דברי הכנסת

דברי הכנסת ב / מושב שני / ישיבות נ"א – נ"ג / ו'–ח' בחשוון התשע"ו / 19–21 באוקטובר 2015 / 2 חוברת ב' ישיבה נ"א הישיבה החמישים-ואחת של הכנסת העשרים יום שני, ו' בחשוון התשע"ו (19 באוקטובר 2015) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות הרשימה המשותפת וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7 1. ההסתה נגד הציבור הערבי והעמקת שיח השנאה שמוביל לגילויים פאשיסטיים; 7 2. פגיעה קשה בביטחונם של אזרחי ישראל בשל מדיניות כושלת של הממשלה והיעדר הרתעה 7 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 7 שר התיירות יריב לוין: 10 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 17 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 20 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 21 עודד פורר (ישראל ביתנו): 27 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 28 עיסאווי פריג' (מרצ): 30 מיכאל אורן (כולנו): 33 יעקב מרגי (ש"ס): 34 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 40 אורן אסף חזן (הליכוד): 41 שר התיירות יריב לוין: 43 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 46 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 46 הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון מס' 5) (סמכות חיפוש לשוטר לשם מניעת אלימות), התשע"ו–2015 47 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 48 מיכל רוזין (מרצ): 51 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 53 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 56 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 59 איציק שמולי (המחנה הציוני): 63 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 65 עיסאווי פריג' (מרצ): 66 דב חנין (הרשימה המשותפת): 69 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 70 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 74 זהבה גלאון (מרצ): 77 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 79 חיים ילין (יש עתיד): 80 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 82 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 83 תמר זנדברג (מרצ): 85 יעל גרמן (יש עתיד): 86 אורן אסף חזן (הליכוד): 89 שר התיירות יריב לוין: 92 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 93 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 94 חילופי גברי בוועדות הכנסת 94 אברהם נגוסה (בשם ועדת הכנסת): 94 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 94 אברהם נגוסה (בשם ועדת הכנסת): 94 הצעת חוק דין משמעתי במשטרת ישראל ובשירות בתי-הסוהר (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015 95 שר התיירות יריב לוין: 95 דב חנין (הרשימה המשותפת): 97 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 98 מיקי לוי (יש עתיד): 100 הצעת חוק העסקים הקטנים והבינוניים, התשע"ו–2015 103 שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי: 104 איציק שמולי (המחנה הציוני): 105 הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015 107 שר התיירות יריב לוין: 107 הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון – ביטול סעיף), התשע"ו–2015 109 יוסי יונה (המחנה הציוני): 109 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 112 דב חנין (הרשימה המשותפת): 119 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 120 אורן אסף חזן (הליכוד): 123 מיקי לוי (יש עתיד): 127 נחמן שי (המחנה הציוני): 128 הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015 130 שר התיירות יריב לוין: 130 עיסאווי פריג' (מרצ): 132 דב חנין (הרשימה המשותפת): 133 אורן אסף חזן (הליכוד): 134 הודעת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 7) (שמירת זכויות בשל אלימות בן-זוג), התשע"ה–2014 137 הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק: 138 הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 4 – הוראת שעה) (הכרה בלימודי תעודה), התשע"ה–2014 138 הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 13) (היעדרות בשל מחלה קשה), התשע"ה–2014 138 דב חנין (הרשימה המשותפת): 139 הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון מס' 2) (הרחבת ההגדרה "אלימות מילולית"), התשע"ה–2014 142 דב חנין (הרשימה המשותפת): 143 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק: 145 הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 8), התשע"ה–2014; 145 הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 17 והוראת שעה), התשע"ה–2014; 145 הצעת חוק החברות (תיקון מס' 25) (הסדרת ההחזקה והשימוש במאגר מידע על חברות), התשע"ד–2014. 145 דב חנין (הרשימה המשותפת): 145 שאילתות ותשובות 151 111. אחריות רבנים למניעת התעללות בילדים 151 מיכל רוזין (מרצ): 151 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 152 91. בירור יהדות 154 עליזה לביא (יש עתיד): 154 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 154 166. פרטיוּת הטובלות במקוואות 157 עליזה לביא (יש עתיד): 157 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 157 85. קריסת דואר ישראל 159 עליזה לביא (יש עתיד): 159 שר התיירות יריב לוין: 159 171. צמצום משמעותי בשירות משלוח דברי-דואר 162 אורי מקלב (יהדות התורה): 162 שר התיירות יריב לוין: 163 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום ו' בחשוון התשע"ו, 19 באוקטובר 2015. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק העסקים הקטנים והבינוניים, התשע"ו–2015; הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון מס' 5) (סמכות חיפוש לשוטר לשם מניעת אלימות), התשע"ו–2015; הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015; והצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2123/20 וכלה בהצעת חוק פ/2138/20 – הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – היתר לניהול אתר הנצחה ממלכתי גבעת-התחמושת), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת יצחק וקנין; הצעת חוק-יסוד: זכויות בעלי-החיים, מאת חברי הכנסת איל בן ראובן, ענת ברקו, מירב בן ארי, אילן גילאון, סופה לנדבר, דניאל עטר, איתן ברושי, אראל מרגלית, יוסי יונה, יואל חסון, יחיאל חיליק בר, קסניה סבטלובה, מיכל רוזין, תמר זנדברג, מכלוף מיקי זוהר, איציק שמולי, נורית קורן, אחמד טיבי, מסעוד גנאים, אורלי לוי אבקסיס וזוהיר בהלול; הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – שוויון), מאת חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, יוסף ג'בארין, באסל גטאס, אחמד טיבי, מסעוד גנאים, עבד אל חכים חאג' יחיא, דב חנין, עאידה תומא סלימאן, עבדאללה אבו מערוף, חנין זועבי, טלב אבו עראר ואוסאמה סעדי; הצעת חוק הכנסת (תיקון – שוויון ושקיפות בעבודת השדלנים), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק הירושה (תיקון – בני-זוג), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, יואב קיש, רועי פולקמן, יפעת שאשא ביטון, מכלוף מיקי זוהר, מיכאל אורן, רחל עזריה, דב חנין, מיכל רוזין, עפר שלח, זהבה גלאון, נחמן שי, אבי דיכטר, ענת ברקו, מיכל בירן, איל בן ראובן וחיים ילין; הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – חופש הביטוי וחופש העיתונות), מאת חברי הכנסת קסניה סבטלובה, מיקי רוזנטל, שלי יחימוביץ, איתן כבל, נחמן שי, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, זוהיר בהלול, תמר זנדברג, מיכל רוזין, איתן ברושי, איציק שמולי, מיכל בירן, דניאל עטר, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, יוסף ג'בארין, דב חנין, עאידה תומא סלימאן, חנין זועבי, אילן גילאון, סתיו שפיר, עיסאווי פריג' ויחיאל חיליק בר; הצעת חוק שימוע ואישור לפני מינוי שגריר, התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח שאירים לאלמן), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, עליזה לביא, יעקב פרי, חיים ילין, יואל רזבוזוב, אלעזר שטרן, מיקי לוי, קארין אלהרר ואיתן כבל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מועד תחילת הזכאות לגמלת סיעוד), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, עליזה לביא, יעקב פרי, חיים ילין, יואל רזבוזוב, אלעזר שטרן, קארין אלהרר, איתן כבל וקסניה סבטלובה; הצעת חוק הכנסת (תיקון – קביעת שכר חברי הכנסת בידי ועדה ציבורית), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, יאיר לפיד, חיים ילין, עליזה לביא, אלעזר שטרן, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, יעקב פרי, מאיר כהן, עפר שלח, מיקי לוי, זהבה גלאון, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, יצחק הרצוג, איציק שמולי, מיקי רוזנטל, מיכל בירן, איתן ברושי, יוסי יונה, איל בן ראובן, איילת נחמיאס ורבין, תמר זנדברג, מיכל רוזין, אילן גילאון, יחיאל חיליק בר, רועי פולקמן, מירב בן ארי, טלי פלוסקוב, עבדאללה אבו מערוף, באסל גטאס ועבד אל חכים חאג' יחיא; הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – איסור מכירת פרוות), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת שרן השכל ואילן גילאון; הצעת חוק איסור ייצור וסחר בפרוות, התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, תמר זנדברג ואיתן כבל; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – פיצוי ללא הוכחת נזק במקרה של הטרדה טלפונית), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת יואל רזבוזוב, איתן כבל ויואב בן צור; הצעת חוק נציבות ביקורת על מערך התביעה וייצוג המדינה בערכאות, התשע"ו–2015, מאת חברת הכנסת ציפי לבני; הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון – ביטול סעיף), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת נחמן שי ויוסי יונה; הצעת חוק הרשות לגיל הרך, התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת מנואל טרכטנברג, אלי אלאלוף, אורלי לוי אבקסיס, יעקב מרגי, יפעת שאשא ביטון ודוד אמסלם. עוד אבקש להודיעכם, כי חברת הכנסת נאוה בוקר ביקשה להסיר את שמה מהצעת חוק הגנת השכר (תיקון – פטור מדמי טיפול מקצועי-ארגוני), התשע"ו–2015, שמספרה פ/2074/20. כמו כן, הונחו היום על שולחן הכנסת – הודעות שר החינוך נפתלי בנט על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיונים בהצעות לסדר-היום בנושא: מפעל ההזנה כמנוף לתעסוקת נשים, של חברת הכנסת חנין זועבי; ובנושא: דוח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: שכר המורים בישראל נמוך ב-37% משכר עמיתיהם ב-OECD, של חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, יפעת שאשא ביטון ומיקי רוזנטל. הסכם דו-צדדי בין מדינת ישראל לבין דרום-קוריאה בדבר הכרה הדדית למטרת המרת רישיונות נהיגה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות הרשימה המשותפת וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. ההסתה נגד הציבור הערבי והעמקת שיח השנאה שמוביל לגילויים פאשיסטיים;> <2. פגיעה קשה בביטחונם של אזרחי ישראל בשל מדיניות כושלת של הממשלה והיעדר הרתעה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עם כמה הצעות אי-אמון. הראשונה שבהן, מטעם הרשימה המשותפת: ההסתה נגד הציבור הערבי והעמקת שיח השנאה שמוביל לגילויים פאשיסטיים. מי שינמק את ההצעה הוא חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה. ישיב לו השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. עד עשר דקות לרשות אדוני. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חברת המהגרים שבנתה כאן משטר של אפליה והפרדה גזעית ודמוקרטיית אדונים, מתגלה בימים אלה במערומיה. גזענות טורפת ומטורפת, שעוד תכלה כל חלקה טובה ותשתיק כל קול שפוי, גם אם נדיר ובשוליים, של מדורת השבט שכולם מתכנסים בתוכה. חברת המהגרים המיליטריסטית, שהקימה כאן ספרטה מודרנית, החיה על חרבה עם יכולת גרעינית, לפחות כפי שמדווח בחו"ל, וחיל אוויר מהחזקים בעולם, נמצאת בהיסטריה וטובעת בביצה המטונפת של גזענות ושנאה לאחר ומאבדת את עצמה לדעת בגלל סממני ההתנגדות האלמנטרית שבאה על-ידי יחידים ובודדים מבני העם הנכבש. בספרטה של אז לא היו רשתות חברתיות ולא אינטרנט, והנשים, האימהות, הכינו את בניהן כלוחמים ושלחו אותם למלחמה, וכמובן לא עקבו אחריהם בסלולרי דקה אחרי דקה. ובכל זאת, היא לא יכלה לחיות על חרבה לעד, וכל השאר היסטוריה. המנהיג הדגול של ספרטה המודרנית, הנבחר שוב ושוב על-ידי אותה חברת מהגרים, הוא לא יותר משקרן ודמגוג אובססיבי, שאין לו מה למכור לעמו חוץ מכוח ועוד כוח, או להסניף להם עוד מנה של לאומנות קיצונית, המתחברת עם אותה דתיות מזויפת. הוא וכמותו עוד ייבחרו כאן עד להודעה חדשה. ולמה זה קורה, רבותי? כי אתם במלכוד היסטורי ומהותי. עוד לפני כשני עשורים, ולרגל 100 שנים לציונות, ניתח פילוסוף פוליטי פלסטיני דגול את המלכוד של הציונות כתנועה יהודית חילונית, שקמה כסתירה לדתיות היהודית ולגולה באירופה, כשהתקרבה לדת בשלב הקולוניאלי ובפרויקט הקמת המדינה ובניית האומה. הצורך המהותי לדלג על אלפיים שנה של ההיסטוריה של המקום ולחבר את העכשווי הקולוניאלי ההתנחלותי להוויה דתית מלפני אלפיים שנה הביא את הציונות למפגש עם ניגודה המוחלט של הדת. במילים יותר פשוטות: האלקינים והלוינים והבנטים הם לא תוצר של הרב קוק בלבד, אלא ברירת המחדל של הבן-גוריוניזם. על כן, עם כל הכאב והפחד, כמה אירוני וטרגי ששוב ושוב, בעניין דתי, כמו המקום המקודש של מסגד אל-אקצא, מגיע הסכסוך הלאומי לנקודת רתיחה ופיצוץ. משנת 1929, עם מה שאנחנו קוראים ת'אורת אל-בוראק, ששמה העברי מאורעות תרפ"ט, שוב ושוב הבהיר העם הערבי הפלסטיני שבשבילו המקומות הקדושים הם קו אדום, ושההגנה על מסגד אל-אקצא מתחברת להגנה על המולדת ולמאבק בכיבוש ולהשגת עצמאות. אז מה הפלא שאנשים מתקוממים בידיעה שהם ימותו בהגנה על אל-אקצא והמולדת? מה תעשו, תפציצו את ג'בל-מוכבר ואת עיסאוויה ב-16F-? סגרתם אותם בבטונדות ובקיר הפרדה, שילך ויתארך בוודאי. אבל מה עם שיח'-ג'ראח וואדי-אל-ג'וז ושועפאט? גם אותם תסגרו? אתם חושבים שהקירות והגדרות והמחסומים והשערים מגינים עליכם ומכתרים את הפלסטינים? תתפכחו. תפתחו את העיניים, רבותי. אתם מכתרים את עצמכם. אט-אט אתם יוצרים גטו אחד גדול וממלכדים את עצמכם לדעת. הסכסוך הזה יימשך, רבותי, עוד הרבה זמן. סופו, לצערי, הוא או בניצחון של הכוחות המטורפים והמשיחיים של ממלכת יהודה, שימיט חורבן וכליה עליכם, ולצערי גם עלינו; או תהליך הפוך של אנטי-גטו ודה-קולוניזציה, כלומר בהכרח דה-ציוניזציה של החברה הישראלית ושל השלמה ותיקון העוול ההיסטורי שגרמה הציונות. הסכסוך הזה יימשך, רבותי, כי יש כאן עם כבוש, בטוח בצדקת דרכו ומשוכנע שמגיע לו לחיות בחירות ובחופש. העם הפלסטיני אינו זקוק למישהו שיטיף לו איך להתנגד לכיבוש. רוב העם הפלסטיני כיום נולד אל מערבולת הכיבוש ועוולותיו, ולכן הוא מתנגד באופן טבעי – ללא מחיצות, ללא מסגרות תומכות. והטיעון הנבזי של הממסד הישראלי כיום, כאילו ההתקוממות היא תוצאה של מה שנקרא הסתה פלסטינית, הוא לא יותר מניסיון לעצימת עיני הציבור מהסיבה האמיתית להתקוממות העממית, הרי היא הכיבוש הישראלי המתמשך. מעניין שבעברית, אדוני היושב-ראש, המילה מסית, יש לה שני מובנים: מסית במובן ההסתה, שמשתמש בה נתניהו, אבל גם מסיט, במובן שינוי כיוון, מסיט אותנו מהמחשבה שאנחנו חושבים. כנראה, השימוש ב"הסתה" במובן ההסתה של נתניהו בא בשביל להסיט את הדיון מהעניין המרכזי והאמיתי – עניין הכיבוש. נתניהו מנסה למכור לציבור עוד שקר ומחפש לו אויב תורן חדש, מנהיגי הציבור הערבי. פעם זה חברי הכנסת הערבים, פעם זה התנועה האסלאמית. זהו שקר והסתה מסוכנת נגדנו. אנחנו ההנהגה הנבחרת והלגיטימית של המיעוט הערבי בישראל. רבותי, תפקחו את העיניים. הסיבה להתקוממות היא הכיבוש, ולא ההסתה הנטענת. כשהעם הפלסטיני זועק ומאותת על מצוקה, הוא מבקש להסב את תשומת הלב של העולם להיותו נשלט בידי ישראל בכל אורחות חייו, לא להסית; כשהעם הפלסטיני קורא להתנגד לכיבוש, הוא מבקש להשתחרר ממנו, ולא להסית. התעמולה השקרית הזאת, שנקראת "הסתה", וההבל של נתניהו היום, שלפיו אוסאמה בן-לאדן פגש את צוקרברג, מטרתו אחת: להסיט את תשומת לב הציבור מהכיבוש המתמשך. לצערי, התקשורת תומכת בתעמולה הזאת, ובמקום לשאול את השאלות הקשות היא נגררת כעדר אחרי דברי נתניהו. לראש הממשלה אני אומר כאן ומכאן, מאותה במה שהוא עמד עליה בשבוע שעבר: תחזור בך מהשקר הגבלסי שחברי הכנסת הערבים מפגינים עם שובל של דגלי "דאעש"; תפסיק לשקר ולהסית נגד הציבור הערבי ומנהיגיו. ההסתה שלך, אם לא שמת לב, כבר גבתה קורבנות יהודים וערבים; אבל יהודים שנורו או נפגעו על-ידי יהודים אחרים כי חשבו שמדובר בערבים, לפי חזותם. זהו שפל חסר תקדים שהחברה הישראלית מידרדרת אליו כשהיא נגררת אחרי השיגעון של נתניהו. אנחנו, חברי הכנסת הערבים, מעולם לא תמכנו באלימות; מעולם לא עודדנו את הפלסטינים, את עמנו, אזרחי מדינת ישראל, להשתמש באלימות. תמיד קראנו למאבק אזרחי, דמוקרטי, עממי. אבל אנחנו נמשיך להגיד את האמת שלנו נגד הכיבוש ובעד זכויות העם הפלסטיני להתנגד לכיבוש: אין סימטריה, אין שוויון בין הכובש לנכבש, בין השולט לנשלט. כשאנחנו אומרים את האמת שלנו אנחנו לא מסיתים. בגלל ההסתה הזאת, בגלל כל המצב שנקלענו כולנו אליו, הממשלה הזאת צריכה להסתלק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין להשיב מטעם הממשלה על הצעת האי-אמון. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת – אני לא יודע איפה נמצא כרגע חבר הכנסת גטאס, אני לא רואה אותו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הנה. <שר התיירות יריב לוין:> הגיע. נדמה לי שלפחות את התקדים הזה הוא חסך מאתנו, של מי שמציג הצעת אי-אמון ועוזב את המליאה מייד לאחר מכן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה באמת לא בסדר, אבל זה לא תקדים, אדוני, לצערי. <שר התיירות יריב לוין:> זה לא יהיה תקדים. אתה אומר שיש עוד כמה דברים רעים שאני לא זכיתי, לשמחתי, לראות כאן. מכובדי, שמענו כאן את הדברים של חבר הכנסת גטאס – חבר כנסת בן העדה הנוצרית – שהעלה את מס הלאומיות היומי שלו לאדוניו המוסלמים כדי לשאת חן בעיניהם. נדמה לי שאין דרך אחרת להגדיר את הדברים ששמענו כאן: מנסה להיות יותר מוסלמי ממוסלמי ויותר פלסטיני מפלסטיני ויותר לאומן מלאומן. אפשר להמשיך ולשאת את הנאומים האלה פעם אחר פעם – – – <קריאות:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> כן, אני יודע, חבר הכנסת טיבי – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – כשאני אומר את האמת קשה לשמוע אותה, והיא כואבת, ואפשר לנופף בידיים, ואפשר לצעוק, ואפשר להתלונן – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – גע לגופו של עניין. <שר התיירות יריב לוין:> – – ואפשר גם בסוף בלב פנימה לדעת שהאמת היא כזאת, ואת האמת לא רק אני אומר, אלא כולם רואים. כך שאם אומר אותה וגם אם לא, וגם אם תצעקו וגם אם לא, זה כנראה לא ישנה הרבה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אבל קצת לשמור – – – <שר התיירות יריב לוין:> אחרי ששמעתי את הנאום הזה לא נותר לי אלא להפנות מבט ממדינת ישראל הנוראה והעושקת, על משטרה העריץ, הכובש, הרומס והחומס, כפי שתיאר אותו חבר הכנסת באסל גטאס, אל סביבתנו שואפת השלום, הטובה והמיטיבה עם בני העדה הנוצרית באשר הם. אני תוהה, חבר הכנסת גטאס, כל כך רע פה באמת? אתה בטוח, או כפי שאמרתי קודם אתה מעלה מס שפתיים? כי בסוף זה די נוח, אתה יודע – ליהנות מההגנה של צה"ל, לפחד מהאסלאם הקיצוני, לתקוף את חיילי צה"ל שאתה יודע שיגנו עליך בחסות הדמוקרטיה הישראלית, לשאת חן בעיני המוסלמים הקיצונים, ולהרגיש בטוח. אתה יודע, זה סידור מצוין. קצת צבוע – צריך להגיד את האמת – אבל סידור טוב, סידור נוח. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אז אני אומר לך, חבר הכנסת גטאס, אני אגלה לך סוד: יש הרבה מבני עדתך שניסו את הפטנט הזה בעבר. האמת, לא הצליח להם כל כך, כנראה. היו כאלה בעיראק – תראה מה עובר עליהם היום; היו כאלה בלוב שהאמינו שיוכלו לבוא לעבוד או לבוא לחיות איזו תקופה – לא נראה לי שמישהו מהם חיכה כדי לראות מה יקרה לו אם יישאר שם; היו כאלה בסוריה. בוא נאמר שיש כאלה שחיים טוב יותר מכפי שהם חיים בימים אלה. <מאיר כהן (יש עתיד):> היו כאלה בבית-ג'אלה. <שר התיירות יריב לוין:> תכף אני אגיע, האמן לי. והיו כאלה גם במקומות אחרים בצפון-אפריקה ובאסיה; לא מי יודע מה. תסתכל מה קורה לעובדים זרים, חבר הכנסת גטאס, שמגיעים לעבוד במדינות המפרץ. חלק מהם נוצרים. אולי תוכל לכוון אותם לכנסייה הקרובה כדי שיוכלו להתפלל ולקיים את מצוות דתם באופן חופשי שם; אולי תוכל להכווין אותם קצת למקום שבו יוכלו להתוודות בפני הכומר, כפי שדתם אומרת לעשות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני חילוני לגמרי. <שר התיירות יריב לוין:> אני לא יודע, נדמה לי, חבר הכנסת גטאס, שלא בחוצות עיראק וגם לא בדובאי, גם לא באבו-דאבי וגם לא בקטאר וגם לא בכוויית – תמצא הרבה מאוד נוצרים ששם עוד איכשהו יכולים לחיות. אבל להגיד שיכולים לחיות בשלום, להגיד שיכולים לקיים את מצוות דתם, להגיד שיכולים להלך בקומה זקופה כנוצרים? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – זה התירוץ? <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת חאג' יחיא, אני רק מנסה – אני אגיד לך את האמת – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני מבטיח לך, חבר הכנסת חאג' יחיא, שכשאתה תישא את הנאום שלך בשם הרשימה המשותפת, אני אתייחס לגופם של הדברים ואני אענה גם לך. אבל הפעם בחרתם לשלוח לכאן את חבר הכנסת גטאס, ואני חושב שאני חייב תשובה קודם כול לחבר הכנסת גטאס. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – חמש פעמים ביום צריך להתפלל – – – <שר התיירות יריב לוין:> ומה לעשות, חבר הכנסת חאג' יחיא, שכל הניסיונות האלה שעושה חבר הכנסת גטאס להיטמע בתוככם, כאילו אין נוצרים ואין מוסלמים, יש רק אומה פלסטינית ערבית אחת, סובלנית, מאוחדת – נו, הרי כל הניסיונות האלה, כולנו יודעים שהם מגוחכים. ומכיוון שחבר הכנסת גטאס לוקח אותם לקצה הגיחוך האפשרי, אז אני רוצה להציג את הדברים בדיוק כמו שהם. לכן אני אומר לך, חבר הכנסת גטאס, ואמר כאן קודם ובצדק השר לשעבר כהן, שמסתבר שאפילו אצל מה שאתה מכנה "העם הפלסטיני" יש שווים יותר ויש שווים פחות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> יש עם פלסטיני? <שר התיירות יריב לוין:> לא. התשובה שלא, בעיני אין. אתם יודעים את זה, אני לא מסתיר. אבל אני, חבר הכנסת גטאס – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת גטאס, למה אתה מתרגש כל כך? ממה אתה מודאג? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> בדיוק – – – אתה מציע את מה שאמרתי – – – <שר התיירות יריב לוין:> ממה אתה מודאג? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – שגולדה מאיר – – – <שר התיירות יריב לוין:> הרי את כל מה שאני אומר כאן, כל חבריך המוסלמים הרי יודעים. אני לא מחדש משהו. אין לך מה להיות מודאג. זה שאני אומר כאן את האמת הזו לא יגרום לך נזק, כי הם יודעים את זה גם ככה. אתה יודע, הייתה פעם קהילה נוצרית משגשגת בבית-לחם, עם שורשים נוצריים עמוקים עמוקים, ואתה יודע, בוא נגיד ככה, אם משווים את מצבם של הנוצרים שם למצבם של נוצרים אחרים שמחזיקים בתעודת הזהות הכחולה ונציע להתחלף – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אתה יודע, יש תוכנית כזאת בטלוויזיה, יש תוכנית כזו שמחליפים אימהות – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אתה יודע, יש תוכנית כזאת בטלוויזיה, שמחליפים אימהות בין בתים. אני חושב שאם אנחנו נציע לעשות מין החלפה כזאת – איך אומרים? אתם תלכו לבלות קצת בבית-לחם – – <קריאה:> כל שבוע אנחנו הולכים. <שר התיירות יריב לוין:> – – עם הזכויות של אותם נוצרים שם עם תעודת הזהות הכחולה הישראלית, ובסוף חוזרים הביתה, אתה יודע, וניתן להם להיות קצת שם ואחר כך נראה – לא יודע למה, יש לי תחושה שהם מאוד ישמחו להישאר פה, אתם לא כל כך תרצו להישאר שם. לא יודע למה, נראה לי ככה. אבל אני מוכן לנסות, חבר הכנסת גטאס. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> במקרה כזה האימא לא תחזור. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> עם הגדר ששמתם שם, הם יאהבו להישאר. <שר התיירות יריב לוין:> אני אגיד לך, חבר הכנסת גטאס, יותר מזה – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> גטאס. תלמד להגיד. <שר התיירות יריב לוין:> גטאס – ע'ין, ט'א, אליף, סין. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> דע לך שגטאס – יש מוסלמים גטאס ויש נוצרים גטאס. נחנך אותך קצת – – – <שר התיירות יריב לוין:> הבנתי, זה – במסגרת הניסיון להסתיר את הזהות, גם בחרת שם משפחה כזה שמסתדר עם העניין. חבר כנסת באסל גטאס, זה לא יעזור לך, אתה הרי יודע. זה לא עוזר, זה לא מועיל, נו, חבל על הזמן. אתה יודע, כיהן כאן בכנסת הקודמת חברנו חבר הכנסת חנא סוויד. באמת היה איש רציני ואיש טוב. אמרתי לו: אתה יודע, חנא, יש מזל אחד גדול, שאתה נולדת במדינת ישראל וחי כאן ולא במקום אחר. אתה יודע למה? כי אם היית חי במקום אחר, לא היית יכול להסתובב עם השם חנא, זה היה מסוכן מדי. כי חנא, למי שלא יודע, זה יוחנן, וזה שם נוצרי מובהק. אז אני אומר לך, חבר הכנסת באסל גטאס, אני אומר לך, טוב שיש צה"ל, גם לנו וגם לך, למזלך הגדול. טוב שיש מדינת ישראל, גם בשבילנו, ותאמין לי שגם בשבילך. אני רוצה לייעץ לך עצה אחת אמיתית: מכיוון שהנאומים האלה לא קונים ולא משכנעים אף אחד והמעשים האלה לא משכנעים אף אחד, תבחר בזמן את הצד הנכון. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יריב לוין, השר המקשר בין הממשלה לכנסת. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מילה אחת לא הייתה לגופה של ההצעה. מילה אחת לא הייתה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, אני מסכים שהוא לא דיבר על הקשר העמוק למסגד אל-אקצא. נכון, השר לוין, בפעם הבאה תפרט לגבי הקשר העמוק הזה. חברי הכנסת, אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אביגדור ליברמן להציג הצעת אי-אמון מטעם סיעת ישראל ביתנו: פגיעה קשה בביטחונם של אזרחי ישראל בשל מדיניות כושלת של הממשלה והיעדר הרתעה. ישיב לו סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, אפשר לדבר הרבה על הסיבות לפרוץ גל הטרור האחרון. אפשר להמציא המצאות, אפשר להעליל עלילות, אפשר להזכיר עשר פעמים את הר-הבית. הסיבה האמיתית ומי שיצר את האלימות והטרור, זה לא אחר מאבו מאזן; יצר את האלימות הזו באופן מודע, ולמה? כי אבו מאזן ביקר רק בחודש ספטמבר בעצרת הכללית באו"ם בניו-יורק וראה שפתאום הנושא הפלסטיני לא קיים. פעם ראשונה דיבר בעצרת האומות – נשיא ארצות-הברית ברק אובמה לא הזכיר את הנושא הפלסטיני. אף אחד לא הזכיר. דיברו על הנושא של סוריה, דיברו על הפליטים, דיברו על אוקראינה אפילו; על הנושא הפלסטיני לא דיברו. אז רק על מנת להחזיר את הנושא הזה לסדר-היום, אבו מאזן במו-ידיו יצר את גל הטרור האחרון. לא צריך לברוח מזה. דיבר פה ידידי השר יריב לוין על נושא הצביעות בכל הקשור להר-הבית. פתאום נוצרי חילוני אומר שהוא דואג להר-הבית. בעצמו, רק עכשיו אמר שהוא נוצרי וחילוני – אז פתאום הוא מוטרד מהר-הבית? מתי הוא דיבר על הר-הבית לפני פרוץ המהומות האחרונות? כשאני שומע את איימן עודה, אני שוכח באיזו מפלגה הוא חבר מילדות – לא אחרת מהמפלגה הקומוניסטית. כנראה הוא צריך לשנן את דברי לנין ואת דברי מרקס. הרי בשבילו, בשביל קומוניסט מושבע כמו איימן עודה, דת זה אופיום להמונים. אני אולי אפנה אותו למקורות האמיתיים, כנראה הוא לא עבר מבחנים במפלגה הקומוניסטית. לא יודע איך קיבלו אותו לשם אם הוא מדבר על הדת. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> רק תיקון, איימן עודה הוא לא קומוניסט. הוא לא מהמפלגה הקומוניסטית, הוא מהחזית הדמוקרטית. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> כן, מהחזית הדמוקרטית. כן, שמעתי, החזית. כדאי מאוד לקרוא גם לקומוניסטים – אני מציע לכל הקומוניסטים קצת לשנן מה זה אופיום להמונים. אבל מעבר לזה – אגב, אם אדוני השר, לא יודע אם אתה נוגע בהסברה – אם צריך לעשות משהו, אני אומר לך, יש בשב"כ ויש במשרד לביטחון פנים – הם יכולים לקחת כל שבוע את הדרשות של המטיפים על הר-הבית, שבאמת שוטפים את המוח של המאמינים. הרי פשוט אין הסברה יותר טובה. שמעתי ברשת ב' – נתנו הקלטה של השיעור, שיעור דתי, שנותנים שם על הר-הבית. לא צריך להוסיף, לא צריך לפרש. דברי הסתה שרק אצל גבלס עוד היו בהיסטוריה האנושית. דברי הסתה נגד העם היהודי, נגד מדינת ישראל. אם זה תלוי בי, הייתי לוקח אותם as is, כמו שהם, מתרגם לאנגלית, לגרמנית – וגם לעברית – והייתי מפרסם את זה בתקשורת כמודעות, שיבינו על מה מדובר. תאמין לי, אין הסברה יותר טובה מזו. וכמובן אני חושב שאנחנו בהחלט, כמדינה, אנחנו פשוט מאבדים את עצמנו לדעת. אם אנחנו נותנים לחבורת מחבלים לשבת בכנסת ישראל, להסית נגדנו מבפנים, לנסות לפורר את מדינת ישראל מבפנים – אמרתי, למה אנחנו מופתעים, אחר כך, שאותם אזרחי ישראל מנצרת ומכפר חורה הופכים למחבלים? אני גם מציע לראות – היום שמו סוכת אבלים בחורה. כמה אנשים מבקרים שם? איזו הזדהות יש פתאום? ומי הם המבקרים? הדברים האלה חייבים להיבדק. גם בשני המקרים, גם במקרה של כפר חורה, גם המחבל מאום-אלפחם, זאת תוצאה ישירה של אותו נוהג, נוהל, חוק, של איחוד משפחות. למה איחוד המשפחות הוא רק במדינת ישראל? אני באמת חושב שאם רוצים איחוד משפחות, אז שם, בעזה, בח'אן-יונס, ברפיח, לא בתוך מדינת ישראל. הדבר הנוסף שכדאי לשים לב אליו הוא גם לאותה קהילה של ערבים אזרחי מדינת ישראל, שאין לי ספק שלפחות חלק משמעותי מהם מבינים מה שקורה, וחלק מהם ממש לא מקבלים את ההתנהלות של חברי הכנסת. ראינו את זה דומני בערוץ 2, סקר מקיף, שהם פשוט חושבים שחברי הכנסת עוסקים בסוגיה הפלסטינית ומזניחים את הנושא של איכות החיים שלהם. שמעתי את ראש העיר – יואל לביא, ראש עיריית רמלה. הוא אמר: אני 22 שנה ראש עיריית רמלה. קהילה גדולה של ערבים אזרחי רמלה חיים אצלי בעיר. מעולם לא פנה אלי אף חבר כנסת ערבי בנושא של אותה קהילה; איכות החיים שלהם, איך הם חיים, איך הם משתלבים בעיר, מה היחסים בין יהודים לערבים. מעולם, אף חבר כנסת ערבי, במשך 22 שנה, לא התעניין באיכות החיים של 18,000 אזרחים תושבי העיר רמלה, אבל בנושא הפלסטיני מתעסקים כל הזמן. גם הצביעות הזאת, כדאי שאנחנו נחזור עליה כל הזמן. אני חושב שגם בנושא של כל אותן אמירות שאני שומע לאחרונה על פתרון מדיני ועל הנכונות למשא-ומתן – צריך להבין שכל משא-ומתן מדיני כרגע זה פרס לטרור. כפי שאמרתי, אבו מאזן החזיר את הנושא הפלסטיני לסדר-היום באמצעות אלימות, באמצעות טרור. וכשראש הממשלה חוזר ואומר שהוא נכון להיפגש אתו, שהוא נכון להידבר אתו, לדון אתו, נכון לפתוח במשא-ומתן ישיר – צריך להבין שמשא-ומתן ישיר כרגע עם אבו מאזן זה פרס לטרור. ראש הממשלה וממשלת ישראל פשוט משדרים חולשה. הם משדרים חולשה לא רק בנכונות כרגע להיפגש ולהידבר עם אבו מאזן, הם משדרים חולשה בכל הפעילות שלהם, כשאני עדיין שומע, ולא רואה, הצהרות על התנועה האסלאמית – הרי מה צריך עוד כדי להוציא את התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק? השיח' ראאד סלאח, ראינו אותו השבוע מסתובב ומסית ומחריב כל חלקה טובה. מדבר מול הטלוויזיה: באש ובדם נפדה את פלסטין, והוא פה מסתובב בלי פחד, בלי שום מגבלות. עוד פעם ועוד פעם שומעים מישיבות קבינט: או-טו-טו, עוד מעט, אנחנו מוציאים את התנועה האסלאמית מחוץ לחוק, והם ממשיכים להסית. גם אותה פעילות אינטרנטית, אותה פעילות בפייסבוק, חלק זה אותם טוקבקיסטים ואותם בלוגרים שמקבלים שכר ישירות מהתנועה האסלאמית, השמות שלהם ידועים. כמו שאותו גרעין הפעילים המתסיס על הר-הבית, כולם מקבלים שכר לפי שעות מהתנועה האסלאמית. שר הביטחון יכול להוציא אותם מחוץ לחוק בלי החלטת קבינט, בלי החלטת ממשלה, להחרים את רכושם ולהקפיא את חשבונות הבנק. אבל בזה שהממשלה לא עושה את זאת היא משדרת חולשה. ממשלת ישראל משדרת חולשה כשהיא נותנת חסינות לאותם ראשי טרור ברצועת-עזה, שמתייצבים מול המצלמות עם פנים גלויות ואומרים לאותם תושבי יהודה, שומרון וירושלים: תעברו לטרור אחר, תעלו מדרגה, תסלימו, תעברו מסכינים לפיגועי דריסה, לפיגועי התאבדות, תבצעו פיגועים גדולים בתוך ישראל ובתוך יהודה ושומרון, ואנחנו לא נוגעים בהם. אנחנו – ממשלת ישראל נתנה הוראה לא לגעת בהם, כי מדינת ישראל מורתעת – במקום להרתיע את ה"חמאס" אנחנו מורתעים כרגע. לכן – זאת תוצאה ישירה של אותו מבצע "צוק איתן"; אם מדינת ישראל לא ידעה לגמור את העבודה ב-51 יום של לחימה, מבצע שנערך 51 יום, עם אשראי מהקהילה הבין-לאומית – תעשו ותגמרו את העבודה – לא ידענו לעשות את זה, אז אין לנו על מי להלין. אני חושב שהבעיה המרכזית – שאנחנו מסרבים לטפל במקורות הטרור. אנחנו רודפים אחרי דגי רקק. אנחנו רודפים אחרי אנשים ששטפו להם את המוח, אבל אלו ששוטפים את המוח, אלו שנותנים דרשות, אלה שנותנים הוראות להתפוצץ, אלו שמממנים את הטרור – הרי אותו מפגע מכפר חורה, משפחתו כבר מהיום מקבלת מענקים ומקבלת תרומות כספיות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> מקבלת, אגב, מאבו מאזן, כמו שכל מפגע, כל טרוריסט, מקבל מימון מאותו אבו מאזן, מאותם כספים שהעברנו גם החודש. מדינת ישראל, שגם החודש העבירה מאות-מיליוני שקלים לאבו מאזן, משדרת חולשה. וכשאתה משדר חולשה אתה לא מצליח למגר את הטרור, להפך. אני קורא לראש הממשלה להפסיק לזגזג, להפסיק לפחד, ובאמת להתחיל להילחם בטרור, ולא רק בטרור, אלא במקורות הטרור. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אביגדור ליברמן. ישיב על הצעת האי-אמון של ישראל ביתנו סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשבועות האחרונים מדינת ישראל חווה גל טרור שמקורו בתעמולה פלסטינית שקרית; לא רק פלסטינית, אלא גם על-ידי הפלג הצפוני בראשות ראאד סלאח. לצערנו, רק בשבוע האחרון היינו עדים לשפל מוסרי נוסף, כאשר מחבלים שרפו את מתחם קבר יוסף. כך לימדו אותנו איך שומרים על מקומות קדושים. אני מקווה שכולנו נלמד את הלקח. ממשלת ישראל עושה כל שביכולתה להשתמש באמצעים הביטחוניים העומדים לרשותה כדי להגן על תושבי מדינת ישראל מפני מחבלים שכל מטרתם היא לרצוח יהודים רק משום שהם יהודים – מכונת ההסתה הפלסטינית, שגם יושב-ראש הרשות אבו מאזן משתף אתה פעולה, משומנת ואכזרית מתמיד. שוטרים וחיילים הוצבו ברחבי המדינה בימים האחרונים, וכן אמצעי מיגון, ואנחנו רואים שבכל אירוע שבו מחבלים מנסים לפגוע ביהודים, בסופו של דבר הם נהרגים או נפצעים קשה. על-פי החלטת הקבינט, בתי המחבלים ייהרסו, וייהרסו בזמן הקרוב, בעזרת השם. גופות המחבלים לא יוחזרו עד להחלטה נוספת, חדשה, של הקבינט. אני רוצה לציין בפניכם כי שמונה מהמחבלים שביצעו את הפיגועים הם בנים למה שקרוי איחוד משפחות. ממשלת ישראל בוחנת דרכים לטפל בנושא זה. אנחנו הפכנו להיות מייבאים של מחבלים למדינת ישראל, ולכן הממשלה לא תיתן – להמשך פעולה כזאת – שיבואו ויתאחדו, כביכול להתאחד, כביכול לבוא ולהתחתן עם בנות מישראל, ובסופו של דבר למעשה זהו תהליך של ייבוא מחבלים לתוך מדינת ישראל. מערכת הביטחון עושה את כל המאמצים שביכולתה כדי להגן על אזרחי מדינת ישראל. כך עשתה, כך תמשיך. בעזרת השם, אנחנו מקווים שפעולות כאלה לא ימשיכו להיראות ברחובות מדינת ישראל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. אנחנו פותחים את הדיון. המחנה הציוני לא הציג דובר. הרשימה המשותפת, מטעמה ידבר בדיון חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשות אדוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הרשימה המשותפת החליטה להגיש הצעת אי-אמון מול גל ההסתה, לרבות חברי הכנסת. עמיתי חבר הכנסת באסל גטאס הציג את זה מטעמנו. אפשר להסכים אתו, אדוני השר יריב לוין, אפשר לא להסכים אתו. אבל להתחיל לומר לו: מוסלמי ונוצרי, נוצרים ומוסלמים, אדוניך וכדומה, זה לא מכובד, זה לא יאה, ומזכיר לי התנהגות קולוניאליסטית חוזרת ונשנית – אתה לא שונה מאחרים. <שר התיירות יריב לוין:> מאיפה אתה בכלל זוכר – – – התנהגות קולוניאליסטית? מה – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני קורא היסטוריה – אני קורא היסטוריה, ואני תמיד יודע שבדרך כלל שלטון מתייחס אל המיעוט – – <שר התיירות יריב לוין:> אל תטיף מוסר, חבר הכנסת טיבי. תטיף לעצמך קודם. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – ומנסה לפורר אותו באמצעות פרגמנטציה עדתית: מוסלמי, נוצרי – – <שר התיירות יריב לוין:> גם בעיראק – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – דרוזי, שיעי, סוני. אני רוצה להזכיר לך – אתה יודע ערבית – את האמרה של נאג'י אל-עלי, מול כל הניסיונות האלה, של מוסלמי, נוצרי, דרוזי, שיעי, סוני – הוא אמר: אנא ערבי, יא ג'חש. זה מה שהוא אמר. ערבי הוא ערבי, תתייחס אליו כאל ערבי וכאל אדם. <שר התיירות יריב לוין:> זה שינה משהו? נו, באמת. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זה שינה את העובדה שהוא, אני ואנחנו גאים בלאום שלנו. לכל אחד יש תו זהות – – <שר התיירות יריב לוין:> אין תחרות בין סונים לשיעים, אין. לא קיים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – ואנחנו – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – אני לא זוכר שאנחנו, כחברי כנסת ערבים, הזכרנו לכם – למרות הרגישות ביניכם – אתה מרוקאי, אתה תימני, אתה x – – <שר התיירות יריב לוין:> אה – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – אתה שונא את y. אנחנו לא יורדים לדרגת רזולוציה כזאת. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה באמת משווה? <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא, אי-אפשר להשוות. אתכם אי-אפשר להשוות כלום. <קריאות:> – – – <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – עורפים שם ראשים האחד לשני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אנחנו לא אומרים: יוצאי עיראק, יוצאי רוסיה – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – אז תפסיק להתייחס – תפסיק להתייחס – תתייחסו אל – – – לאחרונה רק גילינו הבנה לסטיקר אחד – לטי-שירט אחד – שאמר: "אני תימני, לא ערבי, לא לירות בי. תירגעו, אני תימני". זה הטי-שירט היחידי שגיליתי הבנה. אוקיי? <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה – – – למה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מסכן, למה לירות בו כמו שעשו בקריות, כמו שעשו במקומות אחרים, רק לפי צבע העור? לפי החזות המזרח-תיכונית? למה נהרג מבקש המקלט אתמול? כי הוא שחור. כי הוא שחור. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אלה שדוקרים – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ולכן, אנחנו לא יורדים לרמה כזאת של רזולוציה. תראו, אפרופו חזות, צבע עור ולבוש: הסטודנטית ביאן ח'אלד מחאמיד הייתה באוטובוס בכביש 6; הנהג שמכיר אותה, כי היא נוסעת תמיד לדרום – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הזמן נגמר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – קרא למשטרה ואמר שהיא נראית לו מחבלת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא הפרעתי, הזמן – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת אחמד טיבי, הזמן תם. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הכניסו אותה לתחנה; הוריד אותה והמשיך לנסוע – גם הוא וגם המשטרה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת אורן, אני מבקשת לא להפריע לי בניהול הישיבה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> התוקפנות הגזענית נגד – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מבקש, הזמן נגמר. גברתי היושבת-ראש, את יודעת שאני מעריך אותך מאוד – – – הזמן נגמר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לסיים. משפט לסיום. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – סיום. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת חזן, אורן. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> משפט לסיום. לכן, אני אחזור ואומר, הרשימה המשותפת רוצה שהסכסוך הזה ייפתר, משני הצדדים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הפלסטינית המשותפת. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – ותמיד היא קראה לא לפגוע באזרחים, לרבות יהודים. היום היא הוציאה הודעה ברורה, חד-משמעית, המתנגדת בחריפות לפיגוע שהיה אתמול. <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת אחמד טיבי – – – לא צריך להוסיף, לא צריך – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני עדיין מחכה למישהו מכם שיגנה פגיעה במפגינים או באזרחים פלסטינים. אני אמשיך לחכות. <שר התיירות יריב לוין:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אנחנו לא נגנה פגיעה במחבלים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת עודד פורר. שלוש דקות. בבקשה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני חייב לומר שלצערי אנחנו בסיטואציה ששבוע רודף שבוע, פיגוע רודף פיגוע, ואנחנו נמצאים בדיוק באותו המקום. אנחנו נמצאים באותו מקום שכולם מדברים מאוד מאוד חזק, אבל עושים מאוד חלש. וההתנהלות של הממשלה הזאת, לצערי, דווקא בתקופה הזאת, היא התנהלות שבה יד ימין לא בהכרח יודעת מה יד שמאל עושה. היא מדיניות של אין מדיניות, ומתנהלת פה מדיניות הכלה או ניסיון להכיל במקום הכרעה ופעולה למען הכרעה. בשבועיים האחרונים אי-אפשר לברוח משטף הדיבורים של שרי הממשלה, של ראש הממשלה, נגד ההסתה, נגד המסיתים, מילים חוצבות להבות: צריך לפעול בתקיפות, צריך לפגוע במקורות הטרור; אבל יש תהום בין תיבת המסרים של הממשלה לבין המעשים. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – ספר לנו – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> הכרעה – זו הכרעה בקבלת החלטות גם. הוצאת הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית תלויה בהחלטה של שר הביטחון. תקנות ההגנה לשעת-חירום מסמיכות אותו לקבוע מהי התארגנות בלתי מותרת. הוא יכול לקבוע שהיא התארגנות בלתי מותרת. זה לא הפריע לו במקרים אחרים, וזה גם לא צריך להפריע עכשיו. וכשכולם מדברים על להילחם בהסתה בקול רם, פועלים בשקט כדי לדחות את הצעת החוק שהגישה ישראל ביתנו, שעל-פיה יישלל מימון מפלגות ממפלגה שהמוסד שלה או חבר כנסת מטעמה קורא לחרם על ישראל או לפגיעה במדינת ישראל; כמו שאמרה, למשל, חברת הכנסת חנין זועבי, שהיא קוראת להטיל מצור על ישראל במקום לשאת ולתת אתה. אלה בדיוק הדיבורים וההסתות שצריך להילחם נגדם. אבל לא עושים את זה בזה שעושים מסיבות עיתונאים, עושים את זה פשוט בהחלטות שמקבלים. את ההחלטות האלה, לצערי, הממשלה הזאת נמנעת מלקבל, ומנהלים פה מדיניות שהמסיתים זוכים ליהנות מכל ההגנות של החברה הדמוקרטית. והמדיניות הזאת צריכה להשתנות. היא צריכה להשתנות בכך שהיא תעודד דווקא את האזרחים שלוקחים חלק בשירות הלאומי, בשירות האזרחי, בשירות הצבאי, ולא את אלה שמגנים אותם. יושבים פה גם כאלה שמגנים אזרחים שלוקחים חלק בשירות האזרחי ובשירות הלאומי. חברים יקרים, אלה הפעולות, או האי-פעולות, וזאת הבעיה במדיניות הממשלה, שבמקום לעשות מדברת. אני קורא מכאן גם לשרי הממשלה שיודעים ומסכימים עם כל מה שאנחנו מדברים לגבי מה שצריך לעשות – פשוט להכריע ופשוט לפעול. ולכן אני מבקש שהכנסת תתמוך בהצעת האי-אמון שלנו. אני מנצל גם את ההזדמנות כדי לשלוח מכאן תנחומים למשפחות הפצועים וההרוגים. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. חבר הכנסת מוטי יוגב, בבקשה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> ברשות היושבת-ראש, שר התחבורה, חברי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, כשראיתי את הצעת האי-אמון של הרשימה המשותפת לא הופתעתי, לצערי. אבל איך לומר, עם ישראל הוא באמת עם שחפץ בחיים, וכל המהות שלו היא להוסיף חיים לעצמו ולעולם כולו, ולצערנו יש קבוצות – אני לא רוצה להכליל, אבל יש קבוצות בחברה הערבית שבחרו דווקא בכך שהם בכפייה רוצים להטיל אימה ומוות, והחרב היא המוטיב המרכזי; אל מול הרצון של עם ישראל להביא חיים ואור, יש קבוצות שרוצות להביא מוות. האסימטריה הזאת, של חיים מול מוות, של אור מול חושך, היא האסימטריה שאנחנו מתמודדים אתה פה, גם בארץ-ישראל, אל מול סביבותינו, אל מול אויבינו. ולצערנו, במקום שבו אנחנו מחנכים לחיים, את אנשינו, לחיים לנו ולחיים לסובב אותנו, לחיים לעולם כולו, יש כאלה שמחנכים למוות, להרוג. כך בחינוך הפורמלי של הרשות הפלסטינית, כך בחינוך הלא-פורמלי, בקייטנות, כך בתחנות השידור, כך ברשתות החברתיות. וכשמדברים על טיפול שורש, את כל זה צריך לעצור; צריך לעצור ולשנות ככל שידנו מגעת. לא בכל דבר אפשר לגעת. יש דברים שהם מעל ליכולתנו, במובן של דתות או דברים אחרים, אבל בכל מקום שבשליטתנו, אם בתי-הספר בירושלים, חובתנו לטפל. ואני מדבר על הממשלה שלי, שאנחנו חברים בה. ומנהיגות שקוראת לכך חובה לעצור, אם זו מנהיגות של "חמאס", או מנהיגות של הרשות, או מנהיגות של התנועה האסלאמית, או מנהלים בבתי-ספר, או ראשי רשות שידור תקשורתית, או מחוללי שנאה ומוות בפייסבוק; לעצור כל מסית כזה ולמצות אתו את הדין, כמו שצריך למצות דין ולהרתיע הן את הראשים והן את המבצעים. והרתעה – צריך לשאול מה ירתיע; ומה שירתיע רוצח, כדי למנוע את הרצח הבא, הוא שיבין שלא יהיה משתלם לו ולמשפחתו; שיבין שביתו ייהרס, שהוא יגורש למדבר-יהודה, לאוהל, שלא יזכה לראות שקל מהרשות הפלסטינית או מכל גורם אחר, ושזכויות משפחתו ייעלמו, כזכויות יסוד. עם ישראל הוא עם שוחר שלום, שמבקש להביא שלום וחיים לכל סביבותיו, ולא יעזור כל שקר שכביכול אנחנו מעוררים את ההסתה או אנחנו מעוררים את השנאה, ואני מציע למי שהגיש את ההצעה להסתכל במראה ולשקף לעצמו ולראות את עצמו. בין הים התיכון לירדן, זו לפחות דעתי, דעתנו שלנו, כך גם בירושלים, תהיה מדינה אחת, היא מדינת ישראל. סביבנו יש 20 מדינות ערביות. הרוצה בשלום – יחיה, אהלן וסהלן, בשמחה, ותפקידנו ודאגתנו יהיו שיהיה לו מרקם חיים. מה יותר טוב? הרוצה להילחם – יילחם, אהלן וסהלן, אין ספק שננצח. והרוצה לחיות במדינה ערבית – יש 20 מסביב. גם זה בסדר. זכותו להגר. לא יועילו כל השקרים, לא אלו ההיסטוריים ולא האחרים. הקשר של עם ישראל לירושלים ולארץ-ישראל כולה הוא קשר נצחי, הוא קשר שחי וקיים ויישאר לנצח. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מרדכי יוגב. חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת מייקל אורן – אינו נוכח. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – כן, אדוני. שלוש דקות שלך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מכובדתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חברים – לאן אתה הולך? מה, אני עליתי ואתה יוצא? <מאיר כהן (יש עתיד):> ואללה, נשמע אותך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> באמת, זה לא הגון. <מאיר כהן (יש עתיד):> עיסאווי, נשמע אותך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> נו, באמת. שלושה חברי קואליציה היו אמורים להיות כאן, ואין להם מה להגיד, ופתאום עליתי להגיד כמה מילים ואתם יוצאים? טוב, חברים – – <חיים ילין (יש עתיד):> אנחנו לא זזים מפה. <קריאה:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – איך אני אתאר – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> סולידריות. סולידריות של האופוזיציה. <חיים ילין (יש עתיד):> עיסאווי, כמו שלימדו אותי, שום – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> טוב, חברים, אני אנצל את שתי הדקות שנותרו לי ואגיד משפט פשוט. המערב הפרוע שאנחנו נמצאים בו לא נולד אתמול ולא נולד לפני שבוע. זה טירוף מערכות שאנחנו התרענו עליו שנים על גבי שנים. אבל צר לי מאוד שטירוף המערכות הזה מסכן את צלם האנוש שנמצא בכל אחד ואחד מאתנו. כל האירועים, וכל המעשים, וכל הלינצ'ים, וכל לקיחת החוק לידיים שאנחנו חווים בשבוע האחרון במיוחד, מביאים אותנו למסקנה שאפילו את טיפת המוסר הקטנה שיש לנו אנחנו הולכים ומאבדים. אני רוצה להתמקד אפילו בצעד אחד, בראשי עיריות גבעתיים, רחובות והוד-השרון. תראה, זאת תופעה, יש פופוליסטים, מתלהמים: בוא, אני אזכה בכותרת, אני אהיה כמו האחרים. אז בא ראש עיריית גבעתיים, עיר ליברלית, שנחשבת מעוז מפלגת העבודה שנים על גבי שנים; אני רוצה כותרת בעיתון. בא, יצא רן קוניק, ראש עיריית גבעתיים, אמר, אני צריך לחשוב על יצירה, ואיך אני מייצר לעצמי כותרת: צריך להחליף את העובדים הערבים בבתי-הספר בעובדים אריתריאים. תראה איזו המצאה. הוא החליט להיות – היום נפגשתי אתו בבוקר. הוא אומר: תראה, אמרו לי ואני עשיתי את זה, אבל אני לא נגד ערבים, ואני לא פוליטיקאי, ואני לא בקטע הזה. אדוני ראש עיריית גבעתיים, רחובות, הוד-השרון, אם החלטתם לתייג את עצמכם בתיוג גזעני, אהלן וסהלן. כל פוליטיקאי, כל אמירה שלו, יש מאחוריה אידיאולוגיה, ואל תגיד לי, כנציג ציבור: אני לא פוליטיקאי. אתה פוליטיקאי, אתה פופוליסט, אתה מתלהם, אתה הולך עם העדר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תפקידו של מנהיג, חברים, תפקידו של נציג ציבור, חברים, בשעות קשות כאלה, לדעת איך להשמיע את המילה שמורידה להבות, שמורידה ומרגיעה. אז – שלא נתחרט על המחר. תודה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הוא אומר לי: אני לא פוליטיקאי. <קריאה:> מי אומר את זה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> רן קוניק. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מייקל אורן, בבקשה. <מיכאל אורן (כולנו):> כבוד היושבת-ראש, תודה, חברי וחברותי חברי הכנסת, זה כבר שבועיים ישראל והציבור בישראל, אזרחי ישראל, מותקפים על-ידי מפגעי טרור נבזים שבאים ממגזרים שונים, באזורים שונים, וכל אחד במטרה אחת: לרצוח, לרצוח, לפגוע בחפים מפשע, לזרוע פחד ובהלה בקרב הציבור הישראלי. ישראל עברה לא אחת גלי טרור, וגם אינתיפאדות, אבל יש משהו שמייחד את הגל הנוכחי, זה המניע והמטרה. המניע פה זה לא איזה היעדר שיחות בינינו ובין הפלסטינים, זה לא בנייה ישראלית ביהודה ושומרון; זה לא בגלל מדיניות ישראלית זו או אחרת. זה בגלל שמועה, שמועת שווא, שקרית, כאילו ישראל פועלת לשנות את הסטטוס-קוו בהר-הבית, דבר שידוע לכולנו כשמועה שקרית. והסמל של המפגעים, זה כבר לא, בדרך כלל, הרובה. זה הסכין; הסכין שהפך להיות הסמל של הטרור של האסלאם הקיצוני בכל רחבי המזרח התיכון: בעיראק, בסוריה ובעזה. מול הסכנה הזאת, ממשלת ישראל פועלת במיטב יכולתה ובכל יכולותיה החוקיות על מנת להגן על אזרחי ישראל ולהחזיר את הביטחון לחייהם, אם בדרכים משפטיות, אם בדרכים ביטחוניות, אם בהגברת כוחות הביטחון באזורים הנפגעים על-ידי הטרור. ראש הממשלה חשף את השקרים של אלה שטענו שישראל פועלת לשנות את הסטטוס-קוו בהר-הבית. מדובר גם על הנשיא של הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, שעמד לפני שלושה שבועות על הדוכן של האו"ם והפיץ את השקר הזה, כאילו ישראל פועלת לשנות את הסטטוס-קוו בהר-הבית. ואותו אבו מאזן חזר לפני כמה לילות בטענת שווא כאילו ישראל הוציאה להורג נער פלסטיני בן 13 חף מפשע, שלא הוצא להורג ולא היה חף מפשע. על אף השקרים, על אף ההסתה הנבזית, ראש הממשלה חזר והדגיש בשם הממשלה על נכונותו ונכונותנו לשבת – לא מחר, היום – עם אותו אבו מאזן על מנת להגיע לשיחות מדיניות, על מנת להגיע לפתרון על בסיס של שתי מדינות לשני עמים. מעבר לזה אי-אפשר לצפות מהממשלה. לדבר מעבר למה שאנחנו עושים בתחום הביטחוני בשוטף בערי ישראל אי-אפשר לצפות מאף ממשלה בעולם. הרי אנחנו גם נלחמים, מתנהלים נגד יוזמות בין-לאומיות, כמו היוזמה הצרפתית, להטיל כוח רב-לאומי על הר-הבית, המקום הכי קדוש ליהדות – רב-לאומי – ואנחנו יודעים שבמקרים קודמים בהיסטוריה, כל פעם שיש כוח רב-לאומי שאמור לשמור על השלום, ברגע שלא צריך לשמור על השלום יותר, כבר אין שלום והכוח הזה מתפרק. ככה זה היה בסיני ב-1967, ככה זה בלבנון של היום, בסוריה, בעזה, גם בחברון. אז גם במישור המדיני המדינה עושה את חובתה, היא ממלאת את חובתה. היא עושה את מיטב יכולתה להגן עלינו גם מיוזמות מזיקות בזירה הבין-לאומית. הממשלה פועלת בכל זרוע אפשרית להגן על מדינת ישראל מפני מצב לא פשוט, אבל המדינה עומדת במבחן. אנחנו נעבור את המבחן הזה כמו שעברנו מבחנים קודמים בהיסטוריה. אנחנו נחזיר את החיים לשגרה, נחזיר את הביטחון לאזרחי ישראל, נמשיך לפרוח ולשגשג. תודה רבה, היושבת-ראש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מייקל אורן. חבר הכנסת יעקב מרגי. <מיכל רוזין (מרצ):> אפשר לדעת עוד כמה דוברים? <זהבה גלאון (מרצ):> אפשר לדעת את השיטה החדשה, שדובר איננו ואז מחזירים אותו – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> לא, זה לא נגדך. אני לא מבינה את השיטה הזאת. יכול להיות שאת רוצה למשוך זמן. עוד לא היה דבר כזה. קראת את השם של מייקל אורן והחזרתם אותו; קראת את השם של מרגי והחזרת אותו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מותר להזמין, וזה לא חדש. זה לא חדש. <זהבה גלאון (מרצ):> כששר עולה זה משהו אחר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת, זה לא חדש. ואם גם חברי האופוזיציה רוצים להציג את הדברים, אני אתן גם להם. כל מי שהיה – וגם הייתי צריכה לחזור, אני חזרתי. וזה לא קשור לשייכות. <זהבה גלאון (מרצ):> לא, לא, לא, שיטה חדשה. קראת את השם של – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אם את חושבת שזאת שיטה חדשה – זכותך. <זהבה גלאון (מרצ):> היה צלצול. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברי מרצ, אני מבקשת לא להפריע. לא להפריע. <זהבה גלאון (מרצ):> היה צלצול, אנחנו באנו להצביע. <יעקב מרגי (ש"ס):> את יודעת כמה זמן מסך את נותנת לי עכשיו? זהבה, כמה זמן מסך את נותנת לי? הם יחשבו שזה קונספירציה בינינו, נו. <מיכל רוזין (מרצ):> שחברי הכנסת וחברי הממשלה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לא להפריע. חבר הכנסת יעקב מרגי, שלוש דקות שלך. בבקשה. <יעקב מרגי (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת – חברת הכנסת זהבה גלאון, חברת הכנסת מיכל רוזין, אבקש להיות בקשב רב. <מיכל רוזין (מרצ):> לא, רק שבינתיים כשאתה מדבר, שיגייסו רוב, כי אחרת – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> אל דאגה. המחנה הציוני לא נמצאים כאן. יש רוב מובנה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, תחילה אני רוצה לשלוח תנחומים למשפחת החייל שנרצח אתמול. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת רוזין, אני חושבת שבטח תצטרפי למה שחבר הכנסת מרגי אומר. תודה. כן, אדוני. <יעקב מרגי (ש"ס):> אני רוצה לשלוח מכאן תנחומים למשפחת החייל שנרצח אתמול על-ידי בן-עוולה; איחולי החלמה מהירה ושלמה לפצועים, שאף הם חפים מפשע, שנפצעו על-ידי אותו מחבל בן-עוולה בתחנה המרכזית בבאר-שבע, יחד עם כל הפצועים שנפצעו בגל הטרור העכור הזה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו חווים בחודש האחרון גל טרור ברברי ברחובות ישראל. אולי המפגעים חושבים, אולי המסיתים חושבים, שהם פוגעים באוכלוסייה היהודית בלבד. אני רוצה לומר להם בצורה חד-משמעית: אזרחי ישראל חזקים ברוחם. אנחנו נעבור את הגל הזה. אנחנו נעבור את הגל הזה כזקופי קומה. אבל מי שישלם את המחיר ראשון, מי שישלמו את המחיר של ההסתה הפרועה, השקרית הזו, אלה דווקא אותם אזרחי ישראל הערבים שחפצים לחזק את הדו-קיום, חפצים להשתלב בחיי החברה במדינת ישראל. ואותו קומץ קיצוני שמתפתה לאותו גל הסתה שקרי – ודיברו לפני, ואני אומר, הרי אין שקר יותר גדול, אין שקר יותר גס מזה, לומר "אל-אקצא בסכנה". ואני אומר לכל חברי הכנסת בצורה שלא משתמעת לשתי פנים, הרי אתם יודעים, אלה ששמים את גורלו של אל-אקצא בפיכם, שקר בנפשכם אתם עושים. הייתי גאה יותר אם הייתי שומע אתכם כאן עומדים ביושר, ועומדים ואומרים על הדוכן הזה את כל משנתכם. אל תסתתרו מאחורי אל-אקצא. הר-הבית נמצא בידיים הכי בטוחות. בינתיים, מי שהכניס סוללות אבנים לתוך מסגד קדוש, מקלות וברזלים, זה לא ממשלת ישראל ולא כוחות הביטחון. נכון, הקיצונים ניסו לגרור אותנו כדי לצייר תמונת מצב בעולם שאל-אקצא בסכנה. אני שמח שזה נעשה במידה ובמשורה. ואני שמח עוד יותר שלא הייתה ברירה גם לפרוץ. ואם צריך, נפרוץ כדי לומר לקיצונים: אל תשחקו באש. כשאש מתלקחת, היא מוצאת הכול. לא רק קוצים, גם גדיש וגם קמה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסכם, אדוני. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> באסל גטאס, אני אגיד לך. אני אגיד לך. רגע, אני אענה לך ובזה אני אסיים. באסל גטאס, אתה, בנושא הר-הבית תשתדל לא להתבטא. אתה יודע למה? אתה נמצא – אני אסביר לך. רגע. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – על מה שאמר יריב לוין. <יעקב מרגי (ש"ס):> רגע, בוא אני אגיד לך. לא אמרתי כלום עדיין. אתה נמצא במירוץ לקיצון. אני מבין אותך. יש "מירוץ למיליון", תוכנית ריאליטי. סלח לי, אני מרגיש שאתם נמצאים במירוץ לקיצון: מי שיותר קיצוני, ולא משנה מה המחיר, לא משנה כמה דם של בני עמכם נשפך, אתם ממשיכים להסית. מכם ציפיתי שאתם תהיו הגורם הממתן או המרסן. אתם השתלבתם בהסתה הקיצונית והפרועה, השקרית. ואני אומר לכם: אל-אקצא לא בסכנה. תעזבו את אל-אקצא. לא חבל על כל ההרס של המרקם העדין, שגם ככה הוא עדין, מרקם הדו-קיום שיש לנו בחברה הישראלית? אין לנו אתגרים משותפים לעבור? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> באסל גטאס, ברגע שאתה עומד על כל במה ואומר "אל-אקצא בסכנה", אתה עושה שקר בעצמך ושופך מכל דלק על גל השנאה וההסתה. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מרגי. חבר הכנסת ישראל אייכלר. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה בעד לעלות לשם, תגיד? <יעקב מרגי (ש"ס):> אמרתי שאני לא – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אפשר לדעת למה עוד – – – כאן? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אחרי ישראל אייכלר – חבר הכנסת אורן חזן, אחרון הדוברים בנושא. כן, אדוני, שלוש דקות שלך. <תמר זנדברג (מרצ):> למה הופעל הצלצול? <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, על-פי התקנון – למה מה? <תמר זנדברג (מרצ):> למה הופעל הצלצול שקורא לחברי הכנסת להצביע? <היו"ר טלי פלוסקוב:> כי היו שניים אחרונים. <תמר זנדברג (מרצ):> ומאז כמה עוד – – –? <היו"ר טלי פלוסקוב:> כי אנשים הגיעו לאולם, ויש להם זכות לדבר. <תמר זנדברג (מרצ):> יש אפשרות שיתווספו עוד אחרי השניים האלה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, זהו. זה דיון סיעתי, תמר זנדברג, בטח את יודעת. זה דיון סיעתי, ונציג של כל סיעה יש לו זכות לדבר. אוקיי? בבקשה, אדוני. אני חוזרת לשלוש הדקות שלך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> תודה. כבוד היושבת-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בימים ובשעות קשים בארץ-ישראל, וכל מילה שתנסה לבטא את הפחד, את החרדה, את המצוקה, את הצער ואת הכאב תהיה מיותרת, והיא לא יכולה להכיל את מה שחווים מיליוני אזרחי ישראל בימים האלה. לכן, כאשר אנחנו מדברים, מדווחים ומספרים על כל מה שקורה, יש משמעות רבה מאוד, השפעה גדולה מאוד. שמעתי את אחד המומחים שאמר שההעצמה התקשורתית שאנחנו נותנים לאירועים האלה עם פתיחת הגלים הפתוחים משרתת את המטרה של הטרור, שנועד להפחיד את אזרחי ישראל. זה מה שאנחנו בעצם עושים בזה שאנחנו נותנים להם את השירות ואת התיאורים הפלסטיים האלה. שלא לדבר על זה שלא יהיה אזרח בישראל שלא ידע מי היה הנתין האומלל שנפל אתמול במקרה – לא בכוונה ולא ברצון, באופן טרגי – בבאר-שבע. אבל מי יזכור את החייל שנרצח שם, חוץ ממשפחתו, בעוד שנים? כולנו זוכרים, מכל הפיגועים שהיו בתקופת "צוק איתן", ילד פלסטיני אחד משועפאט, שכל אחד יודע את שמו, כי התקשורת עמדה והעצימה כל הזמן את השם הזה, לעומת עשרות ומאות שמות של אנשים, קורבנות טרור שאף אחד לא זוכר את שמותיהם. הווי אומר, כשאנחנו מדברים על ההסתה בתקשורת הפלסטינית ועל האלימות ברשתות החברתיות הפלסטיניות שגורמות לצעירים לצאת ולעשות פיגועים, אנחנו צריכים לחשוב גם על התמונות שמשודרות בתקשורת הישראלית, שמראות לכל העולם הערבי, למיליארד מוסלמים: תראו מה היהודים עושים פה, מה הם עשו לאנשים, וכל תמונות הזוועה, התקרובת האלה, שהנפש היפה לא יכולה לסבול את זה. אז פעם ראשונה אנשים מזדעזעים כשרואים את תמונות הזוועה; פעם שנייה כבר מתמכרים לזה; פעם שלישית הרגשות כבר קהים, החושים, עד שכבר לא מרגישים; שלא לדבר על כאלה שמתמכרים ונהנים, חס וחלילה, מתמונות זוועה, כמו מכל תמונות שלא צריכים לראות ולהראות, לא רק לילדים אלא גם למבוגרים. לכן אני בא ואומר: תפסיקו עם ההסתה הזאת, שהיא הסתה לא פחותה מההסתה הפלסטינית. זה שהפלסטינים מסיתים את עמיהם, אני יודע למה, כי הם רוצים במלחמה הזאת. אבל למה התקשורת הישראלית משרתת – לא כולה, חלקה הגדול – את אותה הפחדה, את אותו טרור, את אותם ארגונים, את אותן הלשנות ואת אותן הדגשות שמדגישות את הפנים המתייסרים של ההרוגים? שלא לדבר על אנשים כמו העובד הזר שאתמול נהרג, שזו ממש הוצאת דיבת העם רעה על משהו שהוא באמת טרגי, על משהו שלא צריך לקרות. בשניות האחרונות אני רוצה להגיד ליושבת-ראש ולחברי הכנסת: חייבים להיזהר מאוד בזמן אירועים לא לפגוע, חס וחלילה, בגלל פניקה, בגלל בלגן או בגלל לקיחת החוק לידיים, באנשים חפים מפשע, חס וחלילה, ולא משנה מאיפה הוא בא. אבל מצד שני, אסור להרתיע את כוחות הביטחון ואת האנשים שיכולים למנוע ממחבל לבצע את פעולתו על-ידי זה שהם יהססו, וכבר נפלו הרבה אנשים מזה שהיססו להגיב. צריך פה איזון, שיקול דעת, וזה הדבר הכי קשה בזמן של אירועים. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת אורן חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני לא מצליח להבין ולתאר איך שבוע אחרי שבוע אנחנו מוצאים מחד גיסא חבורה של רשימה פלסטינית מעורערת, שגם מערערת את זהות הפלסטינים כולם – אולי אותם אני יכול להבין על האי-אמון; אבל חברים מתוך הבית הזה שמבינים את המצוקות ואת הכאבים מצד אחד, ומצד שני גם רואים את ההתמודדות הנכונה והנחושה של ראש הממשלה, של השר לביטחון פנים במצב, בטיפול היעיל והנקודתי במצב – ואני אומר לכם, חברים: תתפכחו, תתעוררו. אבל לא בזה אני רוצה לעסוק. אני רוצה לספר לכם סיפור. לא מזמן פניתי לאיש מהמשכן, שבעבר כבר סירבתי לכנות אותו "חבר כנסת" כי הוא לא ראוי לכינוי הזה. שאלתי אותו: אני רוצה לשאול אותך, אתה, מה הדת שלך? על מה – למי אתה מתפלל? מה המורשת? מה ההיסטוריה? לאן אתה מסתכל כשאתה קם בבוקר? אמרתי לו: אתה מוסלמי? אתה נוצרי? אולי בכלל אתה יהודי ואתה מתבייש לספר כי אתה יודע טוב מאוד את התוצאה? התשובה הייתה: אני אתאיסט. פניתי גם לאחת במשכן הזה ושאלתי אותה את אותה שאלה: מה את? ספרי לנו. מאין הכוח והעוצמה להילחם בכזו עזות מצח נגד המדינה שדואגת לך, דואגת לביטחונך, דואגת לאנשים ששלחו אותך? מאיפה? בשם איזו דת? את מוסלמית? את נוצרייה? אולי בכלל את יהודייה ואת מתביישת לספר לכולנו כי גם את יודעת שאת לא תסיימי את אותו היום? התשובה הייתה: אני אתאיסטית. אז עאידה תומא סלימאן שבחרה, כמו רבים מהרשימה הפלסטינית, לברוח החוצה בזמן שאני מדבר, וגם גטאס, שעוד מרשה לעצמו להישאר פה עד שאנחנו נדאג שהוא יצא מפה החוצה, אתם צריכים לעמוד ולבקש סליחה אמיתית. חבורה של מחבלים בתהליך השלום, שפועלים יום-יום מתוך מניעי הסתה ורצח, מתוך מניעי פגיעה, צועקים מכל הלב על הר-הבית, על הפגיעה באל-אקצא, שאתם בכלל לא מאמינים בו. זועקים כאילו ממשלת ישראל מחר בבוקר הולכת לשנות סדרי עולם במקום שאתם בכלל לא מכבדים אותו. הזוי, בזוי, שלא לומר בלתי מתקבל על הדעת. וכבר אמרנו שנעשה צעדים כדי להראות לכם את הדרך החוצה. אם אתם לא מצליחים להפנים ולהבין שההצגה הזאת שלכם בסוף עולה בחיי יהודים, אז אני אגיד לכם בפרצוף: הידיים שלכם אדומות, מלאות וזועקות מדם יהודים. אתם אשמים ישירים, בהסתה שלכם, למצב הביטחוני, לפגיעה בביטחון מדינת ישראל, לפגיעה הרציפה בטרור שמרים את ראשו ופוגע ביהודים בכל מקום. גטאס, אני רואה אותך מגחך. אתה לא תגחך כשאנחנו נזרוק אותך לעזה; אתה לא תשתעל כשנעביר אותך מעבר לגדר לסוריה. אתה תבכה. אתה תבכה בכי מרורים, כי גם אתה בתוך-תוכך יודע שאין מקום כמו ארץ-ישראל. אבל אנחנו נפעל לשמור על ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל, יהודים וערבים כאחד, ולא על ישמעאלים שאתה נמנה עמם. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה בדיחה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> שמעתי ציוץ. מישהו שמע את זה? אולי להוציא את הציפור מחוץ למליאה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ברשותך, בכמה מילים. אני רוצה להגיד לציבור שרואה אותנו, ואני רוצה לפנות לחברי חברי הכנסת, שראויים לתואר חברי כנסת, מהאופוזיציה והקואליציה, להגיד לכם: הגיע הזמן שאנחנו נקיא את האנשים האלה, את האתאיסטים האלה שפוגעים בביטחון מדינת ישראל, לא רק מהבית הזה, אלא נעיף אותם כמה שיותר רחוק מחוץ לגבולות מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אורן חזן. יסכם את הדיון השר המקשר, חבר הכנסת יריב ילין – יריב לוין, סליחה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> גברתי – – – הודעה אישית. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני, ראיתי את ההודעה שלך. ראשית, אם אקבל החלטה לתת לך זכות דיבור, זה רק לאחר ההצבעה. ושנית, עוד לא הגענו לזמן הזה. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, האזנו כאן היום לשתי הצעות אי-אמון שבאות משני הקצוות של הבית, אבל הייתי אומר שבמידה רבה בשתיהן היה אבסורד. אל הצעת האי-אמון של הרשימה המשותפת התייחסתי כבר קודם, ונדמה לי שאין להכביר מילים על כך שלא רק שאין בה ממש ואין בה בסיס ואין בה מקום, אלא שנדמה לי שבימים האלה, כשהרשימה המשותפת מביעה אי-אמון בממשלה, זו תעודת הכבוד ואולי האישור, הייתי אומר, הכי בולט שיכולה הממשלה לקבל בבניין הזה לכך שהיא פועלת בכיוון הנכון ועושה את הדברים באופן הראוי. והאזנתי גם לדברים של יושב-ראש ישראל ביתנו חבר הכנסת ליברמן, בשם סיעתו, ואני מוכרח לומר שלפחות בחלקם היו דברים – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> לא שומעים. <שר התיירות יריב לוין:> שמע, זה כבר חידוש עצום שמקשיבים. אם זה המצב, אז אני באמת – התקדמנו פה כברת דרך משמעותית. אז לטובת חבר הכנסת אילטוב, שיצר כאן תקדים, אני אומר שהאזנתי לדבריו של יושב-ראש ישראל ביתנו חבר הכנסת ליברמן, והסכמתי עם כל מילה שהוא אמר ביחס לאופן ההתנהלות של חברי הרשימה המשותפת מצד אחד, וגם הסכמתי עם זה שנכון וראוי שאנחנו נטפל ונמשיך לטפל ביד קשה בטרור. לא הסכמתי עם האמירות על כך שיש כביכול דברים שהממשלה איננה עושה, משום שהיא עושה לטעמי הרבה הרבה מעבר למה שהיא עשתה בעבר. אבל כן – וזה אני בהחלט יכול לומר – בהחלט הסכמתי עם כך שיש מה לעשות בתחום ההסברה. ואני מוכרח לומר, חבר הכנסת אילטוב, אני חושב ששנינו מכירים שר חוץ שיודע להסביר. ומכיוון ששנינו גם יודעים שהמשרה הזאת כרגע פנויה, אז יכול להיות שיש לנו פתרון, לפחות לחלק מהדברים שהועלו בנאום של יושב-ראש סיעתך. וכמדי שבוע, גם הפעם, אני שב ומזמין אותו להצטרף אלינו לקואליציה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. ההצעה הראשונה שעומדת על הפרק היא מטעם הרשימה המשותפת: ההסתה נגד הציבור הערבי והעמקת שיח השנאה שמוביל לגילויים פאשיסטיים. בבקשה, הצעת אי-אמון בממשלה – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 18 נגד – 40 נמנעים – אין הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 18 בעד, 40 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי ההצעה לא התקבלה. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> יולי, לא עובד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא עובד אצל חבר הכנסת ליברמן. אני מודיע שהתכוונת – מה, להצביע נגד ההצעה? וכנ"ל גם חברת הכנסת נאוה בוקר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> איך אתה יודע? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מתוך היכרות רבת-שנים עם חבר הכנסת ליברמן. חברת הכנסת נאוה בוקר גם כן הודיעה שרצתה להצביע נגד ולא נקלטה הצבעתה. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה; לפרוטוקול אנחנו רושמים את זה. פגיעה קשה בביטחונם של אזרחי ישראל בשל מדיניות כושלת של הממשלה והיעדר הרתעה – הפעם מסיעת ישראל ביתנו דווקא. מי בעד ההצעה? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה – 8 נגד – 40 נמנעים – 10 הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, להלן התוצאות: הצעת אי-אמון מטעם ישראל ביתנו – שמונה בעד, 40 נגד, עשרה נמנעים. אני קובע כי גם הצעת ישראל ביתנו לא התקבלה. הכנסת דחתה את הצעות האי-אמון בממשלה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת המדע והטכנולוגיה בעקבות דיון בהצעות לסדר-היום של חברי הכנסת איתן כבל, סופה לנדבר, יעקב מרגי, אורי מקלב, עליזה לביא ומיכל רוזין בנושא: גבולות השיח במרחב האינטרנטי – התאבדות בעקבות פוסט בפייסבוק. ההסכמים האלה: הסכם בדבר הפקה משותפת של סרטי קולנוע בין משרד התרבות והספורט של מדינת ישראל לבין משרד התרבות של הרפובליקה של אסטוניה; הסכם בדבר הפקה משותפת של סרטי קולנוע בין מדינת ישראל לבין ממשלת הונגריה. עוד אודיעכם, כי ביום שני, כ”ט בתשרי התשע"ו, 12 באוקטובר 2015, נמסרה הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2), התשע”ד–2014. מכיוון שהצעה זו פוצלה בכנסת הקודמת, ניתן להגיש התנגדויות להצעת החוק המקורית ולהצעת החוק שפוצלה ממנה, אשר נקראת הצעת חוק הגבלת גישה לאתר אינטרנט לשם מניעת ביצוע עבירות, התשע"ה–2014, שמספרה מ/839. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון מס' 5) (סמכות חיפוש לשוטר לשם מניעת אלימות), התשע"ו–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/963); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני מבקש לשים לב שנייה. בישיבת הנשיאות הראשונה שניהלנו ביקשתי מכל הסגנים להמעיט מאוד בנושא של הודעות אישיות. התפתחה כאן איזו מסורת חדשה, שכל פעם שמישהו מוזכר – מבקש הודעה אישית, מדבר כמה דקות או מדברת כמה דקות. אין לזה שום יסוד, לא בתקנון, לא בפרקטיקה בכנסת. כך ביקשתי מן הסגנים. הפעם גם ביקש חבר הכנסת באסל גטאס הודעה אישית. כמי שניהל את הדיון בזמן דבריו של חבר הכנסת גטאס, שהציג אי-אמון, וגם בזמן התשובה של השר, אני לא רואה שום סיבה מיוחדת להודעה אישית. אני חושב שבכלל לא יהיה שום צורך בהודעות אישיות אם ננהג בכבוד האחד כלפי השני והשנייה, ובכלל בואו נמעיט בנושא הזה, זה לא מוסיף שום דבר. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כששר בממשלה עומד – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני שמעתי את דבריו. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – בדת שלך, בהשתייכות הדתית שלך – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – בחוסר נימוס, ברדידות, בשטחיות, מתוך כוונה להעליב, ואתה לא נותן לי את הזכות לענות – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת באסל גטאס, אני יודע, שמעתי בדיוק מי אמר מה. ולכן מה שאמרתי, אם ננהג בכבוד האחד כלפי השני לא יהיה שום צורך בהודעות אישיות. גם כמה שפחות נזכיר את שמו של גבלס, יימח שמו, ואחרים בנאומים, גם ייטב עם כולנו. הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון מס' 5) (סמכות חיפוש לשוטר לשם מניעת אלימות), התשע"ו–2015, קריאה ראשונה – ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה, ויציג אותה בפני המליאה השר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן. בבקשה, אדוני. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון מס' 5) (סמכות חיפוש לשוטר לשם מניעת אלימות), התשע"ו–2015. הצעת החוק מבקשת לתקן את חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, חוק משנת 2005, כך שיורחבו הכלים הנתונים בידי המשטרה לשם מניעת אלימות ותתאפשר עריכת חיפוש על גופו של אדם, בגדיו וכליו, בשני מצבים: הראשון, כאשר יש חשש סביר כי האדם עומד לבצע מעשה אלימות; השני, במקומות אשר מתקיים בהם סיכון ביטחוני מיוחד, או במקומות מוגדרים מראש המועדים לאירועי אלימות, וזאת – ופה החידוש בחוק הזה – אף אם לא התעורר חשד מוקדם לגבי אותו אדם בנוגע לנשיאת נשק או שימוש בו. מטרת הצעת החוק הנה לשנות את המצב הקיים כיום ולתקן את חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, התשס"ה–2005, כך שיורחבו הכלים והסמכויות הנתונים בידי המשטרה למניעת מעשי אלימות. אני חייב לציין בפני המליאה שלאורך השנים היו עתירות כנגד המשטרה על השימוש בסמכותה לבצע חיפוש, ולמעשה, הפרשנויות של בתי-המשפט הלכו והפכו להיות מאוד מאוד לא ברורות, עד כדי כך שלעתים גם המשטרה הייתה נכנסת למתחמים של שב"חים, שוהים בלתי חוקיים, והשב"חים פשוט היו מסרבים לאפשר חיפוש גופני עליהם, ולאחר מכן בית-המשפט היה מעביר למשטרה את הנטל להוכיח – שהמשטרה היא זו שתוכיח למה היא חושדת עד כדי כך באותם שב"חים, שמראש הם עשו עבירה פלילית בשהותם בשטח מדינת ישראל, ולא אפשרו בעצם למשטרה לבצע עליהם חיפוש גופני. החוק בנוסחו כיום מאפשר לשוטר או לחייל מוסמך או למאבטח לערוך חיפוש על גופו של אדם רק כאשר עולה חשד סביר לנשיאת נשק או לכוונה לעשות שימוש בנשק. מאחר שלעתים לא ניתן לזהות אפשרות קיומו של כלי נשק רק ממראהו של אדם – ואני חושב שבעת הזו לא צריך להסביר אפילו כמה הצורך הזה הולך ומתגבר, כמה המראה של אנשים או מחבלים או מחבלות פוטנציאליים הוא מטעה, ורק על בסיס המראה אין שום דרך למשטרה באמת לבסס חשד סביר שיצדיק, על-פי החוק הקיים, בדיקה אם יש על גופם של אותם אנשים מברג או קולפן או סכין. לכן יש צורך לתקן את המצב הקיים ולקבוע במפורש את סמכות החיפוש של שוטר על גופו של אדם לצורך מניעת מעשה אלימות תוך שימוש בנשק, גם אם לא קיים לשוטר חשד כי האדם נושא עמו נשק. דרך אגב, התיקון הזה מבוסס על המלצות של ועדה מקצועית עוד משנת 2010, שהמליצה על התיקון הזה. לצערי הרב, מסיבות שאינן ברורות לי, התיקון הזה היה תקוע בחמש השנים האחרונות. <זהבה גלאון (מרצ):> הוא לא היה תקוע, בתי-המשפט אסרו על זה – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> בתי-משפט לא יכולים לאסור תיקון חקיקה, חברת הכנסת גלאון, אלא אם כן זאת חקיקה שאת מתנגדת לה, ואז את מוכנה להגיד דברים כאלה. <זהבה גלאון (מרצ):> משרד המשפטים לא קידם את זה. אתם, היום, אין לכם – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> משרד המשפטים לא אמור לקדם את זה. המשרד לביטחון הפנים היה אמור לקדם את זה, והנה עכשיו הוא מקדם את זה. והיום, לאחר שאנחנו רואים גם מה מחיר הדמים שחוסר הסמכויות הזה יכול לעלות בו, אז על אחת כמה וכמה, אני חושב, הכנסת מבינה שצריך לקדם את התיקון הזה כמה שיותר מהר. התיקון מציע כי לשוטרים בלבד יתווספו הסמכויות האלה: 1. סמכות חיפוש על גופו של אדם לשם בדיקה אם אותו אדם נושא עמו נשק שלא כדין, במקומות שבהם יש חשש מוגבר לאלימות, כגון מועדונים, פאבים, דיסקוטקים ומקומות דומים שבהם מוגש או נמכר אלכוהול ובמקומות שבהם נערכים משחקי מכונות, ביליארד וקלפים, וכן במקומות שבהם מתקיימים אירועי ספורט; 2. תתווסף אפשרות שימוש בסמכות זו גם במקום שמפקד מחוז במשטרת ישראל הכריז שניתן לעשות בו שימוש בסמכות, אם הוא מקום שמתקיים בו סיכון ביטחוני מיוחד – למשל, מפקד מחוז ירושלים, אם הוא מכריז על העיר בתקופה מסוימת ככזאת – או אם הוא מקום שבו נמכרים או מוגשים משקאות משכרים, ויש חשש ממשי שיתבצעו בו עבירות אלימות העלולות לפגוע בשלומו או בביטחונו של אדם – פירטתי: מתחמי בילוי, מסיבות רחוב, וכו' וכו'. סמכות זו תהיה מוגבלת בזמן ובמועדים שיפורטו בהכרזה, וכן מוגבלת מבחינת מקום. כאמור, כדי למזער את הפגיעה בפרטיות כתוצאה מחיפוש על גופו של אדם, הוגבלו הסמכויות למטרת חיפוש נשק בלבד ובנסיבות של חשד סביר לביצוע מעשה אלימות כנגד אחר. כמובן יהיה צריך להגדיר נשק, כי כפי שראינו, נשק יכול להיות הרבה מאוד אמצעים. אני בטוח שהוועדה, ועדת הפנים, תיתן את דעתה לנושא הזה. כפי שאמרתי, לאור המצב הביטחוני הייחודי שאתו מתמודדת מדינת ישראל, ובטח אחרי שראינו את הפיגועים האחרונים, נוצר צורך דחוף לתת למשטרה סמכויות לצורך התמודדות טובה יותר מול המפגעים. חברותי וחברי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים ברצף של אירועי טרור קשים בזירות שונות. רק אתמול איבדנו בבאר-שבע את לוחם גולני, סמל עמרי לוי, זיכרונו לברכה – תכף אתייחס גם לגורלו של התושב אזרח אריתריאה שנהרג בפיגוע. אני משתתף בצער המשפחה ושולח איחולי החלמה מהירה לפצועים, ובהם שוטרים גיבורים שגם הפעם חתרו למגע וחיסלו את המחבל, ובכך מנעו פיגוע קשה הרבה יותר. כפי שאמרתי קודם, אני קורא לאזרחים, לצד הערנות והדריכות הנדרשת, לא ליטול את החוק לידיים ולאפשר לכוחות המשטרה הפרוסים בשטח לשמור על הסדר הציבורי ועל ביטחון האזרחים. זה תפקידם של השוטרים, ואסור שמעשה כמו זה שהתרחש אתמול, שבו מצא את מותו בפיגוע בבאר-שבע אדם בלתי מעורב, יחזור על עצמו. גם כשהדם רותח, מרגע שחלפה הסכנה אסור בתכלית האיסור להיגרר להכאה המונית, לאלימות. וגם אם אנחנו בסערת רגשות – היה קשה מאוד, כמובן, לראות את התמונות מאמש של הפגיעה המיותרת בהפטום זרהום – דומני שזה שמו, אני מקווה שאמרתי את שמו נכון. אבל חובתנו בימים קשים אלה לשמור על קור רוח ולא להיגרר ולא לנהוג כפי שנהגו האזרחים אתמול בזירת הפיגוע. בשונה מהאויבים שלנו – אנחנו לא ננהג כמוהם. המשרד לביטחון הפנים מקדם בחודשים האחרונים מהלכים מבצעיים רבים שלא ננקטו בעבר, ואני מרגיש חובה לפרט כמה מהם: הוחלט על תגבור רחב-היקף של אלפי שוטרים ולוחמי מג"ב בירושלים; הוקמו מפקדות משימתיות בתחום חקירות המודיעין וכוחות מיוחדים; גויסו כל פלוגות המילואים של משמר הגבול; חודדו הוראות הפתיחה באש, וכוחות המשטרה עושים כיום שימוש גם ברובים מסוג "רוגר" כנגד זורקי אבנים ובקבוקי תבערה; השימוש במעצרים מינהליים כנגד העוסקים בטרור והמסיתים הורחב; אנחנו מקדמים עונשי מינימום בחוק; ננקטים גם אמצעים כנגד הורים של קטינים שמשתתפים באירועים האלימים; ארגוני ה"מוראביטון" וה"מוראביטאת" המשתייכים לתנועה האסלאמית הוצאו מחוץ לחוק, ומתקיימים דיונים מתקדמים גם בקשר לפעולות כנגד התנועה האסלאמית; אנחנו מבצעים הריסות של בתי מחבלים ומשתדלים, כמובן במגבלות המשפטיות, להאיץ את כל הריסות הבתים של המחבלים שביצעו את הפיגועים האחרונים; וגם מתבצע ניטור רחב של הרשתות החברתיות כדי לנסות ולזהות מראש מחבלים ומסיתים ולסכל פעולות טרור והפרות סדר. אני שמח – ומודה על כך גם לשר האוצר ולמשרד האוצר – שלאחר מאבק ארוך אושר גם מענק מיוחד לשוטרים שמשרתים בירושלים או מתגברים אותה לאורך זמן, מה שכונה מענק הבירה. אין ספק שהם מאוד ראויים לכך, אבל זה לא מספיק, ואנחנו נצטרך להמשיך ולפעול כדי להעצים את משטרת ישראל אל מול אתגרי ביטחון הפנים שאנחנו נחשפים אליהם עכשיו, לצערנו, ואין ספק שהם מלמדים גם על התפתחויות עתידיות שעלולות להתרחש. ולכן החוק הזה שמונח בפניכם הוא חלק מארסנל הכלים שאנחנו כנבחרי ציבור צריכים לתת בידיהם של השוטרות והשוטרים, כדי שיהיו להם כל הכלים להתמודד ולהגן על חיי האזרחים. לכן אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לשם הכנה – פה כתוב לי לוועדת החוקה, חוק ומשפט, אינני יודע אם זו הוועדה הנכונה, אבל חברי הכנסת יכריעו. זה הייעוץ המשפטי, מה שנקבע? <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> חשבתי שזה ועדת הפנים – ולהעבירה בהקדם להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר לביטחון פנים חבר הכנסת גלעד ארדן. אנחנו מתחילים בדיון. חברת הכנסת מיכל רוזין. אחריה – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, כבוד השר, צדקה חברתי חברת הכנסת זהבה גלאון, שההצעה הזאת איננה הצעה חדשה. זו הצעה שקיימת במשרד לביטחון פנים שנים רבות, ולא הצלחתם – המשרד לא הצליח להביא אותה לידי חקיקה. יש פה ניצול ציני של המצב הביטחוני הקשה. כולנו חווים את הטראומה היומיומית, את הפחד ברחובות, והכנסת מביאה חוקי פלסטר כדי לנסות ולהרגיע את הציבור, חוקים דרקוניים שמפִרים את האיזון בין דמוקרטיה לביטחון אישי. כולנו רוצים ביטחון אישי, אבל פה בדיוק נכנס האיזון שצריך לשמור עלינו גם כאזרחים ואזרחיות, שלא כל שוטר, בחשד לקיום נשק או סמים, יוכל לגשש את גופנו. לא פעם אני נתקלת בחוויות קשות מאוד – דרך אגב, מימין ומשמאל – של שוטרים שנוגעים בבנים ובנות בעת הפגנות, בעת מעצרים, באופן לא הולם, באופן שאינו ראוי, והצעת החוק הזאת תיתן להם רישיון לעשות את זה לבני-נוער שהם ימצאו בפארקים, בגנים עירוניים, שכונות מצוקה, מקומות בילוי אמרת, יישובים ערביים כמובן, ובסופו של דבר תהיה פה אפליה ברורה בין מי שממוצא אתני מסוים, בעל מראה מסוים, וכמובן בעל חזות ערבית-מזרחית, כהי עור וכדומה. לכן, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק שפוגעת בזכויות האזרח שלנו. ההצעה הזאת היא מוגזמת. זה בדיוק כמו שאתם עכשיו פועלים בכל מיני חקיקות, שלא יפסיקו את אותם מפגעים בודדים, אלא הן רק אולי ייתנו לכם איזה כדור אקמול להגיד לציבור: תראו, אנחנו לא מתעלמים, אנחנו עושים. מה שקרה אתמול, וחייבים לומר זאת, ולצערי הרב – גם הערתי על כך לחברי חבר הכנסת מרגי, שלא נמצא פה כעת, שכמובן ציין את הנרצח, את סמל עמרי לוי ז"ל, אבל הוא שכח לציין גם את הנרצח הנוסף – לא הנהרג, כבוד השר ארדן, הוא לא נהרג במקרה, הוא נרצח – הפטום זרהום, האזרח האריתריאי בן ה-29, שגם נורה על-ידי הקב"ט וגם נעשה בו לינץ' לאחר מכן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> את שומעת את עצמך? <מיכל רוזין (מרצ):> הוא נרצח בדיוק כמו שהשני נרצח, הוא לא נהרג בטעות, ירו בו. ולכן אני חושבת שקודם כול צריך לבדוק את העניין הזה לעומק. אני שמעתי אותך היום; חבל שהאמירה שלך, הנחרצת, הנחרצת, שהאזרחים והאזרחיות לא ייקחו את החוק לידיים, לא נשמעה בשבוע שעבר, שבו נבחרי הציבור כאן בכנסת ובתקשורת, מהאופוזיציה ומהקואליציה, לצערי הרב, קראו לאזרחים לקחת את החוק לידיים, קראו לאנשים להגיב במהירות, לירות, לשאת נשק – אנשים עמדו בתור כדי לקנות אמצעי לחימה, ועם כל הצורך להגן על עצמנו, זה לא מגביר את הביטחון האישי – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> החברים הפלסטינים שלך – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – זה מערער את הביטחון האישי, ובסופו של דבר אנשים ייפגעו, בטווח הארוך, וראינו את זה אתמול. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – השותפים הפלסטינים שלך עושים פה טרור. <מיכל רוזין (מרצ):> אני פניתי היום לשר הביטחון ולשרת המשפטים גם לחקור את העניין לעומק. ראינו גם בתצלומים חייל שבועט בראשו של אותו אריתריאי, ראינו שוטרים, מאבטחים, שעומדים ולא מתערבים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <מיכל רוזין (מרצ):> – – ואני דורשת גם לנהל חקירה בנושא, אבל יותר מכך, להכיר באותו אדם כנפגע פעולות איבה. זה הדבר האחרון המוסרי וההוגן שאנחנו יכולים לעשות. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. לצורך העניין, רשימת הדוברים סגורה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, ואחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, בתקופה האחרונה, ובגלל המצב הביטחוני ששורר באזורנו, הממשלה, ובמיוחד המשרד לביטחון פנים, שוטפים אותנו במבול של הצעות חוק שניסו שנים על גבי שנים, חבר הכנסת חזן, לקדם ולנסות לעגן בחקיקה וכשלו פעם אחר פעם – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> עכשיו אנחנו מצליחים יפה מאוד. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – והפעם מנסים ומנצלים, כמו שאמרה חברתי מיכל רוזין, ניצול ציני ביותר את המצב הביטחוני כדי לקדם את החקיקה הזאת, כגנבים בלילה, ומנסים להביא את זה לחקיקה במהירות, בלי דיון מעמיק בהצעות האלה, בלי לחשוב על תוצאות הצעות החוק האלה. הצעת החוק הזאת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> שאלה, המלומד הפלסטיני, רק שאלה: אתה לא חושב שזה נובע מהעובדה שיש לזה צורך מיידי? עכשווי? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לא צריך, יש חוק שמדבר על חשד סביר של השוטר, של החייל, של המאבטח – אם יש לו חשד במישהו, הוא יכול לחפש עליו ולערוך חיפוש גופני. אבל תראו – ופה אני בא בטענות לכבוד השר שהציג את החוק הזה – חברי עבדאללה אבו מערוף שאל אותי: מה ההבדל? הרי יש אותה הצעת חוק, כתוב "חשד סביר", פה כתוב "חשש סביר", מה ההבדל? זה אותו חוק, מה הם מביאים? חברי אבו מערוף, יש הבדל חשוב מאוד ויסודי מאוד בין המילים חשש סביר לבין המילים חשד סביר. אתם יודעים מה ההבדל? חברי עורך-דין – חבר הכנסת מאיר כהן, ההבדל הוא שכשמדברים על חשש סביר המבחן הוא מבחן סובייקטיבי, של השוטר; כאשר מדברים על חשד סביר, המבחן הוא מבחן אובייקטיבי, של אדם סביר. בתי-המשפט במשך שנים פסלו את הפרקטיקה הזאת של השוטרים שניסו לעשות מבחן סובייקטיבי, ופסלו אותה בפסיקה של בתי-המשפט, ולכן כל השנים, כשהמשרד לביטחון הפנים, אז משרד המשטרה, ניסה לעגן את החשש הסביר, בית-המשפט פסל אותו. אבל עכשיו מביאים את זה כאילו זה שינוי תמים, בגלל המצב – חשש סביר. יש הבדל תהומי בין שני הדברים. ולכן – פה מנסים להטעות אותנו, את חברי הכנסת שאין להם השכלה משפטית. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> עוד דבר – אם באמת, כמו בעניין הזה של המועדונים, חברת הכנסת גלאון, שמנסים שמפקד המשטרה, לזמן מסוים – להגביל את זה לזמן מסוים – בואו תראו בעצמכם שלא מדברים פה על הוראת שעה. לא מדברים פה על הוראת שעה אלא על הוראת חוק קבוע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מצוין, מצוין. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> ואני מפנה בסוף – משפט סיום – העניין הזה הובא במשפט באנגליה, בבריטניה, ניסו לעשות חיפוש ללא כל חשד סביר – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> עוד מעט הם יעברו שם את מה שאנחנו עוברים פה, הם יעשו יותר גרוע. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – ואז הלכו לבית-הדין האירופי לזכויות אדם, ושם זה נפסל, וקבעו שזה פוגע בזכויות, בכבוד האדם ובפרטיות. לכן אני חושב שאת החוק הזה צריך להסיר מסדר-היום. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת סעדי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא מבין מה הבעיה, תסביר לי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת באסל גטאס, ואחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. כן, אדוני. שלוש דקות לרשותך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, השרים, כמובן, אני מצטרף לדעתו של חברי אוסאמה. החשד הופך לחשש, והחשש הופך לתחושת בטן – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הוא מוסלמי, אתה לא. אתה מצטרף גם לזה? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – ותחושת הבטן תלויה במה אכל השוטר או מה מצב רוחו באותו רגע, ואם קיבל טלפון מאשתו שהרגיז אותו. זה פשוט עוד צעד בכיוון של צמצום חירויות הפרט וממש התקפה על זכויות בסיסיות. אבל אני רוצה לנצל את הבמה, במיוחד כשכבוד היושב-ראש לא נתן לי להגיב על דבריו השטחיים, הרדודים, הנבזיים של השר יריב לוין, שיושב כאן, ולהגיד כמה מילים: אני לא רגיל לדבר בכלל על השתייכות דתית, לא שלי ולא של אחרים. אני רואה בזהות הדתית מרכיב באישיותו של הבן-אדם, מהישות האנושית, אחד המרכיבים. גם אם אתה לא דתי וגם אם אתה אתאיסט גמור, המרכיב של הזהות שלך, השייך לדת, נמצא שם, כי אתה התחנכת על זה, וזה במורשת, וזה בשירה וזה במוזיקה, בכל דבר. לבוא לכאן, לעלות על הבמה, שר, ולנצל את הבמה – כל מה שאמר, כל מה שדיבר כאן, בתגובה על הצעת האי-אמון, היה בניגוח אישי שלי בעניין היותי נוצרי. אני, כמובן, אין לי אשליות לגבי יריב לוין, השפל, הרמה הנמוכה שלו ושל חבר מרעיו, אבל אני, בשביל האינטרס הציבורי, אומר לכם: הנוצרים במזרח הם חלק מהאומה הערבית, צלע, חלק מהגזע של מה שנקרא ערביות. זה היה גם לפני האסלאם, ובמיוחד בעידן המודרני. ואני אנצל כל הזדמנות הערב בשביל לחנך אתכם לגבי מה זה נוצרים במזרח. אני אדבר על ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן הערב, אני אדבר על יוסף זידאן, אני אדבר על המנהיגים הדגולים של הלאומיות הערבית הפלסטינית והסורית והלבנונית שהשתייכו לעדה הנוצרית. ואני אתחיל בסיפור קטן, יפה, על פארס בק אל-ח'ורי – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> דווקא את לבנון – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> פארס בק אל ח'ורי – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> דווקא את לבנון אתה מביא כדוגמה? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> תשמע אותי. תשמע. אתה יודע מה? תתייחס אל זה כאל משהו – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> עוד מעט הזמן תם, אז הסיפור – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כן, כן. פארס בק אל-ח'ורי, כשנכנסו הכוחות הצרפתיים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא הפרעתי כדי שלא יהיה לו זמן נוסף, שיעמוד בזמנים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – עמד הגנרל גורו ואמר: באנו לכאן להציל את הנוצרים של סוריה. אז הוא ישר הלך למסגד אל-אומאווי בדמשק, עלה על הדוכן של הנואמים, של האימאם, ואמר לגורו – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – אם אתה באת לכאן להציל את הנוצרים, אז אני הנוצרי, פארס בק אל-ח'ורי, אומר לך: (אומר בערבית: אני מעיד שאין אלוהים מבלעדי אללה ומוחמד הוא שליחו.) <אורן אסף חזן (הליכוד):> תתרגם לנו. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אם את זה אתה לא מכיר, אם אתה לא יודע את זה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת גטאס. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, ואחריו – חבר הכנסת איציק שמולי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני יודע מה זה שיש כרטיס, 90 דולר, כיוון אחד, לסוריה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לעמוד בזמנים, בבקשה. שלוש דקות. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> גברתי, כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק שמולנו – התיקון המוצע הוא תיקון מאוד מסוכן. הוא תיקון שבא להרחיב את סמכויות השוטרים, והוא מרחיב אותן באופן תקדימי, לדעתי תקדימי ביותר. הוא קובע בעצם שהשוטר יכול לעשות חיפוש גם אם אין לו חשד כלשהו כלפי אותו בן-אדם. גם אם אין לו שום חשד. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה חושש שימששו אותך? ממה אתה חושש? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> ואני תוהה אם אותו שוטר – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה אתה דואג? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אם אותו שוטר אמור לעשות חיפוש מבלי שיש חשד ספציפי, אז לפי מה הוא יעשה את החיפוש הזה? אני תוהה, לפי מה הוא יעשה את החיפוש הזה? הרי כולכם יודעים שקורבנות החוק הזה יהיו רק האזרחים הערבים, כי לפי מה הוא יחליט? הוא יחליט לפי החזות של אותו אדם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> התמימים-התמימים, התמימים-התמימים. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אם אין לו חשד ואין לו חשש, לפי מה הוא יחליט על מי הוא יעשה חיפוש? לפי כיסוי הראש שעל אותה אישה? לפי החזות המזרחית, הערבית, של אותו צעיר או של אותו אזרח? יש כאן פגיעה קשה בפרטיותו של האזרח, יש כאן פגיעה בשלמות הגוף שלו; פגיעה כמובן בשוויון; ואנחנו גם יודעים שלחיפוש הזה מתלווה גם השפלה, השפלה מאוד קשה של אותו אזרח קורבן החיפוש. אני רוצה לספר לכם סיפור קצר, שאולי מדגים את הסיכון שקיים בחקיקה כגון זו. אם לא שמעתם על סיפורה של צעירה סטודנטית מאזור אום-אלפחם, ביאן ח'אלד שמה, שפשוט נסעה באוטובוס לאוניברסיטת בן-גוריון, מאום-אלפחם לבאר-שבע, והצעירה הזאת, באמצע כביש 6, הורדה מהאוטובוס, לפי בקשת שני שוטרים, לתחקור של השב"כ, שתחקרו אותה כמה דקות וראו שבעצם אין מה להמשיך בתחקור. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – הכול כל כך פסטורלי מסביב? מספיק. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> האוטובוס המשיך בנסיעה שלו, ואותה צעירה ערבייה הושארה באמצע כביש 6. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא נורא. לא נורא. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> ואני שואל, מה הייתה הסיבה שאותם שוטרים ביקשו לעצור את האוטובוס ולהוריד את אותה סטודנטית ולתשאל אותה? מה הסיבה? הסיבה היחידה היא פשוט שהיא הייתה עם כיסוי ראש וידעו שהיא ערבייה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני חשבתי שאתה דוקטור, שאתה אינטליגנט. מה אתה מיתמם? מה אתה מיתמם? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> זה בדיוק התיוג. זה בדיוק התיוג – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא מבין, מה אתה מיתמם? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – שהחוק הזה רוצה לקדם, וזה בדיוק התיוג. והחיפוש על אזרחים ערבים – בעיקר הצעירים והצעירות יהיו קורבן של אותו חוק. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני רוצה לקוות – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הערבים לא דוקרים פה כל בוקר ולילה? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני רוצה לקוות שבג"ץ, כשזה יגיע אליו – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הערבים לא דוקרים פה כל בוקר ולילה? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – יפסול – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> נגמר לו הזמן, סליחה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני רוצה לקוות – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הם לא דוקרים פה כל בוקר ולילה? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לא נגמר הזמן כי אתה מפריע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תענה לי על השאלה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לא נגמר הזמן כי אתה מפריע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, אני התחלתי לדבר – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני רוצה לקוות שכשהנושא הזה יגיע לבג"ץ, והוא יגיע לבג"ץ, יהיו לנו מספיק שופטים אמיצים כדי שיפסלו את החוק בהיותו בלתי חוקתי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הם יהיו אמיצים מספיק להחמיר את החוק. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת ג'בארין. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תגיד לי, מה התמימות הזאת? <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת איציק שמולי, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אני רוצה להתייחס לדבריה של חברת הכנסת רוזין, שהייתה ראשונת הדוברים. אני כמובן מסכים עם החלק הראשון של הדברים. בסוף, כשהממשלה מגיעה לכאן ומנסה לשים פלסטר על מצב שהוא סופני, אז זה לא רק לתעתע, זה גם לא יעיל וגם לא יפתור את הבעיה. בסוף לכולם ברור שאם כל חטאת היא המדיניות הכושלת של הממשלה בשנים האחרונות. נוצרה פה איזו סיטואציה – וראיתי גם את הריאיון אתך, המרתק, חבר הכנסת פרי – שכאילו אם שקט פה, אז אין סיבה לעשות משא-ומתן, ואם יש בלגן, אז אין פרטנר. וכך אנחנו נכנסים למעגל של דמים, תרתי משמע. אין משהו יותר דינמי מהסטטוס-קוו. המצב הזה פשוט עובד נגדנו. אבל אני חושב שכאשר מגיעה לכאן הממשלה ואומרת – וגם כוחות הביטחון אומרים שחסרים להם הכלים כדי לעצור מפגעים שבאים לרצוח ולפגוע באזרחים תמימים, אז המשמעות של החוק הזה היא לבוא ולתת להם את אותם הכלים. אנחנו חיים במדינת ישראל. כשאנחנו לפעמים מגיעים לשדה תעופה, וכן, אני אומר לכם – זה אומנם קרה לפני שהייתי חבר כנסת, אבל זה קרה גם לי באופן אישי – בדקו אותי פה ושם. וכשאנחנו נכנסים לקניונים, בודקים אותנו. לאזרח בשווייץ או אולי באיטליה או בכל מקום אחר זה יכול להיראות מאוד מאוד מוזר, אבל מה לעשות, המציאות הביטחונית כאן במדינת ישראל היא שונה, ולכן אנחנו לפעמים נדרשים להגיב בצורה אחרת. אני חושב שבעיקר לנוכח המציאות הביטחונית הנוכחית הדבר הזה הוא כמובן מתבקש. כן יש לי שתי הערות להצעת החוק הממשלתית: הראשונה – אני מקווה שזה יקבל ביטוי בוועדה – יש להגביל את החוק הזה ולחוקקו לתקופה מוגבלת, מה שנקרא הוראת שעה. והדבר השני, החוק חייב לדבר על מקרים מאוד מאוד ספציפיים. כאשר חקיקה משתמשת במילה חשש, או חשד, זה – האמירות שנשמעות מצד חברי הכנסת – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – מהרשימה המשותפת ומחברי הכנסת של מרצ הן חששות מוצדקים, ולכן הפתרון בהתמודדות עם אותו חשש הוא פשוט שהחקיקה תפרט, תוך כדי עבודת הוועדה, מה הם המקרים שבהם אמור להתגלע אותו חשש סביר. ומילה אחרונה, גברתי היושבת-ראש. מתיאורך, חברת הכנסת רוזין, היה יכול להשתמע כאילו יש לנו משטרה מלאה בשוטרים שרק מחפשים להסתובב בפארקים ולגעת בבני-נוער. אז אני – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אתה רוצה לשמוע מקרים שאני מטפלת בהם? יש לי מקרים מאוד קשים – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> לא, אני בטוח שפה ושם היו מקרים, אבל זה בוודאי לא משקף את השוטרים הנפלאים שיש לנו. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת ישראל אייכלר – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> שב, שב. מיכל עכשיו תרצה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – ואחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושבת-ראש, כבוד חברי הכנסת, בימים כתיקונם הייתי חושש מאוד מלתת לשוטרים סמכויות נוספות; בפרט במדינה שהיא כל כך משוסעת בדעות והשקפות, כשלא תמיד השוטר נמנה עם אותו ציבור ואותה השקפה של המפגינים, או כל מיני אזרחים, אז הייתי אומר שצריך מאוד להיזהר מלתת להם סמכויות יתר על המידה, יותר מאשר צריך לשמור על הסדר הציבורי. אבל, רבותי, בימים כאלה, כאשר חיים פה 8 מיליון אנשים שחלק גדול מהם מצהירים על מאבק לאומי להכרה שהם הבעלים והם הבעלים – בקיצור, מלחמה; במדינות אחרות זה נקרא מלחמת אזרחים – במצב כזה כן צריך לתת לשוטרים אפשרויות, כל האפשרויות, גם אם זה חשש סביר וגם אם זה חשד סביר – שמעתי את ניתוחו המלומד של חבר הכנסת סעדי, שיש הבדל בין חשד, שהוא מצב אובייקטיבי, לחשש, שהוא מצב סובייקטיבי; בימים כתיקונם הייתי אומר שאתה צודק, אבל בימים אלה, כשאנחנו צריכים לתת לשוטר אפשרות לא להסס אם זה חשד או חשש, כדי למנוע שמישהו יבוא עם סכין וירצח מישהו – אין מנוס, זה המצב שחייבים כן לתת את האפשרות. וזאת ההזדמנות, גברתי היושבת-ראש וחברי הכנסת, לומר לחברת הכנסת מיכל רוזין, ששמעתי אותה קודם: היא דיברה על המקרה הטרגי של הנתין הזר, והיא ידעה את שמו כל כך מפורשות, ואני בטוח שבתוך כמה ימי תקשורת לא יהיה אזרח שלא ידע את שמו, לעומת החייל הנרצח, שמלבד משפחתו, משפחת לוי, אני לא יודע מי יזכור – היא אמרה שהוא נרצח – ונרצח ונרצח – ולמעשה, אם אני יודע שרצח זה נקרא בכוונת תחילה, בפירוש לא הייתה כוונה של אף אחד להרוג את האיש האומלל, המסכן הזה, שכולנו מרחמים עליו ועל משפחתו שהוא נקלע למצב הנורא, כמו אדם שנקלע לאיזו תאונת דרכים או לאיזו מלחמה. להגיד שהוא נרצח על-ידי הקב"ט – והיא כבר מסמנת את השם של הקב"ט, וכולם יודעים איפה הוא גר, כנראה – זה המצב, זאת אווירה שיוצרת רתיעה של אזרחים מלבוא ולפגוע במחבל אמיתי או במישהו שבא עם סכין אמיתית, כי כל אחד יגיד: מה אני צריך צרות? ולא רק אזרח, גם שוטרים לא – יהססו לעשות את זה, וכבר ראינו שהם מהססים לעשות את זה. ולכן, אסור להגיד שהאיש הזה – החייל כן נרצח, והוא לא נרצח, כי החייל, רצו לרצוח אותו כי הוא חייל יהודי, ואותו אף אחד לא רצה לרצוח, אלא מישהו טעה וחשב שהוא מחבל. אז נכון שצריך להרגיע את הציבור ולהגיד לא לירות מהר, ולהיזהר עשר פעמים, אבל מצד שני כן לעודד את האזרחים והחיילים לא לאפשר למחבל שרוצה לרצוח אנשים לעשות את זה, והבעיה שהייתה עד היום, והסיבה שהם באים – הם חשבו שהם יכולים לחזור הביתה. אני עוד זוכר לפני הרבה שנים – הרבה שנים; בשבילי זה מעט שנים, וגם בשביל חבר הכנסת פרי זה מעט שנים – כשיצחק שמיר היה ראש הממשלה פה, והייתה תקופת סכינאות, הוא אמר שכל מי שבא לרצוח עם סכין, אסור שיחזור הביתה בחיים. ואז תקפו אותו, את שמיר, הציגו אותו, רחמנא ליצלן – מה הוא אמר? אם היו עושים אז הדבר הזה, ואם היינו עושים אז – ועובדה שעכשיו ה"חמאס" כבר מתחיל להגיד: לא כדאי לבוא עם סכינים. זה מראה שהאזרחים כן צריכים להיות ערניים, והשוטרים כאן צריכים לא להסס, ויחד עם זאת להיזהר, חס וחלילה, שלא לפגוע באף אדם חף מפשע. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת עיסאווי פריג', ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חברים, אני לא יודע אם לצחוק או לבכות. כשאני רואה את הקצב של החוקים עם היגיון מעוות, אני, חברים, מדבר אתכם – אני, כערבי, לא מודאג מהחוק הזה, הרי הוא קיים בפועל; המישוש קיים, המישוש קיים בכל מקום אצלנו. והחשש נמצא – אם כיסוי ראש, אם שמך מוחמד, אם חזות ערבית – קיים החשש. מה לעשות, קשה להיות ערבי במדינה, אבל אתם מתעקשים להקשות. מתעקשים להקשות. אני שואל את עצמי: הרי שוטר – כשאני מדבר עם החברים לגבי החוק והשלכותיו – צוחקים. אנחנו יושבים וצוחקים. אני אומר, מבזבזים שעות על גבי שעות, משפטנים והכנסת, בשביל להביא לנו הצעת חוק, ולמצוא לה שם מבית היוצר של השר גלעד ארדן: חוק – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני לא יודע מי כתב אותו – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא יודע. – – – חוק המישוש. מישוש. תראה איזה מילה – מישוש. גם מילת סלנג ומילה מאוד – ועד כמה וכמה – פטור מחובת הנחה, בבהילות, משהו דחוף, דחוף, דחוף – אני חייב את החוק הזה. פטור, חשש, מישוש. אבל הדאגה שלי, חברים, לא מהיותי ערבי. הדאגה שלי – שאני רוצה להיות אזרח במדינה מתוקנת, ואתם מתעקשים, מתעקשים, להביא לכאן הצעות חוק כדי לחזק את התחושה שאנחנו נמצאים במדינה לא נורמלית, בחברה לא מתוקנת. והרי אני פונה אליכם, אל חברי היהודים, ואומר לכם: כל חוק שמחוקקים נגדנו – הרי בפועל יש מציאות שהיא א', ויש חוק שהוא כביכול שווה, אבל במציאות יש אפרטהייד חקיקתי, אפרטהייד בהתייחסות, בהפעלת החוק. על-פי הנייר כולם שווים, אבל על-פי המציאות, העשייה, זה שני עולמות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – שהפלסטינים תוקפים פה כל שעה-שעתיים. מה אתה עוצם את העיניים ולא רואה את המציאות? כמעט הצלחת – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> חזן, תשמור על קצת הכבוד שעוד יש לנו כלפיך, עוד מעט – ילך. אני פונה אליכם, חברי היהודים, ואומר לכם: החוק שמחוקקים נגד ערבים, כביכול – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – היום נגד ערבים, אבל הוא יופעל נגדכם, בלי שתרגישו. <יעל גרמן (יש עתיד):> צודק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תבינו, אני מזהיר אתכם. אני לא מתרגש, גם אשתי לא תתרגש, גם החברים לא יתרגשו – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – ממששים אותנו בשדה התעופה, שוטר יוכל לבקש מתי שהוא רוצה תעודת זהות – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – לפי חזות, לפי הכול. אז מה? אין דאגה. אבל תיזהרו, תיזהרו, זה מתחיל אתנו, ואתם תחכו בתור: שמאלנים, תימנים, אתיופים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – והשורה ארוכה. לכן צריך לדחות את – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת פריג'. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה לך, מאז הפעם האחרונה שעמדתי על הדוכן הזה, ביום רביעי, כבר קרו בארץ הזאת לא מעט מקרים קשים, וגם אני רוצה לפתוח בתנחומים למשפחות שאיבדו את יקיריהן ובאיחולי החלמה לפצועים שנמצאים בבתי-חולים ולנפגעים מכל הסוגים. ואני מגנה, כמו חברי, באופן חד-משמעי, את מה שקרה אתמול בבאר-שבע. יש לנו פה ממש שרשרת של פשע שגרר פשע: דקירה, וירי ללא הבחנה שהתגלגל לפשע של לינץ'. ובאמת, דוגמה לאותו מעגל אימה של דם ושנאה, שאנחנו חייבים לצאת ממנו, וחייבים לצאת ממנו בדרך אחרת של יציאה, מאותו מעגל של כיבוש ושנאה לשלום של צדק ועצמאות לשני העמים. אבל בואו נסתכל לרגע על האירוע של אתמול בבאר-שבע, וזה אירוע שצריך ללמוד אותו ולהבין אותו. אין לי שום ספק שמי שהיה שם, בתחנה המרכזית בבאר-שבע, הרגיש הרבה מאוד פחד, פחד אמיתי; ועל הפחד האמיתי הזה צריך להוסיף גם המון הפחדה שקיימת; ועל ההפחדה שקיימת צריך להוסיף גם המון התלהמות שקיימת. ולמרבה הצער, התלהמות שלא מתחילה מדרגי השטח, אלא מתחילה מהדוכן הזה, ומאנשים נכבדים ולובשי עניבות שמדברים כאן בכנסת. אז כשיש לא רק פחד, אלא יש גם הפחדה, ויש גם התלהמות, ויש גם הסתה, יש גם מציאות שבה מוותרים על הכללים. כולם מוותרים על הכללים: המשטרה מוותרת על כללים של פתיחה באש, גם הצבא מוותר על כללים של פתיחה באש, וגם האזרחים מוותרים על כללים של התנהלות והתנהגות. וכשיש אווירה של השתוללות, אנשים מצטרפים להשתוללות הזאת. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, כשאנחנו מבינים שזוהי הבעיה, אנחנו גם יכולים לראות בצורה מאוד ברורה שהחוק הזה הוא לא פתרון, החוק הזה הוא בעצמו חלק מהבעיה, מכיוון שלשוטרים היום יש המון כלים; חשד סביר – שוטר יכול לחפש. אתם יודעים מה זה חשד סביר? חשד סביר זה כלי מאוד מאוד גמיש, הוא קשור לנסיבות העניין. איך אמר פה לפני חבר הכנסת עיסאווי פריג': אזרחים ערבים בישראל כל הזמן נחשדים באופן סביר. זו המציאות, וזו מציאות מקוממת כמובן. מקוממת. אבל תראו את השחיקה שיש: מחשד סביר עברו עכשיו לחשש סביר. ועכשיו, בחוק הזה, בכלל מוותרים אפילו על החשש הסביר. חברי חבר הכנסת ועורך-הדין סעדי, כאשר מפקד מחוז מחליט, אז לא צריך לא חשד סביר ולא חשש סביר, לא צריך כלום, לא צריך שום דבר – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – כדי לחפש על גופו של אדם. ואני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, הוויתור הזה על כללים, הוויתור הזה על נורמות, הוויתור הזה על גבולות, הוויתור הזה על צורת התנהלות – ייצר יותר בעיות; הוא ייצר יותר התלהמות, הוא ייצר אווירה של יותר פחד, הוא ייצר יותר שנאה, הוא ייצר יותר קשיים. ולכן אני מציע לכם, עמיתי חברי הכנסת, פה-אחד להתנגד לחוק הזה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <מאיר כהן (יש עתיד):> טיבי, תברך את גטאס על – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני, אני מבקשת לעמוד בזמנים. מההיכרות הקצרה שלי אתך – זה לא קורה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אחרת תמששי אותי, או מה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה. שלוש דקות. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב – כל ערבי הוא אובייקט למישוש אחרי הצעת החוק הזאת. כל ערבי. לפני יהודים, לפני יהודיות גם. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> ליטוף, ליטוף. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> המישוש הפך להיות כלי האיום האולטימטיבי נגד ערבים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה צריך שימששו אותך, אז מה אתה בוכה? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זה לא מאהבה. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זה מ"חישוש". <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אפשר לפתוח "פינת חישוש", ליטוף. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מ"תחשיש". זה בגלל "תחשיש", לא בגלל אהבה. ולכן, התירוץ הזה של ביטחון, שבו אפשר להכשיר כל דבר – בכלל, ההצעה הזאת, כשעלתה בגלל מועדוני לילה ולא היה לה סיכוי – לא היה לה סיכוי – עכשיו יש סיכוי, כי יש איזה אווירה ביטחונית. ומישהו יכול להגיד: לא, בזמן אווירה ביטחונית, חברי הכנסת, קואליציה ואופוזיציה פה-אחד – חלק מאנשי האופוזיציה מתנגדים. אני רוצה לחזור ולומר, השקפה הומנית היא השקפה שאומרת שלא פוגעים באזרחים, לרבות ילדים. זאת הייתה עמדתי, משנתי, השקפת חיי תמיד. אבל חיי אדם הם חיי אדם של כל אדם. אין מונופול על הכאב, אין ערך חיים של צד אחד קודם לצד האחר. מטבע הדברים, רבותי, חברי, אדם קרוב לעצמו יותר. זה טבעי, אנושי, אבל אי-אפשר לבקש ממני, מג'מאל או מאוסאמה, או מחכים או מעבדאללה, מפני שאנחנו ערבים – אבל אזרחים – להתנכר לכאב של בני העם שלנו שמנהל מאז 67' מאבק לשחרור מעול הכיבוש. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> יש עליות ומורדות, נעשים דברים נכונים, נעשים דברים לא נכונים, טבעו של מאבק, גם באלג'יר נגד הצרפתים, גם בווייטנאם נגד האמריקנים – מאבק לשחרור לאומי לא נולד יש מאין, רבותי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> איזה לאומי, אחמד? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> האבא שלו זה הדיכוי, והאימא שלו זו התקווה. אדם שאין לו עתיד אין לו מה להפסיד. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש בעיה, לכם אין עבר, זו הבעיה העיקרית. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אסור לדחוק עם לפינה ולהשאיר אותו ללא עתיד – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתם, אין לכם עבר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – כי הוא ימות כדי לחיות. אנחנו מקדשים את ערך החיים. אנחנו רוצים שהצעירים שלנו יחיו כדי לבנות את המולדת – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – ערך לחיים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – במקום למות. אני לא רוצה שהבן שלך ייפגע, אבל שלא יפגע; אני לא רוצה שהוא ייהרג, אבל שלא יהרוג. אין מונופול על הכאב. <אורן אסף חזן (הליכוד):> נגמר הזמן. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אבל לאף אחד אין זכות, כשליט, כשלטון זר – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> נגמר הזמן. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – גם לשלול את החיים של פרט, של צעיר, של אישה או של כל בן עם אחר, לרבות העם הפלסטיני, שנמצא תחת כיבוש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הנה עוד אתאיסט. עכשיו תספר לנו למה בורא עולם לא מרשה להעביר את החוק הזה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת אורן חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> עד שהוא בדרך, בדרך, בדרכו – בדרכו של – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני. שלוש דקות שלך. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי כנסת, יש ניסיון אנושי רב-שנים בנושא חקיקה, ויש מסקנה – אחת המסקנות החשובות ביותר, דרך אגב, לעניין החקיקה, הוא אותו עיקרון של Hard cases make bad law, כלומר, במצבים קשים עושים חוקים רעים. וכאן זה מקרה מובהק. אם החוק הזה היה בא לפני חמש שנים – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> הוא בא. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – במצב של שקט – – <קריאות:> הוא בא. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – היה קשה מאוד להעביר אותו. <קריאה:> הוא בא – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> הוא בא ולא עבר. הנה, מזכירים לי. עכשיו באה אווירת ההתלהמות שישנה, ובאווירת החשש והפחד, כשכמובן הפחד, כשהוא משתלט על אדם או על חברה או על חברי כנסת, רמת השכל, איך אומרים, מצטמצמת. שיקול הדעת משתבש לו. כי במצב פחד אדם וחברה נמצאים במצב של סטרס. fight or flight. עכשיו באים אלינו עם חקיקה כזאת, שהיא – אני לא יודע איך לקרוא לה – היא רק תוצאה של התלהמות. באים ואומרים שההבדל הוא אות אחת: במקום חשד יהיה חשש. <יעל גרמן (יש עתיד):> וזה לא נכון, פה זה חשש ופה חשש. אין אפילו השי"ן והדל"ת. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אין חשד. אין חשד. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> לא, לא. בקודם, בקודם. לא, לא, בחוק הקודם. <יעל גרמן (יש עתיד):> גם חשש. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> סליחה, סליחה. בחוק הקודם – – <יעל גרמן (יש עתיד):> גם חשש. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – בחוק הקודם, לא החדש. <קריאה:> עכשיו לא צריך חשד. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> עכשיו לא צריך חשד, זה מה שאני אומר. מספיק חשש. אבל היות שאין חשד שבנוי על-פי התנהגות מסוימת של אדם, על-פי מראה כלשהו של אדם – מראה, כלומר בולטות של משהו שמעורר איזשהו חשד – אין, אז מה יהיה שיקול הדעת? המראה שלו. אבל יש בעיה, שיש מזרחים כאן. מה יעשו עם המזרחים? המשטרה תעביר קורס איך שוטר יבדיל בין מזרחי לבין ערבי – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – בין יהודי מזרחי לבין ערבי. גודל האף, צורת הסנטר, השיער, הצבע – פה יעבירו קורסים של גזענות, כי קשה להבדיל, צריכים לרדת לפרטים הקטנים ביותר. ושוטר שייכשל בהבדלה בין יהודי מזרחי לערבי יפוטר מייד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. תודה לחבר הכנסת זחאלקה. חברת הכנסת זהבה גלאון, ואחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <זהבה גלאון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים במציאות מדממת, פיגועים ונפגעים וטרור ופצועים, והרצח הנורא אתמול בבאר-שבע, והלינץ' בבחור האריתריאי, ומנסים למצוא פתרונות. לעתים אני חושבת שזה כמו פלסטר על גדם. מנסים למצוא פתרונות כדי לתת מענה למצב הביטחוני הקשה. ואנחנו נדרשים היום להתמודד עם עוד אחת מהיוזמות המשטרתיות, או של הקבינט, שנועדו להכבדת יד, ובעצם היוזמה הזו חושפת אוזלת יד וחוסר הבנה בסיסית מה המשמעות של מאבק בטרור גם בימים קשים. אני רוצה להיזקק או לצטט את דבריו של נשיא בית-המשפט העליון לשעבר, השופט אהרן ברק, שאמר משפט מאוד מאוד חשוב בעיני – לא תמיד בית-המשפט עמד במבחן הזה, אבל הדברים האלה צריכים לשמש נר לרגלינו – הוא אמר: גם את המאבק בטרור יש לנהל כשיד אחת קשורה מאחור. ואני חושבת שהדבר הזה נכון במיוחד לגבי הצעת החוק שאנחנו נדרשים להצביע עליה, חוק המישוש. מה מבקש השר לביטחון פנים לעשות עכשיו? הוא לקח הצעת חוק שנדונה בזמנו כדי לתת מענה להתגברות האלימות במועדונים, במועדוני הלילה, הצעירים, השימוש בסכינים; הצעת חוק שבית-המשפט דחה אותה פעם אחר פעם מחשש – אני משתמשת במילה הזו – מחשש לתת שיקול דעת בלתי מוגבל לשוטרים שעושים את עבודתם נאמנה, שצריכים להתמודד עם אלימות ועם חשד לפיגועים. בית-המשפט אמר: אי-אפשר לתת לכל שוטר לפעול רק על-פי שיקול דעתו, ללא קריטריונים ברורים ומוגדרים. "קריטריונים" זה חשד סביר; "חשש" זה פתח גורף לכל שוטר, שעל-פי שיקולים חזותיים, נקרא לזה כך, עשוי לעצור כל אדם שנראה לו בעל חזות מזרחית – אתיופי, ערבי, אריתריאי. הוא לא יעצור איזו בלונדינית שעוברת, או אדם ממוצא פולני. הרי למי הוא יגיע? הוא יגיע למי שעל-פי ראות עיניו עלול להיראות לו מסוכן. תגידו, אנחנו השתגענו? אנחנו נותנים עכשיו שיקול דעת כל כך גורף – באמת במציאות קשה. אי-אפשר לזלזל בעובדה שאנחנו נמצאים במציאות קשה, אבל צריכה להיות איזו תבונה, צריך להיות איזה שיקול דעת גם כשמביאים חקיקה. אני רוצה להגיד לכם שהחוק הזה זה חלק מסט של חוקים שהקבינט מנסה להביא, לא באמת כדי להתמודד עם הטרור והפיגועים, אלא יותר כדי לתת מענה לצורך הפסיכולוגי. אנשים בחרדה – בצדק אנשים בחרדה – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <זהבה גלאון (מרצ):> – – אבל החוק הזה, רק כדי לתת מענה לצורך הפסיכולוגי, ובדרך לפגוע פגיעה כל כך אנושה בזכויות האדם, אין לו מקום. תודה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת זהבה גלאון. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – חבר הכנסת חיים ילין. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. גברתי היושבת-ראש, הצעת החוק הזו היא עוד חוליה בשרשרת שהתחילה לפני שבועיים – אפילו שבוע ימים – התחילה עם ההסתה של ראש הממשלה נגד האזרחים הערבים ונציגיהם פה בכנסת; התחילה עם זה שראש הממשלה פנה לאזרחים ואמר להם: אתם בחזית. ומי שם אותם בחזית? זה רק ראש הממשלה. הקריאה לשאת נשק, הקריאה גם לכאורה להגנה עצמית, שזה אומר לעשות לינץ' בכל מי שאתה חושד בו, וכתוצאה מזה נפגעו גם יהודים. אנחנו יודעים שבקריות גם יהודי נדקר, כי חבר שלו חשד שהוא ערבי. ועובדה, בהרצליה שוטר ירה באזרח יהודי – – <קריאה:> בבת-ים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> סליחה, בבת-ים. – – והרגוֹ. למה? כי הוא נשא סכין. אז כנראה ההוראות לא היו כל כך ברורות. הוא נשא שני סכינים. אבל ההנחיות הן: אתה צריך לירות כדי להרוג. וזה תקדים מאוד מאוד מסוכן. התפקיד של כוחות הביטחון זה לא להיות שופטים בשטח, זה לא בתי-משפט שדה; זה, אם אתה יכול – להסיר את הסכנה. יש בית-משפט שיוכל להכריע מה צריך להיות העונש שלו. הממשלה החליטה שהיא מבטלת את הישות של המדינה ומעבירה את כל הסמכויות לכל אזרח כראות עיניו. אבל בואו נראה על מה אנחנו מדברים. הצעת החוק הזו באה ואומרת: אנחנו הולכים למשש לפי החשד – החשש. אני אומר, אם שוטר ינסה לבצע את החוק הזה עם אשתי או כל אישה ערבייה, הוא ייתקל בתגובה, ובתגובה שלא כדאי לדבר עליה, והוא לא יחכה עד ששוטרת תגיע. אז מה שאנחנו אומרים – בירושלים, ודיברו פעם על עיר מאוחדת – שהיא לא מאוחדת, מעולם לא הייתה מאוחדת וכנראה לא תהיה מאוחדת – עושים היום את כל הקירות האלה ואת החסימות. החוק הזה, אם יתחילו לבצע אותו, יעשה עוד הפרדה בין ערבים ליהודים בתוך-תוכה של מדינת ישראל. אני אומר היום, בכל מקום, במקומות שהשר מנה אותם, מועדונים וקניונים וכל המקומות האלה, הרי היום הכניסה מותרת לאחר הסכמה לבידוק ביטחוני. כשאני נכנס, כשאשתי נכנסת, כשהבן שלי נכנס, אם יש לה תיק – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – אז המאבטח בודק אותו, ועוברים דרך הדלת האלקטרונית כדי לבדוק אם יש משהו חשוד. אז כל החוק הזה בא להמשך הפופוליסטיות של ראש הממשלה והמקהלה שלו שנקראת ממשלה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חאג' יחיא. חבר הכנסת חיים ילין. אחריו – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. <חיים ילין (יש עתיד):> היושבת-ראש, תודה, לפני כשלושה שבועות, פחות או יותר, העליתי פוסט בפייסבוק שהגדיר את המצב במדינת ישראל מצב מלחמתי. באותו רגע חבר הכנסת צחי הנגבי – ועדת חוץ וביטחון – נאדה. המצב, הכול בסדר. מלחמה מול הטרור, כבוד השר. ישב פה השר ישראל כץ – הנחישות שלו להביא נמלים, הנחישות שלו לקפל את הרכבת – הנחישות – זה נחישות. אני לא מדבר אם אני מסכים לכל צעד שהוא עושה – זאת נחישות. הממשלה לא יודעת להילחם מול הנחישות הזאת. אין נחישות להילחם מול הטרור. חד-משמעית. ואז מביאים חוקים. עכשיו אני אספר לכם סיפור. יש חוק – נוהל – הפשטה. נוהל הפשטה זה לא חוק. אנחנו יכולים לעצור כל עזתי, כל מי שמנסה לפגוע במדינת ישראל – להפשיט אותו עד תום. לא צריך חוק בשביל זה. ממתי צריך חוק בשביל לקחת שכונה בירושלים, שנמצאת אולי בסכנה, לעשות לה סגר ולהיכנס לכל בית? אני רוצה לראות מתי – למה צריך חוק לדבר הזה? אבל אני אגיד לכם מה קורה. בנימין נתניהו, אחרי "עמוד ענן" קבע – היה טווח ביטחון של 300 מטר מהגדר, והעזתים לא יכלו להתקרב. אחרי "עמוד ענן" הוא התקפל. אף אחד לא שמע מזה, אף אחד לא ידע מזה. 100 מטר. והיום העזתים על הגדר. ואנחנו צריכים למצוא את הנחישות להילחם בטרור, ומצד שני את הנחישות לשמור על הדבר היקר ביותר – דמוקרטיה. למרות כל מה שאני אמרתי – ואין שום סתירה – אני מתנגד לחוק. בגיל 13 עד 16, כשהסתובבתי בבואנוס-איירס מול המשטר הצבאי, והרמתי ידיים – אני יודע מה זה מישוש. חברים, לא רק מה זה מישוש – מה זה שהם גם דוחפים לך את כל מה שצריך לדחוף. זה לא חוק דמוקרטי, אני אומר לכם את זה עכשיו. וזה לא שייך למה שאמרתי עכשיו, שכל מי שרוצה לפגע בנו צריך לחטוף כדור. אין פה סתירה לוגית בכלל בדבר הזה. ראש הממשלה, אין לו נחישות. הוא מפחד – אני אומר לכם את זה. הוא מפחד להילחם בטרור. והוא גם מפחד מדבר אחד – לקרוא למדינות המתונות לנסות לתת תקווה של הסדר. ואני אומר לכם עוד משהו, שאולי אסור לי להגיד: הוא לא שלח את יאיר לפיד ללונדון. בשום פנים ואופן – שהדוברים לא יעשו את העבודה הזאת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <חיים ילין (יש עתיד):> הוא נסע, יאיר, ללונדון, בדיוק בשביל לנסות להביא איזה מתווה מדיני. הלוואי שכל חברי הכנסת היו עושים את זה. היו נותנים טיפה תקווה. כי מה יצא מזה, כבוד היושבת-ראש? זה מזכיר לי את הבנקאים. מה הבנקאים עושים? נותנים לך מטרייה בקיץ ולוקחים אותה בחורף. זה בדיוק הדיון. כשיש שקט לא מדברים בכלל, וכשיש טרור מביאים את כל החוקים. אני אומר לכם, הנהלים שקיימים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – חוק הטרור – יש כל המוסריות לצבא ההגנה לישראל ולמשטרת ישראל להיות השכפ"ץ של האזרחים, בלי הבדלים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> ולסיכום, יש פה בחוץ שני אנשים מהליכוד – מהממשלה – שתפסו אותי. הם אומרים לי, חיים, מי שייפגע זה אנחנו. השקט יחזור, ואנחנו המזרחים נאכל אותה. ככה הם מרגישים. הם תופסים אותי. ככה הם מרגישים. מי ייפגע פה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> מי שבא עם החולצה "אני תימני, אל תתלהמו בפני" – ייפגע. אני אומר, המלחמה לשמור על הדמוקרטיה, על המוסריות שלנו, תחת המלחמה – תחת המלחמה – כי זאת הגדרה שבה אנחנו נמצאים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> – – החיילים שלנו הם מוסריים, ויודעים לשמור על המוסר. גם המשטרה יודעת לעשות את זה. גם אנחנו צריכים להיות מוסריים. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, ואחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, טוב עשה חברי עורך-הדין אוסאמה שהסביר מעל במה זו את המשמעות של ההבדל בין חשד לחשש בהסכמתנו. לא במקרה העלינו את שתי המילים האלה. השר באמת לא העז לדבר כאן על זה. כאן המהות שפוגעת בערכים הדמוקרטיים בכלל, המוסריים, פוגעת בכבוד האדם וחירותו, וכאן קבור הכלב. החוק הזה מתאים רק למשטרים מיליטריסטיים שהידרדרו למשטרים פאשיסטיים. כך זה מתחיל. החוק הזה הוא סכנה לדמוקרטיה. אתמול שמענו כמה ראיונות אפילו של קציני משטרה בדימוס, שאמרו: החוק הזה בעייתי מאוד, לא דמוקרטי ולא מוסרי. במיוחד בצל האווירה השוררת, אווירת האימה וההסתה שנמצאת – וכולנו מבינים ומודעים למה שמתרחש בזמן האחרון. בדיוק המחטף הזה, שהחוק בא, הוא לא דמוקרטי, לא מוסרי, והוא סכנה לכל ערכי הדמוקרטיה וסכנה לחברה. זה כדור שלג שיתגלגל, והוא מסוכן מאוד, ואז יבוא יום שניזכר באמירתו של הכומר שאמר (אומר בערבית: נאכלתי ביום שבו נאכל השור הלבן,) שהוא לא מצא מי שיגן עליו, באחד מהמשטרים הרצחניים שאני לא רוצה להזכיר אותם כאן. <יעל גרמן (יש עתיד):> הכומר נימַלר. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כן. לכן – הסכנה הזאת, אנחנו לא רחוקים ממנה. לשמור על ערכי הדמוקרטיה, במיוחד במצבים האלה, זאת חובתו של כל אחד, והסכנה תהיה לכל האזרחים, גם לערבים וגם ליהודים, יחד. ואז נתחרט על חקיקה כזאת, שהיא בושה וחרפה לבית-המחוקקים הזה. מה עוד, בלי שום קשר לחקיקה, החוק לא מגביל בזמן ולא הוראת שעה. החוק הזה צריך להיות פסול. לא לכבוד בית-המחוקקים שהחוק הזה יהיה ויירשם בספר החוקים של מדינת ישראל. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושבת-ראש, חברי כנסת וחברות כנסת נכבדים, בעצם עוד חוק. על מה אנחנו מדברים? כבר מתחילת הקדנציה הזאת אף אחד לא הסביר לי את רצף החוקים האלה, שמביאים אותם מתוך בהלה כזאת, ואנחנו אמורים להיות גם כן במצב של בהלה כדי להעביר את כל החוקים האלה, בלי להעלות בראש שלנו שיש לנו זכות לעצור לרגע ולחשוב על ההשלכות הדרמטיות והקשות שחוקים כאלה יכולים להביא ויכולים לפגוע באופן הכי קשה במה שנשאר מיסודות הדמוקרטיה. החוק הזה, שנותן למשטרה בעצם לבצע עבירות שפוגעות גם בכבודו של אדם וגם בחירותו של בן-אדם, וגם ביכולתו להרגיש בטוח כאשר הוא נמצא במרחב הציבורי – ותאמינו לי, אני יודעת שחלק גדול מאתנו רק רואה היום משטרה מרחוק, הוא כבר מקבל פיק ברכיים, והלב דופק במהירות, כי אנחנו יודעים טוב מאוד שהמשטרה לא צריכה אפילו את החוק הזה כדי לעשות מה שהיא עושה. המשטרה היום יורה בבני-אדם "מתוך חשש" – אפילו לא חשד; חשש. אז למה צריך להביא חוק כזה? ולמה צריך להביא אותו עכשיו, כאשר יש אפשרות לבצע את מה שהחוק הזה קורא לו, כמו שנאמר פה לפני, בלי החוק הזה? גם אם הימים הם קשים ביותר – ונעבור אותם, אפילו מבחינת גל האלימות הזה, אפילו מבחינת גל האלימות הזה, שאנחנו רואים, אפילו אם לא יהיה הפתרון האמיתי לאלימות הזאת, הפתרון שאני מאמינה שהוא הדבר היחידי; לא כל החוקים האלה ולא כל ההחלטות הדרקוניות האלה, אלא לעצור לרגע, לפנות שמאלה ולהתחיל משא-ומתן אמיתי לכיוון שלום. זה מה שאנחנו צריכים, ולא עוד חוק ועוד חוק, שכאשר הכול ישקע, אנחנו נישאר עם החוקים האלה, ואנחנו נישאר עם הלגיטימציה לאובדן כבוד האדם בשם הביטחון. אני חושבת שהגיע הזמן להפסיק להפחיד, גם אותנו כחברי כנסת – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – וגם את הציבור הכללי, בצורה שכל המטרה שלה בעצם לקדם עוד חוקים אנטי-דמוקרטיים, פוגעים בבני-אדם, פוגעים בזכויות האזרח. הביטחון היחידי שהחוקים האלה נותנים זה הביטחון לממשלה הזאת – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – מלגשת לדבר שהיא הכי מבוהלת ממנו, השלום האמיתי והפסקת הכיבוש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חברת הכנסת תמר זנדברג, ואחריה – חברת הכנסת יעל גרמן. <תמר זנדברג (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברות וחברים, יש לי הפתעה בשבילכן ובשבילכם: החוק הזה, שזכה לשם שאולי הולם אותו, כי הוא פשוט שם מגוחך, חוק המישוש, בכלל לא בא להתמודד עם טרור. החוק הזה נולד לפני כמה שנים בניסיון בכלל להתמודד עם מצב אחר – זו הייתה תופעת האלימות במועדונים. ישבו טובי המוחות על המדוכה וחשבו, מה נעשה עכשיו על מנת להחזיר את החוק הזה, שמאפשר סמכויות חיפוש רחבות ונרחבות יותר על גופו של אדם, תוך אותה חדירה לפרטיות, תוך אותה הפרת זכויות שדיברו עליה קודם? איך נקדם אותה? כי לא הצלחנו עד עכשיו. והנה, באופן – אני חייבת להגיד שאם הוא לא היה כואב הוא היה ציני – הגיע מצב של אלימות, הגיע גל טרור, והוא נמצא כמלבוש הנוכחי בשביל לעקם עוד קצת את האיזון בין הפעלת האלימות הממוסדת על-ידי כוחות החקירה, המשטרה והביטחון, ובין זכויות האדם, הזכות לפרטיות, הזכות לחופש מאותו חיפוש פולשני ופוגעני. הרי כבר היום יש למשטרה סמכות חיפוש די רחבה. מה שמעניק לה את סמכות החיפוש הדי-רחבה הזו מסתתר תחת הביטוי, שהוא אולי די אמורפי, "חשד סביר". מה מעורר את אותו חשד סביר? באיזה מצב יש אותו? אנחנו רואים שלפעמים בזמנים כאלה היד אולי קלה מדי על ההדק, גורמת לתוצאות לפעמים רצחניות, לפעמים חמורות ופוגעניות מאוד. במה אנחנו חושבות או חושבים שהקלה נוספת של היפטרות מאותו חשד סביר, של הסטתו הצדה כאילו הוא היה איזה מטרד ולא לב-לבו של מה שמבדיל בין כוחות ביטחון וכוחות אכיפה וכוחות שיטור ומשטרה לבין סתם אלימות שרירותית? בין שני הערכים האלה עומד אותו "חשד סביר" עמום. הוא כרגע עומד ומגן עלינו. הוא המגן האחרון בפני התדרדרות להפעלת אלימות שרירותית על-ידי אנשים שהסמכות הזו ניתנה להם. אני, יחד עם הרבה מחברי ששמעתי כאן מהאופוזיציה, אנחנו מזהירים: בואו לא נידרדר לשם. בואו לא ננצל את ההזדמנות הזו, ובחסות הפחד והייאוש והאימה שהרבה מהאזרחים והאזרחיות בישראל חשים כרגע, נדרדר את הסמכויות שנתונות לכוחות הביטחון למקומות מסוכנים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <תמר זנדברג (מרצ):> – – למקומות שמועדים לפרופיילינג, למקומות שמועדים לחיפוש על-בסיס סטריאוטיפים, על-בסיס איזשהו – גם ככה החשד הסביר, אותו מושג שתיארתי כרגע, מועד לזה. אבל בואו לא נפרוץ כל רסן וכל גבול; בואו נשמור גם על הפעלת הביטחון בגבולות הדמוקרטיה. אפשר לעשות את זה וצריך לעשות את זה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חברת הכנסת יעל גרמן, ואחריה – חבר הכנסת אורן חזן. <יעל גרמן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברותי חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת, אתם יודעים, מדובר כאן – דיברו כאן כל הדוברים על חשד ועל חשש. אז תרשו לי לקרוא את לשון החוק, ותבינו שלא צריך חשד ולא צריך חשש. כך אומר החוק: "לשם שמירה על ביטחון הציבור ומניעת עבירות אלימות, רשאי שוטר" – לא כתוב "כשיש חשש" ולא כתוב "כשיש חשד" – "רשאי שוטר לערוך חיפוש על גופו של אדם המצוי בעסק מסוג העסקים המנויים בתוספת השנייה" – ואני מייד אגיע לכך. זאת אומרת, כל שוטר, אם הוא רוצה לשמור על ביטחון הציבור, והוא יכול לקבוע מה עלול לא לסכן את ביטחון הציבור, יכול לקבוע שהוא עורך חיפוש על גופה של בתך, על גופה של בתי, על גופו של הבן של יענקל'ה ועל גופם של כל הילדים שלנו. זה מה שאנחנו רוצים? אנחנו רוצים שכל שוטר, בגלל כל סיבה או חשש או מצב-רוח – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> את לא סומכת על המשטרה? את לא סומכת על השוטרים? <יעל גרמן (יש עתיד):> לא. לא. אני סומכת עליהם עד מאוד, אני לא סומכת עליהם במישוש ובחישוש. לא. אני לא רוצה ששוטר ימשש את בתי רק מפני שהוא החליט שיש סכנה לביטחון הציבור. זאת לא סיבה מספקת. אני רוצה לומר לכם, חברי הכנסת הערבים, אתם משלים את עצמכם אם אתם חשובים שזה נגדכם. מה פתאום? אנחנו כולנו צריכים לדעת שהחוק הזה מיועד – בתוספת השנייה, מה כתוב? מה הם המקומות שבהם אפשר יהיה לומר שיש חשש לשלום הציבור? מועדון, פאב, דיסקוטק, עסק אחר מסוג זה שנועד לבילוי, מקום שבו נערכים משחקים, משחקי ביליארד, קלפים; מקום שבו מתקיים אירוע ספורט, כהגדרתו בחוק. אלה המקומות שבהם כל שוטר, אם יחשוב שיש חשש לביטחון הציבור – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> לא. רק לשם שמירה על ביטחון הציבור – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> את יודעת למה הכוונה בחוק. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – יבוא וימשש על גופם של הילדים שלנו? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אף אחד לא צריך את החוק הזה כדי למשש. <יעל גרמן (יש עתיד):> חברים יקרים – – <קריאה:> המורה גרמן, תוציאי אותו. <יעל גרמן (יש עתיד):> התלמיד אורן חזן מתבקש לשמור על השקט. – – אני רוצה לומר לכם – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> גרמן, אני רוצה להבין, את גם מורה וגם סטנד-אפיסטית? <יעל גרמן (יש עתיד):> די, מה, אין לי כבר מרות כלפיך, אורן? אין מרות? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת חזן, אני מבקשת לא להפריע. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני רוצה לומר לכם, יש היום בחוק כל הסמכות לכל שוטר לבצע חיפוש במידה שהוא חושב שבאמת יש חשד לביצוע עבירה – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – או אפילו – לשלום הציבור. החוק הזה, לא רק שהוא מיותר, כי יש היום אמצעים מספיקים, הוא גם מסוכן. הוא מסוכן לדמוקרטיה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <יעל גרמן (יש עתיד):> הוא גם מסוכן לשלום הציבור, וודאי שהוא מסוכן לזכויות הפרט שלנו ולגוף של כל אחד ואחד מאתנו ולגוף של הילדים שלנו. אנחנו לא צריכים לתת את הגוף של הילדים שלנו הפקר לכל שוטר שיחשוב שזה מה שהוא רוצה לעשות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת אורן חזן, עכשיו שלוש דקות שלך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, חברותי, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, המורה גרמן – שאם היא הייתה צועקת על הפלסטינים כמו שהיא פעם צעקה עלי, כנראה כבר היה שקט. לפני שאני נוגע בעניין עצמו, בחוק – עומד פה אחמד טיבי ומספר רבות על כך שאין להם עתיד. יש רק בעיה אחת: אין להם עבר. אם אין להם עבר, איך יהיה להם עתיד? כבר נאמר: עם שאינו יודע את עברו, עתידו לוט בערפל. פה אין ערפל, אין עתיד. אנחנו עשינו לכם טובה אז, אנחנו עושים לכם טובה היום, אנחנו נמשיך לעשות לכם טובה, וכל עוד אתם תדעו לחיות בשלום לצדנו, ניתן לכם את הזכות להיות כאן. מעבר לזה, אתם יודעים מה. עכשיו בואו ניגע בחוק עצמו. אני שומע את חברות הכנסת ממרצ, שכל כך חוששות, כאילו שוטרים הולכים להתרוצץ ברחובות ולמשש אנשים; שומע פה את חברי הכנסת הערבים בכזאת תמימות, פה פעור ועיניים פקוחות, כאילו, אוי, אותם פלסטינים מסכנים שרק הולכים ברחוב, נהנים מריח הפריחה, מהארזים, מהשלכת שמגיעה. אוי, אותם פלסטינים – הלו, מדובר בטרוריסטים, חברים. עומד פה אוסאמה סעדי, שאני עוד מתלבט אם הוא ראוי להיקרא חבר הכנסת סעדי או רק סעדי, ואומר דברי טעם. על פניו, דבריו של אוסאמה סעדי הם דברי טעם. כן, הם דברי טעם אם היינו גרים בשבדיה, חברים, בשבדיה. במציאות שבה – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> בוא, אם תתנהג יפה, ואני חושב שאתה יושב פה מספיק זמן בבית הזה כדי לדעת איך מתנהגים יפה, אולי אני אתן לך לשאול אותי שאלה. תראה, במציאות שבה יושב מחבל פלסטיני ערבי – הרי אתם זוכרים, אני סיפרתי לכם שלא מזמן הייתי באזרבייג'ן ואירחו אותי במסגד. אמרתי: איך יכול להיות שמכניסים אותי למסגד, מברכים אותי, מברכים את עם ישראל? אני בא ואומר: אדוני האימאם, אני מחכה ליום שנצעד יחדיו ברחובות ירושלים. אני אעלה להר-הבית שלנו, המקום הקדוש ליהודים, ואתה תתפלל באל-אקצא. והוא אומר: אמן. אני אומר לו: אדוני האימאם, איך יכול להיות שככה אתה מברך אותי, סגן יושב-ראש כנסת ישראל, יהודי, ציוני? הוא אומר לי: זה כי אנחנו מוסלמים, אנחנו לא ערבים. כי אנחנו מוסלמים, אנחנו לא ערבים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> יש קזינו שם? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדון גטאס, אני רוצה להגיד לך, אני בניגוד אליך לא מהמר על ארץ-ישראל ועל עם ישראל. אתם משחקים ברולטה פלסטינית יום-יום שעה-שעה בדם שלנו; אנחנו לא ניתן לזה יד. החוק הזה הוא חוק נחוץ, הוא חוק חשוב, הוא חוק שיפסיק את הפחד, את ההפחדה, וגם יחזיר את תחושת הביטחון. במילה אחת, אם יש מישהו בבית הזה, כולל חברתי זהבה גלאון, שהקשבתי לדבריה, באמת, איך אומרים? הקשבתי והייתי קשוב. אבל יחד עם זאת, אי-אפשר להתעלם, זהבה, ממציאות שבה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ברשותך. אי-אפשר להתעלם ממציאות שבה יושב אותו פלסטיני מחבל ליד שער שכם, מחייך, מגחך, כאילו הכול יפה, הכול פסטורלי, ובאותה נשימה, בלי לחשוב פעמיים, שולף סכין ותוקע אותו עמוק בצוואר של ידידנו השוטר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אי-אפשר להתעלם מהמציאות הזאת. משפט אחד אחרון, ברשותך, גברתי היושבת-ראש. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הוא עבר את הזמן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> איציק שמולי, מה, היית חייב שיזכירו את השם שלך? <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת חזן, זמנך תם כבר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מפריעים לי, אני אסיים. משפט אחד אחרון. אנחנו נעביר את החוק הזה ונעביר עוד חוקים רבים שימנעו מכם, המחבלים בתהליך השלום, המובילים בטרור ובהסתה, מכם ומחבריכם, להמשיך לפגוע ולפגע. בעזרת ראש הממשלה הנחוש ויתר שרי הממשלה נשיב את תחושת הביטחון והביטחון לאזרחי מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת אורן חזן. יסכם את הדיון השר המקשר יריב לוין. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, אני מוכרח לומר שאני מסכים עם חלק מהדברים שאמרו כאן דוברי האופוזיציה. בעיקר אני חייב לומר שנגעו ללבי הדברים שאמר כאן חבר הכנסת ילין, שדיבר – אני אומר באמת, חבר הכנסת ילין, נדמה לי, אמר כאן דברים שראויים להישמע, והם נאמרים באמת מנהמת לב ומניסיון אישי. אני חושב שמי שחווה משטר דיקטטורי בימים אפלים, כפי שאתה חווית בעבר, אני מניח שהרגישות שלו, ובצדק, גבוהה. וראוי שגם האזהרות שלו תישמענה. אני אומר בגילוי לב, זה לא תענוג, לא שמחה ולא אושר גדול להביא חוק כזה למליאת הכנסת. הלוואי שהיינו חיים במציאות אחרת, שדברים מהסוג הזה לא היו נדרשים ולא היינו צריכים אותם. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני כן מסכים, חברת הכנסת רוזין, שגם כאשר אין ברירה, צריך להיות זהירים ולנסות לעשות את המקסימום האפשרי כדי – במקרה הזה לעשות את המינימום הדרוש ולא מעבר לזה. אבל אני חושב שכולנו מבינים שאנחנו נמצאים באיזו מציאות של אין ברירה. אנחנו נמצאים באיזו מציאות שבה צריך לתת לכוחות הביטחון יותר כלים מכפי שיש עד היום. אתם יודעים, יש אנשים שרואים צל הרים כהרים. הם רואים כמה בטונדות שמציבים באיזה רחוב בירושלים כדי לשפר את המיגון של העוברים בכביש משום חלוקת העיר, דבר שבעיני הוא מופרך מיסודו. גם בחוק הזה ההסדר הזה הוא לאו דווקא ההסדר הטוב ביותר שהיינו רוצים לעשות, והוא לא הדבר הנעים ביותר לבצע, אבל הוא גם לא סוף העולם. הוא גם לא כזה נורא ולא כזה בעייתי, בהינתן המצב שאנחנו נמצאים בו. אגב, אני חושב שגם בדיסקוטקים יש בעיה קשה, ואני אזכיר לכם דיונים רבים שהיו כאן במליאה סביב אירועים מאוד קשים שהתרחשו במקומות האלה. אני חושב שמה שנכון לגבי אותן בטונדות בירושלים נכון גם כאן. צריך לתת כלים יותר טובים ויותר אפקטיביים בידי כוחות הביטחון כדי להתמודד גם עם גל הטרור הנוכחי וגם עם בעיות אחרות שיש לנו, כמו האלימות בדיסקוטקים ובמקומות אחרים. אני מוכרח לומר שאני כן סומך על הכנסת ועל חברי הכנסת, שכאשר ידונו בחוק הזה בוועדה להכנה לקריאה שנייה ושלישית, באמת יוודאו ויעברו על כל תג ופסיק ויגיעו לתוצאה סופית שתיתן את הכלי הדרוש למשטרה מצד אחד, ותעשה את זה באופן המינימלי ביותר על מנת באמת לתת רק את מה שצריך ולא מעבר לכך. אין לי שום ספק שאם הכנסת תעשה – והיא אכן תעשה – את עבודתה כפי שצריך, אנחנו נקבל לקריאה השנייה והשלישית חוק מאוזן שבסך הכול ייתן כלי חשוב באופן מידתי כדי להתמודד גם עם הבעיה הזאת וגם עם בעיות אחרות לא פחות חמורות, כמו הנושא של האלימות במועדונים. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לכבוד השר. אנחנו עוברים להצבעה. רבותי, נא לחזור למקומות. ההצבעה היא אלקטרונית. מי בעד? מי נגד? ההצבעה הופעלה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 נגד – 21 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון מס' 5) (סמכות חיפוש לשוטר לשם מניעת אלימות), התשע"ו–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 39 בעד, 21 נגד, אחד נמנע. הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון מס' 5) עברה בקריאה ראשונה ועוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> הודעה למזכירות הכנסת – בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק להפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 15), התשע"ו–2015, שהחזירה ועדת הכספים. החלטות ועדת הכספים, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> הודעה של ועדת הכנסת. חבר הכנסת אברהם נגוסה, בשם ועדת הכנסת. <אברהם נגוסה (בשם ועדת הכנסת):> הודעה מוועדת הכנסת. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אבקש להודיע בזאת על חילופי אישים מטעם סיעת הליכוד בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות – במקום חברת הכנסת ענת ברקו תכהן חברת הכנסת מירב בן ארי. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <אברהם נגוסה (בשם ועדת הכנסת):> הודעה שנייה: ועדת הכנסת קבעה כי ועדת הכלכלה תדון בהצעת חוק נתוני אשראי, התשע"ו–2015, מ/954, לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, אדוני. <הצעת חוק דין משמעתי במשטרת ישראל ובשירות בתי-הסוהר (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/957); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק דין משמעתי במשטרת ישראל ובשירות בתי-הסוהר (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015. יציג את הצעת החוק השר המקשר יריב לוין. בבקשה, כבוד השר. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אדוני היושב-ראש הנכנס, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, נוכח הנסיבות ועומס העבודה של השר לביטחון הפנים, אני אציג את הצעת החוק הזאת לבקשתו, בשמו, כדלקמן. בשנת 2006 נחקק חוק המשטרה, התשס"ו–2006, ונקבעו בו הסדרים הנוגעים לדין המשמעתי. בעקבות כך תוקנה פקודת בתי-הסוהר, התשל"ב–1971, בשנת 2008, באופן שעודכנו בה הסדרי הדין המשמעתי בהתאם לחוק המשטרה. בתקופה שעברה מאז חקיקת חוק המשטרה ותיקון פקודת בתי-הסוהר עלה הצורך לקבוע תיקונים נוספים, ובהם התיקונים המובאים בהצעת חוק זו. להלן עיקרי התיקונים שאנחנו מבקשים לבצע בהצעת החוק שבפנינו: א. מוצע לתקן את חוק המשטרה ואת פקודת בתי-הסוהר כך שבעבירות הטרדה מינית בית-הדין למשמעת יהיה רשאי לחייב את מי שהורשע בעבירה זו בתשלום פיצויים לא רק בשל גרימת נזק לרכוש או לגוף שנגרם במישרין למתלוננת או למתלונן עקב העבירה שבוצעה כלפי מי מהם, אלא אף בשל גרימת עוגמת נפש, וזאת גם ללא הוכחת נזק. בעבירות הטרדה מינית נקודת המוצא היא כי לא פעם הנפגעים סובלים מעוגמת נפש גם במקרים שבהם לא התלוותה למעשה העבירה פגיעה פיזית בגוף או ברכוש. כמו כן, בשל הרגישות הייחודית הקיימת אצל נפגעי עבירות אלו, קיים לא פעם קושי ממשי בקבלת עדות הנפגעים ושיתוף פעולה מצדם אף במסגרת ההליכים המתנהלים נגד נאשמים בבית-הדין למשמעת. הבנה לקיומה של רגישות ייחודית זו מוצאת ביטוי בסעיף 6(ב) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח–1998, ולפיו: "בית-המשפט רשאי לפסוק בשל הטרדה מינית או בשל התנכלות פיצוי שלא יעלה על סך 50,000 שקלים, ללא הוכחת נזק" – חברי הכנסת, מי שרוצה להבין יש לו שתי אופציות: האחת – להקשיב; השנייה – אני אחלק לו עותק בסוף, הוא יוכל לקרוא. ב. תיקון עבירת הטרדה מינית בתוספות לחוק המשטרה ולפקודת בתי-הסוהר – זהו התיקון השני שאנחנו מבקשים לבצע, כך שתורחב לכל מקרה שהשוטר או הסוהר ביצעו עבירה כזו בקשר לתפקידם, ולא רק בעת מילוי תפקידם, וכן, שעבירה זו לא תצטמצם לביצועה דווקא כלפי שוטר או סוהר אחר, אלא אף כלפי מתנדבים, משרתים ומועסקים אחרים בגופים אלה, או כלפי אזרחים. ג. קביעת חובה למינוי נציג ציבור במותב בית-הדין למשמעת הדן בעבירת הטרדה מינית שנעברה כלפי מי שאינם שוטרים או סוהרים. ד. הוספת עבירות משמעת נוספות לתוספות הקיימות בחוק המשטרה ובפקודת בתי-הסוהר, ובהן: 1. ניסיון לביצוע עבירות משמעת – באותן עבירות שעבירת ניסיון רלוונטית לגביהן, קרי, גם ניסיון לבצע עבירה כזו ייחשב לעבירה; 2. עבירת מסירת דיווחים כוזבים; 3. עבירת ביצוע פעולה תוך ניגוד עניינים; 4. עבירות תעבורה. ה. מתן אפשרות לגזור עונשים על-תנאי – גם במקרים של עונשי ריתוק או הורדה בדרגה, נוסף על עונש המחבוש על-תנאי הקיים כיום בחוק ובפקודה. ו. מתן אפשרות למנות קציני משטרה שהם מתמחים טרם הסמכתם כעורכי-דין לתובעים בבית-הדין למשמעת – בדומה למתמחים כאלה המוסמכים כיום לשמש תובעים משטרתיים, בשל העומס המוטל על המשטרה בעניין זה. ז. קביעת חובה כי נשיא בית-הדין לערעורים יהיה עורך-דין, בדומה לחובה הקיימת לגבי נשיא בית-הדין למשמעת; ח. קביעת חובה למנות נציג ציבור במותב בית-הדין לערעורים במקביל למקרים שבהם חובה זו קיימת במותב בית-הדין למשמעת. ט. מתן אפשרות להגיש ערעור לבית-המשפט המחוזי על פסק-דין של בית-הדין לערעורים במקום שמדובר בו בשאלה משפטית בעלת חשיבות, קשיות – הייתי אומר קושי – או חידוש, תוך יצירת הסדר מאוזן המבוסס על הסדרים הקיימים בנושא הן בחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג–1963, והן בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו–1955, המבקש להבטיח מחד גיסא יעילות שיפוטית וגמישות נצרכת, ומאידך גיסא מענה ההולם את ייחודיותם של גופי המשטרה והשב"ס כגופים הייררכיים. י. עיגון בחקיקה ראשית של הסמכות לבטל פסק-דין של דן יחיד, כולו או חלקו, וכן להורות על דיון חוזר בהחלטות של דן יחיד המתקבלות בנסיבות האמורות בנהלים אלו, סמכות המוקנית כיום לראש מחלקת המשמעת במשטרה, או ליועץ המשפטי, או לראש ענף המשמעת בשירות בתי-הסוהר, בהתאם לנהלים הפנימיים הקבועים בגופים אלו, ונוסף על כך, הענקת הסמכות לפצות נידונים שנפגעו מפסק של דן יחיד, לראש אגף משאבי אנוש במשטרה או לראש מינהל משאבי אנוש בשב"ס. י"א. קביעה כי אי-זכאות לשכר בימי היעדרות תחול לא רק לגבי שוטר או סוהר שהורשע בעבירת משמעת של היעדרות מתפקיד בלא הצדק סביר, אלא אף לגבי שוטר או סוהר שהורשע בעבירת משמעת נוספת, אחרת, של היעדרות מן השירות בכוונה שלא לשוב אליו. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה בישיבתה ביום 19 ביולי 2015 לאשר מחדש את הצעת החוק ולתמוך בה. לאור האמור, אני מבקש לאשר את החוק המוצע בקריאה ראשונה, כדי שאחר כך יהיה אפשר להעבירו, כפי שבעיני נכון לעשות, לוועדת הפנים של הכנסת לשם הכנתו לקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשר המקשר חבר הכנסת יריב לוין. ראשון הדוברים בחוק הזה – חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. אנחנו נשתדל להקפיד על הזמנים היום, אז – שלוש דקות לרשות אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אני אפילו לא אנצל את שלוש הדקות. רוב התיקונים שהביא השר לוין בשם השר לביטחון פנים הם תיקונים חיוביים. בסך הכול אנחנו מצטרפים לדרישה הציבורית ולרצון הציבורי לשפר את התמודדותה של המשטרה עם נושא ההטרדות המיניות. זה דבר חשוב, זה דבר ראוי, ולכן אנחנו נתמוך בחוק הזה. אני ציפיתי שיהיה כאן השר לביטחון פנים, כי חשבתי שהנושא הוא רחב יותר. ההתמודדות עם בעיות משמעתיות והפרות ופגיעות מצד אנשי משטרה, קציני משטרה, מחייבת אותנו להתייחסות רוחבית ואחרת, לא רק במובן של התיקונים שמוצעים בחוק הזה, אבל כיוון שהשר לביטחון פנים איננו נמצא כאן, אני לא מוצא מקום לנהל את הדיאלוג הזה כרגע כאן ואני אוותר על יתרת זמני. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – חברת הכנסת רויטל סויד, אם היא תהיה כאן. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני דווקא אמשיך לדבר על החוק, חוק המישוש, מה שנקרא. ואני אדבר על המשטרה, כי המשטרה תוכל לעשות את המישוש שלה עם כל מי שתחפוץ לה, ועם מי שתראה לנכון לעשות את זה, כי זה החשש – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> במרפסת שם, של הקואליציה, אנחנו נשמח אם יהיה קצת פחות רעש. תודה. סליחה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אבל בוא נסתכל על המשטרה. רק בחודשים ובשנים האחרונים ראינו כמה מצמרת המשטרה נחשדו ונחקרו, ואפילו הוענשו בצורה זו או אחרת על ההטרדות המיניות. אז המישוש הזה כנראה – יכול להיות שוטר שיש לו בעיות נפשיות אולי, או סוטה, או לא יודע איך אפשר לקרוא לו, יראה מישהי צעירה שתמצא חן בעיניו, אז יהיה לו חשש לפי החוק הזה, והוא יעשה מה שהוא רוצה. ואז הוא עדיין במסגרת החוק. היא לא תתלונן כי יש לו חשש. זה – 1. 2. החשש, זה מתחיל להיות סובייקטיבי. כל מי שירצה יגיד שיש לו חשש; ואני אתן דוגמה: בחג בסוף החודש שעבר, חג הקורבן, קבוצה של ילדים באו באוטובוסים מהנגב והגיעו לטול-כרם, כי שם יש מקום של משחקים לילדים, כמו לונה-פארק. חייל שעומד במחסום בכניסה לטול-כרם מצד ניצני-עוז – האוטובוסים יצאו ממחלף ניצני-עוז כדי להיכנס לטול-כרם – אמר להם: אין לכם רשות להיכנס ואלה ההוראות. אנשים פנו אלי, בדקנו עם המינהל האזרחי, ומתברר שאין הנחיה כזאת. והם התקשרו למחסום, וכל האנשים שם נכנסו. אז אם אתה נותן את האפשרות שהוא יחליט בעצמו, זה יכול לפגוע ברבים ויכול לפגוע בכולם. בממשלה אני מזהה את הבלבול. דיברו על התנועה האסלאמית הצפונית, התחילו גבוהה-גבוהה ראש הממשלה והשרים שלו – להוציא אותם מחוץ לחוק. היום מדברים על בדיקת אפשרויות לפעילות או לפעולות נגד התנועה האסלאמית. זה כבר לא הוצאה מחוץ לחוק. אבל אני רוצה לספר לכם, חברי הכנסת וכל מי שצופה בנו: בשבוע שעבר הייתי נוכח בבית-המשפט המחוזי, פה בירושלים, במשפטו של ראש התנועה האסלאמית הצפונית, שיח' ראאד סלאח. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני רק ישים לב לשעון, בבקשה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני שם לב, אני שם לב. אתה תיתן לי חצי דקה? כי זה חשוב, חשוב. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> טוב. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> ועל מה דנים במשפט הזה? דנים על זה שהיה לו נאום לפני שמונה שנים, שיש בו חשד להסתה. ואז העורך-דין שלו אומר: אבל עברו שמונה שנים מאז, והמשטרה לא מצאה אפילו סעיף אחד בחשד על מה שהוא עשה אחרי התקופה הזו, אז על מה מדברים בממשלה אם המשטרה ורשויות החוק לא מצאו משהו בתוך שמונה שנים להאשים אותו? אז על מה מדברים? על אפרטהייד? על הפחדה או על פופוליזם? תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת. חבר הכנסת מיקי לוי, ואחריו – חברת הכנסת יעל גרמן. שלוש דקות לרשות אדוני. בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו היא ראויה, היא מידתית, היא תסייע אפילו בידי השוטרים אם יהיה נוכח בבית-הדין המשמעתי של המשטרה איש ציבור שיוכל לפקח על כלל הנושאים האלה; ניתן יהיה למנות מתמחים ולא סתם שוטרים לבית-הדין, ויתרה מכך, אותו נאשם שנמצא חייב בדין משמעתי יהיה רשאי להעביר את עניינו לבית-דין רגיל כדי לדון בערעור שהוא יגיש. אבל עליתי לכאן, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לנושא אחר – נושא המטמנה שמתכננת עיריית ירושלים בין הכפר עיסאוויה לגבעה-הצרפתית. זה כחודשיים ימים אנחנו מטפלים בנושא הזה, ואף הוזמנו אנשי עיריית ירושלים לוועדת הפנים של הכנסת. נציגי הציבור מהגבעה-הצרפתית ועיסאוויה – ראו זה פלא, גם בימים טרופים אלה הכפר עיסאוויה והגבעה-הצרפתית, תושבי הגבעה-הצרפתית, משלבים ידיים כדי להעביר את רוע הגזירה. מדובר במטמנה שמתוכננת לסתום ואדי שלם במשך 20 שנה. 20 שנה ייהפכו חייהם של התושבים, הן בגבעה-הצרפתית והן בעיסאוויה, לגיהינום, וראש העיר ניר ברקת – כאילו הדבר לא נוגע לו. ראיתי ב"דה-מרקר" שהוא כבר שם עיניו להעביר את חפציו ומיטלטליו אל רחוב בלפור 1. לשם הוא דואג. ענייני העיר כבר לא מעניינים אותו, רחמנא ליצלן. אני לא מבין את העניין הזה. וגם בעת הזו, כשהמתח גואה יום-יום, ואנחנו שומעים המלצה לא לבצע את העניין הזה של המטמנה, הנהלת עיריית ירושלים בעניינה עומדת. גם התערבותו של יושב-ראש ועדת הפנים של הכנסת, שמבין דבר אחד או שניים בענייני עיריית ירושלים ומצוי – הוא אמר שהנושא הזה לא ראוי. אבל בעיריית ירושלים עסקים כרגיל. לוועדת הפנים של הכנסת שלחו מישהו מהרווחה כדי לדון בנושא המטמנה. יש לי כאן מכתב מהנהלת בית-החולים "הדסה הר-הצופים", שמזהירה מפני הנזק שייגרם מכל השפוכת של חומרי הבניין – איזה נזק זה יעשה לחולים עצמם ולדרכי הנשימה. לא זאת ועוד שאמורים לקחת בימים אלה גם שטחים, להלאים שטחים מתושבי הכפר עיסאוויה לצורך העניין. ואני שואל: זה הזמן? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> חצי דקה, אדוני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו רוצים להקפיד על הזמנים. משפט אחרון. <מיקי לוי (יש עתיד):> פחות מחצי דקה. 15 שניות. אני מחזיק בידי סיכום מטעמו של ראש העיר מעלה-אדומים, שאומר: תיסעו עוד 3.5–4 קילומטר, יש לי מקום ראוי להטמנת כל שפוכת הבניין. למה צריך להרוס ואדי, להטמין את חומרי הבניין האלה במשך 20 שנה, כאשר יש מטמנה מן המוכן במישור-אדומים? לראש העיר ירושלים ולאנשי צוותו הפתרונים. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חברת הכנסת יעל גרמן. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אני כאן – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אה, מחילה. רוצה לדבר? <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מוותרת. סליחה. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת? <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. אנחנו, אם כן, עוברים להצבעה על הצעת חוק – אה, השר המקשר מעוניין להשיב? <שר התיירות יריב לוין:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא מעוניין להשיב. אז אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק דין משמעתי במשטרת ישראל ובשירות בתי-הסוהר (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015, בקריאה ראשונה. אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק דין משמעתי במשטרת ישראל ובשירות בתי-הסוהר (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 22 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. חברת הכנסת מבקשת גם להצביע בעד, והצבעתה תירשם בפרוטוקול. <זהבה גלאון (מרצ):> לא, לא, לא. על מה זה? על – – –? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מה רוצה חברת הכנסת זנדברג? אה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אה, נכון. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> טוב, 22 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עוברת בקריאה ראשונה, והיא עוברת לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. אנחנו עוברים לסעיף הבא על סדר-היום: הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 3). <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> סליחה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> סליחה, סליחה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני לוקח אחריות על עצמי. <הצעת חוק העסקים הקטנים והבינוניים, התשע"ו–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/960); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו, לבקשת שר הכלכלה, משנים קצת את הסדר, ונדון עכשיו בהצעת חוק העסקים הקטנים והבינוניים, התשע"ו–2015, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר הכלכלה חבר הכנסת אריה מכלוף דרעי. בבקשה, אדוני השר. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> קצר מאוד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> קצר ולעניין. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, א. אני מודה לכם, באמת, על ההתחשבות. אני מבטיח לכם שזה יהיה קצר מאוד, ואני גם משוכנע שכל הבית יצביעו בעד הצעת החוק, כי היא הצעת חוק חיובית בעד העסקים הקטנים. אני אגיד ממש בקצרה: הצעת החוק מכירה בחשיבותם של העסקים הקטנים והבינוניים, מגדירה אותם, נותנת מעמד לסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים כנציגה שלהם מול יתר משרדי הממשלה. נגמרו הימים שכל רגולטור מחוקק על דעת עצמו בלי להביא בחשבון מה ההשלכות על העסקים הקטנים והבינוניים. לכן, הצעת החוק הזו מסמיכה את הסוכנות לפעול לרווחת העסקים הקטנים בדרכים האלה: לייעץ למשרדי ממשלה המקיימים תוכניות סיוע לעסקים קטנים; לבחון את מידת ההכבדה של הרגולציה על עסקים קטנים; להקים מאגר נתונים פומבי, שיספק מידע על מצבם של העסקים הקטנים והבינוניים; לשמש נציבות לפניות הציבור עבור העסקים הקטנים והבינוניים, שתהיה להם כתובת; לערוך מחקרים בתחום העסקים הקטנים והבינוניים; ליזום באמצעות השר הצעות לחקיקה והצעות להחלטת ממשלה; לייצג את הממשלה בארגונים בין-לאומיים; לייעץ ולסייע בגיבוש מדיניות ממשלתית. אני מודע לכך שבהצעת החוק, כפי שאני מביא לכם, חסרים עוד דברים אחרים. אני אשמח שבוועדת הכלכלה של הכנסת, שתכין את הצעת החוק הזו – כל רעיון מבורך יתקבל, וביחד עם חברי הכנסת, חברי ועדת הכלכלה, נוכל להביא חוק טוב לראשונה בתולדות המדינה. פעם ראשונה שלעסקים הקטנים והבינוניים יהיה מעמד בחוק, ייצוג בחוק, ולסוכנות שנמצאת במשרד הכלכלה יהיה גם מעמד סטטוטורי, מעמד חוקי, ולא סתם איזה לוביסט או איזה מעמד של מתווך בינם לבין משרדי הממשלה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשר הכלכלה. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – איננה נוכחת. חבר הכנסת איציק שמולי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, קודם כול – לברך אותך על הצעד הזה. זה צעד חשוב מאוד. הרבה פעמים אנחנו פוגשים את האנשים שבאים מטעם העסקים הקטנים והבינוניים, אם בכלל הם יכולים להגיע לכנסת, כי הם לא כמו הרשתות הגדולות, לא יכולים להרשות לעצמם לשלוח מישהו מטעמם או להפסיד יום עבודה. ולכן, טוב שאתה גילית רגישות מיוחדת בעניין. אני לא אאריך, אני רק אבקש: העניין של עסקים קטנים ובינוניים, הבעיה המרכזית היא, כמובן, לא רק המעמד מול הממשלה ולא רק ההסדרה. מובן שהפעולות שאתם עושים הן פעולות מבורכות, ואנחנו כמובן תומכים בהצעת החוק, אבל הנקודה המרכזית היא התקציב, זה האשראי שחסר; זה פעולות אלמנטריות מול הרגולטור, שלא תמיד רואה בחשבון או לנגד העיניים את בעל המכולת או את ההוא עם העסק הקטן במרכז העיר. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת ישראל אייכלר – מוותר; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – מוותר; חבר הכנסת דב חנין – מוותר; איזו נדיבות היום פה באופוזיציה. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסי יונה – מוותר. אני אבוא לנהל פה כל יום את הדיונים. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת זהבה גלאון – מוותרת; חברת הכנסת תמר זנדברג – גם מוותרת; חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח; חבר הכנסת אלי כהן – אינו נוכח. אנחנו נעבור, אם כן, להצבעה. אדוני השר מבקש להשיב? <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> לא, לא, מה פתאום? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק העסקים הקטנים והבינוניים, התשע"ו–2015, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נשחרר את שר הכלכלה לדיוניו החשובים. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העסקים הקטנים והבינוניים, התשע"ו–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שר הכלכלה, אנחנו נאחל לך שתצליח בכל דיוניך כמו שהצלחת עכשיו. 27 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה, והיא עוברת כרגע לדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת. <הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/961); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר המקשר בין הממשלה לכנסת יריב לוין. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, קודם הופעתי כאן כשר המקשר, אחר כך במקום השר לביטחון פנים; עכשיו במקום שר התקשורת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> איכשהו יש לי תחושה שעם ההצעה הזאת אתה קצת פחות שלם מאשר עם ההצעות הקודמות – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני מקווה שאני – – – <חיים ילין (יש עתיד):> פעם היו מכשירים כאלה מולטי-סיסטם. אתה מכיר אותם? <שר התיירות יריב לוין:> כן. אני אומר, אני מקווה שאני עוד עוקב כמו שצריך אחרי האירועים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לפי איך שאתה מציג את זה, יש לך ספקות עדיין. <שר התיירות יריב לוין:> לא, חכה. ההצעות הבעייתיות עוד יבואו. אני עוד לא סיימתי להיום. אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להציג את הצעת חוק השירות הציבורי הישראלי (תיקון מס' 3) – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> השידור הציבורי. לא השירות הציבורי, השידור. <שר התיירות יריב לוין:> השידור. השידור. אמרתי השירות? סליחה. – – – השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015. ב-3 בספטמבר 2015 התקבל בכנסת תיקון מס' 2 לחוק השידור הציבורי. במהלך ההצבעה בקריאה השנייה על התיקון התקבלה הסתייגות, ונוספה לסעיף 113(ב) לחוק השידור הציבורי, התשע"ד–2014, פסקה (5) הקובעת לאמור: "בשידורי הרשות יש להימנע מחד-צדדיות, ממשפט קדום, מהבעת דעה אישית, ממתן ציונים והדבקת תגים, מהעלמת עובדות או מהטמעתן באורח סלקטיבי שלא לפי ערכן החדשותי". אין חולק כי יש חשיבות לכללי אתיקה עיתונאית, אולם הממשלה סבורה שנכון להותיר את עיצובם לרשות השידור, בפרט נוכח העובדה שגם ככה אנחנו נמצאים בתהליך של חקיקה שהיא זמנית ועתידה להשתנות בקרוב. לכן מוצע למחוק את פסקה (5) האמורה, ולכך אני מבקש, כמובן, את אישור הכנסת בקריאה הראשונה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשר המקשר יריב לוין. ראשונת הדוברים – מיכל רוזין. אנחנו מוחקים? מוחקים. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> לא, לא, לא – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אחרי הדיון, אומרים לי פה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> עכשיו – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עכשיו. המזכירה אומרת שעכשיו. <הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון – ביטול סעיף), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2137/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת יוסי יונה יבוא לנמק לנו את הצעת החוק הפרטית המוצמדת להצעת החוק הממשלתית. לאחר מכן יתקיים הדיון. יש לך שלוש דקות. יש לי תחושה שאתה תעשה את זה בהרבה פחות. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> שלוש? טוב. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, שר השיכון, הביטו, אנחנו, אתם יודעים, כפי שקרה, אני חבר בוועדה שתפקידה היה להכין את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית. ואז, באישון לילה, חברנו אייכלר כאן הביא הסתייגות. וכך, באיזה מעין מחטף נוסף על החוק הזה מה שאנחנו מכנים סעיף ההשתקה. אנחנו, בוודאי, אף שהיה ניסיון למחטף, או נעשה מחטף, אנחנו התנגדנו לתוספת הזאת. אבל למרות ההתנגדות שלנו התוספת עברה והפכה להיות חלק מהחוק הזה. התבשרנו ושמחנו לשמוע שראש הממשלה עצמו הסתייג מהתוספת הזו, וביקש להעביר החלטה בממשלה, בוועדת השרים בפעם הקודמת; ביקש להביא להסכמתה של הממשלה לביטול סעיף ההשתקה, אך בפעם הקודמת הדבר לא עלה בידו. והנה, הפעם צלח לו הדבר. הוא עמד בלחץ של שריו והביא להסכמתה של הממשלה לבטל את הסעיף הזה, או להביא אותו לכנסת לביטולו. עכשיו, ודאי שאנחנו מצטרפים, או הצטרפנו, להצעה הזאת, כי אנחנו מברכים על ביטול הסעיף הזה, שאנחנו מכנים סעיף ההשתקה, אבל אני רוצה גם לנצל את ההזדמנות ולומר: אומנם אנחנו מברכים על ביטול הסעיף הזה, אבל שיהיה מאוד ברור – אנחנו לא מאוד מאושרים מהחוק עצמו, שעבר, כי הדמוקרטיה רצתה חוק אחר; הדמוקרטיה רצתה חוק שיגן עליה מפני המעורבות של פוליטיקאים. הדמוקרטיה רצתה חוק שייצור חומה בצורה בין הדרג המקצועי לבין הדרג הפוליטי, והדמוקרטיה, במקרה הזה, כשלה, כי לא הצלחנו ליצור את החומה הבצורה בין הדרג הפוליטי לבין הדרג המקצועי. מה גם שאנחנו חשים בסכנה שמה שהממשלה הולכת למעשה – להרוג את השידור הציבורי, משום שידוע לכולנו, אדוני היושב-ראש, שרשות השידור הציבורי החדש הישראלי לא תקום בתאריך היעד, והנה, בו בזמן הממשלה מבצעת הוצאה להורג, הלכה למעשה, של החוק הקיים. אם תרשה לי – עוד דקה או שתיים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, אדוני. משפט אחרון. אנחנו רוצים להקפיד על הזמנים. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – תן לו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> על חשבונכם? <מיכל רוזין (מרצ):> תן לו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ואללה, על חשבונכם. קיבלת. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> תודה לך, אדוני היושב-ראש, על ההתחשבות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, תודה להם. לא תודה לי. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> תודה לכן, חברותי לאופוזיציה. אם כן, זה לא מה שהדמוקרטיה רצתה. הדמוקרטיה נכשלה. אני פונה אל אדוני ראש הממשלה ואומר לו: הדמוקרטיה נכשלה, כי היא לא הצליחה לבנות את החומה הבצורה הזאת בין הדרג הפוליטי לדרג המקצועי. הדמוקרטיה רצתה שמנכ"ל השידור הציבורי או מנכ"ל רשות השידור הישראלי ימונה על-ידי ועדת איתור, ולא על-ידי הדרג הפוליטי. הדמוקרטיה נכשלה, משום שהיא רצתה שעיתונאי רשות השידור ימונו על-ידי ועדה ציבורית נטולת פניות, אבל בסופו של דבר הם ממונים על-ידי המנכ"ל הזמני שמינה ראש הממשלה, וכולנו יודעים, אדוני היושב-ראש, לתשומת לבך, שהזמני הופך להיות בדרך כלל לקבוע. הנה, גם הרדיו שהיה הלב הפועם של רשות השידור נמצא בסכנת הכחדה, אדוני היושב-ראש. אומנם סעיף ההשתקה עומד להתבטל, אבל כולנו יודעים שהרוח הרעה שהביאה אותו עדיין מנשבת בין כותלי הבניין. אני שומע על תוכניות רדיו מבוטלות, על שידורים חוזרים, על מצוקת כוח-אדם איומה ועל תחלואים כאלה ואחרים. הדמוקרטיה רצתה, אדוני היושב-ראש, עיתונאות נשכנית במיטבה, בלי שחרב הפיטורים תהיה מונחת על צווארם של אלה האמונים עליה. את סעיף ההשתקה, אדוני ראש הממשלה – שלא נמצא אתנו – אתה מבקש לבטל, אבל את הסעיף המאפשר פיטורים של כלל העובדים ברשות הקיימת אתה מתעקש להשאיר. כידוע, סעיף ההשתקה אושר במחטף כאן, במליאה, באישון לילה, לאחר שחברי נחמן שי, אני וחברים נוספים סיכלנו את הכנסתו לחוק השידור הציבורי בדיוני הוועדה. אנו מברכים על ביטול הסעיף, אך מודיעים כי נמשיך לפעול ככל יכולתנו, אדוני היושב-ראש, לסיכול הניסיונות לפגוע בשידור הציבורי ולהשפיע על התקשורת בישראל. זה מה שהדמוקרטיה רוצה, זה תפקיד התקשורת והשידור הציבורי – להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה, ואני חש שקיימת סכנה ממשית שכלב השמירה הולך להיפגע אנושות. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. ראשונת הדוברים, עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר. חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח. חבר הכנסת עיסאווי פריג'? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני, למען האמת, בעד חוק ההשתקה – נגד חוק ההשתקה – בגלל זה אני שותק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני, על המחווה. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בוודאי לאדוני יש מה להחכים אותנו בעניינה של הצעת החוק הזאת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אייכלר, לאן אתה הולך? אני ויתרתי על הזכות, אייכלר. <קריאה:> הוא רוצה להחזיר את הסעיף. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת – חבר הכנסת פריג', שמעתי שיש חוק ההשתקה, באתי לדבר בשם המושתקים. <קריאות:> אוה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> 60–70 שנה משתיקים את קולנו ברוב כלי התקשורת במדינת ישראל, ובעיקר בתקשורת הציבורית. <עליזה לביא (יש עתיד):> אותך אפשר להשתיק? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> עצם העובדה שאת יודעת שאני מהבודדים שמופיעים מפעם לפעם מראה כמה קולו של הציבור הגדול שלנו מושתק ולא נשמע. אבל עצם הקריאה לחוק הזה "חוק ההשתקה" – כשהייתי ילד סיפרו לי שהיו פעם שוטרים שחיפשו גנבים, וכל הציבור רץ רץ לחפש את הגנב. הלך הגנב והכניס את הכדור – הוא גנב כדור – לכיס של השוטר, והתחיל לרוץ עם כולם: תִפסו את הגנב, תִפסו את הגנב. הם מדברים על חוק ההשתקה כאשר כל החוק הזה היה אמור למנוע השתקה? אז בואו נדבר על עצם העניין. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יש לי שאלה: כשהגשת את זה בהסתייגות, מי היה מאחוריך? מי אמר לך לעשות את זה? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני אמרתי להם לעשות את זה. הציבור שלי זועק געוואלד שנים רבות, לעשות פעם אחת שתהיה הגינות בתקשורת, שלא תהיה חד-צדדיות, שלא תהיה העלמת עובדות. אתה יודע שהציבור לא יודע מה כתוב שם – "בשידורי הרשות יש להימנע מחד-צדדיות, ממשפט קדום, ממתן ציונים, מהדבקת תגים, מהעלמת עובדות או מהתאמתן באורח סלקטיבי, שלא לפי העיקרון החדשותי". רבותי, שימו לב, מדובר במשפט שמצוטט ממסמך האתיקה של רשות השידור, שכתב העיתונאי נקדימון רוגל על בסיס כללי האתיקה של ה-BBC. ואני דווקא הסכמתי שכן תהיה דעה אישית, כי אנחנו היום בדור אחר, אבל שיהיה גילוי נאות – שכל שדרן ושדרנית, פרשן ופרשנית שבאים לדבר יגלו בגילוי נאות מהי עמדתם הבסיסית ולפי מה הם מפרשים דבריהם, ולא לבוא בשם האובייקטיביות. עמד פה חבר הכנסת יוסי יונה, שאני מאוד מעריך אותו, דיבר בשם – הדמוקרטיה רוצה, הדמוקרטיה רוצה, ואני רוצה לשאול אותך, חבר הכנסת יוסי יונה: מתי נפגשת עם הדמוקרטיה ושמעת מה היא רוצה? הדמוקרטיה שלי רוצה משהו אחר לגמרי, ודיברתי אתה באותו יום שאתה דיברת אתה. אז איך אתה אומר לי מה הדמוקרטיה רצתה? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> חבר הכנסת אייכלר, יש לנו דיאלוג מאוד עמוק עם הדמוקרטיה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> חבר הכנסת יונה, איפה אתה? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אני פה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז בוא אני – אתה יודע שהייתה פעם דמוקרטיה עממית סובייטית שייצגה את מועצות הפועלים במשך 70 שנה ונקראה דמוקרטיה? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> נכון, והיא לא רצתה תקשורת נשכנית. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת יונה, ולכל החברים: יש דברים אלמנטריים שבאמת לא צריך חוק בשבילם. במדינה מתוקנת מקפידים עליהם, הדברים שמניתי קודם: נגד חד-צדדיות ונגד השתקה, משפטים קדומים, הדבקת תגים על ציבורים, העלמת עובדות, התאמתן באורח סלקטיבי – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אל תצביע בעד. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – אלה דברים כל כך פשוטים, שרוב העיתונאים – ואני רוצה לומר את זה כעיתונאי – מקפידים עליהם. חשבתי שכללי האתיקה הם דברים מובנים מאליהם, לא זקוקים לחוק. כמו שאמרתי, רוב העיתונאים שאני מכיר הם בעלי דעה ברורה, והם מבטאים אותה, אבל הם שומרים על הגינות אנושית ואתיקה עיתונאית וגילוי נאות. הם אומרים: זו דעתי. כשאני הופעתי בתקשורת כולם ידעו מה דעתי, ואני הערכתי אנשים שהייתה להם דעה הפוכה, כשהם אמרו בגלוי מה דעתם והם לא באו לי בשם ערכים אובייקטיביים כלשהם. הבעיה היא שאותם עיתונאים הגונים לא כל כך בולטים בזירה התקשורתית במלחמה שבעיקר מעניינת אותי כנציג ציבור דתי וחרדי – בענייני דת ומדינה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני ישתדל לסיים בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני כבר לקראת סיום, אדוני. אני פה הרי הנאשם המרכזי, אז אני רוצה את זכות הדיבור. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ולכן אני מאריך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מי שבולטת במאבק הזה היא דווקא אותה כנופיה שמשתיקה את קולה של היהדות – משום מה קוראים להם "שמאלנים", אבל אני חושב שזה לא מתחלק רק בין שמאלנים לימנים, כי גדולי המסיתים נגד החרדים היו דווקא כמה עיתונאים שהיו רחוקים מן השמאל; ולא רק שלא נותנים פתחון-פה לציבור החרדי, אלא מסיתים את ההמון נגד החרדים והמתנחלים, כל אחד בתורו. אגב, יש לנו תורנות עם המתנחלים – פעם אנחנו פעם הם. השבוע היה סקר שצריך להפחיד אותנו – לפני שבועיים – הם הצליחו להפוך שליש מבני עמנו לאויבים מוצהרים שאומרים מפורשות שהם שונאים חרדים – בסקר שהתפרסם השבוע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הם אומרים את זה גם על שמאלנים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> גם על שמאלנים, זה נכון. אבל מי מסית את כל ההסתה הזאת? אני משוכנע שרוב שונאי החרדים לא מכירים אדם חרדי אלא מתוך התקשורת. ולכל אחד מהם יש איזה חרדי שהם מכירים, והם אומרים לו: אם כולם היו כמוך – אה, הכול היה אחרת. כי הם לא מכירים את האחרים. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, כי אני לא רוצה להאריך – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – כי אני רוצה לקצר, היה לי פה משהו לגבי העניין של הפוליטיקאים והעיתונאים. היה פה מישהו שאמר אתמול שהפוליטיקאים מסוכנים, ואני אומר – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אייכלר, אתה רשום לדיון גם בחוק הבא. אז אני מציע שתגיד משפט סיום, ובחוק הבא תמשיך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא, לא. אני כבר מסיים, אדוני, אני כבר מסיים. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני אומר שאבוי לעם – אני מסיים – אבוי לעם – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, יש – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> סליחה, כשאתם מדברים ארוך – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גם לחבר – מחילה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – ואני רואה את השעון, אני אף פעם לא מעיר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רגע, רגע, חבר הכנסת אייכלר, מחילה. חברת הכנסת אלהרר, אני מבקש להסביר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אם לא תיתנו לי – קודם כול, אני מנצל את הזמן שהם הפריעו לי בקריאות ביניים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אנחנו רוצים להשתיק אותך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מבקש להסביר. אכן, מאחר שחבר הכנסת יונה ביקש וקיבל עוד שתיים-שלוש דקות מעבר לזמן והציג עמדה אחת, חבר הכנסת אייכלר יציג – אז גם הוא קיבל עוד שתי דקות – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני רוצה נטו, חוץ מההפרעות שלכם, טוב? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני, חבר הכנסת אייכלר, משפט סיכום. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז עכשיו אל תפריעו ותנו לי לסיים. אבוי לעם שרק הסכין הפלסטינית מאחדת אותו – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> הרב אייכלר, אנחנו בשם הדמוקרטיה – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – ומי שמציג את תורת ישראל ואת לומדיה ושומריה כדת גזענית, פרימיטיבית ופאשיסטית, גורם לכך שיש כל כך הרבה שנאה. ולסיום, אדוני, לגבי ראש הממשלה. אין עוד אדם שמושמץ במדינה כמו ראש הממשלה. מסיתים נגדו ונגד משפחתו יותר מכל אחד אחר, ועושים זאת מפני שהם יודעים שהוא חושש מזה, הם יודעים שהוא ייכנע להסתה הזאת. ולכן אני מצטער שראש הממשלה נבהל ונכנע לאלה שרוצים להמשיך להסית את העם לשנאה, לאיבה, למלחמה בין יהודים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> הבוחרים של הליכוד והקואליציה הוכיחו שהעם נגד תקשורת עוינת לתורת ישראל ולארץ-ישראל. אני בטוח שהעיתונאים ההגונים יגברו וכללי האתיקה האלה יהיו מחויבי המציאות – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – ולא תהיה חד-צדדיות, ויהיה גילוי נאות לכל מי שמביע דעה בתקשורת. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת דב חנין. אני בכל זאת אבקש מאדוני להשתדל להתכנס אל תוך מנת הזמן. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, לא צריך לבקש, אעמוד בזמן, אהיה קצר וברור. הוויכוח שלנו, חבר הכנסת אייכלר, איננו אתך. אני כמוך מתקומם כאשר יש הסתה נגד הציבור החרדי וכאשר יש הסתה נגד הציבור הערבי וכאשר יש הסתה נגד כל ציבור. הוויכוח איננו אתך; הוויכוח שלנו הוא עם הממשלה, הוויכוח שלנו הוא עם ראש הממשלה. ראש הממשלה, יש לו שיטה בענייני תקשורת: מכניס המון עזים לחדר, מוציא עז אחת. עכשיו הוא מוציא עז, וכולם יגידו: תודה רבה, אדוני ראש הממשלה. ראש הממשלה הזה מסוכן לתקשורת, כי ראש הממשלה הזה מסוכן לדמוקרטיה. בלי תקשורת חופשית לא תהיה דמוקרטיה, ובלי דמוקרטיה אנה אנחנו באים. אנחנו תומכים בחוק מתוך התנגדות לראש הממשלה ולשיטתו ולפגיעות שלו בתקשורת. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אחמד טיבי. <קארין אלהרר (יש עתיד):> טיבי, לא צריך, לא צריך, נו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שלוש דקות לרשות אדוני. בבקשה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> מי משתיק אותך, טיבי? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> האמת היא שאם אני רוצה למתוח ביקורת על השתקות, הפעם זה לא יהיה על יהודים. יש אמצעי תקשורת ערביים בארץ שמתנהגים אל חברי הכנסת כמו שחלק מחברי מרכז הליכוד מתנהגים אל חברי הכנסת שלהם, חושבים שאנחנו צריכים להיות ת"פ שלהם. אז לי קוראים אחמד טיבי, אני לא ת"פ של אף אחד. ואם יש רדיו – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> רק של הרשות. אתה ת"פ של הרשות. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תבלום – תנצור את לשונך כשאני מדבר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ת"פ של הרשות אתה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן, לא בעמידה בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> קיבלתי את הערתך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – ורדיו ששייך לרשות השנייה, גם אם הוא ממומן על-ידי אנשים פרטיים בצורה מסחרית, הוא רדיו של הרשות השנייה, הוא רדיו ציבורי. והכללים שם צריכים להיות כללים ציבוריים. לכן אני תוהה אם לא הגיע הזמן למשל ליזום הצעת חוק, אנחנו כבר מגששים, למתן רישיון רדיו נוסף בערבית באזור המשולש או לפתוח את המכרזים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> שתהיה לך עוד במה להסתה? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> את המכרזים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> עוד במה להסתה? לא מספיק לכם? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תירגע, תירגע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לזרוע ארס ורעל. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ולכן אני כאן לומר – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> כמה שנאה, כמה? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – שיש כללים בשידור ציבורי שצריך לכבד, גם אם חבר הכנסת לא עושה כראות עיניו של בעל התחנה – הדברים האלה ברורים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה עושה כראות עיניהם של תחנות ה"חמאס". <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – וגם אם חברי כנסת אמיצים של הרשימה המשותפת לא מצביעים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תגיד לי, טיבי – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן. בבקשה, אדוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – כמו חברי הכנסת מהליכוד, שנוהרים אל המליאה בכל פעם שבעל אינטרס שלהם מבקש או נותן להם הנחיות איך להצביע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רק רוצה להבין לאן אתה נואם – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הגיע הזמן שכל אחד ידע את מקומו, וצניעות לא תזיק לאף אחד. ואני בהחלט, יחד עם כמה חברים שלי, שוקל לפנות לשר התקשורת לפתוח מכרזים, לאפשר יותר תחנות אזוריות, יותר פלורליזם, ומתן אפשרות למרחב רחב יותר של כיסוי דעות בצורה דמוקרטית. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת אורן אסף חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> איזה תזמון. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שלוש דקות לרשות אדוני. בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מתנצל, כבוד היושב-ראש, ידידי היקר, חברותי, חברי חברי הכנסת, כנסת נכבדה – הנה, הוא כבר ממהר לברוח החוצה, חבר הכנסת טיבי. כל פעם אותו סיפור. מתקשה להתמודד עם המציאות, מתקשה להתמודד עם האמת, שם נעלי ריצה וטס החוצה. תראו, אם אני מתעסק לרגע בחוק – לפני שאענה על שאלתך, יקירתי, לפני שאענה על שאלתך – אם אני מתעסק בעניין החוק – תגידו, אנחנו השתגענו? אנחנו איבדנו כל כיוון? העיתונאים הם מעל כולנו? כאילו יש מציאות היום – אם פעם היה עקרון הפרדת רשויות: שופטת, מחוקקת, מבצעת, היום יש לנו גם – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אורן, אבל ראש הממשלה נגד צווי השתקה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני, בוא, תלמד. אתה חדש פה, בוא תלמד לא להפריע. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אתה ותיק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מבקש. היום, אם היה לנו פעם באמת עקרון שלוש הרשויות: שופטת, מבצעת, מחוקקת – היום יש לנו חמש רשויות: נוספה לה גם הרשות הרביעית – הפרקליטות ובג"ץ, והרשות החמישית – התקשורת, שהיא מעל הכול, בראש הפירמידה. אם מאסלו היה היום הולך בינינו, הוא היה אומר שהצורך בביטחון הוא לא הכי גדול, אלא הצורך בחופש הביטוי של אותם עיתונאים שמנצלים את הבמה, את התום והתמימות, כדי להפיץ משנה שגם פוגעת. חברים, ממה אנחנו כל כך מפחדים? עשה טוב, ואני מצדיע לחבר הכנסת אייכלר, שבחר להכניס את הדבר הזה לתוך החוק. אני חושב שאנחנו שוגים כשאנחנו מוציאים אותו. הרי אם כללי אתיקה הם כאלה חשובים, ואם אותם עיתונאים תמיד מכבדים אותם, אז ממה החשש? מה הפחד? אני עומד – אתם יודעים, נאמר עלי בתקשורת – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה בעד או נגד? <אורן אסף חזן (הליכוד):> נאמר עלי בתקשורת, היה עלי איזה סיפור או שניים, לא הרבה. ואני הייתי צריך להיות הראשון שנלחם ונאבק, ראשית, בחוק רשות השידור – לפגוע בעיתונאים, לפגוע באנשי התקשורת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה בעד או נגד ראש הממשלה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני – איך שאלה אותי חברת הכנסת גלאון לא מזמן? – אגב, היא עדיין ראויה לתואר חברת כנסת. היא בדרך לאבד אותו, אבל זה כבר סיפור אחר. איך היא אמרה לי: למה אתה לא תובע? אז אמרתי לה: תבעתי. לא בטי"ת, חברים, בבית-משפט. ולמה? כי אותם עיתונאים, או במקרה הזה עיתונאי ספציפי, מנצלים את אותה במה, תוך כדי רמיסה ברורה של כללי אתיקה, של כבוד, של נאמנות לחובת הדיווח האמין לציבור, בשביל לפגוע, בשביל לקדם. אבל אנחנו לא כאן כדי לדבר עלי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני, לקראת סיום, בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אנחנו כאן – ובמשפט אחד אסכם ואומר שהייתי שמח, חברותי וחברי חברי הכנסת – חברי האופוזיציה, במקרה הזה – אם הייתם נלחמים באותה רמה ומידה, ברשותך, אדוני היושב-ראש, לטובתם של העיתונאים באמתלה של חופש ביטוי וחופש עיתונות – את אותה מלחמה, אולי חצי ממנה – בשביל לחסל ולפגוע בתשתיות התקשורת הזדונית של הפלסטינים, בתשתיות התקשורת הזדונית של ה"חמאס", שרק מפיצים ארס, מדון ושנאה, אולי – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה מדבר על טלוויזיה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן, תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> פריג', אתה, מרוב הפרעות כבר לא נשאר לך שיער על הראש. בוא, תן לי לדבר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן, משפט סיכום. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ברשותך, משפט סיכום. פשוט מפריעים לי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אבל אתה פותח נושא חדש. משפט סיכום בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אסכם, אני רק אומר: אני מבקש – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', אנחנו רוצים לתת לחבר הכנסת חזן לסיים. בבקשה, משפט סיכום. נחמן, אתה רשום. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אומר עוד פעם: אני חושב – ומותר לי, אני אגלה לכם סוד, מותר לנו גם לחשוב לפעמים, וגם לחלוק על דעות אחרים – אני חושב שהיה צריך להשאיר את הדבר הזה בחוק, יכול מאוד להיות שצריך לבחון איך כן להחזיר אותו בצורה כזאת או אחרת, אבל אני קורא לכם פעם אחר פעם: תהיו אמיצים, ובאותה נחישות שבה אתם נלחמים – ברשותך, במשפט – על הדברים האלה, תילחמו נגד אותה הסתה של אלה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה, חבר הכנסת חזן. תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי, שינמק – יחתום את הדיון בנימוק הצעתו הפרטית הצמודה. שלוש דקות לרשות אדוני. להשתדל לעמוד בזמנים. תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק השידור הציבורי היא הצעה ראויה – מלבד, כמובן, אותו סעיף שנכנס בחטף לתוך חיינו והוסר, וטוב שכך; חוק ההשתקה, שזכה גם לכינוי ולכבוד מפוקפק. חוק ההשתקה הוא חוק סתימת הפיות שעבר מן העולם, וטוב שכך. אני, אדוני, עליתי מכיוון שלא סיימתי את דברי בפעם הקודמת ונאלצתי לרדת כי זמני תם, ועליתי פעם נוספת כדי לדבר על המטמנה המתוכננת בין הגבעה-הצרפתית – ואני לא אעזוב, אני וכמה חברי כנסת לא נעזוב את הנושא הזה; יש כאן פגיעה ב-30,000 איש, תושבי הגבעה-הצרפתית, תושבי הכפר עיסאוויה, בית-החולים "הדסה הר-הצופים". אנחנו לא ניתן לראש העיר – שישמע אותי טוב טוב – לקיים את העניין הזה. בדעתי להמשיך להילחם בנושא הזה, לטובת האזרחים. סוכם עם יושב-ראש ועדת הפנים של הכנסת, חבר הכנסת דודו אמסלם, אשר הודיע כי הוועדה שלחה מכתב – ועדת הפנים של הכנסת שלחה מכתב לוועדה המחוזית בדרישה חד-משמעית לעצור מייד את כל המהלכים להמשך בניית המטמנה הזאת. מכאן אני מבקש, ברשותך, לשלוח מסר לראש העיר ירושלים: שנה את דעתך, לא מאוחר. אם אתה רוצה – אם אתה לא מסוגל לדאוג לתושבי הגבעה-הצרפתית, איך, כשתגיע לרחוב קפלן 1, אם תגיע, תדאג לכל תושבי מדינת ישראל? שנה את דעתך. אנו חברי הכנסת נעשה את כל אשר לאל ידנו למנוע את הקמת המטמנה. זו החלטה רעה מאוד, ויש להעבירה מן העולם. יש פתרון: העבר את המטמנה למעלה-אדומים. ראש העיר של מעלה-אדומים הביע את הסכמתו לקבל את אותם שפכים או חומרי בניין, לבצע מיחזור שלהם, לעשות בהם שימוש חוזר. תדאג לתושבי הגבעה-הצרפתית, תדאג לבית-החולים "הדסה הר-הצופים", ותדאג גם לתושבי עיסאוויה. תודה רבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה הקשר בין המטמנה ובין – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> מכיוון שאתה – חבר הכנסת עיסאווי פריג' – מכיוון שאתה ותיק ממני – אבל אם אתה פותח במשפט אחד ומתייחס לנושא המדובר, אתה יכול לדבר אפילו על הריח הצהוב, על-פי התקנון. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי, גם על ההבהרה האחרונה. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אחרון הדוברים בדיון הזה. אדוני המזכיר, יש לנו פה שר? כן. שלוש דקות לרשות אדוני. בבקשה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני שמח על התיקון. עדיף להודות בטעות מאשר להשאיר אותה לחלוטין, לנצח, בספר החוקים. מובן שתיקון – חוק רע מוליד תיקונים רעים. אינני שותף, לחלוטין, לדברי השבח ששמעתי פה לחוק רשות השידור החדש. נכון שרשות השידור צריכה לעבור שינויים, שינויים הם חשובים, ויש מקום לעשות את זה, אבל הדרך שבה הממשלה נהגה היא דרך שלילית, מגונה, שמחריבה את הבית החשוב הזה של היצירה הישראלית בכל תחומי העבודה העיתונאית, ובונה על איזו תוכנית עתידית שסהדי במרומים כנראה יודע אם היא בכלל תצא אי-פעם לפועל; יש לי ספקות כבדים מאוד. בינתיים הטילו צל כבד מאוד על רשות השידור, ופגעו בה מכל היבט שהוא שאפשר. אמרתי, ואני חוזר ואומר, שהערך היסודי של רשות השידור הוא העצמאות שלה, ולשם כך גם המחוקק בשעתו נתן בידיה מימון ציבורי, לא מימון ממשלתי, מימון שמאפשר לה לעבוד – לעשות את העבודה שלה – ללא מורא, ללא משוא פנים, ללא תלות בשום גורם ממשלתי, ראש הממשלה, שריו, פקידי המדינה ואחרים. זה מה שרשות השידור צריכה לעשות, בשונה מכלי תקשורת אחרים, שהם מסחריים והכנסותיהם מותנות בפרסומות או במודעות למיניהן, או במכירה. לרשות השידור – זה הקו המייחד אותה. אבל הממשלה לא רוצה רשות שידור עצמאית. לא רצתה, לא רוצה ולא תרצה, כנראה, והיא תמשיך ותעשה כל מאמץ. לכן התוספת הזאת, שבאה תוך כדי החוק, בלי שחברים הבחינו בכך, אני מודה שאני כן שמתי לב, אבל זה עבר איכשהו ככה, כמו שאנחנו אומרים, מתחת לרדאר, זה הרעיל את חוק רשות השידור אפילו יותר מהחוק המקורי, ולכן נכון עשתה הממשלה שהוציאה את זה, ולכן אני גם הצטרפתי והגשתי בעצמי הצעת חוק באותה רוח, כדי שהחוק הזה, באמת – התוספת הזאת תעוף מחוק רשות השידור. אני רוצה לומר כאן משהו נוסף, ובזה לסכם: יש אחריות כבדה לתקשורת בימים האלה. אלה ימים שהתקשורת צריכה לבדוק היטב מה היא משדרת. היא יכולה לעודד הסתה, והיא יכולה למתן אותה. היא יכולה להחריף את הרגשות עד כדי האסון שראינו אתמול בבאר-שבע, והיא יכולה לבלום את זה. מבול התמונות ששטף את התקשורת בימים האחרונים – אין לי ספק שהוא תרם לחיזיון האיום ונורא שהתרחש אתמול על רצפת התחנה המרכזית בבאר-שבע. אני לא מאשים כלי תקשורת מסוים, אבל אני קורא מפה לעורכים, לכתבים, לכל מי שיש לו תרומה בשידור, לשאול את עצמם היטב איך זה משפיע על הלכי רוח הציבור במדינת ישראל. והיום, לא פחות מאשר לממשלה ולבית הזה, לכנסת, יש לתקשורת יכולת לעצב את הלכי הרוח הציבוריים. זו אחריות כבדה מאין כמוה. אני בעד חופש עיתונות, אני בעד להראות, בעד להשמיע, בעד לתת לכל אחד את רשות הדיבור, גם בצד הוויזואלי, גם בצד המילולי, אבל אנא, אני פונה אליכם: הסתכלו מה אתם מראים, ותשאלו את עצמכם מה זה עושה לצופֶה או לצופָה הממוצעים. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת נחמן שי. למיטב זיכרוני, חבר הכנסת שי, נשיאות הכנסת אישרה היום הצעה דחופה לסדר-היום בדיוק בסוגיה הזאת, של התמונות והסרטונים שמצולמים בטלוויזיה. אנחנו נצביע עכשיו פעמיים. ראשית, נצביע על הצעת החוק הממשלתית, ומייד לאחריה – על הצעת החוק הפרטית הצמודה. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 24 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ועוברת לדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה, מייד, על הצעת החוק הפרטית שנדונה בדיון מוקדם: הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון – ביטול סעיף), התשע"ו–2015, שכאמור, הוצמדה להצעת חוק מ/961. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון – ביטול סעיף), התשע"ו–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 23 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק הזו עברה גם היא בקריאה טרומית, והיא עוברת לדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת. <הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/962); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני. <שר התיירות יריב לוין:> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, בהצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015, שאנחנו מבקשים להביא כאן לקריאה הראשונה, מוצע לתקן את חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן–1990, בשל כמה נושאים שנשמטו במהלך הליך החקיקה. בתיקון מס' 33 לחוק הרשות השנייה שונתה שיטת האסדרה בתחום השידורים המסחריים, כך שלא יוענקו עוד זיכיונות לשידורי טלוויזיה מסחריים ובמקומם יוענקו רישיונות. בהתאם לתיקון מס' 33 היו אמורים בעלי הזיכיון הנוכחיים בערוץ 2 ובערוץ השלישי, ערוץ 10, לעבור מאסדרה במסגרת זיכיון לאסדרה במסגרת רישיון עד ליום 1 בנובמבר 2015. פרק ב' בתיקון מס' 33 נועד להתאים באופן טכני את נוסח חוק הרשות השנייה לשיטת האסדרה החדשה ולמעבר מזיכיונות לרישיונות. יום התחילה של פרק ב' האמור נקבע ליום 1 בנובמבר 2015, הוא המועד שנקבע בתיקון מס' 33 לשינוי שיטת האסדרה והמעבר מזיכיונות לרישיונות. נוכח הארכת הזיכיונות של בעלי הזיכיון בערוץ 2 עד ליום 31 באוקטובר 2017, שנעשתה לאחר חקיקת תיקון מס' 33, ולאור ההתאמות הנדרשות בפרק ב' לתיקון מס' 33 בשל תיקוני חוק הרשות השנייה לאורך השנים, מוצע למחוק בשלב זה את פרק ב' האמור. לצד התיקון הזה, מוצע לערוך שני תיקונים בחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב–1982, שנשמטו בטעות מן התיקון העקיף לחוק התקשורת שנערך במסגרת חקיקת תיקון מס' 33. במסגרת זו מוצע להתאים את נוסח סעיפים 6ח4(1) ו-6כ2(ג)(5) לחוק התקשורת, הקובעים הוראות בנוגע לאיסור בעלויות צולבות לעניין בעלי רישיון לשידורי כבלים או בעל רישיון לשידורים לפי דרישה ולעניין מפיק חדשות עצמאי, כך שההוראות תתייחסנה גם לבעלי רישיון לשידורי טלוויזיה מכוח חוק הרשות השנייה, ולא רק לבעלי זיכיון לשידורי טלוויזיה מכוח החוק האמור. בהמשך לבקשת הממשלה, הצעת החוק קיבלה פטור מחובת הנחה על-ידי ועדת הכנסת, ואני מבקש לאשר אותה בקריאה הראשונה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשר המקשר בין הממשלה לכנסת. אנחנו פה באווירת החשכה. באווירה הזו אנחנו מעודדים את חברי הכנסת. ראשונת הדוברים בחוק הזה היא חברת הכנסת מיכל רוזין. חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – איננו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת עיסאווי פריג', באווירה אינטימית זו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מישהו כיבה את האור, וזה לא הייתי אני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אווירה נעימה, מזכיר סעודה שלישית בשבת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברים, חברות, אני אגיד רק שני משפטים, ואני רוצה את עזרתכם בהבנת הנקרא. הרי הצעת החוק הזו באה לבטל את פרק ב' בחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, פרק ב' שחוקק בשנת 2011 ואמור להיכנס לתוקף ב-1 בנובמבר 2015. בזמנו שר התקשורת היה שר האוצר היום, כחלון, ואני רואה חברים מסיעתו. בזמנו הוא הביא תיקון לחוק, שדיבר על זיכיונות. עכשיו, משום מה, חתמו בהסכם הקואליציוני שר האוצר ושאר חברי הקואליציה על סעיף קואליציוני: אסור לכם לפתוח את הפה בכל מה שקשור לחקיקה בתחום התקשורת, אני בעל-הבית. אפילו שאתה אותו שר, בכהונתך הבאת את זה, עכשיו אתה צריך לשתוק. ותמורת ההשתקה הזו, כל תיקון שאני אביא בחוק התקשורת, צריך להיות "יס-מנים". אני שואל את החברים מכולנו: השר שלכם, יושב-ראש המפלגה שלכם, הביא את זה ב-2011, ועכשיו, בקלות, בלי מחשבה תחילה, מביאים לנו חוק תחת הכותרת "התאמת ההוראות הנוגעות לאיסור בעלויות צולבות". הרי ברגע שמשתמשים במילים "בעלויות צולבות" כולם עומדים דום. משהו לא בסדר, אנחנו צריכים להיות נגד. חברים, החוק הזה והתיקון המבוקש הזה אינו ברור. יש מאחוריו דברים שלבית הזה ולחברים כאן לא ידועים; יש כאן חשש שיש משהו כבד מאחורי התיקון הזה, והשתיקה של שר האוצר, שהביא את התיקון, אומרת דורשני. משום כך, אדוני, אין מקום לתיקון הזה. התיקון הזה מחייב בדיקה לעומק ומחייב בהירות ושקיפות, דבר שאיננו נמצא בחוק. משום כך אני קורא לחברים להצביע נגד. תודה, אדוני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין. שלוש דקות לרשות אדוני. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, עלטה מסוימת משתררת על הכנסת בשעות אלה, אולי כאיזה סימבול למצבנו הכללי, ואולי כסמל למצבה של הכנסת. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזו עוסקת בשאלה מאוד מאוד חשובה, והיא שאלת צורת התנהלותה של הטלוויזיה המסחרית בישראל. המעבר מזיכיונות לרישיונות הוא לא מעבר טכני, הוא מעבר שיש לו משמעויות גדולות, יש לו גם משמעויות רגולטיביות, יש לו משמעויות כלכליות מרחיקות לכת. ואני חייב לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שאני עולה לדוכן הזה מתוך עמדה של אי-אמון עמוק בראש הממשלה שמנהל היום את תחום התקשורת; אי-אמון עמוק ביכולת וברצון שלו לנהל את התחום הזה בצורה אובייקטיבית שטובת הציבור לנגד עיניה. אני חושב שרב הנסתר על הגלוי בהתנהלותו של ראש הממשלה בתחום התקשורת. אני חושב שהממשלה איננה מנהלת את התחום הזה בצורה ראויה, שקופה ופתוחה, אלא בצורה כוחנית, על בסיס של חשבונות פוליטיים. וגם התיקון הזה בחוק, שאפשר לדבר עליו שעות אבל אפשר גם לתמצת בקצירת האומר את כל הדברים באמירות שאני אמרתי, הוא חלק מהמגמה הזאת. אני קורא לכם, עמיתי חברי הכנסת, להתנגד לתיקון. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת אסף אורן חזן. אורן אסף חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה סיפור מעניין, אני נולדתי אסף, האורן נוסף אחרי זה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> באמת? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אם היושב-ראש ייתן לי דקה אני אספר את הסיפור הזה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יש לך שלוש דקות, לא דקה, תבחר מה לומר בהן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, אל תהיה – תיתן לי דקה תוספת, תראה כמה דוברים פספסו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שלוש דקות לרשות אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תן לי את 30 השניות האלה לספר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רגע, משהו פה לא עובד לנו גם בשעונים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, באווירה אינטימית זו – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> האורות כבו בגללך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, תשמע, זה – הפעם זה לא אני. הנה, בבקשה, הופה, ויהי אור. כמעט. תראו, בואו נהיה רגע רציניים. אני יכול לעמוד פה עכשיו ולדבר, כמו שאתם יודעים, באמת על הצעת החוק הרלוונטית, אבל אני רוצה לדבר על נושא יותר חשוב. אני רוצה לדבר – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> על פלסטין? <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא על פלסטין, אין דבר כזה פלסטין; לא נמאס לכם? פְּלַסְטִין, אתה יודע מה זה היה: פעם היו פה ערבים שבאו לחפש מעות בבוץ: פְּלַס טִין – שאני אפרשן לך? ניכנס להיסטוריה? לא. תשע דקות, הסיפור על השם שלי כנראה ממש ממש מעניין – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מודיע לפרוטוקול שגם השעון לא עובד, ולכן אנחנו – אבל אני לקחתי שעון, את השעון שלי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חבר'ה, אני לא יודע אם זה באופן סימבולי, אבל איך שעליתי, באמת "ויהי אור", שלא יהיו אי-הבנות. פעם קראתם "הרצל", היום מה יהיה? טוב, עכשיו אפשר להתחיל? אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, שוב ושוב ושוב אנחנו מוצאים את עצמנו עומדים ומתעמתים: שמאל – ימין; יש עתיד – אין עתיד, כל מיני מאבקים פנימיים, חקיקה שהיא עניינית וחשובה, אבל יש עת וזמן לכל דבר. אני הייתי מאמין, והייתי רוצה להאמין, שלחברי הכנסת מהאופוזיציה, גם לך, דב חנין, שבוחר גם לצאת מהאולם, באופן מפתיע, שאכפת לכם לא פחות מהמצב של הרשות – איך אומרים בעברית? "תְנֵין", הרשות התְנֵין, הרשות השנייה של הפלסטינים. לא יכול להיות מצב שבו שר האין-ביטחון מאפשר שימוש בתדרים ל"חמאס", לרש"פ, לארגוני טרור כאלה ואחרים, כדי לזרוע שנאה, כדי להסית לרצח יהודים, כדי לעוות מציאות. הרי להם אין ארץ נהדרת, יש להם ארץ – כולנו יודעים – אה, בעצם אין להם. הם קיבלו מאתנו אדמה פורייה ושרפו אותה כאילו זה הדבר הראשון עלי אדמות שצריך להעלים. הם מקבלים מאתנו את כל הכלים לחיים טובים, שלווים ותקינים, אבל הם בוחרים להשתמש בהם פעם אחר פעם למטרות פגיעה והרס. ואם אני מסתכל לרגע על העניין הנקודתי הזה, התקשורתי, רבות מדובר על מערכת החינוך שמלמדת – רצחת יהודי אחד, ואם רצחת עוד אחד מה קיבלת? רצחת שני יהודים. רבות מדובר על סרטי התדמית וההדרכה עתירי האפקטים איך לבצע פיגועים, איך לטבוח ביהודים, איך לפגוע בכמה שיותר ויותר כואב. אבל פה, בבית הזה – שתיקה. הרשימה הפלסטינית הקומוניסטית – אני לא יודע אם לקרוא לה מאוחדת, אני לא יודע אם היא מאוחדת או לא מאוחדת, אבל נוסף לה שם חדש, האתאיסטית, שמנצלת את אותה במה בלי שום קשר למציאות שלה עצמה. הגיע הזמן, עיסאווי, אני רוצה לקרוא לך השכן שלי מכפר-קאסם; אני רוצה שאתה תבוא אתי יד ביד ותזעק את הזעקה הזאת. אתה יודע למה? כי כשרקטה נורית מעזה על-ידי בני-בליעל, יימח שמם ויאבד זכרם, היא לא מסומנת ויש בקצה שלה כותרת "אריאל", "יהודים"; כתוב עליה גם "כפר-קאסם", גם "ערבים", גם "נוצרים", וכשהיא יוצאת – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן, משפט סיום בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ברשותך, אני מסיים. – – – וכשהיא יוצאת, היא לא יוצאת רק על-ידי אותו אחד שלחץ על המתג, היא יוצאת גם על-ידי אותו אחד שהרים את השלטר בחדר העריכה, על-ידי אותו אחד שחיבר את הפלאג של המצלמה לקיר, על-ידי אותו אחד שכתב את תסריט האימים של השדרים – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – ואת ההסתה הזאת, במילה אחרונה, של התקשורת הארורה והנבזית, שלא רחוקה מלהזכיר את גרמניה של שנות ה-30, אנחנו צריכים לעצור, ויפה שעה אחת קודם. אני קורא לשר האין-ביטחון: קח אחריות, תוריד את השלטר, נתק את התדרים ותמנע מהציבור בישראל אסונות נוספים, מראות זוועה, ונצפה כולנו לימים טובים יותר. ובסוף, חברים, תזכרו – איך אומרים לנו: יש לנו ארץ נהדרת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת אורן חזן. אדוני השר המקשר מעוניין להשיב או שנעבור להצבעה? אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015, בקריאה ראשונה. אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – 6 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: בעד – 16, נגד – 6, נמנע אחד. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, והיא עוברת לדיון לוועדת הכלכלה של הכנסת. <הודעת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 7) (שמירת זכויות בשל אלימות בן-זוג), התשע"ה–2014> [מס' כ/593; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' ט"ו, עמ' 3021.] <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום, הצבעה על הודעת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 7) (שמירת זכויות בשל אלימות בן-זוג), התשע"ה–2014. ההודעה נמסרה ביום 27 ביולי 2015. מאחר שאין לנו נציגים, נציגי סיעות שביקשו לנמק את ההתנגדויות, אנחנו עוברים להצבעה על ההודעה שקראתי עכשיו, של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. מי שבעד הוא בעד החלת דין הרציפות, ומי שלא – לא. נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד הודעת הוועדה – 19 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 7) (שמירת זכויות בשל אלימות בן-זוג), התשע"ה–2014, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בעד – 19, אין מתנגדים, אין נמנעים. דין הרציפות הוחל על ההצעה. <הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק:> <הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 4 – הוראת שעה) (הכרה בלימודי תעודה), התשע"ה–2014;> <הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 13) (היעדרות בשל מחלה קשה), התשע"ה–2014;> [מס' כ/592, כ/575; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' ט"ו, עמ' 3049.] <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות החוק האלה – ההודעה נמסרה לכנסת ביום 28 ביולי 2015 – הצעת החוק הראשונה שהוועדה מבקשת להחיל עליה דין רציפות, הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 4 – הוראת שעה) (הכרה בלימודי תעודה), התשע"ה–2014, כ/592, פ/2184/19. לא נרשמו – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז למה אתם לא רשומים? אנחנו נאפשר לחבר הכנסת דב חנין לנמק את ערעורה של הרשימה המשותפת – חד"ש, רע"ם, תע"ל, בל"ד. אני מודיע לפרוטוקול שאנחנו מנהלים פה דיון משולב, אז אני אקרא, ברשותך: הוועדה מבקשת להחיל דין רציפות גם על הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 13) (היעדרות בשל מחלה קשה), התשע"ד–2014, כ/575, פ/2028/19. לרשות אדוני עשר דקות, מאחר שאנחנו מדברים על שתי הצעות חוק. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הצעות החוק שאנחנו מתבקשים לאשר את דין הרציפות לגביהן הן הצעות חוק שעוסקות בתחום הבריאות, והן הצעות חוק ראויות וחשובות כשלעצמן, אבל, עמיתי חברי הכנסת, בזמן שאנחנו עוסקים פה בהצעות חוק ראויות בנושאי בריאות מתבצע מחטף מסוכן בתחום הבריאות על-ידי משרד הבריאות, תוך רמיסה ברורה של הריבונות של כנסת ישראל, ואני מתכוון להעברת הרפורמה בבריאות הנפש. המילים האלה, רפורמה בבריאות הנפש, נשמעות טוב. בסך הכול אנחנו מעוניינים לשפר את שירותי בריאות הנפש בישראל. יש בהם אכן בעיות, יש קשיים, יש תורים, צריך לשפר את שירותי בריאות הנפש בישראל; צריך לתקצב אותם, צריך לחסל את בעיית התורים במרפאות ציבוריות של בריאות הנפש – כל הדברים האלה הם דברים ראויים וטובים, אבל לא זה מה שהממשלה בפועל מקדמת. למעשה הרפורמה במערכת בריאות הנפש, שסדר הגודל הכלכלי שלה הוא 2 מיליארד שקלים – מהלך רדיקלי, בעל השפעה עצומה על אזרחי ישראל – מתנהלת ומקודמת בלי שניתנה לחברי הכנסת ההזדמנות לחוות את דעתם בנושא כריבון במדינת ישראל. אני רוצה להיות יותר מדויק: האמת היא שבעבר ניתנה לחברי הכנסת הזדמנות להתייחס לרפורמה, וכפי שחברתי חברת הכנסת בירן, שנמצאת כאן ומעורבת במאבק הזה בחודשים האחרונים יודעת, כשהנושא הגיע לכנסת, וניתנה הזדמנות לחברי הכנסת לדבר, ההתנגדות לרפורמה הזאת הייתה כל כך גורפת וכל כך רחבה שהיה ברור שאין שום סיכוי להעביר את הדבר הזה בחקיקה. ואז, מה עושים? במקום לשמוע את דעתם, את עמדתם, של נציגי הציבור, של נבחרי הציבור, של הריבון במדינת ישראל, שהוא הכנסת, הפרלמנט, הממשלה בחרה במהלך משונה, בעייתי וכוחני של לצפצף על הכנסת ולהעביר את אותה רפורמה בעייתית, את אותה רפורמה מסוכנת, את אותה רפורמה הרסנית, בלי חקיקה, בדרך של מהלך ממשלתי ללא הכנסת. ההתנגדות של חברי הכנסת לאותו מהלך הייתה לא רק במליאת הכנסת, היא הייתה בוועדות הכנסת, בדיונים של הכנסת, והמעקף הזה שהממשלה עשתה בתחום הזה של הרפורמה בבריאות הנפש, לכן, הוא כל כך בעייתי וכל כך מסוכן. עמיתי חברי הכנסת, מה בעייתי במהלך הזה של הרפורמה – ואני אנסה להיות תמציתי ולקצר: הבעיה העיקרית של המהלך הזה היא שבמסגרת הרפורמה נגרעים שירותים מהאזרחים. נגרעים שירותים מהאזרחים, שירותים של בריאות נפש, שהם שירותים שניתנים לקבוצות של אנשים נפגעים; נפגעים לפעמים בלי יכולת להיאבק, בלי יכולת להשמיע את קולם. וגריעת השירותים האלה נעשית ללא אישור, שנדרש על-פי חוק, של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. אגב, עמיתי חברי הכנסת, בחוק ההסדרים של 2013–2014, ועדת הכספים התבקשה על-ידי משרד הבריאות לאשר את הסדרי ההתחשבנות שהיו כלולים במתווה הרפורמה עקב התנגדות חברי הוועדה, ובגיבוי של חוות דעת משפטית שהוציא עורך-דין איל ינון, היועץ המשפטי לכנסת דאז והיום. כל הסדרי ההתחשבנות האלה פוצלו מחוק ההסדרים. אז כתב עורך-הדין ינון, היועץ המשפטי של הכנסת, שברור כי בכל הנוגע לטיפול בחולי הנפש, קיימת חשיבות לכך שבחירת חלופות הטיפול השונות תתבצע לא רק על-פי שיקולים תקציביים אלא גם, ואולי בעיקר, על-פי פרמטרים מקצועיים טיפוליים. אולם ההסדר המונח על שולחנה של ועדת הכספים יוצר חשש כי דווקא שיקולים של כדאיות כלכלית הם אלה שינחו את קופות-החולים בבחירת סוג הטיפול והיקפו. הדברים האלה, שנכתבים בשפה משפטית צוננת, מבטאים בעיה עמוקה ויסודית שיש במהלך הזה, של הרפורמה בבריאות הנפש. אני דיברתי כבר על הרפורמה הזאת בהרחבה בהזדמנויות קודמות, ואני לא מתכוון לסקור כאן כרגע את כל הבעיות, אבל אני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שהבעייתיות הזאת שעליה הצביע עורך-הדין איל ינון, לא הובאה לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ולא הובאה לדיון בשום ועדה אחרת. היום, אחרי שמתווה הרפורמה הוחל בצורה חד-צדדית על-ידי הממשלה, ב-1 ביולי 2015, משרד הבריאות מנסה להעביר בחטף את מתווה הרפורמה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חנין. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני מסיים. – – בבריאות הנפש, תוך כדי כך שהוא נמנע מלהציג בוועדת הכספים את הסדרי ההתחשבנות של מתווה הרפורמה כחלק מחוק ההסדרים. זה דבר בעייתי, זה דבר פסול, זה דבר מסוכן, ואני מנצל את ההזדמנות הזאת כדי להביא את הדבר הזה לידיעת חברי הכנסת. אני אמשיך ואביא את המשך הסתייגויותינו בנושא הזה, אדוני היושב-ראש, במסגרת ההנמקות של ההתנגדויות שלנו לרציפויות בחוקים אחרים – וגברתי המזכירה, אני מבקש שאם אני לא רשום אליהם, אנא להסדיר את זה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. נצביע בנפרד. ראשית, על הודעתה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות להחיל דין רציפות על הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 4 – הוראת שעה) (הכרה בלימודי תעודה), התשע"ה–2014; כ/592, פ2184/19/. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד להחיל דין רציפות ומי נגד? הצבעה מס' 10 בעד הודעת הוועדה – 17 נגד – אין נמנעים – אין הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 4 – הוראת שעה) (הכרה בלימודי תעודה), התשע"ה–2014, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 17 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אנחנו מחילים את דין הרציפות על הצעת החוק. אנחנו עוברים להצבעה על החלת דין רציפות על הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 13) (היעדרות בשל מחלה קשה), התשע"ה–2014; כ/575. אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? מי שבעד – בעד להחיל החלת דין רציפות. הצבעה מס' 11 בעד הודעת הוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 13) (היעדרות בשל מחלה קשה), התשע"ה–2014, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. <מירב בן ארי (כולנו):> אני לא הספקתי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> למען הפרוטוקול, חברת הכנסת מירב בן ארי מבקשת להצביע אף היא בעד החלת דין רציפות. <הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון מס' 2) (הרחבת ההגדרה "אלימות מילולית"), התשע"ה–2014> [מס' כ/578; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' ט"ו, עמ' 3141.] <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הודעתה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון מס' 2) (הרחבת ההגדרה "אלימות מילולית"), התשע"ה–2014. ההודעה לכנסת נמסרה ביום 29 ביולי 2015. ינמק את התנגדותה של סיעת הרשימה המשותפת חבר הכנסת דב חנין. חמש דקות לרשות אדוני. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, ושוב, כמו במקרה הקודם, גם הפעם אני מנצל את הפרוצדורה הזאת של התייחסות לדין רציפות כדי להביא לתשומת לבם ולידיעתם של חברי הכנסת מהלכים שמתנהלים, בעצם, מאחורי גבנו, בניגוד לעמדתנו ולדעתנו, ושיש להם משמעות קשה ובעייתית לחיים ולזכויות של אזרחי ישראל. אני חוזר לסוגיית הרפורמה בבריאות הנפש, שמועברת במחטף על-ידי משרד הבריאות, תוך רמיסת הריבונות שלנו, חברי הכנסת, ובעצם צפצוף לא רק על הכנסת אלא על כלל אזרחי ישראל. ואני מזכיר לכם את חוות דעתו הביקורתית של היועץ המשפטי של הכנסת, במסגרת הדיונים של חוק ההסדרים של 2013–2014. אני הבאתי את הדברים בהרחבה בדיון הקודם, לא אחזור עליהם. אז מה שקורה כרגע, עמיתי חברי הכנסת, זה שמשרד הבריאות מנסה להעביר בחטף את מתווה הרפורמה. לא מציג לוועדת הכספים את הסדרי ההתחשבנות של מתווה הרפורמה כחלק מחוק ההסדרים, ובכך בעצם אנחנו נמצאים מאחורי מסך של בערות בכל ההתנהלות הכלכלית הכספית של הרפורמה הזאת. הממשלה מוסיפה חטא על פשע בכך שהיא מטעה את חברי הכנסת, בכך שהיא מציינת בהצעת חוק התקציב – ואני מפנה לעמוד 82 למטה, של חוק התקציב, ופה אני מצטט: "מסגרת הרפורמה בבריאות הנפש מוסכמת בין משרדי הבריאות והאוצר ומצויה כעת בהליכי חקיקה בכנסת". עמיתי חברי הכנסת, זאת פשוט הטעיה. הרפורמה איננה נמצאת בשום הליכי חקיקה. הרי זו הבעיה, שאין חקיקה. עוקפים את הכנסת, לא מעבירים את הנושא הזה בחקיקה בגלל ההתנגדויות והביקורת הגדולה שאנחנו עוררנו בכנסת, ואז לא רק שמצפצפים עלינו, לא רק שעוקפים אותנו, לא רק שרומסים את הסמכות של הכנסת להחליט, אלא גם מטעים אותנו ומספרים לנו שאנחנו בעצם כן דנים בזה. הרפורמה נמצאת בהליכי חקיקה שלא נמצאת. אני חושב שזו באמת התנהלות כל כך שערורייתית. אני אפילו לא מדבר כרגע על הרפורמה. עצם ההטעיה הזאת של הכנסת, של חברי ועדת הכספים של הכנסת, בנושא הזה כשלעצמה היא בעייתית ופסולה. מה בעצם קורה בשטח? היום, שלושה חודשים אחרי החלתה של הרפורמה בבריאות הנפש, שוררת במערך בריאות הנפש אנרכיה מוחלטת. חלק גדול מהמטופלים בקופות-החולים בעצם מטופלים במסגרת של שר"פ בריאות הנפש, והם נדרשים לממן את הטיפול מכיסם. אנחנו מדברים על אנשים שנפגעים בשורה ארוכה של מצבים, שורה ארוכה של בעיות. דברים שטופלו בעבר על-ידי המערכת הציבורית, היום מתגלגלים בעצם על אחריותם ולאחריותם של האזרחים הנפגעים. זו בדיוק התוצאה הישירה מהיעדר הפיקוח הפרלמנטרי. זו התוצאה של רפורמה שאיננה מעוגנת בחקיקה ראשית של הסדרי התחשבנות שלא הובאו בפני הכנסת ולא אושרו על-ידה. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, האמירות שלי בנושא הזה הן קריאה לפעולה. יש פה כמה חברי כנסת – הזכרתי קודם את חברתי חברת הכנסת בירן; אפשר להזכיר גם את חבר הכנסת יוסי יונה, שמלווה את הנושא הזה גם הוא. ואני קורא לכולכם, עמיתי חברי הכנסת, תיכנסו בעובי הקורה. נפגעי הנפש בישראל הם רבים רבים רבים. אנחנו מדברים על אנשים שלוקים וחולים, אנחנו מדברים על אנשים שנמצאים במצבי מצוקה, מצבים של מעבר בחיים, וצריכים סוג של עזרה בתחום הזה. את הקול שלהם אנחנו חייבים להשמיע, את הקול שלהם אנחנו חייבים לייצג. אנחנו חייבים שתהיה לנו מערכת של בריאות נפש שנותנת באמת תשובה ציבורית על המצוקות. לא לכל אחד יש כסף לשכור פסיכולוג פרטי או לקבל טיפול פרטי. אנחנו חייבים מערכת ציבורית טובה, יעילה. יש בה קשיים, יש בה בעיות, אז בואו נתקצב אותה בצורה ראויה, נפתור את הבעיות, נעשה רפורמה מיטבית, אבל לא נזרוק את התינוק עם המים המלוכלכים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. אנחנו עוברים להצבעה על הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון מס' 2) (הרחבת ההגדרה "אלימות מילולית"), התשע"ה–2014, כפי שקראנו קודם. אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? הצבעה בעד משמעותה החלת דין רציפות. הצבעה מס' 12 בעד הודעת הוועדה – 17 נגד – אין נמנעים – אין הודעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון מס' 2) (הרחבת ההגדרה "אלימות מילולית"), התשע"ה–2014, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בעד – 17, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק, הוחל עליה דין רציפות. <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק:> <הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 8), התשע"ה–2014;> <הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 17 והוראת שעה), התשע"ה–2014;> <הצעת חוק החברות (תיקון מס' 25) (הסדרת ההחזקה והשימוש במאגר מידע על חברות), התשע"ד–2014> [מס' מ/893, מ/901, מ/872; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוברת י"ד, עמ' 2524.] <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות החוק כדלקמן – ההודעה על כך נמסרה לכנסת ביום 20 ביולי 2015 – דיון משולב על שלושה חוקים: הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 8), התשע"ה–2014, מס' מ/893; הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 17 והוראת שעה), התשע"ה–2014, מס' מ/901; הצעת חוק החברות (תיקון מס' 25) (הסדרת ההחזקה והשימוש במאגר מידע על חברות), התשע"ד–2014, מס' מ/872. חבר הכנסת דב חנין מעוניין לנמק התנגדות של הסיעה המשותפת לשלוש הצעות החוק ביחד. ההצבעות, כמובן, תהיינה בנפרד. רבע שעה לרשות אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אם הוא ינכה לנו שליש על התנהגות טובה אז זה יהיה יפה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה, תודה, אני בהחלט אתחשב בפנייתך האדיבה. אני מתכוון לאכזב אתכם ולא להמשיך לדבר כרגע על הרפורמה; לא להמשיך לדבר כרגע על הרפורמה בבריאות הנפש, אף שהיא מאוד מאוד נוגעת ללבי. אבל, כמו שאמרתי, זו הזדמנות טובה לעדכן את חברי הכנסת בדברים שקורים בארץ הזאת ולא נמצאים בידיעתנו, והם לפעמים דברים חמורים וקשים ובעייתיים ומסוכנים. אני רוצה לדבר, אדוני היושב-ראש, על מה שקורה במזרח-ירושלים. מזרח-ירושלים, ירושלים המזרחית נעשתה למוקד של המון המון בעיות ומתחים. הרבה מאוד אלימות והרבה מאוד פיגועים והרבה מאוד מתח קשורים במה שקורה במזרח-ירושלים. בדרך כלל, כשמדברים על ירושלים המזרחית מדברים על מה שקורה בהר-הבית, במתחם המסגדים בהר-הבית, אבל אני לא רוצה לדבר על זה. אני רוצה לדבר על דברים אחרים שקורים ממש בימים הקשים האלה, על פעולות שהממשלה מקדמת ממש בימים האלה. עם כל הקושי ועם כל המתח הממשלה מקדמת במזרח-ירושלים שלל פעולות שמביאות להתססה ולהסלמה מאוד מאוד בעייתית. אני לא מדבר כרגע על הנושא של החסימות והסגר שהוטלו על רבות משכונות מזרח העיר, על אותה חלוקה דה-פקטו של ירושלים. ירושלים, אגב, מחולקת, זה ברור לכולם. כל מי שחי בירושלים יודע שירושלים מחולקת, חוץ מאשר ברמה הפורמלית. אבל באמת בשבועיים האחרונים יש חסימות, יש סגר על שכונות בירושלים המזרחית, ובהן ראס-אל-עמוד, ג'בל-מוכבר, סילואן, מחנה הפליטים שועפאט וכדומה. אני לא מדבר על הנושאים האלה. כרגע אני מדבר על דברים אחרים. למשל, היום בבוקר כוחות מאוד גדולים של משטרה הטילו עוצר על שכונת בטן אל-הווא בסילואן ופינו שם בתים של משפחות אבו נאב. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בצו בית-משפט. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> זה, אגב, לגמרי לא קשור לשאלות הביטחוניות ולמצב הביטחוני. זה ניצול של הכאב ושל הבהלה של הציבור לפעולות שהמטרות שלהן הן אחרות לגמרי. לפי הדיווחים של המשפחות מהשכונה, הפינויים נעשו תוך שימוש רב מאוד באלימות. אבי אחד המשפחות רוסס בגז פלפל במהלך הפינוי, כל החפצים של המשפחות האלה הוצאו מן הבתים, וזה מהלך כוחני של פינוי משפחות מהבתים שלהן בעצם לטובת מתנחלים באותו חלק של שכונת סילואן. אתמול היה אירוע מאוד מאוד קשה, של אישה בת 65 מאל-עיסאוויה שנפטרה, ואני מאוד בזהירות רוצה להביא בפניכם את העובדות הידועות לי; פניתי לשר לביטחון פנים בבקשה לבדוק את הדברים האלה. אנחנו מדברים על שעות הערב המאוחרות; היו בכפר עימותים בין חיילים לבין תושבי הכפר, ואז נורתה כמות מאוד גדולה של גז מדמיע בתוך השכונה. האישה שאני מדבר עליה, אישה בת 65, סובלת מאסתמה, שאפה מן הגז, והיא חשה מאוד רע במהלך הערב או הלילה. שני הילדים שלה רצו לפנות אותה לבית-החולים "הדסה הר-הצופים", אבל החיילים שהיו במחסום שהוצב בשכונה, ביציאה מן השכונה, לא אפשרו להם לעבור, אף שילדיה של האישה הסבירו את מצבה הקשה. וגם, על-פי דיווחים שאני שמעתי, באותו זמן נורו על האישה וילדיה כדורי גומי. היא לא הצליחה לעבור את המחסום. הם לא הצליחו להעביר אותה את המחסום ולהביא אותה לבית-החולים; לקח הרבה זמן. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> חבר הכנסת – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אבל, חבר הכנסת מרדכי יוגב, בישיבה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני אומר – – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> הרכוש הוא רכוש יהודי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אבל לא בעמידה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני אומר את הפרטים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת יוגב, לא בעמידה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני אומר, אני אומר, רגע – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת יוגב, רק לא בעמידה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> בית-המשפט העליון – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני ישב. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> והיהודים חזרו אליו. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> דבר בזמנך. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> זה גזלנים שגזלו אותם. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני מדבר על האישה שנהרגה בעיסאוויה. אם יש לך משהו להוסיף אני לא מתנגד שתוסיף את זה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> לא, אתה מדבר על בית-הכנסת בכפר – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא, אני מדבר על האישה שנהרגה בעיסאוויה. הצליחו להעביר אותה את המחסום אחרי חצי שעה, ולא היה אפשר להציל אותה והיא נפטרה. אישה בת 65 שכל חטאה היה שהיא גרה בעיסאוויה, היא סובלת מאסתמה, והיא ספגה כמויות אדירות של גז מדמיע. אני אומר לך, אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, ההתנהלות הזאת, ההתנהלות הכוחנית הזאת, העימותים, הפינויים האלימים דווקא בימים האלה בחסות הבלבול, הבהלה, המתח שקיים בציבור, הדברים האלה רק מחריפים עוד יותר את המתיחות בירושלים המזרחית ותורמים להסלמה דרמטית ביחסים עם תושבי ירושלים המזרחית. ולכן, בתור מי שמעוניין בשקט, בתור מי שמעוניין בהפסקת ההסלמה, אני חושב שהפנייה שלנו חייבת להיות לממשלה ולעומד בראשה, להפסיק את ההתנהלות הכוחנית והמיותרת והפוגענית הזאת; להפסיק את הפגיעה המיותרת בתושבי מזרח-ירושלים; להפסיק את הנישולים של אנשים ואת הגירוש שלהם מבתיהם כדי להרוס אותם; להפסיק את ההתנהלות הכוחנית שאיננה מבחינה בין אנשים ופוגעת גם באנשים ובנשים חפים מכל פשע עד כדי מצבים כמו המצב העצוב, שאני תיארתי, של אותה אישה שנפטרה בשכונת אל-עיסאוויה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. אנחנו עוברים להצבעה. כאמור, שלוש הצבעות מפוצלות – על כל הצעת חוק בנפרד. הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 8), התשע"ה–2014; מס' מ/893 – אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה בעד, בעד החלת דין רציפות. הצבעה מס' 13 בעד הודעת הממשלה – 17 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 8), התשע"ה–2014, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 17 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי על הצעת החוק הוחל דין רציפות. הלאה, הולכים להצבעה על הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 17 והוראת שעה), התשע"ה–2014; מס' מ/901. אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? הצבעה בעד, משמעותה החלת דין רציפות. הצבעה מס' 14 בעד הודעת הממשלה – 16 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 17 והוראת שעה), התשע"ה–2014, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 16 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. על ההצעה הוחל דין רציפות. הצבעה שלישית – על הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק החברות (תיקון מס' 25) (הסדרת ההחזקה והשימוש במאגר מידע על חברות), התשע"ד–2014; מ/872. אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? הצבעה בעד מחילה דין רציפות. הצבעה מס' 15 בעד הודעת הממשלה – 13 נגד – 3 נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק החברות (תיקון מס' 25) (הסדרת ההחזקה והשימוש במאגר מידע על חברות), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 13 בעד, שלושה מתנגדים, אין נמנעים. על הצעת החוק הוחל דין רציפות. <שאילתות ותשובות> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום – אנחנו עכשיו בשאילתות; שאילתות לשר לשירותי הדת. שאילתה ראשונה, של חברת הכנסת עליזה לביא, שאיננה נוכחת באולם – אנחנו נתחיל עם השאילתה של חברת הכנסת מיכל רוזין לשר לשירותי דת. <עליזה לביא (יש עתיד):> אני כאן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו הפכנו את הסדר, חברת הכנסת לביא, אז את תהיי מייד אחר כך. בבקשה. <111. אחריות רבנים למניעת התעללות בילדים> <מיכל רוזין (מרצ):> על-פי כתבה רחבה שפורסמה בעיתון "ידיעות אחרונות", רבנים שקיבלו דיווחים על פגיעות מיניות, כולל פגיעות בילדות, ילדים, בני-נוער, פעלו – על-פי התחקיר שנעשה – להסתרת המקרים ולהשתקת הנושא. פעמים רבות – מתוך היכרות עמוקה שלי עם הנושא – כפי שאתה יודע, כבוד השר, לצערי הרב, לא קיימת הכשרה מתאימה לרבנים בנושא, ורובם הגדול, שנותנים מענה לציבור שלהם, ואפילו קו חם – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת רוזין, את אמורה להקריא את השאילתה מילה במילה מתוך הדף. אחר כך יש לך הזדמנות לשאלת המשך. אז בואו ניצמד לתקנון. מחילה. <מיכל רוזין (מרצ):> אני רוצה לשאול בבקשה את כבוד השר: 1. האם קיימות הנחיות לרבנים כיצד לפעול במקרים אלה? 2. אם כן – מה הן ההנחיות? 3. האם ניתנות לרבנים הכשרות בנושא זה? 4. אם כן – מה הן? תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברת הכנסת מיכל רוזין, בעניין אחריות רבנים למניעת התעללות בילדים: השתקה או טשטוש של מקרי פגיעות מיניות בנשים ובילדים הם דבר חמור ומדאיג שיש לטפל בו. יחד עם זאת אדגיש גם כי מלבד רב אחד, כל שאר הרבנים שהוזכרו בתחקיר של "ידיעות אחרונות" אינם רבנים המתוקצבים על-ידי המשרד לשירותי דת ולפיכך אינם בתחום פיקוחנו, והאחד אינו מעיד על הכלל. למרות האמור, מפאת חומרת העניין ורצוננו למנוע הישנות מקרים כאלה בעתיד, הוריתי ליחידה המקצועית במשרדי להכין תוכנית רחבת היקף להתמודדות מיטבית עם מצבים מעין אלה. התוכנית מיועדת לרבנים ולנשותיהם, המהוות גורם בעל השפעה בקהילה, ולספק להם את ההכשרה, הידע החוקי והכלים לפעול ולייעץ במקרים אלו. ההכשרה תינתן על-ידי בעלי מקצוע מומחים בתחומם, ובשיתוף משרד הרווחה, המשטרה וגורמים נוספים. אנו מקווים שבעזרת תוכנית חשובה זו נוכל לטפל ולמגר תופעות אלו בעתיד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. חברת הכנסת רוזין, יש שאלה נוספת? <מיכל רוזין (מרצ):> כן. אני רציתי לשאול בהמשך – קודם כול, אני מאוד מעריכה את העובדה שהרמת את הכפפה ואכן ניסחת – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> משיחת פרוזדור. <מיכל רוזין (מרצ):> נכון. – – תוכנית חשובה, ואין ספק שהכשרה היא דבר חשוב ביותר. אנחנו פועלות לקדם הכשרה מול שופטים, מול פרקליטים, שוטרים, בוודאי ובוודאי אנשי סמכות ואנשי דת, רבנים. רציתי לשאול: האם תתמוך גם, בהמשך למה שאתה אומר, בהחלט, בהרחבת חובת הדיווח של רבנים, על מנת שתהיה להם חובת דיווח כמו לפסיכולוגים, כמו למורים, כמי שאחראי ובעל סמכות מול אותם ילדים, ילדות, בני-נוער, שפונים אליהם לעזרה? <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> חברת הכנסת רוזין, אל תצפי ממני שאני אענה לך עכשיו. אני לא יודע מהי הצעת החוק, מה תהיה המחויבות האופוזיציונית או הקואליציונית. אבל דבר אחד – אני אשקול את זה לגופו של עניין. אבל את מכירה את כללי המשחק בבית הזה. את דעתי את מכירה גם בנושא הזה. לסיום אני אגיד לך רק משפט אחד: ברשותי תוכנית שתצא לפועל בימים הקרובים, בעזרת השם, ובתוכנית הזאת אנחנו הולכים לשתף גורמים חשובים במערכת המשפט, המשטרה, על מנת שנוכל באמת לתת מענה למה שגברתי העלתה בשאילתה שלה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. אנחנו עוברים לשאילתה מס' 91, של חברת הכנסת עליזה לביא, בנושא: בירור יהדות. גם על השאילתה הזו ישיב השר לשירותי דת. חברת הכנסת לביא, בבקשה. <91. בירור יהדות> <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, מינהל תחום בירור יהדות בבתי-הדין הרבניים נוהג לפתוח תיקי בירור על מעמדם האישי של אזרחים שכלל לא פנו לבתי-הדין בעקבות מידע שמגיע אליהם בדרכים-לא-דרכים על-ידי אנשים כאלה ואחרים. אדוני, אני רוצה לשאול אותך: מה תעשה לעצירת הנוהג הזה ולפגיעה המתמשכת בצנעת הפרט? אדוני, רק השבוע קיבלתי עוד שתי פניות בנושא. תודה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> תודה רבה לך. בנושא בירור יהדות: על-פי סעיף 6 להנחיות בירור יהדות, התש"ע–2010, שעניינן בירור יהדות לצורך נישואים וגירושים, מינהל תחום בירור יהדות בבתי-הדין הרבניים רשאי להפנות בקשה לבית-הדין לבירור יהדותו של אדם, גם אם אותו אדם לא הגיש בקשה בעצמו. ההנחיה הזו נקבעה, בין היתר, בהמשך להערה של בית-המשפט העליון בבג"ץ 4784/08, פלונית נ' בית-הדין הרבני באזור חיפה, ב-11 ביוני 2008 – ואני מציע לך שתראי את שם – פסקה ט', ובדומה להסדר שקבעו היועץ המשפטי לממשלה ונשיא בית-הדין הרבני הגדול בהנחיות סדר הדין לעניין כשרות יוחסין לעניין סמכותו של מינהל בתי-הדין לפתוח בנסיבות מיוחדות בהליך בירור ביוזמתו. עם זאת, השימוש בסמכות זו נעשה בעיקר במקרים שכבר קיימת החלטה בשאלת יהדות אדם ויש בה כדי להשפיע על מעמדו האישי של בן משפחה בדרגה ראשונה, או בדרך להתיר אישה עגונה מנישואים שנערכו לכאורה כדת משה וישראל. למותר לציין כי אין בהליך דבר הפוגע בצנעת הפרט. יחד עם זאת, מתקיימות בנדון התייעצויות עם משרד המשפטים, והבירור בנושא טרם מוצה. אנחנו לוחצים לגמור את הבירור הזה על מנת להגיע לתוצאה סופית בנושא הזה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. חברת הכנסת לביא, שאלת המשך, בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, אדוני. אדוני שר חדש במשרדו, ואני יודעת שמתוך עמך באת ואתה רוצה לנסות באמת לסייע. אנחנו נמצאים בדור מיוחד, דור גאולה, וקבץ נידחינו מכל כנפות הארץ. ובאים לכאן רבים שאולי על-פי דקדוקים הלכתיים כאלה ואחרים לא עונים על כל הדרישות. ובכל זאת, אתה יודע, אדוני, בירור יהדות זה שירות דתי שניתן לאזרח, ואני עדיין לא מצליחה באמת להבין באיזו סמכות – ציטטת, אבל התחום הזה של בירורי יהדות בבתי-הדין הרבניים, לזמן אדם שלא נמצא בתהליך של רישום לנישואין – הוא לא ביקש בכלל, לא הייתה שום בקשה של אותו אדם או של אותה אישה להתקשר עם בית-הדין בכל דרך. באף דרך לא הייתה שום זיקה בין האדם לבין בית-הדין, ולמה בכלל נפתח כל העניין הזה של חקירה על היהדות שלו? שאלה שנייה, אדוני: מדוע מינהל תחום בירור יהדות בבתי-הדין הרבניים – שכל התפקיד שלהם, אדוני, זה לברר את היהדות של הפונים אליהם – לוקח על עצמו לברר את היהדות של כל תושבי מדינת ישראל? וזאת במיוחד, כפי שאדוני יודע – יש עומס מאוד מאוד גדול בבתי-הדין; רק לאחרונה התמנו 22 דיינים, אחרי חמש שנים שלא נבחרו דיינים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה, חברת הכנסת לביא. <עליזה לביא (יש עתיד):> המערכת עמוסה, אדוני, אז למה בעצם לוקחים עבודה נוספת? ויש בה פגיעה, כמו שאמרנו, בצנעת הפרט. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> מי שעוסק בנושא של בירור יהדות – לא עושה על דעת עצמו. הדברים מעוגנים בחקיקה. אני ציטטתי מאיפה זה בא. גם יש פסיקת בג"ץ בעניין הזה. ולכן, את רוצה, זכותך, ואני מכיר אותך, חברת כנסת חרוצה – אני בטוח שתמצאי את הדרך לתקן חקיקה בעניין הזה. תביאי לפה את החקיקה, יתמכו – נשנה; לא יתמכו – נישאר עם אותה מתכונת. כאשר, אני מדגיש את הסיום, אני חוזר ואומר: יש כרגע מגמה בין בתי-הדין הרבניים לבין משרד המשפטים להגיע לנוסח כלשהו. אבל מה לעשות ולפעמים יש הורים שפונים ורוצים לדעת עם מי הבן יוצא, עם מי הבת יוצאת, ורוצים לברר. זה דבר לגיטימי בהחלט, וזה נעשה לא בסודי-סודות, לא בחדרים אפלים, אלא לאור השמש. תודה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אנחנו עוברים לשאילתה מס' 166 של חברת הכנסת עליזה לביא: פרטיות הטובלות במקוואות. גם על השאילתה הזאת ישיב השר לשירותי דת. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני, תודה על המחמאה, אבל אני אשמח שתתמוך, ואולי אפילו תגיש הצעה ממשלתית. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו בשאילתה הבאה כבר, חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – ושלום על ישראל. נכון, אדוני השר? <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי, ותודה שנשארת. אתה רואה? זכות. <166. פרטיוּת הטובלות במקוואות> <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני, שאלה נוספת, גם היא בנושא שאני יודעת שהוא קרוב אליך, בנושא הפרטיות של הטובלות במקווה. נוהל שמירה על צנעת הפרט של ציבור הטובלות במקוואות פורסם בחוזר מנכ"ל באפריל 2014 בהסכמת הרבנים הראשיים, אבל, אדוני, מקוואות ציבוריים רבים אינם נותנים אפשרות לנשים לטבול בהתאם למנהגן ומחייבים טבילה בנוכחות בלנית. רצוני לשאול: מדוע הנוהל אינו נאכף? תודה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> חברת הכנסת עליזה לביא, אקדים ואומר – אם ידועים לך מקרים שלא פועלים לפי ההנחיות, תפרטי אותם בפני. אני מבטיח לך שזה יטופל. עכשיו אני אגש לעצם התשובה. סעיף 6א לחוק שירותי הדת קובע כי המועצות הדתיות יפעלו לפי פסיקתן של הרבנות המקומית והרבנות הראשית. המשמעות היא שהמועצה אמורה לפעול בהתאם לפסיקה ההלכתית של הרבנות המקומית והרבנות הראשית, בין השאר בכל הקשור להיבטים ההלכתיים. המשרד לשירותי דת רואה חשיבות עליונה בנתינת השירותים המיטביים לציבור הטובלות, כדי שתקיימנה את מצוות הטבילה כהלכתה, ובד בבד – רואה חשיבות עליונה בשמירה על פרטיותה של הטובלת, בשימת דגש על שמירת צנעת הפרט. בלי לפגוע באמור, ומטעמים של צנעת הפרט בלבד, יובהר כי הבלניות מנועות מלשאול את הנשים המגיעות לטבול שאלות בדבר מעמדן האישי, השקפת עולמן וכו'. בכל אופן, אני אומר שוב – משרדנו אוכף את הנושא הזה. אם יש מקרים ספציפיים כאלה ואחרים, אנא ממך, תעבירי את זה לידיעתי, ואני מבטיח לך התייחסות ראויה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. שאלת המשך, חברת הכנסת לביא. אני מזכיר לך שיש דקה לרשותך. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש, אני אעשה את זה זריז. אדוני השר, לא הבנתי אילו אמצעים ננקטים נגד מועצות דתיות ומקוואות טהרה שלא מיישמים את ההוראות האלה ואת הפיקוח הזה, והאם כבוד השר חושב שבדיקות וחקירות של הנשים במקוואות יגדילו את מספר הטובלות, דבר שכולנו מבקשים? <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> כשאת אומרת "אמצעים" – אני לא מכיר אף מקרה שהגיע אלי כדי שננקוט אמצעים. אני חוזר ואומר, אם יש מקרים, תביאי אותם לפני בצורה מפורטת, לפי איזו מועצה דתית – תאמיני לי שזה יקבל את הטיפול הטוב ביותר. <עליזה לביא (יש עתיד):> אוקיי, אני מודה לאדוני. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> תנסי אותי. אני גם מודה לכם שנשארתם עד שעה כזאת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. אנחנו עוברים לשאילתה מס' 85 של חברת הכנסת עליזה לביא לשר התקשורת בנושא: קריסת דואר ישראל. בשמו של שר התקשורת ישיב השר הכול-יכול יריב לוין. בבקשה, אדוני השר. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני, למה רק השרים הם כול-יכולים? מה עם חברי כנסת פשוטים? אני שואלת והוא עונה, והוא גם איחל לי בפעם שעברה ששאלתי אותו שאני אשאל אותו עוד הרבה מאוד שאלות בנושאים הללו. אני גם הבטחתי לו שאני גם אשאל בתחום התיירות. אני כבר עובדת על זה עם הצוות שלי. <שר התיירות יריב לוין:> אני ביקשתי בתחום התיירות? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רק ניחמתי את כבוד השר. <85. קריסת דואר ישראל> <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני השר, בעקבות שביתה של עובדי הדואר בוצעו שינויים בשירות הדואר, אבל רק סניפים מעטים פועלים לפי ההנחיות. הציבור – כולנו סובלים מתורים ארוכים, עיכוב במשלוחים, תיבות הדואר שנסגרו ללא עדכון הציבור, אבדות רבות וגדולות – מה נעשה כדי לקבל את החבילה ששלחנו לבן בצבא ועדיין לא הגיעה? רצוני לשאול: 1. מה נעשה לפיקוח על קיום הנהלים הקיימים? 2. מה ייעשה להפיכת גוף זה למשרת יעיל של הציבור? <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברות וחברי הכנסת, חברת הכנסת לביא, שאני מודה שאת מעבירה אותי קורס מזורז בהלכות משרד התקשורת על אגפיו השונים, כל פעם עם שאילתה אחרת. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – אני אביא לך את המשרד גם. <שר התיירות יריב לוין:> טוב לי איפה שאני, אבל אני בינתיים לומד את המשרד. אני גם מוכרח להגיד שלשאילתה שלך יש פוטנציאל לייצר לנו חיי נצח, משום שהפתיחה של התשובה שלי היא שאני מבקש לציין שבימים אלה משרד התקשורת מוביל רפורמה מקיפה בענף הדואר, רק – התשובה הוכנה כבר ב-19 ביולי, אז הימים האלה נמשכים ומתארכים, ומהבחינה הזאת אנחנו במקום טוב. בכל מקרה, משרד התקשורת, כידוע, מוביל רפורמה מקיפה בענף הדואר, שנועדה בראש ובראשונה להביא לשיפור בשירות המסופק לציבור וגם להתמודד עם מצבה הכספי הקשה של חברת הדואר. הרפורמה החלה ונמצאת בראשיתה, והמשרד ימשיך לפקח ולאכוף את ביצוע ההוראות כדי לוודא שניתן שירות יעיל לציבור. אני אתייחס בקצרה לנושאים שעלו בשאילתה: 1. אנו נמצאים בראשיתה של רפורמה מקיפה בענף הדואר, ולא מן הנמנע שחלק מהליקויים שלהם אנחנו עדים נובעים מתקופת הסתגלות של חברת הדואר והעובדים לשינויים הללו. עם זאת, המשרד רואה בחומרה רבה את העיכובים בחלוקת הדואר. לאחרונה הגביר המשרד את הפיקוח והאכיפה על חברת הדואר, ואף הודיע על כוונתו להטיל עיצומים כספיים על החברה במקרים שבהם נמצאו חריגות מתקני טיב השירות שנקבעו ברישיון החברה. בכוונת המשרד להגביר עוד יותר את הפיקוח והאכיפה בנושא, הן בפעולה יזומה בשטח והן באמצעות מערכת מעקב דואר אשר החברה חויבה להתקין. 2. בהמשך לעבודה מאומצת של ועדה ציבורית אשר בחנה את ענף הדואר בכללותו, הידועה בשם ועדת רייך, תוקן רישיון חברת הדואר בחודש פברואר 2015 ונקבעו הוראות לשיפור השירות בכלל וביחידות הדואר בפרט, ובכלל זה: א. שעות הפעילות בסניפי החברה הוארכו עד השעה 20:00 ויינתנו מ-08:00 עד 20:00 ברציפות שלוש פעמים בשבוע. בשלב זה – ואני אומר שוב, זה נכון לחודש יולי – 59 סניפים כבר פועלים במתכונת הזאת, ובאופן הדרגתי מצטרפות יחידות דואר נוספות; ב. נקבע תקן חדש של 90% מסירת דברי דואר רשומים בבתי הנמענים, דבר שיקל על הנמענים ויחסוך להם את הצורך להגיע ליחידות הדואר; ג. תקן זמן ההמתנה בתור ביחידות הדואר עודכן, ונקבע על עשר דקות בממוצע. נוסף על כך, הוטלה על חברת הדואר חובה להתקין מערכת ניהול תורים בכל יחידות הדואר. בשלב זה הותקנו כ-150 מערכות, ובהדרגה יותקנו מערכות נוספות; ד. הוסף שירות חדש של מסירת חבילות עד בית הנמען; ה. אושר לחברת הדואר למסור דברי דואר באמצעות מכונות אוטומטיות כתחליף לחובתה למסירתם באשנבים; ו. אושר למסור דברי דואר בנקודות מסירה מחוץ ליחידות הדואר. החברה כבר התקשרה עם רשתות שיווק דוגמת "שופרסל" ו"אופיס דיפו" לצורך מסירת דברי דואר, ועד כה נפתחו 30 מרכזי מסירה; ז. נקבע תעריף מופחת למשלוח דברי דואר באמצעות מכונות ביול; ח. ב-150 יחידות דואר אפשר להזמין תור באמצעות האינטרנט ולחסוך כמעט לחלוטין את העמידה בתור. עד סוף השנה יורחב מספר היחידות ל-250. כפי שאפשר לראות, נעשות לא מעט פעולות, והמשרד כמובן ימשיך ויפעל כדי להגיע למקסימום השירות, כפי שלציבור מגיע – דבר שהוא מורכב ולא פשוט נוכח המצב הכספי של החברה. ברשותך, אני רוצה – הערה נוספת: נדמה לי שעם כל הבעיות שחברת הדואר מתמודדת אתן, עובדי רשות הדואר, עובדי חברת הדואר, וגם העובדים שעובדים בנקודות שפועלות בזיכיון – אני חושב שהם עושים באמת מלאכה נאמנה, מתמודדים עם עומס עבודה מאוד גדול, ובהחלט ראויים להערכה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. שאלת המשך, חברת הכנסת לביא. את בטוחה שיש לך מה לשאול את שר התיירות? <עליזה לביא (יש עתיד):> אני בטוחה שיש לי מה לשאול את שר התיירות, משום שאני ואתה, וגם אדוני היושב-ראש וגם גברתי המזכירה – כולנו בתוך עמנו אנחנו חיים, וזקוקים לשירותי הדואר. אני לא הבנתי מהתשובה, שנכתבה כבר ביולי, איך אנחנו מתייעלים ומה אנחנו עונים לכל אותם אנשים שפונים אלינו כנציגי ציבור ומבקשים את השירות הבסיסי של דואר ישראל – דואר שהסמל שלו הוא איילה שלוחה – לתת את השירותים הבסיסיים שבקום המדינה ידענו לתת ועכשיו אנחנו לא יודעים לתת. אנחנו מדברים כולנו על כוחות הביטחון, אבל – כן, הבן שלי לא יצא שלושה שבועות, ושלחתי לו חבילה, והחבילה עדיין לא הגיעה, והחבר'ה מגיעים הביתה. אז לא הבנתי שום דבר מהתשובה – ועדה ציבורית, רפורמה – מה נענה לאותה סבתא שרוצה לשלוח מכתב לנכד שלה? היא לא יודעת לכתוב אימייל. מה נענה לאותה אימא ששולחת חבילה לבן שלה בצבא? אדוני, ביולי נכתבה התשובה, ואנחנו עכשיו בסוף אוקטובר, ואני בטוחה – כמו שאמרת לי גם לגבי "בזק" – גברתי, אנחנו נמשיך ונידיין. תנו תוכנית, תהיו ממשלה יוזמת, תגידו: לא עובד, בואו ניתן חלופת ביניים. תודה, אדוני. <שר התיירות יריב לוין:> טוב, חברת הכנסת לביא, נו, הנאום היה באמת מרשים, אבל אני מפקפק אם את ממש משוכנעת בתוכן שלו. נדמה לי שתיארתי כאן שורה ארוכה מאוד של פעולות משמעותיות שמשפרות את השירות. השירות השתפר מאוד, הוא ממשיך להשתפר, אלה לא דברים שאפשר לעשות כמובן באבחת חרב. אבל נדמה לי שבתהליך של חודשים ספורים אנחנו עדים להתקדמות עצומה אחרי תקופה מאוד ארוכה שחברת הדואר לצערנו דשדשה, אחרי שנקלעה גם למשבר כספי לא פשוט. אני חושב שהעובדה שמצליחים לבצע את כל הפעולות האלה באופן רציף, מהיר, למרות כל הקשיים הכלכליים שחברת הדואר סובלת מהם, אני חושב שזה בהחלט הישג. אני חושב שיש כאן לא רק שיפורים משמעותיים בשירות, שרבים מרגישים כבר עכשיו, אלא יש כאן עוד דבר שהוא חשוב מאוד – יש להם גם התאמה של השירות לעידן של היום. היום, אופי העבודה של חברת הדואר וסוג הדברים שנשלחים וההיקפים שנשלחים, כל הדברים האלה כמובן שונים לחלוטין ממה שידענו בעבר. אני חושב שאנחנו בהחלט צועדים בכיוון נכון. אני חושב שיש כבר שיפורים מאוד משמעותיים שמורגשים. נכון, לא הכול נפתר, אבל הרשימה הארוכה הזו שהקראתי היא עדות ברורה לכך שהדברים נעשים והדברים משתפרים וימשיכו להשתפר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לשאילתה 171 של חבר הכנסת אורי מקלב לשר התקשורת: צמצום משמעותי בשירות משלוח דברי-דואר. גם על שאילתה זו ישיב בשמו של שר התקשורת השר המקשר יריב לוין. <171. צמצום משמעותי בשירות משלוח דברי-דואר> <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. תודה רבה לך, אדוני השר המקשר. אתה בירכת קודם את חברת הכנסת עליזה לביא באריכות ימים בזכות השאילתה, אז אני רוצה להגיד לך שאתה גם בירכת באיזשהו מקום גם באריכות שנים. למה? מכיוון שאיגרות ברכה ששלחתי ב-9 בספטמבר, הגיעו היום לאנשים, לאחר 40 יום. היום זה הגיע והיום הם קיבלו את הברכה שלי לשנה טובה. אז השנה תתארך עוד יותר. הם ענו לי, דרך אגב, חנוכה שמח. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מוכרח לציין, אדוני השר, שגם לי זה קרה, אבל אדוני ייצמד בבקשה לשאילתה. כך התקנון. <אורי מקלב (יהדות התורה):> כן, כן, הוא צילם לי את המכתב שהגיע עם החותמת של הכנסת, 9 בספטמבר, הנה זה הגיע היום, 19, ואז הוא מאחל לי בהזדמנות זו חנוכה שמח. אדוני השר, דואר ישראל צמצם לאחרונה באופן משמעותי את שירות משלוח דברי-הדואר כך שתיבת מכתבים אחת משרתת כ-50,000 תושבים. זו פגיעה משמעותית בציבור הצרכנים ובשכבות החלשות באישור משרד התקשורת. ברצוני לשאול, אדוני השר: 1. האם הפגיעה מידתית? 2. האם מידת הפגיעה בצרכנים ידועה? 3. אם כן – מה ייעשה לשינוי המגמה? תודה, אדוני. <שר התיירות יריב לוין:> אני, ברשותך, חבר הכנסת מקלב, לא אחזור על דברים שאמרתי קודם בעניין הרפורמה שיוביל המשרד וכן הלאה, אלא אני אתייחס מייד לשאלות עצמן, כדלקמן: ראשית, נקבע ברישיון חברת הדואר, בין היתר, כי המרחק של כל תיבת דואר מכל בית אב לא יעלה על 1,500 מטר, דבר המהווה איזון הולם בין שמירה על זמינות תיבות הדואר לציבור לבין המגמה של ירידת השימוש בהן. 2. כאמור, ההחלטה נתקבלה לאחר בחינת הנושא ובשים לב לעניינם של הצרכנים. יחד עם זאת, בעקבות פניות ציבור שהתקבלו במשרד התקשורת בנוגע לצמצום מספר תיבות הדואר ולדרך שבה הדבר נעשה בחברת הדואר, הנחה המשרד את החברה לחדול בשלב זה מאטימת תיבות נוספות עד להשלמת בחינה נוספת של הנושא הזה. 3. משרד התקשורת אינו שבע רצון מטיב שירותי הדואר המסופקים לציבור בימים אלה, נדמה לי שאין חולק על כך. במסגרת הרפורמה שנעשית בענף, כפי שתיארתי קודם, נכללים צעדים משמעותיים שיביאו לשיפור השירות; מניתי אותם קודם, אין טעם לחזור עליהם. בין היתר, בקשר לשאילתה של חבר הכנסת מקלב, נדמה לי שמסירת דואר מחוץ ליחידות הדואר, הקמת מערכת לניהול תורים ודברים מהסוג הזה יקלו גם את שלב השליחה ואחר כך גם את שלב הקבלה, ואני מקווה שישפרו באמת את השירות. אני רק רוצה להעיר עוד הערה אחת. צריך גם לזכור ששירותי הדואר צריכים גם להתאים את עצמם להיקפים ולסוג הדברים שנשלחים. לצערנו הרב, אם אנחנו רוצים לשמר את השירותים האלה כשירותים שהם בעלויות סבירות ולא יקרות מדי, מובן שזה מחייב התייעלות. זה מחייב גם צמצומים לפעמים. לא הרי המצב היום כהרי המצב שהיה רק לפני שנים ספורות, שכל דבר היה נשלח בדואר ולא הייתה שום דרך אחרת. לכן גם תדירות החלוקה הייתה מן הסתם הרבה יותר רציפה. אבל כפי שאמרתי, נעשות הרבה מאוד פעולות; הבעיה היא בעיה אמיתית, והיא תיפתר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. שאלת המשך, חבר הכנסת מקלב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני מודה לך, אדוני השר, על התשובה המפורטת, אבל בכל אופן, מה שסיימת בו, מה שהיה פעם שכולם היו שולחים בדואר והיום לא, עדיין שכבות גדולות מאוד של הציבור, במיוחד השכבות החלשות ואנשים מבוגרים, שולחים ומשתמשים אך ורק בדואר. אני רוצה להתייחס לתשובה, שכתבתי אותה, שאתה אומר שהמרחק בין תיבת דואר לכל בית אב לא יעלה על 1,500 מטרים, דבר המהווה איזון הולם. אני רק רוצה להגיד לך, אדוני השר, ש-1,500 מטר הכוונה היא 1.5 קילומטר. אני יודע שקילומטר הולכים קרוב לעשר דקות, הליכה של אדם בריא וצעיר, לא ספורטאי. אדם קשיש הולך 1.5 קילומטר מינימום 15 דקות, אם לא 20 דקות – צריך ללכת כדי לשלשל את המכתב. עכשיו, כל זה – אם זה רק היה דואר ישראל, אז יש שם משבר, אבל זה באישור משרד התקשורת, הוא אישר להם ברישיון. לא רק זה, אדוני השר, לא רק 1.5 קילומטר אלא 1.5 קילומטר בקו אווירי. זה אומר ששכונה קרובה כמו רמות, יש בה כמעט 50,000 תושבים, הם אמורים לתת, גם בהווה, בפועל, תיבת מכתבים אחת. אם הם מבטיחים שהם באמת ישפרו, אני אגיד לך שאני מאמין להם שהם ישפרו. מדוע? ואני מסיים בזה, מדוע? מכיוון שלאנשים אין תיבות מכתבים לשלשל את המכתבים, ממילא גם לא יהיו מכתבים, וממילא גם השירות ישתפר. <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת מקלב, אני לא מקבל את הצגת הדברים הזו, אני מוכרח לומר. ראשית, אני חושב שאת אותם דברים אפשר לומר גם על בנק ואפשר לומר גם על סופר ואפשר לומר על כל דבר. הרי אי-אפשר לשים לכל אחד מתחת לבית את הכול. נדמה לי שהפריסה הזו היא בהחלט פריסה סבירה, בשים לב לעלויות של איסוף מכל תיבה בנפרד והזמן שהדבר הזה לוקח, והוא לוקח לא מעט זמן. שנית, אני מוכרח לומר לך שאני חושב שיש בנושא הזה של שירותי הדואר באמת רצון וראייה אמיתית לתת שירות טוב במחיר סביר. זה האיזון. עכשיו, אין בעיה, אפשר לפרוס תיבות כל 100 מטר, אפשר לפתוח סניף דואר כל 500 מטר ואפשר גם לדאוג שהדואר יגיע בתוך 12 שעות מקצה הארץ עד קצה. הכול אפשר, זו רק שאלה של מחיר. אני רוצה להזכיר – ובזה אסיים, חבר הכנסת מקלב. אני בשעתי הצעתי, בקדנציה הקודמת, או בזו שלפניה, אני זוכר שהצעתי לך הצעת חוק שבעיני הייתה מאוד חשובה בהיבט הזה, של חיוב רשות הדואר לחלק דואר ישירות לבתים, ולא לחלק את הדואר למרכזי דואר, בדיוק מהנימוק שהעלית, שיש אנשים שקשה להם ללכת וקשה להם להגיע ויש קיפוח של אלה שמקבלים דואר במרכז חלוקה מול אלה שמקבלים את הדואר הביתה. אתה הארת אז את עיני ואמרת לי: תשמע, אל תעשה את זה, כי זה יטיל עלויות על אנשים שיצטרכו לשים תיבת דואר בבית. אף שתיבת דואר היא דבר פעוט ולא יקר; יותר טוב שילכו מאשר לשים את תיבת הדואר. אז עוד הפעם, גם לאדם הפרטי כנראה יש השיקולים שלו, שאני לא מזלזל בהם, ומה שנכון לאדם פרטי בטח נכון לחברה בקשיים כלכליים, שצריכה לתת שירות ולעשות את זה באופן שנושא את עצמו מבחינה כלכלית. לכן אני חושב שהצעדים שנעשים נכונים. הדברים גם נבדקים. אם יהיה מקום או מקרה ספציפי שמצריך תיקון, הדברים יתוקנו. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לאדוני השר. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ברצות השם מחר, יום שלישי, ז' במרחשוון התשע"ו, 20 באוקטובר 2015, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 21:09.>