דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ג' ישיבה נ"ו הישיבה החמישים-ושש של הכנסת העשרים יום רביעי, ט"ו בחשוון התשע"ו (28 באוקטובר 2015) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 6 76. מטמנת פסולת בירושלים 6 מיקי לוי (יש עתיד): 6 השר להגנת הסביבה אבי גבאי: 7 דב חנין (הרשימה המשותפת): 7 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 8 חיים ילין (יש עתיד): 9 78. מבחני תמיכות במוסדות תורניים 12 יעקב פרי (יש עתיד): 12 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 13 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 15 דב חנין (הרשימה המשותפת): 15 75. תרופות להפרעות קשב וריכוז 19 מירב בן ארי (כולנו): 19 שר הבריאות יעקב ליצמן: 20 79. טענה בדבר שלילת תושבותם של תושבי מזרח-ירושלים 22 עיסאווי פריג' (מרצ): 22 שר התיירות יריב לוין: 23 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 24 מיקי לוי (יש עתיד): 25 ענת ברקו (הליכוד): 27 הצעת חוק המועצה הארצית לביטחון תזונתי (תיקון – תקציב), התשע"ה–2015 28 מאיר כהן (יש עתיד): 31 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 33 מאיר כהן (יש עתיד): 35 הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מתן הודעה בכתב לאסיר בדבר מתן שירותי דת), התשע"ה–2015 41 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 41 שר התיירות יריב לוין: 43 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 44 הצעת חוק ארגון הפיקוח על העבודה (תיקון – פרסום מידע בדבר תאונות עבודה ומחלות מקצוע), התשע"ה–2015 50 דב חנין (הרשימה המשותפת): 50 חילופי גברי בוועדות הכנסת 53 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 53 הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – הגבלת מספר התלמידים בכיתה בבית-ספר יסודי), התשע"ה–2015 54 יוסי יונה (המחנה הציוני): 55 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 57 יוסי יונה (המחנה הציוני): 60 הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – קורס דיאלוג רב-תרבותי), התשע"ה–2015 66 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 66 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 69 הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – שירות בני ישיבות הסדר), התשע"ה–2015 72 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 73 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 78 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 81 הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון – מענק לעצמאי בעד הכנסה מפוקחת), התשע"ה–2015 83 משה גפני (יהדות התורה): 83 סגן שר האוצר יצחק כהן: 84 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול ריבית הפיגורים לחייב משלם), התשע"ה–2015 87 יואב בן צור (ש"ס): 87 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרחבת מעגל הזכאים למענק לימודים), התשע"ה–2015 88 מירב בן ארי (כולנו): 89 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 92 הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית), התשע"ה–2015 97 אורן אסף חזן (הליכוד): 97 הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית במוסדות חינוך תיכוניים), התשע"ה–2015 104 עיסאווי פריג' (מרצ): 104 הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית), התשע"ה–2015 106 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 106 הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית), התשע"ה–2015 109 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 109 הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד השפות הערבית והעברית), התשע"ה–2015 110 יואל חסון (המחנה הציוני): 110 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 111 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 113 איציק שמולי (המחנה הציוני): 117 זהבה גלאון (מרצ): 119 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 135 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 138 עיסאווי פריג' (מרצ): 141 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 143 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 144 הודעה אישית של חבר הכנסת אורן אסף חזן 147 אורן אסף חזן (הליכוד): 148 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 152 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 152 הצעה לסדר-היום 153 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא שוד משאבי הטבע 153 תמר זנדברג (מרצ): 153 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 156 הצעות לסדר-היום 164 מוכנות חברת החשמל לחורף ונזקי הסופה 164 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 165 מיכל רוזין (מרצ): 166 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 168 שר התיירות יריב לוין: 170 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 183 הצעות לסדר-היום 185 רצח נשים על-ידי בני-זוגן 185 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 185 מירב בן ארי (כולנו): 187 תמר זנדברג (מרצ): 188 עליזה לביא (יש עתיד): 189 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 190 שר התיירות יריב לוין: 192 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 193 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 194 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 197 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 197 הצעות לסדר-היום 197 מדיניות הפעלת כוח על-ידי אזרחים באירועי הטרור 197 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 198 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 199 אורן אסף חזן (הליכוד): 201 יואב בן צור (ש"ס): 208 השרה לשוויון אזרחי גילה גמליאל: 210 הצעות לסדר-היום 213 התקפותיהם של שרי ממשלת ישראל על בית-המשפט העליון 213 חיים ילין (יש עתיד): 213 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 216 נחמן שי (המחנה הציוני): 218 זהבה גלאון (מרצ): 219 יעקב מרגי (ש"ס): 220 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 222 שרת המשפטים איילת שקד: 227 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 230 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 230 הצעות לסדר-היום 230 קריאתו של ארגון אונסק"ו לגנות את הפגיעה הישראלית בחופש הדת המוסלמית בהר-הבית 230 ענת ברקו (הליכוד): 230 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 233 ינון מגל (הבית היהודי): 241 אורי מקלב (יהדות התורה): 243 מיכאל אורן (כולנו): 247 השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: 253 הצעה לסדר-היום 254 כוונת הממשלה להציב מצלמות במתחם מסגד אל-אקצא 254 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 255 השרה לשוויון אזרחי גילה גמליאל: 258 מיקי לוי (יש עתיד): 258 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 260 <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום יום רביעי, כ"ז בחשוון התשע"ו, 28 באוקטובר 2015. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. כמה שאילתות דחופות. השאילתה הראשונה היא לשר להגנת הסביבה אבי גבאי. בבקשה, השר יעלה לדוכן. באותה הזדמנות, בשם הכנסת, אף שרבים עשו את זה באופן אישי, אני מביע את תנחומינו לשר אבי גבאי. אנחנו שמחים שחזרת אלינו. השאילתה היא מאת חבר הכנסת מיקי לוי. הנושא הוא: מטמנת פסולת בירושלים. אדוני ייגש למיקרופון ויקרא את נוסח השאילתה, ואז השר ישיב. <76. מטמנת פסולת בירושלים> <מיקי לוי (יש עתיד):> בוקר טוב. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, ענייננו הוא מטמנת הפסולת בירושלים. ב-7 ביולי 2015 קיימה ועדת הפנים דיון על הכוונה להקים מטמנת פסולת בירושלים בין הגבעה-הצרפתית לעיסאוויה, בין "הדסה הר-הצופים" לגבעה-הצרפתית. בסיומו דרשנו, גם יושב-ראש הוועדה וגם חברי הוועדה, שמנכ"ל המשרד יגבש חוות דעת לקראת ועדת ערר; כי אני אומר לך במלוא הרצינות, אנחנו לא סומכים על גורמי עיריית ירושלים. לא זכינו לקבל מהם תמונה ברורה כלשהי ושיתוף פעולה. רצוני לשאול: האם גובשה חוות דעת? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני השר. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> אדוני היושב-ראש, בוקר טוב, חברי כנסת נכבדים, הסוגיה היא פשוטה, ואני אהיה מאוד קצר, לצערי. קודם כול לא מדובר בפסולת, מדובר בעודפי עפר. לא מדובר בפסולת – זה מאוד חשוב. זאת לא טרמינולוגיה, זאת סוגיה מהותית: זה בסך הכול עודפי עפר ולא פסולת – לא יבשה ולא אחרת. יש דיבור על דבר עתידי, לגבי פסולת, שאליו עוד לא הגענו. לעודפי עפר המשרד לא מתנגד. המשרד העביר את חוות דעתו שתומכת בסוגיה הזאת. אין פה נזק סביבתי או נזק נופי. זאת לא סוגיה כזו גדולה, מאחר ששוב – מדובר בעודפי עפר. לכן אנחנו לא מתנגדים לזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> האם שאלה נוספת? חבר הכנסת מיקי לוי, ולאחר מכן – שאלות נוספות, ואז השר ישיב. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה לך, אדוני השר. יש בידי חוות דעת רפואיות: עודפי עפר גורמים לאבק – אבק למשך 20 שנה לשכונת הגבעה-הצרפתית. זה בערך הטווח שהתוכנית הזו אמורה להיות. לא רחוק משם, 4 קילומטר, ראש העיר מעלה-אדומים פורס ידיו ואומר: בואו תביאו את העודפים האלה למישור-אדומים. המטמנה הזאת עם עודפי העפר, כפי שאמרת, הם גם עודפי בניין ומלט. הם יגרמו לאבק, ו"הדסה הר-הצופים" הוא בטווח הכי קרוב שרק אפשר. למה לא לפתוח את הראש, 4 קילומטר למישור-אדומים, ולפתור את הבעיה? למה להתעלל ב-100,000 איש? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת לוי. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. ביקשו גם חברי הכנסת סעדי וילין. סעדי ביקש ראשון, אבל מכיוון שהם מאותה סיעה, אני אתן לשלושה, באופן חריג, לשאול. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני מצטרף לדברי היושב-ראש, שלא תדע עוד צער. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> התפרסמו בשבוע שעבר נתוני מרשם הפליטות לסביבה, ומככבים בהם עשרה מפעלים – מככבים לרעה. ארבעה מהם במפרץ חיפה; בראש הרשימה השחורה בתי-זיקוק לנפט, לא בפעם הראשונה. זה מחייב את המשרד, כמובן, לצעדים תקיפים נגד אותם מפעלים, שפעם אחר פעם מככבים במרשם הבעייתי הזה. המרשם הזה הוא תולדה של מעשה חקיקה מהפכני וחשוב שעשינו כאן בכנסת, חוק מרשם הפליטות לסביבה. הייתה לי הזכות להיות חלק מהמהלך המשמעותי הזה. אנחנו מבינים עכשיו שאלה לא רק זכויות של מידע ושקיפות, אלה גם כלים אופרטיביים לשינוי. אנחנו גם רואים בנתונים ירידה ברמת הזיהומים מהתעשייה, וזאת תוצאה מבורכת של חוק אוויר נקי – עוד מעשה חקיקה מהפכנית שעשינו בכנסת – ומעבר לשיטת היתרי הפליטות. לעומת זאת, אדוני השר, אנחנו עדיין סובלים מבעיות קשות ביותר של זיהום אוויר מתחבורה. שם דווקא אנחנו לא רואים את מגמת השיפור. שאלתי היא: מה בדעת משרדך לעשות כדי להתמודד גם עם המפעלים המככבים לרעה וגם עם זיהום האוויר מהתחבורה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת חיים ילין, ואז תשובת השר. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ראשית כול, אני משתתף בצערו של כבוד השר במות אביו. בעניין השאילתה, אני גם הייתי בוועדת הפנים, והעליתי את הנושא הזה לסדר-היום במליאה, עניין המטמנה ליד עיסאוויה. בוועדת הפנים אמרתי, אדוני היושב-ראש וכבוד השר, שמדובר פה בכך שבפעם הראשונה גם תושבי עיסאוויה וגם תושבי הגבעה-הצרפתית מאוחדים – בעניין הזה, בהתנגדותם הנחרצת למטמנה הזאת. אני חושב שלשפוך אלפי טונות של עפר שמחייבים הובלות על-ידי מאות משאיות מדי יום במקום מרכזי כזה בירושלים, ליד הגבעה-הצרפתית, מה שמחייב הפקעת קרקעות של תושבי עיסאוויה, כאשר יש חלופה לא רחוקה – זאת אטימות לשמה לא לבחון את החלופה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד השר, גם אני משתתף בצערך. שלא תדע עוד צער. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> תודה רבה. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, תודה. אני מתחבר למה שחבר הכנסת, ידידי מיקי, אמר. יש דברים שאנחנו לא שולטים בהם. משטר הרוחות, עד כמה שאנחנו יודעים, אנחנו לא שולטים בזה. ואת זה צריך לדעת, גם במקום שהוא מרוחק, הוא יכול לפגוע ברדיוס של 4–6 קילומטר – עכשיו, את זה למדתי מהמשרד שלך – והנזק הוא בלתי הפיך, אי-אפשר לעצור את זה, גם אם בסופו של דבר תכריחו – כמו שבהרבה מאוד מקומות מכריחים – להרטיב, כאילו תהיה השקיה; אז גם מבזבזים מים, גם עושים את כל זה, וזה לא עוזר. הדוגמה הקלאסית – ואני תמיד אומר שאין גבולות; יש דברים שאין להם גבולות; זה לא משנה, אנחנו יכולים לסרטט פה מזרח-ירושלים, גבולות מדינת ישראל. מולנו שתי מטמנות, ברצועת-עזה, 3 קילומטר מהיישובים. הם יותר קרובים ליישובים במדינת ישראל מלרצועת-עזה עצמה, ומי שסובלים אלה לא עזתים, תאמין לי. רוח מערבית – אנחנו אלה שסובלים, אין גבולות לריח, אין גבולות בכלל. המשרד שלך עושה עבודה בלתי רגילה, אבל היא לא יכולה לעצור את זה, גם אם היא מודדת במכשירים שלה. מתוך ניסיון, תשקלו שוב את מה שחברי מיקי לוי העלה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. כפי שהשר כבר למד, אני בטוח, אם יש שאלות שלא קשורות ישירות לנושא השאילתה, אתה תוכל להשיב יותר מאוחר בכתב. מה שאתה יכול להשיב עכשיו, בבקשה, הזמן שלך. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> טוב, אני אתייחס קודם כול לסוגיה של המטמנה באוג. אני אבדוק עוד הפעם את העניין של מעלה-אדומים. לא ידעתי על האלטרנטיבה הזאת, רק ידעתי שמבחינתנו אין שום בעיה עם המטמנה בגבעה-הצרפתית. אני יודע שהדרישה שלנו היא שלאחר כל שלב בעצם יהפכו את האזור הזה לפארק, ככה שהוא ישמש את הציבור וכו'. חבר הכנסת חיים ילין היה בעוונותיו ראש מועצה אזורית, אז הוא יודע מה זה NIMBY, הוא יודע שאף אחד לא רוצה לידו, ככה שתמיד צריך לעבור ממקום למקום ובסופו של דבר צריך להחליט שמישהו יהיה לידו הדבר הזה. ובעניין הזה אנחנו נקבל את ההחלטה בהקדם. אני רוצה לחזור לשאלה של חבר הכנסת דב חנין. קודם כול, המפלס באמת פורסם, ובתי-הזיקוק – מקום ראשון. זה לא הוגן לומר: למה הם תמיד במקום ראשון, או למה הם תמיד בעשירייה הראשונה, כי בהגדרה הם יהיו בעשירייה הראשונה, הם בתי-זיקוק. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> מקום ראשון. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> מה לעשות, הוא לא חנות בגדים, הוא חייב להיות בעשירייה הראשונה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אגב, בהשוואה בין-לאומית זה לא מדויק. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> זה מדויק מאוד. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – בכל העולם, לא בתי-זיקוק בהכרח. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> מפעלים כימיים הם תמיד מובילים. לצערי הרב, היקף המפעלים הכימיים בישראל הוא לא כזה מרשים, ככה שכמעט בהגדרה בתי-זיקוק יהיו בעשירייה הראשונה. השאלה היא בעצם האם הם משתפרים כן או לא, זאת השאלה האמיתית. ובסך הכול – לא חברים שלי, בתי-הזיקוק, ולא עשיתי אתם שום שקשוקה אף פעם – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אני אומר שהם משתפרים. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> – – אבל אני אומר לך שבסך הכול בשנים האחרונות הם מאוד ממושמעים, הם הולכים עם הרגולציה שלנו, הם גם קיבלו עכשיו יעדים להפחית את הפליטה והם עומדים בזה. הם עושים את העבודה, הם משקיעים את הכסף. זה שעדיין בסופו של יום יש לנו זיהום גדול מאוד בחיפה זה עובדה מאוד מצערת, וכמו שחבר הכנסת חנין יודע, אנחנו מטפלים בה בצורה מסודרת ונחרצת, ואנחנו לא מקלים ראש בעניין. אני אמרתי את זה כבר בפעם הראשונה – זאת הסוגיה הכי חשובה שהמשרד מטפל בה היום, סוגיית חיפה. לגבי התחבורה, גם כאן, סוגיית הזיהום מהתחבורה היא סוגיה לא פשוטה, ואנחנו מנסים לעשות כמה צעדים, או נמצאים בעיצומם של כמה צעדים, ואני מאוד מקווה שדווקא הדוגמה של חיפה, שבה הגדרנו כמה צעדים, תהיה דוגמה למקומות אחרים. זאת אומרת, המטרה שלנו היא לעשות סוג של cut and paste – את חיפה לעשות במקומות אחרים. כמו שאתם יודעים, בחיפה אנחנו מתכננים אזור שרכבים מזהמים לא יוכלו להיכנס אליו, וכבר בתל-אביב מדברים על הדבר הזה, ואנחנו מברכים, וכבר ראש עיריית ירושלים דיבר אתי על זה, ואנחנו מברכים. אגב, בירושלים יש בעיות זיהום לא פשוטות בכלל, זיהום מתחבורה. בדיוק נכנס חבר הכנסת ליצמן, ראיתי אותו. אזור כיכר-השבת ואזור רחוב שמואל הנביא מופיעים אצלנו כמקומות מאוד מאוד בעייתיים. הסוגיה השנייה היא הסוגיה של אוטובוסים על גז. אנחנו מאוד מקדמים את הנושא הזה כרגע, גם בחיפה וגם בשאר הארץ, ובסך הכול יש שיתוף פעולה מאוד יפה עם משרד התחבורה, והשר כץ בעניין הזה מאוד עוזר, ככה שאני מקווה שאנחנו נצליח לייצר את השינוי ולהקטין מאוד את הזיהום מתחבורה ציבורית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לשר להגנת הסביבה אבי גבאי. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נזמין את סגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש – בבקשה, אדוני. סגן שר החינוך ישיב על שאילתה דחופה מס' 78 מאת חבר הכנסת יעקב פרי. הנושא הוא: מבחני תמיכות במוסדות תורניים. חבר הכנסת פרי – בבקשה, אדוני. <78. מבחני תמיכות במוסדות תורניים> <יעקב פרי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד סגן שר החינוך, ביום 28 ביולי 2013 – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> הוא צריך להקריא את הטקסט, לא? <יעקב פרי (יש עתיד):> אני מקריא את הטקסט. עוד לא התחלתי לדבר ואני כבר לא בסדר? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא, אבל הטקסט שונה. <יעקב פרי (יש עתיד):> הטקסט אומר: ביום 28 ביולי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ביולי 2013. <יעקב פרי (יש עתיד):> זה מה שאמרתי, עד כמה שאני זוכר – בסדר – לפני כשנתיים וחצי, הממשלה קבעה בהתאם להחלטה 638, כי שיעור התמיכה במוסדות התורניים יושפע מעמידה ביעדי הגיוס. ברצוני לשאול את כבוד סגן שר החינוך: האם משרד החינוך שינה את מבחני התמיכות במוסדות התורניים בהתאם להחלטה? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת פרי. סגן שר החינוך חבר הכנסת פרוש. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לשאלתך, התשובה היא לא. כפי הידוע, הצפי של הממשלה בין יולי 2014 ליולי 2015 עמד על 2,300, ובפועל התגייסו 2,226, דהיינו, 74 פחות מהצפי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> האם יש שאלה נוספת לחבר הכנסת פרי? <יעקב פרי (יש עתיד):> זאת התשובה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני. לאחר מכן שאלות נוספות גם לחברי הכנסת מסעוד גנאים ודב חנין. <יעקב פרי (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, אדוני סגן שר החינוך, חברי הכנסת, הממשלה ה-33, אשר אני גם נמניתי עם חבריה, כמו גם כבוד ראש הממשלה, כבוד שר הביטחון וכבוד שר החינוך, אישרה ביולי 2013 את החלטה 638 לקידום השוויון בנטל. במסגרת ההחלטה הזו, נקבע כי תקציב הישיבות יושפע מעמידת הציבור החרדי ביעדי הגיוס. מאז, כפי שכולנו יודעים, התחלפה הממשלה, עברו כשנתיים וחצי, ודבר לא קרה. לא רק שלא יישמתם את החלטת הממשלה, לא רק שהמפלגות החרדיות מציבות אולטימטום לממשלה לביטול עיקרי חוק השוויון בנטל, אלא שרק השבוע אישרה ועדת השרים לחקיקה את הצעת החוק של חבר הכנסת גפני המעלה את קצבת האברכים. ממשלת נתניהו הרביעית, אדוני סגן השר, מחזירה אותנו אחורה, מביאה לריקון מתוכן של המונח "שוויון בנטל" באמצעות הדרישה לשינוי החוק, ואני דורש, מבקש להבין איך בכוונת הממשלה להביא לצמצום הפערים, הגברת השוויון, אם כל צעדיה של הממשלה מתמרצים אברכים להישאר בבתיהם ויהי מה, וודאי שלא להתגייס ולהשתלב בשוק העבודה. אני מבקש גם, ברשותך, להבין למה הדחייה החוזרת ונשנית של יישום החלטת הממשלה. חלפו כבר יותר משנתיים ממועד קבלת ההחלטה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת פרי. חבר הכנסת מסעוד גנאים – בבקשה, אדוני. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – ראש המפלגה הוא חזר בתשובה – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> זה לא סותר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא סותר? מה, אי-אפשר לכתוב מכתב – – –? אי-אפשר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר, אני מנצל את ההזדמנות שסגן השר על הדוכן כדי להעלות נושא. אם יש לו תשובה, כמובן הוא יכול להשיב. אם לא, אני מבקש אחר כך. אני העליתי את הנושא של מזכירות בתי-הספר, כבוד סגן השר. מזכירות בתי-הספר – היו אמורים להעלות אותן דרגה כאשר בתי-הספר עוברים לניהול העצמי. עד עכשיו יש בתי-ספר יסודיים שעברו לניהול העצמי אבל המזכירות שם לא הועלו בדרגה וגם לא הוגדלה או הועלתה המשכורת שלהן. זה דבר אחד. 2. סגן השר, אתה יודע, בתי-הספר עברו לרפורמות של "אופק חדש" ו"עוז לתמורה", והעומס על המזכירות גדול מאוד. המזכירות בבתי-הספר לא תוגמלו בהתאם לעומס הזה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת גנאים. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. ואז נשמע את תשובת סגן השר או על רצון שלו להשיב בכתב. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני שמח, אדוני סגן השר, שדווקא אתה עונה לנו, מכיוון שאני רוצה להשמיע בפניך את זעקתם של התלמידים החרדים בבתי-הספר – התלמידים בבתי-הספר החרדיים – וגם את זעקתם של התלמידים הערבים בבתי-הספר, שהם מקופחים בצורה דרמטית בתקציבי משרד החינוך. יש במשרד החינוך ארבע קבוצות: התלמיד החרדי הממוצע מקבל 17,600 מתקציב משרד החינוך; התלמיד הערבי – 18,700; אלה בתחתית; בית-ספר חילוני – 24,600, וגם אלה מופלים לרעה לעומת הבנים היקירים של המערכת, תלמידי החינוך הממלכתי-דתי, שמקבלים 29,000 לתלמיד. עיני לא צרה בהם, אני בעד שלא ייפגע אף תלמיד במוסדות הדתיים-לאומיים, אבל בואו נשווה את כל האחרים לרמה הזאת, ואולי – אולי – ניתן השקעה יותר גדולה דווקא באוכלוסיות המוחלשות, דווקא באוכלוסיות העניות. זו פירמידה הפוכה: דווקא אלה שצריכים לקבל הכי הרבה עזרה מתקציב משרד החינוך – חרדים, ערבים, חילונים בערי פריפריה – מקבלים הכי פחות. זו פשוט תמונה של פירמידה הפוכה, שהיא עיוות פוליטי מזעזע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> ראשית כול, חבר הכנסת פרי, השאילתה שלך נגעה לנושא התמיכה של משרד החינוך, האגף ללימודים תורניים, בתלמידי ישיבות וכוללים, וערבבת נושא אחר – שאלת הבטחת הכנסה. רק לידיעתך, חרדי שיושב ולומד והוא מעוט הכנסה לא מקבל הבטחת הכנסה כמו אדם שהוא לא יושב ולומד תורה ואין לו הפרנסה והוא מקבל את הבטחת ההכנסה מהמדינה. ואז נעשה הסדר שהאברכים האלה יכולים לקבל אם יש להם לפחות שלושה ילדים, האישה לא עובדת ואין להם נכס אחר ואין להם גם רכב. בג"ץ פסל אותו לפני שלוש שנים מסיבותיו, אבל לא שהוא לא מאפשר להגיש הצעת חוק חדשה שתתמודד עם שאלת הבג"ץ; וזה מה שחברי סיעת יהדות התורה עשו בעקבות ההסכם הקואליציוני – הזכרת את הרב גפני – ביקשנו להחזיר את המצב שהיה במשך 35 שנה במדינה. אנחנו רוצים שגם בזה ממשלת נתניהו תחזור למה שהיה בעבר. אתה אבל בעצם מיקדת את השאלה הנוספת בנושא, ואתה טוען שחלפו יותר משנתיים מאז החלטת הממשלה. קודם כול, אני מודה לך על כך שאתה יודע את המציאות. המציאות הפוליטית היום היא שונה, יש ממשלה אחרת, זה לא סוד. אני זוכר ממשלה, ממשלת ישראל, שהחליטה, למשל, מבלי להשוות חלילה, שאש"ף זה גורם עוין ואסור לדבר אתו, והיה גם נשיא המדינה עזר ויצמן שהלך ונפגש עם אנשי אש"ף בניגוד להחלטת הממשלה; לא קיים את החלטת הממשלה. אחר כך ממשלת ישראל שינתה את הדעה ואמרה שאש"ף הוא גורם שאפשר לשוחח אתו. אז ממשלות – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> אבל – – – אותו. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני נתתי לך לדבר; רק תיקנתי אותך לפרוטוקול. אבל ממשלת ישראל יכולה להחליט שאסור לדבר עם אש"ף, והיא מחליטה אחר כך שמותר לדבר עם אש"ף. אני לא משווה את זה, חלילה, למה שאתה רוצה להעלות כאן, אבל ממשלה היא סוברנית להחליט. אני רק אומר שבפועל היעד שהממשלה הציבה – במקרה נאמר לי גם שחבר הכנסת שלח היום שוחח על כך, ואמר שבאמת עמדו ביעד. אם עמדו ביעד, אז אני לא הבנתי את השאילתה שלך. אתה יודע שאחד הדברים המרכזיים שהיו בשיח הציבורי – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני מבקש. אחד הדברים המרכזיים שהיו בשיח הציבורי במשמרת שלכם – איך אומר בוז'י הרצוג? במשמרת הקצרצרה שלכם; 18 חודש הייתם שרים בממשלה. במשמרת הקצרצרה הזו אחד הנושאים המרכזיים היה: האם להטיל סנקציות פליליות על בני ישיבות או לא. אני מכיר חבר כנסת מכובד, שקודם גם שוחח פה ליד המיקרופון, שהיה שר בממשלה במשמרת הקצרצרה הזו, שאמר שלא יהיו סנקציות פליליות. והיו כמה מחבריו במפלגה שלו שכן רצו לעשות סנקציות פליליות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> היום – – – מתעקשים, אומרים שלא – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אבל בוא נאמר שאם הוא מגיש היום שאילתה הוא עדיין דבק – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה זורה מלח, אתה זורה מלח, אין מושג כזה. אני רוצה שאותו דבר יהיה לילד שלי ולילד האחר, זה הכול. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זאת דרך מאוד מקורית לשאול שאילתה, חבר הכנסת מיקי לוי. העיקר שנצמדת לטקסט. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני אומר שוב: בשיח הציבורי במשמרת הקצרצרה שלכם היה דיון – כן סנקציות פליליות או לא סנקציות פליליות, והיה לכם – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> הייתה החלטת ממשלה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> היה לכם כוח, הייתה לכם עוצמה, היו לכם 19 מנדטים, הייתה לכם סיעה פעילה, ראש מפלגה פעיל, שהוביל אג'נדה מסוימת והוא הצליח, אף שהיו חברי כנסת שכיהנו אז כשרים שהתנגדו לסנקציות פליליות. אבל הממשלה החליטה. הממשלה החליטה גם לא לדבר עם אש"ף ובסוף היא שינתה את הדעה שלה. יש דעות רבות, וזה קיבל ביטוי בתוצאות הבחירות. הליכוד קיבל 30 מנדטים. נתניהו קיבל מנדט להקים ממשלה, והממשלה הזו – – <יעקב פרי (יש עתיד):> הייתה החלטת ממשלה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – הממשלה הזו חושבת כמו שחבר הכנסת פרי חשב לפני שאילצו אותו לעשות סנקציות פליליות. היא חושבת כך. אסור לה לחשוב? היא חושבת גם שאם יש סנקציות פליליות זה עלול לפגוע במה שהיא חושבת שטוב כדי לגייס. אז אסור לה לחשוב? היא חושבת. ממשלת ישראל חושבת בעניין הזה, היא חושבת, ומותר לה לדון בעניין. זה נושא מאוד מאוד טעון. מאוד מאוד טעון, מורכב, ואני לא חושב שדברים כאלה אפשר לעשות בהחלטות, ודאי אם הן נעשות מתוך לחץ, מתוך כפייה. ולכן, גם לשיטתך, אם היו שינויים, מותר לממשלה לחזור בה. לחבר הכנסת גנאים, אני מודה לך מאוד על השאילתה, אבל אתה נתת דבר מאוד מאוד כללי. אני מאוד אשמח אם אני אקבל – אנחנו נפגשים פה מדי שבוע, אז תעביר לי דברים מפורטים – כל מה שכבר היה לך קשר עם משרד החינוך, מה התשובות, ונשתדל לעזור. חבר הכנסת חנין, טוב שהזעקה שלך נשמעת. אני, גם יש לי ילדים ויש לי נכדים שלומדים במוסדות חרדיים. אני קודם כול אומר כך: מי שמבקש עצמאות – ואנחנו מבקשים עצמאות – יודע שיש לזה מחיר. אם אתה רוצה להיות עצמאי בשיטת החינוך שלך, בדרך החינוך – זה עולה. אני מוכן שילדי ישלמו על העצמאות הזו, השאלה עד כמה. אני חושב שהכמה הוא בהחלט דבר שנתון לוויכוח. גם אני מציג עמדה במשרד החינוך, לא יודע אם היא כמו הדעה שלך, אבל אני חושב שיש מחיר לעצמאות, אבל בוודאי לא בממדים שהוא קיים היום. חברי כנסת כאלו פעילים ומשתדלים לאזן ולתקן ולקדם, והלוואי שבסופו של דבר כולם יוכלו לאזן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לסגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש. אני מתכבד להזמין את השר יעקב ליצמן – בבקשה, אדוני – שר הבריאות שלנו, על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 75 מאת חברת הכנסת מירב בן ארי. הנושא הוא: תרופות להפרעות קשב וריכוז. בבקשה, גברתי תקרא את נוסח השאילתה. <75. תרופות להפרעות קשב וריכוז> <מירב בן ארי (כולנו):> תודה. אדוני השר, אדוני יושב-ראש הכנסת, כמעט כל אדם על הפלנטה הזאת סובל במידה זו או אחרת מהפרעת קשב וריכוז. מי שלא יודע, הפרעת קשב וריכוז יכולה להיות או ADD, שזו הפרעת קשב וריכוז, או ADHD, שזה עם היפר-אקטיביות. בעצם אם הייתי שמה את רוב האנשים מול מבחן TOVA, מבחן מול המחשב, כדי לבדוק הפרעת קשב, נראה לי שכולנו פחות או יותר היינו מגלים שיש לנו כמות מסוימת של הפרעת קשב. כיום – ובערך משהו כמו 40-30 שנה – סל התרופות לא מעודכן. יש שני סוגים של "ריטלין" שנמצאים בסל, ה"ריטלין" הקלאסי וה"ריטלין SR", שזה "ריטלין" של slow release; ואנחנו יודעים שה"ריטלין" – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי, צריך לקרוא את הדברים הכתובים בשאילתה. <מירב בן ארי (כולנו):> אני קוראת, אוקיי. אנחנו יודעים שה"ריטלין" הקלאסי לא מתאים לכולם ולעתים הוא חסר אפקטיביות. כיצד תטפל בבעיה? היום קיימות תרופות שמחליפות את ה"ריטלין", וחלקן הגדול אף בריאות יותר וניתנות בהנחה. האם ניתן יהיה להכניס אותן לסל התרופות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. שר הבריאות, בבקשה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני היושב-ראש. חברת הכנסת מירב בן ארי, לפני שאני מקריא את התשובה שאנשי המקצוע כתבו לי כאן להשיב, אני רוצה להגיד דבר בסיסי, יסודי: לשר הבריאות, מאן דהוא שיהיה, אסור להתערב בוועדת הסל. שר – אני לא יודע אם זה על-פי חוק, לא על-פי חוק – אסור לשר הבריאות להתערב שהוא רוצה x,y , או תרופה אחרת. לכן קודם כול, בעיקרון השאילתה קצת לא נוגעת לי כרגע, כי אני לא מתערב. אבל בכל זאת, מקצועית, המשרד הכין תשובה, ואני רוצה להקריא את התשובה. אז אם אני אשבור את השיניים על השמות של התרופות, תסלחו לי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נשלח אותך לרופא שיניים. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לרופא שיניים. זה בחינם. לא, בגילי לא בחינם. אולי נעשה את זה, משהו עם גילה גמליאל; היא לא כאן. אז אני רוצה להשיב על השאילתה של חברת הכנסת מירב בן ארי: תכשיר "ריטלין" כלול במסגרת של שירותי הבריאות מאז המועד הקובע, 1 בינואר 1995, לטיפול ב-ADHD בילדים; כלול מאז. תכשיר "ריטלין SR" נכלל בעדכון סל שירותי הבריאות בשנת 2000; התכשיר "קונצרטה", המכיל את אותו חומר פעיל, כלול בסל לחולים שאינם יכולים לקבל תכשירים המכילים גלוטן; כמו כן, "ריטלין LA" ו"קונצרטה" כלולים כתוספות צורות מתן וחוזקים בהשתתפות עצמית של 50%. יש שלושה תכשירים חדשים המועמדים השנה להיכלל בסל – מה שהמשרד אומר, וחלילה אני לא מתערב בזה: א. Strattera; ב. Attent; ג. Vyvanse – אני מקווה שהקראתי את זה נכון. התכשירים האלה הם חדשים בישראל, וחלקם אף לא סיימו הליכי רישום בפנקס התכשירים הממלכתי. חלק מהתכשירים כלולים בתוכניות הביטוחים המשלימים של קופות-חולים. בנוסף, תכשירי ה"ריטלין" מוגשים להרחבת ההתוויה לטיפול במבוגרים. הוועדה הציבורית לעדכון סל שירותי הבריאות החלה השבוע לדון. היום זה הכינוס הראשון. הפתיחה הייתה שלשום. הם אמורים לסיים את עבודתם עד סוף דצמבר השנה. עונה על כל השאלות? <מירב בן ארי (כולנו):> יש לי עוד שאלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת, בבקשה. חברת הכנסת מירב בן ארי, שאלה נוספת. <מירב בן ארי (כולנו):> תודה רבה, אדוני השר, על התשובה על שאלתי. יש לי רק שאלת המשך שדווקא יכול להיות שאתה כן יכול לעזור בה, וכבר הבנתי שאתה מעורב. יש הנושא של ייבוא התרופות, שיש תנאי בסיסי לרישום תרופות בארץ כשיש נציגות בארץ של החברה שמייצרת את התרופה. והשאלה שלי: מכוח סמכותך כשר הבריאות, האם כאן אתה יכול להתערב ולהקל על חברות על מנת שיוכלו לייבא לארץ תרופות זולות יותר? הבנתי שגם הייבוא כיום, הפרטי, הוא די מסובך, ויש ימים שהמכס לא עובד, ואז בסופו של דבר יש ילדים שנשארים בלי התרופה ולא הולכים לבית-הספר. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. אדוני השר? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> שוב, נחלק את התשובה ברוח שהתחלתי בה. אני לא מתערב לשום חברה. יש דרך מסודרת. ד"ר אסנת לוקסנבורג היא הממונה על התרופות ועל הטכנולוגיות. כל הדברים – יש להם ועדה, בודקים את כל התרופות. אם זה כשיר ואם זה אפשר והכול בסדר, אז אין שום בעיה, יוציאו אישורים. לא אני הכתובת לטפל בזה. אבל מה שכן, לאחרונה, זה גם היה בישיבת הממשלה לפני שבוע, גם האחרונה – אנחנו הולכים לקצר את התהליכים. לא סביר להשאיר תהליכים לאישור לתרופות וציוד רפואי או כל מה – אגב, גם במזון, מה שהיה השבוע בוועדת העבודה והרווחה בכנסת עם שר האוצר, אסור שיימשך הרבה זמן. לא קיבלתי עדיין כמה זמן, כי אנחנו באמצע בדיקות – אבל ברור שאנחנו הולכים לקצר באופן חד מאוד ומהיר מאוד את נושא האישורים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר הבריאות חבר הכנסת ליצמן על תשובתו. <מירב בן ארי (כולנו):> תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הממשלה לבין הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין, להשיב בשם ראש הממשלה על שאילתה דחופה מס' 79 מאת חבר הכנסת עיסאווי פריג'. הנושא הוא: טענה בדבר שלילת תושבותם של תושבי מזרח-ירושלים. חבר הכנסת עיסאווי פריג', אתה יכול לגשת למיקרופון באולם ולקרוא לנו, גם בפני השר ודאי, את נוסח השאילתה, והשר ימסור את תשובת הממשלה. <79. טענה בדבר שלילת תושבותם של תושבי מזרח-ירושלים> <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, פורסם היום, לפני כמה ימים, שאתה בוחן שלילת תושבותם של עשרות-אלפי תושבי מזרח-ירושלים. ברצוני לשאול: 1. האם אתה מאשר כי זו כוונתך? 2. אם כן – האם משמעות הדבר היא ויתור על הריבונות הישראלית במזרח-ירושלים והעברתה לרשות הפלסטינית? 3. אם כן – האם מדובר הלכה למעשה בחלוקת ירושלים? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת פריג'. אדוני השר. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרה, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת פריג', אני מוכרח לומר שדבר אחד לא היה לגמרי ברור לי: אתה שואל בדאגה או שואל בתקווה? או במילים אחרות – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> לא, לא. אני חושב שזה מאוד מעניין לדעת. כי אתה יודע, אדוני היושב-ראש, יש כאן אחת משתיים: או שהוא שואל בתקווה שהאזרחות תישלל והעיר תחולק, או שהוא שואל בדאגה שמא האזרחות תישלל והעיר תחולק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אבל זה לא משנה את מהות התשובה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> כי אני יכול לומר לך, אדוני היושב-ראש, שהנה מצב שבו אני מצטער שלא אני זה ששואל וחבר הכנסת פריג' הוא זה שצריך לענות, אלא שהמצב הפוך, כי נדמה לי שהתשובה של חבר הכנסת פריג' הרבה יותר מעניינת מהתשובה שאני אתן כאן. אבל מאחר שזה המצב, אענה ואומר כך: ראשית, אין כרגע כל כוונה לשלול את תושבותם של עשרות-אלפי תושבי מזרח-ירושלים, כאמור בשאילתה שהועברה. יחד עם זאת, כנגד כל מפגע ממזרח-ירושלים יינקט הליך שיבחן את שלילת התושבות. במסגרת הדיונים על גל הטרור הרצחני הועלה הצורך לדון במצב השכונות במזרח-ירושלים, כולל אלו שנמצאות מעבר לגדר הביטחון ומהן יוצאים המחבלים והמסיתים, ולבחון את הצעדים הנדרשים להרגעת השטח ולהשבת הביטחון והשקט לכל אזרחי ישראל, ולתושבי ירושלים בפרט, וכך אכן נעשה מדי יום ביומו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת פריג', שאלה נוספת. בבקשה, אדוני. ואחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי, שאלה נוספת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כבוד השר, אני כ-20 שנה ירושלמי, גדלתי – מאז האוניברסיטה – ומכיר את ירושלים המזרחית והמערבית כמו את כף היד. אני שואל את כבוד השר: כפר-עקב, שנמצא בלב רמאללה, מכותר מכל מקום, האם הוא חלק אינטגרלי של ירושלים, גם על-פי דבריך? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני השר. סליחה, סליחה. אוסאמה סעדי, חבר הכנסת אוסאמה סעדי, שאלה נוספת. טעות שלי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני שואל מתוך תקווה שבאמת מדינת ישראל תחליט להחזיר את כל השכונות של ירושלים המזרחית, שמבחינתנו היא שטח כבוש, ושתקום מדינה פלסטינית ובירתה ירושלים המזרחית. אבל מכיוון שזה לא המצב נכון לעכשיו, וירושלים המזרחית היא חלק מירושלים כפי שהחוק הגדיר – ואני אמרתי בכמה הזדמנויות בימים האחרונים שירושלים היא לא עיר שחוברה לה יחדיו, אלא היא עיר שנכבשה לה מחדש. חברי חבר הכנסת פריג' אמר ש-20 שנה הוא תושב ירושלים; אני תושב בית-צפאפא, ואני כבר כמעט 30 שנה בירושלים. אני רואה את הגדרות ואת הבטונדות ואת כל הכיתור, נושם ולא נושם, במזרח-ירושלים, ואני רק שואל – גם התשובה שלך, אדוני השר, היא מאוד מדאיגה. כרגע – אני חושב שלא במקרה הכנסת את המילה כרגע. גם בעניין המפגעים, הבודדים, אני מזכיר לך שכמובן לפי החוק הבין-לאומי ירושלים המזרחית היא שטח כבוש, אבל גם לפי החוק הישראלי אין עדיין סמכות לשר הפנים לשלול תושבות של מזרח-ירושלים מתושבים שאין להם תושבות אחרת, לא של הרשות הפלסטינית. אני מזכיר לך שהעניין הזה – אני ייצגתי חברי פרלמנט ממזרח-ירושלים ששר הפנים שלל להם את התושבות ב-2006. עד היום העניין הזה תלוי ועומד בבג"ץ ואין עדיין הכרעה האם באמת יש סמכות לשר הפנים לשלול תושבות של אנשים ממזרח-ירושלים בעילה של הפרת אמונים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת גם לחבר הכנסת מיקי לוי, ואז השר ישיב לכולם. <מיקי לוי (יש עתיד):> חברי חברי הכנסת – לא נותר לי אלא להסכים אתך: ירושלים אכן היא עיר כבושה, אבל היא נכבשה לפני אלפיים שנה ואנחנו רק החזרנו אותה לטובת העם היהודי. מעבר לכך, אני לא הייתי מתנגד, ואני גם אומר לשר: אלה שנמצאים מחוץ לגדר, לקחת את תעודת הזהות שלהם, הרי זה מה שרוצים, ולהעביר אותם לרשות הפלסטינית. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. כבוד השר יריב לוין. <שר התיירות יריב לוין:> תודה. לשאלה של חבר הכנסת פריג', שהייתה מאוד ממוקדת, אני יכול לענות גם בצורה ממוקדת: התשובה היא כן. לשאלה של חבר הכנסת אוסאמה סעדי – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> זאת התשובה? <שר התיירות יריב לוין:> כן. אתה שאלת האם זה, והתשובה היא כן. יש יותר פשוט וברור מזה? לשאלה של חבר הכנסת אוסאמה סעדי. אני מוכרח לומר, חבר הכנסת סעדי, קודם כול, בהמשך לדברים הנכונים שאמר פה חבר הכנסת לוי, שגם אם נתאמץ מאוד לא נצליח להחזיר את ירושלים, משתי סיבות: 1. כי אתה לא יכול להחזיר את מה ששייך לך, מקסימום אתה יכול אולי לתת; הדבר השני הוא שכמובן, וכפי שציין כאן חבר הכנסת לוי, אני חושב שגם שירושלים אף פעם לא הייתה בידי מישהו אחר שהחזיק בה באופן לגיטימי, כך שאין למי להחזיר אותה. לגופו של עניין, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהעובדה שגם חבר הכנסת פריג' בחר להגיע לירושלים לפני 20 שנה וגם חבר הכנסת סעדי – שלא מקשיב לי – בחר להגיע לירושלים לפני 30 שנה, מעידה כנראה שלא כל כך רע בירושלים מאז שחררנו אותה, והנה אנשים נוהרים, יהודים וערבים כאחד, לגור בה. אז כנראה שחרור ירושלים עושה טוב לכולם והופך אותה לעיר שטוב להיות בה, ואנחנו נמשיך לדאוג שכך אכן יהיה. אני מציע, חבר הכנסת סעדי, לא לחיות באשליות וגם לא לפחד. אל תדאג, ירושלים תישאר מאוחדת תחת ריבונות מדינת ישראל ואתה תוכל להמשיך ליהנות מלגור בירושלים כפי שנהנית עד היום. אני חושב שכך יותר טוב לכולם. חבר הכנסת מיקי לוי, כפי שציינתי קודם, נדמה לי שאני יכול להסכים עם האמירה שלו שאנחנו לא יכולים להחזיר את מה שהוא שלנו. לגבי הסוגיה של תעודות הזהות, אני חושב שפירטתי ועניתי בתשובתי על השאילתה של חבר הכנסת פריג' בראשית הדברים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר המקשר בין הממשלה לבין הכנסת חבר הכנסת יריב לוין. חברי הכנסת, אני מבקש מהנמצאים באולם לשבת. לפני שנעבור לחקיקה – אני עצמי לא כל כך יודע למה, כי כבר אני בעצמי עייף מהדברים האלה, אבל אני רוצה לומר כמה מילים לחברי הכנסת הנמצאים כאן. בפתיחת המושב ויתרתי על הנאום המוכן שלי וביקשתי מחברי הכנסת מכל הצדדים ומכל הסיעות להתחשב במצב הרגיש שאנחנו נמצאים בו כרגע, בלי כל קשר לעמדה פוליטית כזאת או אחרת. ביקשתי גם להרגיע, להפסיק להסית ולפנות עד כמה שאפשר אל תוך המחנה שלךָ, או שלךְ, פנימה ולא לחפש את הבעיות אצל האחרים. לפני כמה ימים, וכבר לא בפעם הראשונה, היה לי דין ודברים עם היועץ המשפטי לממשלה ועם גורמים במשרד ראש הממשלה ובמשרד לביטחון הפנים; גורמים בכירים, שכרגיל ביקשו למנוע, למרות חוק החסינות, את עליית חברי הכנסת להר-הבית. אמרתי בדיון הזה גם דברים לא פשוטים, אבל בסופו של דבר קיבלתי, וזאת בפעם הראשונה, את הנימוקים של גורמים ביטחוניים למה לעת הזאת אסור לעלות להר-הבית. לכן לא מחיתי, לא בפומבי ולא בשום צורה אחרת, ולא קראתי לחברי הכנסת לנצל את חוק החסינות. לפני זמן מה עודכנתי שחבר הכנסת באסל גטאס, שמודע היטב לכל ההחלטות האלה, עלה להר-הבית, צילם את עצמו, הפיץ את הסרט. נאה דורש נאה מקיים. אני קודם כול פונה לחברי בימין, בסיעות הקואליציה, ואומר: חברים, תקבלו לפחות אתם את הבקשה שלי. בואו לא נגיב עם עליות משלנו ומחאות משלנו בהר-הבית. בואו לפחות אנחנו נהיה בני-אדם בסיטואציה הזאת. ולכלל חברי הכנסת – אני כבר לא יודע, נגמרו לי המשפטים המתוחכמים והמילים החכמות. אני רק אומר: מספיק, מספיק, מספיק. לא חייבים לחכות שנגיע לשפיכות דמים, לא חייבים. אפשר להיות חבר כנסת בלי להיות פירומן – אומר להם את זה מניסיון אישי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זאת הכוונה שלו. <ענת ברקו (הליכוד):> שייסע לבית-לחם – – – לא נשארו שם נוצרים, שייסע לספור אותם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים לחקיקה. כמו שאמרתי, חברת הכנסת ברקו, בואו נחפש אצלנו מה אנחנו יכולים לעשות. כנראה יש כאלה שזאת באמת הכוונה שלהם. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הוא מלבה פה אלימות – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני רוצה זכות לדבר. <הצעת חוק המועצה הארצית לביטחון תזונתי (תיקון – תקציב), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1641/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת החוק הראשונה היא של חבר הכנסת מאיר כהן וקבוצת חברי הכנסת: הצעת חוק המועצה הארצית לביטחון תזונתי (תיקון – תקציב), התשע"ה–2015. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת מאיר כהן לעלות לדוכן. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה מלבה פה אלימות. אתה בעד הסכינים וההסתה. על זה בנויה הקריירה הפוליטית שלך, על ההסתה ועל האלימות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה המסית, אתה המסית. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> צריך להדיח אותו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם לא תשב במקום, אני אקרא אותך לסדר. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אם יש פה יום אחד בלי דקירה אתה לא יכול לשבת בשקט, נכון? יום אחד בלי דקירה אתה לא יכול לשבת בשקט. אתה חייב שתהיה פה אלימות, נכון? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת מירי רגב, השרה, את לא חייבת לקרוא קריאות ביניים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה חייב שתהיה פה אלימות, נכון? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מספיק. <קריאה:> איפה תהיה אלימות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אמרתי מספיק, גם בנושא הזה, מספיק. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אם לא יעבור יום אחד בלי דקירות – אתה לא תשב בשקט. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> נכנסתי בטבעיות, יצאתי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מה באת להוכיח? מה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש גם ההתנהגות במליאה – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תראה באיזו מבוכה אתה מעמיד את החברים שלך. אתה בעד השלום אתה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת גטאס, שב מייד במקום. אם לא תשב מייד במקום אני אתחיל לקרוא אותך לסדר וזה לא ייגמר טוב. בבקשה, נא להקשיב לחבר הכנסת מאיר כהן שמציג הצעת חוק חשובה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – זכויות אדם. כל דקירה שתהיה פה היום זה על הראש שלך, שתדע לך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – מי אתה בכלל? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת גטאס, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <קריאות:> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תתבייש לך. אתה בעד השלום אתה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת חאג' יחיא, מספיק. חבר הכנסת שמולי גם. אני חושב שמי שרצה להבין את המסר, הבין. מי שלא, אז גם קריאות ביניים לא יעזרו. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> צריך לנהוג בו כמו בכהנא, להתעלם ממנו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, חבר הכנסת מאיר כהן. לרשותך עד עשר דקות. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות כנסת נכבדים, אני מוצא חובה להגיד לך שאין לי שום ספק שרוב יושבי הבית הזה עומדים לצדך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אכן ראוי שאנחנו נפסיק עם ההסתה, ובכל מקום יש עשבים שוטים. את המילים "עשב שוטה", שיבין מי שצריך להבין. כך לא נוהגים. ולעניין הצעת החוק. אני הגשתי הצעת חוק שנקראת חוק לביטחון תזונתי, ובה ביקשתי והצעתי שהממשלה תקבע תקציב שלא יפחת מסך של 250 מיליון שקלים לשנה. התקציב האמור יתווסף, ולא ייגרע, ולא יהיה בתוך תקציב משרד הרווחה. הוא יחולק: 100 מיליון שקלים, כל שנה, בלי קשר לזהותו של שר זה או אחר – 100 מיליון שקלים יתווספו כל שנה להזנת תלמידים ו-150 מיליון שקלים יתווספו כחלק מתגבור עמותות המזון. ולצערי, ביום ראשון דחו את הצעת החוק הזאת. עכשיו אני רוצה לשאול אתכם, כל אחד שהיה שם, וכל אלה שיצביעו נגד, וכנראה אתם תצביעו נגד החוק הזה: ממתי מצביעים בכנסת ישראל – ממתי מרימים יד כנגד ילדים רעבים? מאות-אלפי אנשים מגיעים – וכמי שהיה ראש עיר בפריפריה, הן הגיאוגרפית והן החברתית – מאות-אלפי אנשים מגיעים ביום שישי ובימי חמישי ללשכות הרווחה ומבקשים מזון – תקשיבו. אין להם כסף להזמין, לא take away, ולא לאכול במסעדה – מבקשים מזון. ולשכות הרווחה, אותן עובדות סוציאליות שהן לוחמות החזית החברתית של מדינת ישראל, עומדות, מרימות ידיים ואומרות – אין. אז נכנסות העמותות, ובמקום שמדינת ישראל תיקח אחריות על הרעבים – ומי שאומר שאין במדינת ישראל רעבים, טועה. אני יודע שכולנו עכשיו מדברים על הביטחון, וכולנו מדברים על המצב המדיני, אבל שום דבר לא קורה אצל אותם אנשים רעבים. זה לא משנה מה קורה בירושלים, הם הולכים לישון רעבים. יש כאן הצעת חוק, שבאה ועושה שכל, ואומרת לעמותות האלה: המדינה לוקחת אחריות, תישארו; תישארו במאה-שערים, תישארו במגזר הבדואי, תישארו במגזר הערבי, תישארו במגזר היהודי, אבל במקום שאתם כל הזמן תפשטו יד ותחפשו פילנתרופ שידאג לילדי ישראל הרעבים, ממשלת ישראל לוקחת אחריות ומקציבה כסף. ולצערי הרב, הצבעתם נגד. מי שהקימו את המועצה הזאת, אדוני היושב-ראש, זה ראש ממשלת ישראל ושר הרווחה משה כחלון. הם הקימו את המועצה הזאת, והבטיחו לתקצב אותה. זאת הזדמנות פז להצביע ולדאוג שאותן עמותות ואותם ילדים רעבים ואותן משפחות רעבות יוכלו לקבל את מה שצריך, אם מזון ואם כרטיסים נטענים. אני פונה לאנשי כולנו. אתם תצביעו נגד. תזכרו כל אחד – אני לא מוריד את ההצעה, ולא משנה מה יגידו; רק תזכרו, כל אחד, שכל אחד שמצביע נגד מצביע נגד משפחות רעבות, שאתם מכירים אותן בדיוק כמוני. אני מראש אומר שאין לי ספק ששר הרווחה יעשה וייתן ויעשה כמיטב יכולתו, אבל הוא יעשה כמיטב יכולתו. הוא צריך, וזה שיבוא אחריו, וזה שיבוא אחרי אחריו – הם צריכים לקבל מממשלת ישראל כל שנה 250 מיליון שקלים מחוץ לתקציב לאותן משפחות רעבות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מאוד מקווה שתצאו הפעם מגדרכם ותצביעו לא בציווי קואליציוני. אנחנו מצביעים בשביל המשפחות הרעבות. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. בשם הממשלה ישיב שר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה, אדוני. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתה יודע, בחיים הפרלמנטריים פעם אתה למעלה, פעם אתה למטה. אני מקווה שאנחנו נהיה למעלה, נהיה למעלה הרבה זמן. אני מקווה שאנחנו נהיה למעלה הרבה זמן. אבל אתה יודע, לפעמים נמצא מישהו – כל הפעולות הן חיוביות, אבל העניין הוא סדר עדיפויות. אתה יודע, אני מדבר על סדר עדיפויות, ואני רואה את פרי מחייך. למה אני מחייך, למה אני רואה אותך מחייך? אני נזכר בזה שהיית שר המדע, ולא נסעת לפרו להביא פרויקט של מיליארד דולר, מפני שלא היה לך כסף לכרטיסי טיסה – פרויקט אזרחי, נכון? מיליארד דולר, פרויקט אזרחי, לא נסעת כי לא היה לך כסף לכרטיסי טיסה. אז גם אני, אם הייתי מקבל את כל התקציב, אז זה בסדר. גם אני ומשרד הרווחה, וכל חבר כנסת באולם הזה, לא רוצה אנשים רעבים בישראל – כולם. אם היינו עושים פה משאל, כמה אנשים, חברי כנסת, מי רוצה שיהיו רעבים – אפס, כולם היו בעד, בעד לתת, בעד לחלק. הצעת החוק מציעה כי יוקצה תקציב ייחודי וקבוע לשם טיפול בבעיית הביטחון התזונתי – 150 מיליון שקל בשנה בסעיף הרווחה ו-100 מיליון שקלים בשנה בתקציב החינוך, זאת על מנת שהפתרונות הממשלתיים לא יתבססו על תקציבים קיימים המיועדים לצרכים אחרים. טוב, אני מחכה לו. אני צריך להשיב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מבין ללבו, אבל בכל זאת, השר מבקש שתעדיף לרגע קט אותו על פני חברת הכנסת עליזה לביא. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אני אשמה, סליחה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני הקשבתי לך, למה שאמרת. כיום משרד הרווחה מסייע לעמותות מזון באמצעות מבחני תמיכה התלויים בתקציב המיועד לכך בתקציב השנתי לכל המגזרים. אתה יודע את זה לא פחות טוב ממני. אתה ישבת שם בערך פי-שלושה מהזמן שאני יושב עד עכשיו. אז אתה בקי ויודע את כל הפרטים. מבחני התמיכה בנושא ההזנה הם בתחום סלי המזון – קמחא דפסחא ומסגרות הזנה. בשנת 2015 הוקצו 200 מיליון שקלים לפי הפירוט הבא: 110 מיליון הועברו למשרד החינוך לטובת הרחבת מערך ההזנה בבתי-הספר; 60 מיליון שקלים הועברו לפתיחת מועדונים מועשרים לקשישים הכוללים ארוחה חמה; לתוספות מזון במפעלים מוגנים העבירו – כן, אתה שותף גדול לזה, אם לא השותף הבכיר – מפעלים מוגנים בחברת "המשקם"; העברה למשרד הקליטה עבור עולים וקשישים; 15 מיליון ש"ח הועברו עבור קמחא דפסחא; 15 מיליון ש"ח הועברו לתמיכה בארגוני גג המספקים מזון. בנוסף, יש הקצאות מזון מתקציב ועדת העיזבונות, ולצערי אף אחד לא הולך לשם יותר מדי. אתה יודע, יש המצוקות, לחצני המצוקה, אפשר ללכת לוועדת העיזבונות ולקחת שם כסף בסכום שנתי שלא עולה על 4 מיליון שקלים; יכול להיות שזה מעט, אבל זה הרבה. משרד הרווחה והשירותים החברתיים עובד בצמוד עם המועצה לביטחון תזונתי. איני רואה צורך – מאיר, זו השורה הכמעט אחרונה: מאחר שמשרד הרווחה עובד בצמוד עם המועצה לביטחון תזונתי, ומנסה לחלק את המשאבים על מנת שהתוצאה תהיה כמו שאנחנו מבקשים, אני לא רואה צורך להביא את זה בחקיקה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אני חושב שראוי – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תקשיב, קודם כול אתה צודק, אף אחד פה לא רוצה ילדים רעבים. ואני לא רואה צורך להביא את זה בחקיקה. יחד עם זאת, עוד הפעם, זה לא כיף להפיל לך את זה. אני מציע לך לעשות את זה כהצעה לסדר-היום. אתה לא רוצה, אתה רוצה שזה ייפול. אז ממשלת ישראל מתנגדת להצעת החוק. <מאיר כהן (יש עתיד):> אני חושב שראוי שכל שר רווחה יקבל, לא מתקציבו, 250, כמו שראש הממשלה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> יש לך אפשרות עכשיו, בשלוש דקות, לחזור ולהגיד את זה, שאתה חושב שכל שר רווחה יקבל שלא במסגרת תקציבו. זאת אומרת, הוא יוכל לפעול ולראות את סדר העדיפויות שלו, מה לדעתו – יכול להיות שאתה לוקח את התקציב, אתה מסתכל ואתה אומר: ואללה, הפינה הזאת צריכה להיות צבועה בירוק, ואני מקדיש לה כסף; ואני בא ומסתכל, ואומר, ואללה, אני לא חושב כמוהו. אנחנו בסך הכול אנשים. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תקשיב מה אמרת. מה שאמרת לי הוא שאתה חושב שכל שר רווחה צריך לקבל מחוץ לתקציבו את הסכום שמיועד לביטחון תזונתי – ואללה, מקבל אני, אבל זה לא ככה היום. היום, בתקציב, אני צריך לשבת ולקבוע מה חשוב לי, מה לא חשוב לי. אתה, מה שחשוב לי, הוא גם חשוב לך, אבל יכול להיות שסדר העדיפויות שונה. יכול להיות. אנחנו אנשים שונים, וכל בן-אדם חושב קצת אחרת אף ששני הדברים חשובים. אבל אתה אומר – איפה אני שם ראשון, במה אני נוגע ראשון. אז במסגרת התקציב, אם זה יעבור, כמו שאתה אומר, בתקציב נפרד, אנחנו נתמוך. נכון לעכשיו, זה לא בא בתקציב נפרד. ואנחנו יושבים עם המועצה לביטחון תזונתי. אז אני חושב שעד שזה לא יבוא בתקציב נפרד, אנחנו לצערי מתנגדים להצעת החוק, ונקרא לחברי הכנסת להוריד את הצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לכבוד השר. חבר הכנסת מאיר כהן, אתה רוצה לחזור לכאן לנסות לשכנע חברי כנסת? בבקשה. עד שלוש דקות יש לך. <מאיר כהן (יש עתיד):> חברות וחברי הכנסת, נכבדים, אני מבקש מספסלי הליכוד – אנא מכם. <קריאה:> קואליציה. <מאיר כהן (יש עתיד):> קואליציה, סליחה, סליחה. קואליציה. תראו, אין לי שום ספק שכל שרי הרווחה עושים כמיטב יכולתם, אבל אני מבקש להגיד, אדוני השר, ואני מבקש מאלה שמצביעים – אנחנו לא צריכים שיעמוד שר הרווחה ויתחיל – אני לא חושב לרגע שחיים, שר הרווחה הנוכחי, רוצה שיהיו ילדים רעבים, אבל עצם העובדה שלוקחים שר רווחה, והוא עומד בתקציב שלו, והוא צריך לקבל החלטות שקשורות לילדים רעבים ולגרד מהגורן ומהיקב, זה דבר פסול במדינת ישראל. החוק הזה רוצה להגיד לממשלת ישראל, חברי: כשיש עמותות ויש ילדים רעבים, לא משנה מה התקציב שלי, אתם, ממשלת ישראל, האוצר, תיקחו אחריות; תעבירו כל שנה 250 מיליון. חבר הכנסת גפני, 130 עמותות במגזר החרדי זועקות לכסף – הן היו אצלי, הן באות לחיים. ואנחנו רוצים – אז אנא מכם, תעזבו רגע את ההסכמים הקואליציוניים. תתמכו בזה, כי זה בשביל המשפחות הרעבות. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. על-פי בקשת 20 חברי כנסת, אנחנו עוברים להצבעה שמית. גברתי מזכירת הכנסת, אני מבקשת להתחיל בהצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד באסל גטאס – בעד אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – בעד תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – בעד משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – נגד ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – בעד ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – בעד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. אני מבקשת לחזור על שמות חברי הכנסת אשר עדיין לא השתתפו בהצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד זאב אלקין – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח זוהיר בהלול – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח יצחק הרצוג – בעד תמר זנדברג – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת משה יעלון – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח רויטל סויד – אינה נוכחת איימן עודה – אינו נוכח דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח <היו"ר טלי פלוסקוב:> האם יש חברות או חברי כנסת אשר לא קראו בשמם ורוצים עדיין להביע את עמדתם? לא. גברתי, נא לסכם את ההצבעה ולהציג בפנינו תוצאותיה. בעד – 43, נגד – 48. הצעת חוק המועצה הארצית לביטחון תזונתי (תיקון – תקציב) לא עוברת. <הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מתן הודעה בכתב לאסיר בדבר מתן שירותי דת), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1258/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר – של חבר הכנסת טלב אבו עראר וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת טלב אבו עראר, יש לך עשר דקות להציג לנו את החוק. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. מכובדתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, תחילה אני רוצה להודות לכל חברי חברי הכנסת ולכל השרים שניחמו אותי במות אבי. תודה רבה לכולם. האמת, משום מה, אני שואל, הממשלה התנגדה להצעת החוק שהצעתי. סליחה, לא שומעים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברי הכנסת, אני מבקשת שקט באולם. אני מבקשת שקט באולם. חבר הכנסת דוד ביטן. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> כן, מכובדתי היושבת-ראש. אני מתפלא שהממשלה לא אישרה את הצעת החוק שהצעתי, אף שהיא לא עולה כסף למדינה, או שמכיוון שהיא הצעת חוק שלי כערבי. אני לא רואה בהצעת החוק שהצעתי הסתה, כמו שכל הזמן אנחנו מואשמים מצד הממשלה. הצעת החוק, גברתי היושבת-ראש, מדברת על חיוב שב"ס ביידוע אסירים על זכותם, זכות שירותי הדת, על-פי סעיף 49 לפקודת בתי-הסוהר. לאחר תלונות חוזרות ונשנות של אסירים בעניין מתן שירותי דת על-ידי שב"ס לאסירים שאינם יהודים, ראיתי לנכון להציע הצעה זו שתביא להעלאת המודעות לשימוש של האסירים בזכות בסיסית של שירותי דת; שתכלול ביקור אנשי דת, מפגש עם האסירים, דבר אשר בהכרח יביא לתמורות חיוביות. כיום השב"ס אינו מתאמץ דיו להכנסת שירותי הדת לפעילות במתחמים שלו, ואף קיים היעדר שירות כזה, לפחות בקרב האסירים המוסלמים, לפי תלונות חוזרות ונשנות. היעדר החובה מצד שב"ס לתת אפשרות לקבל שירות זה מייצר אבסורד של אפרוריות בעניין שירות זה. המטרה, מכובדי, המטרה בהצעה זו הנה לחייב את שב"ס להפיץ עלונים ולהעלות את מודעות האסירים לשירות זה – בשפת האם של כל האסירים בבתי-הסוהר: ערבית, עברית, אנגלית, אמהרית, רוסית וכדומה. הצעה זו תביא לירידה בשיעורי האלימות והפרות הסדר על-ידי האסירים בתוך בתי-הסוהר; הצעה זו תביא לירידה בשיעור העבירות הפליליות בעתיד ובהישנות ההתנהגות הפלילית, מהסיבה כי מפגש עם אנשי דת יגרום לאסירים להתבונן בעבר, בהווה ובעתיד, להסתכלות מעמיקה שתביא למיגור חלק מהעבירות הפליליות. זהו טיפול לנפשו של האסיר, שבהכרח יביא לשיפור במצבו הכללי. הניתוק של האסירים משירותי הדת משאיר אותם עסוקים במחשבות פליליות, בהתנהגות עבריינית, ללא אפיקי שיקום וטיפול עיקריים. אחד מהם, והעיקרי, הוא שירותי הדת. גם בימים עצובים אלו, שבהם האלימות גואה לכל עבר, על רקע מתח בין דתות, ראוי כי גם אוכלוסייה כמו אוכלוסיית האסירים תלמד ערכים חיוביים של חיים טובים יותר ותתרחק כמה שיותר מהאלימות ומהפשיעה. ואין טוב משירותי דת שיעניקו את הנדרש בחוסר המשמעותי הקיים. אציין כי היום קיים שירות כזה בעיקר לאוכלוסייה היהודית, וזה, כמובן, מנוגד לכללי הצדק הטבעי והשוויון. יש לנהוג כלפי כל האסירים בצורה שוויונית ולא מפלה. תחושת הניכור בקרב האסירים היא התורם המשמעותי בהתפרעויות ובחזרה המהירה לפשע. אני שוב מציין שהצעה זו לא תעלה כסף למדינה, ואם אין כסף למדינה באמת לקנות נייר ולחלק עלונים – אני מוכן לתרום, אני והאוכלוסייה הערבית, וגם חברי ברשימה המשותפת. לכן אני פונה לכל חברי הכנסת, גם לשר יריב לוין: באמת זה טוב לכולנו לאשר הצעת חוק זו, שכן היא רק עוזרת והיא רק לטובת כלל אוכלוסיית האסירים. תודה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. ישיב השר המקשר חבר הכנסת יריב לוין, בשם המשרד לביטחון הפנים. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מתן הודעה בכתב לאסיר בדבר מתן שירותי דת), התשע"ה–2015, מבקשת לקבוע הוראה בפקודת בתי-הסוהר שלפיה אסיר יקבל הודעה בכתב על אודות זכותו לקבל ביקורים של רבנים ואנשי דת אחרים, לרבות מוסלמים ונוצרים; ההודעה, על-פי המוצע, תהיה בשפה הערבית, העברית, האנגלית, האמהרית והרוסית. לפי המצב החוקי כיום, סעיף 49 לפקודת בתי-הסוהר קובע כי רבנים וכוהני דתות אחרות יורשו במועדים מתאימים וסבירים לבקר אסירים הרוצים בשירותם. בנסיבות האלה אין מקום לקבוע הוראה מיוחדת בדבר חובת היידוע על הזכויות בחקיקה ראשית מעבר למתן הזכות עצמה. הזכות לקבל ביקורים של רבנים ואנשי דת אחרים, לרבות מוסלמים ונוצרים, מופיעה בלוחות שעניינם חובות וזכויות, מידע לאסיר הפלילי ולאסיר הביטחוני, באופן המבהיר כי זכותו של כל אסיר לבקש שאיש דת יבקר אותו, וביקור זה לא נכלל במכסת הביקורים הרגילה. לוחות אלו תלויים בכל אגפי שירות בתי-הסוהר, ולאסירי האגף נגישות אליהם. אציין כי בשירות בתי-הסוהר קיימת הנחיה שלפיה הלוחות יופיעו בעברית, בערבית, באנגלית, באמהרית וברוסית, ולכן, למעשה, היידוע בכל השפות קיים ומתקיים גם היום. ההצעה גם אינה מנמקת דייה מדוע יש לתת בכורה או מעמד מיוחד לזכות הזו ולקבוע בחקיקה ראשית את חובת היידוע על הזכות הזו, בעוד שחובות יידוע כאמור לא קיימות ולא קבועות בחקיקה ראשית ביחס לזכויות אחרות ולא פחות חשובות שניתנות לאסיר, ובהן מערך חינוך, הגשת תלונה, רפואה, קשר טלפוני, ביקורים – ורשימת הזכויות היא כמובן ארוכה. בנסיבות האלה החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה להתנגד להצעה, ועמדת הממשלה היא שיש להתנגד להצעת החוק, וכך אני מבקש שתעשה גם הכנסת. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר יריב לוין. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. נא לחזור למקומותיכם. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה רוצה? בבקשה. יש זכות לחבר הכנסת לחזור לשלוש דקות לשכנוע. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> תשובתו של נכבדי השר לא משכנעת. היום הנהלת השב"ס מכניסה לבתי-הסוהר רק רבנים ליהודים, ולא מרשים לאף אחד אחר: לא מוסלמים, לא נוצרים ולא אחרים, וזו אפליה גם בבתי-הסוהר במתן זכות בסיסית כמו שירותי דת. לכן, חברים, אנחנו מעוניינים להכניס או להרשות לאנשי דת מוסלמים להיכנס לבקר אצל אסירים מוסלמים, שהם באמת צריכים את השירות הזה, ואי-אפשר לשלול מאדם, אפילו שהוא אסיר, את זכותו הבסיסית מבחינה דתית. לכן אני פונה שוב לחברי חברי הכנסת להצביע בעד הצעת חוק זו. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. על-פי הבקשה, ההצבעה תהיה שמית. אנחנו מתחילים בהצבעה. גברתי, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו משתתף בהצבעה אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד באסל גטאס – בעד אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – נגד יצחק וקנין – אינו משתתף בהצבעה מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – בעד תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – אינו נוכח משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – נגד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – נגד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא משתתף. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח <יאיר לפיד (יש עתיד):> נגד. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יאיר לפיד – נגד ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – נגד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – נגד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – בעד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. נא לחזור על שמות חברי הכנסת אשר לא שהשתתפו בהצבעה עד כה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת יחיאל חיליק בר – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת יואל חסון – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח חיים ילין – אינו נוכח משה יעלון – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח רויטל סויד – אינה נוכחת איימן עודה – אינו נוכח דניאל עטר – אינו נוכח יעקב פרי – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח סתיו שפיר – אינה נוכחת <היו"ר טלי פלוסקוב:> האם יש באולם חברות או חברי כנסת אשר לא קראו בשמם? אין. גברתי, בבקשה להכין לנו תוצאות ההצבעות. בעד – 32, נגד – 51. הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר לא עברה. <הצעת חוק ארגון הפיקוח על העבודה (תיקון – פרסום מידע בדבר תאונות עבודה ומחלות מקצוע), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/481/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק ארגון הפיקוח על העבודה (תיקון – פרסום מידע בדבר תאונות עבודה ומחלות מקצוע), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין. עשר דקות – להציג לנו את הצעת החוק. תשובה והצבעה יהיו במועד אחר. בבקשה, אדוני. עשר דקות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה לך, אדוני השר, גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת היום הצעת חוק שלי ושל חברי שעוסקת בסוגיה חברתית ואנושית ממדרגה ראשונה – תאונות עבודה. זוהי מציאות שאי-אפשר להשלים אתה: המוות המתמשך, פעם אחר פעם, שבוע אחרי שבוע, וגם השבוע פעם נוספת, בסערה נהרג עובד. זו שגרה שאי-אפשר להשלים אתה; אי-אפשר לחיות עם מצב שבו כמעט בכל שבוע נהרג עובד בתאונות עבודה. ואני לא רוצה למנות את המספר העצום של עובדים שנפצעים, נפגעים, חייהם נהרסים בתאונות עבודה. המכה הזאת, עמיתי חברי הכנסת, מחייבת פעולה נחרצת של המערכת הציבורית, וקודם כול שלנו, של המחוקקים. והצעת החוק הזאת עוסקת במנגנון שאם נאמץ אותו נוכל להוריד בצורה אמיתית את מספרן של תאונות העבודה בישראל. ההצעה עוסקת בחובה שתוטל על המעביד להעמיד לרשות העובדים במפעל בצורה סבירה ונגישה את עדכוני החקיקה וההנחיות בנושא הבטיחות בעבודה, את המידע הרלוונטי לגבי סיבות ונסיבות של תאונות עבודה ומחלות מקצוע ואת המידע והתיעוד שקשורים בתאונות עבודה שאירעו במפעל ומחלות מקצועיות שחלו בהן העובדים במפעל. המעביד יעמיד לרשות העובדים גם הודעות על אירועים חריגים שהגיעו לידיו על-ידי ועדת הבטיחות או הממונה על הבטיחות במפעל. המעביד גם יעביר כל מידע ותיעוד כאמור לידי ארגון העובדים היציג במפעל, וכשאין ארגון עובדים יציג במפעל הוא יעביר את כל המידע והתיעוד הזה לידי ועד העובדים במפעל. עמיתי חברי הכנסת, השקיפות הזאת חיונית. קודם כול, שקיפות היא חיונית; קודם כול, זכותם של אנשים שעובדים במקומות עבודה לדעת. חובת בעל המפעל להעמיד לרשות העובדים את המידע, את התקנות ואת האינפורמציה שתסייע למנוע תאונות עבודה. המידע הזה, עמיתי חברי הכנסת, הוא במקרים רבים מידע מציל חיים. אבל לא מדובר כאן רק במידע עצמו. הידיעה שלנו היא שחובת הפרסום משנה התנהגות. את זה ראינו, גברתי היושבת-ראש, אחרי שהעברנו כאן בכנסת את חוק מרשם הפליטות לסביבה, חוק שהיה יוזמה שלי. אחר כך גם המשרד להגנת הסביבה הצטרף, והתנהל עליו מאבק קשה פה בכנסת, ואמרו: מידע – למה המידע הזה כל כך חשוב? המידע משנה התנהגות. המידע קודם כול מאפשר למי שנאבק נגד זיהומים לפעול נגד הזיהומים האלה. בדיוק השבוע התפרסמו נתוני המפלס, מרשם הפליטות, לגבי עשרת המפעלים שמככבים בזיהומים סביבתיים בישראל, והמידע הזה, פרסום המידע הזה, מאפשר פעולה. אבל המידע כשלעצמו גם משנה התנהגות. כאשר הגורמים האחראים במפעל ידעו שהם צריכים לפרסם מידע על תאונות עבודה, הם יתנהלו בצורה בטוחה יותר, בצורה קפדנית יותר, בצורה רצינית יותר, בצורה שתשמור יותר על החיים ועל הבטיחות של העובדים במקומות העבודה. מספר הנפגעים בתאונות עבודה גבוה, גבוה מדי. מספר ההרוגים בתאונות העבודה גבוה, גבוה מדי. יש ענפים, גברתי היושבת-ראש, ש"מצטיינים" במספר גבוה במיוחד של תאונות עבודה. ענף כזה הוא, למשל, ענף הבניין, שבו תאונות עבודה הן ביטוי לנורמות בעייתיות ששולטות בתחום הזה. אני מחזיק בידי נייר עמדה שהוכן על-ידי האגף לקידום השוויון בהסתדרות החדשה, אשר מסכם את כל הסוגיה של תאונות העבודה בענף הבניין, מתאר את הסיבות לתאונות האלה: בין היתר, העובדה שיש עובדים שאינם מבינים את השפה, אם אלה עובדים זרים שלא יודעים ולא מבינים את הדרכות הבטיחות שניתנות; היעדר של הדרכות בטיחות – וכאן החובה לפרסם את נורמות הבטיחות הופכת להיות חובה חשובה במיוחד; עבודה לא מוסדרת של קבלנים לא רשומים; מחסור במנהלי עבודה; אכיפה בעייתית ולא יעילה של הנושא בידי הרשויות. זו תמונה עגומה, עמיתי חברי הכנסת, והתמונה הזו מחייבת שורה ארוכה של שינויים, אבל השינוי הזה בתחום השקיפות – חובת פרסום המידע – הוא איזו נקודת ארכימדס שדרכה אפשר יהיה לבצע שינוי אמיתי בתחום הזה. אני רוצה, גברתי היושבת-ראש, לברך מכאן את האגף לקידום השוויון בהסתדרות על העבודה המסורה והרבה שהם עושים בסוגיה הזו של מיגור תאונות העבודה. אני רוצה לומר, זו עבודה קשה, הדרך מסובכת, אבל אסור לנו לוותר, ואנחנו נמשיך בה עד שנעשה פה שינוי אמיתי. אנחנו קיבלנו תמיכה רבה בהצעת החוק הזו. הזכרתי את האגף לקידום השוויון בהסתדרות החדשה; אני רוצה להזכיר גם את ארגון העובדים "קו לעובד", את המכתב שלהם, והם במכתב מפרטים למה חובת הפרסום הזו כל כך חיונית. אנחנו משוכנעים שאם החוק הזה היה מתקבל הוא היה מעלה את רמת הפיקוח והאכיפה על מקומות העבודה, הוא היה מבטיח שעובדים יהיו מודעים יותר לסכנות הנשקפות להם וגם לאמצעים שעליהם לנקוט כדי להימנע מתאונות, והדבר הזה גם הוא יתרום באופן משמעותי להפחתת מספר התאונות. זה יביא את מקומות העבודה להקפיד ולשמור על כל נוהלי הבטיחות, ולדבר הזה כמובן יש משמעות של הצלת חיים רבים. וכמובן, זה יקל על צוותי החקירה השונים, במקרה של תאונת עבודה, ויבטיח את קיומו של מידע מתועד, מה שגם ייעל את היכולת לנהל הליך משפטי ולהביא במידת הצורך את האשמים בהתרחשות תאונת העבודה לדין. עמיתי חברי הכנסת, הצורך להימנע מתאונות עבודה הוא קודם כול צורך אנושי, הוא קודם כול צורך חברתי, הוא קודם כול הצורך להגן על החיים ועל הבריאות של אנשים. אבל לדברים האלה, עמיתי חברי הכנסת, יש גם משמעות כלכלית גדולה מאוד. אנחנו מדברים ב-2013 בלבד על עלות כלכלית של 16 מיליארד שקלים. 16 מיליארד שקלים, העלות הכלכלית של תאונות העבודה – זו העלות של תאונות העבודה למשק. ואני מדבר על נתונים שהוצגו לכנסת בצורה רשמית. זה כולל גם את התשלומים הישירים לנפגעי התאונות, הוצאות ריפוי ושיקום ותשלומי ביטוח לאומי, וכמובן גם את כל ההוצאות העקיפות, הנזקים למבנים ולציוד, המחליפים לעובדים שנפגעו וכדומה. זה כסף עצום, עמיתי חברי הכנסת. לכן אני ציפיתי שכשהצעת החוק הזאת תגיע לשולחנה של ועדת השרים לענייני חקיקה, כל השרים, ובראשם שר האוצר, יתמכו בהצעה כאיש אחד ויעבירו אותה לכנסת בתמיכת הממשלה, כדי שאכן נתחיל להתמודד כאן בצורה ראויה עם תאונות העבודה, עם המגפה הזו של תאונות העבודה. לצערי הרב, מטעמים שאני לא בדיוק הבנתי עד הסוף, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה להתנגד להצעת החוק הזו. בעקבות ההחלטה הזו אני פתחתי בדיאלוג עם שר הכלכלה, שהוא גם הממונה על התחום, השר דרעי, ואנחנו סיכמנו שאנחנו נמשיך בהידברות ובהסכמה לקדם פתרון, כי שנינו מסכימים שחייבים לעשות כאן שינוי גדול, וכנראה לא תהיה ברירה אלא לעשות אותו גם בחקיקה. אז ברוח החיובית הזו – ואני רוצה לציין לברכה ובחיוב את הנכונות של השר דרעי – אנחנו נמשיך בדיאלוג הזה. אני מקווה שנחזור עם תוצאות חיוביות במהרה לכנסת, ואז גם נקיים את ההצבעה על החוק. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. כפי שציינתי, תשובה והצבעה יהיו במועד אחר, אלא אם כן תגיעו להבנות עוד קודם. אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – הגבלת מספר תלמידים – – –. סליחה. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> לפני כן, הודעה של ועדת הכנסת. יושב-ראש הוועדה, בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תמיד יש לך הודעות. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אני אמרתי, אני אתן לך להודיע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני, זו הודעה עם הצבעות? <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> לא. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא מחייבת הצבעות. אוקיי. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> מי עמד פה לפני? <היו"ר טלי פלוסקוב:> דב חנין. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אבקש להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות הכנסת: בוועדת החינוך, התרבות והספורט, מטעם סיעת ישראל ביתנו – במקום חברת הכנסת סופה לנדבר יכהן חבר הכנסת עודד פורר. בוועדת החוץ והביטחון, מטעם סיעת המחנה הציוני – במקום חברת הכנסת זהבה גלאון, שכיהנה כממלאת-מקום קבועה, תכהן חברת הכנסת מיכל רוזין. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דוד ביטן. <הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – הגבלת מספר התלמידים בכיתה בבית-ספר יסודי), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1552/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יוסי יונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק לימוד חובה (תיקון – הגבלת מספר התלמידים בכיתה בבית-ספר יסודי), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יוסי יונה. בבקשה, חבר הכנסת יוסי יונה – עשר דקות להציג לנו את הצעת החוק שלך. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, זה אך סמלי שאת הצעת החוק הזו אני מביא בפני יושבי הבית בעת שאנחנו מציינים שני עשורים לרציחתו של יצחק רבין, בעקבות גל הסתה ששטף את הארץ לאורכה ולרוחבה וכוון בעיקר נגדו. אמרו את זה קודם: רבין היה מנהיג שהעז לקבל החלטות מהפכניות וגורליות, החלטות שיש בידן לשנות מן היסוד את המציאות. אומנם עיקר תשומת הלב הציבורית מופנית לתעוזתו במישור המדיני, אבל אין לשכוח את תרומתו של רבין גם במישורים אחרים – תשתיות, פריפריה וחינוך. נפלה בידי הזכות ונמניתי עם "צוות 100 הימים" שהקים רבין לאחר שהחל את כהונתו השנייה כראש ממשלת ישראל. מערכת החינוך והאתגרים שהציבה בפנינו קיבלו תשומת לב מיוחדת בפעילותו של הצוות, ואני הייתי בין אלה שהתבקשו להביא בפני רבין המלצות מעשיות בתחום זה. כמו היום, גם אז מערכת החינוך התמודדה עם שתי בעיות מרכזיות: הצפיפות בכיתות ושכר המורים. הבאנו את המלצותינו בפני ראש הממשלה, והוא אימץ אותן לחיקו בחפץ לב וללא כל היסוס. הדבר הצריך הקצאת משאבים בחינוך, שהביאה להכפלה של תקציב המדינה לתחום זה. כפי שאמרתי, רבין היה מנהיג של החלטות מהפכניות. מאז חלפו שני עשורים, גברתי היושבת-ראש, ובעיית הצפיפות בכיתות שבה והפכה לאחת מהבעיות המרכזיות שאתן מתמודדת מערכת החינוך. צפיפות התלמידים בכיתות בבתי-הספר היסודיים גבוהה ב-29% בהשוואה למדינות ה-OECD – 27.3 תלמידים מול 21.1; בחטיבות הביניים היחס עומד על 28.7 תלמידים לכיתה מול 23.3 במדינות ה-OECD. ישראל היא ברוכת ילודה ולכן גם יש גידול מתמיד בשיעור התלמידים, אבל זה שנים ארוכות שמדינת ישראל אינה נותנת מענה הולם לגידול הזה. היא מפקירה את חינוך ילדיה לכלכלת שוק חסרת רסן, מפריטה כמעט את כל שלוחותיו של משרד החינוך ומפילה על ההורים אחריות הולכת וגדלה למימון שירותי החינוך של ילדיהם. התוצאה ידועה מראש – כישלון מהדהד. אנו מתעוררים למציאות עגומה שבה ההזדמנויות החינוכיות של ילדי ישראל תלויות יותר ויותר בהכנסה של הוריהם וביישוב שבו הם מתגוררים. על-פי דוח של ה-OECD, ההוצאה הציבורית לילד עומדת על 65% מהממוצע של מדינות ה-OECD. לצערי, מתקיים בנו המשפט שאומר: אמרו לי, ילדים יקרים, מהי הכנסתם של הוריכם ואומר לכם מהם סיכויי החיים שלכם, ואומר לכם מהו הסיכוי שלכם להתקבל לפקולטות יוקרתיות באוניברסיטה ולהשתלב באופן מיטבי בשוק העבודה. זו לא החברה שפיללנו לה, זו לא החברה שפיללו לה האבות המייסדים – לא מהשמאל ולא מהימין, לא דתיים ולא חילונים. חזרה לבעיית הצפיפות בכיתות – זו לא בעיה שנעלמה מעיניהם של האחראים למערכת החינוך בישראל, אבל זו בעיה שממנה הם ביקשו להתעלם, שאותה הם ביקשו להסתיר. הנה, לפני יותר משנתיים מינה שר החינוך לשעבר שי פירון ועדה בראשותה של אורנה שמחון, מנהלת מחוז הצפון במשרד החינוך. הוועדה ישבה על המדוכה, חקרה, בדקה, חישבה ומצאה שבישראל מחסור של למעלה מ-2,600 כיתות ושיש צורך בלמעלה מ-5,000 מורות ומורים חדשים, וזאת כדי להקטין את מספר התלמידים ל-32 בכיתה. העלות המשוערת החד-פעמית למימון הפרויקט החשוב הזה מוערכת בכ-2.6 מיליארד שקל, ועוד מיליארד שקל לתקציב השוטף. 32 – זה המספר. למה זה המספר? לאלוהים פתרונים. האם חשבו חברי הוועדה כי זה המספר שמאפשר למידה אפקטיבית או למידה משמעותית, כפי שחשב שיש לעשות שר החינוך הקודם? אין לדעת מנין בא המספר החביב הזה, אולי הטילו קוביות וזה מה שיצא. למה אני משתומם ומדוע אני תוהה על האופן שבו הגיעו חברי הוועדה הנכבדים למספר הזה? משום שהם עצמם ציינו בדוח המקיף שלהם שהכיתות האפקטיביות הן אלו שבהן לומדים 20 תלמידים ומטה. כלומר, הסכום המשוער שיש להקצות לשם פתרון בעיית הצפיפות בכיתות יכול להיות הרבה הרבה יותר גדול מזה המצוין בדוח של ועדת שמחון. האם ממשלת נתניהו ערוכה להתמודד עם אתגרים כה גדולים? האם היא רוצה לאמץ החלטות שמשנות מן היסוד את מערכת החינוך כך שהיא תגדיל באופן משמעותי את סיכויי החיים של ילדי ישראל, ללא הבדלי מעמד, יישוב, גזע ולאום? האם נתניהו רוצה להיות רבין? המענה על השאלה הזו ברור – המענה שלילי. צאו ולמדו, לא זו בלבד שממשלת נתניהו לא מעוניינת לתת מענה אמיתי על בעיית הצפיפות בכיתות כך שנזכה למקום מכובד בדירוג של המדינות המתוקנות, היא לא רוצה אף לאמץ את התוכנית הצנועה יותר, זו הכלולה בדוח של ועדת שמחון. כך לצערי גם נהג שר החינוך הקודם שי פירון, וכך לצערי נהג גם שר האוצר הקודם יאיר לפיד. אם כן, מה הם עשו? גנזו את הדוח. הם ארזו אותו יפה-יפה וטמנו אותו עמוק-עמוק בכספת עלומה, כך שעין השמש לא תשזוף אותו וכך שהציבור לא ידע כלל שהוא בא לעולם. רק הודות לעיקשות של התנועה לחופש המידע ובעקבות עתירתה לבג"ץ, ניאות משרד החינוך לחשוף את הדוח הגנוז, הדוח שקובע חד-משמעית שהיעדר פתרון לבעיית הצפיפות בכיתות פוגע אנושות ביכולת של מערכת החינוך לחנך את כלל ילדי ישראל, להכשיר אותם ולשלבם באופן מיטבי בחברה. אדוני שר החינוך, שלא טרח להגיע לכאן, הודעת שאתה מחויב לגישה פדגוגית המעלה על נס למידה משמעותית. לא ניתן לקיים למידה משמעותית בכיתות צפופות, לא ברור עד כמה ניתן בכלל לחנך וללמד בכיתות צפופות. הצעת החוק שהגשתי עולה בקנה אחד עם הדוח שנחשף. אני יודע שרבים מחברי הטובים בקואליציה, שלבם אכן במקום הנכון, מאמינים בחשיבותו של החוק, ואני קורא לכם לתמוך בו. אני קורא לכם להיות שותפים להעברתו של חוק שיכול לשים מחדש את מערכת החינוך בראש סדר העדיפויות שלנו, של כולנו. עשינו זאת בעבר, בהשראתו של יצחק רבין; נוכל לעשות זאת שוב, אם תרצו. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. ישיב סגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת יוסי יונה בהצעתו, בהצעת החוק, ביקש להרחיב בעניין של הגבלת מספר התלמידים בכיתה בבית-ספר יסודי. הצעת החוק הזו, שמעלה אותה חבר הכנסת יוסי יונה, היא הצעה שנדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה ביום 25 באוקטובר 2015. היה דיון בוועדת השרים, וועדת השרים החליטה לדחות את הצעת החוק. הצעת החוק של חבר הכנסת יוסי יונה ביקשה לקבוע בחוק לימוד חובה מגבלה על מספר התלמידים בכיתות בבתי-הספר היסודיים הרשמיים – כיתות א'–ו' או א'–ח' – כך שיעמוד על 32 תלמידים בכיתה. על-פי הצעת החוק, המהלך יחל כבר השנה, קרי שנת הלימודים תשע"ו, ויהיה מדורג בהתאם לצווים שיקבע השר, באישור שר האוצר וועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. על-פי הצעתו, המהלך יושלם לא יאוחר מתחילת שנת הלימודים תש"פ. זה לא סוד, ואני מבקש לציין זאת, כי לסוגיה הזו שלגביה מבקש חבר הכנסת יוסי יונה להציע הצעת חוק, לסוגיה הזו נדרש כבר שר החינוך המכהן מייד עם כניסתו לתפקיד. הסוגיה הזו, הנושא הזה זוכה למענה, וכבר השנה, במסגרת הרפורמה להקטנת כיתות הלימוד. כפי שידוע, מדובר ברפורמה חמש-שנתית, שתיושם בסופו של דבר בכל המגזרים ובאופן דיפרנציאלי, ובמסגרתה יוקצו חצי מיליארד ש"ח לטובת הקטנת הכיתות ושיפור יחס מורה–תלמידים בגנים ובבתי-הספר היסודיים. הייתי קורא לזה גם מהפכה, אבל מדובר על מתווה צומח, כשבכל שנה עוד שכבת גיל תיכנס לרפורמה, כך שבתוך חמש שנים כל תלמידות ותלמידי ישראל בבתי-הספר היסודיים מכיתה א' ועד כיתה ו' ילמדו בכיתות קטנות. בסופו של התהליך שעליו אני מדבר עכשיו בכיתות הלימוד בישראל לא יהיו מעל 34 תלמידים בכיתה, ובשכבות האוכלוסייה החלשות יותר מעל 32 תלמידים בכיתה. אני מבקש להדגיש כי לצד הקטנת הכיתות ממשיך המשרד להקצות תוספת של שעות לימוד לטובת פיצול כיתות א'-ב' במקצועות שפה ומתמטיקה. כמו שאמרתי קודם, הקטנת הכיתה תיעשה באופן דיפרנציאלי, על-פי עשירוני הטיפוח: עשירוני טיפוח 9 ו-10 – בהם יהיו 32 תלמידים בכיתה; עשירוני טיפוח 8 – יהיו 33 תלמידים בכיתה; ועשירוני טיפוח 1–7 – יהיו 34 תלמידים בכיתה. אני מבקש גם להוסיף על האמור ולציין שהמתווה להקטנת הכיתות כולל לראשונה גם את יישום התוכנית "מורה שני בכיתה". התוכנית גם היא החלה כבר לפעול בשנת הלימודים הנוכחית, תשע"ו, בכ-1,000 כיתות לימוד. התוכנית הזו כוללת מורה ותיק – ותיק, הכוונה מורה מנוסה ומוביל – וסטודנט לידו, שמשתלב בהדרגה בפעילויות ההוראה והלמידה, וזה כחלק מטיוב הכשרתו. הדבר הזה ייעשה מדי שבוע ולמשך שלושה ימים בשבוע, והסטודנטים האלה יגיעו לכיתות הלימוד בגני-הילדים ובבתי-הספר. אני מבקש לציין בפני חברי הכנסת, כי במחשבה מעמיקה צריך גם להבין שהמהלך הזה של הקטנת מספר התלמידים בכיתות בסופו של דבר יגרום גם לתהליך שבו יצטרכו לעגן גם תקציב נוסף לבינוי של כיתות נוספות. נכון שמדינת ישראל היום נמצאת בתהליך שבו מדי שנה יש בתקציב סכום, הייתי אומר סכום נכבד, לבניית כיתות, אבל בהחלט לא מספיק. יש כמה וכמה מגזרים, מספר רב של יישובים, שבהם עדיין אנחנו נמצאים במצב שילדי ישראל, תלמידים ותלמידות, לומדים בכיתות לא תקניות. וכשאני אומר "כיתות לא תקניות" – אפשר גם למצוא ילדים שלומדים, אם זה במקרה הטוב, לצורך העניין הזה, במבנים ניידים, בדירות שכורות, ולעתים הם גם לומדים במחסנים או בצריפים או במבנים עשויים פח שהוקמו עשרות שנים קודם. והדבר הזה הוא בלתי נסבל. עצם העובדה שילדים צריכים להתרכז וללמוד ולהעביר את שעות הבוקר שלהם כשהם נמצאים בבית-הספר בתת-תנאים – הדבר הזה הוא דבר שהוא בלתי נסבל. ולמרות, כפי שאמרתי, שמדינת ישראל מדי שנה – משרד החינוך, אגף הפיתוח – בונה ברחבי הארץ, אבל אין הקומץ משביע את הארי. כאשר נלך למהלך שיעמיק יותר ויותר בשנים הקרובות, כשהכיתות התקניות תיחשבנה כאלה גם כאשר יהיו 32 תלמידים בכיתה – לא כמו שהיה בעבר, שהכיתות שבהן מדינת ישראל התפארה ואמרה שעבורן מגיע תקצוב ותקצוב מלא הן אלה שיש בהן 42 תלמידים בכיתה, 44 תלמידים בכיתה. מדינת ישראל בעצם, במהלך הזה של הקטנת מספר התלמידים בכיתה ששר החינוך מוביל – התחיל אותו מייד כאשר נכנס לתפקידו – בסופו של דבר זה יביא לכך שמדינת ישראל תצטרך להכיר באותן כיתות שבהן יש 32 תלמידים ככיתות תקניות, ואז, במשך הזמן, בכל מבנה של בית-ספר יצטרכו להוסיף כיתות לימוד, ולצורך הדבר הזה יצטרכו להביא עוד תקציב. אני רוצה לומר עוד משפט אחד. אני חושב שגישה פרגמטית עדיפה על חוק. חוק עושים כאשר יש חשש שאף שהדבר הוא נצרך, אף שהדבר הוא טוב, אף שהדבר מתבקש – יש חשש שאולי מי שצריך לבצע או מי שצריך לנהוג כך לא יעשה את זה. ובאים וקובעים חוק, והחוק מחייב להתנהג לפי מה שהחוק קבע, או שלפעמים עושים תקנות, תקנות שמחייבות להתנהג כך וכך. למה עושים את התקנות? כי יש דברים שבאופן מקצועי צריכים לעשות כך, זה יכול לעזור אם נוהגים כך וכך, אבל אנשים לא רוצים לעשות את זה, או גופים לא רוצים לעשות את זה, ארגונים לא רוצים כך להתנהל. ואז יש תקנות שמחייבות. כלומר, את זה בדרך כלל עושים כאשר אין רצון לבצע. במקרה שלנו אנחנו הרי יודעים שהממשלה הזו ושר החינוך – ביוזמה שלו, שהוא חשב עליה, הוא הגה את הרעיון, בא והציע, הלך לאוצר וביקש להכיר בכיתות שיש היום, שגם אם יש בהן 32 – ההעדפה תהיה דווקא שיהיו רק 32 תלמידים או תלמידות בכיתה. אני הולך לעבר, אני נזכר – הכנתי לעצמי מה לענות – אני רוצה להזכיר שבעבר לא היה מקובל שמי שנמצא ברכב צריך לחגור חגורת בטיחות. והיה חבר כנסת מאגודת ישראל, הרב אברמוביץ, זיכרונו לברכה, שהביא כאן לכנסת את הצעת החוק שמחייבת לחגור חגורת בטיחות, שמי שרוצה לנסוע יחגור חגורת בטיחות. הסטטיסטיקה מוכיחה גם שכאשר יש חגורת בטיחות, בני-אדם, הנהגים, אלה שנוסעים במכונית, ניצולים מפגיעות. והדבר הזה, היה מאוד קשה ליישם אותו. הציבור לא רצה לקבל את זה, הנהגים לא רצו לקבל את זה, אלה שנסעו במכוניות לא רצו לקבל את זה. בא החוק וקבע שצריך לעשות את זה. יהדות התורה בימים אלה מגישה הצעת חוק להבטחת הכנסה. למה? הדבר הזה היה מקובל לפני 35 שנה, אבל היו כאלה שבאו וערערו על הדבר הזה. כאשר באו לערער על הדבר הזה, לא הייתה ברירה, בג"ץ פסל את מה שהיה, ויהדות התורה מגישה בימים אלו הצעת חוק. חוק עושים כאשר לא רוצים להתנהל כפי שסבורים שצריכים. במקרה הזה של הקטנת מספר התלמידים בכיתה, משרד החינוך, שר החינוך, מובילים מהלך שלא חשבו עליו בעבר, ואנחנו מקווים שהדבר הזה יתבצע בשנים הקרובות יותר ויותר. לכן אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את הצעת החוק. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן שר החינוך. אני מבקשת – כן, בבקשה, חבר הכנסת יוסי יונה, לרשותך עוד שלוש דקות נוספות. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, אמר סגן שר החינוך שקיימת כוונה רצינית לממש את החוק הזה ולתת בסופו של יום פתרון מבני ומיטבי לבעיה הזו. ואני כבר רואה, עצם העובדה ששר החינוך עצמו אינו נמצא כאן ואינו עונה על הצעת החוק הזו ומתנגד לה, היא כבר מלמדת משהו על הרצינות או היעדר רצינות בטיפול בנושא הזה. אני רוצה לסבר את אוזנכם, יושבי הבית. הצעת החוק הזו היא למעשה ברירת מחדל. היא מדברת על כך שאנחנו מורידים את מספר התלמידים ל-32 תלמידים לכיתה, כאשר על-פי הדוחות הבין-לאומיים, בלמידה אפקטיבית נדרש להקטין את מספר התלמידים ל-20 תלמידים לכיתה. זו ברירת מחדל. עכשיו, באשר להערתו של סגן השר שאין צורך בחוק משום שהרצון והכוונה כבר קיימים – אנחנו למודי ניסיון מדברי הימים של הכנסת. חִשבו על חוק הדיור הציבורי. חִשבו על חוק יום לימודים ארוך. אלה חוקים שהכנסת קיבלה ולא מימשה, אז כיצד אנחנו נאמין לכוונות שלה כאשר החוקים עצמם אינם מתממשים? לכן אני חושב, סגן השר, דבריך שהרצון כאילו קיים ולכן אין צורך בחקיקה, אין להם בסיס במציאות שאני מכיר, לפחות. הערה אחרונה, מתנהל דיון והוא לא קשור במישרין להצעת החוק הזו. אני ראיתי שחברי לאופוזיציה מיש עתיד תוקפים אותנו, את המחנה הציוני, על כל מיני הסכמים קואליציוניים בין הבית היהודי לבין העבודה. אני רוצה להזכיר לך, גברתי, עליזה לביא, שמי שגנזו את דוח ועדת שמחון במשך למעלה משנתיים הייתם אתם. אז אם אתם מדברים על שקיפות, אומרים: טול קורה מבין עיניך. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. ושוב, על-פי בקשת הממשלה אנחנו עוברים להצבעה שמית. בבקשה, גברתי מזכירת הכנסת, להתחיל בהצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – הגבלת מספר התלמידים בכיתה בבית-ספר יסודי), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יוסי יונה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – בעד משה גפני – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – נגד יצחק וקנין – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – בעד תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – נגד ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – בעד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – אינו נוכח ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – אינו משתתף בהצבעה רחל עזריה – נגד דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – בעד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – בעד טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – בעד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. אני מבקשת לחזור על שמות חברי הכנסת אשר לא השתתפו בהצבעה עד כה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זוהיר בהלול – אינו נוכח דוד ביטן – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת באסל גטאס – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד יצחק וקנין – אינו נוכח יואל חסון – בעד משה יעלון – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח ישראל כץ – נגד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת יעקב מרגי – נגד רויטל סויד – אינה נוכחת דניאל עטר – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת <היו"ר טלי פלוסקוב:> האם יש חברי כנסת או חברות כנסת אשר – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – מוזס – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> מוזס. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) מנחם אליעזר מוזס – נגד <היו"ר טלי פלוסקוב:> עוד מישהו? לא. תודה, גברתי. נא לסכם את ההצבעות. בעד – 43, נגד – 47. הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – הגבלת מספר התלמידים בכיתה בבית-ספר יסודי), התשע"ה–2015, לא עוברת. <הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – קורס דיאלוג רב-תרבותי), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1644/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – קורס דיאלוג רב-תרבותי), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יוסף ג'בארין וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין, עשר דקות להצגת הצעת החוק שלך. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, חברים נכבדים, האמת היא שהנושא שאני מציע היום כהצעת חוק לא היה אמור בכלל להיות ממוסגר בחקיקה אם באמת כחברה היינו דואגים לקיים מה שחברה רב-תרבותית מקיימת; לא היינו צריכים הצעת חוק שתרצה לעגן קורס שמדבר על מפגש בין יהודים וערבים בתוך מוסדות ההשכלה הגבוהה אם זה היה מתקיים בפועל; לא היינו צריכים הצעת חוק על הצורך להשתמש בשפה הערבית במוסדות להשכלה הגבוהה אם זה היה מתקיים בפועל; לא היינו צריכים הצעת חוק על ייצוג של סטודנטים ערבים בתוך אגודות הסטודנטים אם זה היה מתקיים בפועל. ולכן, במציאות שהמוסדות להשכלה גבוהה בעצם משקפים בעיקר את התרבות ואת הזהות של קבוצת הרוב, וקבוצת המיעוט, סטודנטים ערבים בתוך המוסדות הללו, אינם מרגישים את השייכות, אינם מרגישים שהם בבית, אינם מרגישים ביחס שוויוני בתוך המוסדות הללו, נאלצתי לחשוב על רעיונות איך מגבשים בהצעת חוק הגנה על הרב-תרבותיות שצריכה להתקיים במוסדות ההשכלה הגבוהה והגנה על זכותם של הסטודנטים הערבים להרגיש בבית ולהרגיש שייכים בתוך מוסדות ההשכלה הגבוהה. לכן ההצעה שלי מדברת על מוסדות חינוך רב-תרבותיים, מוסדות חינוך רב-תרבותיים להשכלה גבוהה, שבתוכם סטודנטים יהודים וערבים ירגישו שהם שווים. אני חושב שאחד הדברים החשובים שאמורים להתקיים באקדמיה זה אותו מפגש שהאקדמיה צריכה ליזום בין שתי קבוצות האוכלוסייה הזו: בין סטודנטים יהודים לסטודנטים ערבים. ואני רוצה להגיד לכם, כפי שאתם יודעים: הרי ההזדמנות הראשונה שמתאפשרת במפגש בין סטודנטים יהודים וערבים, בין צעירים יהודים וערבים, היא בקמפוס. הרי לפני כן כל אחד הולך לבתי-הספר – בין בתי-ספר בשפה הערבית, בתי-ספר בשפה העברית. ולכן השאלה: האם יש תפקיד למוסדות ההשכלה הגבוהה במפגש החברתי והלאומי והרב-תרבותי הזה, או שפשוט המוסדות להשכלה הגבוהה אין להם שום משימה כאן? אני דוגל בגישה שאומרת שלמוסדות להשכלה הגבוהה יש אחריות ליזום את המפגש השוויוני הזה בגובה העיניים, ומפגש יאפשר גם שיח, דיאלוג מכבד בין שתי קבוצות האוכלוסייה. ולכן הסעיף המרכזי שאני מציע בהצעת החוק אומר שמוסד, מוסד להשכלה גבוהה, יבטיח שיתקיים במסגרתו קורס דיאלוג יהודי-ערבי, שיהיה פתוח לתלמידים מכל החוגים. הקורס יפגיש סטודנטים יהודים וערבים ויעסוק בהיכרות חברתית ותרבותית הדדית, תוך מתן דגש לחשיבות ההידברות בין הקבוצות. פשוט משהו בסיסי, משהו טריוויאלי, ורק מצער שזה לא קורה בפועל. הצורך לקיים את המפגש הזה רק עולה מהניסיון של התקופה האחרונה, שהמתח הוא בעצם הכותרת ביחסי יהודים וערבים. אני רוצה לומר שההצעה הזו היא במסגרת חזון למוסדות רב-תרבותיים, היא חזון יותר כולל, והחזון הזה כולל עוד כמה אלמנטים שאני משתף אתכם בהם: 1. דיברתי על החובה להבטיח בכל מוסד להשכלה גבוהה קורס שמפגיש סטודנטים יהודים וערבים; זה נדבך ראשון בתפיסה שלי. נדבך שני הוא הבטחת שימוש בשפה הערבית בכל המוסדות להשכלה גבוהה, תרגום כל האתרים באינטרנט, שימוש בשפה הערבית בשילוט, לרבות שילוט ההכוונה, שימוש בשפה הערבית גם בשמות הבניינים וכדומה. מוסדות רב-תרבותיים גם צריכים להכיר ברב-תרבותיות שמתקיימת בתוך המוסד, ולכן המוסדות הללו, מוסדות להשכלה הגבוהה, צריכים להכיר גם בחגים של העדות הערביות, של הסטודנטים הערבים, ולכן גם צריך פשוט להכיר בחגים על-ידי כך שלא יתקיימו לימודים בחגים המרכזיים של העדה המוסלמית, של העדה הנוצרית, בדיוק כפי שלא מתקיימים לימודים בחגיהם של הסטודנטים היהודים. אני יודע שיש מוסדות להשכלה גבוהה שהיו חלוצים בעניין הזה, כמו אוניברסיטת חיפה והאוניברסיטה העברית, ואני קורא לכל המוסדות להשכלה גבוהה לאמץ את ההסדר שבחגים העיקריים של הסטודנטים הערבים לא יתקיימו לימודים. מדובר בכמה ימים לאורך השנה. מוסדות להשכלה גבוהה שהם רב-תרבותיים צריכים גם להעסיק ייעוץ אקדמי, או יועץ אקדמי, יועצת אקדמית, בשפה הערבית, כדי שסטודנטים ערבים יוכלו גם לקבל ייעוץ בשפת האם שלהם, במיוחד סטודנטים שנה א', שנתקלים גם בקשיי שפה ובקשיי הבנת הדקויות כשהם מתקבלים ללימודים בשנה הראשונה. מוסדות להשכלה גבוהה שהם רב-תרבותיים צריכים להבטיח ייצוג הולם לסטודנטים הערבים ולאזרחים הערבים במוקדי קבלת ההחלטות ובמוקדי ההשפעה בתוך המוסדות הללו. אני מתייחס בעיקר לשלוש רמות של הבטחת ייצוג הולם: קודם כול, להבטיח ייצוג הולם בקרב אגודת הסטודנטים. אגודת הסטודנטים, שיהיה בה גם ייצוג הולם, משמעותי, לציבור הסטודנטים הערבים, כדי שיוכלו גם להיות שותפים לניהול החיים התרבותיים והאקדמיים בתוך הקמפוס. מוסדות להשכלה גבוהה רב-תרבותיים צריכים להבטיח גם ייצוג הולם לאזרחים הערבים במסגרת הסגל האקדמי. אני לא יודע אם אתם מודעים לכך, אבל שיעורם של המרצים הערבים בקרב המרצים בישראל אינו עולה על 3%. שיעורם של המרצים הערבים בתוך הסגל האקדמי בישראל אינו עולה על 3%, זה במקרה הטוב. ולכן, יש כאן גם קריאה להבטיח ייצוג הולם – לא חסרים מרצים ערבים, לא חסרים מרצים ערבים מצטיינים, ומוסד אקדמי שמכבד את עצמו צריך לדאוג לייצוג הזה. צריך גם לדאוג לייצוג של האזרחים הערבים בסגל המינהלי של המוסדות להשכלה גבוהה. אני יכול לספר לכם, למשל, על הדוגמה של אוניברסיטת חיפה, שבה הסטודנטים הערבים מהווים כמעט שליש מציבור הסטודנטים באוניברסיטה, וכשאנחנו בודקים מה קורה בסגל המינהלי – מאות של מועסקים, והייצוג של העובדים הערבים בסגל המינהלי אינו מגיע ל-1%. ממש, לא מגיע ל-1%. אני חושב שמצב כזה הוא בהחלט לא רק לא שוויוני, אלא הוא גם שערורייתי מהבחינה הזאת שבמקום שמוסדות להשכלה גבוהה יהיו מובילים בהבטחת מוסד רב-תרבותי ומוסד מכבד ומוסד שמאפשר את המפגש הזה בין יהודים לערבים, הם מפגרים בהרבה תחומים, כפי שהעליתי עד עכשיו. נקודה אחרונה במסגרת הזאת, שאני רוצה להעלות – עד היום אין ולו מוסד אקדמי אחד בתוך היישובים הערביים. בתוך היישובים הערביים יש כמה מוסדות שהם בעיקר להכשרת מורים, אבל עד היום אין ולו מוסד אקדמי אחד בתוך היישובים הערביים. ולכן, אני קורא למועצה להשכלה גבוהה, אני קורא לחברי חברי הכנסת, לפעול כדי שיוקם מוסד להשכלה גבוהה בתוך יישוב ערבי. מוסד להשכלה גבוהה ייתן הרגשה ביתית לסטודנטים הערבים, אבל גם יהיה פתוח לסטודנטים יהודים, גם לסטודנטים מחו"ל, ויכול להיות באמת מודל למוסד להשכלה רב-תרבותי. אני רוצה לומר שיש יוזמה מאוד מבורכת וחשובה של מוסד כזה בנצרת, זאת המכללה האקדמית בנצרת, והיא הבסיס שיכול להתהוות להקמת מוסד כזה. ולכן, אני קורא למשרד החינוך ואני קורא למל"ג להבטיח שהמוסד האקדמי נצרת באמת יתפתח ויצליח להיות המוסד האקדמי הראשון שמוקם ביישוב ערבי, ואולי גם עם הזמן המוסד הזה יתפתח להיות האוניברסיטה הערבית או הערבית-יהודית הראשונה במדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. ישיב סגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי חבר הכנסת יוסף ג'בארין, הצעת החוק שאתה מעלה כאן נדונה כבר בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה לפני כמה ימים, ב-25 באוקטובר 2015. ועדת השרים, לאחר דיון, החליטה לדחות, להתנגד להצעת החוק. אני אסביר גם מהם הנימוקים, מדוע המשרד סבור שאי-אפשר או לא צריך לתמוך בהצעת החוק – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הוא רוצה להעביר את זה להצעה לסדר-היום, לא? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> הוא רוצה לשמוע נימוקים, ואם הוא ישתכנע וירצה ללכת על הצעה לסדר-היום – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> נראה לי שאם אתה מציע לו להפוך את זה להצעה לסדר-היום, הוא יסכים. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> השר – זוכר אני, כשהיית חבר כנסת ולא היית מצליח בסוף להעביר חוקים, היית במשך שנים אומר שוב ושוב ושוב, עד שבסוף האסימון נופל. חבר הכנסת ג'בארין מתחיל היום בנושא הזה. הוא חבר כנסת חדש, הוא יעשה את זה פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, בסוף האסימון ייפול. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מקבל. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> חשוב לשמוע את הנימוקים. כי אם הממשלה הייתה מסכימה – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> הצעת החוק הזאת מבקשת לקבוע בחוק זכויות הסטודנט, התשס"ז–2007, כי מוסד להשכלה גבוהה יקיים קורס דיאלוג יהודי–ערבי שיעסוק בהיכרות חברתית ותרבותית הדדית. על-פי חוות הדעת של היועצים המשפטיים במל"ג, יש בהצעה הזו כדי לפגוע בעקרון החופש האקדמי הנתון למוסדות להשכלה גבוהה. עקרון החופש האקדמי הוא עיקרון שמעוגן בסעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח–1958. העיקרון הזה מקנה למוסד חירות אקדמית ומינהלית לנהל את ענייניו על-פי צרכיו ומגן עליו גם מפני התערבות חיצונית או פנימית. משכך, כל התערבות בתוכני הלימוד במוסדות האקדמיים באמצעות חקיקה, תהא מטרתה אשר תהא, פסולה. חקיקה מסוג זה שוחקת את עקרון החופש האקדמי ומהווה פגיעה באחד הערכים המרכזיים והיסודיים של מערכת ההשכלה הגבוהה. אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת ג'בארין, אני כחבר כנסת זוכר שעמדה פה, מעל במת הכנסת, שרת החינוך ודיברה על תוכניות שיש לה מול מגזרים מסוימים, והיא עמדה בתוקף על כך ואמרה שאנחנו נוביל וננהיג מדיניות כזאת או אחרת, ואני מכיר מגזרים כאלה שמאז שנאמרה האמירה הזאת – והיא נאמרה בדרך של "אנחנו נכפה" ו"אנחנו נדרוש" ו"אנחנו נקבע" – המשרד לא התקדם בשום דבר. זאת אומרת, יש גם היגיון במה שאני אמרתי, שכאשר אתה בא וקובע בחוק, זה יכול גם לעבוד כבומרנג ולעבוד כנגד. אם אתה מדבר על שכנוע, על שיחה, מבקשים – כל הדברים האלה, יכול להיות שזה קורה, אם כי אני לא בטוח, כמו שאתה מבקש להציע; אבל לקבוע את זה בחוק, את הדבר הזה, גם שהוא נוגד את החוק ואת העיקרון הזה של החופש שיש למוסדות האלה, זה גם נוגד את התפיסה שהמשרד סבור שכך צריך לנהוג. לכן, אני הייתי מציע שבמקום שנצביע על זה, אם לקבל את הצעת החוק שלך או לדחות אותה, הייתי מציע, אם תסכים שנעביר את זה לדיון בוועדת החינוך של הכנסת, ואז יתקיים דיון על הדבר הזה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> השר יקדם המלצה של ועדת החינוך – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני לא יכול לתת לך שום דבר מראש ולומר לך שיקדמו הצעה כזאת או אחרת. כרגע, בשלב זה, אמרתי בדיוק מה המשרד סבור, וגם הסברתי לך את ההיגיון בדבר הזה. אבל ודאי שאתה לא יכול לפתח את הדיאלוג כאן במליאה, או, נניח, בנוסח של הצבעה לכאן או לכאן. אז אני מציע שאולי בוועדת החינוך תעלה את הנושא הזה. יבואו אנשים, יבוא המשרד, ינסו להתווכח, ואולי על-ידי זה תקדם יותר את הדבר הזה. לכן אני מציע, אם אתה מסכים – והבנתי שאתה גם רוצה שאנחנו נציע – שזה יהפוך להצעה לסדר-היום ויעבור לוועדת החינוך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> האם אתה מסכים? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מסכים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יופי. תודה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אז בעד זה בעד העברה לוועדת החינוך, ונגד זה נגד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן שר החינוך. אני מבינה, לפי ההסכמה הדו-צדדית, שהצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – קורס דיאלוג רב-תרבותי) עוברת כהצעה לסדר-היום לוועדת החינוך, התרבות והספורט. אני מבקשת – הצבעה. מי בעד? הופעלה ההצבעה על העברת הנושא לוועדת החינוך כהצעה לסדר-היום. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 26 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – קורס דיאלוג רב-תרבותי), התשע"ה–2015, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 26 בעד, שניים נגד. ההצעה עוברת כהצעה לסדר-היום לוועדת החינוך. <הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – שירות בני ישיבות הסדר), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/231/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – שירות בני ישיבות הסדר), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת עמר בר-לב וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת עמר בר-לב, תציג לנו את ההצעה. עשר דקות שלך, אדוני. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> תודה רבה, היושבת-ראש. יש שיר של הזמר מוקי. הוא כותב ושר: "כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על צדק". על הפרפראזה הזאת, לגבי המשכן הזה, אני אומר: כולם מדברים על שוויון, אף אחד לא מדבר על צדק. כולם מדברים בססמאות. אנחנו יודעים לעשות ססמאות, סטיקרים, פלקטים, אבל כשזה מגיע לתכל'ס צריך לחפש את זה במקום אחר. הצעת החוק שמונחת היום לפניכם נוגעת לכוח הפוליטי של סיעת הבית היהודי. אני רואה שאין כאן נציגים של הבית היהודי – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> יש? אוקיי, סגן השר. <יאיר לפיד (יש עתיד):> לא המון זמן הוא יהיה בבית היהודי. אבל בינתיים הוא עוד חלק מזה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – – של הבית היהודי. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אז היא נוגעת לכוח הפוליטי שלכם. אומנם כל חברי ועדת שרים לחקיקה הצביעו נגד החוק הזה שלי. בעניין הזה הצלחתי ליצור קונסנזוס בקואליציה. אבל אין ספק שיש כאן הרבה פוליטיקה פנימית מתחת. אני רוצה לתאר לכם את גודל העיוות באמצעות דוגמה. הדוגמה אמיתית, הדמויות היפותטיות: חייל אחד – בואו נקרא לו נדב, שם בדוי – מתגייס בגיל 18, משרת 32 חודש בקרבי, מסתכן בשטח, טוחן שמירות, לא רואה את הבית. החיים שלו נמצאים ב"הולד" במשך 32 חודשים. אחר כך הוא משתחרר, מקבל אומנם מענק שחרור ופיקדון, אבל זה לא מספיק לו בשביל הלימודים באוניברסיטה, ולכן הוא מקדיש עוד בערך שנה לעבוד בכל מיני עבודות מזדמנות כדי לחסוך את הכסף הזה. חייל שני – לצורך העניין נקרא לו מיכאל, שם בדוי – מתגייס בגיל 19 לאחר דחיית שירות של שנה. לאחר החיול לצה"ל הוא מתחיל ללמוד בישיבה במשך שנה. אחרי השנה הזאת הוא באמת מתגייס לצה"ל למשך 17 חודש בלבד. ב-17 החודשים האלה אותו חייל – קרבי, לוחם, עושה את כל ההכשרות – באמת, להוריד את הכובע; אבל בתום 17 חודש הוא חוזר לישיבה, עדיין מחויל, למשך 20 חודשים נוספים. עם שחרורו מצה"ל – אבל הוא עדיין בישיבה, מחויל – הוא מתחתן, בדרך כלל שנה אחרי זה; מקבל תשלומים שנקראים תשמ"ש – תשלום חודשי של בערך 2,500 שקל לחודש; שנה אחרי זה, במזל טוב נולד לו ילד – התשמ"ש עולה ל-4,359 שקלים לחודש – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – ובגיל 23 בערך הוא משתחרר מצה"ל. מוטי, תכף אני אגיע גם אליך. אל תדאג. בתקופה שהוא לומד בישיבת ההסדר, מיכאל מקבל תשלומים והטבות נוספות כיוון שהוא עדיין חייל: הוא זכאי לנסיעות חינם ברכבת, הוזלה בתחבורה הציבורית וכן הלאה. כשהוא משתחרר הוא מקבל מענק שחרור שווה-ערך לארבע שנות שירות בערך. הוא שירת בפועל בצה"ל 17 חודשים, אבל הוא מקבל מענק שחרור כאילו הוא שירת ארבע שנים; וזה בהשוואה לאותו נדב, ששירת באמת 32 חודש וקיבל את המענק הראוי ל-32 חודש. אז אני שואל אתכם, זה נראה לכם סביר? וכפי שאמרתי, אני מעריך את מיכאל. הוא חייל קרבי, הוא מלח הארץ, חייל אמיץ. נכון שיש כאלה שגם את זה לא עושים, ויש כאלה שגם משתמטים מצה"ל מכל מיני סיבות כאלה ואחרות. אבל אני שואל, האם מיכאל תרם יותר מנדב? והתשובה היא לא. לכן אסור לעשות איפה ואיפה בין חיילים, בוודאי בין שני חיילים ששניהם סוחבים את אותה אלונקה שנקראת ביטחון מדינת ישראל. הצעת החוק שמונחת היום לפניכם מנסה להסדיר את העוול ולמנוע את האי-שוויון המתמשך הזה. אז מדוע הממשלה מתנגדת לחוק? וזאת כבר הפעם השנייה שהיא מתנגדת לחוק, כי גם בכנסת הקודמת היא התנגדה. הסיבה היא שחלק נכבד מבחורי ישיבות ההסדר הם הבסיס הפוליטי-מפלגתי של הבית היהודי. צריך לומר את האמת: במקום לתקן את העוול ההיסטורי, שלפיו גברים חילונים – וחרדים, דרך אגב, אלה שמתגייסים – משרתים כמעט פי-שניים מחיילי ישיבות ההסדר, במקום זה מעדיף השר בנט את צרכיו הפוליטיים על הביטחון. מפלגת הבית היהודי עושה שימוש פוליטי שיטתי בחיילי ישיבות ההסדר, תוך הישענות על כספי הציבור הישראלי ובניגוד מוחלט לפקודות הצבא. לצערי, יש לא מעט דוגמות בהיסטוריה – לפחות מעשר השנים האחרונות. זה התחיל מהפגנות תלמידי ישיבות ההסדר, בעודם מחוילים, נגד ההתנתקות; זה נמשך בעצומה של תלמידי ישיבות ההסדר – לא כולם, חלקם – בזמן שהם לבשו מדים, בישיבות, נגד החלטת ממשלה להקפיא את הבנייה ביהודה ושומרון. זוכרים? הייתה החלטה כזאת בזמנה – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – ועד לישיבה שתלמידיה לקחו חלק פעיל בהקמת מאחז בלתי חוקי – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – וכל זה – מוטי – כל זה נוסף על קריאתם של כמה רבנים – לשמחתנו, כמובן, לא כולם, וזה מיעוט – לישיבות ההסדר – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – להתגייס בבחירות למען הבית היהודי. אז אם זה לא גיס פוליטי שנבנה בתוך הצבא, תסבירו לי מה זה גיס פוליטי. לפני כשנתיים, בעודי חבר בוועדת שקד, שנקראה הוועדה לשוויון בנטל, הופיעו שר הביטחון וגם הרמטכ"ל הקודם, רב-אלוף בני גנץ, בוועדה ואמרו שצה"ל צריך שהחבר'ה מישיבות ההסדר ישרתו לפחות 24 חודשים. הם הסבירו את זה ש-17 החודשים הראשונים הם בעיקר הכשרה, וכאשר מגיעים לשלב המבצעי הם יוצאים לישיבה, וצה"ל צריך אותם. ביטחון ישראל צריך אותם. פה במליאה מדי יום צועקים מהאגף הימני, כמו שצעקו גם עכשיו, את המילים – עכשיו לא צעקו את זה – "סכנה ביטחונית", "סכנה קיומית", ו"חובתנו להגן על עצמנו" וכן הלאה. אני מסכים, יש הרבה סכנות למדינת ישראל. אבל במבחן המעשה כאן במשכן הזה הפוליטיקה מנצחת, לא הצרכים האמיתיים של מדינת ישראל. חבר הכנסת יוגב – קראת לי קריאות ביניים – אתה בכל ישיבה של ועדת החוץ והביטחון, או כמעט בכל ישיבת ועדת החוץ והביטחון, קורא להחזיר את השירות של חיילי צה"ל מ-32 חודש ל-36 חודש. למי אתה מתכוון? כמובן, אתה מתכוון בעיקר לחיילים החילונים. אז אני מזכיר לך, קורא לך, למען ישיבות ההסדר – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – מה עם הדרישה של הרמטכ"ל להאריך את זה מ-17 ל-24 חודש? <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> אני מדבר על – – – אבל בהידברות – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> לסיום, אני רוצה – – – <קריאה:> – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> בהידברות. אתה בכנסת כבר שלוש שנים וחצי כמוני? <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> היה לך מספיק זמן להידברות. היה לך מספיק זמן בהידברות לדאוג לכך שישיבות ההסדר ישרתו 24 חודש. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אז בוא לא נזרוק ססמאות שאין מאחוריהן שום דבר. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> לסיום, אני רוצה לומר שההצעה המונחת לפניכם כן מבקשת ליצור מצב יותר שוויוני ואיננה מתעלמת מהצרכים ומההכרה שלימוד תורה הוא ערך לאומי יהודי וישראלי. היא לא מתעלמת מזה, ולכן ההצעה שמונחת כאן אומרת שצעיר, חבר או בן ישיבת ההסדר יתחיל את שירותו ב-12 חודשים של לימודים תורניים, אחרי זה יתגייס לשירות פעיל ל-24 חודש, ואחרי 24 חודשים יחזור לישיבה לעוד שמונה חודשים – 24 ועוד שמונה, למיטב ידיעתי, זה 32, זהה לחוק השירות של גברים אחרים – ואחרי זה יצא לדרכו. רוצה להמשיך ללמוד בישיבה? ילמד בישיבה, אבל אין סיבה שמשלם המסים הישראלי יממן את זה, ואין סיבה שהוא ייחשב באותו זמן לחייל. לכן אני אומר לשר בנט וגם לחבר הכנסת יוגב וגם לסגן שר הביטחון: הקרב על הבית צריך להיות הקרב לשוויון וצדק, ולא הקרב על העלייה להר. ומילה אחרונה, אני רוצה להודות לחברי, לחברי הכנסת עפר שלח ואלעזר שטרן – שיושב עכשיו שבעה במות אמו, ובהזדמנות זו אני שולח לו מכאן תנחומים – על השותפות המלאה בהגשת הצעת החוק ובמאבק שאנחנו עושים, וכמובן ליתר חברי הכנסת שהצטרפו להגשת הצעת החוק הזאת. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. ישיב סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> גברתי יושבת-ראש הישיבה, חברי חברי הכנסת, הממשלה החליטה להתנגד להצעת החוק של חבר הכנסת עמר בר-לב. הצעת החוק שבנדון מבקשת לקבוע כי מסלול השירות של בני ישיבות ההסדר ישתנה, כך – אפשר קצת שקט פה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברי הכנסת ליד רחל עזריה, כל חברי הכנסת שנמצאים בסוף האולם, אנחנו מבקשים שקט, גם בצד הימני של האולם, פיזית כמובן. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> הצעת החוק שבנדון מבקשת לקבוע כי מסלול השירות של בני ישיבות ההסדר ישתנה, כך שלימודיהם בישיבת ההסדר ושירותם הצבאי יפעלו באופן הבא: לימוד של 12 חודשים בישיבת ההסדר, לאחר מכן שירות של 24 חודשים, ולאחריהם שמונה חודשים שבהם יבחר החייל בין המשך שירות צבאי לבין לימוד בישיבת ההסדר. בנוסף, בגין חודשי הלימוד בישיבת ההסדר לא יתקבלו הטבות שונות, כגון תשמ"ש וצבירת מענק שחרור. בהזדמנות זו, תרשו לי לומר כמה מילים על ישיבות ההסדר. הרוב המוחלט של החיילים הלומדים בישיבות ההסדר משרתים שירות קרבי ביחידות הקרביות ביותר בצבא ההגנה לישראל. לא רק זה, אלא שגם לאחר מכן, כשהם נקראים לשירות המילואים, הם ממשיכים להתייצב לשירות במשך שנים רבות קדימה, גם כבעלי משפחות. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> כמונו, גם אנחנו בעלי משפחות. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני מציע לך, נכבדי, תבדוק את אחוזי משרתי המילואים ותראה – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> תבדוק אם אני בעל משפחה, תבדוק את זה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני לא אספר לך שאני, כאב לשישה ילדים, במשך שנים רבות שירתי בשירות המילואים 50 יום כל שנה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מה זה קשור אליך? מה זה קשור אליך? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> עם שישה ילדים, כולם נפטרים משירות מילואים – לא נכון. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה בסדר גמור, אנחנו מאוד מכבדים – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אז תכבד. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – אבל מה זה רלוונטי ל-24 חודש? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> למה לך זאת פריבילגיה, אבל זאת דרישת סף ממני? למה? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תן לי לסיים. לא מעט מישיבות ההסדר ממוקמות בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית של מדינת ישראל וביישובי קו העימות, על כך אין חולק. <קריאה:> גם אני. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> ישיבות ההסדר מהוות אבן שואבת לצעירים מרחבי המדינה המגיעים בתחילה למטרת לימודים ומספר לא מבוטל מהם נטמעים בקהילה והופכים לחלק בלתי נפרד ממנה. שני ראשי עיר בדרום ובצפון הם בוגרי ישיבות ההסדר בעריהם שהחליטו לקבוע את ביתם שם ולתרום לחברה ולקהילה בעבודה ציבורית. גם בדברי ההסבר להצעת החוק הוכרה חשיבות פרק הלימוד בישיבות ההסדר ומסלול השירות המשולב. כבר כיום משרתים בני ישיבות ההסדר שירות צבאי פעיל של 17 חודשים, ורבים מהם, כאמור, בשירות קרבי משמעותי. בעבר הביע שר הביטחון את דעתו כי ראוי מבחינה ערכית שהשירות הצבאי יחול על כולם בשוויון מלא וכי יפעל למען מטרה ראויה זו. יחד עם זאת, אך לפני שנה חוקקה הממשלה את תיקון 19 לחוק שירות ביטחון, שקבע בין השאר את מספר חודשי השירות הפעיל של בני ישיבות ההסדר. ההצעה לתקן שוב בהצעת חוק פרטית את חוק שירות ביטחון, וזאת בטרם יבשה הדיו על החקיקה החדשה וטרם הותקנו התקנות מכוחה, היא בלתי סבירה בנסיבות העניין. בנוסף, ראוי כי גם בעתיד תיקונים לחוק ייעשו בהצעת חוק ממשלתית. לאור כל אלה, החליטה הממשלה להתנגד להצעת החוק, ועל כן אני מבקש מהכנסת שתדחה את קידומה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן שר הביטחון. רבותי, על-פי בקשת הממשלה, אנחנו שוב עוברים להצבעה שמית. אלקטרונית? רגע, יש שינוי? <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה מבקש. בבקשה, חבר הכנסת עמר בר-לב, יש לך עוד שלוש דקות. נכון לרגע זה ההצבעה תהיה אלקטרונית, אז לא לצאת מהאולם. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> נכבדי סגן שר הביטחון, גם אני בעד הצעת חוק ממשלתית שתתקן את העיוות הזה. אני בהחלט בעד, אבל לומר שאין מקום להצעת חוק פרטית כזאת בזמן שהממשלה לא מובילה הצעת חוק כזאת, בזמן שהממשלה נותנת גיבוי לעיוות כזה, להיעדר שוויון, לצערי זה תירוץ. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – – הבית היהודי לא שינה את עמדותיו וגם – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אני גם מאוד מעריך – אמרתי את זה בדברי – את זה שבני ישיבות ההסדר משרתים 17 חודש, באמת כל הכבוד, אני מעריך את זה, אבל אנחנו משרתים 32 חודש היום, וגם אנחנו בעלי משפחות, ועם כל הכבוד לישיבות הסדר בפריפריה, יש הרבה פעילויות בפריפריה; יש חברי כנסת שחיים בפריפריה. אני בכלל לא רוצה להזכיר את שנת י"ג, מה שנקרא בזמנו שנת שירות, שחלק גדול מצעירים חילונים לפני השירות בצבא ואחרי סיום כיתות י"ב יוצאים בהתנדבות או לשנת שירות או למכינות קדם-צבאיות בפריפריה, שגם הן עוסקות הרבה בפעילות חברתית, ואחרי זה משרתים את שלוש השנים, אז, ועכשיו 32 חודש. אז לכן בואו נשים את הדברים על השולחן: הצעירים של ישיבות ההסדר זה גיס פוליטי בתוך צה"ל, וזאת הסיבה שאתם רוצים לשמר אותו ולטפח אותו, זאת הסיבה האמיתית. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. אנחנו עוברים להצבעה. יושב-ראש הקואליציה, הצבעה אלקטרונית עדיין? <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת מחברי הכנסת לחזור למקומותיכם. רבותי, נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 39 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – שירות בני ישיבות הסדר), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 26 חברי כנסת בעד, 39 נגד. הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> הצבעתי בעד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יעל גרמן מבקשת לרשום את ההצבעה שלה בעד. גם שרן השכל מבקשת להוסיף אותה להצבעה, כנגד. עוד מישהו? זהו? הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – בני ישיבות הסדר), התשע"ה–2015, לא עוברת. <הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון – מענק לעצמאי בעד הכנסה מפוקחת), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1821/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון – מענק לעצמאי בעד הכנסה מפוקחת), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת משה גפני, הנמקה מהמקום. נא להפעיל מיקרופון. <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, אני מתכבד להגיש לכנסת הצעת חוק של חברי הכנסת אורי מקלב, אלי אלאלוף, רחל עזריה ואנוכי, הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון – מענק לעצמאי בעד הכנסה מפוקחת). אני אעשה את זה בקצרה. מדובר על מטפלות במשפחתונים. מטפלות המשפחתונים – הכול נקבע על-ידי משרד הכלכלה. משרד הכלכלה קובע את השכר, קובע את הכול, אבל הן נקראות עצמאיות. היה דיון לגבי המע"מ שלהן, ואני סיכמתי בקדנציה הקודמת שמשרד הכלכלה ישלם למשרד האוצר את המע"מ, ולא המטפלות, מכיוון שהכול נקבע על-ידי המשרד הרלוונטי. הטענה שהן לא יכולות לקבל מס הכנסה שלילי בגלל שהן עצמאיות היא טענה לא נכונה, מכיוון שבמציאות לא הן קובעות את זה. הטענה היא שלא נותנים מס הכנסה שלילי לעצמאים – וזה דיון בפני עצמו, גם על זה צריך לדון – מכיוון שהעצמאי יכול לקבוע את שכרו. המטפלת לא יכולה לקבוע את שכרה, יש מי שקובע את זה עבורה. ולכן אנחנו, חברי הכנסת שחתומים על החוק הזה, מציעים שמטפלת במשפחתון תקבל מס הכנסה שלילי. אני שמח שוועדת שרים לחקיקה אישרה את זה, ואני מבקש את תמיכת המליאה של הכנסת. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת גפני. ישיב סגן שר האוצר חבר הכנסת איציק כהן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה וצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון – מענק לעצמאי בעד הכנסה מפוקחת), של חבר הכנסת גפני ואחרים – גברתי, הממשלה תומכת בקריאה טרומית בלבד, והמציעים התחייבו להמתין להצעת החוק הממשלתית. האם המציעים מתחייבים להמתין להצעת החוק הממשלתית? <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בבקשה? <משה גפני (יהדות התורה):> אם זה יארך הרבה זמן, אז – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני לא שומע את כבודו. מה כבודו אומר? <משה גפני (יהדות התורה):> אמרתי שאם יש הצעת חוק ממשלתית, בוודאי נמתין. אבל אם זה יארך הרבה מדי זמן, אז אני אבוא לדבר אתך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אנחנו מוגבלים בסדי זמנים של אישור התקציב. ההתחייבות נרשמה, גברתי, בפרוטוקול. תודה רבה. אנחנו בעד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן שר האוצר. רבותי, אנחנו נעבור להצבעה. הצבעה אלקטרונית? יושב-ראש הקואליציה, אלקטרונית? אוקיי. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד, מי נגד – נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 52 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון – מענק לעצמאי בעד הכנסה מפוקחת), התשע"ה–2015, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 52 חברי הכנסת, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון – מענק לעצמאי בעד הכנסה מפוקחת), התשע"ה–2015, עברה בקריאה הטרומית, ועוברת לוועדת הכספים להכנה לקריאה ראשונה. <מאיר כהן (יש עתיד):> היושבת-ראש – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה רוצה להצביע? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> להוסיף לפרוטוקול. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה רוצה להצביע בעד? לא, לדבר אני לא יכולה. <מאיר כהן (יש עתיד):> בעד. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> להוסיף לפרוטוקול שהוא בעד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שני תיקונים בהצבעות. בהצבעה הקודמת, בהצעת חוק שירות הביטחון, חבר הכנסת אלי אלאלוף מבקש למחוק את הצבעתו; לא השתתף. הוא מבקש להודיע על כך שהוא הצביע בטעות, אבל זה לא משנה את התוצאה של ההצבעה. בהצבעה השנייה חבר הכנסת מאיר כהן ביקש לרשום את הצבעתו בעד. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גם אני הצבעתי בעד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה לא היית במליאה, לכן אנחנו לא נוכל לרשום. שוב, סיימנו את הדיון בהצעת החוק הזאת. <הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול ריבית הפיגורים לחייב משלם), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1487/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול ריבית הפיגורים לחייב משלם), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יואב בן צור וקבוצת חברי הכנסת. כן, חבר הכנסת יואב בן צור נמצא באולם? כן. הנמקה מהמקום. <יואב בן צור (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת באה לתקן מצב בלתי נסבל שבו חייבי ההוצאה לפועל עומדים – נחקרים בפני רשם ואחר כך נקבע להם צו תשלומים – והם לא מסוגלים פעמים רבות לשלם את הריבית החודשית, שהיא כפולה מן הסכום שהם צריכים לשלם. מוטיבציית התשלומים שלהם נפגעת כאשר הם צריכים לשלם ריבית כל כך גבוהה. הצעת החוק הזאת באה לעשות סדר ולהגיד שמי שעומד בצו התשלומים, רק לאחר שקיבל את צו התשלומים, רשם ההוצאה לפועל ישלם את חובו תוך הצמדתו למדד המחירים לצרכן ושמירה על ערך סכום החוב. היה והשתמט החייב מתשלום החוב, אזי תחול עליו ריבית הפיגורים העונשית, נוסף על ההצמדה. המהלך הזה הוא הכרחי כדי להציל עשרות-אלפי אזרחים שנקלעים לחובות, ואני מבקש – אנחנו חרתנו על דגלנו, סיעת ש"ס, עזרה ודאגה לציבור המוחלשים – אני מבקש להדגיש שגם מבחינת הנושים מדובר בהצעה טובה, שמחלצת את התשלומים, שהיו אובדים הלכה למעשה, ולא ממומשים. אני קורא לחברי לתמוך בהצעת חוק זו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת יואב בן צור. שרת המשפטים, שאמורה להשיב, איננה. אנחנו נעבור להצבעה. מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 47 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול ריבית הפיגורים לחייב משלם), התשע"ה–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 47 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אנחנו קובעים שהצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול ריבית הפיגורים לחייב המשלם), התשע"ה–2015 – – – <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> גם אני בעד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת יואל רזבוזוב מבקש לומר לפרוטוקול שהוא בעד. התוצאה: 47, עם חבר הכנסת רזבוזוב זה 48 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול ריבית הפיגורים לחייב משלם), התשע"ה–2015, עברה בקריאה טרומית. ההצעה עוברת לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרחבת מעגל הזכאים למענק לימודים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1987/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום, הצעת חוק פ/1987, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרחבת מעגל הזכאים למענק לימודים), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת מירב בן ארי וקבוצת חברי הכנסת. <מירב בן ארי (כולנו):> עשר דקות, אבל אני אדבר פחות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אם תנכי לנו שליש על התנהגות טובה, זה יהיה נחמד. <מירב בן ארי (כולנו):> אני אדבר פחות, אדוני היושב-ראש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת בן ארי, בבקשה. <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שמגיעה היום למליאה היא הצעת חוק חשובה מאוד. אני רוצה, ראשית, להודות לשר הרווחה חיים כץ על תמיכתו בחוק, וכמובן לשר האוצר משה כחלון על התמיכה, ולכל צוות הרווחה במשרד האוצר על הנכונות לקדם את החוק הזה. קצת היסטוריה, שתדעו: בפעם הראשונה התקבל מענק לימודים בכנסת ב-1992, מגיל שש עד 11, וב-1994 זה הורחב עד גיל 14. היום, בכנסת, אנחנו מגדילים את מתן מענק הלימודים עד כיתה י"ב. בעצם אם חד-הורית במדינת ישראל, או הורה עצמאי במדינת ישראל, ליתר דיוק, יקבל מענק לימודים לילדים שלו גם כשהם בתיכון – מי' עד י"ב. הרציונל ברור: מובן שבתיכון בדרך כלל ההוצאות ללימודים עולות. בדרך כלל, אף שההוצאה רבה גם בשיעורים פרטיים, גם בהכנה לבגרויות, מדינת ישראל לא משתתפת. ולכן, אני לא רואה בזה תיקון עוול, אלא פשוט הבנה שהמציאות היא חזקה מאוד, ולכן צריך לעזור למשפחות האלה. בהצעת החוק הצעתי להגדיל בעצם מהסכום הבסיסי 5.5% לכל משפחה חד-הורית עד סוף התיכון. הצעת החוק תשנה את המצב הקיים, ואני בטוחה שכולכם תשמחו לתמוך בהצעה החשובה הזו. כן חשוב לי לציין משהו, גם כבת למשפחה חד-הורית: מספר המשפחות במדינת ישראל, לפחות ב-2013, עבר כבר את ה-140,000. אני יודעת שיש התעקשות לקרוא לזה "הורה עצמאי", אבל עדיין בראש 97% מהמשפחות עומדת האם, ורק ב-3% עומד בראש האב. מראש, המשכורת של האם והאישה היא נמוכה, אם היא בכלל הצליחה לצאת לעבודה ומצאה לה מקצוע שהיא יכולה לפרנס בו את ילדיה. מראש יש נחיתות כלכלית לאם. ולכן, אני יודעת שהיום אנחנו מדברים על הורה עצמאי, וחלילה, אני בעד שגברים ייקחו אחריות וגם הם יגדלו את ילדיהם כהורים עצמאים. אבל אסור לנו לשכוח שמדינת ישראל כיום – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הכי טוב שיגדלו ביחד. <מירב בן ארי (כולנו):> הכי טוב שיגדלו ביחד, אדוני היושב-ראש, זה ברור. אבל במידה שהם לא מגדלים ביחד, אז כן, חשוב לנו כמדינה לתמוך באימהות חד-הוריות. אני יודעת גם – שר הרווחה, אני רוצה להגיד לך עוד משהו. השר, השר, אני רוצה להגיד לך עוד משהו, במיוחד, סליחה, שאני יודעת שזו תחילת הדרך שלך בדאגה לאימהות חד-הוריות, ואני יודעת שהנושא של המזונות לצד הקצבה והנושא שכבר התחיל אצל שר הרווחה הקודם מאיר כהן, אני ידעת שזה עומד לפתתך, ולכן, אני יודעת שרק התחלנו להתעסק – – – <קריאה:> לפתחך. <מירב בן ארי (כולנו):> לפתחך, תודה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> יש לך קשרים עם שר האוצר? – – – <מירב בן ארי (כולנו):> יש לי קשרים עם שר האוצר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אז תתחילי לעבוד. <מירב בן ארי (כולנו):> יש לי קשרים עם שר הרווחה ועם שר הרווחה הקודם, שכבר הניח את ההצעה. וכן, האמת שהתחלנו לעבוד. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> רגע, לא הבנתי. עם שר המדע אין לך קשרים? <מירב בן ארי (כולנו):> וגם עם שר המדע. כל מי שרוצה לתמוך – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> עכשיו את בסדר. <קריאה:> והחלל. <מירב בן ארי (כולנו):> והחלל, חלל. בקיצור, חברים, תתמכו. אני לא רואה סיבה להתנגד. אנחנו הולכים בסך הכול לעשות שינוי היסטורי קטן ולאפשר לאימהות חד-הוריות במדינת ישראל לקבל כסף, מענק לימודים, עד כיתה י"ב. תודה רבה לכולם, ותודה רבה לצוות העוזרים שלי שעזר לי לקדם את הצעת החוק הזו. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. משיב על ההצעה שר הרווחה והשירותים החברתיים, השר חיים כץ. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חוק הביטוח הלאומי קובע כי הורה לילד בגיל שש עד גיל 14 זכאי במקרים מסוימים למענק לימודים בעד ילדו. מענק לימודים הוא מענק המיועד לכיסוי הוצאות חומרי הלימוד בתחילת שנת הלימודים, כגון לצורך קניית ספרי לימוד, מכשירי כתיבה וכדומה. מדובר בתשלום חד-שנתי. מי שזכאים למענק לפי החוק הם: הורה יחיד, הורה הזכאי לקצבת הבטחת הכנסה, מי שבמשמורתו ילד שהתייתם משני הוריו או מי שבמשמורתו ילד נטוש; הורה במשפחה בת ארבעה ילדים ויותר, ובתנאי שהוא זכאי לאחת מהגמלאות הבאות: גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, גמלה מכוח חוק המזונות או קצבת נכות כללית, קצבת זיקנה או קצבת שאירים. כיום המענק ניתן מדי שנה עד הגיעו של הילד לגיל 14, בשני שיעורים: מגיל שש עד גיל 11 – 18% מהסכום הבסיסי של 1,557 שקלים; ומגיל 11 עד 14 – 10% מהסכום הבסיסי של – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אם גדולי התורה ישבו והחליטו מה הסכום הבסיסי, כנראה הם חישבו כמה עולה רכישת צורכי לימודים לעניין הזה. עשו כנראה סל כזה. אבל אתה עושה לי חידון, אה? אולי השר לא יודע. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חס וחלילה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> טוב. ואם כן, זה כיף לי. ואללה, תאתגר אותי. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> זה מעניין את השר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כן, אני כל הזמן מתעניין. אני פעמיים ביום מצלצל לשולי מועלם חברתי, חברת הכנסת שולי מועלם, ושואל אותה מה חדש בחדשות. זאת אומרת, בחדשות האלה – עלויות, התייקרויות. גם עם מאיר כהן דיברתי פעמיים השבוע והוא אמר לי. בכל אופן, כנראה הסל נקבע לפי גובה עלויות של מחיר סל כזה. הצעת החוק מבקשת לתקן את סעיף 74(ב) ולקבוע כי מענק הלימודים ישולם לילד שמלאו לו 14 אך טרם מלאו לו 18, בשיעור של 5.5%. זאת אומרת, שמים עוד מדרגה, עוד מדרגה של 476 שקלים. ההצעה מתייחסת רק לילד של הורה עצמאי. זאת אומרת, לא של מישהו שנמצא בחסותו של מישהו, משפחת אומנה או כיוצא בזה. המוסד לביטוח לאומי רואה את ההצעה כהצעה ראויה, שכן ידוע כי הוצאות הלימודים קיימות לאורך כל שנות הלימודים של הילד, והן אינן מסתיימות בגיל 14. למעשה, הקביעה כי התשלום ייעשה עד גיל 14 בלבד נובעת מכך שבעבר גיל חינוך חובה הסתיים בגיל זה. מפה לקחו את ה"סרט" שלנו. עם זאת, המוסד לביטוח לאומי סבור כי הרחבת הזכאות למענק לילדים בגילים 14–18 צריכה להינתן לכלל אוכלוסיית הזכאים למענק הקבוע כיום בחוק, ולא רק לילדו של הורה עצמאי כפי שקובעת הצעת החוק, וזאת מהסיבה שאין כל מקום להבחנה בין האוכלוסיות השונות בגילים האלו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז זה אתם בוועדה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> עוד יצוין, עוד יצוין, כי טיוטת חוק ממשלתית לתיקון דומה של סעיף 74 בדבר תשלום מענק אחיד עד גיל 18 אושרה על-ידי ועדת השרים לחקיקה בישיבתה ביום 31 באוקטובר 2011, אך לא הבשילה לכדי תיקון לחוק. העלות התקציבית של מתן המענק לילד שמלאו לו 14 וטרם מלאו לו 18 – כ-26 מיליון שקל בשנה, ואילו העלות התקציבית המוצעת לתשלום המענק לילד שמלאו לו 14 וטרם מלאו 18 והוא נמנה עם קבוצת הזכאים הקבועה כיום בחוק עומדת על 33 מיליון שקל לשנה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני השר – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מה את אומרת? <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הוא אומר שהוא תומך. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הממשלה תומכת בהצעת החוק. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> השר אמר שהממשלה תומכת בהגדלה – שהמשרד. המשרד תומך בהגדלה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתם תומכים ב-33. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא, אני לא אומר כלום. אני אומר, עכשיו אנחנו מגישים את הצעת החוק, הגישה חברת הכנסת את הצעת החוק, והממשלה תומכת. ואני מקווה מאוד שבמהלך החקיקה יחולו שינויים ותהיה הרחבה. <מאיר כהן (יש עתיד):> יש עוד שתי הצעות חוק שמרחיבות. <קריאות:> אז תצמידו את זה, תצמיד את זה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> בסדר, בסדר. המגמה שלנו – תראי, זהבה גלאון, גם אני רוצה להיות נחמד. אין דבר שאני לא רוצה לתת. אבל, אבל, בואי, נגיד, אני אתן לך דוגמה – שלפעמים אני אעמוד פה על הדוכן ואני אגיד: אני לא תומך. למה אתה לא תומך? אם אני הצלחתי להוציא בתקציב 30 מיליון שקל לנושא מסוים, ואז באים חברי הכנסת, וכל אחד מהם, ולפעמים גם ממפלגה מסוימת – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא. – – ומגישים את הצעות החוק האלה בחלקים. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני השר, זה פיליבסטר? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כן, נו מה? אני מכבד את חברי איתן כבל, ואני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. אני מבקש לתמוך בהצעת החוק, ואני מקווה שהחוק הזה גם יורחב בעתיד. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אין מה להוסיף. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 46 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרחבת מעגל הזכאים למענק לימודים), התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> ההצבעה אצלי לא עובדת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מה הצבעת? <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> בעד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, שההצבעה אצלו לא עובדת, מבקש לצרף את הצבעתו בעד, ולכן התוצאה היא 47 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרחבת מעגל הזכאים למענק לימודים), התשע"ה–2015, התקבלה בקריאה טרומית, והיא עוברת לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. <הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1637/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת אורן חזן. חבר הכנסת חזן, עד שאתה עולה לבימה – גונבה שמועה לאוזני שהיום חל יום הולדתך. אומנם הלועזי, ואני רגיל לברך בדרך כלל בעברי, ובכל זאת נברך אותך ברכת מזל טוב. אנחנו משוכנעים שלרגל יום ההולדת שלך אתה תקצר לנו שליש על התנהגות טובה ולא תנצל את מלוא עשר הדקות שעומדות לרשותך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ביקשתי שיכפילו לי ל-20, בגלל החשיבות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> (אומר בערבית: רבותי וגבירותי, אדוני יושב-ראש הישיבה, חברי חברי הכנסת, כנסת נכבדה,) בשעה טובה, אחרי כל כך הרבה שנים, אנחנו עושים תיקון. אנחנו הולכים צעד אמיתי ונכון לחיים בשקט, בשלום, באחווה, בשיתוף, בחיוך. אתה יודע, אני מסתכל על השנים שחלפו. 40 שנות שלטון של השמאל בישראל, שלא צעד אפילו צעד אחד כדי לקדם את הצעת החוק החשובה הזאת, שתכף ניגע בעניינה; שעשה הכול כדי למנוע אותה. עד שהגיע צדיק אחד בסדום, צדיק אחד שהרים את הכפפה, חבר לדרך, שותף, סחבי, אחוּי, חבר הכנסת חיליק בר, שהוא יוזם פעיל ומלא בחוק הזה. אני אומר לכם, חברים, מהיום הראשון שאני בכנסת, אם היה משהו שרציתי לקדם, אם היה משהו שלשמו אני פועל, זה אחדות בעם, אחדות בין כלל אזרחי המדינה. ישראל מדינה יהודית, ביתו ובית מבטחו של העם היהודי. יש פה גם מיעוט ערבי, ואנחנו צריכים ללמוד לחיות ביחד. הגיע הזמן שגם אנחנו ניתן לאחינו הקטנים, לאחיותינו, להורינו, לדודינו, לחברינו, לשכנינו, את ההזדמנות להבין שכשהם עומדים בתחנת אוטובוס ושומעים את השפה הערבית, מימין או משמאל – בדרך כלל משמאל – הגיע הזמן שיבינו שגם הערבים אזרחי מדינת ישראל מדברים על כדורגל, מדברים על תרבות, מדברים על אמנות, מדברים גם על קשיי היום-יום, במיוחד כשיש להם פה רשימה פלסטינית שלא באמת דואגת להם. הגיע הזמן שנבין שהעולם הוא הרבה יותר גדול מאיך שאנחנו מסתכלים עליו. הגיע הזמן שנבין סוף-סוף, כולנו, ששפה היא פתח לתרבות. כשאתה מבין את שפתו של האחר יותר קל לך להבין את תרבותו, יותר קל לך להבין מיהו, יותר קל לך לצעוד אתו לחיים ביחד. לא חיים משותפים, שלא יהיו פה אי-הבנות. אני שומע רבות על החשש מהתבוללות. הרי כבר עמדתי ושרתי וצעקתי כי עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. משחר ההיסטוריה אנחנו יודעים שהיהדות הייתה ועודנה ותישאר. אותנו לא ניצחו ואותנו לא ינצחו, אנחנו תמיד מנצחים. אבל גם בורא עולם, ישתבח שמו לעד, ציווה אותנו לכבד את כל ברואיו. כדי שנעשה זאת בהבנה, עלינו ללמוד להכיר האחד את השני. היום בבתי-הספר מלמדים את השפה האנגלית. יש מקרים שבהם מלמדים גם צרפתית, ספרדית. השפה הערבית הייתה במקום – אני לא יודע להגיד אם פחד או הדרה – אבל הייתה במקום שבו לימדו את השפה הערבית – הספרותית – רק בתיכון, רק ברשות. חברים, לא עוד. זה לא רק העניין של החיים ביחד. אני רוצה לספר לכם שסבא שלי – האחד, עליו השלום, אתמול הייתה אזכרתו, עלה ממרוקו. השני, שייבדל לחיים ארוכים, היום באמת בא בימים. בקושי כבר מצליח לדבר. אבל עד שהוא מוציא כמה מילים מהפה, אתם רק יכולים לנחש באיזו שפה הוא מדבר. הוא עלה מטריפולי בירת לוב, והוא מדבר ערבית טריפוליטאית, אבל ערבית. אני, בעוונותי הרבים, לא השכלתי ללמוד כל השנים. אני חושב שהמהלך הזה הוא תיקון עוול היסטורי גם לנו, בני העם היהודי, שלעתים שוכחים את המורשת, את ההיסטוריה ואת התרבות. הגיע הזמן שאנחנו נשמור על אותו דור הולך ונעלם, האבות, הסבים, הסבתות שלנו. נשמור על הפיוטים שלהם, על השירים שלהם, על התרבות, על הביטויים; גם על המאכלים, על זה אי-אפשר לוותר. הגיע הזמן שאנחנו נשכיל להבין שאנחנו לא לבד בעולם. אנחנו אור לגויים, תמיד היינו, תמיד נהיה. אנחנו נשכיל ללמוד לא רק שפות זרות נוספות – דווקא את הערבית. במציאות בת ימינו, שהאסלאם הקיצוני גובר בעולם, ומה לעשות, אני יודע שיש פה כמה חברים בבית – חלקם לא חברים בכלל, לפחות לא שלי – שקצת מתנגדים לזה, אבל זאת מציאות שהאסלאם הקיצוני גובר והיום גם כמעט צובא על גדרותיה וגבולותיה של מדינת ישראל. הם מדברים בערבית, ניב כזה או אחר, זה לא משנה. היום רבים האנשים, מקטן ועד גדול, שעומדים וכאשר הם שומעים את השפה הערבית לצדם הם נרתעים. לאו דווקא במודע. חלילה, לא עניין של גזענות. אתם יודעים מה? דווקא אני מוכיח היום שבמדינת ישראל אין אפרטהייד, לא היה אפרטהייד, לא יהיה אפרטהייד, וגם לא ניתן לפגוע באיש, אבל קודם כול בנו, בעצמנו. לכן, מתוך המקום הזה של ההבנה, מתוך המקום השלם הזה, שגם בתת-מודע לפעמים יש לו השפעה מאוד מאוד קשה וגדולה על חיינו, אנחנו את זה נשנה. רבים הקולות – ניגשו אלי במסדרונות, לא רק היום ואתמול ובשבוע שעבר, ואמרו לי: עזוב, זה בחיים לא יעבור. זה המקום לברך את השר בנט, שר החינוך. שר חינוך אמיץ, שהודיע שחלק מהמהלך הזה הוא תיקון עוול היסטורי. הצטרף, תומך, מלווה. אני גם הודעתי, כדי לכבד את כבודו – מכיוון שאחרי הכול הוא שר החינוך, הוא זה שיוביל את התוכנית, את הדרך – שאנחנו נעשה את זה בשיתוף פעולה ובצעדים נכונים, כדי שבסופו של יום הצעת החוק הזאת והמהלך הזה לא רק ייפלו וייגעו באוזניים של אחדים או יקראו עליהם קצת בעיתון; בסופו של יום אנשים יקומו בבוקר, ישלחו את תלמידיהם לבתי-הספר – היהודים ללמוד ערבית, והנה אני אגלה לכם גם סוד, הערבים ללמוד יהודית. הגיע הזמן שבמדינת ישראל, אחרי כל כך הרבה שנים, כל בן 18 ידע לדבר, בין שהוא ערבי ובין שהוא יהודי, ידע לדבר ערבית ועברית. יש חלום, אולי הערבים גם יתחילו להתפלל ערבית, אבל זה סיפור אחר. נגייר אותם, זה בסדר. הגיע הזמן שגם הערבים אזרחי מדינת ישראל ידעו לדבר את השפה העברית, השפה הרשמית הראשונה של מדינת ישראל – כמו שאמרתי, מדינה יהודית ודמוקרטית, מקום מבטחו של העם היהודי בכל העולם. כמו שאמרתי בתחילת דברי, יש פה מיעוט, כדאי לשמור גם עליו. אני רוצה להגיד לכם שהדבר הזה, הצעת החוק הזאת היא לא משהו שאפשר לעבור עליו, כאילו עוד הצעת חוק שעברה על שולחן הכנסת, הצביעו עליה ולא התקבלה. הדבר הזה, חברים, או כמו שאומרים חברי במגזר הערבי: (אומר בערבית ומתרגם:) זה הצעד הראשון לשלום, חברים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אגלה לך עוד סוד: אני התחלתי ללמוד ערבית. חבר טוב כמוך, אני לא אדע להבין מה אתה מקשקש? <עיסאווי פריג' (מרצ):> תרגמו לך את המשפט בערבית טוב? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני תרגמתי לך אותו לעברית, שתבין. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, "אולא ל-סלאם". אתה יודע מה זה "אולא"? <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה צעד ראשון לשלום. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה יודע מה זה אומר? שאתה מוזמן לשימוע אצל ראש הממשלה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רוצה להגיד לך שלהצעת החוק הזאת, ולא סתם היא עברה בוועדת שרים, יש תמיכה נרחבת סביב כל שולחן הממשלה. אגב, תסתכלו גם על המשמעויות בתפיסה הרחבה: הצבא, שכל כך משווע לדוברי ערבית; מנגנוני הביטחון, שאתם, עיסאווי פריג' וחבריך הפלסטינים, כל כך אוהבים; ההבנה בעולם, ההסברה, התקשורת הזרה. חברים, במקום לחייך – אתה יודע מה, אני מסתכל על האופוזיציה. אני מסתכל על מפלגת המחנה הציוני, ואני מתבייש. אדוני יושב-ראש המפלגה בוז'י, אייכה? אייכה, בוז'י? אני רוצה שהוא יבוא ויצביע. אני קורא לכולכם להצביע ביחד אתי ועם חברי, שהוא חבר המפלגה שלכם, חיליק בר – – – <קריאות:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> איפה ראש הממשלה? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> איפה ראש הממשלה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – להצביע בעד העברת החוק הזה. <קריאות:> – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני יכול להבין למה הקשקשנים בורחים כשהם מדברים על ארץ-ישראל השלמה, על דגל ישראל שעוד יונף בהר-הבית, בעזרת השם, ישתבח שמו לעד. אני אומר לכם שאנחנו – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – הצעת חוק כזאת יפה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני יכול להבין למה כל כך כואב לכם. אני לא יכול להבין למה אתם – – – <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> בעזרת השם עוד נסכם את הדברים האלה. ידידי הרב פרוש, אל תדאג. <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> חברים, אני מבין שהרוחות סוערות. סתנא שווי, ידידי, סתנא שווי, קצת סבלנות. אני רוצה לסכם ולומר – הנה, הצטרף אלינו, וצריך להגיד לו תודה. לפעמים גם הוא, פעם בהרבה זמן, אולי פעם אחת, עושה מעשה טוב. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן, עשר שניות אחרונות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אסכם ואומר שאני רוצה לברך את כל הנוספים, חברי הכנסת הנוספים, שמסתבר שקלעו לדעת גדולים והגישו הצעת חוק זהה, והצטרפו להצעת החוק שלי היום. אני באמת מאחל לכולנו שזה יהיה צעד ראשון מתוך הבנה הדדית לאחדות, לאהבה, לשלום ולרעות פה בארץ-ישראל ובבירתה הנצחית ירושלים של העם היהודי. תודה רבה. חבר'ה – מברוכ עלינא, אה? סלאם עליכום – עליכום א-סלאם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת אורן חזן. <הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית במוסדות חינוך תיכוניים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/122/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יש לנו שתי הצעות שהוצמדו. הראשונה בהצעות הצמודות: הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית במוסדות חינוך תיכוניים), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת פריג', יש לך שלוש דקות מכאן לתמוך בחבר הכנסת חזן, אם אתה רוצה. אם זה הנמקה מהמקום זה דקה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בסדר, דקה, שתיים, לא משנה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מתקן. יש פה ארבע הצעות צמודות, אכן, ולא שתיים. בסדר, אמרתי: הראשונה של חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אדוני המזכיר, נפתח לו את ההנמקה מהמקום. דקה אחת לרשותך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, שרים מכובדים, אני לא יודע אם לצחוק או לבכות, אבל אני רוצה להסתכל על הצד של חצי הכוס המלאה – להיות מצורף להצעת חוק של אורן חזן בתנאים כאלו ונימוקים אחרים, זה לא – לא על זה חלמתי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> גם דבר כזה אתה הורס? <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא על זה חלמתי, חברים. בואו אני אגיד את האמת. אבל יש בערבית משפט – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> ידעתי שהבוקר קמת על צד שמאל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אורן חזן, בישיבה, בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תקשיב. תשמע, ומי שמבין ערבית יקשיב. יש בערבית משפט שאומר: (אומר בערבית ומתרגם:), יעני, בעל-כורחי אני חייב להצטרף. מה לעשות. אבל – – – <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אבל, אורן, תקשיב. אתמול החברים אמרו – כי אני שמעתי – הוא התחיל להכניס בשר וחלב. ברגע שמכניס בשר וחלב, ומכניס לי כל מיני – הוא מאבד את – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן, היו לך עשר דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אומנם זה בא באיחור, הצעת חוק טובה, חשובה, וטוב שאורן חזן חזר גם לשורשים ולא שכח מאיפה הוא בא. באת – ערבי, יהודי, יחד אתנו. <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1104/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הצעה שנייה, צמודה, היא הצעתה של חברת הכנסת חנין זועבי – הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית), התשע"ה–2015. חברת הכנסת זועבי, שלוש דקות לרשותך. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני הגשתי את הצעת החוק הזו בכנסת השמונה-עשרה ובכנסת התשע-עשרה. אני ממשיכה להציע אותה גם בכנסת העשרים. חוק זה מוצע מהמניעים הנכונים ולמטרות הנכונות. הוא מציע כבוד הדדי לשתי קבוצות הלאום החיות כאן, והוא גם נותן משמעות למושג שוויון, כי אין שוויון בלי הכרה בזהות ובלי הכרה בקונטקסט, בשייכות התרבותית והלשונית של בני-אדם. השפה הערבית היא השפה של האזרחים המשתייכים ללאום הערבי. היא שפה רשמית, אחת מהשתיים, למרות הרצון לפעמים לשנות את המצב הזה. <קריאה:> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אך השפה הערבית, נכון, היא גם שפתם המקורית של 52% מהאזרחים היהודים הערבים, המזרחיים, שאיבדו את הקשר עם השורשים ההיסטוריים שלהם; שאיבדו את הקשר עם התרבות שלהם. הרמב"ם כתב בשפה הערבית. הרמב"ם הוא חלק מתרבות ערבית מפוארת. חלק זה מהמורשת היהודית הערבית לא נגיש בכלל לאזרחים היהודים; היא נהרסה. אנחנו מחזירים ליהודים הערבים גם כן את הקשר שהם איבדו. כבוד הדדי לעולם אינו מרשם למתיחות; לעולם אינו מרשם לסכסוך. אדרבה, הוא המחסום לסכסוך. כבוד הדדי, הכרה באחר, זה המרשם היחיד לפיוס ולשלום. אין להתנגד לו, אין לפחד ממנו. חייבים לשאוף לחנך דור אחר, שלא מוביל לסטטיסטיקה שעל-פיה 70% מהתלמידים לא מסכימים להעניק שוויון לאזרחים הערבים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אנחנו חייבים לקשר בין חוק זה לבין כבוד לבין מאבק לדמוקרטיה ולשוויון אמיתי. גם אנחנו הערבים מפסידים מכך שלא מבינים אותנו. הרי ההסתה, יש לה שתי סיבות: סיבה אולי נאיבית – שלא מכירים את השפה שלנו, לא מכירים את תפיסות העולם שלנו. לא מקשיבים לנו בלי שמתווכחים. חייבים תמיד – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> את רק צועקת, איך נקשיב לך? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> חייבים תמיד את התיווך של התקשורת, את התיווך של חברי כנסת מהימין. אנחנו לא רוצים תיווך. תשמעו אותנו בשפה המקורית שלנו. תשמעו ותקשיבו מה אנחנו אומרים לקהל שלנו בשפה שלנו, בלי לעוות, בלי להסית ובלי שנאה. אנחנו מפסידים מהעובדה שאתם לא מבינים אותנו. אנחנו לא מפחדים, לא חוששים שתקשיבו לנו. אדרבה, אנחנו רוצים את זה. כמו שלא ייתכן שאזרח ערבי אשר סיים 12 שנות לימוד לא ידע את השפה העברית, ככה לא ייתכן שאזרח יהודי שסיים 12 שנות לימוד של משרד החינוך לא ידע את השפה הערבית. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תודה שנתת לי יותר זמן. משפט סיום. אם אתם תקשיבו למה שהפלסטינים, אזרחים במדינה, אומרים, אתם תדעו שאנחנו בני-אדם כמו כל בני-אדם אחרים. כאשר משפילים אותנו, אנחנו נאבקים כמו שכל עם אחר בעולם נאבק במסגרת החוק הבין-לאומי. את האינסטינקט של החיים יש לנו, את האינסטינקט של הכבוד העצמי והכבוד הלאומי יש לנו. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת חנין זועבי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> למה לא אמרת תודה? שלוש כנסות את מנסה לקדם את זה ולא מצליחה. הנה הצלחת. לא עולה כסף להגיד שוכראן. <קריאה:> אורן, די, אל תקלקל. <הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1361/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הצעה שלישית, של חבר הכנסת איל בן ראובן מהמחנה הציוני, שביקש להגיב מן המקום. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, שפת אמם של 20% מתושבי מדינת ישראל היא ערבית. נושא ערביי ישראל הוא נושא כבד וחשוב ביותר בחברה הישראלית, וצריך להודות על האמת, הנושא מייצר מתחים גדולים, מיותרים בחלקם אבל קיימים; מתחים שבסופו של עניין פוגעים בנו, בכולנו, יהודים וערבים, ובחברה הישראלית בכלל. אחד המחסומים הגדולים ביותר הוא מחסום ההיכרות; חיים ביחד, גרים האחד ליד השני, ולא מכירים. עלינו למצוא דרכי פעולה, להפיג את המתחים, לדבר, להקשיב, להבין ולהתאמץ, לדלג מעל מוקשים קיימים. ובעיני, השפה היא אחד הכלים החשובים ביותר, ואם נדאג ונעשה שילמדו ילדינו היהודים ערבית, ייפגשו עם התרבות הערבית העשירה, כמו גם ילמדו הילדים הערבים עברית, כפי שרובם ככולם עושים, כך ניתן יהיה להוריד ולהסיר חלק מהחסמים הקשים הקיימים. יש בתי-ספר שעושים זאת. אספר לכם על בתי מאיה. בתי בכיתה א', חוזרת הביתה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת בן ראובן, הזמן תם, אז, בבקשה, אדוני יסיים. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> – – ושרה שירים בערבית – אני מייד מסיים – ואני מתענג. הכוונה היא לקבע את מעמדה של השפה הערבית לצד השפה העברית במערכת החינוך ולהחיל את חובת לימוד שתי השפות על כלל תלמידי מערכות החינוך הרשמיות בישראל, ולבקשת הקואליציה – לא כולל המגזר החרדי, אלא אם כן ירצו בכך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> משפט אחרון. אני חושב שדווקא בימים אלו של מתח וקיטוב, קידום חוק כזה יכול להביע רצון טוב, הבנה וניסיון אמיתי לקדם את החיים המשותפים שלנו כאן בארץ, כמו גם בתקווה לעתיד, ליצור שיח משותף ונכון במרחב האזורי שבו אנחנו חיים. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת איל בן ראובן. <הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד השפות הערבית והעברית), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1405/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יואל חסון) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הצעה רביעית שהוצמדה, הצעתו של חבר הכנסת יואל חסון, הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד השפות הערבית והעברית), התשע"ה–2015. אדוני, מכאן או מהמקום? מכאן. חבר הכנסת חסון – אבל אני רק מבקש מחברי הכנסת: אם זה מהמקום, זה דקה. אי-אפשר לדבר מהמקום כדי שזה לא יעבור את המכסה ואז לדבר שלוש דקות. ומשפט אחרון: פה, המושג משפט אחרון, בבית הזה, מקבל משמעות מאוד רחבה. אז דקה, אדוני, בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני שמח שאני מצטרף לאחת מהצעות החוק החשובות שהכנסת הזאת מעבירה כאן בירושלים. בעיני, הצעות החוק האלה הן נקודות אור, נקודת אור גדולה באופל שאנחנו נמצאים בתוכו היום במערכת היחסים בין המיעוט הערבי לבין הרוב היהודי כאן במדינת ישראל. ואתה יודע מה? הצעת החוק הזאת היא קרן אור כי היא גם עומדת מול אותם אנשים כמו חבר הכנסת גטאס, לדוגמה, פירומן סדרתי, שעלה היום עם כובע, מסתתר, להר-הבית, הכול כדי לחמם את האווירה, הכול כדי להלהיט את האווירה הטעונה גם ככה בירושלים. ודווקא הצעת החוק הזאת, בעיני, מוכיחה כמה אפשר אחרת; כמה חבר הכנסת גטאס הוא בדיוק מה שמדינת ישראל לא צריכה; הוא בדיוק איך אנחנו לא צריכים להתנהל. הצעת החוק הזאת, שבאמת מגיעה מכל קצוות הבית, מוכיחה שאנחנו צריכים לחיות כאן ביחד, במדינה יהודית ודמוקרטית, שיודעת לכבד את המיעוט שבה, לדבר גם בשפתו ולחיות כאן באווירה אחרת. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. אנחנו עוברים להצבעות. אנחנו נצביע על כל הצעת חוק בנפרד. הצעה ראשונה – אה, סליחה, סליחה, סליחה. סגן שר החינוך, חבר הכנסת, הרב, ישיב על כל ההצעות ביחד. בבקשה, הרב. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי המציעים, קודם כול, ככלל, אני חושב, כאשר הקואליציה היא בעד החוק, היא ודאי לא אומרת שהיא בעד כל המלל ובעד כל דברי ההסבר שיש בכל הצעת חוק, בכל הצעה, גם אם דברי ההסבר הם בעל-פה או בכתב. באופן אישי – אני רוצה לומר את הדעה האישית שלי: אני ודאי נגד ניסיון לכלול או לכפות שפה זרה נוספת, לפחות, ודאי שלא – כפי שהוצע באחת ההצעות – במוסדות החרדיים. המוסדות החרדיים לומדים לפי המסורת שלהם, ללא כל שינוי. ואני מספר שבשעתו, כאשר היישוב היהודי היה מצומצם, וגר בעיקר בירושלים, הרבנים דאז הוציאו חרם על מי שלמד במוסד החינוכי שפה זרה. אני חושב גם שבמוסדות החרדיים לא נדרשים ללמוד את השפה הערבית כדי להתקרב. אנחנו גאים ביהדות שלנו ובאמונה שלנו, אבל אנחנו לא מתגרים בערבים; אנחנו גם לא רוצים לפגוע בערבים. יש וצריך שיהיו יחסי ידידות הוגנים. ואני אומר את כל זה כדי להביע התנגדות לדבריו של המציע הראשי, חבר הכנסת אורן חזן, שהביע תקווה פה לפני כמה דקות להנפת דגל ישראל על מסגד אל-אקצא. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה לא מה שאמרתי, הרב פרוש. אתה עושה לי עוול. זה לא מה שאמרתי. אמרתי: להרים דגל ישראל בהר-הבית. יש הבדל עצום. בהר-הבית ייבנה בית-המקדש במהרה בימינו – לא עכשיו – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> הבנתי. תודה על התיקון. אנחנו, לפי ההלכה, מנועים מלעלות להר-הבית כל עוד לא נגאלנו והמשיח לא בא. זו האמונה, ואני רוצה לומר אותה. לגופו של עניין, הצעת החוק הזאת נדונה בוועדת שרים לענייני חקיקה בישיבתה ב-25 באוקטובר 2015. החלטת ועדת השרים הייתה לתמוך בהצעת החוק הזאת בקריאה טרומית בלבד, ובכפוף להסכמת המציעים – ואני אקריא עוד מעט את שמותיהם – שלא יקדמו את הצעת החוק לאחר הקריאה הטרומית, ולהחזירה לוועדת השרים לענייני חקיקה. משרד החינוך רואה חשיבות רבה בחיזוק השפות, בהתייחס לשני המגזרים, ככלי ליצירת בסיס לדיאלוג, לסובלנות ולחיים משותפים. רק לאחרונה יצא השר בתוכנית לחיזוק השפה העברית במגזר הערבי, "עברית על הרצף". במסגרתה כבר מהשנה החלו תלמידי המגזר הערבי ללמוד עברית כמקצוע חובה כבר מגן-הילדים ועד כיתה י"ב. מטרת התוכנית של המשרד היא שיפור שליטת התלמידים בשפה העברית, בדגש על חיזוק מיומנויות ההאזנה והדיבור. אנחנו מאמינים שידיעת העברית תאפשר צמצום פערים חברתיים ותהווה מנוף לקידום חברתי-כלכלי של המגזר הערבי ומפתח להשתלבות בחברה הישראלית מבחינה כלכלית ותרבותית. מדובר בתוכנית שעלותה מוערכת ב-30 מיליון ש"ח, והיא תיושם בהדרגה החל מהשנה. גם במגזר העברי ניתן דגש על לימודי השפה הערבית. חשיבותה הרבה של השפה הערבית למדינת ישראל ולאזרחיה נובעת ממרקם האוכלוסייה במדינת ישראל, ממיקומה הגיאו-פוליטי של המדינה, ובעיקר מהצורך בהידברות ובקיום דיאלוג וחיים משותפים בין דוברי השפות השונות. אשר על כן, לימודי הערבית הם חובה בכיתות ז'–ט', ובמחוזות צפון, חיפה והדרום מקצוע הערבית מוגדר כמקצוע חובה החל מכיתה ה', בשל מרקם האוכלוסייה. נוסף על אלה, בחטיבות העליונות לתלמידים יש אפשרות לבחור ולהרחיב את לימודי השפה הערבית ולגשת לבגרות גם בהיקף של חמש יחידות לימוד. לסיכום, העיקרון הגלום בהצעת חוק זו הוא בעל חשיבות, ועל כן בחרה הממשלה לתמוך בו בקריאה טרומית, בייחוד בעת הזאת. לאור האמור, אבקש מחברי הכנסת להצטרף לעמדת הממשלה ולתמוך בהצעת החוק הזאת, כפי שאני מקריא, של חבר הכנסת אורן חזן, של חבר הכנסת עיסאווי פריג', של חבר הכנסת איל בן ראובן וחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין ושל חבר הכנסת יואל חסון. על אלה הקואליציה תצביע בעד, ועל ההצעה של חברת הכנסת זועבי – אנחנו נגד. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> למה אתם נגד? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לסגן השר. אנחנו עוברים להצבעות. אנחנו מצביעים על כל הצבעה בנפרד. עליזה, לא צריך לצעוק. אה, סליחה, סליחה, סליחה. חבר הכנסת מוטי יוגב ביקש רשות לנמק את התנגדותו לחוק. חבר הכנסת יוגב, שלוש דקות לרשות אדוני. בבקשה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> ברשות היושב-ראש, השרים, חברי חברי הכנסת – – – <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רק שנייה. חבר הכנסת יוגב, אני מבקש לעצור. חברת הכנסת זועבי, אנחנו נתנו לך לדבר בנחת, אז עכשיו בבקשה לאפשר לחבר הכנסת יוגב לדבר. חברת הכנסת. חברי הכנסת. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת זועבי, אולי תדברו מאחור? חברת הכנסת זועבי, תדברו מאחור, זה מפריע. חבר הכנסת עודה, תנהלו משא-ומתן מאחור, שנוכל להמשיך את הדיון. תודה. בבקשה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> אסביר את התנגדותי לחוקים כולם שמחייבים את לימוד השפה הערבית, בוודאי מכיתה א'; והיא לא נובעת מהרצון שלי כן לדו-קיום וכן לדעת את השפה הערבית. אני חושב שזה נצרך. ואני אומר, אהלן וסהלן, ואני אומר, הלוואי שנדע כולנו. יחד עם זאת, כשמנסים לא להיות פופוליסט, הרי שעות הלימוד בבית-ספר הן מאוד מצומצמות; בוודאי בכיתות הנמוכות. לפעמים הן מגיעות לארבע, חמש ושש, או בהרחבה לשבע ושמונה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לקרוא לך "פאשיסט" זו מחמאה, תאמין לי. זה פשוט לא ייאמן. לא ייאמן שהיית איש חינוך בישראל ואתה רואה את עצמך עד היום איש חינוך. לא ייאמן. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> יואל חסון, לא ביקשתי שתחנך אותי, אבל אם אתה דווקא רוצה, אתה מוזמן. אני הגעתי למסקנה שאותך אי-אפשר לחנך ולכן אני לא מתייחס. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אל תחנך אף אחד. אל תחנך אף אחד. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אי-אפשר לחנך אותך. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> כבוד היושב-ראש, כבוד היושב-ראש, תן לי להבהיר את עמדתי. ולכן, מתוך הכרת ערך השפה הערבית – ואני באמת מכיר ומעריך, אבל אני חושב שלשים כחובה זה עומס שהוא בלתי אפשרי על תוכנית הלימודים. יש ליבה הכרחית שאני חושב שהיא חייבת להיות, מקצועות המתמטיקה והאנגלית, התורה לאנשים דתיים או מקצועות אחרים: אזרחות והשפה העברית, כמובן. לשים את השפה הערבית גם היא כחובה? אני באופן אישי התנסיתי בכך עם השפה הצרפתית בשנות בית-הספר היסודי. לאיש מאתנו בכיתה לא הייתה היכולת להכיל גם וגם וגם. ועל כן אני חושב שללמוד ערבית זה דבר מצוין וחשוב מאוד, אבל לשים אותו – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> כן, אבל ב"ברליץ", לא בבית-הספר. ב"ברליץ". ממש יאנוש קורצ'אק אתה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – אבל לשים אותו, והלוואי – ואני גם למדתי ערבית. אני גם למדתי ערבית – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חסון, אתה דיברת. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – אבל אני סבור שלשים זאת כחובה זה איננו נכון, וגם יהיה קשה ליישם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז תצביע נגד הממשלה, שתומכת בזה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> על כן אני מציע לחברי ללמוד ערבית, לעודד את לימוד השפה הערבית, לראות עוד ועוד מגמות של ערבית, ואפילו לשלם על כך כסף, כדי שזה יהיה ממומן למי שרוצה בכך. ובפריפריה ללמד ערבית, כן. אבל לא כחובה שמחייבת את כלל המערכת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת יוגב – – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> זה נכון גם לניסיונות לכפות דברים אחרים. פשוט, לא מהצורך לכפות – זה לא יהיה יעיל וזה לא יקרה בסוף. חבל. תודה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> חס וחלילה, שלא תבין מה הם אומרים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת יוגב. רגע, רגע, חבר הכנסת יוגב, אני מבקש ממך להודיע לאיזו מחמש ההצעות אתה מתנגד. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> אני מתנגד לכל הצעה שמנסה לכפות את לימוד הערבית כחובה במסגרת הלימודים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו צריכים לדעת לאיזו הצעה. חבר הכנסת יוגב, לאיזו הצעה מהחמש? מכיוון שאחר כך, מי שאתה – יש לו – – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> אני מתנגד – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תתנגד להצעה שלי. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> אני מתנגד להצעתו של ידידי חבר הכנסת אסף אורן חזן כדי שתהיה לו רשות דיבור. אני מתנגד להצעתו של עיסאווי פריג', שגם לו – אהלן וסהלן – תהיה רשות דיבור. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, לא. הצעה אחת. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> ואני מתנגד להצעתה של חברת הכנסת – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת יוגב, אתה צריך להתנגד להצעה אחת. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> אז של אורן חזן, של אורן חזן. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בסדר, של אורן. הוא אמר, להצעה של אורן. חבר הכנסת יוגב, רק שהבנתי אותך נכון – אתה מתנגד להצעתו של חבר הכנסת אורן חזן. גם חבר הכנסת איציק שמולי ביקש לנמק את התנגדותו. נשמח אם תאמר לנו גם לאיזו הצעה אתה מתנגד. שלוש דקות לרשות אדוני. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני חושב שקרה כאן עכשיו דבר חמור, אדוני היושב-ראש. יש חמש הצעות שהן זהות לגמרי האחת לשנייה. עלתה לכאן חברת הכנסת זועבי והדגישה שהיא הגישה את הצעת החוק הזו, בדיוק את הצעת החוק הזו, גם בכנסת הקודמת וגם בכנסת שהייתה לפניה. מאיזו סיבה מחליטה הממשלה, מחליטה הקואליציה כולה, לתמוך בארבע הצעות חוק ולפסול באופן אינדיבידואלי, שלא ממין העניין, בניגוד, תוך מניעים זרים לכוונת החוק, את הצעת החוק של חברת הכנסת זועבי. באופן שהוא לא ממין העניין. זה דבר מסוכן, שכולכם אמורים לצאת כנגדו. כי היום פוסלים חבר כנסת אחד ומחר יפסלו את השני. אתם יודעים, אני מרגיש ממש נוח לעלות לכאן ולדבר אתכם כי יש דברים, גם ביום הזה, שקרו – אדוני, תעשה שקט. <היו"ר יואל חסון:> אני עוד לא השתלבתי בעניין. חברי הכנסת. בבקשה, אדוני. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> יש דברים שקורים במציאות המטורפת של מדינת ישראל וקרו גם היום בבוקר, וחברי כנסת, גם מהימין וגם מהשמאל, עמדו פה וגינו את זה בשפה ברורה. אז בעניין הזה יש לנו שפה משותפת. אבל מכאן ועד להגיע למקום שבו פוסלים מראש הצעות של חבר או חברת כנסת רק בגלל מי שהוא, זה דבר חמור מאוד. ואדוני סגן שר החינוך, לעלות לכאן, ומעל בימת הכנסת להודיע לנו שפוסלים מראש הצעת חוק של חברת כנסת, מבלי לטרוח להסביר לבית למה עושים את זה – אין אקט שהוא מכוער יותר מהדבר הזה. אתה אמון על החינוך במדינת ישראל. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שהמציאות פה עולה – היא מעבר לכל דמיון. ובמשפט הסיכום שלי, אדוני היושב-ראש, אני פונה לחברי הכנסת בקואליציה, לאלה שעוד יש להם טיפת שכל בין הרקות, ומבקש מהם: אל תיתנו יד לעניין הזה. יש לכם עוד כמה דקות להשפיע על מה שקורה פה. אל תיתנו יד לדבר הזה. זה דבר מסוכן, זה דבר חמור, ואסור להסכים לו. אין שום קשר, שום קשר בין מה שהיה בבוקר – שגם אני התנגדתי לו – לבין מה שקורה כאן עכשיו. אין שום קשר. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת שמולי, אתה צריך להגיד לי לאיזה הצעה אתה מתייחס. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> צריך לשים גבול – אני אגיד לך – לקיצוניות, לטירוף, גם כשזה מגיע מהצד השמאלי וגם במקרה הזה, כמו שזה מגיע עכשיו, מהכיוון הימני. אני אתנגד באופן טכני להצעה של חבר הכנסת חזן. אני תומך באופן עקרוני בכל הצעות החוק. הצעות החוק הן זהות. אני ביקשתי לעלות לכאן ולדבר ואני חייב להתנגד לאחת מהן. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. חברת הכנסת זהבה גלאון, את גם רוצה להתנגד? חבר הכנסת שמולי – חברת הכנסת זהבה גלאון, תמתיני שנייה בבקשה – אתה חייב לומר הצעת חוק אחרת, כי הייתה כבר התנגדות להצעה של חבר הכנסת חזן. אתה חייב להצהיר הצהרה אחרת, אחרת זה בניגוד לתקנון, חבר הכנסת שמולי. חברת הכנסת גלאון, בבקשה. זהבה, למי את מתנגדת? את צריכה להגיד עכשיו. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש – מאה אחוז; אני מתנגדת להצעה של מפלגת העבודה וחבר הכנסת שמולי מתנגד להצעה של מרצ, בסדר? חברי חברי הכנסת – יש לי רעש. <היו"ר יואל חסון:> סליחה, אני מבקש. חברי הכנסת ולא חברי הכנסת, נא לשמור על השקט. חברת הכנסת בן ארי, חבר הכנסת מגל, נא לשבת. חבר הכנסת סלומינסקי, נא לשבת. חבר הכנסת יוגב, נא לשבת. חבר הכנסת חזן. חבר הכנסת זוהר, אני מבקש ממך לשבת. תודה רבה. השר ליצמן, אם תוכל לשבת בבקשה, אני אודה לך. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – <היו"ר יואל חסון:> פשוט אני אוהב לקרוא לך "השר ליצמן". כן, בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להצטרף לדברים הנכוחים והחשובים של חבר הכנסת שמולי. כל פעם שחשבתי שהגענו לתחתית התהום המוסרית, אנחנו מגלים שאין גבול לעומק התחתית הזאת. חבורה של קואליציה עלובה; אין לי דרך אחרת להגדיר את זה. עלובה. אתם יודעים מה זה עלובה? מה שעשיתם עכשיו, קוראים לזה נקמה. אין דרך אחרת להגדיר את זה. כשיש חמש הצעות חוק חשובות, חשובות, שמבקשות באמת להביע תמיכה בלימוד השפה הערבית, אתם מתנקמים בחברת הכנסת זועבי מפני שהיא מייצגת קבוצה מסוימת, רשימה מסוימת? מה, אנחנו עושים כאן חקיקה של נקמה? לאן עוד תגיעו? אתם לא מתביישים? איפה צחי הנגבי, יושב-ראש הקואליציה? איך אתה יכול, סגן השר פרוש, לעמוד כאן על הדוכן ולהגיד: אנחנו תומכים בכל ההצעות, ובהצעה של חברת הכנסת זועבי אנחנו לא תומכים? <יואב קיש (הליכוד):> היא לא הסכימה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> היא הסכימה. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת קיש – – <יואב קיש (הליכוד):> אז שתעלה ותגיד. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר יואל חסון:> – – אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <זהבה גלאון (מרצ):> היא הסכימה. חברי חברי הכנסת, יש רגעים שגם חברים בודדים בקואליציה צריכים – – – <יואב קיש (הליכוד):> שתעלה ותגיד את זה – – – <זאב בנימין בגין (הליכוד):> לא צריך. היא אומרת. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זה תוקן. הנה. <היו"ר יואל חסון:> הנה, חבר הכנסת בגין, המצפון של סיעת הליכוד כנראה – – <זאב בנימין בגין (הליכוד):> לא, לא, לא – – – <היו"ר יואל חסון:> – – שינה את ההחלטה. <זהבה גלאון (מרצ):> אוקיי, חברי חברי הכנסת – – – <זאב בנימין בגין (הליכוד):> – – – אם יהיה שינוי בהצעתה. <היו"ר יואל חסון:> ואתה המצפון של סיעת הליכוד, חבר הכנסת בגין. <זאב בנימין בגין (הליכוד):> עזוב את השטויות. אם יש שינוי – – <זהבה גלאון (מרצ):> חברי – – – <קריאה:> זה לא – – – <זאב בנימין בגין (הליכוד):> – – אם חברת הכנסת זועבי מסכימה, תודיע על זה לראש הקואליציה. מסכימה לשנות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זהבה, למה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> קודם כול – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה לא זה, זה לא זה, זהבה. זה המצפון. <היו"ר יואל חסון:> פעם ראשונה, פעם ראשונה. <קריאה:> למה – – – <היו"ר יואל חסון:> יש לו סניוריטי. אין מה לעשות. <זאב בנימין בגין (הליכוד):> שאלה מצוינת. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> כבוד היושב-ראש – – – <היו"ר יואל חסון:> חברים, נא לאפשר לזהבה גלאון – שנייה, נא לאפשר לזהבה גלאון לסיים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> זהבה – – – <היו"ר יואל חסון:> – – ואז, אם הקואליציה תשנה את עמדתה, היא תודיע את זה. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – תתנצל. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. חבר הכנסת ביטן, תודה רבה. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – זה לא מקובל. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אני אשמח אם הקואליציה תשנה את דעתה באופן מסודר. לא היינו צריכים להגיע – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת שאשא ביטון, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> תגידו תודה שיש פה כמה קולות שפויים בבית הזה – – – המטומטמת הזאת – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת בן ארי, פעם ראשונה. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת ביטן, אני מבקש. <קריאה:> להבא. <אורן אסף חזן (הליכוד):> להבא – – – <היו"ר יואל חסון:> זכותה להגיד מה שהיא רוצה. חבר הכנסת חזן, שב בבקשה. לא לעמוד. <זהבה גלאון (מרצ):> אתם רוצים גם לסתום לי את הפה? זה – לא תצליחו. לא תצליחו. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> – – – זה סגנון? סגנון נקי – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> תשנה את ההחלטה. מה זה? <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חבל. קודם כול, אני רוצה לברך את הקואליציה אם היא חוזרת בה. <קריאה:> שתדבר בסגנון נקי. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יואל חסון:> לא. חבר הכנסת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – שנעביר. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – לדבר בסגנון נקי. לא ייתכן – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אני רוצה לברך את הקואליציה אם היא חוזרת בה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. חבר הכנסת ביטן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> פעם שנייה. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> אז די. <דוד ביטן (הליכוד):> היא לא יכולה לדבר ככה. <היו"ר יואל חסון:> היא יכולה כל מה שהיא רוצה. אני מבקש ממך. <דוד אמסלם (הליכוד):> לא, לא. לא נכון. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת אמסלם, תודה רבה. אנחנו בסדר. אנחנו – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> לא. היא מעליבה אותנו סתם. למה? זה הסגנון שלה? מה זה הדבר הזה? <היו"ר יואל חסון:> טוב, תודה. פעם ראשונה. <דוד אמסלם (הליכוד):> אם מחר היא תקלל אותנו, זה בסדר? <היו"ר יואל חסון:> אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. די. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <היו"ר יואל חסון:> גברתי, אני אוסיף לך עוד שתי דקות. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני – – – <היו"ר יואל חסון:> אני מוסיף לך עוד שתי דקות. בבקשה. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> תיתנו לה לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אולי – – – זהבה. רוצים להעביר – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת חזן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. נא לשבת במקומך. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> מספיק. <קריאה:> שתתבייש לה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חבל שנאלצנו, גם חבר הכנסת שמולי וגם אני, לעלות לדוכן כדי להביא לשינוי העמדה של הקואליציה. טוב שהקואליציה עשתה את זה. <קריאה:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> זהבה, די. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אל תנהלו מדיניות של נקמה. לא מתנקמים בחקיקה. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> לא, אני לא יכול. התקנון לא מאפשר. <זהבה גלאון (מרצ):> לא באופן הזה. זו לא הדרך. ככה הכנסת לא מתנהלת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זהבה, מספיק. – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> לא פועלים לגופו של איש ולא לגופה של אישה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> את הסכמת. הסכמת. <דוד אמסלם (הליכוד):> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> כן, כן. לא תסתמו לי את הפה. לא יעזור לכם. לא יעזור לכם. <דוד אמסלם (הליכוד):> – – – תראי איך את מדברת. <דוד ביטן (הליכוד):> איזה סגנון זה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – בלי סיבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <זהבה גלאון (מרצ):> לא יכול להיות – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. חבר הכנסת ביטן, אתה יושב-ראש ועדת הכנסת, אני לא רוצה לקרוא אותך בקריאה שלישית. בבקשה. <דוד אמסלם (הליכוד):> לא – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת אמסלם. <דוד אמסלם (הליכוד):> מעליבים אותנו – – – <היו"ר יואל חסון:> אתה לא נעלב כל כך מהר. בוא, בוא, אנחנו מכירים אותך. <קריאה:> לא. מה זה? זה – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה, תודה, תודה. <דוד אמסלם (הליכוד):> היא לא מתביישת? <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <זאב בנימין בגין (הליכוד):> היא שינתה – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <היו"ר יואל חסון:> אני מבקש להירגע. אני מבקש להירגע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – תבקש ממנה להתנצל. <היו"ר יואל חסון:> מה פתאום להתנצל? חבר'ה, תירגעו. <דוד אמסלם (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> מספיק. די. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יואל חסון:> מספיק. אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. תצא החוצה בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא יודעים מה זה להתנצל. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת אמסלם, צא החוצה בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא יודעים מה זה להתנצל. <היו"ר יואל חסון:> מספיק. אני אוציא פה את כולכם. מספיק. (חבר הכנסת דוד אמסלם יוצא מאולם המליאה.) <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – להתנצל – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת חזן, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. חבל שלא תהיה כאן כשיצביעו על החוק שלך. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אני נרגשת לשמוע איך ציפור הנפש – – <היו"ר יואל חסון:> שוב, ציפור הנפש. <זהבה גלאון (מרצ):> – – נפגעת. איך ציפור הנפש נפגעת. מה פוגע יותר, כשמבקשים לפסול הצעה לגופה של אישה ולא משיקולים ענייניים, או כשאומרים לכם את האמת בפרצוף? אני שמחה ששיניתם – – – <דוד ביטן (הליכוד):> אין סגנון דיבור? – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אני שמחה ששיניתם את ההחלטה שלכם, ואני מקווה שתלמדו לקח מזה. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – מה? מה הסיפור? מה? <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. אני מודה לך. חבר הכנסת אחמד טיבי רוצה להתנגד להצעת החוק של חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה. אני לוקח את זה אישית, אבל בכל זאת אני אאפשר לך. בבקשה. אתה בסוף תוכל להגיד. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש – אורן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> אני לא יכול. אין אפשרות. תשאל אותה אם היא מאפשרת. בבקשה, אדוני, שלוש דקות עומדות לרשותך. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. אולי פחות. אדוני היושב-ראש – איתן, איתן. אדוני היושב-ראש, כששמעתי את סגן שר החינוך חשבתי שנפלה טעות טכנית. שאלתי אותו, והוא אמר שההתנגדות שלו היא בגלל שחברת הכנסת זועבי לא הסכימה לתאם. שאלנו אותה, והיא אומרת שהיא מסכימה לתאם ולא פניתם אליה. היא תעלה ותגיד שהיא מסכימה לתאם. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ההצעה היא הצעה דומה – – – ועצם ההבדלה מלכתחילה – – <דוד ביטן (הליכוד):> לא מבדילים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – הייתה בעייתית, מה שגרם לאנשים לחשוב שיש שיקולים זרים, לגופו של אדם ולא לגופו של חוק. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – תגיד לה. היא כל הזמן – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לכן, אני מברך על השינוי המסתמן בעמדה שלכם, וחברת הכנסת זועבי – – <צחי הנגבי (הליכוד):> – – – <זאב בנימין בגין (הליכוד):> השינוי אצל חברת הכנסת זועבי. השינוי הוא – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – בהחלט תעלה ותגיד – – <היו"ר יואל חסון:> לאפשר לחבר הכנסת בגין – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – את מה שהאחרים אמרו, ובא להצעה הזאת גואל. תודה רבה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> "ובא לציון גואל". מה, מה עם ציון? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לציון – – – <היו"ר יואל חסון:> אוקיי. אנחנו כרגע נאפשר לכל המציעים שהתנגדו להצעות שלהם להגיב על ההתנגדויות. כל אחד שלוש דקות. הראשון, חבר הכנסת חזן – אה, חבר הכנסת חיליק בר. אתה חתום על ההצעה, בבקשה. חבר הכנסת חיליק בר, בבקשה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, קודם כול, אני רוצה לברך את חברי חבר הכנסת אורן חזן ואת חברתי חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון על כך שהיו היוזמים הבכירים יחד אתי של הצעת החוק הזאת. ולך, אורן, אני גם רוצה להגיד מזל טוב ליום ההולדת, וברוח החוק: סנה חילווה, יא ג'מיל. באמת שיהיה רק טוב. אבל אני רוצה להגיד לידידי מוטי ולחברים בימין: שכשאורן בא והרים את הכפפה, יחד עם יפעת, של החוק החשוב הזה, זה היה מתוך הבנה, ויפעת הגדירה את זה יפה, שמרוויחים פה פעמיים: בפעם הראשונה, כי מבינים שיש פה מרקם חברתי רגיש וחשוב, שיש פה 20% ערביי ישראל – מה לעשות, חלק אוהבים את זה וחלק לא, אבל זאת עובדה. הם פה, הם חלק מהחברה שלנו. אנחנו צריכים להכיר אותם, אנחנו צריכים להבין אותם, אנחנו צריכים לדבר אליהם, וגם לדבר את שפתם. בכנסת ערבית זו שפה רשמית; ראוי שתהיה גם במערכת החינוך. אתה יודע מה, מוטי יוגב? אמרה יפעת שאשא ביטון נכון: גם ברמה הביטחונית. אני חושב שכדאי שאנחנו נבין שאנחנו חיים במזרח התיכון, ובלי קשר לרמה הביטחונית, זאת השכונה שלנו. אנחנו חלק מהמשפחה הזאת. אנחנו לא באירופה. יכול להיות שכדי להבין את האזור הרגיש הזה יותר טוב, אתם יודעים מה, צריך ללמוד ערבית, כי מדברים פה בערבית. אבל לך, מוטי יוגב, יש לי הדבר הכי חשוב להגיד. הרי אתה במעשיך – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא, בכלל לא תוקף אותו. אתה במעשיך, הגלויים והסמויים, מקדם פה יחד עם חברים אחרים מדינה דו-לאומית, שבה יותר מ-50% ממדינת ישראל – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> אני לא נגד ערבית. אני בעד, אבל לא בכפייה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – יהיו תושבי ישראל – יהיו ערבים. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> תן עידוד שילמדו. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לכן אני חושב שכמיעוט – – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> אני אומר לך וליושב-ראש: אני בעד לימוד ערבית. <היו"ר יואל חסון:> תודה. זה לא מה שאמרת. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> אבל שיעודדו את זה, ולא בכפייה. <היו"ר יואל חסון:> תודה. נא לשבת. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני חושב שלשיטתך – והלוואי ואמן שהאל יעזור לנו ושיטתך לא תתקבל ולא תהיה פה מדינה דו-לאומית – אבל לשיטתך, לאן שאתה מוביל אותנו, אנחנו, כמיעוט יהודי במדינה דו-לאומית עתידית עם רוב ערבי, ודאי שצריכים ללמוד ערבית. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הם – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אז אנחנו נעשה שני דברים: 1. נעשה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אל תעוות את החוק. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – למנוע מדינה דו-לאומית, כדי שיהיו פה שתי מדינות, אחת לעם היהודי, עם מיעוט ערבי שאנחנו צריכים להבין אותו, ואחת לעם הפלסטיני – אגב, עם מיעוט יהודי שאני מקווה שיהיה לכם, ולכן גם אתם תצטרכו להבין אותו. החלטת החוק הזאת, ואת זה יודע אורן, יפעת, ואני שמח שגם הקואליציה, היא החלטת חוק היסטורית. יש בה חשיבות ומשמעות אדירה לחיים שלנו בישראל, לגשר שאפשר להוות פה בינינו לבין אזרחי ישראל. ואתם יודעים מה? המשפט האחרון, אדוני. דווקא בימים האלו, שדם נשפך ברחוב – לא רק בגלל זה, אבל גם מפני שאין הבנה, אפילו מינימלית ובסיסית, בינינו לבין אזרחי ישראל הערבים ובינינו לבין שכנינו הפלסטינים – הצעת החוק הזאת מקבלת משנה תוקף יותר חשוב. ולכן אני רוצה להצדיע ולהודות לכל החברים בקואליציה, וכמובן באופוזיציה, על התמיכה בחוק הזה. לאורן, ליפעת, שיזמו אתי את הצעת החוק. תודה רבה, אמן, והיא גם תעבור, תקודם ותיושם בבתי-הספר שלנו. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה, חבר הכנסת בר. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. שלוש דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברים, אני לא תיארתי לעצמי שהצעת החוק הזאת עולה ואמורה לעשות את המהומה שהייתה. חשבתי לתומי שהצעת החוק תעלה, יהיה יום חגיגה לכנסת, חמש הצעות חוק, כולם מכירים בחשיבות לימוד השפה הערבית, ופתאום קם לו מאיזה מקום חבר כנסת שלא מפסיק להפתיע אותנו, מוטי יוגב, עם ה-D9 שלו, עולה לכאן, והוא רוצה להביא גם שרפה. כולה ביקשנו לאפשר לאזרחי מדינת ישראל ללמוד ערבית. זה מה שביקשנו. על מה כל המהומה הזאת? למה חבר הכנסת שמולי וחברת הכנסת זהבה צריכים לעלות לכאן ולהשתמש בביטויים שיעצבנו אתכם? למה? למה אתם צריכים להגיע למצב כזה? למה? למה? <דוד ביטן (הליכוד):> – – – על מה אנחנו מצביעים? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני הפסקתי להיות מופתע מאיש משיחי, קיצוני, נציגו של הימין ההזוי, הסהרורי, בבית הזה. הוא מוביל אותנו למקומות חשוכים וממשיך את דרכו גם בהצעת חוק זו. חברים, בואו נעשה מזה יום חגיגה, יום של הישג, יום של דף חדש. כי – איך אמר? יצא לו, לאורן. יכול להיות – תראה, יציאה כזו, יכול להיות שתוביל למשהו טוב. אמר: ח'טוה אולא לסאלם. אורן – אם הוא הבין את המשמעות. אמר אורן בערבית: הצעת החוק הזאת ח'טוה אולא לסאלם, יעני, צעד ראשון לשלום. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לשלום. נכון, איוא. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני אמרתי שלא תזמינו אותו לוועדת משמעת על השימוש במילה שלום. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אל תדאג, זו מילה שימושית. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אורן, אמרו לך שאם לא היית היה צריך להמציא אותך? היום הוכחת, בצעד חיובי, שגם העברת הצעת חוק יפה. חברים, תודה, בואו נעשה את זה באהבה ובאהדה. נפתח ידיים, כי זה שינוי מהותי, שמחייב אופטימיות. תודה, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת פריג'. אני חייב להגיד – חברת הכנסת חנין זועבי, גם את יכולה שלוש דקות להשיב למתנגדים, ובזמן הזה גם להגיד אם את מקבלת את נוסח הממשלה ואת בקשת הממשלה, כפי שהתבקשת כאן, כדי שהממשלה תביע את עמדתה – צריך לומר לזכותו של חבר הכנסת חזן, שכנראה אם הוא לא היה מציע את ההצעה הזאת, כל ההצעות האחרות לא היו עוברות, כי הקואליציה לא הייתה תומכת. אנחנו צריכים גם להכיר בעובדה הזאת. למרות הכול זה יום חגיגי. <תמר זנדברג (מרצ):> זה דבר טוב שהקואליציה תומכת פרסונלית? <היו"ר יואל חסון:> מה לעשות, הם עושים את החלוקה הזאת. אנחנו מצטערים שהם עושים אותה, אבל הם עושים. <תמר זנדברג (מרצ):> צריך להתקומם נגד זה, לא לקבל את זה כמובן מאליו. זה לא בסדר. <היו"ר יואל חסון:> אני לא מקבל את זה, אבל זה המצב. <תמר זנדברג (מרצ):> לא, אבל זה לא בסדר. <היו"ר יואל חסון:> נכון. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מודה, קודם כול, לכל אחד שתמך בהצעה הזאת, ולכל אחד שנאם פה מול מה שהתרחש ומול העמדה של הקואליציה. הגשתי חוק כמו שאר החוקים, ואני מסכימה להצעות של הממשלה איך להתקדם עם החוק הזה ולהחרגת החינוך החרדי מהחוק. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. אני רוצה לאפשר לחבר הכנסת איל בן ראובן; הייתה גם התנגדות לחוק שלו – על-ידי חברת הכנסת זהבה גלאון. שלוש דקות. הצעת החוק של חבר הכנסת חזן, השותף שלה חיליק בר, גם הוא שותף ראשי בהצעת החוק, יוזם ראשי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יפעת שאשא ביטון. <היו"ר יואל חסון:> ויפעת שאשא ביטון. שלוש דקות. בבקשה, אדוני. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברים וחברות, אני אהיה קצר מאוד. חברים, הייתי מצפה שהדיון פה, בנושא לימוד השפה הערבית, שעבר גם את ועדת השרים, יהיה שיח שונה, יהיה שיח שמזמין משהו אחר ממה שאנחנו שומעים פה כל כך הרבה, ויוריד קצת מהמתחים שאנחנו כל כך רוצים להתקדם ובאמת להוריד מהם. תראו, אני קורא לכולם להצביע בעד כל חמש ההצעות, ואני מציע לכולנו מכאן, מהבמה הזאת, ולכל מי שיושב כאן, בואו ניתן דוגמה לאזרחי ישראל, שחוזים בנו כרגע על המסך, דוגמה של רצון טוב, של שיתוף פעולה, של חיים משותפים, ובואו ננסה לעשות מהחוק הזה משהו אחר, משהו שמזמין את מה שהחברה הישראלית כל כך צריכה. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת בן ראובן. הייתה גם התנגדות לחוק שלי, אבל אני מוותר על האפשרות שלי להתייחס לעובדה. אנחנו עוברים כעת לסדרת הצבעות. הצעת החוק הראשונה שעולה להצבעה: של חבר הכנסת אסף אורן חזן וקבוצת חברי הכנסת – הזכרתי, חברת הכנסת שאשא ביטון וחבר הכנסת חיליק בר, יוזם ראשי בחוק, הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית). הצבעה עכשיו. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 59 בעד הצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית), התשע"ה–2015, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> הצעת החוק עברה. 59 בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה ותועבר לוועדת החינוך להכנה לקריאה הראשונה. הצעת חוק נוספת: הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית במוסדות חינוך תיכוניים), של חבר הכנסת עיסאווי פריג' וחברי כנסת נוספים. אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 57 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית במוסדות חינוך תיכוניים), התשע"ה–2015, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 57 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק תועבר להכנה לקריאה ראשונה בוועדת החינוך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – אני בעד. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת דב חנין מודיע שהוא הצביע בעד. אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית), של חברת הכנסת חנין זועבי וקבוצת חברי הכנסת. הצבעה עכשיו. בבקשה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 54 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית), התשע"ה–2015, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 54 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. גם הצעת החוק הזאת תועבר להכנה לקריאה ראשונה בוועדת החינוך והתרבות. הצעת חוק נוספת: הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – לימוד עברית וערבית), של חבר הכנסת איל בן ראובן. <צחי הנגבי (הליכוד):> תוסיף את הצבעתי. <היו"ר יואל חסון:> אני אוסיף את קולו של חבר הכנסת הנגבי להצעתה של חברת הכנסת חנין זועבי. עכשיו אנחנו מצביעים על ההצעה של חבר הכנסת איל בן ראובן ושל חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. בבקשה. אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 55 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית), התשע"ה–2015, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 55 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שגם הצעה זו תועבר לדיון בוועדת החינוך. הצבעה נוספת – צחי הנגבי, מוסיפים את קולך גם להצעה זו. הצעה נוספת ואחרונה, הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד השפות הערבית והעברית), הצעתו של חבר הכנסת יואל חסון. הצבעה עכשיו. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – – לא מסרב. <היו"ר יואל חסון:> אני מודה לך, אדוני ראש האופוזיציה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 56 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד השפות הערבית והעברית), התשע"ה–2015, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 56 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. מוסיפים את קולו של חבר הכנסת הנגבי. גם זו תועבר לוועדת החינוך והתרבות להכנה לקריאה ראשונה. <איוב קרא (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת איוב קרא, אני מוסיף את קולך בעד. תודה רבה. חברי חברי הכנסת, הכנסת בהחלט העבירה חוק חשוב היום, שבאמת יכול לשנות את החברה הישראלית, ואני מברך על העובדה שזה היה כאן באמת מקיר לקיר. <הודעה אישית של חבר הכנסת אורן אסף חזן> <היו"ר יואל חסון:> אני מבקש לאפשר לחבר הכנסת אורן חזן הודעה אישית, בבקשה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זהו? אתה פורש? פורש? פורש. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אורן, אל תתפטר. אורן, אל תתפטר. אורן, תישאר. <היו"ר יואל חסון:> חברים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יואל חסון:> שלוש דקות בדיוק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני באמת כולי נרגש, וזה לא מיום-ההולדת שאני חוגג היום, שהזדקנתי בעוד שנה; זה באמת על ההצבעה ההיסטורית, על החלטה שהיא באמת צעד ראשון לקירוב לבבות, לאחדות, ולא נחזור על הדברים. אני רוצה להגיד תודה רבה ענקית לכל החברים מכל קצוות הבית הזה. זאת הוכחה אמיתית שאנחנו יכולים לעבוד ביחד למען הציבור, למען עם ישראל, למען ארץ-ישראל, מדינת ישראל, למען החינוך, למען הביטחון. שיתוף פעולה זה לא מילה גסה, וראינו את זה עכשיו. אני ביקשתי לעלות להגיב, כי נראה שדברי לא היו ברורים. במהלך נאומי הראשון אמרתי שאנחנו עוד נניף את דגל ישראל בהר-הבית. חברים, אני עומד מאחורי הדברים. אני לא אמרתי שנניף מעל אל-אקצא; אין לי רצון באל-אקצא. אתם מוזמנים להתפלל באל-אקצא, תיהנו עם אל-אקצא, אף שאתם כולכם אתאיסטים. זה דבר שלא ראיתי בחיים שלי. <קריאות:> לא – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> סליחה, סליחה. סליחה, מחילה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> לא. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לא. <היו"ר יואל חסון:> לא, לא להעליב. לא להעליב. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חוזר בי. <היו"ר יואל חסון:> אפשרתי לך הודעה אישית, למה אתה הורס? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> הוא חייב לקלקל. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חוזר בי. חוזר בי, חוזר בי. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> חוזר בי. הנה, תראה – – – <היו"ר יואל חסון:> מאה אחוז, יופי. חזר בו, חבר הכנסת חזן. <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> רובכם. מי שדיברתי עליו יודע למי אני מתכוון, ואני לא נכנס לשמות כדי שלא להאריך את הדיון. אני רוצה להזכיר לכולם – – <היו"ר יואל חסון:> חופש דת וחופש פולחן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – הר-הבית, הר המוריה, הוא המקום הקדוש ביותר ליהודים; מאז ומעולם כך היה. אנחנו לא מתביישים להגיד את זה. ההבדל בינינו לבין אחרים הוא שאנחנו מאפשרים חופש דת לכל הדתות, ודווקא אנחנו לא נמצאים שם. יבוא יום ובעזרת השם יבוא משיח צדקנו, ונבנה את בית-המקדש במהרה בימינו בהר-הבית, בירושלים הבנויה והשלמה, ואז גם נניף בגאון ובגאווה את דגל ישראל, עם מגן-דוד, בלי בושה, בלי חשש ובלי מורא. זה לא בושה להגיד שאני מאמין בדברים האלה. אני רוצה להגיד עוד משפט אחד לחבר הכנסת שאת שמו אני לא אזכיר, שאמר לא מזמן על הר-הבית על היהודים: לכו לעזאזל. אז, אדוני חבר הכנסת – שברח מפה שוב – – – <קריאה:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה זה עזאזל? אתה כנראה צריך לעשות שיעורי היסטוריה. הרי זאת התוכחה וההוכחה שזה שלנו. הרי מאיפה באה המילה עזאזל אם לא מאותו יום שהיו עולים הכוהנים והיה עולה כוהן קדוש לברך על כל עם ישראל וקושר חציו בקרניים חציו בהר ומדרדרו עד שהופך אברים-אברים? אז גם אותו חבר כנסת שמתחיל באות השביעית, שלא נזכיר את שמו, יודע שההיסטוריה היא שלנו. חברים, אני אסכם ואומר – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> גם לך, זהבה גלאון, כשאני רואה אותך מחייכת זה כבר גורם לי לרוגע. אני רוצה להגיד שוב, בלי בושה: ארץ-ישראל לעם ישראל ולא לישמעאל; ירושלים הבנויה, ובעזרת השם גם השלמה, עם בית-המקדש, במהרה בימינו שלנו. ואנחנו נניף את דגל ישראל בכל מקום, בכל פינה, בגאווה, עם חיוך ואהבה, וגם ניתן לכם, כמו שאמרתי בעבר, אם תדעו להשכיל לחיות בנועם, גם להיות כאן לצדנו. תודה רבה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אתה זה – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת חזן. <נחמן שי (המחנה הציוני):> זה מונולוג לבית-הכנסת. <קריאות:> – – – <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יואל חסון:> אנחנו ממשיכים. הודעת מזכירת הכנסת, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק להעמקת גביית המסים ולהגברת האכיפה (תיקוני חקיקה), התשע"ו­–2015; מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת רועי פולקמן, דוד ביטן וקארין אלהרר בנושא: אי-יישום החלטת ממשלה בנושא הפחתת הנטל הרגולטורי. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, מזכירת הכנסת. <הצעה לסדר-היום> <הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא שוד משאבי הטבע> <היו"ר יואל חסון:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעה לסדר-היום מס' 1378: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא שוד משאבי הטבע. ישיב אחר כך שר התשתיות הלאומית, האנרגיה והמים, השר שטייניץ. חברת הכנסת זנדברג, מגישת ההצעה, בבקשה. בבקשה, גברתי. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. שחיתות או חוסר אחריות – נדמה לי שזאת הכותרת שצריכה להינתן לוועדת החקירה הפרלמנטרית שאני מציעה להקים כאן. והאמת היא שבין שמדובר בשחיתות ובין שמדובר בחוסר אחריות, בכל מקרה הנושא חייב להיחקר, וחייבים להיחקר גם ההיסטוריה שלו, גם העבר שלו וגם העתיד. רק השבוע נקשרו אחת לשנייה שתי פרשיות שקשורות אולי גם לשחיתות וגם לחוסר אחריות בנושא משאבי הטבע; כל אחת מהן ראויה לוועדת חקירה בפני עצמה, ולפחות על אחת מהן אני כבר הגשתי, בשם סיעת מרצ, הצעה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית, שנדחתה. האחת היא מתווה הגז, והשנייה היא דיוני ועדת ששינסקי 2, שאנחנו דנים בה ממש בימים אלה בוועדת הכספים. אפשר אולי אפילו להוסיף את משבר החשמל שאנחנו רואים בימים האחרונים כעוד מחדל שגם הוא קשור למשאבי הטבע. ב-19 באוקטובר, רק לפני פחות משבועיים, הוקלט יצחק תשובה בכנס סגור למשקיעים. ההקלטה פורסמה בערוץ הכנסת לראשונה, ובהקלטה הזאת תשובה מבשר למשקיעים שמתווה הגז יעבור בימים הקרובים. הפרסום הזה הכה את כולנו בתדהמה. הימים הם ימי מתיחות ביטחונית, פרשיות הגז מאחורינו, והיה נראה שירדו לפי שעה מסדר-היום. איך ידע תשובה שמתווה הגז עומד לעבור בימים הקרובים? לא עברו חמישה ימים ונודע על אותו תרגיל מסריח שבמסגרתו השר דרעי התקפל, ויתר, נטש את תפקידו כשומר הסף האחרון – בממשלה לפחות – נגד שוד הגז. חמישה ימים בלבד. איך תשובה ידע? שאלה טובה, עוד אחת מהשאלות שצריכות להיחקר במסגרת ועדת החקירה הפרלמנטרית המוצעת. באותו פליק-פלאק מביש ניסה השר דרעי לטעון באחד הניסיונות שלו להצדיק את עצמו, שלמתווה הגז המוצע אין אלטרנטיבה. האומנם? האם זה נשמע לנו הגיוני שלשר הממונה על נושא שמשמעותו לכלכלת ישראל היא מאות מיליארדים – מאות מיליארדים של שקלים – לא הוצגה אלטרנטיבה? רק על זה צריך להקים ועדת חקירה, שלא לדבר על האלטרנטיבה שהציג בממשלה בחודש יולי – רק שלושה חודשים קודם לכן – השר אבי גבאי, השר להגנת הסביבה; שלא לדבר על האלטרנטיבה שגובשה על-ידי קואליציה אזרחית רחבה ומלומדת, שכוללת ארגונים, פעילים, מומחים, אקדמאים וגם חברי כנסת. ואני חייבת לציין בהקשר הזה את חברת הכנסת שלי יחימוביץ שיושבת כאן; היא באמת מורה ומדריכה ומעוררת השראה אצל כולנו בנושא הזה כבר שנים. והקואליציה הזאת – שאת היית שותפה בכירה בה, שלי – הניחה על השולחן מסמך, נייר, עם דיונים, עם מומחים, אקדמאים, מתחומי הגז, האנרגיה, משאבי הטבע וכו', לא פחות מלומד מהאלטרנטיבה שהממשלה דנה בה, לרבות השר דרעי, שהעיד על עצמו שהוא לא מבין בנושא. למה לא הוצגה האלטרנטיבה הזאת בפני השרים בצורה מסודרת ומלומדת? עוד שאלה לוועדת חקירה פרלמנטרית, או אולי אפילו ממלכתית. ואני לא נכנסת לשאלות למה הותר ייצוא מ"תמר" ולמה נדחה פיתוח "לווייתן" ולמה לא מונח הצינור השני ולמה לא מוענק פיקוח על המחירים ולמה נקבע מחיר של 4.7 דולר לפחות כאשר מחירי הגז בעולם כבר עכשיו צונחים מתחת לדרגה של 2 דולר? ולמה לא נרשמו פרוטוקולים באותו צוות ממשלתי שהוכחש שהוא צוות, ולמה המתווה ממשיך להתקדם בכזאת תאוצה אף שברור לכול שהוא הפך ללא רלוונטי? האמת, שמתווה הגז הוא אולי מקרה קיצון, ואולי מקרה גדול, אבל הוא רק מקרה פרטי אחד בשורה ארוכה של משאבי טבע שמככבים בשורה ארוכה מאוד של פרשיות שחיתות, תחקירים ועדויות; חלקם כבר התבררו בבית-המשפט וחלקם מתבררים בימים אלה. לא מיותר להזכיר את הסרט "שיטת השקשוקה" של חברנו מיקי רוזנטל, שדיבר על משאבי ים-המלח, דרך עוד פרשייה שגודלה מתברר רק בימים אלו – פרשת השחיתות של חבר הכנסת לשעבר פואד בן-אליעזר, שקשורה גם היא לחלוקת רישיון קידוח והטיה ולחצים על הממונה על הנפט ועל חברי מועצת הנפט, כפי שנוסח אתמול בתוכנית "המקור". ומי שלא ראה את "המקור" בערוץ 10 אלא דווקא בחר לראות ערוץ 8 יכול היה לראות, בסרט של דורון צברי ואמיר בן-דוד, "מגש הכסף" – אגב, צפיית חובה לכולם – יכול היה להיזכר בפרשיות ירון זליכה, שנחשב גם כאן, בבית הזה, במשך שנים לפרנואיד, ואז הסתבר שהוא גילה כמה מאות מיליונים של שקלים שקודמו בתפקיד, החשב הכללי ניר גלעד, משום מה לא גבה. ובמקרה, באיזה תפקיד מכהן היום ניר גלעד? ניחשתם נכון, אתם יודעים איפה הוא. אבל רק לפרוטוקול, למען יוכלו הדורות הבאים לקרוא את זה, אז שידעו שהוא מנכ"ל "החברה לישראל", בעלי כי"ל. פגשנו אותו, דרך אגב, השבוע בדיוני ששינסקי 2, עומד כארי על האינטרסים של חברת כי"ל ומנסה לכופף עוד יותר את המסקנות של ועדת ששינסקי 2, שגם הן כופפו יחסית למסקנות הביניים, וזה בשעה שהממשלה הקימה את "צוות הארבעה" הממשלתי, שמשום מה מנהל דיונים סודיים במקביל לדיונים בכנסת. וכמו שכולנו יודעים, ולא מיותר להזכיר שוב, שזה לא הרגולטור היחיד שמעורב ב"שקשוקה" של משאבי הטבע. בין הרגולטורים ומובילי המדיניות לשעבר שהיום עובדים בשירות טייקוני האנרגיה אפשר למצוא את אפי איתם, שר לשעבר, שעומד כיום בראש חברת "ג'יני" שקודחת קידוחי נפט – "אפק" – ברמת-הגולן תוך הפקרת משאבי הטבע, ובראשם הכינרת – תארו לעצמכם, עד כדי כך; את עמוס ירון, לשעבר מנכ"ל משרד הביטחון, שמונה רק לאחרונה לדירקטור ב"דלק קידוחים"; את שאול צמח, שעמד בראש ועדה שקרויה על שמו שקבעה את שיעורי היצוא, ומונה לדירקטור בחברת "פז"; את אודי ניסן, שמונה לדירקטור ואחר כך ליו"ר חברת "דלק", אחרי שכיהן בוועדת ששינסקי ובוועדת הריכוזיות, והרשימה עוד ארוכה. ומשאבי הטבע שצריך להגן עליהם, ושצריך לחקור את ה"שקשוקה", או יותר נכון את ה"שקשוקות", שהביאו אותנו למצב של היום, לא כוללים רק נפט וגז. הם כוללים את משאבי הטבע בים-המלח, את הפוספטים, את המלח, את פצלי השמן, את המים המינרליים שמשום מה לא הוכרו על-ידי ועדת ששינסקי כמשאב מתכלה ולכן גם החברות שכורות אותם ודולות אותם מהאדמה לא משלמות עליהם תמלוגים. משאבי הטבע כוללים את השטחים הפתוחים, את הרי ירושלים, שעומדים עכשיו בפני החרבה בשורה ארוכה של תוכניות בנייה שעומדות להחריב את ההרים ולרוקן את ירושלים. הם כוללים את זכויות הבנייה, את האוויר, את הקרקע. גם הם משאבי טבע וגם הם הרבה פעמים מככבים בפרשיות שחיתות, ראו פרשיית "הולילנד", שלא צריך להכביר עליה מילים. ועדת החקירה המוצעת צריכה לכלול גם את העלות – ואני מדברת בעיקר על העלות הסביבתית, האנושית, החברתית – שכל אותן "שקשוקות" של הון–שלטון–משאבי-הטבע עולות לנו. היא צריכה לכלול את החקר של הרס הסביבה בים-המלח, את הרס הסביבה על-ידי כריית פוספטים, ואת העובדה שהיום עלות השיקום של המשאבים האלה מוטלת כולה על הציבור בעוד את הרווחים, כולנו יודעים מי גורף. היא צריכה לכלול גם ייעוד של התקבולים, התגמולים והמסים מאותן עסקאות על משאבי הטבע – לא רק לחינוך, לבריאות, לדיור ולרווחה, כמו שכמובן צריך לקרות, אלא גם למטרות סביבתיות, ובפרט למחקר ולפיתוח אסטרטגיות וטכנולוגיות לקדם הסתמכות על משאבי אנרגיה מתחדשים, שיחליפו את השימוש במשאבי אנרגיה מתכלים, שיכולים להיות נקיים יותר או פחות, מזיקים יותר או פחות, אבל בסופו של דבר מתכלים, והם לא מקורות בני-קיימא שיוכלו לקיים אותנו כאן לאורך זמן. ועדת החקירה המוצעת צריכה לכלול חקירה אמיצה ומדוקדקת של מה שאנחנו קוראים הון–שלטון–משאבי-הטבע, כי תמיד, משום מה, כשאנחנו הולכים וחוקרים – אם בתחקירים עיתונאיים ואם זה בפרשיות וחקירות למיניהן – בלבה או בטבורה של פרשיית שחיתות עומדים משאבי הטבע. זה חוזר על עצמו וזה גורף. אז אנחנו צריכים לחקור לעומק את אותם מקרים, אנחנו צריכים לדרוש שקיפות בקבלת ההחלטות, פרוטוקולים, שקיפות בצוותים הממשלתיים, ולבדוק איך הגענו למצב הזה שמשאבי הטבע כל כך מופקרים. אבל אולי יותר מכול אנחנו צריכים לדרוש גיבוש מדיניות אסטרטגית כוללת לניהול משאבי הטבע. דרוש לנו חזון, דרושה לנו אסטרטגיה, דרושה לנו דרך, דרושה לנו אחריות ציבורית על מה ששייך לכולנו. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת זנדברג. ישיב לחברת הכנסת השר שטייניץ. השר, אני מבקש להסב את תשומת לבך שבניגוד למקרים בהקשר של שר בממשלה, פה יש הגבלת זמן לעשר דקות. לא אשים לך אבל תצטרך להסתפק בעשר דקות. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> תודה. אדוני היושב-ראש, זה יהיה פחות מעשר דקות. שמעתי מקצת דבריה של חברת הכנסת הנכבדת תמר זנדברג. תמר, עם כל הכבוד וההערכה, רוב הדברים היו משוללי יסוד. לאחר עיכובים של שנים, שגרמו כבר נזק של עשרות מיליארדים למדינת ישראל, פעלתי לקדם את מתווה הגז, מתוך תחושה של נאמנות לאינטרסים ולצרכים של מדינת ישראל, מתוך אותה תחושה שבהיותי שר אוצר הביאה אותי לפעול לכך שנקבל את רוב ההכנסות ממשאבי הטבע. וזה המצב היום, ש-60% מההכנסות מ"לווייתן" למשל, או אפילו יותר – 60% זה רק מה שהמדינה מקבלת, לאזרחים יש עוד חלקים אחרים, דרך קרנות הפנסיה וכו', וזה מגיע למעל 70% בסוף – הכנסות המדינה, מ-20% עלו ל-60%, רוב ההכנסות מגיעות אלינו ולא לבעלים של החברות. חזרתי עכשיו מארצות-הברית. המתווה רלוונטי מאין כמותו, דנתי עליו גם עם שר האנרגיה האמריקני, שמתעניין מאוד במתווה הזה ובצורך שנשתף פעולה עם מצרים וקפריסין, ובעתיד אולי גם עם טורקיה ויוון, בתחום הגז. כולם מחכים למתווה. נפגשתי עם חברות אנרגיה רבות, חלק מהן מוכנות להמשיך לבוא לחפש עוד שדות גז במים הכלכליים שלנו, ברגע שהמתווה יעבור. לכן, אדוני היושב-ראש, הדברים משוללי יסוד. המתווה הזה הוא נכון, הוא חיוני למדינת ישראל – הכנסות של עשרות מיליארדים, ביטחון אנרגטי. יש לנו בעיות קשות של הפסקות חשמל בימים האחרונים; הסכנה היותר-גדולה עוד, היא שאם נישאר עם שדה גז אחד וצינור אחד ושם תהיה תקלה, יהיו הפסקות חשמל של חודשים ולא של ימים. גם את זה המתווה, שיוביל לפיתוח "כריש", "תנין" ו"לווייתן" ולהמשך חיפושי הגז – גם את זה המתווה יכול למנוע. לכן, אדוני היושב-ראש, הממשלה מבקשת לדחות את ההצעה הזו. הצעה לא רצינית, אין פה שום מקום לדבר הזה. אני רוצה להוסיף עוד מילה, ברשותך. יש אחר כך גם הצעות בתחום החשמל. הכנתי את התשובה עליהן, אבל מאחר שיש לנו פתאום עוד סדרה של תקלות, הפעם בגלל הצפות – לא בהיקפים שהיו ביום ראשון, שהיו ההיקפים הגדולים ביותר בתולדות המדינה – 250,000 או 260,000 בתי-אב בבת-אחת נותקו, וזה פי-ארבעה, מבחינת מספר התקלות, מאשר בסופה הגדולה של 2013; אבל שוב יש לנו תקלה בשרון, באותם אזורים, לצערי, של הרצליה, רעננה, כפר-סבא, ואני מתכוון לצאת לשם. לכן ביקשתי שעל ההצעות הבאות יגיב במקומי השר התורן. אני מצטער על כך, דווקא רציתי להגיב עליהן, אבל אני אצטרך לצאת ולראות מה קורה בשטח ומה קורה בהתנהלות. לכן – – – <היו"ר יואל חסון:> אני לא יודע מה אתה יכול לעזור שם בשטח. אני חושב שאתה יכול לעזור פה, לתת תשובות לציבור, אדוני השר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני בהחלט שמח לתת תשובות לציבור, כפי שאתה יודע, וגם דיברתי לציבור, גם בתקשורת, גם בערוץ 2, אבל – – – <היו"ר יואל חסון:> פה מדברים לציבור, אדוני. זה המקום. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> כן. אבל כשיש תקלות בסדר גודל חמור ומקרי חירום, ויש כרגע מקרה חירום חדש כי מזג האוויר הסוער שוב התרחש, אז יש גם מקום לזה שהשר יהיה בקשר ישיר עם הכוחות בשטח ואפילו לפעמים גם יבקר ויראה מה קורה בשטח. אז לכן אמרתי גם את הדברים הללו. תודה רבה לך. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני השר. אנחנו מבינים שהממשלה מבקשת הצבעה שמית, אז אנחנו עוברים להצבעה. עכשיו הצבעה שמית. גברתי מזכירת הכנסת, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – בעד יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – אינו נוכח ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – אינו נוכח זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת אבי דיכטר – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – נגד יצחק וקנין – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח מרדכי יוגב – אינו נוכח יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – אינו נוכח משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – אינו נוכח אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – נגד רועי פולקמן – אינו נוכח עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – בעד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – אינו נוכח סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר יואל חסון:> האם יש מישהו – מזכירת הכנסת, נא לקרוא פעם נוספת בשמותיהם של חברי הכנסת שלא היו פה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת יואב בן צור – נגד יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – בעד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת אבי דיכטר – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח מרדכי יוגב – אינו נוכח חיים ילין – אינו נוכח משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת אראל מרגלית – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – אינה נוכחת בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח דניאל עטר – אינו נוכח רועי פולקמן – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת <היו"ר יואל חסון:> האם יש מישהו באולם שלא הצביע? <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) צחי הנגבי – נגד ישראל אייכלר – נגד <היו"ר יואל חסון:> אני נועל את ההצבעה. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> ואלה תוצאות ההצבעה: 37 התנגדו להעברת ההצעה לסדר-היום לוועדת הכנסת, 19 היו בעד, ולכן אני קובע שההצעה נפלה ולא תועבר להמשך דיון בוועדת הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <מוכנות חברת החשמל לחורף ונזקי הסופה> <היו"ר יואל חסון:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעות לסדר-היום מס' 1349, 1352, 1359, 1364, 1367 ו-1374 בנושא: מוכנות חברת החשמל לחורף ונזקי הסופה. ישיב השר מטעם הממשלה. ראשון הדוברים, חבר הכנסת רועי פולקמן – אינו נמצא; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – לא נמצא. חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה. שר האנרגיה העביר את תשובתו לשר המקשר מטעם הממשלה. היה דחוף לו, במקום לתת תשובות לציבור פה, היה דחוף לו לצאת ולסייע לכוחות החילוץ בסופה. כנראה יש לו איזה כישרון ייחודי לסייע שם. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> כן, במשך יומיים הוא נעלם, וגם עכשיו – נעלם. אבל זה כנראה מאוד טבעי לשר. <קריאות:> – – – <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> טוב, רבותי. לא ייתכן שבשנת 2015, אחרי 20 דקות של רוחות – לא סערה, לא שלג; רוח חזקה – אלפי משפחות, אלפי משפחות נשארו בלי חשמל. <היו"ר יואל חסון:> עשרות-אלפים, מה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> עשרות-אלפי משפחות, אתה צודק. 200,000, אם להיות יותר צודקת. אני רוצה, רבותי, לבקש שמנכ"ל חברת חשמל יהיה כמה ימים, או יום אחד בסך הכול, בלי מים חמים, כמו שנשארו הילדים במשפחות האלה; אני רוצה שסמנכ"ל חברת חשמל יסתובב בבית עם נרות, כמו שהסתובבו אחרים. אני שואלת: במצב חירום – שביתה איטלקית? שביתה איטלקית? גם ברוסיה זה היה קורה? בקנדה? בצרפת? אתם יודעים מה היה יכול לקרות במדינות האלה? אם קורה דבר כזה, לא היינו נשארים בלי חשמל שם, המשפחות, ואם היו נשארים בלי חשמל יום אחד – האחראים היו נשארים בלי עבודה. אתם יודעים למה זה קרה? מפני שבמדינת ישראל אין אחריות אישית. הגיע הזמן שבכל מקום, בכל מקום תהיה אחריות אישית. שלא יספרו לנו כאן מה קורה במדינות אחרות. שם באמת יש סופות. מה זה שביתה איטלקית, רבותי? שביתה איטלקית של ועד? מה זה, עשרות-אלפי אנשים בני-ערובה של ועד העובדים של חברת החשמל? אדוני השר, ראש הממשלה, שר האנרגיה, חייבים לקחת אחריות. במקום "סופר-טנקר" – סופר-שלטר. חייבים שבחברת חשמל יהיה סדר, וזרם חדש לגמרי. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לחברת הכנסת סופה לנדבר על דברייך החשובים. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. גברתי, שלוש דקות ו-20 שניות, בזכות חברת הכנסת לנדבר. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה, כבוד היושב-ראש, אף שאני חייבת לומר שאני לא מסכימה לדבריה. מובן שאף אחד מאתנו לא אוהב לשבת לבד בחושך. למרות המוצא שלי, או המוצא של סבא וסבתא שלי, גם אני לא אוהבת לשבת לבד בחושך. אבל 60,000 צרכנים – – – <היו"ר יואל חסון:> אולי תגידי מה המוצא, כי יש כאלה שלא כל כך קלטו את הבדיחה. <מיכל רוזין (מרצ):> בהתאם לבדיחה על הפולניות שאוהבות לשבת בחושך לבד, אז אני לא מעדיפה, ואם כבר לשבת בחושך, אז אני מעדיפה ביחד ולא לבד. ואני חושבת שאולי זה המסר העיקרי שלי לעניין חברת חשמל. זה נורא קל – ובוודאי ההנהלה קפצה ראשונה – להאשים את העובדים. נכון, העובדים היו בעיצומים לפני שהתחילו הסופה והסערה. מייד כשהם הבינו את גודל הבעיה הם הפסיקו את העיצומים, ועובדי חברת חשמל עובדים מבוקר ועד לילה, כולל לילה, כדי לחבר את הצרכנים, כמובן, לחשמל. היום, דרך אגב, נותקו עוד 15,000 אזרחים מחשמל. אבל לא ייתכן שחברת החשמל, הנהלת חברת החשמל, שבמשך שנים מביאה רפורמות שונות ולא מיישמת אף אחת מהן, ומבקר המדינה מטיל עליה את האחריות לאי-יישום הרפורמות, וכל מיני רפורמות, אפילו קטנות, של מענה חירום של 103 וכדומה, לא מיושמות – אז גם בזה נאשים את העובדים? נורא קל להאשים את העובדים. נורא קל להגיד שמכיוון שיש עבודה מאורגנת יש הפסקות חשמל; בגלל זה 60,000 אזרחים ואזרחיות מתנתקים מחשמל. האם זה לא אומר משהו על התשתיות? האם זה לא אומר משהו על הכישלון של החברה לנהל אותה? שלא נדבר על החובות העצומים של חברת החשמל. אני יודעת שהפתרון של המדינה הוא תמיד: בואו נפריט, בעיקר את ההולכה של החשמל, אבל בכלל: בואו נפריט. הרי עוד לא גמרנו לבכות על ייבוש שירותי הדואר – אנחנו רואים מה קורה עם הדואר, מתי הוא מגיע אלינו – והנה, מכות בנו התוצאות של ייבוש חברת החשמל. והתירוץ הזה להפרטה, שאם תהיה הפרטה נקבל שירות טוב יותר, אז לאמיתו של דבר מה שיקרה – ובזה התחלתי, אולי – שחלק מהאנשים ישבו לבד בחושך, מכיוון שאז זו לא תהיה מכת מדינה, זה לא יהיה משהו שכולנו אחראים לו, אלא מי שיהיה לו כסף ומי שישלם לחברה יותר אולי יקבל איכות שירות טובה יותר, לפי עומק הכיס שלו. אנחנו כבר מכירים את זה שגם בבריאות יש ביטוחים משלימים, שירותי פרימיום ועוד שלל שמות מכובסים לערוצים נפרדים לעניים ועשירים. אם זה מה שמתכננת לנו הממשלה באספקת החשמל, הרי אנחנו באמת נשב לבד בחושך. אני חושבת שהגיע הזמן שנפסיק באמת להאשים כל הזמן את העובדים. נבדוק עם ההנהלה מדוע הרפורמות שהיא שוב ושוב אינה מביאה לכנסת – אני רוצה להגיד לכם שבקדנציה הקודמת אני הובלתי, עם הקואליציה, אי-חידוש הרישיון לחברת החשמל, שכבר עשר שנים מדי שנה מחדשים לה את הרישיון בתנאי שהיא תביא רפורמה בשנה הקרובה, מה שלא קורה. ולצערי הרב, בהתגייסות הפוכה, יום לפני סוף השנה, הם הצליחו להעביר את ההחלטה. אם חברת החשמל הייתה יודעת שלא יחדשו לה את הרישיון ולא תהיה אספקת חשמל, הם היו מיישמים את הרפורמה למגיעים להחלטות, כן, גם עם ועד העובדים, וטוב שיש עבודה מאורגנת במדינת ישראל, ששומרת על העובדים. אני רוצה – – – <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <מיכל רוזין (מרצ):> אני רוצה לסיים ולקרוא מכאן לשר שטייניץ ולחברי הממשלה: תפסיקו לסמא את עיני הציבור. תפסיקו להטיל את הדברים על ועד העובדים והעובדים. מגיעה לנו התייעלות; לא מגיע לנו, איך שמתחיל החורף, הסערה הראשונה, הגשם הראשון, הכול מתפרק פה. הגיע הזמן שתשקיעו בתשתיות במדינת ישראל, בתוך גבולות הקו הירוק. תשקיעו בנו. תקדשו את החיים עצמם אבל גם את איכות החיים. תודה. <היו"ר יואל חסון:> מה שמדהים בסיפור הזה זה באמת הפניית הזרקור כלפי העובדים. אני לא זוכר מתי הפכו את השביתה ללא חוקית במדינת ישראל, והמדהים עוד יותר הוא שהנהלת החברה גילתה רק במהלך – בעיצומו של הכשל המוחלט של אספקת החשמל גילתה הנהלת החברה שהעובדים לא מבצעים את עבודתם אלא נמצאים למעשה בשביתה איטלקית, והפנו את הלחץ אל העובדים. לעובדים במדינת ישראל יש זכות התאגדות, יש זכות להיאבק, יש להם זכות השביתה, והאחריות המלאה לכל מה שקורה כאן היום במשק החשמל היא על חברת החשמל, על הרשות המפקחת, ובסוף על הממשלה, ועוד נשמע גם, כמובן, את עמדת השר. חבר הכנסת זחאלקה, עשיתי לך קצת הקדמה כמו שאתה רואה, אז אני בטוח שמשם אתה רק תמריא. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יואל חסון:> לגמרי. בבקשה, אדוני, עומדות לרשותך שלוש דקות. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, אני פעם חשבתי שבמחזה – רבותי חברי הכנסת, כמובן – אני פעם חשבתי שבמערכון של "זהו זה" הגזימו קצת כאשר הכריזו על מצב חירום לאחר שתי טיפות של מים, והם אמרו: "אני ראיתי במו-עיני גשם יורד", ואז הם מתווכחים, להכריז מה לעשות במצב החמור שנוצר, ואיך אפשר לעבור את טיפות הגשם בשלום, ומה צריך לעשות. מסתבר שזה ככה; יורדות שתי טיפות מים בארץ, קצת גשם, והכול – דברים קורסים: מערכת החשמל קורסת, מערכת הניקוז קורסת, הכבישים נחסמים, אנשים לא הולכים לעבודה. וכל שנה זה קורה. המקומות המועדים לפורענות בארץ ידועים; איפה יש הצפות שסוגרות רחובות שלמים – ידוע; עניין של בעיות בחשמל גם ידוע; הכול ידוע. הכול ידוע מראש. לא דברים – לא צריכים מחקרים. מספיק לפתוח את העיתונים של השנה שעברה ושל השנה שלפניה, לתת את זה לסטאז'ר באיזה משרד, והוא יביא לך את כל הסקירה ואת המקומות שצריך לטפל בהם. ויודעים איך לטפל. אני לא אומר – לפעמים יש סופות חריגות, יש לפעמים גשם, כמויות גדולות מאוד, פעם ב-20 שנה, והצפות, ויש בעיות אתן. אני מקבל אפילו את זה, מה שאמרו בזמנם המהנדסים של "נתיבי איילון" – אנחנו לא נערכנו לזה במכוון, כי היה צריך לעשות תשתיות יותר גדולות לדבר שקורה פעם ב-30 שנה. אז שייסגרו הרחובות פעם ב-30 שנה למשך שש שעות – לא נורא. אבל כשזה קורה במצב של עונה שחונה, כשאין הרבה גשם, אין מצב חריג במיוחד, במצבים רגילים – לא נערכים למצבים רגילים, לא למצבים חריגים, ריבונו של עולם. ואנחנו רואים שזה פוגע בעיקר, מבחינת התשתיות, איפה שיש בעיות. אני זוכר באום-אלפחם – נזק של 17 מיליון שקל. 17 מיליון שקל לאחר סופה. בפרדס-חנה הסמוכה לא נגרם נזק בגרוש. למה? התשתיות רעועות. יש מצב קשה, כבישים נסחפו, מערכת הביוב קרסה, והיה צריך להשקיע הרבה כסף – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> הבחור מעראבה נהרג בתאונת עבודה בפרדס-חנה – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אז יש. מה שאני אומר, תמיד ככה זה. כמובן, זו תופעה בין-לאומית; אני רואה שיש רעידת אדמה 7.5 בסולם ריכטר בסן-פרנסיסקו – מתים שלושה אנשים; 7.5 – בכלכותה, בבנגלדש מתים 6,000 אנשים. כי מצב התשתיות – מזג האוויר – לא שווה לכולם; מי שביתו חזק והכביש שלו מסודר ויש מערכת ניקוז מסודרת – הוא כמעט לא מרגיש. ומי שהדרך שלו היא דרך עפר והוא חי ביישוב לא מוכר בנגב, החיים שלו נהרסים בזמן הזה. אז יש תשתיות שיש לטפל בהן. כבוד היושב-ראש – – <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – אני רק רוצה לסיים בדבר אחד: אני הבאתי הצעה שכל שנה – יכול להיות שאתה מכיר אותה, כל שנה אני מגיש אותה, וזה הקמת קרן לנזקי טבע בארץ. אני מזהיר שבמצבים חריגים של שיטפונות גדולים, של רעידות אדמה – אין פיצוי לאזרחים. הממשלה לא חייבת לפצות. העניין הזה לא מוסדר בכלל. לכן צריך מהיום להקים קרן כזאת, כדי שיהיה אפשר לסייע למצבים קשים. באום-אלפחם, דרך אגב, הייתה החלטה חריגה של ממשלת אולמרט, לתת 17 מיליון. אבל הוא יכול לא לקבל את ההחלטה. שום דבר לא חייב אותו על-פי חוק. רק המנכ"ל שלו, אני לא זוכר את השם שלו – – – <היו"ר יואל חסון:> יצחקי? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> לא לא, השני. יצחקי היה חבר כנסת. לא חשוב. <היו"ר יואל חסון:> אילן כהן. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> יכול להיות. טיפלו בזה באופן מסודר, ונעשו בדיקה והערכה ושולם הסכום לתיקון התשתיות באום-אלפחם. אבל מי ייתן – אם יהיה בעשרה יישובים דבר כזה, אם יהיה ב-20, יהיה ב-100 יישובים, אז מי יפתור את הבעיה הזאת? לכן צריך מהיום להקים קרן כזאת, לפיצוי, וכמובן לדאוג לתשתיות – למנוע את האסון, למנוע את הנזק לאזרחים והנזק לעבודה. ההשקעה במניעה היא עשירית מההשקעה בתיקון – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – ואת זה צריך ללמוד. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת זחאלקה. כרגע השר יריב לוין יכול להשיב בשם הממשלה, השר המקשר. בבקשה, אדוני. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, אתה יודע, אדוני היושב-ראש, כל שבוע מנסים לאתגר אותי, כל פעם אני אומר: טוב, יש גבול למכסת התפקידים שאני יכול למלא בעת ובעונה אחת מעל הדוכן הזה, אבל היום אני חושש שאני בדרך לקבוע – – – <היו"ר יואל חסון:> לשבור את השיא. <שר התיירות יריב לוין:> לשבור את השיא. כן. <היו"ר יואל חסון:> אתה רב-תחומי, אדוני השר. <שר התיירות יריב לוין:> יש לי, יש לי פה – – – <היו"ר יואל חסון:> אתה צריך להבין בהמון נושאים. <שר התיירות יריב לוין:> אני כבר מזהיר שיש לי פה עוד גם לענות בשם משרד החוץ, ויש לי פה עוד כל מיני. בשם ביטחון הפנים כבר עניתי, ובשם ראש הממשלה גם, ועכשיו – – – <קריאה:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> כן. ועכשיו – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אפשר – – – <שר התיירות יריב לוין:> ועכשיו אני עומד בפני – כן. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – את כל המאמצים האפשריים לפתור את הבעיה, ותראה. תגיד: אנחנו עושים את כל המאמצים האפשריים לפתור את הבעיה. <שר התיירות יריב לוין:> כן. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> ויש לך כל מיני – – – ניתן לך אותם. אתה יכול להשיב על כל דיון. <שר התיירות יריב לוין:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אני מציע, אדוני השר, אם תרשה לי, לכנות אותך בשם תואר חדש: אני מציע שנגדיר אותך מהיום והלאה רב-שר. רב-שר. <שר התיירות יריב לוין:> אני אבקש את אישור השר ליצמן, כי לפחות לגבי החלק הראשון נדמה לי – – <קריאה:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – שאנחנו צריכים הסמכה. אדם בר-סמכא שיוכל לאשר לנו את העניין. אבל בכל מקרה, אני אנסה להתמודד עכשיו עם אתגר חדש, והוא להשיב בשמו של שר האנרגיה, שר התשתיות – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני אומר לך את האמת, חבר הכנסת מרגי: יש אמיצים ממני. אני לא יודע אם זה מבחן האומץ האולטימטיבי – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> כן, אני לא בא ללמד זכות. אני כבר אומר כאן, אני אקריא את התשובה שקיבלתי ממנו, משום שאני באמת לא בקי בפרטי הדברים מעבר לכך, ואני יכול לומר שהשר שטייניץ ביקש לצאת לראות כיצד הדברים מטופלים בשטח, ולכן ביקש ממני לומר את הדברים בשמו. ולהלן תשובתו – – – <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת לנדבר, יש אירוע שהוא לא פשוט. אם השר לא יוצא לשטח, אומרים, למה הוא לא בשטח; כשהוא יוצא לשטח, אומרים מה הוא עושה בשטח. אני חושב שאם השר החליט שנכון שהוא יימצא עכשיו בשטח ויראה את הדברים מקרוב, צריך לכבד את זה ולהעריך את זה. את היית שרה בממשלה הרבה שנים ואת יודעת שלפעמים נוכחות השר בשטח גם נדרשת וגם מועילה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אני הייתי בשטח, אבל יומיים לא היה חשמל – – – <שר התיירות יריב לוין:> זה לא נכון. זה כמובן לא נכון, אבל אני באמת מציע שנשאיר לשר שטייניץ את היכולת לנהל את ענייני משרדו ואת לוח-הזמנים האישי שלו כפי שהוא חושב שנכון לעשות את זה. להלן תשובתו: מדובר, ראשית, באירוע חמור מאוד מבחינת היקפו, אולי החמור ביותר בהיבט הזה בתולדות מדינת ישראל. מבחינת הקשיים והסבל שנגרם לאזרחים, אין בכלל ויכוח שאסור שאירוע כזה יחזור על עצמו. כדי לחדד את חומרת העניין, אני מבקש להביא את הנתונים כפי שאני קיבלתי אותם: בשיאו של האירוע, כ-250,000 בתים היו מנותקים מחשמל. לשם השוואה, זה מספר גדול פי-ארבעה ממספר הבתים שהיו מנותקים מחשמל בעת סערת השלג בירושלים. מאות קווי מתח גבוה נותקו, מאות תקלות במתח נמוך. ביישובים מסוימים המערכת קרסה לחלוטין. מה שנראה אולי במבט ראשון פשוט לתיקון היה מורכב ביותר, לאור העובדה שנדרש שירות במקביל במאות מוקדים בעת ובעונה אחת. יש תחושה, ואי-אפשר להתעלם ממנה, של הציבור, שלא נעשה כל מה שנדרש, והדבר הזה כמובן נובע ממציאות יחסי עבודה שאנחנו מכירים אותה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> השר לוין, אני רוצה באמת לקבול על זה. אני מודה לך על שאתה עומד ועונה לנו, אבל השר שטייניץ היה פה – – <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – והוא לא יבוא ויענה לנו – סליחה, עם כל הכבוד, הוא התראיין בתקשורת, הוא לא דיבר בכזה נועם, הוא בטח לא הפיל את זה על יחסי עבודה. הוא דיבר על הנהלת חברת החשמל, שצריך לבדוק אותה ומדוע הדברים הם ככה. הוא אמר דברים הרבה יותר חריפים, ופה זה נשמע כאילו הכול בסדר, נעשה בדיקה. באמת – – – <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת רוזין, קודם כול, בהכירך את השר שטייניץ, הוא איננו – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת רוזין, אני רוצה לומר לך משהו. את יודעת, בהכירך את השר שטייניץ, הוא איננו מאלה שמוסרים תשובות קצרות. אז תאמיני לי, אני רק בהתחלת התשובה. בואי נראה מה יהיה בסוף. כשנגיע לסוף, נדע. אני לא מציע – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> אתה הולך לקרוא את התשובה שלו, ואני שמחתי שאתה משיב – – – <שר התיירות יריב לוין:> אבל כנראה הוא ראה את הנולד. התשובה היא לא מאוד ארוכה, אז לא צריך – אנחנו איפשהו באמצע. לאחר פנייה של הנהלת חברת החשמל לבית-המשפט – אומר השר שטייניץ – הוא קרא לעובדי החברה לעשות כל מאמץ כדי לתקן במהירות את התקלות, לחבר את הבתים המנותקים. הוא הדגיש בפניהם שאסור שמחלוקות כלשהן תגרומנה לשיבוש באספקת שירות כל כך חיוני לאזרחים. לאורך כל האירוע היה השר בקשר שוטף עם ראשי רשויות ועם הנהלת חברת החשמל, וגם אתמול התקיימה הערכת מצב במטה החברה. <מיכל רוזין (מרצ):> והיום יש חדשים – – – <שר התיירות יריב לוין:> כבר ביום שני הוא הודיע כי עם סיומו של האירוע הוא יקים מייד ועדת בדיקה על מנת לבחון את ההתנהלות שקדמה לו מכל ההיבטים, וכן לצורך הפקת לקחים לעתיד. אתמול חזר השר והדגיש שלא יסתפק בבדיקה פנימית של חברת החשמל, אלא הוועדה שהוא יקים תהיה ועדה חיצונית, בראשות מנכ"ל המשרד, ותכלול את הנציגים המקצועיים הרלוונטיים – – <מיכל רוזין (מרצ):> גם כשהוא לא נואם התשובה שלו ארוכה. <שר התיירות יריב לוין:> – – על מנת שהיא תגיש את המסקנות וההמלצות בהקדם האפשרי. כמו כן הודיע השר – ואני אומר שוב את הדברים בשמו – שהוא רואה צורך לייצר הסדר חקיקתי שייתן מענה לשיבושים בשירותים חיוניים במקרים כגון המקרים האלה. חשוב לציין שלאחר התערבות הנהלת חברת החשמל ובית-המשפט, עובדי החברה פעלו במתכונת חירום. השר מדגיש שהוא בטוח שגם הם מבינים שהם שגו, וזאת בניגוד לאופן שבו הם נוהגים בדרך כלל – ועל זה אני גם יכול להעיד. מדובר בעובדים מסורים באמת המבצעים עבודה קשה, לא אחת גם מסוכנת, בתנאי מזג אוויר קשים, ביום, בלילה, בכל זמן, ומסייעים ונכונים תמיד לפעול במצבי חירום ובכל אירוע אחר, לרבות אירועים ביטחוניים, שגם בהם נדרשה הפעילות שלהם במקומות שלא תמיד היו הבטוחים ביותר. אני מבקש להדגיש שבעקבות החורף הקשה של דצמבר 2013 בוצע תחקיר יסודי במשרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים וכן בחברת החשמל לצורך הפקת לקחים. שופרו הליכים שונים, בכללם הליכי סיוע בין גורמי הביטחון לחברת החשמל, סיוע פנימי בין היחידות בחברה, קשר עם הקהילה, מתן התייחסות מיוחדת למוסדות – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – שבהם מתגוררות אוכלוסיות נזקקות – – <היו"ר נורית קורן:> מיכל, יש לך תלונות עכשיו. <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת רוזין. – – קידום אמצעים לאזורים הפגועים ועוד. כל אלו, כפי שברור לגמרי, לא מספיקים, ובכוונת השר להמשיך לקדם יחד עם משרד האוצר, אגף התקציבים ורשות החברות רפורמה ששוב, אני אומר, בראיית השר היא הכרחית בחברת החשמל, שתקועה, כידוע, מה לעשות, כבר 20 שנה, על-פני הרבה מאוד ממשלות. <מיכל רוזין (מרצ):> גם בזה השמאל אשם? לא, שאני אבין. ממשלת השמאל אשמה שזה תקוע בחברת החשמל? גם בזה אתם מאשימים אותנו – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני יודע. ב-20 השנה האלה היו אפילו שרים ממרצ, מי היה מאמין, פעם. <מיכל רוזין (מרצ):> לפני 20 שנה. אז מה? <שר התיירות יריב לוין:> נכון. ומאז הרפורמה תקועה. <מיכל רוזין (מרצ):> ולמה אתם לא מקדמים? אתם הממשלה. אותו ראש ממשלה שבע שנים, למה אין רפורמה בחברת החשמל? <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת רוזין, כל פעם שאנחנו רוצים לקדם רפורמה ולעשות איזה מהלך של רפורמה או הפרטה, אתם מתנגדים – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – אז מה את רוצה? את מוכנה להתחייב לתמוך? בואו נתחיל, רגע. בואו נתחיל לצבור כוחות. את מוכנה להתחייב לתמוך ברפורמה שיביא השר שטייניץ בחברת חשמל? <מיכל רוזין (מרצ):> מקבלים פה כל היום בכנסת החלטות ברוב מוחלט. למה אתה צריך אותי? <שר התיירות יריב לוין:> הבנתי. חברת הכנסת רוזין, כשתתחייבי לתמוך וכשתגידי שאת תומכת, תוכלי לשאול למה זה לא קורה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> את יודעת, זה באמת היגיון שאפילו באופוזיציה קשה להבין אותו. אתה לא רוצה שהדבר יקרה, אבל אתה תוהה למה הוא לא קורה. אתה לא רוצה לתמוך במהלך – – <מיכל רוזין (מרצ):> אני מאוד רוצה – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – אבל אתה שואל למה לא עושים את המהלך. נו, באמת. <מיכל רוזין (מרצ):> לא, לא, לא. אני תומכת ברפורמה, רק השאלה איזה – – – <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת רוזין – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – תמשיך להאשים את השמאל. <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת רוזין, איזו רפורמה? אולי תציעי? למה לא הצעת רפורמה? הרי את יודעת, זה הרי לא – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת רוזין, הרי זה לא רציני. יש לי חדשות בשבילך – – <מיכל רוזין (מרצ):> אתה לא רציני – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – אנחנו כולנו חיים פה. את יודעת, עכשיו אני כבר מתחיל להבין גם את העמדות המדיניות שלך. אם את לא מבינה איך הרפורמה הזאת תקועה, איך תביני למה אין משא-ומתן עם אבו מאזן? איך? <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> תסתכלי על המציאות, חברת הכנסת רוזין. מציאות. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – לא מנהלת את המדינה – – – <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, אם מותר לי, אני רוצה אולי לנצל את הבמה הזאת לעשות היכרות: מציאות – חברת הכנסת רוזין. חברת הכנסת רוזין, תכירי, המציאות. וכאשר תכירי אותה קצת יותר מקרוב, חלק מקריאות הביניים תהיינה מיותרות. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> יהיו לך תשובות, תאמיני לי, להמון דברים. את יודעת, יכול להיות שכשפוגשים את המציאות, בסוף מגיעים לצד הזה של האולם. יש תנועה כזאת. רבותי, אני, ברשותך, אמשיך. <חיים ילין (יש עתיד):> תקשיב, היא לא יודעת מה זה חיסכון אנרגטי היום, היא מוציאה הכול. <שר התיירות יריב לוין:> לא, אני אגיד לך את האמת, אני לא יודע איך לדבר בלי קריאות ביניים. כשיש שקט אני חסר אונים – – <היו"ר נורית קורן:> שקט מדי. <שר התיירות יריב לוין:> – – אני לא יודע מה עושים. <היו"ר נורית קורן:> זו הפריבילגיה של השעה הזאת, שיש מעט אנשים. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – "הפועל תל-אביב", יכול להיות שהם מנצחים – – – <שר התיירות יריב לוין:> אנחנו לא בישיבת אבל עכשיו, חבר הכנסת ילין, במצב הנוכחי הקשה, אבל יהיו ימים יותר טובים בעניין הזה; זה – אני בטוח. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני לא יודע אם עדיף ישיבת אבל או לשבת בחושך. <שר התיירות יריב לוין:> במקרה שאתה רואה את המשחקים האחרונים, החושך הוא גם שם, היינו הך. אבל, רבותי, ברצינות עכשיו, כי העניין הוא באמת רציני. אני חושב שראוי להדגיש שמשרד התשתיות החל בהקמתה של רשות חשמל חדשה, חזקה ואפקטיבית, ותהליך החקיקה לגביה צפוי להסתיים בקרוב. עם הקמתה של הרשות ניתן יהיה לקדם באופן יעיל ומהיר יותר את הרפורמה בחברת החשמל ולעצור את השיתוק הקיים במשק החשמל במשך שנים. ככלל, אין אף מערכת חשמל בעולם שבנויה על כך שלא תקרינה בה תקלות עקב פגעי מזג אוויר. ההשקעות במערכת החשמל מספקות מידה מסוימת ומוגבלת של חסינות מפני פגעי מזג האוויר, והמוכנות לתיקון התקלות בעת קרותן, יחד עם היערכות מתאימה, ממזערת את היקפן ואת משכן. לסיכום, אין ספק שחברת החשמל וכל המערכת עצמה זקוקות, כפי שרואה את זה השר, לרפורמה יסודית, שתוביל גם לחיזוק מערכת ההולכה והחלוקה, כדי שאפשר יהיה לעמוד בצורה יותר טובה מול פגעי הטבע ואירועים ביטחוניים, כפי שבהחלט נדרש, ולשפר את השירות והמוכנות לעתיד. אני בהחלט רוצה לקוות מכאן שהמאמצים שעושה השר, יחד עם העובדים, לתקן את כל התקלות שעודן קיימות יעלו יפה, וכמה שיותר מהר, ונוכל להידרש שוב לנושא הרפורמה בחברת החשמל לא תחת מעטה עלטה בבתים של אזרחים – דבר שהוא, מיותר לציין, בלתי נסבל. תודה. <היו"ר נורית קורן:> אדוני השר, מה אתה מציע? <שר התיירות יריב לוין:> אני מוכן לכל בקשה שירצו. <היו"ר נורית קורן:> המציעים, מה אתם מבקשים? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד השר, אני מניח שהמציעים מבקשים שזה יעבור לוועדת כלכלה – נכון, מיכל? <היו"ר נורית קורן:> הבעת דעה – חבר הכנסת יוסף ג'בארין, דקה אחת. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד השר, הצעה – רק שהשר עסוק. ההצעה של המציעים היא שזה יעבור לוועדת הכלכלה. אני מניח שאין לך התנגדות. אני רק רוצה להדגיש, שאומנם תוארה לנו המציאות שהייתה, אבל לא שמענו שום המלצה. לכן אני מניח שהשאלה היותר-קונקרטית שהתושבים והאזרחים שואלים היא איך אנחנו מבטיחים שנגיע למצב הזה שעוד שנה עם תחילת החורף, או אולי השנה כשהחורף רק יתעצם, אנחנו לא נגיע למצב דומה. ולכן, אני חושב שיש כאן קריאה מאוד ברורה להקמת ועדת חקירה, גם אם היא פנימית, גם אם היא ציבורית – אני לא מדבר על ועדת חקירה ממלכתית – שפשוט תבדוק מה קרה ותסיק את המסקנות, כדי שחברת חשמל והאחראים במשרד הכלכלה יישמו את אותן המלצות וכדי שנבטיח שלא נהיה במצב דומה בעוד תקופה קצרה. אני רוצה לומר שהבית שלי אישית היה מנותק מחשמל יותר מ-30 שעות. אני לא יודע אם הבית של כבוד השר גם היה ככה, אבל מי שסבל באמת יכול היה להרגיש את הקושי של האזרחים, ויש כאלה שסבלו עוד הרבה יותר שעות. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. אני רק יכולה להגיד שאנחנו נמצאים עכשיו במצב שהחורף יתעצם עוד יותר, והרצליה ורעננה, לפי מה שאני רואה, מוצפות, אז אנחנו כנראה הולכים לעמוד בפני חורף קשה. גם קראתי עכשיו ב-ynet שהשר הקים ועדת חקירה. <קריאה:> ועדת בדיקה. <היו"ר נורית קורן:> בדיקה. <חיים ילין (יש עתיד):> טבריה זקוקה לגשם והמרכז לא רוצה. <מיכל רוזין (מרצ):> עוד פעם המרכז – – – <חיים ילין (יש עתיד):> עוד פעם המרכז – – – <היו"ר נורית קורן:> חברי הכנסת המציעים, מה אתם רוצים? <מיכל רוזין (מרצ):> ועדת הכלכלה. <היו"ר נורית קורן:> ועדת הכלכלה. אוקיי. אנחנו נעבור להצבעה. מי שבעד – בעד העברה לוועדת הכלכלה, ומי שנגד – לא להעביר. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> התוצאות הן: בעד – 15, אין מתנגדים ואין נמנעים. הנושא יועבר לוועדת הכלכלה. <הצעות לסדר-היום> <רצח נשים על-ידי בני-זוגן> <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים לנושא הבא – אנחנו מקדימים נושא – רצח נשים על-ידי בני-זוגן, הצעות לסדר-היום שמספרן 1345, 1351, 1356, 1362 ו-1388. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ואחריה – חברת הכנסת מירב בן ארי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תודה. קודם כול, תודה לחברי שהסכימו לסייע ולהתחלף. זו הוכחה שבכל זאת יש קולגיאליות פה בבניין, דבר שהרבה פעמים נסתר מעין. אבל באמת, אני מניחה שרבות ורבים מאתנו היו נסערים כשבשבת האחרונה נרצחה אישה נוספת בידי בן-זוגה. גברתי היושבת-ראש, מארין חאג' יחיא ז"ל, ויקטוריה שטיינגרברט ז"ל, רחל אמזלג ז"ל, אלמונית מאשדוד ז"ל, אירנה בונגרט ז"ל, אלמונית מבת-ים ז"ל, סלמלק טסרה ז"ל, אזרחית זרה ז"ל, גוניה מטיקו ז"ל, ראדה נאג'ם ז"ל, בהייה מנאע ז"ל, תסנים אבו קווידר ז"ל, אלמונית מאריאל ז"ל, אריתריאית ז"ל, אלמונית ממג'ד-אלכרום ז"ל, אירנה איוונוב ז"ל, ראיסה וטניק ז"ל, אלמונית מלוד ז"ל, דפנה בר ציון ז"ל, אביטל רוקח ז"ל, ליליאן מסעוד ז"ל, רים מוסלמי ז"ל, בוסיינה אבו גאנם ז"ל, אלמונית מאשקלון ז"ל, אלמונית מדיר-אל-אסד ז"ל, אלמונית ממע'אר ז"ל, אלמונית מקריית-גת ז"ל. 27 הנשים שהקראתי את שמותיהן עכשיו – 2014–2015. אילו יכולתי, הייתי קוראת היום את שמותיהן של כל הנשים אשר נרצחו בידי בני-זוגן או מי מבני משפחתן. השנה, עד חודש יוני נרצחה רק אישה אחת. רבים נשמו לרווחה, למעט אותן נשים שידעו ששעון החול שלהן כבר מתקתק. חזק. חול הוא שקט, עד שהוא נתקל ברצפת השעון של נשים שקיבלו בהפתעה סכין בבטנן, מכות על ראשן, אבן, או הוצתו, הושלכו. רבות מהן הושלכו למות בשקט שקורע את השמים. רובן התלוננו במשטרה, לעתים יותר מפעם אחת. והמערכת מגיעה לכנסת מדי שנה, על-פי רוב לוועדה לקידום מעמד האישה, גם כבר לחברתי עאידה תומא סלימאן, ומסבירה. מה בדיוק יש להסביר כאן? יש כשל אמיתי במערכת. נכון, כמו באירועי טרור, אנחנו לא שומעות על הטרגדיות שהצליחו למנוע, זה נכון. ועדיין בישראל יש נשים, אלפי נשים, שחיות במציאות של אלימות סמויה; בשפה המקצועית קוראים לזה – תאמינו או לא – אלימות פרוורטית. הייתה לו אובססיה אלי; חשבתי שזה פשוט מבטא את האהבה שלו אלי; הוא ידע היכן אני נמצאת בכל דקה משעות היממה; לא יכולתי ללכת לשום מקום בלי שהוא ידע; אני לא הבנתי מה זאת אלימות סמויה עד הטרגדיה; כשהוא אושפז להסתכלות, אף אחד לא חשב אחרי זה להזהיר אותי מפני מצבו הרגשי – ש"לא היה לו מה להפסיד", כך הם כתבו, ולא אמרו לי שאדם שאין לו מה להפסיד, גם את חייו הוא לא יפחד להפסיד. הדוברת היא לילך שם טוב. חמש שנים וחצי עברו מאז היום הארור שבו טבח בעלה לשעבר ואבי ילדיה – שלא אומר את שמו, כי לא אתן שהחלל במליאה יספוג את צחנת האלימות שלו – את ילדיהם, עומר, לנצח בן עשר, רוני, לנצח בת שמונה, ואור, לנצח בן חמש. הוא לא רצח את גופה, אבל הוא פירק את נשמתה; הוא ריסק את חייה. אין הורה כאן במליאה שאינו מבין שהעובדה שהאלימות הפיזית לא הופנתה נגדה היא חסרת משמעות לחלוטין. "אם לא תבואי לקחת את הילדים, תצטערי על כך", הוא כתב לה בסמ"ס זמן קצר לפני הטבח. אז הוציאו צו הגנה, שיתרחק ממנה, אבל לא מהילדים, אף שהרשויות הבינו שאין לו מה להפסיד. <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים, אפילו שזה נושא מאוד מאוד חשוב. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני כבר מסיימת. יש חוקים בישראל, יש מקלטים, יש שוטרים, ושוטרים מצוינים, אבל השאלה היא אם יש אוזניים. אנחנו חייבים להבין שהמערכות חייבות להסתנכרן, וכן – לעתים אפילו להסתכן בהפרת חיסיון ולוודא שכולם מוגנים. אני מודה ל"נעמת", במיוחד לחברתי גליה וולך ולחברותי יושבות-הראש המרחביות, ולארגון ויצו, אשר מגויסים כל השנה למניעת אלימות במשפחה. בשמן של אלה שדמן מתחת האדמה, בשמן של אלה שהמוות זוחל בכיוונן – הצילו. <היו"ר נורית קורן:> איילת, הנושא מאוד חשוב. תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. <מירב בן ארי (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, תודה רבה לחברתי איילת נחמיאס ורבין על העלאת הנושא החשוב, וכמובן על הנאום המרגש שלך. הרצח בנתניה בתחילת השבוע, המזעזע בו לדעתי, האסון הוא, שלפני חמש שנים זה קרה באותה משפחה. אחיות שנרצחו באותה דרך. קצת מבחינת מספרים, אפילו שאיילת נגעה גם בשמות. בעשר השנים האחרונות נרצחו 196 נשים. בשנת 2014 כל יום – כל יום – נפתחים 72 תיקים בגין אלימות במשפחה. הרשויות טיפלו בקרוב ל-7,000 נשים שהעזו להתלונן. אבל אם מסתכלים על תיקי האלימות, אנחנו מגיעים לקרוב ל-20,000 תיקי אלימות, ואני לא מדברת על אותן מאות-אלפים שבכלל לא מעזות להתלונן. לפני כחודש ערכתי סיור במקלט לנשים מוכות בחיפה. גיליתי שם נשים נפלאות, נשים מיוחדות, נשים שעברו התעללות וטראומה קשה, ולמרות הכול לא מוותרות, ולמרות הכול רוצות להשתחרר מהמעגל שאליו נקלעו. אבל מי שהכי שבו את עיני אלו הילדים; הילדים שבניגוד לרצונם ובניגוד לדעתם, נכפה עליהם המצב הזה. נכפה עליהם לגור בבית עם עוד הרבה נשים וילדים אחרים, שכולם סובלים מאותה תופעה. יצאתי מהמקלט בתחושות מאוד קשות, אבל בעיקר בהרגשה שמשהו לא עובד במערכת, ואנחנו נכשלים כל שנה ושנה. אני יודעת שהייתה ועדה בין-משרדית, ואני יודעת שהמשרד לביטחון פנים מנסה – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> יש, לא הייתה. זו יוזמה שלנו. <מירב בן ארי (כולנו):> כן כן, שמעתי שהתחילה בכנסת הקודמת ושהיא עדיין – כן, זה הזמן גם לכנס אותה. אבל אני חושבת – הדבר המרכזי בעיני בכל הסיפור הזה, ובכל הקושי הרב, זה שהכנסת תיתן פתרון לילדים. כי הילדים האלה לא התכוונו להיות שם, והנה, הם נקלעו לסיטואציה קשה. אני רוצה גם לפנות מהמקום הזה לכל הנשים שחוששות להתלונן וחוששות לעזוב וללכת למקלט. הייתי שם, ראיתי את המקלט. מדינת ישראל באמת מנסה לתת לכן פתרון – תיקחו אותו, תאזרו אומץ ותעזבו את הבית, והמדינה תנסה להקל עליכן. אני מסיימת, אל תדאגי, אני רואה את זה. אסור לנו לשכוח שבכל מקרה כזה של רצח אישה בידי בן-זוגה נותרים ילדים יתומים ופגועים, שלא בקלות יהיה אפשר לשקם את הריסות חייהם. והדבר האחרון שראיתי, ואתו אני אסיים, שהוא הכי מזעזע בעיני: כשהגעתי למקלט ראיתי בחורה צעירה, בת 20, וביקשתי ממנה שתספר לי את הסיפור. אז היא אמרה לי: מירב, אני רק אגיד לך שהייתי פה עם אימא שלי, באותו מקלט, לפני 20 שנה. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חברת הכנסת תמר זנדברג, ואחריה – חברת הכנסת עליזה לביא. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה, גברתי היושבת-ראש. אני רוצה קודם כול לציין את חבר הכנסת אחמד טיבי, שידבר כאן עוד רגע, בתור הגבר היחיד שהצטרף להצעה הזאת לסדר-היום, ותודה לך, באמת, בשם הרוב הגברי בבית הזה. הצלת את הכבוד – שלא רק נשים הגישו הצעה לסדר-היום בנושא רצח נשים על-ידי בני-זוגן. ואומנם זה רצח נשים, ואנחנו בתקופה שיש, לצערנו, הרבה רציחות מסביב, ושמתי לב שבזמן האחרון יש כמה אירועים פליליים בכמה מקומות שפתאום זכו לתשומת לב. למה? כי היה חשד שאולי זה אירוע לאומני. כלומר, היה חשד לדקירה ברמלה, אז פתאום זה הגיע לכותרות, ולפני זה יכול להיות שהיו עוברים לסדר-היום. אז אותו דבר עם רציחות של נשים; העובדה שהן נשים, אלה שנרצחו, לא הופכת את הרצח לפחות רצח, את החיים שנלקחו לפחות חיים שנלקחו, את המרקם המשפחתי לפחות מרקם משפחתי שנהרס. הנושא הזה, כפי שציינו שתי חברות הכנסת שלפני, מלווה אותנו לא מהיום, והאמת שכבר נמאס לנו לעלות לכאן ולהגיד ולדבר על המודעות שצריך, ועל הפיקוח שצריך להוסיף, ועל השיח שצריך לשנות, להיפטר מאמירות כמו "רצח על רקע רומנטי" או "מוות בגלל אהבה", שזה הכול דוגמאות מהשנים האחרונות, זה לא איזה שיח מיושן מלפני שנים. והאמת היא שהכנסת הזאת בעצמה, רק בשנה האחרונה, דחתה כאן לפחות שתי הצעות חוק – האחת להרחבת המקלטים לנשים מוכות והשנייה לפטור מארנונה למקלטים לנשים מוכות. אני חושבת שהגיע הזמן שעם כל הזעזוע ועם כל הגינוי שתמיד תובעים מאתנו – ואנחנו הראשונות להתייצב לגנות – הגיע הזמן לעבור למעשים, ומעשים כוללים גם כסף, ומעשים כוללים גם התייחסות רצינית, ולא צקצוק לשון והמשך הלאה, ומעשים כוללים גם להסתכל – אני רוצה לציין כאן עוד הקשר אקטואלי: אנחנו נמצאים בימים, כאמור, של אלימות, במציאות שסביבנו, ברחובות הערים, כחלק מקונפליקט וסכסוך פוליטי ולאומני. אחד הדברים שנעשו כחלק מהניסיונות להתמודד עם המצב הזה – במקום ללכת ולפתור את הסכסוך הפוליטי, מנסים כל מיני צעדים, ואחד הצעדים הוא הקלה במתן רישיונות נשק לאזרחים, דבר שכמעט בהכרח מרחיב את הימצאותו של נשק במרחב הביתי והאזרחי, דבר שניסיון העבר הוכיח והראה שמרחיב את החיים שנלקחים, במיוחד באלימות הביתית, במיוחד באלימות בתוך המשפחה, שמופנית כלפי נשים, שמופנית כלפי ילדים. בסופו של דבר, רצח הוא רצח וחיים הם חיים, ואם אנחנו נחסוך חיים במקום אחד אבל עשרת מונים נאבד אותם במקום אחר, זה לא יביא גאולה לעולם. אז אני חושבת שגם את הדברים האלה צריך להביא בחשבון. נשים משלמות את המחיר, והן משלמות במקרה הזה מחיר כפול; הנשק הזה הורג. וזה, כמובן, נוסף על הגברת המודעות, החינוך וכל הטיפול באלימות בתוך המשפחה, שזה נכון כל השנה. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. סליחה, עליזה לביא. <עליזה לביא (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני שמחה לקחת חלק, שוב, בדיון החשוב הזה. האמת, זו שמחה מעורבת בבושה ובהתבוננות פנימית עמוקה, של דריכה במקום. עוד אישה נרצחה במדינת ישראל, ואנחנו עוברים לסדר-היום, כאילו כלום לא קרה. הרצח הנורא של סלמלק טסרה מצטרף לגל רציחות של נשים. נשים נרצחות במדינת ישראל, רובן על-ידי בני-הזוג שלהן. בחלק מהמקרים השנה הזוגות לא היו ידועים לרווחה, מה שמעורר שאלות על הנגשה של ידע, של עזרה, של סיוע. זה שנשים לא פונות בבקשת עזרה לא אומר שהעזרה קיימת; זה אומר שאולי יש חסמים, שאולי הן לא מכירות, שאולי הן לא פנויות, או שאולי הידע המועבר אליהן הוא בשפות שהן לא מבינות. לא כולן במדינת ישראל יודעות עברית, צריך לפתח ולהנגיש בשפות נוספות שבהן המרחב בישראל מדבר. יש עוד דרכים, והדרכים קיימות והידע קיים. אבל במדינת ישראל אין רשות אחת שמכנסת את הידע, ואנחנו דורכים במקום. מה שכן הקמנו זה את התת-ועדה הבין-משרדית המשותפת למשרד לביטחון פנים ולמשרד הרווחה, שעומד בראשה המשנה למנכ"ל המשרד לביטחון פנים. והידע מצטבר, אבל המסקנות עדיין לא ניתנו, למרות הזמן שחולף. הוועדה הזו אמורה בעצם להוות את התשתית. אני מקווה מאוד, ואני קוראת מכאן גם לראש הממשלה – להקים במדינת ישראל רשות אחת למיגור האלימות, כולל תקנים וכולל תקציב. אסור לנו להמשיך לדרוך במקום. לדרוך במקום, המשמעות היא שעוד נשים תירצחנה במדינת ישראל. יש לנו היכולת, יש לנו הידע, יש לנו הניסיון – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – יש לנו מיטב החוקרים ואנשי המקצוע. אבל אין סינרגיה ואין הבנה ואין שיתוף פעולה בין המשרדים השונים. אני מקווה מאוד, גברתי, שהמסקנות תינתנה במהרה וראש הממשלה יבין שצריך להקים רשות אחת לטיפול באלימות נגד גברים ונגד נשים – כולם – ונגד ילדים. תודה, גברתי. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, אין זו הפעם הראשונה שאנחנו – שאני מעלה את הנושא הכאוב הזה של רצח נשים. אני מודה על ההערה של חברתי חברת הכנסת תמי זנדברג. אני רואה דבר טבעי בזה שאצטרף לנושא הזה. כבר בעבר אמרתי והלנתי על השימוש במושג, למשל, "רצח על רקע חילול כבוד המשפחה". אנחנו עשינו קמפיין כדי לבטל את השימוש במושגים חיוביים, בתיאורים חיוביים, כדי לתאר רצח נשים. אצל הערבים דוברי המשטרה היו אומרים "רצח על רקע חילול כבוד המשפחה", ואצל יהודים היו אומרים "רצח על רקע רומנטי". בשני המקרים מדובר בתיאור חיובי. רומנטיקה וכבוד אלה מילים חיוביות, אבל ההקשר הוא שלילי. אני שמח שבזמנו המפכ"ל נענה – המפכ"ל דנינו אז נענה – לדרישה הזאת, שהייתה דרישה ציבורית רחבה, והם הפסיקו להשתמש בביטוי הזה בהודעות שלהם. כאשר נשים מתלוננות, השאלה היא אם יש היענות לתלונה שלהן או יש הזנחה, או יש יחס סלחני לתלונות ולכן לא ננקטים אמצעים כדי לתת ביטחון והגנה לאישה המתלוננת. בספרה "הבנאליות של הרוע", חנה ארנדט מדברת על שלושה צירים של הרצח: הראשון זה הקורבן; השני זה הרוצח; השלישי זה הסביבה השותקת. הסביבה השותקת לא ממש שותקת, אבל היא לא אקטיבית; זו המערכת הפוליטית, המשפטית, המשטרה במקרה זה. ולכן, למרות המודעות כביכול של המערכת, הנושא שעולה בכנסת כמה פעמים, עדיין הרצח הזה הוא רצח נורא. אגב, רצח נשים הוא לא תלוי תרבות. אין תרבות אחת שרוצחת נשים ושנייה שמגינה על נשים. אמרתי, אצל יהודים זה על רקע רומנטי, אצל הערבים הרצח הוא על מה שקרוי חילול כבוד המשפחה. מדובר במעשים פרימיטיביים, חייתיים. רצח הוא רצח הוא רצח. ולכן, אני חושב שיש להקים מנגנון בין-משרדי, כי זה מאבק משולב, לטפל, למנוע את התופעה הזו במידת האפשר. אלימות היא חלק מאווירה. כאשר יש נשק זמין בבית, הסיכוי להשתמש באלימות עם נשק זמין הוא גדול יותר. וכאשר יש, למשל, קריאה של "תלכו תקנו נשק", ולאחרונה זו קריאה נפוצה, אז הנשק, משתמשים בו לכל מיני צרכים, ויש קורבן. <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הנושא השני הוא אלימות נגד נשים על-פי תווי פנים. למשל, נשים עם חיג'אב, הסיכוי שהן יעברו התנכלות, גם על רקע היותן נשים או על רקע היותן נשים עם חיג'אב, הוא גדול יותר. אני זוכר, לאחרונה קראתי על עורכת-דין, משפטנית, תואר שני, שעובדת בפרקליטות, שירדה מהרכב. מכיוון שהיא עם חיג'אב מישהו הצביע עליה, ואז המשטרה הגיעה. ונכון מה שהיא אמרה: אם היה לה סכין לקילוף תפוחים בתיק אולי היו יורים בה. היא השתתקה. היא אמרה: הרגשתי מה שהרגישה אסראא במקום אחר. ולכן, גברתי היושבת-ראש, מדובר בנושא כאוב שמחייב התגייסות כלל-מערכתית כדי לנסות להדביר את התופעה הזו. לא מספיק שאנחנו נמשיך לדבר והמערכת לא עושה. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> בבקשה. השר, בבקשה תשובה. השר יריב לוין בשם השר לביטחון פנים. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, אני מביא להלן את התשובה של השר לביטחון הפנים בסוגיה הכואבת והחשובה הזו. ראשית, אין ספק בכלל, כל מקרה רצח הוא קשה, הוא כואב, הוא מיותר. חשוב לציין שלמרות הנתונים הקשים, ולמרות העובדה שכל מקרה לגופו הוא מספיק גרוע לבדו, וזו בוודאי לא נחמה, אני חושב שבכל זאת ראוי לומר שאין השנה עלייה, לשמחתנו, במקרי רצח נשים בידי בני-זוגן, ואני מקווה שאולי זה מבשר תחילת היפוך המגמה ותהליך של ירידה של האירועים הקשים האלה. חשוב לציין שברוב המקרים שבהם התרחשו אירועי רצח כאלה לא היה מידע מוקדם הכולל תלונות קודמות בין בני-הזוג במשטרה או ברשויות הרווחה. כך השנה, מתוך שמונה מקרים כאלה שהיו עד כה, בשישה מקרים לא הייתה תלונה קודמת בין בני-הזוג. בני-הזוג לא היו מוכרים לרשויות הרווחה בשל אירועי אלימות קודמים. על-פי נוהלי המשטרה בנוגע לטיפול בעבירות בין בני-זוג, דיווח על אירוע אלימות מתקבל מכל גורם, כולל מגורם טיפולי. החוקרים מקבלים הכשרה ייחודית בתחום האלימות במשפחה, והם מונחים לברר עם כל מתלוננת בעבירת אלימות במשפחה אם היא מסכימה שידווחו על האירוע גם לרשויות הרווחה ולגורמי הטיפול. בהתקיים נסיבות מיוחדות, כגון מקרים שבהם יש חשש לשלומה של האישה ולשלומם של הילדים, מועבר הדיווח לרשויות הרווחה גם ללא הסכמה. קיימת חובת יידוע של הקורבן באפשרויות של גורמי הסיוע העומדים לרשותה והזכאות להוצאת צווי הגנה, צווי הרחקה וצווים למניעת הטרדה מאיימת. בעת גביית התלונה נערכת הערכת מסוכנות בהסתמך על הממצאים העולים מכלל חומרי החקירה, לרבות בדיקת נגישות החשוד לנשק. נוסף על כך, חלה חובה ליידע את הקורבן בדברי תנאי השחרור של החשוד. הטיפול מבוקר באופן קבוע על-ידי גורמי משטרה מקצועיים בשטח ובמטה. חוקרי אלימות במשפחה ונציגי המטה הארצי עומדים בקשר שוטף עם ארגונים ממשלתיים ועמותות שונות הפועלים בנושא. נציגי המשטרה שותפים בוועדה בין-משרדית בראשות משרד הרווחה שתפקידה לבחון מקרי רצח בין בני-זוג. <עליזה לביא (יש עתיד):> זו ועדת ביניים. הובטח לנו שזו תהיה ועדת ביניים ושזה יבשיל לידי מעשה. הוועדה לא מוסרת נתונים. הזמן חולף ושום דבר לא קורה. <שר התיירות יריב לוין:> בסדר. הוועדה עובדת. בשנים האחרונות מפעיל המשרד לביטחון פנים, ביחד עם משרד הרווחה, מודל שנקרא "עו"ס משטרה" ב-16 תחנות משטרה המופקדות על 19 רשויות מקומיות. במסגרת המודל מגיע עובד סוציאלי באופן קבוע לתחנת המשטרה במטרה לאתר ולתת שירותי סיוע מיידיים לנפגעי עבירות אלימות בין בני-זוג. הנתונים מצביעים על הצלחת הפרויקט ועל עלייה במספר המשפחות שמגיעות לקבל סיוע וטיפול במרכזי הטיפול בקהילה. לאור זאת מתקיימת בימים אלה עבודת מטה בשיתוף פעולה של המשטרה, משרד הרווחה ו"עיר ללא אלימות" במגמה להרחיב באופן משמעותי את מספר התחנות שבהן יפעל מודל זה. לסיכום, המשרד לביטחון הפנים ממשיך וימשיך לעשות ככל שביכולתו, יחד עם כל הגופים השייכים לו, כדי להיאבק בתופעה הקשה של רצח נשים על-ידי בני זוגן. אנחנו כמובן מקווים שהמאבק הזה יישא פרי. מיותר לציין שכל הצעה וכל יוזמה של כל גורם, ובוודאי כל יוזמה וכל הצעה טובה שתגענה מן הכנסת, יקודמו גם בברכה וגם הלכה למעשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> הבעיה היא שעוד תקציב נצביע ועוד תקציב נצביע ושום דבר לא קורה. <היו"ר נורית קורן:> מה אדוני השר מציע? <שר התיירות יריב לוין:> מה שמבקשים המציעים – אין שום בעיה. <היו"ר נורית קורן:> הבעת דעה – עאידה תומא סלימאן. עומדת לרשותך דקה, בבקשה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני רוצה להתחיל בזה שקודם כול, אם היינו מבינים ואם המדינה ואם הממשלה היו מבינות שביטחון נשים הוא חלק אינטגרלי של הביטחון באופן כללי, אולי היו מקצים משאבים ומאמצים יותר גדולים כדי להפסיק את התופעה הזאת. אם היו נרצחים במדינה הזאת על רקע, מה שתקראו לזה, לאומי, פעולות איבה, במספרים כמו שנשים נרצחות, היינו קמים על הרגליים והממשלה כן הייתה נוקטת צעדים. התקיימו כבר כמה ועדות בין-משרדיות במדינה, וכולן המליצו על שיתוף פעולה יותר טוב. אחת ההמלצות המאוד-ברורות הייתה הקמת רשות למאבק באלימות נגד נשים, כדי שבאמת יהיה איגום של כל המשאבים, של כל המאמצים, וזרימת מידע וידע בין כל הגורמים שמטפלים בנושא. אני חושבת שהגיע הזמן לקבל החלטה אמיצה. אנחנו מחכים. קיימתי ב-12 בחודש דיון חירום בנושא עצמו. אנחנו מחכים לתוצאות ועדת המשנה הבין-משרדית, אבל אני חושבת שמי שרוצה לטפל בנושא הזה, צריך להירתם למאמץ של הקמת הרשות. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, הבעת דעה נוספת. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו מעלים ומדברים על הנושא הזה, אם בוועדת הפנים, בוועדה למעמד האישה וגם במליאה של הכנסת, משום שזאת תופעה מאוד מסוכנת, חמורה ומבישה. רצח הנשים המתמשך, כמו דימום קטלני, הוא בושה לכולנו, אם ערבים ואם יהודים. כל פעם אנחנו עולים כדי להוקיע ולגנות תופעה מבישה זו. לפי דעתי, דרושים הרתעה וחינוך והעלאת המודעות לחומרה של רצח נשים. הרתעה אחת – דרך הענישה, וגם הגנה על הנשים המאוימות, אבל ההרתעה היותר חשובה, לפי דעתי, היא זו הפנימית, שבאה מבפנים, הערכית והחינוכית, כי עדיין יש קלות ברצח נשים מפני שהן נשים. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. אנחנו נצביע עכשיו. המציעים, מה אתם מבקשים? <עליזה לביא (יש עתיד):> ועדה משותפת של הוועדה למעמד האישה וועדת הפנים. <היו"ר נורית קורן:> תנו לי לשמוע. אחד-אחד, בבקשה. <מירב בן ארי (כולנו):> ועדת הכנסת תעביר את זה לוועדה בין-משרדית של מעמד האישה וביטחון פנים ביחד. <עליזה לביא (יש עתיד):> לא בין-משרדית. יש לנו עכשיו יכולת להצביע על ועדה משותפת של הוועדה למעמד האישה ושל ועדת הפנים. <היו"ר נורית קורן:> חברות הכנסת, אם אנחנו רוצים ועדה משותפת, צריך להעביר את זה לוועדת הכנסת והיא שתחליט, או שתחליטו על הוועדה למעמד האישה. <תמר זנדברג (מרצ):> לוועדה למעמד האישה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אי-אפשר לפי התקנון להצביע על ועדה משותפת. <היו"ר נורית קורן:> חברים, אני אסביר, רק רגע, סבלנות. אם רוצים ועדה משותפת, מעוניינים בוועדה משותפת, אנחנו צריכים להצביע על העברה לוועדת הכנסת והיא תקבע את זה, בסדר? עם המלצה – אנחנו נעביר עם המלצה שאנחנו רוצים ועדה משותפת. אז אנחנו נצביע על העברה לוועדת הכנסת. <תמר זנדברג (מרצ):> אני חושבת – מעמד האישה, עם המלצה שזה יהיה דיון משותף. יושבת-ראש הוועדה יושבת כאן. היא תפנה ליושב-ראש ועדת הפנים. <היו"ר נורית קורן:> אנחנו נצביע על העברה לוועדת הכנסת. <תמר זנדברג (מרצ):> לפרוטוקול, אנחנו היינו רוצים לקיים דיון בוועדה משותפת. זה רשום בפרוטוקול. כרגע נצביע על העברה לוועדה למעמד האישה. יושבת כאן יושבת-ראש הוועדה. היא תפנה ליושב-ראש ועדת הפנים ותציע לו לשתף. אם ירצה – יתקיים; אם לא – זה יהיה אצלה. <היו"ר נורית קורן:> אני מבינה, יושבת-ראש הוועדה למעמד האישה, שאת קבעת כבר דיון בנושא. <עליזה לביא (יש עתיד):> זה כבר היה. היה דיון על זה. <היו"ר נורית קורן:> חברות הכנסת, בבקשה, ביקשתי לשמוע מיושבת-ראש הוועדה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני קבעתי דיון ל-12 בחודש; רציתי לקבוע. כשראיתי שזה על סדר-היום חיכיתי. כיבדתי את הרצון להביא את זה. אני אקבע מייד. <היו"ר נורית קורן:> בסדר. אז אנחנו מצביעים על העברה לוועדה למעמד האישה, והיא תעשה ועדה משותפת. בבקשה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> תוצאות ההצבעה: בעד – 15, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני מבקשת להוסיף את חברת הכנסת זהבה גלאון. הנושא יעבור לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר נורית קורן:> הודעה של מזכירות הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 68) (הוראת שעה), התשע"ו–2015, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. כמו כן, הונח לפני רגעים אחדים דוח שנתי של מבקר המדינה, דוח מס' 66א. עוד הונחו הערות ראש הממשלה לדוח זה. תודה. <הצעות לסדר-היום> <מדיניות הפעלת כוח על-ידי אזרחים באירועי הטרור> <היו"ר נורית קורן:> אנחנו ממשיכים בהצעות לסדר-היום. מדיניות הפעלת כוח על-ידי אזרחים באירועי הטרור – הצעות לסדר-היום מס' 1299, 1341, 1346, 1385 ו-1387. חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה. ישיב השר יריב לוין בשם השר לביטחון פנים. אני רק מבקשת מחברי הכנסת לעמוד בזמנים, בבקשה. קודם נתתי קצת יתר על המידה, כי באמת היה נושא כאוב. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברות וחברי הכנסת, ההצעה שלי לסדר-היום עוסקת בשיפור משמעותי של היכולת האזרחית להתמודד עם גל הטרור הנוכחי, ואני ער לכך שמדובר באקמול לבעיה אסטרטגית עמוקה שאיננה מקבלת פתרון, אבל כרגע גם אקמול חשוב. הנחות היסוד שלי הן אלו: ההנחה הראשונה היא שגל הטרור יימשך – יש לנו בשעתיים האחרונות שני פיגועים – ואולי אף יגבר. כרגע הוא מתפשט בשטח בתצורות שונות, והסכינאי והמפגע הבודד, הבקת"בים, האבנים, ימשיכו כנראה לככב בזירה הזאת. ההנחה השנייה – שכוחות הביטחון עושים כמיטב יכולתם, ואני סומך עליהם מאוד בביצוע תפקידם, ועדיין האזרחים ימצאו עצמם בנקודות כאלו ואחרות נדרשים לתגובה. ההנחה השלישית – שתחושת הביטחון של האזרחים בירידה תלולה, תחושת פחד, חוסר אונים וכעס קיימת בציבור. ואומר בסוגריים שיש גורמים שבמקום להרגיע ככל האפשר מתלהמים ומייצרים את תחושות הכעס והנקם, וזו פגיעה במשימת ההרגעה והחזרה לימים טובים יותר. ההנחה הרביעית שלי היא שבעקבות קריאות מיותרות מתקיימת תופעה רחבה של רכישת כלי נשק, וחבל. והנחה אחרונה – שהאזרחים מבולבלים באשר למה עושים כאשר אתה נמצא באירוע. אומר גם שיש כאלו שבחוסר אחריות נתנו ונותנים עצות לא נכונות ולא מקצועיות כיצד לפעול בעת הצורך. ראינו בשבועות האחרונים תקלות של זיהוי, של התלהמות, של פגיעה בחפים מפשע, לצד – וחשוב לציין – פעולות מאוד נכונות של אזרחים לטיפול באירועי טרור. הצעתי, לרסן ומהר את מכירת כלי הנשק לאזרחים, תוך מימוש בקרה והנחיות מגבילות בנושא. רבותי, אני מזהיר מתופעת הגולם שקם על יוצרו בנושא. לכל בעלי הנשק – אני מציע שבאחריות המשרד לביטחון פנים, או המשטרה, תקוים השתלמות חובה קצרה, בת שעתיים, על-ידי מומחים מוכשרים שבאים ומלמדים תפעול נכון של נשק, הוראות פתיחה באש בהירות וברורות, שמאפשרות ירי על הטרוריסט התוקף, אבל מגדירות מתי יורים לרגליים, מתי יורים כדי להרוג ומתי לא יורים, יש גם כאלה מקרים, וגם הנחיות וטיפים לזיהוי מחבלים, ויש טיפים כאלה. וההנחיה אולי החשובה ביותר בעיני: שנושא נשק, לאחר שנוטרל הטרוריסט, אחריותו לסיים את האירוע ולמנוע עד להגעת כוחות הביטחון התנהגויות והתפרצויות אלימות לא ראויות. ביום שישי האחרון, כדי לבדוק את עצמי, יצאתי עם נושאי הנשק ביישוב שלי, יודפת, המושב שבו אני חי, להשתלמות קצרה כזאת. הזמנו בחור, מדריך בכיר מהמשרד לביטחון פנים, קיבלנו הדרכה בדיוק בחומרים ובנושאים שהצגתי. אני בטוח שכל אחד מאתנו יפעל בעת אירוע נכון יותר לסיימו, וגם להרגעת הציבור בסביבתו. אני מציע להיכנס לתוכנית מהירה ומחייבת של הכשרת כל נושאי הנשק הקיימים. אני מאמין שמצד אחד הדבר ישפר את התגובה באירוע טרור, ומצד שני יוריד את סף ההתלהמות הבלתי-נסבל. אני מקווה שיהיה בזה גם ממד מסוים של הרתעה, ואני מבקש להעביר את הדיון לוועדת הפנים, לטיפול דחוף ביותר, אלא אם כן כבוד השר יעביר לשר ארדן את הנושא, והמשטרה או המשרד ייקחו את זה לידיהם לטיפול מהיר בנושא. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת אורן אסף חזן. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, בשבועות האחרונים, לצערנו, אנו נמצאים במצב שהייתי מגדירה אותו מסוכן; מסוכן לטווח הקצר ומסוכן לטווח הארוך. הסכנה המיידית שאנו חשים בתקופה האחרונה – נכון, תחושת אובדן ביטחון, ואני מדברת פה על כלל החברה הישראלית. אולי לא מעלים כל כך הרבה את תחושת הביטחון, גם כן, של האוכלוסייה הערבית, ואני רואה לנכון להביא גם את התחושות האלה, שאני מקבלת עליהן פניות ואני שומעת מאנשים, ואני מרגישה אותן בשטח, ואני בעצמי, כל פעם שאני נכנסת לירושלים, אני רוצה להגיד לכם שאני אפילו מפחדת לנהוג, כי חס וחלילה, אם אולי אסטה קצת מהדרך, יכולים לחשוד בי שאני אולי מבצעת איזה פיגוע. אבל למה אני אומרת שזה מסוכן לטווח הקצר? לטווח הקצר זה מסוכן כי יש הרגשת חוסר ביטחון, אבל לא רק רגשות, אלא באמת, יש מקרים, ואנחנו עוקבים אחרי המקרים, מקרים שבהם אנשים לוקחים את החוק לידיים, ומכבסת המילים לא כל כך תעזור כאשר אומרים "טעויות בזיהוי", וכאשר אומרים "הקהל איבד את השליטה ותקף", ובעצם ביצע לינץ' לפני שבועיים בבאר-שבע. זאת סכנה מיידית שאנו מרגישים. הורים מתקשרים אלי ואומרים שחששו לשלוח את הסטודנטים בתחילת השנה לאוניברסיטאות, כי פחדו שאולי הם יחוו על בשרם חלק ממה שהרבה מהאוכלוסייה הערבית ומהערבים חווים על בשרם בימים האחרונים, כי מדברים בשפה הערבית או מתנהגים באופן מסוים. זה שהופכים כל ערבי לסוג של חשוד עד שיוכיח משהו אחר, זה בלתי נסבל. אני חושבת שאי-אפשר לעבור בשקט על מצב שיש בו עצות להסתובב עם נשק – כל מי שיש לו נשק שיסתובב עם הנשק הזה; זה מתן לגיטימציה לכל מיני פעולות שבעצם פוגעות בחיי אדם ובכבודם של בני-אדם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אולי לא היה צורך בדבר הזה. עאידה, למה להיות תמימים – עאידה, למה להיות תמימים? מה, את לא מבינה – – –. שאלה אמיתית – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני חושבת שהגיע הזמן גם לדבר – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> שאלה, שאלה אמיתית. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת אורן חזן, כשהיא תסיים תוכל לשאול. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני מדברת על מצב שבו, לצערי, לפני יומיים הבית הזה קיים אזכרה לראש ממשלה במדינת ישראל שנרצח. באותו אירוע לא נורתה ירייה אחת נגד הרוצח, הרוצח שרצח ראש ממשלה. היום יורים לפני שאפילו יודעים מה קרה. יורים, ולא יורדים לרגליים, אלא יורים ומחסלים, וזה מה שקורה – אלה הוצאות להורג. הפחד האמיתי שלי, שאחרי שהכול יירגע, ואני מקווה שיירגע, אנחנו נישאר עם תוצאות הלוואי של האווירה הזאת; אנחנו נישאר עם חוקים שחוקקו מתוך הפחדה. אנחנו נישאר עם גלי גזענות שאנחנו רואים שהם רק עולים וגואים אחרי כל אירוע כזה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא ענית על השאלה – את לא רואה צורך? <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה. <קריאות:> היום יום הולדת שלך, עזוב, בוא תישאר כאן – – – <היו"ר נורית קורן:> הוא לא הביא לנו עוגה היום, אז זה לא בסדר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא אישרו להכניס למליאה. <היו"ר נורית קורן:> היית צריך לקנות במזנון ב-200 שקלים. <קריאות:> מזל טוב. <אורן אסף חזן (הליכוד):> שלום השרה. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> מזל טוב, אורן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תודה, יקירתי. גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, כבוד השרה, חברותי, חברי חברי הכנסת, בעצם כנסת נכבדה, תראו, עומדת פה עידה ומספרת – – – <קריאות:> עאידה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> עאידה, סליחה. עומדת פה עאידה – – <קריאה:> תחזור לכיתה א' ללמוד ערבית. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – ומספרת שבעצם, כשאנחנו נותנים כלי נשק לאזרחים, אנחנו מגבים ומלבים את היצרים ואת האנשים שייפגעו מעצם הטרור. היא רק שוכחת דבר פשוט, אולי היה צריך להפעיל לה מנורה קטנה כזו, עם "צ'יצ'ינג" ליד הראש: יש גל טרור שמשתגע ברחובות, שהחברים שלך וההסתה שלך ושל חברייך מלבים אותו, וכתוצאה מכך – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> יופי. אתם מצאתם שיטה – – – מהרשימה הפלסטינית – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אני מבקשת, תני לו לדבר, אחר כך תעירי. אני מבקשת. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מבקש, היא לא נותנת לי לדבר. בבקשה, תסתכלי. <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> 28 שניות היא גזלה לי מהזמן, אני ספרתי. אני אומר עוד הפעם, עאידה תומא סלימאן, האישה חסרת הדת, זו שאומרת "אני אתאיסטית": החברים שלך וההסתה שאת מובילה מובילים ומגבים את גל הטרור. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> העלייה של החבר הפושטק שלך, הפושטק, שעלה היום להר-הבית, מגבה את גל הטרור. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת אורן חזן, אני מבקשת לדבר במונחים ממלכתיים, רגועים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בסדר, אם למישהו יש בעיה, יש ועדת אתיקה – הוא מוזמן להגיש תלונה נגדי. <היו"ר נורית קורן:> בסדר, אז אני מבקשת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> גם אני מבקש מחברי כנסת – – – <היו"ר נורית קורן:> בוא נשמור על איפוק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> התפקיד שלך לא לחנך אותי. בסדר? <היו"ר נורית קורן:> אני לא מחנכת אף אחד, אני רק מבקשת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> ואת גוזלת לי מהזמן, את תכוונני את השעון. <היו"ר נורית קורן:> אני אתן לך את הזמן. אני רק מבקשת – אפשר לומר הכול בצורה הגונה ויפה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מדבר בהגינות. רק לפני שעה קלה נדקרה שוב אישה בפיגוע רצחני, בצומת גוש-עציון. יש פה אנשים שיושבים, עוצמים את העיניים. סליחה, תתעוררו, חברים. תתעוררו. מדברים ביופי, בנחמדות, צועקים וזועקים על שכר חברי הכנסת, צועקים וזועקים כמה קשה יהיה להוסיף עוזר נוסף. יש דברים הרבה יותר חשובים. עכשיו, יש פה בלוף נוסף. בסך הכול היום במדינת ישראל יש 130,000, פלוס מינוס, רישיונות להחזיק כלי ירי. אני מדגיש – רישיונות להחזיק כלי ירייה. זאת לא חברה אנרכיסטית שמחלקת ומוסרת אקדחים ורובים ברחובות. זה כבר לא המערב הפרוע כמו בעזה, עזה הפרועה, או בגדה הפרועה. זה לא. אנחנו בשנת 2015, חברים. נכון, אצלכם קשה, אצל הפלסטינים קצת קשה לראות מישהו אוחז בנשק, אוחז בסכין, באקדח, ולא משתמש בו. אני מבין. אני מבין את החשש שלכם. אבל אנחנו לא כאלה. איך אמרו לי פעם – אנחנו לא רק עם רחום וחנון; אנחנו עם רחום וחְנון. אבל במציאות שבה ישמעאלים קמים ודוקרים יום-יום, שעה-שעה, צריך שתהיה אפשרות לתת מענה. צריך שתהיה אפשרות לתת מענה. עאידה, את שוברת את ההסכמה הסיעתית לא להגיב לי. אני כנראה עשיתי משהו טוב. הנה, את אפילו מחייכת – איזה כיף. <היו"ר נורית קורן:> אורן, אני מבקשת לסיים. הוספתי דקה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תני לי עוד דקה, ברשותך. בסדר? <היו"ר נורית קורן:> הוספתי דקה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא הוספת – השעון לא עבד. תני לי דקה. <היו"ר נורית קורן:> לא שמתי שעון, אבל הסתכלתי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> במקום לדבר אנחנו מתכתשים. תני לי להגיד את הדברים שלי. <היו"ר נורית קורן:> אורן, יש לך עוד 30 שניות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני משמיע את קול העם, שעומד ומסתכל, ורואה אתכם עומדים ומסיתים, רואה את חבר הכנסת גטאס עולה היום להר-הבית כאילו אין ראש ממשלה בישראל. חביבי, לא טוב לך? אני אגיד לך את זה בפרצוף: קום, לך. אני מוכן לממן לך גם את הכרטיס. לך. רוח. ומילה אחרונה לעניין עצמו – הפתרון האמיתי והנכון, ידידי איל, זה לתת לאזרחים את האפשרות גם להגן על עצמם, בשעה שגם אתה יודע, וכולם יודעים, שכוחות הביטחון, שעובדים ימים ולילות בלי הפסקה – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מסיים, ברשותך. – – צריכים את טיפת הנחת. ומעבר לכל זה, בסוף מדובר בתחושת הביטחון. תחושת הביטחון היא לא פחות חשובה מהביטחון עצמו. תחושת הביטחון מעורערת, ואחת מהדרכים להחזיר אותה היא לתת לאזרחים את האפשרות להגן על עצמם. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ומילה אחת אחרונה – – <היו"ר נורית קורן:> נו, אורן, אורן, בבקשה לרדת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – בלי קשר לנושא, ברשותך. <היו"ר נורית קורן:> אורן, בבקשה לרדת. נתתי מעל ומעבר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מילה אחרונה, ברשותך. <היו"ר נורית קורן:> היום יש לך יום הולדת, נתתי מעל ומעבר. בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אז אני רק רוצה לברך את יהודית בודק, כתבת רשות השידור, שהיום, באמת, אחרי שנים רבות של שירות ציבורי בשידור – – <היו"ר נורית קורן:> אורן, אורן, אורן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – אני רוצה לאחל לה הצלחה, ולהגיד לה, בשם כל הכנסת, תודה רבה – – <היו"ר נורית קורן:> אורן, לרדת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – ובשם הציבור, תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת יואב בן צור. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ותודה רבה גם לך, היושבת-ראש נורית. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה. <יואב בן צור (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, מכובדי כולם, בראשית דברי אני מבקש להעלות את זכרו ופועלו של מרן רבי אברהם ישעיהו קרליץ, בעל ה"חזון אי"ש", זכותו תגן בעדנו, שהיום יהודים רבים מציינים בכל רחבי העולם את יום פטירתו, שחל היום לפני 62 שנה. החזון אי"ש היה נר לרבים, ולאישיותו ללא ספק הייתה תרומה מכרעת בעיצוב היהדות בדור שלאחר השואה. הוא חיזק את תחושת חשיבות לימוד התורה למשך כל חיי האדם כאידיאל. כמי שהיה גדול הדור בשעת המפנה שלאחר המלחמה, רוב הישיבות שהוקמו בתקופה זו בארץ-ישראל קמו בברכתו ובעצתו, הן לגבי עצם הקמת הישיבה והן לגבי בחירת המקום ואנשי הצוות. משום כך מייחסים לו הביוגרפים החרדים את התואר: אבי הישיבות בארץ-ישראל. החזון אי"ש תרם תרומה הגותית לעיצוב מעמד הישיבות כטריטוריה תורנית וכנמל הבית של בני התורה, גם כאשר הם יוצאים לעמל יומם. לדבריו, הישיבה היא מבצר עוז להקמת תלמידים, תלמידי חכמים, העתידים להיות חכמי וחשובי הדור. זכר צדיק לברכה. חברי חברי הכנסת, ביום רביעי שעבר שמו יהודים קץ לחייו של החייל בן הישיבה שמחה חודֵדטוב. אני לא רוצה לעמוד כאן ולהפנות אצבע מאשימה. זה לא תפקידי, אני לא איש חקירות ולא שופט, אבל ברור לי שמישהו יהיה חייב לחקור את המקרה הזה. כי הדם, דמו של שמחה, זועק מן האדמה; כי איש לא יכול לומר, ידינו לא שפכו את הדם הזה, כי החלל היה כאן, לידנו ממש, בכניסה לירושלים. מישהו יצטרך לחקור מדוע זה שהלם בו בגבו בשוקר חשמלי עשה זאת; מדוע הגיע מאבטח ממשרד הבריאות וירה בו למוות שלושה כדורים. הרי הוא דיבר עברית, הוא התווכח בעברית. לחיילים שהתעמתו עמו היה לכאורה צריך להיות ברור שהוא יהודי. נכון שהיה לו גמגום קל, נכון שהוא שחום עור, אבל היה קל להבחין שהוא יהודי. לא סתם שלושת החיילים שהתעמתו אתו לא ירו בו למוות. הם הבינו שהצרחות על "מחבל", הן קרוב לוודאי פרי ההיסטריה. אלו שהגיעו בבהלה, בלי לבחון ובלי לראות, התנפלו עליו, זה בשוקר חשמלי וזה ביריות אקדח. אני לא רוצה להאשים אותם, אבל לעניות דעתי, הם טעו בשיקול הדעת. גברתי היושבת-ראש, לחקור את המקרה הזה צריך, לא רק משום שזה חוב מוסרי לשמחה, זיכרונו לברכה; אלא כדי שיופקו לקחים ומסקנות שימנעו אסון דומה, חס ושלום. לא רק את המקרה צריך לחקור, אלא גם את רצח האופי שנעשה לו, ואת היחס המשונה מצד הממסד. האימא המיוסרת יושבת ובוכה. היא לא מבינה למה הרגו את שמחה שלה. גם אני לא מבין. ובנוסף, נפלא מבינתי מדוע לא נשלח נציג מטעם המדינה לנחם אותה ולבקש את סליחתה. היא עדיין יושבת בפתח-תקווה, עד סוף שבוע זה, ועדיין לא מאוחר. חברי חברי הכנסת, שמחה, זיכרונו לברכה, לא היה רק בן עלייה, לא היה רק בן ישיבה שגילה את יהדותו, אלא היה גם חייל. בשלב מסוים גמר אומר לשרת את המדינה. הוא התגייס לנח"ל החרדי, סייפא לצד ספרא. בחופשות היה מגיע מהבסיס לישיבה. כשגמר את השירות הצבאי שלו, הוא חיפש עבודה ומצא עבודה כמאבטח במוסדות הלאומיים, והספיד אותו יושב-ראש הסוכנות היהודית אנטולי שרנסקי בקונגרס הציוני. הגאווה הגדולה שלו הייתה שזכה לעלות לארץ-ישראל ולשמור בה על יהודים – כך אמר שמחה בעצמו בסיפוק. מי היה מאמין שהוא, החייל, המאבטח, העולה, מצא את מותו בנסיבות כל כך קשות. במאמר מוסגר, היעלה על דעתכם שבחור מעורער בנפשו יסיים את השירות הצבאי ביחידה קרבית ללא דופי? המערכת הרי הייתה מגלה את הערעור הזה, אם הוא היה קיים. במילים אחרות, מדובר בעלילה שנועדה לעמעם את חומרת המעשה שנעשה כאן. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, שמחה, זיכרונו לברכה, למד בישיבת "דבר ירושלים", שנמצאת בשכונת הר-נוף, מול ביתי. הכרתי אותו. ראיתי אותו בתפילות, ראיתי אותו בלימודים. שוחחתי עם אנשי הצוות של המוסד הנפלא הזה, והם מוכי יגון והלם – יגון על פטירתו או הריגתו בנסיבות כל כך טרגיות של אחד מבני הישיבה, בחור צנוע ומדהים, ציוני בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו; בחור שהגיע מקווקז וקשר את גורלו עם גורל העם היהודי. אני בהלם על חרושת השמועות המרושעות, כאילו היה מעורער בנפשו, כאילו היה אלים, כאילו צרח עליהם "דאעש". מעל במה זו אני פונה לאמו של שמחה, זיכרונו לברכה, בלה שתחיה, האם השכולה שיושבת כעת שבעה בפתח-תקווה. בלה, מן השמים תנוחמי. המקום ינחם אותך עם שאר אבלי ציון וירושלים. שלא תדעי עוד צער. אני מקווה שמדינת ישראל תחבק אותך כפי שמגיע לך, שתעשי עלייה ותתגוררי כאן עמנו, קרוב למקום מנוחתו של בנך היקר. לסיום, אני רוצה לומר את מה שנוהגים לומר אנשי החברה קדישא: שמחה, אנחנו מבקשים ממך מחילה אם לא נהגנו בך כראוי, במיוחד כאשר כמעט ברור שלא נהגנו בך כראוי. אנחנו מקווים שאתה באצילותך מוחל לנו. לך בשלום ותנוח בשלום ותעמוד לגורלך לקץ הימים. אמן. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חברת הכנסת גילה גמליאל, השרה גמליאל, תשיב במקום השר לביטחון פנים. <השרה לשוויון אזרחי גילה גמליאל:> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, התבקשתי להשיב בשם השר לביטחון פנים. דבר ראשון, צריך לומר פה בצורה חד-משמעית שאסור שפיגועי דקירה יהיו בשגרת היום. ואכן, היום היו עוד שני מקרים של מחבלים שניסו לפגוע באזרחים תמימים, ולצערנו, באחד מהם, דווקא בצומת גוש-עציון, שם מתקיים מרקם חיים עדין שעורכים בו קניות זה לצד זה תושבי האזור והפלסטינים, שם בחר המחבל לבצע את הדקירה ולפגוע באישה, והוא נתפס. זה אומר הכול. מה שזה אומר – את הדברים אני כרגע אומרת ממני ועדיין לא מהשר לביטחון פנים – זה שאנחנו, כאן בבית הזה בראש ובראשונה, צריכים להיות אחראיים מספיק על מנת להפסיק את התסיסה ולהוביל לרגיעה כללית ברחבי המדינה שלנו, על מנת שהפגיעה בנפש תיפסק. וזה נוגע כאן לכל חברי וחברות הבית הזה. אני חייבת לציין שגם חלק מחברי וחברות הכנסת הערבים יוצאים ומגנים את מקרי מעשי הטרור של המחבלים, ולא צריך מכאן לנסות ולייצר שיח שהוא פוגעני, דורסני, אלים. גם כך יש לנו מזה יותר מדי בציבור הרחב. בואו נפנים מזה להוביל לקו אחר, שכל מי שצופה בנו וכל מי שצופות בנו יראו לפחות שהבית הזה יכול לחיות בהרמוניה, בטח בנושאים הקריטיים האלה שאמורים להיות בקונסנזוס. השר לביטחון פנים השיב כי הוא שותף לדאגה של חברי הכנסת בכל הנוגע לנטילת החוק לידיים ופגיעה בחפים מפשע. בתוך כך, השר עוקב אחר חקירת המשטרה במקרים שנחשפנו אליהם ומקדם מהלכים מתוך שאיפה למצוא את האיזון הראוי בין הצורך בחיזוק היכולת של האזרחים להגן על עצמם, בוודאי נוכח גל הטרור הפוקד אותנו, לבין החשש מפגיעה בחפים מפשע. בהתאם להוראות החוק, החזקת כלי ירייה במדינת ישראל אינה זכות המוקנית לאזרחים, אלא היא מתאפשרת לאחר קבלת רישיון מאת הרשות המוסמכת. קבלת הרישיון מותנית בעמידה בדרישות סף ובתבחינים ברורים. המדיניות של השר לביטחון פנים היא כי כלי ירייה יוחזק רק היכן שיש צורך בו ובידי מי שכשיר לכך ועבר את ההכשרה הנדרשת. חוק כלי הירייה מסמיך את המשרד לביטחון פנים, האגף לכלי ירייה, כרשות המוסמכת למתן היתר לנשיאת כלי ירייה. מתוקף החוק, משטרת ישראל היא גורם ממליץ למשרד לביטחון פנים בבואו לקבל החלטה בדבר מתן רישיון לנשיאת נשק. אין שום מדיניות חלוקת כלי נשק, כפי שנאמר בחלק מההצעות. בהתאם להמלצת המשטרה, הקל השר לביטחון פנים במעט את התבחינים הנדרשים לכך, כדי שיותר אזרחים בעלי מיומנויות ומקצוענות בהפעלת כלי ירייה יוכלו לשמור בימים אלה ולהיות מכפיל כוח בהגנה על האזרחים. במסגרת תהליך הבדיקה נדרשת על-פי חוק בחינה של משרד הבריאות ומשטרת ישראל. משטרת ישראל נדרשת לבחינת מסוכנות המבקש לשאת נשק, במישור הפלילי ובמישור המודיעיני. בדיקת המסוכנות נעשית אל מול מבקש הרישיון לכלי ירייה, וכן נעשית בדיקה עתית מול אלה שכבר מחזיקים ברישיון לכלי ירייה. אשר להסתה כנגד אזרחים, מאז תחילת גל הטרור האחרון מזוהה עליית מדרגה בכל הנוגע להסתות, ובכלל זה ברשתות החברתיות וברשת האינטרנט. המשטרה פועלת על מנת לחקור אירועי הסתה, להגיע במקרים מסוימים למסית ולבחון את כוונותיו ואת הסכנה הנשקפת ממנו. במסגרת זו מושקע מאמץ רב לאיתור ולניטור הפרסומים המסיתים ולאיתור העומדים מאחוריהם; זאת לצד היערכות מבצעית מתאימה בשיתוף עם הגופים הרלוונטיים. בכל מקרה שנחקר בשיתוף עם הפרקליטות, נבחן המשך טיפול במסלול פלילי או מינהלי, בהתאם לנסיבות. במשטרה, בשיתוף עם שירות הביטחון הכללי, מפנים קשב רב ומשאבים לטיפול בתופעה. לאחרונה הוקצו במשטרה משאבים וכוח-אדם נוספים לטיפול בסוגיית ההסתה. זוהי תשובתו של השר לביטחון פנים. כולי תקווה שאכן, מקרים מאוד קשים שהיו, כמו הרצח של העובד האריתריאי, לא יחזרו; בטח לא מקרים אחרים, כשלקחו את החוק לידיים, כמו שנעשה בדימונה כנגד אזרחים תמימים מהמגזר הבדואי. דברים מעין אלו, אין להם מקום במדינה דמוקרטית, אין להם מקום במדינת ישראל. ועלינו, כולנו, להבין את גודל השעה שאנחנו כולנו מחויבים לה, לבוא ולהפסיק את ההתססה וההסתה הפרועה שקיימת סביב ההיבטים האלו, ולדאוג לכך שכל אזרח ואזרחית במדינת ישראל באשר הם, וכל מי שמבקר במדינת ישראל בכל דרך שהיא, תינתן לו היכולת להיות כאן ולחיות כאן בביטחון אישי. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה, השרה. בבקשה, לאיזה ועדה את ממליצה להעביר? מה שיחליטו? <מירב בן ארי (כולנו):> זה לא המציעים? <היו"ר נורית קורן:> כן, המציעים. אני גם שואלת קודם מה היא מציעה. <יואב בן צור (ש"ס):> ועדת הפנים. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> הפנים. <השרה לשוויון אזרחי גילה גמליאל:> מעוניינים בדיון בוועדת הפנים? אני לא מתנגדת. <היו"ר נורית קורן:> כולם מציעים להעביר לוועדת הפנים? הצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> התוצאות הן: בעד – 12, אין מתנגדים ואין נמנעים. הנושא יועבר לוועדת הפנים. <הצעות לסדר-היום > <התקפותיהם של שרי ממשלת ישראל על בית-המשפט העליון> <היו"ר נורית קורן:> אנחנו ממשיכים בהצעות הבאות לסדר-היום: התקפותיהם של שרי ממשלת ישראל על בית-המשפט העליון, מס' 1300, 1302, 1306, 1338, 1373, 1375, 1380 ו-1386. תשיב השרה גילה גמליאל – או השרה איילת שקד. היא בדרך? בסדר. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושבת-ראש, אני רוצה מילה אחת לפני שאני מתחיל – להגיד תודה רבה לנחמן שי, לחבר הכנסת נחמן שי, שנתן לי את רשות הדיבור כי יש לי פגישה דחופה. וכבוד השרה גילה, אני מסכים עם כל הפתיח שלך. אני חושב שיש לנו אחריות בבית הזה להוריד את הלהבות. זה המינימום שאנחנו יכולים לעשות כחברי כנסת. ואני עכשיו מתחבר לנושא עצמו. כל אחד לוקח אתו את הצד הפוליטי, את הצד האידיאולוגי ואת הצד הערכי שלו. אני רציתי להביא דווקא את הצד החווייתי שלי כאחד שגדל בדיקטטורה, ואני אסביר לכם מהי המשמעות של לחיות בדיקטטורה. המשמעות של לחיות בדיקטטורה זה שהצבא בארגנטינה או בצ'ילה, כמו שהיה, כובש את השלטון, והוא הופך להיות גם זה שמנהל את בתי-המשפט. אין דין ואין דיין. ככה נעלמו 30,000 בארגנטינה ועוד 30,000 בצ'ילה. בדיעבד בתי-המשפט הלבינו את מעשי הפשע. כאשר שרים וחברי כנסת תוקפים את בית-המשפט העליון – לא מבינים אפילו מה המשמעות של להגן על הדמוקרטיה; הם לא מבינים מה זה לחיות בדיקטטורה כי הם אף פעם לא חיו שם, והם לא מבינים מהי המשמעות של פחד שחס וחלילה יתפסו אותנו. ואותנו לא תפסו מפני שהיינו שמאלנים או שהיינו אידיאליסטים – תפסו אותנו כי היינו יהודים. אני מבין כל אחד פה שמפחד, אבל אני מפחד מדבר אחד: לא ממני, לא מהסביבה שלי – אני מפחד מהמדינה שלי. מזה אני מפחד. אני מפחד לאבד את הדמוקרטיה. כל פעם שמישהו פוגע בבית-המשפט העליון, הוא מקרב אותנו למקום דיקטטורי. הוא לא מבין אפילו שהוא מביא אותנו למקום הזה שנקרא דיקטטורה. לכן, השרה שקד, שלא נמצאת פה, הייתי מציע לה קודם כול להעביר שיעור לכל חברי הכנסת, כולל השרים, שיעור קטן, שעה אחת, על המשמעות של דמוקרטיות ודיקטטורות – מדעי המדינה פרק ב' – ולהבין מה הן ההשלכות של הפגיעות. מותר לבקר, אבל גם צריך לדעת: מי שתוקף דווקא נמצא בקואליציה, והקואליציה הזאת יכולה לשנות חוקים. היא יכולה לעשות כמעט כל דבר. אתם יכולים לעשות הכול. ששרת המשפטים תשנה את כל החוקה של מדינת ישראל – 61 ידיים ירימו. אבל אל תפגעו. מה קרה? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> בצלאל, אתה לא יושב-ראש. <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <חיים ילין (יש עתיד):> ישי פה יושבת-ראש מאוד נחמדה – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. אני מבקשת לסיים. <חיים ילין (יש עתיד):> – – שלא הפריעה לי אפילו פעם אחת, ואתה מפריע לי משם. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – מהרהר – – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. הזמן נגמר. <חיים ילין (יש עתיד):> יכול להיות, בצלאל, שכואב לך שאני אומר את מה שאני מרגיש כאחד שגדל בדיקטטורה, והמפלגה שלך לוקחת אותנו לשם. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> חיים – – – <חיים ילין (יש עתיד):> יכול להיות שכואב לך. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – מקשיב לך קשב רב – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> מה אתה רוצה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אני רוצה שכבוד השרה תגיע לפה, שרת המשפטים, ותשנה את כל החוקה ואת כל החוקים במדינת ישראל כך שיוכלו לעשות מה שהם רוצים, אבל גם תשמור על זה שבית-המשפט העליון יהיה זה שמקבל את ההחלטות – – <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – ולא היא תשים את שומרי הראש לשופטים שאותה מפלגה שלה פוגעת בהם. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרה, אנחנו מדברים על התקפה ארסית, לא חד-פעמית אלא מתמשכת, מגמתית, ומטרתה באמת לתקוף את שופטי בית-המשפט העליון, ואני אגיד את עמדתי – ואנחנו אומרים את עמדתנו, שיש לנו ביקורת כלפי בית-המשפט ולא הסתרנו את זה. בית-המשפט העליון, שמתקיפים אותו מצד ימין, הוא אותו בית-משפט עליון שהכשיר את המעצרים המינהליים, הכשיר הפשרת קרקעות בשטחים הכבושים, הכשיר אפילו הרחקות וגירוש ללבנון של מאות פלסטינים – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> מחבלים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לא מחבלים. הם הוחזרו. – – הכשיר, חבר הכנסת סמוטריץ, התנקשויות של צבא כיבוש בעזה, ועל מה יוצאים קצפכם וחמתכם? על זה שהשופט פוגלמן – – <ענת ברקו (הליכוד):> אתה לא מרוצה מהתוצאה? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – נתן צו ביניים – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – חברת הכנסת ברקו – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – למנוע הריסות בתים, וקבע דיון אחרי כמה ימים. זה הכול. אותו בית-משפט עליון הכשיר הריסות של מאות בתים בשטחים הכבושים, ולא שמענו אתכם אז מתקיפים את בית-המשפט העליון. אבל כאשר שר במדינת ישראל אומר שהחלטה של השופט פוגלמן היא החלטה על גבול ההזיה, כאשר חבר כנסת מהקואליציה אומר שהשופט פוגלמן צריך לפשוט את מדי השופט ולהצטרף לרשימה המשותפת, והוא אומר שהשופט פוגלמן שם את עצמו בצד של האויב – אני שמעתי את כבוד שרת המשפטים, אבל לא שמעתי אותה יוצאת ומגינה באופן נחרץ על בית-המשפט העליון. היא אמרה שהיא מצפה שבית-המשפט ידון במהירות בבג"ץ הזה. ראש הממשלה נאלם דום. נאלם דום, ולא שמענו מילה אחת. אני הגדרתי את זה בוועדת החוקה: זה סיכול ממוקד של בית-המשפט העליון. אנחנו ביקשנו בוועדת החוקה להוציא, ביוזמת חבר הכנסת בני בגין, גילוי דעת והצהרה מוועדת החוקה, ולא הצלחנו בזה, ולכן אני מצטרף להצעות לסדר-היום שהגישו חברי, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, ואני חושב שצריך לקיים דיון. גברתי שרת המשפטים, צריכים לצאת בהגנה, באמת הגנה, על בית-המשפט העליון, כי אחרת – אני מבקר את בית-המשפט העליון, אבל גם צורת הביקורת צריכה להיות מרוסנת, ולא ארסית כמו שהייתה. אני ציפיתי ומצפה ממך באמת לגנות הצהרות כאלה נגד בית-המשפט העליון. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון. <נחמן שי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, אנחנו נמצאים בקרב קשה – הקרב על הדמוקרטיה במדינת ישראל. לא מהיום ולא מאתמול – שנה אחרי שנה הקרב הזה נעשה יותר ויותר קשה, כי האויבים של הדמוקרטיה, אלה ששוחקים אותה, אלה שפוגעים בה, נמצאים היום בקואליציה ונמצאים היום גם בממשלה. בית-המשפט הוא אחד היסודות החיוניים לקיומה של הדמוקרטיה. אין דמוקרטיה בלי בית-משפט עליון או בכלל מערכת משפט, ואין דמוקרטיה בלי בית-המשפט או מערכת משפט עצמאית ששוקלת את השיקולים של הצדק ומחליטה בהתאם. אין, לא מצאתי מדינה כזאת ולא מצאתי עולם כזה. עכשיו, נוכח המתיחות, כמובן הדברים הולכים ומתלהטים, בית-המשפט נעשה הפקר. כל אחד דורך עליו, דורס אותו. יוצא מפה אחד מחברי הקואליציה, חברך במפלגתך, גברתי השרה, ומציע לשלוח בולדוזרים לבית-המשפט העליון, וכשמסבירים לו את החומרה שבדבריו, הוא לא, חס וחלילה, חוזר בו – הוא מחזק את דבריו וחוזר עליהם ומסביר שהשופט פוגלמן בכלל יכול לפשוט את מדיו ולהצטרף לרשימה המשותפת. א. אין שום חטא בזה, בלהצטרף לרשימה המשותפת. זה לא אסון. יש שם חברי כנסת. לגיטימי לחלוטין. אבל מה הוא אומר בזה? הוא אומר שלשופט פוגלמן יש עמדות פוליטיות, שהוא בכלל איש פוליטי, ושהחלטותיו השיפוטיות הן החלטות פוליטיות. והקרב הוא לא בין מוטי יוגב לבית-המשפט, כי גם שרים בממשלה, גם שרים בממשלה, גברתי, חברתי – גם הם קפצו על ראשו של בית-המשפט, כי הוא לא הסכים באותה נקודת זמן, מייד, להרוס בתים. אני אגיד לך משהו בסוד: גם אני חושב שצריך להרוס בתי מחבלים, אני חושב שאם זו ענישה אפקטיבית, אני מצדד בה, כי אני מוכן לעשות כמעט הכול כדי לחסום ולבלום את הטרור; כמעט הכול, בלי לפגוע בדמוקרטיה. אבל באמת כל קשת הצעדים, כל עוד הם עומדים במבחן הזה. בית-המשפט היה זקוק לפסק זמן מסוים כדי שהתהליך יהיה תקין, זה הכול. הוא אפילו לא אמר שהוא מתנגד, וכבר התלהטו הרוחות, וכבר מהבית הזה, מהשולחן הזה, יצאו התקפות על בית-המשפט. אני רוצה לחזור ולומר לכם מה אמר השופט שמגר, שהוא דמות נערצת בעיני כולנו, בתור סמכות בתחום הזה: אם נוותר על האי-תלות, אם ניצור בתי-משפט אשר אינם עומדים מול לחץ פוליטי המבקש להשפיע על תוצאות הדיונים שלהם, נפגע לא רק בבתי-המשפט, אלא בכל פרט המתדיין בפניהם, כולל אלה הלוחצים. <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> הוא אמר את זה לפני 20 שנה; זה תקף היום, זה יהיה תקף גם מחר ותמיד. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חברת הכנסת זהבה גלאון, ואחריה – חבר הכנסת יעקב מרגי. <זהבה גלאון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, תודה, גברתי השרה, אני חייבת לומר שההתקפות האחרונות של חברי כנסת, שרים – אם שרים מדברים ככה על בית-המשפט, סרה, מה יגידו אזובי הקיר? אין לי ציפיות מחבר הכנסת מוטי יוגב אחרי שהוא ביקש לעלות עם 9D על בית-המשפט, אבל האמירות האלה שאומר השר אלקין: בית-המשפט שם מקל בגלגלי הקבינט; וראש הממשלה נתניהו: צריך להחליט מהר; והשר בנט: זאת שעת חירום, הגיע הזמן שגם שופטי בג"ץ יבינו את זה – זה מייצר תרבות לינץ' שהשתלטה כאן על קבוצה של נציגי הימין בכנסת ובממשלה. כשאומר חבר הכנסת יוגב שהשופט פוגלמן מצטרף לאויב, בהשאלה זה כמו שהלבישו את רבין בזמנו בכאפיה ובמדי אס.אס, זה בדיוק אותו דבר. להגיד "הצטרף אל האויב", המשמעות של זה – אויב הוא בוגד, ואנחנו יודעים מה דינו של אויב. זה כל כך חמור בעיני, גברתי השרה. אני חושבת שהדיון הזה כאן היום בכנסת הוא הזדמנות מבחינתך לגנות את הדברים האלה. זה לא אומר שאין לי ביקורת על בית-המשפט. הרבה מאוד פעמים אני לא מרוצה מההחלטות של בית-המשפט. אפשר לבקר, אבל האופן המשתלח שבו חברי הכנסת והשרים ביקרו את ההחלטה בעניין הריסות בתים, כשזו עוד לא החלטה, זו החלטת ביניים – ואני, בניגוד לחבר הכנסת נחמן שי, חושבת שהשימוש בהריסות בתים הוא לא אפקטיבי, הוא לא נכון, הוא נועד לתת מענה לצורך הפסיכולוגי, ובוודאי הוא לא מרתיע – וכשחברי כנסת ושרים משתלחים באופן הזה, זה לא רק הסתה כלפיהם. מה שמטריד אותי זה שמנסים להלך עליהם אימים, מנסים להכתיב להם מה צריכה להיות הפסיקה. וזה לא מפתיע, יש כאן בשנים האחרונות מתקפה שלוחת רסן, יש כאן קמפיין לרסק עד דק, לפגוע במעמדו של בית-המשפט העליון, לקעקע את מעמדו, והדבר הזה מקומם, בגלל שכל דמוקרטיה – אמר את זה קודם בדרכו חבר הכנסת נחמן שי – כל דמוקרטיה זקוקה להגנה כזאת שמספק לה בית-משפט גבוה לצדק. אני מצפה, גברתי השרה, שאת תהיי חומת המגן של בית-המשפט כנגד השתלחויות כאלה, שאת תהיי זו שאומרת: אני לא מוכנה לשמוע אמירות כאלה – גם אם יש לך ביקורת, ואני בטוחה שיש לך ביקורת לא במקרה אחד. יש כאן שאיפה, חברי חברי הכנסת, שימו לב – אני יודעת שאני צריכה לסיים – יש כאן שאיפה לגמד את מעמדו המוסדי של בג"ץ כטריבונל לעתירות של מיעוטים, של ארגוני זכויות אדם, של גורמים שהתוצאה שבית-המשפט קובע בעתירות שלהם לא מוצאת חן בעיני הממשלה ובעיני הכנסת. הממשלה רוצה שבית-המשפט יהפוך לכלי שרת שלה, והדבר הזה גורם – וזה הדבר שמדאיג אותי – לזה שבית-המשפט מצנזר את עצמו. הוא מבין את הלך הרוח, הוא מבין מה מצופה ממנו, ובשורה של עתירות אנחנו רואים איך בית-המשפט לא מרסן את עצמו – הוא מצנזר את עצמו. ואני מאוד חרדה שהשתלחות כמו זאת שהייתה בימים האחרונים בבית-המשפט תביא להחלטות הלא-נכונות. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. <יעקב מרגי (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, מכובדי חברי הכנסת, אינני מתכונן להצטרף למקהלה שתוקפת את בית-המשפט העליון בעקבות החלטתו להקפיא את הריסת בתי המחבלים עד לדיון שיתקיים. אינני מצטרף למקהלה, לא משום שכל החלטות בית-המשפט נראות לי מאוזנות וקשובות לרחשי הלב של החברה בישראל. אני יודע שמה שצריך להנחות את בתי-המשפט זה החוק הצרוף והצרוב בספר החוקים של מדינת ישראל, אבל לעתים התחושה בקרב אזרחי מדינת ישראל היא שאותה גישה לא מתקיימת כשמדובר ברחשי לב של סוגים שונים בחברה. אין ספק שהרגשתי אי-נוחות בהתקפה האחרונה שנשמעה כלפי בתי-המשפט. אני מתנגד להתקפה הבוטה, מתנגד למסע הדה-לגיטימציה של בית-המשפט העליון, ואני אומר: בתי-המשפט לא חסינים מביקורת, בית-המשפט העליון לא חסין מביקורת, יושבים שם בני-אדם שהם בני-תמותה כמוני וכמותכם. בית-המשפט לא חסין מביקורת, אך בית-המשפט ראוי לכבוד ולהילה הראויים לו, ואת הביקורת יש להעביר בדרכים נאותות ומכובדות. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> לא שמעת אותי תוקף אותו. אני רוצה לומר לך שאני יושב בבית הזה, ועוד לפני שישבתי בבית הזה, הרבה דברים מכווצים לי את שרירי הבטן, ובאותו רגע שרירי הפה והלסת שלי נרפים יותר. זה לא הולך ביחס ישר ואין לי חיבור ביניהם, החיבור נהיה פה. מה זה ייתן? מה הפופוליזם? מה, אנחנו במירוץ לקיצון? ככל שאתה משתלח יותר – זה היה מקובל אצלנו כשהגויים – כל המצר לישראל נעשה ראש. אבל מה קרה? "אין לנו ארץ אחרת" זה לא רק שיר, זו עובדה. אין לנו כנסת אחרת, בואו נתחיל לשמור עליה, לכבד אותה. אין לנו בית-משפט אחר, וטוב שכך. "הווי מתפלל בשלומה של מלכות", חז"ל אמרו, שאם לא, "איש את רעהו חיים בלעו". וחמור מכך, לפעמים גם בוועדה, את יודעת, גברתי השרה, באים שרים או נציגי המשרדים ואומרים: צריך לעשות ככה, ולעשות ככה ולעשות ככה. אני אומר: סליחה, רגע, אני הכנסת. שרים, תתכבדו, יש לכם מה לומר לבית-המשפט העליון? תעשו זאת סביב שולחן הממשלה. הכוח שלכם, התפקיד שלכם, תמלאו אחר התפקיד שלכם. עוד כותרת? עוד פופוליזם? במי אנחנו פוגעים? אנחנו פוגעים בעצמנו, בחברה הישראלית, בחוסנה של החברה הישראלית. תודה רבה, גברתי. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת ישראל אייכלר – הוא איננו. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, בבקשה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, אני מוכרח לומר שאני מזדהה עם כל מילה בפתיח של חבר הכנסת נחמן שי. גברתי השרה, אני חרד לעתידה של הדמוקרטיה הישראלית, חרד לעתידה של הדמוקרטיה הישראלית. אני למדתי בשיעורי אזרחות – והאמת, אני צעיר, אחד הצעירים פה, לא נראה לי שזה היה לפני הרבה מאוד שנים – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> זה עובר. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> מום עובר. <נחמן שי (המחנה הציוני):> זה עובר. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – שהדמוקרטיה במהות שלה היא שלטון העם, באמצעות נבחריו, בשיטה רובנית. יש בה תפקיד קריטי גם למערכת המשפט, ובתוך מערכת המשפט לבית-המשפט הגבוה לצדק, שאמור לתת סעד מן הצדק במקרים מסוימים. אבל אני בשום פנים ואופן לא נבחנתי בבגרות באזרחות על זה שבית-המשפט העליון הוא הדמוקרטיה. וצריך להודות על האמת, עם כל תפקידו המאוד-חשוב של בית-המשפט העליון במדינת ישראל, בשנים האחרונות, בהרבה מאוד השנים האחרונות – הנשיא שמגר, אחריו ברק – לקח את זה למקומות מוגזמים, הופר בצורה דרסטית האיזון הדמוקרטי המתחייב בין נבחרי הציבור בכנסת ובממשלה, חברת הכנסת גלאון, שיכולים וצריכים להתווכח ביניהם, כמובן בנימוס, בכבוד הדדי, אבל בסופו של יום הם ורק הם קובעים את סולם הערכים של החברה, מניחים את ערכי היסוד שעליהם מושתתת החברה. הם ולא בית-המשפט, שלא נבחר מעולם כדי לעשות את זה. ומה שקורה בשנים האחרונות זה שבית-המשפט, ובכלל המערכת המשפטית – מוסד היועץ המשפטי לממשלה – חרגו מכל פרופורציה באותה מערכת איזונים שחייבת להתקיים בינם לבין נבחרי הציבור, וצריך להודות על האמת. חבר הכנסת מרגי, גם אני מתפלל לשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו, אבל המלכות היא פה קודם כול. אל תעוותו את זה. המלכות הזאת שעליה דיברו חז"ל זה לא בית-המשפט העליון – – <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – זו הכנסת, זו הממשלה – – <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – זו המלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו. אל תשנו את האיזונים בנקודה הזאת. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת נחמן שי, לבוא ולטעון שמי שמעביר ביקורת על בית-המשפט העליון פוגע במעמדו, זה בערך כמו לומר – ותקשיבו טוב – שכשבית-משפט מרשיע נאשם הוא הופך אותו לעבריין, כי הוא הרי נתן לו את החותמת, את ה"סטמפל'ה", שהוא עבריין. <זהבה גלאון (מרצ):> הוא לא אמר את זה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> מה שהפך עבריין לעבריין זה המעשים שהוא עשה, בית-המשפט העליון רק נותן לזה את השם. מה שפוגע באמון של בית-המשפט העליון אלה המעשים של בית-המשפט העליון בעצמו, ולא מישהו שמעביר ביקורת על ההתנהלות הלא-בסדר של בית-המשפט. אני מחזיק סקר – לא יודע אם ראיתם את זה, רבותי חברי הכנסת – היום, הבוקר, התפרסם ב"גלובס" – – – <היו"ר נורית קורן:> אתה לא יכול להציג – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> לא, לא, סליחה. אני קורא. <היו"ר נורית קורן:> סליחה, אתה לא יכול להציג מוצגים. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> לא, אני קורא. קורא, לא התכוונתי להציג. סקר שהתפרסם הבוקר ב"גלובס" – כותרת: "שפל באמון הציבור במערכת המשפט". <זהבה גלאון (מרצ):> בגללך – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> לפי הסקר, שבו השתתפו 500 נשאלים, רק 30% מהציבור נותן אמון מלא או אמון רב במערכת המשפט. <נחמן שי (המחנה הציוני):> איזה סקר? <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> 38% ממשתתפי הסקר אמרו כי אין להם אמון בכלל במערכת המשפט, או שיש להם אמון מועט בה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> למה זה קורה – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> לבוא ולהגיד, חברת הכנסת גלאון, שזה בגללי, אמרתי לך, זה כמו להגיד שבית-המשפט שהרשיע את הנאשם הפך אותו לעבריין. מי שמדרדר את אמון הציבור בבית-המשפט זה בית-המשפט העליון בעצמו, שמתנתק מהציבור – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – שמתכנס למגדל השן ומקבל פסיקות שמנותקות לחלוטין מההוויה הישראלית שבתוכה הוא חי. זה מה שפוגע באמון בבית-המשפט. וכיוון שאני באמת חרד לדמוקרטיה, למבנה – – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> משפט סיום. מכיוון שאני באמת חרד לדמוקרטיה, ראשית כול לאיך שאני תופס אותה באמת, שהיא בראש ובראשונה שלטון העם, ושלא יגנבו את השלטון מהעם אנשים שלא נבחרו מעולם; ומכיוון שאני חרד בתוך הדמוקרטיה למעמדו הקריטי של בית-המשפט העליון, אני מבקר אותו ואני דורש ממנו לחזור לתפקידו המקורי ולמעמדו המקורי כדי שיהיה לנו בית-משפט עליון שזוכה לאמון הציבור, כי גם אני מסכים שזה קריטי במדינה מתוקנת. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. אני מבקשת מהשרה – – <זהבה גלאון (מרצ):> יש הבדל בין ביקורת להשתלחות – – – <היו"ר נורית קורן:> – – איילת שקד להשיב. שרת המשפטים. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – ביקורת. <זהבה גלאון (מרצ):> ביקורת היא לגיטימית, השתלחות היא פסולה – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – אתם לא נותנים לגיטימציה גם לביקורת – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – זה ההבדל. <שרת המשפטים איילת שקד:> חברי המעטים שנמצאים פה, גברתי היושבת-ראש, האמת שזה דיון באמת חשוב, וצר לי שמספר חברי הכנסת בדיון החשוב הזה הוא כה מועט. בית-המשפט ושופטיו אינם אויבים. הם חלק מהמערכת הדמוקרטית התוססת של מדינת ישראל, ובמערכת הדמוקרטית התוססת שלנו איש לא חסין מביקורת ואין אף גוף שחסין מביקורת, ואם חס וחלילה יש גוף שלא מוחלת עליו ביקורת, אנחנו דואגים להחיל עליו ביקורת. ולכן, לא הממשלה ולא חברי הכנסת ולא שופטי בית-המשפט העליון, אף אחד לא חסין מביקורת. אבל יש דרך להעביר את הביקורת. חייבים לשמור על גבולות שיח ראויים. במיוחד אנחנו, נבחרי ציבור, שכל אמירה שלנו מועברת דרך מגבר לתעצומות גבוהות, אנחנו צריכים לשקול את מילותינו בקפידה. דווקא אנו, חברי הכנסת, צריכים לדאוג שהשיח בינינו יהיה שיח מפרה ובונה ומכבד. אני מקווה שקודם כול אנחנו בינינו נדע לשמור על זה, ובטח ובטח גם כלפי אנשים אחרים ומוסדות אחרים, לטובת הציבור הישראלי כולו ולטובת מדינת ישראל. אני רוצה להתייחס כאן לשני דברים שאמרו חברי הכנסת. דבר אחד שאת אמרת, חברת הכנסת חברתי זהבה גלאון. אני רוצה להגיד לך שאת יכולה להיות רגועה. מהיכרותי המעמיקה היום גם עם נשיאת בית-המשפט העליון וגם עם השופטים של מדינת ישראל, אף דבר ושום אִמרה לא יפגעו בעצמאותם השיפוטית. תאמיני לי, אני מכירה אותם היום כבר טוב ומקרוב – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אבל במעמדם הציבורי כן. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – הם עצמאים, וכך הם יישארו. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אבל במעמדם הציבורי כן. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – במעמדנו? <שרת המשפטים איילת שקד:> אני רוצה להסכים עם חברי ושותפי חבר הכנסת סמוטריץ. גם אני חשה שבשנים האחרונות, בעקבות המהפכה החוקתית, כן יש הפרה של האיזונים בין הרשויות. כן, מערכת המשפט והרשות השופטת, בעיני כן לקחה לעצמה במקומות מסוימים כוח שאינו ניתן בחוק. אבל אם אנחנו רוצים לשנות את זה, הדרך לשנות את זה היא בשיח מכבד, וזה כאן, דרך הרשות המחוקקת, דרך בית-הנבחרים, דרך הכנסת. הדיון הזה הוא דיון עקרוני, הוא דיון חשוב, הוא דיון מהותי, והוא צריך להיעשות תוך כבוד רב לבית-המשפט העליון. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> גברתי השרה, למה את לא מתנערת מהאמירות שנשמעו – – – <היו"ר נורית קורן:> גברתי השרה, לאיזו ועדה את ממליצה להעביר את ההצעות לסדר-היום? <שרת המשפטים איילת שקד:> ועדת חוקה. <היו"ר נורית קורן:> ועדת חוקה. <זהבה גלאון (מרצ):> למה את לא מתנערת מהאמירות שנאמרו – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אמרתי בתחילת הדברים – – – <היו"ר נורית קורן:> המציעים, בבקשה, לאיזו ועדה אתם רוצים להעביר, או שאתם מסתפקים בתשובת השרה? <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא, לא, נעביר לוועדת חוקה. <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> חוקה. אוקיי. אז אנחנו מצביעים – לוועדת חוקה. בבקשה. בעד – מי שרוצה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> התוצאות: בעד – 7, אין נמנעים ואין מתנגדים. ההצעה תועבר לוועדת חוקה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר נורית קורן:> הודעה של מזכירות הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשותך, היושבת-ראש, לפני שעה קלה הודעתי על הנחת הצעת חוק לקריאה שנייה ושלישית. למען הסר ספק, מדובר בהצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 48 – הוראת שעה), התשע"ו–2015, שמונחת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, והחזירה אותה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <הצעות לסדר-היום> <קריאתו של ארגון אונסק"ו לגנות את הפגיעה הישראלית בחופש הדת המוסלמית בהר-הבית> <היו"ר נורית קורן:> אנחנו ממשיכים בהצעות לסדר-היום. קריאתו של ארגון אונסק"ו לגנות את הפגיעה הישראלית בחופש הדת המוסלמית בהר-הבית, מס' 1305, 1339, 1340, 1342, 1358 ו-1372. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת ינון מגל. <ענת ברקו (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, מי שנשאר כאן, קודם כול, אני רוצה להגיד לכם, אונסק"ו – אונסק"ו, מדובר בראשי תיבות של ארגון החינוך, המדע והתרבות של האומות המאוחדות, והארגון הזה פעל לקבל הצעה של הרשות הפלסטינית להכיר בכותל כאתר אסלאמי. הניסיון לאסלם מקומות שונים באזור, בעיקר מקומות שמקודשים ליהודים, הוא לא חדש. ראינו את מערת המכפלה, את קבר רחל – אף שהופיעו בספרות הירדנית כמקומות קדושים ליהודים, הם אוסלמו במהלך הזמן. אבל הסוגיה האמיתית פה היא ניסיון לשכתב את ההיסטוריה, לפגוע במקומות שקדושים לנצרות וליהדות, כשאנחנו רואים שאין מקל ראש בחשיבות של ירושלים לשלוש הדתות המונותיאיסטיות, ואנחנו יודעים שגם מכה היא קדושה ביותר אך היא אינה הבירה של ערב-הסעודית, וכך גם ירושלים, שהיא קדושה ליהודים. זאת אומרת שהכותל הוא בטח לא אתר שאפשר לאסלם אותו או להפוך אותו למתחם במסגד אל-אקצא. אבל יש כאן בסופו של דבר תהליך שהוא מאוד מאוד חמור במובן הזה של ההידרדרות בהחלטות של אונסק"ו, שלא מתעסקים בכלל במהות, והמהות היא שהיום בתדמור מחברים אנשים לעמודים ושוחטים אותם ומפוצצים אותם. המהות היא שיש תחרות על בניית מסגדים לגבהים אדירים, כמו בשווייץ, שם אסרו עליהם לעשות את זה, ואני אומר – גם היום כדאי לומר שהמסגדים שנמצאים בשליטה ישראלית הם המסגדים היחידים הבטוחים בכל האזור הזה. אני רוצה לומר משהו לחבר הכנסת גטאס, שבניגוד לבקשת ראש הממשלה בחר היום לעלות להר-הבית. טוב, הייתי מציעה לו בכלל ללכת לעשות ביקור בבית-לחם, לספור כמה נוצרים נשארו שם, כי לא נשארו שם הרבה, אבל עצם ההכחשה שלו את הזיקה של היהודים להר-הבית, וההתנהגות שלו, הבלתי-אחראית, היא בעצם הכחשה של הנצרות. הוא הלוא נוצרי, וההתנהלות שלו בהחלט משרתת את ראאד סלאח וחבורתו האסלאמיסטית, ובקצב הזה הוא הולך בדיוק בכיוון של בן משפחתו בשארה, הבוגד, שנמצא עכשיו בקטאר, שברח מאימת החוק – הוא יגיע לאותו מקום. זאת אומרת שאנחנו רואים – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכיוון שהוא נוצרי אסור לו להיכנס? <ענת ברקו (הליכוד):> זה לא יעזור – מכיוון שהוא נוצרי מותר לו להיכנס. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> נו, אז למה – – – <ענת ברקו (הליכוד):> לא, אבל הוא לא יכול להכחיש – הלוא יש עכשיו גם אמירה, הניסיון הפלסטיני היום הוא גם האמירה שישו פתאום נהיה פלסטיני. מה משנה הלוח הכרונולוגי? את מי זה מעניין? כל מיני בעיות מבחינת לוח זמנים, לוח כרונולוגי, ההיסטוריה המשוכתבת. ולכן, הכותל הוא אתר יהודי. לא יעזור, גם אם ינסו לאסלם כאן, על-ידי אונסק"ו, הארגון שהופך להיות באמת מגוחך, שמתעסק במקום שהוא הכי בטוח, המסגד הכי בטוח, המסגדים הכי בטוחים במזרח התיכון, כשאנחנו רואים ששאר המסגדים קורסים על יושביהם, כש"דאעש" מפוצצים אותם, או שאר אסלאמיסטים עושים את העבודה, ופה אנשים יכולים בכבוד רב להתפלל ובעצם לבצע את הפרקטיקות הדתיות שלהם. לכן אני קוראת לכולם, חברי הכנסת היהודים והערבים: תרגיעו, חבל, אפשר עכשיו – אתמול ביקרתי את החיילת דקלה מגידיש, הלוחמת שקפץ עליה – – <היו"ר יואל חסון:> אני מבקשת לסיים. <ענת ברקו (הליכוד):> זה ייקח עוד דקה. – – מחבל, תקע סכין בצווארה, חתך את העורק הראשי שלה. פרמדיק הכניס את הידיים כדי להחזיק – הנה, התגבורת הגיעה, תציל את המולדת, חבר הכנסת טיבי. <היו"ר נורית קורן:> ענת, אני – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – הכניס את – אני רק רוצה לספר על החיילת הזאת. <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת ברקו, אני מבקשת לסיים, כבר נתתי יותר זמן. <ענת ברקו (הליכוד):> והיא הגיעה לבית-חולים עם בעצם – כמעט מתה מאובדן דם, רק מתאוות הרצח וההסתה המטורפת, בעיקר סביב הר-הבית. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה. <ינון מגל (הבית היהודי):> אני אחריו, כן? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדתי היושבת-ראש, מכובדתי השרה, חברי חברי הכנסת – – <היו"ר נורית קורן:> רגע רגע רגע, סליחה. אתם לא סיכמתם ביניכם? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – צדק – – – <היו"ר נורית קורן:> רק שנייה, רק שנייה. מה? <ינון מגל (הבית היהודי):> סיכמנו שאנחנו מתחלפים. <היו"ר נורית קורן:> כן. <ינון מגל (הבית היהודי):> כן. הוא עכשיו ואני אחריו. <היו"ר נורית קורן:> כן, כן. <ינון מגל (הבית היהודי):> למה לא? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מקלב לא פה, זה בסדר, לא קרה כלום. <היו"ר נורית קורן:> טוב, תכף נברר. בבקשה, חבר הכנסת טלב אבו עראר. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> צדק ארגון אונסק"ו שקרא לגנות את ישראל, או יותר נכון את הפגיעה הישראלית במסגד אל-אקצא. מניעת המוסלמים והערבים מהכניסה למסגד אל-אקצא היא לא רק פגיעה אלא חילול מכוון של המקום הקדוש למוסלמים, שמתבטא בכניסת יהודים למתחם מסגד אל-אקצא. גם נתניהו, שמצהיר שהגיע – – <ענת ברקו (הליכוד):> מה, אסור ליהודים – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – הגיעו להבנות עם ירדן, או עם קרי, שהסטטוס-קוו יישמר – אני לא מבין מה ההגדרה של סטטוס-קוו – להמשיך למנוע מחברי הכנסת הערבים או ממוסלמים להיכנס למסגד אל-אקצא, וכן להמשיך במדיניות הכניסה ליהודים למתחם מסגד אל-אקצא? אולי, מכובדתי היושבת-ראש, נחזור קצת להיסטוריה: בשנת 1929 פרצו מהומות ב"חיט אל בוראק" – איפה שטוענים היום שהוא הכותל המערבי נקרא "חיט אל בוראק" במקור. <ינון מגל (הבית היהודי):> רצחו יותר מ-100 יהודים בגלל זה. רצחתם יותר מ-100 יהודים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> בעקבות – אם תקשיב להיסטוריה קצת – אחזיר אותך רק להיסטוריה. <ינון מגל (הבית היהודי):> תספר לנו למה רצחו איזה 170 יהודים. למה רצחו? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אם תרשה לי, בבקשה, תבין בדיוק על מה מדובר. אי-אפשר לסלף עובדות, אי-אפשר לזייף עובדות היסטוריות שכל העולם עד להן ומעורב בהן. <ינון מגל (הבית היהודי):> לא רצחו יהודים? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> בעקבות המהומות שהיו – – <ענת ברקו (הליכוד):> נו. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – הקים המנדט הבריטי ועדת חקירה, בשם ועדת שו; הוא היה בעצם היושב-ראש של הוועדה, ועדה שזכתה לאישור של האו"ם בזמנו. הוועדה הבין-לאומית הגיעה לירושלים בשנת 1930, ישבה חודש, קיימה 23 ישיבות, שמעה 52 עדים: 30 ערבים, 22 יהודים. בשנת 1930, באותה שנה, הוגש לאו"ם דוח ועדת החקירה, שקבע חד-משמעית: אין ליהודים שום זכות ב"חיט אל-בוראק" שם. <ינון מגל (הבית היהודי):> אה, הוועדה קבעה? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> כן, זה נקבע. זה כל העולם, לא המצאתי את זה. <ענת ברקו (הליכוד):> יותר טוב שלא נענה לך. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> לא המצאתי את זה, זה מה שכתוב בהיסטוריה. גם אצל – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> נו, ומה בסוף? מי שולט היום – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> בסוף "חיט אל-בוראק" גם – – – <ענת ברקו (הליכוד):> בזכות זה – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> נו, ומי היום בכותל? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> גם "חיט אל-בוראק" – גברתי, את יכולה – – – <היו"ר נורית קורן:> כן, חברים, נותרו לו כמה שניות, אתן לו עוד 30 שניות, אל תפריעו לו, כדי שהוא יסיים על ההיסטוריה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> למה 30 שניות? זה לא מספיק, הם הפריעו לי דקה. <היו"ר נורית קורן:> לא, לא ממש. אני מבקשת לסיים, אני נותנת לך 30 שניות. בבקשה. <ינון מגל (הבית היהודי):> מה השורה התחתונה? מה השורה התחתונה? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> בסדר. לסיום דברי, אומר שמסגד אל-אקצא בכללותו, שהוא 144 דונמים – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> אה, כבר אין חרם א-שריף? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> לפי כל – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> אה, זה כל המסגד? עכשיו זה כל המסגד? אולי זה עם – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – 144 דונמים – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת מגל, אולי שיסיים – יש לו עוד 30 שניות, אני לא רוצה לתת לו תוספת זמן. בבקשה. <ינון מגל (הבית היהודי):> זה לא מכה? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – שהוא מקום קדוש למוסלמים, "חיט אל-בוראק" – חלק בלתי נפרד מהמסגד. <ינון מגל (הבית היהודי):> כמה שקרים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> ולכן, אם באמת כולנו צריכים לגלות מנהיגות ואחריות, וכולנו מבקשים וצמאים אפילו לרגיעה – – <ינון מגל (הבית היהודי):> בוא נתחיל בלהגיד את האמת. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – לפתוח את כל השערים למוסלמים – – <ענת ברקו (הליכוד):> זאת התנועה האסלאמית, מה לעשות. זו התנועה האסלאמית. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – ולסגור, לסגור את השער שממנו נכנסים יהודים רק כדי ליצור פרובוקציות שם. אין ליהודים שם – אפילו להיכנס לא. אגיד לכם למה. כי מזה נבע – מכאן, מעל הבימה הזאת, הזהרנו את נתניהו, את הממשלה, שזה יגרור אותנו לתסיסה – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <ענת ברקו (הליכוד):> אתה לא מזהיר אף אחד. אתה לא מזהיר – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – להבערת האזור. <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> והנה, זו עובדה, מה שהזהרנו רובנו מתרחש היום וקורה היום. <ענת ברקו (הליכוד):> רק חסר שתגיד לנו – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> לכן, אם ימשיך נתניהו להיכנע לדרישותיהם של הבית היהודי או של אנשי הימין בממשלתו, הוא יגרום לעוד ועוד קורבנות – – – <ענת ברקו (הליכוד):> החברים שלך – – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> החבר שלך עלה להר-הבית. למה אתה לא אומר כלום? <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת טלב, תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל אורן – איננו. חבר הכנסת ינון מגל, בבקשה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – זה טוב שהוא מחזק אותך. חברות זה דבר נפלא. תישאר, תקבל תשובה. <ינון מגל (הבית היהודי):> אבל מי בסוף שולט בכותל? אז בוא נעשה חושבים מה יהיה בהר-הבית. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – הר-הבית בריבונות ישראלית, מה לעשות. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אני ממהר – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – זה נכון. יאללה, משיח. <היו"ר נורית קורן:> בבקשה. <ינון מגל (הבית היהודי):> כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת הרבים שנמצאים פה – כל חברי הכנסת מהרשימה המשותפת עזבו. לפני איזה שלושה חודשים עלה לפה חבר הכנסת אחמד טיבי, והוא רצה לתת דוגמה איך בניגוד להיום, שאנחנו גוזלים אדמות של ערבים, ארוונה היבוסי מכר בכסף מלא לדוד המלך את הגורן שלו, והוא אמר: הנה, בניגוד לגזלנים של היום, תראו, הוא הציע את זה לדוד בחינם ודוד לא הסכים, בכסף מלא הוא קנה; הוא אמר: זה איפשהו בגליל. מה שהוא לא ידע, חבר הכנסת טיבי, שזה דבר מדהים, כן? שהוא בא לקלל, שגורן ארוונה היבוסי זה הר-הבית. הוא עלה פה על הבמה והוכיח באותות ובמופתים שהר-הבית נקנה בכסף מלא על-ידי דוד המלך. אז זה מה שנקרא קוריוז היסטורי. אבל אם אנחנו בעניין של קוריוזים, אז עלה חבר הכנסת גטאס היום להר-הבית, והוא בכלל נוצרי. עכשיו, זה די מדהים אותי איך גם הוא וגם בשארה, שבזמנו – אגב, בשארה אמר שאין עם פלסטיני, את זוכרת את זה? הוא היה בריאיון והוא אמר: אין עם פלסטיני, כולנו ערבים. גטאס – הם צריכים להוכיח לערבים, למוסלמים – – <ענת ברקו (הליכוד):> שהם יותר ערבים מהם. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – שהם יותר מוסלמים מהם. זו הדרך שלהם להגן על עצמם. המוסלמים שוחטים אותם בכל המזרח התיכון. רק כאן יש להם זכויות שוות כמו לכולם – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אבל זה – – – טימא ברגליו את הר-הבית. זה יפה. <ינון מגל (הבית היהודי):> כן. עכשיו, מה קרה פתאום שהנוצרי לא טימא את הר-הבית? ובאמת, רק כזו תרבות של שקר יכולה לייצר כאלה שקרים: הנכבה – הם התחילו במלחמה, עכשיו הם בוכים עליה; המחבלים – הם באים ודוקרים יהודים, בעצם ישראל רוצחת את הילדים שלהם. עושים סרט, ראיתי סרטון, איך אנחנו רוצחים את הילדים שלהם. זה לא ייאמן, זה כאילו מדע בדיוני. וגם הסיפור עם אל-אקצא, שכאילו אנחנו רוצים להרוס את אל-אקצא, כשזה בכלל מחוץ לתחום של בית-המקדש. את מי זה מעניין בכלל להרוס את אל-אקצא? שיתפללו שם. אז אני אומר – בסדר, זה המצב, תפילה שבלב אי-אפשר לעצור. אנחנו נמשיך, בעזרת השם, להתפלל בלב גם על הר-הבית, אולי נזיז טיפה את השפתיים, ובסופו של דבר, כמו שהוא אמר על הכותל, מה היה בכותל, הפרעות של 1929 – זה מצחיק שהוא מזכיר עוד את פרעות 1929. הוא מזכיר עוד את פרעות 1929, כן? שרצחו פה ושחטו את היהודים, ואי-אפשר לתאר את מה שעשו, כי תקעו בשופר בכותל. תקעו בשופר בכותל, אז בגלל זה הם רצחו את היהודים. אז עכשיו אותו הדבר קורה עם הר-הבית. בעזרת השם, מה שקרה בכותל יקרה גם עם הר-הבית. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת ינון מגל. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. השרה גילה גמליאל, האם אתם באותו נושא שהיה קודם? <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> לא, נושא יותר מעניין. <היו"ר יואל חסון:> יותר מעניין. תשתפו אותנו אחר כך. תודה רבה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> בפעם הקודמת גילית כישרון הקשבה אפילו ממרחק, עכשיו הם התקרבו. <היו"ר יואל חסון:> את זה למדתי מאריק שרון, ככה להקשיב. להקשיב ולראות. בבקשה, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אני רוצה קודם כול להגיד לכם, אדוני היושב-ראש, שיש לי הערה על הכותרת של ההצעה הדחופה לסדר-היום. אני לא ביקשתי הצעה לסדר-היום על קריאתו של ארגון אונסק"ו לגנות את הפגיעה הישראלית בחופש הדת המוסלמית בהר-הבית, משתי סיבות. זה לא היה הנושא שלי, ואני גם לא הייתי מבקש כזו כותרת, מכיוון שאני לא חושב שצריך לפגוע בשום חופש דת, אבל בעיקר מכיוון שחלק מהפגיעה נוצרה מעלייה של יהודים להר-הבית, ואנחנו חוזרים ואומרים זאת, שאנחנו חושבים שהעלייה – תמיד היא עלייה אסורה. לא רק שהיא אסורה, שאנחנו לא עולים, אלא מחובתנו, ועל מצפוננו ואחריותנו, גם להזהיר אחרים מלעלות. <ינון מגל (הבית היהודי):> טוב שהרמב"ם לא נשמע לכם. <אורי מקלב (יהדות התורה):> כפי שידוע, מרן הרב אלישיב, זכר צדיק לברכה, עם מרן הרב עובדיה יוסף, פעלו שיעמדו אנשים ויזהירו יהודים שבתמימות לא יעלו להר-הבית, שיש איסור. <היו"ר יואל חסון:> אני מתנצל – לעצור אותך, כי מה שאני הולך להגיד עכשיו קשור לדיון. מתפרסם עכשיו באתר "סרוגים", אתה בטח מכיר אותו היטב, מתפרסמת עכשיו הודעה, שבעקבות דברי ראש הממשלה, כי יהודים לא יוכלו להתפלל בהר-הבית, יזמה תנועת "חוזרים להר" תמריץ חדש – מענק כספי בסך 2,000 שקלים לכל מי שייעצר בגין תפילה בהר-הבית, אפרופו המלמולים שדיברת עליהם. <ינון מגל (הבית היהודי):> פורסם אמש בחדשות 2, חבל שאתה לא עוקב. <היו"ר יואל חסון:> אז אתה רואה? עכשיו זה יצא בהבזק. <ינון מגל (הבית היהודי):> אבל תמשיך לעדכן – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> עד עכשיו חשבנו שזה אולי אידיאולוגיה, עכשיו מתברר שזה גם כסף. <היו"ר יואל חסון:> אני רואה שאידיאולוגיה נקנית בכסף. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אבל אני לא רוצה להיכנס לוויכוח הזה. אנחנו חוזרים ואומרים, ואף אחד לא יוכל למנוע מאתנו, וחובתנו להביא את השקפת העולם שלנו, השקפה הלכתית, שיש איסור עלייה להר-הבית, ודאי עלייה מתגרה ועלייה הפגנתית. אבל אנחנו כן יוצאים ומוחים, ולא נראה את זה כדבר של מה בכך, את ההחלטה של אונסק"ו, ועל זה – ההחלטה שקבר רחל ומערת המכפלה נחשבים קדושים לאסלאם, ולא רק קדושים לאסלאם, אלא זה שטח שאנחנו לא יכולים לעלות אליו, ובכלל הוא שייך למדינת פלסטין. על זה אנחנו מוחים, ואנחנו יודעים שזה לא רק הזוי. אז אפשר לחשוב – למה אתם צריכים להתעסק עם זה, אין לזה שום משמעות. כפי שכבר אמר לפני שלוש שנים, עלה כאן סגן שר החוץ ואמר – אין לזה משמעות. רואים שהדברים חוזרים ונאמרים, ודרך אגב, זה היה כחוט השערה, וכנראה, ההחלטה הבאה תהיה גם על הכותל המערבי. אנחנו מדברים על הכותל המערבי כהחלטה. אבל מה אנחנו צריכים ללמוד מזה? דבר אחד, ודאי שיש לנו תובנה ברורה בעניין הזה, אתה ודאי תוסיף לי בהערות ביניים – אנחנו, ודאי שאנחנו נלמד מזה שזה לא רק ההחלטה עצמה, כגופה של ההחלטה, אלא בסך הכול – שש מדינות התנגדו, כשיותר מ-50 מדינות או תמכו או לא התנגדו, ואנחנו מדברים על דבר שהוא לא בעקבות איזו הסתה ברשת, אלא בארגון שמתיימר להיות ארגון מקצועי, ארגון בין-לאומי; איך הוא יכול להגיד על יום שהוא לילה, על לילה שהוא יום, לשכתב היסטוריה, דברים שאין מי שיכול להאמין – שזה באמת שייך למורשת ושזה נקרא שטחים קדושים לאסלאם. רק מה? שלא נחשוב שגם בדברים אחרים, אם פוגעים במורשת, ובדברים קדושים, ובהיסטוריה, גם אם יגיע חס וחלילה שנצטרך להגיע – מי שחושב שיגנו עלינו מפני מי שרוצה להשמיד אותנו, ונגיד שהמדינות הנאורות יגנו עלינו – הן לא יגנו עלינו. אבל הדבר המרכזי שאנחנו כן צריכים ללמוד מזה – לחזק אותנו להחזיק במורשת הזאת. להחזיק בהיסטוריה, להחזיק בשורשים האלה. למה דווקא הדברים האלה כואבים להם? כי הם רואים שזה שורש קיומנו. מה צריך לעניין אותם עכשיו קבר רחל? על זה לעשות את המלחמה? הרי זה באמת לא שייך להם. אנחנו, אם אומה אחרת קדוש לה משהו, זה לא מפריע, לא צריך להיות אכפת. מכיוון שהם רואים, מכיוון שאין היסטוריה, אין אומה ש-3,500 שנה בניה עולים לקבר של האימא או של האבא – איפה נשמע דבר כזה? איפה זה קיים? זה לא קיים. רק השבוע, ביום ראשון או בשבת, י"א בחשוון, היה יום השנה של רחל אמנו. עשרות אלפים עולים לקבר של רחל אמנו ביום השנה שלה. זה לא קיים, דבר כזה. ואנחנו רואים את עשרות האלפים שבאים למערת המכפלה, ואנחנו לא מדברים על אלה שמגיעים לכותל המערבי. אלו הדברים. זה לא סתם רק אומות העולם. אני לא רוצה להגיד מי עולה לקבר נשיא ארצות-הברית הראשון, השני – מי עולה בכלל לקבר? גם לא לנשיא הראשון של מדינת ישראל, גם לא לראש הממשלה של מדינת ישראל. כמה עולים לקבר שלהם ביום השנה? זה אומר שזה משהו אחר. אלה שורשים שאנחנו צריכים להיאחז בהם, וזו גם זכות הקיום, כי אם נחשוב על דברים אחרים, שום דבר לא יחזיק. אני יכול להגיד דבר אחד, אדוני היושב-ראש, ובזה אני מסיים – זה לא חידוש שלנו. רבותינו כבר ראו את זה בראייתם למרחק, והמדרש – ואני אגיד לך את המדרש – בא ומצטט על אומות העולם, מה הן יגידו לנו. המדרש בילקוט שמעוני אומר: שלושה מקומות שאין אומות העולם יכולים לענות אתכם ולומר לישראל, גזולים הם בידכם. על שלושה מקומות – מערת המכפלה, שכולנו יודעים שאברהם אבינו קנה בכסף מלא, ואנחנו בשבת הבאה נקרא – דבר שהוא נדיר בתורה, אדוני היושב-ראש – 20 פסוקים על כל המשא-ומתן של אברהם אבינו עם עפרון; על להניח תפילין, שזו מצווה מאוד חשובה, יש ארבע מילים: "וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפות בין עיניך" בזה אנחנו חייבים, ואלפי-אלפי תלים של הלכות. על זה, על משא-ומתן לקנייה של שטח קרקע של קבר, 20 פסוקים, ולעיני כל ישראל, ולא מתנה ורק בשטר. <ינון מגל (הבית היהודי):> זה מפריע להם? <אורי מקלב (יהדות התורה):> ויעקב שקנה את חלקת הקבר באזור שנקבר יוסף, קנה את זה בכסף מלא, כפי שמופיע בנביא. ואנחנו, כפי שהזכיר חברי חבר הכנסת ינון מגל, שדוד המלך קנה בכסף מלא. ונשאלת השאלה, למה צריך לקנות בכסף מלא, הרי הבטיחו לנו את ארץ-ישראל? יש דברים שהם – אתה כובש: הבטיחו לנו שאנחנו נכבוש את הארץ, ואחר כך תקבלו את זה. כשמישהו כובש יכולים להיות ויכוחים. אבל כשמישהו קונה, יש לו קושאן, על זה לא צריך להיות ויכוח. והם ראו כבר בעיניהם, הם ראו והם אמרו – שם, המקומות האלה, צריך לקנות אותם, שיראו. ואנחנו רואים את זה, גם על מערת המכפלה. אנחנו רואים על הכותל המערבי, מקום הר-הבית, שבאים על זה לדון. לכן אנחנו – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – כמו שהם ראו והאמינו בחוסן שלנו, אנחנו גם מאמינים בזה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> לא יעזור – כזאת. נתחזק ונחזיק בשורשים חזק. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת מקלב. אני מזמין את חבר הכנסת מיכאל אורן. בבקשה. מוזר לי לקרוא לך מיכאל אורן. <מיכאל אורן (כולנו):> אני – – – מיכאל – – – <היו"ר יואל חסון:> נמשיך עם מיכאל אורן. <מיכאל אורן (כולנו):> תודה – – – <היו"ר יואל חסון:> בבקשה, חבר הכנסת אורן. <מיכאל אורן (כולנו):> כבוד היושב-ראש, חברי, בעיקר חברותי, חברי כנסת, תודה. ביום רביעי שעבר הוציא הוועד המנהל של אונסק"ו, זה ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם, הודעה שכוללת גינוי חריף למה שתואר כתוקפנות ישראלית, ולצעדים הלא-חוקיים שביצעה ישראל, כביכול, נגד חופש הדת או נגד גישה של מוסלמים למסגד אל-אקצא בהר-הבית. הארגון דרש מישראל, שאותה כינה הכוח הכובש, לעצור מייד את צעדיה ולשמר על הסטטוס-קוו. הצעת אונסק"ו כוללת גם קריאה להכיר בקבר רחל – כמו ששמענו עכשיו מחבר הכנסת מקלב – בקבר רחל ובמערת המכפלה חלק מפלסטין ואתרים המקודשים לאסלאם, וההצעה התקבלה ברוב גורף. הצעת אונסק"ו מצביעה על שורשיו ההיסטוריים של הסכסוך הישראלי–פלסטיני, ובמידה רחבה יותר של הסכסוך הישראלי–ערבי, והסכסוך הישראלי–המוסלמי אפילו. סכסוך זה התחיל לפני יותר מ-50 שנה, לפני ששמענו את המילים "הר-הבית בידינו"; 50 שנה לפני השתרשותה של ההתנחלות הראשונה ביהודה ושומרון. סכסוך זה תמיד התבסס על שלילת העם היהודי כעם בעל קשרים היסטוריים, מעל 3,000 שנה בארץ-ישראל; סכסוך שמתבסס על שלילת העובדה שהעם היהודי הוא בעל זכות להגדרה עצמית בלתי ניתנת לערעור, ויש לו זכות להגן על עצמו בארץ מולדתו. המאבק כולל שלילת קיומם של שני בתי-מקדש בהר-הבית בימי קדם, על אף הראיות הארכיאולוגיות והספרותיות הרבות, ולמרות העובדה שיותר ממיליארד נוצרים ברחבי העולם מאמינים ששני בתי-מקדש עמדו על הר-הבית. ובסוף המאבק – שלילת השואה ושלילת העובדה שאם הייתה קיימת מדינת ישראל לפני מלחמת העולם השנייה, השואה לא הייתה מתחוללת. מלחמת ההכחשה שערכו אויבינו עברה כמה שלבים: השלב של ניסיונות צבאיים קונבנציונליים להשמיד את המדינה, שלב שהתחיל עוד בקום המדינה והסתיים במלחמת יום הכיפורים, ב-1973, שלב שהיה מיועד, שוב, באופן קונבנציונלי, למחוק את המדינה מהמפה. בו בזמן, ב-1973, כמעט, החל השלב הבא, שלב הטרור, שהתחיל במתקפות בקריית-שמונה, במעלות, ועד למחבלים מתאבדים באוטובוסים ובמסעדות ברחבי הארץ. ההתקפות האלה היו מיועדות לגרום לפניקה בקרב הציבור הישראלי ולעזיבה המונית של הארץ. שלב זה הסתיים עם ניצחון צה"ל וכוחות הביטחון על האינתיפאדה השנייה בשנת 2005, ומייד – ב-2005 התחיל השלב הבא, השלב הנוכחי, שהוא השלב המשפטי והתודעתי. שלב זה, שהוא אולי המסוכן ביותר, שואף לגזול מישראל את הזכות להגן על עצמה ואת וזכות קיומה כמדינה ריבונית. בלי הזכויות האלה, אויבינו יודעים היטב, צה"ל, על כל כוחותיו החזקים, יתקשה, יתקשה מאוד, לפעול. מדובר על מערכה שמתנהלת במישור הבין-לאומי, במוסדות ובבתי-המשפט הבין-לאומיים. היא מתנהלת בקמפוסים של אוניברסיטאות, על מדפים של מרכולים ובכלי התקשורת. היום, הציבור הישראלי למד להכיר את משמעות ראשי התיבות BDS, כי ה-BDS ניסה לפגוע בנו בעצבים הכי רגישים. ה-BDS ניסה לפגוע בנו בפלאפונים ובכדורגל. אך ה-BDS שואף לפגוע בנו באינטרסים הרבה יותר חיוניים: באספקת נשק וביכולת שלנו לקיים משק ויחסי סחר בין-לאומיים. ה-BDS הוא רק חלק מהמערכה הזאת. גם גל הטרור של השבועות האחרונים, שגבה מחיר כל כך כואב וכבד מאזרחינו, הוא חלק בלתי נפרד ממאבק ההכחשה. המאבק הזה שולל את הטענה שישראל שומרת על הסטטוס-קוו בהר-הבית; המאבק הזה שולל את הטענה שישראל איננה מתכוונת להשתלט על אל-אקצא, והמאבק שולל את הטענה שפנינו מיועדות תמיד לשלום. <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <מיכאל אורן (כולנו):> אינתיפאדת הסכין, כפי שאויבינו מרבים להגדיר זאת, היא באמת אינתיפאדת שקר. את כל זה אנחנו רואים בהחלטתו של ארגון אונסק"ו. יש כאן הכחשה קלאסית – עוד מעט – שמחזירה אותנו עד לראשיתו של הסכסוך ומחברת אותה לטקטיקה החדשה של הדה-לגיטימציה. כמי שהשתתף לעתים בתהליך המדיני – אני השתתפתי לא מעט בשיחות עם הפלסטינים, ויודע שאף פעם לא דרשו שליטה – לא על קבר רחל, לא על מערת המכפלה, וודאי וודאי שלא על הכותל. והנה ההחלטה, דווקא של אונסק"ו, שבגרסתה המקורית העניקה ריבונות פלסטינית לא רק על קבר רחל, גם על הכותל, הגדירה אותו גם כחלק ממתחם אל-אקצא – – <ענת ברקו (הליכוד):> עוד מעט גם על כנסיית המולד. <מיכאל אורן (כולנו):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> עד הפעם הבאה תהיה כנסיית המולד. <מיכאל אורן (כולנו):> לא, אני לא חושב. <ענת ברקו (הליכוד):> זה יגיע. <מיכאל אורן (כולנו):> אני לא חושב. <ענת ברקו (הליכוד):> או הבשורה. זה יגיע לשם. <מיכאל אורן (כולנו):> – – רק במאמץ של אנשי משרד החוץ, המאמץ הזה נכשל. מה שהביא אותי למסקנה – והנה המסקנות החיוניות של ההצעה הדחופה הזאת לסדר-היום: כמו בשלבים הקודמים בסכסוך זה, שבהם גייסנו את המשאבים הנדרשים כדי להדוף את צבאות ערב ומבצעי טרור, עתה אנו חייבים להקציב את הסכומים הנדרשים להכשיר כוח-אדם מתאים להגן על עצמנו בפני הדה-לגיטימציה ולנהל את המערכות במוסדות הבין-לאומיים. ידוע לי שישראל מוציאה פחות כסף על הסברה מאשר היא מוציאה על שני טנקים, ובוודאי על מטוס F-15 אחד. ותאמינו לי שבמאה ה-21, לתקשורת והסברה יש לא פחות כוח מטנק או ממטוס. וידוע לי שהפלסטינים – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <מיכאל אורן (כולנו):> – – מוציאים הרבה יותר כסף על ההסברה שלהם. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> יואל – – – <מיכאל אורן (כולנו):> עם הקצבה מתאימה, אולי – – – <קריאה:> – – – <מיכאל אורן (כולנו):> – – – אולי – – – <היו"ר יואל חסון:> כן. <מיכאל אורן (כולנו):> אני אסיים. משפט אחרון. עם ההקצבה המתאימה אולי יכולנו לשלול לא רק את הסעיף על הכותל מההחלטה של אונסק"ו, אלא את ההחלטה כולה. אויבינו לא יפסיקו את מערכת ההכחשה. אנו צריכים לשלול מהם את היכולת לשלול אותנו. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת אורן, שאתה קיבלת פה כמעט עשר דקות – – <מיכאל אורן (כולנו):> – – – <היו"ר יואל חסון:> – – ממש נאום מדיני, רק בזכות זה שלא שמתי לב שלא הפעלתי שעון. אז הרווחת, חבר הכנסת אורן. <מיכאל אורן (כולנו):> תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> ממש. <מיכאל אורן (כולנו):> סליחה – – – <היו"ר יואל חסון:> לא, זה בסדר, צריך – אבל האמת, שהיו דברי טעם שאני שמח שנאמרו. אל תבנו על חוסר הערנות שלי בפעם הבאה, בהקשר של הזמנים. <ענת ברקו (הליכוד):> אל תסתכל עלי. <מיכאל אורן (כולנו):> – – – <היו"ר יואל חסון:> השרה גמליאל, בבקשה. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> איזה גובה. את סדר הדוברים צריך לסדר לפי הגובה. <היו"ר יואל חסון:> תראה כמה היא הייתה צריכה להוריד את הדוכן. <קריאה:> – – – <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בשבוע שעבר, ב-21 באוקטובר, אומצה החלטה שערורייתית על-ידי הוועד המנהל של אונסק"ו. בראש ובראשונה, משרד החוץ – ואני כאן משיבה בשם שר החוץ – להדגיש כי אין להחלטה שום משמעות מעשית, ומנכ"לית אונסק"ו דבקה בקו שלפיו אין היא מיישמת החלטות שלא התקבלו בקונסנזוס. כלומר, למרות הרוב שהתקבל, עדיין אין לזה שום משמעות אופרטיבית. לפנינו מגמה נמשכת של אסלום המקומות הקדושים ליהדות. הפעם הקבוצה הערבית בוועד המנהל של אונסק"ו והפלסטינים הגדילו לעשות כשקבעו בהצעת ההחלטה שהגישו שאל-בוראק, ללא אזכור לכותל המערבי, הוא חלק אינטגרלי של אל-חרם א-שריף, ללא אזכור הר-הבית. עקב הלחץ שהופעל על-ידי גורמים ישראליים, ובעקבותיהם גורמים נוספים, נסוגו מגישי ההצעה ומחקו כליל את הסעיף הזה. משרד החוץ התגייס ופעל בערוצים שונים ומגוונים על מנת למנוע את אימוץ הצעת ההחלטה, תוך הבלטת המשך המגמה לאסלם את המקומות המקודשים ביותר ליהדות ושכתוב ההיסטוריה של העם היהודי. הדבר הביא להתבטאויות מצד אנשי קונגרס אמריקנים וראשי ארגונים יהודיים, וכן לפעילות דיפלומטית של מדינות ידידות ולהודעה חד-משמעית של מנכ"לית אונסק"ו על הסכנות שבהמשך הפוליטיזציה של הארגון. אדוני היושב-ראש, תשומת לב מיוחדת ניתנה גם להעברת מסר לוותיקן ולארגונים נוצריים, על רקע נטייתה של הרשות הפלסטינית לפרוס את חסותה על כל המקומות המקודשים לנצרות. ההחלטה אומצה לבסוף על-ידי הוועד המנהל, אך ההתפלגות בהצבעה הייתה נוחה יותר מאשר בהחלטה האחרונה, ב-20 באפריל, ו-26 מדינות מתוך 58 החברות בוועד המנהל הצביעו בעד. 26 לעומת 29 – התקדמנו. 29 מדינות היו באפריל, 26 מדינות היו עכשיו. שש מדינות התנגדו לעומת שלוש בפעם הקודמת, ו-25 נמנעו לעומת 20 באפריל. מדינות האיחוד האירופי נחלקו הפעם בין התנגדות – מי שהתנגדו הפעם: גרמניה, בריטניה, צ'כיה, הולנד ואסטוניה; ומי שנמנעו – וצריך לציין שבעבר הם היו בעד: צרפת, ספרד ושבדיה. הם עברו מלתמוך – להימנע. כאמור, אין להחלטה שום משמעות מעשית, וכפי שנאמר קודם, מנכ"לית אונסק"ו דבקה בקו שלפיו אין היא מיישמת החלטות שלא התקבלו בקונסנזוס. מה שאומר שהמענה על ההצעה, שלצערנו – אנחנו רואים את זה גם באונסק"ו, ואנחנו רואים את זה באו"ם ואנחנו רואים את זה – יש רוב טכני של כמה מדינות, שלעתים לאו דווקא מתייחסות בקבלת ההחלטות שלהן לעובדות, לנתונים, כמו שנאמר כאן קודם גם מעל הדוכן הזה, אפילו לא לסדר כרונולוגי של תאריכים שיכולים ממש להפר ולהסיר כל יכולת להוכיח את הדברים השגויים האלה. ולצערנו, זה המצב גם באו"ם, ד"ר ברקו, חברת הכנסת. כשהייתי לאחרונה גם במועצת הביטחון של האו"ם, היית צריכה לראות: יושבים שם נציגים ממועצת הביטחון, מדברים על כל המדינות שיש בהן היום מקרי טרור, ומגיעים נציגי מדינות, ומדינת ישראל בכלל לא נזכרת. קולם נדם. אז בואי – מן הצד האחד לא נתרגש, אבל מן הצד השני, נראה שבהחלט בעבודה נכונה עם מדינות שיש בהן פוטנציאל לשינוי מגמה ושינוי החלטות – צריך עדיין לעמול בקו ההסברה בזירה הבין-לאומית. תודה רבה. אמרתי קודם שזה בשם משרד החוץ. סגנית השר חוטובלי הייתה אמורה להציג את ההחלטה. <היו"ר יואל חסון:> טוב שאת באת. את מציעה להסתפק בהודעתך? <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> במידה שאתם רוצים להסתפק בהחלטה – אפשר גם להעלות את זה לדיון. כרצונכן וכרצונכם. <היו"ר יואל חסון:> נראה לי שאפשר להסתפק. אני חושב שניתנה כאן תשובה מפורטת. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> מעולה. אז תודה רבה, אין צורך בהצבעה. אם מסתפקים, אין צורך בהצבעה. יופי, תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> נכון. מעולה. תודה רבה לך, השרה גילה גמליאל. <הצעה לסדר-היום> <כוונת הממשלה להציב מצלמות במתחם מסגד אל-אקצא> <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים להמשך סדר-היום: הצעה לסדר-היום מס' 1347, כוונת הממשלה להציב מצלמות במתחם מסגד אל-אקצא, של חבר הכנסת באסל גטאס. <מיקי לוי (יש עתיד):> רק לכבודך באתי. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> בשביל לתת לי, אה? <היו"ר יואל חסון:> אדוני, עומדות לרשותך שלוש דקות. אנא עמוד בזמנים. בבקשה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה צריך לתת לי מחצית ממה שנתת לקודמי, אבל אני מסתפק בשלוש דקות. <היו"ר יואל חסון:> תלוי מה תגיד, אדוני. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> זה משטר דמוקרטי פר-אקסלנס. <היו"ר יואל חסון:> אני צוחק, זה היה בצחוק. אפשר גם בשעה הזאת קצת להתבדח. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> רבותי, אני לא רוצה להתייחס לעצם כניסתי היום למתחם מסג'ד אל-אקצא, שאני רואה בו דבר טבעי ולגיטימי. וניבולי הפה שהיו מעל הדוכן הזה, וניבולי השכל שנעשו במשך היום, זה באמת מתחת לכבודי להתייחס לדברים שנאמרו כאן על-ידי אנשים לא ראויים בעיני. אני בא לעורר את הנושא של, כביכול, ההסכמה על פרויקט של הצבת מצלמות וידיאו במתחם מסגד אל-אקצא, וכאילו זה הוסכם על-ידי כל הצדדים. בסיורי היום במתחם נפגשתי גם עם אנשי אל-ווקף, מועצת אל-ווקף, ואני מחזיק בידי מסמך שהוא מסמך רשמי של ממשלת ירדן. הממלכה הירדנית ההאשמית, משרד אל-אווקף, א-שאון ואל-מוקדסאת אל-אסלאמייה, כלומר, משרד האווקאף, העניינים והאתרים המקודשים האסלאמיים. מתחתיו – מינהלת אל-אווקאף אל-קודס וענייני מסגד אל-אקצא אל-מובארכ. <מיקי לוי (יש עתיד):> אז ממי יצא המכתב, אדוני? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> זה גילוי דעת שהתפרסם אתמול, ונתנו לי אותו היום, ואנחנו דיברנו. המסגד, כידוע לכם, הניהול, כל הניהול, על פרטי פרטיו של המתחם הזה, בידי המועצה הזאת, ששייכת לממשלת ירדן; זה דבר שהוסכם ונחתם גם בהסכמי השלום בין ירדן וישראל, המפורסם בהסכם "ערבה". אז בסעיף 4 של גילוי הדעת הזה אומרים, המועצה אומרת, אני אנסה לתרגם באופן חופשי: הסטטוס-קוו במסגד, כפי שהם מבינים אותו, זה אותו סטטוס קוו, אותו מצב שהיה ערב מלחמת 67'. והטענה של הכיבוש שמצב הסטטוס-קוו, שהמצב הקיים במסגד אל-אקצא אל-מובארק לא השתנה, זוהי טענה לא נכונה; טענה שהעובדות בשטח דוחות אותה. מה שקורה היום זה כיבוש ישראלי על האדמה, דבר שמנוגד לחוק הבין-לאומי ההומניטרי וללגיטימציה הבין-לאומית. בסעיף 5 – בהתייחס באופן עקיף לעניין המצלמות – המועצה מכריזה על זה שהיא חלק מממשלת ירדן, שהיא הצד היחיד הלגיטימי שבאפשרותו לנהל ולטפח ולשפץ ולבנות את מסגד אל-אקצא. אין לשלטונות הכיבוש – – – <היו"ר יואל חסון:> שתדע שהוספתי לך שתי דקות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – כל צורך – תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> אתה תגיע לחמש דקות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אין לשלטונות הכיבוש כל לגיטימציה לפעול או לשנות או לעשות כל דבר בתוך המתחם של מסג'ד אל-אקצא. המועצה חושבת שיש לה הזכות כן לשים מצלמות, אבל לא בשיתוף עם ישראל, ולא כחלק ממאמץ או הסכם בין-לאומי. והם הלכו, אכן, שלשום, וניסו להציב מצלמה אחת מול שער המוגרבים, איפה שבעצם כל הסבל של המתפללים המוסלמים, בכניסתם מהשער הזה, מתחולל, מול המצלמה. באה המשטרה ומנעה מהם. באיזו זכות המשטרה מונעת מהמועצה – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – לשים מצלמה אחת בתוך המסגד? אתמול, בוויכוח בוועדת הכנסת, גילה לנו חבר הכנסת מיקי לוי – ואני הלכתי וראיתי במו-עיני – שבעצם לישראל יש מצלמות מסביב למסגד, במקומות גבוהים שהם מצלמים. זה נוסף על המצנח הזה שמצלם מלמעלה, לפעמים שניים, לפעמים שלושה. אז לישראל יש הצילומים. מי שאין לו, זה הבעלים הלגיטימיים. אני מביע דעה, שאם באמת רוצים צורה של שקט והרגעה לאנשים, א. מונעים מהמתפללים הישראלים היהודים לעלות; ב. נותנים למועצה את הזכות לשים את המצלמות איפה שהם – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני, על דבריך. תודה רבה. אני מבקש את השרה – בבקשה, גברתי השרה. <השרה לשוויון אזרחי גילה גמליאל:> לא קיבלתי בקשה – – – <היו"ר יואל חסון:> אוקיי, אין התייחסות של הממשלה להצעה לסדר-היום. דעה נוספת, חבר הכנסת מיקי לוי, מהצד, מאחד המיקרופונים. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> יש לך דקה. <מיקי לוי (יש עתיד):> הוא ברח? למי אני משיב? <היו"ר יואל חסון:> אתה לא חייב. <מיקי לוי (יש עתיד):> לפרוטוקול. <היו"ר יואל חסון:> אתה מביע את דעתך, לפרוטוקול ולציבור שצופה בנו. <מיקי לוי (יש עתיד):> טוב, הוא לא רוצה לשמוע את האמת, חבל. <היו"ר יואל חסון:> האמת פחות מעניינת אותו. <מיקי לוי (יש עתיד):> כן, האמת פחות מעניינת אותו, אבל בכל זאת, לפרוטוקול, לטעמי, מועצת הווקף בהר-הבית כפופה לירדן – לא לירדן, כפופה למועצת הווקף. לכן נשגבת מבינתי הטענה הזאת שהיא עושה גילוי דעת והיא מייצגת. אז ההסכם הוא בין מדינות, ולא הסכם בין ווקף לבין ירדן. שתדעו רק שהווקף בהר-הבית קיבל – והסטטוס-קוו מדבר על כך – שהוא ינהל את הצד הדתי בלבד; לא האזרחי, לא הסדרי השמירה, לא הסדרי הביטחון. מי שאמור להיות אחראי על כך זה מדינת ישראל, שהתקינה במקום במיליוני שקלים מערכות טכנולוגיות כדי לשמור על המקום הקדוש הזה, ולא להפך. ולכן, אתה יודע מה? באמת אני יכול לחסוך במילים, כי חבר הכנסת ברח, אצה לו הדרך, כי הוא לא רוצה לשמוע את האמת. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> בסדר, אבל יהיה חשוב להיות כאן כדי להוריד את ההצעה מסדר-היום, אז חשוב שתישארו ותצביעו, כי אני באמת לא זוכר תקדים כזה שבו חבר כנסת שהציע הצעה לסדר-היום מציע אותה ויוצא מהאולם. מוזר. חבר הכנסת זוהר, דעה נוספת; בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> וזה – – – <היו"ר יואל חסון:> כנראה. חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> חבר הכנסת באסל גטאס, המסר שאני רוצה להעביר אליו – והוא יראה את זה, תאמין לי שהוא יראה את זה – אתה אינך מתאים לכנסת ישראל; אתה אינך ראוי לכנסת ישראל, אתה אינך זכאי להיות אזרח ישראל. האמירה שלך, שהכיבוש ונתניהו סופם לאבדון, היא אמירה מסיתה, היא אמירה מתלהמת, היא אמירה בוגדנית, היא אמירה שמספסרת בדמם של צעירים ערבים, אלה שמושפעים מההסתה ההזויה שלך, מהאשליה שמעשה הטרור שלהם יפגע בריבונות הישראלית, והם אלו שהולכים, בגללך, באסל גטאס, לאבדון. אני חושש שבקצב זה גם אתה וחבריך לרשימה הערבית תלכו יחד אתם לאבדון, בזמן שברוך השם אנחנו, העם היהודי, מחזקים מרגע לרגע את אחיזתנו האיתנה בארץ ישראל ובירושלים בירתנו הנצחית. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר. <מיקי לוי (יש עתיד):> מסתפקים בתשובת הממשלה. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> אני מבקשת להסיר את הנושא מסדר-היום. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> גם אני מצטרף לבקשה. <היו"ר יואל חסון:> הממשלה מבקשת להסיר. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מצטרף לבקשת הממשלה להסיר. <היו"ר יואל חסון:> מאה אחוז. מי שבעד, זה להשאיר את זה על סדר-היום. מי שנגד – להוריד את זה מסדר-היום. הצביעו על-פי דעתכם, בבקשה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – אין בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 4 נמנעים – אין ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> אין בעד, יש ארבעה מתנגדים. אני קובע שההצעה לסדר-היום הוסרה מסדר-היום. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, כ' בחשוון התשע"ו, 2 בנובמבר 2015, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 19:44.>