דברי הכנסת

דברי הכנסת חוב' ב' ישיבה נ"ג הישיבה החמישים-ושלוש של הכנסת העשרים יום רביעי, ח' בחשוון התשע"ו (21 באוקטובר 2015) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 שאילתות דחופות 6 72. הקמת שכונה מערבית בכפר דבורייה 6 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 6 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 7 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 9 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 9 71. נשיאת נשק של חיילי מילואים 11 ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): 11 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 12 73. התגברות ההצקות לחרדים המתגייסים לצה"ל 13 יעקב מרגי (ש"ס): 14 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 14 74. מנהרות הכרמל 17 עליזה לביא (יש עתיד): 17 סגן שר האוצר יצחק כהן: 17 70. כריתת עצים כחלק מעבודות הרכבת הקלה 20 תמר זנדברג (מרצ): 20 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 20 דב חנין (הרשימה המשותפת): 22 דברים לזכרם של חברי הכנסת לשעבר מאיר פעיל וגנדי ריגר 26 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 26 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 28 אילן גילאון (מרצ): 28 הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר-קאסם, התשע"ה–2015 29 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 30 הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות טבח כפר-קאסם, התשע"ה–2015 34 עיסאווי פריג' (מרצ): 34 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 41 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 42 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 45 עיסאווי פריג' (מרצ): 47 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת זכויות אלמן ואלמנה), התשע"ה–2015 52 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 53 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת זכויות אלמן ואלמנה), התשע"ה–2015 57 דב חנין (הרשימה המשותפת): 57 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכרה בפגיעה מינית בעבודה כתאונת עבודה), התשע"ה–2015 58 זהבה גלאון (מרצ): 59 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 62 הצעת חוק קיצור תקופת הצינון לבכירי מערכת הביטחון (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015 65 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 66 שר התיירות יריב לוין: 70 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 73 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – איסור קשירת חשבונית חודשית לכל מכשיר אלקטרוני או מוצר נלווה), התשע"ה–2015 76 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 76 שר התיירות יריב לוין: 78 הצעת חוק יישום עקרונות נאום בר-אילן, התשע"ה–2015 85 יואל חסון (המחנה הציוני): 85 שר התיירות יריב לוין: 91 יואל חסון (המחנה הציוני): 95 הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – שלילת מימון ממפלגה שקוראת להטלת חרם על מדינת ישראל), התשע"ה–2015 103 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 103 איציק שמולי (המחנה הציוני): 107 שר התיירות יריב לוין: 108 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 110 חילופי גברי בוועדות הכנסת 112 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 112 הודעה אישית של חבר הכנסת מיקי רוזנטל 113 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 113 הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשע"ה–2015 120 חיים ילין (יש עתיד): 122 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 127 חיים ילין (יש עתיד): 130 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – תסקיר עובד סוציאלי), התשע"ה–2015 140 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 140 סגן שר האוצר יצחק כהן: 145 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – חייב משתף פעולה), התשע"ה–2015 154 קארין אלהרר (יש עתיד): 155 שר העלייה והקליטה זאב אלקין: 158 הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – הכרה אזרחית בהכשרות וקורסים צבאיים), התשע"ה–2015 162 ענת ברקו (הליכוד): 162 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 165 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – מניעת עיקול מיטלטלין מבתי-תפילה), התשע"ה–2015 171 יואב בן צור (ש"ס): 172 שר התיירות יריב לוין: 173 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 174 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 175 הצעות לסדר-היום 175 הצורך בהקמת קרן לפיצוי גופי תיירות ומסחר בעקבות האירועים האחרונים 175 מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): 175 מיקי לוי (יש עתיד): 177 שר התיירות יריב לוין: 178 הצעות לסדר-היום 181 שידור תמונות קשות לצפייה מזירות הפיגועים 182 נורית קורן (הליכוד): 183 קארין אלהרר (יש עתיד): 184 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 186 יעקב מרגי (ש"ס): 188 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 190 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 190 שר התיירות יריב לוין: 192 מיקי לוי (יש עתיד): 195 אורן אסף חזן (הליכוד): 199 ינון מגל (הבית היהודי): 201 מיקי לוי (יש עתיד): 205 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 206 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 207 הצעות לסדר-היום 207 החלטת הקבינט להטיל סגר, עוצר וכתרים על השכונות הערביות במזרח-ירושלים 207 מיכל רוזין (מרצ): 207 רחל עזריה (כולנו): 212 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 216 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 220 השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: 228 מירב בן ארי (כולנו): 243 חיים ילין (יש עתיד): 244 ינון מגל (הבית היהודי): 246 רחל עזריה (כולנו): 248 יואל חסון (המחנה הציוני): 249 הצעות לסדר-היום 253 שרפת קבר יוסף והחזרת השליטה הישראלית בו 253 יואב קיש (הליכוד): 254 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 256 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 261 אורן אסף חזן (הליכוד): 278 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 280 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 285 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 285 הצעה לסדר-היום 285 אי-שוויון במבני חינוך למגזר ערבי 286 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 286 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 289 אורן אסף חזן (הליכוד): 295 הצעה לסדר-היום 296 הריסת בית-הכנסת "איילת השחר" בגבעת-זאב 296 יואב בן צור (ש"ס): 297 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 299 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 300 אורן אסף חזן (הליכוד): 302 שאילתות ותשובות 304 59. התוכניות להעצמה ושילוב של חיילים וחיילות יוצאי אתיופיה בצבא 305 ענת ברקו (הליכוד): 305 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 305 94. הנצחת זכרם של חללי צה"ל 309 חיים ילין (יש עתיד): 309 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 309 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום ח' בחשוון התשע"ו, 21 באוקטובר 2015. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת האתיקה בעניין הגשת הצהרות הון בתחילת הכנסת העשרים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, שאילתות דחופות. אני קודם כול מתכבד להזמין את שר הבינוי והשיכון יואב גלנט לעלות לכאן לדוכן כדי להשיב על שאילתה דחופה מס' 72 מאת חבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת סעדי, אתה יכול לגשת למיקרופון. הנושא הוא: הקמת שכונה מערבית בכפר דבורייה. אני מבקש לקרוא את נוסח השאילתה בפני השר. <72. הקמת שכונה מערבית בכפר דבורייה> <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> בוקר טוב, אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני רק מציין שנמצא כאן ביציע ראש מועצת דבורייה זוהיר יוסף. אהלן וסהלן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מקבלים אותו בברכה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> שאלתי לכבוד השר: תוכנית שכונה מערבית בכפר דבורייה שכוללת 560 יחידות דיור – פורסם מכרז בפברואר 2015. המכרז נפתח, וזכתה חברת "דנה הנדסה בע"מ" כחברת ניהול. החברה חתמה על חוזה, החזירה למשרד הבינוי, וזה תקוע שם וטרם הוחזר לחברת הניהול, ולכן אין התקדמות בפרויקט. ברצוני לשאול: למה העניין תקוע? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. אדוני השר, בבקשה. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> בוקר טוב, אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, ראש המועצה, ראשית, הרשו לי להגיד כמה מילים קצת יותר כלליות על הנושא הזה. במדינת ישראל אנחנו צריכים בכל שנה בערך 50,000 דירות חדשות. לצערי, בשנים האחרונות הלך ונוצר פער של 15,000–20,000 יחידות דיור בכל שנה, כתוצאה מכך שהדברים לא טופלו בצורה הראויה. הפער היום מתקרב ל-100,000 דירות, והוא נוצר בחומש ואולי בעשור האחרון. הדבר הזה יצר בעיות קשות, ובין היתר האמרת מחירי הדיור. יתרה מזאת, התהליכים אצלנו הם תהליכים ממושכים; הם אורכים כ-15 שנה מהרגע שהחלטנו לבנות שכונה במקום מאושר ועד שנכנסים האזרחים הראשונים. זה פי-שלושה מאשר באירופה ובארצות-הברית, פי-חמישה ממה שקורה בסינגפור ופי-שניים מאשר בהודו, ששם זה לוקח שמונה שנים. יש לנו הרבה מה לעשות, הרבה מה ללמוד. בתוך התהליכים האלה, אם אני מסתכל על הפילוח לפי הסטטיסטיקה והדמוגרפיה, בערך 20% מיועדים למגזר הלא-יהודי, כלומר כ-10,000 דירות בשנה צריכות להיבנות עבור המגזר הערבי על כלל רבדיו. לצערי, בשנים האחרונות לא זה היה המצב. כאשר נכנסתי לתפקידי לפני כחמישה חודשים קיימתי שיג ושיח עם חברי הכנסת הערבים, ביקרתי במקומות שונים, ואני ממשיך לבקר גם בוואדי-עארה. הייתי אצל עלי סלאם, ראש עיריית נצרת, מייד בהתחלה, כדי לראות איך אנחנו מפתחים. שם, דרך אגב, יש התפתחויות. רק לאחרונה שוחחתי עם ראש עיריית נצרת והודעתי לו שנמצא פתרון לקו מתח: נטמין אותו מתחת לאדמה וכך נאפשר בנייה של מאות ובהמשך של אלפי יחידות דיור בשכונת-הגליל בנצרת וכדומה. עכשיו לעניין דבורייה, אחרי שאנחנו מבינים את הקונטקסט הכללי: בנובמבר 2014 פרסם משרד הבינוי והשיכון מכרז לבחירה של חברה מנהלת למתן שירותי ניהול ופיתוח לכמה אתרים. ההצעות למכרז הוגשו בינואר 2015. השלב הראשון בוצע, והוכרזה חברה זוכה; נחתם אתה חוזה, והוא אושר על-ידי כלל הגורמים הנדרשים. הליך הבחירה של החברה בתום המכרז התעכב בשל היעדר תקציב מדינה. אנחנו, כידוע, בנושא תקציב המדינה אמורים – אני מקווה שנסיים בהצלחה במהלך נובמבר את הנושא הזה. כל עוד אין תקציב מדינה אנחנו נדרשים לאישורים של ועדות חריגות, לפי החוק, ואנחנו נגיע לדיון חריג במשרד האוצר. בשבוע שעבר נפגשו נציגי החברה עם נציגי המחוז שלנו, וכעת צריכה החברה הזוכה להתחיל תכנון מפורט כדי להכין את האתר לשיווק. ההערכה היא שתהליך השיווק יחל עד תום הרבעון השני של שנת 2016. בכך נקדם את הבנייה של היחידות בדבורייה. אני חוזר פעם נוספת ומנצל את ההזדמנות לומר שהמחויבות שלי כשר הבינוי והשיכון היא לכל המגזרים ולכל האזרחים במדינת ישראל, יהודים וערבים, חרדים וחילונים, ואנחנו נפתור את כל התהליכים האלה בכל המקומות, גם בדבורייה וגם במקומות אחרים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני השר, עוד לא סיימנו. יש זכות לשאלה נוספת גם למציע השאילתה וגם לשני חברי כנסת נוספים. חברי הכנסת מסעוד גנאים ובאסל גטאס מבקשים להפנות שאלה נוספת, ואז תשיב לכולם. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, אדוני השר, אני מודה ומתוודה שמהיום הראשון שאני מכהן כחבר כנסת אני בקשר אתך באופן אישי ועם המשרד, ואני מודע למחויבות האישית שלך לפתרון בעיות המגזר הערבי, ובמיוחד נושא דבורייה ונושא אבו-גוש, ועוד הרבה כפרים שהעלינו לפניך ולפני המשרד. בשמי ובשם ראש המועצה ובשם התושבים בדבורייה, אני מודה לך על התעניינותך בעניין הזה ועל קידום הפרויקט הזה. כמו שאמר יושב-ראש המועצה, הוא יזמין אותך לפתיחה ולחנוכת הפרויקט הזה כשזה יתחיל. תודה רבה. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> תודה לך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, תחילה אני מחזק את ידיו של חבר הכנסת אוסאמה סעדי – לפתור את בעיית הדיור של אחינו בכפר דבורייה. שאלתי היא זו: יש תופעה, כבוד השר, בכמה כפרים ערביים, שמשרד השיכון נותן לקבלני משנה, נגיד, לשווק מגרשים בערים או בכפרים ערביים. הקבלן הזה – אני לא יודע איך אפשר לקרוא לו – קבלן המשנה הזה, משרד השיכון נותן לו לשווק מגרשים; הוא נותן לאנשים אחרים באותה עיר או באותו כפר, ושם משווקים את המגרשים האלה בסכומים גבוהים מאוד. אתם מודעים לתופעה הזאת? לפחות בעיר שלי, סח'נין, יש דבר כזה. עיריית סח'נין שלחה מכתב למשרד השיכון בנצרת – לא ענו להם; עדיין לא קיבלו תשובה. התופעה ידועה לכבוד השר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כבוד השר, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בהשלמה למה שחברי מסעוד גנאים אמר, אני אסביר לך קצת יותר על התופעה. דרך המכרזים שאתם עושים – ולא יודע אם אתם תמשיכו עכשיו, אולי גם תתייחס לזה; עם הפיצול של מינהל מקרקעי ישראל, רשות מקרקעי ישראל, ממשרד השיכון, איך יתבצע בעתיד השיווק? אבל מה שקורה במכרזים, שבסופו של דבר מי שנהנה, מי שכל עניין השיווק בא כדי שייהנה ממנו, שזה זוגות צעירים והאנשים הנזקקים, יוצא שהם מנוצלים על-ידי מאכערים. הם מקבלים את המגרש בהנחה, ובסופו של דבר זה מגיע למי שיש לו יותר כסף. איך השיטה עובדת? אני אומר לך, עשיתי תחקיר על סח'נין. כל חוזה שאתה רק חושב עליו – יש הדרך לעקוף אותו, והם עוקפים. מה שמצער – ותרשום מה שאני אומר – שבסח'נין שתי חברות קבלניות, שניהם קבלנים יהודים שזכו במכרז לבנייה, ובסופו של דבר, במקום לבנות ולמכור דירות, הם מוכרים קרקע, וברווח של פי-עשרה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת גטאס. אדוני השר, בבקשה. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> אדוני יושב-ראש הכנסת, ראש העיר, חברי הכנסת, אני חושב שאתם מתפרצים לדלת פתוחה, ואנחנו מבינים כמוכם את הבעיה. הבעיה הזאת איננה שייכת למגזר מסוים, יהודי או ערבי; היא שייכת לכולם. לאורך שנים, חלק גדול מהזכויות ומההטבות שהיו אמורות להגיע אל המשתמש הסופי לא הגיעו אליו, כתוצאה מהתהליך הזה. אנחנו נקטנו למעשה מדיניות שונה, ואת פירותיה אנחנו נתחיל לראות. מה נעשה במערכת היחסים שבין משרד האוצר למשרד הבינוי והשיכון, ובתוכם או מתחתיהם כל גופי הביצוע, כולל מינהל התכנון, רמ"י ואחרים? אנחנו הבנו שאחת הבעיות הראשיות זה שהדברים אינם מתגלגלים לידי מי שצריך לעשות. בעקבות זאת איחדנו את כל המקורות שאחראים למתן חומרי הגלם לבנייה מתחת לסל אחד, שזה שר האוצר. שר האוצר אוחז גם בכסף, גם ביכולות התכנון וגם בשליטה על הקרקע – יכולות התכנון באמצעות מינהל התכנון והשליטה על הקרקע באמצעות רמ"י. התוצאה היא שמשם אנחנו מקבלים את חומר הגלם, ועם חומר הגלם הזה אנחנו יוצאים לעבודה, והעבודה שלנו היא הביצוע: תכנון, ייזום, שיווק, פיתוח. נוסף על העניין הזה אנחנו מקיימים קשר הדוק מול האזרחים ומול הרשויות, ואנחנו אחראים לשווק. מה אומרת תוכנית מחיר למשתכן שמשרד הבינוי והשיכון נקט – ולאחרונה התחילו להיפתח המכרזים הראשונים, והם יקרו גם במקומות אחרים? אני אומר את הדבר הבא: אם קרקע עלתה במקום מסוים 200,000 או 300,000 שקל ליחידת דיור, אנחנו מורידים את המחיר הזה בסדר גודל של 100,000–200,000 שקל כפונקציה של המקום, ונותנים הטבות נוספות. יתרה מזאת, אנחנו מודיעים לקבלן: זה יהיה מחיר הקרקע, אלה הסטנדרטים של הבנייה שאנחנו מצפים להם, ואנחנו מבקשים ממך להגיש הצעה שאומרת שאם אתה יכול לעמוד במכרז ולבנות בתוך שנה, שנתיים, שלוש את יחידות הדיור האמורות, לפי מה שמופיע במכרז, אנא הגש את הצעתך. כתוצאה מזה הסיכוי לספסר בקרקע לא קיים, כיוון שהקרקע ניתנת במחיר נתון, ולא יהיה אפשר עוד לשחק בדבר הזה. הזכאות לרכוש את הדירות האלה תהיה רק למי שזו דירתו הראשונה. הוא יכול להיות יהודי, הוא יכול להיות ערבי, הוא יכול להיות ממפלגה א' או ממפלגה ב'; יש לו זכות, בתור אחד שאין לו דירה, לעשות את זה פעם אחת, לא משנה איפה הוא; אין העדפה לאוכלוסייה א' או לאוכלוסייה ב', ואני מניח שלפי אזורי המגורים והמחיה הם ייגשו למכרזים. כלומר, אם אני מסכם את הדברים, מתוך הבנה שפעולה של ספסרות, תיווך וכדומה, שנהוגה בכל המגזרים, הפריעה להגעה של הדירות לזוגות הצעירים, למשתמשים הסופיים, אנחנו למעשה אומרים: ההנחה על הקרקע ניתנה מראש, היא מועברת דרך הקבלן – שלא יכול לסחור בה – אל הזוג הצעיר. הקבלן מקבל כסף רק לפי מה שהוא הציע על עלות הבנייה, ומי שמרוויח, או מי שזוכה במכרז, זה מי שלמעשה נותן את ההצעה הזולה. אני אתן את זה כדוגמה ממה שקרה בשבוע שעבר – למעשה אתמול, שלשום – בעפולה, וצפוי לקרות גם בקריית-מוצקין; זה יהיה דומה גם בסח'נין, בעראבה, בדיר-חנא ובדבורייה. הדבר הוא כזה: דירות במקום עלו כמיליון שקל. אנחנו באנו ואמרנו: במקום שמחיר הקרקע יהיה 200,000 או 250,000 שקל, אנחנו נותנים אותו במחירים של עשרות-אלפי שקלים בודדים. תתחרו בבקשה. ההצעות שהם נתנו היו בסדר גודל של 600,000 ו-700,000 שקל, והם מחויבים למכור את זה למשתמש הסופי במחיר הזה. אתם תראו שבקרוב אנשים יחתמו חוזים – על דירות שקנו אותן במיליון שקל, יחתמו חוזים על 700,000 שקל. זה יהיה דומה גם במקומות אחרים שבהם יהיה מחיר למשתכן. ב-2016 אנחנו צופים לשווק סדר גודל של 55,000 דירות, ואולי יותר מזה, בשיטת מחיר למשתכן דרך מינהל מקרקעי ישראל, רמ"י, ודרך משרד הבינוי והשיכון לכל האגפים בכל התהליכים, וזה יקיף גם את המגזר הערבי. תודה רבה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני השר, תבדוק את העניין של סח'נין. תבדוק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, השר הפגין בקיאות בנושא. תודה לשר הבינוי והשיכון חבר הכנסת יואב גלנט. אני מתכבד להזמין את סגן שר הביטחון חבר הכנסת אליהו בן-דהן להשיב על שאילתה דחופה מס' 71 מאת חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. הנושא הוא: נשיאת נשק של חיילי מילואים. <71. נשיאת נשק של חיילי מילואים> <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי סגן שר הביטחון, חברי חברי הכנסת, השאילתה: הובא לידיעתי כי חיילי מילואים המשרתים ביהודה ושומרון – ובעצם זה גם לא רק ביהודה ושומרון – אינם יכולים לצאת הביתה עם נשקם כאשר הם יוצאים לחופשה. רצוני לשאול: 1. האם הדבר נכון? 2. אם כן – מה יעשו לשינוי הוראה זו? במיוחד בעקבות המצב הביטחוני היום, שבו קוראים אפילו לאוכלוסייה לצאת עם נשק כדי להתמודד, כל שכן החיילים, שהם הרבה יותר מאומנים, ודאי שהם צריכים לצאת עם הנשק כדי להתמודד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת סלומינסקי. אדוני סגן שר הביטחון. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, בימים אלו, כמו בשאר ימות השנה, משרתים חיילי מילואים רבים בפיקוד המרכז. חיילים אלו, כמו חיילי וחיילות הסדיר המשרתים במרחב הפיקוד, נדרשים לנוע עם נשקם עליהם כל זמן שירותם במילואים. מבדיקה שערכנו אל מול הגורמים הרלוונטיים אין הוראה האוסרת יציאה עם נשק לאנשי מילואים. אם ידוע לך על אירוע ספציפי הנוגד את הנאמר, כמתואר בפנייה, אשמח לקבל ולבדוק את המקרה לגופו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר. שאלה נוספת לחבר הכנסת סלומינסקי. <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> נכון שאין הוראה שלא לצאת, אבל גם אין הוראה הפוכה. כמו שיש הוראה שהוא צריך להסתובב במחנה עם נשק, אין הוראה שכשהוא יוצא, שיצא עם נשק, ומה שקורה זה שיש אי-אחידות מוחלטת. ברוב היחידות – ואני מקבל טלפונים מחברינו, ילדינו וכו' – לא נותנים לצאת לחופשות עם נשק; יש מקומות בודדים שכן. כלומר, כל אחד עושה ככל עולה על רוחו. אני חושב שהצבא כן צריך להוציא הנחיה. אני רוצה רק להוסיף, מבדיקה נוספת, שזה לאו דווקא ביהודה ושומרון ובמקומות הרבה יותר מסוכנים, אלא גם במקומות אחרים. שמעתי שגם חיילי סדיר, ואפילו חלק מהיחידות המיוחדות, כשהם יוצאים לחופשות, בחלק מהמקומות הם חייבים להפקיד את הנשק; לא נותנים להם. אני חושב שזה דבר לא נכון, בפרט בתקופה הזאת, כשאנחנו פונים לאזרחים שיצאו עם נשק. אני חושב שבטח שהחיילים שמאומנים עם נשק, בוודאי; וכבר ראינו את החייל שהיה לו נשק וידע להגיב נכון כשצריך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת סלומינסקי. האם יש לסגן השר מה להוסיף? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כן. אני אחזור: לפי הנתונים שבידינו, חיילי המילואים המשרתים ביהודה ושומרון נדרשים לצאת עם נשק; זה לא שזה תלוי בהם, אלא הם נדרשים לצאת עם כלי נשק. לגבי חיילים סדירים במרחבים אחרים בכל רחבי הארץ – לפחות אני יכול לומר על עצמי, יש לי שני בנים שמשרתים היום בצבא – זה תלוי בתקופות השירות: יש תקופות מסוימות – כולנו יודעים – שבהן כלי הנשק מופקד, במיוחד בתקופת הטירונות, ותקופות אחרות, שההוראה היא לא לצאת עם כלי נשק. אבל מעבר לתקופות הללו אני לא מכיר מקרים שבהם נאמר לחיילים להפקיד את כלי נשקם. אם ידועים לכם מקרים ספציפיים, אני אשמח לקבל אותם ואני אטפל בהם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר הביטחון. אתה נשאר אתנו כאן על הדוכן. אני מזמין את חבר הכנסת יעקב מרגי – שאילתה דחופה מס' 73. הנושא הוא: התגברות ההצקות לחרדים המתגייסים לצה"ל. בבקשה, חבר הכנסת מרגי. <73. התגברות ההצקות לחרדים המתגייסים לצה"ל> <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, מכובדי סגן השר, זה זמן שחרדים המתגייסים לצה"ל נרדפים על-ידי קומץ אנשי שוליים קולניים. לאחרונה התרחבה פעילותם לכדי הפצת פרטיהם האישיים של העוסקים בקליטת החרדים בצבא, ודומה שאין מנסים למנוע זאת. רצוני לשאול: מה נעשה למיגור רדיפת החרדים המתגייסים והעוסקים בגיוס? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. אדוני סגן השר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, צה"ל עושה את כל הנדרש כדי להגן על חייליו החרדים ולאפשר להם שירות מכבד ומוגן במקביל להמשך שגרת חייהם ואמונתם. בצה"ל משרתים היום למעלה מ-4,500 חיילים חרדים, והם מהווים חלק בלתי נפרד מהמשרתים, מלווים על-ידי מפקדיהם, ויכולים להיוועץ בגורמי שילוב חרדיים. אירועים חריגים וקיצוניים של פגיעה בחיילים ראויים להוקעה על-ידי החברה הישראלית והרשויות. חייל שמרגיש מצוקה מטופל על-ידי מפקדיו, ובמקרים חריגים מבוצע טיפול גם במישור הפלילי, באמצעות משטרת ישראל. בחודש יולי 2015 פורסמה חוברת נוספת עם פרטיהם האישיים של חיילים חרדים ועם פרטים של המגייסים אותם. בעקבות הפרסום פנו אלי החיילים החרדים ששמותיהם הופיעו בחוברת, וכן בני משפחותיהם של חיילים אלו. בעקבות זאת פנה הפרקליט הצבאי הראשי בחודש יולי 2015 אל פרקליט המדינה. במכתבו עמד הפרקליט הצבאי הראשי על כך שהפצה ברבים של פרסומים כאמור, הכוללים תוכן פוגעני ומסית הממוקד בבעלי תפקידים ספציפיים, עלולה לעלות לכדי עבירה פלילית ומחייבת פתיחה מיידית בחקירה מטעם משטרת ישראל. מייד עם פרסום החומרים כאמור לעיל שוחחתי עם פרקליט המדינה שי ניצן והתרעתי בפניו כי עלינו לטפל בתופעת ההסתה נגד חיילים חרדים בטרם יישפך דמם, חס ושלום. עוד ציינתי כי עלינו לוודא שחוסר הטיפול בנושא כפי שהיה עד היום ייפסק. פרקליט המדינה הבטיח לי כי העניין יטופל כנדרש, לנוכח חשיבותו וחומרתו, אך לא הסתפקתי בכך. ימים מספר לאחר מכן נפגשתי עם חיילים שפרטיהם האישיים ותמונותיהם הופצו בחוברת ועם נשות חיילים ומגייסים שהופיעו בחוברת. שמעתי מהם שאני נציג הממשלה הראשון שמגיע לשוחח אתם. שמעתי את התיאורים המזעזעים של ההטרדות וההשפלות שהם עוברים בבתי-הכנסת, ברחוב ובמוסדות החינוך, את התיאורים של שיחות הטלפון המטרידות שבהן מקללים אותם באמצע הלילה ועוד. בפגישתי אתם, וגם כאן במליאת הכנסת, אמרתי בצורה מפורשת, כי צה"ל רואה בחומרה רבה את הפצתם של פרסומים פוגעניים ומסיתים כנגד קצינים וחיילים, ואף כנגד אזרחים הפועלים מתוקף תפקידם לטובת גיוס בני החברה החרדית לשירות בצה"ל. לשמחתי, זמן קצר לאחר שיחתי עמו, בתחילת חודש אוגוסט 2015, כינס פרקליט המדינה דיון בראשותו עם כל הגורמים הרלוונטיים לדבר. במסגרת הדיון סוכם על מיסוד מנגנון משותף לגורמי המשטרה, לפרקליטות המדינה ולצה"ל – אכ"א והפרקליטות הצבאית – אשר יאפשר העברת תלונות באופן מרוכז ומעקב אחריהן. עוד סוכם כי יועברו מטעם צה"ל לפרקליטות המדינה ולמשטרת ישראל מרב הפרטים בנוגע לאירועי האלימות, התקיפה הפיזית והמילולית וההתנכלויות הידועים להם. בהתאם לנוהל העבודה שגובש, הוגשו בתקופה האחרונה כמה תלונות על-ידי חיילים חרדים בגין הטרדות והתנכלויות. בד בבד, הועברו דיווחים מטעם אכ"א והפרקליטות הצבאית לגורמי משטרת ישראל ופרקליטות המדינה. ביום 23 באוגוסט 2015 התקיים דיון המשך בראשות פרקליט המדינה, ובמסגרתו הציגו נציגי משטרת ישראל את סטטוס הטיפול בתיקים שנפתחו מאז שנת 2012. בהמשך, הורה פרקליט המדינה על פתיחה בחקירה פלילית כנגד העומדים מאחורי הפרסומים המסיתים והפצתם, בעבירה של העלבת עובד ציבור ובעבירה לפי חוק הגנת הפרטיות. לאחרונה אף עודכנו על-ידי משטרת ישראל כי הוגש כתב-אישום ראשון בגין אירוע תקיפת חרדי בבית-כנסת בירושלים ביום 20 באוגוסט 2015. חשוב לציין כי מעבר לכל הצעדים שתיארתי, נפתחה חקירה בעניין הדלפת המידע אשר שימש לכתיבת חוברות ההסתה. גורמי התביעה הצבאית הראשית פנו למצ"ח, העומדים בקשר עם משטרת ישראל שחוקרת את סוגיית הפצת החוברת, תוך מתן דגש על סוגיית ההדלפה – האם בוצעה העברת מידע מגורמים צבאיים למפיצי החוברת. לסיכום, כפי ששמעתם, בחודשים האחרונים חלה התקדמות משמעותית בטיפול בנושא ההסתה כנגד חיילים חרדים. אני שמח שזכיתי להיות גורם משמעותי בנושא הזה, המגשר בין החברה החרדית לצה"ל; ספרא וסייפא ילכו יחדיו. המצב שאליו נחשפתי בפגישתי עם החיילים החרדים היווה תעודת עניות לממשלת ישראל, שלא השכילה להבין את חומרת העניין עוד בטרם הפגיעה בחיילים חרדים, בני משפחותיהם ומפקדיהם הפכה לאלימה. אני מקווה שמכאן ולהבא אכן הטיפול בפגיעה בחיילים החרדים ייעשה במלוא הרצינות והחומרה, כראוי למקרים אלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחבר הכנסת יעקב מרגי – בבקשה, אדוני. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אחרי כזאת תשובה ארוכה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> דווקא עניינת אותו בכמה פרטים. <יעקב מרגי (ש"ס):> אתה תשמע למה. קודם כול, תודה רבה לסגן שר הביטחון, שלקח את הנושא הזה לידיים. אין ספק, אדוני היושב-ראש, שקודם כניסתו של סגן השר לתפקידו הנוכחי העניין לא טופל. והרבה תרומה יש לאותו מנגנון של הצעות לסדר-היום של הכנסת, שבזכותן – זו לא הפעם הראשונה שאנחנו מעלים את הנושא הזה, אבל יש גם נטייה, וכדאי לקחת לתשומת הלב – הטענות אף פעם לא היו למשרד הביטחון, ותמיד נותנים לנו את התשובה על-ידי משרד הביטחון; הטענות הן לגורמי האכיפה. אני שומע שבעקבות הטיפול שנעשה יש תזוזה גם בפרקליטות, גם במשטרה – לא מספיק, אבל זה המקום לציין שלאחרונה גם התפרסם קמפיין אוהד: "מחבקים את החיילים החרדים". מעט ומאוחר, אבל אני מקווה שהמגמה הזו במשטרת ישראל ובפרקליטות תימשך, כי כמו שאמרנו תמיד, יודעים מי המפיצים, יודעים מי המסיתים, ולא יודע – הקצב אטי מאוד. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת. סגן השר ירצה להשיב? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לא, אני מסכים לדבריו. אני יכול להבטיח, בעזרת השם, להמשיך לעקוב. אני מקווה מאוד שכתב-האישום הראשון, שכבר הוגש, ייתן את תוצאותיו במהרה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לסגן שר הביטחון חבר הכנסת אליהו בן-דהן על תשובותיו המפורטות. אני מתכבד להזמין את סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. סגן שר האוצר ישיב על שאילתה דחופה מס' 74. השואלת היא חברת הכנסת עליזה לביא. הנושא: מנהרות הכרמל. בבקשה, חברת הכנסת לביא, נא לקרוא את השאילתה. <74. מנהרות הכרמל> <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני סגן השר, בחמש השנים האחרונות עלו מחירי הנסיעה במנהרות הכרמל שמונה פעמים, עלייה בת 53%. תושבי חיפה שנוסעים במנהרות הכרמל יום-יום ייאלצו מעכשיו לשלם למעלה מ-800 שקלים. הנושא עלה בכנסת כמה פעמים, אבל טרם ניתן מענה למצוקת הנוסעים וגם לא תשובה מפורטת וראויה, אדוני. רצוני לשאול: מה נעשה בנדון? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. סגן השר, בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, אדוני היושב-ראש. חברת הכנסת עליזה לביא, מנהרות הכרמל פועלות מכוח חוק כבישי אגרה – אני שמח שגם שר התחבורה נמצא פה – (מנהרות הכרמל), התשנ"ה–1995, ובהתאם להסכם זיכיון להקמת מנהרות הכרמל והפעלתן. הסכם הזיכיון להקמת והפעלת מנהרות הכרמל נחתם לראשונה על-ידי מדינת ישראל באמצעות משרד האוצר, אגף החשב הכללי, בשנת 1999, עם הזכיין קבוצת "כרמלטון". תקופת הזיכיון היא עד שנת 2040. במסגרת הסכם הזיכיון נקבעו מחירי אגרת הבסיס לנסיעה ודרכי עדכון התעריפים לאורך שנות הזיכיון. זהו מרכיב מהותי בהסכם הזה. החוק והסכם הזיכיון קובעים את סכום האגרה המרבי שהזכיין רשאי לגבות ואת דרך עדכונה. העדכון כולל כמה מדרגות של עלייה במחיר האגרה המרבי, המשתנות בהתאם לשנת הפעילות או להיקף הנסועה בפרויקט. כמו כן, האגרה צמודה למדד המחירים לצרכן. חברת "כביש חוצה ישראל" קיבלה אחריות למיזם לתקופת התפעול והאחזקה בסוף שנת 2010. באתר האינטרנט של החברה מוצג הסכם הזיכיון עם הזכיין, למעט מידע מוגבל הכולל סודות מסחריים. הנספחים להסכם יועלו גם הם בתקופה הקרובה. שאלה נוספת, אם כבודו מרשה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחברת הכנסת עליזה לביא – בבקשה, גברתי. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני, שר התחבורה יושב כאן, ואתה יודע – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא במקרה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אז באמת, אתה יודע, זה נופל; ואני מקבלת את התשובה של אדוני, אני מבינה שהחשבת הכללית חתמה על ההסכם הזה, אבל יש פה משהו שצריך לבוא ולראות איך אנחנו – הרי אתה אומר שעד 2040 אנחנו נראה כאן חדשות לבקרים העלאה לא מבוקרת. אדוני יודע שאין הנחה לא לנכים ולא לאזרחים ותיקים במנהרות. הסכומים הולכים ועולים, אנשים נקנסים בקנסות הזויים, ואין למי לפנות. אני מקבלת אין-ספור פניות בנושא של מנהרות הכרמל. אני עצמי נוסעת שם, לבקר את בתי בטכניון, וכל פעם התעריף עולה. למה? איזה מין דבר זה? האם ידינו כבולות עד 2040? לאן פנינו מועדות, אדוני? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אכן ההסכם הוא עד 2040, וחברת "כביש חוצה ישראל" לקחה על עצמה מ-2010 את התפעול, אבל אני די מופתע לשמוע שנכים לא מקבלים הנחה. אפילו אני מופתע. אני חייב לבדוק את העניין הזה, ברשותך. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> ההסכם פשוט היה רע, בוא נודה על האמת. אפשר וצריך לתקן אותו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בסדר, לא אני חתמתי עליו. אבל מדינת ישראל חתמה עליו. <עליזה לביא (יש עתיד):> אז מה אדוני מציע? מה, עד 2040 – – –? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, הסכם הוא הסכם וחוק הוא חוק, ואני לא יודע אם ניתן לעשות הרבה בנושא הזה. אבל לגבי מה שאמרת, גם אותי זה מפתיע. נכים לא מקבלים הנחה? זה נשמע די קיצוני. <עליזה לביא (יש עתיד):> גם לא אזרחים ותיקים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני חייב לבדוק את זה, גברתי, ולהשיב לך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. <עליזה לביא (יש עתיד):> גם לא אזרחים ותיקים וגם לא סטודנטים – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר, סגן השר נוהג נכון: אין לו תשובה מיידית על השאלה הנוספת, אז הוא הבטיח את התשובה בכתב. כך מקובל במקומותינו. תודה לחברת הכנסת לביא ולסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. אני מתכבד להזמין את שר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ. השר כץ ישיב על שאילתה דחופה מס' 70 מאת חברת הכנסת תמר זנדברג. הנושא הוא: כריתת עצים כחלק מעבודות הרכבת הקלה. שאלה נוספת תהיה לחבר הכנסת דב חנין. בינתיים, חברת הכנסת זנדברג, נא לקרוא את נוסח השאילתה. <70. כריתת עצים כחלק מעבודות הרכבת הקלה> <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, בתוואי הרכבת הקלה בשדרות-ירושלים ביפו יש עצי פיקוס, כפי שאתה מכיר. התברר לי לתדהמתי שעצי הפיקוס האלה צריכים להיכרת, ולא כדי לפנות מקום לתוואי הרכבת, כי הם נמצאים בשולי התוואי ובהחלט יכולים להישאר בו, אלא הסיבה היחידה לכך שהם נכרתים זה על מנת שעלים ופירות לא ייפלו על המסילות. 48 עצים נכרתו לאורך שדרות-ירושלים ביפו. לטענת החברה להגנת הטבע, הכריתה אינה מוצדקת והטיעונים של חברת נת"ע, נתיבי תחבורה עירוניים, אינם מספקים, וניתן למצוא חלופות. ברצוני לשאול: 1. האם נשקלו פתרונות אחרים? 2. מה ייעשה לשימור העצים, שהם בעלי חשיבות היסטורית וסביבתית? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת זנדברג. אדוני השר, בבקשה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת, התשובה על השאילתה כפי שגובשה על-ידי חברת נת"ע: חברת נת"ע רואה בעצים חלק בלתי נפרד מהמערכת אשר תאפשר את הפעלת הרכבת הקלה בצורה יעילה וידידותית למשתמש. נת"ע מורה למתכננים מטעמה לעשות כל מה שניתן כדי שלא לכרות או להעתיק עצים בכל האזורים לאורך הקו האדום, וכן להוסיף בכל מקום אפשרי עצים נוספים, כדי להחזיר ככל הניתן את הנוף ואת הצל וכדי להפוך את המדרכות והתחנות לאזורים שנעים לשהות בהם. נת"ע הורתה למתכננים מטעמה לעשות כל שניתן כדי שלא לפגוע בעצים בשדרה ההיסטורית האמורה, תוך שמירה על עקרונות תכנון ושימור העצים. נת"ע לא כרתה או העתיקה עדיין עצים באזור זה. עם זאת, היא תעשה כן בעת בניית המסילות והתחנות. כל התכנון המפורט של נת"ע נעשה בתיאום ובאישור פקיד היערות המקומי והארצי ואדריכל העיר, והכול – תוך התחשבות מרבית בעצים הקיימים ובנוף ההיסטורי כאמור. העתקת עצים ספציפיים לאורך הקו האדום הכרחית לבניית תחנות רכבת בעלות נגישות מלאה לכלל נוסעי הרכבת הקלה, וביניהם אנשים עם מוגבלות, הורים הנושאים עגלות ילדים, רוכבי אופניים וכדומה. חשוב לציין כי נת"ע מתחייבת לנטוע באזורי הרציפים של התחנות מאות עצים חדשים, בשיתוף עם עיריית תל-אביב – עצים המתאימים לשדרה מחד גיסא, ומתאימים לשתילה ברציפים בקרבת מסילות הרכבת הקלה מאידך גיסא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. שאלה נוספת לחברת הכנסת זנדברג, ולאחר מכן – שאלה נוספת גם לחבר הכנסת חנין. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, תודה על התשובה. אני רוצה בשאלת ההמשך להפנות אליך בקשה, והיא נוגעת – בואו נעשה רגע הבחנה בין העצים שחובה לכרות אותם, מכיוון שהם נמצאים בתוואי של המסילה או של התחנות – הרי אנחנו כולנו בעד קידום התחבורה הציבורית ורוצים לראות אותה מתקדמת, וגם את הרכבת הקלה, בתוואי הזה. העצים האלה, כפי שציינת בתשובה, צריכה להינתן להם החשיבות, גם הסביבתית וגם ההיסטורית, והם צריכים לקבל טיפול של העתקה – נטיעה במקום אחר או בשולי התוואי הזה. לגבי עצים שאינם נמצאים בתוואי, לא של התחנה ולא של הפסים, ועקירתם אינה הכרחית – הסיבה היחידה לעקירה היא איזשהו רצון להימנע מהפרעה סביבתית מאוד מאוד היקפית, שהיא למעשה לא הפרעה, אלא אפשר לראות בה גם תועלת – בצל, בחשיבות הסביבתית וכו'. הייתי רוצה לבקש מאדוני השר לבחון שנית אצלך – מפאת חשיבות הנושא לא להשאיר את הדברים רק לנת"ע, אלא לבחון שנית אצלך אילו עצים כריתתם אינה הכרחית, ולמצוא דרך לשלב אותם בתוואי. זה נעשה בכל העולם; אפשר לראות פתרונות שרכבת נוסעת בתוואים של עצים שלא מפריעים לתוואי עצמו. ואת פתרונות הניקיון, הפירות והעלים וכו' – למצוא פתרון במסגרת התחזוקה השוטפת, ולא במסגרת כריתה או העתקה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת זנדברג. חבר הכנסת חנין, ולאחר מכן – השר ישיב לשניכם. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, שני קווי תחבורה ציבורית שיוצאים צפונה מנצרת-עילית, שוּנה מסלולם. הכוונה היא למסלול 431, מנצרת-עילית לטבריה, וקו 30, מנצרת-עילית לכרמיאל. המסלול שנקבע עכשיו, בשבועיים האחרונים, עוקף את כפר-כנא; לא נכנסים לכפר-כנא, נוסעים במסלול אחר, ארוך הרבה יותר. זו פגיעה מאוד קשה בשירות הציבורי, גם לתושבי כפר-כנא וגם לתושבי האזור והסביבה שנדרשים לשירות אוטובוסים. הייתה פנייה לחברה המפעילה, והם אמרו: אנחנו קיבלנו הנחיות. ממי קיבלו הנחיות? משרד התחבורה מסר בתשובה שזו לא הנחיה שלכם אלא עניין של המשטרה. המשטרה אומרת שיש שקט ביישובי המחוז ואין שום בעיות מיוחדות. אגב, בכפר-כנא המצב רגיל לחלוטין – יש הרבה תיירים, הרבה צליינים, אווירה רגילה לחלוטין. אולי המפתח נמצא אצל אחד מהעסקנים בנצרת-עילית, מר טויטו, שהוא ממלא-מקום ראש עיריית נצרת-עילית, שמפרסם בפייסבוק שלו שהוא פנה למשרד התחבורה ושזה חלק מיוזמה שלו בכלל לעשות כביש עוקף מנצרת-עילית צפונה. אז על כביש עוקף מנצרת-עילית צפונה אפשר להתווכח: ראוי? לא ראוי? צריך? לא צריך? זו שאלה אחרת. אבל כל עוד אין כביש עוקף, לא נכון ולא ראוי ששירותי תחבורה ציבורית ידלגו על יישובים ערביים בתוך מדינת ישראל. הם זכאים לשירות, הם צריכים לקבל שירות. אם יש בעיה במקום מסוים, צריך לטפל בבעיה, אבל לא להעניש את כלל האזרחים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חנין. אדוני השר, בבקשה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> טוב, אשר לשאלה הנוספת של חברת הכנסת זנדברג, אנחנו לא בעד עקירת עצים. אני רוב חיי עסקתי בסיוע לנטיעת עצים, בנטיעת עצים, והיום אני חי לפחות – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> היית ממונה על פקיד היערות. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> נגיע לשם אחרי זה, קודם כול נדבר על הממד האישי. היום אני רק מתבונן איך רעייתי עושה את זה, ואני נזכר איך רק לפני כמה שנים עצי הזית היו מנסים להיאחז בשורשים, ובאה רוח החורף ומכופפת. רק שלשום ראיתי כמה עצים נפלו מעומס הפרי. ודאי שיש בי רגישות. עצים צריכים להיות במקומם, להכות שורשים. הם מוסיפים מכל בחינה שהיא. אגב, בימי הטורקים היה חוק מאוד מחמיר על עקירת עצים ללא אישור. נדמה לי שזה הגיע עד כדי גזר-דין מוות או משהו כזה, אבל אנחנו לא בדיוק העתקנו את כל החוקה העות'מאנית. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> גם היום יש קנסות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גם בתורתנו הקדושה מופיעים כמה דברים בנושא החשוב הזה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> של השימור שלהם, בהחלט. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ודאי. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> בהחלט. כך שוודאי שמבחינת התפיסה, גם אנחנו. מעבר לזה, כמו שרמז חבר הכנסת ברושי, הייתי גם שר החקלאות וממונה על פקיד היערות; ביקשתי ממכון וולקני להמליץ, והם המליצו, על מומחה מיוחד, ומיניתי אותו לפקיד היערות. ואני קבעתי עיקרון, שמאחר שנדרשת חתימת פקיד היערות ממשרד החקלאות – לעתים, כאשר באים להרחיב שכונות או לבנות פרויקטים חדשים – לעקור יער או שמורת יער, גם אם לא נטועים שם עצים אבל היא הוכרזה בעבר כשמורת יער, הנחיתי שבמידת ההיקף שעוקרים, זה יחויב בנטיעה מקבילה של יער, כדי לשמר. אם אפשר להוסיף, ודאי שזה נכון. כך שהעקרונות האלה קיימים. אני לוקח את תשובתה של חברת נת"ע, ואני מסתכל כאן – אגב, מעבר לגישה התחבורתית, התכנונית; רק היום התחלנו לנסוע בכביש המשתדרג לירושלים. אם שמתם לב, שונה מסלול הכביש, וכבר עוברים מתחת לגשר האקולוגי, לפחות באופן זמני – גשר שלם שנבנה כדי לאפשר חיבור ומעבר, איחוד משפחות של בעלי-חיים משני עברי הכביש. בצפון ובכל מקום יש גשרים אקולוגיים, מעברים חקלאיים ואחרים. גם כאן – נכון שזו סביבה אורבנית – ודאי שהמדיניות היא לתכנן תוך הקפדה וניסיון למנוע, ולהרחיב, ולטעת לאחר מכן. אני חושב שמשפט המפתח בתשובתה של נת"ע הוא בסעיף שאומר שכל התכנון המפורט של נת"ע נעשה בתיאום ובאישור פקיד היערות המקומי והארצי – ואדריכל העיר תל-אביב, במקרה הזה. הגישה הבסיסית והפיקוח הקפדני של הגורמים שעוסקים בזה – אני מניח שלא ייתנו כאן מקום לחריגה. אני גם פגשתי אותך בחוץ והזמנתי אותך לבוא, ואני מזמין את כל אחד מהשרים וחברי הכנסת לסיור בתוואי הרכבת המהירה לירושלים. מעבר למחזה המרנין של פרויקט כל כך רציני, שמתקדם, שהתוצאות שלו יהיו נסיעה ב-28 דקות מתל-אביב לירושלים, יש שם דבר מדהים: הרי היו ויכוחים בזמנו שעיכבו את הסלילה, והכרעתי בוויכוחים, והיום יש גשר ונחל יתלה לא נפגע. אבל מעבר לזה, רואים מאות סלעים שכאשר הם הוזזו לצורך הביצוע הם סומנו מספרית והוחזרו לאחר סיום השלב הזה של העבודות בדיוק למקומם, והצמחייה הוחזרה בדיוק למקומה. כך שמטבע העבודות מוטבעת בתוך העבודות השמירה על הנוף, על הטבע ועל הסביבה. מובן שאנחנו נפקח ונראה, מעבר לכל הגורמים. וגם כל מי שיהיה לו מידע עדכני – הרי בינתיים לא עקרו שום דבר. אגב, העתקת העצים – נגיד לאורך פרויקטים בצפון, כמו שראיתי, עצי אלון ודברים כאלה – היא לפעמים בעלות של מאות-אלפי שקלים. זאת עבודה של שנה לחדור מתחת לשורשים, להיות מסוגלים להעמיס את זה על מנופים מאוד גדולים ולהעתיק את העצים למקום אחר. כך שבאמת עושים את המקסימום, ואין סיבה – ולהפך, בתוך העיר הפעילות היא הפוכה, ואני מקווה שנוסף על התועלת העצומה שבחיסכון בפקקים והאפשרות של תנועה יותר טובה, גם נשביח את הנוף ואת הטבע סביב הפרויקטים האלה. השאלה של חבר הכנסת חנין, שקפצה מתל-אביב עד נצרת-עילית, עבור דרך כפר-כנא – לא עבור דרך כפר-כנא – עד לכיוון צומת גולני אולי ומקומות אחרים: קודם כול, בוא נבדיל. הרעיון של כביש עוקף הוא רעיון לגיטימי. הוא לא מכוון נגד אף אחד, הוא בא לחבר. זה דבר שמקודם כרגע תכנונית. יש שם תוואי שעובר כמובן בטבע, ובודקים, ותהליך כזה לוקח בדרך כלל את הזמן שלו. יש כבישים עוקפים שהם לתועלת כל הגורמים. כמו שציינתי גם בהופעתי בוועדת הכספים לא מכבר, אני הטמעתי והכנסתי תחבורה ציבורית בהיקפים – לא הייתה בכלל – בהיקפים שלא היו ביישובי המיעוטים. ודאי שאנחנו רואים בזה חשיבות מאוד גדולה, גם ליישוב וגם למדינת ישראל: עבודת נשים, מתן שירותים, שוויון אזרחי וכו'. אני לא מכיר – אתה אומר שענו לך ממשרד התחבורה והפנו אותך למשטרה. אתה אומר שהמשטרה לא מגבה בחדות את הדברים. אני לא יכול להתייחס לדברים מהסוג הזה, שהם בגדר תשובות שניתנו בצורה כזאת או אחרת. אני יודע שאנחנו מתגברים את התחבורה הציבורית בכל מקום, מנסים לקצר את הטווחים, להוריד את המחירים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> היא כבר לא מקשיבה לך לתשובה. היא הלכה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לא, עכשיו זה דב חנין, זה הקטע הנוסף. היא כבר שמרה על העצים, את זה גמרנו. עכשיו אנחנו – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> השר חיים כץ, אתה יודע, ישבת בצד הזה. חברי הכנסת, יש להם חירות לשאול על כל נושא בתור שאלה נוספת. הם יכולים לשאול אותי גם על הביטוח הלאומי, אבל אז אני – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הם יכולים לשאול אותך על כל נושא, ואתה יכול לענות על כל נושא – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אין מדיניות להדיר אף יישוב מתחבורה ציבורית, ואני מניח שגם כאן לא הייתה הכוונה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לשר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ. <דברים לזכרם של חברי הכנסת לשעבר מאיר פעיל וגנדי ריגר> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אבקש מכולם לשבת. אנחנו, לצערי, בטקס כמעט שבועי – להעלות את זכרם של חברים שהלכו בתקופה הזאת לעולמם. היום, חברי הכנסת – אדוני יושב-ראש הקואליציה, אדוני יושב-ראש הקואליציה – חברי הכנסת, אנחנו מבקשים להתייחד עם זכרם של שניים מחברי הכנסת לשעבר שהלכו לעולמם לאחרונה, חכ"לים מאיר פעיל וגינדי ריגר. נכבד את זכרם בקימה. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרם של המנוחים.) נא לשבת. לפני כחודש ימים הלך לעולמו חבר הכנסת לשעבר ד"ר מאיר פעיל, מאירק'ה בפי חבריו, שנולד בירושלים לפני כ-89 שנים כמאיר פילבסקי. הוא שירת בפלמ"ח ובתפקידי פיקוד ב"הגנה" ולקח חלק בכמה מהמבצעים החשובים בתקופת טרום הקמת המדינה, בין היתר בהברחת עולים מלבנון ומסוריה ובפיצוץ גשר בנות-יעקב בליל הגשרים. פעיל מילא בצה"ל תפקידי קצונה, ובין היתר היה מפקד גדוד 51 של גולני. במבצע "קדש" השתתף בקרבות רבים. הוא התקדם בסולם הפיקוד עד הגיעו לתפקיד מפקד בית-הספר לקצינים וראש מחלקת תורת הלחימה, והשתחרר בדרגת אלוף-משנה. לימים הפך להיסטוריון צבאי בולט, שהשמיע קול ייחודי בנוף השיח הישראלי, והותיר אחריו ספרים ופרסומים רבים וחשובים. לא יצא לי, ודאי, לכהן יחד אתו בכנסת, אבל יצא לי לשמוע את ההרצאות החשובות שלו. איך אומרים במקומותינו? גם אם אתה לא מסכים, יש עם מי להתווכח. הוא נמנה עם ראשי מחנה השמאל בישראל; כיהן בכנסת השמינית והתשיעית, תחילה מטעם סיעת מוקד, שאותה הקים, ובהמשך מטעם של"י, והיה, בין היתר, חבר בוועדת החינוך והתרבות ובוועדת העלייה והקליטה. פעיל ייזכר כמי שבמשך שנים רבות השמיע קול בהיר, בוטח ומלומד בקרב חוגי השמאל בישראל, וקולו ודאי יחסר במרחב הציבורי התוסס שלנו. סיפור חייו הוא למעשה סיפורה של ישראל מערש הולדתה, דרך מאבקיה ולבטיה בדרך לעיצוב דמותה. אני שולח בשם כנסת ישראל תנחומים כנים למשפחתו ולכל מכריו. יהי זכרו של מאיר פעיל ברוך. רבותי, בשבוע שעבר הלך לעולמו גם חבר הכנסת לשעבר גנדי ריגר, בגיל 67 בסך הכול. ריגר היה דוגמה ומופת לשליח ציבור צנוע ומסור, שהקדיש שנים רבות מחייו הבוגרים למען ציבור העולים מחבר המדינות ובכלל. הוא נולד בברית-המועצות ועלה לארץ ב-1990. את גנדי, שהיה מהנדס בהשכלתו, הכרתי באופן אישי הרבה לפני שנבחר לכנסת בפעם הראשונה בשנת 1999. הוא כיהן בכנסת החמש-עשרה מטעם סיעת ישראל בעלייה, לאחר ששימש לפני זה מזכ"ל המפלגה. בכנסת היה חבר בשורה של ועדות, ובהן ועדות החוקה, חוק ומשפט, החינוך והתרבות, וכן העלייה והקליטה. אני חייב לומר באופן אישי שבמהלך סיור ביישוב היהודי בחברון, כשהגענו בעקבות אירועים ביטחוניים אלו ואחרים או ענייני בנייה, אחת הפעילות המרכזיות ביישוב היהודי רצה, מכל חברי הכנסת שהגיעו, דווקא לחבר הכנסת גנדי ריגר, ואמרה: אתה לא יודע איך אני מעריכה את פועלך. חשבתי לעצמי: מה הוא כבר עשה למען היישוב היהודי בחברון או למען ארץ-ישראל השלמה שכך מעריכים אותו? הסתבר שמדובר היה בהצעת חוק שלו להארכת חופשה של אם בעקבות מחלת ילד. הנושא, התברר, מאוד רלוונטי ביישוב היהודי בחברון, גנדי ריגר זכה לברכות מקיר לקיר. לאחר כהונתו במשכן הוא המשיך לעסוק בצורכי הציבור, ועמד, בין היתר, בראש גוף שנקרא "חזית הכבוד", ששם לו למטרה לסייע לעולים ניצולי שואה ולמבוגרים למימוש זכויותיהם. לציבור בכלל, ולציבור העולים מחבר המדינות ודאי, יחסר גנדי ריגר מאוד, וכך גם לי באופן אישי. אני שולח תנחומים כנים למשפחתו ולמכריו בשם כנסת ישראל וחבריה. יהי זכרו ברוך. על-פי התקנון, יש אפשרות לחברי כנסת לבקש זכות דיבור. עשתה זאת חברת הכנסת סופה לנדבר, ואני מבקש ממנה להעלות דברים לזכרם של חברי הכנסת במסגרת שלוש דקות. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, שרים, חברי הכנסת, הכרתי את חבר הכנסת גנדי ריגר. הוא נכנס יחד אתך, עם נתן שרנסקי, עם קבוצה של עולים מחבר המדינות לכנסת ישראל. קדנציה אחת הוא היה חבר כנסת, שימש כחבר כנסת בכמה ועדות. ארבע שנים בסך הכול הוא היה חבר הכנסת, בכנסת החמש-עשרה, אבל עד סוף החיים, עד פעימת הלב האחרונה, הוא היה חבר שדאג לחברה; בן-אדם שהאג'נדה החברתית – הוא ליווה אותה, או היא ליוותה אותו, כל החיים, כל השנים, עד לרגע האחרון. הוא היה איש ספר, שקט, אציל, עם דאגה לפרט, רגיש לאחרים. אתם יודעים שבבית הזה יש 120 חברי כנסת, אבל לא כל אחד מאתנו דואג לפרט, והוא היה כזה עד הרגע האחרון; אמיץ, נלחם נגד אי-צדק חברתי. הוא הקים ארגון והתנדב בארגון הזה – היה ראש ארגון למען עולים, למען עלייה מקצועית, למען מדענים עולים, למען רופאים, למען אנשים פשוטים שעלו למדינת ישראל והיו צריכים להתמודד עם חיים לעתים לא פשוטים. כמעט כל חודש נפגשנו במשרד העלייה והקליטה כאשר הייתי שרת העלייה והקליטה, כל פעם עם רשימה – רשימה עם דאגה לזה, ולשני, ולמי שעלה ולמי שצריך לעלות. אני ניהלתי אתו שיחות ארוכות. הוא נלחם באומץ לב במחלה. כאשר דיברתי אתו כשחלה, אמר: אני אנצח; האמין שהוא ינצח. בכל השיחות הייתה לו דאגה לאחרים. הוא חלה, חלה מאוד, אבל דאג לאחרים. הוא השאיר אחריו אישה, את אולגה, בת, אחות, חברים, ארגון שלם. חבר, בן-אדם, הלך לעולמו. אנחנו לא נשכח אותו. יהי זכרו ברוך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת סופה לנדבר. לזכרו של מאיר פעיל יישא דברים חבר הכנסת אילן גילאון, גם כן במסגרת שלוש דקות. <אילן גילאון (מרצ):> מאיר פעיל, ובשמו המקורי מאירק'ה – ככה כינינו אותו, מאירק'ה הג'ינג'י – היה דמות שכמו הייתה לקוחה מספרים יפים של הפועלים בתקופת עבר – "מקראות ישראל", היה פעם; קצין, וג'נטלמן, ופרולטר, ולוחם, ואיש צדק. אני, יצא לי להכיר אותו, והייתי אחד מן התומכים שלו. פעם, כשרצינו לעשות הפגנה המונית – לא קיימנו אותה כי המונית לא הגיעה. היינו קבוצה מצומצמת של אנשים חדורי אמונה, ומתווכחים הרבה מאוד עם מאיר, כי מאירק'ה בכלל מטבעו הוא היה איש מאוד וכחן; גם, אדוני, כשהוא היה משכנע אותך בסופו של דבר, היית אומר לו: טוב, תעזוב אותי, רד ממני, כבר השתכנעתי, הוא היה אומר: לא, בוא נתווכח עוד קצת. היה לו תרגיל כזה, למאירק'ה – הוא היה שם על השולחן כוס מים והיה מתחיל לנפנף עם הידיים. היה מדבר בצורה מאוד מאוד – אתה יודע, כזאת עם הידיים, וכל הזמן הוא היה מנפנף את היד שלו מעל הכוס, וכל שומעיו היו רתוקים מתי מאירק'ה יפיל את הכוס הזאת. אני רוצה להגיד, בקיצור, שכשאנחנו מדברים על אנשים שכמוהם יש עוד בארכיונים – הוא באמת היה איש כזה. הוא היה, יותר מכל דבר אחר, החמצה גדולה של הפוליטיקה הישראלית; החמצה ענקית של הפוליטיקה הישראלית – אדם ללא חת, עם ראייה ציונית סוציאליסטית מזוקקת. אם הייתי צריך לחשוב על מהי ציונית סוציאליסטית, מה זה תכלת-אדום, כמו שבדיוק נקראה התנועה שלו – שהיה לי הכבוד להיות אחד מתומכיה המעטים במדינת ישראל, המעטים-מדי – אני אומר שהוא האיש שמעורר ראשון את האסוציאציה הזאת. אנחנו התגעגענו אליו הרבה מאוד זמן, משום שהפרידה, לצערנו, ממאירק'ה פעיל, לא הייתה לאחרונה; היא הייתה לפני הרבה יותר מדי זמן, לפני כעשור. הוא לקה במחלת האלצהיימר, ולצערנו הרב לא נעשתה הגינות אתו במקרה הזה; תרומתו ולכתו לא הלמו זו את זו. אנחנו – חבריו במרצ, בעיקר, אבל גם בכלל, אנשים שהיו בבה"ד 1 – יכולים לספר לכם בגעגועים על איש מופת שבאמת צריך להירשם במקראות ישראל. ואני כבר מתגעגע אליו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. יהי זכר חברינו חברי הכנסת לשעבר מאיר פעיל וגנדי ריגר ברוך לעד. <הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר-קאסם, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/792/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני עובר לחקיקה. הצעות החוק לפנינו. הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר-קאסם, התשע"ה–2015, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, אני מזמין את המציעה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, לנמק את הצעת החוק. לאחר מכן יש הצעה דומה של חברי הכנסת עיסאווי פריג' וקבוצת חברי הכנסת. תהיה הנמקה גם של ההצעה השנייה, ולאחר מכן – תשובת סגן שר החינוך חבר הכנסת פרוש. בבקשה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות כנסת נכבדים ונכבדות, ב-29 באוקטובר 1956 ביצעו כוחות הביטחון הישראליים את הטבח הנתעב בתושבי כפר-קאסם. 49 אנשים נרצחו, נורו למוות, וביניהם תשע נשים ו-17 ילדים ונערים, ועוד כמה תושבים נפצעו מירי, שהיה רב מאוד בתוך הכפר, ופגע כמעט בכל בית בתוך הכפר. הפצעים של הפצועים אולי הגלידו, אבל הפצע הזה בחיי האוכלוסייה הערבית עדיין פתוח ומדמם. עדיין התאריך הזה מזכיר לנו את אחד הימים הכי קשים שעברו על האוכלוסייה הערבית. באותו היום חזרו אנשי הכפר לכפרם לאחר יום עבודה, ולא ידעו שהוטל עוצר כללי על האזור. בחוצפה ויהירות שמתאימות לגישה קולוניאליסטית, מזלזלת בחיי אדם, כשנשאל מפקד האזור יששכר שדמי מה לעשות אם יגיעו אנשים שלא יודעים על העוצר, ענה המפקד: אללה ירחמו – כלומר לירות, כלומר אם ימותו אנשים בגלל שלא ידעו שקיים עוצר, זה לא מעניין. מאז הרצח התנערו ממשלות ישראל מלהכיר באחריות המדינה לטבח הזה; כל ההתבטאויות שהיו עד היום היו אישיות. ועל כן באה ההצעה הזאת – כדי שהמדינה תכיר באופן רשמי באחריות שלה לטבח, וכדי שיינקטו צעדים חינוכיים ואחרים להפקת הלקחים ממנו. בזמנו אמר תופיק זיאד, חבר הכנסת לשעבר והמשורר, על הטבח: (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: האם לא סֻפַּר לך על עוז הקרבות / על טבח האנשים, על טבח הבהמות / על סיפור עם שכותרתו: "קציר הגולגולות" / שהבמה שלו היא כפר ששמו: כפר-קאסם?) אני מצטטת את השיר בערבית, ויכול להיות שחלק מחברי הכנסת והציבור לא יבינו, כדי להראות את עוצמת הרגשות שהיו ועדיין קשורים בטבח הזה. הצעת החוק הזאת היא הצעה הממשיכה מסורת מפוארת של חברי ומורי מהמפלגה שלי, חד"ש והמפלגה הקומוניסטית, אשר הגישו הצעה כזאת בעבר, ואנחנו מעבירים אותה מדור לדור, כדי להזכיר גם כן מדור לדור. החל את המסורת הזאת חבר הכנסת תופיק טובי, ואחריו – חבר הכנסת לשעבר מוחמד ברכה, ואנחנו ממשיכה את זה היום, למרות שאני יודעת שגם חברי כנסת אחרים הציעו הצעות דומות. המטרה בהכרה בטבח הזה היא להנציח את זכרם של אלה שנרצחו בלא עוול בכפם, והמטרה היא גם שהדורות והצעירים של היום יכירו את ההיסטוריה, ויכירו בנרטיב של האוכלוסייה הערבית, של העם הפלסטיני, ושידעו שקרו דברים כאלה. נכון, היו הרבה ניסיונות להשתיק את מה שקרה ולהעלים מהעין. בזמנו, כשהאוכלוסייה הערבית עדיין הייתה תחת שלטון צבאי, לא רצו לספר מה קרה בכפר-קאסם. ואז, שני חברי כנסת אמיצים, שאינם בינינו היום, תופיק טובי ומאיר וילנר – לפי מידע שהגיע אליהם מפעיל מפ"ם באותם זמנים, לטיף דורי, שהודיע להם שכנראה קורה משהו – הגיעו לשם. הם פרצו לתוך הכפר למרות השלטון הצבאי שהיה קיים שם, גבו עדויות, ועלו על הבמה הזאת, על הדוכן הזה, וחשפו את הטבח. למה אני מזכירה את זה? קודם כול כדי להזכיר לעצמנו, חברי הכנסת שיושבים בבית הזה, מהו תפקידנו האמיתי. תפקידנו האמיתי, שגובה מאתנו לפעמים מחיר, הוא להסתכן ולעשות את הדברים שלא מקובלים באותה העת, ולהגיד את הדברים שרוצים שאנחנו לא נספר. אבל אני מספרת את הסיפור הזה גם כדי להראות את העוצמה ואת הכוח שהשתמשו בו בזמנו, ולצערי עדיין משתמשים בו, כדי להעלים את הפשעים שקרו, וכדי להעלים גם את הסיפור ואת ההיסטוריה ואת הנרטיב שלנו, של האוכלוסייה הערבית ושל העם הפלסטיני באופן כללי. מעבר להכרה בעוול שנעשה, זה דבר שלצערי הרב ניסו לטייח אותו, ואפילו כשהעמידו לדין את האחראים ואת אלה שנתנו את הפקודה לירות באנשים, באזרחים חפים מפשע, נתנו בעצם החלטה בבית-המשפט שחיי 49 אנשים כנראה לא שווים יותר מעשר פרוטות ונזיפה, ועל כן בא הפתגם אצלנו בערבית, שאומר (אומרת בערבית ומתרגמת), כלומר עשר הפרוטות של שדמי – כאשר בן-אדם יוצא בזול מביצוע פשע נתעב, מביצוע טבח. אני אומרת את זה כדי להזכיר לעצמנו שבימים מאוד כואבים אלו, בימים שהאלימות חוגגת וההסתה חוגגת נגד האוכלוסייה הערבית, דווקא היום – – – <ענת ברקו (הליכוד):> רק ערבים? <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – דווקא היום, הכנסת הזאת – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> האלימות רק – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – אולי הגיע הזמן שחברי הכנסת יכירו בטבח שקרה, בטבח שהוביל למוות ולרצח של 49 אזרחים, שכל מה שעשו זה שהם חזרו הביתה מיום עבודה; שכל מה שעשו – שרצו להגיע לארוחת ערב עם המשפחה שלהם. קשר ההשתקה וסילוף העובדות הוא אחד הלקחים המאוד-חשובים מטבח זה; קשר ההשתקה וסילוף העובדות, שעדיין נמשך עד היום הזה, שעדיין, עד היום הזה, לא שומעים את הסיפור של האחר. <ענת ברקו (הליכוד):> שומעים את זה בקורס קצינים. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> לא שומעים, בדיוק כמו שקורה עכשיו. קשה לשמוע את הקול שמספר את הסיפור האחר – – <ענת ברקו (הליכוד):> דווקא אנחנו – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – וקשה שלא לקטוע אותו וקשה שלא להתגרות בו. אבל אולי כדאי שהכנסת תכיר בטבח, כדי שנתחיל ללמד את הדורות הבאים כן להקשיב, כן להכיר וכן לדעת שיש כאב גם אצל האחר. הזלזול בחיי אדם גם הוא אחד הלקחים החשובים של ההכרה בטבח הזה, וכמה אנחנו צריכים את זה עוד היום. הזלזול בחיי אדם ועצם העובדה כאילו בני-אדם לא שווים – הרי חיי 49 בני-אדם היו שווים עשר פרוטות. היום יכול להיות שאפילו עשר פרוטות הן לא מחיר, ולא משלמים אותו, ויוצאים אפילו בזול יותר. ההתנערות מאחריות ממלכתית של הממשלות מהטבח הנתעב היא החלטה פוליטית בעיקר, החלטה פוליטית שיש לה השלכות. במקום לבוא ולהגיד: כן נעשה, וכן היה מקרה של רצח, וכן היה טבח, וצריך להנציח את זכרם של אלה שנטבחו, וצריך להכיר בכאבן של המשפחות, ושל כפר שלם, ושל אוכלוסייה, ושל עם שהרגיש את הכאב במה שקרה, וצריך להכיר גם בפחד של כלל האוכלוסייה ממקרים כאלה – פחד שמשתלט, גם בימים האלה, בין שני העמים. הרצון בהכרה הוא לא כדי שנדע את העובדות. העובדות, חשפו אותן מאיר וילנר ותופיק טובי בזמנם. העובדות נמצאות במוזיאון שבנו אנשי הכפר להנצחת זכרם של הנרצחים. העובדות ידועות וכתובות בספרי ההיסטוריה, אולי אלה – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – שלא מלמדים את הילדים שלנו בבתי-הספר של מדינת ישראל. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אבל אנחנו מבקשים את ההכרה כדי באמת לדעת שיש מאחורי ההכרה הזאת החלטה פוליטית על כיוון פוליטי חדש, שמסדיר את הקשר ובונה קשר אחר בין המדינה לבין אזרחיה הערבים. לכן אני מבקשת להצביע בעד הצעת החוק הזאת. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. לפני שאני אקרא לחבר הכנסת עיסאווי פריג', שיש לו הצעה שהוצמדה להצעה הנוכחית, אני רוצה לברך בשמי, בשם הכנסת ובשם ידידנו סגן יושב-ראש הכנסת יחיאל חיליק בר – ביציע האורחים נמצאת אתנו חברת הפרלמנט הבריטי, יושבת-ראש קבוצת הידידות עם ישראל בלייבור הבריטי, ג'ואן ריאן. אנחנו מברכים אותך בברכת ברוכים הבאים. אנחנו מאחלים לך שהביקור בישראל יהיה מוצלח ופורה. עלי והצליחי. תודה. (מחיאות כפיים) <הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות טבח כפר-קאסם, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/116/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עיסאווי פריג' – הוצמדה הצעת חוק שלו להצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר-קאסם, התשע"ה­–2015. שלוש דקות לרשותך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברים, אני לא אדבר עכשיו, ברשותך, אדוני היושב-ראש, כהצעה צמודה. ברשותך, אני רוצה לדבר כבן המקום, כבן לניצול, נכד לניצול מטבח כפר-קאסם, בן למשפחה שנרצחו חלק ממנה בטבח, וברשותך, תאפשר לי להגיד את דברי. חברים, היום – שבוע לפני – לפני 59 שנה, נפל דבר גדול במדינת ישראל: התקיים טבח בכפר-קאסם; חיילי משמר הגבול של צה"ל ושל המדינה רצחו, טבחו, אזרחי מדינה, רצחו ב-1956 אזרחי מדינתם. מאז ועד היום בכל שנה, במקום הזה ובמקומות אחרים, מציינים את הטבח הזה. אני, נפל בחלקי שזו הפעם השלישית, אדוני היושב-ראש, שאני עומד כאן ואומר כמה מילים שמחזירות אותנו אחורה, לאותם ימים קשים ונוראים. אני גדלתי בבית-הספר בכפר-קאסם, ובכל שנה אנחנו מייחדים את היום הזה ואת השבוע של הטבח לחינוך ולימוד, לכנסים, וחיים את האבל הזה משנה לשנה – דבר שעבר עלי כל הזמן. אני לא רוצה להיכנס לא לגרוש של שדמי ולא להיסטוריה; אני רוצה לבוא ולקחת אתכם, חברים, להיום. ואני שואל אתכם – בואו נתכנס בינינו לבין עצמנו לדקה: מה למדנו מהטבח בכפר-קאסם ב-1956? מה למדנו? מה שהחברה היהודית הישראלית למדה מזה – משפט אחד שהתחילו ללמד באקדמיה ובחוגי צה"ל: פקודה בלתי חוקית בעליל. זה מה שהצעיר היהודי הישראלי התחיל ללמוד מהטבח: פקודה בלתי חוקית בעליל. זה יפה. אני שואל אתכם, היום – – – <היו"ר יצחק וקנין:> עיסאווי, אני נותן לך עוד דקה, ותשתדל לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני, אני תכננתי להגיש את זה ביום רביעי הבא, ונפל שזה הוגש היום. אני מאוד מצטער, זה לא הגון. מה למדנו מהפקודה הבלתי-חוקית בעליל? אדוני, אני מבקש. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – דבר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> פקודה בלתי חוקית בעליל – – <היו"ר יצחק וקנין:> בינתיים אני נותן לך לדבר בלי להפסיק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – מה למדנו, חברים? מה למדנו? מה מותר ומה אסור. בימים כאלה, בימים כאלה, עם הקריאות המתלהמות שלכם – כדור בין העיניים, לנפץ גולגלות, לעשות לינצ'ים, לקחת את החוק בידיים – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – אתם לא למדתם מה זאת פקודה חוקית בעליל. זאת הפקודה החוקית בעליל – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הלא-חוקית. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – שעברתם ב-1956, ולא למדתם. הבנתם למה זה חשוב לזכור את הטבח הזה? חשוב לדבר על זה, חשוב. אתם לא לומדים את זה. שיכרון הכוח שהיה ב-1956, האווירה של מלחמת 1956, ומותר "עליהום", מותר – את אותה אווירה אתם יוצרים היום. והשיא שלה בשקרים, בהסתה שלכם, ובראש המסיתים, ראש הממשלה. ראש הממשלה – ראש המסיתים – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – והיום, בשיא השקרים שלו – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – מוצא אשם – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – מוצא אשם – – <היו"ר יצחק וקנין:> עיסאווי פריג' – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – לשואה, שזה הערבים. <היו"ר יצחק וקנין:> – – אתה רוצה שאני אסגור את המיקרופון? <עיסאווי פריג' (מרצ):> לו תסגור את המיקרופון. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה תסיים לדבר. נתתי לך עוד שתי דקות – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> עכשיו, אני – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – ואתה ממשיך. רבותי הסדרנים. אתה רוצה שאני אוריד אותך? <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא אאפשר לך לדבר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יש לי דברים חשובים שאני צריך – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא יעזור לך, נגמר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> שהזכרתי את ראש הממשלה – קמת עלי גם עם זה? <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, תקשיב, לא מעניין אותי ראש הממשלה ולא מעניין אותי אף אחד. אתה קיבלת מעל הזמן שלך; מגיע לך שלוש דקות, דיברת חמש וחצי דקות. בזה זה נגמר. יש לי מערכת שאני צריך לנהל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז הייתי מגיש את זה בשבוע הבא, באמת. <היו"ר יצחק וקנין:> זה לא ענייני לסדר מתי אתה צריך להגיש. אדוני, סיימת לדבר. תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני, אני מודה לך. <היו"ר יצחק וקנין:> סיימת לדבר. זה לא יעזור. <עיסאווי פריג' (מרצ):> על דבריו של ראש הממשלה היום – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – אנחנו לא יכולים לעבור בשקט, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הערבים אשמים. <היו"ר יצחק וקנין:> לא אני קובע את הזמן שלך; התקנון קובע את הזמן שלך. תודה, אדוני. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, ישיב על ההצעה סגן שר החינוך הרב מאיר פרוש. אין שום קשר למה שהזכרת ולמה שלא הזכרת. לא אני אחראי שאתה הגשת את ההצעה שלך. התקנון קובע במפורש. <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – לא בסדר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אתם מנסים לחסוך מכסות ולבוא בתלונות – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אין לי טענות כלפיך. <היו"ר יצחק וקנין:> – – על איך שאנחנו מנהלים את הישיבות. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אין לי טענות כלפיך – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, ההתנהלות היא כמו שצריך. קיבלת ממני עוד שתיים וחצי דקות מעל הזמן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אין לי טענות כלפיך, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> אז מה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אין לי טענות. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק כפי שהיא נומקה על-ידי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ואחריה – חבר הכנסת פריג', היא פנייה שמוכרת לחברי הכנסת לאו דווקא מקדנציה זו, אלא נדמה לי שבכל שנה ושנה, כפי שזה גם פורט בדברי ההסבר, מעלים את הצעת החוק הזאת, שמשרד החינוך והמדינה יכירו באחריות לטבח בכפר-קאסם, ומשרד החינוך יקדיש בתוכניות הלימודים שלו שעת מחנך ללימוד האירוע והלקחים ממנו בכל בתי-הספר במדינה. אחר כך הצעת החוק גם מתייחסת לתקצוב של העמותה שבאה להנציח את זכר קורבנות כפר-קאסם. קודם כול, המשרד מבקש, ומאחר שיש התעניינות בקרב חברי הכנסת, אני חייב לומר באופן רשמי בשם המשרד: קודם כול לקבוע חיוב בדבר תוכניות לימודים לבתי-ספר בדרך של חקיקה ראשית מהווה חריגה מהוראות סעיף 4(א) לחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג–1953. ההוראות האלה אומרות ששר החינוך הוא בעל הסמכות לאשר את תוכניות הלימודים במערכת החינוך בהתאם להמלצתה של המזכירות הפדגוגית. ככלל, אנחנו צריכים לדעת, חברי הכנסת, שתוכניות לימוד אינן נקבעות בחוק. זה מלכתחילה נושא שנתון לשיקול הדעת של השר והדרג המקצועי שמנחה את המערכת מעת לעת, ועל-פי הצורך, באמצעות הוראות שונות וחוזרי מנכ"ל. דרך זו מאפשרת גם גמישות ורלוונטיות בתכנים על-פי העתים והצרכים. הבקשה הזאת של תקצוב העמותה שמנציחה את זכר קורבנות כפר-קאסם היא דרישה לתקצב עמותה פרטית על-ידי אוצר המדינה. מי שמכיר את הוראות סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985, יודע שזו חריגה מהוראות סעיף זה, כי הסעיף הזה מדבר על תמיכה במוסדות ציבור על-פי קריטריונים שוויוניים, ידועים ופומביים. אני כן מבקש להוסיף ולציין שהנושא הזה של הטבח בכפר-קאסם – הנושא הזה נלמד בהרחבה במסגרת לימודי האזרחות בחטיבות עליונות בפרק שעוסק בשלטון החוק – בפקודה בלתי חוקית בעליל, ויהודים וערבים כאחד לומדים על אודות האירוע, כמובן עם הפנים לעתיד, ועוסקים בערכים כמו שוויון, שמירה על זכויות האדם וקדושת החיים. במשרד החינוך רואים בעיסוק באירוע חשיבות רבה, וגם רואים בכך חובה אנושית ומוסרית והזדמנות לשוחח על פיוס, ומנגד – להציב בפני הדור הצעיר דוגמאות חיוביות שהיו וישנן לבניית בסיס לחיים משותפים. אבל אני רוצה להוסיף לחברי חברי הכנסת: זה לא סוד שמדינת ישראל מצויה מאז הוקמה במאבק בלתי פוסק מול ארגוני טרור; ולא רק מול ארגוני טרור – לעתים גם מול מדינות ערביות. במאבקים של מדינת ישראל מול ארגוני הטרור ובמלחמות האלה מול מדינות ערביות, בהחלט כל אחד מאתנו יודע שהצבא הישראלי עובר סדנאות ותדרוכים על טוהר הנשק. אני לא רוצה לדבר על דברים שהיו לפני חמש שנים, עשר שנים, 20 שנה; ניקח רק את "צוק איתן". כל אחד מאתנו יודע מה היה; כל אחד יודע שארגוני טרור ירו במטחים רקטות וטילים על האוכלוסייה כאן, במדינת ישראל, ולעתים המטחים האלה באו מתוך ריכוזי אוכלוסייה. ויש דילמה מה עושים בדיוק במצב שיש מטחים של טילים או רקטות על אוכלוסייה כאן במדינת ישראל – מה הצבא הישראלי צריך לעשות. וכאשר משגרים התרעות ושוב התרעות ושוב התרעות, וגם יודעים שהמטחים האלה לפעמים מגיעים מתוך ריכוזי אוכלוסייה, ואלה שעושים את זה נעזרים גם בבתי-חולים או בבתי-תמחוי, הצבא הישראלי רוצה להגיב. אני לא חושב שיש עוד צבא שעושה את הפעולות שהצבא הישראלי עושה – גם מתקשרים לאזרחים ומודיעים להם שמתבקשת תגובה והצבא הולך להגיב; הצבא הישראלי גם מפזר מנשרים לאוכלוסייה האזרחית באותם אזורים שהוא הולך לתקוף, כדי חלילה לא לפגוע באוכלוסייה, כדי שלא לפגוע באלה שאין להם קשר למפגעים – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> מה הקשר? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> עוד לא אמרתי קשר. אני קודם כול מסביר. מותר לי להסביר. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – כפר-קאסם. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> מותר לי להסביר שהצבא הישראלי, כשהוא הולך לתקוף, הוא לא נוהג כמו שום ארגון או צבא אחר. הוא משתדל, לצערנו הוא סופג, והאוכלוסייה סופגת – כולם סופגים – עד שמזהירים את האוכלוסייה האזרחית ואומרים להם שהצבא הישראלי הולך להגיב. אני מספר את זה כדי לומר שההתנהגות הזאת שאני מפרט עכשיו היא הרבה יותר ארוכה ורחבה, ומי שרוצה לדעת ומי שמתמצא – אני חושב שזו בעצם סדנה חינוכית גם לנוער וגם לחיילים. למה אני אומר את הדברים האלה? כי אני לא מוכן לקבל את הטיעון שאז בכפר-קאסם זו הייתה החלטת ממשלה. אני לא נכנס לוויכוח, ואולי גם אין ויכוח מה היה בכפר-קאסם. הדבר היה אירוע טרגי, מצער, כואב, פוגע – טבח של קרוב ל-50 איש ואישה, ילדים – אבל זה לא אומר שאם קרה המקרה הטרגי הזה אפשר להאשים את ישראל או את ממשלת ישראל שזו המדיניות שלה. חבר הכנסת עיסאווי פריג' עלה ואמר שההתנהלות היום זה המשך למה שהיה בכפר-קאסם. אני לא חושב שנכון לעשות את זה. מי שמבקש להרגיע ולצנן את האווירה, לא יכול לבוא ולומר שמה שקורה היום זה המשך למה שהיה בכפר-קאסם. הרי צריך להבין שכל רצח, כל רצח, של כל אדם באשר הוא, זה כואב ופוגע ומאוד קשה. רצח של עשרות בכל אוכלוסייה זה דבר פוגע וכואב, ואני לא משווה; אני לא משווה את מה שקורה היום או קרה ב"צוק איתן" למה שקרה אז בכפר-קאסם, אבל אני לא יכול להסכים שיבואו, אם זה מעל במת הכנסת, או בשיחות, או בהסתה, ולומר שמה שקורה היום – שאם מנסים לפגוע באחד שבא עם סכין או באחד שבא עם אקדח כדי שהוא לא יוכל לפגוע ביהודים, זה המשך למה שקרה בכפר-קאסם. אני יודע שלא רוצים לשמוע את הדברים האלה, אבל אלה הן הרי עובדות שקרו בפועל; אלה עובדות שקרו בפועל. לא מעלים היום לראשונה את הטיעון הזה שהישראלים, היהודים, מבקשים לקחת את הר-הבית, את מסגד אל-אקצא, מידי המוסלמים. אנחנו יודעים שהמאורעות שהיו לפני 80, 90 ו-100 שנה גם הם נעו סביב הטיעון הזה שהיהודים רוצים לקחת את מסגד אל-אקצא לבעלותם. אנחנו גם יודעים שבימים ההם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, אדוני חבר הכנסת יוגב, זה לא מכובד. סגן השר עומד פה וכולם עומדים. אדוני השר כץ, שר התחבורה, שר האוצר, רבותי, זה לא מכובד, כל הדיונים בעמידה באמצע המליאה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אנחנו הרי יודעים שכאשר בשנים ההן ניסו לטעון את הטענה הזאת, לא רק הבקשה שלא ייגעו בהר-הבית – שלא חשבו, ואף אחד מהיהודים לא חשב לעשות את זה – גם לא הסכימו שהיהודים יתפללו ליד הכותל המערבי. ואני מזכיר לכולם בכותרת ואומר שפני 86 שנים, מי שהיה הרב של אגודת ישראל – ואני אומר את זה כאיש אגודת ישראל – הרב של אגודת ישראל בארץ-ישראל, הרב זוננפלד, יצא בקריאה לציבור המוסלמי כאן בירושלים, והוא אמר להם: אני מודיע לכם, אין ולא היה ואין לנו דרישה לקבל חלילה אפשרות; הוא אמר: אני כיהודי דתי לא יכול, גם בגלל ההלכה, לעלות להר-הבית, אבל הוא אמר: תוציאו לכם מהראש כאילו יש דרישה כזאת. אין דרישה, אנחנו רק מבקשים: תנו לנו להתפלל בכותל. וגם הקריאה הזאת של הרב זוננפלד בימים ההם לא נתקבלה אצל המוסלמים. אני חושב שכולנו צריכים לקבל על עצמנו – כל דם שנשפך, כל דם שנשפך הוא קשה למשפחות, הוא קשה לעם שממנו נופלים הקורבנות, גם אם זה יהודים וגם אם זה ערבים; הכול. וכל הדברים האלה – אנחנו צריכים למצוא את הדרך והשפה שהדברים האלה ייפסקו. לכן אני חוזר: משרד החינוך – בחטיבות העליונות לומדים על כך; הצבא הישראלי היום עובר סדנאות בנושא הזה, וכולנו יודעים איך שהוא נוהג. לכן, אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את הצעת החוק. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני מבקש להסיר את ההצעות? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, למציעה עאידה תומא סלימאן וגם לחבר הכנסת פריג' – לכל אחד שלוש דקות לשכנע אותנו להצביע בעד הצעת החוק. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שלוש דקות לרשותך. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מאוד מתפלאת על הנאום הזה ששמענו עכשיו מסגן השר פרוש. אני מבינה שהיית צריך למשוך זמן כדי לכנס את חברי הקואליציה, אבל היית יכול למשוך זמן בדברי טעם. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת מירב בן ארי, אנא. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> היית יכול למשוך זמן תוך כדי קצת התחברות לערכים שציפיתי לפחות מאדם דתי שיהיה מחובר אליהם. לבוא ולהגיד במשפט אחד שהיה משהו, שהיה הרג ורצח ודברים מצערים, אבל – איך אפשר לשים את המילה "אבל" אחרי משפט כזה? או שזה מותר כאשר מדובר בערבים? ההסתה שנעשתה עכשיו, תוך כדי הדיבורים שלך, סגן השר, היא המשך של אותה מדיניות שמוכנה להסית ולגרום לאווירת "עליהום", ולגרום לאווירה שיכולה להוציא אקדח כל רגע ולירות בבני-אדם. זה ההמשך. אלה בדיוק הדברים שעלו פה. הייתי רוצה לשמוע התייחסות, ולו מעט. וכן, זאת אחריות של הממשלה – הממשלה שמפעילה צבא, שבתוכו יש מפקדים שאומרים: אללה ירחמו, תירו בהם; כן יש עליה אחריות היסטורית, וכן יש עליה אחריות מורלית – – <ענת ברקו (הליכוד):> מי שבא לרצוח – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – ויש עליה אחריות מוסרית. ואי-אפשר להתנער מזה. עצם העובדה שאומרים: אין לנו אחריות – זה לא פוטר מהאחריות. יהיו ימים, והיו ימים, שנאמר באופן ברור שזאת אחריות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> גברת עאידה תומא סלימאן, אני שואל אותך שאלה: ומי שאומר "אללהו אכבר" ותוקע את הסכין, זה גם לא – – – <קריאה:> לא – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני חושבת שעצם העובדה שאתם מביאים, וחברי – וכבוד היושב-ראש, לא ידעתי שחלק מהתפקיד הוא לנהל ויכוח עם המתדיינים. <היו"ר יצחק וקנין:> זה לא ויכוח. זה לא ויכוח. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> לא ידעתי את זה. <היו"ר יצחק וקנין:> את שואלת שאלה. גם אני שואל שאלה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני חושבת שאני בדיוק העליתי הצעת חוק שמדברת על עוול היסטורי שנעשה כלפי הכפר הזה, על טבח שנעשה באזרחים חפים מפשע, על רצח שנעשה בדם קר: תירו בהם. על זה אני מדברת. לא לבוא עכשיו ולשאול אותי שאלות, ולא לבוא ולהגיד כאילו אין אחריות. לא. יש אחריות, גם לטבח בכפר-קאסם וגם למה שקורה היום. והמשך ההסתה, וההזיות של הממשלה הזאת ומי שעומד בראשה – ושמענו היום את ההזיה האחרונה: לפטור את היטלר מהאחריות – כי מי שתכנן את זה היה מופתי ירושלים. עד לאן? עד לאן אפשר להגיע עם זה? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני חושבת שהגיע הזמן לקחת אחריות, וכן להכיר בטבח הזה וללמוד את הלקחים שלו, ולהצביע בעד החוק. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. יעלה חבר הכנסת עיסאווי פריג'. גם לך, חבר הכנסת פריג', יש שלוש דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברים, בשלוש הדקות הקודמות שניתנו לי לא הספקתי להגיד את שאר הסיבות למה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> שש דקות. שש דקות היו לפני כן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מחציתן הלכו. חברים, עכשיו בואו, אני רוצה לנסות במעט הזמן שעומד לרשותי להשלים את התמונה. למה אני מודאג, חברים? אולי תקשיבו, בנושא כל כך חשוב. אני מודאג משכתוב ההיסטוריה, שהולך במגמתיות, והגיע לשיאו עכשיו על-ידי ראש הממשלה. שכתוב ההיסטוריה. אותי, כמו רבים אחרים, לימדו אותנו בבתי-הספר שהיטלר הוא איש אכזר, צורר נאצי. לימדו אותנו; ככה גדלתי, ככה למדתי. קמתי היום בבוקר וגיליתי היסטוריה אחרת – גיליתי שצריך למצוא דרך לשכתב ולהאשים את הערבים. גילינו את זה. אני שואל אתכם, חברים – ולחבר'ה היהודים אני פונה, ולניצולי השואה מתוככם: תארו לעצמכם שאת הדברים האלה היה אומר אזרח ערבי. מה היה קורה פה? מה היה קורה פה? בא ראש ממשלה, מכחיש שואה בעקיפין כדי למצוא תירוץ איך נמציא לערבים "עליהום". האבסורד הזה – אני לא מצליח להבין. אני עכשיו מודאג. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה לא רק בעקיפין, זה במישרין. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה לא רק – ניתֵן לו פשרה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הוא אמר שהכוונה המקורית של היטלר לא הייתה לרצוח אלא לגרש. זה מכחיש שואה. זה מכחיש שואה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז האנטישמיות הייתה מאות שנים לפני כן. זה מאוד מעניין. זה נושא שצריך ללמוד אותו. <נחמן שי (המחנה הציוני):> זה בן של היסטוריון מלמד אותנו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני, חברים, עכשיו מודאג. עכשיו אני מנסה לחשוב: גירוש ספרד – איך עכשיו משכתבים את ההיסטוריה ומוצאים שהערבים הם אשמים? מה מצפה לנו? ומכאן, טבח כפר-קאסם – יכול להיות שיהיה לנו גם שכתוב היסטוריה, שהפועלים הערבים הם בכלל האשמים שיצאו לעבוד בשדות של יהודים. אולי נמצא בהם את הסיבה. מה מחכה לנו, אדוני ראש הממשלה? ועוד בזמן כזה? בזמן כזה? תראה, הוא שכח שיש כיבוש, שכח שיש אווירה אנטי-ערבית שהוא יוצר ומוביל; חזר: רוצים להשמיד אותנו. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מי רוצים להשמיד אותנו? צריך לשרוף את כל ספרי ההיסטוריה ולהמציא את הכול מחדש. לשם כך, חברים, צריך עכשיו לאשר את הצעת החוק, כדי שכל מה שלמדנו לא ירד לטמיון. די עם הצביעות, די עם הציניות שלכם. תודה לך, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. אם כן, רבותי, נצביע על כל הצעה בנפרד. הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר-קאסם, התשע"ה–2015, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן וקבוצת חברי הכנסת – רבותי, מי בעד? מי נגד? קריאה טרומית. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 55 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר-קאסם, התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 55 מתנגדים, 17 בעד, אין נמנעים. הצעת החוק לא נתקבלה. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לפרוטוקול, רבותי, אני מוסיף את חבר הכנסת – זה לפרוטוקול, כן – יואב בן צור. לפרוטוקול, ודאי זה לפרוטוקול. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק השנייה, של חבר הכנסת עיסאווי פריג'. הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות טבח כפר-קאסם, התשע"ה–2015, של חבר הכנסת עיסאווי פריג' וקבוצת חברי הכנסת – רבותי, קריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 57 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות טבח כפר-קאסם, התשע"ה–2015, נתקבלה. <קריאה:> למה נגד? <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – חברים. נגד להנציח. אסור שהקורבן יהיה ערבי. <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אסור שהקורבן יהיה ערבי. תתביישו לכם. מה ביקשנו? – – – להנציח, להנציח. – – – <היו"ר יצחק וקנין:> 57 מתנגדים, 17 בעד. אם כן, רבותי, הצעת החוק לא נתקבלה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אין לכם בושה. – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הבושה הלכה להם. – – – ביקשנו? <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תתביישו – – – תתביישו לכם. מה ביקשנו? להנציח. – – – אסור שהקורבן יהיה ערבי? תתביישו לכם. תתביישו. <קריאות:> – – – <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת זכויות אלמן ואלמנה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1799/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת זכויות אלמן ואלמנה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת זוהיר בהלול; גם להצעה זו הוצמדה הצעת חוק, של חבר הכנסת דב חנין. תשובה והצבעה במועד אחר, רבותי. חבר הכנסת זוהיר בהלול, לרשותך עשר דקות, <תמר זנדברג (מרצ):> מה הבעיה? מה הבעיה? – – – שיא של שפלות. – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת תמר זנדברג, נא לא לריב בתוך המליאה. אם יש ויכוחים – תעשו אותם בחוץ. אדוני, רשות הדיבור שלך. <תמר זנדברג (מרצ):> ראש הממשלה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת תמר זנדברג, אנא ממך, תיגשי אליו, תדברי אתו בשקט. למה בצעקות, בעמידה, ככה, בצורה כזאת? <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> חברתי תמר זנדברג. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת תמר זנדברג, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. את רוצה שאני אוציא אותך? <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> תמר זנדברג, רק מילה אחת, אם תוכלי להפנות את המבטים אלי. תמר, תמר זנדברג, אינני יודע אם אני מרגיע אותך – – <תמר זנדברג (מרצ):> זו המפלגה שלך, אני – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת תמר זנדברג. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – אבל המפלגה שלנו היא פלורליסטית, ואני הצבעתי כמובן בעד הצעת החוק. <תמר זנדברג (מרצ):> אז כל הכבוד לך – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת תמר זנדברג, שבי במקומך. חבל על הזמן של חבר הכנסת זוהיר בהלול. הזמן והשעון רצים. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> ובכן, גבירותי ורבותי, מי שמאבד בן-זוג – לא רק בישראל אלא בעולם כולו – זהו שיברון לב. זו לא רק טרגדיה אישית של בן-הזוג שנקטף ממנו החלק השני של חייו, אלא של המשפחה שמיטלטלת. זה משהו נורא, אדוני היושב-ראש, שקורה כמעט השכם והערב בעולם שבו בורא עולם קובע את גזירותיו ואנחנו נאלצים להיפרד מבני-הזוג שלנו. לפני חמש שנים פחות שבועיים איבדתי את רעייתי האהובה, ועודני איש שבור-לב. אבל לא ממניעים אישיים הגשתי את ההצעה הזאת, שעוד מעט-קט אני אעביר את פרטיה, אלא בשל העובדה שהחברה הישראלית היא חברה תוססת ומעניינת, אבל היא גם חברה שכואבת ודואבת, וזו חברה שגם היא משלמת את המחיר הזה. אבל מה לעשות וחוק הביטוח הלאומי במדינת ישראל עושה איפה ואיפה בין אלמן לבין אלמנה? אלמנה במדינת ישראל רק צריכה – אני אומר רק, כמובן, בלשון עצובה ומיוסרת – לאבד את בעלה, וכך היא מקבלת מהמוסד לביטוח לאומי את מלוא הזכויות המעוגנות בקצבת השאירים. אלא מאי? כאשר אלמן נותר בחיים, אז הוא נאלץ לא רק להתמודד עם הטרגדיה הנוראה שלו באופן אישי, אלא הוא צריך גם להתמודד עם ההגדרה – האם הוא אכן אלמן במדינת ישראל. כדי להיות סטטוטורית במדינת ישראל ועל-פי חוקי המוסד לביטוח לאומי אלמן, צריכים להתקיים כמה וכמה תנאים, רחמנא ליצלן. שימו לב, אחת מהמדינות המובילות בעולם, מדינת ישראל, מכפיפה את ההגדרה "אלמן" לכמה תנאים. התנאי הראשון – כדי לקבל את הקצבה, אלמן צריך שיהיה בחזקתו ילד או ילדה. כלומר, הישות של האלמן כאיש שאיבד את היקר לו בעולם איננה מספקת, אלא החזקה על הילד שלו היא הקובעת. אז אני חושב שבעניין הזה אני מתקומם, מכיוון שגם לגבר יש תחושות ויש רגשות. גם לגבר מאוד קשה להסתגל לחיים אחרים וגם הוא מתמודד, מה לעשות, עם בעיות כלכליות ובעיות קיומיות. התנאי השני שמכפיף הביטוח הלאומי להגדרה של "אלמן" במדינת ישראל אומר שההכנסה שלו צריכה שלא לעלות על 57% מהשכר הממוצע במשק, ויש יאמרו שזה עלה, אולי, ל-72%. אדוני שר העבודה והרווחה, אני יודע מתוך כמעט סמי-מחקר שעשיתי בעניין הזה, שאתה נלחמת מלחמת חורמה בעניין, שבער בתוך נפשך. אתה נלחמת גם עם בן עירי הרב דוד אזולאי, ואתם עשיתם את כל המאמצים העילאיים כדי שהעוול הזה יוסר מן המדף. אבל מה לעשות, גם מבחן ההכנסה שהחוק העמיד הערים עליכם לא מעט קשיים. ועוד נקודה, שהיא בחזקת תנאי, בעניין הזה – אישה, אגב, יכולה לקבל; בעל שהותיר שתי נשים יכול לאפשר לשתי הנשים האלה, שהן סטטוטורית במעמד של אישה ושל ידועה בציבור, בו-זמנית, אישה בתהליכי גירושין או אישה שנייה שתומכת בו, עוזרת לו, סועדת אותו, או אפילו חיה אתו כידועה בציבור; ואם הוא נפטר, שתי הנשים שלו מקבלות, כל אחת ביחידה נפרדת, קצבת שאירים. ואלמן? אלמן – איך אומרים בישראל? "לא אלמן ישראל", אבל אלמן בישראל נותר אלמן, ונותר אלמן כאוב ומיוסר. אני פונה אליכם כדי רק לומר לכם בסיפה של הדברים שלי, שהחוק הזה ינק בתחילת דרכו מן העובדה שהגבר היה המפרנס הכמעט-בלבדי בחיים בתוך חברה נושנה וישנה, כאשר האישה הייתה ספונה בביתה. אבל מה לעשות ועברנו מטמורפוזה בחברה הישראלית, והיא הפכה חברה מודרניסטית, חברה יצרנית ויוצרת, חברה שוויונית, שדאגה גם לשוויון של האישה, ובוודאי – אני גדלתי, אדוני היושב-ראש, אדוני הרב, בבית ערבי, ואמי ניהלה סדר חיים פמיניסטי, והיא דאגה שהנשים לא יהיו רק בתי-חרושת של ילודה, אלא הטיפה להן לצאת לעבודה, ליצור ולייצר ולהיות שותפות בחיי הבית. לכן, כאשר אני פונה עכשיו בעניין הזה להשוואת הזכויות של נשים לעומת גברים, של אלמנות לעומת אלמנים, אינני פוגע כהוא-זה בזכותה של האישה לשוויון; המלחמה הזאת, אני שותף לה עד קץ חיי הפרלמנטריים, וגם הלא-פרלמנטריים, מכיוון שהחברה הישראלית גם היא מתמודדת באופן כמעט יומיומי עם העניין הזה של השוואת קיומה של האישה בתוך חברה, ורק תמול-שלשום התוודענו לעובדה שהנשים משתכרות 30% פחות מהגברים במדינת ישראל. אי לכך, כאשר אני מתקרב לסיום דברי, אני פונה אליך, שר העבודה והרווחה: אל נא תוותר על ערכיך, אל נא תשכח את מלחמותיך ואל נא תזנח את מאבקיך. אתה ודוד אזולאי עשיתם מאבק מכונן, פורץ דרך באותה תקופה. אני בטוח שמה שיאמרו עוד מעט-קט כאן בממשלה, ואולי אתה גם תשיב – שזה כסף ציבורי, זה הון שהוא עול על תקציב המדינה. אבל בסך הכול צריך לזכור שאנחנו, האזרחים במדינת ישראל, משלמים את הכסף לביטוח הלאומי, והביטוח הלאומי צריך להחזיר לנו כגמולנו עבור הכסף הזה. האלמן, לא רק חרב עליו עולמו, אלא באים ומגדישים את הסאה, מוסיפים חטא על פשע ומונעים ממנו במדינת ישראל את הכסף והקצבה שמשאירה אותו בצלם אנוש. בישראל – ואני פוגש לא מעט גמלאים וגמלאיות; אני פוגש אנשים שבייסורים מנסים לסיים את החודש אבל לא מצליחים ולא זוכים לכך, ולכן הביטוח הלאומי צריך להתייצב איתן אל מול המכאובים האלה ואל מול הקשיים הכלכליים האלה ולהשוות את הזכויות של אלמנים ואלמנות במדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, לפני שאני יורד מן הבימה אני רוצה לומר לך ביושר שאני וחברי חבר הכנסת הוותיק, הפרלמנטר המצטיין דב חנין, העלינו לפני שעליתי – ועוד מעט-קט יעלה גם חבר הכנסת חנין אל המיקרופון, אל הפודיום – אנחנו המתקנו סוד וניהלנו איזשהו ויכוח מאוזן לאוזן, מפה לאוזן, עם שר העבודה והרווחה חיים כץ, ומצאנו – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא ויכוח, דיאלוג. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אוקיי, דיאלוג. שיג ושיח – בעברית טובה: שיג ושיח – מאוד ידידותי, והגענו למסקנה שכדי שלא לתת לחוק הערכי, החשוב והקריטי הזה מכת מיתה, לא נעלה להצבעה את העניין הזה היום, כדי להותיר לדיאלוג הזה מקום ערכי וחשוב, בתקווה שממשלת ישראל תבין שזה נושא מאוד חשוב, והביטוח הלאומי ייעתר לבקשתנו. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת זכויות אלמן ואלמנה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1504/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> יעלה חבר הכנסת דב חנין, שגם לו הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת זכויות אלמן ואלמנה), התשע"ה–2015. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת דב חנין. אני מבין שתשובה והצבעה במועד אחר, אדוני השר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כן. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, עמיתי חבר הכנסת זוהיר בהלול היטיב לנמק את ההיגיון, את הצדק ואת ההכרח שבהצעת החוק הזאת. היסוד להסדר הנוכחי הוא אנכרוניסטי. אכן, לפני הרבה הרבה שנים היה רווח שהגבר עובד, האישה במקרים רבים עקרת בית, ולכן בעצם ההסדרים נועדו להגן על אלמנה כאשר המפרנס בבית הלך לעולמו. אבל גם המצב העובדתי השתנה וגם תפיסת החברה שלנו השתנתה בצורה דרמטית, ולכן חייבים לשנות את ההסדר האנכרוניסטי הזה. זה הטעם הראשון למה הצעת החוק הזאת כל כך חשובה. הטעם השני – אנחנו אכן מדברים על מערכת ביטוחית. הביטוח הלאומי הוא בסופו של דבר מערכת ביטוחית, שבה אנחנו משלמים כסף כדי לקבל סיוע מהמערכת הציבורית במצבי מצוקה, למשל במצב של אלמנות. מצבי המצוקה האלה אינם מבחינים בין אלמן לבין אלמנה, אינם מבחינים בין גבר לבין אישה. והטעם השלישי, אדוני היושב-ראש, הוא הטעם של השוויון, השוויון בין המינים. השוויון בין המינים זה אומר התנגדות מוחלטת לאפליית נשים – וזה בדרך כלל המצב – וגם התנגדות מוחלטת לאפליית גברים, ובמקרה הזה זו הבעיה; לא אפליית נשים אלא אפליית גברים. אגב, לא אפליית הרוב ולא אפליית המיעוט – בציבור האלמנים והאלמנות יש הרבה יותר אלמנות מאשר אלמנים, מכיוון שנשים חיות יותר, עד מאה-ועשרים. בדרך כלל גברים מתים פחות מבוגרים מנשים. אז רוב האלמנים והאלמנות הם נשים, ואנחנו בהחלט בעד ההגנה עליהן, אבל גם המיעוט הזה של אלמנים זכאי להגנה, זכאי למענה וזכאי לשוויון. ואכן, הבעיה היא כסף, ואנחנו לא מדברים על כסף כל כך קטן. אבל אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לסיים את הדברים שלי מעל הדוכן הזה דווקא באמירה אופטימית. והסיבה שאני אופטימי בנושא הזה, שהוא נושא סבוך וקשה, היא שאני רואה מולי, דווקא על ספסלי הממשלה, את השר כץ, שהיה עד לא מזמן חבר הכנסת כץ. אני מזכיר את זה שהוא היה חבר הכנסת כץ, כי בין הדברים שהוא עשה – הוא היה זה שהוביל את המערכה הזאת, ואנחנו בסך הכול מנסים ללכת בדרכו. כיוון שאתה כבר הראית לנו שאתה יודע להזיז לא אבנים וסלעים אלא הרים כשיש צורך, אני בטוח שאתה תישאר מחויב לעניין הזה, ואני בטוח שבקדנציה שלך כשר הרווחה והשירותים החברתיים יבוא תיקון לעוול הזה. אני יודע שזה לא יהיה קל. אני מבטיח שמספסלי הכנסת אנחנו – ואני בטוח שבנושא הזה יש הסכמה רחבה – נעזור ככל יכולתנו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> וברוח הזאת אני מצטרף לדבריו של חברי, שאנחנו ננהל את הדיאלוג עם הממשלה ברוח חיובית ונקווה שיבוא פתרון. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכרה בפגיעה מינית בעבודה כתאונת עבודה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/12/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכרה בפגיעה מינית בעבודה כתאונת עבודה), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת. חברת הכנסת גלאון, עשר דקות לרשותך. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חייבת להודות שאני עולה לדוכן הזה ברגשות מעורבים. אני רוצה לדבר על הצעת החוק להכרה בפגיעה מינית בעבודה כתאונת עבודה, ואני מודה – אמרתי את זה גם באופן אישי לשר חיים כץ, שכמו שאתה יודע יש לי אליך הרבה הערכה, ממש, אני לא אומרת את זה מצוות אנשים מלומדה – אני מודה שאני לא מבינה מה הולך במשרד שאתה מופקד עליו. אני מדברת על נשים, אבל לא רק נשים, שנפגעו פגיעה מינית קשה במהלך העבודה שלהן, לא יכולות לחזור לחיים רגילים, זקוקות לסיוע, זקוקות לתמיכה, ופונות לביטוח הלאומי. דרך אגב, בחלק מהמקרים הביטוח הלאומי מאשר להן – מאשר, אבל אין מדיניות סדורה. נתקלתי בהמון המון פניות של נשים – לחלק אישרו, לחלק לא אישרו. בקדנציה הקודמת הגשתי את אותה הצעה, בממשלת נתניהו הקודמת – אותה הצעה שביקשה לקבוע שפגיעה מינית בעבודה, אפשר לראות בה תאונת עבודה, להכיר בה כתאונת עבודה, כמו שמכירים באוטם שריר הלב; ביקשתי להאריך את תקופת ההתיישנות מ-12 חודשים ל-36 חודשים, כי לוקח זמן לנשים להתלונן; ביקשתי להכיר בזה גם לעצמאים. ותראו, הביטוח הלאומי בקדנציה הקודמת, באותה ממשלת נתניהו, אמר לי: הצעה מצוינת. סעיף אחד לא צריך, את הסעיף השני אנחנו מעבירים, והעברנו את ההצעה הזאת בקריאה טרומית. מה קרה לביטוח הלאומי? מה קרה למשרד המשפטים מהקדנציה הקודמת לקדנציה הזאת? האם נשים לא נפגעות פגיעה מינית בעבודה? האם נשים לא זקוקות לסיוע, לדעת הביטוח הלאומי? אני מודה, חברי חברי הכנסת, שהעמדה של המשרד לביטוח הלאומי – ואני מודה, מה שהכי מצער אותי זה ששר הרווחה נותן לזה גושפנקה ויעלה לתמוך בזה. מה קרה בביטוח הלאומי? מי התחלף? איך זה יכול להיות שאותם אנשים שדיברו אתי בקדנציה הקודמת, באותה ממשלת נתניהו, תמכו בזה במליאה, ופתאום – מה קרה? יש פחות נפגעות בעבודה מפגיעה מינית? אני מודה, אדוני, שאני מצפה ממך לשנות את ההחלטה של המשרד שלך ולתמוך בהצעה הזאת. זו גם לא הצעה שיש לה עלות כספית גדולה. אלה נשים שפונות לביטוח הלאומי – תעזרו להן. איך זה יכול להיות שהכנסת מחוקקת חוקים לסייע לנשים מוטרדות, מוכות, נפגעות אלימות, ועכשיו אתם נותנים לי תשובה שלילית? אני מודה שזה מקומם, זה מדהים. זה מה שהיה לי להגיד בנושא החוק להכרה בפגיעה מינית בעבודה כתאונת עבודה. חברי חברי הכנסת, אני רוצה לייחד את שאר הזמן שנותר לי לכמה מהדברים שהיו כאן במליאה קודם לכן. אני רוצה לומר שאין לי בכלל דבר וחצי דבר וטענה לממשלה, לקואליציה. כשחברי חבר הכנסת עיסאווי פריג', שהוא נכד להרוגי הטבח בכפר-קאסם, וחברתי עאידה תומא סלימאן מעלים את הצעת החוק להכרה בטבח בכפר-קאסם, להנצחה, להכרה שלו במערכת החינוך, אין לי ציפיות מהקואליציה, מהימין. אני רוצה להעלות על נס, חברי הכנסת חיליק בר, שמולי, אני רוצה להעלות על נס את תרומתו של חבר הכנסת מצנע, בקדנציה הקודמת, שזימן את ועדת החינוך של הכנסת ותבע מהממשלה – חבר הכנסת מצנע, שהיה יושב-ראש מפלגת העבודה; חברת הכנסת יולי תמיר, שרת החינוך של מפלגת העבודה, קראה להכניס את הטבח בכפר-קאסם למערכת החינוך. הדבר הכי נורא – או לא הכי נורא, אבל מהדברים המזעזעים ביותר שהתרחשו בתולדות מדינת ישראל, פקודה בלתי חוקית בעליל, שהשופט הלוי אמר: מתנוסס מעליה דגל שחור, והמחנה הציוני לא חושב שזה ראוי להיכלל בתוכנית הלימודים ומצביע נגד זה? אז כשענת ברקו מצביעה נגד זה, מי מצפה ממנה משהו? אתם מביישים את המורשת של אנשים שהיו ראשי מפלגה אצלכם, שרים אצלכם. אין לי ציפיות מענת ברקו, או אפילו מחברתי ציפי חוטובלי; הן לא יתמכו בזה. אבל אתם? לא ראוי ללמוד על פקודה בלתי חוקית בעליל במערכת החינוך? <ענת ברקו (הליכוד):> הם לומדים את זה גם בקורס קצינים. <זהבה גלאון (מרצ):> בסדר. ומה יקרה אם הכנסת תקבע בחקיקה יוזמה להנצחת זכר קורבנות הטבח בכפר-קאסם, אחד המאורעות – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – המזעזעים ביותר במדינת ישראל? <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> מה קרה? אבל אין לי טענה אלייך, כמו שאמרתי קודם. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אין לי טענה אלייך; הטענה שלי היא לחברי במפלגת העבודה. למה הטענה שלי מופנית אליכם? היום, על רקע הדברים המקוממים של ראש הממשלה – שאין לו שום תוכנית, שום תוכנית לשנות כאן את העתיד, ולכן הוא משכתב את העבר, כשהוא מסביר לנו, ראש הממשלה, שבכלל המופתי שכנע את היטלר. ראש הממשלה מסביר לנו שהמופתי שכנע את היטלר לשרוף את היהודים ב-1941, כשהמופתי נפגש עם היטלר, כשכבר ב-1939 שרפו את בני משפחתי בליטא, בווילנה. אז מה עושה ראש הממשלה? רוצה לתת פטור חלקי להיטלר? מה עושה ראש הממשלה? משכתב את ההיסטוריה – לאיזה צורך? כדי להראות שהמאבק כאן זה בכלל לא מאבק טריטוריאלי, זה לא מאבק לאומי, זה לא 50 שנות כיבוש בקירוב. זה האנטישמים האלה, המופתי – שככל הנראה מגיע לו מה שאומרים עליו – אבל בכלל האנטישמי, המופתי הזה, שכנע את היטלר. תגידו, השתגענו? אז כשראש הממשלה משכתב את העבר כדי להצדיק את האמירות שלו כשהוא עומד כאן על הדוכן ואומר: רוצים להשמיד אותנו, אז ביום הזה, כשאנחנו מבקשים להתריע מפני פקודה בלתי חוקית בעליל, אתם, חברי במחנה הציוני, מצביעים נגד יוזמה להנצחה של קורבנות הטבח בכפר-קאסם במערכת החינוך? עד להיכן נוליך את הבושה? אני לא יודעת. תודה, אדוני. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> את – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. ישיב שר הרווחה והשירותים החברתיים, השר חיים כץ. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> זהבה, את רוצה להפוך את זה להצעה לסדר-היום? <זהבה גלאון (מרצ):> – – – אתה הולך אתי? <אילן גילאון (מרצ):> לא, לאי-אמון. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אי-אמון, בסדר. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – מה זה אומר? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הצעה לסדר-היום – תשמעי מה, תדוני בוועדה בעניין. אם תוכלי לקדם את זה, לקדם את זה – לשכנע את רוצה? <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אוקיי. מאחר שמציעת החוק מוכנה להפוך את זה להצעה לסדר-היום, ואני לא רוצה להגיד דברים שאחר כך אני אוכל להתנגד לה, אז אני מקבל – אדוני היושב-ראש, אני מקבל את הסכמתה להפוך את זה להצעה לסדר-היום ומבקש מהכנסת לתמוך בהפיכת הצעת החוק – – <היו"ר יצחק וקנין:> אין בעיה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – להצעה לסדר-היום. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. אם כן, רבותי – תודה לשר – המציעה מבקשת שההצעה תהפוך להצעה לסדר-היום. אם כן, רבותי, אנחנו לא מצביעים על הצעת חוק; מצביעים שזה יועבר לוועדת העבודה. חברת הכנסת גלאון, ועדת העבודה והרווחה? <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי. אם כן, רבותי, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכרה בפגיעה מינית בעבודה כתאונת עבודה) הופכת להצעה לסדר-היום. רבותי, מי בעד? מי נגד? <קריאה:> בעד. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד. רבותי, זה הפך להצעה לסדר-היום, בהסכמת השר, ולכן אנחנו מצביעים בעד. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 29 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכרה בפגיעה מינית בעבודה כתאונת עבודה), התשע"ה–2015, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 29 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה תועבר לדיון בוועדת העבודה והרווחה, ההצעה לסדר-היום. רבותי, הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – איסור קשירת חשבונית חודשית לכל מכשיר אלקטרוני או מוצר נלווה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת מיקי רוזנטל. חבר הכנסת רוזנטל? איננו. הצעת חוק יישום עקרונות נאום בר-אילן, התשע"ה–2015, של חבר הכנסת – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – יואל חסון. רבותי חברי הכנסת – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – מגישים הצעות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אין פה. חברי הכנסת אינם. <הצעת חוק קיצור תקופת הצינון לבכירי מערכת הביטחון (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1560/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת איל בן ראובן, תעלה להציג את הצעת חוק קיצור תקופת הצינון לבכירי מערכת הביטחון (תיקוני חקיקה). אין לנו ברירה, אנחנו נמשיך בסדר-היום. אני – – – <אילן גילאון (מרצ):> הנה מיקי. – – – רץ לאט. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אדוני, סליחה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני אאפשר לך, אבל לא עכשיו. חבר הכנסת איל. <אילן גילאון (מרצ):> הוא רץ לאט, יגיע מהר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, שב. חבר הכנסת יואל חסון, שב במקומך. קראתי, אני אאפשר לך. שב. אתם לא נמצאים פה ואתם עוד מתלוננים. אני לא יודע על מה אתם מתלוננים. אדוני, עשר דקות לרשותך. השר שצריך להשיב לחבר הכנסת ראובן – – – <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> איל. <היו"ר יצחק וקנין:> – – – איל – נמצא פה, ולכן אין שום בעיה. אדוני, רשות הדיבור שלך. עשר דקות. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, בימים אלה אנו בעיצומו של גל טרור נוסף, קשה, אכזרי, מורכב, שמחייב מענים יצירתיים ומורכבים. בשלב הזה, בעיקר ברמת הפעלת הכוח של הצבא, המשטרה, השב"כ, המוסד וגורמי ביטחון נוספים, הם-הם, מפעילי הכוח, הוכיחו לנו בעבר שפעולה בקור רוח, בשיקול דעת ובמקצועיות מביאה תוצאות. גם היום, בעיצומו של הגל, אני – אפשר לעשות פה קצת שקט? אני – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, עליזה בראשי, הרעש הזה – ממש מחריד הרעש שם. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> חברי כנסת לא מדברים, זה רק – – – <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> חבר הכנסת פריג', בבקשה, תנו לדבר, כי זה נורא נורא מפריע. גם היום, בעיצומו של הגל, אני סמוך ובטוח ביכולתם של מפקדי צה"ל, השב"כ והמשטרה להוביל אותנו לימים טובים יותר. אין לי ספק שבאי הבית הזה, שרים וחברי כנסת, כולנו סומכים עליהם, על המפקדים, ומכירים באיכויות המפקדים המובילים שלנו והלוחמים. כמה חשוב שבימים כאלה יובילו מפקדים ראויים, אנשים בעלי ניסיון, בעלי שיעור קומה, בקבלת החלטות; כמה חשוב שאנשים בעלי ידע עמוק בביטחון לאומי יובילו במערכות הפעלת הכוח וגם יהיו שותפים במרחב הפוליטי, בהתוויית מדיניות נכונה. כן, צריך לומר גם את האמת: בימים אלו אנחנו נשענים, כולנו – ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת ועם ישראל כולו – אנחנו נשענים על אותם מפקדים שיביאו לנו את השקט, שיחזירו לנו את יכולת ההרתעה ויאפשרו לממשלה לקבל החלטות – במידה שתקבל אותן – למציאות טובה יותר. ביום א' התכנסה ועדת השרים לחקיקה – כן, אותם שרים שמצפים, ואני מקווה שגם סומכים על מפקדי ומובילי מערכות הביטחון שלנו – ודנו בהצעת החוק שלי. מה ההצעה אומרת? היא מזמינה את אותם מפקדים לשקול בסיום שירותם הצטרפות למערכת הפוליטית שלנו, שכמהה וצריכה אנשים כמוהם. הצעתי, שמובאת בה בחשבון הסכנה – שבעיני היום היא מעט הזויה, אבל נניח שהיא קיימת – של פוליטיזציה לקראת סיום שירותם, אומרת: שנה וחצי תקופת צינון מיום השחרור. תצטננו, תנוחו, ומי שרוצה ומי שיכול – שיצטרף אלינו. ואנו צריכים, ואני אומר לאנשים: אנחנו צריכים אתכם אתנו. תקופה זו איננה כוללת את תקופת חופשת השחרור, כלומר, בעצם אנחנו מדברים על כמעט שנתיים צינון. בעיני, אם תשאלו אותי, זה באמת הרבה מדי. דיברתי גם עם אחד השרים – אחד מהשרים מהקואליציה גם הוא הודה בפני שגם בעיניו זה הרבה מדי. אבל בהינתן מציאות שלתקופת צינון בת שנה סירבתם, ועדת השרים – לפני כמה חודשים סירבתם – אני פונה אל ההיגיון הבריא והכל-כך פשוט: שנתיים צינון. אומר לכם בכנות, אני נדהמתי, אם כי לא הופתעתי, לראות את תשובת ועדת השרים הנכבדה. בעצם מה אמרה ועדת השרים? לא לא. אתם נפלאים בשטח, בימים ובלילות, כשהאחריות לחיי הלוחמים ואזרחי המדינה על כתפיכם. שם אנחנו רוצים אתכם. כאן, בבית הזה – לא לא, אל תבואו הנה. אתם טובים מדי, אתם מאיימים. אנחנו מעדיפים מישהו אחר, פחות מאיים. כן, זוהי תמונת המצב שאתה אני מגיע, כבוד היושב-ראש, אליכם כאן, חברי הכנסת מהקואליציה, וכמובן חברי מהאופוזיציה. ואני קורא לכם, בעיקר לחברי בקואליציה: התעשתו, צאו מזה, זה לא הגיוני. האם סביר בעיניכם שאנחנו לא נעשה כל מאמץ להביא אלינו את האנשים האלה בעתיד? אנשים כמו גדי איזנקוט, כמו תמיר פרדו, כמו רוני אלשיך, כמו יורם כהן – והאמינו לי, לא דיברתי עם אף אחד מהם – ועוד רבים, אלופים, ניצבים, ראשי אגפים, במערכות הביטחון. אני כבר רוצה לענות לך, השר לוין, שבוודאי תעלה אחרי ותענה לי עוד מעט, ותסביר לנו שלא כולם מוכשרים לפוליטיקה, ויש גם היום אנשים טובים – וזה נכון; יש כאן אנשים מצוינים. וזה נכון גם שלא כל מי שמפקד על כוחות מוכשר להיות בפוליטיקה, יש מוצלחים יותר ויש פחות. ועדיין, אני אומר לכם, ואני אומר לך: אני מקווה שאין חולק על כך שלניסיון בקבלת החלטות ברמה האסטרטגית, שלניסיון בקבלת החלטות במערכות לחצים אדירות, ואפילו של הגעה ממערכות של ערכים של מערכת הביטחון, שאין כאלה ברוב המקומות האחרים שלנו – לדברים האלה יש מקום, ועוד איך, גם אצלנו. ואני קורא לראש הממשלה ולכם, השרים: ממי אתם מפחדים? למה? האם שרידות ופוליטיקה זולה חשובות מאיכות בפוליטיקה? חברי הכנסת, כבוד השרה, אם היית עונה לי כשדיברתי אתך על זה, אפילו בנימוס, אבל אפילו לא העזת לסובב את הראש כדי להגיד לי: אני מתנגדת – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אמרתי לך שאני מתנגדת. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> – – אז אנחנו מכירים לא מהיום, בסדר. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> מתנגדת לזה, נקודה. שאנשי הצבא – – – <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> מאה אחוז. את בסדר גמור. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – בהיבטים הביטחוניים, ולא – – – כל הזמן – – – <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> חברי הכנסת, הצעת החוק שלי היא תיקון של עוול חקיקתי בן שמונה שנים. בשנת 2007 עבר תיקון חוק שהעלה את תקופת הצינון מחצי שנה לפי-שישה – לשלוש שנים. מה? <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> זה היה – – – <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> כן כן, כל פעם זה מסיבה אחרת. פי-שישה, וזה לאחר שעד 2001 תקופת הצינון הייתה שלושה חודשים. חשוב שתבינו את המשמעות: האנשים האלה משתחררים היום בסביבות גיל 50–55, ושלוש שנים הן תקופה שמרחיקה אותם, ללא ספק, יותר ויותר ממעגל העשייה הציבורית, ואנחנו – אנחנו, עם ישראל – אנחנו מפסידים אותם. אין אף מדינה אחרת בעולם שקיימת בה תקופת צינון כזאת. יש מדינות שיש בהן חצי שנה צינון; ברוב המדינות אין צינון בכלל. אני דיברתי עם שרים וחברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, ורוב-רובם הסכימו אתי – לשינוי. ואני קורא לכם, חברי לכנסת: מותר לתקן כשצריך. עשו מעשה והצביעו לפי צו מצפונכם והגיונכם. אני בטוח שאם כך תעשו, נזכה בעתיד לראות יותר ויותר אנשים מצוינים ממערכות הביטחון. בואו נסמוך עליהם, בואו נוריד מהם את אשמת הפוליטיזציה. לרוב-רובם בתפקידיהם אין באמת זמן לכך – אני הייתי שם, במערכות האלה. הם אנשים ערכיים, שכאשר הם פועלים בשטח, הם שם, הם רק שם. הם לא עם ראש בפוליטיקה, ואנחנו, אני מקווה, כולנו רוצים אותם כאן אתנו בהמשך דרכם. לי אין ספק בכך, ולכן אני קורא לכם להצביע בעד החוק. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. ישיב השר המקשר בין הממשלה לכנסת, השר יריב לוין. <שר התיירות יריב לוין:> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כבוד – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זה אם הממשלה תסכים להצעת החוק, אבל אם לא, אתה לא תוכל, כי אם הוא מתנגד, אתה לא יכול גם להתנגד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> בוא נראה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת בן ראובן, אני לפחות במובן אחד אעשה כפי שביקשת, ואומר את עמדתי על-פי צו מצפוני. אני מתנגד מכול וכול להצעת החוק שהבאת לכאן, לא רק מתוקף היותי חבר הממשלה – וזו עמדת הממשלה – אלא זה גם מה שאני חושב באופן אישי. אני רוצה להתחיל בכלל בשאלה טכנית. אני יכול להבין טענה שאומרת: לא צריך צינון בכלל. מה פתאום צינון? יש זכות להיבחר. הזכות הזאת היא זכות יסוד, והיא עומדת במדרג כל כך גבוה שאין שום מקום לאשר ולהסכים להגבלה שלה, וזה לא המקרה ולא התכלית, ואין שום סיבה להגביל. אני יכול לחלוק על הגישה הזאת, אבל אני בהחלט יכול להבין אותה. אבל אם כל הוויכוח – הצעת החוק שלך מדברת על 18 חודש במקום שלוש שנים, אנחנו כבר בעולם של ויכוח טכני: מסכימים שצריך צינון, מסכימים שיש בעיה, כי הרי אם אין בעיה אז לא צריך צינון. ולכן, לשיטתך שלך, הבעיה קיימת, צינון צריך, ועכשיו השאלה רק מה משך הזמן שלו. אז כבר לא מעולם המצפון, ואפילו לא מעולם של ערכים יותר מדי גדולים – זו פשוט שאלה טכנית: איפה אתה מעביר את הקו הזה. אני מוכרח לומר לך, ואני אומר לך את זה גם מכוח מה שראיתי כאשר כיהנתי כיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון: יש לנון אנשים מצוינים במערכת הביטחון, כמו בהרבה מערכות אחרות, אבל יש לנו מערכת ביטחון שגם היום נגועה יותר מדי במעורבות פוליטית. הדברים מתערבבים, הדברים משתלבים, ואני ראיתי את זה; ראיתי את זה יום-יום, שעה-שעה. יש כאלה שיודעים למתוח קו ברור ולא נמצאים במקום הזה. הרוב הגדול נסחפים לתוך דבר שהם לא אשמים בו אבל אני יכול להבין למה הם מגיעים אליו. אני כשלעצמי חושב שלמשל ראיונות בתקשורת של בכירי מערכת הביטחון צריכים להינתן במשורה, ורק כאשר באמת הדבר הזה נדרש, בעיקר כאשר צריך לתת איזשהו דין-וחשבון לציבור בנקודת זמן מסוימת. אני יכול לומר לך שכשאני רואה את שטף הראיונות הזה, אני רואה גם הרבה מאוד דברים שלא ראוי היה שייכתבו אחרי שהם בוועדת משנה למודיעין נאמרים, ככה, עם קו אדום למטה, שאסור שידעו, ואחר כך אתה קורא אותם בעיתון. וזה קורה לא פעם. <קריאה:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> רגע, חכה. וזה קורה, חבר הכנסת בן ראובן, לא כי אנשים עושים את זה בכוונה; זה קורה כי כאשר אתה נמצא כבר עם העין או עם חצי עין בכיוון הצעד הבא שלך לתוך המערכת הפוליטית, הפיתוי להתראיין, הרצון אולי לרַצות את, או לתאם דברים, או לשאת חן בעינֵי – או תיתן לזה כל מיני תארים דומים – אל מול אותם גורמים שאתה מצפה לעבוד אתם אחר כך, בקריירה השנייה שלך, כפוליטיקאי וכאיש ציבור, הוא רצון טבעי, הוא פיתוי טבעי שקשה מאוד לעמוד מולו. קשה. אני חושב שהעובדה שמערכת הביטחון נקייה וחפה מכל מעורבות פוליטית, העובדה שאנשים שנמצאים בה בעודם מכהנים בתפקיד יודעים שהיכולת שלהם לתכנן בנקודת הזמן שהם נמצאים בה מה הם יעשו ביום שהם ישתחררו וירצו להצטרף למערכת הפוליטית, ועם מי הם ילכו, ולמי הם ירצו לחבור – אני חושב שככל שאתה מרחיק את הידיעה הזאת והופך את הדבר הזה לפחות ודאי ולפחות מוחשי, כך יותר טוב לאנשים עצמם ולמערכת שהם משרתים בה. אגב, זה יותר טוב גם מבחינתנו, אנחנו הפוליטיקאים, שלא נעסוק בציד כישרונות תוך כדי שהאנשים מכהנים; או יותר גרוע מזה, חבר הכנסת בן ראובן, אולי נחשוב לרגע – כי הרי אנחנו גם לא מלאכי שרת – שאולי כדאי לקדם מישהו לאיזשהו תפקיד, כי כך אנחנו נדחה את פרישתו ואת כניסתו לחיים הפוליטיים ואת הצטרפותו למפלגה יריבה, או לפעמים אפילו לתוך המפלגה שלך, כי גם דברים כאלה קורים. מי שיגיד לי באולם הזה ששיקולים כאלה לא קיימים בעולם, אינם בשום מקום, יחטא למה שאתה ביקשת ממני קודם – לדבר כאן במצפון נקי ולומר את הדברים כמו שהם. ולכן, כאשר אני עושה את האיזון הזה – ואמרתי לך, מתוך נקודת מוצא ששנינו מסכימים עליה, שיש בעיה, שהמצב שתיארתי קודם קיים והוא לא רצוי, ושצריך למנוע אותו על-ידי צינון, כי גם אתה לא הצעת לבטל את הצינון לגמרי אלא רק לקצר אותו – אני אומר לך את האמת, בעיני אפילו שלוש שנים זה לא מספיק. אני חושב שהשמירה על מערכת הביטחון ועל ראשיה מחוץ לקלחת הפוליטית, והשמירה על תהליך מינויים פנימי שנעשה ככל האפשר ללא הסתכלות על השאלה מה האיש יעשה ביום שהוא ייכנס למערכת הפוליטית – אני חושב שאלה אינטרסים חזקים מספיק כדי להשאיר את ההסדר הקיים על כנו. ולכן, אני מציע לכנסת לדחות את הצעת החוק. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר יריב לוין. אם כן, רבותי – חבר הכנסת איל בן ראובן, יש לך אפשרות לנסות לשכנע את הממשלה בעוד שלוש דקות. רבותי, הוגשה לי בקשה להצבעה שמית. אני מבקש מרכז הקואליציה – האם אכן הצבעה שמית? <קריאות:> כן, כן. <היו"ר יצחק וקנין:> הצבעה שמית. <קריאה:> – – – <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברים וחברות – – <היו"ר יצחק וקנין:> מייד אחרי ההצבעה. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> – – אני אומר דברים מאוד קצרים. אני מודה לך, השר, על התשובה, אני רק מוכרח להגיד לך שבחלק מהדברים שאמרת והצגת אותם כעובדות, אני חושב שאתה טועה בענק. אתה שם פה כמעט האשמות שווא מול הבכירים שלנו במערכת הביטחון, על העיסוקים הפוליטיים שלהם במהלך שירותם. אני חושב שיכול לתאר לך מאוד מאוד יפה שר הביטחון, שיושב פה אתנו, מה קורה היום במערכת הזאת. ואני מסכים שבעבר היו תופעות, אני מסכים אתך. ואני אומר לך שלא החוק הזה, לא החוק של שלוש השנים, יצר היום אצל האנשים שאני מכיר אותם, שאני נפגש אתם, תמונה אחרת. אמרת שהם נמצאים כל יום בתקשורת. זה פשוט לא נכון. הם לא נמצאים בתקשורת; הם היו פעם. תבדוק. <שר התיירות יריב לוין:> נכון. זה בגלל החוק הזה. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> אבל אני מדבר אתך – אנחנו מדברים על – התקדמנו קצת מאז. <שר התיירות יריב לוין:> נכון. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> תגיד לי מתי ראית את אלופי צה"ל לאחרונה עולים לתקשורת ומדברים. וזה לא כי השר בוגי יעלון אוסר עליהם אלא בגלל האתיקה הפנימית שלהם. קרו דברים. <שר התיירות יריב לוין:> כמובן. זה גם בגלל החוק הזה. אתה צודק. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> ולכן, אני חושב – אני קורא לזה כמעט-האשמות-שווא. ושוב, אני פונה להיגיון, אני אומר לכם, שלוש שנים – ואני שואל, כבוד השר, האם זה לא מעלה תהיות אצלכם, שבכל העולם שאנחנו חיים בו, במדינות המערב, מדובר במקסימום חצי שנה, ואצלנו, במדינת ישראל, המיוחדת במינה – שלוש שנים? זה לא נראה לכם הזוי? לי זה נראה הזוי. אני חושב שההצעה שלי נותנת מענה גם למה שאתה אומר, של איזשהו חשש – שאני חושב שהיום אין לו מקום, אבל נגיד שיש משהו כזה – לא שלוש שנים. כי אני אומר לך, אני לא מזמן הייתי בסיטואציה הזאת. שלוש שנים הן תקופה שלאיש כזה שיוצא – ואני לא אנקוב פה בשמות; יש פה שרים שדיברו עם אנשים כאלה, והם אמרו להם ביושר: מה אתה רוצה, שנחכה עכשיו שלוש או ארבע שנים? על מה אתה מדבר? אנחנו לא נגיע לשם, אנחנו הולכים עכשיו למקום אחר, ולא נחזור. וזה חבל, חבל, חבל מאוד. ולכן אני שוב פונה להיגיון, ואני אומר לכם: תחשבו עוד פעם, זה פשוט לא הגיוני. תודה רבה. <מיקי לוי (יש עתיד):> זו – – – מידתית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. אם כן, רבותי, כפי שאמרתי, הוגשה לנו בקשה להצבעה שמית. אנחנו נתחיל בהצבעה שמית. נא להקריא את השמות. רבותי. <מיקי לוי (יש עתיד):> מה מירי תצביע? מה שרת הספורט תצביע? <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, כן, כן, היושב-ראש. <צחי הנגבי (הליכוד):> – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> ברור שנגד. ברור שנגד. <היו"ר יצחק וקנין:> בינתיים אני רוצה לברך את יושב-ראש ה-SPD הגרמני, ת'ורסטן שפר. אני מאחל לו הרבה הצלחה בביקור שלו במדינת ישראל. עלה והצלח. (מחיאות כפיים) <היו"ר יצחק וקנין:> כן, אדוני, יושב-ראש הקואליציה? <צחי הנגבי (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אלקטרוני. אם כן, רבותי, הממשלה – או הקואליציה – מושכת את ההצבעה השמית. הצבעה אלקטרונית. רבותי, אני מבקש שבפעם הבאה הדבר ייעשה בזמן, כדי שלא ניצור איזה בלבול פה. אם כן, רבותי, הצעת חוק קיצור תקופת הצינון לבכירי מערכת הביטחון (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת איל בן ראובן וקבוצת חברי הכנסת – הצבעה אלקטרונית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 52 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק קיצור תקופת הצינון לבכירי מערכת הביטחון (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 52 מתנגדים, 25 בעד. הצעת החוק לא נתקבלה. <הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – איסור קשירת חשבונית חודשית לכל מכשיר אלקטרוני או מוצר נלווה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/290/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיקי רוזנטל) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו חוזרים בסדר-היום להצעתו של חבר הכנסת מיקי רוזנטל: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – איסור קשירת חשבונית חודשית לכל מכשיר אלקטרוני או מוצר נלווה). חבר הכנסת רוזנטל, עשר דקות לרשותך. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> למרות חשיבותה של הצעת החוק שלי, אני מבקש לפתוח בדברים אחרים. אני קודם כול מבקש לבקש סליחה מ-6 מיליון יהודים שנרצחו בשואה, ובהם 70 בני משפחתי, שראש הממשלה הודיע אתמול, ולא סתם באיזה מקום אקראי, אלא על בימת הקונגרס הציוני, שהיטלר לא התכוון להשמיד את העם היהודי. ראש הממשלה שלנו מצטרף למכחישי השואה הגרועים ביותר – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> מיקי, הגזמת. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – והכול כדי להשיג מטרה פוליטית נלוזה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הוא חי במקום הזוי. הוא מוכן לוותר להיטלר ולנאצים כדי להשוות את הערבים לנאצים. די לראש הממשלה הזה, שמתקשה לומר אמת. <קריאה:> אם הם היו יכולים הם היו – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אי-אפשר לשכתב את ההיסטוריה לצרכים פוליטיים. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אתה מדבר שטויות. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אדוני ראש הממשלה, אני מתבייש בך – ואתה גם ראש הממשלה שלי – ואני שב ומתנצל בפני קורבנות השואה. רק כדי לסבר את האוזן – הרי אתה גם בן של היסטוריון, ואמור לדעת את העובדות – היטלר בספרו "מיין קאמפף", בחלק השני של הספר – לספר היו שני חלקים – משנת 1926 דיבר על השמדת היהודים; בנאום בשנת 1939 הוא דיבר על השמדת היהודים. יש פרוטוקול בגרמנית של הפגישה של אל-חוסייני והיטלר. וכל מה שאמר ראש הממשלה מסתמך על איזו עדות שהיא לא רק שנויה במחלוקת, אלא נדחית על-ידי רוב ההיסטוריונים שמתמצאים בסוגיה. וכל זה – ראש הממשלה רוצה שנחשוב שאנחנו עדיין בגטו, ועוד לא יצאנו משם, והערבים הם נאצים. ובכן, אדוני ראש הממשלה, אנחנו לא מוכנים לחיות בגטו, והערבים – יש ביניהם כאלה שרוצים להשמיד אותנו, אבל הם לא נאצים. ועכשיו להצעת החוק. הצעת החוק היא מאוד פשוטה. כשעשו את רפורמת הסלולר, חלק מהבעיה הייתה שאנשים היו נלכדים בחברת סלולר אחת באמצעות זה שהיו מחייבים אותם לשלוש שנים, באמצעות החשבונית, להיות כלואים, והם לא יכלו לעבור לחברה אחרת ולקבל הצעות יותר טובות, כי הם נאלצו להמשיך ולשלם סכומים ניכרים על חשבון הטלפון שלהם. הדבר הזה נאסר ברפורמת הסלולר. טוב עשה השר כחלון שביטל את האפשרות של הצמדת החשבונית למכשיר. באו חברות הסלולר והתחכמו ואמרו: אה, אוקיי, אבל אנחנו נציע לכם טאבלט ונקשור אותו לחשבון הסלולר. והן מחייבות אנשים להמשיך ולשלם עבור הטאבלט, והן קושרות אותו לחשבון הסלולר. זה תיקון קטן, אבל הוא בא לענות לעשרות צרכנים ולמאות צרכנים שפשוט מרמים אותם – אין מילים יפות להגיד את זה – ואומרים להם: קח טאבלט מתנה, אבל תתחייב לשלם לחברה שלוש שנים. אני יודע שהדרג המקצועי במשרד התקשורת תמך בזה, אני יודע ששר האוצר תמך בזה, אבל איכשהו בוועדת השרים – אני מקווה שזה לא מטעמים פוליטיים – ההצעה נדחתה. אני מבקש מחברי הבית להצביע בעדה, כי בסופו של דבר היא לא נושא פוליטי, היא נושא צרכני, וזה לטובת הצרכנים, וזה הכול. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. ישיב השר המקשר בין הממשלה לכנסת, השר יריב לוין. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, חברי חבר הכנסת מיקי רוזנטל, הצעת החוק שלך מבקשת לתקן את חוק התקשורת ולקבוע שני איסורים הנוגעים לרכישת ציוד אלקטרוני על-ידי מנוי של מפעיל סלולרי. הראשון הוא איסור על העמדת חובות של המנוי בגין רכישת ציוד אלקטרוני לפירעון מיידי בעת שהמנוי מסיים את ההתקשרות עם המפעיל. השני הוא איסור לקשור בין עסקה לקבלת שירותי הטלפון של המפעיל לעסקת רכישת הציוד. כיום ישנן הוראות דומות בנוגע למכשירי סלולר, והצעת החוק מבקשת להרחיב את האיסורים כך שיחולו גם לגבי כל מכשיר אלקטרוני או מוצר נלווה אחר. ועדת השרים לחקיקה החליטה שלא לתמוך בהצעת החוק, וזו כמובן גם עמדת הממשלה, כיוון שאין זיקה ישירה בין ציוד אלקטרוני שהוא לא המכשיר הסלולרי להתקשרות של הצרכן עם המפעיל, ולכן לא חל אותו רציונל שהביא לחקיקת ההוראות הקיימות בחוק התקשורת הנוגעות למכשירי הסלולר; כמו כן, כיוון ששוק הסלולר מתאפיין בניידות גבוהה בין מפעילים, הרי שדה-פקטו אין כיום חסמי מעבר משמעותיים שמצדיקים להוסיף רגולציה נוספת בחקיקה ראשית. לפיכך, הממשלה מבקשת מהכנסת להתנגד, להצביע נגד הצעת החוק ולהסירה מעל השולחן. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר יריב לוין. חבר הכנסת רוזנטל, תרצה להשיב? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, הצבעה שמית. נא להקריא את השמות של חברי הכנסת. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מה שמית? <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, הממשלה מבקשת הצבעה שמית. נא להקריא את השמות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הממשלה, זה לא אתה, יואל, זה בסדר. אל תדאג. רבותי, הממשלה ביקשה הצבעה שמית. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – אינה נוכחת אלי בן-דהן – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – בעד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – אינו נוכח ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת אבי דיכטר – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – אינו נוכח יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – אינו נוכח אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – אינו נוכח אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – בעד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר יצחק וקנין:> נא להקריא שנית את שמות חברי הכנסת שלא נכחו בקריאה הראשונה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח דוד אזולאי – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – נגד נאוה בוקר – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח עמר בר-לב – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – אינה נוכחת אבי דיכטר – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד אורן אסף חזן – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד משה יעלון – נגד איתן כבל – בעד מאיר כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – נגד עליזה לביא – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת אראל מרגלית – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח איוב קרא – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, יש מישהו באולם המליאה שלא קראו בשמו? <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אבי דיכטר – נגד <היו"ר יצחק וקנין:> יש עוד חברי כנסת שלא הצביעו ונמצאים באולם המליאה? אין. נא להגיש אלי את תוצאות ההצבעה. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – איסור קשירת חשבונית חודשית לכל מכשיר אלקטרוני או מוצר נלווה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת מיקי רוזנטל – להלן התוצאות: בעד – 38, מתנגדים – 43. הצעת החוק לא נתקבלה. <הצעת חוק יישום עקרונות נאום בר-אילן, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1635/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יואל חסון) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק יישום עקרונות נאום בר-אילן, התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יואל חסון. אדוני חבר הכנסת יואל חסון, עשר דקות לרשותך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הממשלה, חברי חברי הכנסת, "כדי שההכרזה הזאת תהיה בעלת משמעות מעשית, דרושה גם הסכמה ברורה לכך שבעיית הפליטים הפלסטינים תמצא את פתרונה מחוץ לגבולות מדינת ישראל. – – – בלב חבלי המולדת היהודית חי היום ציבור גדול של פלסטינים. אנחנו לא רוצים למשול בהם, לא לנהל את חייהם, ולא לכפות עליהם את הדגל שלנו. – – – בחזון השלום שלי חיים בארץ הקטנה שלנו שני עמים חופשיים זה בצד זה. אם רק ירצו שכנינו להיענות לקריאתנו – גם השלום יהיה בהישג ידנו". חברי חברי הכנסת, לפני שש שנים וחצי, ביוני 2009, נתניהו הדהים את עצמו ואת העולם כשעשה את הבלתי-צפוי והכיר בצורך בשתי מדינות לשני עמים, בנאום שכולנו מכירים – נאום בר-אילן. מאז הנאום הזה מלווה את נתניהו ממש כמו צל שרודף אחריו. היום, חברי חברי הכנסת, אתם תחליטו אם הנאום הזה יחיה או ימות. <ינון מגל (הבית היהודי):> ימות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> היום, חברי חברי הכנסת, נשים סוף למריחה של נתניהו. גם אתם, חברי בליכוד, סוגרים היום מעגל. היום תוכלו לנשום לרווחה. הרי בסך הכול, חברי בליכוד, הנאום הזה רבץ עליכם; לא היה לכם קל להיות פעם בעד ופעם נגד, ואני מבין אתכם, חברי. נתניהו לא התייעץ אתכם; גם אתם הרגשתם, כמו חברים אחרים שלכם בקואליציה, שהנאום הזה היה רסיס בישבן של כל אחד ואחד מכם. נתניהו הציג את החזון התלוש הזה. הוא תלוש מהמדיניות שלכם והוא תלוש מרצונכם. אבל, חברי חברי הכנסת, אני לא מופתע; גם אתה, השר לוין, אני בטוח, לא מופתע. כי לנתניהו לא היה בכלל אומץ להביא את הנאום הזה בשום מקום לאישור ולהצבעה. הוא לא הביא את זה לא לשום גוף בוחר ולא לשום גוף נבחר. הוא לא הביא את זה לאישור במרכז הליכוד. נאום בר-אילן מעולם לא הובא לאישור במרכז הליכוד, לא בממשלה, לא בכנסת ולא במשאל עם. נתניהו מדבר ומדבר, אבל לא מעז ליישם את הרעיון שלו. נתניהו מפחד. חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא לא עוד הצעת חוק רגילה לקריאה טרומית. יש לה חשיבות. נכון, יש כאלה שאומרים לי, אדוני היושב-ראש, שהצעת החוק הזאת היא גימיק, אומרים שהיא גימיק. אבל, חברי חברי הכנסת בקואליציה – ינון מגל, תקשיב טוב – אתם, בעצם זה שאתם הולכים להצביע היום נגד הצעת החוק – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – הפכתם את הנאום לגימיק ההסברתי הכי גדול שהיה כאן אי-פעם, שבא בחסות של ראש ממשלה בישראל, ראש הממשלה נתניהו. היום אתם, אתם, מורידים את הגימיק הזה מסדר-היום. <ינון מגל (הבית היהודי):> בעזרת השם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> נתניהו – – –? <ינון מגל (הבית היהודי):> בעזרת השם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> טוב שידע ראש הממשלה מי הם שותפיו ומי הם חבריו ואיך הם מתייחס לנאומים שלו ואיך הם מתייחסים לאמירות שלו. <ינון מגל (הבית היהודי):> הוא אמר לפני הבחירות שאצלו לא תקום מדינה פלסטינית. הוא אמר את זה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אבל הוא אמר גם הפוך. אתה לא יודע אם להאמין לנתניהו באנגלית או לנתניהו בעברית, ואתה מכיר את שתי השפות. <ינון מגל (הבית היהודי):> אני מאמין לו בעברית. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מעולה. חברים, אתם יודעים שנתניהו השתמש – – – <קריאה:> אני לא מאמין לו גם בעברית. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> גם בעברית הוא אמר דבר והיפוכו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> חברים, נתניהו השתמש בנאום בר-אילן מעל כל במה אפשרית. בנאום האחרון שלו באו"ם נתניהו בחר לשתוק, והשתיקה היא כל מה שנותר לנתניהו ולחבריו. תיאוריית ניהול הסכסוך, חבר הכנסת מגל, כשלה. הפכתם את האין-פרטנר למטרה, ולא לבעיה. די לבכות. קחו אחריות, תפסיקו להאשים. השר לוין, אתם שש שנים בשלטון; תפסיקו להאשים אחרים. כל מה שקורה כאן קורה בגללכם. בנט קבע – חבר הכנסת ינון, יושב-ראש המפלגה שלך – כי תם עידן המדינה הפלסטינית ושנאום בר-אילן אינו רלוונטי. גם שרים וחברי כנסת מהליכוד התנערו ממנו. אז אני שואל, אני שואל אתכם: אם לא שתי מדינות, מה אתם מציעים? <ינון מגל (הבית היהודי):> אוטונומיה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לאן חתרתם כדי להימנע מהמציאות היום? <ינון מגל (הבית היהודי):> אוטונומיה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה אתם מציעים? <ינון מגל (הבית היהודי):> אוטונומיה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> והדבר הנורא באמת – הפכתם את ירושלים להתנחלות: חומות, ביצורים, חיילים בכל פינת רחוב. ירושלים ואיתמר אותו דבר – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – אותנו בטרור. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – אותו דבר. הפכתם אותה להתנחלות. הסרתם אחריות מהמחויבות שלכם כלפי אזרחי ישראל לביטחון; אין להם היום לא ביטחון, לא שלום, וגם אין להם תקווה. הדבר הנורא הוא שביקשתם מאותם אזרחים לצאת לרחובות ולהגן על עצמם עם מקלות, מטריות ומוטות של סלפי. אנחנו על סף אנרכיה. אבל, חברי חברי הכנסת, להבדיל מכם, לי חשוב שישראל תישאר מדינה יהודית ודמוקרטית. אותי מעניינת מדינת ישראל, לא המדינה הפלסטינית. אתם חותרים למדינה דו-לאומית. אתם רוצים לתת ליותר מ-3 מיליון פלסטינים תעודת זהות. <ינון מגל (הבית היהודי):> לא, זה לא נכון. זה לא נכון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ואתם יודעים מה יותר מזה? אדוני היושב-ראש, תגן עלי. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת ינון מגל. <ינון מגל (הבית היהודי):> מה, יש לי פה מוט סלפי? <היו"ר יצחק וקנין:> לא, אתה הערת פעם אחת, פעם שנייה, פעם שלישית. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ואתם יודעים מה יותר מזה? בניגוד אליכם, לנו במחנה הציוני אין כזאת אובססיה לפלסטינים. הרי אתם אובססיביים לפלסטינים. מה הייתם מוכרים לציבור אם לא היו כאן פלסטינים? הרי זה מה שיש לכם למכור לכולם. <ינון מגל (הבית היהודי):> אנחנו? <יואל חסון (המחנה הציוני):> אנחנו חושבים על הריבונות של מדינת ישראל דמוקרטית ויהודית, יהודית ודמוקרטית. תוצאות ההצבעה ברורות לי, אני לא תמים; אני יודע שאתם תפילו את החוק הזה היום. אבל מחובתי לומר לכם מה היה קורה אם הייתם מאשרים היום את חוק נאום בר-אילן, יישום נאום בר-אילן. מה היה קורה, חברי חברי הכנסת? אובמה היה מזמין את נתניהו לפגישה; כל ההצעות הפלסטיניות במועצת הביטחון היו מאבדות רלוונטיות; הכדור, לא רק שהיה עובר לאבו מאזן אם הייתם מאשרים את החוק הזה היום, הכדור היה טס לאבו מאזן; אבו מאזן היה מוצמד אל הקיר ונדרש לתת תשובות על השאלות הקשות, מדוע הוא מסרב לבוא למשא-ומתן ומדוע הוא לא מכריז על תום הסכסוך. אם זה היה עובר, חברי חברי הכנסת, השר לוין, בממשלה הקודמת, אם החוק הזה היה עובר, נתניהו אפילו לא היה צריך את ציפי לבני כדי שתעזור לו לדבר עם שרי חוץ שלא רצו לדבר אתו בכלל. הוא לא היה צריך את זה. ואתם יודעים מה עוד, חברי חברי הכנסת? ה-BDS לא היה נעלם, אבל כוח הטיעון שלהם היה נחלש. ה-BDS היה מצטמק בחזרה למקומות הטבעי כמיעוט שמאלני ורדיקלי. והעולם – כן, אני לא תמים, השרה רגב, העולם כנראה היה ממשיך להיות נגדנו; המועצה לזכויות אדם לא הייתה הופכת לסנהדרין. אבל נראה שדגל פלסטיני לא היה מונף בבניין האו"ם. חברי חברי הכנסת, נתניהו עשה קילומטרז' מטורף על הנאום הזה. היום נגמר לו הדלק. אתם, חברי הקואליציה, אתם היום במו-ידיכם, חבריו לקואליציה, מתכוונים לרוקן לו את הדלק ולרוקן לו את הבסיס ואת הנאום ואת האידיאולוגיה והמדיניות והאסטרטגיה שהייתה לו בזירה המדינית ובזירה הבין-לאומית. אתם, חברי חברי הכנסת, לצערי קוברים היום את המשך קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית וקוברים את האסטרטגיה שעליה ראש הממשלה ביסס את המדיניות שלו. מה יאמר היום? נחיה ונראה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יואל חסון. ישיב השר המקשר בין השר לבין הכנסת, השר יריב לוין. רבותי, יש בקשה להצבעה שמית – אני מבין ששל האופוזיציה הפעם; גם של הקואליציה וגם של האופוזיציה. <שר התיירות יריב לוין:> תודה רבה. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> קצר. קצר. ביקש חבר הכנסת ליברמן, ואני נענה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת חסון, באמת בקצרה, בכמה נקודות, אני אתייחס: 1. תפסיקו להאשים את הממשלה ואת ישראל ואת ראש הממשלה. באמת תפסיקו עם זה כבר, זה כל כך לא רציני. מי שאשם בטרור ומי שאשם שאין כאן שלום זה הצד הפלסטיני, זה המנהיגות הפלסטינית, זה העם הפלסטיני, זה אבו מאזן וה"חמאס" וה"פתח"; לא בנימין נתניהו, לא ממשלת ישראל ולא עם ישראל. הגיע הזמן שתפנימו את זה. 2. חבר הכנסת חסון – – – <חיים ילין (יש עתיד):> מה עושים? אדוני, מה עושים? <שר התיירות יריב לוין:> יש בכל זאת תרומה – אפשר להתיישב, חבר הכנסת ילין. אתה איש ההתיישבות. אתה יודע שהתיישבות זה הפתרון של הציונות; היה תמיד, היה נכון אז ונכון גם היום. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – אבל אתה יודע מה זה לתת בראש? תן להם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת ילין. <שר התיירות יריב לוין:> אתה יודע, ממשלות ישראל לדורותיהן בכל זאת כן תרמו משהו להחמרת המצב, וזה היה למשל הסכמי אוסלו, וזה היה למשל תוכנית ההתנתקות. אלה השגיאות שנעשו; אלה הדברים שבגללם הטרור מרים ראש ומתחזק. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אז אל תספר פה כל מיני סיפורים. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת איילת – – – <שר התיירות יריב לוין:> השנים הטובות שהיו קודם, שש השנים שבהן פתאום הטרור הגיע לאפס – אנחנו עסוקים כבר יותר משש שנים בלתקן את הטעויות הנוראיות שאתם עשיתם. <קריאה:> – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> 3. חבר הכנסת חסון, אתה מדבר על אובססיה. נו, באמת, אתה הרי חבר בסיעת המחנה הציוני במה שמכונה "התנועה", מפלגה שהאובססיה לפלסטינים היא לחם חוקה. יושבת-ראש המפלגה שלך, חברת הכנסת לבני, ישבה בממשלה – ותאמין לי, אני ראיתי אותה סובלת כמעט כל דקה שם – רק בגלל האובססיה לפלסטינים; רק בגלל הזכות לנסוע הלוך וחזור לוושינגטון כדי לשבת – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> וואו, איזו זכות. <שר התיירות יריב לוין:> – – איך היא אמרה תמיד? להיכנס לחדר המשא-ומתן – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – באמת – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – כדי לצאת משם, כרגיל, עם כלום ושום דבר, רק עם עוד טרור. זה הכול. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – היום. <שר התיירות יריב לוין:> אז אני מציע לך גם בעניין הזה לראות את המציאות כמו שהיא. והערה אחרונה, חבר הכנסת חסון – יש המון המון סיבות לדחות את הצעת החוק הזאת, ואין צורך לפרט את כולן; די אם נסתפק באחת: אישור הצעת החוק הזאת במועד הזה ובזמן הזה, מעבר להיות – אתה יודע, אני נזהר, מכיוון שיש לי הרבה כבוד והערכה אליך, ואני גם מעריך אותך כאדם עם רגליים על הקרקע, אבל פה נדמה לי שאתה מרחף באיזה אטמוספירה רחוקה מהמציאות. אבל נדמה לי שאישור ההצעה הזאת זה הפרס הכי גדול שאפשר לתת לטרור הפלסטיני בעת הזאת. ואני חושב שלו הייתם נוהגים כאופוזיציה אחראית, לא הייתם מביאים את ההצעה הזאת, לא הייתם מציעים לכנסת לתת פרס לטרור דווקא בימים האלה, ולא הייתם נותנים דלק ותחמושת בידי הפלסטינים, שבוודאי ישתמשו בתוצאות האחראיות שכנסת אחראית תצביע עכשיו ותדחה את ההצעה הזאת כעוד גלגל ועוד שמן בגלגל של התעמולה שלהם. תהיו אחראיים כבר סוף-סוף; גם באופוזיציה נדרשת אחריות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> חיליק. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לשר לוין. יואל חסון מבקש להגיב. יש לך שלוש דקות. יואל, משימה קשה: יש לך שלוש דקות לשכנע את הממשלה ליישם את המדיניות שלה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השר לוין, אני שואל אותך שאלה: מה ראש הממשלה יאמר היום או מחר לשר קרי? האם אתה יודע? האם אתה בטוח שאתה סגור על העמדה המדינית שנתניהו יביע מול קרי? אתה יודע שלא. מה שאנחנו עשינו היום – ותפסיקו לזרוק את האחריות לפתחנו; אתם מנהלים את המדינה. אם אתם הייתם עומדים מאחורי ראש הממשלה, שאתה שר בממשלתו, אם היית עומד מאחוריו ואם ראש הממשלה היה עומד מאחורי הנאומים שלו, אז היה הגיוני וברור שהכנסת הייתה מקבלת פה-אחד את המתווה המדיני של ראש הממשלה. עכשיו, שלא תטעה – אנחנו לא חושבים שנאום בר-אילן זה איזה מתווה גאוני שהיה מביא לנו את ההישג הרצוי. אני מבטיח לך, אדוני, שאנחנו היינו יודעים לעשות את זה הרבה יותר טוב. אבל אם כבר זו המדיניות של ראש הממשלה וזה מה שהוא מציג לעולם וזה מה שהוא מסביר לשרי החוץ ולנשיא ארצות-הברית ולראשי המדינות, מדוע ממשלתו לא תומכת? עכשיו, אני לא מתפלא, אדוני, שאתה לא תומך בזה. הרי אתה מעולם לא תמכת בזה. גם כשזה ננאם "לייב" הוצאת הודעה אחר כך שאתה לא עומד מאחורי הדברים הללו. אתה, בניגוד לראש הממשלה, מאוד עקבי; החמאת לי – אני מחמיא לך בחזרה. <שר התיירות יריב לוין:> תנסה לשפר את המחמאות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אבל, אדוני, אני שואל שאלה פשוטה: האם למדינת ישראל ולעם ישראל לא מגיע ראש ממשלה עקבי? לא מגיע ראש ממשלה שנדע מה הוא חושב? שנדע אם האמירות שלו באנגלית ועברית הן אותן אמירות, או בעברית ובעברית הן אותן אמירות? לא מגיעה לנו מנהיגות כזאת? לא מגיע לנו ראש ממשלה שיאמר לציבור מה הוא רוצה ולאן הוא הולך? אבל אל תאשים אותי, השר לוין. השר לוין, אל תאשים אותי; תאשימו את עצמכם. כי אתם היום שלפתם מהדף של ראש הממשלה את כלי הנשק המרכזי שהיה לו. הוא יצטרך או להביא תוכניות חדשה או לשתוק כמו שהוא שתק באו"ם, כי היום הכנסת הולכת להגיד "לא" לנאום בר-אילן. זאת אמירה משמעותית. זאת אמירה שמצביעה בדיוק מהי הממשלה הזאת, לאן אתם מובילים, מה אתם רוצים, ובעיקר – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> חבר הכנסת מגל, אל תהיה כזה – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> לא, זאת הצעה חשובה. אתה עושה פה מעשה חשוב. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני בטוח. אני – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> תהיה כאן – – – מוחלטת מנאום בר-אילן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני עושה לכם את העבודה, אבל אני עושה לציבור הישראלי את העבודה – – <קריאה:> אתה עושה לפלסטינים את העבודה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – שידע שאין פה רצון להפרדה בינינו לבין הפלסטינים. אתם מביאים עלינו מדינה דו-לאומית. אתם מסכנים את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. תודה. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אתה עושה לפלסטינים את העבודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה ליואל חסון. חברות וחברים, לבקשת הממשלה והאופוזיציה, אנחנו כבר נעבור להצבעה שמית. לפני כן, ברשותכם, אני רוצה לברך אורח שהגיע אלינו מאוסטרליה. הוא צעיר מאוד, והוא יושב-ראש איגוד הסטודנטים היהודים בכל אוסטרליה, מר דין שר – Chairman of AUJS – Australian Union of Jewish Students – Welcome to Israel and thank you for coming here to support us. Thank you, Mr. Sherr. עכשיו, ברשות מזכירת הכנסת, נעבור להצבעה שמית על הצעת החוק של חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה, גברתי, נא להתחיל את ההצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – אינו נוכח זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – אינו נוכח ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – אינה נוכחת אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – נגד יצחק וקנין – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – אינו נוכח יואל חסון – בעד אחמד טיבי – נמנע מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – נגד איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – נגד עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – אינו נוכח אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – נגד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – בעד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. נא לקרוא שוב את שמות אלה שלא היו. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח עמר בר-לב – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח מסעוד גנאים – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח דב חנין – אינו משתתף בהצבעה מאיר כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת אראל מרגלית – אינו נוכח משולם נהרי – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח דניאל עטר – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח עיסאווי פריג' – אינו נוכח מיכל רוזין – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר יחיאל חיליק בר:> האם יש מישהו שנוכח באולם ולא קראו בשמו או שלא הצביע ורוצה להצביע? לא. אני מבקש ממזכירת הכנסת לחשב את תוצאות ההצבעה. חבר הכנסת חסון, אם אתה במתח – אז בעד הצעת החוק של יואל חסון – 24, נגד – 50, אחד נמנע. אני קובע כי הצעת חוק יישום עקרונות נאום בר-אילן, התשע"ה–2015, לא עברה. הודעה ליו"ר ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן. נמצא? דוד? יו"ר ועדת הכנסת דוד ביטן – אינו נמצא. <הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – שלילת מימון ממפלגה שקוראת להטלת חרם על מדינת ישראל), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1808/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים, חברות וחברים, להצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – שלילת מימון ממפלגה שקוראת להטלת חרם על מדינת ישראל), של חבר הכנסת אביגדור ליברמן וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת ליברמן לעלות ולהציג את החוק. בבקשה, אדוני, יש לרשותך עשר דקות. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, שרה, כנסת נכבדה, אני מקווה שאצטרך הרבה פחות מעשר דקות. הצעת החוק היא פשוטה, פשוטה מאוד. מדובר על מפלגות או על אישים פוליטיים, חברי כנסת, שמוציאים את דיבתה של הארץ חדשות לבקרים וקוראים בחוץ-לארץ להחרים את מדינת ישראל, להצטרף לחרם על מדינת ישראל, להצטרף לחרם על תוצרת יהודה ושומרון ורמת-הגולן. והאנשים האלה ממשיכים ונהנים ממימון של אותם משלמי מסים, כולל מרמת-הגולן, כולל מיהודה ושומרון. אבל למעשה החוק הזה, הצעת החוק הזאת היא בעיקר על פיצול האישיות – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לשמור על השקט. בבקשה. תודה. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> הצעת החוק הזאת היא בעיקר על פיצול האישיות, על הסכיזופרניה, גם של השמאל וגם של הימין, ואני חושב ששניהם סובלים מסכיזופרניה. כשאני מדבר על הימין כנראה אני טועה – אלו שיושבים מצד ימין, כי הימין היחיד יושב באופוזיציה. אלו מצד ימין בכנסת הם רק במקרה בלוקיישן, גיאוגרפיה בלבד. כי כשאני מדבר על השמאל ואני שומע את הקריאות לחרם על יהודה ושומרון, וכמובן על רמת-הגולן, אני שואל: האם מישהו זוכר מי הקים את קריית-ארבע? מי הקים את רוב היישובים ביהודה ושומרון? אני יכול לספר לכם שזה ממשלות העבודה, ממשלות מפלגת העבודה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה אל תדבר על מפלגת העבודה. 36 אנשים – – – <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> אתה, אין לך מושג מה זה מפלגת העבודה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – כל ישראל ביתנו – – – לדין – – – <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> לך אין מושג מה זה מפלגת העבודה. בטח ברל כצנלסון שומע אותך ומתהפך בקבר. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לגנבים מהמפלגה תתייחס. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> הרי אתה הכי מושחת. אתה הרי בונה בלי רישיונות. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – 36 – – – <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> אתה חתיכת מושחת. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> איך לא ידעת שגונבים? <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> אתה חתיכת מושחת. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> איך לא ידעת שעושים דבר כזה? – – – <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> אתה חתיכת מושחת. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> סתום את הפה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אני אסתום את הפה? <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> תסתום את הפה, חתיכת מושחת. ספר איך בנית בית בתל-אביב. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת רוזנטל, תודה, תודה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> המפלגה שלך זאת מפלגה? זה ארגון פשע. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת רוזנטל, תודה. נא לאפשר לו לדבר. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> חבר הכנסת רוזנטל, כל מייסדי מפלגת העבודה שומעים אותך ומתהפכים בקבר, כולל ברל כצנלסון, כולל טבנקין, כולל כל אחדות העבודה. אני מציע שתשנן מדי פעם. הרי אתה מייצג את המושחתים בכנסת. אין כמוך. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> ברור. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> אבל לגבי פיצול אישיות, זה חלק מפיצול האישיות, גם של חבר הכנסת רוזנטל וגם של השמאל. אני חוזר ואומר: לא יכול להיות שאותם אנשים, אותם יישובים, שמפלגת העבודה הקימה אותם – הרי כשאני מדבר על יישובים ברמת-הגולן, קצרין – מי הקים אותם? מי אחרי 1967 התיישב בקוניטרה? האם היו שם אנשים של התחיה? האם אלה היו אנשים של ישראל ביתנו? רק אנשים של מפלגת העבודה. אז הם פתאום מחוץ לחוק? הם לא לגיטימיים? אני הייתי מציע, באמת תנסו לחשוב גם במונחים של החוק. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> ליברמן, זה לא החוק של מפלגת העבודה. מישהו ממפלגת העבודה מטיל ספק ברמת-הגולן? <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> סליחה, אני מדבר כרגע על השמאל. סליחה, אני שמעתי גם במפלגת העבודה קריאות להצטרף לחרם על מוצרים מיהודה ושומרון ומרמת-הגולן. אני בהחלט חושב שהאנשים האלה, בלי קשר לדעה פוליטית, לא עברו על החוק, הם חיים שם – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה נכון. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> זה נכון מאוד. אדוני איציק שמולי, גם אנשים בתוך מפלגת העבודה קראו להחרים מוצרים מיהודה ושומרון ורמת-הגולן. האנשים האלה נמצאים שם מתוקף החוק. זה שהדעה הפוליטית כרגע בתוך השמאל השתנתה, זה לא אומר שהם עברו על החוק. אם הם נמצאים שם כעבריינים, תפנה אותם, תכניס אותם לקלבוש. הם יושבים שם כי אלה היו ההחלטות של ממשלת ישראל. כל עוד הם נמצאים שם מתוקף החוק – זה שחברי כנסת קוראים להחרים אותם, להחרים את התוצרת שלהם, זה דבר בלתי נסבל. כי גם הם משלמים, בין היתר, משכורות לאותם חברי כנסת; הם כולם משלמי מסים. לכן אני מציע להיזכר: אני באמת חושב שזה פרק בהיסטוריה של השמאל שהוא יכול להיות גאה בו, שהוא הקים ברמת-הגולן את כל היישובים, כולל קצרין; שהוא הקים את רוב היישובים ביהודה ושומרון, כולל קריית-ארבע. לכן היום הקריאה הזאת להצטרף לחרם זה יותר מאבסורד, יותר מפיצול אישיות. אבל גם מהצד השני – היה דיון השבוע בהצעת החוק הזאת אחרי שהיא שכבה ארבעה חודשים. חצי שעה לפני הדיון מודיע ראש הממשלה שהוא מבקש לדחות. ארבעה חודשים לא היה מספיק זמן; חצי שעה לפני הדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה, בלי נימוק, בלי שום הסבר, מבקש לדחות. זה בהחלט מזכיר לי את כל דפוסי העבודה. האם, למשל, מישהו זוכר שראש הממשלה מינה ועדה שהייתה אמורה להתייחס לחוק עונש מוות למחבלים? ב-12 באוקטובר היו אמורים לפרסם את המסקנות. האם מישהו זוכר שראש הממשלה מינה בזמנו את ועדת פראוור בנושא הבדואים? מה עם המסקנות? איפה היישום? האם מישהו זוכר שראש הממשלה מינה ועדה בנושא בדיקת תקציב הביטחון – דוח לוקר? מה קורה עם ועדת לוקר? כמו תמיד, שום דבר; אין שום החלטה. כשאנשים, לצערי, בצד הזה, בצד ימין של ספסלי הכנסת, יצביעו נגד הדבר הכי הגיוני – פשוט להפסיק מימון מפלגות לאותם חברי כנסת, לאותן מפלגות שקוראות להצטרף לחרם על ישראל – זה נראה לי דבר תמוה. אבל מה לעשות, יש הרבה דברים תמוהים. כמה פעמים, השר לוין, כמה פעמים דיברת פה על הוצאת התנועה האסלאמית מחוץ לחוק, ושיח' ראאד סלאח? עד היום ההחלטה משום מה לא התקבלה; עוד פעם פיצול אישיות, עוד פעם סכיזופרניה. כמה פעמים שמענו על העברת הכסף לאבו מאזן, כסף שמשמש לטרור? אנחנו המממנים הגדולים של הטרור. מה קורה עם זה? למה המימון לא מופסק? עוד פעם סכיזופרניה. אולי, בואו ניקח דוגמה אחרונה, את אותה חומה שהחליטו להקים בג'בל-מוכבר. מה זה צריך להיות? מחליטים, עובדים על הפרויקט כמה חודשים, מתחילים להקים חומה, ויומיים אחרי זה – אופס, מבטלים את ההחלטה; עוד פעם סכיזופרניה. אני חושב שהגיע הזמן – כמו גם עם אותה אמירה של ראש הממשלה אתמול, התנועה הלאומית הגדולה, שהוא מתגאה בכך שבתור ראש הממשלה וראש התנועה הלאומית הגדולה הוא בנה ביהודה בשומרון פחות מאולמרט, פחות מאהוד ברק. הסכיזופרניה הזאת, שתוקפת גם את השמאל וגם את הימין כל הזמן, זה דבר שהוא כנראה אופייני רק לפוליטיקה הישראלית. אני חוזר ואומר: אני קורא לכל האנשים שיושבים בצד ימין במשכן הזה פשוט להצטרף להצעת חוק פשוטה: אלו מחברי הכנסת, אלו מהמפלגות הפוליטיות שקוראים להצטרף לחרם נגד ישראל, להצטרף לחרם נגד מוצרים מיהודה ושומרון ורמת-הגולן – פשוט לקזז להם מחוק מימון מפלגות. כי גם אני בתור תושב יהודה ושומרון, גם אנשי רמת-הגולן – כולם משלמי מסים, והמשכורות שלהם, בין היתר, משולמות מאותם מסים שאותם אנשים משלמים. אני חושב שזאת תהיה אולי חדשה דרמטית, שאותם אנשים בצד ימין של המשכן, של האולם הזה, סוף-סוף יתחילו להתגבר על הסכיזופרניה הטבעית שלהם. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחבר הכנסת ליברמן. השר יריב לוין ישיב מטעם הממשלה. בבקשה, השר לוין. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, טוב, נתחיל אולי בענייני סכיזופרניה. מה יותר סכיזופרניה, אדוני היושב-ראש, מלהציע לשלול מימון למפלגות מצד אחד ולשבת לצדן על ספסלי האופוזיציה מצד שני, במקום להצטרף לממשלת ימין? גם לזה אפשר לקרוא סכיזופרניה, אבל המציאות כאן לפעמים באמת עולה על כל דמיון. אני אומר לך בכנות, חבר הכנסת ליברמן, אני חושב שהצעת החוק הזאת היא בהחלט הצעה טובה וראויה. יש רק בעיה אחת: אנחנו בסך הכול ביקשנו שבועיים כדי להוסיף עליה ולעבות אותה ולכלול אותה במסגרת הסדר מלא וכולל שיטפל בתופעות האלה, ובמקום להיענות לבקשה הפשוטה והאלמנטרית הזאת – היינו אפילו מוכנים – – – <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> משום מה, בהסברים לבקשה לדחות זה לא הופיע. לא כתובה אף מילה. אתה יכול להסביר לי למה בבקשה לדחייה לא כתבתם שום דבר? חצי שעה לפני הדיון נזכרתם בחוק? <שר התיירות יריב לוין:> לא, חבר הכנסת ליברמן. אני הייתי בוועדת שרים לענייני חקיקה, ושם ההחלטה הייתה מאוד ברורה: שההצעה על פניה היא הצעה בהחלט ראויה, אבל היא צריכה להיות חלק ממכלול שלם של טיפול בסוגיה הזאת. מכיוון שכל מה שביקשנו היה לקבל שבועיים כדי להסדיר את הנושא הזה – אני אפילו הייתי מוכן שתציג כאן את הצעת החוק ותדחה את התשובה וההצבעה לעוד שבועיים, כדי שנוכל להסדיר את כל הדברים ולהביא באמת הסדר כולל ומסודר כפי שצריך. לצערי הרב לא נענית. זאת זכותך. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> אתה יכול עכשיו. <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו אי-אפשר. חבר הכנסת ליברמן, אתה הרי יותר מנוסה ממני במשכן הזה. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> אתה רשאי, לפי תקנון הכנסת, לדחות בהסכמה. <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת ליברמן – – <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – אני מזמין אותך לבדוק, גם בכל תקופת כהונתו של חבר הכנסת אלקין, וגם בתקופתי, זה לפחות הזיכרון ההיסטורי שלי יש, והוא קצר משלך: משעה – חבר הכנסת ליברמן, משעה שהשר עלה להשיב, מצביעים, כי אחרת, מכובדי, יתפתח פה ריטואל שבכל פעם השר יעלה להשיב, ואז יספרו קולות ויראו אם רוצים להצביע או לא, וככה אי-אפשר לעבוד. לכן, רבותי, בלית ברירה, הממשלה לא תוכל לתמוך בהצעת החוק, גם אם כך היינו עושים לו היית ממתין שבועיים. תודה רבה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני השר. בבקשה, חבר הכנסת ליברמן מבקש להגיב. שלוש דקות לרשותך. לאחר מכן נעבור להצבעה שמית. בבקשה, אדוני. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> יריב, אדוני השר המקשר בין הממשלה לכנסת, שתי הערות. הרי אתה יודע שבין המיקום הפיזי שלכם מצד ימין לבין באמת להיות מפלגת ימין אין שום קשר; אין לכם שום קשר לא לימין ולא למחנה הלאומי כבר מזמן. הרי במקרה אתם יושבים בצד ימין של המפה, זה הכול. זה דבר אחד. דבר שני, כמו שאמרת, אדוני השר, אני קצת בקי בתקנון, ויושב פה כבר כמה ימים. יש לך כל הסמכות, בהסכמתי, לדחות את ההצבעה בשבועיים. אני מבטיח, אני אתן לך את כל הקרדיט; אני לא נלחם על הקרדיטים. אני מראש מעביר ל"ישראל היום", לכותרת לעיתון: כל הקרדיט לראש הממשלה ולשר לוין. מוותר על כל הקרדיט. יש לך אפשרות כרגע לדחות, ובעוד שבועיים להביא את ההצעה הזאת, אבל רק משופרת. תאמין לי, אני מקבל את זה. אבל אתה לא תעשה את זה, כי אתה יודע שראש הממשלה לא ייתן לך. הרי כשאתה אומר פה על הבמה שאתה התכוונת, שאתם מתכוונים להביא את אותה הצעה רק עם שיפורים, אתה יודע שאין זאת הכוונה, ולא תביאו את זה, ולכן אתה לא רוצה להתחייב פה על הבמה. הרי אני אומר לך: בוא תדחה, יש לך סמכות, תאמין לי; תקנון הכנסת נמצא פה, יש לך את כל הסמכות – אבל אתה לא רוצה, כי אתה יודע שזה לא יהיה. ולכן אני אומר שאתם באמת סובלים מסכיזופרניה, יש לכם בעיה. המפלגה היחידה הקונסיסטנטית, העקבית, במחנה הלאומי היא ישראל ביתנו, והגיע הזמן שתצטרפו לישראל ביתנו, לפחות אלו שמחשיבים את עצמם לחלק מהמחנה הלאומי. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני השר. אני מבין שהממשלה מוותרת על הצבעה שמית? <איתן כבל (המחנה הציוני):> אתם לא לאומיים, השר יריב. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כך, אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית על החוק הזה. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מוכן שתשאל מהבמה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – שלילת מימון ממפלגה שקוראת להטלת חרם על מדינת ישראל). נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 5 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 60 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – שלילת מימון ממפלגה שקוראת להטלת חרם על מדינת ישראל), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חמישה בעד, 60 מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק לא עברה. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת דוד ביטן, יו"ר ועדת הכנסת – הודעה ליו"ר ועדת הכנסת. בבקשה, אדוני, תעלה להודיע את ההודעה. זה כולל הצבעות, אדוני? <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> לא, רק הודעה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> רק הודעה. בבקשה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אבקש להודיע בזה על חילופי אישים בוועדות האלה: מטעם סיעת ישראל ביתנו – במקום שרון גל, שהתפטר מהכנסת – – <קריאה:> – – – <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> לא יודע, תשאל אותו. – – יכהן חבר הכנסת עודד פורר בוועדה לענייני ביקורת המדינה. בוועדת הכספים יכהן חבר הכנסת עודד פורר כממלא-מקום קבוע. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. <הודעה אישית של חבר הכנסת מיקי רוזנטל> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מאפשר, לפי סעיף 34, לחבר הכנסת מיקי רוזנטל לעלות בעקבות דבריו של חבר הכנסת ליברמן, שקרא לו מושחת – אז אנחנו אישרנו את זה. <קריאה:> כמה זמן? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> עד חמש דקות, אדוני. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אני חושב שזו גאווה אם האיש, הפוליטיקאי, הכי מושחת במדינת ישראל קורא לי מושחת; אין מחמאה יותר גדולה מזה. האיש שנחקר במשטרה, שהעדים נגדו נעלמו – האיש העלים עדים; האיש העלים ראיות; האיש שהחברה שלו הרוויחה עשרות מיליונים בזמן שהוא היה איש ציבור. בשן ועין הוא נמלט – החברות הועברו לבת שלו; זה היה פיקטיבי, כמובן. למה אתה בורח, מר ליברמן? קשה עם האמת, הא? קשה. אתה בורח. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> האיש הכי מושחת בפוליטיקה הישראלית. 36 אנשים, אומרים במשטרה – – <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – 30 מהם חברים בישראל ביתנו, והיתר הם מינויים של ליברמן. והאיש שפיקח על כל העלמת הכספים הללו, על הרמייה, על הזדון, על הגנבות, מגלגל עיניים לשמים ואומר: לא ידעתי. לא ידעת? כמו שלא ידעת שהבת שלך קיבלה עשרות מיליונים; כמו שלא ידעת על הקשרים עם המאפיונרים ועם בעלי הקזינו – – <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – כמו שלא ידעת על העדים שנעלמו. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> האיש הכי מושחת בפוליטיקה הישראלית אומר שאני מושחת? <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אז זאת המחמאה הכי גדולה שאני יכול לקבל. תודה רבה לך, מר ליברמן, הפוליטיקאי הכי מושחת במדינת ישראל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת רוזנטל. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו נסיים את הסאגה הזאת בתגובה של חבר הכנסת ליברמן. אני מבקש רק לא לערב – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז זה מתאפשר. <קריאות:> – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> לא נכון. אסור, זה לא נכון. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מתנצל. אני מתנצל. אני מתנצל. אני מתנצל. טעות שלי, מתנצל. חשבתי שמזכירת הכנסת אמרה לי שזה לפי – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת יואב קיש, אתה לא מנהל את המליאה. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה בניגוד לתקנון, מה לעשות. מה, מה אתה רוצה? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברות וחברים – – <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – זה בניגוד לתקנון, חברת הכנסת לוי. אני רציתי לאפשר לו, וזה בניגוד לתקנון. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני כבר קראתי. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר. תודה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אנחנו מוכנים שהוא יעלה. הוא יעלה עוד פעם, מה הבעיה? <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחבר הכנסת טיבי. תודה. <קריאה:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> התקנון קובע – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת רוזנטל הגיב לפי סעיף 34 על האשמות שהוטחו בו, ובזה זה נגמר. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – בבית-משפט – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שיתבע אותו דיבה. יש תקנון הכנסת. חברת הכנסת לוי, יש תקנון הכנסת. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה לא ייגמר עד הלילה, אגב. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר. אז זה ייגמר בבית-משפט, חברת הכנסת לוי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – לא עושה את תפקידו – – – בבית-משפט – – – מושחת – – – אני רוצה להגן – – – בית-המשפט – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – בית-המשפט אמר שהוא – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו מקבלים – יו"ר הישיבה מקבל את תקנון הכנסת. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – יש לכם – – – מעוותת. חסרים לכם משקפיים – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז תבקשי לתקן את התקנון. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> כשבית-המשפט מחליט מה שאתם רוצים, או – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו – חברת הכנסת לוי, אנחנו מיצינו את זה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> שבית-המשפט – – – אתם רוצים, אז – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <קריאה:> אורלי, למה – – – <הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1188/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק ותוצרת חקלאית, התשע"ה, של חבר הכנסת ילין וקבוצת חברי הכנסת. ישיב עליה שר החקלאות אורי אריאל. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אתם מגינים על בית-המשפט – – – אף אחד לא מדבר. אבל – – – ישראל ביתנו – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברת הכנסת לוי, מיצינו – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אתם מגינים על בית-המשפט רק כשנוח לכם. אבל – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – – לפי תקנון הכנסת – – – <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – התקנון – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה התקנון – – – <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> קיבלתי חוות דעת מקצועית. אפילו הזמנתי את חבר הכנסת ליברמן לבמה, גם אותי עניינה התשובה שלו. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הנה, חבר הכנסת גילאון אפילו מבקש שנאפשר לו לדבר. אני לא יכול לפעול בניגוד לתקנון. <קריאות:> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אתם – – – כולנו – – – רמאים, גנבים – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אז בטח – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת ילין. עשר דקות לרשותך. <חיים ילין (יש עתיד):> אני מודה שאחרי השיח המתלהם קצת קשה לי לבוא ולהציג את החוק. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אתה יכול גם לגנות את – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אני מגנה את השיח הזה. זה מה שאני מגנה. אני לא חושב שזה מכובד, שיח כזה של חברי כנסת, זה הכול. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אתה צודק לחלוטין, לגמרי. <חיים ילין (יש עתיד):> זה לא משנה שמאל, ימין; זה בכלל לא שייך. אני מבקש לאפס את השעון. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אבל אם תענה עכשיו לאנשים זה יהיה על חשבונך. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חברי וחברות הכנסת, גילוי נאות – הפעם אני בגילוי נאות – אני חקלאי. אי לכך, אני נמצא במצב של ניגוד עניינים בהעלאת החוק. אבל לעומת שרים שבורחים מהכרעות, או מפלגה שהתחייבה לשבור מונופולים ולהוריד את יוקר המחיה והיום פעם נוספת בורחת מאחריות ומחזקת את בעלי ההון, אני בוחר להמשיך ולהילחם למען החקלאות, למען אזרחי ישראל, למרות שאני בניגוד עניינים לחלוטין. תוצרת חקלאית מתאפיינת בחיי מדף קצרים ומושפעת מתנאי אקלים משתנים ודרישות שוק תקופתיות. אופיו של המוצר מאפשר למשווקים השונים לבצע ויסות בהיצע ובביקוש, תוך השפעה ישירה על מחירי הקנייה – הקנייה מהחקלאים – והמכירה לצרכנים; הצרכנים זה כולנו, זה עם ישראל. כך, התנהלות זו מורידה את המחיר שמקבל היצרן ומעלה את המחיר לצרכן הסופי. מטרת ההצעה שאני מעלה היום היא להגן על החקלאים קודם כול, ולהוזיל את התוצרת החקלאית לצרכן הסופי, זאת בשל הצורך בהורדת יוקר המחיה בישראל – שכולנו חווינו אותו, חווים אותו, וראינו מה קרה בחגים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סליחה, חברת הכנסת לוי, את מפריעה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברת הכנסת סופה לנדבר, אני אעביר לך את בדיקות השמיעה שלי, בסדר? את מוזמנת לשמש כסגנית יושב-ראש הכנסת ולנהל את זה בדרכך. תודה. בבקשה, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> הצעת החוק מסמיכה את שר האוצר ואת שר החקלאות ופיתוח הכפר לקבוע פיקוח על גובה רווח השיווק המרבי במקרים המתאימים להתערבות באופן ממוקד רק מטעמים שבהם נהוגה רווחיות גבוהה באופן בלתי סביר הפוגעת בצרכן הסופי, בעם ישראל. בנוסף, על מנת לאפשר לציבור לעקוב אחרי המחיר ולדווח במקרים של הפרת הדין, מוצע לחייב את העוסק לפרסם במקום המכירה את המחיר שבו הוא קנה מהחקלאי ואת מחיר המכירה, שהכול יהיה ידוע. המרווח זה הפער בין שני המחירים האלה, ותכף תראו שהוא באחוזים מאוד גבוהים. על הצעת החוק שאתם, חברי הקואליציה, הולכים להתנגד לה תכף, חתומים גם לא מעט חברי קואליציה. על ההצעה שלי חתומים חברי הכנסת רועי פולקמן ומירב בן ארי מכולנו; חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ מהבית היהודי הגיש הצעה זהה; חבר הכנסת משה גפני מיהדות התורה ואלי כהן מכולנו חתומים על הצעה דומה של חבר הכנסת איציק שמולי; וכמובן, יש ההצעה של איתן ברושי, ויש הצעה של עוד חברים טובים, הצעה שבאה להיטיב עם העם ועם החקלאים. בכנסת הקודמת חתמו על הצעה דומה חבר הכנסת יעקב מרגי מש"ס, ולא תאמינו, אבל גם שרת המשפטים ויו"ר ועדת שרים לענייני חקיקה חברת הכנסת איילת שקד. אבל ראו זה פלא – וזה, בשבילי, תאמינו לי, שיעור בכנסת ישראל ודמוקרטיה: למרות תמיכת משרד החקלאות, אף שאין להצעה עלות כלכלית, אף שההצעה תיטיב עם אזרחי ישראל ותגן על החקלאים, החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה שלא להחליט ולדחות את ההכרעה. אף אחד לא רוצה באמת להתנגד להצעה וכולם בעדה, אבל הלחץ מצד בעלי ההון ורשתות השיווק עובד, ופעם נוספת אתם משתמשים באותו תרגיל ומבקשים לדחות את ההכרעה למועד מאוחר יותר. לא יקרה. תתחילו להכריע, ועדיף – לטובת הציבור. זה התפקיד של הנהגה. על-פי נתוני משרד החקלאות, וגם ממה שאנחנו מכירים – שימו לב לפערים: חקלאי מוכר קילו תפוחים בסביבות 3 שקלים – זה נמכר ביותר מ-8 שקלים; אתם קונים, כולכם. עגבנייה עולה לייצר, ייצור קילו עגבנייה – בין 2.5 ל-3.5 ש"ח, זה אולי מה שהחקלאי מקבל. הצרכן, במקרה הטוב, קונה את זה ב-11 שקלים, אני לא רוצה לדבר על 20, 19 ו-18 שקלים. את הפלפלים בערבה, בדרום מדינת ישראל, עולה לגדל 3.5–4.5 שקל, 4 שקלים בממוצע – אתם יודעים בדיוק בכמה אתם קונים אותם. ליטר חלב עזים, שהחקלאי מקבל עליו 3.6 שקל, מוכרים אותו ב-12, 14 ו-15 שקל. קילו דגים, שהחקלאי מקבל עליו בין 8 ל-10 שקלים, אתם קונים ב-25–35 שקל לקילו. תגידו, מי מרוויח פה? וזה קצת, קצה הקרחון של כל מה שקורה בכלל. לאורך כל המערכת, מפלגת כולנו – ואני פונה אליכם כי אתם הכי קרובים אידיאולוגית לתפיסת העולם שלי. סל המזון, כך קבעתם, יקר בישראל בהשוואה לעולם כמעט בכל קטגוריה. יוקר המזון הפך בשנים האחרונות לאבן ריחיים על צווארן של משפחות רבות בישראל. רק אתמול היה יום המאבק בעוני בכנסת ישראל, אבל פה כולם שוכחים מה שאמרו אתמול, וגם לפני שעה. ויש הסבר מאלף במצע שלכם מה צריך לעשות – ומייד אחרי הבחירות אנחנו נעשה: אנחנו מתכוונים ליישם תוכנית מקיפה להורדת מחירי המזון – זה המצע שלכם. ואנחנו היום מבינים שאנחנו לא שם בכלל. יש אמירות לבחירות, יש כוונות ויש מעשים. אולי שכחתם, אבל זה מה שאתם הבטחתכם, ואני שואל: למה ברגע האמת אתם עומדים לצד רמי לוי, בעלי ההון ורשתות השיווק, על חשבון החקלאים והצרכנים? למה פעם נוספת אתם מצביעים נגד המצפון שלכם? העדפה של בעלי ההון וקבוצות לחץ מתוך אינטרסים פוליטיים, אישיים וכלכליים של נבחרי ציבור, תוך פגיעה באינטרסים ציבוריים, באינטרס הציבור הבסיסי ביותר שיש. אם אנחנו פה בשביל להגן עליו, לא ייתכן שאנחנו לא נעביר את החוק הזה. הגיעה העת לשים סוף למצב הקיים בענף, שקיימת בו חלוקה לא הוגנת של מרווח השיווק בין היצרנים ורשתות השיווק. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת פולקמן, אתה חתום על הצעת החוק. אולי תקשיב למה חתמת עליה? חבר הכנסת פולקמן, תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> חברים יקרים, ההיסטוריה של מדינת ישראל וגבולותיה נקבעו על-ידי חלוצים שהתיישבו מתוך ערכים ציוניים וחרשו את האדמה החקלאית עד התלם האחרון. שם, באותו מקום, נקבעו גבולות מדינת ישראל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אורלי לוי, אפשר לצאת בבקשה? משפחת לוי, משפחת לוי. <חיים ילין (יש עתיד):> אורלי, עם כל הכבוד למפה של מס הכנסה, שהיא מאוד חשובה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני צריך לקרוא אתכם לסדר? אני קורא את משפחת לוי לסדר בפעם הראשונה. אני קורא את משפחת לוי בפעם השנייה. באמת, מה זה הדבר הזה? <קריאות:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אני חושב שצריך להביא מגשר משפחתי, כי נראה לי שזה סכסוך שם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אילן הזהיר מפני מלחמת אחים – וצדקת. אילן, כל הכבוד. <חיים ילין (יש עתיד):> חברי מפלגת הבית היהודי וש"ס, מי כמוכם יודע שהחקלאות ועבודת האדמה הן מצווה ביהדות; הן ללא ספק גם מצוות הציונות, ואל לנו לשכוח זאת. השורשים שלנו בקרקע, האחיזה העיקשת המבטיחה את הציונות האמיתית, זו הנפרסת בכל חלקי מדינת ישראל, היא החקלאות. אסור למדינה לוותר עליה. אני מצפה מכולם כאן לתמוך בהצעת החוק ולהצביע בעד, כפי שאתם באמת רוצים, ולא להתנגד מתוך שיקולים של לחץ וקבוצות אינטרסים. תסתכלו על החקלאות – אף אחד לא הופך מחקלאי לטייקון. חקלאות זה ערך; ככה גידלו אותנו. אנחנו נמשיך עם החקלאות והציונות, ואני מאוד מקווה, כבוד השר, שכולנו יחד נוכל לנצח במלחמה הזאת, היא המלחמה על צביון מדינת ישראל. איפה שיש חקלאות יש מדינה; איפה שאין חקלאות נגמרת המדינה. תודה רבה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> חיים, ויתרו על החקלאות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> אז אני אענה להם עכשיו, אם הם ויתרו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ישיב בשם הממשלה שר החקלאות אורי אריאל; בבקשה, אדוני. לאחר מכן נעבור להצבעה. מזכירת הכנסת, שמית, נכון? שמית. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת, שהוגשה על-ידי חבר הכנסת חיים ילין וחברים נוספים, הוצעה לראשונה על-ידי ידידי חבר הכנסת לשעבר זבולון כלפה לפני כשנה וחצי, והיא עולה פעם נוספת עכשיו. צריך לומר בפתח הדברים שהחקלאות היא קודם כול ערך בפני עצמו; כך אני תופס את זה. מעבר לזה, כמובן, יש ביטחון מזון, יש אקולוגיה, יש נופים, יש תיירות, ואפשר להוסיף הרבה דברים שהיא תורמת, וודאי שראוי לחזק את החקלאים. פעמים שואלים אותי: אתה השר של החקלאים או של הצרכנים? אין סתירה בין שני הדברים. אנחנו יכולים, צריכים, וכך אנחנו משתדלים לעשות: שתהיה חקלאות למופת במדינת ישראל, שהחקלאים ירוויחו ויוכלו לחיות מזה, ויוקר המחיה לא יעלה אלא להפך – ירד. שמעתי את דבריו של חבר הכנסת ילין. להאשים אותנו, אחרי ששמעתי אותך – על הוויכוח הקודם בין חבר הכנסת ליברמן ואחרים, בסדר? אומר – זה קצת לא מתאים לפה: למה לך להאשים מישהו בכך שהוא לא רוצה לטפל בעניין? הרי אתה יודע שאנחנו רוצים. יש לך השגות, יש לך הצעות שלך. אני מציע שננהל את זה בוויכוח ענייני או בדיון ענייני, ולא בהאשמות שביניהן לבין האמת אין כלום, ולפי דעתי אתה גם יודע את זה. הפירות והירקות ושאר מוצרי החקלאות הם מוצרי צריכה חשובים, והם מהווים מוצרים בסיסיים בתזונת האוכלוסייה בישראל. יש לנו רצון להביא אותם לצרכנים במחיר שווה לכל נפש, ואף להגדיל את צריכת הפירות, הירקות, הדגים וכן הלאה, שהם חלק מתזונה נכונה, והם חלק מניסיון לטפל במגפת ההשמנה, שהפכה להיות מגפה של ממש בכל העולם וגם במדינת ישראל. בשנים האחרונות חלה עלייה בחלקן של רשתות השיווק בשיווק ירקות ופירות טריים לצרכנים, והוא מגיע כיום לכ-50% מהצריכה הקמעונית הכוללת. אני מטפל כדי לוודא שפערי התיווך בין מחיר הרכישה למחיר המכירה לא יעלו על הסביר, הן במקטע הסיטוני והן במקטע הקמעוני. לשם כך הנחיתי את גורמי המקצוע במשרדי, בתיאום עם משרד הכלכלה ומשרד האוצר, לגבש הצעת חוק בעניין הזה כבר לפני כחמישה חודשים. אנחנו הפצנו בחודש אוגוסט טיוטת חוק בעניין – זאת אומרת, לא רק דיברנו על זה אלא עשינו את זה – וקיבלנו הערות מהמשרדים הנוגעים בדבר, שהם משרד הכלכלה, משרד האוצר ומשרד המשפטים. המציאות שהגענו אליה בבירורים שלנו היא שיכול להיות שאפשר לייתר את החוק ולעשות את הפעילות הנדרשת הרצויה במסגרת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, ושר האוצר ואני יכולים להביא בעניין הזה את הצו המתאים, ללא חקיקת חוק – שכמובן תהיה תהליך ארוך, שייקח חודשים רבים, ויכול להיות שאפשר לעשות את זה בזמן קצר הרבה יותר. היום בשעה 12:30, חבר הכנסת ילין, ישבנו שר האוצר, אנוכי ואנשי המקצוע משני המשרדים להנחות את גורמי המקצוע גם בלוח-זמנים קצר לתת לנו את המשמעויות, אם אפשר לעשות את זה בחוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, ואני מקווה מאוד שבתוך שבועות נוכל לעשות את זה או בצורה של תקנה, שתקצר מאוד את העניין, או בצורה של חקיקה, אם אכן זה נדרש. הצענו לך ולחבריך להמתין עם הצעת החוק, ושנצמיד אותה לאחר שנביא – אם יהיה צורך, אני מדגיש; אם יהיה צורך בחוק, תיצמדו אלינו. היות שאתה לא מאמין שברצוננו להביא חוק, למרות כל הפרטים שאמרתי פה – ואתה מכיר אותם אישית, כי דיברנו כמה פעמים, ואך לפני שבוע או פחות אמרת לי שאתה מוכן להצמדה; זה מה שהיה כשעלינו יחדיו מאזור החדרים לאזור המליאה – החלטת בכל זאת להביא אותו עכשיו, למרות שאתה מבין שכרגע זה לא יעבור. האם תביך אותנו בזה? לא, כי אנחנו מטפלים בעניין הזה בשיא הרצינות. עוד אמרתי לך פה היום במליאה, שאני מציע לך להפוך את זה להצעה לסדר-היום. כך זה יבוא לוועדה, הוועדה תשמע את כל הפרטים מאתנו, תדון יחד אתך ואחרים. לצערי הרב לא הצלחתי לשכנע אותך, ולכן אנחנו מתנגדים להצעת החוק כמו שהיא, ואנחנו מבקשים להצביע נגדה. חבל שלא הייתה הסבלנות הזאת להמתין עוד כשלושה שבועות; זה הזמן שצריך. אני לפחות עדיין מסכים – למרות שקודם ראיתי שיש בעיה עם זה, חבר הכנסת ילין, עכשיו אני פונה אליך אישית. קודם ראיתי שיש איזה בעיה, שאם השר עלה לענות – אז זה לא מקובל – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה לא יכול. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> לא יודע. ככל שזה תלוי בי אני עדיין משאיר את הצעתי שזה יעבור כהצעה לסדר-היום, ואני חושב שזה יותר נכון, לטובת אותו אינטרס ששנינו מאמינים בו. אין פה מחלוקת; יש פה עבודה, והיא נעשית במרץ. האמן לי, אתה מכיר אותי מספיק זמן, אני לא מורח דברים, לא מושך דברים. אני לא מכיר את הסיטונאים, אין לי אתם שום דבר. אני רוצה לעזור לחקלאים ואני רוצה לעזור לצרכנים, וזה הולך ביחד. אין פה שום סתירה, שיהיה ברור. לכן, אנחנו מתנגדים להצעת החוק. אני מבקש לנצל את הבמה, ברשות היושב-ראש, לשלוח תנחומים למשפחת חסנו על מותו, רציחתו, של אברהם, השם ייקום דמו, אתמול באזור חברון, וכמובן, לאחל רפואה שלמה לכל הפצועים מהשבועות האחרונים, ולהביע הוקרה לכוחות הביטחון על כל מה שהם עושים, והם מגינים ומצילים חיים. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לשר אורי אריאל. אנחנו עכשיו נעבור להצבעה. <חיים ילין (יש עתיד):> רק רגע – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סליחה, סליחה. שלוש דקות לחבר הכנסת ילין. <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – – פערי הדיבור. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. <חיים ילין (יש עתיד):> אף אחד לא דיבר נגדך – שר החקלאות אורי, אתה אתי? הוא לא אתי. אתה לא אתי. <איתן כבל (המחנה הציוני):> הוא לא יודע שאתה פונה אליו, אז הוא לא – – – <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד השר – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אין לי שום הערה. אתה אומר "גוררים רגליים" – לא משנה, עזוב, אני מקבל את זה. עזוב, לא רוצה להתווכח. <חיים ילין (יש עתיד):> אף אחד לא – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> תסתכל מה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אני מסתכל במדויק. לא אתה, שר החקלאות, מואשם, ואף אחד לא מואשם. הפקידות באוצר שקיבלה בטרומית את ההצעה של כלפה – אותם אנשים היום ממליצים שלא לקבל את זה. אני אומר לך את זה. היה לי שיעור מאלף בחמשת החודשים שאני בכנסת. תאמין לי, אני כבר לא יודע מי מנהל פה את המדינה, האם השרים בממשלה או הפקידות. ככה זה עובד, מה אני אעשה? אלה העובדות, דיברתי כמעט עם כל פקיד. אבל אני רוצה להגיד לך משהו, כבוד השר: יש למטבע שני צדדים. אני בא להילחם פה למען החקלאים ולמען עם ישראל. לא מעניין אותי השם שלי; מי שמכיר אותי יודע את זה. ההצעה הזאת תבוא על-ידי איתן ברושי בעוד חודש, בעוד חודשיים על-ידי עמר בר-לב, בעוד שלושה חודשים על-ידי כל חבר שחתום ויבדוק אתכם איפה אתם עומדים. אבל כשאני אמרתי שאני אצמיד את זה להחלטת הממשלה, התכוונתי לזה, וגם עכשיו. תצביעו בעד בטרומית, ואני מבטיח לך, כבוד השר, שאני מצמיד את זה אליך. אני לא יודע ולא מכיר את כל התרגילים הפרלמנטריים האלה שאומרים – אתה אומר שבועות, שר האוצר אומר לי שבועיים, זה אומר לי שלושה שבועות. מה זה "שבועות"? בשנה יש 54–55 שבועות, תלוי איך אתה מסתכל על זה; זה גם יכול להיות שנה. אני אומר לך חד-משמעית: אני אתך, אני מוכן שתצביעו בעד בטרומית ואני יורד מהסולם, מצמיד את זה להצעה שלך. איך זה? למה תמיד הממשלה צודקת כשהיא אומרת: תצטרף אלי, וכשאני אומר: בואו ביחד, אני מצטרף אליך, אבל קודם כול תצביעו בעד – למה זה לא לגיטימי? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> צודק. <חיים ילין (יש עתיד):> למה? בגלל שאני באופוזיציה ואתם בקואליציה ואתם 61 חברי כנסת והכוח אצלכם? זה מה שלא צודק – שתמיד אשם מי שנמצא באופוזיציה, אין לו רוב והוא נלחם על העם. זו צביעות. לא הייתה שום בעיה לבוא ולהגיד לכולם – חבר'ה, תקשיבו טוב, כמו שאמרת לי עכשיו, אני עכשיו שר החקלאות לצורך העניין: חברים יקרים, אנחנו סומכים על חבר הכנסת. הוא הביא עכשיו הצעה, אנחנו נצביע בטרומית על ההצעה, ואני בטוח ומשוכנע שביחד נצעיד קדימה את החקלאים והחקלאות. אין דבר כזה. לא ייתכן שהממשלה תגיד דבר כזה. למה? למה? תסביר לי למה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני אגיד. <חיים ילין (יש עתיד):> למה? כי יש קרדיט לבן-אדם? עזוב, מחקתי את עצמי. אין. אין חיים ילין. בסדר? לא קיים. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> בבקשה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> יכול להיות שבכלל לא צריך חוק. אתה לא הקשבת למה שאמרתי. יכול להיות שנעשה את זה בחוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני השר, תקבל את ההצעה שלו. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> תקשיב לי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> אם יש אפשרות שלא יהיה חוק, שתהיה תקנה, אז אני מברך. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אז תמתין. <חיים ילין (יש עתיד): אבל תצמיד. יש לי עוד חוקים דומים של כלפה. אני מכבד את זה. כשכלפה היה בשלטון הוא היה חלק מהממשלה ואף אחד לא התנגד – – –> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – עבר בטרומית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת ילין, תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> למה? צריך גם הוגנות, חבר'ה, באמת אני אומר לכם את זה. הרי אתם רוצים את זה, גם אני רוצה את זה. אז מה ההבדל? בוא תסביר לי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש פה הסכמה? או שאנחנו עוברים – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני השר, תגלה אבירות ותקבל את ההצעה שלו – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני אביר והצעתי לו הצעה שזה יהפוך להצעה לסדר-היום. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת ילין, אתה מסכים להפוך את זה להצעה לסדר-היום? לא, נכון? אם כן, אנחנו עוברים להצבעה שמית על הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשע"ה–2015. אני מבקש ממזכירת הכנסת להתחיל בקריאת השמות להצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – אינו נוכח יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – אינו נוכח ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – אינה נוכחת אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – בעד תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – אינו משתתף בהצבעה מאיר כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – נגד עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – אינה משתתפת בהצבעה יאיר לפיד – אינו נוכח ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – אינו נוכח אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – אינו נוכח יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – אינה נוכחת יואב קיש – אינו נוכח איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – בעד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה למזכירת הכנסת. נא לקרוא בפעם השנייה את שמות החברים שלא נכחו. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח נאוה בוקר – נגד מיכל בירן – בעד אלי בן-דהן – אינו נוכח עמר בר-לב – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת יעל גרמן – אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד משה יעלון – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת אראל מרגלית – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – בעד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח מאיר פרוש – נגד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. האם יש מישהו או מישהי – כן, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אוסאמה סעדי – בעד <היו"ר יחיאל חיליק בר:> האם יש עוד מישהו או מישהי שנוכחים ולא קראו בשמם? לא. אני מבקש ממזכירת הכנסת לסכם את תוצאות ההצבעה. ובכן, תוצאות ההצבעה: בעד – 34, 42 מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשע"ה–2015, לא עברה. <הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – תסקיר עובד סוציאלי), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1519/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – תסקיר עובד סוציאלי), של חברת הכנסת חנין זועבי וקבוצת חברי הכנסת. תציג את ההצעה חברת הכנסת זועבי. ישיב עליה סגן שר האוצר יצחק כהן. בבקשה, עשר דקות לרשותך. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, כאשר ילד צופה בהריסת ביתו, הבית שלו, מה עובר לו בראש? החדר שלו, המיטה שלו, המשחקים, אם היו לו משחקים, הם אינם, כאילו שלא היו מעולם. אין יותר, הכול נהרס. האם הוא כועס? פוחד? זועם? האם הוא יכול לחזור לשגרת יומו? וזו הדגמה. כל אחד מאתנו בימים האלה כועס וזועם. יש מי שזעקתם יוצאת בגלל שאין להם כלום בעולם, ויש מי שצעקתם יוצאת בגלל שהם חושבים שמגיע להם הכול בעולם. כולם מדברים על שפיכות דמים, על פחד, על הרג, על אובדן חיי אדם. כולם קוראים להפסיק מייד את ההרג, להפסיק מייד את האלימות, להפסיק מייד את הסבל. אבל אנחנו צריכים להדגיש מה שיכול להפסיק את ההרג, מה שיכול להפסיק את האלימות. והדבר הראשון שיכול להפסיק את ההרג: לדחות על הסף את הדרישה הבלתי-נסבלת של איזון בין מי שחושב את עצמו לאדון לבין מי שרוצים ממנו לקבל את מעמדו כמושפל וכמדוכא. מעטים מציינים, ואנחנו צריכים לציין ולעמוד על הזכות של כולם לציין עובדה בסיסית, וזה הזמן להגיד במלוא האחריות ההיסטורית, שהשגרה הבלתי-נסבלת של הכיבוש, של החנק, של הגזל, שדרכה ורק דרכה אפשר לאזן, היא-היא המרשם להנצחת האלימות. צריכים לציין את העובדה שמדינה אינה יכולה להגן על הכיבוש שהיא עושה. <ינון מגל (הבית היהודי):> איזה כיבוש? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> מדינה אינה יכולה להגן על העוולות שלה. והיא, מדינה כזאת, מדינה כובשת, אינה מדינה שמגינה על עצמה. הכיבוש הוא פשע. אי-אפשר להגן על פשע, אי-אפשר להשתמש בטענות "אנחנו מגינים על עצמנו"; לא, על הכיבוש אתם מגינים. האי-הכרה במציאות הזאת, הניתוק המוחלט מהמציאות, הוא מה שמאפשר לאלימות לא רק להמשיך, אלא להפוך לחלק מתרבות. עכשיו מאדירים את האלים, עכשיו מעריצים ומשתתפים בחגיגות של אלימות ברחוב. יש הערכה. <ינון מגל (הבית היהודי):> מי האלים? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> זה התחלה של פאשיזם, כאשר חוגגים את האלימות ברחובות – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – מנהלים משפטי שדה ברחוב. חלק מעורבים אקטיבית, חלק צופים ומעריצים וחלק צופים ושותקים. כולם שותפים. <ינון מגל (הבית היהודי):> מי שירים סכין, יחוסל. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> עכשיו, איך מרסנים כוחניות? איך מרסנים אלימות? על-ידי מאבק לגיטימי במסגרת החוק הבין-לאומי נגד הכיבוש; על-ידי מאבק פוליטי צודק נגד הכיבוש ונגד הפיכת הכיבוש לנורמה, או מפעילים מאבק צודק ולא רוצים להפוך את הכיבוש לנורמה. הקריאה למאבק עממי במסגרת החוק הבין-לאומי היא הקריאה היחידה שמנוגדת לאלימות, שמרסנת אלימות. הקריאה למאבק עממי לגיטימי היא הקריאה היחידה שיכולה לערער על סטטוס קוו של כיבוש. אנחנו לא משלימים עם סטטוס קוו של כיבוש, לא משלימים עם סטטוס קוו של פשעים. ההשלמה עם הסטטוס-קוו היא דווקא קריאה לאלימות; הקריאה לשאת נשק היא קריאה לאלימות; הקריאה להתרת כניסת מתנחלים וקיצוניים לאל-אקצא היא קריאה לאלימות; הקריאה לפתוח בחקירה נגד חברת כנסת בגלל הדבקות שלי ושל עמיתי בערכי אדם ובכבוד עצמי היא קריאה לאלימות. עכשיו, יש דיבורים הזויים שאנחנו שומעים פה בכנסת: "בל"ד הקומוניסטים ומאחוריהם 'דאעש'" – עומד ראש ממשלה שלא מכבד את המעמד שלו, שלא מכבד את הדברים שלו, ומפזר דברים של הבל, דברים הזויים. סילוף מוגמר ועיוות של המציאות. מין תערובת של היסטריה, של דמגוגיה ושל גזענות עיוורת, שגובלת גם בטיפשות, שאותה הוא ממשיך והמשיך היום. ראש הממשלה מרגיש שהוא צריך להגזים. ראש הממשלה חושב שהוא צריך לנפח: הערבים נוהרים לקלפי, ההצבעה נהפכת לאלימות, לפשע. כמו שמאבק נהפך לפשע; זועבי מעודדת פיגועים בסיטונאות. זה מה שהוא עמד פה ואמר; אמר שחברת כנסת מעודדת פיגועים בסיטונאות. איזה דברים חסרי אחריות. הוא צריך להיחקר על דברים כאלה, והוא צריך לעמוד מול בית-דין בין-לאומי על שאר הפשעים שלו. מאבק למען זכויות אדם ולמען שוויון נהפך למאבק לעודד פיגועים בסיטונאות. דברים נשענים על סילוף ועל שנאה. אבל זו דרכו של נתניהו – אחיזת עיניים והסתה פרועה. אבל אם הוא חושב שהוא יכול להרתיע אותנו, אז הוא טועה. הוא פשוט טועה. והוא גם מטעה. כל מה שאני אומרת ואנחנו אומרים בערבית, אני אומרת פה מעל הדוכן הזה בעברית. הוא רוצה דמוקרטיה ליהודים, והוא רוצה לאלף את ההנהגה של הציבור הערבי, והוא בעיקר רוצה להתחמק מהכישלון שלו. ואני אומרת לו שזו התחלת הסוף שלו, הסוף הפוליטי, הדרך הפוליטית שלו. מר נתניהו, הילדים של ירושלים, בני ה-11 וה-12, שאתה רודף אחריהם בסמטאות השכונות שלהם, שאתה נותן הוראות לירי נגדם, הם אלה שיביאו לסוף הקריירה הפוליטית שלך, וזה יהיה סוף מכוער. לא יעזור לך. את הניסיון שלך להשניא, להפחיד, להמאיס, פעולות שהן בלב הדמוקרטיה – הצבעה, מאבק פוליטי, מאבק עממי במסגרת החוק הבין-לאומי – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אנחנו נאבקים, כן, נגד גזענות. אנחנו נאבקים נגד דיכוי, נגד פריבילגיות. ומר נתניהו, אל תחשוב שעל-ידי שימוש בירי חי, על-ידי שימוש בירי צלפים נגד מיידי אבנים, על-ידי מתן אישור להפעלת כוח קטלני לפיזור הפגות של המונים, אתה תדכא עם שחותר לחירות שלו. אין מרשם לדיכוי עם שחותר לחופש. אין. פשוט אין. והנוסחה של: אם כוח לא עוזר, אז צריכים יותר כוח – היא נוסחה לא רק לא מוצלחת; היא נוסחה שמעבירה את כל הזירה של כולנו לזירה של דמים. אין פתרון לבעיה, אין פתרון למדיניות הסבל חוץ מאשר סיום הכיבוש. המדיניות הזאת יכולה – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> למה את – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – להביא את נתניהו למקום אחד: בית-הדין הבין-לאומי בהאג. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> מטרת החוק – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. בבקשה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – שאתם עומדים להפיל עכשיו, ושסגן השר יצחק כהן יענה שהוא לא מקבל – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – היא להביא בחשבון מה שלא מביאים בחשבון פה: חיי אדם. הילדים שהורסים להם בתים בעארה, בגליל, במשולש, בירושלים ובגדה המערבית – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> למנוע הריסת בתים – משפט סיום. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. משפט סיכום. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> להביא בחשבון את מצבם הפסיכולוגי של הילדים שלא תהיה להם קורת גג אחרי ההריסה. הריסת בית היא הריסת חיים, כמו שיכולים וכמו שעושים פה, רק להרוס חיים ולהרוס בתים, חיים של ילד, חיים של נוער, חיים של עם וחיים של כל האזרחים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אנחנו יודעים שיש אוטומטית, רוב אוטומטי נגד חוקים שמביאים בחשבון זכויות אדם, אבל בכל זאת, מה לעשות, צריכים לדבר, צריכים להגיד את ה"אני מאמין" שלנו, צריכים להילחם בעד הערכים שלנו. זו השליחות שלנו – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – לכן אנחנו נעשה אותה. <דוד ביטן (הליכוד):> היא דיברה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> היא סיימה בזמן. תודה. חבר הכנסת סגן השר כהן ישיב בשם הממשלה, ואנחנו נעבור להצבעה שמית. בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת זועבי, נדמה לי שיש בתקנון – תקן אותי, אדוני המזכיר – שאם מגישים הצעת חוק, צריך לדבר על הצעת החוק. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, זה לא נכון. לימדה אותי חברת הכנסת יחימוביץ שאפשר לדבר על כל מה שאתה רוצה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> בדיוק ההפך. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> לא להרוס את החיים של – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברת הכנסת זועבי, הקשיבו לך בקשב רב. אני מבקש להקשיב לתשובה, ונעבור להצבעה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> איך אני יכול לענות על הצעת חוק שלך כשלא שמעתי עליה מילה ממך? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> היית מסבירה את הצעת החוק – אולי היית משכנעת את דודי ביטן, אבל לא שכנעת אותו. יכולת גם לשכנע את זחאלקה. גם אותו לא שכנעת. למה אתה מחייך, טיבי? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סגן השר, אתה יכול להגיד שאין לך מה לענות כי לא הבנת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, יש לי לענות. הצעת חוק, כבוד היושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים, אתייחס למה שאני חושב שאולי היא התכוונה להציע, ותקני אותי אם זה לא נכון – חוק התכנון והבנייה (תיקון – תסקיר עובד סוציאלי), של חברת הכנסת חנין זועבי ואחרים, אז רק באופן לא מפתיע, הממשלה מתנגדת להצעת חוק. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> הפלת אותנו מהכיסא. הפתעה גדולה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן. בהצעת החוק מוצע להסמיך את בית-המשפט להורות לעובד סוציאלי להכין תסקיר בכל עניין הנוגע לבניין שאותו מבקשים להרוס ולנפשות המתגוררות בו, וזאת במטרה שבית-המשפט יביא בחשבון שיקולים חברתיים בעת מתן צו כאמור. יש לציין כי צווי הריסה, פירוק או סילוק המוצאים על-ידי בית-המשפט לאחר הרשעה בעבירה של בנייה בלתי חוקית או עבירות אחרות, אינם בבחינת ענישה כי אם השבת המצב לקדמותו. מכאן שמדובר בהסדר שמטרתו הסדרת המצב שהיה קיים במקרקעין טרם ביצוע העבירה. לפיכך עצם ביצוע הצו אינו בגדר עונש הניתן במסגרת ההליך הפלילי. מעבר לכך, מדובר בעניין שבסמכות בית-המשפט ובהתאם לשיקול דעתו, ולנאשם תינתן הזדמנות לומר את דברו ולקבל את יומו ביחס לצו ההריסה. מכאן שהשיקולים הנוגעים לעניין מובאים כדבר שבשגרה במסגרת ההליך השיפוטי, לרבות שיקולים הנוגעים למצב המשפחתי של הנאשם. לפיכך, אין לחייב את בית-המשפט להורות על עריכת תסקיר כל אימת שהוא שוקל ליתן צו הריסה, שכן ממילא במרבית המקרים מדובר במתן צו שהוא בשיקול דעת. בכל מקרה תינתן לנאשם אפשרות לטעון טענותיו גם בעניין הזה. לאור האמור לעיל אני מבקש מחברי הכנסת – אני מקווה שמה שעניתי הוא תשובה להצעת החוק שלך, לא בטוח, כי דיברת על דברים אחרים לגמרי. על כל פנים, אני מבקש מחברי חברי הכנסת להתנגד להצעת החוק ולהסיר אותה מסדר-היום. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, סגן השר. חברת הכנסת זועבי מבקשת להגיב על זה? מוותרת. אבקש ממזכירת הכנסת לעבור להצבעה שמית, לבקשת הממשלה. <מיקי לוי (יש עתיד):> מה? מה קרה לכם? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת ביטן, אתם ביקשתם שמית? לא ביקשתם שמית? <דוד ביטן (הליכוד):> שמית, שמית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הממשלה ביקשה שמית. אוקיי. בבקשה. נתחיל בהצבעה שמית, לבקשת הממשלה. מזכירת הכנסת, נא להתחיל. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – אינו נוכח זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – אינו נוכח ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד באסל גטאס – בעד אילן גילאון – אינו נוכח זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – אינה נוכחת אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – בעד תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – נגד משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – לא משתתף מאיר כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – נגד יריב לוין – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – אינו נוכח אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – נגד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – אינו נוכח איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. נא לקרוא שוב בשמות אלו שלא נכחו. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – נגד איל בן ראובן – אינו נוכח עמר בר-לב – אינו נוכח אילן גילאון – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – נגד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד אורן אסף חזן – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח משה יעלון – אינו נוכח אלי כהן – נגד מאיר כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת אראל מרגלית – אינו נוכח משולם נהרי – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – אינה נוכחת בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח יואב קיש – אינו נוכח איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת יואל רזבוזוב – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. האם יש מישהו או מישהי שנמצא באולם ולא קראו בשמו ומבקש להצביע? לא. אני מבקש ממזכירת הכנסת לחשב את תוצאות ההצבעה. תודה רבה. אם כן, 23 בעד הצעת החוק, 42 מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – תסקיר עובד סוציאלי) לא עברה. <הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – חייב משתף פעולה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1122/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – חייב משתף פעולה), של חברת הכנסת קארין אלהרר וקבוצת חברי כנסת. תשיב על החוק שרת המשפטים איילת שקד. בבקשה, גברתי, יש לך עשר דקות לנמק את ההצעה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> איפה שרת המשפטים? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש נוכחות של שר, אבל היא תצטרך להיות. כן. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני ככל הנראה מציגה לכם עוד הצעת חוק שגם אותה כנסת ישראל לא תקבל בחסות ממשלת ישראל – אותה ממשלה חברתית, זאת שאמרה שתדאג לחלשים. אז בואו אני אספר לכם על מה מדברת הצעת החוק; הצעת החוק מדברת על כך שאם חייב בהוצאה לפועל משלם את חובו בהתאם לצו תשלומים, לא יטילו עליו עיקולים. לא נשמע לכם הגיוני? מאוד הגיוני. כי הרי מה קורה? מטילים עליו עיקולים, ואז אין לו כסף לשלם בסופר ולגן של הילד, והוא לא יכול להמשיך בחיים הכלכליים הנורמליים, ואז הוא ייכנס לעוד חובות, ואז הוא יפנה שוב לבנקים וייקח עוד הלוואות, והנה מעגל העוני; הוא כאן לפניכם. כשהצגתי בקליניקות המשפטיות נחשפתי לעולם שלם של אנשים שהחוק הזה מקשה עליהם. על אף שהם עומדים בהוראות החוק ופועלים על-פיו, עדיין פתוחה הדרך להטיל עליהם עיקולים ולמרר להם את החיים. הצעת החוק היא באמת תיקון של סעיף קטן; הוא קטן וכל כך משמעותי עבור אותן משפחות שהחיים שלהן נעצרו רק בגלל הסיפה הקטנה בסעיף. הצעת החוק הזו מבקשת לעזור לאזרחים שחייבים בהוצאה לפועל ומשתפים פעולה. הם מחזירים את חובם בהתאם לצו שנקבע להם, אבל הליכי העיקול והגבייה מפריעים להם להיות משתפי פעולה. ההצעה הזאת – אני אזכיר לחברי הממשלה שהיו גם בממשלה הקודמת – עברה ועדת שרים ועברה בקריאה טרומית בכנסת, אבל אז נפלה הכנסת והגשתי שוב את הצעת החוק, ונחשו מה קרה? הפעם היא לא התקבלה. החייבים האלה רוצים רק להחזיר את החוב שלהם. למה, אני שואלת את ממשלת ישראל, למה להטיל עליהם קשיים? למה לשמר את הביורוקרטיה המסובכת? למה ההוצאה לפועל חייבת להיות גוף אטום וביורוקרטי ומנותק? והשאלה היותר-חשובה בעיני: למה ועדת השרים כל כך מנותקת? מה, באמת אין לכם בושה? הבטחות בחירות הן ססמאות? שרת המשפטים מתהדרת ברפורמות בהוצאה לפועל ובפשיטת רגל. אז התיקון הקטן הזה, זה מה שיפריע? עכשיו, הייתם אומרים שאתם באמת מתכוונים, שאתם רוצים. אני מניחה שיעלה השר המקשר או שר העלייה והקליטה במקומה של שרת המשפטים ויגיד לי: הממשלה תביא הצעת חוק ממשלתית. זו רק אני או שזו הססמה השגורה בפיהם לגבי כל הצעת חוק של האופוזיציה? נראה לי שיש איזה חוט מקשר בין כל ההצעות מהאגף הזה של המליאה. שבוע אחרי שבוע אתם מפילים הצעות חוק חשובות. ברור שזה המשחק – פוליטיקה; אבל בואו, על מי הפוליטיקה הזאת? על החלשים בחברה? על אלה שלא יכולים לבוא ולצעוק כאן בכנסת? תתביישו לכם. אין לי מילה אחרת טובה להגיד לכם, כי בשבילכם זאת הנפת יד פשוטה, אות להראות רצינות, כוונה, משהו שיגיד שיש בכם עוד רגש כלפי החלש. זה אפילו לא עולה שום דבר. <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי, מה העלות התקציבית? אולי זה עולה מיליארדים. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אין עלות תקציבית, חבר הכנסת מיקי לוי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אז אי-אפשר לאשר. <מיקי לוי (יש עתיד):> איך יכול להיות? איך – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> אין עלות תקציבית. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא ניתן. לא ניתן. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אתם לא תאמינו: חסר משמעות תקציבית. <קריאה:> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> שאלה מצוינת. <קארין אלהרר (יש עתיד):> מפתיע, נכון? <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – מפתיע – – – <קריאה:> – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> בסך הכול, הצעה הגיונית, בלי עלות תקציבית, אבל ממשלת ישראל תמשיך לעמוד מנגד ולראות את ההוצאה לפועל ממשיכה להיות גוף ביורוקרטי, מסואב, שלא רואה ממטר את האזרחים שכורעים תחת הנטל. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חברת הכנסת אלהרר. השר אלקין יענה בשם שרת המשפטים איילת שקד. בבקשה, השר אלקין. <דוד ביטן (הליכוד):> איפה קארין? קארין – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> קארין פה. <דוד ביטן (הליכוד):> – – את מוכנה לאחד את זה עם הצעת חוק ממשלתית? <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – תצביעו בטרומית, אני אאחד את זה בממשלתית. <דוד ביטן (הליכוד):> הנה, מה אתה רוצה? <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כפי שכבר אמרה קארין, אני למעשה מקריא תשובה בשם שרת המשפטים, ולא בטוח שאני מוסמך מטעמה לנהל משא-ומתן. אני רק אציג את עמדת משרדה. הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – חייב משתף פעולה), 2015, של חברת הכנסת קארין אלהרר, מבקשת לתקן את חוק ההוצאה לפועל כך שכאשר חייב בהוצאה לפועל מוגדר כחייב משתף פעולה, הליכי הגבייה מולו, שעיקרם עיקול חשבון הבנק, עיקול משכורת ועיקול מיטלטלין, יעוכבו באופן אוטומטי. חברת הכנסת מציעה להשאיר לרשם ההוצאה לפועל שיקול דעת להמשיך בהליכי גבייה למרות שיתוף הפעולה במקרים מתאימים. כיום, כל עוד חייב לא שילם את החוב במלואו ולא ניתנה החלטה אחרת, ניתן לנקוט מולו הליכי גבייה. הסיבה לכך היא שהזוכה הוכיח את תביעתו בבית-המשפט, וכעת אם החייב אינו מסוגל לשלם את החוב עליו להוכיח זאת. משרד המשפטים סבור כי נכון ורצוי לתמרץ חייבים לשתף פעולה עם מערכת ההוצאה לפועל, ולכן מוצדק להקל עם החייבים שהחלו לשלם את חובם, בדיוק כפי שנמצא בבסיס המארגן של הצעת החוק. עם זאת, המשרד אינו סובר שכל החייבים שהגדירה חברת הכנסת בהצעתה אכן משתפים פעולה במידה כזו המצדיקה עיכוב הליכים אוטומטי, על הסיכונים הכרוכים בו. חייב שהתייצב לחקירת יכולת, או הגיש בקשה לצו תשלומים, אומנם משתף פעולה במידה מסוימת עם ההוצאה לפועל, אך לא נכון להסיק מכך שהוא אכן אינו מסוגל לעמוד בתשלום החוב. לגבי החייבים שהחלו לשלם את חובותיהם לפי הכללים שקבע מנהל מערכת ההוצאה לפועל, המוסמך לכך לפי החוק, עמדתנו שונה. במקרה הזה החייב משלם את חובו לפי שיעורים המשקפים בעיני המערכת עצמה פריסת חוב סבירה, המדורגת לפי סכום החוב. לכן, במקרה זה מוצדק שהמערכת תבוא לקראת החייב ותעכב את הליכי הגבייה מולו. ההחלטה לעכב את הליכי הגבייה אינה בגדר פרס לחייב, אלא נובעת מכך שהוא מוכן לשלם את חובו, ולכן אין צורך לנקוט הליכים כאלו. לפי זה רואים שלמעשה התפיסה של משרד המשפטים תואמת באופן חלקי את עמדתה של חברת הכנסת קארין אלהרר. משרד המשפטים, כפי שהוצג גם בוועדת שרים לחקיקה, מכין בעת הזאת הצעת חוק ממשלתית הרבה יותר מקיפה שאמורה לתת מענה גם למקרה הזה וגם למקרים נוספים, ולכן ועדת השרים החליטה בשלב הזה לדחות את הדיון ולבקש מהמציעה להמתין להגעתה של הצעת החוק הממשלתית, כדי שניתן יהיה לסכם אתה בשלב של הקריאה הטרומית את התנאים שבהם הממשלה תהיה מוכנה לתמוך בהצעת החוק. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אני אענה. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> על כן, אני כמובן אציע פעם נוספת, את זה אני כן יכול לעשות ברשות ובסמכות – הממשלה בהחלט מציעה לחברת הכנסת קארין אלהרר לא להצביע היום על הצעת החוק אלא לתת, לאפשר, לסיים את התהליך של הצעת החוק הממשלתית, ולאחר מכן, כשהיא תונח על שולחן הכנסת, היא תוכל להביא את הצעת החוק שלה ולהגיע לסיכומים עם משרד המשפטים על התאמות בהצעת החוק הפרטית שלה כדי שתתאים להצעת החוק הממשלתית. במידה שהמציעה לא תסכים להמתין, עמדת ועדת השרים לחקיקה היא שכל עוד החוק לא קיבל את התמיכה, כמובן להתנגד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברת הכנסת אלהרר – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> לפי מה שהוצג בוועדת השרים לחקיקה, משרד המשפטים צריך כשלושה חודשים להשלמת תהליכי החקיקה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, כבוד השר. חברת הכנסת אלהרר, מה את – בבקשה, יש לך אפשרות להגיב. שלוש דקות. בבקשה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני השר זאב אלקין, אתה השבת לי – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> השר אלקין, היא משיבה לך. <קארין אלהרר (יש עתיד):> השר אלקין, אתה השבת לי, ולכן אני מעבירה את תשובתי דרכך לשרה שקד במשרד המשפטים. תראו, אם לא היה מקרה לפני שבוע, שבו העליתי לאחר הדחייה שביקשה הממשלה הצעת חוק ובפעם השנייה דחיתם אותה, הייתי אומרת שהממשלה מספיק הגונה, מבקשת מועד נוסף, אז הנה, אני אלך בדרכה. אבל בהצעת חוק קודמת שהעליתי, אמרתם: חכי חודשיים. בתום חודשיים דחיתם אותה בוועדת שרים. אז מה, אתם עושים ממני צחוק? <דוד ביטן (הליכוד):> לא. 60 יום ונביא את זה להצבעה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> לכי על זה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> 90 יום – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – את צודקת. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אני יודעת שאני צודקת בהצעת החוק שלי. אני רוצה שהממשלה תבין שאם היא נותנת התחייבות, היא צריכה לעמוד בה, לא כמו שעשיתם בפעם שעברה בהצעת החוק. <דוד ביטן (הליכוד):> הממשלה תעמוד בהתחייבות. <קארין אלהרר (יש עתיד):> שהממשלה תעמוד בהתחייבות – באמת בקשה גדולה, נכון? <דוד ביטן (הליכוד):> 90 יום – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> 90 יום. אני מקבלת הצעה של 90 יום. מקבלת הצעה של 90 יום. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> רגע, רגע, את לא מקבלת את ההצעה שלהם? את רוצה להצביע? נהפוך את זה להצעה לסדר-היום? <קריאות:> לא, לא – – – <קריאה:> לא. נגמר. הצבעה במועד אחר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא להצביע – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא להצביע – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> טוב. אז לא תהיה הצבעה. נדחתה ההצבעה על הצעת החוק הזאת, ואני מאוד מקווה שבאמת יגיעו להבנה, כי זו הצעת חוק חשובה. <הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – הכרה אזרחית בהכשרות וקורסים צבאיים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/2005/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת ענת ברקו) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – הכרה אזרחית בהכשרות וקורסים צבאיים), של חברת הכנסת ענת ברקו. בבקשה, תציגי את הצעת החוק. יענה עליה סגן שר הביטחון אלי בן-דהן, בשם הממשלה. גברתי, יש לך עשר דקות לנמק את ההצעה. חברים, נא לשמור קצת על השקט. תודה. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אפשר קצת שקט? זה חוק מאוד חשוב. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת וקנין, תעזור לנו כסגן יושב-ראש בדימוס, במילואים כרגע, לשמור על השקט. <ענת ברקו (הליכוד):> במנמ"ש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, במנמ"ש. בדיוק. <ענת ברקו (הליכוד):> החוק המדובר, הצעת החוק המדוברת היא הכרה אזרחית בקורסים צבאיים. כפי שידוע לכם, חיילי צה"ל המשרתים, חיילות וחיילי צה"ל המשרתים, נותנים את מיטב זמנם ואת השנים היפות ביותר בחייהם לטובת המדינה. במהלך השירות, חלקם הגדול – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סיעת הליכוד שם, אני מבקש לנהל את הדיונים בחוץ. אתם מפריעים במשך כל היום הזה. חבר הכנסת מכלוף. <ענת ברקו (הליכוד):> תוריד לי את הזמן הזה. זה בלתי אפשרי לדבר ככה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת ביטן, נא לנהל את הדיון הזה בחוץ. בבקשה. אני אוסיף. אני מתחיל עכשיו מהתחלה. בבקשה. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החוק המדובר הוא חוק חשוב ביותר ועוסק בהכרה אזרחית ומתן קרדיטציה לקורסים צבאיים. חיילים וחיילות במהלך השירות, שכמובן נותנים את מיטב שנותיהם, את השנים היפות של חייהם לטובת המדינה, יש לנו כאן אפשרות בעצם לעשות את המעבר שלהם לאזרחות חלק יותר, לתת קרדיט לקורסים שהם עשו בצבא, וגם בעצם להקל על השתלבותם במשק. היתרון בחוק האמור שהוא טוב למדינה, טוב למשק, טוב למשרתים, טוב לצה"ל, ובעצם יהיה בכך להגביר את המוטיבציה של המשרתים לרכוש מקצוע שיהיה רלוונטי. אני רוצה להודות לשר הביטחון, שמכיר בחשיבות של החוק ובאמת מלווה אותו מהשלבים הראשונים, לאכ"א, וגם לשר הכלכלה ולשר האוצר שרואים את היתרון הגלום בחוק זה. אין לנו הרבה אפשרויות היום לתגמל את חיילי צה"ל. אנחנו נמצאים בעצם בסיטואציה שלדעתי חיילי צה"ל מופלים לרעה: הם משרתים, הם נותנים את הזמן, מגבירים את המוטיבציה שלהם במהלך השירות עם הרבה מאוד הכרה במה שהם עושים, ולצערי הרב, ברגע שהם משתחררים אין שום הכרה – הכרת תודה אפילו – מטעם המדינה בעשייה שלהם. במקום למלצר, הם יוכלו לעבור עם איזושהי הכשרה – יכול להיות שנצטרך לעשות השלמה מסוימת, נשתדל לעשות אותה במהלך השירות, על מנת לשחרר אותם עם תעודת מקצוע רשמית, אזרחית. בעבר, במשרד הכלכלה הייתה פונקציה – במשרד התמ"ת זה היה – שבאמת עשתה אדפטציה של המקצועות הצבאיים למקצועות אזרחיים. לצערי הרב, המנגנון הזה משום מה קצת חורק. אנחנו מנסים להחיות אותו. מה שהחוק בעצם אומר זה שמדי שנה, פעם או פעמיים בשנה, במשרד הביטחון תתכנס ועדה אשר תעדכן את המקצועות שנוספו לאותם חיילים, בעצם מקצועות חדשים שנוספו לצבא, כדי להתאים אותם וכדי לקבל את הקרדיט באזרחות. אני רוצה, ברשותכם, לתת כמה דוגמאות. למשל, יש לנו מקצועות – אפילו מקצועות של צ'ופר – של מדריכי חדר כושר. בתעודת המקצוע כתוב "צבאי", וזה מגביל אותם בעשייה באזרחות. למשל, מש"קי לוגיסטיקה שעוברים הכשרה של חודשיים-שלושה, ובהתאמה מסוימת אפשר לקבל הסמכה לניהול מלאי וניהול מחסן ממוחשב; מכשירן ימי – בית-הספר להדרכה של חיל הים – ואז לקחת את מקצועות האופטיקה ומכשור ובקרה ולהתאים אותם גם לאזרחות. הרבה מאוד מקצועות טכניים וטכנולוגיים, כשהמשק זועק לידיים עובדות, יוכלו בעצם לקבל מענה דרך חוק זה. החוק הוא ערכי ממדרגה ראשונה, והוא בא לומר לאנשים ששירתו, אלה שנותנים באמת את המרב, שהם גם כוח-האדם האיכותי שבא עם הניסיון המקצועי כדי לתרום למדינה גם לאחר מכן. אולי יהיו כמה חבר'ה שיקצרו קצת את הנסיעות שלאחר השחרור – אני מכירה את זה גם מהילדים שלי – והם ייכנסו למעגל התעסוקה כשהם מוכשרים, כשהם מקצועיים, כשהם יכולים לתרום למשק, וכמובן להשתכר באופן מכבד ומכובד ולהביא תועלת לעצמם וגם למשק. השלב הבא שיהיה זה גם קרדיטציה לתחומים אקדמיים, למקצועות שנלמדים – למשל קורסים שרלוונטיים לטכנאות, הנדסאות, דברים מסוימים שיכולים להיות גם מוכרים, או למשל קורסים פיקודיים, שגם בהם אפשר יהיה לקחת ולבחון אפשרות לתת להם אפילו קרדיט אקדמי. כי באמת, במקום שאני באה – האקדמיה, אני לא רואה שהם נופלים מכל קורס אחר באזרחות. הצעת החוק מטילה חובה על שר הביטחון לדווח לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת מדי שנה על הטיפול בנושא. זה מאפשר לחוק להתקיים, לנשום, להתעדכן, ללא צורך בחקיקה נוספת. אני רוצה להוסיף שגם שר החינוך מכיר בחשיבות החוק הזה, ולדוגמה, מורות חיילות יכולות לקבל גם הכרה מקצועית; בעיקר, נאמר, מורות שמלמדות במחו"ה-אלון, או אוכלוסיות מיוחדות, שזאת עבודה חשובה לכל הדעות, ומגיע לתת עליה קרדיט מקצועי ולהכניס אותן למעגל העבודה או למעגל הלימודים עם איזושהי הכרה רחבה בידע ובהכשרה. מיותר להכביר מילים לנוכח העובדה שאנחנו רואים מדי יום – במיוחד בימים טרופים אלו, כשהטרור המשתולל ברחובותינו, לצערי הרב, לא מגונה כאן באופן בולט ופה-אחד כפי שהייתי מצפה – רואים את מה שנקרא ה"דאעשנאת", מלשון "דאעש", אז אלה עורפים ראשים ואלה שוחטים אנשים ברחוב. לכן, אני מאוד מקווה שאלה שעושים, באמת נוטלים את הסיכון, ולוקחים באמת על עצמם לעשות את הכול בשביל המדינה הזאת, לתרום מזמנים וממרצם, אנחנו באמת נתגמל אותם, נאפשר להם לקבל את ההכרה המקצועית, נאפשר להם לתרום למדינה בכבוד ולתרום למשק לאחר מכן כבאמת מוכשרים, מקצועיים, ואנשים שאנחנו – המשק זועק לידיים עובדות מהסוג הזה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה, חברת הכנסת ברקו. יענה סגן שר הביטחון; בבקשה, אדוני. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני יושב-ראש הישיבה, חברי חברי הכנסת, הממשלה החליטה לתמוך בהצעת חוק זו, אולם כפוף לעריכת שינויים בה בטרם תעלה לקריאה ראשונה, שינויים שייעשו בתיאום ובהסכמת משרדי הממשלה הרלוונטיים: הביטחון, האוצר, הכלכלה, החינוך והתרבות והספורט, כפי שאפרט. הצעת החוק מבקשת להיטיב עם חיילים משוחררים שבשירותם הצבאי סיימו קורסי הסמכה למקצוע או לתפקיד, עברו השתלמויות או למדו לימודים אחרים. הצעת החוק קובעת כי הרשויות האזרחיות המוסמכות תכרנה בכל ההכשרות הצבאיות, ובלבד שיש להכשרות אלו מקבילה בעולם האזרחי, וכי ועדה שתמונה על-ידי שר הביטחון תמליץ עליהן. נושא הקרדיטציה וההכרה ההדדית בכלל וההכשרות המתבצעות בצה"ל בפרט הוא נושא בעל חשיבות רבה. ממשלת ישראל, בהחלטה מס' 147, הקימה ועדה בין-משרדית כדי לשפר את מהלך הקרדיטציה בין מערכות ההכשרה השונות, לשם שיפור המעבר של תלמידים וחיילים בין המערכות להכשרה מקצועית, ההשכלה הטכנולוגית וההשכלה האקדמית. בהנחיית שר הביטחון ובהתאם להחלטת הממשלה האמורה, בוצעה עבודת מטה מעמיקה לסיווג כל ההכשרות המתבצעות בצה"ל לצורך בחינת הסדרתן, כך שממשלת ישראל, שר הביטחון ומשרד הביטחון פועלים כדי להסדיר את נושא ההכרה בהכשרות בכללותו. אני סבור כי יש לאפשר לוועדה הבין-משרדית להציג את מסקנותיה בפני הממשלה עוד בטרם תקודם הצעת החוק. נוסף על כך, בהצעת החוק הוטל על שר הביטחון להקים ועדה שתמליץ לרשויות האזרחיות המוסמכות על ההכרה בהכשרות הצבאיות, לקבוע את סמכויות הוועדה, הרכבה ונוהלי עבודתה בתקנות, ולדווח לוועדת החוץ והביטחון בכל הקשור להכרה בהכשרות אלו. אני סבור כי לא נכון להסמיך בחוק את שר הביטחון או מי מטעמו להמליץ על ההכרה בהכשרות האמורות, שכן מדובר בנושא מקצועי הנתון לשיקולם של השרים הרלוונטיים, כגון הכלכלה, החינוך וכיוצא בזה. לכן גם אין מקום לתקן את התיקון המבוקש בחוק שירות ביטחון כאמור בהצעת החוק. אשר על כן, אנו מבקשים כי לאחר אישור הצעת החוק בקריאה טרומית, ובטרם תעלה לקריאה ראשונה, ייערכו שינויים בהצעת החוק, בתיאום ובהסכמת כל משרדי הממשלה הרלוונטיים, כפי שהזכרתי לעיל, ובשים לב למסקנות הוועדה הבין-משרדית. אני מציע כי מליאת הכנסת תאשר את הצעת החוק כפוף לתנאים הנ"ל. בסדר? <ענת ברקו (הליכוד):> תודה, סגן השר. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אם מקובלים התנאים אז אנחנו – – – <היו"ר אחמד טיבי:> רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. <קריאה:> שמית? <היו"ר אחמד טיבי:> לא. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – הכרה אזרחית בהכשרות וקורסים צבאיים), התשע"ה–2015, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 23, אין מתנגדים, אין נמנעים. <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> מה, זהבה, מה? <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> מה? אסור להפעיל שעון הצבעה? מה? <זהבה גלאון (מרצ):> תמתין שנייה. <היו"ר אחמד טיבי:> אין להפעיל את שעון ההצבעה אם זהבה לא במליאה. <קריאות:> לא, לא. <היו"ר אחמד טיבי:> זה התקנון. <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אל תהיה בעייתי. <היו"ר אחמד טיבי:> אני רוצה לדבר עם אדם – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> יא פרובלמטי אחד. <היו"ר אחמד טיבי:> חזן, לדבר על בעייתי, ממך – זה מעניין. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מבקש, הצהרה של סגן היושב-ראש. אני מבקש. <קריאה:> נעשה עוד הצבעה. <היו"ר אחמד טיבי:> ההצבעה תישאר כפי שהיא. זה עבר. 23 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. היא הועברה לוועדת החוץ והביטחון. יש בעיה של סינכרוניזציה במסך, אתם לא רואים על מה מצביעים, דבר שהוא לא זר לכם בדרך כלל, אוקיי? לכן זה יתוקן מחר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זו הוכחה שאנחנו רואים על מה אנחנו מצביעים. אתה רואה. <היו"ר אחמד טיבי:> לגבי הסעיף של זהבה – כן, זהבה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני מבקש להוסיף אותי להצבעה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, כשמצלצלים להצבעה נותנים את ההזדמנות המינימלית להגיע מאחורי המליאה. אתה ישר לחצת, זה לא עובד ככה. <קריאות:> – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אתה חסר סבלנות היום, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אחמד טיבי:> ניקח לתשומת לבנו את ההערה שלך, אף שצלצלו פעמיים. פעם אחת. <זהבה גלאון (מרצ):> אני מבקשת שתוסיף את שמי. <היו"ר אחמד טיבי:> כן, דוד. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני מבקש להוסיף את שמו של השר דוד אזולאי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> גם אותי. <קריאה:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> וחברת הכנסת נחמיאס ורבין, חברת הכנסת רחל עזריה וחברת הכנסת זהבה גלאון. כן, זהבה, אומנם זה לא משנה את התוצאה – הכול לפרוטוקול. <קריאה:> בשביל ההיסטוריה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> כמה אתה נהנה מזה. <הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – מניעת עיקול מיטלטלין מבתי-תפילה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1472/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יואב בן צור) <היו"ר אחמד טיבי:> עכשיו אנחנו עוברים להצעה חשובה: הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – מניעת עיקול מיטלטלין), של חבר הכנסת יואב בן צור. תפאדל. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה, רוצים לעקל ליואב את המיטלטלין? <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, מכובדי, אני מתכבד לנמק בפניכם בקצרה את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – מניעת עיקול מיטלטלין מבתי-תפילה). חוק ההוצאה לפועל נועד לאפשר גביית חובות הולמת וצודקת מחד גיסא ושמירה על זכויות החייבים מאידך גיסא. בבג"ץ פרח הידוע, בית-המשפט העליון, בהרכב בראשות המשנה לנשיא השופט המנוח מנחם אלון, זיכרונו לברכה, ייסד והנחיל את זכויות היסוד של חירות האדם וכבודו על בסיס המשפט העברי ועל בסיס מצוות התורה הקדושה. בחומש דברים פונה התורה לנושה, ובה נקבעה ההלכה: "כי תשה ברעך משאת מאומה, לא תבֹא אל ביתו לעבֹט עבֹטו, בחוץ תעמֹד, והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה. ואם איש עני הוא, לא תשכב בעבֹטו, השב תשיב לו את העבוט כבֹא השמש, ושכב בשלמתו וברכך, ולך תהיה צדקה לפני ה' אלוקיך". והמובן הוא, כשאדם יש לו נושה, יש לנושה אפשרות לעקל אפילו את בגדיו של החייב. אבל הוא חייב לעשות את זה בכבוד, וצריך לבקש מהחייב לצאת החוצה ולא להיכנס לביתו ולקחת את שמלתו מביתו, אלא החייב מוציא לו, וכבוא השמש, בבוקר, הוא צריך להחזיר לו את שמלתו. הוראות התורה עמדו בניגוד קוטבי לכל חוקי המזרח הקדום, אשר התירו אף להשתעבד בחייב ובבני משפחתו ולקחתם לעבדים בגלל אי-תשלום חוב. המחוקק כבר לפני שנים הגן על חייבי ההוצאה לפועל, בפרט בביטול המאסרים בחקיקה, תולדה של פסק-הדין האמור שזירז את הרשות המחוקקת לפעול בעניין. אדוני היושב-ראש, אשר להצעת החוק שלפניכם, אשר עניינה נוגע למקומות קדושים לדתות השונות אשר הנם חייבים בהוצאה לפועל, במצב החוקי הקיים עתה, כאשר בית-כנסת או מסגד או כנסייה הנם חייבים או מתנהלים כנגדם הליכים, אין מניעה כי יעוקלו מיטלטלין מהמקום. כאשר מתנהל הליך שכזה, יש בכך פגיעה חמורה ברגשות המתפללים, ואף פגיעה חמורה בקדושת המקום. חברי חברי הכנסת, לפני כשלושה חודשים פשטו אנשי ההוצאה לפועל על שמונה בתי-כנסת בעיר תל-אביב, עקרו מזגנים מקירות בתי-הכנסת ואף החרימו ריהוט, וזאת בשל חובות מים ישנים שטרם הוסדרו על-ידי גבאי בתי-הכנסת. בין השאר מדובר בבית-הכנסת "היכל אהרן" בשכונת נווה-עופר, וכן בבית-מדרשו של האדמו"ר מביצ'קוב ביפו ועוד. בעקבות המקרה פנו גבאי בתי-הכנסת לסגן ראש העיר מטעם סיעת ש"ס, הרב נתן אלנתן, אשר הצליח לעצור את ההליך עד להסדרת הדברים, ובמקביל פנה למזכירות סיעת ש"ס בכנסת כדי לבחון את תיקון החוק הקיים. אבקש לציין ולהבהיר, שלא ישתמע חלילה כי בתי-התפילה פטורים מלשלם את חובם. חוב זה חוב, ואותו צריך ואף מצווה לשלם. אך לעתים בתי-הכנסת נקלעים לקשיים כלכליים עקב מיעוט מתפללים וירידת התרומות באותם מקומות, ובפרט בעיר תל-אביב, ואנחנו יודעים ששכונות שלמות ננטשו ברובן על-ידי יהודים ונשאר קומץ יהודים קטן ומספר המתפללים שם ספג פגיעה אנושה. על כן, למרות הנוסח המוצע בהצעת החוק אשר לפניכם, אין מניעה וניתן יהיה לפעול כנגד חייבים אלו באמצעות עיקולי בנקים ותפיסת כספים אחרים לטובת תשלום החוב, תוך פגיעה מינימלית בקדושת המקומות הקדושים במקום שאין בכך צורך. הצעת החוק מבקשת להורות כי בנוסף לתשמישי הקדושה הפטורים מעיקול בהתאם לחוק, בבתי-כנסת, במסגדים או בכנסיות לא יתאפשר עיקול מיטלטלין לטובת גביית החוב בהוצאה לפועל. באמצעות תיקון חוק זה נוכל להבטיח שמירה על המקומות הקדושים לכל הדתות, נושא אשר לצערי הרב הידרדר לאחרונה עם שרפת קבר יוסף הצדיק בשכם על-ידי בני עוולה, דבר אשר אסור לעבור עליו לסדר-היום. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך. ישיב בשם הממשלה השר לוין; בבקשה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> יאללה, אנחנו בעד, כולנו. <זהבה גלאון (מרצ):> יריב, אנחנו בעד. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, על-פי הנחיית חברת הכנסת גלאון, אני אומר שמכל הנימוקים הטובים והיפים של חבר הכנסת בן צור, הממשלה תומכת בהצעת החוק. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה, אחת התשובות המשכנעות ביותר שהיו לשרי הממשלה לאחרונה. הצבעה. מי שבעד, לוחץ בעד; מי שנגד, לוחץ נגד. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אפשר להביע דעה אחרת? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – מניעת עיקול מיטלטלין מבתי-תפילה), התשע"ה–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 14, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה התקבלה, והיא תעבור להמשך דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה רבה. תמו הצעות החוק. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אחמד טיבי:> עכשיו אנחנו עוברים להצעות דחופות לסדר-היום, אך לפני כן אבקש ממזכירת הכנסת להודיע הודעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015, שהוחזרה מוועדת הכלכלה. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך. <הצעות לסדר-היום> <הצורך בהקמת קרן לפיצוי גופי תיירות ומסחר בעקבות האירועים האחרונים> <היו"ר אחמד טיבי:> הצורך בהקמת קרן לפיצוי גופי תיירות ומסחר בעקבות האירועים האחרונים, הצעות לסדר-היום מס' 1188, 1193 ו-1258. חבר הכנסת טרכטנברג – בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שוב פוקד אותנו גל טרור רצחני, טרור חסר מעצורים, רושם שיאים חדשים של אכזריות, של רמיסת כל צלם אנוש. גם הפעם כולנו חשופים לו וכולנו נאבקים בו, והאזרחים עושים זאת בראש מורם, בנחישות, בתעוזה, בגילויי גבורה של אזרחים מן השורה שיש רק להתגאות בהם. לצערי יש גם צד אחר, צד אפל. לא ניתן להתנהגות השפלה של יחידים מצדנו, כמו זו שהייתה בלינץ' המתועב בבאר-שבע, להכתים את החברה הישראלית כולה. יש לשפוט את החברה הישראלית על-פי הסלידה שאוחזת בנו אל מול אותם אירועים בודדים. כואב, אבל, שיש גורמים אצלנו, חלקם בכירים מאוד, שמלבים את היצרים. אני רוצה להגיד ששמעתי רק לפני שעה את ההתבטאות של ראש הממשלה אתמול בעניין השואה. אני בהתחלה לא האמנתי שהדברים נאמרו. אני מאוד מקווה שהוא ימצא הזדמנות בעת הקרובה ביותר לחזור מהדברים האלה, הדברים שמגלגלים את האחריות לשואה על המופתי ולא על הצורר הגדול. רבותי, תכלית הטרור איננה, כמובן, להכריע אותנו מכוח הזרוע, שהרי ברור שזה לא ניתן. תכלית הטרור היא לקעקע את יסודות קיומנו כאן, לערער את מרקם החיים, לרוקן את מאגרי החוסן הלאומי, לפגוע במורל, לזרוע פניקה, להמאיס עלינו את החיים כאן בארצנו, במדינתנו. כמובן, זה לא יצליח, לעולם לא הצליח, וגם לא בעתיד. זו מדינתנו, אין לנו מדינת סְפֵּייר. כחלק מהניסיון לערער את קיומנו כאן, הטרור חותר גם לפגוע במרקם הכלכלי, בשטף החיים הסדירים העומדים ביסודה של כלכלה איתנה, ברצון להשקיע. בעבר, בגלים דומים לאלה, הוכחנו שהכלכלה הישראלית איתנה, גמישה, יודעת להתאושש במהרה, לחזור למסלול, עד כי כמעט שאין למצוא בנתונים בדיעבד עדות להשפעה משמעותית של אירועים כאלה. אבל יש פגיעה דיפרנציאלית. גל הטרור פוגע באופן מיידי בעיקר בענף התיירות – לפי הנתונים כנראה עוד לא חזרנו למצב שהיה טרם "צוק איתן" – ובעסקים הקטנים, בפרט במסחר, בשירותים. צריך לזכור שתיירות זה ענף עם השכר הממוצע הכי נמוך במשק. כלומר, החלשים בחברה הישראלית הם אלה שנפגעים יותר מגל הטרור. זה מביא להגדלת פערים, וזה כן מהווה איום נוסף על המרקם החברתי, איום על הלכידות, על החוסן הלאומי. לצערי הרב, כפי שאין אסטרטגיה לממשלה הזאת, ולא לממשלה הקודמת, להתמודדות עם הסוגיה הפלסטינית, כך אין לממשלה אסטרטגיה להתמודדות עם ההשלכות הכלכליות-חברתיות של גל הטרור הזה. ויש מה לעשות. <היו"ר אחמד טיבי:> נא לסיים. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> המינימום שמדינת ישראל צריכה לעשות זה לסייע לענף התיירות ולמגזר העסקים הקטנים, כך שאפשר יהיה להקטין את הפגיעה הממשית, וגם לתת את התחושה שהם לא לבד, שהמדינה מודעת לפגיעה הממוקדת בהם ומנסה לסייע. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> איך? במשפט אחד: אפשר להקים קרן לפיצויים לענף התיירות, על-פי מפתח סביר, לא נטל תקציבי גדול מדי; אפשר לתת הקלות מרשות המסים ומהביטוח הלאומי לעסקים, עד למחזור עסקים מסוים, נניח של 5 מיליון שקל, באזורים מוכי טרור – למשל על-ידי דחייה של תשלום מע"מ והפקדות ביטוח לאומי. רבותי, לא ניתן לטרור לשבש לנו את החיים, לא ניתן לטרור לפגוע במרקם החברתי של מדינת ישראל. הפן הזה הוא כלי נוסף חשוב במערכה הזאת. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך. יעלה ויבוא חבר הכנסת מיקי לוי להשמיע טיעונים באותו נושא. שלוש דקות. בבקשה, אדוני. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצורך בהקמת קרן לפיצוי גופי תיירות ומסחר בעקבות אירועים כאלה או אחרים עולה בארצנו הקטנטונת, לצערי, חדשות לבקרים, לעתים בגלל נושא הביטחון, לעתים בגלל נושאים אחרים שקורים כאן ופוגעים במרקם העדין של החיים במדינת ישראל. ההשלכות הן השלכות קשות מאוד, גם של האירועים האחרונים. לצערי, אני בוגר האינתיפאדה השנייה ואירועים נוספים שהיו בירושלים, והפגיעה – לעתים האנושה – גם הכלכלית וגם החברתית, מחייבת אותנו ומצריכה את הממשלה לחשיבה אחרת, לחשיבה מחוץ לקופסה. האירועים האלה גורמים בהחלט לסדקים בחברה הישראלית, ויש צורך דחוף להקים קרן לפיצויים כמו הקרן, לצורך העניין, של מס רכוש או נפגעי פעולות איבה. מס רכוש אינו מבדיל בין סוגי אזרחים, בין דתם או בין מוצאם, אלא בא ומפצה על נזק ישיר שנגרם להם. כך צריכה לעשות הקרן שתוקם. יש פגיעה אנושה בעסקים ויש פגיעה קשה מאוד בתיירות הנכנסת, משבר מאוד מאוד רציני. יש ביטולים, חדרים בבתי-מלון נשארים ריקים, המלונאים מפטרים עובדים, והשרשרת הזו של הפגיעה הכלכלית, מעבר לפגיעה החברתית, היא שרשרת כמעט בלתי נגמרת ומגיעה אף לספקים ונותני השירותים השונים. איני נכנס לקביעת הקריטריונים, מהו המקור הכספי. המקור הכספי, לטעמי, צריך להיות – ברור – מאגרות או תשלומים שונים שאנחנו משלמים, אבל חובה עלינו לצבוע את הכסף הזה בקרן, אחרת אף פעם הכסף הזה לא יגיע לאותם אנשים שנפגעו כתוצאה מאירועים כאלה או אחרים. ראיתי משברים רבים בירושלים בעשור האחרון, והרבה עסקים, גם מהיכרות אישית שלי, לא הצליחו להתאושש. הדבר אינו תורם לכלכלה. הדבר גורם למשפחות להתרסק. אני קורא לממשלה, לאחר הרבה שנים של התנסות בעניין הזה: שנסו מותניים, עשו מעשה טוב והקימו את הקרן הזו לפיצויים, גם למניעה – לבעלי העסקים – וגם לפיצוי של מלונאים ובתי-מלון, בירושלים ובכלל הארץ. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך, חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת משה גפני – לא נמצא. אדוני השר? תענה בשם הממשלה, בבקשה. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה להודות גם לחבר הכנסת טרכטנברג וגם לחבר הכנסת לוי, שעשו עמי שני חסדים: גם העלו נושא באמת חשוב, וגם סוף-סוף מאפשרים לי לומר משהו בענייני משרדי ולא כל היום לעלות כאן לדוכן בענייני משרדים אחרים ובענייני דברים שנופלים בין המשרדים. אני אומר כך, אני רואה בנושא הזה, יצירת רשתות ביטחון וארגז כלים כדי להתמודד עם מצבי משבר בתחום התיירות, את אחד הנדבכים המרכזיים בעבודה ובאחריות שמוטלת עלי כדי לקדם את תעשיית התיירות למקום אחר. ואני רוצה לחלק את הנושא לשניים; יש בעצם שני מרכיבים: יש עסקים שהם עסקים שנמצאים תחת – אם אפשר לקרוא לזה ככה – הסמכות של משרד התיירות, דוגמת מלונות; יש עסקים רבים שנמצאים בעצם תחת סמכויות של משרדים אחרים, בעיקר משרד הכלכלה, אם כי הם עסקים בהחלט מוטי-תיירות, באופן מובהק, כמו מסעדות – זו דוגמה בולטת. מטבע הדברים, אני יכול ומוסמך לטפל בנושאים שנמצאים בסמכות משרדי, אבל אני בהחלט חושב שיש מקום לתת איזשהו טיפול כולל בכל ההיבטים האלה. אני לפחות יכול לתת איזשהו דיווח על מה שנעשה בארבעת החודשים האחרונים במשרד התיירות בעניין הזה. ראשית, העברנו החלטת ממשלה, לרבות עיגון תקציבי, וגם אישרנו ועיגנו על-פי ההחלטה הזו נוהל, שכבר קיים ונמצא בתוקף, למתן סיוע למארגני כנסים במצב של משבר ביטחוני. במצב הזה בדרך כלל כנסים הם הדבר הראשון שמתבטל. היום יש נוהל ברור שמאפשר, במקרה שמתרחש דבר כזה, לקבל פיצוי מתאים על מנת לצמצם באמת באופן ממשי לא רק את הנזק שנגרם, אלא מה שבעיני לא פחות חשוב – לצמצם את האי-ודאות והסיכון מראש. נדמה לי שפרופסור טרכטנברג יוכל ללמד אותי שברגע שאתה מצמצם את הסיכון ואת האי-ודאות, אתה מוזיל עלויות ואתה מגדיל את הפעילות, וחלק מהבעיות בענף התיירות, שהוא ענף עתיר סיכון – וגם, המציאות היום במדינת ישראל בהרבה מאוד תחומים היא כזאת שהרגולציה במקום אחד והיעדר הרגולציה במקום אחר דווקא מעצימים את הסיכון הזה, במקום להתמודד אתו ולהפחית אותו. כך שלפחות בנושא של כנסים אנחנו נמצאים על קרקע בטוחה, במשהו שכבר קיים, עובד וישנו. אני הבאתי בפני הממשלה, והממשלה אישרה, הצעה נוספת למתן ארגז כלים שלם לעסקים בתחום התיירות במצבי משבר כאלה. ההצעה מתייחסת, כמובן, בעיקר למלונות, משם זה בעצם התחיל, אבל היא נותנת פתח להרחיב את העניין הזה גם לתחומים אחרים. ארגז הכלים שאנחנו מדברים עליו מתחלק לשניים: האחד – מתן התחייבות של המדינה לשלם עבור בעלי המלונות שהשקיעו בהקמת המלונות את מרכיב הריבית בתשלומים שהם צריכים לשלם עבור האשראי במצבים כאלה, משום שכאשר יש מצב משברי כזה ואין תזרים מזומנים, ודאי שתשלום האשראי, ובפרט תשלום הריבית על האשראי, זה דבר שחונק את העסק באופן מיידי. לדבר הזה יש גם חשיבות נוספת, משום שיש כשל שוק משמעותי בנושא האשראי למלונות – שוב, מכיוון שלוקח הרבה זמן לבנות מלון והעסק עתיר סיכון, כתוצאה מכך גם קשה לקבל אשראי. רוב הבנקים בישראל בכלל לא מוכנים לתת אשראי לבניית מלונות, והדבר הזה גם ייתן יותר ביטחון לבנקים מבחינת כושר ההחזר, ואני מקווה שגם יביא לשיפור באפשרויות למתן אשראי. לעניין הזה יש צד שני, והוא באמת מתן פיצוי וסיוע למלונות כדי לכסות הפסדים שוטפים ממצב כזה, ושני המרכיבים האלה, על-פי החלטת הממשלה, צריכים בתוך 120 יום להתגבש לידי נהלים. הדבר הזה תוקצב בהצעת התקציב בסכום משמעותי של 50 מיליון שקל, כלומר הכסף כבר קיים, החלטת ממשלה יש, ועכשיו אנחנו נמצאים בהתדיינות כדי לגבש בדיוק את הנהלים ואת הקריטריונים, ואני מקווה שבתוך זמן לא רב נוכל לסיים את העניין הזה ולפחות מבחינתם של המלונות להשלים את הנושא הזה ולתת גם להם את ההגנה הנדרשת. אני חושב שהדבר הזה יהיה במפורש מהפכה משמעותית מאוד בתחום הזה. עדיין, לטעמי, יש לעשות כברת דרך משמעותית בהתייחסות לענפים אחרים. הזכרתי קודם את המסעדות, ואני חושב שיש בעיה אמיתית גם לחברות התעופה בעניין הזה. אני חושב שצודקים אנשי "אל על" בכך שהם אומרים – בוודאי החברות הישראליות צריכות לקבל איזשהו מערך הגנה מתאים גם הן. מובן שלכל דבר כזה יש השלכה תקציבית, ואני אומר שוב, בסופו של דבר הביצוע של התחומים האלה איננו בתחום סמכותו של משרד התיירות, אלא בתחומיהם של משרדים אחרים. אנחנו סיכמנו שבתוך הצוות, אותו צוות שעובד עכשיו על בניית רשת הביטחון וארגז הכלים, יהיה גם נציג של משרד התחבורה, כדי לנסות לראות כיצד אפשר לפתור גם את הבעיות של נושאים שנמצאים בתחום הסמכות של משרד התחבורה. אני בהחלט חושב שבמובן הזה אנחנו מתקדמים בכיוון נכון, זו התקדמות שהיא לא שולית, היא במפורש מהפכה מאוד משמעותית. עוד הערה אחת, ברשות אדוני היושב-ראש, שחשוב לומר אותה. תראו, בדרך כלל היה נהוג במשרד התיירות, אולי כמו במין אינסטינקט כזה, שבכל פעם שמתרחש אירוע ביטחוני, מייד יש זעקות שבר על משבר גדול ודרישות לפיצויים ודברים מן הסוג הזה. בעיני לפחות הדבר הזה הוא שגוי, משום שהוא מביא בהכרח להעצמת תחושת המשבר, ורק מרחיק את היכולת לצאת ממנו אפילו אחרי שהאירועים מסתיימים. הרי כל אחד יושב ואומר: אם כולם זועקים שהמלונות ריקים, איך אני נוסע למלון? אבטל גם אני את ההזמנה שלי; וכך המשבר רק מתגלגל יותר ויותר. ברגע שהתחילו האירועים, אני הנחיתי – וגם דיברתי, גם עם מארגני תיירות, מלונאים ואחרים – באופן מפורש לעשות את ההפך: להרגיע, להבהיר שלמרות האירועים הלא-נעימים האלה עדיין בטוח להיות במלונות, ואפשר לטייל, ואפשר להסתובב, ולא צריך לקחת את הדברים למקומות מוגזמים. המטרות היו שלוש: הראשונה הייתה, קודם כול, להשאיר את התיירים שכבר נמצאים כאן ולא ליצור פניקה שתביא לבריחתם. אני יכול לומר שלפחות עד עכשיו הדבר הזה הוכתר בהצלחה מלאה. מי שמסתובב במלונות, אפילו בירושלים, רואה מלונות מלאים, ותיירים נמצאים, ובמובן הזה אני חושב שעד עכשיו לפחות המדיניות הזאת הצליחה. המטרה השנייה הייתה למנוע גל גדול של ביטולים. נעשו גם הרבה מאוד שיחות עם מארגני תיירות. אני יכול לומר, כן, יש ביטולים, ההיקפים הם יחסית קטנים, ונקווה מאוד שהשקט יחזור. אם כך יהיה, אני חושב שנוכל לסכם גם את הנושא הזה כפגיעה, בסופו של דבר, מינורית. יש בהחלט האטה בהזמנות לעתיד, נדמה לי שזה מובן מאליו: מי שחושב לבוא ועוד לא הזמין, אומר: בואו נראה מה יהיה המצב, ועל-פי זה אכלכל את צעדי. ולכן, בניגוד למה שנעשה בעבר, כאשר במצבים האלה מדינת ישראל עצרה את הקמפיינים, ובעצם שידרה כלפי חוץ שיש באמת משבר, ויש מצוקה, ואנחנו עצמנו לא מאמינים במוצר שלנו; אני עשיתי בדיוק הפוך: תגברתי את הקמפיינים, הוריתי להמשיך אותם, לשדר עסקים כרגיל, ואני מאוד מקווה שהשקט יחזור, ואנחנו נוכל לראות – אני לא רוצה לומר משבר, אבל בהחלט יציאה מהירה מההאטה המסוימת הזאת, שהיא באמת טבעית מכוח המצב. אני מוכרח גם לומר שענף התיירות הוא מצד אחד ענף שהוא הראשון להיפגע במצבים כאלה, ולכן אני חושב שהעמידה עד עכשיו היא בהחלט מבשרת טובות. מצד שני, חשוב לומר: זה ענף שלא עושה הבחנה בין מרכז לפריפריה, לא בין יהודים למי שאינם יהודים, זה ענף שעובדים בו אנשים בכל רמות ההשכלה, הוא מפוזר בכל הארץ, ענף עתיר כוח-אדם, שמספק הרבה מאוד תעסוקה, ונדמה לי שיש אינטרס ברור לכל אזרחי מדינת ישראל בשקט שיביא לכאן יותר תיירים ויותר תעסוקה ופרנסה והכנסות מהענף הזה, ואני מקווה שכך יהיה. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך, אדוני השר. אנחנו עוברים להצבעה – אחרי שנדע, כמובן, מה אדוני מציע. מה אדוני מציע? <שר התיירות יריב לוין:> מבחינתי, מה שיבקשו המציעים, אבל נראה לי שאפשר להסתפק – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אנחנו מוכנים – – – <היו"ר אחמד טיבי:> האם אתם מסתפקים בדברי השר? <מיקי לוי (יש עתיד):> חבר הכנסת טרכטנברג, אנחנו נמתין איזה חודשיים כדי לראות אם הממשלה תבצע. <שר התיירות יריב לוין:> אפשר יותר מחודשיים, מיקי. ארבעה חודשים. זה לא הרבה. תהיו ריאליים. לאחר ארבעה חודשים אני כבר מקווה באיזושהי – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> ארבעה חודשים. אתה יודע מה, אני אגיד לך משהו – – – <היו"ר אחמד טיבי:> מסתפקים בתשובת השר. אני מודה לכולכם. <הצעות לסדר-היום> <שידור תמונות קשות לצפייה מזירות הפיגועים> <היו"ר אחמד טיבי:> אנחנו עוברים לנושא הבא: שידור תמונות קשות לצפייה מזירות הפיגועים – הצעות לסדר-היום מס' 1211, 1218, 1222, 1232, 1236, 1245 ו-1260. תפתח חברת הכנסת קורן, בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, גברתי מזכירת הכנסת, למיטב ידיעתי והבנתי, מי שהגישה הצעה דחופה לסדר-היום זו חברת הכנסת קארין אלהרר. היא הייתה הראשונה, מדוע היא לא ראשונת הדוברים? <היו"ר אחמד טיבי:> יש תשובה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני אשמח, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אחמד טיבי:> יש תשובה. חברת הכנסת קורן, שהיא עמיתתי לנשיאות, סגנית יושב-ראש הכנסת, הגישה הצעה רגילה בנושא. הצעה רגילה בנושא מפילה הצעות דחופות, על-פי התקנון. לכן, כדי לאשר את ההצעות הדחופות, פנינו לחברת הכנסת קורן, סגנית היושב-ראש, ושכנענו אותה להצטרף, וכך בא לכנסת גואל וגואלת. <מיקי לוי (יש עתיד):> אם כך, אדוני, אני הולך ומעתיק את כל ההצעות הדחופות לסדר והופך אותן להצעות רגילות. <היו"ר אחמד טיבי:> איך תדע? <נורית קורן (הליכוד):> אם יש לך במכסה, זה בסדר. <היו"ר אחמד טיבי:> איך תדע מה הנשיאות מאשרת? <מיקי לוי (יש עתיד):> יש לי – – – <היו"ר אחמד טיבי:> איך תדע, חבר הכנסת לוי? את זה קובעים און-ליין בזמן הישיבה. תודה, אדוני. <נורית קורן (הליכוד):> וחוץ מזה, אנחנו ניזונים מאותם מקורות. אז אני גם כן חשבתי על זה. <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה, תתחילי. <נורית קורן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, גל הטרור הפוקד את ישראל בתקופה זו מלווה במבול של תמונות וסרטונים המתעדים את הפגיעה באזרחים, ובעיקר את נטרול המחבל הפוגע. ברור לכול שהסרטונים והתמונות הם חומר תיעודי, וכלי התקשורת מעוניינים להיות רלוונטיים, אקטואליים, וכמובן להגדיל את אחוזי הצפייה. ואנחנו, הציבור הסקרן, ממשיך להיות צרכן תקשורת באופן רציף. אך צילומים אלו מציפים את כלי התקשורת ואת הרשתות החברתיות ומשודרים שוב ושוב לאורך כל שעות היממה, ללא כל צנזור או אזהרה מוקדמת, ופוגעים באזרחי המדינה בכמה מישורים. ראשית, אנו וילדינו נחשפים לסרטונים האלה בכל כלי התקשורת וברשתות החברתיות, וצופים בתכנים קשים ואלימים, שקשים לעיכול ולהסבר. ואנו ההורים איננו מסוגלים להגן על ילדינו מפני זה, כי כמה שלא נמנע מהם, ערוצי התקשורת נמצאים בכל מקום. נוסף על כך, הצפייה בסרטונים גורמת להסתה ומעודדת את הגורמים הקיצוניים משני הצדדים לפעול לגיוס מפגעים או לבצע פעולות נקם. סוגיה נוספת היא נושא ההסברה במדינות העולם. ישראל מוצגת באור שלילי, מאחר שהסרטונים מראים לרוב רק חלק – רק כיצד מנטרלים את המחבל, במראה של כאילו הוצאה להורג, ולא את הרצח הנתעב שזה עתה ביצע המחבל. הסרטונים הללו הם ניצחון לטרור, ובאמצעותם המסיתים מצליחים לשכנע בדבריהם לא רק את מדינות ערב, אלא גם את מדינות העולם. משתמע מכך שיותר משהסרטונים האלו עוזרים להסברה הישראלית, הם משמשים את הרוצים לפגוע בנו. אדוני היושב-ראש, הגיע הזמן לשים סוף לשידור הסרטים האלימים בחדשות ובשידורי הטלוויזיה. אני קוראת מעל בימה זו לכלי התקשורת: הפעילו אחריות ושיקול דעת, שמרו על הצנזורה והפסיקו לפרסם תמונות וסרטונים הפוגעים בכל מי שרואה אותם. שמרו על כבודם של נפגעי וקורבנות הפיגועים ובני משפחותיהם. ולאזרחי ישראל אני קוראת לקחת אחריות לסרטון שמצלמים בזירת פיגוע ומעלים לרשת. חשבו לאן הדבר עלול להתגלגל, מי ייחשף לתמונות האלה, לתמונות קשות, ואיך אנחנו נראים בעולם כולו. אני מבקשת ממשרד התקשורת להנחות את גופי התקשורת לצמצם ולצנזר את התכנים הקשים, ומיושב-ראש ועדת החינוך להעלות את הנושא במסגרת דיון בוועדת החינוך של הכנסת. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך, חברת הכנסת קורן. חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה. שלוש דקות. בבקשה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל ולהקריא לכם קטע שכתבה אימא לילד קטן השבוע: "אני מסתכלת על התינוק. הוא ישן עכשיו, אוצר קטן ויקר. אני חושבת לעצמי מה יהיה כשהוא יגדל. חברה טובה שיש לה בת שאלה אותי אם הפחדים גדולים יותר כשמגדלים בן. השאלה הזו גורמת לי להבין כמה המצב במדינה חמור. לא בגלל שאני חושבת על היום שהוא ילך לצבא, אלא דווקא בגלל שאני לא מצליחה לחשוב כל כך רחוק, מוצפת עוד הרבה לפני כן מגלי הסכנות שאורבות לו בדרך ושמפניהן אני צריכה להגן עליו. מתקפות הטרור הן אחת מאותן סכנות ללא ספק. אימה גדולה אוחזת בי כשאני חושבת על זה. אבל מה שמפחיד אותי לא פחות הוא היום שבו הילד שלי, האוצר היקר שלי שכולו טוב ורוך, ילמד ללחוץ על ההדק במחשב, ובתום לב גמור יירה לתוך נפשו היפה כדור מרוכז של רוע וטירוף בצורת לינק אחד מסרטוני הזוועות שלבטח ירוצו ברשת. וכאילו שלא די בכך, אחר כך הוא ישוטט המום בשדה הקרב המורעל של הפוסטים, האינטרנט והטלוויזיה, ויצטרך לחלץ את עצמו בכוח מהרפש התובעני והאלים הזה שינסה לשאוב אותו פנימה. מה שהכי מפחיד זה שאני אפילו לא אדע איך הוא נפצע. הוא יישא את הפצעים הללו בתוכו כמו כולנו, בלי לדעת מי האויב שלו, האם הוא נמצא בחוץ או בפנים, ובאיזה כלים הוא עוד עלול לפגוע בו". "אם קשה לנו לחשוב על ילד בן 18 שהולך לצבא, תחשבו איזה נזק נגרם לילדים צעירים שנחשפים לזוועות שזמינות להחריד ברשת בזמן האחרון. יש מחקרים שמראים שאם נדמיין סיטואציה, האזורים שיפעלו במוח הם אותם אזורים בדיוק שיפעלו אם נהיה בסיטואציה עצמה בפועל, מה שאומר שלא חייבים להיות נוכחים באירוע כדי לסבול מפוסט-טראומה. פורנוגרפיית המוות שגועשת לאחרונה אפילו לא מצריכה אותנו לדמיין. היא מכניסה את כולנו לחוויית הטרור." זה חלק מהפוסט המאוד-מאוד קשה שכתבה אותה אימא, ולכן הגשתי את ההצעה הזאת לסדר-היום, כי הבית הזה צריך להתעסק גם במשמעויות הללו. אין-סוף תמונות, סרטונים, דקירות, מאבקים, דם, מכות – כל אלה ועוד ריצדו בשבועות האחרונים על מסך הטלוויזיה שלנו וברשתות החברתיות. נזקים חינוכיים, ערכיים, רגשיים, שחווים ילדינו, בני-הנוער ואפילו אנחנו – מבוגרים – הם דבר שקשה מאוד לאמוד אותו. בטווח הארוך כולנו נשלם את המחיר ביותר אלימות מילולית ופיזית ברחובות, יותר פזיזות והרבה יותר אימפולסיביות. אנחנו הופכים לאנשים הרבה יותר קשים. ההצעה הזאת, המטרה שלה היא לקיים דיון אמיתי ופרקטי במצב שבו אנחנו חיים. וכנסת ישראל חייבת למצוא את הפתרון בדמות של צעדים ממשיים. כל משרדי הממשלה חייבים לקחת חלק בדבר הזה ולהיות גורם מסנן. אני שמחה שהרבה מאוד חברי כנסת הצטרפו להצעה הזו. אני חושבת שחייבים למצוא את הדרך לטפל בבעיה. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה, חברת הכנסת קארין אלהרר. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, התמונות והסרטונים של גל הטרור הנוכחי מציפים את הרשתות השונות ומשודרים ללא הפסקה בערוצי המדיה השונים, וכל זאת באופן בלתי מבוקר. לא אכנס לדעתי על הפצתם של הסרטונים ככלל ולהשלכות של הצפייה בהם על עולמנו מבחינה פסיכולוגית ונפשית, שבסופו של דבר מתורגמות גם למעשים. אך תחשבו על כך שאם בקרב מבוגרים יש להם השפעה כל כך חזקה, מה זה עושה לילדים שלנו? הסרטונים המופצים ללא הרף כוללים תכנים ויזואליים אלימים, פינוי פצועים, ואף את רגעי האירוע עצמו, והם אלה שגורמים, בין היתר, לאובדן התמימות ולזריעת חרדה מתמדת בקרב ילדינו. מזה זמן שאני מטפלת במסגרת הוועדה לזכויות הילד שאני עומדת בראשה בנושא חשיפתם של ילדים לתכנים פוגעניים ברשת ובתוכניות השונות, מדברת על ההשלכות על עולמם של הילדים ועד כמה אנחנו כמבוגרים צריכים לעשות הכול כדי למזער את חשיפתם לתכנים אלה, ללמד אותם להתמודד עם החשיפה כשהיא נעשית באופן אקראי, ולחנך לגלישה בטוחה ונכונה ברשת. גם לנו יש אחריות. שמעתי את זעקת ההורים לעזרה לנוכח חוסר האונים מול המהירות שבה עוברים התכנים השונים והשפעותיהם ההרסניות על ילדיהם בזמן שגרה. והנה, ראו זה פלא, אנחנו כמבוגרים מקפידים, במעין אמוק, להציף את הרשתות בתמונות וסרטונים שזורעים את האימה יותר מכל תוכן פוגעני אחר. תשאלו, למה? כי אלה סרטונים שנוגעים למציאות של כולנו, לתחושה שכל אחד מאתנו חשוף להיפגעות בגל הטרור הזה, שזה קורה אצלנו בבית. ואם לא מספיק שמדברים על זה כשהילדים שומעים ומרגישים את התחושה שקיימת באוויר, אז גם מביאים את זה לעיניהם; שמים להם את זה בפרצוף ללא כל מנגנון בקרה וצנזורה, עם כל בליל הרגשות שמקופלים בסיטואציות שכאלה. לילדים שלנו, חברים, אין את הכלים להתמודד עם המראות הקשים. אני קוראת לאלתר לדיון ולבחינה של הקמת מנגנון פיקוח, ואולי אפילו מלווה בסנקציות, שיגביל את הפצתם של התכנים באופן לא מבוקר. ואל תספרו לי שהיום, בעידן שלנו, כשיש רשתות זרות, אז קשה למנוע את זה, כי בסופו של דבר הכול פונקציה של האינטנסיביות של החשיפה, ובידינו למזער אותה. ובינתיים, עד שזה יקרה, אני פונה מכאן להורים. זו גם האחריות שלנו. עשו ככל יכולתכם למזער את החשיפה של ילדיכם בסביבתם הטבעית. ולמערכת החינוך אני קוראת לקיים שיח מתווך של האירועים הקשים האחרונים, על מנת לסייע בהתמודדותם הרגשית של הילדים שלנו עם המציאות הנוכחית. ולשאלתך, קארין, האם ככל שהילדים גדלים החרדות גדלות? במדינה כשלנו, ואני חושבת שבכלל, התשובה היא כן. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה, חברת הכנסת שאשא ביטון. אני עובר לחבר הכנסת יעקב מרגי; בבקשה, אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> איש יקר, האיש הזה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מסכים אתך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני הייתי שמח אם תפרגן – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אני מפרגן לו כבר כמה שנים, לפני שנכנסת לכנסת, אורן. <קריאה:> אבל עכשיו, עכשיו כשיש – – – <היו"ר אחמד טיבי:> מדובר באחד האנשים החכמים בבית הזה. <יעקב מרגי (ש"ס):> אתם יכולים להמשיך. השעון, לא אכפת – תמשיכו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מקווה שאני אמשיך לפרגן לו אחרי שאתה תצא – – – <קריאה:> למה להרוס? זה כאילו – – – <קריאה:> יאללה. <קריאה:> לא יכול, לא יכול. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אין תגובה, אין תגובה. <קריאה:> תודה. <יעקב מרגי (ש"ס):> שתיקתי לא תתפרש כהודאה במה שאמרת. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אומנם האווירה, באמת – אבל הנושא הוא כבד מאוד. אין מי שלא "זכה" – נאמר את זה במירכאות כפולות – בצורה המפוקפקת של הצגת הדברים, צילום תוך-כדי של תמונות זוועה. קהות החושים של אותם אנשים שמצלמים. איפה כבוד האדם? איפה "בצלם אלוקים ברא אתו"? איך אפשר לעבור לסדר-היום כשדברים כאלה נעשים ואין פוצה פה, אין מוחה? איפה הימים שהזדעזענו כשראינו חרק מתרסק לנו מתחת לרגליים? חרק. שלא לדבר על בעלי-חיים, בני-אדם. תמונות זוועה. זה נכנס אלינו הביתה לסלון, למכשיר, לכל מקום. ואני שואל את עצמי, מה קרה? איך הגענו לכך? אין שום הצדקה – לא כעס ולא תסכול. אנחנו פוגעים בעצמנו, פוגעים בחברה הישראלית, פוגעים בילדינו. יש תכונה, מה לעשות, תכונה אנושית, כשאדם רואה פעם אחר פעם – בפעם הראשונה הוא מזדעזע, מזיע, מצטמרר. בפעם השנייה הוא כבר פותח את האצבעות קצת, לראות חלק. בפעם השלישית, הרביעית והחמישית – נעשית לו כשגרה. אסור שתמונות כאלה יהיו אצלנו כדבר של מה בכך. אבל אנחנו אשמים; לא נוכל לומר שאנחנו לא אשמים. כמה פעמים דיברנו פה, בבניין הזה, בדיונים, הן בוועדות, הן במליאה מעל הדוכן, על סגנון. רק בשבוע שעבר ציינו את יום מיגור השיח האלים ברשת. מי שיכול היה לחייך על התקפה בוטה של טוקבקיסטים על פלוני או אלמוני, יגמור בתמונות זוועה של בני-אדם מתבוססים בדמם, ועוד להיות אדיש ולחייך. אמרו לי: מה אתה מציע הצעה לסדר-הום, הרי אי-אפשר לשלוט בזה; אתה לא תוכל, אי-אפשר לשלוט בזה. לכאורה, בואו נרים ידיים. אוי ואבוי לנו. צריך לדבר על כך. צריך שמערכת החינוך תשדד מערכות, ותדבר בשיעורי חברה שיוקדשו לכך. אנחנו כנבחרי העם צריכים למחות. אחר כך נתפלא איך בחברה שלנו יש אנשים שמסוגלים לעשות לינץ' בבן-אדם. שלא נתפלא. אם לא ניאבק בתופעה הזאת, של אותן תמונות זוועה, נגיע גם לתופעות של לינץ', ועוד לינץ' ועוד לינץ'. ואני אומר לכם, חייב – זה לא ייגמר בדיון היום במליאה. כל ועדה שתידרש לדון בזה – אני אשמח אם זה יהיה אצלי בוועדה, בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. אם לא, אז בכל ועדה. אסור שנושא זה ירד מסדר-היום. תודה רבה, אדוני. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך, חבר הכנסת יעקב מרגי, אחד מחברי הכנסת וראשי הוועדות הטובים שיש בבניין הזה. חברת הכנסת סופה לנדבר. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> כנסת נכבדה, זמן קשה, ואחרי אירועים, ושוב אירוע – פרסומים ותמונות קשות חוזרים שוב ושוב. אנחנו חייבים לזכור שגם אויבינו צופים במסכי טלוויזיה, בזוועה, בתמונות, ברצח, בשלוליות הדם, סכינים, אכזריות, ושוב דם. אסור להמשיך עם התמונות האלה; לא לתת במה לסיפורי "הצלחה", שנהרגים מחבלים, ערבים קיצונים. גם הם צופים, וזה מעודד אותם לאותם מעשים, לגל טרור ומעשי רצח. תמיד לזכור שילדים ונוער, ובכלל אזרחי המדינה, חשופים לכלי תקשורת, לטלוויזיה, לאייפונים. אתם יודעים בדיוק איך זה ילדים קטנים: נכנסים הביתה, ומייד טלוויזיה, מייד אייפון, מייד האצבעות שלהם מחפשות. פחד, חוסר ביטחון. בגלל זה צריכים למנוע באופן חוקי, לשלול הצגות ותופעות כאלה. חופש ביטוי ופרסומים באים לידי ביטוי גם בלי תמונות זוועה. אני מצטרפת לקריאה לצנזר. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לחברת הכנסת לנדבר. תודה רבה. חבר הכנסת אייכלר. בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבר אמרו החברים את עיקר הדברים, ואני רוצה רק להוסיף עליהם. הרבה הרבה לעגו ליהדות החרדית שנזהרת ונשמרת מהאינטרנט ומהתמונות, טלפונים כשרים ואיסורים של הרבנים לילדים ולמבוגרים להסתכל בתמונות. בהתחלה זה היה רק שאלה של תמונות תועבה ודברים כאלה. היום מתברר שגם עצם ההתמכרות לווטסאפים ולדברים לא אסורים הופכת את האנשים, את המבוגרים והצעירים, למשועבדים. אתה יכול לראות ארבעה אנשים חברים יושבים כל אחד עם הראש בתוך המכשיר, אף אחד לא אומר שלום אחד לשני, אלא אם כן הוא כותב לו את זה בווטסאפ או בכל מיני הצצות וציוצים בכל מיני מכשירים ואתרים למיניהם. אנחנו רגילים לשמוע על הזוועה של צעירים שיוצאים לקחת סכין ולהרוג אנשים בידיעה שהם ייהרגו שם. כולם אומרים שזה בגלל הסרטונים הזוועתיים שמראים להם. אותו דבר כאשר רואים תמונות בצד הנרצחים, זה גם הורס את נפש האדם. בפעם הראשונה האדם מזדעזע, בפעם השנייה כבר לא. "אור החיים" הקדוש על התורה אומר: כתוב "ונתן לך רחמים ורחמך". אחרי הפרשה של עיר הנידחת, הוא אומר: "המעשה הזה", כשהאדם הורג, אפילו שהוא צריך להרוג, "יוליד טבע האכזריות בלב האדם, כמו שסיפרו לנו כת הרוצחים במאמר המלך", זאת אומרת, אלה שמוציאים להורג אנשים, "כי יש להם חשק גדול בשעה שהורגים אדם כי נכרתה מהם שורש הרחמים והיו לאכזר. והבחינה עצמה תהיה נשרשת ברוצחים". לכן הקדוש-ברוך-הוא אמר: "ונתן לך רחמים", ולא מספיק, "ורִחמך" – יחזיר לך את הרחמנות שאתה עלול לאבד. מי שרואה את הסרטונים האלה, הזוועתיים, שאנחנו רואים מתוך הפיגועים, בפעם הראשונה הוא מזדעזע, בפעם השנייה הוא כבר מתמכר ורוצה לראות עוד, ועוד ועוד. אני רוצה דווקא לשבח את אותם כלי תקשורת שבימים האחרונים התחילו לטשטש קצת את הזוועה עצמה, את התמונות של ההרוגים כאשר הם נמצאים. תראו את העיתונות החרדית, ואני אביא דוגמה מ"המבשר" ו"המודיע": הם דיווחו על פיגועי הדריסה שהיו אתמול, רואים פה את התמונה של הנרצח, אבל רואים אותו כמו שהוא היה נראה לפני, ולא, רחמנא ליצלן, כמו שהוא נראה מתחת למשאית, שזאת זוועת עולם, והמשפחות רואות את זה. זה – לא יאומן כי יסופר. לכן, כל אלה שדיברו על חופש הביטוי, ושאי-אפשר לעשות צנזורה – התורה אומרת שאדם צריך לצנזר את עצמו: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". שמירת העיניים מונעת את כל הדברים האחרים. הנה יש לנו פה מציאות שאדם צריך לשמור את העיניים שלו לא רק מדברים שאנחנו קוראים להם דברים אסורים, אלא מדברים שלכאורה הם מותרים – לראות אדם הרוג. זה משחית נפש מנפש עד בשר. ולכן, כן צריך לעשות צנזורה על הדברים האלה, כי זה פוגע בנפש, כמו שחברת הכנסת אלהרר תיארה פה איך שזה פוגע בנפש ולא רואים את זה אפילו, את הפגיעה הזאת, רק מי יודע באיזה שנים זה ייראה. לכן, בגלל סיבות ביטחוניות עושים צנזורה? אולי – זה ביטחון העם, ביטחון הנפש של הציבור, גם של הילדים, וגם של המבוגרים, בעניין הזה כולנו ילדים. ולכן, כן צריך להטיל – אני לא יודע איך אפשר לעשות את זה טכנית – צריך להטיל צנזורה; קודם כול צנזורה עצמית, אבל לאסור פרסום תמונות זוועה, לפחות לגבי ילדים. ואם נעשה את זה נוכל גם לרסן את עצמנו, גם לא נהפוך – להשחית את הנפש. אני רוצה לסיים בפסוק הזה שוב: התורה אומרת "ונתן לך רחמים ורחמך". אומרת הגמרא: "מלמד שכל המרחם על הבריות, מרחמים עליו מן השמים". יש בזה זכות גדולה לעורר את מידת הרחמנות אצל בני-האדם כדי לעורר רחמי שמים. אנחנו זקוקים להרבה רחמי שמים בימים האלה, והדרך הראשונה – להפסיק להפיץ תמונות זוועה. אלה תמונות, אני לא רוצה להגיד "תמונות תועבה", כי לפעמים אלה תמונות של קדושים ושל אנשים מסכנים שנהרגו, אבל אלה תמונות אסורות כי הן משחיתות את הנפש. האדם הוא מספיק אינטליגנטי לדעת שמישהו שנהרג, זה מספיק לשמוע כל רגע. גם מזה החושים נהיים יותר ויותר קהים. אבל להראות את זה בסרטונים, סרטוני זוועה כאלה, זה הורס את העולם. אם מותר לי לומר משהו, לא רק ליהודים, אלא לעולם כולו: מי שרואה את סרטי הזוועה של "דאעש" – הרי במשך אלפי שנים אנשים הרגו, מדינות הרגו, אבל הסתירו מעשיהם; הייתה בושה להראות איך אני רוצח, איך אני עושה מעשי זוועה. היום כל הקיום והתעמולה של "דאעש" הם שהם מראים: כמה אנחנו אכזריים – מעידים על עצמם. זה משחית לא רק אותם, זה משחית גם את האנשים. בפעם ראשונה שראינו ששורפים אדם, טייס ירדני, זה היה זוועת עולם. פתאום היום, כל יום עוד מעשים אכזריים ועוד מעשים אכזריים. העולם הופך לאכזר, ואם אנחנו נחיה בעולם של אכזריות, איך אנחנו נוכל לשמור על מידת הרחמים, שהיא המידה היהודית שאנחנו גאים בה ביותר? תודה רבה, אדוני. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך מאוד. כבוד השר. שידור תמונות קשות – יש כל כך הרבה נושאים שהוא צריך לענות עליהם, חלקם קשורים אליו וחלקם לא כל כך. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני כמובן מבקש להודות לחברי הכנסת המציעים על העלאת הנושא לדיון. אני חושב שאין חולק על כך שהתמונות והסרטונים כפי שאנחנו, לצערי, עדים להם בשבועות האחרונים, הם קשים לצפייה, והם גם מעוררים שאלות, לרבות שאלות מוסריות ושאלות של ההשפעה שלהם על קטינים. אבל אני חושב שצריך לומר כמה דברים בצורה כנה: 1. אני חושב שהסדרה, וראוי את זה פשוט לדעת, כל נושא ההסדרה והפיקוח על התכנים המשודרים בטלוויזיה, ברדיו ובאתרי האינטרנט, ובכלל זה שידורי חדשות, לא נמצא בכלל בתחום סמכותו של משרד התקשורת, וטוב שכך – כי נדמה לי שאף אחד מאתנו לא היה רוצה שמשרד ממשלתי יפקח על התכנים. לכן, כל הנושא הזה נמצא בידי רגולטורים שונים שאמונים על שידורי הערוצים השונים – המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין, מועצת הרשות השנייה לשידורי טלוויזיה ורדיו. אני, אם מותר לי להעיר משהו שנוגע לעמדתי האישית, אני בכלל חושב שיש יותר מדי רגולציה בכלל בתחום התקשורת. צריך לפתוח אותו, ובוודאי, אם כבר להטיל מגבלות על תכנים, ראוי שהדבר הזה ייעשה דרך הגורמים שאמונים על כך ולא דרך המשרד הממשלתי שמטפל בתחום התקשורת כולו. מהרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו נמסר לי שהפיקוח על זכייני הטלוויזיה מתבצע כמובן בהתאם להוראות הדין, בין היתר בהתאם לכללי הרשות השנייה. העורך הראשי של בעל הזיכיון או מי שמשדר הוא זה שקובע את התכנים המשודרים בהתאם לשיקול דעתו. יחד עם זאת, יש הוראות דין שקובעות אילו תכנים לא ניתן לשדר ואילו תכנים נדרשת התערבותו בשידורם, וזאת על מנת לשמור על איזון בין חופש הביטוי והצורך בשידור מידע חדשותי מדויק מחד גיסא, לבין הצורך בהגנה על הצופים מפני תכנים פוגעניים מאידך גיסא. האיזון אמור להתבצע כדבר שבשגרה על-ידי מנהלי חברות החדשות. כל תלונה שמתקבלת ברשות השנייה נבדקת ונבחנת לאור כללים אלו ולאור הוראות הדין האחרות הרלוונטיות, ויושבת-ראש מועצת הרשות השנייה אף הנחתה את כל מנהלי המורשים לשידורים בטלוויזיה וברדיו בסוגיה זו והדגישה בפניהם את הצורך לנהוג ברגישות מרבית בכל הנוגע לסיקור מעשי טרור. אני אוסיף ואומר שני דברים: 1. כפי שאמרתי קודם, אני חי בתחושה שיש רגולציית-יתר בכל התחום הזה, והתערבות יתר, ואני חושב שהדבר הזה בא ליתר שאת במקרים האלה, מכיוון שאם כבר צריך רגולציה והתערבות, אז צריך אותן במקרים האלה. כנראה העובדה שכל כך הרבה חברי כנסת כאן, שמייצגים מגוון רחב של דעות, הגישו את ההצעות לסדר-היום, ורואים את הדברים בסך הכול עין בעין – פירושו של דבר שכנראה במקום שצריך את הרגולציה הזאת לא מצליחים לעצב אותה נכון ולהשיג את המטרות. אני כשלעצמי חושב שמאוד מאוד קשה לתחום את הקווים האלה, אבל אני בהחלט חושב – זאת שאלה למחשבה: האם בכלל יש הצדקה לכל הנטל הרגולטורי הזה על הגופים האלה שאחראים לו. יש בכל אופן כפי שאתם יודעים מהלך לאיחוד, לפחות של הרגולטורים כולם, לגוף אחד. אני אומר עוד פעם, וזו דעתי האישית, אני לא בטוח שלא צריך ללכת אפילו צעד יותר רחוק בעניין הזה. ההערה השנייה, וגם אותה צריך להביא בחשבון – בהרבה מאוד מובנים אנחנו רודפים אחרי רכבת שיצאה כבר מזמן מהתחנה, משום שכל הניסיונות להגביל ולצמצם במדיה שהפכה כבר למסורתית, למרות שגם היא די חדשה – קרי, הרדיו, ובעיקר הטלוויזיה – כל הניסיונות האלה ניגפים בפני האינטרנט והרשת, ששם הדברים הם פתוחים כמעט לחלוטין. זה לא סוד שאותם סרטונים שכבר בטלוויזיה מצנזרים, או מטשטשים, או נמנעים מלשדר, כולם מוצאים אותם באינטרנט באותו רגע. בדרך כלל, אגב, אפילו התהליך הוא הפוך – הם עולים לאינטרנט ואחר כך – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – מידע דחוי, אתה לא יכול – – – <שר התיירות יריב לוין:> כן, נכון. – – – ואחר כך בטלוויזיה – – – <קריאה:> – – – אותם – – – <שר התיירות יריב לוין:> כן, נכון, נכון. – – – אני אומר: ואחר כך בטלוויזיה מקרינים אותם בצורה מטושטשת. זה נכון שבאינטרנט יש יותר אלמנט של בחירה, במובן הזה שאני יכול להיכנס, ומה שאני רוצה או לא, ובטלוויזיה זה פתאום בא לי מול העיניים, זה נכון. לכן אני חושב שעוד פעם, יש כללים, יש הגבלות, אני חושב שעושים, לא מראים את כל מה שמראים באינטרנט בטלוויזיה, את זה אנחנו יודעים. אבל אין שום ספק, אני אומר שוב, אני חושב שאי-אפשר להתווכח עם הרגש הכללי כפי שהובע פה, שמשהו בכללים האלה לא מספיק חד, לא מספיק ברור. איפה בדיוק מעבירים את הקו, קשה מאוד להגדיר. בהחלט, אני חושב שכדאי ונכון, ואני גם אדאג שכך יהיה, שהפרוטוקול של הדברים שנאמרו פה יועבר לרשות השנייה ויועבר למועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין, על מנת שהן באמת יבחנו את הדברים במגבלות הלא-פשוטות שכל העניין הזה ממילא מגלם בתוכו. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> מה אתה מציע, אדוני השר? <שר התיירות יריב לוין:> כפי שיבקשו המציעים, אין לי שום בעיה. אם רוצים לקיים דיון באחת הוועדות, אפשר; אם מסתפקים בתשובה – גם בסדר. <היו"ר אחמד טיבי:> להסתפק בדברי השר? <קריאות:> – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – אם הרגולטורים – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אם יש אחד שלא מסתפק בדברי השר, אז לא מסתפקים בדברי השר ועוברים להצבעה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> בסופו של דבר, מצביעים אם לא מקבלים את דברי השר. <קריאות:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> עד אז – חכו, עוברים עכשיו לדעות אחרות. דעה אחרת – חבר הכנסת מיקי לוי, תפאדל. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אנחנו לא נגד, אנחנו רוצים לחזק. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אני מזדהה עם העמדה שהוצגה כאן. ענייני אינו עמדה אלא המשבר הגדול והסערה המתחוללת לעת הזו בוועדת הכספים בנושא מפת הטבות המס. התקציב שהונח על שולחן ועדת הכספים הוא 1.2 מיליארד שקלים. מפלגת הבית היהודי התעוררה בשעות האחרונות וביקשה לכלול את יישובי יהודה ושומרון במפת הטבות המס, למרות שהם לא נכללו מעולם במפת ההטבות. זוהי סחיטה פוליטית. ראש הממשלה התקשר ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת גפני בדרישת 660 מיליון ש"ח ליישובי איו"ש – ואין לי בעיה עם זה – אבל רק 540 מיליון ש"ח ליישובים בתחום הקו הירוק. מובן שגפני סירב ודרש 600 מיליון שקל נוספים. הפלא ופלא – מרכז הכובד עובר ממדינת ישראל ליהודה ושומרון. זו החלטה רעה של ראש הממשלה, הנתון לסחטנות פוליטית. שוב הממשלה בוגדת ביישובי הפריפריה. שר אוצר פחדן שלא לוקח החלטה – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – ומגלגל את ההחלטה לוועדת הכספים במקום לפתור אותה. <קריאות:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> בושה וחרפה. <קריאות:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> בושה וחרפה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> גלגלתם את זה לבג"ץ, תתביישו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה צריך להתבייש – – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת אורן חזן, יש לך עכשיו תור לדבר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה חוצפן. <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה אל תגיד לי חוצפן, אני אגיד את הדברים שאני רוצה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה חוצפן. אתה חבר כנסת חוצפן, שמנצל במה, בשעה של דיון כזה חשוב, להטיח אש נגד הקואליציה. אתה חצוף. <מיקי לוי (יש עתיד):> אם אתה לא מכיר את ההוראות, תלך ותלמד. מותר לי לעשת את זה, כאשר אני – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מותר זה דבר אחד; לא ראוי זה דבר אחר. <מיקי לוי (יש עתיד):> לך תלמד – – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מותר זה דבר אחד; לא ראוי זה דבר אחר. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> מיקי – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש – בוא, תתנהג בכבוד ותשב במקום שלך. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> שב במקום ואל תפריע. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה, חבר הכנסת מיקי לוי. התחלתי לספור דקה. בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בלי להתייחס להצגה הפתטית הזאת של חבר כנסת חצוף – אתעסק בנושא עצמו. לפני כשבועיים, בנאומים בני דקה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> ישיבות – – – אני מבקש – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> לפני כשבועיים עמדתי בנאומים בני דקה ונשאתי דברים, וביקשתי מהציבור בישראל שפעם אחת יהיה שותף למלחמה בטרור, למלחמה בפיגועים, וגם למלחמה בזוועות, ויעזור בחינוך; שיפסיק לצלם, לתעד ולשדר תמונות זוועה מאירועי פיגועים, מכיוון שזה משרת את אויבינו, שעורכים את אותם סרטים ומפיצים אותם כאילו כוחות הביטחון של ישראל – השוטרים, החיילים – פוגעים מתוך מניעי רצח והסתה, ולא באמת במלחמה נגד מחבלים צמאי דם. בהמשך לאותם דברים אני רוצה להגיד היום: אתה, או כל אדם אחר, שלוקח מצלמה וחושב שהוא מגניב, שבסרטון של רגע שהוא מפיץ – – <היו"ר אחמד טיבי:> נא לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – אז הוא כזה "איני" וראשוני – הוא לא מבין שהכתם – והסכין – – <היו"ר אחמד טיבי:> זה מובן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – על לבם של אותם צעירים וצעירות, ילדים וילדות, שרואים את זה – היא לא רגעית; היא לא נשארת לרגע – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה, חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ברשותך, אדוני היושב-ראש. – – היא חרותה לשנים רבות. <היו"ר אחמד טיבי:> המסר הגיע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לכן, אנחנו צריכים למצוא כל דרך אפשרית להילחם בתופעה הזאת. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת ינון מגל. <אורן אסף חזן (הליכוד):> סליחה, אם הוא רוצה הוא יכול להגיש בקשה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני אחליט בסוף. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא לא, יש תקנון. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת מיקי לוי, אני אענה לך עוד מעט. חבר הכנסת ינון מגל. <ינון מגל (הבית היהודי):> אני רוצה לפנות לראש הממשלה ולומר לו בעקבות הדברים שהוא אמר אתמול, שהוא בנה הכי מעט ביהודה ושומרון: קודם כול, בעיני זו תעודת עניות. אני חושב שאנחנו נגיע למצב, בקרוב, שנצטרך לעשות חושבים – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – עם הדבר הזה. ואני מבקש מראש הממשלה, כצעד ראשון לקראת בנייה ביהודה ושומרון, שיודיע שהוא מתנער מרעיון המדינה הפלסטינית. די. אי-אפשר לג'נגל כל החיים עם אמריקה, אובמה, אירופה, השמאל, התקשורת וכדומה. צריך להודיע שאין מדינה פלסטינית, כי זאת האמת. לא כי אני אומר את זה, ואפילו לא כי הוא יגיד את זה; כי לא תקום מדינה פלסטינית, כי זה לא יקרה, כי זה לא יכול לקרות, ודי לעניין. צריך להגיד את האמת, ומתוך זה להתחיל לבנות בנגב – ראש הממשלה, אתה עושה מעשה אולי הציוני ביותר מאז בן-גוריון, עם הסייבר בבאר-שבע – ולהעביר לשם חצי מיליון אנשים, לייהד את הגליל, ויהודה ושומרון והבקעה. אתה רוצה להביא קזינו לארץ-ישראל – בבקשה, תעשה את זה בבקעה. תקים לאס-וגאס בבקעה. תקים עיר ענקית שם. אף אחד לא יעלה על הדעת לצאת מבקעת-הירדן. בבקשה – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – ולבנות יישובים, בלי קשר לטרור ועם קשר לטרור. לבנות את הארץ – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – בדרום, בצפון ובמזרח. לבנות את ארץ-ישראל כיעד ראשון – עוד מיליון יהודים ליהודה ושומרון ולבקעה. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – הממשלה. <היו"ר אחמד טיבי:> נא להירגע, חבר הכנסת ילין. חברת הכנסת שאשא ביטון, את רוצה מהצד? אומנם הייתה לך – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> הוועדה לזכויות הילד. <היו"ר אחמד טיבי:> זה – כן. אבל לפנים משורת הדין, בשל העובדה שחבר הכנסת אורן חזן אמר חמש פעמים וחצי את המילה "חצוף" לחבר הכנסת מיקי לוי, והוא ביקש – אם תסכים לדקה אחת בלבד מהצד, ארשה לך. חמש דקות מכאן לא ארשה לך. <נורית קורן (הליכוד):> אפשר להצביע קודם, בבקשה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא לא, סליחה. <היו"ר אחמד טיבי:> לפנים משורת הדין. <אורן אסף חזן (הליכוד):> סליחה, אדוני. <היו"ר אחמד טיבי:> נא לשבת. דקה מהצד. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה ממציא את התקנון? <היו"ר אחמד טיבי:> לי קוראים אחמד, ואני יושב-ראש הישיבה. לי יש שיקול דעת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אבל יש תקנון – – – להודעה אישית – – – <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה, נא לאפשר לו דקה. חמש פעמים אמרת לו חצוף. חתיכת חצוף, אמרת לו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חמש וחצי? <היו"ר אחמד טיבי:> חצי זה החתיכה. החצי זה החתיכה. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – תקנון. שידבר דקה. <היו"ר אחמד טיבי:> אתה כנראה – – – <קריאה:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> נכון. שידבר – – – <היו"ר אחמד טיבי:> דקה, ברשותך. מיקי לוי, חבר הכנסת, תתחיל. <מירב בן ארי (כולנו):> לקום ולדבר – – – <היו"ר אחמד טיבי:> תתחיל, תתחיל. <קריאה:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אתם מוכנים לאפשר לו? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת אורן חזן, תאפשר לו. הוא מגיב לך. <מיקי לוי (יש עתיד):> בתקנון כתוב חד-משמעית שמותר להגיד את מה שאמרתי. צא ולמד. קודם כול, אתה אחד הוותיקים, היית הרי מפסיק אותי אם לא. דבר שני – זה ממש לא מכבודי להתייחס. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה קטע אצלכם באופוזיציה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. עכשיו אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד – בעד להעביר לוועדה. הכוונה היא שהוועדה המתאימה ביותר היא הוועדה לזכויות הילד. לכן אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד – הוא בעד העברה לוועדה; מי שנגד – הוא בעד הסרה. יאללה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לזכויות הילד נתקבלה. <חיים ילין (יש עתיד):> אדוני, אני הצבעתי פעמיים, בסדר? שלא יהיו בעיות. לחצתי על הכפתור. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 15, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני רוצה לציין שההצעה לסדר-היום מדברת על שידור תמונות קשות לצפייה מזירות הפיגועים. התמונות שהיו פה לפני דקה הן תמונות קשות; לא פיגוע, מה שהיה פה עכשיו, אבל גם הן תמונות קשות. תודה רבה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אחמד טיבי:> הודעה לסגן המזכירה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה לסגן המזכירה. <הצעות לסדר-היום> <החלטת הקבינט להטיל סגר, עוצר וכתרים על השכונות הערביות במזרח-ירושלים> <היו"ר אחמד טיבי:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: החלטת הקבינט להטיל סגר, עוצר וכתרים על השכונות הערביות במזרח-ירושלים – הצעות לסדר-היום מס' 1243, 1253, 1254, 1274 ו-1275. חברת הכנסת מיכל רוזין, שלוש דקות, בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, בשבוע האחרון – אני פעם שנייה כבר עולה ומעלה את ירושלים על ראש שמחתנו, לצערי הרב. ירושלים מאז ומעולם הייתה סמל לשלום ולתקווה, לפלורליזם, לקדושה, אבל בשבוע האחרון היא סמל לבטונדות ולסכינאות, ובעיקר להפרדה וסגרגציה בוטה בין שכונות המערב למזרח. והסגרגציה הזאת לא התחילה עכשיו, בשבוע האחרון; עשרות שנים של פערים קשים בתקציבים, בתברואה, ברווחה, בחינוך, באכיפה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> בגלל זה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> הקואליציה הזאת היא קואליציה של גפרורים שמתחרים מי יהיה הראשון להבעיר את השטח שתודלק כל כך הרבה שנים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בגלל זה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> קוראים לשכונות בירושלים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת אורן חזן, לא להפריע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אתה לא יכול להפריע לכל דובר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – קני טרור, ושבוע לאחר מכן פועלים להקים חומה בתור העיר – אשליית הביטחון וחומרי בעירה חדשים לגפרור הבא מטעם ממשלת ישראל. כשדרשתי בשבוע שעבר להקים ועדת חקירה פרלמנטרית שתחקור איך הגענו לסיטואציה הזאת, למצב הזה, אמר לי סגן שר הביטחון בכבודו ובעצמו, כאן, מעל הבמה, הוא אמר בצורה חד-משמעית: אין שום הבדל בין מערב ומזרח העיר. אולי בירושלים של מעלה לא מצליחים לראות את הריסות הבתים, להריח את הזבל ואת הביוב ברחובות, אבל בירושלים של מטה ירושלים מעולם לא אוחדה. החלוקה בקירות, בבטונדות, רק מחדדת את האמירה הברורה של ממשלות ישראל: אנחנו לא מחויבים ל-40% מתושבי העיר, למעלה מ-300,000 נשים ואנשים שמתגוררים בשכונות מזרח-ירושלים. סיפחנו אתכם אבל אנחנו לא רואים בכם תושבים שווים ואתם לא חלק מהמרקם האנושי – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הם לא שווים. <מיכל רוזין (מרצ):> – – של העיר הזאת. ואנחנו חווים את העוינות הזאת יום-יום בבתי-העסק, במלונות, ברחובות – ודרך אגב, לא רק בירושלים. אתמול בערב הגעתי לתמוך בחבר שיש לו מסעדה ביפו שעומדת ריקה, ואם המצב הזה יימשך, תוך חודש הוא יצטרך להכריז על פשיטת רגל, וכך עסקים רבים ביפו ובמקומות שונים בארץ. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מיכל, למה את לא מגנה את הפיגועים – – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <מיכל רוזין (מרצ):> סליחה. אני רוצה לומר – – – <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת חזן, אתה מפריע לה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> שאלה עניינית. <היו"ר אחמד טיבי:> אני אוסיף לך חצי דקה בגלל ההפרעה. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> שאלה עניינית. <מיכל רוזין (מרצ):> אמרתי בשבוע שעבר, ואני אחזור על זה שוב ושוב: הדרך היחידה למנוע טרור ולהילחם בטרור היא לא לעצום את העיניים. הטרור אינו גדל בחלל ריק; הוא תוצר של ייאוש ושל פחד. ובמקום לתת תקווה, ממשלת ישראל ממשיכה להצעיד אותנו לאחור, לעבר התהום. עם שלם הלך לישון אתמול בימי הרייך וקם היום בתקופת ממלכת דוד למשמע השר אורי אריאל, שברגליו הצית את המהומות באל-אקצא – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – שהלין שנתניהו בונה בירושלים פחות מדוד המלך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה זה הדבר הזה? טוב שלא – – – על הראש – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אז זה מצטרף לקריאה של חבר הכנסת מגל לבנות לאס-וגאס במדבר. אתם אכן ממשלה של מהמרים. <היו"ר אחמד טיבי:> אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אתם מהמרים על חיינו ועל חיי ילדינו ועל התקווה לדורות הבאים. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה, חברת הכנסת רוזין. חברת הכנסת עזריה, בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> המקום שלך במזרח-ירושלים או בעזה עם החברים שלך, שם המקום שלך. <רחל עזריה (כולנו):> למה, אורן, בשביל מה. באמת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אל תפריעי – – – <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – אין לכם טיפת בושה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <קריאה:> – – – <רחל עזריה (כולנו):> אני מאוד אוהבת את ירושלים. ירושלים היא בעיני – אני לא מבינה איך אפשר לגור במקום אחר, עם כל האהבה לאנשים שבוחרים לגור במקום אחר. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אפשר, תאמיני לי שאפשר. <רחל עזריה (כולנו):> אני חושבת שאם התפללנו אלפיים שנה לחזור לירושלים ויש לנו הזדמנות לחיות בעיר הזאת – מבחינתי זה נס שמתחולל כל יום מחדש, היכולת לגור בעיר הזאת. אני חושבת שזו עיר מופלאה גם כי היא מצליחה להחזיק בתוכה אנשים מאוד מאוד שונים, שבדרך מאוד מורכבת מחפשים את הדרך לחיות ביחד, ותאמינו לי שהרבה קבוצות בירושלים היו רוצות שיהיו קבוצות שייעלמו, ואנחנו עדיין עושים מאמץ יומיומי להחזיק את המרקם של העיר הזאת. וכמעט כל דיון על ירושלים בכנסת, כמעט כל דיון הוא רק על הקושי בירושלים ורק על הסכסוכים בירושלים. ועכשיו, מה שאנחנו צריכים – תאמינו לי, כולם יודעים מה מורכב בירושלים, אבל עכשיו מה שאנחנו צריכים זה לא לעמוד פה, לחבוט מצד לצד, על כל הקשיים שיש בירושלים, אנחנו צריכים שאזרחי מדינת ישראל, ובטח האנשים שיושבים פה, שיבואו ויתמכו בירושלים. אנחנו צריכים עזרה כדי לוודא שהעסקים יצליחו בירושלים, אנחנו צריכים מנהיגות שתראה שאנחנו ממשיכים את היום-יום שלנו בעיר הזאת. בסופו של דבר, אנחנו בירושלים יודעים שאנחנו סוג של פיילוט בכלל למדינת ישראל. כל קושי שיש בירושלים מהר מאוד מגיע למקומות אחרים. וככל שאנחנו נשכיל לאחד כוחות ולעבוד ביחד לטובת העיר הזאת, ככה בסופו של דבר נוכל להצליח יותר במדינת ישראל. ההחלטה לייצר את הסגר או את הכתר בשכונות במזרח העיר, אני חושבת שחלק מהעניין זה שכשהבעיות הן קטנות אנחנו לא רוצים להתמודד אתן. ובמדינת ישראל, כל פעם שיש משהו קטן, שהוא רק מתחיל, אנחנו דוחים את זה לאחר כך, אבל אחר כך ההתמודדות היא הרבה יותר קשה. אנחנו יודעים על שכונת ג'בל-מוכבר כבר הרבה מאוד זמן, ואנחנו יודעים מאיפה מגיעים המפגעים, אנחנו יודעים על הבעיה, אבל כל פעם אנחנו מעדיפים לחשוב שאולי אחר כך יהיה יותר קל לטפל. שנתיים תושבי ארמון-הנציב סובלים מהתנכלויות, ושנתיים כל פנייה נענית בזה שזה עדיין לא נורא. אבל עכשיו המצב נורא, ועכשיו הזמן לעשות שני דברים. קודם כול, לזהות איפה הבעיות ולפתור אותן, ודבר שני, תפרגנו לעיר הזו. מה שאנחנו נצליח פה, בסופו של דבר זה מה שיעזור בכל מקום אחר. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה, חברת הכנסת עזריה. חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, או זוהר מיקי מכלוף, או מכלוף זוהר מיקי – – <קריאה:> הוא לא כאן. <היו"ר אחמד טיבי:> – – והוא לא פה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> למה אתה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> הדגשתי את המכלוף, אריה, בגללך. <קריאה:> – – – אנשים. <היו"ר אחמד טיבי:> לא, לא. אסור, אסור. רק המזכירות, מגישים בקשה. לא, לא, אי-אפשר. "ממנוע". "ממנוע". "ממנוע". <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> דוקטור, הזמנת תשעה אנשים. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מבקש מסגן היושב-ראש יואל חסון להחליף אותי כדי שאני אומר את דברי משם. פעם עשיתי משהו אחר, אבל – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> זה היה יותר מוצלח. <היו"ר יואל חסון:> פעם דיברת מפה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> נכון. אם לא היית פה, היית – – – <חיים ילין (יש עתיד):> תזיזו לו את כוסות המים בבקשה, שלא יהיו בעיות. <היו"ר יואל חסון:> בגלל שלא הייתי פה, עשית את זה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> נכון. היה מוצלח, אבל. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> מר חסון – – <היו"ר יואל חסון:> כן, אדוני. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – לא צריך תקופת צינון מישיבתו שם לעמידתו פה? <היו"ר יואל חסון:> היא בדיוק עברה, 30 שניות. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> כן. אדוני היושב-ראש – – – <קריאה:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מיקי. <היו"ר יואל חסון:> קיבלת הטבת סגן יושב-ראש, חמש דקות. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. תודה, אדוני. <מיקי לוי (יש עתיד):> חיים לא מכיר את זה שנתת לעצמך זכות דיבור. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אני לא אתחיל לדבר על הנושא שביקשתי. אני אדבר על נושא שכנראה קשור, והוא יותר אקטואלי, וזה הגילוי ההיסטורי החדש של ראש הממשלה מאתמול מול הקונגרס הציוני. הוא אמר שאדולף היטלר לא התכוון להשמיד את היהודים אלא שחאג' אמין אל-חוסייני שכנע אותו, לחץ עליו, הפעיל עליו לחץ פיזי מתון – – – <חיים ילין (יש עתיד):> טלטולים, קוראים לזה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> טלטל אותו, שכנע אותו – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> אחמד, יש חולק על זה שהוא היה נאצי? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ואז – – <ינון מגל (הבית היהודי):> יש חולק על זה שהוא היה נאצי? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – אז, הוא השתכנע. <ינון מגל (הבית היהודי):> יש חולק על זה שהוא היה נאצי? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> היטלר לא היה נורא כל כך – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – לא אמר. הוא אמר שהוא לא רצה – לא, לא רצה. היה לחץ מכיוון אחר. הכיוון האחר הזה קשור למצב הנוכחי – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה צודק – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – הוא ערבים, פלסטינים, שטוענים שיש כיבוש. זו טענה שקרית, אליבא דראש הממשלה, והם, הערבים האלה, אומרים שיש התנחלויות, והערבים משקרים כי אליבא דראש הממשלה אין התנחלויות. ולכן, המצב הזה חושף בפנינו פן אחר באישיותו של ראש הממשלה, שהוא פן מסוכן: שכתוב ההיסטוריה כדי לחזק את עמדתך הנוכחית הפוליטית – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – ובצורה שפוגעת בהיסטוריה של העם שלך, שמבטלת את הפשע הנורא ביותר בהיסטוריה המודרנית. מישהו צריך ללמד את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהוא ראש ממשלה יהודי, פרק בהיסטוריה של העם היהודי ובהיסטוריה מודרנית. אם אין אף אחד, אני מציע לראש הממשלה לחזור ולהקשיב לנאום שלי מעל הדוכן הזה על השואה, כדי שילמד מהו הפשע הנורא ביותר בהיסטוריה, מי ביצע אותו, מתי התקבלה ההחלטה, איך התקבלה ההחלטה, מי סבל ממנה, מי היה קשור בה ומי מכחיש אותה. כי על פניו, בגלל ההצהרה הזאת מישהו יכול לטעון שראש הממשלה הוא מכחיש שואה. מילא הוא מכחיש כיבוש, אבל להכחיש גם שואה? ראש ממשלה יהודי? האיש הזה שונא את הערבים ואת הפלסטינים כל כך חזק, בצורה פתולוגית, עד כדי כך שהוא מוכן להכשיר את השרץ הנורא מכול, את תיאוריית הגזע הנאצית, שבעטייה נטבחו מיליוני בני-אדם, לרבות 6 מיליון יהודים. אני מציע לראש הממשלה לא רק להוציא בכל חצי שעה הודעת פוסט מתקנת בפייסבוק; אני מציע לראש הממשלה להרכין ראש בבושה, להסמיק ולהתנצל, בעיקר בפני ניצולי השואה. ואני רוצה לומר לו, בתור ערבי ובתור פלסטיני: הייתה לנו נכבה, העם שלנו התרסק ב-1948, גורשנו, בתינו הוחרבו, העם שלנו הוגלה, גורש, נעצר, עדיין יש כיבוש מ-1967. די, כל זה מספיק, לא צריך להעמיס עלינו גם את הנטל ההיסטורי של השואה, שהיא הדבר הנורא מכול. <אורן אסף חזן (הליכוד):> איזה מזל שיש לנו אותך. איזה מזל שיש לנו אותך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני מרגיש מאוד מאוד נבוך היום לומר את הדברים האלה על ראש הממשלה, אפרופו הקמפיין של שקר שהוא מייחס לאחרים. אני במקרה כזה, אני במקומו של ראש הממשלה, הייתי מסתתר לי בפינה קטנה, קורא ספר של אחד ההיסטוריונים היהודים, קורא ספר של ההיסטוריה המודרנית, "עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי", הולך לבקר בווילה ואנזה – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> אתה מלמד אותו היסטוריה? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> כן. כן. בנאומים של טיבי על השואה ובנאומים של ביבי על השואה, הוא צריך להתבייש. ואתה כאיש ימין צריך למתוח ביקורת עליו ולהרגיש מבוכה, להסתתר. אתה צריך להסתתר מתחת לשולחן, מתחת לכיסא, כי אתה חבר אתו באותה קואליציה, ועוד מפסיק אותי כאשר אני אומר דברים שהם עובדה היסטורית. אני במקומכם הייתי נכנס עשרה מטר מתחת לאדמה, מסמיק, ורק כשמאפשרים לי מוציא את הראש מתחת לאדמה. אוי לה לבושה. אוי לה לבושה. <ינון מגל (הבית היהודי):> אחמד, מבחינה היסטורית – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת מיקי זוהר, בבקשה. <ינון מגל (הבית היהודי):> עוד לא נתת תשובה אם היה בית-מקדש. אתה בודק את זה? <קריאה:> היה. <היו"ר אחמד טיבי:> התשובות שלך על הדברים שאמרתי הן פתטיות. תודה רבה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> בשבוע האחרון שמעתי טענות הזויות, כאילו ירושלים בירת ישראל לא מאוחדת, כאילו חלילה העיר נחלקה. ראשית, צר לי להזים את השמועות: העיר לא מחולקת. אנחנו נמצאים במצב ביטחוני חדש-ישן, שאנו נותנים לו מענה – כוחות צבא ומשטרה נכנסים לאן שצריך ועושים עבודתם על הצד הטוב ביותר. הייתי רוצה להזכיר מתי ירושלים באמת הייתה מחולקת: היא הייתה מחולקת משנת 1948 עד שנת 1967. ואתם יודעים למה? כי יהודים גורשו מהעיר העתיקה. הם גורשו מנווה-יעקב, הם גורשו מסילואן. אלה שמטיפים לנו על חופש דת שוכחים שהיהודים באותה תקופה לא היו יכולים להגיע לכותל המערבי ולא להר-הזיתים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> והיום הם יכולים? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> היום ברוך השם הם עושים זאת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> היום הם יכולים? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> הם עושים זאת. זה אומנם לא קל – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה לא מתבייש להגיד את זה? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – וזה אף פעם לא יהיה קל – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – תחת שלטון נתניהו ירושלים חולקה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – אבל זאת משמעות של עיר לא מחולקת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתם חילקתם אותה בבטונדות, בחומות. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> חברי חברי הכנסת, אם יש צורך – נטיל סגר, אם יש צורך – נטיל עוצר – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> תראה לי הורים שמוכנים לשלוח את הילדים שלהם לכותל היום. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – ונכתר את השכונות הערביות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תראה לי הורים שמוכנים. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> נעשה כל מה שניתן לעשות על מנת להחזיר את הביטחון לתושבי ירושלים ולהדוף את גל הטרור הזה. אם ליריבינו יש הצעות אחרות לפתרון, חבר הכנסת היקר – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> חסון. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> לא, לא, זה בסדר. חסון, אני יודע, אבל אתה בשבילי גם יקר. <חיים ילין (יש עתיד):> חסון ויקר. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> חסון ויקר. – – תציעו זאת לציבור, ושהציבור יחליט. אני יודע ואתם יודעים שב-17 במרס 2015 הציבור החליט בצורה משמעותית – הוא החליט נתניהו והליכוד. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הוא התחרט מאז. הוא התחרט. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אתה יודע מה, אני אתקן את עצמי: הוא החליט הליכוד ונתניהו, אבל הוא החליט. יותר מכך, אתם, חברינו השמאל, הצעתם פתרונות מדיניים. כולנו יודעים איך הסתיימו הפתרונות האלו – הם הסתיימו בטרור, הם הסתיימו באינתיפאדות, הם הסתיימו באלימות. ובכלל, לפני שמדברים על שלום מדומה – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> עכשיו זה שווייץ. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – בואו נדבר על סוגיות בסיס עכשיו, ברשותכם. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – על שרון שבנה את מדינת ישראל, שמאלן – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> ברשותכם, בואו נדבר על סוגיות בסיס. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אתה לא עוצר אותם? <אורן אסף חזן (הליכוד):> היושב-ראש, למה אתה לא עוזר לו? למה אתה לא מגן עליו? <היו"ר אחמד טיבי:> אני מוסיף לך זמן. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> רק אם אפשר להשלים את דברי. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מוסיף לך זמן. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה זו האפליה הזאת, אדוני היושב-ראש? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> סוגיות בסיס – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אני מוסיף לו, אני מוסיף לו זמן, בגללכם. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> תודה רבה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> של נעליך מעל רגליך כשאתה מדבר על אריאל שרון. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני יודע שהדברים קשים – – – <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת חסון, אני אוסיף לו – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני דיברתי על אריאל שרון? אתם מדברים על אריאל שרון. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מוסיף לו דקה בגללכם. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני רק אמרתי את הנתונים. <היו"ר אחמד טיבי:> תמשיך. תמשיך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הוא צודק. הוא צודק. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> עכשיו, אדוני היושב-ראש – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת ילין, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – עכשיו אני באמת צריך אותך – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – אריק שרון – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – כי הסוגיה הבאה חשובה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> למי שייך הר-הבית? <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת אורן חזן, פעם שנייה אני קורא אותך לסדר. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> למי שייך הר-הבית? <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא קראת אותי פעם ראשונה. <היו"ר אחמד טיבי:> היה. היה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא קראת אותי. <היו"ר אחמד טיבי:> לפני חצי שעה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא קראת אותי. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> חבר הכנסת טיבי, למי שייך הר-הבית? זו השאלה. על-פי היסטוריונים מוסלמים, בתוך החראם, בתוך הר-הבית, יש מקום שנקרא כיפת-סולימאן. על-פי האמונה המוסלמית, זהו המקום שבו התפלל שלמה המלך. כן, שלמה המלך בכבודו ועצמו הוא זה שחנך את בית-המקדש. אימאם טבארי, פרשן קוראן ידוע, מצטט את מוחמד כמי שאומר כי שני המסגדים, אל-אקצא וכיפת-הסלע, נבנו באותו מקום שהיה מקדש שלמה. השיח' עבדול חאדי פאלאזי, ראש הקהילה המוסלמית באיטליה, כבר הודה כי הטענה שאל-אקצא שייך לפלסטינים היא עיוות כתבי הקודש של האסלאם. ובכלל, כפי שהמוסלמים באירופה ובארצות-הברית נהנים מחופש דת ואין להם שום בעיה להתפלל במסגד תחת ריבונות של ממשלה אחרת שבשטחה נמצא כמובן המסגד, כך גם פה על המוסלמים בישראל, שוודאי וודאי נהנים מחופש דת – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – לקבל ולכבד את ריבונות ישראל על הר-הבית, והם אלה שצריכים להפסיק ולהפר שם את הסטטוס-קוו. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. יענה השר זאב אלקין בשם הממשלה. בבקשה, אדוני. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ניסיתי למצוא איזה חוט מקשר בין כל הדוברים שדיברו בכותרת הזאת שהושמה כאן ככותרת להצעה לסדר-היום. אני מודה ומתוודה, לא מצאתי, כי הכותרת של הדיון, לפחות כפי שמופיעה על סדר-היום, היא: החלטת הקבינט להטיל סגר, עוצר וכתרים על השכונות הערביות במזרח-ירושלים. אני תכף אגיד כמה מילים על הכותרת, כי אני לא מכיר את החלטת הקבינט המוזכרת כאן. יושב כאן חברי השר אריה דרעי, הוא יושב אתי באותו קבינט. אני לא יודע אם אתה זוכר שהחלטנו למשל להטיל עוצר על השכונות הערביות במזרח-ירושלים. יכול להיות שהיה רגע אחד שיצאתי ופספסתי, אז אתה אולי תרענן את זיכרוני. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אני לא יודע מה פורסם בערוץ 2, אדוני. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> זה נכון, צריך לבדוק את זה. אבל לא הייתה שום החלטת קבינט על עוצר. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> ודאי שלא. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> זה נכון שאם צריך, קיבלה המשטרה סמכויות להטיל סגר, אבל גם לא ידוע לי שבאיזו שכונה אחת במזרח-ירושלים הוטל סגר בסופו של דבר. כל מה שהיה ועדיין נמשך – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> בוודאות. בוודאות לא – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אני יודע, נו. כל מה שהיה בינתיים, לפחות ברמת הביצוע – באותם מקומות שהמשטרה החליטה לנכון, יש מחסומי בדיקה. נכון שיש מחסומי בדיקה, ואני תכף ארחיב על כך, אבל לפחות זאת כותרת הדיון, וראיתי מחובתי לתקן במקצת את הכותרת לפרוטוקול, כי אחר כך ייכנסו דברים לספרי ההיסטוריה, ואחר כך ההיסטוריונים בדורות הבאים יכתבו על סגר ועוצר ומי יודע מה שהיה כאן בשכונות מזרח-ירושלים. אבל לפחות כאן אני מבין את הנושא, וחברת הכנסת רוזין דווקא ניסתה לכוון לנושא הזה. יש בינינו מחלוקת אידיאולוגית עמוקה לגבי מה שקורה במזרח-ירושלים, ועוד יותר עמוקה לגבי מה שצריך לקרות במזרח-ירושלים, אבל הדברים היו מקושרים. כששמעתי אותך, אדוני יושב-ראש הישיבה, לא הבנתי מה הקשר בין דבריך לבין כותרת הדיון שבשמו נאמת. זו אומנם זכותך המלאה. <היו"ר אחמד טיבי:> כמו הקשר בין חאג' אמין אל-חוסייני להחלטה ההיא. אין קשר. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> זו אומנם זכותך המלאה לדבר על כל דבר אחר שבעולם. יכולת גם לשיר את "התקווה" פה שלוש דקות, אולי גם לזה נגיע פעם. <היו"ר אחמד טיבי:> בוקרה פיל מישמיש. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אבל אני חושב שבהחלט זה דבר מאוד סימפטומטי, שמכל הדוברים, היחיד שלא עניין אותו מצבם של הערבים בשכונות מזרח-ירושלים, ולא אמר על זה מילה למרות שזו הכותרת, זה אתה, אדוני היושב-ראש. זו נקודה מעניינת. אגב, זו לא הפעם הראשונה שזה קורה. <היו"ר אחמד טיבי:> הנושא של דברי ראש הממשלה יותר כואב ויותר חזק, לא פחות, וכבר דיברתי אתמול על הנושא של ירושלים, כאן, מעל – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> לא, פשוט לימדו אותי שבדרך כלל כששמים הצעה לסדר-היום מדברים על הנושא, אבל הרצון – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אתה לא מכיר את התקנון, אדוני. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אמרתי: זכותך לדבר על מה שאתה רוצה, אפילו לשיר את "התקווה", ולא הייתי מונע ממך זאת. אבל בהחלט הרצון לנגח את ראש הממשלה כמובן גובר על הדאגה לערבים בשכונות מזרח-ירושלים. אגב, זו לא פעם ראשונה שאני פוגש את זה. אני הרבה שנים בבית הזה, וכבר יצא לי לחוות חוויה מרתקת, כשוועדת החינוך יוצאת לסיורים לראות את מצב הכיתות במזרח-ירושלים, ואני לא מצאתי שם, באותם סיורים, אף אחד מחברי הכנסת ממה שהיום קרוי הרשימה הערבית המשותפת; אז זה עוד היה שלוש מפלגות. מצאתי שם חברי כנסת ממפלגות אחרות של הבית, כולל את עצמי, כי היה אכפת לי מה קורה, המחסור בכיתות במזרח-ירושלים. את אדוני לא ראיתי שם, וגם את חבריו – – <מיכל רוזין (מרצ):> אז אולי יגיד לי אדוני מה נעשה על-ידי ממשלת ישראל במזרח-ירושלים? – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> – – וגם את חבריו לסיעה לא ראיתי שם. עכשיו, לאחר כמה הערות אלה, שבעיני משקפות היטב – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני השר, אני רוצה לומר לך משהו. <מיכל רוזין (מרצ):> אתה גם לא עונה לעניין ובורח למה שנוח לך. תגיד מה נעשה במזרח-ירושלים. – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> לא, אני עונה לדוברים. כשיש דובר שזאת החלטתו, במסגרת הכותרת הזאת, לדבר על ראש הממשלה, מחובתי להעיר לו על מה הוא התבקש לדבר ולכאורה על מה מעניין אותו ומה לא. <יואל חסון (המחנה הציוני):> השר אלקין, אני רוצה לשאול אותך שאלה – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אנחנו הגענו לשעת שאלות במקום אי-אמון, אני מבין, כחלק מהשינוי הדרמטי הצפוי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> איך אתה מרגיש שבממשלה הראשונה שאתה מכהן מחלקים את ירושלים? <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אוקיי, אז כנראה חבר הכנסת חסון לא הקשיב היטב לדברי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> השתדלתי. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אני מבין שחברי החלק הזה של האולם, לפחות החלק היותר-קרוב לדוכן כאן – אנשי יש עתיד, יש להם עמדה, לפחות באופן מוצהר, אחרת בנושא של ירושלים – אני מבין שאנשי המחנה הציוני פשוט לא יכולים להתאפק ומחכים עד לרגע שסוף-סוף יחלקו את ירושלים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> נו, באמת. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אז מבחינתם הם שמחים לפרש כל דבר כמו סימני הגאולה, כאותם יהודים שכל כך ציפו לביאת המשיח, אז כל דבר הם מייד רצו לפרש כסימני הגאולה. אז אני אצטרך לאכזב אתכם. תצטרכו עוד לחכות, אף אחד לא מחלק את ירושלים. אגב, זה מאוד מעניין, כשעקבתי אילו כלי תקשורת היו מעוניינים להציג את ההחלטות הביטחוניות של הקבינט כחלוקת ירושלים, הראשון והמוביל בהקשר הזה היה עיתון "הארץ". הוא נורא הזדעק: חס וחלילה, מחלקים כאן את ירושלים. ואתה מייד רואה למי יש אינטרס להעלות את הנושא הזה על האג'נדה. אז כנראה, כוחות השמאל כבר התייאשו מזה שאי-פעם הם יגיעו לשלטון ויצליחו באמת לחלק את ירושלים, אז הם כבר מעדיפים בכל דבר לראות איזשהו סימן של גאולה מתקרבת. <מיכל רוזין (מרצ):> איזה התפתלות – – – בלי כלום. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אף אחד, חברי חברי הכנסת, לא חילק את ירושלים. יש היום גל פיגועים שיוצא – מחלק, אגב, לא מכל השכונות של מזרח-ירושלים, ולכן גם לא בכל השכונות יש אפילו מחסומים היום. <מיכל רוזין (מרצ):> מה עשיתם? מה עשיתם כדי לאחד? <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אבל באותן השכונות שמהן יוצא גל פיגועים וגל מפגעים, חובתה של המשטרה לפגוש את הטרור, לא לחכות עד שהוא יגיע ויתקוף, אלא כתמיד, כפי שלמדה מדינת ישראל, את הטרור תוקפים אצלו בבית; לא מחכים עד שהוא מגיע אליך. ולכן, חובתה לעשות מחסומים ולעשות בדיקות, ולנסות לתפוס את המפגעים, כדי שהם יצטרכו להתעמת עם השוטרים והחיילים, ולא עם ילדים בני 13, כפי שקרה בשכונת פסגת-זאב. ואגב, כדאי גם להבין למה יוצא אותו גל טרור. לצערי, לך, אדוני היושב-ראש, כחלק מחבריך, יש אחריות כבדה ביותר לדם שנשפך היום ברחובות מדינת ישראל. <היו"ר אחמד טיבי:> מי הם חברי? <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> כי אתה ואנשים כמוך, שמפיצים שקרים – בידיעה מוחלטת של מה שמדינת ישראל עושה בהר-הבית – על כביכול רצונות לשנות את הסטטוס-קוו, אתם אחראים לדם שנשפך, גם של יהודים וגם של ערבים. <היו"ר אחמד טיבי:> אני – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אתה באופן אישי, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אחמד טיבי:> אני – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אתה צריך לא לישון טוב בלילה – – <היו"ר אחמד טיבי:> אני מבקש אותך – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> – – ולחשוב על כל מי שנהרג – – <היו"ר אחמד טיבי:> הקשבתי לך, הקשבתי לך. נאמרים פה – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> – – בשבועות האחרונים – – <היו"ר אחמד טיבי:> – – נאמרים פה – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> – – מה חלקך במה שקרה. <היו"ר אחמד טיבי:> נאמרים פה דברים קשים, חסרי תקדים – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> – – גם לחבר כנסת, אבל בעיקר – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – של פירומנים. <היו"ר אחמד טיבי:> תרשי לי. – – ליושב-ראש הישיבה. אני מבקש ממך לחזור בך מייד מהדברים שאמרת. אם לא תחזור בך, אני מוריד אותך מעל הדוכן. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אין לך זכות להוריד אותי מעל הדוכן, לפי הפרוטוקול. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מבקש להוריד את השר מעל הדוכן מייד. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אין לך זכות להוריד אותי מהדוכן. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מבקש להוריד את השר מעל הדוכן מייד. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> כנראה הדברים – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אתה מסית. אתה מסית נגדי – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> כנראה הדברים כואבים לך. <היו"ר אחמד טיבי:> – – הסתת דם. זו הסתה חסרת אחריות. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> סוף-סוף אמרו לך את האמת בפנים, אחמד. <היו"ר אחמד טיבי:> אתה עשית מעשה נקלה. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> סוף-סוף אתה רואה את – – – <היו"ר אחמד טיבי:> זאת הסתה נגד יושב-ראש הישיבה. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> בוא, תישיר את מבטך אל הציבור הישראלי – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אני מבקש להוריד את השר מעל הדוכן מייד. אני פה הריבון עכשיו, לא אתה, השר; אני מעליך. אני מבקש להוריד את השר אלקין מעל הדוכן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה לא יכול להוריד אותו. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מבקש – וגם להרחיק אותך מפה. תתרחק מפה, תתרחק. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אחמד – – – <היו"ר אחמד טיבי:> תתרחק מפה, תתרחק מפה מייד. אני מבקש להוריד את השר אלקין מעל הדוכן מייד. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אחמד, אחמד, תקשיב – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אני מבקש להוריד את השר אלקין. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אני ארד מהדוכן – – <היו"ר אחמד טיבי:> הדברים שאמרת, הדברים שאמרת הם הסתה. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> – – כי אני מכבד את תקנון הכנסת – – <היו"ר אחמד טיבי:> הם הסתה. הם הסתה חסרת אחריות – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> – – אבל תשכח מהתקווה שאתה תהיה ריבון כאן. <היו"ר אחמד טיבי:> – – נגד חבר כנסת, נגד חברת כנסת. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אתה לא ריבון כאן, ולא תהיה ריבון כאן. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני עכשיו, ברגע זה, ריבון. רד מהדוכן. תודה רבה. מה שנעשה כאן הוא דבר חסר תקדים: שר במדינת ישראל מסית. מסית. <קריאה:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אני מעולם לא קראתי לאלימות, אני מעולם לא הרגתי מישהו, לא התגאיתי שהרגתי מישהו. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> הפצת שקרים. <היו"ר אחמד טיבי:> יש כאן באולם אנשים שמתגאים שהם פגעו באנשים. אני לפחות מביא חיים לעולם, כמו שעשיתי תמיד. אתם, חלקכם מאדירים מוות. תתבייש לך על מה שאמרת כאן. יש דברים שהם חציית קו אדום. אתה חצית קו אדום. חצית קו אדום. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אתה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> חצית קו אדום. אני מבקש ממך לעזוב את האולם. צא החוצה. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> – – – אחת, שתיים, שלוש. <היו"ר אחמד טיבי:> צא החוצה. אני מבקש ממך, אתה פגעת בכבודו של היושב-ראש וגם הסתָ נגדי. אני מבקש ממך לעזוב את האולם מייד. לא חזרת בך מהדברים, שהם הסתה חסרת תקדים. הם הסתה. אני בימים האחרונים נתון להתקפות, להסתה, לקריאה להוצאה להורג, לשחיטה. אני מבקש מהשר לצאת מהאולם לשתות קפה בחוץ. אני מבקש ממך לשתות קפה בחוץ. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> גם אתה תצא החוצה. אתה לעולם אל תיגש לדוכן להגיד ליושב-ראש מה לעשות. צא החוצה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה עושה צחוק מעצמך. <היו"ר אחמד טיבי:> צא החוצה. צא החוצה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אני קראתי לך פעמיים, זו פעם שלישית, צא החוצה. <קריאה:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> תצא לשתות קפה ותירגע, אדוני השר. תצא לשתות קפה ותירגע, אדוני השר. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אני מבקש ממך לצאת לשתות קפה ולהירגע. אם הוא לא יוצא, אני מבקש להוציא אותו בכוח. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה לא יכול להוציא אותו – – – <קריאה:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> מותר לי. יש סעיף שנקרא: פגיעה בכבודו של היושב-ראש. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> תשכח שאתה הריבון כאן. תשכח מזה. זה לא יקרה. (השר לירושלים ומורשת זאב אלקין יוצא מאולם המליאה.) <היו"ר אחמד טיבי:> אוקיי. אוקיי. אתם לא יודעים, יכול להיות שחלק מכם לא רוצה לדעת, אני וכמה מחברי נתונים להסתה חסרת תקדים בימים האחרונים. על חלקם קראתם, על חלקם אתם לא יודעים. הסתה לרצח. הסתה לרצח. <ינון מגל (הבית היהודי):> אתם – – – <היו"ר אחמד טיבי:> ומגיע לכאן שר, מעל הדוכן, ומתרגם את זה ומחריף את ההסתה, כדי שמישהו יתרגם את הדברים שלו. את התמונה שלי שמו במדי אס.אס. אף אחד מכם לא גינה את זה. אף אחד מכם לא גינה את זה, כי אני ח"כ ערבי. <ינון מגל (הבית היהודי):> אתה גינית רצח – – –? <היו"ר אחמד טיבי:> אף אחד מכם לא גינה את זה כי אני ח"כ ערבי. כאשר עשו את זה על ח"כים יהודים, כולכם יצאתם. הדיון נמשך. <מיכל רוזין (מרצ):> אפשר לעבור להצבעה? <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> הצבעה על מה? <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> חברת הכנסת מירב בן ארי, דעה אחרת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אפשר גם דעה נוספת, אדוני? <היו"ר אחמד טיבי:> כן. <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני היושב-ראש, אני כמעט ויתרתי על הדעה הנוספת, כי אני מצטערת על מה שהיה כאן עכשיו. זה ממש מביך, בשביל חבר כנסת, שר, כל מה שקרה כאן. אבל אני כן רוצה להתייחס לגופו של עניין, ולא לדברים האלה, גם למה שאמרו חברת הכנסת רחל עזריה, וחברת הכנסת מיכל רוזין, וגם חבר הכנסת מיקי זוהר. צריך להבין שזה קודם כול נכון שהדיון הוא על לב ירושלים, אבל כל הארץ מפולגת – זה בעכו, וזה ביפו, וזה בלוד, וזה ברמלה, והלכה חברת הכנסת רוזין ליפו וראתה שהיא ריקה. אבל אנחנו אתמול היינו בירושלים, בלב ירושלים, במחנה-יהודה – והיא גם ריקה. זאת אומרת, לא צריך לדעת פה מתמטיקה בסיסית, מה שנקרא, כדי להבין שמדינת ישראל והאזרחים הם בפניקה, הם בלחץ. אתה אומר שעליך יש הסתה, ואני באמת לא חולקת עליך, אבל ההסתה כאן היא כל הזמן הדדית, היא כל הזמן לשני הכיוונים. ואני בטוחה – ואגב, אמרתי את זה גם לחברת הכנסת רוזין כשהיינו מאחורי המליאה. אמרתי לה: נכון, יפו ריקה, אבל גם תל-אביב ריקה. הפחד הוא פחד של שני הצדדים, ולמנוע הסתה, ולמנוע את ההידרדרות של החברה שלנו – כי אנחנו מתדרדרים כל יום – זה אחריות של שנינו. ולכן, גם מה ששמעתי ממך, וכמובן זה דברים נוראים, אבל יש לכולנו אחריות; לשני הצדדים. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת חיים ילין. אחריו – ינון מגל. <חיים ילין (יש עתיד):> דרך אגב, שמו, כבוד היושב-ראש – לא רק עליך שמו מדים של אס.אס. גם על בנימין נתניהו ראיתי ששמו מדים, בעקבות האמירות שלו. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – אני אגלה שעלי שמו. <חיים ילין (יש עתיד):> טוב, תשמע, אני לא יודע אם כולם רואים את הכול. מה, אני לא חי בטוויטר. יש לנו עבודה פה, אין מה לעשות. אני רוצה להתייחס למה שנאמר פה, ואני מאוד מקבל את מה שמירב אמרה פה, כי זו תחושה של הרבה מאוד אנשים, במיוחד החדשים שהגיעו, שמשהו פה לא בסדר. אנחנו לא יכולים להסית. מצד שני אני חייב להגיד שזה כנראה גם מה שמשקף מבחוץ, ואנשים גם פה מתנהגים לפי הלחץ שקיים בחוץ. אבל אני מבקש לשים נקודה מאוד בסיסית: לא יכול להיות שכל פעם יקום חבר כנסת מהליכוד, או מהבית היהודי, ויגיד שכל מי שלא חושב כמוהו – הופך להיות שמאלן. לא יכול להיות. לא יכול להיות. משהו פה לא מסתדר לי. אני חייב להגיד לכם משהו. לפי התפיסה הזאת – בכלל, אתם מדברים על ירושלים. השר אלקין דיבר על ירושלים, היקרה לכולנו. חברים יקרים, השמאלן הגדול ביותר במדינת ישראל, יצחק רבין, היה הרמטכ"ל שכבש את ירושלים ואיחד את ירושלים. תראה מה עשיתם. ואריק שרון הימני הפך להיות שמאלן עם ההתנתקות; וזה שהוא עשה את "חומת מגן"? זה רק לפלאפונים עושים את זה. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> די, נו, בחייאת, ינון. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת מגל, נא לאפשר לו להמשיך. <חיים ילין (יש עתיד):> ינון, אני באמת אומר לך את זה. אני אומר דברים שהם נכונים, היסטורית אפילו. <היו"ר אחמד טיבי:> נא לסיים, חבר הכנסת ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> ואתם לא יכולים לקרוא לכל בן-אדם כזה שמאלן. כל מפא"יניק פה הופך להיות שמאלן. מי שבעד ההתיישבות והביטחון הופך להיות שמאלן. רק אתם, רק אתם. מה זה הדבר הזה? <היו"ר אחמד טיבי:> נא לסיים, חבר הכנסת ילין. משפט אחרון. יואל, אתה מפריע לו. <חיים ילין (יש עתיד):> אני לא סתם אומר את הדברים האלה, כי נראה לי שיש פה איזשהו צדק – ו"עליהום", שהוא חלק בלתי נמנע מההסלמה שקיימת. ואם אנחנו נכיר בזה שאפשר להילחם למען הביטחון, וזה לא קשור בכלל ליתר הדברים, אז נבין שיש הפרדה. תן לי משפט אחרון, בבקשה, כבוד היושב-ראש. עכשיו אני אעקוץ קצת, אבל אתם חייבים לדעת את זה. ואני אומר לכם שכל מי שאמרתי – ידע להילחם. ידע להילחם על מדינת ישראל. בנימין נתניהו, אחרי "עמוד ענן", כאשר היה אסור לפלסטינים להתקרב לגדר 300 מטר, הוא חתם שאפשר להגיע עד הגדר. עד הגדר. תבינו מי השמאלן עכשיו, שאתם שמים בגנאי. הוא נלחם על הביטחון שלנו. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה, חבר הכנסת. תודה רבה. חבר הכנסת ינון מגל. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> טוב, א. אני חושב, כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, שקודם כול קיבלנו הזדמנות לראות מה יקרה אם הערבים יהיו הריבון. אין תקנון, אין כללים, שום דבר. אני עכשיו הריבון, ואתה תעוף מפה – זה מה ששמענו עכשיו, וזו דוגמה למה שיקרה פה כשהערבים יהיו הריבון; אם, חלילה. <היו"ר אחמד טיבי:> זה היה על-פי התקנון. יושב-ראש הישיבה הוא הריבון, והוא המחליט. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> לא קשור אם הוא ערבי או יהודי, חבר הכנסת ינון מגל. <ינון מגל (הבית היהודי):> אנחנו יודעים מה היה קורה אם הערבים היו כובשים אותנו. אנחנו יודעים מה היה קורה אם הערבים היו כובשים אותנו, חלילה. נעמי שמר, זכרה לברכה, אמרה פעם, שאם הערבים חלילה יכבשו אותנו, אנחנו עוד נתגעגע לסטריליות הגרמנית. ואנחנו רואים ב"דאעש" מה קורה, כשהם אומרים שהם שוחטים אנשים עם סכין קהה, כדי שזה ייקח הרבה זמן. לא כמו הגרמנים. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> עכשיו, לגופו של עניין. אני שמעתי עכשיו, קיבלתי push של "וואלה! news", כתבה של הפרשן לענייני ערבים אבי יששכרוף, שישראל הציעה לפלסטינים – לירדן ולפלסטינים – לצמצם את ביקורי היהודים בהר-הבית כדי להרגיע את השטח. אני לא מאמין שזה נכון. לא יכול להיות שראש הממשלה בנימין נתניהו נכנע לאלימות הערבית. לא מאמין שדבר כזה יכול להיות. ראש הממשלה יודע להילחם בטרור, הוא גם אמר פה מעל הדוכן שהם לא יקבלו שום דבר בתגובה על אלימות. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. תודה רבה, חבר הכנסת. <ינון מגל (הבית היהודי):> אני לא מאמין שזה נכון, לא מאמין שהוא יפגע בחופש הפולחן של יהודים בהר-הבית. אבל בכל מקרה אני דורש הבהרה מיידית של ראש הממשלה שהדבר הזה לא נכון, כי אני מאמין שאנחנו, כחלק מחברי הקואליציה, לא נוכל לחיות עם החלטה שכזאת. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חברת הכנסת עזריה, בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – איומים ואיומים כל היום. אתם תוותרו על הג'ובים ועל הכיסאות ועל כל התפקידים שלכם – – – אין סיכוי. <חיים ילין (יש עתיד):> אני רוצה לראות שלא ייתנו לכם הטבות מס, מה תעשו. <מיכל רוזין (מרצ):> כן. איומי סרק. <רחל עזריה (כולנו):> קיבלנו שוב דוגמה לרגע הזה שבו כאילו – אישרו לי, זה בסדר, מיכל, אישרו לי לדבר את הדקה הזאת. זה שוב, כמו שאנחנו רואים כל פעם – ואני חברת כנסת חדשה, אבל זה קורה הרבה יותר מדי פעמים מכדי שאני אוכל לומר: ככה זה. אנחנו יושבים ודנים, וזה כאילו שמישהו מלמעלה זרק גפרור לתוך חבית של נפט, והכול התפוצץ. אני רוצה לומר לכל יושבי הבית הזה משהו שאנחנו בירושלים למדנו על בשרנו, ואני חוזרת לדיון על ירושלים – אף אחד לא הולך להיעלם. אף אחד. אנחנו נלחמים אחד בשני, ונלחמים פה במליאה, נלחמים ברחובות, ובסופו של דבר, הדבר היחיד שאנחנו עושים זה הורגים אחד לשני את חיי היום-יום. בירושלים יש כבר המון אנשים שלא מוכנים לזה. גם אנשים חילונים, גם אנשים דתיים, גם אנשים ימנים וגם אנשים שמאלנים. אנחנו לא מוכנים יותר להרוג את מה שיש לנו פה, להרוס את הכנסת הזאת או להרוס את המדינה הזאת, או להרוס את העיר שלנו, רק כי יש פה קיצונים שרוצים לריב. אז תקשיבו טוב: הקולות האלה לא נשמעים, כי אנשים מתונים אף פעם לא יכולים לצעוק. אבל הפעם החלטתי לקום ולומר: הרבה אנשים לא מוכנים יותר לצעקות האלה, לא מוכנים יותר להתקוטטויות האלה. לא בשביל זה נבחרנו, לא בשביל זה אנחנו בכנסת הזאת. אנחנו בכנסת הזאת כדי לדאוג לאזרחי מדינת ישראל, לא כדי להתקוטט. ותאמינו לי שאם אנחנו לא נפנים את זה היטב, אם אנחנו לא נבין שזה מה שאנחנו צריכים לעשות, ונפסיק כל פעם לזרוק גפרור לתוך חבית חומר נפץ או לתוך חבית של נפט, אז הציבור יבהיר לנו את זה. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. למותר לציין שכמובן תוגש תלונה לוועדת האתיקה על הסתה, על דברי השר, ותוגש תלונה גם על הדברים שאמר ינון מגל על ערבים כאן. חבר הכנסת יואל חסון. <רחל עזריה (כולנו):> ועדת האתיקה – אומרים מעל הדוכן? אתה רוצה להגיש, תגיש. <מירב בן ארי (כולנו):> בצלאל מאוד רוצה להעלות את ההצעה שלו. הוא התכונן אליה. יש פה מאבקים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חייב לומר שאני מוריד את הכובע בפני חבר הכנסת סמוּטריץ – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> סמוֹטריץ. <יואל חסון (המחנה הציוני):> סמוֹטריץ. אני יכול לקרוא לו יואל. חבר הכנסת ינון מגל, אני מוריד בפניכם את הכובע – איך אתם מצליחים תמיד להעביר את האחריות מהידיים שלכם לידיים אחרות. אתם בכלל שחקני משנה, מה אתם עושים פה בכלל? אתם רק לוקחים את הג'ובים, ממנים את האנשים, דואגים שתהיה מחלקה להתיישבות, דואגים שיקימו עוד מבנים ועוד התנחלויות ועוד התיישבויות. אבל זה שמחלקים את ירושלים בזמן שאתם יושבים בממשלה הזאת – זה לא שמעתי, לא ראיתי. באמת? מחלקים את ירושלים? מה פתאום? המחנה הציוני מחלק את ירושלים, אחמד טיבי מחלק את ירושלים. מי עוד מחלק את ירושלים? אתם מחלקים את ירושלים. אתם. ותזכרו שאתם – תחת הממשלה שלכם לראשונה הוצבו חומות בירושלים, תחת כהונת ממשלה שאתם – אתם – נותנים יד לקיומה. אז אתם פשוט – איך לומר את זה במילים עדינות – אופורטוניסטים, ולא יותר. <היו"ר אחמד טיבי:> אנחנו עוברים להצבעה. למען ההצבעה אני מבקש להחזיר גם את השר וגם את חבר הכנסת אורן חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – מרשה לי להצביע – – – <קריאה:> – – –? <היו"ר אחמד טיבי:> להעביר לוועדה או להסיר מסדר-היום. <מיכל רוזין (מרצ):> דיון במליאה. <היו"ר אחמד טיבי:> את מבקשת דיון במליאה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> כן, כן, בעד דיון במליאה. <היו"ר אחמד טיבי:> מי שבעד – הוא בעד דיון במליאה; מי שנגד – הוא בעד הסרה. אפשר להחזיר את השר. <קריאות:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> נחליט. אפשר בוועדת הפנים. אפשר בוועדת הפנים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – מליאה. החלטתם – – – <קריאה:> אנחנו – – – <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – זה בעד ועדה; נגד – זה הסרה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ועדה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – זה עובר לוועדה; נגד – זה הסרה. <יואב קיש (הליכוד):> איזו ועדה? <היו"ר אחמד טיבי:> ועדת הפנים. את רוצה מליאה? אם זה בעד, זה מליאה. <מיכל רוזין (מרצ):> אנחנו רוצים ועדה? <קריאה:> – – – ועדה? <יואב קיש (הליכוד):> כן, ועדת הפנים. <היו"ר אחמד טיבי:> אז פה-אחד – בעד זה ועדה, וזהו. נגד זה הסרה. נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 17 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הריבון אולי רוצה להגיד לנו איך להצביע. <קריאה:> אורן, אתה רוצה עוד קפה בחוץ? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <קריאה:> אתה הריבון. כולנו הריבון. רוצה עוד שוקו בחוץ? <אורן אסף חזן (הליכוד):> מי שותה שוקו – – – <קריאה:> רוצה עוד שוקו בחוץ? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <קריאה:> מירב, תקני לו איזה שוקו, שיירגע. <קריאה:> סליחה – – – <קריאה:> איזה שוקו – – – על הדרך. <היו"ר אחמד טיבי:> הנושא עבר לוועדת הפנים. 17 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. <הצעות לסדר-היום> <שרפת קבר יוסף והחזרת השליטה הישראלית בו> <היו"ר אחמד טיבי:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: שרפת קבר יוסף והחזרת השליטה הישראלית בו – מס' 1209 ו-1231. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> תן ליואב קיש ראשון. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת יואב קיש, בהסכמה בין שני המציעים. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, מי משיב לנו מטעם הממשלה? <היו"ר אחמד טיבי:> אלי בן-דהן, סגן השר. עכשיו אתה מתחיל. <יואב קיש (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, בשבועות האחרונים אנחנו עוברים ימים לא פשוטים. אזרחי ישראל מתמודדים עם מצבים שמערערים את הביטחון: מחבלים מנסים לדרוס, לדקור, ליידות אבנים, בקבוקי תבערה וכו'. ההסתה מצד הרשות הפלסטינית, מהתנועה האסלאמית, עולה על גדותיה, מתריסה, מסיתה ונותנת רוח גבית לאותם מולהטים שההסתה משפיעה עליהם. בשבוע שעבר, כחלק מהניסיון העולמי של חיקוי האסלאם ה"דאעשי" למחוק כל דבר שאיננו קשור לאסלאם הקיצוני, פלסטינים שרפו את קבר יוסף בשכם. כמו השותפים שלהם לשנאה, להרג ולרצח, לקדושת המוות ולפיגועים בעיראק ובסוריה, כמו "דאעש", פלסטינים מנסים למחוק זכר למקומות הקדושים ליהודים, להיסטוריה היהודית, לקשר הבלתי-ניתן לערעור של העם היהודי לארץ הזאת כולה. אבל אזרחי ישראל חזקים, חזקים מאוד. הפרעות והטרור נגד היהודים, שכבר התחילו לפני כ-200 שנה, לפני שקמה מדינת ישראל, לפני שאני ואבי אפילו נולדנו – סבי זיכרונו לברכה היה בוועדה שחקרה את פרעות 1929. טרור – ניצחנו עד היום, ננצח גם עכשיו וגם בהמשך. אבל בכל זאת, על אף הטרור הקשה בארצנו, זו לא אינתיפאדה שלישית. אבו מאזן, הרשות הפלסטינית, ה"חמאס", התנועה האסלאמית – כולם קוראים לתחילתה של אינתיפאדה חדשה. אבל זה לא הולך להם, הם לא מצליחים. אני אומר למסיתים: אזרחי ישראל הערבים מאסו בכם ובהסתה שלכם. לא תהיה אינתיפאדה שלישית, לא תביאו אותה. רוב ערביי ישראל רוצים לחיות אתנו בשלום, ברווחה כלכלית, בשקט, בשלווה, לחיות חיים אישיים, להיות מודאגים מחינוך ואיך גומרים את החודש, לטייל, לשמוח, להתרגש, לבכות, לצחוק, לחיות כאן, במדינה היהודית בארץ-ישראל. ואתם? מאוכזבים, לא מצליחים. לא יצליח לכם, כל פעם שתנסו להרים את הראש של הטרור וההסתה, תמצאו קיר ברזל ויד אגרוף מולכם. ולאבו מאזן, שעכשיו מתמקד בהסתה ברשתות החברתיות, הכנתי לו משהו שאולי יסייע לו בקמפיין הכושל שלו – חולצה פשוטה: "תנו לאינתיפאדה 'לייק'". <היו"ר אחמד טיבי:> אני מבקש, סדרנים. <יואב קיש (הליכוד):> למה? אחמד, אתה גם רוצה חולצה? רק לאבו מאזן. בבקשה, שילבש אותה – "לייק" לאינתיפאדה השלישית. אני אומר לך, אבו מאזן: אתם לא תצליחו. אנחנו ננצח. אתם הפסדתם, אתם תפסידו, וגם בעתיד אנחנו ננצח. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. אני רוצה להגיד לכם, לפי התקנון גם את חבר הכנסת יואב קיש היה צריך להוריד מהדוכן. אוקיי, בבקשה, חבר הכנסת סמוטריץ. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> חזן, איך לא חשבת על זה? לא יפה לקחת גימיקים לחזן. <יואב קיש (הליכוד):> אני שמח שהשר אלקין נכנס, שהרשית לו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני שמח שהיושב-ראש התחלף. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת חזן, הדיון הקודם היה בשליטה מלאה, וגם הדיון הזה יהיה בשליטה מלאה, אז אני מבקש. <אורן אסף חזן (הליכוד):> גם אנחנו בשליטה מלאה על הפלסטינים. <היו"ר יואל חסון:> בבקשה, חבר הכנסת סמוטריץ. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, השר אלקין, סגן השר, חברי חברי הכנסת, פתח קודם חברי חבר הכנסת קיש – אני רוצה, ברשותכם, להמשיך. שלוש מקומות אין אומות העולם יכולים – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> שלושה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> שלושה. תודה רבה לסגן השר. שלושה מקומות, אין אומות העולם יכולים להונות את ישראל ולומר: גזולים הם בידכם: בית-המקדש, מערת המכפלה וקבר יוסף. ואיכשהו, בשלושת המקומות הללו מנסים אומות העולם להונות. ולא זו בלבד, לפני פחות משבוע הגיעו 150 פורעים ושרפו את קבר יוסף. האירוע הברברי הזה מזכיר לכולנו מול מי ומה אנחנו עומדים. ואני מזכיר: לפני קצת יותר מ-20 שנה נחתמו הסכמי אוסלו הארורים, שהמיטו עלינו אסון וגבו מאתנו מאות רבות של קורבנות; "קורבנות שלום" קראו לזה בזמנו. ואפילו באותו הסכם נורא ואיום נקבע שהשליטה בקבר יוסף תישאר שליטה ישראלית. אפילו ראש הממשלה המנוח יצחק רבין הבין את החשיבות הגדולה של קבר יוסף והמשך השליטה הישראלית בו. שנה לאחר ההסכם הערבים תקפו את המקום ושרפו את ספרי הקודש. ארבע שנים מאוחר יותר, במאי 2000, מחבלים פצעו קצין צה"ל במקום, ובתחילת אוקטובר של אותה שנה פונו האזרחים מהמתחם. התגובה להתקפלות הרופסת של מדינת ישראל לא איחרה לבוא, בדמות הביזיון שראינו כולנו עם רציחתו של סמל שני מדחת יוסף והפקרתו החמורה למות בייסורים מפצעיו. צה"ל נסוג מן המתחם, הפקיר אותו בידיהם של הפלסטינים. אומנם הפלסטינים הבטיחו לשמור על קדושתו של המקום, אבל המקום חולל והועלה באש פעם אחר פעם, הושחת ובוזה. למה אנחנו מופתעים? ההתנהגות הברברית הזאת אופיינית לטרור הערבי. אנחנו פוגשים אותה בסוריה, בעיראק, ב"דאעש" – שם שורפים מקומות קדושים, והעולם מבין היטב מול מי הוא מתמודד. איכשהו, משום מה, רק אצלנו עוד מסרבים להבין מול מה אנחנו עומדים. פתחנו – הראשון משלושת המקומות הוא הר-הבית. חברי חבר הכנסת ינון מגל דיבר על זה קודם בכמה מילים. אז אני מקריא מתוך העיתון "אל-איאם", היוצא ברמאללה, מלפני שלושה ימים: מקורות יודעי דבר מסרו כי צפוי שקרי ייפגש תחילה עם נתניהו בברלין, כדי להבין ממנו על מה הוא מוכן לוותר למען הרגיעה והביטחונות שלא יארע שינוי באל-אקצא. מחלקת ההקדשים היא זו שתקבע – כך על-פי ההסכם המתגבש – מי נכנס להר ומי לא, והיא זו שתקבע את שעות הביקור בכל המקומות ללא-מוסלמים. אחריות משטרת ישראל תישאר אך ורק מחוץ לשערי ההר, ולא תהיה למשטרה או לכל גוף ישראלי אחר הסמכות להתערב במה שקורה בתוך חומות ההר. שם האחריות היא אך ורק של מחלקת ההקדשים – הווקף, כפי שאנחנו מכירים אותו. עיתון "הארץ", ב-20 באוקטובר, אתמול: פקיד ישראלי בכיר ציין – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אתה לא – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – כי אחד הרעיונות שנבחנים על-ידי שר החוץ האמריקני ואנשיו, ושעומדים מאחורי האמירה של קרי על יצירת בהירות – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – בכל הקשור לסטטוס-קוו בהר-הבית, הוא לחדד את ההבנות – תקשיבו טוב – שבין ראש הממשלה למלך ירדן מנובמבר 2014 ולהעלותן על הכתב, וכן להקים מנגנון שיאפשר לירדן, לישראל ולפלסטינים לברר מחלוקות ולפתור בעיות מייד כשהן מתעוררות. עודד גרנות, אתמול, "מבט", הערוץ הראשון: כל עלייה להר-הבית תהיה בתיאום בין משטרת ישראל לווקף, כך שמשטרת ישראל תקבל רשימה – תקשיב טוב, חבר הכנסת מגל – משטרת ישראל תקבל רשימה של היהודים המעוניינים לעלות להר ותעביר אותה לווקף, שיצטרך לאשר אותה. חברים, ראש הממשלה עד היום מתכחש להבנות שפורסמו, כפי שפורסם שהוא הגיע אליהן עם מלך ירדן מ-2014, ולצערי הרב, אני, יש לי יסוד לחשוב שראש הממשלה אכן הגיע להבנות כאלה ב-2014, ולמעשה הפקיר את הריבונות במקום המקודש ביותר לעם היהודי למלך ירדן. <היו"ר יואל חסון:> איזה ראש ממשלה? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני מודיע כאן – – – <היו"ר יואל חסון:> איזה ראש ממשלה? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, יושב-ראש הליכוד. אני מודיע לך, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יואל חסון:> כן. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני מודיע לך: ממשלה שחלילה תעז להעלות על הדעת לכתוב העברה של הריבונות הישראלית במקום הקדוש ביותר לעם היהודי, היא לא ממשלת ימין. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, היא לא תחזיק מעמד יומיים אחרי שהיא תעשה צעד כזה. <קריאות:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני מקווה, אדוני, חבר הכנסת מגל, שראש הממשלה – שמה שכתוב בעיתון "אל-איאם" ומה שכתוב ב"הארץ" ומה שכתוב – אני לא מאמין לתשקורת, זה ידוע – אני רוצה להאמין ולקוות שזה עורבא פרח. <קריאה:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אבל אם חלילה זה יקרה, ושוב אני אומר: לצערי, לצערי, לצערי, לא מופקע בעיני, חבר הכנסת מגל, מה לעשות. <מיקי לוי (יש עתיד):> אז תבקש ממנו להכחיש את זה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> לא מופקע בעיני. אם חלילה זה יקרה, זו לא תהיה ממשלת ימין. זו תהיה ממשלה שתמעל באמון ובמנדט הברור שהיא קיבלה מהבוחרים שלה, והיא פשוט לא תחזיק מעמד. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> יש לכם שר בממשלה שיכול לשאול את ראש הממשלה. <קריאה:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אז אני אומר כאן לפרוטוקול, שהשר אורי אריאל, שר החקלאות, שיגר היום מכתב לראש הממשלה, הודיע לו שהוא בשום פנים ואופן לא יהיה אחראי למחדל כזה אם חלילה יתרחש. <היו"ר יואל חסון:> טוב. טוב לדעת. תודה רבה לך, חבר הכנסת סמוטריץ. אני מודה לך. אנחנו עכשיו – – – <חיים ילין (יש עתיד):> הבעיה – – – <היו"ר יואל חסון:> השר, השר, סגן שר הביטחון, בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> בחיים – – – <היו"ר יואל חסון:> אני גם, אחרי זה; חברים, חברי הכנסת, אני אאפשר דעה נוספת. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – אלטרנטיבה יותר גבוהה – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> זה שמאפשרים לה יומיים אחרי דבר כזה זה ביזיון. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת חזן, רצית דעה נוספת בעניין? מישהו עוד רוצה דעה נוספת? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> סמוטריץ, למה יומיים ולא יום? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> באותו יום, באותו יום. אל תדאג. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> יומיים? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> חיליק, זה יהיה באותו יום. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה רואה? <היו"ר יואל חסון:> באותו יום. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יואל חסון:> בבקשה. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, פיקוד המרכז עוסק ימים ולילות בהגנה על התושבים והעוברים בגזרתו. מרחבי ההגנה שעליהם הופקד הפיקוד הם כפוף להוראות הרמה הממונה והדרג המדיני, ונגזרת מכך – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – – ונגזרת מכך – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> השכפ"ץ. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> רגע, רגע. <היו"ר יואל חסון:> למה שכפ"ץ? <אורן אסף חזן (הליכוד):> למה השר, השר אלקין – – – שולח – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תשמע עד הסוף. תשמע עד הסוף. <אורן אסף חזן (הליכוד):> למה שכפ"ץ – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – – ונגזרת מכך השליטה הישראלית והצבאית במרחב. <היו"ר יואל חסון:> נראה לך שלא הבנתי? <אורן אסף חזן (הליכוד):> סליחה, אדוני, הרב אלי בן-דהן, כבוד סגן השר – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מתחם קבר יוסף נמצא במרחב המזרחי של שכם, מצפון למחנה הפליטים בלאטה ומדרום למחנה הפליטים עסכר הישן. לצערי הרב, בהתאם להסכמי הביניים, מתחם קבר יוסף מצוי בשליטה פלסטינית, ועל כן אחריות אבטחת המקום מסביב היא של שוטרים פלסטינים. אולם עם זאת, על-פי ההסכמים – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> סגן השר, יש הסכם של שליטה פלסטינית? האם – – – הסכמי – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כן כן. לא, אתה טועה, אני – – – <קריאה:> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תיתן לי להסביר. <קריאה:> – – – הוא לא טועה? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> הוא כן טועה. אומנם חבר הכנסת סמוטריץ יש לו ידע רב, אבל אני בדקתי את העניין לפני שבאתי היום, ואני אסביר. המרחב של קבר יוסף והשליטה והאבטחה סביבו – בשליטה פלסטינית, אבל בתוך קבר יוסף עצמו הייתה יחידה צבאית. זה חלק מההסכמים – – – <חיים ילין (יש עתיד):> הקואליציוניים. <קריאה:> הקואליציוניים. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כמעט. <חיים ילין (יש עתיד):> פרויד היה חוגג עכשיו – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> הסכמי – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – יש – – – ממשלת שמאל עם הפלסטינים. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> הסכמי אוסלו. זו באמת הייתה ממשלת שמאל, מה לעשות. אני – לצערי הרב, ממשלת שמאל, ברגעים של חולשה וטיפשות, הסכימה את ההסכמים הללו. <חיים ילין (יש עתיד):> אדוני סגן השר, אנחנו ידענו להילחם, המפא"יניקים, ואתם ידעתם לוותר. בהיסטוריה של מדינת ישראל, זה מה שקורה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אבל בינתיים – – <חיים ילין (יש עתיד):> אתם לא יכולים – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – מי שחתם על הסכם אוסלו זה לא הימין – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – אני מזכיר לך. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – אתם החזרתם – – <קריאה:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – אתם עקרתם – – <קריאה:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – אתם פיניתם. אתם עקרתם – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> נו נו, באמת, נו די עם – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> זאת העובדה, בן-דהן. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מי שחתם על הסכם אוסלו זה לא הימין. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> גירשתם יהודים מביתם, החזרתם שטחים, ואנחנו – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני לא החזרתי שום דבר. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – של מדינת ישראל. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – סמוטריץ? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> טוב. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> יש עובדות. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> יש דיבורים ויש מעשים. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> רק את אוסלו עשיתם – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> יש דיבורים ויש מעשים. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – זה הכול – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> הנה, השר דרעי צוחק, הוא יודע שזו האמת. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> הוא יודע שזו האמת. <קריאה:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> איך אתה יושב עם ממשלת שמאל שפינתה יהודים – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – עקרה יהודים והחזירה – – –? <יואב קיש (הליכוד):> מי עשה – – – <היו"ר יואל חסון:> חברי חברי הכנסת – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> איך אתה עושה דבר כזה? <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת קיש. <קריאה:> די. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת בר. תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אנחנו נתקן את זה. אנחנו נחזיר את היישובים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> פעם רק השמאל הקיצוני קידם מדינה אחת. היום אתם עושים את זה. אתם יותר קיצונים מהשמאל הקיצוני היום. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> נכון – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> טוב. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> רק שתבין. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – את הוויכוח – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> רק שתגידו את האמת לאזרחי ישראל. <היו"ר יואל חסון:> אני אאפשר לך דעה נוספת, חבר הכנסת בר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא, חלילה. <היו"ר יואל חסון:> למה חלילה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני מזמין את הרב דרעי להצטרף לממשלה ציונית אמיתית בראשות הרצוג, ולא לשבת בממשלת שמאל קיצונית. <ענת ברקו (הליכוד):> ממש. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> זהו. <קריאה:> ממש. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה-זה ציונית. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> זהו. מה לעשות. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> תנצלו את זה – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> ממשלת התאבדות לאומית. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> תנצלו את זה שאני תורן: כל אחד – – – <היו"ר יואל חסון:> אתה גם יכול לקבל דעה נוספת אם אתה רוצה, אדוני. גם בלי הגבלת זמן. נשמח לשמוע את עמדתך, אדוני השר. חבר הכנסת בר שאל שאלה חשובה. תודה רבה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> טוב. <היו"ר יואל חסון:> סגן השר, בבקשה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כפי שהסברתי, האחריות למרחב של קבר יוסף הייתה על-פי הסכם, הסכמי אוסלו, בידי הפלסטינים. בתוך קבר יוסף עצמו הייתה יחידה צבאית ששמרה על המקום. לאחר האירוע החמור שבו נהרג מדחת יוסף, השם ייקום דמו, צה"ל נסוג מהקבר והוא נשאר לשליטה בלעדית של המשטרה הפלסטינית. אני מקווה שגל הטרור הנוכחי לא יביא לנסיגות של צה"ל ולשום הישג פלסטיני אחר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – שר הביטחון – – – <קריאה:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני אומר את דעתי, תשמע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> סגן שר צריך לקבל פקודות מהריבון, אתה יודע? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> וחבר'ה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – מה אתה מדבר? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני אומר את דעתי פה. <חיים ילין (יש עתיד):> אל תכניס את צה"ל לתוך המשחק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> צה"ל מבצע פקודות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> רגע, שנייה, שנייה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> נכון. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – אתה מצליח לבלבל – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אתה לא שומע מה שאני אומר. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת חזן, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> זו לא קריאת ביניים, זה נאום. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> אבל אתה נואם, ויש לך עוד דקה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חיליק גם נשא פה נאום דקה. <היו"ר יואל חסון:> לא, זה לא קריאת ביניים. תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> אני עמדתי לעבור אליו, אבל אני לא מפסיק להתמודד אתך. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> חזן, תיזהר. יום אחד אני אהיה שם, תיזהר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> יחד עם – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – יום אחד גם אני אהיה שם. <היו"ר יואל חסון:> אני מאחל לך. זה כיף נורא, אגב. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> השאלה אם יום אחד גם חזן יהיה שם. זאת השאלה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אמרתי. אני – – – אם אני אהיה – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> זאת השאלה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> יחד עם זאת, פיקוד המרכז מקיים כניסות סדורות ומאובטחות של ישראלים למקום, בתיאום מלא עם ההתיישבות. כניסות אלה נעשות תחת אבטחה ובליווי צבאי מלא. חברי חברי הכנסת, בעיני שרפת מתחם קבר יוסף היא עוד ביטוי מובהק לכך שהפלסטינים אינם מעוניינים בשלום ואינם מהווים שותפים לשלום. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש החלטה שלא להכניס חברי כנסת לקבר יוסף? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לא. אין החלטה כזאת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הצבא לא אישר לנו להיכנס. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני הייתי שם כמה וכמה פעמים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> השבוע הצבא – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני לא יודע. אני אומר לך שאני הייתי שם כמה פעמים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – לחדד את ההוראות. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> הראשון לציון היה שם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא אישרו לי. השבוע – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אורן, אתה מפריע לי היום כבר פעם רביעית. באמת, לא נעים. <היו"ר יואל חסון:> חברים, באמת. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כבר מאוחר. צריך ללכת הביתה. הפקרתו של מתחם קבר יוסף לרשות הפלסטינית במסגרת הסכמי אוסלו היא בעיני טעות חמורה. לצערי, היא המשיכה בהפקרתו של חייל מג"ב מדחת יוסף, השם ייקום דמו, ונמשכה בהפקרת הקבר לידי מרצחים שאינם יודעים לשמור על המקומות הקדושים. החזרת השליטה של צה"ל במתחם קבר יוסף היא שאלה בעלת משקל רב ובעלת אספקטים שונים. אני מציע לחברי הכנסת המציעים ליזום דיון בנושא בוועדת החוץ והביטחון. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. אני מודה לך, אדוני סגן השר. דעה נוספת – חבר הכנסת אורן חזן, בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> צועקים לי פה: עזוב את השר יעלון. אין פה עניין, יש פה עניין ענייני שקשור להפקרת ביטחון אזרחי מדינת ישראל. ברשות היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, אני רוצה קודם לדעת – בדיון הקודם, שבו דובר רבות על חלוקת ירושלים – אז בואו נרגיע את הלהבות: החלוקה היחידה שאני מכיר היא סביב שולחן הרמי בקלפים שסבתא שלי וחברותיה משחקות. לעניין קבר יוסף – אתה יודע, אני גר באריאל, ולעתים הציבור שצופה בנו בטלוויזיה ושומע על קבר יוסף, על מערת המכפלה, על ירושלים – הוא שומע רק בעתות מצוקה. הוא שומע כששורפים, הוא שומע כשהורסים. הוא שומע כשהצבא, אני אמור לשמוע את סגן השר – השכפ"ץ, זה התואר החדש שלך – אומר שהצבא נסוג. אבל בואו נגלה לכם סוד: קבר יוסף היה שם מאז ומעולם, מערת המכפלה הייתה מאז ומעולם, הר-הבית היה מאז ומעולם, העם היהודי היה כאן מאז ומעולם וגם יישאר לעולם ביחד עם כל המקומות הקדושים שלנו. אני חושב, אדוני סגן השר, שבמקום לעמוד על הדוכן – אתה חבר במפלגה שהכותרת שלה "לא מתנצלים"; הגיע זמן שתפסיק להתנצל בשם שר האין-ביטחון. הגיע הזמן שתעמוד ותגיד את הדברים שאתה מאמין בהם. אתה חבר אישי יקר שלי, אתה יודע כמה אני אוהב אותך, אתה יודע כמה אני מעריך אותך. אני גם יודע כמה קשה לך, אבל לעתים כשקשה צריך פשוט לשחרר. חלילה, שלא תבין כאילו אני קורא לך להתפטר, אני חושב שיהיה אסון כבד אם אתה תעזוב את המשרד הזה. <היו"ר יואל חסון:> אי-אפשר הרי לפטר גם את שר הביטחון וגם את סגן שר הביטחון, מה יקרה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> להפך. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא. אחרי שהצליח לו עם בוגי, הוא מנסה את סגן השר עכשיו, אתה מבין. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתם מגחכים וצוחקים, אתה עוד שקוע בבאקט של תאילנד, אבל בואו נהיה רגע רציניים. מדובר פה בביטחון אזרחי מדינת ישראל. הגיע הזמן, אדוני סגן שר הביטחון, הגיע הזמן שתדפוק על השולחן, שתגיד את הדברים בקול, שתעשה את זה בלי בושה – הנה, סמוטריץ, אני מסיים, אני מתאר לעצמי, הוא ממהר. אני קורא לך להוביל מהלך אמיתי ונכון כדי להחזיר שליטה מלאה בקבר יוסף, ללא חשש, ללא מורא, בניגוד למה שאומרים האמריקנים, not one break, כאן כבר יש לבנים שעומדות, כל מה שנותר לנו זה לקחת אותן, להחזיק אותן – – <קריאה:> brick. <אורן אסף חזן (הליכוד):> brick, אוקיי. Sorry for my English. – – להחזיק אותן, להניף שם את הדגל שלנו ולהגיד בלי בושה: זה שלנו – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – זו המורשת שלנו, זו ההיסטוריה שלנו. אני מזכיר לכולכם, אנחנו לא צריכים להתבייש מלהגיד את זה. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. דעה נוספת – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אדבר על שתי נקודות ואני ממש אדבר מרוכז, ואני מבקש להקשיב כי עדיף לשמוע שני דברים שהם מאוד חשובים. את הדעה שלי בקשר לאל-אקצא כולם יודעים, אני לא צריך לחזור עליה. אבל כל הזמן עולים לתקשורת ואומרים: ממשלת ישראל לא הפרה את הסטטוס-קוו. הייתי רוצה שיבוא ראש הממשלה ויעלה על הדוכן ויגיד: חבר'ה, ההסכמים של הסטטוס-קוו הם 1, 2, 3 – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> סליחה. – – ואז נדע מה זה הסטטוס-קוו כדי לקבוע אם הפרו אותו או לא הפרו אותו או מי הפר אותו. אז לפחות, רוב המתלהמים ואומרים שזה לא הופר, הם לא יודעים מה זה הסטטוס-קוו. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לכן – קודם כול, יכול להיות שתהיה לך – סמוטריץ, תגיד לי – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> מה אתה רוצה? – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני לא – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אז אני אומר לך, אז אני אומר לך – – – <היו"ר יואל חסון:> חברים, לא מפריעים לדעה נוספת. תודה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> חבר'ה, אני אומר לבוא עם האומץ להגיד: תשמעו, לא מקובל עלי, אבל זה מה שסוכם. ואז, או להחליט שמפרים אותו, ואז אומרים: מפרים אותו, או שאומרים: אנחנו לא הפרנו או כן הפרנו. לכן, צריך לדעת מה זה הסטטוס-קוו. זה – 1. שנית, כל מילות הגנאי שאומרים על הסכמי אוסלו: אין לכם בממשלה את האומץ אחרי כל כך הרבה שנים לבוא ולהגיד: תשמעו, ההסכמים האלה הם לא בסדר. תמיד יש לכם את הזמן ואת הסדר לבוא ולהגיד כמה סעיפים הופרו על-ידי הרשות הפלסטינית; אין לכם את האומץ לבוא ולהגיד: חבר'ה, ההסכם הזה לא מתאים לנו ואנחנו מבטלים אותו. היות שאין לכם את האומץ, אז תפסיקו לדבר עליו ותקיימו את התנאים שחתמתם עליהם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> למה אתם – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. אני מודה לכם. חברים, נא לשבת. תודה רבה. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת ברקו. חבר הכנסת חזן, תודה רבה. חבר הכנסת חזן, אין כבר מכסות לקריאות לסדר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אז תבטלו אותם – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. תודה רבה. חברים, סגן השר הציע להעביר את הנושא לדיון בוועדת חוץ וביטחון. המציעים מסכימים? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> מסכימים. <היו"ר יואל חסון:> אז מי שבעד להעביר לוועדת חוץ וביטחון – יצביע בעד. מי שנגד – זה אומר שהוא בעד להסיר מסדר-היום. אנחנו עוברים להצבעה. <קריאה:> למה אין הצבעה? <היו"ר יואל חסון:> אני לא יודע. אני ממתין כמוך. בבקשה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – בעד. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אם הייתי מגיע לשם הייתי מצביע בעד. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אם תהיה נאמן למדינת ישראל ניתן לך להגיע – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> מה שאתה לא יודע הוא שאתה לא זה שיקבע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הנה, אתה רואה? אני קובע. במקרה הזה, גם אני הריבון. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לא. מי נאמן ומי לא נאמן. לדעתי, אתה לא נאמן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא נאמן? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כן. – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <קריאה:> כבוד היושב-ראש – – – <היו"ר יואל חסון:> 12 בעד, אחד מתנגד. אני קובע שהנושא עובר להמשך דיון בוועדת חוץ וביטחון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> היום, כשאתם – – – <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יואל חסון:> הודעת מזכיר הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יואל חסון:> סליחה, אני מבקש. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, אני מבקש. בבקשה, אדוני המזכיר. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> אני אחזור, ברשותך, אדוני. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 20), התשע"ו–2015, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 120 והוראת שעה), התשע"ו–2015, שאף היא הוחזרה על-ידי ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה לך, אדוני. <הצעה לסדר-היום> <אי-שוויון במבני חינוך למגזר ערבי> <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים להצעה הבאה לסדר-היום: אי-שווין במבני חינוך למגזר ערבי – מס' 1239, של חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. בבקשה, אדוני. ישיב, כמובן, סגן שר החינוך הרב פרוש. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, אדוני השר, השרים, סגן השר, חברי חברי הכנסת, הנושא שאני רציתי להעלות לסדר-היום הוא האי-שוויון במבנים במגזר הערבי. אני מתחיל מזה שהמגזר הערבי ברובו סובל ממחסור בכיתות לימוד, דבר אשר מקשה על התלמידים ומשרה אווירה לא חינוכית אשר משפיעה לרעה על החינוך וההישגים. למשרד החינוך יש תקנות לשטח מגרש ושטח מבנה אשר לפיהן נקבעים מספר הכיתות ומספר הילדים לאותו בית-ספר, ולוקחים בחשבון שטחים נלווים למינהלות, כמו מזכירות, ספרייה וחדרים להרצאות ולפעילות נוספת. יש הקבצה, יש חלוקת תלמידים, במתמטיקה או במקצועות אחרים. שטחי המגרש נועדו לאפשר מקומות למגרשי ספורט, גינון, חצרות ומגרשי חניה, דבר אשר חסר בהרבה מבתי-הספר ביישובים ערביים. הפתרונות המאולתרים היום הם: 1. חדרים שכורים בבתים פרטיים המיועדים למגורים; 2. צפיפות בלתי נסבלת בכיתות; 3. מבנים יבילים, אשר מכסים את יתרת שטח החצרות הקטנות. לכן, הקמת בתי-ספר עם כיתות נורמליות לפי תקן משרד החינוך תפתור את בעיות המחסור בכיתות ותספק אלפי מקומות עבודה לצעירים וצעירות בוגרי בתי-הספר להכשרת מורים. כל זה עדיין בלי לדבר על גני-ילדים לגילאי שלוש וארבע, שהם ללא מבנים מתאימים ורובם בחדרים שכורים. לנוכח המצב שהסברתי, אני מבקש בדיקה לעומק של המצב הקיים. ואני אתן דוגמה מעבודה שביצעתי בהיותי ראש עיריית טייבה. יש לי טבלה, אני יכול גם למסור אותה לסגן השר. קודם כול, כשאני מדבר על עיריית טייבה, אני רוצה לברך את תושבי טייבה; אתמול היו בחירות לראשות העיר טייבה ולמועצה, אחרי שמונה וחצי שנים של ועדה קרואה. אני מברך את ראש העיר הנבחר, מברך את חברי מועצת העיר הנבחרים, ואני מקווה שהם יפעלו לטובת העיר, כי האחריות עכשיו עליהם, ואני אעזור להם בכל מה שאני יכול לטובת העיר. מה שעשיתי היה לשנת הלימודים 2006/07. הכנסתי עבודה אשר כללה, הסיכום שלה כלל: שטח מגרש, שטח מבנה קיים, מספר כיתות תקניות – כלומר, מבנה בית-הספר והמגרש, לכמה כיתות תקניות הם מתאימים, השטח התקני לאותו מספר כיתות הקיים בפועל, השטח החסר ומספר הכיתות החסרות. בטייבה, באותה שנת לימודים שיש לי את הריכוז שלה, התברר שחסרים ארבעה בתי-ספר יסודיים, שזה 46 כיתות לאותה שנת לימודים, בלי לדבר על הגידול הטבעי ועל השנה הבאה; 14 כיתות במכללת "עמל" בטייבה, שזה אומר עוד בית-ספר; ובית-ספר חטיבת ביניים. זאת הבדיקה לפי התקן, בדיקה מקצועית. ולפי הבדיקה זה מה שהתברר. מאז, משנת הלימודים 2006/07, ועברו תשע שנים, נבנו בטייבה עשר כיתות לבית-ספר יסודי. <היו"ר יואל חסון:> מול איזו דרישה וצורך? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> הדרישה – 46, לאותה שנת לימוד, 46 כיתות. אני יכול גם להעביר לכבודו לראות – זה ריכוז של אותה טבלה, אתה יכול גם להסתכל, ומי שירצה, אני יכול לתת גם לו העתק. לכן אני פונה לכבוד סגן השר בדרישות כדלקמן: להקים צוות בדומה לצוות שהקימה הממשלה בסוף השנה שעברה, "צוות 120 הימים" שהוקם כדי לבדוק את מצוקת המגורים במגזר הערבי. הוא בא עם המלצות אחרי שעשה את הבדיקה לעומק, בא עם המלצות שאפילו הממשלה הימנית הזו קיבלה את רובן. ואנחנו רואים שהן גם נכנסות לחוק ההסדרים ונכנסות לתקציב, ואני מברך על זה. אז אני רוצה שיקימו ועדה כזו שתבדוק. לא לבוא ולשמוע ממני, להגיד רק: חסרים חסרים חסרים, אלא לבוא ולבדוק, אנשים בעלי מקצוע ממשרד החינוך, שמבינים את התקנים. תוכנית חומש: אחרי שיש המלצות – תוכנית חומש, תוך חמש שנים לפתור את הבעיות של המחסור בחדרי לימוד במגזר הערבי; תב"ע, שאלו תוכניות בינוי עיר, נקודתיות או מקומיות לבתי-הספר, כדי לקצר את לוחות הזמנים. כי היום מה שעושים, השטח הציבורי לבניית בית-ספר נתקע הרבה שנים, מספר גדול של שנים עוברות עד שמאשרים אותו, ואז לפעמים גם משרד החינוך מוכן לבנות את בית-הספר, אבל הוא אומר: אין לך שטח כדי לבנות. אז אפשר לקצר תהליכים בזה שמקדמים את הנושא הזה בצורה הזו. גם יש מקומות, יש יישובים ערביים שאין בהם שטח לבנות, ואז על המדינה להקצות את השטח המתאים לבניית בית-הספר ברשויות שאין להן שטחים ציבוריים. ואפילו אם יש שטח פרטי אבל בשכונה לא מתאימה, אז לעשות החלפת קרקע עם קרקע מדינה כדי להקים את בית-הספר. יש לנו עוד בעיה שאנחנו צריכים לפתור: יש הרבה מבני חינוך ישנים, אפילו משנות ה-40 ולפני זה, והגיע הזמן גם לחדש אותם. וגם, יש לנו עוד בעיה, של הנגשת בתי-הספר לבעלי מוגבלויות. יש בתי-ספר ישנים שהם לא מתאימים, ואנחנו קבענו פה בכנסת, וקבענו בכל מקום, וזאת החלטה של כל אדם בעל מצפון, שלבעלי המוגבלויות מגיע להיות שווים, ויש לתת להם את השוויון הזה – אז גם להנגיש אותם. ובסוף, אני פונה לכבוד סגן השר להסכים להעביר את הנושא הזה לוועדת החינוך כדי לקדם אותו, כי זה חלק מהתנאים, חלק מהשוויון, חלק מהזכויות של התושבים; ואני באתי לפה, לכנסת, כדי לייצג אותם, כי חסר להם הרבה. לפחות בחינוך – שר החינוך אמר: כל התלמידים הם כמו הבנים שלי; אז גם לתלמידים במגזר הערבי מגיע שוויון, מגיע להם לקבל בית-ספר, מגיע להם לקבל חדר מחשבים, מגיע להם לקבל ספרייה, מגיע להם גם מגרש בחצר, או לפחות גינה, או מקומות, ספסלים לישיבה גם בחצר. זה חסר, וחסר בהרבה מקומות. אני באתי מעירייה, באתי מרשויות מקומיות, ואני, גם במקצוע שלי – כמהנדס נכנסתי להרבה יישובים ערביים, ראיתי מה יש וראיתי מה חסר. אבל אל תסמכו עלי, על מה שאגיד לכם, תקימו את הצוות הזה שיעשה את הבדיקה המקצועית מטעמכם, ופעם אחת ולתמיד לנסות בתוך כמה שנים – תקציב רב-שנתי, של חמש שנים אולי – בזה נסגור את כל הפערים, ונגיד: לפחות בחינוך יש שוויון. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת חאג' יחיא. אני רוצה לומר לך שלזכותך ייאמר – סגן שר החינוך, בבקשה, אתה רשאי לעלות להגיב, אבל עד שהוא יעלה – אני רוצה לומר שלזכותך ייאמר שבאמת כל הצעה לסדר שלך – חבר הכנסת חאג' יחיא – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כן. <היו"ר יואל חסון:> אני אומר לך, אני לזכותך רוצה לומר שאני שם לב שכל הצעה לסדר שלך היא עניינית, היא נוגעת לבעיות האמיתיות של ערביי ישראל; היא עניינית, והיא מעוררת הערכה רבה מאוד, ואני מסכים עם כל מילה שאמרת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לקחת לי את המילים. אתה יודע, בגלל זה ביקשתי – – – <היו"ר יואל חסון:> סגן שר החינוך יבשר בשורות גדולות לציבור הערבי בישראל. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> בתנאי שתאפשר לי. <היו"ר יואל חסון:> ודאי. מה, אני יכול לעצור אותך, אדוני? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא לבקש שאני אמהר, זה כבר קרה לי פעם. <היו"ר יואל חסון:> לא, בבקשה, קח את הזמן. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא עלה לדוכן – וגם שוחחנו אחרי הצהריים בעניין הזה – ופירט פרטים רבים בכל מה שקשור לבינוי, בינוי חינוך במגזר הערבי. אני רוצה קודם כול לומר שהאמירה כי קיים אי-שוויון במבני חינוך במגזר הערבי הנה כללית, ואי-אפשר להתייחס אליה בצורה רצינית וממוקדת. ככלל, לא ניתן להתייחס לנושא כאל מקשה אחת, כי תמונת המצב בכל יישוב ויישוב והסיבות לפערים הקיימים הן שונות ומגוונות. ככל שישנן בעיות ספציפיות נוכל להתייחס לגופו של עניין ולתת מענה. המגזר הלא-יהודי אינו סובל מקיפוח בהקצאת משאבים לבינוי, ההפך הוא הנכון. היו שנים שבהן תוקצב המגזר בתקצוב יתר מעבר לצורכי הגידול הטבעי. ולראיה, בשנים 2007–2011 הושקעו כ-5.3 מיליארד ש"ח בבניית 7,987 כיתות לימוד חדשות בכל המגזרים, מתוכן 2,584 כיתות לימוד נוספות במגזר הלא-יהודי, בהשקעה של כ-1.7 מיליארד שקל. לפיכך, 32.4% מכלל הכיתות החדשות שנוספו בתקופה זו נבנו במגזר הלא-יהודי, כאשר שיעור התלמידים הערבים עמד על כ-26%. כתוצאה ממדיניות זו נבנו בפועל 553 כיתות מעבר לצורכי הגידול הטבעי של האוכלוסייה הערבית וצומצם המחסור בכיתות לימוד. יצוין כי מינהל הפיתוח במשרד החינוך מתקצב בנייה על-פי הכרה בצורך, וזאת במסגרת התקציב הקיים. בשנת 2015 הוכר הצורך ב-1,238 כיתות במגזר הערבי מתוך 8,022 כיתות בכל הארץ. לצערנו, חלק גדול מהכיתות אשר הוכר צורך בהן אינן זמינות לתקצוב, מכיוון שאין להן פרוגרמה ותוכנית אדריכלית מאושרת, וברוב המקרים ישנה בעיה של-אי זמינות הקרקע. מתוך הכרת הבעיה, פועל מינהל הפיתוח במשרד החינוך לסגירת פערים וטיפול בחסמים במגזר הלא-יהודי, על מנת לקדם את היקפי הבנייה במוסדות חינוך. במסגרת זו פועלת תוכנית לטיפול נקודתי ב-13 רשויות: בג'דיידה-מכר, ג'סר-א-זרקא, בסמה, דיר-אל-אסד, מג'ד-אלכרום, בענה, נצרת, קלנסואה, משהד, כפר-מנדא, כפר-קאסם, סח'נין ורהט. במהלך השנה ובמידת הצורך יורחב הטיפול הנקודתי לרשויות נוספות. אני מבקש למסור לחבר הכנסת חאג' יחיא: בשנת 2014 תוקצבו כ-665 כיתות במגזר הלא-יהודי, וב-2015 מתוכננות כ-600 כיתות במגזר הלא-יהודי. לגבי הנקודה של צפיפות בכיתות, הממוצע של צפיפות התלמידים בכיתה בחינוך הערבי קטן מהממוצע של צפיפות בכיתות בחינוך העברי. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בחטיבות הביניים, שבהן בחינוך העברי יש 31.4 תלמידים בממוצע בכיתה, לעומת 29.1 תלמידים בממוצע בכיתה בחינוך הערבי. כך גם בשלב של החינוך היסודי: יש 28.3 תלמידים בכיתה בממוצע במגזר העברי, לעומת 27.8 במגזר הערבי. בחטיבה העליונה ממוצע התלמידים בכיתה בחינוך הערבי גבוה יותר, אך בחטיבה העליונה קיימות מגמות שונות ופיצול כיתות לפי מקצועות, כך שלכיתת האם יש פחות משמעות. ראוי לציין בהקשר זה כי בשנים 2009–2013 הופעלה במשרד החינוך תוכנית להפחתת מספר התלמידים בכיתה. לצורך יישום התוכנית הוקצו כ-600 מיליון שקלים באופן דיפרנציאלי, תוך מתן העדפה לבתי-ספר בעלי מדד טיפוח נמוך. מאחר שהמגזר הערבי נמצא בין עשירוני הטיפוח הנמוכים, רוב המשאבים במסגרת תוכנית זו הוקצו למגזר זה. ירידת ממוצע התלמידים בכיתה כפי שהוצג קודם היא עדות לתוצאות המהלך. למעשה, בבתי-הספר היסודיים כ-66% מתוך סך הכיתות שבהן הופחת מספר התלמידים היו במגזר הערבי, בעוד שתלמידים ערבים היוו כ-27% משכבת הגיל. בחטיבות הביניים 52% מהכיתות שבהן הופחת מספר התלמידים היו במגזר הערבי, בעוד שתלמידים ערבים היוו כ-29% משכבת הגיל. יודגש כי לסוגיה זו נדרש שר החינוך עם כניסתו לתפקיד. סוגיה זו זוכה למענה מחודש כבר השנה במסגרת הרפורמה להקטנת כיתות הלימוד. מדובר ברפורמה חמש-שנתית, אשר תיושם בכל המגזרים ובאופן דיפרנציאלי, ומטבע הדברים האוכלוסיות החלשות יותר ייהנו מתקצוב גבוה יותר בגינה. הוחלט להקצות במסגרת רפורמה זו חצי מיליארד שקלים בחמש השנים הקרובות לטובת הקטנת הכיתות ושיפור יחס מורה–תלמיד בגנים ובבתי-הספר היסודיים בכל המגזרים. בסופו של התהליך, כיתות הלימוד בישראל לא יעלו על 34 תלמידים בכיתה, ובשכבות האוכלוסייה החלשות יותר הן לא יעלו על 32 תלמידים בכיתה. מדובר על מתווה צומח, כשבכל שנה עוד שכבת גיל תיכנס לרפורמה, כך שבתוך חמש שנים כל תלמידות ותלמידי ישראל בבתי-הספר היסודיים, מכיתה א' ועד כיתה ו', ילמדו בכיתות קטנות. יודגש, כי לצד הקטנת הכיתות, ממשיך המשרד להקצות תוספת של שעות לימוד לטובת פיצול כיתות א'–ב' במקצועות שפה ומתמטיקה. כאמור, הקטנת הכיתה תיעשה באופן דיפרנציאלי, על-פי עשירוני הטיפוח: עשירוני טיפוח 9–10 – 32 תלמידים בכיתה; עשירון טיפוח 8 – 33 תלמידים בכיתה; עשירוני טיפוח 1–7 – 34 תלמידים בכיתה. ניתן להוסיף על האמור ולציין כי המתווה להקטנת הכיתות כולל לראשונה את יישום התוכנית "מורה שני בכיתה". התוכנית גם היא החלה לפעול בשנת הלימודים הנוכחית, תשע"ו, והיא פועלת בכ-1,000 כיתות לימוד. התוכנית כוללת מורה ותיק – מורה מנוסה ומוביל – וסטודנט המשתלב בהדרגה בפעילויות ההוראה והלמידה, כחלק מטיוב הכשרתו. מדי שבוע, וזה קורה למשך שלושה ימים בשבוע, הסטודנטים יגיעו לכיתות הלימוד בגני-הילדים ובבתי-הספר. התוכנית הזו מופעלת גם במגזר הערבי בכ-250 כיתות. בנושא של מעבדות: מאז ומתמיד היו מוגדרים בבתי-הספר חללים עבור סדנאות. בעבר חדרים אלו הוגדרו כחדרי מלאכה – חוזר מנכ"ל מיוחד של תשמ"ח. כיום, ובהתאם לשינויים הפדגוגיים, חללים אלה מוגדרים חדרי מדע וטכנולוגיה, והם מופיעים בכל הפרוגרמות הסטנדרטיות של בתי-הספר. ככל שרשות צריכה התאמה של בית-ספר לפרוגרמה סטנדרטית, לצרכים שונים, כולל מעבדות וסדנאות, היא יכולה להגיש בקשה אל מינהל הפיתוח במשרד, והבקשה תיבדק באופן ספציפי ויינתן לה מענה. יצוין כי ישנם מצבים שבהם חדר המעבדה מנוצל לצרכים אחרים, כמו ספרייה, כיתת לימוד ועוד. עובדה זו גם היא יוצרת מחסור. הפיקוח על מקצוע המדעים במשרד עורך מדי שנה מיפוי באשר לקיומן של מעבדות בבתי-הספר. בתשע"ו ייבדקו כ-85% מכלל בתי-הספר היסודיים וחטיבות הביניים. להלן הנתונים של אחוז בתי-הספר שבהם קיים חדר מקצוע, מעבדה, לפי מגזר. בתי-ספר יסודיים: באוכלוסייה היהודית – 75%, באוכלוסייה הערבית – 69.5%. חטיבות הביניים: באוכלוסייה היהודית – 83%, באוכלוסייה הערבית – 66%. תקציב הצטיידות מעבדות: משרד החינוך מתקצב הצטיידות מעבדות כחלק מקידום החינוך הטכנולוגי-מדעי. תקציב ההצטיידות מועבר לרשויות מקומיות ובעלויות שהן עמותות, כהקצבה. אחד המדדים לקביעת ההקצבה הנו מצבה הסוציו-אקונומי של הרשות. סך התקציב הכללי שניתן לכלל המגזרים, בחלוקה לשנים, עבור הצטיידות מעבדות הנו – ואני בטוח שמזכיר הכנסת גם מקשיב למה שאני אומר – הוא כדלהלן: הצטיידות מדעים כללי: הצטיידות מעבדות מדעים בבתי-ספר בתשע"ב, בשנת התקציב 2011, 2.495 מיליון – אם חבר הכנסת חאג' יחיא יסתפק בזה שאני אמסור את כל הפרטים לפרוטוקול, אני אשמח. אבל אני מחויב למסור לך, לאור ההצעה לסדר-היום המנומקת שלך, לענות לך מה המשרד כן עונה בשביל המגזר הערבי. הצטיידות מעבדות מדעים בבתי-ספר בתשע"ג, שנת התקציב 2012, הייתה 1,952,484. הצטיידות מעבדות מדעים בבתי-ספר בתשע"ד, 2013, הייתה 2,093,912. <היו"ר יואל חסון:> שאלה, אבל, לסגן השר – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> הצטיידות מעבדות מדעים – אני מאוד אשמח, אבל אל תפריע לי באמצע, כי זה מבלבל לי את כל ההיקף של התשובה. <היו"ר יואל חסון:> את הסדר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> הצטיידות מעבדות בבתי-ספר בתשע"ה, 2014 – 1,585,157. הציידות טכנולוגיה כללי: הצטיידות מעבדות טכנולוגיות בשנת תשע"ג, 2012 – 1,892,626. הצטיידות מעבדות טכנולוגיות בתשע"ד, 2013 – 3,145,800. ועכשיו אני רוצה לדבר על תקציב ייחודי וייעודי שהועבר למגזר הערבי עבור הצטיידות למעבדות במסגרת החלטות ממשלה. מדובר בתקציב תוספתי לתקציב שאמרתי קודם, שהמגזר הערבי ממילא היה כלול בתוכו. החלטת ממשלה 2861, מגזר דרוזי וצ'רקסי, תשע"ג, 2012 – זה 2,375,966. החלטת ממשלה 3211, מגזר בדואי בצפון, תשע"ג, 2012 – 554,447. החלטת ממשלה 3211, מגזר בדואי בצפון, תשע"ה, 2014 – 764,942. הצטיידות טכנולוגית – שוב, החלטות לגבי מגזר המיעוטים: החלטה 3708, מגזר בדואי, תשע"ג, 2012 – 2,584,488. החלטה 3708, מגזר בדואי, תשע"ד, 2013 – 1.6 מיליון שקל. החלטת ממשלה 4193, בנות ערביות, תשע"ד, שנת תקציב 2013 – 5,458,619. החלטה 3708, מגזר בדואי, תשע"ה, 2014 – 1,428,860 שקל. לאור הנתונים, ניתן להיווכח כי המגזר הלא-יהודי אינו סובל מקיפוח בהקצאת משאבים להצטיידות. ההפך הוא הנכון, בגלל המצב הסוציו-אקונומי הנמוך של הרשויות במגזר הלא-יהודי, חלקן בהקצבה להצטיידות גדול מהחלק היחסי באוכלוסייה, וזאת עוד לפני תוספות בשל החלטות מתעדפות שהזכרתי קודם. לסיכום, עם כניסתו של שר החינוך מר בנט לתפקידו הנוכחי, הוא קבע את צמצום הפערים כאחד מיעדיו המרכזיים. בתוך כך יצאנו לשורה של תוכניות, ובהן הקטנת כיתות לימוד, סייעת שנייה בגני-ילדים והתוכנית ללימודי עברית למגזר הערבי. תוכנית הקטנת הכיתות ורפורמת הסייעת השנייה, כאמור, מתוקצבות באופן דיפרנציאלי, ומטבע הדברים מחזקות אוכלוסיות חלשות יותר. התוכנית ללימודי עברית גם היא נועדה לצמצם פערים, שכן ככל שתלמידי החברה הערבית ישלטו יותר בשפה העברית, כך השתלבותם בחברה ובמשק תהיה טובה וקלה יותר. יצוין כי יש תוכניות רבות נוספות ייעודיות למגזר הערבי, אבל אם היושב-ראש כבר מבקש לשאול שאלות על האינפורמציה שהבאתי עד לרגע זה, וגם חברי הכנסת רוצים לשאול, אז אין לי הזמן למנות יותר, ולכן אני לא ממשיך להוסיף עוד פרטים. לסוגיות שאתה העלית, חבר הכנסת חאג' יחיא, ככל שישנה בעיה ספציפית כזו או אחרת אשר לבינוי מעבדות, צפיפות בכיתות, אשמח אם תפנה את זה אלינו להמשך טיפול רציני. כן, אדוני היושב-ראש? <היו"ר יואל חסון:> מה אתה מציע, אדוני סגן השר? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אם חבר הכנסת חאג' יחיא רוצה שהדבר הזה יגיע לוועדת החינוך, אין לי שום בעיה. אני רק רוצה לומר שסדר הדברים הוא, שכאשר הוא מעלה הצעה לסדר-היום, הכוונה שלו שהיא תידון במליאה. אם אני מסכים להעביר את זה לוועדה, זה לא כמו שהוא רצה, כי לבוא לפה זה נקרא למליאה. אם הוא רוצה למליאה – מליאה. <היו"ר יואל חסון:> לא לא, הוא לא רוצה – אתה רוצה מליאה? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> הוא חוזר בו, גם מסכים. <היו"ר יואל חסון:> סגן השר מציע ועדת חינוך. אתה מציע מליאה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יואל חסון:> מקובל עליך ועדת חינוך, מעולה, בסדר גמור. תודה לסגן השר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> יש עוד שאלות לאדוני היושב-ראש? <היו"ר יואל חסון:> לא לא, הכול בסדר, ענית לי על הכול באריכות ובפירוט רב. דעה נוספת – חבר הכנסת חזן, בבקשה. אם מישהו מעוניין בדעה נוספת, שיגיד עכשיו ואחר כך יידום. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, השר, סגני השרים, כנסת נכבדה, צריך לומר את האמת, מגיע לערבים אזרחי מדינת ישראל שוויון מלא. אני, בניגוד לחלק מהחברים – הם לא חברים שלי, זה בטוח – מהרשימה הפלסטינית המאוחדת, יודע להגיד גם את הדברים הנכונים, כשזה לא בהחלט תואם לאג'נדה שלי. אני אגיד את זה עוד פעם בצורה ברורה: מגיעה לך תודה על שהעלית את הנושא לסדר-היום; אני עדיין המום שאני בכלל אומר את זה. אתה באמת ענייני, ואמר את זה היושב-ראש קודם, הוא פשוט לקח לי את המילים, שההצעות לסדר-היום שלך הן ענייניות. הן לא פופוליסטיות, הן לא זולות, הן לא נוטפות הסתה ומלאות בהנעת הטרור, הן באמת מתוך דאגה לערבים אזרחי מדינת ישראל. אני מוכן להתייצב לצדך כדי לעזור לקדם את הנושא הזה בחינוך, בתשתיות, בחברה, בהחלט. אנחנו עם שוחר שלום, אנחנו בעד לחיות ביחד. אני רק רוצה לבקש ממך דבר אחד: שבאותה הגינות שאני נוהג כלפי האנשים שאתה מייצג, כי שאר החברים שמסביבך אינם פה, רואים שהם לא מייצגים, הם מייצגים את הפלסטינים שוחרי הטרור; אבל באותה הגינות שאנחנו נוהגים כלפיך – ודבריו של סגן שר החינוך מר פרוש היו ברורים, היו ענייניים – תנהג כלפינו, כלפי המדינה שהיא גם במקרה הזה הריבון, המדינה היהודית בארץ-ישראל. צריך לדעת להגיד את הדברים בצורה מסודרת, לא רק כשזה נוח, גם כשזה לא נוח. אני אסיים את דברי ואני אגיד שיהיה ברור: אני אעזור לך לעזור להם, אבל אני רוצה שאתה תעזור לי לעזור לעם היהודי כאן בארץ-ישראל, שזהו ביתו, ובירתנו הנצחית ירושלים. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לחבר הכנסת חזן. אנחנו ניגשים להצבעה. מי שבעד – הוא בעד הצעת השר להעביר את ההצעה להמשך דיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט. מי שנגד – תומך בהסרה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> תשעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהנושא יועבר להמשך דיון בוועדת החינוך. <הצעה לסדר-היום> <הריסת בית-הכנסת "איילת השחר" בגבעת-זאב> <היו"ר יואל חסון:> נמשיך בסדר-היום. הנושא הבא: הריסת בית-הכנסת "איילת השחר" בגבעת-זאב – הצעה מס' 1235 של חבר הכנסת יואב בן צור. בבקשה, אדוני. עומדות לרשותך עשר דקות מלאות. <חיים ילין (יש עתיד):> עשר דקות? <היו"ר יואל חסון:> כן, יש להם מכסות בלי סוף. אתה יודע, אין להם הצעות חוק, אז יש להם מכסות. בבקשה, אדוני. אנחנו נתפעל את השעונים. <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מכובדי שר הדתות, ידידי סגן שר הביטחון, חברי חברי הכנסת, אני מבקש להעלות על סדר-יומה של הכנסת ולדון בנושא של פסיקת בג"ץ המורה על הריסת בית-הכנסת "איילת השחר" בגבעת-זאב. אדוני היושב-ראש, לצערי הרב, אני אומר את דברי אלה מתוך כאב גדול. בהחלטה זו בית-המשפט העליון שבר שיא של ניתוק מערכי היסוד שעליהם מושתתת מדינת ישראל. במדינה יהודית לא מרימים כף דחפור על בתי-כנסת; במדינה דמוקרטית מאפשרים לממשלה למשול ולהגיע להסדרה חקיקתית שתהלום את זכויות הקניין של הבעלים הבלתי-מזוהים. החלטה זו אינה יהודית ואינה דמוקרטית. צר לי על החיפזון. מראות של השמדת בתי-כנסת שיופצו באמצעי התקשורת ברחבי העולם לא יסייעו למאבק באנטישמיות הגואה מבית ומחוץ. לפני דקות ספורות אישרנו את חוק ההוצאה לפועל – איסור עיקול מיטלטלין מבתי-הכנסת, וכאן, אדוני היושב-ראש, מבקשים לא לעקל מיטלטלין, אלא להרוס בית-כנסת במדינת ישראל. <היו"ר יואל חסון:> אולי לא כולם מכירים את הנושא. תסביר למה רוצים להרוס את בית-הכנסת. <יואב בן צור (ש"ס):> כי מאן דהוא הגיע ואמר שיש בעיה בבניין של בית-הכנסת. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> במדינת ישראל, מדינת היהודים, לא הורסים מקום תפילה של יהודים, ולא משנה, תהיה הסיבה אשר תהיה. <היו"ר יואל חסון:> אבל בכל זאת, מה המחלוקת? אני רוצה להבין את המחלוקת. <יואב בן צור (ש"ס):> מחלוקת על הבעלות על הקרקע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אין בעלות על הקרקע, אבל – – – <יואב בן צור (ש"ס):> ורוצים לומר שהבעלות הזאת שייכת למישהו פלסטיני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אבל אין דורש לקרקע, צריך להגיד את זה. <יואב בן צור (ש"ס):> כן, אין דורש לקרקע. כאשר קבר יוסף הצדיק עליו השלום עולה בלהבות של פורעים נפשעים, כאשר קבר רחל מוקף בזורקי בקבוקי תבערה, כאשר יהודים חוששים ללכת בתוך העיר העתיקה, כאשר אבדה יראה, לצערנו, ממדיו של שוטר משמר הגבול העומד על משמר ארצו בשער שכם, כאשר ללא פחד יורים, דוקרים, זורקים אבנים ובקבוקי תבערה, וכל זאת בחסות מנהיגים המסיתים בגלוי כנגדנו, מעשה של הריסת מקום מקדש מעט בכל זמן, ובייחוד בזמן הזה, הנו תהליך שאין מסוכן ממנו, בפרט בעת הזאת. חברי חברי הכנסת, אבקש מעל במה זו לשבח את כבוד שר הכלכלה והשר לפיתוח הנגב והגליל חבר הכנסת הרב אריה דרעי, שיזם פנייה דחופה לבג"ץ, ובהחלטת בית-המשפט מיום 18 בחודש ציינו השופטים, בהרכב בראשות הנשיאה מרים נאור, כי מהטעמים שפירט שר הכלכלה, הנגב והגליל, השר אריה מכלוף דרעי, תידחה הריסת בית-הכנסת עד 5 בנובמבר. אדוני היושב-ראש, ידוע לי כי שר הכלכלה, בנוסף לפנייתו האמורה לבג"ץ, פועל בדרכים דיפלומטיות נוספות לטובת הצלחת העניין, דברים שהשתיקה יפה להם. אך בל נשכח דבר אחד: מדובר במסדרון זמן קצר מאוד שבו עלינו לקבל החלטות קריטיות בנושא. במידה שחלילה לא תהיה ברירה וכותלי בית-הכנסת "איילת השחר" חלילה ייהרסו, דבר שאני מקווה מאוד שלא יקרה, לא יעלה על הדעת שיעלו הדחפורים לפני שתאושר חלופה לקרקע קרובה למקום בבעלות המאפשרת בנייה ובתקצוב מלא של כל עלות הבנייה. דחיפותו של נושא זה מצריכה דיון והמשך מעקב אחר ביצוע החלטות הרשות המחוקקת בוועדת הפנים של הכנסת. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. אדוני סגן השר, בבקשה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – – <היו"ר יואל חסון:> לא. יש אחר כך שאילתות. אדוני סגן השר, בבקשה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת בן צור וחברים אחרים מבקשים לדון בסוגיית צו ההריסה שהוצא נגד מבנה המשמש כבית-כנסת בצמידות ליישוב גבעת-זאב. מדובר אכן בבית-כנסת שהוקם לפני כ-16 שנה על אדמה שלכל הדעות אינה אדמת מדינה. כידוע, סוגיה זו נדונה בהרחבה בפני בג"ץ, והוא נתן עוד ביולי 2014 פסק-דין בנדון, שלפיו ניתן צו מוחלט הקובע כי על עמותת "אילת השחר", המנהלת את בית-הכנסת, לפנות את המבנה האמור בתוך שנה, וכן מורה לרשויות לבצע את צו ההריסה, אלא אם ייקבע כי העמותה הנה בעלת הזכויות במקרקעין, וזאת בתוך שנה ממועד ההחלטה. יודגש כי המבנה הוקם בניגוד לחוק וממוקם מחוץ לתחום אדמות המדינה. לצערנו הרב, עמותת "איילת השחר" לא הוכיחה שהקרקע היא שלה, ולכן, לאחר כמה דיונים, נקבע כי הצו עומד בעינו ויבוצע עד יום 20 באוקטובר 2015. מועד זה נדחה בימים אלו לנובמבר 2015, מהטעם שכוחות הביטחון עסוקים מאוד בימים אלה ובגלל ההשלכות העלולות לנבוע מכך על רקע המצב הביטחוני השורר בארץ. חברי חברי הכנסת, אני מצר מאוד על כך שמערכת המשפט לא מצאה פתרון משפטי המונע את הריסת בית-הכנסת. כרגע, במצב הקיים, מוטלת על רשויות האכיפה בישראל חובה לפעול על-פי הדין ועל-פי פסיקת בג"ץ, אשר כאמור דן בסוגיה זו כמה פעמים והותיר זמן רב בידי העמותה לביסוס טענת הבעלות, אך הדבר לא נעשה. מובן שפעולה זו, צריך שתתבצע בהתאם לשיקולי הביטחון, האפשרויות לביצוע והמטלות האחרות המוטלות על הכוחות. אני מסכים מאוד שצריך לייעד קרקע חלופית לעמותת "איילת השחר". בעניין הזה פניתי פעמים אחדות לראש המועצה של גבעת-זאב והצעתי לו להציע מקום חלופי לעמותת "איילת השחר", קרוב לאזור שבו נמצאות המשפחות, כדי שיוכלו להקים שם בית-כנסת. אני בטוח שחברי שר הדתות, חבר הכנסת דוד אזולאי, כאשר תופנה אליו בקשה לסייע בבניית בית-הכנסת החדש, ודאי יעשה זאת. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה לסגן שר הביטחון. השר אזולאי ביקש גם הוא להתייחס. עומדות לרשותך חמש דקות על-פי התקנון. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על שאתה מאפשר לי להגיב בנושא הזה. <היו"ר יואל חסון:> בבקשה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני מבין את דבריו של סגן השר, שבמסגרת תפקידו מייצג את שר הביטחון, וזה בסדר, ואני בטוח שחלק מהדברים לא נאמרו כפי שהיה צריך להגיד אותם. אני מכיר את הרב אלי בן-דהן, ובוודאי שהיה צריך להביע יותר כאב וצער על הריסת בית-כנסת בארץ-ישראל, בימים שכולנו זקוקים לרחמי שמים וזקוקים להרבה תפילה. ואת זה אנחנו עושים דווקא בבית-הכנסת; מה לעשות, זה מקום הכינוס שלנו, ובו אנחנו נוהגים להתפלל. אני מאוד מקווה שלא יירשם בהיסטוריה של מדינת ישראל שבית-כנסת נהרס בהוראה של בג"ץ, על-ידי יהודים, בארץ-ישראל. לגבי פנייתך, אדוני סגן השר, אני מודיע לך שאם תהיה פנייה אלי בנושא הזה, אני מבטיחך נאמנה שאעשה הכול על מנת שייבנה בית-כנסת חדש בגבעת-זאב. אבל יחד עם זה אני מפנה מכאן קריאה לכל הגורמים הנוגעים בדבר: אנא מכם, אל תוסיפו עוד קטרוג על עם ישראל. מן הראוי שהדבר הזה יידחה עד שיימצא פתרון חלופי לבית-הכנסת. לא בשמים היא. אני מאמין שאם היו צריכים להרוס מסגד או כנסייה, היו נוהגים בדחילו ורחימו – מה יאמרו אומות העולם, מה יאמרו אומות העולם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> עשרות מסגדים ללא היתרים, ואף אחד לא מדבר. בונים על קרקע לא מוכשרת, ואף אחד לא מדבר. <היו"ר יואל חסון:> – – – קיבלת דעה נוספת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, זה כואב לי פשוט. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> השיקול הוא, מה יאמרו אומות העולם. וכאן, אנחנו, במדינה שלנו, בית-כנסת שבו מתפללים יהודים, שופכים שיח לפני בורא עולם – אנחנו כאן הולכים לעשות. נחשוב לרגע מה היה קורה אם הדבר הזה, חס ושלום, היה קורה בחוץ-לארץ. היינו נזעקים כולנו, היינו מפעילים את כל הכוחות האפשריים – זה אנטישמיות. אבל פה, במדינת היהודים, הדבר הזה קורה. אני באמת לא רוצה כאן להטיח ביקורת בבג"ץ, אבל הייתי מצפה מבג"ץ שיגלה קצת יותר רגישות וינהג בצורה יותר זהירה – לדחות את הנושא הזה. לא יקרה שום דבר אם בג"ץ יקיים דיון חוזר בעניין הזה ויגיד: אנחנו דוחים את הנושא הזה, את הריסת בית-הכנסת, עד למציאת פתרון חלופי; ובכך בעצם נהווה כולנו ביחד מקום שיהיה סנגוריה על עם ישראל, ולא, חס ושלום, קטגוריה על עם ישראל בימים אלו. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני השר. סגן השר, מה אתה מציע לעשות עם ההצעה לסדר-היום? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> ההצעה היא להעביר את זה לוועדת הפנים לדיון. <היו"ר יואל חסון:> ואתה מסכים? אתה מסכים, המציע? תודה. מי שבעד להעביר – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> רגע. <היו"ר יואל חסון:> אה, דעה נוספת, בבקשה. סליחה, אתה צודק, סליחה. חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> האמת שנאמרו הדברים, והדברים חריפים. ברשות היושב-ראש, חברים – כבוד השר, אתה אמרת את זה בצורה הכי ברורה. דמיינו לכם מצב שבו לא בגרמניה, לא בפולין, גם לא במדינה ערבית, אלא בארצות-הברית הגדולה, היו קמים מחר בבוקר ומחליטים להרוס בית-כנסת – איך היינו מזדעקים, כמה שולחנות היינו הופכים, איזה זעקה היינו מרימים. קטונתי מלייעץ לסגן השר, אבל אם היום, אם היום אתם דוחים את ההריסה בגלל שיש מצוקה ביטחונית, אני חושב שאם מצאתם פתרון פעם אחת לדחות, ניתן יהיה לדחות את זה. אמר לי פעם השר שלא נזכיר את שמו: אני לא אעשה דברים בניגוד לחוק. אז אני רוצה להגיד לאותו שר: אתה החוק. אדוני, בוקר טוב, תתעורר, אתה החוק. <ענת ברקו (הליכוד):> לא, שר הוא לא החוק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> סליחה, אני אסביר את עצמי, כדי שאהיה ברור. המקום הזה הוא בית-המחוקקים של מדינת ישראל. אנחנו כותבים את ספר החוקים, ואתה לוקח בו חלק, אתה מצביע בעד או נגד, ואתה מבצע את אותה חקיקה. לא מעטים המקרים שבהם שר לוקח חבר או חברת כנסת ונותן להם משהו ביד כדי שיעבירו, כדי ליישם הלכה למעשה את המדיניות שלו. פה יש בעיה של מדיניות. אני אמרתי לפני כמה ימים, שאם בית-הכנסת "איילת השחר", חלילה וחס, ייהרס, יהיו לזה השלכות קשות ומרחיקות לכת לא רק על הכנסת, בטח שלא רק על הממשלה – על כל מדינת ישראל ועל כל העם היהודי. איך אנחנו יכולים בבוקר להסתכל לעצמנו בעיניים – שלא לדבר על העובדה שכשזה נוגע אלינו אז מתעלמים לחלוטין מהחוק הבין-לאומי. כש"דאעש" הורס בתי-תפילה, מקומות קדושים לכל אחת מהדתות, במקומות הרחוקים בעולם – ואני אשתדל לסיים, ברשותך, היושב-ראש – כולנו מזדעקים. אבל במדינת ישראל, כשיש לא מעט מסגדים שעומדים על קרקע לא מוכשרת, ללא מתאר, ללא תוכניות, אף אחד בכלל לא פוצה את פיו. שומו שמים, חלילה וחס שנפגע באסלאם, נפגע במסגדים. אבל כשזה נוגע לנו, העם היהודי – בוודאי. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אסכם ואומר במשפט אחרון: במקום שבו אנחנו מרשים לעצמנו להרוס בתי-כנסת, בסוף נהרוס את כל הזהות, את המורשת, ואת הדבר המדהים הזה שנקרא העם הנבחר, העם היהודי. תתעוררו, רבותי. תתעוררו. <היו"ר יואל חסון:> חברים, צריך ללמוד, בדעה נוספת, שמה שאתה לא יודע להגיד בדקה, אל תגיד בכלל. אין מה לעשות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> בדקה נוספת, כן? בדעה נוספת זה המצב. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – נוספת זה עצה טובה – – – <היו"ר יואל חסון:> טוב. אנחנו עוברים להצבעה, אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד הוא בעד להעביר את הנושא לוועדת החינוך להמשך הדיון. <קריאה:> ועדת הפנים. <היו"ר יואל חסון:> סליחה, ועדת הפנים, ועדת הפנים. תודה על התיקון – ועדת הפנים. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> שבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לסדר-היום בנושא הריסת בית-הכנסת "איילת השחר" בגבעת-זאב תועבר לדיון בוועדת הפנים. תודה רבה. <שאילתות ותשובות> <היו"ר יואל חסון:> אנחנו ממשיכים לסעיף האחרון בסדר-היום. סגן השר ישיב על שאילתות של חברת הכנסת ענת ברקו וחבר הכנסת חיים ילין. אני מבקש מסגן השר לעלות לדוכן, בבקשה. תמתיני, חברת הכנסת ברקו, אלא אם כן את חמושה, גברתי, אז את צריכה להצהיר על הנשק. <ענת ברקו (הליכוד):> חמושה במשקפיים. <היו"ר יואל חסון:> ובעט, עט ונייר. אדוני, סגן השר. בבקשה, חברת הכנסת ברקו. נא להקריא את נוסח השאלה כפי שהעברת. <59. התוכניות להעצמה ושילוב של חיילים וחיילות יוצאי אתיופיה בצבא> <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני סגן השר, כבוד השר, מיטב הלוחמים ביחידות מובחרות בצה"ל הנם יוצאי אתיופיה. שיעור גיוסם גבוה, אך לעומת זאת השתלבותם בצבא אינה מקבלת מענה הולם. ברצוני לשאול: מה הן התוכניות האמורות לתת מענה לחיילות ולחיילים יוצאי אתיופיה בצה"ל? <היו"ר יואל חסון:> תודה, גברתי. אדוני סגן השר, בבקשה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ישראלים יוצאי אתיופיה מהווים כ-4% מאוכלוסיית המתגייסים בצה"ל. שיעורי הגיוס בקרב האוכלוסייה גבוהים, אולם בפועל נתוני האיכות והמיצוי מציבים בפני צה"ל והחברה הישראלית אתגר משמעותי. אל מול מציאות זו גיבש צה"ל תוכנית מקיפה לטובת העצמת האוכלוסייה ושילובה המיטבי בצה"ל ובחברה הישראלית. התוכנית כוללת את כל שלבי הקשר עם האוכלוסייה, משלב המלש"ב וההכנה לשירות, דרך הכניסה לשירות עצמו, מהלכו, ולקראת השחרור ממנו. לכל אחד מהשלבים הללו גובשה תוכנית ייעודית בעלת מרכיבים ייחודיים, ומולם הוגדרו יעדים ומדדים ברורים להערכת ההתקדמות. אכ"א, האמון על התוכנית, משלב מגוון גורמים בעשייה, הן בתוך צה"ל והן מחוצה לו. היעד, בראיית צה"ל, בהתבוננות ארוכת טווח, הנו השוואת נתוני השירות של כלל בני העדה האתיופית לאוכלוסייה הכללית. לצורך העצמת השילוב של יוצאי אתיופיה ביעדי איכות, נבנתה פלטפורמה ניסיונית וזמנית לטובת זיהוי היכולות ומיצוי המתגייסים, בהובלת מכון פוירשטיין, שתכליתה מתן המלצת שיבוץ פרטנית עבור המלש"ב, המבוססת על תהליך הערכה אישי ככלי נוסף מעבר לקב"א והדפ"ר. במקביל, מחלקת מדעי ההתנהגות מבצעת עבודה לגיבוש מענה קבוע לאוכלוסייה זו, אשר יתבסס על מבחני הצו הראשון עצמם. כשפתרון זה ייכנס לפעולה באופן מלא, ניתן יהיה לבטל את ההסדרים הזמניים האמורים. להלן פירוט התוכניות ליוצאי אתיופיה, לפי שלבי תהליך הגיוס: הכנה לצה"ל – יוצאי אתיופיה מוגדרים כאוכלוסייה למיקוד בכלל הפעילויות המכוונות להעלאת הנכונות והמוכנות לשירות משמעותי בצה"ל. במסגרת זו מוכוונים כלל העוסקים במלאכה בצה"ל, במשרד הביטחון, במשרד החינוך ובארגונים המופעלים והפועלים בתיאום עם הרשויות ובתי-הספר, כגון "זינוק בעלייה", "אחריי!" ועוד. כמו כן, מופעלת תוכנית איתור ומיצוי לתפקידים איכותיים והגדרת מכסות עבור תפקידים איכותיים ליוצאי אתיופיה, כגון מסלול ייעודי לקצונה, תפקידים בחיל האוויר, חיל מודיעין, תקשוב וחיל הים. בנוסף, העלאת היקף החיילים הלומדים במסלול העתודה. תחילת שירות – קיימות כמה תוכניות: הראשונה, קורס עברית לחיילים יוצאי אתיופיה בעלי רמת עברית נמוכה. מטרת הקורס היא העלאת רמת העברית לשם מיצוי טוב יותר במהלך השירות. מודגש כי מתקיימים קורסים לאוכלוסיות נוספות, אולם מבחינה אוריינית מקצועית נדרשת כיתה נפרדת; השנייה, קורס "אמיר", המתקיים החל מ-2005, במטרה לייצר תהליך התערבות בכניסה לשירות, למען שיפור נתוני המיצוי למערכים משמעותיים ושיפור השרידות בשירות. משך הקורס 11 שבועות. הקורס כולל טירונות 02, אבחון פוטנציאל למקצועות איכות, הקניית מיומנויות תעסוקתיות בסיסיות, העלאת המודעות לשירות מיטבי ומשמעותי, חיזוק תחושת השייכות והזהות ועוד. האבחון, תוכני ההעצמה והקניית המיומנויות מועברים על-ידי מכון פוירשטיין. כיום מועבר הקורס ל-20% מהמתגייסים יוצאי אתיופיה, והוא מותנה ברצונם להשתתף בהכשרה. מעקב אחר בוגרי הקורס והשוואת מאפייני שירותם לקבוצת ביקורת מקבילה מלמדים כי בוגרי הקורס ממוצים למערכים איכותיים בפער חיובי העולה על 30% לעומת קבוצת הביקורת. בנוסף, שיעור הנשירה בקרב בוגרי הקורס נמוכים יותר משמעותית – 12% לעומת 20% בגברים ו-6% לעומת כ-12%בנשים. הכנה לשחרור – מבוצעות סדנאות הכנה לשחרור והכנה לחיים. תהליכים נוספים שמתבצעים: 1. תוכנית "מנטורים" על בסיס קצינים ואזרחים אשר ביצעו שירות צבאי איכותי ומשמעותי; 2. מוקד פניות הנותן מענה לאוכלוסייה – חיילים, מלש"בים והורים; 3. תהליכי הסברה רחבים בקהילה, לרבות ביקורי הורים בבסיסי צה"ל ובגדנ"ע; 4. ועדות היגוי ופורומים של חשיבה בשיתוף קצינים ונגדים יוצאי אתיופיה מובילים, וכן כאלה אשר השתתפו במסע לאתיופיה להתכנסות לחשיבה משותפת. צה"ל פועל באופן תמידי להגדרת יעדים מדידים וביצוע מעקב ובקרה לשם אכיפה בכל התהליכים שהזכרתי. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. האם יש לך שאלה נוספת? בבקשה, גברתי. <ענת ברקו (הליכוד):> תודה, אדוני סגן השר, על תשובתך המפורטת. אני רוצה להתייחס לעניין הזה שבעצם כל תהליכי המיון, או רובם, סובלים מהטיה תרבותית. אז אם יש יכולת למצות את הקבוצה כאשר משתמשים בכל המדדים שאתה הצגת כרגע באופן מיטבי, אפילו חבל לבזבז את העניין הזה על קבוצת ביקורת. כדאי שכולם ייכנסו לאותו מסלול של מיון ללא הפרדה עם קבוצת הביקורת, והאוכלוסייה תמוצה בצורה יותר טובה. כי היום מה שאנחנו רואים זה אחוזי גיוסי מצוינים ליחידות לוחמות ונשירה הדרגתית במהלך השירות וחוסר מיצוי הפוטנציאל. לא רק זה, אלא שהכישלון הזה הוא כישלון צורב שמלווה אותם גם באזרחות. לכן יש לכך חשיבות עצומה. שלא לדבר גם על שיעור ההתאבדויות בקרב חיילי העדה, וזה דבר שהוא מאוד מאוד מטריד. עלינו לזכור שהצבא הוא גם כלי לניוד חברתי, ולאוכלוסייה הזו הוא משמעותי במיוחד. לכן אני מברכת על ההכנה לשחרור ולחיים ועל תוכנית ה"מנטורים". יחד עם זאת, אני פוגשת, גם בכנסת – ד"ר נגוסה ואנוכי עובדים ביחד בתחומים האלה – חיילים משוחררים שהיו קצינים ולוחמים בצבא והם לא מוצאים את עצמם. לכן, צריך לעזור וללכת אולי קצת יותר רחוק במובן הזה של ליווי לקראת השחרור, ואולי גם קצת לאחר השחרור. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת ברקו. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני רק אומר מילה. אני מקבל את כל הדברים, רק נושא אחד, של ליווי לאחר השחרור – באמת זאת מטלה שצריכה להיות מוטלת על החברה כולה. זה לא מערכת הביטחון. קשה מאוד למערכת הביטחון לעקוב אחרי כל החיילים המשתחררים. אני מקבל ומסכים שהנושא הזה מצריך חשיבה יותר רחבה, אולי של גורמים נוספים בחברה, ולאו דווקא מערכת הביטחון. <ענת ברקו (הליכוד):> היחידה להכוונת חיילים משוחררים חונה במשרד הביטחון, והיא יכולה לעשות יותר בתחום הזה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כן, אבל היא לא גוף שאחר כך עוסק ומלווה לאורך זמן רב את מי שמשתחרר. <היו"ר יואל חסון:> תודה, אדוני סגן השר. יש לנו באמת מחויבות לבני העדה האתיופית. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> בוודאי. <היו"ר יואל חסון:> אנחנו חושבים – צריך גם לומר, אדוני סגן השר, שחלק מאותם צעירים, הצבא, לפחות בתחילת הדרך, זו התקווה שלהם. זו התקווה שלהם להיות חלק מהחברה, להיות חלק, לתרום לקהילה. והם, ברקע של השירות הצבאי, הם מתמודדים גם עם מציאות לא פשוטה בבית: הם צריכים לטפל בהורים, ולפעמים לסייע בפרנסה, להיות במצבים שרוב הישראלים הוותיקים פה לא מכירים. מדובר פה בדור שני אפילו, שנולד בארץ, אבל עדיין למעשה מושפע מהעובדה שההורים הם עולים חדשים, על כל המשמעויות של זה. לכן בצבא נדרשת, בעיני, תשומת לב בכל יחידה ויחידה, יותר פרטנית, לכל חייל בן העדה האתיופית. <נורית קורן (הליכוד):> וגם חיילת. <היו"ר יואל חסון:> חיילת, כמובן. חייל וחיילת. בוודאי. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני מסכים לכל מילה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, סגן השר. אני אבקש מחבר הכנסת ילין לשאול את שאלתו, על-פי הנוסח שהוא הגיש. <94. הנצחת זכרם של חללי צה"ל> <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש – למרות שזה לא כתוב פה – כבוד סגן שר הביטחון, חברי כנסת, פעם אחר פעם אנו שומעים על מאבקים של משפחות שכולות בנוגע להנצחת זכרם של יקיריהן. רצוני לשאול: 1. מדוע משפחות חללי צה"ל נאלצות להיאבק בעצמן על הנצחת זכר יקיריהן? 2. מדוע משרדך גרע את משפחות חללי "צוק איתן" במתן מענה לפניות בנוגע להנצחה? תודה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> 1–2. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היחידה להנצחת החייל הנה הגוף הממלכתי המטפל בהנצחת זכרם של חללי מערכות ישראל. ביום השנה קיימנו טקס רשמי, בהשתתפות כל ראשי המדינה והמשפחות השכולות, בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל, לזכרם של החללים שנפלו במבצע "צוק איתן"; לכל משפחה הועבר מענק הנצחה בסכום של 7,755 שקלים, לכל פעילות הנצחה שהם יחליטו עליה; לכל משפחות חללי "צוק איתן" ניתן מענה בנושא הנצחת זכר יקירם על-ידי הקדמת מענק ההנצחה הנ"ל הניתן לכל משפחה ביום האזכרה השנתי. אגף משפחות והנצחה ימשיך לסייע לכל משפחה בדרכים שונות להנצחת זכר יקירן. מבדיקה שעשינו – לא היו פניות של משפחות "צוק איתן" בנושא הנצחה, מלבד פנייה אחת שטופלה באופן פרטני, ולא היה כל עיכוב במתן המענה. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת ילין, אם אתה יכול לשבת, כי זה לא מקובל לעמוד. <חיים ילין (יש עתיד):> אני מקשיב לו בקשב רב. דרך אגב, כשאני עומד אני מקשיב יותר טוב. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אולי יש לו בעיה רפואית – – –? <היו"ר יואל חסון:> שאלה נוספת. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד סגן השר, תשמע, התשובה הזאת היא לא נכונה, כי אחרת לא הייתי שואל את השאלה. התשובה שלך – הטעו אותך, לדעתי, שוב. המשפחות השכולות של "צוק איתן" – זה אני כבר אומר לך – התארגנו ביחד. הייתה ישיבה מולן, לא יצא מזה שום דבר. אבל אני רוצה להפנות ולשאול אותך – ואם לא, אז אני מוכן לעזור שתעזור גם לכולנו – יש הצעת חוק שאתם בעצמכם העברתם במושב הקודם, בתחילת הכנסת, ואני רוצה להקריא לך שני סעיפים מתוכה, ואני מבקש, עכשיו כששאלתי את השאלות, שתנסה לענות ולהיכנס לראש שלי ושל המשפחות השכולות: בסעיף 48, הקמת אתר הנצחה, כתוב: ההוצאות להקמת אתר הנצחה יחולו כולן, או חלקן, על היזם או על אדם אחר שנתנו הסכמתם לכך, והכול כפי שהוסכם להנחת דעתו של שר הפנים ערב ההכרזה כאמור. למה? כי צריך את האישור של שר הפנים בשביל לעשות אתר. את המימון – כל אחד צריך לדאוג לעצמו. אין מצב כזה. כידוע לך, באסון המסוקים, משרד הביטחון לא היה שם. הם היו צריכים להביא, אם אני לא טועה, תרומות מבחוץ. אנחנו לא רוצים להגיע למצב שתורם שיש לו אינטרס – לדוגמה, שצינור הגז, או שהגז, או שמשהו יעבור פה, הוא זה שיתרום להנצחת זכר החיילים. אסור שיהיה קשר בין הנצחה לבין הפוליטיקה. בסעיף 49ב כתוב: ההוצאות לאחזקת אתר הנצחה יחולו כולן או חלקן על הרשות המקומית. סלח לי, אני לא מכיר רשות מקומית שיש לה תקציב לאחזקה והנצחה. אבל אתם הולכים לשנות פה חוקים, ואני חושב שמי שידו שולחת את החיילים להילחם למען ביטחון מדינת ישראל ותושבי מדינת ישראל, לא יכול להפקיר את הרגשות של המשפחות של החללים. אסור בשום פנים ואופן. צריך רגישות פה, זה לא פשוט, זו לא פעם ראשונה, אבל אני חושב – במלוא הרצינות אני אומר לך את זה – שלא יכול להיות שום שיקול פוליטי. ולטענה שאומרים שיש כל כך הרבה, שכל אחד רוצה משהו אחר – אפשר לקבוע כללים. לצערי אנחנו חיים במדינה שהטרור פוגע בנו והמלחמות כנראה יימשכו. אבל בחייאת, חייבים, חייבים לתת כבוד למשפחות. תודה. <היו"ר יואל חסון:> סגן השר, בבקשה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לגבי השאלה הראשונה, חבר הכנסת ילין, אני אשמח אם תעביר אלי, אם תרצה בכך, שמות של משפחות שלא טופלו כראוי ופנו. אני יותר מאשמח, כי מבחינתי, אם זה נכון, זה אומר שנתנו לי תשובה לא נכונה. ואני אומר לך, אני לא אוותר על כך. אם אקבל תשובה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אני אזמן את המשפחות לפה ואנחנו ניפגש. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני אשמח לקבל. אני רוצה לומר משהו כללי לגבי אתרי הנצחה: צריך להבין, באופן עקרוני משרד הביטחון – אגף משפחות והנצחה איננו תומך בהקמת אתרי הנצחה לכל חייל בנפרד. לשם כך הוקמו אתרי הנצחה לחילות. אנחנו כולנו מכירים. לכל חיל בצבא יש אתר הנצחה אחד, ששם מתקבצים – פעם בשנה אותו חיל מקיים יום הנצחה. כמי שהשתתף – בתוקף תפקידי כסגן שר הביטחון השתתפתי בכמה וכמה ימי זיכרון כאלו. המשפחות מגיעות, ויש להם אתר, יש שם מקום. מתקיים טקס מאוד מכובד. בסוף היום, במהלך היום, המשפחות נמצאות עם מפקד החיל ועם כל הקצינים הבכירים, ובסוף היום מתקיים טקס, ובדרך כלל מגיע לשם שר הביטחון או סגנו, או אם אפשר שר אחר. זאת החלטה עקרונית, שלא יוקמו אתרים לכל אחד בנפרד אלא אתר לחיל. וכל אתר של חיל אכן ממומן ומתוחזק על-ידי משרד הביטחון. החוק שמדובר בו – מה לעשות, יש רשויות ויש מקומות שהקימו אתרי הנצחה שלהם לחייל אחד, לחייל בודד או לכמה חיילים – וכמו שהזכרת, אסון המסוקים, שאכן משרד הביטחון התנגד להקמת האתר הזה. ברגע שמשרד הביטחון לא מוכן לכך, אז ממילא צריך לפנות לתורמים פרטיים, וממילא האחזקה מוטלת על הרשות. זה נושא כבד, צריך לחשוב עליו. אין לי ניסיון רב, אבל אני יכול לומר שאי-אפשר לשלול את הרעיון של משרד הביטחון להתמקד באתרי הנצחה חיליים, ושם, באתרי ההנצחה החיליים – אכן משרד הביטחון מתחזק אותם כראוי, וגם יוצר מציאות שבה בכל יום שנה יש יום זיכרון אחד מרכזי לבני אותו חיל. אני חושב שזה יותר מכובד וראוי. <חיים ילין (יש עתיד):> אין דיון, אבל בדרך כלל המשפחות עולות פעמיים – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כן, זה נכון, יש גם את יום הזיכרון. <חיים ילין (יש עתיד):> דבר שני, היום הדינמיקה של המשפחות – צר לי להגיד את זה – הם לא רוצים אנדרטה של מתים, הם רוצים מקום שחי ומנציח את הילדים שלהם בצורה חיה. שאנשים יבואו, ישחקו שם, שיהיה מקום תוסס. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> משרד הביטחון לא יכול לעמוד בזה. <חיים ילין (יש עתיד):> לא, אבל צריך לשנות את התפיסה, אי-אפשר להנציח – – – <היו"ר יואל חסון:> אני חושב שזו סוגיה קשה – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> סוגיה קשה, היא לא פשוטה. <היו"ר יואל חסון:> סוגיה קשה, רגישה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מאוד, בדיוק. לא נפתור אותה כאן. <היו"ר יואל חסון:> אבל באמת אולי שווה שיתקיים דיון בנושא. <חיים ילין (יש עתיד):> אני מוכן להביא את המשפחות לפה – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> זה בלי קשר. <היו"ר יואל חסון:> אבל, חבר הכנסת ילין, אני מציע לך אולי ליזום גם דיון בוועדת חוץ וביטחון בנושא הזה – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> יכול להיות. נכון. <היו"ר יואל חסון:> – – בנושא של צורות ההנצחה, כי באמת יש משהו במה שאמר חבר הכנסת ילין, שהמון מתקני הנצחה הופכים להיות פילים לבנים, עצובים וריקים, ואני מכיר כמה כאלה בעצמי באזור. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תדגיש: מתקני הנצחה שלא הוקמו על-ידי משרד הביטחון. כי אלה שהוקמו, כפי שהדגשתי, אתרי הנצחה חיליים אכן מתוחזקים על-ידי משרד הביטחון בצורה הטובה ביותר. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – זה נכון. – – – <היו"ר יואל חסון:> טוב. כן, זה נכון. תודה רבה לכם, חברים. <חיים ילין (יש עתיד):> תודה רבה לכולם. שיהיה סוף-שבוע שקט. שיהיה סוף-שבוע שקט. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אמן. <חיים ילין (יש עתיד):> היה עכשיו "קסאם" בין סעד לכפר-עזה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אוי ואבוי. <היו"ר יואל חסון:> אין רגע דל במדינתנו הקטנה. <חיים ילין (יש עתיד):> כן. <היו"ר יואל חסון:> חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, י"ג בחשוון התשע"ו, 26 באוקטובר 2015, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 19:30.>