דברי הכנסת

דברי הכנסת י"ט / מושב ראשון / ישיבה מ"ו / כ"ג באלול התשע"ה / 7 בספטמבר 2015 / 19 חוברת י"ט ישיבה מ"ו הישיבה הארבעים-ושש של הכנסת העשרים יום שני, כ"ג באלול התשע"ה (7 בספטמבר 2015) ירושלים, הכנסת, שעה 10:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצהרת אמונים של חבר הכנסת אלעזר שטרן 5 אלעזר שטרן (יש עתיד): 6 הצהרת אמונים של חבר הכנסת עודד פורר 8 עודד פורר (ישראל ביתנו): 8 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 11 הודעת הממשלה על החלטתה לאשר את מתווה הגז 12 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 12 מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): 66 דב חנין (הרשימה המשותפת): 70 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 71 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 74 אילן גילאון (מרצ): 76 זהבה גלאון (מרצ): 77 תמר זנדברג (מרצ): 80 איתן ברושי (המחנה הציוני): 82 מאיר כהן (יש עתיד): 83 מיכל בירן (המחנה הציוני): 89 עליזה לביא (יש עתיד): 90 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 92 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 93 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 96 נחמן שי (המחנה הציוני): 96 עיסאווי פריג' (מרצ): 98 יוסי יונה (המחנה הציוני): 99 יעל גרמן (יש עתיד): 100 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 102 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 104 מיכל רוזין (מרצ): 106 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 108 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 114 ציפי לבני (המחנה הציוני): 116 קארין אלהרר (יש עתיד): 119 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 122 רויטל סויד (המחנה הציוני): 126 עפר שלח (יש עתיד): 127 מיקי לוי (יש עתיד): 129 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 131 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 132 ינון מגל (הבית היהודי): 133 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 135 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 142 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 144 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 147 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 149 איתן כבל (המחנה הציוני): 152 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 154 יואל חסון (המחנה הציוני): 157 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 159 שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 160 עמיר פרץ (המחנה הציוני): 163 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 164 יואב קיש (הליכוד): 167 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 173 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 173 הודעת הממשלה על החלטתה לאשר את מתווה הגז 175 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 175 הצעת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעות חוק: 187 הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015; 187 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015 187 הצעת ועדת הכנסת בדבר שינוי שמה וסמכויותיה של הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות להתחדשות עירונית 187 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 188 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 190 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 190 הצעת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעות חוק: 191 הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015; 191 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015 191 הצעת ועדת הכנסת בדבר שינוי שמה וסמכויותיה של הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות להתחדשות עירונית 191 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> היום כ"ג באלול תשע"ה, 7 בספטמבר 2015 – אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי על-פי סעיף 96(ד) לתקנון הכנסת, עם התפטרותם מהכנסת של חברי הכנסת שי פירון ושרון גל, שנכנסה לתוקפה ביום כ' באלול התשע"ה, 4 בספטמבר 2015, נמחק שמם מהצעות החוק שהם היו שותפים להן עם מציעים אחרים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצהרת אמונים של חבר הכנסת אלעזר שטרן> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת, שעל-פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם התפטרותו של חבר הכנסת שי פירון מהכנסת, שנכנסה לתוקפה ביום כ' באלול התשע"ה, 4 בספטמבר 2015, בא במקומו חבר הכנסת אלעזר שטרן. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, אני מזמין את אלעזר שטרן לעלות לדוכן. אדוני, אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ואתה תשיב: "מתחייב אני". אתה כבר מנוסה בתחום. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> האמת היא אבל לא מכאן, משם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> וזה נוסח ההצהרה: אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> מתחייב אני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ברכות. כמקובל, חבר הכנסת אלעזר שטרן, אני מאפשר לך לומר כמה מילים. בבקשה, אדוני. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני חוזר לכנסת. אני מודה שהרגשתי את עצמי קצת אמביוולנטי, גם בראיונות בתקשורת, כששאלו אותי כמה אני שמח. השוויתי את זה לפעם הקודמת, שכמו שאמרתי ליושב-ראש, ישבתי שם ואמרתי "מתחייב אני" – מאשר עמדתי כאן, ואני מודה, אולי זה לא פוליטיקלי-קורקט, שאני לא מרגיש שמחה גדולה. <זהבה גלאון (מרצ):> אבל אנחנו שמחים שאתה חוזר. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> זהבה, אם אתם שמחים זה בסדר. אני נכון, דרוך, מעריך את שולחי, אבל מודה שכשאני צריך לחפור בתוך עצמי, שמחה אין, ואני שואל את עצמי למה. אני מעריך, אני שמח להיות שליח של הרבה מאזרחי ישראל, כאלה שתמכו בי ובמפלגתי, ביש עתיד, וגם כאלה שאני יודע – במפלגות אחרות, שלא תמכו בי בתור יש עתיד, אבל תומכים בדרך שאני מייצג. אני פחות שמח, כיוון שקצת איבדתי את התמימות. אני חושב שההתרגשות שאחזה בי בפעם הקודמת לנוכח מעמדה של הכנסת – במקום עובדה היא הופכת להיות צו; צו לדאוג למעמדה של כנסת ישראל, צו לדאוג למעמדם של חברי הכנסת. יש שתי סיבות לעניין הזה: 1. עבודה של מאות ואלפי שעות בכנסת הזאת, בתהליכי חקיקה, נמחקה כהרף ליל באישון לילה, בסוגים של הסכמים קואליציוניים, לטובת תפקידים אישיים – וסליחה שגם בנאום הבכורה שלי אני נשמע קצת ביקורתי. אני חושב שאנחנו, חברי הכנסת, וגם אדוני היושב-ראש, שכמה פעמים דיברנו על זה גם לבד, על מעמדו של בית-המשפט העליון מול הכנסת ועל למה חברי כנסת פונים לבית-המשפט העליון – אני חושב שכשהכנסת רומסת ברגל גסה את עבודתה היא, שנעשתה במשך אלפי שעות עבודה בכנסת, רק לטובת הסכם קואליציוני, קודם כול אנחנו פוגעים במעמדה של כנסת ישראל, ואנחנו גם פוגעים במעמדנו שלנו, אנחנו, חברי הכנסת. אם אני שואל את עצמי למה אני כאן בהקשר הזה – גם בשביל לתקן את הדבר הזה. אני חושב שמעמד כנסת ישראל נקבע קודם כול על-ידי המשרתים בה, על-ידי אורח חייהם הפרטי ואורח חייהם הציבורי. אני חושב שהוא נקבע על-ידי המרחק שבין כמה אנחנו פועלים לקדם את עצמנו באופן אישי לכמה אנחנו פועלים לקדם את האג'נדה שבשמה נבחרנו. ואני מודה שאני באתי לכנסת הזאת בעיקר מתוך תחושה שאם אנחנו לא נדע לתת משמעות יהודית גם למי שלבוש אחרת ממני, בעוד 100 שנה, כשלא תהיה פה סבתא ניצולת אושוויץ או סבא שבא על סירה ממרוקו או דודה שבאה על חמור מתימן, לא נהיה פה. ולצערי הרב, לא כולנו יודעים לוותר על תפיסת העולם הפרטית שלהם, ומוחקים את זכות יהדותם, אם את הגדרתם הרשמית ואם את תחושת ההזדהות הפנימית שלהם, אלא אם כן הם מאמצים דרך מסוימת אחת, צרה ככל שתהיה. המשמעות של "העם אמר את דברו" – לפעמים זה סך הכול עשרה חברי הכנסת, שבכוח הסכמים קואליציוניים נושאים כותרת של "העם אמר את דברו". אני באתי לכאן בשביל ליצור הסכמה, בשביל ליצור מחויבות עם כמה שיותר מחברי הבית הזה, על מנת שבאמת נשכיל כולנו לעבוד יחד, גם תוך כדי מחלוקת, לקדם את מה שאמרתי קודם. אני לא יכול שלא לצטט פה את אימא שלי, שבימים האלה לא מרגישה כל כך טוב, על מה היא למדה מאושוויץ. אימא שלי באה מאושוויץ ולימדה אותנו שני דברים: 1. לוודא שתהיה מדינה יהודית חזקה, שיודעת להגן על עצמה ולשמור עליה; והדבר השני: לעולם, אבל לעולם, אל תעז לעשות הבדלים בין בני-אדם – לא בין צבע, לא בין דת, לא בגזע, לא בשום דבר. את שני המסרים האלה, שלפעמים אולי יש כאלה שחושבים שיש ביניהם התנגשות – אני באתי לכאן ליישם אותם מבלי לתת עדיפות לאף אחד מהם, מתוך אמונה שהדברים האלה יכולים ללכת יחד. ואם נחשוב שאת העבודה הזאת אפשר להשאיר לאחרים, או שיש לנו פטור מלהתעסק בה, אז נזכור את מה שאנחנו נקרא בפרשת השבוע הקרוב: "לא נפלאת היא ממך, ולא רחֹקה היא; לא בשמים היא לאמֹר, מי יעלה לנו השמימה ויקָחֶהָ לנו, וישמיענו אֹתה, ונעשנה – כי קרוב אליך הדבר מאֹד בפיך ובלבבך לעשׂתו". אז אולי יתקיים בנו מה שקראנו בפרשת השבוע הקודמת: "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את האדמה אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבֹתינו ארץ זבת חלב ודבש". אדוני היושב-ראש, תודה על הזכות לשרת פה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן, ברכות. גם נעשה הפסקה מתודית של דקה-שתיים, על מנת שהחברים יוכלו לברך את חבר הכנסת שטרן – חדש-ישן, חדש-ותיק. <הצהרת אמונים של חבר הכנסת עודד פורר> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת, שעל-פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם התפטרותו של חבר הכנסת שרון גל מן הכנסת, שנכנסה לתוקפה ביום כ' באלול תשע"ה, 4 בספטמבר 2015, בא במקומו חבר הכנסת עודד פורר. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, אני מזמין את עודד פורר לעלות לדוכן. בבקשה, אדוני. אדוני, אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר כנסת, ואתה תשיב: "מתחייב אני". וזה נוסח ההצהרה: אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> מתחייב אני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ברכות. כנהוג, תוכל לומר כמה מילים. לאחר מכן, חברת כנסת ותיקה מסיעתך, חברת הכנסת סופה לנדבר, ביקשה לברך אותך. בבקשה, אדוני. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום", כך נאמר בספר משלי. ואכן השבוע החולף היה עבורי שבוע שבו התרחש אותו מקרה שלא היה ברשימת התרחישים הצפויה. בחיים כמו בחיים, הוויתור של האחד הוא ההזדמנות של האחר. ההזדמנות הזו שניתנה לי לפתע לשרת את הציבור הופכת לרגע מיוחד שבו אתה עוצר וחושב: מהי אותה עצה בעצם? איך אני מעניק תמורה למנדט שהפך לכל כך משמעותי והוא מופקד בידי? ההתרגשות היא גדולה. כמי שהפעילות הציבורית הייתה חלק בלתי נפרד מחייו, אני רואה בכניסתי לבית-המחוקקים זכות גדולה שנושאת בחובה גם אחריות כבדה. אני חף מציניות, באתי לעבוד, ואני יודע שהדרך הזו היא קשה וסיזיפית. אני מבין את כל האחריות המוטלת עלי לפעול בכל רגע למען עתיד טוב יותר, למען הגשמת חזון הנביאים, למען עם ישראל ולמען ארץ-ישראל. וכשאני אומר את המילים הגדולות האלה, "למען עם ישראל", אני מתבונן בעיניים פקוחות אל הילדות שלי שיושבות כאן ביציע, אל גפן ואל שקד. שתיהן נושאות אתן, גם אם אינן מבינות עדיין, את חובת הזכות לאחריות על מדינת ישראל. שתיהן דור חמישי ליהודה לייב יוספזון, בונה הבית הראשון ברחובות, וליהושע פורר ז"ל, הקבור לא רחוק מכאן בהר-הזיתים, שעלו לפני 125 שנים ארצה. הן הנינות של נחמן קפלן ז"ל, שמשפחתו הגיעה לארץ עוד בשלהי המאה ה-18, והן גם נינות להלינה קפלן לבית קוטנר, אוד מוצל, שהגיעה לכאן לפני 71 שנים עם אחותה הקטנה לאחר שנדדה ברחבי אירופה, וכל אשר לה אינו אלא חייה החדשים שקיבלה כשהגיעה ארצה. כולם עלו ונקבצו כאן כדי להגשים את הנבואה שנקראה בהפטרה של השבת האחרונה בכל בתי-הכנסת בעולם: "שאי סביב עינַיִך וראי, כֻלם נקבצו באו לך". ספק אם הם יכלו לדמיין שהנכדים והנינים שלהם יזכו לחיות במדינה יהודית עצמאית בארץ-ישראל, שבירתה ירושלים, לא כל שכן שאחד מהם יהיה חבר בית-המחוקקים. על כתפיהם אני עומד כאן היום ומתחייב לשמור אמונים להמשך הגשמתו של החלום הציוני, על כתפי החלום הציוני שהחל להתגשם ועדיין לא הושלם. במהלך חיי הרגשתי פעמיים את אותה משקולת שמונחת כעת על צווארי; את כובד האחריות המונחת על כתפי חשתי לראשונה עת הייתי מפקד ספינה צעיר בחיל הים, שעה שאביו של אחד החיילים אומר לי: שמור לי על הילד, אה? והילד הזה צעיר ממני בסך הכול בשנה. הפעם השנייה הייתה כשנכנסתי לתפקידי כמנכ"ל משרד העלייה והקליטה, והוטלה עלי אחת המשימות החשובות להמשך תקומת העם היהודי בארצו: עידוד העלייה ארצה וקליטתה. זכיתי לגעת בשלושת היסודות שעליהם מבוססת מדינת ישראל: ביטחון, התיישבות ועלייה. שלושת היסודות הללו קשורים זה בזה ותלויים זה בזה; עליהם אנחנו מחויבים להגן והם צריכים להיות נר לרגלינו בכל החלטה ובכל פעם שהאצבע שלנו בוחרת – בעד או נגד. המחויבות שלנו היא קודם כול להיסטוריה, לאמת ולצדקת הדרך שלנו. אלו גם היסודות שמלווים אותי משחר נעורי, להם אני מחויב. כחבר הכנסת בכוונתי להמשיך ולפעול להעמקת ההתיישבות, המקנה לנו את הזכויות על ארץ-ישראל, את הביטחון בארץ, כפי שעשיתי בעת כהונתי כמנכ"ל משרד העלייה והקליטה תחת השרה, חברת הכנסת סופה לנדבר. אפעל להרחבת והעמקת העלייה לארץ, שהייתה ועודנה בסיס חשוב לצמיחה, ליצירה ולחיזוק ביטחונה של מדינת ישראל. ולצד היסודות, ויחד עם ההיסטוריה והחזון, אנחנו יכולים וצריכים להתמודד עם אתגרים נוספים. הספינה הציונית כבר ספינה די מבוססת, גדולה, יש שיאמרו אפילו נושאת מטוסים. כעת אפשר לטפל גם בצבע שעל הסיפון, ברווחת המפליגים. כלומר, ניתן לבנות על היסודות האלה בניינים, ניתן לשתול גינות, ובעיקר אפשר לדאוג גם לחיים של האנשים שגרים בבתים הללו. כך, כמי שהקים וניהל עסקים עצמאיים, התגייסתי לפעול, ואני רואה לעצמי חובה להמשיך ולפעול למען העסקים הקטנים והבינוניים והקניית זכויות לעצמאים. מדובר כאן ביותר מ-500,000 איש ואישה, שמייצרים למעלה מ-40% מהתוצר במשק; עצמאים שהפכו, לצערי, בעיני רשויות השלטון, לסוג של פרה חולבת. אני יודע את זה, עד היום הייתי אחד מהם. את העבודה הקשה והמסים המופקעים והיעדר הזכויות חוויתי על בשרי. זכרו שבמדינת ישראל בעת הצורך, בשעת צרה, כשהעצמאים זקוקים לרשת הביטחון שיש לכל שכיר, הם נותרים לבד. לאחרונה שימשתי בהתנדבות כראש תנועה חברתית, "עצמאים עושים שינוי", ששמה לה למטרה להשוות את זכויות העצמאים והשכירים, והמחויבות הזו שלי תמשיך ללוות אותי גם בתפקיד זה. בכוונתי לפעול לטובת השוואת זכויותיהם במשק. מובן שיש עוד נושאים רבים ומגוונים. אני כשלעצמי אהיה שם בכל מקום שבו אדרש לפעול למען העקרונות שמלווים אותי, למען האנשים שבעמל יומם בונים את המדינה הגדולה שלנו ולמען כל מי שצדקת הדרך מלווה אותו. וכיוון שאני מודע לחשיבות העלייה וקליטת העולים, וכיוון שתלאותיה של סבתי הלינה, זיכרונה לברכה, הפליטה שנמלטה מציפורני הצורר הנאצי, חרותות בנפשי, איני יכול להתעלם מהוויכוח הניטש בימים אלו סביב הצלתם של הפליטים הסורים, שאימת מנהיגם אסד, כמו אימת "דאעש", עליהם. ואני אומר כאן: עניי עירך קודמים. חובתנו הקיומית קודם כול היא לפעול בהתאם לעקרונות שלשמם הוקמה מדינת ישראל ולדאוג ליהודים הפזורים בתפוצות. לאור נדידת העמים מהמזרח התיכון הסוער מערבה לאירופה, בימים אלו דווקא עלינו להיערך לאותם גלי עלייה שצפויים להגיע אלינו מרחבי אירופה, בתהליך של שינוי שאירופה נמצאת בו וסופו מי ישורנו. כ-14.5 מיליון יהודים חיים בעולם, רק 6.5 מיליון מהם חיים בארץ-ישראל. הבית הזה לא יכול להרשות לעצמו להיות מופתע אם עשרות אלפים או אם מאות אלפים, ואולי אף יותר, יחפשו מקלט במולדתם. אני רואה עצמי כמי שמחויב לפעול, לעודד אותם לעלות, ומבעוד יום להכין את קליטתם בארץ. אבל היום, רגע לפני המחויבויות הלאומיות, אבקש את רשותכם לכמה התחייבויות אישיות: להורי שוקי ורוני – אני מתחייב להמשיך ולהניף את הדגלים והעקרונות שעליהם גידלתם אותי, את אהבת העם והארץ ואת אהבת האדם באשר הוא אדם; לאשתי היקרה סיון, שותפתי לדרך, הנושאת במעמסה ללא פקפוק והיסוס – את מהווה עבורי עוגן, בית וחוף מבטחים, ואני מתחייב להמשיך ולשאת יחד אתך בנטל, ולא לשכוח את המאמץ שאת עושה עבורי בדרכי. לבנותי גפן ושקד – אני מתחייב לעשות כמיטב יכולתי למען עתידכן, כשם שאני מחויב לעתיד כלל ילדי ישראל, בכל פעולה שאעשה. ולכלל הציבור אני מתחייב: אני כאן לשירותכם. תודה ושנה טובה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עודד פורר. בהצלחה בתפקיד. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת סופה לנדבר, הבוסית לשעבר, אפשר לומר, לברך את חבר הכנסת הנכנס. נא לשבת, חברים. חברת הכנסת לנדבר, בבקשה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> תודה רבה. רבותי, אני לא יכולה להסתיר את ההתרגשות. אני מאוד שמחה, אבל אני גם מאוד מתרגשת, עודד. מתרגשת שנכנס חבר כנסת חדש, עודד פורר, חבר כנסת של ישראל ביתנו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת גלאון. חבר הכנסת טיבי. שבו בבקשה, חברים. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> חבר כנסת צעיר, משכיל, עורך-דין, פעיל ציבור, נמרץ, מעורב במשק של מדינת ישראל, מבין בניהול, מבין בפרויקטים מורכבים ביותר, כלכליים, במדינת ישראל. אני רוצה להגיד שאני רוצה לברך אותו מתוך היכרות אישית, מעבודה משותפת של קדנציה שלמה במשרד העלייה והקליטה. מתוך היכרות אישית אני יכולה להמליץ על חבר הכנסת, הוא יהיה חבר כנסת מצוין. הוא נכנס למשרד העלייה והקליטה, לקח על עצמו, ביוזמה, עם עודף מרץ, ריכז והפעיל פרויקטים שונים, פרויקטים קשים ביותר. אני רוצה להגיד שלמרות הגיל הצעיר הוא מעורב מאוד בכל הפרויקטים שהוביל: בפרויקטים שקשורים לעידוד עלייה, בשולחנות עגולים ליוצאי אתיופיה, בהורדת חסמים לעולים שהגיעו מצרפת; יזמות, פרויקטים לאומיים. אני רוצה להגיד שבתקופתו, יחד אתי, אנחנו עשינו הכול שהמשרד שקולט גם יהיה מעורב בעידוד העלייה, והמשרד מאז נקרא משרד העלייה והקליטה, ואני שמחה להודיע כאן שמתקופתנו יש גידול בעלייה. כניסתו לכנסת ישראל היא תרומה משמעותית לבית-המחוקקים ולמדינת ישראל, ואני רוצה לברך את משפחת פורר, את האבא ואת האימא, את אשתו והבנות, ואת כל מי שמקורב לעודד. שמחה גדולה, ואני מאמינה שבוועדה שבה אתה תעסוק עכשיו אתה תעשה עבודה מצוינת; אתה עורך-דין, והעבודה של המחוקקים קרובה ללבך. אני מאמינה שכאן, בהמשך הפעילות שלך במשרד העלייה והקליטה ובכל הפרויקטים שאתה מעורב אתה תעשה עבודה מצוינת. אתה מכיר מקרוב את הבעיות של מדינת ישראל; אתה מכיר מקרוב את הבעיות של העולים החדשים; אתה מכיר מקרוב את אנשי העסקים. אני מאמינה שעבודה מצוינת ממתינה לך, ואתה תהיה חבר כנסת מצוין. אני מאחלת לך מכל לבי – תצליח. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת סופה לנדבר. ברכות ואיחולים לשני חברי הכנסת החדשים, חבר הכנסת שטרן, חבר הכנסת פורר. <הודעת הממשלה על החלטתה לאשר את מתווה הגז> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> במסגרת טבילת האש של חברי הכנסת החדשים, וגם על-פי סדר-היום, אני מתכבד להזמין את שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, הלוא הוא חבר הכנסת יובל שטייניץ, להציג או למסור לנו את החלטת הממשלה מס' 476 מישיבתה ביום 16 באוגוסט 2015 שבה אושר מתווה הגז. ההחלטה הנ"ל הונחה על שולחן הכנסת ביום 2 בספטמבר 2015. ההודעה של השר טעונה הצבעה לאחר הדיון. בבקשה, אדוני. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, תודה, אבל לפני שאני אתייחס לנושא החשוב של מתווה הגז אני רוצה להתייחס לשני נושאים אחרים בקצרה. אחד – מאוד משמח, ההשבעה של שני חברי כנסת, שיש להם רקורד עשיר בעברם, ושניהם – גם לפי נאומי הפתיחה שלהם וגם לפי היכרותי – אין לי ספק שיתרמו תרומה חיובית מאוד לעשייה בכנסת, חבר הכנסת פורר וחבר הכנסת האלוף במיל' שטרן שכבר היה חבר כנסת. שניהם מוכשרים, שניהם ערכיים, שניהם יתרמו להעלאת קרנה של הכנסת, של בית-המחוקקים הישראלי, ברמה הגבוהה, בהתנהגות הנאותה. אין לי ספק שהכנסת מתברכת היום בתוספת חיובית. הדבר השני שאי-אפשר להתעלם ממנו הבוקר הוא מותה המזעזע של אם המשפחה מהכפר דומא. זה בעצם הפך את הרצח הנורא הזה בכפר דומא, מעשה הטרור הנורא הזה, לרצח משולש. קיבלנו עוד תזכורת לטרגדיה הנוראית הזו ולאכזריות הנוראית שראינו. חובתנו כמדינה, חובתנו כממשלה, לעשות הכול כדי לתפוס את הרוצחים השפלים, הטרוריסטים, להעמיד אותם לדין ולהעניש אותם בכל חומרת הדין, ולחנך את כולנו, את ילדינו, את בנינו ובנותינו, כדי שמעשים מהסוג הזה – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מה אתם עושים, כבוד השר? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – – כדי שמעשים מהסוג הזה לא יחזרו על עצמם. אדוני היושב-ראש, נתכנסנו כאן לדון במתווה הגז, והממשלה מציגה הבוקר את מתווה הגז לכנסת ומצפה לקבל את תמיכתה, שיש לה ערך מורלי, מוסרי, חשוב, אבל יש לה גם ערך כלכלי חשוב, כי חברות האנרגיה והבנקים והמשקיעים מכל העולם מסתכלים היום, מתבוננים היום בכנסת ישראל, ולאחר המון המון תהפוכות ושינויים, ותקלות, וחזרות, והצעות ונסיגות מצפים היום לראות את כנסת ישראל תומכת במתווה הגז, סוף-סוף, לאחר שנים של עיכובים. אדוני היושב-ראש, כשהייתי ילד קטן בשנות ה-60, ונער בשנות ה-70 – אני זוכר את הסיפורים שסיפרו תמיד, ואת האווירה בארץ, על כך שבחלק גדול ממדינות ערב השכנות, מדינות המפרץ בעיקר, אבל גם אחרות כמו לוב, עיראק, איראן – איראן לא מדינה ערבית, אבל מדינה מוסלמית – שבחלק גדול ממדינות המזרח התיכון התגלו אוצרות טבע אדירים, מאגרי נפט וגז אדירים, בכוויית, בסעודיה, אפילו במצרים, בלוב, בעיראק, במפרציות, ורק מדינת ישראל הקטנה, בארץ-ישראל, בכנען שלנו – יוק, כלום. אני זוכר את אותן חברות ממשלתיות שחיפשו גז ונפט, בהשקעה של מאות מיליונים – והיום זה מיליארדים, במחירים של היום – אבל כל שהן מצאו בשנות ה-60 וה-70 וה-80 וה-90 היה לכל היותר סימני גז; מעולם לא מצאו כמויות משמעויות של גז או נפט. ותמיד חשבנו לעצמנו: יש לנו ארץ יפה, זבת חלב ודבש, אבל נפט וגז ניתנו בשפע לשכנינו הערבים ולא לנו. והנה, אדוני היושב-ראש, לפני כחמש שנים וחצי, שש שנים, סוף-סוף, לאחר עשרות שנים של אכזבות, התגלו שני מאגרי גז גדולים במים הכלכליים של ישראל בים התיכון: מאגר "תמר", שהוא מאגר בסדר גודל בינוני, של כ-320 BCM, מיליארדי מטרים מעוקבים, התגלה בקיץ 2009, וגדול ממנו, ששמו בישראל ייקרא מאגר "לווייתן", ביוני 2010, ונפח המאגר הוא בין 500 ל-600 מיליארדי מטרים מעוקבים – אחד המאגרים הימיים הגדולים בעולם. סוף-סוף, לאחר עשרות שנים של אכזבות, של חיפושים שהעלו חרס, בעלויות של מאות מיליונים – בעצם מיליארדים, אם מהוונים למחירים של היום – סוף-סוף ביוני 2010 התגלה "לווייתן". והארץ שמחה וצהלה. המאגר הזה, מאגר "לווייתן" – אחריו התגלו גם "כריש" "תנין"; המאגרים האלה ביחד יכלו כבר להכניס לקופת המדינה מיליארדים ועשרות מיליארדים. אבל, אדוני היושב-ראש, מאגר "לווייתן", שהתגלה לפני חמש שנים, ביוני 2010 – חמש שנים ושלושה חודשים חלפו – מה קרה עם אוצר הטבע הזה מאז? חלפו חמש שנים ושלושה חודשים, אדוני היושב-ראש, ולא קרה מאום. לא כלום. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> מי היה בשלטון – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> המאגר הזה, אוצר הטבע הזה, עדיין נח לו – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – – נח לו כאבן שאין לה הופכין בעומק הים התיכון. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> מי היה ראש ממשלה בתקופה הזאת? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זה בגלל האופוזיציה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> דב, אולי גם תקשיב פעם קצת, לפני שאתה רק מתנגח? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הכול בגלל האופוזיציה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> כי מה שאנחנו רוצים לעשות היום זה לשנות את המצב. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני יודע שהכול פוליטיקה, וכשאני מציג את מתווה הגז – שזכותך להתנגד לו – מה שחשוב זה רק לקרוא קריאות ביניים כדי להרוויח כמה נקודות. אבל זכותי להציג את המתווה הזה, וכדאי שפעם אחת תקשיב, כמו שאני מקשיב לך תמיד. <קריאה:> למה אתה כועס? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אבל המאגר הזה חמש שנים ושלושה חודשים מונח כאבן שאין לה הופכין בלב הים. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> למה? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> הסיבה לכך היא ברורה: אנחנו, מדינת ישראל, ממשלת ישראל, משרדי הממשלה, הרגולטורים השונים, המדינה כולה, במקום להשיק מתווה מהסוג שאני משיק היום, שיאפשר את הפיתוח המהיר ביותר האפשרי של המאגר, במקום להשיק מתווה מהסוג הזה כבר לפני כמה שנים ולצאת לדרך, היינו עסוקים באין-ספור ויכוחים, ריבים, בין רגולטורים שונים, שכל אחד ראה את הזווית שלו: אחד רצה הגדלת מיסוי, השני רצה שמירה על איכות הסביבה, השלישי רצה הגברת התחרות, הרביעי רצה הורדת מחירים, החמישי רצה פירוק מונופולים, השישי – ביטחון אנרגטי. כל אחד שם דגש על הזווית שלו, והכול טוב ויפה, אבל כל הוויכוחים האלה וכל הדיונים הללו, והלחצים, כולל הלחצים הציבוריים, כל אלו גרמו לכך שאנחנו היום, למעלה מחמש שנים אחרי התגלית, מסתכלים על עצמנו ושואלים את עצמנו אם הפכנו למדינת הרגולציה או למדינת חלם. אנחנו כבר היינו יכולים להיות עם מאגר "לווייתן" מניב גז ליצוא ולמדינת ישראל. יכולנו, אילו היינו מתייחסים לזה כתוכנית חירום מייד בהתחלה, אילו היינו פותרים את כל הבעיות ומגישים מתווה גז פלוס מינוס כמו זה שאני מביא היום לכנסת, יכולנו כבר לייצא ולקבל מיליארדים לטובת חינוך, רווחה ובריאות; יכולנו כבר להיות עם ביטחון אנרגטי, עם שניים-שלושה מאגרים ושניים-שלושה צינורות. כל זה היה יכול לקרות, ולא קרה. והדברים הללו הם גדולים בהרבה, מעל הפוליטיקה ומעל הניגוח. לכן, מה שאני עושה בחודשים האחרונים כשר האנרגיה, אחרי שנים של עיכובים, ומה שאני מבקש היום את תמיכתכם בו, והממשלה מבקשת, זה להשיק סוף-סוף את מתווה הגז, כדי סוף-סוף, לאחר עיכובים של שנים, שעלו לנו עשרות-מיליארדים – רק העיכוב ב"תמר" עלה לנו 20 מיליארד בשנת 2012, תחילת 2013, רק ב"תמר", וכשבוחנים אקטוארית את המשמעות של העיכובים ב"לווייתן" וב"כריש" "תנין", זה הרבה יותר – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא היה מאגר גז בעולם שפותח מהר כמו "תמר". <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> זה נכון. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה סתם ממציא. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> "תמר" פותח, אבל "תמר" היה יכול להיות מפותח שנה קודם. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא נכון. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> כי את הצינור של "תמר", במקום שיהיה – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, אי-אפשר ככה. זאת לא הערת ביניים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, קודם כול, השר צודק – הזמן שלו. לאחר מכן יתקיים דיון. ואני גם לא כל כך מבין מה קורה כאן. שלוש שנים עלו אלי פניות, עלייה לרגל ממש, שהממשלה תביא את נושא הגז לכנסת. עכשיו הממשלה מביאה, ומפריעים לשר להציג אותו. היו חברי כנסת שהגדילו לעשות והלכו אפילו לבג"ץ עם הנושא הזה – רק שיביאו לכנסת. השר מציג, אז תשמעו. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אבל – עובדות לא נכונות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה לא נרשמת לדיון, חבר הכנסת רוזנטל. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> נרשמתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז תסלח לי על הלשון: תכסח אותו כשתדבר, את השר, ותעמיד אותו על כל הטעויות שלו, אבל לא בזמן שלו. אדוני ימשיך. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> תודה, אדוני היושב-ראש. מיום כניסתי לתפקיד, לפני ארבעה חודשים, הודעתי שבראש סדר העדיפויות שלי – לשים סוף לעיכובים, שגרמו לנו נזקים של עשרות מיליארדים. הודעתי שאני כשר אנרגיה לא אהיה מוכן להשלים יותר עם עוד חודשים ועוד שנים של עיכובים ועיכובים נוספים. אני רוצה לתאר את המצב הקיים, ואז להסביר כיצד ישתנה המצב עם אישור המתווה. המצב הקיים הוא לא טוב ולא בריא; אין מי שחולק על כך כמעט. במצב הקיים כל הגז בישראל, שהפך למרכיב כל כך חיוני בייצור החשמל בישראל – מעל 50% – מופק משדה אחד, שדה "תמר", שנמצא בשליטה של קבוצה אחת, של "דלק" ו"נובל" ביחד. יש לנו שדה אחד עם קבוצה אחת, מונופול אחד – ריכוז מוחלט של העוצמה. לא רק זאת, אלא ש"דלק" ו"נובל" – אותן שתי חברות, שצריך להגיד לזכותן ולשבחן שמצאו סוף-סוף כמויות גדולות של גז במימינו, אחרי עשרות שנים שחברות אחרות וחברות ממשלתיות נכשלו בכך, אבל כך קרה המקרה – ו"דלק" ו"נובל" לא רק מחזיקות ב"תמר", אלא שתי התגליות המשמעותיות הנוספות שהתגלו בינתיים, התגלו על-ידי "נובל" ו"דלק", ולכן הן מחזיקות גם ב"לווייתן" וב"כריש" "תנין". יש לנו כאן מצב מאוד לא בריא מבחינה ריכוזית, ששותפות אחת, שהכוחות המשמעותיים והגדולים בה זה "נובל" ו"דלק", מחזיקה גם ב"תמר", במאגר היחיד שעובד, וגם בשני המאגרים הנוספים שהתגלו בינתיים. נוסף על כך, יש לנו מצב של עצירת ההשקעות. מאז פיתוח "תמר" לא פותחו "לווייתן" ו"כריש" "תנין"; לא התחילו לפתח אותם. במצב הנוכחי גם אי-אפשר לפתח אותם, כי המדינה עוצרת את זה כל עוד אין מתווה. אנחנו לא מאפשרים להם להתקשר בחוזה יצוא. מותר להם לעשות משא-ומתן או זיכרון דברים, אבל אסור להם להתקשר בחוזה יצוא, ולכן הם לא יכולים לפתח את "לווייתן", שמבוסס בעיקר על חוזה יצוא – אין אשראי מהבנקים. במצב הנוכחי משק הגז תקוע בשני מובנים: ראשית, השדות הנוספים שהתגלו – לא מפתחים אותם כי אי-אפשר, לא ניתן לפתח אותם. אנחנו, המדינה, לא מאפשרים כרגע לפתח. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> למה, כי אי-אפשר לקבל הלוואה? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> כן, כי בשדה "תמר" – אני אסביר. השדות הללו הם במים עמוקים. השדות במים עמוקים. בניגוד לשדות יבשתיים, כשבדרך כלל עולה מאות-מיליוני דולרים לפתח שדה גז יבשתי – תלוי מה הקונסטרוקציה שלו, אבל בדרך כלל – בשדות במים עמוקים – זה אפילו לא מים רדודים; זה לא 50 מטר כמו בים הצפוני, כמו בהולנד, זה 1,700 מטר מתחת לפני הים. שום צוללת לא מגיעה לעומק הזה, גם לא הצוללות של חיל הים. בשדות כאלה הפיתוח של השדה הוא מיליארדי דולרים, לא מאות מיליונים. למשל: שדה "תמר" – 7 מיליארד דולר שלב א' ושלב ב'; שלב א' – 4.5 מיליארד דולר, שלב ב' – עוד 2.5 או 3. שדה "לווייתן" 6–7 מיליארד דולר שלב א', 6–7 מיליארד דולר שלב ב'. זה מחייב אשראי מהבנקים. הבנקים בפרויקטים כאלה – שהסיכון בהם מאוד גדול, גם בגלל חוסר היציבות בכל שוק האנרגיה העולמית; המחירים של הנפט עולים למעלה, יורדים למטה, וכך הלאה והלאה בכל חמש–עשר שנים, ועל כל חוסר היציבות בשוק האנרגיה הבין-לאומי נוסף חוסר היציבות האזורית שלנו, שגם הוא קיים – הבנקים בעולם בכלל, ואצלנו על אחת כמה וכמה, מממנים פרויקטים כאלה של 5 מיליארד דולר, 7 מיליארד דולר, רק כשהם רואים שיש חוזה מכירה של לפחות רוב אם לא כל הגז, מחצית הגז לפחות, שממנו אפשר להחזיר את ההשקעה ואת ההלוואות. איך התאפשר פיתוח "תמר"? ברגע שהיה חוזה או כמה חוזים, אבל חוזה אחד גדול במשק הישראלי, החוזה עם חברת חשמל ל-15 שנה, הבנקים נתנו אשראי של כמה מיליארדי דולרים והתאפשר פיתוח "תמר". דא עקא, ב"לווייתן" המצב שונה. המשק הישראלי כבר קונה את רוב הגז. הלקוחות הגדולים, שזה בעיקר חברת חשמל, אבל גם שלוש תחנות כוח פרטיות – "דוראד", "דליה" ו-OPC – כבר קונים גז מ"תמר", ולכן לא נשאר הרבה מקום. "לווייתן" הוא מאגר הרבה יותר גדול, אבל אין לו מקום גדול בשוק המקומי, מה גם שאנחנו לא רוצים שהוא ימכור את כל מה שהוא יכול בשוק המקומי, כי אנחנו רוצים להשאיר מקום למתחרה שלישי, "כריש "תנין". לכן שדה "לווייתן", שלא כמו מאגר "תמר", הפיתוח הראשוני שלו מותנה בייצוא. דרך אגב, זה גם נכון לגבי שלב ב' ב"תמר", שאפשר למממן אותו רק על בסיס עסקאות יצוא. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> יש לי רעיון. יש לי רעיון – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> רגע, שנייה. אתה תדבר אחר כך. שאלת שאלה, עניתי. תדבר אחר כך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני השר, יש עוד דרכים לממן, זה לא רק הלוואות ממשלתיות – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – ערבות ממשלתית. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מרגלית, חבר הכנסת באסל גטאס, למחוק אתכם מרשימת הנואמים? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> זה ויכוח מקצועי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אה, לא, בסדר. ויכוח תציג כשאתה תדבר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני אקשיב לחלק – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוא גם יסכם אחר כך את הדיון, אז הוא יענה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – – ואם אני אסכם, אני אשמח גם לענות, אבל בואו נעשה את זה בדרך – איך אמר חבר הכנסת שטרן? – בדרך שמכבדת את הדיון ואת הכנסת. לכן מאגר "לווייתן" לא יקבל אשראי ולא ניתן לפתח אותו ללא חוזי יצוא. הפיתוח הוא גם לטובת הכנסת, אבל גם לטובת ביטחון אנרגטי – מאגר נוסף, צינור נוסף, מכירות נוספות, אבל מצומצמות יותר לשוק הישראלי. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> למה זה לא במתווה? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אין פיתוח – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> למה זה לא במתווה? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אין פיתוח – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שלום, חברת הכנסת יחימוביץ. שלום לך. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> שלום. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אבל לא רק הפיתוח של "לווייתן" ו"כריש" "תנין" מתעכב, ועובדה שהוא מתעכב כבר כמה שנים. מי שרוצה – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> למה דחיתם בשנה את – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> מי שרוצה להתעלם מהעובדות וללכת עם הראש בקיר, יכול ללכת עם הראש בקיר. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> למה אתם נותנים להם – – – בפיתוח "לווייתן"? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שנייה, אדוני השר. חברת הכנסת יחימוביץ, נרשמת לדיון? <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> נרשמתי, אבל מותר קריאות ביניים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא. אני ביקשתי. מכיוון שהגעת באיחור של דקות רבות – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – – לא נורא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> למה "לא נורא"? <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הרי ביקשת אפילו מבג"ץ שיביא את הנושא לכנסת, לא? הנה, הביאו. אז בשביל מי? בשביל 15% של חברי הכנסת שנמצאים כאן? <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, זה לא להביא את הנושא לכנסת. להביא את הנושא לכנסת, ואתה יודע את זה היטב – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה לא להביא את הנושא לכנסת? אז אני דווקא הייתי רוצה לשמוע מה שהשר מספר – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> להביא את הנושא לכנסת זה לוועדות הכנסת. זה לא – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – וכל שאר חברי הכנסת יקשיבו וידברו בזמן שמוקצב להם. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אל תשתתף גם אתה בהעמדת הפנים הזאת. זה לא להביא את הנושא לכנסת – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר גמור. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – ואתה יודע את זה היטב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו חלוקים. אני מבקש להקשיב לשר. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> ואני מצפה ממך להגן עלינו ולא לעבוד נגדנו ולא לגונן על הדרך הקלוקלת שבה מביאים את המתווה הזה לכנסת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אמרתי לך בעבר, ואני חוזר ואומר – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש זה כבר קריאת ביניים נגדך, לא מולי, אז אתה תצטרך תטפל בזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – אני מגן על אלה שלא פונים לבית-משפט בענייני סדרי דיון בכנסת. בבקשה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אני לא פניתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי תקשיב או לא תקשיב, זכותך, ותדבר בזמן שלה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> סליחה, אני לא עתרתי לבג"ץ, אדוני טועה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני זוכר את זה אחרת. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> זו התנועה לאיכות השלטון, אני לא שותפה לעתירה הזאת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר גמור. בסדר גמור. בבקשה, אדוני ימשיך. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> זאת עובדה, מה לעשות. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> העובדות מדברות בעד עצמן, או יותר נכון, אדוני היושב-ראש, נגד עצמן. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא העובדות. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> ראשית, יש עובדות. העובדות הן שמאגר "לווייתן" התגלה לפני חמש שנים ושלושה חודשים ופיתוחו עדיין לא החל, ואותו הדין ב"כריש" "תנין". <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תחת ההוראה שלכם. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> שנית, חמור יותר, או חמור לא פחות – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – – או חמור לא פחות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> זו אמירה פילוסופית. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> חמור לא פחות – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – נגד הזמן. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – – חמור לא פחות זה שלא רק התעכב הפיתוח של המאגרים הקיימים, אלא שהתעכב עוד דבר, וזה בעיני בעייתי לא פחות. מה שהתעכב ונפסק כמעט לחלוטין זה החיפושים והקידוחים לחשיפה של שדות גז נוספים או שדות גז ונפט בים התיכון. אנחנו היינו יכולים להיות במצב – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> יש שדה שלם שלא פותח בגללכם, צינור שלא הונח בגללכם, מה יעזור לך עוד חיפוש עכשיו? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> עכשיו אנחנו – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> תראה מה אתם עושים עם מה שיש. תתביישו לכם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת יחימוביץ, נו. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> הפתרון של כמה מהאנשים כאן שצועקים נגד עיכובי העבר זה להמשיך לעכב את המתווה, או לפתוח אותו מחדש ולעכב אותו בעוד שנה, שנתיים או שלוש. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אתם – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> זה פתרון פנטסטי. לא מספיק שהתעכבו, בואו נעכב עוד. אם התעכב, ואנחנו מנסים לתקן את זה, אז יגידו: למה התעכבתם? בואו נעכב עוד פעם, בואו נפתח את זה עוד פעם – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – בואו נמתין עוד שנתיים, שלוש וארבע, בואו נתקע את זה, בואו נגרש מכאן עוד חברות בין-לאומיות, שלא יבואו להשקיע. כל המגמה הזאת שחברות בין-לאומיות צריך בכלל לגרש מכאן, שלא טוב שיהיו פה לא "אינטל" ולא "נובל" – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> מה הקשר? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – ולא "וודסייד" ולא "בריטיש גז" – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> מה הקשר? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – הרי חלק כבר היו פה וכבר גירשנו אותם. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> מה הקשר? מה הקשר? <מיכל רוזין (מרצ):> יש הבדל בין לגרש לבין – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> יש עובדה אחת בסיסית שאי-אפשר להתעלם ממנה: בקפריסין יש חברות בין-לאומיות שמחפשות גז, במצרים יש חברות בין-לאומיות שמחפשות גז. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אם בישראל היינו אטרקטיביים לחברות בין-לאומיות, אם לא היו מקשים עליהן עד כדי כך עם בעיות הרגולציה, אם המתווה הזה היה מאושר כבר לפני כמה שנים, אז כמו שבמצרים היום מחפשים גז, כמו שבקפריסין מחפשים גז – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – כמו שבקנדה מחפשים גז, כמו שבאוסטרליה מחפשים גז, כך היו גם מחפשים היום גז במדינת ישראל. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> איך אפשר להיות יותר אטרקטיביים? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> העובדה הבסיסית – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – – יוקר המחירים, מי אחראי – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> יש אמת אחת בסיסית – אדוני היושב-ראש, הבטחת להגן על זכות הדוברים כאן לדבר, על זכות חופש הבעת הדעה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> יכולת לענות – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> קיוויתי שאצליח בלי לקרוא אנשים לסדר, אבל עד כאן, מעכשיו נקרא אנשים לסדר. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – אדוני – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש – – <קריאות:> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – בסוף יש עובדות בסיסיות של כלכלה ושל היגיון ושכל ישר שאי-אפשר להתעלם מהן. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> מונופול. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> העובדות האלה אומרות כך: איפה שכדאי לקדוח ולחפש גז, מגיעות חברות בין-לאומיות לקדוח ולחפש גז, ואיפה שלא כדאי, לא מגיעות – – – <אילן גילאון (מרצ):> למי כדאי? למי כדאי? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> ולכן העובדה שבמצרים מחפשים גז, חזרו לחפש אחרי קיפאון של שנים, שבקפריסין מחפשים גז, שבקנדה מחפשים גז, בארצות-הברית מחפשים גז, במקסיקו מחפשים גז, ורק בישראל בשנים האחרונות אף חברה בין-לאומית רצינית לא באה לחפש גז ולקדוח כאן. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – גז במצרים – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> מי שרוצה להתעלם מהעובדה הזאת, מתעלם מהמציאות. מתעלם מהמציאות. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני השר, איך לא ידעתם על מצרים – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת זהבה גלאון, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני תכף אתייחס למצרים. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אילן גילאון, גם אותך אני קורא לסדר בפעם הראשונה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> תכף אני אתייחס לנקודה של מצרים. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> עכשיו, אלה עובדות פשוטות, עובדות החיים. החברות הבין-לאומיות – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, מה זה? סעיף ההשתקה? אסור הערות ביניים? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – באות להשקיע במקומות שיותר כדאי להשקיע, במקומות היותר-אטרקטיביים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לקרוא גם אותך לסדר? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא, אבל הערת ביניים מנומסת. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> העובדה היא, אדוני היושב-ראש, שאף שאצלנו התגלו שתיים מהתגליות המשמעותיות ביותר, והצפי היה שאם יתגלו תגליות כאלה יגיעו עוד חברות ויבקשו עוד רישיונות חיפוש ויקדחו וישקיעו מאות-מיליונים בחיפושים, מאז גילוי "לווייתן" נפסקו כמעט לחלוטין חיפושי הגז במים הכלכליים שלנו. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מי ניהל את העניינים? אתם. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> נכון, ואנחנו עכשיו מתקנים את זה ושמים מתווה שיאפשר את ההתנעה של כל השוק הזה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אבל אמרתם – – – אדוני השר – – – לשדרג את ההסדר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> במצב הנוכחי יש לנו בעיה גם מבחינת – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אנחנו לא מתקשרים אתם – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – ביטחון אנרגטי. הגז שלנו מופק במים עמוקים; אלה השדות הכי עמוקים בעולם, שלנו ושל מצרים. אלה מהשדות הכי עמוקים בעולם. המשמעות היא לא רק שפיתוח השדות עולה לא מאות-מיליוני דולרים אלא מיליארדי דולרים, אבל יש לזה עוד משמעות מבחינת ביטחון אנרגטי: תקלה בצינור ביבשה בדרך כלל אפשר לתקן, אם היא לא תקלה חמורה, בתוך כמה ימים, לפעמים אפילו כמה שעות. <מיכל רוזין (מרצ):> אל תוסיף לתקציב הביטחון להגנה – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> תקלה בצינור במים רדודים כמו בהולנד, צינור בעומק 50 מטרים, שצוללנים יכולים להגיע אליו, לוקח בדרך כלל שבועות ספורים לתקן. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – שיהיה דיאלוג עם הציבור. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לעומת זאת, תקלה בעומק של קילומטרים – כמעט 2 קילומטר – במאגר, בבארות או בצינור – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – תענה על השאלה הזאת. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – – תקלה בעומק של קילומטרים לוקח לפעמים חודשים לתקן. לכן, העובדה שאנחנו מתייצבים כרגע כבר כמה שנים על מאגר אחד, ולא על שני מאגרים או שלושה, פירוש הדבר שאם תהיה תקלה, לא בחוף, לא במים הרדודים, אלא בעומק הים, בצנרת שנמצאת בעומק מינוס 1,700 מטר, אנחנו עלולים להיקלע להפסקות חשמל ממושכות במשך חודשים עד תיקון התקלה. לעומת זאת, אם היה לנו כבר מאגר "לווייתן", קל וחומר גם את "כריש" "תנין", אז במקרה של תקלה ב"תמר" יכולנו להזרים גז מ"לווייתן" ולא לסבול מהפסקות חשמל מהסוג הזה. אני אומר כאן לכנסת, אדוני, ולציבור, כשר האנרגיה של מדינת ישראל: אנחנו לא יכולים במצב הנוכחי, של הסתמכות של כמעט 60% מייצור החשמל על גז, על טורבינות גז – אנחנו לא יכולים להיות ערבים לביטחון האנרגטי, למניעה של הפסקות חשמל ממושכות במקרה של תקלה, כל עוד לא יהיו לנו שדה שני ושלישי. זה המצב הקיים. המצב הקיים הוא לא טוב, לא מספק. היה יכול להיות טוב בהרבה אילו מתווה מהסוג הזה, או קצת שונה אבל פחות או יותר במתכונת הזאת, פלוס מינוס, היה מוצג כאן ועובר לפני כמה שנים. מה אמור לעשות המתווה כדי לשפר את המצב? קודם כול, המתווה הזה אמור ליצור תנאים לפיתוח "לווייתן" בתוך ארבע שנים. הפיתוח הזה – שמתעכב כבר חמש שנים; כבר יכולנו להיות עם גז שזורם מ"לווייתן" – סוף-סוף יוצא לדרך, לא רק על-ידי יצירת תנאים לפיתוח, אלא גם על-ידי יצירת מחויבות לפיתוח, כולל השקעה כוללת של 2.5 מיליארד דולר, שזה 1.5 מיליארד דולר, נוסף על מה שכבר הושקע, עד סוף 2017 – מה שמבטיח את הסנקציה הכי חמורה: שאם השדה לא מפותח, החברות מאבדות 2.5 מיליארד דולר. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> למה אין סנקציה אם הן לא מפתחות? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אמרתי לך, יש כמה, אפשר גם לקחת להן את השדה. אבל יש הסנקציה החמורה מכולן, שלפי המתווה הן מתחייבות כבר במהלך השנתיים הקרובות להגיע לסך השקעה של 2.5 מיליארד דולר. זאת אומרת, אם אחר כך לא מפתחים את השדה, הן איבדו 2.5 מיליארד דולר שאי-אפשר להחזיר אותם. מי שמשקיע 2.5 מיליארד דולר בדרך כלל מפתח ולא מתעכב, כי לאבד 2.5 מיליארד דולר זה סנקציה חמורה ביותר, גם לחברות גדולות כמו "נובל" ו"דלק". <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מה יקרה אם הם לא יפתחו? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אם הם לא יפתחו ניקח להם את השדה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> ניקח להם את השדה. מתי? באיזו שנה? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> בתוך ארבע שנים, אם הם לא יעמדו ב-benchmark. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אני הבנתי שעד 2021 הם יכולים לא לפתח. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לא, עד 2020 יש ה-benchmark השני. אבל אם הם לא מתקדמים בכלל, אם בתוך שנתיים הם לא משקיעים 2.5 מיליארד דולר, משמעות הדבר שאנחנו יכולים אחר כך לקחת להם את השדה. זאת אומרת, גם לאבד 2.5 מיליארד דולר – או פחות, כמה שישקיעו עד אז – וגם לקחת להם את השדה. אי-עמידה במתווה, הפרה חמורה של המתווה פירושה שאפשר לקחת להם את השדה. אבל כפי שאמרתי, הם כבר השקיעו מיליארד דולר, והם אמורים במתווה, מתחייבים להשקיע עוד 1.5 מיליארד דולר. יתרה מכך, הם אמורים למכור את האחזקות בשדות האחרים, כך שאי-פיתוח שם משאיר אותם בלי שדות בכלל. שנית, מעבר לפיתוח "לווייתן" – מה מטרות המתווה מעבר לזה: צמצום באחזקות הצולבות. צמצום באחזקות הצולבות; הכנסת מפעיל חדש לישראל. ב"כריש "תנין" חייב לפי המתווה להיכנס מפעיל חדש, לא חברת "נובל"; לעודד כניסת משקיעים חדשים, לא רק לשדות הגז שהתגלו – "תמר" ו"כריש" "תנין" – אלא לחיפושים חדשים וגילוי שדות גז חדשים, וכל זה תוך קביעת מחירים מרוסנת בתקופת הביניים. אני רוצה להציג, אדוני, היושב-ראש רק גרף אחד. לא מקובל בדרך כלל להציג דברים, אבל זה גרף מקצועי, גרף סכמטי. זו תמונת המצב היום לגבי המאגרים. הצבעים הכהים הם קבוצת "נובל" ו"דלק" – "אבנר" זה חלק מ"דלק". החלקים הכהים זה הבעלות של "דלק" ו"נובל". אתה רואה שב"תמר" "דלק" ו"נובל" שולטים, ב"לווייתן" הם שולטים, וב"כריש" "תנין" הם בלעדיים. זה המצב הנוכחי – מצב של מונופול מוחלט. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> עכשיו, מה עושה המתווה? אני אסביר מה הוא עושה. קודם כול, הוא קובע תנאים והתחייבות לפיתוח "לווייתן". ההתחייבות הזאת תהיה גם בכתב, מהחברות אלינו – התחייבות לפתח בתוך ארבע שנים. היא תהיה מגובה גם בהשקעות. הם כבר השקיעו מיליארד דולר, והם חייבים להשקיע עוד 1.5 מיליארד דולר על המיליארד שהשקיעו עד סוף 2017 ולהשלים את הפיתוח בתוך ארבע שנים. שנית, המתווה כולל שינוי מבני ב"תמר": "דלק" תמכור את כל אחזקותיה בתוך שש שנים; "נובל" תמכור שליש מאחזקותיה, קצת יותר משליש, ותוותר על זכות הווטו שלה כקבוצת מיעוט, גם כן בתוך שש שנים. זה ב"תמר". זה צעד דרקוני דרסטי של לאלץ חברות למכור את האחזקות שלהם. ב"כריש" "תנין" – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> שאלה: בתוך שש שנים "תמר" לא ייגמר? אם אתה מפריד, אתה לא יוצר בעצם מצב שקודם כול הם פותחים את "תמר", מנצלים את שש השנים ואז עוברים – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> תודה; אני אענה. לא, "תמר" אמור לתת גז בערך עוד 15–20 שנה, ולמיטב ההערכות שלנו, הגבלנו את זה לשש שנים, אבל המכירה תהיה יותר מהירה, מכל מיני סיבות, ואם אתה רוצה אני אפרט בהמשך, כי יש להם תמריצים למכירה יותר מהירה. הם לא יחכו, להערכתי, לרגע האחרון. "כריש" "תנין" – גם "דלק" וגם "נובל" מוכרות את כל האחזקות שלהן בתוך 14 חודשים, בתוך שנה וחודשיים. זו מכירה מהירה מאוד מאוד מאוד, ואנחנו מאלצים אותם, בשניים משלושת השדות, את "דלק" של יצחק תשובה, למכור את כל האחזקות שלהן. "דלק" תישאר רק בשדה אחד מתוך השלושה – ב"לווייתן"; לא תהיה ב"תמר" ולא תהיה ב"כריש" "תנין". נובל יוצאת לחלוטין מ"כריש" "תנין" ויורדת בחלקה ומאבדת את זכות הווטו שלה ב"לווייתן". לכן, אין ספק שמבחינת מבנה האחזקות, יש כאן מצב שהוא עדיף מבחינה תחרותית משדה אחד עם קבוצה אחת. יהיו לנו שלושה שדות עם שניים-וחצי בעלים, כמעט שלושה בעלים שונים. יתרה מזו, כפי שאמרתי, שלא מפתחים את השדות שכבר התגלו בעבר, אין שום תמריץ לחשוף שדות חדשים בהשקעה של מאות-מיליוני דולרים, כי אם לא מפיקים שום דבר ממה שהתגלה, אין לך אינטרס להשקיע במצב כזה. המטרה של המתווה, וזה בעיני הדבר הכי חשוב והכי בריא והכי נכון שיכול לקרות לנו, זה שחברות בין-לאומיות יחזרו לחפש כאן גז וימצאו עוד שדות. לפי הסקרים המקצועיים שיש לנו, כולל מחברות ייעוץ מהטובות בעולם, יש עוד כמויות גז ניכרות – אולי גם נפט, אבל בוודאי כמויות גז ניכרות – גדולות לא פחות ממה שהתגלה עד עכשיו, אולי יותר גדולות, שממתינות לגילוי במים הכלכליים שלנו. בדיוק כפי שבמצרים, כשחזרו לחפש גז מצאו שדה נוסף, שהגדיל בערך בשליש את מה שכבר התגלה במצרים בעבר, השדה החדש; כך גם במים שלנו יש סיכוי טוב לגילוי שדות חדשים ברגע שננוע קדימה ולא נתקע את עצמנו. ברגע שיתחילו לפתח את "לווייתן" ואת "כריש" "תנין", וכשיהיה ברור שאפשר כאן לפתח שדות, שסידרנו את הרגולציה, שיש מתווה מוסכם שמאפשר לפתח את השדות, שלא הכול תקוע – יש תמריץ וסיכוי סביר מאוד שחברות בין-לאומיות נוספות, לא רק "נובל", יחפשו גז בארץ, ימצאו גז בארץ, וזה הכי טוב מבחינת פירוק המונופול, מבחינת הכנסות המדינה, מבחינת הביטחון האנרגטי שלנו. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד משהו לגבי תגלית הגז במצרים, להבהיר את הדברים, ואז אני אדבר על סוגיית המחיר, ואחר כך אני אסכם. <זהבה גלאון (מרצ):> ועם זה, למה צריך לעשות את – – – גילו את הגז במצרים, למה צריך עכשיו כל כך במהירות לעשות את זה? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> חברת הכנסת זהבה גלאון, ידידתי, אמרתי לך כבר שאני אתייחס לנושא המצרי. שמעתי את הערת הביניים שלך, שהייתה לא תוקפנית, ולכן אני אתייחס אליה. היא הייתה עניינית. אני רוצה קודם כול להבהיר מה קרה במצרים, כי יש הרבה בלבול בעניין הזה. ראשית, במצרים התגלה שדה גז מאוד משמעותי. הגודל שלו, בניגוד למה שנכתב בהתחלה או דווח בתקשורת הישראלית, הוא בערך סדר הגודל של "לווייתן", אולי קצת פחות, אבל לא יותר. ממה נובע הבלבול? חברת Eni הודיעה, וגם ממשלת מצרים, עם תגלית השדה, שנפח השדה הוא 30 TCF. זה שקול בערך ל-850 או 860 BCM, מיליארדי מטרים מעוקבים. שדה "לווייתן" מוערך בין 500 ל-600, אז זה נראה גדול יותר. אבל זה לא כך, זה מטעה. למה? כי מה שנאמר בשדה "לווייתן" זה לא כמות הגז הכללית שיש במבנה הגיאולוגי, שזה נתון אחד, אלא מה כמות הגז שניתן לשאוב, להפיק מהשדה. בדרך כלל מקובל שבשדות מפיקים בערך 60% מהגז. כלומר, גם ב"לווייתן", אם היית שואלת כמה גז יש שם בכלל, זה בערך 1,000 BCM, אבל כמות הגז – או 900; לא 1,000, 900 – אבל כמות הגז שניתנת להפקה היא בין 500 ל-600. אותו דבר בשדה המצרי. מה שבעצם התגלה שם זה 850 או 860 שיש במבנה הגיאולוגי, ומתוכם – צריך לעשות בחינות נוספות, אבל מה שמקובל בדרך כלל להעריך זה 60%, וזה מביא אותנו לאזור ה-500, שזה בסדר הגודל של "לווייתן", טיפה יותר קטן. אבל עדיין זה שדה משמעותי, ללא ספק; "לווייתן", אולי "לווייתן" מינוס. יש שם רק באר אחת, בדרך כלל צריך שלוש או ארבע בארות כדי לתת הערכה סופית יותר מוסמכת של גודל השדה. איך זה משפיע עלינו? <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> על איזה שדה מדובר? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> על שדה Zohr, המצרי. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> החדש? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> החדש, כן. אולי אני אומר עוד מילה על השדה הזה, מעבר לתכונות שלו. דרך אגב, שם בשדה – אני קראתי פשוט את הדוחות שיצאו, את הדיווחים ב"Financial Times" וכו' – בשדה הזה הגז, רובו כנראה אגור בשכבות גיר ולא בשכבות חול. מי שקצת מבין בגיאולוגיה, בשכבות גיר בדרך כלל יותר קשה לחלץ גז, או נפט, מאשר בשכבות חול. לכן, כמו שזה נראה על פניו, מהנתונים שיש עכשיו – זה עוד יכול להשתנות, יש שם רק קידוח אחד כרגע – כמו שזה נראה עכשיו, זה סדר גודל של "לווייתן", אולי טיפה יותר קטן. אבל זאת תגלית משמעותית, ללא ספק. <זהבה גלאון (מרצ):> איך לא ידענו? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אנחנו לא ידענו כי גם ממשלת מצרים לא ידעה עד יום לפני זה שהולכים לגלות שם שדה כזה. אנחנו כן ידענו ואמרנו – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> מה, החיפושים האלה הם סוד? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אנחנו כן ידענו – – – <זהבה גלאון (מרצ):> גם במנהרות לא ידענו – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לא, אנחנו כן ידענו שהחיפושים במצרים התחדשו, ואמרנו שבמצרים חזרו לחפש גז בעקבות מתווה הגז, מעין מתווה הגז, שא-סיסי השיק לפני שנה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> זה לא מחדל מודיעיני? כי המל"ל לא יודע על זה כלום. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> זה לא מחדל מודיעיני לא לדעת את מה שהמצרים בעצמם לא ידעו וגם חברת Eni לא ידעה עד שגילו את השדה. קשה לדעת על גילוי שדה לפני שמגלים אותו, ואם היית שואלת את ממשלת מצרים, או את ממשלת איטליה – זו חברה איטלקית שגילתה – שבוע קודם הם לא ידעו שהולכים לגלות את השדה הזה. יש כמה חברות שמחפשות היום גז במצרים, כבר שנה – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אין משפט אחד בחוות הדעת על כך שיש חיפושים במצרים וסיכוי גבוה למציאת מאגרי גז? משפט אחד, בכל חוות הדעת של המל"ל, גם הגלויה וגם הסודית? אחד? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני אמרתי פומבית – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> מחדל, מחדל, פשוט מחדל. <זהבה גלאון (מרצ):> לא, השאלה אם זה זדון או אם זה מחדל. זו סוגיה – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> זהבה, אני עדיין עונה על השאלה שלך. <זהבה גלאון (מרצ):> נכון. אני רוצה שתתייחס למה – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לא, לא, אני – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זהבה, זהבה, חברת הכנסת זהבה גלאון, בואי נעשה סדר. לך יש כבר, אני הבנתי מהיושב-ראש, קריאה אחת – – – <זהבה גלאון (מרצ):> זה לא בצדק. <היו"ר יצחק וקנין:> את לא תפריעי. או שאתם רוצים שהוא יענה לכם – אתם שואלים, אני אאפשר לכם, אבל אתם לא יכולים גם לשאול ולשאול ולשאול, והוא לא עונה. מה הטעם בזה? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> זהבה, אני רוצה קודם כול להסביר מה קרה במצרים. כי איזהו חכם – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> עוד לא הצלחת להסביר מה קרה בישראל, אז איך אתה יכול להסביר מה קרה במצרים? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> איזהו חכם, הלומד מניסיונם של אחרים – המשפט הזה, יש בו המון אמת; אתה תמיד צריך להסתכל מה קורה לאחרים וללמוד מניסיונם של אחרים. מה שקרה במצרים היה עניין כזה: במצרים גילו גז כבר לפני 20 שנים פלוס מינוס. הטילו רגולציה מאוד מחמירה על הגז: גם אסרו לייצא את רובו, אפשרו לייצא רק שליש, וגם קבעו מחירים מאוד נמוכים בתוך מצרים. בשלב מסוים זה היה 2.5 דולר, אחר כך עלה ל-3, תלוי איפה, 3.5. המצרים חשבו שהם חכמים גדולים, שהם חישבו את תשואות חברות הגז, ואמרו: יופי, הם יכולים להרוויח גם במחירים כאלה. הם גם מכרו לנו גז במחיר דומה למחיר במצרים, קצת יותר גבוה בעבר. התוצאה הייתה שהחברות הבין-לאומיות, גם בגלל הרגולציה המצרית בעבר, אולי גם בגלל האביב הערבי וחוסר היציבות הביטחונית-מדינית בכל האזור, שזה משפיע גם כן גם עליהם – וגם עלינו, דרך אגב – בשלב מסוים חברות בין-לאומיות הפסיקו לפתח את שדות הגז במצרים והפסיקו לחפש שדות גז חדשים. קרה להם דבר דומה למה שקורה לנו עכשיו: השוק קפא, והשדות הישנים, שכבר הפיקו גז, המשיכו למשוך מהם גז, אבל שדות חדשים לא פותחו, וגם לא חיפשו. החברות הבין-לאומיות הקפיאו כל פעילות נוספת; מה שהיה היה, השתמשו, הפיקו, לא חיפשו. מצרים נקלעה למצוקה, היא התחילה לייבא גז, ב-LNG, שזה גם מאוד יקר, במחירים של 7, 8 וגם 9 דולר. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עמיר פרץ. חבר הכנסת עמיר פרץ, זה מפריע לדיון. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> מצרים, בגלל כשל רגולטורי, הכניסה את עצמה למצוקה. ובאמת מה שקורה לנו היום, קרה שם. לפני פחות או יותר שנה, א-סיסי החליט שדי לעיכובים בתחום הגז. הוא בעצם השיק מעין מתווה גז: הוא נתן תקרת מחיר – המחיר יכול להיות גם נמוך יותר, אבל הוא נתן תקרת מחיר, הודיע שבשדות ימיים – הוא עשה הבחנה בין שדות יבשתיים לימיים. הוא הודיע שבשדות ימיים חדשים, אלה שהתגלו, שיפותחו מעכשיו והלאה, תקרת המחיר יכולה להיות עד 5.90, שזה הרבה יותר גבוה מאשר במתווה שלנו. הוא נתן הטבות מס לחברות, הוא הבטיח להן כל מיני דברים נוספים שאני לא אכנס אליהם, כי זה יותר טכני, והבטיח להן יציבות רגולטורית. ברגע שזה קרה, שא-סיסי ומצרים התעשתו לפני שנה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אז יצא הגז. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לא, אז חזרו חברות לחפש גם במימי מצרים. אז חזרו חברות לחפש – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> שאלת שאלה – אני מתייחס ברצינות. אז בלי הזלזול הזה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <עמיר פרץ (התנועה):> יובל, קודם כול תעריך את חברי הכנסת שבאו לשמוע. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה נפגע מהערה – – – זה לא נורא. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני נורא מודה, אבל – – – <עמיר פרץ (התנועה):> כי רוב החברים שלך לא באו אפילו להקשיב. אנחנו לפחות מעריכים את מה שאתה אומר; לא מסכימים, אבל מעריכים. <זהבה גלאון (מרצ):> אנחנו מתייחסים אליך, אדוני, בכבוד. שואלים שאלות – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אוקיי. <היו"ר יצחק וקנין:> והשר עונה. אתם שואלים, ואני מאפשר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> זהבה, גם אני תמיד משתדל להתייחס בכבוד ובהערכה לכל מי שעומד פה על הבמה, וגם לכל מי שיושב בספסלי הקואליציה והאופוזיציה גם יחד. <זהבה גלאון (מרצ):> שאלה פה חברת הכנסת יחימוביץ אם זה היה מחדל; אני שואלת אם היה זדון. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני אומר שוב. קודם כול, אני רוצה להסביר מה היה המצב במצרים. המצב במצרים היה כזה, שלפני – טוב, אני, זה ממש לא נעים. <זהבה גלאון (מרצ):> סליחה. סליחה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> ממש לא נעים. אני מתייחס ברצינות, תתייחסו גם אתם ברצינות. <עמיר פרץ (התנועה):> אני הגנתי עליך. הגנתי אליך, אדוני. אמרתי – – – משונה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> טוב. מה שקרה במצרים – אני רוצה שוב לחדד ולהבהיר. לפני שנה מצרים התעשתה. סיסי שינה את התנאים, והחליט שמצרים תיתן תנאים הרבה יותר טובים ואטרקטיביים, כולל מחיר הרבה יותר גבוה, על גז שיימכר בתוך מצרים, וכתוצאה מכך חברות בין-לאומיות, כולל Eni, אבל גם אחרות, חזרו לקדוח במים הכלכליים של מצרים; מה שלא קורה אצלנו. והמשפט "יגעת ומצאת" או "קדחת ומצאת" התממש במצרים. עכשיו, איך זה משפיע עלינו? איך זה משפיע עלינו? קודם כול, התגלית הזאת כרגע רחוקה מלספק את הצרכים ההולכים וגדלים של מצרים. מצרים צורכת, נכון להיום, 50 BCM לשנה, צריכה פנימית בתוך מצרים. אבל בעבר, בשנת 2010, לפני האביב הערבי, לפני ההפיכה הראשונה, הם כבר צרכו 60 מיליארדי מטרים מעוקבים לשנה. נוסף על כך יש להם שני מתקני ייצוא LNG – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אז למה אתם קוראים לפיתוח "לווייתן"? למה? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> יש להם – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> למה נתת להם עוד שנה במתווה? למה? תסביר לנו. זה היה ארבע שנים, עכשיו אתם נותנים להם חמש שנים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> זה לא חמש, זה נשאר ארבע. את לא היית פה בהתחלה כשהסברתי את זה, ואני לא אסביר את זה עוד פעם. אני בהתחלה בדיוק דיברתי על המתווה, על "לווייתן". <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> הקשבתי לך מהחדר שלי בכנסת – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> יפה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – ושמעתי כל מילה, ולא שמעתי הסבר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> עכשיו את כבר מפריעה לי לשטף הדברים. אדוני היושב-ראש. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> למה נתתם להם עוד שנה? למה? <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אני לא קורא אותך לסדר, אבל נא לאפשר לו לדבר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> איך זה משפיע עלינו, התגלית הזאת? קודם כול, אנחנו מעריכים את ממשלת מצרים ומברכים אותה על התגלית הזאת. זה נאמר מייד פומבית, ביום שלמחרת, על-ידי. שנית, כפי שאמרתי מייד, בניגוד לפרסומים הראשונים שכאילו מצרים כבר לא תזדקק לגז ישראלי, ולכן כל הרעיון הזה שנוסף על הערכים הכלכליים – לעשרות ומאות מיליארדים שנרוויח כאן מהגז ולביטחון האנרגטי – הרי אני אמרתי בעבר שיש פה הזדמנות בפעם הראשונה לזיקה כלכלית אמיתית בציר השלום מצרים-ישראל-ירדן, כשמצרים וירדן מבקשות לקבל גז, שנייצא גז אליהן. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> ל"תמר" יש הסכם לירדן ולרשות הפלסטינית, אתה יודע את זה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> את מפריעה לי יותר מדי, אני כבר לא רוצה להתייחס. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> זו קריאת ביניים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אמרתי, בפעם הראשונה יש פה הזדמנות פז ליצור זיקה כלכלית אמיתית בין ישראל לבין מצרים וירדן בציר השלום – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> ל"תמר" יש הסכם עם ירדן, ואתה יודע את זה. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת שלי יחימוביץ. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> הדבר הזה לא השתנה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> הוא לא עונה לי. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> הצרכים המצריים הם כאלה – – <היו"ר יצחק וקנין:> בסדר, אבל את לא יכולה כל רגע להפריע. קריאות ביניים אפשר פעם, פעמיים. אי-אפשר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – הם עומדים על 50 BCM עכשיו, עוד 20 בשני מתקנים, מתקני יצוא ענקיים שנבנו במצרים, הנזלת גז; מתקני LNG בדלתא. יש שני מתקנים כאלה, כל אחד נבנה ב-10 מיליארד דולר השקעה, יכול לייצא 10 BCM. כל עוד המתקנים האלה עומדים ולא פועלים, זה הפסד כסף גם לחברות וגם לממשלת מצרים. למתקנים האלה יש ביחד קיבולת של עוד 20 BCM ליצוא על-ידי הנזלה, וזה כבר 70 BCM. מממשלת מצרים מתכננת להגדיל את השימושים בגז – מדינה של קרוב ל-100 מיליון, 90 מיליון איש היום – ועד 2020 להגיע לרמה של בין 90 ל-100 BCM, כולל 20 ליצוא. זאת אומרת, מצרים צורכת כמויות אדירות של גז, כמדינה ענקית, ונכון לעכשיו, למרות התגלית הזאת, ושר האנרגיה המצרי גם הודיע את זה בריאיון ל"רויטרס", מצרים עדיין זקוקה לגז ישראלי ומבקשת לייבא גז מישראל. אבל אמרתי, בצדק, שאף שהתגלית הזאת לא משנה באופן מהותי את המצב בינינו לבין מצרים ואת הרצון והצורך של מצרים להגיע לשיתוף פעולה אנרגטי ולקנות גז מישראל, אם נמתין עוד שנה-שנתיים ויהיו תגליות נוספות – כי אם אצלנו לא מחפשים ובקפריסין ומצרים מחפשים, יש סיכוי שמה שקרה במצרים יחזור על עצמו במצרים וקפריסין, ויתגלו עוד שניים-שלושה "לווייתנים" במצרים ובקפריסין, אז באמת יכול לקרות מצב – אם זה יקרה, זו כמובן ספקולציה – שלא יזדקקו יותר לגז הישראלי במצרים, ואולי גם לא בירדן, כי יהיה למצרים, או לקפריסין, שרוצה גם היא למכור גז למצרים, מספיק גז. במקרה כזה אנחנו איבדנו הזדמנות, לא רק מדינית, אלא גם כלכלית ואנרגטית. כי במקרה כזה, אם לא יהיו לנו – ויכולים להיות, אבל זה יותר קשה – שווקים אחרים לייצוא גז מ"לווייתן" – שהוא שדה ענק, ושהמכירות שלו לישראל יכולות להיות באחוזים בודדים – המשמעות – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> למה? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> כי השוק הישראלי כבר תפוס בעיקרו על-ידי "תמר", ואנחנו עוד מגבילים את "לווייתן", כי אנחנו רוצים שייכנס גם "כריש" "תנין", שיהיו שלושה גורמים כאן. אז "לווייתן" הוא שדה ענק – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> ממש שלושה גורמים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> "לווייתן" הוא שדה ענק, ולכן ללא יצוא אי-אפשר לפתח את "לווייתן". אז יש אנשים שיגידו: אז לא צריך לפתח את "לווייתן". <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אז למה "כריש" "תנין" צריכים לשלם תמלוגים ל"לווייתן"? למה? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> התשובה היא שצריך לפתח את "לווייתן" מכמה סיבות. קודם כול, מאחר ש"לווייתן" הוא השדה הכי גדול, רוב הכנסות המדינה, אותן הכנסות שאני, בעזרת רבים מהחברים כאן, ירקתי דם במאבק אדיר נגד אותו יצחק תשובה והשותפים שלו – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> ועכשיו אתה מטביע את זה בים. עכשיו אתה מוחק הכול במו-ידיך. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – שהקמתי את ועדת ששינסקי כדי שאנחנו נקבל את אותם מאות מיליארדים שמגיעים לנו – אם לא נפתח את "לווייתן" המשמעות היא שאותם עשרות, ולאורך עשרות שנים מאות-מיליארדי שקלים, שיכולים לשמש לחינוך ובריאות ורווחה, יישארו בבטן הים. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> למה לא חייבתם אותם על "לווייתן"? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לכן, ללא יצוא – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אף אחד לא מתנגד. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – אין פיתוח "לווייתן", וללא פיתוח "לווייתן" אנחנו נהיה מדינת חלם שגילתה סוף-סוף אוצר טבע ענק והוא נשאר כאבן שאין לה הופכין בבטן הים. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אתם לא צריכים לפתח – – – ואתם לא הכרחתם אותם. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אבל זה לא הוויכוח, השר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אלה העובדות. אלה העובדות, ומי שמתעלם מהעובדות – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אלה לא העובדות. אלה לא עובדות, אלה בדיות. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – אולי יזכה לכמה כותרות פופוליסטיות, אבל יגרום נזק, נזק כבד למדינת ישראל ולחברה בישראל. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> לא, לא, לא. <זהבה גלאון (מרצ):> פופוליזם. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. סיימת, אדוני? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לא, עוד כמה דקות. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – פופוליזם. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אלה לא עובדות. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, מתחיל להיות פה ברדק. אם אתם רוצים שנמשיך ככה, אני אקרא לסדר ואני אוציא. <זהבה גלאון (מרצ):> אבל זה דיון רגוע. <היו"ר יצחק וקנין:> זה דיון רגוע, אבל תראי, את צועקת, היא צועקת והוא צועק. אף אחד לא שומע. <זהבה גלאון (מרצ):> זה לא נקרא – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אבל לשמוע – – – או לראות בטלוויזיה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זהבה, אני לא אוכל לנהל את הדיון הזה בצורה הזאת. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה מנהל מצוין. <היו"ר יצחק וקנין:> יפה מאוד. אוקיי. אדוני ימשיך, ואנחנו נראה איך אנחנו עושים פה סדר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> תודה, היושב-ראש. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> האם השר מושך זמן בכוונה? אני רוצה לדעת. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> – – – קריאות ביניים. <היו"ר יצחק וקנין:> קריאות ביניים אפשר, אבל כשזה קריאות מהצד שלך, והיא – גם אני לא שומע. אפשר לשאול שאלות, הוא משתדל לענות. אדוני חבר הכנסת עמיר פרץ רצה לשאול את השר. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> האם השר מסכים? האם אפשר שאלה? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> כן. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אני רוצה לשאול לגבי הסעיף של "מרי B". היה סעיף שקבע שהחבר'ה שמפתחים את "לווייתן" ישתמשו במאגר כמאגר קליטה, כדי שיהיה להם לאן להעביר חלק מהגז למשמרת. תמורת זה הם התחייבו לפתח צינור גישה חדש למדינת ישראל. אני מבין שבהסכם החדש, מכיוון שאכן מבחינה גיאולוגית כנראה המאגר הזה התמלא – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> עמיר, אני מכבד את השאלה, אני מתייחס אליה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> תן לי. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אוקיי. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אתה יודע הכול, אבל חברי הכנסת – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לא, אני רוצה לענות על השאלה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> – – צריכים להכיר את השאלות. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אבל שאלה זה שאלה, לא נאום פה. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עמיר פרץ, שאלה. <זהבה גלאון (מרצ):> אני צריכה שעמיר יסביר. <היו"ר יצחק וקנין:> זו הצעה לסדר-היום, נראה לי. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> זה לא דיון ביני לבינו. גם הצופים צריכים להבין. <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי. אדוני יסיים את השאלה. כן. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אני רוצה להבין אם זה נכון שבגלל העובדה שהמאגר של "מרי B" לא יכול לשמש יותר לקליטת הגז הרזרבי מ"לווייתן" – האם בשל העובדה הזאת ביטלתם את הסעיף שמחייב את "לווייתן" להקים את אותו צינור שמחבר את מדינת ישראל – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אוקיי, אני כבר אתייחס לזה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> זה סעיף ששווה מיליארדים. אני רוצה לדעת אם הוא בוטל על-ידי ממשלת ישראל, לאחר שעברנו עליו. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> זו כבר לא שאלה. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, אתה שואל. צריך גם בשאלות לצמצם קצת. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אתה הבנת את השאלה הזאת? <היו"ר יצחק וקנין:> הבנתי, אדוני. אתה הבנת את זה, מר ברוך? כן. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אתה יודע, אני לא מסכים יותר לשאלות. אם שאלות הן דרך לנאום נאום בתוך נאום, אז אני לא מקבל את זה יותר. <זהבה גלאון (מרצ):> למה – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אנחנו נוותר על רשות הדיבור שלנו. <מיכל רוזין (מרצ):> במסיבות עיתונאים אתם לא מוכנים לענות על שאלות; לפחות לחברי כנסת שמייצגים את הציבור תענו עכשיו. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> מה את מדברת? בכל מסיבת עיתונאים עניתי על כל השאלות. למה סתם את משמיצה? <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, אני מציע – אדוני, עמיר פרץ שאל. תענה לו, ואחרי כן נראה איך אנחנו ממשיכים את הדיון. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אז אני אענה. הסיבה העיקרית היא שהצנרת מפיתוח "לווייתן" ו"כריש" "תנין", היא לא רק תגיע באותם לוחות-זמנים, אלא היא הרבה יותר טובה מבחינת הביטחון האנרגטי. אני אסביר למה: כי כאן מדובר בצינור שהיה אמור לגשר רק על פער קטן בין האסדה לחוף, ופיתוח "לווייתן" ו"כריש" "תנין" ייתן לנו ביטחון אנרגטי לאורך כל ה-180 – שם אני מקווה שזה יהיה יותר קצר, אבל לאורך כל התוואי. הצורך בביטחון אנרגטי הוא לאורך כל תוואי הצינור, אבל הוא קריטי במיוחד במים העמוקים, לא דווקא בקטע שהולך לחוף. למה? כי תקלה בחוף או בקטע שהולך לחוף, לוקח לפעמים שעות או ימים לתקן אותה, אבל אם יש לך תקלה בעומק 1,700 מטר, יכול לקחת חודשים לתקן אותה. לכן, מה שאנחנו באמת צריכים זה לא צינור נוסף בחיבור לחוף, אלא מה שאנחנו צריכים זה מאגר נוסף עם צינור נוסף לאורך כל המים העמוקים והרדודים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> את הדבר הזה אנחנו מקבלים ב"לווייתן" בלוחות-זמנים דומים. תשאל אותי: למה לוחות הזמנים דומים? כי "לווייתן" זה פיתוח מאגר שלם עם צינור. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דב חנין. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לוח הזמנים דומה מסיבה אחת פשוטה – רוב הזמן בישראל לוקחת הסטטוטוריקה בחוף, לא הבנייה בים. ולכן אנחנו נגיע יותר מהר לצינור ואפילו שני צינורות נוספים עם נקודות פליטה נוספות, בדרך של המתווה הנוכחי. מה שאמרת לגבי קריסת המבנה הגיאולוגי זה גם נכון. העובדות נכונות. לפני חצי שנה בערך התברר שהמבנה הגיאולוגי קרס שם ולא ניתן לאחסן בו גז. זה נכון ממה שאמרת. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אבל השאלה מי הולך לממן את זה, אנחנו או "לווייתן"? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> "לווייתן". את הצנרת מ"לווייתן" מממנת – את כל הצנרת מ"לווייתן" מממנת שותפות "לווייתן". <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אין שינוי בהסכם? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> נכון. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אין שינוי? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> נכון. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אלה עובדות אחרות. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> עכשיו אני רוצה להגיד משהו לגבי המחיר, ואז לסכם, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> כן, כן. חשוב שנתחיל את הדיון. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> גם לגבי המחיר בתקופת הביניים הזאת, עד שיהיו לנו שניים-שלושה, ואני מקווה אפילו ארבעה או חמישה שחקנים – כי אם סוף-סוף יחזרו לחפש פה גז ימצאו עוד גז ויהיו לנו עוד שדות, עם מפעילים נוספים – זה מה שהיה צריך לקרות פה בשנים האחרונות; לא קרה, אנחנו עכשיו מנסים שזה יקרה. אפשר לבכות על חלב שנשפך אבל אפשר ללכת קדימה. אבל אפשר לבוא ולהגיד: אני רוצה תיקון כזה במתווה, ואני לא מסכים עם הנקודה הזאת והנקודה הזאת. בוא נתברבר עוד שנה-שנתיים-שלוש, בוא נפתח. עד שהגענו למתווה בתוך הממשלה ומול החברות, בואו נפתח את הכול. כבר פתחנו בעבר פעם או פעמיים, עלה לנו בעיכוב של שנה-שנתיים; בואו נתעכב עוד שנה-שנתיים. מי שעומד במקום נשאר מאחור. אסור לנו להתעכב יותר. אני חושב, אדוני, שהמתווה הוא טוב – טוב ויותר מטוב. אבל גם אם הייתי חושב שמישהו יותר מוכשר ממני יכול להשיג אולי מתווה יותר טוב – אולי מישהו יותר מוכשר ממני גם היה עושה את ועדת ששינסקי יותר טוב – אבל בסוף בסוף, לא לאשר את המתווה הזה, לפתוח את זה עוד פעם – מי שיגיד שזה עיכובים של חודשים לא יודע במה מדובר. זה עיכובים שיכולים להימשך שנה ויותר וגם שנתיים. לפתוח את זה עוד פעם פירושו נזק נורא למדינת ישראל. סעיף אחרון – המחיר. אנחנו במתווה מטילים מגבלות מחיר משמעותיות שלא היו קודם; גם לא היו במתווה הראשוני שמצאתי כשהגעתי למשרד האנרגיה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> יש לך ועדה לפיקוח על המחירים, נורא פשוט. במתווה אתה מבטל את הוועדה – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אנחנו נהיה המדינה המערבית היחידה – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – ואתה מבטל פיקוח על המחירים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> היום אין פיקוח על המחירים. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> ברור, כי אתם לא – – – אותו. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לפי המתווה – אדוני היושב-ראש – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אבל אי-אפשר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – הבטחת שאני אוכל לסיים את דברי בצורה מכובדת. <היו"ר יצחק וקנין:> אני רוצה שהוא יסיים. אני רוצה להתחיל את הדיון. אתם לא? <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> כן, תסיים כבר. אנחנו – – – אתה משכנע אותנו להצביע נגד. אל תיתן לנו להצביע נגד. רד כבר, נו. <היו"ר יצחק וקנין:> צודקת. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> זה היה אחד הנימוקים הכי משכנעים ששמעתי. אני תכף – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, תכף השר יסיים ואנחנו נתחיל את הדיון. אדוני יסכם. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, אני אומר כך: המתווה שגובש בהתחלה כלל רק תקרת מחיר אחת, שהיא המחיר הממוצע בישראל. על זה הוספנו שלושה מנגנונים מרסני מחיר נוספים: האחד יוריד את המחיר לתעשיינים לצורך דודים, דודי חימום וכו', מ-5.40 בערך היום לאזור ה-5 בתחילת 2016, ויצמיד את זה למחיר ה-break. זה בעצם חוזה בתי-הזיקוק, שזה החוזה הכי טוב של תעשיינים. בתי-הזיקוק – חברה ענקית – הכרחנו את החברות להציע את אותו חוזה טוב לכל תעשיין, גדול כקטן, אם הוא רוצה לקחת את זה; השני, ליצרני חשמל. אבל יצרני חשמל הם גם תעשיינים שמייצרים חשמל בקו-גנרציה; חשמל שהולך גם לחשמל עצמי וגם לחימום. שם המחיר ירד מ-5.40 של היום בתחילת 2016, אם המתווה יאושר, לאזור ה-4.70, ואחר כך יוצמד לשינויים בתעריף ייצור החשמל ולא לחוזה חברת החשמל – את חוזה חברת החשמל הוצאנו מהעניין. וקבענו מגבלה נוספת, שאם ימכרו לחו"ל גז יותר בזול, צריכים להציע את אותו חוזה באותם תנאים בארץ. אלה שלושה מנגנונים שמבטיחים שהמחיר בישראל יישאר זול מהממוצע במדינות ה-OECD, אולי זול בהרבה אפילו גם בשנים הקרובות. אני רוצה לסכם, אדוני היושב-ראש. יש כאן מתווה. המתווה הזה לא מקל על החברות. אם תיקחו את כל מדינות ה-OECD – ויש עשר מדינות שמפיקות גז – אנחנו דורשים מהחברות את הדרישות הכי קשות, את התנאים הכי קשים. אנחנו גם מגבילים את המחיר – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> מונופול. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – – גם מגבילים את המחיר בחמש השנים הקרובות הגבלה דרסטית. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> מי נותן מונופול? מי? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> דרך אגב, המחיר, כפי שהוא מוגבל, יהיה יותר נמוך מהממוצע ברוב מדינות ה-OECD. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> ספר לנו מי נותן מונופול. ספר לנו. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אנחנו גם מכריחים אותם למכור שדות שהם גילו ובמקרה מסוים גם פיתחו. שום מדינה מערבית לא עשתה דבר כזה בשנים האחרונות. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> ספר לנו על מדינה שנותנת מונופול כזה. ספר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אנחנו מדינה שמטילה על החברות את ההגבלות הכי קשות בכל העולם המערבי. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> זה פשוט מחריד לשמוע אותו אומר את זה, אפילו אם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> פעם ראשונה בחיים שלי, בעשר שנים, שקוראים אותי לסדר. <היו"ר יצחק וקנין:> נו, כמה אני יכול? כמה אני יכול להתאפק? <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> זה לא בסדר. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מתאפק ומתאפק ומתאפק. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> עשר שנים, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> אז אני זכיתי לפעם הראשונה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> זה ממש מעציב אותי שזה אתה. <היו"ר יצחק וקנין:> נו, באמת. יכול להיות שאני – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אתה הדובר השני. אתה הדובר השני. תכף הוא יסיים, אתה תעלה, תאמר את כל מה שיש לך. אדוני יסיים. <מיקי לוי (יש עתיד):> יש לי הצעה לסדר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> דב חנין, נאמרו פה כבר עשרות קריאות לסדר במהלך השעה האחרונה. אני מסיים. אדוני היושב-ראש, אני פונה לכנסת. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אפשר שאלה לקואליציה? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> עזוב. אני פונה לכנסת ואני אומר לכם במיטב הכרתי ומצפוני, מהראש ומהלב: זה גדול מהפוליטיקה. <זהבה גלאון (מרצ):> אפשר לקנות שלטון בישראל. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> זה לא לעכשיו. זה השפעות לעשרות שנים קדימה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> זה הכנסות של מאות מיליארדים. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – פוליטיקאים קטנים, ואתם – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> זה ביטחון אנרגטי. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת זהבה גלאון. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> זהבה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון, נו. <זהבה גלאון (מרצ):> לא, זה מקומם. <היו"ר יצחק וקנין:> אתם כנראה רוצים, ככה, בשלבים האחרונים לפני שהוא מסיים. <זהבה גלאון (מרצ):> אנחנו פוליטיקאים קטנים, ולכם יש שיקולים של טובת המדינה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני לא אמרתי. אל תכניסי מילים בפי. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת זהבה גלאון. אדוני, נא לסיים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני רק אומר שהנושא – אל תכניסי מילים בפי. <מיכל רוזין (מרצ):> זה מה שאתה אומר, שאנחנו מתעסקים – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אל תכניסי מילים בפי, כי אני לא נזפתי פה באף אחד. אני רק אומר שהנושא הזה הוא גדול, הוא ענק, הוא לדורי דורות. הנזק שנגרם עד היום למדינת ישראל הוא בעשרות מיליארדים. <מיכל רוזין (מרצ):> אתם עושים את – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> הרווח שמצפה לנו – עשרות מיליארדים לחינוך, בריאות ורווחה לטובת כל אזרחי מדינת ישראל. ואני אומר לכם כשר אנרגיה, אני משוכנע במיטב הכרתי ומצפוני שהמתווה הזה הוא מתווה נכון – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> כמו שהורדתם את מחירי הדיור. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – ושחלילה וחס, דחייתו עלולה להיות בכייה לדורות. אני, שעמדתי כאן ודאגתי שנקבל את רוב הרווחים ממאגרי הגז והנפט, שהקמתי את ועדת ששינסקי והבאתי את החוק לחקיקה, אני היום אומר לכם בדיוק כמו אז. אתם, חלק גדול מכם, עזרתם לי לדאוג שעם ישראל יקבל את רוב ההכנסות, את הרוב המכריע של ההכנסות מהגז והנפט. היום צריך לא להוציא את הכסף מהגז אלא להוציא את הגז מהים. וללא המתווה הזה, הגז יישאר תקוע בים, וזה יהיה מעשה חלם שיגרום נזק למדינת ישראל – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> איך יכול להיות שאתה מאמין במה שאתה אומר? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – גם אם כמה מכם ירוויחו כאן כמה כותרות. תודה רבה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – – בציבור – – – של הטייקונים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה רבה לשר האנרגיה והתשתיות, השר יובל שטייניץ. אני מזמין את ראשון הדוברים. אנחנו פותחים את הדיון, רבותי. הראשון – חבר הכנסת מנואל טרכטנברג. אני רק רוצה לומר, לפני שחבר הכנסת מנואל טרכטנברג יתחיל את דבריו – רבותי, הסיכום הוא שלוש דקות לכל דובר. אני אקפיד על הזמנים. אני אומר את זה, שלוש דקות לכל דובר. <זהבה גלאון (מרצ):> ממש לא. סוכם ארבע. היה סיכום אופוזיציה-קואליציה, ארבע דקות לכל דובר – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זה מה שנאמר לי וזה מה שכתוב, רבותי. שלוש דקות. <קריאה:> לא, ארבע דקות. <היו"ר יצחק וקנין:> לא ראיתי, לא ראיתי. אין לי את זה פה. אם צריך להתייחס לזה אני אתייחס, אוקיי? חבר הכנסת מיקי לוי, אני אבדוק את הדברים. שלוש דקות, אדוני. אני מתחיל. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני שר האנרגיה, אני מקווה שאתה תקשיב לדברים. הקשבתי לך בקשב רב, ידידי יובל שטייניץ, ואני חייב להגיד, אני חייב להגיד – א. אני מעריך מאוד את הענייניות שלך; שנית, אני מאמין לך, בכוונות הטובות שלך, ואני יודע שאתה משקיע מאמצים אדירים כדי לחלץ אותנו מהפלונטר הזה; ב. באותה מידה אני מסכים אתך לחלוטין עם התיאור שתיארת את הכשל המתמשך של שתי הממשלות הקודמות ושל הממשלה הזו בעניין של הגז. אתה היטבת לתאר את הכשל הזה, ואתה צריך כיום לעשות מאמץ אדיר כדי לנסות ולחלץ את עצמך ואת הממשלה הזו מהפלונטר שאתם הכנסתם אותנו אליו. וזה בעצם מה שעומד כאן על הפרק, האם – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> תגיד לנו, מי עמד בראש הממשלות האלה? <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> במקרה אותו ראש ממשלה, אוקיי? וצריך להגיד את זה בפה מלא. "תמר" התגלה בינואר 2009, כמה חודשים אחר כך הקמתם ממשלה, ומאז אנחנו מתבוססים בבוץ הזה של הגז – שש שנים וחצי ברציפות – ועדיין העניין הזה לא נפתר. לעניין גופו – אני לא ארחיב, אין זמן. אני רק אציין כמה דברים. לא תהיה תחרות, לצערי הרב, בעשר השנים הקרובות, ואתה יודע זאת. נכון, יש שיפורים בשוליים, ואולי יהיו בעוד עשר שנים, כיום לא רואים את זה באופק. שנית, ספק אם יהיה ביטחון אנרגטי, ואתה תיארת זאת; שלישית, המחיר. תיארת את המחיר לחוזים החדשים. המחיר המשמעותי ביותר הוא זה של חברת החשמל. זה עיקר הגז, זה מה שקובע את מחיר החשמל במדינת ישראל, ואנחנו ממשיכים באותו חוזה שמצמיד את מחיר הגז בחברת החשמל להמבורגרים בארצות-הברית, פלוס 1%. על כן, מחיר החשמל בארץ הולך לעלות ברציפות כאשר בכל העולם מחיר הגז יורד ומחיר החשמל יורד, וזה כשל אדיר שאין כדוגמתו. <קריאה:> – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> לאיזה מחיר ליחידת אנרגיה זה עשוי להגיע בשיטה – – –? <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> זה עשוי להגיע ליותר מ-6.5 דולר לאורך הזמן. <מיקי לוי (יש עתיד):> אז למה – – – של החשמל? <קריאה:> למדד המחירים – – – <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> רבותי, לדאבוני הרב, זה לא טוב, ואתה יודע זאת, יובל, על אף המאמצים האדירים שאתה עושה. ומעבר לכך, יש העניין של סעיף 52, ואני מקווה שיהיה דיון היום והוא לא יידחה. אני אגיד רק מילה אחת על זה. מעבר לעניין כן להעביר סמכויות, לא להעביר סמכויות, אתה יודע היטב שזה ישראבלוף. לא היה צריך להסתמך על סעיף 52, זה לא עניין של ביטחון ומדיניות חוץ. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> מה תודה, רק התחלתי. <היו"ר יצחק וקנין:> שלוש דקות עברו. אני אקפיד על הזמן, זה לא יעזור לאף אחד. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> תרשה לי משפט אחד לסיום. תראו, מה שזה מצביע, מה שקורה עם הגז זה מה שקורה עם הדיור וזה מה שקורה עם יוקר המחיה, וזה מה שקורה בתחום המדיני – – <קריאה:> אבל לא יהיה – – – <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> – – וזה כשל שלטוני מתמשך. ועל כן, אני רואה בהצבעה הזו הצבעת אי-אמון בממשלה הזו ובמי שעומד בראשה. ומה שצריך זה לא שיפור בשוליים של המתווה, על אף המאמצים האדירים שלך, יובל, אלא שינוי בשלטון, בממשלה. גז זה אנרגיה, והמדינה הזו צריכה אנרגיה מחודשת, ואתם לא יכולים להביא זאת אלינו. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מנואל טרכטנברג. יעלה חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת עמר בר-לב; נמצא בוועדת כספים. אני אאפשר לו כשהוא יגיע. אם הוא לא יגיע – חבר הכנסת מיקי רוזנטל. <קריאות:> אין ועדת כספים. איזה ועדת כספים? <היו"ר יצחק וקנין:> כנסת, כנסת, סליחה. כנסת, סליחה. <קריאה:> תת-ועדה חוץ וביטחון. <היו"ר יצחק וקנין:> כנסת, כנסת. שלוש דקות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, עמיתי חברי הכנסת, מותה של ריהאם דוואבשה, השלישית בקורבנות מעשה הטרור הנורא בכפר דומא, הוא תזכורת כואבת למציאות שלנו של טרור שצומח בביצה של כיבוש, שנאה ומלחמה. את הביצה הזאת חייבים לייבש. עמיתי חברי הכנסת, היום ניצבת בפנינו שאלה ששווייה הכלכלי הוא 1,000 מיליארד שקלים. והתשובה על השאלה הזאת יכולה להיות רק אחת: לא למתווה. ראשית, לא לכניעה למונופול. מונופול זה דבר רע כלכלית. זה דבר בעייתי חברתית, זה מסוכן לדמוקרטיה. תראו את המהלך השערורייתי הזה של שריון התנאים שניתנו לטייקוני האנרגיה לשנים קדימה – שערורייה. אכן, מונופולים מסוכנים לדמוקרטיה. מונופול מכתיב מחיר גבוה. עלות הפקה של דולר אם הרווחים מגיעים ל-3 דולר, אבל אצלנו – אנחנו נשלם הרבה יותר. והנה הסיבה השנייה למה צריך להתנגד למתווה: הממשלה מסרבת להטיל פיקוח. זה יגרום ליוקר מחיה. יש לזה משמעות לחיים של כל אחד ואחת מאתנו, לתעשייה הישראלית, למשק החשמל הישראלי. הסיבה השלישית למה להתנגד – אין כאן שום העדפה של המשק הישראלי. הטלנו בכנסת הגבלות יצוא. אתם מסמסתם ואתם מוותרים על כל מגבלות היצוא. והנה הסיבה הרביעית – יש שחיקה של הכנסות המדינה ממסים. הזכרת, אדוני השר, את ועדת ששינסקי. היא אחת, אבל כל המנגנונים שלה נשחקים עכשיו עם הוויתורים שאתם עושים לטייקוני הגז. ומכאן לסיבה החמישית – אין ביטחון אנרגטי לטווח קצר. אני נדהמתי לשמוע את דבריך על זה שלא כל כך חשוב הצינור הנוסף מ"תמר". הצינור הנוסף מ"תמר" חיוני, דחוף וחשוב ביותר. אסור לוותר על הדרישה הזו. הסיבה השישית למה להתנגד – הוויתור של הממשלה לדרישה לפיתוח מהיר של מאגר "לווייתן". אתם אומרים שאתם לא רוצים שהגז יישאר בים? אתם ויתרתם. זה לא יהיה 2016, לא 2017, לא 2018. תקראו את האותיות הקטנות. זה בפועל אומר 2021 לכל המוקדם. התשובה השביעית למה להתנגד – דריסת שומרי הסף, חיסול הממונה על ההגבלים העסקיים, חיסול יושבת-ראש רשות החשמל. מי שהוצב להגן על האינטרסים הציבוריים מסולק הצדה. הסיבה השמינית למה להתנגד – ההליך העקום, השטחיות, ההסתרה, הפארסה האחרונה של פרשת הקידוחים המצריים שלא היו על השולחן. הסיבה התשיעית למה להתנגד – הסיבה הסביבתית. כאן אני מסכים אתך, אדוני השר. קידוחים סופר-מסובכים, deepwater ultra. אבל אנחנו עושים אותם בלי הגנות סביבתיות מספקות, וזו שערורייה. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסיים. אני מקווה שנתניהו לא יצליח היום לעבור את משוכת הכנסת. אם אנחנו נצליח זה יהיה בזכות ציבור נחוש שגרם לאופוזיציה כולה להתייצב. פעילים משפיעים, נאבקים, מנצחים. זה יכול להיות הסיפור האופטימי של מאבק הגז. אני קורא לציבור להמשיך במאבק הזה. את המתווה הזה אנחנו יכולים לעצור. אנחנו נעצור אותו כי אפשר לייצר מתווה הרבה יותר טוב לטובת אזרחי ישראל, לטובת המשק הישראלי. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה רבה. תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת מיקי רוזנטל, ואחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, יכול להיות שאני אצטרך לחזור לוועדת הכנסת – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני אאפשר לך בכל מקרה כשתחזרי לדבר. מי שיש לו בעיה בגלל ועדת הכנסת, אנחנו נתחשב בזה. שלוש דקות לרשותך, אדוני. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, ד"ר יובל שטייניץ, אני מתפלא עליך. אתה ד"ר לפילוסופיה. עמדת פה ואמרת שהעובדות מדברות בעד עצמן. ואללה, גם אני למדתי פילוסופיה והעובדות הן אילמות. <אילן גילאון (מרצ):> הוא אמר נגד עצמן. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> העובדות הן אילמות, הן לא מדברות אף פעם. יש אנשים שמפרשים את העובדות, ומאכזב. אתה מאכזב שבעתיים, כי בעבר אתה היית בצד הנכון של המאבק, ופשוט עברת צד, ואני לא מבין מה קרה. נדמה לי שאני יודע מה קרה, ואני אנסה להסביר את זה. אז ראשית, לא מדובר – התוכנית שהממשלה מציגה היום היא לא מתווה, זה מסווה. זה רעיון לעשות הסוואה כדי שאנחנו לא נבין ונצבע את התוכנית הזאת בצבעים ורודים שאין בינם לבין המציאות שום קשר. וצר לי מאוד – אני חשבתי שראש הממשלה מגדל רק חיות מחמד, עכשיו אני מבין שהוא מגדל גם קוסמטיקאי, ואתה הקוסמטיקאית שלו. אתה צובע את המתווה הזה, המסווה הזה, כאילו הוא טוב לעם ישראל, ולא משנה מה יקרה. גם אם מחר יתפוצץ המאגר אתה תגיד שזה נפלא והכול טוב וזה משרת את העניין. כאילו לא קרה שום דבר, כאילו הסיפור המצרי לא משנה את התמונה. ולמה זה מסווה? למה זה קוסמטיקאי? כי הטעיתם ושיקרתם בדרך, כי הצגתם נתונים חלקיים, כי ניסיתם להטעות את הציבור בקשר למה שקרה; ניסיתם לא לספר את האמת גם לכנסת הזו, והכול זה צבעי הסוואה. וזו לא תוכנית, כי ארבעת היעדים המרכזיים שאתה תיארת פה, בתוכנית הזאת, לא יקרו במסווה הזה. לא יקרו. אין חולק על כך שיש צורך בפיתוח המאגר של "לווייתן", יש שאלת העיתוי. אין חולק על כך שמדינת ישראל זקוקה לעוד צינור; לא יכול להיות שאנחנו נהיה תלויים בצינור אחד שחלילה יתקלקל וכל משק הגז יעלה על שרטון. אין בכלל חולק. האם התוכנית הזאת שאתם מביאים מקדמת את "לווייתן"? אתה תיארת פה מחדל של שנים, ואפילו הודית בכנות שהממשלה אשמה בו, הרגולטורים וכו'. אז אני אגיד לך את האמת? מי שעיכב את פיתוח "לווייתן" זה החברות, זה לא הממשלה. הרי היה הסכם; היה הסכם לפיתוח "לווייתן". "לווייתן" היה צריך להיות מפותח. למה הוא לא פותח? כי החברות לא רצו לפתח אותו, הן רצו לשמור אותו כבן-ערובה, כדי לסחוט מכם, וזה בדיוק מה שקרה. והן הצליחו לסחוט מכם מה שהן רוצות. בגלל זה "לווייתן" לא פותח. צריך להגיד את האמת לציבור. מעבר לזה שאתם ממשלה כושלת, כמו תוכנית הדיור שלכם שמעלה את מחירי הדירות, כך תוכנית הגז שלכם לא תוביל לא לביטחון אנרגטי, לא להוזלת הגז ולא לפיתוח הצינור. כי בעצם נתתם ל"לווייתן", לתאגידים, לשותפות הזאת של "נובל" ותשובה, לעשות מה שהם רוצים. ואין שום סנקציות במתווה, בניגוד למה שאמרת. אתה תיקח לתשובה את הרישיון? <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה? ראש הממשלה שעובד במועדון ברוני הגז, במועדון העשירים, הוא ייקח לתשובה את הרישיון? מה, אתם צוחקים עלינו? אתם צוחקים עלינו, והדבר הכי גרוע שאתם עושים זה שאתם מקימים במו-ידיכם את המונופול הכי גדול שהיה פה אי-פעם והכי מסוכן. כי עכשיו הוא כופף את הממשלה קצת, ועכשיו, כשהוא יהיה מונופול, כמו שאתם הבטחתם לו – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – ולא יהיה אפשר לעשות שום שינוי רגולטורי, הוא גם ינהל פה את המדינה. הוא ינהל פה את המדינה. התאגיד הזה גדול על המדינה הזאת, הוא גדול על הדמוקרטיה הישראלית. אני קורא לחברי הכנסת לא להצביע בעד המתווה הנוראי הזה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. חברת הכנסת איילת נחמיאס – אני מבין שהיא יצאה. חבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת דניאל עטר. חבר הכנסת דניאל עטר. חבר הכנסת אראל מרגלית. רבותי, אני רק רוצה לומר פה משהו: מי שלא תהיה לו סיבה, שהוא לא נוכח פה כשהוא לא בוועדה, אני לא אאפשר לו לדבר. אני אומר את זה חד וחלק. חבר הכנסת אראל מרגלית. חבר הכנסת אילן גילאון. שלוש דקות. <קריאה:> כי אראל פה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> רגע, אני פה. מה. <היו"ר יצחק וקנין:> סליחה, אראל – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אדוני – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – לא שמתי לב. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – אבל דני רצה לדבר, הוא הכין משהו. הוא פה. <היו"ר יצחק וקנין:> טוב, אדוני, חבר הכנסת אראל מרגלית, אני לא אאפשר לחבר הכנסת שלא נכח לדבר; אם אין סיבה מוצדקת לכך. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי – – <היו"ר יצחק וקנין:> שלוש דקות. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – חברי הכנסת, כבוד השר, כמו שאתה יודע, אני לא הובלתי את המאבק במתווה של הגז, אף שהתבטאתי לא פעם. המתווה שאתם מביאים הפעם, כמו שאני רואה את זה, הוא חמור מכמה סיבות. 1. אתה יודע, כשמדברים בעד תחרות ושוק חופשי, המתווה הזה, אולי יותר מכל מתווה אחר, לוקח את הנושא של התחרות, גומר אותה; לוקח גורם מונופוליסטי אחד, שזה שורש הבעיה של המחירים שלנו במדינת ישראל באופן כללי, מקדש אותו, נותן לו תנאים שבהם מונופול יכול לפעול בלי הצורך להתפצל בקצב שהוא היה צריך להתפצל, ובעצם נותן את הכוח למונופול, ואז לא עושה עוד דבר. אם נשאר כרגע, דה פקטו, מונופול – כי "כריש" ו"תנין" הם מאגרים מאוד קטנים – אזי צריך פיקוח על המחיר. מדינת ישראל צריכה להבטיח לאזרחים שלה מחיר אופטימלי, שהמחיר הוא, אני לא אגיד המחיר המינימלי, אבל המחיר הסביר מבחינת המחיר של הגז באירופה, כפי שתקבע ועדה שיכולה להתכנס אחת לרבעון ולקבוע מה המחיר. זה אני הייתי מצפה ממך שאתה תעשה ברגע שהשארת את המונופול. עכשיו, אל תגיד לי שלא השארת את המונופול. שש שנים זה המון זמן. ובמקום לקחת ולפצל כרגע ולדרוש שאת מאגר "לווייתן" יפתחו מייד, נתתם להם עד 2021, באותיות הקטנות. עכשיו, אתה אומר שבעצם זה לא bankable. בעצם, אתה, אי-אפשר לפתח את מאגר "לווייתן" כי אי-אפשר לגייס על זה את החוב. בוא אני אגיד לך דבר נורא פשוט: אם אנחנו יכולים להבטיח מחיר של 4 דולר מהצריכה ב"לווייתן" לשוק הפרטי, אני בעד שמדינת ישראל תשקול ברצינות לתת ערבות מדינה; ערבות מדינה בשביל הפיתוח של "לווייתן". למה? כי זה כמו כביש 6: אתה צריך עשירית מהעלות בשביל הערבות, ואז אתה קובע את הקצב, אתה קובע את המחיר אפרופו הפיקוח; את המחיר, את המגבלה על המחיר, תיקח רק על השוק הישראלי. כשהם הולכים לשוק הבין-לאומי, שייקחו את זה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> ולכן אני אומר את הדבר הבא: אין תחרות ויש מונופול – הפיצול הוא מזערי ולא עיקרי; 2. אין פיקוח כשנשאר המונופול, וזה מה שהייתי דורש מכך שאם נשאר מונופול ומוכר פה גז – קח ותן לאזרחי ישראל את המחיר האופטימלי. משפט אחרון, אדוני היושב-ראש: עכשיו, בשבילכם לבוא ולומר שאנחנו מעכבים את המתווה? ריבונו של עולם, אתם הייתם בראש הממשלה הזו. ראש הממשלה הזה, אתה היית חלק. אתה שר האוצר – עשית גם דברים טובים. <היו"ר יצחק וקנין:> זה לא משפט. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אתם אלה שעיכבתם את המתווה. שיניתם חמש פעמים את דעתכם, הפכתם את המקום ללא יציב גם מבחינת ההתקשרות עם המגזר העסקי – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – ובעיקר, לא הבאתם בהירות, לא הבאתם אמינות באופן שבו אתם מתקדמים, ואתם גורמים לכולנו חוסר ביטחון מעבר לחוסר הביטחון האנרגטי. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אראל מרגלית. יעלה חבר הכנסת אילן גילאון, ואחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג. שלוש דקות לרשותך. <אילן גילאון (מרצ):> תודה רבה, אדוני. מלבד ההסכמה שלי עם קודמי – הדברים על המונופול ועל המחיר ועל האחריות ועל העתיד, אני מסכים לכל הדברים – אני רוצה לשתף אותך, אדוני, בתחושה המאוד-קשה שיש לי: לא רק שראש הממשלה שלי עובד אצל תשובה, אלא by proxy, באמצעות שליח, הוא גם הופך אותי להיות עובד אצל תשובה. וכך הגענו לדיון הזה היום. כבר מביך. יש גזירת שמים, כביכול, שממשלה צריכה לעבוד אצל פרות הבשן הקדושות האלה, והאנשים חפרו: בואו נעשה סדר, והשקיעו כסף. ואם תיתן בתמורה על כל שקל שהושקע, אדוני, 1,000 שקלים – על כל שקל כזה – אתה עדיין תצא נשכר יחסית למה שצפוי ועתיד לנו, בהתחשבות במחיר ובטווח הזמן ובשעבוד. אבל הבעיה המרכזית שלי כרגע היא בתרבות הפוליטית שמתקיימת כאן, והיא דומה לדיונים קודמים, שגם בהם היה חוסר הבנה של מה זה ציבורי ומהו ציבור. בכל הכבוד, אדוני השר, להיות פטריוט זה לא כל הזמן להחזיק אדמות של מישהו אחר, אלא זה לאחוז נכון במקורות הטבע שלך, במאגרי הטבע שלך. אין גזירת שמים על כך שצריך לבוא פריץ גדול ולעשות לך טובה. אתם לא יכולים להמשיך להתנהל כאילו אתם מלחכים את שפתי המפה של השולחן של הגביר שמריץ אתכם לכאן, וכך אתם מתנהלים כל הזמן: אוי ואבוי, אם הם לא יעשו את זה. מדינה שעוסקת באטום, שיש לה טכנולוגיות גדולות, לא מבינה אולי מה זה שהיא צריכה להחזיק בידיים שלה את מקורות האנרגיה שלה? זה לא דובר? אין עיקרון כזה? וזאת אולי הבעיה המרכזית באי-יכולת של הממשלה הזאת פעם אחרי פעם להבחין מהי טובת הציבור. טובת הציבור היא להעדיף את הרוב על פני המיעוט, וטובת הציבור היא לא למכור נכסי לאום לכל הממעיט במחיר, אדוני היושב-ראש; וטובת הציבור היא דאגה לטווח הארוך מתוך השקפה שהיא השקפה ביטוחית על הציבור. אז אני מבין את הפופוליזם המיידי הזה: בואו וניתן לעשירים, כי אם לא ניתן לעשירים הם לא ייתנו פירורים לעניים. החלוקה הזאת נמאסה. כדאי. אומר השר: לא יהיה כדאי. למי יהיה כדאי? הרי מה שאותי מעניין זה שיהיה כדאי, בסופו של דבר, למדינת ישראל, כדי לקבל את התשואה הגבוהה ביותר, שמתבטאת בתשואה שמקבל כל אזרח. זה הכדאי. לא יודע על "נובל אנרג'י", לא יודע על תשובה. אני יודע שמה שכדאי, בסופו של דבר, לרוב-רובו של הציבור הישראלי, זה להחזיק בידיו חלוקה ככל שניתן – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אילן גילאון (מרצ):> אני מסיים, אדוני, משפט אחרון באמת. לכן, אתם יודעים, מה שמפריע לי יותר מכל דבר אחר, מהמחיר, זה תרבות רפובליקת הבננות הזאת, שלא מבינה מה זה נכס ציבורי, מה זה דיור ציבורי, מה זה שידור ציבורי; לא מבינה מה זה ציבורי, והיא עובדת בשירותם של פריצים, וגבירים, ועשירים, ואחרים. זה יהיה העדפת טובת הציבור, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. תעלה חברת הכנסת זהבה גלאון, שהתחלפה עם תמר זנדברג. <זהבה גלאון (מרצ):> יפה מאוד, אילן. מצוין. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. לרשותך שלוש דקות. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אקח לך את הזמן של ההורדה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – בקושי ראיתי את אילן. <היו"ר יצחק וקנין:> אני אוסיף לך את עשר השניות. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, אני מעריכה את זה, חברי חברי הכנסת, שמענו את השר שטייניץ עומד כאן ומנסה להסביר לנו באותות ובמופתים איזה מתווה מצוין הביאו לנו לכאן. זה גדול מהפוליטיקה, הוא אמר, מה אתם – במילים אחרות, ואני נותנת לזה פרשנות – אתם, חברי הכנסת, מתעסקים בפוליטיקה קטנה? אנחנו, הממשלה, רואים את טובת הציבור לנגד עינינו. צאו מזה, במה אתם מתעסקים, חברי חברי הכנסת? אני אומרת לך, אדוני היושב-ראש, המתווה הזה הוא רע למדינת ישראל. הוא לא מקיים כלום ממה שהוא הבטיח – לא את פירוק המונופול, לא את הורדת המחירים, לא את המאבק ביוקר המחיה, לא את הביטחון האנרגטי של מדינת ישראל, וגם לא את פיתוח שדות הגז. חברי חברי הכנסת, זה מתווה קרוע – גרוע; גם קרוע – שכובל את המשק למונופול אימתני, שאף אחד שהתחרות בשוק הגז או המחיר שהציבור ישלם חשובים לו לא היה תומך בו. אומר לנו השר שטייניץ, ואני מצטטת: חברות בין-לאומיות יחזרו לחפש כאן גז. נו, באמת. זה מתווה שלא יביא שום תחרות, לא יבטיח את הפיתוח של "לווייתן". ושמענו אומנם את ההסברים של השר שטייניץ על מה שקרה במצרים. אחרי התגלית המצרית הזאת זה נראה כמו חלום רחוק שלא יגביל את המחירים המונופוליסטיים שכולנו הולכים לשלם על חשמל ועל מוצרים נוספים. אבל אני רוצה לשים דגש בדברי, חברי חברי הכנסת, על נקודה אחת מעבר למשמעויות הכלכליות של המתווה – העובדה שהמתווה הזה שאנחנו מצביעים עליו מאיים על הדמוקרטיה הישראלית, לא פחות ולא יותר. הוא מציע להפקיד בידי המונופול של יצחק תשובה ו"נובל אנרג'י" משאבי טבע, משאב טבע חיוני ומרכזי, שיאפשר להם לשלוט על השלטר לא רק בגז אלא בכל תהליכי קבלת ההחלטות של המדינה. האנשים האלה ישלטו על שוק התקשורת, הם יקבעו לנו מה יהיה כאן, על מה נחשוב. ואם חשבתם שעד עכשיו מה שראינו, ההתנהלות של ראש הממשלה מול המונופול, מול תשובה ובעלי "נובל אנרג'י", הוא התנהלות מתרפסת, חכו למה שיהיה כאן כשתקום אוליגרכיית הגז הישראלי, חכו מה יהיה כאן מבחינה דמוקרטית, חכו איך זה ישפיע עלינו. תראו מה ניסו למכור לנו רק לפני שבוע; אמרו לנו שהגז יישאר באדמה, ויש איזו בהילות וצרכים ביטחוניים ומדיניים לייצא בהקדם, וחייבים לייצא למצרים. ופתאום התגלית הזאת שמטה את כל הטיעונים האלה מתחת לרגליים של ראש הממשלה. אבל ראש הממשלה לא מתנדנד; במקום לשנות כיוון, במקום לעשות שינוי כיוון, הוא לא עוצר, הוא לא מחשב מסלול חדש. ממשיכים להסביר לנו כאן עכשיו שחשוב לפתח – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, תן לי, אני באמצע המשפט. אני עולה, אז אתה – הופ. שנייה אני מסיימת. מסבירים לנו שחשוב להמשיך לפתח כי אנחנו נרצה למכור גז למצרים, נצטרך למכור גז למצרים, כי הם יצטרכו. אני רוצה לסיים, אדוני, ולהגיד: שאלה חברת הכנסת יחימוביץ את השר שטייניץ – וזו באמת הזדמנות, חברתי חברת הכנסת יחימוביץ, לברך אותך על המאבק שלך במשך כל השנים על העניין הזה. שאלה – אני רוצה לעשות עלייך ניואנס, אם אפשר. באמת, אני חושבת שמגיע לך – שאלת את השר שטייניץ: האם יכול להיות שהיה כאן מחדל? לא ידעתם? הציגו לכם בקבינט, אמרו לכם – שיקולים ביטחוניים; רוצים להעביר את הסמכויות של הממונה כדי לאפשר לממשלה מהר מהר מהר. אמרת: אולי היה כאן מחדל? ואני שואלת, חברי חברי הכנסת: ואולי היה כאן זדון? מה, לא ידעו שחופרים במצרים, החברה האיטלקית? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> לא ידעו? פתאום זה התגלה? תודה רבה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. תעלה חברת הכנסת תמר זנדברג, ואחריה – חבר הכנסת איתן ברושי. לרשותך שלוש דקות. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני רוצה להצטרף לכל מילה שאמרה ראשת מרצ זהבה גלאון, כולל הברכות והתודה, בשם הציבור, לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. אני רוצה להמשיך מהמשפט האחרון של חברת הכנסת גלאון. אני מצטרפת לכל מילה על הסכנה לדמוקרטיה, על המונופול המסוכן, על המחירים, על ההזדמנות לכלכלת ישראל, וכל הדבר הזה היה יכול לעמוד לאותו דיון ציבורי שאנחנו מנהלים כבר חודשים ושנים, אבל כל-כולו, כולו, מקבל טוויסט שונה לגמרי אחרי התגלית המצרית. חברות וחברים, התגלית המצרית – ואני מצטרפת להרמת הגבה ולתהייה: האומנם לא הייתה עליה שום ידיעה? האומנם עד כדי כך נפלה כרעם ביום בהיר? האומנם החברות לא נסחרות בבורסה, לא מדווחות על חיפושים, לא מדווחות על סיכויים, כמו בדברים כאלה? אבל בואו ונניח את כל הדבר הזה בצד. התגלית שומטת את הקרקע, פשוט מפרקת, מַקריסה לחלוטין את כל אחת מהרגליים שעליהן המתווה הזה עומד, החל מהדיון בקבינט המדיני-ביטחוני, הדיון הסודי, החשאי, שההצדקה המרכזית לו הייתה האינטרס הגיאו-פוליטי האסטרטגי לייצא למצרים. זה מה שהוצג בפני השרים; בגלל זה היה הפורום שבו התקיים הדיון. הטיעון הזה קרס לחלוטין. אז ממה נפשך? – כמו שאומרים. 2. הנימוקים להפעיל באופן תקדימי את סעיף 52 בחוק ההגבלים העסקיים – שבגללו המליאה הזאת ריקה; לשם שינוי, לא מפני שהשרים וחברי הכנסת נמצאים בחופשה, אלא הם מתרוצצים כדי למצוא איזה חבר כנסת אחד שיחטוף קלקול קיבה, מהאופוזיציה כמובן, ולא יגיע להצבעה וסוף-סוף ייתן את הרוב המיוחל, לא על המתווה – על העברת הסמכויות. הנימוק לדבר הזה היה האינטרס האסטרטגי, הגיאו-פוליטי והמדיני מול מצרים. וגם הוא קרס לחלוטין. שוב, עולה החשש שאולי לא היה ראוי מלכתחילה לבסס את כל התרנגולת הגדולה והדשנה הזאת על כרעיים כל כך רעועות. ולסיום, כל אותו עידוד, הטבות וכו' וכו', שכביכול הצריכו את פיתוח "לווייתן" – שנדחה בשנתיים מרוב שזה כל כך דחוף – היו מפני שמצרים צריכה את הגז. אמרו לנו: יש לנו פה אינטרס, ניתן הקלות בייצוא, נכניס את היצוא למדינות השכנות – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <תמר זנדברג (מרצ):> – – לתוך המכסה הישראלית וכו' וכו'. כל כך למה? כי צריך את הגז. אז עכשיו לא צריך. אין, זאת עובדה. וזה לא משנה גם אם המתווה היה נחתם לפני חצי שנה. הרי "לווייתן" מראש היה אמור להיות מפותח רק ב-2018, ובמתווה הנוכחי – נדחה ל-2020. רק מהסיבה הזאת – עזבו הכול. אני והסיעה שלי, אנחנו שייכים לאלה שמתנגדים למתווה מראש, בגלל כל הסיבות שהזכירה חברת הכנסת גלאון. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <תמר זנדברג (מרצ):> רק מהסיבה הזאת – העובדה שאין כאן שום מחשבה, שום "עצור וחשב מסלול מחדש", היא ורק היא, ולו רק היא, הסיבה לדחות את המתווה הזה, לקבור אותו באדמה ליד הגז. את הגז להוציא ואותו לא. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אין שר. <היו"ר יצחק וקנין:> יעלה חבר הכנסת איתן ברושי. <זהבה גלאון (מרצ):> השולחן של הממשלה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבקש שהשר – – – <מירב בן ארי (כולנו):> איילת פה. <היו"ר יצחק וקנין:> איילת שקד – אוקיי, היא תורנית כרגע. נכון, השרה פה. שלוש דקות לחבר הכנסת איתן ברושי, ואחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, זה רגע עצוב למדינת ישראל, למשק ולחברה, שיש גז באדמה, והממשלה קודם כול בתוכה לא מאוחדת ולא מסוגלת להעביר את ההחלטה בכוחות הקואליציה. וזה רגע עצוב, משום שישראל – תמיד ידענו לומר שיש לנו ההון האנושי ואין לנו מחצבים ואין לנו אוצרות טבע, והנה, התגלתה מערכת של גז, ואולי גם דברים נוספים, ואין אפשרות. וספק מה יבינו החברים והתושבים והאזרחים כולם מול המחדל וחוסר האונים שמגלה הממשלה, שמנסה בכוחות אחרונים לגייס תומכים כדי להעביר את מה שהיא לא מצליחה בכוחות עצמה, והקואליציה בתוכה מחולקת ומפולגת. נשאלת השאלה: מה האלטרנטיבה? ואם יש אלטרנטיבה, אדוני היושב-ראש, מדוע היא לא מובאת לכאן? מדוע הפכו את השאלה הזאת לשאלה של קואליציה–אופוזיציה, ולא יכלו ליצור הצעה מוסכמת בתוך הממשלה ובתוך הכנסת? הרי התקציב שהממשלה הגישה הוא גם כן תקציב במחלוקת. גם התומכים שלו לא רואים בו בשורה גדולה ולא רואים בו ישועה. יש מחסור גדול במשאבים גם אחרי שהורידו את המע"מ. והנה, מונח פה אוצר טבע, שמשום חוסר היכולת להגיע להסכמה בתוך הממשלה, בין שרי הקואליציה, כולל שר האוצר ושר הכלכלה, מביאים לכאן דיון לאולם ריק, עם חוסר ודאות מה יהיה בסוף הדיון, גם אם יאריכו אותו בלי גבול. ממשלה כזאת, שלא יכולה לקבל הכרעות כאלה חשובות, ולא מציגה אלטרנטיבה שסביבה אפשר להתאחד בתוכה ועם האופוזיציה, היא לא ממשלה שיש לה זכות קיום. אני חושב שהנושא של המשאבים, יחד עם פיתוח ההון האנושי, שתמיד ראינו אותו כחיוני, הוא תנאי לקיומה של חברה יותר צודקת ולמדינה יותר חזקה. וישראל זקוקה למשאבים האלה. התקציב דל מדי גם אחרי שעשו את כל התרגילים. ולכן, לפי דעתי, ישראל שרוצה להיות ערוכה למציאות המשתנה, לאיומים הקיימים והנוספים, חייבת את המשאבים. נראה לי שהיה נכון אם ראש הממשלה והממשלה היו עושים מאמץ באמת לשפר את המתווה ולא להתבצר בו; לבוא עם בשורה לעם ישראל בשם הבית הזה, וכולנו נבחריו של העם הזה, ולבוא ולומר: יש לנו פתרון. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> באיזה עוד מקום היה אפשר להציג חוסר פתרון? לא בשוק הפרטי, אפילו לא בהתיישבות העובדת. לכן אני קורא לראש הממשלה לנסות עוד היום לשפר את המתווה ולא לעסוק בוויכוחים על קוצו של יו"ד. יש כאן משאב גדול, יש כאן הזדמנות גדולה. חוסר ההסכמות בתוך הממשלה לא מביא אותנו להסכמה בבית הזה. חבל על ההזדמנות, בואו ננצל אותה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. יעלה חבר הכנסת מאיר כהן. אני מבין שחברת הכנסת מרב מיכאלי גם היא נמצאת בוועדת הכנסת. הודעתי שכל אותם אלה שיושבים בוועדת הכנסת, כשיחזרו, אאפשר להם את רשות הדיבור; חברי כנסת אחרים שלא נוכחים לא יקבלו את רשות הדיבור. חבר הכנסת מאיר כהן, שלוש דקות. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, נדהמתי לשמוע את השר שטייניץ מדבר – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> איפה יש שר? <מאיר כהן (יש עתיד):> יש יש, איילת שקד. <היו"ר יצחק וקנין:> איילת שקד. איילת, שרת המשפטים, יושבת – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> איפה איילת שקד? <מאיר כהן (יש עתיד):> שרת המשפטים יושבת שם בפינה עם עוזרתה. <היו"ר יצחק וקנין:> היא שומעת. <מאיר כהן (יש עתיד):> את שומעת, נכון? בוודאי, שרת משפטים, גם שומעת, גם – זה בסדר גמור. אדוני היושב-ראש, חברי וחברות כנסת נכבדים, נדהמתי לשמוע את שטייניץ, את השר, מדבר על כך שאנחנו אלה שעיכבו את מתווה הגז. אז שיהיה ברור לכולם, שמי שעיכב זה מי שניסה לקחת את הנושא הזה ולמצוא לו פתרונות במחשכים. אילו היו מביאים מראש את שאלת הגז לדיון – מירב, את מפריעה לי. <היו"ר יצחק וקנין:> מירב, קולך נשמע עד לכאן. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – לדיון ציבורי – אנא מכם – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – היו מביאים אותו לדיון ציבורי פתוח ושקוף, היינו חוסכים מאתנו ומכם, מהממשלה, את הביזיון הגדול הזה. מי שאשם בעיכוב ומי שאשם בכך שהגז נמצא עמוק מתחת לאדמה זה ביבי נתניהו ושריו. ולצערי, אני מודה ומתוודה, היינו שנה וחצי בממשלה הזאת, והיה אפשר לעמוד – גם אנחנו – לעמוד על הרגליים האחוריות כדי שהמתווה הזה יקודם. אני דבר אחד לא מבין: למה ממשלת ישראל, למה ראש הממשלה ולמה השר שטייניץ לא מתנהגים כריבון? יש כל הזמן תחושה שהם עובדים אצל הטייקונים. אלוהים אדירים, אתם לא שותפים שלהם לעסקים, אתם לא עובדים אצלם, אתם לא מקבלים מהם הוראות – אתם הריבון. זה מה שאנחנו רוצים, זה מה שצריך, זה הפיקוח על המחירים, תרצו – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אולי הם כן עובדים אצלם. <מאיר כהן (יש עתיד):> סליחה? <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אולי הם כן עובדים אצלם. <מאיר כהן (יש עתיד):> כנראה, אני לא יודע. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אחרת איך תסביר את הפארסה הזאת? <מאיר כהן (יש עתיד):> אני מסכים אתך, גברתי חברת הכנסת, לגמרי. אני חי בנגב, אני לא מבין גם את השיח המיוחד שיש להם עם אנשי כי"ל. מעולם לא הבנתי מה השיח הזה. איך כל הזמן כולם חוששים? אמר חבר הכנסת גילאון: זאת גזירה משמים. אלוהים אדירים, אנחנו הריבון. אתם לא השותפים שלהם, אתם לא עובדים אצלם. אני לא חייב – בלי להתייחס לדבר שבעיני הוא מגונה, לכך ששר האוצר ועוד שני שרים לא משתתפים בהצבעה הזאת. זה ניגוד אינטרסים. מעניין, מה זה ניגוד אינטרסים? <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> כאילו הם לא עובדים בשביל הטייקונים. <מאיר כהן (יש עתיד):> מה זה הדבר הזה? מה זה ניגוד אינטרסים? שר האוצר, מירב, הוא השר ממפלגת כולנו. הייתי מצפה שבסוגיה הזאת – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <מאיר כהן (יש עתיד):> אני תכף מסיים. – – הוא יעמוד כאן ויתייצב על רגליו האחוריות, ויהיה – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> ואיפה יאיר לפיד, מאיר? איפה יאיר לפיד? <מאיר כהן (יש עתיד):> שנייה. – – – ויהיה חלק מהמתווה, וידבר על כך שבכסף ובפיקוח על המחירים האזרחים ירוויחו; ובכסף שנחסוך נוכל לפתור את מה שהוא לא פותר בתקציב הזה, את כל בעיית העוני בשנה אחת, 8 מיליארד שקלים בשנה אחת. ולשאלתך, איפה יאיר לפיד – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> כן, איפה יאיר לפיד? <מאיר כהן (יש עתיד):> – – אנחנו לא מצביעים במתווה, כי אנחנו חושבים שצריך פיקוח על המחירים. יאיר לפיד נסע, התקזז, כמו עוד שרים אחרים, אבל זה לא מונע מאתנו – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> סליחה. זה לא – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> הציבור לא שלח אותו כדי להתקזז. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. חברת הכנסת מיכל בירן, את תכף עולה. <מאיר כהן (יש עתיד):> סליחה. סליחה. את יודעת, מיכל – – – <מירב בן ארי (כולנו):> חצי מהסיעה שלכם בעד המתווה. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני חבר הכנסת, לא על חשבון הזמן. <מאיר כהן (יש עתיד):> את יודעת, מיכל, שאלות מהסוג הזה תמיד גורמות לכך שבתוך כל הציבור שצריך להתנגד – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת מירב בן ארי, אנא ממך. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – מתחילים להתעסק בזוטות. אל תתעסקי בזוטות. תודה רבה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> איזה זוטות, יושב-ראש המפלגה שלך לא פה. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. תעלה חברת הכנסת מיכל בירן. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> רגע, רגע – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אנחנו – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אתם לא מצביעים נגד המתווה? <מירב בן ארי (כולנו):> הם לא מצביעים. <מאיר כהן (יש עתיד):> אנחנו נגד המתווה. מה זה לא מצביעים? <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אמרת: אנחנו לא מצביעים. נבהלתי. <מאיר כהן (יש עתיד):> אנחנו נגד המתווה. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, תנהלו את הדין ודברים במקום אחר. <מאיר כהן (יש עתיד):> שלא תיבהלי, חס ושלום, אנחנו נגד, נגד, נגד. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. תעלה חברת הכנסת מיכל בירן. שלוש דקות לרשותך. ואחרייך – חברת הכנסת קארין אלהרר. שלוש דקות. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שמעתי את נאומו של שר האנרגיה על כך שכל כך הרבה זמן, חמש שנים אחרי התגלית, והמדינה עוד לא קיבלה החלטה על המתווה. מדהים אותי שכמעט כל מה שאנחנו שומעים זה תלונות על העיכובים, כל מה שאנחנו שומעים זה: רבאק, תאשרו כבר. אני רוצה להציג בפניכם תסריט שונה. תארו לכם שהייתם מגיעים מלכתחילה בדרך המלך. תארו לכם שהנחת המוצא של הממשלה הזאת הייתה שלמדינת ישראל יש ריבון, הוא הכנסת, והוא שצריך לקבל את ההחלטות הללו. תארו לעצמכם שהייתם מייצרים מתווה, מוצע, פשוט, מביאים אותו לכנסת, ככה, בלי משחקים. נכון, גם אז היו ודאי דיונים קדחתניים, ויכוחים ודיון ציבורי נוקב – וטוב שכך. בכזאת מדינה אני רוצה לחיות. אבל בתוך חודשיים, מקסימום שלושה, היינו מסיימים עם זה, היינו מעבירים את המתווה, אחרי הליך דמוקרטי יותר, שקוף יותר לציבור, ראוי יותר. למה אתכם הכול צריך להיות כל כך קשה? אני מזכירה לכם שהעיכובים הללו לא היו סתם כי לציבור ולרגולטורים התחשק לעכב את ההחלטות ולעלות למדינה הרבה כסף. זה קרה כי יש הרבה בעיות קשות במתווה, פעם אחר פעם. יש סיבה שיש רגולטורים במדינה. לא כל פעם שהם לא מתיישרים עם עמדת הממשלה צריך להעביר אותם מתפקידם. להפך, זה תפקידם – להשמיע לממשלה את עמדתם המקצועית, גם אם היא לא אוהבת לשמוע אותה. אני בספק אם תגיע לשולחננו בתקופה הקרובה עוד החלטה בעלת חשיבות כזאת. אבל גם בהחלטות אחרות הריטואל הוא קבוע – לעשות הכול עקום; ראינו את זה ברפורמה ברשות השידור, ברפורמה בבריאות הנפש, ברפורמה בתחום התכנון והבנייה ועוד ועוד. אחרי כל זה, כל מה שאתם אומרים זה: רבאק, תאשרו כבר. אז אני אומרת: לא. אני אומרת: רבאק, תתיישרו כבר. יש משמעות להליכים הדמוקרטיים. בלי משחקים, בלי סעיפים הזויים כמו סעיף 52, שעוד בכלל לא ברור אם נצביע על העברת הסמכויות במסגרתו או לא, בלי קיצורים ובלי פטורים מחובת הנחה – תהליכים דמוקרטיים במובן המהותי של המילה, ולא רק עמידה בכללים הפרוצדורליים. נסו את זה, אולי עוד תגלו שזה יכול לעבוד. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מיכל בירן. תעלה חברת הכנסת קארין אלהרר – איננה. חברת הכנסת עליזה לביא, ואחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. שלוש דקות לרשותך. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברותי, חברי חברי הכנסת, זה צריך היה להיות אחרת; זה חייב היה להיות אחרת. ראוי שהדיון הזה היה אחר – דיון, התבוננות, ראייה של הדברים. רק לפני הבחירות שר האוצר כחלון הבטיח שהקשרים שלו עם איש העסקים קובי מימון, מבעלי מאגר "תמר", לא תהיה להם – הוא אמר את זה, הוא אמר את זה – לא תהיה להם שום השפעה על עיסוקו בגז, ואמר שאת המונופול צריך לפרק. אמר את זה שר האוצר; אמר – ונעלם, נעלם ונאלם. איפה שר האוצר היום? למה הוא לא יושב כאן, במליאה? למה חברי הכנסת לא יושבים כאן במליאה? למה יושבות ועדות תוך כדי דיון? נמצאת פה שרת המשפטים, אבל היא בפאתי האולם. ההתנהלות הזאת היא כל כך עלובה. זה היה צריך להיות כל כך אחרת. הרי כולנו רוצים לחלץ את הגז. כולנו מבינים מה משמעות המתנה, המתנה, המתנה הטבעית שקיבלנו; כך, פתאום, באמצע החיים קיבלנו אותה. ואפשר היה לעשות את זה אחרת, וראוי היה לעשות את זה אחרת: להקשיב לקולות השונים, לשמוע, ללמוד, להבין את טובת הציבור. נכון, צריך לבוא ולראות מה עושים עם מי שעוזר ומחלץ, וגם מרוויח הרבה מאוד כסף מהמאגרים הללו. אבל מה עם הציבור בישראל? למה לא לעשות את זה טוב, ונכון, וראוי? אפשר היה לעשות את זה. הרי לא ייתכן שכל מי שמשמיע דעה אחרת, שונה, מוצא את עצמו מפוטר או מפוטרת. ככה לא עובדים. אי-אפשר לבוא, להתל בכנסת, להשתמש בה ולזרוק. לא צריך לזרוק ולדרוס את הכנסת, ומה שנעשה כאן זה דריסה ברגל גסה של הכנסת. זה משחק ילדים. הייתי יכולה לבוא ולהמשיך, אבל אני רוצה לנצל, אדוני היושב-ראש, את הדקה וחצי שיש לי כאן, כי הרי הדפוסים בממשלה הזאת חוזרים ועולים. אדוני היושב-ראש, ביום חמישי מתכנסת הוועדה לבחירת דיינים. יושבת פה גם שרת המשפטים – ומי שפתח את הדיון הזה הוא יושב-ראש הוועדה, השר שטייניץ. חברים, אי-אפשר שלא לבוא ולראות שיש פה שעת רצון במובן הזה של לבוא ולמנות דיינים קשובים, רגישים, דיינים ציונים, שישנו את בתי-הדין כאן. אני לא יודעת אם תהיה לי עוד הזדמנות לדבר על כך לפני יום חמישי, ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מנצלת את הדקה הזאת. אני לא רוצה שהדפוס שהיה כאן במתווה הגז יהיה כאן גם לגבי הדיינים. יש הזדמנות. לא יכול להיות שחרדים ישללו את המועמדים של הציונות הדתית. אני קוראת מכאן לשר שטייניץ, כיושב-ראש הוועדה, לבוא ולומר שהמקום של נשים ושל מוחלשות בתוך החברה הישראלית ובתוך בתי-הדין, הוא לנגד עיניו. אני קוראת למנהיגי העם היהודי לבוא ולקרוא לשר שטייניץ, בתפקידו כיושב-ראש הוועדה, להקשיב ולהיות קשוב לקולות שעולים, לכלל הנשים במדינת ישראל, ללא התחשבות במגזר כזה או אחר. אדוני השר, הציבור בודק אתכם ואת המעשים שלכם, ואנחנו כאן כדי לתקן, גם את מתווה הגז וגם את מה שעתיד להיות ביום חמישי, ועתיד – בתקווה, גברתי השרה – לשנות את המצב, את המציאות, בבתי-הדין הרבניים. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. יעלה חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – חבר הכנסת יחיאל בר. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. אדוני היושב-ראש, היום, הלילה, נפטרה ריהאם דוואבשה, שהיא הקורבן השלישי של שרפת הבית בכפר דומא, השם ייקום דמה. כנסת זו אישרה רק בשבוע שעבר את חוק הטרור. האם הוא ייושם פה? אני מקווה. לעניין מתווה הגז. שמענו מכבוד השר שיש לנו בשורות על הכנסות אדירות לאוצר המדינה. השאלה – איך האזרחים ירגישו. האם זה יועבר לטייקונים, יעבור לחברות הגדולות, או שאנחנו נרגיש – במיוחד אנחנו, האזרחים הערבים במדינה, שמבקשים בסך הכול שוויון. לא ראיתי שום דמוקרטיה בעולם שצריך לקיים בה שביתות, או שצריך לנהל בה משא-ומתן, כדי לקבל שוויון; זה רק בדמוקרטיה הישראלית. ואני שואל: האם חלק קטן ממאות המיליארדים ואלפי המיליארדים ייוחדו לסגירת פערים עם המגזר הערבי? היום יש שביתה כללית בכל בתי-הספר במגזר הערבי, וזה מסיבה אחת – אפליה נגד בתי-הספר הפרטיים שקוראים להם חינוך מוכר שאינו רשמי. לא יכול להיות שבבתי-ספר שמלמדים תלמידים שהם אזרחי המדינה – תהיה אפליה בין תלמיד לתלמיד בתקציבים. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אני מסכים אתך במאה אחוז. גם אנחנו באותו – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לכן, אנחנו מבקשים לפחות שוויון אתכם. לפחות. לא יכול להיות שבתי-ספר, חלק יקבלו 45% וחלק יקבלו 75% ממה שאתם מקבלים. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> לא מקבלים יותר – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לכן, היות שיש לנו את המיליארדים ואת מאות המיליארדים ואלפי המיליארדים, לפחות נקבל שוויון בזה. ואני לא מדבר רק על בתי-הספר השובתים מ-1 בספטמבר, אלא על כל בתי-הספר, ואני אתן דוגמה. הסטטיסטיקה הייתה שבתקציבים פר-תלמיד במדינה, עשרת בתי-הספר האחרונים הם בתי-ספר ערביים, והאחרון בהם זה בית-ספר "אלהודא", שהוא פרטי, ברמלה. לא יכול להיות שהתקציב לתלמיד יהיה שונה מלתלמיד אחר. זה לא יכול להיות, ואנחנו מדברים על דמוקרטיה. אני מדבר על אפליה. אנחנו רואים, מרגישים את האפליה בכל מקום, אבל בבתי-הספר? הגיעו מים עד נפש. הגיע הזמן שיסגרו את הפערים האלה. בנוסף, מדינת ישראל וממשלת ישראל מתפארות בכל מקום שזו הדמוקרטיה היחידה באזור. אבל הדמוקרטיה הזאת – הממשלה רוצה עם ההסכם הזה להפקיע את ההחלטה של העם. הם יבחרו בממשלה אחרת, אבל מתווה הגז הזה מדבר על עשר שנים שלא פותחים הסכם. מי אמר שהממשלה הזאת או דמותה ימשיכו בעוד עשר שנים? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> סליחה, עוד שני משפטים. והדמוקרטיה הזאת, מיהרו עם המתווה, כי אנחנו, יש לנו שלטון ידידותי במצרים. אבל השלטון הזה הוא דיקטטורה; הוא שרף אנשים חיים וגופות, ואנחנו תומכים ורוצים להציל אותו פתאום. אבל גם זה התפוצץ בפנים של נתניהו וממשלת ישראל, שכן הם מצאו את שדה הגז אצלם. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. יעלה חבר הכנסת יחיאל בר – איננו. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, ואחריו – איימן עודה, שבא במקום זוהיר בהלול; התחלפו. זוהיר בהלול ביקש שלא לדבר. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשלוש דקות אקרא – זה מאוד מאוד לא הגון, שלוש דקות לדבר על המתווה הזה, אבל זה מה שהחליטו. זו הדמוקרטיה, מה שנקרא. נתגלה אוצר טבעי שיכול לשנות את כל צורת החיים במדינה. נתגלה גז ששייך לכל האזרחים, והיות שיש זכות לכל אזרח על האוצר הזה, מן הראוי והנכון וההגון שהממשלה תכריז על הלאמת האוצר הזה, אוצר הטבע החשוב הזה, והוא יהיה בחסותה, לטובת ולרווחת כל האזרחים – למען עתיד כלכלי טוב ומשגשג, למען רפואה טובה, להורדת מחירי הדירות, למען השכלה גבוהה חינם, להורדת המסים וביטול המע"מ. אבל, כמובן, אני לא ציפיתי מהממשלה, ובמיוחד מראש הממשלה, להפוך לסוציאליסט ולהכריז על הלאמה. אני מבין ויודע שתפיסת העולם הקפיטליסטית, החזירית, האכזרית, התאצ'ריסטית ששולטת, לא מאפשרת קבלת החלטה זו, אלא להפך – הממשלה רוצה עוד להעמיק את הפערים החברתיים, להגדיל את העוני, להשריש עוד יותר את הקיטוב החברתי, וללכת בדרכם של השיח'ים שליטי הנפט הרודנים באזור. ואם הממשלה רוצה לקחת דוגמה מהם – אז בבקשה, לבריאות. המהלך שהממשלה מובילה הוא אנטי-דמוקרטי. מבחינת חוק השלטון בכלל הוא אנטי-מוסרי. זה פוגע בדמוקרטיה, ביסודות הדמוקרטיה בכלל – מדינה שאומרת שהיא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. זה מקלקל את אמון הציבור, לא רק בדמוקרטיה אלא גם בצורת קבלת ההחלטות בממשלה, וגם אפילו בכנסת, שמסתמכת על רוב מאוד מאוד דחוק, רוב שאנחנו יודעים מה הרוב הזה. התירוץ, שהממשלה מביאה לדיון עכשיו, לאשר את המתווה – שיש גז, שהתגלה גז בחופי מצרים, מול מצרים – הוא תירוץ שאין לו בסיס. זה הזוי. זה לא מקובל. על זה נאמר בערבית (אומר בערבית: תירוץ גרוע מהעוול). התירוץ גרוע מהעוול שהממשלה מנסה להוביל, להביא את המחטף של מתווה הגז הזה. זה מהלך לא תקין. שמעתי את כבוד השר שטייניץ. לצערי, הוא לא שכנע אותי בכלל; לא מפני שלא הכריז על כוונתו להיות סוציאליסט וגם להלאים את מתווה הגז, אלא כי הוא בכלל לא נתן טענות שבאמת יכולות להיות מוכחות, שבאמת מתווה הגז בצורה הזאת הוא טוב לאזרחי המדינה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> שיהיה קפיטליסט. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> מובן. היו שמועות רבות בתקשורת – סליחה, חצי דקה – בקשר לעמדה שלנו כחברי הכנסת. דיברו על הרשימה המשותפת, חברי הכנסת הערבים, והתקשרו אלי כמה פעמים. נגמר, חמישה חודשים כאן אף אחד לא העז להתקשר – לא מערוץ 1, לא מערוץ הכנסת, לא חשוב – חברי הכנסת הערבים, איך יצביעו – אבל גם דב הוא ברשימה המשותפת, החבר דב. ולכן, במתווה הזה – אם זה ככה, אז נדבר: מה החלק של 22% מאזרחי המדינה, מאוכלוסיית המדינה, במתווה הגז? האם האפליה תרד? האם הגזענות תרד? האם יהיה שוויון? האם לא יהיו הפקעות קרקעות? מה יהיה שם? הם ייתנו לאזרחים ערבים גז חינם ל-20 שנה קדימה? עם כל הכבוד לתקשורת וכל מה שמתרחש, זה אומר דורשני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. יעלה חבר הכנסת מסעוד גנאים. איימן עודה שהיה אמור לדבר – אני מבין שחוזר למקומו הטבעי. זוהיר בהלול – לא נמצא, ויתר על רשות הדיבור. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא, הוא בוועדת הפנים. אי-אפשר. אנחנו מנהלים פה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הוא אמר בקולו שהוא מוותר על רשות הדיבור. אתם מדברים במקומו. תודה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, שלוש דקות. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> נראה לך הגיוני שיש דיון בנושא כל כך חשוב במקביל לדיוני ועדות? <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, לא אני מאשר את עבודת הוועדות. מי שמאשר זה יושב-ראש הכנסת. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אז זה לא בסדר. <היו"ר יצחק וקנין:> נאמר לי רק לגבי ועדה אחת להתחשב בדוברים – ועדת הכנסת. שאר הוועדות – כל אחד יעשה את החשבון שלו; שיתחלף עם חבר שלו. אי-אפשר לחזור אחורה, קדימה. אחר כך כולנו נתבלבל מהדוברים. שלוש דקות, אדוני. אני מחזיר לך חצי דקה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, כבוד השרה, רצינו באמת – לפני כמה חודשים, כשעליתי לפה, גם דיברנו על מתווה הגז, ואמרנו: אנחנו נתמוך במתווה הגז הזה אם הוא באמת ייתן "פול גז" לצדק החברתי, לצדק החלוקתי, לעניין השוויון. אבל מה שמוצג לפנינו היום הוא עדיין פונקציה, ומייצג ראייה כלכלית חברתית קפיטליסטית ניאו-ליברלית, לא מיטיב עם האזרחים – לא עם האזרח הפשוט, לרבות האוכלוסייה הערבית, שהיא 20% מאוכלוסיית המדינה, ואין לה, לצערי, כל קשר למשאביה של המדינה, לאוצרות הטבע של המדינה. אז איך אפשר להצביע בעד המתווה הזה עם הראייה של הממשלה עד היום, שרואה שטובת המונופול, טובת חברות הגז, יותר חשובה מטובתם של העם ושל האזרחים הפשוטים? אנחנו מאוד רצינו שבאמת מתווה הגז, כפי שאמרתי, ייתן גז לשוויון, לצדק החברתי, לצדק החלוקתי, ויראה באוכלוסייה הערבית שותפים שווים; לפחות מגיעים להם 20% מהרווחים. אבל הדבר הוא לא כזה. בסוף מילה רק בקשר לטרגדיה של משפחת דוואבשה. היום נפטרה האם ריהאם, אחרי שמתו גם אב המשפחה סעד והבן עלי. הטרגדיה הזאת היא תוצאה של פשע, של טרור. הגיע הזמן שהממשלה, שעד היום לא תפסה את הפושעים האלה ולא שמה אותם בכלא – ממשלה עם משטרה, עם שב"כ, עם מודיעין, לא יכולה לתפוס קומץ של טרוריסטים? בושה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. יעלה חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת נחמן שי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני חושב שהישיבה היום, שזומנה בדחיפות ובבהילות, צריכה להיות קריאה של הרגע האחרון לראש הממשלה, לממשלתו, להתעשת ולבטל את המתווה הזה; פשוט לבטל אותו. נכון שראש הממשלה נלכד פה באיזה פיתיון שזרקו לו חברות הגז ובלע אותו, וחושב שהוא רץ לאיזו נקודת זמן. זה הכול שטויות. הוא יכול היה בהחלט להגיד להם: חברים וחברות יקרים, יש לנו כל הזמן שבעולם. חברות פרטיות לא מכתיבות שום תכתיב לממשלה ולמדינה. אתם זקוקים לנו הרבה יותר מאשר אנחנו זקוקים לכם. לכם יש תחליפים, אבל הגז הזה, שהוא רכושם של אזרחי מדינת ישראל – צריך להבטיח שייעשה בו השימוש הטוב ביותר, המרבי והמיטבי, כדי שתושבי ואזרחי מדינת ישראל ייהנו ממנו. את זה אנחנו לא מקבלים. חבל מאוד שאת ההחלטה החשובה ביותר אולי בהיסטוריה של מדינת ישראל בתחום הכלכלי-חברתי, לא בתחום המדיני-ביטחוני – את זה אנחנו יודעים לקבל בכל כמה שנים. פעם מחליטים על הסדר מדיני, פעם מחליטים על מלחמה או על מבצע צבאי, שם אנחנו מומחים גדולים – כשהגענו לרגע שבו אנחנו צריכים להחליט החלטה שמעצבת את עתידה של המדינה, מעצבת את עתידנו כאזרחיה, מעצבת את עתידם של ילדינו ונכדינו, נכשלנו. נכשלנו. אין לנו הכלים, אין לנו הבגרות, אין לנו ההבנה, כאילו זה איזה כוח עליון שמשתלט עלינו במקום שאנחנו נשלוט בו. איפה כל אותה חוכמת ישראל שהייתה יפה לנהל את ענייניה של המדינה במשך 67 שנה ונעלמה פה ונכשלה כישלון חרוץ בפני אותם תכתיבים שקיבלנו מבחוץ? ולכן, בדקה האחרונה הזאת שנשארה לכולנו, וגם לי נשארה רק דקה אחת, אני רוצה לומר את הדברים הבאים: אל תיתנו יד למונופול הזה; אל תיתנו יד לאנשים מבחוץ שמנסים להכתיב איך לנהל את מדינת ישראל; אל תהפכו את הגז לכלי מדיני, ביטחוני, בכל מיני טיעוני שווא שלא היו ולא נבראו והופרכו כבר כך וכך פעמים. הגז הזה שייך קודם כול ומעל הכול לאזרחי מדינת ישראל, להם צריך לתת עדיפות, צריך להוזיל את מחיר הגז ולא להעלות אותו כפי שמתוכנן. צריך לקחת את הגז שכבר נמצא בים ושכבר מפיקים אותו ולהפיק גם מהשדה השני ולהזרים אותו ליבשה, להזרים אותו למפעלים שמשוועים לגז כדי להוזיל את עלויות הייצור שלהם וממילא את המחירים, להביא אותו לתושבי ולאזרחי מדינת ישראל כדי שהם ייהנו ראשונים ממתנת האל שניתנה לנו. וכל היתר, פשוט לדחות, לבטל. אבל אני חושש מאוד שהמתווה יעבור היום, ואם הוא יעבור היום, אנחנו נהיה עדים לאחת השגיאות החמורות ביותר שעשתה ממשלת ישראל ועשתה מדינת ישראל. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. יעלה חבר הכנסת עיסאווי פריג', ואחריו – חבר הכנסת יוסי יונה. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדתי השרה, חברים, אתמול נפטרה ריהאם דוואבשה, שלצערנו הרב מצטרפת לעלי ולאבא סעד. שלושתם בני משפחה שנרצחו על-ידי מחבלים יונקי שנאה, וצר לנו מאוד שהמדיניות של הממשלה לא מחפשת ולא עושה מאמצים אפילו לתפוס את הפושעים. יהי זכרם ברוך. אנחנו מאוד מקווים, ונמשיך להגיד את זה בכל מקום: זה לא ייגמר כל עוד יש כיבוש. הכול מתחיל משם. הדבר השני שרציתי להתייחס אליו, אדוני היושב-ראש: חצי מיליון תלמידים ערבים שובתים, מצטרפים לבתי-הספר הנוצריים, שזה 33,000 תלמידים. אני שואל את חברי הכנסת ואת נציגי אזרחי מדינת ישראל – כולם מחפשים מנועי צמיחה במשק; מנועי הצמיחה של החברה הערבית נמצאים בבתי-הספר האלה, וכולם שותקים? הבעיה היא לא בעיה של החברה הערבית; הבעיה היא בעיה של החברה הישראלית. ואני פונה לשר בנט, שהכול נמצא על שולחנו – תארו לעצמכם שחצי מיליון תלמידים יהודים היו בשביתה, האם הדברים היו מתנהלים והעניינים מתנהלים כאילו שום דבר לא קרה? אנחנו חייבים – ואני קורא לראש הממשלה ולשר החינוך: צריך לגמור את הנושא של בתי-הספר הנוצריים עכשיו ועכשיו ועכשיו, ולא לחכות עם זה דקה. זה דבר אקוטי וחשוב. הדבר השלישי, לגבי המתווה, אדוני. הרבה חברים התייחסו והסבירו את זה מכל הכיוונים. אני מצביע נגד כי זה מתווה רע, מתווה מנציח מונופול. ומה שמפריע לי בכל הסיפור הזה זה תהליך קבלת ההחלטות. זה מחזיר אותי למה שקורה עכשיו במשטרה ותהליך בחירת המפכ"ל, מה שהיה ברשות השידור והפארסה שהייתה שם, ומה שעכשיו קורה במתווה הגז, ואיך אנחנו מטפלים בשביתת בתי-הספר של הנוצרים. כל תהליך קבלת ההחלטות הזה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כל תהליך קבלת ההחלטות הזה הוא מחשיד ומטיל עננה כבדה על מי שעומד בראשות הממשלה, איך הדברים מתנהלים. אדוני, צריך לא לקבל את המתווה הזה, וכל תהליך קבלת ההחלטות הזה מחייב בדיקה לעומק. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. יעלה חבר הכנסת יוסי יונה, ואחריו – חברת הכנסת יעל גרמן. שלוש דקות לרשותך. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה איילת שקד, מתווה הגז שאנו מבקשים לאשר מלמד על אחד הסקנדלים השלטוניים הגדולים ביותר שידעה ישראל מעודה. מה לא היה בתהליך גיבושו של מתווה הגז הזה? שר שהתוודה כי עמד בפני איומים על חייו וכעת הוא מגן בלהט על המתווה המוצע – לאלוהים הפתרונים; ממונה על ההגבלים שנאלץ להתפטר מפני שלא עלה בידו לפרק את מונופול הגז; שרים שבורחים מהנושא כמו מפני אש בגלל מראית עין של ניגוד אינטרסים; שר שחושש, בצדק, לעקוף את הממונה על ההגבלים ולהכשיר את השרץ בעצמו; יושבת-ראש חברת החשמל שהתריעה על המחיר המופקע המושת על חברת החשמל ומצאה את דרכה החוצה. ואנחנו גם עומדים משתאים והמומים לנוכח קיומה של דלת מסתובבת של עובדי ציבור, של נאמני ציבור, שזוכים למשרות יוקרתיות אצל תאגידי גז ומקדמים אינטרסים זרים. במילה אחת – חרפה. כולנו רוצים להוציא את הגז מהים ולהשתמש ברווחים שיגיעו לקופת המדינה ובאמצעותם לממן חינוך טוב יותר, רווחה טובה יותר, דיור טוב יותר לילדינו. אבל באיזה מחיר? באיזה מחיר? האם לא ניתן היה לעשות זאת אחרת? אנחנו לא מוכנים להוציא את הגז מהאדמה, אף שאנחנו כבר מוציאים אותו במחיר הפקרת הריבונות של ישראל והעברתה לידי טייקונים בין-לאומיים וטייקונים מקומיים, ובמחיר יצירת מונופול שמחייב את הצרכן לשלם עבור הגז יותר מאשר במדינות אחרות. גברתי שרת המשפטים, זה מתווה מסוכן; זה מתווה שמאיים להשחית את הדמוקרטיה הישראלית – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אני לא מסכימה אתך. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> – – זה מתווה שמחבל בביטחון האנרגטי של ישראל; זהו מתווה שמנוגד לאינטרסים שלנו, גברתי השרה, של מדינת ישראל. זה מתווה לא ציוני. תודה. <שרת המשפטים איילת שקד:> אני לא מסכימה אתך. <ענת ברקו (הליכוד):> ממש לא. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. תעלה חברת הכנסת יעל גרמן, ואחריה – חבר הכנסת באסל גטאס. שלוש דקות לרשותך. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לומר בראשית דברי שאני לא מאמינה בתיאוריית הקונספירציה בהקשר הזה של הגז, באמת. אני חושבת ומאמינה שכל הצדדים רוצים בטובתה של מדינת ישראל, אבל הם רואים את טובתה של מדינת ישראל מנקודת מבט ומתפיסות כלכליות שונות לחלוטין. יש כאן למעשה מחלוקת בין התפיסה שמבקשת שהמדינה תשקיע כמה שיותר וגם תהיה מעורבת כמה שיותר בתהליכים כלכליים, לבין התפיסה שגורסת שכל מה שהשוק החופשי יכול להשקיע, המדינה לא צריכה לגעת בו. אבל במקרה הנוכחי אני חוששת שהתפיסה הכלכלית של הממשלה, שאינה מוכנה לקחת על עצמה חלק מההשקעה ואינה מבטיחה את ההשקעה של החברות – גישה זו, שמתבטאת במתווה שלפנינו, מסכנת את הביטחון האנרגטי של מדינת ישראל. מכל הבעיות שבמתווה – פיקוח על המחירים, פטור לפי סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, המיסוי, ועדת ששינסקי ועוד – מה שמטריד אותי יותר מכול, מה שצריך להטריד את כולנו, הוא הביטחון האנרגטי של מדינת ישראל. כמדינה שנתונה לחרמות, כמדינה שידעה אמברגו, כמדינה שידעה reassessment, אנחנו צריכים לייצר ביטחון ועצמאות אנרגטית ולמנוע מצב שיהיו לנו מקורות אנרגיה באדמה שאנחנו לא יכולים להשתמש בהם. אנחנו חייבים שיהיו לנו מקורות אנרגיה עצמאיים, ונהיה תלויים אך ורק בהם, ולא במקורות החיצוניים. זו צריכה להיות המטרה העיקרית של המתווה, ואת המטרה הזאת המתווה הזה לא משיג. ראש הממשלה מרבה להדגיש את הנחיצות שבהוצאת הגז מהאדמה. הוא צודק, זה נכון. אנחנו צריכים להבטיח שהגז יצא מהאדמה וישמש את המשק הישראלי כדי להוריד את יוקר המחיה, כדי להפחית את זיהום האוויר, כדי למנוע זיהום אוויר, לתרום לאיכות הסביבה. אבל זה בדיוק מה שהמתווה לא עושה. אם במתווה הקודם קישרו בין היתרי ייצוא לחברות לבין פיתוח "לווייתן", הרי שההתליה הזאת בוטלה במתווה שלפנינו. מה יש לנו? אה, יש לנו אמירות יפות, אבל בעיני ממש נבובות: הממשלה רושמת לפניה את הודעת בעלי הזכויות ב"לווייתן" ו"תמר" שיפעלו באופן מיידי להמשך ביצוע השקעות ופעולות לצורך פיתוח מהיר. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <יעל גרמן (יש עתיד):> כן. יש לנו גם לוחות זמנים: עד סוף 2017 צריך להשקיע 1.5 מיליארד. אבל מה יקרה אם לא ישקיעו? ומה יקרה אם בעוד חמש שנים – גם לא השקיעו 4 מיליארד ש"ח; מה אז יקרה? אז נימצא במקום שאנחנו היום נמצאים, מה שנקרא ב-square one, באותו מקום. ואיך נהיה? במצב הרבה יותר גרוע, מפני שבמקום לוותר על אותה גישה כלכלית אדוקה שאומרת שאסור להשקיע, היינו חייבים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני מייד מסיימת. – – – היינו חייבים לדאוג שהממשלה תוודא, באמצעות סנקציות, באמצעות ערבות ביצוע, שאכן ישקיעו את הכספים שצריכים להשקיע; שאכן "לווייתן" יפותח; שאכן יונח עוד צינור. אבל כל הדברים האלה לא מאובטחים: אין סנקציות; אין מוכנות אפילו להשקיע 400 מיליון שקל. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <יעל גרמן (יש עתיד):> ולכן, להערכתי, המדיניות הכלכלית של ראש הממשלה ושל הממשלה מפקירה את הביטחון האנרגטי של מדינת ישראל. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. יעלה חבר הכנסת באסל גטאס, ואחריו – חבר הכנסת יואל רזבוזוב. אם הוא לא יימצא באולם המליאה – חברת הכנסת חנין זועבי. שלוש דקות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בתחילת דברי, כמובן – לא נוכל להתעלם מהעובדה שריהאם דוואבשה הלכה לעולמה היום; הקורבן השלישי של הפשע הנורא, המתועב, של שרפת הבית בכפר דומא. אין לנו יותר ציפיות, לא מזרועות הביטחון ולא מאותם כוחות כיבוש, שבכלל, הם נמצאים באותו אזור ונותנים את חסותם לאותם גורמי טרור שעשו את הפשע הנורא הזה. גם אין לנו ציפיות לצדק כלפי אותם קורבנות מהממשלה הזאת, משרת המשפטים ומהמערכת המשפטית. הדבר השני – העובדה שאנחנו היום ב-7 בחודש ועדיין 35,000 תלמידים ערבים לא הולכים לבתי-הספר, וזה לא מזיז לאף אחד. אתמול התכנסו 10,000 אנשים בהפגנה ענקית מול משרד ראש הממשלה; אף שר לא חשב שנכון לצאת לדבר עם ההורים ועם הילדים שבאו להפגין. אני לא רוצה להרבות במילים בעניין. אני מקווה שוועדת הכספים תתכנס מחר או מחרתיים לדיון מהיר בעניין ותפתור את הבור התקציבי הענק שמסתכם ב-50–60 מיליון שקל בשנה ומעיק על פתיחת שנת הלימודים. לענייננו, יש רושם כאילו חברי הכנסת הערבים והרשימה המשותפת הם לא חלק, לא נטלו חלק בשיח על נושא הגז; כאילו עניין הגז לא נוגע אלינו. אז אני, לי יש בשורה לחברים: העניין הזה דווקא מאוד אכפת לנו ממנו, ויש לנו – לפחות לי – אג'נדה ברורה בעניין. אני חושב שאנחנו, קודם כול, בתור 20% אזרחי המדינה, ושנית – בתור העם הילידי שנמצא כאן, על-פי ההגדרות הבין-לאומיות, יש לנו אחוז, ואנו חייבים ליהנות לפחות מ-20% מהפירות של שדות הגז, וזה – אף אחד לא מדבר על זה. דיברנו בקדנציה שעברה על הקמת קרן שייכנסו לתוכה רווחי הגז. אז אני תובע וחושב שראוי שתוקם קרן נפרדת להשקעה בכלכלה הערבית, להשקעה בתשתיות – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אתה לא חלק מהמדינה? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> בטח, לכן אני אומר. אני אומר – תשמעי אותי, תביני, לפחות תתאמצי להבין. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, זמנך הסתיים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> תן לי לענות לה. חלק מההכנסות האלה צריך להיות מופנה להשגת שוויון, לתקן את העוול ההיסטורי שנגרם לנו במשך 67 שנים. זה הולך without saying, איך שאומרים. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> משפט אחרון שאני חושב שהוא חלק מרכזי של האג'נדה שלנו לעניין הזה – צריך להקים חברה ממשלתית שתיקח אחריות על כל הנושא. חברה כזאת תגייס כסף; חברה כזאת תגייס ותשקיע במה שצריך, ולא רק משיקולי רווח והפסד. היא תתעסק עם אותן חברות בין-לאומיות שיש להן זיכיון. תלמדו ממצרים – מרבים לדבר בזלזול על המדינות מסביב – איך בתוך שנה הקימו חברה שחפרה והפעילה את תעלת סואץ מס' 2, חברה ממשלתית שגייסה כסף בבורסה של קהיר. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> 8 מיליארד דולר גייסו, עשו והקימו ומפעילים, בלי להיכנע תמיד לכסף שבא מבחוץ ולהבאת חברות בין-לאומיות. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. תעלה חברת כנסת חנין זועבי, ואחריה – חברת הכנסת מיכל רוזין. שלוש דקות לרשותך. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תודה. אדוני היושב-ראש, ריהאם נהרגה לא על-ידי אלה שהרגו ושרפו אותה אלא על-ידי מדיניות שמכשירה הרג פלסטינים, מדיניות של מדינה כובשת. מסיימים את ההרג על-ידי סיום הכיבוש. מסיימים את הכיבוש על-ידי מאבק נגד הכיבוש. אנחנו מתנגדים למתווה הגז. אנחנו, חברי הכנסת הערבים וכל מי שיש לו היגיון פשוט, אומרים שעיקר המשאבים של המולדת חייבים להגיע לילידים ולאזרחים. כל עוד התנאי הזה לא מתקיים, אנחנו נתנגד, אנחנו ניאבק במדיניות של מתווה הגז ובכל מה שמשפיע על מדיניות זו. 1,000 מיליארד השקלים צריכים ויכולים לחולל מהפכה כלכלית, מהפכה שלמה: מלחמה בעוני, המודרים, המוחלשים, פיתוח היישובים הערביים, הפריפריה – מהפכה. מדובר בכסף גדול, אפילו אי-אפשר לדמיין אותו. אנחנו גם מתנגדים להיגיון הכוחני, השתלטני של מדיניות החוץ, ולא רק הכלכלי, שעומד מאחורי החלק הסודי של המתווה, שאף אחד מאלה שמתנגדים להסדר הזה, כולל המבקרים הכי נוקשים והכי חריפים שלו, לא דיברו עליו, ומעניין למה. חלק מחוזי הגז הם מול ירדן ומצרים, ולזה הממשלה מייחסת חשיבות מדינית רחבה, ולא רק כלכלית. כתוצאה מכך החליט הקבינט המדיני שחלק מהמתווה לא יפורסם ולא ייכלל אפילו בפרוטוקולים של הישיבות, וככה הוא נכלל תחת מטרייה סודית של דיוני הקבינט. האופוזיציה שנגד המתווה – היא מסכימה עם זה? מסכימה עם החלק הסודי המדיני? אנחנו דורשים שחלק מהכנסות המולדת יגיע לילידים, לפליטים של המולדת הזאת. ובמקום שהצבועים ידברו על פליטי סוריה, שיזכרו שחלק מפליטי סוריה הם פליטים פלסטינים שגורשו מהמולדת שלהם, המולדת הזאת. אנחנו דורשים ש-20% מהכנסות הגז ילכו ליישובים הערביים, לאזרחים הערביים. אנחנו רוצים פיצוי על עוול כלכלי-פוליטי שהמדינה הזאת עשתה לנו במשך 60 שנה. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> ואנחנו גם דורשים – – <ענת ברקו (הליכוד):> את נראית מאוד סובלת. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – שהתמיכה הכלכלית, הכשרת כוח העבודה בתחום הגז הטבעי – שתהיה לממשלה תוכנית מלחמה באבטלה בקרב הצעירים הערבים, ולהכשיר כוח של צעירים ערבים שיעבדו בתחום הגז הטבעי. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אנחנו לא מסכימים, לא עם החלק המדיני הסודי, שאף חבר כנסת לא דיבר עליו, ולא עם ההיגיון הכלכלי שמאחורי מתווה הגז. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת חנין זועבי. תעלה חברת הכנסת מיכל רוזין, ואחריה – חבר הכנסת אחמד טיבי. שלוש דקות לרשותך, חברת הכנסת מיכל רוזין. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה רבה. צר לי שהשר שטייניץ, אף שהוא נשא פה הרצאה ארוכה וסירב להקשיב להצעות שלנו לסדר-היום ולהערות שלנו, לא נמצא כאן כדי לשמוע באמת את הטיעונים שלנו. אף שהוא אמר: אני אהיה פה להקשיב לכם, הוא לא כאן. ולכן, אני רוצה לפנות אל כל נציגי הממשלה – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אולי יש פה איזו אי-הבנה: אני את הרשימה סגרתי. אין אפשרות להכניס לי אנשים, שלא תהיה טעות. את יכולה להמשיך. אני אתן לך את הזמן. <מיכל רוזין (מרצ):> – – ואני רוצה לשאול אותו, למרות שהוא לא נמצא כאן, איך הוא לא מתבייש ואיך הממשלה לא מתביישת, אחרי חצי שנה שבה הם מדברים עם חברות הגז, ולא מספרים לציבור על מה דיברו ומה נאמר על-ידי מי, ואין פרוטוקולים, כאילו לא מדובר במשאב החשוב ביותר של הציבור, שבשמו הם נשלחו לשאת ולתת, ואת המתווה הביאו לאישור הקבינט המדיני-ביטחוני בלי שהחברים בו קראו אותו, וכך הם התכוונו שגם אנחנו, חברי הכנסת וחברות הכנסת, נצביע עליו, ורק בעקבות לחץ ציבורי הם נכנעו והסכימו לפרסם אותו, ופרסמו נתונים מוטים ושקריים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא אעשה אפליה בשום פנים ואופן. אני לא מכניס אף אחד, מצטער – לא באמצע הדיון. תמשיכי, אני אתן לך את הזמן. מבטיח לך, תקבלי את הזמן. <מיכל רוזין (מרצ):> לא, אין בעיה, פשוט קו המחשבה – פרסמו נתונים מוטים ושקריים כדי להסביר את חוסר ההיגיון שבמתווה, וכשרגולטורים ניסו לבצע את התפקיד שלהם ולהתריע מפני המכשולים, פינו אותם מהדרך, ורצו למנות מנכ"ל למשרד האנרגיה שאחיו מייצג את תשובה, ואחרי שנימקו את כל ההחלטה בצורך הנואש של המצרים בגז והעבירו את כל הדיון עצמו לקבינט המדיני-ביטחוני, פתאום, אחרי שהתגלה מאגר הגז במצרים, לא חושבים שצריך אולי לשנות את המתווה, לא חושבים שצריך לדון מחדש. הרי מה שווים כל מסמכי חוות הדעת של המל"ל, של משרד החוץ, על המצב הגיאו-פוליטי הביטחוני, אם בעצם הם לא יכלו לצפות את העובדה ששדות הגז במצרים עומדים לפני פיתוח ומה יהיו האופציות? האם הוצגו בפני הקבינט המדיני-ביטחוני בכלל האופציות מה יקרה אם יימצאו שדות גז במצרים? ונניח שלא חזו את זה – וזה מחדל רציני – אז האם צריך להיות שינוי? האם לא אמור העניין הזה לעצור את אישור המתווה ולהתאים אותו למציאות? איפה הדיון המקצועי? נראה שכשמשרתים מונופול, העובדות לא מבלבלות. אז השר שטייניץ, השר כחלון – שמסרב להיות שותף ולהצביע ולהביע את עמדתו כשר האוצר – ראש הממשלה נתניהו, אתם בגדתם באמון הציבור והוכחתם שאתם משרתיהם של קומץ טייקונים. אתם לא ראויים לעם שאותו אתם משרתים, אתם לא ראויים לאמון הציבור, ואני אומרת את זה בלב כבד. אני קוראת לכל חברי הבית הזה – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – תתעוררו. אל תאשרו את המתווה. תתנגדו לו עד אשר ייערך פה דיון מקצועי אמיתי. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, חברת הכנסת מיכל רוזין. יעלה חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – איננו. חברת הכנסת ציפי לבני – איננה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> ישנה, ישנה, ישנה. <מיכל רוזין (מרצ):> הוא פה, הוא פה. <היו"ר יצחק וקנין:> מי? <מיכל רוזין (מרצ):> אוסאמה, הוא בדיוק נכנס. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אחרי טיבי. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אתה יכול לפני, אין בעיה. <היו"ר יצחק וקנין:> שלוש דקות. אני אמשיך לפי הסדר. רבותי, אני לא רוצה שמישהו יבוא אלי בטענות. אני אמרתי בתחילת הדיון שמי שלא יהיה נוכח בזמן שאני קורא לו בלי סיבה – מלבד אותה רשימה שהייתה בוועדת הכנסת – לא יקבל את רשות הדיבור. שלוש דקות, חבר הכנסת אחמד טיבי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. התנגדנו אז, לפני חודש, חודש וחצי, חודשיים, להצעה להעלות את מתווה הגז כרשימה אחת. אמרנו שנושא הגז הוא נושא חשוב – משהו התבלבל, אדוני? <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, מנסים להכתיב לי איזה סדר פה, ואני לא אזוז – שיהיה ברור, חד וחלק. אמרתי את זה – אם אני פותח את מה שאתם מבקשים, רבותי, אני פותח את הכול, וכל מי שרוצה, שיעלה וידבר. יירשמו פה, ואז הטענות יהיו או אלי או לבא בתור אחרי. ולכן, אדוני, אתה תמשיך ואני אתן לך את הזמן. יש רשימה. מי שהיה היה, ומי שלא היה לא היה. אני לא אכניס אנשים במקום אחרים. תודה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> להתחיל מחדש, אדוני? <היו"ר יצחק וקנין:> לא. אני אוסיף לך חצי דקה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. הנושא של הגז הוא נושא חשוב, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אבל אני לא אומר – ואני אומר זאת כאן מעל הדוכן, בריש גלי, בעברית, בערבית, באנגלית – שזה הנושא החשוב ביותר בעולם, לפחות לא מבחינת תושבי אום-אלפחם, טייבה, רהט והגליל. פורסמו ידיעות שכאילו – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני עושה מה שאני רוצה? אני לא פותח. אתה רוצה לנהל את הישיבה במקומי, אדוני? אתה לא יכול, אי-אפשר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני מוחה, אני מוחה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר'ה, זה לא דיון ראשון ולא דיון שני. אנשים שלא נרשמו – סגרתי את הרשימה. עכשיו, אם יבוא אחד שרצה לדבר וכבר אמרתי לו שהוא לא יכול לדבר – חבר'ה, אתם רוצים שנעשה איפה ואיפה בין אחד לאחד? אי-אפשר דבר כזה. אדוני ימשיך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> גם נקטע שטף הדברים, גם – זה לא הוגן – חוט המחשבה. פורסמו ידיעות בתקשורת שבשל העובדה שראשי המשותפת נפגשו עם בנימין נתניהו, בטח הוא קנה אותם; הביטוי הזה הסתובב פה ושם. א. מותר להיפגש עם ראש הממשלה; ב. יש זכויות שהן זכויות, לא, לא – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – – נהרתם באוטובוסים – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> נהרנו באוטובוסים להפגנה אתמול אל מול משרד ראש הממשלה. ואז צצו להם חברים מסיעת העבודה, המחנה הציוני, להטיף לנו מוסר. תרשה לי כי אני כועס, ולכן תרשה לי להאריך. <היו"ר יצחק וקנין:> אני נותן לך דקה נוספת, ואתה תסיים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> חברת הכנסת אחת שאני מכבד אותה, חברת הכנסת מיכל בירן, שאני מכבד אותה, שלחה מכתב בתפוצת נאט"ו אל הרשימה המשותפת, מכתב, והפיצה את זה ל-120 חברי כנסת ופרסמה את זה, להטיף לנו מוסר באופן מתנשא, יהיר. "אל תמכרו את זכויות אזרחי ישראל בנזיד עדשים", כתבה לחברי המשותפת. אתם מעזים להטיף לנו מוסר, אנשי מפלגת העבודה? איפה הייתם בזמן ההצבעה על חוק איחוד משפחות? איפה הייתם בנושאים החשובים לציבור הערבי? אתם מטיפים לנו מוסר? איפה הייתם כאשר נהרסו הבתים שלנו? לא ראיתי אף לא חבר כנסת אחד מבקר בבית הרוס. איפה הייתם כאשר אנחנו מציעים את זה בוועדת הפנים? כאשר אנחנו מציעים את זה במליאה אתם נעלמים כי זה מביך אתכם לעמוד לצד חברי הכנסת הערבים בנושאים שחשובים לנו. אתם שולחים לנו מכתבים יהירים, מתנשאים? אל תטיפו לנו מוסר. הנה, אני מודיע שאם יש דרישות של הציבור הערבי והן ייענו אנחנו נשקול ברצינות. באסל, אמרת 20% מהרווחים? גם אנחנו אמרנו 20% מהרווחים. עבד אל חכים, אמרתם לגבי הריסת בתים? יוקפאו הריסות בתים. אום-אלחיראן תוכר. כל הדרישות האלה. תוקם אוניברסיטה, תקציבים לשדרוג מעמד הציבור הערבי. אלה דרישות הציבור הערבי ודרישות הרשימה המשותפת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הנושאים האחרים הם חשובים. אף אחד, לצערי הרב, לא מוכן להקשיב לדרישות האלה, ולכן המצב נשאר אותו דבר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אבל קיבלתם – – –? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אנחנו פה. אני ביטלתי נסיעה לבריסל כדי להיות פה ולהצביע נגד. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> חבר הכנסת טיבי, קיבלתם את מה שביקשתם? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא. אנחנו מעלים את זה בפומבי, ולא קיבלנו. לכן אני אומר – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> יש משא-ומתן? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא, לא. אין משא-ומתן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת אחמד טיבי, זמנך תם. אני מבקשת לסיים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אנחנו לא מנהלים משא-ומתן חשאי. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אמרתי את זה מעל הדוכן לפני חודש, אני אומר את זה בכל מקום. אף אחד לא יטיף לנו מוסר, גם לא מיכל שאני מכיר אותה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> לכם מותר להטיף מוסר ולאחרים אסור? אתה רוצה שוויון? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> איזה מוסר? איזה מוסר? איזה מוסר הטפנו לכם? <מיכל בירן (המחנה הציוני):> כל הנאום שלך זה הטפת מוסר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> איזה מוסר? שלחתי לך מכתב בתפוצת נאט"ו? <מיכל בירן (המחנה הציוני):> זה ביקורת לגיטימית, זו בקשה לגיטימית. אתה רוצה שוויון זכויות? שוויון זכויות זה אומר גם שאפשר להטיף לך מוסר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת אחמד טיבי, אני מבקשת לסיים. חברות הכנסת. חברת הכנסת בירן. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אתם עושים עלינו סיבוב? מה, אתם עושים עלינו סיבוב, על הנושאים שלנו? אתם רוצים להתנהג כאופוזיציה? תתנהגו כאופוזיציה בכל הנושאים שחשובים לציבור הערבי. אתם הרי אופוזיציה משמאל, לא מימין. הריסת בתים – תעמדו לצדנו; איחוד משפחות – תעמדו לצדנו; אום-אלחיראן – תלכו להפגין עם טלב אבו עראר, עם באסל, עם אחמד, עם כולנו. רוצים לראות אתכם שם. אל תטיפו לנו מוסר. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אבל מה אתם מצביעים? מה אתם מצביעים? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> פטרונים היו בזמן הממשל הצבאי, חלאס, חלאס. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> מה אתם מצביעים? <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת טיבי, סגן יושב-ראש הכנסת, תודה רבה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אפשר? נקבו בשמי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו ניתן לכם להגיב. לא, כרגע אני הולכת לפי הסדר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אף אחד לא יעשה עלינו סיבוב, גם לא מפלגת העבודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת אוסאמה סעדי. חברות וחברי הכנסת, אני מבקשת לעמוד בזמנים. ואם אני מבקשת לסיים אז זה אומר לסיים. שלוש דקות, אדוני. בבקשה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בשעה זו שהכנסת מנהלת את הדיון הזה על מתווה הגז מובאת למנוחות ריהאם דוואבשה, האימא של עלי ז"ל ואשתו של סעד ז"ל. ואנחנו, כמו שהשתתפנו בהלווייתו של הקטין עלי וגם בהלווייתו של האבא סעד, היינו אמורים עכשיו להיות שם, בכפר דומא, וללוות את ריהאם למנוחת העולמים ולקרוא אל-פאתחה (בערבית: לעילוי נשמתה של) ריהאם דוואבשה. ולכן, מכיוון שאנחנו נאלצנו להיות פה בדיון החשוב הזה על מתווה הגז, אני קורא מעל במה זו סורת אל-פאתחה (בערבית: לעילוי נשמתה של) ריהאם דוואבשה (אומר בערבית: אני קורא לכל אחי לקרוא את סורת אל-פאתחה לעילוי נשמתה של ריהאם דוואבשה). אללה ירחמה. הנושא השני שהייתי מבקש להעלות במסגרת הזמן שלי – לא יכול להיות שאנחנו פה דנים במתווה גז חשוב מאוד, אבל יותר מ-33,000 תלמידים בבתי-ספר פרטיים מושבתים מהלימודים, לא חזרו לספסל הלימודים מאז 1 בספטמבר, ועל אף כל המגעים, כל ההפגנות שהיו, שהשיא שלהן היה אתמול בהפגנת האלפים, ואני לא זוכר – מזה 20 שנה, אני לא זוכר הפגנה כזו מול משרד ראש הממשלה – שום שר. הממשלה לא ראתה לנכון להיכנס בעובי הקורה בנושא כל כך חשוב ולבוא ולשבת יומם ולילה, מסביב לשעון, על מנת למצוא פתרון לעשרות-אלפי תלמידים שעדיין יושבים בבתים עם ההורים שלא הולכים לעבודה על מנת לשמור על הילדים שלהם, והממשלה – יוק, רק מחפשת איך להעביר את מתווה הגז והעברת הסמכויות. ולכן, אני קורא לממשלה, לראש הממשלה, לשר האוצר, לשר החינוך, לשבת מייד על המדוכה, לשבת עם נציגי בתי-הספר ולפתור את העניין הזה היום, לפני מחר, על מנת שהתלמידים שלנו יחזרו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> בעניין מתווה הגז – אנחנו ברשימה המשותפת החלטנו אז, וגם היום, שכל עוד המתווה הזה לא משתנה, כל עוד הציבור הערבי, הבוחרים שלנו ששלחו אותנו על מנת להביא תוצאות ולהביא הישגים ולפתור את הבעיות היומיומיות של הציבור הערבי, ובראשן נושא הריסות הבתים, נושא התכנון, נושא הבנייה, נושא סגירת הפערים – כל עוד הדרישות האלה לא יתמלאו, אנחנו נצביע נגד המתווה. ולכן, אנחנו אומרים בריש גלי – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אני אתמול, כשקיבלתי את המכתב של חברתי מיכל בירן, רתחתי מזעם. איפה הייתם כאשר עלו להצבעות ולדיונים כל החוקים הגזעניים נגד הציבור הערבי? רק לפני שבוע, בחוק המאבק בטרור, ברחתם. כולכם ברחתם, מלבד חברנו זוהיר בהלול שהצביע, והעז להצביע נגד עמדת המחנה הציוני. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, אני מבקשת לסיים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> איפה הייתם כשהייתה הצבעה על הצעת חוק של חברי עיסאווי פריג' בעניין המורשת הערבית? אפילו מחוק כזה ברחתם. אז אל תטיפו לנו מוסר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. חברת הכנסת ציפי לבני. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> רבותי, גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בואו נעשה קצת סדר במה שקורה באופוזיציה, ואני אומרת את זה לחברי הכנסת הערבים שעלו בזה אחרי זה והודיעו שהם יצביעו אתנו אם אנחנו נצביע אתם. אני רוצה להגיד לכם שאני לא ברחתי – לא מחוק הטרור. הצבעתי בעדו והבאתי אותו לשולחן הכנסת – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> זו הבעיה, ציפי. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – ואלמלא ההתנהלות הבלתי-נסבלת של חברי הליכוד בחוק איחוד משפחות, הייתי גם מצביעה בעד החוק הזה. <קריאה:> – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אנחנו כולנו חברים באופוזיציה כי כל אחת מהקבוצות – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> את מתגאה בזה? <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אחמד, אני הקשבתי לך. תקשיב לי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מתגאה? מתגאה? <ציפי לבני (המחנה הציוני):> כן. אני מתגאה בזה. אנחנו נמצאים כאן כדי להגן על השקפת עולמנו, כדי להגן על מה שמדינת ישראל צריכה להיות. בעינינו מדינת ישראל צריכה להיות מדינה שיש בה שוויון מלא לכל אחד ואחד מאזרחיה. ולא, אתם לא צריכים לבקש טובות על חשבון מתווה הגז כדי לקבל את מה שמגיע לכם בדין, או לעשות עסקאות עם ראש ממשלה שלא רואה אתכם ולא את השוויון ממטר. אז אנחנו לא נעשה עסקאות אתכם בכל מה שנוגע לדברים שבעינינו חשובים למדינת ישראל, לביטחונה, לערכיה, לקיומה כמדינה יהודית ודמוקרטית; מדינת העם היהודי שכל אזרחיה הם אזרחים שווי זכויות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> עכשיו תחליטו אתם אם המתווה הזה טוב לכם וטוב למצביעים לכם או לא; תעשו את ההחלטה הזו שלכם בלי קשר אלינו, תעשו את ההחלטה הזו לפי השקפת עולמכם. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <קריאה:> איזה החלטה – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> ועכשיו, השקפת עולמי ביחס למתווה הגז, במעט הזמן שנותר: מתווה הגז הוא רע למדינת ישראל ולאזרחיה. מתווה הגז זה תהליך שבו ראש ממשלה הוריד ראש ונותן מונופול אימתני, עם כל כך הרבה כסף, על חשבון הביטחון האנרגטי של מדינת ישראל, לקבוצה מצומצמת, תוך רמיסת כל שומרי הסף במדינת ישראל, כחלק ממערכה שהממשלה הזאת מנהלת מול כל שומרי הסף במדינת ישראל בכל נושא אחר. וככה יוצא – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> את תמכת – – – למה – – – למה – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – שראש ממשלה שמסביר לנשיא אמריקני שהבחירה היא לא בחירה דיכוטומית מול איראן, אלא אפשר; כשאומר הנשיא האמריקני: או הסכם כזה או מלחמה, אומר לו נתניהו: לא, תנהל משא-ומתן טוב יותר. אבל בכל מה שהיה קשור לניהול משא-ומתן מול ברוני הגז, ראש ממשלת ישראל לא ידע לנהל משא-ומתן. ולא, אני לא מקבלת את ההכרזה שאומרת: או ההסכם הזה או שהגז באדמה. שלא יובן לא נכון: אני לא קמה בבוקר לשנוא טייקונים, ואני חושבת שמי שהשקיע כדי למצוא את הגז הזה – וממשלת ישראל לא עשתה את זה – יכול שתהיה לו תשואה ותמורה על המאמצים האלה, ואני לא מחפשת לפגוע בהם. אבל אני מחפשת לשמור על אזרחי מדינת ישראל. וכשבמתווה הזה מקבעים את המונופול הזה, ומדינת ישראל קושרת את ידיה מאחורי הגב למשך כל כך הרבה שנים, מה אנחנו נוכל להגיד הלאה? ואם ישתנו התנאים? ואין פיקוח על המחירים. ראינו את התופעה הזאת עם הקמתה של מדינת ישראל: נעשו חוקים שהיו חוקים לטובת חברות מסוימות – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – שנים אחרי זה אכלנו מרורים מהעסקאות האלה; שנים אחרי זה לא ידענו איך מבטלים את החוקים האלה, כי כבר היו בהם אינטרסים. ולכן, אנחנו נצביע נגד, ואני מתנגדת למתווה הגז כפי שמונח. רק כל העיסוק כאן, תסלחו לי – אנחנו צריכים גם לדעת את זה: הרי אתם מבינים שאין משמעות לכל ההחלטה הזאת שמביאים להצבעה היום. אנחנו מצביעים היום כדי שאולי אריה דרעי יסכים לעקוף את החוק, להשתמש בסמכותו לפי סעיף 52 לחוק ההגבלים ולהסיר את המגבלות החוקיות מעל המונופול. זאת אומרת, זה הסיפור של ההצבעה היום. עוד בושה של הממשלה הזאת. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חברת הכנסת ציפי לבני. <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> הדוברת הבאה – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יואל חסון:> – – קארין אלהרר, בבקשה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני יושב-ראש הכנסת, אין שר באולם? <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> יש שניים. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אה, נכון. סליחה, לא רואים פה. <מיכל רוזין (מרצ):> יש שולחן ממשלה. פשוט אתם לא פה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אם הייתם שמים את הדוכן במקום נגיש – – – <היו"ר יואל חסון:> יש לנו שר. כן, יש פה, השר שלום נמצא כאן. <קארין אלהרר (יש עתיד):> השר – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> הוא לא התורן, אבל אתה כאן. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> יש, יש – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> אוקיי. <היו"ר יואל חסון:> אז אתה מאפשר את הדיון. <קארין אלהרר (יש עתיד):> בסדר, בסדר. <היו"ר יואל חסון:> בבקשה. שלוש דקות, גברתי. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, שני השרים, חברי השרים, חברי וחברותי חברי הכנסת, התכנסנו כאן היום, שוב, בהתרעה מאוד קצרה, כי צריך, הגיעה השעה שבה נחה דעתו של ראש ממשלת ישראל, כי הוא חושב שהוא השיג אישור למתווה ולחתימה על סעיף 52. וכשמדובר בממשלה הנוכחית, כל השרצים מוכשרים. עוצר יציאות מהארץ לחברי כנסת, גם במחיר של פגיעה ביחסים הדיפלומטיים של ישראל – למה לא? אפשר; דילים פוליטיים שנרקמים בחדרי-חדרים, הרחק מעיני הציבור, בשביל להשיג עוד קול? בטח שאפשר; המתנה לתקופת החגים בידיעה שחברי כנסת רבים מתכננים חופשה ולא יוכלו להגיע בהתרעה של יום-יומיים? גם את זה עושים. אלה אדי הדלק האחרונים שלך, אדוני ראש הממשלה, ואני אומרת את זה תרתי משמע. אתה תעשה הכול, אבל הכול, כדי שנמשיך להיות בובות על חוט בשלטון היחיד שלך ולא נבצע את שליחותנו הציבורית. אני חשה שלא באמת אכפת לראש הממשלה מאזרחי המדינה, ולא אכפת לו מנבחרי הציבור שנבחרו על-ידי אזרחי המדינה. לא אכפת לו שמתווה הגז הנוכחי הוא רע לאזרחי מדינת ישראל, ולא אכפת לו שקופת החיסכון הכי גדולה שנקרתה בדרכה של מדינת ישראל לא תנוצל באופן מיטבי. כי אם לראש הממשלה היה באמת אכפת, הוא היה מחולל מהפך חברתי-כלכלי שייטיב עם האזרחים, ולא רק עם קומץ טייקונים, החברים שלו. לפני כחודש פרסם מבקר המדינה את הדוח על מתווה הגז. מהדוח עולה שהממשלה התנהלה ללא מדיניות מסודרת, ללא תוכנית לטווח ארוך, ללא שיתוף פעולה בין כל הרגולטורים. כל אלה יצרו את המונופול והביאו למצב שבו נעשה תהליך במחשכים, ללא שיתוף הציבור. בדיון בוועדה לענייני ביקורת המדינה בראשותי גילינו שדיוני הוועדה המיוחדת, או איך שקוראים לפורום הזה בעניין הגז, התקיימו ללא פרוטוקולים מלאים. למה צריך שקיפות? אין צורך. ואני שואלת: איך נושא כל כך מהותי וכל כך קריטי לעתידה של מדינת ישראל מנוהל בצורה כזאת? זה הרי לא יעלה על הדעת. כל התהליך היה צריך להתקיים בדלתיים פתוחות, בשקיפות מלאה, במידה מסוימת של צדק כלפי אזרחי מדינת ישראל. יתרה מכך, התנהלות מסודרת ואחראית יותר הייתה יכולה להוביל לקידומם של קידוחים נוספים בזמן קצר ולמנוע את היווצרות הדואופול הקיים היום. כן, הליך טוב יותר ושקוף יותר היה טוב יותר גם כלכלית. הוא היה מעודד תחרות ומשדר שקיפות ויציבות, גם לחברות הגז וגם לאזרחי מדינת ישראל. ביום רביעי האחרון עבר בקריאה ראשונה תקציב המדינה לשנים 2015–2016. מכל עבר שמענו על קיצוצים, גירעונות, חסרונות. האוצר הלאומי של מדינת ישראל יכול היה להיות במקום טוב יותר אם המתווה היה נכון יותר ואחראי יותר. אבל במקום זה אנחנו רואים מתווה שאין פיקוח על המחירים שלו, מתווה שהוא בלי תחרות אמיתית, מתווה בלי הגבלות היצוא, מתווה בלי הגנה על האינטרסים של משק החשמל והתעשייה בישראל. ומעל הכול – צר לי, אבל המתווה הזה לא מגן ולא מיטיב עם אזרחי מדינת ישראל. חבל. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לחברת הכנסת אלהרר. חבר הכנסת טלב אבו עראר – בבקשה; בבקשה, אדוני. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נוסף על מה שאמרו חברי חברי הכנסת הערבים, לגבי שלושה קורבנות ממשפחה אחת, שהאחרון שבהם הוא האימא, האימא ריהאם (אומר בערבית: רחמי אללה עליה), שיש במותה, נדמה לי, סוד, דבר מיוחד: היא נולדה ב-6 בספטמבר 1988 ונפטרה ב-6 בספטמבר 2015. זה אומר – אני אדבר בערבית (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: זה מוכיח שהיא שהידה, בגלל שנלקחה ביום הולדת חדש, כדי שתצטרף לפמליית השהידים. אני מבקש מאלוהים שייקח אותה ואת בעלה ובנה עלי אל הנביאים והצדיקים והעֵדים והישרים אשר אלוהים נטה להם חסד. מה טובה חֶברָתם של אלה.) <קריאה:> אפשר תרגום? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אלוהים ייקום את דמם. <היו"ר יואל חסון:> הנה התרגום הגיע, חבר הכנסת עטר. חבל שאנחנו לא יודעים – – <קריאה:> נכון. <היו"ר יואל חסון:> – – את השפה הערבית. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אומר אלוהים בקוראן – – <דניאל עטר (המחנה הציוני):> שידבר במרוקאית, אנחנו נבין. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> (בערבית: נקום ננקום בחוטאים.) אלוהים ינקום בפושעים האלה, בטרוריסטים האלה. אף אחד בעולם – לא בישראל אלא בעולם – שלא יאמין ולא יקנה את הטענה הזאת שממשלת ישראל, צבא ישראל, השב"כ בישראל, המוסד שיכול להגיע לכל אדם בעולם, לא יכלו, כולם ביחד, ללכוד את הטרוריסטים האלה, אלא אנחנו באמת מאמינים שהם מנסים להסתיר אותם. אין כוונה לחפש או ללכוד אותם, את הטרוריסטים האלה – טרוריסטים יהודים ששרפו משפחה בזמן או בעת שישנו במיטתם. עכשיו לענייננו במתווה הגז. אנחנו באמת חיכינו, ציפינו, למתווה חדש שנקרא מתווה השוויון, הצדק החברתי, שוויון אזרחי, אבל, לצערי, מאז קום המדינה ועד היום לא חל שינוי במדיניות הממשלות המתחלפות לדורותיהן, עד עצם היום הזה, כלפי האוכלוסייה הערבית. <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> יש לי עוד דקה, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> הוספתי לך עכשיו, אדוני. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> תודה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> זה לא נכון. בממשלת רבין היה שינוי במדיניות. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> ואני שואל כאן: האם מתווה הגז מועיל לאזרחי המדינה בכלל, או גורם לשינוי מדיניות כלפי האוכלוסייה הערבית, ובמיוחד הערבית-בדואית בנגב? האם מתווה הגז יפתור לנו את מצוקת הדיור בקרב הזוגות הצעירים? האם מתווה הגז ישפר לנו את איכות החיים, ונתניהו יפסיק לעקור לנו את הבתים ולעקור לנו את היישובים? האם מתווה הגז ירחיב לנו את תוכניות המתאר ביישובינו, היישובים הערביים? <היו"ר יואל חסון:> זה תלוי, אדוני, מה סגרתם עם ראש הממשלה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> וזה לצערי, מכובדי, דבר שלא היה. <היו"ר יואל חסון:> לא סגרתם עם ראש הממשלה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> לא היה, אלא שהממשלה, כדי לגייס תומכים כמו ליברמן ואחרים, באו והודיעו, הוציאו הודעה לעיתונות, שהח"כים הערבים מבקשים שאנחנו נאשר בנייה בלתי חוקית במגזר הערבי. תבין את החוכמה, את הפוליטיקה המלוכלכת של הממשלה הזאת. <היו"ר יואל חסון:> כל חברי הכנסת של המשותפת יצביעו נגד היום, אדוני? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי, אתה תשמע ותראה את התוצאות. <היו"ר יואל חסון:> נחכה ונראה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אנחנו לא מחכים לאף אחד שיטיף לנו. הרי גם האופוזיציה – אני פונה אליה: אם באמת רוצים להיות אופוזיציה צודקת, בואו נעשה ברית, כמו שאומרים בערבית (אומר בערבית ומתרגם לעברית:) אל תהיו חנפנים איפה שטוב לכם. אתם, כולכם – אין אופוזיציה בזמן שנחקק כאן חוק גזעני כלפי ערבים. אין – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. נא לסיים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – אופוזיציה מלבד חברי הכנסת הערבים. כולכם, כל היהודים, מתלכדים נגדנו בזמן שיש חוקים גזעניים: חוק הלאום, חוק הטרור, חוק איסור איחוד משפחות. אין אופוזיציה מלבד חברי הכנסת הערבים. זה אומר שגם האופוזיציה ניסתה והייתה בממשלות לפני נתניהו – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – אבל, לצערי, לא שינו את המדיניות, כאילו המדיניות קוראן או תורה – אי-אפשר לשנות כלפי הערבים. <היו"ר יואל חסון:> תודה. נא לסיים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> הגיע הזמן, אם נשאר בסיס לשמור על הדמוקרטיה שלכם, שתשנו את המדיניות כלפי האזרחים הערבים, אחרת, הערבי שאתה הורס לו את הבית, מפקיע לו את הקרקע, אוסר עליו איחוד משפחות, אתה חונק אותו – מה אתה מצפה ממנו, בחייאת דינכ? מה אתה מצפה ממנו שיעשה, הערבי או הבדואי? מה אתה מצפה ממנו, מכובדי היושב-ראש? <היו"ר יואל חסון:> אדוני, אני מצפה ממנו להצביע בבחירות ולהשפיע ולשנות. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אדוני, אני רק אודיע: אנחנו מצביעים נגד החוק בגאווה, בלי שאף אחד יטיף לנו מוסר. תודה. <היו"ר יואל חסון:> אני שמח לשמוע. תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, השר, חברי חברי הכנסת, שואלים אותנו, מפלגת העבודה, המחנה הציוני: למה אתם בעצם מצביעים נגד המתווה? למה? אתם לא רוצים שסוף-סוף מאגר הגז, שנמצא בקרקעית הים כבר חמש שנים, ישמש אותנו, את הציבור? למה אתם מצביעים נגד? אני חושבת שדי היה לשמוע בכל החודשים האחרונים, בוודאי גם היום במליאה, את הדברים הכל-כך נוקבים על איך עושים עושק של הציבור, איך לוקחים את משאב הטבע שאמור להיות שייך לכולנו ובעצם נותנים אותו לחברות פרטיות, אינטרסנטיות; איך בעצם, למרות שאומרים: עשינו שיפורים קלים – עשר שנים הממונה על ההגבלים לא יוכל להתערב בהסכמים. אבל אתם יודעים, כשאומרים את זה במפלגת העבודה או במחנה הציוני – טוב, אתם באופוזיציה, אתם תמיד נגד. אז אני אומרת לכולם עכשיו, הציבור במדינת ישראל: אתם יודעים למה אנחנו נמצאים היום בדיון מיוחד בפגרה? אנחנו נמצאים היום בדיון מיוחד בפגרה כי אף שהממשלה הנוכחית מצליחה להעביר כל החלטה שהיא רוצה, גם עם רוב דחוק של 61 מול 59, את זה היא לא מצליחה להעביר, כי פה, מתוך הקואליציה עצמה מבינים שהחוק גרוע. השר כחלון, בגלל ניגוד אינטרסים, לא מצביע; השר אבי גבאי איננו מצביע; השר גלנט איננו מצטרף להצבעה; השר אריה דרעי, שר הכלכלה, ברצותו יכול היה לעקוף, על-פי סעיף 52, את הממונה על ההגבלים העסקיים, הסכים, בתנאי שזה יאושר בכנסת, וחזר בו. אז אל תסתכלו עלינו, האופוזיציה. לא רק אנחנו פה רוצים להגן על הציבור. הקואליציה עצמה, מתוכה, איננה מסוגלת להעביר את ההחלטה הזאת, כי היא יודעת שהיא רעה. והשרים החברתיים, כל אחד בתירוץ אחר, הבין שהוא איננו יכול לתת יד לעושק של משאב של הציבור. ואם זה לא ברור, מה צריך להיות יותר ברור מזה? ואם לא די היה, שמענו היום בבוקר חברי קואליציה שהתראיינו בכלי התקשורת ואמרו: ראש הממשלה אמר לנו, אם אתם לא תצביעו פה על המתווה, יהיו לזה משמעויות קואליציוניות. זאת אומרת שסיעה שלמה, או רוב הסיעה, כולנו, לא רצו להצטרף להצבעה היום ואין להם ברירה. לכן, ידע הציבור במדינת ישראל שמי שבאמת שומר עליו, על המשאב שלו, על הזכות של הציבור לקבל באמת את הגז, שמגיעה לו התמורה מכך, זה האופוזיציה, ובה נמצאת גם סיעת המחנה הציוני. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת סויד. חבר הכנסת ישראל אייכלר – לא נמצא. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – לא נמצא. חבר הכנסת עפר שלח, בבקשה. <עפר שלח (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, לא את מתווה גז באנו לבחון פה היום ולא בזה באנו לעסוק. לכאורה יש פה בחינה מדוקדקת, וכל אחד מ-120 היושבים פה – ואני אומר את זה לגמרי בלי ציניות – הפך בחודשים האחרונים למומחה, וכולנו למדנו על שיעורי ההולכה של צינורות ועל תוואי הצריכה של חברת החשמל, כמה גז היא צורכת בשעות היממה ועל יתירות אנרגטית. ואגב, לא הזיק לנו כנראה הסמינר הזה. אבל זה איננו הנושא שעומד בפני הכנסת היום. הנושא שעומד בפני הכנסת היום הוא פשוט ממשלה שאיננה מושלת. זה הדבר היחיד שנמצא על סדר-היום. זה ראש ממשלה שמניח לשר האוצר שלו – מגיע שר האוצר ובאמתלה מאוד מאוד מוזרה, אני חייב להגיד, טוען שהוא איננו יכול לקחת חלק בהחלטה התקציבית הגדולה ביותר של דורנו. אנחנו מדברים על סדר גודל של הכנסות צפויות של טריליון שקל ל-20 השנים הבאות, על חלקה של המדינה בזה, לאן הכסף הזה ילך, על המתווה הנכון כדי שתהיה תחרות בשוק הזה וכן הלאה וכן הלאה. ושר האוצר של מדינת ישראל, האיש שאמר שהוא יילחם במונופולים, האיש שאמר חד-משמעית לפני הבחירות שזה לא יפריע לו לעסוק – שום דבר לא יפריע לו לעסוק במונופול הגז המתהווה, אומר: אני בזה אינני יכול לעסוק. מי שבזה איננו יכול לעסוק, שלא יישא בתפקיד שר האוצר. ואחר כך בא שר הכלכלה של מדינת ישראל, שהוא הממונה על הממונה על ההגבלים העסקיים, ושהצביע בממשלה בעד מתווה הגז, אבל ידו לא תחתום על הסעיף. למה? מפני שהוא יודע שזה לא פופולרי. וראש ממשלה, שמניח לשני השרים האלה, כמו שהוא מניח כמעט לכל דבר תחת הממשלה שלו פשוט לא להתקיים ולא להתנהל, ושהפתרון שלו זה להביא את זה בהליך מאוד עקום בפני הבית הזה, ולהחזיק אותנו במתח – זה שחבר הכנסת עטר הגיע לפה בפגרה דווקא נראה לי סביר לגמרי. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> קשה, קשה. <עפר שלח (יש עתיד):> כל דבר שמניע את חבר הכנסת עטר ממקומו – אני בעדו. אבל מעבר לדבר הזה, להחזיק אותנו פה, כשאנחנו בשעה הזאת של היום עוד לא יודעים אם נצביע או לא נצביע, אם יצליחו למצוא חבר כנסת שאולי יצא לשירותים – כל זה על הצבעה שבכלל לא הייתה צריכה להתקיים. אנחנו מצביעים פה עכשיו בחלק הזה של הדיון על משהו שאין לו משמעות. הצבעת הכנסת על מתווה הגז היא כמו הצבעה שלה על מזג האוויר. אין לה שום משמעות. מתווה הגז הזה אין לו משמעות חוקית, אין לו משמעות בדבר. ואחר כך נתבקש, או שלא נתבקש – אם אדוני היושב-ראש יודע משהו בעניין אני אשמח לדעת; לא נראה לי שאתה יודע. אחר כך נתבקש או לא נתבקש להצביע על העברת סמכויות שנובעת מזה שמדובר בראש ממשלה שלא יכול לסדר שני שרים בקו ישר. אז בואו נזכור על מה אנחנו מצביעים, בואו נזכור על מה אנחנו לא מצביעים, ובואו נצביע על הדבר הנכון. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת שלח. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. התגעגענו, חסרת לנו – בפתוס, הפתוס. <מיקי לוי (יש עתיד):> ישבתי מול הטלוויזיה וצעקתי, אתה מבין? <היו"ר יואל חסון:> זו פריבילגיה של אזרחים. לחברי כנסת יש פריבילגיה יותר גדולה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, מכובדי, אדוני, אני חושב שאין כאן שר, אז אני יכול לדבר – סליחה, יש. אדוני השר, מכובדי שר הקליטה ושר הבריאות, מכובדי השרים, אני פונה אליכם. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת מיקי לוי, אני אעצור אותך רגע, אבל דווקא לזכותו של השר אלקין ייאמר שיש פה שר שבשידור חי עוסק בענייני משרדו יחד עם יושב-ראש ועדת הקליטה. ראוי להערכה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני בהחלט מכבד, וראוי להערכה. אדוני שר הבריאות, מזל טוב. <היו"ר יואל חסון:> אני לא יודע, אבל ראש הממשלה אמר לנו לא להחמיא לשרים, אז אני לא יודע אם אפשר להחמיא או לא, השר אלקין, אז – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי הכנסת, ההכחשות והסתרת האמת, היעדר שקיפות, הניסיונות לעקוף את כל מי שמביע ביקורת, אדוני, או מתנגד למתווה הגז, או לחלקיו שילוו את הליך קידומו ואישורו של מתווה הגז על-ידי ראש הממשלה ושר האנרגיה שטייניץ לאורך החודשים האחרונים, מהווים תמרור אזהרה לחברי הכנסת ולחברי הממשלה שלא לאשר את המתווה במתכונתו הנוכחית. בכלל, כל ההליך הזה בכנסת הוא מיותר לחלוטין. ראש ממשלה שלא מסוגל לתת לשר הכלכלה שלו או לשר האוצר שלו הוראה כזאת או אחרת – אם אני לא טועה, הם נמצאים בקואליציה – להצביע בעד, וכל אחד מהם בורח במין נושאים כאלה או אחרים, שמתאימים לכיתה א' – כי אני לא יכול להצביע, אני לא זה – מההצבעה על הגז. די לראות את ההתנהלות בסוגיה כל כך חשובה ואסטרטגית, שהשלכותיה הכלכליות הן אדירות, כדי להבין כיצד ראש הממשלה ושר האוצר מנהלים את המדינה הזאת. מדאיג, מטריד ומעציב. אבל לא רק הציבור אינו מאמין במתווה הגז; לא רק חברי כנסת משורות האופוזיציה. גם בקואליציה יש למתווה מתנגדים. כפי ששמענו רבות בשבועות האחרונים באמצעי התקשורת השונים, ואפילו כאן בשיחות מסדרון ובשיחות במליאת הכנסת, שר האוצר כחלון ואנשי מפלגתו אינם מאמינים גם הם במתווה הגז הנוכחי, וחושבים כי יש לשנותו וכי אסור לאשרו כפי שהוא הובא בפנינו הבוקר. מנגד, ראש הממשלה וחברי מפלגתו בליכוד אינם מאמינים בתקציב ובחוק ההסדרים שקיבל שר האוצר כחלון, וחושבים כי יש להכניס בו שינויים מהותיים עוד טרם פיצול החוק לוועדות הכנסת השונות. אז איך פותרים את העניין, אדוני היושב-ראש? איך פותרים את ההתנגדויות? פשוט מאוד – באמצעות דיל פוליטי. כחלון, שר האוצר, וחברי מפלגתו יתמכו במתווה הגז, ונתניהו וחברי מפלגתו יתמכו בתקציב המדינה ובחוק ההסדרים – כמובן, אחרי שעוד כמה דרישות שלהם על הדרך, כמו הוצאת הפרק על קרן קיימת מחוק ההסדרים וקבירת מסקנות ועדת ששינסקי 2, התקבלו. סחר-מכר פוליטי מביש, אינטרסנטי, מגעיל, שהציבור ממנו והלאה, ולעזאזל האינטרס הציבורי. ראש ממשלה שאינו מסוגל לתת הוראה לשר הכלכלה, ושר האוצר שממציא מין ניגודי אינטרסים אף שהפטרון שלו אומר שהוא בכלל לא שותף בנושא הגז – שר האוצר בורח מההחלטה הכי חשובה בדור הזה ובכנסת הזאת. הוא מתעלם מהחלטה ששווייה למדינת ישראל הוא טריליון שקל, ועתידה לקבוע את גורלם של הדורות הבאים. זה שר האוצר שלא מסוגל לתת הוראה לחברי מפלגתו. זה שר האוצר שהחליט היום בבוקר שלא להגיע לוועדת הכספים ולהציג את תקציב המדינה; פעם ראשונה בהיסטוריה – ואני בדקתי – שרצה לשלוח את הממונה על אגף התקציבים להציג את תקציב המדינה. טוב עשה חבר הכנסת גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, שביטל את הישיבה הזאת. לכן, אדוני, כל העניין של העברת מתווה הגז לאחריות הכנסת הוא בריחה של ראש הממשלה ושל שר האוצר מקבלת ההחלטות. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת מיקי לוי. הדובר הבא, חבר הכנסת דני עטר, בבקשה. מוותר? <דניאל עטר (המחנה הציוני):> מוותר. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת איימן עודה – בבקשה, אדוני. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני אציג רק עמדה – את העמדה של הרשימה המשותפת. אני לא אפרט הרבה. אני אגיד לכם שאנחנו נצביע נגד, ונגד שתי ההצעות. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא היה דיל, אדוני? <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אני שמעתי, קראתי כל מיני ספקולציות על חברי הכנסת הערבים. אני חושב שהספקולציות הללו נגועות בעליונות מסוימת – שאפשר לקנות את הערבים, שהכי קל לקנות את הערבים. אז אני אומר לכם שהעמדה שלנו היא עמדה עקרונית: בעד צדק חברתי, נגד מסירת אוצרות הטבע לטייקונים על חשבון המוחלשים. אנחנו כקבוצה מוחלשת – שלי יחימוביץ – אנחנו לא נמכור מוחלשים על-ידי דיל שאנחנו נקבל בו משהו. אנחנו לא נמכור את שאר המוחלשים. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> לא חשדתי לרגע. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אנחנו בעד חיבור בין כל המוחלשים, בעד בריתות בין כל המוחלשים. אנחנו נקבל את הזכויות שלנו דרך מאבק, בראש מורם, כי מגיע לנו בהיותנו אזרחים, ולא כאנשים שיקבלו כל מיני הטבות קטנות פה ושם על חשבון עמדה עקרונית. זוהי עמדת הרשימה המשותפת. תודה רבה לכם. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת איימן עודה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, האמת, אני יודעת שהרוחות מתלהטות סביב הנושא של הגז ומתווה הגז והדיון הזה, אבל אני לא יכולה להתחיל את דברי בלי להחזיר אותנו לדקה – – – <היו"ר יואל חסון:> אני מבקש, חברת הכנסת מיכאלי, חבר הכנסת עטר, שומעים אתכם. בתאי המומחים – אני מבקש לשמור על שקט. יושב-ראש האופוזיציה. בבקשה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני לא יכולה להתחיל את דברי, למרות החשיבות של הנושא, בלי להזכיר שאתמול חגגו בבית-החולים לריהאם דוואבשה את יום הולדתה ה-27. רק כמה דקות אחר כך נפטרה ריהאם, אחרי שנלחמה חודש שלם בתוצאות של הפשע הנתעב ששרף אותה ואת המשפחה שלה. אנחנו מאוד מקווים שאחמד יינצל ויישאר כדי להזכיר לכולנו שבסופו של דבר התקווה לחיים עדיין קיימת. אני הייתי רוצה מאוד לראות את הממשלה, במקום להתעסק בדילים סביב הנושא של מתווה הגז, ובמקום להתלבט כל כך הרבה עם מי לכרות את הדיל הבא כדי להעביר את המתווה הזה, שבעצם, בסופו של דבר, רק יוביל לרווחים ולהתעשרות של הטייקונים יותר מאי-פעם – שיתעסקו בנושאים ששורפים לנו את חלקת התקווה היחידה שאולי נשארה, שאנשים כן רוצים לחיות, וכן רוצים לחיות בשלום. אבל לא, ממשלת נתניהו עדיין מתעקשת למצוא את הדרך שתקשור אותה יותר ויותר; תקשור את השלטון במדינה הזאת להון, תקשור אותה יותר להתערבות של טייקונים במהלך הצעדים הכי חשובים אולי בכלכלה, ולא רק בכלכלה אלא בהשלכות של הדמוקרטיה. כל ההתעסקות מאתמול בתקשורת בעניין חברי הכנסת הערבים – יצילו את מתווה הגז, ונתניהו בונה על חברי הכנסת הערבים. אני רוצה להגיד רק דבר אחד: אפילו ההתעסקות הזאת בתקשורת היא בנימה מאוד גזענית. היא גזענית כי היא בעצם באה להגיד: לחברי הכנסת הערבים לא אכפת, חוץ מנושאים ספציפיים שבהם הם מתעסקים; לרשימה המשותפת אין שום עמדה עקרונית. לא אכפת לה ממה שקורה בכלל בעניין מתווה הגז, לא אכפת לה מהעניינים הכלכליים באופן כללי, ולא אכפת לה מהעניינים המעמדיים. אכפת לה רק לגזור קופונים, ובכל מחיר. אני אומרת לכם: לא, לא בכל מחיר ולא קופונים, אלא להפך. כן יש לנו ראייה כוללת, וכן אנחנו רואים את הקשר שבין פוליטיקה לכלכלה, וכן יש לנו עמדה איך מתנהל עניין הגז במדינה ומי נהנה מזה בסוף. תאמינו לי, תאמינו לי, אפילו מנקודת מבט של ערבייה מוחלשת, שלא מקבלת את הזכויות שלה, אני לא רוצה שיפקידו את הזכויות ואת הרווחים של הגז בידי הטייקונים. כי מה אני אלך להתווכח אתם שאני, כאזרחית המדינה, איהנה מזה? מה להגיד להם – תזרקו לנו משהו? או דרך הפילנתרופיה אולי תיתנו לנו? <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. נא לסיים. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני רוצה לדרוש את הזכויות שלנו, כאוכלוסייה ערבית, אפילו מרווחי הגז, כאזרחית המדינה הזאת, ומגיע לכלל האזרחים ליהנות מהרווחים האלה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת תומא סלימאן. חבר הכנסת ינון מגל, בבקשה. <ינון מגל (הבית היהודי):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, כולם מדברים פה על הטייקונים, אז גם אני רוצה לדבר על טייקונים, אבל אני רוצה לדבר על טייקונים של הרס וחורבן – אנשים שלא מקימים יישובים, אנשים שלא מרימים מנופים, אנשים שלא בונים מגדלים; אנשים שכביכול פועלים נגד העשירים ובעד החלשים, אבל בעצם פועלים נגד החלשים. אותם טייקונים שצוברים נכסים ובונים פירמידות של נזק, של בכיינות, של צעקנות ושל התנגדות לכל מה שמריח אחרת מהם; הטייקונים האלה, של ההרס, מוכרים לנו שהם עומדים בראש קונגלומרט של עזרה לחלש כשמאחוריהם עומדים המונים. במציאות, הם מובילים מדיניות של פשיטת רגל, ומנסים שנפשוט את הרגל הזאת יחד אתם. אני יודע מה עובר להם כל יום בבוקר בראש. הם קמים, מסתכלים במראה ואומרים: הנה רובין הוד. אני רובין הוד. אני אעזור לחלשים. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> מי אלה? מי אלה? <ינון מגל (הבית היהודי):> אבל לא. הם אבירים של הרס, לא של שוויון; של לקחת מהעשירים בלי לתת לחלשים, רק שלאחר לא יהיה. כמו באותו סיפור על היהודי שהמלאך מגיע אליו באמצע הלילה ואומר לו: תקשיב, אתה יכול לבקש מה שאתה רוצה, אבל השכן שלך ממול יקבל כפול; אז הוא אומר לו: תוציא לי עין. כן, אני מכיר אתכם, אותם רובין-הודים ודון-קישוטים, שביחד בונים טחנות רוח רק כדי שיהיה להם משהו להילחם בו. בעניין הזה אין אידיאולוגיה, זה יותר פתולוגיה. הכול ציני. הכול הפך להיות ציני. אין יתד להיאחז בה. הדברים הכי עמוקים של החברה הישראלית, של הציונות, של היהדות, של החברה – הכול ציני. בזים לכול ומתנגדים לזה כי זה הבון-טון. אני מכיר את האנשים האלה. כמה אנשים אני מכיר שהם שמאלנים לא בגלל איזו אידיאולוגיה גדולה – כי זה הבון-טון. הם שמאלנים כי זה נכון להיות בון-טון, להיות בטלוויזיה ולחייך חיוך נכון במקום הנכון ופרצוף עצוב במקום הנכון. עוד דבר שהשמאל הקיצוני הכניס – נגד מתווה הגז. זה בון-טון. אנחנו דון-קישוטים, אנחנו רובין-הודים. ראינו כמה אנשים יצאו להפגנות שלכם, אורלי בר-לב ועוד 19 איש היו פה בהפגנה שסוקרה בכלי התקשורת. 20 איש. קיבלו על זה תקשורת, על 20 איש שיצאו. איפה ההמונים? האויב הכי גדול של הטוב הוא כידוע המצוין. ומבחינת האנשים האלה, אם אין מצוין – אז שהגז יישאר באדמה. לא משנה שבמצרים מוצאים גז, לא משנה שבאיראן יהיה גז. לא. ההסכם הזה הוא לא הכי טוב שיש. נכון, יכול להיות שאפשר לעשות הסכם יותר טוב; נכון, יכול להיות שזה לא ההסכם המעולה שבמעולים; נכון, יכול להיות שתשובה יהיה מזה מולטי-מיליארדר. אז מה? מדינת ישראל תרוויח עשרות ומאות מיליארדים. לא, אנחנו נתקע את זה. לא יהיו מיליארדים לחינוך, לא יהיו מיליארדים לרווחה, לא יהיו מיליארדים לתחבורה. לא, לא יהיו מיליארדים, כי תשובה יקבל יותר באיזה חצי שקל. אנחנו נתקע את כל העסק. מתנגדי הגז תמיד מדברים על החלום שלהם, שבו יחוזק החינוך, תוגבר מדיניות הרווחה, תשופר מערכת הבריאות. זה בדיוק מה שיקרה אם יהיה כאן מתווה הגז, אבל הם מתנגדים. הבעיה היא שלמתנגדים יש חלום גדול יותר – שיהיה פה רע כמה שיותר; רק כמה שיותר יהיה רע. החלום שלהם זה הסיוט שלנו. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אין שר במליאה. <ינון מגל (הבית היהודי):> אז מה יש לכם להציע לציבור? שהגז יישאר באדמה? שנרד מרמת-הגולן או שנקלוט מיליוני פליטים סורים? <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אדוני, אין שר במליאה. לא אמורים להמשיך בדיון. <ינון מגל (הבית היהודי):> תודה. <היו"ר יואל חסון:> חבל, נתתי לך עוד הרבה זמן. השר אלקין יושב שם מההתחלה. אבל יפה, סחתיין על הערנות, חברת הכנסת שפיר. הדובר הבא, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הרבה דובר בימים האחרונים על עמדתם של חברי הכנסת הערבים בעניין הגז. הגדילו לעשות שתי חברות כנסת ממפלגת העבודה, שגירשה את הפלסטינים ממולדתם, שנישלה אותנו הרבה יותר מהימין, שרצחה עשרות-אלפי פלסטינים, והם באים להטיף לנו מוסר. הגדילה לעשות אשת הצדק החברתי, חברת הכנסת סתיו שפיר, שמעולם לא דיברה אתי מילה, אפילו לא אומרת לי שלום. אני שקוף בשבילה. הערבים לא קיימים. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> אין דבר כזה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> נו, באמת – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> גזענית. גזענית של שתיקה, גזענית של השקט, של ההתעלמות. יש גזענות כזאת. אני אלמד אותך מה זה. ספר לה מה זה הגזענות של ההתעלמות – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> איפה ראית גזענות? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – של לא להגיד שלום, של להתעלם מקיומו של בן-אדם. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> מאז את בכנסת מעולם לא דיברת אתי. שלום לא אמרת לי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> חבר הכנסת זחאלקה – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אני מנסה בכל כוחי להגיד לך שלום ואת לא עונה. גזענית. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> גם אתה לא אומר שלום, חבר הכנסת זחאלקה – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> גזענית. הימין הקיצוני לפחות בני-אדם, אומרים לך שלום, מחייכים אליך. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> איזה שקר – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אפילו אנשי ישראל ביתנו מחייכים אלינו. אבל מפלגת העבודה הם האבא והאימא של הגזענות; אתם המצאתם את הגזענות. מי שלקח לנו את הארץ, מי שגירש אותנו, לא אלו שאומרים "מוות לערבים", אלא אלה שאמרו לנו "הבאנו שלום עליכם". בושה וחרפה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> בושה וחרפה. מהנדסי הגזענות, מהנדסי האפליה, ההפקעה, ההגליה, תתביישו לכם, תתביישו לכם. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> תתביישו לכם. זה שמאל זה? <נחמן שי (המחנה הציוני):> תצביע ליכוד. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> בושה וחרפה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אתם מצביעים לממשלה הזאת. אתם. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> בושה וחרפה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לממשלה שלא עשתה בשבילכם – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> בושה וחרפה. בושה וחרפה. אני מכיר מה זה גזענות. יש כאן דרך לגזענות, יש התנשאות. יש גם ההתנשאות של האשכנזים, העשירים, המדושנים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> תגיד, משעמם לך? משעמם לך? משעמם לך? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> מה אתה רוצה? <נחמן שי (המחנה הציוני):> מה קרה לך? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> מה אתה רוצה? <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני רוצה – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> תחזירו את האדמות שהפקעתם. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> תחזירו את האדמות שהפקעתם מאתנו. אל תדברי אתנו – מתווה האדמה, חלוקה מחדש של האדמה. אחר כך תדבר אתי, אחר כך תטיף לי מוסר. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – רוצה את המדינה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אחר כך. <נחמן שי (המחנה הציוני):> הוא רוצה את המדינה, הוא אומר. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> עומד על האדמה שלקחת ממני ושגנבת ממני ומשתין עלי מלמעלה בשם האוניברסליות, בשם הערכים האוניברסליים. מפלגת העבודה – מי פגע בנו יותר, הליכוד או מפלגת העבודה? מפלגת העבודה, כמובן. הליכוד בנה התנחלויות ליד היישובים הערביים, אתם בניתם את הקיבוצים שלכם, את הסוציאליזם שלכם, על החורבות והאדמות שלנו. ובאים, מדברים בשם צדק חברתי, בשם שמאל, מגלגלים עיניים למעלה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – סתיו, זה נכון – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> משתינים עלינו מלמעלה בשם האוניברסליות, בשם שמירה על ערכים. אתם המצאתם את האוניברסליות. אתם המצאתם את זה, לאומנים. <היו"ר יואל חסון:> ואתה אמרת, השר אקוניס, שאנחנו שמאלנים. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אפילו לא מטריחים את עצמם לבדוק. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הוא פשוט לא רוצה לראות – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – הם רוצים להיראות – סתיו שפיר רוצה להטיף לי מוסר. רוצה להטיף לי מוסר. עשתה חצי הפגנה על צדק חברתי והיא רוצה להטיף מוסר. תתביישי לך. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תתבייש אתה – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> תתביישי לך. <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> תתביישי לך. <נחמן שי (המחנה הציוני):> התביישתי שלוש פעמים – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אתה אל תדבר גם. <נחמן שי (המחנה הציוני):> הקמנו מדינה – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אני יודע שאני – אתה יודע למה אני מפריע לך? כי אני צודק, כי אני אומר את האמת. תסתכלו בפנים: הפנים שלכם מכוערות, מכוערות, מכוערות. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת זחאלקה, תודה רבה. אני מודה לך. חברת הכנסת שפיר, הייתי מציע לך על-פי התקנון לענות, אבל התור שלך הגיע גם ככה, אז את יכולה להשיב. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – לא עכשיו, זה לא תקנוני. <היו"ר יואל חסון:> זה התור שלה, אדוני. <נחמן שי (המחנה הציוני):> על דברי הבל היא לא צריכה להשיב. <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת שפיר, בבקשה. השר אקוניס, אני לא יודע אם עדיין יש לך דיבור עם ראש הממשלה, אבל אני חושב שאתה יכול להציע לו שותפים לממשלה. יש פוטנציאל להרחיב את הקואליציה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> רק מפני שהוא מחה על היחס אליו – זה לא אומר שהוא צריך להיכנס לממשלה – – – <היו"ר יואל חסון:> למה לא? הוא בא בטענות אליהם, הוא בא בטענות. בבקשה. תודה רבה, אדוני. תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. חברת הכנסת שפיר, בבקשה. נא לא להפריע. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה לך, אני אגיב על הדברים האלה מאוחר יותר. כעת אני רוצה לדבר על הנושא שלשמו הגענו, ואני מבטיחה לך שאני לא אחזור על דברים שכבר נאמרו כאן. העובדה שמדובר בכניעה של המדינה לחבורה של טייקונים ולהפקרה של אחד המשאבים החשובים ביותר שמצאנו פה, המתנות הגדולות ביותר שקיבלה החברה הישראלית, לטובת חבורה של אמריקנים מיליארדרים שהולכים לקבל את המתנה האדירה הזאת מידיו של ראש הממשלה – כל העובדות האלה ברורות. אבל אני דווקא רוצה להשתמש בזמן שניתן לי כדי לפנות לחברי שיושבים כאן, שמייצגים את הציבור הדתי, את אנשי ארץ-ישראל השלמה. אומנם רובם נעדרים מכאן, מהמליאה, אני לא רואה פה את נפתלי בנט ואני לא רואה פה את איילת שקד ואני לא רואה את ראש הממשלה בנימין נתניהו. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> נפתלי בנט, אבא שלו נפטר. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> סליחה. הדיון שעומד פה על הפרק צריך לעניין אתכם בדיוק כפי שהוא מעניין אותנו, באופוזיציה. השאלה הזאת פשוט ממלאת אותי בפליאה על ההתייחסות הכל-כך זולה למשאב טבע, משאב ששייך לארץ-ישראל, לעם ישראל, ואתם פשוט מוכנים למכור אותו, אפילו לא למרבה במחיר, פשוט מוכרים אותו לזרים – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> סליחה – – – <היו"ר יואל חסון:> לא להפריע. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – כאילו מדובר בדבר של מה בכך. אתם אנשים שמנהיגים – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אז בשביל – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תסלח לי, אל תפריע לי עכשיו. תן לי לסיים לדבר ואחר כך אתה יכול לדבר. אנשים, מנהיגים, שמוכנים לריב על כל בניין לא חוקי בבית-אל, לאפשר לילדים לירות על חיילי צה"ל בשביל שלא יפנו את הבניין הזה, ואתם מוכנים ככה להפקיר את משאבי הטבע שלנו? הגז הטבעי הוא לא ארץ-ישראל? פתאום זה לא מעניין? אתם מוכנים להילחם על כל גבעה ועל כל סלע, אבל כשזה מגיע למשאבים שלנו, משאב כל כך חשוב שנמצא במים הטריטוריאליים של מדינת ישראל, פתאום זהו? זה לא קיים? זה אפילו לא נושא לדיון? אתם מוכרים אותו בשביל איזו אשליית כאילו שוק חופשי, לאיזה מונופול שהוא בכלל לא בידיים של המדינה, מונופול זר. מה קרה ל"לא תחונם"? מה קרה? פתאום מותר? אני לא מצליחה להבין אתכם, בחיי, אני פשוט לא מצליחה. אני לא מבינה איך יכול להיות שבמקומות ובערכים הכי יסודיים של התרבות היהודית, של הדת היהודית, אתם ככה ממסמסים וזורקים אחריות. מעבר לזה שהתורה מדברת כל כך הרבה על הגר ועל האלמנה ועל העני ועל המחויבות של החברה והקהילה לחלש, התורה, הפרשנות הסוציאלית שלה, היא כל כך ברורה מאליה, ואתם מתחמקים מזה פעם אחר פעם ופשוט שוכחים לחלוטין את כל הערכים שהמדינה שלנו נבנתה על בסיסם, ערכים יהודיים בראש ובראשונה. אז אפילו כאן, כשמדובר בארץ-ישראל, זה פשוט לא נוגע לכם. ואחר כך אומרים אותם פוליטיקאים שאנחנו לא יהודים מספיק. חברי בממשלה, נדמה לי שמי ששכח את היהדות זה דווקא אתם. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת כנסת סתיו שפיר. חבר הכנסת רוברט אילטוב, בבקשה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, חברי הכנסת האשכנזים, הספרדים, הערבים, העולים, כל חברי הכנסת, ואני חושב שההערה שנאמרה פה, שיש חברי כנסת שאומרים שלום ויש כאלה שלא אומרים שלום – אני חושב שתמיד טוב להגיד שלום. <היו"ר יואל חסון:> וגם לעשות שלום. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> וגם לעשות שלום, אם יש לך שותף לכך. <קריאה:> אפשר לעגן את זה בחוק. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> המחוקק יכול לעגן את זה בחוק. כבוד היושב-ראש, בראשית דברי חשוב לי להגיד שאני בעד המתווה, מתווה הגז, ברמת העיקרון. כך הודענו, כך הצהרנו, סיעת ישראל ביתנו. <היו"ר יואל חסון:> אתה מכיר אותו, אדוני? שותפתם בדיונים? אתה יודע מה יש בו, מה אין בו? כי זה היה בקבינט, אני לא יודע כמה אתם מכירים את הפרטים. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד היושב-ראש, אתה צריך להגן על זכות הדיבור שלי ולא להפריע לי. <היו"ר יואל חסון:> לא, אני שואל. זה לגיטימי לשאול. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> זה גם עוגן בתקנון. <היו"ר יואל חסון:> לשאול אפשר. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> וגם חברי כנסת אחרים מנסים להפריע לי, אבל אני אמשיך בדרכי. <היו"ר יואל חסון:> בבקשה. זכותך. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אני חושב שמתווה הגז הוא חשוב. אני חושב שרק בגלל עמדתה של סיעת ישראל ביתנו הוא בכלל עלה לדיון ציבורי וניתנה זכות השימוע הרחב לציבור, לכל הגופים שעוסקים בזה. האם אפשר היה לעשות יותר? לדעתי אפשר היה לעשות יותר, אבל לצערנו יש לנו ממשלה שהמשילות שלה היא בעייתית מאוד, וזה העיקרון שאני רוצה לדבר עליו. ולמה זה נוצר כך ולא נעשה אחרת, כפי שזה היה צריך להיעשות? גם את זה חשוב להעלות לדיון, וזה דבר עקרוני. כי משילות היא חשובה, חשוב לקבל החלטות בצורה נכונה, חשוב לדון על מתווה הגז בצורה רחבה יותר, וזה בטח היה חסר. אני מסכים אתך בסוגיה הזאת. יחד עם זה, אי-אפשר להשאיר את כלכלת ישראל בלי מתווה הגז. אי-אפשר להשאיר גם את המשקיעים ולהדוף משקיעים אחרים שרוצים להגיע למדינת ישראל. בתקופה האחרונה הסוגיה של בריחת משקיעים ממדינת ישראל הפכה לסוגיה מאוד בעייתית. <זהבה גלאון (מרצ):> נו, שוב – – – את הסיפור הזה? את האגדה האורבנית הזאת? <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד יושבת-ראש סיעת מרצ – – <זהבה גלאון (מרצ):> מילא שטייניץ אומר, גם אתה אומר את זה? <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – לפחות אל תפריעי לי. מותר לי להביע עמדות אידיאולוגיות גם בנושאים כלכליים. יכול להיות שזה לא בדיוק מסתדר עם העמדות האידיאולוגיות הכלכליות שלך, אבל זאת העמדה שלנו, זאת העמדה שלי, ואני אגן עליה. אני חושב שחשוב שבמדינת ישראל יהיו משקיעים ושיגיעו משקיעים, וחשוב לא להחליף כללי משחק תוך כדי משחק, ועשינו את זה ולא פעם אחת בסוגיית הגז, אף שבסוגיות מסוימות אני מצדיק את השינוי שהיינו צריכים לעשות, ועשינו את השינוי הזה. ואני רוצה שוב להדגיש את הסוגיה, שמכיוון שלא הצבענו על התרגיל שרצתה לעשות הממשלה בהעברת סמכויות, ובכך אילצנו אותה לדון במתווה הגז באופן ציבורי, אני חושב שסיעת ישראל ביתנו עשתה את מה שמוטל עליה, ואנחנו נמשיך לעשות את זה. יחד עם זה, חשוב שמדינת ישראל תקבל זריקת עידוד כלכלית, שזה מתווה הגז, שזה הגז הטבעי שיש לנו, והזרמת הגז הטבעי – כמה שיותר מהר היא תהיה למשק, כך יהיה טוב יותר. וחשוב לנו גם לבנות את התשתית הראויה למשקיעים שרוצים לבוא ולהשקיע, ולקבוע כללים מראש, שלא נשנה אחר כך, תוך כדי משחק. אני חושב שזה מסר שאנחנו חייבים להעביר. מדינת ישראל זקוקה למשקיעים, ואנחנו נעשה הכול כדי שמשקיעים יגיעו לכאן. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חבר הכנסת אילטוב. חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אנחנו היום מדברים על מתווה הגז, וזה נושא שמדינת ישראל מדברת עליו, מתווה הגז. אבל אני רציתי לקחת את עצמנו לכיוון – מה היום חייב הציבור לשלם. אתם יודעים על ההסכם עם מצרים, ועל הגז שקנינו בשנת 2010. היה הסכם והכול היה בסדר וזרם גז ממצרים, ובחברת החשמל גם היה הכול בסדר. אבל עלות הדלקים לחברת החשמל באותה שנה הייתה 9 מיליארד שקלים. בשנת 2011, כאשר התחילו בעיות בצינור הגז ממצרים, התחילו בעיות, והיו צריכים במקום גז להדליק עם סולר. וכולנו יודעים, כאן בכנסת – וכולנו מומחים, גם באופוזיציה וגם בקואליציה – שעלות של סולר יותר גבוהה. ואז בחברת החשמל, על אותה כמות של דלקים היו צריכים להוסיף לתקציב עוד 4 מיליארד. ומי משלם על זה? הציבור שעכשיו צופה בבית; והציבור שילם. ואחר כך, בשנת 2012, שלא היה כבר גז ממצרים, עלות הדלקים הייתה 20 מיליארד שקלים. המאגר קרס, ואז קרה מה שקרה. ומי שילם על זה? הציבור של מדינת ישראל שילם על זה, על 20 מיליארד שבעצם היו צריכים לגייס כדי לשלם על אותם דלקים. אתם יודעים, רבותי, שעלות הדלקים בקיץ – מי יודע, רבותי? חברת הכנסת מרב – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> סליחה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> בואי אני אעזור לך לשתוק שם. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> סליחה, את צודקת. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אתה היית צריך לעשות את זה, סליחה. <היו"ר יואל חסון:> את עושה את זה מצוין. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> כן. אני עושה הכול מצוין. משתדלת. <היו"ר יואל חסון:> בדרך כלל, זה נכון. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> ואתם יודעים מה עלות הדלקים ליום למדינת ישראל בחברת החשמל? מי יודע? 100 מיליון שקלים ליום, בקיץ. עלות שמי משלם? הציבור של מדינת ישראל. ועוד יש בעיה אחת, ועל הבעיה הזאת דיבר השר שטייניץ, ואני לא מסכימה. שעתיים בלבל לנו את המוח, שהיה צריך להגיד על מה אנחנו משלמים וכמה אנחנו משלמים, ויכול להיות שציבור אחראי היה מבין את זה אחרת, לא כמו שכמה חברי כנסת פופוליסטיים מציגים, אלא מה אנחנו צריכים לשלם. ואתם יודעים מה? צינור אחד – וזה מה שהבנתי מהשעתיים – משפיע והוא בעייתי, רבותי. צינור אחד. ואם קורה משהו עם הצינור, איך אנחנו מוציאים גז מהמים? <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אני מסיימת. <היו"ר יואל חסון:> זמנך תם. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אני חושבת, אדוני היושב-ראש, שמתווה אידיאלי לא יהיה, ותמיד יש אלטרנטיבה יותר פשוטה, יותר טובה, פחות טובה. אבל היום אני חשבתי שאנחנו בכנסת ישראל, כאשר אנחנו מאשרים את מתווה הגז, היינו חייבים להגיד לציבור לאן מדינת ישראל, מהכסף שהיא תרוויח, מ-60 האגורות – זה בעצם אוצר של מדינת ישראל, זה כסף לזרימה לכלכלה של מדינת ישראל – במה אנחנו נשקיע את הכספים האלה? ללימוד, להשכלה גבוהה, ואנחנו יכולים; לבנייה ציבורית, שכבר לא הייתה שנים רבות, וזה דבר שאנחנו חייבים לציבור הזה. <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים, גברתי. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> מסיימת. לפנסיות, לקשישים, לניצולי שואה, לאנשים שזקוקים לכסף הזה. זה הדבר שאנחנו חייבים להצביע עליו, לאן ילכו כספים ורווחים של מדינת ישראל כאשר אנחנו נאשר את מתווה הגז. ובגלל זה ישראל ביתנו, כמפלגה אחראית, אנחנו בעד המתווה. אנחנו נגד תרגילים ואנחנו נגד העברת סמכויות, אבל אנחנו בעד המתווה. <היו"ר יואל חסון:> תודה לך, חברת הכנסת לנדבר. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תודה, ידידי היושב-ראש. אני רוצה לברך את השר ליצמן על כך שהוא יכול לשמש כשר התורן במליאה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה רבה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אנחנו שמחים שהשר ליצמן נוכח כאן, ואני חושבת שכולנו היינו מעדיפים לראות ביום הזה, באמצע הפגרה – ואני שמחה שנכנס השר שטייניץ – היינו שמחים לראות יותר חברי כנסת בבניין, ולא רק במאמץ ובחיפוש אחר רוב דחוק למתווה עצמו, או להעברת הסמכויות המיותרת הזאת שלא הייתה צריכה ולא צריכה לבוא לעולם. אני באמת שואלת את עצמי איך זה יכול להיות, השר שטייניץ, שבעצם לא קרה שום דבר במתווה. אלף פעמים כבר אמרתי את זה פה, כבר נמאס לי להגיד את זה – אני יודעת מהי תעשייה. עם כל הכבוד, אף אחד מהיושבים בשולחן הממשלה לא ילמד אותי מהי תעשייה ולא ילמד אותי מהי תעשייה ישראלית. ראיתי תעשייה מקרוב, גדלתי, עבדתי בתעשייה. אני יודעת מה זה תעשייה. אני יודעת כמה התעשייה צריכה את הגז. ואגב, בניגוד למה שכתוב בתקציב משרד הכלכלה, היא לא צריכה את הגז לצורך הפריון, אלא היא צריכה את הגז לצורך שיפור כושר התחרות שלה. כן, גם אני רוצה שהגז יצא מהמים, מהמעמקים, כולנו רוצים שהגז יצא מהמעמקים. אבל מה שמדהים בישראל יותר מכל דבר אחר זה שבאמת בסוף מפנים את האצבע של הביורוקרטיה והמעמסה הרגולטיבית אל האופוזיציה ולא אל הקואליציה, מי שעושה את הדברים האלה. כי מי שינסה לבחון מה קורה, למשל, ידידי שר האנרגיה, מה קורה למשל עם אנרגיית הרוח ועם האנרגיה הסולרית, שישראל מפגרת בה – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מפגרת. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – באופן דרמטי אחרי כל מדינות העולם, במיוחד אחרי מדינות אירופה; ישראל שבה השמש היא מקור אנרגיה אדיר – לכו תראו מי מצליח להוציא מכסה ממשרד האנרגיה, אשמח לשמוע. אגב, החקלאים, שבמשך שנים נדחקו להתפרנס מדברים אחרים, הקימו, השקיעו הרבה כסף, בנו פאנלים בשטחים שלהם, ובסוף כמובן לא קיבלו את המכסות לצורך האנרגיה הסולרית. בואו נראה מי מצליח להקים כאן תחנות רוח. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – מארנונה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אין לי בעיה – חברתי חברת הכנסת אורלי לוי, אני מכירה גם אנשים בבית-שאן. אני בעד שאנשים בפריפריה שיש להם שטחים מתאימים, בוודאי, אדרבה ואדרבה, יוכלו להתפרנס ממכסות בתחום האנרגיה הסולרית. ומה שקורה פה, כל הזמן, כל הזמן זורים אורניום בעינינו. <היו"ר יואל חסון:> אורניום. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> כן, זורים אורניום בעינינו. חברים, זאת האמת, כי אנחנו מדברים על איראן, זה מה שאנחנו יודעים, כי כבר לא זורים חול בעינינו. אולי יום אחד אפשר יהיה גם להוציא אנרגיה מחול, לא אתפלא. אבל מספיק עם הדבר הזה, מספיק עם השטויות האלה. הדבר המינימלי לא נעשה במתווה החדש: חיבור צינור נוסף מ"תמר" לחוף – המינימלי. כולם כבר דיברו פה על המחירים, דיברו על הביטחון האנרגטי – הכול נכון – על הקדמת הייצוא – כל הדברים האלה נכונים. זה פשוט מדהים אבל איך במתווה הזה כל הזמן המציאות מתעתעת בנו, ואז בסוף מאשימים את כולם, חוץ מהממשלה, שתבדוק את עצמה, אולי היא עשתה משהו לא בסדר. ובינתיים באמת מצרים כבר עוד מעט לא תזדקק לביטחון האנרגטי, כי כבר לה יהיה ביטחון אנרגטי. אנחנו לא יכולים להמשיך בצורה הזאת, שבה אנחנו בעצם יודעים שהציבור יתקשה, ואם ייהנה באיזו צורה ממתווה הגז זה ייקח הרבה שנים. בואו נפסיק לדבר על הדברים, נתחיל לעשות. ובאמת, אתם יודעים – כן, מישהו ציין את זה פה, אני לא זוכרת – כן, זה מתסכל להיות באופוזיציה מהבחינה הזאת, אבל אתם יודעים למה זה מתסכל? כי לא עושים את מה שצריך. נכון, אתם לא נבחרתם כדי להוציא לפועל את המדיניות שלנו. אבל אתם גם לא נבחרתם להוציא לפועל מדיניות של חזירים. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חברת הכנסת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, אדוני הרשם – אדוני השר, שמעתי אותך בהתחלה, אני לא מבין על מה אתם מייללים. למה אספתם אותנו פה? למה? למה אספתם אותנו כאן היום? בשביל מה? בשביל לספר על הבעיות שיש לכם בקואליציה? על מה? מביאים כאן אנשים – ואני לא מהעצלים, ואני בא בכל פעם שאני נקרא לבניין הזה באהבה, אבל בעצם על מה אתה מדבר? על מה אתם מדברים? אמרתי לך את זה, ולא בפעם הראשונה: מי עוצר את המתווה? אתם פה בכל מקום באים בתלונות ובהאשמות. הסתכלת פעם על עצמך במראה? הסתכלתם על עצמכם מה עשיתם במשך כל השנים האלה מאז אתה שר אוצר ושר תשתיות? מי עצר את כל הדברים האלה, ובדין? הממונה? שלי יחימוביץ מינתה אותו? אני מיניתי את אורית פרקש? אנשי מקצוע שאתם מיניתם כדי שייעצו לכם, ואתם עורפים את ראשיהם כי הם לא אומרים את מה שאתם רוצים לשמוע? איזה מין עולם זה? איזה מין עולם זה? וכשאנחנו כבר מגיעים לדיון אחר בענייני הגז – רשות החשמל – אתה נותן הוראה שהחוק לא יגיע אלי, כי אני לא מוכן לתת לך על מגש של כסף את ראשה של אורית? אתה – הכרתי אדם אחר, אבל כנראה כל המערכת הזאת דומה, כולכם דומים במהלך הזה. נושא הגז חשף את הפנים שלכם בצורה הכי ברורה. אני מנסה להבין כל הזמן, למען השם, מה הסיפור פה? על מה אתם כל כך נלחמים? האם יש כאן מישהו – זה לא להחזיר שטחים או לא להחזיר שטחים, בסוף זה נושא חברתי-כלכלי מן המדרגה העליונה. ולמה אתם מתנשאים עלינו שאתם רוצים את טובתנו ואת טובת המדינה יותר מאתנו? ועד לרגע זה לא הסתכלתם על עצמכם פעם אחת במראה, להסביר לנו, להסביר לעצמכם, לשאר חברי הכנסת, כי היום אולי תביאו את המתווה לאישור, אבל אני אומר את זה לכם כאן, חברי, חברותי, חברי הכנסת, אילו הייתה הצבעה חשאית – אין לי ספק שרוב ברור וחד-משמעי מכל הבית היה הזה מצביע נגד. ואני אומר לך, השר אריה מכלוף דרעי, שמתעקש לא להצביע, ובדין – מה, הוא השרת שלכם? כמו שביקשתם שאהיה שרת שלכם בחוק רשות החשמל? אין פה שרתים. יש כאן עניין מרכזי שצריך לתת עליו תשובות, אדוני השר. יש מונופול, אין פיקוח, אין עוד צינור גז. ואגיד לך את הדבר האחרון: אתם יכולים לספר לנו כמה שאתם רוצים. אני מקווה שבענייני ביטחונה של מדינת ישראל אתם לא חורפים כמו שחרפתם בעניין הזה של מציאת הגז במצרים. אתם לא חורפים, אתם נוחרים בשינה. <זהבה גלאון (מרצ):> זה לא טוב ללב – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא, אני אומר את זה באמת. אנחנו יושבים, חושבים שיש על מי לסמוך. <זהבה גלאון (מרצ):> מי חשב ככה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לסיים, חבר הכנסת כבל. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני מסיים, גברתי, אני מסיים. חופרים שני מטר מפה, שני מטר מפה. יש להם לוויינים, יש להם כוחות, מודיעין, תשמועים. חופרים לאור היום, לא מתחת לאדמה. זה לא הרכבת התחתית. זה יכול להתחרות בפומביות רק בחפירת התעלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> ואת זה לא ראו. הם חבורת עיוורים שמוליכים אותנו שולל. הם מרמים את הציבור. ואני אומר לכם: עוד תקום ועדת החקירה שתסביר מי באמת מרוויח מכל הסיפור הזה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. שלוש דקות, גברתי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה לך, אני לא רואה שר במליאה, אלא אם כן יש והוא נעלם מעיני. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כן, סליחה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני שר הבריאות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שניים. <קריאה:> הוא כבר שר. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> שר הבריאות, בוודאי, לרגע לא – לדעתי הוא היה שר גם בטרם מונה בשבוע שעבר. שאל חברי וידידי חבר הכנסת איתן כבל לשם מה קראו לנו לכאן; לשם מה, באמת? אז בוא אספר לך לשם מה קראו לנו לכאן: כולנו שחקנים, או אם תרצו, ניצבים במבחן הנאמנות שראש הממשלה בנימין נתניהו רוצה לעשות לחברי הקואליציה שלו. מבחן הנאמנות הוא כדלקמן: השר אריה דרעי מסרב לחתום על העברת הסמכויות לפי סעיף 52 ולעקוף את החלטת הממונה על ההגבלים. הוא אומר: אני מחכה, נמנה ממונה חדש ואת דעתו נקבל. לא לא לא, ראש הממשלה רוצה נאמנות ועכשיו. אומר שר האוצר שלו: לא, חברים. נכון, הצהרתי בבחירות: אפרק את המונופולים, אדאג לאזרח הקטן, לאזרח הפשוט, שכורע תחת הנטל ושכולם גוזרים עליו קופונים – אבל מסרב להצביע בעד המתווה הזה. באיזו תואנה? הוא אומר לו: אל תעמיד אותי בכלל במבחן, כי לי יש ניגוד עניינים. מה הוא אותו ניגוד עניינים? חובה לחברים בעלי ממון. עכשיו אני שואלת את עצמי – איזה חברים אלו? הלוא הוא גדל באולגה. איזה חברים אלו, אולי חברים משדה הקרב? אולי מישהו הציל את חייו? אולי מישהו חירף את נפשו ולכן הוא חייב לו כל כך הרבה, שלכן היום הוא מוכן לוותר על סמכותו ואחריותו בלקבוע מה טוב ומה לא טוב, כי הוא חייב לחבר כזה או אחר? לא, גם לא מדובר על חבר מהצבא. מדובר על חבר שמן הסתם, בתוך המערכת הפוליטית שהוא כל כך הרבה שנים בה, הכיר, בצורה כזו או אחרת, אז הוא מנוע. אבל גם חברים אחרים מהסיעה שלו. ואז הוא מבקש חופש הצבעה לסיעת כולנו, שלא יצטיירו כאילו הם באמת נתינים של אותם טייקונים. עכשיו, אני לא באה לרגע אחד בטענות לאותם משקיעים, לאותם טייקונים, יקראו להם, לאותם יזמים. הדנ"א שלהם, הטבע שלהם זה למקסם את הרווחים. אני באה בטענות למי שהיה אמון על דאגה לאינטרסים של האזרח הפשוט במדינת ישראל. אפילו לא הפוליטיקאים. אותם פקידים שסרחו בדרך או שלא עשו את תפקידם נאמנה, או שהיו בשליחות של מישהו, וצריכים היו להיות נאמנים. אנחנו היום פה ניצבים במבחן הנאמנות של סיעת ש"ס וסיעת כולנו לקואליציה. הרי הדיון הזה לא ייתן דבר וחצי דבר, הוא לא יהיה דיון מהותי, הוא לא יגיע לוועדות הכנסת, לא תהיה לנו הצבעה, לא נוכל לשנות אותו. אנחנו באנו להיות תפאורה למבחן הנאמנות של החברים בקואליציה כלפי ראש הממשלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> והוא יודע להיות נקמן. עכשיו, הבעיה שלי הולכת ומתחדדת כאשר חברים בקואליציה לא באים ואומרים למה הם תומכים. בבקשה, חברים בישראל ביתנו, יש לנו באמת קצת אי-הסכמה; חלקנו מאמינים כך, חלקנו אחרת, אבל נאמנים ועומדים ואומרים למה אנחנו מצביעים בעד. לא אנחנו, אני מצביעה נגד. אני ביקשתי ודרשתי את חופש ההצבעה וקיבלתי, כי זו נקודת זמן שבה כל נבחר ציבור צריך לעמוד מול המראה, להסתכל ולחיות בשלום עם מה שהוא רואה שם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> בנקודת הזמן הזו אני לא שלמה; יש לי ביקורת גדולה מאוד, ואני חושבת על הדורות הבאים לא רק בגלל ההשלכות של מתווה הגז, אלא על ההשלכות של כל שרשרת קבלת ההחלטות במדינת ישראל. זה היה בדיור הציבורי וזה קורה במקומות אחרים, והמדינה והאוכלוסייה החלשה ביותר משלמת ומשלמת בחיי היום-יום שלה – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לסיים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – הוצאות בלתי נסבלות, מפני שמישהו רצה את טובתו של מישהו ולאו דווקא את של הציבור הפשוט. אני אצביע נגד. אני אצביע נגד המתווה ואני אצביע נגד העברת הסמכויות, אם תגיע, אבל אני מעריכה, לפחות, את אלה שבאים ואומרים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לסיים, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. זמנך פג. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – גם אם אנחנו בעד, זה בגלל האג'נדה שאנחנו מאמינים בה. בקואליציה אף אחד לא קם ואמר למה הוא בעד, חוץ משטייניץ, וחבל על כך. אז אנחנו שחקנים, אנחנו שחקנים בהצגה של ביבי נתניהו – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לסיים, גברתי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – וכדאי שכולנו נדע זאת. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. חבר הכנסת יואל חסון. אני מקווה שאתה, בתור סגן יושב-ראש הכנסת, תעמוד בזמנים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אל תבני על זה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא לבנות על זה? שלוש דקות, אדוני, שלך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, תגלית הגז הייתה אירוע חגיגי מאוד. תגלית הגז הייתה אירוע מכונן בכלכלה הישראלית, בחברה הישראלית. אני זוכר, כשהתחילו לדבר על הגז שפורץ לו כך מהים, התקווה, השמחה, התוכניות שהיו כאן – באמת, באמת, ריגשו כאן אזרחים רבים, ואני אומר את זה בלי ציניות, וגם אותנו, חברי הכנסת והשרים בממשלה. ואתם יודעים מה? אני גם זוכר, חברי חברי הכנסת, כשעשו כאן את דיוני ששינסקי 1, היו כאן הבטחות, כל כך הרבה הבטחות לציבור. אחת מהן, לדוגמה, הייתה שבעקבות חוק ששינסקי, וכשיהיה הכסף, תוקם קרן חינוך. חברי חברי הכנסת, זה היה בכנסת השבע-עשרה, וגם בכנסת השמונה-עשרה לא הוקמה קרן החינוך, ועד היום לא הוקמה קרן החינוך. אבל איזה חיפזון היה בשבועות האחרונים לנסות מהר מהר מהר להביא לאישור המתווה. עכשיו, אני רוצה לומר לכם משהו, חברי הכנסת, על אישור המתווה הזה. שמעתי וקראתי, גם בעיתונות וגם מכל מיני חברי כנסת בקואליציה, שבאים וטוענים עלינו, האופוזיציה, שאנחנו אוטומטית מתנגדים למתווה, למה? כי אנחנו אופוזיציה. סליחה, אדוני השר אלקין. האם מישהו הציע לשתף את האופוזיציה בדיונים? האם מישהו ראה את תגלית הגז ויצירת המתווה הזה כמשהו לאומי, רב-משמעות, שאולי בשבילו – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> השימוע. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה "השימוע"? באמת. – – – שאולי בשבילו שווה לחרוג מהכללים ולקיים כאן דיון משותף לאופוזיציה ולקואליציה? על-פי מה מבקשים ממני לתמוך היום במתווה הזה? מה אני באמת יודע עליו? מה אני מכיר באמת במתווה הזה? אני אומר לכם, מלבד חברי כנסת בודדים באופוזיציה שהצליחו, ככה, לאסוף מידעים ועבדו בזה, רוב חברי הכנסת באופוזיציה אין להם בקיאות מה זה המתווה הזה, באמת, וחברי, גם בקואליציה, לא באמת יודעים. כי זה נעשה במחשכים, כי זה נעשה בקבינט, כי גם לא שיתפו פקידי ציבור ולא התייחסו לדרג המקצועי, אלא להפך, הייתה פה רמיסה, רמיסה של הדרג המקצועי. אז אנחנו, חברי חברי הכנסת, גברתי היושבת-ראש, לא אנחנו תוקעים את הגז באדמה. לא אנחנו. אף אחד לא ביקש לשתף אותנו ואף אחד לא ביקש ורצה לשתף אותנו, ולכן בוודאי לא יכול לצפות מאתנו לתמוך במתווה הזה, כי אנחנו לא מכירים אותו, ומה שאנחנו מכירים מטריד אותנו ביותר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ומשפט אחרון, גברתי היושבת-ראש. אנחנו תוקעים את הגז באדמה, השר אלקין? אנחנו, או ראש הממשלה, שאין לו שליטה על השר דרעי בכלל, ולא מסוגל כבר שבועות לדרוש ממנו או לעשות מהלכים שיגרמו לו לחתום על זה, ובלי להתייחס אם זה נכון או לא נכון? הכול הרי בעיות פנימיות שלכם. אתם הפכתם אירוע חגיגי של תגלית גז, שאמור להיות אירוע היסטורי משמעותי, לאירוע מדמם, מאכזב, מעציב; הצבתם סימני-שאלה בעיני הציבור. אין לו ציפיות, אין לו גם אמונה, ואני רק רוצה, מכיוון שהמדינה הזו חשובה לי, הרבה יותר מהיותי היום באופוזיציה ומחר בקואליציה – אני מקווה, אדוני, שהמתווה הזה, כשיקרה – ולצערי, הוא כנראה הולך לקרות – יחולל כאן את המהפכה הנדרשת, ולא יאכזב פה, כי האכזבה הזו תהיה קשה מנשוא. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. חברת הכנסת מרב מיכאלי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברות וחברים, אני רוצה לצטט לכם את הדבר שכתב המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט בסוגיית הגז. הוא כתב: אין עוד תחום של תשתית חיונית בישראל בעל השפעה כזאת, שנשלט בידי גורם פרטי יחיד. כאמור, לא איזה אקטיביסט או אקטיביסטית פעילה נגד מתווה הגז, אלא המשנה הרלוונטי, היועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט. <ינון מגל (הבית היהודי):> שתומך במתווה. שתומך במתווה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> זה לא משנה את הדברים שהוא כתב אז, אדוני ינון מגל. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> עכשיו אני רוצה ללכת למבקר המדינה ולהגיד שמבקר המדינה קובע בדוח שלו שמי שיצר את המונופול הזה הוא הממשלה. הממשלה היא זו שיצרה את המונופול. לא זו בלבד שלא עשתה כדי לפרק אותו, לא זו בלבד שלא מצאה פתרונות טובים יותר ולפחות איזונים והגבלות, אלא יצרה במו-עצמה את המונופול הזה, ועשתה את זה במידה רבה, כמו שאפשר ללמוד גם מהדוח של מבקר המדינה, בהתנהלות רשלנית, גרירת רגליים, עצימת עיניים – כל אלה, כמובן, במקרה שאנחנו מקבלות ומקבלים את הביטוי האמריקני שאומר: אל תניח או תניחו זדון איפה שמספיקה טיפשות והתבטלות. אז אנחנו, לצורך הדיון כאן, נניח, ולו לפחות לצורך החלק הראשון של דברי, שאין זדון, אבל רשלנות ממדרגה כל כך יוצאת מן הכלל בסוגיה כל כך דרמטית לכלכלה הישראלית היא באמת רשלנות פושעת. עכשיו צריך להגיד שהמשמעות של הכוח העודף הזה, לפי אבי ליכט – הוא אומר בצורה מפורשת: החשש הוא מריכוז העוצמה ברמה הכלל-משקית; חשש שחורג משאלות של מחיר ותחרות לעבר תחומים אחרים, של יכולת השפעה על תהליכי קבלת החלטות במשק באופן כללי. חברות וחברים, מדובר בדמוקרטיה שלנו; בצורה מאוד מאוד בסיסית מדובר בדמוקרטיה. אבל מי שעוקב ועוקבת הרי יודעת היטב שנתניהו, ראש הממשלה נתניהו, לא מתעניין בדמוקרטיה. להפך. אוהב כוח עודף, אוהב כוח גדול מדי, כל זמן שהוא משרת אותו ועובד בשביל לבצר את הכוח שלו. זה בדיוק מה שקורה כאן, חברות וחברים, במתווה הגז הזה. אל תטעו ואל תתבלבלו, כמו שאוהב להגיד אחד משרי הממשלה הזאת. זה מה שקורה כאן. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. חברת הכנסת שלי יחימוביץ. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> נתניהו, כחלון, שטייניץ, שיקרתם לציבור, מעלתם באמון של הציבור, בגדתם, הטעיתם, עיוותם – הכול בשביל לשרת את הכסף הגדול. אין לזה שום פרשנות אחרת. מתווה? אתם מביאים לנו מתווה היום? זה מתווה? במתווה הזה מחקתם לחלוטין את כל הסמכויות שהיו לריבון ביד כדי שיהיה גז לאזרחי מדינת ישראל; מחקתם את הפיקוח על המחירים; מחקתם את היכולת לקבוע שיש הגבל עסקי ולהיאבק במונופולים. מחקתם. פיטרתם, ביזיתם, הדחתם, השפלתם כל רגולטור שהיה מספיק אמיץ ומספיק מקצועי כדי לומר את דעתו. נתתם את האוצרות של הציבור מתנה לקומץ בעלי הון. אין שום מילים אחרות לתאר את החרפה שמתרחשת כאן עכשיו. גזלתם את ההורדה המופלאה ביותר שיכלה להיות כאן ביוקר המחיה, המדהימה ביותר, את ההזדמנות הגדולה ביותר. ואם מישהו חשד בכם חלילה בתום לב, באה התגלית המצרית ומוטטה כמגדל קלפים את כל הדוחות הכוזבים שפרסמתם על הצורך ביחסים האסטרטגיים עם מצרים – המועצה לביטחון לאומי, מסמכים מפורטים, סודיים ופחות סודיים, עד כמה זה נחוץ לביטחוננו. והנה זה קרה, ואתם לא משנים את דעתכם – מה שמראה שמלכתחילה לא זאת הייתה הסיבה האמיתית. שר האנרגיה שטייניץ, אני מצטערת שאתה לא כאן, באולם המליאה. אני מתביישת בשבילך על הנאום שנשאת כאן. מתביישת בשבילך. לא על זה תהי תהילתך. אפילו אחרון הסוחרים לא היה מספר כמה זה שבא אתו במשא-ומתן הוא צודק, והוא צריך לתת לו הכול. ראש הממשלה נתניהו, אין לוביסט טוב ממך לבעלי ההון. בהודעה על הורדת מע"מ עמדת ואמרת שאתה בעד השוק החופשי. אתה בעד השוק החופשי? תילחם במונופול אם אתה בעד השוק החופשי. איך זה מסתדר אפילו עם תפיסת עולמך הקפיטליסטית, שרוצה לפרק מונופולים? מעולם לא עבדת קשה כל כך, לא היה ראש מדינה שעבד קשה כל כך בשביל מונופול. איך זה מסתדר עם כל מה שאתה אמור להאמין בו? יושב-ראש הכנסת יולי אדלשטיין, קראת לזה הבוקר דיון ציבורי, או דיון במליאה. זה דיון במליאה? חרפה ובושה. דיון בכנסת זה דיון בוועדות הכנסת – עמוק, רציני. הדיון הזה מתנהל בכלל בלי – אין כאן ולו חבר כנסת אחד מהקואליציה. זה פשוט מביש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני כאן. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אה, סליחה, גברתי היושבת-ראש. <אורן אסף חזן (הליכוד):> שלי, שלי, אנחנו נספרים. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אני מתנצלת. חרפה. שולחן הממשלה ריק. זה דיון על משק הגז? תתביישו לכם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> איפה כל חברי הכנסת של כולנו? ואחרון – אני מסיימת – אגב, אני הייתי מצפה מיושב-ראש הכנסת שייצג אותנו נאמנה ולא יקרא לזה "דיון בכנסת". מס שפתיים. זה לא ייחשב לכם דיון בכנסת אחר כך, כשנעתור לערכאות, בלית ברירה. אבל, לסיום: שר האוצר משה כחלון, איזו אכזבה, איזו אכזבה. מראית העין הזאת של סיעת כולנו, שמתלבטת ומתחבטת. רק לשמוע את דברי השבח וההלל של חברי הכנסת בזכות המתווה – ואף מילה נגד; חוץ מהשר אבי גבאי, סליחה, צדיק יחיד בסדום, שהוא לא מצביע כאן במליאה. הרי ברור לחלוטין שיש עסקה בין שר האוצר ובין ראש הממשלה, וברור לחלוטין שזו עסקה רקובה, וברור לחלוטין שריח רע עולה ממנה, וזה לא ריח של גז. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אני מצפה מחברי הכנסת של סיעת כולנו, ובראשם שר האוצר – גם ממך, גברתי היושבת-ראש – להפסיק את מצג השווא הזה. אנחנו יודעים שהבטחת לראש הממשלה בדיוק את האצבעות שהוא צריך בשביל להעביר את המתווה, וההודעה על ניגוד העניינים היא הייתה ההודעה שהפכה אותך למשרתם הגדול ביותר של הטייקונים, על חשבון הציבור. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> יש לך הזדמנות אחרונה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> גברתי, אני מבקשת לסיים. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> משפט אחרון, גברתי. שר האוצר, יש לך הזדמנות אחרונה להראות בשביל מי אתה עובד: בשביל אותם חברים טייקונים, שבגללם טענת שאתה לא עוסק בעניין, או בשביל הציבור הרחב. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. חבר הכנסת עמיר פרץ. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אין ספק שלומר דברים אחרי דבריה החד-משמעיים של חברת הכנסת שלי יחימוביץ, שביטאה באופן ברור מה באמת טובת הציבור – אני ודאי לא אוסיף על הדברים, שמעמידים נכון את האינטרסים השונים של הממשלה, של השרים, ובעצם, איפה האזרחים נמצאים? אני רוצה לחדד נקודה אחת. אני לא אכנס עכשיו לשאלות של הרגולציה ולשאלות של מחירי הגז, ולצערי הרב, יש פה תרגיל עצום. אבל יש פה עוד תרגיל אחד, שלא מחדדים אותו, ואני רוצה דווקא לחדד אותו, ולהקדיש את הדקות המועטות שיש לי לעניין. כפי שאתם יודעים, כיהנתי כשר להגנת הסביבה. ראשית, אני רוצה לחזק ולומר יישר כוח לשר להגנת הסביבה הנוכחי אבי גבאי, שהוא היחיד בממשלה שהצביע נגד המתווה, היחיד בממשלה שמתייצב בקול חד וברור ומייצג את האינטרס הציבורי. אחת השאלות שעומדות כאן היא העניין של כמה יצוא יהיה וכמה גז יישאר לאזרחי ישראל, כי בסוף כמות הגז שתישאר לאזרחי ישראל תקבע לכמה ענפים יגיע הגז הזה. היום זה מגיע בעיקר לייצור אנרגיה, למפעלים גדולים; זה לא מגיע לכלל התעשייה. יש גם תחבורה שמחכה לרגע שבו ענף התחבורה יעבור לגז. כל אזרח בישראל צריך לדמיין בעיני רוחו שהוא מגיע לתחנת הדלק, ובמקום לשים דלק במכל שלו, שמים לו גז, או נותנים לו בלון שיחליף את ההפעלה של המכונית – הוא היה חוסך בין 50% ל-70% מהוצאות הדלק המשפחתיות; שלא לדבר על ההשפעה בכל תחום ותחום של החיים. לכן, ככל שכמות הגז עבור אזרחי ישראל תהיה גדולה יותר, כך יותר ענפים ייכנסו למתחם הזה. ומה קורה בעצם? יש היום, איך לומר – אדוני השר אלקין, צריך שממשלה תדבר אמת. לפחות את זה. המסקנות אחר כך יכולות להיות שונות. הרי מה אומרים? אומרים שב"תמר" יש בין 180 ל-200 BCM, ומתחילים לחשב חישובים. וזה נכון – אם יש 180–200 BCM, אז אין שום בעיה לתת מתוך זה 20 BCM לטובת הירדנים, לתת עוד כמות מסוימת לטובת הפלסטינים, ואני תומך בזה. אבל להקצות מתוך הכמות הזאת 70–80 BCM לטובת הגז שמחכים לו במצרים – פה יש שאלה מאוד גדולה. מדוע? אני אסביר. יש כאלה שאומרים שב"לווייתן" – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא להביא בחשבון שהזמן תם. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אז עוד דקה, ברשותך. יש האומרים שב"לווייתן" יש BCM 450, יש כאלה שמעריכים שיש רק 300. מדוע זה חשוב? כי הרי אני לשמחתי הצלחתי לשנות את ההחלטה ולגרום לכך ש-60% יוקצו לאזרחי ישראל ו-40% ליצוא. עכשיו מה יקרה? שינו את ההחלטה. לא קובעים מה כמות היצוא, האם היצוא יהיה חלק יחסי ממה שמפיקים, או שמותר ליצרנים לשווק 40%. הרי מה יעשו היצרנים? קודם כול ימכרו את ה-40% שיהיו בהתחלה. כשנבוא ל-60%, יסתבר לנו שה-60% אינם 60%, ולא נשאר גז עבור אזרחי ישראל. לכן אני רוצה לומר לך, גברתי היושבת-ראש – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לסיום. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> לכן, חברי הכנסת, יש פה תרגיל הונאה עצום. לצערי הרב, זו לא רק התכופפות מוחלטת בפני בעלי ההון; יש פה גם ניסיון לבוא ולהציף את אזרחי ישראל בכל כך הרבה נתונים. אבל דעו לכם שבסופו של דבר המרוויחים העיקריים, לצערנו הרב, לא יהיו אזרחי ישראל. ולכן צריך לעשות הכול כדי לא לתת למתווה לעבור היום. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת עמיר פרץ. חבר הכנסת יצחק הרצוג. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, זה מדהים לראות בדיון כל כך חשוב מליאה שחצי ממנה מלא וחצי ממנה ריק. "פתח לנו שער בעת נעילת שער" – את זה נגיד בעוד כמה ימים בתפילת נעילה ביום הכיפורים. והדיון הזה הוא דיון רציני ואפילו גורלי. זו החלטה שתשפיע על חיינו ב-50 השנים הבאות, לא פחות. והדבר העצוב ביותר הוא שאף אזרח בישראל לא מאמין שביבי עובד בשבילו. ההתנהלות בנושא הגז היא דוגמה קלאסית, עצובה וחמורה להתנהלות הממשלה והממשלות בראשותו בשנים האחרונות. רק שטיקים וטריקים – לעקוף סמכויות, לפטר, לאיים, לעקם חוקים, לעשות תרגילים, העיקר לא להנהיג ולא לעמוד מול הציבור בכנות. אדוני ראש הממשלה, לא יכול להיות שאתה לא מבין מה אומר לך שר הכלכלה, ולא יכול להיות שאתה לא מבין מה אומר לך הממונה על ההגבלים העסקיים, ולא יכול להיות שאתה לא מבין מה אומר לך שר האוצר, ולא יכול להיות שאתה לא מבין מה אומר לך הרוב בכנסת, ולא יכול להיות שאתה לא מבין את מה שאומרים לך אזרחי ישראל. נפגשת אי-פעם עם ארגוני המאבק? שמעת את הביקורת שלהם? אתה ראש הממשלה גם שלהם, וזה מאבק נחרץ שמובילים ארגונים וחברי כנסת בולטים כמו חברתנו שלי יחימוביץ, חברנו איתן כבל, חברות וחברי כנסת אחרים זה זמן רב, ואתה – מתעלם. מתווה הגז שהצעת אינו מתווה הגז ההוגן וההגון לאזרחי ישראל. ואתה, ראש הממשלה, שומע את הקולות, שומע את הדוברים, וכמו במאבק שאתה מנהל עם הנשיא אובמה, נשיא ארצות-הברית, על ההסכם עם איראן, אתה דופק את הראש בקיר. אבל כמו במאבק בעניין ההסכם עם איראן, זה לא עסק פרטי שלך – יש מאחוריך עם שלם, יש גבול להתעקשות, יש גבול לעיוורון ויש רגע שצריך לעצור בברקס אחד, והרגע הזה הגיע. אין רווחה לישראל בלי מתווה גז הוגן והגון שמחלק את העושר הגדול של הגז בין היזמים לבין אזרחי ישראל. ואני רוצה, בדיוק כמו כל חברי סיעתי, שהגז יצא מן האדמה ומהר. אני בעד הגז, הוא צריך כבר להגיע לכל מפעל ולכל בית, להוזיל את סל הצריכה של כל משפחה וכל אזרח. אבל את המתווה הזה צריך לכתוב מחדש, להוריד את המחיר ליחידת חום באופן משמעותי, לייצר תחרות אמיתית או פיקוח אמיתי, ולא ישראבלוף. פיקוח הוא כלי שמדינה יכולה וצריכה להחליט עליו, לא לחכות שיציעו לה. הוא כלי חד-צדדי שמגן על אזרחיה מפני התעמרות בעלי אינטרסים, ואתה חייב להסביר לנו, אדוני ראש הממשלה, למה אתה לא מכניס פיקוח למתווה; איך יכול להיות שזה נשמט ממאות שעות של דיונים; איך ייתכן שבמתווה הזה אין מה שיוריד באופן משמעותי את יוקר המחיה כמו מעבר לייצור של תעשייה ישראלית בגז מוזל. כל בית בישראל ירגיש זאת בכיס, במשק-הבית, בחשבון הבנק. ולכן לא יכול להיות שאתה, ראש הממשלה, לא מבין, אבל אתה דוהר ודוהר בכל הכוח, אז תספר לנו בשביל מי אתה כן עובד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסכם. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אזרחי ישראל לרגע לא מאמינים שזה בשבילם. מי גורם לך לרסק את המינהל התקין ולעקוף את סמכויות השרים והממונה הפועלים מטעם הממשלה ועל-פי חוק? ככה לזרוק אינטרסים של אזרחי ישראל ל-50 השנים הקרובות בלי פיקוח, בלי רווחים ראויים למדינה, בלי מתווה להורדת מחירים? אז תספר לנו, ביבי, בשביל מי אתה עובד כל כך קשה? בשביל מי שלחת את שטייניץ לנאום פה שעות ארוכות ולהציג חצאי אמיתות? <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> למי אתה מוכן למכור את אזרחי ישראל ועתידם? עוד דקה, גברתי. אם היית עובד בשביל אזרחי ישראל שבחרו בך, גם אלה שלא בחרו בך, היית מושך היום, מר נתניהו, את מתווה הגז ומחשב מסלול מחדש; אם היית עובד בשביל אזרחי ישראל, אלה שבחרו בך ואלה שלא, היית מאפשר פיקוח רציני על מחירי הגז; אם היית עובד בשביל אזרחי ישראל, אלה שבחרו בך ואלה שלא, לא היית מחכה שנשמע ממקורות זרים על מאגר הגז המצרי, והיית מודיע בעצמך שזו סיבה טובה – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – לדרוש הורדה משמעותית של מחירי הגז. לצערי, אתה מוביל כלכלה שלא סופרת את אזרחי ישראל. הלכת רחוק מדי, הרבה מדי מוטל על כף המאזניים מכדי שפשוט תעביר את זה מתחת לשולחן. והציבור מבולבל ויודע בוודאות שהוא לא מרוויח מהסיפור הזה את מה שניתן ויכול היה להרוויח. לסיום, אדוני ראש הממשלה, אתה לא שותף של חברות הגז. אתה אמור לשרת את עם ישראל בתפקיד ראש הממשלה ולדאוג קודם כול לאינטרסים של עם ישראל. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת יצחק הרצוג. חבר הכנסת יואב קיש – אחרון הדוברים, ולאחר מכן יסכם את הדיון השר שטייניץ. <זהבה גלאון (מרצ):> איפה הקואליציה שיזמה את הדיון המחפיר הזה שהיא לא נמצאת בו? איפה הקואליציה? עכשיו עלה אחד לרפואה. <יואב קיש (הליכוד):> שלום. חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לספר לכם משהו אישי. אני חובב מדע בדיוני, ואני רוצה לספר לכם סיפור. מסע קצר בזמן: התאריך – 15 בינואר 2020, מתקיימות שתי מציאויות מקבילות. באחת – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> שתי. <יואב קיש (הליכוד):> שתי, אמרתי שתי. אולי הרמקול לא – – –. באחת, ראש ממשלת ישראל – דרך אגב, אני מקווה שזה יהיה בנימין נתניהו – מסובב את הברז וגז מתחיל לזרום משדה "לווייתן" במערכת הובלה עצמאית, בצינור הולכה צפוני, למפעלים ברחבי הארץ. מציאות שנייה: מתפרסם דוח מבקר המדינה ינואר 2020. אני מצטט מהדוח: התנהלות הממשלה על זרועותיה בתחום הגז הטבעי הייתה לקויה; הממצאים מצביעים על היעדר מדיניות ממשלתית כוללת ושלמה, חוסר אפקטיביות, פעולה בקצב אטי והסדרה חלקית שאין בה כדי לספק את משק הגז הטבעי. שום מאסדר אינו יכול להתמודד עם אתגרים אלה בכוחות עצמו. שיתוף פעולה בין המאסדרים הוא הכרחי. בתחומים רבים יצרו חוסר אסדרה והיעדר התיאום חיכוכים בין המאסדרים עצמם למחזיקי זכויות הגז – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אתה קורא מהדוח של 2015. <יואב קיש (הליכוד):> – – כל אלה גרמו לעיכובים בפיתוח משק הגז, עלולים למנוע מהמדינה לממש את הפוטנציאל. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הדוח הזה נכתב על ביבי. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> הדוח הזה נכתב עכשיו, לא ב-2020. <יואב קיש (הליכוד):> אני רואה שאראל מרגלית הבין. ולמי שלא הבין, זה לא דוח ינואר 2020, זה יולי 2015. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מי הולך להיות ראש הממשלה הבא? <יואב קיש (הליכוד):> ואראל, אני רוצה לקרוא לך את המסקנות של הדוח. מסקנה ראשונה: ראוי שמשרד האנרגיה יפעל כדי להשלים את האסדרה במשק הגז הטבעי. שנית, על משרד האנרגיה להמשיך ולפעול לפיתוח שדות קטנים ובינוניים להפקת גז ולחיבורם למערכת הולכה, להוביל את הגז למשתמשי הקצה ולהגדיל את היתירות האנרגטית והתחרות. והוא מסיים: על הממשלה לוודא כי כל עוד קיים מונופול באספקת הגז הטבעי, מחיר הגז יהיה תחרותי. עליה לבחון את הצורך בשימוש במגוון אמצעים העומדים לרשותה. עליה לאזן בין הצורך לפתח את משק הגז לבין השפעת מחירי הגז על עלות ייצור החשמל ויוקר המחיה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> שום דבר מזה לא נמצא במתווה. <יואב קיש (הליכוד):> ואני אומר לכם, מספיק עם הפופוליזם. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> שום דבר מזה לא במתווה. <יואב קיש (הליכוד):> מספיק עם הפופוליזם. הטייקונים אינם אויבי ישראל. מדובר במשקיעים שמפתחים ומחזקים את כלכלת ישראל. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> והכול מכסף שלנו, גם שלך. <יואב קיש (הליכוד):> חברים, חברים, ללא השקעות זרות כלכלת ישראל הייתה נשארת בשנות ה-50. לשם אתם רוצים לקחת אותנו? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לאן? <יואב קיש (הליכוד):> לשם אתם רוצים לקחת אותנו. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> למקום שבו כולם ייהנו. <יואב קיש (הליכוד):> יש הבדל. אנחנו מדינה על סף של משק אנרגיה שיש לו שתי אפשרויות. אנחנו לא ניכנע לפופוליזם הזול שלכם. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא צריכים – – – פופוליסטים בעצמכם. <יואב קיש (הליכוד):> ואני אסיים במשפט אחרון. חברים – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לא, אל תסיים. בהזדמנות אני אגיד לך מה הקשר בין דני דנון להשקעות זרות – – <יואב קיש (הליכוד):> ארץ-ישראל – – – <קריאה:> משפט קצר. <יואב קיש (הליכוד):> משפט אחרון. ארץ-ישראל – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – או השגריר רון דרמר והשקעות זרות – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת אראל מרגלית. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – או בנימין נתניהו והשקעות זרות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת אראל מרגלית. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> הוא צודק, הוא צודק, מה קרה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תנו בבקשה לחבר הכנסת שעומד כאן לסיים. בבקשה, אדוני. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תענה לאראל. <יואב קיש (הליכוד):> אם הייתי שומע אולי הייתי עונה, אבל הוא רק מפריע. אני לא שומע, מה אני אעשה? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> השקעות זרות זקוקות למדיניות בין-לאומית שפויה. <יואב קיש (הליכוד):> זה בדיוק מה שהמתווה עושה, חבר הכנסת מרגלית. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לכם יש מדיניות בין-לאומית הזויה. <יואב קיש (הליכוד):> חבר הכנסת, זה בדיוק מה שהמתווה עושה, ואתם גם את זה לא רוצים לקבל. אין מאה אחוז בעולם. אין. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> קראת את המתווה? זה מה שהמתווה אומר? <היו"ר טלי פלוסקוב:> משפט אחרון, חבר הכנסת קיש. <יואב קיש (הליכוד):> אני מסיים בדברי אלו: ארץ-ישראל שהובטחה לנו היא ארץ זבת חלב ודבש. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> ארץ זבת חלב וגז. <יואב קיש (הליכוד):> מצאנו בה גם גז. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> זבת חלב וגז. <יואב קיש (הליכוד):> מצאנו בה גם גז, ואני שואל אתכם: גם את זה אתם רוצים לקחת מאתנו? תודה רבה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אתם אלה שלוקחים את זה מהציבור. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תתבייש. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> ארץ זבת חלב וגז – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מי שתקע את המתווה זו הממשלה שלך, עד היום. איך אתה מעז? חצוף. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יואב קיש. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הודעת מערכת בדבר נספח לדברי ההסבר של פרק ז' להצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015, אשר נשמט בטעות. החלטת ועדת הכנסת בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015 – חוברת חקיקה ממשלתית 951 מיום כ"ג באלול באלול התשע"ה, 7 בספטמבר 2015: הוועדות האלה ידונו בפרקים ובסעיפים הבאים מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015 – יש כאן חלוקה לוועדת הכספים – לקרוא את הפרקים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ויש חלוקה של פרקים שיידונו בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, בוועדת הפנים והגנת הסביבה, בוועדת החינוך, התרבות והספורט ובוועדה המשותפת לוועדת הכספים וועדת העבודה, הרווחה והבריאות. עניינים אלה דורשים הודעה לכנסת בלבד, וזו ההודעה שמסרתי. ועדת הכנסת ממליצה שהכנסת תרשה לחלק את הפרקים והסעיפים הבאים, בהתאם לסעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. פרקים וסעיפים אלה יעברו, אחרי החלטת הכנסת, להמשך חקיקה בנפרד מהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015, כמפורט להלן – ויש פירוט: פרק ה' יידון בוועדת הכספים, ובוועדת העבודה, הרווחה והבריאות – פרק ו', הסעיפים שכתובים כאן. עניין זה דורש את אישור הכנסת. עוד הונחה החלטת ועדת הכנסת בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015: הוועדות האלה ידונו בפרקים ובסעיפים הבאים מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015. יש פירוט של הפרקים שיידונו בוועדת הכספים, בוועדת הפנים, בוועדת הכלכלה ובוועדת העבודה, הרווחה הבריאות. עניינים אלו דורשים הודעה לכנסת בלבד, וזו ההודעה שכרגע מסרתי. הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית ובסעיפים מהצעת חוק התוכנית הכלכלית תדון בפרקים הבאים מתוך הצעת החוק: 1. פרק ח'; 2. פרק ט'. עניין זה דורש את אישור הכנסת, נוכח שינוי שמה וסמכויותיה של הוועדה המיוחדת. ועדת הכנסת ממליצה שהכנסת תרשה לחלק את הפרקים והסעיפים הבאים, בהתאם לסעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. פרקים וסעיפים אלה יעברו, אחרי החלטת הכנסת, להמשך חקיקה בנפרד מהצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015, כמפורט להלן: ועדת הכלכלה תדון כמצוין: פרק ד', סעיפים 11 ו-12; ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בפרק י', סעיף 348, ויש הפירוט שלו. עניינים אלה דורשים את אישור הכנסת. תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הודעת הממשלה על החלטתה לאשר את מתווה הגז> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני מתכבד להזמין את שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים חבר הכנסת יובל שטייניץ לסכם את הדיון בדבר החלטת הממשלה מס' 476. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני הקשבתי לחלק גדול, חלק נכבד מהדוברים כאן, ואני רוצה לענות לחלק מהדוברים. חלק מהביקורת היה ביקורת לגיטימית, חלק היה התלהמות וחלק היה סתם הטעיה וחצאי אמיתות. אני אפתח באחרון חביב – אדם שאני מעריך ומוקיר, יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת בוז'י הרצוג. חבר הכנסת הרצוג, אתה האשמת אותנו, אותי, בחצאי אמיתות, ואמרת, בין השאר – אני מצטט מנאומך: הציבור מבולבל ויודע בוודאות. אז בוא אני אדבר אתך על חצאי אמיתות. בין השאר, למשל, אתה וגם חלק מחבריך האשמתם אותנו בכך שלא דיווחנו מראש על תגלית הגז במצרים, שעד שממשלת מצרים והחברה האיטלקית Eni דיווחו על תגלית הגז – למה אנחנו לא דיווחנו מראש על תגלית הגז במצרים, הרי יש לנו מודיעין כל כך טוב. הנה לך, בוז'י הרצוג, יושב-ראש האופוזיציה, הטעיה וחצאי אמיתות. אני רוצה לומר לך, אפילו ממשלת מצרים לא ידעה יום קודם שהולכים לגלות את שדה Zohr. כשאנחנו בישראל, למשל, לפני חמש שנים גילינו את שדה "לווייתן" ולפני כן את שדה "תמר", אפילו המודיעין שלנו – לא המוסד ולא אמ"ן ידעו לדווח לנו שבוע קודם שחברת "נובל אנרג'י" תמצא גז ב"תמר". אף אחד בעולם, גם לא המודיעין האמריקני, לא ידע שימצאו גז ב"תמר" לפני שמצאו גז ב"תמר", ואף אחד, גם לא המודיעין הרוסי, לא ידע שימצאו גז ב"לווייתן" לפני שמצאו גז ב"לווייתן". אבל הנה כאן דוגמה להטעיית הציבור. כמה מדוברי האופוזיציה עלו כאן לדוכן ובמצח נחושה האשימו את ראש הממשלה, אותי, את המל"ל, את משרד הביטחון, בכך שלא דיווחנו מראש על תגלית הגז במצרים – לפני שממשלת מצרים דיווחה עליה. התשובה הפשוטה: אנחנו לא ידענו; ממשלת מצרים לא ידעה; חברת Eni לא ידעה עד לדיווח. אולי ידעו יום קודם, אבל בהפרש של 24 שעות. הנה לכם דוגמה איך מטעים את הציבור, איך זורקים האשמות שווא: "למה הסתרנו את התגלית במצרים לפני שגילו אותה". כי פשוט אף אחד לא ידע עליה לפני שגילו אותה, אפילו לא המצרים עצמם. אפילו לא המצרים עצמם. <איתן כבל (המחנה הציוני):> הוא לא ידע, הוא לא ידע. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אז, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, שאני מכבד ומעריך, לבוא לטעון כאן למה לא דיווחנו לציבור, לממשלה, לכנסת על תגלית הגז במצרים לפני שגילו אותה זה באמת – אתה יודע מה? אם יום אחד אני אחזור ללמד קצת פילוסופיה אני אתן את זה כדוגמה לפרדוקס בפוליטיקה. אבל מה, כשמחפשים לנגח, כשמחפשים להאשים, אז אפילו טענה כל כך אבסורדית – למה לא ידענו לפני שידעו, או למה לא דיווחנו לפני שזה התגלה – אפילו טענה אבסורדית כזאת ניתנת להיטען. האמת היא בדיוק הפוכה. אני אישית אמרתי כמה פעמים שבמצרים חזרו לחפש גז, שבקפריסין ממשיכים לחפש גז, שהאיראנים עכשיו בתוך כמה חודשים עשויים לחזור לחפש גז או לפתח שדות גז. את כל זה אמרנו. כל זה – הזהרנו – בשעה שאצלנו הכול קפוא כבר כמה שנים ואף חברה בין-לאומית לא רוצה לחפש אצלנו גז. למה? כנראה בגלל שזה לא כל כך אטרקטיבי, מפני שאנחנו לא כאלה פראיירים, מפני שהתנאים פה לא כאלה קלים – באותו זמן בקפריסין מחפשים גז ובמצרים חזרו לחפש גז, אחרי שהציעו מחיר תקרה של קרוב ל-6 דולר והטבות נוספות. דבר שני שאמרת, יושב-ראש האופוזיציה: שאין במתווה שום מתווה או מהלך להורדת מחירים. לא נכון. יש במתווה שלושה מנגנונים מורידי מחירים ומרסני מחירים, לפי כל המומחים, כולל פרופסור ששינסקי, שהוא אולי המומחה מספר אחת בארץ למדיניות ציבורית במשאבי טבע, בגז ונפט; המומחה היחיד בארץ שיש לו שם עולמי בתחום הזה. אמר פרופסור ששינסקי, גם בתקשורת, שבמתווה הזה מחיר הגז ירד ויישאר מרוסן על-ידי שלושה מנגנוני ריסון, בצורה כזאת שמחיר הגז בישראל גם בשנים הקרובות ימשיך להיות נמוך יותר מהממוצע במדינות אירופה, או מהממוצע במדינות ה-OECD בכלל. אבל, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, מכיוון שאני יודע שאתה ודאי מעריך שהמתווה הזה צריך לעבור והוא נכון, אני משוכנע שאם היו מחברים אותך ואותי ביחד לפוליגרף, אז שנינו היינו יוצאים בעד המתווה, וכך גם רבים אחרים מחברי האופוזיציה, מחברי המחנה הציוני, מחברי יש עתיד, מחברי ישראל ביתנו, מהחברים מהרשימה המאוחדת. אבל מחפשים תואנות לנגח, והנה מצאת כמה תואנות מגוחכות לנגח. אני עכשיו עובר לראשון הדוברים, לידידי פרופסור מנואל טרכטנברג, שאני מכבד מאוד ומעריך ומוקיר, ואם ידידי ד"ר נגוסה יאפשר לו, אז אני גם אוכל לדבר אל פרופסור טרכטנברג ישירות. יש פה שלושה דוקטורים, אנחנו צריכים להסתדר בשיח. מנו יקירי, אני רוצה להעיר לך שני דברים לגבי הדברים שאמרת, שבאמת היו דברים רציניים ומכובדים, והם גם נאמרו בצורה מכובדת, בניגוד לחברי כנסת פה, אדוני היושב-ראש. היושב-ראש, אני רוצה להסב את תשומת לבך לכך שבמהלך הדיון, שברובו היה דיון מכובד, חברת כנסת מסוימת דיברה על חזירים, מדיניות של חזירים. אני חושב שביטויים כאלה פוגעים לא בי אלא בכנסת כולה. מי שאומר "מדיניות של חזירים" פוגע בכבוד הכנסת. אפשר להתווכח בלי ביטויים כאלה. אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה הטיחו בי ביטוי כזה, אבל אני אומר לכם, אני בכנסת – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אולי תענה עניינית. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – – אני בכנסת הזאת 16 שנים, היו לי מחלוקות רבות, ומעולם לא השתמשתי בביטוי מהסוג הזה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> ולא שמעת מעולם ביטויים חריפים כאלה – – – מעולם. מעולם לא שמעת ביטויים חריפים כל כך, אדוני השר. – – – איזו טהרנות. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני עצמי לפחות לא השתמשתי אף פעם בביטוי "חזירים". <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> השר שטייניץ, אני דיברתי על מדיניות ולא על אנשים, ואני עומדת מאחורי – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני ציטטתי אותך נכון? אמרתי "מדיניות של חזירים", ואמרתי שפרלמנט שבו משתמשים בשפה כזאת, זה פגיעה בכבוד הפרלמנט והסגנון הפרלמנטרי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> ממש, ממש. תענה לי עניינית. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> פגעת לא בי, פגעת בכבודך ובכבוד הכנסת. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני משוכנעת שלא. אמרתי את האמת. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אם את רוצה להיות חברת כנסת רצינית, אני מציע לך מהניסיון שלי, של כמעט 16 שנים: אפשר לנגח ולהתווכח בלי קללות וביטויים מעליבים מהסוג הזה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני לא קיללתי, אני הערתי הערה נכונה. היא לא נוחה לך, אדוני השר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לא, ההערה שלך הייתה גסת רוח. אולי תתפסי כמה כותרות בעזרתה, אבל בכבוד לא תזכי מזה, וגם הבית הזה לא יזכה בכבוד מזה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני משוכנעת – – – זה לא היה בשביל הכותרת, זה היה בשביל לומר לכם את האמת – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, אני אישית חושב – ואני חושב שזה גם הקו שהכריזה עליו ועדת האתיקה – שאנחנו צריכים כולנו להיזהר בכבוד הכנסת ולא להשתמש בביטויים כאלה. לכן, אני גם לא אתייחס – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> סליחה, אדוני השר – – – אחרים משתמשים בביטויים כאלה – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לכן אני לא אתייחס גם לשאר דברייך. בגלל הביטוי החריף הזה. ועכשיו אני אתייחס לדבריו של פרופסור טרכטנברג, שהיוו ביקורת לגיטימית וראויה שנאמרה בצורה מכובדת. אם פרופסור טרכטנברג היה מדבר בסנאט האמריקני בסגנון כזה, זה היה מתאים לאווירה. גם שם מנגחים, אבל עם איזה סגנון ואיזו אווירה. פרופסור טרכטנברג – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני השר שטייניץ, רואים שאתה רוצה להתמקד בי, אבל אתה לא עונה לעניין על שום שאלה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת נחמיאס ורבין, מספיק. בבקשה, אדוני ימשיך. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> פרופסור טרכטנברג, רק שתי הערות לתיקון. דיברת על חוזה חברת החשמל. חוזה חברת החשמל נחתם ב-2012, ואושר על-ידי רשות החשמל. אז היה חשש שמחירי הנפט יעלו מעלה-מעלה, ולכן חברת החשמל התעקשה על הצמדה אחרת. בדיעבד המחירים ירדו. יכול להיות שבדיעבד – חוכמה שבדיעבד – אפשר היה לעשות אחרת. אבל בחוזה הזה יש סעיף שפותח את החוזה לתמחור מחודש בתחילת שנת 2021, זאת אומרת, עוד חמש שנים, ואז אם רמת המחירים בישראל תהיה נמוכה יותר, ודאי המחיר גם שם יהיה נמוך יותר. אז זה קודם כול להעמיד דברים על דיוקם. דבר שני, לגבי התחרות. אני רוצה לומר שהתחרות באמת תהיה מוגבלת. תהיה. ברור שיהיה שיפור, אתה לא יכול להכחיש שיש שיפור – אמרת שיש שיפור במתווה, נכון. המתווה, ללא ספק, משפר ביחס למצב של היום, שאין שום תחרות, שיש רק מאגר אחד, עם חברה אחת ששולטת בו. כשהמתווה יתממש יהיו שלושה מאגרים, עם שתיים וחצי חברות; זה יותר טוב ממאגר אחד עם חברה אחת. אבל פספסת דבר אחד חשוב: המטרה העיקרית שלי במתווה הזה היא לא רק לפתח את "לווייתן" ואת "כריש" "תנין"; היא לא רק להביא הכנסות של מאות מיליארדים; היא לא רק להגביר את הביטחון האנרגטי – אלא לסלול את הדרך להמשך החיפושים, לחידוש החיפושים וגילוי שדות נוספים על-ידי חברות אחרות; לא על-ידי "נובל אנרג'י". ולכן למתווה הזה יש סיכוי טוב לעודד תחרות אמיתית, כי אם יתגלה עוד "תמר" או עוד "לווייתן", על-ידי קבוצה אחרת, אז כן תתאפשר תחרות אמיתית במשק המקומי. ואני רואה שאתה מסכים אתי על שני התיקונים הללו להערות שלך. חבר הכנסת דב חנין, איפה הוא? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> פה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני רוצה לדבר אליך. הקשבתי לנאומך קשב רב, ותרשה לי לענות לך. אני אענה על שתיים מההערות שלך, שהן בעליל לא נכונות. האחת, אתה אמרת דבר כזה: אמרת שעלות ההפקה היא דולר אחד, ולכן, למה המחיר צריך להיות יותר מ-3 דולרים? <קריאה:> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> מה? רגע, שנייה, שנייה. תן לי לענות לך בנחת. אולי תשתכנע. לצערי, אפילו אם תשתכנע לא תשנה את עמדתך. אבל בכל זאת, אולי תשתכנע. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תרחיב, תרחיב. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> ראה, אם מה שהיה רלוונטי זה עלות ההפקה, ועלות ההפקה היא באמת דולר אחד, אז אני מתפלא שאתה מציע 3 דולר כמחיר. אם עלות ההפקה היא דולר אחד וזה מה שרלוונטי, המחיר צריך להיות 1.2 דולר – 20% רווח. 1.5 דולר זה כבר 50% רווח, זה כבר גזל. אז אם מחיר ההפקה היה הנתון הרלוונטי שאותו הזכרת, ושמעתי בתקשורת גם את הטיעון הזה שמחיר ההפקה הוא 50 סנט – מי שאומר שמחיר ההפקה 50 סנט, המחיר צריך להיות 60 סנט, פחות מדולר. בטח דולר אחד זה כבר 100% רווח. אבל האמת היא שמחיר ההפקה הוא חצי האמת או רבע האמת, ולכן גם אתה לא דיברת על מחיר של 1.2 דולר או 1.3 דולר, אלא על 3 דולר. למה? כי המחיר הרלוונטי הוא לא רק מחיר ההפקה. זאת הטעיית הציבור להגיד מחיר ההפקה, לכן המחיר של הגז. כשאת השדה לוקח 7 מיליארד דולר לפתח, זה לא מחיר עלות ההפקה. עלות ההפקה זה עלות שוטפת של תפעול. אבל כשמחיר הפיתוח, כולל החיפושים והקידוחים והתשתיות והצנרת, הוא 4 או 7 מיליארד דולר בשדה, כלומר 20–30 מיליארד שקל, אז זה גם צריך להילקח בחשבון. ויש גם מחיר ההולכה. לכן, אין שום מקום בעולם – אף אחת ממדינות ה-OECD שמפיקות גז, אין בה מחיר של 3 דולר. הרי בהולנד ההפקה יותר זולה, השדות יותר קרובים לחוף, חלקם בחוף עצמו, והמים יותר רדודים. אבל בהולנד המחיר לא 3 דולר כמו שהצעת. אפילו לא 4.7 כמו במתווה. הוא עומד על 7–8 דולר, ובשנה שעברה היה 11 דולר. לכן, זו הטעיית הציבור להבליט את מחיר ההפקה ולהגיד שמחיר הגז צריך להיות נמוך יותר. רבותי חברי הכנסת, אני מסכם ומסיים. המתווה הזה הוא טוב. כל עיכוב שלו יגרום נזק של עוד עשרות מיליארדים ופגיעה בביטחון האנרגטי של ישראל. המתווה הזה הוא טוב. צריך לאשר אותו כי הוא טוב, וצריך לאשר אותו כי אחרי שנים של עיכובים אסור להמשיך להכשיל את עצמנו במו-ידינו. והגיע הזמן להוציא את הגז מהים, להוציא את עשרות המיליארדים לטובת חינוך, בריאות, חברה, ביטחון, לגרום לביטחון אנרגטי, לקשור את הקשרים הכלכליים עם ירדן ומצרים כל עוד יש הזדמנות לכך. זה הדבר הנכון – לשים את העיכובים מאחורינו ולשים את המתווה לנגד עינינו, לאשר אותו ולאפשר לשוק הזה להתפתח. מצאנו אוצר בבטן הים, צריך להוציא את האוצר מבטן הים, להביא אותו ליבשה. המתווה הזה – זאת הדרך הנכונה לעשות את זה, הרצינית, הראויה והמושכלת. כל פתיחה שלו תוביל לעוד חודשים ושנים של עיכובים, ומי שיפסידו מהעיכובים האלה הם מדינת ישראל ועם ישראל כולו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר יובל שטייניץ, שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת, לרבות יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, וגם חבר הכנסת איימן עודה ודאי רוצה לשבת במקומו, וגם השר אריאל וגם חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. נכון, חברת הכנסת לוי אבקסיס? את רוצה לשבת במקומך, ואפילו יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת איתן כבל, אדוני ישב בבקשה. חברי הכנסת, החלטת הממשלה מס' 476 מישיבתה ביום 16 באוגוסט 2015, שבה אושר מתווה הגז. ההחלטה הנ"ל הוצגה, נדונה, ואנחנו עוברים להצבעה. על-פי בקשת הממשלה, ההצבעה היא הצבעה שמית. גברתי מזכירת הכנסת, בואי נתחיל בתהליך ההצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – נגד טלב אבו עראר – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד מיכאל אורן – בעד דוד אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד רוברט אילטוב – בעד אלי אלאלוף – בעד קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – בעד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – בעד אורי אריאל – בעד זאב בנימין בגין – אינו נוכח זוהיר בהלול – נגד נאוה בוקר – בעד דוד ביטן – בעד מיכל בירן – נגד מירב בן ארי – בעד אלי בן-דהן – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח יואב בן צור – בעד איל בן ראובן – נגד יחיאל חיליק בר – נגד איתן ברושי – נגד עמר בר-לב – נגד ענת ברקו – בעד יוסף ג'בארין – נגד באסל גטאס – נגד אילן גילאון – נגד זהבה גלאון – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – בעד מסעוד גנאים – נגד משה גפני – בעד יעל גרמן – נגד אבי דיכטר – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד צחי הנגבי – בעד יצחק הרצוג – נגד שרן השכל – בעד יצחק וקנין – בעד מכלוף מיקי זוהר – בעד חנין זועבי – נגד ג'מאל זחאלקה – נגד תמר זנדברג – נגד עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד ציפי חוטובלי – בעד אורן אסף חזן – בעד דב חנין – נגד יואל חסון – נגד אחמד טיבי – נגד מנואל טרכטנברג – נגד מרדכי יוגב – בעד יוסי יונה – נגד שלי יחימוביץ – נגד חיים ילין – אינו נוכח משה יעלון – בעד איתן כבל – נגד אלי כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – נגד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – נגד ציפי לבני – נגד אורלי לוי אבקסיס – נגד ז'קי לוי – בעד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – בעד סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – אינו נוכח ינון מגל – בעד מנחם אליעזר מוזס – בעד ירון מזוז – בעד מרב מיכאלי – נגד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד אראל מרגלית – נגד אברהם נגוסה – בעד משולם נהרי – בעד איילת נחמיאס ורבין – נגד בנימין נתניהו – בעד קסניה סבטלובה – נגד רויטל סויד – נגד ניסן סלומינסקי – בעד בצלאל סמוטריץ – בעד אוסאמה סעדי – נגד איימן עודה – נגד רחל עזריה – בעד דניאל עטר – נגד חמד עמאר – בעד רועי פולקמן – בעד עודד פורר – בעד טלי פלוסקוב – בעד מאיר פרוש – בעד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – נגד עמיר פרץ – נגד נורית קורן – בעד יואב קיש – בעד איוב קרא – בעד מירי רגב – בעד מיכל רוזין – נגד מיקי רוזנטל – נגד יואל רזבוזוב – נגד יפעת שאשא ביטון – בעד יובל שטייניץ – בעד אלעזר שטרן – נגד נחמן שי – נגד סילבן שלום – בעד עפר שלח – נגד איציק שמולי – נגד סתיו שפיר – נגד איילת שקד – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי, נא לקרוא בשמות חברי וחברות הכנסת שלא ענו לך בסיבוב הראשון של ההצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) זאב בנימין בגין – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח חיים ילין – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי וחברות כנסת, האם יש באולם מישהו או מישהי שמעוניינים להשתתף בהצבעה ומזכירת הכנסת לא קראה בשמם? לא נמצאו כאלה. גברתי המזכירה, ההצבעה הסתיימה, נא לספור את הקולות. חברי הכנסת, נא לשבת. טרם אכריז את התוצאות, פנה אלי חבר הכנסת מיקי לוי בדרישה לדעת האם קיימים הסכמים, עקב פרסומים בכלי התקשורת, הסכמים שלא הונחו על שולחן הכנסת. אומנם החובה התקנונית קיימת רק בהצבעות על התקציב, אבל לפנים משורת הדין ולמען הסר ספק אני רוצה לשאול את השר המקשר, חבר הכנסת יריב לוין, האם ידוע לך על הסכמים פוליטיים כלשהם שלא הונחו על שולחן הכנסת? <שר התיירות יריב לוין:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא. התשובה היא לא. אז, חבר הכנסת מיקי לוי, התשובה של השר המקשר היא שלא קיימים ההסכמים, ותודה על פנייתך. חברי הכנסת, להלן התוצאות: בעד אשרור החלטת הממשלה מס' 456 – 59 חברי כנסת; נגד – 51 חברי כנסת; אין נמנעים. אני קובע כי מתווה הגז אושר במליאת הכנסת. לא צריך למחוא כפיים. גם מפאת חשיבותו של הנושא לא צריך למחוא כפיים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, שימו לב, יש עוד נושא, לא פחות חשוב. יש עוד נושא לא פחות חשוב, חברי הכנסת. קודם כול, אני מודיע על הבקשה של הממשלה למשוך את הסעיף הבא, סעיף מס' 5 בסדר-היום. <קריאות:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – – כל אחד וההצבעה שלו. כל אחד מוחא כפיים בתורו. הם – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אוי, אוי, אוי. <הצעת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעות חוק:> <הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015;> <הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015> [נספחות.] <הצעת ועדת הכנסת בדבר שינוי שמה וסמכויותיה של הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות להתחדשות עירונית> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים, אם כן, לסעיף הבא בסדר-היום: החלטת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015, וכן החלטת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015. יציג את שני הסעיפים חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה, אדוני. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שתי הצבעות. שתי הצבעות. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> חברי הכנסת, החלטת ועדת הכנסת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מיקרופון, מיקרופון של הדובר. לא שומעים אותו. חברי הכנסת, נא לשמור על שקט. תכף אנחנו נטפל במיקרופון של הדובר, חבר הכנסת דוד ביטן. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> החלטת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015, מ-7 בספטמבר 2015. הוועדות האלה ידונו בפרקים ובסעיפים הבאים מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015: ועדת הכספים: פרק א', סעיף 1 (מטרה); פרק ו' כולו, שכולל ייעוץ פנסיוני ושיווק פנסיוני; פרק י', סעיפים 342–347 ו-349: הגבלת כיסוי קופות-החולים וחברות הביטוח עבור השתתפות בעלות ביטוח פרטי; פרק י"א כולו, תחילה – ועדת הפנים והגנת הסביבה; פרק ב' כולו – דיור; פרק ג' כולו – הסרת חסמים בתחום שירותי הביוב. ועדת הכלכלה: פרק ד', סעיפים 13 ו-14 – רפורמה בענף הפטם; פרק ה' כולו – חיבור מפעלים לרשת הגז הטבעי. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות: פרק ז' כולו – הגנה על בריאות הציבור (מזון); פרק י', סעיף 350 – איסור תשלום ישיר לרופא עבור שירות הניתן במוסד רפואי. זה לא דורש הצבעה. עכשיו – העניינים שדורשים הצבעה. הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית ובסעיפים בהצעת חוק התוכנית הכלכלית תדון בפרקים הבאים מתוך הצעת החוק: פרק ח' כולו – הקמת רשות החשמל; פרק ט' כולו – בנקאות. גם העניין הזה דורש אישור והצבעה. עניין זה דורש את אישור הכנסת נוכח שינוי שמה וסמכויותיה של הוועדה המיוחדת. נושא נוסף שדורש הצבעה – ועדת הכנסת ממליצה שהכנסת תרשה לחלק את הפרקים בסעיפים הבאים, בהתאם לסעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. פרקים וסעיפים אלה יעברו, אחרי החלטת הכנסת, להמשך חקיקה בנפרד מהצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015, כמפורט להלן: ועדת הכלכלה: פרק ד', סעיפים 11 ו-12 – רפורמה בענף הצאן. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות: פרק י', סעיף 348 – תקופת צינון בין מתן ייעוץ רפואי למטופל במסגרת הציבורית לבין הטיפול בו במסגרת פרטית. עניינים אלה דורשים את אישור הכנסת. עכשיו אני עובר לחוק השני: החלטת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015, מ-7 בספטמבר 2015. הוועדות האלה ידונו בפרקים ובסעיפים הבאים מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015: ועדת הכספים: פרק א', סעיף 1 (מטרה); פרק ב' כולו (הוראות התאמה לתקציב דו-שנתי); פרק ג' כולו (מיסוי רווחים ממשאבי טבע); פרק ד' כולו (מיסוי מקרקעין); פרק ה' (מסים), למעט סעיפים 13(12)(א), 16(3)(א) ו-24(2)(א) (קנס גירעון); פרק ו' (ביטוח לאומי) סעיפים אלה: 26(1), (5) ו-(6), 26(13) ו-(14), 27(ב) ו-(ג) (קצבאות ילדים וחיסכון ארוך טווח לכל ילד); סעיף 26(2)–(4), 26(20), 27(א), 28 (גמישות בניהול התקציבי של ענפי הביטוח הלאומי ושיפוי על הוצאות אשפוז בגין לידה); סעיף 26(7), 29 ו-30 (העברת הטיפול בנפגעי עבודה לאחריות קופות-החולים); סעיף 26(15), 27(ו), 33 ו-34 (הגברת מימוש זכות השיבוב של המוסד לביטוח לאומי מהאחראי לנזק שבשלו שולמה גמלה); פרק ז' כולו (פיתוח לאומי); פרק ח' כולו (תוכנית תקציב תלת-שנתית); פרק ט', סעיפים 45 ו-46 (תמלוגים המשולמים על-ידי רשות שדות התעופה למדינה); פרק י' כולו (תחילה). ועדת העבודה, הרווחה והבריאות: פרק ו' (ביטוח לאומי), סעיפים אלה: 26(9)–(12), 27(ה) (צמצום הזכאות לדמי אבטלה לצעירים עד גיל 35); 26(16) (הגדלת דמי ביטוח לאומי הנגבים מעצמאים ויצירת קרן לתשלום דמי אבטלה לעצמאים); 26(17)–(19), 27(ז), 35 ו-36 (דיווח מקוון של מעסיקים למוסד לביטוח לאומי). ועדת הפנים והגנת הסביבה: פרק ט', סעיפים 50 ו-51 (העברת תשלומים מהמדינה לרשויות המקומיות). ועדת החינוך, התרבות והספורט: פרק ט', סעיפים 47 ו-48 (דחיית חוק יום חינוך ארוך); פרק ט', סעיף 49 (תקצוב מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים). הוועדה משותפת לוועדת הכספים וועדת העבודה, הרווחה והבריאות: פרק ו' (ביטוח לאומי), סעיפים 31 ו-32 (תוספת לגמלת הבטחת הכנסה למקבלי קצבת זיקנה ולקשישים). זה לא דורש הצבעה. עכשיו לעניינים שדורשים הצבעה: ועדת הכנסת ממליצה שהכנסת תרשה לחלק את הפרקים והסעיפים הבאים, בהתאם לסעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. פרקים וסעיפים אלה יעברו, אחרי החלטת הכנסת, להמשך חקיקה בנפרד מהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015, כמפורט להלן: ועדת הכספים: פרק ה' (מסים) סעיפים 13(12)(א), 16(3)(א) ו-24(2)(א) (קנס גירעון). ועדת העבודה, הרווחה והבריאות: פרק ו', סעיפים 26(8) ו-27(ד) (הפחתת מימון פעולות למניעת תאונות עבודה על-ידי המוסד לביטוח לאומי). עניינים אלה דורשים הצבעה. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת > <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> בנוסף, אני רוצה להקריא הודעה, שלא דורשת הצבעה, על הרכב הוועדה המשותפת של ועדת הכספים וועדת העבודה, הרווחה והבריאות לדיון בסעיפים 31 ו-32 בהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015-2016), התשע"ה–2015: ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום, כ"ג באלול התשע"ה, 7 בספטמבר 2015, על הקמת ועדה משותפת לוועדת הכספים ולוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לדיון בסעיפים 31 ו-32 בהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016, התשע"ה–2015. הוועדה המשותפת תהיה בת 12 חברים: שישה מוועדת הכספים ושישה מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מטעם ועדת הכספים חברי הכנסת כדלקמן: מיקי זוהר – ליכוד; אורן חזן – ליכוד; משה גפני – יהדות התורה; יצחק וקנין – ש"ס; מיקי רוזנטל – המחנה הציוני; באסל גטאס – הרשימה המשותפת. מטעם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חברי הכנסת הבאים: ינון מגל – הבית היהודי; אלי אלאלוף – כולנו; טלי פלוסקוב – כולנו; איציק שמולי – המחנה הציוני; מאיר כהן – יש עתיד; אילן גילאון – מרצ. יושב-ראש הוועדה יהיה יושב-ראש ועדת הכספים. לפני שאני יורד, אני רוצה להודות ליועץ המשפטי של הכנסת וליועצת המשפטית של הוועדה. בלעדיהם לא היינו יכולים לסיים את העבודה. הם עשו עבודה טובה מאוד וברוכה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לחבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכנסת. <הצעת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעות חוק:> <הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015;> <הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015> <הצעת ועדת הכנסת בדבר שינוי שמה וסמכויותיה של הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות להתחדשות עירונית> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. קודם כול, למען הסר ספק, יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן קרא שורה ארוכה של ועדות שיעסקו על-פי החלטת ועדת הכנסת בסעיפים אלו ואחרים של חוק התוכנית הכלכלית. דברים אלה הם הודעה בלבד, ולא טעונים את אישור המליאה. מה שכן, יש לנו שתי הצבעות, אחת על הצעת חוק התוכנית הכלכלית לשנים 2015–2016. אנחנו נצביע בהצבעה אחת על החלטה של ועדת הכנסת, או המלצה של ועדת הכנסת במקרה זה, כי הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית ובסעיפים מהצעת חוק התוכנית הכלכלית תדון בפרקים הבאים מתוך הצעת החוק, כפי שקרא יושב-ראש ועדת הכנסת. כמו כן, על המלצת ועדת הכנסת, שהכנסת תרשה לחלק את הפרקים מהסעיפים הבאים בהצעת חוק התוכנית הכלכלית, בהתאם לסעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, כפי ששמענו מפיו של יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה – הצבעה שמית על-פי בקשת הממשלה. גברתי מזכירת הכנסת, נא להתחיל בהצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – בעד מיכאל אורן – בעד דוד אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – בעד קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – אינו נוכח זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – בעד דוד ביטן – בעד מיכל בירן – נגד מירב בן ארי – בעד אלי בן-דהן – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח יואב בן צור – בעד איל בן ראובן – נגד יחיאל חיליק בר – נגד איתן ברושי – נגד עמר בר-לב – נגד ענת ברקו – בעד יוסף ג'בארין – נגד באסל גטאס – נגד אילן גילאון – נגד זהבה גלאון – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – בעד מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – בעד יעל גרמן – נגד אבי דיכטר – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – נגד שרן השכל – בעד יצחק וקנין – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – בעד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – נגד עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד ציפי חוטובלי – בעד אורן אסף חזן – בעד דב חנין – נגד יואל חסון – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – נגד מרדכי יוגב – בעד יוסי יונה – נגד שלי יחימוביץ – נגד חיים ילין – אינו נוכח משה יעלון – בעד איתן כבל – נגד אלי כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – נגד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – נגד ציפי לבני – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – בעד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – בעד סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח ינון מגל – בעד מנחם אליעזר מוזס – בעד ירון מזוז – בעד מרב מיכאלי – נגד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד אראל מרגלית – נגד אברהם נגוסה – בעד משולם נהרי – בעד איילת נחמיאס ורבין – נגד בנימין נתניהו – בעד קסניה סבטלובה – נגד רויטל סויד – נגד ניסן סלומינסקי – בעד בצלאל סמוטריץ – בעד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – בעד דניאל עטר – נגד חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – בעד עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – בעד מאיר פרוש – בעד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – בעד יואב קיש – בעד איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – בעד מיכל רוזין – נגד מיקי רוזנטל – נגד יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – בעד יובל שטייניץ – בעד אלעזר שטרן – נגד נחמן שי – נגד סילבן שלום – בעד עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – נגד סתיו שפיר – נגד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי מזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי וחברות הכנסת שלא ענו לך בסיבוב הראשון של ההצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח זאב אלקין – בעד אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – אינו נוכח זוהיר בהלול – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח מסעוד גנאים – אינו נוכח צחי הנגבי – בעד יצחק וקנין – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח חיים ילין – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח עמיר פרץ – נגד איוב קרא – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי וחברות הכנסת, האם יש מישהו באולם שמעוניין להשתתף בהצבעה ומזכירת הכנסת לא קראה בשמו או בשמה? אין כאלה. גברתי המזכירה, סיימנו את ההצבעה. יובהר: ההצבעה הייתה על הפיצולים מהצעת חוק התוכנית הכלכלית ועל שינוי סמכויותיה של הוועדה המיוחדת שתדון בפרקים מתוך הצעת חוק זו. חברי הכנסת, באשר להצעת חוק התוכנית הכלכלית – המלצות ועדת הכנסת כפי שהציג אותן חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש הוועדה: בעד ההמלצות – 49 חברי הכנסת; נגד ההמלצות – 38 חברי הכנסת. הוועדה קיבלה את אישור המליאה להמלצות שלה בדבר חוק התוכנית הכלכלית. כעת נעבור להצבעה על הפיצולים מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית, כפי שהציג את הסעיפים יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן. אדוני, הממשלה מוותרת על בקשתה להצביע שמית, ולכן נוכל לעבור להצבעה אלקטרונית עוד הפעם. המלצות ועדת הכנסת בדבר הפיצולים מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015 – הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת ועדת הכנסת – 45 נגד – 34 נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 45 בעד, 34 נגד, אין נמנעים. מליאת הכנסת אישרה את המלצות ועדת הכנסת בדבר הפיצולים מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני כ"ט בתשרי תשע"ו, 12 באוקטובר 2015, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 15:52.>