דברי הכנסת

דברי הכנסת א / מושב שני / ישיבות מ"ח – נ' / כ"ט בתשרי – א' בחשוון התשע"ו / 12–14 באוקטובר 2015 / 1 חוברת א' ישיבה מ"ח הישיבה הארבעים-ושמונה של הכנסת העשרים יום שני, כ"ט בתשרי התשע"ו (12 באוקטובר 2015) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים דברי יושב-ראש הכנסת בפתיחת המושב השני 6 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 6 דברי נשיא המדינה בפתיחת המושב השני 7 נשיא המדינה ראובן ריבלין: 7 הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה מאז המושב הקודם ועל תוכניותיה למושב הקרוב 11 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 11 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 22 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 38 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 38 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, מרצ וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה בשל: 44 1. ממשלה המשסעת את העם והחברה והורסת את יסודות מדינת ישראל; 44 2. כישלון הממשלה בכל התחומים: המדיני, החברתי והכלכלי; 44 3. אובדן הדרך של הממשלה בתחום המדיני, החברתי, הכלכלי והאזרחי; 44 4. ההתנהלות הכושלת של ראש הממשלה ושר הביטחון בעניין הריסת הבתים בבית-אל 44 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 45 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 47 מיכל רוזין (מרצ): 57 שר התיירות יריב לוין: 60 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 69 שר התיירות יריב לוין: 74 יואל חסון (המחנה הציוני): 81 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 84 ינון מגל (הבית היהודי): 86 יצחק וקנין (ש"ס): 89 מירב בן ארי (כולנו): 90 עודד פורר (ישראל ביתנו): 92 שר הבריאות יעקב ליצמן: 94 אילן גילאון (מרצ): 95 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 97 שר התיירות יריב לוין: 109 הצהרת אמונים של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי 112 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 113 הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה מאז המושב הקודם ועל תוכניותיה למושב הקרוב 115 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, מרצ וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה בשל: 117 1. ממשלה המשסעת את העם והחברה והורסת את יסודות מדינת ישראל; 117 2. כישלון הממשלה בכל התחומים: המדיני, החברתי והכלכלי; 117 3. אובדן הדרך של הממשלה בתחום המדיני, החברתי, הכלכלי והאזרחי; 117 4. ההתנהלות הכושלת של ראש הממשלה ושר הביטחון בעניין הריסת הבתים בבית-אל 117 בחירת סגן ליושב-ראש הכנסת 119 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 119 חילופי גברי בוועדות הכנסת 120 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 120 בחירת סגן ליושב-ראש הכנסת 121 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק: 122 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 56) (מסירת מידע מרשויות המדינה לקופות-החולים), התשע"ד–2014; 122 הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 14), התשע"ד–2013; 122 הצעת חוק תגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים (אישור מיוחד ואי-התרת הוצאה לצורכי מס בשל תגמול חריג), התשע"ד–2014; 122 הצעת חוק הפיקוח על צעצועים מסוכנים, התשע"ד–2014; 122 הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס 16) (עדות קרובים), התשע"ד–2013; 122 הצעת חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות, התשע"ה–2014; 122 הצעת חוק הגבלת השימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014 122 שר התיירות יריב לוין: 123 הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר 124 שר התיירות יריב לוין: 124 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 125 יואל חסון (המחנה הציוני): 129 רויטל סויד (המחנה הציוני): 133 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 134 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 162), התשע"ו–2015 136 אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 137 הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 48) (חסיון חומר תחקיר), התשע"ה–2015 139 שרת התרבות והספורט מירי רגב: 139 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 141 איציק שמולי (המחנה הציוני): 144 מיקי לוי (יש עתיד): 145 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 122 והוראת שעה), התשע"ו–2015; 148 הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 20) (דרכי טיפול לאחר הרשעה), התשע"ו–2015 148 שרת המשפטים איילת שקד: 148 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 152 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 158 אורן אסף חזן (הליכוד): 163 דב חנין (הרשימה המשותפת): 168 עיסאווי פריג' (מרצ): 174 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 177 זהבה גלאון (מרצ): 188 ינון מגל (הבית היהודי): 191 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 193 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 197 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 202 נורית קורן (הליכוד): 204 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 206 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 207 ענת ברקו (הליכוד): 208 יואל חסון (המחנה הציוני): 210 איציק שמולי (המחנה הציוני): 211 מירב בן ארי (כולנו): 214 ציפי לבני (המחנה הציוני): 216 הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (אמצעים לאכיפת תשלום מסים ולהרתעה מפני הלבנת הון) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015 220 סגן שר האוצר יצחק כהן: 221 מיקי לוי (יש עתיד): 228 הצעת חוק נתוני אשראי, התשע"ו–2015 231 שרת המשפטים איילת שקד: 231 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 232 הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015 235 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 235 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 236 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 236 החלטת ועדת הכספים בדבר אישור הוראות בצו מס ערך מוסף (שיעור המס על מלכ"רים ומוסדות כספיים) (תיקון), התשע"ה–2015 237 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 237 הסמכת ועדת הכספים לקבוע גמלאות ותשלומים אחרים לסגן שר 239 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 239 הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 82), התשע"ו–2015 241 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 242 <דברי יושב-ראש הכנסת בפתיחת המושב השני> <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> חברי הכנסת, קהל נכבד, נבקשכם לכבד בקימה את כניסתם של יושב-ראש הכנסת וכבוד נשיא המדינה. בבקשה. כבוד הנשיא! (חברי הכנסת מקדמים בקימה את פני נשיא המדינה.) בבקשה לשבת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום כ"ט בתשרי התשע"ו, 12 באוקטובר 2015, ואני מתכבד לפתוח את מושב הכנסת ואת ישיבת הכנסת – המושב השני של הכנסת העשרים. כבוד נשיא המדינה מר ראובן רובי ריבלין והגברת נחמה ריבלין; אדוני ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו; שרי הממשלה; ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג והגברת מיכל הרצוג; היועץ המשפטי לממשלה עורך-דין יהודה וינשטיין; מבקר המדינה השופט יוסף שפירא; חברי הכנסת בהווה ובעבר; ראשי הנציגויות הזרות; ראשי העדות הדתיות בישראל; מנכ"ל הכנסת; מזכירת הכנסת; היועץ המשפטי לכנסת; אורחים נכבדים; אזרחי ישראל, חברי הכנסת, ברוכים השבים. אני מתכבד לפתוח את המושב השני של הכנסת העשרים ואת כנס החורף, הראשון לכנסת זו. מכובדי, אמרה סינית עתיקה מאחלת: שיהיו לך חיים מעניינים. לפעמים נדמה שעדיפה לנו הברכה המקבילה ביידיש: שיהיו לך חיים משעממים. במקומותינו, שעמום הוא לעתים ממש צורך, אוויר לנשימה. במובן זה, הקיץ הארוך שעברנו היה "מעניין" מדי; הוא היה מורכב, ולא אחת גם קשה. לא, אינני מתכוון רק לחום הכבד וחסר התקדים, אף שגם שינויי האקלים הגלובליים חייבים להטריד את מנוחתנו. בשבועות האחרונים חזר הטרור להרים את ראשו המכוער. מחבלים שפלים לא בחלו במעשי רצח של חפים מפשע ונטלו את חייהם באכזריות. אני שולח מכאן, בשם כנסת ישראל וחבריה, תנחומים כנים למשפחות הנרצחים, השם ייקום דמם, ומאחל החלמה מהירה לכל הפצועים. לצערי, גם לפני דקות מספר התבשרנו על אירוע נוסף. חברי הכנסת, הייתי אמור להמשיך עם הדברים שהכנתי לעצמי; כרגיל, לדבר על השפעת הכנסת על כל מה שקורה במדינה; לקרוא, כדרכי, להתנהגות ראויה של חברי הכנסת; אולי גם לפרט את המשימות הרבות שעומדות בפנינו במושב זה ובכנס זה. אבל לדעתי, מה שמצופה מאתנו לעת הזאת זה משהו קצת שונה. ולכן הבקשה היחידה שלי, ועם זה אני גם אסיים, היא שכל אחד וכל אחת ייגש או תיגש למראה, יסתכל לעצמו בעיניים ויגיד – ויש כאן שתי אפשרויות: אני רק חבר כנסת קטן, מגיע לעבודה בזמן, משתתף בדיונים, עושה את שלי, מצדיק את המשכורת – מה כבר אני יכול לעשות? על מה אני יכול להשפיע? אבל יש גם הדרך השנייה – לומר לעצמך: אולי לעת הזאת נבחרתי. אני נבחר ציבור, אני מנהיג ציבור, וככזה אני גם מסוגל לומר לשולחי דברים שאולי בסערת רגשות הם לא רוצים לשמוע. אבל, אם אנחנו לא נעשה את זה, אף אחד לא יעשה את זה. בתחום הזה, של עתיד החברה שלנו והיכולת שלנו לחיות ביחד, אין למי להעביר את האחריות – לא לממשלה, לא למערכת המשפט, לא לאקדמיה. לאף אחד. זאת הבקשה היחידה שיש לי מחברי הכנסת לעת הזאת. <דברי נשיא המדינה בפתיחת המושב השני> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את נשיא המדינה מר ראובן ריבלין לשאת דברים. <נשיא המדינה ראובן ריבלין:> מכובדי יושב-ראש הכנסת וממלא-מקום נשיא המדינה חבר הכנסת יולי אדלשטיין; אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו והגברת שרה נתניהו; ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג והגברת מיכל הרצוג; שרים; היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין; מבקר המדינה השופט יוסף שפירא; חברי הכנסת בעבר ובהווה; ראשי הנציגויות הזרות; ראשי העדות הדתיות בישראל; מזכירת הכנסת הגברת ירדנה מלר; היועץ המשפטי לכנסת עורך-דין איל ינון; מנכ"ל הכנסת רונן פלוט; מנכ"ל בית הנשיא הראל טובי; מכובדי כולם, לדאבוננו, גם ברגעים אלה ממש אנחנו נאבקים בטרור אסלאמי צמא דם. בפתח דברי אני מאחל רפואה שלמה והחלמה מהירה לפצועים, ומחזק את ידי כוחות הביטחון במלחמתם, מלחמת כולנו. אנחנו מתכנסים כאן היום בפתיחת המושב השני של הכנסת העשרים. אנחנו מתכנסים כאן במעמד חגיגי זה, אך בלבנו, בלב כולנו, אין חגיגיות. לבנו כבד וכואב. וכך כתבה נעמה הנקין, השם ייקום דמה, 12 שנים לפני שנרצחו היא ובעלה בידי בני עוולה: "הקבר נפתח, והרגע נמתח, והעפר נשפך – ה' נתן וה' לקח". כך כתבה, בדיוק מצמרר, והוסיפה: "הסוד הוא להתקרב לקצה התהום, להביט לה עד העומק של החושך, להתגבר על הסחרחורת, להסתובב ולהמשיך". כך כתבה. ואומנם בקיץ הזה שוב הבאנו לקבורה בנים ובנות אהובים. שוב עמדנו מעל קברים טריים שבהם נטמנו החיים הטריים הצעירים, המבטיחים. בקיץ הזה ובחגים האלה, שוב, לדאבוננו, הרגשנו בתהום. שוב הבטנו לה עד העומק של החושך. ועכשיו, גם כשאנחנו עדיין שבורים וכואבים, אנחנו יודעים שאנחנו מוכרחים להסתובב. כמו שכתבה נעמה, אנחנו מוכרחים להסתובב, להמשיך לצעוד קדימה. שבנו, אנו בני העם היהודי במדינת ישראל, למולדתנו, מאהבה, לאחר אלפיים שנים של נדודים וייסורים. קמנו מן האפר, בנינו אותה, ואנו ממשיכים לבנות אותה מתוך אהבה ואמונה. לא משנאה ולא כנקמה, באהבה ובאמונה. זו דרכנו, וכך גם נמשיך. הטרור הרצחני והפונדמנטליזם האסלאמי מבקשים לרפות את ידינו כל העת, לגדוע את הבניין בפחד ובאימה, אך הם לא יוכלו לנו. אנחנו נגדע את ידי הטרור המגואלות בדם; אנחנו נילחם בטרור ביד קשה ולא נרחם על אכזרים. מדינת ישראל היא מדינת חוק, זהו מקור עוצמתה וחוסנה. בימים מתוחים אלה, על כולנו – על כולנו – מוטלת האחריות לפעול להרגעת הרוחות, וכן לזכור ולהזכיר שיש לנו כוחות צבא, משטרה, ומערכת משפט, ובידיהם – ורק בידיהם – מוטלות הזכות והחובה למצות את הדין עם האחרים והאחראים לפשעים הנתעבים הללו. מכאן אני רוצה לחזק את ידי כוחות הביטחון ואת ידי שוטרי ושוטרות ישראל, ואת חיילי צבא ההגנה לישראל, שפועלים כל העת כדי להגן על חיינו, כדי לאפשר לנו לגדל את ילדינו, ילדי כולנו, בבטחה, לעבוד וליצור, להמשיך את מלאכת הבניין. חברי חברי הכנסת, זה גם המקום להזכיר שאלה הם אותם כוחות הביטחון שספגו מאתנו לא מעט ביקורת, פוגענית בחלקה. לאורך השנה החולפת נפגשתי עם רבים מחיילי צה"ל ומפקדיו; כאב לי לשמוע את התחושות הקשות שחווים משרתי הקבע, לוחמים ותומכי לחימה כאחד. אסור לנו לתת יד לשיח ציבורי המצייר אותם חלילה כפרזיטים, כמעמסה או נטל על החברה והכלכלה. חברי ועדת הכספים, חברי ועדת החוץ והביטחון, חברי הוועדה המשותפת, אנחנו עומדים בפני שנה נוספת שבה צה"ל פועל ללא תוכנית רב-שנתית. אם לא נאפשר את התכנון ארוך-הטווח לא נחזה בהתייעלות. יש מה לתקן, יש מה לתקן. תקנו את הדרוש תיקון – בענייניות, בענייניות הנדרשת – אבל הדפו את ההשמצות, הדפו את השיח המזלזל הפוגע ברוח הצבא ובחייליו. ממש התביישתי כאשר שאלו אותי מפקדי טייסת, מג"דים וקציני מודיעין ולוגיסטיקה: מדוע מגיעה לנו ההתייחסות הזו? עלינו להקפיד בכבודם ובמעמדם של חיילינו ומפקדינו העומדים על המשמר לילות כימים מתוך תחושת שליחות ומסירות. מכובדי, לצערנו, אנו חיים במציאות של סכסוך עקוב מדם. לקץ הסכסוך הזה, הטרגדיה הזאת, אין לוחות זמנים ברורים. אין לוחות זמנים. מה שברור הוא שהאחריות לחיינו כאן, לחיינו המשותפים כאן, יהודים וערבים, מוטלת על כתפי כולנו. מה שברור הוא שהתשתית לכל פתרון שיהיה היא ביסוס אמון בין הצדדים. בזמן האחרון אנחנו עדים ביתר שאת לניסיון של מנהיגים פוליטיים ואחרים להפוך את הסכסוך הישראלי–פלסטיני לסכסוך דתי, לכזה שאין ממנו דרך חזרה – מלחמת גוג ומגוג, מלחמת יום הדין, ג'יהאד או קץ הימים. הניסיון לשפוך דלק ולהט על מדורת הסכסוך הוא ניסיון להבעיר את האדמה הזו שעליה יושבים כולנו. וכל מי שעושה זאת – דמנו, דם כולנו, בראשו. די לנו אם נביט סביבנו במיעוטים הנשחטים בסוריה ובעיראק כדי שנבין לאיזו תהום אפלה עשויה לגרור את כולנו מלחמת דת. לעם היהודי ולמדינת ישראל לא הייתה ולא תהיה מלחמה עם האסלאם. השקר הנואל והמרושע שלפיו מדינת ישראל חותרת לשנות את הסטטוס-קוו בהר-הבית אינו רק שקר גס, אלא גם עלילה מסוכנת שעולה כבר כעת בדמם של חפים מפשע. מדינת ישראל וממשלת ישראל נחושות בכוונתן לשמור ולהגן על הסטטוס-קוו בהר-הבית. בניגוד לקמפיין המרושע והשקרי שמנוהל נגדנו מעזה ומרמאללה, ולדאבוננו, גם כאן, מתוך מדינת ישראל, ישראל אינה מנסה למנוע ממוסלמים להתפלל במקומות הקדושים להם, כפי שישראל לעולם לא תפגע במסגדים בהר-הבית. ואני מאמין שגם מפיצי השקר הזה יודעים זאת היטב. גדלתי בירושלים, נולדתי אליה; נולדתי וגדלתי בימים שבהם נאסרה עלינו, היהודים, בכוח הזרוע הגישה למקומות הקדושים, למרות הסכם בין-לאומי חתום. עוד קודם לכן, אני זוכר כילד קטן בן חמש, כיצד תקיעה בשופר ברחבת הכותל הצרה במוצאי יום כיפור הייתה עילה למעצר בידי חיילי המנדט הבריטי. כמי שהיו בעצמם קורבנות של הגבלת חופש הפולחן בעיר ירושלים, אנו לעולם לא ננהג כך. המחויבות שלנו כיהודים וכריבונים לשמירה על הסטטוס-קוו אינה נובעת רק ממחויבות להסכמים פורמליים; היא נובעת מהבנה עמוקה של האחריות הכרוכה בריבונות על ירושלים, האחריות לביטחונם ושלומם של כל תושביה של העיר, האחריות להבטחת חופש הפולחן של כל המאמינים הנושאים אליה את עיניהם, וזאת גם במחיר הגבלה קשה וכואבת של יכולתנו, היהודים, להתפלל – ואני מדגיש: להתפלל – במקום כה קדוש עבורנו. מדינת ישראל לא תאסור כניסת יהודים להר-הבית, ואין בכך משום פגיעה או הפרה של הסטטוס-קוו. זיקתו של העם היהודי להר-הבית אינה ניתנת להכחשה או לסילוף. האמירה שלפיה יהודים מטנפים ברגליהם את הר-הבית היא אמירה בלתי נסבלת שעמה לא נוכל, לא נוכל לעולם, להשלים. יש לזכור, עד כה ולאורך ההיסטוריה רק ירושלים בריבונות ישראל ידעה לתת שקט, שלום וחופש פולחן לכל תושביה, ואינני אומר זאת מתוך פטרונות, וכך, אני בטוח, אדוני ראש הממשלה, גם יישארו פני הדברים. חברי חברי הכנסת, חברי כולם, מנהיגי הציבור, הניסיון לפרוט על הפחדים הקמאיים ביותר שלנו, הניסיון להצית את הדמיון המשיחי והפונדמנטליסטי, לא רק שהוא עולה בחיי אדם, אלא שהוא מעמיק את האחיזה של הייאוש. והייאוש הזה, רבותי, הוא הניסיון האפקטיבי ביותר להרוג את התקווה. שליפת השד הדתי מהבקבוק היא ניסיון לקעקע כל מאמץ חיובי שנעשה כאן בביסוס יחסי אמון בין ערבים ליהודים. דווקא בימים מתוחים אלה, אדוני היושב-ראש, כפי שאמרת, עלינו לזכור כי בניית האמון בין יהודים וערבים בתוך מדינת ישראל ומחוצה לה אינה אפשרות, זהו כורח. גם אם נסגור את החלון, הצד השני לא ייעלם. גם אם נשרוף את הגשר היום, נידרש להתחיל ולבנות אותו מחדש שוב מחר. הדרך ארוכה וקשה, ובמשימה הזאת אין קיצורי דרך. אבל בל נטעה, המשימה הזאת היא המשימה שמונחת בפני הדור הזה, בפני מנהיגיו – ואתם מנהיגיו – ובפני הדורות שיבואו. חברי היושבים כאן, שליחי הציבור ומנהיגיו, היום אולי יותר מאי-פעם נחוצה לנו הנהגה משני הצדדים, שלא מאבדת את הקול שלה, שיכולה לעמוד בפני הציבור שלה; הנהגה שלא מאבדת את המצפן הפנימי שלה גם בעת סערה גדולה. נחוצה לנו הנהגה כזאת שאינה מונעת מפחד ואינה מזינה אותו; שאינה מובלת, אלא מובילה; כזו שמגבירה את האמון בין הצדדים ולא את העוינות והניכור ביניהם; כזו שחותרת באומץ, ויום-יום, לאופק של שיתוף פעולה; שממשיכה לגייס כוחות מהשדרה המרכזית של שתי החברות למשימה האדירה הזאת. אני אמשיך לעשות לילות כימים בניסיון לבסס ולפתח את ניצני האמון בינינו, בין ערבים ויהודים בראש ובראשונה, בתוך מדינת ישראל. ואני לא לבד; אני עומד לצד שורה ארוכה של ראשי ערים ורשויות, מנהיגים יהודים וערבים, מהפריפריה ומהמרכז, מהצפון ומהדרום, שבוחרים יום-יום בדרך של שיתוף פעולה. אני עומד לצד מנכ"לי חברות מובילות, בכירים במשק ובמגזר הציבורי, מנהיגים יהודים וערבים, שמבינים שהם חולקים אינטרסים משותפים. אני עומד לצד אמיר לוי, הממונה על התקציבים במשרד האוצר, המוביל באומץ ובגיבויו של שר האוצר מהלך מקיף ובונה אמון, בשיתוף ראשי הרשויות הערביות, לצמצום פערים בין ערבים ויהודים במדינת ישראל. אני עומד לצד אנשי חינוך, אדוני שר החינוך, מנהלים ומנהלות, מורים ומורות, מנהיגים, דתיים וחילונים, ערבים ויהודים, מכל רחבי הארץ, שמבקשים לגדל כאן דור אחר של ילדים שמכירים אלה באלה ולומדים לכבד אלה את אלה. האנשים הללו, המנהיגים הללו, שאנו כולנו משרתיהם – הם שנוטעים בי תקווה ונותנים לי כוח. "שאלו שלום ירושלם, ישליו אהביך. יהי שלום בחילך, שלוה בארמנותיך. למען אחי ורעי, אדברה נא שלום." <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה לנשיא המדינה מר ראובן ריבלין על דבריו. <הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה מאז המושב הקודם ועל תוכניותיה למושב הקרוב> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את ראש ממשלת ישראל, חבר הכנסת בנימין נתניהו, למסור לכנסת הודעה על פעילות הממשלה מאז סגירת המושב הקודם של הכנסת ועל תוכניות הממשלה למושב הקרוב. בבקשה, אדוני ראש הממשלה. חברי הכנסת, נא לשמור על שקט. מייד בתום דברי ראש הממשלה אני אזמין את ראש האופוזיציה לשאת דברים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> מכובדי נשיא המדינה, אדוני היושב-ראש, רעיית הנשיא, ראש האופוזיציה חבר הכנסת הרצוג ורעייתו, מכובדי נשות ואנשי הציבור הרבים, לרבות הסגל הדיפלומטי, חברות וחברי הכנסת, ראשית אני מבקש לשלוח איחולי החלמה לפצועים ולחזק את כל כוחות הביטחון. בשנות ה-20 של המאה הקודמת ביקר בארץ-ישראל אלבר לונדר, שעד היום נחשב לאחד מגדולי העיתונאים בצרפת. בספרו, "היהודי הנודד הגיע", הוא תיעד את התקפות הטרור החוזרות ונשנות של פורעים ערבים נגד היישוב היהודי בארץ-ישראל ונגד העיר העברית הראשונה תל-אביב. לונדר מציין במיוחד שעל סמל העיר נכתבו המילים מהתנ"ך "אבנך ונבנית", אך הוא מוסיף – אני מצטט – שמיום הנחת האבן הראשונה עמדת הערבים הייתה "אהרסך ונהרסת". כשלונדר ביקר בתל-אביב ב-1929, היו בה כמה עשרות-אלפי תושבים. היום חיים בתל-אביב רבתי למעלה ממיליון בני-אדם. 100 שנות טרור, 100 שנים שבהן מנסים להרוס את המפעל הציוני, ואויבינו עדיין לא למדו: הטרור לא יכריע אותנו. פעם אחר פעם אנחנו אלה שמכריעים אותו. כאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ. גם את גל הטרור הנוכחי נכריע, בפעולה נחושה של חיילים ושוטרים ונטרול המחבלים, כולל היום בירושלים; בתושייה ובאומץ לב של אזרחים בזמן אמת; בערבות ההדדית שמאפיינת את עמנו, ובייחוד כשהוא נמצא בסכנה – כפי שאירע לרב נחמיה לביא, זיכרונו לברכה, שנחלץ בגבורה עילאית בלתי רגילה לעזרת משפחת בניטה המותקפת בירושלים, ובכך הוא הציל את חייהם של אדל ושני ילדיה הקטנים. אנחנו פועלים נגד המפגעים בכל החזיתות. הוריתי על תגבור כוחות מסיבי, הוספנו גדודים ביהודה ושומרון, גייסנו פלוגות רבות של לוחמי משמר הגבול לירושלים ולכל חלקי הארץ. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יש חזית אחת ששכחת – אותנו. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אנחנו לוקחים את היוזמה לידינו, נכנסים לשכונות במזרח-ירושלים, מונעים חסינות לפורעים בכל מקום שהוא, הורסים בתי מחבלים, פועלים נגד מסיתים, מפעילים מארבים ומסתערבים, מבצעים מעצרים, מקדמים שלילת זכויות של מרצחים ופועלים להוצאת התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק. חידדנו את הוראות הפתיחה באש נגד מיידי בקבוקי התבערה והאבנים, כמו אלה שקיפחו את חייהם של אזרחים תמימים כמו הילדה אדל ביטון ותושב ירושלים אלכס לבלוביץ. חברי הכנסת, אתמול אישרנו בממשלה חקיקת עונשי מינימום של שנות מאסר למיידי אבנים ובקבוקי תבערה והטלת קנסות על קטינים והוריהם. אני מצפה לתמיכת סיעות האופוזיציה בחקיקת בזק בנושא ביטחוני חשוב זה, כמו גם בחקיקת חוק המאבק בטרור, שגם הוא יגיע במושב זה. מה שמנחה אותנו זה הכרה עמוקה שאנחנו נאבקים מאבק צודק. ידענו פיגועי טרור לפני הקמת המדינה ואחרי הקמת המדינה, לפני מלחמת ששת הימים ואחרי מלחמת ששת הימים, כשתהליך השלום היה בעיצומו וכשתהליך השלום נעצר. צריך להבין אחת ולתמיד, הטרור אינו נובע מתסכול בשל היעדר התקדמות בתהליך המדיני; הטרור נובע מן הרצון להשמיד אותנו. זה היה המניע לטרור – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מי היועצים שלך שאתה מגיע למסקנה הזו – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – בימים הראשונים של הציונות, וזה המניע שלו גם בימינו אנו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – המסקנה הזו שתביא עלינו את ההרס. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת פריג', אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. אדוני ימשיך. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לאחר תחילת תהליך השלום של אוסלו, באמצע שנות ה-90, בשנים 1994–1996, ובפתח שנות האלפיים, למעלה מ-1,000 ישראלים נרצחו בפיגועי מחבלים מתאבדים ואוטובוסים מתפוצצים. טרור המתאבדים לא ניצח אותנו אז, וטרור הסכינים לא ינצח אותנו עכשיו. מה שמנצח, כל הזמן, זו ההכרה שזהו ביתנו, זוהי מולדתנו. מה שמנצח הוא רצון החיים שלנו, שגובר על רצון המוות של אויבינו. אני אומר להם, לאויבי ישראל: לא הצלחתם ולא תצליחו להחריב את מדינת ישראל. אין שום דרך לעצור את המפעל הציוני. חברי הכנסת, זו לא הפעם הראשונה שאויבינו משתמשים בתעמולה שקרית בקשר להר-הבית כדי לחולל פרעות. סבי זיכרונו לברכה הגיע לארץ-ישראל ב-1920, ובאותה שנה, בחגיגות נבי מוסא, באפריל, הכריז המופתי חאג' אמין אל-חוסייני שהיהודים מתכננים – איזו הפתעה – ציטוט: "להשתלט על הר-הבית ולהרוס את המסגדים". השקר הזה חוזר על עצמו גם היום. אני חייב לציין שבאותם ימים, בשנת 1925, המועצה המוסלמית העליונה עדיין כתבה לפחות פיסה אחת של אמת. אני מצטט מחוברת שפרסמה לתיירים המבקרים בהר-הבית, באנגלית: העובדה שחראם א-שריף נמצא במקום שבו עמד בעבר בית-המקדש של שלמה אינה ניתנת לערעור. זהו גם המקום שעל-פי האמונה דוד בנה מזבח לאלוהים. סוף ציטוט. גם הם, לפחות באותם הימים, לא יכולים היו להתכחש לעובדה ההיסטורית ששני בתי-המקדש שבנו היהודים, הבית הראשון והבית השני, עמדו במקום הזה כ-1,000 שנים. ויש כאלה שעוד אומרים לנו היום שליהודים אין קשר להר-הבית. נראה שאפשר לומר הכול – – <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – כי ממשיכיו של חוסייני טוענים היום בעזות מצח שליהודים אין בכלל קשר למקום הזה. הם אומרים שהיהודים מלכלכים ומטמאים את ההר. הם חוזרים שוב ושוב על השקר שיש לנו כוונה להרוס את מסגד אל-אקצא או לשנות את הסטטוס-קוו במקום. שקר מוחלט; בדיוק להפך – אנחנו מחויבים לשמירת הסטטוס-קוו בהר-הבית; אנחנו שומרים בקפדנות על המקומות הקדושים של כל הדתות. ואני אגיד לכם מעל ומעבר לזה, חברי הכנסת, אלמלא ישראל, קנאי האסלאם הקיצוני היו מגיעים לכאן, והם היו הורסים את המקומות הקדושים ואתרי המורשת ההיסטוריים בהר-הבית בירושלים, כפי שהם עושים ברחבי המזרח התיכון כולו. אנחנו אלה שמגינים על קודשי כל הדתות בהר-הבית ובירושלים. מפיצי ההסתה השקרית הזאת – ואני מציין אותה כי היא המוקד, היא הנפָּץ, היא הנפץ; זה הניסיון להדליק כאן תבערה דתית שאיש מאתנו לא רוצה בה. ואמר הנשיא אמירה נכונה: אין לנו שום מאבק עם האסלאם. אבל הניסיון של הקיצונים להבעיר תבערה דתית על שקר מוחלט, זו הסתה מסוכנת מאוד, שלצערי גם גובה מחיר בחיי אדם. ומפיציה, בראש ובראשונה, הם ה"חמאס" והרשות הפלסטינית. לצערי הם אינם מחנכים את עמם לשלום, אלא להמשך הסכסוך, כל אחד בדרכו; הם מטמיעים הסתה אנטישמית בספרי הלימוד, בתקשורת, ברשתות החברתיות. אבו מאזן חייב להתנער מההסתה ומדברי הבלע נגד היהודים ונגד ישראל. הוא חייב לגנות בתוקף את הפיגועים, בדיוק כפי שאני גיניתי מעשי איבה חמורים שביצעו יהודים נגד ערבים. אנחנו מדינת חוק, ולא נאפשר לשום גורם מכל צד להפר את החוק. נמצה את הדין עם כל מי שירים יד על חפים מפשע, יהודים וערבים כאחד. אבל יש עוד גורם מרכזי שמתסיס כל הזמן, כל הזמן מפיץ את השקר הגדול על הר-הבית, והגורם הזה הוא הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. אנחנו נפעל נגד מוקד ההתססה הזה בכל האמצעים. ביקשתי אתמול להשלים את התשתית המשפטית להוצאתם אל מחוץ לחוק. לא תהיה שום חסינות למי שמסית ומעודד טרור. שיהיה ברור: אנחנו רוצים דו-קיום בין אזרחים יהודים וערבים במדינת ישראל. אנו משקיעים השקעות במגזר הערבי אצל הדרוזים, אצל הצ'רקסים, אצל הבדואים, שלא השקיעו ממשלות אחרות, בהיקפים אדירים. זו תפיסת עולם. אבל, לצערי, בתחומי מדינת ישראל לא רק התנועה האסלאמית מסיתה. ואני חושב שאי-אפשר לטפל בזה בלי לומר את הדברים: גל הרציחות האחרון גבה את חייהם של זוג הורים צעירים, נעמה ואיתם הנקין, זיכרונם לברכה; הם נטבחו לנגד עיני ילדיהם הקטנים. אחד מהיושבים פה, החברים בבית הזה, אמר: הזוג הנקין הם מתנחלים, אתה לא יכול להתייחס אליהם כאל אזרחים חפים מפשע. מה זה אומר, שמותר לרצוח אותם? שמותר לרצוח את נחמיה לביא ואת אהרן בניטה? ומאות אלפים? אלפי אזרחים ישראלים? <קריאה:> מי אמר את זה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> מי שאמר את זה זה חבר הכנסת גטאס. אבל חברת הכנסת זועבי לא הגבילה את עצמה למתנחלים. היא מצדיקה את מעשי הטרור באשר הם. היא אמרה – אני חייב להגיד, ובצער, בדאגה – לביטאון ה"חמאס", רק לפני יומיים: פעולה של יחידים איננה מספקת, צריך אינתיפאדה שלמה. רבותי, זה לא ייאמן, זה פשוט לא ייאמן. חברת כנסת בישראל קוראת להתקפות טרור סיטוניות נגד אזרחי ישראל, ואין דבר יותר מוצדק מפתיחת חקירה פלילית נגדה. זה מה שצריך לעשות, נקודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תציין מה – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> עדיף שלא תגיד כלום, עיסאווי. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> חברות וחברי כנסת בישראל – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. חבר הכנסת חזן, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא דיברתי, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סליחה, סליחה, סליחה. טעיתי בקול. חבר הכנסת זוהר. אני מצטער. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זו לא סיבה לצחוק. זו לא סיבה לצחוק. טעיתי בקול. הסתכלתי על חבר הכנסת עיסאווי פריג' באותו רגע. אני מתנצל בפני חבר הכנסת חזן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת פריג', אתה רוצה לצאת? אתה יכול. עוד מעט תגיע קריאה שלישית. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני אצא מתישהו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני ימשיך בבקשה. אדוני ראש הממשלה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אומנם קשה לי לשמוע את הדברים, אבל אני נשאר. <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מרגי. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מרגי, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. חבר הכנסת עיסאווי פריג', אני קורא אותך לסדר בפעם השלישית. נא לצאת מן האולם. נא לצאת מן האולם, אדוני. (חבר הכנסת עיסאווי פריג' יוצא מאולם המליאה.) <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> תצטרף לתפילת המנחה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סיימנו את הפרק הזה. בבקשה, אדוני ראש הממשלה, אנחנו מעוניינים לשמוע את המשך דבריך. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> חברות וחברי הכנסת הם הראשונים שצריכים לכבד את החוק במדינת ישראל. הם אינם יכולים להצדיק רצח, הם אינם יכולים לקרוא לרצח. מי שעשה זאת, מי שעושה זאת, אינו ראוי להיות חבר או חברה בבית הזה. אני פונה לערביי ישראל; אתם הרי רואים שישראל היא המקום היחיד השקט, הנורמלי, בכל האזור. אתם רואים מה קורה למוסלמים ולנוצרים במרחב, מה קורה למדינות שהידרדרו למלחמות דת ולמלחמות אזרחים. אנחנו נעמוד בכל אתגר, אבל אני קורא לכם: הקיאו את הקיצוניות מתוככם – כפי שאני אומר זאת לאזרחים היהודים במדינת ישראל. אני פונה לערביי ישראל, אזרחי המדינה, ואומר: האם תלכו אחרי הנהגה שמסיתה, שמגיעה לאבסורד – של אנשים, אנשי בל"ד הקומוניסטים, שמאחוריהם שובל של דגלי "דאעש", הנהגה שמבקשת לפורר את המדינה, או שתלכו לדרך של דו-קיום בשלום, נאמנות למדינה שאתם חלק ממנה? כי אי-אפשר להחזיק את המקל בשני קצותיו, את החבל בשני קצותיו; אי-אפשר ליהנות מכל העולמות – גם ליהנות ולחיות מכל הזכויות בישראל הדמוקרטית, שמכבדת את הזכויות של כל אזרחיה, יהודים וערבים כאחד, וגם לחתור בעת ובעונה אחת נגד אותה מדינה. אני מבקש מכם, בחרו בדרך הנכונה, בדרך האמת, בדרך הדו-קיום. אין ברירה אחרת. אנחנו נעמוד בכל אתגר, אבל הדבר הזה חשוב לכם, לילדיכם, לכולנו. לכולנו. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> הערבים – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> חברי הכנסת, נחשול האסלאם הקיצוני שוטף את האזור כולו. רק לפני יומיים קרוב ל-100 איש נרצחו בלבה של אנקרה, בטורקיה, והלהבות מגיעות גם אלינו. כל שכנינו, ברדיוס עצום, נאבקים בהר-הגעש האסלאמיסטי – מאות-אלפים נטבחים מעבר לגבולנו. מיליוני פליטים נמלטים מחרב הקנאות. אני מבטיח לכם, הם מבינים היטב – רק תשאלו אותם – הם מבינים היטב לאיזה תהום דרדרו אותם קנאי האסלאם הקיצוני, שמורכב משני גורמים: הציר השיעי-רדיקלי בהנהגת איראן והמחנה הסוני הקיצוני בראשות "דאעש". הם בוודאי לא פרטנרים לשלום. אבל, לצערי, גם אבו מאזן בורח פעם אחר פעם מן המשא-ומתן לשלום. קראתי פעמות רבות לאבו מאזן רק לאחרונה, בנאומי באו"ם, לשבת יחד ולנסות להתקדם בסוגיות שעל הפרק, אבל הוא מתמיד בסרבנותו. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אין לך – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני יודע שהוא יודע שבכל הסדר שלום – אני לא שם שום תנאים לכניסה למשא-ומתן – אבל הוא יודע שבכל הסדר שלום, עם מי שלא יהיה מן הבית הזה, הוא יצטרך בסופו של דבר להכריז על סוף הסכסוך, לוותר על זכות השיבה ולהכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. הרי הוא יודע שהוא יצטרך לתת לנו, לעם שלנו, מה שהוא דורש לעם שלו. זה הרי הסירוב להכיר במדינת הלאום של העם היהודי בגבולות כלשהם – הוא היה והנו שורש הסכסוך. מכובדי, בעת הזאת מה שעלינו לעשות הוא לעמוד איתן מול שלוחות האסלאם הקיצוני סביבנו. איראן מרחיבה את פעולותיה בסוריה; ברגע זה, ממש ביום הזה, אלפי חיילים איראנים מגיעים לסוריה, לא רחוק מגבולנו הצפוני. גם "דאעש" מתבסס שם, והוא מתבסס גם בסיני. קודם כול, חובתנו היא לחזק את השליטה בגבולותינו. הוריתי להקים גדר ביטחון בגבולנו המזרחי, כפי שהקמנו קודם לכן גדר ביטחון בגבולנו לאורך הגבול המשותף עם מצרים – 220 קילומטר – וכן בגולן. העבודה הזאת התחילה לפני חודש. נוסף על סגירת הגבולות, אנחנו נמנע את הקמתם של בסיסי טרור בקרבת הגבולות. מי שיסכן את ביטחוננו ויאיים על ריבונותנו יישא בתוצאות. אני הדגשתי זאת באוזני נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בפגישתנו במוסקבה. עמדתי על עקרונותינו: ישראל תוקפת את כל מי שתוקף אותה. לא נאפשר לאיראן להעביר נשק קטלני ל"חיזבאללה" משטח סוריה – לפחות נעשה כל שביכולתנו לסכל זאת, ולא נאפשר לאיראן לפתוח חזית טרור נוספת נגדנו בגולן. מול האיומים הנשקפים מאיראן ומן האסלאם הקיצוני, אנחנו ניצבים בחזית אחת עם מצרים וירדן, וחברי הכנסת, עם מדינות ערביות רבות אחרות באזור. אני בוחר את מילותי בקפידה: המציאות משתנה במהירות. אנחנו שומרים על הזכות לפעול מול כל מי שמאיים להשמידנו. שום הסכם בין-לאומי לא יכבול את ידינו. אני מבקש לומר לכם שחרף הוויכוח בסוגיית הסכם הגרעין יש ביני לבין הנשיא אובמה הסכמה מלאה על הצורך להתנגד לתוקפנות האיראנית ועל הצורך למנוע מאיראן להעביר נשק לגרורותיה הטרוריסטיות. גם תומכי ההסכם וגם מתנגדיו, בארצות-הברית, לרוחב החזית, מסכימים שיש לחזק עוד יותר את ישראל בעת הזאת מול האיומים שתיארתי, וגם אחרים. בביקורי הקרוב בוושינגטון אדון עם הנשיא על צורכי הביטחון של ישראל בשנים הקרובות, בעשור הקרוב. חברות וחברי הכנסת, הביטחון והבטחת החיים באים לפני הכול, אך הם לא חזות הכול. בצד המאבק בטרור ובאיומים האחרים, אנחנו ממשיכים לבנות את ארצנו ולפעול לטובת כלל אזרחי ישראל. בקרוב נביא תקציב, הרבה רפורמות להורדת יוקר המחיה במזון, בתחבורה, בבריאות, באשראי, בתחומים רבים נוספים. הפחתנו את המע"מ ב-1%, את מס החברות ב-1.5%. נמשיך להעלות את שכר המינימום. נשלים את התהליך להפקת גז טבעי בקרוב. נמשיך לפתח את עורקי התחבורה לאורכה ולרוחבה של המדינה, אתם הרי רואים את זה יום-יום. הדרך לירושלים מתרחבת, עבודות הרכבת הקלה בתל-אביב יצאו לדרך. אנחנו מחברים את הפריפריה למרכז, זה לא פראזה, זה מתרחש. סוף-סוף, הלכה למעשה, אחרי יובל, הנגב והגליל משנים את פניהם. אנחנו מורידים את יחידות צה"ל דרומה לנגב, לעיר-הבה"דים. במקומות שנפנה בצריפין, בתל-השומר, בקרקעות הפנויות האלה, נקים שכונות מגורים חדשות. אנחנו נקדם את תוכנית הרכבת לאילת, ובכיוון ההפוך – לקריית-שמונה. זה החזון: קו אחד בלתי פוסק של תחבורה, כביש רצוף, רב-מסלולי, ובסופו של דבר גם רכבת, חיבור רכבתי מקריית-שמונה עד אילת. אנחנו פותחים שדה-תעופה חדש בתמנע בקרוב. חתמנו על הסכמי גג לבנייה ופיתוח של עשרות-אלפי יחידות דיור עם ראשון-לציון, ראש-העין, מודיעין, קריית-ביאליק, קריית-גת, ולאחרונה, בהסכם היסטורי, על 20,000 יחידות דיור בבאר-שבע. כל הכסף שמגיע ממכירת הקרקעות הולך לתשתיות של הערים האלה. החזון שלי ברור: בבאר-שבע יתגוררו בתוך 12 שנים חצי מיליון אזרחים. והחזון הזה כולל גם דבר נוסף: באר-שבע תהפוך – היא כבר הופכת – לעיר סייבר עולמית. זאת מהפכה עצומה, שמשנה את פני הנגב ואת פני המדינה. הבטחתי לפני כמה שנים, פה, מעל הדוכן הזה, שישראל תהפוך למעצמת סייבר. אני מבקש לתת לכם נתון, נתון אחד: ב-2014 מדינת ישראל קיבלה כ-10% מההשקעה העולמית בביטחון סייבר. זה פי-100 מהגודל היחסי שלנו. אלא שהנתון הזה השתנה: ב-2015, כפי שאנחנו רואים, האחוז הזה יגדל ל-20%. הוא הכפיל את עצמו בשנה אחת. זו צמיחה גיאומטרית. כל המדינות וכל החברות בעולם שמות לב ליכולות הטכנולוגיות שלנו, שהן משולבות; זה גם הגאוניות של האזרחים שלנו, אבל גם ההשקעות של הממשלה בתחומים הללו. והשבוע מגיע לארץ, לביקור היסטורי ראשון מסוגו, נשיא הודו, ידידי ראש ממשלת הודו, מודי. הוא אמר לי: אני צריך את ישראל; אני צריך את הטכנולוגיה והידע שלכם. כך קורה גם ביחסינו עם סין ויפן. אני בא עכשיו מפגישה עם סגן נשיא קניה. הוא אמר לי: רוב המדינות באפריקה – כך הוא אומר – רוב המדינות באפריקה מייחלות עכשיו ורוצות לחדש את היחסים עם ישראל. רק בחודש הזה אפגש עם מנהיגים מארבע יבשות. אני יודע, חברי באופוזיציה, שאתם אוהבים לדבר על בידודה של ישראל בעולם, אבל זה פשוט לא נכון. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אנחנו לא אוהבים לדבר על זה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אנחנו מרחיבים את היחסים שלנו עם מדינות ערב באזור, עם מדינות אסיה, עם מדינות אפריקה ועם מדינות אמריקה הלטינית. אינני מכחיש את העובדה שיש לנו בעיות עם חלק מהמדינות במערב-אירופה. הן שבויות בקונספציה ישנה – קונספציות שאבד עליהן כלח, למשל שהסכסוך הישראלי–פלסטיני הוא מוקד הסכסוכים במזרח התיכון. פעם היו אומרים: "הסכסוך", סכסוך אחד בלבד. אני חושב שהגיע הזמן שגם הן יתאימו עצמן, את מדיניותן, למציאות המשתנה. למרות הקשיים, אל מול האתגרים, ישראל ממשיכה לצעוד קדימה, בפיתוח הכלכלה, בהפרחת הארץ, בקליטת עולים במספר הולך וגדל. התקווה שלנו – היא לא נובעת מהכנסת הראש לקרקע, מיצירת מציאות מדומה, מהתעלמות מהקשיים – התקווה שלנו, כדברי ההמנון הלאומי, נובעת מביצור כוחנו כעם חופשי בארצנו. התשובה שלנו על 100 שנות טרור היא 100 שנות התפתחות, יצירה ושגשוג. הקמנו מדינה שהישגיה ייחודיים בכל קנה מידה. אני גאה במדינה שלנו, גאה בתושביה, גאה בחייליה ובשוטריה שעושים לילות כימים להבטיח את ביטחוננו ושלומנו. אני גאה בכם, אזרחי ישראל; 100 שנות טרור לא צלחו ולא יצלחו, ישראל תישאר כאן לנצח. תודה רבה, אדוני. (מחיאות כפיים) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. אני מודה לראש ממשלת ישראל חבר הכנסת בנימין נתניהו. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג לשאת דברים. בבקשה. חברי הכנסת, נא לשמור על שקט, לרבות חברי הכנסת לשעבר. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> כבוד נשיא המדינה ראובן רובי ריבלין והגברת נחמה ריבלין – תודה לך, כבוד הנשיא, בשם עם ישראל כולו, שאתה נשיאנו בעת הזאת. אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה, שרי הממשלה, מכובדי סגל א', ראשי הנציגויות, מבקר המדינה, היועץ המשפטי לממשלה, מנכ"ל הכנסת ומזכירת הכנסת, היועץ המשפטי לכנסת, אורחות ואורחים נכבדים, אדוני ראש הממשלה בפועל, בנימין נתניהו, ואדוני, זה המייעד את עצמו לראשות הממשלה, נפתלי בנט, זוהי עת סערה גדולה לישראל; מהצפון ומהדרום, בירושלים, ביהודה, בשומרון, בשפלה ובהר נדקרים אזרחי ישראל ברחובות – כל כמה דקות, לעתים כל כמה שעות, מצפצפים הטלפונים הניידים, נכנסים לכוננות, מכיסי האזרחים רוטטת ההודעה שמגיעה ממערכות האתרים והעיתונים. עוד בשורת איוב, עוד דקירה, עוד פצוע, וחלילה, חלילה, גם הרוגים. זו עת סערה גדולה לישראל. זו עת סערה גדולה לישראל, אבל אלה גם ימים של אחדות גדולה, עצומה ומרגשת. אלה ימים של גורל משותף, אלה ימים שאנחנו נזכרים בהם שלמרות המחלוקות בחיי היום-יום אנחנו עם אחד, גוף אחד, שאנחנו אחים. אלה ימים שבהם אנחנו, נבחרי העם, מביטים באזרחי ישראל ואומרים להם תודה, תודה גדולה, תודה מכל הלב; תודה על העמידה, תודה על החוזק, על החוסן של כל אחד ואחת מכן. עוצמה גדולה שהופכת אותנו לעם ישראל חי. אלה ימים שבהם צריך לחבק את לוחמות ולוחמי צה"ל, משמר הגבול, את שוטרות ושוטרי משטרת ישראל, את נשות ואנשי השב"כ, את מלאכי מד"א ועמותות ההצלה המופלאות. ראיתי אמש בבית-החולים "שערי צדק" את רב-סמל בכיר משה חן, שנפצע בסכלו פיגוע של נהגת שתכננה פיגוע המוני קשה. ראיתי את משפחת השוטר מאור משה, שמורדם ומונשם, והלב נמלא בהתרגשות לומר לכם תודה ולהתפלל לשלומכם. כולנו מתפללים כעת לשלומה של החיילת שנפצעה קשה אמש בפיגוע, ולנער שנפצע היום אחר-הצהריים, ולחיילות ולחיילים שנפגעו היום. ואתכם ואתכן, כולנו מחבקים היום הכי חזק שאנחנו יודעים. אני אומר לכם מכאן, בשם כולם, ימין, מרכז ושמאל: אתם גיבורי האומה, אתן גיבורות ישראל. שִמרו על עם ישראל. אנחנו שמים את מבטחנו בכם. מי ייתן וישמור עליכם האל בכל דרכיכם ונתיבותיכם ויחזירכם משליחותכם בשלום. זה המקום להשתתף בצערן של משפחות הנרצחים בפיגועי הטרור הקשים; ילדים שהביאו את הוריהם לקבורה, הורים שנאלצו להספיד את ילדיהם שהלכו בטרם עת. כאבכם הוא כאב שקורע את הלב של המדינה כולה. מכובדי, בעת הזאת חובה על כולנו, לפני שנתעמת פוליטית ונאמר דברים קשים, והם ייאמרו כאן, בבית הזה, להרים קול מוסרי, קול התובע מעצמנו ומן העם, בני כל הדתות והקבוצות, יהודים וערבים כאחד, לנהוג באחריות ובאיפוק מרבי. להפגין מנהיגות. לא לעמוד מן הצד; לגנות כל סוג של טרור, התלהמות, בריונות וגזענות. נועדנו לחיות בארץ הזאת, במדינה הזאת, יהודים וערבים יחדיו, לנצח. נועדנו לכבד האחד את השני על אף המציאות הקשה, שהיא לעתים קשה מנשוא. אנחנו, חברי הכנסת ומנהיגי הציבור היהודי, נדרשים לכך בדיוק כמו חברי הכנסת ומנהיגי הציבור הערבי, ולהפך – אתם, חברי הכנסת ומנהיגי הציבור הערבי, נדרשים לאחריות הזאת בדיוק כמו חברי הכנסת ומנהיגי הציבור היהודי. הדמגוגיה והצביעות עלולות להשפיע ולהסית את ההמון, ובעת הזו קול ההיגיון וקור הרוח הם הציווי העליון. הדם רותח והיצר בוער, ומי שמשלם את המחיר הם אזרחים תמימים, ושומה עלינו מכאן, מהבמה ומהמליאה הזו, לתת את הדוגמה, להפסיק להסית ולהדיח, להפסיק לשקר. עלינו לעקור משורש כל מרים סכין, אלה ואבן כנגד אזרח יהודי, ובאותה מידה עלינו למנוע מצעירים שטופי חמה וזעם להפליא מכותיהם באזרח ערבי בשל כך שהוא אזרח ערבי. עלינו לפרק את הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, וגם את להב"ה וגם את "לה-פמיליה". ועלינו להסכים כי גבולות הוויכוח לא מתירים ולא מתפשרים על איזה סוג של הסתה ואלימות. רבותי, אלה ימים של אחדות גדולה בעם ישראל, אבל גם ימים שבהם יש צורך לומר את האמת להנהגה שלנו – אדוני ראש הממשלה בפועל בנימין נתניהו, ואדוני, זה המייעד את עצמו לראשות הממשלה, נפתלי בנט – מזה שש שנים וחצי, מר נתניהו, ושנתיים וחצי, מר בנט, אתם מובילים את ישראל בדרך שבה אתם מאמינים. איך אתה אומר, נתניהו, כל השנים? אני מנהל את הסכסוך; ואיך אתה אומר, בנט, איך התרברבת? צריך ללמוד לחיות עם הסכסוך כמו עם רסיס בישבן. הסכסוך, רבותי, הסכסוך שאתם מנהלים בשנים האחרונות בדרככם, על-פי אמונתכם, על-פי האידיאולוגיה שלכם, הפך לסכין בגבם של אזרחי ישראל. סכין בכל חלקי הארץ הזו. אתם, שהבטחתם להיות מר ביטחון ושר ביטחון, כשלתם. הטרוריסטים השפלים הרימו ראש במשמרת שלכם. בפתח מושב הכנסת הקודם הזהרתי אתכם כי בטרור השפל הזה צריך להילחם יחד עם גורמים מתונים ומדינות מתונות באזור שיש להם אינטרס מובהק כשלנו, כמו מצרים, ירדן, מדינות המפרץ, מרוקו ואחרות. הזהרתי אתכם שהטרור הזה הוא אויב של שכנותינו לא פחות משהוא אויב שלנו. אצלם עורפים ראשים, אצלם מוצאים ה"דאעשים" כופרים, בנו רואים הקיצונים האסלאמים אויבים ודוקרים. וברית אזורית כזו היא הזדמנות נדירה, שאני קורא לה כבר חודשים. היא יוצרת אווירה אחרת, של תקווה של המתונים; היא יוצרת תחושת אלטרנטיבה מדינית ועוצמה של שפיות. ברית כזו הייתה נותנת תקווה לעמים באזור. ברית כזו הייתה מקררת את הר-הגעש ואת הר-הבית, ולא הופכת אותו למגרש משחקים פוליטי וציני של פנאטים מכל הצדדים, שמנצלים את הר-הבית למטרותיהם הפוליטיות והציניות. לפני כמה חודשים, אדוני ראש הממשלה, עדכנתי אותך על פגישתי עם אבו מאזן, ועדכנתי את הציבור. אבו מאזן רחוק מלהיות ידיד ישראל. יש לו אמירות חמורות מאוד ואחריות גדולה לסערה שבה אנחנו נמצאים כעת. ידיו גם לא נקיות. אבל הוא שם, והוא, כפי שקובעים ראשי מערכת הביטחון, אולי המחסום האחרון. ועדכנתי אותך ואת הציבור שאבו מאזן מודאג, שהוא מזהיר מפני האפשרות של התפרצות אינתיפאדה חדשה, שלישית, צעירה, מוסתת באמצעות הפייסבוק והטוויטר. והוא אמר לי: אני חושש מאובדן שליטה על הדור הצעיר שלי, שאיבד כל תקווה לשינוי. ואני מרגיש שאני יושב מול ראש הממשלה גולדה מאיר לפני מלחמת יום הכיפורים, זאת שדחתה כל הצעת שלום לפני כן. הכתובת על הקיר, ואתה כמו שלושת הקופים: לא שומע, לא רואה, לא מדבר. אני מנהל את הסכסוך, אתה אומר; לאזרחי ישראל יש ביטחון כמעט מוחלט, אתה מוסיף; מעולם לא היה שקט כזה בארץ – והנה באחת, אשר יגורנו בא לנו. אני קראתי מזה חודשים להימנע מלפגוע בהר-הבית ולקרר את הר-הבית. קראתי לכבד את פסיקות הרבנים הראשיים מזה דורות בעניין הזה. תבעתי ממך, יחד עם מנהיגי האופוזיציה וראשי המפלגות של האופוזיציה, יוזמה שתרתום את המדינות המתונות באזור לברית ולוועידה אזורית נגד האסלאם הרדיקלי. הזהרתי אותך, כמו רבים אחרים, אבל אתה מעדיף חודשים ארוכים לא לשמוע את הקולות, להמשיך ולטמון את הראש בחול, לדבר ולא להקשיב. אתה מאמין בלנהל את הסכסוך, ואני מאמין במעשה מדיני אקטיבי גדול ודרמטי שחייב לשנות את המציאות. <שר החינוך נפתלי בנט:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> ואני מאמין – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – פליטים מסוריה – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השרים בנט ורגב, תודה רבה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – נבחרת? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> ואני מאמין שחזרנו – – – <קריאה:> – – – ראש הממשלה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> ואני מאמין – – – <קריאה:> – – – בעזה. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה אדוני עושה כאן? <עיסאווי פריג' (מרצ):> קיבלתי אישור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רק שנייה. ראש האופוזיציה, מה חבר הכנסת פריג' עושה כאן? <קריאה:> – – – עזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני לא זוכר שהחזרתי אותך לאולם. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה זה? <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא, אדוני יֵצא. אין פה בדיחות. אדוני יֵצא. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מתי לחזור, אדוני? <קריאה:> מתי שהוא קובע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מתי לחזור, אדוני? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני אגיד לך מתי לחזור. נא לצאת. תחזור להצבעה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בשקט בשקט מנסים לקחת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת חזן, הפעם זה אתה, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אני מאמין שחזרנו לארצנו להקים את ביתנו השלישי, כדי לשלוט בגורלנו, כיהודים השולטים בגורלם, מעצבים את עתידם, חותרים לביטחון ושקט, שגשוג וקדמה ברוח מגילת העצמאות. <שר החינוך נפתלי בנט:> מרוב הנסיבות שלך – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השר בנט, שאני אקרא אותך לסדר? <שר החינוך נפתלי בנט:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שר החינוך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתם – – – אתם גירשתם מתיישבים. אתם השמאל הקיצוני. על מה אתה מדבר בכלל? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת חסון, תודה רבה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת בר, תודה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת נחמיאס ורבין, תודה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מי שמדבר – הפרובוקטור הראשי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אילן גילאון, שמענו את ההערה, תודה. נא לאפשר לראש האופוזיציה לשאת דברים ברצף, בלי קריאות ביניים. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אני מבין שקשה, אבל צריך לדעת לשמוע גם את המציאות. אני מאמין שעתידנו הוא בהפרדה – הפלסטינים שם ואנחנו כאן. אני מאמין שמדיניות ה"שב ואל תעשה" שלך תוביל למדינה פלסטינית-יהודית בין הירדן לים, עם מיעוט יהודי נרדף ונדקר יום-יום; שהחיים שלנו יחד, מעורבבים עם הפלסטינים, יהיו גיהינום. זה המייעד את עצמו להיות ראש ממשלה – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השר בנט, אתה גם חבר הכנסת, לכן אני קורא אותך לסדר. <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> זה המייעד את עצמו להיות ראש ממשלה בכלל חשב שצריך לספח את אזור C, 70,000 פלסטינים בן-לילה, לתת להם אזרחות ישראלית אוטומטית, אינסטנט. <שר החינוך נפתלי בנט:> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת השר בנט, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> איזה גיהינום היה מייצר נפתלי בנט לו היה יום אחד ראש ממשלה והיה הופך את תוכנית הגיהינום שלו למדיניות של ישראל – לא, לא, שלום על ישראל. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בוז'י, אתה מוכן לומר מה אתה מציע, פעם אחת? <קריאות:> – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא, מה אתה מציע? מה אתה מציע? <קריאות:> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מה אתה מציע, לעלות עוד הפעם להר-הבית? תעלה עוד הפעם להר-הבית? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – לראש הממשלה. הם לא מסוגלים להכיל ולא מסוגלים להקשיב. שיפסיקו להפריע לו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת נחמיאס ורבין, את כרגע מפריעה למנהיג המפלגה שלך לשאת דברים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> לא עליתם – – – להר-הבית? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> את כן מפריעה כרגע. <זהבה גלאון (מרצ):> איך הוצאת רק את עיסאווי, ותראה מה הם עושים – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא היו פה הפרעות לראש הממשלה, מה זה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה, גברתי. קיבלתי את עצתך. קיבלתי את עצתך. לא זכור לי שקראתי שרים לסדר. זה מה שעשיתי כרגע. תודה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> כיבדנו את ראש הממשלה, ככה צריך – – – <זהבה גלאון (מרצ):> שר בממשלה מפריע פה ואתה מוציא את עיסאווי פריג'? – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. רשמתי את עצתך לפני. עדיף שהיית מתדרכת את חברי הסיעה שלך לא להפריע במליאה, ולא מטיפה לי מוסר. תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני יודע, אדוני. אם רק חברי הקואליציה היו צועקים, מזמן הייתי מוציא שניים-שלושה, היית ממשיך. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> בוא נראה, תוציא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אבל חברי המפלגה שלך באמת משתתפים באופן פעיל בדו-שיח. <זהבה גלאון (מרצ):> כששר בממשלה – בגללו כל הדבר הזה – אז כן להפריע לנאום החצוף של ראש הממשלה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> נכון מאוד. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אגב, מרצ היא לא המפלגה שלי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא לא, אני התכוונתי לחברי המפלגה שלך. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> יש לי מחלוקת עמוקה עם יושבת-ראש מרצ. היא בזמן האחרון לקחה מאוד שמאל. תנועתי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, זהו. סיימנו עם זה. מספיק. מספיק. תודה, חברים. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> זאת הייתה ההברקה היחידה של הרצוג – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת מירי רגב, שאת שרת התרבות – מה אני אעשה כששר החינוך ושרת התרבות מפריעים בדיון? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני ימשיך. מי שיפריע יורחק לאלתר. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חבר'ס – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> ככה נראה החינוך שלנו וככה נראית התרבות שלנו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אראל מרגלית, אתה רוצה להפריע או לדבר במקום היושב-ראש? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני יושב-ראש האופוזיציה, הם – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – תנועתי, שהנהיגה תמיד ציונות אקטיביסטית, זו שחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה מאשים בכל הרעות החולות, הקימה את המדינה שלנו, אבל לא שגתה בהקיץ. תמיד היו רגלינו על הקרקע, דונם ועוד דונם, אבל אף פעם לא שכחנו מהי המטרה הגדולה: לחתור להיפרדות בינינו לבין הפלסטינים; הם שם ואנחנו כאן, כי יחד זה לא ילך. ואני לא משלה את עצמי – עוד רחוקה הדרך. אני לא משוכנע שיהיה אפשר להשיג את ההיפרדות הזאת מחר, אולי גם לא מחרתיים. המנהיגים הפלסטינים דהיום הם לא בהכרח הפרטנר שהיינו רוצים, אבל אין לנו ברירה אלא לנסות שוב, ושוב, ושוב, ושוב להפריד בין העמים, עד שזה יצליח. כי מה שאתם מציעים זה מצדה, זה "לנצח תאכל חרב". העתיד שאתם מציעים לישראלים הוא האין-עתיד של הסיקריקים, שהביאו עלינו את חורבן הבית, ולא עתיד של אזרחי ישראל הבטוחים בארצם; כי העתיד שאתם מסרטטים לילדינו ולנכדינו זה מלחמת דמים ואש עד הסוף המר, כמו במצדה. ואתם מחזירים את ילדינו וחיילינו ושוטרינו ללב-לבן של הקסבות בשכם, בטול-כרם ובקלקיליה. ואנחנו לא רוצים ולא מוכנים ולא מסכימים שסופנו יהיה כסוף של מצדה – – <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – אלא אנחנו רוצים עתיד. אנחנו רוצים חיים. אנחנו מתעקשים לנסות שוב, ושוב ושוב לעשות את הבלתי-אפשרי, כי העם תובע זאת מאתנו, כי הוא דורש תקווה. אדוני ראש הממשלה וחברי הממשלה, הרי לו הייתי ראש הממשלה הייתם ניצבים על המרפסת בכיכר-ציון, מדליקים הפגנות ענק בכל רחבי הארץ, מכנים אותי בגינויי גנאי ומדביקים לי ולחברי פרובוקציות זולות. לא שכחנו, אבל אנחנו לא נוהגים כמוכם. אל תלמדו אותנו כיצד להיות פטריוטים של ישראל. כולנו מאוחדים במלחמה בטרור. מלחמת חורמה. אבל זו לא סיבה להיכנס לממשלתכם הכושלת, ממשלה שהביאה כישלון חמור בהתמודדות עם נושא הגרעין האיראני, לבידוד בין-לאומי, לקיפאון ואפס אחוז צמיחה בכלכלה ובתעסוקה – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> איך אתה לא מתבייש להגיד את הדברים האלה? איך אתה לא מתבייש להגיד את הדברים האלה? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – ויצאה למלחמת חורמה נגד חופש הביטוי והתקשורת הישראלית. כדי להיאבק בטרור ולגבות את הביטחון אני לא צריך להיות מיניסטר בממשלת האין-מוצא ואין-חזון שלכם. כי מה שישראל זקוקה לו יותר מכול, כדי לצאת מן המצר, הוא תעוזה, הוא מעוף, הוא אומץ ורצון לשנות. ואפשר לשנות. אפשר, ראש הממשלה. אפשר, רבותי וחברי וחברותי חברי הכנסת. אפשר. אפשר לשנות, אזרחיות ואזרחי ישראל. זה אפשרי. כי מי היה מעלה בדעתו שעשרות שנים בודדות אחרי שהעם הגרמני שלח את העם היהודי להשמדה ולשרפה, תהיה גרמניה הידידה הכי גדולה שלנו באירופה ונדבך חשוב בביטחוננו? ומי היה מאמין שארבע שנים אחרי שאנואר סאדאת פתח במלחמת יום הכיפורים, שדיין קרא לה "חורבן בית שלישי", הוא יעמוד כאן, במקום שבו אני עומד, וידבר שלום? מקורבן הבנאליות של הרוע הפכנו לקורבן הבנאליות של השלום והאין-שלום. אנחנו אדישים לשלום שהשגנו, ואיבדנו את התקווה והעיקשות להשיג את זה שעדיין לא השגנו. ואני לא מוכן לוותר. כן, גם בימים הקשים האלה, כשהאופל מולנו, אסור לוותר. אני לא מוכן שמדינת ישראל תצעד בעיניים מכוסות לעבר הקמתה של ישראסטין. לא עוד מדינה יהודית ודמוקרטית, אלא מדינה אסלאמית-יהודית. אני לא מוכן לצעוד לשם. אני לא מוכן שמדינת ישראל תצעד לשם. ואתה, מר נתניהו, מוביל לשם שנים, כראש הממשלה, במעשה ובמחדל, אל עבר התהום הזאת. ואני אעשה הכול כדי לעצור את הכיוון הזה, את המסע הזה, את המסע ההרסני הזה. כי מדיניות ניהול הסכסוך שאתה מוביל בשנות כהונתך נכשלה, התרסקה, התפוצצה לנו בפרצוף, והייאוש בשני הצדדים רק גדל. הביטחון האישי של אזרחי ישראל נשחק, הקיצונים רק התחזקו, ואתה מסרב בתוקף להתייחס לאלטרנטיבה. אתה האשמת אותי ואת לבני שנחלק את ירושלים? היא מפורקת במשמרת שלך. במשמרת שלכם היא חולקה. במשמרת שלכם, נתניהו ובנט, משמרת הימין מלא-מלא, בלי אף גורם מתון להאשים. אני פוגש משפחות כמו משפחת צוברי ברובע בעיר העתיקה השבוע, מוטרדת מאוד מאוד מעתידה, מעורערת בביטחון העצמי שלה. ואנחנו לא ניתן לאויבי ישראל לערער להם את הביטחון, אלא נחזק אותם בירושלים, בירת הנצח שלנו, כי במשמרת שלכם, חברי הקואליציה, כולכם, כל המפלגות, ירושלים בירת ישראל שחוברה לה יחדיו מאוימת, פצועה ומדממת. ובמשמרת שלכם העולם עומד מנגד. לא מגנים, לא תומכים, לא מגבים. ותמיכה של ארצות-הברית ואירופה היא חלק מן הביטחון הלאומי שלנו, ואין. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> – – – מפונה מן הבית. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> לו הייתי ראש הממשלה, מזמן הייתי מכנס ועידה אזורית לשנות את המצב. לו הייתי ראש הממשלה, העולם היה ניצב לצדנו והיינו יודעים להרגיע את המצב. <קריאה:> – – – דמיונות. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> לו הייתי ראש הממשלה הייתי מקבל את ההחלטה להרחיק את מחרחרי הריב והמדון מהר-הבית כבר מזמן, כי הכתובת הייתה על הקיר. לו הייתי ראש הממשלה היה מוטל סגר על השטחים לימים ספורים, עד יעבור זעם ויירגעו הרחובות. וגם אתם, חברי הקואליציה, שותפים לאחריות לאובדן השליטה. ואת הייאוש ששוטף היום את רחובות שני העמים אתם רושמים גם על שמכם. ולכן, אתם צריכים ללכת הביתה. אתם צריכים, כי דרככם נכשלה, כי מדיניותכם הביאה אותנו לדרך ללא מוצא, כי מנהיגותכם הביאה את ישראל האהובה שלנו לתוהו ובוהו, ומגיע לישראל ומגיע לישראלים לקבל בחזרה את החיים, את החיים עצמם. ונתפלל כולנו בתפילה גדולה ובאמונה משותפת כי יכול נוכל להם, לכל האתגרים הגדולים העומדים בפנינו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה לראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים את הישיבה. אני אבקש להחליף אותי כאן, על הדוכן. בבקשה, גברתי המזכירה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> אבקש מחברי הכנסת והקהל לכבד בקימה את יציאת נשיא המדינה. כבוד הנשיא! (חברי הכנסת מכבדים בקימה את צאת נשיא המדינה מאולם המליאה.) בבקשה לשבת. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר נורית קורן:> חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בישיבה. הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. חברי הכנסת, בבקשה לשמור על השקט, אנחנו ממשיכים בישיבה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק נתוני אשראי, התשע"ו–2015; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 3) (חלוקת תיקים בענייני סמים), התשע"ו–2015; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 16), התשע"ו–2015; הצעת חוק דין משמעתי במשטרת ישראל ובשירות בתי-הסוהר (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015; הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 122 והוראת שעה), התשע"ו–2015; הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 20) (דרכי טיפול לאחר הרשעה), התשע"ו–2015. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2035/20 וכלה בהצעת חוק פ/2122/20 – הצעת חוק הפסקת שיטת ההעסקה הקבלנית, התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת עמיר פרץ; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (עסקאות במקרקעין), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק החלת תקצוב מגדרי על תקציבים ציבוריים בישראל, התשע"ו–2015, מאת חברות הכנסת מרב מיכאלי, רחל עזריה וזהבה גלאון; הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון – חובת הכנת תסקיר בטיחות), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת איל בן ראובן; הצעת חוק להגנת הספרות והסופרים בישראל (הוראת שעה) (תיקון – הקצאת שטחי מסחר לספרים בערבית), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת עיסאווי פריג', תמר זנדברג, זהבה גלאון, זוהיר בהלול, איל בן ראובן, יעקב פרי, מיקי לוי, מרב מיכאלי, אחמד טיבי, מיכל רוזין ויואל חסון; הצעת חוק הספורט (תיקון – מניעת תשלום כפל ביטוחים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת יואל רזבוזוב, איתן כבל, מירב בן ארי, ינון מגל, יואב בן צור, איציק שמולי, דוד ביטן, מיכל רוזין ותמר זנדברג; הצעת חוק זכויות הוריות (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת רחל עזריה, נאוה בוקר, יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, איילת נחמיאס ורבין ואורי מקלב; הצעת חוק הספורט (תיקון – השמה מתקנת לספורטאים אולימפיים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת יואל רזבוזוב, אלי כהן, סופה לנדבר, מכלוף מיקי זוהר ואברהם נגוסה; הצעת חוק מס עיזבון, התשע"ו–2015, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק קידום תעשיות עתירות ידע בצפון ובדרום (הטבות לעובדים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת אראל מרגלית, יצחק הרצוג, דניאל עטר, מיקי לוי, יואל חסון, זוהיר בהלול, חיים ילין, יחיאל חיליק בר, איימן עודה, עמר בר-לב וקסניה סבטלובה; הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון – ביטול שלילת גמלאות מאלמנים שנישאו), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת ניסן סלומינסקי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודה מועדפת עם ילדים בסיכון ובבתי-חולים ציבוריים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת רויטל סויד, יפעת שאשא ביטון, ינון מגל, דוד אמסלם, איתן כבל, נאוה בוקר, איציק שמולי, דניאל עטר, קארין אלהרר, טלי פלוסקוב, איילת נחמיאס ורבין ויוסי יונה; הצעת חוק קידום תעשיות עתירות ידע בצפון ובדרום (סיוע בשכר עובדים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת אראל מרגלית, יצחק הרצוג, דניאל עטר, מיקי לוי, יואל חסון, זוהיר בהלול, חיים ילין, יחיאל חיליק בר, איימן עודה, עמר בר-לב וקסניה סבטלובה; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – הגבלת גובה אגרת הנישואין), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת יואל רזבוזוב, איתן כבל, ינון מגל, איציק שמולי ודוד ביטן; הצעת חוק החלפת המונח חופשת לידה וחובת שימוש במונח תקופת לידה (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת איתן כבל ודניאל עטר; הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון – מונופולין על-פי כוח שוק), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת אראל מרגלית; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – התקנת טובין במענו של צרכן), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת רועי פולקמן; הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – ביטול סעיף ההשתקה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת ציפי לבני ורועי פולקמן; הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – השתייכות חברתית), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (שקיפות במיסוי חברות), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם (תיקון – ביטול החוק), התשע"ו–2015, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון – תקציב ביטחון חמש-שנתי), מאת חברי הכנסת איל בן ראובן ויוסי יונה; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – שיהוי בחיוב חשבון בעסקה מתמשכת וערעור על גובה החשבון), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור עישון ברכב בקרבת קטין שטרם מלאו לו 16 שנים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת יואל רזבוזוב, יעקב מרגי, דוד ביטן, טלי פלוסקוב, איציק שמולי ויעל גרמן; הצעת חוק העונשין (תיקון – בעילה אסורה בהסכמה ומעשה סדום במסגרת הדרכה או ייעוץ של כוהן דת), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, עליזה לביא, עאידה תומא סלימאן, יוסי יונה, נחמן שי, תמר זנדברג, מיכל בירן, מיקי לוי, מאיר כהן, דב חנין, ינון מגל, יפעת שאשא ביטון, בצלאל סמוטריץ, רחל עזריה ועפר שלח וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (התקנת מערכות יציבות), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת נורית קורן, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון ויעקב מרגי; הצעת חוק לעידוד הצמיחה לעסקים קטנים ובינוניים התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת אראל מרגלית, יצחק הרצוג, דניאל עטר, מיקי לוי, יואל חסון, זוהיר בהלול, חיים ילין, באסל גטאס, יחיאל חיליק בר, איימן עודה, עמר בר-לב וקסניה סבטלובה; הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – איסור על התקשרות קבלנית להעסקת עובדים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם (תיקון – הגבלת שיעור התמורה שמשולמת לקבלן כוח-אדם או לקבלן שירות), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת יוסי יונה, יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, איל בן ראובן, מכלוף מיקי זוהר, קסניה סבטלובה, דב חנין, איילת נחמיאס ורבין ומיקי רוזנטל; הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (בידוד בעלי-חיים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, רועי פולקמן, יעל גרמן, איתן כבל, תמר זנדברג ומסעוד גנאים; הצעת חוק הפסקת היריון, התשע"ו–2015, מאת חברות הכנסת זהבה גלאון, עליזה לביא, שלי יחימוביץ, תמר זנדברג ומיכל רוזין; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת נזילות למנפיק תו קנייה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת רויטל סויד, דוד ביטן, דוד אמסלם, מירב בן ארי, טלי פלוסקוב, נאוה בוקר, ינון מגל, יפעת שאשא ביטון, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, זוהיר בהלול, איציק שמולי, יוסי יונה, איל בן ראובן, קארין אלהרר ונחמן שי; הצעת חוק שירותי תיירות (תיקון – חובת התקנת אינטרנט אלחוטי במתקן תיירותי ללינה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, רוברט אילטוב, אורלי לוי אבקסיס וסופה לנדבר; הצעת חוק העסקת עובדי הוראה, התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, סופה לנדבר, יוסי יונה, יצחק הרצוג, רוברט אילטוב, חמד עמאר, שלי יחימוביץ, איציק שמולי ודניאל עטר; הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – הקדמת גיל הפרישה לעובדי הוראה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת מסעוד גנאים, אוסאמה סעדי, באסל גטאס, יוסף ג'בארין, אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה, טלב אבו עראר וזוהיר בהלול; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (איסור שימוש בצבעי מאכל מזיקים), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון – הודעה במסרון על כרטיס לא פעיל), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת קסניה סבטלובה, טלי פלוסקוב ויואב קיש וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי ביטוח מופחתים למעסיק קולט עלייה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת נורית קורן, טלי פלוסקוב ויעקב מרגי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הרחבת הזכאות לשירותים בתחום התפתחות הילד ולטיפולים פארה-רפואיים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת מסעוד גנאים, טלב אבו עראר, אוסאמה סעדי, באסל גטאס, יוסף ג'בארין, אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה וזוהיר בהלול; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – פטור מדמי טיפול מקצועי-ארגוני), התשע"ו–2015, מאת חברת הכנסת נאוה בוקר; הצעת חוק חוג לכל ילד, התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, אלי אלאלוף, מירב בן ארי, אלי כהן, יעקב מרגי ואברהם נגוסה; הצעת חוק יום ט' באב, התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת ינון מגל, רוברט אילטוב, בצלאל סמוטריץ, יואב בן צור, ישראל אייכלר, יעקב מרגי, מרדכי יוגב, מכלוף מיקי זוהר, אברהם נגוסה, נורית קורן, אורן אסף חזן ונאוה בוקר; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – מרכז-יום שיקומי מזנות), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, קארין אלהרר, זהבה גלאון, סתיו שפיר, יעל גרמן, אילן גילאון, מאיר כהן, יעקב פרי, מיכל רוזין, מיקי לוי, יואל רזבוזוב, איל בן ראובן, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, מיכל בירן, עפר שלח, איתן כבל ונחמן שי; הצעת חוק חובת הצגת תג זיהוי והזדהות של עובד ציבור, התשע"ו–2015, מאת חברות הכנסת טלי פלוסקוב ותמר זנדברג; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הוספת עבודות בתחומי החינוך, התרבות והספורט כעבודות מועדפות), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת איתן ברושי, יפעת שאשא ביטון ונורית קורן; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – שלילת תקצוב וקביעת אזורי רישום), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, יצחק וקנין ויעקב מרגי; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (קרן לחלוקת כספים בעד נכסים של גופים ממשלתיים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי, באסל גטאס, אוסאמה סעדי, עאידה תומא סלימאן, טלב אבו עראר, עבד אל חכים חאג' יחיא, איימן עודה, אחמד טיבי, מסעוד גנאים, עיסאווי פריג', קסניה סבטלובה ויוסף ג'בארין; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – איסור לתקן או לשקם כלי רכב שנגרם לו נזק של 50% לפחות), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת נורית קורן, טלי פלוסקוב ויעקב מרגי; הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (חנינה ואי-הפללה בעבירות קנבוס), התשע"ו–2015, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת יוסי יונה; הצעת חוק פטור מדמי נסיעה בתחבורה ציבורית למתנדבים לשנת שירות (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת נורית קורן, אברהם נגוסה ויעקב מרגי; הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – פיצוי מוסכם), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת נורית קורן ויעקב מרגי; הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – הפחתת שיעור המס שחל על התגמול המיוחד), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – מחיקת רישום פלילי בהיעדר ראיות), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה) (תיקון – הארכת הוראת השעה), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת חיים ילין; הצעת חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה) (תיקון – הגדרת "קו עימות דרומי"), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת חיים ילין; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – משרד החינוך), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת ניסן סלומינסקי, אברהם נגוסה ומרדכי יוגב; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – מחיקת עילות סגירה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת רויטל סויד ודוד אמסלם וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – רישיון לזיווג או למכירה של כלבים וחתולים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, יעל גרמן, איתן כבל, מסעוד גנאים ותמר זנדברג; הצעת חוק הסדרה ופיקוח על הימורים חוקיים בישראל, התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, אלי כהן, בצלאל סמוטריץ, מירב בן ארי ומיקי רוזנטל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור מתשלום דמי ביטוח), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת נורית קורן, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון, אלי כהן ויעקב מרגי; הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון – סמכות בית-המשפט לאסור שימוש ברכב ששימש לנסיעה בחוף), התשע"ו–2015, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרחבת מעגל הזכאים למענק לימודים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, אלי אלאלוף ונורית קורן; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (קרן לחלוקת כספים בעד נכסים של גופים ממשלתיים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת יוסי יונה, טלי פלוסקוב, איל בן ראובן, דב חנין, עמיר פרץ וקסניה סבטלובה; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – שובר זיכוי), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת אראל מרגלית, אורלי לוי אבקסיס, אורי מקלב, יצחק הרצוג, דניאל עטר, מיקי לוי, יואל חסון, זוהיר בהלול, חיים ילין, באסל גטאס, יחיאל חיליק בר, איימן עודה, עמר בר-לב וקסניה סבטלובה; הצעת חוק ביטול פטור למתקן גישה אלחוטית (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, אורן אסף חזן ומיכל בירן; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – אישור תוכנית מתאר ארצית), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת איתן ברושי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודה מועדפת למדריך בתחום החינוך הבלתי-פורמלי), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, יואב קיש, רועי פולקמן, יפעת שאשא ביטון, מכלוף מיקי זוהר, דוד ביטן, רחל עזריה, מסעוד גנאים, יוסי יונה, נחמן שי, אבי דיכטר, מיכל בירן, איל בן ראובן וחיים ילין; הצעת חוק העונשין (תיקון – מעשה מגונה במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע), התשע"ו–2015, מאת חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הספורט (תיקון – ייצוג הולם של שחקנים ערבים בקבוצות כדורגל וייצוג הולם במועצה הלאומית לספורט), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת זוהיר בהלול, דניאל עטר, טלב אבו עראר, ג'מאל זחאלקה, מכלוף מיקי זוהר, נאוה בוקר, תמר זנדברג, חיים ילין, עיסאווי פריג', יואל חסון, מאיר כהן, איל בן ראובן, יוסי יונה, איילת נחמיאס ורבין, קסניה סבטלובה, נחמן שי, מיכל בירן, דב חנין, מירב בן ארי, איתן כבל, אראל מרגלית, קארין אלהרר, באסל גטאס, יוסף ג'בארין, עאידה תומא סלימאן, אוסאמה סעדי ועבד אל חכים חאג' יחיא; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על משיכה הונית מקופת גמל), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת סופה לנדבר, חמד עמאר, טלי פלוסקוב, רוברט אילטוב, חיים ילין, אורי מקלב, איל בן ראובן, קסניה סבטלובה, איתן כבל, אראל מרגלית, יחיאל חיליק בר, שלי יחימוביץ, מאיר כהן, ניסן סלומינסקי, מרדכי יוגב, אורלי לוי אבקסיס, אורן אסף חזן, נורית קורן, אברהם נגוסה, ינון מגל, מכלוף מיקי זוהר, ענת ברקו, דוד אמסלם, דוד ביטן, אילן גילאון, מרב מיכאלי, עמר בר-לב, איציק שמולי ומיקי רוזנטל; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – הבטחת פיקוח פרלמנטרי על תשלומי הורים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת יוסי יונה, אורן אסף חזן, מכלוף מיקי זוהר, מיכל בירן, דניאל עטר, תמר זנדברג, מיכל רוזין, יעקב פרי, מאיר כהן, דב חנין, ג'מאל זחאלקה, מיקי רוזנטל, איציק שמולי, מרב מיכאלי, נחמן שי, זוהיר בהלול, יחיאל חיליק בר, איתן ברושי, חיים ילין, יוסף ג'בארין, שלי יחימוביץ, אברהם נגוסה, איל בן ראובן, איתן כבל, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יואל חסון, עמר בר-לב, זהבה גלאון, עבדאללה אבו מערוף, רויטל סויד, דוד ביטן, עאידה תומא סלימאן, רחל עזריה, יעקב מרגי, אורלי לוי אבקסיס ואלי כהן; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון – איסור פרסום שם חייל שמתקיימים חקירה או תחקיר בעניינו), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת איל בן ראובן, ציפי לבני, דוד ביטן, מירב בן ארי, ינון מגל, יואב בן צור, אלי אלאלוף, סופה לנדבר, דניאל עטר, ענת ברקו, אבי דיכטר, איתן כבל, איתן ברושי, יעקב פרי, מרדכי יוגב, יוסי יונה, יואב קיש, עליזה לביא, יואל רזבוזוב, טלי פלוסקוב, בצלאל סמוטריץ, מנואל טרכטנברג, יחיאל חיליק בר, מכלוף מיקי זוהר, איילת נחמיאס ורבין, יואל חסון, אלי כהן, מאיר כהן, עמר בר-לב, אראל מרגלית, חיים ילין, קסניה סבטלובה, רוברט אילטוב, חמד עמאר, איציק שמולי, נאוה בוקר ואורן אסף חזן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חינוך חינם לילדים חולים (תיקון – הגדרת ילד חולה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת יוסי יונה, אורלי לוי אבקסיס, אבי דיכטר, עליזה לביא, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, איל בן ראובן, רועי פולקמן, מירב בן ארי, אלי כהן, יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, קארין אלהרר, תמר זנדברג, מיכל רוזין, ישראל אייכלר, נחמן שי, חמד עמאר, שלי יחימוביץ, יעל גרמן, יואל רזבוזוב, יעקב מרגי, מיכל בירן, מיקי רוזנטל, איציק שמולי, איתן ברושי, נורית קורן, אברהם נגוסה, נאוה בוקר, מכלוף מיקי זוהר, דוד אמסלם, רוברט אילטוב, בצלאל סמוטריץ וסופה לנדבר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת אזרח ותיק), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת נחמן שי, קסניה סבטלובה, מיכל בירן, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, דניאל עטר, יוסי יונה, איילת נחמיאס ורבין, זוהיר בהלול, איל בן ראובן, יואל רזבוזוב, מיקי לוי, תמר זנדברג, מיכל רוזין, יחיאל חיליק בר, עמר בר-לב, מנחם אליעזר מוזס, יצחק וקנין, רחל עזריה, טלי פלוסקוב, נאוה בוקר, אבי דיכטר, מירב בן ארי, נורית קורן, אורי מקלב, ענת ברקו, יעקב מרגי, בצלאל סמוטריץ, דב חנין, אילן גילאון, רויטל סויד, אראל מרגלית, יואל חסון, עפר שלח, חיים ילין, עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, רוברט אילטוב, יואב קיש ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק השימוש בתאריך העברי (תיקון – ציון מניין השנים למדינת ישראל), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת ינון מגל, טלי פלוסקוב, מרדכי יוגב, יפעת שאשא ביטון, בצלאל סמוטריץ, מיכאל אורן, רוברט אילטוב, חמד עמאר, מיקי לוי, עליזה לביא, יואל רזבוזוב, קארין אלהרר, יעקב פרי, יאיר לפיד, איציק שמולי, יוסי יונה, איילת נחמיאס ורבין, נחמן שי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, יואל חסון, יחיאל חיליק בר, עמר בר-לב, ניסן סלומינסקי, אברהם נגוסה, נורית קורן, אורן אסף חזן ואיתן ברושי; הצעת חוק יום המנוחה השבועי, התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, ינון מגל ודוד אמסלם; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (אזור חלוקת הכנסות בנגב ובגליל), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת יוסי יונה, אורלי לוי אבקסיס ומכלוף מיקי זוהר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק למניעת מפגעים (תיקון – חגיגות ליל המימונה וליל ל"ג בעומר), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, אלי כהן, מרדכי יוגב ואורי מקלב; הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – תוקפו של חוק חורג), מאת חברי הכנסת ניסן סלומינסקי, ינון מגל ובצלאל סמוטריץ; הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (הוספת כריזה ושילוט אלקטרוני בערבית), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת זוהיר בהלול, יוסי יונה, איתן כבל, מיקי לוי, עיסאווי פריג', חיים ילין, יוסף ג'בארין, ג'מאל זחאלקה, מסעוד גנאים, איימן עודה, אחמד טיבי, חמד עמאר, יפעת שאשא ביטון, מירב בן ארי, אברהם נגוסה, אלי אלאלוף, עבד אל חכים חאג' יחיא, יעל גרמן, סתיו שפיר, תמר זנדברג, אורלי לוי אבקסיס, איילת נחמיאס ורבין ויואל חסון; הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) (תיקון), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת יצחק וקנין, יעקב פרי, עליזה לביא, רוברט אילטוב, נאוה בוקר, יואל חסון וענת ברקו; הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון – איסור עשיית דין עצמי למשיכת כספי פיצויי פיטורים מהביטוח הפנסיוני של עובדים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, דוד אמסלם, יואב בן צור, אורלי לוי אבקסיס, מרדכי יוגב ואלי אלאלוף; הצעת חוק התמלוגים מאוצרות טבע, התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, מיקי רוזנטל, שלי יחימוביץ, מרב מיכאלי, זהבה גלאון, איימן עודה, עבדאללה אבו מערוף, יוסי יונה, תמר זנדברג, סתיו שפיר, נחמן שי ומיכל בירן; הצעת חוק הפרמדיקים, התשע"ו–2015, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (העדפה במכרזים לתושבי רשות מקומית באזורי עדיפות לאומית), התשע"ו–2015, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק המפלגות (תיקון – שימוע לחברי כנסת חדשים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת איל בן ראובן, איתן כבל, עליזה לביא ויוסי יונה. עוד הונחו היום על שולחן הכנסת – בקשת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015; החלטת ועדת הכספים בדבר צו מס ערך מוסף (שיעור המס על מלכ"רים ומוסדות כספיים) (תיקון), התשע"ה–2015; בקשת ועדת הכספים להסמיכה לקבוע גמלאות ותשלומים אחרים לסגן שר. עוד אודיעכם, כי חבר הכנסת איל בן ראובן ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (אזור חלוקת הכנסות בנגב ובגליל), התשע"ו–2015, שמספרה פ/2113/20. כמו כן, הונחו היום על שולחן הכנסת ההסכמים האלה: הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של ארמניה בדבר סיוע הדדי בענייני מכס; הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של מדגסקר בדבר סיוע הדדי בענייני מכס. תודה. <הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, מרצ וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. ממשלה המשסעת את העם והחברה והורסת את יסודות מדינת ישראל;> <2. כישלון הממשלה בכל התחומים: המדיני, החברתי והכלכלי;> <3. אובדן הדרך של הממשלה בתחום המדיני, החברתי, הכלכלי והאזרחי;> <4. ההתנהלות הכושלת של ראש הממשלה ושר הביטחון בעניין הריסת הבתים בבית-אל> <היו"ר נורית קורן:> נעבור להצעות אי-אמון. אני מזמינה את חברת הכנסת מרב מיכאלי לנמק את ההצעה: ממשלה המשסעת את העם והחברה והורסת את יסודות מדינת ישראל – הצעת האי-אמון של המחנה הציוני. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי וחברותי חברות הכנסת, אני רוצה לפתוח ולשלוח רפואה שלמה לכל הפצועות והפצועים כמובן, וחיזוק ידיים לכל המשפחות, וניחומים לכל האבלים. והתפעלות גדולה – התפעלות גדולה – מהעמידה האיתנה של הציבור הישראלי והישראלית, אזרחיות ואזרחים שעומדים במצב הזה בצורה מעוררת השתאות. וגם להגיד תודה רבה לכוחות הביטחון, מכל הסוגים, שמוכיחים מסירות ועובדים עבודה קשה, ללא לאות, מסביב לשעון, בימים המאוד-מאוד קשים האלה לכולנו. חברי וחברותי, אנחנו ישבנו ושמענו את ראש הממשלה מסביר למעלה מחצי שעה בהמון המון המון מילים כמה הוא צודק. איך הוא צודק, לגבי מה הוא צודק, כמה הוא צודק, ואיך הוא שוב ושוב – ולא משנה המציאות, ולא משנות העובדות – הוא צודק. אז ידעו אזרחיות ואזרחי ישראל, שבזמן שהם מפחדות ומפחדים לצאת לרחוב – מה זה חשוב לעומת שנתניהו צודק? ותדעו שאם נדקרתם, חלילה, או נפצעתם, או שמישהו יקר לכם מת, מה זה לעומת העובדה שנתניהו צודק? וגם בזירות אחרות, אם אין לכם איך לגמור את החודש, אם אתם לא מסוגלות או מסוגלים לשלם לרופא, נתניהו צודק; ואם אין לכם איך לשלם תשלומי הורים לבית-הספר, או לחלופין, אין מקום בכיתה שהבן או הבת שלכם תלמד בה, עזבו אתכם, נתניהו צודק. נתניהו עומד כאן, אזרחיות ואזרחי ישראל, ופשוט מדבר על טמינת הראש בחול, כשראשו תחוב עמוק עמוק עמוק בתוך החול. זה כאילו כמעט אי-אפשר לדבר – ובובובובו, ככה, כאילו הפה מלא חול מרוב שהראש טמון עמוק – ואומר: הטרור לא נובע מתסכול על היעדר הליך מדיני, אלא מהרצון להשמיד אותנו. ובאותה נשימה הוא אומר: אבל לא יהיה אפשר להשמיד אותנו. וזה רק אחרי שש שנים שבהן הוא מסביר לנו שאנחנו בכלל בסכנה קיומית. כל היום אנחנו בסכנה קיומית. אז לא הבנתי, אדוני ראש הממשלה, אנחנו בסכנה קיומית או לא בסכנה קיומית? קמים עלינו להשמיד אותנו, או לא קמים עלינו להשמיד אותנו? אבל כך או כך, אדוני ראש הממשלה, גם בסכנה הקיומית הקודמת טמנת את הראש בחול. טמנת את הראש בחול, והתרסקת, וריסקת את מדינת ישראל ואת ביטחון אזרחיות ואזרחי ישראל יחד עם הטמינה הזאת של הראש בחול; גם בסכנה הקיומית ההיא שהתרעת עליה, ולשיטתך – לשיטתך – נכשלת בה כישלון חרוץ. ואני כמובן, למי שלא עוקבות, מדברת על איראן והאיומים הגדולים של ראש הממשלה והאופן הכושל, המחפיר, שבו הוא טיפל במשבר הזה. וגם עכשיו, אדוני ראש הממשלה, אתה טומן את הראש בחול – לא תסכול, לא היעדר הליך מדיני, לא התמשכות של מה שאתה חושב שהוא סטטוס קוו בלי להבין לרגע שאין חיה כזו סטטוס קוו. המציאות לא קופאת על שמריה לנוחותך; העובדות לא משתנות פשוט משום שאתה מתעקש להמשיך לקרוא להן בשמות אחרים. התסכול הוא תסכול, המצוקה היא מצוקה. היא גדולה, והיא לא מצדיקה בשום אופן טרור. אבל להתעלם ממנה מביא אותנו שוב למצב שבו אתה טומן את הראש בחול, ואנחנו, אזרחיות ואזרחי ישראל, ומדינת ישראל, מתרסקים אל הקיר. אתה עומד כאן, אדוני ראש הממשלה, ואומר: אני קורא לאזרחים הערבים לחדול מלהסית, כפי שאני קורא ליהודים; בעודך מחזיק בתוך הממשלה שלך יהודים קיצוניים שמסיתים ומבעירים תבערה ומלבים את האש, ומסכנים את מדינת ישראל בכל יום, ובמיוחד בימים אלה שבהם הכול כל כך רותח, כל כך רגיש, כל כך מסוכן. אתה עומד כאן, אדוני ראש הממשלה, ואומר: אני קורא לכם להפסיק להסית, כשאתה לא מפספס הזדמנות להסית במו-עצמך נגד האזרחיות והאזרחים הערבים במדינת ישראל. ואחר כך גם עליהם בוודאי תגיד: זה לא התסכול. ובכן, אדוני ראש הממשלה, זאת ההסתה, זה התסכול, זאת האפליה, זה הדיכוי, וזו טמינת הראש שלך בחול, האופן שבו אתה חושב שאם אתה חושב שאתה צודק, המציאות תתאים את עצמה. אז נחש מה, אדוני ראש הממשלה? המציאות לא מתאימה את עצמה. וחוות וחווים את זה על בשרם אזרחיות ואזרחי ישראל בצורה הגרועה והקשה ביותר בימים אלה. ואתה לא מספק להם פתרונות. צועק פה בצלאל סמוטריץ באמצע נאומו של יושב-ראש האופוזיציה יצחק הרצוג: אז מה אתה מציע? – בעודו עומד פה ומציע, ומציע, ומציע; בעוד ראש הממשלה שלך, מר סמוטריץ, ממש לא מציע. אין לכם דרך, אין לכם אסטרטגיה ואין לכם פתרונות. ככה אנחנו עומדות ועומדים היום מול השוקת השבורה הזאת של הרוגים, של פצועות ופצועים, של פיגועים, של סכנת חיים וסכנה לתבערה של סכסוך דתי שממנו לא תהיה חזרה – משום שלכם אין דרך ולכם אין פתרונות למצב. אז, אדוני ראש הממשלה, צדק כמובן יושב-ראש המפלגה שלי שאמר: באמת, לא רגע אחד מוקדם, להסתכל למציאות בעיניים, להבין שהכישלון שלך הוא על חשבון כל אחד ואחת מהאזרחיות והאזרחים במדינה הזאת ועל חשבון הגורל שלה, להחזיר את המפתחות וללכת הביתה, ויפה שעה אחת קודם. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. השר יריב לוין ישיב אחר כך במרוכז על שלוש הצעות האי-אמון יחד. אני קוראת – בבקשה – לחבר הכנסת יוסף ג'בארין לבוא ולהציג בפנינו מטעם הרשימה המשותפת – חד"ש, רע"ם, בל"ד ותע"ל: כישלון הממשלה בכל התחומים: המדיני, החברתי והכלכלי. בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה רשימת הדוברים? פשוט לא מופיע – – – <היו"ר נורית קורן:> עדיין אין רשימת דוברים עכשיו, זה רק הצעות האי-אמון והמציעים. אחר כך. הם רק המציעים. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, לממשלה הזאת אין פתרון פוליטי. היא לא מוכנה להגיע לפשרה היסטורית, היא לא מוכנה לפרק התנחלויות, היא לא מוכנה להכיר בזכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני כמו שאר העמים. תחת זאת, בנימין נתניהו וממשלתו מבעירים תבערה. אין לממשלה פתרון, ולכן היא יכולה רק לברוח קדימה, להצית אש. לאחר שלא הצליח להביא למלחמה אזורית מול איראן, נתניהו עושה מה שתמיד עשה – להצית אש. באש שהוא מצית נפגעים כולם, יהודים וערבים. האחריות הפוליטית על הדם שנשפך היא של ממשלת ישראל, ושלה בלבד. ממשלת נתניהו היא לא ממשלת חיים. מי שבוחר בחיים חייב לקום נגדה. עבור האזרחים הערבים – האירועים הנוראים של אוקטובר 2000 לא נשכחו מאתנו, כאשר 13 אזרחים ערבים נורו למוות על-ידי כוחות הביטחון, רק כי הביעו מחאה על האפליה והדיכוי. בתקופה האחרונה נראה כי האווירה הקשה של הסתה ושל שנאה חוזרת על עצמה, ואף הופכת לשגרה, תוך התרת דמו של ציבור שלם, הציבור הערבי. רבבות אזרחים ערבים נעצרו בשל מחאה פוליטית, המשטרה דיכאה באלימות משמרות מחאה של אזרחים ערבים, ילדים וילדות נעצרים לפני שהספיקו אפילו לומר מילה, רק משום שהתכוונו לממש את זכותם להפגין או לשבות. האם מישהו מכם לא ראה את הסרטון שבו כוחות הביטחון כמעט מוציאים להורג את הצעירה הערבייה אסראא עבד, שנורתה כמה פעמים על-ידי שוטרים אף-על-פי שלא היוותה סכנה מיידית להם או לסובבים אותם? אלה רק כמה דוגמאות לביטויים של כמעט שלטון צבאי בתקופה האחרונה. חברי חברי הכנסת, הסיבה העיקרית והברורה לגל האלימות הנוכחי היא הפרובוקציות המתמשכות של מתנחלים ופעילי הימין, שהגבירו באופן ניכר את כניסותיהם לאל-אקצא, בגיבוי הממשלה ובשיתוף פעולה של שרים וחברי כנסת מהקואליציה. במשך ימים רבים נסגרו הדלתות המובילות למסגד אל-אקצא למשך כמה שעות, ורק המתנחלים הורשו להיכנס. הייתי שם, כאשר המסגד היה ריק ממתפללים, ריק, חוץ מאותם מתנחלים. אם זה לא שינוי בסטטוס-קוו, מהו שינוי? זאת ועוד, אוטובוסים עם אזרחים ערבים שנסעו לירושלים, וכן ברכביהם הפרטיים, נעצרו על-ידי המשטרה והאנשים הורדו מהם, תוך פגיעה קשה בחופש התנועה שלהם ובחופש הדת. מדובר בהפרות פרובוקטיביות של הסטטוס-קוו העדין בירושלים, בתמיכה ובעידוד ממשלת נתניהו. הפרות אלה אינן מתרחשות בחלל הריק, הן חלק מניסיון שיטתי ומתמשך לחבל בכל אפשרות לפשרה עתידית ולהקמת מדינה פלסטינית עצמאית לצד – ולא על חשבון – מדינת ישראל, מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה ירושלים המזרחית. הפרת הסטטוס-קוו באתרים הקדושים בירושלים היא רק הנדבך האחרון, שמתווסף למדיניות ההתנחלות במזרח העיר, להריסת הבתים המסיבית, לשלילת התושבות של אלפים מתושבי העיר המזרחית, לנישול תושבי מזרח העיר הערבים מרכושם, מאדמתם, ולמדיניות ענישה קולקטיבית נגד הפלסטינים, לאפליה הבוטה נגדם – בתקצוב, בהקמת תשתיות, בשירותי בריאות וחינוך – כל זאת בניגוד מוחלט לחובותיה של מדינת ישראל – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> חבר הכנסת ג'בארין – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – כל זאת בניגוד מוחלט לחובותיה של מדינת ישראל ככוח כובש על-פי הדין הבין-לאומי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> למה אתם עולים להר-הבית – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> נתניהו פועל להגברת ההתנחלות בשטחים, לחיזוק התוכנית לסיפוח שלהם לישראל וללגיטימציה של ההתנחלויות האלה. פעולותיו מכוונות למנוע את סיכוי הקמתה של מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מסכים, אבל – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – ולהותיר את המצב הקיים על כנו. <מיקי לוי (יש עתיד):> חבר הכנסת ג'בארין – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> נתניהו פועל להותיר על כנו את המצב שבו פלסטינים, מיליוני פלסטינים – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> בשביל מה אתם עולים להר-הבית – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – חיים בבנֶטוסטנים שהכניסה והיציאה מהם נשלטות בידי הצבא של ישראל – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> בשביל מה אתם עולם להר-הבית? למה לעורר – – – למה להתסיס? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – ואשר ישראל מפעילה עליהם מגבלות כלכליות או פוליטיות קשות. שמענו לפני רגע את ראש הממשלה. ראש הממשלה מסיר מממשלתו כל אחריות לתהליכים ולמדיניות שהובילו את כולנו לגל האלימות הנוכחי, ובוחר תחת זאת לגלגל בציניות את האשמה לפתחה של ההנהגה הפלסטינית, אלינו, חברי הכנסת הערבים, ואל התנועה האסלאמית, שעכשיו גם מאוימת – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> התנועה האסלאמית לא מסיתה? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – בהוצאה אל מחוץ לחוק. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> התנועה האסלאמית לא מסיתה? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני רוצה לומר – אני רוצה לומר, הפעילות של התנועה האסלאמית מתקיימת במסגרת גבולות חופש הביטוי וחופש ההתנגדות – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> באמת, מה אתה אומר. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – חופש הפעילות הפוליטית – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מה שעשה – – – זה במסגרת חופש הביטוי? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – שכל משטר דמוקרטי צריך לכבד. גם הפעילות במסגד אל-אקצא היא פעילות דתית ופעילות חברתית שאינה חורגת מחופש הדת – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אז במסגרת הדת מותר – – – סכינאות? לא מבינה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – והיא חלק מהזכות לחזק את הזיקה למקום קדוש ביותר לקהילה. אז מה יהיה הצעד הבא? להוציא את כלל האוכלוסייה הערבית מהחוק – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> חס וחלילה. בשביל מה, אבל, אתם עולים להר-הבית מחרתיים? בשביל מה? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – להכריז על כלל האוכלוסייה הערבית כהתארגנות בלתי חוקית? מה שלא חוקי כאן זה לרמוס זכויות של קבוצות מיעוט. מה שלא חוקי כאן זה הכיבוש. מה שלא חוקי כאן זה הדיכוי. מה שלא חוקי כאן זה השליטה בכוח בגורלו של עם אחר. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> למה אתה לא מגיב על מה שאמר עלי סלאם – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> הגורם האמיתי והשורש של גל האלימות הוא הימשכו של הכיבוש זה כחמישה עשורים. ונתניהו ושריו, במקום לקדם פתרון, מעמיקים את הסכסוך ומעמיקים את הייאוש על-ידי המשך בנייה בהתנחלויות, לרבות במזרח-ירושלים, וכן על-ידי ניסיון להעמקת השליטה כאמור במסגד אל-אקצא. אנו מזהירים את הממשלה מפעולות חסרות אחריות שעלולות להוביל למרחץ דמים. אנו מזהירים את הממשלה מהתרגיל הישן של להתמודד עם השרפה על-ידי הבערת עוד שרפה, להשתיק את המחאה על-ידי כוח ועוד כוח. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אז תודיעו שאתם לא עולים להר-הבית ביום רביעי. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> חברי חברי הכנסת – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> בבקשה, תגיב על זה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> חברי חברי הכנסת, אני מאמין שרוב הציבור היהודי בישראל אינו שותף פעיל לפשעים שנעשים בשמו. רובכם, אזרחי ישראל, לא קיצונים שרוצים להצית מלחמת דת; רובכם לא רוצים שפיכות דמים, ורובכם אנשים שאינם חושבים שיהודי עליון על ערבי, שיש גזע אדונים, כפי שטוענים מסיתים כאן בתוך הכנסת וברחובות, ולצערי הם לא מעטים. אותם מסיתים, שעושים לנו טובה שאנחנו כאן, ואף קוראים – שמעתי היום – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> גם אתם לא עושים לנו טובה – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – שמעתי היום שקוראים לערוך עלינו חיפוש, עלינו כחברי הכנסת, בכניסה למשכן. פשוט בושה וחרפה. בושה וחרפה. <מיקי לוי (יש עתיד):> בזה אתה צודק במאה אחוז. בושה וחרפה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני רוצה לפנות אליכם, אזרחי ישראל, כי יש לכם אחריות. יש לכם אחריות, כי הממשלה מבצעת פשעים ומנציחה פשעים, עוולות, וזורעת ייאוש בשמכם. יש לכם אחריות, כי יש לכם קול וייצוג, ואתם אחראים, כי אתם יכולים להפסיק ללכת שולל אחרי ממשלת הרמאות הזאת; אחרי אלה שמרווחים הון פוליטי וכלכלי מההסלמה הזאת; אחרי אלה שמסיתים באמצעי התקשורת נגד ההנהגה הדמוקרטית של הציבור הערבי; אחרי אלה שמזמנים לחקירות שב"כ תלמידות אחרי שכתבו פוסט פרטי באינטרנט; אחרי אלה שמאמינים שמעצרים סיטוניים של ילדים, אזרחים לא מעורבים, הם פתרון לבעיה; אחרי אלה שקוראים לאזרחים היהודים לשאת נשק, קריאה שגובלת בהתרת דמו של הציבור הערבי. אני פונה אליכם, אזרחי ישראל, כדי שתפעלו להחלפת הממשלה המסוכנת הזאת. קחו אחריות לגורלכם, ותשליכו ממשלה זו הצדה, ותבחרו נציגים שיהיו מוכנים לשים סוף להידרדרות, לתקן עוולות, להידבר ביושר, כשווים בין שווים, עם ההנהגה הפלסטינית; ממשלה שתבין שגם לעם הפלסטיני מגיעות אותן זכויות ואותן הזדמנויות שמגיעות ליהודים. <היו"ר נורית קורן:> תם הזמן. אני מבקשת לסיים. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושבת-ראש, אני מסכם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> במדינה הפלסטינית שתקום? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני מסכם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, אני שואל. <היו"ר נורית קורן:> משפט אחד בבקשה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> שוויון וכבוד וחיים ראויים הם הדבר היחיד שמנצח כל ייאוש ומנצח כל הקצנה. ואני רוצה לסיים בקריאה ליהודים והערבים, ברגעים קשים אלה, לצעוד יחד לעבר עתיד טוב יותר לכולנו, עתיד שמבוסס על ההכרה שכולנו שווים כבני-אדם וכאזרחים – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מאה אחוז. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – עתיד טוב יותר, שבו גם הפלסטינים ייהנו מזכותם להגדרה עצמית בגבולות 67'. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה, חבר הכנסת ג'בארין. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> שלום אמיתי יביא שקט אמיתי, שלום אמיתי יביא שגשוג כלכלי. ממשלות ישראל ניסו את הכול, אך טרם ניסו את השלום. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת ג'בארין, כבר נתתי יותר מהזמן, בבקשה לרדת. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> ממשלות ישראל ניסו את הכול, אך טרם ניסו את השלום. תודה. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת ג'בארין. <מיקי לוי (יש עתיד):> תגיד לי איזה סטטוס קוו אנחנו הפרנו. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מה אתה רוצה? למה אתם עולים להר-הבית? למה? <מיקי לוי (יש עתיד):> ג'בארין, אני מחזיק ממך אדם ישר. <היו"ר נורית קורן:> אני רוצה להמשיך. חבר הכנסת מיקי לוי, אני מבקשת. אני קוראת לחברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה, להצעת האי-אמון השלישית, של מרצ: אובדן הדרך של הממשלה בתחום המדיני, החברתי, הכלכלי והאזרחי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אתם מציתים את השטח. בשביל מה? בשביל מה? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> ודאי שכן. מה אתה חושב, שאני – – – של אורי אריאל? אבל הוא אסר על כולם, הוא אסר. <היו"ר נורית קורן:> חברים, אפשר לדון קצת יותר בשקט ולאפשר לחברת הכנסת מיכל רוזין לשאת את דבריה? אני מבקשת. חברת הכנסת איילת ורבין, בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל תסבירו לי איזה סטטוס קוו, מה הפרנו? <היו"ר נורית קורן:> חברי הכנסת, בבקשה לשמור על השקט ולאפשר לחברת הכנסת מיכל רוזין לשאת את דבריה. בבקשה. <קריאה:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> תעשה לי טובה, זה מטעמי ביטחון. אתם מוכרים בולשיט לציבור שלכם. ג'בארין, אני מחזיק ממך אדם ישר, אתה מוכר בולשיט לאזרחים שלכם. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. תאפשרו לחברת הכנסת מיכל רוזין לשאת את דבריה. בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי, איילת חברתי, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, אולי גם לנאום שלי יהיו לך קיתונות להשמיע. יום פתיחת המושב הזה אמור להיות טקסי ומרגש, אבל כולנו פה במועקה, בוודאי בתוך הבית הזה, ברחבי המדינה, תחושה של תופת ומרירות, היעדר תקווה ואופק. קודם כול, בראש ובראשונה, אני רוצה לאחל החלמה מהירה לפצועים, ולמסור את תנחומי הכנים למשפחות שלצערי הרב הצטרפו למעגל השכול. אין ולא תהיה הצדקה לטרור. הגדה בוערת, ירושלים מתפוררת, מבצע רודף מבצע וגל מגיע והופך לצונאמי שממשיך לשטוף אותנו יחד אתו. ואני רוצה להזכיר מעל במה זו, וצריך להזכיר שוב, ושוב ושוב, שיש דרך אחרת. בזמן שאתם צועקים: הר-הבית בידינו, אני מזכירה לכם ששולחן משא-ומתן גם הוא ברשותנו ויכול להיות בידינו. דווקא בתקופה הקשה הזאת אנחנו צריכים לבחור בשלום, בתקווה. ממשלת ישראל צריכה לבחור בחזון ובאופק; לא רק בנאומים ובשתיקות ארוכות באו"ם, אלא הלכה למעשה בדיאלוג ויוזמה מדינית אמיתית, ארוכת טווח. לצערי, המסרים שמושמעים על-ידי הקיצונים הם מסוכנים ומחלחלים בקרב האזרחים והאזרחיות ובקרב השותפים שלנו – אמורים להיות השותפים שלנו – העם הפלסטיני. הסכנה היא בסתימת הגולל על הפתרון. אנחנו לא יכולים לעמוד מנגד, כצופים מהצד, ולחכות לראות מה קורה לספינה שאנחנו מייחלים שתגיע אל השלום, אותה ספינה שהולכת ושוקעת. אסור לנו לוותר על החזון הזה, בעיקר למען ילדינו. ואתם, אני מסתכלת עליכם, השרים – יושב פה שר התיירות, ואני מסתכלת על המודעה שפרסמתם בעיתון – – <היו"ר נורית קורן:> את לא יכולה להציג מוצגים. <מיכל רוזין (מרצ):> – – שרים בממשלה שאמורים להוביל מנהיגות, אמורים להוביל חזון, אמורים להוביל אופק, ואתם יוצאים בהפגנות נגד ראש הממשלה שלכם. אתם הפקרתם את הציבור. אתם מלבים את הלהבות, אתם מתסיסים את השטח, אתם מקריבים את ביטחון ישראל על מזבח השנאה. הפשלתם שרוולים, עליתם להר-הבית והובלתם אותנו לאט-לאט לתוך אינתיפאדה שלישית יזומה ומתוכננת היטב. וכפי שאתם יודעים היטב, כשהטרור משתולל ברחוב, אתם פתאום הופכים לקדושים מעונים ומפיצים ארס ודברי הסתה; מתכסים בדברי תוכחה שיסתירו את הכישלון החרוץ שלכם. מתי כבר תיקחו אחריות ותודו שאין לכם פתרון? אתם רוצים לנהל את הסכסוך, אתם לא רוצים לפתור את הסכסוך. פעם אחר פעם המדיניות שלכם מובילה אותנו לשפיכות דמים חסרת מעצורים. האחריות – לא כמו שאומר נתניהו שהיא על אבו מאזן; האחריות היא על מדינת ישראל, על ראש הממשלה שלנו. הוא אחראי לציבור שלנו, הוא צריך לתת תשובות לציבור שלנו, והפתרון הזה הוא בידיכם. והדרך להפסקת הטירוף ידועה היטב. שרים בממשלה שמאבדים את עצמם לדעת מפגינים נגד עצמם, במקום להבטיח ולהוביל את העם שלהם לחוף מבטחים. אתם מקוששים הון פוליטי כזה או אחר, מקוששים קולות, בזמן שאתם נדרשים להיות אמיצים, להיות מנהיגים, ולעצור את מרחץ הדמים. אבל סיבוב הפרסה שחברי הקואליציה מנסים לעשות על חשבון הציבור לא עוצר שם. הקריאות לחידוש הבנייה בשטחים, הרחבת הבנייה בירושלים, יהודה ושומרון, זה הפתרון לטרור? זה מצית את הטרור, זה משלהב את הרוחות. זה לא מייבש את ים הכיבוש. אני שואלת אתכם: אתם מודעים להשלכות של המעשים שלכם? כל העם מסתכל עליכם, ואתם מעודדים שנאה? זאת לא ממשלת ימין לאומית, אלא ממשלת חידלון לאומי; ממשלת הפקרות שקוראת לאזרחים שלה לשאת נשק במקום שהיא תיקח אחריות לביטחון התושבים, במקום שהיא תשמור על הביטחון. מתחת לאפכם זרמים קיצוניים ימניים שולחים איגרות שקוראות לחיילי צה"ל להעלים עין מפעולות נקם בשטח. פעילי ארגון להב"ה ו"לה-פמיליה" משתוללים ברחובות ירושלים וצדים עוברי אורח ערבים חפים מפשע. אתם לא יכולים להתנער מהמעשים האלה; הם מקבלים רוח גבית מכם בכל פעם שנבחר ציבור משמיע דברי בלע והסתה, כשחבר הכנסת מוטי יוגב מקלל וחוסם את דרכה של תושבת מזרח-ירושלים, וממשיך בהתעמתות עם המשטרה. בעל הבית השתגע? גם על החוק בישראל איבדתם שליטה. עוד ועוד הקצנה. אתם מגדלים דור שלם שלא מכיר תקווה. מכסים את עיניכם לנוכח אינתיפאדה שמנוהלת ומונעת על-ידי ילדים. זהו הדור החדש של הכיבוש, שגדלו על הקיפאון המדיני; שאין להם לא עבר, לא הווה ולא עתיד. ניהול הסכסוך ניהל את חייהם וקולות האזעקה הדירו שינה מעיניהם. זאת המציאות שעתידה להשתלט על עתיד ילדינו ולזרוע הרס במדינה שלנו. הממשלה שטוענת שמטרתה אחדות היא זו ששוברת את רוחנו מבפנים: מפוסטים בפייסבוק, וכמובן החוקים שאתם מחוקקים. אתם משקרים לעם, מוליכים את כולנו לתהום שאין ממנה חזרה, ובתוכנו הר-געש שמאיים להתפרץ. אנחנו מפולגים, וכל יום הפך להיות תשעה באב; ימין נגד שמאל, שמאל נגד ימין – אתם מובילים אותנו למלחמת אחים. אבל הטענות שלי הן לא רק לממשלה ולקואליציית הימין, הטענות שלי הן גם לאופוזיציה משמאל. ויקום אדם החפץ בשלום ובאלטרנטיבה, והיכן האופוזיציה בישראל? אני מסתכלת ימינה, שמאלה, ומגלה שהשותפים שאמורים להיות לנו באופוזיציה החליטו גם הם להתנחל בימין. חבר הכנסת לפיד איבד את המצפן הערכי וקורא ללא בושה למשפטי שדה. הסרת הצעת האי-אמון היום היא בגידה בציבור השפוי, שמביט בתדהמה אל אובדן הדרך של הממשלה וחוסר האלטרנטיבה שמציעה או לא מציעה האופוזיציה. מדהים לראות איך ברית האחים מימי הממשלה הקודמת עדיין חיה, נושמת, בועטת ומהדהדת מספסלי האופוזיציה. חבר הכנסת יושב-ראש האופוזיציה, הרצוג, אומר בנאום שלו שיושבת-ראש מרצ הלכה שמאלה. לא ידעתי שהוא התחיל לספר בדיחות. נסחפת כל כך חזק ימינה שאיבדת לחלוטין את קנה המידה מה זה שמאל ומה זה ימין. יש לי תחושה שרבין, גם רבין, שאף פעם לא היה מצביע מרצ, מתהפך בקברו. מרצ הייתה ועודנה תמיד נושאת הדגל של השלום והשוויון וזכויות האדם לכל יושבי הארץ הזאת. אנחנו לא משנים את הדעות שלנו לפי סקרי דעת קהל, לפי משב הרוח או כותרות בתקשורת. ואני קוראת אליך מכאן, יושב-ראש האופוזיציה: אל תשאיר אותנו בודדים במאבק על השלום. הנאום שלך, דרך אגב, לא שכנע אותי בכלל. לא שכנע אותי שאתה לא ממשיך לפזול לעבר כיסאות הממשלה. עם ישראל לא צריך עוד מלך, הוא צריך חזון. ובינתיים, אתה פושט רגל ערכית, וראש הממשלה גוזר עליך קופון. אל תיתן לו לגרור אותך במורד המדרון החלקלק של הימין. זה קשה, נכון, במיוחד בימים כאלה. צריך להיות אמיץ, צריך להיות מנהיג, אבל זה עניין של בחירה. כמו חבר הכנסת לפיד – אני מצפה ממך שלא תיפול במלכודת הפופוליזם. ואתה, ראש הממשלה, תמיד היית ונשארת זאב בודד ומפוחד, מנהיג חסר חזון ואופק, שהמחויבות הגדולה ביותר שלו היא לא לציבור הבוחרים אלא לכיסא המלך. אבל הפעם הקואליציה שאתה עומד בראשה מערימה עליך קשיים ועוקפת אותך מימין. אפילו ביתך הפוליטי רואה בשלטונך ובך הבל הבלים. אתה ניצב עירום אל מול קולותיהם המשיחיים של הפלגים הקיצוניים בקואליציה שלך. הקיצונים שבמפלגתך הצטרפו לשורותיהם של חברי הבית היהודי. אלה יחד מובילים אותנו לאובדן לאומי ולהרחבת מעגל הדמים. הגיע הזמן להסתכל למציאות בעיניים: ממשלת ישראל מובילה אותנו לעימות דתי, מדיני, לאומי, אלים וחריף. ממשלה שאיבדה את דרכה, חסרת הנהגה וחזון, שאין לה שום פתרונות, מחפשת פתרונות קסם, אבל הפתרונות האלה סופם להתבדות. הדרך היחידה היא לא פתרון כוחני, אלים. הדרך היחידה היא פתרון מדיני. אין שום טעם, חברות וחברים, בממשלה ללא אופק, ללא פתרון, שמתנהלת ומנהלת את המדינה הזאת מיום ליום ללא תקווה. לנו, לאזרחי ואזרחיות המדינה, מגיע עתיד טוב יותר. <היו"ר נורית קורן:> תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. אני מזמינה את השר לבוא ולהשיב על הצעות האי-אמון – השר יריב לוין, שר התיירות, השר המקשר בין הממשלה לכנסת. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, מכובדי חברות וחברי הכנסת, אני רוצה, כמובן, לפתוח באיחולי החלמה לפצועים, ובתנחומים למשפחות הרוגי גל הטרור הנוכחי, ולקוות שלא נזדקק לחזור על הדברים האלה יותר. מכובדי, אני רוצה לפתוח דווקא בדברי הערכה, גם לסיעת יש עתיד וגם לסיעת ישראל ביתנו, שהשכילו להבין שבעת הזאת להגיש הצעת אי-אמון בממשלה זה לא דבר נכון, ונהגו, אני חושב, לפחות בעניין הזה, במידה של אחריות ובמידה ראויה. ואני מוכרח לומר לחברי באופוזיציה, שלפעמים השימוש הרב שנעשה בהצעות האי-אמון שוחק אותן עד דק, ולפעמים דווקא כאשר נמנעים מכך יש יותר משמעות כאשר מחליטים בכל זאת להשתמש בכלי הזה, ובמובן הזה אני בהחלט מכבד את ההחלטה שלהן, והיא ראויה להערכה. אני רוצה להתייחס בכל אופן להצעות האי-אמון, ואני אעשה זאת באמת בקצרה, וכסדרן. אני מוכרח לומר שקשה היה שלא לתמוה על הנאום של יושב-ראש האופוזיציה, שכולו היה לקוח, לצערי הרב, מעולם הדמיון: מה היה קורה אילו היה מנצח בבחירות ומה היה קורה אילו היה עושה כך ואילו היה עושה אחרת. תראו, זה באמת נכון: אילו היה בצד השני פרטנר אמיתי שהיה רוצה בשלום, אילו היה עסקינן בציבור שמוקיע בתוכו את הטרוריסטים – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – היית אומר שהוא לא מתאים. <שר התיירות יריב לוין:> – – ולא קורא על שמם רחובות – אתה יודע, חבר הכנסת חסון, לא יעזור שום דבר: כמה שתשב בצד הזה של השולחן, לא אאמין שאתה מתכוון ברצינות למה שאמרת עכשיו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אבל צעקתי לך גם כשהייתי בצד הזה, אדוני. <שר התיירות יריב לוין:> לא, לא יעזור. פשוט לא יעזור. אני מכיר אותך יותר מדי שנים, אני נוטה לייחס לך הרבה תכונות טובות, ותמימות היא לא תכונה כל כך טובה בהקשר של הנהגת עם, ואינני מוכן לחשוב אפילו שאני יכול לייחס לך אותה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> היה שווה לצעוק קריאת ביניים. <שר התיירות יריב לוין:> נכון. שווה. ולכן אני אומר לך – בואו, צריך גם אומץ להגיד לציבור את האמת, וצריך אומץ גם לעשות חשבון נפש. וכשדיבר כאן יושב-ראש – לא יודע אם לקרוא לזה מפלגתך – מערך המפלגות שאתה חבר בו, הוא מנה את הישגיה של מפלגת העבודה בהקמת המדינה, ואני אומר לך, חבר הכנסת חסון: יש למפלגת העבודה הרבה זכויות והרבה הישגים. לאף אחד מהם היא לא הייתה מגיעה לו הייתה נוקטת את קו הפעולה ובדרך המחשבה שמציגים ראשיה דהיום. והסיבה שהיא ממשיכה ויושבת באופוזיציה זו בדיוק הסיבה הזאת: אובדן דרך מוחלט, אובדן קשר עם המציאות, חיים בתוך איזה עולם של דמיון. אבל הנהגת מדינה זה עניין רציני. המציאות שאנחנו חיים בה היא מציאות מורכבת, והאחריות שנדרשת מראש ממשלה היא אחריות רבה וכבדה, ואני חושב שאם למישהו הייתה איזו שאלה מדוע לא נבחר מר הרצוג לראשות הממשלה, נדמה לי שהנאום שלו היום, התלוש והמנותק מכל מציאות, הבהיר והסביר את העניין הזה הַסבר היטב. אחר כך עלה חבר הכנסת ג'בארין כדי להציג את הצעת האי-אמון בשם הרשימה המשותפת. אני מוכרח לומר שאני כל פעם תוהה אם אני בכלל צריך להתייחס לדברים האלה, מצד רשימה שחבריה, גם בעת הזאת, לא נשמעת מפיהם מילה אחת של גינוי לרוצחים, ולעומת זאת נשמע מפיהם המון אמפתיה וסימפתיה לאויב. תמיד יש צד אחד אשם; תמיד זה רק ראש הממשלה נתניהו, זה רק מדינת ישראל, זה רק צה"ל. הם תמיד רעים, תמיד לא בסדר, ותמיד יש צד אחד צדיק. פעם אחת הוא רעול פנים נושא דגל "חמאס", ופעם אחת הוא מסתובב עם סכין ביד ודוקר ילדים, ובפעם אחרת נושא בלון גז כדי להתפוצץ בלב ירושלים. ואתם ממשיכים בשלכם. חבר הכנסת ג'בארין, אתה באמת חושב שמישהו מסוגל להתייחס ברצינות לטענות האלה ולדברים האלה? אבל אני אומר לך מה כן – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – גם לציבור שלכם מתחיל להימאס, ואני חושב שהקול האמיץ ששמענו מראש עיריית נצרת, שביטא כאב מאוד גדול – אתם יכולים לצחוק ואתם יכולים לחייך – ביטא כאב מאוד מאוד גדול, ואני אומר לכם את זה כשר התיירות, שרואה בנצרת מקור ומוקד תיירות מרכזי במדינת ישראל – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – ורוצה לעשות ולהשקיע כדי להביא לנצרת כמה שיותר תיירים, גם מבחוץ וגם מתוך הארץ. ורואה ראש העיר של נצרת, בעיניים כלות ובכאב גדול, את הנזק הנורא שאתם גורמים לו, וגורמים לעיר שלו, וגורמים לפרנסת התושבים שלו, וגורמים לכולנו, במקום לעשות בדיוק את ההפך – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – לנהוג באחריות, חבר הכנסת עודה, לנהוג ביושרה כלפי הציבור ששלח אתכם, להרגיע את הרוחות, לחפש דרך לפתור דברים, ולא לעשות את מה שאתם עושים פעם אחר פעם, לתמוך באופן אוטומטי בכל רוצח, בכל טרוריסט, בכל מי שעושה הכול – אגב, לא רק לרצוח ביהודים – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – לא רק לרצוח ביהודים, אלא גם לגרום נזק נורא לאותם אלה שמבקשים לקיים כאן באמת חיים אחרים וחיים של שלום וחיים משותפים. ואתם, חברי האחרים באופוזיציה, מעדיפים לשבת אִתם. אתם, מכובדי וידידי חברי הכנסת של סיעת ישראל ביתנו, עם כל חילוקי הדעות שיש בינינו לפעמים, וגם כעס אישי שקיים לפעמים, עדיין, נדמה לי שהבחירה שלכם לשבת אתם ולצדם באופוזיציה היא בחירה שאני באופן אישי לא יכול לקבל ולא יכול להבין. אני גם חושב שלציבור קשה לקבל וקשה להבין – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – ואני אומר את זה דווקא משום ההערכה, אתה יודע, חבר הכנסת אילטוב, שאני רוחש לכל אחד ואחד מכם בנפרד ולכם ביחד כסיעה; וגם מתוך הראייה של היכולת והדברים המצוינים שהיינו יכולים לעשות ביחד לו ההיגיון והאחריות היו גוברים על דברים אחרים, ועדיין לא מאוחר. ואני אומר כאן בצורה הברורה ביותר: רבותי, העובדה שחברי הרשימה המשותפת נוהגים באופן הזה רובצת במידה רבה לפתחנו. אני חושב שהגיע הזמן שאנחנו נקבל את אותן החלטות, נחוקק את אותם חוקים, וננהג בדרך הזו לא רק כאשר הטרור משתולל ברחובות אלא באופן רציף. ובראש ובראשונה, האחריות הזו רובצת לפתחה של מערכת המשפט, שפעם אחר פעם, בין שזה הייעוץ המשפטי לממשלה ובין שזה בג"ץ, פעם אחר פעם לא מבינים את המציאות שאתה אנחנו מתמודדים ונכשלים בלספק לנו את הכלים המתאימים כדי שאפשר יהיה למנוע גלי טרור כאלה ולהתמודד אתם בצורה האפקטיבית ביותר. אני בהחלט מברך על כך שסוף כל סוף ההבנה חדרה גם למקומות האלה, וצעדים שהוצעו – ואפילו, אני יכול לומר לכם, אני עצמי הצעתי כאן לפני למעלה משנה, בתוכנית מסודרת שהצגתי של שמונה נקודות למאבק בטרור; צעדים אלמנטריים, פשוטים, שבכל מדינה היו ננקטים כבר מזמן – סוף-סוף, לפחות חלקם, בעיקר בכל מה שקשור לאותם מיידי אבנים ומסיתים, עכשיו סוף-סוף ננקטים. ואני רוצה מילה אחרונה לומר לעניין הצעת האי-אמון שהגישה חברתי חברת הכנסת מיכל רוזין – אני באמת אומר לך, אני כל פעם מחדש תמה על הפער האדיר שבין היכולות שלך והידע שלך לבין הדברים שאת אומרת כאן מעל הדוכן. הרי זה פשוט קשה להאמין. את יודעת, ואני באמת שמעתי אותך ושאלתי את עצמי אם זה באמת, אמיתי, אם זה לא – – <מיכל רוזין (מרצ):> הכול אמת לאמיתה. <שר התיירות יריב לוין:> – – אם זה לא משהו תלוש, לקוח מאיזה עולם אחר. חברת הכנסת רוזין, את באמת לא רואה מה קורה פה? את באמת לא רואה עם מי יש לנו עסק? את באמת לא רואה מה מתרחש בכל רחבי המזרח התיכון? בכל רחבי העולם? <מיכל רוזין (מרצ):> אני מרגישה שאתם לא רואים. <שר התיירות יריב לוין:> את באמת חושבת שאם רק יקום בנימין נתניהו ויגיד: "קחו לכם את מחצית ירושלים", הכול ייפתר? השלום יפרוץ? האסלאם הקיצוני יניח את נשקו וייעלם? נו, באמת. נו, באמת. <מיכל רוזין (מרצ):> נתת צ'אנס – – – <שר התיירות יריב לוין:> נו, בוודאי, ניסינו. היו, לצערי, כאלה שהקשיבו לכם, עשו את הסכמי אוסלו ועשו התנתקות ועשו עוד כל מיני דברים, ולאן הגענו? לא נגיע לשום מקום כך. חברת הכנסת מיכל רוזין, את יודעת, אפשר להתווכח – – – <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> אתה זוכר מי הצביע בעד ההתנתקות? <שר התיירות יריב לוין:> אני זוכר מי הצביע בעד ההתנתקות. אני גם זוכר מי פוטר ערב ההתנתקות, אם אנחנו רוצים לדבר על זה, ואני גם אומר לך, חבר הכנסת ליברמן, אני האחרון שיגיד לך שיש אדם שהוא חף מטעויות. אבל החוכמה היא לא לעשות רק את חשבונות העבר, אלא לדעת בצורה נבונה להסתכל על המציאות ולאחד כוחות מולה ולהשיג את המקסימום. <מיכל רוזין (מרצ):> אבל אתה זה שמפגין נגד ראש הממשלה שלך. <שר התיירות יריב לוין:> ואני אומר לך, חבר הכנסת ליברמן, שאני יודע שיש בך את המנהיגות הדרושה כדי לעשות את זה, ואני חושב שביחד אפשר להגיע להרבה יותר מאשר בפיצול המלאכותי הזה, שבו אתם יושבים עכשיו לצד הרשימה המשותפת בגוש האופוזיציה. <מיכל רוזין (מרצ):> השר לוין, אתה יכול להסביר איך זה שאתה בממשלה מפגין נגד הממשלה שלך ומפרסם הודעות בעיתונים? למה אתה לא מתפטר? <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת רוזין, הדאגה שלך – קודם כול, אני מתרשם מהדאגה שלך לראש הממשלה ומהאימה שאוחזת בך נוכח החשש שמישהו מפגין כנגדו. <מיכל רוזין (מרצ):> לא, פשוט נראה לך שמה שאני אומרת לא אמיתי – נראה שאתם לחלוטין קמופלאז'. <שר התיירות יריב לוין:> אני עוד הפעם מציע לא לקרוא בעיתון אלא להסתכל על המציאות, והמציאות היא מאוד פשוטה: לא רק שלא הייתה הפגנה נגד ראש הממשלה, אלא להפך, הייתה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> יש מודעה בעיתון. <שר התיירות יריב לוין:> אני לא יודע מי פרסם מודעה. אני לא פרסמתי. <מיכל רוזין (מרצ):> אתם פרסמתם מודעה בכסף – – – <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת רוזין, אני מודיע לך מעל הדוכן שלא פרסמתי שום מודעה, ואני לא יודע על איזו מודעה את מדברת. לא ראיתי אותה. יכול להיות שמישהו פרסם מודעה. בחברה דמוקרטית גם זה מותר, וטוב שכך. אבל אני יכול לומר לך – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – ששרים שמצביעים בממשלה הם אלה שמפרסמים. <שר התיירות יריב לוין:> אבל אני יכול לחסוך לך את הדאגה, חברת הכנסת רוזין. כפי שאמרתי, גם באותה עצרת, שבה עשיתי את מה שלדעתי כל פוליטיקאי הגון צריך לעשות – וזה לא רק ללכת לציבור לפני הבחירות ולבקש תמיכה אלא גם לבוא ולהיפגש עם הציבור תוך כדי כהונת הממשלה, ולשמוע את הציבור וגם לומר לו את מה שהוא חושב – אמרתי את מה שאני חושב, אומר גם כאן, שיש ראש ממשלה וממשלה שמובילים את מדינת ישראל באחריות – – <מיכל רוזין (מרצ):> לאן? <שר התיירות יריב לוין:> – – עושים את כל מה שצריך בצורה נבונה ואחראית – – <מיכל רוזין (מרצ):> לאן? מה היעד? מה היעד? – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – ושאני, כשר בממשלה, ולפני כן כאזרח מדינת ישראל, מגבה לחלוטין את ראש הממשלה בכל הפעולות שהוא מבצע. אמרתי את זה שם. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – הוא לא חוזר בו – – – <שר התיירות יריב לוין:> אגב, זכיתי למחיאות כפיים ולתמיכה גורפת מכל האנשים שהיו שם בקהל, והיו שם אלפים – – <מיכל רוזין (מרצ):> ודאי. – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – ואני חושב שלא במקרה, משום שהם מבטאים את דעת הרוב המוחלט של הציבור. אבל אני אומר לך, חברת הכנסת רוזין, את יודעת, מכל הדברים שאמרת ומכל הדמיונות האלה, אני באמת אומר לך: האמיני לי שדי להסתכל במה שקורה בסוריה, ודי להסתכל על מה שקורה בעזה, שאותה עזבנו, ודי להסתכל על מה שקורה לאישה הערבייה בשכם ובחברון ובמקומות אחרים – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – כדי להבין איזה עתיד את רוצה או מתכננת עבור כל אותם אלה שאת כביכול תשחררי מהכיבוש. אני מציע לך, חברת הכנסת רוזין, להקל קצת על מצפונך, אני יודע שהוא מאוד מעיק עלייך. אז תאמיני לי, אנחנו מוסריים, אנחנו צודקים. זאת הארץ שלנו, ובה נישאר, נבנה וניבנה למרות כל הטרור, למרות כל הניסיונות האלה, ונעשה את זה בצורה אנושית ובמצפון נקי. <מיכל רוזין (מרצ):> ובשלום. <היו"ר נורית קורן:> תודה. אני קוראת לחבר הכנסת אביגדור ליברמן להציג את הצעת האי-אמון: ההתנהלות הכושלת של ראש הממשלה ושר הביטחון בעניין הריסת הבתים בבית-אל. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> בוא נראה אם ההתחנפות שלך עבדה. <שר התיירות יריב לוין:> נתתי לו הזדמנות, נו. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> נכון, אתה צודק. <קריאה:> חשבתי – – – <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, ישראל מתמודדת היום עם הטרור. שאל אותי שר התיירות, מה אתם עושים באופוזיציה? אנחנו שומרים על הכבוד של המחנה הלאומי. כי מה שאתם עושים כממשלה, כהנהגה – אני חושב שברור לכולם שאיבדתם כל קשר למחנה הלאומי; איבדתם כל קשר לאותם ערכים של ראש בית"ר. ואנחנו משתדלים להיות עקביים. אנחנו היינו עקביים גם בהתנתקות, היינו עקביים לפני "צוק איתן", בזמן "צוק איתן", אחרי הבחירות, לפני הבחירות, ושמרנו על העקרונות. אנחנו, בניגוד לאחרים, נמשיך לשמור על העקרונות. העקרונות של המחנה הלאומי הם ברורים: אנחנו רוצים ביטחון לטווח ארוך. אנחנו לא רוצים לקנות שקט לטווח קצר בתחנונים. אני באמת נהניתי, ראיתי פה פתאום את אנשי מפלגת העבודה מתווכחים עם הרשימה הערבית המאוחדת; אנשים מיש עתיד מתווכחים עם אותם מחבלים שיושבים פה בכנסת ישראל, ואין שום מילה אחרת – גם פה, בכנסת ישראל, יושבים מחבלים. אבל אתם לא יכולים לברוח מאחריות. גם מפלגת העבודה לא יכולה לברוח מאחריות. שאלת, מי קבע שהר-הבית בידינו. אני רוצה להזכיר שמי שטבע את הביטוי הזה, "הר-הבית בידינו", היה קצין בכיר מאוד, שאחר כך היה חבר בכיר מאוד במפלגת העבודה. <מיכל רוזין (מרצ):> זה לא מה שאמרתי. לא הקשבת לי. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> דיברת על "הר-הבית בידינו". אני רוצה להזכיר לך מי קבע שהר-הבית בידינו. זה לא היה נציג של הימין הקיצוני. הנה, בר-לב מחייך. זה היה מישהו בכיר מאוד במפלגת העבודה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> בסוף מישהו היה צריך לשחרר את ירושלים. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> נכון. ואנחנו גאים על מה שעשיתם. הלוואי שהייתם שומרים על הערכים של מפלגת העבודה היום. מי פה במפלגת העבודה קרא את ברל כצנלסון? תראו מה הוא קבע, מה הוא כתב. <מיכל רוזין (מרצ):> לא, אתם – – – <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> אני מאוד מציע שקצת תלמדו היסטוריה, מה זה אחדות העבודה, איפה הם היו, מה אמר טבנקין ומה אמר גלילי. <מיכל רוזין (מרצ):> שנעשה לכם מבחן על – – – <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> אני מאוד מציע לכם קצת להתעמק בהיסטוריה שלכם לפני שאתם מטיפים פה מוסר לאחרים. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אתה לא הבן-אדם ללמד אותנו היסטוריה. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> אני בהחלט מדבר על האחריות. האחריות היא דבר חשוב. כשאני שומע עכשיו – רק לפני יומיים לשכת ראש הממשלה משחררת דף מסרים – כל מה שקורה בהר-הבית, מי שאשם זה איציק אהרונוביץ, השר לביטחון הפנים. נכנסתי לגוגל, ביקשתי לראות מה אמר ראש הממשלה על איציק אהרונוביץ – שיר הלל, שבחים. אפשר באמת להשתגע. בפעם האחרונה, ב-13 באפריל 2015, אני רוצה לצטט לך – בנאום ראש הממשלה בטקס פתיחת המכללה הלאומית לשוטרים, מה הוא אומר על איציק אהרונוביץ: "חשוב לי שאזרחי ישראל ידעו את הדברים הללו, שאינם זוכים לכותרות אבל כל אזרח מרגיש אותם, וגם ראינו את המשטרה עומדת בשנה האחרונה במבחנים גדולים. קודם כול השבת השקט והביטחון לירושלים בימים קשים וסוערים, והמשטרה תפקדה יוצא מן הכלל. אני מברך אותך על כך". זה רק ציטוט מדברי ראש הממשלה ב-15 באפריל. אני באמת חושב שמגיע "שאפו" גם היום לכל השוטרים, לכל כוחות הביטחון, לחיילי צה"ל, שמתמודדים התמודדות בלתי הוגנת עם הטרור המשתולל ברחובות. אני בהחלט חושב שמגיע "שאפו" לאזרחי ישראל. אני רוצה גם להביע תנחומים על כל הקורבנות והחלמה מהירה לכל הפצועים. אבל אני דורש מהממשלה לנקוט צעדים, לא להסתפק בדיבורים; אי-אפשר רק לנאום נאומים. גם פה – אני שמעתי ששר הביטחון הולך לענות לי, אמרתי: איזה יופי, נשמע סוף-סוף את שר הביטחון. עכשיו אומרים לי: לא, שר הביטחון שלח את הסגן אלי בן-דהן. קצת מצחיק לשמוע את אלי בן-דהן עונה לי. אני יודע מה הוא חושב, איפה הוא עומד ומה דעתו על כל מה שקרה. כשאלי בן-דהן עונה לי זה עוד בריחה מאחריות. כשאני נזכר מי אמר: אזרחי ישראל, תצאו לבחור, המוני ערבים מסתערים באוטובוסים על הקלפיות, ומי התנצל אחר כך – זה לא שמישהו חף מטעויות, זה פשוט סינדרום של בריחה מאחריות. אנחנו המחנה הלאומי האמיתי; אנחנו האלטרנטיבה הלאומית האמיתית לכל אלה שמתקרנפים. אני לא אמשיך בכל הדוגמאות האחרות. אני חושב שברור שהיום צריך ביד ברזל להחזיר את הביטחון לטווח ארוך, וצריך לנקוט שורה של צעדים. למה עד היום התנועה האסלאמית – הפלג הצפוני לא הוצא מחוץ לחוק? איפה אותו שינוי נוהלי פתיחה באש? אנחנו מחכים לזה. אני חושב שיש פה פתרונות פשוטים. צריך לאמץ נוהלי פתיחה באש כמו בארצות-הברית. לא צריך ללכת רחוק, לא צריך להמציא את הגלגל. כששריף בארצות-הברית עוצר על הכביש אוטו, כשהוא מוציא משם נהג, הוא עם אקדח ביד, והוא אומר: תשים ידיים על מכסה המנוע, ואם הוא מסתובב ומנסה לזוז הוא לא יורה לו ברגליים – יורה לו בראש. אנחנו, לצערי, הגענו למצב שאנחנו צריכים בדיוק את אותן הוראות פתיחה באש כמו בארצות-הברית. <שר התיירות יריב לוין:> למה לא עשית את זה כשהיית חבר בכיר בקבינט? <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> כשישבתי בקבינט – אדוני, תקרא את הפרוטוקולים. <שר התיירות יריב לוין:> אבל אמרת: לא דיבורים, צריך מעשים. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> אני לפחות העליתי. זה שהייתי במיעוט – אני הפקתי מסקנות. אני כן הייתי במיעוט בקבינט, אני כן העליתי אותן דרישות. אני לא העליתי את הדרישות האלה עכשיו, עקב הנסיבות. ראינו את הנולד, דיברנו על זה, הזהרנו. כן, לצערי נשארתי במיעוט בקבינט ובממשלה. אבל היינו עקביים. היינו עם אותם עקרונות, לא שינינו מאומה. לא העלינו עונש מוות למחבלים עכשיו, העלינו את זה הרבה זמן לפני זה. למה מעבירים כסף – גם החודש העברתם מאות מיליונים לאבו מאזן, אותו אבו מאזן שאמר: היהודים מטנפים את הר-הבית; אותו אבו מאזן שסירב לגנות את הרצח של משפחת הנקין, וגם ברחוב הגיא; אותו אבו מאזן שמממן את כל כלי התקשורת ששם ההסתה. ההסתה הכי גדולה בכלי התקשורת הרשמיים של הרשות הפלסטינית. סוכנות הידיעות שלהם ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונים – אף אחד מהם לא רווחי, כולם מקבלים כסף מאבו מאזן, מאותם כספים שאנחנו מעבירים לו. <שר התיירות יריב לוין:> מה היה שש שנים? אותו דבר. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> עוד פעם, אני יכול להגיד ולחזור: דרשנו, דרשתי. שום דבר לא נעשה. <שר התיירות יריב לוין:> – – – <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> 14,000 שקל לחודש הקצבה לכל רוצח, כולל עכשיו, שרצחו לאחרונה וכבר נמצאים בכלא. 14,000 שקל בחודש הקצבה המשפחות שלהם מקבלות. הופכים אותם לגיבורים בכלי התקשורת הרשמיים הפלסטיניים. תסתכל, אגודת עורכי-הדין הפלסטינית הכריזה היום שהיא מעניקה תואר דוקטור של כבוד לאותו רוצח מרחוב הגיא שרצח שני ישראלים. ומה עם כל אותם סייעני טרור, כל אותם סוחרים מרחוב הגיא, שכשאישה עם סכין נעוץ בגבה מתחננת לעזרה, עם שני תינוקות, הם יורקים עליה ואומרים: הלוואי שתמותי? ושואלים את פני הכבש התמים איימן עודה, האם אתה מוכן לגנות אותם? לא, הוא לא מוכן לגנות אותם. אפילו לא מוכן לגנות אותם. אני רוצה להזכיר לך, רק לפני חודש זחאלקה ואיימן עודה התקבלו בכבוד מלכים בלשכת ראש הממשלה. קיבלו מידיו 900 מיליון שקל כדי לחזק את האחיזה שלהם במגזר הערבי. האם זה לא טירוף הדעת? אני חושב שיש מה לעשות, וחייבים לעשות. בתחנונים כמו שאתם מתחננים היום לאבו מאזן ולפלסטינים אתם פשוט פוגעים בהרתעה הלאומית ובביטחון הלאומי. אני חושב שישראל ביתנו היא מפלגה אחראית. תמכנו בכל הצעדים האמיתיים שלכם. אני אומר לכם גם היום: תביאו שינוי הוראות פתיחה באש – נתמוך; תביאו את הוצאת התנועה האסלאמית מחוץ לחוק – נתמוך. בכל הצעדים האמיתיים אנחנו נתמוך. אנחנו רוצים מעשים, ולא דיבורים. אני רוצה גם אולי להזכיר לך שזה הלקח החשוב מכל ההיסטוריה שלנו, וגם לאותו שמאל שכל הזמן מדבר על היוזמה המדינית: הרי אבו מאזן ישב כבר באנאפוליס, ישב עם ציפי לבני ואולמרט, ואני מציע, תקראו את כל הספרים שהתפרסמו מאז, כולל קונדי רייס: אי-אפשר להציע יותר ממה שהציע אהוד אולמרט באנאפוליס. מה אמר אבו מאזן? נייט – לא, הוא לא הסכים. וזה – כשאני קראתי את פרטי ההצעה, השערות עמדו לי. הרי מה שהציעו לו – אי-אפשר להציע יותר מזה. והוא סירב. לכן אנחנו יכולים להגיע להסדרים מדיניים רק אחרי שנשיג ביטחון. ואנחנו חייבים לנהל את זה מתוך עמדת עוצמה, לא מתוך עמדת חולשה. כרגע אנחנו מתחננים לקבל את השקט המדומה. אתה בטח זוכר מה שכתב ראש בית"ר, "כי שקט הוא רפש". ואני רוצה ביטחון. אני לא רוצה שקט, אני רוצה ביטחון, ביטחון אמיתי. וישראל ביתנו תפעל באופן קונסיסטנטי, באופן עקבי, להשגת ביטחון. אנחנו נפעל באופן עקבי להנהיג את אותם ערכים לאומיים וליישם אותם, ולא רק לדבר. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה לחבר הכנסת אביגדור ליברמן. השר המקשר רוצה להשיב. בבקשה, חבר הכנסת יריב לוין. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברות וחברי הכנסת, טוב, תראה – אתה יודע מה, אני ארשה לעצמי להגיד: השר בשש השנים – – – <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – השר בשש השנים האחרונות והשר לעתיד הקרוב אביגדור ליברמן – בסדר? בוא נסכם על ההגדרה הזאת. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> ראש הממשלה. <שר התיירות יריב לוין:> אני לא אוהב לעסוק בנבואות. אתה יודע, בוא נתחיל מהשלב הראשון, ואחר כך נראה. תשמע, קודם כול, באמת אני מודה שהפתעת אותי. אני הייתי משוכנע שאתם מושכים את הצעת האי-אמון, כי אני מכיר אתכם כאנשים אחראיים. אבל אני חושב שמשהו לא טוב קורה כבר כמה חודשים: הבחירה שלכם שלא להיכנס לממשלה, ולשבת – כפי שאמרתי קודם, אולי אפילו באופן פיזי – בגוש אחד עם הרשימה המשותפת – – <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> כשאנחנו מדברים הם הולכים, כשאתם מדברים הם יושבים. זה ההבדל בינינו. <שר התיירות יריב לוין:> – – ועכשיו, ביום כזה, לעסוק במין חשבונאות כזאת. תראה, חבר הכנסת ליברמן, אני מסכים לגמרי עם המשפט שלך שצריך לא לדבר אלא לעשות, וההבדל בין ממשלה לאופוזיציה זה שבממשלה עושים ובאופוזיציה מדברים. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> הלוואי שהייתם עושים משהו. <שר התיירות יריב לוין:> ולכן הדרך היא לבחור לשבת בממשלה. ואני גם רוצה להזכיר לך – ואתה יודע, הייתי בעוונותי יושב-ראש הקואליציה, ואני ככה מסתכל על חבר הכנסת אילטוב – השתדלתי לבדוק בבוקר שהוא מרוצה, כי ידעתי שאם הוא לא מרוצה, פה בתוך אולם המליאה לא יהיה לי קשה מאוד, יהיה לי בלתי אפשרי. וחבר הכנסת אילטוב, כשהוא לא היה מרוצה ממשהו, הוא ידע טוב מאוד להביא ולהבהיר את הדבר הזה, ובדרך כלל גם השיג לא מעט. הוא נושא ונותן קשוח, אני יכול להעיד. את כל הדברים האלה שהצעת כאן הייתם יכולים לדרוש. היה לכם שש שנים כוח לכפות אותם – אלה המילים: לכפות אותם – על הממשלה, כי לא הייתה ממשלה בלעדיכם. וכשרציתם לכפות משהו, ידעתם. אני אזכיר לכולם את חוק המשילות; לא בטוח שזה היה הדבר הכי חשוב שהיה צריך לעסוק בו, אני לא בטוח שזה היה הדבר הכי נכון. אני כן בטוח שאם לא היינו מעבירים את חוק המשילות, הקואליציה הקודמת הייתה מתפרקת הרבה קודם, ואני כן בטוח שאם לא היינו מעבירים את חוק המשילות לא היינו מצליחים להעביר את חוק משאל העם, שאנחנו דרשנו כתנאי להמשך כינון הקואליציה – והסיבה הייתה מאוד פשוטה: כי בלעדיכם אי-אפשר היה לעשות שום דבר, ואתם ידעתם להציב את זה כתנאי בל-יעבור. ולכן, חבר הכנסת ליברמן, הרבה מהרעיונות האלה – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> יריב, אנחנו כולנו היינו שבויים של יאיר לפיד ובנט. <שר התיירות יריב לוין:> לא נכון, לא נכון, לא נכון. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אתה יכול להתכחש לכל מה – – – <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת לוי אבקסיס, אני יכול להגיד על חבר הכנסת ליברמן ועל סיעת ישראל ביתנו כל מיני דברים, אבל אני לא הייתי דווקא בוחר לתאר אתכם כאיזו חבורה כנועה, שבויה בידי אחרים. לא נראה לי שזה התיאור הנכון. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא, ראש הממשלה היה שבוי – – – <שר התיירות יריב לוין:> לא לא, גם את ראש הממשלה אני יכול לתאר בכל מיני דרכים, אבל זו בוודאי לא אחת מהן. ולכן – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> ולכן, חברת הכנסת – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת לוי אבקסיס, בואי אני אגיד לך את האמת: אף אחד הרי לא מבין מה אתם עושים שם, ולכן לא יעזרו כל התיאורים האלה. ואני חושב – – – <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> – – – אתם לא תבינו אף פעם. <שר התיירות יריב לוין:> ואני חושב, חבר הכנסת ליברמן – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – אתם לא – – – לממשלת אחדות – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – שמכיוון שאתה מלא ברעיונות שיש בהם הרבה מן ההיגיון, ומכיוון שהממשלה הזאת, עם 61 חברי כנסת בלבד, בהחלט זקוקה בכל שלב, ובטח בימים האלה, לתוספת כוח ולתגבור שיאפשרו להעביר מהלכים קשים ולא פשוטים – זה הזמן הנכון – – <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> יש לך – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – לעבור מהדיבורים למעשים. עכשיו אני אגיד לך מה כן. אנחנו עושים, ודווקא עושים לא מעט. ואני רוצה לומר לזכותו של ראש הממשלה, שזיהה הרבה מהבעיות האלה כבר מזמן, ומטפל בהן, ומקדם אותן, ואני חושב שהמהלכים שהוא מוביל עכשיו הם מהלכים שלא נולדו מהשמים, אלא הם תולדה של עבודה שנעשתה הרבה זמן, ואני אתן רק דוגמה אחת, וזה נושא פיזור הפרות הסדר. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> כולנו כאן יודעים שכל אירוע הפרות סדר היה נמשך שעות. אירועים אלימים, כמעט בלתי ניתנים לשליטה, העסיקו את משטרת ישראל יום ולילה במשך שבועות וחודשים. נעשתה עבודה רצינית – כן, חבר הכנסת ליברמן – בהובלתו של השר לביטחון פנים דאז, איציק אהרונוביץ, ובגיבוי מלא של ראש הממשלה, ואני חושב שדווקא הדברים שהקראת כאן הם העדות הטובה ביותר למה אפשר לעבוד יחד: כי יש כאן ראש ממשלה שמגבה את השרים שלו, גם אם הם לא מהמפלגה שלו, גם אם לא הכול מושלם. וכן, גם בשש השנים שבהן חברנו השר לשעבר אהרונוביץ – ואני יכול להעיד: איש מקצוע מהמעלה הראשונה; עשה עבודה מצוינת במשרד לביטחון הפנים – היו פיגועים, והיו גלי טרור, והיו בעיות, והיו הפרות סדר, והיו חברי כנסת שהרימו – – – <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> להראות לך את דף המסרים של הליכוד? <שר התיירות יריב לוין:> – – – והתנהגו כפי שהתנהגו, והיה ראש ממשלה שלא בא ואמר: תראו, זה אהרונוביץ, זה ישראל ביתנו; שלא עשה, לצערי, את מה שחלק מהשרים עשו אז, באותה תקופה, שאמרו: אנחנו, יש לנו רעיונות, ואתה אחראי לזה שאתה לא מממש אותם. אבל אנחנו יושבים בממשלה; יש אחריות משותפת של כולם, כולנו יחד. כן, גם אני, כמו כל אחד. כי מה לעשות, אנחנו, למזלנו, בחברה דמוקרטית, ובתנועת הליכוד, למזלנו, גם במפלגה דמוקרטית, כל אחד יש לו רעיונות משלו, ויש לו מחשבות משלו, ויש לו עצות טובות, אבל בסוף, כשאתה יושב בממשלה, אתה שותף מלא ואחראי לכול. ואתה היית שותף בכיר, בלעדיו אין ממשלה, שש שנים. והשר מטעמך, השר אהרונוביץ – שאני חוזר ואומר: עשה עבודה מצוינת; ובימים הספורים שהייתי במשרד לביטחון פנים למדתי להעריך ולהוקיר ולכבד את המקצועיות יוצאת הדופן שלו – עמד בראש המערכת הזאת, עשה המון דברים נהדרים, גם אם לא הצליח בכל מה שעשה, כמו כל אחד מאתנו. והדרך היא מה? לעמוד פה ולהגיד: בוא נעשה משהו, בוא נמנע את הפיגועים, בוא ננקוט יד קשה? או שהדרך היא לצייד את המשטרה באותם רובי "רוגר" ששמו סוף להפרות הסדר האלה ושינו את העניין מהקצה אל הקצה, ולדאוג להקצות לזה כסף אל מול כל הצרכים האחרים. את זה עשה ראש הממשלה, ונתן גיבוי מלא לשר, והשיג את התוצאות האלה, והיום יש לנו כלים שאלמלא הצטיידנו בהם אז, היינו עומדים היום במצב הרבה יותר גרוע מהמצב שאנחנו עומדים בו. ולכן אני אומר – ואני אומר לכם את זה באמת – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה לא היית בהפגנה נגד ראש הממשלה? <שר התיירות יריב לוין:> אני הסברתי קודם, חבר הכנסת חסון. זה שסבלנותך לא עמדה לך לשהות כאן כל הדיון – אני מצטער. <יואל חסון (המחנה הציוני):> יצאתי החוצה – – – <שר התיירות יריב לוין:> אבל אני הסברתי, ומאחר שלא היית – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> לפעמים כשצריך להסביר זאת בעיה. <שר התיירות יריב לוין:> אז אני אסביר לך. לא, לא שהיית המודאג היחיד; גם חברת הכנסת רוזין פתאום נמלאה דאגה לראש הממשלה. אז אני יכול לומר לך – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני דואג לך. <שר התיירות יריב לוין:> לי לא צריך לדאוג, אתה יודע, בוא נאמר שיש דברים אחרים שראוי שנדאג להם קודם. אבל אני אומר לך, בצורה ברורה, את מה שאמרתי גם לה. אני, אם יש דבר שאני סולד ממנו ומתעב אותו, זה הפוליטיקה שבה כאשר אתה מתמודד בבחירות אתה הולך לאנשים ומבקש את תמיכתם, וכאשר אתה נבחר אתה מסתגר בד' אמות לשכתך, לא שומע, לא רואה, לא נראה ולא מדבר אל האנשים שרק אתמול פנית אליהם. ואני לא נוהג בדרך הזו. ולכן, כאשר יש ומתקיימת עצרת של ציבור יקר, אני חושב שזו זכות בשבילי להופיע בפניהם, לומר להם את אשר אני חושב ולשמוע אותם. ואומר לך מה אמרתי להם, וחזרתי על זה כאן גם קודם – שאני חושב שהממשלה עושה את כל מה שצריך, עושה את זה באחריות מלאה, באומץ לב ובהובלה אחראית של ראש הממשלה. ואתה יודע גם מה הייתה התגובה של הקהל? היו מחיאות כפיים ותמיכה מקיר לקיר, והיו שם אלפי אנשים, ואני חושב שהם מייצגים את הציבור כולו. לכן, אני באמת מציע שלא ניתפס לססמאות המגוחכות האלה, ואני אומר גם מעל הדוכן הזה: אני אמשיך להופיע ולהיפגש עם הציבור, כי אני חושב שזו חובתי. אגב, בעיני זו גם הזכות הגדולה של איש ציבור. להיות איש ציבור שהציבור מבחינתו נמצא מעבר להרי החושך – אני לא רואה טעם רב בשליחות הזו. ולכן, אני מסכם, ומכאן אני קורא שוב לחברי הטובים בסיעת ישראל ביתנו: יש לא מעט דברים שאפשר לעשות יחד. אנחנו ביחד חזקים יותר מאשר בנפרד. המקום שלכם הוא סביב שולחן הממשלה ובקואליציה, ולא לצד אותם אלה שאתם יושבים לצדם עכשיו. ובעניין הזה אני בטוח שלא מאוחר. ואולי דווקא השעה הקשה הזו, זה הזמן הנכון לקבל מבחינתכם החלטה אחרת. מיותר לומר שהדלת שלנו ושל הממשלה הייתה ונשארה פתוחה בפניכם. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה לחבר הכנסת יריב לוין, השר המקשר. ההצעות נומקו, ועתה נעבור לדיון. אני מזמינה את חבר הכנסת יואל חסון להציג את דבריו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הדרך שמר נתניהו מביא לנו היא לא שלום ולא ביטחון. הדרך הזו מביאה לנו פחד, הילדים שלנו פוחדים לעלות על אוטובוס, ורבים מכם היום, שצופים בנו, קמים בבוקר ושואלים את עצמם האם הפיגוע הבא יקרה היום, עכשיו, עוד דקה. מר נתניהו, אתה הבאת את הביטחון שלנו לשפל חסר תקדים, וזו תוצאה ישירה של המדינית האומללה שלך. אנחנו נלך במדיניות אחרת, אדוני ראש הממשלה, אדוני השר, מדיניות שמסתמכת על שלושה עקרונות ברורים: אנחנו ננהל משא-ומתן לשלום עם כל שכנינו בזהירות, באחריות, בסבלנות, תוך שמירה על הביטחון. אני מאמין שאפשר לחיות פה בלי פחד, אני מאמין שאפשר להשיג כאן שלום. אני מאמין ומוכרח לומר שהניסיון שלי עם הערבים מוכיח שהערבים הרבה יותר מציאותיים ממה שמתארים אותם. כשהם רואים ממשלה חלשה כמו הממשלה של מר נתניהו הם תובעים הכול, מקבלים הכול ודורשים יותר. אבל כשהם נתקלים בממשלה שיודעת לעמוד על הקווים האדומים – אנחנו נדע לעמוד עליהם הרבה יותר ממך – הם בדרך כלל, הערבים, נרגעים. אנחנו מתכוונים לנהל משא-ומתן לשלום, אנחנו מתכוונים להוביל את מדינת ישראל בבטחה, ואני משוכנע שכל המנהיגים הערבים ינהלו אתנו משא-ומתן לשלום, וזה יהיה משא-ומתן אמיתי, שלום אמיתי, שלום בטוח. הטעות שמר נתניהו עשה, ועושה עכשיו, ועושה בשש השנים האחרונות, מכאיבה לכל עם ישראל. אנשים חיים בפחד, מפחדים לשלוח את הילדים שלהם לקניונים, לגני-הילדים. אני שומע הורים שאומרים: אנחנו מפחדים. כל המדינה חיה בפחד בגלל הטעויות שעשה מר נתניהו. מר נתניהו, אתה לא פותח ישיבת ממשלה בלי לקבל דיווח ולהוציא אותו לציבור ולומר לנו על התרעות ועל פיגועים מימין ומשמאל. כל יום אנחנו מחכים לפיגוע הבא, כל יום אנחנו מפחדים. הממשלה שלך דרדרה את הביטחון במדינה לשפל חסר תקדים. אנשים חיים בפחד. ואני חושב שהדבר החשוב כרגע הוא לשאול שאלה פשוטה: איך הולכים כאן קדימה? חברי חברי הכנסת, אלה לא דברי. אדוני השר, זה לא הנאום שלי. זה הנאום של בנימין נתניהו ב-1996 כלפי אריאל – כלפי, סליחה, שמעון פרס – כאן על הדוכן הזה. זה מה שנתניהו אמר אז. אותו נתניהו, אותה מפלגה שהיום מטיפה לנו על שאנחנו מבקרים את מדיניות הממשלה. גדול מבקרי הממשלות של רבין, פרס, אולמרט ושרון היה נתניהו, שלא בחל בשום אמצעי לבקר ולהתקיף. גם בעת מלחמה וטרור, כשאנשים בסך הכול דאגו לחזור הביתה בשלום, נתניהו ביקר וגידף את ראשי הממשלות. אדוני השר, עם ישראל בחר בכם ונבחרתם – זה נכון. הוא בחר בכם בגלל הביטחון. לצערי, הוא האמין שאתם תוכלו לתת לו ביטחון יותר טוב, למרות שהוא היה בטוח שהפתרונות החברתיים-הכלכליים שלנו טובים יותר. והציבור הישראלי, אדוני השר, אני אומר לך משהו, ויתר על טובתו האישית כי הוא יודע שבחברה ובכלכלה אתם לא טובים. אתם לא עוזרים לו. <שר התיירות יריב לוין:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> הוא הסכים להצביע לכם כי הוא ציפה שתיתנו לו ביטחון, ונכשלתם בזה. בדבר הגדול באמת שהציבור האמין, שהציבור האמין שאתם יכולים לתת לו והוא נתן לכם צ'אנס, צ'אנס ענק, כדי שתיתנו לו ביטחון, ובדבר הזה נכשלתם. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת, תם הזמן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> היו לי ארבע דקות ונתת שלוש. <היו"ר נורית קורן:> לא, נתתי ארבע. <יואל חסון (המחנה הציוני):> נתת לי ארבע? אז תני לו עוד דקה, גברתי. עוד דקה. <היו"ר נורית קורן:> לא, אני לא יכולה כי אחר כך אני אצטרך לתת לכולם. גם ככה כבר נתתי דקה. משפט אחרון, בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז אני מסיים. אתם נכשלתם בדבר המרכזי שהבטחתם לציבור הישראלי, וזה ביטחון. המדיניות שלכם וההבטחה שלכם שיהיה פה סטטוס קוו ושאנחנו מנהלים את הסכסוך מתפוצץ עכשיו בפנים – לא שלכם, של אזרחי המדינה. אז המדינה, התושבים, האזרחים ויתרו על טובתם החברתית-כלכלית כי הם חשבו שתיתנו להם יותר ביטחון. אז לסיום – – – <היו"ר נורית קורן:> תודה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> רגע, השר – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – הכלכלה וטרור – – – <היו"ר נורית קורן:> תודה, תודה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני, לא נתתם להם ביטחון, לא נתתם להם עתיד חברתי-כלכלי. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת יואל חסון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> נכשלתם, לכו הביתה. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני ישבתי והקשבתי לדיונים שהתקיימו עד עכשיו, ואני קצת תוהה איך אפשר שחברי כנסת שאמורים להיות מנהיגות, מנהיגות של שני ציבורים, מנהיגות של מדינה, יכולים להתייחס למאורעות של הימים האחרונים, של השבוע או עשרת הימים האחרונים, כאילו צצו מאין, כאילו התחילו מפני שאולי הפלסטינים נפלו על הראש, ופתאום הם מתחילים את המחול הזה, מחול הדמים הזה. אי-אפשר לראות את מה שקורה בימים האחרונים במנותק מכל המדיניות של השנים האחרונות, גם של הממשלה הזו וגם של הממשלות הקודמות בהנהגתו של בנימין נתניהו, ראש הממשלה. אי-אפשר לא לראות שמדיניות כזו, שבאמת מובילה כל הזמן קו של העמקת הכיבוש, של הרחבת ההתנחלויות, של עצימת עין, ואפילו לפעמים תמיכה בפשעים שהמתנחלים מבצעים יום ולילה בשטחים הכבושים מאז 1967; אי-אפשר שמדיניות שמובילה לפגיעה במקומות הקדושים היקרים לאנשים הפשוטים והלא-פשוטים – לחשוב שמדיניות כזו תביא לרגיעה. מה מצפים, שהעם הפלסטיני ישמח ויודה על זה שהוא נמצא תחת כיבוש? על זה ששורפים משפחה שלמה ועד עצם היום הזה אף אחד לא יוצא ולא מצביע על אלה ששרפו את המשפחה הזאת, ועל זה שלא גורמים לאף אחד לתת דין על פשע נתעב כזה? אנשים מדברים על מה שנקרא העלייה לאל-אקצא, או להר-הבית, תקראו לזה. אני אומרת: עלייה לאל-אקצא, או כניסה לאל-אקצא. כן, זה נחשב אצל הציבור הרחב פגיעה באחד מהמקומות הכי קדושים, ומדברים כאילו זה מה שהדליק את כל המאורעות האלה, וזה שהכניס אותנו למעגל הדמים. אני חושבת שהפגיעה היא פגיעה חמורה, אבל היא אחת משרשרת פגיעות שהצטברו עם הזמן והובילו אותנו למצב הזה. האם חשבתם שעם הנמצא תחת כיבוש ייהנה מזה, יקבל את המציאות הזאת רק כי שר או שניים בממשלת נתניהו אומרים: חזרנו למולדת שלנו, חזרנו לארץ שלנו? הם צריכים לקבל את זה? מי שממשיך את המדיניות הזאת, ממשלת נתניהו, הוא האחראי לשפיכות הדמים, שסובלים ממנה שני העמים, ובמיוחד גם העם הפלסטיני. המשך ההסתה הפרועה נגד האוכלוסייה הערבית ומנהיגיה, אם בתקשורת, אם על-ידי ראש הממשלה עכשיו, בנאום שלו, אם על-ידי חברי כנסת שמדברים על מחבלים שיושבים בתוך הבית הזה – ולא שמעתי אף אחד מתקומם על הסתה כזו, לא שמעתי אף אחד מבקר הסתה כזו, אלא דורשים כל הזמן מאלה שהותר דמם, ומאלה שמדברים עליהם כמחבלים, להתנצל ולעמוד פה ולגנות – מה? לגנות את ההסתה נגדנו, זה מובן מאליו. אבל הייתי רוצה לראות מישהו אחר עושה את זה. <מאיר כהן (יש עתיד):> לגנות את הפגיעות ואת הפיגועים. תעשו את זה. <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת עאידה סלימאן, אני מבקשת לסיים. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני חושבת שאנחנו, כחברי הרשימה המשותפת, חובתנו להשמיע את קולו של העם שלנו, שחי תחת כיבוש אכזרי, ולדרוש לשחרר גם את האוכלוסייה בארץ מהכיבוש הזה. חובתנו להגן על האוכלוסייה הערבית בארץ, שמאוימת היום והותר דמה רק כי יצאה למחות. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כל הניסיונות לצייר אותנו כסכנה ייכשלו. אני אומרת לכם: המחבלים האמיתיים בעתידם של שני העמים הם הממשלה הזו. <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> לכן צריך להצביע בעד האי-אמון. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת רועי פולקמן. חבר הכנסת ינון מגל, בבקשה. <ינון מגל (הבית היהודי):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להזכיר, ברשותכם, מה קרה בירושלים לפני כמה שעות. ילד יהודי יצא מביתו על אופניים כדי לרכוב, אולי לבקר חבר, אולי בן משפחה. ילד כמו כל הילדים. הוא פגש ילד אחר, שיצא ממקום אחר, מבית אחר, עם חינוך אחר, ילד שבחר לקחת אתו סכין. לא כדי לשחק הוא יצא מהבית, או אולי לבקר את סבתא. הוא יצא כדי לרצוח ילד יהודי. במשך שנים אומרים לנו שהילדים שלנו והילדים שלהם זה אותו דבר; הילדים שלנו רוצים שלום והילדים שלהם רוצים שלום. אנחנו מחנכים את הילדים לאיפוק, לכבוד, לדו-קיום, למסורת, והם, בבתי-הספר, בבתים שלהם, מחונכים לשנאה, לאנטישמיות, לאלימות. האם אפשר לעשות שלום עם אנשים שמחנכים את הילדים שלהם לרצח? 20 שנה קיימת הרשות הפלסטינית. עזבו עכשיו את הוויכוח על אוסלו, היה נכון, לא נכון. 20 שנה הם קיימים, מה הם עשו ב-20 השנים האלה? הם פיתחו כלכלה? הם בנו תעשייה? הם השקיעו במדע? בטכנולוגיה? בידע? תחשבו מה אנחנו עשינו בזמננו ב-20 שנה. ענף היצוא המרכזי של הרשות הפלסטינית זה אלימות, זה טרור, זה רצח, זה חינוך לכל הדברים האלה. השאיפה העיקרית שלהם, העיסוק היחידי שלהם, היא החרבת ישראל. אפילו להסכמה לקיומנו כאן במשא-ומתן הם לא מוכנים. עשר שנים עברו מאז היציאה מרצועת-עזה. עזבו עכשיו את הוויכוח אם זה היה נכון או לא נכון, נשים את זה בצד. הבטיחו לנו, אתם זוכרים, שזו תהיה סינגפור, שזה יהיה הונג-קונג. הייתה להם הזדמנות להוכיח לכל העולם שהם יכולים לעשות את זה. מה הם עשו? מיליארדים הם מקבלים. במקום זה, מנהרות הם בנו, טילים, חומרי נפץ, חבלה. הכול רק שנאה, ושנאה ושנאה, להחריב את ישראל. מה שיש להם לעשות – להחריב את ישראל. זה מה שהם עושים. התירוצים שלהם רבים: פעם זה מחסומים – אז אין מחסומים; פעם זה אי-כניסת פועלים – הפועלים נכנסים; פעם אין מים – יש היום מים יותר מתמיד. עכשיו זה הר-הבית. הפלסטינים, אפשר להגיד, זה ההגדרה המילונית לביטוי הקוזק הנגזל. על ביתנו הם צועקים שהם נגזלים; שיש פגיעה במסגדים – הם מכניסים לשם חומרי נפץ, הם מיידים משם אבנים, והם אומרים שאנחנו פוגעים במסגדים. שמעתי היום את ממלא-מקום המפכ"ל אומר שלא נכנסים למסגדים כדי לא לפגוע ברגשותיהם. אתם מבינים שבכל המזרח התיכון הם מחריבים מסגדים האחד לשני; הסונים של השיעים, השיעים של הסונים. הסונים, אלה של "דאעש", את האלה של אסד, והעלאווים, וזה – מחריבים מסגדים, מכוניות תופת, פצצות, טילים, מטוסים, מסגד אחרי מסגד. מישהו פה בכלל פוצה פה? מישהו מגיב? מישהו אומר על המסגדים הקדושים? ככה הם מתייחסים לזה. אני אומר פה בקול רם וברור, כדי לנפץ עוד שקר במגילת השקרים הפלסטינית: אין לנו שום רצון לפגוע במסגד אל-אקצא. מבחינתי שיתפללו שם. זה לא מפריע לי. זה בכלל מחוץ לשטח שהיה בית-המקדש. זה לא מעניין את היהודים. הוא מחוץ לתחום בכלל, מסגד אל-אקצא. זה סתם שקר, קשקוש מוחלט. מה מפריע לי שהם מתפללים שם? "כי ביתי בית תפילה יקַרא לכל העמים", מה מפריע לי? ויותר מזה אני אגיד, אין לי שום רצון לשנות את הסטטוס-קוו בהר-הבית. אני לא רוצה להקים שם בית-כנסת – מה פתאום להקים שם בית-כנסת? שאז יתחילו – איזה בית-כנסת יקימו שם, אם ספרדי, או מזרחי, או אשכנזי, או כל מיני סיפורים, ומי החזן, באיזה נוסח, וכל מיני סיפורים? מה פתאום בית-כנסת? בכלל, כל הנושא של בתי-כנסת התחיל אחרי חורבן הבית. אז התחילו את הנושא של בתי-כנסת, כי אין לנו בית. אז על הר-הבית אנחנו נקים בית-כנסת? מה, אנחנו משוגעים? על הר-הבית נקים בית-כנסת, כן, ממש. מצד שני, לא יעלה על הדעת שיהודי שממלמל "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" – ייעצר. ייעצר בגלל האלימות של הערבים. <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <ינון מגל (הבית היהודי):> האם מישהו מכם יסכים שבגלל אנשים מטורפים, ישי שליסלים למיניהם, רוצחים שפלים, הומואים ולסביות לא יוכלו ללכת ברחובות? האם יעלה על הדעת שבגלל קיצונים אלימים "נשות הכותל" לא יוכלו להתפלל כרצונן? האם למישהו נראה נורמלי שבגלל פדופילים הילדים שלנו לא יורשו להיכנס לגינות ציבוריות? <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת ינון מגל, אני מבקשת לסיים. <ינון מגל (הבית היהודי):> אז למה תמיד, כשזה נוגע לערבים, אנחנו מקבלים את זה? האלימות נורמלית, צריך להבין אותם, מאיפה הם באו, מה כואב להם, וצריך להסביר את הדקירות והרציחות. אז אני אומר לכם: זה הסטטוס-קוו היחיד שאנחנו לא הולכים להשלים אתו, וזה הסטטוס-קוו שהולך להשתנות. יותר לא נסכים עם זה שדוקרים כאן יהודים ברחובות, שפוגעים בילדים שלנו ומנסים לכפות עלינו פתרונות באלימות. <היו"ר נורית קורן:> תודה, חבר הכנסת ינון מגל. <ינון מגל (הבית היהודי):> האלימות, אני מזכיר לכם, היא כרסום יסוד הדמוקרטיה – – <היו"ר נורית קורן:> סליחה, חבר הכנסת ינון מגל, אני מבקשת לסיים. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – ואנחנו נהיה כאן. <היו"ר נורית קורן:> סליחה, לסיים בבקשה. <ינון מגל (הבית היהודי):> תודה רבה לכם. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת יצחק וקנין, בבקשה. <יצחק וקנין (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, רבותי, הספקתי לשמוע כמה מילים מחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ואני מתפלא לפעמים על מה שאני ששומע. איזו הצדקה? מאיפה היא לוקחת את העניין הזה שאנחנו פוגעים בריבונות בהר-הבית? הרי במשך שנים, מאז 1967, כשחזרנו, אנחנו פועלים במשך שנים, אם בחפירות בכותל וכל מה שנעשה – מנהרות הכותל – מישהו יכול להגיד שפעם ניסינו חלילה וחס לפגוע ברגשות של המוסלמים? הרי זו הצתה מכוונת, מתוזמנת, של הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית ושל ה"חמאס" בעזה ועוד גורמים אחרים, כשכל המטרה שלהם, רבותי, להבעיר את מדינת ישראל. ואני מתפלא על חברי הכנסת הערבים, ששומעים יום-יום, רואים יום-יום את ההסתה. מה מחנכים, מה מלמדים בבתי-הספר, רבותי? זה מה שמחנכים בעזה; פה במזרח-ירושלים מחנכים אותם לרצוח, "אטבח אל-יהוד", מראים להם את זה יום-יום, הם רואים שהם מבצעים את זה בקום ועשה – לוקחים סכינים, שוחטים. איך יש להם אומץ לשבת פה ולהגיד את מה שהם אומרים? הם לא רואים כלום. אני לא יודע, אולי הם חיים באיזה מקום אחר. רבותי, אנחנו נמצאים בשנים האחרונות במזרח תיכון שדווקא חברי כנסת ממפלגות המיעוטים היו צריכים לבוא, לעמוד פה, וכל היום לגנות את מה שנעשה בסוריה, מה שנעשה בעיראק, איך רוצחים שם, איך הורסים. הכול הורסים שם – מסגדים; זה לא משנה של מי זה בכלל. והם יושבים פה כאילו לא קורה כלום. יש פה איזה "לכסות את הפנים שלנו". חבר'ה, יש גבול לחוצפה, אני חושב. אבל, רבותי, אני רוצה לומר פה משהו אישי כלפי עם ישראל כולו. גם אנחנו, רבותי, צריכים לעצור את עצמנו בהידרדרות החברתית שלנו. רבותי, אם אוהדי כדורגל במדינת ישראל הולכים למשחק כדורגל ותוקעים גרזן בראש של אוהד מקבוצה אחרת, רבותי, זה לא כדורגל, זה אפילו יותר גרוע מעבודה זרה. אני לא יודע איך לכנות את זה. אתם יודעים, כאשר הייתה מציאות – בנביאים מובא על עדו הנביא שבא לירבעם בן נבט ואמר לו על כל העבודה הזרה שאתם עובדים. שם כתוב שהקדוש-ברוך-הוא ויתר לירבעם בן נבט על כל העבודה הזרה, על הפסלים, על הצלם שהכניס בהיכל, על החזיר, על מה שאתם לא רוצים, אבל על דאושיט ידו לעדו הנביא, הרים את ידו לתת סטירה לעדו הנביא שהוכיח אותו על עבודה זרה, כתוב "ותיבש ידו", התייבשה היד. אבל על "דפלח לעבודה זרה", על שהוא עבד עבודה זרה, לא נגע בו. הקדוש-ברוך-הוא מצפה מעם ישראל גם שנהיה עם שהוא אור לגויים. אבל אם אנחנו שומעים מה שקורה במועדוני לילה, מה שקורה בכל מיני יחידות, רבותי, זה לא עם ישראל, זה קטרוג גדול, לצערי הרב. זה גורם קטרוג גדול – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <יצחק וקנין (ש"ס):> – – כי אם אנחנו מסוגלים לתקוע גרזן בראש של אוהד, בשבילי זה אור אדום אחד גדול. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה לחבר הכנסת וקנין. אני מזמינה את חברת הכנסת מירב בן ארי. בבקשה. <מירב בן ארי (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני רוצה, בנאום הקצר שלי, להתייחס רק לעניין הגיל, לעניין הקטינים, בעיקר עכשיו, כשקיבלנו את ההודעה שבני 13 ו-15 פגעו בילדים אחרים בירושלים. לדעתי, זה אחד הדברים היותר-מטרידים בהסתה ובכלל בהתלהמות ובגל הטרור – שאנחנו רואים שרוב הפוגעים הם צעירים מאוד; הם צעירים, הם צעירים שלא נולדו, לדעתי, בטח לא באינתיפאדה הראשונה, אולי באינתיפאדה השנייה, ועדיין יש משהו בגל הטרור הזה שגורם לילדים ונערים ונערות לצאת ולתקוף את תושביה היהודים של מדינת ישראל. זה מאוד מטריד בעיני, וזה מטריד גם כי השליטה על ההסתה הזאת היא קשה, אם זה כשבאים ואומרים: איך לא ראיתם שיש פרסום בפייסבוק של אותו צעיר בן 19 שהולך ותוקף – אי-אפשר לראות כי אנחנו לא עוקבים אחרי כל פרופיל של כל נער ערבי במדינת ישראל, אנחנו גם לא רוצים להגיע למצב הזה, אבל הקלות הבלתי-נסבלת שבה ניתן להסית גם בפייסבוק, גם בקבוצות הווטסאפ, היא נוראית בעיני, והגיל הזה שבו תוקפים ילדים, וילדים אחרים תוקפים, לדעתי זה אסון. אני נפעמת בכל פעם שאני שומעת את חברי הכנסת של הרשימה המשותפת מתקשים להוציא גינוי, ואני דווקא קוראת להם מכאן, אף שאני לא נמצאת הרבה זמן בכנסת, לבוא ולעשות את הצעד הזה, לבוא ולגנות. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> תודה על התיקון, חבר הכנסת כהן. אני משתוממת, כי אתה שומע, גם היום בדברי ראש הממשלה, אבל גם בדברים שאתה שומע מהם באמצעי התקשורת, שאין גינוי אמיתי, אף אחד לא בא באמת ואומר: מספיק, די עם האלימות, די עם גל הטרור הזה, אין לו שום פתרון. ובעיני זה אחד התפקידים החשובים שלנו כחברי כנסת. רשמתי איזה פוסט בפייסבוק שלי על מורה מיפו, אני לא יודעת אם ראיתם, קוראים לה חנין או משהו. היא מורה לערבית ביפו. היא התראיינה בתוכנית טלוויזיה – גם פה, שוב, ניצול אמצעי התקשורת – ואמרה שהיא לא מגנה את מה שקורה, ושהפגנות זה דבר חיובי. גם אם מניפים דגלים של ה"חמאס", גם אם זורקים אבנים על שוטרים, אין לה בעיה עם זה. אני באמת לא רואה פתרון, אלא אם כן גם ההנהגה של ערביי ישראל, גם המורים הערבים בבתי-הספר, גם ראשי הרשויות – שחלקם, אגב, כבר שמעתי שמגנים, אבל לא מספיק. רק אם אתם – ואני קוראת לכם מפה, מבמת הכנסת – רק אם אתם תעשו את הצעד הזה, אולי ניתן יהיה למנוע את הצעד הבא של אותו ילד מפגע, שבסופו של דבר אני באמת לא מצליחה להבין למה ובשם איזו מטרה ובשם איזה ספר חוקים הולכים ותוקפים ילדים רק מפני שהם יהודים. ההסתה הזאת חייבת להסתיים, והקריאה חייבת לצאת מפה. לא יכול להיות שחברי כנסת שמייצגים מגזר שלם לא מוצאים את הביטוי המינימלי לגנות את הפשעים שמתבצעים כיום כלפי יהודים ורק מפני שהם יהודים. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה, חברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה – – <היו"ר נורית קורן:> צריך להגיד שזה בעצם הנאום הראשון שלך. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – כבר היה לי נאום הבכורה כשהושבעתי, אבל במושב פורמלי עדיין לא, במליאה רגילה. <היו"ר נורית קורן:> בהצלחה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> תודה רבה. אני רוצה, ראשית, לבקש לנצל את ההזדמנות לשלוח את תנחומי למשפחת ריגר על לכתו של חבר הכנסת לשעבר גנדי ריגר לעולמו, ומתוך זה גם לחזור לענייננו. תראו, הימים האלה הם באמת ימים לא פשוטים. העצבים של אזרחי מדינת ישראל מתוחים; של כולנו. מערכת הביטחון נושאת גם בתקופה הזו בעול כבד וסיזיפי, כשהיא מתוחה בכל הגזרות. גם ראוי לנצל את ההזדמנות ולהודות גם לחיילי צה"ל, גם לשוטרי משטרת ישראל ומשמר הגבול, שמבצעים את תפקידם במסירות נפש בלתי רגילה. אבל המסירות הזו שלהם והתקופה הזו, העובדה שאנחנו נמצאים בתקופה מתוחה, לא מונעות מאתנו ולא מסירות מאתנו את האחריות לבחון איך באמת אפשר להוציא את העגלה הזאת מהבוץ, וגם למה היא שם. חברים יקרים, כדי לשנות את המגמה הזאת וכדי להצליח ולהחזיר את הביטחון לאזרחי מדינת ישראל דרושה מדיניות ברורה; לא מדיניות של רגע, שברגע שקצת מתחממת הגזרה אנחנו עושים את מה שאנחנו חייבים לעשות, אלא מדיניות שיוצרת מציאות ברורה של שכר ועונש, ושיוצרת מציאות ברורה לאויבים שלנו – מה המחיר של התנהגותם. דווקא ברגעים האלה, היותר-מורכבים, שאנחנו נמצאים בהם, אני בדרך כלל אוהב לחזור ליסודות, לבסיס, כדי להבין איך לנהוג. אז אולי אני אלמד – וקטונתי – את אלו שידעו פעם, אולי הם שכחו, או שביקשו לשכוח, את העקרונות שהתווה ז'בוטינסקי. בהמנון בית"ר הוא כתב: תהיו "גאון ונדיב ואכזר". המשמעות היא שאנחנו צריכים להיות אכזרים לאויבינו ונדיבים לידידינו. העקרונות האלה שמוּרים לנו אם ננהג בתבונה ובשכל ולא נטמון את ראשנו בחול כשהמציאות לכאורה מאפשרת לנו לעשות את זה ככה. לצערי, בחודשים האחרונים המדיניות של הממשלה הייתה מדיניות של טמינת הראש בחול. כשלא מגיבים על זריקת אבנים ביהודה ובשומרון, מקבלים אבנים בנצרת, בלוד וברמלה; וכשירי הרקטות מעזה זוכה להפגזת מבנים נטושים בתגובה, מקבלים עוד ירי ותהלוכות לחציית הגדר. וכשאויבינו מבינים שאנחנו מראים רפיסות, האיומים שלהם רק מתגברים. את ההרתעה אנחנו לא משיגים בכך שרק כשאין ברירה אנחנו מתחילים לפעול, אלא בכך שהאויב יודע שעל כל מעשה שלו הוא ישלם גם ברגעים שנראה שאולי אפשר לשמור על שקט כלשהו ולהשקיט את הגזרה. מאידך גיסא, אנחנו גם צריכים להמשיך ולחזק את אזרחי ישראל הלא-יהודים שנושאים אתנו בנטל בשירות צבאי, במשטרה, בשירות לאומי, ולצערי אינם זוכים לשום יחס מועדף מהממשלה. חברים, הצעדים האלה פשוט דורשים החלטות. היו שניסחו את זה פעם "ייתנו – יקבלו, לא ייתנו – לא יקבלו", אבל צריך לקבל החלטות. למשל, עניין הוצאת הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק. זאת פעולה מתבקשת, אין עוררין על כך שצריך לעשות את זה; לכולם ברור מה עושה הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. אבל מה אומרת הממשלה? אנחנו לא יכולים, זה מורכב, זה משפטי, זה בעייתי. זה לא כל כך מורכב. תקנות ההגנה לשעת-חירום מסמיכות את הממשלה לקבוע מהי התארגנות בלתי מותרת. אני לא מגלה כאן שום דבר חדש. שר הביטחון ידע להוציא את "תג מחיר" ולהכריז עליהם התארגנות בלתי מותרת כשהיה צריך – והיה צריך; הוא ידע לעשות את זה לגבי "המדינה האסלאמית" כשהיה צריך – והיה צריך. היום צריך לעשות את זה אל מול הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. זה נחוץ גם לשם הרגעת השטח, וגם כדי שיהיה ברור איזה צעדים אנחנו נוקטים ולאן הממשלה הזו הולכת. אני חייב להגיד מילה לחברי הבית לפני שאני מסיים. במושב הקודם העלה כאן חבר הכנסת שרון גל תיקון לסעיף 7 בחוק-יסוד: הכנסת, שקובע שהתבטאויותיו של אדם גם הן מספקות ראיה לשלילת זכותו להיבחר לכנסת הבאה, בניגוד למצב הקיים היום, שצריך להראות מעשים אקטיביים שלו ולא רק התבטאויות. כלומר, מניעת הסתה על-ידי מנהיגי הציבור כנגד מדינת ישראל. לצערי, רבים מחברי הבית כאן, שבאים היום ואומרים שאנחנו לא עושים מספיק נגד ההסתה, לא מצאו לנכון לתמוך והחליטו להתנגד לחוק הזה. גם סיעת יש עתיד, גם המערך או המחנה הציוני, או בכל שם שהם בוחרים לעצמם כעת, ולצערי, גם רבים מחברי הליכוד בחרו שלא להיות בהצבעה הזו כדי שלא לאפשר לחוק הזה לעבור, כי חס וחלילה שלא יהיה איזה הישג פוליטי. אבל זה מה שהיה צריך לעשות. זה תמוה בעיני גם לאור דבריו של השר לוין קודם במליאה, שצריך להילחם בטרור כל העת ולא רק בזמנים קשים. למה הוא לא מצא לנכון, ולמה בכלל רבים מחבריו לא מצאו לנכון להיות כאן? בטרור מטפלים כל הזמן, ולא רק כשהוא מרים ראש. ולאור העובדה שהממשלה לא עושה את זה לאורך כל הדרך, אני אבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת האי-אמון שהגשנו. לסיום, את שולח את תנחומי למשפחות הרוגי הטרור ואיחולי החלמה לפצועים. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עודד פורר. אני מאחל לו הרבה הצלחה בתפקידו כחבר כנסת, ועל נאומו הראשון – יישר כוח. אני מתכבד להזמין את נציג יהדות התורה, שר הבריאות הרב יעקב ליצמן. אדוני השר, ארבע דקות לרשותך. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, דבר ראשון אני רוצה להביע את תנחומי למשפחות ההרוגים, ורפואה שלמה לכל הפצועים. לצערי, יש הרבה פצועים. אני ביקרתי אתמול בכמה בתי-חולים – את כל הפצועים כאן בירושלים. במיוחד אני רוצה לשלוח ברכה וחיזוק לצוות הרפואי של בתי-החולים, שעובדים קשה, עמלים קשה, לעזור לכל הפצועים – שעות נוספות. אני מביע הערכה לכל בתי-החולים הנערכים. ביקשתי שתהיה היערכות מיוחדת בכל בתי-החולים לאור הטרור שקרה היום בחוץ. אני מביע הערכה לכל צוותי הרפואה, גם למד"א וגם לכל בתי-החולים. אנחנו בפרשת נח. בפרשת נח כתוב: "בא – – – אל התבה". תיבה, כתוב בספרים, זה תורה ותפילה. זה מה שאנחנו זקוקים לו היום – בעידן של הטרור שקורה בחוץ; רק תורה ותפילה, זה יציל אותנו מהמבול של הטרור שמשתולל היום בחוצות ירושלים במיוחד. צריך להרבות בתפילה. כתוב: "אם ה' לא ישמֹר עיר שוא שקד שומר". צריך להתפלל ולבקש. אנחנו צריכים גם להתחזק בנושא של השבת. השבת יקרה לנו, רק לפני שבוע אמרנו: ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו. רש"י כותב: "ויברך" – הכוונה למן. אם שומרים את השבת, אז יש פרנסה ברווח; אם שומרים את השבת, אז מקבלים ביום שישי מנה כפולה כפי שהיה עם המן. צריך לחזק, צריך לעשות חוק – אנחנו בודקים את זה – צריך לעשות חוק של כל הרשויות המקומיות, חוק עזר אחד מרכזי שיחול על כל הרשויות המקומיות. אנחנו צריכים להתחזק בדברים האלו. אני בטוח שאם נחזק את הדברים האלו, בעזרת השם הטרור ייפסק ומשיח יבוא בקרוב. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הבריאות הרב יעקב ליצמן. יעלה חבר הכנסת אילן גילאון, ואחריו – נציג הליכוד מכלוף מיקי זוהר. ארבע דקות לרשותך. <אילן גילאון (מרצ):> תודה רבה, אדוני. תנחומים למשפחות של החפים מפשע, החלמה לפצועים, ואם הייתי יכול, הייתי שולח מכאן מסך של תחרה שיגן מפני כל הלהבים הבאים, והאבנים הבאות, והבקת"בים הבאים, על כל הבאים שכנראה עוד יהיו לצערנו, ולצערנו הרב. ובהזדמנות זו, אדוני היושב-ראש, אני מבקש לקרוא לבני העם – הפלסטינים, ובעיקר לצעירים שבתוכם: אל לכם ללכת בדרך המוות. בדרך הזאת אתם לא תשיגו את מבוקשכם. אני שייך למחנה שמאמין שלכל אחד יש זכות להגדרה עצמית ולמדינה. אבל בדרך הזאת, שבה אתם מאבדים צלם ואתם פוגעים בחפים מפשע – ואנחנו נתגונן מפני הדבר הזה – אתם לא תשיגו את מבוקשכם. אתם רק תהיו למאכלת של אלה שהאג'נדה שלהם היא קידוש המוות. ולאחי בני עמי, אלה שעליהם מתאבדים ומתפוצצים ערבים, צעירים, פלסטינים, אני אומר לכם: אל לכם ללכת בדרך הנקמה. הנקמה היא חומר הבעירה החזק ביותר כדי להאכיל את טבעת הדמים. אל לכם לקחת את החוק לידיים. בעיקר אתם, הצעירים, בא אני ואומר לכם: החיים הם הזדמנות חד-פעמית לכל אחד ואחד מכם, והחיים קדושים מ-30 הר-הבית. אל לכם ללכת בדרך הזאת. אתם צריכים ללכת ולבנות לעצמכם. אתם צריכים ללכת ולבנות לעצמכם, אתם הדור הבא, מקום, נווה חיים, לא בית-קברות; אותו מקום שאנחנו, הדור שלי, לא השכלנו לתת לכם. שמעתי, אדוני, את ראש ממשלתי על הדוכן הזה לפני שעה קלה, מר בנימין נתניהו, המכונה גם מר ביטחון, וגם מר התנחלות, וגם מר כלכלה, וגם מר חברה – בקיצור, מר ונמהר. שמעתי את האיש שהלך על-פי הכלל של יהללוך זרים ולא פיך, ובאמת פיו הילל אותו מאוד. אבל האיש הזה, האדם הזה, עלה ב-1996 לשלטון בפעם הראשונה, ומאז עברו 20 שנה, וברוב השנים הללו הוא היה ראש הממשלה, והוא בא לפתור את הבעיה הזאת, כי הוא מר ביטחון, את בעיית הטרור, ולתת ביטחון לאזרחי מדינת ישראל – בפועל הדבר הזה איננו קורה. אז, אדוני, אם אין שלום, ואין ביטחון, ואין כלכלה, ואין חברה, ואפילו אין יושרה, מהי הסיבה – מלבד ההפחדה, שהוא כל כך נוקט כל הזמן, כי זה הכלי שהוא משתמש בו כל הזמן כלפי הציבור – שהוא נמצא עדיין כראש ממשלה? עם כל הכבוד, אדוני, ועם כל האחריות שאנחנו מטילים על כל המיואשים וכל הנרפים בעולם, מה אנחנו עשינו עד שם? כאשר הוא אומר: בוא לדבר אתי בלא תנאים מוקדמים, זה ברור לגמרי שבמקביל הוא הולך לבנות עוד 1,000, 2,000, 3,000 יחידות דיור, כי כבר הדברים האלה קרו, ואני יודע. ולא שאיננו זקוקים ליחידות דיור; צריך לבנות, אבל במקומות הנכונים צריך להתאפק. לו אני הייתי בנימין נתניהו, מחר בבוקר הייתי נוסע לאומות המאוחדות, ומזיז טיפה את דני דנון, אם הוא יסכים, הצדה, ואומר: אני הראשון שמצביע בעד המדינה העצמאית הפלסטינית. אני אומר "Palestine – Yes"; ונכנס לתהליך של משא-ומתן. כי מי שאוהב את ארץ-ישראל צריך להיות מוכן לחלק אותה. מי שלא עושה כך, הוא מסכן את כולנו, לרבות אותם משוגעים חסרי אחריות שעולים להצית על הר-הבית. איש איננו כופר בעובדה שלכל אדם בסופו של דבר יש זכות להתפלל בכל מקום, אין על כך עוררין, אבל הסכנה שהדבר הזה טומן בחובו – כל אלה שעולים לשם בדעה צלולה, הם באים, אדוני היושב-ראש, לפוצץ ולמקש. הגיע ראש הממשלה, קצת מאוחר מדי וקצת מעט מדי, לרסן את סוסיו השועטים, את האנשים שהולכים כדי להתגרות, כי סם החיים שלהם הוא הסכסוך. זהו המחיר, אדוני, למי שרוצה לנהל סכסוך, ולא מבקש לפתור אותו. את הסכסוך הזה, אם מנהלים, יש לדבר הזה מחיר. אז ראש ממשלתנו מנהל עוני, מנהל סכסוך ומנהל את הכול, אבל מנהל גם את הדברים האלה בצורה מאוד עקומה. אני אומר לך, אדוני, אם ראש הממשלה לא יעשה מעשה, מעשה מכונן, מעשה מחולל, בתחום הזה, ויעמיד את אותם תנאים מוקדמים לאבו מאזן, כי הוא אומר: קודם כול תכיר בככה, ככה וככה – הרי אם אבו מאזן יכיר במדינה היהודית כמדינה יהודית, הוא יבקש ממנו להכיר בשני רבנים ראשיים, הרי אנחנו מכירים את השיטה הזאת. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <אילן גילאון (מרצ):> אנחנו נבין שראש הממשלה שורד כתוצאה מכך שהוא מזין את המשבר שמקיים אותו בחזרה, כי הרבה יותר קל להפחיד אנשים עם גרעין איראני ושכולם באים עלינו להכריתנו, ואוטובוסים שנוהרים עם ערבים, מאשר בעצם לקיים פה חברה נורמלית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. יעלה אחרון הדוברים לפני ההצבעה על האי-אמון, רבותי, חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר. אדוני, רשות הדיבור שלך. אומרים לי שיסכם את הדיון השר יריב לוין. אם כן, אדוני, ארבע דקות לרשותך. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> חברי חברי הכנסת, ראינו לאחרונה את ראש עיריית נצרת, עלי סלאם, שנסע אתמול בעיר נצרת, והוא לא יכול היה לפספס את חבר הכנסת איימן עודה, יושב-ראש הרשימה המשותפת. הוא עמד ברחוב, התראיין בטלוויזיה, והריאיון הזה כמובן הוציא את עלי סלאם מהכלים. הוא אמר דבר שהרבה אנשים בקהילה הערבית במדינת ישראל רוצים לומר: בגלל ההתבטאויות וההתנהגויות של חברי הרשימה המשותפת, יהודים נמנעים מלהגיע לאזורים שנמצא בהם ריבוי של ערבים, הם פשוט חוששים. הם נמנעים מלפרנס אותם. ואז מתרחשת פגיעה אנושה בפרנסה של אותם ערבים במדינת ישראל, ונגרם נזק. האמת, אני לא מתפלא, כי ערביי ישראל יודעים עם מי יש להם עסק. הם יודעים מה חברי הכנסת שלהם עושים בכנסת. קורה פה משהו מטורף, שאני לא יודע איך הצלחנו להתרגל אליו. חברי כנסת במדינת ישראל, שהמשכורת שלהם משולמת על-ידי משלמי המסים במדינת ישראל, לא חוששים ומדברים בגלוי על עידוד של טרור. זה בלתי נתפס, זה אבסורד, זה הזוי. במקום לגלות מנהיגות ולדאוג לציבור ששלח אותם, הם בוחרים להסית לטרור. הם בוחרים לדבר על מדינה פלסטינית שלא תקום. ואני מבהיר לכולם: היא לא תקום. לא תקום מדינה פלסטינית, בעזרת השם. לצערי, הם גם שוכחים דבר אחד שעלי סלאם מדבר עליו בשבועיים האחרונים, שהוא חווה בשבועיים האחרונים. הטרור הזה, שחברת הכנסת חנין זועבי מכנה התנגדות עממית, פוגע בכל אזרחי ישראל – פיזית, נפשית, כלכלית, גם ביהודים וגם בערבים. אבל לה זה לא משנה, היא רוצה פה מדינה פלסטינית. ושוב אני מבהיר, בעזרת השם היא לא תקום. נכון, העם היהודי חוטף, אנחנו אלה שנדקרים, אבל גם ערביי ישראל – הם מתפרנסים מהדו-קיום הזה. הם נפגעים כלכלית, וזו עובדה. הלכתי השבוע ברובע היהודי המתחדש, זה שנקרא הרובע המוסלמי, וראיתי שם סוחרים אובדי עצות; החנויות מלאות סחורה – סוחרים ערבים, רוצים להתפרנס. החנויות מלאות סחורה, ואין קונים. אף אחד לא מתקרב. אבל את זועבי והחברים שלה זה לא מעניין. איך הם מפסיקים את הטרור? איך זועבי וחבריה קוראים לשלום? אני שואל שאלה: איפה אנחנו מדברים על הנמכת ההידברות? לא, מדברים רק איך אנחנו מתארגנים לעלות למסגד אל-אקצא, שופכים עוד בנזין למדורה, מדליקים את ההסתה, מלהיטים את היצרים, קוראים להמונים לצאת להתנגדות עממית. זה הפתרון? ככה אנחנו יכולים לפתור את הסוגיה? הרי מה עומד מאחורי כל המפגעים האלה שהם מפגעים בודדים? זו תקווה שקרית שהמעשים שלהם יקרבו אותם להקמת מדינה פלסטינית. ואחת ולתמיד צריך להפסיק את זה; אין מדינה פלסטינית, אין מקום בארץ-ישראל למדינה פלסטינית, ולכן אין לכם טעם לעסוק בטרור. ומאיפה הגיעה התקווה הזאת? עכשיו נעבור לצד שמאל של המפה – התקווה הזאת הגיעה מהסכמי אוסלו הארורים, שאתם בשמאל הורשתם לנו. לפעמים אני עומד חסר מילים מול השאננות וההיתממות שלכם. כן, אפילו שיהודים נרצחים בכל פינה, אתם עדיין חיים בחלום ההזוי הזה. השמאל הסהרורי – זה שחברת הכנסת משתייכת אליו, חברת הכנסת לבני, שאומרת שקריאה לשאת נשק היא הסרת אחריות – מאשים את חברי הכנסת שעלו להר-הבית והציתו את המצב. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> למה נתניהו קרא לא לעלות? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> זאת אומרת, אף שלא היה שינוי בסטטוס-קוו, בוחרים להאשים את חברי הכנסת היהודים, במקום את המהלכים ההזויים של השמאל ההזוי, שבכל הזדמנות מדבר על כך שהשרפה בכפר דומא – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני צריך עוד דקה. – – – בכפר דומא, אתם אומרים שזו הצדקה לטרור ערבי. יש כאלה שאומרים את זה. ועד היום, אגב, אנחנו לא יודעים אם בכלל אלה יהודים, אבל אתם רוצים לנחש שאלה יהודים. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> השמאל השאנן יושב באולפן טלוויזיה ומריע לרוצחים של משפחת הנקין ואומר להם: תשמעו, הם לא התכוונו לרצוח יהודים, הם לא רצו לרצוח יהודים, הם בסך הכול רצו רק לעשות פיגוע ראווה – אחרי זה התברר בכלל שהם לא הצליחו, אותם רוצחים. זה השמאל. הוא שמאל מנותק. הוא מביט בתמונות של פיגוע בעפולה, עם מחבלת – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון, אדוני. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – ורחמיו נכמרים עליה, חלילה. למה? כי המחבלת עם הסכין, היא לומדת בטכניון, איך הרגתם אותה? <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> איזו הסתה. איזו הסתה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני מנסה להבין את הדברים האלה, ואני רוצה לומר דבר אחד, חברים. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. תסכם. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אנסה לסכם, אדוני, במשפט אחרון, ברשותך. אני רק רוצה לומר – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מספיק הסתה ואלימות. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> זה לא הסתה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת יחיאל בר. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> זאת השאננות שלכם. תצאו מהשאננות הזאת. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חיליק. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> קומו ותצאו נגד אותם מפגעים ואותם שמעודדים להסתה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> זה הביטחון של ביבי? תתבייש לך. כל המצב הזה זה על הראש של הממשלה שלך. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אתם שאננים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> חזקים בקשקשת, בבלבלת מוח ודיבורים. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת חיליק בר, שב במקומך, אתה עומד. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> שיפסיק להסית. שיפסיק להסית. <היו"ר יצחק וקנין:> אבל שב ותגיד לו את הדברים בישיבה, לא בעמידה. אני אאפשר לך לומר לו אותם. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אנחנו קוראים – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתם מסיתים. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אתם עושים את ההסתה. אנחנו קוראים לכוחות הביטחון – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתם פחדנים, חלשים מול ה"חמאס". הרסתם את ירושלים, חילקתם את ירושלים, חיזקתם את ה"חמאס". <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אנחנו חילקנו את ירושלים? אתם רוצים לחלק את ירושלים. זו המטרה שלכם, לחלק אותה. לא שלנו. שלכם. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת חיליק בר, בואו נעשה סדר. אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> ה"חמאס" עושה לכם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת חיליק בר, תאפשר לו. שתי דקות מעל הזמן שלו. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא ניתן לו להסית פה. לא ניתן לו להסית פה. <היו"ר יצחק וקנין:> אז תאפשר לו לסיים את הנאום שלו. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני רוצה לומר לך את האמת כפי שהיא, ואם לא תרצה להתמודד אתה, זו בעיה שלך. אתם שמאל שאנן. אתם שמאל הזוי. אתם עושים נזק למדינת ישראל. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. אדוני יסיים את הנאום. סיים. <קריאה:> – – – בדיבורים. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אתה לא נותן לי להשלים. שייתן לי להשלים. <היו"ר יצחק וקנין:> לא אתן לך. אתה רוצה שאני אפסיק אותך? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתם חזקים בדיבורים וחלשים מול ה"חמאס". <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> שייתן לי להשלים. <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא אתן לך להמשיך לדבר. אתה כבר שלוש דקות, ארבע דקות, מעל הזמן. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זה לא שייך. אתה כבר כל פעם רוצה להגיד דברים – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אנחנו קוראים לכוחות הביטחון לתקוף חזק כל אויב, כל מי שמחזיק אבן, סכין, לא משנה מה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> באמת, באמת. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת חיליק בר. חבר הכנסת חיליק בר. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אנחנו, כוחות הביטחון יירו בו, ולא יבואו ארצה לפגע בנו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> מי שיגיע ארצה לפגע בנו – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – הבא להורגך השכם להורגו. זו הדרך למגר טרור. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. תסיים את הנאום. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> זה מה שיהיה. תקבלו את זה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. תודה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> חלשים מול ה"חמאס" – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> חזקים בדיבורים, חלשים מול ה"חמאס". <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מיקי זוהר, אתה רוצה שאוריד אותך מהדוכן? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אתה לא נותן לי לסיים. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה כבר שמונה דקות מדבר. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אתה לא נותן לי לסיים. <היו"ר יצחק וקנין:> רד מהדוכן. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> הם מדברים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> סדרנים, נא להוריד אותו. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> תן לי לסיים. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה לא תסיים. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אתה מעודד אותם גם כן, בעצמך. <היו"ר יצחק וקנין:> בוא הנה, אתה חוצפן. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> תן לי לסיים. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה שמונה דקות מדבר. מה היתרון יש לך פה על חבר כנסת אחר? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> האמת כואבת, מיקי זוהר? <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת יריב לוין, השר, יעלה לדבר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> חזקים בדיבורים, חלשים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, חבר הכנסת חיליק בר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תפסיק להסית. <היו"ר יצחק וקנין:> פעם שנייה אני קורא אותך לסדר. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – ולא קראת אותו לסדר. הוא לא נתן לי לסיים את הנאום שלי. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, שב – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> ככה אתה מנהל את הישיבה? <היו"ר יצחק וקנין:> שב במקומך. אל תלמד אותי איך לנהל את הישיבות. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> למה אתה קורא אותו לסדר ולא נותן לי לסיים? <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, אתה דיברת שמונה דקות רצופות. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> תקרא אותו לסדר. <היו"ר יצחק וקנין:> איזו זכות יתר יש לך להגיד? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> תן לי לסיים לדבר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מותר לו, מותר לו. <היו"ר יצחק וקנין:> לא מותר לו. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי. אדוני השר. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, מאחר, אדוני היושב-ראש, שבאמת הקשבתי להצעות האי-אמון – באריכות, ונדמה לי שגם לגופו של עניין – אני רוצה לפתוח ולחזור – נדמה לי, חבר הכנסת מיקי לוי, נדמה לי שאתה היחיד – אה, וחבר הכנסת כהן כמובן, שנמצאים כאן, מסיעת יש עתיד, נדמה לי, אם אינני טועה, שלא הייתם בתחילת הדברים כשאמרתי, כאשר השבתי על הצעות האי-אמון, ואני מוצא לנכון לומר את זה כשאתם נוכחים: אני חושב שראויה להערכה העובדה שסיעתכם החליטה שלא להגיש הפעם הצעת אי-אמון; משכה אותה מן השולחן. אני חושב שזה ביטוי לדרך ולהתנהגות שהיא גם אחראית, היא גם הולמת, היא גם נכונה בעת הזאת. חבל ששאר סיעות האופוזיציה לא נהגו כמוכם, אבל אני בהחלט יכול לומר שהכלי החשוב הזה, של הצעת אי-אמון, לו כך ינהגו בו, באופן אחראי וענייני, אני חושב שבהחלט תהיה לו הרבה יותר משמעות מהמשמעות שיש לו עד היום. אני חושב שבעניין הזה נהגתם, לפחות לראייתי, נכון. מבחינתי, מכיוון שאני משתדל להקפיד להתייחס להצעות האי-אמון ולתוכן שלהן, ולדברים שנאמרים, אני מוכרח לומר שכאשר יש התייחסות עניינית גם מהצד השני, כפי שנהגתם אתם הפעם, זה בהחלט חיובי, ואני בהחלט חושב שהדבר הזה ראוי לציון וראוי להערכה. לעומת זאת, אני מוכרח להתייחס, חבר הכנסת חיליק בר, לחילופי הדברים שהתנהלו כאן קודם בינך לבין חברי חבר הכנסת זוהר. תראה, קודם כול, אני חושב שבעת הזאת יותר טוב שנשמור גם על מידה מסוימת של איפוק. אני לא בטוח שזה נכון שנתנצח בצעקות מן הסוג הזה. אני רוצה בכלל לומר, שבסוף יש מי שנואם, ומי שאחר כך יושב ויכול לקרוא קריאות ביניים, זה בסדר וזה לגיטימי בעיני, אבל הוא אמר את דעתו. לא כל אחד שאומר את דעתו, אלה הם דברי הסתה. וכאשר אתם מאשימים פה את ראש הממשלה בכל מיני האשמות, שהן באמת מגוחכות והן באמת חסרות בסיס, זו דעתכם; הסתה זה לא. אני חושב שהציבור לא קונה את זה, אבל דברי הסתה זה לא. אני חושב שיש משמעות לנראות, ומכיוון שאתה מחברי הכנסת שמקפידים בקלה כבחמורה על כבודה של הכנסת, ומביאים לה כבוד, אני באמת חושב שההתנצחות הזאת לא הייתה נכונה ולא הייתה במקומה. אבל אני רוצה לומר לך משהו לגופם של הדברים, כי זה לטעמי יותר חשוב. תראה, יכולים להיות חילוקי דעות, ויש בינינו חילוקי דעות, אבל אני חושב שיש דבר אחד שאי-אפשר להתעלם ממנו, והוא העובדה שלטרור יש תכלית. האמצעי הוא הרג יהודים; המטרה היא גירושנו עד אחרון אנשינו מכל שעל מאדמת ארץ-ישראל. אני חושב שצריך לומר את זה. אלה הם הדברים, כך הם פני הדברים – אגב, לא מאתמול, עוד הרבה לפני קום המדינה. כשדיברו חברי הכנסת של הרשימה המשותפת על ימים עברו, ועל כך שמה שהם מכנים כביכול הכיבוש הישראלי הוא אם כל חטאת, אני אמרתי, ואחזור ואומר, שעם איננו יכול להיות כובש בארצו, אבל מה לעשות שטרור ואלימות היו כאן הרבה לפני הקמת מדינת ישראל, וטבח נעשה כאן הרבה לפני הקמת מדינת ישראל, וצאצאיהם של הטובחים אז הם אלה שמבקשים לטבוח בנו גם היום. רק מה לעשות, היום אנחנו יותר חזקים, ואנחנו, למרות כל ההערות הציניות כאן מסביב, נלחמים בהם, ומשיבים להם כגמולם, וגם את גל הטרור הזה אנחנו נגדע. אבל דווקא משום כך, משום שהתכלית היא גירושנו, אני חושב שאסור, בטח לא בעת הזאת, לתת להם ולו את התחושה שיש סיכוי שהם יצליחו, וכשאנחנו, במקום לדבר על כך שמי שחושב לגרש אותנו בטרור ימצא אותנו נאחזים באדמה, עוסקים בהתקפות על ראש הממשלה ועל הממשלה, שאיננה יושבת לשולחן המשא-ומתן, שזה מילה מכובסת לאיננה מוסרת לידי ראשי הטרור את ערינו ואת יישובינו ומגרשת את אנשינו כדי שאנשי ה"חמאס" ואנשי ה"פתח", כל הטרוריסטים כולם, יירשו אותם במקומם, אני חושב שזה לא אחראי, אני חושב שזה לא נכון, אני חושב שזה מתפרש בצד השני כחולשה מסוכנת, ואני חושב שזה לא משיג שום מטרה. אבל אני רוצה גם לומר עוד דבר מעבר לזה: אני חושב שצריך להקשיב. צריך להקשיב קשב רב לצד השני. זה לא מקרה שהם לא מגנים את הטרור; זה לא מקרה שנציגיהם כאן בתוך הבית הזה מגבים את הטרוריסטים, מפרסמים כתבות באתר "חמאס", קוראים לאינתיפאדה, מסיתים, מדיחים. זה לא מקרה. אתה יודע למה זה לא מקרה? כי, לצערנו הרב, למרות כל הרצון הטוב, הבעיה היא לא שראש הממשלה איננו מוכן לשבת לנהל משא-ומתן; הוא מוכן לשבת ולנהל משא-ומתן עם כל אחד. הוא מוכן לעשות את זה – בנפש חפצה, באחריות, בראייה מפוכחת של המציאות. אתה יודע מה הבעיה? הבעיה שאין עם מי. אין עם מי. כי בצד השני – זה לא שאנחנו לא מוכנים, זה שהם לא רוצים; זה לא שאנחנו לא חפצים בשלום, אנחנו מאוד רוצים שלום, לא פחות מכם. זה הם שלא מוכנים לשום דבר. זה הם שמעדיפים את הסכין על-פני העט שחותם על המסמך. ואני אומר לך, חבר הכנסת חיליק בר, אחרי כ-100 שנה של מאבקי דמים בארץ הזאת צריך להיות ישרים עם עצמנו: לא להבטיח הבטחות שווא, לא למכור אשליה שאם רק נחליף את המדיניות של הממשלה השלום יפרוץ והצד השני ישב אתנו וה"חמאס" יוריד את דגלו הירוק ואבו מאזן פתאום יראה ביהודים אורחים רצויים על הר-הבית ובכותל המערבי. בוא לא נשלה את עצמנו ובוא לא נמכור אשליות. ובוא לא נעשה עוד דבר, שאותי אולי מקומם יותר מכול: בוא לא נאשים את עצמנו ונטיף לעצמנו מוסר ונחפש כל הזמן לראות בנו את האשמים, כי אני אומר לך באופן החד והברור ביותר: האשם הוא אך ורק בהם. האשם הוא אך ורק באלה שלא רוצים שלום, שלא רוצים לראות נוכחות יהודית כאן, שלא השלימו וכנראה גם לא ישלימו לעולם עם קיומנו. זאת הסיבה היחידה. כך היה תמיד, לפני הקמת המדינה ובמלחמת השחרור וערב מלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור ולאורך כל השנים האלה. וכוחה הגדול של מפלגת העבודה כל השנים היה שהיא היטיבה לראות את הדבר הזה. היא לא שגתה באשליות, היא עשתה בדיוק הפוך: היא הבינה את הקשר ההדוק, הבלתי-ניתן לניתוק, בין הביטחון לבין ההתיישבות. אתה יודע מה? בהרבה מאוד מובנים היא הקדימה בעניין הזה גם חלקים בתוך המחנה שאני משתייך אליו. לא היינו מגיעים לאן שהגענו – ובזה צודק יושב-ראש האופוזיציה – בלי ההבנה הזאת שהייתה לראשי מפלגתכם לאורך שנים רבות, עוד לפני קום המדינה ולאחר מכן, בלי ההבנה ששם כוחנו. ואני יודע שאתה בלבך נמצא שם. אתה לא במרצ, אתה לא שייך לשם. לא איבדתם כל כיוון לגמרי, אבל אתם נסחפים בזרם הזה. תחזרו לשורשים, תחזרו לבסיס. חבר הכנסת חיליק בר, תאמין לי, תחזרו לבסיס. זה לא טוב לנו אלקטורלית, אבל זה נכון למדינת ישראל. תחזרו לדרך האמיתית, להבנה הבסיסית שאיפה שנשב, שם יהיה לנו ביטחון, ומאיפה שנצא וננטוש את בתינו, לשם ייכנס הטרור וירדוף אותנו למקום הבא. זו אמת פשוטה אבל נכונה. הייתה נכונה אז, נכונה היום, תהיה נכונה גם בעוד 100 שנה. תפסיקו עם האשליות האלה. נכון, זה יותר נוח להאמין שאם רק נחליף את ראש הממשלה, מייד אבו מאזן יחליף את עורו, ה"חמאס" ייעלם והשלום יפרוץ. אל תגידו שלא ניסינו. ניסינו. הלכנו להסכמי אוסלו א' ואחר כך באוסלו ב' ובשלב כזה ובשלב אחר. ואחר כך אמרנו: נעזוב ונצא בכלל, איך אומרים? גבולות 67' המקודשים. נו, באמת. ונניח שנעשה את זה, מה יקרה אז? ייתנו לנו לבקר בכותל המערבי? יאפשרו לנו חיים נורמליים בואכה כביש 1 לכיוון לטרון? יסתפקו בזה? יגידו "רוצים שלום אנחנו"? תיעלם האידיאולוגיה האסלאמית הקיצונית מהעולם? נו, באמת. חבר הכנסת חיליק בר, הרי אין שום סיכוי בעולם שאתה מאמין בזה, כי אתה איש רציני. ולכן אני אומר וחוזר ואומר כאן: מנהיגות אחראית היא מנהיגות שאומרת קודם כול לציבור את האמת, ששמה את הדברים על השולחן כמו שהם; שלא שוגה באשליות ולא נוטעת אשליות. וכאן אני מוכרח לומר, הייתי אומר אפילו במידה רבה של פליאה, באמת במידה רבה של פליאה: אני שמעתי כאן את נאום ה"אילו" של יושב-ראש האופוזיציה – אילו הייתי ראש הממשלה, אילו היו נותנים לי, אילו היה כך וכך, אז היו מגיעים הפלסטינים להתדיין, ואז היו מגיעים לשלום, והיו מניחים את נשקם, והיו מניחים את שאיפותיהם, והיו שוכחים מהכול. אם רק יצחק הרצוג היה מגיע להושיע את עם ישראל אחרי אלפיים שנות גלות ועשורים על עשורים של מאבק קשה על כל פיסת אדמה ועל החיים שלנו בארץ הזאת – לו רק הוא היה מגיע. עוד פעם, עולם של דמיונות ואשליות. אתה יודע, הדבר הכי חשוב במדינאות הוא להיות עם ידיים על הקרקע. ואני אומר "ידיים על הקרקע", אתה יודע למה? כי לפעמים צריך להרגיש, להרגיש את האדמה, גם בכפות הידיים. לא מספיק רק להיות עם רגליך שם וראשך מסתובב באוויר. וכאשר אתה מרגיש את האדמה שעליה אתה צועד, ואתה יודע להעריך את הערך שלה, אתה יודע כמה קשה נלחמו כדי לעמוד עליה, אתה רואה את הצד השני, לאיזה שפל מדרגה הוא מוכן לרדת כדי לקחת אותה ממך. אני חושב שאז אולי אתה גם מבין שזה מקור הכוח, החיבור הזה בין התיישבות ובין ביטחון, בין עם ישראל לבין ארץ-ישראל. זה סוד הכוח שהיה לנו, זה סוד כוחה של הציונות, וזה הדבר שאם אנחנו נדע לשמר אותו ולחזק אותו יוביל אותנו לשלום ולביטחון בעתיד. עכשיו כדאי שנהיה אחראיים, כדאי שנהיה רציניים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר המקשר חבר הכנסת יריב לוין. נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו סיימנו את הדיון המשולב ותכף נקיים שתי הצבעות נפרדות – יותר הצבעות, כי יש כמה הצעות אי-אמון, אבל נצביע על הודעתו המדינית של ראש הממשלה ולאחר מכן על הצעות האי-אמון בממשלה. ההצבעות ודאי יהיו נפרדות. <הצהרת אמונים של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת ניסן סלומינסקי תכף ישב, ושר האוצר יפסיק את המשא-ומתן האינטנסיבי עם יושב-ראש ועדת הכספים. וכל זה יקרה על מנת שאני אזמין לדוכן את חברתנו חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, עוד לפני ההצבעה. בבקשה, גברתי. חבר הכנסת אחמד טיבי, נא לשבת. תודה רבה. חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת, שעל-פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם הפסקת חברותו בכנסת של השר נפתלי בנט, שנכנסה לתוקפה ביום כ"ו בתשרי תשע"ו, 9 באוקטובר 2015, באה במקומו חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, אני אקרא בפנייך, חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, את הצהרת האמונים של חבר הכנסת או חברת הכנסת, ואת תשיבי: "מתחייבת אני". וזה נוסח ההצהרה: "אני מתחייבת לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת". <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> מתחייבת אני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. אני מזמין אותך לומר כמה מילים. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אדוני, חברי היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, משפחתי וחברי היקרים, לפני כשנתיים וחצי ביקשתי מחברנו האהוב אורי אורבך לעבור על נאום הבכורה שלי לכנסת. וכך הוא אמר לי: בתור התחלה, תורידי את כל המילים שאת לא משתמשת בהן בדרך כלל, והוסיף: ולך זה לא נורא קשה, כי את מדברת גבוה, אבל תדייקי. אז אני אשתדל לדבר מדויק, וגם גבוה, ובעיקר במילים הרגילות שהיו בין אורי לביני. הכרנו הרבה שנים, אורי ואני, ובשנתיים וחצי האחרונות לחייו באמת הכרנו. וידעתי שהדבר שאני הכי רוצה ללמוד מאורי הוא – הידיעה שהוא מוּנע מאמת פנימית. האמת הפנימית שלו הכתיבה את העשייה בכל שלב בחייו. האמת הפנימית הייתה הידיעה מה צריך לעשות, בלי להיבהל, גם אם הציבור לא היה אתו עדיין. והוא ידע שהאמת סופה להיראות ולחבר אליה ציבורים הולכים ומתרחבים. הייתה לאורי אמת פנימית בכתיבה, על כל גווניה – בתקשורת ובפוליטיקה, אמת שגרמה לו להיות בטוח בדרך, ולא לסגת גם בשלבים שדרשו תהליך של בירור. חלקנו, אורי ואני, כמה אמיתות. כל יום שני ישבנו זה ליד זו בישיבת הסיעה, והרמנו שוב ושוב את האמירה החברתית שחייבת להמשיך לצאת מהבית היהודי ולגדול, את הידיעה שיש לנו תפקיד גדול בחיבור עם הציבור שלראשו כיפה שקופה, ואת האמת של נשים מובילות במרחב הציבורי – הכללי והדתי. היה לנו גם מנהג להגיב בחיוך על קרביות היתר של חברינו האהובים בסיעה. ובעיקר, כל יום שני אורי אמר לי שאני חייבת, אבל חייבת, ללמוד איך להתאפק, וששפת הגוף שלי לא חייבת תמיד להגיד מה אני חושבת. וסיכמנו שזה ההבדל בינינו – גבר אשכנזי יקה ואישה מזרחית. בשיחתנו האחרונה, כשאורי כבר היה מאושפז, הוא אמר לי כמה הוא גאה בי על ההישג בפריימריז, וסיכמנו שאבוא לבקר אותו בימים הקרובים, מה שלצערי הרב לא קרה. את זכרו הטוב של אורי, חברנו היקר, ואת הכיוון שהורה לנו בדרכו השקטה והחכמה, אשא אתי תמיד. שתי מילים מבטאות את עומק תחושותי ברגעים הללו שאני ניצבת בפניכם, חברי וחברותי חברי הכנסת, במעמד הזה של השבעתי בכנסת – גיל ורעדה. בתהילים פרק ב' אומר דוד המלך: "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה", ובפרק ק' הוא אומר: "עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה". השמחה והיראה, הרננה והרעדה, כל אלו מלוות אותי בבואי ובשובי לשליחות הציבור במשכן כנסת ישראל. שמחה – על הזכות לשרת את העם בדור המופלא שלנו; רננה – על הזכות להימנות עם דור הגאולה, הרואה עין בעין בשוב ה' ציון; ורעדה – על האחריות הגדולה להיות שליחת ציבור; ויראה – מפני המציאות הקשה המתחוללת ברחובותינו ובביתנו. ימי הטרור ומראות השכול, מראות שקיווינו והתפללנו שלא ייראו יותר במחוזותינו, מצריכים אותנו להתבוננות ולחשבון נפש מעמיק, חשבון נפש שכולנו חייבים בו. העולם כולו נמצא בטלטלות גדולות ועצומות; יחסי ארצות-הברית ורוסיה נמצאים בצומת דרכים, אירופה משנה את פניה וצביונה אל נוכח התהליכים הדרמטיים המתרחשים בתוכה, והמזרח התיכון שלנו שברירי מאי-פעם. ובתוך כל זה החברה הישראלית צריכה לברור ולבחור את דרכה. העולם הציב בפנינו כחברה וכעם מראה גדולה עם שאלה גדולה. באכזריותם וברשעותם אירועי הטרור האחרונים שואלים אותנו ומחייבים אותנו לבירור פנימי עמוק – מה בעצם הקשר שלנו לארץ הזאת? למה בכלל הגענו לכאן? מה אנחנו מחפשים כאן? מה החזון שלנו? מה החלום שלנו? האם הר-הבית ובניית חברת מופת עדיין כלולים בחלום ובחזון הזה, או שמספיק לנו לשיר "לשנה הבאה בירושלים" ולהצטלם בבר-מצווה בכותל, ובעצם אנחנו מעדיפים להמשיך את המצב הזה, כי אין לנו ממש כוח ורצון ואמונה לממש את החזון הגדול של "הר-הבית בידינו"? המציאות העולמית מטלטלת את כולנו ומחייבת אותנו להתמודד עם שאלות היסוד והליבה של שורשי זהותנו. אירופה תצטרך להגדיר את עצמה ואת זהותה, וכך גם אנחנו. רצועת המרדות האסלאמית, החובטת בנו שוב ושוב זה שנות דור בסוגי טרור שונים, גם היא מניחה לפתחנו את שאלות היסוד האלה, שאלות שגם אם אנחנו ניסינו לטייח אותן או לעקוף אותן בכביש עוקף כזה או אחר, הן לא מניחות לנו, ודורשות מאתנו טיפול שורש ובירור יסודי ומעמיק על עיקרי אמונתנו, זהותנו וערכינו המשותפים. אולי כך מוביל אותנו בורא עולם אל המקום והיום שבהם גם מהעז יצא מתוק. אני מתפללת ומקווה שנשכיל לעמוד גם בניסיונות הקשים הללו ובייסורים שבהם נבנית מדינת ישראל ונקנית ארץ-ישראל, ומתוכם מתחשלת, בעזרת השם, החברה הישראלית והיהודית. בגיל וברעדה אשתדל להיות שליחת ציבור נאמנה, לעסוק, לחוקק ולפעול בענייני החברה הישראלית כולה, ובצרכיה הרבים. כל זאת מתוך תפילה עמוקה לזכות לימים של שלום בתוכנו, ומתוך כך, עם הסובבים אותנו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה, וברכות לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, חברת הכנסת התשע-עשרה, ומעכשיו גם חברת הכנסת העשרים. חברים, פרק הברכות והחיבוקים הוא פרק קצר. אנחנו צריכים לעבור להצבעות. ולשם שינוי, ההצבעות אינן שמיות. אנחנו פותחים ברגל ימין את המושב, אז נא לא לקלקל. הודעתי שאלו הצבעות נפרדות. אנחנו באותה הזדמנות גם מברכים את סגן שר השיכון, חבר הכנסת ז'קי לוי, על השמחה המשפחתית שרבים חגגו אתמול. טוב, חברים, חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, נא לפזר את ההתקהלות, לגשת למקומך, אלא אם כן את לא רוצה להמשיך בכנסת הנוכחית, כי בקול שלך עכשיו תלוי גורל הקואליציה. <הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה מאז המושב הקודם ועל תוכניותיה למושב הקרוב> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אם כן, אנחנו מצביעים על הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה מאז המושב הקודם ועל תוכניות הממשלה למושב הקרוב. למען הסר ספק, אנחנו נצביע באופן הזה: מי שמצביע בעד – מסכים עם תוכן הודעת ראש הממשלה ותומך בממשלה; מי שמצביע נגד אינו מסכים עם תוכן הודעת ראש הממשלה, קרי מצביע נגד הממשלה. אז בעד – תמיכה בהודעת ראש הממשלה, נגד – התנגדות להודעת ראש הממשלה. אני מפעיל את ההצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה אלקטרונית, נא להצביע. בעד – הסכמה עם הודעת ראש הממשלה; נגד – התנגדות לה. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתייחס ברגישות להצבעותיו של השר שלום, אז – – – הצבעה מס' 1 בעד הודעת ראש הממשלה – 57 נגד – 39 נמנעים – אין הודעת ראש הממשלה נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 57 בעד, 39 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הכנסת קיבלה את הודעת ראש הממשלה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת סתיו שפיר טעתה בתום לב – הצביעה בעד כשהתכוונה באותו תום לב להצביע נגד הודעת ראש הממשלה. <קריאה:> משאלת לב, סתיו. <קריאות:> – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא עובד? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – לא נלחץ לי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, אנחנו תכף נבדוק אם זה המצב גם באי-אמון. חברת הכנסת נחמיאס ורבין הודיעה שהמסך לא פעל. תכף נבדוק אם זה משהו עם המסך או פשוט אירוע חד-פעמי. <הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, מרצ וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. ממשלה המשסעת את העם והחברה והורסת את יסודות מדינת ישראל;> <2. כישלון הממשלה בכל התחומים: המדיני, החברתי והכלכלי;> <3. אובדן הדרך של הממשלה בתחום המדיני, החברתי, הכלכלי והאזרחי;> <4. ההתנהלות הכושלת של ראש הממשלה ושר הביטחון בעניין הריסת הבתים בבית-אל> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ממשלה המשסעת את העם והחברה והורסת את יסודות מדינת ישראל, זה נושא האי-אמון מטעם המחנה הציוני. מי בעד הצעת האי-אמון? מי נגדה? נא להצביע. אי-אמון של המחנה הציוני. מי בעד האי-אמון? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה – 30 נגד – 56 נמנעים – אין הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 30 בעד, 56 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת האי-אמון של המחנה הציוני לא התקבלה. מטעם חד"ש, רע"ם, בל"ד, תע"ל – כישלון הממשלה בכל התחומים: המדיני, החברתי והכלכלי. מי בעד האי-אמון? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 35 נגד – 61 נמנעים – אין הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, להלן התוצאות: אי-אמון של הרשימה המשותפת, בעד – 35, נגד – 61, אין נמנעים. הצעת האי-אמון לא התקבלה. מטעם מרצ: אובדן הדרך של הממשלה בתחום המדיני, החברתי, הכלכלי והאזרחי. מי בעד האי-אמון של מרצ? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 35 נגד – 56 נמנעים – אין הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 35, נגד – 56, אין נמנעים. גם האי-אמון של סיעת מרצ לא התקבל. ההצעה האחרונה, של ישראל ביתנו: ההתנהלות הכושלת של ראש הממשלה ושר הביטחון בעניין הריסת הבתים בבית-אל. מי בעד ההצעה? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה – 25 נגד – 55 נמנעים – 9 הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 25 בעד, 55 נגד, תשעה נמנעים. אני קובע כי גם הצעת ישראל ביתנו לא התקבלה. <בחירת סגן ליושב-ראש הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא: המלצת ועדת הכנסת בדבר בחירת סגן ליושב-ראש הכנסת. נא להציג את ההצעה. מי שיציג אותה הוא יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן. בבקשה, אדוני. חברי הכנסת, הסעיף ודאי טעון אישור בהצבעה של המליאה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> כבוד היושב-ראש, באותה הזדמנות יש לי גם שתי הודעות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> דורשות הצבעה גם כן? <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> לא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, אז אתה יכול למסור את כל ההודעות. בבקשה, אדוני. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> הודעה ראשונה, שמחייבת הצבעה: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, עם התפטרותו מהכנסת של שי פירון, סיעת יש עתיד הודיעה כי המועמד מטעמה לכהן כסגן יושב-ראש הכנסת במקומו הוא חבר הכנסת מאיר כהן. בהתאם לסעיף 2(א) לתקנון הכנסת, החליטה ועדת הכנסת להמליץ לכנסת לבחור בחבר הכנסת מאיר כהן לתפקיד סגן יושב-ראש הכנסת. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אני אנצל ואני אקרא גם הודעות, ואחר כך נצביע. הודעה ראשונה שאיננה מחייבת הצבעה – אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אבקש להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות האלה: מטעם סיעת יש עתיד, בוועדת הכנסת – במקום שי פירון, שהתפטר מהכנסת, יכהן חבר הכנסת אלעזר שטרן; בוועדת החוקה, חוק ומשפט – במקום חבר הכנסת מאיר כהן, יכהן חבר הכנסת אלעזר שטרן. הודעה נוספת – אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אבקש להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות הכנסת: מטעם סיעת הבית היהודי, בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ובוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי – במקום חבר הכנסת ינון מגל, תכהן חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי; בוועדה המיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור – במקום חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, תכהן חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי; בוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית ובסעיפים מהצעת חוק התוכנית הכלכלית – במקום חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, תכהן חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן. <בחירת סגן ליושב-ראש הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לשבת כדי להצביע. חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על המלצת ועדת הכנסת לבחור בחבר הכנסת מאיר כהן לתפקיד סגן יושב-ראש הכנסת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. מי בעד, מי נגד מועמדותו של חבר הכנסת מאיר כהן לתפקיד סגן היושב-ראש? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד הצעת ועדת הכנסת – 68 נגד – 1 נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת לבחור את חבר הכנסת מאיר כהן לסגן יושב-ראש הכנסת נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מתח באולם. 68 בעד, יש מתנגד אחד – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – והשר אקוניס התכוון להצביע בעד אך לא הספיק. ברכות לחבר הכנסת מאיר כהן. באחריותך לאתר את המתנגד ולטפל בו כיאות. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, מישהו טעה בהצבעה בטח. <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק:> <הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 56) (מסירת מידע מרשויות המדינה לקופות-החולים), התשע"ד–2014;> <הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 14), התשע"ד–2013;> <הצעת חוק תגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים (אישור מיוחד ואי-התרת הוצאה לצורכי מס בשל תגמול חריג), התשע"ד–2014;> <הצעת חוק הפיקוח על צעצועים מסוכנים, התשע"ד–2014;> <הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס 16) (עדות קרובים), התשע"ד–2013;> <הצעת חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות, התשע"ה–2014;> <הצעת חוק הגבלת השימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014> ["דברי הכנסת" ה-19, מושב שני, מס' מ/844, חוב' י"ט, עמ' 8801; מס' מ/801, חוב' ח', עמ' 6050; מס' מ/883, חוב' ל"ז, עמ' 12608; מס' מ/863, חוב' כ"ז, עמ' 10617; מס' מ/808, חוב' י"ב, עמ' 7264; מושב שלישי, מס' מ/894, חוב' א', עמ' 13336; מושב שני, מס' מ/839, חוב' י"ח, עמ' 8512.] <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הבא: הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות החוק כדלקמן – יש כאן שבע הצעות חוק. השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין יציג לנו את כל שבע ההצעות. גברתי המזכירה – חבר הכנסת וקנין, סגן היושב-ראש, אם תוכל בבקשה לחזור לניהול הישיבה, אודה לך. בבקשה, אדוני. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, בהתאם לסעיף 1 לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה, על דעת הממשלה, להודיע במליאת הכנסת על רצונה של הממשלה להחיל דין רציפות על הצעות החוק כדלקמן: 1. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 56) (מסירת מידע מרשויות המדינה לקופות-החולים), התשע"ד–2014, הצעות חוק הממשלה מס' 844, מיום 10 בפברואר 2014; 2. הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 14), התשע"ד–2013, הצעות חוק הממשלה מס' 801, מיום 21 באוקטובר 2013; 3. הצעת חוק תגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים (אישור מיוחד ואי-התרת הוצאה לצורכי מס בשל תגמול חריג), התשע"ד–2014, הצעות חוק הממשלה מס' 883, מיום 21 ביולי 2014; 4. הצעת חוק הפיקוח על צעצועים מסוכנים, התשע"ד–2014, הצעות חוק הממשלה מס' 863, מיום 18 במרס 2014; 5. הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 16) (עדות קרובים), התשע"ד–2013, הצעות חוק הממשלה מס' 808, מיום 11 בנובמבר 2013; 6. הצעת חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות, התשע"ה–2014, הצעות חוק הממשלה מס' 894, מיום 27 באוקטובר 2014; 7. הצעת חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, הצעות חוק הממשלה מס' 839, מיום 3 בפברואר 2014. אדוני היושב-ראש, האם להישאר על הדוכן? כי נדמה לי שאני צריך להציג גם את הנושא הבא. <היו"ר יצחק וקנין:> כן, כיוון שאין הצבעה, אדוני – ההודעה הזאת – בעוד שבועיים, אם אחת הסיעות או אחד מחברי הכנסת יבקשו דיון או הצבעה – תתקיים. אם כן, ההודעה נמסרה לכנסת. אדוני השר, אני אעבור לסעיף הבא, אני אציג אותו: הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי – אני מבין. <שר התיירות יריב לוין:> לא לא לא, שבע ההודעות על דין רציפות הסתיימו. הנושא הבא אמור להיות העברת הסמכויות, למיטב ידיעתי – העברת סמכויות משר הבינוי והשיכון לשר התחבורה. <היו"ר יצחק וקנין:> סליחה, סליחה. <הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר> <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הודעת הממשלה, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, על החלטתה להעביר את הסמכויות המנויות בפרק ד' לחוק רישום ציוד וגיוסו לצבא הגנה לישראל, התשמ"ז–1987 (להלן: החוק), לעניין ציוד עודף – ציוד הנדסי, כמוגדר בסעיף 27(2) לחוק, משר הבינוי והשיכון לשר התחבורה והבטיחות בדרכים. אם כן, רבותי, אדוני ימסור את ההודעה. בסיום ההודעה תתקיים הצבעה. <שר התיירות יריב לוין:> תודה. אני מתכבד להודיעם כי הממשלה החליטה, בהתאם לסמכותה לפי סעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר את הסמכויות המנויות בפרק ד' לחוק רישום ציוד וגיוסו לצבא הגנה לישראל, התשמ"ז–1987 (להלן: החוק), לעניין ציוד עודף – ציוד הנדסי, כמוגדר בסעיף 27(2) לחוק, משר הבינוי והשיכון לשר התחבורה והבטיחות בדרכים. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, מבקשת הממשלה את אישורה של הכנסת להחלטה זו. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר יריב לוין. רבותי, אנחנו עוברים לדיון בהודעת הממשלה. אם כן, רבותי, ראשון הדוברים, חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר. חבר הכנסת דניאל עטר; חבר הכנסת דניאל עטר איננו. חבר הכנסת נחמן שי – איננו. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – איננו. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – נמצא. אדוני, לרשותך שלוש דקות. רבותי, אני סוגר את רשימת הדוברים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, המסך הזה שמשתנה בכל ישיבה בכנסת שמעבירים סמכויות, כנראה זה לא יסתיים, לכן אני לא אתייחס אליו יותר מדי. אבל אני צריך להתייחס לכמה דברים שנאמרו היום ובימים האחרונים. מסע ההסתה נגדנו, נגד המנהיגות של הציבור הערבי – אני מזכיר גם לראש הממשלה שהאזרחים הערבים במדינה נהרו לקלפיות ונתנו בנו אמון באחוז גבוה של 95%, כדי לייצג אותם, ואז כל הסתה נגדנו היא הסתה נגד 20% מאזרחי המדינה. זה צריך להבין וצריך לדעת. נתניהו היום, בנאום שלו, אמר במילים אלו: הטרור לא בא מתסכול אלא מרצון להכחידנו. מה הכוונה שלו? שאין מקום לשלום, אין לו בשורה, אין אפשרות לדבר עם אף אחד. ומה הוא עושה בסוף? קורא לאבו מאזן: בוא לשולחן המשא-ומתן בלי תנאים מוקדמים. מה זה בלי תנאים מוקדמים ואתה קובע עובדות בשטח? אתה מנשל את העם הפלסטיני מאדמתו, אתה בונה התנחלויות, אתה בונה כבישים עוקפים, אתה עושה מצור על חלק מהשטח הפלסטיני, שזה רצועת-עזה. ומה עוד אתה אומר? שאין מערער על המיקום של בית-המקדש במסגד אל-אקצא. אז אני אומר לו: אין הוכחה לקיום בית-המקדש על מסגד אל-אקצא. אין הוכחה. חיפשתי אפילו בתנ"ך. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> למה? למה אתה נכנס לזה? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אפילו בתנ"ך שנכתב בבבל 500 שנים אחרי. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מה אתה עושה? תגיד לי, מה אתה עושה? לגעת שם אתה רוצה? אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> איפה האחריות שלכם? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> תן לי להמשיך. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אנחנו מעריכים אותך. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> תן לי להמשיך. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> שם אתה רוצה לגעת, בתוך האש? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> תן לי להמשיך. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> איפה האחריות שלכם? <היו"ר יצחק וקנין:> נא לא להפריע לו, רבותי. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> תן לי להמשיך. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> זה מה שאתה רוצה לעשות? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני אומר לו: אין לך הוכחה. הוא אומר שאין ערעור, אז אני מערער. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מה אתה מתעסק עם זה? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני אומר לך: זה מסגד אל-אקצא. זה מה שאני מאמין. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אתה רוצה שאני אתעסק עכשיו עם האסלאם? אל תתעסק עם זה בכלל. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> זה מה שאני מאמין, ואני צריך להעלות את האמונה שלי. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, נא לא להפריע לו. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> תבוא ותקרא לציבור שלך – – – להימנע מטרור. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> וזו זכותי, ואין לך אפילו – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> למה אתה מתעסק עם זה? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני מתעסק עם זה כי זה המקום הקדוש בשבילי. עכשיו, בנוסף, מדברים היום על הוראות הפתיחה באש. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מישהו מונע ממך להתפלל שם? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, להסית. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כן. רגע, אני עונה לך. אני עונה לך. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת יואל חסון. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני עונה לך, חסון. אני עונה לך, יואל. אני אומר לך: אני רוצה שמישהו יראה לי משפט אחד שאפשר לפרש אותו כהסתה. אני עומד על הדוכן פה ואני אומר לך: נמנע ממני להיכנס למסגד אל-אקצא, נמנע מכל אזרחי מדינת ישראל המוסלמים להיכנס. הייתי שם. הייתי שם, שלא יגידו לי. הייתי שם. כל תושבי מדינת ישראל, האזרחים המוסלמים, נמנע מהם. ביום שני בשבוע שעבר, ביום ראשון בשבוע שעבר. הייתי שם, שלא ישקרו לכם. הייתי שם ונמנע מאנשים. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אפילו מעל גיל 50 נמנע מהם. ומי שהרשו לו להיכנס – אנשים מעל גיל 50 תושבי העיר העתיקה. אך ורק. וגם עם סינון. לכן לבוא ולהגיד שלא משנים סטטוס קוו זה שקר ועזות מצח. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת איתן כבל – מוותר. חבר הכנסת יואל חסון, ואחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג; מוותרת. אם כן – חבר הכנסת יוסי יונה. שלוש דקות לרשותך, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – שר בממשלה יש כאן, אדוני? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> כן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> יש כאן שרה בממשלה. לא שר, שרה בממשלה. שלא נאמר עלייך סרה. גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם שאני חושב שאחד מהדברים הדרמטיים ביותר שקרו בימים האחרונים, הימים האחרונים הלא-פשוטים, היה – בעיני – אותה היתקלות מפורסמת של ראש העיר נצרת וחבר הכנסת איימן עודה. מבחינתי ראש עיריית נצרת, שאני מתנצל שאני לא זוכר את שמו – – – <קריאה:> עלי סלָאם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> עלי סלָאם. עלי סלָאם, זה שמו. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> סלֵאם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> סלֵאם, עלי סלֵאם. צריך לומר את השם הזה. עלי סלאם הוא דוגמה לשפיות, למנהיגות שנדרשת היום בחברה הישראלית ובמגזר הערבי. ראינו מנהיג ציבור שמדם לבו, מדם לבו מתחנן למי שמייצג את המפלגה הגדולה ביותר של המגזר הערבי, המפלגה המשותפת המאוחדת, ואומר לו: תפוס מנהיגות – אני מעדן כמובן את הדברים, אני מפרש אותם – תפוס מנהיגות, תרגיע, אל תהרוס לי את העיר, אל תהרוס לי את יחסי השכנות עם השכנים היהודים. מה אנחנו רוצים פה בסך הכול? בינינו לבין הערבים הישראלים, אזרחי מדינת ישראל, חייב להיות שוויון וחיים משותפים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> חייב להיות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> חייב, אני מסכים אתך, חייב. אני אומר לך שבעיני, כשהרחובות באום-אלפחם לא נראים כמו הרחובות בראשון-לציון, זה כישלון שלך וזה כישלון שלי. זה כישלון של המדינה הזו. אבל אזרחים שווים זה גם אזרחים נאמנים, וזה מנהיגות שמובילה לחיים של דו-קיום. ולא להסתכל החוצה כל הזמן, אלא לקבל את ההחלטה. אם אתה חלק מהמדינה ואתה אזרח המדינה, יש לך אחריות שנחיה כאן ביחד בדו-קיום. ועלי סלאם, מבחינתי, הוא זה שהיה צריך לעמוד היום בראש המפלגה המשותפת. הוא זה שיש לו אומץ לבקש מכם לפעול בשפיות, לפעול בהיגיון, להרגיע את הרוחות. לא לשמוע מכם, לא לשמוע מכם גינוי ברור לפעולות טרור? אתה יכול לעלות על דעתך מישהו כאן, מחברי הכנסת, שלא היה מגנה מעשה טרור של יהודי? ואתם? אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אם אפשר להתחיל – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני מסיים. אני אומר רק מילה אחת: אדוני היושב-ראש, כשמופיעים בטלוויזיה – לצערי, הנהגת ערביי ישראל בכנסת שמופיעה בטלוויזיה, כשמבקשים מהם לגנות פיגוע, פתאום היכולת הוורבלית יורדת. פתאום מתבלבלים, מגמגמים. אז, אדוני, חבר הכנסת היקר, חברי: כמו שאין פקפוק בצורך בשוויון ובצורך בדו-קיום ובחיים משותפים שלנו כאן, אזרחי ישראל היהודים והערבים, אין פקפוק במאבק ובגינוי – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – הטרור ומי שמנסה להרוס את מרקם החיים העדין שלנו כאן. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יואל חסון. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> יעלה חבר הכנסת יוסי יונה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לא שמעתי גינוי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> איננו. חבר הכנסת עמר בר-לב – איננו. חברת הכנסת רויטל סוֵיד? סוִיד. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> יואל, לא שמעתי אותך אומר – – – שעמד על הדוכן – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לא שמעתי את הגינוי שלך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה לא נכון. גינו. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לא גינו – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> סליחה, אתה משווה את זה לטרוריסט? אתה משווה את זה לטרוריסט? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> שלוש דקות לרשותך. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – אתה מגנה את הטרוריסטים? כן או לא? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת יואל חסון ועבד אל חכים חאג' יחיא, חברת הכנסת סויד רוצה לומר את דבריה, אתם לא מאפשרים לה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, שאינני רואה אותו, חברי חברי הכנסת, מחר, היום השני לפתיחת המושב, הוא יום מיוחד בכנסת; יום שכיושבת-ראש השדולה למאבק בשיח אלים ובריוני ברשתות החברתיות ובמרחב הווירטואלי אני מארגנת; יום שבו אנחנו, נבחרי הציבור, היינו אמורים לייחד – אנחנו עדיין מייחדים – את הדיונים בוועדות השונות ואת הנאום במליאה למאבק באלימות, בהסתה ובגזענות ברשתות החברתיות. ומה קורה בדיוק היום בבית הזה, ומאתנו, נציגי הציבור? הסתה בוטה האחד כנגד השני. ימים קשים של טרור. ילדים, נערים, חיילים, חיילות, אנשי כוחות הביטחון, אזרחים, נפגעים ונרצחים ברחובות, ואנחנו אמורים להוות את הדוגמה. לא להלהיט את היצרים, לא לשלהב. לקרוא לאחדות, לדו-קיום, להיות המבוגר האחראי בטרור הנוראי הזה שפוקד אותנו. ובמקום זה אנחנו שומעים פה הסתה, פוסטים ברשתות שמוציאים חברי כנסת, שקוראים לאלימות וקוראים להסתה, קוראים לעלות להר-הבית, קוראים להתריס, קוראים להתאגדויות, לארגונים, משני הצדדים. זוהי תופעה מגונה. איזה אבסורד: מצד אחד, מחר הכנסת מייחדת יום שלם, כל הוועדות דנות במיגור השיח האלים, הגזעני והבריוני ברשת; ומאידך, פה, גם מעל הדוכן זה אנחנו תורמים להסתה. אז הגיע הזמן שנגלה אחריות. זה לא משחק ילדים. אנחנו עוברים תקופה קשה של טרור, טרור קשה, ברחובות. מי שנפגע שם זה ילדים שלנו, ואנחנו צריכים להוציא בת-קול מהבית הזה להפסיק כל הסתה וגזענות. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. אם כן, רבותי, הדובר הבא, חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו; חבר הכנסת באסל גטאס – איננו; חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו; חברת הכנסת יעל גרמן – איננה; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו; חבר הכנסת מיקי לוי – איננו; חבר הכנסת טלב אבו עראר – איננו; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – איננה; חבר הכנסת אורן אסף חזן – מוותר; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – איננו; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – איננה; חבר הכנסת דב חנין – איננו; חבר הכנסת מנחם מוזס – איננו; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין אחרונה – נמצאת. שלוש דקות לרשותך. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני מודה ליושב-ראש. אני חושבת שמי שהיה נוחת כאן לפני בערך שעתיים, אם אינני טועה, היה חושב שאנחנו לא חיים באותו מקום. הקשבנו לנאומו של ראש הממשלה, הקשבנו לנאום של יושב-ראש האופוזיציה, ואני חושבת שלמרות שאנחנו חזרנו רק היום מפגרה אנחנו כבר התכנסנו קצת באיזה מין תחושה של איזה מין מגדל שן, איזשהו מקום סגור, איזשהו מקום שלא קורא ולא רואה את מה שקורה בחוץ. מי שהקשיב לדברים שאמר היום חבר הכנסת אחמד טיבי בנושא השבתת המגזר הערבי ובנושא העלייה להר-הבית מחרתיים, של הרשימה המשותפת, יכול לחשוב לעצמו שבאמת, אתם יודעים, אין כאן אופוזיציה ואין כאן קואליציה, הכול כאן בוקה ומבולקה, אבל בעניין הזה של מניעת אלימות ומניעת הסתה אנחנו אמורים כולנו, בבית הזה בוודאי, כולנו להיות משפחה אחת גדולה – בלי מסיתים, בלי אלימות, בלי התגרות, ואנחנו עושים בדיוק ההפך ממה שאנחנו דורשים ומצפים מאנשים בחוץ. אני רוצה לספר לכם על אירוע קטן שקרה לפני שעה וחצי בתל-אביב. באחד מהרחובות המרכזיים בתל-אביב היה נדמה לגבר עם שני ילדים צעירים שהוא מזהה איזו תגרה, כנראה איזה מעשה אלימות פוטנציאלי בין טרנסג'נדרים, טרנסקסואלים, לבין איזה מוכר בחנות. לא חלפו שתי דקות – אני רוצה להעביר לכם רגע את רמת הדריכות של הציבור בארץ – לא חלפו שתי דקות, שש ניידות משטרה עם שוטרים שיוצאים ושולפים אקדחים, כי הם לא יודעים בדיוק במה מדובר והם לא יודעים באיזה סוג אירוע מדובר. ועומדים שם הורים עם ילדים שיצאו מהגן – אז זה כבר יותר שעות – הורים שיצאו עם הילדים מהגן עומדים מול הסיטואציה הזאת ולא מבינים. ולא מבינים. כולם כאן ישראלים דרוכים, ואנחנו לא יכולים לסבול את המצב הזה. ומי שהקשיב לנאומו של ראש הממשלה יכול היה לחשוב שהכול כאן בסדר. ומצד שני, מי שמקשיב לחברי הכנסת הערבים חושב שהכול כאן בסדר. ואני אומרת: הציבור, רובו ככולו, גם ערבי וגם יהודי, בסופו של דבר רוצה שקט ומחפש שקט ותר אחרי מניעת אלימות. ולא מכאן מספקים את זה, לא מהימין ולא מחברי הכנסת הערבים – לא מספקים את השקט בסופו של דבר לציבור. כשעלי סלאם, ראש העיר נצרת – והזכיר את זה חברי יואל חסון קודם – כשעלי סלאם צועק לחבר הכנסת איימן עודה: אתם הורסים לנו את העיר, אתם הורסים לנו את החיים – זה לא דבר של מה בכך, זה לא דבר יומיומי. אנחנו לא שמענו הרבה פעמים תגרה פנימית כזו בתוך המגזר הערבי. ועדיין אני אומרת: לא יעזור שום דבר, ההרגעה חייבת לבוא מכל הצדדים, מכל הכיוונים. מה אנחנו משדרים בסופו של דבר לעולם? שקל כאן להרתיח את המקום הזה? כמה קל כאן להרתיח את המקום הזה? אם אנחנו לא נעצור את התהליך הזה – ואני קוראת מכאן לחברי הכנסת הערבים לא לעלות להר-הבית מחרתיים, ואני קוראת להם לא להשבית את המגזר הערבי מחר. זאת האחריות שלכם. יש לנו אחריות משותפת. ואני בוודאי קוראת. ולטעמי, אולי הדבר שהכי חרה לי – הזכיר את זה יושב-ראש האופוזיציה אבל לא הזכיר את זה ראש הממשלה – להוציא את התנועה האסלאמית מחוץ לחוק מחד גיסא, ולהוציא את "לה-פמיליה" ואת ארגון להב"ה מחוץ לחוק מייד. אני מודה לשר ארדן שהעלה את העניין הזה, באומץ רב צריך לומר. ההרגעה מוטלת על שני הצדדים. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. רבותי, אני מבין שאני צריך לעבור להצבעה על הודעת הממשלה. השרה, את רוצה? <קריאות:> כולנו בעד. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, אני לא מחכה לא לעליזה ולא לשרה, אני פועל על-פי התקנון. הודעת הממשלה על החלטתה להעביר את הסמכויות – רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הודעת הממשלה על החלטתה להעביר את הסמכויות המנויות בפרק ד' לחוק רישום ציוד וגיוסו לצבא הגנה לישראל, התשמ"ז–1987 (להלן: החוק), לעניין ציוד עודף – ציוד הנדסי, כמוגדר בסעיף 27 לחוק, משר הבינוי והשיכון לשר התחבורה והבטיחות בדרכים – רבותי, הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד הודעת הממשלה – 25 נגד – 17 נמנעים – 1 הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הבינוי והשיכון לשר התחבורה והבטיחות בדרכים נתקבלה. <קריאה:> לא עובד. <היו"ר יצחק וקנין:> אני אוסיף אותו. רבותי, אני אוסיף. 25 בעד, 17 מתנגדים – חבר הכנסת. מערכת ההצבעה. אם כן, רבותי, התוצאה: זה עבר – 25 בעד, 17 מתנגדים. החלטת הממשלה אושרה, רבותי. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 162), התשע"ו–2015> [מס' מ/935; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' ט"ו, עמ' ; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום, רבותי. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 162), התשע"ו–2015. קריאה שנייה וקריאה שלישית, רבותי. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> ערב טוב. אדוני יושב-ראש הישיבה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אני אומר מראש: להצעה זו אין הסתייגויות, לא הסתייגויות דיבור ולא הסתייגויות אחרות. אם כן, מייד כשהוא מסיים אני עובר להצבעה. אז אני מבקש להיות ערוכים. אני לא מתכוון לעשות איזו השהיה, רק אם אחד השרים יבקש ממני לדבר, או יושב-ראש הקואליציה. אדוני. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 162), התשע"ו–2015, שהגישה הממשלה. אפשר, אדוני היושב-ראש, לקבל קצת שקט? <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, מזכירת הסיעה עליזה בראשי, אני לפעמים מתבלבל אם לקרוא לך חברת הכנסת. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לפי הוותק מגיע לה. חוק הביטוח הלאומי קובע את הזכאות לגמלת סיעוד. הגמלה ניתנת לתושב ישראל שהגיע לגיל הפרישה ונמצא שהוא זקוק במידה רבה לעזרה בביצוע הפעולות היומיומיות שלו או להשגחה לאורך כל היום. לפי חוק הביטוח הלאומי ניתנת הגמלה כשירות – עזרה של מטפל שמגיע לבית המבוטח, או ביקור במרכזי-יום לקשיש, או מַשדר מצוקה כלשהו. במסגרת תוכנית ניסיונית, שבשנת 2013 הפכה להוראת שעה, ניתנה למבוטחים האפשרות לבחור במקום גמלה בעין גמלה בכסף. לפי הוראת השעה, קבלת גמלה בכסף כפופה להחלטה לקבל את הגמלה בכסף כפוף להחלטת ועדה מקומית מקצועית. את הוראת השעה ליווה מחקר של מכון ברוקדייל, והמלצותיו היו כאלה שאפשרו לוועדה לקבל החלטה להפוך את הוראת השעה לחוק קבוע. אני מקווה כי הצעת חוק זו תסייע לקשישים הסיעודיים ותתרום לרווחתם. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות – והיא גם משאירה לזכאי את האפשרות לשנות את החלטתו ולחזור לקבלת שירות בעין. אני רוצה להודות פה לכמה גופים שתמכו: א. מרכז השלטון המקומי, שעליו מוטלת העבודה של בדיקת השירות שמקבל המקבל את הסיעוד; ב. לעובדים הסוציאליים, שאמורים לעשות את ביקורי הבית שלוש פעמים בשנה; ג. ליועצים המשפטיים של כל הגופים, כולל היועצים המשפטיים של הכנסת, שעשו עבודה אדירה; ד. לשר כץ, שאינו נוכח אבל היה בין יוזמי השינוי. כמו כן, לכל הצוות של הביטוח הלאומי. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף. אם כן, רבותי, כפי שאמרנו, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. אני מקריא את שם הצעת החוק: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 162), התשע"ו–2015. קריאה שנייה, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד סעיפים 1–7 – 41 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–7 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 41 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. רבותי, אנחנו עוברים לקריאה שלישית. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 162), התשע"ו–2015, בקריאה שלישית. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד החוק – 43 נגד – אין נמנעים – אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 162), התשע"ו–2015, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 43 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, החוק עבר בקריאה שלישית, והוא ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 48) (חסיון חומר תחקיר), התשע"ה–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/948); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 48) (חסיון חומר תחקיר), התשע"ה–2015, לקריאה ראשונה, רבותי. תציג את הצעת החוק שרת התרבות והספורט מירי רגב. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> כבוד היושב-ראש, תודה רבה לך, אני רוצה, ראשית, לאחל לכולנו שיהיה לנו מושב פורה; מושב שבו נעשה למען עם ישראל, למען החברה הישראלית; מושב שבו נדע לשתף פעולה ביחד למען הנושאים החשובים לחברה הישראלית, וכמובן, בהזדמנות הזאת – לחזק את ידי כוחות הביטחון, משטרה, מד"א, כל מי שעוסק ביום-יום בסיוע לאזרחים במהלך הפיגועים הנוראיים של הימים האחרונים. וכמובן, לחזק את ידי אזרחי המדינה הזאת. אני מתכבדת להציג בפניכם את הצעת החוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר בנושא חיסיון על חומר תחקיר. הצעת חוק זו היא של המשרד לביטחון פנים. עניינה של הצעת החוק שבפניכם הוא בקביעת מנגנון בפקודה, שיאפשר הטלת חיסיון על תחקירים מבצעיים המבוצעים על-ידי השב"ס. שירות בתי-הסוהר, בהיותו גוף האמון על כליאה, ליווי ופיקוח של עצורים ואסירים, נדרש לבצע תחקירים רבים על אודות אירועים ופעילות מבצעית המתרחשת או מתרחשות בתוך ומחוץ למתקני הכליאה. לשם כך, השב"ס נדרש לעגן את מערך התחקור הפנימי והפקת הלקחים מפעילות מבצעים, המחייב שיתוף פעולה מלא מצד המתוחקרים, תוך הפחתת חששם מפני שימוש בחומר התחקיר במישור הפלילי, שהוא הכרחי לצורך ביצוע תהליכים של בחינה, הפקת לקחים, וכאמור שיפור היכולת המבצעית במבט הצופה פני עתיד. נדרש להסדיר ולקבוע חיסיון על תחקיר מבצעי בדומה להסדרים הקבועים בחוק המשטרה, בחוק הגנה על עדים, בחוק הרשות הארצית לכבאות והצלה ובחוק השיפוט הצבאי. בהתאם לכך יוגדר תחקיר כאירוע שהתרחש במהלך פעילות מבצעית שהיא אחת משלוש החלופות הבאות: 1. אירוע חריג אשר אירע כתוצאה מפעילות שב"ס המחייב, לטעמו של נציב שירות בתי-הסוהר, עריכת תחקיר מיידי לשם מניעת סיכון של פגיעה בחיי אדם, בגופו ובשלומו ולשם מניעת סיכון של פגיעה בביטחון המדינה או בשלום הציבור החורגים מהסיכון הנלווה באופן שגרתי לפעילות היומיומית של השב"ס; 2. אירוע שהתרחש במהלך פעילות לשמירת הסדר והביטחון בתחום בתי-הסוהר ובמתקני שירות בתי-הסוהר שמחוץ לתחומי בתי-הסוהר, בסביבתם הקרובה של המתקנים השונים או בעת ליווי אסיר או עצור; בעת מרדף אחרי אסיר או עצור נמלט, אם הם התקיימו במהלך הפרות סדר רחבות-היקף וכאשר קיים חשש ממשי לפגיעה בביטחון בתי-הסוהר ובמתקני המשמורת, ונציב שירות בתי-הסוהר סבר כי קיים צורך לערוך תחקיר לשם שמירה על חיי אדם, גופו או שלומו; 3. אירוע שהתרחש במהלך פעילות שב"ס הנערכת באזור יהודה ושומרון תחת פיקודו של צה"ל, ואינה בהכרח פעילות בתחומי מתקן הכליאה או סביבתו במקרה שיחידות שב"ס השונות פועלות באזור ומסייעות לצה"ל בשמירה על ביטחון האזור. בדוח מבקר המדינה, דוח ביקורת על השרפה בכרמל, דצמבר 2010, מחדלים, כשלים ומסקנות, הודגש הצורך בשימוש בכלי התחקיר על-ידי שירות בתי-הסוהר. גם בית-המשפט העליון, בבג"ץ 2366/05, עטווה אלנבארי נגד ראש המטה הכללי בצה"ל, התייחס לחשיבות קיומו של חיסיון על תחקיר מבצעי. שם נאמר כי לשם הבטחת שיתוף הפעולה של המעורבים בתחקיר מבצעי ועל מנת לבסס תרבות דיווח אמיתי וכדי למנוע חשש של המעורבים לשתף פעולה, יש חשיבות בקביעת חיסיון על מידע שמועבר בתחקיר מבצעי. לאור זאת, אנו מבקשים מהכנסת שתאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה, ולהעבירה לוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשרת התרבות השרה מירי רגב. אנחנו עוברים לדיון בהצעת החוק. ראשון הדוברים – עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – עאידה תומא סלימאן. אם יש חברי כנסת שמעוניינים שארשום אותם, נא לגשת למזכירות ברגע הזה. אם לא, אני סוגר את הרשימה בעוד דקה. שלוש דקות לרשותך, אדוני חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. תודה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, החוק הזה, ברור שהוא לא מקובל, כי זה בא להסתיר דברים, בא לכסות על אנשים שעוברים עבירות. אבל אני אחזור ואמשיך את הנאום הקודם שלי, ואני אדגיש כמה נקודות. הנקודה הראשונה היא ההצהרה שאין שינוי בסטטוס-קוו במסגד אל-אקצא. אני רוצה להעיד את העדות שלי, כי הייתי שם: בשבוע שעבר לא הרשו לאזרחי מדינת ישראל הערבים המוסלמים להגיע למסגד אל-אקצא. ולא רק זה – אנשים שהגיעו, אפילו מעל גיל 50, לא הרשו להם; ולא רק זה – נשים שהיו מחוץ לחומות ביקשו להגיע לשירותים – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> למה? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני אענה לך. – – – רצו להגיע לשירותים שהם מחוץ לחומות של מסגד אל-אקצא, ואפילו את זה לא הרשו להן. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> המסגד הזה הפך למחסן תחמושת. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לא רק זה. הם החזירו אוטובוסים. אוטובוס שהגיע מהיישוב שלי, מטייבה, אחרי שהורידו את הצעירים – מתחת לגיל 50 זה צעירים – הם הגיעו בדרך עד שורש. משם החזירו את האוטובוס בליווי של שתי ניידות מקדימה ומאחורה עד שהגיעו לטייבה. למה? כי הם רצו להכניס כמה מתנחלים. אני הייתי שם. קבוצה אחת הייתה עם שלושה, והייתה מלווה ב-15 שוטרים. אני הייתי בפנים, אני ראיתי את זה. קבוצה אחרת הייתה עם חמישה, ואותו מספר שוטרים שבאו ללוות אותה. למנוע ממוסלמי להגיע למסגד זה לא שינוי בסטטוס-קוו? למנוע מאנשים להגיע מהבתים שלהם, הזכות לניידות – להוריד אותם ביישובים שלהם בגליל, בנגב, במרכז – זה לא שינוי בסטטוס-קוו? אני לא יודע מה זה שינוי בסטטוס-קוו. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אבל למה זה קרה? למה זה קרה? <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> מדברים על מקומות קדושים. מה שאני יכול להגיד בקשר לראש הממשלה – המקום היחידי בעולם שמקודש לו הוא הכיסא שלו. לכן אחרי החלטה שלו למנוע משרים ומחברי כנסת יהודים להגיע למסגד אל-אקצא הוא נכנע לאורי אריאל ולחבריו, והחיל את ההחלטה שלו גם עלי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> זה לא להיכנע. מה לא בסדר בזה? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> הוא נכנע כי ההחלטה לא הייתה עלינו. זה – 1. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> בסדר. עכשיו רוצים להרגיע את האווירה – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> דבר שני – דיברו הרבה על שינוי הוראות הפתיחה באש. האם השינוי הזה חל על ערבים ויהודים או רק על ערבים? אני שואל. <מיקי לוי (יש עתיד):> גם על יהודים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני לא רואה את זה. כי הלינץ' שניסו לעשות בעפולה בבעל המסעדה של השווארמה – לא ראיתי פתיחה באש ולא ראיתי אפילו גז מדמיע. <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל לא איימו בסכין. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> רגע. אנשים שהגיעו לשם רצו לעשות לינץ', וכולנו ראינו את זה. אף אחד לא זז, אף אחד לא מנע. אפילו גז מדמיע, אפילו יריות באוויר לא היו. שלושה גברים מקלנסואה שעשו להם לינץ' בנתניה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אם אפשר לסיים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני מסיים. – – – לא ראיתי שום פעולה של המשטרה. השאלה אם יכול לעלות השר לביטחון הפנים ולהצהיר לי פה שהשינוי בהוראות פתיחה באש חל גם על יהודים, או ששוטר, אסור לו לירות ביהודי. ראינו בדיוק שבהרבה מקומות הוראות הפתיחה באש לא יושמו על יהודים. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – איננה; חבר הכנסת יוסי יונה – איננו; חבר הכנסת מאיר כהן – איננו; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – איננו; חבר הכנסת נחמן שי – איננו; חבר הכנסת איתן ברושי – איננו; חבר הכנסת דניאל עטר – איננו; חבר הכנסת דב חנין – איננו; חברת הכנסת מרב מיכאלי – לא מעוניינת לדבר; חברת הכנסת יעל גרמן – איננה; חברת הכנסת קארין אלהרר – איננה; חבר הכנסת עמר בר-לב – איננו; חבר הכנסת עמיר פרץ – איננו; חבר הכנסת יואל חסון – איננו; חבר הכנסת מסעוד גנאים – איננו; חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו; חבר הכנסת יצחק הרצוג – איננו; חברת הכנסת ציפי לבני – איננה; חבר הכנסת עפר שלח – איננו; חבר הכנסת איתן כבל – מוותר; חבר הכנסת איציק שמולי – שלוש דקות לרשותך. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, ראשית לגבי הצעת החוק, גברתי השרה, אנחנו כמובן תומכים בשינוי המוצע. אני חושב שטוב עושה הממשלה; ואותו נוהג שקורה גם בצה"ל, במשטרה וברשויות אחרות צריך להתרחש גם בתוך שירות בתי-הסוהר. אולי אין תקופה יותר רלוונטית מהתקופה הזאת כדי להביא את השינוי הזה, ואנחנו כמובן נתמוך. בנוגע למה שנאמר כאן קודם – תראו, אני לא חושב שתפקידנו כחברי כנסת זה לחלק ציונים האחד לשני, אבל אי-אפשר להתעלם מהמסע המתמשך בשבועיים האחרונים של ההסתה, האלימות והגזענות – מכל הצדדים. היום בעיקר האשימו את חברי הכנסת מהסיעה הערבית המשותפת, אבל יש בבית הזה גם בצד השני של המפה הפוליטית חברים שהאלוהים היחידי שהם חיפשו בשבוע-שבועיים האחרונים בהר-הבית היה מהדורת החדשות הבאה. שום דבר אחר. ובשם אותו רצון לרווח פוליטי צר עלו לשם עם חבית של בנזין וחבילת גפרורים כדי לנסות ולהצית תבערה במקום אולי הכי רגיש. אבל אתמול, כפי שכולכם ראיתם בוודאי בחדשות, הייתה סיטואציה מופלאה בתקרית הזאת בין ראש עיריית נצרת עלי סלאם לבין חבר הכנסת איימן עודה. מה היה כל כך מופלא ברגע הזה? זה היה רגע כל כך מזוקק, שבו ראו לנגד העיניים מה היה איימן עודה אמור לעשות בשבועיים האחרונים. איימן עודה וחברי סיעת חד"ש – אתם יודעים, מבל"ד באמת, עם כל הכבוד, אין לי ציפיות. אין לי ציפיות; לאומנים שרוצים אותי בים. ומבחינתי, בין בל"ד לבין השוליים של הימין אין שום הבדל: שניהם רוצים אותי בים, שניהם מתנגדים לשתי מדינות. אבל איימן עודה וסיעת חד"ש היו אמורים בשבועיים האחרונים לנסות לסייע לנו לשמש אולי ראש גשר בין אוכלוסיות בתוך החברה הישראלית. וכשאתה רואה חברי כנסת מתונים, שקולים, שהם בדרך כלל כאלה בתוך הסיעה הערבית המשותפת, חלקם, במקרה הטוב ממלאים פיהם מים ובמקרה הרע מתחפשים לזחאלקה ולטיבי ולגטאס – אז אם יש משהו שנפגע בעקבות התהליך הזה, זה קודם כול רמת האמון והיכולת שלנו להגיע לדיאלוג ואולי להבנה, ומי יודע – אולי להסדר. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אז אם יש משהו שאני חושב שאנחנו צריכים לקחת אתנו לתקופה הקרובה, לימים הבאים – ואני מסיים, אדוני היושב-ראש – זה אולי לאמץ את מה שנאמר פה היום מוקדם יותר: שכל אחד יסתכל במראה וישאל את עצמו מה הוא עושה ביום-יום כדי לעצור את האלימות הזאת שמשתוללת. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – איננה; חבר הכנסת באסל גטאס – איננו; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – איננו; חבר הכנסת זוהיר בהלול – איננו; חבר הכנסת אראל מרגלית – איננו; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – איננה; חברת הכנסת עליזה לביא – איננה; חבר הכנסת טלב אבו עראר – איננו. חבר הכנסת מיקי לוי. שלוש דקות. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, באמת צר לי שחברי הכנסת הערבים לא נשארו לשמוע את מה שיש לי להגיד להם. אני שומע במשך ימים רבים על שינוי הסטטוס קוו בהר-הבית. אז אני רוצה להגיד לך שכמי שאולי יותר מכל אחד בבית הזה ויותר מכל חברי הכנסת הערבים – בחשבון פשוט שעשיתי, עליתי 3,840 פעם להר-הבית במסגרת תפקידי השונים, בממוצע ארבע פעמים בשבוע, במשך 20 שנה, כדי לוודא שהסטטוס-קוו הזה לא מופר. ואני אומר לכם, מי שהפר את הסטטוס-קוו בהר-הבית זה המוסלמים עצמם, זה הפלג הצפוני, ראאד סלאח, שבימיו של אהוד ברק כראש הממשלה הפכו את "אורוות שלמה" למסגד אחד ענק. התפקיד שלי, בין היתר, היה לא לאפשר להם למחוק סמלים יהודיים. במדרגות חולדה, אותן מדרגות שהביאו למה שהיום קוראים "אל-אקצא הקדום", אבל אלה מבואות הר-הבית, אם מרימים את הראש לתקרה, רואים סימנים של אמן יהודי שרקע בתקרה, באבן, ערבה ותמר ורימון. וכל פעם הייתי צריך להילחם בזה שהיו מנסים להכניס צבעים או מנסים לסתת על אותם סימנים יהודיים באותם אולמות של מבואות חולדה, שהכניסו את העם היהודי אל תוך הר-הבית. ועומד פה חאג' יחיא ובלי בושה אומר שלא היה בית-המקדש מעולם. ואני מתחנן אליהם, לראשי הפלג הצפוני, כבר עשר שנים – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – בואו אתי ואני אראה לכם איפה שכן בית-המקדש, איפה קודש הקודשים, איפה השערים שמובילים אל תוך הר-הבית. לעמוד כאן ולמחוק את ההיסטוריה היהודית בשקר – – – <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> מיקי, זה 1,300 שנה לפני שהאסלאם נוצר. <מיקי לוי (יש עתיד):> 1,300 שנה. כאשר באו ושאלו איפה היה בית-המקדש של היהודים, והראו להם – ושם נבנו המסגדים, לצערי, אבל זה מה שיש. ובקוראן, שתדעו, לא רשום בשום מקום "ירושלים". רשום שסוסו של מוחמד הגיע למסגד הקיצון, והוא מסגד אל-אקצא; זה הסימן היחיד. זה אותו סיפור של אליהו הנביא שעלה השמימה, שהעתיקו אותו מהתנ"ך שלנו, מההיסטוריה היהודית. ולבוא ולהגיד שאין שום סימן הכר בהיסטוריה היהודית למקום כזה קדוש, זה פשוט לעוות את ההיסטוריה. אין שום שינוי בסטטוס-קוו בהר-הבית. לעמוד פה, כשאין להם מה להגיד, ולהגיד: לא נתנו להיכנס להר-הבית משעה זו עד שעה זו – זו הייתה המלצה שלי לשר גלעד ארדן: לא לאפשר – – – חצי דקה, אדוני, בבקשה. <היו"ר יצחק וקנין:> אני אאפשר לך עוד חצי דקה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – לא לאפשר למתפללים מוסלמים צעירים, בני 15–30, שהפרו יום-יום את הסדר בהר-הבית, לעלות להר-הבית; לסגור את ההר בפניהם. וכשעצרו אוטובוסים זה בעקבות ידיעות מודיעיניות שהם באים להפר את הסדר. חבל שחאג' יחיא לא נמצא כאן. הייתי אומר לו: אדוני חבר הכנסת חאג' יחיא, אתה משקר במצח נחושה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> בואו תימנעו מהלהבות האלה ותרגיעו את הציבור, כי אנחנו רואים מה כולנו עוברים בימים טרופים אלה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. אם כן, רבותי, חבר הכנסת מיקי רוזנטל – איננו; חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – איננו; חבר הכנסת אורן אסף חזן – איננו. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, אני מבין שאתה מוותר. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 48) (חסיון חומר תחקיר), התשע"ה–2015 – רבותי, הצבעה בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 נגד – 3 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-סוהר (מס' 48) (חסיון חומר תחקיר), התשע"ה–2015, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 35 בעד, שלושה מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק תועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה, רבותי. <הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 122 והוראת שעה), התשע"ו–2015;> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/958); נספחות.] (קריאה ראשונה) <הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 20) (דרכי טיפול לאחר הרשעה), התשע"ו–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/959); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 122 והוראת שעה), התשע"ו–2015, קריאה ראשונה. אם כן, רבותי, יש דיון משולב עם הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 20) (דרכי טיפול לאחר הרשעה), התשע"ו–2015, גם כן קריאה ראשונה. רבותי, אנחנו נקיים דיון משולב והצבעה נפרדת על כל הצעת חוק בסיום הדיון. תציג את הצעת החוק שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. גברתי השרה, רשות הדיבור שלך. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה. כנסת נכבדה, ראשית, איחולי החלמה מהירה לפצועים מאירועי הטרור ותפילות לשלומו של הנער נאור, שנפצע היום קשה, ואנחנו כולנו מקווים מאוד שהוא יחלים במהרה. תפילותינו לשלום אינן מילים ריקות; הן מבטאות את שאיפתנו העמוקה ביותר. נבואת השלום העולמי שנאמרה על-ידי ישעיהו הנביא נחרטה על קיר בניין האומות המאוחדות בניו-יורק: "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות. לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". זהו החזון שאליו אנו נושאים עינינו: כלי המלחמה יהפכו לכלי בנייה וצמיחה. לצערנו, בהתמודדותנו עם אויבינו אנו עדים למציאות הפוכה: אויבינו משתמשים בכלי הבנייה למטרות רצח. מאז שב העם היהודי לארצו, יש אלו המנסים למנוע זאת בכוח הזרוע. הטרור לא החל היום ואף לא בשנת 1967, כפי שיש כאלה שאולי נוח להם לספר לעצמם. הטרור מזנב בנו, היהודים ששבו לציון, זה למעלה מ-100 שנים. אויבינו לא בוחלים באמצעים. אלה לובשים ופושטים צורות לפי שינויי הזמן. לאחרונה אנו עדים לגל טרור העושה שימוש באבנים וסכינים, שהם כלי רצח לכל דבר, כפי שנוכחנו לראות. אנו משתמשים באבן ובברזל לצמיחה ולבנייה, ואויבינו משתמשים בהם להרס ולגדיעת חיים; אצלנו הופכים את הברזל למזמרות, ואצלם מחשלים אותו לחניתות; אצלנו מניחים אבן בשעה שמקימים בית בישראל, ואילו אצלם זורקים אותה על משפחה כדי להרוס את ביתה. "אני שלום וכי אדבר המה למלחמה". הצדק עמנו, ותודה לאל שאחרי אלפי שנים גם הכוח עמנו. יש להצדיע לכוחות הביטחון המצוינים שלנו הפועלים בכל עת על מנת לאפשר לנו להמשיך את חיינו כסדרם. חובתי כשרת המשפטים היא להקל ולסייע לכוחות הביטחון ככל האפשר במאבק צודק זה, להתאים את מערכת המשפט להתמודדות עם כלי המשחית העכשוויים. חובתי גם להביא להפנמה בקרב הקמים עלינו כי יש מחיר לטרור. הצעת החוק לתיקון חוק העונשין, המונחת כעת בפניכם, אושרה אתמול בממשלה ובוועדת השרים לענייני חקיקה. הצעד הראשון שמוצע במסגרת הצעה זו הוא קביעת עונשי מינימום על מיידי אבנים לעבר כלי תחבורה בנסיעה ולעבר עוברי אורח. לפי ההצעה, עונש המינימום יעמוד מעתה, ביחס לעבירות אלה, על חמישית מהעונש המרבי הקבוע בצד אותן עבירות. התיקון הזה לא נולד מהאוויר. כשביקשתי לאחרונה לבחון את רף הענישה הנהוג אצלנו בבתי-משפט ביחס לעבירות של יידויי אבנים ובקבוקי תבערה, נדהמתי לגלות את הסלחנות כלפי הקמים להורגנו. כך, לדוגמה – עכשיו תקשיבו – מי שהורשע לאחרונה ביידויי אבנים וירי זיקוקים על שוטרים בעת התפרעות נידון לארבעה חודשי מאסר על-תנאי וקנס של 2,500 שקלים. טרוריסט אחר, בן 22, שהורשע ביידוי אבנים כנגד שוטרים, נידון לשלושה חודשי מאסר בפועל בלבד, שזה עונש המינימום על העבירה הזו, שכבר קיים. דרך אגב, צריך להגיד שלפני שלושה חודשים העברנו את החוק המדובר שמחמיר את הענישה וטרם הוגשו פסקי-דין שכבר מביאים בחשבון את החוק החדש. ביולי האחרון הורשעו כמה מתפרעים בעבירות חמורות של יידויי אבנים והשלכת בקבוקי תבערה על כלי רכב נוסעים. חלק מהם קיבלו עונשי מאסר מצחיקים, וחלקם לא נמצאו ראויים אפילו לזה. מי מהם שילם את חובו לחברה באמצעות שישה חודשי מאסר על-תנאי, והיו שם כאלה שבית-המשפט גזר עליהם שירות למען הציבור, כמובן ללא הרשעה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> גברתי השרה, אותם יהודים שזרקו אבנים – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> הצעת החוק – החוק אינו מפלה בין יהודים לערבים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> הצעת החוק שבפניכם מתקנת את רף הענישה הנמוך כל כך המקובל כיום בישראל, ושאך מעט דוגמאות מייצגות ממנו הבאתי בפניכם היום. אין אפליה בחוק, כך שאין על מה להתרעם. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לא, אבל יש פסקי-דין של בית-משפט על זורקי אבנים יהודים, שנתנו להם אפילו – בלי הרשעה; לא רק מאסר על-תנאי, בלי הרשעה, לא רק – – – השרה לא מדברת על זה. <שרת המשפטים איילת שקד:> יש כאן גם פסקי-דין שנתנו לזורקי אבנים ערבים בלי הרשעה. החוק הוא חוק של ענישת מינימום גם כלפי יהודים וגם כלפי ערבים, וכדאי שהציבור בישראל כולו ידע שמי שזורק אבן, לא משנה אם הוא יהודי או ערבי, יבלה כמה שנים בכלא. כך, לדוגמה, קובעת ההצעה, כי עבירה שעונשה המרבי עשוי להגיע עד ל-20 שנות מאסר תגרור עונש שלא יפחת מארבע שנות מאסר; עבירה שהעונש עליה הוא עשר שנות מאסר תגרור עונש שלא יפחת משנתיים מאסר. ההצעה מבקשת, בנוסף, לעגן את פסיקת בתי-המשפט שלפיה אבן נחשבת לנשק מסוכן או פוגעני אחר לצורך סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, כך שמילות החוק יקבעו מפורשות כי יידויי אבן לעבר אדם בכוונה לפגוע בו ולגרום לו חבלה חמורה, נכות או מום, מהווים עבירה לפי סעיף זה, שהעונש המרבי בצדה הוא 20 שנות מאסר. צעד חשוב נוסף שהוחלט לנקוט הוא אי-תשלום קצבאות להוריו של ילד, הניתנות בעדו, במקרים שבהם הוא מרצה מאסר בגין הרשעה בעבירת ביטחון או בעבירות של יידוי אבנים שבוצעו ממניע לאומני או בזיקה לפעילות טרור. שלילת הקצבאות תתרחש במשך התקופה שבה הילד שוהה במאסר בגין הרשעתו. אנו נקטע את האבסורד שלפיו ההורים ממשיכים ליהנות מהטבות כלכליות לטובת ילדם המורשע. לצערי, היום שמענו על מסע טרור מתועב של ילדים, שעשו ילדים – בן 13 ובן 15. אנו נשים סוף לנוסחה המעוותת והכל-כך לא יהודית הזו של "רצחת וגם ירשת". הצעת חוק נוספת, הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 20), המונחת כעת בפניכם, היא הצעת החוק השנייה שיזמתי ביחד עם השר חיים כץ בנושא יידויי אבנים, ואושרה אף היא אתמול בממשלה ובוועדת שרים לחקיקה. ההצעה מבקשת לתקן את חוק הנוער ולקבוע כי בית-משפט לנוער רשאי, לאחר שהרשיע קטין וגזר את דינו, לצוות, נוסף על העונש שנגזר על הקטין, קנסות גם על ההורים. כיום בית-המשפט מוסמך להורות כך רק במקרים שבהם קבע כי הקטין ביצע את העבירה, אך בחר שלא להרשיעו. ואולם, הצורך לחייב את ההורה ליטול חלק בהליך הפלילי המתנהל נגד ילדו, גם אם באמצעות חיובו בקנס או פיצוי, או קבלת התחייבות מאת ההורה בדבר התנהגות הקטין בעתיד, נדרש לא פחות, ולעתים אף יותר, וזאת גם במקרים שבהם החליט בית-המשפט להרשיע את הקטין ולגזור את דינו. כך, למשל, במקרים שבהם ההורה אינו מגלה כל מעורבות בחיי ילדו או במעשיו, או במקרים שבהם ההורה מעודד את ילדו לביצוע העבירות. חברי מהאופוזיציה נוהגים לומר שבמלחמה בטרור אין קואליציה ואין אופוזיציה. זוהי שעת מבחנכם. נוכח ההתפשטות של ניסיונות הרצח באמצעות יידוי אבנים בתקופה האחרונה והצורך בהגברת המאבק בתופעה זו בשל הסיכונים הרבים הכרוכים בה לנפש, לגוף ולרכוש, מבקשת הממשלה לאשר את שתי הצעות החוק האלה בקריאה ראשונה. לכם, חברי הכנסת הערבים מהרשימה המשותפת, אני קוראת להיות אמיצים. אל תעשו יד אחת עם ארגוני הטרור. אמרו באומץ לבני עמכם שמדינת ישראל רוצה להיטיב עמם. השר בנט, כשר הכלכלה וכשר החינוך, מנסה לעזור ולקדם את המגזר הערבי. היו חלק מהחברה הישראלית, וכמנהיגים עמדו באומץ גם היום, בתקופה הסוערת הזו, מול הציבור שלכם וקראו לשילובו בחברה הישראלית. אני רוצה להודות לראש הממשלה שתמך בהליך, ולממשלה כולה שעזרה לקדם את תהליך החקיקה הזה במהירות. אני רוצה להעביר את שני החוקים לוועדת חוקה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשרת המשפטים איילת שקד. אם כן, רבותי, הדיון הוא דיון משולב. אני סגרתי את רשימת הדוברים. אם יש עוד חבר כנסת, ברגע הזה ייגש אלי, אני ארשום אותו. אם לא, אני סוגר את רשימת הדוברים. ראשון הדוברים בדיון – חבר הכנסת אוסאמה סעדי, ואחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. רשימת הדוברים, רבותי: איציק שמולי, חברת הכנסת – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה, אדוני היושב-ראש, לפני שאני אגש ואכנס לגופו של חוק, הצעת החוק שהממשלה מבקשת, אני לא אוכל לעבור לסדר-היום על מה שעשתה חברתי ענת ברקו, שפנתה היום ליושב-ראש הכנסת להורות למשמר הכנסת לערוך חיפוש על גופם של חברי הכנסת שנכנסים למשכן וגם של עוזריהם. <ענת ברקו (הליכוד):> כולל אותי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> כולל אותך. <ענת ברקו (הליכוד):> כולל את כולם. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אנחנו רואים את זה – – <ענת ברקו (הליכוד):> אני רואה בזה – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – באופן החמור ביותר. הכוונה שלך, ענת, היא לא לחיפוש על כל חברי הכנסת – – <ענת ברקו (הליכוד):> כל חברי הכנסת. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – אלא על חברי כנסת הערבים, ואני מבקש ממך לחזור בך – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לא להפריע, רבותי. אני לא ארשה להפריע לדובר. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – לחזור בך מעניין זה ולא להיכנס בכלל לתחום הזה. <ענת ברקו (הליכוד):> למה? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> בושה וחרפה, מה שאת עושה. לגופו של עניין, אדוני היושב-ראש, כאשר אנחנו מדברים על ענישת מינימום, הפסיקה של בתי-המשפט לא רואה בעין יפה את העניין הזה של ענישת מינימום והגבלת שיקול הדעת של בית-המשפט. מה אומרים לנו בעצם בהצעת החוק הזאת, שרת המשפטים הנכבדה? שבעצם אין אמון במערכת המשפטית. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, סגרתי את רשימת הדוברים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> רק לפני חודשיים, עוד לא יבש הדיו על החוק של החמרת הענישה על מיידי האבנים ל-20 שנה, ורק עכשיו מתחילים להגיש כתבי-אישום, והפרקליטות – ראינו את הפנייה של פרקליט המדינה לבתי-המשפט להגביר את האכיפה ואת ההחמרה בענישה על מיידי האבנים. עוד לא יבש הדיו, כפי שאמרתי, ומביאים לנו שורה של חוקים שפוגעים בזכויות יסוד, בזכויות חוקתיות, מגבילים את שיקול הדעת המשפטי. ולמשפטנים שיש פה, יש תיקון מס' 40, שזה הבניית שיקול הדעת של בתי-המשפט, ששם מדברים על עונש ראוי, על מתחם ענישה ועל עונש הולם, כאשר בית-המשפט בסופו של יום משקלל את כל השיקולים וגוזר את הענישה. אז כאשר יש לנו פסקי-דין ליהודים שיידו אבנים, שרת המשפטים לא מצטטת את זה ולא אומרת את זה. היא מביאה רק קומץ של פסקי-דין, של כמה חודשים או של מאסר על-תנאי, אבל לא מביאה שורה ארוכה של פסקי-דין שבית-משפט מחוזי נתן כמה שנים של מאסר בפועל. למה גברתי השרה לא מביאה את פסקי-הדין האלה? <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> למה אתם בוחרים רק קומץ של פסקי-דין לערבים שאתם מביאים? אבל כאשר יהודים מיידים אבנים, ונותנים להם, בלי הרשעה – ניסן, בלי הרשעה; אפילו יום אחד מאסר על-תנאי לא נתנו להם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> בבית-המשפט העליון היה דיון לפני חודש – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, זמנו כבר נגמר. אתם רוצים לשאול אותו שאלות? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – כאשר ביקשו להחמיר את הענישה על מיידי אבנים ערבים, עורך-הדין הביא שם פסיקה של בתי-משפט, גם שלום גם מחוזי, שנתנו עונש בלי הרשעה למיידי אבנים יהודים, ואז בית-המשפט העליון אמר כפי שאמר – לא מבחינים בין מיידי אבנים ערבים למיידי אבנים יהודים – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – ולכן בית-המשפט העליון אישר עונש. אז אני אומר: תנו אמון במערכת המשפט. לא צריך עונש מינימום. כאשר אתם מטילים אחריות על הורים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אתם מטילים אחריות על הורים, קנס על הורים. אתם יודעים שהורים צריכים להיות אחראים לילדים הקטנים? אנחנו יודעים שהיום אפילו נערים הולכים וההורים שלהם לא יודעים מה הם עושים. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבקש משפט אחרון. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אז אתם מטילים אחריות עליהם? ועוד אתם באים – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> שידעו, שידעו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> שידעו? איך הם ידעו? גברתי השרה, איך הם ידעו? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> בן 16 – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, רבותי, גברתי השרה, אתם יכולים להמשיך להתווכח אתו והוא יישאר פה עוד עשר דקות. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> עניין אחרון, אדוני היושב-ראש – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא, אל תגזים. <קריאות:> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – שלילת קצבאות. אתם אומרים: לשלול קצבת ביטוח לאומי מנער שהורשע. אתם חושבים שזה פותר את העניין? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> שילך לשחק כדורגל – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אתם מחמירים את הענישה. הבאתם כמה חוקים. כבר כמה שנים אתם אומרים: מכת מדינה, יידוי אבנים – זה לא עוזר. אין שום פתרון משפטי לבעיה הזאת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש – לזרוק אותם לעזה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> יש – פתרון מדיני; אך ורק פתרון מדיני. אי-אפשר לפתור את זה. בשכונות במזרח-ירושלים – זה שטח כבוש – באל-עיסאוויה, במחנה הפליטים שועפאט, ימשיכו להיאבק בכיבוש כל עוד יש כיבוש, עד שתקום מדינה פלסטינית. זה הפתרון. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי. תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, ואחריו – חבר הכנסת אורן אסף חזן. ככה לא צריך להתעמת, תעלה ותגיד פה כל מה שאתה חושב. רבותי, אתם מפריעים. הדובר סיים את דבריו, הוא דיבר קרוב לשמונה דקות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רציתי להעיר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זה לא הולך ככה. כבר היה לי ויכוח עם חבר הכנסת מיקי זוהר, ועכשיו אני צריך להתווכח עם אחרים. אי-אפשר להגזים. שלוש דקות. אם לא, זה יימתח כמו מסטיק. שלוש דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא נעים לך מהצד השני. <היו"ר יצחק וקנין:> אני יודע. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שבהצעת החוק הזאת נחצה קו אדום. <אורן אסף חזן (הליכוד):> נחצים קווים אדומים רק של ערבים. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> זה מתחיל בניסיון, שאני לא מכיר אותו בחקיקה הישראלית, לשלול קצבאות של הביטוח הלאומי, כאילו זו לא זכות שמגיעה לאזרח ששילם את חובותיו במשך השנים וכו', ולכן אני מטיל ספק אם בכלל זה יהיה חוקתי. ושוללים את קצבת הביטוח הלאומי של ההורים, זאת אומרת, התפיסה הזאת כאילו צריך להעניש את הילדים ואת ההורים ואני לא יודע מה עוד, היא תפיסה חדשה. האמת היא שהיא לא מוכרת לי בשיח המשפטי, בדיני העונשין. לכן, אני מטיל באמת ספק אם זה יכול לעבור את המשוכה של בג"ץ, ואני בהחלט מקווה שבג"ץ יבין את הסכנה הטמונה בחקיקה הזאת. אבל האמת היא שלמרות החשיבות של הדבר הזה, זה לא העיקר. העיקר לדעתי הוא האספקטים הפליליים, הפוליטיים והחברתיים של ההצעה הזאת. אני תוהה אם באמת מישהו חושב שהוא יכול להתמודד עם ההתנגדות הזאת של תושבי מזרח-ירושלים באמצעות ענישה ועוד ענישה ועוד ענישה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – תן אותם במתנה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> ידידי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על 300,000 פלסטינים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תן אותם במתנה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – 300,000 פלסטינים שחיים תחת כיבוש ישראלי זה כמעט חמישה עשורים, ואתם באים לשלול ביטוח לאומי? זכותם להגדרה עצמית נשללה מהם ואתם חושבים ששלילת הביטוח הלאומי זה מה שיפתור את הבעיה? זה מה שיפתור את הבעיה? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מה זה קשור להגדרה עצמית? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> זה קשור. זה קשור. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני אגיד לך מה זה קשור. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תגנה את הטרור. מה זה קשור להגדרה עצמית? אני תומך בהגדרה העצמית שלהם. אני תומך בהגדרה העצמית שלהם. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כי אם אתה שולט בעם אחר 50 שנה, שולל את הזכויות היסודיות שלו – אפילו בתי-ספר לא מקימים במזרח-ירושלים, מה אתה רוצה שהם יעשו, ישבו בשקט? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <קריאה:> – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> ישבו בשקט? ככה אתם פותרים את הבעיה? <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תגיד לי, מה זה ההסתה הזאת? אדוני היושב-ראש – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אתה מצפה ש-300,000 – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה הדובר הבא. אתה הדובר הבא. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, זה לא רלוונטי. – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אתה מצפה ש-300,000 פלסטינים יקבלו את הכיבוש כי אתה שולל קצבאות של הביטוח הלאומי? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – בשעה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אורן חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> סליחה, אדוני – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת אורן חזן. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני חושב שהגיעה השעה להתעשת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הגיעה השעה שאתם – – – השעה הזאת הגיעה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> הגיעה השעה להתעשת ולחשוב על פתרונות מהותיים של הסכסוך. את הבעיה של מזרח-ירושלים פותרים רק באמצעות פתרונות פוליטיים. הממשלה, שאינה באה בשום דיאלוג עם הצד הפלסטיני – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – שלא מוכנה לסגת, ולא רק שהיא לא מוכנה לסגת משטחים שהיא כבשה ב-1967, היא רוצה לספח עוד ועוד – זה מקור הבעיה. ואם זה מקור הבעיה, תאמינו לי, חמש שנים, שלוש שנים של עונשים, קצבת ביטוח לאומי, זה באמת שולי לעומת הסוגיות המרכזיות שמתעוררות כאן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אז אני מציע לידידים וחברים שהנושא הזה באמת יקר ללבם לרדת מהעניין הזה ולטפל בסוגיות היותר-מהותיות. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחבר הכנסת ג'בארין. חבר הכנסת אורן חזן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת חנין. <קריאה:> אדוני היושב-ראש, העוזרת שלי רשמה אותי לדיון ואני לא מופיע פה משום מה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, אתה לא רשום. <קריאה:> שאלתי במזכירות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, מדהים לחשוב שרק היום חזרנו לכאן וכבר אנחנו מתחילים בזעזוע, אבל רגע לפני שניגע בדברים, אני רוצה לשתף את מי שלא יודע שבדקות אלה ממש היה פיגוע נוסף, פיגוע שמלובה ורץ ורוכב על גלי ההסתה שאתם, חברי הרשימה הפלסטינית, דוחפים לו יום-יום, שעה-שעה. אתם, שאתם אזרחים פלסטינים, בעלי אזרחות ישראלית, נותנים יד לטרור, ואנחנו לא ניתן לזה להימשך. אם אתם חושבים שעשינו די כאשר החמרנו את הענישה בנוגע למיידי האבנים, יש לכם טעות. הגיע הזמן שבבית הזה נעשה צעדים ענייניים, שכן הפלסטינים – הרי כבר אמרנו פעמים רבות שלא כל הפלסטינים מחבלים, אבל כל המחבלים פלסטינים – מבינים רק כוח. לא עוד החזרת גופות. אני לא רוצה להיות קיצוני ובוטה ולהגיד: לקבור אותם עם חזירים בצפון, אבל כן, לאותם מחבלים מגיעה קבורה של כלב. לא עוד החזרת גופות מחבלים; לא עוד הריסה של בתים בדיעבד. שנתיים אחרי הורסים בית, בשעה שבה נעלמת כל ההרתעה. מייד, בו-בזמן, באותו הרגע. אני חושב שעושים לכם טובה גדולה שרק שוללים את קצבאות הביטוח הלאומי. אני מתכוון להגיש הצעת חוק, שכל מחבל אבנים, כל משפחתו, אחיו, אחיותיו, הוריו, ילדיו, בני-דודיו, לא רק שתישלל קצבתם, לא רק שתישלל התושבות שלהם – נזרוק אותו לעזה. הרי אתם כל כך רוצים חופש, כל כך רוצים פלח אדמה. נראה אתכם – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה חושב – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אל תפריע לי בבקשה. אל תפריע. הפרעת מספיק קודם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> שאלה. אתה מפריע לכולם. רציתי לשאול אותך שאלה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כן – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה חושב שהשרה בנט, השרה בנט – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> השרה בנט? אני עוד לא מכיר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> השרה שקד תסכים למה שאתה מציע עכשיו? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני בוחר להאמין שיתעשתו פה ומהר מסביב לשולחן הממשלה, מסביב לקואליציה, וגם חברים באופוזיציה. הרי כבר שאלתי בעבר: מי שמתנגד לחוק למאבק בטרור ולצעדים קשים נגד הטרור – למה זה הופך אותו? לטרוריסט? חברים, תקשיבו: די לעצום עין, די ליפי הנפש, די לרחמנות, די לחנפנות, די לסלחנות. הגיע הזמן שנפנים כולנו שאת הטרור הזה, האינתיפאדה הזאת שמרימה את ראשה, אותה אינתיפאדה שאני מזדעק עליה כארבעה חודשים, אותה בעיה שאני בא ואומר – וכולכם רואים שדברי היו נכונים וצודקים – הגיע הזמן שנפנים שבטרור הזה לא ניתן להילחם בכלים דמוקרטיים. הגיע הזמן שנוריד מכה קשה, לא מתפשרת, חסרת סבלנות, חסרת פשרות, כלפי הטרוריסטים ושולחיהם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הגיע הזמן שנכיר בעובדה שהרשות הפלסטינית היא אחראית ישירה. אתם יודעים מה, חברי הרשימה הפלסטינית המשותפת? אתם פתטיים בעיני. אני חושב שאתם קצת הלכתם לאיבוד: כן אמר ראש הממשלה מדינה פלסטינית, לא אמר ראש הממשלה מדינה פלסטינית. היום, אם רק היו יודעים לקחת, יש לכם מדינה, יש שטחים, יש שירותים מוניציפליים – שמשתמשים בהם להרס – יש שירותי חינוך – שבהם מחנכים לרצח יהודים – יש כספים שמגיעים מחו"ל – שבהם משתמשים לטרור. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט אחרון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש אפילו נבחרת באולימפיאדה; כושלת, אבל נבחרת. יש דגל, שכל מה שמניע אותו זה לא יותר מרוח, בדיוק כמוכם. אמר עליכם חברכם למגזר: שרפתם. שרפתם להם את הערים, שרפתם להם את הבתים, שרפתם להם את הנשמה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> היום כולם מבינים שהזעקה שלנו, שאתם, חברי הרשימה הפלסטינית, אתם לא עושים פה דבר בשביל אלה ששלחו אתכם, בשביל ערביי ישראל – ואנחנו כן נעשה. אנחנו יודעים להעריך אנשים בעלי אזרחות ישראלית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> משפט אחד לסיום אני אגיד – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אחרון. בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – ברשותך, ידידי היושב-ראש: חברים, אנחנו לא ניתן לכם, ולא נוותר לכם, ואם נצטרך נשלח גם אתכם עם אותם טרוריסטים לעזה, ואם אפשר, גם רחוק יותר. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת חזן. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי וחבר הכנסת עיסאווי פריג'. <זהבה גלאון (מרצ):> מה עשינו שזה מגיע לנו? מה עשינו רע? <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה עשינו שאת מגיעה לנו? <זהבה גלאון (מרצ):> מה עשינו? <אורן אסף חזן (הליכוד):> זהבה, אני יודע מה את עשית – – – לכל עם ישראל. "מה עשינו?" <זהבה גלאון (מרצ):> מה עשינו? <אורן אסף חזן (הליכוד):> רוצה לסמן מוצרים, רוצה לסמן מתיישבים. אחרי זה תרצי לסמן יהודים. כל היום פקה-פקה, ברבורים, מספיק. הבלוג שלך – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן, תחזור בבקשה למקום שלך. תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מספיק. <זהבה גלאון (מרצ):> לך תגיש תביעת דיבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הוגשה. אני, בניגוד אלייך, עומד במילותי. אני, בניגוד אלייך, הבטחות – מקיים. ואני, בניגוד אלייך – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן, אתה רוצה להישאר באולם? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – מכבד ומשרת את הציבור ששלח אותי. <זהבה גלאון (מרצ):> ברור. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תכבד גם אחרים. שמעו אותך כולם בקשב רב. תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, עמיתי חברי הכנסת, אלה הם ימים איומים וקשים. יש הרבה כאב, יש הרבה דאגה, יש פחד, יש חשש, וכאן, בבית הזה, למרבה הכאב ולמרבה הצער, יש כאלה שדווקא עכשיו בוחרים לשפוך שמן על המדורה. ואני ממש לא מתכוון לדבר על אזובי הקיר, כי כשאני בא בטענה על הסתה ועל התססה ועל שפיכת שמן על המדורה, הכתובת היא קודם כול ראש הממשלה, והנאום חסר האחריות שלו, חסר המעצורים וחסר הקווים האדומים שלו היום בכנסת. החוק שבפנינו, עמיתי חברי הכנסת, הוא חוק בעייתי ביותר מבחינה משפטית. הרעיון של עונשי מינימום – הרי מה זה עונשי מינימום, עמיתי חברי הכנסת? זה אי-אמון בבית-המשפט. אתם לא מאמינים שבית-המשפט יעשה דין, ולכן אתם מכריחים את השופט, כי אתם לא סומכים על השופטים. בעיית עונשי המינימום, ענישת הורים – מה זה ענישת הורים? הרי איפה העיקרון של לא תפקוד עוון אבות על בנים, וגם אם אבות אכלו בוסר, שיני בנים לא תקהינה בגללם? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אתך אני לא מדבר. איפה הרעיון הזה? מאיפה הוא? <אורן אסף חזן (הליכוד):> בטח – – – לשמוע את האמת. אתה מיתמם? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן, תירגע בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה הכי גרוע. אתה הכי גרוע. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מבקש. אתה עכשיו לא מדבר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חבר ברשימה הקומוניסטית שתומכת בטרור. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה הכי גרוע. תתבייש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> קצבאות ביטוח לאומי – שלילה של קצבאות ביטוח לאומי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> סיפורי בוז'י. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אבל, עמיתי חברי הכנסת, כל הדברים האלה הרי לא רלוונטיים למאבק בזריקות אבנים, כי אפשר לחשוב שעכשיו אין ענישה. תסתכלו על רשימת פסקי-הדין, תראו איזה עונשים מקבלים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כדור בראש – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אורן חזן, אני אוציא אותך. אני אוציא אותך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גם היום קיימת ענישה מחמירה, והענישה המחמירה לא נותנת תשובה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> האם אין פתרון? ודאי שיש פתרון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כדור בין העיניים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> יש פתרון, כי רק שלום ייתן ביטחון, ורק שלום יהיה פתרון למציאות שבה אנחנו נמצאים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אנחנו נגיד לכם שלום ולא להתראות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – – פעם אחרונה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> המציאות של הכיבוש היא מציאות שמייצרת בעיות ומייצרת מצוקות. אדוני היושב-ראש, ביום 22 בספטמבר 1967 התפרסם גילוי דעת בחתימת 12 אישים, ואני רוצה להקריא לכם אותו, כי כל מילה שנאמרה בגילוי הדעת הזה כל כך מדויקת, כל כך נכונה, כל כך נבואית. כך הם כתבו: "כיבוש גורר אחריו שלטון זר; שלטון זר גורר אחריו התנגדות; התנגדות גוררת אחריה דיכוי; דיכוי גורר אחריו טרור וטרור נגדי; קורבנות הטרור הם בדרך כלל אנשים חפים מפשע – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – נגמר הזמן. נגמר הזמן. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – החזקת השטחים תהפוך אותנו לעם של רוצחים ונרצחים". <אורן אסף חזן (הליכוד):> נגמר הזמן. נגמר הזמן. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> והדברים האלה, אדוני היושב-ראש – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – מדויקים לחלוטין. הם הוכיחו את עצמם והם מוכיחים את עצמם יום-יום. <אורן אסף חזן (הליכוד):> נגמר הזמן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה קיבלת גם כן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> נגמר הזמן. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> עמיתי חברי הכנסת, יש דרך אחרת. אנחנו לא נידונו – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – לא נידונו, לא נידונו למעגל אימה של דם, מוות, כאב, סבל, פחד. אפשר את המעגל הזה לפרוץ – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אם אתה גיבור גדול – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני קורא את חזן לסדר בפעם השלישית. נא להוציא אותו מאולם המליאה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – אבל הדרך היחידה לפרוץ אותו היא – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה גיבור גדול? אתה גיבור גדול? לך לעזה לנגב חומוס. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא להוציא את חבר הכנסת חזן. תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לך לעזה לנגב חומוס. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – ואפילו לא עם הצעקות המופרעות של חבר הכנסת חזן – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> לך לעזה לנגב חומוס אם אתה כזה גיבור גדול. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא להוציא את חבר הכנסת חזן מהאולם, שיירגע. (חבר הכנסת אורן אסף חזן יוצא מאולם המליאה.) <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הדרך היחידה לפרוץ את המעגל הזה, עמיתי חברי הכנסת, היא בשלום שיבטיח עצמאות וצדק לשני העמים, וזו החובה שלנו. אם לא נעשה את זה, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו עוד נמשיך ונתווכח פה, ונמשיך לבכות כאן על ההרוגים הבאים, ועל הפצועים הבאים, ועל האנשים החפים מפשע הבאים שימשיכו לסבול מהמדיניות חסרת ההיגיון וחסרת התבונה הזאת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת חנין. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. יש לך שלוש דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, השרה, חברים, היום הוא היום הראשון בכנס החורף. כולם ישבו בציפייה, אולם מלא, לשמוע את ראש הממשלה – מחזוּר של אותם דברים, אותה תיאוריה שקרית, אותה דמגוגיה שצריכים לשמוע אותה. אבל התווסף לה גם חוק ההשתקה: מותר בכנסת להשמיע רק דעה אחת, היא דעתו של ראש הממשלה. אסור אפילו לקרוא קריאות ביניים. חוק ההשתקה של רשות השידור, שראש הממשלה הבטיח שהוא ימחק אותו – בינתיים הוא חוזר בו מזה. ועדת השרים לא אישרה את זה. אני ציפיתי לראות את התיקון כאן. בינתיים הוא הרגיע את הרוחות, וסעיף ההשתקה עדיין קיים. ואכן, זה מתקבל בכנסת הלכה למעשה. הדבר השני, חברים, כשאני קורא את הצעות החוק שמונחות כאן – אני אומר לכם, אתם הפסקתם להפתיע אותנו. כשאני קורא את זה, ואני משחזר וקורא שוב, זה אומר דורשני, זה לא מפתיע, אם בהצעה ההזויה של חברת הכנסת ענת ברקו לעשות חיפוש – לאן הגענו? – והצעות החוק שאני – אין לכם גבול. אבל אני אזכיר לכם משהו: שמעתם על מושג שלפני עשרות שנים התחילו להגיד, שהכיבוש משחית? <נורית קורן (הליכוד):> אתם אמרתם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> התכוונו לזה. זה משחית גם את החשיבה שלכם. <נורית קורן (הליכוד):> ממש לא. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עצם החשיבה המעוותת, החשיבה החד-סטרית, היא חלק מהשחיתות שהזהרנו ממנה עשרות שנים כשאמרנו שהכיבוש משחית. הוא משחית אתכם מחשבתית. אתם מפסיקים לחשוב, ואפילו הראש שמחבר הצעות חוק ברמות כאלה הוא לא ראש נורמלי. הוא ראש חד-סטרי שלא מוכן להסתכל לא ימינה ולא שמאלה. הצעות החוק שאתם מביאים כאן, חברים – אתם לא מסתפקים. שאלתי את חברי, מאז התחילה חגיגת הענישה של האבן, אני שאלתי, איפה אנחנו עומדים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה קורא לזה חגיגת האבן? <עיסאווי פריג' (מרצ):> חגיגת האבן של הענישה, של החוקים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיכום. <נורית קורן (הליכוד):> מה, זה נראה לך – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> חקיקת חוקי האבן, שהתחילה – – – <נורית קורן (הליכוד):> אז מה השאלה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> משפט אחרון. האם ירדו כתבי-אישום נגד זורקי אבנים? אני אגיד לכם. ההצעה הזאת פופוליסטית ולא תבוא לידי יישום, כי אי-אפשר ליישם אותה. אתם רק רוצים לשדר לקיצונים, להמון המתלהם: הנה, אנחנו מנסים לעשות משהו. אתם לא עושים כלום. אתם מחריפים, אתם ממשיכים בהסתה שלכם. צריך לדחות את זה על הסף. תודה, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת טיבי. חברת הכנסת זהבה גלאון. אחריה – חבר הכנסת טלב אבו עראר וחבר הכנסת אייכלר. <נורית קורן (הליכוד):> אפשר לסדר את הרשימה כדי שנדע מתי אנחנו מדברים? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הרשימה מסודרת מאוד. <נורית קורן (הליכוד):> לא. פה לא ראיתי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אה. אתה יכול? בבקשה, אדוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, בדרך כלל שלטון זר חושב שהפעלת כוח פותרת סכסוכים, פותרת בעיות, ואם הפעלת הכוח לא עוזרת – מפעילים יותר כוח. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה חבר הפרלמנט של שלטון זר? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> שלטון זר על פלסטינים ועל – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה חבר הפרלמנט של שלטון זר? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני חבר הפרלמנט שמחוקק חוקים שמקבעים שלטון זר על הפלסטינים בגדה ובעזה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה זה שלטון זר? אנחנו שלטון זר? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> שלטון זר בירושלים המזרחית, אכן. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> זה לא ייאמן. ובירושלים המזרחית, וביפו – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה מכהן – אתה – – – שלטון זר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ומנסה לשנות את המציאות. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תנו לו לסיים. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> תגיד – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תנו לו לסיים את דבריו. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. אגב, על מסגד אל-אקצא היו כמה וכמה שלטונות: שלטון זר בזמן הצלבנים – 90 שנה נסגר מסגד אל-אקצא. <ענת ברקו (הליכוד):> אתה באמת משווה – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> עכשיו סוגרים אותו בשבועות האחרונים, סוגרים את כל השערים. אין צלבנים יותר. כל כיבוש שהיה על ירושלים המזרחית חלף. זה הבסיס לעקרון שתי המדינות: קווי 67', כאשר ירושלים המזרחית היא בירת המדינה הפלסטינית. הממשלה הזאת היא הממשלה הקיצונית ביותר, ממשלת מתנחלים. אין בה אף שר שתומך בעיקרון של שתי מדינות, חברת הכנסת רוזין. אף שר. היא עד כדי כך קיצונית, הממשלה הזאת, שהאדם הכי מתון בה הוא בנימין נתניהו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> כל כך מגוחך וגרוטסקי. מצחיק עד בכי, חבר הכנסת ג'בארין. ולכן אנחנו עדים להחמרה במצב; ולכן מביאים הצעות כאלה. ברשימה המשותפת העיקרון של התנגדות לפגיעה באזרחים הוא עקרון יסוד במשך כל השנים, של כלל חבריה. אנחנו באים בידיים נקיות. יש כאלה בבית הזה שחגגו כאשר פלסטינים אזרחים נהרגו והסבירו את זה במלחמה על עזה. מה יותר חמור: הרג של ילד פלסטיני, או ילדים, בהפצצה דיגיטלית של 16F-, או דקירה? אומרים לכם אנשים שהעמדה שלהם, היסטורית, היא נגד פגיעה באזרחים וילדים. ובסוף אנחנו עדים למה שמתרחש ברחובות: תוקפים ערבים, לרבות צעירות וצעירים, ולרבות צעירות עם חיג'אב, מפני שהם ערבים, מפני שהם מוסלמים. צעירה מחיפה – תראו את סרטון הווידיאו שמסתובב עכשיו. דורכים עליה כי היא התווכחה עם נהג מונית, חבר הכנסת מיקי לוי. ובסוף מגיעה חברת הכנסת מהקואליציה, מהליכוד, חברת הכנסת ברקו, ומציעה לבדוק את חברי הכנסת הערבים בכניסה לבניין. <ענת ברקו (הליכוד):> זו לא הייתה רק ההצעה שלי. תדייק – – – כל חברי הכנסת. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הרי לא הצעת לבדוק את חברי הכנסת כי את רוצה לבדוק את מירי רגב ומיקי לוי. <ענת ברקו (הליכוד):> גם את מירי רגב ומיקי לוי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> את רוצה שחברי כנסת ערבים ייבדקו. <ענת ברקו (הליכוד):> אני רוצה שהבית הזה יהיה פתוח. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זאת הצעה מטורפת, ועל טירוף מבקשים הערכת מצב נפשי. אני חושב שמלבד בדיקות בכניסה, אם תתקבל ההצעה שלך, צריך שיהיה פה פסיכיאטר צמוד בבניין הזה. <ענת ברקו (הליכוד):> מעולה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> פסיכיאטר צמוד. ואת הראשונה שצריכה להיבדק. את הראשונה שצריכה להיבדק אצל הפסיכיאטר הזה, והוא צריך להיות פסיכיאטר בעל ותק. <ענת ברקו (הליכוד):> אתה צודק, מעולה – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הוא צריך להיות רופא בכיר, שמכיר מקרים קשים של אוריינטליזם פתולוגי שאת מייצגת. אני בז להצעות שלך. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני בז להשקפת העולם שלך. אני בז להצעות הפופוליסטיות שלך. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – תאמין לי, למחוזי – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ואז אומרים: חברי כנסת ערבים מסיתים. (אומר בערבית: מה אתך, תסתמי את הפה שלך. את מבינה ערבית? תתביישי לך.) <ענת ברקו (הליכוד):> – – – הרבה מאוד מסכות. אתה עומד מאחורי – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> (אומר בערבית: תתביישי לך. תתביישי לך. אנחנו בעלי המקום פה ושם ובכל מקום, ומי שלא מוצא חן בעיניו – שיצא מפה.) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. <קריאות:> – – – <קריאה:> אני מבקשת – – – אני רוצה לדעת מה הוא אמר עכשיו. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – לסוריה, לדמשק – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחבר הכנסת טיבי. חברת הכנסת זהבה גלאון. <קריאה:> אני רוצה לדעת מה הוא אמר עכשיו. אתה יכול – – – <קריאות:> – – – <קריאה:> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני לא יודע לתרגם, אני מצטער. אם את יודעת, את מוזמנת. <קריאות:> – – – <נורית קורן (הליכוד):> אני מבקשת לדעת מה הוא אמר – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברת הכנסת קורן, קודם כול אעדכן אותך שערבית היא שפה רשמית במליאה. אם את רוצה תרגום, תורידי את הסרטון ותתרגמי אותו. <נורית קורן (הליכוד):> אני רוצה לדעת מאיפה מילות ההסתה האלה. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יכול להיות. אני לא יודע לתרגם לך כרגע את – – – <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – ערבית – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת טיבי. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לאפשר לחברת הכנסת גלאון לדבר. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – שיתנצל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני לא יודע מה הוא אמר. יש ועדת אתיקה, תגישו תלונה. אני באמת אומר, אני לא יודע. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <קריאות:> – – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מותר לו. מותר לו לדבר – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אבל אני לא יודע להגיד – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> טוב. חבר'ה, מי שרוצה, שייקח את הדברים מהפרוטוקול, יתרגם ויגיש תלונה, אם יש הסתה. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מבקש לאפשר לחברת הכנסת גלאון לדבר. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אחמד, אתה רוצה להגיד להם מה אמרת? <עיסאווי פריג' (מרצ):> תתביישי לך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה רוצה? מה אמרת? בוא נגמור את הסאגה הזאת, אבל באמת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – תתביישי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מזכירת הכנסת, תפתחי לו את המיקרופון, בבקשה. אבל רק את התרגום, אחמד, אני כבר מבקש ממך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אוקיי. אמרתי (אומר בערבית ומתרגם:) יעני, תתביישי לך; ואמרתי לך (אומר בערבית ומתרגם:) מי שלא מוצא חן בעיניו, שילך; (אומר בערבית ומתרגם:) אנחנו בעלי הבית. <קריאה:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> (אומר בערבית: הבנת או לא הבנת? אלוהים לא גורם לך להבין?) <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. אז עכשיו קיבלתם תרגום. אני מקווה שאתם – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> עכשיו, כשקיבלתם תרגום, אני מבקש להמשיך בדיון. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ביקשתם, ולפנים משורת הדין אישרתי לתרגם. זה לא היה שורת הדין, אז בבקשה. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא. אפשרתי. אני אומר: אפשרתי לתרגם. <קריאה:> זה לא על-פי – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. חברת הכנסת זהבה גלאון. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברת הכנסת מירב בן ארי, גם לך אישרתי לפנים משורת הדין לדבר היום. את לא רוצה שאני אבטל את זה, נכון? <מירב בן ארי (כולנו):> מי, אני? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> דמיינתי. בסדר. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אולי זאת הזדמנות להציע שבכנסת יהיה תרגום סימולטני מהשפה הערבית. <קריאה:> נכון. הוא צודק, הוא צודק. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> היה פעם – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. חברת הכנסת גלאון, בבקשה. שלוש דקות. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על ההצעה ולהעיר שתי הערות מקדימות בעקבות הדיון שהיה כאן. בפעם האחרונה שבדקתי, עד כמה שידוע לי, השפה הערבית היא שפה רשמית במדינת ישראל. מחפיר שחבר כנסת צריך לתרגם את דבריו. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> מה את מבלבלת? <זהבה גלאון (מרצ):> עד כמה שבדקתי, השרה רגב, זה עדיין חוקי להיות ערבי במדינת ישראל. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתם השתגעתם לגמרי. מה קורה לכם? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> לא השתגענו. את השתגעת. <זהבה גלאון (מרצ):> אל תיכנסי לי בדברים. תקשיבי גם כשהדברים שאני אומרת לא נעימים לך, כי מה שאני הולכת להגיד יהיה נעים לך פחות. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> מה זה הדבר הזה? <זהבה גלאון (מרצ):> חברי חברי הכנסת, מה שאנחנו עדים לו היום בדיון הזה במליאה זה איבוד עשתונות של ממשלה שמבקשת לשים פלסטר על גדם במקום לפתור את הבעיה. מה ההצעה המחפירה הזאת? יש כאן מציאות מדממת. ערבים דוקרים יהודים ויהודים דוקרים ערבים. <ינון מגל (הבית היהודי):> אוי, די, די. <זהבה גלאון (מרצ):> יש כאן מציאות שהיא בלתי נסבלת. <ינון מגל (הבית היהודי):> יש דוקרים ערבים. <זהבה גלאון (מרצ):> חברי חברי הכנסת, לפני חודש-חודשיים הכנסת הזאת אישרה הצעת חוק דרקונית נגד מיידי אבנים – כן, אבנים הורגות, זה נכון – הצעה דרקונית של עשר עד 20 שנות מאסר. האם היה סיפק בידי הממשלה לבדוק שההצעה הזאת אינה אפקטיבית? איפה זה עמד במבחן, כשהיה מי שחשב שצריך לבוא ולהמשיך ולהרתיע? אתם יודעים מה קרה כאן? אני רוצה לצטט לכם מה אמר השר גלעד ארדן לפני חודש. הוא אמר: הגיע הזמן ששופטים יפסקו בהתאם לקביעת נציגי העם. ושרת המשפטים וממשלת ישראל ממש ממש לא מבינים הבנה בסיסית שלא מכתיבים לשופטים לפסוק לפי תכתיבי פוליטיקאים. הצעת החוק הזאת, שמבקשת להטיל עונשי מינימום, מבקשת לקבוע לשופטים איך לפסוק. אני רוצה לומר, אני לא נגד עונשי מינימום. למען הסר ספק, אני חוקקתי בכנסת את עונשי המינימום של עבירות מין ואלימות במשפחה. אני זו שחוקקה. <ינון מגל (הבית היהודי):> מה ההבדל? <זהבה גלאון (מרצ):> אני אסביר לך את ההבדל, אולי תבין. מתי אתה מחוקק עונשי מינימום? כשאתה רואה שיש תופעה שהמערכת המשפטית לא הפנימה אותה. המערכת המשפטית אטית, גמלונית – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> אדרבה ואדרבה. <זהבה גלאון (מרצ):> תקשיב. אולי תקשיב, אז אולי תבין; גם זה לא בטוח, אבל אולי אם תקשיב. המערכת המשפטית היא אטית, היא גמלונית, לוקח לה זמן להסתגל למציאות המשתנה ולחוקים שמשתנים. לעתים אתה מבקש להפקיע משופטים את שיקול הדעת כדי להתמודד עם תופעה – אלימות, אלימות נגד נשים. <ינון מגל (הבית היהודי):> אדרבה ואדרבה. <זהבה גלאון (מרצ):> חוקקתם עכשיו, חוקקתם עכשיו, לפני פחות מחודש-חודשיים, הצעת חוק מחמירה, מחפירה, שלא רק שהיא לא תתמודד עם הבעיה – יש דברים שלא יכולים להיפתר בחקיקה מחמירה, כי חקיקה מחמירה כזאת היא לא אפקטיבית. עכשיו מה מחוקקים? עונשי מינימום. אנשים שעברו עבירות חמורות יותר ייכנסו לכלא לשנה, שנתיים, אני לא יודעת מה, והאנשים האלה יישארו תקועים בכלא ארבע שנים או חמש שנים, תלוי בחומרת העבירה, מפני שכנסת מתלהמת וממשלה מתלהמת לא ידעו לתת מענה, להתמודד עם תופעה שהיא תופעה קשה, שהפתרון היחיד שלה הוא רק פתרון מדיני, בסופו של דבר. אין לכם סיכוי. אין לכם סיכוי להיאבק בשאיפה של עם שלא רוצה להיות יותר עם כבוש. נמאס לו חמישה עשורים שאתם חושבים שאתם יכולים להשתלט עליו. <ינון מגל (הבית היהודי):> איזה עם? זה שקר. אין עם כזה. <זהבה גלאון (מרצ):> לכן – אדוני היושב-ראש, ברשותך, עוד משפט אחד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיכום. <זהבה גלאון (מרצ):> הדרך היחידה להתמודד עם המצב היום זה לגלות תעוזה, חזון, מנהיגות. מה שראינו כאן היום במליאה אצל ראש הממשלה והחברים שלו בממשלה זה מדיניות של הפחדה והסתה, כששרת משפטים עולה לדוכן ומסבירה לנו איך ישללו קצבאות והורים ישלמו על ילדים וילדים ישבו עכשיו בבתי-כלא. כן, זה חמור מאוד ליידות אבנים. הדרך שבה אתם מבקשים לתת לזה מענה נועדה לרצות את הציבור, לענות על הצורך הפסיכולוגי של הציבור, להראות לו שאתם עושים משהו. זה שווה לאפס, כי הממשלה הזאת היא אפס. זה הכול. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> לא ייאמן מה שהיא אומרת. לא ייאמן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת טלב אבו עראר. אחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר, אם יהיה פה. אחריו – חברת הכנסת סתיו שפיר. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ללא ספק, אנו עדים בימים האחרונים לגל הסתה חסר תקדים מממשלת ישראל, ממשלת הימין הקיצוני, בהנהגתו של ראש ממשלה, שהוא בעצם רב-המסיתים נגד אזרחי המדינה הערבים ונגד הנהגת המגזר הערבי, לרבות חברי הכנסת הערבים. לכן, אני לא יודע למה אנחנו נקראים מסיתים כשאנחנו נאבקים מאבק לגיטימי, צודק, מאבק שהוא לא אלים. <נורית קורן (הליכוד):> לא אלים? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> זה המצע שלנו. ואנחנו הזהרנו מעל בימת הכנסת הזאת כאן, כמה פעמים – עשרות, מאות פעמים – מכניסת היהודים, מעליית היהודים למסגד אל-אקצא. אמרנו: חברים, תשמעו, תבינו ותפנימו, מסגד אל-אקצא הוא של המוסלמים. תרצו, לא תרצו, תקפצו, תטוסו, תחזרו לאן שבאתם. מסגד אל-אקצא הוא למוסלמים, וככה יישאר וככה ימשיך. אבל הגיע העניין עד שראש הממשלה ימנע, או בואו נגיד ישווה, בין אחמד טיבי, שהוא אדם מוסלמי, שזכותו להיכנס להתפלל, לבין אורי אריאל הקיצוני, שבאמת מסית, והוא אחד המסיתים הגדולים נגד האוכלוסייה הערבית. הזהרנו מזה. ואנחנו – כואב לנו המצב הקיים היום. הרי מי שנהרגים הם אנשים חפים מפשע, משני הצדדים. <קריאה:> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אבל אני רוצה לציין שתי דוגמאות: אדם דוקר, שהוא נקרא מחבל יהודי, טרוריסט יהודי, שדקר ארבעה ערבים, שבהם היו שני בדואים – אני לא ראיתי שהוקם שם משפט שדה נגד הטרוריסט הזה, נגד המחבל הזה; הוא לא נהרג. <נורית קורן (הליכוד):> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אבל לעומת המקביל, הדוקר או מי שחשוד בדקירה, שהוא ערבי – לא משנה, ערבי ישראלי, ערבי פלסטיני – מייד, עם יד קלה על ההדק, שולף אקדח ויורה באדם והורג אותו. על מה? אז למה צריך לחוקק חוקים, מכובדי היושב-ראש? <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> הענשה והחמרה ואני לא יודע מה – אתם לא צריכים חוקים; אתם יכולים להרוג וזהו. למה צריך לעשות "וי", להחמיר בעונש נגד מיידי אבנים? לא. אולי תוכלו גם, שמי שמיידה אבנים – מייד להרוג וזהו. למה אתם צריכים באמת למלא את בתי-הכלא? <נורית קורן (הליכוד):> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> למה? אפשר להרוג. ככה אתם נוהגים, וככה אתם ממשיכים. מכובדי, חברי חברי הכנסת, כולנו מעוניינים ברגיעה. אבל מה, ראש הממשלה בוחר, כמו שאמר חברי אחמד טיבי: מה שלא בא בכוח, בא ביותר כוח, והוא ככה ממשיך. ומי הקורבן? העם. האזרחים, ערבים ויהודים, הם הקורבנות. תתעוררו ותיזהרו מהמשך מצב כזה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> ומירי רגב, המסיתה הכי גדולה, גם יושבת כאן. תגידי לראש הממשלה שלך שיפסיק את ההסתות – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – שיפסיק את ההרג של האנשים החפים מפשע. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת אבו עראר. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> ולכן – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לא, לא. זהו. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> משפט אחד אחרון. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> כך כתוב בקוראן, וכך כתוב גם בתורה ובכל הדתות (אומר בערבית: עוד יֵדעו בני העוולה לאן סופם להגיע). כל אדם עריץ, כל שליט עריץ, סופו – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה לא לגיטימי. זה לא לגיטימי. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – לא להישאר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני לא מתווכח אתו עכשיו – – – <נורית קורן (הליכוד):> – – – סוריה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. חבר הכנסת אייכלר נמצא? אינו נוכח. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – נורית קורן. <קריאה:> קריאת ביניים – – – מתפוצצת. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני. חברים, הקשבתי – בניגוד לחוסר ההקשבה הרגיל שיש פה במליאה, הקשבתי לנאום ראש הממשלה, ואני מודה שאף שלא בחרתי בו בבחירות, גם אני ציפיתי למשהו קצת אחר ברגעים כאלה, ברגעים האלה שעוברים על החברה הישראלית. אנחנו ממש ממש לא זקוקים לעוד נאום הפחדה. תודה רבה, ראש הממשלה. אזרחי ישראל מתנהלים תחת גל של טרור: מפחדים לעמוד בתחנה ולחכות לאוטובוס; מפחדים ללכת לשוק. אנחנו, דור שנולד קצת לפני האינתיפאדה הראשונה וששירת בצבא בזמן האינתיפאדה השנייה, ממש לא קיווינו למצוא את עצמנו עכשיו בזמן אינתיפאדה שלישית. אנחנו ממש לא זקוקים לעוד הפחדה, לעוד אימה ולעוד חשש. אנחנו זקוקים לפתרונות. וראש הממשלה, שנאם פה היום, היה צריך לעמוד פה היום בגבורה ובאומץ ולהתחיל לדבר בפתרונות. כמה ציניות יכולה להיות במשכן הזה? כמה? לראש הממשלה ולחבריו בימין פשוט כבר אין מה להגיד אחרי כל ההסתה וההפחדות ששמענו פה בשנים האחרונות נגד האופוזיציה והשמאל, ונגד חברי כנסת, ונגד ארגונים, ונגד אזרחים טובים שמנסים לעשות פה שינוי. אז צעקתם שהכול באשמת אוסלו. בבקשה, תסיימו את זה, תכבשו מחדש את ג'נין ואת רמאללה, תספחו את השטחים. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> כמה אתם יכולים לדבר: ארץ-ישראל השלמה, ולהזרים עוד כספים להתנחלויות? מי מפריע לכם לספח את השטחים? אנחנו מפריעים לכם? מי מפריע לכם? אחר כך אתם אומרים שהירי על היישובים בדרום זה מפני שפינינו את גוש-קטיף. מי מפריע לכם לבנות מחדש את גוש-קטיף? תבנו, תכבשו את עזה, תספחו את השטחים. למה אתם לא עושים את זה? אתם לא עושים את זה כי אתם יודעים שזו טעות; כי אתם יודעים שלעולם לא תעשו את זה; כי אתם יודעים שזו מדיניות לא נכונה, ושגם אם אתם מאמינים בכל לבכם בארץ-ישראל השלמה, גם אם זה הדבר היקר לכם בעולם, אתם יודעים שאם תספחו שטחים אנחנו נאבד את כל ארץ-ישראל. אתם יודעים היטב שאנחנו נאבד את הרוב הדמוגרפי שלנו פה, שאנחנו נהפוך למיעוט ושבסופו של דבר החלום הציוני ילך מאתנו. אתם יודעים את זה. אתם יודעים שזו טעות, ולכן אתם לא עושים כלום. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> כבר שנים בשלטון, וראש הממשלה פשוט לא עושה שום דבר. שום דבר. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> הדבר היחידי שהוא מנסה עוד לחלץ בנאומים כאלה זה עוד קצת הסתה; לבוא ולמצוא את השולים הקיצוניים של הכנסת ולנסות להאשים אותם בכל דבר שקורה פה. זו הבעיה הגדולה של ישראל, באמת, שניים-שלושה חברי כנסת שמשחררים אמירות שגם אני לעולם לא אוכל להסכים אתן, ושמאוד לא נוח לי לשמוע אותן. עם כל הכבוד להם, זו לא הבעיה בגל הטרור הזה; הבעיה פה היא היעדר מדיניות. ראש הממשלה ומנהיג אמיתי צריך לדאוג לביטחונם של אזרחי ישראל, וביטחון כזה יהיה פה אך ורק כשאנחנו נביא להיפרדות מהפלסטינים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> שנייה, בבקשה. מנהיג אמיתי היה עומד פה היום והיה מקבל החלטות. מנהיג אמיתי היה עוצר מייד את התקצוב העודף להתנחלויות, מתוך הבנה שזה פשוט פרויקט שלא הולך להימשך, ומעביר את התקציב הזה כדי לדאוג לפריפריה, כדי לדאוג לשילוב של החברה הערבית בתוך מדינת ישראל, כדי לגרום לכך שילד ערבי ירגיש ישראלי בדיוק כמו ילד יהודי בזהות ישראלית משותפת. זה דו-קיום אמיתי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> ראש ממשלה שבא ועוד מעז להגיד בהתנשאות כזאת, ולהסית נגד כל הציבור הערבי, בהתנשאות כזאת, שהציבור הערבי צריך לבחור בהנהגה שאינה מסיתה, בהנהגה שחותרת לדו-קיום. מה אותו ראש ממשלה נתן ועשה למען זה שהחברה הערבית בישראל תרגיש שותפה לחברה הישראלית? <ינון מגל (הבית היהודי):> מה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סליחה – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אותו ראש ממשלה שבבחירות העדיף להגיד שהערבים נוהרים לקלפיות כדי לגרום למצביעיו מהימין ללכת ולהצביע. עמותות השמאל, הוא אמר, מביאות אותם באוטובוסים. רק הסתה. ראש ממשלה שמביא להתפוררותה של מדינת ישראל, להתפוררות של החלום הציוני. ראש ממשלה צריך – – <קריאה:> עבר הזמן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם לא תפריעו, לא אתן יותר זמן. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – להנהיג. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. בבקשה. <מירב בן ארי (כולנו):> נגמר לה הזמן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתם מפריעים, ואני מוסיף זמן. משפט סיכום, סתיו. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אני שוחחתי בשבועות האחרונים הרבה מאוד עם מתנחלים, עם אנשי ימין, עם אנשים צעירים בגילי, ושאלתי אותם: מה הפתרונות, מה הם רואים, מה החלום שלהם, מה הם חושבים שיהיה פה בעוד עשר שנים, בעוד 20 שנה. אחת התשובות שכל הזמן חזרה על עצמה הייתה, שאנחנו הולכים לחיות תמיד תחת מתקפות או גלים חוזרים ונשנים של טרור, של מלחמה, של מבצע צבאי; שאלה החיים שנגזרו עלינו כאן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סתיו, בבקשה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> סליחה, אדוני, מייד אסיים, ממש עוד שני משפטים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> את מדברת שש דקות. אני לא יכול לתת לך לסיים. בבקשה. <מירב בן ארי (כולנו):> היא דיברה כפול מהזמן. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> ואני אומרת לכם, חברים: למדינת ישראל מגיע הרבה יותר מזה. למדינת ישראל מגיע ביטחון אמיתי ושלום אמיתי. לצעירים בישראל מגיע לדעת שאנחנו בדרך לפתרון כזה, שאנחנו בדרך לחברה ישראלית חזקה, שרואה את העתיד לפניה ולא רק את הפחד. אנחנו לא צריכים להשלים עם גורל כזה של לחימה בלתי פוסקת, של פחד בלתי פוסק. אנחנו חייבים לחתור למציאות אחרת, ואנחנו יכולים לעשות את זה, כי הפתרונות מונחים ממש כאן על השולחן לפנינו. הם פשוט דורשים אומץ. תודה. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. חבר הכנסת חאג' יחיא. אם אתם לא תפריעו, אנחנו לא נאריך. <מירב בן ארי (כולנו):> אבל אנחנו לא הפרענו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתם הפרעתם. <קריאה:> חיליק, בחייך – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ואתם צודקים, אני לא אאפשר חריגות כאלה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – לכן תאפשר – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כי צועקים. <קריאה:> – – – הדברים הקשים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, מה שעושים עכשיו בהצעת החוק של ממשלת ישראל דומה לאדם שטובע, או על סף טביעה, שבמקום לנסות וללכת לחוף, הוא נכנס יותר פנימה ונכנס יותר פנימה ויותר עמוק במים עמוקים, ואם היה לו סיכוי לשרוד הוא לא ישרוד, כי הוא יטבע, כי הוא רק נכנס למים יותר עמוקים. מה עושים עכשיו? מה החוק הזה אומר? לפני הפגרה חוקק חוק של החמרה בעונשים. עכשיו באים לעשות עונש מינימום – כי זה שכר מינימום אולי, שלא מגדילים. בואו נראה. כל המצב הקיים היום הוא לפני ההחמרה או אחריה? אחרי ההחמרה. אז כנראה ההחמרה הזאת לא עושה הרתעה. זה דבר אחד. 2. בדמוקרטיה – כולם אומרים שמדינת ישראל היא חוות הדמוקרטיה של כל האזור, המדינה הדמוקרטית ביותר. התחילו בניסיון לסנן שופטים לפי הפסיקה שלהם. אם אתה לא החמרת באחת, שתיים, שלוש לפי השקפת העולם של השרה או השר הזה או שר אחר, אתה לא תקודם. זה הסינון של השופטים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אבל זו הצעה הזויה. זה לא התקבל. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> ברור שזה לא התקבל, ואם אנשים שפויים פה, גם הצעת החוק הזאת לא תתקבל. <נורית קורן (הליכוד):> אין שום הצעת חוק כזאת. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> ברור שהחוק הזה התחיל, אם אתם זוכרים, מזריקת אבנים. החוק הזה לא יופעל נגד יהודים. ראינו לא רק אבנים אלא גם שתן, בקבוקי שתן שזרקו על חיילים בבית-אל. מישהו העז להגיד: אנחנו מגישים אותם לבתי-המשפט? מישהו העז ואמר: אם זורקים אבנים, שיקבלו עונשים לפי ההחמרה? אפילו כתבי-אישום לא הגישו נגדם. וכולם מצולמים, והפנים שלהם – רואים אותן. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> עבד, עם כל הכבוד, יש הבדל בין בקבוק שתן לבקבוק תבערה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לא, לא, יש גם אבנים. אני מדבר על אבנים. דיברנו על אבנים, אז יש גם אבנים. <נורית קורן (הליכוד):> גם אבן הורגת. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> סליחה, יש גם אבנים. ראינו את זה, כולם ראו את זה מצולם, כל העם ראה את זה. מה עוד? מדברים על שלילת הביטוח הלאומי. מה זה ביטוח לאומי? זה כסף שגובים מאנשים שעובדים, ונותנים להם בחזרה, לילדים שלהם, כי הם זקוקים לזה, ונותנים להם אם הם נכים או לעת זיקנה. למה? <נורית קורן (הליכוד):> – – – לזרוק אבנים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> שנייה, שנייה. גם למשפחת גולדשטיין לא החרימו ולא לקחו את הביטוח הלאומי. עד היום משלמים להם ביטוח לאומי. אז לא להתחכם יותר מדי ולעשות כאילו גולדשטיין, הארור הזה – אנחנו כולנו יודעים מה הוא עשה, ולא ראינו שביטלו להם את הביטוח הלאומי. אז לא להתחכם יותר מדי. גם יושר עצמי צריך, לפחות הבן-אדם שיהיה ישר עם עצמו. והרבה טרוריסטים, שנמצאים אפילו בכלא בחלקם, מקבלים תנאים מאוד מאוד טובים, והמשפחות שלהם מקבלות ביטוח לאומי. <מירב בן ארי (כולנו):> כמה טרוריסטים ערבים מקבלים – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הסתיים לו הזמן. תנו לו לסיים. משפט סיום, בבקשה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לכן, הפתרון הוא אך ורק פתרון פוליטי. וראש הממשלה – אין לממשלתו זכות קיום אם הוא יפסיק עם ההפחדות. הוא נכשל בהפחדות מאיראן. כל העולם בא ואמר לו, וגם אנשים בכירים בכוחות הביטחון, שמבינים אפילו קצת יותר טוב ממנו בביטחון, אמרו לו: ההסכם הזה הוא לטובת מדינת ישראל. זה הפסיק, הוא נכשל. עכשיו הוא צריך למצוא לו אויב. אם אין אויב, אם אין הפחדה, אין לממשל כל זכות קיום. אז עכשיו מה בא? האבנים. תן לאנשים לחיות. תעשה את ההפרדה. אל תזגזג. תבוא לשלום ותפסיק עם כל השטויות האלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת עבד אל חכים. חברת הכנסת נורית קורן, ואחריה – חבר הכנסת עמר בר-לב. אחריו – חברת הכנסת ענת ברקו. <נורית קורן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר לכם שאבנים הורגות. אני התגוררתי בקריית-ארבע. הייתה לי הזכות לגור בקריית-ארבע, וההורים שלי עדיין גרים שם. זרקו עלי אבנים; עם תינוק, הייתי ברכב. ואני רוצה להגיד לכם שזה דבר מאוד מפחיד. זה דבר שיכול להרוג, וזה דבר שהורג. לבוא ולהגיד שאבנים לא הורגות וזה לא כלי נשק, זה פשוט להגיד דברים אחרים. אין פה הרבה חברי כנסת בבית הזה שהתנסו בדבר הזה. אם הם היו מתנסים, הם היו מדברים אחרת. אני לא רוצה לאחל לאף אחד שיזרקו עליו אבנים כשהוא נוסע בכבישי הארץ. זה פשוט פשע נתעב לזרוק אבנים, וגם בקבוקי תבערה. אני רוצה לומר לכם שבעצם, מה קורה כאן? אנשים שולחים נערים, ילדים, לזרוק אבנים, לדקור. מה הם חושבים, שאנחנו נשב בשקט ולא נאמר שום דבר? לא נגיד די לטרור הזה? אני לא שמעתי היום, במשך כל היום, גינוי אחד של כל מה שקורה בשבועיים האלה, וגם עכשיו, בשעות האלה, שזה עדיין נמשך. להפך, כל מי ששומע אותנו ורואה אותנו בבית מקבל רעיונות להמשיך את הפיגועים האלה. אני לא שומעת את חברי הכנסת של הרשימה המשותפת מגנים זאת אלא להפך – רק מחריפים יותר ויותר. אתם מדברים על כיבוש? אתם דואגים לבוחרים שלכם? אם הייתם דואגים לבוחרים שלכם הייתם מדברים על דברים אחרים. לא הייתם דואגים להסית ולדבר רק על הכיבוש, על עזה ועל עזה. אתם לא נשלחתם לצורך זה לכנסת. ממש לא. אני רוצה לומר שבעצם זה הסתה, ואני מאוד מקווה שהפיגועים האלה ייפסקו. קודם שמענו את אחמד טיבי אומר שהוא בעל הבית. אני רוצה לומר לכם שגם השלטון הממלוכי וגם השלטון העות'מאני – שניהם נעלמו מירושלים. ירושלים נבנתה על-ידי יהודים, על-ידי מלכות דוד ומלכות שלמה. לפני אלפיים שנה לא היו פה מוסלמים, וירושלים לא הייתה מעולם בירה של ירדן או כל מדינה אחרת מוסלמית. על כן, אני רוצה לסיים ולומר: אבנים הורגות. זה כלי נשק לכל דבר. הפתרון היחיד זה החמרת הענישה, והחוק ייצור הרתעה. ולכן, צריך להצביע בעד, כי דין אבן כדין אקדח. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <נורית קורן (הליכוד):> תודה, יואל. זו מחמאה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה וכל הכבוד על העמידה בזמנים. חבר הכנסת אייכלר, אני אתן לך אחרי חבר הכנסת בר-לב, כי כבר קראתי בשמו. אז חבר הכנסת בר-לב, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אייכלר, ואחריו – חברת הכנסת ענת ברקו. יואל, תאפשר לחברך לדבר. תודה, ענת. בבקשה, חבר הכנסת בר-לב. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, בוא נאמר את האמת, מדובר בחוק לא פשוט. חוק לא פשוט. אבל בואו נזכיר לעצמנו שהמצב שבו אנחנו נמצאים היום הוא מצב מאוד מאוד לא פשוט. ולכן, יכול להיות שבעולם אידיאלי, במצב אחר בכלל לא היינו מגיעים לדון בחוק כזה, אבל לצערנו המצב לא כזה. המצב הולך ומחמיר ככל שהימים, השבועות והחודשים עוברים, ולכן אין ברירה וחייבים לחוקק חוק מהסוג הזה. החוק הזה, יש בו הרבה חורים. אני מאמין שהחורים האלה, חלקם ייסתמו בצורה ראויה בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה והשלישית. אז יש בחוק הזה נושאים כמו, למשל, אחריות הורים, ואני חושב שבהחלט לגבי קטינים מתחת לגיל 18 יש אחריות להורים. אבל יש נושאים נוספים – למשל, החלטה על עונש מינימום במקרה כזה וכזה. אני חושב שכאן למשל יש בעיה, כי מתחיל להיות בלבול בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת. ואני חושב שאסור לנו להגיע למצב שהרשות המחוקקת – אנחנו, הכנסת – לא סומכים על שופטי ישראל ולכן מחוקקים חוק שבו אומרים להם שבמקרה כזה או אחר העונש יהיה לא פחות מ-x ולא פחות מ-y. אני חושב שיהיה לנו זמן לעסוק ולשפר את החוק הזה לקראת הקריאה השנייה והשלישית. אבל בואו נאמר את האמת – והאמת היא, כרגיל, מרה וקשה: החקיקה הזאת לא תפתור את בעיית הטרור. צריך לעשות אותה, היא נכונה, אבל היא לא תפתור את הבעיה, כי אנחנו מדברים לא על בעיה נקודתית; אנחנו מדברים על כשל מערכתי מתמשך של מדיניות ממשלת ישראל בהובלת ראש הממשלה נתניהו, כשל שנמשך כבר הרבה מאוד שנים – היעדר מדיניות. ולמדיניות בכלל יש הרבה פנים: פן אחד זה הפן הביטחוני, הפן השני זה הנושא המדיני, הפן השלישי זה נושאי חקיקה, והפן הרביעי זה מערכת היחסים של מדינת ישראל עם העולם ותהליך שבו מדינת ישראל, הגיבוי שהיא מקבלת מאירופה – כבר בכלל אין מה לדבר על גיבוי, וגם מארצות-הברית הוא הולך וקטן. ולכן, כשאני מסתכל על החוק הזה בקונטקסט הפרטי, כן, זה נכון לחוקק אותו. בקונטקסט הכללי, יש לי בשורה מאוד עצובה לחברי הכנסת: זה לא יפתור את בעיית הטרור. ובשביל להתמודד עם בעיית הטרור צריך לקיים מדיניות שכוללת ביטחון, שכוללת שבירת הקיפאון המדיני, שכוללת מהלכים שיביאו לרוח גבית בין-לאומית למדינת ישראל, שיגדילו את חופש הפעולה שלנו, את חופש הפעולה של צה"ל, וכן הלאה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> ולצערי, כל זה לא נעשה. לכן את החוק הזה אנחנו נחוקק. אנחנו נשפר אותו לקראת הקריאה השנייה והשלילית. אבל החוק הזה, לא הוא שיפתור את בעיית הטרור כנגד אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת בר-לב. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. אחריו – חברי הכנסת ברקו, יואל חסון, איציק שמולי, מירב בן ארי, וחברת הכנסת ציפי לבני תסגור את רשימת הדוברים. אני שוב מבקש להקפיד על עמידה בזמנים. בבקשה, אדוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חברי הכנסת, בימים אלה שוב הארץ סוערת ממלחמת סכינים ושפיכות דמים. ואנחנו לא נדע מה נעשה. אבל אני רוצה שנסתכל על שני היבטים באותו מצב. מצד אחד, לאותן משפחות שאיבדו את יקיריהן זה אסון נוראי, ולעם ישראל כולו, ואנחנו כולנו מנחמים אותם; ולאותם פצועים – והייתי ביום שישי בבוקר אצל הפצועים שנדקרו ביום חמישי – זה נורא ואיום. אבל כשאנחנו מסתכלים שבאותו יום נהרגו בפיגוע קטן בטורקיה כמעט 100 אנשים, אז רואים פה מצד אחד גזירה נוראה של פחד גדול מאוד שנפל על הארץ הזאת ועל כולנו, ומצד שני, נסי-נסים כאלה שלא רואים במזרח התיכון. לא רואים בעולם כולו כל כך הרבה אנרגיות של רצון לפגוע ולהרוג, להשמיד ולאבד, ותוצאות יחסית כל כך קטנות. וזה לא בגלל ששם יש פצצות יותר גדולות – אותם מרצחים, אותם מתאבדים. פה באה מחבלת עם מכונית תופת, וברוך השם, לראות את הפנים של השוטר שמסר את נפשו זה נורא ואיום, ושקוראים לו פצוע קל. אבל מצד שני, יש לנו פה שני צדדים של אותו מטבע – מצד אחד אנחנו רואים גזירות נוראות, ומצד שני אנחנו רואים נסים גדולים. אנחנו מאמינים בני מאמינים. כתוב אצל ירמיהו הנביא ששמירת השבת יכולה לשמור על ירושלים: "וקדשתם את יום השבת", "וישבה העיר הזאת לעולם". וגם להפך כתוב: "אם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תכבה". כך שיש לנו פה שני צדדים: מצד אחד יש לנו גזירות נוראות, מצד שני נסים גדולים. אנחנו צריכים לדעת מה אנחנו צריכים לעשות. בפרשת השבוע, אדוני היושב-ראש, יש את הסיפור של הנחש שהקדוש-ברוך-הוא אומר לו: "על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך. ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה. הוא ישופך ראש" – זאת אומרת שהאדם יהרוג את הנחש בראש – "ואתה תשופנו עקב" – דרך עקיצה מלמטה, בעקב. אומר רבי יונתן בן עוזיאל – שהיה תנא קדוש – בתרגום יונתן: כאשר בניה של האישה ישמרו את מצוות התורה, הם יכו בראשך, בראשו של הנחש, וכאשר יעזבו את התורה, תוכל לנשוך אותם בעקביהם. אבל יש רפואה, הוא אומר: הרפואה שלהם תהיה כאשר ישובו בתשובה בעקבות ימי המלך המשיח. לכן, רבותי, אני רוצה לציין שהיום היה לנו דיון בוועדה לפניות הציבור על העניין של השבת המתחללת, ודווקא בצד של האפליה של עובדים שלא רוצים לעבוד בשבת, גם אם אינם דתיים; או בעלי עסקים שאפילו אם אינם דתיים, הם לא רוצים לפתוח בשבת, והם נאלצים לעמוד בתחרות לא הוגנת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז אנחנו צריכים לתקן את הדבר הזה. ונסיים, אדוני היושב-ראש, בתפילה קצרה: "ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו. זכור רחמיך, ה', וחסדיך, כי מעולם המה. יהי חסדך ה' עלינו כאשר ייחלנו לך". תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת אייכלר. חברת הכנסת ברקו, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת חסון. אחריו – חבר הכנסת שמולי. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אם חבר כנסת בכיר כמו חבר הכנסת טיבי מסית ומדיח למצעד שהידים, אכן צריך אפילו פסיכיאטר מחוזי במשכן. אם חברת כנסת כמו חברת הכנסת זועבי קוראת לאינתיפאדה אמיתית – "האישה בירוק", "מיס מרמרה" – בביטאון ה"חמאס", צריך בדיקה ביטחונית לכל חברי הכנסת שמגיעים לכאן. מה זה? למה התכוונה חברת הכנסת זועבי כשהיא קראה לאינתיפאדה אמיתית? למה? ללכת עם חגורות נפץ? או חבר הכנסת זחאלקה, שעמד וצעק בכניסה להר-הבית. הכפירה בסמלי המדינה, האמירות האלה, היציאה הפרובוקטיבית כשראש הממשלה מדבר. ואני רוצה להגיד כמה דברים היסטוריים לחבר הכנסת טיבי: הצלבנים שהיו כאן, חזרו למולדתם; אנחנו – זו המולדת שלנו. הרצף היהודי לאורך הדורות, של יהודים שחיו כאן והיהודים שחזרו מהגלות לארץ-ישראל. לנו אין בית אחר. הר-הבית הוא מקום המקדש. לא הייתי נכנסת לזה, אבל צריך לשים את הדברים. ואתם יודעים מה? החזרה של בני ישראל היא חזרה על-פי הקוראן. כששם מדובר על "בָּנִי ישראל". לא מוזכרות המילים "פלסטין" ו"ירושלים". אבל "בני ישראל", בני ישראל, זו בעצם הנבואה הקוראנית שמדברת על שיבת העם היהודי למולדתו. הר-הבית הוא מקום המקדש, כך קבעו עומר אבן אל-ח'טאב וכעב אל-אחבאר. לא, לא אנחנו. הם קבעו את זה. תלמדו את ההיסטוריה של עצמכם. אבל מה יש לדבר על היסטוריה כשיש כמה אנשים שמפברקים אותה? ישו פתאום מוגדר כפלסטיני, לא משנה אם מבחינה כרונולוגית זה לא מסתדר, וזה גם לא יסתדר. אבל את מי זה מעניין? זה חלק מהתעמולה השקרית, העיקר לשנות את ההיסטוריה, והעיקר להמציא כל מיני דברים. תראו, הבשורה שהפלסטינים עד היום הביאו לעולם היא טרור מתאבדים, חטיפת מטוסים, סכינאות, שחיטה של אנשים ברחובות. מחול החרבות הזה לא יעזור לאף אחד. אתנו זה לא יעבוד. רק בהידברות. רק בהידברות. והדוּדא הזאת, האובססיה המטורפת הזאת, השנאה הזאת, שיוצאת גם מהמקום הזה – ואני לא רוצה להכליל את כל חברי הרשימה המשותפת, כי זה לא בא מצד כולם. אבל יש כמה כוכבים כאלה, שזה לא מעניין אותם וזה לא משנה מה ייעשה כאן, ואיזו בשורה תצא מהמקום הזה כדי להיטיב עם כלל האוכלוסייה במדינת ישראל, ערבים ויהודים כאחד. זה בכלל לא משנה. השנאה התהומית הזאת מעבירה אתכם על דעתכם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. משפט סיכום. <ענת ברקו (הליכוד):> אני רוצה לסכם ולומר, אדוני היושב-ראש, שלפני האסלאם הייתה תקופה שנקראה תקופת הג'אהליה, תקופת הבערות. אני מתרגמת, אתם רואים? תקופת הבערות. בתקופה הזאת קברו את הבנות כי לא רצו בנות מכל מיני סיבות. היו קוברים אותן. אני חושבת שהיום יש אנשים מסוימים שחזרו לתקופת הג'אהליה והם קוראים לקבורה של בנים ובנות בהסתה הבלתי-אפשרית הזאת, במצעדים האלה. ובמקום לנסות להרגיע את הרוחות לטובת כולנו כדי באמת לחיות כאן חיים משותפים, גם מהמקום הזה אנחנו רואים הסתה, שנאה וחוסר רצון לאיזושהי פשרה. תודה רבה <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חברת הכנסת ברקו. חבר הכנסת חסון, תייצג את חבר הכנסת בן ראובן בכבוד. אני מצטער, זה בניגוד לתקנון. בבקשה, שלוש דקות. נא לעמוד בזמן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתה עוקב אחרי הרשתות – בפייסבוק, בטוויטר – ואתה רואה את התגובות של אנשי ימין שבאים בטענות כלפי המחנה הציוני, לדוגמה או בעיקר, שהנה אנחנו לא נותנים יד, שאנחנו לא עוזרים, שאנחנו מפריעים, שאנחנו שמים מקלות בגלגלים ולא מסייעים להילחם בטרור. הממשלה, באופן מהיר ויעיל, הביאה את שני החוקים המרכזיים שנצביע עליהם היום, שהם עוד כלי חשוב למאבק בטרור. הם כלי חשוב, זה כלי משמעותי. זה כלי שבהחלט יכול לשמש או להיות הרתעה משמעותית במאבק בטרור. ושמעתי כאן קודם את הטענה על חוקי מינימום – הכנסת חוקקה לא מעט חוקי מינימום בענישה וקבעה לבתי-המשפט, אז בואו נהיה כאן אמיתיים. אז הנה אנחנו, המחנה הציוני, תומכים בחוק הזה, מקווים שהחוק הזה, גם בדיונים לקראת הקריאה השנייה והשלישית, בדיונים לקראת ההצבעה, יהיה חוק שנעבוד עליו, ניישם אותו – ונביא למצב שהוא יהיה חוק טוב שישיג את התוצאה. אבל הבעיה שלי, אדוני היושב-ראש, בעניין הזה היא שיש כנראה בספסלים פה כמה אנשים שחושבים שזה הפתרון, שרק זה הפתרון. הם בטוחים, וילכו לישון פה הלילה אנשים שירגישו טוב עם עצמם. הם יגידו: זהו, טיפלתי בטרור, פתרתי את הבעיה הפלסטינית, פתרתי את האיום על תושבי מדינת ישראל. ואין שקר גדול מזה, אדוני, אין שקר גדול מזה. החוק הזה לא יכול להחליף יוזמה, הוא לא יכול להחליף פעילות מדינית, הוא לא יכול להחליף משא-ומתן, הוא לא יכול להחליף עבודה מול הקהילה הבין-לאומית, מול אירופה. הוא לא באמת הפתרון. זה נחמד. שרת המשפטים, שנראה לי שהיא יושבת פה – לא יודע אם יש פה שר בכלל. כן, השר אקוניס, אני רואה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש. <יואל חסון (המחנה הציוני):> שרת המשפטים תכתוב פוסט יפה בפייסבוק, תתגאה ותספר שהיא העבירה עכשיו חוק חשוב, וכל החברים שלה והתומכים שלה יתמכו בה אולי קצת יותר. חגיגה לעיניים. חוץ מזה, חברי חברי הכנסת, שום דבר. זה לא ישנה את המציאות, ואני אומר את זה גם לאזרחי המדינה – אל תפתחו ציפיות, זה לא ישנה את המציאות, זה לא יהפוך את מדינת ישראל למדינה בטוחה יותר, כי זה לא הפתרון, ולא ככה מטפלים בטרור הפלסטיני בצורה השלמה. כי הטרור הפלסטיני הוא חלק מבעיה גדולה, ואותה צריך לפתור ואותה צריך להעלות על סדר-היום. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חבר הכנסת איציק שמולי. אחריו – חברת הכנסת בן ארי, וחברת הכנסת לבני תנעל את הדיון, לפני תשובת הממשלה כמובן. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני לא יודע כמה מכם ראו ביום שישי את הכתבה ב"אולפן שישי", כתבה שליוותה גם את השר אלקין וגם את חבר הכנסת טיבי ברחובות העיר העתיקה, והיו שם לא מעט מחזות סוריאליסטיים משני הצדדים. אבל אחד הרגעים שככה אני באמת שאלתי את עצמי וגם את המשפחה שלי אם מה שראיתי עכשיו באמת קרה – שבדיוק יש אירוע דקירה בתוך העיר העתיקה, ושואלים את חבר הכנסת טיבי: תגיד, מה יש לך להגיד על מה שקרה 10–15 מטר מפה? הייתה דקירה של בחור צעיר, וכל מה שמצא לנכון להגיד חבר הכנסת טיבי – – <ענת ברקו (הליכוד):> הרופא. <אורן אסף חזן (הליכוד):> דוקטור. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – שזו גרסת המשטרה. זו גרסת המשטרה ולא בטוח שזה מה שקרה. ואומרים לו: אבל יש בחור שנדקר, מה זאת אומרת? הסכין נעוצה. וזו גרסת המשטרה. אז לא באתי לפה לתת ציונים לא לחבר הכנסת טיבי וגם לא לשר אלקין, אבל כל הערב הזה יש פה מעין ויכוח, כאילו אתה יכול להיות רק בצד אחד, שבו אם אתה נמצא במחנה של המרכז-שמאל, מבחינת חברי הכנסת הערבים – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> חברי הכנסת הערבים, חברי הכנסת הערבים – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, שמולי, תמשיך. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> דווקא באתי להגיד משהו לזכותכם. <חיים ילין (יש עתיד):> אז אל תגיד. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אבל אני אגיד לך משהו. אין שום סתירה, אין שום סתירה – אנחנו לא צריכים שיעורים ולא שום דבר, ולא הטפות מוסר – אין שום סתירה בין תמיכה בשלום וחתירה לשלום לבין מאבק באלימות. לא יכול להיות שאנשים – ואני לא אומר את זה בפטרונות ולא בציניות – שרוממות זכויות האדם בפיהם, וגם מקדמים פה הצעות חוק חברתיות, כאשר זה מגיע לפגיעה בחפים מפשע, במקרה הטוב ממלאים פיהם מים, ובמקרה הרע נותנים לגיטימציה לעוד כל מיני דברים, כי אם זה נעשה בשטח כבוש אז יש התנגדות שהיא לגיטימית – – <ענת ברקו (הליכוד):> גם עפולה זה שטח כבוש, אתה לא מבין? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – לכאורה. אז אנחנו לא מקבלים את זה. אנחנו לא מקבלים את המשוואה שאתם מנסים ליצור פה. אנחנו באים ואומרים שני דברים עיקריים: אנחנו צריכים להילחם בטרור ובכל מי שבא לפגע ביד נחושה, ובאותה נשימה אנחנו באים ואומרים ומזכירים, קודם כול לראש הממשלה, שהמדיניות הזאת שלו מובילה אותנו לאבדון; שאבו מאזן, נכון, הוא לא פרטנר קל – אתם יודעים מה, ספק אם הוא פרטנר – אבל הוא שם, ואנחנו צריכים להזכיר לעצמנו גם בימים כאלה שמי שעומד כאן על הבמה הזו ומדבר בשם הציונות, שיזכיר לעצמו תמיד שעם כל זה שהפלסטינים הם לא פרטנר קל – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – האופציה השנייה היא הרבה הרבה יותר גרועה. האופציה השנייה באה ואומרת שספק אם החזון הציוני יוכל להמשיך ולהתממש כשאנחנו נהיה פה מיעוט. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחבר הכנסת שמולי. חברת הכנסת בן ארי, בבקשה. אחרונת הדוברים אחריה – חברת הכנסת ציפי לבני. תשיב בשם הממשלה בסוף השרה שקד. <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לכמה דברים שנאמרו במהלך הנאומים של החברים כאן. דבר ראשון, הייתה כאן התייחסות של חברי הכנסת לעניין הזה שילדים ערבים לא מרגישים מספיק בשוויון ולכן הם יוצאים, ומה שנקרא מוחים באלימות מסוימת. אני רוצה לתת לכם דוגמה, כי לפני שהגעתי לכאן הייתי חברת מועצת העיר תל-אביב–יפו, הייתי בבתי-ספר ביפו, וקצת חדשות נפלאות – יש שוויון ביפו, יש גם בעכו, יש ברמלה, יש בלוד, יש בנצרת, יש בהרבה מקומות בארץ שוויון, ועדיין כנראה זה לא מספיק, כי כנראה זה עדיין גורם לילדים ערבים מיפו – לא באזור יהודה ושומרון אלא ביפו – לנופף בדגלי "חמאס" ולזרוק אבנים סתם ככה בלי סיבה על שוטרים שלפני חמש דקות הגנו להם על הבית. אז אני לא מסכימה עם העניין הזה שאין מספיק דו-קיום וילדים ערבים לא מרגישים שווים, כי יש ילדים ערבים במדינת ישראל שמרגישים שווים, שנמצאים בבתי-ספר שווים, ועדיין, מה שנקרא, מחליטים לקחת גורל של אחרים בידיהם. אני ניסיתי כל הזמן להסתכל על החוק ולהבין אם כולם מדברים על אותו חוק. אנחנו מדברים על הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 20). זה החוק, נכון? אדוני היושב-ראש, נכון? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> דיון משולב. <שרת המשפטים איילת שקד:> כן, זה שני חוקים. <מירב בן ארי (כולנו):> אז אני רוצה להבין. אף אחד פה לא מבין שהחוק, בעצם מה שהוא עושה, הוא מטיל אחריות גם על ההורים. עכשיו, אני לא רואה כאן – תקני אותי, שרת המשפטים – אם כתוב פה "הורה ערבי". <שרת המשפטים איילת שקד:> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> כתוב כאן "הורה ערבי"? לא. אין כאן. יש כאן אחריות על הורים. עוד בדברי ההסבר, מי שהגדיל לעשות וקרא את דברי ההסבר, כתוב פה גם שמדובר על העלמת עין של הורים שיודעים כי בנם נוהג בטרקטורון. זאת אומרת, החוק הזה בא ובצדק משית אחריות על ההורים, אחריות שהיא נכונה, אחריות שהיא רלוונטית, כי אם הורים במדינת ישראל – ובאמת, ניסיתי וחיפשתי, לא ראיתי כאן "הורים ערבים" – אם הורים במדינת ישראל מעלימים עין מהתנהגות של הילד שלהם, ונותנים לו אפשרות לסכן חיים של אחרים, כן, גם הם צריכים לקחת אחריות, וגם הם צריכים לפצות את אותו אדם שניזוק מהנזק שנגרם, אם זה מהאבן או אפילו מנסיעה בטרקטורון שסיכנה או פצעה ילדים אחרים. ובעניין הזה אני לא מצליחה להבין למה כשמדברים על חוק לא מדברים עליו אלא מדברים על דברים אחרים, אבל כנראה זה משהו שאחרי כמה שנים פה בכנסת אתה מבין שאתה בעצם בא לדבר, ובעצם אתה בא לדבר על צפונות לבך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיכום. <מירב בן ארי (כולנו):> אז, לסיכום, אני רק רוצה לומר: קראו את החוק, קראו את דברי ההסבר, ראו את ההתייחסות לכך שמדובר כאן על אחריות הורים והגדלת האחריות, ובצדק. כי אם אתה שולח את הילד שלך לזרוק אבן, או לצורך העניין לדרוס מישהו – כן, גם אתה צריך לשאת באחריות עליו. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חברת הכנסת בן ארי. אחרונת הדוברים לפני תשובת הממשלה – חברת הכנסת ציפי לבני. בבקשה. אחריה – תשיב השרה איילת שקד. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמוך בהצעת החוק הזאת, אבל חשתי צורך לעלות ולהסתייג ולומר את מה שאני מרגישה בעיקר מול כל מה שקורה כאן. אתם מבינים, ככה נראית מדינה דו-לאומית. לא רציתם גבול, הסכסוך נכנס הנה. ילד בן 13 מרים סכין על ילד בן 13 אחר, ירושלים עכשיו סגורה כי היה עוד ניסיון פיגוע. בירתנו לנצח נצחים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> פיגוע, פיגוע. לא ניסיון. פיגוע. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> יהודים יוצאים לרחוב – פיגוע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תודה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> יהודים יוצאים לרחוב, מסתכלים אחורנית לראות אם לא תוקעים להם סכין בגב. ובמקום לקחת מנהיגות, יש עכשיו את המשחק הזה, כי יש מרוויחים מהאירוע הזה. פוליטית. אלה שזורעים שנאה. זה הכי משתלם פוליטית. אני יודעת מה אני צריכה לעשות עכשיו כדי לקבל עוד תמיכה. אני יכולה להתחיל לצאת נגד אחמד טיבי וחנין זועבי וכל אחד מהח"כים שיושבים שם, ויש לי הרבה מה להגיד על כל ההתנהלות שלהם. אבל מישהו צריך לגלות אחריות. והסיפור הוא לא רק בין הח"כים שיושבים כאן במליאה. ואני לא יכולה לראות או לחשוב על זה שיהודי הולך כל הזמן ומסתכל אחורה, או חושש ללכת לבד ברחוב. ואתם יודעים מה? אני גם לא יכולה לקבל את זה שאזרח ערבי במדינת ישראל, שהולך לקנות קפה ב"ארומה", חושש להגיד שהשם שלו אחמד כי אולי יקראו את זה ברמקול. זאת לא המדינה שחלמנו עליה, נלחמנו עליה ורוצים לראות אותה. ואני לא רוצה שבבית משותף בתל-אביב ישימו את הפתק הזה, שגילו ערבי חי בבניין, ועושים עכשיו התייעצות של הדיירים לראות מה עושים אתו. אבל עכשיו אני יודעת, כשאני אומרת את זה, שזה בניגוד למגמה, כי גם אנחנו קצת שותקים. וזאת האמת, כי זה לא כל כך עכשיו בבון-טון הזה, בהתלהמות הקולקטיבית, להגיד את הדברים האלה, אבל מישהו מוכרח להגיד אותם. והאמת היא שמי שצריך להגיד אותם זה ראש ממשלת ישראל. והייתה לו הזדמנות מדהימה – פתיחת המושב. תתקן אתה עכשיו את המשפט האיום של סוף יום הבחירות של "הערבים נוהרים לקלפיות". לא, באמת, כאילו, ראש ממשלת ישראל, גם הוא צריך לשחק כמו בשעשועונים האלה בטלוויזיה, שאתה אומר את המילה הנכונה ומייד אתה גורף את הקופה, במקרה הזה הפוליטית, נגד עוד ח"כ ערבי ועוד ח"כ ערבי? תנהיג את המדינה הזאת. הנאום שראש הממשלה היה צריך להגיד כאן זה לבוא ולומר – בוודאי, לצאת נגד המסיתים, ויש לי הרבה מה להגיד גם עליכם, או על חלקכם לפחות – גם לא כולם אותו דבר – ולצאת נגד התנועה האסלאמית הצפונית, שבאמת מסיתה ומדיחה. כל זה בסדר. אבל צריך היה להשלים את זה בעוד צעד – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – ולבוא ולומר שישראל היא מדינת העם היהודי, אבל כל אחד ואחד מאזרחיה הוא אזרח שווה זכויות בכל מובן. <ירון מזוז (הליכוד):> חיליק, נגמר הזמן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שמעתי, מזוז. תודה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> ולבוא ולומר שהסכסוך כאן ומה שקורה כאן – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיכום. אתם תפריעו – אני אתן לה עוד זמן. תירגעו, היא תסיים. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – הוא לא בין ערבים ויהודים אלא בין מסיתים וטרוריסטים ואלימים לבין כל השאר, ערבים ויהודים כאחד. זה לא משתלם פוליטית להגיד את זה. וראש הממשלה חלש מכדי לומר את זה. אתם יודעים, לפני שנה – ובזה אני אסיים – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיכום ממש. בבקשה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – היינו במצב לא כזה אבל קצת דומה. וכינסתי אלי, כשרת משפטים, את ראשי הרשויות הערבים במדינת ישראל, אמרתי: בואו נדבר על הכול. ובסוף הם אמרו: את יודעת, אנחנו יודעים שאצלך אנחנו יכולים, אבל היינו רוצים שראש הממשלה ייפגש אתנו. נראה לי מובן מאליו, ראש הממשלה גם שלהם. ביקשתי. לא, הוא לא נפגש. במפלגה אצלו זה כנראה לא משהו שיכול לזכות לאיזושהי תמיכה. ובעת הזאת נדרשת הנהגה יהודית וערבית בתוך מדינת ישראל – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – כי אחרת באמת נמצא את עצמנו בסכסוך נמשך בין הים לירדן, יד איש באחיו, אנרכיה, אזרחים נושאים נשק ויורים אחד בשני, אלא אם כן יתרומם מישהו מעל הביצה הזאת – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – במקום לרדת אליה, ויגלה מנהיגות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חברת הכנסת לבני. השרה איילת שקד תשיב, ואז נעבור להצבעה בנפרד על כל אחת מהצעות החוק. <קריאה:> אין צורך להשיב. <שרת המשפטים איילת שקד:> אין צורך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אין צורך? אין צורך. אוקיי, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בנפרד על כל אחת מהצעות החוק. כרגע אנחנו מצביעים על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 122 והוראת שעה), התשע"ו–2015, בקריאה ראשונה. ההצבעה החלה. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 42 נגד – 11 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 122 והוראת שעה), התשע"ו–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 42 בעד, 11 מתנגדים. הצעת החוק עברה, והיא תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. ואנחנו עוברים עכשיו מייד להצבעה על הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 20) (דרכי טיפול לאחר הרשעה), התשע"ו–2015, בקריאה ראשונה. נא להצביע. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 42 נגד – 11 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 20) (דרכי טיפול לאחר הרשעה), התשע"ו–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תוסיף אותי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 42 בעד, כולל חברת הכנסת לבני, 11 מתנגדים. אני קובע כי גם ההצעה הזו עברה, ותעבור להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (אמצעים לאכיפת תשלום מסים ולהרתעה מפני הלבנת הון) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/953); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו כרגע חוזרים לסעיף 13: הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (אמצעים לאכיפת תשלום מסים ולהרתעה מפני הלבנת הון) (תיקוני חקיקה). יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר יצחק כהן, בבקשה. ואחריו – רשימת דוברים. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> העברתי את שתיהן לוועדת החוקה. כן, כן. סגן השר כהן נמצא? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (אמצעים לאכיפת תשלום מסים ולהרתעה מפני הלבנת הון) (תיקוני חקיקה), מ/953, לקריאה ראשונה – זה במעבר חד לאור מה שקורה היום במדינת ישראל. זו הזדמנות גם לשלוח ברכת רפואה שלמה לכל הפצועים ותנחומים למשפחות, ותפילה לקדוש-ברוך-הוא שיאמר לצרותינו די, ושנראה ימים אחרים, ימים טובים יותר. כבוד היושב-ראש, מדוח הוועדה לשינוי כלכלי-חברתי בראשות הפרופסור מנואל טרכטנברג, שאומץ על-ידי הממשלה ביום י"א בתשרי תשע"ב, 9 באוקטובר 2011, עולה כי קיים פער משמעותי בין הפעילות הכלכלית המדווחת לבין הפעילות הכלכלית המתקיימת בפועל במדינת ישראל. נמצא כי הפעילות הכלכלית המתקיימת בפועל בישראל גדולה ב-23% מהפעילות הכלכלית המדווחת. הוועדה ראתה חשיבות רבה בהגברת האכיפה ובהתמודדות עם הכלכלה השחורה. על-פי דוח הוועדה, צמצום הפער בין הפעילות המדווחת לפעילות בפועל, לצד אכיפה יעילה יותר, צפוי להביא להגדלה משמעותית על בסיס המס בישראל, ולפיכך גם להגדלת המקורות שבידי הממשלה, וכמו כן גם ליצירת מערכת מס צודקת ושוויונית יותר, שכן בכך יצטמצם היתרון התחרותי של עסקים מעלימי מס על-פני עסקים שומרי חוק. בהצעת חוק זו מוצע לבצע תיקוני חקיקה שעניינם צמצום היקף העלמות המסים בישראל, שיפור וייעול גביית המסים ומלחמה בהון השחור. גברתי השרה, את מפריעה לי, אם לא אכפת לך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מבקש להפסיק את ההפרעות שם בצד. תודה. בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, בהצעת החוק מוצע לבצע תיקוני חקיקה שעניינם צמצום היקפי העלמות המסים בישראל, שיפור וייעול גביית המסים ומלחמה בהון השחור. ביום כ' באב התשע"ה, 5 באוגוסט 2015, אישרה הממשלה את תיקוני החקיקה המוצעים בהצעה זו. יצוין כי תיקוני החקיקה המוצעים בהצעת החוק נכללו בתחילה בהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016) – – אדוני היושב-ראש, אתה חייב לעשות משהו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן, אתה רוצה לנוח עוד פעם בחוץ? אתה רוצה? אתם מפריעים לסגן השר. נו, באמת. <קריאה:> גם אתה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> עליזה, אפשר? <מיקי לוי (יש עתיד):> איציק, סוף-סוף זה יעבור – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> השרה שקד, תודה. צאו החוצה לדבר. בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – אולם בתיאום בין הממשלה לכנסת הוצאו ממנה התיקונים האמורים, עוד לפני הנחתה בכנסת, ושולבו בהצעת חוק נפרדת. במטרה להילחם בהון השחור, להעמיק את גביית המס ולצמצם העלמת הכנסות בידי עברייני מס, מוצע בהצעת חוק זו לערוך תיקונים בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס–2000, כך שעבירות מס חמורות יהפכו לעבירות מקור, וכן ניתן יהיה להעביר מידע מהרשות לאיסור הלבנת הון באופן ישיר לרשות המסים, בהתאם לקבוע בהצעת החוק. כן מוצע להוסיף חובת דיווח מיוחדת על גופים פיננסיים וסולקים, כך שנתונים על פעילותם של לקוחותיהם בכלל החשבונות העסקיים המנוהלים אצלם ידווחו באופן שוטף לרשות המסים. על-פי המוצע, גופים פיננסיים וסולקים ידווחו פעם בחודש על פעילות המתבצעת בחשבונות עסקיים המתנהלים אצלם. המידע שיועבר הוא: פרטי הזיהוי של בעל החשבון העסקי, פרטי הזיהוי של נהנה מהחשבון, אם קיים נהנה כאמור, וסך הסכומים אשר התקבלו בחשבון העסקי. בנוסף, מוצע להסמיך את המנהל לדרוש מגוף פיננסי להעביר לו מידע לגבי קבוצה של לקוחות בעלי מאפיינים משותפים, זאת בנוסף על העברת המידע השוטפת על-ידי גופים פיננסיים מחשבונות עסקיים. דרישת מידע כאמור תתבסס על סימנים של החשבונות או של הלקוחות של חברי הקבוצה, היוצרים חשד שלקוחות בקבוצה עברו על חוקי המס באופן הגורם לאובדן מס בהיקף שאינו מבוטל. המנהל יציין בדרישתו את המאפיינים של הלקוחות אשר המידע מתבקש לגביהם, והבנק יעביר למנהל מידע לגבי כלל הלקוחות אשר המאפיינים מתקיימים לגביהם. אדוני היושב-ראש, בהצעה זו מוצעים מנגנונים אשר יוודאו שהדרישות מכוח הסעיף לא מכבידות יתר על המידה על הגופים הפיננסיים. כך מוצע לקבוע כי גוף פיננסי יוכל לבקש מהמנהל לעיין מחדש בדרישתו ולשנותה מן הטעם שדרישת המידע כרוכה בעבודה מינהלית רבה או בעלויות ניכרות שאינן סבירות – מה קורה פה? – וכי דרישת המידע תתבצע ככל הניתן בתדירות אשר אינה פוגעת בעבודת הגופים הפיננסיים. בנוסף, מוצע לקבוע כי דרישות כאלה יישלחו למוסד הפיננסי רק לאחר שוועדה מיוחדת שתוקם לצורך זה, ובה שני עובדי רשות המסים שמונו על-ידי המנהל ונציג ציבור אחד אשר מונה בידי היועץ המשפטי לממשלה לאחר התייעצות עם המנהל, אישרה שהדרישה עומדת בתנאי הסעיף ולאחר אישור כאמור של היועץ המשפטי לממשלה. מנגנוני איזון ובקרה אלה, נוסף על מנגנונים נוספים, מוצעים כדי לוודא כי דרישת המידע לא תפגע יתר על המידה בזכות לפרטיות. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה. בשל ההיבטים הקשורים לאיזון – – <רחל עזריה (כולנו):> אנחנו מאשרים. אנחנו בעד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – בין הזכות לפרטיות לבין הזכות לקבל מידע ולגבות מס, וכן בשל הדמיון לחקיקה בנושא חובות דיווח לרשות המסים של נותני שירותי מטבע, אבקש להעביר את הצעת החוק לוועדת החוקה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <מיקי לוי (יש עתיד):> סיכמת את זה לפני כן, שזה יעבור אחרי כל כך הרבה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז בהזדמנות, אני רוצה להודות לידידי, חברי, ששעה קודם נאם נאום מדהים, חבר הכנסת מיקי, יישר כוח. מיקי לוי. כוהנים ולוויים. אז אני מבקש להצביע ולהעביר אותה לוועדת חוקה. <קריאות:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אין בעיה. מה שתבקש. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אוקיי? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רק רגע. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שכנעת אותו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רק רגע. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. <מיקי לוי (יש עתיד):> אמן. <קריאות:> אמן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> רשימת דוברים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא צריך. הם מוותרים. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> יאללה, איציק – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> טוב, יש לנו רשימת דוברים ארוכה. אם כולם ידברו אז – חבר הכנסת אראל מרגלית. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> איזה ארוכה? – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מה? מוותר? אראל מוותר? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אראל מוותר. איציק שמולי? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מוותרים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מוותר. דני עטר – אינו נוכח; נחמן שי – אינו נוכח; מה דני עטר ונחמן שי עושים עכשיו? <קריאה:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> נחמן אצל הנדלר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מנו טרכטנברג – אינו נוכח; חכים חאג' יחיא; אבו מערוף; איתן כבל מוותר? יואל חסון – אינו נוכח; תמר זנדברג – אינה נוכחת; יוסי יונה – אינו נוכח; עמר בר-לב? מוותר. רויטל סוֵיד – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> סוִיד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סוִיד; אחמד טיבי; באסל גטאס; ישראל אייכלר – אינו נוכח; עיסאווי פריג' – אינו נוכח; יעל גרמן – אינה נוכחת; ג'מאל זחאלקה; מיקי לוי – מוותר? מיקי לוי מבקש לדבר. <קריאות:> – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה יכול מפה אבל. אתה רוצה משם דקה? <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה. בבקשה. אז תפתחי לו שם את המיקרופון לדקה. בבקשה, חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> חברים, מטרת החוק הזה היא באמת, כמו שסגן השר אמר, להילחם בהון השחור. לצערי, בקדנציה הקודמת וגם לפניה לא הצלחנו, מטעמים אינטרסנטיים של אנשים שישבו בבית הזה ובאו להגן על מבריחי הון שחור למדינת ישראל ושמו רגל. החוק הזה כל כך חשוב – להילחם בהון השחור. ההון הזה או הכסף הזה שייך לאזרחי מדינת ישראל. אני מצטרף לבקשתו של סגן שר האוצר להצביע בעד. זה חוק חשוב מאוד שיחזיר את הכסף הביתה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת מיקי לוי. טלב אבו עראר – אינו נוכח; עאידה – אינה נוכחת; אורן חזן – אינו נוכח; זהבה גלאון – אינה נוכחת; אוסאמה סעדי; מרב מיכאלי; קסניה סבטלובה; רוזנטל? אינו נוכח; מנחם אליעזר מוזס? אינו נוכח. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק – הצבעה, חברים – הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (אמצעים לאכיפת תשלום מסים ולהרתעה מפני הלבנת הון) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, בקריאה ראשונה. נא להצביע, ההצבעה החלה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> כתוב: חוק הנוער. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אתה יכול להוסיף אותי בבקשה? הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (אמצעים לאכיפת תשלום מסים ולהרתעה מפני הלבנת הון) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אתה יכול להוסיף אותי בבקשה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 28 בעד, וחברת הכנסת מיכאלי גם בעד. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – – על מה הצבענו? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> על הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> מופיע על המסכים: חוק הנוער. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – – לכולנו – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כן? אז תבדקי. היא אומרת שמופיע במסכים חוק הנוער. לי מופיע בזה. 28 בעד, אפס מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה עברה בקריאה ראשונה, ותועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת חוקה, חוק ומשפט. <משה גפני (יהדות התורה):> ועדת כספים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לא, לא. ביקש סגן השר ועדת חוקה, חוק ומשפט. <משה גפני (יהדות התורה):> אני – – – כספים. מבקש – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז תעבור לוועדת הכנסת שתחליט לאיזו ועדה היא תעבור. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – את החוק הזה. חלק מהחוק עבר בקריאה ראשונה וצריך להיות בחוקה, וחלק צריך להיות בכספים. לא מעניין האינטרס של אגף התקציבים – – – <הצעת חוק נתוני אשראי, התשע"ו–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/954); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים עכשיו, חברות וחברים, לסעיף 14 בסדר-היום: הצעת חוק נתוני אשראי, התשע"ו–2015, קריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק שרת המשפטים איילת שקד. איפה שרת המשפטים? <שרת המשפטים איילת שקד:> הנה, פה, פה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שרת המשפטים, בבקשה. אין דוברים, אז אנחנו נעבור לאחר מכן להצבעה. בבקשה. <שרת המשפטים איילת שקד:> טוב, ערב טוב. חוק נתוני אשראי בא להקים מאגר ארצי, מאגר של נתוני אשראי, על מנת שהתחרות בין המלווים תגדל. היום רק לבנקים הגדולים – בעצם יש די דואופול. רק לבנקים הגדולים יש את המידע החיובי, בוא נגיד, על הלקוחות, והם מחליטים אם לתת אשראי או לא. המטרה של החוק הזה, שגופים אחרים, גופים רבים, מוסדיים וכדומה, יוכלו לקבל, כמובן בהסכמת הלקוח – כל אדם יצטרך להסכים שנתוני האשראי שלו יינתנו לגוף המלווה; בהסכמתו אפשר יהיה להעביר את נתוני האשראי, וכך בעצם לאפשר לאותו לקוח לקבל הלוואה ממספר רב יותר של מלווים. למעשה, לפתוח את השוק הזה לתחרות. מובן שאנחנו נעשה את כל הצעדים הדרושים על מנת להגן על הפרטיות. זה נשמע דבר מבהיל, מין מאגר נתוני אשראי כזה, אבל זה קיים, למעשה, ברוב המדינות המערביות בעולם – בארצות-הברית, במדינות ה-OECD. בנק ישראל יהיה אמון על המאגר הזה, ובהליך החקיקה, אני מקווה, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי – זה יעבור לוועדת חוקה – אתם תעברו בדקדקנות ותוודאו שכל הדברים, באמת, שאמונים לשמור על הגנת הפרטיות, יתקיימו. אז תודה רבה. אני רוצה להודות, דרך אגב, גם לשר האוצר, שדחף בעצם את כל הפרויקט הגדול הזה, ולצוות של משרד המשפטים שהשקיע בחודשים האחרונים לילות כימים על מנת להביא את החוק הזה לפני התקציב. אז תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. לפני ההצבעה יש לנו דובר אחד, אני מתנצל. חבר הכנסת מרגלית, שלוש דקות. <קריאה:> אמרת שאין דוברים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נכון, טעינו. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, בהתייחס לחוק – גברתי השרה, אנחנו עוד בכנסת הקודמת, בשדולה למאבק ביוקר המחיה, אנחנו חשבנו שהדבר הזה מאוד חשוב, כי העניין הזה שיהיה מה שנקרא "קרדיט רפורט" או נתוני אשראי, הוא מאוד חשוב כדי שיוכלו להיכנס בנקים נוספים ושחקנים נוספים, וזה לא יהיה רק בידי הבנקים הגדולים. אבל, גברתי השרה, יש בעיה קרדינלית באופן שבו אתם כרגע מציבים את החוק, מכיוון שכרגע כל האנשים שאמונים על סייבר אומרים שהאופן שבו אתם רוצים לשמור את הנתונים יוכל להיות פרוץ, וזה הולך להיות דבר חמור. זה נכון שזה קיים במדינות מערביות אחרות, אבל זה אף פעם לא נמצא במקום אחד ממשלתי, כי ברגע שפורצים את זה, מקבלים מידע בצורה דרמטית לגבי כל אחד ואחת מאתנו. אז אנחנו – אני המלצתי לחברי באופוזיציה לתמוך בחוק, אבל אני רוצה לומר שבאופן שבו אנחנו נעצב אותו, אנחנו נהיה חייבים לשמור על הפרטיות של האזרחים, כי באופן שבו החוק כרגע מוצע הפרטיות של האזרחים – אפשר לפרוץ אותו. זה דבר אחד. הדבר השני – אנחנו נמשיך לתמוך בכם בכל מהלך שיפתח את שוק האשראי מהריכוזיות הבלתי-נסבלת שלו, ואנחנו רוצים שאתם תביאו את הדברים הבאים: 1. הפרדת כרטיסי האשראי מהבנקים – אנחנו רוצים לראות את זה מגיע ולא מתמסמס; 2. אנחנו רוצים שתהיה הכרזה ואמירה כללית ששני הבנקים הגדולים או שלושת הבנקים הגדולים יורידו את רמת הריכוזיות שלהם במשק. למשל, אם היום בנק לאומי מקים את הבנק לדיגיטציה – מצוין. אבל שיוציא את זה, שהוא לא יהיה ב-100% בעלות. שיכניס משקיעים אחרים, ירד ל-20%, ויהיה שחקן, ויעשה עוד דברים. אני בעד שיהיו שחקנים, אבל שיהיו שחקנים בצורה כזאת שלא שני בנקים פה שולטים ב-70% מהמשק; זה דבר שהוא לא סביר ולא מתקבל על הדעת. אני רוצה לומר רק מילה אחת: תראו, כולנו, כל חברי הכנסת וכל אזרחי מדינת ישראל, אבל אני חושב שבאופן מיוחד קצת הירושלמים, כי קורים דברים קשים פה בעיר הזאת, עוברים אתגרים בלתי רגילים. בכל שכונה, בכל קהילה, בכל מקום בעיר הזאת אנשים מותקפים, ילדים, גם נערים. היום זה היה ילד מפסגת-זאב מבית-ספר טדי קולק, בן 13. אני רוצה לומר משהו: כל אלה שעולים פה ומדברים ונשבעים, ערבים או יהודים, על הר-הבית – ביום כזה שנשפך דם, ביום כזה שיש כזה מתח ברחובות, שיש כל כך הרבה בעיות, שיש כל כך הרבה מתח – מהבית הזה צריך לצאת מסר של הרגעה, והמסר של ההרגעה אומר שקודם כול הכוח של העיר הזאת בירושלים הוא בחיים שלה. ואנחנו יצאנו מהעיר הזאת אחרי התקופה של האינתיפאדה השנייה, והרמנו אותה על הרגליים, והיא עומדת ומשגשגת. והניצחון הגדול של כולנו – כן, אנחנו ניאבק בכל הכוח בטרור; כן, אנחנו ניאבק בפורעים ובכל מי שמנסה לפגוע בנו, אבל אני רוצה לומר לכם: הכוח הגדול של העיר הזאת זה לא רק שהיא הבירה הנצחית של מדינת ישראל והעם היהודי. הכוח שלה זה גם שהיא עיר פלורליסטית, עיר בין-לאומית, עיר שצריכה תיירות, ועיר שצריכה להמשיך להיות בין-לאומית. וכל מי שמדבר פה, שידבר בכבוד לכולם, כדי שהעיר הזאת תחזור לשפיות – עם הנהגה מהבית הזה. ומה שראיתי היום יוצא מהבית הזה זה אמירות בוטות ובלתי-נסבלות שעושות קיטוב ולא יחד. אז כולנו להירגע, אני מבקש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. זאת קריאה חשובה ביותר. אנחנו עוברים להצבעה, חברות וחברים, על הצעת חוק נתוני אשראי, התשע"ו–2015, בקריאה ראשונה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק נתוני אשראי, התשע"ו–2015, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תשעה בעד, ללא מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק נתוני אשראי, התשע"ו–2015, עברה בקריאה ראשונה, ותועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת הכלכלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אני הצבעתי בטעות במקום עמיר פרץ. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נציין לפרוטוקול שחברת הכנסת מיכאלי הצביעה בטעות במקום עמיר פרץ, ואנחנו נתקן את זה. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> השרה ביקשה – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, ועדת כלכלה. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> איפה השרה? <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> אני מבקש ועדת חוקה. היא אמרה ועדת חוקה – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> ועדת הכנסת, ועדת הכנסת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> החוק יעבור לוועדת הכנסת, והיא תחליט באיזו ועדה הוא יידון. <הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015> [נספחות.] <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים לסעיף 19 בסדר-היום: בקשת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016). יציג את הבקשה יו"ר ועדת הכספים משה גפני, בבקשה. יש לנו דובר אחד אחריו, חבר הכנסת חזן. לאחר מכן נעבור להצבעה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, אני מבקש לפצל את ההצעה של מס שבח אינפלציוני – אבל צריך להגיד את זה, אי-אפשר בלי להגיד מה זה, זה לא בסדר. בין יתר הנושאים בהצעת חוק ההסדרים שהועברו לטיפולה של ועדת הכספים לקראת הכנתם לקריאה השנייה ולקריאה השלישית כלול נושא הפטור ממס על שבח אינפלציוני לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה). הפטור האמור הוא תיקון מיטיב, שהוא למעשה תיקון טעות של החקיקה בחוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה). למה פיצלתי את זה? למה ביקשתי מחברי הוועדה ופיצלנו את זה פה-אחד? מכיוון שזה חוק מיטיב, והיות שיצטרכו לעשות את זה רטרואקטיבי, אז אנחנו צריכים להעביר את זה במהירות ולא לחכות לסוף חוק ההסדרים. אם מליאת הכנסת תאשר את הפיצול אני אביא את החוק עצמו, לאחר שאני אבקש, מייד אחרי זה, להניח אותו על שולחן הכנסת – אני אביא את החוק עצמו כדי להצביע עליו. אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד הפיצול. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. חבר הכנסת חזן לא פה, ולכן אנחנו נעבור להצבעה. ההצבעה החלה. נא להצביע. הצבעה מס' 15 בעד הצעת ועדת הכספים – 27 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 27 בעד, אין מתנגדים. אנחנו מאשרים את בקשת ועדת הכספים לפיצול החוק. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק למיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 82), התשע"ו–2015, שהחזירה ועדת הכספים וקיבלה פטור בוועדת הכנסת הבוקר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. <החלטת ועדת הכספים בדבר אישור הוראות בצו מס ערך מוסף (שיעור המס על מלכ"רים ומוסדות כספיים) (תיקון), התשע"ה–2015> [נספחות.] <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים לסעיף 17 בסדר-היום: החלטת ועדת הכספים בדבר צו מס ערך מוסף (שיעור המס על מלכ"רים ומוסדות כספיים) (תיקון). גם את זה יציג יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת גפני. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, סעיף 4(ב) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו–1975, קובע כי על פעילות בישראל של מוסד כספי יוטל מס שכר ורווח באחוזים מהשכר ששילם והרווח שהפיק, כפי שקבע שר האוצר באישור הכנסת. שיעור מס השכר והרווח המוטל על מוסדות כספיים עומד על 18% משנת 2013. בצו המונח בפניכם מוצע להפחית את שיעור המס כך שיעמוד על 17%. צו ההפחתה המונח בפניכם אושר בוועדת הכספים יחד עם צו מס ערך מוסף (שיעור המס על עסקה ועל יבוא טובין) (תיקון), התשע"ה–2015, אשר הפחית גם את שיעור המע"מ המוטל על עסקה בישראל ועל יבוא טובין מ-18% ל-17%. לגבי שינוי שיעור המע"מ המוטל על עסקה בישראל ועל יבוא טובין, הפרוצדורה הקבועה בסעיף 2 לחוק מס ערך מוסף אינה דורשת את אישור הכנסת אלא התייעצות עם ועדת הכספים של הכנסת, וההתייעצות קוימה ביום 10 בספטמבר 2015. באותו יום עדכנה מזכירת הכנסת הגברת ירדנה מלר-הורוביץ את חברי הכנסת באמצעות הדואר האלקטרוני כי ההחלטה בדבר הפחתת המע"מ ל-17% תיכנס לתוקפה בתוך שבועיים מאותו מועד, אלא אם כן תחליט הכנסת על ביטולה, וזאת בהתאם להוראות החוק. כיוון שמליאת הכנסת לא החליטה על ביטול ההפחתה עד ליום 24 בספטמבר 2015, היא נכנסה לתוקפה באותו היום. הצו המובא בפניכם עתה הוא צו המקביל להפחתת המע"מ, והוא מפחית את מס השכר על מוסדות כספיים. לפי החוק, יש לאשרו במליאה, בניגוד לצו הקודם, שלגביו אם אין התנגדות הוא מאושר אוטומטית בתוך שבועיים. ההפחתה ל-17% תיכנס לתוקף ביחס לחודש אוקטובר כולו. אבקש להוסיף – ובזה אני מסיים – כי הפרוצדורה שנקבעה בחוק מס ערך מוסף ובחוק מסי מכס ובלו לעניין אישור וביטול הוראות צו אשר מטיל, מגדיל או מפחית מס היא בעייתית ביחס לסמכויות הכנסת. בעניין זה הגשתי בעבר הצעת חוק המשנה את הפרוצדורה האמורה ומפשטת את ההליך, כך שיידרש הן אישורה של ועדת הכספים והן אישורה של הכנסת, ובכוונתי להמשיך לפעול לתיקון המצב הקיים. אבקשכם לאשר את הצו האמור. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחבר הכנסת גפני. יש רשימת דוברים. חברת הכנסת מיכאלי, את רוצה לדבר? לא. חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח. <איתן כבל (המחנה הציוני):> שי אצל הנדלר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברי הכנסת תמר זנדברג, יואל חסון, קסניה סבטלובה, מיקי רוזנטל, מנו טרכטנברג, קארין אלהרר, זהבה גלאון, דב חנין. עמר בר-לב, רוצה? לא. רויטל סוֵיד – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> רויטל סוִיד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סוִיד. – – תומא סלימאן, מנחם מוזס, יעל גרמן, ישראל אייכלר ואורן אסף חזן. אין אף דובר. אם כן, אני עובר להצבעה על החלטת ועדת הכספים בדבר צו מס ערך מוסף. הצבעה מס' 16 בעד ההחלטה – 25 נגד – אין נמנעים – אין החלטת ועדת הכספים בדבר אישור הוראות בצו מס ערך מוסף (שיעור המס על מלכ"רים ומוסדות כספיים) (תיקון), התשע"ה–2015, נתקבלה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> גפני, יהיו לך הרבה נושאים לחתוך מהם קופונים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 25 בעד, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. אני קובע כי המליאה אישרה את החלטת ועדת הכספים בדבר צו מס ערך מוסף (שיעור המס על מלכ"רים ומוסדות כספיים) (תיקון). <הסמכת ועדת הכספים לקבוע גמלאות ותשלומים אחרים לסגן שר [נספחות.]> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים לסעיף הבא: הסמכת ועדת הכספים לקבוע גמלאות ותשלומים אחרים לסגן שר. יציג אותו יושב-ראש ועדת הכספים משה גפני. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הכנסת הסמיכה את ועדת הכספים לקבוע את משכורתם של השרים וסגני השרים ותשלומים אחרים שישולמו להם בתקופת כהונתם או לאחריה, או לשאיריהם לאחר מותם. כמו כן, הכנסת הסמיכה את ועדת הכספים לקבוע בהחלטותיה את הגמלאות והתשלומים שישולמו לפי חוק הגמלאות לנושאי משרה שונים, ובהם שר, שופט, נשיא המדינה, רב ראשי, מבקר המדינה, נגיד בנק ישראל וכיו"ב. לגבי חברי הכנסת הוסמכה לכך ועדת הכנסת. לאחרונה נחקק חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42 והוראת שעה), ונקבע בו כי סגן שר יהיה רשאי להפסיק את חברותו בכנסת בלי שכהונתו כסגן שר תפסק. במסגרת חוק הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשע"ה–2015, תוקן גם חוק הגמלאות, והורחבה ההסמכה לקבוע גמלאות ותשלומים אחרים גם לגבי סגן שר. ביום 16 באוגוסט 2015 החליטה ועדת הכספים לבקש מהמליאה להסמיך אותה לדון ולהחליט גם בנושא גמלאותיהם של סגני השרים. קיבלנו החלטה זו לאחר שעדכנו על כך גם את יושב-ראש ועדת הכנסת, שבה דנים בשכרם ובגמלאותיהם של חברי הכנסת, ואני מבקש מהמליאה היום לאשר את החלטת הוועדה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת גפני. אני עובר מהר על רשימת הדוברים. מי שנמצא פה ורוצה לדבר, שיאמר. מיכאלי – לא; זנדברג, חסון, סבטלובה, טרכטנברג, אלהרר, גלאון, בר-לב, סויד, סלימאן, מוזס, גרמן, אייכלר וחזן. אם כן, אני עובר להצבעה על הבקשה של ועדת הכספים. נא להצביע. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה – 25 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכספים בדבר הסמכתה לקבוע גמלאות ותשלומים אחרים לסגן שר נתקבלה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> צחי, אנחנו רוצים לשמוע מה דעתך – בעד, נגד. <צחי הנגבי (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 25 בעד, ללא מתנגדים. אני קובע כי המליאה אישרה את הסמכת ועדת הכספים לקבוע גמלאות ותשלומים אחרים לסגן שר. <הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 82), התשע"ו–2015> [מס' מ/959; "דברי הכנסת", חוברת זו, עמ' , מושב ראשון, חוב' י"ח, עמ' ; נספחות.] <(קריאה שנייה וקריאה שלישית)> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברות וחברים, אנחנו עוברים לסעיף האחרון שעל סדר-היום – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מה? <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש זמן לבדיחות, חברת הכנסת בן ארי, בשעה כזאת? <קריאה:> – – – יש זמן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אוקיי. הנושא האחרון על סדר-היום – – <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אהה, הבנתי. בסדר. – – הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 82), התשע"ו–2015, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת גפני. בבקשה, אדוני. יש לך חמש דקות, אדוני. <קריאה:> אין הסתייגויות? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה יכול להקריא את זה טיפה לאט בשבילם. <מירב בן ארי (כולנו):> גם תספר לנו איזו בדיחה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתם רוצים שהוא יקריא את זה בחמש דקות ולא בארבע, נכון? <מירב בן ארי (כולנו):> בדיוק. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אוקיי. יש לך חמש דקות. בבקשה, אדוני, קח את הזמן. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, אני מבקש לומר לחברי הכנסת, שבחוק ההסדרים שהגיע לכנסת, האמת היא שאין הרבה גזירות. יש דברים שהם באמת קשים, אבל חלק גדול מהדברים מיטיבים. אחד הדברים שמיטיבים הוא החוק שאני רוצה להביא עכשיו. אני מבקש – היות שאנחנו הולכים להחיל אותו רטרואקטיבית, מכיוון שזאת באמת הייתה טעות בשעתו – מכיוון שאנחנו רוצים להחיל את זה רטרואקטיבית, אני ביקשתי ממליאת הכנסת את הפיצול. עכשיו, לאחר שמליאת הכנסת אישרה את הפיצול, היועצת המשפטית של ועדת הכספים הניחה את זה על שולחן הכנסת, ומזכירת הכנסת, הגברת ירדנה מלר-הורוביץ, הודיעה על ההנחה – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה כמו שיעור בחינוך מיוחד. <קריאה:> זה קשור – – – או לא קשור – – –? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> חבר הכנסת שמולי טוען שזה נראה כמו שיעור בחינוך מיוחד. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה כאילו כיתה טיפולית. <קריאה:> לפעמים זה באמת כיתה טיפולית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר'ה, אין צורך להפריע. זה בסדר. אנחנו מסתכלים על השעון. <קריאה:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת גפני צריך – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני מבקש לעבור להצבעה עכשיו. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 82), התשע"ו–2015. הצעת חוק זו היא חלק מהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015, שוועדת הכספים פיצלה מתוכה. <קריאה:> לא, זו לא הישיבה פה – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> מה זה "זה לא הישיבה"? <קריאה:> עם הקצב הזה זו לא הישיבה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אבל אנשים מבינים. אם אני אראה שלא מבינים, אני אעצור ואני אתחיל להסביר. <קריאה:> לא, אתה צריך לקרוא קצת יותר לאט. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני אראה אם לא מבינים. הצעת החוק שלפניכם מתקנת שני עניינים שמיטיבים עם הציבור והם תיקון טעות שיוחל באופן רטרואקטיבי. העניין הראשון הוא קביעת פטור משבח אינפלציוני בעת מכירת דירת מגורים מזכה. בחוק ההסדרים לשנים 2013 ו-2014 בוטל הפטור במכירת דירת מגורים אחת לארבע שנים, אך נקבעה תקופת מעבר שבה השבח שנצבר עד ליום כ"ט בטבת התשע"ד, 1 בינואר 2014, יהיה פטור, ולאחר מכן יעמוד השבח על 25%. בעת חקיקת החוק לא נקבע בטעות פטור מקביל בגין השבח האינפלציוני. לאור זאת, בהצעה שלפניכם אנחנו מתקנים את הטעות וקובעים פטור לשבח אינפלציוני. תחילת התיקון היא ביום כ"ט בטבת התשע"ד, 1 בינואר 2014. מדובר בסכומים שנעים בין 4,000 ל-6,000 שקלים חדשים לשומה, ולכן סיכמנו עם רשות המסים, והיא התחייבה בפני הוועדה להשיב את הכספים שנגבו בגין השבח האינפלציוני ממי שמכרו את דירותיהם, והיא תעשה כן בתוך זמן קצר ממועד החקיקה. אז זה מה שסוכם עם רשות המסים, זה בסדר. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> משה אשר אישר שהוא יחזיר רטרואקטיבית משהו? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> היה בוועדה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> פשוט לא האמנתי שזה – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> בסדר, אני מבין את החששות שלך, חבר הכנסת אראל מרגלית. אני מקווה שזה מה שיהיה. אם לא, אנחנו נעקוב אחרי זה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> בטח יש פה משהו. <מיקי לוי (יש עתיד):> יש תאריך יעד – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן, נכון. העניין השני שמוסדר בהצעת החוק שבפניכם הוא נושא שהוועדה הוסיפה, ואף הוא תיקון טעות בחוק ההסדרים לשנים 2013 ו-2014. בתקופת המעבר, שהיא משנת 2014 עד סוף שנת 2017, שבאה על מנת שיימכרו כמה שיותר דירות, נקבע שההטבות לא יחולו על מכירה לקרוב. זאת אומרת, אין מציאות, ולכן על-פי החוק, אם אדם מוכר לקרובו – על זה לא חל הפטור הזה. <אלי אלאלוף (כולנו):> – – – גפני? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אח, למשל, אבא לבן וכדומה. המחוקק קבע שיחול מס שבח גבוה על חלוקת מכסי עיזבון, כשבדרך כלל ברור שאין במכירה מעין זו משום תכנון מס פסול. אני רוצה להסביר, אם אפשר – – – <צחי הנגבי (הליכוד):> הבנו, הבנו, הבנו. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> בסדר, אבל אני רוצה רק להסביר עכשיו במהירות, בתוך דקה. זה שאי-אפשר למכור לקרוב זה ברור, מכיוון שאז זה יכול להיות – אבל יש מצב שבו – ואת זה אנחנו אמרנו בוועדה ואת זה תיקנו, ושמנו את זה בחוק ואנחנו מבקשים להצביע על זה: מה קורה אם שני אחים יורשים? האם זה גם כן נעשה בגלל קומבינציה כזאת שרוצים לעבוד על מישהו? ולכן, את זה צריך לתקן. אני כבר מסיים – על חלוקת נכסי עיזבון שבדרך כלל ברור שאין במכירה מעין זו משום תכנון מס פסול. בחקיקה הקבועה ממילא יש פטור ממס לגבי חלוקה כזאת. עם זאת, בשל טעות, נשמטה החרגה של חלוקת נכסי ירושה בין אחים במסגרת התיקון בחוק ההסדרים לשנים 2013–2014. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אנחנו קבענו שם אחוזים, נכון? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן, כן. לאור זאת, ביקשתי בוועדה, מרשות המסים, לתקן גם את הטעות הזאת ולקבוע שגם בהוראות המעבר יהיה פטור ממס שבח על חלוקת נכסי עיזבון בין יורשים קרובים, והכנסנו את זה בחוק, וגם זה היה בהסכמה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> להצעת חוק זו אין הסתייגויות והיא מיטיבה עם הציבור. לפיכך אבקשכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת גפני. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה כמקשה אחת, מאחר שאין הסתייגויות. ההצבעה החלה. קריאה שנייה. <קריאה:> אתה יכול לחזור מהתחלה? כי לא הבנו. הצבעה מס' 18 בעד סעיפים 1–3 – 25 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <קריאה:> חזק חזק ונתחזק. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> רגע, יש הצבעה בקריאה שלישית. <קריאה:> – – – ספר תורה לפני. זה מה שאומרים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 25 בעד, ללא מתנגדים. החוק עבר בקריאה שנייה. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על החוק בקריאה לשלישית. הצבעה מס' 19 בעד החוק – 23 נגד – אין נמנעים – אין חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 82), התשע"ו–2015, נתקבל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 23 בעד, ללא מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 82) עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. מזל טוב. חברות וחברים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ל' בתשרי התשע"ו, 13 באוקטובר 2015, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 23:05.>