. בבקשה, אדוני. <קריאה:> אל תתפטר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נא לשמור על שקט. <קריאה:> העם אתך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת חיליק בר, נא לשבת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זיכה אותי כבוד היושב-ראש לדבר מול כולכם. בהמשך לחילופי הדברים שהיו ביני לבין חבר הכנסת יצחק כהן, סגן השר, במליאת הכנסת – – – <קריאה:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה רואה אותי מתבייש? מחייך כולי, מתרגש. אל תתבלבל. בהמשך לחילופי הדברים שהיו ביני לבין סגן השר חבר הכנסת יצחק כהן במליאת הכנסת ביום 15 ביולי 2015, אבקש להבהיר כי דברי כלפי חבר הכנסת כהן, שלפיהם אספר איפה פגשתי אותו, יצאו מפרופורציה. בדיעבד אני סבור כי הם לא היו במקומם, ואני מצר עליהם. חשוב להזכיר, הדברים האלה נאמרו לאחר שחבר הכנסת כהן העיר לי הערות פוגעניות, שפגעו בי וגם בכבוד הכנסת עד מאוד. אני מצר על הפגיעה בחבר הכנסת כהן עקב אותם דברים. אבהיר: כל קישור או קונוטציה שלילית שניתן היה להבין מהדברים האלה, אין בהם כל ממש, כמו גם אין כל ממש בניסיון וברכילות שמנסים להדביק ולהצמיד לי. אני חוזר ומדגיש שאני מכחיש ודוחה מכול וכול את כל הטענות נגדי, שלולא היו, לא היה ניתן להבין כאילו יש איזושהי הבנה שלילית למפגש בינינו. למען הסר ספק, אין לנו היכרות מוקדמת, למעט מפגשים שהיו לנו, פוליטיים, בפאנלים במערכת הבחירות לכנסת העשרים, שבהם היו בינינו חילופי דברים. אני קורא מכאן גם לחבר הכנסת כהן – אם למישהו יהיו שאלות אני אשמח לחזור על הדברים. אני קורא מכאן לחבר הכנסת כהן ומבקש ממנו גם הוא להתנצל על שהלבין פני ברבים. אני מקווה שבכך נשים את הפרשה הזאת מאחורינו, וגם אחרים פה בכנסת יקפידו בכבודי שלי, שהיה למרמס בחודש האחרון, כמו גם בכבודה של הכנסת ובכבודם של יתר חברי הכנסת. חברים, תודה רבה. אם יש שאלות, אני אשמח לענות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אורן חזן. <הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 103 והוראת שעה), התשע"ה–2015> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 103 והוראת שעה), התשע"ה–2015. לסעיפים – אין צורך – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אין רצון להצביע? מה הצעקות? בהצעת חוק התכנון והבנייה אין צורך להצביע על השם. מדובר בתיקון. לסעיפים 1 עד 3 אין הסתייגויות. לכן, סעיפים 1 עד 3 – בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. 1 עד 3 ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 23 בעד סעיפים 1–3 – 55 נגד – 18 נמנעים – 1 סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, סעיפים 1 עד 3, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה – 55 בעד, 18 נגד, אחד נמנע. הסעיפים התקבלו בקריאה שנייה. לסעיף 4 יש הסתייגות של חברי הכנסת עיסאווי פריג', זהבה גלאון, אילן גילאון, מיכל רוזין ותמר זנדברג – להלן: קבוצת סיעת מרצ; של חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, באסל גטאס, אוסאמה סעדי ועבדאללה אבו מערוף – להלן: קבוצת סיעת הרשימה המשותפת; ושל חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, דניאל עטר, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה ואיל בן ראובן – להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני. האם להצביע? מצביעים. אם כן, אנחנו מצביעים על ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אנחנו יכולים להוריד את ההסתייגות – – –? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתם מה? מסירים את ההסתייגות? לא שומע. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> רק את שלנו, אני לא יודע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> המחנה הציוני מסיר את ההסתייגות. מה עם הרשימה המשותפת? מצביעים. אנחנו מצביעים על ההסתייגות. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? נא להצביע. לסעיף 4 – הסתייגות של, כמו שאמרתי, מרצ והרשימה המשותפת. <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רק שנייה. מה קרה לחברת הכנסת מירב בן ארי? <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> המסך לא – ואת מצביעה נגד. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 15 נגד – 53 נמנעים – 2 ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 4 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, בעד – 15, 54, בצירוף מירב בן ארי, נגד, ושניים נמנעו. ההסתייגות לסעיף 4 לא התקבלה. אנחנו נצביע על סעיף 4 כנוסח הוועדה. מי בעד הסעיף? מי נגדו? נא להצביע. הצבעה מס' 25 בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 57 נגד – 19 נמנעים – 1 סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד סעיף 4 בקריאה שנייה – 57 ח"כים, נגד – 19, נמנע אחד. הסעיף התקבל בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. סעיף 5: קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני – להצביע? להצביע. מצביעים על ההסתייגות של הקבוצות הנ"ל. הסתייגות. מי בעד? מי נגד? כן, מודיע לי חבר הכנסת שמולי שכל ההסתייגויות של המחנה הציוני הוסרו, אז הצבענו בעצם על ההסתייגות של מרצ והרשימה המשותפת. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 20 נגד – 53 נמנעים – 1 ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בכל מקרה, 20 בעד ההסתייגות, 53 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות גם לסעיף 5 לא התקבלה. 6 עד 32 – אין הסתייגויות, ל-5 לא התקבלה הסתייגות. לכן, סעיפים 5 עד 32, כולל, ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה – נא להצביע. הצבעה מס' 27 בעד סעיפים 5–32, כהצעת הוועדה – 54 נגד – 16 נמנעים – 1 סעיפים 5–32, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סעיפים 5-32, כנוסח הוועדה – התוצאה היא: 54 בעד, 16 נגד, אחד נמנע. אני קובע כי קיבלנו את כל הסעיפים בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות. נוכל לעבור לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 103 והוראת שעה) – נא להצביע. הצבעה מס' 28 בעד החוק – 56 נגד – 18 נמנעים – 3 חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 103 והוראת שעה), התשע"ה–2015, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בקריאה שלישית – 56 בעד, 18 נגד, שלושה נמנעו. החוק התקבל כנדרש בשלוש קריאות. התיקון לחוק התקבל כנדרש בשלוש קריאות. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן – הודעה שנדרשת הצבעת המליאה על מנת לאשר או לדחות אותה. חבר הכנסת ביטן, בבקשה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הכנסת החליטה ביום י"ז בחשוון התשע"ה, 10 בנובמבר 2014, לפצל את הצעת חוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק), התשע"ה–2014, ולהעביר את סעיף 1(2)(ב) שבה לוועדת הכלכלה ואת יתר החוק – לוועדת הכספים. על שתי ההצעות הוחל דין רציפות. ועדת הכנסת מציעה לכנסת להעביר את ההצעה הכוללת את סעיף 1(2)(ב) מוועדת הכלכלה לוועדת הכספים, כך שהיא תכין לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק על שני חלקיה. אבקש את אישורה של הכנסת להצעה זו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן. חברי הכנסת, אתם מתבקשים להצביע על מנת לאשר או לדחות את הבקשה של ועדת הכנסת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 29 בעד ההצעה – 44 נגד – אין נמנעים – 1 הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2014, סעיף 1(2)(ב), מוועדת הכלכלה לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, התוצאה – 44 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. מליאת הכנסת אישרה את הודעת ועדת הכנסת. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: הצעת חוק הדרכונים (תיקון – יידוע מועד פקיעת תוקף הדרכון), התשע"ה–2015, שמספרה פ/2032/20, של חברת הכנסת קארין אלהרר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – כשרות בלבד ובית-אוכל הפתוח בשבת), התשע"ה–2015, שמספרה פ/2033/20, של חברת הכנסת עליזה לביא וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק למעורבות ושיתוף הציבור בכנסת, התשע"ה–2015, שמספרה 2034/20, של חבר הכנסת יחיאל חיליק בר וקבוצת חברי הכנסת. מסקנות הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בעקבות דיון מהיר בהצעה של חברות הכנסת קארין אלהרר ורויטל סויד בנושא: יחסה של מערכת המשפט לנפגעות תקיפה מינית; מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעה של חברת הכנסת נאוה בוקר בנושא: הצלת מלון "הנסיכה" באילת. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה (תיקון מס' 7), התשע"ה–2015> [מס' מ/926; "דברי הכנסת", חוב' י"ג, עמ' 2157; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, החוק הבא: הצעת חוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה (תיקון מס' 7), התשע"ה–2015, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את החוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. בבקשה, אדוני. יש כמה הסתייגויות לחוק. אני לא יודע אם המסתייגים ירצו לנמק או לא; בהתאם לזה אנחנו נצביע מייד לאחר שנשמע את המסתייגים. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה (תיקון מס' 7), התשע"ה–2015. אני מבקש קודם, כדי – אני אבקש שההקשבה, גם של האופוזיציה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> קצת שקט. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני מבקש לומר שבמהלך כמה ימים העברנו את החוק הזה – בלי לדלג על סעיף 1, שלא דנו בו לעומק, עם כל המשמעויות שלו – החוק הזה, שהוא חצי ספר, אנחנו מעבירים אותו עכשיו בקריאה שנייה ושלישית. לאחר כל הדיונים אנחנו מעבירים אותו, בדיון מעמיק, וכל מה שנלווה לעניין. אני רוצה לשבח את חברי הקואליציה בוועדה, אבל אני רוצה לשבח את חברי האופוזיציה בוועדה. אראל, אני רוצה לשבח את חברי האופוזיציה בוועדה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> – – – לגמור את השטות הזאת, את כל – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> דבר אִתם – – – בסדר, נצביע על ההסתייגות, מה לעשות. <קריאה:> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אבל לא צריך. זה חוק שאתם חלק ממנו. <קריאה:> נכון שאנחנו חלק – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> בסדר, אבל מישהו עוד יכול לחשוב שאתם מסתייגים מהעניין הזה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר שיושב פה ביציע כבר זמן רב בכיליון עיניים המדען הראשי אבי חסון, ואני רוצה לשבח אותו על העובדה שהוא היה מאוד קונסטרוקטיבי בדיונים, הועיל מאוד לדיונים, תרם להם. אני רוצה לשבח את שר הכלכלה – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> שר הכלכלה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני רוצה לשבח את שר הכלכלה, שבא בפתיחת הישיבה על החוק הזה ובאמת נתן דחיפה גדולה, כולל מנכ"ל המשרד שלו וכולל מנכ"ל משרד האוצר. <איתן כבל (המחנה הציוני):> גפני, הפרגון – לא יודע, יוצא לך קצת קשה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – – איתן, לא משנה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אתה מג'ברש. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא, האמת היא שהיה פה שיתוף פעולה, ואני תכף אגיע ליום האחרון, לאחר שהגישו הסתייגויות – שלדעתי היו מיותרות, לדעת כל חברי הוועדה. אני רוצה לשבח את סגן שר האוצר, הרב יצחק כהן, שתרם בבוקר תרומה מכרעת לעובדה שאנחנו יכולים היום לעמוד כאן ולהביא את החוק כמעט באופן מושלם. הצעת החוק הזאת יש בה – בהתפתחות שיש היום בעולם, עם כל ההתחדשות הטכנולוגית, עם המציאות הזאת שהמדען הראשי אצלנו היה – – – <קריאה:> שוכנענו. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> שוכנעתם? כל הכבוד לך. המדען הראשי, שהיה בעצם במצב שבו פועלים על-פי השיטות הישנות, שאינן מתאימות למה שקורה בעולם, היה צריך את החדשנות הטכנולוגית. ואנחנו, על-פי הצעת הממשלה בחוק הממשלתי, מקימים בחוק הזה רשות שאין לה אח ורע ברשויות שהוקמו במדינה. היא רשות שפועלת באופן תאגידי בעצם רגיל, אבל היא כפופה למדיניות הממשלה, לשר הכלכלה ולשר האוצר, ויש לה חלק מרכזי בקביעת המדיניות ובמה שהרשות הזאת תעשה. בהצעת החוק מוצע להקים רשות לאומית לחדשנות טכנולוגית, שתהיה הגוף האמון על יישום המדיניות הממשלתית בכל הנוגע לעידוד וקידום החדשנות הטכנולוגית בתעשייה. מוצע שהרשות תוקם כתאגיד ציבורי במודל המסוגל לפעול אל מול צורכי התעשייה במהירות וביעילות, תוך הקפדה על כך שאופן פעולתה של הרשות ישרת את המטרות שבחוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה. הרשות, תהיה בה מועצה שבראשה עומד המדען הראשי ויהיו חברים בה נציגי ממשלה ונציגים מקרב הציבור. המועצה תתרגם את המדיניות הממשלתית ואת מדיניות שר הכלכלה למסלולי הטבות שיהיו גמישים יותר, ויאפשרו מתן מענה מהיר יותר לצורכי התעשייה ולקצב צמיחת החדשנות בתעשייה. בנוסף, ימשיכו לפעול לצד המועצה ועדות מחקר שיבחנו את פרטי המסלולים השונים. ברשותכם, אני מבקש – אני אעשה זאת בקצרה: במהלך הדיונים כל חברי הוועדה, קואליציה ואופוזיציה כאחד – אנחנו עשינו כמה שינויים בחוק שהיו בתיאום עם הממשלה. במטרות של המועצה הזאת הייתה גם קבלת תרומות. אנחנו לא אהבנו את הדבר הזה. חברי הוועדה לא אהבו את החלק הזה של התרומות. זה נראה לא טוב. בשיח שהיה לנו, בדיאלוג שניהלנו מול משרדי הממשלה ועם המדען הראשי, סעיף התרומות ירד. לא יהיה מקושש תרומות, המדען הראשי, אלא יפעל באופן מודרני ורציני, כפי שהחוק הזה מאפשר לו. אנחנו הגברנו את השקיפות. הפרוטוקולים יפורסמו – הפרוטוקולים של המועצה. תהיה הנמקה לכל החלטה של המועצה ושל ועדות המחקר. אנחנו ביקשנו שלמדען הראשי תהיה מטרה נוספת, שעליה הוא יצטרך לדווח – צמצום פערים חברתיים. אגב, אנחנו עשינו את זה גם בחוק בנק ישראל. נגיד הבנק קיבל את המטרה הזאת, של הנושאים החברתיים, שהיום זה דבר מאוד מאוד משמעותי. אנחנו בעצם מבקשים מהמדען הראשי שיעסוק גם בעניין של צמצום פערים חברתיים-כלכליים ויצירת מקומות עבודה. אנחנו הוספנו לחוק, בהדגשה על הנגב והגליל, שבין מטרות החוק הרשות תקדם את הפריפריה – יחד עם כל מה שקורה במדינה, אבל אנחנו נתנו דגש לנגב ולגליל. חיזקנו בדיונים את מעמדם של נציגי הציבור: בכל קוורום תידרש נוכחותם של נציגי הציבור, ולא יהיה אפשר לקיים דיון בלי שנציגי הציבור יהיו בעניין. גיוס הון, חוב הון ושותפות מוגבלת שמופיעים בחוק – יידרש גם אישור ועדת הכספים. אנחנו חששנו מאוד מהעניין הזה. זה דבר חדשני, והסבירו לנו והשתכנענו שצריך לשים אותו בחוק, אבל חששנו מהעובדה שבכל אופן רשות שכפופה לשרים, תגייס חוב והון ותהיה בשותפות מוגבלת. היו הרבה חששות בעניין הזה, ולכן אישרנו את זה, אבל יידרש אישור של ועדת הכספים, וזו תהיה תוספת לתקציב. זה לא שהתקציב של המדען יהיה תקציב שאם הוא מגייס חוב והון ירד לו מהתקציב, אלא הגיוס הזה יהיה תוספת לתקציב שיש לו. יש דברים רבים נוספים: נושא העברת ידע מישראל – שיצטרכו אישור מיוחד בעניין הזה; חיזוק מעמדו של המנהל הכללי. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> מה? מה? <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אני רואה שאתה מתכנן להיות הרבה שנים בוועדת הכספים. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אין לי תוכנית ללכת להיות מדען ראשי. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אה, בסדר – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אבל אתה בוועדת האיתור. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני בוועדת האיתור. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> זה מה שראש התאחדות התעשיינים רוצה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני מבקש לומר – ואני מתכוון לסכם את הדברים – שהייתה לנו בעיה, ואנחנו העלינו את העניין הזה, בנושא העובדים. אני אומר לכם את האמת: בקדנציה הקודמת באו אלי ורצו להעביר את החוק הזה, כשהייתי יושב-ראש ועדת המדע, במסגרת חוק ההסדרים, ולא רציתי. רציתי, ואני שמח שאתם עשיתם את זה – אני אומר לך, שר הכלכלה, וגם שר האוצר, אני אומר לכם: טוב שזה לא נעשה בחוק ההסדרים ושהחוק נעשה בנפרד. <קריאה:> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> זה נעשה באופן כזה שהייתה לנו אפשרות לדון בחוק הזה באופן מסודר, והגענו לנושא העובדים. בנושא העובדים הייתה התלבטות והיה ניסיון להגיע לפתרון שהעובדים לא ייפגעו. לא יכול להיות שעל הדרך, כשאנחנו עושים חוק מודרני של חדשנות טכנולוגית, של קידום המחקר והפיתוח, אנחנו נפגע בעובדים שעבדו שנים רבות, גם במשרד הכלכלה וגם במתימו"פ – באגודה, בעמותה שעוסקת בעניין הזה. אנחנו בהתחלה רצינו שיגיעו אתם כבר להסכם, אבל זה היה בלתי אפשרי. אנחנו הוספנו, ויש את זה בחוק; עם מתימו"פ הגיעו להסדר, וזה בסדר. עם עובדי משרד הכלכלה עדיין לא הגיעו להסדר, אז נקבע סעיף שבתוך שנה מיום תחילת החוק יהיו הסכמים כוללים עם העובדים בנוגע לזכויותיהם, וששר האוצר, באישור ועדת הכספים, יהיה רשאי להאריך את התקופה. אני מבקש להבהיר את החלק הזה. אני גם סיכמתי את זה היום עם סגן השר, וסיכמנו את זה עם הממונה על השכר. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> איזה סגן שר? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> סגן שר האוצר הרב יצחק כהן. אני שיבחתי אותו. כשאתה דיברת אתם, שיבחתי אותו. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא, באמת הוא תרם לעניין הזה תרומה מכרעת. אחרת, היינו – אני אמרתי שיש שני מסלולים שאפשר ללכת בהם עם חוק כזה: אפשר ללכת קצר, למצות את ההליך, לסיים אותו לפני שהכנסת יוצאת לפגרה, אבל בתנאי שאנחנו מתפשרים בדברים האלה ולא עומדים על קוצו של יו"ד ומגיעים לפתרון עם העובדים; הייתה אפשרות, אם מגישים הסתייגות – אמרתי: בסדר, אני גם מגיש רוויזיה, אני מושך את החוק ולא מביא אותו לדיון ונדון בו אחרי הפגרה. סגן השר תרם לעניין הזה, ואנחנו הוספנו את העניין הזה שבתוך שנה יצטרכו להגיע להסכם עם העובדים. עכשיו אני רוצה להבהיר, ואמרתי את זה בישיבה שהייתה בבוקר עם הממונה על השכר: העובדים הללו שעובדים במשרד הכלכלה אצל המדען הראשי, אחרי שמוקמת הרשות חלק מהעובדים יעברו לעבוד ברשות, וזה בסדר, וזכויותיהם יישמרו. חלק מהעובדים לא יעברו לעבוד – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אני לא מקבלת את זה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> חלק מהעובדים לא ירצו לעבור לרשות, והם רוצים להישאר עובדי מדינה, ולא יהיה להם מקום. אנחנו עומדים על כך, ואני אומר את זה. הם יצטרכו למסור דיווח לוועדה כל שנה. אם לא יהיה פתרון בתוך שנה לאותם עובדים ולא ישלמו להם פיצוי כפי שנדרש – אנחנו לא ניתן גיבוי לעובדים אם הדרישות שלהם תהיינה דרישות לא סבירות, אבל בדרישות הסבירות שמגיעות לעובד, ועל זה הייתה הסכמה, הדרישות הסבירות, מה שמגיע לעובד, בתוך שנה – אני מקווה שיעשו את זה בשבועיים – ייתנו להם את מלוא הפיצוי שמגיע להם. אם לאותו עובד – אני מניח שזה יהיה מספר מצומצם של עובדים, אבל גם לעובד אחד אי-אפשר לגרום, כתוצאה מהעברת החוק, אי-אפשר לגרום לכך שהמציאות תהיה שהאיש ייפלט לרחוב ולא ידאגו לזכויותיו. אנחנו נעמוד על המשמר בעניין הזה. זה היה הסיכום עם הממונה על השכר, ואני מקווה – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אנחנו לא מסכימות להסתייגות. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> מה? מה? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> זה לא יכול להיות, ההסתייגות הזאת. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> עוד לא דיברתי על ההסתייגות. עכשיו אני הולך להסתייגות. עכשיו אני הולך להסתייגות. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מאה אחוז, אז אני אומרת לך. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> עד עכשיו היה בסדר? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תמיד בסדר. כשאתה מדבר – תמיד בסדר. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> יש הסתייגות אחת. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> שהיא בניגוד למה שסוכם. זה לא יכול להיות. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כן, כן. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא. רגע, רגע. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן. בניגוד למה שסוכם בוועדה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כן, תסתכל על זה. איציק כהן בא לפתור לנו את הבעיה. עכשיו הופכים את זה על הראש. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> רגע, רגע. תן לו לענות לך. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> בדיון שקיימנו היום – אראל, אראל, אני הולך להגיד. תאמין לי, אני אף פעם לא אומר דבר שהוא איננו נכון; משתדל, על כל פנים. בדיון שהיה היום אמרתי שארבע הסתייגויות מורידים. הסתייגות אחת הכנסנו בגוף החוק – שנשיא התאחדות התעשיינים או ממלא-מקומו, מישהו שהוא שולח, מי שבא ומייצג אותו. את זה הכנסנו בחוק. ההצבעות היו פה-אחד. הייתה הסתייגות אחת שאנחנו לא רצינו. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> על ההסתייגות הזאת הסכמנו יחד עם הדבר השני. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן. ההסתייגות השנייה הייתה הסתייגות שלא על דעתנו. לפי דעתי היא גם נכתבה לא נכון. היא גם נכתבה לא נכון, אבל אני לא חושב שהייתה – על כל פנים, זה מה שהסבירו לי אחר כך – שהכתיבה הזאת לא הייתה כתיבה שנעשתה במכוון. מדובר על ההסתייגות שבהתייעצות עם השרים, זה או התייעצות אחת עם שר הכלכלה והתייעצות נוספת, אחרת, עם שר הכלכלה, לפי שיקול דעתו של השר, עם התאחדות התעשיינים וארגונים הנוגעים בדבר. ההסתייגות הזאת, לו היא הייתה מגיעה להצבעה בוועדה, הייתה נופלת. ואני אמרתי: אני לא רוצה להכריע. לא רוצה להצביע נגד הממשלה. זה מובן. ההסתייגות הזאת תובא למליאה. אני הייתי מבקש, הייתי מבקש, להוריד את ההסתייגות הזאת. הייתי מבקש. הסיכום היה שיביאו את זה למליאה. אני לא חושב שבנוסח הזה – אני חושב שהנוסח היה שונה. אני הייתי מבקש להוריד את זה, מכיוון שגם לפי החוק הקיים אפשר למנות את הנציג בוועדת האיתור – אפשר למנות אותו על-ידי השרים. אם תהיה החלטה, אדוני השר, אם תהיה החלטה שמשאירים את ההסתייגות הזאת והקואליציה תגיד להצביע בעד, לא שווה לי בשביל ההסתייגות הזאת להפיל את החוק המאוד-רציני הזה, אז אני אצביע בעד. אני בכל אופן פונה – אני פונה לשר ואני פונה לסגן שר האוצר, אם אתם יכולים בכל זאת להוריד את ההסתייגות הזאת – תאמינו לי, החוק יכול להיות גם בלי ההסתייגות הזאת ולא ייגרע ממנו דבר וחצי דבר. אם תגידו להביא את זה להצבעה, אני, כמובן, כחבר קואליציה, אצביע על כך. אני מבקש לסיים, אדוני היושב-ראש. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אדוני היושב-ראש, חיליק, אני רוצה לומר דבר – – – המחלוקת כאן עכשיו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אוקיי. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> זה לא, מבחינתי, אדוני השר, זה לא מבחינתי הדבר – במיוחד לא בחוק כזה, שהוא חוק רציני, וחדשני, ובסדר. אני רוצה לומר לאדוני היושב-ראש, לשרים ולחברי הוועדה: אי-אפשר היה להעביר חוק כזה – – – את שומעת? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אני שומעת היטב. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – – חוק כזה, שהוא חצי ספר, בלי שהיועצים המשפטים, או היועצות המשפטיות – איך את אומרת? היועצות המשפטיות – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מה שאמת. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – ישבו לילות שלמים. אפשר להסתכל להן בעיניים ולראות את העיניים האדומות. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> זה נכון. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אי-אפשר היה להעביר את החוק הזה בלי שגית אפיק, שהיא היועצת המשפטית של הוועדה, עורך-דין אייל לב-ארי, עורכת-דין שלומית ארליך, עורכת-דין אילת וולברג והמתמחה שיר שפר; בלי היועצים המשפטים או היועצות המשפטיות. אני יכול עכשיו לקטוף את הפירות, להגיד: אני יושב-ראש ועדה מוצלח. הייתי יכול ללכת הביתה אם הן היו ישנות בלילה. הן היו ערות בכל הלילות האלה; הם עמדו בדיונים עם ממשלה, שהפקידים בה הם לא אנשים קלים; בזכותן יש לנו את החוק הזה. ואני מאוד מבקש, אדוני היושב-ראש, לאשר את החוק הזה בקריאה שנייה ושלישית. ואני מברך את אבי חסון, המדען הראשי. אם אני עוזב את הכנסת – תצטרך עוזר, שיהיה לך עוזר נוסף, נוסף לזה שיושב לידך. תודה רבה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> בהסכמה של שר הכלכלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת גפני. השר דרעי ביקש להגיב. בבקשה, אדוני. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אמרתי לך. אמרתי לך. זה היה חצץ. חצצית – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נשמע את תגובתו של שר הכלכלה ואז נעבור להסתייגויות. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אני רוצה להסביר. דקה אחת, ברשותכם. אדוני היושב-ראש, אני אדבר. גם את שלב ההודיה שיש לי אני אעשה אחרי שהחוק יתקבל. אבל אני רוצה, היות שאני רואה כאן שיש כאן איזושהי אי-הבנה ואני רוצה לפשר אותה, כיוון שחבל – החוק הזה באמת, אני חייב להודות – הייתה כאן הסכמה והיה מאמץ גדול גם של האופוזיציה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> עבדנו ביחד. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> באמת לשם שמים, פשוטו כמשמעו. עבדו ביחד, התאמצו ביחד, נכנסו לסד הזמנים ביחד. הגיעו להבנות, ואני לא רוצה שחלילה, במעמד חגיגי זה, כך אני קורא לו, בגלל איזושהי אי-הבנה – סליחה שאני אומר – לא רצינית. ואני אסביר למה הכוונה. במקור – חברת הכנסת, הרבנית, אנא, קצת סבלנות; אל תאבדי. במקור היה צריך להיות בהצעת החוק מספר החברים, בוועדת האיתור שממנה את נציגי הציבור. היה ויכוח. זה היה נושא שהיה בו ויכוח ובסוף הגענו לפשרה שמוסיפים אחד, נציג שר הכלכלה ששר הכלכלה ימנה, מישהו ששייך להיי-טק מהארגונים הללו. בגלל שהיו כאן אי-הבנות, או חילוקי דעות, הסכמנו – ולכן אני חושב שמה שכתוב בהסתייגות הזו, שהשרים, על-פי שיקול דעתם, יכולים להתייעץ עם ארגונים כאלה או אחרים, כן? ואני לא אמנה. בכוונה אני לא אומר את השמות שכתוב שם. תזכרו – זה לא בתיאום, זה לא בהסכמה; זה על-פי שיקול דעתם של השרים להתייעצות כדי לתת איזושהי תחושה או איזושהי השתתפות במהלך הזה. אין בזה שום דבר מהותי. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> הם גם מקבלים נציג. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> לא משנה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> עיקר המטרה שלהם הייתה שנציגים אחרים לא יהיו – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> לא. ואני מודיע לך שזה לא משנה כהוא זה שהנציגים האחרים לא יקבלו. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – ולכן סגן השר הציע את הפשרה, וקיבלנו אותה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> יפה, חבר הכנסת מרגלית. אני כל הזמן משבח אותך שאתה איש מעשי. רבותי, אין בזה שום דבר, סליחה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – סליחה. יש פה – כתוב שאפשר להתייעץ עם כל הגורמים. למה צריך לכתוב גורם מסוים באופן ספציפי? <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אז מה? מה? מה קרה? מה? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> למה? למה צריך לתת לו עדיפות? למה? בגלל כבוד – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> תאמינו לי, תשמעו, אני, יש לי שערות קצת פחות מלכם. מה זה משנה בתוצאה אם אתה נותן קצת, אם זו ההבנה שהגענו אליה? בואו נאמר כזה דבר – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – עם גוף אחד. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> – – גורמים ממשלתיים – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אבל השאלה אחרת: למה לגורם מחוץ לממשלה יש כזה כוח, שכשיושב-ראש ועדת הכספים מבקש להוריד את זה, כשאיציק כהן בא ומציע פשרה שנותנים להם מקום, אבל שאחרי זה שר הכלכלה יכול למנות, ושכולם מסכימים. מבקשים מהם – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> זה מה שיש, זה מה שיש. אין משהו אחר. אין משהו אחר. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> הסיכום – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אין משהו אחר. עכשיו, על מה הוויכוח שלכם, ריבון העולמים? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> יש נוסח שהסכימו עליו. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> בואו, בואו, תראו. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> יש נוסח שהסכימו עליו, שאומר שיש חובה להתייעץ. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אני לא ניהלתי את הפשרה הזאת. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כבוד הרב – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> גם אני באותה דעה של חבר הכנסת הרב גפני – רגע, תני לי לגמור. בבקשה, דקה. אני גם באותה דעה שאם אפשר היה, אז ההסתייגות מיותרת לגמרי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נכון, אבל אפשר. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אני מכבד – סליחה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אפשר. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אני מכבד גם את חברי האחרים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> הגוף הזה הוא המחוקק. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> סליחה, דקה. דקה. המחוקק – הוא יחוקק. תהיה הצבעה ויהיה רוב גם. ואם צריך, תהיה הצבעה. ואם תתעקשו על זה, תהיה הצבעה, וחבל, אני אומר, לקלקל את זה. כיוון שיהיה רוב, והקואליציה תכפה את דעתה ברוב. אבל אני אומר שחבל להגיע לזה. זה מיותר לגמרי. חברי סגן השר יצחק כהן הגיע לפשרה הזאת. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לא, לא לזאת. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> סליחה, הוא הגיע לפשרה הזאת, נקודה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לא. בצהריים הייתה פשרה אחרת. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> משרד האוצר הגיע לפשרה הזאת. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> משרד האוצר הציג לנו, אמרנו לו, כל חברי הוועדה פה אחד – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> טוב, חבל, ניסיתי לעשות מאמץ, אראל, חבל, אני חושב שזאת עקשנות יתרה שלכם. סליחה, תעשו מה שאתם מבינים. ההסתייגות תישאר, ואנחנו נצביע עליה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, כבוד השר. אנחנו עוברים עכשיו להסתייגויות. לסעיף 1 עד 7 אין הסתייגויות. לסעיף 8 – סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן; הסתייגות של סגן השר יצחק כהן, בבקשה. אם גם אתה רוצה להגיב על המחלוקת, אתה מוזמן. <יצחק כהן (ש"ס):> אראל, שמעת על המושג התלמודי "זה נהנה וזה לא חסר"? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כן. <יצחק כהן (ש"ס):> נו, אז למה לא? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אני אגיד לך מי חסר. <יצחק כהן (ש"ס):> ובכן, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, במהלך ההכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הכספים של נושא הקמת הרשות הלאומית – המדען הראשי, ערב טוב – לחדשנות טכנולוגית, אישרה ועדת הכספים נוסח סעיפים לעניין הרכב ועדת איתור לבחירת חברי מועצת הרשות. שני סעיפים מוצעים לשינוי: האחד, סעיף 8ב(ד)(3) ו-(4), הדן במינוי שרים חברים בוועדת האיתור. התיקון המוצע יביא לכך ששר הכלכלה ושר האוצר יוכלו להתייעץ, על-פי שיקול דעתם, עם התאחדות התעשיינים או עם כל גוף רלוונטי אחר בבואם למנות חבר בוועדת האיתור. התייעצות זו תסייע לשרים בבחירת חברים ראויים בוועדת האיתור. מה קרה? מה? מה קרה? <מיקי לוי (יש עתיד):> מה הבעיה להגיד התייעצות עם הגופים הרלוונטיים ולגמור? רק הרלוונטיים, בלי שמות. <יצחק כהן (ש"ס):> למה לא? זו ההסתייגות, ואני מבקש להצביע בשבילה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, כבוד השר. חבר הכנסת אראל מרגלית, בבקשה. יש לך שתי הסתייגויות, ולכן תקבל עשר דקות. אחריו – חברת הכנסת רויטל סויד. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, אדוני השר, אדוני סגן השר, חברי חברי הכנסת, אני מסכים שזה יום חג, אבל אני רוצה רגע להסביר על מה ההסתייגות ומה הוויכוח. אני רוצה רגע לומר שנעשתה פה עבודה של חמישה, שישה ימים של יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת גפני, שבאמת הוביל דיון של שעות, סעיף אחרי סעיף, יחד עם חברי הוועדה, שהיו שם כל הזמן, יחד עם המדען הראשי אבי חסון – שעשה עבודה יוצאת מן הכלל, הוא כבר שנים מוביל את הדבר הזה, ובא והקשיב לכולם – יחד עם השר אריה דרעי, שהיה בפתיחת הדיון, ונתן לנו כיוון, ונתן לנו אמירה שחיזקה אותנו בתוך כל הדיון הזה, ושלח גם את יועציו שעזרו לאורך כל הדרך לפתור פלונטרים בדברים שעלו. ממש. שישה ימי עבודה, עם כל מיני דברים שעלו באמצע. באמת, אני מלא הערכה. אני גם מסכים אתך, יושב-ראש הוועדה, ואני אומר לאנשים – לשגית אפיק, שעשתה עבודה נהדרת, לעורך-דין אייל לב-ארי, לשלומית, ששכחתי את שם המשפחה שלה, ולטמיר כהן, שבאמת עשו שם עבודה יוצאת מן הכלל. צריך להבין, החוק הזה, חוק המו"פ החדש, הוא חוק שיכול לתת לישראל בשורה ענקית בדרך של הפיתוח הטכנולוגי שלה, שהיום הוא יותר מ-60% מהתוצר במדינת ישראל. זאת דרמה, זאת פשוט דרמה. והעבודה הפרטנית והמעמיקה שהוועדה עשתה, סעיף אחרי סעיף, היא חלק מהדרמה הזאת. הדבר שמפריע לנו בסופו של דבר זה לאו דווקא הסעיף הזה. הסעיף הזה, הוא כשלעצמו, אין בכוחו להדיר שינה מעינינו. אבל הסעיף הזה מפריע לנו מכיוון שהאוצר ישב אתנו לאורך כל הדיונים, ביקש את מה שהוא ביקש, אנחנו ביקשנו את מה שביקשנו, והסכמנו על הדברים. לא רק זה, גם נתבקשו – ארגון שנמצא מחוץ לכנסת ומחוץ לממשלה, התאחדות התעשיינים, ואנחנו כולנו מלאי כבוד לארגון הזה וליושב-ראש שלו, ביקש להיות בשם חלק מוועדת האיתור, ואנחנו כולנו נענינו, על-פי הבקשה שלך, אדוני השר, ושל יועצך. יושב-ראש הוועדה המליץ, ואנחנו קיבלנו את המלצתו ואישרנו. ומה שביקשנו, זה כשלארגון יש – ועכשיו גם אותו ארגון ביקש שארגונים אחרים לא ייקראו בשם. גם לזה הסכמנו. לזה הסכמנו, למרות שיש ארגון אחר שמייצג את ההיי-טק הישראלי, ומשום מה לא רצו שייקרא – הסכמנו והעברנו את אותה הסכמה, לומר, שהשר יקבע על-פי שיקול דעתו, מתוך איזושהי הבנה שהשר מבין שאחד מהאנשים האלה יהיה מאנשי ההיי-טק, מהארגון הגדול שמייצג את ההיי-טק הישראלי. אבל אז באו מהאוצר וביקשו עוד שלושה דברים, ואנחנו הצבענו על הדברים שביקשו והסכמנו בסופו של דבר, כל הוועדה, פה-אחד. על הדבר הזה אמרנו: רגע, גם ארגון חוץ-פרלמנטרי רוצה להיות בוועדה והוא מקבל, והוא גם רוצה להתערב על החבר הנוסף בוועדה, ורוצה כאילו שיתייעצו, כאילו באיזה יכולת של וטו? על זה אמרנו: חבר'ה, על זה אנחנו אומרים לא. כי נפגם הטעם הטוב. נפגם הטעם הטוב מבחינה זו – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אראל, עבדו עלינו – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כן, ונמצאת פה חברת הכנסת אורלי לוי, שהייתה אתנו בדיון, וחבר הכנסת מיקי רוזנטל, ורחל עזריה, שהייתה אתנו שם, כמובן היושב-ראש – כולנו הסכמנו. אז עכשיו לבוא אלינו ולומר, אחרי שהגענו להסכמה ולא הצבענו על אותה הסתייגות, כי אחרת זה לא היה עובר, אז חוזרים לפה ומבקשים שארגון שהוא חוץ-פרלמנטרי – גם להיות בתוך ועדת האיתור, והסכמנו, וגם לקבוע יחד עם השר מי עוד יהיה – זה מטריד אותנו, כי יכול להיות שיש לו איזה זכות וטו. ואנחנו חושבים שזה לא תקין בממשל דמוקרטי – במדינת ישראל. ועכשיו אני אחזור לגופו של החוק. אני רוצה לומר שאנחנו כאופוזיציה, אחרי שעשינו עבודה ואחרי שחלק גדול מאתנו התנגד לחוק בתחילת דרכו, מכיוון ששינו חלק מהדברים, אנחנו מוכנים לעמוד מאחורי החוק, אבל אנחנו לא נעמוד מאחורי אותה הסתייגות, שהיא בניגוד להבנה שהייתה בין כל חברי הוועדה בתוך החדר. זה הכול. ועכשיו אני רוצה להגיד משהו: תראו, כבוד השר, המדען הראשי – צריך להגיד משהו על המדען הראשי, כי המדען הראשי עבד במשך 30, 40 שנה בצורה מדהימה. צריכים לומר שהמדען הראשי הוא הגורם הממשלתי המרכזי לצמיחה המדהימה של מדינת ישראל ב-30 השנה האחרונות. ואנחנו חייבים תודות, קודם כול למנהיגים כמו יצחק רבין, שב-1992 קם ואמר שחדשנות היא ערך, והחדשנות היא שתבנה את המדינה הזאת ותלך קדימה; והמדען הראשי של אותן שנים, יגאל ארליך, שהיה האדם שהביא חלק גדול מהתוכניות, והביא לנו מתווה אדיר; גם אהרן פוגל, שחלק מהאנשים השמיצו אותו אחרי שנים עם "הפוגלים" – אבל לא, גם הוא היה שם במשרד האוצר; ובייגה שוחט בתור שר האוצר. הם נתנו למדינת ישראל את הסימן – עם העלייה הרוסית, עם 6% גירעון – את הסימן שחדשנות הולכת להיות חלק גדול מהצמיחה במדינת ישראל. ואנחנו באמת, מדינת ישראל, והאנשים הצעירים ברחבי המדינה – לא אנשים עם כסף, לא אנשים עם הון – אנשים עם רעיון, הפכו לחלוטין את כל הפירמידה של הקפיטליזם על הראש. כי אם פעם – ואנחנו רואים את זה היום במתווה הגז – חשבו שכדי שיהיה רווח צריכים בעלי הון, שיבואו לילידים, ישקיעו מרחוק, שהילידים ירוויחו מעט כסף כדי שיישאר לבעלי ההון הרבה רווח וכדי שהילידים יהיה להם משהו לאכול. תעשיית ההיי-טק הישראלית, בעזרת המדען הראשי, הפכה את כל הפירמידה הזאת על הראש והביאה את הכוח לעובדים. לעובדים. זה העידן שבו אנחנו חיים. כי כמה שהעובד הוא משכיל יותר וחכם יותר ובריא יותר ומרוויח יותר, החברה שווה יותר; לא כמה שהוא מרוויח פחות, אלא כמה שהוא מרוויח יותר. מדינת ישראל הייתה, בעזרת המדען הראשי, בליבת המהפכה הטכנולוגית שענקי התקשורת עשו, שענקי התוכנה עשו, שענקי האינטרנט עשו, שעשו אלה שעשו את המכשור הרפואי. מדינת ישראל היא שעומדת בלב הטכנולוגיה שמפתחים בכל העולם. אני רוצה להגיד עכשיו את הדבר הבא: עכשיו מקימים רשות. היו לחלק מאתנו חששות גדולים, כי פחדנו שהרשות, פתאום, תהיה בה נימה של הפרטה, והתעקשנו על כמה כללים שבעזרת כל חברי הוועדה ובהנחייתו של השר ויועציו, קיבלנו אותם: 1. שלא יקבלו תרומות. רשות לפיתוח שנותנת עזרה למחקר ופיתוח לא צריכה תרומות, כי בתרומות – אם בא תורם גדול וקוראים על שמו אצטדיון או משהו אחר והוא נותן לך תרומה, אז אולי אחר כך אתה תיתן את ההטבות לחברות שלו. לא. דאגנו מעוד נושא. דאגנו שיהיה אג"ח שיחליף את התקציב של המדען הראשי, והחברים בוועדה באו ואמרו בגאון: הדבר הזה לא יהיה, והאוצר שישב שם ואמר שיכול להיות – מה אם יהיה משבר עולמי ואנחנו נצטרך? אמרו לו: לא. בא המדען הראשי עצמו, אבי חסון, ובאו אחרים, ולקחו את כל הדבר הזה ועשו אותו הרבה יותר קטן, עם הגבלות, ושמו אותו כחלק ממה שגם אנחנו היינו מוכנים להתפשר עליו וקיבלנו אותו. נכון, לא יותר מ-10%, אומר לי מיקי לוי, שהיה שם בתוך כל הדיונים ועזר עזרה רבה. הדבר השלישי היה שהמדען הראשי בא ואמר: אנחנו רוצים להיות גם שותף מנהל וגם שותף מוגבל. פה קיבלו את דעתנו. המדען הראשי קיבל את דעתנו ואמר: שותף מנהל לא; שותף מוגבל כן, אבל עם הרבה מאוד סייגים, בצורה כזאת שמאוד מצמצמת את היכולת שלו להשקיע, כי אנחנו רוצים שיתמוך בחדשנות ולא יסתכל על הרווח ויהיה משקיע. בסופו של דבר, לחלק מאתנו היה קשה להסכים לזה, אבל מה שהתקבל הוא סביר; הוא סביר, והוא הרבה יותר טוב ממה שהיה קודם. עכשיו אני רוצה להגיד לכולנו דבר אחד: תראו, בגדול, שליש מהמדינה מצליחה מאוד בזכות הטכנולוגיה החדשה, שני-שלישים עדיין נמצאים מאחור. ורבותי, בואו נאמר את האמת: הם נמצאים בצפון הארץ, הם נמצאים בדרום הארץ. לכן אני שמח ואני גאה על כך שהכניסו בתוך נוסח החוק את הנגב והגליל, כחלק מהחוק עצמו. אנחנו חייבים בעשר השנים הבאות להגיע עם הטכנולוגיה הישראלית לאותם צעירים שנמצאים בכל מיני מקומות בארץ, שהם לא בהכרח תל-אביב והם לא הרצליה-פיתוח והם אפילו לא פתח-תקווה. כי גם מי שגומר את מכללת תל-חי בצפון הרחוק, ומי ששולח לשם את הבן או הבת שלו – הבת שלי לומדת שם – הוא רוצה להישאר בצפון ורוצה מקום עבודה איכותי כמו במרכז הארץ. מגיע שאנחנו נדחוף את החברות להשקיע שם. כי איפה שיהיה רווח בצפון תהיה רווחה, ורווחה זה מקומות עבודה. מגיע גם לאלה שלומדים במכללת ספיר, בעוטף-עזה, כשהם גומרים ללמוד שם את הדברים הנהדרים של הקולנוע, או את כל הדברים שהם לומדים, שיהיה שם מקום עבודה איכותי, באותה רמה של מרכז הארץ, בהרצליה. מגיע להם בדרום, וזו המשימה הלאומית שלנו – לקחת את הטכנולוגיה הישראלית, לקחת את העבודה שאנחנו יודעים לעשות, דברים חדשים, לתחומים חדשים, לאוכלוסיות חדשות ולגיאוגרפיות חדשות. אני אומר פה למגזר החרדי: אתם שותפים אדירים של עשר השנים הבאות מבחינת הצמיחה. אנחנו נרגיש את זה בירושלים, אנחנו נרגיש את זה בכל מקום בארץ. אתם תהיו שותפים, כי סביב הנושא של פרנסה, והנשים מובילות, אתם תיכנסו לזה ותובילו. עוד מילה אני אומר למגזר הערבי: איימן, החבר'ה הצעירים הערבים מעולם לא היו כל כך משכילים, מעולם לא היו כל כך נכונים, מוכנים, מעולם לא היו כל כך בין-לאומיים כמו שהם היום. המשימה שלנו – עיסאווי פריג', אתה יודע את זה – המשימה שלנו היא בעשר שנים הבאות להביא את החדשנות הישראלית לתוך המגזר הערבי באופן כזה שעוד לא נראה. אנשים מדברים על הבעיות במגזר הערבי. אנחנו נראה להם מה הן ההזדמנויות במגזר הערבי; אנחנו נראה להם מה זה שהם מבינים שוק שאנחנו לא מבינים, כי אחד הדברים העיקריים זה שיתוף פעולה עם ירדן, ושיתוף פעולה עם מדינות המפרץ, ושיתוף פעולה עם מרוקו, ושיתוף פעולה עם סעודיה ומצרים, ואתם מבינים את השוק הזה יותר טוב מאתנו – אתם לומדים שם, אתם מכירים אותו, אתם תובילו אותנו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עמדת השר זה מה שמעניין, השר הממונה הוא שיקבע. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לכן, אנחנו שמחים על החוק הזה. סלומינסקי, אתה לא היית, אתה הפסדת, אבל גם אתה תהיה חלק מזה. זה חוק אדיר, ואנחנו מאחלים להם הרבה הצלחה, ואפילו אמרנו שהרשות תשב בירושלים הבנויה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחבר הכנסת אראל מרגלית. חבר הכנסת דניאל עטר, ביקשת לדבר. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> לא, מסיר. מספיק. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מסיר. חברת הכנסת רחל עזריה הסירה את ההסתייגות. בקשות דיבור. חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נמצאת. חבר הכנסת אילן גילאון? כולם? כולם ירדו? גברתי, אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. חברים, נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה על החוק. חברים, אנחנו עוברים להצביע. נא לשבת. מיקי, לשבת. עיסאווי, איימן, בבקשה לשבת, אנחנו רוצים לעבור להצבעה. טוב, אנחנו מתחילים בהצבעות. לסעיפים 1–7 אין הסתייגויות, לכן אנחנו עוברים להצבעה על סעיפים 1–7 כנוסח הוועדה. חברים, נא להצביע. ההצבעה החלה. סעיפים 1–7, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 30 בעד סעיפים 1–7 – 38 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–7 נתקבלו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 38 בעד, אחד נוכח. הסעיפים הללו אושרו כנוסח הוועדה. אני עובר להצבעה על ההסתייגות של סגן השר כהן לסעיף 8. ההסתייגות של סגן השר כהן. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אתם נגד ההסתייגות הזאת, זה לא צריך להיות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא להצביע. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 12 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת יצחק כהן לסעיף 8 נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 24 בעד, 12 נגד. אני מוסיף את חבר הכנסת דוד אמסלם בעד ההסתייגות. ההסתייגות התקבלה. אנחנו נצביע על סעיף 8, כולל ההסתייגות שהתקבלה. נא להצביע על סעיף 8, כולל ההסתייגות שהתקבלה. הצבעה מס' 32 בעד סעיף 8 – 33 נגד – 15 נמנעים – אין סעיף 8, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 33 בעד, 15 נגד. אני קובע כי סעיף 8 עבר, כולל ההסתייגות. לסעיפים 9 עד 13 אין הסתייגויות, לכן אנחנו נעבור להצבעה על סעיפים 9 עד 13, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 33 בעד סעיפים 9–13 – 52 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 9–13 נתקבלו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 52 בעד, ללא מתנגדים. אני קובע כי סעיפים 9 עד 13 אושרו כנוסח הוועדה. עכשיו אני עובר להצבעה על הסתייגות מס' 1 לסעיף 14. זו ההסתייגות של חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, דניאל עטר, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה ואיל בן ראובן – להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני. נא להצביע. הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגות – 20 נגד – 33 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 14 לא נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בעד – 20, נגד – 33. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. כעת אנחנו עוברים להסתייגות שנייה לסעיף 14, של חבר הכנסת אראל מרגלית. נא להצביע על ההסתייגות. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 35 בעד ההסתייגות – 19 נגד – 33 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת אראל מרגלית לסעיף 14 לא נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בעד – 19, נגד – 33. ההסתייגות לא התקבלה. כיוון שהסתייגות 1 ו-2 נדחו, אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 14 כנוסח הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 36 בעד סעיף 14, כהצעת הוועדה – 35 נגד – 20 נמנעים – אין סעיף 14, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 35 בעד, 20 מתנגדים. אני מכריז כי סעיף 14 אושר כנוסח הוועדה. לסעיפים 15 עד 55 אין הסתייגויות. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> רחל עזריה הסירה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה סעיף 56. רגע, אנחנו כרגע – הסרת? אוקיי, אז אנחנו נצביע על סעיפים 15 עד 56 כנוסח הוועדה. מובן? סעיף 15 עד 56 כנוסח הוועדה – נא להצביע. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 37 בעד סעיפים 15–56 – 55 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 15–56 נתקבלו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 55 בעד, ללא מתנגדים. אני קובע כי סעיפים 15 עד 56 התקבלו כנוסח הוועדה. אין עוד הסתייגויות. אדוני יושב-ראש הוועדה, הבנתי שהתקבלה הסתייגות? התקבלה הסתייגות לסעיף 8. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני מבקש להצביע בקריאה שלישית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יושב-ראש הוועדה מבקש להצביע על החוק בקריאה שלישית, ולכן אנחנו נעבור להצבעה על החוק בקריאה שלישית, בבקשה. הצבעה מס' 38 בעד החוק – 57 נגד – אין נמנעים – אין חוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה (תיקון מס' 7), התשע"ה–2015, נתקבל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 57 בעד, ללא מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה (תיקון מס' 7), התשע"ה–2015, עבר בקריאה שלישית כולל הסתייגות. שר הכלכלה אריה דרעי מבקש לברך. בבקשה, אדוני. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אדוני היושב-ראש, אני אעשה את זה בקיצור נמרץ. אני באמת חושב שזה יום חשוב. הכנסת העבירה היום חוק חשוב, שיאפשר לישראל להמשיך להישאר בקדמת החדשנות העולמית. כבר הסבירו את מהות החוק, ואני לא רוצה לחזור כאן. אני רק רוצה להודות. היה כאן מאמץ גדול של הרבה חברים להעביר את החוק הטוב הזה. קודם כול אני רוצה לציין את קודמי, השר בנט והשר לפיד, שר האוצר ושר הכלכלה הקודמים. הם הביאו את החוק הזה לכנסת בקדנציה הקודמת. אני מודה להם על ההתחלה של העניין הזה. אני רוצה לברך את חבר הכנסת הרב משה גפני. באמת, יישר כוח גדול. זה לא מובן מאליו המאמץ הגדול שעשית אתה וכל חבריך בוועדה, עניינית, סעיף אחר סעיף. זה היה חשוב מאוד לסיים את זה, ועשיתם דבר חשוב. אני מודה לכם. אני מודה לצוות של ועדת הכספים, למנהל הוועדה, ליועצת המשפטית, על המאמץ הגדול שלהם. אני מודה לאגף התקציבים, בעיקר ליוני רגב, שזאת ההזדמנות כאן לברך אותו בברכת דרך צלחה עם היציאה לשוק הפרטי. אני מודה גם למיכה פרלמן מאגף התקציבים; כמובן, לצוות המדען הראשי, אבי חסון וכל הצוות שלו, שעשו עבודה יוצאת מן הכלל. עכשיו אין לכם תירוצים. קיבלתם את הכלים, את ארגז הכלים – צאו לדרך. כולנו מתפללים שתצליחו בדבר הזה, בעזרת השם. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> למה אתה לא מודה לאיתן כבל? <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> ללשכה המשפטית שלי במשרד הכלכלה, ובפרט לעורך-דין צפריר נוימן; למשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט ולעורכת-דין עדנה הראל; למנכ"ל משרד הכלכלה עמית לנג ולצוות שלו במשרד; לנציגי התעשייה, שתרמו בדרך, לאנשי היי-טק, אנשי האקדמיה, האיגוד הישראלי לתעשיות מתקדמות, התאחדות התעשיינים וההסתדרות; לסיום – יועצי המסור והנאמן שי לינדנר ועוזרתי הגברת מירי ברוש. לכולם תודה רבה ובהצלחה, בעזרת השם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לשר הכלכלה חבר הכנסת אריה מכלוף דרעי על התודות שלו. <הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42 והוראת שעה);> <הצעת חוק הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשע"ה–2015> [מס' מ/940; "דברי הכנסת", חוב' י"ד, עמ' 2773; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי להציג את הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42 והוראת שעה), הלוא הוא מה שמכונה החוק הנורבגי, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. חברי הכנסת, לפני שיושב-ראש הוועדה מתחיל את הודעתו – יש לנו כאן שני חוקים כבדים: גם תיקון חוק-יסוד: הכנסת וגם תיקון פקודת בתי-הסוהר. אני שמח לבשר, שלאחר דיונים רבים וקשים יש הסכמה מסוימת בין הקואליציה לאופוזיציה. הדיון יסתיים מקסימום, או לא יאוחר, ממחר בשעה 12:00, על שני החוקים האלה – אני מתכוון לנימוק הסתייגויות. אם האופוזיציה תחליט להסיר את ההסתייגויות, ההצבעה תתקיים כשעה וחצי לאחר מכן. כלומר – לא מתפקידי לגייס, אבל אני מודיע לכל חברי הכנסת שמעוניינים להשתתף בהצבעות, לא לעזוב את בירת ישראל בשעות הקרובות, כי ההתרעה לא תהיה יותר משעה וחצי לפני ההצבעה. אלה הן ההסכמות. אני פשוט מודיע עליהן על מנת למנוע טעויות ולהסיר ספקות בנושא הזה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הדיון וההצבעות זה במשולב? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא, לא. ההצבעות מתקיימות בנפרד, אבל כל הדיונים – אני לא יודע, אם בחוק הראשון יסירו את כל ההסתייגויות, יתקיימו ההצבעות בעוד חצי שעה, ואז החוק השני יידון עד שירצו או עד 12:00 הכי מאוחר. אם, לעומת זה, יהיה דיון של 15 שעות בחוק הזה, יישאר כך וכך זמן עד לנימוק ההסתייגויות בחוק השני. זה הסיכום. בכל מקרה, דיון בנפרד, כל חוק בנפרד. חלוקת הזמן היא בעצם בידי האופוזיציה בדברים האלה באמצעות הסרת ההסתייגויות. בבקשה, אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, קודם כול, אני אגיד את השמות, כדי שנדע על מה אנחנו מדברים, ואחר כך נסביר. אנחנו מדברים על שני חוקים: האחד, הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42 והוראת שעה) (הפסקת חברות של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר); הצעת החוק השנייה, שבאה בעקבות הראשונה, בעקבות החוק הראשון – צריך לעשות תיקוני חקיקה, אז הצעת החוק השנייה היא הצעת חוק הפסקת חברות של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשע"ה–2015. עכשיו, החוק הזה מכונה בפי חוק נורבגי במתכונת ישראלית, כי אנחנו כישראלים תמיד יש לנו את חוש היצירה ואנחנו – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אוה, מברוכ. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תגיד מזל טוב. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אני נרגש. עידו בנבג'י, תצייץ. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> זו הפעם הראשונה שאדוני יושב כיושב-ראש במושב הזה, ואנחנו שמחים מאוד. בכל אופן, מאחר שאנחנו הישראלים תמיד יצירתיים מאוד, אז גם את הנורבגי לקחנו והפכנו אותו ליצירת מופת, ולכן אני חושב שזה חוק נורבגי במתכונת ישראלית. עכשיו, כל אחד יסביר את – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל זה לא מופת להתגאות בו. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> מופת יכול להיות לשני הכיוונים, כל אחד להבנתו. עכשיו, אני אסביר – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני חייב להגיד משהו. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> דקה. לפני שהתחלתי להסביר? יהיה לך מספיק מה להגיד, הרי יש לך – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> יש לך עד 12:00. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אז אני רוצה קודם כול להסביר במהות, למרות שכולנו יודעים במהות את המשמעות. המשמעות היא שברגע ששר או סגן שר שהוא חבר כנסת יכול להתפטר מהיותו חבר כנסת, במקומו נכנס הבא בתור באותה רשימה שהוא התפטר – זו המשמעות. כשהשר מתפטר מהממשלה, או סגן השר – כשהשר מתפטר מהממשלה וחוזר לכנסת, מי שנכנס במקומו לכנסת יוצא חזרה. אז זה בהגדרה כוללת. עכשיו, בדרך כלל החוק הזה נהג, או דיברו עליו, כשמדובר על שר: כששר מתפטר – ממשיך להיות חבר ממשלה ונכנס במקומו הבא בתור; וכשהשר עוזב את הממשלה או מפוטר מהממשלה, לא חשוב – חוזר לכנסת וחבר הכנסת יוצא. התוספת שלנו במקרה הזה היא שמדברים גם על סגן שר. כלומר, שגם סגן שר, ועד היום לא יכול להיות סגן שר שהוא לא חבר כנסת, הפעם – שר יכול להיות, ולכן לגבי שר לא צריכים לעשות תיקוני חקיקה מיוחדים, ולגבי סגן שר, שלפי חוק-היסוד חייב להיות חבר כנסת – פה מאפשרים לו לעזוב את הכנסת ולהמשיך לכהן כסגן שר, ולכן זה דרש תיקוני חקיקה לכל אורך השדרה, כדי לאפשר לו להיות סגן שר שאינו חבר כנסת, וזה בא לידי ביטוי בחוק השני לאורך הרבה מאוד נושאים שבהם סידרנו את זה. זה דבר אחד – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> ואם אדוני ראש הממשלה פיטר את הסגן של השר או את השר שמתנדב להחליף חבר כנסת? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אתה הזכרת לי שראש הממשלה לא יכול להיות, כי ראש ממשלה חייב להיות חבר הכנסת, וגם מי שהוא ממלא-מקום ראש הממשלה לא יכול להיכנס למסגרת הזו. זה דבר אחד. דבר שני, אנחנו מאוד הקפדנו שלא יהיה מצב שחבר הכנסת שנכנס יהיה תלוי בשר, והשר יגיד לו: תשמע, אם אתה לא תעשה מה שאני רוצה – וזה לא חשוב באיזה תחום – אז אני מחר זורק אותך חזרה מהמרשימה. אני כאילו חוזר וזורק אותך. כדי שלא יהיה מצב כזה, אז חזרה, שר לא יכול סתם – או סגן שר – לזרוק סתם את חבר הכנסת, והמשמעות היא שמהרגע שחבר הכנסת נכנס אנחנו רוצים לתת לו יציבות, שהוא לא יהיה תחת איום, ושיהיה לו שיקול דעת משלו. איך יכולים להבטיח את זה? מבטיחים את זה על-ידי זה שאם השר שהתפטר בגינו, אחרי שנה אומר "די, געוואלד", אז הוא לא חוזר וזורק את חבר הכנסת, אלא הוא יכול למסור את – איך זה נקרא במירוץ שליחים? למסור את הקרש? את המקל? – למסור לשר אחר ממפלגתו, ואוטומטית, חבר הכנסת אפילו לא מרגיש בזה, הוא ממשיך להישאר חבר הכנסת; אותו שר שהיה קודם שר ולא חבר כנסת, חוזר להיות שר חבר כנסת, והשר השני נהפך לשר שאינו חבר כנסת. וכך הם יכולים להעביר את המקל גם לסגן שר. זה הדבר השני – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> איזה שר יאבד את כוחו – – – ראש הממשלה – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> רגע, אני אומר שזה נראה כאילו זה מירוץ שליחים כזה, אבל המטרה של היא לתת – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> נראה משחק. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בסדר, אבל אני אומר, המטרה היא לתת לחבר הכנסת את היציבות – שהוא לא תלוי, שהשר יכול. <איתן כבל (המחנה הציוני):> בקיצור, אדוני היושב-ראש, המטרה היא לעשות קומבינה. <מיקי לוי (יש עתיד):> נכון. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> עוד לא הגעתי לזה – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> עזוב עכשיו. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בכל מקרה, דבר נוסף – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> חבר'ה, דבר נוסף – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> ואם אין שר שרוצה להחליף אותו? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אז לא מחליפים. רשאי, החוק אומר: רשאי. אם אין שר ואין סגן שר אז הוא – – – עכשיו, החוק, מי שזוכר, בעיקרו חל רק על מפלגות שיש להן עד 12 מנדטים. למה דווקא 12 מנדטים ולא יותר? לא הייתה תשובה. ולכן שינינו גם את זה, והחוק חל על כל הסיעות, כולל סיעת הליכוד, שהיא גדולה, 30 – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה שיניתם, ניסן? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כי ההיגיון אומר שזה צריך לחול על כולם. אין שום הבדל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> וההיגיון לא היה ידוע קודם? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא יודע. אנחנו מדברים ברגע – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, ההיגיון הקודם – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> ידידי, מהרגע שהחוק הגיע לידינו אנחנו הפעלנו את ההיגיון שלנו כחברי ועדה ועשינו את הדברים האלה. דבר נוסף, רק שר אחד – רק שר אחד – יכול לעשות את זה – – – רק שר אחד יכול לעשות את זה בכל מפלגה, וזה לא משנה גודלה; זה יכול להיות מפלגה שיש לה שישה חברי כנסת, או 30 חברי כנסת – רק שר אחד או סגן שר אחד יכול לעשות את זה. זה דבר נוסף. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא פלא שמבטך מופנה רק לצד הזה, שהוא היחידי שמצוי באולם הזה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כי כל האחרים מסכימים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ישנים, מחכים – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כל האחרים מסכימים. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אני לא רואה פה שר. <מיקי לוי (יש עתיד):> האחרים, לא אכפת להם. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני מתפלאה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> השר כבר הלך להתפטר. <יעל גרמן (יש עתיד):> אין שרים – – – בכנסת. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – מאחר שאני כבר באמצע, בשטף הדיבור – – – <היו"ר אחמד טיבי:> יש שר שמסתודד בפינה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אה כן? מי זאת? <היו"ר אחמד טיבי:> יש שרה. שרת המשפטים. <איתן כבל (המחנה הציוני):> היא מסמסת – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> חבר'ה, אני לא משכנע אותה, זה בסדר. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – שרה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> טוב, דבר נוסף – אנחנו רוצים לקצר, כדי לתת לכם זמן לדבר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, לא, קח, קח. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אז אני אומר, דבר נוסף זה שבאמת אני מסכים – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> ניסן, תעשה פיליבסטר. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני מסכים שבאמת החוק הזה הוא חוק חדשני, נועז, שיכול להיות בו – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> יש לי עצות יותר חדשניות. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> חבר'ה, חבר'ה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – אתה תראה, אתה לא יודע את המהות. <איתן כבל (המחנה הציוני):> ניסן נהיה יצירתי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כבוד היושב-ראש, כבוד היושב-ראש – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> ולכן – רגע, רבותי, תראו מה המסקנה שלי – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> חבר הכנסת טיבי נכנס להיסטוריה – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> ולכן – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> רבותי – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני עם החוק הזה – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> ולכן, רבותי, באמת, אנחנו רוצים לבחון אותו באמת. יכול להיות שאלה שחושבים שזה לא טוב – אולי הם צודקים. אולי. אני לא חושב. ואולי צריכים לעשות שינויים. וזה דווקא הגיע מגלגלי האופוזיציה, כמו שאומרים, ואנחנו – כמו שאמרתי, אתם מכירים את ועדת החוקה, אנחנו קשובים מאוד גם לאופוזיציה, ושומעים – והנה זו דוגמה נוספת, נקלט הרעיון, ולכן אמרנו שהחוק הזה יהיה הוראת שעה, שיראו אותו קדנציה אחת – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> חבר הכנסת סלומינסקי, היית קשוב להצעה של האופוזיציה? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – קדנציה אחת – – – <קריאה:> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> שנייה, שנייה. – – – קדנציה אחת, ויבדקו. יכול להיות שימשיכו אותו כפי שהוא, יכול להיות שיעשו שינויים. ולנושא הזה – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> תגידו לי, זה חוק-יסוד? אני לא מבינה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> רק שנייה. מאחר שעולות שאלות, אני אקריא לכם – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> חייבים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> מאחר שזה – אני אקריא לכם – מאחר שיש לנו עורכות ועורכי-דין, אז אני אקריא לכם את הנושא של הוראת שעה ככתבו ולשונו, כדי שיהיה ברור. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני יכול לצאת? אני לא יכול לעמוד בהרעפת הטוב הזאת. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא יתקבלו – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני חייב לצאת, אני לא עומד בזה. <קריאות:> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> איתן, איתן – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא, אני לא מצליח לעמוד בזה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> איתן, יכול להיות שהשלב הבא שלכם – – – אופוזיציה, ומישהו מהאופוזיציה יכול לצאת החוצה ולהכניס את – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> זה ממש לא מצליחים – אתה כל כך דואג לנו, אני לא מצליח לעמוד בזה. ניסן, תפסיק עם זה. ניסן, די. ניסן, זה חזק, זה גדול עלי. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בכל אופן, לא בקלות – אני רוצה רק להקריא את הקטע – ככה לא הקראתי – אבל הקטע של הוראת שעה. <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תראה לי את הקרדיט. של מי הקרדיט בזה? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אמרתי לאוסאמה. אמרתי לאוסאמה סעדי – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אתה רואה, ממנו קלטתי את הרעיון. בני בגין תרגם את זה להסתייגות, ובשמחה, אני אומר, קיבלנו את זה. אני אקריא רק את הנוסח שיהיה. <היו"ר אחמד טיבי:> כי יש כאלה בליכוד שטענו לבעלות על ההברקה של אוסאמה. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא, לא, לא. כולם ידעו. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, לא, לא. כולם יודעים שזה אוסאמה. <קריאות:> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא בקלות החלטנו לקבל הסתייגות בנושא זה ולהפוך את המודל החדש להוראת שעה. אנו ערים לכך – ולכן אני מקריא – שחוקי-יסוד אמורים להיות יציבים, והוראות שעה מתאימות יותר להסדרים חולפים. אולם אני מבקש לתאר את התהליך שעברנו, ולכן הקדמתם את המאוחר. אני מבקש לתאר את התהליך שעברו הצעות החוק בעניין זה: ראשית, הממשלה לא הביאה את החוק כהוראת שעה ולא ביקשה לקבוע הסדר שיחול רק על הממשלה המכהנת כעת. זה היה היסוד. שנית, הרעיון עלה בדיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט בדברים שנשא חבר האופוזיציה, חבר הכנסת סעדי אוסאמה, שהלין על ההסדר הקבוע ואמר שקביעת הוראת שעה יכולה להיות נחמה פורתא. ציטוט: את הרעיון אימץ חבר הכנסת בני בגין, שאף דעתו לא הייתה נוחה מההסדר, והגיש אותו כהסתייגות במטרה שלפני שיאומץ מודל זה באופן קבוע ניתן יהיה לבוחנו באופן זמני. אתם רואים, הכול אמרנו שיהיה. מה שמגיע להם, מגיע. אחרי שהוגשה הסתייגות זו חשבנו על הדברים והחלטנו כי הנסיבות המיוחדות של המקרה מצדיקות זאת; מדובר בהסדר משטרי שהוא לא מן החשובים שבהוראות חוקי-היסוד ושההשלכות שלו אינן ידועות. לכן ראינו לנכון לקבוע את ההסדר כניסוי לכנסת הזאת. בעתיד ניתן יהיה לבחון את ההשלכות שהיו להסדר, הן במישור הפוליטי והן במישור הציבורי, ונחליט אם ראוי להשאיר את ההסדר על כנו. שלישית, אני מבקש לציין שלמרות שנציגי האופוזיציה הגישו הסתייגויות כחול אשר על שפת הים – אמרתי לכם שאני משורר? – לא הוגשה על-ידם הסתייגות המציעה למחוק את הסעיף שקובע הוראת שעה ולקבל את המודל – זאת אומרת, זה לא היה; היה? לגמרי לא – כעת כהוראה קבועה. הבנו מהיועצים המשפטיים שעל אף הבעייתיות המובנית בהוראות שעה לחוקי-יסוד, כמו שהעלו כאן ידידי עורכי-הדין, ההסדר המוצע במתכונתו אינו מהווה עקרון ליבה של המשטר. לא מדובר כאן בהוראת שעה בעניין העיקרון שהממשלה מכהנת מכוח אמון הכנסת, למשל. לכן אי-אפשר לקבוע שיש מניעה משפטית מלחוקק כך. ואנו סברנו שציבורית וגם משטרית ניסוי עדיף על הוראה קבועה. אוקיי, רבותי, ואם כך, יש עוד. רק עוד אומר: יש עוד הרבה מאוד – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני מוכן להסביר למליאה על ההסתייגות של חבר הכנסת בגין – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> רק אני אומר, יש עוד הרבה מאוד. רק דקה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – בנוגע לאחד עד שלושה, והלחץ שהפעיל עליו ראש הממשלה לסגת מזה? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני אגיד לך, מיקי, מאהבתי הגדולה אליך על-אמת, אני לא רוצה לגנוב לך את הדברים שאתה תישא כאן על הדוכן. אז למה אני צריך – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> ממילא אני אגיד אותם. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אמרתי, אז אני נותן לך. אני אומר: ישנם הרבה מאוד פרטים, ואני לא רוצה לייגע אתכם בשעה כזאת, לכן שאר הפרטים, בטח כל אחד מכיר, ואולי בסיכום נחזור עליהם. לאור כל האמור, אני קורא לכנסת, א. לדחות את ההסתייגויות; ב. לאשר את שתי הצעות החוק האלו בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה לכם, ושיהיה לנו דיון פורה. דרך אגב, אני רוצה באמת להודות – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה פעמיים, ניסן. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> נודה פעמיים. לא, אני רוצה רק להגיד לחברי חברי הוועדה, שהיו דיונים מרתקים ולמדנו הרבה מאוד, איך אומרים, ואני חושב שעשינו הרבה מאוד תרגילי כושר, ועד עכשיו אני רואה שהיד שלך עוד תלויה כך וקשה לך כבר להוריד אותה. החלפנו מפעם לפעם יד כדי שיהיה יותר קל. לא פשוט להצביע על 90 הסתייגויות, אבל עשינו את זה בנאמנות, ולכם גם כן מגיע יישר כוח גדול שהייתם עקביים עד הסוף. תודה רבה לך, אדוני. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. חמש דקות. <יעל גרמן (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, חברתי השרה, חברותי וחברי חברות הכנסת, אני אפתח ואומר כי ראוי היה מלכתחילה שחוק-יסוד זה לא היה בא לעולם כלל וכלל. מדובר בחוק-יסוד ששם ללעג את המשטר החוקתי שלנו, את מהות חוקי-היסוד ואת חברי הכנסת כמחוקקים. השם שנלווה אליו ושמתיימרים בו, החוק הנורבגי, מטעה. אין לחוק-יסוד זה ולחוק הנורבגי ולא כלום. מדובר בחוק-יסוד שנתפר בחופזה, ללא תשומת לב ראויה וללא מחשבה, אך ורק על מנת לייצר ג'ובים לחברים ולחברות בסיעות של הקואליציה שנשארו מחוץ לכנסת. מדובר בחקיקת יסוד פרסונלית, כשכולנו יודעים בדיוק מי הם חמשת האנשים שלמענם הוא נחקק – ויש לי אליהם הערכה רבה, וזה לא קשור. אין בחוק-היסוד הזה אחידות רעיונית ואין בו מחשבה. ואם תאמרו: החקיקה באה כביכול כדי להפריד רשויות, הרי שחמישה שרים ו/או סגני שרים שיתפטרו לא ישנו את העובדה הכואבת והידועה שבמדינת ישראל ואצלנו אין הפרדת רשויות. ועדיין הממשלה וועדת השרים לענייני חקיקה היא שתקבע גם להבא, אחרי החוק, היא שתקבע לכנסת מה תצביע הכנסת ואיזה חוקים יעברו. ועוד חמישה חברי כנסת באמת לא יקלו את העבודה הקשה מאוד של חברי הכנסת, שנאלצים היום לחלק את זמנם בין הוועדות השונות למליאה. שהרי אם באמת חפצה הממשלה בהפרדת הרשויות, ואם באמת רצתה להקל על עבודת השרים וחברי הכנסת, הרי שהייתה מחליטה שכל השרים יתפטרו, לא חלקם, לא אולי, לא אם ירצו. לכן, החוק מבקש להתהדר בנוצות לא לו וערוותו גלויה לכול. אך מעבר לזה, הצעת חוק-יסוד: הכנסת שלפנינו נגועה בשלושה נגעים עיקריים: היא מאפשרת, ממש כמו שיושב-ראש הוועדה תאר לפנינו, משחקים של כיסאות מוזיקליים, ושרים שהתפטרו יכולים להחליף מקום עם שרים אחרים, להיכנס ולצאת מהכנסת כרצונם, ממש כמו במשחק. למה? מדוע? קטונתי מלהבין. אבל אולי תיקון חוק-היסוד בא למלט שרים שלא ירצו להצביע בניגוד למצפונם, או סתם לא ירצו להצביע על משהו בכנסת, ואז יוכלו להתחלף עם שר אחר. הם יישארו, השר ייכנס, לאחר מכן הם יעזבו, שר אחר ייכנס. עושים את החוק ואת הכנסת לחוכא ואטלולא. הפגם המהותי השני נוגע למעמד סגני שרים. המוסד הלא-ברור כבר היום, שאין לו סמכויות, שואב למעשה את כוחו מהכנסת. בחוק-היסוד נקבע כי לתפקיד סגן שר יכול להתמנות רק מי שמכהן כחבר כנסת. אבל מחר, אם החוק יתקבל, סגן שר שאינו חבר כנסת, מה בדיוק הוא יהיה? הוא לא יהיה חבר כנסת, הוא גם לא יהיה שייך לרשות המבצעת, הוא גם לא יקבל סמכויות, כי הוא לא יכול לקבל סמכויות מהשר הממונה עליו. למעשה הוא יהיה תלוש ותלוי בין שמים לארץ, ואני רוצה לומר לכם שסגן השר שיהיה אחרי החוק הזה, אפשר לקרוא לו עב"ם, בלתי מזוהה, אף אחד לא ידע מה הוא, מי הוא, למה הוא, ובינו לבין עוזר פרלמנטרי לא יהיה שום הבדל. חוק-היסוד כל כך גרוע, שכאשר חבר הכנסת אוסאמה סעדי הגה את הרעיון – המבריק, אני חייבת לומר – שאולי חוק-היסוד יחוקק כהוראת שעה, אנחנו באמת התפתינו לרגע לקבל את ההצעה ולתמוך בה, אבל הפגם השלישי והעיקרי, והבלתי-נסלח, של הצעת החוק הזאת הוא השימוש הציני והכל-כך מסוכן של הוראת שעה לשינוי חוק-יסוד. אני רוצה להזכיר לכולנו שב-1950 נקבע, ואני מצטטת: הכנסת מטילה על ועדת החוקה להכין הצעת חוקה למדינה. כן, פעם תכננו המחוקקים שישבו כאן שתהיה לנו אי-פעם חוקה. והחוקה, כך קבעו: תהיה בנויה פרקים-פרקים, באופן שכל אחד מהם יהווה חוק-יסוד. ובית-המשפט הבהיר כבר לא פעם ולא פעמיים שלחוקי-היסוד יש עליונות על יתר החוקים, ואסור שיסתרו אותם. עליונות חוקי-היסוד היא אבן היסוד במערכת החוקתית שלנו, ועליה מושתתת למעשה השיטה הדמוקרטית. פגיעה בחוקי-היסוד היא פגיעה מהותית בערכי היסוד של מדינת ישראל. והכנסת הזו, הכנסת העשרים, ביוזמת הממשלה הזו, הממשלה ה-34, משתמשת בהוראת שעה פעם נוספת כדי לשנות חוקי-יסוד זו הפעם השלישית, ללא בושה, ללא אחריות וללא כבוד לעקרונות הדמוקרטיה שלנו. הזלזול המתמשך בחוקי-היסוד, הקלות הבלתי-נסבלת של שינויים בתוך פרק זמן קצר – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> פעם רביעית. <יעל גרמן (יש עתיד):> פעם רביעית, מתקן אותי. <היו"ר אחמד טיבי:> עברו שבע דקות וחצי. <יעל גרמן (יש עתיד):> מה שנקרא: עוד יותר פחות. אני מסיימת. השימוש בהוראת שעה פוגע, מפחית ומזלזל בערך חוקי-היסוד. התקדימים האלה כל כך מסוכנים, עד שהם עלולים יום אחד להביא לכך שמישהו גם יעז לשנות את שני חוקי-היסוד שהם היסוד של החוקה שלנו, חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק. לסיכום, הצעת החוק המונחת לפנינו נולדה בחטא, מתוך מטרות פוליטיות קטנוניות, מבקשות לתת ג'ובים ולפתור בעיות קואליציוניות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אין בה היגיון, אין בה אחידות, יש בה פגמים מהותיים, והחמור מכול – היא מבקשת, פעם נוספת, לשנות חוק-יסוד בהוראת שעה, ובכך היא נועצת עוד מסמר בארון הקבורה של המשטר החוקתי שלנו. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך, חברת הכנסת גרמן. חברת הכנסת ציפי לבני, בבקשה. חמש דקות. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו לא מדברים היום על החוק הנורבגי. החוק הנורבגי קיים, עוסק במערכת היחסים שבין כנסת לממשלות; הוא קיים בצורה מסודרת במדינות אחרות. אנחנו עוסקים היום בחוק שמחלק כמה תפקידים, כמה ג'ובים לכמה חברי מפלגה. אבל יש מכנה משותף – והיום הזה הוא יום עצוב בעיני. יש מכנה משותף בין מה שקרה היום בבית-אל, בשא-נור, לבין מה שקורה כאן בכנסת, והמכנה המשותף הוא שבשני המקרים מוכנים להרוס כלאחר יד – אחד ב-9D, את בית-המשפט העליון, והשני בהצבעה כאן בכנסת, להרוס חוק-יסוד שנותן ביטוי עמוק למערכות היחסים בדמוקרטיה הישראלית, וכל זה נעשה לצרכים פוליטיים. הבעיה שלי היא לא עם מי שצועק. כלומר יש לי בעיה, אבל הבעיה המרכזית שלי היא עם מי ששותק, וזה ראש ממשלת ישראל; זה שמובל בדרכים האלה, זה שהפך להיות מאכער של קבלן פרטי שפלש לקרקע ובנה ללא היתר, ופתאום ראש ממשלת ישראל מסדר לו את הסידור שהוא צריך כדי שלא יהרסו לו – מה שקורה לכל קבלן אחר. ראש הממשלה שמשלם לאותה קבוצה שזורקת אבנים על גורמי אכיפת החוק, וכל זה הוא עושה כדי לקבל כמה קולות. אבל זה גם מה שקורה כאן עם החוק הזה, כי בעצם החוק הזה הוא לא חוק שנולד כתוצאה מאיזה שיקול דעת מעמיק. זה לא הסתדר, מישהו לא נבחר, וצריך לסדר לו. וזה הולך לעלות כסף למשלם המסים, וזה תיקון חוקתי. ואני תמהה, כי דיברתי על ראש הממשלה, אבל יש עוד גורם בקואליציה שהייתי רוצה לדבר עליו – מי שהתחייב בהסכמים הקואליציוניים לשמור על בית-המשפט העליון, הלוא הוא שר האוצר ומפלגתו, שהפכו להיות שותפים לגועל-נפש המרוכז שראינו כל היום בהתבטאויות, אחד אחרי השני, של שרי הממשלה, שלא לדבר על ההתנהלות שם. ואיפה הם כאן בסידור הזה, בקומבינה הזאת? עכשיו, למה זה עושה בעיה עם חוק-היסוד? קודם כול, הלכה חוקתית היא שכשעושים שינוי בחוק-יסוד, מתחילים את זה מהכנסת הבאה. אז כאן רוצים כאן ועכשיו ומייד – לא רק מייד, אלא מייד עכשיו, לפני שיוצאים לפגרה, כדי שעוד כמה אנשים יקבלו כסף על תקופת הפגרה. הדבר השני הוא שעושים את זה פרסונלי, ושינוי חוקתי לא עושים פרסונלי, אלא עושים את זה מתוך דיון מעמיק ומהות וחשיבה של מה צריך לעשות. אבל החלק – חשבתי בהתחלה שהוא משעשע – בדיון בוועדת החוקה אמרתי: אחרי ששברתם את כל החוקים – גם עשיתם חוק פרסונלי, וגם החלטתם להחיל אותו עכשיו – אמרתי, עוד בשביל להשלים, אם יש עוד דבר אחד שלא שברתם, זה גם להחיל את זה בהוראת שעה, שזה דבר שלא עושים בתיקון חוקתי גדול, והתוצאה היא שגם עושים את זה בהוראת שעה. כלומר, אם זה הולך – איך נאמר – אם זה הולך כמו ברווז – הקומבינה החוקתית בראשות ראש הממשלה. ואני שואלת את עצמי, כי בסוף זו מפלגתו של שר החינוך, אותו שר שעמד על הגג ודיבר על רוחה של הממשלה – אז רוח הממשלה, קודם כול, היא ברורה: להפר את החוק, לשבור חוק-יסוד ולעשות מה בראש שלהם. אבל אני שואלת את עצמי, בהקשר של החוק הזה, כשלומדים תלמידי ישראל בשיעורי אזרחות, מלמדים אותם על הדמוקרטיה, מלמדים אותם על בית-המשפט העליון, מלמדים אותם על הפרדת רשויות; אחרי שהחוק הזה יעבור, מה הם אמורים להגיד – יש הפרדת רשויות, למעט במקרים שבהם כתוצאה מהסכם קואליציוני אחת מהמפלגות רוצה איזה סידור ולכן הכנסת משנה את חוק-היסוד? כלומר, מה המסר שאנחנו מעבירים ביום הנוראי הזה? מה המסר שיוצא מבית-אל? מה המסר שיוצא משא-נור? ומה המסר שיוצא מהכנסת הזאת בחקיקה הזאת, של החוק הזה, שכל-כולו באמת לפרוט את המערכת החוקתית שאנחנו מאמינים בה לפרוטות? ולכן, אם מישהו רוצה לקיים דיון על חוק נורבגי, באמת אפשר לקיים את הדיון הזה. זה דיון ראוי. אבל אין מה לעשות אפילו מראית עין של דיון על הקומבינה הזאת, על החלוקה הזאת, על ראש הממשלה שלא קיים בכלל. לכן צריך לומר לפחות היום לעם ישראל, לאותם תלמידים בשיעורי אזרחות: יש בג"ץ בירושלים, אין ממשלה בירושלים. אין ראש ממשלה בירושלים. יש כנסת בירושלים, אופוזיציה בירושלים, יש קואליציה בירושלים, אבל קואליציה מה-זה רעה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה, חברת הכנסת לבני. <מיכל רוזין (מרצ):> סליחה, אין שר במליאה, ולא ייתכן – – – <היו"ר אחמד טיבי:> יש. גם השר כחלון וגם השר שטייניץ נמצאים. חברת הכנסת רויטל סויד. חמש דקות. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, לעונג לי לקרוא לך כך. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> בכלל, הולם אותך הכיסא והמקום. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה, תודה רבה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אתמול קיימנו יום שלם של דיונים בוועדת החוקה, חוק ומשפט על החוק הנורבגי. מהו החוק הנורבגי? ולא לטעות – לנו אין חוק נורבגי, גם אם אנחנו קוראים לו חוק נורבגי. <היו"ר אחמד טיבי:> איך היית מציעה שנקרא לו? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> חוק – לא שולי מועלם. <היו"ר אחמד טיבי:> זאת הייתה אופציה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> חוק עסקני – חוק העסקנים. חוק הכיבודים. <היו"ר אחמד טיבי:> ג'ובים. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> חוק הג'ובים. אבל לא החוק הנורבגי. ולמה, אדוני היושב-ראש? <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה, גברתי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אני אסביר לכם. כי החוק הנורבגי – שאגב, לא נמצא באף פרלמנט חוץ מאשר בנורבגיה – החוק הנורבגי מדבר על שיטת ממשל. בשיטת הממשל הזו מפרידים בין – נקרא לזה אצלנו, בלשוננו, השרים לבין חברי הכנסת; סוג של ניתוק, סוג של עצמאות, שמתאים אולי לשיטת הממשל שלהם, וגם שם נתון לביקורת. אבל אנחנו לא שאלנו את המודל המושלם. אצלנו זה החוק הנורבגי הקטן, החוק הנורבגי העסקני, הפוליטי, זה המחפש את הג'וב הקטן. אצלנו, עשינו יציר כלאיים. וביציר הכלאיים הזה נוצרה סיטואציה שבה מפלגות יכולות להחליט על שר אחד שיתחלף וייכנס חבר כנסת אחר במקומו. אז יבוא ויגיד הציבור: אז מה לא בסדר בזה? בסדר, נפנה קצת את השרים לעבודתם. אבל התשובה היא: לא. מכיוון שבסיטואציה הזאת שנוצרת זה חוק פרסונלי לאנשים מסוימים שאמורים להיכנס. אני רוצה לפתוח צוהר למה שקרה לנו אתמול בוועדת החוקה, חוק ומשפט, איך בליכוד בהתחלה רצו שזה יהיה עד שלושה אנשים, כי פחדו מהאנשים ברשימה. ואחר כך הורידו את זה לשניים, כי פחדו עוד יותר מהאנשים ברשימה. ואחר כך, כאשר אנחנו אמרנו: לא, לפתוח את זה ושלכולם יהיה אותו דבר. אם כבר, שיהיה דין שווה, ולא "לטארגט" אנשים מסוימים בליכוד כפי שניסו לעשות שם, אז הם כבר הרימו ידיים ואמרו: אוקיי, אז זה יהיה אחד. אבל החוק הנורבגי, או החוק שלנו, בוא נקרא לו כבר כך, כי עוד מעט הוא כנראה הולך להיות שלנו, הוא חוק שמנתק את השרים מהכנסת, וכתוצאה מכך מהציבור. השרים שלנו נמצאים במליאה, הם פה. הם אמורים להיות קשובים לציבור, הם אמורים להיות קשובים לחברי הכנסת. הם אמורים להיות מחוברים לעם. אבל תארו לעצמכם עכשיו את השר שישב לו במשרדו – הוא איננו חבר כנסת, הוא לא צריך להגיע למליאה, הוא לא חייב לשמוע אף נאום, הוא לא חייב לראות אותך, אדוני היושב-ראש, יושב בכיסא, הוא לא חייב לבוא להצבעות. הוא לא חייב להגיע לכאן, למעט אם יש לו שאילתה או אם הוא צריך לתת מענה, או אם הוא תורן. הדרך היחידה לחבר את השרים לציבור, להיות קשובים להם, הייתה דרך חברי הכנסת שמביאים את דברם, אבל השרים כבר לא יהיו פה. הם הלכו, הם מנותקים. ועוד סיטואציה: סגן שר – עד היום לא תמיד הבנו מה תפקידו של סגן השר. סגן השר הרי לא יכול לחוקק, הוא לא יכול להציע הצעות חוק, כמובן, והוא גם לא יכול לחתום על הצעות חוק, ולא יכול להציע הצעות לסדר-היום, אבל ראינו בו איזשהו צינור שבאיזושהי דרך אולי מקשר אותנו לשר. אז אמרנו: טוב, ניחא. גם אם השר ילך באיזשהו אופן ולא יהיה חבר כנסת יותר, לא נורא, יהיה פה סגן השר שלו; נוכל דרך סגן השר שלו להעביר את האינפורמציה. לא. גם סגן השר, שלא הבנו כל כך מה תפקידו, עכשיו תפקידו עוד יהיה יותר לוט בערפל, ועוד יותר לא יהיה מה לעשות, כי הוא גם לא יהיה חבר כנסת. ואנחנו מגיעים למצב שאנחנו נמצאים פה בחוק שכל מטרתו היא מאה אחוז עסקנות פוליטית קטנה, קצת זולה, ולא הגיונית; חוק שמן הראוי שלא היינו מעבירים אותו. ואז התרעמנו: זה חוק-יסוד, איך מתקנים ככה חוק-יסוד? שאני אשתף, חבר הכנסת אוסאמה? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> כן. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> וחבר הכנסת אוסאמה אומר, קצת בציניות: לפחות הייתם עושים את זה בהוראת שעה. ופתאום, עומדים שם החברים בוועדת החוקה, מהקואליציה, ואומרים: נכון, נעשה את זה בהוראת שעה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא חשבו על זה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אגב, ההסתייגות כבר הייתה של הקואליציה, לא שלך. נעשה את זה בהוראת שעה – אבל לא סתם נעשה את זה בהוראת שעה – וככה נמזער את הנזק. זה מה שהם אמרו. ישבו חברי הקואליציה, הגישו הסתייגות על החוק שלהם עצמם, אמרו: לא נעשה את זה – נעשה את זה הוראת שעה, ומנסים לשכנע אותנו לקבל את זה. ומה הם אומרים לנו כשהם מנסים לשכנע אותנו? ככה זה יהיה פחות נורא, זה יהיה רק לכנסת אחת. זאת אומרת, מתוך הדברים אתה שומע שברור מאוד לכולם, גם לחברינו בקואליציה, כמה החוק הזה הוא גרוע, כמה הוא לא באמת חוק-יסוד, כמה אי-אפשר לשנות אותו, לא כחוק-יסוד ובטח לא בהוראת שעה, ככלל; כמה הדבר הזה הוא לא נעים, הוא צורם לאוזן. והוא בעיקר – הרי מה אומרים עלינו, נבחרי הציבור? אתם מסדרים לעצמכם ג'ובים, אתם רק דואגים לעצמכם, ואתם רק – – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> את מצליחה לרתק את היושב-ראש. הוא נתן לך כבר ארבע דקות מעבר לזמן. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> זאת משימה. זאת משימה. אני חייבת לומר, אני לא מכירה הרבה שופטים שהיו כל כך מרותקים. <היו"ר אחמד טיבי:> נשארו לך מינוס שתי דקות. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> תתחילי ברוורס. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני רק מדמה איך זה היה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> זה חוק "ישרא-בגי", או נורבגי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> ומה אומרים עלינו, על נבחרי הציבור? אומרים עלינו, על נבחרי הציבור, שאנחנו מסדרים, ואנחנו אוהבים, לוקחים – וזה מגביר את אמון הציבור בחברי הכנסת? בנבחרי הציבור? <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> ההפך מזה. ואני מציעה לחברי, גם בקואליציה, לשמוע את הדברים שהם מצאו, למזער את הנזק, ולהצביע נגד. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> כל אלה שנמצאים פה מהקואליציה מסכימים אתך. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> שכנעת אותם. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> כל אלה. כולם. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. היטבת להציג את דברייך, חברת הכנסת סויד. חברת הכנסת מיכל רוזין. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אני – – – להסכים עם חבר הכנסת פרי – נעבור להצבעה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יש לך סמכות, אדוני היושב-ראש? <היו"ר אחמד טיבי:> יש סיכומים. אני עומד בסיכומים. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אהלן וסהלן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הרי – – – תעשה את זה. מה הסנקציות? <קריאות:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> עיסאווי, אתה מפעיל לחץ על יושב-ראש הישיבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, עכשיו אין. עכשיו מדברים בלי שעון. <מיכל רוזין (מרצ):> רגע, הפעלת לי את השעון? <היו"ר אחמד טיבי:> יאללה. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד יושב-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, באמת חברותי הפליאו בדבריהן, ואני מאמצת את ההגדרה של "חוק הג'ובים". בהחלט. זה בוודאי לא חוק נורבגי. זה להעליב את נורבגיה, ואנחנו כבר מספיק מסוכסכים עם כל כך הרבה מדינות בעולם. לא נראה לי ששווה לנו להסתכסך עם נורבגיה. גם ככה הם לא כל כך מרוצים מההתנהגות שלנו, באופן כללי, בנורבגיה, אז עוד נקרא לחוק האומלל הזה "חוק נורבגי" – זה די העלבה אישית כלפיהם. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מיכל, כולנו היינו פה במליאה שבה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> לא, לא. אבל אנחנו – בשביל זה יש את האופוזיציה, לשמור על כבוד המדינה, כבוד הכנסת, את יודעת, על כבוד האזרחים והאזרחיות. כי אנחנו חושבים שלתקן חוק-יסוד, גם חוק-יסוד: הכנסת, גם חוק-יסוד: הממשלה, בשביל באמת לפתור בעיות פוליטיות צרות בתוך חלק ממפלגות הקואליציה, כדי שהם יוכלו לשבת בשקט – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אני רוצה להפסיק אותך, חברת הכנסת רוזין. מילא שאין אף חבר כנסת מהליכוד או מהקואליציה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> יש. השר שטייניץ – – – <היו"ר אחמד טיבי:> חכה, חכה. למה אתה קופץ? שולחן הממשלה ריק, ויושב לו לבדו השר שטייניץ בפינה. <יעל גרמן (יש עתיד):> שיצטרף לאופוזיציה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מבקש מהשר שטייניץ להצטרף לשולחן הממשלה. אני מזמין את השר שטייניץ – – – <קריאות:> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> א. אני מסוגל לשבת בכל מקום. אבל ביקשת, אני נענה לבקשתך. <מיכל רוזין (מרצ):> עבדת כל כך קשה להגיע לשולחן הממשלה, ובכזאת קלות אתה מוותר על המקום. <היו"ר אחמד טיבי:> אני לא אומר שעברת על החוק, אבל ככה יותר – – – <מיכל רוזין (מרצ):> מכבד את מוסד הכנסת. <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה, גברתי. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה. למרות שהצעת החוק הזאת מבזה את מוסד הכנסת – ודרך אגב, לא סתם ראש הממשלה לא רצה שהיא תחול על המפלגה שלו. גם בעניין הזה, דרך אגב, הוא נכנע ללחץ פוליטי, אינטרסנטי, בתוך המפלגה שלו, למחנאות בתוך המפלגה שלו. אבל למה הוא לא רצה? <יעל גרמן (יש עתיד):> הוא לא רצה את חברי הסיעה שלו. <מיכל רוזין (מרצ):> בדיוק. הוא לא רוצה עוד חברי כנסת מהשורות האחוריות, שייצרו לו בעיות, שיהיו עצמאיים מדי. הוא רוצה את חברי הכנסת שלו, חלקם שרים, כי ככה הם באים, ממושמעים, רצים להצביע, מגיעים בזמן וממלאים את פקודותיו. הוא מבין היטב שזה לא מייצר יותר משילות ויותר יציבות. אם אפשר לסמוך על ראש הממשלה במשהו, זה שהוא יודע איך לייצב את ממשלתו, או לפחות לדאוג לייצוב ממשלתו. הוא מבין היטב שזה לא מייצב את הפוליטיקה הישראלית, להפך. בעצם מדובר פה בשינוי חוקתי, בחוקי-יסוד, שוב, פעם שלישית מאז תחילת הכנסת הזאת, הכנסת העשרים. וכרגיל, זה נעשה בהליך בזק, ללא דיון מעמיק. אנחנו ישבנו בוועדה שעות על-גבי שעות. לא שמענו עמדות של פרופסורים ודוקטורים למדע המדינה, מומחים לממשל, כמו שהיה כשישבנו בכנסת הקודמת ודיברנו על נושא המשילות שעות על-גבי שעות וליבנו עמדות לכאן ולכאן. מקובל עלי שיש עמדות שונות גם במדע המדינה, זה התחום שממנו אני באה, אבל מן הראוי לשמוע מה ההשלכות של חוק כזה על המשטר במדינת ישראל. אני אומרת לכם שהצעת החוק הזאת תורמת לפירוק השיטה הפרלמנטרית בדמוקרטיה הישראלית. הרי לא מדובר פה בהחלפת המשטר הפרלמנטרי הקואליציוני במשטר נשיאותי. זו לא הכוונה. מה רוצים לעשות? רוצים לשחרר כמה שרים, רוצים שיהיה להם זמן לעבוד. הרי כל הרעיון הפרלמנטרי שלנו הוא שהממשלה מוקמת מתוך חברי הכנסת, מתוך הכנסת. החוק קובע בוודאות שראש הממשלה נבחר מבין חברי הכנסת. עכשיו, דרך אגב, אם לא ידעתם, הצעת החוק הזאת מאפשרת לראש הממשלה להיבחר שלא מתוך חברי הכנסת, ורק אחרי שהוא נבחר להיות ראש ממשלה הוא חייב לחזור לכנסת. כלומר, משנים פה מהויות חשובות מאוד בתוך החוק. יוצרים פה דלת מסתובבת, שזה בכלל סוג של מירוץ שליחים – היום יתפטר בנט, אחרי שלושה חודשים הוא יחזור לכנסת, תתפטר איילת שקד; אחרי שלושה חודשים היא תתפטר, יצא אורי אריאל. פשוט דלת מסתובבת של שרים שנכנסים ויוצאים מהכנסת. זו משילות? זו יציבות? זו כנסת קבועה שאמורה לתפקד בצורה מסודרת? זה ממש לא כך. הצעת החוק הזאת, כפי שאמרה חברתי חברת הכנסת יעל גרמן, יוצרת מעמד של סגני שרים באוויר, ואני מאמצת את הכינוי שלך, עב"מים. בהחלט עב"מים. הרעיון בחוק של סגני שרים הוא שהם מקשרים בין המשרד הממשלתי לבין הכנסת. לכן מצד אחד הם לא יכולים להצביע בוועדות, הם לא יכולים להגיש הצעות חוק, הם לא יכולים לחוקק בכנסת, ומצד שני הם גם לא חברי ממשלה. הם לא יושבים בישיבות הממשלה, הם לא מצביעים בוודאי בישיבות הממשלה, הם לא יכולים להיות חברים בקבינטים השונים וכדומה. סוג של כלאיים בין הכנסת לממשלה. עכשיו, כשהם גם לא יהיו חברי כנסת, מה הם בעצם? לא ברור מה הם. ונוסף על כך שהם יתפקדו – לא ברור על מה, בשם מי ומה, ואיפה הם בכלל יהיו – הם ישבו פה? הם ישבו בממשלה? לא ברור לנו איפה. נוסף על כך, בחוק משמרים להם את תקציב הקשר עם הבוחר, כי הם צריכים להמשיך להיות בקשר עם הבוחר. אז בוא נמשיך לשלם עוד 25,000 שקלים כדי שהם יוכלו להיות בקשר עם הבוחר. לצערי הרב, גם המחדל הזה מופיע בחוק הזה. שינוי מהותי נוסף – ואני חושבת שפה צריך לשים לב לזה, וזו הנקודה שלי לסיום – תראו, חברי הכנסת שעבורם יתפטרו השרים לא יוכלו להיות עצמאיים. הם לא יוכלו להיות עצמאיים אפילו ברמה הכי בסיסית של בני-אנוש. כאשר שר מתפטר כדי להכניס חבר כנסת לכנסת, חבר הכנסת תלוי בו מצד אחד; הוא עשה לו את הג'סטה הזאת, את הטובה הזאת, ולכן אם הוא רוצה להצביע בניגוד לעמדתו, אפילו בתוך ישיבות סיעה – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – הוא לא יכול. ועוד נקודה אחת ממש בקצרה – אני הופרעתי כמה פעמים – אם השר ירצה להתפטר מהממשלה – ואני הייתי בכזאת ממשלה, והסיעה שלי התפטרה מהממשלה. אם השר ירצה להתפטר מהממשלה, תחשבו על ההצבעה בתוך אותה סיעה. אותו חבר כנסת צריך להצביע בעד או נגד עזיבת הממשלה. יש לו אינטרס מובהק – אם הוא יצביע בעד התפטרות מהממשלה, הוא מוצא את עצמו מחוץ לכנסת. למה שהוא יתמוך בכזה מהלך? זו פגיעה אדירה בעצמאות חברי הכנסת. הרעיון של חברי הכנסת שמקבלים – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – מנדט מהציבור – זה לא יקרה עכשיו. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. חבר הכנסת דב חנין. חמש דקות. איילת הנמרצת. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> סליחה, אני מפריעה? <היו"ר אחמד טיבי:> נמרצת אמרתי. <שי פירון (יש עתיד):> היא הייתה בטוחה שדני מסתיר אותה. <היו"ר אחמד טיבי:> דני הסתיר אותה מאוד. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, קודם כול, אני שמח לברך אותך. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לראות אותך בכיסא הזה, זה מבטיח לנו כמה דברים טובים, אבל בין היתר, שיפור ברמת העברית – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – שתדובר כאן מעל הדוכן הזה. <קריאה:> חוש הומור. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> סליחה? <קריאה:> חוש הומור. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> חוש הומור בוודאי. אבל אני לא רוצה לדבר על הדברים המובנים והידועים לכל המאזינים שלנו. אבל אולי כמה מהמאזינים והצופים שלנו בשעת ערב זו לא ערים לכך שמעמדו של חבר הכנסת טיבי כיושב-ראש ישיבות בכנסת הוא תמיד שיפור ברמתה של השפה העברית. כמי שמאוד מעוניין בשפה מדויקת וטובה, אני תמיד שמח לראות אותך כאן מקפיד על קוצו של יו"ד. עמיתי חברי הכנסת – – <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – אני רוצה, ברשותכם, לומר שחלה פה אי-הבנה גדולה מאוד. חברי חבר הכנסת אוסאמה סעדי הציע רעיון שהוא מאוד נכון, אבל מרחיק לכת, והוא לא נלקח עד הסוף. הוא אמר – אנחנו כולנו התרגלנו לצירוף המילים: חוק-יסוד, אבל בעצם במקום צירוף של שתי מילים, אנחנו מעתה צריכים להתרגל לצירוף של ארבע מילים, שהן תמיד הולכות ביחד: חוק-יסוד (הוראת שעה). זה מה שקורה פה. אנחנו מתחילתה של הכנסת הזאת המצאנו את המודל החדש – חוק-יסוד (הוראת שעה). ואני חייב לומר לכם שהחדשנות הרעיונית והמשפטית של חבר הכנסת סעדי לא זכתה להערכה הראויה והמתאימה לה. ולמה היא לא זכתה? תראו, בחשיבה השמרנית הרגילה של המשפטנים, הם אומרים לעצמם איך ייתכן חוק-יסוד – הרי הוא יסוד, איך הוא יכול להיות הוראת שעה? לא ייתכן הדבר, חוק-יסוד (הוראת שעה). זה הרי מיניה וביה סותר אחד את השני. ולכן, חבר הכנסת סעדי, נראה לי שהחשיבה הרעיונית היפה והמחודדת שלך נפלה קורבן אצל אנשים שמרנים מדי, שלא הבינו כמה באמת אפשר לראות את הדברים בצורה מהפכנית, שונה ומרחיקת לכת. אז אנחנו היום בעידן חוקי-היסוד (הוראות שעה), והנה עוד חוק-יסוד (הוראת שעה) אחד. דרך אגב, אני רק רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שברור לכולנו שחוק-יסוד (הוראת שעה) הוא חוק פחות חשוב מאשר חוק רגיל. חוק רגיל הוא איננו הוראת שעה, הוא משמעותי יותר. חוק-יסוד (הוראת שעה) זה סוג נמוך במיוחד ונחות במיוחד של חקיקה, שגם משתנה חדשות לבקרים כאשר מוחלפת ממשלה, יש קואליציה חדשה, צריך סידורי עבודה. הנה, למרבה הצער, כמה חברים טובים שלנו לא נבחרו לכנסת. אז מה עושים? משנים את כללי המשחק. נורא פשוט. לא נבחרו אנשים לכנסת – אולי בכלל בכנסת הבאה יהיה חוק-יסוד (הוראת שעה) 127 חברי כנסת? למה לא? למה לא בעצם? זה הרי לא כל כך בלתי סביר. האמת היא שזה אפילו יותר סביר ממה שנעשה כאן. כי כאן גם הכניסו עוד שישה חברי כנסת, אבל גם עשו את זה בצורה כל כך משובשת ומבולבלת, שהדבר הזה ייצור בעיות לשנים כל עוד הוראת השעה הזאת תהיה בתוקף. אדוני היושב-ראש, אם לומר את הדברים ברצינות, צריך לומר אותם בקיצור ובתמצית. אכן חוק ג'ובים; אכן חוק של סידורי עבודה; אכן חוק שמפרק והורס את המערכת הפרלמנטרית, כי במערכת פרלמנטרית, הממשלה היא חלק מהכנסת, ראש הממשלה הוא חבר כנסת. אתם שוברים את עקרונות היסוד של השיטה. ונכון שאתם שוברים את זה הפעם בקטן – קראתם לזה "החוק הנורבגי הקטן", אז בואו נקרא לזה "חוק הג'ובים הקטן". אין מספיק דמיון, אני חושב שאפשר לסדר עוד הרבה מקומות לעוד המון חברים במרכז הליכוד ובכל מפלגה קואליציונית. למה רק אחד? אולי 50? אולי 70? בואו נקבע שעל כל שר בממשלה יצורפו 50 חברי כנסת. אתם יודעים איזו בשורה זו תהיה למרכז הליכוד? זה לא כזה מופרך, חברים, כל ה-50 יתפטרו ברגע שהשר יחזור למקומו. מה אתם רוצים? הכול אפשרי. המהלך הזה הוא שערורייתי מבחינה קונסטיטוציונית, הוא בזבוז של כספי ציבור, הוא יריקה בפרצוף של כולנו. ועמיתי חברי הכנסת, הדבר הכי עצוב והכי מקומם, שהחוק הזה רק מחזק את משבר הפוליטיקה. כשאנשים מסתכלים על הכנסת, מסתכלים על הממשלה הזו, מסתכלים על הקואליציה שאין ממנה אף אחד פה, מרוב שהם רוצים לעבוד. הרי למה הם באו לחוקק את החוק הזה? הם טוענים: אנחנו רוצים לעבוד, נכון? תסתכלו על הכיסאות הריקים. אף אחד מהקואליציה לא נמצא פה מרוב רצון לעבוד. כך הורסים את דמותה של הפוליטיקה. ומכיוון שאין דרך אחרת לנהל דמוקרטיה אלא בפוליטיקה, אז כשהורסים את הפוליטיקה הורסים גם את הדמוקרטיה. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת מיקי לוי מיש עתיד, בבקשה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> מיקי, כמו מקודם. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, אני מאחל לך הצלחה בתפקידך הישן-חדש. חברי חברי הכנסת – – – <היו"ר אחמד טיבי:> עם הכנסת הזאת זה יותר מאתגר. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני משוכנע, אדוני. אני נוטה להסכים אתך. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> תעיר את האולם. <מיקי לוי (יש עתיד):> החוק כפי שמובא היום להצבעה בפני מליאת הכנסת הוא לא חוק נורבגי וגם לא חוק שבדי וגם לא חוק דני; הוא חוק הג'ובים, מה יש פה בכלל לדבר. חוק שמבזה את הבית הזה, חוק פרסונלי, שנועד, כמו עוד חוקים שהכנסת הזו אישרה במושב שאנו מסיימים בימים אלה, לבצר את שלטונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אין שום סיבה אחרת. איזו בשורה הבאתם לציבור במושב הזה? אילו רפורמות? מאז הקמת הממשלה מצאנו עצמנו כל שבוע נדרשים לאשר כאן העברת סמכויות משר אחד לשר אחר; לאשר החזרת סמכויות משר אחד לשר אחר; לאשר תיקון חוקי-יסוד בתהליכים מהירים ללא דיונים מהותיים, חוקי-יסוד שתכליתם אחת היא: חיזוק וביצור שלטונו של ראש הממשלה, גם אם מדובר בשינויים שפוגעים קשות ביציבות המשק, כמו דחיית מועד אישור התקציב, שעדיין לא ברור כלל מתי יובא לממשלה, מה יכלול ובאיזה בשורות מדובר, אם בכלל. החוק הזה נועד לשרת צרכים פוליטיים בלבד. ביזיתם את הבית הזה, רמסתם את כל הכללים והחוקים שבדרך. לא תמיד המטרה מקדשת את האמצעים. החוק כפי שהוא מובא לאישור מליאת הכנסת ייצור הוצאה כספית נוספת מקופת המדינה. אני יודע שזה לא אכפת לכם. מדוע צריכים סגני השרים והשרים המתפטרים את תקציב הקשר עם הבוחר המיועד לחברי הכנסת? מדוע נדרשים תגמולי פרישה? מדוע, פשוט מדוע? פשוט קניית שלטון בכסף ציבורי. ושוב אתם פוגעים באמון הציבור בממשלה ובכנסת, בשרי הממשלה, בסגניהם, כאשר באתם והכנסתם גם את סגני השרים לחוק, וכעת תרוקנו לחלוטין את תפקידי השרים. לבי-לבי על שר השיכון, שלקחו לו את כל הסמכויות; הוא נשאר אחראי אולי על הדיור הציבורי – אולי. גם נתנו לו סגן שר שלא מוצא את מקומו. לבי-לבי עליו, כי אין לו עבודה. אז מה יקרה אם עכשיו יכריחו אותו לא להיות חבר כנסת? אוי, רחמנא ליצלן. האם כניסתו של יעקב אשר מיהדות התורה מקדשת גם את המטרה הזו? כל כך בוער להכניס אותו לכנסת – גם אם יש בכך פגיעה באמון הציבור בתפקידי סגני שרים? ידידי חבר הכנסת בגין הגיש על זה הסתייגות. גם הוא נדהם, גם הוא נזעם, גם הוא לא הבין מדוע יש להכניס את סגני השרים לחוק. ובלשכת ראש הממשלה שמעו כי אחד מחברי הסיעה הצמיח היגיון בריא, מיהרו אנשיו לדאוג שיחזור בו מההסתייגות. והקול קולו של בגין והידיים ידי נתניהו. ואם זה לא חוק פרסונלי וזה נועד לחיזוק המשילות, לחיזוק הבית הזה, מדוע לא להחיל זאת מהכנסת הבאה? מדוע רציתם את זה בהוראת שעה? לא משילות ולא נעליים, כפי שהעם אומר. את הטיעונים לחיזוק המשילות אנחנו כבר מזמן לא קונים. הממשלה הזו פגעה במשילות יותר מכל ממשלה אחרת. מדובר שוב על שינוי חוק-יסוד בהליך מהיר ומזורז; שוב הממשלה ביקשה פטור מחובת הנחה, שוב מדברים על הצורך לאשר חקיקה באופן מהיר. מה הבהילות? מדוע כל חקיקה מקבלת פטור מחובת הנחה? אחרי שינוי חוק-יסוד: הכנסת לטובת שינוי מועדי התקציב, וחוק-יסוד: הממשלה לטובת הגדלת מספר השרים בנימוק של חיזוק המשילות, מגיעה הצעת החוק השערורייתית הזו, שטענה שיש לקדמה בהקדם לחיזוק המשילות. אם רציתם לחזק את מעמד הכנסת, מדוע מיניתם כל כך הרבה שרים וסגני שרים? אדוני, אני מסיים. ובכל זאת, במהלך הדיונים היו גם רגעי נחת. אחד מהם היה כשנחשפו כל חברי הוועדה למה שמתרחש מאחורי הקלעים של מפלגת השלטון. ידידי חבר הכנסת ביטן וחבר הכנסת אמסלם, עשיתם אתמול בית-ספר לראש הממשלה. במקום להתעסק במה שמתרחש בבית-אל, בדיונים על התקציב ואפילו בגרעין האיראני, במשך שעות ראש הממשלה עסק באיום של שלושה חברי כנסת – אחד או שלושה – ועסק במציאת פתרון שימנע את כניסתם של יהודה גליק, אמיר אוחנה ושרן השכל; אני מסיים. אנשיו הוקפצו לוועדה ובילו שעות. ראש הממשלה היה על הקו ועקב אחר המתרחש, כאילו מדובר בוועידת וינה על הגרעין האיראני. פרח וצחי הפליאו, התוצאה נגמרה בנוק-אאוט לטובתכם. עכשיו ייאלץ ראש הממשלה לחפש שר אחד – אני מסיים. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – שר אחד שיואיל בטובו – – <היו"ר אחמד טיבי:> יש עלי לחץ ציבורי כבד. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – להתפטר מהכנסת. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא סיימתי, כי יש לי עוד הצגה, אבל אוותר. <היו"ר אחמד טיבי:> החיים ארוכים. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> יש לך עוד כמה פעמים – על כל הסתייגות – לדבר. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת אראל מרגלית. ארבע דקות, לא? חמש דקות, חמש דקות. חמש דקות, אדוני. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – יש פה איזה שר, משהו? <היו"ר אחמד טיבי:> יש, יש. הוא ספון בפינתו. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> החוק הנורבגי של בנימין נתניהו הופך את ישראל לרפובליקת בננות. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> בננות זה קונגו, לא? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> ואני תוהה לאיזו מדינה, איזה אסוציאציה יש לי. והאמת שהיו לי כמה אסוציאציות, אבל כשחשבתי, אמרתי: מה פתאום להעליב מדינה אחרת? מה פתאום? אני רוצה יחסים טובים עם מדינות. מאז שהכנסת הזאת נבחרה ונבחרה ממשלה, בנימין נתניהו לוקח את הדמוקרטיה הישראלית ועושה ממנה חוכא ואטלולא. זה התחיל בזה שהוא נהפך לשר התקשורת ודרש בהסכם קואליציוני שכל חברי הסיעות האחרות יצביעו וייתנו בנאמנות את הצבעתם מראש לכל החלטה שהוא יבצע בתחום התקשורת בכל רחבי המדינה. והאמת, שזה מזכיר לנו מדינות אחרות. זה מזכיר לנו את טורקיה מצפון, ששם הנשיא לא רצה שיהיה גוגל, לא רצה שיהיה טוויטר ולא רצה עוד כמה דברים, ופשוט ביטל אותם במחי יד. כאן ראש הממשלה רצה להעלות את הזיכיון לערוץ 10 פי-שלושה. הוא רוצה לקחת את הוועדה שבנו לרשות השידור ולהכפיף אותה, לבטל אותה, ולהפוך את זה לחלק ממשרד ראש הממשלה – את רשות השידור. בכלל, כל הסיפור הזה של הדמוקרטיה הישראלית זה סיפור בהשאלה. ועכשיו בא החוק הזה, החוק הנורבגי, שבמקום – באמת, אם יש איזה רעיון ורוצים לעשות עליו דיון, חוק נורבגי גדול, חוק נורבגי קטן, הדובה הגדולה, הדובה הקטנה, רק דבר אחד הוא איבד – את כוכב הצפון. את הצפון הוא איבד, ומי שמאבד את הצפון הדמוקרטי זה מדינת ישראל. <נחמן שי (המחנה הציוני):> איפה פלוטו? איה פלוטו? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> איה פלוטו, נכון. עכשיו, אני מבין שגילו גם כוכב שדי דומה לכדור-הארץ, לאחרונה. ראיתם את זה? <נחמן שי (המחנה הציוני):> ברור. אולי יש גם חוק נורבגי שם. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> והאמת היא שדי קר שם, ויכול להיות שזה מה שנתן לו את ההשראה לחוק הנורבגי. אבל אני רוצה לומר: אם רוצים שתהיה דמוקרטיה בישראל, כשמקבלים החלטות על חוק שהוא משנה ברמה בסיסית את המבנה הקונסטיטוציוני, כדאי לעשות עליו דיון אמיתי לכנסת הבאה, ולא לעשות אותו כאילו הוא-הוא סידור עבודה למישהו שלא נכנס, או שמישהו שרוצה להגדיל את כוחו פה, בתוך המליאה. ואני אומר לכם, שאם ימשיכו לעבוד ככה, הממשלה הזאת מחשבת את ימיה לאחור, ואת קצהּ הקרב ובא, מכיוון שבסופו של דבר, עם כל השטיקים והטריקים שלך, בנימין נתניהו, בסופו של דבר הכוח של המדינה הזאת הוא בריבוי שלה, בפלורליזם שלה, בדמוקרטיה שלה, ביצירתיות שלה. אתה רוצה להפוך את ישראל למבצר? אנחנו אומרים לך – וחוק המו"פ שעבר קודם איכשהו מנסה לשדר לך: אנחנו המעוז היצירתי שבערכים שלו הדמוקרטיה היא לב-לבו של העניין, ואתה לוקח את הדמוקרטיה למחוזות שאנחנו המומים מהם, ולכן אתה בעצם כורה את הבור שאליו הממשלה שלך תיפול בהתנהלות הכל-כך רדודה הזאת, ובאופן הכל-כך נלעג שבו אתה לוקח את היחס בין כנסת ישראל וממשלת ישראל והופך אותו לבדיחה. לא נורבגיה, לא שבדיה, כמו שמיקי לוי אומר, אלא רפובליקת בננות בראשות בנימין נתניהו, ונשים לזה סוף. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת אילן גילאון, אחר כך – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. דני, אתה 6 בסולם ריכטר. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> הוא רגיל שאשתו אומרת לו שהוא 8. אתה אומר שהוא 6. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אני, מאז שהכרתי אותך, תמיד עמדת במילה שלך. היום פישלת. תראה מה השעה ועוד לא – – – <היו"ר אחמד טיבי:> כשאני בשלטון אני מגלה נדיבות לב. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אתה מיישר קו. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, החוק הנורבגי הקטן, עלק. כאילו, הדבר היחיד שיש פה שדומה לחוק הנורבגי, או נשאר מהנורבגים, זה רק הצלופחים, אדוני. הצלופחים שעוסקים בחוק הזה. אני, תאמין לי, אני לא יודע מה האנשים האלה חשים. מה הם חושבים לעצמם? אולי הם חושבים לעצמם שאנחנו רוצים עוד אנשים כאלה? על מה אתם מדברים? אלוהים אדירים, הגעתם למצב שאם אתם לא מזיקים אתם כבר מועילים? יש לנו ראש ממשלה שהשיטה שלו היא הפחד ומשול, שחד ומשול. יש לנו שר חינוך שמתרועע על גגות ומעודד כל מיני קוזקים יהודים שזורקים בקבוקי שתן על חיילים – אחלה דוגמה של שר חינוך, אין מה לדבר. יש לנו מחוקק כאן שהוא מומחה לציוד מכני כבד, D9, לא פחות, להוריד את בית-המשפט, שרוצה להשתמש במערכת המחוקקת כדי לרסן את בית-המשפט. הוועדה לבחירת שופטים מונחית על-ידי גזענים בראשותה של שרת המשפטים איילת שקד, ויש בתוכה את חבר הכנסת רוברט אילטוב, שמתנה את מינויו של שופט רק בכך שישיר את "התקווה". בקצב הזה אתם יכולים לקבל את חבר הכנסת סמוטריץ בתור נשיא בית-המשפט העליון; תוכלו גם לחסוך כסף משום שהוא גם תליין חובב, תליין לעת מצוא. ואלה אנשים שרוצים עוד להוסיף מעצמם כאן, לצורך מה? להוציא עוד כסף למען עוד נזק. החוק הנורבגי נועד לדבר אחד: לעשות הפרדה נכונה בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת. בוודאי כאן – מה אנחנו עושים? הרי יש בליל אחד גדול וענק של מערכת של שיחודים שכל דבר שהיא עושה זה כדי שהיא תשרוד, ועכשיו היא רוצה אנשים נוספים. אז, אדוני, לא מיניה ולא מקצתיה, אין צורך בדבר הזה בשום פנים ואופן, וראש הממשלה צריך להבין שהוא ראש ממשלה ויש לו אחריות, לא להסית את הציבור אחד בשני. לא להיות שלם של כל דאלים גבר של כל מי שסוחט אותו. זה לא יכול לעבור, במקרה הזה. ובאיזו עזות מצח אנחנו מחוקקים עכשיו, ברגעים האחרונים של המושב, חוק בזריזות כזו. כאילו מה, מה קרה? את מי זה בא להציל? לו היה הדבר הזה ביד שלי, חברים וחברות – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אילן, עוד שלושה חודשים – – – <אילן גילאון (מרצ):> לא, אני לא יכול לחכות. אם שולי מועלם לא תהיה כאן מיידית אני לא יודע מה יקרה. ולכן, במקרה הזה, כאשר אלה הם האנשים, אנחנו באים ואומרים להם – לא צריכים יותר מכם, תודה רבה. אתם לגמרי מספיקים לנו בשביל כל נזק שאפשר לתאר אותו. מאין אתם מביאים את החוצפה, את עזות המצח, לסכסך אותנו עם הטובה בידידות שלנו? להרוס את כל המרקם הסולידרי במדינת ישראל? ללכת ולגמור דבר אחרי דבר. 300 דירות, זה האתנן, זה השוחד של ראש הממשלה שרוקד על ה-D9, הולך לשלם עכשיו לסחטנים הללו. אתם יודעים כמה אנשים היו מחכים פה, בקו הירוק, ל-300 הדירות האלה? כמה אנשים זקוקים להן, כמה נכים זקוקים להן, כמה קשי-יום זקוקים לדבר הזה? והנה, שם זה הולך, משום שאנחנו ממשיכים בשיטה של שיחוד, של הפחדה, של קפיטליזם בולשביקי, שהוא מכיר רק באלימים ובמושחתים שמאיימים עליו, בקוזקים ובבולשביקים יהודים שנמצאים ביהודה ושומרון, בשטחים, בגדה המערבית. ולכן צריך לדחות את החוק הזה מיניה וביה, בלי שום דחייה, אדוני, כי הוא בושה והוא לדיראון עולם. הדבר הזה באמת יביא לחורבן בית שלישי. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה, חבר הכנסת גילאון. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מגיע לו שתי דקות נוספות על חשבון ניסן. <היו"ר אחמד טיבי:> מי, אוסאמה? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, באמת, חבר הכנסת פריג', זהו רגע היסטורי, שאני עומד כאן ואומר "כבוד היושב-ראש" ליו"ר המפלגה שלי, חבר הכנסת אחמד טיבי, שאנחנו שנינו נמצאים פה, והוא היושב-ראש, ואני נואם מעל הדוכן. זה באמת רגע היסטורי, צריך להתרגש. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מלא גאווה שאתה חבר כנסת, לדעתי אתה אחד מחברי הכנסת הטובים בבית הזה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מה אכפת לי? שהוא ימשיך ליהנות, אני נותן לך את המשמרת שלי, שהיא בין 05:00 ל-07:00. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> תכף תגיע הקופסה עם המדליות, ותוכלו להעניק אחד לשני. <היו"ר אחמד טיבי:> בנוכחות שר. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני לא יכול שלא להתייחס ביום כזה למה שקרה היום בבית-אל ולהצהרות של חברי כנסת ושרים. אני חושב שזה מאוד חמור, אפילו יותר מהחוק הנורבגי הקטן, המיני-נורבגי. אני מצטרף לכל חברי שהטיחו ביקורת קשה באותה ביקורת על בג"ץ, למרות שאנחנו לא מחסידיו של בית-המשפט העליון. אבל ברגע שחבר כנסת מדבר על שצריך להרים כף של טרקטור D9 על בג"ץ – אם חבר כנסת ערבי, חבר הכנסת ג'בארין, היה אומר את המילים האלה, או אפילו סתם אחד מעַמך, מייד המשטרה הייתה פותחת בחקירה פלילית, עוצרת אותו ומגישה כתב-אישום. אבל בגלל שמדובר בחבר כנסת מהבית היהודי, אז ראו מה תגובתה של שרת המשפטים במדינת ישראל. שרת המשפטים אומרת: עלינו לקבל את פסק-הדין של בג"ץ ועמו את רוע הגזירה. היא אמרה והבטיחה: הבתים בבית-אל ייהרסו, וייבנו מייד לאחר מכן. כאשר אנחנו, מנהיגי ציבור ערבי – אחרי הריסת הבתים בדהמש ובכפר-כנא ועדת המעקב הצהירה, חבר הכנסת בהלול, שהבתים שנהרסו ייבנו; אנחנו אמרנו: הום יהדימון ונחנו נבני – הם הורסים ואנחנו נבנה. ואז קם קול זעקה, איך אתם מתריסים בחוק? האם, גברתי שרת המשפטים, זה לא התרסה בחוק? אבל לא רק. בא חבר סיעתה, חבר הכנסת סמוטריץ, ואמר: פסק-הדין ההזוי הזה הוא מסמר נוסף בארון הקבורה של בית-המשפט העליון, שהוא שחצן, שאינו יודע את מקומו. אוי לו לבית-משפט שאלו הם שופטיו מחריביו. הוא הוסיף: אני קורא לראש הממשלה לא לקיים את פסק-הדין הזה, שדגל שחור מתנוסס מעליו. לא רק זאת. עוד שר בממשלת ישראל, משפטן בהכשרתו, השר יריב לוין, אומר: פסיקת בג"ץ להורות על הרס הבתים בבית-אל היא חרפה וכתם מוסרי נוסף על מערכת המשפט. אין ספק – תשמעו טוב – אין ספק שלו היה מדובר בבנייה ערבית במזרח-ירושלים או בבנייה בדואית בנגב, אדוני היושב-ראש, לא היו שופטי בג"ץ פוסקים כפי שפסקו. כאילו שאין הריסות במזרח-ירושלים, אין הריסות מדי יום ביומו בנגב. לכן אני חושב שביום כזה, לא מספיק כל ההצהרות האלה, שהן כתם שחור, מביאים לנו עוד חוק שהוא באמת כתם שחור בספר החוקים. שמענו שרוצים לתת לי כתרים על רעיון גאוני, אדוני היושב-ראש. אני ויתרתי, מוותר, לא רוצה את הכתרים האלה. אני אמרתי, ואני חוזר ומצטרף לדבריהן של חברותי יעל גרמן ורויטל סויד, שאמרו שהטיעון שלי היה שכל הזמן, מהיום הראשון, חבר הכנסת ד"ר ג'בארין, אנחנו מתלוננים על כך שמשנים חוקי-יסוד בהוראת שעה. אמרתי שהוראת שעה עשיתם בביטול הגבלת מספר שרים וסגנים, הוראת שעה עשיתם בחוק האזרחות, הוראת שעה עשיתם בחוק-יסוד: תקציב המדינה – ודחיתם את התקציב לנובמבר. אז למה הפעם הבאתם לנו חוק נורבגי שהוא לא חוק נורבגי – וכפי שאמרה היועצת המשפטית של ועדת החוקה, המודל המוצע אינו קיים בעולם – למה הבאתם לנו בצורה של חוק-יסוד, שעומדים לשנות את חוק-יסוד: הממשלה, חוק-יסוד: הכנסת, פקודת בתי-הסוהר, חוק האזנת סתר, חוק יסודות התקציב ועוד כהנה וכהנה חוקים רגילים, וזאת אך ורק על מנת להכניס ארבעה חברי כנסת? אם זו המטרה, שרוצים להכניס ארבעה חברי כנסת חדשים, תבואו, אל תתביישו, שלא תבושו, תבואו ותגידו: אנחנו רוצים להכניס את החברים שלנו. תעשו את זה בצורה של הוראת שעה. ואז קלט מי שקלט בוועדת החוקה, הגיש את ההסתייגות הזאת, הלכו אפילו עד ראש הממשלה ואמרו: אוה, רעיון גאוני, ועשו את זה הוראת שעה. אבל זה בדיוק מעיד – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אולי הוראת שעה להגדלת מספר חברי הכנסת. עוד שני חברי כנסת בצד שלהם. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> חבר הכנסת בר-לב, היו מי שהציעו. אני חושב שחבר הכנסת מקלב אמר: אולי אפשר גם להציע להגדיל את מספר חברי הכנסת ל-124, וכך אפשר לפתור את הפלונטר הזה. אבל זה בדיוק מה שהם – אדוני היושב-ראש, ופה אני מסיים – מה שהם הציעו לנו פה, שזה הוראת שעה, בדיוק מחזק את כל הטענות שלנו שאין דובים ויער, אין שום קשר למטרות החוק, שכביכול רוצים יותר חברי כנסת שיעבדו, רוצים שהשרים יתפנו לעבודה בממשלה. מדובר בחוק פרסונלי פרופר. <היו"ר אחמד טיבי:> נראה לך שהוא ימשיך בשנה הבאה? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> זה תלוי. זה תלוי. אני פונה לחברי מהאופוזיציה שלא ישתמשו בזה, בהוראת השעה, שאם הם יצטרכו הסכמים קואליציוניים שהם יצטרכו את הוראת השעה ואז יבקשו. לכן תרשמו את זה פה בצד הזה באופוזיציה, שלא נבוא בכנסת הבאה ותגידו: יש הוראת שעה ואנחנו רוצים להאריך את זה. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, "ניכר שההסדרים בחוק עוצבו מתוך התבוננות בצורכי המפלגות בכנסת הנוכחית ולאו דווקא מתוך שיקולים חוקתיים כלליים שיהיו תקפים גם בעתיד. זה נעשה בשל אילוץ פוליטי מיידי"; השר יובל שטייניץ, מי אמר את הדברים האלה? אתה לא יודע. את הדברים הללו לא אני אמרתי, גם לא חברתי בוועדת החוקה, חברת הכנסת יעל גרמן; אפילו לא מיקי לוי שקולו נשמע למרחוק. את הדברים האלה אמרה היועצת המשפטית של ועדת החוקה, חוק ומשפט. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הייתי בטוח שזה אתה אמרת. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> גם אני כבר חשבתי שזה אני. <מאיר כהן (יש עתיד):> לא, זה לא אתה. אבל שימו לב, אומרת את הדברים היועצת המשפטית של הוועדה. אני חוזר על המשפט: "זה נעשה בשל אילוץ פוליטי מיידי". הדברים האלה משקפים את השבר הגדול שמביא אתו חוק זה למוסד החוקתי בישראל. רק ממשלה בראשות נתניהו, הסובלת מחוסר בלמים ואיזונים, ממשלה הנהנית מתחושת אדנות ונודפת ריח פוליטי מביש יכולה לקחת דבר חיובי, לדעתי, כמו החוק הנורבגי, ולהפוך אותו לקומבינה הישראלית של העשור האחרון. שאלו אותי, מהו חוק נורבגי? השבתי שיהיה קשה להסביר, כי אחרי הניתוח הפלסטי שאתם עשיתם לו, יובל יקירי, לא נותר ממנו סממן נורבגי ולו הקטן ביותר. מה שנותר הוא חוק הג'ובים, סידור העבודה לפעילי הליכוד, כולנו, הבית היהודי והסיעות החרדיות. הבית הזה כל פעם נרעש כשצריך לשנות חוק-יסוד. זה דבר מהותי, רציני, שנעשה לעתים אפילו בהסכמה של באי הבית, אך הוא נעשה לאחר שיקול דעת מעמיק. והנה עכשיו, משנים חוק-יסוד ומציגים לפנינו דיל פוליטי מכוער, שעצם היותו הוראת שעה רק מעצים את כיעורו. תשמע מוזיקה, יקירי. מה אתה שומע? אתה שומע מוזיקה, נכון? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני שומע גם אותך. <מאיר כהן (יש עתיד):> ואללה. דרך אגב, אני אומר לגורמים בקואליציה, כי ראיתי וגם שמעתי חלק לא קטן מחברי הקואליציה שמתנגדים לחוק המעוות הזה, שלא לומר מתמלאים בחלחלה שאותה הם אינם מצליחים להסתיר. בתחילה זה היה רק לסיעות של 12 מנדטים, לאחר מכן ראש ממשלתך, וממשלתי לצערי, נכנעו ללחץ מבית. והאנשים במקום ה-31, במקום ה-32, התדפקו על שערי ההיכל הזה, על שערי המקום הטוב הזה, בדרך כלל, וביקשו קומבינה פוליטית להיכנס. אני לא מסתיר את דעתי כי החוק הנורבגי, הנסמך במהותו על הפרדת הרשויות בין הכנסת לממשלה, הוא חוק שיש בו מחשבה בריאה ואף נכונה. אבל לא כאשר הוא מחולק – ואני חוזר, יובל, אדוני השר – בצורה כירורגית, שגם אתה, אין לי שום ספק, מתמלא חלחלה ממנה, מהחוק הזה. אם לא די בכך, הרי שההצעה מבקשת להחיל את המודל המעוות הזה, אדוני השר, על סגני שרים. מינוי סגני שרים, שהוא דבר מיותר במרבית המקרים, הופך להיות על-פי ההצעה למעמד מחייב. זאת לפני שפעם אחת, כמו שאומרת יעל, פעם אחת לא נעשה דיון מעמיק על מהות התפקיד הזה שנקרא סגן שר. והעלות התקציבית? האמת היא שהתחושה הקשה הרווחת בקרב הציבור, ששלטון קונים בכסף, רק הולכת ומתחזקת בממשלה הנוכחית. אחרי ביטול חוק 18 שרים, אחרי שנתנו אישור מיותר ובזבזני להוספת סגני שרים, עכשיו ממנים עוד חמישה חברי כנסת. 30 מיליון שקלים, זאת העלות. אבל בינינו, יובל – אתה היית שר האוצר – מה הם 30 מיליון שקלים אם אפשר לקנות כמה ימים של שקט? זה באמת אחד הרגעים המבישים של הכנסת. כי גם אתה וגם חברי הקואליציה יודעים שזה חוק מיותר. אבל אם אנחנו כל פעם נכנעים לאלה שעומדים אחרינו בתור, אם כל פעם אנחנו נכנעים לפעילים שלנו, אם כל פעם אנחנו נכנעים לאלה שמתחזקים את המפלגות ומשלמים להן באתנן, אנחנו לא ראויים להיות כאן. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך, חבר הכנסת כהן. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אהלן וסהלן – – – חמש דקות. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תודה, כבוד היושב-ראש. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> מי היה מאמין שהפלירטוט הזה היה מתקיים בכנסת ישראל בשפת האם של בני – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> זה התקיים כאן. <היו"ר אחמד טיבי:> זה התקיים הרבה יותר. פעם – אני לא לוקח את זה מהזמן שלך – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אין שום בעיה. אנחנו פה כל הלילה. <היו"ר אחמד טיבי:> פעם אני עמדתי פה, ישבתי, ניהלתי; כאן עמד חבר כנסת ערבי, כאן עמד נאזם בדר, ישב, ובאולם, נדמה לי, ישב מסעוד ועוד אחד. שקלתי להכריז על סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית. החלטתי לדחות את זה לקדנציה הזאת. בבקשה, גברתי. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תודה לך, כבוד היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, אני חייבת להודות שכשראיתי שאנחנו הולכים להצביע על החוק הנורבגי, אז התמלאתי באופטימיות. אני מכירה כל מיני חוקים נורבגיים. למשל, כבוד השר – – – <היו"ר אחמד טיבי:> השר שטייניץ, סתיו מבקשת. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> פשוט יש רק חבר קואליציה אחד במליאה, אז אני מאוד אשמח לתשומת הלב שלך. <יעל גרמן (יש עתיד):> הוא גם שר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> יש לי שתי אוזניים, אני באחת מקשיב ליש עתיד ובאחת לך. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אתה גבר, אני לא סומכת על זה שאתה יכול לעשות שני דברים בבת אחת, אני מצטערת. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני יודע שאומרים שרק נשים יכולות לעשות שני דברים – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אדוני, אז נמלאתי אופטימיות מלשמוע שאנחנו מצביעים על החוק הנורבגי, מאחר שאני מכירה כל מיני חוקים נורבגיים. למשל, אני מכירה את החוק הנורבגי שקשור בסבסוד לחינוך; חינוך מסובסד מגיל אפס ועד לדוקטורט. אני מכירה את החוק הנורבגי בכל הנוגע לשכירות. אתם יודעים שבמרכזי ערים, זה נוגע לכל סקנדינביה, רוב הדירות הן דירות שנמצאות בידיים של חברות עירוניות ומושכרות במחירים מפוקחים? מושכרות, אגב, עד שהשוכר מחליט לפנות את הדירה במחירים סבירים. עוד חוקים מסקנדינביה: הוצאה על בריאות מהגבוהות שקיימות בעולם, כולל טיפולי שיניים, כולל ביטוח סיעודי לכולם. עובדים – החקיקה בנורבגיה מחייבת לשתף את העובדים בקבלת החלטות. עובדים גם מורשים לשבות, ולא רק בנושאים של עצמם, הם גם יכולים לשבות בשביל נושאים של עובדים אחרים. הם יכולים גם לשבות מסיבות פוליטיות; גם זה מותר להם. מאיגודי עובדים החזקים ביותר שיש בעולם. דיור ציבורי בכל מקום; שירותי תרבות מסובסדים, כולל כניסה למוזיאונים, כולל מה שרק תרצו. חופשת לידה – בשבדיה, אתם יודעים שאפשר לצאת לחופשת לידה של שנה וחצי בתשלום? שנה וחצי. ומעודדים גם את הגברים לצאת לחופשת לידה כדי שיבלו זמן עם הילדים שלהם. תראו איזו חקיקה נפלאה. ואיזה חוק נורבגי אנחנו מקבלים היום? לא מקבלים, לא העלאה בהוצאה הציבורית, לא מקבלים העלאה בהוצאה על בריאות ועל חינוך ועל רווחה, ולא שכירות מסובסדת ומפוקחת לנצח-נצחים; ואנחנו לא מקבלים תוספת לתקציב התרבות, ואנחנו לא מקבלים שום דבר מהדברים האלה. מה אנחנו מקבלים? חוק ג'ובים. ועוד מעזים לקרוא לזה חוק נורבגי. זה פשוט לעשות צחוק מאתנו. זה לבוא לאזרחי ישראל, שהממשלה הזאת, מאז שהיא התחילה – אומנם הזמן קצר, אבל זה כבר נראה כמו נצח – לא עשתה דבר אחד כדי להיטיב באמת עם אזרחי ישראל. וכדי לצחוק להם בפנים, אז עוד לוקחים חוק כל כך מגוחך, כל כך בזוי, שכל מטרתו להוסיף עוד ג'ובים לפעילים של מפלגות הקואליציה, וקוראים לו חוק נורבגי. וזה נשמע כל כך טוב וכל כך יפה, כי זה מזכיר לנו את כל הדברים הנחמדים ששמענו על המדיניות ועל המודל הסקנדינבי, שהצליח להביא, אגב, לפערים הנמוכים ביותר בין ההכנסות. משהו שאנחנו לא יכולים להעיד על עצמנו, כי בישראל, דווקא המדינה שלנו, שמבוססת על סולידריות ועל אחריות חברתית, ועל זה שכולנו חלק מקהילה אחת, אנחנו מובילים בפערים אדירים בין ההכנסות, פערים אדירים בין העשירים ביותר לאלה שאין להם כלום. אז, חברים, אני יודעת שלא כולם פה בקשב, ולצערי אין פה כמעט בכלל חברי קואליציה, ואפילו השר היחיד שבמליאה ואמר שהוא מצליח לשמוע באוזן אחת ולדבר באוזן השנייה לא בקשב למה שאני אומרת. <קריאה:> אבל אנחנו מקשיבים. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> ובזמן המחאה החברתית, כשהיה בתפקידו כשר האוצר, אנחנו דיברנו הרבה מאוד על מודלים שהיה ניתן לשאול או ללמוד ממדינות סקנדינביה, ולשר הייתה התנגדות לרוב הדברים האלה. אני אשמח לשמוע את הטענות שלך בנושא. אבל אנחנו היום מצביעים על חוק ג'ובים מיותר, שאין לו שום הצדקה. במקום שאתם כממשלה נבחרת תבואו פעם אחת לציבור בזמן, בחודשים האחרונים שבהם אתם מכהנים, ותגידו משהו אחד שבו אתם מתכננים אשכרה לעשות לאזרחי ישראל טוב. משהו אחד, דבר אחד שבו אתם מתכוונים לשפר את המצב. דבר אחד שבו במקום להפחיד את הציבור, אתם מתכוונים אשכרה לגרום לו להרגיש טוב יותר, להרגיש נכון יותר, להרגיש שהוא חי במדינה שמשקיעה בו, שלוקחת אחריות, שמסתכלת עליו, שרואה אותו, שמסתכלת לאזרחים בעיניים. זה הכול. זה כל כך פשוט. זה התפקיד של פוליטיקאים. התפקיד של פוליטיקאים הוא לא להפחיד את הציבור וכל הזמן לזרוע אימה ופחד וחרדות. התפקיד של הפוליטיקאים זה לקחת חלומות שהציבור מרגיש וחולם, ולמצוא את הדרך הכי טובה להפוך אותם למציאות. בשביל זה אנחנו פה. זה הכול. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך. חבר הכנסת איציק שמולי – בבקשה, אדוני. ארבע דקות. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. הזדמנות לברך אותך. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך. תודה רבה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> המקום הולם אותך, וכולנו התברכנו בכך שאתה התמנית לסגן יושב-ראש כנסת נוסף. <היו"ר אחמד טיבי:> חן חן. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה היה צריך לקרות מזמן, וטוב שזה קרה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> קו ישיר עובר בין ההתבטאות המחרידה של ראש הממשלה במערכת הבחירות האחרונה על הערבים שנוהרים לקלפיות לבין מה שקורה עכשיו, יש קו ישיר בין מה שהיה היום בבית-אל, והאמירות המטורפות והמטורללות והמתלהמות מול בית-המשפט העליון, לבין מה שקורה עכשיו. הקשר הוא מאוד מאוד פשוט. התחושה שאם מצליחים להשיג הישג גדול מעל למשוער במערכת הבחירות אז השלטון במדינת ישראל, לכאורה, הופך להיות מפרלמנטרי למלוכני, ואז אפשר לוותר על הדמוקרטיה, אפשר לוותר על עקרון ההפרדה של הרשויות, אפשר לוותר על כל כך הרבה דברים שנמצאים בבסיס הדמוקרטיה. זה נכון שבמקור, כשמדברים על החוק הנורבגי, אז יש לו, כן, כמה אלמנטים טובים. היתרון הבולט שבדרך כלל מדברים עליו בהקשר של החוק הנורבגי הוא שאנחנו מרוויחים חברי כנסת במשרה מלאה. אבל כאשר חוק מגיע לכאן בצורה כל כך עקומה, כל כך חפוזה, כל כך לא ישרה, האם אנחנו באמת יכולים לדון במהות שלו? בסופו של דבר, מה עושים פה? יש תיאוריות גדולות מאוד, אבל בסוף האמת היא מאוד מאוד פשוטה. יש ארבעה-חמישה חברי כנסת במפלגות שבקואליציה אשר ראשי הסיעות שלהם מרגישים קצת מחויבים – אם מתוך רצון טוב לעזור להם ולקדם אותם ואם מתוך לחץ פוליטי. אז מחליטים פשוט לעקם את הדמוקרטיה, לשבש את עבודת הכנסת ולשנות באישון לילה חוק-יסוד במדינת ישראל. וכל זה כדי להרוויח שקט בתוך אותן מפלגות ולהרוויח עוד כמה ימים כאן לקואליציה. אבל בואו נדבר גם על החסרונות של החוק הזה. גם אם התכלית של חברי כנסת במשרה מלאה היא ראויה, העובדה שלא הלכתם עם העיקרון הזה, שאתם לכאורה מאמינים בו, לא הלכתם אתו עד הסוף ואפשרתם את זה ליותר משר אחד או סגן שר אחד בכל סיעה, זה כשלעצמו מלמד על כך שמדובר פה בלא יותר מפרס ניחומים, מאיזה אתנן פוליטי. יש גם היום איזשהו – אני בטוח שכל חברי הכנסת כאן שותפים להרגשה שמעת לעת, כשיש שאילתות והצעות לסדר-היום, אז השרים, בוא נגיד ככה, לא הכי סופרים את הכנסת, נוטים לזלזל. שר התחבורה נתקע בפקקים, השר הזה לא מגיע אז שולחים שר תורן לענות. לא פעם יצא שבהצעה לסדר-היום השר פשוט שכח שזה תורו, לי זה קרה אישית כמה פעמים. מישהו מעלה על דעתו שעכשיו, בהסדר הקיים, הנוכחי, השרים יתחילו לספור את חברי הכנסת – להתחיל להגיע לפה ולתת דין-וחשבון לרשות המחוקקת? הוא לא יודע על מה הוא מדבר. המשמעות ההרסנית ביותר של החוק הזה היא שמעתה ואילך – האלמנט החיובי של זה הוא שהשרים יראו את עצמם מחויבים במשרה מלאה למשרד המיניסטריאלי שלהם; החיסרון הגדול זה שהם לא יספרו לחלוטין את הכנסת. והכנסת תיפגע מאוד, המעמד שלה כרשות מפקחת במדינת ישראל. במשפט סיכום, אדוני היושב-ראש: ממילא התחלופה בבית הזה היא גבוהה מאוד. התחלופה בבית הזה מבחירות לבחירות – כל בחירות בממוצע לפחות שליש מהבית הזה מתחלף. ולכן כשבאים וככה באישון לילה מנסים להכניס לפה שינוי כל כך דרמטי, שהמשמעות המעשית שלו תהיה שעוד פעם ח"כים יוצאים וח"כים נכנסים, אני חושב שמעבר לעובדה שזה לא תורם לאמון של הציבור בדמוקרטיה ובכנסת, זה יותר מכל דבר אחר משבש את עבודת הכנסת. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך, חבר הכנסת שמולי. חבר הכנסת עיסאווי פריג' מסיעת מרצ. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אני אחריו, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת מסעוד גנאים אבו ח'אלד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברים, אני מצטרף לחברים ואומר לך מזל טוב, למרות שאתה היית סגן בכנסות לפני ולפני. אבל אני רואה שבכנסת הזאת אתה זוהר ופורח. שיהיה בהצלחה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך, חבר הכנסת פריג'. תודה רבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חברים, לא השארתם לנו כלום. כל החברים עלו כאן, דיברו על מה שקרוי חוק הג'ובים מכל זווית אפשרית. אני חושב לעצמי, מה יש לי להוסיף בכל הדיון הזה. אז חייבתם אותנו לחזור לשורשים. הרי בשנים האחרונות, כשאני יושב עם חברים מהליכוד או מה שמוגדר "הלאומנים", השם נורבגיה עושה להם רע. השם נורבגיה מזכיר להם את אוסלו: אתם השמאלנים הבאתם את אוסלו, ומתחילה הקללה הנורבגית – ככה מהדיונים. עכשיו מתברר שיש דברים גם יפים בנורבגיה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> עוד רגע הם יקבלו גם את אוסלו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה מעניין, ככה ראיתי את זה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> יש כאן אופטימיות, יש כאן אופטימיות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אמת. אבל אני, ששואל את עצמי על נורבגיה, אני מתאר לעצמי שבתי-המשפט שם לא מאוימים בהריסה על-ידי חברי פרלמנט. הציניות, אין לה גבול. בבוקר – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אגב, אני לא מכיר, גם אתה לא מכיר, הצהרה כזאת כמעט בשום פרלמנט. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בוא נתמקד בנורבגיה, הרי היא המודל. <היו"ר אחמד טיבי:> ברור שאין. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מתאר לעצמי. אבל תראה, אדוני היושב-ראש: בבוקר מאיימים להרוס את בית-המשפט. הדחפורים מחכים. באותו יום בערב מחלקים ג'ובים לאותם אנשים, כמעט, שמאיימים בהריסה. ומאותה מפלגה, מהבית היהודי, את הגינוי, נזיפה רפה – נכון, קארין? – בקושי שמענו את הנזיפה הרפה הזאת. הזכרנו נזיפה, אני אחזור: היום הונחה לכם על השולחן החלטת ועדת האתיקה בעניין סגן השר מזוז, קובלנה שהוגשה מטעם ידידי חבר הכנסת עמר בר-לב ואנוכי וחבר הכנסת אוסאמה סעדי וחבר הכנסת חנין. ועדת האתיקה התכנסה, דנה, שמעה, התווכחה, התאמצה, סיעור המוחות היה עמוק, והחליטה, החליטה לנזוף. ביקשה מסגן השר לבקש סליחה. אז: אני אבקש סליחה? הרי אמרתי מה שהרוב חושב – עושים לכם טובה. סגן השר לא התנצל. אתם רוצים לנזוף בי? שיהיה. מי בכלל ישמע לכם? הרי מדובר בערבים, מי ישמע? ברזומה שלי תהיה נזיפה? ראש הממשלה ידאג למצוא חוק עוקף-נזיפה. ימצא, מה. הכול מותר, הכול מותר. הציניות אין לה גבול בבית הזה. אבל נחזור לנורבגיה. אנחנו מקבלים ארבעה חברי כנסת חדשים-ישנים, שאת חלקם אני מכיר ויצא לי לעבוד אתם: חברת הכנסת שולי מועלם, חבר הכנסת יעקב אשר, חבר הכנסת אברהם מיכאלי וחבר הכנסת אכרם חסון מכולנו. אם נורבגיה – אני עכשיו לשם ההגינות, בואו נהיה הוגנים, אגודת הידידות ישראל–נורבגיה צריכה להיות מהארבעה האלו. יש להם אגודת ידידות בזכות, אני אומר – מי היושב-ראש? יסתדרו – אבל בזכות נורבגיה. <קריאה:> זמן, טיבי, זמן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, לקח לי דקה. <היו"ר אחמד טיבי:> לקחתי ממנו כמעט 42 שניות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן. אני רוצה בדקה שנותרה לי, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר אחמד טיבי:> פחות מדקה, 41 שניות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> פחות מדקה לדבר – 41 שניות, 40 שניות. אני רוצה באמת – חברים, אני שואל אתכם, בשעה כזו, שאנחנו מתכנסים לנו יחד עם כיסאות ריקים, כשבכלל, יעני, הם יושבים להם עכשיו וכל אחד ישן לו – יאללה שידברו, ידברו ללמפה, מה, בסוף נעביר מה שאנחנו רוצים, בשם שלטון הרוב. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני, ביבי, אעשה את הכול. אדוני, הדמוקרטיה מתביישת ביום הזה. נשאר ממנה רק השם. <היו"ר אחמד טיבי:> שוכראן, נאאב עיסאווי פריג'. נאאב מסעוד גנאים, תפאדל. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תחילה אני מברך אותך על המעמד ועל התפקיד ומאחל לך מזל טוב. <היו"ר אחמד טיבי:> – – – איוא. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> היהודים, חברי, השתגעתם? <עיסאווי פריג' (מרצ):> קארין אומרת שזה לא הגון שאין פה תרגום. <היו"ר אחמד טיבי:> בשביל מה אתה יושב לידה? <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אז תתרגם. זה פתגם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> צריך להיות מסך תרגום. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> תרגם, יא אוסתז – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> למזלכם הרע יעקב פרי נמצא פה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מתחיל מחדש. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, ממשלת ישראל – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אבו כמאל, חלאס. עדיין לא הכרזנו עצמאות, יא אבו כמאל, מה קרה? נכון, חבר הכנסת טיבי הוא היושב-ראש ואני הנואם, אבל עדיין לא. <מיכל רוזין (מרצ):> צריך תרגום על מסך – – – <היו"ר אחמד טיבי:> עיסאווי יתרגם. או איתן כבל. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ממשלת ישראל והעומד בראשה מוציאים שם רע לנורבגיה, המדינה הסקנדינבית השקטה והמתקדמת, בחוק הזה. <היו"ר אחמד טיבי:> – – – תפאדל. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> כל נורבגי מתהפך – בכיסאו, בקברו, במקומו, במיטתו – על הכפשת שם מדינתו דרך שימוש לרעה בחוק על שמה של מדינה זו, שבא רק לספק ג'ובים לחברי הקואליציה ובא כאחד הצירים שיעזרו לנתניהו במלחמת ההישרדות שלו. אדוני היושב-ראש, אני חיפשתי קצת חומר על נורבגיה באינטרנט. מה עלה? נורבגיה מדינה מתועשת, עם מדיניות רווחה מפותחת, משק סוציאליסטי ומיסוי פרוגרסיבי. בשנים 2001–2006 וגם מ-2009 עד 2011 היא דורגה על-ידי האו"ם כמדינה שהכי טוב להתגורר בה בעולם. ובמדיניות הבין-לאומית נורבגיה מדגישה נושאי זכויות אדם והגנת הטבע והסביבה באופן מסורתי. הייתי רוצה, אדוני היושב-ראש, שהממשלה תעשה הכול כדי שנהיה, ותהיה, כמו נורבגיה; תאמץ תרבות שלטונית נורבגית ותהיה באמת ממשלה למען אזרחיה ורווחתם, ובמיוחד השכבות החלשות, ותאמץ מדיניות של צדק, שוויון ורווחה, בלי הדרה ואפליה. אבל היא לא כזאת. הממשלה הפכה את כל עקרון המדינה והממשלה, והפכה אותה – את הממשלה – מאמצעי לרווחתו וטובתו של האזרח למטרה שמשעבדת למענה הכול כדי לשרוד. אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה הבטיח הרבה הבטחות. הוא יודע שהחברה הערבית סובלת מאפליה ומהדרה, ופנינו אליו כמה פעמים, גם ראשי הרשויות, לתקן את המצב המעוות הזה דרך מדיניות של צדק ושל שוויון ושל הגינות כלפי האזרחים הערבים. אבל, לצערנו הרב, לא ראינו את זה. כנראה ראש הממשלה – נכון, הוא הבטיח לראשי הרשויות, כשהייתה לו ישיבה אתם לפני ימים, אבל אולי הוא יפעיל מחדש את הסעיף המפורסם שלו, שהוא: הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה, חבר הכנסת מסעוד גנאים. חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> השארתי לה 40 שניות. <היו"ר אחמד טיבי:> לב רחב. <קארין אלהרר (יש עתיד):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, וברכות על תפקידך החדש-ישן. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך. <קארין אלהרר (יש עתיד):> השרים הנכבדים, חברי חברי הכנסת, אני אתחיל מהסוף. הממשלה הזאת צריכה להתבייש ששוב אנחנו נמצאים כאן באישון לילה ומעבירים תיקון לחוד-יסוד שהוא הוראת שעה. קודש הקודשים של החוקים – בהוראת שעה. ממשלת ישראל, מה היא בעצם מציעה היום? היא מציעה שחבר כנסת שהוטל עליו תפקיד ממשלתי יתפטר מחברותו בכנסת ויפנה את מקומו בסיעה לבא אחריו, ויכהן בממשלה. עכשיו, תראו, אני באמת מאוד אוהבת את שולי מועלם ואני חושבת שהיא הייתה חברת כנסת מצוינת והייתי רוצה לראות אותה בכנסת, אבל מה רע בזה שהיא תיבחר בבחירות דמוקרטיות ותגיע לכאן בדרך הישר? למה צריך לעשות הכול עקום? במקור, החוק הזה נועד להפריד רשויות, וזה דבר שהוא טוב, הייתי יכולה לתמוך בו. אבל זה לא באמת בא היום – החוק הזה, התיקון הזה, הוא לא בא כדי באמת להפריד רשויות. הוא בא, כמו שאמרו כבר הרבה מהדוברים הקודמים, כדי לעשות איזה סידור עבודה נוח אחרי בחירות, לתקן כל מיני עיוותים שהציבור יצר. עכשיו, זה מדהים איך הממשלה הזאת עסוקה רק בכיסאות, רק בג'ובים, רק בתיקים, בבזבוז כספי ציבור. הציבור הזה, שמייחל, חבר הכנסת גפני, לכל כך הרבה רפורמות, לכל כך הרבה שינויים – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – זה נכון מה שאת אומרת, אבל למה צריך לדבר כל כך הרבה? בואי נצביע. <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא, אז אני אגיד לך – – – <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> חבר הכנסת גפני, אני מחזירה אותך – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, הצעה של – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני בעד. הצעה של הקואליציה לעבור להצבעה – אנחנו בעד. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת גפני, אני מחויב על-פי התקנון לפנות אליך ולשאול, האם דבריך מקובלים על הקואליציה? האם אתה מדבר בשם הקואליציה? <משה גפני (יהדות התורה):> אני אצטרך לשאול אותם. <היו"ר אחמד טיבי:> לך ותחזור, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים. תמשיכי, חברת הכנסת אלהרר. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אני דווקא רוצה שגפני יישאר, להחזיר אותו לקדנציה הקודמת. ואתה יודע, דברים שרואים מפה לא רואים משם כנראה. אה, גפני? <משה גפני (יהדות התורה):> לא, לא – – – אני מתגעגע לקדנציה הקודמת. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אז אתה יכול לעבור אלינו. אני באמת אומרת, הציבור מייחל לשינוי בדיור, בבריאות, ברווחה, בחינוך; מיליארדים של שקלים שצריך כדי לתקן את הכול, לטובת הציבור. הרי בואו נזכור, חברות וחברים, למה באנו לכאן. כדי לסדר ג'ובים? כדי שיהיו למישהו עוד תפקידים? או שבאנו באמת כדי לתקן ולשנות עבור אזרחי מדינת ישראל? זוכרים? הם שלחו אותנו. אבל לא, בממשלה הזאת לא זוכרים מי שלח אותם. עכשיו, תראו, זה גם עוד יותר עצוב כי זה דקה לפני הפגרה. דקה לפני הפגרה לייצר עוד חברי כנסת, עוד לשכות, עוד עוזרים פרלמנטריים, עוד כל מיני תופינים וכיבודים. כשהאזרח הקטן ניגש להצביע בקלפי למפלגה מסוימת הוא ידע על מה הוא מצביע, וכשהם נבחרו, הורכבה ממשלה על-פי המפתח הזה. אבל לא, זה לא מספיק. השר בנט, אתה צדקת, ראש הממשלה כנראה מבין רק כוח ולחץ. ככה זה עובד, נכון? הנה, היום שתי דוגמאות: גם פינוי הבניינים בבית-אל – פתאום באופן בהול עלתה לשולחן ההחלטה, והוצבעה מיידית, על הרחבת הבנייה; וגם יש סיעות מסוימות בקואליציה שרצו עוד חברי כנסת. אז הנה, הכוח עובד, ראש ממשלת ישראל מראה שוב ושוב מנהיגות, והפעם בדמות שינוי חוק-היסוד בהוראת השעה. באמת, אנחנו לא מצליחים להבין למה זה צריך להיעשות בצורה הזאת, במחטף, בלי הנחה, בלי שום דבר שמזכיר את שיטת המשפט הישראלית. אבל בואו, ראינו היום, שיטת המשפט זה המלצה בלבד, נכון? <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> משפט זה הדבר הזה שנגרס תחת – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> כן, המשפט זה תחת ה-D9. אז אני קוראת לחברים – גפני, אתה יכול עוד להציל את כבודה האבוד של הממשלה. <משה גפני (יהדות התורה):> מה לעשות? <קארין אלהרר (יש עתיד):> אפשר להצביע נגד. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה, חברת הכנסת קארין אלהרר. <איתן כבל (המחנה הציוני):> מי צריך להיכנס, גפני, אצלכם? אשר? <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> יעקב אשר, בגלל זה אני מצביע בעד. <איתן כבל (המחנה הציוני):> לדעתי יעקב אשר עכשיו צופה בנו. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> הוא ביציע, אתה לא רואה? הוא ביציע. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אולי הוא ביציע. <משה גפני (יהדות התורה):> איזה ביציע, הוא בפלאפון אתי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> איפה יעקב אשר? <איתן כבל (המחנה הציוני):> הוא לא הגיע, גפני. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני בגללו שוקל לתמוך. נשבע לך. <היו"ר אחמד טיבי:> הוא לא בכנסת הזאת? <קריאה:> הוא עובד עלי. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, ראשית, באמת ברכות, בפתיחה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> היה חסר לנו, אבל עכשיו אתה ממלא לנו את החסר. <היו"ר אחמד טיבי:> חן חן. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אז קוראים לחוק הזה החוק הנורבגי – מעניין אותי מה הנורבגים היו חושבים אם היו יודעים שהחוק שמועבר כאן היום נקרא על שמם. אני חושב שזה המזל שעכשיו אנחנו ככה – מה עכשיו בנורבגיה, כמעט 24 שעות אור, נכון? אז יכול להיות שהם צופים בנו עכשיו ומתגלגלים מצחוק. טוב. <משה גפני (יהדות התורה):> אתה לא חושב שהיינו צריכים ללכת לעשות שם סיור? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אני חושב שכל ועדת הכספים צריכה לצאת בשליחות לנורבגיה לבדוק, לבדוק את החוק, כן. בכל מקרה, לחוק שמוצע היום פה אין כמובן דבר וחצי דבר עם החוק הנורבגי המקורי. החוק הנורבגי המקורי יש בו היגיון רב, היגיון רב של הפרדת הרשויות, הרשות המבצעת מהרשות המחוקקת, ואני חושב, ברמה התיאורטית, שאין חילוקי דעות בינינו שהרשויות צריכות להיות מופרדות אחת מהשנייה וכל רשות צריכה לבצע את תפקידה. ככה היינו מרוויחים שני דברים: דבר ראשון, המחוקקים היו באמת מחוקקים ומבקרים את הרשות המבצעת, והמבצעים היו מבצעים. גם אם חלקם מאותה מפלגה, עדיין אני חושב שאם הייתה הפרדה מוחלטת, כפי שבאמת קיים בנורבגיה וקיים בלא-מעט ארצות אחרות, בהחלט היה בזה היגיון. אבל, כמובן, לא זה מה שמדובר עליו כאן. כאן המטרה היא כמעט הפוכה: לחבר את חבר הכנסת עם השר שאותו הוא מחליף. אני חושב שכאן קורה פעמיים הדבר ההפוך: ראשית, כפי שאמרתי, חבר הכנסת והשר מתחברים אחד לשני. ודבר שני, אנחנו בכלל רואים, לצערנו, שבדמוקרטיה שלנו ההפרדה בין הרשויות – והיום ראינו את האי-הפרדה בין הרשות המחוקקת לבין נציגי בית-הנבחרים. נציגי בית-הנבחרים ברשות המחוקקת לבין – הופה, אני מתבלבל, השעה מאוחרת: בין הרשות השופטת – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> הרשות המחוקקת לבין הרשות המבצעת. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> לא, היום ראינו חברים מהרשות המחוקקת תוקפים את הרשות – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> השופטת. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – – וחברים שהם גם שרים, שהם גם ברשות המבצעת וגם ברשות המחוקקת, גם הם מצטרפים לחגיגה הזאת. אז אולי זאת הסיבה, הסיבה שהרשות המבצעת אוכלת חתיכות מהרשות המחוקקת, ואז הרשות המחוקקת שלנו אוכלת חתיכות מהרשות השופטת. עכשיו אני מבין את ההיגיון הישראלי הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> זה כמו "חד גדיא", אתה אומר. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> בדיוק, כמו "חד גדיא". האמת היא, שאם זה לא היה קשור בנו, אז זה היה יכול להיות מצחיק, אבל מכיוון שזה קשור בנו וזה קשור בדמוקרטיה שלנו, והדמוקרטיה שלנו לאט-לאט ננגסת בכל כיוון – גם החוק הפסאודו-נורבגי הזה, גם הוא נוגס עוד חתיכה בדמוקרטיה הישראלית. יש גם תורה שבעל-פה ומסורת בכנסת, והתורה שבעל-פה והמסורת בכנסת, וזה היה בעבר לא פעם ולא פעמיים, שחוקים שקשורים איכשהו לחברי הכנסת, לכל מערכת היחסים בינם לבין עצמם ונושאים אחרים, או חוקים שיש להם השלכות, כמו למשל בכנסת הקודמת, סדרה של חוקים – הסיכום היה שהם לא יהיו תקפים לכנסת שבה הם חוקקו, אלא הם יהיו תקפים לכנסת הבאה. זה היה הכלל והמסורת עד היום. מה שקורה עכשיו – מחוקקים חוק שהוא חוק בסופו של דבר פרסונלי, שהוא יהיה תקף לא לכנסת הבאה כי אם לכנסת הזאת, כי בכנסת הזאת יש – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. אני הבנתי שזה ארבע דקות. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> מה, כבר נגמר לי הזמן? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> כשנהנים זה קורה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> כן. אני אוסיף רק, ברשותך, אני רוצה רק לצטט את היועץ המשפטי של הוועדה של הכנסת, מה הוא אמר. הוא אמר כך: דיון חוקתי שעתיד להיכנס לתוקף מיידי יכול להקשות על בירור יסודי וענייני של הסוגיות, שכן ברור לכול מי הם האנשים שעתידים ליהנות מההסדר, או להפך, בכנסת זו. אצלנו לא קיים הכלל שתיקון חוקתי לא חל באופן מיידי, ולא ראינו שהצעת חוק-היסוד שבפנינו כוללת תחילה עתידית, מה שמעצים את ההיבט הפוליטי של ההצעות. ניכר שההסדרים עוצבו מתוך התבוננות בצורכי המפלגות בכנסת הנוכחית, ולאו דווקא מתוך שיקולים חוקתיים כלליים, שיהיו תקפים גם בעתיד. זה דברי היועץ המשפטי לוועדה בכנסת. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עמר בר-לב. יעלה חבר הכנסת חיליק בר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני? <היו"ר יצחק וקנין:> כן, אני רואה שזה הסדר. גם לך ארבע דקות. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אמרו לנו שבע דקות. עכשיו אני מבין. אמרו לנו שבע דקות. <היו"ר יצחק וקנין:> אמרו לי ארבע דקות. כמה דקות? רשום ארבע דקות. <קריאות:> שבע. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר'ה, רשום ארבע. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> קחו את הזמן. אם אני מפריע לכם, אני אצא, אין בעיה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> קיפחת את עמר בר-לב. אתה, שלא כמנהגך, צדיק, צודק, קיפחת את האיש הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> הוא דיבר שבע דקות. גם ככה הוא דיבר שבע דקות, אבל אמרו לי שזה ארבע דקות, גם רשום פה ארבע דקות. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תמשיך, תמשיך. לא, אני לא רוצה להפריע לך. <היו"ר יצחק וקנין:> אני אוסיף לך. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> חברים, אני רוצה להפתיע אתכם, באמת, ולהגיד לכם שאני שוקל לתמוך בחוק הזה. מצטער לאכזב אתכם. <עליזה לביא (יש עתיד):> חיליק? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מצטער לאכזב אתכם. יש לי אבל שני תנאים. הראשון – – – <היו"ר יצחק וקנין:> שניכנס לממשלה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא, לא, לא, לא, לא. שני תנאים, אם יתקיימו – אני תומך בחוק. הנה מילה. יש פה נציגי קואליציה? האחד, שיבטיחו לי שאחד השרים שיתפטרו לטובת החוק הזה, הוא השר בנימין נתניהו, ואז הוא יגאל אותנו מעוּלָה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> זה שינוי בחוק, מהותי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> בוודאי. מעניין מי ייכנס אז, אבל מה קורה כשהשר הבודד הזה יתפטר? מה יקרה? תלך הממשלה הביתה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> חוטובלי. שר החוץ יתפטר, חוטובלי תמלא את מקומו. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> רעיון יפה. אבל באמת, שיגאל אותנו מייסוריה של הממשלה הבאמת-מושחתת ציבורית הזאת, והחוק הזה הוא דוגמה לזה. והתנאי השני, זוהיר, לאימוץ החוק הנורבגי, זה שישראל תהפוך לנורבגיה. מדינה שוחרת שלום, משגשגת כלכלית, עם זכויות למיעוטים, עם שוויון, עם כבוד לזקניה, עם כבוד לילדיה, בלי צפיפות בכיתות, בלי מיטות במסדרונות, בלי ילדים רעבים, בלי גרפים ומחלפים של ישראל כץ על חשבון הכלכלה והפריפריה, בלי פריפריה. אבל כנראה ישראל לא תהפוך לנורבגיה וכנראה ביבי לא יתפטר. אז אני לא אתמוך בחוק הזה, אבל באמת, אני לא יודע כמה אפשר להיות מופתע מחוקים שהממשלה שהזאת ממיטה עלינו, והחוק הזה הוא אולי אחד הבאמת-מזעזעים שבהם; חוק מושחת, חוק חלול, קומבינה פוליטית, בזבוז כספי ציבור, אדוני השר בנט. אבל אתה יודע מה, זאת גם יריקה בפרצופה של הכנסת. אני נשבע מעל הדוכן הזה שהיום שמעתי בפינת העישון יועץ של אחד האנשים הכי בכירים בבית הזה, אומר: לא ייאמן, מאיר, לאיזו רמה של חוסר אמון בציבור הגיעה הכנסת. באור עיני, הנה, אני אומר פה, הכול מוקלט. לא אחשוף את שמו. לא רוצה שחלילה יפגעו בו. ואנחנו מדברים על זה, ואני אומר לו: אתה יודע שאתה קואליציה ואחראי בין היתר. תראה מה החוק הזה יעשה בשביל לסדר את יעקב אשר, שהוא איש נחמד, אני מאוד אוהב אותו, את שולי מועלם, שגם היא אישה ראויה מאוד – אבל בשביל זה הולכים וטוחנים קומבינה פוליטית, מועלים בכספי ציבור, מוסיפים משכורות, מוסיפים תקציב קשר עם הבוחר. שום דבר טוב לא יצא מזה מלבד זה שהשרים יזלזלו במוסד הכנסת, כי הם לא מחויבים אליו, הם לא חייבים להיות פה, ואני בספק – אם היום, כשהם חברי כנסת, הם בקושי מגיעים לשמוע את המליאה, מה יהיה כשהם לא יהיו? אבל תדמית הכנסת בציבור – ואת זה לא אני אמרתי; את זה אמר איש מאוד מאוד בכיר בקואליציה – הולכת ונשחקת, ואנחנו בחוק המזעזע הזה תורמים לזה. זה עוד סחטנות והתקפלות של ביבי, וזה עצוב שאנחנו מגיעים למצב הזה. הכי עצוב, שזה על חשבון הציבור. ואני רק אומר: בושה, בושה אם חוק הג'ובים הזה, אדוני היושב-ראש, יעבור; בושה לנו, בושה לעם ישראל, ובושה ליוקרתו של הבית החשוב הזה, שהולך ונהיה פחות ופחות חשוב לציבור בישראל. תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת חיליק בר. תעלה חברת הכנסת תמר זנדברג. אחריה – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. ארבע דקות, חברת הכנסת תמר זנדברג, לרשותך. <תמר זנדברג (מרצ):> הייתה תמר גוז'נסקי. תמר זחאלקה – עוד לא. <היו"ר יצחק וקנין:> לא, אמרתי: אחרייך ג'מאל זחאלקה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – זה לא רע, דרך אגב. <היו"ר יצחק וקנין:> תאמיני לי, עם כל העייפות, אנחנו עדיין – – – <תמר זנדברג (מרצ):> עדיין בפוקוס, איכשהו. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, ניסיתי בשעת לילה מאוחרת זו לשבת בכיסא שלי ולחשוב, לקראת סוף המושב שמתקרב אלינו, להסתכל על שלושת החודשים האחרונים ולשאול את עצמי, מה עשינו כאן? מה עשתה הכנסת הזו? מה הביאה הממשלה הזו בפנינו, במה עסקנו ובמה התענינו בחודשים האחרונים? כמובן, כל אחד מאתנו עשה את הדברים שלו בתחום פעילותו, אבל אם ננסה לסכם את הרבע הראשון של השנה פה במליאה – איך שנבחרה הכנסת, ישר, הדבר הראשון שהיה צריך זה לשנות את חוק-יסוד: הממשלה. אותו חוק משילות, שרק בקדנציה הקודמת עבדנו עליו כל כך הרבה – כבר היה צריך לייצר סידור עבודה לשרים, ולייצר אותו בלילות כאן בכנסת, בלילות רבים ללא שינה. אחר כך הממשלה עברה לייצר לנו קצת תוכן: הרבה החמרת ענישה, טרור, אלימות, סתימת פיות, הזנה בכפייה. אנחנו עוד הלילה נסיים את מושב הקיץ-האביב הזה של הכנסת עם אות הקלון החריף הזה, שיכניס לספר החוקים של מדינת ישראל חוק עינויים ברישיון. זה יהיה אקורד הסיום שיוציא אותנו. והנה עכשיו אנחנו באים הנה שוב עם פרוצדורה, כלומר התחלנו עם פרוצדורה, עשינו הרבה רע, ושוב אנחנו מסיימים בסידור עבודה לכמה חברי כנסת – הרבה כבר דיברו על זה לפני, לא אחזור על הדברים. ובאמצע עוד שני דברים: ניסיון לפתור את משבר הדיור – אבל שוב, בדרך עקומה – דיברנו כאן קודם על העברת סמכויות מינהל התכנון; וגולת הכותרת: מתווה הגז. נדמה לי שהדבר הכי מעניין בקדנציה הזאת, עוד פחות ממה שיש בה, זה מה שאין בה. <יעקב פרי (יש עתיד):> מתווה הגז הנורבגי. <תמר זנדברג (מרצ):> יפה מאוד. מתווה הגז שבאמת, הביא את הקדנציה הזאת – אני עכשיו עוזבת לחלוטין את המשמעות הכלכלית, את הכניעה לטייקונים, את ההסכם המביש הזה, אבל הזגזוג הפרוצדורלי שהלך כאן, החיפושים הקדחתניים אחרי רוב באישון לילה, השרים שמגיחים עם הפיג'מה, ובסופו של דבר הפיאסקו הגדול לממשלה, שהוא ניצחון גדול – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> סליחה שאני קוטע אותך. אנחנו, האופוזיציה, אשמים. <תמר זנדברג (מרצ):> וכל כך למה? <יעקב פרי (יש עתיד):> כי היינו צריכים לדבוק במתווה המקורי, ולגמור את הדיון הזה ביום שישי בצהריים, ואז היינו מתנהגים כאופוזיציה אמיתית. אבל אנחנו עושים דילים. סליחה. בזה גמרתי, אני הולך לעשן. <היו"ר יצחק וקנין:> יעקב, ומתי אני אגיע הביתה? יום שישי – אתה יודע איפה אני גר. <עליזה לביא (יש עתיד):> אתה מבשל לשבת? אם אתה מבשל לשבת – – – <היו"ר יצחק וקנין:> יש לי הפתעות בשבילך. <תמר זנדברג (מרצ):> חבר הכנסת פרי, אני דווקא לא הייתי בדילים. אני הייתי במתווה הגז, ובאמירה שאולי הדבר הכי חשוב, אחרי כל הדברים הגרועים ואחרי כל התיקונים הטכניים וסידורי העבודה לשרים ואחר כך לחברי הכנסת, הדבר הכי חשוב שהושג בתחילת הקדנציה הזאת, ברבע הראשון הזה, זה מה שלא קרה בה, והוא הניצחון הגדול לציבור מהעובדה שהלילה אנחנו אומנם נסדר סידור עבודה לכמה חברי כנסת ואומנם נאשר עינויים בחסות החוק, אבל אנחנו לא נצביע על מתווה הגז. זה אולי הניצחון הגדול ביותר. לפעמים מה שלא קורה חשוב יותר ממה שקורה. <היו"ר יצחק וקנין:> מה שבאמת צריך בסוף הלילה הזה – לשיר "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות". תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. יעלה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ולאחריו – חבר הכנסת חיים ילין. ארבע דקות, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, לרשותך. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת כבל, קואליציה וממשלה בונים על-פי חוק. יש חוק, ומרכיבים קואליציה, בונים ממשלה על-פי החוק. כאן יש לנו מעשה הפוך: עושים חוק לפי הקואליציה. כלומר, מרכיבים קואליציה, ואחר כך משנים את החוק כדי שהחוק יתאים את עצמו לקואליציה; לא שהקואליציה תתאים את עצמה לחוק. כלומר, חוק כבקשתך. אם אנחנו נזכור את כל השנים של התנהלות ממשלות נתניהו, כל פעם יש לו קואליציה חדשה, וכל פעם הוא משנה את החוק כדי שהחוק יתאים את עצמו לצורכי הממשלה שלו. פעם הוא מרחיב את הממשלה, פעם הוא מצמצם את הממשלה, פעם הוא עושה חוק נורבגי, פעם לא עושה חוק נורבגי. כל פעם עושה משהו אחר, לפי הצרכים שלו. הבעיה העיקרית עם החוק הזה היא שהוא עוזר לממשלה ולקואליציה הזאת, שהיא קואליציה קיצונית, אנטי-דמוקרטית, מחרחרת מלחמה, תומכת בהתנחלות, תומכת בנישול, מעמיקה אפליה, מעמיקה אי-שוויון, דרוויניזם חברתי, עוד תמיכה בעשירים, דופקת את העניים, מעמיקה את העוני. כל הדברים הרעים – הממשלה הזאת עושה. והחוק הזה בא לשמר אותה ולשמור על לכידותה. כלומר, להאריך חייה של ממשלה רעה. ולכן אנחנו כאופוזיציה מחויבים להתנגד לחוק הזה. מחויבים. נוסף לכך שהוא חוק רע, הוא עוזר לממשלה רעה. כלומר, אין שום דבר טוב בעניין הזה, רק דברים רעים, ולכן צריך להתנגד לו. אבל המעשה הזה, שמרכיבים חוק לבקשתך, הוא דבר, איך אומרים, יכול להיות שזה נעשה באופן חוקי, אבל זה מסריח. ואם בנורבגיה עסקינן, אנחנו זוכרים את המילים שאמר אחד, לא היה רחוק מנורבגיה בכלל: משהו מסריח בממלכה. משהו מסריח בממשלת נתניהו, משהו מסריח בשיטת ההתנהלות של ממשלת נתניהו, ומשהו מזוויע, מעורר חלחלה, מפחיד, מסוכן, בממשלה הזאת, שהיא מסוגלת לעשות דברים שאפילו לא יכולים לדמיין אותם; מסוגלת להכניס את האזור כולו להרפתקאות שיביאו אסונות במקום לקדם שלום, במקום לקדם את פירוז האזור מנשק גרעיני, במקום לקדם שוויון, במקום לתקן אפליה, לסגור פערים, לקדם דמוקרטיה – כל הדברים שעושה הממשלה הזאת הם דברים הפוכים מזה. אם החוק הזה, יכול להיות שהוא חוק קטן, שולי, לא משנה סדרי עולם, אבל הוא יכול, איך אומרים, באפקט הפרפר, חוק קטן כזה, להחזיק ממשלה רעה כזאת, שתמיט אסונות על כולנו – קיצור ימיה של הממשלה הזאת, לפני שתמיט עוד אסונות עלינו, הוא מצווה. ולכן צריך להתנגד לחוק. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. יעלה חבר הכנסת חיים ילין, ולאחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי. ארבע דקות לרשותך. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, אחלה שעות להתחיל לדבר. אני מודה. אני חייב להגיד בכנות, שאם הממשלה הייתה 12–14 שרים, והיו באים ומבקשים את החוק הנורבגי כמו שהוא, אני הייתי תומך. אני אומר בגלוי. כי אני חושב שיש חוכמה רבה: ברגע שיש ממשלה מצומצמת, הם צריכים לעבוד ולבצע והם לא יכולים גם להיות כל היום פה בכנסת. במיוחד אם זאת ממשלה צרה מאוד, קטנה מאוד, ואנחנו רוצים את טובת העם ורוצים שישרתו אותו כמו שצריך – אני בעד. אבל לקחו חוק שיש בו היגיון, והוציאו ממנו כל היגיון. כאילו, מה אני אגיד לך, אומנם אנחנו במזרח התיכון, אבל זה אפילו רדוד מהעולם השלישי. זאת פעם ראשונה, ויתקנו אותי הוותיקים, פעם ראשונה שהחוק גם חל על סגן, סגן שר. חברים יקרים, זה משהו שלא נתפס. סגן שר, חל עליו החוק. דרך אגב, אפילו משפטית, אין לי מושג, אם כשהוא מפסיק להיות חבר כנסת יש לו חסינות. כי שר, ברור לי שיש לו. בזה כבר עשיתי שיעורי-בית. סגן שר – מה זה סגן שר? הרי זה לא תפקיד סטטוטורי בכלל. סגן שר מקבל – אני אגיד לכם מה אנחנו אומרים בשכונה: הוא מקבל את מה שהשר לא רוצה; הוא מעביר לסגן שר את מה שהוא לא אוהב, מה לעשות. אבל עכשיו גם סגן השר מפנה את הכיסא שלו. זאת אומרת, זה חוק שבא לשרת את סגן שר הבריאות ליצמן. ותופרים פה חבילה שאין בה היגיון. זאת אומרת, יש, יש בה היגיון פוליטי, אין בה היגיון ניהולי, אין בה היגיון לטובת העם. ולכן אני אצביע נגד. אבל מדובר גם על משהו שאף אחד לא שם לב אליו. אנחנו לאורך כל הדרך מצביעים ומחוקקים חוקים – מה המקור התקציבי של החוקים האלה? יגידו לי, כסף קטן, בין 7 ל-8 מיליון שקל בשנה. אז, כבוד היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך שעל 7, 8 מיליון שקל בשנה אנחנו נלחמים כל שנה שיגיעו למשרד הבריאות, ולמשרד הרווחה, וזה מה ששווים כל מרכזי החוסן בעוטף-עזה. וכל שנה אנחנו נלחמים. ופה, פססט, ככה, יורים את הכדור ו-8 מיליון שקל יוצאים מהקופה. מאיזו קופה? אם הממשלה הייתה אחראית ומנהלת את המדינה בדיוק כמו כל מפעל – אפילו מפעל, אני אומר לכם, אפילו מפעל שמייצר נייר טואלט, יש לו חזון ואסטרטגיה. אבל למדינה אין. אם היו באים ואומרים: אנחנו שמים 200 מיליון שקל בצד, וכל החוקים שאנחנו מחוקקים יוצאים מהקופה הזאת – ניחא. אני יכול להבין שגם יש אחריות ניהולית בנושא הכלכלי. אבל מאיפה? כבר חוק הרשות הראשונה – בין 50 ל-100 מיליון שקל – אף אחד לא יודע מאיפה זה יבוא; החוק הזה, עוד 7 מיליון שקל. אתם רוצים שנעבור על כל החוקים משלושת-ארבעת החודשים האחרונים – איפה המקור התקציבי? לא פלא, ואני אזכיר את זה כל הזמן, שיולי, יושב-ראש הכנסת, הגיע אלינו ביום הראשון ואמר: לעם אין אמון בכנסת. אז למה, ריבונו של עולם, יהיה אמון של העם בכנסת? למה? אם כל הזמן אנחנו עושים קומבינות, למה שהעם יאמין לנו? וגם כשאנחנו באופוזיציה אנחנו אחראים; בדיוק כמו הקואליציה, אותו דבר. ואמר את זה יפה יענקל'ה פרי: אם אנחנו היינו נשארים פה עד כניסת השבת, כמו שאופוזיציה הייתה צריכה לעשות, כולם היו מזיעים. לפחות היינו יכולים להגיד לבוחרים שלנו: עשינו כל מה שנדרש, עשינו את הכול, נלחמנו עד הסוף; בסדר, אפשר להפסיד, אבל עשינו את הכול. לא עשינו את הכול כאופוזיציה, לכן גם אנחנו אחראים. כל מי שיושב פה אחראי לזה שתדמית כנסת היא כזאת והעם לא מאמין לנו. לכן החוק הנורבגי הזה הוא חוק השקשוקה של הכנסת, הקומבינה הלאומית, זה סטרט-אפ see the money של כנסת ישראל ושל הפוליטיקה הישראלית, ולא פלא שהעם לא מאמין לנו. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת חיים ילין. תעלה חברת הכנסת מרב מיכאלי, ולאחריה – יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. ארבע דקות ליושבת-ראש סיעת העבודה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> המחנה הציוני. <שרון גל (ישראל ביתנו):> המערך – – – אתם מתנהגים כמו המערך, אז – – – <היו"ר יצחק וקנין:> את יודעת, בלילה, אל תדרשי ממני. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני, לילה טוב – – – <היו"ר יצחק וקנין:> המחנה הציוני, כדי שלא נפגע. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – לילה טוב, חברות וחברים, החוק הזה, המכונה נורבגי, שחושבים שזה שקוראות לו נורבגי עושה אותו בלונדיני, כחול-עיניים ושוויוני, הוא הכול חוץ מנורבגי או שוויוני. זה חוק קומבינה מתוצרת נתניהו, שאין רחוק ממנו משוויון. וכאמור, אפילו לא נראה יפה. נראה מכוער. מה שנקרא: רואים עליו. ממש רואים ורואות עליו: מכוער. וגם התהליך מכוער. שינוי של חוק-יסוד בחיפזון מוחלט, בחוסר רצינות, בשטחיות, וכמובן, במה שנקרא הוראת שעה. זמני. חוק-יסוד – יסוד כשמו כן הוא, מאבני הפינה של מדינת ישראל, במובן החוקתי, במובן הדמוקרטי – מתקנים ככה באופן זמני. חברות וחברים, לא חלפו ארבעה חודשים מאז השבעת הכנסת הזאת והממשלה כבר הספיקה להביא שלושה חוקי-יסוד, שינויים שלהם, בהוראת שעה. שלוש פעמים בתוך פחות מארבעה חודשים. שינוי של חוק-יסוד בהוראת שעה זה תרתי דסתרי, כמו שאמר עליו בית-המשפט העליון. בית-המשפט העליון אמר בצורה המפורשת ביותר: דבר לא סביר לשנות חוק-יסוד בהוראת שעה, כי כאמור חוק-יסוד הוא יסוד, עליו נשען כל הבניין כולו. צריך לשנות אותו בשום שכל, באחריות, להיות בטוחות ובטוחים שעל זה באמת יכול לעמוד שאר הבניין. אבל לא, בהוראת שעה, כי אחרי הכול מה אכפת לנו מה אומר בית-המשפט העליון. אחרי הכול, בית-המשפט העליון, כמו שהסביר לנו היום אחד משותפיו הטבעיים של ראש הממשלה נתניהו, בית-המשפט העליון, בכלל צריך לעלות עליו עם D9 ולגמור כבר עם כל הסאגה הזאת של המוסד הלא-רצוי הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> את יודעת מה היתרון של D9, למה הוא אמר את זה? כי אתה יכול לשים אותו בהילוך ראשון, בלי נהג, והוא נוסע לבד, כל מה שעומד בפניו, הוא מוריד אותו. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אפילו בית-המשפט העליון. <היו"ר יצחק וקנין:> אפילו בית-המשפט העליון. זו ההבנה שאני מבין מהאמירה הזאת, הלא-פרלמנטרית, בלשון המעטה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> הלא-פרלמנטרית, הלא-דמוקרטית, הלא-אחראית, המסיתה, האלימה, המסוכנת. אבל צודק אדוני, יש כנראה היגיון בסוג המאוד-מסוים הזה של השיגעון, בסוג המאוד-מסוים הזה של האלימות וההסתה. אבל מצד שני, כמו שאמרתי, שותפים טבעיים. ראש הממשלה, שעומד בראש הממשלה שעושה את השינויים הדורסניים האלה, על גבה של כנסת ישראל, על גבה של הדמוקרטיה הישראלית, על גבו של הציבור בישראל – ראש הממשלה הזה איננו בוחל בהסתה כלל וכלל. ולכן כל החבילה, מבחינת ההיגיון המעוות של הממשלה הזאת ושל זה שעומד בראשה, החבילה הזאת עושה כל היגיון. חברי וחברותי, מדובר בחבילה רעה; רעה לציבור הישראלי, רעה לחברה הישראלית, רעה למדינת ישראל. נתניהו – גם בלי D9 – אדוני היושב-ראש, פשוט הורס את מדינת ישראל. אני מפצירה בכם ובכן לא לתת לו לעשות את זה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. יעלה חבר הכנסת איתן כבל. האם זה נכון שהוכרזה הצבעה בעוד שעה וחצי? כן? היא אומרת כן. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> פחות משעה וחצי. <היו"ר יצחק וקנין:> מה? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> פחות. <היו"ר יצחק וקנין:> פחות. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> פחות משעה וחצי. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אז צריכים להודיע את זה פה. מה? <איתן כבל (המחנה הציוני):> 01:50. <היו"ר יצחק וקנין:> ב-01:50 הצבעה. מתחילים להצביע. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי. אם כן, רבותי, ב-01:50 יתחילו ההצבעות. <קריאה:> הודיעו קודם. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מתכוון – – – <קריאה:> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> שעה וחצי קודם, כפי שהתבקשנו. <היו"ר יצחק וקנין:> רק צריך להודיע. אני מודיע את זה. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אז אני מודיע מעל הדוכן: ב-01:50 יחלו ההצבעות על החוק, מה שנקרא חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42 – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> חוק – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – והוראת שעה). חבר הכנסת איתן כבל, אני מוסיף לך עוד דקה, שלא תגיד שאני קיפחתי אותך. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אוקיי. אדוני היושב-ראש, אדוני השר נפתלי בנט, שהביאו אותו לפה ליהנות – – <שרון גל (ישראל ביתנו):> אני קובע שיוסיפו לך עוד דקה על – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית, איזה תענוג. אני נהנה. דרך אגב. <היו"ר יצחק וקנין:> רק מלחשוב על זה, עולה לי הראש לדם... <איתן כבל (המחנה הציוני):> אחמד טיבי, היית יושב-ראש, שמענו את האוגר, יושב-ראש החוקה – זה השם החדש, דרך אגב, השר נפתלי בנט, שניתן ליושב-ראש ועדת החוקה, האוגר. הוא מאלה שכל חוק שעובר הוא רוצה אצלו. <שר החינוך נפתלי בנט:> גם לי קוראים האוגר, אני נראה – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא, לא. השר בנט, אנחנו לא הלכנו לכיוון הזה. אנחנו הלכנו לכיוון של אוגר מסוג אחר לגמרי, השר בנט. אבל אם אמרת על עצמך, מי אני כי אלין? אבל, ברשותכם, עמד כאן יושב-ראש ועדת החוקה – ואני לא הצלחתי לעמוד בלחץ של הטוב שהוא הרעיף עלינו עם הסיפור הזה של החוק החדש הזה, החוק הנורבגי. אתה שמעת איך התמוגגנו פה? איזו בשורה הוא הביא לעם ישראל? <היו"ר יצחק וקנין:> אתה יודע מה זה מזכיר לי? איתן כבל, חבר הכנסת, מזכיר לי שבאירוויזיון אומרים: נורבגיה, דוז פואה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> הוא בא לפה – איזה תענוג, איזה הבטחות. נפתלי, מה יקרה עכשיו בסיעה שלכם בעקבות החוק? תענוג גדול, חברתנו תגיע. רק אני רוצה לדעת, אולי במקרה יוגב הוא זה שפורש? או לא? או חוק חדש צריך לעשות. כי אני שמעתי את יוגב היום, הוא פתח עכשיו ליין חדש, הוא נהיה טרקטוריסט. אז אפשר כבר בהזדמנות הזאת לנצל את החוק ולעשות מה שנקרא נורבגי משופר. זאת אומרת, בהזדמנות הזאת – אדוני, נכון עוד אפשר להגיש הסתייגויות? ואפשר גם כן, בהזדמנות הזאת – אני אומר לך, כולם ייהנו. אתה תיהנה, אנחנו ניהנה, הכול יהיה בסדר. <היו"ר יצחק וקנין:> זה נהנה וזה לא חסר. <איתן כבל (המחנה הציוני):> כפי שהגמרא אומרת, נכון. ולכן, אדוני היושב-ראש – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> הנורבגי, הוא מנורבגיה? <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא, לא, לא. תשמע, אני שמעתי פה את יושב-ראש ועדת החוקה – אתה ראית, יצאתי. התמוטטתי מהלחץ של הטוב – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> מהלחץ של הנורבגים. <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – שהקואליציה מרעיפה עלינו עם החוק הזה. החוק הנורבגי, אילו הבטחות יש לנו. האמת, אדוני היושב-ראש, לפעמים צריך לשים את הבושה על השולחן. דהיינו, אתם רוצים לעשות את הגועל-נפש הזה? <היו"ר יצחק וקנין:> זה טוב כשיש בושה, אבל אם אין בושה אין איפה לשים אותה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא, אני אומר, פה אין בושה. כי את כל הסיפור הזה מנסים לשים ולעטוף בעטיפת צלופן, אבל הריח – הוא מסריח. כי בקופסה אין שום בשורה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> דג סלמון. <איתן כבל (המחנה הציוני):> ובמקום שיגידו: כן, זו פוליטיקה, אנחנו מחויבים – שרון גל – לפעמים גם את זה אומרים. אין ברירה, זו קואליציה של 61, אנחנו מתים מפחד. כל אורן מלך, כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה, כל אחד יכול להלחיץ את ראש הממשלה. היה רגע שחשבנו שפתאום הוא גיבור, הוא אומר על כל דבר לא, ופתאום הוא חזר לסורו ועל כל דבר אומר כן. נכון, השר נפתלי בנט? התרגל. ככה הוא פתאום חוזר למה שהוא היה תמיד. חבר הכנסת חיים ילין, אני הייתי שמח אם היה עומד כאן יושב-ראש ועדת החוקה ואומר לעם ישראל: זה מה שאנחנו יכולים, זו המציאות הפוליטית. ובשל המציאות הפוליטית אנחנו נדרשים לשלם את המחירים, כדי שהקואליציה תשרוד. אבל לבנות תלי-תלים של גיבובי מילים חסרות כל תוכן, ריקות מתוכן – והכול למה, להסרחה. זה לא יותר מזה. זה לא נורבגי. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני מסיים. אני רק אומר, אם זה נורבגי, אז זה נורבגי מסריח. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איתן כבל. יעלה סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת אחמד טיבי. ארבע דקות. <קריאות:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> מה קרה לך, טיבי? תתעורר. <חיים ילין (יש עתיד):> טיבי, אתה יודע מי היה עושה ככה? פירון היה עושה ככה. <היו"ר יצחק וקנין:> ארבע דקות לרשותך. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> פחות, כי קצבנו את זה ל-01:50, תעשה את החשבון. <היו"ר יצחק וקנין:> לא הבנתי, חבר הכנסת טרכטנברג. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תוריד לו 12 שניות. <היו"ר יצחק וקנין:> אם צריך להוסיף לו, אם זה יהיה נאום חוצב להבות, אני אוסיף לו עוד דקה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הכנסת בדרך כלל מבינה בכסף. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – אחמד? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תכף נראה. כמה עולה החוק הזה למשלם המסים? <נחמן שי (המחנה הציוני):> 20 מיליון שקל. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הוא עולה 1.3 מיליון שקל לשנה. חמשת השרים שיתפטרו יקבלו לשכה פרטית, תקציב יחסי ציבור. הכנסת תשלם 26 מיליון שקל לקדנציה בעבור הח"כים החדשים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אז מה אפשר לעשות ב-26 מיליון שקל? <קריאה:> למשל? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אתה יודע שיש בתי-חרושת שנפגעו? שיש שתי רשתות מזון שנפגעו ומפטרים את העובדים שם? ואפשר לפתור את הבעיה בהרבה פחות כסף. וכאן מבזבזים 26 מיליון שקל כדי לסדר ג'וב לעסקנים. יש תסיסה בתוך כמה מפלגות. <איתן כבל (המחנה הציוני):> פשוט. שיגידו את זה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הבטיחו להם שהם יהיו בכנסת, והם לא בכנסת. הציבור חשב אחרת. אז משנים את חוק-היסוד. רצו לשנות את חוק-היסוד, תרתי משמע, עד שהגיע חבר הכנסת אוסאמה סעדי בהברקה ואמר: הוראת שעה. נשאלת השאלה מה מידת המוסריות של הצעת החוק. כמו שאתה אמרת. אין מוסריות. מדובר בישראבלוף. זה מזכיר לי את הקריאה של השרה מול חברי המרכז שלה – מה, אנחנו באים לחלק ג'ובים? <עפר שלח (יש עתיד):> תראה מה נהיה אִתה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> כן. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> כן, אמרו לה. אם הם היו פה, החבר'ה האלה, היו אומרים: כן. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אולי הם במזנון. אולי הם במזנון, נקרא להם. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא, הם בדרך, כל אלה – – – <עפר שלח (יש עתיד):> נוהרים, נוהרים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> או שהם על ערוץ הכנסת, צופים עם מוניטור שמחובר כאן – מוניטור. כל אלה שאמורים להיכנס מחוברים עם מוניטור – עכשיו, בזה הרגע. עם מוניטור. <נחמן שי (המחנה הציוני):> עם GPS, Waze, שמראה כבר את הכנסת. <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא, אבל הם אנשים טובים, הם לא הסיפור. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> רבותי, חברי דיברו על הניגודים, על הבעייתיות, על התלות של חבר הכנסת. אגב, החוק הנורבגי בישראל, קוראים לזה נדמה לי alternate member. זה השם המקורי. ולכן נצביע נגד, נדמה לי, בסופו של דבר. נדמה לי שנצביע נגד. רציתי לפנות, לעשות חצי פרסה למשהו שאתם העליתם, על ההודעה המכנית של חבר כנסת – מה שמו, הגבוה? <קריאה:> יוגב. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> יוגב. מה אמרת, למה הוא אמר את הדברים? זה קשור בגובה? <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא, אמרתי שיכול להיות שהבעיה – שהוא אמר את הדברים כי כנראה בגלל הגובה שלו הוא מנותק מהקרקע. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זה אומר גם הרבה עליך, שאתה צמוד למציאות. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני – בגלל זה, אח שלי. בוודאי, מה השאלה. <עפר שלח (יש עתיד):> איתן הוא לוחם תת-קרקע. <איתן כבל (המחנה הציוני):> מה חשבת? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זו הסיבה שהאיש הזה הוא מציאותי. ראה את יוגב, ראה את כבל, מצא את ההבדלים. זה תקווה ושם זה חושך. <קריאה:> יוסי ביילין היה אומר – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> תזכור, אמרתי לך, על הגדולים. זה טרפנטין בחביות. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני רוצה לשאול אתכם שאלה. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת טיבי, אתה רוצה עוד דקה, אתן לך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני מודה לך, אדוני. הבטחת ואתה מקיים. <היו"ר יצחק וקנין:> הבטחתי. הנה, עוד דקה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> האיש אמר, בגלל שההחלטה לא מצאה חן בעיניו, שצריך לעלות על בית-המשפט העליון ב-D9, בבולדוזר. תארו לעצמכם שחבר הכנסת טלב אבו עראר, עמיתי למשותפת, בגלל ההריסות בנגב, היה אומר שצריך לעלות ב-D9 על משרד הפנים בבאר-שבע. א. זה אפשרי טכנית, טכנית זה אפשרי. <קריאה:> נכון. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בלי נהג – יסביר לך מר וקנין. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מה הייתם עושים לו, לטלב אבו עראר? מה הייתם אומרים? <היו"ר יצחק וקנין:> אחמד טיבי, אדוני, אמרתי שאפילו לא צריך נהג בשביל זה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בבקשה. <היו"ר יצחק וקנין:> שם בראשון והוא נוסע לבד. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> המוסר הכפול שלכם; לא, לא אתם – המוסר הכפול שלכם. <היו"ר יצחק וקנין:> למי אתה מדבר, אדוני? <קריאה:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אחמד, אשתי עובדת שם, תזהיר אותי לפני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> השר בנט, מאז שהעיר איתן כבל, הזכיר את השם יוגב, העמיק את הגלישה שלו באייפון. הוא לא הסתכל לעבר כבל. האמת היא, בינינו, איתן, זה מביך. תודה רבה לך. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. <קריאה:> יופי, יופי. <היו"ר יצחק וקנין:> תעלה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ואחריה – יואל רזבוזוב. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> זה ממש לא פייר לעלות אחריך, יא טיבי. <היו"ר יצחק וקנין:> זה קצת קשה. ארבע דקות לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת שעדיין ערים, ואני מודה לחבר הכנסת טיבי שהעיר אותנו אפילו יותר, את האמת, אם היה צריך לחשוב על איך אפשר לקדם את החוק הזה ולנסות לשכנע, והיו חייבים לחשוב על שם שממש, ככה, נראה ונשמע טוב, לא היו יכולים למצוא משהו יותר טוב מ"החוק הנורבגי". שומעים "החוק הנורבגי", מייד הסיטואציה שעולה לנו בראש זה שזה בטח חוק שאמור לקדם דברים טובים. האריזה כל כך יפה, אבל, לצערנו הרב, המתנה שהביאה לנו הממשלה היא כל כך זולה. לא זולה מבחינת התקציב, כמובן, והעלות של החוק הזה – מבחינה זו היא יקרה – אבל זולה במובן שהיא מזלזלת באינטליגנציה של האנשים, זולה בזה שהיא בעצם עוברת את גבולות הטעם הטוב אפילו בהעברת חוקים כאלה. דווקא מכל החוקים שקיימים בנורבגיה, ויש הרבה חוקים ממש טובים – חוקים ששומרים על זכויות אדם, חוקים שמבטיחים ייצוג של מיעוט, חוקים שמקדמים איכות סביבה, חוקים ששומרים על אוצרות טבע – מכל זה היו חייבים לבחור דווקא את החוק הזה, הפחות-נחוץ לנו פה. ובכל זאת, אחרי שבחרו דווקא את החוק הזה, שהוא לא הכי טוב בחוקים הנורבגיים, היו גם חייבים לקחת אותו, לעוות אותו עוד קצת, ואז להביא אותו אלינו. אי-אפשר היה אפילו לחשוב על משהו יותר רע מאשר לעשות דבר כזה לתדמית ולשם של נורבגיה ושל כל מה שהוא נורבגי. האם אנחנו מדברים על חוקי זכויות אדם? חס וחלילה. חוקי זכויות לאומיות למיעוטים או ייצוג? כמובן שלא. גישה סוציאליסטית בכלכלה? או ואבוי, חס וחלילה, זה לא מה שהם מביאים לנו. וכל זה בשביל מה? לסדר ג'ובים ומשכורות לחבריהם. בתחילת הקדנציה הזו ישבנו וצפינו וניסינו להיאבק – בהתחלה היינו צריכים לצפות – בכל ההצגה של חלוקת הג'ובים בין השרים וסגני השרים: מי, בעצם, מחברי הכנסת של הקואליציה יזכה להיות שר ומי יזכה להיות סגן שר, ובאיזה משרד הוא יזכה. נגמר השלל הזה, עברנו לשלל של הוועדות, מי יקבל איזו ועדה. וכל מי שלא צלח בידו לקבל את מה שהוא רצה בתוך הממשלה, נתנו לו כמה שיותר ועדות, כאילו זה לא מין תפקיד שצריך לקחת אותו בחשיבות רבה ועבודה מאוד קשה שצריך לעשות אותה, אלא בעצם להתהדר בזה ולהגיד: אני חבר בשבע ועדות, ואני חבר בחמש ועדות. אז אוקיי, צ'יפרו ונתנו ג'ובים לחברי הכנסת הקיימים. מה יעשו אלה שמחוץ לכנסת ועדיין זועמים? היו חייבים למצוא להם פתרון. אז בעצם הפתרון הוא בלהתחיל לחשוב איך להכניס אותם לכנסת ולצ'פר אותם. אבל בעצם, מה הם עושים? הם מביאים לתוך הכנסת, להיות בבית-המחוקקים, אנשים שאפילו מרכזי המפלגה וחברי המפלגה שלהם לא כל כך האמינו בהם שהם צריכים להגיע לכנסת. אחרת היו בוחרים בהם למקומות מתקדמים יותר ברשימה, היו נותנים להם את האפשרות והיו עושים את הכול כדי שיגיעו לכנסת. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אז חברי הכנסת האלה, לא רק שלא זכו בתמיכת הציבור הרחב, אלא גם כן לא זכו אפילו בתמיכה מי-יודע-מה בתוך המפלגות שלהם, ובכל זאת הם צריכים להיכנס. אני מאוד מקווה שנצליח להפיל את החוק הזה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. יעלה חבר הכנסת יואל רזבוזוב, ואחריו – חבר הכנסת מנואל טרכטנברג. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת, עכשיו הצצתי בטלפון, הסתכלתי על מניות "קטרפילר", האם הן זינקו אחרי הפרסום של ה-D9? לא ידעתי מה זה D9, נכנסתי, עשיתי גוגל, ראיתי שזה טרקטור של "קטרפילר". איזה פרסום, איזה שיווק. באתי מעולם הספורט. אמרו לי: בכנסת אסור לשווק. ישר: יואל, שתדע, אסור לשווק או לפרסם שום דבר. עכשיו פתאום חבר כנסת יוגב עשה פה פרסום, אין אחד שלא יודע מה זה D9, מה זה טרקטור של "קטרפילר". כך שכנראה גם כאן אפשר לפנות לוועדת האתיקה. לגבי החוק הנורבגי, שזה עצם הדיון, אז לגבי החוק, חשבתי עם עצמי לפני כן: הרי חוק נורבגי נשמע הגיוני. יש לנו שרים, יש שר שבאמת מחזיק תיק מסוים – לא ארבעה תיקים, לא עשרה תיקים, לא שלושה, אלא תיק שהוא מתמחה בו, מתמצא, ומשקיע את כל המרץ שלו, את כל היום שלו, בתיק הזה, בניהול של המשרד שלו. באמת, אין לו זמן. ראיתי את השרים עובדים בקדנציה הקודמת, ראיתי. אין באמת יותר מדי זמן לבוא לוועדות הכנסת ולבוא לכאן ולנאום. באמת, זה לוקח המון זמן, ואתה לא יכול לתפקד כשר. אז החוק הנורבגי, המהות היא, באמת, רעיון טוב. אבל, בתוך החוק הנורבגי פתאום – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> יואל, אל תשווק את נורבגיה – – – יוצאים לפגרה. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> אני, את האמת, חשבתי איזה כיוון לקחת, נורבגיה נשמע מעניין. אנחנו מדברים הרבה על נורבגיה בזמן האחרון. אבל פתאום ראיתי שהחוק מדבר על הוראת שעה, שזה אומר: עכשיו אנחנו רוצים לתת למישהו איזשהו שוחד פוליטי, לתת תפקיד. והדבר השני – נותנים לסגן שר. עכשיו, מכניסים לשם את הסעיף של סגן שר. מה זה סגן שר? אני מכבד, יש לי הרבה חברים שהם סגני שרים. אחלה חברי כנסת, אחלה אנשים. אבל סגן שר לא עסוק כמו שר. סגן שר לא חייב לצאת. סגן שר יכול לעשות את העבודה כחבר כנסת ולהיות סגן שר. אז גם להכניס סגן שר, גם להכניס הוראת שעה – זאת אומרת שוחד פוליטי. היום הייתה לנו ישיבה של ועדת העלייה והקליטה לגבי ניצולי השואה. היו שם ניצולי שואה, בעיקר אלה שחיים על הבטחת הכנסה, בעיקר עולים מברית-המועצות לשעבר, ניצולי שואה, חברים. והם אמרו: אנחנו, כבר צריך להכניס אותנו לספר האדום, אנחנו כל יום הולכים ומתים. לא נשארו הרבה מאתנו, ומתעללים בנו. משרד האוצר החשיב לנו את הרנטה כהכנסה, ואת הבטחת ההכנסה החשיבו לנו כהכנסה, ואנחנו, שהיינו אמורים לקבל תוספת כזאת של 2,200 ש"ח שהמחוקק התכוון לתת לנו, בסופו של דבר קיבלנו פחות. ואנחנו הולכים ומתים, מה לעשות, אנחנו אנשים מבוגרים. שמענו, אני וכמה חברי כנסת, ישר רצנו, הגשנו הצעת חוק. כמה זמן ייקח עד שתעבור הצעת החוק? כמה זמן ייקח לנו? חצי שנה. נעשה חישוב, אני פעם ראיתי את החישוב – 30 ניצולי שואה ביום הולכים, לצערנו. תראו כמה זה. עכשיו, היום שר האוצר יכול, בתקנת חירום, בהצעת חוק ממשלתית, לפתור את העניין הזה. אבל בטוח שכאשר נפנה, לא יהיה לזה כסף. לא יהיה כסף, כי אנחנו מבזבזים היום, בתקנת חירום, בהצעת חוק-יסוד, כן? אף פעם לא ראיתי שחוק-יסוד משנים ממש בחירום, 30 מיליון ש"ח רק על הנושא הזה. חברים, אני מציע להתנגד, ולתת את הכסף הזה לניצולי שואה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יואל רזבוזוב. יעלה חבר הכנסת מנואל טרכטנברג, ולאחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי לכנסת שעדיין ערים בשעה כזאת, הצעת החוק הזו היא כמעט האקורד האחרון של המושב הנוכחי. שלושה חודשים שאנחנו יושבים כאן, דנים, לילות כימים, תרתי משמע. הציבור הרחב צופה בנו, ואני מניח שמתרשמים מאוד מהדבקות במטרה של חברי הכנסת שכל כך משקיעים בנושאים חשובים, הרי-גורל, והנה, גם בשעות הקטנות של הלילה דנים בנושאים האלה. לצערי הרב, לא כך הדבר. לצערי הרב, חלק ניכר מהזמן שלנו כאן, בכנסת, במושב הזה, הוקדש לדיון על הצעות לשינויים בחוקי-יסוד שהקואליציה הביאה לכאן. אני רוצה למנות כמה מהן: תיקון לחוק-יסוד: הממשלה, כך שאפשר יהיה למנות שרים בלי תיק, אחרי שהג'וב הזה, שהוא חסר תוכן, הגדרתית, היה אמור לעבור מהעולם בכנסת הקודמת. תיקון לחוק-יסוד: הממשלה, כך שאפשר יהיה בכנסת הזאת, רק בכנסת הזאת, לבטל את מגבלת מספר השרים וסגני השרים. המגבלה הזו עמדה על 19 שרים וארבעה סגני שרים. אותו ראש ממשלה, חלק ניכר מאותם שרים שחוקקו את השינוי הזה בכנסת הקודמת – והנה, בכנסת הזו זה בוטל. חוק-יסוד: תקציב המדינה, דחייה של תאריך הגשת התקציב – אני רוצה להזכיר לכולנו ששנת 2015 תירשם כשנה יוצאת דופן בפן הזה: פעם ראשונה בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל שתעבור שנה קלנדרית תמימה ללא תקציב מדינה, וזה הודות לאותו שינוי פנטסטי בחוק-יסוד, שמאפשר את הדבר הזה. שוב, עוד הוראת שעה לחוק-יסוד: תקציב המדינה, שמאפשר שוב פעם תקציב דו-שנתי; אנחנו ובחריין, שתי המדינות בעולם, היחידות שיש בהן דבר כזה. מספר רב מאוד של פיצולים במשרדי ממשלה, כולל היום או אתמול, שעשינו עוד אחד, אישרנו עוד אחד, העברת סמכויות של גופים ממשלתיים ממשרד למשרד. והיום, גולת הכותרת, או הסגירה של הדבר הזה – החוק הנורבגי. אם כן, הקואליציה עסקה כל שלושת החודשים האלה בשינויים כאלה ואחרים של חוקי-יסוד למטרה אחת בלבד, והיא לשרת את האינטרסים הפוליטיים הצרים, הרגעיים, הנקודתיים, של הממשלה הזו, שעומדת על חודו של קול. רבותי, מתישהו צריך להגיד, כמו שאומרים בספרדית: Basta. עד כאן. Basta. אי-אפשר יותר כך להתייחס לחוקי-יסוד. <קריאה:> הכנסת היא באמת בסטה. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> זה נכון. אי-אפשר להתייחס כך לחוקי-יסוד. ידידי השר נפתלי בנט, אתה מופקד על תחום החינוך. איך אפשר להסביר כיום לתיכוניסטים שלומדים אזרחות במדינת ישראל, ולומדים על החוקים ומה זה חוק-יסוד, איך אתה תוכל להסביר להם שתוך שלושה חודשים שונו מספר רב של חוקי-יסוד על-ידי הוראות שעה ואמצעים אחרים, רק כדי לשרת את הצרכים הפוליטיים הנקודתיים? איך אפשר להסביר את זה? איך אפשר לבקש מהאזרחים שיתייחסו לזה ברצינות? אני הייתי מאוד מאוד רוצה שביום האחרון, בלילה האחרון של המושב הזה נשכיל לנהוג אחרת ולא נאשר את השינוי האחרון הזה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מנואל טרכטנברג. תעלה חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. לאחריה יעלה חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. ארבע דקות לרשותך. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תודה רבה. תודה רבה, היושב-ראש. אני מתנצלת אם אני אהיה, או אנסה להיות מאוד אנרגטית, כי פשוט אנחנו חייבים למצוא איזושהי דרך להתעורר, אדוני היושב-ראש, ואני לא אאשים אותך אם אתה תנקר מדי פעם, כי אף אחד לא רוצה להיות במליאה. תסתכל על ספסלי הקואליציה. אף אחד לא רוצה להיות במליאה. אף אחד לא רוצה להיות במליאה; דיון חוקתי חשוב, מהותי, משמעותי, תיקון חוק-יסוד בצורה של הוראת שעה, ואף אחד לא רוצה להיות במליאה. ואפשר להאשים את חברי הכנסת? אפשר להאשים את השרים, אחרי יום כזה? זאת הדרך לנהל דיונים חוקתיים? בשעה הזאת? סליחה, אדוני, אני לא רואה את השעה אבל אני מעריכה שזה אחרי חצות. איך זה יכול להיות? תודה רבה, יקירתי, מנהלת הסיעה האדירה שלנו. אבל זה שאנחנו עובדים אצל מנהלת הסיעה שלנו זה בסדר גמור, אבל אי-אפשר לנהל ככה דיון חוקתי. ישבתי אתמול בוועדת החוקה, וישבתי בוועדת הכנסת, וישבתי בוועדת החוקה וישבתי בוועדת הכנסת – כבר הייתי צריכה מדי פעם באמת לשאול את זהבה באיזו ועדה אני יושבת, כי לא הייתי בטוחה. ופה ביטן צועק עלי, ושם ביטן צועק עלי. <היו"ר יצחק וקנין:> המצב של האופוזיציה עוד טוב לעומת הקואליציה. אנחנו שני חברי כנסת בעשר ועדות. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> סליחה, אדוני היושב-ראש, בהשאלה ממוטי יוגב, אני אומר: האופוזיציה בהחלט נדרסת על-ידי D9. וכמו שהיטיב קודם אדוני לתאר את זה, באמת, בלי מאמץ. מה זה צריך להביע? אנחנו יושבים, ואנחנו מגישים הסתייגויות רציניות, ואז באמת לוקחים מחבר הכנסת אוסאמה סעדי את הרעיון שלו ועושים מאתנו צחוק, עושים תיקון לחוק-יסוד בצורה של הוראת שעה. ואני יושבת פה ואני מסתכלת, ואני אומרת לעצמי ברצינות – אדוני שר החינוך, יחד אתך אני רוצה לברך את תלמידי בית-ג'ן, באמת, על ההישג הבלתי-רגיל שלהם, בלי טיפת ציניות, סיבה אדירה ומקור לגאווה. ואני לא יודעת, אגב, אדוני השר – אני מניחה שאתה הסתכלת על כל הרשימה בצורה מאוד מאוד דקדקנית – יש שם הרבה מאוד יישובים ערביים ודרוזיים שההישגים שלהם עלו באופן מאוד מאוד משמעותי. באמת, חברים, בשעה הזאת – באמת ברכה. אבל אז אני שואלת את עצמי, מה הם לומדים מהלילה הזה? איזה מסר אנחנו מעבירים לתלמידים שלנו בישראל מהלילה הזה על האופן שבו מתנהלת מדינת ישראל? הרי הדרך החוקתית הנכונה, אדוני היושב-ראש, אם אנחנו באמת – אתה יודע, אנחנו הרי כל כך רחוקים מנורבגיה, אבל כבר דיברו על זה פה. אבל אם אנחנו כבר כל כך רחוקים מנורבגיה, אז הבה נחיל על עצמנו את נורבגיה מהכנסת הבאה. אבל לא, מתעקשים להחיל את זה מהכנסת הזאת. ואתה יודע מה, אדוני השר, אני יכולה להבין למה אתה רוצה שחברת הכנסת שולי מועלם תיכנס לכנסת. היא חברת כנסת מצוינת. היא בן-אדם מצוין. זאת לא הדרך. זה לא מכובד. זה לא ראוי. מה שהיה ראוי, אגב – אתם יודעים, באופן מדהים האופוזיציה השפיעה על החוק הזה הרבה יותר ממה שהתכוונו. כי בסופו של דבר הרי הביאו אלינו הצעת חוק שמדברת רק על סיעות של עד 13 חברי כנסת, והנה אנחנו כבר יודעים שהחוק הזה כבר התגלגל למחוזות אחרים. באמת באמת הדעת אינה סובלת את ההתנהלות הזאת. ואני אומרת לעצמי, באמת, ביושבנו כאן או בעומדנו כאן בשעות האלה, איזה מין מסר אנחנו מעבירים, אני באמת באמת לא מצליחה להבין. ולכן היה ראוי להחיל את החוק הזה מהכנסת הבאה, ולא להפוך אותנו לצחוק. ואני אומרת, אנחנו כולנו מבינים שמבחינה דמוקרטית אנחנו עברנו יומיים מאוד מאוד קשים. אגב, חלפה בראשי מחשבה מאוד מאוד לא פשוטה. לפני שלושה שבועות, אם אני לא טועה, אנחנו, בהסכמה די רחבה פה בבית, העלינו את העונש על מיידי האבנים. ואני הסתכלתי על מיידי האבנים אתמול ותהיתי לעצמי – ואדוני השר היה שם, והיו שם חברי כנסת אחרים, ואני באמת באמת באמת מצפה לאכיפה בהתאם בכל מקום, אכיפה שוויונית – אני כבר מסיימת, אדוני היושב-ראש. אבל אני חושבת שאנחנו באמת עברנו ימים קשים מבחינה דמוקרטית, ימים שבהם אתה אומר לעצמך: מה, אנחנו רוצים רק להפריד את בית-המשפט העליון? כי הרי את הכנסת ואת הממשלה לא באמת רוצים להפריד. הרי ראש הממשלה לא באמת רוצה שלא תהיה לו שליטה כאן, בספסלי הכנסת. בגלל זה – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – הוא מחיל את החוק הנורבגי באופן שבו הוא מחיל אותו. אדוני היושב-ראש, ב-9D – בינתיים הצד היחיד שנדרס הוא הצד של האופוזיציה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. יעלה חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ולאחריו תעלה חברת הכנסת עליזה לביא. ארבע דקות לרשותך. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. אדוני היושב-ראש, לפני דיברו על הג'ובים, ואני לא אדבר על הג'ובים? אם לפני הבחירות הייתה סכנה על כל המדינה כי שלטון הימין ייפול, שנתניהו לא יהיה ראש ממשלה, אז העם צריך לשלם כדי לשמר את שלטונו של נתניהו. אז מה הבעיה אם משלמים יותר ויותר כדי לשמור על המנהיג? כי בלי המנהיג אין מדינה. הלכה המדינה בלי המנהיג. יכול להיות שזאת הכוונה, או יכול להיות שזה חלק מהתוכנית הממשלתית למלחמה באבטלה. מכניסים עוד כמה חברי כנסת, לחברי כנסת יש עוזרים, ויש להם גם תקציבים שהם מבזבזים אותם, ואז מעסיקים עוד אנשים. אז זה חלק מהתוכנית למלחמה באבטלה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אתה יכול לוותר על העוזרים הפרלמנטריים שלך. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני לא מוותר, אבל אני שואל, אם אנחנו מכניסים חברי כנסת חדשים, האם אנחנו צריכים להכניס חברי כנסת חדשים ולהוסיף להם את העבודה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אה. אז אני חוזרת בי. סליחה, סליחה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כנראה לא הבנת אותי נכון, אז אני הסברתי את עצמי. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> בסדר. תמחק את מה שאמרתי. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסדר. אבל ברצינות, בואו נראה על איזו ממשלה אנחנו מדברים. יש לנו סגן יושב-ראש הכנסת, עובר על החוק: מגיע – איך קוראים לזה? – לאדמות של הכפר שא-נור והחורבות של שא-נור, כי שם יש צו איסור כניסה, אבל הוא נכנס ומעודד אנשים להיכנס לשם. אז זה סגן יושב-ראש הכנסת שמנהל פה ישיבות. יש לנו חבר קואליציה שלא מכיר בכוח החוק, אלא מה שהוא חושב ומה שהוא רוצה זה כוח – שהוא יהיה מעל החוק. הוא לא מכיר בכוח החוק; למה? כי הוא רוצה להרוס את הבג"ץ ב-9D. השאלה שצריך להפנות אליו, באמת: האם הוא רוצה גם לפנות את יושבי בג"ץ לפני שהוא הורס אותו, או שהוא הורס את בג"ץ על יושביו? זו שאלה מעניינת שאנחנו צריכים לדעת מה התשובה עליה. <היו"ר יצחק וקנין:> זה תלוי מי ינהג את ה-9D. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לא, אם יש זמן גם או לא. ראש הממשלה מכריז שהוא בונה, במקום שני הבתים שנבנו על אדמה פרטית של פלסטיני. דרך אגב, אנשים מדברים על הבג"ץ ובנייה חוקית ולא חוקית, ודיברו על תב"ע ודיברו על דברים אחרים, שאו-טו-טו מכשירים את הבתים. ולא יכולים להכשיר אותם, כי ההריסה שלהם – בג"ץ החליט להרוס לא בגלל שהם נבנו ללא היתר, אלא רק בגלל שהם נבנו על אדמה שהיא לא שלהם, כי הם פולשים. וזה אחד הדברים שצריך לדעת. כי הפרקליטות, וגם המינהל האזרחי, לא היה מגיעים לבג"ץ ולא היו מתלוננים על בנייה ללא היתר, כי יש הרבה בנייה ללא היתר ביישובים ובהתנחלויות, שהם מלכתחילה אינם חוקיים. אבל ראש הממשלה בונה 300 בתים במקומם. אבל בואו נבין, האם זו עמדה עקרונית של ראש ממשלה? כי אנחנו כבר לא יודעים אם יש לו אידיאולוגיה בכלל. כי פעם כן לנאום בר-אילן, לפני בחירות לא, אחרי בחירות כן, אחרי הקמת ממשלה לא. אז האם זו העמדה של ראש הממשלה, או שזה חלק מהסחיטה של שותפים בקואליציה, או, אם לא סחיטה, אז יכול להיות שזה גם סוג אחר של 9D מול בג"ץ והוצאת לשון. אבל אני קורא עכשיו, ממש לפני שבאתי לפה, שעלות ההריסה היא מעל מיליון שקל, וזה בנוסף לעלות של כוחות הביטחון, שכבודם נרמס שם. השאלה, מי ישלם את העלויות האלה. כי אצל ערבים שהורסים להם את הבתים שהם בנו על אדמתם – הערבי משלם את עלות ההריסה. השאלה אם הפולשים ישלמו, או שזה גם כן חלק מהעלויות של המשך שלטונו של נתניהו, והמדינה תשלם. לכן, חוק כזה וממשלה כזו – לדעתי אין לה זכות קיום, ואני מבקש להתנגד לחוק הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. תעלה חברת הכנסת עליזה לביא, ולאחריה – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. ארבע דקות לרשותך. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, הדיון בכזאת שעה – כמה לא ראוי, כמה עלוב, כמה צריך היה להיות אחרת. בשעת לילה שכזו אני נזכרת בסיפור הילדים – אתה יודע, מתגעגעת לנכדות שלי – "סבתא בישלה דייסה". סבתא בישלה דייסה: נתנה לשולי מועלם, נתנה לאכרם חסון, נתנה ליעקב אשר, נתנה לחבר הכנסת מיכאלי, וסבתא המשיכה לבשל את הדייסה ונתנה לשרן השכל, וממשיכה וממשיכה, ואף אחד לא רוצה להיות הילד הזה שלו לא נשאר, ורק נשאר הדגדוג שמדגדגים אותו. אבל סיפור הילדים הזה כל כך מתאר את המציאות העגומה והאומללה שלנו – על יישום חוק ועל תקציבים קואליציוניים ועל כספים שעוברים לכאן ולשם, עד כדי כך שתקציב מדינה לא עובר, ושוב הוא נדחה. אדוני שר החינוך, השכלה גבוהה – רק השבוע דיברנו על הכספים ועל הקיצוץ הרוחבי במשרדי הממשלה ובמשרד שלך, ובהשכלה הגבוהה. צפוי קיצוץ בתקציב ההשכלה הגבוהה בסך של 263 מיליון שקלים. וכל זה למה? <שר החינוך נפתלי בנט:> יש לך טעות, עליזה. אני לא אתן לזה לקרות. <עליזה לביא (יש עתיד):> אני מקווה באמת, אדוני, שלא תיתן לזה לקרות. <שר החינוך נפתלי בנט:> חכי ותראי. <עליזה לביא (יש עתיד):> אולי ככה בשעת לילה זו, שכולנו נשארים, נשמע את ההצהרה הזאת שלך, ואתה תחזור ותגיד ותבטיח, כי ההשכלה הגבוהה – ואתה מדבר על זה הרבה, וכולנו יודעים שזה המחר וזה העתיד וזאת התקווה גם ללילה האומלל הזה שלנו – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> אני לא ארשה את הקיצוץ של רבע מיליארד בהשכלה הגבוהה, ואני לא אתן יד לעוד עשור אבוד בהשכלה הגבוהה – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אני שמחה שאתה השר התורן, ואני שמחה שלפחות ככה אני שומעת משהו חיובי בלילה הזה. אבל, אדוני, אתה יודע, היישום של החוק הזה יעלה הרבה מאוד כסף, הרבה מאוד כסף. ההערכות נעות בין 30 ל-50 מיליון שקלים. מאיפה הכסף הזה יגיע? מאיפה הכסף הזה יגיע? ואז, כדי להעביר את תקציב הממשלה, יבוא ראש הממשלה ושוב יחייב את כל השרים לבוא ולקצץ. הכסף הזה לא יגיע לא מהמשכורת של שרי הממשלה, ולא מההטבות הנוספות ומהתקציבים של הפנסיה; הוא יגיע, הוא יגיע מהקופה הציבורית. וזה כסף שיכול היה ללכת לטובת הציבור. כן, גם לטובת הסטודנטים שלנו, הילדים שלנו, לטובת הקשישים, לטובת החולים, לטובת הנזקקים, לטובת ניצולי השואה. אבל לא, במקום זה, במקום שניתן את התוספות לרווחה, לבריאות, לחינוך, לביטחון הפנים, שוב אנחנו נראה חיתוכים והשלמות כאלה ואחרות וחיזוק של ממשלה לטובת יישום החוק הנורבגי. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, קיבלתי לעמוד – יושבת-ראש אגודת ידידות ישראל–נורבגיה. אז אני תוהה אם החברים שהזכרתי את שמם יצטרפו אלי, יצטרפו לאגודת הידידות נורבגיה–ישראל, ואולי ככה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לפחות שתהיה להם הכרת הטוב. <עליזה לביא (יש עתיד):> יכול להיות, יכול להיות, אדוני, שתהיה להם הכרת הטוב, ובאמת לא רק החוק הנורבגי כטוב לחברי הממשלה. אבל, אדוני, החוק הזה הוא לא טוב לאזרחי מדינת ישראל. ועל-פי חוות הדעת המשפטית של מחלקת הייעוץ המשפטי של ועדת החוקה, חוק ומשפט, החוק הנורבגי – אני מצטטת: נועד לשרת שיקולים פוליטיים ולא שיקולים חוקתיים. הקואליציה מציגה את החוק הזה כחוק שישפר את המשילות בישראל, וזה כל כך, כל כך, כל כך מגוחך. והוועדה חוזרת ואומרת, שההסדרים הקבועים בחוק הזה הוצבו – ואני ממשיכה לצטט: מתוך התבוננות בצורכי המפלגות בכנסת הנוכחית, ולאו דווקא מתוך שיקולים חוקתיים כלליים שיהיו תקפים גם בעתיד. ואנחנו יודעים שהחוק הזה מעולם, אבל מעולם, לא חוקק במדינת ישראל, אז מה אצה לה הדרך לממשלה הזאת לבוא ובאישון לילה להעביר חוק, בלי דיון מסודר, הכול במחטף, צ'יק-צ'ק, צריך לגמור, השעה דוחקת, אנחנו צריכים להכניס עוד חברי כנסת, כי קח ותן. ותראו איך זה הולך בסחר-מכר, מפלגה ראשית מאוימת על-ידי חברי כנסת, שאוי-אוי-אוי אם ראש הממשלה לא ימנה עוד חברים. אז בממשלת נתניהו-בנט-ליצמן, לא טובתם של אזרחי ישראל עומדת לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות, לצערנו הרב, אלא טובתם של נושאי המשרה, ואת זה אזרחי מדינת ישראל לא ישכחו, ולא יעבור עוד הרבה זמן עד שכולנו נזכיר להם את זה, את הניסיונות העלובים, פעם אחר פעם, לבוא ולחזק ממשלה אומללה. ואם יש משהו לנחמה, זה הדברים שהתחייב להם כאן שוב שר החינוך, שתקציב הסטודנטים, הילדים של כולנו, עתיד המחר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> האמת שזאת בדיוק ההפטרה של השבוע, "נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם". <עליזה לביא (יש עתיד):> אז בנימה הזאת של "רחמו רחמו עמי" – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נחמו. <עליזה לביא (יש עתיד):> נחמו נחמו, אבל רחמו רחמו, אדוני. רחמו, רחמים, עוד מעט ראש חודש אלול. רחמו רחמו, רחמים אנחנו צריכים במציאות העגומה שנוצרה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. תעלה חברת הכנסת קסניה סבטלובה, ולאחריה – חברת הכנסת חנין זועבי. אם היא לא תהיה באולם המליאה – חבר הכנסת עפר שלח. ארבע דקות לרשותך. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> תודה, אדוני. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שרים, בנורבגיה המציאו הרבה דברים טובים, אחד מהם זה החוק הנורבגי; הסכמי אוסלו, סלמון מעושן, יש הרבה דברים טובים בנורבגיה, חלקם הצליחו פחות, חלקם הצליחו יותר. החוק הנורבגי, כך אומרים חברינו הנורבגים, הוא דבר לא רע בכלל, אם מיישמים אותו כמות שהוא. אבל אם מקצצים אותו, אם מרזים אותו, אם מרעיבים אותו, ואם בסופו של דבר מביאים אותו רק על מנת לשמש צרכים פוליטיים של מפלגה כזאת או אחרת, או של בן-אדם אחד כזה או אחר, שבמקרה קוראים לו או לה שולי מועלם, אז הדבר הזה מצליח הרבה פחות, ובסופו של דבר הוא עתיד לפגוע בכולנו. נדמה לי שבגלל ההתעסקות המרובה שלנו בחוק הנורבגי, ממש בימים האחרונים, חברים רבים בקואליציה חטפו בדרך את תסמונת שטוקהולם, שזה לא רחוק. כן, הכול נמצא בסקנדינביה. להזכירכם, בגלל השעה המאוחרת אולי מישהו זקוק לתזכורת, תסמונת שטוקהולם היא תופעה שבה האדם המוחזק בכפייה בידי אנשים זרים מפתח אמפתיה והזדהות נפשית עם האידיאולוגיה והמעשים של האנשים המחזיקים בו. נדמה לי שאנשים רבים וטובים בקואליציה, נדמה לי שהם נחטפו על-ידי כוחות הרוע. נדמה לי שהם נחטפו בידי כוחות – אפילו שיגעון, הייתי אומרת; אחרת איך אפשר להסביר שאנשים טובים אלה, שאנחנו עובדים אתם מדי יום, מעבירים חוקים טובים וחיוניים למדינת ישראל, פתאום מקדמים דברים שברור לכולם שהם יפגעו בכולנו בסופו של דבר. כיצד אנחנו יכולים להעלות על הדעת שאנשים טובים אלה יתמכו בביטול חוקים ובשינוי חוקי-יסוד במדינת ישראל, כשאין בזה צורך בכלל? ואיך אנחנו יכולים להעלות על דעתנו שאנשים אלה, אילו לא היו נחטפים על-ידי כוחות הרוע האלה, היו תומכים בדבר מזעזע אשר קורה היום לנגד עינינו בבית-אל, כשאנחנו מדברים בעצם על ביטול של שלטון החוק במדינת ישראל, ואנחנו מדברים על קריאות מתוך ממשלת ישראל ומתוך כנסת ישראל לפגוע בשלטון החוק ולפגוע בבית-המשפט העליון. הדבר הוא מצער, וכולי תקווה שחברינו בקואליציה ישקלו מחדש, יתנגדו לתסמונת שטוקהולם שהם פיתחו, ישתחררו מכוחות הרוע, ובסופו של דבר יתנגדו גם לחוק הרע המכונה החוק הנורבגי הקטן. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. יעלה חבר הכנסת עפר שלח, ולאחריו – חבר הכנסת זוהיר בהלול. <עפר שלח (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, האמרה הידועה גורסת שההיסטוריה חוזרת פעם כטרגדיה ופעם כפארסה. נדמה שהגענו לעידן הפארסה. המושב הזה של הכנסת התחיל בנקיטת סעיף 98, הסעיף שקוצב סדרי דיון, כדי שבבהילות יעבירו תיקון, בהוראת שעה, לחוק-יסוד, כדי להגדיל את הממשלה, לבטל חוק שנחקק רק כמה חודשים קודם לכן כדי שהממשלה הזאת תוכל לקום; והוא מסתיים בדיון הזה, שבו לוקחים עוד חוק-יסוד, מתקנים אותו בהוראת שעה, וגם כן מקצרים את סדרי הדיון, שמא חס וחלילה אחד מחברי הכנסת החדשים שאמורים להיכנס במקום שר או סגן שר לא יספיק להגיע לכאן. תראו, בבסיס, החוק הנורבגי המקורי הוא חוק ששווה דיון ועיון לא רק מהסיבה שהוא מאפשר לשרים למלא את כהונתם, אלא מפני שהוא מחזק את הפרלמנט. אנחנו ערים לעובדה שחברי פרלמנט, כשהפרלמנט מתקצץ בערך בשליש או רבע – כמו שקורה לכנסת כל פעם שמוקמת ממשלה – חברי פרלמנט מוצאים את עצמם רצים מוועדה לוועדה. ואנחנו תמיד אומרים: למה באים אלינו בטענות שאנחנו מגיעים בריצה ולא כל כך יודעים על מה אנחנו מדברים וכן הלאה – הנה, יהיו 120 חברי כנסת במשרה מלאה. אבל החוק הזה הרי לא נועד לדבר הזה, והוא תפור בתפרים כל כך מופלאים, שאין ברירה, ידידי יענקל'ה פרי, אתה מבין בסאטירה, אין ברירה אלא לחשוב שסאטיריקן מאוד מוכשר כתב אותו. אני אקרא פרק בסאטירה הזאת, אם לא אכפת לכם: "על אף האמור בסעיף קטן (ג), שר או סגן שר שהיה חבר הכנסת והפסיק את חברותו בכנסת לפי סעיף זה וחבר הכנסת שהוא שר או סגן שר, שנבחרו באותה רשימת מועמדים, רשאים להודיע ליושב-ראש הכנסת בהודעה משותפת בכתב על חידוש חברותו בכנסת של השר או סגן השר שחברותו הופסקה ועל הפסקת כהונתו של חבר הכנסת האחר, באותו מועד". בין המנחשים את משמעות הסעיף הזה יוגרל ג'וב בכנסת, אני מניח. מעשית, הוא אומר שזה לא רק שחבר כנסת יוכל להיכנס במקום שר או סגן שר שיתפטר, אלא שגם תוכל להיות רוטציה. זאת אומרת, אם סגן השר, נמאס לו, הוא רוצה לחזור לכנסת, הוא יוכל לחזור ומישהו אחר יתפטר וכן הלאה והלאה. אבל, השר גלנט, אני חושב שעומדת מאחורי זה מחשבה רבה מאוד, כי כמו שאתה יודע היטב, למשל משרד החוץ מחולק היום בין שישה שרים וסגני שרים. תתאר לעצמך שאחד מהשרים וסגני שרים שהוא בתפקיד כלשהו, יש לו איזו פיסה ממשרד החוץ, יקבל פיסה אחרת וכתוצאה מזה ירצה להתפטר או לחזור לכנסת – מייד יהיה מי שימלא את מקומו. לכן אני קורא לחברי, כמובן, לתמוך בחוק הזה, שכן אני באתי מענף שבו המטרה הייתה לשים ללעג את השלטון ואת הכנסת ואת כל מוסדות המדינה, וזה בדיוק מה שהחוק הזה עושה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עפר שלח. יעלה חבר הכנסת זוהיר בהלול. ארבע דקות לרשותך. אני עוד לא לוקח את הזמן עד שאתה תעלה לדוכן. ארבע דקות מרגע זה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אתה יודע, אדוני היושב-ראש, בשעות כאלה הצעדים אטיים וגם החשיבה אטית. אני אשתדל, עם כל מגבלותי המבניות, להעביר ארבע דקות כדי לעניין לפחות את ארבעת הצופים שעדיין נותרו עם עיניים טרוטות. <חיים ילין (יש עתיד):> זוהיר, חיכינו רק לך. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אני מודה לך, חיים. ראש הממשלה החליט לפני שעה קלה, גבירותי ורבותי, לאשר תקציב כדי לאפשר ל-500,000 בתי-אב בישראל לראות את משחק הכדורגל המרכזי. אף אחד לא חושד בי שאינני תומך בספורט ושאינני מכור לספורט. כמובן, כמו ידידי עפר שלח ואחרים. אבל אם הכסף הזה לפתע פתאום – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מה אתי? <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> וגם ד"ר טיבי, הספונסר של "בני סח'נין". אז, חברי, אם ראש הממשלה מצא 15 מיליון שקלים, אם לא יותר, ברגע של הבלחה בליל שימורים שכזה, אז אפשר היה לפתור גם את הבעיה של לפחות עשרות מאנשי רשות השידור – – – <עפר שלח (יש עתיד):> שחקן אחד יתפטר באמצע משחק ושחקן אחר יחליף אותו. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אבל חילופין יש במשחק כדורגל, ולחילופין בפוליטיקה הישראלית לא היינו אמורים לעשות כיסאות מוזיקליים, כפי שראש הממשלה עושה. על כל פנים, דברים כאלה יכולים לקרות, אדוני היושב-ראש, רק במונרכיה – לא טעיתי, מונרכיה, נכון? מדינת ישראל יכולה לוותר על הכנסת ולייצר מונרכיה, כי למדינה הזאת יש ראיס כול-יכול, שיכול בליל שימורים לשלוף מהתקציב של המדינה 15 מיליון שקלים כדי לאפשר שידור משחק כדורגל. וראש הממשלה הזה, שהוא כול-יכול, יכול בעצם גם לוותר על כנסת ישראל. אתם יודעים, חברות וחברים, שכאשר קמה המדינה הזאת התלבטו כמה חברי כנסת צריכים להיות בבניין הזה. המינימליסטים דיברו על משהו כמו 71–80 חברי כנסת. המקסימליסטים, אדוני היושב-ראש, דיברו על 160 או 171. הממשלה חשבה שזה צריך להיות 101, ומכאן בא הקילומטר ה-101. אבל בסופו של דבר מי שהכריע את הכף היה ד"ר זרח ורהפטיג. אם אני לא טועה. הוא היה איש מפד"ל – תקן אותי, אדוני היושב-ראש, אם טעיתי. <היו"ר יצחק וקנין:> נכון, אתה צודק. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> עיגלו את המספר והלכו על 120. המנוח זרח ורהפטיג מתהפך הלילה הזה בקברו, כי בנימין נתניהו מתעלל אפילו במספר האלמותי הזה – – <עפר שלח (יש עתיד):> – – – D9 ליד הקבר – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – כי בעצם, הבניין הזה איננו יודע אפילו דרך מרכיביו האנושיים כמה חברי כנסת יש. כי אם אפשר להתחלף אז מתחלפים. כי, למשל, כולנו – יש להם עוד שלושה תקנים של שלושה אנשים, שאחד היה חבר כנסת והפך להיות מנכ"ל של משרד והשני והשלישי; יואב גלנט, כוח בלתי רגיל לכולנו, מכיוון שאתם מצליחים לעשות כאוות נפשכם בתוך קואליציה רבת מעללים. לכן אני אומר לך, היושב-ראש, בעיניים נוגות ותוגות, אפילו בנפש מיוסרת, אני מודיע על שביקתה חיים של הכנסת, מכיוון שראש הממשלה שלנו עושה בה כבתוך שלו ומייצר יש מאין והופך את הכנסת הזאת לטרמפיאדה. אגב, מי שצריך להחליט כמה חברי כנסת צריכים להיות בכנסת ישראל כיום, אם הלכנו על זרח ורהפטיג, שהיה יושב-ראש ועדת החוקה באותה תקופה – ואתה יודע שהייתה מועצת המדינה, אם אני לא טועה, והייתה האספה המכוננת – אז ניסן סלומינסקי צריך להחליט ולהכריע ברגעים כאלה שכנסת ישראל פסקה מלהיות – – – <קריאה:> – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> איפה? כן. אז אתה צריך לאשר, אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, שהכנסת אין בה 120, יש בה איש אחד שיכול לעשות כבתוך שלו ויכול להחליט כאוות נפשו ויכול להכריע כראות עיניו. מדינת ישראל פסקה מלהתנהל על-ידי כנסת ישראל. בנימין נתניהו הוא מלך ישראל, מברוכ ותפאדל, תיהנו. <היו"ר יצחק וקנין:> לא משעמם פה. לא משעמם פה בכלל. תודה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. יעלה חבר הכנסת יוסף ג'בארין. אחריו – חבר הכנסת – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה לא בסדר, זה לא בסדר. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת יואל חסון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, זה לא בסדר. <היו"ר יצחק וקנין:> זה בסדר, כי אני נותן לך לדבר אחריו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, אבל אני מספר אחר. <היו"ר יצחק וקנין:> המספר לא משנה. אפשר לחשוב שזה קריטי קריטי, ארבע דקות, אם אתה תדבר עכשיו או בעוד ארבע דקות. מה אני יכול לעשות שברשימה פה נמחקו השמות? <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה אני צריך לעשות עם זה? <היו"ר יצחק וקנין:> אני הולך לפי מה שיש לי. כבר קראתי לו לפני כן, אז מה אתה רוצה שאני אעשה? אתה אחריו. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברים נכבדים, אני תוהה מה משותף לדיון בחוק הזה היום לבין המתקפה שהיינו עדים לה על בית-המשפט – מתקפה מאוד קשה, לרבות של חברי כנסת ונושאי תפקידים בממשלה. אני חושב שהדבר המשותף העיקרי זה פשוט הזלזול שרוחשת הממשלה הזאת לחוק, לא כל שכן חוק שהוא בעצם חוק-יסוד – חוק-יסוד: הכנסת, שאמור להיות בעצם חוק שמציב את העקרונות המרכזיים של עבודת הכנסת, של בחירת השרים, יחד עם חוק-יסוד: הממשלה. אלא שפשוט הזלזול בחוק מוביל לכך שהממשלה יכולה פשוט לקבל החלטות ולשנות את כללי המשחק תוך כדי המשחק, תוך כדי המשחק. כך הממשלה הזאת שומרת על אותה מסורת שהייתה לה כבר בתחילת הקדנציה הנוכחית הזאת של הכנסת. הוראת שעה בעניין מספר שרים וסגני שרים, הארכת התקופה לאישור התקציב – כל זה קורה אחרי שכבר יש בחירות ויש תוצאות. אני חושב שאפילו התחלנו בכך כשראש הממשלה הכריז על כך שיש לו ממשלה; אחר כך הסתבר שבכלל אין לו ממשלה, שצריך עוד להגדיל את מספרי השרים וסגני השרים כדי שתהיה לו ממשלה כזאת. התיקון שעושים כיום לחוק-היסוד יוצר קלסיפיקציה, מיון, בקרב חברי הכנסת. עכשיו יהיו לנו בתוך הכנסת חברי כנסת חדשים שהם בעצם חברי כנסת על-תנאי. זה פשוט סוג חדש של חברי כנסת שיהיו עכשיו בכנסת, שהכנסת לא הכירה קודם. <שר התיירות יריב לוין:> האמת שכולנו זמניים. בקצב של הכנסות האלה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כולנו זמניים והם הזמניים של הזמניים. <יעקב פרי (יש עתיד):> כולנו זמניים אבל יש זמניים יותר. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> בדיוק, זה הזמניים של הזמניים. <שר התיירות יריב לוין:> בתחלופה של הכנסות, ההבדל כבר לא גדול. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אתה מתפטר, יריב? <שר התיירות יריב לוין:> אם אתה מודאג, התשובה לא. <יעקב פרי (יש עתיד):> ישנת טוב? <שר התיירות יריב לוין:> לא, הייתי בשתי חתונות, אתה מכיר אותנו בליכוד – – – <קריאה:> אני לא הצלחתי להגיע לחתונה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> זאת אחת הסיבות – זה לא על הזמן שלי. <שר התיירות יריב לוין:> הוא אמר שישנתי טוב, אז אמרתי לו שהייתי בשתי חתונות. <היו"ר יצחק וקנין:> אתם לוקחים לו את הזמן. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> השר לוין, זאת אחת הסיבות שהיה אפשר להזכיר בהסברים לחוק הזה – ששרים יוכלו להשתתף בחתונות בזמן ההצבעות. <עפר שלח (יש עתיד):> בגלל זה צריך גם עוד חברי כנסת. יש בקשה של התאחדות האולמות. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כן. אז אותם חברי כנסת על-תנאי, בנוסף לרעיון החדש הזה שייכנס לחיים הפוליטיים שלנו – הרי אחת הביקורות המרכזיות על התיקון לחוק היא שבעצם חברי הכנסת החדשים הללו, אותם חברי הכנסת על-תנאי, יהיו בעצם אסירים של הכנסת הנוכחית ושל הממשלה הנוכחית, ולכן הם בעצם שבויים של הממשלה. מי מאותם חברי הכנסת ירצה שהממשלה תיפול, או ירצה שהשר שלו מאותה מפלגה יתפטר ולא יהיה חלק מהממשלה? ולכן זו בעצם מציאות חדשה, שפוגעת באופן קשה ביכולתה של הרשות המחוקקת לבקר באופן הוגן את עבודת הממשלה ואת עבודת הרשות המבצעת. הסיבה הנוספת שחשוב להזכיר היא, שהכנסת הזו – ובכלל שיטת השלטון, שיטת המשפט במדינת ישראל – הייתה כל הזמן רגילה למצב שיש חפיפה בין הרשות המחוקקת לבין הרשות המבצעת, חפיפה שמתקיימת בתוך האולם הזה, 120 חברי הכנסת; והחפיפה הזו כנראה לא תתקיים עכשיו, ונהיה במציאות חדשה. ואני רוצה להגיד לכם שיכול להיות שאנחנו נצטרך לחפש את – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – אותם חברי הכנסת שלא יהיו כבר מתוך ה-120. אנחנו נחפש אותם ונחפש אותם, ואני חושש מאוד שאנחנו גם לא נמצא אותם. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. יעלה חבר הכנסת יואל חסון, ואחריו – חבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת יואל חסון, ארבע דקות לרשותך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת – חברינו באופוזיציה, אפשר להגיד הרבה על האופוזיציה, דברים טובים או פחות טובים, אבל דבר אחד אי-אפשר להגיד עלינו: זו אופוזיציה ראשונה שהצליחה להביא לכאן שרים בפיג'מות או בבגדים לא פורמליים. השר לוין, אתה השר השני שנראה כאילו הגיע, ככה, טרוט שינה. <שר התיירות יריב לוין:> איזה טרוט שינה? שתי חתונות היו לי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ככה אתה הולך לחתונות, אדוני? <היו"ר יצחק וקנין:> יואל, מילא אם היה חבר כנסת אומר את זה, הייתי מבין. אבל אתה ליכודניק, אתה יודע כמה חברי המרכז – – – <שר התיירות יריב לוין:> שתי חתונות היו לי. <היו"ר יצחק וקנין:> – – – כמה אתה זקוק לחברי המרכז. במיוחד בליכוד. זה לא פשוט. <נחמן שי (המחנה הציוני):> איזה ליכודניק? הוא הלב הפועם של המחנה הציוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני לא בא בטענות – – – <שר התיירות יריב לוין:> יואל, יואל, הספקתי להיות בשתי חתונות, להחזיר את הבן שלי מבילוי, להתגלח, לבוא לפה, ונראה לי שיש לי עוד חצי שעה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז לפחות תודה שלקחת את החולצה של יובל שטייניץ, כי היא דומה בדיוק. אבל בוא נדבר ברצינות, למרות שהדיון הזה בעיני הוא ממש לא רציני, כמו שהחוק הזה הוא לא רציני. בכלל, אני אוהב את המינוחים האלה של חוק נורבגי קטן. אולי נעשה, אדוני השר לוין – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זה מזכיר לי "טורקי קטן". <יואל חסון (המחנה הציוני):> אולי נעשה, אדוני השר, חוק נורבגי קטנטן? חוק נורבגי קטנטן. יש עכשיו חוק נורבגי קטן, אז נעשה חוק נורבגי קטנטן. מהו החוק הנורבגי הקטנטן? נעשה סגנים לחברי הכנסת. סגנים לחברי הכנסת. בכלל יהיה מצוין. אתם, אדוני השר, בקואליציה המצומצמת, תוכלו לחלוק את המאמץ עם סגני חברי הכנסת. חברי הכנסת יוכלו למנות לעצמם סגנים; הם יכולים להיות חברי המפלגה, הם יכולים גם לא, אדוני; הם יכולים להיות אלה שפגשת בחתונה והם יכולים להיות גם לא. ובאמת, אני חושב שזה חוק נורבגי קטנטן, שיסייע מאוד להישרדות. אבל מה שמעניין פה באמת, אדוני, זה העובדה הזאת שאתם באתם לכנסת העשרים בשיכרון כוח וחושים, עם החזה נפוח והרשימה המרשימה שלכם, לא פחות מ-30 מנדטים. כמה חגגתם בליל הניצחון שלכם ואיך הצבע חזר ללחיים; ובצדק, ובצדק שמחתם. אבל תראו אתכם היום. תראה אתכם היום – איך אתם נראים. מסמורטטים, עייפים, טרוטי עיניים – – <שר התיירות יריב לוין:> מי נראה טרוט עיניים? אתה לא רואה טוב. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – מוטרדים, שוב מתעסקים וגוררים שרים וחברי כנסת באמצע הלילה כדי לחוקק את החוק הנורבגי הקטן. ומילא אם היינו יושבים כאן עכשיו, חברי חברי הכנסת, ולדוגמה – מאשרים בדחיפות את מתווה הגז. כי ראש הממשלה אמר שצריך להוציא את הגז מהר מהאדמה. אבל עניין מתווה הגז לוקח חודשים. אולי אם היינו עכשיו, בדיון לילי כזה, מתעסקים בתקציב המדינה – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – אולי היה היגיון, חבר הכנסת שי, היה היגיון. אבל תקציב המדינה? <נחמן שי (המחנה הציוני):> תקציב המדינה? אולי תקציב המדינה הקטן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גם הוא לא בוער, אדוני, גם הוא לא בוער. לא תקציב המדינה הקטן ולא הקטן-הקטן של 2015, ולא הבינוני של 2016, ובטח ובטח גם לא המייאש של 2017. בדברים האלה, חברי לקואליציה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> יואל, תסלח לי, נקרא לזה "חוק הפיורדים". <נחמן שי (המחנה הציוני):> יואל, אולי הוא עבר ברית מילה, יואל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> היושב-ראש ייתן לי עוד דקה כי הפריעו לי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> יואל, אולי הוא עבר ברית מילה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז אני אגיד לכם משהו, חברי – – <היו"ר יצחק וקנין:> תסיים, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – בחוקים החשובים – הפריעו לי קצת, תן לי רק דקה. <היו"ר יצחק וקנין:> מי הפריע לך? לא הפריעו לך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הערתי לך את המליאה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה נהנית מכל רגע. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, הערתי לך את המליאה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> זה דברים חשובים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני רוצה לומר לכם לסיכום, חברים, שהממשלה הזאת, בדברים שבאמת דחופים לאזרחים, כמו הגז, כמו התקציב, כמו רפורמות הדיור, כמו רפורמות כלכליות, היא גוררת רגליים, היא לוקחת את הזמן. יש לה זמן. אבל כשזה מגיע לחקיקות של ג'ובים פוליטיים להישרדות – הייתם צריכים לראות את חבר הכנסת סלומינסקי, אדוני היושב-ראש, איזה אחוז תזזית, איזו אנרגיה – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – איזו מהירות ואיזו יעילות. לכן, לסיכום, אדוני – אני רוצה לתקן אתכם, חברי הכנסת – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – החוק הזה הוא לא חוק נורבגי, חבר הכנסת סמוטריץ, הוא לא חוק נורבגי, הוא חוק שבדי. כי זה בדיוק כמו "איקאה": מרכיבים, מפרקים, מוסיפים, עוד שר, עוד כיסא לחבר כנסת, עוד כיסא לשר. זאת הבשורה שלכם, לא תגיעו עם זה רחוק. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יואל חסון. יעלה חבר הכנסת איתן ברושי, ואחריו – חברת הכנסת מיכל בירן. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, דיברו כאן כרגע על תקציב וברית מילה, ההוגה הידוע חברי נחמן, ואני מבין שבשבוע הבא עוסקים בתקציב בממשלה, ואני מקווה שזה לא יהיה כמו הבדיחה: אמרו פעם, מה זה מיתון? מיתון זה כמו ברית מילה – לקטנים חותכים ולגדולים מחלקים עוגות. אז אני מקווה שאנחנו לא עומדים לפני תקציב שהוא מיתון, וכפי שהדברים נראים כרגע, אנחנו עומדים בפני קיצוצים. רציתי להתייחס בכל זאת לנושא באיזושהי מילה רצינית. אני חושב שלהציג את הצירוף של כמה חברי כנסת כדבר גורלי זה לא מועיל, לא לאופוזיציה וודאי לא לקואליציה. וגם לא השאלה כמה זה עולה. משום שדמוקרטיה עולה כסף, ואם היה ניתן להוכיח שהעלות הזאת יש בה תועלת, ואם היה ניתן להסביר לציבור שמעבר לחוש ההומור שבתוספת הזאת שמוסיפים, יש חיזוק של הממשלה וטובה לעם – היה אפשר לסבול גם את העלות. ואמרתי פעם קודמת, כמו אותו משפט: לא חשוב כמה יעלה, העיקר שייראה צנוע. אבל השאלה שבאמת יכולה להישאל: מה תעשה הממשלה והכנסת בתוספת כוח-האדם? הרי כל אחד שניהל פעם משהו בחיים שלו יודע שיש מונחי עלות ותועלת ויש סיבה לתוספת משאבים. מה הסיבה לתוספת משאבים? מה יכול לקרות אם נוסיף כמה חברי כנסת? ומה יכול לקרות, רבותי השרים, אם נפנה לכם את הזמן מהכנסת? ספק אם יכול לקרות משהו שיצדיק בעיני הכנסת והציבור – ואנחנו שליחי ציבור – את המאמץ שאתם עושים בשעות האלה להוסיף כמה חברי כנסת בעלות של כמה מיליונים. ואני רוצה להציע משהו – שייעשה. אני רוצה להתייחס לאירוע האחרון בבית-אל ולתת דוגמה לממשלה, מה היא יכולה לעשות בתוספת כוח-האדם שהיא מוסיפה לעצמה. בלי להיכנס לוויכוח כרגע, בשעה זו, שני הבתים בבית-אל הם לא חוקיים מיום הקמתם, אבל יש עוד עשרות בתים ביהודה ושומרון, כולל ביישובים כמו עמונה, בתים בגבעת-אסף, אפילו בעפרה, לצערי בעוד מקומות – אבל תדעו לכם שזאת בנייה שולית, כי רוב הבנייה ביהודה ושומרון היא חוקית ורוב התושבים נורמטיביים, ואין ספק שהבנייה, כל עוד היא קיימת, הממשלה מחויבת לה. אבל אני מציע תפקיד, אני מציע תפקיד, רבותי השרים, לתוספת כוח-האדם. מה שהיה היום הוא לא מועיל להתיישבות ביהודה ושומרון, בוודאי לא לחוסן של החברה, ואני מציע הצעה, שבתוספת כוח-האדם אנחנו יכולים לעודד פינויים מרצון של בתים. יש פה חברים שמכירים דברים כאלה. אני מציע לא לחזור על התופעה שהייתה היום, ולא לדחוק את הקץ ולהגיע למראות שהיו היום, שזרקו ופגעו בחיילים ושוטרים. ולפי דעתי, מי שנחלש היום זה לא בית-המשפט; מי שנחלש היום זה ההתיישבות שאני חלק ממנה, ודאי ההתיישבות ביהודה ושומרון לא הועיל לה האירוע הזה. ולכן אני חושב שהשאלה שנשאלת הערב היא לא כמה זה יעלה, אלא מה יצא מזה. השאלה ששואלים בציבור גם אחרי הדיון עם חוש ההומור, שלא תמיד הוא מועיל, זה לא כמה זה עולה, אלא מה זה מביא, מה זה נותן. תוספת הכוח של ממשלה שלא בטוח שהיא יודעת לאן היא הולכת – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – ושל כנסת שמתפקדת בצורה קשה במציאות של היום, זאת לא תוספת חשובה. לכן אני מציע לממשלה, אחרי שהיא תעביר את החוק הזה ואחרי שהיא תתקן את החוק, שהיא תשקול מה היא עושה עם התוספת, מה יעשו השרים בזמן שהתפנה להם, מה יעשו עוד כמה חברי כנסת. אני מציע לשרת את העם בנקודות הנכונות ולהביא תועלת אחרי התיקון המיותר הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. תעלה חברת הכנסת מיכל בירן, ואחריה – חבר הכנסת באסל גטאס. רבותי, כפי שהודענו, ב-1:50 אנחנו מתחילים את ההצבעות. דוברים אחרונים, סיכומים. אני מבין שהדובר האחרון מהאופוזיציה לפי הזמן הוא חבר הכנסת יצחק הרצוג, יושב-ראש האופוזיציה. חברת הכנסת מיכל בירן, ארבע דקות לרשותך. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הערניים במיוחד בשעה זו של הלילה, בכל פעם שהמדינה מתמהמהת בהריסת מבנים בלתי חוקיים בפזורה הבדואית בנגב או במגזר הערבי באיזה כפר, ישר חברי הכנסת מהימין מזדעקים על אוזלת ידה של המדינה ועל הזלזול בשלטון החוק. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> נכון. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> בכל פעם שמעבירים ביקורת קלה שבקלות על חיילי צה"ל, ישר אתם מזדעקים, בצלאל, על הפגיעה בחיילים. אז אני שואלת, איפה אתם עכשיו? אתם מכשירים במו-ידיכם פגיעה בשלטון החוק וזלזול במערכות של המדינה. אתם במו-פיכם נותנים לגיטימציה לפגיעה בחיילי צה"ל ובשוטרים. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> זה לא אמת. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אתם הריבון – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> לא אמת. את יודעת את זה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – אתם בשליטה, ואתם מחללים את כל מה שקדוש במדינת ישראל לטובת אינטרסים פוליטיים צרים של מיעוט קיצוני ומסוכן. כשבנט אומר שהוא מחרים את מי שרודף את חיילי צה"ל, ואז נואם על גג בבית-אל מול קבוצה של פוחזים שמתקוטטים עם חיילי צה"ל ומיידים עליהם אבנים, אני שואלת איפה ה"נאה דורש נאה מקיים"; כשאיילת שקד, שכל כך רצתה להיות שרת המשפטים, ושותקת כאשר חבר מפלגתה מתבטא בצורה מזעזעת, באותו יום שנשיא בית-המשפט העליון לשעבר מקבל איומים על חייו, או כשהיא הביאה חוק להחמרת הענישה כנגד מיידי האבנים – זה ממש מעניין, האם שרת המשפטים תדרוש את ההחלה של החוק הזה גם על הקיצונים שיידו אבנים בבית-אל כנגד שוטרים וחיילי צה"ל? כשאורן חזן מתגאה בשירותו בצה"ל ונעלב שהורידו אותו בדרגה, ואז מתייצב כמו אחרון נערי הגבעות אל מול שוטרים וחיילים ומאיים עליהם – מה אנחנו והציבור בישראל אמורים להבין מכך? שיש דין אחד למתנחלים ודין אחר לכל השאר? שאת המוסר הכפול שלכם אתם אפילו כבר לא מנסים להסתיר? שמי שמתנהג באלימות כל עוד הוא יהודי מקבל תגמול פוליטי בדמות בניית מאות יחידות דיור? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> כשהסטודנטים, החברים שלך – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אתם מוכרים את יסודות הדמוקרטיה הישראלית בנזיד עדשים, סמוטריץ, בנזיד עדשים, מזלזלים בשלטון החוק והורסים את מעמדנו בעולם – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – וכל זאת כדי לרצות קבוצה קטנה של קיצוניים עם אידיאולוגיה משיחית. איפה הליכוד של בגין, ששלטון החוק היה נר לרגליו, שאמר "יש שופטים בירושלים"? להגיד שהוא וז'בוטינסקי מתהפכים בקברם זאת כבר קלישאה. הם עושים פליק-פלאק ושמיניות למראה ממשיכי דרכם. תתביישו לכם. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מיכל בירן. יעלה חבר הכנסת באסל גטאס, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי. רבותי, הבנתי שיושב-ראש האופוזיציה לא ידבר בחוק הזה. אם כן, אחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת יעקב פרי – אתה תהיה אחרון הדוברים מטעם האופוזיציה. באסל גטאס, ארבע דקות לרשותך, אדוני. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השרים, אני כל הערב ועכשיו לפני שעליתי מכין את עצמי לדבר על חוק ההזנה בכפייה, החוק הבא, החוק שיכשיר עינויים בישראל, ואני לא יכול להתנתק בבואי לדבר על החוק הנורבגי מהחוק ההוא, השני, ומחפש את הקשר בין ההזנה בכפייה לבין החוק הנורבגי. ובאמת, אם אתם מסתכלים על המצב, על התוצאה, תוצאת החוק הנורבגי תהיה הזנה בכפייה של הכנסת, של המערכת הפוליטית, זוהי הרחבה מלאכותית – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת סמוטריץ. בצלאל. שב במקומך, האמן לי – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה מפריע לי. <היו"ר יצחק וקנין:> – – שאפילו רגע אחד לא נתת לה מנוחה מהמקום שלך, אני אפילו לא הערתי לך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> במקום ללכת ולהגדיל את מספר חברי הכנסת, לדוגמה, מאלצים את המערכת באופן כפייתי להגדיל את מספר השותפים בשלטון. זוהי הזנה בכפייה. כנראה השלטון הקיים, ביודעו שהוא עומד על כרעי תרנגולת, והרצון הכפייתי הזה לחפש עוד מקורות תמיכה פנימיים, מוצא לו דרכים שונות ומשונות, גם תוך כדי שינוי סדרי עולם, גם תוך כדי שינויים בעצם במהות של מערכת השלטון באופן פזיז, רק כדי לזכות בעוד קצת יציבות שלטונית פנימית, קואליציונית. אין לי דרך אחרת לתאר את זה. זהו חוק אומלל, חוק-יסוד שבא בהוראת שעה, ובכלל הוראת שעה זה דבר מאלץ ומאולץ לתכנון מערכת חוקים. חוקי-יסוד בצורת הוראת שעה, גם אם היא הוכשרה על-ידי בג"ץ פעם, היא זכתה לביקורת רבה. אז הכול ביחד – גם התוכן, גם הרעיון, גם הדרך, הם צריכים להיות, ממש להדליק נורה אדומה בפני כל מי שאכפת לו איך מערכת דמוקרטית צריכה להתנהל. אז אני חושב, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שצריכים לדחות, להתעשת וברגע האחרון לדחות על הסף את החוק הנורבגי, הקטן והגדול, ולהעביר את זה לפחות למושב הבא, כדי שיזכה באמת לדיון רחב וענייני ומהותי. אחרת זה ייחשב, כפי שאמרתי, הזנה בכפייה של המערכת השלטונית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. יעלה חבר הכנסת נחמן שי, ולאחריו – שוב אני אומר – אחרון הדוברים, חבר הכנסת יעקב פרי. ארבע דקות לרשותך, חבר הכנסת נחמן שי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת היא שאני קצת נעלבתי, מפני שלמה אנחנו רק רוצים חוק נורבגי קטן? למה שלא יהיה חוק נורבגי גדול? ואני אומר לכם משהו: אם יש מדינת חלומות, בעיני זו נורבגיה. ואני רוצה לספר לכם כמה פרטים על נורבגיה כדי שתבינו למה החזון הציוני מתגשם הכי טוב בנורבגיה. נורבגיה, שהמוטו שלה זה "הכול בשביל נורבגיה", כמו הכול בשביל ישראל. מה זה ההמנון הלאומי של נורבגיה? כן, נאהב ארץ זו – כמו ישראל. והמשטר – מונרכיה חוקתית. אפשר לסיים קדנציה של ראש ממשלה ומייד להיות מונרך, באופן חוקי. יש לנורבגיה כל הדברים שהיינו רוצים – כל מה שאנחנו רק רוצים זה להיות נורבגיה: אוכלוסייה קטנה – 5 מיליון ומשהו, לא צריך יותר; צפיפות – 11 נפש לק"מ. מקסים. לא צפוף. אפשר לנהוג בעיניים עצומות. תמ"ג? 339 מיליארד דולר בשנה. מה אתם רוצים? זה פנטסטי. תמ"ג לנפש – 65,000 דולר לאיש. שמעתם? אנחנו מרחפים בסביבות ה-40,000 – 40% יותר. יש להם גם קידומת בין-לאומית וסיומת אינטרנט – על זה אני לא רוצה לדבר, אבל חשבתם פעם על המשטר הכלכלי? מדינת רווחה מפותחת, משק סוציאליסטי עם מיסוי פרוגרסיבי. היא מגינה על נושא זכויות האדם והגנת הטבע והסביבה ממש כמו ישראל. ממש. זכויות אדם זה הלוא נר לרגלינו. וטבע – אנחנו רואים כל פעם איך אנחנו מפנים את המתקן הזה מחיפה, נכון, עמיר? עוד מפנים אותו, או-טו-טו. דירוג ערים – גם כן, אנחנו כמו נורבגיה. הכי יקר. מדד יוקר המחיה ל-2011 – הכי יקר באוסלו. נורבגיה דורגה כמדינה שהכי טוב להתגורר בה. כמו ישראל. בטח גם ביטחון מצוין. היא משמרת מורשת תרבותית ענפה, ועכשיו שימו לב – ייצוג ניכר למיעוט הסאמי, המתגורר בעיקר בצפון המדינה. איזו עוד מדינה מגינה כל כך על המיעוט שחי בתוכה? אנחנו. הנה, המיעוט הערבי שחברים יושבים פה – שומרים על הזכויות שלהם, מכבדים אותם, אף פעם לא מקללים אותם, בכנסת הזאת. מה זאת אומרת? כל הזאת מגינים. ממש כמו נורבגיה. אני אומר לכם, זה לא רק החוק – אנחנו חייבים לאמץ את נורבגיה בתור מודל. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> לספח. <נחמן שי (המחנה הציוני):> נכון, אולי נספח את נורבגיה. לא, נתקוף אותה, ואז נעשה שלום אתה. ויש לנו גם סוד – נורבגיה, מקור העושר – הנפט. נורבגיה הפכה למעצמת נפט, אתם יודעים את זה. אבל מה היא עשתה עם הנפט שלה? עלייה בשיפור מערכות החינוך והרווחה והפיכתן למתקדמות בעולם, בנוסף להגדלת קצבאות הזיקנה והאבטלה, יחד עם מתן שירותים רפואיים וחינוך גבוה חינם. מה אנחנו רוצים בחיים הקצרים שיש לנו על-פני כדור-הארץ? להיות נורבגיה. אז אני חוזר ואומר לכם: אין כמו נורבגיה. אני מודה לממשלה, שהחליטה סוף-סוף לעשות את הצעד האמיתי והנכון ולהפוך את מדינת ישראל לנורבגיה. מהיום כולנו נורבגים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. יעלה אחרון הדוברים מטעם האופוזיציה, חבר הכנסת יעקב פרי. ארבע דקות לרשותך, חבר הכנסת יעקב פרי. <יעקב פרי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, אני לא בטוח שאנצל את ארבע הדקות, אבל בקריאת ביניים, חברותי וחברי חברי הכנסת, שאלתי את יושבי-ראש סיעות האופוזיציה למה לא הלכנו להסכם המקורי שאולי היה מביא את חברינו מהקואליציה להיות עוד קצת יותר לחוצים; אבל החלטתם לקבל את הצעת הקואליציה, ואת השאלות שלי אשאל בתוך האופוזיציה ולא מעל במת הכנסת. אדוני היושב-ראש, יש בפנינו שוב דוגמה, אחת מרבות שהיינו עדים להן במושב האחרון של הכנסת, איך לוקחים רעיון חיובי, שינוי חוק-יסוד, שנועד בסך הכול להגביר את המשילות, והופכים אותו לסידור עבודה. שינוי שיטת ממשל במדינת ישראל והגברת המשילות הם ללא ספק ערכים ראויים, וראש הממשלה גם הצהיר בתום מערכת הבחירות שהוא מתכוון להעביר רפורמה משמעותית ולשפר את המשילות. אבל, לצער כולנו, בשינוי של חוק-יסוד, אירוע דרמטי בחיי הרשות המחוקקת, הממשלה וראש הממשלה בוחרים להעביר חוק משילות מסוג אחר: חוק המשילות בחברי הליכוד, או במילים אחרות, חוק הג'ובים של מפלגות הקואליציה. חוק הג'ובים שמבקש ראש הממשלה להעביר כאן היום יעלה למשלם המסים מיליוני שקלים בשנה, ובמקום לנצל את המהלך הפרלמנטרי המורכב, הדורש רוב של 61 חברי כנסת, באמת על מנת לבצע שינוי אמיתי שיגביר את המשילות, בוחרת הממשלה בחוק שהוא עלבון לדמוקרטיה. אם מנכ"ל משרד ממשלתי היה משנה תקנות כדי להעניק ג'וב למקורביו, היינו קוראים לזה שחיתות; אם לאחר סיום מכרז ממשלתי היו משנים את הכללים כדי להכניס עוד ספקים, למרות שאין בכך צורך, היינו קוראים לזה שחיתות. אז אם מעבירים חוק-יסוד בכנסת ישראל כדי לספק ג'ובים למקורבים ותו לא, זו בדיוק ההגדרה של שחיתות. החוק הזה הוא זלזול בכל אחד ואחת מאזרחי ואזרחיות מדינת ישראל. במקום להשקיע בדברים חשובים לאזרחים, הממשלה בוחרת להשקיע פעם נוספת בשרידותה הפוליטית ובשרידותו הפוליטית של ראש הממשלה. החוק הוא רע לדמוקרטיה, הוא רע למשלם המסים, הוא רע למדינת ישראל, הוא נולד רק מתוך צורך פוליטי לוחץ של קואליציה מצומצמת, שמתקשה מאוד להתמודד בחוקי המשחק של הדמוקרטיה בישראל, ואני ממליץ לכל חברותי וחברי להצביע נגד הצעת החוק ולמנוע עלבון נוסף לציבור ועלבון נוסף לבית זה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יעקב פרי. יסכם את הדיון יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, שרים, חברי חברי הכנסת, אני מניח שדובר כאן הרבה, וכולם תמהו, מדוע צריך את החוק הזה. נכון, שי? אז אני רוצה רק להסביר לכם למה צריך את החוק הזה. <קריאה:> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני יודע. אז קודם כול, יש סיבות גדולות ועמוקות בהפרדה בין זה לזה, אבל אני לא מתייחס לזה כרגע, כי החוק הזה לא בדיוק עונה על כל הדברים. אבל אני אגיד לכם מה – ניקח את הוועדה, נניח את הוועדה שלנו, יש דיון על חוק, דיון רציני מאוד, מי שנמצא שם זה רק האופוזיציה. נמצאת רק האופוזיציה, והם משתתפים, וכו' וכו', וראה זה פלא, כולם אומרים לי: איך תעביר את החוק הזה? אני אומר: אל תדאגו, מגיע הרגע שצריכים להצביע, ופתאום הצד הימני מתמלא, ויש רוב, והחוק עובר. מה המשמעות? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> רגע, רגע. הגברת ורבין, דקה. אז מה קורה פה? צריכים להבין. האם כך אנחנו רוצים שהדיונים יתנהלו? שהדיונים יהיו עם האופוזיציה, וברגע שתהיה הצבעה, פתאום זה מתהפך? אנחנו לא רוצים. אז למה זה קורה בכל אופן? ותאמינו לי שחברי הקואליציה הם חברי כנסת מצוינים, והם לא מתחמקים. אז איך זה קורה, התופעה הזאת? אז עשיתי מחקר עמוק, והוא שגרם שנביא את החוק הזה. והנה, אני אתן לכם דוגמה. למשל, ניקח את סיעת הליכוד. סיעת הליכוד מהווה 30 חברי כנסת. מתוכם ישנם שרים וחברי כנסת, ונשארים לנו ח"כים פנויים – 13. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אבל כל אחד שווה שלושה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> רגע, רגע. 13 ח"כים נשארים. מתוכם ארבעה הם יושבי-ראש ועדות, והם לא יכולים לנוע. אז נשארים לנו תשעה חברי כנסת פנויים סך הכול. מה הם צריכים למלא? <קריאות:> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> חבר'ה, חבר'ה, מה הם צריכים למלא, תשעת חברי הכנסת האלה? אז לפי החלוקה של הוועדות, הם צריכים להיות ב-32 מקומות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – שייסעו לנורבגיה – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> תשעה חברי כנסת על 32 מקומות שבוועדות. איך אפשר לעשות את זה? <נחמן שי (המחנה הציוני):> שילמדו נורבגית. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אל תביאו חוק נורבגי – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> נכון, יש שתי אפשרויות: או פחות שרים או יותר חברי כנסת. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> ברצינות, נו. אין בעיה. אין בעיה, ניסן. באמת. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, לא, חבר'ה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, הלוואי על כולנו כל האנרגיות האלה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני אומר שוב, אז יש שתי אפשרויות – עמר, אתה צודק – יש שתי אפשרויות: או לקצץ במספר השרים או להגדיל את מספר הח"כים. אז כשאתם יום אחד תגיעו לשלטון, אני בטוח שתבחרו בדרך של קיצוץ מספר השרים. מאה אחוז. מכובד. אבל היום בחרו בדרך של הגדלת הח"כים, כדי שאפשר יהיה שהוועדות – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> זה לא מגדיל את הח"כים, זה רק מגדיל את מספרם. זה מקטין את הח"כים. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בשעה כזאת, מה? – – – ועל-ידי זה אפשר יהיה שעבודת הוועדות תהיה יותר רצינית; שבדיונים של הוועדות – לא רק בהצבעה, אלא גם בדיונים – יהיו גם ח"כים מהקואליציה. אחרת אין דרך. אין דרך. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> חבר הכנסת סלומינסקי, אם זה לא פותר את זה – חבל. חבל, באמת, השעה מאוחרת. אדוני, באמת – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> את רוצה – אז אני אתן לך עוד דוגמה, ממפלגה נוספת – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מה זה אומר, באמת? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> מה, זה לא פותר? למה לא פותר? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> כי זה לא פותר שום דבר. באמת. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הנה, יש. הנה, אני חבר בוועדה, ותעיד יושבת-ראש הוועדה – נכון? יושבת-ראש הוועדה, שאני חבר בוועדה, הגברת סתיו, למשל. אני לא יכול להגיע לשם, מה אני יכול לעשות? אני יושב מהבוקר עד הלילה. מה אני אעשה? אבל עכשיו תהיה לנו חברה שתוכל להיכנס לשם ותהיה חברה שם, והכול יסתדר. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני רוצה לדעת אם סתיו כבר הוציאה אותך מהוועדה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא הייתי אף פעם. איך אני יכול? אני יושב מהבוקר עד הלילה רק על החוק הנורבגי. את יודעת מה זה? אז לכן – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> מי בעד שקיפות? <קריאות:> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> מה? רגע, מה לא בסדר בטיעון הזה? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא. כי זה לא רציני. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הטיעון הזה הוא טיעון רציני. למה לא? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מה רציני בו? ניסן, אם היית מביא חוק נורבגי אמיתי – זה כלום רציני, זה חוק – – – זה קשקוש חוק. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> רגע, אז באמת היה רעיון להוסיף לליכוד שלושה, לא רק אחד. אז תארי לך, אם היינו עושים את זה, מה היה קורה פה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אז אמרנו: בסדר, אז שיהיה דין אחד לכולם. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> ניסן, ניסן, יש ביצה מקושקשת ויש קשקוש חוק. זה קשקוש חוק. <קריאות:> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> מה? לא שומע. <קריאה:> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> נו, מה אתה רוצה שנעשה? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני מציעה לו להצביע. הוא לא רוצה להצביע – ניסן. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> עכשיו, אתם רוצים שאני אתן לכם דוגמה על מפלגה נוספת, חוץ מהליכוד, ולראות את הדילמה? אז לכן, רציתי להסביר, בצד האחד, למה צריך להוסיף ח"כים. עכשיו, מצד שני – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> ח"כית. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> מה? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> ח"כית. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כל מפלגה. אבל בסך הכול זה ח"כים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא, אבל בוא נגיד: זה ח"כית. <קריאה:> כמה שנים אתה בכנסת? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> נו, נו. מה ההמשך? <קריאה:> אז מה אתם משחקים אִתם עוד? בוא נצביע. נלך. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, שיגידו לי לרדת. שיגידו לי. טוב, רבותי, מצד שני – – – <קריאה:> מה עם – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> רגע, זה הצד האחד של המטבע. <קריאות:> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> זה הצד האחד של המטבע. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא, יש לו בעל-בית, אמר לו עוד לא לרדת. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> זה הצד האחד. מצד שני, יש לנו שרים, ברוך השם, באמת, ושרים שעובדים קשה מאוד. באמת, שרים שעובדים קשה מאוד. ולכן, כדי להקל על השרים, אז אמרנו – הנה, למשל, השר חיים כץ, שר שעובד קשה מבוקר עד לילה, והוא חוץ מזה צריך לשבת בכנסת, וחוץ מזה הוא צריך לשמש בכל מיני תפקידים בכנסת. <קריאות:> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, לא. כולם עובדים קשה. לקחתי אותו כדוגמה, כי הוא שאל. אמרתי, רק כדוגמה. אז למשל, בא החוק הזה, ובא ואומר: רבותי, אנחנו רוצים גם להקל על השר שיוכל לעבוד ולהתמסר לתפקיד שלו, ולכן מאפשרים לשר לעזוב את הכנסת לתקופה מסוימת כדי שיוכל להתמקד. טוב, רבותי, אני מבין ששכנעתי באמת את הציבור. ואם את לא מאמינה לי ששכנעתי, אז נעשה הצבעה ונראה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אה, לא. זה בסדר. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני קורא בכל אופן לחברי כולם, מצד אחד להסיר את כל ההסתייגויות – אלא אם כן כבר תורידו אותן מראש. אם לא – להסיר את כולן, ובסופו של דבר לתמוך בחוק הזה בקריאה שנייה ושלישית. ואני מזכיר לכם שזו הוראת שעה, ונלמד. אם נראה שזה טוב – ימשיך; נראה שלא – יעשו שינויים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. נא לשבת, חברים. השרים כחלון, בנט, אלקין, נא לשבת. חברי הכנסת, שרים, נא לשבת. אני מפציר בכם לשבת על מנת לחסוך זמן בהצבעות, והמבין יבין. חברים, נא לשבת וגם לשמור על שקט על מנת שנוכל להתחיל בהצבעות. חבר הכנסת מיקי לוי ביקש הצעה לסדר מן המיקרופון באולם. עד דקה לרשותך, אדוני. הצעה לסדר. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, אדוני, אני מבקש לדעת אם לעצם החוק הזה יש הסכם קואליציוני בין איזושהי מפלגה – בין ישראל ביתנו לבין הליכוד. אני מבקש לדעת לפני ההצבעה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני השר המקשר, האם היו הסכמים קואליציוניים נוספים שלא הונחו על שולחנה של הכנסת? <שר התיירות יריב לוין:> אני מבקש חמש דקות כדי לחתום על ההסכם של הקואליציה עם ישראל ביתנו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מבקש תשובה רצינית למרות שהשעה 02:00 פלוס בלילה. אין בשלב זה שום הסכמים קואליציוניים, כפי שהודיע לנו השר המקשר בין הממשלה לכנסת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תשאל את ראש הממשלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> תשאל את ראש הממשלה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> את ראש הממשלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אומר חבר הכנסת ליברמן שגם בעתיד לא יהיו. אל תתחייב בנפשך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני לא בטוח שהשר לוין יודע, בגלל זה אני מציע לשאול את ראש הממשלה עצמו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב. תם פרק הבדיחות, אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקש לשמור על שקט. יש מלא הסתייגויות, שלא נתבלבל. מול מי אני עובד מבחינת ההסתייגויות של האופוזיציה? חברת הכנסת מרב מיכאלי תענה לי בשם כל סיעות האופוזיציה על מה מצביעים, על מה לא מצביעים מבחינת ההסתייגויות לחוק. חברי הכנסת, שימו לב, אנחנו נצביע ודאי על שני חוקים, חוק-יסוד וחוק נוסף באותו נושא – הפסקת כהונה של חבר כנסת. אנחנו קודם כול נעבוד עם חוק-היסוד, עם ההסתייגויות, כמקובל. הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42 והוראת שעה) – הסתייגויות לפני סעיף 1, של חברי הכנסת יעל גרמן, מאיר כהן, יאיר לפיד, שי פירון, יעקב פרי, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא ומיקי לוי – להלן: קבוצת סיעת יש עתיד; של חברי הכנסת רויטל סויד, יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, דניאל עטר, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה ואיל בן ראובן – להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני; חברי הכנסת מיכל רוזין, זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג' ותמר זנדברג – להלן: קבוצת סיעת מרצ; וחברי הכנסת אוסאמה סעדי, איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, באסל גטאס ועבדאללה אבו מערוף – להלן: קבוצת סיעת הרשימה המשותפת. האם להצביע, גברתי? כן, להצביע. נא לשבת, ההצבעה היא אלקטרונית. אנחנו מצביעים על הסתייגויות של הקבוצות כאמור לפני סעיף 1 לחוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42 והוראת שעה). ההצבעה החלה. הצבעה מס' 39 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (1) לפני סעיף 1 של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 1 לפני סעיף 1: בעד – 51, נגד – 64, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 2 לפני סעיף 1 – להצביע. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 40 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (2) לפני סעיף 1 של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 2 לפני סעיף 1 – התוצאה היא: 51 בעד, 64 נגד. אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגויות מס' 3 לפני סעיף 1 – אנחנו מצביעים. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? מספיק שאחד מכל צד יודיע מה מצביעים, לא צריך לצעוק ביחד. הצבעה מס' 41 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (3) לפני סעיף 1 של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 3 לפני סעיף 1: בעד – 51, נגד – 64. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 4 לפני סעיף 1 – לא להצביע, מסירים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> 11. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עד להסתייגות – לא, סליחה. לא, לא, לא, אנחנו לפני סעיף 1. אם כן, 4 ו-5 מסירים. אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 1 – אם אני מבין את חברת הכנסת מרב מיכאלי, 6, 7, 8, 9 ו-10 מוסרות. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 11 לסעיף 2 כבר. לסעיף 1 אין הסתייגויות. סעיף 1 ללא הסתייגויות. אנחנו נצביע על סעיף 1 – ההסתייגויות הוסרו – כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 42 בעד סעיף 1 – 65 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני, אני הצבעתי בעד, ולא – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד הסעיף – 65, נגד – 50. חבר הכנסת מיקי לוי, מה אמרת? הצבעת הפוך. טוב, חבר הכנסת מיקי לוי מודיע לפרוטוקול שהוא טעה בהצבעה. זה לא משנה את התוצאות. אנחנו קיבלנו, חברים, את סעיף 1 כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות. לסעיף 2, הסתייגות 11 – אנחנו מצביעים. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? העמדות ברורות. הצבעה מס' 43 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (11) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, הסתייגות מס' 11 לסעיף 2: בעד ההסתייגות – 51, נגדה – 64. ההסתייגות לא התקבלה. גברתי חברת הכנסת מיכאלי – מצביעים על הסתייגות מס' 12 לסעיף 2. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? הצבעה מס' 44 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (12) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 51, נגד – 64, אין נמנעים. גם הסתייגות 12 לא התקבלה. הסתייגות מס' 13 לסעיף 2 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 45 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (13) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נכון, צודקים. אנחנו כרגע בהסתייגות מס' 13: 51 בעד, 64 נגד, אין נמנעים. 13 לא התקבלה. פסחתי על לחלופין להסתייגות 12. האם להצביע על לחלופין? לא להצביע. חברת הכנסת מיכאלי מודיעה שהאופוזיציה מסירה את לחלופין לסעיף 12. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עד 18. אז 14 מוסרת. 15 כנ"ל. 16 כנ"ל. 17 כנ"ל. לאותו סעיף, סעיף 2, הסתייגות מס' 18 – מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? הצבעה מס' 46 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (18) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 49, נגדה – 64, אין נמנעים. אנחנו הסרנו את הסתייגות מס' 18 לסעיף 2 בהצבעה. הסתייגות מס' 19. הסתייגות מס' 19, מי בעדה? מי נגדה? לסעיף 2. הסתייגות מס' 19 לסעיף 2. הצבעה מס' 47 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (19) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> להלן תוצאות ההצבעה: 50 בעד, 64 נגד, אין נמנעים. הסתייגות מס' 19 לסעיף 2 לא התקבלה. הסתייגויות מס' 20, 21, 22, 23, 24, 25, 26, 27, כולל לחלופין, 28 כולל לחלופין, 29, 30, 31 כולל כל הלחלופין, עד ו', מוסרות על-ידי האופוזיציה. הסתייגות מס' 32 לסעיף 2 בחוק – מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 48 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (32) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 32: בעד – 50, נגד – 64, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. מצביעים על הסתייגות 33 לסעיף 2. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? הצבעה מס' 49 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות (33) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 51, נגד – 63, אין נמנעים. אני קובע כי גם הסתייגות מס' 33 לא התקבלה. 34, גברתי – 34, כולל לחלופין למיניהן, 35, מוסרות על-ידי האופוזיציה. הסתייגות מס' 36 – מי בעדה? מי נגדה? הצבעה מס' 50 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (36) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 36, התוצאה היא: בעד – 51, נגד – 64, אין נמנעים. הסתייגות מס' 36 לא התקבלה. 37 מוסרת, 38 כנ"ל, 39 כנ"ל. 40 אנחנו מצביעים, כן? אז הסתייגות מס' 40 – לסעיף 2 עדיין – מי בעד? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 51 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (40) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 51 בעד, 64 נגד, אין נמנעים. הסתייגות מס' 40 לא התקבלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> 45. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 41 מוסרת, 42, כולל לחלופין – כנ"ל, 43 מוסרת, 44 מוסרת. הסתייגות מס' 45 – לסעיף 2 עדיין – נא להצביע. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? הצבעה מס' 52 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (45) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 45 – בעד ההסתייגות הצביעו 50 חברי כנסת, נגדה הצביעו 64, אין נמנעים. 45 לסעיף 2 לא התקבלה. הסתייגות מס' 46 – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> 54. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עד? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> 54. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עד 54. אז אם כן, בואו נראה: 46 יורדת, 47 יורדת. אם כן, לסעיף 2 לא התקבלו הסתייגויות. נצביע על סעיף 2 כנוסח הוועדה. מי בעד הסעיף? מי נגד הסעיף? הצבעה מס' 53 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד סעיף 2 כנוסח הוועדה – 64, נגד – 50. הסעיף התקבל כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. תזכירי לי, גברתי, עד איזו הסתייגות הסרנו? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> 54. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עד 54. אז אם כן, לסעיף 3 – 48, 49, 50, 51, 52, 53 – כל ההסתייגויות האלה הוסרו על-ידי האופוזיציה. 54 – אנחנו נצביע. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? 54 לסעיף 3. הצבעה מס' 54 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (54) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> התוצאה: בעד – 50, נגד – 64. הסתייגות מס' 54 לא התקבלה. 55? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 55 – אנחנו מצביעים. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? הצבעה מס' 55 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (55) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 55: בעד – 50 קולות, נגד – 64 קולות, אין נמנעים. הסתייגות מס' 55 לא התקבלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> 59. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 56 מוסרת, 57 כנ"ל, 58 כנ"ל. לכן נצביע על הסתייגות מס' 59 – לסעיף 3 עדיין. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? הצבעה מס' 56 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות (59) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, הסתייגות 59 לסעיף 3: בעד – 51, נגד – 62. אני קובע כי הסתייגות מס' 59 לא התקבלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> 60. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 60. הסתייגות מס' 60 – אנחנו מצביעים. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? הצבעה מס' 57 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (60) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 51, נגד – 64, אין נמנעים. גם הסתייגות 60 לא התקבלה. חברי הכנסת, מעיר הייעוץ המשפטי שלא היה ברור אם בהסתייגות מס' 7 גם לחלופין הוסר, כנראה לא הכרזתי על זה. אז אני מודיע שגם לחלופין בסעיף 7 הוסר. מה קורה הלאה, גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> 61. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 61 – מצביעים. הסתייגות מס' 61 לסעיף 3, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 58 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (61) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 51, נגד – 64, אין נמנעים. גם 61 הוסרה. 62? מצביעים. הסתייגות מס' 62, בבקשה, לסעיף 3. הצבעה מס' 59 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (62) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 48, נגד – 64, אין נמנעים. גם 62 הוסרה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני מבקשת להוסיף את הצבעתי בעד ההסתייגות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין מודיעה שהיא טעתה בהצבעה – היא התכוונה להצביע בעד ההסתייגות. זה לא משנה את התוצאה. 63? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> 64. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 63 הוסרה. אם כן, נצביע על סעיף 3, כנוסח הוועדה. מי בעד הסעיף? מי נגדו? סעיף 3, כנוסח הוועדה, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 60 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, סעיף 3: בעד – 64, 51 מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 3 התקבל בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. לסעיף 4 – 64, גברתי, מצביעים על 64? כן, מצביעים. מי בעד הסתייגות 64? מי נגדה? נא להצביע. 64 לסעיף 3, מי בעד? מי נגד? – לסעיף 4, סליחה, נכון: 64 לסעיף 4. הצבעה מס' 61 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות (64) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 4 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 51, נגד – 63, אין נמנעים. הסתייגות 64 לסעיף 4 לא התקבלה. הלאה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> 65, וגם לחלופין. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו מצביעים על הסתייגות 65 לסעיף 4. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 62 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (65) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 4 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מכובדי, הסתייגות 65 לסעיף 4: בעד – 51, 64 נגד, אין נמנעים. לא התקבלה. לחלופין א' ב-65 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 63 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (65א) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 4 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לחלופין בהסתייגות 65: בעד – 51, 64 נגד, אין נמנעים. לחלופין א' לא התקבל. עכשיו לחלופין ב' – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 64 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (65ב) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 4 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 47, נגד – 64, אין נמנעים. גם לחלופין ב' ב-65 לא התקבל. 66. האם מצביעים על 66, גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. 66 לסעיף 4 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 65 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (66) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 4 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מס' 66 לסעיף 4: בעד – 51, נגד – 64, אין נמנעים. גם הסתייגות 66 לסעיף 4 לא התקבלה. הלאה. 67, גברתי, מצביעים. הסתייגות 67 לסעיף 4, מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 66 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (67) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 4 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 51, נגד – 64, אין נמנעים. גם 67 לסעיף 4 לא התקבלה. 68 לסעיף 4 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 67 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (68) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 4 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, הסתייגות 68 לסעיף 4: בעד – 50, נגד – 64, אין נמנעים. אני קובע כי לא קיבלנו את הסתייגות 68. הכנסת הסירה את כל ההסתייגויות לסעיף 4. לסעיף 5 אין הסתייגויות, לכן אנחנו מצביעים כרגע על סעיף 4 וסעיף 5 כנוסח הוועדה בקריאה השנייה. נא להצביע. סעיפים 4 ו-5 בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 68 בעד סעיפים 4–5, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 51 נמנעים – אין סעיפים 4–5, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, בעד – 63, 51 מתנגדים. אני קובע כי קיבלנו את סעיפים 4 ו-5 כנוסח הוועדה. לסעיף 6, מס' 69 – להצביע? לא. לחלופין – לא. ו-70? 70 כן מצביעים. אנחנו מצביעים על הסתייגות 70 לסעיף 6. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 69 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (70) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 6 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברים, הסתייגות שמספרה 70 לסעיף 6: בעד – 50, נגד – 64, אין נמנעים. לא קיבלנו את ההסתייגות. סעיף 6 ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 70 בעד סעיף 6, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 6, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 64, נגד – 51, אין נמנעים. גם סעיף 6 עבר, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. כל החוק אושר בקריאה שנייה. מודיעה חברת הכנסת מרב מיכאלי שמבקשים לראות בהצבעה על החוק בקריאה השלישית הצבעת אי-אמון בממשלה. אני קובע כי הפעם, בשונה מן הניסיון הקודם, כדרישת החוק הוגשו כל המסמכים למזכירות על מנת שנוכל לקיים את ההצבעה כהצבעת אי-אמון. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני תכף אגיד לך. <קריאה:> אחמד טיבי מופיע שם? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שרת המשפטים תהיה חברת הכנסת מרב מיכאלי, אולי זאת הייתה המוטיבציה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אנחנו לא מצטרפים לממשלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתם לא תצטרפו. אוקיי. חברי הכנסת, אני מציע להתייחס ברצינות לדרישות החוק. השר גלעד ארדן, שמעתי את קולך הערב במשך כל ההצבעה, אני בדרך כלל מאוד נהנה מזה, אבל לא כרגע. בקריאה השלישית מבקשים לראות הצבעת אי-אמון. קודם כול, האם הממשלה מסכימה לקיים את ההצבעה עכשיו? מסכימה. זאת אומרת שאנחנו נצביע. המסמכים, שימו לב, גם נשלחו על-ידי המזכירות, כרגע, למחשבים של כל חברי הכנסת, כך שחבר הכנסת אלקין, השר אלקין – אם תרצה לדעת מיהם שאר השרים אז תוכל לפתוח את המחשב שלך ולראות מיהם שאר השרים בממשלה המוצעת. אנחנו ערוכים גם לקיום הצבעה שמית, גברתי? זה מה שמבקשים מאתנו חברי הכנסת של האופוזיציה, הוגשו 20 חתימות. אנחנו מצביעים על חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42 והוראת שעה) בקריאה השלישית, הצבעה שמית. ההצבעה היא גם הצבעת אי-אמון וגם הצבעה על החוק. מי שמצביע בעד מצביע בעד החוק ונגד האי-אמון. מי שמצביע נגד, מבקש לתמוך באי-אמון. בבקשה, גברתי, אפשר להתחיל. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד מיכאל אורן – בעד דוד אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד רוברט אילטוב – בעד אלי אלאלוף – בעד קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – בעד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – בעד אורי אריאל – בעד זאב בנימין בגין – בעד זוהיר בהלול – נגד נאוה בוקר – בעד דוד ביטן – בעד מיכל בירן – נגד מירב בן ארי – בעד אלי בן-דהן – בעד נפתלי בנט – בעד יואב בן צור – בעד איל בן ראובן – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – נגד איתן ברושי – נגד עמר בר-לב – נגד ענת ברקו – בעד יוסף ג'בארין – נגד באסל גטאס – נגד אילן גילאון – נגד שרון גל – בעד זהבה גלאון – נגד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – נגד משה גפני – בעד יעל גרמן – נגד אבי דיכטר – בעד דני דנון – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד צחי הנגבי – בעד יצחק הרצוג – נגד יצחק וקנין – בעד מכלוף מיקי זוהר – בעד חנין זועבי – נגד ג'מאל זחאלקה – נגד תמר זנדברג – נגד עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד ציפי חוטובלי – בעד אורן אסף חזן – בעד דב חנין – נגד יואל חסון – נגד אחמד טיבי – נגד מנואל טרכטנברג – נגד מרדכי יוגב – בעד יוסי יונה – נגד שלי יחימוביץ – נגד חיים ילין – נגד משה יעלון – בעד איתן כבל – נגד אלי כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – נגד משה כחלון – בעד חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד עליזה לביא – נגד ציפי לבני – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – בעד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – בעד יעקב ליצמן – בעד סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – נגד ינון מגל – בעד מנחם אליעזר מוזס – בעד ירון מזוז – בעד מרב מיכאלי – נגד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד אראל מרגלית – נגד אברהם נגוסה – בעד משולם נהרי – בעד איילת נחמיאס ורבין – נגד בנימין נתניהו – בעד קסניה סבטלובה – נגד רויטל סויד – נגד ניסן סלומינסקי – בעד בצלאל סמוטריץ – בעד אוסאמה סעדי – נגד איימן עודה – נגד רחל עזריה – בעד דניאל עטר – נגד חמד עמאר – בעד רועי פולקמן – בעד שי פירון – נגד טלי פלוסקוב – בעד מאיר פרוש – בעד יעקב פרי – נגד עיסאווי פריג' – נגד עמיר פרץ – נגד נורית קורן – בעד יואב קיש – בעד איוב קרא – בעד מירי רגב – בעד מיכל רוזין – נגד מיקי רוזנטל – נגד יואל רזבוזוב – נגד יפעת שאשא ביטון – בעד יובל שטייניץ – בעד נחמן שי – נגד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – נגד איציק שמולי – נגד סתיו שפיר – נגד איילת שקד – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי מזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא ענו לך בסיבוב הראשון. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח איל בן ראובן – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת סופה לנדבר – אינה נוכחת סילבן שלום – אינו נוכח <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי וחברות כנסת, האם יש מישהו באולם שמעוניין ליטול חלק בהצבעה ולא קראו בשמו או בשמה? אורלי לוי אבקסיס, מה את מצביעה? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> בעד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד החוק. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אורלי לוי אבקסיס – בעד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתיימה ההצבעה. נא לספור את הקולות. חברי הכנסת, מייד עם הכרזת התוצאות תתקיים עוד הצבעה. מי שמעוניין להשתתף בה, שישב. מייד לאחר הכרזת התוצאות תהיה הצבעה נוספת על חוק נוסף. נא לשבת, חברי הכנסת. חברי הכנסת, הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42 והוראת שעה), כמו כן גם הצעת אי-אמון בממשלה, התוצאות – אתם לא במתח? לא רוצים לשמוע את התוצאות? 64 בעד החוק ונגד האי-אמון, 51 בעד האי-אמון. אני קובע כי החוק, חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42 והוראת שעה), אושר כנדרש בשלוש קריאות. מדובר בחוק-יסוד, לכן נתקבל גם רוב נדרש, מעל 61 חברי הכנסת. באותה הזדמנות מליאת הכנסת גם דחתה הצעת האי-אמון בממשלה. חברי הכנסת, החוק השני באותו נושא: הצעת חוק הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשע"ה–2015. הסתייגויות – אנחנו ממשיכים לעבוד עם חברת הכנסת מרב מיכאלי. נכון, גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לשם החוק הוגשו הסתייגויות של חברי הכנסת יעל גרמן, מאיר כהן, יאיר לפיד, שי פירון, יעקב פרי, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא ומיקי לוי – להלן: קבוצת סיעת יש עתיד; של חברי הכנסת רויטל סויד, יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, דניאל עטר, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה ואיל בן ראובן – להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני; חברי הכנסת מיכל רוזין, זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג' ותמר זנדברג – להלן: קבוצת סיעת מרצ; וחברי הכנסת אוסאמה סעדי, איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, באסל גטאס ועבדאללה אבו מערוף – להלן: קבוצת סיעת הרשימה המשותפת. האם אנחנו נצביע על ההסתייגויות? אנחנו מצביעים על כל ההסתייגויות, מודיעה לי האופוזיציה באמצעות חברת הכנסת יעל גרמן. נא לשבת, אם כן. הסתייגות מס' 1 לפני סעיף 1 – סליחה: הסתייגות מס' 1 לשם החוק. מטבע הדברים לפני סעיף 1, הסתייגות לשם החוק. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 71 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לשם החוק לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד ההסתייגות לשם החוק – 49, נגד – 64, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. שם החוק, אם כן – אנחנו נצביע על שם החוק כנוסח הוועדה. הפעם זה נדרש מאתנו. מי בעד שם החוק? מי נגדו? הצבעה מס' 72 בעד שם החוק, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 46 נמנעים – אין שם החוק, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 66, נגד – 46, אין נמנעים. שם החוק אושר כנוסח הוועדה. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אוסאמה סעדי הצביע בטעות בעד, התכוון להצביע נגד, זה לא משנה את התוצאה. חברי הכנסת, נא לשמור על שקט. <קריאה:> שוב הביתה, שוב הביתה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> התנועה נפלה? <קריאה:> על חודו של קול. <איתן כבל (המחנה הציוני):> בחרו שרים, לא יכולת להיות – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – שב הביתה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לפני סעיף 1 – הסתייגות מס' 2 של קבוצת יש עתיד, קבוצת המחנה הציוני, קבוצת מרצ, קבוצת הרשימה המשותפת. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? הצבעה מס' 73 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לפני סעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד ההסתייגות – 50, נגד – 64, אין נמנעים. הסתייגות לפני סעיף 1, שמספרה 2, לא התקבלה. לסעיף 1, הסתייגות מס' 3 – מי בעד? מי נגד? מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 74 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד ההסתייגות – 50, נגד – 64, אין נמנעים. ההסתייגות מס' 3 לא התקבלה. אם כן, אין יותר הסתייגויות לסעיף 1, כי הסרנו. אין הסתייגויות גם לסעיפים 2–4. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רגע, עוד לא אמרתי מה מצביעים, אולי יש לי איזו הפתעה. סעיפים 1, 2, 3, ו-4, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה – נא להצביע. הצבעה מס' 75 בעד סעיפים 1–4, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 50 נמנעים – אין סעיפים 1–4, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 64, 50 מתנגדים, אין נמנעים. אישרנו סעיפים 1–4 כולל בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. לסעיף 5, הסתייגות מס' 4 – מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? הצבעה מס' 76 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 4 לסעיף 5: בעד ההסתייגות – 50, נגד – 64, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. קיים גם לחלופין א' בהסתייגות מס' 4; מי בעד ההסתייגות? מי נגד? לחלופין א'. הצבעה מס' 77 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 63 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין (4א) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 49, נגד – 63, יש נמנע אחד. לחלופין א' לא התקבל. קיים גם לחלופין ב' להסתייגות מס' 4. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? לחלופין ב' להסתייגות 4 לסעיף 5. הצבעה מס' 78 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (4ב) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לחלופין ב', בעד – 50, 64 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא התקבלה. אין יותר הסתייגויות לסעיף 5. סעיף 5, כנוסח הוועדה, קריאה שנייה – סעיף 5, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 79 בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 64, נגד – 51, אין נמנעים. סעיף 5 התקבל בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. סעיף 6, הסתייגות מס' 5. הסתייגות 5 – מי בעדה? מי נגדה? הצבעה מס' 50 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (5) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 6 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 51, נגד – 64, אין נמנעים. הסתייגות מס' 5 לסעיף 6 לא התקבלה. הסתייגות מס' 6 לסעיף 6 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 81 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (6) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 6 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 6 לסעיף 6: בעד – 50, נגד – 64, אין נמנעים. הסתייגות מס' 6 לא התקבלה. הסתייגות מס' 7 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 82 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (7) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 6 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, הסתייגות מס' 7 – יש לנו 51 בעד, 64 נגד, אין נמנעים. לא התקבלה. לחלופין א' בהסתייגות 7 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 83 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (7א) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 6 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 51, נגד – 64, אין נמנעים. לחלופין א' לא התקבלה. לחלופין ב' בהסתייגות 7 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 84 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 65 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (7ב) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 6 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, הסתייגות מס' 7, לחלופין ב' – 49 בעד, 65 נגד, אין נמנעים. גם לא התקבל. מיצינו, אין יותר הסתייגויות לסעיף 6, לכן נצביע על סעיף 6 כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? מי בעד ומי נגד סעיף 6 כנוסח הוועדה? הצבעה מס' 85 בעד סעיף 6, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 52 נמנעים – אין סעיף 6, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 63 בעד, 52 נגד, אין נמנעים. סעיף 6 – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> רגע, רגע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השר ישראל כץ התכוון בוודאי להצביע בעד וטעה, זה לא משנה את התוצאה. סעיף מס' 6 התקבל כנוסח הוועדה. לסעיף 7 יש הסתייגות מס' 8 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 86 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (8) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 8 לסעיף 7: בעד – 51, נגד – 64, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 8 לסעיף 7 לא התקבלה. אין עוד הסתייגויות לסעיף 7, וכמו כן לא הוגשו הסתייגויות לסעיפים 8 ו-9, ולכן נצביע בקריאה שנייה על סעיפים 7, 8 ו-9, כנוסח הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 87 בעד סעיפים 7–9, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 51 נמנעים – אין סעיפים 7–9, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, סעיפים 7, 8 ו-9 – 64 בעד, 51 נגד, אין נמנעים; התקבלו בקריאה שנייה על-ידי המליאה. כל הסעיפים התקבלו בקריאה שנייה, ללא הסתייגויות, כולל שם החוק. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצעת חוק הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשע"ה–2015 – נא להצביע. קריאה שלישית, נא להצביע. הצבעה מס' 88 בעד החוק – 64 נגד – 51 נמנעים – אין חוק הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשע"ה–2015, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 64, 51 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת חוק הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשע"ה–2015, התקבלה כנדרש בשלוש קריאות והפכה לחוק. <הודעה אישית של חבר הכנסת אורן אסף חזן> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים לנושא הבא. הודיע לי סגן היושב-ראש וקנין כי הוא אפשר לתת הודעה אישית לשני חברי כנסת. בצלאל סמוטריץ – מוותר. חבר הכנסת חזן – מוותר? <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, לא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא מוותר. בבקשה, אדוני, אתה יכול למסור הודעה אישית בעקבות דברים של חברת הכנסת בירן. בבקשה, אדוני, הודעה אישית קצרה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברותי וחברי חברי הכנסת, טרם הגענו להצביע בחרה חברת הכנסת בירן, שכל היום יושבת בכיסא ונמצאת בין כותלי הבית הזה ולא רואה שטח מהו, לבקר את הפעולות שלנו, האנשים שיורדים, מגיעים לשטח, נוגעים, ולא מכירים את הציבור רק דרך המקלדת. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> חצוף. אתה מחרחר ריב. אתה מסית, אתה מתלהם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רוצה לשאול את חברת הכנסת בירן ואת יתר החברים שטוענים שהייתה תקיפה של חיילים: את הגעת לבית-אל? את ירדת לציבור לראות בעיניים של האנשים, האזרחים, החיילים והשוטרים מה עובר עליהם? <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> את לא, אני עשיתי את זה. אז, חברת הכנסת בירן – – – <קריאה:> – – – תירגע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אני אשמח אם תוכל להרגיע פה את הרוחות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, אם לא תפנה אישית לחברי כנסת אני אוכל לעזור לך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> היא הסיתה, היא הסיתה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אוקיי, תגיש תלונה לוועדת האתיקה נגדה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תוגש, תוגש תלונה לוועדת האתיקה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מצוין. אבל כרגע תפנה למליאה ולא לחברי כנסת באופן פרסונלי, ואז אוכל להגן עליך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש חברי כנסת בבית הזה, בין כותלי המשכן הזה, שבוחרים להסית, בוחרים לפגוע בכבודם של החיילים, לא פחות מזה – בכבודם של האזרחים. יושבים פה על הכיסא, לא זזים ימין ושמאל ועושים הכול רק כדי להכפיש, בשביל איזו כותרת. חברים, אני אמרתי כבר היום, בימים האחרונים אני ביליתי בבית-אל ועזרתי להרגיע את הרוחות. כל מילה בוטה ומיותרת של חברי כנסת שיגידו שאנחנו פעלנו כדי לפגוע בחיילים היא לא יותר מאשר הסתה, ואנחנו נדרוש – אני מתכוון להגיש תלונה לוועדת האתיקה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> תפסיק להסית, תפסיק להתלהם. תתחיל להסתכל על הפריפריה ולא על בית-אל – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא אכנס לעניין שיש היום אנשים שאין להם איפה לישון, אז זה בסדר שגם אנחנו פה לא נישן. אני כן אסתכל ואזכיר, חברי, שיש אנשים שמחר בבוקר – חיילים ושוטרים וכן גם אזרחים, נוער ומבוגרים כאחד – נשארים עם הצלקת של הימים האחרונים, שניתן היה למנוע אותה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – – על זה שהתושבים בבית-אל זורקים עליהם אבנים. <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> היה ניתן למנוע את הדבר הזה. יש צורה ודרך לכל דבר. אבל אני לא אסבול תלונות וטרוניות של אנשים, שכמו שאמרתי, יושבים בכיסא ולא מכירים שטח מה הוא. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אתה חצוף, אתה מנותק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת בירן, בבקשה לשבת. תאפשרי בבקשה לחבר הכנסת חזן לסיים את ההודעה האישית. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אסיים את דברי ואני אגיד: אנחנו עושים הכול כדי להרגיע. אני קורא גם לכם, יפי הנפש שביניכם, שכנראה כבר לא כל כך יפים, להרגיע גם אתם. להפסיק עם ההסתה. להבין שחיילי צה"ל – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אולי תפסיקו לזרוק אבנים על חיילים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> להבין שחיילי צה"ל והאזרחים הם לא כלים במשחק ההזוי-בזוי שלכם. התפקיד שלנו זה להראות את הדרך לאחווה, אהבה, שלום ורעות. אני מקווה שהשכלת להבין שטעית בדברייך. תתנצלי עליהם. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אני לא אתנצל. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בפעם הבאה אני מזמין אותך שתבואי אתי כדי לראות את מפעל ההתיישבות, כדי לראות איך חיילים ושוטרים ואזרחים עובדים יחד, מגבים אחד את השני ולרגע לא מרימים ידיים. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> זורקים אבנים על חיילים. זורקים אבנים על חיילים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> משפט אחרון אגיד. נכון, יש קומץ קיצוני שצריך לטפל בו, שלא יודע חינוך מהו, אבל בין זה לבין הסתה חמורה של להסיט את הדבר הזה ולהשית אותו על כל מפעל ההתיישבות, על אנשי חינוך, אנשי ביטחון, אנשי חברה, צבא ותרבות ולהגיד שגם הם – זה הזוי, ואני דורש שתתנצלי. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חזן. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בנושא: התנהלות לא תקינה לכאורה במועצה הדתית בירושלים, של חברות הכנסת עליזה לביא ורחל עזריה; מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום בנושא: שכונת-הארגזים בדרום תל-אביב, של חבר הכנסת אורן אסף חזן. עוד אודיעכם כי חבר הכנסת אראל מרגלית ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק זכויות המלצרים והעובדים בענף ההסעדה, התשע"ה–2015, שמספרה פ/1934/20. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 48), התשע"ה–2015> [מס' מ/870; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' 1798; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית( <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת דוד אמסלם להציג לנו את הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 48), התשע"ה–2015, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. חבר הכנסת אמסלם, בבקשה. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת החוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 48), התשע"ה–2015, שיזמה הממשלה. הצעת חוק זאת הגיעה לראשונה לכנסת עוד בכנסת התשע-עשרה. אז קיימה ועדת הפנים והגנת הסביבה דיונים אינטנסיביים ומעמיקים ביותר בהצעת החוק. הוועדה השלימה אז את דיוניה בהצעת החוק, אך מליאת הכנסת לא הצביעה עליה בקריאה שנייה ושלישית. לאחר שהוחל על הצעת החוק דין רציפות בכנסת זאת, חידשה ועדת הפנים והגנת הסביבה את דיוניה על בסיס העבודה המקיפה והמשמעותית שנעשתה בכנסת התשע-עשרה. במהלך דיוני הוועדה בשתי הכנסות שמעה הוועדה את עמדותיהם של כל הגורמים שביקשו להתבטא בעניין הצעת החוק ודנה ארוכות בהסתייגויותיהם של כל חברי הכנסת. אף שהצעת החוק אינה הצעה ארוכה במיוחד והיא כוללת סעיפים ספורים, הוועדה ישבה שעות ארוכות והקדישה מחשבה רבה לכל סעיף וסעיף ולכל מילה ומילה – זאת, מאחר שהצעת החוק מתמודדת עם סוגיות כבדות משקל שבבסיסן השאלה מהו האיזון הנכון והראוי בין ערך שמירת חייו של אדם וקדושת החיים לבין ערך האוטונומיה והרצון החופשי של הפרט, ובכלל זה חופש הביטוי והמחאה שלו. והשאלה מתחדדת עוד יותר כאשר מדובר באסירים המצויים באחריות המדינה, במשמורת בבית-הסוהר – משמעויות מבחינת אחריות המדינה לשלמותם והגבלות על זכויותיהם. הדיונים בוועדת הפנים והגנת הסביבה הניבו לא מעט שינויים משמעותיים בהצעת החוק בהשוואה לנוסח שהגישה הממשלה לקריאה הראשונה. אין ספק כי מכלול השינויים השפיע על כלל ההסדר, וכך ההסדר המוצג היום בפניכם הוא הסדר ראוי יותר, מאוזן יותר ומידתי יותר. הצעת החוק נועדה לאפשר מתן טיפול רפואי לאסירים שובתי רעב אף אם לא נתנו את הסכמתם לכך. אומנם היו מי שכינו את הצעת החוק בשם "הזנה בכפייה", אבל אין מדובר בהצעת חוק העוסקת בהזנה אלא בהצעת חוק שתכליתה מתן טיפול רפואי לאסירים שובתי רעב. באמצעות מתן טיפול רפואי יתאפשר לאסיר להביע את מחאתו באמצעות שביתת הרעב, אך באופן שלא יסכן באופן חמור את בריאותו, ובמקרים קיצוניים – אף את חייו. הרי נקודת המוצא היא ששובת הרעב אינו רוצה למות אלא הוא מעוניין למחות ולהשיג מטרה חשובה לו עד מאוד. גם היום, לפי הוראות חוק זכויות החולה, במצב שבו נשקפת למטופל סכנה חמורה והוא מתנגד לטיפול רפואי ניתן לכפות עליו טיפול אם ועדת האתיקה אישרה זאת, בהתקיים מספר תנאים, ובהם כי קיים יסוד סביר להניח שלאחר מתן הטיפול ייתן המטופל את הסכמתו בדיעבד. אולם הסדר זה הוא כללי ולא מביא לידי ביטוי את ההיבטים הייחודיים המאפיינים את מצבו הרפואי של שובת הרעב בכלל ושל האסיר שובת הרעב בפרט. בעיקרון חשוב זה הכירה גם ההסתדרות הרפואית העולמית בהצהרת מלטה מ-1991, והדגישה אף כי התנגדות האסיר לטיפול הרפואי עשויה לנבוע מלחץ חברתי, עניין המעלה את השאלה מהו רצונו האמיתי. בהתאם, גם בהצהרת טוקיו מ-1975 עמדה ההסתדרות הרפואית העולמית על כך שיש לוודא כי סירוב האסיר לקבל מזון נובע מבחירתו התבונית, שהרי נקודת המוצא היא שהאסיר השובת רעב אינו רוצה למות. כאמור, הצעת החוק עברה גלגולים שונים ודיונים מעמיקים בוועדת הפנים והגנת הסביבה, הן בכנסת התשע-עשרה והן בכנסת הנוכחית, בטרם הגיעה לשולחן הכנסת לקריאה שנייה ושלישית. בין השאר קבעה הוועדה כי הטיפול שיהיה ניתן לתת לאסיר יהיה טיפול רפואי בלבד, לסוגיו השונים, שכן כל תכליתו של הטיפול היא להיטיב עם האסיר. לפי תיקון נוסף שהוכנס בוועדה, התהליך המשפטי של קבלת היתר לטיפול רפואי לא יתחיל בנציב בתי-הסוהר, כפי שנקבע בהצעת החוק הממשלתית, אלא באיש המקצוע – הרופא, ולא כל רופא, אלא רופא שטיפל באסיר ומכיר את מצבו הרפואי. רק אם הרופא קובע, בכתב, כי בשל שביתת הרעב קיימת אפשרות ממשית שבתוך זמן קצר תיגרם סכנה חמורה לחיי האסיר או שתיגרם לו נכות חמורה בלתי הפיכה אם לא יקבל טיפול רפואי מהטיפולים המפורטים בחוות הדעת הרפואית, אז יהיה רשאי הנציב לפנות לבית-המשפט המחוזי בבקשה לקבל היתר למתן טיפול רפואי לאסיר שובת הרעב. הוועדה החליטה גם כי הבקשה תוגש רק באישור היועץ המשפטי לממשלה או מי שהוא הסמיך לכך, ובדיון שהתקיים בכנסת התשע-עשרה התחייבה הממשלה כי האנשים שיוסמכו יהיו פרקליט המדינה או המשנים שלו. בנוסף, הוועדה ראתה חשיבות בשמיעת עמדתו של האסיר ובניסיון לקבל את הסכמתו לטיפול. הדבר בא לידי ביטוי בכמה מישורים: ראשית, נוספה בהצעת החוק הוראה הקובעת כי עוד לפני הגשת הבקשה לבית-המשפט, יש לנסות ולשכנע את האסיר לקבל את הטיפול הרפואי וכן להסביר לו על מהות הפנייה לבית-המשפט והשלכותיה האפשריות. שנית, על מנת להבטיח כי כוונתו האמיתית של האסיר ועמדתו לעניין מתן הטיפול הרפואי המבוקש תובאנה בפני בית-המשפט ללא שום השפעה ולחץ חברתי מהסביבה, קבעה הוועדה כי בית-המשפט יהיה רשאי לדון בבקשה בדלתיים סגורות, אם ראה כי הדיון הפומבי בבקשה עלול להרתיע את האסיר מלהביע את עמדתו באופן חופשי או מלהביעה בכלל, או מנימוקים של הגנה על פרטיות האסיר. שלישית, נקבע כי האסיר יהיה מיוצג בדיון, או בידי בא-כוחו או שימונה לו סנגור ציבורי. רביעית, הוועדה קבעה כי בית-המשפט יקבל את החלטתו לאחר ששמע את האסיר, ככל שהדבר אפשרי בהתחשב במצבו הרפואי, או את בא-כוחו, אלא אם כן בית-המשפט סבר שאין מקום לתת היתר לטיפול רפואי או שסבר כי מטעמים רפואיים דחופים ויוצאי דופן לא ניתן להמתין לשמיעת האסיר או בא-כוחו, ובלבד ששוכנע כי נעשה ניסיון ממשי ליצור קשר עם בא-כוחו של האסיר. חמישית, הוועדה קבעה כי גם לפני מתן הטיפול הרפואי לפי ההיתר שנתן בית-המשפט ייעשה מאמץ נוסף לקבל את הסכמת האסיר לטיפול הדרוש לו, בתקווה שלאחר מתן האור הירוק על-ידי בית-המשפט ישתכנע האסיר כי עדיף לו כך. סוגיה נוספת וחשובה שנדונה ארוכות בוועדה היא שילוב ההסדר המוצע בסטנדרטים הרפואיים הקיימים. לשם כך קבעה הוועדה כי הוראות חוק זכויות החולה ימשיכו לחול כל עוד לא נתן בית-המשפט החלטה בבקשה להיתר לטיפול רפואי. בנוסף, נקבע בהצעת החוק כי לצורך החלטה על מתן היתר לטיפול רפואי, בית-המשפט יביא בחשבון את חוות דעתה של ועדת האתיקה, אלא אם כן שיקולי דחיפות רפואית – ורפואית בלבד – דורשים שלא להמתין לחוות הדעת. לבסוף, הוועדה קבעה כי גם לאחר שבית-המשפט נותן את ההיתר לטיפול הרפואי, שום רופא לא יחויב לבצע את הטיפול הרפואי, והדברים אף נכתבו במפורש בהצעת החוק. במסגרת השיקולים שהצעת החוק מסמיכה את בית-המשפט לשקול כאשר הוא דן בבקשה להיתר לטיפול רפואי, עליו לוודא כי טרם הפנייה לקבלת היתר לטיפול רפואי נעשה מאמץ ניכר לקבל את הסכמתו מדעת של האסיר לטיפול הרפואי, וכי הטיפול הרפואי שמתבקש היתר לביצועו צפוי להיטיב עם האסיר. בית-המשפט מחויב לשקול את מצבו הרפואי, הגופני והנפשי של האסיר, את הסיכויים והסיכונים של הטיפול המבוקש לאסיר ושל טיפולים רפואיים חלופיים, את מידת פולשנותו של הטיפול המבוקש והשפעתו על כבוד האסיר, את עמדת האסיר ונימוקיו, וכן להביא בחשבון תוצאות טיפולים דומים שניתנו לאסיר, אם ניתנו. בהתאם לקביעתה של הוועדה, כל השיקולים הרפואיים הללו יילקחו בחשבון, בשים לב לאחריות שירות בתי-הסוהר לשמירה על בריאותו ועל חייו של האסיר – זאת, משום שבניגוד לשובתי רעב אחרים, האסיר נמצא במשמורת שירות בתי-הסוהר ובאחריות המדינה. לכן, גם החובות שמוטלות הן על המדינה והן על שירות בתי-הסוהר, כדי למנוע סכנה לחיי האסיר או נזק בלתי הפיך לבריאותו, הנן גבוהות. עוד החליטה הוועדה להפריד בין השיקולים הרפואיים והשיקולים הלא-רפואיים שהופיעו כמקשה אחת בהצעת החוק הממשלתית. כמו כן, בהצעת החוק הממשלתית נקבע כי השיקולים הלא-רפואיים יהיו שיקולים הנוגעים לביטחון המדינה או לשמירת הסדר והביטחון בבתי-הסוהר. ואולם, הוועדה סברה כי שיקולים אלו כלליים מדי, וכי יש לייחד את הוראות החוק רק למקרים שבהם מול זכותו של האסיר ניצבות זכויות של אזרחי המדינה, ועל כן נקבע כי בית-המשפט יהיה מוסמך לשקול שיקולים של חשש לחיי אדם או חשש ממשי לפגיעה חמורה בביטחון המדינה, ככל שהובאו בפניו ראיות לעניין זה. הוועדה הכירה בצורך לאפשר קבלת ראיות חסויות, שלא בנוכחות האסיר או בא-כוחו או בלי לגלותן, אך קבעה כי קבלתן של ראיות אלה תהיה רק אם בית-המשפט שוכנע לא רק כי גילוי הראיה עלול לפגוע בביטחון המדינה אלא גם כי הצורך באי-גילויה גובר על דרישת הצדק התהליכי לגלותה. החלטת בית-המשפט למתן היתר לטיפול רפואי נתונה לערעור לבית-המשפט העליון, וכן ניתן לבקש עיון חוזר בהחלטה בבית-המשפט המחוזי. בהצעה נקבע כי מתן הטיפול הרפואי שלגביו ניתן ההיתר ייעשה בדרך ובמקום שיבטיחו שמירה מרבית על כבודו של האסיר, תוך הימנעות, ככל האפשר, מגרימת כאב או סבל לאסיר. לפי החלטת הוועדה, במקרה שבית-המשפט יעניק את ההיתר, ניתן יהיה להעניק את הטיפול הרפואי רק במוסד רפואי שאינו של שירות בתי-הסוהר, ולא בכל מוסד רפואי, וניתן יהיה לתת את הטיפול רק בנוכחות רופא. הטיפול הרפואי ונקיטת האמצעים הדרושים לנתינתו כפופים לשיקול דעתו המקצועי של המטפל, בהתאם למצבו הרפואי של האסיר. הטיפול יהיה הטיפול המינימלי ההכרחי לשם שמירה על חייו של האסיר או לשם מניעת נכות חמורה בלתי הפיכה. לפי הצעת החוק, ניתן יהיה אומנם להסתייע בסוהר כדי לאפשר את מתן הטיפול, אך רק אם המטפל ביקש זאת. מטפל שפעל למתן טיפול רפואי לפי שיקול דעתו המקצועי ובהתאם להיתר שנתן בית-המשפט יהיה מוגן בפני תביעת רשלנות, ואולם עדיין תישמר זכות תביעה במקרה כזה כלפי המוסד הרפואי. חברי הכנסת, אין חולק ואין ספק כי דרך המלך היא הדרך התהליכית, שבה נוצר אמון בין הרופא למטופל, וזו מובילה ומאפשרת מתן טיפול רפואי המוסכם על הצדדים. עם זאת, במצבים הקיצוניים שבהם הסכמה כאמור אינה מושגת ונשקפת סכנה לחיי האסיר, יתבקש היתר לטיפול, ואם יינתן ההיתר, יתאפשר מתן הטיפול לפי שיקול דעתו המקצועי של המטפל. ההסדרים הפרטניים ומכלול ההסדר שהצגתי עתה בפניכם יוצרים את האיזון הראוי בין הזכויות השונות ומביאים בפניכם את ההסדר הראוי והמידתי. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אין טעם לחוק. אין טעם לחוק, אתה יודע את זה, דודי. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אחרי זה יהיה לך הרבה זמן – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה יודע טוב מאוד שהחוק הזה עוּקר, אין לו שום – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> חבר הכנסת גטאס, מדובר – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת גטאס, אתה ברשות דיבור עוד שנייה וחצי. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> בדיוק. וכנראה להרבה זמן. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> יש לך התנגדות שקצת תהיה – זה טוב לעורר את האנשים. <היו"ר יואל חסון:> אתה תעלה לפה, אני בטוח שתתעורר. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> זה נכון, כמו שעשית לנו בוועדה, זה בסדר. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית. אני, ברשותכם, רוצה להוסיף תודות. האמת היא שהרבה הרבה זמן הקדשנו לחוק הזה בוועדה, עשינו באמת מספר דיונים ארוכים, אפשרנו לכל החברים להתבטא באריכות, ובהרבה סבלנות, ועברנו על כל ההסתייגויות, ובאמת, אני, מבחינתי, מרגיש שמיצינו, כמעט, את התהליך עד תומו. אני רוצה להודות לצוות הנפלא שליווה את הצעת החוק הרגישה הזאת. אני רוצה להודות למשנה ליועץ המשפטי לממשלה רז נזרי, ליועץ המשפטי למשרד לביטחון פנים יואל הדר, לרויטל גור מהמשרד לביטחון פנים, ליפעת רווה וליאנה מגד ממשרד המשפטים, לד"ר בועז לב וטליה אגמון ממשרד הבריאות, לבן-ציון משירות בתי-הסוהר. עכשיו אני רוצה למסור תודה מיוחדת למנהלת הוועדה לאה קריכלי, וצוות הוועדה: שוש, רחלי, ליאת ואיה. שוב פעם, גם פה אני רוצה תודות מיוחדות לייעוץ המשפטי של הוועדה, לעורכת-דין מירי פרנקל-שור, עידו בן-יצחק, שמרית גיטלין-שקד והדר בר-שלום. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת אמסלם. אני מבקש מראשון המסתייגים – חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה. עומדות לרשותך, אדוני, 20 דקות מלאות. אני בטוח שאחר כך גם תבקש ממני הארכת זמן. <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא, או שהוא יבקש ממך הזנה בכפייה, ואז – – – <היו"ר יואל חסון:> הארכת זמן בכפייה. 20 דקות, אדוני. נראה לי, שברת שיא פה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מה זה "שיא"? אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אין שר? יש שר? אין שר? <היו"ר יואל חסון:> יש פה שר. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הכנו את עצמנו. על-פי מספר ההסתייגויות היינו אמורים לדבר, הסיעה המשותפת לבד, כ-60 שעות, 65 שעות. אני הכנתי את עצמי. <איתן כבל (המחנה הציוני):> כמה? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> 60 ומשהו שעות היינו צריכים לדבר. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אז מי מנע מכם? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לך על זה. באסל, לך על זה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה יודע בדיוק מי. אתה יודע בדיוק מי. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אתה יודע בדיוק מי. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> ולכן 20 דקות זה באמת כלום. יש לי חומר כאן לארבע-חמש שעות לפחות, והעוזרים עדיין עובדים על הכנת עוד חומר. רבותי, זה באמת מעמד מביך, קשה, עצוב, לתת לנו להתבדח עליו. החוק המובא לכאן – חוק המכשיר עינויים בפעם הראשונה. בבואי להתייחס לחוק של ההזנה בכפייה – אי-אפשר לקרוא לו בשם אחר, מתייפייף, כמה שמנסים לתת לו – אני מוצא את עצמי בדילמה שאינה פחותה מזו של הרופא שיוטל עליו להזין בכוח את האסיר שובת הרעב. הרופא, ביודעו שאם הוא יסרב ויכבד את רצונו של האסיר, המטופל שלו, האסיר יועבר לידיו של רופא אחר או מוסד אחר, ששם ידעו למצוא את הרופא שאין לו הכבוד לכללי האתיקה של הרופאים והרפואה, ויש רופאים כאלה. והדילמה הזאת של הרופא, הנוראית, היא בין שמירה על עקרונותיו ומצפונו לבין נאמנותו וחרדתו למטופלו שעלול להיות מועבר לטיפול לא הומני בידי אחרים ובמקום אחר. הדילמה שלי ושל חברי הייתה, אם בכלל להיכנס לתחום הזה של הגשת ההסתייגויות לסעיפי חוק שאינו ראוי בכלל להיות בספר החוקים של מדינה, כל מדינה. אתה דוחה את החוק הזה מכול וכול. ההסתייגות המרכזית והיחידה שיש לך היא לבטל את כל הצעת החוק, להסיר אותה מסדר-היום, כלומר להצביע נגדה. האם בעצם התעסקותנו בהעלאת הסייגים וההסתייגויות לסעיפי החוק אנחנו לא תורמים במשהו להכשרת השרץ, כשלצערי הרב יושבים כאן על תקן מומחים, או ישבנו אתם, מומחים ומשפטנים, שכל תפקידם היה אכן להכשיר את מה שלא ניתן להכשיר? הזנה בכפייה היא פעולת עינוי על-פי כל דין ומוסר. אז, רבותי, אני מצהיר בפתח דברי שאני נגד כל החוק הזה. גם אם יתקבלו כל ההסתייגויות שלנו, נישאר נגדו ונצביע נגדו. האקט של ההסתייגויות שאני מגיש, הגשתי ואנחנו מדברים עליהן היום הוא אחד, לעקר את החוק מהיכולת להגיע למצב מעשי של הזנת אסיר בכוח, כי אין דרך לשפר, או להנעים, או להקל במצב של עינוי שהחוק הזה יוליד אם חלילה יתקבל. אין חצי עינוי או עינוי מתון או עינוי לטובתו של האסיר. עינוי זה עינוי זה עינוי. ומעל הכול, זה מה שיביא לסיכון חיים של ממש של האסיר, וזו כנראה המטרה, מה שיביא לסיכון חיים של ממש של האסיר, וזו כנראה המטרה האמיתית, הנסתרת של החוק, לשבירת השובתים, לומר: תאכל או שנאכיל אותך בכוח. כלומר, למטרה פוליטית מובהקת. אין לי הסבר אחר למה השר עדיין מתעקש על החוק הזה. כולנו יודעים, כולל יושב-ראש הוועדה, כולנו יודעים שהחוק הזה לא יגיע למצב של יישום מעשי. אז למה צריך אותו? למה צריך את הכתם הזה? אני אומר לכם למה: כדי שינופפו בו לאסירים שובתי הרעב. יהיה להם עוד קלף ברגעים הקריטיים של שובת הרעב. במקום ללכת על הידוק יחסי האמון בינו לבין הרופאים, שזה מה ששמר על שובתי הרעב עד היום, הולכים ושולפים סכין, שולפים חרב – תאכל או נזין אותך בכוח. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> או תחיה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> או נזין אותך בכוח. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> תאכל או תחיה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> במצב הפסיכולוגי שבו נתונים שני הצדדים באותו רגע – אנחנו ראינו רק לאחרונה, רק ביום-יומיים האחרונים, משא-ומתן עם אסיר שובת רעב, שכנראה הגיע לכלל הפסקת השביתה ושחרור האסיר המינהלי באוקטובר, וזה מה שהיה עם ח'דר עדנאן – במצב הפסיכולוגי העדין הזה, המדינה מבקשת עוד כוח, עוד משהו לנופף בו. אז אני אגיד לכם: האסירים המינהליים האלה, כשהם מחליטים לשבות רעב, וכשיש להם הכוחות להחזיק 40 ו-50 יום ברעב, הם יודעים בדיוק מה הערך של החוק הזה, יודעים שכמה שינופפו בו הוא לא מעשי. אז אני מציע לממשלה, לשר ארדן, לכם, רבותי, תרדו מזה, זה לא יביא שום כוח במשא-ומתן מול האסיר שובת הרעב, וזה רק יהווה חוק שלראשונה אומר במפורש שהמטפל יוכל להפעיל כוח על החולה, על האסיר, כדי להזין אותו. אני תכף אתייחס למה זה הזנה. מבחינתנו התוצאה האופטימית ביותר היא לעקר את החוק, שיישאר ללא שיניים מצד אחד, ושיישאר אות קלון על מצחה של הדמוקרטיה הישראלית, או כתם אדום, כפי שכינתה אותו ההסתדרות הרפואית בישראל. ממשלת הימין והעומד בראשה פועלים בדיוק להפך מעקרון צאן הברזל של הקוד האתי של הרופאים. הקוד האתי הזה אומר: קודם כול, תמנע נזק – Primum non nocere בלטינית – וממשלת ישראל מתנהגת בדיוק להפך. קודם כול, תפגעו, קודם כול תזיקו, ואחר כך תחשבו על התוצאות. קצת על ההיסטוריה של שביתות הרעב. אני פה מזכיר לכולנו שהאסירים שובתי הרעב – אני לא רוצה לדבר על העולם, אולי אני אתייחס, אבל לפחות שביתות האסירים הפלסטינים בישראל מעולם לא היו למען, נגיד, שחרורם או קיצור עונשם, אם הם שפוטים וממלאים עונש מסוים שנקבע בבית-משפט. כל השביתות היו או של אסירים מינהליים – כבוד היושב-ראש, על מנת שלא תנמנם – אסירים שלא הובאו מעולם לבית-משפט, והם מבקשים: או שתביאו אותנו לבית-משפט, או שתשחררו אותנו; או שביתות רעב למען שיפור תנאי הכלא, למען דברים בסיסיים שלא ניתנו להם. חשוב לזכור, רבותי, שעד כה, עד היום, ללא חוק המסדיר את הנושא, מדינת ישראל בחרה בשנים מסוימות להאכיל בכפייה אסירים שובתי רעב. עד היום אף אסיר שובת רעב בישראל לא מת בגלל שביתת רעב, אבל חמישה אסירים מתו כתוצאה מהאכלה בכפייה. אכן, תרשמו בפניכם: חמישה אסירים פלסטינים נהרגו, נרצחו על-ידי האכלה בכפייה, והם: עבד אל-קאדר אבו אל-פאחם, בשנת 1970, חוסיין נימר, שנת 1992 בכלא "שקמה", ראסם חלאווה ועלי ג'עפרי, ב-1980 בכלא "נפחא", ומחמוד פריטיג', ב-1984 בכלא ג'נייד. בכל המקרים האלה כוונת המדינה הייתה – מה? למנוע מהאסיר למות, והתוצאה הייתה דווקא גרימת המוות לאסיר. כי אנשים מתים בעצם לא יכולים עוד לשבות רעב. טוב עשתה ועושה ההסתדרות הרפואית בישראל, אשר הודיעה שלא תיקח בזה כל חלק, ושהיא מתייחסת להאכלה בכפייה כאל עינוי על-פי האמנות הבין-לאומיות שישראל והר"י חתומות עליהן. אני אקריא לכם את הנוסח המדויק של אמנת מלטה, שמונה באופן מפורש את ההאכלה בכפייה ומתייחסת אליה כאל עינוי, ואומרת שהיא מנוגדת במפורש לקוד האתי של הרופאים בכל מקום. ומה שחשוב, שגם הר"י וגם כל אגודות זכויות האדם בישראל ובעולם אומרות במפורש שהפתרון הוא בחיזוק האמון בין הרופא לבין האסיר. אני הייתי עד בעצמי בביקורי אצל סאמר אל-עיסאווי, יותר מפעם אחת, במשך תקופת שביתת הרעב שלו, שהייתה הארוכה בהיסטוריה; הייתי אצלו בבית-חולים קפלן. ובאותו בוקר שאני הייתי אצלו הוא החליט להפסיק לקבל את הפרוטאינים; החליט להמשיך לקבל רק את הנוזלים. בתום הביקור שלי, כשנכנסתי לחדר, פנתה אלי הרופאה שלו, ראש המחלקה, ודמעות בעיניה. היא סיפרה לי על מצבו הרפואי, ואמרה: אסור לו, פשוט אסור לו להפסיק לקבל את הפרוטאינים; תעזור לי לשכנע אותו. חזרנו, אני והיא, לחדר שלו ודיברנו אליו. כי מה שנוצר, רבותי – איזו טיפשות החוק הזה? מה שנוצר במציאות הוא אינטרס משותף של הרופא ושל האסיר לעשות הכול בשביל להאריך את החיים שלו. הרי האסיר לא רוצה למות; הוא שובת רעב כי זה הכלי האחרון שנשאר לו. נשללה ממנו חירותו, נשללו ממנו הרבה זכויות של כל אדם; אפילו אסירים קרימינליים, פושעים בתוך בית-הכלא, יש להם הרבה יותר זכויות מלאסיר ביטחוני. נשאר לו הכוח לעשות דבר אחד – לשלוט בגוף שלו, ואת זה רוצים לשלול ממנו. הסימביוזה שנוצרת, הסימביוזה הרגשית, הפסיכולוגית, התלות הזו שנוצרת בין הרופא, שרוצה בכל הידע שלו, בכל הכוח שלו, לשמר ולשמור את חיי האסיר, לבין האסיר עצמו, שאם הוא מאבד את החיים, הוא איבד את הנשק המרכזי שיש לו, אז האינטרס שלו, אכן, להמשיך בשביתה כמה שיותר. כלומר, הוא צריך לחיות כמה שיותר. על זה צריך להסתכל, על המקרה האנושי, על הנקודה, על הסביבה הזו שנוצרת בין אסיר הרעב השובת, כשהמצב מידרדר לכדי אשפוז, לבין הרופא, כך שיחסי האמון האלה הם הדבר המרכזי; לא היכולת של רופא או של מטפל להכניס בכוח זונדה באסיר שובת רעב. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת גטאס, אני מבקש ממך להוריד את זה מהדוכן. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני רק מראה את זה. זה זונדה. זה מה שנקרא זונדה. <היו"ר יואל חסון:> לא, לא. אני מבקש ממך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הנה, הורדתי. <היו"ר יואל חסון:> זה לא מקובל, ועל-פי התקנון, זה לא ניתן גם, אז אל תעשה את זה פעם נוספת. פשוט תניח וזהו. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> יכולתי לעלות לדוכן עם זונדה באף. <היו"ר יואל חסון:> יכולת, אבל היית יורד מייד, אדוני. יכולנו לבדוק – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אבל לא עשיתי. <היו"ר יואל חסון:> יפה, אתה איש חכם. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הזונדה באף זה כמו משקפיים. יכולתי לעלות לכאן עם משקפיים. <היו"ר יואל חסון:> מאחל לך שלא תצטרך זונדה באף, אדוני. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> טוב, אבל זה מה שרוצים לעשות – רוצים להחזיק בשובת הרעב, בחולה, להכניס לו – למה נהרגו חמשת האנשים האלה, אתה חושב, היושב-ראש? הכניסו להם את הזונדה לתוך הריאות. שפכו להם נוזלים בתוך הריאות במקום בתוך הקיבה. ככה הם נהרגו. ככה הם מתו. אנחנו הראינו, ואני באמת מודה לדוד אמסלם על אופן הטיפול שלו בחוק הזה בוועדת הפנים, באורך רוח, ונתן לנו להציג את אותו סרט שעשה ה"גרדיאן" – סימולציה, איך מאכילים בכוח אסיר רעב. וזו הייתה סימולציה – זה לא היה אמיתי; אמיתי, הרבה יותר קשה, הרבה יותר אלים. אז אנחנו חושבים שבאמת, לאחר הטיפול המקצועי של צוות הוועדה, שאני מודה לו מכאן, לעורכת-הדין ולמנהלת, מירי ולאה, על העבודה, החוק הזה – למעשה, כמעט אין סיכוי שיגיעו למצב שיאכילו שובת רעב בכוח. נשאר איזה פתח בפני השב"ס לעשות דרכים-לא-דרכים ולעקוף כדי לגרום למצב הזה שאסיר אכן יאכל בכוח, יוזן בכוח, ואת זה אנחנו רוצים למנוע. <היו"ר יואל חסון:> שים לב, אדוני, לזמנים, כי אני לא אתן הארכה בשום צורה יותר. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני, יש עוד שתי דקות וחצי. מה גרם לך לתת לי את ההתרעה הזאת? <היו"ר יואל חסון:> כי יש לי תחושה שרק התחלת להתניע, אדוני. לא יודע, יש לי מין תחושה כזאת. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני, את התחושות שלך, כשאתה ער במאה אחוז אני לא מקבל, אז מה עם התחושות כשאתה מנומנם? אלא אם זו דרך שאתה תתניע ותחזור ליכולות שלך. אני, יש לי עוד שתי דקות. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת גטאס, אני רוצה לספר לך ולחברי הכנסת שנמצאים כאן, שאני הייתי יועץ של אריק שרון, שכולם היו בטוחים שבדיונים הוא ישן, או לפחות חצי ישן, והוא היה מוכיח שגם כשעיניו קצת ככה חצי כבויות, הוא מאזין ושומע, והיה מצטט כל דבר אחר כך בדיון. אז אני קצת למדתי ממנו, אדוני. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אבל זה בדנ"א. <היו"ר יואל חסון:> אז תהיה בטוח שאני ערני. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אבל זה דנ"א. זה לא לימוד. קשה ללמוד דבר כזה. <היו"ר יואל חסון:> אתה צודק. אבל אפשר ללמוד. אפשר. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> טוב, לפחות את חצי הדקה שלקחת ממני, תיתן לי. <היו"ר יואל חסון:> הנה, ידעתי שזה יעלה לי ביוקר. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אל תעשה כמו אתמול. <היו"ר יואל חסון:> לא, זה נגמר. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני רוצה, בשביל הפרוטוקול, גם להקריא את מה שה-Declaration of Malta, על נושא שביתות הרעב, אומרת במפורש, תחת הכותרת: Respect for autonomy. "Physicians should respect individuals' autonomy. This can involve difficult assessments as hunger strikers' true wishes may not be as clear as they appear. Any decisions lack moral force if made involuntarily by use of threats, peer pressure or coercion. Hunger strikers should not be forcibly given treatment they refuse". אפילו במצב של ערפול חושים של אותם שובתי רעב ברגעים הקשים, רק אם יש ספק שהם לא רוצים להיות מואכלים, הם לא צריכים להיות. הרופאים צריכים להתחשב גם באופן מפורש ברצון שלהם וגם באופן הלא-מפורש. גם כשהם הגיעו למצב קריטי, כשהרופא יודע וחש שהמטופל שלו לא צריך, לא רוצה את ההאכלה בכוח, הוא צריך להימנע מזאת. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת גטאס. אני מודה לך על הדברים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני מסיים רק בדבר אחד. הייתה לנו הסתייגות שאנחנו הצענו ליושב-ראש הוועדה ולקואליציה שהייתה הופכת את כל ההסתייגויות האחרות שלנו ללא רלוונטיות, או שהיינו מוכנים למשוך אותן; הסתייגות אחת, שתגדיר את המטפל בתור הרופא החבר בהסתדרות הרפואית בישראל, רופא שיהיה חבר בהסתדרות הרפואית בישראל. וזה לא התקבל. וזה מראה למה הכוונה – לחפש רופאים שהם לא חברים בהר"י ולא מקבלים עליהם את דיני האתיקה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לחבר הכנסת גטאס. המסתייג הבא, חבר הכנסת דב חנין. גם לרשותך עומדות 20 דקות. בבקשה, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, הוויכוח על החוק הזה הוא ויכוח עקרוני, הוא ויכוח מוסרי, הוא ויכוח ערכי. החוק הזה – אדוני היושב-ראש, אומַר את הדברים בתמצית בפתיחה, ואחר כך אפרט ואנמק את הדברים שלי בצורה יותר נקודתית. החוק שאנחנו עוסקים בו היום הוא חוק אכזרי, הוא חוק נורא, הוא חוק מסוכן, והוא גם חוק מיותר. אומרים לנו מצדדי החוק: אנחנו רוצים להגן על חיים של אסירים. לא נכון. במדינת ישראל עד היום לא נפטר אף אסיר ששבת רעב. כן מתו, נהרגו, נרצחו, חמישה אסירים שהוזנו בכפייה. ולכן החוק הזה הוא לא רק חוק של עינוי. הוא חוק שמסכן, הוא חוק שהורג. החוק הזה עושה ומתיר לעשות דברים שהם אסורים לפי הנורמות הבין-לאומיות של הקהילות הרפואיות. החוק הזה, עמיתי חברי הכנסת, מתיר, מנחה, לעשות מעשים שלא עוד הרבה זמן, אדוני היושב-ראש, יהיו אסורים גם באופן ברור על-ידי הדין הפלילי הבין-לאומי. הדין הפלילי הבין-לאומי נמצא במגמת התפתחות, מגמת התפתחות חיובית, חשובה. הנורמות המשפטיות הבין-לאומיות, כשאני למדתי משפטים סיפרו לנו שמשפט בין-לאומי פלילי הוא תיאוריה, הוא לא ממומש. היום, עמיתי חברי הכנסת, כולנו מבינים, וטוב שכך, שלמשפט הבין-לאומי הפלילי יש שיניים, יש דין פלילי בין-לאומי ויש דיין. יש בית-משפט פלילי בין-לאומי, אפשר להעמיד לדין בו, יש נורמות אוניברסליות במדינות העולם; גם עליהן ניתן להעמיד. ואני אמרתי גם בוועדה, ואני אומר כאן במליאת הכנסת, הדברים האלה צריכים להיאמר בפרוטוקול: אם יעבור החוק הזה, אני מעריך ואני צופה שיעמדו לדין מבחינת המשפט הפלילי הבין-לאומי, בעתיד, גם אנשים שיבצעו את הנורמות האלה, אם יבצעו אותן, גם אנשים שיזינו בכפייה, אם אכן יזינו, גם שופטים שיתירו את זה. אני מפנה אותך, אדוני היושב-ראש, למשפט נירנברג המפורסם, שהוא משפט השופטים – גם שופטים ניתן להעמיד לדין כאשר הם עושים מעשים שהם מנוגדים לעקרונות הבסיסיים של המשפט הבין-לאומי. ויותר מזה, גם מחוקקים שיחוקקו חוק כזה, גם הם צפויים, להערכתי, בשנים הקרובות, אולי קצת אחרי זה, לעמוד לדין פלילי בין-לאומי. עמיתי חברי הכנסת, אני אנסה לנמק ולהסביר את הטיעונים שלי בצורה יותר מפורטת. בואו נתחיל בנורמות הבין-לאומיות. הצהרת טוקיו של ההסתדרות הרפואית העולמית, משנת 1975, אוסרת השתתפות של רופאים בעינויים. היא קובעת בבירור שאסירים שובתים רעב לא יוזנו, יאכלו, או יטופלו בכפייה. בסעיף 5 של ההצהרה, כפי שאוּמץ על-ידי ההסתדרות הרפואית בישראל, נאמר: אסיר הבוחר בדרך של שביתת רעב, לא יוזן בכוח. לא יוזן בכוח. הצהרת טוקיו, ההסתדרות הרפואית העולמית, 1975. הצהרת מלטה לטיפול בשובתי רעב, של ההסתדרות הרפואית העולמית משנת 2006, היא המסמך המנחה של נורמות התנהלות של רופאים ביחס לשביתת רעב. היא אוסרת במפורש את ההאכלה וההזנה בכפייה. אני מצטט: האכלה בכוח לא מקובלת אף פעם מבחינה מוסרית, אפילו אם הכוונה היא להועיל. האכלה המלווה באיומים, כפייה, כוח, או שימוש בריסונים פיזיים, היא צורה של טיפול לא אנושי ומבזה. האכלה בכפייה של חלק מהאסירים שנעשית כדי לאיים או לכפות על שובתי רעב אחרים להפסיק את הצום אינה מקובלת, באופן שווה. אני לא רוצה לפרט את כל הנורמות וההוראות שקובעת הצהרת מלטה. די לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שברור לכל מי שקורא את הטקסט החזק, הברור והחד-משמעי הזה, שעל-פי הצהרת מלטה אנחנו אכן מדברים בעינויים. פרוטוקול איסטנבול – בסעיף 64 שלו יש דגש מיוחד על הסכמה מדעת, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהצהרת ליסבון של ההסתדרות הרפואית העולמית, המפרטת את חובתם של רופאים להשיג הסכמה מרצון ומדעת לחולים כשירים נפשית לבצע כל בדיקה או הליך. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, האמנה הבין-לאומית נגד העינויים, ה-UNCUT, שמגדירה עינויים כמעשה אשר מסב סבל או כאב חמור, אם פיזית או נפשית – אני מדלג על החלקים שאינם רלוונטיים – כל אלה, כאשר הם נגרמים, בידי, או בעידודו או בהסכמתו, או בהסכמה בשתיקה, של עובד ציבור או אדם אחר הממלא תפקיד רשמי. עמיתי חברי הכנסת, אני יכול עוד להרחיב בעניין הזה, יש לי מסגרת זמן מאוד מאוד קצרה, ולכן אני אסכם ואומר שברור שמבחינת הנורמות הבין-לאומיות שחלות על הקהילה הרפואית, שאומצו על-ידי הקהילה הרפואית בעולם, הדבר הזה הוא עינוי, הוא אסור, הוא פסול, ואין אפשרות להתיר אותו. בואו נדבר על חקיקה ישראלית. חוק זכויות החולה, סעיף 13(א): לא יינתן טיפול רפואי למטופל, אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה. החוק גם מעגן את ההוראות בהתייחס לטיפול רפואי ללא הסכמה, מציב מכלול של תנאים שאמורים לעבור דרך בחינתה של ועדת האתיקה, של אותו מוסד רפואי שעומד לבצע את הטיפול. החוק מתייחס גם למקרים שבהם המטופל מתנגד לטיפול, ומאפשר כפייתו בתנאים מסוימים המקפידים על רצון החולה, או על הנחה, לפחות, ביחס לרצון הזה. כל הדברים האלה אינם קיימים על-פי החוק המוצע. כמובן, כשאנחנו מדברים על הדין הישראלי, על החקיקה הישראלית, על חוק זכויות החולה, אנחנו מדברים על מערכת נורמטיבית ששמה במרכז, בראש סדר העדיפויות, את הגנתו, שלומו, חייו ואיכות חייו של המטופל הרפואי. אבל בחוק הזה, עמיתי חברי הכנסת, נאמר לנו במפורש שהשיקולים הרפואיים מוכפפים לשיקולים ביטחוניים ופוליטיים. והדבר הזה כשלעצמו הוא הפרה חדה של כל הנורמות הבסיסיות שנוגעות להתייחסות לחולים ולטיפול בהם. אני לא רוצה להיכנס בכלל לפרטי החוק כי הפרטים – לא רק המכלול, אלא גם הפרטים – כל כך משובשים, כל כך בעייתיים, כל כך מזיקים, כל כך פסולים. כל הסטייה מדיני ראיות, כל הדיונים שלא בנוכחות האסיר ובהתעלמות מבא-כוחו, התעלמות דה-פקטו מבא-כוחו; אני ממש לא רוצה להיכנס לפרטים האלה, אין לי זמן לדבר עליהם, אבל גם כאן קיימות בעיות רציניות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> בניגוד לזכויות החולה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני רוצה לעבור ממישור של נורמות למישור של אתיקה רפואית. כאן יש פגיעה לא רק בחולה אלא גם במקצוע הרפואי. יש כאן פגיעה בעצמאות, במעמד של הצוות הרפואי. מחלישים, פוגעים באוטונומיה של הרופא, בחובתו לפעול אך ורק למען חייו, בריאותו והגנתו של החולה שנמצא בפניו. ולכן – גם לכן – השתתפות רופאים בהזנה בכפייה היא הפרה חמורה של כללי האתיקה הרפואית והיא כשלעצמה בעייתית ומסוכנת. עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם, שלכן הקהילה הרפואית בישראל התייצבה – וצריך לומר את הדברים בצורה ברורה לזכותה של הקהילה הרפואית בישראל – בצורה חד-משמעית, כמעט ללא יוצא מן הכלל, נגד הצעת החוק. כל הכבוד לרופאי ישראל, כל הכבוד להסתדרות הרפואית, כל הכבוד ליושב-ראש ההסתדרות הרפואית פרופסור אידלמן. כל הכבוד לוועדת האתיקה של ההסתדרות הרפואית, שאמרה – וטוב שנאמרו הדברים בצורה ברורה: רופא שיפעל על-פי החוק הזה יועמד לדין. יועמד לדין. וטוב שהוא יועמד לדין. מי שיבצע עינוי לפי החוק הזה צריך להיות מועמד לדין אתי, וראוי גם שיועמד למשפט פלילי. אם במדינת ישראל לא יעשו את המשפט הפלילי הזה, אני מקווה שיהיה דין ויהיה דיין בעולם שיעמיד לדין אנשים שיבצעו את העינוי הזה. עמיתי חברי הכנסת, דיברתי על עמדתה של ההסתדרות הרפואית. אני חושב שזו עמדה ערכית, חשובה. אלה הן הנורמות הבסיסיות של מקצוע הרפואה. אני התביישתי לשמוע אנשים שאומרים לנו בדיוני הוועדה: יימצאו לנו רופאים אחרים. איזו אמירה מבזה. איזו אמירה שאיננה מתייחסת בכבוד לא לרופאים, לא לנורמות הבסיסיות של מקצוע הרפואה, לא לארגוני הרופאים בישראל. בושה שככה יכולים לדבר נציגי מדינה. אני רוצה, עמיתי חברי הכנסת, לומר לכם שמדובר לא רק בעמדה ברורה וחד-משמעית של ההסתדרות הרפואית, מדובר גם בעמדה של ארגון "רופאים לזכויות אדם" – ארגון חשוב, ערכי, שמבצע עבודה חשובה ומסורה בתחום הזה. מדובר בעמדה ברורה וחד-משמעית של המועצה הלאומית לביו-אתיקה. המועצה הלאומית לביו-אתיקה הביעה את התייחסותה בעקבות הבאת הדברים בפניה על-ידי הממשלה, על-ידי ד"ר בועז לב, נציג משרד הבריאות. עמדתה של המועצה הלאומית לביו-אתיקה היא עמדה חד-משמעית של התנגדות לחוק הזה, הבעייתי, המסוכן והמיותר. עמיתי חברי הכנסת, אנחנו קיבלנו פניות מארגונים רבים, קיבלנו פניות רבות מהעולם. אני רוצה לציין את הפנייה החשובה של ארגון "אמנסטי", הארגון הבין-לאומי שעוסק בהגנה, בין היתר, על אסירים. האמירה הברורה שלהם היא, שהם קוראים לנו להימנע מלאשר את החוק הבעייתי והמסוכן הזה. אני רוצה להביא בפניכם, עמיתי חברי הכנסת, את דבריו של מזכיר האו"ם, את פנייתו של המזכיר הכללי של האו"ם לכנסת ישראל שלא לאשר חוק של הזנה בכפייה של אסירים. הפנייה הזו התפרסמה ב-6 ביוני 2014. גם בישראל גופים משמעותיים, בעלי משקל – כולל, אגב, גופים ממשלתיים – הביעו התנגדות ברורה להצעת החוק הזו. חשוב לציין את עמדת הסנגוריה הציבורית הארצית במשרד המשפטים. הדברים הובאו במכתב מפורט שהועבר אלינו, חברי הכנסת. בין היתר, מעבר לכל ההתנגדויות הברורות של הסנגוריה הציבורית, הם אומרים שהדבר הזה לא דרוש; לא ברור מדוע נדרש שינוי חקיקה ביחס למצב המשפטי הקיים. אני רוצה בהקשר הזה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שלא רק הסנגוריה הציבורית אלא גורמים רבים שהופיעו בפנינו בכנסת – אני מדבר, חבר הכנסת אמסלם, אדוני יושב-ראש הוועדה, גם על הדיונים שהתקיימו בוועדה בראשותך, אבל גם על הדיונים שהתקיימו בקדנציה הקודמת, כי למעשה אנחנו בשידור חוזר של סרט האימים הזה. אנחנו שמענו עמדות מקצועיות גם של גורמים רפואיים וגם של גורמים משפטיים, שהסבירו לנו עד כמה כל המהלך הזה הוא מיותר. הרי מה קורה בפועל? למה שובתי רעב בישראל לא מתים? וטוב שהם אינם מתים. הם אינם מתים מכיוון שבחיי המעשה ישנה פרקטיקה של אמון, של הבנה הדדית, של נכונות לקבל למשל מלחים. וכך אנשים שובתים רעב, מביעים מחאה, זה צעד באמת חריף, קיצוני, צעד כמעט יחיד של מחאה שיש בידי אסיר שנמצא בבית-הסוהר; הוא לא יכול לעשות הפגנות, הוא לא יכול לעשות שביתות – זה הצעד שיש לו, שימוש בגוף שלו כאמצעי מחאה. ובפרקטיקה, בתבונה רבה, הרופאים בישראל, מוסדות האתיקה ובתי-החולים, יחד עם התבונה של האסירים עצמם, הגיעו למצב שבו אנחנו מצליחים להגן על חיים ולשמור על החיים. ולמה את הדבר הזה לקלקל? למה את הדבר הזה לדרוס? למה בדבר הזה לפגוע? עמיתי חברי הכנסת, כל כך בעייתי, כל כך מיותר, כל כך מזיק. אני הזכרתי כבר שהאסירים היחידים שמתו – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אז מה החשש? אם אין לזה משמעות הלכה למעשה – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא, לא. לא אמרתי את זה. לא אמרתי את זה. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אמרת. אמרת – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא, לא, לא, את זה לא אני אמרתי. אתה מתווכח עם חבר כנסת אחר שדיבר לפני. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> לא, אני אומר, עכשיו אתה אמרת – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא, אני אומר דבר אחר, חבר הכנסת – לא על חשבון הזמן שלי. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אין בעיה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני אומר דבר אחר, אדוני יושב-ראש הוועדה. אני מתייחס לחוקים ברצינות. כאשר ישנו טקסט בחוק, אני מתייחס אליו כאילו הוא יבוצע. זה שיגידו לי "הלכה ואין מורין כך", לא מרגיע אותי. אני אומר, ברמה המעשית, בתבונה הקיימת היום אפשר למנוע מוות. ומונעים מוות של אסירים שובתי רעב. כאשר אתם תדרסו את ההבנות האלה, תמנעו את מצב יחסי האמון בין הרופאים לבין המטופלים, תתנהלו מול שובתי הרעב בכוח, בכפייה, בעינויים, אתם עלולים – אני אומר לכם בצער ובכאב – להביא למותם של אסירים. זו תהיה התוצאה. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> חבר הכנסת דב חנין, הרי אתה יודע שגם בהצעת החוק זו האופציה האחרונה ואחרי האחרונה. אתה יודע שהלכה למעשה באמת לא נגיע למצב הזה, אז למה אתה חושש? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני מקווה מאוד, אדוני יושב-ראש ועדת הפנים. הלוואי – הלוואי – שאתה צודק. הלוואי שאתה צודק. <היו"ר יואל חסון:> לא אתן זמן על השיח הזה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אבל מה לעשות, זה החוק הכתוב, זה החוק שאתם חוקקתם בוועדה. והחוק הזה עלול להיות מיושם, ועל זה אנחנו מדברים, על מצב שבו הוא ייושם, ואם הוא ייושם יקרה אסון. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לומר מעבר לכך. אני לא רוצה לדבר על אותם אנשים שמתו כתוצאה מעינוי בהאכלה בכפייה. העינויים האלה נעשו כמובן לפני חקיקת חוק זכויות החולה. לפי חוק זכויות החולה אי-אפשר להזין אנשים בניגוד לרצונם, אבל לפני שחוק זכויות החולה נכנס לתוקף – אנחנו מדברים על שנות ה-70 ושנות ה-80 – אנחנו אכן מדברים על אסירים שמתו, נהרגו, נרצחו, בגלל הזנה בכפייה. אני רוצה להביא בפניכם, עמיתי חברי הכנסת, עדות של רופאה שמטפלת, טיפלה, באסירים מינהליים שובתי רעב. ואני רוצה להקריא את דבריה, הם דברים שחשוב שיישמעו: הם הגיעו אלינו ביום ה-35 לשביתת הרעב שלהם, שלושה שבועות הם אצלנו. בהתחלה חשבתי, מה פתאום מאשפזים אנשים בריאים? אחר כך הבנתי שזה לא כל כך פשוט, עלול לקרות אסון. הרגשתי שאני מחזיקה את שלום המזרח התיכון באצבעותי ואיש לא מדריך אותי מה לעשות – לא משרד הבריאות, לא הממשלה. החדרים בקצה המחלקה הפנימית הפכו למשלט של שב"ס. השכיבו אותם במיטות, אזוקים בהצלבה, יד ורגל. אנשי שב"ס הרשו להם רק ללכת לשירותים. חששתי שייכנסו לבעיות רפואיות בגלל השכיבה במיטה כל היום. גיליתי שבבית-חולים אחר הרשו להם לצעוד בחדר, וביקשתי שירשו גם להם. אמרו: לא, עד שהגיע מפקד כלא "מגידו" והתיר. בסוף שחררו להם את האזיקים בידיים במשך היום. כל הבדיקות שלהם נעשות במעמד הסוהר. אף-על-פי-כן יצרתי אתם יחסי אמון. מהשיחות אתם למדתי שהם מתמצאים היטב בכל מה שקורה בחוץ, רובם רהוטים, אינטליגנטים. זאת שביתת רעב מוזרה. הם מסכימים לשתות מים, לבלוע סוכר, מלח, ויטמינים. הם לא אובדניים, הם לא רוצים להתאבד. אמרתי לשובתים שמי שלא רוצה לאכול יכול לקבל אותו מינון בזריקה, עדיף בפה כמובן, אבל ההחלטה היא שלהם. אנחנו נותנים להם מים, מלחים, תיאמין – ויטמין B1, הוויטמין שהיה חסר ב"רמדיה", אגב – הם מסכימים לקבל כל מה שאני נותנת להם. עם זאת, זה יכול להשתנות בכל רגע. אחד מהם אמר לי: אם אשתי תדע שאני אוכל, היא תחשוב שאני לא גבר. אחד איים להפסיק לשתות מים אם לא יאפשרו לו להיפגש עם איש תקשורת. יש אצלנו רופאים שאומרים: אלה טרוריסטים, שימותו. הסברתי להם שמדובר בעצירים מינהליים, הם לא הובאו לדין וגם לא הורשעו. הדרישה שלהם היא שיעמידו אותם לדין. הם יורדים כל הזמן במשקל, לחץ הדם שלהם קצת נמוך, אבל רוב בדיקות המעבדה שלהם טובות. להפתעתי, הם בריאים למדי. עם זאת, משהו בגוף שלהם עלול להתפרץ, הם עלולים להידבק במחלה זיהומית. אני לא שקטה. ואז יש קטע על התקופה של חטיפת הנערים. <היו"ר יואל חסון:> דקה לסיום, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני מתקרב לסיום, ולכן אני מגיע לסוף: ההתעסקות בחוק להאכלה בכוח של אסירים מרגיזה אותי. חוק זכויות החולה קובע שכאשר חולה מסרב בתוקף לקבל טיפול, הרופא יכול לכנס ועדת אתיקה. הוועדה שומעת את הרופאים ואת החולה. באישור הוועדה אפשר לטפל בחולה בניגוד לרצונו. אנחנו מאוד רחוקים מהמצב הזה. עד כמה שאני יכולה לשפוט, החוק הוא תרגיל פופוליסטי. מה שמפריע לי הוא שיש כאן בעיה לא פשוטה ואין לה שום הד ציבורי. הדברים האלה, אדוני היושב-ראש – דברים של רופאה שמטפלת בחולים, מצילה חיי אדם. אתם בחוק הזה לא רוצים להציל חיי אדם, אתם רוצים להרוג. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל דני דנון:> הודיעו על הצבעה, אדוני היושב-ראש? <היו"ר יואל חסון:> כן. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני מייד מודיע. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל דני דנון:> באיזה שעה? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני מייד מודיע, ברשותך. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל דני דנון:> בשעה 05:00? <היו"ר יואל חסון:> בבקשה. חבר הכנסת טיבי יודיע למליאה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, בתשובה לשאלת השר, שר החלל דנון – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל דני דנון:> מדע, טכנולוגיה וחלל. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> עוד פעם? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל דני דנון:> מדע, טכנולוגיה וחלל. – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מדע, טכנולוגיה – – – <היו"ר יואל חסון:> מט"ל, שר המט"ל. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מדע, טכנולוגיה וחלל. הודענו לפני שעה קלה למזכירות, לקואליציה, על שעת ההצבעה, והיא תהיה ב-05:10. ההצבעה תהיה ב-05:10. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – – הזריחה. נוכל להתפלל בנץ. <קריאה:> ותיקין. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לקחנו את זה בחשבון. אדוני היושב-ראש, אני חושב ששני חברי לפני – גם באסל, גם דב – היטיבו להציג את ההתנגדות שלנו לחוק ההזנה בכפייה. אין ספק שמדובר בעינוי, התעללות באסיר שנמצא במצב רפואי מידרדר בשל שביתת הרעב. מהי שביתת רעב? שביתת רעב היא כלי לא אלים של אדם שהחליט להשיג הישג פוליטי או משפטי באמצעות גופו. זה אולי הדבר היחיד שהוא מרגיש שהוא יכול לעשות בין כותלי הכלא, במיוחד אם מדובר במעצר מינהלי ללא משפט, כמו שהיה עם ח'דר עדנאן, כמו שקיים עם עוד שניים או שלושה אסירים כיום. וכפי שהצהרת טוקיו אומרת, כך גם ההסתדרות הרפואית של מדינת ישראל אומרת שמדובר בהתעללות, torture, חבר הכנסת דב חנין. ואני רוצה להודות להסתדרות הרפואית שהציגה עמדה מוסרית, מצפונית, מקצועית, בכל דיוני הוועדות שדנו בחוק ההזנה בכפייה. הצגנו סרטון בוועדת הפנים, שבראשה עומד חבר הכנסת אמסלם – שעושה עבודה מקצועית – והנוכחים ראו כי מדובר בדבר נורא. האילוסטרציה הייתה צריכה לגרום לרתיעה, מעצם המחשבה שמולך יהיה אדם תשוש, עם דהידרציה אולי, קצת, למרות שהוא שותה מים, עם חולשה, עם כאבי שרירים, עם קושי בבליעה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הוא לא שותה, מזריקים לו. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לאחר מכן הם מחליטים להזין אותו בכפייה. אחת מהשיטות של ההזנה בכפייה זה זונדה. להכניס זונדה זה דבר נורא לחולה רגיל. עכשיו, שאלתי את נציג המשרד לביטחון הפנים, יואל, היועץ המשפטי: איך, נגיד שהוא מתנגד? והוא הפתיע אותי, אותנו. פעם אחר פעם הוא אמר: אנחנו שוקלים להרדים את האסירים – להרדים את האסירים. היש דבר יותר נורא מכך, להרדים אסירים בכל פעם שאתם רוצים להזין אותם בכוח? זה מראה את האבסורד, את הנוקשות האנושית של החוק הזה, שמטרתו לשבור שביתה. אגב, היו שביתות ארוכות, אף אחד לא מת בשנים האחרונות. והאסירים השיגו הישגים פוליטיים. הרשויות וגורמי הביטחון הסכימו לתביעה שלהם לשחרר אותם, לקצוב את העונש, לא לעצור אותם עוד פעם וכדומה. זה לגיטימי לחלוטין. אפריורית, נראה לי שהיועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות לא היו צריכים לשתף פעולה עם החוק הזה אלא היו צריכים לשתף פעולה עם המאבק נגד מעצרים מינהליים בכלל. וזה הדבר הנורא מכול: שאתה מנצל את חולשתו של אדם שנמצא בכלא כדי להזין אותו בכוח, כדי למנוע ממנו מאבק. מאבק בדבר שהוא רואה בו case צודק. בכל מדינה דמוקרטית מעצר מינהלי הוא הדבר הדרקוני, הרדיקלי, הקיצוני ביותר. אבל פה מאות אנשים נמצאים במעצר מינהלי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כנראה שיש סיבה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> חלקם ילדים. חלקם ילדים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> באמת רחמנות על הטרוריסטים הזאטוטים האלה. באמת רחמנות. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ולכן טוב עשתה ההסתדרות הרפואית – שפרופסור רכס הודיע בוועדה שכל רופא חבר ההסתדרות הרפואית שישתף פעולה עם החוק הזה ייענש. זאת הייתה אמירה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> חבר הכנסת טיבי, נראה לי שאתה מבולבל. הרשות המחוקקת זה כאן ולא ההסתדרות הרפואית. היא גם לא הרשות המבצעת ובטח שלא השופטת. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ולכן, טוב אם יקשיבו הרופאים לאזהרה הזו. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת חזן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה; קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, הדובר מבזה את כבוד הכנסת. <היו"ר יואל חסון:> שמענו אותך. שמענו אותך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הפך לרגע את הרשות – – – <היו"ר יואל חסון:> אני קורא לך לסדר פעם שנייה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רואה שאדוני היושב-ראש חסר סבלנות – – – <היו"ר יואל חסון:> אתה יודע איזה סבלנות – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ולכן – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – שבע דקות לדבר. אין לו. <היו"ר יואל חסון:> אז למה אתה מפריע לו? <אורן אסף חזן (הליכוד):> רוצה להעמיד אותו על דיוקו, מפאת כבוד הכנסת. <היו"ר יואל חסון:> תאמין לי, אני מכיר אותו, הוא יודע על מה הוא מדבר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ולכן, אדוני היושב-ראש, העמדה הזאת של ההסתדרות הרפואית הייתה עמדה עקבית – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תחזור בך – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – ואין ספק שמדובר בעמדה שמתיישבת עם הצהרת טוקיו ועם שבועת הרופאים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כמה – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> עם שבועת הרופאים. אני רוצה לקרוא לכל רופאים במדינת ישראל לא לשתף פעולה עם החוק הנורא הזה, שהוא עינוי, התעללות באנשים חולים. אדם שובת הוא אדם שיש לו פגיעה במערכות גופו. הנקודה השנייה היא האילוץ, ההזדקקות של הממשלה לכלי דרקוני כזה של חוק שישבור שביתה. הרי הם, כפי שאמרנו לנציג היועץ המשפטי בוועדה – אתם בסופו של דבר תוותרו לשובתים, לח'דר עדנאן, בזמנו. אמר – לא. ואותו תסריט התרחש פעמיים עם אותו אסיר, והוא התרחש עם אסירים נוספים. אדוני היושב-ראש, אני רוצה שוב להזכיר שהיום קיימנו דיון בוועדת העבודה והרווחה בנושא אחר, והשתתף בו גם חברי חבר הכנסת טלב אבו עראר – על התפשטות קדחת מלטה בדרום, שפוגעת בבעלי-חיים, והחיידק עובר גם לבני-אדם. מאות אנשים נפגעו בשנה האחרונה, בעיקר בדרום, אבל גם באזור המרכז והצפון. מדובר במחלה לא קלה. אחד הילדים נפטר בשל הידבקותו במחלה הזרת. היה חשוב לנו להעלות את הנושא הזה על סדר-יומה של הכנסת, של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כאלה הומניים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> (אומר בערבית: אין אֱייל ואין כוח אלא באלוהים.) <אורן אסף חזן (הליכוד):> אה, סליחה, מה זה? הוא מקלל אותי מעל לדוכן? <היו"ר יואל חסון:> אתה רוצה לתרגם לנו, אולי? <אורן אסף חזן (הליכוד):> סליחה, אדוני, מה זה הדבר הזה? הוא מקלל אותי על הדוכן? <היו"ר יואל חסון:> אתה רוצה לתרגם לנו? <אורן אסף חזן (הליכוד):> חבר הכנסת טיבי כל כך הרבה שנים בבית הזה ולא יודע איך להתנהג? <קריאה:> לא שמעת מה הוא אמר. <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> האם הרשמות הפרלמנטריות ידעו לזהות מה – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> (אומר בערבית: אין אייל ואין כוח אלא באלוהים) – זה מה שאני אמרתי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> איזה מזל שאני עושה חוק ללימוד ערבית, שנוכל להבין – – – <היו"ר יואל חסון:> תן לנו לשמוע את התרגום. <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מי שיודע, יודע, מי שלא יודע – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> שאלוהים יעזור לו. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זהו. אלוהים יעזור. זה התרגום. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לי אולי הוא יכול לעזור. הוא, גם אלוהים לא יעזור לו. זו הבעיה שלו. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אלא מי יעזור לך, השטן? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אה. הלו? הלו? אדוני היושב-ראש, מה זה הדברים האלה? מה זה הדברים האלה? <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת תומא סלימאן, באמת, נו. אתם רוצים להעיר את הדיון, אני מבין – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הפנאטית. הפנאטית הקיצונית אשר המקום שלה בעזה. <היו"ר יואל חסון:> – – אבל למה להידרדר למקום כזה, גברתי? חברת הכנסת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זאת שהמקום שלה – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זה מה שיש לך, לפנות לחברת הכנסת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> לא, אני פניתי אליו. אני גם פניתי אליו – ואני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. תודה רבה. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> ואני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה זה הדבר הזה? שמעת מה הוא אמר? לנשים שלך ברבים תתנהג ככה – – – <היו"ר יואל חסון:> אל תגיד לי איך לנהל את הישיבה. אל תגיד לי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לנשים, לנשים ברבים – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חבר הכנסת חזן, אתה על הקריאה השנייה, אז חבל. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, סליחה – – – <היו"ר יואל חסון:> אתה על הקריאה השנייה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לא, אל תוציא אותו. אני פונה אליך. תשאיר אותו פה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> או, יש לי עורך-דין. <היו"ר יואל חסון:> או, פנייה נרגשת, אדוני. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> תכניס פולקלור לכנסת. <היו"ר יואל חסון:> פנייה נרגשת, חבר הכנסת גטאס. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אנחנו נהנים מהבולשיט שלו. <קריאה:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> טוב שאתה נהנה, כי במשט הבנתי לא נהנית כל כך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הבולשיט שלך – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה עוד – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. חבר הכנסת חזן, תודה רבה. מספיק. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, דיברנו על נושאים חשובים ורציניים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> חשובים מאוד. אסור לתת לאנשים לשבות רעב לנצח. להאכיל אותם – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני, אני אמשיך בנושא שדנו בו בוועדת העבודה והרווחה, ואמרתי – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> הוא משוגע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> קראת לי משוגע? הוא קורא לי משוגע. סליחה, אדוני היושב-ראש. לא ייתכן – – – <היו"ר יואל חסון:> סליחה רגע. שב שנייה. אני הבנתי, תודה רבה. תירגע. מי אמר מה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אבו עראר אמר "משוגע". אמרת שאני משוגע. <קריאה:> כן, מי משוגע – – – <קריאה:> חס וחלילה שאתה משוגע – – – <קריאות:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד היושב-ראש, יושב פה פרובוקטור, שמנסה להצית את – – – <היו"ר יואל חסון:> חברים, טוב, די. הבנו. בסדר גמור. <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אתה יכול – טוב, הבנו, מספיק. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת טיבי ממשיך, ואני מוסיף לו עוד שתי דקות. הוא ממשיך, ואני מבקש לשמור על שקט. מספיק ודי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חבורה של עורכי-דין. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הוחלט בוועדת העבודה – – – <היו"ר יואל חסון:> יש לי תחושה שאני יודע למה המהומה הזאת – בגלל אנשים שיושבים ביציע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הדאגה שלהם לבריאותם של האסירים הפלסטינים הטרוריסטים. <קריאה:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הדאגה לטרור, הדאגה לטרור. והמשת"פית בירן, שיושבת – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת חזן, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא לצאת מהאולם. תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> סליחה, מה זה הדבר הזה? <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יושבת פה המשת"פית רוזין, יושבת חבורה של אנשים – – – <היו"ר יואל חסון:> עשית את היומית. עשית את היומית. תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> איזה יומית, לילית, לילית. <היו"ר יואל חסון:> לילית. צודק. תיקון טעות. צודק. <קריאות:> משת"פית – – – <קריאה:> – – – אתה יודע מי זה – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, אדוני. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד היושב-ראש, אני מבקשת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> כבוד היושב-ראש – – – (חבר הכנסת אורן אסף חזן יוצא מאולם המליאה.) <היו"ר יואל חסון:> תודה. חברת הכנסת רוזין, את גם לא איזה לורדית בריטית, אז הבנו, בסדר. <מיכל רוזין (מרצ):> סליחה? סליחה? <היו"ר יואל חסון:> אנחנו, מה לעשות – האמירות פה, גם ככה, הפרוטוקול – – – <מיכל רוזין (מרצ):> לא, אני חושבת שיש באמירה הזאת הסתה, ומן הראוי שאתה תגנה אותה. <היו"ר יואל חסון:> אני מגנה כל הסתה שתבוא מכל מקום. <מיכל רוזין (מרצ):> אני מבקשת שיירשם בפרוטוקול שכך הוא אמר. <היו"ר יואל חסון:> אם הפרוטוקול שמע את זה, אז מצוין. <מיכל רוזין (מרצ):> אז תחזור בבקשה על העניין. <היו"ר יואל חסון:> אני לא שמעתי. <מיכל רוזין (מרצ):> אה, אתה לא שמעת. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> הוא אמר "משת"פית". כך אמר. <קריאות:> משת"פית. <היו"ר יואל חסון:> מה זה אומר? משת"פית זה בהכרח דבר רע? תמשיך, חבר הכנסת טיבי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני, באופן חברי אני אגיד לך, היות שאנחנו קולגות, אני הרבה שנים סגן יושב-ראש: שיטה כזאת של ניהול ישיבות ויחס לחברי הכנסת עוד לא ראיתי. אבל אתה רשאי, אתה סוברני לעשות את זה איך שאתה רוצה. <היו"ר יואל חסון:> אני דווקא מרגיש שזה מאוזן מאוד, אבל זכותך לבקרני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מי אמר שאתה צריך להיות מאוזן? אם כל אלה הפריעו, חברי, תוציא את כולם. <היו"ר יואל חסון:> טוב, אל תלמד אותי. בסדר. הבנתי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא, לא. היא אומרת לך שהיא נפגעה, אתה אומר שזה לא בהכרח רע. זה מה שאמרת. <היו"ר יואל חסון:> בסדר, אני לא שמעתי אותו אומר את זה, והיא יכולה לפנות לוועדת האתיקה ולהגיש תלונה נגדו. מה, אני השופט פה, בעניין הזה? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא. אתה נזפת בחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, על שהשתמשה במושג "שטן", וכשהוא אמר לה "משת"פית" אתה אמרת: יכול להיות שזה טוב. <היו"ר יואל חסון:> בוא, בוא – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני חושב שאני אמרתי את שלי. <היו"ר יואל חסון:> יש לנו נסיבות מקלות בגלל השעה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> יכול להיות. יכול להיות שזה הנסיבות המקלות. <היו"ר יואל חסון:> אז בוא נתייחס לזה ככה, בסדר? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אוקיי. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> הוא יושב שם? – – – כבוד היושב-ראש. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> היושב-ראש עסוק בצילום. <היו"ר יואל חסון:> כדאי שנתעד מה קורה פה. <קריאות:> – – – <קריאה:> אני מציע שתצייץ, אולי, אדוני היושב-ראש. <מיכל רוזין (מרצ):> לא, אבל סליחה, הוא הוצא מן הישיבה. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אני מבקש מהסדרנים לפנות גם משם את חבר הכנסת חזן. אני מבין שכשמוציאים אותך מהדלת אתה נכנס מהחלון, ואתה גם תיכנס אולי תכף מהגג. (חבר הכנסת אורן אסף חזן יוצא מאולם המליאה.) <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אני באמת כבר לא יודע איך להתייחס לזה. אני רוצה לראות אותך, חבר הכנסת טיבי, מנהל ישיבה מורכבת כזאת. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אין ספק שאתה עומד בפני אתגר לא קל. אז אני רוצה להודות לך על המאמצים שאתה משקיע. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, האמת, נעתקו המילים מפי. לא נשאר לי מה לומר. קצה נפשי, ואני פורש בשיא. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת טיבי. אל תפרוש, תישאר אתנו. הדובר הבא, חבר הכנסת אוסאמה סעדי – בבקשה, אדוני. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, היום קיבלתי טלפון מעורך-דין אשרף אבו סנינה, אדוני היושב-ראש, שהתקשר אלי מבית-חולים סורוקה ודיבר אתי כשהוא ליד מיטתו של האסיר שובת הרעב עודאי אסתיתי. עודאי אסתיתי פתח בשביתת רעב במחאה על מעצרו המינהלי, החליט לפתוח בשביתת רעב לפני 42 יום. הוא נמצא בבית-חולים כבר כמה ימים, אדוני היושב-ראש, והיום, לשמחתנו, הוא הגיע להסכמה עם התביעה הצבאית והוחלט לקצר את המעצר המינהלי שלו והוא אמור להשתחרר ב-10 באוקטובר 2015. נשאר אסיר אחד שנמצא בשביתת רעב, והוא עורך-דין מוחמד עלאן. האסיר מוחמד עלאן – גם הוא במעצר מינהלי, והוא היחיד שנשאר בינתיים בשביתת רעב. חברי באסל גטאס, דב חנין וד"ר אחמד טיבי דיברו על האסירים ששבתו רעב ונרצחו, נהרגו, מתו, כתוצאה משביתת רעב. דב חנין דיבר על חמישה, ואני הלכתי ובדקתי וראיתי שהייתה שביתה בשנת 1980 שנקראה "אדראב נפחא", דב חנין. וב"אדראב נפחא", בשביתת נפחא, כלא "נפחא", בשנת 1980 נהרגו, נרצחו, שלושה אסירים ששבתו בשביתת הרעב המפורסמת בשנת 1980, שהחלה ב-14 ביולי 1980 ושנמשכה 33 יום. ובמהלכה קיפחו את חייהם שלושה אסירים פלסטינים ששמותיהם עלי ג'עפרי, ראסם חלאווה ואסחאק מע'אגה. עלי ג'עפרי וראסם חלאווה ואסחאק מע'אגה נרצחו על-ידי שהכניסו להם את הזונדה דרך האף, וזה פגע בריאות, והם קיפחו את חייהם ב-22 ביולי 1980 – למה אתה חזרת? <מיכל רוזין (מרצ):> סליחה, אתה בקריאה שלישית, אסור לך להיכנס לאולם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> קיבלתי אישור לגשת לדבר עם היושב-ראש. <מיכל רוזין (מרצ):> ממי קיבלת אישור? <אורן אסף חזן (הליכוד):> תמשיך, אני לא מפריע, אוסאמה. אני לא מפריע, תתעסק בשלך. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני השר, מהנתונים האלה והעובדות האלה שאני מציין רואים שאך ורק על סמך השימוש בכוח והכנסת הזונדה קיפחו את חייהם האסירים האלה, שאפילו לא הגיעו ליותר מאשר שמונה ימים בלבד. ואנחנו עדים לכך שהרבה אסירים פלסטינים בשנים האחרונות שבתו רעב יותר מ-50 יום, 60 יום, סאמר עיסאווי אפילו שבר שיא. אבל אסיר שאני ביקרתי אותו, ח'דר עדנאן, בשנת 2012, הוא הגיע ל-66 יום והפסיק את השביתה שלו. במעצר השני שלו, לפני כחודש, הוא הגיע ל-55 יום, אדוני השר, ואז הוא הפסיק את השביתה שלו כי הוא הגיע להסכם עם השלטונות שלפיו הוא ישוחרר ויבוטל המעצר המינהלי. זאת אומרת, אסירים ששבתו 50 יום, 60 יום, והיה אמון ביניהם לבין הרופאים, אף ששבתו ולא קיבלו דבר חוץ ממים והיו בבית-חולים, והרופאים שמרו עליהם, אף שהאסיר לא נתן להם לבצע בדיקות רפואיות, לא נגרם להם נזק רפואי והם חזרו אחרי טיפול, אחרי שהפסיקו את השביתה שלהם, והם חזרו לאיתנם והם נמצאים חיים בינינו. והלכנו וביקרנו אותם, כמו ח'דר עדנאן. אבל כאשר השתמשו בכוח בזונדה, האסירים האלה אפילו לא החזיקו מעמד יותר משמונה ימים. זה מראה לנו, אדוני השר, את הנזק שיכול לגרום החוק הזה, אשר שמו – מניעת נזק לשובתי רעב. אני רוצה להפנות את חברי הכנסת הנכבדים לכמה סעיפים מאוד מאוד בעייתיים בהצעת החוק שמונחת בפני הכנסת. סעיף 19יד(ו): בית-משפט ישקול שיקולים של חשש לחיי אדם – זה בסדר, זה גם חוק זכויות החולה, וחברי דיברו על זה – חשש לחיי אדם, בסדר, אבל ההמשך: או חשש ממשי לפגיעה חמורה בביטחון המדינה. פה בית-המשפט המחוזי, אדוני השר גלנט, ישקול שיקולים של ביטחון המדינה, להבדיל מחוק זכויות החולה שמדבר אך ורק – והוא נתן מענה, אדוני השר, נתן מענה למקרים שהאסיר, שהחולה, מסרב לקבל טיפול רפואי. וסעיף 15 מדבר על טיפול רפואי ללא הסכמה. וסעיף 3 מדבר על מצב חירום, שהרופא יכול לתת טיפול רפואי דחוף גם ללא הסכמתו של החולה, ואפילו לא צריך לקבל אישור או הסכמה של ועדת האתיקה של ההסתדרות הרפואית. יש הגדרות ותנאים ברורים בחוק זכויות חולה, שנותן מענה לכל האפשרויות, אדוני היושב-ראש, גם למקרה של – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה אתה מציע במקרה של – – – באמת, אני שואל באמת. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אתה קיבלת אישור? <היו"ר יואל חסון:> כן, הוא קיבל. אבל לא קיבלת אישור להפריע, חבר הכנסת חזן. לא, אל תאתגר שוב פעם לסיבוב נוסף. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אנחנו לא מאתגרים, אבל למה הוא מתכוון? אני רוצה לדעת. <היו"ר יואל חסון:> אז בוא לא נאתגר. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> ולכן פה, בהצעת החוק המונחת בפנינו, בית-המשפט ישקול שיקולים שהם חוץ-רפואיים, וישקול שיקולים של ביטחון מדינה, והחמור גם, שלפי סעיף 19טו(ה)(1) יש אפשרות שבית-המשפט יקבל ראיות חסויות ללא נוכחות האסיר, ללא נוכחות בא-כוחו, אפילו ללא עיונם, בלא שיהיו מודעים למה שיש בחומר החסוי הזה. וזה מחזיר אותנו, אדוני היושב-ראש – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה לא סומך על המדינה? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – לסיבה לכך שרוב העצורים הפלסטינים שפותחים בשביתת רעב – בגלל המעצר המינהלי, כי הם אומרים: או שתגישו נגדנו כתב-אישום, אם יש לכם ראיות, או שתשחררו אותנו. ופה מכניסים, בחוק הזה, את הסעיף של ראיות חסויות. והכי הכי חמור, חבר הכנסת חזן, בחוק הזה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני עד עכשיו לא הבנתי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – בסעיף 19טז(ד), פעם ראשונה שמשתמשים במילים "שימוש בכוח" – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – שמטפל ייתן לסוהר להשתמש בכוח, והמילה "בכוח" מופיעה בחוק. זה בושה וחרפה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה מבין שמדובר בטרוריסטים? <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – למדינה שכותבת בספר החוקים שלה "בכוח". <אורן אסף חזן (הליכוד):> חבר הכנסת סעדי, אתה מבין שמדובר בטרוריסטים? אני רק שואל, אתה מבין שמדובר בטרוריסטים? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> כשרצו לדבר על כוח בחקירה בשב"כ השתמשו במונחים של "לחץ פיזי מתון". <אורן אסף חזן (הליכוד):> סעדי, אתה יכול לענות? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> הייתה להם הבושה שלא להשתמש במילה כוח, אבל פה אין בושה ואין חרפה, ומשתמשים במילה כוח. תודה, אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> למה אתה מתחמק מלענות? <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חבר הכנסת סעדי. חבר הכנסת חזן. עכשיו יעלה להסתייג חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה, אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אבל, סעדי, אתה מבין שמדובר בטרוריסטים? חבר הכנסת סעדי, כמה צביעות, כמה. כמה צביעות. לא נמאס לכם? <היו"ר יואל חסון:> בבקשה, אדוני. שבע דקות לרשותך. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני שואל את עצמי מדוע אנחנו כאן בשעה כזאת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> גם אני שואל מדוע. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> מה הדחיפות? מה הדחיפות? למה צריך להישאר? קורה משהו מחר או בעוד שבוע, בעוד שבועיים, בעניין שביתות רעב? הולכים להאכיל אסירים? מה קורה פה? מדובר במצב בריאות קשה של חולים שהחוק הזה יכול לעזור להם, כטענת המציעים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> בהחלט. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – או שמדובר במצבה הבריאותי של הממשלה, והסיבה היחידה שאנחנו כאן בשעה כזאת, קוראים לה ארדן? אין סיבה אחרת. השר המתוסכל מהתיק הזוטר לטעמו רוצה הישג – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מבקש שלא לפגוע בשרים, אדוני היושב-ראש – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – בכנס הזה של הכנסת על-ידי כך שהוא מעביר חוק כזה. זו הסיבה היחידה, אחרת אפשר היה לדון בו בשקט, בצורה רגילה, להעביר את זה בצורה מסודרת, ולא לדון יומיים אל תוך הלילה עד הבוקר בחוק כזה. אין שום סיבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אם הייתם דנים שבוע, הייתם מצביעים בעד? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אין שום סיבה. <יעקב מרגי (ש"ס):> אורן, תנוח. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הם – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אפילו בתור קוריוז זה כבר נמאס. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת חזן. חבר הכנסת מרגי. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> טענה אחרת שנשמעת במסדרונות כאן, וגם נרמזת על-ידי אנשים בוועדת הפנים – שהחוק הזה לא ייושם. אחת מהשתיים: אם הוא לא ייושם, אין סיכוי שהוא ייושם או יצא אל הפועל, אז בשביל מה צריך אותו? בשביל הישג לארדן? שהוא יקבל עוד קולות במרכז הליכוד? <אורן אסף חזן (הליכוד):> עכשיו מרכז הליכוד זה הבעיה, לא הטרור שאתה מגבה ודוחף. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת חזן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה יהיה, אדוני היושב-ראש? <היו"ר יואל חסון:> מה יהיה אתך? מה יהיה אתך? אי-אפשר להעיר על כל משפט שהוא אומר. יכולת להירשם לדיון; לא נרשמת לדיון – בעיה שלך, אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יואל חסון:> לא, אז אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה, כי אתה לא מפסיק לדבר מהספסלים. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> ואם יוציאו אותו אל הפועל והוא ייושם, כבוד היושב-ראש, הוא מסוכן. ומי יקבע לנו אם הוא מסוכן או לא? האם השר ארדן יודע? למד רפואה? מכיר את תחלואי שובת הרעב? מכיר את המסוכנות של ההזנה בכפייה? השרים יודעים? נתניהו יודע? גלנט יודע? אף אחד לא יודע. יש רופאים, ורופאים ברמה גבוהה, ויש קונסנזוס בעולם הרפואי, בכל העולם, שאומר: לא, האכלה בכפייה היא מסוכנת. הם לא רק אומרים שהיא מסוכנת, אלא אומרים שהיא סוג של עינוי, והם לא מוכנים להשתתף בעינוי. אז מי יכול כאן לבוא ולקבוע אחרת? באיזה זכות? על בסיס מה? על בסיס שיקולים פוליטיים קובעים חיים ומוות במצב בריאותי מסוים של אדם. על-פי שיקול פוליטי יחליט השר שאפשר לרפא אותו בצורה זו או בצורה אחרת על אפם וחמתם של הרופאים. איפה זה נשמע? באיזה עולם אנחנו חיים? כל הרופאים אומרים: זה מסוכן, ובא ארדן: לא, זה לא מסוכן. מי אתה בכלל? <אורן אסף חזן (הליכוד):> הוא שר במדינת ישראל. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> מי אתה בכלל? איך אתה יכול לנגוע בעניין רפואי? איזה עזות מצח, איזה חוצפה, איזה יהירות, איזה אטימות. הרי מדובר בפלסטינים, כולם יודעים, מה זה משנה אם זה מסוכן או לא מסוכן? ואם זה מסוכן – זה משובח. זה העניין. כל העולם אומר: זה מסוכן. כל העולם אומר. אני אומר כל העולם – כל ארגוני זכויות האדם בעולם, כל ארגוני הרפואה, כל הרופאים, כל הפרופסורים, כל הפקולטות לרפואה, כל המחקרים, כולם אומרים מילה אחת: זה מסוכן. ולפי שבועת הרופאים מימי גלינוס אסור לרופא לסכן את חייו של חולה. ואנחנו יודעים מתי זה נעשה – כשרופאים עסקו בעינוי של בני-אדם. למקום הזה אסור להתקרב; את הגבול, השר גלנט, אסור לחצות בשום פנים ואופן, ואני מכיר אישית את ההיסטוריה שלך. אסור לך לתת יד לזה שרופאים ישתתפו בעינויים. אסור לתת יד, אסור לדחוף אותם לשם, אפילו אם זה לא יצא אל הפועל. אסור להגיד לרופא: לך תענה אסיר, לך תעמיד אותו בסכנת חיים. אסור לעשות את זה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חבוב, הפתרון שלך הוא שהאסיר ימות? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> זה מצב של אל-תעשה מוסרי מעל לכל הפוליטיקה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה רוצה להרוג – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> צו מצפוני יגיד: אני נגד כל הפוליטיקה. אתם צריכים לשמוע את הרופאים, איך הם מדברים על זה, והם יודעים מה הם מדברים. אתה לא למדת רפואה ואנחנו לא למדנו רפואה, למעט חבר הכנסת טיבי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הו, הנה הוא התעורר. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> לא למדת רפואה. אבל אנחנו נסמכים, אנחנו נותנים את הילדים שלנו לרופאים שיבדקו אותם, נותנים את החיים שלנו, הם מנתחים אותנו, אנחנו נותנים בהם אמון מלא. למה כאן לא נותנים בהם אמון? איך אתה שם את עצמך כך שינתח אותך רופא ואתה יכול למות תחת ידיו, ואתה לא מוכן לקבל את דעתו בעניין אחר? מסיבות פוליטיות, מסיבות של לאומנות קיצונית ואופורטוניזם פוליטי זול. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חבר הכנסת זחאלקה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> למדת מילה חדשה במילון. <היו"ר יואל חסון:> המסתייגת הבאה – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> למדת מילה חדשה במילון. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הוא עשה לך בית-ספר, אדוני היושב-ראש. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, אל תפגעו בכבוד היושב-ראש. תכבדו את המדינה. <קריאה:> הוא לא מפסיק לדבר. <קריאה:> והוא ממשיך לעוור את – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתם בידיים שלכם רוצים להרוג את החברים שלכם הפלסטינים. <היו"ר יואל חסון:> חמש דקות עומדות לרשותך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אפילו אני לא בעד להרוג אותם. אתם רוצים להרוג אותם. אתם בעד להרוג אותם. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. אתה על קריאה שנייה. אתה על קריאה שנייה. רק שתדע, בפעם הבאה לא תהיה שוב סובלנות. חברת הכנסת תומא סלימאן, בבקשה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> באחת הסצנות החזקות ביותר בסרט "הקרב על אלג'יר" נשאל המג"ד הצרפתי מאתייה אם אנשים עוסקים בעינויים. הוא משיב בחדות: עינויים הם לא ביטוי שאנחנו משתמשים בו, ומייד מסביר שוודאי, אנשיו עוסקים בעינויים. מה אתם חושבים, הוא שאל את העיתונאים ההמומים? איך אתם חושבים שאפשר לעשות את זה אחרת? כשאתם תומכים במלחמה אתם צריכים לדעת מה המחיר שלה. אנחנו לא סדיסטים, הוא אומר, רק עושים את המטלה שלנו, המטלה שאתם שלחתם אותנו לבצע. וכמובן, כפי שמראה יפה רגע השיא של שלטון החוק, גם השופטים מודעים לעובדה שהעצירים שמובאים לפניהם עברו עינויים, ואין להם ברירה אלא להעלים עין. האם זה המצב שאנחנו רוצים להגיע אליו? אז הממשלה סומכת על זה שהישראלים התרגלו לכך שהכיבוש מצריך עינויים כדרך שגרה, וכבר לא מדברים על זה. אבל בכל זאת קיימים אזרחים וארגונים ישראליים ועולמיים שעדיין חושבים ועדיין יש להם מוסר המונע מהם להסכים לחוק דרקוני זה, חוק הלגליזציה של אחת מדרכי העינויים הנפשעות והקשות ביותר. ההסתדרות הרפואית אמרה את עמדתה בצורה ברורה נגד החוק, והיא אוסרת על רופאים לשתף פעולה עם החוק הזה. החוק הזה בא לשבור את רצונם של אסירים פלסטינים, עצורים מינהליים על-פי רוב – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> טרוריסטים. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – ולהילחם במה שנשאר להם, הגוף שלהם, ככלי למאבק אמיץ בצורת מעצר שהיא בעצמה עבירה על כל האמנות הבין-לאומיות – לעצור בן-אדם לתקופה ממושכת בלי כל כתב-אישום, בלי משפט כלשהו. הממשלה מצהירה שהיא רוצה להגן על חייהם של שובתי הרעב, והשר ארדן אמר שהאסירים הביטחוניים מעוניינים להפוך את שביתת הרעב לפיגוע התאבדות מסוג חדש שבאמצעותו יאיימו על מדינת ישראל. זו בדיוק הכוונה: להילחם; לוחמה הופכת מעמדה פוליטית למסע עינויים, ובעצם בסופו של דבר – לרצח. מה שבאמת מפחיד את הממשלה, שהמאבק הזה שמנהלים העצורים המינהליים נגד עצם המעצר המינהלי – ואני מצטט את דבריו של סאמר עיסאווי ב-16 בפברואר 2013, כשעוד שבת רעב נגד מעצרו המינהלי: בריאותי מידרדרת בצורה קשה ואני תלוי בין חיים למוות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, לצטט מחבלים מעל דוכן הכנסת, גם בשבילה זה לא מתאים. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> גופי החלש, המתמוטט, עדיין מסוגל לסבלנות ולעימות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אתה יודע שלצטט מחבלים מעל דוכן הכנסת, עם כל הכבוד – – – <היו"ר יואל חסון:> שמעתי אותך, תודה רבה. שמעתי אותך. אתה רוצה שאני אוציא אותך בכוח, אני מבין. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, לא רוצה שתוציא אותי. <היו"ר יואל חסון:> אז תפסיק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רוצה שתעשה סדר בדבר. ישבתי ולא הפרעתי לך. <היו"ר יואל חסון:> אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא להוציא את חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> נו, באמת. נו, באמת. <היו"ר יואל חסון:> אין ברירה אתך. אתה לא נותן לקיים דיון שקט פה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה נותן לה להגיד דברים של מרצחים מעל דוכן הכנסת. נו, באמת. אתה לא הגון, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> אני לא הגון, בסדר. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> המסר הוא שאני אמשיך עד הסוף, עד הטיפה האחרונה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתם לא תהיו פה בקרוב מאוד, ואתם לא תמשיכו ואתם לא תצטטו רוצחים מעל דוכן הכנסת. אנחנו לא ניתן לכם. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אומר לעמי: אני חזק יותר מצבא הכיבוש – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אנחנו לא ניתן לכם. (חבר הכנסת אורן אסף חזן יוצא מאולם המליאה.) <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – וחוקיו הגזעניים. מוסר לכם אני, סאמר עיסאווי אל-עיסאווי, בן ירושלים, מוסר לכם את רצוני האחרון: אם אפול, כי תישאו את רוחי כזעקה למען כל השבויים והשבויות, זעקה לחופש, לשחרור ולגאולה מהסיוט של בתי-הכלא ואכזריותם. הממשלה שהביאה את החוק הזה יודעת שהיא מחוקקת חוק עינוי, דוחפת את הרופאים לבצע עינויים ואולי לגרום לרצח של שובתי רעב, כי היא מבוהלת מהרצון והיכולת של האסירים, של הפלסטינים, להילחם במטרה לחסל את הכלי האכזרי שהשתמש בו הכיבוש לאורך שנים נגד אלפים של פלסטינים, שנקרא המעצר המינהלי. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> עד היום, וטוב שכך, לא מתו שובתי רעב בגלל השביתה, אבל כן מתו או נרצחו בגלל שניסו לשבור את שביתת הרעב שלהם. עד שלא ייגמר הכיבוש, אנחנו לא נפסיק לדבר על זה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת תומא סלימאן. חבר הכנסת טלב אבו עראר – בבקשה, אדוני. עומדות לרשותך חמש דקות. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק להזנה בכפייה של אסירים שובתי רעב שאושרה בממשלה רואה באסיר שובת הרעב פה שצריך לסתום עם זונדה. זאת ממשלה שאוהבת חוקים, בעיקר את החוקים הגזעניים שהיא מחוקקת, תוך התעלמות מחוקים אחרים, למשל חוק זכויות החולה או ההצהרות הבין-לאומיות של מלטה ושל טוקיו. יש למחוקקים הללו הצדקות ונימוקים. המחוקק דואג להציל את חייו של שובת הרעב מחד גיסא, ומאידך גיסא רואה בו עוד סוג של מחבל פלסטיני מתאבד הרוצה להרוס את מדינת ישראל. כמו כל מחבל; ככה חושבים שהוא, כל הזמן – מחבל, מחבל. הצעת חוק זו עומדת בניגוד לעמדתה של הקהילה הרפואית בארץ ובעולם. ההתנגדות לחוק האכלה בכפייה או הזנה בכפייה נובעת הן מהפן המוסרי-אתי והן מהפן המעשי. האכלה בכפייה הנה פרוצדורה אכזרית, אלימה ומשפילה, המסכנת את המטופל בפציעות, בחנק ובזיהומים ועלולה להביא למוות. האכלה בכפייה אינה הצלת חיים אלא סיכון החיים או אובדן החיים. זהו אקט המזוהה בעולם כולו עם עינויים האסורים בחוק ובאמנות בין-לאומיות שונות, הרואות בו צורה של דיכוי וענישה מהקשים ביותר. אם כך, מדוע מתעקש השלטון להאכיל בכפייה את שובתי הרעב? בדיוק בגלל שמעשה זה מהווה עינוי בפני עצמו; בדיוק בגלל שזהו אקט משפיל ושובר רוח. זאת יש לדעת: עינויים באשר הם נועדו רק לדבר אחד – לשבור את רוחו ואת גופו של המעונה, של משפחתו ושל החברה הסובבת אותו. אין להאמין לשקר הנפוץ שעינויים נועדו לספק מידע. הם לא. האכלה בכפייה, שהיא עינוי גופני ונפשי, נועדה גם היא, כמו עינויים בידי השב"כ, לאותה מטרה בדיוק, והיא – לדכא ולשבור את גופו ורוחו של האסיר שובת הרעב. החוק להאכלה בכפייה הנו חוק פוליטי המבקש לדכא שביתה פוליטית. האסירים שובתי הרעב מוחים על עצם המעצר המינהלי, שהוא מאסר ללא משפט. הממשלה תובעת מרופאים להוציא לפועל את החוק שהיא מבקשת לחוקק, כלומר, שרופאים יבצעו את הפשע הזה באסירים שובתי הרעב, בטענה שקרית שהרופאים מחויבים להצלת חיים, ואי-לכך הם חייבים לבצע את ההאכלה בכפייה. הרופאים המתנדבים של עמותת "רופאים לזכויות אדם" שטיפלו בשובתי הרעב בשנים 2011 ו-2012 השכילו להביא את השובתים לכך שלא יחריפו את שביתת הרעב ויסכימו לקבל מינרלים שיעכבו את הידרדרות בריאותם. הם אומנם מסכנים את בריאותם וחייהם, אך יכולים להחזיק מעמד בחיים גם למעלה מ-100 ימים רצופים. ואילו בשנים קודמות, בעיקר בשנות ה-80, כאשר העמותה הנ"ל לא הייתה בתמונה, האכלה בכפייה גרמה באופן ישיר למותם של חמישה אסירים. לסיום, מכובדי היושב-ראש – אני אשתדל לקצר – – – <היו"ר יואל חסון:> עוד דקה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> עוד דקה. השר ארדן, יוזם החוק, אומר – ואני מצטט: האסירים הביטחוניים מעוניינים להפוך את שביתת הרעב לפיגוע התאבדות מסוג חדש שבאמצעותו יאיימו על מדינת ישראל. לא ניתן לאיש – כך הוא אומר – לאיים עלינו ולא נאפשר לאסירים למות בבתי-הכלא שלנו. ואני אומר לשר ארדן: החוק שלך הוא חוק פרימיטיבי, חוק לא אנושי. אם אתה קורא לשביתת הרעב פיגוע התאבדות, אז החוק שלך הוא מגה-פיגוע – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – נגד עצורים ובני משפחותיהם. אני אסיים במשפט בערבית, שאולי חלק גדול לא יודעים כאן (אומר דברים בערבית ומתרגמם): אלוהים בעד המדינה הצודקת, אפילו שהיא כופרת. אבל אלוהים יהיה נגד המדינה העריצה, אפילו שהיא מאמינה. הבנו? <היו"ר יואל חסון:> הבנו. תודה רבה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> ישראל הגזימה. היא עשתה – כל הסיבות, כל הדברים, שהיא בדרך לכיוון הלא-נכון – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – ואני אומר ומזהיר, מזהיר מאוד (אומר בערבית: העריצות לא תימשך. אם תימשך, היא תחוסל, והכיבוש יחלוף במוקדם או במאוחר, אם ירצה אלוהים.) תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חבר הכנסת אבו עראר. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. גם לרשותך עומדות חמש דקות מלאות. מלאות. בנדיבות רבה, וגם בזכות. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני היושב-ראש, על המלאות. זה כמו להגיד: לא רק פיתה פלאפל, אלא עם טחינה ועם – – – אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שביתת רעב זאת זכותו של כל אסיר. זה כלי בידיו, כלי לגיטימי, למחות על תנאי מאסרו בפני הרשויות והשלטון. זכות זו מעוגנת בהרבה אמנות בין-לאומיות. החוק הזה פוגע קשות בזכות הבסיסית הזאת, וגם פוגע בזכותו של האסיר להיות אחראי לגופו. החוק הזה, לא החיים של האסיר הם לנגד עיני מחוקקיו, ולא להחזיק אותו בחיים, אלא מעניין אותם – המטרה שלו זה לנטרל את האפקט של הכלי המחאתי הזה וההשפעה שלו, ואת הלחץ של אפקט שביתת רעב על הממשלה, על הרשויות, להיענות לדרישות של האסיר ולשמוע את סבלו ואת מחאתו. אדוני היושב-ראש, היום בישראל יש מאות, קרוב ל-500 אולי, אסירים מינהליים פלסטינים, ורוב שובתי הרעב מוחים על החיה הזאת ששמה מאסר או מעצר מינהלי, אדוני היושב-ראש; כאשר עוצרים אדם ללא משפט, ללא העמדה לדין צדק, ללא מידע או אפילו אינפורמציה על סיבת המעצר והכליאה, והחומר שהתביעה מגישה או מסתמכת עליו כדי להצדיק את המאסר הזה הוא חומר חסוי, או על סמך מקור מודיעיני חסוי, ובזה העצור אינו יודע מה הן הראיות שעומדות נגדו ואינו יכול להפריך אותן. זה מזכיר לי, אדוני היושב-ראש, שהייתי בביקור אצל אסיר מינהלי מבוגר – אללה ירחמו, הלך לעולמו. שמו אחמד חאג' עלי. הוא חבר פרלמנט – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> חי. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> חי? אז שיהיו לו ימים ארוכים. היה בשנות ה-70 לחייו כאשר הוא נעצר מינהלית. הוא חבר פרלמנט משכם. אז הוא אמר לי: אני לא יודע על מה אני עצור פה, אני לא יודע. כן, כן, הוא לא יודע. בבית-משפט, בפני שופט, כאשר נסגרו הדלתות, הוא אומר – הוא בן-אדם אינטלקטואל וקורא ואיש ספר – אז הוא אומר לשופט: אני קראתי בספרי הדת והמורשת של היהודים והוגי דעות, וכתוב שאין שלום בלי צדק. מה הצדק במעצר שלי? אני רוצה לדעת. <ענת ברקו (הליכוד):> אצל איזה – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> חברת הכנסת ברקו, תשמעי את ההמשך. אז השופט אומר לו: נכון, אתה קראת את כל הספרים, אבל יש ספר חשוב ביותר שאתה לא קראת. זה ספר השב"כ, והוא החשוב ביותר, ועל סמך הספר הזה אנחנו ממשיכים במעצר שלך, ולא על סמך כל הספרים שקראת. אדוני היושב-ראש, המעצר המינהלי הוא אנטי-דמוקרטי, אנטי-חוקתי, ונותן לשלטונות לעצור בן-אדם בלי משפט ובלי כתב-אישום. היה שופט בישראל שיש לו פסיקה, או אִמרה, שהיא חשובה מאוד, ולצערי הרב ממשלות ישראל לא הולכות אחריה. זה השופט מצא. מה הוא אומר? עלינו לזכור ולהזכיר שכבוד האדם של האסיר הוא ככבודו של כל אדם. המאסר פוגע בחירותו של האסיר, אך אסור שיפגע בכבוד האדם שלו. זכות יסוד היא לאסיר שכבודו לא ייפגע, ועל כל רשויות השלטון מוטלת חובה לכבד זכות זו ולהגן עליה מכל פגיעה. הדברים האלה, של השופט מצא, הם שמבטאים תרבות דמוקרטית הומנית שמכבדת את האדם, ולא חוק הזנה בכפייה. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת מסעוד גנאים. חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה. כמה מפתיע, גם לרשותך עומדות חמש דקות. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, המון חוקים הזויים עברו בבניין הזה – חוקים נגד זכויות אדם, חוקים על מנת להפליל מאבק פוליטי לגיטימי, חוקים בעד הריסה, בעד הפקעה, אבל לפחות ההסבר של כל החוקים האלה היה אחד ויחיד ולא משתנה: אנחנו דמוקרטיה שרוצה להגן על עצמה; הסבר טיפשי גם כן והזוי גם כן. פה אנחנו מול חוק שהדמוקרטיה הזאת לא רוצה להגן על עצמה – היא דווקא רוצה להגן על האסיר שממול. החוק הזה דווקא משנה ספֵירה, משנה לוגיקה ועושה סוויץ'. אנחנו איננו עומדים מול מדינה דמוקרטית שרוצה להגן על עצמה, אלא מדינה שרוצה להגן על הפלסטיני האסיר המסכן שלפניה – הסדר עוד יותר טיפשי ויותר הזוי. זה החוק הראשון שדורס זכויות אדם בהסבר שהוא רוצה להגן על הפלסטיני. וזה מתסכל. למה, אדוני היושב-ראש, זה מתסכל, חברי הכנסת? כי החוק – אני מקווה שהחוק הזה לא יעבור, אבל חוקים כאלה עוברים. אבל זה לא מתסכל, כי גם כאשר מעבירים חוקים אלו זה לא מחליש את המאבק, זה לא מחליש את הרצון, לא של המפגינים, לא של הנוער, לא של האזרחים הפלסטינים, לא של הנכבש ולא של האסיר. גם אם החוק הזה עובר – והוא לא יעבור. החוק הזה לא יעבור. זה לא מחליש? יכולים פה בבניין הזה להעביר המון חוקים. יש לכם שליטה, אולי מלאה, על הבניין הזה, אבל לא על שום דבר אחר. על רצונו של עם להשתחרר אין לכם שליטה. על רצונו של אדם להיות חופשי אין לכם שליטה. תעבירו, זה רק יחזק את המאבק. תעבירו, זה רק יבהיר לעולם החיצוני במה מדובר, באיזו דמוקרטיה מדובר. ואנחנו אמרנו וחוזרים ואומרים שהחוק הוא חוק פוליטי, וכאשר ניצבים מול חוק פוליטי, חוק אידיאולוגי, אז אפשר לעשות הכול ואפשר להצדיק הכול. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, דבר אחד, אחד ויחיד ייתר את שביתת האסירים. לא החוק הזה, תאמינו לנו, לא החוק הזה – וכמו שאמרנו, החוק הזה רק יחזק את רצונם של האסירים ואת יכולת המאבק שלהם, ואת זה אתם עוד תראו – לעצור את תופעת האסירים המינהליים. תשחררו את 400 האסירים המינהליים שיושבים בכלא בלי משפט, בלי כתב-אישום, בלי האשמות ספציפיות; תשחררו אותם. תשחררו את הפעימה הרביעית מעסקת שליט – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – תעניקו לאסירים את הזכויות שלהם – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אולי גם את תשחררי אותנו? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תשתוק. תשתוק. תשתוק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תחזרי ממה שאמרת. חוצפנית. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> כאשר אני מדברת, תשתוק. אתה תשתוק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חוצפנית. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תגן עלי. <היו"ר יואל חסון:> – – – לעצמך, תני לי – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> בדיוק. כבוד היושב-ראש, אמרתי קודם שהיא פונה ישירות – – – <היו"ר יואל חסון:> הכנסתי אותך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> הכנסתי אותך אחרי פעמיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יושב-ראש הכנסת – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תורידי את היד ומהר, חוצפנית. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת חזן, די, מספיק. די. היא ברשות הדיבור שלה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> היא לא יכולה לפנות – – – <היו"ר יואל חסון:> היא יכולה להגיד מה שהיא רוצה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> היא לא יכולה לפנות – – – <היו"ר יואל חסון:> אתה יכול להגיד, גם אתה, מה שאתה רוצה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> היא לא יכולה לפנות – – – <היו"ר יואל חסון:> היא יכולה. ועכשיו, די. שים נקודה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אין רמה אפילו להגיב עליה. תעניקו לאסירים את הזכויות שלהם – תנאי מחיה, טיפול רפואי, ביקורי קרובי משפחה, הזכות ללמוד ולקרוא – – – <קריאה:> אנחנו מעניקים. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – זכויות האסירים שמותרות בכל העולם. אבל רוצים להזין בכפייה, לסתום את הפיות ולשבור את הרצון ואת זה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – לסתום את הפה שלך, עם זה אני מסכים. <היו"ר יואל חסון:> משפט אחרון. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> לא מצפים ממך לרמה יותר גבוהה, את האמת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא מצפה ממך להיות – – – <היו"ר יואל חסון:> גברתי, את לא צריכה להתייחס לקריאות ביניים. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אבל אני רוצה להתייחס. <היו"ר יואל חסון:> אבל זמנך תם. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אם אתה לא מתייחס – לכן אנחנו אומרים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תודה רבה, נגמר הזמן. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – שהחוק הזה, אני מקווה, לא יעבור, וזה רק יחזק את הרצון שלהם ורק יראה על איזה מדינה מדובר. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> צודקת. תחזקי את הרצון שלנו ותיקחי את עצמך ותלכי לעזה. <היו"ר יואל חסון:> המסתייג הבא – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תחזקי את הרצון שלנו ותלכי מפה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אתה עכשיו עשית, פעמיים החזרת אותו, אני מבין שזה לפנים משורת הדין, וזאת הזכות שלך, אבל אני חושב שעכשיו אתה טעית וזה לא מוסיף לדיון שאתה מכניס כל פעם מישהו שבכוונה – – – <היו"ר יואל חסון:> שמעתי אותך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הוא בכוונה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אז למה? <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. כשאני אכניס גם אותך – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מדוע אפליה? <היו"ר יואל חסון:> כשאני אכניס גם אותך, אז תזכור את זה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אף פעם לא הוציאו אותנו והחזירו לפני הצבעה. <היו"ר יואל חסון:> לא נכון. לא נכון. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אף פעם. אף פעם. <היו"ר יואל חסון:> – – – אני עושה את זה, וזה בסדר. קדימה, חבר הכנסת, גם לרשותך עומדות חמש דקות. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. אנחנו מדברים על חוק שבא לשלול זכות בסיסית מבן-אדם, שאת החירות שלו הפקיעו ממנו. בואו נשאל את עצמנו שאלות ספציפיות. לכל אורך ההיסטוריה – מתי ומי היו שובתי הרעב בצד הפלסטיני. זה אך ורק בשני מקרים. המקרה הראשון – אחרי מעצרים מינהליים ומעצרים מינהליים ממושכים; השני – הרעה בתנאים של אסירים, אולי בגלל אירועים שהיו מחוץ לכלא. לא מספיק ששללו מהם את הזכות לחופש, בגלל דברים שלא קשורים אליהם מחליטים שגם מרעים את תנאי הכליאה שלהם. אבל בואו נחשוב מה הבעיה העיקרית שבגללה שובתים רעב – אלה המעצרים המינהליים. ועל סמך איזה חוק? אנחנו מדברים כל הזמן – מדינה דמוקרטית, מדינה דמוקרטית, אבל מסתמכים על חוק שהוא הוראה לשעת-חירום, שזה חוק מנדטורי משנת 1945. חוק כזה שכבר לא נשאר בעולם, כבר לא נשאר בעולם חוץ מבמדינה הדמוקרטית שאנחנו חיים בה. לכן, מה שצריך זה את החוק הזה לבטל אחת ולתמיד. כל אלה ששבתו – בואו נסתכל, אנחנו פה יושבים ומדברים בתוך פרלמנט, אנחנו נבחרי העם, מה שנקרא, אבל בואו נבדוק כמה מנבחרי העם הפלסטיני הוכנסו גם למעצר מינהלי. האם זה שבר אותם? מעצר מינהלי זה משטרת מחשבות. לעם הפלסטיני הזכות לבקש את החירות ולבקש את העצמאות, וזאת זכות מוקנית, זכות יסוד שלו, והוא לא מחכה לאף אחד שייתן לו אותה, והוא תמיד יתנגד למי שינסה לשלול את הזכות הזאת ממנו. היום, היום, כשמנסים לחוקק את החוק, אדוני היושב-ראש, משתחרר חבר הפרלמנט אבו טיר מירושלים, מפה; גם הרחיקו אותו מירושלים. היום הוא משתחרר ממעצר מינהלי. אז מי שלא יודע, שידע, מעצר מינהלי – יכול להיות שלא יעבור הרבה זמן וינסו להכניס אותו עוד פעם לכלא ולשלול ממנו עוד פעם את החירות. אבל האכלה בכפייה זה כאילו דואגים לחיים שלו; אז למה לא דואגים לחיים של האסירים שהם חולים בפועל? חולים שאפילו את הטיפול הרפואי הנחוץ, המינימלי, הם לא מקבלים? דואגים לחיים שלהם? זה לא נכון. אם דואגים לחיים שלהם, צריך לדאוג שרופאים גם יתעסקו ברפואה ויקבלו על עצמם אמנות בין-לאומיות, כי הרופאים שמוכנים להאכיל חולים בניגוד לאמנות וחוקים בין-לאומיים, אי-אפשר לסמוך עליהם שהם גם לא ירצחו את האסירים במזיד. למה? פשוט מאוד, ביקשנו, אפילו אם חושבים על החוק הזה, להתנות שהרופא שיטפל באסיר יהיה חבר בהסתדרות הרפואית. את זה השר לביטחון פנים לא קיבל, הוא לא רוצה. אז מה? זה חלק מהטיפול? ובסוף מה הוא אומר? דאגה לחיים שלו, כי אני חושב שהוא אולי – זה השר אומר – הוא ימות בכלא אם הוא שובת רעב, זה יהיה פיגוע. איזה פיגוע? אנחנו מדברים על אנשים משכילים, אנשים נבחרי ציבור, אנשים שהמדינה והשב"כ וכל בתי-המשפט לא הצליחו להעמיד אותם לדין; וגם זו זכות יסוד של הבן-אדם. זכותו לעמוד בפני שופט ולשמוע את הטענות נגדו ולהשיב עליהן לפני ששופטים אותו. הוא נשפט בלי משפט. אם השר ארדן מתעקש, כי הוא רוצה שיירשם על שמו חוק, וזו כנראה הכוונה שלו, הוא יכול לעשות משהו שיהיה טוב בשבילו לעתיד, כי חוק כזה יהיה כתם שילווה אותו לכל אורך החיים, ואם יש לו שאיפות זה רק יכול לקלקל לו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסכם. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני מסיים. מה שהייתי מציע לו – שהוא ייזום חוק לבטל את מצב החירום הזה ולבטל את המעצרים המינהליים. בזה אפשר להתקדם, ואפשר לבוא ולהגיד לו: התחלת בכיוון הנכון, בכיוון של הדמוקרטיה, שהוא די רחוק ממנו, ומי שלא יהיה דמוקרט, אפילו אם יגיע רחוק, הרחוק הזה יהיה כישלון. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. סליחה, עכשיו יבוא חבר הכנסת ג'בארין. זאת השעה. בבקשה, אדוני. לרשותך חמש דקות. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברים נכבדים, חלקכם ישנו קצת, חלקכם עוד ערים, מי שנכח בדיונים, הן בוועדה לביקורת המדינה והן בוועדת החוקה, על החוק הזה, ושמע את דבריהם של הרופאים, של הגורמים המקצועיים שעליהם גם הוטלה האחריות לקיים ולבצע את החוק הזה, מי שהקשיב לדברי הרופאים, יכול היה להגיע למסקנה אחת: שהחוק הזה לא רק שהוא לא חוקי, אלא הוא גם בלתי מוסרי בעליל. אני חושב שנדרשות ממש קהות חושים ואטימות לב כדי לשמוע את הרופאים מדברים על ההשלכות הקשות של החוק הזה, אם הוא יבוצע, ובכל זאת להחליט לתמוך בחקיקה הזאת. הרופאים דיברו על כך שלא רק שזו עבירה על כללי האתיקה של ההסתדרות הרפואית, אלא שהם גם חושבים שצריך גם לשפוט את מי שמבצע אקט כזה בניגוד לכללי האתיקה המקובלים גם בישראל וגם בעולם. אני רוצה לומר שבמפגש שהיה לנו, הרשימה המשותפת, עם השר ארדן, השר האחראי לחוק הזה, פנינו אליו וביקשנו רשות לדחות את הדיון הזה, כי מה שהסתבר, גם תוך כדי הדיונים בוועדת החוקה ובוועדת ביקורת המדינה, שאפילו משרד המשפטים עוד לא שלם עם הנוסח הנוכחי של ההצעה הזאת. אך, לצערי, השר בכל זאת עמד על כך שהחוק הזה יובא לקריאה שנייה ושלישית כאן, ולכן אתם נאלצים לבלות כאן עד שעות הבוקר המוקדמות הללו. אני רוצה רק להפנות את תשומת לבכם למכבסת המילים שקיימת בדיון הזה. מי ששמע את החברים יודע: כשמדברים על הזנה בכפייה, מדברים פשוט על עינויים. ואנחנו יודעים ששובתי הרעב היחידים שמתו בגלל שביתת הרעב הם אלה ש"הוזנו בכפייה". ולפיכך הדגשנו, גם בפני השר, שהמשפט אמור להתערב כשקיימת בעיה, והמשפט רוצה להתערב כדי לפתור אותה. אלא שמה? בכלל לא הייתה בעיה כזאת של שובת רעב שהגיע למצב כזה שנדרשה התערבות חדשה של החקיקה. מה שאנחנו סברנו – שהחוק הקיים בתחום הזה, חוק זכויות החולה, הוא חוק שנותן את התשובה גם לקשיים שהמשרד לביטחון פנים מבקש לטפל בהם, ולכן כל החוק הזה, בנוסף להיותו, כמובן, פוגעני ופותח פתח לעינויים, הוא פשוט מיותר. ולכן לא סתם אמרנו שיש כאן, אולי – יכול להיות שהשר עלה כאן על סולם, ופשוט לא רצה לרדת מהסולם הזה. אני רואה את חברת הכנסת גרמן, שרת הבריאות לשעבר, מסכימה, אז אני שמח את מצטרפת לדברים הללו. חברים, אנחנו מדברים על שובתי רעב מסיבות פוליטיות, מסיבות משפטיות ומוסריות. שובתי רעב הם עצורים מינהליים. אין לנו שום ספק שמדובר, כפי שאתם יודעים, בבעיה ובנושא שבמהותו הוא נושא פוליטי. לכן אנחנו סבורים שהפתרון לנושא הזה צריך לבוא דווקא מהאפיקים הפוליטיים, ולא מהאפיקים המשפטיים. לכן הפתרון הוא פשוט: כשמגיעים למצב המתואר בחוק, אפשר בהחלט לשחרר את האסירים, כפי שקרה עם ח'דר עדנאן, אבל גם – ואולי צריך לחשוב גם בכיוונים הללו – אם באים במשא-ומתן עם הנהגת האסירים, עם הנהגת הפלסטינים, אפשר היה גם לפתור את הנושאים הללו בלי להצטרך לחוקק חוק כה פוגעני וכה קשה וכה לא מוסרי. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. אחריו – חבר הכנסת זוהיר בהלול. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ארבע דקות לרשותך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה ארבע דקות? אני רוצה 20 דקות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תקבל רק ארבע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני רוצה 20 דקות. אני רשום במקור – 20 דקות. אני שואל – אני רשום במקור. למה הפחתת? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה מה – למה 20? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני רשום ליותר. נוצר מצב, אדוני, שבחוק הזה כאילו רק ערבים מדברים. חברי הרשימה המשותפת – 12 איש דיברו כאן, ואף אחד מהרשימות האחרות אפילו לא קיבל את ההזדמנות להתבטא. אני לא מבין מה קורה כאן. ואז מורידים לי לארבע דקות? באיזו זכות? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש לך לכל היותר שמונה דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> באמת. זה לא הגון, זה לא הגון, פשוט מאוד, מה שקורה כאן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש לך שמונה דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> החוק הזה זה לא חוק שרק ערבים צריכים לדבר עליו; כל סיעות הבית צריכות להביע עמדה, נקודה. בשם המוסר והערכיות. זה לא חוק נגד. וכך היה צריך להיות. חברים, אני לא צריך את ההסתדרות הרפואית כדי שתגיד לי מה זה; אני לא רוצה את הצהרת טוקיו כדי שתחזק אצלי את הדעה. החוק הזה, בכל פעם שאני עולה על הדוכן ונזכר בו, אדוני השר, אני נזכר בעצמי לפני עשר שנים, כשהייתי בבילינסון והרופא אמר שאני צריך לקבל זונדה. ואני הייתי גבר בריא, ערני, יודע מה קורה. שיתפתי פעולה. ואני לא אשכח את הרגע – למרות ששיתפתי פעולה – לא אשכח את הרגע, ועד היום כשאני נזכר ברגע הזה שהכניסו לי את הזונדה באף – כמה זה קשה וכמה זה מצמרר. אני לא צריך את ההסתדרות הרפואית כי עברתי את זה על בשרי, אני לא צריך את הצהרת טוקיו. אבל מה קורה? אתם – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תפסיק לבלבל את המוח, קשקוש אחד. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תפסיק. תשתוק כבר, נו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן, תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תפסיק, קשקשן. די. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן, שמענו אותך היום. תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן, תירגע. תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תפסיק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תפסיק אתה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אבל היום זה היום האחרון במושב הראשון של כנסת ישראל, הכנסת העשרים; תארו לעצמכם מה הולך לקרות ביום האחרון. הבושה שוברת שיאים – אחד אחרי השני. הבושה מתחילה בדחפור שחבר הכנסת יוגב מתכונן להעלות על בג"ץ – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אין לך זכות לפגוע – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן, אתה עוד לא קיבלת אישור, לדעתי, לחזור למליאה. אני מציע – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה רק מבלבל את השכל. <אורן אסף חזן (הליכוד):> קיבלתי אישור לחזור. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני לא רוצה להוציא אותך שוב, אז תירגע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> והבושה ממשיכה, ואנחנו מעבירים כאן חוק סטרט-אפ ישראלי מקומי בשם החוק הנורבגי. ושיא הבושה, בסוף המושב מגיע כאן, אדוני השר – וההיסטוריה תשפוט אותך. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה, השר – תשפוט אותך. רצית חוק רשות השידור, עכשיו אנחנו מגלים כמה היית צודק בו. אבל בחוק הזה אתה לא צודק. אתה לא צודק, וזה לא לזכותך. זה לא יוסיף לך נקודות. תשמע – וימים יגידו, ימים יגידו. והכנסת, המושב – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> והמושב הראשון בכנסת העשרים הגיע לשיא הבושה, שאנחנו צריכים לנעול אותו בחוק עינויים. הרי אנחנו, לאורך כל השנים, גם כשאני השתתפתי, חברי הכנסת מעלים כאן חוקים נגד עינויים. אפילו חבר הכנסת שמולי, לפני שבוע – חוק צער בעלי-חיים, נכון? אסור לענות אותם. אסור. כל הכנסת הזאת, חברי כנסת, במיוחד מהקואליציה, דאגו להביא כאן הצעות חוק לא לענות, אם זה ילדים, אם זה נשים, אם זה בעלי-חיים. אסור. אבל כשמגיעים לערבים, הכול מותר. הכול מותר. ואתם צריכים להתגאות בזה. כשמגיעים לערבים אין מוסר, אין ערכיות. שוכחים מהיהדות, שוכחים ממה שאנחנו. הכול מותר. זה אויב – לרמוס; זה אויב – לא מכיר מוסר, מותר הכול. איזו בושה. איזו בושה. אתם, חוק אחרי חוק מביאים לנו על החמרת ענישה. כל שבוע יש לנו חוק החמרת ענישה. כל שבוע. וישראל ביתנו, שמובילה את הדגל, דגל ההסתה, מביאה לנו עונש מוות, ואתם נרתעים ומתייצבים: לא רוצים עונש מוות. למה? כי זה פוגע בתדמית. ברגע שמגיעים לתדמית, צריך לעמוד דום. ועכשיו, החוק הזה, הנימוק של השר לביטחון פנים: החוק הזה מיועד לפיגוע התאבדות, ואז זה יפגע בתדמית שלנו. אנחנו חברה נאורה, אנחנו חברה שרוצה להיות אור לגויים, ואז, מה יגידו בעולם? זה מה שמעניין אתכם. לא מעניין אתכם האדם, המוסר. בואו נחשוב לרגע, לרגע, לאן אתם רוצים להוביל אותנו. אפילו צלם האנוש שבנו, אתם רוצים לרמוס ולהרוג אותו. עזוב פלסטין. עזוב, זה לא הקטע. בואו נשמור על המינימום, המינימום באדם שבנו. על מה אתם מתלהמים? על מה אתם מתלהמים ורוצים לסיים את המושב הזה בחוק מבזה? חוק שלא מוסיף לא לך ולא לאף חבר ממשלה. על מה? מה תרוויחו מזה? איזה נקודות זכות תרוויחו מזה? עוד בושה ועוד ביזיון? עוד בושה ועוד ביזיון? אבל בממשלת בנימין נתניהו הרביעית הכול מותר. הכול מותר. הכול. אני ארמוס את הדמוקרטיה – מותר; אני אעשה כל חוק שאני רוצה – הכול מותר. אני הקיסר. בתקופת הקיסר הכול מותר, הכול מותר. אבל אל תשכחו: כולכם, כולכם שותפים, כולכם שותפים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אנחנו גאים להיות שותפים בזה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – וההיסטוריה תגיד את זה. וצר לי מאוד, ועצוב לי מאוד, לראות את הצחוק שלכם. הצחוק שלכם מראה כמה אתם שפוטים, כמה אתם מוּבלים, כמה אין לכם דעה, כמה שכולכם חותמת גומי. תתביישו לכם. תתביישו לכם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> את ההצגות תיקח ל"קאמרי". <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחבר הכנסת פריג'. <אורן אסף חזן (הליכוד):> פריג', את ההצגות תיקח – – – פה זה לא תיאטרון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת זוהיר בהלול. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. לא, לא. שלוש דקות לרשות אדוני, חמש דקות לאחר מכן לרשות ראש האופוזיציה, ובזה הסתיימה הרשימה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אינני יודע, חברות וחברים, אינני יודע מדוע אני נזכר, כאשר השחר מפציע מבחוץ, דווקא במשפטו של דרייפוס. הרי איזה עַם – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> בגלל דריינוף. דריינוף, דרייפוס – יש קשר ביניהם. תפתח את התזה הזאת. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אני לא יודע מי חווה קיפוח, רדיפה והדרה יותר מהעם היהודי. הרי אתם, באמצעות היסטוריה מדממת, בניתם אתוס בלתי נשכח. דרייפוס היה אחד מהם. הגנרל הצרפתי טפל עליו אשמת שווא ושלח אותו לאי-השדים לאחר משפט פומבי משפיל, והאיש איבד את דרגותיו באותו טקס בלתי נשכח. העם היהודי מאוחר יותר חווה את אחת השואות הנוראיות ביותר בהיסטוריה המודרנית. ואתם לא רציתם, העם היהודי, לא רציתם שאתם כקורבנות לא תמחו כנגד מה שעוללו לכם באכזריות נוראית האחרים.דמו בעיני רוחכם שדרייפוס היה מעוניין למחות בשביתת רעב, והצרפתים היו מכניסים לו זונדה ומאכילים אותו בעל כורחו. זה היה נכתב באותיות קידוש לבנה בהיסטוריה שלכם, והייתם מנופפים אל מול עמי העולם את האכזריות הזאת. אתם לא רוצים לעולל לאחרים את מה שלא רציתם שיעוללו לכם. מדוע השתיקה הרועמת במשכן הזה, שהוא הסמן הדמוקרטי הטוב ביותר במזרח התיכון? מדוע, לעזאזל? מדוע אנחנו מסכימים להכפיף את הערכים לאינטרסים? מדוע מדינת ישראל, של העם היהודי, מסכימה שדברים כאלה יקרו דווקא בקרבה, דווקא היא? להאכיל בעל כורחם ולהזין בעל כורחם אסירים פלסטינים שרוצים למחות, וזכותם המלאה לעשות זאת בצלם האל? עוד לא ראיתי פלסטיני ששבת רעב, ומת מאותה שביתה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אומנם שביתת רעב מייסרת, אבל זו זכות לגיטימית בסיסית של אדם, ובעיקר של אסיר. אינני רוצה לדבר לא על הצהרת טוקיו ולא על הסכם אחר בעולם; רוצה לדבר על ערכיו של העם היהודי, שאיננו אמור לקבל בהכנעה ובהשלמה חוקים אכזריים שכאלה. פעם זה החוק הנורבגי, ופעם אחרת זה חוק ההזנה בכוח. אנא הסירו את הכתם, הסירו את אות הקין. אל תקבלו בהכנעה החלטות בלתי מוסריות – מה זה, בעליל? באבו-אבוה בעליל. אתם לא צריכים, היהודים, לקבל זאת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> תתאספו כולכם, ביד אחת – אדוני היושב-ראש, אני מסיים – תתאספו פעם אחת ולתמיד סביב ערכים שאתם הראשונים שלא רציתם שהם יתאיידו מעולמכם, שהוא עולם של מוסר ועולם של מצפון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת יעל גרמן. שלוש דקות לרשותך. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> כמה דוברים עוד יש? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לאחר חברת הכנסת גרמן ידבר ראש האופוזיציה, ואנחנו עוברים להצבעות. אנחנו ודאי נאפשר, אם ירצה זאת, ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת אמסלם לסכם את הדיון. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי וחברותי חברות הכנסת, לפני כ-20 שנה ראיתי סרט שזעזע אותי. הראו שם אווזים שפותחים להם את הפה בכוח, מכניסים להם צינור ומאביסים אותם בתערובת של גרגירים. זה היה מראה כל כך מזעזע, שבאותו הרגע קיבלתי החלטה שאני, כבד אווז – לא אוכלת. ומאז ועד היום לא נכנס לפי כבד אווז, בגלל העינוי שכרוך בפיטום אווזים. ואנחנו כאן, בכנסת ישראל, עומדים היום לאשר חוק שהוא ממש אותו – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> שכחת שכשהיית – – – כשהיית שרת הבריאות – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השרה רגב, אין מקום לזה. תנו לדוברת לסיים. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השרה רגב, אין מקום לזה. <יעל גרמן (יש עתיד):> כבוד השרה רגב – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ודאי לא בעמידה באמצע האולם. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא, אני בהחלט אענה, וזה לא יילקח בחשבון של הדקות שלי, מפני שהיא הגיבה. כשרת הבריאות אני התנגדתי – כשרת הבריאות היו לי 200 שובתים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת גרמן, רק אני אחליט מה ייכלל בדקות ומה לא. <יעל גרמן (יש עתיד):> אז אם כך, אני אתעלם מהערה ואני אמשיך הלאה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה. <יעל גרמן (יש עתיד):> הסרט הנורא הבא שאני ראיתי היה בוועדה שלנו, בוועדת הפנים, כאשר הראו מה זה הזנה בכפייה; כאשר הראו איך מרתקים אסיר – ובמקרה זה לא היה בישראל אלא בארצות-הברית. ריתקו אותו, פתחו לו את פיו והכניסו לו זונדה. חברים יקרים, שואלים אותי למה אנחנו מתעקשים – אנחנו, הכנסת. אבל זה לא אנחנו, זה אתם, חברי הקואליציה. למה אתם מתעקשים על החוק הזה? במשך 67.5 שנות קיומה של מדינת ישראל לא מת אף אסיר אחד משביתת רעב. הרופאים יודעים איך לטפל באסירים. אמרה בצדק השרה רגב, שכשאני הייתי שרת הבריאות היו 200 שובתי רעב בבתי-חולים, כי אחרי 28 יום מכניסים אותם לבתי-חולים. ואני ידעתי יום-יום מה קורה עם כל אחד ואחד, וידעתי איך מגיעים להסדרים בשקט, בלילה, ונותנים להם את מה שנותנים להם – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – אני רוצה להגיד לכולם שגם הרופאים – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – את מה שנותנים להם כדי למנוע מצב – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השרה רגב, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – כדי למנוע מצב שהם ימותו. אבל האכלה בכפייה עלולה לגרום למוות של אסירים, כי הכנסת זונדה בניגוד לרצונו של האסיר, תוך כדי כך שהוא נאבק, יכולה לגרום לנזקים פנימיים בגוף שלו ואפילו למוות. ולא אני אומרת את זה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> לא אני אומרת את זה. ההסתדרות הרפואית הישראלית אמרה שהחוק הזה הוא חוק עינויים. יושב-ראש ההסתדרות הרפואית בישראל, ליאוניד אידלמן, עמד אצלנו בוועדה ואמר: זהו עינוי. זהו חוק של עינויים, ואני כיושב-ראש ההסתדרות הרפואית – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – לא ארשה זאת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – לעצור – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> חברים יקרים, החוק הזה מבזה את הכנסת – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הם לא – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – ויהווה כתם בספר החוקים שלנו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> הוא יהווה כתם שלנו כלפי עצמנו, אבל גם כתם כלפי העולם, כתם כלפי האנושות. למה אנחנו צריכים את החוק הזה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> כדי למנוע את הניצול הציני של הטרוריסטים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יעל, זה לא מתאים לך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חמש דקות לרשות ראש האופוזיציה. <יעל גרמן (יש עתיד):> מה אתה יודע מה מתאים לי ומה לא מתאים לי? <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא מתאים לך. לא מתאים לך. לא מתאים לך. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, קודם כול, אני מבקש להודות לחברי וחברותי מהאופוזיציה על ההתמדה, על הנחישות, על המאבקים. זה לא פשוט בכלל, אבל אפשר גם להסתכל ולומר שבמושב הזה, המושב הראשון של הממשלה, השגנו הישגים מכובדים וראויים, והם מאותתים על קץ שלטונה של הממשלה הרעה הזאת. אני רוצה לומר שהתחלנו את היום בהתבטאות איומה ונוראה של חבר קואליציה, שצריך להרים כף D9 – D9 – על בית-המשפט. לא שמעתי את ראש הממשלה מגנה את אותו חבר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מספיק – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> לא שמעתי את ראש הממשלה מפטר את השר שיושב כאן, שתקף את בית-המשפט העליון בפראות ביומיים האחרונים, השר לוין. לא שמעתי את ראש הממשלה מפטר את השר בנט על שהוא תקף את שר הביטחון ואת חיילי צה"ל שמילאו את החובה על-פי חוק לפנות אנשים שנכנסו לאתר בצורה לא חוקית. לא שמעתי את הממשלה הזאת מבקשת למחוק מעשרת הדיברות את הדיבר "לא תחמוד". הייתה פה גנבת קרקע, פשוטו כמשמעו. ולפתע כולם נאלמים דום. לא שומעים את ראש הממשלה מדבר. ולכן, יש לי רעיון בשבילכם: את ה-D9 צריך להרים על הממשלה הרעה הזו, ותו לא. ואנחנו מסיימים מושב עם חוק פסול, עם שרשרת של מעשים פסולים של ממשלה שלא מתפקדת ובעצם לא עושה כלום, אלא רק עוסקת בשרידות יום-יום, שעה-שעה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא שמעת את המשטרה – – – <קריאות:> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אורן, הודעה אישית. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> הודעה אישית. אורן, הודעה אישית. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אחד הדברים הטובים שעשו – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אתה בעצמך אחד הסימפטומים של הממשלה הזו ושל הקואליציה הזו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לפחות – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> בזווית צילום נכונה, אתה גם נראה – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> שמעתי שראש הממשלה הקדיש לך שעה, חשבתי שזה יעזור להכניס אותך לתלם, להבין את אתגרי המדינה. כנראה שזה לא עוזר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לך הוא לא מקדיש חמש דקות. הייתי – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> שר החוץ האמריקני נמנע מלהגיע לכאן. זה אומר דורשני; עוד כישלון של הממשלה. ההסכם עם איראן נחתם בלי ששמעו מה יש לישראל לומר. שנת 2015 נגמרת ללא תקציב. שמעתם? שנה שלמה – מדינה ללא תקציב. ומה יש לממשלה ולראש הממשלה לעשות? להתעסק בלהפוך את רשות השידור ל"קול ישראל היום". זה ההישג העיקרי והיחידי של הממשלה. כל השאר זה בקומבינות, כולל החוק הנורבגי, שנולד בחטא ונולד בקומבינה עם מפלגת ישראל ביתנו, שהיא מזמן, לדעתי, בקואליציה. היא בוגדת בבוחריה. היא התנגדה לוועדת החקירה בנושא עולי אתיופיה; היא התנגדה לחוקים האזרחיים שהיו אמורים להשפיע במישרין על בוחריה בנוגע לנישואים וגירושים; היא פגעה בבית-המשפט העליון שוב במושב הזה. אז אני מציע להתעלם מכותרות דרמטיות ב"ידיעות אחרונות" ולהסתכל על המעשים. בסופו של דבר, היא עזרה לממשלת כלום, ששריה מאיימים על חיילי צה"ל שעושים את מלאכתם ויושבים על משמרתם והיו צריכים להגן על אזרחינו; ממשלת כלום שהפכה לפארסה שלטונית. ולכן אנחנו צריכים להתבונן במראה ולהבין שהממשלה הזו מגיעה לסוף דרכה. ואנחנו נמשיך להיאבק בכל דרך ובכל צורה על כך שמי שמפקיר את חיילי צה"ל, מי שמאיים על בית-המשפט העליון, מי שמנתק את היחסים עם ארצות-הברית, שלא דואג לאזרחי המדינה, לרווחתם, לכלכלה ולדיור שלהם, סופו שילך הביתה, וכמה שיותר מהר. תודה לכולם על המאמץ במושב הזה וביום האחרון. אנחנו נמשיך במאבק בכל הכוח. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. אדוני יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, ברצונך לסכם את הדיון? בבקשה, חבר הכנסת אמסלם. בבקשה. אנחנו מייד בתום דבריו של יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה עוברים להצבעות. נא להיות ערוכים לכך. <קריאה:> חבר הכנסת אמסלם, תעשה לנו – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> חבר הכנסת פרץ, יכולתם לסגור את זה כבר מזמן, והייתם מתעוררים היום בבית – אם הייתם רוצים לסגור את העניין. <נחמן שי (המחנה הציוני):> רוצים להתעורר אתך, אמסלם. אנחנו רוצים להתעורר אתך. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני שמח. <נחמן שי (המחנה הציוני):> יש לי דברים להגשים בחיים. אחד מהם – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני מוכן להיפגש אתך בכל יום בפגרה מוקדם, אין בעיה, אבל תצטרך לקום מוקדם. <נחמן שי (המחנה הציוני):> נשתה ב"קפית" קפה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> קר. אתם ירושלמים, מה עם אחרים? <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> רבותי, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כמו שאמרתי כשהצגתי את הצעת החוק, ההצעה הזאת התחילה בכנסת התשע-עשרה וגלשה לכנסת העשרים. אנחנו קיימנו דיונים ארוכים מאוד בוועדה כדי למצות את כל ההסתייגויות ואת כל ההערות שיש לחברים. בעקבות הדיונים גם שינינו כל מיני סעיפים מהותיים בהצעת החוק. אבל אני משתומם על כמה דברים. תראו, רבותי – חברת הכנסת גרמן, כשאת הפסקת לאכול כבד אווזים, אני הבנתי מדוע. דרך אגב, אם את אוכלת בשר, אראה לך פעם, אקח אותך, יכול להיות שגם תפסיקי לאכול בשר בסוף הדרך. אבל האווזים, הפיטום שלהם הוא באמת כדי שיאכלו את הכבד שלהם. פה אנחנו מדברים על לאפשר לחולים, שכבר נמצאים במצב שבו יכול להיות שהם אפילו לא בהכרה, לשמור על חייהם – להזין אותם בזונדה. עכשיו, זו פעולה – דרך אגב, אני שומע כאן על עינויים. הרי זו פעולה שמתבצעת כדבר יומיומי בבתי-החולים בחולים רגילים; לא רק שובתי רעב – בחולים רגילים. <קריאה:> – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> רק שנייה. קודם כול, באתם לסוגיית העינוי, רבותי. אין פה עינוי, יש פה הליך רפואי שמתבצע כל יום במדינת ישראל בכל חולה וחולה. אבל אני רוצה להגיד לכם משהו שהפתיע אותי. <צחי הנגבי (הליכוד):> – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> מה? אוקיי. אני בשנים האחרונות שומע כל הזמן שהחברים שלנו, הערבים, מתלוננים על כך שמדינת ישראל מקפחת את האוכלוסייה הערבית, צה"ל נוהג בהם לא נכון, לפעמים פוגע בהם לא בצדק. כאן המדינה באה ומנסה לחוקק חוק שבא לשמור על חיי אדם. זו המשמעות. דרך אגב, לא מדובר רק על אסירים ביטחוניים, מדובר על כלל האסירים בבתי-הסוהר. יש אחריות למדינה גם לדאוג לשלומם של האסירים בבתי-הסוהר. ופה אני קצת משתומם. אני שואל את עצמי, האם אתם באים באמת לעזור לשובת הרעב, או שהמטרות שלכם אחרות? אני לא משוכנע – ושמעתי אותך, חבר הכנסת דב חנין. שובת הרעב הרי לא רוצה באמת למות. לכן גם לא מתו עד היום משביתת רעב. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אז אם אתם – רק שנייה. עכשיו, אתם מייצרים לחץ חברתי כדי שהוא ימשיך עד שהוא ימות, בגלל שאתם – דרך אגב, אתם לא שובתים רעב. כן, אנחנו מנסים להסדיר איזשהו מצב שבן-אדם ששובת רעב – וגם לפי מה שהבנו בהצהרת מלטה, גם ההסתדרות הרפואית העולמית הבינה, ששובת רעב באיזשהו מקום ממשיך בשביתה ועלול לסכן את חייו בגלל לחצים חברתיים כאלה ואחרים. אז אתם מייצרים איזשהו לחץ, אתם פתאום נהיים צדיקים, אתם פתאום – מה שמעניין אתכם, במקום לשמור על בריאותם של אותם אסירים, אתם מנסים לשכנע אותם למות. והאמת היא – אני חושב שזאת צביעות. אני חושב שכל המהלך הזה הוא פוליטי מבחינתכם. אני רואה את זה בזווית של קדושת חיים. מבחינתי, דרך אגב, קדושת החיים עולה על כל ערך אחר, כולל ערך כבוד האדם. לכן אני אומר: פה מדינת ישראל מובילה חוק שאני מבחינתי חושב שהוא צודק. אתם יודעים, אצלנו בתנ"ך יש פסוק שאומר: לא תעמוד על דם רעך. רש"י אומר: מה זה לא תעמוד על דם רעך? זה בן-אדם שרוצה להרוג את עצמו, להתאבד, או שהוא נמצא במצב שהוא עלול למות, ואם אתה לא מסייע לו, אתה בעצם כאילו שותף בהמתתו. לכן, אני באמת חושב שכל הדבר הזה מיותר. אני חושב שהחוק הזה הוא נכון. דרך אגב, אני משוכנע שהמשפחות של אותם אסירים – הילדים שלהם, ההורים שלהם – רוצים שיזינו אותם, כולל הם עצמם. אז, רבותי, בואו, תורידו את המסכה. אנחנו בעצם מציעים כאן הצעת חוק לדעתי אנושית, אמיתית, שהיא לא פוליטית. מבחינתי, לא דנו בה בזווית הפוליטית. זה לא עניין אותי. אני אומר, רבותי, כל הדיון הזה, מבחינתנו, כל ההסתייגויות שלכם היו לדעתי לא לשם העניין. לכן, אני מבקש לדחות את כל ההסתייגויות ולתמוך בהצעת החוק של הממשלה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת דוד אמסלם. נא לשבת, חברים, אנחנו עוברים להצבעות. לחוק, כידוע לכולנו, יש לא מעט הסתייגויות. אנחנו עובדים מול – חבר הכנסת טיבי? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> חבר הכנסת באסל גטאס. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת באסל גטאס יגיד לי מה מסכימים ומה לא מסכימים להסיר. על שאר הדברים נצביע. הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 48), התשע"ה–2015: לפני סעיף 1, הסתייגות של חברי הכנסת איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, באסל גטאס, אוסאמה סעדי ועבדאללה אבו מערוף – להלן: קבוצת סיעת הרשימה המשותפת. אדוני, הסתייגות 1 – להצביע? להצביע. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 1, לפני סעיף 1. הצבעה מס' 90 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לפני סעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 40, נגד – 46, אין נמנעים. הסתייגות מס' 1 לפני סעיף 1 לא התקבלה. הסתייגות מס' 2 לפני סעיף 1, של חברי הכנסת תמר זנדברג, זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג' ומיכל רוזין – להלן: קבוצת סיעת מרצ. להצביע, אדוני? להצביע. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 2. הצבעה מס' 91 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לפני סעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 46 בעד – סליחה, 40 בעד, 46 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות 2 לפני סעיף 1 לא התקבלה. לסעיף 1, הסתייגות 3 – אדוני? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> להצביע. אנחנו מצביעים על הסתייגות 3, לסעיף 1. הצבעה מס' 92 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 40, 46 נגד, אין נמנעים. הסתייגות מס' 3 לא התקבלה. הסתייגות מס' 4, לסעיף 1? לא להצביע, להסיר. הסתייגות 5? להסיר. 6? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 6, לסעיף 1, של חברי הכנסת זוהיר בהלול, דניאל עטר, יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה ואיל בן ראובן – להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני, ושל קבוצת סיעת הרשימה המשותפת – אנחנו מצביעים. לסעיף 1 – אנחנו מצביעים. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? הצבעה מס' 93 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (6) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 40, 46 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 6 לא התקבלה. אין יותר הסתייגויות לסעיף 1, לכן אנחנו מצביעים על סעיף 1 כנוסח הוועדה. מי בעד הסעיף? מי נגד? בקריאה שנייה – נא להצביע. הצבעה מס' 94 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 45 נגד – 41 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, סעיף 1, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה: בעד – 45, נגד – 41, אין נמנעים. סעיף 1 התקבל בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. לסעיף 2, הסתייגות 7 – אדוני? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מצביעים על הסתייגות 7, לסעיף 2. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? הצבעה מס' 95 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (7) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 40, 46 נגד, אין נמנעים. הסתייגות 7, לסעיף 2, לא התקבלה. הסתייגות 7 לחלופין לאותו סעיף, 2; לחלופין ב-7. הצבעה מס' 96 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (7) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 40, 46 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי גם ההסתייגות לחלופין במס' 7 לא התקבלה. מס' 8? מצביעים על הסתייגות מס' 8, לסעיף 2. בבקשה, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 97 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (8) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 39, 46 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 8 לא התקבלה. לחלופין, אדוני – נצביע לחלופין? נצביע לחלופין בהסתייגות מס' 8. הצבעה על הסתייגות מס' 8, נוסח לחלופין. הצבעה מס' 98 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (8) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לחלופין בהסתייגות מס' 8, התוצאה: 40 בעד, 46 נגד, אין נמנעים; לא התקבלה. מס' 9? מסירים את הסתייגות מס' 9. סעיף 2, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. סעיף 2, בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 99 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 46 נגד – 40 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 46, 40 מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 2 התקבל בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. לסעיף 3, הסתייגות 10 – הסתייגות 10 מצביעים? מצביעים. מה אמרת? מבטלים את ההצבעה. הסתייגות מס' 10 מוסרת, כפי שהודיע לי חבר הכנסת באסל גטאס. לסעיף 3 אין עוד הסתייגויות. אנחנו נצביע כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 100 בעד סעיף 3 – 46 נגד – 40 נמנעים – אין סעיף 3 נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 46, 40 מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 3 התקבל כנוסח הוועדה. לסעיף 4, הסתייגות מס' 11. מצביעים. הצבעה מס' 101 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 4 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, הסתייגות מס' 11, לסעיף 4, התוצאה היא: 40 בעד, 46 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי גם הסתייגות מס' 11 לא התקבלה. מס' 12 – מסירים את הסתייגות מס' 12. אין יותר הסתייגויות לסעיף 4. קריאה שנייה, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 102 בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 47 נגד – 39 נמנעים – אין סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 47 בעד, 39 נגד, אין נמנעים. אנחנו קיבלנו את סעיף 4 בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. לסעיף 5, הסתייגות מס' 13. ראש האופוזיציה הודיע שטעה בהצבעה, בתום לב. זה לא משנה את התוצאה. הסתייגות 13, לסעיף 5 – מצביעים. ההצבעה על הסתייגות מס' 13 החלה. הצבעה מס' 103 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 47 נמנעים – אין ההסתייגות (13) של קבוצת סיעת רשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 40, נגד – 47, אין נמנעים. אני רואה שהקואליציה מתחזקת כאן, בפתאומיות. אנחנו לא קיבלנו את הסתייגות מס' 13, לסעיף 5. על לחלופין נצביע? מסירים את כל החלופין להסתייגות מס' 13. הסתייגות מס' 14. הצבעה מס' 104 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – 1 ההסתייגות (14) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד ההסתייגות – 40, נגד – 46, אחד נמנע. לא קיבלנו את הסתייגות מס' 14. לחלופין, חברים? לא צריך. מסירים את הלחלופין. הסתייגות מס' 15, לסעיף 5, של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת יאיר לפיד, שי פירון, יעל גרמן, מאיר כהן, יעקב פרי, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא ומיקי לוי – להלן: קבוצת סיעת יש עתיד; מצביעים? נא להצביע. הצבעה מס' 105 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 47 נמנעים – אין ההסתייגות (15) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 44 בעד, 47 נגד, אין נמנעים. גם הסתייגות 15 לא התקבלה. הסתייגות מס' 16 – מסירים. הסתייגות מס' 17 – מסירים. 18? מצביעים. הסתייגות מס' 18, לסעיף 5 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 106 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (18) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ובכן, הסתייגות מס' 18 – 40 בעד, 46 נגדה, אין נמנעים. אני קובע כי לא קיבלנו את הסתייגות מס' 18. מס' 19? להצביע. הסתייגות מס' 19, לאותו סעיף – 5. הצבעה מס' 107 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (19) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 40 בעד, 46 נגד, אפס נמנעים. לא קיבלנו את הסתייגות מס' 19. הסתייגויות 20, 21, 22, 23 מוסרות על-ידי המציעים, וגם לחלופין של 23 – כולן מוסרות. נצביע על הסתייגות מס' 24, לסעיף 5. הצבעה מס' 108 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (24) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד ההסתייגות – 40, 46 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי לא קיבלנו את הסתייגות 24. נצביע על לחלופין? לחלופין א' – אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 109 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (24א) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 40 בעד, 46 נגד, אין נמנעים. לא קיבלנו את לחלופין א'. לחלופין ב' – מסירים. 25? 25, 26 כולל לחלופין – מסירים. אז אנחנו מצביעים על הסתייגות 27, לסעיף 5. מי בעד? הצבעה מס' 110 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 47 נמנעים – אין ההסתייגות (27) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 39, נגד – 47, אין נמנעים. אני קובע כי לא קיבלנו את הסתייגות מס' 27. חברי הכנסת, הסתייגות מס' 28 – מצביעים על הסתייגות מס' 28. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 111 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (28) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 40, נגד – 46, אין נמנעים. לא קיבלנו את הסתייגות 28. לחלופין – נצביע? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לחלופין א' – אנחנו מצביעים; בסעיף 28. מי בעד? הצבעה מס' 112 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות לחלופין (28א) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 40, 46 נגד, אין נמנעים. לחלופין א' של מס' 28 לא התקבלה. לחלופין ב' – הוסרה על-ידי האופוזיציה. 29, חברים? כן מצביעים. הסתייגות מס' 29, לסעיף 5. הצבעה מס' 113 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (29) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 40, נגד – 46, אין נמנעים. לא קיבלנו את הסתייגות מס' 29. מס' 30? מסירים. 31, 32, 33? מוסרות על-ידי האופוזיציה. על מס' 34 אנחנו כן נצביע. מי בעד הסתייגות מס' 34? מי נגד? הצבעה מס' 114 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 45 נמנעים – אין ההסתייגות (34) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש אלמנט של הפתעה בהצבעה. 40 בעד, 45 נגד, אין נמנעים. אנחנו לא קיבלנו הסתייגות מס' 34. 35? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מצביעים על הסתייגות מס' 35, עדיין לסעיף 5. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 116 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (35) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות 35: 40 בעד, 46 נגד, אין נמנעים. עוד פעם התייצבנו. לא קיבלנו את הסתייגות מס' 35. 36, חברים? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> 36, 37, מורידים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 36, 37, מורידים. מזה אני מסיק ש-38 אנחנו כן מצביעים. מי בעד ההסתייגות שמספרה 38 לסעיף 5? מי נגד? הצבעה מס' 117 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (38) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 38 לסעיף 5: 40 בעד, 46 נגד, אין נמנעים. לא קיבלנו. מה עם לחלופין? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> מסירים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מסירים לחלופין ב-38. 39? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> תוריד 40, 41, 42. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 39, 40, 41, 42, מוסרות על-ידי האופוזיציה. 43 אנחנו כן נצביע. 43 לסעיף 5 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 118 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (43) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 43 לסעיף 5: בעדה – 40, נגדה – 46, אין נמנעים. לא קיבלנו 43. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> 44, 45, 46, מוסרות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 44, 45, 46, כולל לחלופין, מוסרות. 47 – אנחנו מצביעים. בבקשה, מי בעד ההסתייגות שמספרה 47? מי נגד? הצבעה מס' 119 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (47) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, הסתייגות מס' 47: 39 בעד, 46 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 47 לא התקבלה. הלאה. 48 מוסרת. 49? יורדת. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> 48, 49, 50. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עד 50. 48, 49, 50, יורדות, מוסרות. 51 – אנחנו מצביעים. מי בעד 51? מי נגד? הצבעה מס' 120 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (51) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 40 בעד, 46 נגד, אין נמנעים. 51 לא התקבלה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אפשר לבקש התייעצות באופוזיציה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לבקש אפשר, לקבל לא. 52 – מה עושים? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מצביעים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מצביעים. בבקשה. הצבעה מס' 121 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (52) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 40 בעד, 46 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 52 לא התקבלה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> עד 59 להוריד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 53, 54, 55, 56, 57, כולל לחלופין, 58 ו-59, עד 59 כולל, מוסרות. ואנחנו עוברים להצבעה – הסתייגות מס' 60 לסעיף 5; מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 122 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (60) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 40 בעד, 46 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות 60 לא התקבלה. מה עם לחלופין, חברים? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> מורידים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מורידים לחלופין א' וב' ל-60. 61? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> מסירים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 62? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מצביעים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מצביעים. הסתייגות מס' 62. הצבעה מס' 123 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (62) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 40, 46 נגד, אין נמנעים. 62 לא התקבלה. מה עם לחלופין? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מורידים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מורידים לחלופין ל-62. הלאה, 63. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מוריד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מוריד. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> 64 כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות 64 לסעיף 5 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 124 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (64) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 64: 40 בעד, 46 נגד, אין נמנעים. לא קיבלנו 64. מה עם 65, נצביע? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מצביעים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מצביעים על 65. מי בעד? מי נגד? נא להצביע על 65 לסעיף 5. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? הצבעה מס' 125 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (65) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות 65: 39 בעד, 46 נגד, אין נמנעים. לא קיבלנו 65. הלאה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מורידים 66. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מורידים 66. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> גם 67. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גם 67. לא בכדי ביקשו התייעצות אופוזיציונית. 68 מצביעים? כן. 68 לסעיף 5, בבקשה – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 126 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (68) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 68 לסעיף 5: בעד ההסתייגות – 39, 46 נגד, אין נמנעים. לא קיבלנו הסתייגות מס' 68. הלאה. מ-69 עד 75 מסירים את כל ההסתייגויות, כולל לחלופין בכל אחת מאלה שיש שם נוסח לחלופין. ולעומת זה, 76 אנחנו נצביע. 76 לסעיף 5 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. בחיים לא חיכיתי למוצא פיו של חבר הכנסת גטאס כמו שאני מחכה הלילה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בדרך כלל, אבל לא בכזה קוצר רוח, אתה מבין? הצבעה מס' 127 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (76) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 40 בעד הסתייגות 76, נגדה אומנם 46, ואין נמנעים. לכן גם הסתייגות מס' 76 לא קיבלנו. מה עם לחלופין, חבר הכנסת גטאס? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> להוריד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> להוריד לחלופין 76. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> 77 – להוריד. 78 – להצביע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> את מס' 77 אנחנו מסירים ועל 78 אנחנו מצביעים. מס' 78, לסעיף 5, בבקשה. הצבעה מס' 128 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (78) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 78: 40 בעד, 46 נגד, אין נמנעים. לא קיבלנו. 79? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מס' 79, 80 – מורידים, מצביעים על 81. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 79, 80 – מסירים, מס' 81, לעומת זה, נצביע. מס' 81 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 129 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (81) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 81: בעד ההסתייגות – 40, נגד – 46, אין נמנעים. אני קובע כי לא קיבלנו את הסתייגות 81, לסעיף 5. הלאה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> על 82 כן מצביעים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 82 – הצבעה. מי בעדה? מי נגדה? הצבעה מס' 130 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (82) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 82: בעד הצביעו 40, נגד הצביעו 46, אין נמנעים. גם 82 לא התקבלה. מה עם ההמשך? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> 83, כולל לחלופין, תוריד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 83, כולל לחלופין, יורדת. על 84 אנחנו נצביע. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? הצבעה מס' 131 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (84) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 84: בעד – 40, 46 נגד, אין נמנעים. לא קיבלנו את 84. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> את מס' 85, כולל לחלופין, מורידים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מס' 85 יורדת, כולל לחלופין. 86? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מצביעים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 86 – מצביעים. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 132 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (86) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 86, לסעיף 5: בעד – 40, 46 נגד, אין נמנעים. לא התקבלה הסתייגות מס' 86. לא התקבלה אף הסתייגות לסעיף 5, ולכן אנחנו עוברים להצביע על סעיף 5, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 133 בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה – 46 נגד – 40 נמנעים – אין סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 46 בעד, 40 נגד, אין נמנעים. אנחנו קיבלנו סעיף 5, כנוסח הוועדה. שימו לב, אחרי סעיף 5, הסתייגות מס' 87, מה עושים אתה? מצביעים. מי בעד? מי נגד הסתייגות מס' 87? הצבעה מס' 134 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (87) של קבוצת סיעת מרצ לאחרי סעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 87, אחרי סעיף 5: בעד ההסתייגות – 39, 46 נגד, אין נמנעים. אנחנו לא קיבלנו גם את ההסתייגות הזאת. ולסעיף 6, במפתיע, אין הסתייגויות. אנחנו נצביע על סעיף 6, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. סעיף 6, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה, ללא הסתייגויות. הצבעה מס' 135 בעד סעיף 6 – 46 נגד – 39 נמנעים – אין סעיף 6 נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ובכן, 46 בעד, 39 נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי קיבלנו גם סעיף 6 בקריאה שנייה. ההסתייגות האחרונה היא לאחרי סעיף 6, 88 מספרה, להצביע או לא? להצביע. הצבעה על הסתייגות מס' 88, אחרי סעיף 6. הצבעה מס' 136 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (88) של קבוצת סיעת מרצ וחבר הכנסת דב חנין לאחרי סעיף 6 לא נתקבלה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שנייה אחת, אדוני. 40 בעד, נגד – 46, אין נמנעים. אני קובע כי הסרנו את ההסתייגות מס' 88. היא גם הייתה האחרונה. לכן, בקריאה השנייה קיבלנו את כל החוק כנוסח הוועדה. כן? <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> החברים מבקשים הפסקה, רוצים לעשות שחרית ואז לחזור, אפשר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו מתחשבים ברגשי אלה שלא עושים שחרית בדרך כלל, ולכן אנחנו לא נעבור לתפילת שחרית כרגע. אנחנו קיבלנו את כל החוק בקריאה שנייה, ויכולים לעבור להצבעה בקריאה שלישית. לא התקבלו הסתייגויות. הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 48), התשע"ה–2015, קריאה שלישית – מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 137 בעד החוק – 46 נגד – 40 נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 48), התשע"ה–2015, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 46, 40 מתנגדים, אין נמנעים. הכנסת קיבלה את הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 48), התשע"ה–2015, בקריאה שלישית. האם יושב-ראש ועדת הפנים מעוניין להודות למישהו? חברי הכנסת, לפנים משורת הדין, אני מודיע על-פי בקשת יושב-ראש ועדת הכספים שבבית-הכנסת של הכנסת מייד תתקיים תפילת שחרית לאלה שמעוניינים להשתתף בה. ואני כן מעוניין להודות לכל אלה שעסקו במלאכה במושב הראשון של הכנסת העשרים, שבא לסיומו כרגע: למזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, לסגנה נאזם בדר, למנכ"ל הכנסת המסור רונן פלוט, שמאכיל אותנו גם בשעות קשות אלה, לקצין הכנסת – החל מהיום הניצב יוסף גריף, ליועץ המשפטי לכנסת עורך-דין איל ינון, לצוותי הוועדות ולכל עובדי הכנסת, מראשי החטיבות ועד אחרון העובדים, אם יש דבר כזה בכל המחלקות, לאנשי המשמר ולעובדי המשק. כולכם מהווים יחידה איכותית ומסורה שבלעדיה לא ניתן היה לקיים את הפעילות החשובה הזאת. אני מאחל לכולכם קיץ בריא ושקט. חופשה נעימה הייתי מאחל מכל הלב, אך יש לי תחושה שבמהלך הפגרה נתכנס יותר מפעם אחת לישיבות, בין היתר על מנת לעסוק באישור התקציב ובשאר חוקים, ולכן אין לי אלא לאחל לכל עובדי הכנסת ולכל עובדי המשכן – קיץ טוב לכולנו. להתראות. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, ביום שני, כ"ט בתשרי התשע"ו, 12 באוקטובר 2015, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 06:16.>