דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת א'
ישיבה נ'
הישיבה החמישים של הכנסת העשרים
יום רביעי, א' בחשוון התשע"ו (14 באוקטובר 2015)
ירושלים, הכנסת, שעה 11:00
תוכן העניינים
שאילתות דחופות 5
66. אי-יישום החלטת הממשלה על-ידי חברת "בזק" 5
עליזה לביא (יש עתיד): 5
שר התיירות יריב לוין: 5
דב חנין (הרשימה המשותפת): 10
68. אפליית תלמידי הדרום בהדרכות בריאות 13
סתיו שפיר (המחנה הציוני): 13
שר הבריאות יעקב ליצמן: 14
באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 16
הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – הארכת תקופת החופשה לכל שנת עבודה אצל מעסיק), התשע"ה–2015 19
רחל עזריה (כולנו): 20
שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי: 23
הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – משרת מילואים פעיל), התשע"ה–2015 25
עפר שלח (יש עתיד): 25
שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 31
ישיבה מיוחדת לכבוד נשיא הודו פרנב מוקהרג'י 32
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 32
נשיא הודו פרנב מוקהרג'י: 34
ראש הממשלה בנימין נתניהו: 38
יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 43
הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – משרת מילואים פעיל), התשע"ה–2015 46
עפר שלח (יש עתיד): 46
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חובת יידוע מבוטחים), התשע"ה–2015 52
קארין אלהרר (יש עתיד): 53
שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 55
הצעת חוק הספקת החשמל (הוראת שעה) (תיקון – הארכת תוקף), התשע"ה–2015 60
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 60
שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 66
הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – סייגים להגבלת הספקת חשמל, מים וטלפון), התשע"ה–2015 70
איימן עודה (הרשימה המשותפת): 70
שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 76
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – התאמת קצבת הסיעוד להעלאת שכר המינימום), התשע"ה–2015 78
מיקי לוי (יש עתיד): 78
הצעה לסדר-היום 80
הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא ההידרדרות במצב הביטחוני במזרח-ירושלים 80
מיכל רוזין (מרצ): 80
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 86
הצעות לסדר-היום 99
המצב הביטחוני בירושלים בפרט ובכל הארץ בכלל 99
אורן אסף חזן (הליכוד): 100
רועי פולקמן (כולנו): 104
סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 108
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 110
באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 112
השר לשירותי דת דוד אזולאי: 121
הצעות לסדר-היום 128
דוח גולדברג – בחינת פעילות נציבות הביקורת על מערך התביעה 128
יעל גרמן (יש עתיד): 129
רויטל סויד (המחנה הציוני): 131
שרת המשפטים איילת שקד: 133
יעל גרמן (יש עתיד): 133
שרת המשפטים איילת שקד: 133
הצעות לסדר-היום 135
הסרת החסמים המונעים בנייה במרחב הכפרי 135
איתן ברושי (המחנה הציוני): 135
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 138
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 140
סגן שר האוצר יצחק כהן: 142
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 145
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 145
הצעות לסדר-היום 146
שביתת ערביי ישראל 146
דב חנין (הרשימה המשותפת): 146
עמר בר-לב (המחנה הציוני): 149
אורן אסף חזן (הליכוד): 153
הצעות לסדר-היום 157
מדיניות חיסול כלבים על-ידי המדינה 157
איציק שמולי (המחנה הציוני): 157
נורית קורן (הליכוד): 159
תמר זנדברג (מרצ): 161
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 163
אורן אסף חזן (הליכוד): 171
הצעה לסדר-היום 180
המשך פעולות הטרור וזריקת האבנים באזור קבר רחל 180
יואב בן צור (ש"ס): 180
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 182
הצעה לסדר-היום 186
מוכנות העורף לעת מלחמה וחירום 186
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 186
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 195
איל בן ראובן (המחנה הציוני): 197
<שאילתות דחופות>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום א' בחשוון תשע"ו, 14 באוקטובר 2015. חודש טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
אנחנו פותחים, ודאי, בשאילתות דחופות, כמדי יום רביעי. אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין כדי שישיב על שאילתה דחופה מס' 66 מאת חברת הכנסת עליזה לביא. הנושא הוא: אי-יישום החלטת הממשלה על-ידי חברת "בזק". חברת הכנסת לביא, את יכולה לגשת למיקרופון באולם ולקרוא את נוסח השאילתה. אז השר ישיב.
<66. אי-יישום החלטת הממשלה על-ידי חברת "בזק">
<עליזה לביא (יש עתיד):>
תודה, אדוני, תודה לשר שמשיב.
במאי 2015 הודיע משרד התקשורת לחברת "בזק" על כוונתו להטיל עיצום כספי בסך 11.2 מיליון שקלים בגין אי-עמידתה ברפורמה של פתיחת הפס הרחב לתחרות. עד ליום הזה טרם הושלם התהליך.
אני מבקשת לשאול, אדוני:
מדוע משרד התקשורת אינו פועל להשלמת התהליך ולגביית התשלום? תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בבקשה, אדוני השר.
<שר התיירות יריב לוין:>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לציין, חברת הכנסת לביא, בראשית הדברים, שההנחה שמובאת בנוסח השאילתה שלך, או בפרט בנוסח של השאלה, מדוע משרד התקשורת אינו פועל להשלמת ההליך ולגביית התשלום – אני חושב שההנחה הזאת מוטעית מיסודה, משום שהמשרד מייחס חשיבות רבה, והוא פועל, כמובן, לאכוף את ההוראות לפי החוק, לרבות בתחום הזה של רפורמה בפס הרחב. אני יכול לומר לך כאן באופן חד-משמעי וברור שכך ייעשה גם במקרה הזה וגם במקרים אחרים. כך נעשה עד היום, וכך ימשיך להיעשות.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
אתה אומר את זה מידיעה?
<שר התיירות יריב לוין:>
אני אומר את זה מידיעה. אני מקווה שאת נותנת לי קרדיט שאני לא עליתי לכאן בלי שבדקתי את הדברים ווידאתי אותם אף שאינני מופקד על המשרד. בכלל, אגב, אדוני היושב-ראש, קצת מקפחים אותי פה; שיגישו קצת שאילתות בנושא משרד התיירות. יש המון נושאים ששווים בירור והתייחסות, ובכלל הגיע הזמן שהענף הזה יקבל תשומת לב. חברתנו חברת הכנסת טלי פלוסקוב הקימה – ובקרוב נחנוך כאן – את שדולת התיירות. סוף-סוף הכנסת תיקח חלק בטיפול בענף הזה. כך שאני בעד שאילתות ושאלות קשות בנושא הזה.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
– – –
<שר התיירות יריב לוין:>
אני אגיד לך את האמת, חברת הכנסת לביא, אני גיליתי שכששואלים שאלות ודנים בנושא, בסוף גם מקבלים תקציבים.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
– – – אתה צריך לגלות יצירתיות רבה להחזיר תיירים למדינת ישראל.
<שר התיירות יריב לוין:>
זה נכון. למרות שאם את כבר אומרת את זה, אז ברשות היושב-ראש אני קצת אחרוג, ואני אומר שכאשר נכנסתי לתפקידי עמדנו במינוס 25% לעומת 2014-2013. עשינו שורה של פעולות שיווק שנתנו פירות כמעט מיידיים. צמצמנו את הפער. אנחנו נמצאים היום בסביבות מינוס 5% לעומת 2013 ו-2014. כבר היינו במגמת יציאה. בואו נקווה שיהיה שקט מהרבה מאוד סיבות טובות וגם מהסיבה הזאת. בינתיים, לפחות, אני יכול לומר לך שאתמול עשיתי סיור במלונות בירושלים. המלונות מלאים, ואנשים נמצאים, ואני מקווה שכך זה יישאר. אבל ברור שהענף שלנו הוא אולי הרגיש ביותר לאירועים מהסוג שאנחנו חווים עכשיו.
<קריאה:>
– – –
<שר התיירות יריב לוין:>
נכון. המצב הוא גם כזה שאם הוא יימשך לאורך זמן הפגיעה תהיה גם בענף הזה וגם בענפים אחרים. אבל לפחות בשלב הזה אני שמח שפעולות שנקטנו וגם עבודה טובה, גם של התיירנים, בשלב הזה מזערו את הנזקים.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
– – – תקרא לאזרחי מדינת ישראל לבוא לבקר בירושלים.
<שר התיירות יריב לוין:>
אני קורא לאזרחי מדינת ישראל לבוא לבקר לא רק בירושלים, אלא בכל עיר ובכל אתר תיירות במדינת ישראל. בכלל, אני חושב שאחד הדברים החשובים זה שעם יכיר וידע את ארצו, וכשזה גם משתלב בהנאה ובבילוי זה בכלל הכי טוב שיכול להיות. זה נכון בכל ימות השנה, וזה נכון גם עכשיו.
אני חוזר לענייננו. לפחות בעניין הזה יכולה לנוח דעתך. המשרד עשה, עושה וימשיך לעשות, ויטפל הן בנקיטת צעדים כלפי מי שלא עומד במחויבויות שלו והן בכלל בקידום וביישום הנושא של הרפורמה בפס הרחב.
ביתר פירוט אני אומר, שעל-פי פרק ז'1 בחוק התקשורת, רשאי המנהל להטיל עיצום כספי על בעל רישיון שהפר הוראה מהוראות לפי החוק. זה נשוא השאילתה הספציפית שלך. כחלק מהליך האכיפה הנדרש על-פי החוק, הכולל שימוע ושמיעת עמדת החברה, יש חובה על מנכ"ל המשרד – ואני מדגיש, חובה – לקיים היוועצות עם הוועדה המייעצת לעניין הפרות מסוג אלו שהופרו על-ידי חברת "בזק" בנושא זה. אני אעיר בסוגריים, שגם בתחום הזה אנחנו כנראה מתמודדים באולימפיאדת הביורוקרטיה בצורה מכובדת. בכלל, אני חושב שאנחנו צריכים לשים לב בחקיקה שאנחנו עושים כאן שהיא תהיה פשוטה, חדה וקלה לביצוע. כי אחרת מה שקורה, שאנחנו מחוקקים חוקים שכל צעד שרוצים לעשות מחייב הקמת ועדות; וכדי להקים את הוועדה צריך להתייעץ עם עשרים גורמים ולקבל אישור מגורמים אחרים, ועד שהוועדה קמה צריך להיוועץ בה, ואחרי שמתייעצים אתה צריך להחליט, ואחר כך לפני ההחלטה צריך לעשות שימוע, ואחרי ההחלטה צריך לשמוע ערעור. ואז התהליך נמשך. בסוף מגיעה חברת הכנסת עליזה לביא ושואלת בצדק למה הדברים לא נגמרים ולמה הדברים לא מתבצעים.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
לא רק זה. גם המשרד מנהל משא-ומתן עם גוף שמקבל – – –
<שר התיירות יריב לוין:>
חכי. זאת הייתה הקדמה לתיאור ארוך שאני אתאר עכשיו מה נעשה בעניין. אז אמרתי שיש חובה לקיים היוועצות. אבל מסתבר שלא היה אפשר לקיים את ההיוועצות כי החברים בוועדה התחלפו. ואז ב-13 ביולי 2015, שזה כחודשיים מאז כינון הממשלה, השלים ראש הממשלה ושר התקשורת את הליך מינוי החברים החדשים לוועדה המייעצת, קרי הוא עשה את זה מהר מאוד. מאז התקיימו כבר כמה פגישות עם חברי הוועדה כדי להציג בפניהם רקע והליכי עבודה בתחום חוק התקשורת, כי הם צריכים להבין בכלל מה הם עושים. ב-16 בספטמבר 2015 התכנסה הוועדה לראשונה מאז חוקק החוק, ומנכ"ל המשרד קיים את חובת ההיוועצות עמה בכמה תיקי פיקוח שעמדו על הפרק – כי יש שורה של תיקים כאלה – אשר בחלק מהם הוחלט להטיל עיצום כספי על חברת "בזק" עצמה. כלומר, יש כמה וכמה תיקי פיקוח, כולל כמה וכמה תיקים שנוגעים לחברת "בזק". הוועדה בעצם התחילה לעבוד רק עכשיו, סוף-סוף, אחרי שמונתה רק עכשיו, וכבר נעשתה היוועצות עם הוועדה בעניין שורה של תיקים, לרבות תיקים שנוגעים ל"בזק".
בתחילת נובמבר אמורה הוועדה להתכנס שוב כדי לדון בתיקי פיקוח נוספים, לרבות התיק מושא השאילתה שלך, חברת הכנסת לביא. אז, כמובן, לאחר היוועצות עם הוועדה, מנכ"ל המשרד יוכל לקבל החלטה, ואז ההחלטות תפורסמנה לציבור, ואז יתחילו ערעורים ויתחילו הליכים. אני לא אתפלא אם ניפגש כאן עוד הפעם ותשאלי איך יכול להיות שהדבר הזה לא נגמר גם בעוד חודשיים, בעוד שלושה חודשים ובעוד ארבעה. אני אומר מראש: צריך לשים סוף לכל השיטה הזאת וההליכים האלה גם בתחום הזה; גם בתחום של מינויים. אני חושב שהדברים האלה בסוף פוגעים ביכולת שלנו לתפקד, למשול ולקבל החלטות, בצורה שהיא באמת בלתי סבירה.
אומר גם בצורה ברורה, גם שר התקשורת, קרי ראש הממשלה, והצוות המקצועי במשרד, פועלים, ימשיכו לפעול ליישם את הרפורמה, ויבצעו את כל פעולות האכיפה כנדרש ועל-פי סמכויותיהם בחוק.
עד כאן למעשה סיכום הדברים כפי שהם נכון לעכשיו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לשר. שאלה נוספת לחברת הכנסת לביא, וגם שאלה נוספת לחבר הכנסת דב חנין.
<שר התיירות יריב לוין:>
אבל שאלות קלות, כי אני בכל זאת לא שר התקשורת.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
אדוני, כן, יש לי הרבה מאוד הערכה לאדוני, והלוואי שלהט הדברים והאנרגיה שדיברת בהם על התחומים שבאחריותך יהיו גם בתשובה על השאלה שאני שאלתי.
אדוני, הנושא מאוד מורכב. בג"ץ נתן את החלטתו רק לאחרונה. אנחנו רואים פה התנהלות של משרד תקשורת שמנהל משא-ומתן עם "בזק" אף שהיא קיבלה את הקנס. לא ברורה ההתנהלות. יש ועדה מייעצת שהתכנסה כבר בעניין העיצום הכספי, למה אין החלטה? אני מבינה שהוחלפו. אבל, אדוני, כשרוצים לזרז, וכשמבינים שיש פה מצוקה רבת-שנים – גם נשיא המדינה בזמנו, ב-2001, כשהיה שר התקשורת, נדרש לעניין, הבטיח דברים. שר התקשורת לשעבר חזר ואמר. אנחנו מכירים פה את המצוקה הגדולה. אם רוצים להפחית את הקנס, למה אתם לא מפחיתים? למה אתם לא אוכפים?
אדוני, אני מעלה חוק בשבוע הבא בנושא הזה, חקיקה פרטית.
<שר התיירות יריב לוין:>
קצר, רק חוק קצר.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
חוק קצר. זה חוק שיבקש לעשות את ההפרדה הראויה, שראוי היה שהיא תתבצע. אדוני, ראוי שהדברים ייעשו, אתה יודע, כי בסופו של יום גם אתה וגם אני, וכל מדינת ישראל, כל אזרחי מדינת ישראל משלמים הרבה יותר מפני ש"בזק" הופכת להיות לווייתן – כמו שיש הלווייתן של הגז, יש לנו היום את "בזק" שהופכת להיות ענקית, ואנחנו לא צריכים את זה בצורה כזאת. אנחנו כן צריכים פה שוק של תחרות, ושבסופו של יום האזרח ישלם פחות, ולא ישלם יותר. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת לביא. חבר הכנסת דב חנין. לאחר מכן תשובת השר.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה לך, אדוני היושב-ראש. חברת "בזק" היא חברה ציבורית חשובה, והיא נותנת שירות ציבורי מאוד חשוב. ועל הרקע הזה אני שומע הבוקר בדאגה ובצער רבים הנחיה של "בזק" לטכנאים, שפורסמה בתקשורת, לא להגיע ליישובים ערביים בתחומי מדינת ישראל. כמובן, הרקע להנחיה הזאת זה חשש לביטחונם של אותם טכנאים.
אדוני השר, אנחנו חיים בימים מאוד קשים, אף אחד לא מקל ראש בדאגה ובחשש הגדול שקיימים בציבור. אגב, קיים חשש אצל יהודים מהסתובבות במקומות ערביים, וקיים חשש של ערבים מהסתובבות במקומות של יהודים – מדאיג, מסוכן ובעייתי.
אבל אולי בהמשך להמלצתך לאזרחי ישראל לטייל באתרי תיירות, אני רוצה להמליץ, ואני מקווה שגם אתה, אדוני השר, לאזרחים יהודים להגיע ליישובים ערביים בתחומי מדינת ישראל. אני מסתובב ביישובים כאלה, גם בערים ערביות, גם בכפרים ערביים. כמובן, יש מתח, יש אווירה של ויכוח פוליטי מאוד קשה. אין חשש לביטחונם של אזרחים יהודים, לפי מיטב הערכתי, ביישובים ערביים בתחומי מדינת ישראל. אני גם עוד לא שמעתי על איזו התנכלות ליהודי שהגיע לאום-אלפחם, או לנצרת, ויש יהודים שמגיעים לאום-אלפחם ולנצרת.
האזרחים הערבים אינם אויב, הם אינם סכנה. אם יש אנשים שהם אלימים או עבריינים, אז צריך כמובן לטפל בהם, אבל זו איננה תמונת המציאות. קיימת, לפחות מהבחינה הזאת, הבחנה מאוד ברורה, כי לא הייתי נותן את אותה המלצה למקומות יישוב שנמצאים מעבר לקו הירוק. מעבר לקו הירוק אני לא מציע לשום אזרח ישראלי להסתובב היום. אבל בתחומי הקו הירוק אני לא רואה שום בעיה אמיתית. ולכן אני חושב שצריך לקרוא גם לטכנאי "בזק", גם לטכנאי חברת החשמל וגם לאזרחים בכלל להתנהל במדינה ככל האפשר בצורה סבירה, כמובן, בצורה אחראית ושקולה, אבל בוודאי להסתובב בארץ, לבקר, להיכנס למסעדות, להיכנס לחנויות, ואפילו לתקן מתקני "בזק".
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. אדוני השר, בבקשה.
<שר התיירות יריב לוין:>
אני אשיב, ראשית, על השאלה של חברת הכנסת לביא. אני חושב שראש הממשלה ושר התקשורת הוכיח לא פעם, ואני חושב שהוא מוכיח מדי יום, את המחויבות המוחלטת שלו לקדם רפורמות משמעותיות וחשובות בכלל תחומי החיים ובכלל ענפי המשק, בלי חשש ובלי מורא, ולמרות הרבה התנגדויות ומכשולים שיש בדרך. בין היתר, ודאי שגם בענף התקשורת נעשו וקודמו הרבה מאוד רפורמות בשש השנים האחרונות שבהן בנימין נתניהו ראש הממשלה – בעידודו, בתמיכתו, בגיבויו. את יכולה להסיר כל חשש.
ראש הממשלה מתכוון, ויעשה שורה ארוכה של רפורמות גם בתחום התקשורת. אני מאוד מקווה שאתם תבדקו אותן עניינית ותתמכו בהן, ולא רק תצעקו "שימוש פוליטי" וכן הלאה, כמו שלצערי שמעתי כאשר ראש הממשלה החליט להחזיק את תיק התקשורת אצלו בעת הרכבת הממשלה. במסגרת הזאת ודאי שגם האכיפה והמימוש של הרפורמות האלה עומדים בראש סדר העדיפויות של המשרד. הדברים יבוצעו, הדברים נעשים ומתבצעים כל הזמן. אני חושב שכל אזרחי ישראל מרגישים שינויים מאוד גדולים שנעשו בתחום התקשורת בשנים האחרונות. אני מוכרח לומר לך שלא רק שנעשו הרבה מאוד שינויים, אלא צריכים להיעשות שינויים נוספים.
אגב, אני יכול לומר לך בסוגיית הפס הרחב, לדוגמה, אם את רוצה לבחון את ההתמצאות שלי בנושא הזה, שבעיני לפחות זו לא רק שאלה של תעריפים אלא זו גם שאלה של טיב השירות. למה אני מתכוון? אני חושב שהנושא של פס רחב היום נמצא על ספו של עידן לגמרי אחר – למשל יכולת העברת הנתונים דרך המערכת של חברת החשמל, ששם יכולה לעבור תעבורה במהירות אדירה ובהיקפים מאוד גדולים, ובאופן שייצור שינוי עצום בכלל של כל הרגלי העבודה שלנו – הרבה מעבר רק לנקודה הספציפית של שאלת המחיר.
אני יכול להעיד מידיעה אישית, כי זה המצב לפחות אצלי, בחלקים מהעיר שאני גר בה, במודיעין, שבהם הפס הרחב הוא עדיין בכלל לא שאלה של עלות אלא הוא שאלה בכלל של יכולת. יש אזורים מסוימים אצלי בעיר, למשל, שאי-אפשר להגיע לאותה מהירות 100 שכל הזמן מפרסמים אותה, כי פשוט התשתית הפיזית לא מאפשרת את זה בכלל. לכן, יש כאן עוד לא מעט לעשות מעבר לשאלת המחיר, ועושים, ומקפידים על זה. אני מניח שגם בתחום הזה אנחנו נמשיך לראות שינויים ושיפורים.
לעניין השאלה של חבר הכנסת חנין, אני ביקשתי שאלה קלה אבל אתה ממש הקשית עלי, כי אני אגיד לך מה הבעיה. אני לא מבחין בין הקו הירוק לבין מה שאתה קורא, מעבר לקו הירוק. אז איך אני אדע לכוון את המטיילים, בהיעדר הבחנה כזאת, ולעמוד בדרישות שאתה הצעת בשאלה שלך?
תראה, חבר הכנסת חנין, אני, א. חושב שכדאי שאנשים יטיילו ויכירו את הארץ כולה, וזה כולל גם אתרים שנמצאים בתוך יישובים ערביים, וכולל גם אתרים שנמצאים בגולן, ביהודה ובשומרון, בירושלים, בתל-אביב, בחיפה, בכל מקום. כדאי שיעשו זאת כל השנה, ובכל זמן. יחד עם זאת, בוא נהיה אמיתיים ולא נתעלם ממה שמתרחש ברחובות רק מטרים ספורים כאן מהבניין הזה. אלה לא ימים רגילים, אלה ימים של מתיחות, אלה ימים שהם אנשים חשים שלא בנוח. וכאשר חברה כמו "בזק", שמשגרת את טכנאיה לעבוד לא רק בשטח הפתוח אלא הם נכנסים לתוך בתיהם של האנשים – אני מניח שהיא נתקלה בחששות קשים מצד העובדים שלה. היא עושה הכול כדי לתת שירות טוב עד כמה שניתן, בכל מקום ובכל זמן, אבל אני מבין את הצורך, בכל אופן, לעשות איזשהם תיאומים עם מחלקת הביטחון, לוודא שאנשים באמת יוכלו להיכנס ולא להיפגע.
ואני מציע, חבר הכנסת חנין, כדי לשפר את תחושת הביטחון, יש דבר אחד שאתה וחבריך לרשימה המשותפת יכולים לעשות באופן מיידי: להפסיק עם ההפגנות המתסיסות האלה; להפסיק לעמוד עם דגלי אויב – – –
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
– – –
<שר התיירות יריב לוין:>
– – – להפסיק לעמוד עם דגלי אויב ודגלי "חמאס" ברחובות הערים והכפרים. ואני חושב שאם הערים והכפרים ייראו מסבירי פנים – למשל, יש לי בשבילך הצעה: אולי תשימו קצת דגלי ישראל באותם מקומות שהם, לפי שיטתך, כפי שהצגת כרגע, חלק ממדינת ישראל. האמן לי שאנשים יבואו ביתר ביטחון וביתר תחושה שהם רצויים.
אז בוא לא ניתמם. בוא לא נתסיס שם ברחוב אבל נעמוד כאן במליאה ונאמר שצריך לבקר ביישובים הערביים וכן הלאה.
ואני יכול לומר לך: תקשיב היטב לזעקה הגדולה שהשמיע ראש עיריית נצרת, עיר תיירות מהחשובות שיש לנו, שמשרד התיירות משקיע בה באופן שיטתי, משום שיש בה פוטנציאל עצום למשוך תיירות עצומה גם מחוץ-לארץ וגם מהארץ. אבל אי-אפשר להביא תיירים למקום שבו באופן שיטתי נערכות הפגנות אלימות, שמסתובבים רעולי פנים עם דגלי האויב ועם דגלי "חמאס", צועקים ססמאות, חוסמים רחובות, זורקים אבנים, ועושים את כל זה בעידוד של חברי הכנסת של הרשימה המשותפת ובראשם חבר הכנסת עודה.
אני אומר לך, חבר הכנסת חנין: אתם רוצים לעשות את שליחותכם נאמנה? תפסיקו עם העניין הזה; תתחילו לדאוג לציבור באופן אמיתי. ולדאוג לציבור זה לדאוג שיבואו תיירים, שתהיה לאנשים פרנסה, שהמסעדות תהיינה פתוחות, שבמלונות יתארחו אנשים. כל הפעולות שעשיתם מאז התחיל גל הטרור הנוכחי מביאות בדיוק להפך.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
– – – הידרדרתם לרמה הזאת.
<שר התיירות יריב לוין:>
לא צריך היה לרדת לשום מקום. תיארתי לך את המציאות, חבר הכנסת חנין. תיארתי לך את המציאות, ואני אומר לך עוד הפעם: תקשיב לזעקה של ראש עיריית נצרת. הוא זועק את הזעקה הזאת לא משום שהוא דואג לכל מיני דברים שאני דואג להם.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אתה יודע – – –
<שר התיירות יריב לוין:>
הוא זעק את הזעקה הזאת כי הוא דואג לעתיד התיירות בעיר שלו, שאתם גורמים לה נזק עצום יום-יום ושעה-שעה. אז תפסיקו עם זה. תודה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לשר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה. אני מזמינה את שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן – ואת חברת הכנסת סתיו שפיר להציג לנו את השאלה. כן, גברתי.
<68. אפליית תלמידי הדרום בהדרכות בריאות>
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
תודה רבה, היושבת-ראש. ברכותי לשר ליצמן – שהפך לשר. משמח מאוד לקרוא לך כך.
השבוע התפרסם כי בשל מחסור באחיות, רק 1% מכלל התלמידים בבתי-הספר בדרום קיבלו הדרכה בריאותית כנדרש, בעוד שביתר חלקי הארץ למעלה מ-90% מהתלמידים קיבלו את ההדרכה.
ברצוני לשאול:
1. האומנם?
2. כיצד מתכוון השר לטפל באפליה הזאת? תודה.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
תודה, גברתי היושבת-ראש. חברת הכנסת סתיו שפיר, קודם כול, למען הפרוטוקול – עדיף להיות סגן שר במעמד שר מאשר להיות שר במעמד סגן שר. זו התשובה על החלק הראשון.
בקשר לאפליית תלמידי הדרום בהדרכות בריאות, ככלל, יש שני סוגי הדרכות בבתי-ספר: האחד – הדרכה לקראת כל פעילות שמתבצעת, כגון הדרכה לפני חיסונים, לפני בדיקות שמיעה, ראייה, גדילה. בכל אחת מההדרכות האלה התלמידים מקבלים הסבר מהאחיות על מטרת הבדיקה, על מניעת המחלות, על התנהגות בריאותית הקשורה לפעילות הניתנת. פעילות זו מתבצעת במלואה ונבדקת בבקרות של משרד הבריאות. אנחנו בודקים אם זה ניתן – ואכן, זה ניתן. החלק השני, הסוג השני, כולל חינוך לבריאות בנושאים שונים שלא קשורים לפעילויות שמצוינות בסעיף הקודם; שלא בנושאים האלה. הנושאים האלה מתואמים עם בתי-הספר, והפירוט מופיע בסעיף 12 בחוזר ראש שירותי הבריאות לציבור מס' 21/13 מיום 14 בנובמבר 2013.
במחוז הדרום הכיסוי אכן נמוך בהשוואה לכל הארץ. ניתן להסביר זאת בסיבות הבאות: 1. בדרום יש קושי לגייס אחיות ורופאים. יש משרות לא מאוישות של אחיות. אני רוצה לציין שיש הבדל גדול בין דרום לצפון: בדרום יש מחסור גדול, ובצפון יש הרבה אחיות מיותרות. כמה שניסינו קצת להעביר, לצערי עד הרגע הזה לא הצלחנו בקטע הזה; 2. בחברות "פמי" ו"נטלי", הפועלות במרכז הארץ לפי מכרז, הפעילות הזאת מתבצעת ברובה על-ידי שירות קנוי, באמצעות מדריכים ולא באמצעות אחיות, בעוד במחוז הדרום לא ניתן להשתמש בשירות קנוי, והאחיות של הלשכה, של משרד הבריאות, מבצעות את ההדרכה; 3. בבדיקה עם הנהלת הלשכה התברר כי היה תיעוד-חסר של הפעילות הזאת ברשימות משרד הבריאות. כלומר, חלק מהפעולות שנעשו לא תועדו. המחוז משקיע מאמצים רבים לתת שירות מלא ומקצועי, ויש להכיר את מאפייני המחוז והאוכלוסייה כדי להבין את המורכבות. בשל המורכבות, המחוז מתמקד בחיסונים ובדיקות צינון כרגע.
יש לציין כי כיסויי הפעולות, ובכלל זה חיסונים ובדיקות סקר, של הספק הפרטי שנתן את השירות לפני החזרתו למשרד הבריאות היו נמוכים – בחלק מהמגזרים למטה מ-50% כיסוי חיסון. זאת אומרת, לפני שלקחו את זה – אגב, אני העברתי את זה בקדנציה הקודמת שלי; בדרום אני התחלתי בהחזרה למשרד הבריאות. זו הפשרה. לשכת הבריאות שיפרה מאוד את המענה הבריאותי לתלמידים. זו גם הסיבה שהשירות בדרום הוחזר למדינה ולא ניתן על-ידי ספקים פרטיים.
בתמצית: א. את צודקת; ב. נשתדל להשתפר, אבל זה נובע ממחסור באחיות.
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
אז מה עושים – – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
סיימת, כבוד השר?
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
אני סיימתי.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
בבקשה, שאלה נוספת.
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
תודה רבה, השר ליצמן. אני גם יודעת שאתה פועל לטובת העניין.
אני סקרנית לדעת כמה כספים מועברים לחברות הפרטיות שמנהלות את נושא האחיות בבתי-הספר, אלה שלא פועלות ביישובים שעליהם דיברנו בדרום. הפערים שאנחנו מדברים עליהם מבחינת קבלת אותם שיעורים, הם ממש פערים שבדרום – למשל בכיתות ו' קיבלו 1% מההדרכות לעומת 90% ביתר חלקי הארץ; פערים אדירים.
עכשיו, נוצר פה מצב מעוות: אותן חברות פרטיות, חברות הקבלן שמעסיקות את האחיות האלה – ואנחנו יודעים היטב מה הייתה עלותה האמיתית של ההפרטה המטופשת הזאת, אם יותר לי להגיד, שגם הזיקה מאוד לכמות החיסונים שהתלמידים קיבלו, למשך הזמן שבו קיבלו שירות. בבתי-ספר שלמים אין בכלל אחיות שנמצאות שם רוב הזמן והתלמידים לא יכולים לקבל מענה בריאותי. אנחנו יודעים שההפרטה הזאת הייתה לא כלכלית ולא איכותית ולא יעילה. אבל עכשיו נוצר מצב מעוות שאותן חברות מקבלות מספיק תקציב להעביר את ההדרכות האלה, בעוד דווקא בשירות המדינה, אחיות שהן תחת משרד הבריאות לא מקבלות את התקציב הנאות, ומשרדך לא מקבל את התקציב הנאות על מנת לספק את השירות; והעיוות הזה עוד עלול לגרום לחלק מחברינו לחשוב שגם כאן צריך לחסל את השירות ולהפוך את האחיות לעובדות קבלן, והדבר הזה הוא כמובן לא נכון, כי אותה הפרטה התגלתה באמת כחסרת יעילות כל כך.
אז שאלתי אליך היא, האם מצויים במשרד הנתונים על העלויות האמיתיות של השירותים המופרטים לעומת העלויות של השירותים שאינם מופרטים, של מה שקרה לאורך השנים; האם הדבר הזה באמת הפך להיות יעיל יותר או לא; והאם יש נכונות גם להעביר את האחיות האחרות בבתי-הספר לתפעול של המדינה ושל משרדך. תודה.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
תודה, חברת הכנסת – – –
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
גם אני רוצה לשאול.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
שנייה. חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה, שאלה שלך. ואז אנחנו ניתן לך זמן להשיב.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר – ולרב לא רגילים להגיד "אדוני השר", אז אדוני השר, מאחל לך הצלחה במעמדך החדש – בחודשים האחרונים הצטברו אצלי כמה תלונות של חברות פרטיות שעובדות בשירותי חירום, בריאות חירום, שיש להן אמבולנסים לטיפול נמרץ, על יחס חדש מצדו של מגן-דוד-אדום, שכנראה מסתמך על חוזר של מנכ"ל משרדך ובעצם מונע מהם, אם הם מגיעים לתאונה או לטיפול באנשים הזקוקים – טיפול רפואי, מציל חיים – הוא בא, מונע מהם.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
אתה מדבר על פרמדיק?
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
פרמדיקים, כן, שמגיעים. אני דיברתי אז עם שרת הבריאות, עוד לפני שיצא – במקום שהמצב ישתפר, הוא רק הלך והחריף, כתוצאה מזה שהמשרד מגבה או נתן הוראות חדשות. אני יודע שלא פייר לצפות לתשובה ממך על המקום, אבל אני מבקש מכבודו לבדוק את העניין, ואולי בהזדמנות אעביר אליך את התלונות הספציפיות ונשב ונדבר.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחבר הכנסת גטאס. בבקשה, כבוד השר.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
תודה, גברתי היושבת-ראש. חברת הכנסת סתיו שפיר, אין לי כרגע לפני נתונים מה הפער בתקציבים, אבל בעיקרון אני יכול להגיד שהמכרז שהוצאנו לחברות "נטלי" ו"פמי" – אני לא חושב שיש פער משמעותי ביחס לדרום. ואני חייב לציין שהם עשו עבודה מצוינת, כיסו את בתי-הספר; ב. אני חייב גם לשבח את עובדי משרד הבריאות, והאחיות עברו גם את זה, קיבלו את הדרום במצב זוועה ממש, במקומות מסוימים אפילו פחות מ-50% מחוסנים, שלא לדבר על דברים אחרים. סך הכול, הדביקו את הפער וסגרו את הכול, והכול על מי מנוחות כרגע. לכן צריך לשבח גם את זה וגם את זה.
לגבי העלויות שאת אומרת שהם לא מקבלים, זה רק 1%, וגם זה, היות שלא הייתי מודע לזה, אני מוכן לבדוק את זה, לראות מה עם זה.
בקשר לפרמדיק, אז יש ויכוח במשרד, כן ולא, כל הזמן. יש ויכוח על זה כל הזמן. כן לאשר פרמדיק, כן רופא, לא רופא, יש כל הזמן. הכי גרוע – ואת זה אני רוצה לציין כאן, שביקשתי לבדוק כאן היום – שיש לפעמים שבכלל אין רופאים. אני מקווה שאני טועה בזה, אבל חוששני שבאמבולנס נט"ן לא בטוח שיש רופא לב. גם זה, אני לא בטוח. ביקשתי עכשיו לבדוק את כל המקומות, א. איפה שיש אמבולנס, אם יש לו רופא או לא – – –
<קריאה:>
– – –
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
אין. לא, אני ביקשתי פרט-פרט, עיר-עיר. חבר הכנסת כהן, ביקשתי עיר-עיר.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
– – – פרמדיק, אין רופא?
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
רגע, רגע. אני אומר מה שאני ביקשתי.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
– – – מגן-דוד-אדום – – –
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
הוא לא צריך להיות רופא – – –
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
אני אמרתי, בנט"ן כן צריך רופא. ביקשתי מה שאני אמרתי. אז אני דיברתי על נט"ן. אמרתי: צריך רופא, ואני עומד על זה שזה יהיה רופא – – –
<מאיר כהן (יש עתיד):>
– – –
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
נט"ן, אמרתי. נט"ן. אז בנט"ן צריך להיות רופא, ואני בודק את כל המקומות, איפה יש נט"ן, אם יש רופא או לא. הדבר השני, אני בודק גם עכשיו איך יכול להיות מצב שאין נט"ן בכל מקום. זה דבר טעון בדיקה. ולכן, אחרי שאנחנו נבדוק את כל הדברים, אני אשמח לתת לכנסת את הפרטים. תודה רבה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לשר ליצמן.
<הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – הארכת תקופת החופשה לכל שנת עבודה אצל מעסיק), התשע"ה–2015>
[הצעת חוק פ/815/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
רבותי, אנחנו עוברים כרגע להצעות חוק, מכיוון ששר התחבורה מתעכב. לכן, הצעת החוק הראשונה שאנחנו נדון בה היום היא הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – הארכת תקופת החופשה לכל שנת עבודה אצל מעסיק), של חברת הכנסת רחל עזריה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק בתמיכת הממשלה.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
כן, כן, יש לה עשר דקות להציג את החוק, ואחר כך ישיב שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי.
<קריאה:>
זה בהסכמת הממשלה?
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
כן, זה בתמיכת הממשלה.
<קריאה:>
למה זה לא מהצד?
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
אפשר גם ככה.
<קריאה:>
למה מהצד?
<קריאה:>
בהסכמת הממשלה זה מהצד, אלא אם כן זה – – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
טוב, רבותי, חברת הכנסת כבר כאן. אנחנו ניתן לה לדבר מהדוכן. אני חושבת שהחוק הוא מספיק חשוב. נכון, כבוד השר? כן, גברתי.
<רחל עזריה (כולנו):>
כבוד היושב-ראש, תודה רבה, שרים, חברי וחברותי חברי הכנסת, התיקון לחוק חופשה שנתית בא להגדיל את מספר מינימום ימי החופשה לעובד ולעובדת מעשרה ימי חופשה ל-12 ימים. התיקון בעצם בא להתאים את החוק המקורי לשוק העבודה הנוכחי, כיוון שהחוק המקורי נחקק בשנות ה-50 כשהנחת העבודה הייתה שאנשים עובדים באותו מקום עבודה בעצם מצעירותם עד זיקנותם. לכן החוק נוסח כך שמקבלים מעבר למינימום ימי החופשה, לעשרת ימי החופשה, החל מהשנה החמישית ואילך. רק מה שקרה זה ששוק העבודה השתנה באופן מאוד משמעותי ב-20 השנים האחרונות, ובעיקר ילידי שנות ה-70 ושנות ה-80 – שהם האנשים החדשים בשוק העבודה, אבל לא רק; כלל המשק – בעצם אנחנו מחליפים מקומות עבודה כל 3.6–4.6 שנים, כך לפי נתוני משרד הכלכלה לגבי ילידי שנות ה-70 ושנות ה-80. ומה שקורה זה שהיום קבוצות רחבות מאוד במשק הישראלי לא מצליחות ליהנות מימי חופשה מעבר לעשרת ימי החופשה, המינימום, כיוון שהן לא עובדות באותו מקום עבודה מעבר לשנה החמישית.
אחרי שגיליתי את העניין הזה, הלכתי וערכתי בדיקה, מה קורה במדינות ה-OECD; כי אם בכל מדינות ה-OECD גם התהליך הזה קרה, וכולם בעצם נהנים רק מעשרה ימי חופשה, אז יכול להיות שזה חלק מהתהליך הגלובלי שמתרחש. אך מסתבר שבמדינות ה-OECD כבר בשנות ה-70 ושנות ה-80 גם ניתקו בין הוותק לבין מספר ימי החופשה, והדבר השני שעשו זה שהעלו את מינימום מספר ימי החופשה מעשרה ימים ל-15 ואף ל-20 ימים. לכן בעצם מה שהחוק הזה בא לעשות הוא להתאים את רוח החוק המקורית לסיטואציה במשק; והדבר השני זה להתאים אותנו או לפחות לקרב אותנו למה שנהוג ב-OECD.
אבל מסתבר שזה לא רק עניין של רווחת העובד, כי מבדיקה שערכתי – כיוון שמהר מאוד התגלו התנגדויות בקרב מעסיקים, שאומרים: מה, את בעצם מטילה עלינו לשלם עוד ימי חופשה לעובד? – מבדיקה שערכתי מסתבר שהפריון במשק הישראלי הוא מאוד נמוך – אנחנו יודעים את זה, לא היה צריך לערוך בדיקה – פריון מאוד נמוך. והדרך להתמודד עם הפריון הנמוך – יש כל מיני דרכים: 1. שיפור תשתיות; דבר שני, הרחבת ההשכלה וההתאמה למקצוע. ואחת הדרכים הנוספות היא קיצור מספר שעות העבודה והגדלת מספר ימי החופשה. כי אחד הפרמטרים בחישוב פריון זה עבודה לעומת תפוקה, ובמדינת ישראל אנחנו סובלים מחוק תפוקה שולית פוחתת, שזה אומר: אנחנו עובדים הרבה יותר מדי שעות, ובעצם שעות העבודה שלנו מפסיקות להיות יעילות.
טיעון נוסף שנשמע – שבמדינת ישראל יש הרבה מאוד ימי חג, זאת אומרת הרבה מאוד ימים שבהם אנחנו לא עובדים בגלל חגים ולא בגלל ימי חופשה שנתית. אז גם זה, מסתבר שזה לא נכון ביחס ל-OECD, כיוון שבמדינת ישראל יש לנו תשעה ימי חופשה מנדטוריים, והממוצע ב-OECD הוא 11, ויש מדינות שבהן זה אפילו עולה ל-17 ימים. לכן רציתי שהחוק הזה יעלה ל-15 ימי חופשה, אך בהסכמה קבענו 12 ימי חופשה.
אני רוצה לומר, מעבר לכל הניתוח של השוק והמשק, והעולם, והחוק, וההיסטוריה, אני רוצה לומר משהו מהזווית שלנו כמדינה יהודית. קראנו בפרשת השבוע, השבוע, על ששת ימי המעשה ועל השבת, וכך נאמר: "ויכלו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה. ויברך אלוהים את יום השביעי ויברך אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות". העניין הזה, שהאל שובת, זה לא חידוש. אלים תמיד שבתו. זה משהו שהוא לגמרי הגיוני, שלאלים יש זמן לשבות או לאל יש זמן לשבות.
<קריאה:>
– – –
<רחל עזריה (כולנו):>
לא, אני אומרת, גם אם משווים – – –
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
– – –
<רחל עזריה (כולנו):>
שנייה. תיתנו לי. גם אם משווים לעומת מה שהיה בעמים אחרים, זה לא חידוש של היהדות. החידוש העצום של היהדות, וזו הנקודה, זה מה שנקרא בעוד כמה פרשות, בפרשת יתרו, במתן תורה בהר-סיני. זו הגדולה האמיתית. זה שהקדוש-ברוך-הוא שבת זה מצוין; אבל זה לא רק שהקדוש-ברוך-הוא שבת, אלא "ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלוהיך. לא תעשה כל מלאכה" – זה לא החידוש; החידוש הגדול הוא: "אתה ובנך ובתך, עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך. כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, את הים ואת כל אשר בם, וינח ביום השביעי" – זה החידוש הגדול: כולם שובתים; כולם צריכים זמן למנוחה; כולם צריכים זמן לאסוף את הכוחות כדי להמשיך לעבוד הלאה.
ואם אנחנו – לא אם – אנחנו מהעם שנתן לעולם את תפיסת העולם של שישה ימי עבודה ויום אחד שבתון לכולם, גם למי שעובד בשכר מינימום, גם לעובדי קבלן, גם למי שלא מצליח לעשות משא-ומתן רציני מול המעסיק שלו. כבר בימים הקדמונים, כבר אז היה ברור שכולם מקבלים את החופש שלהם. ולכן כל כך הגיוני וכל כך נכון שאנחנו לא נפגר אחרי האומות האחרות, וגם אנחנו נגדיל את ימי החופשה.
יתרה מכך, כשקמה מדינת ישראל, בראשית המדינה, בשנות ה-50, היה ברור שצריך יותר ימי חופשה, ורק השינויים במשק הם אלה שגרמו לכך שיש פחות ימי חופשה לעומת מה שהיה בעבר – ואם יורשה לי לומר, לעומת הסידורים לילדים שההורים שלנו היו צריכים לחפש כשהם יצאו לעבוד ולילדים היה חופש.
ועכשיו לתודות, כי החוק הזה הוא חוק שהוא לא פשוט והוא משמעותי, ואני יודעת שהוא דרש הרבה מאוד מאמץ. אז קודם כול אני רוצה להודות מקרב לב לשר הכלכלה, השר אריה דרעי. החוק הזה התנדנד, וכשהוא הגיע לשולחנו אני קיבלתי טלפון שיש תמיכה בחוק, ולכן אני גם צופה שיתוף פעולה וקידום של החוק בזריזות רבה; בטוחה שזה יהיה. כמובן, לשר האוצר, שיחד עם אנשי משרדו מצאנו את המתווה של 12 יום שמאפשר את הקידום של החוק; וליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה אלי אלאלוף, שאני צופה שיתוף פעולה גדול ופורה אתו כדי לאפשר לחוק הזה להתקדם ולעבור.
ואם יורשה לי, בנימה אישית, זה החוק הראשון שלי. זה גם חוק שעוד לפני שנכנסתי לכנסת, כששאלו אותי מה אני רוצה לעשות, אמרתי שזה חוק שמאוד יקר ללבי. אז אני מקווה שכאיש אחד תצביעו בעד החוק הזה. זו אומנם קריאה טרומית, אני בטוחה שניפגש עוד כמה פעמים, ואני מקווה שנצליח לעשות את זה בהקדם. תודה רבה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחברת הכנסת רחל עזריה. אני מזמינה את שר הכלכלה והשר לפיתוח הנגב והגליל, חבר הכנסת אריה דרעי, להשיב.
<שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:>
גברתי היושבת-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, חברי וחברות כנסת נכבדים, בהצעת החוק הנוכחית מוצע ליצור תיקון חשוב בחוק חופשה שנתית על-ידי העלאת מספר ימי החופשה לעובדים במשק. אין צורך להכביר מילים על חשיבותו של חוק זה לעובדים ואף למעסיקים; כמו כן, על החשיבות של עדכון החוק נוכח השינויים שחלו במציאות חיינו המשפיעים על צורכי העובדים כדוגמת הורים לילדים צעירים. במציאות שבה במרבית משקי-הבית יש שני מפרנסים, הפער בין ימי החופשה במערכת החינוך אל מול ימי החופשה שלהם זכאים העובדים מטיל מעמסה כלכלית, נפשית, בעלת השלכות על התא המשפחתי, כמו גם על מקומות העבודה כולם.
זוהי נקודת זכות לחברה הישראלית שידעה לחוקק בראשית ימיה חוקי עבודה שהגנו על רווחת העובדים. עם זאת, בחלוף 60 שנה מאז חקיקת חוקים אלו, ודאי נוכח התמורות הרבות בעולם העבודה, אין ספק כי נדרש לבחון את הצורך לערוך את התיקונים הנדרשים בכלל חוקי העבודה בישראל. כשר המופקד על חוקים אלו ועל כלכלת ישראל, אני מודע לצורך בשינוי, אך גם למורכבות ולהשפעות העומק והרוחב של שינויים בחוקים אלו. נוכח החשיבות והמורכבות של חוקים אלו, חובה לערוך את השינויים בהם עקב בצד אגודל, תוך בחינה מעמיקה והיוועצות בכלל השותפים לעולם העבודה, עובדים ומעסיקים כאחד. חשוב להבין כי כל שינוי המשפיע על העובדים – קשה מאוד לדבר.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
רבותי, סדרנים, אני מבקשת לדאוג לשקט, למעלה גם. וחברי הכנסת, אני חושבת שהתשובה מעניינת את כולם, כי יש הרבה חברי כנסת שהצטרפו להצעת החוק הזו. חבר הכנסת חיליק בר, בבקשה קצת שקט, בסדר?
<שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:>
חשוב להבין כי כל שינוי המשפיע על עובדים משליך על מעסיקים ונהפוך הוא. עדכון והעלאת שכר מינימום יכולים להוות דוגמה לחשיבות ההגעה להסכמות במישורים אלו. במעגל קסמים שכזה, תיקוני החקיקה צריכים להיעשות באחריות כלפי כלל המשק, ועל כן ראוי שייעשו תוך הידברות מתמדת.
לכן במשרד הכלכלה שבראשותי פועל צוות המוביל עבודה פנים-ממשלתית להתאמת חוק שעות עבודה ומנוחה לצורכי המשק, תוך היוועצות בגורמים הרלוונטיים במשק. לצורך התאמות אלו מתקיימת עבודה מעמיקה הבוחנת את ההשלכות השונות על המשק ועל מגוון העובדים והמעסיקים. הצוות בוחן את היכולת לשפר את גמישות ההעסקה במשק, תוך הסרת חסמים רגולטוריים באופן שייטיב הן עם העובדים והן עם המעסיקים ויענה על צורכיהם השונים שלעתים הם אף מנוגדים.
משמעות השינוי שמציעה חברת הכנסת רחל עזריה היא תוספת של ימי חופשה לאלו הקורסים תחת הנטל של שילוב עבודה וחיי משפחה. זה המעט שיכולנו לעשות בשלב זה, שכן החוק לדידי היה צריך להשתנות כבר לפני עשרות שנים. תוספת שני ימי חופשה היא בעצם ארבעה ימי חופשה נוספים לתא המשפחתי, והם נותנים מענה ראשוני להורים שכה זקוקים לתוספת הזו.
אני מברך את חברת הכנסת רחל עזריה, שיזמה ודחפה, וגם מברך אותה על זה שהיא ידעה להגיע להבנה ולהידברות ולא להתעקש, ולהגיע להסכמה. כיוון שאין סיכוי שחוק כזה יעבור בלי הסכמה והידברות, עדיף שהוא כך ולא בכפייה.
ההצעה הנוכחית לתיקון החוק היא חשובה וראויה, אך חשוב לשים לב שהיא מתייחסת רק להיבט אחד בחוק חופשה שנתית, בבחינת הדובדבן שבקצפת. ראוי שתיקון החוק יכלול מבט רחב ואף מדויק יותר, הרואה את כלל העובדים במשק.
ולסיום, גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להתייחס לפסוקים שציטטה חברת הכנסת רחל עזריה; גם על זה אני מברך אותה. אכן, העם היהודי – ותורת ישראל היא הראשונה שהביאה לעולם את המונח של יום שבתון לעובד, לגר ואפילו לבהמתך. עד כדי כך הבאנו את הבשורה הזאת של חוק סוציאלי, שלכל עובד באשר הוא עובד יהיה יום מנוחה.
לצערי, אני חייב לומר שזה לא מתקיים היום בישראל, ויום השבתון שלנו – ואני מדבר עכשיו רק מההיבט החברתי והסוציאלי ולא מההיבט הדתי – לא מתקיים. העובדים הכי שקופים במשק, שמרוויחים את השכר הכי נמוך במשק, העובדים והעובדות הללו נתונים היום לכפייה, עבדות בימי השבתון כיוון שאין להם ברירה אחרת. אם הם לא יעבדו, הם לא יועסקו. ואני חושב שהכנסת תהיה חייבת לתת את דעתה. אנחנו, העם המוביל ביום השבתון, הופכים להיות, לצערי הרב, מהגרועות שבאומות בהעבדת העובדים החלשים שלנו, אנחנו מכריחים אותם לעבוד ביום השבתון. אנחנו מאבדים את כל מה שעמד מאחורי רעיון המנוחה לאדם הפשוט, יום אחד בשבוע עם משפחתו. ואנחנו, לצערי הרב, נמצאים במצב לא טוב בעניין הזה. תודה.
אני כמובן מציע לתמוך בהצעת החוק הזאת.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לכבוד השר. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה, לכן אני מבקשת לחזור למקומכם.
אנחנו עוברים להצבעה. כן, רבותי, ההצבעה הופעלה.
הצבעה מס' 1
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 62
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – הארכת תקופת החופשה לכל שנת עבודה אצל מעסיק), התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
62 בעד הצעת החוק. ברכות. הצעת החוק עברה בקריאה הטרומית ועוברת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה ראשונה, שנייה ושלישית.
<הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – משרת מילואים פעיל), התשע"ה–2015>
[הצעת חוק פ/1445/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, ואני כבר אומרת כאן: אם אנחנו לא נספיק לסיים את הדיון בהצעה הזאת אנחנו נעצור, נקבל את נשיא הודו, ואחר כך נמשיך בהתייחסות השר. הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – משרת מילואים פעיל), של חבר הכנסת עפר שלח וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת עפר שלח, הבמה שלך.
<עפר שלח (יש עתיד):>
גברתי היושבת-ראש, תודה, החוק שאני עומד להציג לכם עכשיו, יש לו צד תוכני מעניין אבל צד פוליטי עוד הרבה יותר מעניין, ואליו אני אגיע בסוף, ברשותכם. הצד התוכני שלו נובע ממצב מאוד פשוט שמוכר לכל אדם שעוקב אחרי מערכת הביטחון, אחרי החברה בישראל, והוא שהמילואים, שהיו פעם תופעה ישראלית כללית שהגדירה אותנו תרבותית, שהגדירה כמובן אפילו את תפיסת ההפעלה של צבא ההגנה לישראל, הפכו בשנים האחרונות, בתהליך שהולך וגובר, לנחלתם של יחידים. רק כדי לסבר את האוזן, הרבה פחות מ-10% מכלל משרתי המילואים משרתים יותר מעשרה ימים בשנה; מספר קטן, קומץ קטן.
מה שזה יוצר להם הוא שבמקומות העבודה שלהם, בסביבה של המשפחה שלהם, הרבה יותר קשה לתמוך במערך המילואים ממה שהיה פעם, כי כשמעסיק היה צריך לבחור בין ארבעה אנשים ששלושה מהם עושים מילואים, אז העובדה שאחד מהם עושה מילואים לא הייתה משמעותית בסיכויי ההעסקה שלו, ולעומת זאת היום, כשרק אחד מארבעה עושה מילואים, ובוודאי אם הוא מפקד מילואים והוא עושה מילואים לאורך זמן, זה מתחיל להיות נגדו, כי למה למעסיק לקחת מישהו ש-60 או 80 יום בשנה לא נמצא?
מערכת הביטחון הכירה בדבר הזה כבר לפני שנים. ועדות שונות – אני הייתי חבר בוועדה שעסקה בזה תחת קצין המילואים הראשי כבר לפני 12 שנה. חוקק חוק המילואים כתוצאה מהעבודה של הוועדה הזאת, ואחר כך – ועדת המשך בראשות אבישי ברוורמן. חוקק חוק המילואים. אבל המערכת מכירה בזה שצריך להעמיק בעיקר את התמיכה בסביבה של אנשי המילואים. אני רוצה לצטט פה, בשביל לסבר את אוזנכם, חברי הכנסת, דברים שאמר מי שהיה קצין המילואים הראשי הקודם, תת-אלוף שוקי בן-ענת: "דור המפקדים הבא" – תקשיבו לזה, תאמינו לי, עשוי להיות לכם בזה עניין – "דור המפקדים הבא" – – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
דקה, דקה, חבר הכנסת שלח, דקה. חברות וחברי הכנסת, האולם מלא, ומאוד קשה לדבר מהבמה כשיש כזה רעש באולם. אז בבקשה, קצת סבלנות, ותנו לחבר הכנסת להציג את הצעת החוק הזאת בכבוד. תודה.
<עפר שלח (יש עתיד):>
תודה לך, גברתי היושבת-ראש. "דור המפקדים הבא", אמר תא"ל בן-ענת, "כבר ידיר את עצמו ממילואים, פשוט בגלל חוסר היכולת לעמוד בכך כלכלית." זה מה שאומר האיש שהיה אחראי למילואים בצבא ההגנה לישראל עד לפני שנה או שנתיים.
כדי להתמודד עם זה, משרד הביטחון, יחד אתי – ואני רוצה להדגיש, כי אנחנו נכנסים פה לצד הפוליטי: הצעת החוק שאני הגשתי, גם עם חברי כנסת מהקואליציה, גובשה יחד עם משרד הביטחון, בהסכמתו, בהבנתו, בתמיכתו, וכשנציגי משרד הביטחון הגיעו ביום ראשון לוועדת השרים לענייני חקיקה הם אמרו שהם תומכים בה. זה נושא קלאסי – מה יותר מזה? – של משרד הביטחון. הם תומכים בה, ואני סיכמתי יחד אתם שהמשך החקיקה, אם היא תעבור את ועדת השרים לחקיקה, יהיה בתיאום. שום דבר מזה לא יהיה כדי לכפות משהו על המשרד הממשלתי הזה או על משרדים ממשלתיים אחרים.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
מה הבעיה של הממשלה?
<עפר שלח (יש עתיד):>
מצוין, חברתי חברת הכנסת גרמן, שאלה מצוינת, רק את מפנה אותה לבן-אדם הלא-נכון. בוועדת השרים לחקיקה ישב למשל שר האוצר משה כחלון, או ישבו נציגיו. אגב, העלות, למי שתוהה – מדובר בהצעת חוק שעלותה 26 מיליון שקלים בשנה. זה, נדמה לי, ליטר הבירה הראשון בבירה ששר האוצר הוריד עליה את המס, שלא לדבר על דברים אחרים שהוא עשה. כל זה למשהו שהוא חיוני בעיני צבא ההגנה לישראל, בעיני משרד הביטחון, כדי לשמר את משרתי המילואים, ובראש ובראשונה את מפקדי המילואים; כי ברמת התוכן זה נועד להגדיר את המעמד של משרת המילואים, משרת המילואים הפעיל, של מפקד המילואים הפעיל, ולתת להם הטבות – בעיקר אגב לסביבתם, למעסיקים שלהם, למשפחה שלהם, ליכולת שלהם להתקיים כעצמאים. אלה דברים ששוב אני חוזר ואומר, עונים על מה שקצין המילואים הראשי הגדיר כצורך כדי שיהיו מפקדים במילואים בצה"ל.
אבל שר האוצר, שמדבר רמה על שכירים ועל עצמאים ועל המעמד הבינוני שצריך לדאוג לו – אלה האנשים שמשרתי המילואים ומפקדי המילואים באים מתוכם, וכשמונחת לפניו הצעת חוק של 26 מיליון שקלים בשנה – לא פרומיל מתקציב המדינה – היה נגדה. ושרת המשפטים, שהיא ראש ועדת השרים לחקיקה ובאה ממפלגה, אדוני השר בנט, שנדמה לי שמעטות כמוה המעלות על נס את המשרתים בצבא ואת המשרתים במילואים וכן הלאה, ומולה – – –
<ציפי לבני (המחנה הציוני):>
– – –
<עפר שלח (יש עתיד):>
כן, כן. גם הם, אגב, משרתים במילואים, צריך להגיד. – – – ומולה עומדת הצעה שמשרד הביטחון, המשרד שבו נוגעים הדברים, אומר: אני תומך בזה ואני רוצה את זה – לא, לא, לא, אומרת שרת המשפטים, זה יידחה בשלושה חודשים עד שתגיע הצעת חוק ממשלתית. אז אני רוצה להגיד לשרת המשפטים, שלא נמצאת פה: לא תהיה הצעת חוק ממשלתית. אם הייתה יכולה להיות הצעת חוק ממשלתית – –
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
ברור שלא. לא תהיה – – –
<עפר שלח (יש עתיד):>
– – לא היו באים אלי. באו אלי כי לא הצליחו להרים הצעת חוק ממשלתית – – –
<קריאות:>
– – –
<עפר שלח (יש עתיד):>
אז כל האנשים האלה הם נורא בעד צה"ל ונורא בעד המילואים – – –
<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>
אתה רומז ששרת המשפטים לא אומרת אמת?
<עפר שלח (יש עתיד):>
אני לא רומז שהיא לא אומרת אמת – –
<יעל גרמן (יש עתיד):>
הוא רומז שיש לה מניעים – – –
<עפר שלח (יש עתיד):>
– – אני אומר שמעשיה אינם עולים בקנה אחד עם דבריה. אוקיי, מיקי, טוב מספיק? כל האנשים האלה, זה טוב להם עד שקורים שני דברים: 1. צריך להוציא 26 מיליון שקלים מהכיס; 2. צריך לאשר הצעת חוק שחתום עליה חבר כנסת מהאופוזיציה.
עכשיו, כדי להראות לכם – ידידי חבר הכנסת פרי, אני בטוח שתמצא בזה עניין – כדי להראות לכם עד כמה העניין הזה מגוחך, על הצעת החוק הזאת, מי היה צריך לענות? שר הביטחון, או למצער סגן שר הביטחון. אחרי ההפסקה שתהיה יעלה כבוד השר חיים כץ – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
לא בסדר, אני – – –
<עפר שלח (יש עתיד):>
– – שהנושא נוגע לו – –
<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>
והוא תומך. באופן אישי הוא תומך.
<עפר שלח (יש עתיד):>
– – שהנושא הזה נוגע לו אולי אישית.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
למה לא נוגע?
<עפר שלח (יש עתיד):>
אני בטוח שהוא נוגע לו אישית. יש לו ילדים שמשרתים במערך המילואים, גם קצינים, אני יודע. אבל ממשלתית, מה לו ולזה? לא בענייני רווחה עסקינן.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
מי טיפל בצה"ל כשאתה היית בוועדת חוץ וביטחון? מי נגע בנכי צה"ל? מי נגע באלמנות צה"ל? מי נגע בחיילי צה"ל?
<עפר שלח (יש עתיד):>
אין לי טענה – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אה, זה בסדר.
<עפר שלח (יש עתיד):>
– – כלשהי לשר הרווחה, אבל אני רוצה שתדע, ידידי יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, שהסיבה שהשר כץ הוא שיענה היא שמשרד הביטחון מסרב לענות על הצעת החוק הזאת – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
לא. – – – שאני שר תורן.
<עפר שלח (יש עתיד):>
– – מפני שמשרד הביטחון יודע איזה ביזיון היה פה. משרד הביטחון יודע שהצעת חוק שלו, שנעשתה יחד אתו, יחד עם אנשיו, הייתה צריכה לעבור בתיאום ולהתקדם בתיאום מלא, והיא נוגעת למערך חיוני במערכת הביטחון של מדינת ישראל, נדחית, ולמעשה נזרקת דרך החלון רק כי הציע אותה חבר כנסת מהאופוזיציה. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחבר הכנסת עפר סלע.
<עמיר פרץ (המחנה הציוני):>
חבר הכנסת שלח – – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
עפר שלח, סליחה. אני פשוט שוקלת אם לתת לכבוד השר להשיב. מה מצבו של האורח שלנו? דקה, אנחנו בודקים, כבוד השר.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
– – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
קצר, אבל בכל אופן לא ניתן לו להמתין מחוץ לאולם. דקה, נבדוק. כבוד השר, אני מזמינה אותך להשיב על הצעת החוק. שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ. כבוד השר, אני רק רוצה להגיד לך שיכול להיות שאנחנו נבקש לעצור. אני מקווה שתספיק. חבר הכנסת חיים כץ, בבקשה.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת עפר שלח, הצעת החוק של חבר הכנסת עפר שלח ואחרים מבקשת לעגן בחקיקה את הגדרתם של משרת מילואים פעיל ושל מפקד מילואים פעיל; לתמוך במעסיקיהם של חיילי מילואים פעילים בדרך של השבת דמי הביטוח של עובדיהם; להעניק זיכוי במס למפקדי מילואים פעילים וליתן העדפה למשרתי מילואים פעילים בקבלה לעבודה בשירות המדינה ובמכרזי הממשלה. כיום מעוגנות הגדרת משרת מילואים פעיל וההטבות השונות הנגזרות מהגדרה זו בהחלטות הממשלה.
את חשיבותו של מערך המילואים ואת תרומתם של חיילי המילואים לביטחון המדינה וחוסנה בשגרה ובחירום, בטח בימים האלה, לא ניתן לאמוד, ושר הביטחון ומשרד הביטחון יתמכו בכל הצעה המחזקת את המרכיבים האזרחיים התומכים בחיילי המילואים. לפיכך שר הביטחון תומך מהותית ומוסרית בהצעה זו, ואף תיאם את קידומה עם מציעיה עפר שלח, איתן כבל, ינון מגל ויואב קיש.
יחד עם זאת, ועדת שרים לחקיקה החליטה, מסיבות תקציביות, שלא לתמוך בהצעת החוק ולקיים דיון בנושא בעוד שלושה חודשים לצורך הגשת הצעת חוק ממשלתית המוסכמת על משרד האוצר ומשרדי הממשלה הנוגעים בדבר.
בשל החלטת הממשלה להתנגד להצעת החוק, אני מבקש כי גם הכנסת תתנגד להצעת החוק. תודה רבה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לכבוד השר. אנחנו נמשיך בדיון אחרי הדיון החגיגי. חברי הכנסת, אנחנו מבקשים שתחזרו למקומותיכם.
<ישיבה מיוחדת לכבוד נשיא הודו פרנב מוקהרג'י>
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
אבקש מחברי הכנסת, השרים והקהל הנכבד לקום.
כבוד נשיא המדינה! כבוד נשיא הודו! וכבוד יושב-ראש הכנסת!
(חברי הכנסת מקדמים בקימה את פני נשיא המדינה, נשיא הודו ויושב-ראש הכנסת.)
(תרועת חצוצרות)
נא לשבת.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח ישיבה מיוחדת לכבוד נשיא הודו מר פרנב מוקהרג'י.
כבוד נשיא המדינה מר ראובן רובי ריבלין; נשיא הודו, הוד מעלתו פרנב מוקהרג'י; השר וחברי הפרלמנט ההודי וכל חברי המשלחת שנמצאים אתנו כאן ביציע; ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו; נשיאת בית-המשפט העליון השופטת מרים נאור; שרי הממשלה; ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג; חברות וחברי הכנסת בהווה ובעבר; מכובדי סגל א' של המדינה; ראשי הנציגויות הזרות בישראל; ראשי העדות הדתיות בישראל; מוזמנים מהתאחדות יוצאי הודו בישראל; אורחים יקרים, אדוני, נשיא הרפובליקה של הודו, מר פרנב מוקהרג'י, ופמלייתו, אני שמח ונרגש לקדם אותך, אדוני הנשיא, בברכה לרגל ביקורך כאן בישראל, שאיננו רק ביקורך הראשון אלא בכלל ביקור ראשון, ולכן גם היסטורי, של נשיא הודו במדינתנו. ברוך הבא אפוא לירושלים בירת ישראל המאוחדת ולכנסת ישראל.
לכבוד הוא לנו לארח כאן אותך ואת חברי המשלחת הנרחבת ורמת-הדרג שהגיעה אתך לביקור זה, ביקור שיש לו חשיבות רבה מאוד לשתי המדינות, המקיימות ביניהן יחסים דיפלומטיים מלאים כבר למעלה משני עשורים.
במהלך השנים השכלנו להדק את שיתופי הפעולה בינינו בשׁוּרה של תחומים חשובים, מביטחון ועד חקלאות, לטובת שני העמים והמדינות. גם בביקור זה אנו מקדמים ומרחיבים את שיתופי הפעולה בהסכמים שעליהם אנו חותמים, ובכך נותנים לביקור זה ממד מעשי ולא רק טקסי.
אדוני, אולם המליאה שלפניך הוא ההמחשה הטובה ביותר להיות ישראל מדינה דמוקרטית, פלורליסטית ורבת-גוונים. יושבים כאן אלו לצד אלו נציגי אזרחי ישראל באשר הם: דתיים וחילונים, יהודים ובני דתות אחרות, ילידים ומהגרים.
ישראל היא מדינה צעירה, כבת 67 שנים בסך הכול, אך בזמן קצר כל כך במונחי ההיסטוריה היא השכילה להגיע להישגים כבירים, לא מעט בזכות היכולת להתמיד ולדבוק בערכים וביעדים שנקבעו במגילת העצמאות שלה, ובהם שמירת החירות וזכויות הפרט ללא הבדל בין אזרחיה באשר הם. אלו, לצד טיפוח ההון האנושי, התנהלות כלכלית מושכלת ויכולות טכנולוגיות פורצות דרך, הפכו את ישראל למדינה מובילה בתחומים רבים.
מכובדי, במגילת העצמאות של ישראל נאמר גם כי ידנו מושטת לשלום ולשכנות טובה. ישראל אינה אהודה, בלשון המעטה, באזור, ולמרבה הצער רבים משכנינו אינם משלימים עם קיומנו עד עצם היום הזה.
אתה מבקר אותנו כאן, לצערנו, בתקופה מתוחה, שבה גל טרור נוסף גואה מצד חלק מאויבינו שבחרו להמשיך בדרך האלימות, הטרור ושפיכות הדמים בעידוד ובליבוי של הסתה קשה וממושכת נגדנו – נגד ישראל ונגד היהודים. ההתמודדות עם הטרור איננה זרה לכם. גם אתם, בהודו, מכירים אותה היטב. ארגונים אסלאמיים קיצוניים ביצעו שורה ארוכה של פיגועי טרור במדינתכם, שגבו מאות קורבנות בנפש ופצועים רבים. הישראלים זוכרים היטב את מתקפת הטרור הגדולה במומבאי ב-2008, כשבין הנרצחים הרבים היו בני הזוג הולצברג, שליחי תנועת חב"ד, שמחבלים רצחו אותם במהלך מתקפה קשה על בית-חב"ד בעיר.
כל בר-דעת מבין שלא ניתן להגיע להסדר, ובוודאי לא לשלום, באמצעות ירי ודקירת חפים מפשע ברחובות ובבתים. אסור לטעות או להסתנוור מאמירות שקריות. אין זו מלחמת שחרור מעולו של כיבוש; אנו עדים לחלק ממאבק גדול בהרבה, חובק עולם, בין תרבויות, לאומים ודתות. גורמי האסלאם הקיצוני בשמותיהם השונים, "אל-קאעידה", "דאעש", "חמאס", "חיזבאללה" ודומיהם כאן במזרח התיכון, שואפים להשליט בכוח הזרוע את דרכם ולבסס את שלטונם.
כפי שאמר מנהיגכם הדגול מהטמה גנדי, העולם עייף משנאה. כמה מצער להיווכח שגם בחלוף כמעט מאה שלמה עדיין יש גורמים רבים, רבים מדי, הדוגלים בדרך הנפסדת של טרור, אלימות והטלת אימה.
אתם ואנחנו משלבים ידיים במאבק על עתידו של העולם השפוי והנאור. זהו מאבק קריטי על עתידה ודמותה של האנושות: האם ישלטו בה החמלה והערבות ההדדית? האם היא תצליח לאחד כוחות בקדמה, בטיפוח השכלה ורוחב דעת, בראייה לטווח ארוך לטובת עתיד ילדינו ונכדינו, או שחלילה ישררו בה פחד, רוע, בורות וצרות אופקים?
ישראל והודו בחרו כאן צד ברור: לכולנו מלחמה משותפת בגורמים הפונדמנטליסטיים הללו, המאיימים להחשיך את עולמנו. זהו מאבק שנדרשים בו לא רק אמצעים צבאיים, מודיעיניים וטכנולוגיים, אלא גם אורך רוח והרבה אמונה בצדקת הדרך.
מכובדי נשיא הודו, דומני שאין אדם מתאים ממך להוביל את מדינתך בעידן הזה. התרשמתי עמוקות מפועלך הרב בארצך; מהיותך אדם החותר להסכמה ולאחדות, כפי שהוכחת בשורה ארוכה של תפקידים שמילאת. אני יודע שהדברים האלה קרובים אל לבך. אתה מגיע ממשפחה שבניה לחמו לחירותה של הודו. ערכים אלה, שספגת עוד בבית הוריך, אתה מנחיל לבני עמך במנהיגותך מתוך תחושת מחויבות עמוקה. אנחנו רואים עין בעין גם את ההכרח לשמור מכל משמר על יציבותה של הדמוקרטיה במדינותינו, על אף האתגרים ולמרות המגוון הגדול של עמדות ושל מגזרים.
מהטמה גנדי דיבר בנאומו ב-1916 באוניברסיטה ההינדית בשבח הנחלת חינוך ראוי לילדים, ואני יודע שגם אתה, אדוני, רואה חשיבות רבה בחינוך כגורם מפתח לשגשוגה של מדינתך. גם בכך אנו שותפים לדרך.
אני מודה לך, אדוני, וגם לכל פמלייתך, על ביקורכם החשוב אצלנו. אני משוכנע שתמצא כאן בישראל ובירושלים הרבה ידידי אמת ושותפים של ממש, הן לרעיונות והן למעשים.
בשם כנסת ישראל ואזרחיה, אני מאחל לך ולאזרחי הודו הצלחה ושגשוג, ושיהיה לך ביקור פורה ומוצלח אצלנו. ברוכים אתם בבואכם. Welcome.
אני מתכבד להזמין את נשיא הודו לשאת דברים בפני מליאת הכנסת. בבקשה, אדוני הנשיא.
(מחיאות כפיים)
<נשיא הודו פרנב מוקהרג'י:>
(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם הסימולטני:)
שלום ונמסטה. הנשיא ריבלין, ראש הממשלה הנכבד מר נתניהו, יושב-ראש הכנסת יולי אדלשטיין, חברים נכבדים של הכנסת, גבירותי ורבותי, לכבוד הוא לי להיות הנשיא ההודי הראשון אשר מגיע לביקור ממלכתי בישראל.
מאז הגעתי לכאן אתמול אני מתרגש מקבלת הפנים החמה והמאוד-מפרגנת ומהכנסת האורחים לי ולמשלחתי.
לכבוד הוא לי להיות מוזמן לכנסת ולשאת דברים לפני הנציגים של העם, לפני חברי הכנסת. אני מביא לכם ברכות חמות וברכות של רצון טוב מהעם בהודו.
מכובדי, בהשתתפי בדיונים נרחבים בפרלמנט ההודי מאז נבחרתי לבית העליון ב-1969, אני מרגיש ממש בבית כאשר אני מדבר בפרלמנטים גדולים אחרים בעולם, וזו אחת ההזדמנויות שלי.
הכנסת, עם המבנה של בית אחד שלה ועם האחריות שלה לחוקק חוקי-יסוד שבאים תחת חוקה כתובה, הוכיחה את עצמה גם בדיון פרלמנטרי וגם בוויכוחים. בהיותי איש פרלמנט ועובד ציבור מעל 50 שנה, הרי שכיום אני משוכנע יותר משהייתי משוכנע אי-פעם, שדיונים מעמיקים, המביאים בחשבון את כל גורמי החברה, הם המפתח למדיניות נאותה.
אני מלווה היום על-ידי הוד מעלתו, השר לענייני צדק חברתי והעצמה מר תאוור צ'נד גהלוט, ומשלחת של חברים מהבית התחתון של הפרלמנט ההודי, לרבות כבוד הפרופסור ק"ו תומס מהקונגרס ההודי, הגברת מנקשי לקי, פרופסור סובהש בהמרה, מר פרטהפ שימהה, מר וינוד קוודה ממפלגת בהרטיה ג׳נטה, ופרופסור אנופם הזרה מהקונגרס של טרינמול. הם מייצגים מפלגות שונות ואזורי בחירה שונים לאורכה ולרוחבה של הודו. הפרלמנט ההודי הוא למעשה תת-היבשת בזעיר אנפין, והוא מייצג בכל דרך גם את האחדות וגם את הרב-אנפיות של העם ההודי.
אתם ודאי מודעים לכך שהבחירות אשר נערכו בהודו בשנה שעברה היו למעשה אחת התופעות המרשימות והדמוקרטיות בענייני הצבעה בהיסטוריה האנושית. ההשתתפות הייתה ללא תקדים, והתוצאות היו, בפעם הראשונה זה 30 שנה, שבחרו ממשלת רוב. ואני שמח לומר שכנשיא הודו שנבחר בזמנה של הממשלה הקודמת שמחתי שהמעבר מממשלה שנבחרה בצורה דמוקרטית אחת לממשלה שנייה היה מעבר מאוד חלק.
כמו הכנסת, גם בפרלמנט ההודי יש כל הפעולות החשובות של הזרוע המחוקקת אשר בודקת ומפקחת על הזרוע המבצעת של הממשל ההודי. היא גם מעלה שאלות וגם בודקת בצורה מעמיקה את המדיניות שלה. הפרלמנט הוא שמחוקק את החוקים, ויש לו גם כוח פיננסי. אין מס שאפשר לגבות ללא ההסכמה של הפרלמנט ואין הוצאה שאפשר להוציא ללא האישור של הפרלמנט וללא שיקבל זאת. לכן גם אי-אפשר להוציא כסף מהאוצר ללא אישורו.
חברי הכנסת הנכבדים, הביקור שלי בישראל מתרחש בימים שבהם היחסים בין שתי הממשלות ובין שני העמים נמצאים במסלול מאוד חיובי. להודו וישראל, כשתי דמוקרטיות, יש הרבה במשותף. הקשרים בין העמים הם עוד מימי קדם. אנחנו עוד זוכרים את אותם יהודים שהגיעו לאחר רדיפות להודו, והם נחתו אצלנו בחוף המערבי לפני למעלה מ-2,000 שנה. לכל אורך ההיסטוריה, הקהילות היהודיות בהודו שמרו על מסורותיהן, פיתחו אותן והעשירו אותן. העם היהודי היה, ותמיד יהיה, חלק בלתי נפרד מן החברה ההודית.
אדוני היושב-ראש, גם ישראל וגם הודו נאבקו במקביל כנגד השלטון הבריטי. למנהיגים שלנו היו שיטות שונות, אך הם קיבלו את השראתם מאותם ערכים ואידיאלים. הופתעתי ושמחתי לשמוע שהמנהיג העולמי היחיד שתמונתו תלויה בביתו של בן-גוריון במדבר הוא מהטמה גנדי.
לאחר שזכינו בעצמאות, שתי המדינות שלנו פנו לדרכים שונות. עם זאת, העם ההודי תמיד העריך את החדשנות בישראל – בתחומי החקלאות, במערכת של הקיבוץ וגם בהישגים המופלאים שלכם בתחומי המדע וההנדסה. אנחנו מעריכים מאוד את הנחישות שבה האוכלוסייה היהודית עלתה ממעמקי הסבל עם רוח חזקה, ובכך בנו את אומתם והפכו אותה למה שהיא היום – חברה שהיא גם מתקדמת וגם משגשגת, המובילה בהמון תחומים. כאשר מכריזים על הזוכים בפרס נובל אנחנו רואים לעתים קרובות שמות זוכים בוגרי האוניברסיטה העברית או הטכניון, וכידידי ישראל, אנחנו תמיד שמחים בהצלחת המדענים.
שתי המדינות שלנו כוננו קשרים דיפלומטיים מלאים ב-1992, ומאז שיתוף הפעולה שלנו רק גדל וצמח. הודו זוכרת בתודה את הסיוע שנתנה ממשלת ישראל כשנחלצה לזרז אספקת נשק וציוד לחימה להודו כאשר הודו נזקקה להם בדחיפות ב-1999. אנו גם מעריכים את התמיכה שקיבלנו מישראל כאשר הודו ביקשה מקום במועצת הביטחון. בכך קולה של הודו נשמע בקרב המדינות המתפתחות באו"ם ובארגונים רב-לאומיים. הודו מאמינה שאין דרך טובה יותר לפתור בעיות מאשר באמצעות משא-ומתן ובדרכים של דיאלוג בשלום.
נוכחנו לדעת שהמבנה האדמיניסטרטיבי של גופים בין-לאומיים אינו אפקטיבי דיו ואינו מסוגל לאכוף את החלטותיו. האומות המאוחדות נוסדו בסוף מלחמת העולם השנייה, ומוסדות הארגון כיום צריכים להיות יותר אחראיים ולהתמודד עם האתגרים של העולם. גם המבנה שלו, הפיננסי והאדמיניסטרטיבי, צריך להשתנות כדי שישקף טוב יותר את העולם המשתנה.
חברים נכבדים, המדיניות של הודו הייתה לבנות קשרים איתנים עם ישראל, לטובת שני הצדדים, ואנו נמשיך לעשות כן. נמשיך בקו זה באמצעות ביקורים רמי-דרג וחילופי משלחות. בקרוב נציין 25 שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים עם ישראל, ואנחנו רוצים להרחיב את החזון של השותפות בעתיד.
ממשלת הודו יזמה מדיניות כלכלית חדשה, בדגש על החדשנות ועל הצד הכלכלי, כדי להאיץ את השינוי החברתי והכלכלי בהודו. המדיניות הזאת מיועדת להגביר את הפריון בתחום החקלאות, לקדם את הייצור, להגביר את התעסוקה ולקדם גם כן את מגזר השירותים. הודו וישראל יכולות לפעול יחדיו בכל אחד מהתחומים האלה.
מכובדי, המרכז אצלנו הוא החקלאות, ולכן המדיניות שלנו הייתה שיהיו לנו יותר גידולים על כל שטח חקלאי ובפחות השקיה, ולכן אנחנו צריכים ללמוד עוד יותר את תחום ניהול החקלאות. אנחנו רואים שיש לנו באזור אחד הרבה גשמים ושיטפונות ובאזור השני יובש. המדענים שלנו צריכים לשתף פעולה בהתמודדות עם אתגרים אלה. אנחנו גם מעוניינים בסיוע בניקוי הנהרות שלנו, לרבות הגנגס הקדוש.
אנחנו רוצים להגדיל את מגזר הייצור מבַּית של ממשלת הודו, ויצאנו בקמפיין שנקרא "Make in India". החדשנות בישראל, הטכנולוגיה של ישראל, יכולה לסייע לנו להרחיב את הייצור בהודו. השותפות, בעיקר בתחום הצבאי, יש לה פוטנציאל לייצר שווקים חדשים ולייצר מקומות עבודה חדשים, גם בהודו וגם בישראל. בשתי המדינות אנחנו רואים שמגזר השירותים גדל, וזה אחד המקומות שבהם אנחנו יכולים להשלים אלה את אלה. הודו היא יצואנית תוכנה, מהגדולות בעולם – יותר מ-400,000 מהנדסים דוברי אנגלית מסיימים את האוניברסיטאות מדי שנה; מספר הסטרט-אפים בהודו יחצה את ה-10,000 בשנתיים הבאות.
אני שמח שממשלת ישראל פתחה את הקונסוליה בבנגלור, שזה למעשה "מישור הסיליקון" של הודו.
גבירותי ורבותי, לאחר שביקרתי ב-114 מוסדות להשכלה גבוהה בהודו, בחרתי להדגיש את פיתוח קשרי החינוך בין המוסדות להשכלה גבוהה בהודו לבין אוניברסיטאות בארצות אחרות. הודו הפיקה מתוכה מנהלים ומהנדסים מהמעלה הראשונה, ואלה נחשבים ביותר בכל מיני חברות חשובות. שני המנכ"לים, גם של "מיקרוסופט" וגם של "גוגל", הם בוגרי מכללות ואוניברסיטאות בהודו.
בעשור הקרוב הדגש במוסדות החינוך שלנו יהיה בחיזוק החדשנות והמחקר. משלחת של סגני נשיאים של אוניברסיטאות ומכוני מדע הצטרפו אלי בביקור זה, ואני בטוח שהקשרים שלהם עם מקביליהם בישראל יביאו לשיתוף פעולה בכל מיני תחומים, מחלל ואבטחת סייבר עד לבניית ערים חכמות.
גבירותי ורבותי, אנחנו בהודו שמחים שאזרחי ישראל, במיוחד מהדור הצעיר, נהנים לנסוע ברחבי הודו. הם רואים בהודו, ובצדק, יעד בטוח ומזמין, שבו הם תמיד מרגישים בבית. אמרו לי שמדברים עברית בכפרים בצפון הודו – הם לומדים עברית – ושהאוכלוסייה שם גם נהנית מחומוס.
הקהילה היהודית בהודו הייתה מאז ומתמיד חלק בלתי נפרד מן הפסיפס החברתי, הכלכלי והתרבותי של הודו. לאחרונה חידשו הרשויות המקומיות את בתי-הכנסת של פאראוור, של צ'אנמאנגאלם ליד קוצ'ין במדינת קראלה. המוסדות האלה הם עדות גאה למסורת היהודית ההודית. נאמר לי על-ידי אחד מן היהודים שמוצאם בהודו, שהכפר שלו בקוצ'ין הוא אולי המקום היחיד בעולם שבו שוכנים גם בית-כנסת, גם מסגד, גם מקדש וגם כנסייה זה לצד זה באותו רחוב. יהודי מומבאי הותירו חותם על המסורת הארכיטקטונית של העיר, על עולם הבנקאות, בזירה הספרותית ואפילו בבוליווד.
מכובדי, בין הודו לבין ישראל מפרידים שני ימים, אך הן מאוחדות באמונתן בכוחה של רב-אנפיות ודמוקרטיה. אפשר לומר שהשנה היא השנה ה-50 שהכנסת שוכנת במשכנה המרהיב, הירוק. אני מביא אפוא ברכות לחברי הכנסת, ואני שוב מודה לכם על הכבוד שהנחלתם לי בכך שאפשרתם לי לדבר אליכם. אני מזמין אתכם לבוא לבקר בהודו, לפגוש את עמיתיכם ולהעשיר את היחסים בינינו. תודה רבה.
(מחיאות כפיים)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מודה להוד מעלתו נשיא הודו, ומתכבד להזמין את ראש ממשלת ישראל, חבר הכנסת בנימין נתניהו, לשאת דברים בפני מליאת הכנסת. בבקשה, אדוני.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
אדוני נשיא המדינה ראובן ריבלין, מכובדי יושב-ראש הכנסת, מכובדַי נשיאת בית-המשפט העליון ואישי ציבור אחרים, שרים, חברי כנסת, יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת הרצוג, הנשיא מוקהרג'י, ברוך בואך לישראל ולירושלים. הביקור שלך הוא ביקור היסטורי. בפעם הראשונה מגיע נשיא הודו לישראל, נשיא הדמוקרטיה הגדולה בעולם מגיע לדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
כולנו מתפעלים, אדוני הנשיא, מהשינויים שעוברת הודו בשנים האחרונות: כלכלה צומחת, יציאת מאות מיליונים ממעגל העוני, תהליכי פיתוח מרשימים. הודו היא מדינת ענק, ישראל היא מדינה קטנה, אבל יחד אנחנו עושים דברים גדולים מאוד במדע, בטכנולוגיה, במסחר, בסייבר, בחקלאות, באנרגיה, במים, וכן, גם בביטחון. קצב השינויים בעולם החדש הוא חסר תקדים בהיסטוריה האנושית, והוא פותח בפנינו פוטנציאל אדיר לשיתופי פעולה מגוונים.
אדוני הנשיא, העתיד שייך לאלה שמגלים כושר המצאה וחדשנות, ושני עמינו מצטיינים בזה. אנחנו פועלים לממש יחד את פוטנציאל החדשנות כדי להביא רווחה ושגשוג לארצותינו, הרבה יותר רווחה, הרבה יותר שגשוג, כי הפוטנציאל הוא פשוט ללא הגבלה.
בין הודו לישראל קיימים פערים עצומים של שטח ואוכלוסייה, אבל בצד זאת יש גם קווי דמיון בולטים שקושרים אותנו אלה לאלה. הקשר הראשון הוא תרבותי. שתי התרבויות שלנו הן מן העתיקות בעולם, וזהו הבסיס האמיתי שבאמצעותו אנחנו חובקים יחד את העתיד. תרבות של פילוסופיה, של חוכמה, של ספרות, של חיפוש אחר האמת, של חיפוש אחר סודות החיים וסודות היקום.
דודי אלישע נתניהו המנוח, שהיה פרופסור למתמטיקה בטכניון, נהג לספר לי בהערצה על גאוניותם של המתמטיקאים ההודים. לנו היהודים יש איינשטיין, הוא היה פיזיקאי, לכם ההודים יש רמנוג'אן, וגם מתמטיקאים ופיזיקאים אחרים.
הרבה לפני שמדינותינו זכו בעצמאות מן השלטון הבריטי, פחות או יותר באותו זמן, היו בנו מי שרותקו לתרבותו של האחר ולמאמץ לעצמאות של האחר – שאתה נטלת בו חלק, אדוני הנשיא. ראש הממשלה הראשון שלנו בן-גוריון דיבר כבר ב-1930 על הרצון הכביר של עמי הודו לביטוי לאומי ופוליטי עצמי. ומנגד, המשורר ההודי הנודע טאגור, זוכה פרס נובל לספרות ב-1913, טען שהציונות היא אחד הבסיסים של השלום והצדק העולמיים. טאגור ראה בעמנו גשר בין מזרח למערב, ובכך כיוון לדעתו של אבי הציונות הרצל, שהדגיש שמדינת היהודים תהיה גשר בין אסיה לאירופה, דבר שמתחולל היום הלכה למעשה.
הקשר השני בינינו הוא המחויבות לדמוקרטיה. דמוקרטיה היא לא רק צורת משטר, היא משקפת דרך חיים וערכים עמוקים של חופש והתנגדות לעריצות. ואכן, מול כל האתגרים הכבירים האלה של מלחמה בקנאות ובטרור שפקדו את שתי מדינותינו, גם ישראל וגם הודו שמרו על דמוקרטיה למופת במשך שבעה עשורים. ואתה, אדוני הנשיא, הרי בקי בכל נפתולי הדמוקרטיה, הספקנו לדבר קצת בלשכת היושב-ראש; היית גם שר אוצר, וודאי מי שכיהן כאן כשר אוצר יודע את הקשיים והמכשולים שיש בכל תהליך דמוקרטי. הדמוקרטיה היא לכאורה רעשנית – לא לכאורה – לפעמים היא תזזנית; יש הטוענים שהיא לא יעילה. אני טוען שהיא השיטה הכי יעילה לניהול עמים קטנים ועמים גדולים כאחד, כי היא רותמת את כוחות היצירה הגלומים בכל אזרח ואזרח והיא מאפשרת פתרון של סכסוכים בדיונים, בוויכוחים, בסופו של דבר – בהחלטה בקלפי. ובכן, זהו קשר רב-עוצמה, הקשר התרבותי והקשר הדמוקרטי.
אבל יש גם קשר שלישי, ואתה התייחסת אליו בדבריך, וזה הקשר הטכנולוגי-מדעי. כשלמדתי באוניברסיטת MIT בארצות-הברית פגשתי סטודנטים רבים מהודו והתרשמתי מכישרונם ויכולתם. עכשיו סיפר לי שר האוצר כחלון, שבקורס שהוא לקח לא רחוק משם, באוניברסיטת הרווארד, שבעה מתוך עשרת המרצים היו הודים. יש אומרים שבמקומות מסוימים בעמק הסיליקון בקליפורניה שומעים שתי שפות: עברית והינדית, על כל ניביה, ופה ושם שומעים גם קצת אנגלית; זאת כמובן הגזמה. אבל הגיע הזמן, וזאת הנקודה, שהטכנולוגים והיזמים שלנו – לא רק האקדמאים – הטכנולוגים והיזמים שלנו יפגשו האחד את השני הרבה יותר, לא בקליפורניה אלא בארצותינו, בסיליקון-ואדי בישראל ובבנגלור אצלכם.
אדוני הנשיא, אנחנו מקדמים, כפי שאמרת, את ישראל כמדינה מובילה בביטחון סייבר. אנחנו פותחים מרכז גדול מאוד – הוא כבר פתוח והוא נבנה – בבאר-שבע, באוניברסיטת בן-גוריון, עם פארק תעשייתי שאליו באות החברות הגדולות ביותר בעולם. אנחנו נשמח מאוד, אדוני הנשיא, אם מתמטיקאים הודים ויזמים הודים יבואו לשתף אתנו פעולה בעמק הסיליקון הזה, ואני מבטיח לשלוח משלחות גומלין לבנגלור. זה מאוד מאוד חשוב.
ואכן, ראש ממשלת הודו ידידי נרנדרה מודי ואנוכי סיכמנו על שיתוף פעולה כלכלי וטכנולוגי בין ישראל להודו בהיקפים חסרי תקדים; כבר עכשיו זה מתרחש, ובראש ובראשונה במימוש רפורמת ארבעת הצבעים שהוא הציג כיעד לאומי להודו – ארבעת הצבעים של הדגל ההודי: כתום – לפיתוח אנרגיית השמש, ירוק – לפיתוח החקלאות, לבן – לפיתוח משק החלב, וכחול – לשיפור איכות המים. ראש הממשלה מודי אמר לי – אנחנו משוחחים בתדירות בטלפון, גם נפגשנו באו"ם קודם לכן – הוא אמר לי בשיחתנו האחרונה: אנחנו רוצים את ישראל. הוא אמר לי: אינני יכול לממש את מהפכת הצבעים בלעדיכם.
אדוני הנשיא, אני רואה זאת כמחמאה עצומה למדינתנו. ישראל שמחה להירתם למשימה זו. לנו יש מדינה שטופת שמש שמפתחת מערכות סולריות מתקדמות; המצאת הטפטפות מאפשרת לנו להשקות אדמות צמאות ולהילחם בהצלחה במדבור; יש לנו חידושים חקלאיים שמסייעים להגדיל יבולים ולשפר את איכותם; תנובת החלב של הפרה הישראלית בממוצע היא הגבוהה בעולם, יותר מפרה הולנדית או פרה צרפתית או כל פרה אחרת; בנינו מתקנים עצומים להתפלת מים, שמשפרים בצורה דרמטית את מצב משק המים שלנו בכלל ובאזורים צחיחים בפרט. אדוני הנשיא, תפוקת המים שלנו מגשמים ירדה בחצי ב-67 שנות עצמאותנו. האוכלוסייה שלנו גדלה פי-עשרה, התל"ג לנפש שלנו גדל פי-40, ואין לנו בעיית מים, פתרנו את זה. כמובן, גם במיחזור מים ובטכנולוגיות אחרות שאנחנו מובילים בהן, ואנחנו נשמח להעמיד את הטכנולוגיות האלה לרשותה של הודו.
אדוני הנשיא, יש מחיר לכך שישראל והודו הן שתי דמוקרטיות פלורליסטיות, גאות בעברן וחובקות בפתיחות את העתיד: שתי המדינות שלנו מותקפות על-ידי גורמי טרור קיצוניים שהחירות שלנו מאיימת עליהם ועל כל השקפת עולמם. נגע הטרור הוא אתגר שגם מדינתך וגם מדינתנו מתמודדות אתו שנים רבות. אנחנו מתמודדים נגדו בנפרד ולצערי גם ביחד, כפי שאירע במתקפת הטרור הקשה במומבאי לפני שבע שנים, שאחד היעדים בה היה בית-חב"ד. לטרור הרצחני שמכוון נגד חפים מפשע אין שום הצדקה מוסרית, יש להילחם בו בכל הכוח, וכך אנחנו עושים בימים אלה, שבהם אזרחי ישראל מותקפים על-ידי פורעים מוסתים.
בצד שאיפתנו לדו-קיום ושלום, והייתי אומר כדי להשיג דו-קיום ושלום, אנחנו חייבים להבהיר לאויבינו שהטרור לא ינצח אותנו ושהטרור איננו משתלם, גם לא טרור של מתאבדים. על כן החלטנו אמש בקבינט, שנוסף על הריסת בתי מחבלים, לא נאפשר בנייה מחדש של בתים במקום שבו נהרסו אותם בתי מחבלים; נחרים את רכושם של מחבלים שביצעו פיגועים; נשלול תושבות קבע למפגעים; ונתגבר את כוחות המשטרה בערים ובצירים בחיילי צה"ל. זוהי חובתנו כהנהגה אחראית, לעמוד איתן נוכח טרוריסטים שאינם מהססים ליטול חיים.
בנוסף, נפעל נגד המסיתים שמפיצים עלילות דם כדי להניע פעולות רצחניות נגדנו. יותר ויותר הם עושים זאת באינטרנט. גל הקנאות העצום ששוטף את המזרח התיכון ואת העולם כולו מונע מן החיבור בין האסלאם הקיצוני והפייסבוק. הבערות, החזרה לימי-הביניים המוקדמים, פוגשות את הטכנולוגיה ורותמת אותה לצורכיהן, וכך נסחפים המוני צעירים אחר ההזיות הרצחניות והשקריות של "דאעש" וכך נסחפים צעירים וילדים פלסטינים להזיות הרצחניות והשקריות של הקנאים האסלאמיסטים סביבנו, ולצערי גם בתוכנו, שמפיצים את השקר כאילו אנו רוצים להרוס את מסגד אל-אקצא או לשנות את הסטטוס-קוו בהר-הבית. זה שקר, ושקר גדול.
אנחנו אלה ששומרים בקפדנות על האתרים המקודשים לכל הדתות, בירושלים ובכל מקום במדינתנו. אנחנו מכבדים כל אמונה דתית ממש כפי שבהודו חיים בעלי אמונות שונות זו מזו, וכל מאמץ שאתם עושים לשמור על הכבוד ההדדי – אנחנו עושים אותו גם כן. אבל, כשהסתה דתית מציתה תבערה דתית ובשורת הקנאות מחוללת אלימות נוראה, חייבים לומר: עד כאן. לא ניתן לקיצונים להחריב את מה שבנו דורות רבים בעמל וביזע. ולא נעלמים מעיני המאמצים של ראשי רשויות, מנהיגי ציבור בתוך הקהילה הערבית של אזרחי ישראל, שרוצים להחזיר את הדו-קיום ועומדים באומץ – לא מספיק עדיין, אבל מתחילים לומר את הדבר: אל תהרסו לנו את המדינה, אל תהרסו את הדו-קיום. אני מעריך את מה ששמעתי ואני מקווה לטובת כולנו שנשמע יותר, כי הקנאות הדתית שוטפת בשנים האחרונות את כל המזרח התיכון. היא מפוררת מדינות, היא מביאה לטבח המוני של מאות אלפים, להגלייתם של מיליונים, וכל דרך להילחם בזה היא חשובה.
קנאי הדת הורסים אוצרות תרבות עתיקים ואתרים היסטוריים שנשתמרו במשך מאות ואלפי שנים. רק תאר לך, אדוני הנשיא, שיד זדונית הייתה מחריבה את מקדשי הודו המפורסמים או את ה"טאג' מאהל". זה מה שקורה בפועל במרחב שסובב אותנו. ואל מול נחשולי הרצח ההמוני ששוטף את אזורנו, ישראל היא אי של יציבות גם בימי טלטלה אלה. אנחנו מתמודדים עם הטרור, אנחנו מתמודדים עם איומים מתמשכים להשמיד את מדינתנו, ואנחנו יכולים להם. הם לא ישיגו את מבוקשם. אנחנו נחושים לתת להם מענה.
אדוני הנשיא, מה שגורמי הטרור עוד עושים הוא לנסות לסכל בכל דרך התפייסות ותהליך שלום. אני מבקש לומר לך: ישראל רוצה שלום. אני רוצה שלום. אני מעוניין בחידוש המשא-ומתן לשלום עם שכנינו הפלסטינים באופן מיידי, ללא תנאים מוקדמים. וזה יהיה משא-ומתן קשה, כי כדי שנשיג שלום הטרור חייב להיפסק, וסידורי ביטחון אמיתיים חייבים להיות בשטח. ומעל לכול, כדי שיושג שלום, הפלסטינים יצטרכו סוף-סוף להכיר בזכות קיומה של מדינת הלאום של העם היהודי. הם מבקשים מאתנו להכיר במדינת הלאום שלהם – יואילו להכיר במדינת הלאום שלנו. לא נקבל מציאות של מדינה שכנה שממשיכה להתקיף אותנו וחותרת להשמיד את מדינתנו. השלום שאנחנו מייחלים לו חייב להיות שלום אמיתי, שלום בטוח ושלום לנצח.
אדוני הנשיא, אני יודע שאתם שותפים לשאיפתנו לשלום וגם לביטחון, ובכלל אני חייב להגיד לך שאנחנו מרגישים אמפתיה גדולה, חיבה גדולה לעם ההודי. יש בתוכנו גשר חי של שבט בני מנשה הנפלא, שבניו עלו מהודו לישראל, עולים מהודו לישראל, ובאהבת ישראל, בצניעות מיוחדת, בהתגייסות עצמית מרשימה, הם נקלטים כאן, אבל גם יוצרים את אותו גשר חי בין שני עמינו.
הודו, כפי שאתה יודע, היא יעד מוביל לתרמילאים מישראל. עשרות-אלפי ישראלים מבקרים בהודו מדי שנה, בעיקר צעירים משוחררי צבא, אבל גם מבוגרים ומשפחות שלמות. וזה נכון, יש בהודו כפרים שלמים שבהם מוצבים שלטים בעברית, שתורמים להרגשת הבית אצל המטיילים. הם חוזרים מוקסמים, ממש כך, מארצך, שמתאפיינת בעושר התרבותי, מהמגוון הכמעט אין-סופי של מראות וצבעים. אבל דווקא אירוע אחד, שקשור במטיילים, סימן לאחרונה את הקשר המיוחד שהולך ומתהדק בין הודו וישראל – ברעידת האדמה האחרונה שפקדה את נפאל, היו אלה הודו וישראל ששלחו את משלחות החילוץ הגדולות ביותר כדי לעזור לעם הנפאלי במצוקתו. לא רק ששלחנו משלחות חילוץ, הן שיתפו פעולה ביניהן. ואני צלצלתי לידידי ראש הממשלה מודי להודות לו על שיתוף הפעולה. הוא העמיד מטוסים, שדות תעופה, לרשות המשלחות שלנו. ואז הוא אמר לי משפט מאוד משמעותי; הוא אמר לי: אני רואה בשיתוף הפעולה בינינו, בין הודו וישראל, לטובת העם בנפאל, מופת לאחווה בין האומות.
מכובדי הנשיא, אני רואה בביקורך בישראל נקודת ציון היסטורית לתהליך התפתחות האחווה בין שתי האומות שלנו. זה בא לידי ביטוי בכל מה שתיארתי; זה בא לידי ביטוי בשינוי דפוסי ההצבעה המסורתיים של הודו בפורומים הבין-לאומיים על מנת לתת ביטוי למה שמתרחש בפועל, בשטח, בין העמים, בין הממשלות, בין המדינות. זה יכול להיות לא רק מופת לאחווה בין האומות אלא גם סימן לעתיד – מה רצון טוב, גאוניות אנושית, רתימת עמים, יכולים לעשות לטובת עתיד האנושות כולה. ובכן, ברוך בואך לישראל. ברוך בואך לירושלים. ברוך בואך, ידיד אמת.
(מחיאות כפיים)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מודה לראש ממשלת ישראל חבר הכנסת בנימין נתניהו, ומתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג לשאת דברים.
<יצחק הרצוג (המחנה הציוני):>
תודה רבה.
כבוד נשיא מדינת ישראל מר ראובן רובי ריבלין; אורחנו הנכבד, נשיא הודו, הוד מעלתו פרנב מוקהרג'י; השר וחברי הפרלמנט ההודי, וכל חברי המשלחת הנכבדה שהגיעה אלינו מהודו; יושב-ראש הכנסת מר יולי יואל אדלשטיין; ראש הממשלה בנימין נתניהו; שרי הממשלה; נשיאת בית-המשפט העליון השופטת מרים נאור; חברי סגל א' של המדינה; שגריר הודו בישראל ושגריר ישראל בהודו; ראשי הנציגויות הזרות והעדות הדתיות; מוזמנים מהתאחדות יוצאי הודו בישראל; אורחות ואורחים נכבדים, אורחנו הנכבד, כבוד הנשיא, הנשיא מוקהרג'י, זכות גדולה נפלה בחלקי לברך אותך בשם האופוזיציה בכנסת. האופוזיציה שאני עומד בראשה מורכבת ממפלגות שונות ומגוונות ומחברות וחברי כנסת יהודים, מוסלמים ונוצרים. אתה הנשיא הראשון של האומה ההודית הגדולה המבקר בישראל, וזוהי זכות גדולה לברך את פמלייתך המרשימה בברכת ברוך הבא בשערי ירושלים, בירת ישראל.
הודו, כידוע לך, מוזכרת כבר בתנ"ך, שבו מסופר על המלך אחשוורוש המולך מהודו ועד כוש. הקהילה היהודית, שכבר דיברת עליה, שמוצאה מזה אלפי שנים מאזורים שונים ברחבי הודו, התרכזה במאות השנים האחרונות בקוצ'ין, במהאראשטרה ובמומבאי. הזמנתי לכאן היום יהודים שעלו מהודו כדי שסיפורה של עלייה זו יסופר בתודעת עמך ועמנו, וביניהם ג'ון גחטן, שליוותה את אבי חיים הרצוג בעשרות שנות פעילותו הציבורית, ובמיוחד כנשיא מדינת ישראל. ממנה וממשפחתה למדתי בשקיקה עוד בנעורי על התרבות ואורח החיים הייחודי של עמך ומולדתך; על הטעמים, הריחות והצבעים, ואפילו על הקריקט.
שני העמים שלנו, אדוני הנשיא, קיבלו את עצמאותם באותה שנה בערך, בעקבות השלטון הבריטי, אך עשרות בשנים, מנימוקים פוליטיים בלבד, התעכב החיבור בין מדינותינו, והוא הפך רק בשנים האחרונות לסיפור אהבה של ממש.
דמותו הייחודית של מהטמה גנדי, שהוזכרה כאן שוב ושוב, כלוחם חירות שהתנגד לכל סוג של טרור ואלימות, נצרבה בתודעה הלאומית שלנו, אך מדינותינו שנים רבות התנהלו במקביל. ניסיונותיהם של מנהיגים ישראלים – והזכרת את דוד בן-גוריון, אבל גם נזכיר את דוד הכהן, היושב-ראש הראשון של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת – שניסו לטוות את הקשרים בין המדינות מעת לידתן, לא הצליחו. הודו העדיפה להיות בלתי מזוהה. תהליך השלום עם הפלסטינים, ששיאו בהסכמי אוסלו בשנות ה-90, בתקופתה של ממשלת רבין, פרץ את הסכר, כוננו הקשרים, ובעשור האחרון, בעקבות ביקורו של ראש הממשלה המנוח אריאל שרון בדלהי, הם עלו על אוטוסטרדה מרשימה של שיתוף פעולה ועוצמות יוצאות דופן.
רצח רבין לפני 20 שנה היה אתגר עצום לדמוקרטיה שלנו, בדיוק כפי שעבורכם היווה רצח מהטמה גנדי ורצח ראשי הממשלה אינדירה גנדי ורג'יב גנדי אתגר עצום גם הוא. ידענו שני העמים להתגבר, להמשיך הלאה ולדבוק בדמוקרטיה.
הודו היא מושא לערגה בכתיבתם של סופרים ומשוררים ישראלים דגולים, מעזריאל קרליבך ועד א"ב יהושע, ומושא לסקרנותם של עשרות-אלפי ישראלים, מרביתם צעירים, המגלים, כפי שסופר כאן, מדי שנה את צפונותיה של הודו ואת עמה כעולם מופלא אחר, חדש.
מעבר לכל אלו, זה שנים מרתקת אותי אישית היכולת שלכם לשלב את בני המיעוט המוסלמי בכל מעגלי החיים של הפוליטיקה והממשל, כולל בעמדות הביטחוניות הרגישות והבכירות ביותר. זהו אתגר לאומי עצום, ולוואי שנלמד ממנו. וכמובן, מרתקת אותי חוקתכם, המתמודדת בצורה מיוחדת עם סוגיות של דת ומדינה. כן, יש לנו בהחלט מה ללמוד מכם, אדוני הנשיא, ומניסיונכם ומהשקפת עולמכם המתונה.
הגודל של מדינתך הוא בלתי נתפס בעינינו, אף שלא פעם חושב הצופה הממוצע בתקשורת העולמית שאנחנו לפחות בגודל שלכם, וכי בעולם למעלה ממיליארד ישראלים. בסך הכול אנחנו 8 מיליון ישראלים, וזה מסובך דיו. אז נשמח לשמוע ממך כיצד עומדים בראשה של אומה בת מיליארד ו-200 מיליון נפש. ואולי דווקא בשל כך, אדוני הנשיא, אנחנו מתחברים להודו בצורה כה מיוחדת. יש פה חיבור מיוחד של שני עמים עתיקים, דמוקרטיים, נבונים ויצירתיים, המאוימים באיומים חיצוניים ופנימיים, ומסוגלים יחדיו לשתף פעולה כמעט בכל תחום, כפי שאמרת, לטובת מדינותינו ולטובת האנושות כולה. זה בא לידי ביטוי במדע, בחקלאות, בתרבות, בתעשייה, ביהלומים, בטכנולוגיה העילית, במה לא. חלומן של שתי המדינות חייב להיות צמצום העוני והפערים החברתיים וחלוקה צודקת יותר של ההון – משימה שאתה מגויס אליה במלוא כוחך בשל מעמדך הייחודי בכלכלה העולמית ובארצך.
אנחנו מקבלים אותך אפוא בהכרה, בהוקרה ובכבוד גדול ורואים בביקורך אבן דרך היסטורית. כבר נאמר כאן כי אתה מגיע אלינו בעת שהטרור מכה באזרחינו בכל הכלים: ירי, דריסה, דקירה והשלכת אבנים ובקבוקי תבערה. קברנו אתמול והבוקר אזרחים תמימים שנסעו באוטובוס בבירתנו ירושלים, וליווינו בדאגה פצועים לבתי-החולים. זוהי מתקפת טרור רצחנית, אכזרית ונפשעת. גם אתם, כפי שנאמר כאן, חוויתם לא מעט טרור ומלחמות בהיסטוריה שלכם, וכולנו זוכרים ומזכירים את פיגוע הטרור במומבאי ב-2008, שבו נקטלו שמונה יהודים וישראלים. אין גבולות לטרור, ולכן שיתוף הפעולה בין הכוחות הדמוקרטיים הנאורים הוא חיוני, ואתו אפשר לרתום את מדינות המזרח התיכון המתונות הרואות בטרור איום חמור.
כבוד הנשיא, לא איבדנו את השאיפה והחלום להגיע להסדר עם שכנינו הפלסטינים, להבטיח להם את מדינתם לצדה של מדינת ישראל ולחיות עמה בביטחון ובשלום. צריך לחלום ולא לוותר. הרוב הדומם בשני העמים רוצה בזה. לשם כך יש צורך באומץ לשנות, צורך להכיר במציאות, להפסיק לטמון את הראש בחול ולהיקלע לפחד ולייאוש. מנהיגי שני העמים חייבים לראות זאת כשליחותם ההיסטורית – להביא להיפרדות בין העמים. כאן באזור שלנו לא מכירים את ההיסטוריה שלכם, ומה שאתם עברתם כדי להגיע לפתרון ולהיפרדות בארצכם. חשוב שנתאר ונספר כאן באזור שלנו את אומץ הלב העצום שנדרשו לו המנהיגים שלכם בכינון מדינתכם משני צדי המתרס, ובראשם המורה שלך, ג'ווהרלל נהרו, ראש ממשלתה הראשון של הודו. כאן באזור אנחנו לא מכירים את מהומות הדמים ואת האלימות שפרצו בעקבות ההסכם שכונן את עצמאותכם. אבל אין ספק, בראייה היסטורית, בצדקת החלטתכם. את זה בדיוק אנחנו צריכים כאן באזור הקטן והמיוחד והרגיש שבו אנו חיים. קולה של הודו ולקחיה ההיסטוריים יכולים בהחלט לתרום לתהליך הזה, כמו שקולה חשוב וחיוני במאמץ מול הפונדמנטליזם הקיצוני המגיע אלינו מאיראן ומ"דאעש".
מכובדנו, העיתונאי הישראלי הידוע עזריאל קרליבך פרסם ב-1956 ספר מיתולוגי ששמו "הודו – יומן דרכים", ספר שעליו מתרפקים דורות של ישראלים הלומדים על הודו; ושערך אותו ברבות השנים טומי לפיד, אביו של ידידנו הנמצא כאן, חבר הכנסת יאיר לפיד. קרליבך מסיים את הספר בתארו שיחה שקיים עם נהרו, וכך הוא כותב, ואני מצטט: הזכרתי את הקשיים המדיניים, שכנראה קשה להתגבר עליהם, והפלטתי דרך אגב – אמרתי לו: ובכן, השאלה היא מה לעשות. נהרו נעץ בי מבט ארוך, שאפשר כי כל הטרגדיה האישית שלו הייתה צפונה בו, ואמר לי: רואה אתה? זו שאלה אופיינית לאיש אירופה. מדוע? שאלתי. והוא השיב: הודי היה שואל: מה להיות?
ברוח דבריו אלה של נהרו – ויש תשובות רבות על השאלה מה להיות – אומר לך לסיום, אדוני הנשיא, למה אנחנו זקוקים. לא תזיק לנו קצת ויפאסנה – ההירגעות והשקט ההודי המסורתי. יבורך כל דבר שיכול להרגיע את עמנו ואת שכנינו מעימות וממתח. גם כאן, בכנסת ישראל הסוערת, מה שירגיע אותנו במעט, אלה המייצגים את הפסיפס הישראלי המיוחד במינו, כל אחת ואחד באמונתו ובתפיסתו – אינני יודע אם ויפאסנה תספיק, אבל אולי תוכלו לתרום לנו קצת מהשקט ומהצניעות המאפיינים את תרבותכם ואורח חייכם.
תצלח דרכך אצלנו, כבוד הנשיא, מי ייתן וביקורך יישא פירות רבים וטובים לעם בהודו ולעם ישראל בכל התחומים, וכי תביא בשורה של שלום ושלווה לאזורנו. תודה רבה.
(מחיאות כפיים)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג.
חברי הכנסת, תמה הישיבה המיוחדת לכבוד ביקורו של נשיא הודו בישראל ואצלנו בכנסת. לאחר שניפרד משני הנשיאים נמשיך מייד בישיבה הרגילה של הכנסת ללא הפסקה.
גברתי מזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
אבקש מחברי הכנסת והקהל לקום.
מכובדי, נשיא הודו, נשיא מדינת ישראל וכבוד יושב-ראש הכנסת!
(חברי הכנסת מכבדים בקימה את צאת נשיא המדינה, נשיא הודו ויושב-ראש הכנסת מאולם המליאה.)
(תרועת חצוצרות)
<הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – משרת מילואים פעיל), התשע"ה–2015>
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
חברות וחברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בדיון. חבר הכנסת עפר שלח, יש לך שלוש דקות לשכנע אותנו, את חברי הכנסת. עוד דקה בבקשה. חברות וחברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו ממשיכים בדיונים. רבותי, אנחנו לא יכולים להמשיך בדיון עד שאתם לא נרגעים כאן באולם.
<עפר שלח (יש עתיד):>
אפשר?
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
כן, חבר הכנסת שלח, בבקשה.
<עפר שלח (יש עתיד):>
תודה, גברתי היושבת-ראש. למי שזוכר, לפני ששקענו בוויפאסנה במהלך הנאומים, עמד פה שר הרווחה והקריא את תגובת משרד הביטחון, שהודיע על תמיכתו בחוק שאני מעלה פה היום. שר הביטחון איננו באולם; את סגנו ראיתי פה קודם. אני מניח שהוא נמלט מפני הצורך להצביע נגד חוק שהוא תומך בו. חבר הכנסת ינון מגל, אתה חתום על החוק הזה יחד אתי, אני יודע שאנשי המילואים יקרים לך. חבר הכנסת יואב קיש חתום על החוק הזה יחד אתי, אני יודע שהם יקרים גם לו.
העסק הוא מאוד מאוד פשוט, רבותי וגבירותי: 26 מיליון שקל בצד אחד, אנשי המילואים בצד השני, המצפון שלכם באמצע. תודה רבה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחבר הכנסת שלח.
רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. על-פי בקשת הקואליציה, ההצבעה תהיה שמית. גברתי מזכירת הכנסת, בבקשה, להתחיל בהצבעה.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח
טלב אבו עראר – אינו נוכח
יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
מיכאל אורן – אינו נוכח
דוד אזולאי – אינו נוכח
ישראל אייכלר – נגד
רוברט אילטוב – אינו נוכח
אלי אלאלוף – נגד
קארין אלהרר – אינה נוכחת
זאב אלקין – אינו נוכח
דוד אמסלם – נגד
אופיר אקוניס – נגד
גלעד ארדן – אינו נוכח
אורי אריאל – אינו נוכח
זאב בנימין בגין – אינו נוכח
זוהיר בהלול – אינו נוכח
נאוה בוקר – נגד
דוד ביטן – נגד
מיכל בירן – בעד
מירב בן ארי – נגד
אלי בן-דהן – נגד
יואב בן צור – נגד
איל בן ראובן – בעד
יחיאל חיליק בר – אינו נוכח
איתן ברושי – בעד
עמר בר-לב – בעד
ענת ברקו – נגד
יוסף ג'בארין – אינו נוכח
באסל גטאס – אינו נוכח
אילן גילאון – אינו נוכח
זהבה גלאון – אינה נוכחת
יואב גלנט – נגד
גילה גמליאל – אינה נוכחת
מסעוד גנאים – אינו נוכח
משה גפני – נגד
יעל גרמן – בעד
אבי דיכטר – נגד
אריה מכלוף דרעי – נגד
צחי הנגבי – נגד
יצחק הרצוג – אינו נוכח
שרן השכל – נגד
יצחק וקנין – נגד
מכלוף מיקי זוהר – נגד
חנין זועבי – אינה נוכחת
ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח
תמר זנדברג – אינה נוכחת
עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח
ציפי חוטובלי – נגד
אורן אסף חזן – נגד
דב חנין – אינו נוכח
יואל חסון – אינו נוכח
אחמד טיבי – אינו נוכח
מנואל טרכטנברג – אינו נוכח
מרדכי יוגב – אינו נוכח
יוסי יונה – בעד
שלי יחימוביץ – בעד
חיים ילין – בעד
משה יעלון – אינו נוכח
איתן כבל – בעד
אלי כהן – אינו נוכח
יצחק כהן – אינו נוכח
מאיר כהן – בעד
משה כחלון – נגד
חיים כץ – נגד
ישראל כץ – אינו נוכח
עליזה לביא – בעד
ציפי לבני – אינה נוכחת
אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
ז'קי לוי – נגד
מיקי לוי – בעד
יריב לוין – נגד
אביגדור ליברמן – אינו נוכח
יעקב ליצמן – נגד
סופה לנדבר – בעד
יאיר לפיד – בעד
ינון מגל – נגד
מנחם אליעזר מוזס – נגד
שולי מועלם-רפאלי – נגד
ירון מזוז – נגד
מרב מיכאלי – נמנעת
אורי מקלב – נגד
יעקב מרגי – נגד
אראל מרגלית – אינו נוכח
אברהם נגוסה – נגד
משולם נהרי – נגד
איילת נחמיאס ורבין – בעד
בנימין נתניהו – אינו נוכח
קסניה סבטלובה – אינה נוכחת
רויטל סויד – בעד
ניסן סלומינסקי – נגד
בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח
אוסאמה סעדי – אינו נוכח
איימן עודה – אינו משתתף בהצבעה
רחל עזריה – נגד
דניאל עטר – אינו נוכח
חמד עמאר – בעד
רועי פולקמן – נגד
עודד פורר – בעד
טלי פלוסקוב – נגד
מאיר פרוש – נגד
יעקב פרי – בעד
עיסאווי פריג' – אינו נוכח
עמיר פרץ – אינו נוכח
נורית קורן – נגד
יואב קיש – אינו נוכח
איוב קרא – נגד
מירי רגב – אינה נוכחת
מיכל רוזין – אינה נוכחת
מיקי רוזנטל – בעד
יואל רזבוזוב – בעד
יפעת שאשא ביטון – נגד
יובל שטייניץ – אינו נוכח
אלעזר שטרן – בעד
נחמן שי – בעד
סילבן שלום – נגד
עפר שלח – בעד
איציק שמולי – בעד
סתיו שפיר – בעד
איילת שקד – אינה נוכחת
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
גברתי מזכירת הכנסת, נא לחזור על שמות חברי הכנסת אשר לא השתתפו עדיין בהצבעה.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח
טלב אבו עראר – אינו נוכח
יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
מיכאל אורן – נגד
דוד אזולאי – אינו נוכח
רוברט אילטוב – אינו נוכח
קארין אלהרר – בעד
זאב אלקין – נגד
גלעד ארדן – אינו נוכח
אורי אריאל – נגד
זאב בנימין בגין – אינו נוכח
זוהיר בהלול – אינו נוכח
יחיאל חיליק בר – אינו נוכח
יוסף ג'בארין – אינו נוכח
באסל גטאס – אינו נוכח
אילן גילאון – אינו נוכח
זהבה גלאון – אינה נוכחת
גילה גמליאל – אינה נוכחת
מסעוד גנאים – אינו נוכח
יצחק הרצוג – אינו נוכח
חנין זועבי – אינה נוכחת
ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח
תמר זנדברג – אינה נוכחת
עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח
דב חנין – אינו נוכח
יואל חסון – בעד
אחמד טיבי – אינו נוכח
מנואל טרכטנברג – בעד
מרדכי יוגב – נגד
משה יעלון – אינו נוכח
אלי כהן – נגד
יצחק כהן – נגד
ישראל כץ – נגד
ציפי לבני – אינה נוכחת
אורלי לוי אבקסיס – בעד
אביגדור ליברמן – אינו נוכח
אראל מרגלית – אינו נוכח
בנימין נתניהו – אינו נוכח
קסניה סבטלובה – בעד
בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח
אוסאמה סעדי – אינו נוכח
דניאל עטר – אינו נוכח
עיסאווי פריג' – אינו נוכח
עמיר פרץ – אינו נוכח
יואב קיש – אינו נוכח
מירי רגב – אינה נוכחת
מיכל רוזין – אינה נוכחת
יובל שטייניץ – נגד
איילת שקד – אינה נוכחת
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
האם יש מישהי או מישהו באולם שלא הצביעו, לא קראו בשמו? אין. גברתי מזכירת הכנסת, נא לסכם ולהציג לנו את תוצאות ההצבעה.
אלה תוצאות ההצבעה: בעד – 31, נגד – 50, נמנע אחד. הצעת חוק שירות המילואים לא עברה.
<הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חובת יידוע מבוטחים), התשע"ה–2015>
[הצעת חוק פ/660/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חובת יידוע מבוטחים), של חברת הכנסת קארין אלהרר וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חברת הכנסת – אני לא רואה אותה.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אני פה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
חברת הכנסת כאן. ישיב כמובן שר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. גברתי, יש לך עשר דקות להציג לנו את החוק.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
תודה רבה.
גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, על-פי הנתונים של דוח מבקר המדינה, נמצאים במוסד לביטוח לאומי מיליארד שקלים – גברתי, אני ממש אודה לך אם תעזרי לי.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
חברי הכנסת. אני מבקשת מחברי הכנסת שקט באולם. שוב, מי שרוצה לדבר, בבקשה לצאת מהאולם. כל הצוות הנפלא שלנו – אנחנו מבקשים שקט. כן, גברתי.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אדוני שר הרווחה, אני אשמח לקשב שלך. אדוני שר הרווחה ויושב-ראש ועדת הרווחה, אני אשמח לקשב שלכם.
התחלתי לומר שעל-פי דוח של מבקר המדינה יש במוסד לביטוח לאומי מיליארד שקלים שהם תוצר של חוסר ידיעה של הציבור. הציבור לא יודע מה מגיע לו, הציבור לא יודע שהוא אמור לקבל כספים.
למעשה, על המוסד לביטוח לאומי צריכה להיות אחריות ליידע את הציבור בדבר הזכויות שמגיעות לו, בדבר החובות שיש לו, אבל לא עושים את זה. שום דבר. וזה מצב אבסורדי, כי האזרחים משלמים מדי חודש לביטוח הלאומי כדי שבשעה – שכולנו מייחלים שלא תבוא – כשהם יצטרכו, תהיה להם רשת, תהיה הגנה, יהיה משהו שיציל אותם מהעוני המחפיר. אבל לא, לא כך הוא. עשרות-אלפי אזרחים מוצאים את עצמם בלי רשת ההגנה, ולא בגלל שלא קיימת הזכות – המחוקק קבע את הזכות – אלא מפני שהזכות הזאת לא מיושמת ולא ממומשת; או כי לא יודעים עליה או כי מעלימים לגביה. בנוסף, אזרחים צוברים חובות ומגלים זאת בדיעבד, רק כשהריבית נכנסה לתמונה. או שאזרחים רשומים כמקבלי קצבה ובפועל הם לא מקבלים כלום. ככה נערמים להם הכספים במוסד לביטוח לאומי, והציבור נשאר חסר אונים. זכאות לדמי לידה, תשלומים של חיילים משוחררים שמגלים רק אחרי הטיול הגדול שיש להם חוב ענק שנצבר.
בואו נחשוב על משהו דמיוני: המדינה תעדכן. פעם בשנה יגיע מכתב לבית האזרח ויגיד לו מה מגיע לו, מה הוא מקבל ואיזה חובות נצברו לו – במקום שאנחנו נשלח את האזרחים לכל החברות שעוזרות להם לממש את הזכויות; במקום שישלמו עוד כספים, שהרבה פעמים אין להם. אין להם הכספים האלה. אנחנו אומרים, לא, הדבר הזה לא יקרה, אף שזה הדבר ההגיוני ביותר שיקרה.
זה מה שרציתי לתקן בהצעת החוק הזאת, הצעת חוק שנוסחה בשיתוף עמותת "ידיד". התיקון שרצינו להביא הוא להבטיח עדכון שנתי של הציבור לגבי הזכויות והחובות, הסטטוס שלו במוסד לביטוח לאומי; הצעת חוק שהמטרה שלה היא שקיפות וסיוע במימוש זכויות. אנחנו נורא אוהבים לדבר על שקיפות, נכון? אין אייטם שלא מדבר על זה שהכנסת צריכה להיות שקופה, שהמשרדים הממשלתיים צריכים להיות שקופים לאזרח בהתנהלות שלהם. אבל הנה, מגיעה הצעת החוק שגם רוצה ליישם את זה. אבל לא, זה נשאר רק בדיבורים.
ביום ראשון האחרון הצעת החוק הזאת נפלה בוועדת שרים. שרי ישראל הצביעו נגדה. ואני שואלת: למה? מה האינטרס? אנחנו לא רוצים לשפר את חייהם של אזרחי מדינת ישראל? הרווחה שלהם לא חשובה לנו? איפה ההיגיון? יש פה הזדמנות לתקן את העוול; למה לא לעשות את זה? עכשיו, יכול להיות שיעלה שר הרווחה ויגיד שיש הצעת חוק ממשלתית. אני הראשונה שאברך עליה, אבל בינתיים בואו נניע את התהליך. בואו נגיד, הנה, אנחנו מראים רצינות. התחלנו. גם את זה לא עושים. אני מנסה להבין למה, ואני לא מוצאת. אני מכירה את שר הרווחה ואת הפעלים שלו, את העבודה שלו כיושב-ראש ועדת הרווחה, ואני יודעת שהלב שלו במקום הנכון, ואני יודעת שהוא רוצה לעשות. אז אני שואלת אותך, אדוני שר הרווחה: למה?
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אני עוד מעט אענה לך.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אני אשמח לשמוע. למה? אתה גם רוצה לדאוג לאזרחי מדינת ישראל, אני יודעת את זה. אז למה אתה מתנגד להצעה? תודה רבה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. כבוד שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ, נא להשיב.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, נכון שבאתי עם נייר כתוב, אבל לפני שנגיע לנייר הכתוב, בואי אני אספר לך קצת על הביטוח הלאומי. הביטוח הלאומי, אני חושב שזה הגוף היחידי במדינת ישראל שנוגע בכל אזרחי מדינת ישראל; בכולם. מלידה ועד להבדיל אלפי הבדלות בשירותי קבורה הוא נוגע בכל האזרחים. אם נעשה משאל דעת קהל – את מי הכי לא אוהבים במדינת ישראל? זה יהיה הביטוח הלאומי.
אני זוכר, בזמנו הגיע המנכ"ל פרופסור שלמה מור-יוסף, והוא אמר לי: אני בא אליך, אתה בא מהוועדים, מה אתה חושב שצריך לעשות בביטוח הלאומי? אמרתי לו, תעשה מחשב – תיכנס לקטע של המחשב, שתוכל לפעול למיצוי זכויות, שלא יהיה כזה דבר שאתה פונה אל הביטוח הלאומי ומקבל תשובה בתוך 45 יום – זה זמן המענה, הוא צריך להיות הרבה יותר קצר, והוא יהיה הרבה יותר קצר – ואז אחרי 40 יום אני אתן לך תשובה שחסר לי איזה רבע טופס, ואני מכניס פה עוד פעם 45 יום. לכן אכן הביטוח הלאומי ישיק בינואר מערכת מחשוב חדשה, שעלתה כמה מאות-מיליוני שקלים, בקטע של ההטמעה.
יש הטמעה של המערכת, וגם אני כמוך יודע שבביטוח הלאומי נשארו הרבה מאוד כספים שאנשים לא לקחו מפני שהם לא ידעו. וגם אני הייתי זה שפנה לשר האוצר בזמני, כיושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, ואמרתי: בואו ניתן ריבית על הכספים שאנשים לא ידעו עליהם; לא ניתן רק הצמדה – כי פעם זה היה נומינלי. אם זיכרוני אינו מטעה אותי, אז נתנו מדד פלוס נקודה אחת. אני דיברתי אתך, ואמרתי, אנחנו הולכים לעשות מהפך בביטוח הלאומי, הן במיצוי זכויות, הן במשוב לעובדים, שייתרו את החברות הפרטיות, הן בוועדות הרפואיות. הביטוח הלאומי עושה 300,000 ועדות – ישיבות, לא ועדות – לשנה בוועדות רפואיות. נוריד שישי-שבת – הוא עושה 1,500 ליום. על כל תשובה יש 2.7 ישיבות בערך. 2.7, 2.6 ישיבות. זה נראה נורמלי? זה לא נורמלי.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
– – – מה עושים.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
קודם כול, אני אגיד לך מה עושים. במועצת הביטוח הלאומי – – –
<מאיר כהן (יש עתיד):>
אני יודע מה עושים – – – זה לא ייקח לך חצי שנה – מראש.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
מאיר, זה ייקח לי.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
הלוואי.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
תקשיב. במועצת הביטוח הלאומי במועד הקרוב לא יהיו יותר משתי ישיבות לוועדה.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
אז עדיין יהיו 250,000.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
לא. 35% זה שווה ערך ל-100,000 ועדות.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
תוציא את זה מהביטוח הלאומי.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
זה התחיל בינואר, וזה לא מספיק טוב.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
– – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
תקשיב.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
– – את הכול.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
זה יהיה בסדר. אני אוהב אותך.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
לא – – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אבל אתה, ברור לך שבמהלך הזה – להוציא הקטע הניסיוני באזור הצפון ובחיפה – של מעבר הוועדות הרפואיות לגוף חיצוני, נערך משא-ומתן של חמש שנים עם ארגוני העובדים. חמש שנים. הוא נחתך בארבעת החודשים האחרונים. למה הוא נחתך בארבעת החודשים האחרונים? כי הכנסתי פנימה את ההסתדרות – את אריאל יעקובי, את אבי ניסנקורן, את כולם. העובדים קיבלו את מה שקיבלו, והסכימו, לצערי. הלוא זה משהו לא נורמלי, שחלק מהשכר, לצערי, של העובדים בביטוח הלאומי זה רכז הוועדה, מפני שהוא לא מרוויח מספיק, וצריך לעשות סדר בעניין. הסדר הזה הולך ונעשה, הן בחברות של מיצוי זכויות שפתחנו עכשיו בדרום ובצפון, הן בהוצאת הוועדות הרפואיות – התחלה, סדק בקיר – בחיפה בינואר, הן במענה – – –
<מאיר כהן (יש עתיד):>
סלח לי, זה לא שייך – – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
– – – הן במענה של הביטוח הלאומי, והן בזה שהוא צריך לתת הודעה. אז הביטוח הלאומי, בתשובה אלייך, קארין – יש פה תשובות איפה הוא נותן תשובות. היום הוא כבר נותן תשובות למי שמגיע לגיל זיקנה. הוא אומר לו: הגעת לגיל זיקנה, בוא, אתה יכול למצות את הזכויות – – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
פעם אחת.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אבל זה לא ייתן כל שבוע. כשמערכת המחשוב תיכנס, והיא תיכנס בינואר, לשאלתו של מיקי רוזנטל קודם, כל מי שעבדו, כ-200 עובדים, בהטמעה, יהיו עובדי הביטוח הלאומי ולא עובדי חברה קבלנית. אז עניתי לך על מה ששאלת אותי.
אני אומר לך, טיפה סבלנות. חכי עם החוק שלך.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אבל אתם נגד – – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
חכי עם החוק שלך. אני לא רוצה להפיל לך אותו. לא רוצה להפיל לך אותו, לא רוצה.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אבל הפלת אותו. הייתם נגד.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
בסדר, אבל עכשיו את יכולה לומר שאת לא רוצה להצביע, ולא תהיה הצבעה. תמשכי – – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אבל אתם נגד, מה אני אעשה.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
תגידי שאת מבקשת לא להצביע, ואני אגיד שאת מוכנה לא להצביע עכשיו, ואנחנו נראה מה אנחנו עושים. קארין – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
הייתה הצבעה בוועדת שרים – איך אני יכולה לא להצביע?
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
– – את כנראה לא מבינה מה אני מדבר אתך. אני אומר לך שתגידי עכשיו שאת מבקשת לא להצביע, וההצבעה תידחה למועד אחר, ואנחנו נשמור לעצמנו את הזכות. אני לא רוצה להפיל לך. אז תראי אם אנחנו עושים או לא עושים בביטוח הלאומי. את מוכנה לעניין?
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
כן.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
טוב. אז, קארין, זה ייקח לפחות עד תחילת השנה. עד ינואר.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
עד ינואר? – – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
לפחות. אז את רוצה שנפיל לך? לא רוצה להפיל לך. אז חברת הכנסת קארין אלהרר מוכנה לדחות את ההצבעה למועד אחר, ואני אמרתי שזה יהיה לפחות עד ינואר, והמטרה שלנו היא שהיא תבוא על סיפוקה.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
לא, זה אתה אומר.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אמרת שתבואי על סיפוקך. שתבואי על סיפוקך – שאנשים יקבלו את מה שאת מבקשת. מה זה "תבואי על סיפוקך"? נו, באמת.
אז אני מודה לחברת הכנסת קארין אלהרר, ואני מודה לחברי הכנסת. ההצבעה נדחית. תודה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לשר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. אנחנו עוברים, בעקבות ההסכמה של חברת הכנסת קארין אלהרר, להצעת החוק הבאה.
<הצעת חוק הספקת החשמל (הוראת שעה) (תיקון – הארכת תוקף), התשע"ה–2015>
[הצעת חוק פ/896/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
הצעת חוק הספקת החשמל (הוראת שעה) (תיקון – הארכת תוקף), של חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי. בבקשה, חבר הכנסת אחמד טיבי, תציג את החוק. עשר דקות לרשותך.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
השר שטייניץ, שהוא השר האחראי, שאמור לענות לי – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
נכון.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
– – נדמה לי שהוא לא נמצא במליאה, למרות הבטחתו.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
אני מאמינה שהוא רואה אותנו ויחזור כרגע לאולם. השר שטייניץ, נא לחזור לאולם. אתה תענה?
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אני השר התורן, אני אענה במקומו.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
יש לי כבוד רב אליך, אבל הוא הבטיח להיות פה. היה סיכום בינינו.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אני לא יכול לראות. אני השארתי את המשקפיים פה למעלה?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
כן. אני תמיד אוהב לעזור לכם לראות אחרת את המציאות. לכן החזרתי לך את המשקפיים.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
חן חן. אני אזכור לך את זה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
חבר הכנסת טיבי, הזמן.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אני אזכור לך את זה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
תודה רבה.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
אחמד, אני מוכן לתת לך את המשקפיים שלי.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
זה יהיה בעייתי מאוד.
גברתי היושבת-ראש, זה שנים רבות אנחנו דנים, מעלים את אחד הנושאים הכואבים שיש לציבור שלנו, ציבור של יהודים וערבים, אגב – לרוב ערבים – של חיבור חשמל לבתים עם בנייה שלא קיבלה הרשאה, מה שקרוי טופס 4 כתנאי לחיבור בתים לחשמל. לפני כמה שנים התחלנו לטפל בנושא הזה, אחרי שכבר היה צו מיוחד של השר שחל – קראו לו "צו שחל" – שהתעלם מטופס 4 וחיבר את הבתים לחשמל. אלפי בתים ביישובים הערביים חוברו. אחר כך הייתה החלטה של השר פואד בן-אליעזר שהאריכה את הצו הזה. לאחרונה היו דיונים רבים – ניהלתי דיונים רבים עם שרים בממשלה, אדוני השר, בשבועות האחרונים, בהקשר אחר: על הצורך לחבר את הבתים האלה. מדובר באלפי בתים: משולש, גליל, נגב. אגב, יש גם במושבים, בתים של יהודים, בתוך מדינת ישראל. וראיתי שיש רצון לפתור את הבעיה. הרגשתי כך מהשרים שדיברתי אתם, לרבות השר שטייניץ והשר כחלון, ולפני כן שר הפנים.
אני רוצה להקריא לך ולכם מכתב ששלחתי ב-7 באפריל 2014, וקיבלתי תשובה: "מצורפת בזה חוות דעתו של מר יהודה ניב, ראש מינהל החשמל במשרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, לחיבור ג'ת לחשמל" – כי בג'ת הייתה בעיה מיוחדת של אנשים שכבר שילמו, אמרו להם "מאשרים לכם", שילמו, ובסוף לא חוברו – "חוק התכנון והבנייה קובע כי חברת החשמל לא תבצע חיבור למבנה שאינו מציג בפניה טופס 4" – בסדר. "החוק מאפשר לשר הפנים, בתנאים מסוימים, קיום תוכנית מתאר בהפקדה והתאמת המבנה נשוא החיבור לתוכנית המתאר, לאשר בצו חיבור חשמל למבנים ללא טופס 4. שר הפנים לא השתמש עד היום בסמכותו זו"; כלומר, הסמכות קיימת, והשר לא השתמש בסמכות הזו. ולכן אנחנו ביקשנו להשתמש בסמכות הזאת. אמרו לנו לפני חודשיים שהדבר אפשרי – "תנו לנו לבדוק".
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
לפני חודש.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
כן, בהקשר אחר. אדוני יודע באיזה הקשר.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
– – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
הם צודקים, לפני חודש. דיברנו עם משרד ראש הממשלה, דיברנו עם השר שטייניץ, דיברנו עם השר כחלון, דיברנו עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה ודיברנו עם חברת החשמל. אין אדם שלא דיברנו אתו; עם כל מי שנוגע ישירות או לא ישירות לנושא. אף אחד לא אמר לי "לא". יתרה מזו, אמרו לי שזה אפשרי. לפני כמה שבועות השר כחלון חתם על צו שאפשר לחבר בתים ביישובים עוספיא ודאלית-אלכרמל. שוחחתי עם השר כחלון ועם רפיק חלבי חברי, ועם וג'יה כיוף חברי, ראשי המועצות בעוספיא ודליה, ואמר לי השר כחלון שזה חל לא רק על היישובים הדרוזיים – וטוב שהוא חתם – אלא ייהנו מזה גם יישובים ערביים וגם מושבים יהודיים. זה טוב, זה כיוון נכון. וצריך לעשות התאמות. לכן הגשנו את הצעת החוק. גם דיברנו לפי חודש – אתה צודק – עם השר שטייניץ, והוא אמר לי שהוא חיובי, שהוא רואה בחיוב את הבקשה.
ההחלטה של כחלון יכולה לעזור לכמעט 1,000 או 1,300 בתים. 1,200. אנחנו רוצים להרחיב את ההחלטה, כדי לנתק ממש את הצורך בחיבור, את הצורך בטופס 4. למה אני אומר את זה, אדוני השר, שר הרווחה? לא מבקשים את זה בחיבור מים למשל, או בנושאי תשתית וצרכים בסיסיים אחרים; רק בעניין החשמל. ולכן ההחרגה הזאת של החשמל היא לא סבירה, אפילו על-פי ה-common sense. עשרות-אלפי בתים ביישובים הערביים, גם בנגב, גם בצפון, גם במרכז – אין להם אישור להתחבר לחשמל, אבל אתה יודע שהם מתחברים לחשמל באופן פיראטי.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
מביאים גנרטור.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
לא, גם השכנים וכדומה. כי אין אדם שיכול לחיות ב-2015 בלי חשמל. עכשיו, אומר יושב-ראש חברת החשמל, מזמן: אנחנו בעד לחבר, ובעד לנתק בין אישור הבנייה לבין טופס 4.
אנחנו, חברי הכנסת מהרשימה המשותפת – גם אני, גם חבר הכנסת איימן עודה, גם חבר הכנסת מסעוד גנאים, גם חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – ניפגש בקרוב גם עם יושב-ראש חברת החשמל וגם עם השר כחלון ואנשיו – יש לו אנשים מיוחדים שעוסקים בנושא הזה – ועם השר שטייניץ כמובן, שאנחנו נמצאים בקשר רציף אתו; ואני מקווה שנגיע להסדרה בנושא הזה.
למי שמטיח בנו כל הזמן: במה אתם עוסקים, חברי הכנסת הערבים? – אתה יודע כמה זמן וכמה מאמץ העניין הזה של החשמל לוקח ממני? מאתנו? כבר שנים. שנים. ולא ממשלת אוסטרליה היא שדוחה את הבקשות שלנו ואת המאמץ שלנו.
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
מיקרונזיה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
גם לא מיקרונזיה, שהיא ידידה. אלא ממשלה שהיא ממשלה מקורבת מאוד לממשלת מיקרונזיה – ממשלת ישראל. היא דוחה כל הזמן את הפניות שלנו, את המאמץ הרב שאנחנו משקיעים כדי לחבר אנשים לחשמל. מצרך יסוד.
אתם יודעים שיש בתים – אדוני יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חבר הכנסת אלאלוף, אתה עם רגש מיוחד בנושאים כאלה; יש בתים שצריכים חיבורי חשמל למכשירים רפואיים לילדים שלהם, ילדים מוגבלים, ילדים שצריכים מכונות הנשמה. לעתים הטיפול נפגע בגלל הפסקות חשמל, כי אין חשמל בצורה מסודרת. איפה הרגש? איפה האחריות של הממשלה בנושא הזה? והרי – למה חברת החשמל מסכימה? כי כולם משלמים. אמרתי על המקרה של ג'ת – מאות משפחות כבר שילמו, כי אמרו להם שיש הסדר, בתקופה של בן-אליעזר. פתאום, אחר כך, החליטו לבטל את ההסדר ולהשאיר את האנשים תלויים באוויר.
לכן, אני פונה אל הממשלה.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
לא שומעים אותך כל כך, אתה יכול להעלות את הקול קצת?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
יכול להיות שאתם חירשים?
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
דופקים לך את המערכת בכוונה, כשזה אתה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אני רוצה, אדוני השר, שתדע: עם מיקרופון, בלי מיקרופון, את אחמד טיבי אי-אפשר להשתיק.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אי-אפשר?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אי-אפשר להשתיק.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
מי רוצה להשתיק אותך?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אלה שעשו את המזימה הזאת – – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
נהפוך הוא – – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אתה כיוונת לאנשים שעושים מזימה כדי שלא ישמעו אותי.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אני אמרתי: תרים את קולך; לא אמרתי לך: תחליש את קולך, אתה צועק. אמרתי: תרים את קולך – אני רוצה לשמוע.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
ולכן, אדוני השר, אומנם אתה לא השר האחראי, אבל גם שר הרווחה קשור לעניין, לעניין הזה, כי יש משפחות נזקקות שזקוקות לביטוח לאומי, למשל, שלא מחוברות לחשמל. בואו נסדיר את העניין הזה, בואו ניתן לאנשים את הזכות הבסיסית ליהנות מהמצרך הבסיסי הזה, מהצורך הקיומי הזה, של חשמל, כמו שהם נהנים מהמים, ואף אחד לא קושר את אספקת המים לאישורי בנייה.
היו הרבה דיונים בתוך הממשלה, אמרו לי לפני חודש: אתה צודק, זה הבשיל. אז אני מבקש שאת התבשיל הזה תסיימו מהר, כדי לתת בשורה לעשרות-אלפי בתים בארץ, שהם יכולים להדליק אור ולכבות את האור באופן נורמלי ולא פיראטי. אנחנו מאלה שתמיד רוצים להדליק אור; תפסיקו עם מדיניות החושך, אדוני השר. אם תחליטו כן – ויהי אור.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. שר הרווחה חיים כץ ישיב, ואנחנו נעבור להצבעה. אתה משיב, ואחר כך אפשר עוד לחזור.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
לא, יש שתי הצעות חוק.
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
– – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
כרגע אנחנו דנים בהצעה שהקראתי.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אבל זו לא הצעת חוק.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
שני חברי הכנסת הגישו את אותה הצעה, פה-אחד יש. תכנון ובנייה זה הצעה אחרת. זה הצעת חוק אחרת, זה הדיון הבא. אוקיי, אז יהיה פחות לדבר, אבל זה חוק נפרד. בבקשה.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, נכון שאני משיב במקום שר התשתיות יובל שטייניץ. אני גם מסכים עם אחמד טיבי, שכל בית במדינת ישראל, צריך שיהיה בו אור.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
– – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אחמד, אני עונה לך, הקשבתי לך קשב רב.
יכול מאוד להיות – וטוב שכך – שכל אחד מחבר את המים בלי אישורי בנייה, כי חשמל יש אופציות אחרות לחבר, וחבל שזה לא – לא צריך להשתמש באופציות אחרות.
יחד עם זה, אני הבנתי – אתה יודע, אני יכול להגיד לך ביידיש: To make a long story short – ואללה, אני מדבר אליך; קשב רב הקשבתי לך – אתה פנית לפני חודש – אתם פניתם, אני לא יודע אם אתה – אתם פניתם לפני חודש לשר יובל שטייניץ, והוא אמר שאנחנו נבדוק את העניין. אני לא יודע אם הוא אמר בצורה אוהדת או בצורה לא אוהדת, אבל אתה, לא הייתה לך סבלנות לחכות, והגשתם שתי הצעות חוק בעניין. הבנתי ממנו שיש לכם סיכום שאתה תיתן לו את האופציה לבדוק, ובינתיים תהפכו את זה להצעות לסדר-היום. האם אתם מסכימים להפוך את הצעת החוק להצעה לסדר-היום, כפי שסיכמתם אתו? חבר הכנסת אחמד טיבי.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
השר שואל אותך.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
חבר הכנסת אחמד טיבי, הקשבת למה שאמרתי?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אני מתנצל.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
מקבל את התנצלותך. מה שאמר – אני אחזור. אמר לי יובל שטייניץ, כשהוא ביקש שאני אשיב במקומו מאחר שאני השר התורן לעוד שבע דקות, שכשאתה פנית אליו לפני חודש, אתה או מישהו אחר, ואמרת לו שאתה רוצה שהוא יבדוק את כל עניין חיבור החשמל לפני שמקבלים טופס 4; ואצה לך הדרך, הוא עוד לא הספיק לבדוק, כי היו עוד כמה דברים, והגשתם את הצעת החוק. ואז הוא אמר לך, תן לי להמשיך לבדוק, ובינתיים תהפוך את זה להצעה לסדר-היום, ואתה אמרת: מסכים אני. אז אתה מסכים להפוך את זה להצעה לסדר-היום?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
מסכים, ולהעביר לוועדת הכלכלה.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אז אתה מסכים להפוך את זה להצעה לסדר-היום. אנחנו מקבלים את ההסכמה שלו להפוך את הצעת החוק להצעה לסדר-היום ולהעביר אותה לוועדת הכלכלה. זה מה שסיכמת? להעביר לוועדת הכלכלה; אם חשמל זה כלכלה – להעביר את זה לוועדת הכלכלה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
הכללים בנושא – – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
הצעתי הכללית בעל-פה?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
לא, העמדה שלך בעניין סידורי חשמל.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אני לא אומר לך מה עמדתי; אמרתי לך – אם היית מקשיב – אמרתי שאני חושב שכל בית בישראל צריך להיות מחובר למים ולחשמל ולקבל את כל התנאים המינימליים בשביל לחיות חיים נורמליים, אבל אתה היית עסוק. אני הקשבתי לך, אבל אתה יותר חשוב. דיברתי אליך, אבל אמרת "מתנצל" – מקבל. עמדתי פה לא חשובה, אנחנו מכבדים את ההסכם שלך. גם לגבי הצעת החוק השנייה אני מבין שיש הסכם כזה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
כולם אותו דבר.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
כולם אותו דבר.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
אוקיי, אז אני – עוד פעם: הצעת החוק שלך כרגע עוברת כהצעה לסדר-היום, ואז אנחנו מעלים להצבעה – העברת הדיון בנושא – לוועדת הכלכלה ביקשת? הצעה לסדר-היום.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
כן. ואנחנו תומכים.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
יופי. אז אנחנו נעבור להצבעה, אם זה ככה. אני מדגישה שזו הצעה לסדר-היום ולא הצעת חוק.
אנחנו נעבור להצבעה על העברת הנושא לוועדת הכלכלה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה. נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 28
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להפוך את הצעת חוק הספקת החשמל (הוראת שעה) (תיקון – הארכת תוקף), התשע"ה–2015, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
28 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עוברת לדיון בוועדת הכלכלה. הצעה לסדר-היום, אני חוזרת ואומרת. תודה, כבוד השר.
<הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – סייגים להגבלת הספקת חשמל, מים וטלפון), התשע"ה–2015>
[הצעת חוק פ/927/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – סייגים להגבלת הספקת חשמל, מים וטלפון), של חבר הכנסת איימן עודה וקבוצת חברי הכנסת. עשר דקות שלך. בבקשה.
<איימן עודה (הרשימה המשותפת):>
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברות הכנסת וחברי הכנסת, אני אכן אעשה את זה קצר. הסיפור הוא כל כך חשוב עבור כל מיני קבוצות מוחלשות במדינה, לרבות האוכלוסייה הערבית, והוא נושא אי-חיבור חשמל לאנשים שאין להם טופס 4. הסיפור הזה עבר, טלאי על טלאי, מאז צו שחל ועד התוכנית של פואד בן-אליעזר, ועד כל מיני תוכניות, אבל אני רוצה לחזור אל החוק.
מדובר על סעיף 157א בחוק התכנון והבנייה, שבו כתוב שמי שאין לו טופס 4 לא יכול להתחבר לחשמל. אבל בסעיף 157א(ח1) יש הסתייגות, ששר הפנים, מותר לו לחבר, בתנאי שהתוכנית מופקדת, אבל טרם אושרה, וגם שהרשות המקומית היא בעד.
עכשיו, לפני כחודש שר האוצר כחלון היה בדאלית-אלכרמל, ואישר לפי תוכנית ספציפית, לגבי שכונה ספציפית בדאלית-אלכרמל, שנקראת חארת-אלפש, אבל שם כתובים, בצו של השר, שני דברים מעניינים. הדבר הראשון – שהיא תוכנית ספציפית לגבי השכונה הזאת, המספר שלה 356/0144251, אבל מה שקשור שם, בסעיף ד' של צו השר, שהוא לא מאשר חיבור חשמל לבתים שיש עליהם צו שיפוטי או צו מינהלי תלוי ועומד. כלומר, הוא נותן ביד אחת ולוקח ביד השנייה, אפילו כלפי דאלית-אלכרמל.
אני נפגשתי עם השר כחלון, דיברנו, הוא אמר שהוא רצה להשליך את ההחלטה הזו על כל האוכלוסיות, לא רק דאלית-אלכרמל. אבל אפילו אם הוא ישליך את ההחלטה הזו, היא לא תפתור את הבעיה.
כאשר מדברים על צווים תלויים בבית-המשפט, אז זה נמצא לגבי כל בית שנבנה ללא היתר, כי אחרי יומיים מגישים צו הפסקת עבודה, ואחרי עוד יומיים, או צו מינהלי או צו שיפוטי. לכן צריך לבטל את הסעיף הזה.
אז השר כחלון הפנה אותי לכל מיני גורמים. אני שאלתי אותם, והם עמדו תמהים, הם לא מצאו תשובה. אז אמרו: אנחנו רוצים ללמוד את הסוגיה הזו שוב, עוד הפעם. כלומר, הסוגיה הזו, שנסחבת מאז סוף שנות ה-80 עד עצם היום הזה, תמיד יש סיבה כזו או אחרת למה לא לחבר את הבתים הללו.
והסיפור הזה הוא ממש win-win and win situation, כי זה טוב לאנשים המוחלשים, זה טוב לחברת החשמל – כי אם יחברו את הבתים הללו לחברת החשמל, חברת החשמל תרוויח רבע מיליארד שקלים – וזה טוב לכלכלה בכלל.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
זו החלטת ממשלה. לא לכאן. אם לא תהיה החלטת ממשלה, ימשיכו לבלבל לכם את המוח. והזכרת פה שרים טובים שלא פתרו את הבעיה.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
אם יהיה – – –
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
פעם אחת ולתמיד – – – בממשלה, יעשו הלבנה של כל השגיאות, אתם תחליטו שלא חורגים יותר, וככה זה ייפתר. לא יהרסו אף בית. זה לא קשור לכנסת.
<איימן עודה (הרשימה המשותפת):>
טוב, חבר הכנסת ברושי, המתווה הוא כך: מי שבנה על האדמה שלו – –
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
תביא לממשלה – – –
<איימן עודה (הרשימה המשותפת):>
– – ואפשר לעשות לו לגליזציה בדיעבד, אז מאשרים לו.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
אני מסכים. אבל תביא לממשלה – – –
<איימן עודה (הרשימה המשותפת):>
אז זה הכיוון. אז מי הממשלה? אז השר – או שר התשתיות הלאומיות שטייניץ, שדיבר אתי לפני כמה דקות ואמר לי שהוא בכיוון הזה, או השר כחלון, ואני שמח שהשר חיים כץ נמצא פה.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
ראש הממשלה מדבר על הקלות למגזר הערבי – – –
<איימן עודה (הרשימה המשותפת):>
טוב, טוב. אנחנו צריכים לפתור את הבעיה, ופתירתה טובה לכולם. אז אין שום סיבה לעכב ולא לחבר את הבתים הללו לחשמל.
אני מנצל את ההזדמנות הזו להביע עמדה פוליטית. השר שטייניץ תפס אותי ושאל אותי: האם אתה באמת לא מגנה פגיעה בחפים מפשע? אז טוב לדבר גם בעברית, גם בערבית, בשתי שפות, אבל בעמדה פוליטית אחת; בכל מקרה, להיות בן-אדם בכל מצב. אנחנו קוראים להוציא את כל האזרחים – את כל האזרחים, פלסטינים וישראלים – ממעגל האימה ומעגל המלחמה. זה כל כך ברור, זה ברור לכולם. עכשיו, מה הבעיה? הבעיה היא שיש שני נרטיבים, ושני הנרטיבים לא הפסיקו מאז עמד הרצל על המרפסת בבאזל ודיבר על עם ללא אדמה שמגיעה לו אדמה ללא עם. אלא ששני הנרטיבים ממשיכים יום-יום – הערבים צופים בלוויינים הערביים ורואים אימהות בוכות כל הזמן, והיהודים, יש להם התקשורת שלהם. מהאזרחים, אף אחד לא מבין את האחר. כל אחד מסתכל אל האחר, אומר: למה הוא לא מבין אותי?
אז אני רוצה להגיד לכם שמה שעושה הצבא, עצם העובדה שיש כיבוש ארור כזה, זו פגיעה – –
<יואב קיש (הליכוד):>
זה לא כיבוש.
<איימן עודה (הרשימה המשותפת):>
– – בזכויות הבסיסיות של העם הערבי הפלסטיני. ואתם לא רואים איך ילדים פלסטינים נהרגים, אתם לא רואים את הלוויות שלהם, אתם לא רואים את האימהות שלהם.
<יואב קיש (הליכוד):>
הם נהרגים כי הם דוקרים ילדים בני 13.
<איימן עודה (הרשימה המשותפת):>
אז אנחנו, הערבים, שאנחנו חלק מהעם הערבי הפלסטיני, וגם, יחד, חלק מאזרחי המדינה – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
זו גם זכות גדולה. הם שהידים.
<איימן עודה (הרשימה המשותפת):>
– – אנחנו אלה שרואים את שני הצדדים, מפני שאנחנו רואים גם את התקשורת הערבית ואנחנו רואים גם את התקשורת הישראלית; מפני שאנחנו מבינים גם ערבית וגם עברית, אז אנחנו יודעים את האמת. ואנחנו אומרים לכם את האמת: אכן הצבא מבצע, כן, פשעים נגד העם הערבי הפלסטיני. אתם צריכים לדעת את הדבר הזה.
בחורה אחת ממשפחת סוויד, גירשו אותה מפני שהיא פרסמה בפייסבוק תמונה של חלל שנקרא פאדי עלון. מבחינת הרוב הישראלי הוא מחבל. מבחינתנו הוא ברח מהמתנחלים שרצו לתת לו מכות, ברח לאיפה? למשטרה, בשביל לבקש הגנה. אז המשטרה חשדה בו וירתה בו והוא נהרג. אז מבחינת הנרטיב הישראלי הוא מחבל, מבחינת הנרטיב שלנו הוא חלל. והיא שמה את התמונה שלו, גירשו אותה מרשת "פלאפון".
לכן תבינו את האוכלוסייה הערבית בישראל – וזה הזמן לברך כל אחד ואחת שהשתתפו בהפגנה הענקית. מה זאת אומרת, הפגנה? דרך אזרחית, מאבק אזרחי. מה זאת אומרת, שביתה? שביתה היא מאבק אזרחי לא אלים. זו הדרך של האוכלוסייה הערבית.
רצו להפלות את הערבי הישראלי. מיהו הערבי הישראלי? הוא לא ערבי מאה אחוז מפני שלא צריך שיהיו לו כיסופים לאומיים, והוא לא ישראלי מאה אחוז מפני שרק היהודי הוא ישראלי מאה אחוז במדינת היהודים. אז הוא יצור מעוות, הולך ככה, בצורה מעוותת. אנחנו גם ערבים פלסטינים במלוא מובן המילה, ואנחנו ניאבק למען אזרחות מלאה – שלמה – בתוך מדינת ישראל, גם וגם, לא חצי וחצי, אלא מאה אחוז פה מבחינת שייכות לאומית ומאה אחוז פה מבחינת שייכות אזרחית.
<קריאה:>
אתה לא יכול להיות – – –
<איימן עודה (הרשימה המשותפת):>
אז זו הדרך של האוכלוסייה הערבית.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
איימן, אין על זה מחלוקת.
<איימן עודה (הרשימה המשותפת):>
ואני אומר לכם שאפשר להמשיך סחור-סחור אחרי ניהול הסכסוך, וזה יתפוצץ, איציק – – –
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
נכון. נכון. אתה צודק.
<איימן עודה (הרשימה המשותפת):>
אם זה לא יתפוצץ עכשיו או עוד חצי שנה, אז עוד שנה.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
איימן, אתה צודק.
<איימן עודה (הרשימה המשותפת):>
אז צריך לעקור את שורש הרע.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
על זה אין מחלוקת.
<איימן עודה (הרשימה המשותפת):>
מהו שורש הרע? הוא המשך הכיבוש. מה זאת אומרת, מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים המזרחית? זאת אומרת 22% מהמולדת ההיסטורית, מהחלום ההיסטורי של העם הערבי הפלסטיני. לכן זה לא הצדק כולו, זו פשרה היסטורית. ואני אומר לכם, זו פשרה כואבת. מה, אין לפלסטינים כיסופים לחיפה וליפו ולעכו? לכן זו פשרה היסטורית כואבת. מי שרוצה שלום-אמת, חייב לקבל את הפשרה ההיסטורית הזו. ורק כך אנחנו עוקרים מהשורש את האלימות. רק כך נביא ביטחון אמיתי לשני העמים ולכל האזרחים.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אדוני חבר הכנסת עודה, אני מבין שזאת הצעה לסדר-היום?
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
צריך להצביע. אני צריך לענות לו.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
השר יענה.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת עודה, ואללה, אתה בא לפה, אתה נואם נאום חוצב להבות, ולפני זה אתה אומר לי – אני מבקש ממך: תקצר, יש סיכומים, אחמד טיבי דיבר, הגענו להסכמה, הצבענו, קיבלת את מה שאתה רוצה. אתה בא, אומר לי: אני אקצר. בשביל מה אתה אומר שתקצר? תגיד: יש לי עשר דקות, אני רוצה, זו זכותי, אני מממש אותה. וזה לגיטימי וזה בסדר. אבל אם אתה אומר שתקצר, כבד את המילים שלך.
<אילן גילאון (מרצ):>
חיים, קצר, יאללה. אתה תקצר.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
באנו לפה, הייתה הסכמה בינך ובין שר האוצר להפוך את הצעת החוק הזאת להצעה לסדר-היום. אתה מסכים?
<איימן עודה (הרשימה המשותפת):>
כן.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אתה מסכים. אתה רוצה גם להעביר את זה לוועדת הכלכלה?
<איימן עודה (הרשימה המשותפת):>
כן.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אז הממשלה תומכת; נצביע על זה שמעבירים את הצעת החוק הזאת לוועדת הכלכלה כהצעה לסדר-היום.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אדוני השר, אני רק רוצה לשאול. עמדת היועץ המשפטי של הכנסת היא שהוועדה המתאימה יותר היא ועדת הפנים, מאחר שמדובר בחוק התכנון והבנייה. השאלה היא אם המציע מוכן גם לוועדת הפנים.
<איימן עודה (הרשימה המשותפת):>
מקובל. מקובל.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
לא. אני אגיד לך למה לא. אני אגיד לך למה לא. כי את ההצעה של אחמד טיבי העברנו לוועדת הכלכלה, ולא צריך שכל ועדות הכנסת יעסקו באותו נושא. אין לי שום דבר אחר. ועדת הכלכלה תאחד את שני הנושאים ותדון עליהם בוועדת הכלכלה, ויהיה דיון אחד ונחסוך את זמנם של חברי הכנסת, והממשלה תומכת. תודה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אז אנחנו נצביע עכשיו על העברת ההצעה הזו לסדר-היום לדיון בוועדת הכלכלה. מי בעד? ומי נגד?
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 29
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להפוך את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – סייגים להגבלת הספקת חשמל, מים וטלפון), התשע"ה–2015, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
בעד – 29, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה תעבור לדיון בוועדת הכלכלה, כהצעה לסדר-היום בוועדת הכלכלה.
<הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – התאמת קצבת הסיעוד להעלאת שכר המינימום), התשע"ה–2015>
[הצעת חוק פ/1624/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – התאמת קצבת הסיעוד להעלאת שכר המינימום), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת קארין אלהרר וקבוצת חברי כנסת. חברת הכנסת אלהרר פה? היא אמורה להציג את הצעת החוק. השאלה אם נעבור להצעה לסדר-היום ואחר כך נחזור לזה. אז אנחנו נעבור. חבר הכנסת לוי, מישהו מכם יכול לנמק את הצעת החוק הזו של חברת הכנסת אלהרר במקומה? מיקי, גם אתה חתום עליה. אתה לא מוכן, לא נתקיל אותך. טוב, אז אנחנו עוברים הלאה.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אז אני שואל, האם מישהו מהנוכחים כאן – אני רק לא רוצה להתקיל אף אחד אם הוא לא מוכן. מיקי, אתה יודע להציג? תשובה והצבעה במועד אחר, רק תציג את הצעת החוק.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
את רוצה לנמק? מרב, את רוצה לנמק?
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
לא, לא. צריך מישהו מהיוזמים. אצלו.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אני אנמק, חבר'ה. אני חתום גם כן.
בחוק הביטוח הלאומי, למעשה התוספת היא בשל עלייה. מבוטח הזכאי לגמלה לפי סעיף 224 או 225 יהיה זכאי לתוספת לגמלה בשיעור מקצבת יחיד מלאה, השווה לשיעור עליית סכום שכר המינימום באותו מועד. זאת אומרת, אם שכר המינימום עלה והקצבה היא ביחס מיוחד, ושכר המינימום עלה, לצורך העניין, נאמר ב-1.5%, אותו דבר תעלה הקצבה. זה ההסבר הכי פשוט שאפשר לתת לטובת העניין הזה. והתחילה לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 1, כחודש לאחר פרסומו, כדי שיהיה זמן לבוא ולתקן את זה בקצבה עצמה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
טוב, כאמור תשובה והצבעה במועד אחר.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
למעשה, שכר המינימום עולה מעת לעת, וכאשר שכר המינימום – קארין, את רוצה או שאני אמשיך?
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אומרים לי כאן, מהתקנון, שזה לא מקובל.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אוקיי, אני אמשיך, קארין. וכאשר שכר המינימום יועלה, גם הקצבה תועלה כחודש לאחר מכן באותו שיעור. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר.
<הצעה לסדר-היום>
<הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא ההידרדרות במצב הביטחוני במזרח-ירושלים>
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
נעבור להצעות לסדר-היום. מי נציג הממשלה פה? רגע, יש לנו נציג ממשלה? אוה, סגן השר פה. בסדר. נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא ההידרדרות במצב הביטחוני במזרח-ירושלים, מס' 1168, של חברת הכנסת מיכל רוז'ין. ישיב סגן השר, הרב אלי בן-דהן. מחילה, מתקנים אותי: חברת הכנסת מיכל רוזין, בלי האפוסטרוף. זה מהצ' אצלי בשם המשפחה. הצ'ופצ'יק. בבקשה, עשר דקות לרשותך, חברת הכנסת רוזין.
<מיכל רוזין (מרצ):>
איפה יש שר? יש שר? אה, אוקיי. טוב.
אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני מתכבדת להציע הצעה לסדר-היום להקים ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא המצב הביטחוני במזרח-ירושלים. אני חושבת שיפתיע אותי מאוד אם הקואליציה, ואתה אולי בראשם, לא תתמוך בהצעה שלי.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אני כרגע א-פוליטי.
<מיכל רוזין (מרצ):>
אין דבר כזה, א-פוליטי, בתוך הכנסת. ואפילו לא א-מפלגתי. ודאי שלא. לכן אמרתי, אין דבר כזה.
אני אנסה לנמק את זה באופן הטוב ביותר, אף שחברי הקואליציה לא טרחו להיות כאן, ובוודאי גם לא חברי הממשלה. הייתי רוצה לחשוב שהם נמצאים בניהול השטח והמצב הביטחוני, אבל גם בכך אני מפקפקת.
הימים הם ימים קשים. אין ספק. כולנו חיים בפחד. כל אחד חווה את הסביבה שלו, אבל בהחלט היה יום של תופת, של דקירות, של דם. שוב ושוב התקשורת הראתה לנו את המקרים הקשים. לילדים ולילדות היו סיוטים בלילה. הורים פחדו לשלוח ילדים לחוגים, לפעילות ב"צופים", בתנועות הנוער. באמת יום בהחלט קשה. כשהשנאה הופכת למציאות היא מחריבה כל חלקה טובה. אני רוצה קודם כול למסור את תנחומי הכנים, באמת בפה מלא, למשפחות השכולות והחלמה מהירה לפצועים. ואכן, בהחלט פצועים קשה.
אנחנו רואים פה אחיזת עיניים של ממשלת הימין, ממשלת נתניהו, וזו אחיזת עיניים שבעצם מלווה אותנו כבר הרבה מאוד שנים; אפשר לומר, מ-1967, מאז כיבוש ירושלים. בעצם אנחנו שומעים כל הזמן על ירושלים מאוחדת, העיר שחוברה לה יחדיו. קמפיינים שלמים הובילו, בעיקר בימין, על נושא אחדות ירושלים, והשמיצו את המנהיגים משמאל, מהמרכז, על נושא חלוקת ירושלים. אבל בעצם העובדות מדברות בעד עצמן. ירושלים מעולם לא אוחדה. קו ברור, קו הפרדה ברור עובר בין מזרח למערב העיר, והוא קו ברור של הזנחה פושעת; הזנחה בתשתיות, הזנחה בחינוך, הזנחה בהשכלה, הזנחה בתשתיות רעועות, ותכף אני אתן עוד ועוד דוגמאות, ובתעסוקה. אז המניפולציה הרגשית, הפופוליסטית הזאת של איחוד ירושלים, ירושלים מאוחדת, אין מאחוריה ולו דבר.
והממשלה, מה המענה שלה למה שקורה עכשיו? להחריף את הצעדים. להטיל סגר, כתר. אפשר למצוא הרבה במכבסת מילים. להפעיל יותר כוח, זה מה שהממשלה יודעת. להפעיל עוד ועוד כוח. היא לא יודעת איך למצוא פתרונות אמיתיים למצב. רק הבוקר טען גורם ביטחוני בכיר שצה"ל מתנגד להטלת סגר על ירושלים ועל השטחים. והממשלה בשלה, מתנהלת לפי מצב הרוח, לפי משב הרוח. וזו לא מנהיגות. זו לא מנהיגות.
דיברנו על זה שזו אינתיפאדה של ילדים, ואכן זה מזעזע לראות ילדים בני 13 רוצחים ילדים בני 13. אבל אנחנו צריכים לפתוח ולפקוח את עינינו. כשאתם מכנים את שועפאט וג'בל-מוכְבר "קני טרור" – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
מוכָּבר.
<מיכל רוזין (מרצ):>
מוכָּבר. מי תיקן אותי? נחמן. תודה. – – עלינו לשאול מה הביא את הנערים האלה לייאוש הזה. טרור הוא טרור. שיהיה ברור. ואין שום הצדקה לשום סוג של אלימות. אבל טרור לא גדל בחלל ריק. הוא תוצר של ייאוש ושל פחד, ואיפה שאין מדיניות יש אלימות. והנוסחה הפשוטה הזאת מוכיחה את עצמה שוב ושוב ושוב. צריך להפסיק לכבות שרפות וליזום שינוי ולהפסיק לשקוע בבוץ שאנחנו נמצאים בו כבר למעלה מ-48 שנים ארוכות ועקובות מדם.
כבר 20 שנה שמדינת ישראל מחביאה בארון את מזרח-ירושלים. אבל מי שחי בירושלים מכיר ויודע על הקו הברור שעובר בין מזרחה למערבה. 40% מתושבי ירושלים, למעלה מ-300,000 אנשים, איש ואישה, הם ערבים המתגוררים בשכונות מזרח העיר, אך העירייה והרשויות פשוט לא סופרות אותם. איך ניתן ליצור תקווה כש-10% בלבד מהתקציב העירוני מגיע לשכונות מזרח-ירושלים? איך יכולים להאמין הילדים האלה שיש משהו בעתידם, כאשר שיעור הנשירה מבתי-הספר במזרח העיר גבוה פי-13 מבמערבה? מספר הכיתות החסרות עומד על 3,055, ומאז 2001 העירייה הצליחה להשלים אך ורק 438 כיתות. האם שר החינוך היה מאפשר למצב הזה להיות בשכונת רמות או בקריית-היובל?
הצפיפות במזרח-ירושלים היא הגבוהה ביותר בישראל, כפולה מזו של האוכלוסייה היהודית, ועל-פי הערכה של חברת המים והביוב "הגיחון", חסרים בירושלים המזרחית כ-50 ק"מ של קווי ביוב ראשיים. הדבר מביא להצפות חוזרות ונשנות. הסכנה התברואתית, הבריאותית, היא גדולה לאין שיעור, אבל הסבל באיכות החיים הוא אף רב מכך.
אני יכולה לעמוד פה ולפרט עוד הרבה מאוד נתונים קשים על תחקירים קשים, על מה שקורה במזרח-ירושלים, על התגובות של משטרת ישראל למהומות שם. האופן שבו מגיבים – אין ספק שלא מגיבים כך לא במרכז תל-אביב, ואפילו לא במערב ירושלים.
אני קוראת לכם לתמוך בהקמת ועדת חקירת פרלמנטרית, כי גם אתם רוצים לדעת איך הגיע המצב הזה שהשכונות האלה אינן חלק ואינן מקבלות יחס שווה ושוויוני במדינה ישראל – מדינה דמוקרטית, מתוקנת, שאמורה להיות הגונה ושוויונית. הוועדה תבחן את הנתונים והעובדות שאת חלקן הקטן הבאתי כאן, והאם ביצענו באמת את המוטל עלינו. אנחנו מהירים מאוד לספח שטחים ולהגיד: זה שלנו וזה גם כן. אבל מה אנחנו עושים ביום שאחרי? איפה שר החינוך? מדוע אינו יושב פה? מדוע מצוקת הילדים במזרח-ירושלים אינה שווה אצלו למצוקת – – –
<יעקב מרגי (ש"ס):>
יושב-ראש הוועדה פה.
<מירב בן ארי (כולנו):>
יושב-ראש הוועדה.
<מיכל רוזין (מרצ):>
אה, יושב-ראש הוועדה. מדוע מצוקת ילדי מזרח-ירושלים – המחסור בכיתות, הצפיפות, הנשירה מבתי-הספר – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
הם עסוקים. הם עסוקים. ילדי מזרח-ירושלים עסוקים.
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – אינם עומדים לנגד עיניכם? הקלות הבלתי-נסבלת שבה עברתם, דילגתם מקריאה לסגר על השטחים לקריאה לסגר על מזרח-ירושלים, מוכיחה שגם אתם יודעים שירושלים מעולם לא אוחדה, וכנראה היא לא צריכה להתאחד.
הגיע הזמן להודות באמת, להסתכל לכולנו בעיניים ולקחת אחריות לטווח ארוך. תקימו ועדת חקירה פרלמנטרית כדי שאנחנו, חברי וחברות הכנסת, נבחן לעומק את סוגיית מזרח-ירושלים ואם עתידה הוא בתוך מדינת ישראל, או, בהסדר מדיני עם הרשות הפלסטינית, חלק משטחי הרשות הפלסטינית. תודה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה לחברת הכנסת רוזין. מאחר שתגובתו של סגן השר על ההצעה הזאת ועל ההצעות לסדר-היום שבאות מייד לאחר מכן היא זהה, אנחנו נתקדם עכשיו להצעות לסדר-היום, סגן השר ישיב בבת-אחת ואנחנו נצביע בנפרד. אנחנו נצביע בנפרד.
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חברת הכנסת רוזין, אנחנו נצביע בנפרד על ההצעה שלך; רק התשובה תהיה אותה תשובה, כדי שסגן השר לא יצטרך להשיב פעמיים.
<מיכל רוזין (מרצ):>
מה זה? לא. לא הבנתי.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אני מסביר: תשובת סגן השר על ההצעה שלך ועל הצעות שבאות מייד עכשיו היא אותה תשובה, אז כדי שסגן השר לא יצטרך להשיב פעמיים – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
לא.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אנחנו בדקנו את זה.
<מיכל רוזין (מרצ):>
זה שני דברים שונים – זה ועדת חקירה וזה הצעה לסדר-היום.
<זהבה גלאון (מרצ):>
שיתאמץ השר וידבר פעמיים.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
בסדר. חברת הכנסת לא מוכנה. סגן השר יצטרך להשיב פעמיים. אדוני סגן השר – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
שיתאמץ, שיענה פעמיים – – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
אדוני, אני מבקשת גם תשובה – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אדוני סגן השר, האופוזיציה לא מוכנה לבוא לקראתך.
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
– – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
סגן השר ישיב על ההצעה לסדר-היום של חברת הכנסת רוזין – הצורך בהקמת ועדה חקירה פרלמנטרית בנושא הידרדרות המצב הביטחוני – – –
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
– – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אדוני סגן השר, אני מאוד נהנה לשמוע אותך. אני האחרון שאצטער שאתה תדבר פעמיים.
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
– – – פעמיים.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
לא יקרה שום דבר.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אדוני – – – מה זה צריך להיות פה? אתם – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אנחנו שמחים מאוד שהאופוזיציה כל כך רוצה לשמוע את אדוני. בכבוד.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אנחנו מתים לשמוע.
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בפתח דברי אני שולח תנחומים למשפחות הנרצחים ואיחולי רפואה שלמה והחלמה מהירה לכל הפצועים.
בעקבות האירועים הקשים בימים האחרונים, ערוכה משטרת ישראל בכל רחבי הארץ למניעת אירועי טרור והפרות סדר אשר עלולים להתרחש בכל נקודת זמן. האירועים הקשים הביאו את השר לביטחון פנים והמשטרה לנקוט שורה של צעדים שלא נעשו בעבר, ואני רוצה לפרט בעניין ירושלים – לפחות תקשיבו.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חברת הכנסת רוזין, סגן השר משיב לך.
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
התעקשתם לשמוע אותי; לפחות תקשיבו.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
לא משנה. לא משנה.
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
התעקשת לשמוע אותי; לפחות תקשיבי.
<מיכל רוזין (מרצ):>
אתה צודק. אתה צודק.
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
את יכולה – לא. אני מוכן לרדת.
<מיכל רוזין (מרצ):>
סליחה.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
הפרוטוקול מאזין לך.
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
כן. השר לביטחון פנים פעל להוציא מחוץ לחוק ארגונים כדוגמת ה"מוראביטון" וה"מוראביטאת", ארגונים המשתייכים לתנועה האסלאמית שפעלו להפר את הסטטוס-קוו בהר-הבית. הימ"מ והיחידות המיוחדות – – –
<קריאה:>
מה עם ארגון להב"ה?
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
מה עם ארגון להב"ה, אדוני סגן השר?
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
ארגון להב"ה – לא שמעתי שהוא פועל בירושלים.
<קריאה:>
לא פועל בירושלים? – – –
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
הוא לא פועל בירושלים.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
אה, הבנתי. זה לא ארגון טרור. זה ארגון – – –
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
הימ"מ והיחידות המיוחדות – – –
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
לך יש סמכות להוציא אותו מחוץ לחוק. למה אתה לא עושה את זה?
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – –
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
כשהוא יעשה פעולות נגד החוק, הוא ייענש.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
להב"ה – – –
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
הימ"מ והיחידות המיוחדות פועלות לילה-לילה בלב השכונות והכפרים הערביים במזרח-ירושלים כדי לעצור חשודים בטרור. בימים האחרונים בוצעו הריסות של בתי מחבלים – מהשנה האחרונה, ומואץ הליך הריסת הבתים של המחבלים שביצעו את הפיגועים האחרונים. בעקבות האירועים בירושלים הוחלט על תגבור רחב היקף של אלפי שוטרים ולוחמי מג"ב בירושלים, תוך כדי הקמה של מפקדות משימתיות ייעודיות אשר פועלות בדגש על מוקדי החיכוך במזרח העיר, קו התפר, תוואי הרכבת הקלה ועוד.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
אדוני, אתה לא עונה בכלל על מה שאמרה – – –
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
תני לי. כשאני אסיים, אני אענה בדיוק מה שאני רוצה.
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – – מדוע לא – – – ועדת חקירה פרלמנטרית על מה שקורה במזרח-ירושלים.
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
אני מסביר לך. אני מסביר לך בדיוק מה הפעולות – – –
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
היא לא דיברה על הדברים האלה – – –
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
אני מסביר לך בדיוק מה הפעולות שנעשות בירושלים, ולכן אין צורך בוועדת חקירה.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
זה לא קשור. היא אמרה משהו אחר – – –
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
משטרת מחוז ירושלים וכוחות התגבור פרוסים בדרכי הגישה לכותל המערבי ובצירים המובילים לעיר העתיקה. אבטחת צירי הגישה נעשית באמצעות סיורים רגליים, תצפיות, עמדות סטטיות, פעילות גלויה וסמויה תוך סיוע של הכוחות המיוחדים ושימוש במצלמות הפרוסות ברחבי העיר העתיקה. כל זאת, במקביל לפריסת מערך ביטחון שוטף בכל העיר ירושלים.
חופש הפעולה וזכות הגישה והביקורים – המשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל משקיעים מאמצים מרובים כדי לאפשר את מימוש זכות הגישה וחופש הפולחן בהר-הבית, הכול בהתאם לסטטוס-קוו הקיים במקום – לצערי, לא ליהודים. עם זאת, משטרת ישראל מוסמכת, מתוקף אחריותה וסמכותה – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חברים, יש כאן קצת יותר מדי רעש, וזה לא מנומס. חבר הכנסת ביטן.
<מיכל רוזין (מרצ):>
הקואליציה סוערת סביב ההצעה שלי.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
הלוואי. אני מבטיח שאם זה היה כך, לא הייתי עוצר. חברי הכנסת באגף הקואליציה. חבר הכנסת ביטן, חבר הכנסת סלומינסקי, קצת יותר בשקט, כי מנסים לנהל פה דיון. אנחנו מתנצלים שאנחנו מפריעים לכם.
<מירב בן ארי (כולנו):>
בצלאל – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
מירב, סליחה. סגן השר, בכבוד.
<מירב בן ארי (כולנו):>
צודק. צודק.
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
עם זאת, משטרת ישראל מוסמכת, מתוקף אחריותה וסמכותה ולשם שמירה על ביטחון הציבור, להגביל את הכניסה להר-הבית או לסייגה. משטרת ישראל אינה מקִלה ראש בפגיעה בזכויות המתפללים בהר-הבית הכרוכה בהגבלת גילי המתפללים המורשים לבוא בשעריו. החלטה שכזאת מתקבלת לאחר ביצוע הערכת מצב סדורה וכאשר המצב הביטחוני מחייב זאת, וכל זאת במטרה לשמור על ביטחון הנפש והרכוש.
בנושא ההסתה – השר לביטחון פנים רואה בחומרה רבה את ההסתה המתנהלת ברשתות החברתיות – – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
אתה עונה אולי על ההצעות לסדר-היום, אבל אתה לא עונה על הקמת – – –
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
אני עונה לך. אני מייד אענה לך, בסיום.
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – – על המצב במזרח-ירושלים – – –
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
– – – לא על הטרור – – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – – על המצב במזרח-ירושלים, והאם אתה, שמאמין בסיפוח ובכך שתהיה ירושלים מאוחדת, חושב שאכן יש פה מצב שווה בשני חלקי העיר.
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
אני – – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
האם אתה מבין את ההשלכות של מדיניות של עשרות שנים, וכיצד הן באות לידי ביטוי במצב הביטחוני היום? אתה סגן שר הביטחון – –
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
נכון.
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – תענה לי על הדברים האלה. אתה עונה לי על הרבה מאוד דברים, ובוודאי נשמע אותך גם בהצעות לסדר-היום, את תשובתך, אבל תענה לי על הנושאים האלה. אני חושבת שאתם במיוחד צריכים לתמוך בעניין הזה. צריכים לתמוך, לשאול את השאלות הנכונות, גם אם אנחנו משני צדי המתרס הפוליטי. תשאלו מדוע העיר לא אוחדה ומדוע יש חוסר שוויון.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
סליחה, אדוני היושב-ראש, זה נאום מהכיסא? מה קורה פה? צריך לעשות קצת פה – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת חזן, אני מבטיח, אתה מייד הבא בתור. אני מבטיח לך שתקבל גם אתה את ההזדמנות לדבר בנחת. זה בסדר.
<קריאה:>
מי הבא בתור?
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אגב, אני מוכרח לציין לפרוטוקול שחברת הכנסת רוזין לא מימשה את עשר הדקות שהיו לה, אפילו לא שש דקות, אז אנחנו לא נעצור אותה פה בשל עוד שאלה.
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
בסדר גמור. בניגוד למה שנאמר קודם, חברת הכנסת רוזין, כמי שגר בירושלים, תושב ירושלים שנים רבות, בניגוד למה שנאמר כאן, אני מסתובב גם במזרח-ירושלים, למעלה מ-20 שנה התגוררתי בעיר העתיקה, ברובע היהודי, ילדי למדו ברובע היהודי, הסתובבו בכל מקום ומקום, ולכן אני, עם כל הכבוד, אינני חושב שהתצוגה או המצג שהצגת, שכביכול יש פה שני חלקים של ירושלים שאינם מחוברים – אני רואה אותם יום-יום אחרת לגמרי. המציאות היא שונה, ירושלים מחוברת וירושלים תישאר מחוברת לעד, כפי שהממשלה והכנסת הזאת אישרו.
<מיכל רוזין (מרצ):>
אז מדוע אתה מפחד מבדיקה? אם אתה בטוח – – –
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
ולכן, מכיוון שהמציאות איננה כמו שהצגת אותה, אינני רואה כל צורך בבדיקה. הצורך הזה מיותר לחלוטין – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
אין צורך לשאול למה גל הטרור – – – בירושלים?
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
– – החיים בירושלים יותר חזקים מכל בדיקה ומכל מצג אחר, ולכן אין צורך בוועדת החקירה הזאת, ואני מבקש מהכנסת להסיר את ההצעה הזאת מסדר-היום.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
מה – – –
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
עוד מעט תראה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה, אדוני השר.
בעקבות 20 חתימות שהוגשו לנו כאן, אנחנו נקיים על ההצעה הזו של חברת הכנסת רוזין הצבעה שמית. גברתי המזכירה תקרא את שמות חברי הכנסת, אנחנו מתחילים בהצבעה.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
עבדאללה אבו מערוף – בעד
טלב אבו עראר – אינו נוכח
יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
מיכאל אורן – נגד
דוד אזולאי – אינו נוכח
ישראל אייכלר – נגד
רוברט אילטוב – אינו נוכח
אלי אלאלוף – נגד
קארין אלהרר – אינה נוכחת
זאב אלקין – נגד
דוד אמסלם – נגד
אופיר אקוניס – נגד
גלעד ארדן – אינו נוכח
אורי אריאל – אינו נוכח
זאב בנימין בגין – אינו נוכח
זוהיר בהלול – אינו נוכח
נאוה בוקר – נגד
דוד ביטן – נגד
מיכל בירן – בעד
מירב בן ארי – נגד
אלי בן-דהן – נגד
יואב בן צור – נגד
איל בן ראובן – בעד
יחיאל חיליק בר – אינו נוכח
איתן ברושי – בעד
עמר בר-לב – אינו נוכח
ענת ברקו – נגד
יוסף ג'בארין – אינו נוכח
באסל גטאס – אינו נוכח
אילן גילאון – בעד
זהבה גלאון – בעד
יואב גלנט – נגד
גילה גמליאל – אינה נוכחת
מסעוד גנאים – אינו נוכח
משה גפני – נגד
יעל גרמן – אינה נוכחת
אבי דיכטר – נגד
אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
צחי הנגבי – נגד
יצחק הרצוג – אינו נוכח
שרן השכל – נגד
יצחק וקנין – נגד
מכלוף מיקי זוהר – נגד
חנין זועבי – אינה נוכחת
ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח
תמר זנדברג – בעד
עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד
ציפי חוטובלי – נגד
אורן אסף חזן – נגד
דב חנין – אינו נוכח
יואל חסון – אינו נוכח
אחמד טיבי – אינו נוכח
מנואל טרכטנברג – בעד
מרדכי יוגב – נגד
יוסי יונה – בעד
שלי יחימוביץ – בעד
חיים ילין – אינו נוכח
משה יעלון – אינו נוכח
איתן כבל – בעד
אלי כהן – נגד
יצחק כהן – נגד
מאיר כהן – אינו נוכח
משה כחלון – אינו נוכח
חיים כץ – אינו נוכח
ישראל כץ – אינו נוכח
עליזה לביא – אינה נוכחת
ציפי לבני – אינה נוכחת
אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
ז'קי לוי – נגד
מיקי לוי – נמנע
יריב לוין – נגד
אביגדור ליברמן – אינו נוכח
יעקב ליצמן – נגד
סופה לנדבר – אינה נוכחת
יאיר לפיד – אינו נוכח
ינון מגל – נגד
מנחם אליעזר מוזס – נגד
שולי מועלם-רפאלי – נגד
ירון מזוז – אינו נוכח
מרב מיכאלי – בעד
אורי מקלב – נגד
יעקב מרגי – נגד
אראל מרגלית – אינו נוכח
אברהם נגוסה – אינו נוכח
משולם נהרי – אינו נוכח
איילת נחמיאס ורבין – בעד
בנימין נתניהו – אינו נוכח
קסניה סבטלובה – בעד
רויטל סויד – בעד
ניסן סלומינסקי – נגד
בצלאל סמוטריץ – נגד
אוסאמה סעדי – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
רחל עזריה – נגד
דניאל עטר – אינו נוכח
חמד עמאר – אינו נוכח
רועי פולקמן – נגד
עודד פורר – אינו נוכח
טלי פלוסקוב – נגד
מאיר פרוש – נגד
יעקב פרי – אינו נוכח
עיסאווי פריג' – אינו נוכח
עמיר פרץ – אינו נוכח
נורית קורן – נגד
יואב קיש – נגד
איוב קרא – אינו נוכח
מירי רגב – אינה נוכחת
מיכל רוזין – בעד
מיקי רוזנטל – בעד
יואל רזבוזוב – אינו נוכח
יפעת שאשא ביטון – נגד
יובל שטייניץ – אינו נוכח
אלעזר שטרן – אינו נוכח
נחמן שי – בעד
סילבן שלום – נגד
עפר שלח – אינו נוכח
איציק שמולי – בעד
סתיו שפיר – בעד
איילת שקד – נגד
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
גברתי המזכירה תקרא בבקשה שוב את שמותיהם של חברי הכנסת שלא היו.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
טלב אבו עראר – אינו נוכח
יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
דוד אזולאי – אינו נוכח
רוברט אילטוב – אינו נוכח
קארין אלהרר – אינה נוכחת
גלעד ארדן – אינו נוכח
אורי אריאל – נגד
זאב בנימין בגין – אינו נוכח
זוהיר בהלול – אינו נוכח
יחיאל חיליק בר – אינו נוכח
עמר בר-לב – אינו נוכח
יוסף ג'בארין – אינו נוכח
באסל גטאס – אינו נוכח
גילה גמליאל – אינה נוכחת
מסעוד גנאים – אינו נוכח
יעל גרמן – אינה נוכחת
אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
יצחק הרצוג – אינו נוכח
חנין זועבי – אינה נוכחת
ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח
דב חנין – אינו נוכח
יואל חסון – בעד
אחמד טיבי – בעד
חיים ילין – אינו נוכח
משה יעלון – אינו נוכח
מאיר כהן – אינו נוכח
משה כחלון – אינו נוכח
חיים כץ – אינו נוכח
ישראל כץ – אינו נוכח
עליזה לביא – אינה נוכחת
ציפי לבני – אינה נוכחת
אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
אביגדור ליברמן – אינו נוכח
סופה לנדבר – אינה נוכחת
יאיר לפיד – אינו נוכח
ירון מזוז – אינו נוכח
אראל מרגלית – אינו נוכח
אברהם נגוסה – אינו נוכח
משולם נהרי – אינו נוכח
בנימין נתניהו – אינו נוכח
אוסאמה סעדי – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
דניאל עטר – אינו נוכח
חמד עמאר – אינו נוכח
עודד פורר – אינו נוכח
יעקב פרי – אינו נוכח
עיסאווי פריג' – אינו נוכח
עמיר פרץ – אינו נוכח
איוב קרא – אינו נוכח
מירי רגב – אינה נוכחת
יואל רזבוזוב – אינו נוכח
יובל שטייניץ – אינו נוכח
אלעזר שטרן – אינו נוכח
עפר שלח – אינו נוכח
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
רבותי הכנסת, האם יש מישהו נוכח שמבקש להצביע?
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
אברהם נגוסה – נגד
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
האם יש עוד מישהו באולם שלא הצביע ומעוניין להצביע? גברתי המזכירה תספור את הקולות.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
באסל – – –
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
– – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
ההצבעה נסגרה. תוצאות ההצבעה: בעד – 23, נגד – 45, נמנע אחד. אני קובע שההצעה לא התקבלה, והיא יורדת מסדר-היום.
<הצעות לסדר-היום>
<המצב הביטחוני בירושלים בפרט ובכל הארץ בכלל>
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: המצב הביטחוני בירושלים בפרט ובכל הארץ בכלל, מס' 1097, 1100, 1102, 1115, 1120, 1148, 1162 ו-1175. ראשון הדוברים – חבר הכנסת אסף אורן חזן, ואחריו – חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת חזן, שלוש דקות לרשות אדוני. בבקשה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני מבין ששר הביטחון לא יצטרף אלינו.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
איפה סגן השר שאמור להשיב?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני יכול להמתין לו. אל תספור לי את הדקות, נדבר בינתיים. כנראה הנושא הביטחוני – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תתחיל וסגן השר ייכנס. בכבוד, שלוש דקות.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
לא, אני רוצה שסגן השר ישמע את דברי כדי שידע מה להשיב.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אני רואה שהתקנון איננו מחייב את זה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
לא תספור, לא תספור את השעון.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
גברתי המזכירה?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
הוא צריך להשיב. אני חושב שהוא צריך להשיב.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת חזן, אנחנו נמתין.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אנשים פה כל כך שקועים בכיסאות שלהם שכנראה לרגע שוכחים שיש מדינה שלמה שסוערת בחוץ.
<מירב בן ארי (כולנו):>
את מי אתה מאשים, חבר הכנסת חזן?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
לא אותך, זה בטוח. את יודעת, אני עומד פה, פתאום השעון לא סופר – נעתקו המילים. אבל אני מסתכל על המציאות ואני רואה את האדישות, גם של חברי הכנסת. דיון סוער על המצב הביטחוני, דיון סוער על ירושלים – אין; אנשים – לא מעניין. הגיע הזמן שחברי הכנסת יצאו קצת, יקומו מכיסא עור הצבי, ירדו ממגדל השן שלהם, ישברו – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת חזן, אנחנו ממשיכים. התקנון אומר שאתה צריך לדבר, זה זמנך. אנחנו בודקים מה קורה עם סגן השר.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
סליחה?
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אני אוסיף לך.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי המעטים שנמצאים פה כרגע, חברי הכנסת, כנסת נכבדה, כבוד השר היקר, לעתים אני תופס את הראש כשאני רואה שבנושאים חשובים – נושאים חברתיים, נושאים כלכליים, נושאים בריאותיים – לא רבה הנוכחות של חברי הכנסת במשכן. רבות הפעמים שאני מסתובב ומסביר לציבור בשטח – וכן, אני מסתובב הרבה, עושה בממוצע 10,000 קילומטר בחודש, רואה את האנשים – ואני מסביר, נלחם על שמכם, על שמנו הטוב. כשאומרים לי: המליאה ריקה, איפה כולם? אני מסביר שעיקר העבודה היא בוועדות, שלחברי הכנסת אכפת. אבל אז אנחנו מגיעים למקום שבו דנים בנושא שבו הורים מפחדים לשלוח את הילדים שלהם לגנים, ילדים מפחדים לשחק בגן-השעשועים, יש שר אין-ביטחון ולאף אחד כנראה זה לא כזה מציק – ושוב מליאה ריקה, אנשים עסוקים בשלהם. חברי הכנסת, הגיע הזמן שתרדו ממגדל השן, הגיע הזמן שתצאו לשטח, הגיע הזמן שתשמעו את הקולות, תשברו את האדישות.
חברים, אדישות זה פריבילגיה שלנו שלא קיימת. שלא ייעשה פה עוול, יש פה חברי כנסת רבים שכן אכפת להם, דוגמת היושב-ראש, דוגמת חבר הכנסת שמולי, מירב בן ארי, יואב קיש – אני מרשה לעצמי להזכיר שמות – רויטל סויד שרק אתמול עשתה דיון חשוב. אני מרשה לעצמי להזכיר שמות כי הרשימה הזאת כל כך קצרה: פולקמן היקר, מרגי, הרב מוזס – – –
<יעקב מרגי (ש"ס):>
תודה שהזכרת אותי.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני צריך להגיד לך תודה בשם עם ישראל על כל הטוב שאתה עושה בוועדה ובמליאה. לא עשיתי איפה ואיפה בשמות, אבל אם יש פה מישהו שלא מסכים אתי, עם המציאות, שדיונים רבים חשובים מתמלאים בשתיקה, כי כנראה יש דברים חשובים יותר, אז אתם יודעים מה, קטונתי. אבל כמו שאמרתי, אדישות היא פריבילגיה. חברים, המציאות הזאת היא לא אפשרית, היא לא נורמטיבית.
כבוד לראש הממשלה נתניהו, שבאמת מאז לקח לידיו – הישירות – את הטיפול משר האין-ביטחון במדיניות הביטחון, החליט על צעדים חשובים – בלי להחמיא לעצמי, צעדים רבים שאני כתבתי, דיברתי בכל מקום, גם כאן – ויישם הצעת חוק שהנחתי לשלילת תושבות ממחבלים ובני משפחותיהם, חברים רבים של בני הרשימה הפלסטינית שיושבים אתנו כאן – חברים רבים – שלילת תושבות.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת חזן, תנסה לסיים כי הזמן תם.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אי-החזרת גופות מחבלים, כאילו הם הקדושים הראשונים. צריך לקבור אותם כמו כלבים, חברים, כמו כלבים בבור, אותם ואת שולחיהם.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אמרתי ואגיד שוב – מילה אחת, רגע לפני שאני מסיים – ראשית, תודה לראש הממשלה; העם שלנו חזק. החבר'ה מהרשימה הפלסטינית, אתם לא תנצחו אותנו. אתם יכולים להפליג בים, שם טוב לכם – גטאס, אתה מוזמן להישאר שם. זה שלנו.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת חזן, תודה רבה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
לטיבי יש בעיה בטרמינולוגיה, זה קודם כול שלנו, אנחנו עושים לכם טובה – אני רואה שסגן השר עדיין לא הגיע והוא לא משיב, אז אני – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
לא, הוא ישיב. לא לא לא, יש שורה שלמה של דוברים, אז בוא, משפט סיכום ממש.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אז אסיים ואגיד: חברים, המצב הביטחוני הזה – הגיע הזמן להשיב את הביטחון בצורה חריפה ליהודים, לישראל, ולא לישמעאל. מקומכם לא כאן, ואנחנו נדאג להעיף אתכם.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
אתה נותן לו כבר יותר משתי דקות.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אנחנו נדאג להעיף אתכם, גטאס.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת חזן, תודה רבה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
ואם אתה צריך קיסם אוזניים לנקות את המים מהאוזניים, תגיד לי, אעזור לך.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת חזן, תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי – איננו כאן. חבר הכנסת רועי פולקמן, בבקשה. שלוש דקות לרשות אדוני. בבקשה.
<רועי פולקמן (כולנו):>
תודה. חברי חברי הכנסת, באמת ימים לא קלים עוברים על תושבי ירושלים ואוהבי ירושלים. הרבה מאוד שנים מרכז חיי נמצא בירושלים, ובאמת קשה לראות משהו שאני כמעט קורא לו מלחמת – לא מלחמת אזרחים, אבל מלחמת תושבים, כי כשתושב מכה תושב בירושלים אנחנו מבינים שיש כאן בעיה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
מה זה מלחמת תושבים?
<רועי פולקמן (כולנו):>
מלחמת תושבים, אורן, במובן – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – – מלחמת תושבים?
<רועי פולקמן (כולנו):>
לא, בסדר, אבל אנחנו רואים את האופי המיוחד של האירועים האלה – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
לא, מספיק, אני לא רואה יהודים נלחמים ברחובות. אני לא רואה.
<רועי פולקמן (כולנו):>
– – שבו אזרחים צריכים להגן על עצמם. אני קודם כול, באמת 20 שניות אגיד תודה גם לאנשי כוחות הביטחון שעובדים כל כך קשה בימים האלה, וגם לתושבי העיר על האזרחות המופלאה שהם מגלים בימים האלה.
אני רוצה להגיד שני דברים. אני ב-2011 השתתפתי בדיונים עם גורמי הביטחון מטעם ראש העיר על ההיערכות, אז היה דיבור על הכרזה באו"ם של המדינה הפלסטינית, והיו כל מיני דיונים והיערכויות, וכבר אז נאמרו אותם דברים שאני אגיד עכשיו ולצערי לא יושמו.
ברור שבטווח הקצר, בדיון הטקטי, מה שממשלת ישראל החליטה אתמול צריך לעשות. צריך לעשות, צריך לתגבר, צריך נוכחות, יכול להיות שאפילו לטווח מוגבל צריך לעשות כתר על חלק מהכפרים, ודאי כפר כמו ג'בל-מוכבר ואחרים. אבל ודאי שזה לא פתרון בטווח הארוך. ואני לא ביטחוניסט גדול, אבל אני חושב שאני יודע – שני דברים שאני יודע להגיד שבוודאות יעשו שינוי, אחד בטווח היותר-ארוך ואחד בטווח המיידי. על אחד בוודאות אדוני היושב-ראש בצלאל יסכים אתי, חבר הכנסת סמוטריץ, וזה השקעה בתשתיות במזרח-ירושלים.
אין ספק – ואני אומר את זה כבר דיונים על דיונים, מכירים את זה פה, וראש עיריית ירושלים ניר ברקת אמר את זה לא מעט – הסיפור עם התשתיות האזרחיות, יום לימודים ארוך במזרח-ירושלים, השקעה במתנ"סים, בפעילות ספורט, בחוגים – כל הדבר הזה, שנים המערכות השונות אומרות וחוזרות ואומרות, ואנחנו לא עושים.
אז בוודאי, כשאני רואה ילדים משתתפים בפיגועים במזרח-ירושלים לבי נחמץ. מעבר לדיון על גבורה ועל מלחמה בטרור, אני לא יכול לראות את זה, כיוון שכשילד הולך ועושה פיגוע, אני מרגיש מחויבות לא רק כמנהיג ציבור, זה כמעט מחויבות כמחנך, כהורה, לא חשוב כמה, ואנחנו לא יכולים להתייחס לזה רק מהאספקט הביטחוני; צלפים זה לא פתרון נגד ילדים. זה הדבר הראשון. צריך להשקיע בתשתיות החינוך האזרחיות במזרח-ירושלים.
אבל בטווח הקצר, אנחנו יודעים מה צריך לעשות כדי להפסיק את הגל הנוכחי, ובעזרת השם הוא ייפסק בימים הקרובים ונראה רגיעה. אדוני ראש הממשלה, תפנה ליושב-ראש הרשות הפלסטינית, תיפגשו ותוציאו הודעה על הרגעה ברוח של סטטוס קוו בהר-הבית. זה הכול. לא דורשים פה הסכמים גדולים, לא הסכם שלום. אתה אומר את זה מעל כל במה, ברור לכולנו שאנחנו הולכים לשמור על הסטטוס-קוו בהר-הבית.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
הם לא מכירים בסטטוס-קוו. זו הבעיה שלהם.
<רועי פולקמן (כולנו):>
אנחנו – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני בעדך במילים האלה.
<רועי פולקמן (כולנו):>
אז אני אומר: יחד – יש פה מקום למנהיגות, אני אומר למנהיגות הערבית שנמצאת גם כאן, וחלקם יכולים לפנות אל הרשות הפלסטינית.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
זו מנהיגות של טרור, זו בעיה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת פולקמן, בבקשה לסיים – השעון.
<רועי פולקמן (כולנו):>
אני מסיים.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת חזן, דיברת לפני רגע.
<רועי פולקמן (כולנו):>
בטווח הקצר, לא מספיק – פתרונות טקטיים ביטחוניים. צריך לקרוא להרגעת השטח, וזה יכול לבוא מהמנהיגות של שני הצדדים, שאומרת: הסטטוס-קוו בהר-הבית יישמר. זה בטווח הקצר. ובטווח הארוך – חינוך ותשתיות. חברים, ושיגיעו ימים שקטים יותר. תודה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה, חבר הכנסת רועי פולקמן. חברת הכנסת סופה לנדבר – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
סלח לי, אדוני היושב-ראש, עד שחברת הכנסת לנדבר תגיע – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
– – ואחריה – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, אני פשוט המום שבדיון כזה חשוב, שלוקחות בו חלק כמעט כל סיעות הבית, שר הביטחון אינו נוכח, כנראה גם העביר הודעה, בתור שר האין-ביטחון, לסגנו, שגם הוא לא יהיה נוכח, וצריכים לשלוח את שר הדתות להשיב במלחמה שאנשים מתמודדים אתה יום-יום.
<מירב בן ארי (כולנו):>
זה סוג של מלחמת דתות.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
לא, זה לא מצחיק הסיפור הזה.
<מירב בן ארי (כולנו):>
לא, אני בכלל לא צחקתי.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני לא רוצה להגיד בדיחה כדי לא – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת חזן, אנחנו ממשיכים. תודה. חברת הכנסת לנדבר, שלוש דקות לרשותך.
<סופה לנדבר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, אני משתתפת בצער של המשפחות השכולות, ואנחנו כולנו שולחים איחולי החלמה מלאה ומהירה לפצועים. אני מחזקת את כוחות הביטחון וההצלה ומצדיעה לאזרחי ישראל על התגובה המהירה, על התנהגות אמיצה.
אדוני היושב-ראש, אני צריכה לומר שכאן ועכשיו נחשפו הפנים האמיתיים של הרשות הפלסטינית, שיוצרת מערכת הסתה, מערכת שקרית מעוררת פנאטיות דתית, מערכת של הסתה, גורמת לשפיכת דמים – דם יהודי, רק כי הוא יהודי. האם מדינת ישראל משנה את הסטטוס-קוו בהר-הבית? לא. אבל הרשות הפלסטינית מסיתה, שולחים מסיתים.
ואני צריכה לומר, אדוני היושב-ראש, מי מסייע להם. כאן, בכנסת, יושבים מנהיגי הציבור הערבי, מנהיגי הציבור הערבי כאן בכנסת וגם בארץ – הם נהנים מחסינות, הם נהנים מתנאים של חברי כנסת, הם מעוררים פרובוקציות, מעודדים מעשי הרג ורצח, מנצלים את הדמוקרטיה הגדולה של מדינת ישראל ניצול ציני. עולה כאן על בימת הכנסת חבר כנסת של הסיעה הערבית ואומר: אני חצי ישראלי – מסכן – וחצי פלסטיני. אז הוא לא צריך לחלק את עצמו – לפלסטין ישר. רק בכנסת ישראל יכולים לשבת אנשים שחצויים, חצי כאן וחצי שם – –
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
אנחנו מאה אחוז שם.
<סופה לנדבר (ישראל ביתנו):>
– – והאמת, חצי, פיזית, כאן.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
אנחנו במאה אחוז פלסטינים.
<סופה לנדבר (ישראל ביתנו):>
אני מזדעזעת מאנשים שבתקופה רוויית דם וטרור קמים וממסכי טלוויזיה מדברים על אופק מדיני שחסר להם פתאום. הם צריכים לדעת שהם חלק של מדינת ישראל, ולא יכול להיות שהם עולים וממסכי הטלוויזיה אומרים שהם לא רואים את האופק המדיני. אני מגינה על מדיניות חזקה, מדיניות של יד חזקה – אומנם הייתי מחריפה את הצעדים.
וכאן, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה להזכיר לכם שהיה לנו חוק – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
הזמן תם, חברת הכנסת לנדבר, אז בבקשה לסיים.
<סופה לנדבר (ישראל ביתנו):>
אני מסיימת. ת– – חוק עונש מוות למחבלים ומאיזו סיבה הוא לא עבר. ואתם יודעים מה, אימא ערבייה, לפי החוק הזה, הייתה חייבת – שהיא תדע שאם בנה נשלח לבצע רצח הוא לא יחזור מכאן.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה, חברת הכנסת סופה לנדבר. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. שלוש דקות לרשות אדוני.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
תודה.
אדוני היושב-ראש, במזרח-ירושלים יש 175 בתי-ספר המתוקצבים על-ידי משרד החינוך. מאז הסכמי אוסלו הסכימה ישראל ללמד את תלמידים אלה במזרח-ירושלים את תוכנית הלימודים הפלסטינית על חשבון המדינה שלנו ובמימון ב-100% מתקציב משרד החינוך. כמו כן, נבנו ונבנות כ-600 כיתות חדשות לתלמידים אלה. יתרה מכך, בג"ץ חייב את האוצר לרכוש מגרשים פרטיים על מנת שיוכלו לבנות בתי-ספר על מגרשים אלה, דבר שלא קיים בכל המדינה. ולא עולה על הדעת ללכת ולהרוס בתים פרטיים שנבנו על מגרשים ציבוריים, כמו שבג"ץ החליט בימים אלה את בית-הכנסת "איילת השחר" שבגבעת-זאב להרוס ולנתץ עד היסוד. בדיוק בזמן הנוראי הזה להרוס בית-כנסת בירושלים.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
הפתרון אצל שר הביטחון, הפתרון אצלו ביד.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
והאבסורד הגדול הוא מה שפורסם באתר "חדרי חרדים": עיריית ירושלים מממנת על חשבונה בג'בל-מוכבר, בעיסאוויה ובשאר השכונות, על חשבונה, שיעורים בשעות הפנאי לילדים אלה, בקרב מגע, באגרוף, בקרטה. מה קורה אתנו? איפה אנחנו נמצאים כאן? ומה מלמדים שם, בבתי-הספר האלה? כמובן, במרכזם הנכבה, דיאלוג בין ילד ישראלי לערבי: מאין אתה בא? מאין ההורים שלך? מוורשה. מאין ההורים שלך? מעכו – נו, אז מה אתה יושב על אדמתי? וזה מופיע בספרי החינוך, וזה הכול במימון משרד החינוך. איזו מדינת חלם אנחנו? מה קורה לנו? למה אנחנו נותנים להם את חומר הנפץ בידיים? אז פלא אחר כך שבשעות הפנאי ובדפי הקשר אתה רואה שם תמונות מזוויעות? נורא ואיום מה שקורה.
סיפר לי מישהו שהוא הלך בחג השבועות – לא חרדי, מישהו חילוני – כמו תייר ירד לשכונת סילואן. במה שיחקו הילדים שם? באקדחי דמה, בחרבות דמה: "אללה אכבר", "אטבח אל-יהוד". אלה המשחקים. ואנחנו רואים את זה בשעות הפנאי, איך שזורקים אבנים מחודדות בהר-הזיתים, בכל ההפסקות יוצאים וזורקים. עד מתי נחשה? ואנחנו מממנים את זה. אוי לאותה בושה, אוי לאותה חרפה.
ועכשיו אנחנו רואים את פירות הבאושים שצמחו בערוגות האלה שנזרעו בגרעיני השנאה התהומית של בני ישמעאל נגד בני ישראל. אז מה יעשה הבן ולא יחטא, כדברי חז"ל? נקווה לימים יותר טובים וישועת השם כהרף עין.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה, חבר הכנסת מוזס. חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
הרב מוזס, תדע לך ששר הביטחון יכול לחתום היום ולהקים בית-כנסת על בית-הכנסת שנהרס, והוא גם היה יכול למנוע את זה. אין מקום בעולם שהורסים בו בתי-כנסת, אפילו – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אבל, חבר הכנסת חזן, לא בעמידה, נראה לי שמקובל שלא בעמידה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
סליחה ומחילה. אפילו בגירוש לא הרסו בתי-כנסת.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת גטאס, שלוש דקות לרשות אדוני. בבקשה.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
שלוש דקות נטו, שלוש דקות נטו.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אף אחד לא יפריע לך עכשיו.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
נראה, נראה.
טוב, אדוני השר, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שלשום, בנאומו של ראש הממשלה, שעמד כאן ודיבר, לדעתי הוא חצה כמה קווים אדומים בנאומו.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
פתאום יש קווים אדומים.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
ראש ממשלה שנמצא במצב כזה בוחר לעצמו להאשים את כל העולם חוץ מעצמו ולא לקחת אחריות. ביבי נתניהו, שהיה רגיל במערכות קודמות תמיד שיהיה לו האויב התורן, השטן התורן – איראן, "חמאס", אפילו הרשות הפלסטינית, במערכה הנוכחית הוא מרגיש שאין לו השטן הזה שיהפוך אותו לאויב שהוא יתקוף.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
גטאס, אתם אויב מספיק – – –
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
ואז הוא מצא את האויב התורן, את השעיר לעזאזל, בדמות חברי הכנסת הערבים.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אתם האויב הכי גדול, חביבי.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
ועולה לכאן, עומד ומשקר. ראש ממשלה שעומד ומשקר. אני רק מצביע על שני שקרים, שקרים, ואני אזכיר: הראשון תלוי בי אישית, כשעמד וציטט אותי – והנה, הריאיון, אתם יכולים למצוא אותו בערוץ הכנסת – בחר קטע מדברי ופירש אותם, ואחר כך המשיך להגיד שמה שאני אמרתי נותן הכשר ומעודד רצח והרג. כשראש ממשלה אומר על חבר כנסת, נבחר ציבור, את הדברים האלה, הוא מתיר את דמי, הוא מעודד רצח ומתיר את הדם שלי.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
זו המציאות, אתה אמרת את זה. מה אתה מתייפייף? מה נהיית יפה עיניים? אתה לא יפה ולא יפה נפש. מה אתה מתייפייף? אתה מסית.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת חזן, חבר הכנסת חזן, אתה דיברת.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
אני לא אדבר כשהוא ידבר.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת חזן, אתה דיברת קודם ולא הפריעו לך, אז אני מבקש לתת עכשיו לחבר הכנסת גטאס את זכותו לדבר.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
לכבד את ראש הממשלה – – – קצת כבוד, קצת.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
כמובן, הוא גם ציטט את חברת הכנסת זועבי – –
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
– – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אל תפריע – – –
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
– – וגם אִתה, הוא בחר לעצמו את הקטע שמתאים לו. זה שאני אמרתי בתחילת דברי בערוץ הכנסת שאני נגד כל טיפת דם, אני בעד שאף טיפת דם אחת לא תישפך – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
למה אתה לא מגנה?
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
הוא לא הזכיר את זה שאני נגד כל סוג של אלימות. אם זה היה תלוי בי, אפילו טיפת דם אחת לא הייתה נשפכת באזור. את זה הוא לא אמר. אבל אני עומד כאן ואני אומר שוב ושוב: אין סימטריה, ואני לא מקבל שום סימטריה בין עם שנכבש – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
– – שחי כבר חצי מאה תחת כיבוש, תחת התעללות של מתנחלים – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אתה צודק, אין סימטריה – – –
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
– – של כוחות הביטחון, לבין הכובש, העם הכובש.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
נכון, אתם רוצחים בכל פינה, ואנחנו פנינו לשלום. אתה צודק, אין סימטריה, אתם רוצחים בכל פינה ואנחנו חותרים לשלום.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
אין סימטריה כזאת, לא כאן ולא באף מקום בעולם.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
מה המסקנה? אם אין סימטריה מה המסקנה?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
שאם לא טוב לכם תקומו ותלכו – – –
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
הוא עמד ואמר את השקר השני הגדול. הוא אמר – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
חלקות האדמה כבר תפוסות, חלקות האדמה – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת אורן.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, אי-אפשר ככה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת חזן, שאני לא אצטרך לקרוא אותך לסדר.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני מדבר מהלב.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
אני, כשצפיתי בערוץ הכנסת, ראיתי שלא שומעים את שנינו. אז כשהוא מדבר אני שותק.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת באסל, אני מוסיף לך זמן. הזמן נגמר, אני מוסיף לך זמן.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
לא, חצי מהנאום הוא קוטע אותי.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
מצוין, אבל נעשה דיאלוג – – –
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
הבטחת לי שתגן עלי.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת חזן, חבר הכנסת חזן.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
השקר השני, שהוא עמד כאן ואמר – ואני לא יודע אם הוא אמר את זה מתוך בורות, מתוך שטחיות – ראש ממשלה שאומר: חברי הכנסת של בל"ד הקומוניסטים. אני לא יודע מה זה. מישהו כתב לו את זה? זו שטחיות ומשהו טפל כזה, או שהוא התכוון? אם הוא עדיין שונא את הקומוניסטים וחושב שכשהוא אומר "בל"ד הקומוניסטים" ככה הוא מקלל אותנו יותר, מגנה אותנו – אולי זה פירוש, makes sense. אבל אני לא חושב, אני חושב שהוא אמר "בל"ד הקומוניסטים" מתוך בורות, ראש ממשלה שלא יודע מה זה בל"ד ומה זה הקומוניסטים.
ועכשיו השקר. הוא אמר שאנחנו יוצאים להפגנות כשמאחורינו דגלי "דאעש". "דאעש", אמר.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
יכול להיות שאורן חזן כתב את הנאום לביבי נתניהו?
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
וזה שקר, רבותי. זה לא רק שקר – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
עוד רבות יסופר – – –
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
– – זה החזיר אותי, כששמעתי אותו – ואתם יודעים מי מהנדס – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת גטאס, הוספתי לך עוד שתי דקות והן הסתיימו.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
תן לי לגמור את המשפט.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
משפט סיום.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
תן לי לגמור, אני מבקש ממך – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
הוספתי שתי דקות.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
הוא קטע אותי באופן שלא יכולתי להביע את עמדתי. הוא אמר – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אתה קוטע את כולנו יום-יום שעה-שעה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אז הנה, אני הוספתי.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
תראו, זה מזכיר את האמירה המפורסמת שאני לא רוצה להזכיר מי אמר אותה. זו מכונת פרופגנדה, הכי משומנת בהיסטוריה. ככל שהשקר שאתה עושה יותר גדול, הוא יותר אפקטיבי.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
אתם יודעים מי אמר את זה? ביבי נתניהו משתמש באותה תיאוריה. מותר לך לשקר, אבל תשקר בגדול, כדי שזה יישאר.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
זה בדיוק מה שאתה עושה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת גטאס, תודה רבה.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
במקום ללכת ולשנות – לא לשנות – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת גטאס, תודה.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
אנחנו לא רוצים לשמר את הסטטוס-קוו באל-אקצא – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת גטאס, אנחנו סיימנו – – –
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
– – אנחנו רוצים לחזור לסטטוס-קוו – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת גטאס, הזמן תם.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
– – סטטוס-קוו שהשתנה, והוא משתנה יום-יום.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – – תוריד את האור – – –
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
לחזור לסטטוס-קוו – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
חבר הכנסת גטאס, זה לא יפה.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
– – במסגד אל-אקצא כפי שהיה לפני שנת 2000.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
רוחְ. רוחְ. רוחְ.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
מ-2000 עד 2005.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה. תודה רבה. בשם הממשלה שכנראה ברוך השם הפנימה שלא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, אז גם בענייני ביטחון שכרנו את השר לשירותי דת – הכול מתחיל ונגמר בריבונו של עולם – והוא ישיב לנו גם על ענייני הביטחון.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
יושבת פה חבורה של מחבלים – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אדוני השר, בבקשה. זה, אגב, סמלי מאוד.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
העם שלכם לא רוצה אתכם.
<השר לשירותי דת דוד אזולאי:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אקדים ואומר שהסכמתי לקבל עלי את השליחות ולענות במקום סגן שר הביטחון, כי הוא פשוט הלך להיות סנדק בברית – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
במקום השר? במקום השר?
<השר לשירותי דת דוד אזולאי:>
– – לכבודו של סגן השר, לכבודו של אליהו הנביא, אז אמרתי לו שינצל את ההזדמנות להתפלל על כלל ישראל, ושה' יאמר לצרותינו די, בזכות אליהו הנביא.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אדוני השר, ההסבר שנתתי יותר טוב, יותר משכנע.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
השר גם בברית?
<השר לשירותי דת דוד אזולאי:>
יודע מה? אחוז בזה ואל תנח ידך מזה.
אדוני היושב-ראש – –
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
– – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
באסל, אל תפריע.
<השר לשירותי דת דוד אזולאי:>
– – בפתח דברי – – –
<קריאות:>
– – –
<השר לשירותי דת דוד אזולאי:>
אני שוב אומר את הדברים – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת חזן, אני נאלץ לקרוא אותך לסדר פעם ראשונה.
<השר לשירותי דת דוד אזולאי:>
אדוני היושב-ראש, אני מדגיש שאני אומר את הדברים בשם סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן.
בפתח דברי אני שולח תנחומים למשפחות הנרצחים ואיחולי רפואה שלמה והחלמה מהירה לכל הפצועים.
בעקבות האירועים הקשים בימים האחרונים ערוכה משטרת ישראל בכל רחבי הארץ למניעת אירועי טרור והפרות סדר שעלולים להתרחש בכל נקודת זמן.
האירועים הקשים הביאו את השר לביטחון הפנים והמשטרה לנקוט שורה של צעדים שלא נעשו בעבר: הוקמו מפקדות משימתיות, הוחל בגיוס פלוגות המילואים של משמר הגבול, נפרסו אמצעים מסוגים שונים, הערכות מצב מבוצעות באופן תכוף ומתקיימים תדרוכים שוטפים לכוחות. השוטרים והלוחמים נמצאים בחזית ומונעים בגופם פיגועים קשים. יחד עם אזרחים ערניים ואמיצים נמנעת פגיעה רחבה הרבה יותר. בהנחיית השר לביטחון הפנים עברה המשטרה ממדיניות של הכלת האירועים למדיניות של התקפה מסיבית כלפי כל מי שעוסק בטרור – בירושלים ובכל מקום אחר. הוראות הפתיחה באש חודדו, כוחות המשטרה עושים כיום שימוש ברובה מסוג ''רוגר'' נגד מי שזורק אבנים או בקבוקי תבערה. השימוש במעצרים מינהליים נגד מי שעוסק בטרור הורחב: מקדמים עונשי מינימום בחוק כדי שכל מי שמשתתף בכל פעולה אלימה, כולל זריקת אבנים ובקבוקי תבערה, ידע שהוא ישב שנים רבות בכלא. כמו כן נקבעו קנסות גבוהים להורים של קטינים המשתתפים באירועים אלו. מתקיים שיתוף פעולה נרחב בין כלל גופי הביטחון.
בעניין ירושלים – השר לביטחון הפנים פעל להוציא אל מחוץ לחוק ארגונים דוגמת ה"מוראביטון" וה"מוראביטאת", ארגונים המשתייכים לתנועה האסלאמית שפעלו להפר את הסטטוס-קוו בהר-הבית. הימ''מ והיחידות המיוחדות פועלות לילה-לילה בלב השכונות והכפרים הערביים במזרח-ירושלים כדי לעצור חשודים בטרור.
בימים האחרונים בוצעו הריסות של בתי מחבלים מהשנה האחרונה, ומואץ הליך הריסת הבתים של המחבלים שביצעו את הפיגועים האחרונים.
בעקבות האירועים בירושלים הוחלט על תגבור רחב היקף, של אלפי שוטרים ולוחמי מג"ב, בירושלים, תוך כדי הקמת מפקדות משימתיות ייעודיות אשר פועלות בדגש על מוקדי החיכוך – מזרח העיר, קו התפר, תוואי הרכבת הקלה ועוד.
משטרת מחוז ירושלים וכוחות התגבור פרוסים בדרכי הגישה לכותל המערבי ובצירים המובילים לעיר העתיקה. אבטחת צירי הגישה נעשית באמצעות סיורים רגליים, תצפיות, עמדות סטטיות, פעילות גלויה וסמויה בסיוע כוחות מיוחדים, ושימוש במצלמות הפרוסות ברחבי העיר העתיקה. כל זאת במקביל לפריסת מערך ביטחון שוטף בכל העיר ירושלים.
בעניין חופש הפולחן – המשרד לביטחון הפנים ומשטרת ישראל משקיעים מאמצים מרובים כדי לאפשר את מימוש זכות הגישה וחופש הפולחן בהר-הבית, הכול בהתאם לסטטוס-קוו הקיים במקום. עם זאת, משטרת ישראל מוסמכת, מתוקף אחריותה וסמכותה ולשם שמירה על ביטחון הציבור, להגביל את הכניסה להר-הבית או לסייגה. משטרת ישראל אינה מקִלה ראש בפגיעה בזכויות המתפללים בהר-הבית הכרוכה בהגבלת גיל המתפללים המורשים לבוא בשעריו. החלטה כזו מתקבלת לאחר הערכת מצב סדורה וכאשר המצב הביטחוני מחייב זאת, והכול במטרה לשמור על ביטחון הנפש והרכוש.
בעניין ההסתה – אדוני היושב-ראש, השר לביטחון הפנים רואה בחומרה רבה את ההסתה המתנהלת ברשתות החברתיות ובפורומים השונים. מתבצע ניטור של הרשתות החברתיות כדי לזהות מראש מחבלים ומסיתים ולסכל פעולות טרור והפרת סדר. הטיפול באירועי ההסתה הוא באחריותם של שירות הביטחון הכללי, משטרת ישראל ופרקליטות המדינה. המשטרה משקיעה מאמצים רבים באיתור דברי הסתה, איתור המסיתים, חקירתם והבאתם לדין, במקום שבו מתגבשות ראיות לעבירה, כמובן כפוף לאישור הפרקליטות. על רקע המתרחש בימים האחרונים עיבתה המשטרה את מערך השוטרים העוסקים בנושא זה.
בעניין יהודה ושומרון – הביטחון השוטף, למעט בגזרת אדומים, נמצא באחריות צה"ל, אשר פועל למניעת ולמיגור פח"ע בסיוע המשטרה ושירות הביטחון הכללי. מחוז ש"י של המשטרה פועל בימים האחרונים במתכונת מתוגברת של כלל הכוחות, כאמור, בשיתוף יתר גופי הביטחון. המחוז נערך יחד עם צה"ל בכוח משימה למניעת פעולות של פשיעה לאומנית העלולות להסלים את המצב.
בעניין הצעות חוק העונשין – נקבעו עונשי מינימום לעבירות יידוי אבנים. הצעת החוק הממשלתית אושרה ביום ראשון בוועדת שרים לענייני חקיקה ופורסמה אתמול ברשומות. בהתאם להצעה ייקבע כי אדם שהורשע בעבירת יידוי אבנים, עונשו לא יפחת מחמישית עונש המקסימום הקבוע לצדה. בהתאם למוצע, מדובר בהוראת שעה שתעמוד בתוקפה במשך שלוש שנים.
הצעת חוק נוספת היא הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 20) (דרכי טיפול לאחר ענישה) – הצעת חוק ממשלתית פרי יוזמת המשרד לביטחון הפנים והמשטרה שאושרה ביום ראשון בוועדת שרים לענייני חקיקה ופורסמה אתמול ברשומות. ההצעה היא לתקן את חוק הנוער כך שבית-המשפט יוסמך, לאחר שהרשיע קטין, להטיל על הורי הקטין התחייבות שלצדה ערובה, קנס או פיצוי כספי.
הצעת חוק נוספת היא הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון – סמכות חיפוש לשוטר לשם מניעת אלימות), הצעת חוק ממשלתית שעתידה לעלות לדיון בוועדת שרים לענייני חקיקה ביום ראשון הקרוב, הבא עלינו לטובה, להחלת דין רציפות. הצעת החוק באה להרחיב את סמכויות החיפוש של שוטר לבצע חיפוש – ללא צורך ב"יסוד סביר להניח" – לאיתור כלי נשק במקומות המועדים לאלימות, וכן במקומות שעליהם הכריז מפקד מחוז במשטרה, זאת, לאחר שמצא כי מתקיים באותו מקום סיכון ביטחוני מיוחד או כי קיים חשש ממשי לפגיעה בשלום הציבור כתוצאה ממעשה אלימות.
יש לציין כי הסמכות לחיפוש ללא צורך ביסוד סביר להניח, כבר תוקנה במקומות המנויים בתוספת לחוק במועדונים, במקומות שבהם נמכר אלכוהול לצריכה במקום, במקומות שבהם נערכים משחקים במכונות מזל, במגרשי ספורט וכדומה.
לסיכום, אדוני היושב-ראש, אנו מצויים ברצף של אירועי טרור קשים בזירות שונות. שוטרים, אזרחים, מאבטחים ומתנדבים מגיבים באופן נחוש, ראוי להערכה, באומץ לב, ומונעים בכך פגיעה רחבה באזרחים. המשרד לביטחון פנים והמשטרה מקדמים מהלכים מבצעיים רבים שלא ננקטו בעבר. הצעדים שננקטים הוחמרו בהתאם להתפתחויות הקשות, וילכו ויתהדקו עד שיושבו השקט והביטחון המלא לאזרחי ישראל במדינת ישראל.
בהתאם להחלטת הקבינט מהלילה, אושרה למשטרה האפשרות להטיל סגר או כתר על אזור או אזורים שבהם יש מוקדי חיכוך בירושלים. בנוסף, לא תתאפשר בנייה מחדש של בית של מחבל שנהרס, ורכושו של המחבל יוחרם.
יודגש כי נשקלים כל העת צעדים נוספים בהתאם להערכות מצב עתיות.
אני תקווה שכל הצעדים הנ"ל יביאו, בעזרת השם, לשקט, ויחזירו את שגרת החיים למסלולה הרגיל. ואני אוסיף – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אדוני השר, מה מציע לעשות עם ההצעה לסדר-היום?
<השר לשירותי דת דוד אזולאי:>
– – עושה שלום במרומיו יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אמן. מה אדוני מציע לעשות עם ההצעות?
<השר לשירותי דת דוד אזולאי:>
אני מציע להסתפק, אבל – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
למה לא – – – הצעדים האלה קודם? היינו נמנעים – – –
<השר לשירותי דת דוד אזולאי:>
אני אבוא אליך – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני לא כועס עליך – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
האם המציעים מוכנים להסתפק בתשובתו של השר? חבר הכנסת חזן, האם אתה מוכן להסתפק בדברים של השר?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
לא.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
מה אתה מבקש לעשות?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
להעביר את זה לדיון בוועדה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
איזו ועדה?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
חוץ וביטחון.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת מיקי לוי – לא נימק את הצעתו; חבר הכנסת פולקמן – איננו נוכח; חברת הכנסת לנדבר – איננה פה – – –
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
במליאה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אתה רוצה במליאה? רגע, דיון במליאה. זה חשוב. מליאה, מליאה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אז שניכם מבקשים מליאה. הממשלה מבקשת להסתפק בדברים, וחבר הכנסת חזן – אז אנחנו נצביע על הצעה מס' 1097 של חבר הכנסת אורן אסף חזן והצעה מס' 1162 של חבר הכנסת באסל גטאס – בעד יהיה להסתפק בהצעתו. לא, נתקן טעות: הצבעה בעד משמעותה להעביר את זה לדיון כאן, במליאה; נגד זה להסתפק בהודעתו של השר. אנחנו כבר מצביעים.
<קריאה:>
אז בעד זה המליאה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
כן, בעד זה להעביר למליאה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני אשמח אם תצביעו בעד.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אפשר להצביע.
<קריאה:>
רגע, מה זה נגד?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
נגד זה להסיר מסדר-היום.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 8
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 2
נמנעים – אין
ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תוצאות ההצבעה: בעד – 8, נגד – 2, אין נמנעים. אני קובע כי ההצעה תיכנס לסדר-היום של מליאת הכנסת.
<הצעות לסדר-היום>
<דוח גולדברג – בחינת פעילות נציבות הביקורת על מערך התביעה>
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אנחנו עוברים הלאה. הצעות לסדר-היום מס' 1122 ו-1172 בנושא: דוח גולדברג – בחינת פעילות נציבות הביקורת על מערך התביעה. אמורה להשיב שרת המשפטים, השרה שקד. כבוד השר, אתה משיב גם על ההצעה הקרובה לסדר-היום?
<השר לשירותי דת דוד אזולאי:>
– – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אבל אדוני צריך להישאר כאן, שיהיה לנו שר במשך הדיון.
<השר לשירותי דת דוד אזולאי:>
אני פה עד 15:30.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
טוב. חברת הכנסת גרמן, שלוש דקות לרשות גברתי. בבקשה.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי כנסת, חברותי חברות הכנסת, ביום 8 באוקטובר 2015 פורסם דוח גולדברג, שבחן את נציבות הביקורת על מערך התביעה.
הבקשה להכין את הדוח הזה, דוח גולדברג, נבעה מסכסוך בין הנציבות, שהוקמה באפריל 2014, לבין גוף התביעה והתובעים והפרקליטים, אשר סירבו לקבל למעשה את גוף הביקורת.
למותר לציין שהפרקליטים עושים עבודה נאמנה, ואני אישית, יש לי הערכה רבה לפרקליטות ולפרקליטים, אין ספק. אבל כל גוף, גם הטוב ביותר, מן הראוי שתהיה עליו ביקורת, ובעיקר גוף כזה – – –
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
למה רק לפרקליטים – – –
<יעל גרמן (יש עתיד):>
למה? לשופטים, שופטי בית-המשפט העליון, יש גוף – – –
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
– – – לפקידי האוצר ולפקידי מס הכנסה וכן הלאה.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
שלי, לשופטי בית-המשפט העליון, שאין לי ספק שמעמדם עולה על מעמדה של הפרקליטות, יש נציבות ביקורת. יש נציבות – – –
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
מה עם יתר עובדי המדינה? למה – – –
<יעל גרמן (יש עתיד):>
לעובדי המדינה יש מבקר המדינה, ולכל אחד – – –
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
גם לפרקליטות.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
– – – וגם גופים פנימיים. אם יש לשופטים, אין לי ספק שגם לפרקליטים מן הראוי שיעשו.
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
אבל הם עובדי מדינה, הם לא שופטים.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
שלי, זאת דעתי. אז את חולקת עליה – – –
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
אני רק קראתי קריאת ביניים, זה הכול.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
טוב, מקריאת הביניים אני מניחה שאת מתנגדת. אני חושבת שגוף הפרקליטות הוא גוף שמן הראוי שיהיה עליו פיקוח, מן הראוי שאפשר יהיה להגיש נגדו תלונות, ומן הראוי שיהיה מישהו שיעשה עליו ביקורת – גם מערכתית וגם פרטנית, אבל בוודאי מערכתית. לא היה ויכוח לגבי המערכתית, היה ויכוח לגבי הפרטנית, ודוח גולדברג, שיצא כאמור רק לפני שבוע, משהו כזה, בא ואומר שאכן, מן הראוי להקים גוף ביקורת פנימי בתוך משרד המשפטים, גוף ביקורת שיבקר אך ורק את הפרקליטות, ויהיה מיועד לביקורת מערכתית על הפרקליטות. בנפרד, אומר השופט לשעבר, השופט בדימוס גולדברג, מן הראוי להקים גם נציבות תלונות ציבור, ששם אפשר יהיה לברר את התלונות הפרטניות כנגד פרקליטים. כל עורך-דין, וכמובן כל אזרח, יוכל להגיש את תלונתו, אבל הגוף הזה צריך להיות מוקם על-פי חוק. כלומר, אנחנו, הכנסת, נצטרך לחוקק חוק שיביא לידי כך שיהיה גוף מוסמך לבקר באופן פרטני את הפרקליטים.
אמרתי כבר שאני מעריכה מאוד את הפרקליטות. אני רוצה לצטט את דבריה של השופטת בייניש בטרם הייתה נשיאת בית-המשפט העליון – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
נא לסיים, כי הזמן תם.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
– – כאשר היא באה ואומרת עד כמה גוף הביקורת חשוב: "הערובה לקיומו של משטר דמוקרטי תקין מצויה בחשיפתו לביקורת. כדי שמשטר דמוקרטי לא ינצל את כוחו לרעה עליו לפעול בגלוי, תוך חשיפת דרכי עבודתו בפני הציבור שהוא נזקק לאמונו. הביקורת על מוסדות השלטון מעוגנת בעקרונות היסוד של השיטה והיא נשענת על חופש הביטוי ועל זכות הציבור לדעת. משך שנים עמדה פסיקתנו" – פסיקת בית-המשפט העליון – "על חשיבותם של עקרונות אלה לשיטת המשטר שלנו".
היום, לאחר שהשופט גולדברג, השופט בדימוס גולדברג, אמר את דברו, ומאחר שאני בהחלט מאמינה בחשיבותה של הביקורת, גם המערכתית וגם הפרטנית, אני מבקשת להעביר בדחיפות את הנושא לוועדה לביקורת המדינה. שם, דרך אגב, הנושא נדון בשנים האחרונות. שם אנחנו נצטרך לרדת לעומקן של המלצות ועדת גולדברג – ודרך אגב, על חלקן אני מערערת – ושם נוכל לזרז את עניין החקיקה כדי אכן לחזק את הפרקליטות, על-ידי כך שתהיה עליה ביקורת ציבורית.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה, חברת הכנסת יעל גרמן. חברת הכנסת רויטל סויד. אני רק מבקש להזכיר לחברי הכנסת שהשעון איננו המלצה, ואל תהפכו אותי לאיש הרע שצריך לעצור אתכם באמצע. שלוש דקות לרשות גברתי, בבקשה.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אין ספק ואין חולק שפרקליטים במדינת ישראל – שאותם, אגב, אני מכירה היטב – הם פרקליטים איכותיים, נבונים, חרוצים, שפועלים לא מתוך מניע אישי, חס וחלילה, אלא באמת מתוך אמונה בצדקת הדרך. אין גם ספק שלא יכול להיות במדינת ישראל גוף שיהיה מעל הכול ולא יבוקר באופן כלשהו. דוח גולדברג אומר באופן מאוד מאוד ברור: נציבות הביקורת על הפרקליטות היא גוף הכרחי במדינת ישראל. לא זו – אלא מדגיש עוד יותר השופט גולדברג: זהו גוף שחייב לפעול תחת חקיקה ולהיות מחוקק בחוק. המשמעות היא שהוא מעגן עוד יותר את הצורך ואת החשיבות שיש בגוף כזה.
השופט גולדברג, בדוח שלו, נתן שיקול דעת רחב מאוד לנציב הביקורת על הפרקליטות. הוא עוד אמר והוסיף ששיקול הדעת אם לבחון תלונה זו או אחרת ייבחן על-פי החשיבות הציבורית, והסמכות נתונה אך ורק לנציב עצמו. המשמעות היא שדוח גולדברג, שבחן את כל התלונות האחרונות שהיו, ואת התפקוד של הנציבות, מצא שנציב ראוי שעומד בראש נציבות ראוי לו שיינתן לו שיקול הדעת הכל-כך נרחב הזה.
היום – יותר נכון בשנה האחרונה – היינו עדים לתקופה לא טובה שעברה מערכת המשפט, ובין היתר גם הפרקליטות. שביתת הפרקליטים בגין הנציבות לא תרמה הרבה לאמון הציבור במערכת המשפט. מערכת המשפט היא חשובה, וחשוב שהציבור ייתן בה אמון. ולכן אנחנו פה, בבית-המחוקקים, חייבים לחוקק את החוק הזה מייד ומהר.
אבל השורה התחתונה של דוח גולדברג – זה שמגבה את הנציבות, זה שגם אומר שצריך להקים עוד מערך ביקורת פנימי, נוסף על הנציבות, זה שגם אומר, בשתיקתו, שהנציבות היום פועלת כדין, ולא צריכה להתלות את עיסוקיה עד שיחוקק החוק, זה שאומר שצריך שיקול דעת מלא לנציבה, מה עוד הוא אומר? הוא אומר דבר מאוד מאוד ברור: היועץ המשפטי לממשלה איננו חף מביקורת. האיש החזק ביותר במדינת ישראל, גם הוא חייב להיות נתון תחת נציבות הביקורת על הפרקליטות.
ואיך אומר השופט גולדברג בדוח שלו? האם נציבות הביקורת על השופטים איננה שופטת – או דנה, יותר נכון, בתלונות על נשיא בית-המשפט העליון? ודאי שהיא דנה. האם, אם כך, הפרקליט מספר אחת, התובע מספר אחת במדינת ישראל, שיש לו סמכויות נרחבות – וטוב שיש לו סמכויות נרחבות, וטוב שלא מחלישים את כוחו, וטוב שלא מפצלים את התפקיד שלו כפי שרוצים חלק מחברי הבית הזה כאן לעשות, כולל גם שרת המשפטים – האם האיש הזה, היועץ המשפטי, הפרקליט והתובע מספר אחת במדינת ישראל, לא ראוי הוא שיעמוד תחת ביקורת? ודאי שכן.
וכאשר אלה המסקנות של השופט גולדברג בדוח שלו, האמירה היא מאוד מאוד ברורה: אין ולא יכול להיות אדם, גוף, פרקליט, יועץ משפטי, רם דרג ככל שיהיה, שלא יהיה מבוקר. הנציבות שקמה חייבת להמשיך לפעול.
ואני קוראת לחברי הפרקליטים, שעבודתם היא עבודת קודש, ואני מעריכה אותם כל כך: די, הניחו למאבק הזה. האמירה פה היא מאוד מאוד ברורה. הניחו למאבק, אפשרו לחוקק את החוק, ויחוקק חוק נציבות הביקורת על הפרקליטות. תודה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה, חברת הכנסת סויד. תשיב בשם הממשלה על ההצעה שרת המשפטים. חברת הכנסת סויד, את מציעה כמו קודמתך, להעביר את זה לדיון – –
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
להעביר את זה לוועדה לביקורת המדינה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
– – בוועדה לביקורת המדינה.
<שרת המשפטים איילת שקד:>
להעביר את זה לוועדה לביקורת המדינה.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
שם זה נדון כל השנים.
<שרת המשפטים איילת שקד:>
כן כן, אין בעיה.
אדוני כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אני ביקשתי לפני כמה חודשים מהשופט גולדברג לבחון את עבודת הנציבות, באמת בעקבות טענות שהיו לוועד הפרקליטים על הדרך שבה מוחלת עליהם ביקורת, ועל כך שיש עליהם כבר עכשיו, בעצם, כמה גופים שמבקרים אותם. היועץ המשפטי לממשלה ואני קיבלנו את הדוח, השבוע קראנו אותו בעיון – בשבוע שעבר אני חושבת – קראנו אותו בעיון.
חשוב לי להגיד כמה דברים. האחד, שאני הולכת להוביל תהליך חקיקה. הנציבות הזאת היא עובדה קיימת, ואני לא חושבת שהיא יכולה להתקיים ללא חוק. אנחנו נלמד את הדוח לעומק, לראות באמת איזה חלקים ניישם סך הכול כמכלול. אני חושבת שהדוח מאוזן ונכון. ודבר נוסף שחשוב לי לציין זה שבוודאי הנציבות תמשיך לפעול עד לסיום חקיקת החוק.
זהו, אני מסכימה בשמחה להעביר את הדיון לוועדה לביקורת המדינה. תודה.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
יש הסכמה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
יש הסכמה, אז אנחנו צריכים להצביע? לא. אם יש הסכמה אנחנו לא צריכים להצביע. או שכן. אה, מצביעים בכל מקרה. סליחה. אז אנחנו נצביע עכשיו. יש הסכמה בין הממשלה לבין המציעים.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
– – –
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
עד כדי כך נדיר שיש הסכמה?
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אנחנו נצביע עכשיו על ההצעה המוסכמת להעביר את ההצעה הזאת לסדר-היום לדיון בוועדה לביקורת המדינה של הכנסת. אנחנו מצביעים. בבקשה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לענייני ביקורת המדינה נתקבלה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
בעד ההצעה – 13, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה תועבר לדיון בוועדה לביקורת המדינה.
<הצעות לסדר-היום>
<הסרת החסמים המונעים בנייה במרחב הכפרי>
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הסרת החסמים המונעים בנייה במרחב הכפרי, הצעות לסדר-היום מס' 1139, 1141, 1158 ו-1165. ראשון המציעים – חבר הכנסת איתן ברושי. שלוש דקות לרשות אדוני. בבקשה.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יש ויכוח בחברה הישראלית אם צריכה להיות הקפאת בנייה ביהודה ושומרון, וזה לא הנושא, אבל יש בפועל הקפאת בנייה בהתיישבות הכפרית, במושבים ובקיבוצים בעיקר, לרבות בנגב ובגליל. ואני רוצה לומר כאן לממשלה: די עם הקפאת הבנייה בנגב ובגליל.
תראו, מעולם לא היו סמכויות כל כך נרחבות בידי שר וצוותו כמו בהחלטות הכנסת שאישרו את המדיניות של הממשלה לרכז את הכול אצל שר האוצר. אמרתי פה באחד הלילות הארוכים, כשדיברתי, שזה לא יעזור כלום אם יעבירו את המינהל לשר האוצר ואם לא יחליפו שם את הצוותים ואת השיטה. השיטה לא השתנתה והאנשים לא התחלפו, ואנחנו מכירים את הביטוי "להחליף את הצח"מ". לעתים אין ברירה, וחייבים לשנות את ההרכב שמקבל את ההחלטות ולא מבצע את המדיניות.
יש לנו פוטנציאל בנייה גדול בהתיישבות בכלל ובנגב ובגליל בפרט. ומה שקרה בתקופה האחרונה, לרבות מאז כינונה של הממשלה הזאת, שנוקטים צעדים רבים וחשובים להקלת הבנייה בכל מקום ולהורדת המחירים בכל מקום, חוץ מאשר במגזר הכפרי, ואף אחד לא יכול להסביר את ההיגיון או את חוסר היכולת של הממשלה לבצע את המדיניות.
הדבר הבולט במיוחד הוא תמ"א 35 – אדוני סגן השר, אתה בטח רוצה להשיב לי עוד מעט. הייתי רוצה שכחלון יהיה כאן, אבל השיטה ששולחים את הסגנים היא – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לא טוב? רגע – – – אלך.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
לא, אתה לא יכול ללכת, אתה מחויב. אבל השיטה – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לא טוב לך, אני אלך.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
רגע, אני רוצה אותך, אבל אני אומר שתקשיב למה שאני אומר.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אני מקשיב.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
אני אומר שתמ"א 35 היא תוכנית רעה, שממשלות קודמות החליטו שהיא קובעת את הגבולות והגודל של היישוב. זה ספר לבן שמזמן היה צריך לבטל אותו. אבל מ-2009 – אחרי שיש החלטות מ-2009 לא מעדכנים את תמ"א 35, וכל פעם מנימוק אחר לא ענייני. זה פשוט לא יכול להיות שהממשלה לא תבצע את ההחלטות של עצמה, גם ממשלות קודמות וגם הממשלה הנוכחית, ואין גם לוח זמנים לביצוע, ואלפי יחידות דיור מאושרות לא נבנות ופוטנציאל גדול לא ממומש. רק במדינת ישראל יכול להיות מצב שהממשלה תגיד ליישוב מה גודלו. זה לא קיים בשום מקום אחר מלבד – בתוך הקו הירוק – על מושבים וקיבוצים.
הדבר השני, זה לא מפתיע, וכל היום עוסקים פה בשינויים ובהתאמות למציאות משתנה, ואכן זה טוב שיש שינויים והתאמות למציאות משתנה, אבל כשהמציאות בהתיישבות ובמרחב הכפרי משתנה, היועצים המשפטיים והפקידות, שחלקם עוינים, לא מוצאים פתרונות.
וכשאתה שואל את עצמך: אוקיי, יש חוקים, יש כללים, יש נהלים, אבל אם התוצאה היא שאין בנייה, משהו כאן לא עובד. ולכן צריך לקבוע לוח זמנים לביצוע התיקונים המתחייבים מהחלטות הממשלה והמוסדות הרלוונטיים על תמ"א 35, ואני חושב – הנה הגיע השר להגנת הסביבה, שבטח יתרום לעניין הזה – שזה לא יכול להיות. אדוני סגן השר, הוגשו שני בג"צים: אחד על-ידי יישוב בגליל, יודפת, ואחד על-ידי מעגן-מיכאל. אני רוצה לומר לך, אדוני סגן השר, שהסבלנות שלנו הסתיימה, ולא רק זה, אני רוצה שתדע שהחלטה שהתקבלה לפני שנה – אני בכל זאת רוצה שתקשיבו.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
משפט סיום.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
בדמנו הדבר הזה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אבל, חבר הכנסת ברושי, משפט סיום.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
בהחלטה שהתקבלה לפני שנה במינהל מקרקעי ישראל – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אני מבטיח לך שאני אפתיע אותך.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
למרות החלטה שהתקבלה לפני שנה, בערך באוגוסט בשנה שעברה, עוד לא ביצעו בית אחד, יישוב אחד, כבר פקידי המינהל – ואני אומר פקידי המינהל, ואביגדור עצר את זה – משנים אותה, עוד לפני שביצעו אותה.
אני אומר לכם – יש פה מעט חברי כנסת; אני מניח שאנשים שומעים את זה – אם זה היה קורה במקום אחר, לא היו עוברים על זה לסדר-היום. אתם מביאים אותנו – השבוע עצרו הפגנת טרקטורים גדולה בכניסה לירושלים מטעמי ביטחון. הממשלה הזאת, שרוצה לבנות מהנהר עד הים – אדוני היושב-ראש, אתה מכיר את זה – ממשלה שרוצה לבנות מהנהר עד הים, כדאי שתבנה קודם כול ביניהם, ומדינה שמדברת על ערכים, לא יכולה לפגוע בחקלאות.
היום ראש הממשלה דיבר על החקלאות המפוארת כשהיה פה נשיא הודו. אני מכיר את זה, וראש הממשלה יודע להתגאות בזה, אבל בו-בזמן מייבשים את החקלאות, פוגעים בהתיישבות. זה לא נכון, זה לא ערכי, זה לא צודק, זה לא מוסרי, וזה גם לא כלכלי. בסופו של דבר, הממשלה צריכה להתעשת. חייבים להוציא את ההחלטות מהפקידות. חייבים לקבל החלטות בממשלה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת ברושי, אתה כבר חרגת מהזמן – פי-שניים.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
חייבים לחזור ולבנות במרחב הכפרי, וזה בידיים שלכם.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה. תודה רבה, חבר הכנסת ברושי. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, אנחנו מדברים כאן על חסמים לבנייה במרחב הכפרי, ולכן אני מדבר עכשיו באופן כללי ומתמקד בכמה מקומות חשובים. קודם כול, צריך להגיד כמה מילים של שבח ותודה ל"צוות 120 הימים", שבינתיים עשה עבודה טובה, בשיתוף פעולה עם הארגונים החברתיים "מוסאוא" ו"סיכוי", על הישגי הרשויות המקומיות הערביות, שאכן בחנו את המצב הכללי של הבנייה והתכנון במגזר הערבי ואכן יש להם המלצות. אני מקווה – ורוצה בהמשך להגיד תודה לשר האוצר – שאכן זה יאושר בתקציבים.
התקציבים הם החסם הראשון, והוא חשוב מאוד. כל ההמלצות הטובות, שאנחנו באמת מעריכים, של "צוות 120 הימים", לא יתבצעו אם שר האוצר לא יאשר באמת את התקציבים. ההפרש בין מה שדרוש לפי הוועדות שבדקו כמה כסף חסר למשך חמש שנים על מנת לתקן מה שיש ולהמשיך עוד חמש שנים קדימה הוא 5 מיליארד שקל, אבל משרד האוצר עד עכשיו מאשר רק 500 מיליון שקל למשך חמש שנים. זה באמת דבר הזוי, ולכן, זה חסם. אני פונה לשר האוצר – ובאמת נגיד לו תודה – שאכן הדבר הזה לא רק יטופל; צריך באמת שהוא יוכרע והתוכנית וההמלצות באמת יצאו לפועל.
גם צריך להגיד מילה ליושב-ראש ועדת הפנים, שאכן לוקח את הדברים באופן רציני, ואכן – שהתוכנית וההמלצות יצאו לפועל.
הדבר השני, שחסם בכלל את כל הבנייה – לא רק בכפרים, חבר הכנסת ברושי, גם ברוב היישובים הערביים, כולל הדרוזיים, לפי הגדרת הממשלה; דרך אגב, בתוכנית הזאת ההמלצות כוללות את הכפרים הדרוזיים והצ'רקסיים, כשהצ'רקסיים זה כפר אחד, אבל בכל זאת, גם הוא צריך פיתוח. תמ"א 35 היא באמת חסם גדול, אבל לא רק זה, חבר הכנסת ברושי, הפרדוקס בין תמ"א לתמ"מ שהיא באמת חסם. המלצות "צוות 120 הימים" הן לבנייה חריגה של 8%, אבל הם עומדים על 2% חריגה. 2% בכלל לא יפתרו אף בעיה, והתוכנית המחוזית באה לסתור את התמ"א, ולך תדע – שני ראשים, יד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל או להפך. אתה הולך לתמ"א, אומרים לך: יש המחוזית, ובמחוזית אומרים לך: יש תמ"א. באות לשם עוד למשל גם כל מיני רשויות טבע, וכל אלה חסמים.
החסם השלישי, זה לא רק הכסף – תוכניות מתאר מקומיות ומתן חלקות. אני אביא רק שתי דוגמאות, מחוסר זמן. למשל, בירכא בפעם האחרונה חילקו חלקות ב-2003; בכפר עוספיא, שבו 14,000 תושבים, בפעם האחרונה החלוקה הייתה ב-1991. זה דבר באמת הזוי.
מה החסמים? אדמה ישְנה, אדמה ישנה, ומספיק. גם אדמות מדינה יש מספיק. ולכן, צריך את הדברים האלה באמת, בכל הכפרים – יש עכשיו תוכנית, הצעה של הממשלה – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
הזמן תם, אז בבקשה, משפט סיום.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
– – למשל בכפר ג'דיידה-מכר, לבנות עיר ליד ג'דיידה-מכר באדמות טנטורה. למה לא לתת את האדמה הזאת למועצת ג'דיידה-מכר, והיא תהיה אחראית שם, ויעשו שם בנייה להרחבת שכונות? זה לא רק חסם ככה סתם; אלה חסמים מהותיים. ומה עוד – גם הכסף שנותנים לחלקה, 120,000 שקל לזוג צעיר שיצטרך לשלם על החלקה הזאת, זה גם חסם חשוב מאוד. ולכן אני פונה לשר האוצר: לא להגיד חינם; 30,000 שקל, לא יותר. זאת גם ההמלצה של הרשויות המקומיות, שתהיה חלקה – אפילו 25,000 שקל.
יש הרבה דברים. חבל ששר האוצר לא כאן אלא רק נציגו. אני רוצה שהדברים יישמעו ויעלו, ושאכן ההמלצות יבוצעו ויצאו לפועל. אז אנחנו נתחיל בצעד אחד טוב, ואכן ככה צריך להיות.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר. שלוש דקות לרשות אדוני, בבקשה. אני אוסיף כמה שניות בסוף, הרי ממילא חורגים פה.
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני שומע חסמים, תמ"א 35. אתם יודעים מה זה תמ"א 35? פקידים שישבו בירושלים, אדוני היושב-ראש, והחליטו לעשות סביב כל יישוב דרוזי עיגול, ממש עיגול, ואתה לא יכול לעבור את העיגול הזה. זה תמ"א 35. אתה לא יכול להתפתח; אתה לא יכול להרחיב את היישוב שלך. ואצלנו הדרוזים יש לא רק תמ"א 35 – יש לנו תמ"א 8. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, יש תמ"א 8, שמגדירה – –
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
– – –
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
– – שמורת טבע, וזה חסם שאתה לא יכול לעבור. ומה נעשה? דאלית-אלכרמל נמצאת שם, עוספיא נמצאת שם, בית-ג'ן, פקיעין, חורפיש, עין-אל-אסד – רוב היישובים שלנו נמצאים בשמורות טבע, אז הם לא יכולים להתרחב.
חוץ מזה, ועדות תכנון ובנייה, שלוקח להן בין עשר ל-15 שנה לאשר תוכנית מתאר – כשאתה מגיש את זה בשנת 1980, מאשרים לך את זה ב-1997; הגשת את זה ב-1980, 17 שנה לקח לרוב היישובים לאשר את תוכנית המתאר. אז כמעט כל היישובים הדרוזיים היום עומדים על תוכנית מתאר והרחבה משנת 1980. 35 שנה לא יכולים לבנות שם.
2. חוסר מקצועיות של ועדות התכנון והבנייה. לא משנה שהעבירו את זה למשרד האוצר. כשהעליתי את הנושא בפני משרד הפנים, משרד הפנים שלח לי תגובה: זה לא בתחום אחריותנו – שבוע אחרי שהעבירו את זה למשרד הפנים. אין אנשים מקצועיים שם במשרד הפנים, בוועדות תכנון ובנייה. אין אנשים מקצועיים שם.
הם לא יודעים לתכנן בקרקע פרטית. קנסות, בתי-משפט, הרבה כסף, הרבה הרבה כסף. אם העדה הדרוזית הייתה משלמת את הכסף של הקנסות להשכלה גבוהה, כל בחור דרוזי היה יכול לסיים תואר ראשון; רק בקנסות ששילמנו למדינה על תכנון ובנייה.
לכן אני קורא לשר האוצר שהגיע לדאלית-אלכרמל – אני חייב לספר לך את זה, אדוני היושב-ראש, אתה חייב לשמוע את זה אפילו שעברתי את הזמן שלי, אבל תשמח לשמוע את זה – היה אצלנו טקס, הייתה לנו, לדרוזים, מתנת חג בראש השנה: בערב ראש השנה התפנה שר האוצר מכל העיסוקים שלו והגיע לדאלית-אלכרמל לתת לעדה הדרוזית מתנה, ואתם יודעים מה? לגזור סרט על חיבור בית לחשמל. בשנת 2015 שר האוצר מתפנה לגזור סרט על חיבור בית לחשמל. בושה וחרפה. בושה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
כל הבתים, לא רק בית אחד.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה.
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
בית אחד. אני אגיד לך – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת עמאר, תודה.
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
אני ישבתי בוועדת הפנים – הוא חתם – מי שמפקיד תוכנית מפורטת, מי שלא עומד נגדו צו שיפוטי או מינהלי. אני אגיד לך, אותו בית היה מחובר כבר לחשמל בצו 2, ורק עשו את גזירת הסרט. בוא תגיד לי – לא עוד שבוע ולא שבועיים, בוא תגיד לי בעוד שנתיים – כמה בתים יתחברו במגזר הדרוזי? תודה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה. חבר הכנסת חמד עמאר, תודה רבה. דברים היוצאים מן הלב. ישיב בשם הממשלה סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. הבטחת לנו הפתעות – אנחנו משוכנעים שלא תאכזב. תגיד בסוף מה אתה מבקש לעשות עם – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
נתחיל בברכה, אדוני. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אמן.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
קודם כול, חברי חמד עמאר, במקום לעמוד פה, לברך את שר האוצר מר משה כחלון על הצעד הנפלא שהוא עשה, עם הצדק ההיסטורי עם הדרוזים, לחבר אותם לטופס 4 – שנים הם מחוברים עם גנרטורים וזה – אתה, במקום לברך, להגיד לו: משה, כל הכבוד, שנים מנסים ורק אתה מצליח – – –
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
אתה מכיר את הצו?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
בטח שאני מכיר. אני כל כך יודע, שבערב יום כיפור שאלתי אותו: איך תספיק להגיע? יום כיפור היום. אומר לי: זה צדק היסטורי, אני נוסע במיוחד לעדה הדרוזית לחבר אותם בטופס – – –
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
– – – אני מכיר אותו.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
דחילק. יש מחלוקות פוליטיות, בסדר, אבל יש גם צדק. היית צריך לעמוד פה ולברך את שר האוצר משה כחלון, להגיד לו: יישר כוח על הצעד ההירואי שעשית לטובת העדה הדרוזית.
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
אחרי שאני אראה את הבתים, אני גם – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
ראינו, בבקשה – מה, אתה לא רואה? עיניך הרואות.
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
בית אחד היה מחובר כבר.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אני מבין את הקטע הפוליטי.
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
אני מכיר – – – אני מכיר את זה – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
כבוד השר, כבוד השר אבי – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
– – – לא היה צריך לעמוד פה, לברך את משה כחלון על הצעד היפה שהוא עשה עם הדרוזים, מה ששנים אף אחד לא עשה?
<השר להגנת הסביבה אבי גבאי:>
לברך ולהלל.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
מעלש, מעלש. איתן – – –
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
כמו 200 המיליון.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
חלאס. חלאס.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת עמאר, נתנו לך לסיים את הדברים. עכשיו בוא – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
– – – מי שהעלה את ההצעה לסדר-היום, איתן והחברים, העליתם באמת הצעה ראויה לדיון. כל הכבוד. באמת, אני מברך אתכם. בהחלט קיימת מודעות לסוגיה שהעליתם בהצעה לצורך קיום דיון ועדכון תמ"א 35 בהתייחס לאישורים הכלולים בלוח 2 לתמ"א 35.
על כל פנים, מה שאני רוצה להפתיע אותך: הנושא יובא לדיון בוועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים במהלך חודש נובמבר, כי זה דחוף, אנחנו רואים בזה דחיפות, ולאחר מכן יובא לדיון במועצה הארצית לתכנון ולבנייה.
אני מודה לכם על העלאת הנושא לסדר-היום, איתן, ואנחנו נקדם את זה כמה שיותר מהר. תודה רבה.
אנחנו נעביר את זה, או שתסתפקו בתשובת – – –
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
ועדת הפנים.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
מה שתרצה. אנחנו נעביר את זה לוועדת הפנים, בסדר?
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אנחנו נצביע על ההצעה המוסכמת של המציעים ושל הממשלה – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
עכשיו תקום להודות, או גם זה לא?
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
– – להעביר את ההצעות לסדר-היום לוועדת הפנים.
שלוש ההצעות של חבר הכנסת ברושי, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף וחבר הכנסת חמד עמאר, אנחנו נצביע עכשיו על העברה שלהן לדיון בוועדת הפנים של הכנסת. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה תעבור לדיון בוועדת הפנים.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אנחנו נשמע עכשיו הודעה מפי המזכיר.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 9, 16, 22, 24, 34, 39, 41, 82, 91, 96, 97, 118, 121 ו-126 לתקנון הכנסת. תודה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אתה מפרט לנו מה כתוב בכל סעיף, אדוני המזכיר? אני צוחק.
<הצעות לסדר-היום>
<שביתת ערביי ישראל>
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום, להצעות לסדר-היום בנושא: שביתת ערביי ישראל, מס' 1157, 1160, 1166 ו-1174. תשיב על ההצעות בשם הממשלה השרה גילה גמליאל. ראשון הדוברים – חבר הכנסת דב חנין.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
איך השרה תשיב אם היא לא נמצאת?
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
היא תגיע, אנחנו מקווים. שלוש דקות לרשות אדוני. בבקשה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אני מבין שאדוני לא מפעיל את השעון, כפי שמקובל אצלנו, עד שהשרה המשיבה לא תתייצב.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
מה, זה מקובל אצלנו?
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
סליחה?
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
מה, זה מקובל אצלנו? לא, יש פה שר. התקנון אומר שיש שר פה ואנחנו ננהל את הדיון, ואני מקווה שהשרה – – –
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אלא אם כן השר גבאי, שאני מאוד מכבד אותו, אם הוא בוחר לענות – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
לא, לא. הוא לא יוכל לענות. הוא לא יוכל לענות בלא אישור של המזכירות.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
הרי כל הטעם – לא על חשבון הזמן שלי, אני רק רוצה להבהיר את הנקודה – כל הטעם שלנו בהעלאת נושא לסדר-היום זה ששר ישמע, יקשיב, ולאחר שהוא מקשיב גם יענה. אם הוא לא מקשיב ולא שומע, אז אנחנו מדברים, אבל בעיקר אנחנו מדברים לעצמנו, אולי לציבור הצופים הנאמן של ערוץ 99, אבל זו לא המטרה של הצעה לסדר-היום.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
יכול להיות שהגיע הזמן שחברי הכנסת יחוקקו בעניין חוק ברור. אנחנו נתחיל את שלוש הדקות של אדוני, בבקשה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, תודה לך, עמיתי חברי הכנסת, אדוני השר, השבוע התקיימה שביתה כללית של האוכלוסייה הערבית בישראל, אירוע מאוד גדול ומשמעותי. והתקיימה גם הפגנת מחאה גדולה מאוד בסח'נין, שבה השתתפו אלפים רבים של אזרחים ערבים בישראל. זה איננו אירוע שגרתי, ואני יודע שבתקשורת הוא לפעמים מוצג כאירוע אפילו לא לגיטימי.
אבל, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שהדבר הלגיטימי והטבעי ביותר הוא שאזרחים, תהיה להם הזכות להביע עמדה, להפגין, לשבות, להשמיע את קולם במרחב דמוקרטי, כדי להשמיע את מצוקותיהם, להשמיע את טענותיהם, להשמיע את התנגדותם, להשמיע את הצעותיהם. צר לי מאוד שמהלך של מחאה לגיטימית כמו שביתה, כמו הפגנות, עובר דה-לגיטימציה, ואפילו, אני אומר בצער, עובר הסתה, שלמרבה הצער מתחילה כאן, בבית הזה.
ביום שני התייצב כאן ראש הממשלה לנאום שעסק בימים המתוחים ובאירועים הקשים שאנחנו חווים. במקום לקחת אחריות, במקום לומר: אני, ראש הממשלה שיושב שש שנים ולא מקדם שלום אלא רק מעמיק כיבוש, לא פותח ערוצי הידברות אלא רק בונה בהתנחלויות, לא מייצר תקווה אלא רק מעמיק את הייאוש; אני, ראש הממשלה, לוקח את האחריות ולכן מתפטר. ראש הממשלה נתניהו, כדרכו, מגלגל את הכדור למגרש אחר, מסמן לעצמו אויבים אמיתיים או דמיוניים ומכוון אליהם את האש. היה לו לאורך כמה שנים צעצוע איראני, אבל הצעצוע הזה ככל הנראה נלקח ממנו בהסכם הבין-לאומי שנעשה עם איראן, ולכן הוא מחפש שעיר חדש לעזאזל. כאמירת האנטישמים ברוסיה בזמנו: הכו ביהודים, הצילו את רוסיה – זאת הייתה ססמת "המאה השחורה" בימי הצאר – נתניהו מתרגם את זה לעברית, ונוסחתו היא: הערבים נוהרים לקלפיות. כיוון שהבחירות כבר עברו והנהירה לקלפיות הסתיימה, נתניהו ממשיך ומסמן את האוכלוסייה הערבית, את מנהיגיה, כולל את חברי הכנסת הערבים, כאויב פנימי, ומסית בצורה שהיא חסרת תקדים נגד האוכלוסייה הערבית.
מכל הדברים שהוא אמר, אני רוצה לחזור על משפט אחד ולחזור להתמקד בו.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
משפט אחרון.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
משפט אחרון. אומר ראש הממשלה כאן בכנסת: חברי בל"ד הקומוניסטים צועדים בהפגנות כשמאחוריהם מתנופפים דגלי "דאעש". אני אפילו לא יודע איפה להתחיל. חברי בל"ד הם קומוניסטים? קומוניסטים הם חברי בל"ד? חברי בל"ד או קומוניסטים תומכים ב"דאעש"? הרי כדי להגיד את הדברים האלה צריך להיות גם מסית, גם מופקר, גם חסר אחריות וגם חסר כל מחויבות לאמת העובדתית.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
ולכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שאנחנו מעל הדוכן הזה צריכים להשמיע קול שאומר לאזרחים הערבים: כן, זכותכם להפגין, זכותכם למחות, קולכם צריך להישמע, חובתה של המדינה לשמוע את מחאתכם ואת קולכם.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
צריך לעצור את ההסתה, בהחלט. ההסתה, למרבה הצער, מתחילה מלמעלה. במדינת ישראל היא מתחילה מראש הממשלה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה. יש ערך להפעיל שעון, או שזה ממילא פה המלצות בלבד?
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
יש שר כאן?
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
יש שר. אם לא יהיה שר אז לא תהיה תשובת ממשלה, ואני בטוח שהכנסת תצביע בעד ההצעות שלכם ולא תפסידו.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
צריך לפחות שר בשביל לדבר.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
לא, לא, שר יש, השר להגנת הסביבה.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
אדוני השר, חיפשנו אותך. אני יכול להתחיל.
<השר להגנת הסביבה אבי גבאי:>
התכופפתי, הורדתי ראש.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
כבוד היושב-ראש, אתמול הייתה שביתת מחאה במגזר הערבי. ואני שואל: מחאה עכשיו? אתמול? כנגד מה? כנגד גל טרור של פלסטינים שפועל כנגד אזרחי מדינת ישראל? אני לא מבין את זה. השביתה הזאת, בהובלת חברי הכנסת הערבים, נותנת במה לקולות הקיצון שכולנו מנסים להתנגד להם ולפעול נגדם. צר לי על כך, מפני שזה עוד סימן לערעור המרקם העדין – או לפחות סכנה למרקם העדין ולדו-קיום שאנחנו מנסים לקיים כאן. וזה ניצחון לקיצונים. עוד ניצחון לקיצונים.
גם השבוע הסתובבתי בערים אצל שכני הערבים. נכון, כיהודי הייתי די לבד שם. אבל אין לי ספק כי הציבור רוצה שקט. רוב הציבור הערבי רוצה שקט, רוצה לחיות בכבוד ולהתפרנס. הוא לא רוצה לסגור את העסקים ולא רוצה שלקוחות יהודים, רק מפני שהם יהודים, לא יבואו לשווקים השונים.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
זהו? הוא לא רוצה כבוד? הוא לא רוצה חירות? הוא לא רוצה שוויון? הוא לא רוצה להתנגד להדרה? למשהו?
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
לא, לא, אני לא נותן את כל המשנה, אני נותן את הדברים הרלוונטיים.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
אבל מספיק להתייחס אלינו כלמקבצי נדבות.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
הרבה יותר קל לרוקן עיר באמצעות פחד מאשר למלא אותה שוב באמון. אבל זו האחריות של ההנהגה. במקום לראות את רחובות יפו ריקים – דרך אגב, גם העסקים היהודיים ריקים ביפו – במקום לקרוא מחד גיסא לחרם כנגד עסקים ערביים, ומאידך גיסא, במקום להשבית מגזר שלם, עלינו לחזק את הקולות השפויים בשני הצדדים ולהילחם בקיצונים.
ולחברי הכנסת הערבים אני קורא – במצבי לחץ: חבר'ה, להרגיע. אפשר להרגיע. אי-אפשר שלא להבין את הפחד ברחוב היהודי כאשר כל רגע אנו שומעים על עוד פיגוע דקירה, יידוי אבנים או בקבוק תבערה. אז אין מה להתפלא שאימא לא רוצה שילדיה יסתובבו ברחוב, זה טבעי.
מר נתניהו, אני פונה אליך, אף שאתה לא כאן: הציבור הישראלי כולו חי בפחד. הציבור מפחד. עזה ושכם הגיעו לקריית-גת, ירושלים ותל-אביב. הממשלה אחראית לכישלון בהגנה על אזרחי מדינת ישראל, ולצערי היא ממשיכה להיכשל. כי הממשלה מביטה על כל אירוע באופן צר ונפרד, ומאבדת את התמונה הכוללת. חברי חברי הכנסת, לא מדובר באירוע נקודתי שמחייב רק מענה ספציפי. אנחנו ניצבים בפני כשל מערכתי מתמשך של המדיניות שמוביל נתניהו כבר שנים רבות; מדיניות הנאחזת בסטטוס-קוו כמו בקרנות המזבח. וכפי שכולנו יודעים, במזרח התיכון אין דבר כזה סטטוס קוו – או שאתה נע קדימה או שאתה מידרדר אחורה. ולצערי, במדינת ישראל – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה. משפט סיום, חבר הכנסת בר-לב.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
– – ביטחון אזרחי מדינת ישראל מידרדר לאחור.
ישראל נמצאת כעת תחת מתקפת טרור חמורה מסוג אחר מאלה שידענו בעבר. כן, חברים, אנחנו נתגבר. עמדנו בקשיים יותר גדולים ויותר כואבים. הריסת בתים, החמרה, ענישה ופריסת כוחות זה טוב ויפה, אבל לא מספיק. זה לא ישיג שקט לטווח ארוך. בשביל שקט צריך אומץ, יוזמה ונחישות – בדיוק אותן התכונות החסרות לראש הממשלה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
נראה לי שזה משפט סיום לא רע – לצערי, חסרות לראש הממשלה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה, חבר הכנסת עמר בר-לב. חברת הכנסת טלי פלוסקוב – איננה נוכחת. חבר הכנסת אורן חזן, אתה ביקשת להביע עמדה מהצד.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
– – – הסכימה – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אני רואה שאין כאן מי שיכול להגיב בשם הממשלה. לאן אתם מבקשים להעביר?
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
אורן חזן יגיב.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
מה אתם מבקשים לעשות עם ההצעה? השמים הם הגבול כרגע, תבקשו הכול.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
השר גבאי כאן.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
מה אתם מבקשים לעשות עם ההצעה?
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
מליאה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
דיון במליאה. חבר הכנסת חזן, דקה לרשותך. בזריזות.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
לפי התקנון, אם אין שר אתה לא מגביל את זמן הנאום, ובזה אני לא טועה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
יש לך דקה להבעת דעה מהצד.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
בלי קשר אלי. זה בשבילם.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
דקה להבעת דעה מן הצד. חבר הכנסת חזן, בבקשה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אם אני אבוא ואגיד שערביי ישראל – או יותר נכון לומר שמרביתם מגדירים את עצמם פלסטינים בעלי אזרחות ישראלית, וככה גם צריך להתייחס אליהם; אם אני אבוא ואומר שאין להם זכות להביע עמדה או מחאה, אני ארמה אפילו את עצמי. להפך, מותר. אבל ברגע שהמחאה הזאת מוּנעת מהסתה של שנאה והיא מלווה בזרמים וגלים של דם נרצחים, אסור שניתן לזה יד.
נשאלתי הבוקר אם אני בעד להחרים עסקים של ערבים; אני, שהגשתי את הצעת החוק ללימוד השפה הערבית מכיתה א'? אגב, היא תובא לוועדת שרים בעוד כשבוע; אני, שפועל למען דו-קיום, שמרים את השדולה לברית אחים–אחיות בין ערים יהודיות וערביות? אני? לא, אתם טועים. אני חי את המציאות ומכיר אותה. אנחנו לא נחרים אף אחד. אבל מי שילבה טרור ויוביל טרור וייתן לו גב, אנחנו לא רק נחרים אותו, אנחנו נאשים אותו ואנחנו נעניש אותו ונסגור לו את העסקים.
ואדוני – אני לא יודע אם מגיע לך שאני אקרא לך אדוני – אבל ידידי – –
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
מה זה? הצעה לסדר-היום?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – אתה יודע מה, אתה גם לא ידיד. גטאס – –
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
מה זה, כבוד היושב-ראש?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – שאני גם לא חושב שאתה ראוי להיות חבר כנסת, אני יודע שכואב לך, אני מבין. ההסתה הזו שלכם היא דבר שמוּנע משנאה, ולא ניתן לו. אמרתי לא מזמן שמקומכם לא כאן, ונפעל למען זה.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
– – – פה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
כל עסק ערבי וכל פלסטיני בעל אזרחות ישראלית שיגבה טרור, ילבה טרור, בית-העסק שלו יהווה מחסה לטרור, או יותר מזה: יעמוד מהצד ויסתכל – ייסגר. אנחנו נחרים אותו, אנחנו נסגור אותו, אנחנו נעשה לו שיימינג בכל מקום.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה, חבר הכנסת חזן. תודה רבה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יואל חסון:>
הבהרת את עמדתך.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
הגיע הזמן.
<היו"ר יואל חסון:>
הבהרת. הבהרת את עמדתך. מספיק.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
משפט אחרון.
<היו"ר יואל חסון:>
בבקשה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
הגיע הזמן, חברי הכנסת הפלסטינים וחבר הכנסת שלצדם – –
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
הוא דיבר יותר מאתנו.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – הגיע הזמן, בבקשה, שאתם במקום ללבות את היצרים תנסו קצת, קצת, לקחת אחריות, להרגיע את הרוחות ולעזור לערביי ישראל. תודה.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה לך. אני לא הבנתי מה מציעים המציעים. מליאה?
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
מליאה.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
אם אין כאן שום שר שזה מעניין אותו בכלל, אז בהגדרה צריכים לחזור למליאה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אז כדאי שזה יהיה פה במליאה בצורה רצינית.
<היו"ר יואל חסון:>
יש הצעה אחרת?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני לא מהמציעים, אני לא יכול להציע.
<היו"ר יואל חסון:>
אוקיי, אז אנחנו בכל זאת נצביע על מליאה מול הסרה. מי שבעד מליאה יצביע בעד, ומי שהסרה – יצביע נגד. בבקשה.
הצבעה מס' 7
בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 6
נגד – 2
נמנעים – אין
ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
<היו"ר יואל חסון:>
שישה בעד, שני מתנגדים. הנושא יועבר לדיון במליאה.
<הצעות לסדר-היום>
<מדיניות חיסול כלבים על-ידי המדינה>
<היו"ר יואל חסון:>
נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: מדיניות חיסול כלבים על-ידי המדינה, מס' 1131, 1159 ו-1179. הצעה חשובה. ישיב עליה שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל. ראשון המציגים, חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, אדוני היושב-ראש – היושב-ראש הראשון בכנסת של השדולה למען בעלי-החיים – חברי חברי הכנסת, שבוע מוטרף ומטורף במדינת ישראל, אבל אנחנו לא נוותר לעצמנו. הייתה פגרה, וגם בפגרה היו הרבה מאוד מקרים חמורים ואכזריים במיוחד של התעללות בבעלי-חיים.
היה גם אירוע משמח אחד – הייתה צעדה המונית של 10,000 אנשים בתל-אביב, שיצאו ואמרו בקול ברור לממשלה, ולכנסת, וגם לבית-המשפט העליון, שלפעמים מקל עם הפורעים, שהחברה הישראלית לא מוכנה להתייחס באופן סלחני ופשרני למתעללים בבעלי-חיים. אז אין לנו שום הבנה כלפי המתעללים, אבל כאשר ההתעללות עצמה מגיעה מצד רשויות החוק במדינה, הרשויות שאמונות לטפל ולהגן ולמנוע את הפגיעה בבעלי-חיים, מה זה אם לא האבסורד בהתגלמותו?
ביום שישי האחרון פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות" תחקיר מקיף ונרחב שחשף המתה, הוצאה להורג, טבח, של אלפי כלבים בכל שנה במדינת ישראל, בכמה דרכים מגוונות – גם באמצעות ירי, שמבוצע על-ידי הפקחים של הרשויות, בטיעון שהם נגועים בכלבת. לפי התחקיר, בין 2013 ל-2015 נורו 893 כלבים על-ידי יחידת הפיצו"ח ו-867 כלבים על-ידי רשות הטבע והגנים.
מוות באמצעות רעל שקוראים לו סטריכנין, רעל שהוא חזק מאין כמותו; רעל שמי שמתקרב אליו – המוות שלו הוא מוות בייסורים. הרעל הזה הוא כל כך מסוכן, שמותר להשתמש בו אך ורק באישור מיוחד של מנהל הלשכה הווטרינרית המחוזית, וגם אז הדבר חייב להיעשות באופן נקודתי, מפוקח, הפיתיון חייב להיות בהשגחה, וגם בעל-החיים שנגע בפיתיון חייב להיות תחת מעקב. בין 2010 ל-2015 ניתנו יותר מ-130 אישורים כאלה. אבל מה, האישורים לא ניתנו באופן נקודתי, חלקי. האישורים ניתנו לכמה שבועות, בחלק מהמקרים לכמה חודשים, ובהרבה מאוד מובנים נראה שהרשויות החליטו קודם כול לירות את החץ, תרתי משמע, ואחרי זה לסמן את המטרה. לאמור, כאילו כל הכלבים המשוטטים במדינת ישראל נגועים בכלבת, לכן צריך להרוג את כולם, ואז אפילו לא בודקים אם ההשערה הייתה נכונה; בדרך כלל לוקחים את הגווייה של בעל-החיים, זורקים אותה לטנדר – אם יש לו מזל להגיע לטנדר – והעולם ממשיך כרגיל, לכלב הבא.
ונכון, היום פקודת הכלבת מתירה לרשויות, ליתר דיוק, לווטרינר הממשלתי, להשמיד כל בעל-חיים שיש חשש שהוא נגוע בכלבת. אבל בואו נראה את מספר מקרי הכלבת שהתגלו במדינת ישראל, שתבינו את הפרופורציות; אנחנו מדברים על המתה של אלפי כלבים בכל שנה, ומנגד, מספר מקרי הכלבת: ב-2009 – 58 מקרים; ב-2011 – 32; 2012 – 24; 2013 – 29; 2014 – 14; 2015 – גם 14 מקרים. גם אם תחברו את כל המספרים האלה יחד, לא תגיעו אפילו ל-10% מהמספר של ההמתות ההמוניות. הנתונים הרשמיים של משרד החקלאות, ככל שאני יודע, מדברים על בין 4,400 ל-5,940 כלבים שמומתים מדי שנה. העמותות מדווחות על מספרים גדולים בהרבה.
אנחנו, לסיכום, אדוני היושב-ראש, מעלים ותובעים שלוש דרישות מרכזיות. הדרישה הראשונה היא – די להפקרות. די להפקרות. ההפקרות מתחילה בזה שאין מידע; כשאתה שואל את משרד החקלאות – עוד בכנסת הקודמת עשיתי את זה – כמה כלבים? איך? אומרים לך שאין נתונים בנמצא, כשמדובר ברשויות המקומיות. רוב המקרים בכלל לא נבדקים, לא לפני ולא אחרי, אם הכלב כן נגוע, לא נגוע. או שמבצעים את הירי או שמפזרים את הרעל, ונגמר הסיפור.
השימוש הוא שימוש רשלני, אדוני היושב-ראש, מופרז, מטורף, ואנחנו באים בדרישה לממשלה, לך, אדוני שר החקלאות – אני לא אעמוד פה ואטיף לך מוסר, אני יודע כמה הנושא הזה חשוב לך, וכמה אנחנו מקדמים יחד את הנושא של ההגנה על בעלי-החיים בכנסת, אבל אני חושב שדווקא לאור הנחישות שלך, ודווקא לאור הדבקות שלך במטרה הזאת, אנחנו צריכים להסתכל טוב-טוב ולשאול את עצמנו מה אנחנו יכולים לעשות כדי שאלו שאמורים להגן על בעלי-החיים, ועל רווחת בעלי-החיים, לא יהפכו להיות חלק מהמתעללים. תודה רבה.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה, חבר הכנסת שמולי, על דבריך החשובים. זה באמת מרשים לראות את התהליך של השנים האחרונות, איך הכנסת משנה לשנה מתעסקת יותר ויותר בנושא הזה של הגנה על זכויות בעלי-חיים.
חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, רק ברשותך, אם אפשר לשים לב לזמנים, אף שהנושא חשוב.
<היו"ר יואל חסון:>
אני חושב שהנושא הזה – נעשה חסד עם בעלי-החיים ונדון בהם. אנחנו דנים בענייני בני-האדם כל כך הרבה, אז בואו נדון בענייני בעלי-החיים בלי לחץ.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
כן. אני מזכיר לאדוני – – – בישיבת הנשיאות, ואתה רואה שאני גם נוכח – – – אני רק אומר.
<היו"ר יואל חסון:>
אני שמח מאוד.
<נורית קורן (הליכוד):>
אני אקצר כדי שתוכל – – –
<היו"ר יואל חסון:>
לא, קחי את הזמן, קחי את הזמן. הכול בסדר.
<נורית קורן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת הנותרים, שנותרו למען נושא כל כך חשוב, של בעלי-החיים – – –
<היו"ר יואל חסון:>
אף-על-פי שיש בכנסת יותר ידידי בעלי-חיים ממה שיש פה כרגע במליאה.
<נורית קורן (הליכוד):>
נכון, זה צריך להיאמר. אחרי נאומו של חברי איציק שמולי כבר כמעט אין מה לומר, כי באמת, הוא הביא את הבעיה – קשה וכואבת – ובאמת, אני רוצה לומר, עד מתי אפשר להמשיך ולהתעלל בכלבים, וזה פשוט נורא. אני יודעת שאדוני השר, אתה בעצם אחד מהמגינים, ואני שמחה שאתה בתפקידך עושה כל שביכולתך כדי למנוע את הדברים האלה. אני מבקשת ממך שבאמת תיתן את דעתך על הנושא הזה, ונעשה די – זהו, שלא יהרגו עוד כלבים. זה פשוט נורא שבמשך השנה האחרונה ירו בכל כך הרבה כלבים – קרוב ל-1,600 מקרים. זה לא יכול להימשך.
אני הייתי מבקשת מהשר לשים לב שבמדינות אירופה יש מצבים שבהם במקום להרוג את הכלבים, פשוט מעבירים ממדינה למדינה, ויש אימוץ; ממש כמו ילדים, אפשר לאמץ אותם. למה שאנחנו לא ננסה לנהוג ולהיות – אנחנו גם ככה אחת ממדינות האיחוד האירופי, ואולי זאת אחת האפשרויות למנוע את ההמתה של הכלבים האלה. אם הם כלבים בריאים אפשר להעביר אותם ממדינה למדינה, ואנחנו נחסוך הרבה כאב לב וגם נמנע את ההריגה, והרי זה לא ייתכן שאנחנו, יהודים בני יהודים, נמשיך לעשות את זה.
אני רוצה לומר שיש גם פתרון נוסף, שהוא בעצם עיקור, חיסון והחזרה לשטח של כלבים חסרי בית. באמת כך אפשר יהיה ליצור אוכלוסייה יציבה, בריאה ומחוסנת של כלבים, שתצמצם את הכניסה של כלבים חדשים לא מחוסנים לאותה יחידת שטח. זה בעצם נעשה עכשיו בצבא, ויכול להיות שזה באמת יהיה מצב טוב וככה נוכל לשמור על הכלבים, כי בעצם הכלבים הם ידידי האדם, ובשנה החולפת ראינו כמה כלבים חשובים לנו, כי הם שימשו ביחידת הכלבנים, ביחידת "עוקץ" בצבא, והם הגנו בעצם על חיילים. לכן אני חושבת שזו אחת הנקודות החשובות.
עוד דבר שאני צריכה להוסיף – אני, כיושבת-ראש השדולה לאנשים עם מוגבלות, יודעת כמה הכלבים חשובים לנחייה, כלבים לעיוורים. אז אולי באמת במקום לחסל אותם, אפשר לנסות לקחת כלבים משוטטים וללמד אותם להיות כלבי נחייה. תודה רבה.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה, חברת הכנסת קורן. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה.
צריך אולי, חבר הכנסת שמולי, לבקש היתר מיוחד שלישיבת השדולה הבאה כל חבר כנסת יוכל להביא את חיית המחמד שלו.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
תאמין לי שאז הכול ייפתר.
<היו"ר יואל חסון:>
יכול להיות מעניין פה, לא?
<תמר זנדברג (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, קודם כול, אני רוצה להודות לחבר הכנסת איציק שמולי על היוזמה. גם אני קראתי בזעזוע את התחקיר שפורסם ביום שישי בעיתון "ידיעות אחרונות", וחבר הכנסת שמולי תיאר את עיקרי התחקיר ולא אחזור עליהם, כדי לנסות להתקדם לקראת פתרונות. אבל רק נזכיר שהתחקיר העלה ש-900 כלבים פשוט נרצחו על לא עוול בכפם, ואגב כלבים בריאים – כלבים שלא מסַכנים. תמיד הסיבה להמית את הכלבים היא סכנת הכלבת, אבל בכלבים האלה נכללו הרבה מאוד – חלק הארי שלהם היה כלבים בריאים לחלוטין, חמודים, שיכולים למצוא בית חם או אפילו לחיות את חייהם בטבע, בר, כמו שקורה להרבה מאוד כלבים במדינת ישראל.
אני רוצה לציין שהתחקיר הזה דיבר רק – לא רק – על 900 כלבים, אבל לפי נתוני משרד החקלאות מומתים בשנה בין 4,000 ל-7,000 כלבים, כאשר הנתונים של עמותות הסיוע ועמותות זכויות בעלי-חיים מדברים על מספרים גבוהים יותר. בואו ונגיד: אלפי כלבים מינימום בשנה מומתים, נרצחים, נהרגים, רק מפני – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, אני צריך להצביע בשעה 16:30 בוועדת הכנסת, ובסוף אנחנו לא נקבל את מקומנו גם – – –
<קריאה:>
לא, לא. זה לא עובד ככה.
<היו"ר יואל חסון:>
הבנתי, הבנתי. לא צריך פה לנאום עכשיו.
<תמר זנדברג (מרצ):>
– – שהם היו במקום הלא-נכון בזמן הלא-נכון. התחקיר העלה שגם כלבי-בית לפעמים נקלעים למקום הזה ופשוט מוצאים את עצמם מתים.
אני באמת רוצה להתקדם לעבר פתרונות. אדוני שר החקלאות, אני הגשתי הצעת חוק לאיסור המתת כלבים בריאים. הרי אין שום היגיון שבעולם – יש לנו בעלי-חיים שמומתים, נרצחים, מוצאים את עצמם מתים, רק מפני שאין לנו פתרונות עבורם. אני חייבת לציין שהגישה של המשרד שלך מאז שנכנסת לתפקידך היא גישה מאוד חיובית ומאוד אוהדת – גם בעיני הארגונים וגם בעינינו, חברי הכנסת שפעילים בנושא. אני חייבת גם לציין בהקשר הזה את יועצך המוכשר אריק בן שמעון שמסיים בימים אלה את תפקידו ובאמת מסייע לנו הרבה מאוד.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
במסגרת צער בעלי-חיים, אחרי שהעבדתי אותו מעבר למידה, הוא מקבל שחרור.
<תמר זנדברג (מרצ):>
באמת בסיוע – –
<היו"ר יואל חסון:>
נעשה אולי דיון על זכויותיו של מר בן שמעון.
<תמר זנדברג (מרצ):>
– – בסיוע גורמים במשרד בדקנו ביחד את ההערכה התקציבית של הצעת החוק הזאת, והבנו שהלב רוצה. הרי אין היגיון להרוג כלבים בריאים. זה ברור, וזה גם אפילו ברור שלא ייתכן שמגבלה תקציבית תגרום, בסופו של דבר, למוות מיותר. אבל המגבלה התקציבית שרירה וקיימת, והיא מגבילה את כולנו בהרבה מאוד דברים. לכן יש פתרון ביניים שמוצע, ואני רוצה כאן לסיום לקרוא לך לאמץ אותו. הוא מתבצע היום באופן חוץ-פרלמנטרי, חוץ-ממשלתי, על-ידי עמותות, בכל העולם וגם בישראל, ואני מדבר על מבצעי "עקר, חסן והחזר". הרי בעיית הכלבים המשוטטים והכלבים שבסופו של דבר מגיעים למוות היא מפני שבאמת יש אוכלוסייה רבה מאוד, שגם הולכת ומתרבה, של כלבים כאלה. עמותת "תנו לחיות לחיות" מבצעת היום – אומנם במספרים קטנים, כי מדובר בעמותה חוץ-ממשלתית – ועשו זאת כפיילוט, מבצע של לכידת הכלבים, הבאתם אל העמותה באמצעות לוכדים מקצועיים ובאמצעות וטרינרים ואנשי מקצוע – לעקר ולחסן אותם ולהחזיר אותם למקום השיטוט, כך שהאוכלוסייה תלך ותצטמצם. עוד לפני הדאגה שלנו לכלביות ולמבצעי אימוץ ולדברים הרבה יותר רחבים, זה דבר מיידי שהמשרד יכול לקחת על עצמו. ההערכה התקציבית שעמותות הסיוע מדברות עליה היא 1,000 שקל בלבד לכלב – עלות לכידה מקצועית, חיסון, עיקור והחזרה לשטח. במיליון שקלים, שזה – לא יודעת כמה, תעשו חישוב – פרומיל קטן מתקציב המדינה, ואולי אפילו פרומיל קטן – –
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
אפילו לא.
<תמר זנדברג (מרצ):>
– – מתקציב משרד החקלאות, אפשר להציל 100,000 כלבים כאלה בשנה, ולהעניק להם חיים טובים, ללא מוות, לעשות דבר טוב בסיוע הממשלה. נדמה לי שאין דבר טוב מזה שהממשלה יכולה לעשות לפתרון הבעיה הזאת. תודה.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה לך. אדוני השר, בבקשה. חבר הכנסת חזן, לצערך, אין הגבלת זמן לשרים.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
זה דווקא לא "לצערך", במיוחד שהשר אריאל תמיד מדבר דברי טעם.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
אתה רוצה להרחיב בזה?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אשמח.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
אחרי זה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
לא, אל תדאג. היושב-ראש גם יאריך לי את – – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
תודה.
ברשות היושב-ראש, חברי חברי הכנסת המציעים, אכן יש מודעות הולכת וגוברת לעניין צער בעלי-חיים, וטוב שכך, ברוך השם שכך. אני מוכן לברך בשם ומלכות, כי יש לא מעט מצוות מהתורה, מה שנקרא אצלנו מדאורייתא, שנוגעות ממש לדברים האלה, ואני שמח שהדברים עולים ועל ההזדמנות שניתנה לי לטפל בתחומים האלה.
אומר בקצרה מאוד כמה דברים שאנחנו עסוקים בהם כפריסה, ואחרי זה אני כמובן אתייחס להצעה לסדר-היום שלכם. אני חושב שאחד הדברים הכי טובים שקרו בזמן האחרון בנושא הזה היה ישיבה. מובן שהכול – לא הזכרתי את השר להגנת הסביבה, שהוא פרטנר משמעותי לכל העניינים הללו. הדבר אולי הכי טוב שקרה לנו בחודשים האחרונים היה כנס של ארגוני צער בעלי-חיים אצלי במשרד. שאלתי תוך כדי אם היה איזה כנס כזה פעם – כנראה לא, ואני אגיד את זה מאוד בזהירות, ואני לא מבקר לאחור, ואני לא אוהב את זה; אני אומר את זה כלפי העתיד, שהמגמה שלי היא לעבוד עם הארגונים.
יש להם תוספת משמעותית לנושאים האלה. הם עושים את זה יום-יום ושעה-שעה. הפוקוס שלהם, המיקוד שלהם, הוא בעניין הזה. הם לקחו על עצמם את המטרה. אבל בהחלט הם צריכים את העזרה הממשלתית. אני חושב שהחיבור בין הארגונים החוץ-פרלמנטריים לבין משרדי הממשלה, ומשרד החקלאות כמובן, הוא דבר נחוץ והכרחי. אני אמרתי להם, ואנחנו נעמוד בזה, שאנחנו נקיים כל ארבעה חודשים ישיבה קבועה. זה לא מפני שקרה משהו, זה לא מפני שיש כתבה או אין כתבה, אלא כי יש צורך לעשות את זה כפורום קבוע שדן ומכירים בו אחד את השני, ואז ההבנות הן הרבה יותר טובות. אני אומר לכם שקבענו כבר את התאריך לישיבה הבאה – בעוד כארבעה חודשים. אנחנו נשב ונשכלל את שיתוף הפעולה בינינו.
כידוע לכם, חוק צער בעלי-חיים שהגשנו וייכנס עכשיו לדיון בוועדה – ונדמה לי שחבר הכנסת שמולי אמר כשהוא הציג את החוק שלו בעניין שהוא חושב שבדברים מסוימים היינו קצת יותר טובים מהחוק שהוא הציג. אני חושב שזה נכון, וסליחה על – – –
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
– – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
בצניעות אני אומר את זה, לא בגלל התחרות בינינו, שהיא בגדר "קנאת סופרים תרבה חוכמה". אין לי שום בעיה. אלא באמת כי נעשה מאמץ על-ידי עובדי המשרד להביא חוק מיטבי. כבר גילינו שחסר שם דבר כזה ואפשר לעשות גם ככה אחרת. אנחנו לא נעכב את החוק הזה עכשיו בגלל שינויים גדולים – כדי שהוא ייכנס במושב החורף. אנחנו רוצים לסיים אותו עכשיו, במושב החורף. ומובן שכל חוק נוסף שיובא על-ידיכם או על-ידינו או על-ידי משרדי הממשלה האחרים, ודאי אנחנו נבחן אותו באופן חיובי, על מנת לשפר את המצב.
אנחנו מתקדמים מאוד בנושא הצבת מצלמות; לא כמו שרציתי, אבל כן. גמרנו את האפיון וזה לקראת מכרז. אנחנו בתוך המסלול. קצת יותר זמן בגלל ביורוקרטיה, חודש חגים, סיפורים. בסוף אנחנו נגיע בתוך זמן קצר למצב שיש מצלמות, כולל שמירת החומר ודברים נוספים.
אנחנו ממש עושים ביקורות פתע. זה קורה, ונרחיב אותן לעוד עובדי משרד. זה לא רק תפקיד של המנכ"ל ושלי, אלא נשלב עוד הרבה גורמים.
אנחנו נכנסנו לעניין המתת האפרוחים בענף המטילות. כידוע, זכרים לצערנו, לא מטילים, עדיין, ומה שעושים – הורגים אותם, את האפרוחים. דבר קשה, במציאות של היום כמעט הכרחי. אין דרך אחרת. אבל אנחנו זיהינו שיש מחקר שהחל כבר בעצם – לא אצלנו, בגרמניה – ואנחנו בודקים אם להצטרף אליו או לעשות "קול קורא" כללי. יש, כנראה, בעולם כמה התחלות. זה לא עניין לחודש-חודשיים. אני לא רוצה להשלות אף אחד. אבל כן, אנחנו נכנסנו לתוך התהליך, וכשנכנסים גם גומרים. עכשיו השאלה זה המהירות, התקציב. אנחנו פועלים בתחום הזה, ואני חושב שאפשר לראות שבסוף יהיה פתרון.
אכן, הייתה פגרה אבל לא הייתה פגרה לא בפגיעות וגם לא בעבודה שלנו כמשרד החקלאות והגורמים הנוגעים בדבר הזה. אנחנו, כמובן, לא יכולים לצאת לחופש מהעניין.
נושא הכלבים המשוטטים הוא נושא כאוב, כי הבעיה הולכת וגוברת, כפי שציינו הדוברים, ויש חשש אמיתי – זה לא תירוץ – שיש בחלק מהכלבים כלבת שהיא עוברת; היא יכולה לעבור במהירות רבה. והבעיה הגדולה ביותר – שהיא יכולה להביא למות בני-אדם. המספרים שחבר הכנסת שמולי ציטט הם נכונים. אני אחזור במהירות רק כדי לתת פרופורציה: ב-2011 היו 32 מקרי כלבת; ב-2013 היו 29 אירועי כלבת; ב-2014 היו 14 מקרים, ומתחילת 2015 היו 14 מקרים. השנה עוד לא נגמרה, אבל בסדר, אנחנו מבינים את גבולות המספרים האלה.
אי-אפשר לדעת מה עלול לקרות אם אתה לא מטפל בבעיה. ועכשיו השאלה, כמובן, איך מטפלים. החוק – גם זה צוין כבר – מתיר, והייתי אומר אפילו מחייב להרוג את הכלבים המשוטטים. אני מפריד עכשיו מכלבי-בית, שלפעמים נתפסים או דברים אחרים. הבעיה העיקרית היא של כלבים משוטטים, כמובן, והיא מחייבת טיפול. והיא מתירה את הירי כמו גם את הרעלים בתנאים המוגבלים של אישור מיוחד ותנאים מיוחדים בגלל הרגישות ובגלל הסכנה ברעלים האלה, שהם יגיעו, חס וחלילה, לילדים או לחיות-בית וכדומה.
החשש הזה של כלבת הוא חשש אמיתי. היו שנים יותר קשות במדינת ישראל, והמדינה כמדינה הצליחה להתארגן לזה, כמו למחלות אחרות, והביאה את זה לשליטה, אם כי לא לחיסול הבעיה. ואנחנו בהחלט רוצים לעשות יותר כדי לצמצם מצד אחד את הבעיה של הכלבים המשוטטים והמחלות. זה לא רק כלבת. כלבת היא המחלה החמורה יותר, הקשה יותר. היא עד כדי כך קשה שהיא מביאה למות בני-אדם, אבל יש בעיות נוספות. הם פוגעים, ודאי, גם בחיות אחרות; הם פוגעים בחיות מחמד. בסך הכול יש פה עוד נזקים, אבל אני לא רוצה להגזים בעניין.
יש גם איזו חלוקת עבודה שהיא לא במיטבה בין הווטרינרים הרשותיים – מלשון רשויות, כמו ערים, מועצות וכדומה – לבין רשות שמורות הטבע והגנים, לבינינו. לצערי הרב, למרות דברי חברת הכנסת זנדברג, שיש ההצעה הזאת שעובדת ב"תנו לחיות לחיות", של לתפוס, לסרס ואז להחזיר, ואז אין בעיה של ילודה – זאת לדעת, לצופים, שכלבה ממליטה סדר גודל של בין שישה לשמונה-תשעה גורים בשנה. זאת אומרת, פה יש "בית-חרושת", בסדר? אני לא אומר את זה בזלזול, אלא יש פה תופעה שמתרחבת מאוד. זו בעיה, ואכן זו הצעה. שמעתי עליה בכינוס הזה שעשינו עכשיו, לפני שבועיים, ואנחנו בוחנים אותה.
אכן, יש מגבלה תקציבית. תראו, נהרגים אנשים בכבישים. בלי השוואה, בסדר? אני לא משווה, אני רק אומר. אנחנו יודעים. יש מגבלה תקציבית. אני מעריך שאם היה עוד כסף לנושא תאונות דרכים היינו מצליחים לצמצם במשהו את תאונות הדרכים, וזו מכה. ואותו הדבר אפשר להמשיך בדברים רבים מאוד שהיינו רוצים שיהיו להם יותר תקציבים. תרופות מצילות חיים – סל התרופות מוגבל; אנחנו יודעים שאם ניתן שם עוד 100 מיליון, ייכנסו תרופות מסוימות שיורידו את התמותה. ואין לנו. אלה סדרי העדיפויות שהכנסת קובעת, בסדר? זה בידינו, ואנחנו קובעים שלזה יהיה יותר ולזה יהיה פחות. זה חלק מאחריותנו. ויש על זה ויכוחים, וטוב שכך. ובסוף יש תקציב מאושר, ואתו אנחנו עובדים.
אנחנו רוצים להקים השנה – השנה זה 2015, שאף שאין תקציב אנחנו מחכים. כרגע אין בכלל תקציב, כידוע. אנחנו מחכים לתקציב שיהיה איפשהו בסוף נובמבר, עוד חודש וחצי. ויהיה לנו מעט זמן לנצל אותו. ואנחנו נערכים לנצל אותו כדי שלא נחזיר את הכסף לאוצר.
אנחנו בוחנים הגדלה של הכלביות ופתיחת כלביות חדשות. אין ראש מועצה אחד שמגיע אלי – ומגיעים אלי רבים וטובים – שלא נשאל מבחינתי, ביוזמתי, מה קורה אצלכם מבחינת כלביות, איפה אתם שמים? מי מטפל? איך מטפלים? וכדומה. זה הוראת קבע, בסדר? זה מופיע לי בניירות כבר בצורה קבועה. אני חושב שזה עושה את שלו, כי אני רואה שחלק מראשי הרשויות לא היו מספיק ערים, וחלק, היה חסר להם עוד דבר קטן. ואפשר בהחלט לשפר את המגמה הזאת, ואני מקווה מאוד שנוכל להקציב לזה תקציב עוד ב-2015. ואמרנו גם לראשי רשויות להתכונן. זאת אומרת, להיות ערוכים כדי לנצל את הכסף מבחינתם.
טוב, עוד אזכיר שני דברים, לא אקרא פה את כל התשובה שהכינו. אנחנו רוצים להקצות כסף למחקר ופיתוח של סוגים שונים של עיקור. לא סירוס בהכרח, אלא עיקור בשיטות כימיות ואחרות. יש כאלה התחלות לא מספיק טובות, לא מספיק מהימנות, נאמר, והן גם לטווחים מסוימים. הן לא לתמיד, הן לשנתיים-שלוש, וצריך לשכלל את זה. אבל אנחנו, על-ידי מחקר ופיתוח, אני מעריך שנמצא דברים כאלה.
דבר אחרון שאומר: בעקבות הדברים שעלו פה, אני מבקש לבדוק את כל הנושא הזה של המתת כלבים במובן של החוק, התקנות והצווים, בסדר? שלוש הרמות. אני מעריך, בלי שבדקתי אבל אני אבדוק, שתמיד אפשר לשפר משהו. ואם נשפר ולו דבר קטן, יהיה זה שכרנו – של הדיון הזה ושל ההידברות בינינו כדי לשפר את המצב. אני מקווה מאוד שנוכל להביא את זה למקום יותר טוב. זאת כוונתי. זה רצוני. זה רצונכם. יש פה, אני חושב, תמימות דעים, ויש פה ערנות.
ההפגנה הגדולה בעיני – אני עקבתי, ככה, בחדשות. לא הייתי שם ועקבתי ושש לבי כי היה לי איזה חשש שיופיעו, כרגיל – יש כמה מאות, במירכאות עוד פעם, של משוגעים. הם באים תמיד. הייתה פה תופעה הרבה יותר רחבה, ותאמינו לי, משהו בהפגנות אני מבין. זה היה הרבה יותר עממי, הרבה יותר רחב, הרבה יותר גדול, וטוב שכך. אני מברך על זה. והלוואי שלא תצטרכו להפגין ונדע לעשות את הדברים האלה ביוזמתנו.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
אדוני השר, רק עוד דבר אחד. אני חושב שהנחת העבודה שכל כלב משוטט הוא מועד להיות חולה בכלבת פשוט לא מסתדרת עם הפרופורציות.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
לא, אני מסכים עם ההערה הזאת. אני צריך לבדוק איך מודדים את זה. בסוף, הרי אנחנו לא יודעים מרחוק אם הוא נגוע או לא נגוע. יש לנו חשש שהוא נגוע, בסוף אנחנו רואים שיש עשרות כנראה, לא משנה המספר המדויק, ויש – – –
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
– – – בין הכלבת לבין מספר המקרים – – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
אבל עכשיו השאלה מה אתה עושה. בסדר, עכשיו אנחנו מבינים – – –
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
אבל זה ברור שמשהו לא עובד. משהו באבחנה לא עובד.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
זה מה שאמרתי שנבדוק בתוך החקיקה של היכולת שלנו להרוג כלבים, או בתקנות או בצווים. אני בכוונה אומר את הכול כי לפעמים כשהחוק מאפשר פתח די רחב, ומישהו משתמש בזה, ועם הכתפיים עושה עוד קצת ועוד קצת – לא בטוח; אני לא יודע מתי בדקו את זה בפעם האחרונה. אני לא בדקתי, ולכן אני אבדוק עם הצוות שלנו פה בלשכה המשפטית, היועצת המשפטית אפרת אביאני ואחרים. ואדרבה, אני מוכן ומבקש – אתם יודע מה, אני מבקש מכם וגם מהארגונים, מי ששומע אותנו, נפנה אליהם – תיקחו אתם את החוקים, התקנות והצווים, תנתחו אותם ותגידו מה אתם מציעים. זה בהחלט חומר עזר לדיון אצלנו, דיון פנימי שנעשה אותו, וככל שנוכל לתקן – אני כבר אומר, ודאי שנתקן וכמה שיותר מהר. אין לנו עניין אחר, אלא זה.
<היו"ר יואל חסון:>
מה אתה מציע מבחינת – – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
אני חושב שאפשר להסתפק כרגע בדיון הזה. יש לנו קשר רצוף, יש לנו גם חוק צער בעלי-חיים, אז יש גם הזדמנות לדבר גם בוועדה וגם פה בדוכן. אני לא אתנגד למשהו אחר.
<היו"ר יואל חסון:>
חבר הכנסת שמולי, אני חושב שתמיד טוב לדבר על זה גם בוועדה, אבל אם אתם אומרים שיש דיונים אחרים – – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
לא, יש דיון בגלל החוק, אז אני אומר, שם זו הזדמנות להעלות כל דבר.
<היו"ר יואל חסון:>
אז מה מציעים – – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
אבל תגידו.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
אנחנו, ברשותך, אדוני, כן מבקשים דיון בוועדה, אם זה – – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
טוב.
<היו"ר יואל חסון:>
ועדת הכלכלה?
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
לא. ועדת חינוך.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר יואל חסון:>
למה ועדת כלכלה?
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
סליחה, ברשותך, היושב-ראש. עניין צער בעלי-חיים מאז ומתמיד, וכנראה גם לתמיד – –
<היו"ר יואל חסון:>
בוועדת החינוך.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
– – בוועדת חינוך, אז סתם? אני לא מציע עכשיו להתחיל לעבור. כל ועדה שתבחרו, בסדר – הוועדה למעמד האישה – רק כדאי שתהיה רציפות, תהיה המשכיות.
<היו"ר יואל חסון:>
לא, בגלל שסגן המזכירה הסביר שבדרך כלל נושא החקלאות, משרד החקלאות, זה בוועדת הכלכלה. אבל בואו נשאל את המציעים. חבר הכנסת שמולי, אתה רוצה ועדת החינוך?
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
אני הולך עם השר, מה שהוא רוצה.
<היו"ר יואל חסון:>
ועדת החינוך השר מעוניין?
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
כן.
<היו"ר יואל חסון:>
כן. חברת הכנסת זנדברג גם?
<תמר זנדברג (מרצ):>
– – –
<היו"ר יואל חסון:>
חברת הכנסת קורן – היא לא פה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<היו"ר יואל חסון:>
דעה נוספת, בבקשה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני אעשה את זה קצר.
<היו"ר יואל חסון:>
אין בעיה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני רוצה לפתוח את דברי בהתנצלות. אני אמרתי שלמחבלים הפלסטינים מגיעה קבורת כלב, ועשיתי עוול נורא לכלבים, אז – ראשית – אני רוצה לפתוח התנצלות.
<קריאה:>
– – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
דבר נוסף, תמר, אני חושב שאם היית פועלת למען זכויות העם שלך, אחייך ואחיותייך, העם היהודי, כמו שאת פועלת למען בעלי-חיים, כנראה היו ימים טובים יותר.
ואני רוצה לסיים את דברי. תראו, אני חייתי תקופה קצרה בבולגריה, למי שלא שמע – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אה, זה אתה?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – שם לא ממיתים כלבים – – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
זה אתה מהקזינו?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
ברשותך, זה נושא רציני. שם לא ממיתים כלבים – – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
– – –
<היו"ר יואל חסון:>
אנחנו לא ידענו שלא היית בארץ בשנים האחרונות.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
שם לא ממיתים כלבים – – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
מה עשית בבולגריה? תספר לנו קצת.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני אספר לך בשמחה. אני חושב שזה פורסם איפשהו. בכל מקרה, בבולגריה לא ממיתים כלבים. האיחוד האירופי מימן, ושם עושים סירוס ומוצאים להם מקום. אני לא יודע אם זה פתרון שהוא נכון פה באופן גלובלי כי המדינה שם היא פי-5.5 בגודלה משטח מדינת ישראל, ויש שם אזרחים – פחות מכאן, אבל צריך למצוא איזה מקום מאזן.
ואני רוצה לסיים את דברי. באמת, אנחנו נמשיך לדאוג לבעלי-החיים – כלבים, סוסים קרובים מאוד ללבי, יודעים שאני מגדל ומשקם סוסים, אז כל מי שמכיר וצריך – אני אעשה את זה בשמחה.
ואני רוצה להגיד תודה רבה לך, חבר הכנסת איציק שמולי. תשמע, זה לא פעם ראשונה. אני היום עמדתי פה על הדוכן ואני באמת דיברתי מדם לבי על חברי כנסת – כמו תמר שברחה, פשוט ברחה מהאולם גם בנושא שלכאורה חשוב לה – אני רוצה להגיד לך תודה באמת לא רק בשם בעלי-החיים אלא בשם כולם, כל האזרחים, על זה שאתה פועל ימים ולילות, גם מביע את עמדותיך הברורות בעניין עם ישראל וארץ-ישראל, ללא מורא מהעובדה שאתה יושב בצד שרחוק ממני, אף שאתה הרבה יותר קרוב אלי – – –
<היו"ר יואל חסון:>
הצד הזה הוא לא פחות ציוני ממך, אדוני, תדע.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אורן – – – הרבה יותר.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני לא אמרתי את זה, אל תתבלבל. אל תתבלבל. הוא מרגיש מסובך.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
הרבה יותר.
<היו"ר יואל חסון:>
חיליק אומר הרבה יותר.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
עכשיו אתם עושים חשבון מי ציוני. לכם הכול מותר.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
הציונות היא פה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני אסכם. אז אני רק רוצה לסכם את דברי.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
הציונות זה פה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
תודה לך. תודה לך, איציק.
<היו"ר יואל חסון:>
בדיוק, בדיוק. מדינה דו-לאומית זה לא ציונות, אבל – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני נגד מדינה דו-לאומית.
<היו"ר יואל חסון:>
אבל אני מציע שנחזור להתחלה שלך, אדוני, ובוא נסכם על משלחת לבולגריה – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני רוצה לסכם.
<היו"ר יואל חסון:>
נסכם על משלחת לבולגריה ללמוד על איך הם מתנהגים, מה אתה אומר?
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
– – – מה קרה? – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אז אני אסכם, ברשותך, ואל תפריעו לי כי זה חשוב, ובאמת ברשות – – –
<היו"ר יואל חסון:>
חבר הכנסת חיליק יהיה ראש המשלחת.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
חברים, אני אסכם ואחזור. אני אתמצת את דברי להתנצלות, הערה והארה וברכה. אני שוב מתנצל בפני הכלבים, ובאמת מגיע למחבלים הפלסטינים קבורה הרבה יותר גרועה. ולהפך, צריך לכבד את הנושא של בעלי-החיים הרבה יותר מאשר את חלאות האדם האלה – –
<היו"ר יואל חסון:>
תודה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – שאין להם מקום בינינו. אני מעיר לחברת הכנסת זנדברג – תקני נעלי ספורט, כי כשאת בורחת כל כך מהר בסוף יישרפו לך הרגליים – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אורן – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – ואני רוצה להגיד לך תודה רבה, חבר הכנסת שמולי, ובכלל לכנסת ישראל שגם דואגת לבעלי-החיים. תודה רבה.
<היו"ר יואל חסון:>
חבר הכנסת חזן, אתה לא מפספס אף חץ כלפי כל מי שבא לך – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה גם לך שנתת לנו לדבר – – –
<היו"ר יואל חסון:>
זה חץ של אהבה עכשיו, חץ של אהבה.
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – – היום הוא מודה לכולם – – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
חזן, דבר אחד בטוח עשית בקזינו, זה להיות בצוות בידור. זה בטוח.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אתה לא רוצה שאני אספר מה אתה עשית בתאילנד.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
למה? תספר. הלוואי – – –
<היו"ר יואל חסון:>
טוב, בואו נעצור את זה כאן.
<קריאות:>
– – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<היו"ר יואל חסון:>
בואו נעצור את זה כאן – חבר הכנסת חזן, חבר הכנסת חיליק בר.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אני רוצה גם לדעת. אבל תראה למה אתה לא בסדר.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – – אדוני היושב-ראש. מדובר – – – והרבה שעות שינה.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
תראה למה אתה לא בסדר. כולם מעלילים עליך מה עשית בקזינו, אני אמרתי שהיית בצוות בידור, ואתה מנסה לצאת עלי.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
לא, אני ניהלתי. לא לא לא, אתה עושה לי עוול.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
למה?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
בידור זה הבונוס.
<מירב בן ארי (כולנו):>
הוא ניהל את צוות הבידור.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר יואל חסון:>
טוב, אנחנו לא נכריע פה, חברים. תודה רבה. נא לשבת, חברי הכנסת, אנחנו עכשיו נצביע בעד – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<היו"ר יואל חסון:>
תודה. חבר הכנסת חזן, תודה רבה. מספיק.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר יואל חסון:>
חברים, זה לא מועדון, אנחנו לא באיזה ערב חברים כרגע.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – – סטנד-אפ זה התפקיד של בוז'י.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה. אולי צריך להקשיב לראש האופוזיציה ושתהיה פה עכשיו ויפאסנה. ויפאסנה עכשיו בבקשה.
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<היו"ר יואל חסון:>
חברים, ויפאסנה. תודה רבה.
אנחנו נצביע עכשיו על העברת הנושא לוועדת החינוך. מי שבעד יצביע בעד, מי שמתנגד יצביע נגד. התנגדות זה הסרה. בבקשה.
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
<היו"ר יואל חסון:>
שמונה בעד, אין מתנגדים. אני קובע שההצעות לסדר-היום בנושא מדיניות חיסול כלבים על-ידי המדינה תועברנה לדיון בוועדת החינוך. אני מודה למציעים.
<הצעה לסדר-היום>
<המשך פעולות הטרור וזריקת האבנים באזור קבר רחל>
<היו"ר יואל חסון:>
אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום, להצעה לסדר-היום מס' 1156: המשך פעולות הטרור וזריקת האבנים באזור קבר רחל. חבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה.
<יואב בן צור (ש"ס):>
תודה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ידידי סגן שר הביטחון, הגשתי את ההצעה הזאת על מכסת ההצעות הרגילות של סיעת ש"ס, דבר שיכול כמובן ללמד על החשיבות היתרה שאנחנו מייחסים לקבר רחל, וממילא לניסיונות ההולכים ונשנים לחלל את האתר הקדוש הזה ולפגוע ברבבות היהודים העולים לשם להתפלל. עוד מעט תופתעו לשמוע על אילו מספרים מבהילים מדובר.
מדובר באתר השלישי ככל הנראה באתרים הקדושים במדינת ישראל – מבחינה מספרית, הוא עומד מייד אחרי הכותל המערבי וקבר רבי שמעון בר יוחאי במירון. אולם, רבותי חברי הכנסת, זה משהו מעבר לזה. מדובר במקום שיש לנו אליו סנטימנטים. רחל אמנו. רחל מבכה על בניה. רחל שנקברה על אם הדרך מכוח נבואתו של יעקב אבינו, כדי שהיא תהיה עבורנו שם כאשר נזדקק לה. איך אמר רבי חיים שמואלביץ, ראש ישיבת מיר: רחל אמנו, אל תמנעי את קולך מבכי. אדרבה, תבכי עבורנו. בימים הקשים הפוקדים אותנו, כאשר אימה מבית וחרב ברחובותינו – ואני רוצה בהזדמנות הזאת באמת לשלוח נחמה לכל משפחות ההרוגים שנהרגו בפיגועי הטרור ולשלוח איחולי החלמה מהירה לפצועים – מצטרפים גם אנו לבקשה: רחל אמנו, זעקי, אימא אהובה, קרעי שערי שמים שיאמר הקדוש-ברוך-הוא די לצרותינו.
אתם בוודאי יודעים שיום הפטירה של רחל אמנו הוא יום י"א בחשוון, כלומר בשבת הבאה – לא זאת הקרובה אלא בעוד שבוע – פרשת לך לך. שוב יגיעו עשרות אלפים, ולכן ההצעה לסדר-היום רלוונטית מתמיד.
אני מבקש מכוחות הביטחון שלא יעשו לעצמם עבודה קלה ויקשו על ההגעה, אלא להפך, לוודא שיוכלו כולם להגיע ולוודא שיגיעו יותר מבקרים מבכל שנה, דווקא בגלל הניסיונות להתנכל למגיעים לקבר רחל. אני בטוח שאם אנשי המשטרה ימשיכו לפעול בשיתוף פעולה עם המרכז לפיתוח המקומות הקדושים, הם יראו ברכה.
אדוני היושב-ראש, לא נביא אני ולא בן נביא, אתמול ממש פורסמה ב"המודיע" הכותרת הבאה: תקריות ירי לעבר חיילים במתחם קבר רחל ובבנימין. האם ידעתי את זה כשהגשתי את ההצעה הרגילה הזו? לא, אבל ידעתי שכותרת כזאת שכיחה למדי, לצערנו, אבל לא רק לצערנו אלא גם לבושתנו.
תרשו לי להפנות אתכם לדיון שהתקיים כאן, במליאת הכנסת, בינואר 2014. ידידי דוד אזולאי לא היה אז השר לשירותי דת, הוא היה חבר כנסת מן המניין – כלומר חבר כנסת חרוץ מן המניין – והעלה הצעה לסדר-היום בעניין קבר רחל. אני מצטט את עמיתי מינואר 2014: "חורה לי – – – שבמקום שנתקוף את הבעיה, ננסה לפתור אותה – – – אנחנו מתמגנים. עוד התמגנות, ועוד התמגנות, ועוד שמירה, ועוד כוחות אבטחה, ועוד כוחות צבא – – – אדוני השר, אם היית לאחרונה בקבר רחל – – – זה לא קבר רחל שאתה ואני מכירים מהתמונות היפות. מזמן מזמן זה לא זה. מזמן. זה איבד את כל הצורה. למה? כי הציבו שערים, וסורגים וחומות בגובה של 5, 6 מטר – הכול כדי להתמגן. רבותי, במקום שאנחנו נתמגן, שהם יתמגנו".
עד כאן מדברי דוד אזולאי, וכעת ממה שהשיב לו אז השר יעקב פרי: "אתה אכן צודק. מבדיקה שערך השר לביטחון פנים, בשנת 2013 אירעו 202 אירועים בקבר רחל, וגם אפרט לך אילו אירועים: 78 אירועים שבהם נזרקו 119 מטענים, 15 אירועים שבהם נזרקו 59 בקבוקי תבערה, 109 אירועים של יידוי אבנים. חלילה לי מלהקל ראש ביידוי אבנים ובתוצאות שיידוי אבנים יכול חס וחלילה לגרום. לכן, אין ספק שההצעה שלך לסדר-היום היא במקומה, היא נכונה, היא אמיתית, והיא מחייבת כמובן טיפול". מורי ורבותי, המספרים הללו מבהילים, ומאז המצב לא הוטב, ואולי ההפך.
רבותי חברי הכנסת, בעקבות הדיון במליאה התקיים דיון בוועדת הפנים, וגם בו נשמעו מספרים בלתי נתפסים. התחושה היא שמתחם קבר רחל נתון למשיסה, ההרגשה היא שחלק מאנשי הממסד לא עושים את חובתם. רק כדי לסבר את האוזן: בעוד הצבא ומג"ב שלחו קצינים בכירים, משטרת ירושלים שלחה את הדובר. הייתם מאמינים? אבל זה בדיוק מה שהיה שם.
זבולון כלפה ניהל את הישיבה, ובסיומה היה, כמו כולם, מזועזע לשמע הנתונים, והחליט שורת החלטות שהחשובה שבהן הייתה ישיבת מעקב. זה, כמובן, מטבע הדברים, לא נעשה. כלפה נטש אותנו, וכך גם אורית סטרוק ודוד צור. ידידי ר' דוד אזולאי עבר מהרשות המחוקקת לזו המבצעת, ואני יודע שמאז ביקר כבר כמה פעמים בקבר רחל ועקב אחר התפתחות המקום.
אדוני היושב-ראש, במאמר מוסגר אני רוצה לומר, שמי שמבקר בקבר רחל נחשף למהפך שמתחולל במקום בשנים האחרונות. אי-אפשר להכיר את המקום: פאר והדר, רווחה, אור. הכול נקי, המקום ידידותי ומחבק. מישהו השקיע שם הרבה כסף, ואני מתכוון לתוך הקבר פנימה ולא בנושא החומות שדיברתי עליהן, שיוצרות הרגשה שנכנסים לאיזה מבצר ממוגן. מישהו השקיע שם הרבה כסף, ואני יכול לומר לכם שזה לא הממשלה. גם על אלה אני בוכייה. אני מאוד מוקיר ומכבד את היהודי שתרם מהונו הרבה מאוד כסף לשיפוץ המקום, אבל איפה המדינה? איפה משרד התיירות?
לאותו יהודי שחי ונושם את קבר רחל יש ההצעות לפתרון; אחת מהן היא לא לאפשר הגעה קרובה לחומות. כלומר, להרחיב את המתחם ואולי גם להפקיע שטחים מאחורי החומות. ראוי שנדון בכל ההצעות לפתרון, גם בגלל כבוד המקום וגם בגלל החובה להגן על המבקרים.
לסיכום, רבותי, אתר קבר רחל ראוי להגנת המדינה, והדבר נעשה עד כה במין גרירת רגליים, אם בכלל. אני מבקש מעל במה זו לוודא שהעלייה המסורתית למקום בעוד שבוע תיערך כראוי.
ובמקביל, מגמתי היא להמשיך את הדיון בוועדת הפנים – שנקטע כאמור. על-פי הכללים איני יכול לבקש אלא דיון במליאה, אולם לא אסתיר כי אשמח אם הנושא יועבר לדיון בוועדת הפנים. בטוחני שאמצא ביושב-ראש הוועדה שותף נאמן לנושא. תודה רבה.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה לך, חבר הכנסת בן צור. סגן שר הביטחון מר אלי בן-דהן, בבקשה.
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת בן צור, אני שמח שהעלית את הדברים. אני חושב שהדברים, חלקם לפחות, לא כל כך מדויקים. אני מאלה שפוקדים את קבר רחל לפחות פעם בשבוע. מביתי אני צופה על הדרך שמובילה לקבר רחל. ביתי בשכונת הר-חומה, זה בערך ארבע דקות נסיעה מהבית לקבר רחל. המציאות היא לא כל כך כפי שציינת, ואף-על-פי-כן, כמובן, צריכה טיפול.
אני רוצה לומר מה באמת נעשה. כוחות צה"ל, בשיתוף כל גורמי הביטחון במרחב, פועלים כל העת כדי למגר את פעילות הטרור ולשמור על הסדר הציבורי והביטחון במרחב קבר רחל. לצורך השלמת פעולה זו ננקטות מגוון גישות ביטחוניות, ובהן: א. שימור אופי ההגנה והרחבת מרחב האבטחה, ובתוך כך פעילות יזומה התקפית, כגון מארבים, פטרולים וכו'; ב. פעילויות יזומות והתקפיות מול גורמי טרור ומחוללי הפרות סדר; ג. שיפור תשתיות הביטחון ותגבור פלוגות מג"ב כמכפיל כוח, כגון מצלמות, תאורת לילה, אמצעים לפיזור הפגנות ועוד; ד. תגבור כוחות בשטח, שיפור משמעותי במערך האיסוף במרחב, חיזוק שיתוף פעולה בין הכוחות הפועלים בשטח, פעילויות רבות לאיסוף מודיעין וראיות כדי למצות את הדין עם מפרי החוק. כל הפעולות הנזכרות לעיל הן פעולות שמטרתן להתמודד עם הפעילות העוינת בשטח, בכוונה להשיב את השקט למרחב קבר רחל ולמבקרים בו.
קבר רחל הוא אחד המקומות הקדושים והחשובים במדינת ישראל, מקום קבורתה של רחל אמנו. בתפקידי הקודם, כסגן שר הדתות, פעלתי רבות כדי שניתן יהיה להגיע אליו כמעט 24 שעות ביממה. מלבד שעה אחת שבה נעשות פעולות ניקיון וסדר, קבר רחל פתוח 23 שעות ביממה. אפשר לראות את זה יום ולילה, שבעה ימים – אנשים מגיעים כל הזמן.
אני רוצה לציין, כולם צריכים לדעת את זה, שלצערי הרב המציאות הביטחונית שקיימת בקבר רחל נובעת בראש ובראשונה מהמציאות שכפו עלינו הסכמי אוסלו. בהסכמו אוסלו, כידוע, בשלב הראשון אפילו ויתרנו על קבר רחל. ויתרנו על קבר רחל, בכאב רב אני אומר את זה. איך ראשי המדינה אז לא השכילו להבין מה חשיבותו של קבר רחל? רק בזכות פעילותם של חבר הכנסת חנן פורת, זיכרונו לברכה, וחבר הכנסת מנחם פרוש, זיכרונו לברכה, שניהם באו והעירו את תשומת לבו ובכו בפני ראש הממשלה, זיכרונו לברכה, יצחק רבין, שינה רבין את הסכמי אוסלו וחייב את המערכת הביטחונית לכלול את קבר רחל כחלק ממדינת ישראל.
לטעמי, בעניין הזה אני רוצה לומר משפט שאני אומר אותו עכשיו באופן אישי, זמן רב – – –
<היו"ר יואל חסון:>
אני חושב, אדוני סגן השר, שזו הפעם הראשונה שאני שומע שהייתה כזאת בקשה כלפי ראש הממשלה יצחק רבין ושראש הממשלה רבין קיבל את זה. חבל שהוא לא זכה לתודה בעניין הזה.
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
זה פורסם רבות.
<היו"ר יואל חסון:>
לא שמעתי שמעריכים אותו על הדבר הזה, אלא הוא בעיקר קיבל ביקורת – – –
<יואב בן צור (ש"ס):>
– – – כולל הרב עובדיה יוסף.
<היו"ר יואל חסון:>
כן? טוב.
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
אני לא יודע על מה אתה מדבר. אני אומר לך שעל זה הוא התברך על-ידי כולם. אני לא מכיר שמישהו, חס ושלום, גינה אותו על כך או לא – – –
<היו"ר יואל חסון:>
אבל בסוף, לצערי, כנראה לא זכרו לו את זה.
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
זה שני דברים שונים. בוא לא נפתח את הנושא.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
– – – בן-דהן הוא רביניסט ידוע. שתדע.
<היו"ר יואל חסון:>
אני לא יודע אם זה טוב שאתה אומר את זה פה.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אני אומר את זה.
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
אם כבר אמרת, אומר משפט: הלוואי – אני אומר באמת – שבשבוע הבא או בעוד שבועיים, כשידברו על מורשת רבין, זיכרונו לברכה, ידברו על המורשת האמיתית של רבין.
אתה יודע, אומר לך עליו דבר פשוט שכבר כמעט שכחנו: הנושא שרבין נלחם עליו מאוד במינהל הציבורי, שיטת ה"סמוך", שכולנו, ואני אומר את זה כמי שבא מהמינהל הציבורי, כמי שהיה מנכ"ל שנים רבות בשירות המדינה, שיטת ה"סמוך", והשיטה שקיימת, אגב, גם בצבא וגם בחיים האזרחיים, ורבין, זיכרונו לברכה, נלחם על כך מאוד מאוד, לשנות את שיטת ההנהגה והמינהל, והלוואי שהיינו בעניין הזה שומעים לו. זאת אחת מהמורשות האמיתיות של רבין. חבל שמדגישים רק מורשות אחרות, מורשות יותר פוליטיות, אבל באמת זה לא הנושא כאן.
ואני רוצה רק לומר שבאמת, למרות גל הטרור שפוקד אותנו, אתר קבר רחל פתוח, הוא פעיל כל הזמן, הוא לא נסגר לרגע אחד מסיבות ביטחוניות, ועל זה יש לשבח מאוד את כוחות הביטחון, שעושים כל מאמץ לשמור את אתר קבר רחל פתוח, למרות הסכנות שיש.
ורק אסיים בכך שאני בטוח שזכותה של רחל אמנו תגן על בניה. נזכה לבשורות טובות.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה לך, סגן שר הביטחון אלי בן-דהן. מה אתה מציע, אגב?
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
אני מבחינתי מקבל – להעביר את זה לוועדת הפנים.
<היו"ר יואל חסון:>
לוועדת הפנים?
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
כן.
<היו"ר יואל חסון:>
אוקיי, אז אנחנו נעבור להצבעה. חברי חברי הכנסת, מי שבעד ועדת הפנים יהיה בעד, מי שנגד יצביע נגד, שזה אומר הסרה. בבקשה, ניגשים להצבעה.
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
<היו"ר יואל חסון:>
שישה בעד, אין מתנגדים. אני קובע שההצעה לסדר-היום בנושא המשך פעולות הטרור וזריקת אבנים באזור קבר רחל תועבר לדיון בוועדת הפנים.
<הצעה לסדר-היום>
<מוכנות העורף לעת מלחמה וחירום>
<היו"ר יואל חסון:>
אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: מוכנות העורף לעת מלחמה וחירום, הצעה לסדר-היום מס' 1170, של חבר הכנסת ישראל אייכלר. בבקשה. זה הנושא האחרון על סדר-היום. יום קצר.
<השר להגנת הסביבה אבי גבאי:>
– – –
<היו"ר יואל חסון:>
אה, אתה השר התורן היום? בבקשה, אדוני.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, בשעה שאני עולה לדוכן הזה אני מקבל ידיעה שהיה שוב ניסיון לפגוע בשוטרת בשער שכם על-ידי אנשים – – –
<היו"ר יואל חסון:>
שנכשל, אנחנו מבינים.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
שנכשל, ברוך השם.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה לאל.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
וזה מראה שעדיין – חשבנו כבר כמה שעות שאולי יש איזה רגיעה, אז עדיין לא, ואנחנו מתפללים שבאמת ייפסק כבר שפך הדמים.
אדוני היושב-ראש, שנת תשע"ו החלה בפסוק "והיה ראשיתך מצער", ומי ייתן שהמשך הפסוק, "ואחריתך ישגה מאד", כך שהשנה תהיה שנה טובה. בינתיים אנחנו עדים לזעקות שבר של פצועים מידי סכינאים, מדורסים ויורים, שעולות מכל רחבי הארץ, ובעיקר מירושלים, ודמם של הנרצחים זועק אלינו מן האדמה, השם ינקום דמם. מפלס הפחד עולה, "מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה".
ולכן כואב לי שאני חייב בכלל לדבר עכשיו על הנושא שאיננו רק עניין מוכנות העורף, אלא נושא שפוגע לא רק בעורף, אלא בשורש קיומנו בארץ הזאת. מדינת ישראל – ועכשיו אציג את השאלה: מיהי מדינת ישראל? מי קובע במדינת ישראל? הכנסת הנבחרת? הממשלה הנבחרת? שר הביטחון? סגנו?
אני מחזיק פה מודעה שהתפרסמה היום ברחוב, שצריכה לזעזע כל נפש. המודעה אומרת: נחלתנו נהפכה לזרים, בתינו לנוכרים. בג"ץ ממשיך בהרס וחורבן בתי-כנסת בירושלים. לאחר ששופטי בג"ץ כביכול הסכימו לפשרה בעניין בית-הכנסת בגבעת-זאב, חשפו השבוע כי בכוונתם להרוס את בית-הכנסת. לא מספיק שבימים טרופים אלה עם ישראל נדקר בכל מקום, כך כתוב בנוסח של המודעה, שופטי בג"ץ מוסיפים חטא על פשע ורוצים לנעוץ חרבם בבית-מקדש מעט. גדולי ישראל מכל החוגים שביקרו במקום אמרו שאסור לגעת בבית-הכנסת. ועכשיו כבר הביאו את ה"שופלים" למקום כדי להרוס. במודעה מתבקש כל הציבור, ללא יוצא מן הכלל, לבוא למקום ביום חמישי, לבית-כנסת "איילת השחר" בגבעת-זאב, ביום חמישי בשעה 19:00.
אדוני היושב-ראש, דיברתי עם כמה וכמה מאנשי השלטון; כואב להם הלב, כולל אנשי משרד הביטחון, שהם צריכים לעשות מעשה פשע כזה בימים כאלה, כאשר משרד הביטחון ושר הביטחון והצבא, וכולם, כל כך מתוחים, והמשטרה, כל כך עסוקים בכל רחבי הארץ. בעידן של מלחמה, מלחמת קיום, מלחמת עורף, מטילים עליהם עכשיו מייד להרוס בית-כנסת. מה קרה? אין סמכות לכנסת ולממשלה ולשר הביטחון ולראש הממשלה להגיד: אוקיי, יש פסיקה, נבצע אותה, כמו הרבה הרבה דברים, החלטות ממשלה בדברים שלא מבצעים מהיום למחר? עכשיו בוער ללכת? מה יש? הייתה איזה אמירה שאם המתפללים יצאו מבית-הכנסת ויאטמו, אז חצי שנה ידונו. בסדר. כבר עכשיו?
זה מראה שיש פה נתק מוחלט בין עם ישראל ומאווייו, בין כנסת ישראל וממשלתו, לבין כנופיה ששולטת וקובעת וגורמת צער כזה לכל כך הרבה יהודים ולעם ישראל כולו. ביום כזה אני לא יודע, מי שמדבר על דמוקרטיה, מי שמדבר על ריבונות, מי שמדבר על מינהל תקין, חייב להפסיק.
אני קורא לך, ראש הממשלה, מכאן, ולשר הביטחון: אל תיגעו בבית-הכנסת. יש לכם מלוא הסמכות והזכות להגיד: נבצע את זה בזמן ובהזדמנות שנוכל לבצע. לא ייאמן.
עכשיו לגבי העניין של העורף. אדוני היושב-ראש, אין היום עורף. הם פשוט דוקרים אותנו בעורף, יש מלחמה בעורף. איפה המלחמה? פעם הייתה חזית.
<היו"ר יואל חסון:>
דוקרים אותנו בעורף תרתי משמע.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
תרתי משמע, ממש ככה. דוקרים בעורף. עכשיו כשישבתי פה ראיתי סרטון איך הילד בן ה-13, מסכן, איך שבאו נערים – אני לא רוצה לתאר, זה הרי דברי זוועה, מה שרואים.
<היו"ר יואל חסון:>
קשה מאוד, כן.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
ותדע לך, אדוני היושב-ראש, ותדע הכנסת, המחבלים שפעלו אתמול בירושלים, גם בארמון-הנציב וגם בגאולה, הם בני משפחת הרוצחים בהר-נוף, מג'בל-מוכבר, הם בני-דודים. המחבל מגאולה הוא בן-דוד של אותו מחבל שהיה בהר-נוף, והוא השתמש באותו סוג של כלי קצבים שהשתמש בו המחבל מג'בל-מוכבר שטבח ביהודים ובמתפללים לפני שנה בדיוק, בחודש חשוון, בבית-הכנסת בהר-נוף.
זה מלמד אותנו שמי שחושב שיש פה מלחמה נגד הכיבוש, או מישהו רוצה מדינה ביהודה ושומרון – טועה. אנחנו רואים את זה בכל ההסתה שהם מפיצים, מדברים על ה"יָהוד", בכלל לא מדברים על – – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
מה אתה מעדיף אותם, כאזרחים שלך? כאילו, מה האופציה?
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אה, כשנשב ונדבר על אופציות – – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אז מה האופציות? אתה מעדיף אותם כאזרחים שווי זכויות פה, במדינת היהודים שלנו? זה מה שאתה מעדיף? לפחות תגיד את זה, תהיה – – – ותגיד את זה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אתה יודע מה, חבר הכנסת חיליק בר? אתה הרמת לי להנחתה.
<היו"ר יואל חסון:>
מעולה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
כל הוויכוח הזה היה רלוונטי עד שהופיעה רוח של "דאעש" בעולם המוסלמי. היה רלוונטי. היה ויכוח: בואו ניפרד, כן, ניפרד. מי לא רוצה להיפרד? מי רוצה לשבת יחד עם סכינאים באותו בניין או באותו חדר או באותה שכונה או באותה עיר או באותה ארץ? אבל הרוח של "דאעש" הוכיחה לנו, לכולנו, שיש היום מלחמת עולם סמויה, גלויה, בין הציוויליזציה האסלאמית לבין – תקרא לזה הנצרות והיהדות, להבדיל.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
ועדיין אני שואל אותך – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
וזה לא משנה – ואם תעשה הפרדה ותעשה אתו כאילו – אתה פה ואני שם, הוא יראה לך שהוא בגאולה, וברעננה, ובתל-אביב, ובחיפה, ובכל מקום, וביפו, ופה בכנסת – אתה לא תיפרד ממנו.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אז מה אתה מציע?
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אה, לי יש הרבה הצעות.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
יש לך פה 5-4 מיליון פלסטינים.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אני פותח את ספר הספרים, אני מוצא שם הרבה הצעות איך הקדוש-ברוך-הוא ישמור עלינו בארץ הזאת. היום נפתחו ברוך השם הישיבות, 140,000 תלמידים התחילו ללמוד, אני מקווה שזכות התורה תגן עלינו; אני מקווה שהמערך הביטחוני יהיה הרבה יותר מאורגן. כבר הציעו פה כל מיני הצעות.
אבל אם אתה חושב, חבר הכנסת חיליק בר, שאתה תצליח להיפרד מהם – הם רואים את ירושלים – כיבושי 48' – בדיוק כמו כיבושי 67'. ובינינו, ריאליסטית, לא כיהודים, הם צודקים. תסביר לי מה ההבדל בין שיח'-באדר, הבניין הזה, בניין בג"ץ – זה שטח כבוש ממשפחת שיח' באדר – – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אז מה אם הם רואים את זה ככה? ואתה רואה את המדינה מהירדן לים כממלכת יהודה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
לא, אני לא רואה מדינה – אני רואה פה מדינה?
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אז זה לא מה שאתה רואה ולא מה שהם רואים.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אני רואה פה יישוב יהודי שנמצא במצב של סכנת חיים. אני כבר לא מדבר על הפצצה האיראנית, אני לא רוצה להישמע כראש הממשלה, אבל יש ערעור, חיליק, יש ערעור על עצם קיומך כאן. תראה את הפרסומים שלהם.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
ואני עדיין חי פה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אני רוצה לספר לכם, אדוני היושב-ראש, אחד העיתונאים לענייני ערבים – ויסלח לי, שמו יזוהה בלי שאגיד את שמו – שחזר בתשובה, סיפר בריאיון שהשיעור הראשון ביהדות, מי נתן לו אותו? מחבל פלסטיני שהוא ראיין בסתר. העיתונאי שאל אותו שאלות, והוא כל הזמן דיבר על המלחמה ביָהוּד, ביהוד, ביהוד. אמר לו העיתונאי: אני לא יהודי, אני ישראלי, מה אתה רוצה ממני? כך הוא סיפר בעצמו בריאיון. ענה לו המחבל בחיוך ובערבית צלולה: חבל שתמות על דבר שאין בו ממש; אם אתה לא יהודי חבל על החיים שלך, כי כשאני או חברי נהרוג אותך זה מפני שאתם יהודים. כך הוא אמר לו, ואמר לו את האמת. מאז הלך העיתונאי והתחיל לברר מה זה יהודי, על מה באמת רוצים להרוג אותי.
יש כאן מלחמה נגד עצם התיישבותם של יהודים בארץ הקודש. חבר הכנסת בר, אתה יודע שלפני 100 שנה במושב שפיה שליד זיכרון-יעקב יצא יהודי לקנות חלב בבוקר מהאיכר שם, בשביל לחלק חלב, זו הייתה פרנסתו, ורצחו אותו. לא הייתה מדינה ולא היה עוד – אני מדבר אתך עוד לפני תרפ"ט, לפני 100 שנה.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אני גדלתי בצפת, אני יודע מה יש.
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
זה גם לא התנחלויות.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
איזה התנחלויות? עצם יישובם של יהודים בארץ-ישראל הוא התנחלות בעיניהם. והשאלה מה אנחנו עושים – אם היה לי זמן, עוד הרבה זמן הייתי מדבר על מה עושים. אבל התורה אומרת בפירוש – – –
<היו"ר יואל חסון:>
חבל שאתה לא נותן את הזמן דווקא לפתרונות, דווקא לפתרונות.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
הפתרונות? תביא לי את ספר התנ"ך, בוא תביא לי.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
יש כאלה שאומרים רק מה לא לעשות.
<היו"ר יואל חסון:>
מה לא לעשות, לפתרונות אין זמן.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
קריאת שמע: "והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום – – – בכל לבבכם ובכל נפשכם" – – –
<היו"ר יואל חסון:>
הנה, אני נותן לך, אני אתן לך עוד חמש דקות.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
"ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך ויצהרך". אני יכול להמשיך את קריאת שמע.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
"והיו הדברים האלה על" – – –
<היו"ר יואל חסון:>
תמשיך, אני לא אעצור תפילה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
כן. ואחר כך, חלילה, כתוב שם גם מה יקרה: "ואבדתם מהרה מעל הארץ הטבה אשר ה' נתן לכם, ושמתי את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם – – – וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך – – – למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיכם לתת לכם כימי השמים על הארץ". הנה, יש לך את הפתרון, וזה חוזר ונשנה בנביאים ובכתובים. יש דרך אחת – – –
<היו"ר יואל חסון:>
הצעת את הפתרון הזה לראש הממשלה?
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אתה יודע מה? אני מצטער להגיד על הבמה הזאת מה שרציתי כבר להגיד אתמול אבל התאפקתי – בכל הנאומים של ראש הממשלה, ואני מעריך אותו מאוד, חיכיתי לשמוע מילה אחת: ריבונו של עולם, אנא עזור לעם ישראל, תפילה אחת. אפילו בארצות-הברית, בבריטניה, בכל נאום: God bless America"", "האל יברך את המלכה". אגב, בוז'י הרצוג, כשעמד פה כן אמר: "האל יברך את החיילים" – – –
<היו"ר יואל חסון:>
נכון, נכדו של הרב הראשי.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אנחנו באמת מחוברים לתורת ישראל – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
הוא אמר את זה פה, מעל הבמה. ואני רוצה לספר לכם – –
<היו"ר יואל חסון:>
אבל זה לא עוזר לו, אתם לא תומכים בו.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – ויסלח לי עמיתך, סגן יושב-ראש הכנסת, ר' יצחק וקנין, שאני אספר דבר שלא ביקשתי ממנו רשות – הוא ישב לידי בנאום של ראש הממשלה פה ביום שני, הוא אמר לי: אני מפחד מהנאום הזה. אמרתי לו: ממה אתה מפחד, ר' יצחק? הוא אמר: הוא לא מזכיר שם שמים. אז אני מבקש באמת מראש הממשלה: זה שלא תהרוס בית-כנסת, בסדר, אבל תזכיר שם שמים גם.
נקודה אחת אני רוצה לציין – שרוב המתנדבים המטפלים בכל האירועים הם אנשים חרדים שלא מקבלים משכורת מתקציב המדינה. למה אני אומר את זה? כתוב: "זכור את יום השבת" – זכור, מאחר שבא להשכיחו. יש הרבה פעמים שאנשים מדברים על תרומת הציבור החרדי, ואני רוצה לציין את זה כאן.
ועכשיו הגעתי לנקודה של מוכנות העורף: אדוני היושב-ראש, יש מצב של אלפי ילדים שנמצאים בקרוונים ובבתי-ספר לא מוגנים – וחברי חבר הכנסת איל בן ראובן, שידיו רב לו ויש לו המון המון ניסיון, יושב במקומות הנכונים ויודע. יש פה מצב בלתי אפשרי, חייבים לתקן את זה. המדינה איננה מוכנה בעורף לקראת מצבי חירום, לא רק מצבי חירום של פצצה אטומית ודברים כאלה, אפילו מצבי חירום אחרים. אני מבקש שייתנו ראש לזה ותקציבים לזה, להתכונן שלא יהיה מצב שבו יש ילדים שנמצאים בקרוונים במוסדות חינוך בזמן שכל רגע חלילה זה עלול להפוך לאקטואלי. תודה רבה.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה לך, חבר הכנסת אייכלר. בהזדמנות הזאת, עד שסגן השר יתפוס את מקומו, צריך גם לדבר ולהגיד מילת הערכה לאזרחים, לתושביה של מדינת ישראל, לאזרחים שבאמת מגיבים באומץ, בתושייה, באסרטיביות, מצילים חיים.
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
חותרים למגע.
<היו"ר יואל חסון:>
בדיוק, חותרים למגע. אתה יכול לראות גם, אדוני סגן השר, בסרטונים, אפשר לראות בבירור שאנשים לא בורחים, אנשים רצים לעבר המחבלים כדי לעצור אותם, אנשים חותרים למגע, אנשים מאוד אמיצים, חלקם עם כל מיני מטריות, סלפי-סטנדים כאלה וכל מיני דברים כאלה, והתושייה הזאת של האזרחים באמת מעוררת הערכה וכבוד.
ועוד תרשה לי, סגן השר, לומר משהו, כי רציתי שאתה תשמע את זה: אנחנו פגשנו, חברי כנסת מטעם המחנה הציוני, את אחד הפצועים, מאיר, בחור שקוראים לו מאיר, הוא עבר את חוויית הדקירה באזור קריית-ארבע, שהייתה גם החוויה המורכבת ביותר, כי לקח זמן עד שהגיע לבית-החולים ועד שהבינו שזה פיגוע ועוד הרבה דברים. ושמענו בחור צעיר שידע – אני לא רוצה לתת פה תיאורים פלסטיים, אבל באמת היה בסיטואציה פיזית מאוד קשה – ידע גם מצד אחד לשמור על עצמו ולהגן על עצמו מהפגיעה כשהוא היה פצוע אנוש, אבל מצד שני גם להיות אסרטיבי מספיק כדי להבריח את המחבל, ובאמת האזרחות הטובה הזאת והאזרחים – זה מעורר כבוד. בבקשה, אדוני סגן השר.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אני רק אוסיף שהוא גֵר, והמשפט הראשון שהוא אמר כשהוא קם היה: הייתי מוכן למות על קידוש השם. ביום שישי הייתי אצלו.
<היו"ר יואל חסון:>
נכון, התגייר אבל כדת משה וישראל.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
גר צדק, גר צדק עשר שנים.
<היו"ר יואל חסון:>
יפה מאוד. בבקשה, סגן השר.
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני כמובן מצטרף לכל מילה, אני אמרתי את זה בכמה וכמה הזדמנויות בימים האחרונים. אין ספק שהאזרחים, באמת, הם עומדים בקו החזית, הוכיחו את עצמם, כמובן נוסף על כוחות הביטחון.
אני, חבר הכנסת אייכלר, לא אשיב לך על כל הנאום הארוך שלא נגע כל כך לנושא עצמו, אני אומר דבר אחד בעניין בית-הכנסת, כמי שהיה שם כמה פעמים, גם בחול-המועד סוכות, ואני מתכונן להיות שם בעזרת השם גם מחר. אני עם התושבים. לצערי הרב, אני אומר, קרתה פה שרשרת טעויות בתחילת הדרך שגרמה למציאות קשה בסוף הדרך. לפעמים באמת סוף מעשה במחשבה תחילה, ואני לא רוצה להלאות פה בכל מיני פרטים. אין ספק שפה, בעניין בית-הכנסת, כפי שאמרתי, נעשו טעויות. זה לא מצדיק הרס בית-כנסת, חס ושלום. זה לא מצדיק את פסקי-הדין של בית-המשפט, שאני מצר עליהם, אני אומר את האמת; אני מצר על פסקי-הדין הללו. אבל גם צריך לדעת שנעשו במהלך הדרך, קרוב לעשר שנים, יותר מדי טעויות שהובילו למציאות מסובכת שאליה אנחנו מגיעים, שאינני יודע איך נצא ממנה. אני חושב שבאמת מי שירים ידו להרוס בית-כנסת – השם ישמור, אני באמת לא רוצה להיות במקומו.
בעניין מוכנות העורף, אני יכול לומר שגם שר הביטחון, מערכת הביטחון, עוסקים בעניין הזה באופן מתמשך, רצוף, בשיפור מוכנות העורף. רק לפני כמה חודשים היינו בתרגיל גדול מאוד, שאני השתתפתי בחלקים ממנו. אני יכול לומר שהיו נציגים מצבאות בעולם שבאו לראות איך אנחנו מתרגלים סיטואציות ומצבים מאוד מסובכים, כמו למשל מחבל שעולה על קרון רכבת, מפוצץ אותו, הקרון נופל מהפסים ועוד כוחות מצטרפים – איך אנחנו מתרגלים. אני יכול לומר שבאמת מערכת הביטחון עושה מאמצים גדולים מאוד, ובשנים האחרונות היה שיפור גדול מאוד במוכנות העורף למלחמה וחירום. זה לא אומר שאין עדיין מה לעשות, מלאכה רבה מאוד בפנינו ויש מה לעשות.
אני מציין – אני מניח שאתם יודעים – יש ועדת משנה מיוחדת של ועדת החוץ והביטחון, בראשותו של חבר הכנסת עמיר פרץ, שעוסקת במוכנות העורף ומקיימת מדי פעם דיונים מעמיקים הבוחנים את מערכת הביטחון ובכלל זה את פיקוד העורף, את כל המערכות האחרות, במוכנות שלהם. ובעניין הזה אני חושב שבאמת, כפי שאמרתי, נעשתה התקדמות גדולה מאוד; עדיין יש תמיד מה לעשות, ובוודאי נעשה עוד. אני לא יודע מה אתה מציע, אבל כן הייתי מציע שוועדת המשנה הזאת של ועדת החוץ והביטחון, יקוים בה דיון בזמן הקרוב, והיא תבחן שוב את הדברים, אף שאני אומר: הוועדה הזאת, בראשות חבר הכנסת עמיר פרץ, מקיימת דיונים בעתות קבועות ובוחנת ועוקבת אחרי כל מה שנעשה.
<היו"ר יואל חסון:>
הצעתך להעביר את זה לוועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון, אבל זה למעשה לוועדת החוץ והביטחון, הוועדה עצמה צריכה להחליט לאן. אתה מקבל את הצעת סגן השר?
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
כן.
<היו"ר יואל חסון:>
מאה אחוז. אז לפני שנכריע, אני מבקש מחבר הכנסת איל בן ראובן – דעה נוספת.
<איל בן ראובן (המחנה הציוני):>
כבוד היושב-ראש, שמעתי את תשובת סגן השר, אבל בסופו של דבר אני בוחן תוצאות, ואני מוכרח להגיד – לדעתי, וכבוד חבר הכנסת אייכלר, שנינו שותפים לאותה ועדה למוכנות העורף – שהעורף במדינת ישראל איננו מוכן כראוי למצבי חירום ולמלחמה. אני אומר את זה באחריות מלאה, ולא רק מירושלים, אלא מבדיקה בשטח, מפגישה עם ראשי רשויות ותושבים ואנשים, וזאת התמונה שעולה.
ניתן דוגמה: למשל, היום רק 30% מתושבי הצפון, שהם תחת האיום הקשה ביותר והכבד ביותר, ממוגנים בצורה סבירה בפני האיום שמתהווה. כלומר, הם אולי ממוגנים ל-1967, אבל להיום, לאיום שאומר דיוק של הרקטות, והאפקט שלהן והזמן שיש לאנשים להגיע למקלט – בעניין הזה האנשים לא ממוגנים, פשוט לא ממוגנים, וזה מאוד מאוד בעייתי. ויש עוד דוגמאות רבות, חבר הכנסת אייכלר דיבר עליהן וכו'.
אנחנו מאוד עסוקים כרגע באיום הנוכחי, וטוב שכך, וזה בסדר גמור, אבל חובת ממשלה, חובתנו, גם להסתכל קדימה. כמו שמתקפת הטרור הזאת נפלה so called בהפתעה על גורמים מסוימים, אף שהכתובת הייתה על הקיר, כך יכולים גם ליפול איומים אחרים. די לנו במכות שבודקים ונערכים אליהן לאחר המכה. כלומר, אנחנו מאוד מאוד טובים בוועדות חקירה של אחרי המכה, שמתחילות לטפל וכו' וכו'. זאת לא הדרך.
בעצם אין כרגע, לא תוכנית רצינית ולא תקציב רציני שנותן מענה, שנראה שהוא מתחיל לתת פתרון, ואני ער לזה שעושים הרבה דברים. אנחנו רואים את התרגילים, אנחנו מכירים. זה רחוק-רחוק-רחוק מלספק. ולכן אני קורא מפה לממשלת ישראל, למשרד הביטחון, האחראי: אנא תתעוררו, מדובר פה בחיי אדם, וטובה שעה אחת קודם. אני לא רוצה להיות מאלה שיגידו: תראו, אמרתי לכם. כי האיומים האלה שאנחנו מדברים עליהם – הראו לנו את הסבירויות למיניהן – יש הרבה מאוד איומים, כשהשאלה היא לא אם הם יקרו, אלא השאלה היא מתי הם יקרו. הם יבואו; לצערנו, אנחנו במרחב הזה. לכן אנחנו מוכרחים מוכרחים לתת פתרונות.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה.
<איל בן ראובן (המחנה הציוני):>
אני לחלוטין מסכים שזה צריך לעבור לוועדת החוץ והביטחון, ואנחנו נעשה הכול, אני מקווה בשיתוף פעולה, כדי לקדם בקצב הרבה הרבה יותר רציני את הנושא הזה. תודה.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה לך, חבר הכנסת בן ראובן. נושא המיגון הוא באמת חשוב, אבל אמרו כמה גדולים וטובים שאל לנו למגן את עצמנו לדעת, כי המיגון הוא לא הפתרון, הוא הטקטיקה. האסטרטגיה היא לשנות את המציאות במדינה שלנו ולטפל בה.
אנחנו עכשיו נעלה להצבעה, אדוני סגן השר, את הצעתך להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון. מי שבעד – ועדה; מי שנגד – הסרה. ניתן להצביע.
הצבעה מס' 10
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
<היו"ר יואל חסון:>
חמישה בעד, אין מתנגדים. אני קובע שההצעה לסדר-היום, מוכנות העורף לעת מלחמה וחירום, תועבר להמשך דיון בוועדת החוץ והביטחון.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ו' בחשוון התשע"ו, 19 באוקטובר 2015, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 17:25.>