דברי הכנסת

דברי הכנסת ד / מושב שני / ישיבות נ"ז – נ"ט / כ'–כ"ב בחשוון התשע"ו / 2–4 בנובמבר 2015 / 4 חוברת ד' ישיבה נ"ז הישיבה החמישים-ושבע של הכנסת העשרים יום שני, כ' בחשוון התשע"ו (2 בנובמבר 2015) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 9 1. לקראת תום שבע השנים הרעות של אובדן הביטחון והדרך; 9 2. מבול של חוקים גזעניים ואנטי-דמוקרטיים – ניצול ציני של המצב מצד הממשלה; 9 3. הניסיונות לקשור לתקציב המדינה את עיקורו מתוכן של חוק השוויון בנטל ופגיעה אנושה במודל צבא העם 9 מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): 9 שר התיירות יריב לוין: 12 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 13 שרת המשפטים איילת שקד: 16 יעקב פרי (יש עתיד): 20 שר התיירות יריב לוין: 22 ציפי לבני (המחנה הציוני): 30 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 32 עפר שלח (יש עתיד): 33 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 34 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 36 יעקב מרגי (ש"ס): 39 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 40 עיסאווי פריג' (מרצ): 42 יואב קיש (הליכוד): 44 שר התיירות יריב לוין: 47 עמיר פרץ (המחנה הציוני): 48 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 57 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 58 הצעת חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ו–2015 58 שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי: 59 נחמן שי (המחנה הציוני): 59 דב חנין (הרשימה המשותפת): 60 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 63 קארין אלהרר (יש עתיד): 65 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 66 איתן ברושי (המחנה הציוני): 67 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 68 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 70 עמיר פרץ (המחנה הציוני): 72 עיסאווי פריג' (מרצ): 73 איציק שמולי (המחנה הציוני): 74 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 75 יוסי יונה (המחנה הציוני): 77 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 78 אורן אסף חזן (הליכוד): 79 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 82 עפר שלח (יש עתיד): 84 אלעזר שטרן (יש עתיד): 86 הצעת הוועדה לענייני ביקורת המדינה בדבר העמדת הגופים המוכרים שבאמצעותם פועלת הרשות לשירות לאומי-אזרחי לביקורת מבקר המדינה 88 קארין אלהרר (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה): 89 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 91 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק: 100 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 57) (הרשות והמועצה לשידורים מסחריים), התשע"ג–2013; 100 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 112), התשע"ד–2013 100 שר התיירות יריב לוין: 100 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 48 – הוראת שעה), התשע"ו–2015 101 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 101 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 120 והוראת שעה), התשע"ו–2015 104 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 104 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 108 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 108 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 112 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 113 ענת ברקו (הליכוד): 118 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 120 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 122 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 124 הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 20), התשע"ו–2015 136 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 137 דב חנין (הרשימה המשותפת): 139 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 143 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 145 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 147 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 153 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 154 הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 13 והוראת שעה), התשע"ו–2015 163 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 164 השלמת הרכב ועדות הכנסת 167 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 167 הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015 167 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 168 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 171 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 171 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 14), התשע"ו–2015 171 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 172 דב חנין (הרשימה המשותפת): 189 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 123) (הסתה לטרור), התשע"ו–2015 192 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 192 עיסאווי פריג' (מרצ): 195 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 198 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 200 מיקי לוי (יש עתיד): 201 דב חנין (הרשימה המשותפת): 202 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 203 יואל חסון (המחנה הציוני): 204 נחמן שי (המחנה הציוני): 207 אורן אסף חזן (הליכוד): 210 הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 41) (הרחבת סמכויות ועדת האתיקה), התשע"ו–2015; 219 הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 42) (חיוב חבר הכנסת בנזק כספי שגרם לרכוש הכנסת), התשע"ו–2015 219 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 220 דב חנין (הרשימה המשותפת): 223 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 225 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 226 מיכל רוזין (מרצ): 227 יואל חסון (המחנה הציוני): 229 עיסאווי פריג' (מרצ): 233 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 243 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 245 אורן אסף חזן (הליכוד): 252 זהבה גלאון (מרצ): 256 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 262 הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 9, 16, 22, 24, 34, 39, 41, 82, 91, 96, 97, 118, 121 ו-126 לתקנון הכנסת 268 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 268 הודעת ועדת הפנים והגנת הסביבה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26) (החמרת הענישה בעבירות הלנה והעסקה של שוהים בלתי חוקיים), התשע"ד–2014 269 דב חנין (הרשימה המשותפת): 270 עיסאווי פריג' (מרצ): 271 הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015 273 אורי מקלב (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה): 273 אורן אסף חזן (הליכוד): 282 דוד ביטן (הליכוד): 294 הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 5) (מתן מידע לשוכר בדיור ציבורי), התשע"ה–2014 297 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 297 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום כ' בחשוון התשע"ו, 2 בנובמבר 2015. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ו–2015; הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 123) (הסתה לטרור), התשע"ו–2015; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 56), התשע"ו–2015. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 62) (הטרדת מוקד חירום), התשע"ו–2015, של חברי הכנסת עמר בר-לב, מרב מיכאלי וניסן סלומינסקי. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2160/20 וכלה בהצעת חוק פ/2188/20 – הצעת חוק העונשין (תיקון – הוספת עילות לעבירות הסתה ופשע שנאה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, מיכל רוזין ותמר זנדברג; הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון – חירות הביטוי), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, מרב מיכאלי, מיקי רוזנטל וקסניה סבטלובה; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – רישיון נהיגה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת ענת ברקו, אברהם נגוסה, איתן ברושי, רועי פולקמן, אלעזר שטרן, מאיר כהן, רחל עזריה, טלי פלוסקוב, אורן אסף חזן, אלי אלאלוף, יעקב מרגי, יואב בן צור, אורי מקלב, משה גפני, דוד ביטן, יואל חסון ואיילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק דיור בר-השגה בשטחי מחנות צה"ל המתפנים, התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת סתיו שפיר, נחמן שי, עמר בר-לב, אורי מקלב, אילן גילאון, אראל מרגלית ושלי יחימוביץ; הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון – סימון ביצים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, איציק שמולי, שרן השכל, בצלאל סמוטריץ, דב חנין, יואל חסון ונחמן שי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר דמי נסיעות והסעות), התשע"ו–2015, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – שכר עורך-דין), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי ויואב בן צור; הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – איסור מכירת פרוות), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, ענת ברקו, רועי פולקמן, ניסן סלומינסקי, נורית קורן, אברהם נגוסה, טלי פלוסקוב, מכלוף מיקי זוהר, מירב בן ארי, עמיר פרץ, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, יחיאל חיליק בר, דב חנין, אוסאמה סעדי, באסל גטאס, עאידה תומא סלימאן, יפעת שאשא ביטון, אילן גילאון, איימן עודה, מסעוד גנאים, עבד אל חכים חאג' יחיא, איילת נחמיאס ורבין, קארין אלהרר, נחמן שי וקסניה סבטלובה; הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – איסור שחיטת בעלי-חיים זה לעיני זה או בחיפזון), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, בצלאל סמוטריץ ועודד פורר; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה בארנונה לעסק קטן או בינוני הנמצא באזור בניית הרכבת הקלה בגוש-דן), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלת דמי ניהול לעמיתים בגיל פרישה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת מיכל בירן ועמר בר-לב; הצעת חוק הלוואות לדיור (תיקון – שיעור הריבית בהלוואה לדיור), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת אלי כהן ואברהם נגוסה; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – שלילת סמכותו של בית-המשפט העליון להתערב בהחלטת ועדת הבחירות המרכזית לעניין אישור או פסילת מועמד או רשימה מלהשתתף בבחירות), מאת חברי הכנסת אביגדור ליברמן, אורלי לוי אבקסיס, סופה לנדבר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ועודד פורר; הצעת חוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות למטרות רווחה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, יוסי יונה, אורלי לוי אבקסיס, יואב קיש, יפעת שאשא ביטון, מאיר כהן, יעל גרמן, יחיאל חיליק בר, חיים ילין, עפר שלח, איתן כבל, איימן עודה, זוהיר בהלול, חמד עמאר, מנחם אליעזר מוזס, נאוה בוקר, עיסאווי פריג', יצחק וקנין, יואב בן צור, בצלאל סמוטריץ, מרדכי יוגב, ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין, זהבה גלאון, עמיר פרץ, מסעוד גנאים, אוסאמה סעדי, ישראל אייכלר, יואל חסון, משה גפני, נורית קורן, ינון מגל, מיכל רוזין, אורן אסף חזן, יעקב מרגי, עבד אל חכים חאג' יחיא, טלב אבו עראר, דב חנין, אחמד טיבי, באסל גטאס, מיכל בירן, אלי כהן, אלי אלאלוף, מיקי רוזנטל, טלי פלוסקוב, מנואל טרכטנברג, מיקי לוי, קסניה סבטלובה, יואל רזבוזוב, אילן גילאון, רויטל סויד, זאב בנימין בגין, אבי דיכטר, סופה לנדבר, אורי מקלב ואיתן ברושי; הצעת חוק נסיעות חיילים ברכבת ישראל, ברכבת הקלה ובאוטובוסים ציבוריים, התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, דוד ביטן ורוברט אילטוב; הצעת חוק החזרתם של תושבי גאבסיה, אקרית ובירעם לכפריהם, התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – עידוד הנגשה להשכלה גבוהה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, מירב בן ארי, אלי אלאלוף, קארין אלהרר, איציק שמולי, זוהיר בהלול, זהבה גלאון, דב חנין ואילן גילאון; הצעת חוק להנצחת זכרו של הרב עובדיה יוסף, התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרחבת מעגל הזכאים למענק לימודים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, יעקב פרי, חיים ילין, קארין אלהרר, קסניה סבטלובה, איתן כבל, אלעזר שטרן ויואל רזבוזוב; הצעת חוק העונשין (תיקון – רצח תוך זריקת אבנים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת נורית קורן, שרן השכל, מכלוף מיקי זוהר, דוד ביטן, אברהם נגוסה, נאוה בוקר, יואב קיש, אורן אסף חזן, יצחק וקנין, שולי מועלם-רפאלי, דוד אמסלם, רוברט אילטוב, סופה לנדבר, חמד עמאר, עודד פורר, מנחם אליעזר מוזס, מרדכי יוגב ויעקב מרגי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודת זיכוי ליחיד שסיים לימודי מקצוע), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, יעקב מרגי, אורן אסף חזן, איילת נחמיאס ורבין, רועי פולקמן, אלי כהן, שרן השכל, אברהם נגוסה, מרדכי יוגב, יואב בן צור, מיכאל אורן, אלי אלאלוף, סופה לנדבר, טלי פלוסקוב, ענת ברקו, מכלוף מיקי זוהר, ניסן סלומינסקי, רחל עזריה, שולי מועלם-רפאלי, אבי דיכטר, נאוה בוקר, תמר זנדברג, זהבה גלאון, אילן גילאון, איל בן ראובן, יואל חסון, רויטל סויד, איציק שמולי, אחמד טיבי, מיקי לוי ועבד אל חכים חאג' יחיא; הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – איסור על התקשרות קבלנית להעסקת עובדים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, דב חנין ועליזה לביא; הצעת חוק שיקום, קידום ושילוב אנשים עם אוטיזם בקהילה, התשע"ו–2015, מאת חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שלילת גמלה המשולמת בעד קטין שהורשע בעבירה שבוצעה ממניע לאומני או בזיקה לפעילות טרור), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – אבטחה במוסדות חינוך כעבודה מועדפת), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת נורית קורן, יעקב מרגי, מיכל בירן, שרן השכל, ישראל אייכלר, יואב בן צור, יצחק וקנין, שולי מועלם-רפאלי, רוברט אילטוב, מיכאל אורן, ענת ברקו, מכלוף מיקי זוהר, אברהם נגוסה, רועי פולקמן, טלי פלוסקוב, דוד ביטן, איתן כבל, איציק שמולי, מיקי רוזנטל, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, נחמן שי, מיקי לוי, קארין אלהרר, עליזה לביא, נאוה בוקר, סתיו שפיר ויואב קיש; הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון – הוספת מוסדות חינוך), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, חיים ילין, עליזה לביא, מיקי לוי, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, יעקב פרי, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, מירב בן ארי, עודד פורר, אורי מקלב, יחיאל חיליק בר, דב חנין, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף, סתיו שפיר, אילן גילאון, אלי אלאלוף, יפעת שאשא ביטון, יוסי יונה, תמר זנדברג וטלי פלוסקוב; הצעת חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים (תיקון – מחיקת רישום פלילי לחיילים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת ענת ברקו, מנחם אליעזר מוזס, מירב בן ארי, יואב קיש, איתן כבל, נחמן שי, איל בן ראובן, עליזה לביא, מיכל רוזין, מאיר כהן, עמר בר-לב, דניאל עטר, איציק שמולי, יצחק וקנין, בצלאל סמוטריץ, אלי כהן, נורית קורן, אברהם נגוסה, טלי פלוסקוב ואבי דיכטר; הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון – הארכת המועד להגשת בקשה על-ידי קורבן עבירה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, חיים ילין, עליזה לביא, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, יעקב פרי, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, מירב בן ארי, אורי מקלב, עודד פורר, יחיאל חיליק בר, דב חנין, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף, סתיו שפיר, אילן גילאון, אלי אלאלוף, יפעת שאשא ביטון, יוסי יונה, תמר זנדברג וטלי פלוסקוב; הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון – בוררות חובה בשירותים חיוניים), התשע"ו–2015, מאת חברת הכנסת שרן השכל. עוד אודיעכם כי חבר הכנסת איתן ברושי ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – אי-מתן אשרה ורישיון ישיבה לקורא לחרם על ישראל), התשע"ה–2015, שמספרה פ/1906/20. כמו כן, הונחו מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתן של חברות הכנסת ענת ברקו, עליזה לביא ומירב בן ארי בנושא: ההסתה במערכת החינוך של הרשות הפלסטינית. וכן, בקשת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. לקראת תום שבע השנים הרעות של אובדן הביטחון והדרך;> <2. מבול של חוקים גזעניים ואנטי-דמוקרטיים – ניצול ציני של המצב מצד הממשלה;> 3. הניסיונות לקשור לתקציב המדינה את עיקורו מתוכן של חוק השוויון בנטל ופגיעה אנושה במודל צבא העם <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסדרת הצעות אי-אמון בממשלה. הצעת סיעת המחנה הציוני: לקראת תום שבע השנים הרעות של אובדן הביטחון והדרך. ינמק את ההצעה חבר הכנסת מנואל טרכטנברג. בבקשה, אדוני. מי שישיב לך ולסיעה שלך הוא השר יריב לוין. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, יש צמתים בדרכה של אומה, שמצריכים חשבון-נפש קולקטיבי נוקב. אנו מתקרבים במהרה לצומת כזה, שהרי בעוד זמן קצר נסגור שבע שנים רצופות של ממשלות בראשותו של בנימין נתניהו. על כן חשוב לשאול האם היו אלו שבע השנים הטובות, כמו אלו שחזה יוסף לאור חלום פרעה, או שמא הפעם התהפכו היוצרות והיו אלה דווקא שבע השנים הרעות שבאו עלינו תחילה. בואו נבחן זאת בכל תחום ותחום, בעיניים פקוחות ובשכל ישר. הממשלה ה-32 החלה את כהונתה בסוף מרס 2009. בפן הכלכלי, המשק סבל אז מגלי ההדף של המשבר הכלכלי הגדול שפקד את העולם. אבל התאוששנו מהר בזכות הניהול הכלכלי האחראי והזהיר של הממשלה שקדמה לה, וגם, יש להודות בפה מלא, של ממשלת נתניהו בתחילתה. אבל מאז, שיעור הצמיחה של התוצר, הסממן העיקרי לאיתנות המשק, רק הלך וירד: מ-5.5% ב-2010 לכ-2.5% לאחרונה, ולצערי הרב, היד נטויה כלפי מטה. אי-אפשר להתווכח עם הנתונים. בהסתכלות של שבע שנות ממשלות נתניהו, הציון בצמיחה ברור: נכשל. בימים אלה המערכת הפוליטית כמרקחה מסביב לאישור מתווה הגז. צריך להזכיר, מאגר "תמר" התגלה בתחילת 2009, בסמוך להקמת ממשלת נתניהו. בתום כמעט שבע שנים של כשל שלטוני מתמשך, עומד להיות מאושר מתווה גז שלא עושה צדק עם אזרחי ישראל ולא מביא לביטחון אנרגטי. הכשל הזה – כל-כולו מבית-מדרשו של ראש הממשלה. הפעם אין מישהו אחר להאשים. לא את התקשורת, לא את "דאעש" ואפילו לא את המופתי. ואיך זה עומד לקרות? על-ידי כך ששוב ראש הממשלה ייקח חתיכות וטלאים ממשרדי ממשלה קיימים וירכיב באמצעותם מבנים שלטוניים מעוותים ורעועים, אשר ההיגיון היחיד שעומד מאחוריהם הוא הנוחות הפוליטית הרגעית שלו, של ראש הממשלה. האם זו משילות? האם זה מבנה שלטוני ראוי, מותאם למאה ה-21, משרת את הצרכים של אזרחי ישראל? האם זה סביר שראש הממשלה מחזיק בשלושה תיקים נוסף על תפקידו, וכעת יתווסף לו תיק רביעי? לא פלא, אם כן, הציון המגיע לממשלות נתניהו בנושא הגז ובנושא משילות ומבנה שלטוני: נכשל. אגב, התוצאה הטובה היחידה, כנראה, שתצא ממתווה הגז היא העברת מעונות-היום ממשרד הכלכלה למשרד החינוך. הגיעה השעה, ואני רוצה לברך את השר בנט, שר החינוך, שעמד על כך. גשמים עזים בשבוע שעבר שטפו את הגרגיר האחרון של אמון הציבור במדינה בהתנהלותה כלפי משק החשמל. אפשר להושיט אצבע מאשימה כלפי העובדים, כלפי ההנהלה, אבל בסוף יש ריבון בישראל. יש לא רק שופטים אלא גם שרים בירושלים, והאחריות מוטלת עליהם. האחריות על שלא השכילו להביא לרפורמה במשק החשמל במהלך שבע השנים הרעות האלו, ולכן משפחות מוצאות את עצמן כיום בעלטה ובחוסר אונים לילות וימים, כמו במדינת עולם שלישי. אז זה גם, אם כן, הציון בניהול משק החשמל: נכשל. וכך הולכת ומתארכת רשימת הכישלונות בתחום הכלכלי-חברתי-משילותי במהלך שבע השנים הרעות של ממשלות נתניהו: הטיפול ביוקר המחיה, ובפרט במחירי הדיור: נכשל; הטיפול באזרחים בני הקהילה האתיופית: נכשל; קירוב בין מגזרים בחברה, ובפרט קידום המגזר הערבי: נכשל; שיפור מערכת הבריאות הציבורית: נכשל. אפשר אולי לטעון שממשלות נתניהו היו ממוקדות כל-כולן בפן המדיני-ביטחוני, שהרי זה לכאורה חוזקו של ראש הממשלה, והוא נבחר גם הפעם בעקבות ההפחדה שמא לא נזכה עוד בכישרונו הגדול בתחום הזה. אז אולי שם נמצא את ההישגים הגדולים, את הבשורה שתפצה על הכישלונות בכלכלה ובחברה? לצערי הרב, הכישלונות בתחום המדיני-ביטחוני אף עולים על אלה בתחום הכלכלי-חברתי, והם מסוכנים יותר, כי הרי הם נוגעים – איך הוא אמר? – בחיים עצמם. מעמדנו בעולם, ובפרט היחסים עם ארצות-הברית, בשפל חסר תקדים. הציון: נכשל. הניסיון למנוע את הסכם הגרעין עם איראן מעל ראשו של נשיא ארצות-הברית, שעליו הימר ראש הממשלה, על כל הקופה: נכשל; חיזוק הביטחון וההרתעה אל מול אויבינו: נכשל. ואם היה ספק בכך, הנה באה ההתפרצות הרצחנית של השבועות האחרונים והמחישה שאין דבר כזה "ניהול הסכסוך", בטח לא על-ידי מדיניות של נאומים רמים, הכוללים שכתוב ההיסטוריה וחזיונות אפוקליפטיים, ולצדם מעשים קיקיוניים ומזגזגים. אם כן, הציון בשמירה על הביטחון האישי של אזרחי ישראל: נכשל. רבותי, תעודת הבגרות של ממשלות נתניהו אחרי כל השנים האלה גדושה בציוני נכשל, בכל המקצועות, בכל המגמות, גם בחובה וגם בבחירה, וזאת אחרי שניתן להם באופן יוצא דופן גם מועד ב' וגם מועד ג'. הגיעה השעה שכנסת ישראל תגלה בגרות בעצמה ותכריז בקול רועם וצלול: די. מסתבר שמה שעלה מהיאור הן ככתוב "שבע פרות רעות מראה ודקות בשר", אשר אכלו את הטוב שהיה יכול לצמוח בשבע השנים האבודות האלו. בכל דמוקרטיה חייב להיות מנגנון של שכר ועונש, חייב להיות מאזן שקוף של הצלחות וכישלונות שעל-פיו הציבור שופט את נבחריו. חייבים לשים קץ לשבע שנים של כישלונות מהדהדים בכל תחום. אי-אפשר לתת פעם ועוד פעם צ'אנס לסיכוי הקלוש שאולי הפעם יהיה אחרת. רבותי, זו אותה גברת, אפילו לא בשינוי אדרת. אדוני היושב-ראש, למדינת ישראל, לחברה בישראל, לעם הנפלא השוכן כאן בציון מגיע אופק חדש, תקווה רעננה. מגיע לנו שנוכל להתהלך בחוצות ירושלים בראש מורם, ללא מורא ופחד. מגיע לנו שלפחות ילדינו יוכלו להגיע לנחלה ולמנוחה. מגיעה לנו מנהיגות אחרת, מנהיג עם חוכמתו ותבונתו של יוסף, שידע לראות את הנולד, לקבל החלטות אמיצות ולבצע אותן. מגיע לנו, ככתוב, "שבע שיבלים עֹלות בקנה אחד, בריאות וטֹבות", ולא "שבע שיבלים דקות ושדופֹת קדים" של ממשלות נתניהו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מנואל טרכטנברג. מי שישיב הוא השר המקשר בין הממשלה לבין הכנסת חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת טרכטנברג, לו הייתי למטה גם אני הייתי לוחץ את ידך כמנהגם של המנחמים על כך ששלחו אותך למשימה – בוא נאמר את האמת – הקצת-מיותרת הזאת, שלא בשבילה נכנסת לפוליטיקה הישראלית ועזבת את כל העיסוקים הכל-כך חשובים ואת התרומה הכל-כך גדולה שהרמת למדינת ישראל במסגרות אחרות, ולשבת כך על ספסלי האופוזיציה ולהציג הצעה מן הסוג הזה, שבוא נאמר, בינינו, לא בטוח שאתה לגמרי משוכנע בכל מילה שאמרת כאן מעל הדוכן. אני אומַר לך בקצרה. אתה יודע, בוא אני אגלה לך סוד – אם אני אמצא את עצמי חס וחלילה יום אחד על ספסלי האופוזיציה, אני אסתכן ואומר שהממשלה שאני לא אתמוך בה תעשה גם כמה דברים טובים; תעשה גם כמה דברים שאני מתנגד להם כל כך, שכנראה אני אחליט לשבת באופוזיציה. אבל לצייר איזה תמונה כזאת כאילו הכול רע, ושבע השנים הרעות, וכלום לא קורה, והכול באמת – חבר הכנסת טרכטנברג, ככה לא תגיעו לשלטון, כי זה פשוט מנותק מהמציאות ומנותק מהעם ומנותק מרגשותיהם של אנשים וממה שאנשים רואים וממה שאנשים חושבים וממה שקורה בשטח. אני יכול הרי לעבור ובאמת לעשות כאן רשימה ארוכה ארוכה ארוכה של נושאים, מתחומים שנוגעים למשרד שאני מופקד עליו, כמו "שמים פתוחים" שעשה שר התחבורה ושמאפשר לייצר תנועת תיירות אחרת לגמרי, ודרך רפורמות כמו הסלולר, שגם הן היו בתוך אותן – מה שאתה מכנה – "שבע שנים רעות", והמשך בהתעצמות ובהתחזקות הדרמטית של צה"ל על כל מערכותיו, ובכלל של כוחות הביטחון, ודרך הישגים מאוד גדולים: הקמת הסייבר, עם כל מה שמשתמע מכך, הביסוס של המעמד של מדינת ישראל כמובילה בכלל בתחום הטכנולוגי, והרשימה היא כמובן הרי ארוכה ארוכה ארוכה, ונדמה לי שכל אזרח וכל אזרחית במדינת ישראל מכירים אותה. אגב, יש גם הרבה מאוד הישגים בתחום החברתי. אני מניח שאפשר רק – אתה יודע – חינוך חינם מגיל שלוש, דוגמה קטנה, משהו שאתה מחייך כי היה לך חלק בו, אז אתה יודע. לפחות כשעומדים פה, בדברים שאתה גם היית שותף ואתה מכיר ואתה יודע כמה הם קשים וכמה הם היו פורצי דרך, אני חושב שהיה נכון להציג את התמונה כפי שהיא. ואני אומר לך, כך גם בנושאים המדיניים, כאשר הממשלה וראש הממשלה עומדים, לא רק על מה שחשוב לעם ישראל ולא רק על מה שחשוב לשמירה על ההתיישבות ולשמירה על ארץ-ישראל ולשמירה ולחיזוק המעמד שלנו בעולם בתקופה לא קלה, אלא אני גם חושב שעושים עוד דבר שהוא מאוד מאוד חשוב, רואים את המציאות כמו שהיא ולא נוטעים אשליות. נוהגים באחריות, נוהגים בקור רוח, נוהגים בשיקול דעת. אני חושב שכל הדברים האלה הם דברים חיוניים, הם דברים נכונים, והם בדיוק הסיבה שבגללה ראש הממשלה נתניהו והממשלה כולה קיבלו שוב אמון ויכולים ומכהנים כאן לקדנציה נוספת. ואני יכול לומר לך שמכיוון שאני חושב שיש הרבה מאוד נקודות אור, אנחנו בהחלט נמשיך לפעול ובהחלט נמשיך בכיוונים האלה. וכן, חבר הכנסת טרכטנברג, יש לנו גם כמה דברים שצריך לתקן, ויש כמה דברים שאני גם משוכנע שכל אחד משרי הממשלה בתחומו עמל כדי לעשות אותם יותר טוב וכדי לשפר אותם, זה תמיד נכון בכל מערכת ובכל גוף, והאמן לי שכשהביקורת תהיה נקודתית והיא תהיה באמת עניינית ולא סתם מין אמירות רוחביות כאלה, אני חושב שגם האופוזיציה תעשה את תפקידה נאמנה – לבקר את השלטון, ואני מבטיח לך שאנחנו גם ניקח את ההערות לתשומת הלב ונשתדל להמשיך ולעשות דברים טובים, ועוד יותר טובים, כפי שאנחנו עושים בשנים האחרונות. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר המקשר בין הממשלה לבין הכנסת חבר הכנסת יריב לוין. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אוסאמה סעדי לנמק הצעת אי-אמון מטעם הרשימה המשותפת: מבול של חוקים גזעניים ואנטי-דמוקרטיים – ניצול ציני של המצב מצד הממשלה. מי שתשיב כאן – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – היא שרת המשפטים איילת שקד. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, אזרחי ישראל הערבים מופלים כמעט בכל תחומי החיים, והם מודרים ממרבית מוקדי קבלת ההחלטות. בשנים האחרונות מתגברות גם עמדות ופרקטיקות גזעניות, וגוברת המגמה של השתקת הנרטיב הערבי, הפיכתו לבלתי לגיטימי והטלת סייגים חוקיים על ביטויו. יחס זה אל האוכלוסייה הערבית בישראל מגובה ביוזמות חקיקה שמטרתן, גם אם לא תמיד המוצהרת, היא מיסוד האי-שוויון והעמקתו והמשך הדרתה והחלשתה של החברה הערבית בישראל. לא פלא, אם כך, שגל עכור של חקיקה יצרית ולא רציונלית שוטף את הכנסת הנוכחית וקודמותיה בתחומים שונים, והוא מצטרף להתקפה רבתי על החברה הערבית על כל מרכיביה, והיא הרוח הגבית לכל הרדיפה הפוליטית וההסתה הפראית כנגד תנועות ומפלגות בחברה הערבית וכנגד מנהיגיה, לרבות חברי הכנסת של הרשימה המשותפת, וכן כנגד התנועה האסלאמית והעומד בראשה השיח' ראאד סלאח, או תנועת "אבנאא אלבלד" ומעצרו של אחד ממנהיגיה, רג'א אגבאריה, שרק בשבוע שעבר נעצר למשך יומיים בחשד לביצוע עבירות חמורות ביותר של ייצור נשק ואחזקת נשק, אבל ראו איזה פלא, כעבור יומיים הכול התאדה והתיק נסגר והוא שוחרר; או החבר לשעבר בבית הזה, סעיד נפאע, שנכנס אתמול לרצות עונש של שנה מאסר בפועל, וכל אשמתו שהוא מאמין שזכותה של כל אם לראות את ילדיה ואחיה בסוריה, שנותקה מהם עשרות שנים כתוצאה ישירה של הכיבוש הישראלי. אדוני היושב-ראש, אם בעבר הייתה מטרתן של הצעות חוק שכאלה לשמש את המציע כצינור לכותרות ראשיות בעיתונים וחשיפה תקשורתית, היום הן מתקבלות בציבור במידה גוברת והולכת של לגיטימיות, והן משפיעות על המציאות, אף שלא תמיד הן עוברות בכנסת, בין שזאת חקיקה הפוגעת בחופש הביטוי וההתאגדות והמחאה, ובין שאלה הצעות שנועדו לפגוע בכוחו של בית-המשפט העליון, ובמיוחד בסמכותו לבקר חקיקה של הכנסת וחקיקה הפוגעת בשוויון ובעיקר באזרחי המדינה הערבים והעם הפלסטיני שנמצא תחת כיבוש. להלן, גברתי השרה, שנכנסה עכשיו, מקבץ חוקים והצעות חוק מהכנסת השמונה-עשרה, הכנסת התשע-עשרה והכנסת העשרים: חוק ועדות הקבלה; חוק הנאמנות; חוק איסור איחוד משפחות; הצעת חוק המואזין; חוק מימון עמותות; חוק החרם; חוק הנכבה; חוק המשילות; חוק הבחירות לכנסת (העלאת אחוז החסימה); הצעת חוק הלאום; הצעת חוק פראוור; החוק להחמרת עונשים על מיידי אבנים; חוק איסור הוצאות שיחות טלפון לאסירים פלסטינים; חוק ההזנה בכפייה; הצעת חוק המאבק בטרור – היום התבשרנו גם שיש עוד: הצעת חוק ההסתה לטרור; הצעת חוק לקביעת עונשי מינימום; הצעת חוק לשלילת קצבאות ביטוח לאומי; הצעת חוק הנוער, שמטילה אחריות ועונשים על ההורים. הצעות חוק אלה – היום יש דיון במליאה בקריאה השנייה והשלישית, ורוב הסיכויים שהקואליציה תצליח גם להעביר את הצעות החוק האלה לחוקים. חוק המישוש והוראות חדשות לפתיחה באש; הצעת חוק השקיפות, שמטילה פיקוח על עמותות, הצעה שאושרה רק אתמול בוועדת השרים לענייני חקיקה; חוק אי-חובת תיעוד חזותי וקולי של חקירות ביטחוניות, והיד עוד נטויה, כך שבארסנל יש עוד הצעות הזויות, כמו שלילת תושבות מעשרות-אלפי ירושלמים שחיים בשכונות מחוץ לגדר ההפרדה הגזענית או ההצעה להקים בית-משפט לענייני ביטחון. המכנה המשותף של כל הצעות החוק האלה והחוקים שנתקבלו הוא פגיעה באזרחי ישראל הערבים ובזכותם לשוויון וכבוד ופגיעה בזכותו של העם הפלסטיני להתנגד לכיבוש. הם מצמצמים את המרחב הדמוקרטי וכך פוגעים בשולי הדמוקרטיה הצרים ממילא, והגל הזה מטביע מה שנשאר מהדמוקרטיה שמתגאים בה כאן כל שני וחמישי. התזה הנשמעת יותר ויותר במקומותינו גורסת שדמוקרטיה אינה אלא שלטון הרוב, ותו לא. ולא זו אף זו, המתנגדים לחקיקה המדוברת הם המואשמים כאנטי-דמוקרטים, שכן הם מבקשים לסכל את רצון הרוב. אלא שהגדרה צרה כזו לדמוקרטיה אינה מקובלת בדמוקרטיה המודרנית; התיתכן דמוקרטיה ללא זכויות האזרח? ללא חופש הביטוי? האם משטר שבו מתקיימות בחירות ובו הרוב רומס את זכויות המיעוט יכול להיקרא דמוקרטי? דמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב, גברתי השרה. דמוקרטיה אינה רק זכות הפרט. דמוקרטיה, כמו שלטון החוק, היא איזון ראוי בין שלטון הרוב לזכות המיעוט והיחיד, כך שגם אם מתקיים מצב ביטחוני, לא הכול מותר ולא הכול חקיק, והממשלה הזאת מנצלת את המצב הביטחוני ניצול ציני כדי להעביר הצעות חוק שלא הייתה יכולה להעבירן במשך שנים, כמו חוק המישוש, הוראות הפתיחה באש והחמרת עונשים. ואני מפנה לדבריו של השופט חיים כהן מלפני כמה עשורים: ומה נשתנתה לחימת המדינה מלחימת אויביה? שזו נלחמת תוך כדי שמירת החוק, ואלה נלחמים תוך כדי הפרת החוק. הנשק המוסרי אינו נופל בחשיבותו מכל נשק אחר, ואולי עולה עליו, ואין לך נשק מוסרי יעיל משלטון החוק. ואני גם מפנה לדבריו של הנשיא לשעבר של בית-המשפט העליון אהרן ברק: על כן אינה מקובלת עלי הגישה שלפיה כאשר התותחים יורים המוזות שותקות, או בלשונו של קיקרו – בעת מלחמה מחרישים החוקים. אמרות אלה אינן משקפות, לא את המצב הרצוי ולא את המצב המצוי. דווקא כאשר התותחים יורים אנו זקוקים למוזות, דווקא בעת לחימה אנו זקוקים לשלטון החוק. ובמקום אחר: זה גורלה של דמוקרטיה, שלא כל האמצעים כשרים בעיניה ולא כל השיטות שנוקטים אויבים פתוחות לפניה. לא פעם נלחמת הדמוקרטיה כאשר אחת מידיה קשורה לאחור. חרף זאת, ידה של הדמוקרטיה תהא על העליונה. לבסוף, אדוני היושב-ראש, הניסיון של דמוקרטיות בעולם שהתפרקו ונעלמו מלמד שבדרך כלל התהליכים הקריטיים שמובילים לערעור יסודות הדמוקרטיה, כיוונם מלמעלה למטה, והאחראים להידרדרות הדמוקרטיה הם מנהיגים פוליטיים ומנהיגים בחברה האזרחית שנוטים להקצין את הקיטוב במרחב הציבורי, כגון: "נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן"; אני אדאג שלא תקום מדינה פלסטינית; הערבים נוהרים לקלפיות; המופתי שידל את היטלר לשרפת היהודים; אלה שמפגינים נגד ישראל מוזמנים לעבור לרשות או לעזה, ועוד ועוד. ציטוטים אלה, של ראש ממשלה במדינה שמתיימרת להיות דמוקרטית, הם שמנתבים את החקיקה נגד החברה הערבית בישראל וכל מי שמתנגד למשטר האפרטהייד בשטחים הכבושים, והם אלה שמצמצמים את המרחב הדמוקרטי, הצר מאוד ממילא, ומובילים למבול של חקיקה גזענית שאין סוף לה. הרי, גברתי השרה, כל החוקים האלה וכל הענישה הקולקטיבית והמחמירה שהממשלה נקטה ונוקטת, ועוד תנקוט בעתיד, לא יפתרו את שורש הבעיה – הלוא הוא הכיבוש. ובלי פתרון צודק לעם הפלסטיני, ומתן תקווה ואופק, לא הריסת בתים, ולא שלילת תושבות, ולא החמרת עונשים – כל החקיקה הזאת לא תפתור ולא תביא לרגיעה. על הממשלה לשנות מהיסוד את המדיניות שלה לכיוון של שוויון מלא ואמיתי לאוכלוסייה הערבית בישראל, סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית בשטחים הכבושים משנת 1967, לצד ישראל, ובירתה ירושלים המזרחית. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. אני מזמין את שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד להשיב. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, ברצוני להשיב על הצעת האי-אמון שהגישה סיעת הרשימה המשותפת. לטענת חברי הרשימה, הממשלה מנצלת את המצב הביטחוני ומעבירה חוקים גזעניים הפוגעים בעקרונות הדמוקרטיה ובחירויות שונות. מובן שאין אף חוק כזה, מכיוון שכל החוקים שאנחנו מעבירים – ואני גאה היום שחוק עונשי מינימום וחוק קנסות על הורים יעברו כבר היום בקריאה שנייה ושלישית וייכנסו לספר החוקים – החוקים האלה חלים על כל אזרחי מדינת ישראל, בלי קשר לגזע, דת או מין. ואף חוק גם אינו פוגע בעקרונות הדמוקרטיה, מכיוון שהחוקים הללו מענישים מי שפושע ומענישים מי שמשתמש בטרור כדי לפגוע באזרחים. היום, דרך אגב, יעבור בקריאה ראשונה גם חוק הסתה לטרור. כן, היום אנחנו יודעים שלא רק אבן הורגת, גם מילים יכולות להרוג. כפי שכבר אמרתי, כולנו צריכים להיזהר, ואני מקווה מאוד שהחוק הזה, לפחות – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אני מאוד מקווה שאת הרוצחים המתועבים האלה ימצאו, ואני מוכנה להתחייב לך שכוחות הביטחון עושים הכול כדי למצוא את אותם רוצחים מתועבים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הכול? מה זה הכול? <שרת המשפטים איילת שקד:> אני מסתכלת עליכם, חברי הרשימה המשותפת, מאזינה לכם, ואני באמת יכולה לראות מאיפה מגיעה הדאגה הכנה הזאת שלכם לדמוקרטיה. ראש הרשימה שלכם, חבר הכנסת איימן עודה, דרך אגב, שבמקום לעודד את השילוב של ערביי ישראל בחברה הישראלית, שילוב שאני מאמינה בו מאוד – אני מאמינה בערביי ישראל, אני מאמינה בהנהגה המקומית של ערביי ישראל, שכן רוצה בשילוב הזה – אבל חבר הכנסת עודה, הוא מתנגד, הוא מתנגד לשירות האזרחי. ובריאיון, כששאלו אותו: מדוע אינך קורא לערבים לחדול מפעולות הטרור? הוא ענה, ואני מצטטת: אני לא יכול לשבת בבית שלי בכרמל ולהגיד לעם הפלסטיני איך להיאבק. כן, כשלמטה זורקים אבנים ובקבוקי תבערה, הוא מביט בנו מלמעלה. כשלמטה הארץ בוערת, הוא יושב בנחת בביתו בכרמל, והוא לא מתערב והוא לא מרגיע את הרוחות. באמת למה לו. הוא מודאג, הוא יושב ומודאג, מודאג ממצב הדמוקרטיה הישראלית. אז מה הוא עושה? מגיש הצעות לסדר-היום, במקום לנסות להרגיע את הרוחות. המאבק העקוב מדם אינו מטריד אותו. הוא לא מתערב בזוטות כמו רצח, פיגועים, זריקות אבנים, דקירות בסכין. כל אלה כנראה לא מעניינים אותו. הוא כמנהיג הציבור הערבי לא מוכן להתעסק בזה. דבר אחד כן מטריד אותו – ענישת מינימום למיידי אבנים. את זה החברה הישראלית, ובחברה הישראלית אני מתכוונת גם היהודית וגם הערבית – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מה האחריות שלך על מה שקורה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת גטאס, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – – את זה החברה הישראלית לא תשרוד. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. <שרת המשפטים איילת שקד:> דם שנשפך ברחובות כמו מים הוא מראה שלא מטריד אותו, אבל טרוריסט שנכנס לכלא לשנים ארוכות זה מראה שאי-אפשר לסבול. כן, ככה הוא, טיפוס מודאג ורגיש לדמוקרטיה הישראלית. ואז אני מביטה בך, חבר הכנסת באסל גטאס. גם אתה מודאג ממצב הדמוקרטיה בישראל. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לא אכפת לי ממנה. <שרת המשפטים איילת שקד:> אתה שסירבת לגנות את הרצח המתועב של בני הזוג הנקין – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לא אכפת לי ממנה. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – ואני מצטטת: אי-אפשר להתייחס אל המתנחלים האלה כאזרחים חפים מפשע. זוג הורים שנרצחו בדם קר, ולולא תושיית האב גם הילדים היו נשחטים – את זה אתה לא מסוגל לגנות. ושוב אני חשה את אותה דאגה כנה לערכיה של הדמוקרטיה הישראלית – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> שאני נגד כל – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת גטאס, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – כי מהי דמוקרטיה אם לא רצח אזרחים תמימים שאתם במחלוקת פוליטית אִתם, ואתם לא מסוגלים לצאת נגד זה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עוד מילה תוצא מן האולם. <שרת המשפטים איילת שקד:> כנראה מבחינתך אין מעשה יותר דמוקרטי מהתרת דמם של חפים מפשע. אבל דבר אחד כן מסכן את החברה הישראלית לדעתך. מה מסכן את החברה הישראלית? סמכויות חיפוש. ואני חייבת להגיד לך שגם אני התלבטתי על זה, גם בעיני זה לא דבר טריוויאלי. ובגלל זה זה יבוא לכנסת וזה יידון פה בשיח פתוח של קואליציה ואופוזיציה. גם זה דבר לא טריוויאלי. אבל אם זה משהו שיכול למנוע רצח, מבחינתי זה נסבל, אף שאני מסכימה שיש כאן פגיעה מסוימת בחירויות. אבל פעולות כאלה, לשיטתך, פוגעות בדמוקרטיה. גם אתה טיפוס רגיש. ואז אני נזכרת בעוד טיפוס רגיש מהמפלגה, עוד טיפוס רגיש, או יותר נכון רגישה – חברת הכנסת חנין זועבי; זועבי, שאת קריאותיה לאינתיפאדה כולנו שמענו. היא כל כך רגישה לנושא זכויות הפרט וחירויות יסוד, שהיא לא מצליחה לפספס אף אירוע אלים שמתרחש כאן באזור. מעלייתה על ה"מרמרה" שבה הותקפו חיילי צה"ל בסכינים ובמוטות ברזל ועד לתקיפתה של סדרנית בבית הזה – יש מכנה משותף אחד: דאגתה הכנה של חברת הכנסת זועבי לחירויות הפרט. כל הווייתה של חברת הכנסת זועבי היא רק דאגה לרוח הדמוקרטיה. אני מקווה שיום אחד יהיה לכם האומץ שיש – יש אותו אומץ להנהגה המקומית של ערביי ישראל – לנסות ולבנות ביחד אתנו חברה בריאה, ולא רק לקטב ולהסית ולדאוג לאנשים שאינם חלק מכאן. ולא יעזרו היללות, ולא יועילו ההאשמות, ישראל תעשה כל מה שנדרש ממנה כדי להמשיך ולהגן על אזרחיה. אני מבטיחה לכם שגם מהמאבק הכפוי הזה תצא ישראל כשידה על העליונה. ומכם אני מבקשת שפעם אחת, גם בתקופות קשות, יהיה לכם אומץ. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. אני מזמין את חבר הכנסת יעקב פרי – בבקשה, אדוני – לנמק את הצעת האי-אמון מטעם סיעת יש עתיד: הניסיונות לקשור לתקציב המדינה את עיקורו מתוכן של חוק השוויון בנטל ופגיעה אנושה במודל צבא העם. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> רק שלושה מסיתים יש? זה מעליב. <יעקב פרי (יש עתיד):> תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מי שישיב כאן הוא השר יריב לוין. <יעקב פרי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברותי וחברי חברי הכנסת, ממשלת ישראל בוגדת בציבור. הצעת האי-אמון שסיעת יש עתיד מבקשת להגיש היום נולדה בעקבות ניסיון של ממשלת ישראל להחזיר את ישראל אחורה, לאחר שבחודש האחרון לא הגישה סיעת יש עתיד הצעות אי-אמון עקב המצב הביטחוני, בהיותנו סבורים שאין זו תקופה נאותה להגשת ההצעות הללו. ממשלת ישראל, אדוני היושב-ראש, והעומד בראשה מבקשים לכרוך בהצעת תקציב המדינה את חיסולו של אחד התהליכים החברתיים החשובים ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל – השוויון בנטל. הניסיון הזה הוא תולדה של תרבות פוליטית קלוקלת, שדוגלת בשרידות פוליטית על-פני ערכים ועל-פני טובת הציבור. רק לפני פחות משנתיים אישר הבית הזה את חוקי הגיוס והוביל את מדינת ישראל אל עבר עתיד טוב יותר לכלל העם; רק לפני פחות משנתיים הכנסת הראתה לציבור כולו שלאף אחד אין חסינות מפני ערכי השוויון והערבות ההדדית; רק לפני פחות משנתיים החלטנו כאן, בבית-המחוקקים, שעתיד החברה שלנו חשוב הרבה יותר מהכיסא שעליו אנו יושבים. מייד עם הקמתה של הממשלה הקודמת מוניתי לעמוד בראש ועדת השרים לקידום השוויון בנטל, והאתגר שבפניו עמדנו בוועדה היה אדיר: כיצד לקדם את ערך השוויון בנטל, אשר הפועל היוצא שלו הוא שירות צבאי, שירות אזרחי והשתלבות בשוק העבודה, מבלי לייצר קרע בעם. בבואי לעסוק בסוגיה המורכבת, שאלתי את עצמי שאלות קשות ונוקבות לגבי אופיו של החוק החדש. מחד גיסא, כיצד לחוקק חוק אשר יהווה הוכחה ניצחת למשפחות השכולות, שכל העם היושב בציון לוקח חלק בהגנה על המולדת ושדמם של יקיריהם לא שווה פחות מדמם של אחרים? כיצד לענות על הדרישה, הצודקת כל כך, של שוויון בזכויות ובחובות לכל אזרחי ישראל? ומאידך גיסא, כיצד לחוקק חוק אשר ייתן מענה לשוני החברתי והתרבותי המובנה וארוך-השנים של החרדים? שני החוקים שהעברנו בליווי החלטת הממשלה יצרו מצב חוקי, נכון וטוב, מאוזן וצודק; כזה אשר מייצר עתיד טוב יותר לכל חלקי העם. לצערי הרב, ממשלת ישראל בחרה לבגוד בציבור כולו – בחילונים, בחרדים ובחובשי הכיפות הסרוגות כאחד – ובמקום לאפשר לתהליך לספק לילדינו ולנכדינו עתיד טוב יותר, הממשלה מקדמת עתיד של פלגנות ומחנאות, אשר יבטל הלכה למעשה את מודל צבא העם וירמוס את השוויון בנטל. לציבור המשרתים במדינת ישראל יש רוב מוחץ בכנסת ישראל; כך היה גם בכנסות הקודמות. ולכן ההצבעה היום וההצבעות בהמשך לשינוי החוק תהיינה הצבעות חדות וברורות – מי בעד ציבור המשרתים ומי נגדו. כולנו, חברי הקואליציה והאופוזיציה גם יחד, הרואים עצמם נציגיהם של ציבור המשרתים והנושאים בנטל הצבאי, חייבים להצביע בעד הצעת האי-אמון, בעד השוויון בנטל ובעד הציבור המשרת. חברותי וחברי חברי הכנסת, הציבור היום צופה בכולנו, מחכה לשמוע את מוצא פינו ואת אופי הצבעתנו. הציבור מסתכל במיוחד על כל ”אבירי צה”ל”: על ידידי בוגי שר הביטחון, על האלוף יואב גלנט, שהוביל חיילים רבים לשדה הקרב, על מפקד הפלוגה בנט, על מנהיג מחאת המילואימניקים חברי יואב קיש, על כולכם – על כולנו. כדי לעזור מעט בהתלבטות הקשה, אשאל את כל חברי הקואליציה אשר הצביעו בעד החוק בכנסת הקודמת: מה השתנה? האם הערכים הם לא אותם ערכים? האם היעדים הם לא אותם יעדים? האם ראש ממשלת ישראל, שר הביטחון, יושב-ראש הבית היהודי ושרת המשפטים, אשר הצביעו בארבע קריאות בעד החוק, גם בממשלה וגם בכנסת, החליפו את עורם? הציבור דורש היום לדעת מה הם הערכים של נבחריו, של כולכם, וההצבעה היום תוכיח לציבור מי בעד השוויון בנטל ומי נגדו. על הטענה הנדושה שהחוק פוגע בחרדים אבקש לענות היום בשני נתונים: אחוז מבקשי העבודה החרדים עלה ב-300% מאז חקיקת חוקי השוויון בנטל; אחוז המתגייסים עלה ב-39% בשנה אחת. חברותי וחברי חברי הכנסת, במקום לקחת מנהיגות, לקדם רפורמות שיקלו על האזרחים ויקדמו את הכלכלה, הממשלה הזאת בוחרת לעוות את הפרקטיקה לצורכי הישרדות פוליטית וכניעה ללחצים סקטוריאליים. השמירה על הכיסא היא הערך היחידי שמקדמת ממשלת נתניהו, ובזמן הכניעה הפוליטית הזאת אזרחי ישראל חוזרים לאחור וציבור המשרתים נרמס שוב ושוב. האמת – אני חייב להיות כן, אינני מופתע. הממשלה הזאת דואגת בעקביות לקדם מדיניות של הזנחה ופגיעה בציבור המשרתים, בניגוד מוחלט למילים החלולות של תמיכה בהם, שחברי הממשלה משמיעים מפעם לפעם. הכוונה לבטל את חוק השוויון בנטל תחת המסווה והכותרת של שינוי החוק היא זריית חול בעיני הציבור; זהו למעשה ניסיון לרוקן את החוק מכל תוכן, על-ידי ממשלה ריקה מתוכן, ממשלה חסרת חזון, ממשלה ללא ערכים. ראש הממשלה בנימין נתניהו מוביל את החברה כולה לאחור. הוא מוביל את החברה הישראלית למציאות של איפה ואיפה בין דם לדם, לשגרה של אפליה בין ישראלי צעיר אחד לישראלי צעיר אחר, לשגרה של כניעה מוחלטת ללחצים סקטוריאליים ולשגרה של מנהיגות של גחמות רגעיות המשתנות מעת לעת. אני קורא היום לכולכם, נציגי ציבור המשרתים בכנסת ישראל: אל תיכנעו, אל תפעלו רק מתוך שרידות פוליטית, אל תפעלו רק כאילו מצמידים אקדח למצפונכם, אל תבגדו בציבור בוחריכם, בחיילי צה"ל, במשרתי המילואים ובכוחות הביטחון, שהם לב-לבה של הציונות. בלעדיהם אין לנו מדינה. מלאו את רצון הבוחר, הצביעו בעד ערכים, הצביעו בעד הצעת האי-אמון ובעד השוויון בנטל. תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יעקב פרי. אני מזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין להשיב. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת פרי, שמעתי את הדברים שלך. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אני תוהה מה היה קורה לו היה עומד מישהו על הדוכן הזה והיה חס וחלילה אומר, למשל, אולי, שבית-משפט מסוים בגד באזרחי ישראל כשקיבל החלטה מסוימת, איזה כותרות היו: הסתה, ודברים מהסוג הזה. אבל על ראש הממשלה נתניהו ועל ממשלת ישראל הכול מותר ואפשר להגיד הכול. גם אם זה נעשה בטון שקט, אבל במילים – וחבר הכנסת פרי יודע לומר מילים חדות כתער. אני חושב שהביטוי הזה הוא לא במקומו, הוא לא נכון. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> זה הרי ברור, הרי אנחנו, חברת הכנסת גרמן, לפי – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> עם כל הכבוד, השופטים הם מעלינו. עם כל הכבוד. <שר התיירות יריב לוין:> לפי שיטתך, שאני מכיר אותה, יש עליונים במלוא מובן המילה ויש אותם בזויים, אלה שיושבים כאן, באולם הזה. יש אלה שצריכים לקבל הטבות שכר מפליגות, כי הם שופטים – – <עפר שלח (יש עתיד):> אתה רוצה להתייחס להצעת החוק או לשופטי בית-המשפט העליון? <יעל גרמן (יש עתיד):> אף אחד לא בזוי, אף אחד לא בזוי – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – ויש אלה שצריכים לשלול מהם את תנאיהם כי הם צריכים להיות מושא ללעג ולקלס משום שהם יושבים כאן. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אבל, אדוני השר – – – <שר התיירות יריב לוין:> ובהמשך לאותו קו, יש כאלה שמותר להסית נגדם ולכנות אותם בוגדים, ויש כאלה שכלפיהם זה כמובן אסור באיסור חמור. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא מותר להסית נגד אף אחד. יש בבית הזה אמירות הרבה יותר חמורות נגד הגוש הזה – – – <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת גרמן, אני חושב שלא היה נכון להשתמש במילה הזאת. עכשיו אני מוכרח לומר, אני רואה את חבר הכנסת שלח מחייך, ואני לא יכול להסתיר גם את החיוך שלי כאשר אני קורא, אדוני היושב-ראש, את מה שכתוב כאן: "הניסיונות לקשור לתקציב המדינה את עיקורו מתוכן של חוק השוויון בנטל". אני אומר לעצמי: מאיפה הפטנט הזה לקשור שני חוקים יחד? ופתאום אני נזכר, חבר הכנסת שלח: הרי כשאנחנו ישבנו יחד באותה קואליציה, אתה ואני יחד – – – <עפר שלח (יש עתיד):> אתה קשרת שלושה חוקים יחד, שלושה חוקים אתה קשרת – – <שר התיירות יריב לוין:> זהו, אני אומר, הפלאנו לעשות, לא הסתפקנו בשניים. <עפר שלח (יש עתיד):> – – כי אתכם שום דבר לא עובד, רק כוח, אז אתה קשרת שלושה חוקים – – <שר התיירות יריב לוין:> לא הסתפקנו בשניים, קשרנו שלושה, ואיזה שלושה, שלושה חוקים גדולים – גם חוק המשילות, גם חוק השוויון בנטל וגם חוק משאל עם – – <עפר שלח (יש עתיד):> – – חשובים, היסטוריים, שהצבעת בעדם. <שר התיירות יריב לוין:> – – והצבענו בעדם. <עפר שלח (יש עתיד):> נכון, נכון. <שר התיירות יריב לוין:> אבל תראה, אדוני היושב-ראש, תראה מעשה קסמים: "ניסיונות לקשור את תקציב המדינה", אתה יודע, זה מין נכלוליות כזאת, מאיפה היא מגיעה? <עפר שלח (יש עתיד):> יריב, בסוף שיהיה משפט גם על החוק – אחד – שיהיה משפט אחד על החוק. <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת שלח, תאמין לי, אני יכול להגיד לזכותך, היית פרטנר מצוין לקשירת חוקים. אני ממליץ בחום לכל מי שרוצה לקשור חוקים – יתקשה למצוא שותף יותר ממך ומסיעתך. אני חושב שעשינו אז מעשה נכון, וכולנו יודעים – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> מה השתנה? מה השתנה? <עפר שלח (יש עתיד):> ועכשיו, כשאתם עושים הפוך על – – – ראה איזה פלא. <שר התיירות יריב לוין:> כולנו יודעים – תכף אני אכנס לגוף העניין, אבל כולנו יודעים שקואליציה, וכך זה צריך להיות, היא שילוב שבו באות מפלגות וכל אחת מביאה את האג'נדה שלה ואת מה שחשוב לה, ומסכמים. ואגב, זה גם נעשה בגלוי, וזה נאמר, זה נמצא גם בהסכמים הקואליציוניים, שיש כמה דברים שהממשלה מתחייבת לעשות על-פי לוחות זמנים מסוימים. כך פועלת קואליציה, כך פעלה תמיד, כך תפעל גם בעתיד, וכך גם נכון לעשות, כי זו בדיוק מהות העבודה המשותפת. ולכן אני אומר שוב, גם כאן, הטענות בעניין הזה הן באמת משעשעות במידה רבה. עכשיו לגופו של עניין, אני אומר לך, חבר הכנסת שלח – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני רק, אדוני השר, לא יכול להתאפק, כי אני מודאג, כי אם אני זוכר נכון היית מאחורי אחד משלושת החוקים, אז בחוק המשילות כבר חלו – איך נגיד את זה בלשון נקייה – אי-אלו שינויים. עכשיו גם בחוק הגיוס, מה שנקרא – – <עפר שלח (יש עתיד):> בוודאי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – אני חושש שלא נגיע לחוק השלישי, בקצב כזה אני חושש שנשתחרר – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אנחנו שותפים לדאגה. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, אני לא רוצה לייחס לעצמי כאלה כוחות, אבל אני כן אומר שאני, כאשר הצבעתי אז בעד, וגם תמכתי וקידמתי את שלושת החוקים, אמרתי שעם שניים מהם יש לי אי-אלו חילוקי דעות ותחושה לא קלה, ואני מוכן לשלם את המחיר שלהם בשביל החוק השלישי, מתוך ידיעה שהשלישי ימשיך לעמוד והשניים האחרים – עוד תהיינה הזדמנויות לשנות אותם. בינתיים התחזית הזאת כנראה הולכת ומתגשמת. <מאיר כהן (יש עתיד):> יריב, אתה אומר שבפעם הבאה אי-אפשר לסמוך עליך. <שר התיירות יריב לוין:> לא, לסמוך עלי אפשר, אני העברתי את כל החוקים ועמדנו אז בסיכומים שהיו אז. אגב, אתה יודע, בזמן שיש עוד אתם יכולים להצטרף אולי לממשלה וגם לשנות משהו; לא מאוחר, אתם יודעים את זה. <עפר שלח (יש עתיד):> יריב, על החוק, מילה בבקשה. העם רוצה מילה על חוק הגיוס, זרוק עצם. <שר התיירות יריב לוין:> אני מסכים, חבר הכנסת שלח. עכשיו אני אומר לך, תשמע – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> יריב, אני בשביל ההצגה באתי קרוב. <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת שטרן, אתה, כשאתה תגיש הצעת אי-אמון, תאתגר אותי, אני אצטרך להתכונן, בינתיים תן לי להתמודד עם חבריך, גם זה לא תמיד קל. תראו, חבר הכנסת שלח, עכשיו ברצינות, זה לא סוד שגם כאשר החוק הזה עבר בקדנציה הקודמת סברנו, גם אמרנו את זה, שהעיקרון של שוויון בנטל הוא נכון; הדרך שהחוק הזה בחר ללכת בה בעינינו הייתה לא נכונה. לא הסתרנו שאנחנו עושים ומסכימים לזה מתוך אילוץ קואליציוני, שהצגתי אותו גם קודם, ואני חושב שמותר לומר שבמבחן הזמן צדקנו. שוויון בנטל חייב להיות. לשרת כולם צריכים. לתרום כולם צריכים. הדרך לשנות מציאות – אגב, שלא אנחנו קבענו אותה, אלא נקבעה בראשית ימי המדינה והמשיכה לאורך שנים – חייבת להיות דרך של הידברות, דרך של עבודה משותפת, ולא דרך של איזו אבחת חרב. וגם הנתונים, אגב, מראים שאם ראינו נסיקה בשיעורי הגיוס, הנסיקה הזאת בהחלט נבלמה. קצב – – – <עפר שלח (יש עתיד):> זה ממש לא נכון. <שר התיירות יריב לוין:> קצב – זה נכון. <עפר שלח (יש עתיד):> זה ממש לא נכון. <שר התיירות יריב לוין:> כי קצב הגידול – – – <עפר שלח (יש עתיד):> – – – שתי שנות הגיוס שעברו בחקיקה עמדו ביעדים. <שר התיירות יריב לוין:> קצב הגידול – קצב הגידול – – <עפר שלח (יש עתיד):> בוא נגיד אמת. <שר התיירות יריב לוין:> – – בשיעור המתגייסים ירד. ואני חושב שהרבה יותר נכון יהיה ללכת למהלך, כפי שאנחנו עושים עכשיו, שבסופו של דבר יביא להסכמה רחבה, יביא גם את מנהיגי הציבור החרדי לנקוט גישה אחרת מהגישה שנקטו עד היום בעניין הזה. ואני חושב שגם בנושא הזה, נחכה שנה, נחכה שנתיים, נראה את התוצאות. אני מרשה לעצמי להעריך כאן שהן תהיינה הרבה יותר טובות ממה שראינו עד עכשיו, משום שכפי שאני אומר, המטרה היא בהחלט מטרה משותפת, ולכן אני חושב שנכון לעשות את השינוי הזה בחוק, נכון להסיק מסקנות ממה שנעשה קודם. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> מה? מה השינוי? מה השינוי? <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת שטרן, ביום שאני אלמד אותך את זה, אני אדע שאני התקדמתי למחוזות שלא חלמתי. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, מה השינוי? <שר התיירות יריב לוין:> אתה בוודאי עוד תַרצה כאן מעל הדוכן בעניין הזה הרצאה ארוכה ותלמד את כולנו. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> נכון. נכון. <שר התיירות יריב לוין:> לכן אני חושב – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, גם על הגידול האמיתי. <שר התיירות יריב לוין:> – – שגם ההליך הפרוצדורלי הוא נכון, וגם התוצאה הסופית תהיה נכונה, ולכן, כמובן, גם בעילה הזאת אין שום מקום לקבל את הצעת האי-אמון. עם זאת אני רוצה, אדוני היושב-ראש, כן לומר עוד משפט אחד. אני חושב – ואני אומר את זה שוב, לאו דווקא כשר בממשלה – אני חושב, כאזרח: בעיני, ראויה להערכה הגישה שלכם, כפי שבאה לידי ביטוי בשבועות האחרונים – לא להגיש סתם הצעות אי-אמון ללא שום טעם, להתייחס לעת הזו ולזמן הזה באופן קצת אחר; אני חושב שנהגתם בדרך שהוסיפה לכם כבוד, הוסיפה כבוד לבניין הזה, והלוואי שהיו לה שותפים נוספים מתוך סיעות האופוזיציה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר המקשר חבר הכנסת יריב לוין. חברי הכנסת, אנחנו כמנהגנו עוברים לדיון בהצעות האי-אמון. הדיון הוא דיון משולב. הראשונה מטעם המחנה הציוני היא חברת הכנסת ציפי לבני; בבקשה, גברתי. שלוש דקות לכל מי שמשתתף בדיון. אחריה – ג'מאל זחאלקה, עפר שלח, יפעת שאשא ביטון וכן הלאה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול פורסמה ידיעה, שמאז פורסמה אני חושבת עליה הרבה: ראש אמ"ן אמר אתמול שסרטוני פיגועי – או לפחות כך אתמול זה פורסם – ומה שפורסם אתמול זה שראש אמ"ן אמר שסרטוני פיגועי הדקירה שמופצים ברשתות החברתיות יצרו חרדה כזאת, שאם היא הייתה קיימת ב-1948, ישראל לא הייתה מנצחת במלחמת העצמאות. כך פורסם. <עליזה לביא (יש עתיד):> מה? <ציפי לבני (המחנה הציוני):> כך פורסם. עכשיו, אני בהתחלה מאוד התרעמתי ואמרתי: הרי בוודאי היינו מנצחים – עם סרטונים או בלי סרטונים. אני מאמינה בעם הזה, עברנו חוויות קשות – מלחמות, אינתיפאדות – ותמיד ידענו להיות ביחד ולנצח, ולכן היינו מנצחים גם את מלחמת העצמאות. אבל האמירה הזאת המשיכה להטריד אותי, כי הרי אז היה הרבה יותר קשה: יישוב יהודי קטן שקולט את כל הניצולים שהגיעו אחרי השואה; כל מדינות ערב נגדנו. מצבה של ישראל הרי טוב היום הרבה יותר. אבל יש באמת כמה הבדלים בין ישראל היום, בין ישראל של היום, 2015, לבין ישראל של 1948: אז, למרות המצב הקשה, ההנהגה בכל הקשת הפוליטית של אז התמקדה בהקמת מדינת ישראל – בלי טריקים ובלי שטיקים; מנהיגים יצרו תקווה בציבור, נתנו ביטחון גם כשנראה שאין סיכוי לגמרי; הנהגה שקיבלה החלטות קשות, לעתים אולי אפילו בלתי נסלחות. היום, טכנית יש ממשלה בישראל, ואין באמת ממשלה בישראל. אף אחד לא יודע מה האסטרטגיה של הממשלה הזאת: לא עם ישראל, לא העולם, וגם לא שרי הממשלה עצמם או לא הממשלה עצמה; ראש ממשלה שאומר דבר והיפוכו בנושאים המרכזיים, החשובים ביותר לקיומנו. הוא פעם בונה והוא פעם לא; פעם הטבות להתנחלויות – לדעתי, זה גם לא יקרה; חוק לאום כן ואחר כך לא; שתי מדינות – אולי בעצם לא; וגם ההחלטות הטקטיות הן כבר מביכות, כי הסיפור של שחרור הגופות או אי-שחרור גופות המחבלים זה רק דוגמית למה שקורה כשאין לך אסטרטגיה ביטחונית אחת. ואם אי-אפשר לפתור את הסכסוך, אז זה בסדר שראש הממשלה ינהל אותו. רק תנהל אותו. וכרגע, במקום שראש הממשלה ינהל את הסכסוך, הסכסוך מנהל אותו. לעם ישראל מגיע יותר מממשלה שמסבירה לו שאי-אפשר ואף אחד לא רוצה: העולם לא רוצה, הערבים לא רוצים. וממתי מדברים על 48'? אנחנו עשינו את מה שהערבים רצו. הרי אז גם הם לא רצו את הקמת מדינת ישראל ונלחמנו כדי להקים אותה. ועכשיו אנחנו צריכים להילחם כדי לקבוע את הגבולות שלה. והמאבקים האלה תמיד היו גם צבאיים וגם מדיניים. וכשנתניהו מזניח לגמרי את כל המגרש המדיני, הוא פוגע גם, תוך כדי, בביטחון מדינת ישראל. כי שני הדברים האלה הם דברים שלובים. כוחות הביטחון וצה"ל יודעים לעשות את העבודה שלהם, אבל הממשלה לא; ועם ישראל יכול להתמודד עם המצב, אבל בממשלת ישראל לא. והחמור הוא שנתניהו יודע מה צריך לעשות. אז אנחנו רואים כל מיני סימנים קטנים לדברים שהוא עושה בשטח, אבל הוא מפחד להגיד את זה פוליטית. אז זה ממשיך לזה שאף אחד באמת לא מאמין לו. ובסוף – אני מסיימת – הדברים הקטנים שנתניהו עושה הם הדברים שמשקפים בעצם את תפיסת הביטחון שלנו, של אלה שיושבים בצד הזה. רק אנחנו היינו עושים את זה בלי לפחד פוליטית. אנחנו היינו עושים טוב מזה. היינו הופכים את מדינת ישראל, במקום מדינה פתוחה שהסכסוך גולש פנימה, אל תוכה, לאגרוף אחד, עם גבול, עם צבא שיודע להגן עליה, בלי גמגומים, בלי לקרוץ לפה ולפה, בלי להגיד דבר אחד פנימה, דבר שני בסיעה ודבר שלישי לעולם. ולכן, אחרי שחזרתי לדברים האלה שנאמרו, עדיין אני מאמינה שגם היינו מנצחים ב-1948. כי יש לי אמונה מאוד גדולה בעם ישראל, אבל אין לי לגמרי שום אמון, משום צורה שהיא, בממשלת ישראל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת ציפי לבני. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עפר שלח. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, בזמן מלחמת לבנון היה מבול – הראשונה; השנייה, סליחה, 2006 – היה מבול של חקיקה אנטי-דמוקרטית וגזענית. ניגשתי לאחד השרים ואמרתי לו: מה זה, השתגעתם? איך אתם מעבירים חוקים כאלה? הוא אמר לי: תסתכל על האווירה, תסתכל על הכנסת. אם היום היו מציעים חוק להעביר את חברי הכנסת הערבים לגיליוטינה זה היה עובר. כי יש התלהטות של הרוחות. יש איבוד עשתונות. אנחנו עדים למצב דומה בימים אלה. כל דבר עובר. לעצור את האבא מפני שהבן שלו זרק אבן – עובר; לשנות הוראות של פתיחה באש – עובר; לעבור מחשד, שהוא כביכול אובייקטיבי, אבל לפחות יש בו מידה של אובייקטיביות, לחשש ולערוך חיפוש על אדם על סמך חשש. לך תדע מה זה חשש. היום בוועדת הכנסת, בקלי-קלות, בתמיכת המחנה הציוני וכל האופוזיציה למעט חברי הכנסת של המשותפת, עוברת הצעה לדיון מהיר לשינוי חוק, לשינוי מהיר, חפוז, של החוק ולהפריד בין עבירה של אלימות ועבירה של טרור. הסתה לטרור והסתה לאלימות, שזה חוק אחד היום, להעביר את זה ולעשות החמרה. כיום אם אתה אומר, כביכול, דברי שבח לארגון טרור ויש הסתברות גבוהה שזה יגרום למעשה אלימות, אז יש ענישה על זה. היום מחקו את ההסתברות הגבוהה ואומרים: אפשרות סבירה. חשש סביר. ובכלל, העניינים, ככה – יש פריצה של כל הגבולות. המעצרים – רק היום פורסם ב"ידיעות אחרונות" שיש זינוק אדיר במספר העצורים הפלסטינים; יותר מ-500 אנשים. ברור ש-90% מהם – כמובן, כולם נאבקו נגד הכיבוש, אבל אין שום דבר – ככה, מעשה שרירותי, רק להפחיד, רק לזרוע פחד בלבבות האנשים, לנסות להרתיע. ככה, בא להם. לפעמים יוצאים רק לעשות משהו. יש איבוד עשתונות. גברתי, אפלטון, שדירג את סוגי המשטרים, קבע שהמשטר הבזוי ביותר, הנמוך ביותר, הגרוע ביותר, זה שלטון האספסוף. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אנחנו רואים שהכנסת הפכה לאספסוף, והיא השולטת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת זחאלקה. חבר הכנסת עפר שלח, ולאחר מכן – חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. <עפר שלח (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, תודה, מה שעומד פה על הפרק, חברי חברי הכנסת, ביוזמה הלא-בשלה הזאת להצמיד את תיקון חוק הגיוס או שינוי חוק הגיוס לתקציב המדינה – הוא לא באמת חוק הגיוס. כי את חוק הגיוס אי-אפשר לשנות. אי-אפשר. מי קבע את זה? לא אני קובע את זה. קבע את זה בג"ץ, בבג"ץ מפברואר 2012, שביטל את חוק טל ובעצם התווה את קווי המתאר של חוק הגיוס הזה; קבע את זה היועץ המשפטי לממשלה בדיוני ועדת פרי; קבעו את זה עשרות המשפטנים שעבדו על החוק, אפילו שרת המשפטים שעמדה בראש הוועדה בכנסת מכירה בזה. חובת הגיוס חייבת להיות בתוך חוק הגיוס. אז מה שעומד על הפרק הוא לא שינוי של חוק, אלא קיומו של צבא העם וחובת הגיוס במדינת ישראל. ביום שלחובה הזאת תהיה משמעות אחת לציבור החרדי ומשמעות אחרת לציבור כללי, צבא העם יקרוס. מי שיהיה חתום על פטירתו זה ראש הממשלה וידידי שר הביטחון, הנמצא פה. מה שעומד על הפרק הוא האמינות והמוסריות של הממשלה הזאת ושל חבריה – של ראש הממשלה, של שר הביטחון, של שרת המשפטים, שכולם חתומים על החוק, כולם הצביעו בעדו, כולם עזרו לנסח אותו – בוועדת פרי ובוועדת שקד. הם יודעים שזה מה שחייב להיות, הם יודעים שזה מה שנכון ומוסרי, הם יודעים גם שהציבור החרדי עמד ביעדים בשתי שנות הגיוס שהיו תחת חוק הגיוס, בניגוד לכל האיומים ששמענו: לא יבואו, יעשו חרמות – עמדו ביעדים גם ב-14'-15', גם ב-15'-16'. הם יודעים שהציבור החרדי יכול לעמוד ביעדים. הם יודעים שעשינו פה מתווה שהוא שקול והוגן ומאוזן. ראש הממשלה אמר את זה, אני מצטט מדברי גדולים; ראש הממשלה עצמו אמר את זה בשנה שעברה, כאשר אישרנו פה את החוק. אז מה שיהיה פה זה לא באמת שינוי של חוק, תהיה פה קומבינה. יביאו משהו לקריאה ראשונה, שאולי לא יגיע לבית-המשפט, אולי איזה מעקף דרך סמכותו של שר הביטחון – לא באמת ישנו את חובת הגיוס. אבל אם איילת שקד תחתום על זה, אפילו לקריאה ראשונה, שרת המשפטים, היא איננה ראויה להיות שרת המשפטים. ואם שר הביטחון יחתום על זה, תישאל שאלה לגבי סמכותו לשלוח חיילים לקרב, כשהוא מחייב אותם בחובת גיוס ואחרים לא. ואם ראש הממשלה יחתום על זה – נו, ידידי, חבר הכנסת פרי, אז תנוח דעתנו, כי אנחנו יודעים מה שווה חתימה של ראש הממשלה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עפר שלח. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, ואחריה – חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת עודה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – אני נדהמת כמעט כל שבוע מחדש כשאני רואה הצעות להבעת אי-אמון נוסח ההצעה שהוגשה היום. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> איזה מהן? <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אני אגיד, אני אגיד. אני מדברת על הצעת החוק שבעצם עוסקת בחקיקה גזענית. ואני תוהה מהיכן התעוזה בכלל לבוא ולהציע הבעת אי-אמון בנושא הזה. אני מסתכלת על השורות שלפני, ואני מנסה לחשוב – במהלך כל התקופה האחרונה, מתי זכיתי לראות מישהו מכם, מהרשימה המשותפת, עומד כאן, על הדוכן, ומגנה את גל הטרור שאנחנו חווים היום במדינה? הרי ממה נולדו בעצם הצעות החוק האלה? מי התבלבל והתחיל להסתובב עם סכינים ברחובות במקום לשמור אותם במטבח? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אז זה מצדיק – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אני אומר – בהחלט כן. החוקים נועדו – כדי שאנחנו נוכל להגן על אזרחי המדינה, וזה כל אזרחי המדינה, ולא משנה אם ערבים או יהודים. והחקיקה הזאת נוגעת בכל אחד שיחליט שהוא סורר, לוקח אבן וזורק אותה, לוקח סכין ומשתמש בה ברחובות. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לא הכול מותר – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת סעדי. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> המטרה של החוקים האלה היא לתת ביטחון לאזרחי המדינה, לדעת שיש כאן ממשלה שמבקשת לשמור על שלומם ועל ביטחונם. ואני מצפה מכם – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אני מצפה מכם, שבמקום לעלות הנה, לדוכן, ולהגיד שיש כאן חוקים גזעניים, תעלו לדוכן ותגידו: די, בואו נעצור את הגל הזה, בואו ננסה לשמור על שפיות במדינה הזאת, בואו ננסה לפנות לערוצים אחרים. אבל אני לא שמעתי אף אחד מכם עומד כאן ומבקש את זה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> ואני אגיד לכם יותר מזה, גם עכשיו אתה זרקת משפט ואמרת: מי אחראי לכיבוש? ואני תוהה, באמת, את מי אתם מייצגים? אני שומעת את חנין זועבי עומדת כאן, ואני תוהה, את מי היא מייצגת – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> את העם תחת כיבוש. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – את ערביי ישראל שנמצאים כאן ורוצים לחיות אתנו כאן, בדו-קיום, ליצור נורמליזציה? או שאתם מייצגים איזה עם שנמצא מעבר לקו? ואני לא אומרת – צריך לפתור את זה, וצריך ללכת לערוצים מדיניים, וצריך לנסות למצות את כל האפשרויות, אבל אי-אפשר לעמוד כאן, מעל הדוכן של כנסת ישראל, ולהגיד כל הזמן כמה אנחנו לא בסדר בהתמודדויות שלנו, אבל יש עם שסובל. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, ואחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני קורא פה על הצעת האי-אמון הראשונה: לקראת תום שבע השנים הרעות של אובדן הדרך והביטחון. אז האגף הזה, איכשהו פה הוא בצד ימין שלי, האגף השמאלי הזה במליאה מלין על אובדן הדרך והביטחון. ואני שואל אתכם: לכם יש דרך? אתם הרי מתאבדים, זאת הדרך שלכם. מי שעוד חולם היום, היום, היום, במציאות הזאת, שמתנפצת לנו אל מול העיניים, להקים מדינת טרור בלב מדינת ישראל, בלב ארץ-ישראל, הוא זה שאיבד את הדרך כבר מזמן והלך לאיבוד. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אז האמת, שאתכם אין הרבה מה לדבר. אבל, וזה אבל גדול, אני מוכרח לומר שלצערי הרב גם ראש הממשלה – שלי, שאני יושב, כמובן – חלק מן הקואליציה שלו, כנראה לא הכי ברורה לו הדרך. <קארין אלהרר (יש עתיד):> הוא יודע שאתה בקואליציה ואתה מדבר ככה? <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> יש דרך אחת בלבד – ואני בטוח ששר הביטחון שיושב כאן יודע שאני צודק: יש דרך אחת בלבד, והיא להכריע. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אין לכם כוח. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אנחנו, במשך יותר מ-100 שנים, מנהלים כאן סכסוך לאומי, דתי, אם נרצה או לא נרצה הוא שם, זו מהותו של הסכסוך – ויותר מ-100 שנות ציונות – על זכותו של העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי בארצו שלו, מולדתו כולה, בשלב הזה אך ורק ממערב לירדן. רק בשלב הזה. ואנחנו במשך שנים מנהלים את הסכסוך הזה, והולכים אתו מסיבוב לסיבוב, מדחי אל דחי, וכל עוד נמשיך לנהל אותו ולא נכריע אותו בצורה חד-משמעית – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – אנחנו רק נלך מדחי אל דחי. הכרעה זה בראש ובראשונה לומר את האמת ולהבהיר שלא תקום מדינה פלסטינית, נקודה. הכרעה זה להקים עוד חמש ערים גדולות בגב-ההר, ביהודה ושומרון, ולהביא לשם עוד חצי מיליון יהודים, ולהוכיח לעולם כולו ולערבים ולעצמנו שלא תקום מדינה פלסטינית ושאנחנו כאן כדי להישאר. הכרעה זה להזמין את ערביי הארץ הזאת לחיות כאן אתנו תחת השלטון היהודי במדינת ישראל חיים טובים ושלווים וליהנות מכל השפע והטוב שהעם היהודי הביא אתו לארץ-ישראל, שהייתה לפני שהגענו – ולא צריך פה זיכרון כל כך ארוך, זיכרון היסטורי, כדי לדעת מה היה כאן לפני שבאנו לפה: ביצות, כלום וכלום וכלום. שממה, זו מה שהייתה הארץ הזו במשך שנים. איך נראו יהודה ושומרון בזמן שהיו בשליטתה של ממלכת ירדן? החצר האחורית של ירדן. את מי עניין מה קורה שם בכלל? בחושות גרו שם הפלסטינים. לא היה אפשר שלא לראות את זה. ועוד הפעם, אני בטוח שמבוגרים ממני – אני שומע סיפורים – אני כבר מסיים, היושבת-ראש – מבוגרים ממני שחוו את החוויה ב-1967 וראו כפרים שהגבול עבר בהם – איך נראו כפרים של ערביי ארץ-ישראל, ואני מדבר עוד על 1967, עוד לפני הרווחה הגדולה שבאה לערביי ארץ-ישראל, אל מול, באמת, הכלום, השממה, הזבל – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – של איך שנראו הכפרים הפלסטיניים בתקופת ממלכת ירדן. ומאז שאנחנו באנו ערביי ארץ-ישראל זוכים לכל השפע והקדמה הגדולה שאנחנו מביאים אתנו, וערביי יהודה ושומרון זכאים ויש להם היום מה שאין לאף אחד מקרובי המשפחה שלהם 360 מעלות מסביב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> זאת הכרעה. יש כאן מדינה אחת בלבד, מדינה יהודית, ולא תקום לעולם לצדה מדינה פלסטינית. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> מי שרוצה לחיות אתנו – אהלן וסהלן. מי שלא – או שילך, או שאנחנו נראה אותו בין כוונות. תודה רבה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל ראש הממשלה שלך אומר "שתי מדינות לשני עמים". ראש הממשלה שלך. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני אמרתי מה אני חושב עליו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. חבר הכנסת יעקב מרגי, ואחריו – חבר הכנסת אילטוב. <יעקב מרגי (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, מכובדי כבוד השר, מי שמכיר אותי, אני לא מרבה לנמק ולהשיב בהצעות אי-אמון. אך אני עובר על נושא האי-אמון היום, וההצעה הראשונה שבהן: שבע שנות אובדן הדרך. אובדן הביטחון והדרך – זו לשון ההצעה; והנושא השני: מבול של חוקים גזעניים ואנטי-דמוקרטיים; והנושא השלישי: הניסיונות לקשור לתקציב המדינה את התיקון לחוק השוויון. רבותי חברי הכנסת, מכובדי השר, אני לא מרגיש באובדן דרך. העם לא מרגיש באובדן דרך. הממשלה מחליטה. מתכנסת, מחליטה, מושלת. נכון, כנראה יש ציבור מסוים בציבוריות הישראלית שמכיר רק דרך אחת, ואם לא הולכים בדרכו אז הוא מרגיש תחושה של אובדן דרך; שמי שהולך לא הולך בדרכו, האחר איבד את דרכו. לכן אני חושב שהנושא הראשון – באמת לא כותרת מוצלחת לאי-אמון. הנושא השני, חוקים גזעניים ואנטי-דמוקרטיים – אני רוצה לומר לכם, בהגדרה, צודקים; הלוואי שלא היינו נדרשים לאותם חוקים, והלוואי שלא היו באים לעולם אותם חוקים. רבותי, הכנסת מחוקקת חוקים לכלל אזרחי המדינה; אין חוק שהוא מוגדר לאזרח א' ולאזרח ב'. אבל, לצערי הרב, אלה שמגדירים את החוקים האלה, בצוק העתים אני קורא – בצוק העתים – אלה שמגדירים אותם חוקים גזעניים ואנטי-דמוקרטיים שמים כתם, מכתימים ציבור שלם ומייחסים אליהם את האלימות והטרור. ואני מתקומם על זה. אני. בואו נהיה כנים עם עצמנו: למה להגדיר חוקים שמיועדים לכלל מיידי האבנים כחוקים גזעניים ואנטי-דמוקרטיים? כי יש בהם בדיוק הכתמה והאשמה של ציבור מסוים. ואסור שזה יהיה, ואני מתקומם. אפשר לבוא בשם החוקתיות, אולי ביד הקשה, אולי אם אזרחים – לטעון את כל הטענות האלה. אבל ברגע שמגדירים אותם "חוקים אנטי-דמוקרטיים", אני מתקומם על ההכתמה הזו וההכללה של ציבור שלם במדינת ישראל. ואני אומר – ואני לא בא לייפייף את המצב – למרות המתח האדיר ששורר בחברה הישראלית, רובה ככולה של החברה בישראל ורובה ככולה של החברה במגזר הערבי רוצים את הדו-קיום, על אפם וחמתם של אלה שמנסים לחפש את הקצוות. לא יעזור כלום, אסור לנו ליפול בידי אלה שרוצים את הקיצוניות ואת הקצוות. ולכן להגדיר אותם בהגדרה של אנטי-דמוקרטיים – אני מייד מסיים – וחוקים גזעניים, זה עושה עוול לציבור שלכאורה הם רוצים לייצג אותו. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי. חבר הכנסת רוברט אילטוב, ואחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד היושבת-ראש, קודם כול אני רוצה להגיד לך שהיה לך כנס יפה היום. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> הגיעו לפה מאות עולים מחבר המדינות שעברו את השואה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> ניצולי שואה ופליטי שואה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> ניצולי שואה ופליטי שואה, והיה כנס מאוד מעניין וחשוב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, כבוד חברי חברי הכנסת, אני דווקא רוצה לגעת בסוגיה שהייתה לפני כשבועיים בכותרות פה במדינת ישראל ובעולם כולו על התבטאות של ראש ממשלת ישראל בסוגיה של האחריות של חאג' אמין אל-חוסייני, על אחריותו. הוא טען שהוא זה שאמר להיטלר: שרוף אותם. אז בואו נגיד שזה לא נכון, וחשוב לא לעשות טעויות בסוגיות כאלה, כי אלה סוגיות מאוד חשובות. אבל אין ספק שאחריותו של חאג' אמין אל-חוסייני בהשמדת עם ישראל הייתה מאוד חשובה, ותכף אני אדגיש כמה נקודות חשובות ואסביר גם למה ומה הייתה השתלשלות העניינים אז. חשוב שכל הציבור ידע מה קרה פה. ב-1936–1939 יזם חאג' אמין אל-חוסייני את "המרד הגדול", עם שותפיו שלא רצו את עליית היהודים למדינת ישראל; כשנה לפני כן חוקקו את חוקי נירנברג, ורדיפת היהודים באותם החוקים הייתה ברורה, שבעצם ליהודים לא יהיה לאן ללכת חוץ ממדינת ישראל – ארץ-ישראל אז קראו לה, פלשתינה. ובמרד עצמו, שנתמך על-ידי הגרמנים, על-ידי כספים של גרמנים, בעצם מנעו הערבים פה את עליית ישראל על-ידי הספר הלבן. חשוב גם לציין באותו ציר זמן את התאריך שבו נפגש חאג' אמין אל-חוסייני עם היטלר, שזה היה בעצם יום אחד לפני התאריך המקורי של ועידת ואנזה. כלומר, למה היטלר היה צריך לרדת מכל ההכנות של מתקפת "טייפון" נגד כוחות הצבא האדום, בשיא ההכנות, ולהיפגש עם איש שֵמי, שמבחינתו בסולם הגזע הגרמני בעצם היה נחות? אולי קצת יותר מישראלים, אבל הוא היה נחות; למה הוא היה צריך להיפגש עם חאג' אמין אל-חוסייני? הוא רצה להסתכל לו בעיניים ולוודא בוודאות של מאה אחוז שהערבים פה בפלסטין ימנעו את עליית היהודים. כי הגרמנים טענו לאורך כל הדרך שיהודים, פשוט אין להם לאן ללכת, אף אחד לא רוצה אותם. והוא לא רצה שחאג' אמין אל-חוסייני והשותפים שלו ייתנו ליהודים לעלות לארץ-ישראל. עכשיו, חשוב גם להגיד שלא כל הערבים התנגדו לעליית היהודים לישראל. היו כאלה שתמכו ורצו, וראו בעלייה דבר מבורך, כי הייתה פריחה כלכלית. אבל היו קבוצות רבות שתמכו ונתמכו על-ידי הנאצים, והם היו שותפים מלאים לחיסולן של קהילות רבות באירופה. האחריות הזאת קיימת, ואי-אפשר לטאטא את זה מתחת לשולחן. אני שמעתי כתבים רבים שפשוט – הזדעזעתי לראות את זה – שפשוט מחקו את האחריות הזאת. יש אחריות, ואסור לשכוח את זה. אין ספק שחאג' אמין אל-חוסייני היה אחד האחראים לחיסולה של מרבית קהילת היהודים באירופה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת רוברט אילטוב. חבר הכנסת עיסאווי פריג', ואחריו – חבר הכנסת יואב קיש, אחרון הדוברים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חברים, כל שבוע יש לנו אי-אמון, וכל שבוע צריך לשאול את עצמנו, הרי – מה התחדש בין השבוע לשבוע שעבר? לא צריך לחזור לחאג' אמין אל-חוסייני, ותודה לביבי שעדיין בעיניו הוא חאג' – חאג' זה מילת כבוד אצלנו, שיש לה מעמד מיוחד. עכשיו גם חבר הכנסת אילטוב – חאג' אמין אל-חוסייני. לא צריך לחזור לחאג' אמין אל-חוסייני ולהיסטוריה כדי לנמק למה – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> צריך, צריך, נכון להיום, אחרת – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> כל הכבוד. ראש הממשלה בנימין נתניהו מתווה את הדרך, וכולכם במסלול, עיוורים, עולים עליו. הוא אמר? אודרוב, יאללה, הזכיר את חאג' אמין אל-חוסייני? בואו נתחיל – – – <יואב קיש (הליכוד):> אז תקרא לו אמין חוסייני, מה אתה קורא לו חאג'? <עיסאווי פריג' (מרצ):> בואו נתחיל להלביש לו את החליפות בהתאם. לא צריך להתאמץ, חברים, בין שבוע לשבוע, כדי להזכיר כמה הממשלה באמת, אין אמון בה. אני לא צריך לחזור להיסטוריה, אני אגיד את זה רק בשתיים-שלוש מילים, בדקה וחצי שעומדות לרשותי. ממשלה שבה הכול מותר למכירה, הכול אפשר לקנות. ממשלה שבזמן שבג"ץ מורה לראש הממשלה: אסור להחזיק ביותר מתיק אחד – זורק הכול: אני, לא תיק אחד. אז מה? בג"ץ אמר? אז מה? אני אחזיק ארבעה תיקים. הכול מותר למכירה. חברות הגז קונות את נתניהו, והוא קונה את כולם. המחיר 100 מיליון, 200 מיליון, נעשה אותו 300 מיליון. הכול אפשר. קומבינות. הכול אפשר. לזה, בחיי היום-יום, קוראים שוחד. ואיפה הבעיה? שהשוחד מתחיל לקבל לגיטימציה מכם. אתם משחיתים את החברה – באמירות, בשקר, בחוסר המוסר שאתם מביאים לכאן. עם השקרים שלכם ועם כל החושך שלכם, שאתם עושים, אתם משחיתים את החברה, וההיסטוריה תשפוט אתכם. גם שר הביטחון, שיודע מי שרף את משפחת דוואבשה, מחליט: ואללה, מטעמי מודיעין אני אשתוק – מותר. ולזה אתם לא קוראים שחיתות? אתם מושחתים, ונמאסתם. אתם לא רק איבדתם את הדרך, אתם לא יודעים איפה הדרך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ומשפט אחרון, בסוף, עלה כאן חבר הכנסת סמוטריץ ואמר משפט, ואני רוצה להזכיר לכם אותו, אני רק חוזר על המשפט הזה. אמר: תהיה מדינה אחת, והיא מדינת ישראל, מעבר לירדן – וזה שלב א'. שמעתם מה שאמר? וזה שלב א'. כאן. וכולכם הסתכלתם, חייכתם, ואללה, אמר והוציא את החלום שלנו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תודה לך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת יואב קיש – אחרון הדוברים. יסכם את הדיון השר המקשר יריב לוין. כן, אדוני, שלוש דקות שלך. <יואב קיש (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, חברי חברות וחברי הכנסת, שלום, במה מתעסקות הצעות האי-אמון של האופוזיציה? אני מקריא: אובדן הביטחון והדרך; מבול של חוקים גזעניים אנטי-דמוקרטיים; תקציב המדינה ושוויון בנטל – טוב, אז לרשימה המשותפת אני יכול להגיד – – – <קריאה:> – – – <יואב קיש (הליכוד):> אמרתי שוויון בנטל, לדעתי לא שמעתם. אני אגיע גם אליכם, בסדר? אני מתחיל עם הרשימה המשותפת. כל האי-אמון של הרשימה המשותפת זה לא הממשלה, זו המדינה. כל דבר קטן – פוגעים בדמוקרטיה, שמגינה עליכם כל כך. תענו לי בבקשה, באיזו מדינה במזרח התיכון, או בכלל בעולם כולו, הייתם יכולים לדבר ככה נגד המדינה ולהישאר לייצג אותם – את המגזר שלכם? רק במדינת ישראל, לא בשום מקום אחר. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> בכל מדינה דמוקרטית. בכל מדינה דמוקרטית. <יואב קיש (הליכוד):> לא בכל. אני רוצה לראות אותם מדברים מסביב, במדינות של הערבים פה מסביב. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אתה יודע מה? ברוב המדינות הדמוקרטיות. בחייך. <יואב קיש (הליכוד):> מדברים, מה היה קורה להם דקה אחרי, או שנייה אחרי? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> מה היה קורה באנגליה? <יואב קיש (הליכוד):> מה היה קורה דקה אחרי? גם באנגליה אף אחד לא מדבר ככה. אף אחד לא מדבר ככה באנגליה. לכן, עמר ידידי, מפלגת העבודה והמחנה הציוני, וגם מרצ, תקועים כבר שנים באשליה של חלוקת הארץ בהתקפלות ישראלית שלא תגיע. מה אתם רוצים שיהיה פה, שתהיה מדינה פלסטינית שתקבל מיליוני פליטים מארצות ערב עכשיו? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> שמעתי את ראש המפלגה שלך בוועדת חוץ וביטחון – – – <יואב קיש (הליכוד):> שבמקום את הנהירה לגרמניה נראה את הנהירה לישראל? זה מה שאתם הייתם רוצים במדינת ישראל? איפה אתם חיים? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> ראש הממשלה, ראש המפלגה שלך, אמר בוועדת חוץ וביטחון שהוא מאמין בשתי מדינות. <יואב קיש (הליכוד):> אני רוצה להגיד לכם בצורה הברורה ביותר, הממשלה הזאת עושה ותעשה – יש פה תקציב מדינה כלכלי וחברתי, גם 2015 ו-2016, עם תקציבים פריפריאליים, תקציבים חברתיים, והתקציב הזה יעבור בזמן הקרוב, ונראה את הפירות שלו בשנה הקרובה. מתווה הגז נחוץ מאין כמוהו למדינת ישראל. מספיק להילחם באזרחים ובכלכלה. בזבזנו כבר חמש שנים, הגיע הזמן שיצא לדרך. טוב עשה השר אריה דרעי שהחליט להתפטר, ואנחנו נדאג שגם מתווה הגז יצא לדרך, ועוד חמש שנים אנחנו נראה את הפירות שלו. לכם, חברי מיש עתיד – אנחנו לא מתנגחים במגזר החרדי, אנחנו עובדים אתם יחד. מספיק עם הניסיון הזה להוביל קופון כדי להראות לבוחרים שלכם שאתם רוכבים על הגב של המגזר החרדי. זו לא דרכו של הליכוד. זו לא דרכו של הליכוד. <מיקי לוי (יש עתיד):> יואב, מה תצביע בשוויון בנטל? אתה סגן-אלוף בצבא. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <יואב קיש (הליכוד):> אני אראה לכם שהממשלה הזאת עושה ותעשה. ואני רוצה לסיים ולהגיד משפט מאוד ברור לחברי באופוזיציה, ותזכרו את זה: מאי-אמון לאי-אמון אני מאבד את האמון באופוזיציה, ואני מציע לכם להתחיל לדבר לעניין. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יואב קיש. אני מזמינה את השר המקשר חבר הכנסת יריב לוין לסכם את הדיון. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> למה ירדת? <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי כנסת – חבר הכנסת טיבי, אני חושב שהוא פשוט חשב שאתה מתגעגע אלי, לכן הוא ירד. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אתמול ביישתם אותנו. <שר התיירות יריב לוין:> יש דברים שלא מדברים עליהם. חבר הכנסת בר-לב, אולי אני אתייחס להערה שלך קודם. אני באמת לא חושב שיש איזו מדינה דמוקרטית – ואני באמת חושב שאנחנו לא צריכים להשוות את עצמנו למדינות שאינן דמוקרטיות, אבל אני לא חושב שיש איזו מדינה דמוקרטית שהייתה מאפשרת את מה שמתחולל כאן, בתוך אולם המליאה הזה. אני חושב שיש הבדל בין לבקר את הממשלה – יש הבדל בין להיות חלק ממיעוט שמבקש לקדם את ענייני הציבור שהוא מייצג – לבין תמיכה עקבית, מתמשכת, קולנית, הייתי אומר אפילו בוטה, הרבה פעמים, באויב. בשעת מלחמה, במעשים, בדברים. אבל לזה התכוון חברי – אני חושב שחברי חבר הכנסת קיש, שעמד כאן על הדוכן, התכוון לזה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> לא על זה דיברתי. דיברתי על ביקורת, וביקורת היא לגיטימית במשטר דמוקרטי. <שר התיירות יריב לוין:> אנחנו בטח פתוחים לביקורת, וביקורת היא בונה והיא חשובה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – – יודע על מה הוא מדבר. הוא הטיח כללית. <שר התיירות יריב לוין:> אני חושב שהוא לא הטיח כללית, אני חושב שהוא היה מאוד מאוד מדויק דווקא. הוא אמר בצורה ברורה שיש הבדל בין לבקר לבין לשבת בפרלמנט הזה, שחיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון מגינים עליו כמו על אזרחי ישראל יום-יום, שעה-שעה, ולהשמיץ אותם ולכנות אותם בכל מיני כינויים, שהם גם לא נכונים וגם לא ראויים, ולתמוך באופן שיטתי בעמדותיו של האויב באשר הוא, לצאת להסתובב בעולם ולקרוא לחרמות על מדינת ישראל ודברים מהסוג הזה – לעשות את כל זה כאשר אתה יושב כאן, נהנה מתעודת הזהות, מהחסינות הפרלמנטרית, מכל התנאים הנלווים האלה שהכנסת מעניקה לחברי הכנסת, שאמורים, כפי שאנחנו נשבעים כאן ביום השבעתה של הכנסת, לפעול באמת מתוך נאמנות, גם למוסד הזה שאנחנו מכהנים בו וגם לציבור שאנחנו מייצגים אותו כאן. אני באמת חושב – יצא מכאן חבר הכנסת בר-לב, אבל אני באמת חושב שחברי חבר הכנסת יואב קיש צדק והציג כאן ואמר אמירה שהיא גם נכונה, ואני מוכרח גם לומר שהוא ביטא רגשות וכעס של הרבה מאוד אזרחים ישראלים, שעומדים נוכח התופעה המבישה הזאת ולא מבינים כיצד היא יכולה להתרחש. אגב, אני גם רוצה לומר שלפחות בעבר חלק מאותן מפלגות וגם אנשים שנוהגים כך נפסלו מלהתמודד. אני חושב שהם נפסלו על-ידי ועדת הבחירות המרכזית בצדק. נפסלו, אגב, ברוב שחצה מחנות פוליטיים, אבל, לצערי הרב, פעם אחר פעם הייתה זו – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> כמה זמן אתה מדבר? <שר התיירות יריב לוין:> לא אני הוא האיש, כמאמר השיר. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אבל שמעתי שיש לך קשרים. <שר התיירות יריב לוין:> את זה צריך לשאול את יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת צחי הנגבי. אני מניח שהוא המעודכן ביותר בעניין הזה. אבל, חבר הכנסת פרץ, אני יכול להציע הצעה: תקזז מישהו מהקואליציה, תוכל לחסוך חלק מהזמן. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> זה כבר מסובך יותר. <שר התיירות יריב לוין:> בכל אופן, אני בהחלט חושב שנכון אמר ונכון דרש חבר הכנסת קיש ממי שמכהן כאן לנהוג כפי שהיה עושה כל חבר פרלמנט, ולו יהיה שייך לאגף האופוזיציוני הקיצוני ביותר, וינהג כבוד בחיילי ובאנשי כוחות הביטחון, ינהג כבוד בסמלי המדינה; יכבד, אדוני היושב-ראש, אורח זר, אורח שמגיע לנאום כאן מעל הדוכן, ולא ייעדר מכאן בהפגנתיות. אני חושב שלו היו נוהגים כך חברי הכנסת של הרשימה המשותפת כעניין שבשגרה, הם היו באמת תורמים משהו לקידום השיתוף ולא לקידום דברים אחרים, כפי שלצערי הם עושים. אנחנו נשוב ונאמר את הדברים האלה, כי אני חושב שראוי להזכיר אותם. אני אולי איעזר – חבר הכנסת טיבי, אולי אני איעזר בך, איפה חבר הכנסת סעדי? הוא נשא כאן נאום בהצעת האי-אמון, אני רוצה להחמיא לו, אבל לא נראה לי שיש טעם שאני אעשה את זה בהיעדרו. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אני רוצה לעשות את זה בנוכחותו, מגיע לו. חבר הכנסת גנאים, אם אתה תדאג למצוא אותו, הוא ירוויח מחמאה, כדאי לו. עד שיבוא חבר הכנסת אוסאמה סעדי, אני אולי אגיד – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תחמיא למישהו אחר בינתיים. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, אתה יודע, זה יאבד מערכו אם אני אחלק את זה באופן – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> להחמיא לחבר כנסת שלא נמצא – אתה גם מרוויח אויבים בדמות אלה שנמצאים, וגם הוא – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני גם לא מרוויח אותו. לכן, אדוני היושב-ראש, למדתי ממך כמה שיעורים כשנכנסתי לכאן. אני מחכה שהוא יגיע, לפחות שיצא מהעניין הזה משהו. אני רוצה לומר משהו בכלל בנושא של הצעות האי-אמון. התייחסתי לכך קודם כאשר השבתי על הצעת האי-אמון של סיעת יש עתיד. אני באמת חושב שנהגה נכון סיעת יש עתיד, ואמרתי את זה קודם, כאשר נמנעה בשבועות האחרונים מלהגיש הצעת אי-אמון. אני גם מוכרח לומר שבניגוד להרבה מאוד הצעות כלליות, נוכח ההצעה שהוגשה על-ידי המחנה הציוני, שלא מאפשרות באמת לקיים דיון רציני, סיעת יש עתיד, לפחות אם בחרה להגיש הצעה – נדמה לי שתיארתי קודם כמה היא הייתה אולי משעשעת אפילו בחלק מהמרכיבים שלה, אבל לפחות הגישה הצעה ממוקדת, על נושא אחד, שאפשרה התייחסות אמיתית ונקודתית. אני חושב שייטיבו לעשות חברינו מסיעת המחנה הציוני, לא רק לטובת הסברת עמדותיהם, אלא קודם כול לטובת ויכוח ודיון אמיתי – שחשוב שיהיה כאן – בין קואליציה לבין אופוזיציה, אם במקום להגיש את אותן הצעות כלליות וארוכות, שסוקרות דורות אחורה ושנים קדימה, יעשו מעשה אחר ויציעו הצעות אי-אמון שיש בהן מיקוד, שיש בהן טעם, שיש בהן היגיון; שהן באמת עילה אמיתית לומר גם לבית הזה וגם לציבור בישראל שנכון וראוי להחליף את הממשלה. אני חושב שהריטואל הזה של הגשת מין הצעות כוללניות כאלה, נטולות מיקוד, נטולות נושא, נטולות אמירה, דווקא מעיד באופן הפוך על כך שהממשלה כנראה עושה עבודה טובה מאוד. כי אפילו לשיטתכם אין שום נושא, שום דבר שהוא כל כך בעייתי, שהוא כל כך שגוי, שהוא כל כך לא נכון, שראוי לקיים עליו דיון נוקב כאן באולם הזה. תחת זאת, אתם בעצם באים ואומרים: תראו, הממשלה לא טובה. למה? ככה. יותר מזה – אני חושב שכאשר באים ומנסים לבוא ולתקוף עשייה כל כך רחבה כפי שהממשלה עושה – ויש אולי מי שיאמר, העשייה הזאת בעיניו היא בדרך שהוא חולק עליה – נכון לעשות את זה לגופו של עניין; נכון לבוא ולנסות לפרט באופן באמת אמיתי את נקודות המחלוקת; נכון גם להציע אלטרנטיבה ולהסביר מה היה נכון יותר לעשות, ואיך אתם הייתם אולי עושים יותר טוב. אני חושב שלבוא ולומר אמירות כלליות כאלה, שהכול לא טוב ושום דבר לא בסדר, וכלום לא נעשה, בידיעה ברורה שהדבר הזה הוא גם לא נכון, הוא גם לא משקף נאמנה את מצב הדברים, והייתי אומר שגם לא משקף, אני חושב, עמדות אישיות של רבים מהאנשים שנמצאים כאן ויושבים על ספסלי האופוזיציה, זה דבר לא נכון. והנה, אדוני היושב-ראש, ידידי חבר הכנסת אוסאמה סעדי. חיכיתי לך, רציתי לתת לך מחמאה. אמרתי שאין שום טעם לתת אותה בהיעדרך. תראו, אני הקשבתי להצעת האי-אמון שהגיש חבר הכנסת אוסאמה סעדי, שאני חייב לומר שמהיכרותי אתו משנים של עבודה מקצועית, הוא יודע דבר או שניים בהצגת טיעונים; אני רוצה לומר לחבר הכנסת סעדי, שאם הייתי יכול תקנונית, הייתי מתחלף אתך ונותן לך לעלות לכאן ולענות בשם הממשלה במקומי, כי אתה פשוט פירטת בצורה כל כך טובה וכל כך מדויקת שורה ארוכה כל כך של פעולות חקיקה נכונות ומוצדקות שהממשלה הזאת עושה, עד כדי כך שתהיתי מה יגיד חבר הכנסת טרכטנברג שישב כאן קודם. ידידי חבר הכנסת טרכטנברג, אני לא יודע אם אתה שמעת את הדברים של חבר הכנסת סעדי. הוא הגיש הצעת אי-אמון בממשלה ופירט בצורה מדויקת וחדה, כפי שנהג לעשות בשנים שהכרתי אותו כעורך-דין, בצורה הכי חדה ומדויקת שאפשר, שורה כל כך ארוכה של פעולות שהממשלה עושה – פעולות טובות, רציניות, בתחומי החקיקה, בהיקף רחב; שנאבקות בטרור, שמחזקות את האחיזה שלנו כאן, מחזקות את מדינת ישראל. אני תוהה על מה אתה הלנת רק זמן קצר לפניו. הצעתי קודם שהוא אולי יחליף אותי על הדוכן, הוא עשה את זה כל כך טוב. חבר הכנסת סעדי, אולי תעזור לי. בוא נזכיר ביחד את כל פעולות החקיקה האלה ונוכל להרבות שבחים לעבודת הממשלה. אומר חבר הכנסת הנגבי שאין לנו זמן לעניין הזה. אז אני, חבר הכנסת סעדי, לפחות לעניין הזה, מזמין אותך להיות שותף קואליציוני, ואין לי שום ספק שאנחנו נמלא את תפקידנו בלהאריך ולהעמיק את הרשימה הזאת שאתה פירטת כאן בפנינו. על כן, אדוני היושב-ראש, נדמה לי שמיותר לומר, ראוי לדחות את הצעות האי-אמון כולן. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו מצביעים על הצעת סיעת המחנה הציוני – הצעת אי-אמון בממשלה: לקראת תום שבע השנים הרעות של אובדן הביטחון והדרך. הממשלה מבקשת הצבעה שמית. גברתי המזכירה, אנחנו ערוכים. בבקשה, בואו נתחיל בהצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד מיכאל אורן – אינו נוכח דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – אינו נוכח יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד באסל גטאס – בעד אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – נגד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – בעד תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – אינו נוכח משה יעלון – נגד איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד משה כחלון – אינו משתתף בהצבעה חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – בעד ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד סילבן שלום – נגד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי מזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי וחברות הכנסת שלא ענו לך בסיבוב הראשון של ההצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) מיכאל אורן – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – אינו נוכח אלי בן-דהן – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת אבי דיכטר – אינו נוכח אורן אסף חזן – נגד יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו משתתף בהצבעה חיים ילין – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח רויטל סויד – אינה נוכחת דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי חברות וחברי הכנסת, האם יש מישהו או מישהי שלא קראו בשמם, או לא ענו, ורוצים להשתתף בהצבעה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יואל חסון. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשם חבר הכנסת) יואל חסון – בעד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עוד מישהו או מישהי? ההצבעה הסתיימה. נא לספור את הקולות. חברי הכנסת, התוצאות: הצבעה על הצעת האי-אמון בממשלה של המחנה הציוני – 48 בעד ההצעה, 52 מתנגדים לה. אני קובע כי מליאת הכנסת לא קיבלה את הצעת האי-אמון. אדוני יושב-ראש הקואליציה – אלקטרוני? חברי הכנסת, נא לשבת. ההצעה השנייה. חברי הכנסת, אנחנו מצביעים – מי שמעוניין, ודאי. ההצעה השנייה: מבול של חוקים גזעניים ואנטי-דמוקרטיים – ניצול ציני של המצב מצד הממשלה; הרשימה המשותפת. הצעת האי-אמון של הרשימה המשותפת – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 42 נגד – 51 נמנעים – אין הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 42 בעד, 51 נגד, אין נמנעים. הצעת האי-אמון של הרשימה המשותפת לא נתקבלה על-ידי מליאת הכנסת. מטעם יש עתיד: הניסיונות לקשור לתקציב המדינה את עיקורו מתוכן של חוק השוויון בנטל ופגיעה אנושה במודל צבא העם, מטעם, כאמור, סיעת יש עתיד. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 35 נגד – 52 נמנעים – 3 הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 35 בעד, 52 נגד, שלושה נמנעו. גם הצעת האי-אמון מטעם סיעת יש עתיד לא נתקבלה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעות – סדרה של הודעות למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – המלצה של הוועדה הציבורית לקביעת שכר ותשלומים אחרים לחברי הכנסת בנושא: מנגנון ההצמדה של שכר חברי הכנסת. החלטת הוועדה לענייני ביקורת המדינה, לפי סעיף 9(6) לחוק מבקר המדינה, התשי"ח–1958 [נוסח משולב], בדבר העמדת הגופים המוכרים שבאמצעותם פועלת הרשות לשירות לאומי-אזרחי לביקורת מבקר המדינה. עוד אודיעכם, כי חבר הכנסת יחיאל חיליק בר ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – אי-מתן אשרה ורישיון ישיבה לקורא לחרם על ישראל), התשע"ה–2015, מס' פ/1906/20. כן הונחה היום על שולחן הכנסת המלצה של ארגון העבודה הבין-לאומי – ILO – לכנסת. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, גברתי מזכירת הכנסת. <הצעת חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ו–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/968); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעות חוק. הצעת החוק הראשונה, הצעת חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ו–2015, קריאה ראשונה. אני מתכבדת להזמין את שר הכלכלה חבר הכנסת אריה מכלוף דרעי. רבותי, אני מבקשת שקט באולם. מי שרוצה לדבר, נא לצאת מהאולם, לדבר שם. תנו לנו בבקשה אפשרות לדבר – לעבוד. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי השרים, חברי הכנסת, חברות הכנסת, אני מתכבד להניח בפני הכנסת לקריאה ראשונה הצעת חוק להעלאת שכר המינימום – לסוף 2017. התיקון המוצע יהיה בין – הנמוך מ-47.5% מהשכר הממוצע או 5,300 שקל לחודש. מדובר בצעד חשוב מאוד לקראת ההגעה ליעד של 30 שקל לשעה, שזה היעד שאנחנו חותרים להגיע אליו. חשוב מאוד לחוקק את החוק כבר היום, כיוון שזה נותן ודאות וזמן התארגנות לעובדים ולעסקים. תיקון לחוק הזה, שמונח לפניכם, חברי, מגיע בעקבות הסכם שחתמו יושב-ראש ההסתדרות אבי ניסנקורן ויושב-ראש נשיאות הארגונים העסקיים שרגא ברוש, ומפלגתי, מפלגת ש"ס, הכניסה להסכמים הקואליציוניים. אני מאמין כי צעדים כאלו הכי טוב לעשות בהידברות משולשת, של המעסיקים, העובדים והממשלה. כך גם עשינו השבוע, עם תוספת של 20% בימי החופשה לעובדים הכי חלשים, אחרי שנים רבות שמספר ימי החופשה שלהם לא תוקן. כמו כן, גם ועדת השרים לחקיקה התחילה אתמול ואישרה עקרונית את הצעת החוק שתחייב את כל המשק לשלם שוטף פלוס 30, והיא עתידה בזמן הקרוב להגיע לשלבי חקיקה סופיים. אני מקווה שאינטרסים צרים או גורמים אינטרסנטיים לא יתקעו את המהלך, כיוון שהוא מהלך חשוב מאוד להנעת הצמיחה בכל העסקים הקטנים והבינוניים. אני רוצה לברך את יושב-ראש ההסתדרות אבי ניסנקורן, ואת שרגא ברוש, להודות לעובדי משרד הכלכלה, אשר דחפו את התיקון לחוק והביאו אותו היום להצבעה במליאה, ובפרט לעוזרי היקרים, שי לינדנר ונילי ברוש. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לכבוד השר. אנחנו מתחילים בדיון. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יואל חסון – חבר הכנסת יואל חסון אינו נוכח; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי. רבותי, מי שמעוניין לדבר, עדיין יש אפשרות להירשם – עוד כמה דקות אני סוגרת את רשימת הדוברים – דרך מזכירות הכנסת בבקשה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שהסיכום המשותף הזה של הממשלה עם ההסתדרות, של השר אריה מכלוף דרעי ושל יושב-ראש ההסתדרות אבי ניסנקורן, הוא הישג סוציאלי חשוב מאוד. באופן טבעי, יש קבוצה גדולה במדינת ישראל, אותה קבוצה שקופה, שאנחנו מתעלמים ממנה, שאנחנו לא מתייחסים אליה ואנחנו שוכחים אותה, אבל היא קיימת, והיא חלק בלתי נפרד מחיינו, והנטייה לדחוק אותה הצדה היא נטייה מגונה, לא נכונה, מוטעית, ולכן אני שמח שנעשה פה מאמץ, שהוא לא המאמץ הכי גדול, אני מוכרח לומר, כי הייתי שמח מאוד אם שכר המינימום היה עולה עוד יותר, ואפשר היה באמת להעניק רמת חיים סבירה לאותם מאות אלפים שתלויים בשכר המינימום, אבל עדיין יש פה צעד חברתי גדול מאוד. וזה מזכיר לי, לצערי הרב, את העובדה שהממשלה הזאת היא ממשלה, ביסודו של דבר, אנטי-חברתית. חוץ מאשר לייצר משרדים שנושאים את הדגל החברתי המזויף, כמו משרד לשוויון חברתי, וכמו משרד חדש לפריפריה, כל מיני משרדים שעושים גיחוך וצוחקים מהמילה "חברתי", הרי בסופו של דבר, הממשלה הזאת היא אנטי-חברתית. היום ראינו פה בכנסת, ויצאנו יחד להפגין עם תושבים מהצפון, מה שקרוי הפריפריה של מדינת ישראל, והם מייצגים בעיני את ישראל שאנחנו רוצים בה כל כך, שעומדים על הגבול ומגינים, ושהם הגבול בעצם. העובדה שפגעו בהם, הממשלה הזאת ממש בעצם הימים האלה פגעה בהם, פגעה בהטבות המס שלהם, היא המדברת יותר מכול על הרקורד החברתי של הממשלה הזאת. אז ההישג הזה שהושג פה הוא היוצא מן הכלל. הכלל הוא של ממשלה שאינה רואה לפניה את הנושאים החברתיים, פוגעת בשכבות החברתיות, וכך היא תיזכר בהיסטוריה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. לידיעתכם, רשימת הדוברים סגורה. שלוש דקות, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה לך, אדוני שר הכלכלה – שר הכלכלה? <יצחק כהן (ש"ס):> הוא שומע, הוא שומע. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הוא שומע? הוא לא שומע. <יצחק כהן (ש"ס):> אני אספר לו אחר כך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תספר לו אחר כך. אדוני שר הכלכלה, אני רוצה לברך אותך על הבאת הצעת החוק הזאת לכנסת. אני חושב שהרגע הזה, גברתי היושבת-ראש, הוא רגע חשוב. אנחנו מדברים על מהלך ראשון ומשמעותי בדרך לתיקון חברתי ממדרגה ראשונה. אנחנו מדברים בישראל הרבה מאוד על יוקר המחיה, אבל הצד השני של יוקר המחיה הוא העובדה שהשכר כאן בארץ נמוך. השכר נמוך, והשכר נשחק, ויותר מדי אנשים שיוצאים בבוקר לעבודתם ועובדים קשה כל היום לא מצליחים לצאת ולהיחלץ ממעגל העוני. רבותי חברי הכנסת, רוב העניים בישראל הם אנשים עובדים. כדי להתמודד עם הנתון הקשה, הבלתי-נתפס, המזעזע הזה, חייבים להעלות את השכר. אין דרך אחרת. הרווחים עולים, הרווחים לפעמים מרקיעים שחקים, אבל השכר בישראל הלך ונשחק, הולך ונשחק. וכשאני מדבר על העלאת השכר, גברתי היושבת-ראש, אני אומר בצורה ברורה: צריך להתחיל מלמטה; להתחיל מלמטה, משכר המינימום, שהוא במקרים רבים שכר שאיננו מכבד את העובד והעובדת. ולכן, לפני יותר משנה פתחנו ביוזמה של העלאת שכר המינימום ל-30 שקל לשעה. היוזמה הזאת נולדה מהשטח, ממאבק של עובדים, קבוצות עובדים, ארגון העובדים "כוח לעובדים". אנחנו הרמנו את הכפפה הזאת, הגשנו בכנסת הקודמת הצעת חוק בתמיכה רחבה, של 61 חברי כנסת, בדרישה להעלות את שכר המינימום ל-30 שקל לשעה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> כך יהיה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני מברך על כך, אדוני השר. אני מברך על האמירה הזאת. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> יש לך הרבה זכויות בזה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה רבה, תודה רבה, אבל אני מברך לא על האמירה על הזכויות שלי, אני מברך בעיקר על האמירה ששכר המינימום יעלה ל-30 שקל לשעה, כי זה מה שצריך. זה היעד, ואדוני שר הכלכלה, אני שמח על זה שאתה ותנועת ש"ס אימצתם את הדרישה הזאת ואתם ממשיכים להיאבק על כך. אני רוצה גם לציין את תרומתה של ההסתדרות הכללית, את התייצבותו של אבי ניסנקורן, וההסתדרות הכללית שאפילו יצאה לשביתה כללית בעניין הזה. אנחנו מציינים היום צעד ראשון בכיוון הנכון – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> צריך לציין גם את המעסיקים, שהם הסכימו לזה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> בהחלט. אנחנו מציינים צעד ראשון בכיוון הנכון, אבל אסור לנו להסתפק בכך. אנחנו צריכים להמשיך לדחוף, להמשיך ללחוץ, להמשיך לדרוש, להמשיך להיאבק, ולהגיע לשכר מינימום של לפחות 30 שקל לשעה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת יעל גרמן – לא. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אה, מה שביקשת זה במקום? <יעל גרמן (יש עתיד):> לא. <היו"ר טלי פלוסקוב:> עפר שלח – את ביקשת. <יעל גרמן (יש עתיד):> איפה עפר? <היו"ר טלי פלוסקוב:> הבנתי. זה במקום. <יעל גרמן (יש עתיד):> כן. עפר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי, ברור. חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח. חבר הכנסת אראל מרגלית. אדוני, שלוש דקות שלך. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מברך על החוק הזה. אדוני השר, אני קיוויתי ששכר המינימום יהיה ההתחלה, אחר כך נעבוד, בתור שר הכלכלה, על חממה בגליל; אחר כך נעבוד על חממה באילת, אחר כך נעבוד על עוד כמה דברים. הלכת לי מהמשרד. ואללה, היו קיתונות על דברים אחרים, אבל כל הנושא של ההשקעה בפריפריה – אין משרד יותר חזק מזה. אני רק רוצה להגיד שתי מילים על הנושא עצמו. מבחינה כלכלית, 1,000 החברות הגדולות ביותר באנגליה, ביוזמתן – לקחו יוזמה והעלו את שכר המינימום באנגליה כדי להימנע מכניסה למיתון. וזה אחד הדברים החשובים ביותר להנעת הכלכלה. והיום זה כבר הרבה יותר מחוק חברתי, זה חוק כלכלי. במדינה שבה יש מצב לא פשוט של האטה, ובמדינת ישראל כרגע יש פחות מ-1% צמיחה; 2% יש צמיחה באוכלוסייה, והצמיחה האבסולוטית היא פחות מ-1% כרגע. יש בעצם, בוא נגיד, מצב של flat, אם לא מיתון. ובמדינת ישראל העניין של העלאת שכר מינימום ברמה של השתתפות של אוכלוסיות נוספות בצורה הרבה יותר משמעותית בכלכלה הוא קריטי. ומפה אני רוצה לקחת את זה לעוד נושא; אני רוצה לקחת את זה לכל הנושא של ההטבות בגליל וכל מה שאנחנו מדברים כרגע. אז קודם כול, אני מקווה שנגמור איזשהו מתווה שייתן באמת את מפת ההטבות בצורה אמיתית, ואני מקווה שלא יבוא עוד פעם מישהו מהבית היהודי או מאיזה בית אחר ויפוצץ את המתווה כשנגיע יותר קרוב, ונתחשב גם באזורי העימות גם עם ה"חיזבאללה", כי לא רק ל"חמאס" יש מונופול על העימותים עם ישראל, גם ל"חיזבאללה" יש עימותים עם ישראל. אני מזכיר את זה לכל מי שרוצה לקבל את מפת ההטבות. אבל הדבר הבא – וכבוד השר, אתה תהיה עכשיו בגליל ובנגב, בסדר – אבל הדבר הבא זה לעשות אזור פיתוח א"א לצפון הרחוק ואזור פיתוח א"א לדרום הרחוק, כי אף מפעל לא יבוא למעלות אם הוא מקבל את אותן הטבות בדיוק ביקנעם, ואף מפעל לא יבוא לדרום הרחוק-רחוק אם הוא מקבל את אותן הטבות הרבה יותר קרוב. וחייבים להבין שגם הנושא של קווי עימות וגם הנושא של מרחק מהמרכז חייבים לשנות את מפת ההטבות במדינת ישראל, לא רק בנושא של הטבות מס ליחידים, אלא בהבאת השקעות בעוצמה כלכלית הרבה יותר גדולה. ולכל אלו שאומרים שיש כאלה שכבר מרוויחים יותר והם בדרגה סוציו-אקונומית הרבה יותר גבוהה בצפון או בדרום, אני אומר לכם: אם לא יהיו אנשים שיכולים להוביל עסקים ופרנסה בצפון הרחוק ובדרום הרחוק, אם כל הזמן נסתכל עליהם כמה מעט הכנסה יש להם, לא נזיז את הדברים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> הצפון והדרום יתרוממו מתוך המצוינות שלהם, ולא מתוך המסכנות שלהם. ולכן, האנשים המצוינים, צריך בתוך המתווה החדש לדאוג שהם לא ייפגעו, כי זה משכנתה של אנשים, זה חיים של אנשים, שלקחו את עצמם מהמרכז, העבירו את עצמם לצפון או לדרום, ושם הם רוצים לחיות. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אראל מרגלית. חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חברת הכנסת קארין אלהרר. כן, גברתי, שלוש דקות. <קארין אלהרר (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי וחברותי, אדוני השר, השרים, תראו, אני כמובן מברכת על העלאת שכר המינימום. אני חושבת שזה דבר חשוב וראוי. יוקר המחיה כאן גבוה וצריך לקנות שירותים ומוצרים, וכמובן צריך את הסכום על מנת לעשות זאת. אבל, ואני אומרת את זה – אדוני, השר דרעי, אתה חרתָּ על דגלך את הדאגה לחלשים ולשקופים. ואני רוצה לחזור, כמו שעשיתי בפעם הקודמת כשהייתה העלאת שכר מינימום, ולהאיר איזו פינה שהיא חשוכה ואפלה, שאף אחד לא טרח להסתכל ולראות מה ההשלכות של אותה העלאת שכר מינימום מבורכת על קבוצה מסוימת. אני מדברת על אנשים קשישים סיעודיים ואני מדברת על נכים סיעודיים, שצריכים להעסיק עובד סיעודי כדי שייקח אותם לשירותים וילביש אותם ויאכיל אותם ויעשה את כל אותן פעולות שהם לא מסוגלים לעשות בעצמם. אדוני השר דרעי, אני רוצה לספר לך שעד היום, חרף העובדה שהעלייה בשכר המינימום הייתה לפני כמעט שנה – אנחנו כמעט חוגגים שנה – עד היום לא עלה השכר שמשולם לעובדים. זאת אומרת, אדם שמעסיק עובד סיעודי זר לא מקבל את ההשלמה הזאת לשכר מינימום. אדם שמעסיק צריך לשלם שכר מינימום גם לעובד הזר. אנחנו חתומים על אמנות בין-לאומיות. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> זה לא סודר? <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא, זה לא סודר, אדוני השר. וחבל ששר הרווחה, שאמון על אותה אוכלוסייה, על שמירה על זכויותיה, לא נמצא כאן כדי לשמוע את הדברים האלה. הסיעודיים הקשישים לא קיבלו את ההעלאה הזאת; קיבלה קבוצה מאוד מצומצמת של נכים סיעודיים. עכשיו, תראו, זה יפה להתהדר בעלייה בשכר המינימום, זה מיטיב עם רוב האוכלוסייה ואני בוודאי לא אתנגד. אבל, ופה יש אבל גדול, אני דורשת שבוועדה שחבר הכנסת אלאלוף עומד בראשה, ואני דורשת ששר הרווחה, שהוא אמור להיות זה שדואג לנכי הביטוח הלאומי, הוא אמור להיות זה שדואג לקשישי הביטוח הלאומי, אני דורשת שייתנו מענה גם לאוכלוסייה הזאת. לא יעלה על הדעת שהרוב יקבל והמיעוט המושתק, השקוף, השר דרעי, החלש, שאין לו לוביסטים בכנסת, לא יקבל. וההבדל הוא שפשוט הם ייאלצו לאשפז את עצמם במוסדות. למדינה זה יעלה בוודאי יותר. חבל שהדבר הזה יקרה, ואני הייתי מציעה שממשלת ישראל תדאג לכו-לם, כולל האוכלוסיות החלשות. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת אחמד טיבי, אתה מוותר? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> נעשה חילופים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מה זה חילופים? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת קסניה סבטלובה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להעלות את הנושא, שהוא נושא שחייב להעסיק את כולנו, 120 חברי הכנסת, שהתכנסנו פה על מנת להגן על אזרחי ישראל. פגיעה אנושה שעומדת לפגוע עכשיו בשכבות הכי חלשות, השכבות שהן בדיוק אלה שמקבלות את שכר המינימום – אלה הם תושבי הפריפריה, הצפון והדרום – שעכשיו הולכות לאבד את הזכות שלהן להטבות המס. חברי וחברותי, אנחנו לא יכולים להרשות לעושק הזה, לעסקה המכוערת הזאת, להתרחש. אי-אפשר שהשכבות החלשות ישלמו על צ'ופרים שהממשלה הזאת רוצה לחלק לחברים שלה. לא ייתכן שאנחנו נשתוק כאשר תושבים שבאו לחיות בקו העימות, באזורים הכי קשים – בנהריה, בעכו, בפריפריה, במקומות הכי קשים, במעלות-תרשיחא ובמקומות נוספים – יאבדו את לחם חוקם, יאבדו את האפשרות להתקיים, יאבדו את האפשרות בעצם לקיים את המשפחות שלהם ולהמשיך לבנות את הארץ שלנו. הארץ נבנית, רבותי, מאותם האנשים שמקבלים את הטבות המס האלה על מנת להיות באזורים קשים, שקשה למצוא שם תעסוקה, שקשה למצוא חינוך טוב לילדים. האנשים האלה, שגם ככה מקופחים מעצם העניין שהם חיים בפריפריה – שבעיני היא לא פריפריה בכלל. אנחנו מדינה כל כך קטנה, איפה יש לנו מקום בכלל לפריפריה? דין כרמיאל, דין מעלות-תרשיחא, דין בית-ג'ן, דין שדרות, דין ירוחם כדין כפר-סבא, רעננה ותל-אביב. כך צריך להיות. לצערי הרב, המשוואה הזאת לא מתקיימת במדינת ישראל, והשכבות הכי חלשות נפגעות מהעניין הזה. נפגעים אותם עולים חדשים שבאו לחיות בדרום ובצפון; נפגעים ערביי ישראל; נפגעים ותיקים שחיים פה נצח ועדיין מסתכלים בהשתאות על הממשלה הזאת ומחכים ממנה לאיזה מעשה, להזרמה נוספת של תקציבים לאותם האזורים הפריפריאליים שבאמת זקוקים לעזרה של כולנו. אז, רבותי, בעצם עוד לא מאוחר מדי למנוע את הפגיעה הזאת, למנוע פגיעה בחלשים ביותר; לא מאוחר מדי עכשיו להושיט יד לצפון ולדרום ולהגיד: חברים, אתם נמצאים שם בשביל כולנו. אתם נמצאים באזורי הספר. אתם יושבים – אתם גב הגבול, אתם גב הגדר. אז תודה לכם שאתם נמצאים שם, ואנחנו אתכם. אנחנו נעזור לכם גם בהטבות המס וגם בהטבות הנוספות שמגיעות לכם לא בחסד אלא בזכות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. אני בדרך כלל לא מתייחסת ולא מדברת, אבל אני חושבת שהמתווה שהכינו עכשיו בוועדת הכספים, הודות לגפני, דווקא מיטיב עם כל יישובי הפריפריה ולא רק עם קבוצה. כי עד עכשיו החלוקה הייתה באמת לא הוגנת ולא שוויונית. אז נגיע לדיונים, נחזור לדיונים. חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת. חבר הכנסת איתן ברושי. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, השר דרעי, שמסיים את תפקידו, ראוי להערכה על החוק הזה, אבל אפשר לקרוא לזה שמחת עניים. בסופו של דבר, שכר מינימום הוא לא יעד שצריך לברך עליו אלא יעד שלפעמים צריך להתנצל עליו. בשכר מינימום קשה מאוד להגיע לאותם יעדים חברתיים-כלכליים, לרבות פיזור האוכלוסייה וחיזוק הנגב והגליל. אני חושב – מאיר, אני רוצה רגע שהשר ישמע. הוא הולך להיות שר – לפחות הנגב והגליל. לפי דעתי, אין למדינה תוכנית לאומית לתעסוקה. השאלה היא לא מה יהיה שכר המינימום אלא מה המקורות שיאפשרו לעמוד לפחות ביעד הזה. לחלק מהמקומות של היום זה לא קל כלכלית. אבל אני חושב שהממשלה, גם בתקציב 15'-16' וגם על-פי המדיניות של החוק לעידוד השקעות הון, לא מתמודדת עם האתגר של תוספת מקומות עבודה ברמת הכנסה גבוהה עם עדיפות לפריפריה, לנגב ולגליל. ולכן אני חושב שהלקח מהדיון של היום הוא לברך על החוק, אבל לומר שצריך להיערך אליו יותר נכון. בוודאי לא לראות בזה יעד סופי. אני יכול לומר בהקשר הזה שגם התחום של החקלאות – ושר החקלאות איננו פה ושר האוצר איננו – אבל צריך לומר שבתחום של החקלאות יש רבים שזו רמת השכר, בקושי שכר מינימום. החקלאות היא המתקדמת בעולם, והחקלאים במצב הנחות ביחס לארצות – בוודאי במערב. לכן אני רוצה לומר, עם הברכה על החוק, שצריך להיערך למשהו יותר מרשים משכר מינימום, צריך לחזור לעדיפות לאזורים שהוזכרו פה, הנגב והגליל, והוזכרה פה המפה, ולשבחו של גפני ייאמר שהוא מוכן לעשות את מה שהממשלה ברחה ממנו, ובג"ץ רודף אחרי הממשלה, אבל חייבים מצד שני לומר שבמפה שתיווצר, אם גפני ייאות להוביל את זה, צריך לחזור ולומר שיש עדיפות לאומית, והיא לא חמש דקות מכפר-סבא. אני מברך על ההחלטה, אבל מציע לממשלה ולשר הנגב והגליל לומר שהבעיה היא בעיקר בתעסוקה ברמת הכנסה גבוהה וגם מתאימה ליכולת של הדור הצעיר. יש פתרונות בשיכון, יש איכות בחינוך ובאיכות חיים, יש בעיה עם מקורות תעסוקה, ואין למדינה תשובה, ולכן הבעיה היא לא שכר מינימום שלא מאפשר קיום הוגן; הבעיה היא מקומות עבודה שיאפשרו יותר משכר מינימום. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת אחמד טיבי. שלוש דקות, אדוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, ביציאה, אחד מחברי הכנסת – לא אגיד מה שמו, זה מתחיל ביו"ד – אמר "בסם אללה". אמרתי לו: אני לא אגיד "אללה אכבר", שלא תתרוקן המליאה. גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, מגיעה לך מילה טובה. טוב שהחוק הזה מגיע, בשל. חבל שזה ב-1 בינואר 2017, כי מה יותר חשוב וצודק מאשר לשמור על כבודו של העובד באמצעות משכורת הולמת שתשמור על כבודו, על משפחתו, על הזכות לפרנס בכבוד את המשפחה, כאשר אתה עובד "פול טיים ג'וב" ואתה לא מקבל את המשכורת שתאפשר לך את החיים האלה בכבוד? אני זוכר שעמיתי חבר הכנסת דב חנין, בכנסת הקודמת – הצטרפנו אליו, אני גם רוצה לברך אותך על היוזמה הזאת – יזם הצעת חוק דומה, והכנסת הזאת התעמתה עם הצעת החוק הזאת, כאשר תמיד הקואליציה התנגדה. הפעם המצב שונה, כאשר היוזמה היא של שר הכלכלה לשעבר חבר הכנסת השר אריה דרעי. החוק הזה ייטיב עם הפריפריה, ייטיב עם השכבות החלשות, עם משפחות ביישובים הערביים, ואני מקווה שנוכל יותר ויותר לעמוד כאן כדי לתמוך בהצעות חוק כאלה, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת. מצד שני, לא הבנתי למה השר נפתלי בנט, אדוני השר, מתנגד למתן סמכויות לך בנושאי פריפריה. לא הבנתי. תוכל להסביר? <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אני לא מתיימר להסביר את השר בנט, זה קשה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אתה לא מגלומן, אתה אומר. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> לא לא לא, הוא ידבר בשם עצמו. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> יש הסבר לצונאמי? אתה מנוע. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> הוא הצביע בעד אתמול. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הצביע בעד. אוקיי. על כל פנים, אני מקווה, גברתי היושבת-ראש, שההצעה הזאת תעבור ותיושם מהר ככל האפשר, גם אם בחוק כתוב: 1 בינואר 2017. אני מודה לך, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת אוסאמה סעדי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, אני מברך את שר הכלכלה היוצא על הצעת החוק החברתית הזאת, להעלות את שכר המינימום ל-5,000 שקל. אנחנו יזמנו – וחתמנו על הצעת החוק הפרטית של חברנו לסיעה דב חנין להעלות את שכר המינימום ל-30 שקל לשעה. אני הבנתי משיחה עם השר דרעי שבהסכם הקואליציוני, בתחילת 2018 יש כוונה באמת להעלות את שכר המינימום לשעה ל-30 שקל. מובן שמגיעה מילה טובה גם להסתדרות ולמעסיקים שהסכימו להעלות את שכר המינימום ל-5,000 שקל ול-5,300 שקל. אדוני השר דרעי, המרחק בין 5,300 ל-30 שקל לשעה הוא לא גדול, אם אנחנו מביאים בחשבון ש-186 שעות כפול 30 שקל – זה נותן לנו 5,500, 5,600 שקל, אז זה – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> – – – אנחנו מעלים בהצעת החוק הזאת ל-5,300. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> 300. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> כך שהמרחק הוא לא – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> המרחק – אני אומר, 5,300 ל-5,600 – הוא כזה קצר, שאני חושב שאז אפשר לדבר על ליישם את זה. אבל אני רוצה לנצל את העניין הזה ולהגיד שלא מספיק שאנחנו מחוקקים את החוק הזה, אדוני השר, אלא צריך לבדוק ולעמוד על זה שהחוק הזה ייאכף, כי אנחנו יודעים שבהרבה מקומות, אדוני השר, לא אוכפים את החוק הקיים הזה אפילו היום, ב-4,700 שקל, 4,750 שקל – בהרבה מקומות לא אוכפים את זה, במיוחד במגזר הערבי, במגזר שלכם – – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> אם אתם יודעים שלא אוכפים, למה אתם לא מגישים – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> יש מקומות, אבל אנשים לא מתלוננים על זה. יש הרבה דרכים גם לעקוף את החוק הזה. לכן אני מבקש גם ממשרד הכלכלה לעמוד על זה שאנחנו נאכוף את החוק הזה, ולא רק שאנחנו, גברתי היושבת-ראש, נחוקק חוקים, במיוחד כשאנחנו מדברים על שכר שהוא לא כזה גבוה. אנחנו מדברים על 47% מהשכר הממוצע. אני חושב שצריך להעלות את זה ולתת – במיוחד שאנחנו מדברים על – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – מגזרים שהם אפילו לפי הסטטיסטיקה והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – גם נשים ערביות, גם המגזר הערבי – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – 35% מופלים לרעה מהשכר הממוצע במשק. לכן, כל הכבוד וברכות לשר אריה דרעי על החוק הזה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת עמיר פרץ. שלוש דקות, אדוני. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אין ספק שההחלטה שמתקבלת היום בכנסת היא החלטה שמעבירה ממד חיובי מאוד אשר ליחס – גם לשכבות החלשות, אבל גם לתפיסה חדשה של הכלכלה הישראלית. הניסיון לצייר את שכר העובדים בישראל כאיזה נטל, כאיזו נקודת סיכון למעסיקים, הוא אחד הניסיונות הבעייתיים ביותר, ואני שמח ששר הכלכלה לא הלך שבי אחרי הניסיונות האלה, בדיוק להפך. כי הרי אנחנו יודעים מה קורה אם נניח מחר אנחנו מחליטים לתת תוספת של 100,000 שקל לכל אלה שמרוויחים חצי מיליון שקל בחודש. מה היה קורה? במקרה הטוב, הוא היה קונה אולי עוד איזה יהלום במנהטן, אולי מצרף את זה לחשבונות הבנק שלו. שקל אחד לא היה חוזר לתוך המשק הישראלי. שקל אחד מהתוספת הזאת. לעומת זאת, כאשר יש מיליון איש שהולכים לקבל עוד 300 שקל, 400 שקל, זה 400 מיליון שקל בחודש, שהם מתקרבים – בואו נניח שאנחנו מגיעים למצב שבו יש לנו קרוב ל-5 מיליארד שקל, שכל שקל מהם חוזר לתוך המשק הישראלי. 5 מיליארד שקל בשנה, והממשלה מייד מרוויחה 17% מע"מ, מייד יש פעילות משקית מאוד גדולה, שהעסקים הקטנים – הם הרי הכתובת המרכזית לאותם עובדי שכר מינימום. ומה שטוב בעובדה שאתה מחוקק חוק, שאתה לא מבחין בין אדם לאדם – לא בגלל גזע, לא בגלל דת, לא בגלל מין. אין פה שום ניסיון של אפליה בין נשים לגברים, בין נשים עובדות לגברים עובדים, אין אפשרות להפלות בין ערבי ליהודי. שכר המינימום הוא אחד המפתחות הנכונים ביותר למאבק חברתי, למאבק כלכלי. ואני בוודאי מי ששם את שכר המינימום מה שנקרא על המפה הישראלית כבר שנים רבות, ואומר פעם אחר פעם שאם יש מישהו שרוצה כלי מרכזי שבו אפשר לצמצם את הפערים, הרי זה שכר המינימום. אני זוכר את הימים, חברי השר אריה דרעי זוכר גם כן – – <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> האשימו אותך שתגרום לאבטלה בכל המשק, יפטרו את כל העובדים בגללך. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> נכון. – – עמדו כאן אנשים שהאשימו אותי שאני הולך להרוס את הכלכלה הישראלית, שומו שמים; תהיה פה אבטלה המונית. עד שקמתי ואמרתי להם: השתכנעתי, אני הולך לעשות הפגנה נגד העלאת שכר המינימום – האבסורד היה כל כך גדול. ולכן אני גם מברך על כך שמדובר פה בהסכם – אני לא רוצה להיכנס לפרטים, כי זה לא משנה; אני לא שייך לאלה שיושבים ביציע ופתאום אומרים: רגע, המגן הזה עשה ככה והחלוץ הזה ככה. לא. יש הסכם, יש ממשלה, יש הסתדרות, יש ארגוני מעסיקים. חשוב מאוד שנושא מהסוג הזה, שהוא נושא שמשפיע על כל המהלכים בתוך המשק הישראלי, מגיע בהסכמה, ואני מברך אותך על כך. איך לומר לך, חברי דרעי, אתה תמיד יודע לבחור מה פרס הניחומים שאתה מקבל. ואם זה פרס הניחומים שלך, אתה יודע מה, אנחנו משתתפים במסיבה הזאת – לא בחדווה גדולה, אבל לפחות עם איזה טעם טוב. <עיסאווי פריג' (מרצ):> 300 שקל כולה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> תצליח בדרכך, חברי השר דרעי, כשר לענייני פריפריה. אנחנו מקווים מאוד שזה לא יהיה המהלך האחרון. תודה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עמיר פרץ. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. ושוב, שלוש דקות שלך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, תודה, מכובדי השרים, שכר המינימום היום 4,650. שכר מינימום לשעה – 25 שקלים. זה המצב הקיים. ועכשיו הפרס – איך אמר חבר הכנסת עמיר פרץ – פרס הניחומים, לאור העזיבה, ההזזה – 300 שקל. 5,300. אני משתכר 4,650 עד 5,300 – כמה זה נותן לי? 700 שקל. 700 שקל עובד בשכבה החלשה אמור לקבל עד 2017. זה המצב שאנחנו דנים בו, 700 שקל, כל עובד אמור לקבל, על-פי המתווה הקיים, עד 2017. וזה התמוה בעיני, ואני מאוד מקווה שנקבל את ההבהרה על הסוגיה – הכול בהוראת שעה, אדוני. מה זה הוראת שעה? בעוד שנה לא תהיה ממשלה, בעוד שנה יבואו מרכיבים אחרים, אז זה הוראת שעה. המצב לא מאפשר, על פניו – על פניו – מה שכתוב. כתוב על סכום שכר המינימום לחודש לפי הוראת שעה. אז אני מבקש לקבל הבהרה, כי זה כמו לדרוך במקום. הסוגיה השנייה שאני רוצה להתייחס אליה – עכשיו אנחנו, בוועדות השונות בכנסת, בכספים, בכלכלה, בכל הוועדות, דנים ביוקר המחיה. כל אחד משתמש במשפטים: אני רוצה להוריד את יוקר המחיה. רפורמת הקורנפלקס, הפטם, הבנקאות, מתווה הגז – כולם רצים תחת הכותרת: הצרכן המסכן, שאני רוצה לתת לו הגנה, להילחם ביוקר המחיה. בינתיים הורדתי את המע"מ מ-18% ל-17%, ויוקר המחיה – כלום לא קרה לו, המחירים אותם מחירים. אז מה ראיתי אני בכל הרפורמות – ואני אשליך על מה שכתוב כאן? דואגים למי שיש להם, דואגים למעסיקים. הצרכן ויוקר המחיה זאת ססמה – שימוש בשביל להעביר את הרפורמה. אדוני השר, וכל מי שבאמת אכפת לו הנושא הזה – אי-אפשר להפריד בין יוקר המחיה לשכר מינימום. אנחנו עכשיו מאשרים את שכר המינימום בתנאי, בתקווה, שאכן זה יתממש, אבל אל לנו שמחר נמצא את הדרכים העוקפות איך יוקר המחיה יעלה כדי לקזז את כל התוספת. והנושא הנוסף, אכיפה. האכיפה – עכשיו אצל המעסיקים יתחיל שלב – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מסיים, גברתי. – – שלב הקומבינות. ברגע שזה 5,300, אז המעסיק – אני אעסיק אותו לפי שעות, כדי לתת פחות ביטוי. נושא האכיפה, אדוני השר, לא פחות חשוב מכל הצעת חוק שאנחנו מביאים כאן; על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בהצעת חוק כזאת. תודה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חבר הכנסת איתן כבל – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי. שלוש דקות, אדוני. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אדוני השר, קודם כול, מגיעות לך ברכות. זה צעד שהוא לא מובן מאליו, זה צעד שמדברים עליו רבות, וכאשר מישהו מביא אותו לידי מעשה ומוציא אותו מן הכוח אל הפועל, אז – מגיעות לך ברכות. מגיעות ברכות גם להסתדרות ולמעסיקים על כך שאתם קידמתם את השינוי החשוב הזה של העלאת שכר המינימום. כן צריך להתייחס למה שהעלתה חברת הכנסת קארין אלהרר; אני אומר את זה גם כיושב-ראש שדולת הגמלאים. אני מכיר את המצוקה הזאת מאוד מאוד מקרוב. זה עוול שנעשה גם בפעם הקודמת שהעלינו את שכר המינימום, והדרך לפתור את הסוגיה הזאת אחת ולתמיד זה פשוט להצמיד את הקצבאות, או את מתן התשלום לקשישים הסיעודיים בעבור המטפלים לשכר המינימום. אחרת אנחנו משיתים עול כבד מדי על הקשישים הסיעודיים. אני רוצה להגיד עוד מילה על שוק התעסוקה הישראלי. אני מאוד מאוד שמח שהצלחנו – ומגיעות פה מילים טובות גם ליושב-ראש ועדת הרווחה אלי אלאלוף – הצלחנו להוציא מחוק ההסדרים את הסעיף שמדבר על הקשחת הקריטריונים בדמי אבטלה לאנשים צעירים. זה נכון, גברתי היושבת-ראש, מאנשים צעירים אנחנו מצפים לעבוד – הם בשיא כוחם, הם חרוצים, הם משכילים, יש להם כוח, והם לא צריכים להיות סמוכים על שולחן אחרים, בטח לא על שולחן הממשלה, אבל בואו נזכור דבר אחד: שוק התעסוקה הישראלי הוא פראי, והוא נצלני באופן כללי, וביחס לאנשים צעירים אפילו עוד יותר. שיעור האבטלה הכללי במשק הוא בערך 6%; כשאנחנו מדברים על אנשים צעירים זה כבר מתקרב ל-10%. אתם רוצים לדבר על משרות חלקיות? אם אנחנו מדברים על כמה אנשים צעירים מחליפים את מקום עבודתם כל שנה, זה מתקרב ל-25%. זה אומר ששוק התעסוקה אומר לאנשים הצעירים: אם יש לכם שני חלומות פשוטים, להקים בית ולגדל משפחה, אין לכם היום אפשרות לעשות את זה בשוק תעסוקה שלוחץ את השכר כלפי מטה ויש בו איזה חוסר יציבות כרוני בכל מה שקשור לאנשים צעירים בתחילת דרכם בשוק התעסוקה. אני חושב שאחת הדרכים להתמודד עם הדבר הזה, אדוני השר, וטוב שאתם עושים את המהלך הזה, היא העלאת השכר. אני מאוד מקווה שזה ישפיע לא רק על שכר המינימום, אלא גם על שאר רמות השכר במשק, ותבורכו על הצעד הזה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני אשתף במה שאמרתי לשר דרעי לפני חצי שעה. אני חושבת שזה לא יום כל כך קל, וההחלטה שלו להתפטר מראשות משרד הכלכלה, בלי קשר לנסיבות הבעייתיות שבהן היא נעשתה, מצערת בעיני, כי הרגשתי שבמשרד הכלכלה, התעשייה, המסחר, הרגשתי, השר דרעי, אם מותר לי, שמאוד מאוד מאוד אכפת לך. ואני חושבת שזה עצוב שהמשרד הזה יישאר כך, באיזה מין שליטה-לא-שליטה. מובן שאני מברכת על ההחלטה לחתום על העלאת שכר המינימום, ובאמת בעיקר על ההסכמה ועל ההבנה המשותפת. היכולת הזאת לתאם בין ההסתדרות לבין המעסיקים לבין הממשלה היא באמת יכולת בלתי רגילה ומשמעותית מאוד מאוד מאוד למשק. עמיר פרץ לא נמצא כאן, אבל אני חושבת שגם הוא, כיושב-ראש ההסתדרות, ידע להוביל את המהלכים האלה, ואני מאוד מאוד שמחה שאנחנו עדים לשיתוף פעולה בהקשר הזה. מי מאתנו שהיה – השר דרעי, עכשיו האתגר הגדול הנוסף שלפתחך, ואני מניחה שאתה מכיר היטב ומקרוב את המחאה שתושבי קו העימות בצפון, הגליל המערבי, מובילים. אני מוכרחה לומר לך, אני זוכרת אותך בוועדת כספים, לפני חודשיים בערך, מציג את תקציב משרד הכלכלה, ויושב שם די מלא על ההודעה שהוציאה הממשלה, הוציאו ראש הממשלה ושר האוצר בנושא של הפחתת המע"מ; זה כבר נראה לנו כמעט היסטוריה עתיקה. ואני אומרת לך, השר דרעי, את הכסף הזה של הפחתת המע"מ, שאף אזרח במדינת ישראל לא ירגיש הפחתה בגינו, בכלל, את הכסף הזה אנחנו צריכים גם כדי לטפל ביישובי קו העימות, גם כדי לטפל בעסקים קטנים, גם כדי לטפל בחיזוק שוק התעסוקה, בשילוב אנשים בשוק התעסוקה – אין סוף לצרכים – גם כדי לטפל ביישובים בפריפריה. הכסף שקיבל השר דרעי כדי לטפל בנגב ובגליל לא מספיק, בואו נגיד את האמת, הוא לא מספיק כדי לטפל בכל הצרכים, והממשלה חייבת לתת את הדעת, אנחנו דיברנו על זה. בסופו של דבר אתה רואה בוועדת כספים שהלוביסטים מגיעים בשם יישובי הצפון. יהודה ושומרון וההתנחלויות כבר לא זקוקים ללוביסטים, יש מי שידאג להם. עכשיו, כל שנותר לנו לקוות, אחרי שבירכנו על שכר המינימום, זה שבאמת באמת לנגב ולגליל – וצריך להגיד, אגב, מי שמוטרד ממה שקורה פה, צריך להיות – אנחנו יושבים בירושלים, אנחנו יושבים במקום מוגן. גם ירושלים סובלת מבעיות מאוד מאוד קשות, ולא רק בעיות ביטחון; בעיות תעסוקה איומות. אז גם את זה הייתי מוסיפה לשר דרעי, אגב, אם למישהו באמת באמת אכפת; ואני מאמינה שלשר דרעי אכפת. אז בבקשה, בואו נשנה את סדרי העדיפויות באמת ונטפל בהם באמת. חבל על מיליארד השקל של הפחתת המע"מ, חבל. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת יוסי יונה. <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> 4.5 מיליארד – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אמרתי מיליארד? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אמרת מיליארד. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> 4.5 מיליארד, נא לתקן את זה – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, אני גם רוצה להתחיל בדברי ברכה לשר דרעי, בוודאי להסתדרות, לאבי ניסנקורן, וכפי שאתה גם ציינת בצדק, השר דרעי, שגם המעסיקים היו חלק בדיל החביב הזה ששכר המינימום הועלה, אז אני מקווה שזו תהיה איזו דוגמה גם עתידית לשיתופי פעולה נוספים מהסוג הזה. אנחנו כולנו הרי יודעים שעד כמה שהתיקון הזה, עד כמה שהצעת החוק הזו היא חיובית ואנחנו תומכים בה, הרי שאין בה משום מתן פתרון אמיתי לבעיית הפערים המאוד-עצומה שמאפיינת את החברה הישראלית, ולא רק את החברה הישראלית. אנחנו יודעים היום, על-פי מחקרים בין-לאומיים, שאחד מהגורמים המרכזיים ביותר לפערים החברתיים הוא פערי השכר. אנחנו למעשה רואים שיש איזו תנודה מפחידה של ההון ושל העושר העולמי בידיים של מעטים, ונישול הולך וגדל של השכבות המוחלשות, בעולם בוודאי, וכן בישראל. הפתרון הוא, אם כן – ודאי שהעלאת שכר המינימום זה דבר חיובי, ויש להעלות אותו גם הלאה. אנחנו צריכים לגשת לסוגיה הזו משני כיוונים שונים, גברתי היושבת-ראש: האחד, בוודאי, אנחנו צריכים לחזק את התשתיות המקצועיות כך שהן יהיו יותר מוּטות עבודה גבוהה, ואין נכונות במהלך השנים האחרונות – והלוואי שיהיה שינוי – שיביאו להשקעות מאוד מאוד משמעותיות בתחום הזה של הכשרה מקצועית, שהיא, יש לה הטיה – או אם תרצו, מוטה שכר גבוה – ומצד שני, כן, איגודים מקצועיים שיכולים להבטיח את כוח המיקוח של העובדים. זוהי בעצם תנועת מלקחיים שיכולה לתת פתרון משמעותי לבעיית העוני בחברה הישראלית. אז שוב, אני מברך על הצעת החוק הזאת; ודאי שאנחנו תומכים בה, אבל אנחנו יודעים שהיא, אני לא הייתי אומר טיפה בים, אבל בוודאי, רק צעד קטן, ואני מקווה שיבואו צעדים גדולים יותר בעתיד, כדי שייתנו מזור ופתרון לבעיית הפערים בחברה הישראלית. תודה, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת זוהיר בהלול. שלוש דקות. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> כבוד השר אריה דרעי, קצרת היום לא מעט דברי תשבחות, ואתה בוודאי ראוי לכך, ולכן אני לא רוצה להכביר דווקא בסוגיה הזו. מכיוון שמאז אני מכיר את פועלך אני יודע כמה איש אופרטיבי אתה – ונדמה לי שיש כאן הפניית ראש מאוד קריטית לרבדים מאוד חלשים בתוך החברה הישראלית. יתרה מכך – – – <קריאה:> – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> כלומר, הפניית המבט אל עבר השכבות האלה. אבל, לצערי הרב, מר דרעי, אדוני הרב, אתה נמצא בקואליציה שתכליתה, אם אני רוצה להיות יצירתי, זה ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. מצד אחד, מעניקים לנדכאים בתוך החברה הישראלית תוספת משמעותית, גם אם מדובר בכמה מאות שקלים – ואם מישהו חושב שמדובר בלעג לרש, הוא טועה; זה סכום מאוד מאוד קריטי למשפחה ענייה ודחוקה במדינת ישראל. אבל מדוע כיניתי את הקואליציה שאתה נמצא בקרבה "ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד"? כי הם יודעים גם לקבל ממך את המחוות האלה, אבל מצד שני הם יודעים להחריב. כי ברגע שמפחיתים את הטבות המס מהפריפריה, בעצם מה עשינו ומה עוללנו לחברה הישראלית החלשה? כי מה לעשות, אינני יודע אם אנחנו עדיין מטמיעים את העובדה שיש ישראל החזקה וישראל הישנה, החלשה, הדחוקה, הנאנקת יום-יום תחת הנטל. הפחתת הטבת המס לפריפריה ולגליל היא קריטית, היא גורלית, היא כמעט בבחינת מיתה בעריסה. לא יכול להיות שמדינת ישראל תבצע את התהליכים הגרזיניים האלה כלפי אוכלוסייה שמשוועת להטבות המס. הטבות המס פוגעות במרקמי החיים בין ערבים לבין יהודים, בעיקר בגליל. הפחתת הטבות המס יוצרת אנדרלמוסיה ושיסויים הדדיים בין ראשי ערים שונים ומגוונים. היא גם יוצרת את מדיניות ההפרד ומשול, מכיוון שזו הרי תכליתה של ממשלת בנימין נתניהו, לבצע בצורה לוליינית ולהעלות לדרגת האמנות הגבוהה ביותר את העניינים היומיומיים. ראש עיר שמקבל הטבה, יקבל את שוט הביקורת מהצד השני של ראש עיר שהפחיתו באופן קריטי 4% מהטבות המס – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – מקרבו ומקרב תושביו ואזרחיו. ולכן, אני מאוד מעריך את פועלך, אבל הייתי מאוד מצפה ממך, כאיש אמיץ שהערכים הם בקרבו, לומר את דברו בצורה המפורשת ביותר לאלה שהוא עובד אתם, ובעיקר לזה שמוביל את הקואליציה של ממשלת ישראל. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת אורן חזן. שלוש דקות, אדוני. יש עוד ארבעה דוברים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כבוד היושבת-ראש ידידתי, השר דרעי, שתכף נברך אותו רבות בשם כל עם ישראל, חברי וחברותי חברי הכנסת, האמת שאני קצת מבולבל. תכננתי לעלות ולדבר על החשיבות של העלאת שכר המינימום, אבל זכיתי להזדמנות פז – שר האין-ביטחון החליט להופיע במליאה. הגיע הזמן שאנחנו אולי נזכה לקבל הסברים ותשובות מהשר. הגיע הזמן שאולי השר, שאמון על ביטחון אזרחי מדינת ישראל, שאמון לשמור על כבוד ראש הממשלה, על כבוד החלטות הקבינט, שאמון ליישר קו עם יתר שרי הממשלה למען האזרחים שבחרו, יבוא וייתן לכולנו הסברים: מדוע הוא ממשיך להפקיר את ביטחון אזרחי מדינת ישראל; מדוע חדשות לבקרים, במקום להתעסק באופן אידיאולוגי וענייני בתשובות אמיתיות ומעמיקות איך אנחנו מתמודדים – – <מיקי לוי (יש עתיד):> זה השר שעושה את עבודתו נאמנה, ואני מהאופוזיציה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – עם המאבק בטרור, בוחר בכל זאת להתמודד עם טובת הפלסטינים. אני כבר לימדתי אותך שחמור קופץ בראש. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – שאני לא מתייחס לרמות של הדיון הזה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תפקידנו כחברי הכנסת הוא לפקח על עבודת הממשלה. יכול להיות שאני טועה, אולי מה שלמדנו בבית-הספר אינו נכון. אבל איך אנחנו יכולים לפקח על עבודת הממשלה כאשר שר הביטחון בוחר ביודעין שלא להופיע בפני ועדת החוץ והביטחון חודשים רבים; בוחר ביודעין שלא לבוא ולענות על שאלות; בוחר ביודעין פעם אחר פעם לשלוח את השכפ"ץ שלו, את סגן שר הביטחון, למבוכה אחרי מבוכה, עם תשובה שפעם אחת היא עניינית ואחרי רגע היא מתהפכת. איך יכול להיות מצב שהשר מסוגל לעמוד ולהסתכל על עצמו במראה כשגל הטרור הזה מרים את ראשו והוא לא יודע להתמודד אתו? אולי הגיע הזמן שהשר יקבל החלטות? <שר הכלכלה אריה מכלוף דרעי:> מה עם שכר המינימום? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אדבר על שכר המינימום. נרשמתי לעוד נאומים היום, אני מבטיח שאני אדבר אליך נאום שלם היום. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – דורש ממך, אם הדברים נכונים, מינימום התפטרות מהקואליציה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אגיד את זה בצורה ברורה: פניתי לראש הממשלה, כמו אחרים שפנו – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – פנית? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה יודע מה, אני רוצה לספר לך: אחרים אומרים את אותם דברים, רק מפחדים להגיד אותם בקול. אני לא מפחד. אני שלוּחם של אלה שבחרוני, ואגיד את דברי בצורה נחרצת: כאשר יש לך שר אין-ביטחון, שמעניין אותו הכיסא ולא הנושא, עדיף שישים את המפתחות. ולעניין החוק שלשמו התכנסנו: אדוני השר דרעי, אני רוצה לאחל לך בשם כולנו תודה רבה על זה שהחלטת לקדם ברגעים האחרונים של ישיבתך על כיסא שר הכלכלה את נושא העלאת שכר המינימום. הנושא הזה הוא חשוב. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> אורן, בחייך, אתה מבייש את הכנסת. <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> חברים, מי שמפריע לו – יש פה דלת, מוזמן לקום ולצאת. אגיד את זה בצורה ברורה: אני אמשיך להגיד את הדברים בלי פחד, בלי מורא, בלי חשש וגם בלי לשים לב לגיחוכים שלכם. זה לא ישפיע עלי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ומילה אחרונה: תודה לך, השר אריה דרעי. ולך, שר האין-ביטחון בוגי יעלון, הגיע הזמן שתשים את המפתחות ותלך לחפש כיסא אחר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אורן חזן. חברת הכנסת מרב מיכאלי. <מיקי לוי (יש עתיד):> אפילו האופוזיציה לא מדברת בסגנון כזה לשר בממשלה. אפילו האופוזיציה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת חזן, זמנך תם. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – אדוני שר הכלכלה, אומנם יושב-ראש ועדת הכספים מעסיק אותך, ואני יכולה להבין שקשה לעמוד בקסמו של יושב-ראש ועדת הכספים. הוא באמת מהכובשים שיש לנו בפרלמנט הישראלי, דבר שהולך לפניו – באמת, שמו הולך לפניו מזה שנים ארוכות, הוא והקסם שלו, עם הזקן, ועם המעיל הארוך ועם הכיפה השחורה. כל אלה ועוד הולכים ביחד בראשות ועדת הכספים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> גפני, אתה שומע מה הולך פה? הוא מפסיד כזה דבר. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – מאז ולעולם. ממש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת גפני, אתה עושה את עצמך או שאתה שומע אותנו? לא, קיבלת כל כך הרבה מחמאות עכשיו. חבל. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> חבר הכנסת גפני, הפסדת. <משה גפני (יהדות התורה):> מה? מה? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אין, אבוד. אבוד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כל כך הרבה מחמאות היום. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> הוא שומע, אבל הוא רוצה שתמשיכי. <אורי מקלב (יהדות התורה):> עוד פעם, עוד פעם. לחזור על הדברים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אין דבר, חבר הכנסת מקלב, הוא יעדכן אותך. בקיצור, אדוני שר הכלכלה, אני רוצה לברך אותך על החוק הזה, אבל בואו נשים לב שהוא נכנס לתוקף – כלומר, הפעימה הראשונה תעלה ב-1 בינואר 2017, חברות וחברים. זה לא שמחר בבוקר אנחנו נוסיף לשכר המינימום סכום שיביא אותו ל-5,000 שקלים, ולא שבעוד ארבעה חודשים הוא יגיע ל-5,300 שקלים. כשהוא יגיע, בעזרת השם, לך תדע מי פה בכלל תהיה בכיסא הזה או בכיסא אחר או בכל אחד מהכיסאות שלכם בממשלה הזאת. אני רוצה, בבקשה, להגיד שני דברים בהזדמנות הזאת. 1. ככל שההעלאה הזאת מבורכת, היא אפס קצהו של המצב הקשה מאוד של האזרחיות והאזרחים בישראל מבחינת השכר. הבעיה הכלכלית-חברתית הגדולה ביותר בישראל היום היא השכר. השכר שלנו תקוע, השכר הריאלי לא עלה כבר 15 שנה. לא רק שכר המינימום, השכר לכל רוחב הסקאלה – או אורך הסקאלה, איך שתרצו אותה. לא פלא שישראליות וישראלים לא יכולות לקנות משרוך נעל ועד דירה. הגיע הזמן שהממשלה הזאת תעשה צעדים אקטיביים להעלאת השכר לכל הרוחב במשק הישראלי. ודבר שני שאני רוצה להגיד: זה נפלא שאנחנו מעלות ומעלים את שכר המינימום, אבל יש אוכלוסיות שלא תוכלנה לעמוד בהעלאה הזאת, שהן תצטרכנה לשלם למטפלות והמטפלים שלהן, לעובדות ולעובדים הזרים שלהם. אדוני שר הכלכלה, חובה עלינו להעביר הצעת חוק שאני הגשתי ומונחת על שולחנה של הכנסת, שבכל פעם שיש העלאה של שכר מינימום יועלו הקצבאות לאלה שהם זכאיות וזכאים להן. <קארין אלהרר (יש עתיד):> גם אני הגשתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> גם חברת הכנסת קארין אלהרר הגישה הצעת חוק כזאת, ואתם סירבתם לה. חובה עלינו, כי אחרת אנחנו מעמידות קשישות וקשישים, חולות וחולים ואוכלוסיות מוחלשות אחרות במצב שהן צריכות לשלם, בצדק, העלאה שמגיעה לעובדות ולעובדים שלהם, אבל בשום אופן אין להם מאיפה. לכן החוק הזה לא יהיה שלם בלי העלאה של הקצבאות בהתאמה. אני קוראת לך – משום שעוד לא הגשת, למיטב הבנתי, את מכתב ההתפטרות שלך – ממש לפני שאתה עוזב את המשרד, לדאוג שגם זה יקרה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. חבר הכנסת עפר שלח. <עפר שלח (יש עתיד):> תודה, גברתי היושבת-ראש. אנחנו, חברי יש עתיד – אני מניח שכל חברי הבית הזה – נצביע הרי בסופו של דבר בעד העלאת שכר המינימום; מי מאתנו איננו בעד ההעלאה המוצדקת הזאת. אבל כמו חברתי מרב מיכאלי, שדיברה פה קודם, גם אני לא יכולתי שלא לשים לב לתאריך שמוטבע על ההעלאה הזאת, שהוא ינואר 2017. <קריאה:> – – – <עפר שלח (יש עתיד):> שנזכה כולנו. הצער שהדבר הזה מעורר בי, שר הכלכלה היוצא, הוא על מה שהוא בעיני, ואני אומר את זה – אתה יודע, יש בינינו יחסי ידידות – אני אומר את זה בצער על החמצה מאוד מאוד גדולה. תפקיד שר הכלכלה הוא תפקיד שבכוחו יכולת לעשות דברים לא רק עבור השקופים והאנשים ששלחו אותך, אלא עבור עם ישראל. דברים אדירים. זה כל המיקרו של הכלכלה הישראלית: לפתוח חסמים, ליצור הזדמנויות, לפתוח את שוק העבודה ולעשות דברים שמשנים מהיסוד. ורק משום שהממשלה הזאת לא מסוגלת להעמיד שני שרים בקו ישר, רק משום שהדבר הפשוט הזה של מתווה הגז, תהיה בעדו או תהיה נגדו – צעד שלא היה צריך להגיע לפה, שלא היה צריך להיגרר כמעט שנה – הצלחתם לעשות ממנו את הסמטוחה הכי גדולה בתולדות הממשל הישראלי. רק בשביל זה ורק משום שאתה הכנסת את עצמך למצב שבו אתה מצביע בעד משהו ולא מוכן לעשות את מה שנגזר ממנו, אתה עוזב את המשרד הזה והולך לגמ"ח – מקבל כסף, תחלק אותו פה, תחלק אותו שם. לא תשנה סדרי עדיפויות, לא תשנה דברים מהיסוד, לא תעשה את הדברים הגדולים שאנשים ששלחו אותך ואותי – לא משנה מי הצביע בעד מי לכנסת – מצפים שייעשו. והסמל של זה אולי, שהאקט האחרון שלך הוא בפטור מחובת הנחה של העלאה בשכר המינימום, שתיכנס לתוקף בעוד שנה וחודש. ועל זה, אדוני השר, צר לי. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עפר שלח. אחרון הדוברים – חבר הכנסת אליעזר שטרן. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אלעזר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אלעזר שטרן. שלוש דקות שלך. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> תודה. אדוני השר, רציתי להצטרף לכל המברכים, ואולי לדבר פה בשמם של כמה מאלה שהולכים ליהנות ממה שאנחנו מחליטים עכשיו. לפני כמה שבועות, בפרשת בראשית, היה לנו דיון בבית-הכנסת על "נעשה אדם". וכמו שאתה מכיר את זה, שואלים: עם מי הקדוש-ברוך-הוא התייעץ? כשהייתי מפקד בה"ד 1 כתבתי על חובת ההתייעצות. אבל אומרים שהקדוש-ברוך-הוא התייעץ עם מלאכי השרת. ואז היה דיון מתי נבראו מלאכי השרת ואיך נראו, והיו כל מיני הסברים. לצערי הרב, בשלושת השבועות האחרונים אימא שלי הייתה מאושפזת במחלקה האונקולוגית בתל-השומר ונפטרה שם. טיפלו בה יהודים, דרוזים, מוסלמים, נוצרים. כשנכנסתי למחלקה וכשיצאתי, אמרתי: עכשיו אני יודע איך נראים מלאכים – הצוות הזה שטיפל שם. בדקתי, ואני יודע שחלק מהמטפלים שם הם כאלה שצמודים לשכר מינימום. אני מודה לך, אם יורשה לי, גם בשמם, שגם האנשים הפשוטים האלה שעושים עבודה, כמו שאני אומר, של מלאכים, ייהנו מההחלטה הזאת. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. אני מבקשת מחברי הכנסת לחזור למקומם, כי אנחנו מגיעים להצבעה. הצבעה. רבותי, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 52 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ו–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 52 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ו–2015, עברה בקריאה ראשונה ועוברת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אפשר. מי מבקש? מירב בן ארי. בבקשה תרשמו: מירב בן ארי, מאיר כהן, עמיר פרץ, עבדאללה אבו מערוף, יואל חסון, יואב קיש, יפעת שאשא ביטון – זה הכול מקליטים – איוב קרא, יעקב מרגי, מנואל טרכטנברג, מיכל רוזין. <מירב בן ארי (כולנו):> אי-אפשר לעשות הצבעה עוד הפעם? <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, בבקשה. תודה על העצות. <קריאה:> אבל לא שמענו את ההצבעה בכלל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רגע, אבדוק אם אני יכולה להפעיל שוב הצבעה, דקה. אם לא, אז אנחנו פשוט נרשום. אוקיי, לא חוזרים להצבעה. אני שוב אומרת: אנחנו מוסיפים. <מירב בן ארי (כולנו):> לא היה צלצול. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אין. שוב הפעם, כל מי שלא אמרתי את שמו ורוצה לרשום את ההצבעה, נא להגיד לי. מי עוד? דב חנין. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> את שמך אמרתי. זאב אלקין, השר אורי אריאל, יוסף ג'בארין, טלב אבו עראר – מנואל טרכטנברג אמרתי – זוהיר בהלול. <קריאה:> טלי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אילן גילאון – דקה, דקה, רבותי – משולם נהרי, יואב גלנט, מיכל רוזין. זהו, רבותי? נורית קורן. אוקיי, תוצאת ההצבעה כבר בסוף. גם איתן ברושי, גם דוד אזולאי, גם בצלאל סמוטריץ. רבותי, סיימנו. סיימנו, ההצבעה הסתיימה. אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. אני לא רואה את חברת הכנסת קארין אלהרר – לגבי החלטתה אם להעלות הצעה. ממשיכים כרגיל? אוקיי. <הצעת הוועדה לענייני ביקורת המדינה בדבר העמדת הגופים המוכרים שבאמצעותם פועלת הרשות לשירות לאומי-אזרחי לביקורת מבקר המדינה> [נספחות.] <היו"ר טלי פלוסקוב:> בקשת הוועדה לענייני ביקורת המדינה בדבר העמדת הגופים המוכרים שבאמצעותם פועלת הרשות לשירות לאומי-אזרחי לביקורת מבקר המדינה; ואנחנו צריכים להצביע. תציג את הבקשה יושבת-ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה חברת הכנסת קארין אלהרר. רבותי, אני מבקשת שוב שקט באולם, אנחנו ממשיכים בדיונים. גברתי, דקה. אני מבקשת מחברי הכנסת שקט באולם; לא רוצה לקרוא שמות של חברי הכנסת. אני מבקשת מהסדרנים לעזור לי: כל מי שמדבר, לבקש לצאת. חברת הכנסת מיכל בירן. חבר הכנסת דוד אזולאי, שר הדתות, בבקשה. אנחנו מבקשים שקט באולם. סילבן שלום – אנחנו מבקשים להוסיף – אני אומרת את זה ואחר כך ישמעו את זה בפרוטוקול, בוודאי. גם נחמן שי מבקש להצטרף להצבעה הקודמת. גם עליזה לביא. בזה סיימנו, רבותי. זהו, אין יותר. אנחנו עוברים להצעה הבאה. בבקשה, חברת הכנסת קארין אלהרר. רבותי, אני חוזרת שוב על בקשתי לשמור על השקט באולם. חבר הכנסת דוד ביטן, חבר הכנסת גפני, אני מבקשת שקט באולם. גברתי, אני מציעה להתחיל. עשר דקות לרשותך, בבקשה. <קארין אלהרר (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):> תודה רבה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא להפעיל מיקרופון. <קארין אלהרר (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):> תודה רבה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> שנייה, נבדוק מה הבעיה, יש בעיה טכנית. אנחנו מבקשים להפעיל מיקרופון. כן, עכשיו, גברתי. <קארין אלהרר (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אדוני ראש הממשלה, השרים, חברותי וחברי חברי הכנסת, מונחת בפניכם הצעה שיזמה הוועדה לענייני ביקורת המדינה בדבר העמדת הגופים המוכרים שבאמצעותם פועלת הרשות לשירות לאומי-אזרחי לביקורת מבקר המדינה. סעיף 9 לחוק מבקר המדינה – גברתי, זה רציני כאילו? אי-אפשר, אני לא צועקת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבינה אותך, גברתי. אני שוב חוזרת על בקשתי לשמור על השקט באולם. חבר הכנסת דודי אמסלם, אנחנו מבקשים שקט. חבר הכנסת טלב אבו עראר – סליחה, אני לא רואה מי – – – <קריאה:> סעדי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, גברתי, אני מבקשת להמשיך. <קארין אלהרר (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):> ננסה. תודה, גברתי. סעיף 9 לחוק מבקר המדינה קובע את הגופים אשר יעמדו לביקורתו של מבקר המדינה. נוסף על כל הגופים המצוינים מפורשות כגופים העומדים לביקורת מעצם טיבם ומהותם, כגון משרדי הממשלה, מוסדות של המדינה, רשויות מקומיות ועוד, קובע סעיף 9(6) לחוק כי הביקורת תחול על ”כל אדם, מפעל, מוסד, קרן או גוף אחר, שיעמדו לביקורת על-פי חוק, על-פי החלטת הכנסת או על-פי הסכם ביניהם לבין הממשלה”. השירות הלאומי-אזרחי מופעל באמצעות גופים ועמותות המוגדרים ”גופים מוכרים" בתקנות הביטוח הלאומי (בנות בשירות לאומי בהתנדבות), התשס”ב–2002. הודעה על הכרה בגוף מוכר מפורסמת ברשומות. הואיל והגופים המוכרים מספקים שירות ציבורי ומעניקים למתנדביהם מעמד והטבות מטעם המדינה, ראוי שגופים אלו יהיו במעמד של גוף מבוקר, כך שיתאפשר למשרד מבקר המדינה, ובאמצעותו לציבור, לוודא שמערך השירות הלאומי מתנהל באופן תקין ובהתאם לנורמות ציבוריות ראויות. בממשלה הקודמת סגן שר האוצר בדק את התנהלות הגופים המוכרים ומצא שחיתות – לא אחר מזה. בדוח מבקר המדינה 65ג חזר מבקר המדינה על המלצותיו מדוח קודם שעסק בנושא וקרא להחיל את הביקורת על הגופים האלה לאלתר. זה שנים שעמותות השירות הלאומי נהנות מכספים רבים של המדינה בזמן שהביקורת לא חלה עליהן. כגופים שאמונים על צעירים רבים שרוצים לתרום, מחובתנו לוודא שהם עושים את עבודתם בצורה הגונה ושוויונית. חשוב לציין כי אף עמדת הממשלה, כפי שבאה לידי ביטוי בהצעת חוק שירות אזרחי, אשר אושרה בקריאה ראשונה לפני כמה חודשים ומונחת על שולחנה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, היא כי יש להחיל את הביקורת על הגופים המוכרים. צריך לשים את הדברים החשובים על השולחן: בזמן שכנסת ישראל מפוררת החלטות וחקיקה קודמת שלה, גם פה אנחנו רואים שהגופים האלה לא מצליחים לעבוד בצורה מבוקרת. לפיכך, וכדי שלא לעכב עניין חשוב זה עד להשלמת הליך חקיקתו של חוק שירות אזרחי, שהוא חוק מורכב, החליטה הוועדה לענייני ביקורת המדינה בישיבתה ביום ט”ו בחשוון, 28 באוקטובר 2015, להמליץ לכנסת לקבל החלטה, לפי סעיף 9(6) האמור לחוק מבקר המדינה, שלפיה כל גוף מוכר, כהגדרתו בתקנות הביטוח הלאומי, או כל הוראת דין אחרת שתבוא במקומן לעניין זה, יועמד לביקורת מבקר המדינה. לדעת הוועדה יש עניין ציבורי רב בכך שכל הגופים יהיו מבוקרים. העמדת הגופים האלה לביקורת תגביר את השקיפות בפעילותם, תביא לייעול בתפקודם ואף תביא לשינוי לטובה ברמת מערך השירות הלאומי-אזרחי כולו. תראו, בשלב הזה של הנאום הייתי אמורה לברך את הקואליציה על כך שהיא מצטרפת ותצביע בעד ההצעה. קרה דבר נורא מוזר. היה דיון בוועדה לביקורת המדינה, שהשתתף בו השר הממונה, השר אורי אריאל, הייתה הצבעה של חברי כנסת, שהיו בעד, השר ידע על קיומה של הצבעה, ולא אמר דבר, להפך, גם הממונה על המינהלת אמר שהדבר קבוע בחוק ולכן אין סיבה להתנגד. ופתאום היום, בבואנו להצביע במליאה, קרה דבר מוזר: הקואליציה התגייסה להצביע נגד. אני רק תמהה ושואלת: ממה הם מפחדים? הטענה שבוודאי ישמיע השר הממונה היא שיש חוק, והסעיף הזה קבוע בחוק, ולכן אין צורך בהצבעה של הכנסת. אז אני אגיד לכם, החוק הזה נגרר בכנסת ישראל שבע שנים, ותנו לי לנחש שייקח לפחות שנה וחצי להעביר את החוק הנוכחי. עכשיו תגידו לי אתם: יש להם משהו להסתיר? אני קוראת לכל חברי חברי הכנסת להצביע בעד השקיפות ונגד החושך וחורים שחורים במדינת ישראל. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. ישיב בשם הממשלה השר אורי אריאל. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת והשרים, אני מודיע פה מעל הבמה, שבניגוד מוחלט למה שאמרה חברת הכנסת קארין אלהרר, בסיכום עם יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת אלי אלאלוף, הדיון יתקיים בעוד כשלושה שבועות ויסתיים – – – <קארין אלהרר (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני עונה לך. – – – והוא יסתיים, בעזרת השם, במושב החורף הזה. היות שבחוק, כפי שציינה המציעה, יושבת-ראש ועדת הביקורת – – – <קארין אלהרר (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):> שבע שנים החוק לא מסתיים. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני מסביר. כפי שהיא ציינה, זה מופיע בחוק, החוק מונח לפניכם. לבוא היום דרך ועדת ביקורת ולהגיד: לא, אנחנו נחיל על הגופים המוכרים מה שיהיה בעוד חודשיים בחוק – לא מקובל, לא נהוג, לא נכון, ועם כל הכבוד לחברת הכנסת קארין אלהרר, ויש לי, יושבת-ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה, אין לזה שום שייכות למציאות עכשיו. אני מודה לך על הדיון הפורה שהיה בוועדה; השתתפתי בו. יחד עם זאת, אני מצטער שאני צריך להתנגד – – <קארין אלהרר (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):> אתה יכול לא להצטער ולהסכים. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – כי המקום הוא בחוק, והחוק יטפל בזה. <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> שנייה, אני מוכן לענות, אני רק לא שומע. שנייה, יאיר – חבר הכנסת לפיד, סליחה. אני, כמי שפרסם את ניגוד העניינים שלי, אני חושב הראשון בבית הזה, כמי שמפרסם לוח זמנים כל חודשיים, ובעוד כמה ימים יצא עוד, ונדמה לי שבינתיים אין אחרים שעושים את זה, ואמון על השקיפות, אני אגיד בזהירות, לא פחות מאף אחד מיושבי הבית הזה – אני מאחל לכולנו שתלכו בדרכי – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> חברת הכנסת סתיו שפיר, פרסמי את לוח הזמנים שלך, תעמדי את בשקיפות לפני שאת מטיפה לנו. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אני מפרסמת את שעות העבודה שלי – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני מבקש לדחות את ההצעה ולהביא את זה במסגרת החוק, יתקיים דיון, חברי הכנסת מוזמנים – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> למה אבל להתנגד? – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> זה חוק מאוד חשוב, והרמקול יותר חזק ממך. את רוצה לדבר? אחרי, לא בצורה הזאת של צעקות. אני מבקש מחברי הבית לדחות את ההצעה. תודה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> זאת שאלה, זה לא דיבור. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אם את מאשרת לי שאלות, אז אני מוכן שעת שאלות על העניין. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא לא לא. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> טוב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, כבוד השר. על-פי בקשת הממשלה אנחנו עוברים להצבעה שמית. בבקשה, גברתי מזכירת הכנסת, להתחיל בהצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח מיכאל אורן – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו משתתף בהצבעה ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – אינו נוכח זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – אינו נוכח מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – אינו נוכח יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – אינו נוכח משה יעלון – נגד איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – אינו משתתף בהצבעה אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – בעד ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד סילבן שלום – נגד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. נא לחזור על שמות של חברי הכנסת אשר לא השתתפו בהצבעה עד כה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח מיכאל אורן – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אזולאי – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד אלי בן-דהן – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח דב חנין – אינו נוכח יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח יוסי יונה – אינו נוכח חיים ילין – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – אינה נוכחת אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר טלי פלוסקוב:> האם נמצאים באולם חברות או חברי כנסת אשר לא השתתפו בהצבעה עד כה? גפני? חבר הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשם חבר הכנסת) משה גפני – נגד <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש עוד? לא. גברתי, נא לסכם את ההצבעה ולהציג לנו את התוצאות. בעד – 32 חברי כנסת; נגד – 46. הצעת הוועדה לענייני ביקורת המדינה בדבר העמדת הגופים המוכרים שבאמצעותם פועלת הרשות לשירות לאומי-אזרחי לביקורת מבקר המדינה לא התקבלה. <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק:> <הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 57) (הרשות והמועצה לשידורים מסחריים), התשע"ג–2013;> [מס' מ/784; "דברי הכנסת" ה-19, מושב שני, חוב' ג', עמ' 5088.] <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 112), התשע"ד–2013> [מס' מ/826; "דברי הכנסת" ה-19, מושב שני, חוב' ט"ו, עמ' 7881.] <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים לסעיף הבא: הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק כדלקמן. ימסור את ההודעה השר המקשר בין הממשלה לבין הכנסת חבר הכנסת יריב לוין. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, בהתאם לסעיף 1 לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה, על דעת הממשלה, להודיע במליאת הכנסת על רצונה של הממשלה להחיל דין רציפות על הצעות החוק כדלקמן: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 57) (הרשות והמועצה לשידורים מסחריים), התשע"ג–2013; הצעות חוק, הממשלה, 784, מיום 8 ביולי 2013; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 112), התשע"ד–2013; הצעות חוק, הממשלה, 826, מיום 23 בדצמבר 2013. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני השר. <הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 48 – הוראת שעה), התשע"ו–2015> [מס' מ/874; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י', עמ' 1314; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 48 – הוראת שעה), התשע"ו–2015, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סמולנסקי – סלומינסקי. <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא סמולנסקי; ימיניסקי קיצוניסקי. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> את רואה? הם מוציאים עלי שם רע. אני צוחק. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט אני רוצה להביא בפניכם את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 48 – הוראת שעה), התשע"ו–2015. בדרך כלל, הנוהל הרגיל הוא, שכשמדובר על הוצאה לפועל, הרשם, כשיש כל מיני תהליכים, המיטב הוא שידברו פנים אל פנים. החייב מופיע בפני הרשם, מדברים, ועושים את זה פנים אל פנים. דע עקא, שיש אזורים בארץ שעדיין – ההוצאה לפועל קיימת, אבל הרשם מגיע לשם פעם בשבועיים. אילת עד אשדוד. עכשיו, ניקח את אילת – יש שלושה מצבים שעליהם אנחנו מדברים: מצב ראשון – צריכים לעשות חקירת יכולת, ואם לא מקיימים אותה בתוך פרק זמן מסוים, מטילים סנקציות על החייב. זו דוגמה אחת. דוגמה שנייה – דיונים בצו הבאה, שהחייב נדרש להיות מובא בפני הרשם בתוך 24 שעות. דבר שלישי – דיונים בדבר מאסר של חייב מזונות. מי שחייב מזונות ולא משלם, אם עוצרים אותו, בתוך 24 שעות חייבים להביא אותו בפני הרשם. בשלושת המצבים האלה – ניקח, נניח, את המצב הראשון: מגיע אדם באילת, שרוצה שיעשו עליו חקירת יכולת, והוא מגיע להוצאה לפועל, והוא לקח יום חופשה. מגיע, אומרים לו: אדוני, הרשם לא נמצא, יבוא בעוד שבוע וחצי. מה עושים? הוא הולך לאבד עוד יום עבודה, או שייקחו אותו – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להירשם – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> או שייקחו אותו ברכב מאילת לתל-אביב, או למקום אחר, ואין שום סיכוי, כי יש שתי ניידות באילת. לטובת האיש עצמו, מצד אחד, שלא יטריחו אותו שוב, לבוא עוד הפעם ולבזבז ימי עבודה או לנסוע כאלה מרחקים; מצד שני, לטובת המערכת – שהמערכת לא תצטרך להתגייס – אדם ברכב, שאין לה, באילת, להסיע אותו לתל-אביב, שזה עולה הון תועפות וזה ייקח הרבה זמן. באה הצעת החוק הזאת ואומרת שיש אפשרות שהדיון בין החייב לרשם יהיה בהתוועדות חזותית; יש מכשירים, נרכשו, ברמה מאוד גבוהה, שמאפשרים לחייב ולרשם להסתכל האחד על השני בצורה ישירה – הוא רואה את כל המערכת, והוא יכול לדבר, וככה הוא חוסך לו הרבה זמן. בדוגמאות האחרות – נניח, אם מישהו לא משלם מזונות, והמשטרה תפסה אותו באילת, ואם ישחררו אותו עכשיו הוא ייעלם להם ולא יצליחו לתפוס אותו – אין רשם, אז שוב אומרים: הפתרון שיכול להיות זה היוועדות חזותית. זה פותר גם לאנשים וגם למערכת – זה נותן פתרון טוב. הדבר הזה נוסה בדין הפלילי במשך שלוש שנים, והדוחות על כך הם דוחות טובים מאוד. בעולם הדבר הזה קיים, ואנחנו רוצים להחיל את זה גם פה, כפיילוט, רק באזור אילת עד אשקלון או אשדוד, כפיילוט למשך שנתיים. כל זה מותנה – בלבד שהחייב, כלומר האיש עצמו, מסכים שהדיון ייערך בהתוועדות חזותית ולא פנים אל פנים, והרשם מדבר אתו ומבין שהאיש מבין את המשמעות ונתן הסכמה מרצון, ואם זה כך, כל הצדדים מרוויחים מהנושא הזה. אז מאחר שאני חושב שבדיונים הייתה הסכמה כוללת ואין התנגדויות, אני מבקש מחברי לאשר את זה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, שייכנס – זה חוק ראוי ומועיל, שייכנס לספר החוקים. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת סלומינסקי. לא הוגשו הסתייגויות ולא נרשמו דוברים, ולכן אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקשת מחברי הכנסת לחזור למקומם. אנחנו נצביע בנפרד בקריאה שנייה ובשלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד סעיף 1 – 28 נגד – 7 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 28 בעד, שבעה נגד. מה אצלך, אחמד? אחמד טיבי הצביע בטעות והוא מבקש להצביע נגד. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> גם אני. <היו"ר טלי פלוסקוב:> באסל גטאס אותו דבר? באסל גטאס אותו דבר, הצביע בעד ומבקש נגד. נחמן שי הצביע בעד ומבקש להצביע נגד, ואיל בן ראובן הצביע בעד ומבקש להצביע נגד. עד כאן. זה לא משנה את התוצאות. כרגע, בעד – 28, נגד – 7, והתוספות הקטנות שהיו כאן. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. רבותי, אנחנו מייד עוברים להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע – אותו חוק, בקריאה שלישית. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 22 נגד – 12 נמנעים – אין חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 48 – הוראת שעה), התשע"ו–2015, נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 22, נגד – 12. אורן חזן מבקש להצטרף בעד. אורן חזן, אתה מצביע בעד? בעד. גם חברת הכנסת שרן השכל מבקשת להצביע בעד. הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 48 – הוראת שעה), התשע"ו–2015, עברה בקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 120 והוראת שעה), התשע"ו–2015> [מס' מ/958; "דברי הכנסת", חוב' א', עמ' 4723; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 120 והוראת שעה), התשע"ו–2015, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. אדוני, בבקשה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> גברתי היושבת-ראש – איפה יש פה "אדוני השר"? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> יש, יש. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> איפה? אה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 120 והוראת שעה), התשע"ו–2015. לפי הדיווחים שקיבלנו, מ-2014 ל-2015 חל גידול של 97% בהפרות של יידוי אבנים, וזה תופס יותר משליש מכל העבודה של המשטרה והפרקליטות. במילים פשוטות: מכת מדינה של זריקת אבנים, וכולנו עדים למה שזה גורם – אנשים, ילדות – אנשים נהרגו כתוצאה מזריקת אבנים. וכשיש מכת מדינה אז המערכת צריכה להתגייס ולעשות דברים שהם חריגים ושבאופן רגיל לא היינו עושים אותם. אבל מאחר שזו מכת מדינה אז אנחנו כן הולכים לעשות את זה, כמו שעשו את זה בעבירות מין – ברגע שזה נהפך למכת מדינה, עשו את הדברים האלו. אני מתכוון לשני תחומים בנושא שבהם הצעת החוק הזאת שעולה משנה מהנוהל הרגיל. דבר ראשון, חוק מינימום. הכוונה: אם עד היום, כשמישהו זרק אבן על רכב נוסע ובמקרה האבן פגעה ורק הזיקה ולא הרגה, וזה מגיע לבתי-המשפט, לפעמים השופט מסתכל על המקרה הזה כמקרה בודד ואומר: במקרה הזה, אם זה רק נניח נער או מישהו, ולא קרה שום דבר, או קרה רק נזק – מה, על זה אני אתן 20 שנה או משהו אחר, ונותן לו כמה חודשים. למה? כי לא קרה. אבל האבן הזאת היא פוטנציאל לרצח, היא פוטנציאל להרוג. במקרה היא לא הרגה. ואנחנו רוצים לחסום – שלא יקרה מקרה כזה, ולא נחיה בנס שהיא רק הזיקה ולא הרגה. עכשיו, השופטים, לצערנו, לא תמיד מסתכלים כך. ודבר נוסף, כשהיו שיחות עם מערכת המשפט התברר, מראים לנו, שהפרקליטות מראש באה לבקש – במקום 20 שנה, באה לבקש שלושה חודשים, ארבעה חודשים. כלומר, כבר הפרקליטות מתייחסת לזה בזלזול, ומדובר על מכת מדינה. ועל כן, כדי לחסום את זה, באנו ואמרנו בהצעת החוק הזאת שצריך במקרה הזה שיהיה חוק מינימום. הכוונה: חמישית מהעונש המקסימלי. ואני אומר שוב, עשו את זה גם בנושא של עבירות מין; יש חוקי מינימום. כלומר, אם העונש הוא 20 שנה, חמישית מזה זה חמש שנים, ופירוש הדבר שהשופט יכול לתת עונש בין חמש ל-20. לא פחות מחמש. וכנ"ל גם הפרקליטות. הפרקליטות לפי זה לא יכולה לבקש פחות מחמש שנים. אבל בכל אופן, לפעמים יכולים להיות מקרים ייחודיים או משהו כזה, אז הכנסנו פה שבמקרים מיוחדים מאוד מאוד יש אפשרות לרדת מתחת לעונש המינימום, אבל אז צריכים להסביר את זה ולרשום את ההסברים למה. אבל באופן כללי, לפחות כהוראת שעה – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> ניסן, אתה היית יושב-ראש ועדת הכספים – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> נו? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – אתה אמור לדעת מספרים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> חמישית זה לא חמש. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> חמישית זה ארבע שנים. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אז זה כנראה צריך להיות 25 שנה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לא, זה פחות, זה 20 וארבע – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> חמישית. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אם אתם רוצים לשנות את זה לחמש שנים – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה עושה ארבע – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אוקיי, אז אם אנחנו מסכימים על זה, אז חמישית, וזה יהיה ארבע שנים, ותוכלו להצביע בעד. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה תמלא בעצמך את תפקיד השופטים – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אוקיי, אז תוכלו להצביע בעד, זה בסדר גמור. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה תשפוט במקום השופטים. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> תוכלו להצביע בעד, וזה בסדר גמור. כמובן, נכנסו עוד כמה שינויים קטנים בצד הזה של העניין: שיידוי אבן, לא רק על רכב אלא גם יידוי אבן על בן-אדם, גם הוא ייכנס; שאם כתוב "רכב", לא התכוונו רק רכב אלא גם בני-אדם, ועוד תיקונים מהסוג הזה. זה תחום אחד של החוק הזה. הנושא השני שקיים בנושא הזה הוא שאם זרק את זה הנער והוא נכנס למאסר, אפשר לשלול מההורים את כל אותן גמלאות ביטוח לאומי – קצבת ילדים – בגין אותו ילד, נער, שנמצא במאסר. ההורים ייענשו בנושא הזה שהם, איך אומרים, לא יקבלו את הקצבה, גמלאות הביטוח הלאומי, של אותו נער. כלומר, יש בחוק הזה שני אלמנטים – אני מסכם. אלמנט אחד הוא חוקי מינימום: חמישית מהעונש המקסימלי; הדבר השני, שיש אפשרות – זאת אומרת, לא אפשרות, במידה שהנער זורק את זה ונכנס למאסר, ואותו אתה לא יכול להעניש, אתה מעניש את ההורים בגינו. כלומר, כל מה שהוא זכאי לקבל – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מעניש פעמיים: גם את הנער וגם את ההורים. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, את הנער לא, הוא יושב בבית-סוהר ועושה חיים אולי. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לא נתת לו עונש? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הוא עושה חיים. הוא הרי לא מקבל את הגמלה, הוא לא מקבל את הקצבה, זה ההורים מקבלים. אז בחוק הזה – יש לנו עוד חוק אחר כך – בחוק הזה, בגין זה שזרק אבן וזה פוטנציאל לרצח, המדינה לא תיתן – לא יכול להיות שאתה נותן סטירה למדינה והמדינה עוד נותנת לך תשלום. אז המדינה, בגין אותו נער, לא תשלם – לא קצבאות ילדים, לא גמלאות ביטוח לאומי – להורים. אלה שני הדברים. זה חוק ראוי. אנחנו נמצאים במצב של מכת מדינה, ואני חושב שכל אחד מאתנו צריך להצטרף ולאשר את החוק הזה בקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת סלומינסקי. אנחנו עוברים להנמקות של ההסתייגויות. ראשון הדוברים – חבר הכנסת אוסאמה סעדי מהרשימה המשותפת. בהתאם לסיכומים, עשר דקות לרשות אדוני. בבקשה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, מדובר כאן בהצעת חוק שמוטב היה לולא הגיעה לכנסת ולולא היינו דנים בה ולולא היינו מגיעים לשלב שאנחנו צריכים לאשר חוק כזה, שאנחנו חושבים שהוא מהווה כתם שחור בספר החוקים של מדינת ישראל. ולא רק, אדוני היושב-ראש, מבחינה פוליטית אנחנו מתנגדים להצעת החוק הזאת; גם מכיוון שאנחנו חושבים ואנחנו אומרים ואמרנו את זה וחזרנו, שהפתרון לכל מה שקורה בימים האחרונים, בחודשים האחרונים, הוא לא פתרון משפטי ולא על-ידי הצעות חוק כאלה ואחרות ולא על-ידי ענישה קולקטיבית. מה לא ניסיתם? הריסות בתים? הרסתם מאות בתים. שלילת תושבות של מזרח-ירושלים מירושלמים תושבי ירושלים המזרחית, שהיא שטח כבוש לפי המשפט הבין-לאומי? שללתם מאז 1967 יותר מ-15,000 תעודות זהות. התנקשויות בעזה? גם ניסיתם. מעצרים מינהליים? ודאי וודאי. איזה אמצעי לא ניסו הממשלות העוקבות? האם זה הצליח? ודאי שלא. כי הממשלה הזאת מודה, אדוני היושב-ראש, שהמדיניות שלה בירושלים המזרחית נחלה כישלון צורב, והעובדה שירושלים המזרחית נכבשה לה מחדש בחודש האחרון, גדרות נבנו, בטונדות סגרו את מרחב החיים לשכונות עיסאוויה, סילואן, א-ת'ורי, אל-מוכבר, צור-באהר. וזו הודאה מצדה של ממשלת ישראל שמדובר בשטח כבוש, כמוהו כיתר השטחים שנכבשו בשנת 1967. גם בחקיקה, הממשלה הזאת וקודמותיה לא בחלו בשום אמצעי ובשום חקיקה על מנת כביכול להיאבק בהתנגדותו של העם הפלסטיני לכיבוש. אתם לא רואים שכל המדיניות הזו שלכם נכשלת פעם אחר פעם, ולא משנה איזה חוקים אתם מביאים? כי עם שוחר שלום, שוחר עצמאות, שרוצה להשתחרר מהכיבוש, הדברים האלה לא יעצרו בעדו. לכן צריך לשנות את המדיניות בכיוון של חתירה לשלום, קץ לכיבוש ומתן תקווה ואופק לצעירים האלה, ורק כך אפשר להביא רגיעה ושלום לשני העמים. ניסיתם רק לפני כמה חודשים – בחודש יולי, במושב הפתיחה של הכנסת, גם שמענו אותם דברים מחבר הכנסת ניסן סלומינסקי, יושב-ראש ועדת חוקה, וגם אותם נתונים, שמדובר במכת מדינה ושמדובר בגידול של עשרות ומאות אחוזים בזריקות אבנים בירושלים המזרחית. זו הייתה ההצדקה לחוק שהתקבל ואושר בקריאה שנייה ושלישית להחמרת העונשים על מיידי אבנים עד כדי כך, חבר הכנסת זוהיר בהלול חברי, ל-20 שנה. אבל עוד לא יבשה הדיו על החוק הזה, איך שאמרנו בוועדת חוקה, החוק הזה רק עכשיו נתקבל – הפרקליטות רק עכשיו הגישה כתבי-אישום לפי החוק הזה, והם ביקשו להחמיר בענישה לאור החוק הזה, אבל כנראה ממשלת ישראל והקואליציה לא סומכות אפילו על בתי-משפט בישראל. אתם לא סומכים על השופטים. שמענו עכשיו את יושב-ראש ועדת חוקה אומר: השופטים לא מבינים, הפרקליטות לא מבינה, רשויות הביטחון לא מבינות. אז מי מבין? יושב-ראש ועדת חוקה הוא זה שמבין יותר מאשר בתי-המשפט והפרקליטות? הקואליציה מבינה יותר מבתי-המשפט? מי אמר שיש שופטים בירושלים? אנחנו אמרנו? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> גם אמרתי. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני זוכר שהם קיבלו את זה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אני אומר שצריך לתת שיקול דעת לשופטים. השופט שדן בתיק, יש בפניו כל הנתונים, כל העובדות, כל התמונה, הנסיבות האישיות של הנאשם, אבל לא רק. רק ב-2012 – אדוני היושב-ראש הוא גם עורך-דין במקצועו – רק ב-2012 נתקבל תיקון בחוק העונשין, הבניית שיקול הדעת. אז קבעו שבית-המשפט יקבע את מתחם הענישה, את העונש ההולם לעבירה, ויקבע את העונש הראוי לנאשם במקרה הספציפי הזה. גם על זה אתם לא סומכים? מה קרה? מה קרה, ניסן? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> מממשים את זה? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> מממשים את זה. אני הראיתי לכם בוועדת החוקה. הבאתי מספר רב של פסקי-דין, של תקדימים, שנתנו עונשים של שלוש שנים, של ארבע שנים על יידוי אבנים לעבר אוטובוסים. נתנו שש שנים ושבע שנים כאשר יש חבלה. שרת המשפטים באה לכאן והביאה שני פסקי-דין, שלושה פסקי-דין, שנתנו מאסר על-תנאי ועבודות שירות. אני לא ראיתי אתכם ולא את חברי הכנסת החרדים, כשאז היו נאשמים ברחוב היהודי, במגזר היהודי, שבית-המשפט פטר אותם בלא כלום, נתן להם עונש בלי הרשעה. לא שמענו אף אחד מכם שבא להתקומם על זה. אתם באים פה ומבקשים דברים לא חוקיים, בניגוד לחוק. זה לא חוקתי להטיל עונשים על הורים, להטיל קנסות על הורים. אתם חושבים ששלילת קצבה של ביטוח לאומי לילד שזרק אבן ומוכן להיכנס לכלא לכמה שנים – קצבת ילד של 180 שקל – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – שנשמור על הילדים שלהם – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – זה מה שימנע ממנו לזרוק אבן? 200 שקל בחודש? מה קרה לכם? אתם מטילים אחריות על הורים. <ענת ברקו (הליכוד):> זה התפקיד של הורים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> הורים שהם לא צד במשפט, הורים שהם לא נאשמים במשפט, אתם באים ומטילים עליהם אחריות? או שמטילים קנסות. הרי בית-משפט מטיל קנסות, אדוני היושב-ראש, אתה יודע שמטילים קנסות ב-10,000 שקל ו-5,000 שקל? זה חמש שנים של קצבאות ילדים. כל זה לא עוזר לכם ולא יעזור לכם. אתם מבקשים הוראת שעה. למה בביטוח לאומי זו לא הוראת שעה, אדוני היושב-ראש? גם היועצת המשפטית של הוועדה שאתה עומד בראשה, עורכת-דין סיגל קוגוט, אמרה שלא ראוי לתת עונש מינימום על עבירה, של 332א(ב), שזו זריקת אבן בלי כוונה לפגוע; אמרה לכם שזה לא ראוי ולא מתאים לתת עונש מינימום של חמישית מ-20 שנה, שנתיים על זריקת אבן שלא יכולה לפגוע ואין כוונה לפגוע. אז גם על זה אתם מצפצפים? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני יסיים בבקשה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> ולכן שיקול דעת של בית-משפט זה אלף-בית במשפטים, במערכת משפטית. אנחנו חושבים שהחוקים האלה צריכים לעבור מהעולם. לא צריך לאשר חוקים כאלה שנותנים גושפנקה לאכיפה בררנית – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה, חבר הכנסת סעדי, עשר דקות עמדו לרשותך. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – ואתם יודעים שהחוקים האלה מיועדים רק למגזר הערבי ולא למגזר היהודי. אתם יודעים את זה. לכן כל הקואליציה מתגייסת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו מתנגדים בתוקף. ומילה אחרונה לספסלי האופוזיציה. אני אמרתי בישיבת ועדת החוקה: אני פונה לכיסאות הריקים – גם פה יש כיסאות ריקים – צריכים להיאבק בחוקים האלה, להיאבק בטרור, וגם כאן יש מחלוקת מה זה טרור – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת סעדי, זמנך תם. עמדו לרשותך עשר דקות, שזה הרבה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – אבל צריכים להיאבק בזה באמצעות פתרונות מדיניים ולא פתרונות משפטיים. תודה, אדוני. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – זה לא חוק? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה – איננו פה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. חמש דקות לרשות אדוני, בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ראש הממשלה בנימין נתניהו הבעיר תבערה גדולה. האש פשטה ובערה ובערה ויש הרבה קורבנות. ליד מר נתניהו יש דלי של מים ודלי של בנזין, והוא כל הזמן בוחר דווקא בדלי של הבנזין. שופך ושופך בנזין והאש רק גוברת. צריך להגיד לנתניהו שאי-אפשר לכבות שרפה עם בנזין. אי-אפשר פשוט. אפילו קוסם כמוהו לא יכול לעשות את הדבר הזה. והנה יש מבול של חקיקה, שהיא במצב הנוכחי בבחינת בנזין על האש הבוערת. זה גובל בטירוף. יש חקיקה שהיא עניין של פסיכולוגים, אני חושב. איזה טירוף זה להעניש אבא על מעשי הבן? איזה טירוף לקבוע עונשי מינימום בחקיקה? איזה טירוף, על זריקת אבן – שנים ארוכות של מאסר? איזה טירוף לקבוע שילד שזרק אבן ולא פגע באף אחד, אבא שלו יישא בעונש, בעוד ילד, אותו ילד באותו גיל, שדקר בחור בבית-הספר, אבא שלו לא יוענש? איזה מין היגיון זה? איזה מין היגיון? מי המטורף שממציא חקיקה כזאת? על אבן שלא פוגעת יש עונש מטורף, בעוד שילד שדקר בסכין ופצע מישהו ולקחו אותו לבית-חולים ואולי נגרם לו נזק בלתי הפיך, אבא שלו לא יישא באחריות. איזה מין חקיקה זאת? אני בשנותי בכנסת תמיד שמעתי את המשפט: Hard cases make bad law. אבל לא כל כך bad, זה כבר מעבר. אנחנו במצב של Hard cases make crazy laws, חוקים מטורפים. אי-אפשר לקחת את החוק הזה, הוא מחוץ לסקאלה של צדק, איזשהם ניואנסים של חקיקה, הגזמה, מידתיות. זה שבר, איך אומרים, את כלי המדידה. זה כמו לשים מדחום רגיל של תינוק בשמן רותח. המדחום קופץ, נשבר. אתם שוברים את הכלים כאן, ואתם צריכים לדעת שזה לא יעזור, ואתם יודעים שזה לא יעזור. הרי ניסיתם ולא עזר; דיכאתם, והאנשים שאתם מדכאים רק מחריפים ומגבירים את המאבק. הרי אמרו לכם – ואני יודע שהיו דיונים ונכתבו דברים – שחקיקה כזאת תהיה בומרנג, אבל אתם עומדים על כך. אז זה לא צורך ביטחוני מה שאתם אומרים, זה יצר נקמנות פרימיטיבי. פעם אמרו שיש הנהגה ויש אספסוף. עכשיו ההנהגה היא האספסוף. אני אמרתי בנאומי הקודם שאפלטון, שדירג את סוגי המשטרים, הוא שם את שלטון האספסוף בתחתית הסולם כשלטון הבזוי ביותר, המסוכן ביותר והמרושע ביותר והרע ביותר. פה יש שלטון אספסוף שמביא חקיקה כזאת. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי. אחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי – הוא נמצא פה? לא, הוא לא נמצא פה. יכול להיות שהוא חזר ללמוד שיעור בחשבון, כי אצלנו בטייבה חמישית מ-20 זה ארבע. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> זה רק בגלל שאתה דוקטור. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> נכון, יכול להיות. בבית היהודי זה חמש, יכול להיות שזה קשור בהתחשבנויות בחטיבה להתיישבות, אני לא יודע. שם הכול עניין של מספרים קלוקלים. מה המחזה שבפניו אנחנו עומדים? של רשתות חברתיות סוערות, טוקבקיסטים שמבקשים להחמיר וראש ממשלה הפועל בהתאם. ראש הממשלה בנימין נתניהו מתנהג כמו אחרון הטוקבקיסטים בישראל: תובעים בפייסבוק להרוס יותר, והטוקבקיסט בלשכת ראש הממשלה נענה, והוא אפילו "בזאייט", כלומר מחמיר, מוסיף, ומביא הצעה משלו: לשלול תעודת זהות כחולה מ-100,000 פלסטינים ירושלמים מאחורי חומת ההפרדה. ואז הוא זורק עוד הצעה: להרוס עוד בתים ולהרוס רטרואקטיבית בתים מלפני שנתיים-שלוש. נדמה לי שעד היום, חבר הכנסת מיקי לוי, נהרסו יותר מ-1,300, 1,400 בתים. אפילו מבחינת תפיסת הביטחון הישראלית, זה מרתיע מישהו? כמו שאמר חברי חבר הכנסת אוסאמה סעדי בנאומו המצוין כאן: לשלול קצבה של 200 שקל מפלסטיני מרתיע אותו? לא. מרתיע את השכנים? <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, אבל במחנה הפליטים שועפאט שלשום, כשאמרו שלוקחים את תעודת הזהות, ראית מה הייתה התגובה של אותם אזרחים: לא, אנחנו רוצים להיות אתכם. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא אתכם מרוב אהבה. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> איך אתה רוצה שנתמודד כל יום עם זריקות אבנים על הרכבת הקלה? עם סיכון של אזרחים, לא רק יהודים, גם ערבים, בדרך? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אוקיי. אתם יכולים להתבשם באהבה העצמית ובגאווה המזויפת שיש לכם – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה יכול להוריד את המסכה מעל הפנים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – שכאילו בגלל תעודת הזהות והביטוח הלאומי וכמה מאות שקלים הפלסטינים בירושלים המזרחית יבטלו את השאיפות הלאומיות שלהם. אתם חושבים שאפשר לבטל שאיפות של עם על-ידי ביטוח לאומי? קצת צניעות, קצת ראיית המצב נכוחה. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא זאת הכוונה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אתם חושבים – הממשלה – ראש הממשלה והממשלה חושבים שמה שלא הלך בכוח ילך ביותר כוח. הרסנו כמה בתים; לא עזר? נהרוס עוד יותר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> רק ככה אתם מבינים, רק בכוח. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ואז אנחנו באים ואומרים לכם: הדיל אל-השלמון, רחמת אללה עליה, נורתה והוצאה להורג שלא בצדק. אמרנו את זה אז, תקפתם אותנו. אמרנו שאפשר היה לעצור אותה. אפילו מישהו במשפחה שלה אמר שאפשר היה לירות בה ברגל. במשפחה. ותקפתם אותנו: איך אתם מעזים לומר דבר כזה? ואז פתאום תחקיר של הצבא היום אומר שלא היה צריך לירות בה, אפשר היה לעצור אותה. ככה ההרג הנורא והמיותר הזה של הדיל אל-השלמון היה אחת הסיבות העיקריות להמשך ההתפרצות, חבר הכנסת מיקי לוי. כי הפלסטיני שרואה איך יורים כמו בציפור, ללא ערך חיים, מפילים – ואחר כך, אתם יודעים מה עשו החיילים? חבר הכנסת טלב אבו עראר, הפשיטו אותה, צילמו אותה וחילקו את זה בווטסאפ. הזבלים האלה – – <ענת ברקו (הליכוד):> זה לא נכון, זה לא נכון. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – השפלים האלה. (בערבית: החיות.) תמונות שלה – החיילים צילמו אותה כשהיא מופשטת. <ענת ברקו (הליכוד):> זה לא נכון. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> איך את יודעת שזה לא נכון? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> איך את יודעת שזה לא נכון? אנחנו פנינו לפייסבוק שיבטלו את הדפים האלה. <ענת ברקו (הליכוד):> רגע רגע, יכול להיות – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הרגו אותה, והחיילים צילמו אותה והקליטו בווטסאפ. <אורן אסף חזן (הליכוד):> להצדיק – – – בסיפורים זה לא פתרון – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אתם מעלים על דעתכם – – –? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אומר – – – <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת טיבי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> שקר, שקר. מה, כי החייל הוא יהודי? לא יכול להיות – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – לבדוק אם אין עליה חגורת נפץ, אם היא לא נושאת עוד סכינים. <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הרגתם אותה, הפשטתם אותה ושלחתם את זה בווטסאפ. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, הרגנו את הטרור, לא הרגנו אותה. אל תסית עוד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת טיבי וחזן, תודה. <ענת ברקו (הליכוד):> אל תסית, זה הדבר הכי מסית. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. חברת כנסת עאידה תומא סלימאן, ואחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה לא מתבייש ככה לפגוע בחיילי צה"ל ובשוטרים? – – – ישנים בשקט בלילה. ישנים, ישנים בלילה, זה טוב – תעזבו את החיילים והשוטרים, אז עכשיו אתם משתתפים – – – בשביל הסתה? <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן, תודה. הילדים שלי צופים עכשיו. קיבלתי הודעה שהם מסתכלים עכשיו, רוצים לראות את אבא שלהם. בואו, זה לא חינוכי. לפחות נעשה עבודה יפה כלפי הציבור וננהל דיאלוג מכובד. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה לא חינוכי לעשות דה-לגיטימציה לחיילי צה"ל, זה לא חינוכי. לא היית רוצה שהילדים שלך יראו את זה. מצאתם שיטה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מה עשית פה? היה פה דיון – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – מה שכואב. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אל תגיד כואב, למה לא הקשבת לדברים שאתה – – – פה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מילא הרגתם אותה, אבל להפשיט אותה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> טיבי, למה אתה לא מקשיב לחברת הכנסת ברקו? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – אישה דתייה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אה, היא אישה דתייה, היא לא מחבלת. כואב לך להגיד את המילה "מחבלת". היא דתייה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אורן, בואו ניתן לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן את זמנה. בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> היא רוצה לדבר על בורא עולם באל-אקצא, כשהיא בכלל אתאיסטית. זה קטע גדול, הטפה לדת מתוך אתאיסטיות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן, <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי כנסת וחברות כנסת נכבדים ונכבדות, האמת, מה אפשר עוד להגיד על החוק הזה, שבגלגול השני שלו כבר רוצים לחוקק גם את המינימום שאפשר לשפוט מישהו על יידוי אבנים? אפשר להגיד הרבה דברים, אבל אי-אפשר להתנער מהעובדה שזה חלק מתגובות היסטריות, לצערי הרב, שקורות ושמבוצעות בימים האלה – אם בעניין חקיקה, אם בהחלטות של צעדים שננקטים בשטח, ודיבר עליהם – – – <קריאה:> – – – <קריאה:> אתה יודע מי אתה, איזה רמה אתה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני יותר טוב ממך – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן, בבקשה. <קריאה:> מציצן, רוצה רק לראות אותה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – אם בחוקים האלה, אם ברצף החקיקה שאנחנו רואים בתקופה האחרונה, ואם באובדן השליטה על-ידי נקיטת אמצעים בשטח, שכולנו – ומי שרוצה, לפחות, יכול לראות יום-יום, אם בירושלים המזרחית או במקומות אחרים. זה רק מעיד על היסטריה, ועל פעילות שהיא כמעט יוצאת – אובדן שליטה טוטלי. החוקים האלה הם בדיוק הביטוי למצב חוסר האונות וסיום הדרך שהגיעו אליהם נתניהו וממשלתו – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חסר אונים. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> חסר אונים, בסדר. אני אחכה ליום שאני אתקן את הערבית, גם כן, כשתדברו על הדוכן. <ענת ברקו (הליכוד):> העברית שלך מצוינת, ודיברת מצוין – מה לא בסדר – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> העיקר שהמסר יעבור, לא שהשפה תהיה טובה. העיקר המסר, והבעיה, שכנראה המסר לא עובר. כנראה, כמה שנצליח לדבר עברית רהוטה, המסר לא עובר. זו התוצאה של מצב של אדם – של ממשלה שלא יודעת לאן ללכת, כי בעצם בדרך הנכונה היא לא רוצה ללכת. הממשלה הזאת לא רוצה ללכת לדרך של סיום הכיבוש. מה שקורה בירושלים המזרחית זה בדיוק ביטוי של עם שמתנגד לא רק לכיבוש, אלא לכל החבילה שבאה עם כיבוש: להשפלות היומיומיות, להרג, לרצח של כל יום. כנראה אנחנו מסתובבים בעולם וירטואלי שונה לגמרי. גם שם יש סגרגציה. כן היו תמונות של הפשטת הבחורה לאחר שנורתה, וכן יש סרטים שאנחנו רואים יום-יום מה עובר על הצעירים, כאשר עומדים באמצע הרחוב, שעוצר אותם הצבא, מפשיט אותם לעיני כולם, עושה עליהם מישוש ומשפיל אותם, ואחר כך שואלים למה הילדים שרואים כל זמן, ונושמים את הגז המדמיע בתוך הכיתות שלהם, ומרביצים להם, ולפעמים עוצרים אותם – למה יוצאים? יוצאים וזורקים אבנים כי לא מצאו דרך אחרת להגיד – אנחנו מתנגדים לכיבוש הזה. אבל הכי מדאיג בחוקים האלה, ויכול להיות שהחוקים אלה יעברו, ועוברים כל יום חוקים כאלה – הכי מדאיג במצב הזה זה היום שאחרי. אחרי שכל זה יסתיים – ואני אומרת לכם, יבוא יום ויסתיים הכיבוש, ויבוא יום ויסתיים הצורך בחוקים האלה, אבל המדינה הזאת, בכל האוכלוסיות שלה, תצטרך לחיות עם חוקים אנטי-דמוקרטיים, חוקים שפוגעים בצורה ישירה ביסודות הדמוקרטיה, ונצטרך לחיות עם מצב של גזענות משתוללת, של הסתה משתוללת, ואי-אפשר להתנער מהאחריות. זה המסר שהייתי רוצה שיעבור, אם בעברית רהוטה, או בערבית, הלוואי שתגידו לי באיזה שפה אפשר לדבר כדי שהמסר הזה ייקלט. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, אחרון המסתייגים. חמש דקות לרשות אדוני. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק הזה בא כדי להביע אי-אמון בשופטים ובשיקול הדעת שלהם ולקבוע עונש מינימום. הרי יש חוק שקובע את עונש המקסימום. לבוא ולקבוע עונש מינימום, ולנסות לסייג אותו במקרים כך וכך, במקרים חריגים אפשר לתת שיקול דעת? אבל במקרים החריגים – מי קובע אותם? זה רק השופט. חוזרים לכנסת כדי לוודא ולבדוק מה זה מקרה חריג? אבל השאלה המתחייבת – האם החוק הזה יופעל נגד יהודי שפוגע בערבי? כמו המקרה שהיה היום ברעננה, שבו אישה ערבייה, תושבת טייבה, היישוב שלי, בשנות ה-40 לחייה, בשם נדיה עזי, הותקפה על-ידי צעיר יהודי במוט ברזל. הוא קילל אותה וקרא "מוות לערבים" בנוכחות המון צופים שלא מנעו ממנו את התוקפנות הזאת. אף אחד לא בא לחוס עליה, כולם מסתכלים – למה? כי היא ערבייה. קילל אותה, קרא "מוות לערבים", "אין לכם מקום בארץ הזאת", והשאלה שנשאלת, האם המשטרה תחפש מצלמות באזור הזה? האם התוקף יוענש לפי עונש מינימום או יוגשו כתבי-אישום על אי-מניעת פשע נגד האנשים שעמדו מנגד ולא מנעו את הפשע? יש בחוק – להעניש אדם על אי-מניעת פשע. הפשע הזה, אנשים צפו שם. לא רק זה, בואו, נחיה ונראה. האירוע הזה היה היום בשעה 14:30 בערך. האישה הועברה לתחנת המשטרה בכפר-סבא, במקום להעביר אותה ישר לבית-חולים. אחר כך, אחרי זמן מה, הועברה לבית-חולים. אני רק כרגע, לפני הנאום שלי, שתי דקות, דיברתי עם קרוב משפחה שלה – היא עד עצם הרגע הזה מחכה לטיפול רפואי בבית-החולים "מאיר" בכפר-סבא. החוק הזה, מה יעשה לתוקף הזה? האם החוק הזה בא גם כדי להעניש את האנשים האלה? אני לא כל כך בטוח. האם החוק הזה יופעל גם נגד יהודי אשר יתקוף יהודי כי הוא חשב שהוא ערבי? או שסולחים לו כי יש לו טעות בזיהוי? האם החוק הזה יופעל נגד יהודי שתוקף ערבי? ברור שלא. האם החוק הזה יופעל נגד המתנחלים שבכל יום מיידים אבנים ותוקפים את תושבי המקום, תושבי הכפרים, ואפילו מונעים מהם בכל יום להגיע למטעי הזיתים שלהם כדי למסוק אותם? ברור שלא. האם המשטרה והפרקליטות יגישו אותם כתבי-אישום נגד עבריינים יהודים וידרשו אותם עונשים? אשרי המאמין. אני לא מאמין. אני לא מאמין. שני כתבי-אישום – אז בואו נשמע. הניסיון להעניש את ההורים בשלילת קצבאות הוא הלכה חדשה בדמוקרטיה. אם מענישים הורים בגין מעשיהם של ילדים קטינים, בוא נחוקק חוק. למה – כי אולי צריך באמת לחוקק חוק אשר יעניש את ההורים על כל התחצפות ילד למורה בבית-הספר. למה – כי הוא לא חינך אותו נכון, אז הילד חוצפן; או בגין תקיפת תלמיד את רעהו. צריך אולי להעניש הורים בגין אי-חזרה הביתה של הילדים שלהם עד שעה מסוימת. אולי צריכים להעניש הורים על צריכת סמים או הגעה לפיצוציות בערב של ילדיהם הקטינים. מישהו מהממשלה חושב באמת כי שלילת קצבת ילדים תיתן יותר ביטחון? זה הזוי. האם הורה שישללו ממנו קצבת ילדים, גם לא יחייבו אותו בתשלום ביטוח לאומי? גם לא מנכים מהמשכורת שלו? נשאל את השאלה – אם אתה לא משלם לו, אתה תנכה ממנו ביטוח לאומי? לבסוף, הממשלה הולכת לסימפטום, ולא מטפלת בבעיה האמיתית. לכן אני מודיע לכם כי כל החוקים האלה לא יעזרו ולא ייתנו ביטחון. הפתרון היחיד הוא סיום הכיבוש, ועם סיום הכיבוש – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיום. <ינון מגל (הבית היהודי):> איזה כיבוש? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> יש לך זמן, תגדל ותבין. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, לא ככה עושים את זה. אם תרצה שיעור, אני אראה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מגל, זמנו תם, בוא ניתן לו לסיים בצורה מכובדת. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> משפט – אני שמעתי היום מכבוד היושב-ראש, בנאום אחר, איום מפורש נגד ירדן. אני חושב שצריכה לבוא תגובה ברורה וחד-משמעית מראש הממשלה ומהממשלה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. ישיב על ההסתייגויות יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש – – <זהבה גלאון (מרצ):> ישללו להם? אני שואלת אותך. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני מחפש שר פה. – – אדוני השר – בטח יש כאן שר, רק לא רואים אותו – מסתבר שיש פה שר – וחברי חברי הכנסת – – <זהבה גלאון (מרצ):> האם החוק הזה יחול – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> השר דוד אזולאי. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כן, אני רואה. – – אני אומר לכם, ישבתי ושמעתי, והאמת, להגיד לכם, הייתי – לחברי ברשימה המשותפת – נדהמתי. כזאת דאגה למערכת המשפט וכו', פלאי פלאים, מה שנקרא. אף מילה לא אמרתם על הטרור שנעשה, על זה ששולחים ילדים לרצוח, או שילדים רוצחים. שום דבר. אתם המנהיגים של הציבור הזה, איך אתם רוצים לחנך אותם כשאתם כאן עומדים ולא אומרים אף מילה שזה לא בסדר? אף מילה של גינוי? כל מה שמדאיג אתכם פתאום זה על המינימום? זה מה שמדאיג אתכם פה? ולדובר האחרון, אתה נתת את הדוגמה של רעננה, ושוב, אני מגנה את זה בכל תוקף – אני לא מכיר את זה, אבל מה שאמרת, אני מגנה בכל תוקף. אבל תדע לך שמה שאותו יהודי הזוי, שצעק אליה, פה על הבמה הזאת עמד חבר כנסת מהרשימה שלכם ואמר לנו את אותו דבר: אין לכם מה לעשות פה, זה לא שלכם וכו'. אז אם חבר כנסת פה אומר לנו את זה, מה אתה מצפה אחר כך – שיהודי לא יגיד את זה הפוך? למה אתם לא חושבים על מה שאתם עושים? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> תחשבו פעם מה אתם עושים. אתם צריכים לייצג ציבור רחב מאוד, אזרחי מדינת ישראל, ואלה מהרשות שמסתכלים עליכם, ובמקום להוביל אותם לכיוון נכון – אתם מדברים על שלום כל הזמן, ועושים בדיוק את ההפך. כל מי ששומע אתכם מדבר מפה יוצא מייד לרחוב כדי לרצוח. במקום שתתחילו לדבר אחרת, במקום שתתחילו לדאוג להם, ולנסות לראות, אתם עושים בדיוק את ההפך. אף מילת גינוי אחת לא נאמרה מפה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> מדינת ישראל – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אף מילה לא נאמרה מהדוכן בנושא הזה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אתם מדברים ככה מאחורי הקלעים, אבל מפה אף מילת גינוי לא נאמרה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> הדאגה היא – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אנחנו מדברים על ההורים, ועוד מעט יהיה חוק עוד יותר – נכון, ההורים, כן יש להם אחריות. ראינו סרטונים, וראינו את זה גם בוועדה, וסעדי היה אתנו וראה, איך הורים שולחים את הילדים שלהם, מספרים להם: שהיד – זה החלום שלי, זה החלום הרטוב שלי, אומרת אימא, שהבן שלי יהיה שהיד וילך וירצח. אז זה כבר ממש טרור, אבל יש הורים שכביכול לא אומרים להם את זה אולי, אבל מה אכפת להם. אומרים לילדים: תלכו, תסתובבו, תעשו מה שאתם רוצים – הפקר. זה מה שאנחנו רוצים שיהיה? כשפתחתי והצגתי את החוק אמרתי במפורש שבימים כתיקונם גם אנחנו לא היינו מציעים את הצעת חוק המינימום. גם אם כל אחד מאתנו באופן אישי חושב כך או כך, לא היינו מציעים את זה, כי נכון, אנחנו נותנים לבית-המשפט – אנחנו מעריכים מאוד את בית-המשפט, וחייבת להיות מערכת שיפוטית חזקה, טובה, לתפארת, ויש לנו, ברוך השם, כזאת. היינו נותנים לשופטים שיקול דעת, ובאמת יש שיקול דעת. אם קורה פעם בשנה שמישהו זרק אבן, אני מבין שהשופט יסתכל ויגיד: אם האבן הזאת רצחה – רוצח; אם האבן הזאת לא עשתה כלום – אפשר לתת לו נו-נו-נו. זה בימים כתיקונם, ואז לא היינו עושים את זה. אבל כשיש מכת מדינה, וכל אבן היא פוטנציאל לרצח, ובמקרה היא לא רצחה – פה גם המערכת המשפטית, גם השופטים בישראל – ואני אומר עוד פעם: עם כל הכבוד שיש ואנחנו רוצים שיהיה אליהם, גם השופטים צריכים לרדת אל העם, להבין שזו מכת מדינה, מצב של חירום, ואי-אפשר להסתכל על זריקת אבן כזאת כאילו זה היה פעם בשנה ולדון על זה, האם הוא פגע ורצח או לא. כל אבן שזורקים עכשיו זה פוטנציאל לרצח. במקרה הוא לא רצח, אבל הוא ניסה לרצוח. הוא זרק את זה כדי שזה יקרה, וודאי שחייבים להפסיק את זה. אם אתם הייתם עוזרים לנו – אם אתם הייתם עוזרים לנו ומגנים אותם מכל במה, כולל מפה, לא היינו צריכים את חוקי המינימום. אבל מאחר שאתם לא עושים את זה, ושותקים, אין לנו ברירה ואנחנו צריכים ללכת ולחוקק את חוקי המינימום ואת הענישה של אותו נער, שלא יקבל את הקצבאות. שוב אני פונה לחברי – נאשר את זה בקריאה שנייה ואחר כך בקריאה שלישית. זאת הוראת שעה, ואני מקווה מאוד, כמו שכולנו מקווים, שלא נצטרך – אפילו שנוכל לקצר את הוראת השעה הזאת כשייפסק כל הטרור הזה, אבל הדמוקרטיה צריכה להתגונן. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – של ילדי נוער הגבעות. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> נדבר על זה בחוק הבא. תודה לכם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת סלומינסקי. נא לשבת, חברים. חברת הכנסת ענת ברקו, את בטח רוצה להצביע, אז נא לשבת. את לא תוכלי לעשות זאת בעמידה. אני מבין, חבר הכנסת אוסאמה סעדי, אני מבין שאני עובד מולך לגבי להסיר, לא להסיר, וכן הלאה. לשם החוק – אין צורך בהצבעה, כי זה תיקון. לסעיף 1 – הסתייגות של חברי הכנסת אוסאמה סעדי, איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, באסל גטאס ועבדאללה אבו מערוף – להלן: קבוצת סיעת הרשימה המשותפת., להצביע? אדוני, להצביע? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו מצביעים על הסתייגות לסעיף 1 של הרשימה המשותפת. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 17 נגד – 48 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד ההסתייגות יש לנו 17 קולות, נגדה יש 48 קולות. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו כרגע מצביעים על סעיף 1 בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. סעיף 1 כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 7 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 48 נגד – 17 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, סעיף 1, כנוסח הוועדה, קריאה שנייה – יש לנו בעד – 48 קולות, 17 קולות נגד, אין נמנעים. סעיף 1 אושר בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. הסתייגות מס' 2 לסעיף 2 – להצביע. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 17 נגד – 39 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 17, נגד – 39, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 3 – לא להצביע. מסירים. 4? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> להצביע. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 4 לסעיף 2. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 17 נגד – 40 נמנעים – אין ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 17, נגדה – 40, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. לחלופין – נצביע, חבר הכנסת סעדי? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא נצביע לחלופין. מסירים לחלופין. הסתייגות מס' 5 – להצביע. הסתייגות מס' 5 לסעיף 2 – נא להצביע. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 40 נמנעים – אין ההסתייגות (5) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 16, 40 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 6? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> להצביע. הסתייגות מס' 6 לסעיף 2 – מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 17 נגד – 40 נמנעים – אין ההסתייגות (6) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> להלן התוצאות: בעד הסתייגות מס' 6 – 17 קולות, נגד – 40, אין נמנעים. הסתייגות מס' 6 לא התקבלה. הסתייגות 7 לסעיף 2 – מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 15 נגד – 40 נמנעים – אין ההסתייגות (7) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד הסתייגות מס' 7 – 15, נגדה – 40, אין נמנעים. הסתייגות מס' 7 לסעיף 2 לא התקבלה. 8? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא להצביע. מסירים. לחלופין? מסירים. סעיף 2, כנוסח הוועדה – לא התקבלו הסתייגויות. סעיף 2 בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 13 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 52 נגד – 16 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 52 בעד, 16 נגד, אין נמנעים. סעיף 2 אושר כנוסח הוועדה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, לא הופצו ההסתייגויות, שתדע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה? מה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא הופצו לפה ההסתייגויות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא הופצו הסתייגויות. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> והסתכלנו בערוץ 8 – גם לא שודרו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו במדיניות של "כנסת ירוקה", חבר הכנסת יואל חסון. מי שמעוניין לקבל את נוסח החוק תמיד יכול לגשת לסדרנים ולקבל העתק. לסעיף 3 – קבוצת הרשימה המשותפת, הסתייגות מס' 9. חבר הכנסת סעדי? להצביע. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. אנחנו מדברים על הסתייגות מס' 9 לסעיף 3. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 17 נגד – 38 נמנעים – אין ההסתייגות (9) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 17, 38 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 9 לא התקבלה. 10, לסעיף 3. סליחה, יש פה לחלופין ב-9 – לא להצביע. מסירים. 10? להצביע. מי בעד הסתייגות מס' 10? מי נגדה? הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 17 נגד – 41 נמנעים – אין ההסתייגות (10) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 17, 41 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 10 לא התקבלה. לחלופין נצביע? לא צריך. מסירים. 11? לא. לחלופין 11? לא. הסתייגות מס' 12 לסעיף 3 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 17 נגד – 38 נמנעים – אין ההסתייגות (12) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 17, 38 נגד, אין נמנעים. הסתייגות מס' 12 לסעיף 3 לא התקבלה. 13, אדוני? מצביעים על הסתייגות מס' 13 לסעיף 3. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 40 נמנעים – אין ההסתייגות (13) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, הסתייגות מס' 13 לסעיף 3: בעד ההסתייגות – 16, נגדה – 40, אין נמנעים. הסתייגות מס' 13 לא התקבלה. 14, אדוני? להצביע. הסתייגות מס' 14 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 40 נמנעים – אין ההסתייגות (14) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, 16 בעד ההסתייגות, 40 נגד, אין נמנעים. גם הסתייגות מס' 14 לא התקבלה. אנחנו מצביעים על סעיף 3 כנוסח הוועדה – בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 19 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 52 נגד – 17 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 52, 17 נגד, אין נמנעים. סעיף 3 אושר בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. לסעיף 4, הסתייגות מס' 15, של הרשימה המשותפת – מצביעים. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 17 נגד – 39 נמנעים – אין ההסתייגות (15) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 4 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 15, לסעיף 4, של קבוצת הרשימה המשותפת: בעד ההסתייגות – 17, נגדה – 39, אין נמנעים. הסתייגות מס' 15 לא התקבלה. לחלופין – נצביע, אדוני? לא מצביעים על לחלופין. אם כן, סעיף 4, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 21 בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 52 נגד – 17 נמנעים – אין סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 52, נגד – 17. סעיף 4 אושר בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. כל הסעיפים אושרו כנוסח הוועדה בקריאה שנייה, ללא הסתייגויות. לכן אנחנו יכולים להצביע בקריאה שלישית על כל החוק. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 22 בעד החוק – 51 נגד – 17 נמנעים – אין חוק העונשין (תיקון מס' 120 והוראת שעה), התשע"ו–2015, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> התוצאות בקריאה שלישית: בעד – 51, 17 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הכנסת אישרה את תיקון מס' 120 והוראת שעה להצעת חוק העונשין, התשע"ו–2015, כנדרש בשלוש קריאות. <הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 20), התשע"ו–2015> [מס מ/959; "דברי הכנסת", חוב' א', עמ' 4723; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי להציג לנו את הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 20), התשע"ו–2015, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. בבקשה, אדוני. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו, הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 20), התשע"ו–2015, היא למעשה חוק משלים. זו השלמה לחוק הקודם, והיה ראוי שנעשה בכלל את הדיון משולב, אבל כך נעשה, אז שיהיה כך. בכל אופן, אנחנו חושבים שיש להורים אחריות על הילדים, נקודה. לא יכול להיות שהורה ייתן לילד שלו ללכת הפקר ולעשות מה שבא לו וכאילו הוא, ההורה, הוא מהאו"ם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה אתה אומר? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> להורים יש אחריות. כן. זה, איך אומרים? אתה יודע את זה טוב. אני רואה כמה אתה דואג אצלך לילדים, ברוך השם. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מה עם נוער הגבעות? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אותו דין. אותו דין הכול. אני לא יודע. החוק הזה – לא מצאתי בחוק הזה שהוא מדבר דווקא על מגזר זה ולא על מגזר אחר. בכל אופן, יש להורים אחריות. ואני אומר שוב, אנחנו ראינו שיש מצבים שההורים עוד מדרבנים את הילדים. אבל אפילו אם הם לא מדרבנים אותם לעשות פיגועים או לזרוק אבנים, זה שהם נותנים להם ללכת חופשי והם יודעים מה הם עושים מתוך שעמום, זו אחריות של ההורים. ההורים לא יכולים להגיד "השומר אחי אנוכי?" – זה הבן שלך; "ידינו לא שפכו את הדם" – לא יכולים לומר דבר כזה. אז בחוק הקודם, מה שעשינו – מענישים את הילד. איך אומרים תמיד? אם לילד מגיעות קצבאות ביטוח לאומי והוא יושב במאסר בגלל יידוי אבנים, ההורים לא יקבלו את התשלומים האלו בגין הילד הזה. זה היה החוק הקודם. עכשיו החוק הזה בא ועושה שלב נוסף: הורים, קחו אחריות לילדים. והמשמעות היא שאם לא עשיתם את זה, אזי אפשר – החוק אומר שאפשר להטיל קנס על ההורים. אני חוזר, ושוב אני מזכיר ואומר: אלה מצבים שהם לא מצבים רגילים. יש מכת מדינה, ולכן, גם החוק הקודם וגם החוק הזה נולדו כדי לעצור את מכת המדינה. זה לא מצב רגיל. אז החוק הזה אומר: א. אפשר להטיל קנס על ההורים, הוצאות משפט, פיצוי לאדם שניזוק מהעבירה או דברים מהסוג הזה. כשמדובר גם כן, שוב – בדרך כלל, בחוק הנוער זה כבר קיים, שאפשר להטיל על ההורים קנסות ועונשים כאלו, אבל שם מדובר שזה יהיה חלק מדרכי הטיפול, כלומר אם הילד לא מורשע, כחלק מהטיפול המשפחתי במשפחה קונסים את ההורים; כי הרי את הנער, את הילד, אי-אפשר. החוק הזה בא ואומר, שגם אם הנער מקבל את העונש ונכנס לבית-סוהר, גם אז אפשר יהיה להטיל את הקנס ואת הוצאות המשפט על ההורים. וזה מסתכם – אפשר להוציא את זה – או פיצוי עד 10,000 שקל. כלומר, אפשר או את כל הדברים האחרים, או 10,000 שקל שיוטלו על ההורים. אנחנו לא מתכוונים להטיל אחריות פלילית על ההורים, ולכן הקנס הזה ייגבה באמצעות המרכז לגביית קנסות. אני חושב שזה – אני אומר שוב, בצוק העתים ורק בצוק העתים – אני חושב שהחוק הזה הוא חוק ראוי. אולי הוא יעזור שההורים סוף כל סוף ייקחו את המחויבות שיש להם כהורה כלפי הילדים שלהם ויכניסו את הילדים הביתה, לא ייתנו להם להסתובב ברחובות, וינסו לחנך אותם לא לרצוח, ובמקרה שלנו, לא לזרוק אבנים, שזה כמו רצח. אני מקווה – ופונה לחברי – שנאשר את זה בקריאה שנייה ושלישית, ושוב, כהוראת שעה. ושוב, בתפילה ובתקווה שיגיע הרגע שלא נזדקק לכל הדברים האלו, וגם אם יישארו חילוקי דעות וגם אם יישארו מחלוקות, נפתור אותן בדרך שבדמוקרטיה פותרים אותן ולא בדרך של אלימות וטרור. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת סלומינסקי. ראשון המסתייגים מהצעת החוק הזו, חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. הצבעה מס' 23 לא, לא, זאת הצבעה בטעות. איך אתה מאפס את זה, נאזם? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה חושב על הגדה המזרחית של הירדן, הראש שלך לא כאן. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> החוק נפל. קודם כול, החוק נפל, ואני חושב שאני לא צריך אפילו להסתייג. אומנם לא היה שום צלצול – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, לא מצביעים. קודם כול מצביעים על ההסתייגויות, אז ההסתייגות הראשונה נפלה. זאת הכוונה. בקיצור, לפרוטוקול, לא יודע למה זה נלחץ פה בטעות. עשר דקות לרשות אדוני, בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, יש לנו גם שר במליאה? יש שר במליאה, אדוני היושב-ראש? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> צריך להיות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> יש שר במליאה? כן, יש שר במליאה. יושב בשקט. אוקיי. אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו עוסקים כאן ברצף של חוקים שבעצם מחריבים מבפנים את עקרונות היסוד של המשפט כפי שאנחנו מכירים אותם וכפי שאנחנו חינכנו ולימדנו עליהם דורות של תלמידי משפטים. החוק הראשון כולל הרבה מנגנונים, אבל המנגנון המרכזי בו הוא המנגנון של עונשי המינימום. מה זה עונשי מינימום, עמיתי חברי הכנסת? עונשי מינימום זו קביעה של אי-אמון בבתי-המשפט ובשופטים. זה אומר שאנחנו לא מסתפקים בכך ששופט, שלפניו מגיעים האנשים, יראה את המצב, יבחן את הדברים, יתייחס לחומרת העבירה; אנחנו לא מאמינים בשופט, ואנחנו קובעים רמת מינימום גבוהה – אגב, גבוהה מאוד בחוק הזה: שלוש שנים. כן, רמת מינימום גבוהה מאוד. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> ארבע שנים. דב, ארבע שנים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> רמת מינימום גבוהה מאוד, אדוני יושב-ראש ועדת החוקה. אנחנו מדברים על שנות מאסר ארוכות כרמת מינימום. אנחנו קובעים, למשל, שהעונש הזה לא יוכל להיות מומר במאסר על-תנאי. אנחנו קובעים פה מנגנון מאוד מאוד מרחיק לכת. בלי להתחשב בנסיבות, בלי להתחשב במצב, בלי להתחשב בתנאים, בלי להתחשב, אדוני היושב-ראש, בעקרונות היסוד של התפיסה המשפטית. ובחוק הזה אתם הולכים – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> העבירות – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני מייד אענה לך. אני יודע מה אתה רוצה להגיד. ובחוק הזה, כמו שאמרת, אדוני, יושב-ראש ועדת החוקה, אתם מציעים לנו ללכת צעד אחד נוסף באותו כיוון ולהטיל על ההורים את העונש על מעשים של הילדים. וזה, אדוני היושב-ראש, צריך לומר, מנוגד לא רק לעקרונות היסוד של השיטה המשפטית אלא גם לעקרונות היסוד של התפיסה היהודית – לא תפקוד עוון אבות על בנים ועוון בנים על אבות. איפה העיקרון הזה? איפה התפיסה הזו? הכול נרמס בחסות מערכת מתלהמת, חסרת חשיבה וחסרת ניתוח. עמיתי חברי הכנסת, אמר כאן יושב-ראש ועדת החוקה: אבנים יכולות להרוג. אתה צודק, חבר הכנסת סלומינסקי. אבנים יכולות להרוג. אף אחד מאתנו לא בעד הרג; שיהיה ברור: אף אחד לא בעד הרג. אבל איך מתמודדים עם העניין הזה? איך מונעים הרג? איך מונעים? איך מונעים את המציאות הזאת, שבה אנשים נהרגים? האם הבעיה היא שאין עונשים בישראל? אתם יודעים כמה – עוד לפני החוק הזה – כמה ילדים יושבים בבתי-סוהר בישראל? כמה נערים פלסטינים יושבים היום בבתי-סוהר בישראל על עבירות ביטחוניות? המספר הוא עצום. אתם יודעים איזה עונשים מטילים בתי-המשפט בישראל על עבירות של פלסטינים? עמיתי חברי הכנסת, העונשים שמוטלים גם היום הם עונשים קשים, אבל העונשים האלה לא עוזרים. העונשים האלה לא מסייעים להתמודדות עם הבעיה שאתם מציגים, שאנשים נהרגים בשל פגיעות מאבנים, ואתם מציעים לנו עכשיו את הדרך של פשוט עוד מאותו דבר. לא הצליח העונש הקיים היום – נחריף אותו עוד יותר; לא הספיק לייסר אותם בשוטים – נייסר אותם בעקרבים; לא יועילו לא השוטים ולא העקרבים – אולי תציעו לנו מחר גם ברזל מלובן. עמיתי חברי הכנסת, צריך להבין שכל התפיסה הזו היא תפיסה שגויה. כל התפיסה הזו, שמה שצריך זה רק עונשים יותר חריפים ועוד כוח ועוד אלימות ועוד דיכוי – כל הדבר הזה שמנסים אותו שוב ושוב, ועוד חוק, ועוד חוק, וכל החוקים הם באותו כיוון – כל הדברים האלה לא מצליחים לעשות כאן שום שינוי. אז מה בכל זאת צריך לעשות? התשובה, עמיתי חברי הכנסת, נכתבה בחודש ספטמבר 1967. וחתמו על התשובה הזו קבוצה של אנשי רוח, שכתבו דברים שכשאנחנו קוראים אותם היום אנחנו יכולים להתייחס אליהם כאל דברי נבואה, אבל נבואה אמיתית, לא כמו נבואה שנמסרה לשוטים. מה כתבו אותם אישי רוח בספטמבר 1967? כיבוש גורר שלטון זר – כיבוש גורר שלטון זר; שלטון זר גורר התנגדות – שלטון זר גורר התנגדות; התנגדות גוררת אחריה דיכוי – התנגדות גוררת אחריה דיכוי; דיכוי גורר אחריו טרור וטרור נגדי – דיכוי גורר אחריו טרור וטרור נגדי; קורבנות הטרור הם בדרך כלל אנשים חפים מפשע – קורבנות הטרור הם בדרך כלל אנשים חפים מפשע; החזקת השטחים הכבושים תהפוך אותנו לעם של רוצחים ונרצחים – החזקת השטחים הכבושים תהפוך אותנו לעם של רוצחים ונרצחים. זו הבעיה. עמיתי חברי הכנסת, אנחנו אכן נהפכים לקורבנות במעגל של דם ולהורגים במעגל של דם; לנרצחים במעגל של דם ולרוצחים במעגל של דם. אבל את המעגל הזה יש רק דרך אחת לפרוץ, והדרך היחידה לפרוץ את המעגל הזה היא באמצעות היציאה מאותו סחרור של כיבוש ושל שנאה ושל מלחמות; באמצעות עלייה לנתיב אחר, שיבטיח שלום של עצמאות וצדק לשני העמים. כל עוד לא נלך בדרך הזו, אנחנו נמשיך במעגלי אלימות. ויהיו אבנים, ויהיו סכינים, וחס וחלילה יהיו גם כלי נשק חמים. הכול יכול להיות, בוודאי. מה, אבנים זה כלי הנשק הכי מסוכן? יכולה עוד להיות התדרדרות הרבה יותר קשה מאשר שימוש באבנים. וכאן, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו מגיעים לבעיה האמיתית: ממשלת נתניהו איננה מעוניינת לפתור את הבעיה הזאת. ממשלת נתניהו מדברת על ניהול הסכסוך. ניהול הסכסוך? תראו איך נראה סכסוך מנוהל. כך נראה ניהול הסכסוך. לא לפתור, לא להתמודד עם הבעיה, לא לייצר פתרונות, לנהל את הסכסוך. לנהל את הסכסוך, מר נתניהו? זה על חשבון הדם שלנו והדם של השכנים שלנו. הדם של הילדים שלנו והדם של הילדים שלהם. הממשלה הזו מובילה את שני העמים בארץ לאסון. לאסון. וההתלקחות שנמצאת עכשיו עוד עלולה להגיע להתלקחות יותר קשה ויותר מסוכנת. והנפגעים שישנם עכשיו – שכואב הלב על כל אחד מהם – עלולים להיות רק הפתיח לעוד נפגעים ולעוד הרוגים ולעוד פצועים ולעוד משפחות שמבכות את יקיריהן, אם לא נלך בכיוון אחר, אם לא נושיט מייד יד אמיתית לשלום של צדק ועצמאות לעם הפלסטיני. אז מה עושה הממשלה? במקום להידבר עם הפלסטינים, בונה בהתנחלויות. ומי כמוך, חבר הכנסת סלומינסקי, יודע כמה הרבה בונים בהתנחלויות, ואילו צינורות ישירים ועקיפים של כסף מעבירים אליהן – אגב, על חשבון החברה בישראל, ועל חשבון עיירות הפיתוח, ועל חשבון הפריפריות, ועל חשבון השקופים. אלה הם הפרויקטים הפוליטיים האמיתיים שלכם. אלה הם הפרויקטים שאתם מקדמים אותם בגלוי בחלקם, וחלקם בסמוי; בחלקם על השולחן ובחלקם מתחת לשולחן, אבל תמיד באופן עקבי, בחריצות ובעקביות. אתם דוחפים את העם הזה לאסון. אתם דוחפים את העם הזה לאסון. בלי שום הסתכלות היסטורית. אתם מובילים את כולנו למצדה. את כולנו אתם מובילים למצדה, להתאבדות קולקטיבית. שמענו את ראש הממשלה נתניהו – ובזה אני רוצה לסיים – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. משפט סיכום. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – מבטיח לנו עתיד זוהר. שאלו אותו בוועדת החוץ והביטחון: הלנצח תאכל חרב? והוא ענה – ברגע של כנות – הוא ענה: כן. זה מה שנתניהו מציע לעם בישראל. זה מה שנתניהו מציע גם לפלסטינים. ואני אומר לעם בישראל: אם אנחנו חפצים בחיים, אנחנו צריכים דרך אחרת, אנחנו צריכים ממשלה אחרת. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת טלב אבו עראר. אחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. חמש דקות לרשות אדוני, בבקשה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, אם אתה יכול לשבת במקומך, בבקשה, אף אחד לא רואה אותך שם. חברי, אין לי ספק ששתי הצעות החוק – אחת עברה, והשנייה הצעת חוק – שני החוקים האלה מכוונים נגד החברה הערבית הפלסטינית. חוקים כאלה, חושבת הממשלה, ירתיעו את העם, ירתיעו את החברה הערבית. דווקא אני מסתכל על זה אחרת: הם ילהיטו את הרוחות. חוקים כאלו יגרמו להתקוממות. ולכן – אנחנו כל הזמן נגד אלימות, ולא חייבים לגנות בפני אף אחד, אלא אנחנו ככה. זה המאבק שלנו נגד אלימות. אבל, כמו שאמרו קודמי, חברי לסיעה המשותפת, הכיבוש הוא האלימות, הוא הטרור. באותה מידה אנחנו מתנגדים לאפליה בין יהודים לערבים. הממשלה עושה איפה ואיפה. ראינו באירועים האחרונים את כוחות הביטחון עם יד קלה על ההדק נגד הערבים. מישהו שאל כמה ערבים נורו? כמה נהרגו בדם קר רק מפאת היותם ערבים? הגענו למצב שכל ערבי חשוד, מכובדי השר. אפילו יש יהודים שאני שמעתי עליהם בחדשות ברדיו, שהם כל יום מתגלחים, יעני חסר להם להחליף את עורם כדי שהם לא ייראו כערבים. יעני שומרים על עצמם, כדי שלא יבוא יהודי, שוטר או אחר, לירות בו ולהרוג אותו. לכן, חוקים כאלה – אפילו שכאילו הממשלה אומרת שהחוקים האלה יחולו על כולם, ערבים ויהודים, נגד יהודים לא יופעלו החוקים האלה, ואני אביא כמה דוגמאות. מכובדי היושב-ראש, אומנם אתה מהבית היהודי, וקיצוני, אתה ידוע לכולם, מוכר – נתן-זאדה הוא אדם טרוריסט, מחבל. מחבל. בא והרג ארבעה ערבים בשפרעם. אתה זוכר את המקרה? בכלל לא זוכר? <מירב בן ארי (כולנו):> תזכיר לו. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכיוון שהוא יהודי אתה לא זוכר. אם היה ערבי, אוהו, כל היהודים שבעולם, לא רק בישראל, יודעים בדיוק. אבל מכיוון שהוא יהודי, נתן-זאדה, מחבל, טרוריסט, פושע, בא והרג ארבעה – נגד אלה שבאו להגן על הנוסעים הערבים הוגשו כתבי-אישום. אתם שומעים איפה ההבדל? <מירב בן ארי (כולנו):> היום הוגש כתב-אישום נגד יהודים ונגד ערבים, יחד. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לא רק הוגשו כתבי-אישום. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אלא? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> נשלחו למאסר שש שנים. הם עדיין בכלא. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> הם עדיין בכלא. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> כן. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> נגד – – – הרגו אותה שוטרים במשטרת ישראל, בדם קר, ללא שום סיבה. הוגשו תלונות במח"ש. עד היום, עד עצם היום הזה, השוטרים האלה חופשיים לחלוטין. היום היה בג"ץ, היום, ואז בג"ץ נתן למדינה להגיב עד 31 בדצמבר. אם היה הצעיר האריתריאי בתחנה המרכזית בבאר-שבע, בפיגוע או באירוע – אם היה פיגוע, הרי נהג האוטובוס שם כותב בעמוד הפייסבוק שלו, מכובדי היושב-ראש, שהוא לא יודע בכלל אם היה פיגוע, והוגשו כתבי- אישום נגד מי שתקף או מי שהרג את הצעיר האריתריאי. שחרור גופת מוהנד אל-עוקבי. מוהנד אל-עוקבי, בדואי שהתגורר ביישוב בלתי מוכר ליד חורה. הוא חשוד, הוא הואשם שהוא המפגע, הוא שביצע את הפיגוע. אנחנו לא יודעים. אתם אחרי כל אירוע, כל פיגוע, מראים לנו איך המפגע עשה את הפיגוע. למה דווקא בנושא אל-עוקבי עד היום לא הצליחו כוחות הביטחון להראות ולהוכיח שהבדואי הזה עשה את הפיגוע? עד היום. עד היום. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> ולכן אנחנו מבקשים, או אני יכול לטעון בריש גלי, שמוהנד אל-עוקבי נהרג בדם קר – עד שכוחות הביטחון יוכיחו שהוא באמת מפגע או שהוא ביצע את הפיגוע. ולכן אני מבקש לשחרר את גופתו לאלתר. זה לא יעזור לכם. מכובדי, אני אסיים בהסתה ברשתות החברתיות. עד היום 70 עצורים שהם ערבים, שכל מי שכתב מילה אפילו ולא התכוון אליה, עצור. נחקר ונעצר. והיהודים חופשיים לחלוטין, החוק מגן עליהם. מוות לערבים, מוות לחברי הכנסת הערבים, מוות לאחמד טיבי, מוות לבאסל גטאס, מוות ליוסף ג'בארין, מוות לטלב אבו עראר, מוות לכולם – אני לא ראיתי ולא שמעתי על עצור אחד או נחקר אחד (אומר בערבית: רב לכם באלוהים. קללת אלוהים על ראש בני העוולה, ואתם בני עוולה). <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. רבותי – חבר הכנסת יוסף ג'בארין, גם לך שבע דקות. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי הנכבדים, כשאני חוזר אחורה וחושב על ההתייחסות שהייתה למתנחלים ולאותם הצעירים זורקי אבנים אשר התפרעו בתקופת ההתנתקות מעזה, אתם זוכרים מה החליטו עבורם, כל זורקי האבנים הללו, המתנחלים – מה עשו להם בסוף, אחרי ההרשעות? חנינה. כולם בעצם קיבלו חנינה ויצאו מזה בלי לשלם כל מחיר. כשזה נוגע לצעירים הפלסטינים, שבעצם מה הם מבקשים? הרי מה מבקשים הצעירים הפלסטינים, בעיקר המזרח-ירושלמים? מה שהם מבקשים, פשוט התנתקות. הם פשוט מבקשים להתנתק ממדינת ישראל, לממש את זכותם להגדרה עצמית. לכן, במקום לחשוב באופן מעמיק על רצונם להתנתק – אנחנו מדברים על כ-300,000 פלסטינים תושבי מזרח-ירושלים – חושבים עוד פעם איך להעניש אותם יותר. כאילו הכיבוש כשלעצמו הוא לא עונש מספיק. ואיך מענישים אותם? מענישים אותם על-ידי כך, פשוט, שעולים מדרגה בעונשים באופן שהוא סטייה מאוד משמעותית ממה שהיה מקובל עד כה בדיני העונשין. ותראו את החידושים הללו: להעניש את ההורים, לקבוע עונשי מינימום, להחמיר את הענישה, לקבוע סמכות של קנסות, שלילת קצבאות ביטוח לאומי וכו' וכו' וכו'. ואני פשוט גם הופתעתי עוד יותר היום כששמעתי את הנימוקים של יושב-ראש ועדת החוקה, שבינתיים, לצערי, יצא, שבהסברים שלו היום הוא אומר, למשל, שלפעמים הפרקליטות לא מבקשת את העונש הראוי, לפעמים בית-המשפט לא קובע מה שצריך. ואני תוהה, כבוד יושב-ראש ועדת החוקה, כאילו, מי שם אתכם, בוועדת החוקה, כדי שתהיו מעל לפרקליטות ומעל לבית-המשפט? ולכן אני רואה בדבריו פגיעה קשה גם בפרקליטות וגם במערכת המשפט. זה פשוט הבעת אי-אמון – אפילו עליהם הוא לא סומך. מי זה הפרקליטות? זה פקידים של משרד המשפטים. יכול להיות שיושב-ראש ועדת החוקה לא יודע, אבל מחקרים אקדמיים בתחום הזה, של מדיניות הענישה, מצביעים באופן ברור על כך שחשוד פלסטיני ונאשם פלסטיני, ככלל, הסיכויים שלו לקבל עונשים חמורים יותר גבוהים יותר משל חשוד יהודי באותו מצב ובאותן נסיבות. והאמת היא שהמחקרים מראים שככלל, כשיש לנו חשוד יהודי וחשוד ערבי פלסטיני, בכל שלבי החקירה, ואחר כך ההעמדה לדין, ואחר כך הענישה – בכל השלבים הללו, מצבו של אותו חשוד ערבי גרוע יותר. כך, למשל, ההחלטה אם להעמיד לדין או לא להעמיד לדין, אם מדובר בנחקר פלסטיני הסיכויים שלו גבוהים יותר – אגב, זה לא רק לתושבי השטחים, גם אזרחים ישראלים ותושבי מזרח-ירושלים – אז הסיכויים שלו להעמדה לדין גבוהים משל חשוד יהודי באותו מצב. גם אחרי ההעמדה לדין, הסיכויים שלו לקבל מעצר עד תום ההליכים גבוהים מסיכוייו של נאשם יהודי. ואחר כך שלב ההרשעה – הסיכויים של נאשם ערבי להיות מורשע גבוהים מסיכוייו של יהודי באותן נסיבות. וגם במידת העונש – העונש שמקבל מורשע ערבי גדול מהעונש שמקבל מורשע יהודי בנסיבות דומות. ולכן, אם יש בעיה, היא דווקא בעיה הפוכה. אם בתי-המשפט מקִלים, הם מקִלים דווקא עם הצד היהודי. ולכן, אני באמת מתפלא על משרד המשפטים ועל ועדת חוקה שכאן פשוט נותנים יד לעקוף גם את הפרקליטות וגם את השופטים, כאשר פשוט הנתונים שלנו אומרים ממש ההפך, אומרים שהבעיה היא ממש הפוכה. בהצעת החוק שיש לנו עכשיו אני חושב – יש דקה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא, לא, לא. אני לא – הם סימנו. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> בהצעת החוק שיש לנו עכשיו – – <היו"ר יצחק וקנין:> לך יש עוד זמן, אתה יכול להמשיך. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – יש חידוש, לדעתי, שערורייתי ביותר מבחינת היחס לנאשמים. ממתי בדין הפלילי, ממתי בדיני העונשין מענישים את ההורים? פשוט לא שמעתי על דבר כזה. ואני כמעט בטוח שאחרי שיתקבל החוק הזה תהיה עתירה לבג"ץ, ואני מקווה שבג"ץ גם ידע לפסול את התיקון הזה. להעניש את ההורים? ולפי מה להעניש את ההורים? ילדים שהיו בבית-הספר, יצאו מבית-הספר, הצטרפו להפגנה – על זה מישהו חושב שאפשר להעניש את ההורים? אני חושב שההצעה הזו היא פשוט פשיטת רגל במחשבה איך להתייחס למציאות. והמציאות, אמר חברי דב חנין קודם לכן, צריך לעסוק בה במישור אחר לגמרי, והמישור הוא שמזרח-ירושלים היא שטח כבוש כמו שאר הגדה המערבית וכמו עזה; שטח כבוש מאז 1967. ומי שרוצה לחשוב על פתרון – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – לאירועים האחרונים צריך לחשוב, לא איך מדכאים יותר את הצעירים הללו ומענישים אותם וקונסים אותם, אלא צריך לחשוב איך משחררים אותם. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. יעלה חבר הכנסת באסל גטאס, ואחריו – אחרון המסתייגים, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת גטאס, שבע דקות לרשותך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, בטורו השבועי לפני שבועיים כתב סייד קשוע שמי שמסתכל מבחוץ חושב שכל היהודים הפכו חלק מ"תג מחיר", כנופיות "תג מחיר". ואני חושב שהחקיקה הזו שנעשית ביום הזה השחור מבחינה חקיקתית בכנסת זה להכשיר את "תג מחיר". זהו "תג מחיר" דרך החוק. בנאומי כאן לפני שבועיים, בנאום הצעת האי-אמון, העליתי השוואה בין ישראל היום לבין ספרטה, ולא תיארתי לעצמי שבתוך פחות משבוע ימים ראש הממשלה בכבודו ובעצמו יודה שישראל היא ספרטה המודרנית שתחיה לעולם ועד על חרבה. ואז אני אמרתי שבספרטה של אז לא היה אינטרנט ולא היו רשתות חברתיות, והאימא הספרטנית גידלה את הבן שלה, הבנים שלה, להיות לוחמים ולא עקבה אחריהם בסלולרי. ולמרות זאת, אנחנו יודעים מה היה הגורל של ספרטה. וכן, השבוע ברק רביד גילה שראש אמ"ן אמר בשיחה על תפקידן של הרשתות החברתיות, שאם אלה היו ב-1948, אולי ישראל לא הייתה קמה. כל ההיסטריה הזאת שתופסת לצערי הרב גם את מערכות בית-המשפט, גם את הכנסת, גם את הרחוב, לא תציל את ספרטה המודרנית מאותו גורל של ספרטה הוותיקה אם לא יקרה משהו דרסטי, משהו שיגרום לספרטה המודרנית וקברניטיה לשנות כיוון, אחרת – התהום שאליה מדרדרים ומידרדרים, ומדרדרים את האזור. כתבתי לפני יומיים-שלושה – מה יותר רע, מה יותר גרוע מגזעני? והתשובה שלי הייתה: גזעני שמאשים את הקורבן שלו בזה שהוא גזעני. והיום עמדו כאן אנשים שהאשימו אותנו בחקיקה הגזענית הקורית והמתרחשת כאן. והם יותר גרועים מהגזענים הטיפוסיים. להאשים את זה שמתנגד לכיבוש, את הקורבן, שמפלטו האחרון לצאת ולהתנגד, גם אם בהתנגדות שאנחנו כולנו, כפי שאמרו חברי, לא חושבים שהיא הדרך, כי אנחנו כן מתנגדים להרג אזרחים חפים מפשע; אבל ההתנגדות הזאת, הלגיטימית מבחינת התנגדות של עם תחת כיבוש לכובש, כפי שהיה בהיסטוריה, בכל ההיסטוריה – להאשים את העם הזה? <קריאות:> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> להאשים את העם הזה? ומישהו מאמין; בבית הזה מאמינים שההסתה היא הסיבה. באו אלי חברי כנסת, ואמרו: אתם תפסיקו עם ההסתה – תיפסק הסכינאות, יפסיקו אנשים לרצות לצאת ולהתנגד. הסתה, מילים, גורמות לאנשים, ילדים, צעירים, לצאת עם סכין. לא המציאות. <טלי פלוסקוב (כולנו):> מי מסית? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לא המציאות – – <יואב קיש (הליכוד):> אני אומר לך, אי-אפשר – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – שאחרי 23 שנים של תהליך שלום, כביכול, נמצאים הרבה יותר רחוק מהשלום, מאז התחילו. זו המציאות שצריכים לשנות. וסוף-סוף, כל הטירוף הזה מתנקז לעניין של ביקור חברי כנסת ערבים במסג'ד אל-אקצא. אם מונעים מהם – – – <מירב בן ארי (כולנו):> חבר כנסת ערבי – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> סליחה? אם מונעים מאתנו לבקר במסגד אל-אקצא, הכול נפתר. אפילו ועדת האתיקה. <יואב קיש (הליכוד):> גם לנוצרים. <מירב בן ארי (כולנו):> גם לנו אסור – – – <יואב קיש (הליכוד):> גם לנוצרים, לא רק למוסלמים. גם לנוצרים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לכם זה טבעי. <מירב בן ארי (כולנו):> מה זה "טבעי"? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> זה טבעי. <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> חבר כנסת ערבי שרוצה לבקר במקום שביקרנו בו עשרות אם לא מאות פעמים – – <יואב קיש (הליכוד):> מה, יש כנסיית "אורוות שלמה". ב"אורוות שלמה" – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – בשנתיים, בשלוש השנים האחרונות – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – לשים את הכול כאילו הביקור הזה מסית, מצית אש בכל המזרח התיכון – – <מירב בן ארי (כולנו):> אתה בעצמך עושה את זה כשאתה עולה להר-הבית – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – איזו שטחיות, איזו בריחה מהמציאות. <מירב בן ארי (כולנו):> אנחנו בורחים מהמציאות? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני – את יודעת מה – אני נכנסתי, ביקרתי, יצאתי. מה קרה? <מירב בן ארי (כולנו):> מה זה "מה קרה"? – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מה קרה? <מירב בן ארי (כולנו):> יש – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הלכתי לשם בשביל להוכיח – – <יואב קיש (הליכוד):> אף אחד לא סופר אותך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – שהביקורים שלנו לא פרובוקטיביים. <יואב קיש (הליכוד):> אף אחד לא סופר אותך. <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – אתם הופכים אותם לפרובוקטיביים. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, נא לא להפריע לדובר. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתם הופכים את העניין, במקום להסתכל למציאות בעיניים, לראות איך משנים, איך מובילים תהליך של שינוי, של השלמה, של שלום היסטורי. מגמדים את העניינים כי זה קל לכם, כי זה קל לכם לברוח מהמציאות – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – לחיות במציאות דמיונית ולהטיל את האשמה על האחר, ולראות בעצם הקורבן כאילו הוא – אתם מתחלפים בתפקידים – אתם הקורבן, והעם הקורבן, כאילו הוא הפושע. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. רבותי, אחרון הדוברים בהסתייגויות – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. לרשותך חמש דקות. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, נאמר כאן שהחוק שאנחנו דנים עליו עכשיו הוא חוק משלים לחוק שהיה לפניו. זה מה שנאמר בערבית: (אומר בערבית: מהפה שלך ארשיע אותך). אם היינו מסתכלים על החוק הזה בנפרד, יכול להיות – יש טענות שיושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט העלה – יכול להיות שבחברה נאורה, חברה תרבותית, חברה שבאמת שאין בה סכנה של דיקטטורה, אין בה סכנה של הכחדת הדמוקרטיה, אפשר להתווכח על כמה נקודות או לא להתווכח ולהגיד שיכול להיות שזה חוק מרתיע. אבל בצל המצב הקיים – ומדברים על הרתעה ורגיעה והסתה – להביא את החוקים האלו בחבילה כזו של חקיקה מהירה, חפוזה, אנטי-דמוקרטית, מובן שזו סכנה לכל ערכי הדמוקרטיה שקיימים כאן. נאמר שהאחריות על ההורים – צריך להרתיע. הלוואי. איזו חברה נאורה, תראו לי, נמצאת – הלוואי שהייתה נמצאת, שיש חברה אוטופית כזאת, אידיאלית, שההורים יודעים יום-יום ולילה-לילה מה נעשה. אפילו בחברות הנאורות. האם זה כיוון המצב, הדרך להרתיע? הדברים האלו באמת דברים הזויים, של להעניש הורה, שהוא לא אחראי, שאין לו כתב-אישום, על דבר שלא עשה. זה תקדים, זה תקדים אנטי-דמוקרטי, לא מתאים בכלל לכל ערכי הדמוקרטיה ולחברה נאורה. לא ככה מרתיעים ולא ככה שומרים על הדמוקרטיה ולא ככה שומרים על חיי בני-אדם. כמובן, אנחנו – ואני אישית – נגד כל הריגה ונגד כל דם שיישפך מסיבה שהיא לא מוצדקת. אבל אנחנו לא במצב הזה. כאן נאמרו הרבה דברים, ואפשר להמשיך לומר הרבה דברים עד אין-סוף. איך פעלו בתי-המשפט עד עכשיו? איך אני, כמחוקק, רוצה לשלול מהשופט – שהוא שופט, נתתי לו את הסמכות, כרשות שיפוטית, שיהיה עצמאי, עם אוטונומיה שלו, הגון, לשפוט, אבל כאן אני מסנדל אותו בחוקים האלה, ללא שום קשר? אומנם זו הוראת שעה, אבל הוראת שעה זה עוד יותר גרוע. חוקים דיקטטוריים – אנחנו יודעים לאן זה מוביל לאט-לאט. זה כדור שלג שאחר כך אי-אפשר להפסיק אותו, ועוד פעם יחזרו על חוקים כאלו במצבים אחרים ובמצבים דומים או במצבים עוד יותר קלים או יותר גרועים. זה ממש דבר שהוא הפקר, הפקר; לשים את הדמוקרטיה באשפה, ולעג לכל בתי-המשפט, לכל ההחלטות של בתי-המשפט. כאן, בחוק הזה, נותנים קנס של 10,000 שקל להורה. בחוק הקודם, שהוא משלים אותו, מה שנאמר – 180 שקל, הפסקת קצבת ביטוח לאומי. זה באמת דברים שהם – כל מילה שנדבר על כמה זה הזוי וכמה זה לא דמוקרטי זה מעט. ולכן – קדמו לי החברים שלי – אכן צריך להרתיע; צריך להרתיע בסיום הכיבוש. אין דרך אחרת. כמה שתעשו קסמים, כמה שיעשו כאן חוקים דמוקרטיים, לא דמוקרטיים, הרתעה, לא הרתעה – אין דרך אחרת פרט לסיום הכיבוש וכינון שלום צודק על בסיס שתי מדינות ושתי בירות. אין דבר אחר. עוד חמש שנים, עוד עשר שנים, עוד שנה, עוד חוקים, עוד חוקים, עוד סל של חוקים – זה לא יעזור וזה לא עזר. ומי שלא לומד מההיסטוריה, ומי שלא לומד מהשיעורים שלו ומהטעויות שלו, אז הוא לא לומד, ואז ההיסטוריה תלמד אותו. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. יסכם את הדיון יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אחרון הדוברים שכח את המשקפיים? <היו"ר יצחק וקנין:> זה של חבר הכנסת באסל גטאס. הוא לפני אחרון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה על חשבון ה-10,000. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני יושב-ראש הוועדה, רשות הדיבור שלך. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, שוב אנחנו יכולים לדבר על שני נושאים שכל אחד הוא נושא חשוב, נושאים נפרדים: אפשר לדבר על אחריות הורים לילדים ואפשר לדבר על הטרור. במקרה הזה האחד קשור בשני, אז אולי אתחיל דווקא בנושא של אחריות ההורים לילדים. אם מישהו יכול לעמוד פה ולומר – ודווקא אני מתפלא על ידידי דב חנין – שכאילו אין אחריות של ההורים לילדים; הילדים יכולים לעשות מה שהם רוצים וההורים פטורים. הילד, נניח, שיחק ושבר בטעות או לא בטעות את החלון, שיחק בכדור ושבר את החלון של השכן. אז כל אחד, אפילו בלי בית-משפט, אבל ודאי שבכל דבר ישר יבוא האבא של הילד לשכן ויגיד: אני מתנצל. כמה זה עולה, כך וכך? אני משלם. אומר דב חנין: לא יכול להיות, הרי אי-אפשר להעניש את ההורים על מעשי הילדים. איפה נשמע דבר כזה? ביהדות זה מה שקיים? זה מה שקיים? באמת. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לכן אני אומר, האחריות של ההורים היא אחריות, ואוי לנו אם אנחנו נימלט מהנושא של האחריות לילדים שלנו. אז זה נכון גם ביהדות, ויש גם בחוק. במקרה שלנו – ואמרתי את זה שוב ואני חוזר ואומר – אף שבמקרים רגילים, מקרים שאינם מכת מדינה, מקרה רגיל שילד גורם נזקים, בחוק הנוער זה קיים. ההורים כן ישלמו את הקנסות ואת ההוצאות בגין הילד, אבל זה חלק מדרכי הטיפול. זה בתנאי שלא מענישים את הילד, אלא זה חלק מדרכי הטיפול. כדי שהילד לא יעשה את זה שוב, מטפלים במשפחה כמשפחה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> זה החוק, קיים בלי קשר. זה חוק הנוער. זה חוק הנוער, ומי כמוך, שאת בקיאה בזה, יודעת. זה חוק הנוער שקיים. את הילד לא מרשיעים, אלא בדרכי הטיפול מטפלים במשפחה כמשפחה – כן, זה קיים היום. זה במצב רגיל. במצב של מכת מדינה אנחנו באים ואומרים: לא רק כדרכי טיפול, אלא כקנס. גם אם הילד מקבל את העונש ויושב בבית-סוהר, גם אז אנחנו נקנוס את ההורים. זה לא קיים בחוק הרגיל. זו התוספת, וזה מפני שזו מכת מדינה. לכן זו הוראת שעה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> הוא יושב בכלא, אתה מעניש את ההורים – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> זו הוראת שעה, כי צריך לעשות כל מה שאפשר כשיש מכת מדינה. ואמרתי במפורש, זה לא מצב רגיל. גם החוק הקודם, של עונשי המינימום – אנחנו לא ששים, רק כשאין ברירה ויש מכת מדינה עושים את זה. גם פה, כשיש מכת מדינה וההורים לא לוקחים אחריות, ואת רואה את הנערים יוצאים ועושים, זורקים אבנים – היום זה כבר סכינים – והורגים, את הכול, ומה אתם רוצים שנגיד? שההורים לא אשמים, אין להם שום אחריות? הוא לא צריך לדאוג לילד? לא צריך לחנך אותו? לא צריך להגיד לו מילה? לאן הגענו? זה מה שאנחנו רוצים לגמרי שיהיה? לכן אני אומר, החוק הזה, בפרט כשיש מכת מדינה, הוא חוק נכון. אני לא יודע כמה הוא יעזור. פה כבר לא מדובר, כמו שעשו חשבון, על סכום קטן. פה מדובר כבר על קנס שיכול להגיע ל-10,000 שקל ואולי יותר, אבל אולי זה יביא את ההורים, לפחות את ההורים שהם לא אקטיביים – יש הורים שהם אקטיביים, ואני אומר, ראינו את זה בוועדה, הביאו לנו סרטונים איך ההורים מדרבנים את הילדים להיות שהידים. זה סיפור נפרד, זה הורה שצריכים לשים אותו בבית-סוהר כמו את הילד. אבל אני מדבר על הורים שלא דוחפים את הילד, אבל הם נותנים לו להשתולל, נותנים לו לעשות מה שהוא רוצה. קנס כזה, אני חושב, כן יפחיד את ההורה, כן יגיד להורה: תשמע – ההורה יגיד – אתה יודע מה – יקרא לילד, יגיד: רבותי, יש גבול; ינסה לחנך אותו, ואנחנו מקווים שהוא יצליח. זו, אני אומר, מהותו של החוק. אבל, שוב, החוק הזה, צריכים להסתכל עליו יחד עם החוק הראשון; שניהם זה מכלול אחד. באה המדינה ואומרת: רבותי, אנחנו אומנם דמוקרטיה, אבל אנחנו דמוקרטיה שרוצה להגן על עצמה. וכשיש מצב כזה, אנחנו עושים גם דברים לא שגרתיים. ונכון, זה לא שגרתי, ולכן אנחנו קוראים לזה הוראת שעה. ושוב, אני פונה כאן לחברי, בעיקר לחברי מהרשימה המשותפת, שגם הגישה התנגדויות וכו', ואני אומר: אתם צודקים. להערכתי, דיבור שלכם פה וקריאה שלכם לנוער לא לזרוק אבנים שהורגות, לא לשלוף סכינים שהורגים – גם בסוף הורגים אתכם – קריאה שלכם מפה, יכול להיות שהיא שווה יותר מכל החוקים האלו. אבל אתם לא עושים את זה, אתם שותקים. וההפך, בדיבור שלכם אתם עוד מעודדים אותם; לא באופן ישיר, אבל מה שאתם מדברים ואיך שאתם מדברים וכל זה, ובטח אם אתם לא מגיבים ולא מגנים את זה, זה מאלץ אותנו לעשות דברים שאנחנו לא רוצים לעשות. ואני מודה, אני לא מת לעשות את זה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> ניסן, למה זה לא הוראת שעה? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> מה? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> למה זה לא הוראת שעה? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הוראת שעה כאן זה שלוש שנים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לא, זה לא הוראת שעה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> למה? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> תקרא את החוק. <זהבה גלאון (מרצ):> שלוש שנים זה הוראת שעה? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> מה? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> זה מה שביקשנו, זה מה שאמר בני בגין, שתהיה הוראת שעה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כן, למה לא, מה יש? בכל אופן, אני אומר שוב, אני אומר עוד פעם: הייתי שמח אם אתם הייתם מחליטים, מקבלים החלטה לעמוד פה ולדבר – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> מה זה קשור? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> מה זה קשור? זה קשור. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> זו הוראת שעה או לא? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני אומר: מה זה קשור? אתה רוצה שהילדים יזרקו אבנים ויהרגו אחרים? אתה רוצה? אני בטוח שלא. אתה רוצה שהם יצאו עם סכינים? אני בטוח שלא. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אני רוצה שמישהו יצעק? זה אותו דבר. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> גם אני לא רוצה שירצחו יהודים, וגם אני לא רוצה שיהרגו אותם. והורגים אותם היום. לא רוצה את זה, לא רוצה שאזרח שמגן על עצמו, ובצדק, יהרוג את התוקף. אנחנו לא רוצים את זה. למה אתם, אבל, במקום שנחוקק חוקים שאנחנו לא מאושרים מהם, שאנחנו לא מאושרים מהם – חוקי מינימום, קנסות על ההורים – שאנחנו לא מאושרים מהם – במקום לעשות את זה, תבואו כאן ותדברו נגד; זה שווה הרבה יותר וזה יכול כן להפסיק. אבל אתם לא עושים את זה. למה אתם מתנגדים לדבר הזה? מה אתם נותנים לנו שנוכל לעמוד נגד הדברים האלו? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> ניסן – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אם אתה צריך למשוך זמן, אני מוכנה לשאול אותך שאלה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, אני קצת צרוד. <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא חושב שהוא צריך למשוך זמן, אבל אני – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, בוועדה אני כל הזמן שותה, אז אני – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מי מרכז את הקואליציה? <משה גפני (יהדות התורה):> אין, אין. <היו"ר יצחק וקנין:> אין. אפשר. אדוני, הקואליציה אומרת שאתה יכול לסיים. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> מה? לא שומע. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, הקואליציה אומרת שאתה יכול לסיים. <יואב קיש (הליכוד):> אין מרכז. <היו"ר יצחק וקנין:> אין מרכז, רבותי. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> טוב, רבותי, אז אני רק רוצה, אם ככה, לסכם ולומר – רבותי, אני רוצה לסכם ולומר: אין ברירה ואנחנו צריכים לחוקק את החוקים האלו, ועכשיו את החוק הזה שקונסים את ההורים, כדי שאולי זה ישים אותם במצב שהם מתחילים לשמור על הילדים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> ושוב, בסיום הדברים אני אומר: תבואו אתם, תגנו את זה, תדברו נגד זה. להערכתי זה שווה אפילו יותר מזה. אתם לא עושים את זה – אין לנו ברירה אלא להעביר את החוקים האלו. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הסתייגויות להצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 20), התשע"ו–2015. רבותי, הסתייגות לסעיף 1 של חברי הכנסת אוסאמה סעדי, איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, באסל גטאס ועבדאללה אבו מערוף – להלן: קבוצת סיעת הרשימה המשותפת. רבותי, הסתייגות לסעיף 1 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 39 נמנעים – אין ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 39 מתנגדים, 16 בעד. ההסתייגות לא נתקבלה. הסתייגות מס' 2, רבותי. מי בעד, רבותי? מי נגד? הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 39 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 39 מתנגדים, 16 בעד. גם הסתייגות מס' 2 לא נתקבלה. הסתייגות מס' 3 לסעיף 1. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 38 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 38 מתנגדים, 16 בעד. גם ההסתייגות השלישית לסעיף 1 לא נתקבלה. הסתייגות רביעית לסעיף מס' 1. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 15 נגד – 39 נמנעים – אין ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 39 מתנגדים, 15 בעד. גם ההסתייגות הרביעית לסעיף מס' 1 לא נתקבלה. רבותי, אנחנו מצביעים על הסתייגות לחלופין. רבותי, מי בעד? מי נגד? לחלופין, רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 38 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 38 מתנגדים, 16 בעד. גם הסתייגות לחלופין לסעיף 1 לא נתקבלה. אם כן, רבותי, אנחנו מצביעים על סעיף 1 כהצעת הוועדה. מאחר שלסעיפים 2 ו-3 אין הסתייגויות, אנחנו מצביעים על 1, 2 ו-3 כהצעת הוועדה. מי בעד, רבותי? מי נגד? הצבעה מס' 29 בעד סעיפים 1–3, כהצעת הוועדה – 49 נגד – 16 נמנעים – אין סעיפים 1–3, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 49 בעד, 16 מתנגדים. אם כן, החוק עבר בקריאה שנייה, רבותי. ברור שכל ההסתייגויות הוסרו. אנחנו, רבותי, מצביעים על הצעת החוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 20), התשע"ו–2015, בקריאה שלישית. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 30 בעד החוק – 48 נגד – 16 נמנעים – אין חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 20), התשע"ו–2015, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 48 בעד, 16 מתנגדים. החוק עבר בקריאה שלישית, רבותי, וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 13 והוראת שעה), התשע"ו–2015> [מס' מ/939; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ד, עמ' 2588; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בחקיקה. הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 13 והוראת שעה), התשע"ו–2015, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 13 והוראת שעה), התשע"ו–2015. הצעת חוק זו היא החלק שנותר מהצעת חוק ממשלתית שפוצלה בסוף חודש יולי 2015, והחוק שמובא לפניכם הוא עיקרו של החוק שעמלנו עליו לאחר הפיצול של חלק מהחוק שאושר במליאת הכנסת בסוף חודש יולי 2015. בהצעת החוק שלפניכם יש תיקון לכמה עניינים. העניין הראשון, שהוא ליבת הצעת חוק, הוא נושא איחוד החשבונות וקרנות הפנסיה. כיום, בעת שעובד עובר ממקום עבודה אחד למשנהו – ותופעה זו רווחת יותר בקרב העובדים הצעירים – נפתח עבורו חיסכון פנסיוני במקום העבודה החדש, וזאת עד לשלב שבו העובד מפריש על-פי רוב לקרן פנסיה אחת בלבד. כתוצאה מכך נוצר מצב שלפיו נכון לשנת 2014 קיימים כ-1.8 מיליון חשבונות של עמיתים לא פעילים, וסכום הנכסים הצבור באותם חשבונות לא פעילים עומד על כ-25.7 מיליארד ש"ח, שמתוכם נגבו כ-122 מיליון ש"ח דמי ניהול, מה שנקרא חשבונות רדומים. כתוצאה מכך החליט אגף שוק ההון ליזום מהלך של איחוד חשבונות של עמיתי קרנות הפנסיה בשני שלבים: השלב הראשון, שיחל בכ"ב באדר ב' התשע"ו, 1 באפריל 2016, כהוראת שעה, עד ט"ו בניסן התשע"ח, 31 במרס 2018, יאפשר לממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון לקבל מכל החברות המנהלות פרטי עמיתים פעילים ולא פעילים בקרנות הפנסיה, בכפוף למתן האפשרות לעמית להתנגד להעברת המידע הזה, כדי להצליב מידע שיאפשר להעביר את הכספים מקרנות הפנסיה שבהן הוא עמית לא פעיל לקרן הפנסיה שבה הוא עמית פעיל. לאחר הצלבת המידע תקבל החברה שבה העמית הוא עמית פעיל את פרטי קרן הפנסיה שבה העמית לא פעיל, כדי שהיא תעדכן אותו על כספים הצבורים לזכותו בקרנות הפנסיה האחרות. כמו כן, היא תעדכן אותו כי יש כוונה להעביר את הכסף לקרן שבה הוא עמית פעיל, ויינתן לו פרק זמן להתנגד להעברה. אם לא יתנגד, יועברו הכספים לקרן הפנסיה שבה הוא עמית פעיל. המטרה היא למנוע מצב שבו העמית ישלם דמי ניהול כספים, וביחס לכספים ששוכבים בחשבון לא פעיל מדובר על סכומים ענקיים. כפי שאמרתי קודם, חשבונות רדומים, אין בהם צורך, וצריך לאחד אותם כדי לחסוך את דמי הניהול. הוועדה הוסיפה הוראות רבות שיבטיחו את שמירת המידע והגנת הפרטיות של העמיתים, ואף קבעה עיצום כספי לחברות המנהלות במקרה של הפרה בגין אי-מחיקת מידע הנוגע לעמיתים. כן קיצרה הוועדה את המועד שבו רשאי הממונה לשמור את פרטי העמיתים לצורך ביקורת, לפרקי זמן הנעים בין שישה חודשים לשנה. בנוסף, הוועדה עמדה על כך שהגישה למידע תתאפשר רק לממונה או לעובד בכיר שהיא תסמיך לעניין הזה, והכול כדי לשמור על פרטיות העמיתים. בנוסף, כדי שלא ייפגעו זכויות של עמית שכיר במקרה של עיכוב בהפקדת כספים לקרן הפנסיה, הוסיפה הוועדה שיראו כהפקדה גם כספים שרואים אותם לעניין זכויותיו של עמית כלפי קרן שאמורה להעביר את כספי העמית כאילו הופקדו במועדם לפי חוק הגנת השכר, התשי"ח–1958. כתוצאה מאיחוד החשבונות במסגרת הוראת השעה, משרד האוצר מעריך שיהיה אפשר להוזיל את דמי הניהול בכ-60 מיליון ש"ח. השלב השני הוא נושא איחוד החשבונות, והוא הוראה קבועה שתחילתה ביום ג' בטבת התשע"ז, 1 בינואר 2017, המתייחסת למקרה שבו אדם יצטרף לקרן פנסיה חדשה ואז מוטלת על החברה המנהלת את הקרן שאליה הוא מצטרף לבדוק אם יש לו חשבונות לא פעילים בחברות אחרות על מנת לאחדם. חברי ועדת הכספים ואנוכי השתכנענו שאיחוד החשבונות מהווה מהלך מבורך וחשוב, שנועד לסייע לאזרח לשלם פחות דמי ניהול על החיסכון הפנסיוני ואף להגדילו בשל האיחוד. איחוד החשבונות הוא גם מהלך משלים וחשוב לאפשרות למשוך מקופת גמל יתרה צבורה הנמוכה עד 8,000 ש"ח שחוקקנו לאחרונה, ואנו מקווים ששר האוצר והממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון יביאו בהתאם את תקנות המשיכה. עניין נוסף הכלול בהצעת החוק הוא הסדרה שתאפשר לקיבוצים ולמושבים שיתופיים כמעבידים להפריש כספים לקופות גמל עבור חברי הקיבוץ או המושב השיתופי. להצעת חוק זו אין הסתייגויות ואין בקשות רשות דיבור. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, ממליאת הכנסת לאשר את החוק הזה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, רבותי, ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. רבותי, כאמור, כפי שציין יושב-ראש הוועדה, אין הסתייגויות ואין בקשות לרשות דיבור. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 13 והוראת שעה), התשע"ו–2015, רבותי, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 31 בעד סעיפים 1–28 – 44 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–28 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 44 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, רבותי, ההצעה עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 13 והוראת שעה), קריאה שלישית, רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 32 בעד החוק – 42 נגד – אין נמנעים – אין חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 13 והוראת שעה), התשע"ו–2015, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> שלוש הודעות ליושב-ראש ועדת הכנסת – לפני שאני מכריז על התוצאות. 42 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אני מצרף את קולו של חבר הכנסת איתן כבל, יושב-ראש ועדת הכלכלה, להצבעה הזו, לפרוטוקול, רבותי. <השלמת הרכב ועדות הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכנסת, שלוש הודעות. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> רק הודעה אחת. <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה אחת. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה כי חבר הכנסת אבי דיכטר יכהן כממלא-מקום קבוע של חברת הכנסת ענת ברקו בוועדה המשותפת לתקציב הביטחון מטעם ועדת החוץ והביטחון. כמו כן, בוועדה המיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור תכהן חברת הכנסת יעל גרמן במקום שי פירון, מטעם סיעת יש עתיד. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכנסת. <הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015 > [נספחות.] <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני יושב-ראש ועדת כספים יעלה לדוכן ויציג את הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015 – פיצול פרק ב' שעניינו הוראות התאמה לתקציב הדו-שנתי. רבותי, בסיום דבריו של יושב-ראש הוועדה – מוותר? אז אנחנו נקיים הצבעה על בקשת הוועדה לפיצול. תודה, אדוני היושב-ראש. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, אני מודה לך, רבותי חברי הכנסת, מונחת בפניכם החלטת ועדת הכספים לפצל את פרק ב', סעיף 2, להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015, שעניינו הוא קביעת הוראות שונות לגבי אופן הניהול של התקציב הדו-שנתי. מדובר בתיקון שככלל מובא לדיון בוועדת הכספים טרם הדיונים על הצעת חוק התקציב והצעת חוק ההתייעלות, אך הפעם הממשלה לא הספיקה להביאו קודם לדיוני התקציב וההתייעלות ולכן כללה אותו במסגרת הצעת חוק ההתייעלות – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מעניין למה היא לא הספיקה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כי היא הייתה עסוקה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> במה? במפת הטבות – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> בדיוק, במפת הטבות יישובי – בדיוק. מה שאתה רצית להגיד – אני יודע. אני מסכים, דרך אגב. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מזל שאתה מסכים, רק הבעיה שלך שאתה כל הזמן מסכים, אבל אתה תמיד בצד הזה ולא בצד הזה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני בגלות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> שליחנו בגלות. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה דווקא נהנה מהגלות הזאת. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני לא נהנה מהגלות הזאת, מה אני אגיד לך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, זו גלות מפנקת. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> מפנקת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לפנק, לפנק, לפנק. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני לא רוצה להאריך בשעה כזאת, אבל הייתי נואם על זה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תדבר על זה, תפתח. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן, תאמין לי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תפתח את הנושא. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> צריך באמת כבר לפתוח את זה פעם. – – – ולכן, כללה אותו – הממשלה, אני מתכוון – כללה אותו במסגרת הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית. אני ביקשתי מהממשלה להביא את זה כמו שקבענו בשעתנו, את הנושא הזה של סעיף ההתאמות – סעיף ההתאמות, אנחנו יצרנו אותו ברגע שהיה התקציב הדו-שנתי הראשון – ולכן היא כללה אותו במסגרת הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית. לכן ועדת הכספים מבקשת לפצל את הסעיף מתוך הצעת חוק ההתייעלות ולהביאו לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. לאור האמור, אבקש מהמליאה לאשר את פיצולו של פרק ב', סעיף 2, להצעת חוק ההתייעלות. אני חושב שזה אינטרס של כולם. אני מודה לכם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכספים. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על בקשת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016). רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 33 בעד ההצעה – 30 נגד – 17 נמנעים – אין הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 30 בעד, 17 מתנגדים. אם כן, רבותי, בקשת הפיצול של ועדת הכספים אושרה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 14), התשע"ו–2015, שהחזירה ועדת הכספים. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי – – – <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> עוד אודיע כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטה של ועדת האתיקה בעניין עליית חברי הכנסת להר-הבית. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 14), התשע"ו–2015> [מס' מ/951, "דברי הכנסת", חוברת זו, עמ' 5504, מושב ראשון, חוב' י"ח, עמ' 3786; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, אנחנו עכשיו עוברים בעצם להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 14), התשע"ו–2015, קריאה שנייה וקריאה שלישית. רבותי, כאמור, הצעת החוק קיבלה פטור מחובת הנחה. אדוני יושב-ראש ועדת הכספים. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 14). אני רוצה להגיד לחברי הכנסת: מדובר על הצעה שאנחנו דרשנו. דרשנו אותה בעבר, אנחנו דרשנו אותה גם היום. הצעת חוק זו כוללת את הוראות פרק ב', סעיף 2, שפוצל מהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית, ועניינה הוראות שונות לגבי אופן הניהול של התקציב הדו-שנתי. היום זה יהיה מאוד טכני, מכיוון שאנחנו, אם התקציב יאושר – אני לא יודע אם הוא יאושר. אני עוד לא יודע מה אני מצביע בעניין הזה. <קריאה:> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> מה? <קריאה:> אתה מאיים, גפני? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> זה סעיף ההתאמות. זה אינטרס של ועדת הכספים. ההתאמות בין 2015 ל-2016. <מיכל רוזין (מרצ):> זה לא מופיע בסדר-היום. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא מופיע בסדר-היום. <קריאה:> – – – בסדר-היום. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> קיבל פטור מחובת הנחה. <קריאה:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אבל זה לא בסדר-היום. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא בסדר-היום. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> בסדר – – – <קריאה:> למה זה – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> איך זה יכול להיות? <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה לא בסדר-היום – – – <קריאות:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, וזה לא ייתכן שמחלקים את זה עכשיו. זה לא מופיע גם במחשב, זה לא בסדר-היום. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני סגן היושב-ראש – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל זה חשוב. <היו"ר יצחק וקנין:> – – אני רוצה שתדע שהפרוצדורה, כאשר פיצלת את החוק והצעת החוק קיבלה פטור מחובת הנחה – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> היום בוועדת הכנסת. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אז זהו, שלא. – – – <קריאה:> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> סליחה, לא – – – <היו"ר יצחק וקנין:> סליחה – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – הכנסת – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> עוד לא הצבענו – – – <קריאה:> מרב – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – הצבענו על ההסתה, והצבענו על חוק שכר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, יושב-ראש ועדת הכנסת, האם הייתה הצבעה היום? <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אז אני מצטער. אם כך – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – לא נוכל, ודאי שלא נוכל להצביע עבורה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> בשבוע שעבר הצבענו – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אולי בשבוע שעבר. אז רק דקה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> בשבוע שעבר. <היו"ר יצחק וקנין:> דקה אחת, רבותי. תני לי, תני לי את זה, גברתי המזכירה. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> בשבוע שעבר, דוד. בשבוע שעבר. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> שבוע שעבר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, המכתב מופנה מ-26 באוקטובר 2015 – – <קריאה:> זה לא משנה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – אל יושב-ראש ועדת הכספים. <קריאה:> – – – זה לא על סדר-היום. <קריאה:> – – – זה לא על סדר-היום. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני – – – <קריאה:> – – – היום. מה הולך? <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, זה על סדר-היום. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אני מקריא את סדר-היום. אני לא יודע מה יש לכם. לי יש סדר-יום מודפס. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – סדר-היום – – – <קריאה:> איזה סעיף? <היו"ר יצחק וקנין:> טוב – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> האם הנשיאות אישרה את זה בסדר-היום? האם הנשיאות אישרה את זה היום? לא. סליחה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> סליחה. סליחה, אדוני. רבותי, אתם צריכים להבין, ברגע שאנחנו קיבלנו את הפיצול – זה על סדר-היום. אתם כנראה מערבבים את הדברים. אם אתם הייתם מצביעים ומפילים את הפיצול, אז לא יכולתי להמשיך. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן, אבל על מה מדובר? – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אבל מכיוון – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, את התקנון אני מכיר ישר והפוך. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אז אני מבקש שלא תלמד אותי. ויתרה מזאת, גם מזכירת הכנסת אומרת לי כרגע שאכן הודיעו בנשיאות. ויתרה מזו, המכתב לגבי החלטת ועדת הכנסת הוא מ-26 באוקטובר. אני מקריא: – – <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – לכבוד יושב-ראש ועדת הכספים, ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום, 26 באוקטובר, להיענות לבקשתך ולהתיר את קיצור תקופת ההנחה על שולחן הכנסת בהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 14), התשע"ו, לקריאה שנייה ושלישית. תודה, רבותי. אדוני, תמשיך. אנחנו נצביע בקריאה שנייה ושלישית. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, אני – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הערה לסדר. הערה לסדר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני, אני אאפשר לך בסיום דבריו, לא באמצע. זה לא סדר מסודר. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני – – – <היו"ר יצחק וקנין:> כשהוא יסיים אני אתן לך את – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש להסביר את העניין הזה: אני ביקשתי כבר לפני עשרה ימים להביא את חוק ההתאמות. זה דבר שאי-אפשר שוועדת הכספים, כאשר היא דנה בנושא של תקציב – ואני הבאתי לפה את החוק של יעדי הגירעון, זה היה צריך לבוא יחד עם ההתאמות – זה לא יכול להיות מפוצל האחד מהשני. אני רציתי לפני עשרה ימים שזה יבוא יחד. הממשלה התעכבה עם העניין הזה. אני לא מאשים עכשיו אף אחד. יש לי הרבה האשמות אחרות. אני לא מאשים אף אחד, אבל זה לא בסדר. זה היה צריך לבוא יחד. ואנחנו ביקשנו שחרור מחובת הנחה ברגע שאנחנו מסיימים את זה, אחרי שהממשלה מביאה, שנוכל להביא את זה יחד. ועדת הכנסת, כבר בשבוע שעבר, אישרה את השחרור מחובת הנחה. אני אמרתי קודם שאני לא רוצה להישאר פה בכלל עם העניין הזה. מה אני צריך? הממשלה מתעכבת בדברים האלה. אבל הייתה אחריות, הייתה לי אחריות, וגם דיברו אתי בוועדה: לא יכול להיות שיעד הגירעון עבר וההתאמה לא תעבור. לכן אמרתי: אני נשאר כאן. זה לא מי יודע מה. יש, תאמינו לי, הרבה בעיות אחרות, שלו אני הייתי אופוזיציה – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> גפני, קשה לנו לשמוע אותך ככה מדבר. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> למה? <איתן כבל (המחנה הציוני):> כי הלב שלי נקרע. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נקרע. נקרע. <היו"ר יצחק וקנין:> האמת היא שהוא צודק. <איתן כבל (המחנה הציוני):> באמת – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נקרע, נקרע. גפני, נקרע. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אתה צודק לגמרי. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> יש מזל שמישהו עוד עושה לנו קצת הומור. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נקרע. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> טוב, לא חשוב. על כל פנים, מדובר על דבר שהוא חשוב. אני חושב שזה חשוב גם לחברי הכנסת. אנחנו לא עוסקים עדיין בתקציב. אנחנו עוסקים בדבר שהוא חשוב לכל אחד, בין שהוא באופוזיציה, בין שהוא בקואליציה. יש מעבר בין 2015 ל-2016. יש הוראות שצריכות להיות גם כאשר אנחנו הצבענו עבור יעד הגירעון. אני חושב שזה צריך להיות יחד. לא קריטי. אני הייתי מעדיף להביא חוק אחר היום, ולא את החוק הזה, אבל מה לעשות, הממשלה – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> איזה חוק – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> מה? <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> איזה חוק – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> הטבות מס ליישובים. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן. רציתי – – – <קריאה:> – – – בחלום הלילה – – – <קריאות:> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> רציתי. אז מה אם רציתי? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא חשוב. לא משנה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – אולי, אולי תיתן לנו עדכון מה קורה? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני התרגלתי בבניין הזה – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> ואנחנו כבר – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – שלא תמיד אתה מצליח. זהו. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – אחרי שהעברנו, אחרי שגיבשנו, אנחנו מקבלים עדכונים מהתקשורת, רואים את השרים. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – – כך, למשל, מוצע לקבוע – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – רבותי, חברי הכנסת, ביחס לסעיף תקציב תחום פעולה ותוכנית שבחוק התקציב הדו-שנתי, כי הסכום והמספר שבכל אחד מהם מתייחס בנפרד לשנת הכספים 2015 ובנפרד לשנת הכספים 2016. אגב, אני רוצה שתדעו, מה שחלק בוודאי יודעים: התקציב הדו-שנתי הוא לא תקציב דו-שנתי, הוא תקציב לשנה אחת ולעוד שנה, ומצביעים עליהם יחד. זה לא תקציב דו-שנתי. תקציב דו-שנתי, מה שקיים בבחריין, זה תקציב אחד לשתי השנים האלה. כאן מדובר על תקציב אחד נפרד ותקציב שני נפרד, ורק ההצבעה היא יחד. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – במשלחת לבחריין? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא, לא. אמרו לי שרק בבחריין יש תקציב דו-שנתי. <קריאה:> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אבל הבעיה היא בתחזיות. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כאילו – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> נכון. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – התחזיות של – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> נכון. אני יורד. היום היא נגמרה. אם התקציב מאושר – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – ועם הממשלה הזאת אפילו התחזיות ל-2015 – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> נכון. אבל, אראל, הבעיה שלנו עכשיו, שגם מי שמתנגד לתקציב הדו-שנתי, אנחנו כבר נמצאים בנובמבר, ולהצביע עכשיו רק על תקציב של 2015, אני חושב שזה כבר לעג לרש. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני, האם אתה מתחייב שלא תיתן יד לתקציב דו-שנתי ב-2017? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני מתחייב, בעזרת השם, לשמור שבת. כל הדברים האחרים אפשר לשנות פה מיליון פעם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני נגד התקציב הדו-שנתי. הייתי בעבר. הייתי בכנסת השמונה-עשרה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <קריאה:> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> בסדר. בסדר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה, אתה – – – נגד – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> בסדר. אתה יודע מה, אני מציע לך לא לדבר יותר מדי מפני שהייתה הצעה גם לתקציב תלת-שנתי. אז בוא נירגע. <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני חושב שאתה יודע את זה. <קריאה:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> גפני – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – הצעה. המילה, הבחירה במילה הצעה – – – <קריאות:> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> טוב. בנוסף, במהלך הנאומים בוועדת הכספים החליטו חברי הוועדה להכניס תיקון – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> רבותי, גברתי, במהלך הדיונים בוועדת הכספים החליטו חברי הוועדה להכניס תיקון להצעה, שנועד ליצור ודאות ולעודד שקיפות ביחס להחלטות הממשלה, ושלפיו הממונה על התקציבים במשרד האוצר יגיש לוועדת הכספים דיווח לעניין שאלת קביעתו של תקציב המדינה כתקציב דו-שנתי, לא יאוחר מיום כ"ג בניסן התשע"ו, 1 במאי 2016. הממונה על התקציבים יהיה חייב לבוא לוועדה ולדווח מה עמדת הממשלה ביחס לתקציב הדו-שנתי. ככלל, הדיון בהוראות ההתאמה לתקציב הדו-שנתי בוועדה נעשה טרם הדיונים על חוק התקציב וחוק ההתייעלות. הפעם הממשלה לא הספיקה להביא את התיקון קודם לדיוני התקציב וההתייעלות, ועל כן ביקשה הוועדה לפצל את ההוראות האמורות ולהביאן לקריאה השנייה ולקריאה השלישית בהקדם. לאור האמור, אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. אם כן, רבותי, לפני שאני עובר להצבעה – חבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש, גברתי מזכירת הכנסת, עמיתי חברי הכנסת, מה שקורה כרגע כאן באולם הכנסת מנוגד לתקנון הכנסת והוא פגיעה קשה ביותר בסדרי העבודה שלנו בכנסת. סדר-היום של הכנסת, כך קובע סעיף 25(ב) לתקנון הכנסת – אני מקריא את הסעיף: "יושב-ראש הכנסת יקבע בתחילת כל שבוע את סדר-היום השבועי המפורט של הכנסת, בהתאם להוראת סעיף זה – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני לא סיימתי. – – "ויציגו בישיבתה השבועית של נשיאות הכנסת. מזכיר הכנסת יפרסם, לאחר ישיבת הנשיאות, את סדר-היום שנקבע". הנה סדר-היום שנקבע; בסדר-היום שנקבע, אדוני, נמצא בסעיף 9 את בקשת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות. זו בקשה שעוסקת בפיצול חוק ההתייעלות – על זה הצבענו ואין עם זה שום בעיה. יש נושא נפרד שהוא הבאה בפני הכנסת לאישור בקריאה שנייה ושלישית של משהו. במקרה של משהו שפוצל, זה בסדר. כדי שהדבר הזה יקרה, צריך לקרות אחד מהשניים – או שזה יופיע בסדר-היום שבפנינו, או, כפי שאדוני יודע, ואנחנו עושים את זה כל יום בכנסת, אם יש הסכמה בבית, קואליציה–אופוזיציה, אז אפשר בהסכמה לשנות את כל מה שקבוע, אין שום בעיה. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני צודק. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אבל כאן לא נעשה תיאום עם האופוזיציה, ולכן אני מציע לא להמשיך במהלך הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי, שב. אני אענה לך, אין צורך שתישאר לעמוד. מכיוון שדבר אחד חסר לך, חבר הכנסת דב חנין – אתה צודק לגבי כל התהליך במידה שהנושא לא היה בנשיאות הכנסת. מאחר – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, מי שקובע את סדר-היום זה נשיאות הכנסת – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – רבותי, וגם בוועדת ההסכמות הוסכם לגבי הנושא הזה, מאחר שבנשיאות הודיעו שהולכים להביא את הפיצול וגם את ההצבעה בקריאה שנייה ושלישית מכיוון שהיא קיבלה פטור בשבוע שעבר. דרך אגב – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – רבותי, צריך להיות ברור: אנחנו לא יכולים להכניס את הפיצול כבר בסדר-היום, כי כבר קבענו את תוצאת ההצבעה מראש. אנחנו לא יכולים לקבוע את תוצאת ההצבעה. אם הכנסת לא הייתה מסכימה לפצל, אז מה הייתי עושה? ולכן, לאחר שזה פוצל – דב חנין, מאחר שזה פוצל בהצבעה בכנסת, השלב הבא – הכרזה; ועשינו את ההכרזה, ויושב-ראש ועדת הכספים הודיע עליו לגבי ההצבעה בקריאה שנייה ושלישית. אני לא מבין על מה הוויכוח פה. הדבר הזה היה גם בנשיאות, גם בוועדת הכנסת בפיצול, ודרך אגב, בסדר-היום המתוקן של יום שני הנושא גם מופיע. אם כן, רבותי, חבר הכנסת דב חנין, אני מציע שאם יש לכבודו – חבר הכנסת דב חנין, אתה מנהל דברים עם יושב-ראש הקואליציה. אני מציע לך, אם אתה חושב שיש איזה משהו שלא נעשה כהוגן או לא לפי התקנון, יש ועדת הפירושים, תפנה אליה, ואני אשמח לשמוע דבר שונה ממה שאני אומר לך, ואני בטוח שמה שאני אומר לך נכון, וכך פעלנו על-פי התקנון. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה – הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 14), התשע"ו–2015, בקריאה שנייה. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 34 בעד סעיפים 1–9 – 28 נגד – 22 נמנעים – אין סעיפים 1–9 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 28 בעד, 22 מתנגדים. אם כן, רבותי, ההצעה עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית, רבותי. מי בעד? מי נגד? קריאה שלישית, רבותי. הצבעה מס' 35 בעד החוק – 28 נגד – 21 נמנעים – אין חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 14), התשע"ו–2015, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 28 בעד, 21 מתנגדים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 123) (הסתה לטרור), התשע"ו–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/967); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 123) (הסתה לטרור), התשע"ו–2015, קריאה ראשונה. רבותי, גם הצעת חוק זו קיבלה פטור מחובת הנחה בכפוף להנחה על שולחן הכנסת. רבותי, יציג את החוק השר התורן – רבותי, מי מציג את החוק מטעם הממשלה? גלעד, אתה מציג את החוק? השר לביטחון פנים, השר גלעד ארדן, יציג את החוק. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שאני אפרט את הצעת החוק אני חייב לומר שאין ספק שמדובר בהצעת חוק שהיא גם דחופה וגם חשובה מאוד לנוכח גל הטרור שאזרחי ישראל, לצערנו, חווים בשבועות האחרונים. אנחנו בעצם נתקלנו בשבועות האחרונים באירועי טרור ואלימות שהמניע שלהם, בין היתר, הוא גל ההסתה ברשתות החברתיות, תמיכה וליבוי של יצרים, בין היתר על בסיס הסתה שקרית והמצאות כאלה ואחרות, אם לגבי הר-הבית ואם לגבי פעולות אכיפה שהמשטרה מבצעת. ולמעשה, אותם יחידות ויחידים שמקבלים את ההחלטות שלהם לצאת ולבצע מעשי רצח, מוּנעים הרבה פעמים על בסיס קריאה לאותן פעולות אלימות. אנחנו צריכים לעשות חושבים האם החקיקה שלנו, שאמורה ליצור, כמובן, איזון כלשהו בין חופש הביטוי, שאנחנו כולנו רוצים לשמר אותו ולתמוך בו, ובין – מצד שני, יש לנו חובה לא פחותה גם להגן על ביטחונם של אזרחי המדינה ולהביא לכך שמי שמסית לרצח ואלימות וטרור, גם הוא ישלם, כמובן, מחיר על מה שהוא עושה, כי התוצאות של אותה הסתה נגמרות ברצח. אז החוק הזה, למעשה, אמור להעביר את נקודת האיזון למקום מדויק יותר, כי היום, כאשר המערכת המשפטית – וגם המשטרה – רוצה בעצם למצות את הדין עם אותם מסיתים לאלימות ולרצח, היא נתקלת בקשיים שמבוססים על המגבלות של החוק הקיים, ואני אפרט. למעשה, כיום – הצעת חוק העונשין המונחת בפניכם מבקשת לתקן את סעיף 144ד2 לחוק העונשין, האוסר בנוסחו כיום פרסום קריאה למעשה אלימות או טרור, או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות או טרור, תמיכה בו או הזדהות עמו, כאשר על-פי תוכנו של הפרסום והנסיבות שבהן פורסם יש אפשרות ממשית – ופה זו הנקודה – יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות או טרור. העונש המרבי הקבוע בצד עבירה זו הוא עונש של חמש שנות מאסר. כפי שאמרתי, על רקע ריבוי אירועי הטרור ותופעות ההסתה למעשי טרור מהעת האחרונה, הצעת החוק בעצם מציעה להבחין בין ההסתה לאלימות לבין ההסתה לטרור ולקבוע עבירה מיוחדת להסתה לטרור. ההצדקה לייחד עבירה ספציפית לעבירה לטרור נובעת ממאפייניה הייחודיים של תופעת הטרור, הבאים לידי ביטוי בעוצמת הפגיעה שלה ובקושי להיאבק בה בשל היקפה ומורכבותה. עבירה זו תציב רף נורמטיבי חדש – דרך אגב, זה כמובן חל על שני הצדדים, יהודים וערבים כאחד. עבירה זו תציב רף נורמטיבי חדש בנוגע להסתה לטרור ותאזן בצורה ראויה יותר בין ההגנה על חופש הביטוי לבין הצורך במניעת טרור שמקורו בהסתה או באקלים האלים שההסתה יוצרת. במסגרת העבירה החדשה מוצע ליצור הבחנה ברורה בין שני סוגי הפרסומים האסורים: פרסום קריאה לעשיית מעשה טרור מחד גיסא ופרסום דברי שבח, אהדה או עידוד למעשי טרור, תמיכה בו או הזדהות עמו מאידך גיסא. בכל מה שנוגע לפרסום קריאה לעשיית מעשה טרור – המעשה עצמו, קריאה ישירה לביצוע מעשה טרור – עצם הקריאה המפורשת לביצוע מעשה טרור, על מאפייניו החמורים, מהווה מעשה חמור שאין להתירו ושעלול ליתן לגיטימציה למעשה הטרור, ולפיכך מוצע לקבוע כי לא תידרש עוד הוכחת אפשרות ממשית שפרסום מסוג זה יביא לעשיית מעשה טרור – כמובן קשה מאוד גם לצפות מה ההסתברות הזאת – ודי יהיה בעצם הפרסום המסית כדי להעמיד את המפרסם לדין. לעומת זאת, בכל הנוגע לפרסום דברי שבח או אהדה למעשה טרור – לצערנו, יש גם חברי כנסת שלוקים בדבר הזה – מאחר שאיסור זה אינו מתייחס לקריאה מפורשת לטרור, מוצע להותיר את המבחן הקיים היום בעבירת ההסתה לאלימות, כך שהאיסור יחול לגבי פרסום רק אם יש אפשרות ממשית כי על-פי תוכנו או הנסיבות שבהן פורסם הוא עלול להביא למעשה טרור. כפי שאמרתי, נוכח התפשטותה של תופעת ההסתה לטרור בתקופה האחרונה והצורך להגביר את המאבק ולאפשר כלים להיאבק בתופעה הזאת, שחד-משמעית ארגוני המודיעין וגם המשטרה מראים פעם אחר פעם, וזה גם מתגלה בחקירות של אותם רוצחים, שההחלטה שלהם, חלק מקבלת ההחלטה לצאת ולבצע את אותו מעשה טרור רצחני מונע גם מההסתה והקריאה של אנשים שיש להם השפעה עליהם או שהם מאמינים להם, ולכן, בשל הצורך הזה, הממשלה מבקשת לאשר את הצעת החוק בקריאה הראשונה ולהעביר אותה – איזו ועדה זו? חוקה, חוק ומשפט? <היו"ר יצחק וקנין:> כן. חוק ומשפט. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – ולהעביר אותה לוועדת החוקה, חוק ומשפט לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר לביטחון פנים, השר גלעד ארדן. רבותי, אנחנו עוברים לדיון בהצעת החוק. ראשון הדוברים – עיסאווי פריג', ואחריו – חבר הכנסת אורן חזן, ואם לא יהיה, אחריו – באסל גטאס, ובמידה שגם הוא לא יהיה – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא מופיעה רשימת דוברים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אין רשימת דוברים. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, מי שרוצה להירשם – עכשיו. דב חנין. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני רשום, אדוני? <היו"ר יצחק וקנין:> מיקי לוי רשום. דב חנין. מי עוד רוצה, רבותי, להירשם? אני סוגר את הרשימה. חבר הכנסת יואל חסון וחבר הכנסת נחמן שי. אם כן, רבותי, סגרתי את רשימת הדוברים. אדוני חבר הכנסת עיסאווי פריג', שלוש דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, למען האמת, חברים, קראתי את הצעת החוק ושמעתי את נימוקי השר. אני מסתכל על סדר-היום, ובתוך סדר-היום חוק העונשין מככב: ארבע הצעות חוק מבית היוצר, כמו בכל שבוע, והפעם המנה גדולה קצת יותר. הצעות חוק פופוליסטיות, שבאות להראות לנו שהנה, הממשלה מנסה לעשות. השר עמד כאן ואמר והכריז בקול תרועה שזו הצעת חוק חשובה – רשתות חברתיות מסיתות – והדגיש ואמר שזה ליהודים ולערבים. הדגיש ואמר. כאילו מובן מאליו שזה לא ככה. והנה אני בא ומדגיש: זה חל לגבי יהודים ולגבי ערבים. וזה מאוד יפה. אלימות וטרור, כשמו. אני רוצה להתרכז רק במשפט שנאמר היום, וציינתי ואני חוזר ומציין אותו: סגן יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת סמוטריץ, אמר שמעבר לירדן תקום מדינה, מדינת ישראל, וזה שלב ראשון. זה מזכיר לי: "שתי גדות לירדן, זו שלנו, זו גם כן". זה שיר, והשיר – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> זה לא שיר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה שיר, מה, למדת – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> זה המנון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אה, המנון. ההמנון הזה. ההמנון הזה. ההמנון הזה. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה המנון של הארגון הצבאי הלאומי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני שואל אתכם: כשאנחנו מדברים על הסתה וכל העולם המוסלמי והירדנים מקשיבים, וסגן יושב-ראש הכנסת, חלק מהשלטון, עומד כאן ואומר שזה שלב א' מעבר לירדן, והגדה השנייה, שהיא ירדן, תחכה בפינה, יגיע תורה – האם זו לא הסתה? האם החוק – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> מה הסתה בזה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן, אדוני. כן, כבודו. <ינון מגל (הבית היהודי):> מה נשמע? <עיסאווי פריג' (מרצ):> ואללה, בסדר. אתה כבר הכנסת דבר מעניין, אתה יודע מה? מי שמשתמש במילה כיבוש הוא מסית. לטעמך זה ככה. <ינון מגל (הבית היהודי):> בסוף לא יהיה אפשר להגיד מילה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לטעמך, האם המובן "הסתה" ומונח הפירושים שאנחנו מדברים עליו לא מחייב עוד חקיקה מיוחדת? השר עומד כאן ומדגיש: – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – זה נכון ליהודים ולערבים. כי הוא יודע את זה. כי החוק הזה הוא תקף לערבים; ליהודים הוא לא תקף – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – לא ללהב"ה ולא ל"תג מחיר". תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. יעלה חבר הכנסת אורן חזן – איננו. חבר הכנסת באסל גטאס, ואחריו – יוסף ג'בארין. שלוש דקות, חבר הכנסת – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אפשר להעלות רשימת דוברים? <היו"ר יצחק וקנין:> דב, במידה שהסדר ילך כשכל הדוברים נמצאים, יש לנו יוסף ג'בארין, ג'מאל זחאלקה, מיקי לוי ודב חנין. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה תאפס לי, תאפס לי. <היו"ר יצחק וקנין:> אל תדאג, אני אוסיף לך חצי דקה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, המושג הסתה בשבועות האחרונים מקבל כאן עוצמות ופירושים, ובאה הצעת החוק הזו ומהווה את גולת הכותרת של כל הניסיון לשפוך לתוך המושג הזה את כל העולם של הסכסוך של 100 השנה, שבא עכשיו ומצטמק לתוך המושג הזה של הסתה. וכאילו חסרים אמצעים להיאבק בהסתה האמיתית שמתרחשת לנגד עינינו יום-יום, ולצערי הרב מחלחלת, לאחר שהיא מתחילה למעלה, בראש הממשלה ובשרים. כששר אומר על ביקור לגיטימי של חבר כנסת ערבי במסג'ד אל-אקצא שזה מעשה בזוי, כשהוא בעצמו, אני לא רוצה להגיד ולרדת לאותה רמה שהוא ירד אליה – מה אנשים מבינים כששומעים שר מדבר בסגנון הזה? אני אומר לכם, לא תצליחו להדביק לנו ולנרטיב שלנו ולכל השיח שלנו את המושג קיצוניות. אנחנו לא קיצוניים. לא תצליחו להדביק לנו את מה שאתם מנסים להדביק, שאנחנו קיצוניים, ולכן צריך להיאבק בנרטיב שלנו, בסיפור שלנו. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אנחנו נגד כיבוש. אנחנו הומניים. השיח שלנו הוא שיח הומני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> שיח הומני? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> בערכים הומניים, כן. אנחנו למען חירות. אנחנו למען שחרור לאומי. אנחנו נגד דיכוי. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, רבותי, גם חבר הכנסת מיקי לוי וגם יואל חסון, שניכם מדברים פה, אל תפריעו לו. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אנחנו נגד דיכוי. אנחנו נגד אפליה. אנחנו למען שוויון. אנחנו למען שחרור לאומי של עם שנמצא תחת כיבוש. אנחנו למען עצמאותו. אנחנו למען שלום אמיתי. זו לא קיצוניות. מי שמסית, מי שצריך לעמוד לדין זה ראש הממשלה ושריו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. יעלה חבר הכנסת יוסף ג'בארין, ולאחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. במידה שלא יהיה – חבר הכנסת מיקי לוי. <ינון מגל (הבית היהודי):> מה עם אל-אקצא? לא עלית להתפלל באל-אקצא לאחרונה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת באסל גטאס, אתה וחבר הכנסת ינון מגל, תצאו בחוץ ותריבו. לא פה. שלוש דקות, אדוני. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת ינון מגל, אנא ממך. אתה מדבר בקול רם במליאה, קורא לעברו קריאות, הוא קורא לעברך. אי-אפשר לנהל את הישיבה ככה, אנא ממך. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, לילה ארוך יש לנו, אבל מאוד קשה לאשר פעם אחר פעם עוד נסיגה ועוד נסיגה ועוד נסיגה בעקרונות דמוקרטיים. כשזה מובא הצעה אחרי הצעה, ואנחנו רואים את ההשתלשלות הזו, זה נותן הרגשה מאוד קשה. גם קביעת עונשי מינימום, גם קביעת עונשים להורים, גם התייחסות לשלילת קצבאות של הביטוח הלאומי, ועכשיו אנחנו בעצם מול הצעה שמבקשת להפר איזון כמעט היסטורי שהיה קיים בדיני העונשין: איזון בין חופש הביטוי מצד אחד לבין הנזק שהמדינה רוצה למנוע, שזה כלשונו של השר מניעת טרור. מקובל היה עד עכשיו, במשפט החוקתי הישראלי, שקיימת נוסחה שאמורה לאזן את הפגיעה בחופש הביטוי. הנוסחה הזו דיברה, לענייננו כאן, על הסתברות לאפשרות ממשית שהביטוי יביא לעשיית המעשה שרוצים למנוע אותו. שוב, שיש הסתברות ממשית שזה יקרה. עכשיו בעצם באה הממשלה ואומרת שהיא מוותרת על הצורך בהוכחת הסתברות, ולכן יש כאן הפרה של איזון היסטורי בהגנה על חופש הביטוי בישראל. צר לי שהשר מדבר על הפרת האיזון הזה ללא שום התייחסות עניינית לצורך בזה, לרקע לזה, לבעיה שזה מעורר. לא ראינו שום דוגמה אחת למקרים שבהם פשוט לא הוכחה אפשרות ממשית ובכל זאת היה צריך להרשיע וכו'. יש כאן חשש לשימוש מאוד פסול שיהיה בתיקון הזה בהיעדר דרישה של אפשרות ממשית, של הסתברות, שיהיה פשוט שימוש פסול בחוק כדי לפגוע בחופש הביטוי, עד כדי כך שקריאות להפגנה למשל, הפגנה שאולי אחר כך יתפתח בה עימות מסוים, זה יהיה סצנריו שיאפשר למשטרה ולפרקליטות להעמיד לדין אנשים. הוויתור על ההסתברות גם יכול לתת למשטרה אכסניה משפטית לזמן אנשים לחקירה ולהביא אותם לדין למרות שלא התקיימה שום אפשרות ממשית שהמעשה שלהם יביא לפגיעה בביטחון המדינה. לכן, צר לי שהממשלה היום רק ממשיכה במסע הזה של לכרסם עוד ועוד בעקרונות דמוקרטיים שהיינו רגילים אליהם עד עכשיו. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. יעלה ג'מאל זחאלקה – איננו. חבר הכנסת מיקי לוי, שלוש דקות, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. הדוברים הבאים הם דב חנין, יואל חסון ונחמן שי, אחרון הדוברים. שלוש דקות לחבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אקדים ואומר, אדוני השר לביטחון הפנים, אני תומך בחוק הזה. אבל ענייני, בעומדי כאן לפניכם על הדוכן, הוא אינו החוק הזה אלא ענייני הטבות המס. לאחר התכנסות של יושבי-ראש הסיעות בקואליציה, הודיעו לחבר הכנסת גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, לא לעסוק בנושא הטבות המס. אתם שומעים? לא לעסוק בנושא הטבות המס. אני שואל, כמה אפשר לרמוס את הוועדות השונות? כמה אפשר לרמוס את הכנסת? וכמה אפשר לרמוס את יישובי הפריפריה? הטילו פצצה, תפוח-אדמה לוהט, לפתחה של ועדת הכספים, ויושב-ראש הוועדה גפני הרים את הכפפה וטרח לקיים, אדוני, דיונים בנושא. אני מכיר את המתווה היטב. הוא קיבל מתיחות והותאם לצרכים של יישובים נוספים. חברי ועדת הכספים ויושב-ראש הוועדה עשו עבודתם נאמנה. ואז הגיעו לפתע חברי הכנסת של הבית היהודי וחלק מהליכוד בדרישה להכניס את יישובי יהודה ושומרון, יישובים אשר אינם עומדים בקריטריונים שנקבעו. זה אומר שאנחנו הולכים לפגוע ביישובי הפריפריה. עוד הוסיפו ואיימו כי אם לא יקבלו תוספת של 150–200 מיליון שקלים, זה יעלה לאוצר הרבה יותר. אין סיכוי שבג"ץ יקבל את החריגות ואת החריגים בהתאם לקריטריונים. אם המתווה לא יוגש, אדוני היושב-ראש, בג"ץ יפסול את כל הטבות המס לכל היישובים, והפריפריה תיפגע. לא אכפת לכם בכלל מהפריפריה. כולכם רק עושים כאילו אתם דואגים לתושבי הפריפריה. ברגעים אלה ממש, אדוני, שולחים את היועץ המשפטי לבקש ארכה מבג"ץ, שמא יחזור בו וייתן ארכה נוספת. לא הספיקו חמש שנים כדי לסיים את ההליך הזה. שר האוצר כחלון וראש הממשלה ברחו מהטיפול בנושא הטבות המס וגלגלו את הנושא מתוך פחדנות לוועדת הכספים. אדוני יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת גפני, השאירו אותך – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> פחדנות, אדוני השר. זוהי החלטת ממשלה, לא החלטה של ועדת כספים. כשנתנו את זה לוועדת כספים הגיע שר האוצר, הופיע בפני הוועדה ואמר: אתם תחליטו, אתם תעצבו. בפיו. אני הייתי שם וראיתי אותו. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <מיקי לוי (יש עתיד):> האם זו לא פחדנות? פחדנות לשמה. והשאירו את יושב-ראש הוועדה פצוע בשטח. אני אומר לכם, אתם בוגדים ביישובי הפריפריה. זהו חוסר משילות טוטלי. טוטלי. היום קצת לחצים – מאיפה עוד כסף? לא מעניין. העיקר אל תפגעו ביישובי הפריפריה ואל תעשו כאילו אתם דואגים להם, כי אתם לא דואגים להם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> משפט אחרון ברשותך, אדוני. חבר הכנסת גפני, אדוני יושב-ראש הוועדה, אני הזהרתי אותך לא לקחת את הנושא. הזהרתי אותך כי יבגדו בך. אני מוריד את הכובע בפניך על אומץ לבך. לבי-לבי עליך ועל תושבי הפריפריה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. יעלה חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – ג'מאל זחאלקה. שלוש דקות לרשותך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, עמיתי חברי הכנסת, פרץ החקיקה שאנחנו נתקלים בו בימים האחרונים מגיע אלינו במקום העשייה האמיתית. כי אם היו רוצים באמת לפעול נגד הסתה, יש הרבה מאוד כלים בחוק הקיים שמאפשרים לפעול, מאפשרים לחקור, מאפשרים להעמיד לדין וגם מאפשרים להעניש. ולא עושים את מה שצריך, אני אומר את זה בצער רב. כשאני רואה, למשל, את ההסתה הפרועה, כולל הסתה לרצח, נגד פעילים פוליטיים בגלל העמדות הפוליטיות שלהם, אני אומר שיש כאן מישהו שנרדם בשמירה, ומי שנרדם בשמירה זה לעתים המשטרה ולעתים מערכות החוק האחרות. נמצא אתנו כאן בדרך מקרה היום, אדוני היושב-ראש, קצין הכנסת, והוא יודע שאפילו חברי כנסת שנמצאים פה בבית הזה נמצאים תחת איומים. אז זו לא בעיה של קצין הכנסת, זו בעיה של מערכת משטרה שהיא לא מספיק אפקטיבית ולא מצליחה לטפל בכל האיומים ובכל המאיימים, ואז זה מתגלגל לעתים לפתחו של קצין הכנסת, כשמדובר בחברי הכנסת כמובן. אם זה לא חברי כנסת אז לפעמים אנשים נותרים עם איומים בלי מענה. לדברים האלה יש תשובה. התשובה צריכה להיות טיפול משטרתי, התשובה צריכה להיות חקירה נמרצת, התשובה צריכה להיות פעולה כשצריך. במקום זה מביאים לנו החמרה מיותרת ואפילו מסוכנת בחוק העונשין. הרי מה הוא העוקץ האמיתי של הצעת השינוי? העוקץ האמיתי של הצעת השינוי זה הוויתור על היסוד ההסתברותי. עצם הדיבור, גם אם ברור לחלוטין שהוא לא יביא לשום אלימות ולא יפגע בשום דבר, עצם הדיבור הופך לעבירה. בכך, בעצם, אתם לא רק פוגעים בדיבור או בביטוי; אתם מקשים ומחלישים את היכולת להתמודד עם הביטויים האלימים והמסוכנים באמת. במקום שהמשטרה ורשויות החוק ורשויות הפרקליטות יהיו ממוקדות באותם ביטויים שיש בהם סכנה, יש בהם פוטנציאל הסתברותי של פגיעה – מה שהן לא עושות היום – אתם הופכים למעשה את כל הביטויים לביטויים עברייניים וגם מחמירים בצורה מאוד קיצונית את הענישה. לכן, עמיתי חברי הכנסת, המהלך הזה לא רק שהוא לא דרוש, לא רק שהוא פוגע בזכויות אדם, הוא גם מסוכן מאוד מבחינת ההתמודדות עם בעיות אמיתיות של הסתה לאלימות. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת יואל חסון. שלוש דקות לרשותך. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, היום בבוקר היה דיון על החוק הזה בוועדת הכנסת כדי שיובא מהר מהר לדיון ולאישור והצבעה בכנסת. למעשה דיון אין. למה דיון אין? כי כל הדיון בחקיקה כזאת היום מתנהל באווירה של התלהמות, באווירה של חמימות מוח ושל איבוד שכל. אני הצעתי, כבוד היושב-ראש, לדחות את הדיון בחוק הזה ובחוקים דומים לעוד שנה. נגיד, יהיה מצב קר יותר, אפשר לבחון את זה ולנהל על זה דיון. אני מתנגד לחוק הזה, אני אצביע נגדו בכל מקרה, אבל אני מתנגד גם לדיון הזה כי אין דיון. פה לא מתווכחים, לא מתלבטים. גם המחנה הציוני, גם זה, אף אחד לא מעז בעצם. גם כאלה שיש להם הסתייגות מהחוק אין להם את העוז לעמוד נגד כי הם יואשמו בחוסר פטריוטיות או בכל מיני האשמות. החוק הזה בעצם בעקיפין נותן הכשר להסתה לאלימות. כיצד נעשה הדבר? עושים הבחנה בין – לוקחים את החוק הקיים ומפצלים אותו לשניים. מבדילים בין עבירה של הסתה לאלימות – היום החוק אומר הסתה לטרור ולאלימות, לפי אותו קנה מידה. באים עם החוק הזה ומפצלים את זה לשניים: יש הסתה לאלימות ויש הסתה לטרור, זה שני סטנדרטים. בהסתה לאלימות צריך להוכיח את היסוד ההסתברותי הממשי, ושם מורידים את זה פשוט, רק אפשרות ממשית. לא ודאות קרובה כמו שהיה פעם, לא כל מיני דברים. ואז מה יקרה? כשזה יגיע לבתי-משפט יעמדו עורכי-דין מלומדים ויגידו: אם המחוקק רצה להחמיר בהסתה לאלימות אז הוא היה עושה את זה. אני קיבלתי מאות איומים, מאות איומים בווטסאפ, ואני העברתי את זה לקצין הכנסת וזה עבר למשטרה. שם לא עומד עכשיו היסוד ההסתברותי. מורידים את זה – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – כי זאת סתם הסתה לאלימות, זו לא הסתה לטרור. אני חושב שההבדלה הזאת תיתן יד ותחזק את חוסר המעש בעניין הסתה לאלימות, מצד אחד; ומצד שני, ייעשה בחוק הזה שימוש לרעה, לענישה שרירותית ולרדיפה פוליטית. זו מטרתו האמיתית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. יעלה חבר הכנסת יואל חסון, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת חסון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, השרים, קודם כול, הצטערתי, אדוני השר, שלא הדגשת בדבריך החשובים שמי שהתחילה ויזמה את החוק הזה זו שרת המשפטים לשעבר ציפי לבני, שהדבר הזה – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אנחנו ממליצים עליה להדליק את המשואה ביום העצמאות. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא ידעתי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אולי זה עדיף על כמה אחרים שאת ממליצה עליהם. בכל אופן, שרת המשפטים ציפי לבני היא שיזמה, דחפה, ניסחה וכתבה את החוק החשוב הזה, ולכן היה ראוי לציין את הדבר הזה, אבל בטוח שפרח מזיכרונך באופן מקרי. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא ידעתי. לא רק שלא פרח מזיכרוני, בכלל לא היה בזיכרוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז איזה מזל שאני פה לספר לך, אדוני השר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז אנחנו – גם בגלל שציפי לבני יזמה – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> המחנה הציוני תומך בחוק? <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני, הזמן שלי. <היו"ר יצחק וקנין:> אם אתה רוצה להמשיך להתדיין עם השר – הזמן הוא זמן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> המחנה הציוני תומך בחוק. המחנה הציוני תומך במאבק בטרור. הצעת החוק הזאת היא הצעה חשובה. אני רוצה לומר קודם כול לחברת הכנסת זועבי – וראוי לא להפנות גב לדוכן הנואמים במליאה – רוצה לומר לך, רוצה לומר לחבר הכנסת זחאלקה, לחבר הכנסת גטאס ולחברי במשותפת, לכל חברי הכנסת וגם לחברת הכנסת חוטובלי; לכל אלה שהם ככה שטים להם בים ההסתה ושותפים לים ההסתה ומובילים למעשה להבערת הרחוב הישראלי בהסתה יומיומית באמצעי התקשורת, בפייסבוק, בכנסת, בכל מקום; אני אומר לכם: היזהרו. היזהרו, כי החוק הזה אמור לטפל בדיוק באותם אנשים שמנסים להבעיר את הרחוב, מנסים לעשות הכול כדי שלא נוכל לחיות כאן בדו-קיום – לא בינינו לבין האזרחים הערבים הישראלים, וגם לא בינינו לבין הפלסטינים. אני אומר לך, חבר הכנסת גטאס, החסינות לא תעמוד לך אחרי שהחוק הזה יעבור. היזהר לך והישמר לך. היזהר והישמר לך מדברי הסתה שאתה אומר יום-יום, דקה-דקה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה מאיים? <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני אומר לך, אדוני, אין צורך שאני אאיים, מכיוון שזאת מדינת חוק, וזאת מדינה שפועלת על-פי חוק, והכנסת הזאת כמעט פה-אחד תחוקק היום חוק שיגיד בצורה ברורה: כל מי שמסית, כל מי שקורא לטרור, כל מי שלא מגנה טרור, כל מי שחושב שהמדינה הזאת היא מערב פרוע – ישלם על זה – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – ולא משנה אם הוא חבר כנסת – אדוני, עוד שנייה, ברשותך – ולא משנה אם הוא חבר כנסת, ולא משנה אם יש לו חסינות. אתה לא תסית לטרור. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – לא תוכל למנוע את חופש הביטוי שלי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אם אתה תסית לטרור, אנחנו נסיר ממך את החסינות. אתה תהיה הראשון שיעמוד לדין על-פי החוק הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> כי הסתה מובילה לרצח, הסתה מובילה לטרור, והחוק הזה, אני מקווה, ילמד לקח את כל אלה שמתפרנסים מהסתה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יואל חסון. יעלה חבר הכנסת נחמן שי. ואחריו – אחרון הדוברים, אורן חזן. שלוש דקות לחבר הכנסת נחמן שי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הממשלה יורה באפלה. היא לא באמת יודעת איך לנהוג בגל הדקירות ומעשי הטרור; היא לא יודעת. ולכן היא מפעילה שורה ארוכה של אמצעים לכל הכיוונים – גם אמצעים מבצעיים, גם אמצעי חקיקה, גם אמצעים ציבוריים, גם כניסות לכפרים – כל מיני דברים, מתוך איזושהי תחושה שמשהו בסוף יעצור את זה. אולי, אני לא בטוח. אני אצביע בעד החוק הזה, כי אני רוצה להפסיק את מסע הדקירות הזה ברחבי ישראל, אבל אני רוצה לומר לכולנו, שאם נהיה כנים עצמנו, הבעיה היא לא ההסתה. הבעיה היא לא ההסתה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לא רק. <נחמן שי (המחנה הציוני):> הבעיה היא קודם כול שאין שום מוצא לפלסטינים; שאין שום דרך שאנחנו מציעים להם כדי לצאת מתוך המצוקה הפוליטית, החברתית, הכלכלית שבה הם נתונים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש – – – ישר לעזה – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא מקדמים אף רעיון מדיני. <קריאות:> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> תן איזה רעיון. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני אתן לך הרבה רעיונות. אני אתן לך רעיון אחד גדול: להיפרד מהפלסטינים, אדוני השר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> זה ססמה, זה לא רעיון. <נחמן שי (המחנה הציוני):> זה לא ססמה, זאת דרך פעולה – שאנחנו נתנתק מהם, ונעמיד בינינו לבינם גבול ביטחון – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> כמו בגוש-קטיף. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – שנוכל להגן עליו רק על-פי שיקולי ביטחון, ולא נחיה בתוכם, והם לא יחיו בתוכנו; כמובן, חוץ מערביי ישראל, שהם אזרחים ישראלים לכל דבר. את זה אנחנו חייבים להציע, ולזה אנחנו נחתור. כי אם לא נגיע למקום הזה, השר, אתה יודע כמוני שהילדים שלך, כמו הנכדים שלי, כבר יחיו במדינה דו-לאומית. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני לא יודע את זה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני בטוח בזה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אמרו את זה גם לסבא שלי כשהוא קיבל בית במג'דל, כשעלה לארץ, בצפון אשקלון; אמרו לו אותו דבר. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני שמח שסבא שלך בא לארץ, כי אחרת לא היינו זוכים לראות אותך פה חבר כנסת; זה בסדר. אני גם שמח שאבא שלי בא לארץ, ואימא שלי, והם נתנו לי את המתנה הנפלאה הזאת להיות אזרח במדינה יהודית, במדינת ישראל. אבל אנחנו, בחיינו שלנו, ואולי אחרים בחייהם שלהם, יראו שהמדינה הזאת הופכת להיות מדינה דו-לאומית, ומזה אני רוצה להציל אותנו. לכן, אני נגד הסתה, והסתה גורמת לאנשים לעשות דברים איומים, אבל ההסתה היא לא הסיבה; הסיבה היא חוסר פתרון, היעדר פתרון ואי-רצון להגיע לפתרון. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. אחרון הדוברים – חבר הכנסת אורן אסף חזן. שלוש דקות. רבותי, אני מבין שמייד אחרי כן הצבעה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, ראשית, אני שוב רוצה הערב לברך את החברים מהאופוזיציה שגם גם הפנימו והבינו שאין מנוס מלהיאבק בטרור בכל הכוח, ביד רמה. הצעדים האחרונים שנעשים בבית הזה, אני מקווה, בעזרת השם, בעזרת הממשלה שתוציא אותם לפועל, אולי גם בעזרת שר האין-ביטחון, שאנחנו נצליח להוריד את המינון. אני, מכיוון שחברי הכנסת מהרשימה הפלסטינית המשותפת לא נמצאים פה – שהם, הרי קל להם לקחת חלק בהסתה – אז אנחנו לא נדבר עליהם כשהם לא פה. אבל אני רוצה לדבר על שר שמגיעה לו מילה טובה, שמגיע לו ציון לשבח – וקטונתי מלחלק ציונים – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מי, יעלון? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – השר גלעד ארדן, השר לביטחון פנים, שביד רמה מצליח ליישם הלכה למעשה מאבק אמיתי, איתני בטרור. ראשית, אני רוצה להגיד לך תודה בשם האזרחים, בשם המתיישבים. אני רוצה לבקש ממך, אם תוכל, לקחת כמה דקות – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> היה קודם יעלון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – ולקחת את – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', אל תפריע לו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני הייתי רוצה לבקש גם מהשר ארדן, שאולי יצליח להשפיע על השר שיושב לידו – או שכרגע לא יושב – וללמד אותו. זה לא בושה ללמוד. <נחמן שי (המחנה הציוני):> תפסיק לפגוע בשר הביטחון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תראו, חברים, הקבינט החליט שלא להשיב גופות מחבלים. הקבינט החליט שהשבה של הגופות, שחוזרים אחר כבוד, מתסיסה ומלבה את הטרור. רק היום – עוד שני פיגועים רצחניים, אחד בראשון-לציון ואחד בנתניה. אתם יושבים פה, מתרווחים לכם בכיסא. קום, נחמן שי, וצא אל השטח, קום תפגוש את האנשים, קום תשמע את הקולות. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אל תטיף לנו רק – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רוצה לבקש מהשר לביטחון פנים – אדוני היושב-ראש, אני אשמח אם אתה תוכל – – – <היו"ר יצחק וקנין:> למה אתה מצפה? אתה פונה אליהם ישירות. מה, אתה מצפה שימלאו את הפה שלהם מים? <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מי אתה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, אני שמח, אני רק מבקש שתשמור על כבודי. <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, נשארו עוד כמה שניות. אנא אל תפריעו לו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רוצה ללמד אתכם משהו; גם אותך, נחמן. אתם יודעים שבעקבות המחדל של שר הביטחון, שהחליט להחזיר את הגופות, היום אנחנו נמצאים במצב קשה יותר, שבו המשפחות של המחבלים המרצחים ממזרח-ירושלים עותרות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני מציע, אדוני, חבר הכנסת חזן – אני חושב שלא מכובד שאתה פונה לשר הביטחון בצורה הזאת. אני מציע לך: בוא, תשמור על כבודו; כמו שאתה לא רוצה שמישהו יפנה אליך בצורה הזאת, שאתה אומר "שר האין-ביטחון". <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש מישהו בעולם שיכול להתווכח – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – שר הביטחון לא מהמפלגה – – – אבל אנחנו מכבדים אותו יותר ממך. אנחנו מכבדים את שר הביטחון – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני יוצא במחאה על הפגיעה בביטחון ישראל. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> למה, חבר הכנסת חזן, כשאתה עולה לפה אתה גורם לתסיסה? <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני משמיע את קול העם, ואומר את הדברים שלאחרים קשה לשמוע. <היו"ר יצחק וקנין:> טוב, תודה. תודה, אדוני. משפט אחרון. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת יואל חסון – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – הליכוד, לא של שר הביטחון – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת יואל חסון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כנראה שהמקום שלך – – – <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> זו המדיניות של ממשלת – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אי-אפשר לנהל ככה דיון. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אז יאללה, רד. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – כל הממשלה. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת יואל חסון, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הוא צריך להיות בחמישייה הפותחת – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> הוא לא יכול לדבר על ביטחון ישראל כמו שהוא מדבר. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. משפט אחרון. משפט אחרון. תסיים, נו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רוצה להסביר לכם: השר לביטחון פנים קיבל החלטה שהוא לא משיב את גופות המחבלים ממזרח-ירושלים, בהמשך להחלטת הקבינט וראש הממשלה. המעשה של שר הביטחון, להשיב גופות מחבלים, מביא למצב שהיום הפלסטינים ממזרח-ירושלים עותרים כדי לקבל גם את גופות המחבלים ממזרח-ירושלים אחר כבוד. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הגיע הזמן שאנחנו לא נתבייש להילחם בטרור – לא רק בדיבורים ובידיים משולבות – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. תסיים את הדיבור. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – אלא במאבק איתני, כמו שמקיים אותו הלכה למעשה השר לביטחון פנים, והגיע הזמן שכולכם תבינו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אין לי דבר אישי נגד שר הביטחון. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, תסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש לי כעס אמיתי על המדיניות – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – אותה מדיניות שמובילה להקלות לפלסטינים, שמובילה – – – לאותה מדיניות – – <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אתה רוצה שאני אוריד אותך? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – שמובילה להתגברות הטרור. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. אדוני. תרד. לא יכולה להיות מציאות כזאת. אתה עומד שש דקות פה, ואתה חושב שכל הזמן הוא שלך, ואתה משתלח בחברי כנסת, ואתה רוצה שאני אנהל את הישיבה לפי הראש שלך. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת חזן, שב במקומך. חבר הכנסת חזן. <קריאות:> – – – תשתה מים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אה, אני לא בסדר. שב במקומך, אדוני. איזה מין דבר זה? עוד לא ראיתי התנהגות כזאת. לא יכול להיות. אתה יורד מהדוכן – רץ לחבר כנסת. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> חזן, תעשה לי ביטחון, חזן. <היו"ר יצחק וקנין:> טוב, רבותי, הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 123) (הסתה לטרור), התשע"ו–2015, קריאה ראשונה – רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 36 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 נגד – 9 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 123) (הסתה לטרור), התשע"ו–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 34 בעד, תשעה מתנגדים ואחד נמנע. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> בבקשה להוסיף אותי. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת מיכל בירן, ודאי, אני מצרף את קולך, לפרוטוקול. <הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 41) (הרחבת סמכויות ועדת האתיקה), התשע"ו–2015;> <הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 42) (חיוב חבר הכנסת בנזק כספי שגרם לרכוש הכנסת), התשע"ו–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/602); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 41) (הרחבת סמכויות ועדת האתיקה), התשע"ו–2015, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן. חבר הכנסת דוד ביטן. <קריאה:> רגע. <היו"ר יצחק וקנין:> אין רגע, רבותי. חבר הכנסת דוד ביטן. אמשיך בסדר-היום. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה יורד מסדר-היום. הוא לא פה. <היו"ר יצחק וקנין:> לצערי, כל הצעות החוק זה דוד ביטן. הצעות חוק חסינות חברי הכנסת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ככה מתייחסים? <היו"ר יצחק וקנין:> אנא מכם. חבר הכנסת יואל חסון, תן לי לנהל את הישיבה כמו שצריך. רבותי, הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 42) (חיוב חבר הכנסת בנזק כספי שגרם לרכוש הכנסת), התשע"ו–2015, לקריאה ראשונה, רבותי. יציג – גם פה. רבותי, כל ההצעות הן דיון משולב. לצערי, יושב-ראש ועדת הכנסת איננו, ואין גם מישהו מטעמו שיציג את זה. הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 9, 16, 22, 24, 34, 39, 41, 82, 91, 96, 97, 118, 121 ו-126 לתקנון הכנסת. רבותי, סוף-סוף הגיע חבר הכנסת דוד ביטן. רבותי, אנחנו נתחיל מסעיף 15, מאחר שהדיון הוא דיון משולב – אני חוזר להצעה בסעיף 13: הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 41) (הרחבת סמכויות ועדת האתיקה), התשע"ו–2015, קריאה ראשונה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> זה אסור לפי התקנון. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, כל החוקים הם בדיון משולב. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> 11–12 זה דיון משולב. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מנהל את הישיבה, וזה שיקול דעתי שלי, לכן אני מאפשר לו כן להציג את הצעת החוק. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אני מתנצל, אבל יצאתי לחמש דקות. הנושא הראשון זה חוק חסינות חברי הכנסת, תיקונים מס' 41 ו-42. כבוד היושב-ראש, אני מתכבד להציג לקריאה ראשונה שתי הצעות חוק מטעם ועדת הכנסת. שתי ההצעות עוסקות בסמכויות הוועדה, ועדת האתיקה, והסנקציות שהיא רשאית להטיל על חברי הכנסת מכוח חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם. כיום החוק מסמיך את ועדת האתיקה, ברוב של שלושה לפחות מארבעת חבריה, להטיל סנקציות על חבר כנסת, החל מהערה ונזיפה וכלה בהגבלות על פעילותו בכנסת והרחקתו מישיבות מליאת הכנסת והוועדות. ואולם, הוועדה מוסמכת לשלול שכר מחבר כנסת רק בשל היעדרות מעבר לתקופה הקבועה בחוק או בשל הפרת הכללים בעניין עיסוק נוסף אסור, ולא בשל כל הפרה של כללי האתיקה. בהצעה הראשונה, תיקון מס' 41, מוצע להרחיב את סמכויות ועדת האתיקה ולקבוע כי במקרה שבו היא קבעה שחבר כנסת הפר כלל מכללי האתיקה הפרה חמורה, ובשל כך הורחק מישיבות מליאת הכנסת או ועדות הכנסת, היא תהיה רשאית להורות, בהחלטה מנומקת, על שלילת שכרו בעד תקופת ההרחקה – כולה או חלקה – שלא תעלה על חודש. החלטה בדבר שלילה כאמור בפעם הראשונה בעניינו של חבר כנסת מסוים תתקבל פה-אחד, על-ידי כל ארבעת חברי הוועדה, ובפעמים הבאות, ככל שיהיו – ברוב של שלושה מתוך ארבעה. בהצעה השנייה, תיקון מס' 42, מוצע לקבוע כי במקרה שבו קבעה ועדת האתיקה כי חבר כנסת הפר כלל מכללי האתיקה וגרם בכך נזק לציוד של הכנסת ממשכן הכנסת, ועשה זאת בכוונה לגרום לו נזק כאמור, או צפה כאפשרות סבירה את קרות הנזק, תוכל הוועדה, נוסף על הסנקציה שהטילה עליו, לקבוע כי סכום הנזק – כולו או חלקו – ינוכה משכרו, בדרך שתקבע הוועדה, עד לתקרה של 10,000 ש"ח. בשתי ההצעות נקבעו איזונים שנועדו מצד אחד להרחיב את סמכויות ועדת האתיקה ולהביא לצמצום הפרת כללי האתיקה, ומצד שני להבטיח שהפגיעה שיכולה להיגרם לחבר כנסת כתוצאה מהחלטת ועדת האתיקה תהיה סבירה. אני מבקש את אישור הכנסת לשתי הצעות החוק בקריאה ראשונה והחזרתן לוועדת הכנסת לשם הכנתן לקריאה שנייה ושלישית. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה הגעתם למסקנה – – – <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> הגענו למסקנה בגלל שהיום אין לוועדת האתיקה בעצם סמכות ממשית; מה שיש לה זה אפשרות לתת השעיה, נזיפה, דברים מהסוג הזה. אני בכלל חושב שהשעיה היא פרס לחבר כנסת; היא פרס, מכיוון שהוא לא צריך לבוא לעבודה – רק להצבעות – והוא מקבל את המשכורת שלו. זה פרס מבחינתי, זה לא עונש. אין לה כלים להתמודד מול הפרות חמורות של כללי האתיקה, ואני חושב שמן הראוי – וזה בתיאום עם ועדת האתיקה – שבמקרה הזה ועדת האתיקה תהיה מוסמכת לתת מעבר לעונשים שיש היום. אנחנו צמצמנו ואמרנו, בשיקול דעת, יחד עם האופוזיציה – הסכמנו שבפעם הראשונה צריך שזה יהיה פה-אחד, למרות שהיום אין חובת פה-אחד בהחלטות ועדת האתיקה, אבל בפעם השנייה, אם הוא עבר שוב הפרה חמורה, נחזור לכלל הרגיל של שלושה מתוך ארבעה. הדבר השני: היו מקרים בעבר – לא הרבה, לא מדובר בהרבה מקרים – היו מקרים בעבר שחבר כנסת עשה איזושהי פעולה שגרמה נזק. פעם היה מקרה, למשל, שאחמד טיבי שפך מים וגרם נזק של כ-20,000 שקל למחשבים ולמה שהיה מתחת לזה, ולא היה צריך לשלם, והכנסת מימנה את התיקון, ואנחנו חושבים שזה לא ראוי. הסכמנו, כמובן, שאי-אפשר להטיל על חבר כנסת קנס כספי משמעותי. סיכמנו בינינו, חברי ועדת הכנסת, על עד 10,000 שקל. זה לא שיקול שלנו כחברי כנסת. <קריאות:> – – – <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> מה זה? צריכים להבין דבר אחד: ועדת האתיקה היא שתקבע את הכללים, לא ועדת הכנסת ולא חברי הכנסת. ועדת האתיקה לא עובדת בחלל ריק; היא עובדת גם עם יועצים משפטיים שמסייעים בידה. החלטות ועדת האתיקה ניתנות לבחינה בבית-המשפט. ולכן, אני חושב שמן הראוי – אנחנו שמרנו על האיזונים הראויים. הוועדה תוכל להטיל עונשים ראויים על חברי הכנסת, ועדיין זכויות חברי הכנסת נשמרות, מצד שני. לכן, אנחנו מבקשים במקרה הזה – ורוב חברי הכנסת הסכימו לתיקונים האלה בוועדת הכנסת – אנחנו מבקשים לאשר את ההצעות האלה בקריאה ראשונה ולהחזיר אותן לוועדת הכנסת להמשך דיון. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן. כאמור, רבותי, אנחנו פותחים את הדיון על הצעות החוק. הדיון יהיה משולב; הצבעה נפרדת על כל הצעת חוק. הדוברת הראשונה, חברת הכנסת זהבה גלאון – מוותרת; חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו. רבותי, מי שלא יהיה לא יהיה, אני לא אתן חזרה. חבר הכנסת דב חנין, שלוש דקות לרשותך. אחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ואחריה – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. שלוש דקות לרשותך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, עמיתי חברי הכנסת, כשתיכתב פעם ההיסטוריה של הכנסת, יגיעו גם אל הלילה הזה – לילה שבו עברו כאן, הייתי אומר, באופן סדרתי, חוקים שפוגעים בזכויות, מצמצמים עקרונות, מכרסמים ביסודות הדמוקרטיה. וגם, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שההיסטוריונים שיכתבו על הלילה הזה ישאלו את עצמם מה קרה לכנסת, מה קרה לחברי הכנסת שכך הם נחפזו לצמצם את הזכויות שלהם, את ההגנה שלהם, את המעמד שלהם. ואני אענה לכם, עמיתי חברי הכנסת: ככה נראה גל של התלהמות. הצעת החוק הזאת, אגב, התחילה עם רעיונות אפילו יותר קיצוניים ויותר מופרכים, כמו בכלל לפגוע בעוזרים הפרלמנטריים – אולי אותם להעניש כאשר חבר הכנסת עובר עבירה אתית. אני שמח שבמהלך הדיונים בוועדת הכנסת הצעקה שהתעוררה שם גרמה להורדת חלק מהרעיונות מסדר-היום, ואנחנו נשארנו ברעיון של שלילת המשכורת. עמיתי חברי הכנסת, גם כאשר חבר כנסת מוענש בהשעיה מהכנסת, הוא עדיין צריך להגיע לכנסת ולהשתתף בהצבעות. זה מה שהוא צריך לעשות אם הוא רוצה לבטא את עמדותיו ואת עמדות בוחריו. איך אפשר? איך אתם מתארים לעצמכם שחבר הכנסת יעשה את זה – בהתנדבות גמורה? האם זו הדרך שבה הרוב רוצה לייצר נורמות ולהשליט את הנורמות שלו על חברי כנסת? עמיתי חברי הכנסת, אם היינו במצב נורמלי, הייתי מוכן לדון באופן פתוח על כל סנקציה נגד חבר כנסת שעובר עבירה אתית. אבל אנחנו איננו במצב נורמלי; אנחנו במצב – חבר הכנסת שי, אדוני היושב-ראש, החברים שלך בסיעת העבודה כל כך מתרגשים שאני אפילו לא שומע את עצמי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נחמן – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אנחנו מתלבטים אם לתמוך במה שאתה אומר. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אני אתך. אני מנסה לשכנע. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> את צודקת. אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, במצב נורמלי הייתי תומך בהחמרה של סנקציות נגד חברי כנסת שעוברים עבירות אתיות, אבל אנחנו איננו במצב נורמלי. ואנחנו צריכים להסתכל על המצב שבו אנחנו נמצאים בעיניים פקוחות. היום, גם כללי האתיקה הם דרך להתחשבנות עם חברי כנסת שעושים מעשה שאיננו מקובל על הרוב. פעם, כאשר הכנסת נוצרה, אדוני היושב-ראש, ניתנה לחברי הכנסת חסינות. החסינות ניתנה בדיוק כדי שחברי כנסת מהמיעוט יוכלו לעשות דברים כל כך מרגיזים, כל כך מקוממים, שאפשר בכלל היה להעמיד אותם לדין פלילי, ולכן ניתנה להם חסינות כדי להגן עליהם. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> לא בגלל זה החסינות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> איפה אנחנו ואיפה החסינות? בדיוק בשביל זה החסינות. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> בדיוק בשביל זה החסינות, חבר הכנסת בר-לב. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> איפה אנחנו ואיפה החסינות? היום אנחנו נמצאים בעולם הפוך לחלוטין. היום אנחנו נמצאים בעולם שבו חברי הכנסת יכולים לעמוד לדין שדה, בטריבונל שדה מהיר, לקבל סנקציה של עשרות אלפי שקלים קנס בלי שהם הורשעו בשום עבירה, בלי שנעשה נגדם שום הליך פתוח – כל זה בחסות כללי אתיקה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני מציע לחברי הכנסת לחשוב היטב, לשקול היטב, ולהצביע נגד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת חנין. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – עבד אל חכים חאג' יחיא. אני מבקש להקפיד על הזמנים. בבקשה, גברתי, שלוש דקות. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, תודה, חברי כנסת נכבדים, האמת, למדתי שאחד הערכים החשובים בדמוקרטיה זה להגן על זכותו של המיעוט, ולאו דווקא לתת חסינות ולתת כוח יתר לרוב כדי לדרוס ולרמוס את המיעוט כאשר הוא מנסה לבטא את דעותיו – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברים, נא לשמור טיפה על השקט. בבקשה. תודה. אתם מפריעים. חבר הכנסת גילאון, גם אתה. תודה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – לתת בעצם לרוב את הזכות לרמוס את זכותו של המיעוט להביע את דעותיו, ולהתנהג, ולנסות להביא את המסרים שהוא רוצה ושהוא נבחר על-ידי הבוחר כדי להגיע אתם לבית-הנבחרים ולנסות לקדם אותם. בעצם, כאשר מגינים על החוק הזה, אומרים – ושמעתי גם את יושב-ראש ועדת הכנסת, שאומר שוועדת האתיקה היא שתדון בנושא. בעצם, בית-המשפט שחבר הכנסת יעמוד מולו יהיה ועדת האתיקה, ואנחנו צריכים להאמין שמה שיהיה נר לרגלי ועדת האתיקה זה הצדק וההתחשבות בדעת המיעוט, ולנסות להבין אותה, כאשר כולנו יודעים שוועדת האתיקה היא ועדה שמייצגת בעצם כוח פוליטי מסוים; היא בעצם בעצמה מבטאת ומהווה השתקפות של הדעה הרווחת בתוך הבית הזה, כנראה לצערנו עדיין קיימת כרוב, והיא תבטא את זה תוך כדי התהליך הזה שבו היא תנסה לשפוט את חברי הכנסת. למה בעצם מביאים החוק הזה היום? האם הוא באמת כדי להגן על הנורמות והאתיקה של הבית הזה, או כדי לשמור על האפשרות להשתיק כל קול שנשמע אחרת ושמביא דעה אחרת? זה המשך לסדרת החוקים שאנחנו כנראה נצטרך לעבור דרכם לא רק בלילה הזה אלא גם בלילות הבאים, סדרת חוקים שמטרתה להנציח מצב קיים, שמטרתה לתת יותר כוח לרוב לרמוס את מה שנשאר מהאפשרויות של הבעת דעה שונה, הבאת אמת אחרת, או לפחות, לפחות נקודת מבט מזווית אחרת למציאות שאנחנו קיימים בה. אפשר להגיד שחבר כנסת – בעצם הורידו את זה רק לשלילה של שכר. וכל ההתדיינות כאילו העניין עכשיו הוא האם להוריד שכר או לא להוריד שכר; האם אנחנו עובדים כאשר אנחנו מורחקים או לא; האם אפשר להיות חבר כנסת על-תנאי, או ברגע שאתה נבחרת, אתה כבר נבחרת ואתה חבר כנסת; או נבחרת, את חברת כנסת ואת צריכה למלא את תפקידך – ולא רק בהצבעות בתוך הכנסת? אנחנו מקבלים את השכר הזה. נכון שאפשר להתדיין עליו, אבל בעצם אם נתמקד בדיון הזה, אנחנו רק מסיטים את הדעת ואת העיניים מהאמת שצריכים לדבר עליה, שיש ניסיון שוב ושוב ושוב לכרסם במה שנשאר מהמרווח הדמוקרטי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חברת הכנסת סלימאן. חבר הכנסת זחאלקה, בבקשה. חבר הכנסת חאג' יחיא אחריו, ואחריו – חברת הכנסת רוזין. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני לאט-לאט מגיע למסקנה שצריך לבטל את חסינותם של כל חברי הכנסת. אנחנו לא צריכים את החסינות הזאת. היא פוגעת בנו; היא מצמצמת את זכותנו לפעילות פוליטית ואת זכותנו להבעת דעה. כל הזמן מביאים יותר חוקים ויותר נהלים שמצמצמים את פעולתו של חבר הכנסת לעומת אזרח רגיל. היום אזרח רגיל, מוסלמי, יכול לבקר במסגד אל-אקצא; חבר כנסת מוסלמי – אסור לו ללכת שם; היום לי אסור להגיד כל מיני דברים פוליטיים, כי ועדת האתיקה עומדת עם שוט כדי להעניש. ואפילו בית-משפט יכול להעניש אותי כחבר כנסת בכל מיני סיטואציות, בזכות להיות מועמד, בכל מיני דברים כאלה, כי אני חבר כנסת. אם לא הייתי חבר כנסת זה היה מותר. דעה שאני אביע כאן או שאני אביע בתקשורת ואזרח אחר יביע אותה עמדה – אני יכול להיות צפוי לעונש של שלילת משכורת והוא לא. בשביל מה צריך חסינות? איזה מין ועדת אתיקה? זה פוליטיקה, ואין אתיקה פה, בוועדת האתיקה הזאת. זו ועדת אתיקה ללא אתיקה; היא טריבונל פוליטי, משפט שדה פוליטי – שמענישים בכיוון אחד על עמדות פוליטיות. מעולם לא הואשם איש ימין על עמדתו הפוליטית. הואשמו, נכון, והוענשו על ניבול פה או דברים כאלה, אבל על עמדה פוליטית? אף פעם לא. ואנחנו, על עמדה פוליטית, יותר מפעם ופעמיים ושלוש הורחקנו והוענשנו. ועכשיו רוצים להוסיף: אפשר לשלול משכורת. אני אומר לכם, בימים טרופים אלה, אם היה הדבר הזה בידיה של הוועדה, היא הייתה משתמשת בזה לרוב, כי האווירה המתלהמת מגיעה לכנסת. ובכנסת היא מתלהמת עוד יותר, וכשזה מגיע לוועדה – עוד יותר. כל אחד רוצה להוכיח את הפטריוטיזם שלו ואת זה שהוא נאמן, ושהוא שונא ערבים יותר מאחרים, ושהוא לא, חס וחלילה, בעד דמוקרטיה, אלא בעד דיקטטורה ושלילת זכויות, כי זה, איך אומרים, סחורה שיש לה פופולריות. לכן אני מציע להוריד, להצביע נגד הצעת החוק הזאת, ואני מציע שיהיה דיון רציני: בשביל מה צריך חסינות של חבר כנסת כאשר החסינות פועלת נגד חבר הכנסת ומצמצמת את מרחב פעולתו במקום להרחיב אותה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חבר הכנסת חאג' יחיא – אינו נוכח. חברת הכנסת רוזין, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת עפר שלח, וחברת הכנסת זנדברג אחריו. ישראל אייכלר. מי שלא נמצא, יימחק מרשות דיבור. בבקשה, גברתי, שלוש דקות. <מיכל רוזין (מרצ):> לילה טוב לכולנו. כבוד היושב-ראש, כבוד חברי הכנסת, אני חייבת לומר שהצעות החוק האלה שמציעים כאן – וחבר הכנסת ביטן יודע, התנגדתי להן ארוכות גם בדיון בוועדת הכנסת – הן בעייתיות מאוד בעיני. אני לא נחשבת בכנסת לפורעת חוק ולא כמי שמשתוללת או מועמדת להיות קליינטית של ועדת האתיקה. ואני מבינה גם את התסכול של ועדת האתיקה, שהם לא יודעים איך לעצור את פרץ ההתנהגות – כפי שהם מתארים זאת – השלילית של חברי הכנסת. אבל זהו לא תפקידם. זהו לא תפקידם. מדובר בוועדה פוליטית-פנימית של הכנסת. אתם לא שופטים. אף אחד לא מינה אתכם לשפוט, ולכן, כן, יש גבולות ויש סייגים למה שאתם יכולים להכריע בו ולמה שאתם יכולים לעשות ולמה שאתם יכולים להטיל על חברי כנסת. והגבולות האלה הם סבירים, לאור העובדה שמדובר בוועדה פנימית-פוליטית. ולכן, כאשר אתם מדברים על שלילת שכר של חברי כנסת, אני חושבת שיש פה פגיעה מהותית בעצמאות חברי הכנסת. ואני רוצה לומר – חברי דב חנין אמר שמדובר על זה שגם אם משעים חבר כנסת, הוא עדיין צריך להגיע לכנסת. זה לא רק זה – חבר כנסת נבחר על-ידי הציבור; הציבור הוא שנתן לו את המנדט להיות פה, לא אף אחד מאתנו. ולכן, גם כאשר הוא אינו מגיע לכנסת וגם כאשר הוא לא נמצא בוועדות או במליאה הוא עדיין נבחר ציבור, הוא עדיין משרת את הציבור שלו. ולא אנחנו נחליט כיצד הוא משרת את הציבור שלו. ולכן, לשלול ממנו שכר זה לפגוע בתפקידו כנבחר ציבור ולפגוע בציבור ששלח אותו לכאן, ואני חושבת שזו חריגה מסמכותה של ועדת האתיקה. גם בנושא נזק לרכוש, הרי כל העניין של כוונה ליצור נזק – הרי לא מדובר פה בחברי כנסת שנכנסים פה לאולם עם גרזן ומתחילים לשבור כיסאות. מדובר בחברי כנסת שמנסים להביע את עמדתם בדרך שאפשר להתווכח אם היא מקובלת, לא מקובלת. ישב פה עד לפני רגע סגן השר פרוש, שכבל את עצמו באזיקים, אני מזכירה לכם, למיקרופון בכנסת התשע-עשרה. הוא לא התכוון שייווצר נזק למיקרופון, אבל ברגע שהסדרנים משכו אותו בכוח כדי להוציא אותו, אזי נגרם נזק למיקרופון. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אז שוועדת האתיקה תטיל קנס על הסדרנים. <מיכל רוזין (מרצ):> היא תטיל קנס על הסדרנים? הכנסת צריכה להביא בחשבון שיכולים לקרות מקרים. כמו שנגרם נזק לרכב שאנחנו נוסעים בו, כמו שקורים דברים אחרים, יש נזק, ויש ביטוח לכנסת. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> יש השתתפות עצמית. <מיכל רוזין (מרצ):> לא יכול להיות שחבר כנסת, במסגרת תפקידו, כשהוא מנסה להביע את עמדתו בדרכים כאלה, בין שהן מקובלות עלי ובין שלא; בין שהוא קושר את עצמו ובין שהוא שופך מים – הוא לא מתכוון עכשיו. הוא לא לקח את המיקרופון והוציא אותו. והשאלה של כוונת מכוון – האם הוא התכוון ליצור נזק? עכשיו ועדת האתיקה תצטרך לשבת ולעשות משפט: האם הוא התכוון במה שהוא עשה לגרום נזק? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <מיכל רוזין (מרצ):> אני חושבת שאלה סמכויות שלא צריכות להיות בידי ועדת האתיקה, בידי ועדה פוליטית. אני חושבת שאם רוצים לתבוע אותו אפשר ללכת לבית-דין ולתבוע אותו על נזקים כספיים כאלה או אחרים. בוודאי לא ועדה שלנו, פנימית, צריכה להכריע בדברים האלה. זו חריגה מהסמכות. לפעמים, כשאין לנו כלים להתמודד, זה לא אומר שכל כלי כשר. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חברת הכנסת רוזין. חבר הכנסת שלח – אינו נמצא; זנדברג – אינה נמצאת; אייכלר, טלב אבו עראר. יואל חסון – בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. אחריו – חברת הכנסת לביא. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני כבר שנים מוטרד משחיקת מעמדו של חבר הכנסת. אחד העקרונות הבסיסיים של הפעילות והעבודה של חברי הכנסת זה באמת מה שמקנה לנו גם חוק החסינות, כמובן, וגם חופש הפעולה. אומנם, לצערי, חופש הפעולה הזה נבחן ומאותגר שוב ושוב על-ידי חברי הכנסת – על-ידי חברי כנסת מכל סיעות הבית ומכל הצדדים – וזה, לצערי, מה שמוביל לשחיקה ומייצר כל הזמן עוד רצונות של עוד רגולציה שמצמצמת את חופש הפעולה של חברי הכנסת. אני קודם כול מצטער מאוד שאנחנו מגיעים למצבים כאלה, ואני חושב שבהקשר הזה חברי הכנסת צריכים, לגבי הסעיף הזה – אני לא מדבר על סעיף הנזק, תכף אני אגיד מילה על זה – לדחות את הסעיף הזה ולהצביע נגד. אני חושב שזאת הגברת סמכות דרמטית. היא כזאת שמטילה – ראינו מצבים בעבר שוועדת האתיקה לא תמיד הייתה מאוזנת, ועדת האתיקה לא תמיד התנהלה לפי כללים שרצינו. היה אפילו מצב שאני זוכר, שיושב-ראש כנסת נאלץ להחליף – אומנם זה נעשה באלגנטיות, אבל להחליף – יושב-ראש ועדת אתיקה. אנחנו צריכים להיזהר, בכל זאת מדובר כאן בגוף פנימי שלנו שיושבים בו חברי כנסת ואנשים פוליטיים. וצריך להיזהר מבחינת היכולת שלנו להגביל את תפקוד חברי הכנסת. נושא השכר הוא עניין שבוודאי מגביל, ובוודאי עם העובדה שנדרש המשך הפעילות, לפחות בכל הקשור להצבעה. לכן, אני לא הייתי מצביע בעד הסעיף הזה. אני מציע לחברי הכנסת – תראו, אני בפעם הראשונה נבחרתי לבית הזה ב-2006. כשאני מסתכל היום – ואני בדקתי את זה – על מעמד חברי הכנסת מבחינת היכולות, הסמכות, האפשרות של ההשפעה, אנחנו נמצאים במגמת ירידה; אנחנו נמצאים במגמת ירידה. בסוף, תזכרו שהכנסת היא נציג הריבון, וממנה בכלל שואבת הממשלה את הכוח – ראש הממשלה והשרים. שום דבר לא יכול לקרות ללא חברי הכנסת. ולכן, להפוך את חברי הכנסת לסוג של מכונות הצבעה – חברת הכנסת ברקו, אפרופו מכונות הצבעה – להפוך את חברי הכנסת למכונות הצבעה, להגביל את יכולת הפעולה שלהם, להגביל את חופש הפעולה שלהם, להגביל את האפשרות שלהם לייצר בחופש שניתן להם את היכולת לייצג את הבוחרים שלהם – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – זה, אדוני היושב-ראש, תקדים בעייתי שלא הייתי נכנס אליו. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מילה אחרונה בנושא הטכני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ממש אחרונה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ממש אחרונה. בנושא הטכני, אני לא יודע מה זה ואיך אבחנו מה בכוונה, מה לא בכוונה, אם קלקל את המיקרופון בכוונה, אם הוא לא קלקל את המיקרופון בכוונה; אם נשפכו לו מים כי הוא התכוון להתיז אותם על חבר כנסת, או כי הם סתם פשוט נשפכו ושרפו את המיקרופונים. לא יודע. נראה לי שנכנסים פה לשטחים אפורים. אבל זה לא מה שמטריד אותי. מה שמטריד אותי באמת זה ההצעה הראשונה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת חסון. חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נמצאת. עיסאווי פריג'. חבר הכנסת פריג' – נמצא. בבקשה, אדוני. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> להתיז ספריי מותר? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מה? <מאיר פרוש (יהדות התורה):> ספריי, להתיז ספריי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> כל עוד זה – – – אבל אם זה לעיניים של חבר כנסת – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת פרוש, אזיקים אסור, את זה אני יכול להגיד לך. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> מישהו מוכן להביא את הקבלה – שזה אכן נשבר? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אזיקים אני יודע שאסור. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> מישהו מוכן להביא קבלה – שזה אכן נשבר? מישהו מוכן להביא קבלה כזאת? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שמה? <מאיר פרוש (יהדות התורה):> שאכן המיקרופון נשבר? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> למה, אתה תשלם? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני לא יודע. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אל תהיה בטוח. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני זוכר את הסצנה, אבל אני לא יודע אם זה נשבר או לא. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – שהיה נזק. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שלוש דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – חברים, אני לא מופתע מחבר הכנסת דוד ביטן, ולא מאורן חזן, ולא מירון מזוז, ולא מאמסלם. הכול צפוי. אצלכם הכול מותר. <דוד ביטן (הליכוד):> גם אתה צפוי. גם אתה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה זה? מה זה ככה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אצלכם הכול מותר. הכללים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה זה הדבר הזה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אבל כשאני שומע בצד שחבר הכנסת עמר בר-לב – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> התרגלת שאומרים לך הכול בפרצוף. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – אני יושב ובאוזן שומע שהוא תומך ונותן רוח גבית, נותן את ההכשר ואת תעודת ההכשר לדבר כזה, אני שואל – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אני מדבר אחריך. חכה, אולי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – אני שואל את עצמי כמה וכמה שאלות. תראה, אנחנו הפסקנו להיות מופתעים, כי גם בית-המשפט, השופטים – השופטים – הרשו לעצמם כאן להעניש אותנו. הענישו אותנו בשני מובנים: הביאו חקיקה לקצוב ענישה ולחדד ענישה, ואין לך, אדוני השופט, שיקול דעת, והביאו את זה בצד האחר, צד האיום: שופט שלא ינהג על-פי כללים מסוימים – השר לביטחון פנים, אני לא יודע לאן הוא נעלם – אנחנו לא נקדם אותו. אם עשו את זה לשופטים – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני, אין שר במליאה. דבר כמה שאתה רוצה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן, נכון. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יואל, אתה רוצה להחליף אותי פה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> זו סוגיה מאוד חשובה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה לא נכון. זה לא נכון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אם הרימו יד, והרימו קול, והרימו חקיקה על הרשות השופטת, מי אנחנו שלא ניפגע מכם? עשיתם את זה, איימתם, וזה עבר. עכשיו באים אלינו. אנחנו נבחרי ציבור. אלפי אנשים כל אחד ואחד מאתנו מייצג; שליחי ציבור שצריכים להיות תחת הרחמים של חבר הכנסת דוד ביטן, ששייך לגוף פוליטי אחר, כדי להפעיל את חוק ההשתקה על-פי הרוח הגבית של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הרי הוא שר התקשורת, שמצפצף על בג"ץ. בג"ץ אמר לו: אסור לך להחזיק ביותר מתיק אחד. הוא מחזיק חמישה תיקים: ראש ממשלה, שר תקשורת, שר לשיתוף פעולה אזורי, כלכלה וחוץ. מצפצף. למה שלא יצפצף עלינו? ואנחנו ניתן לו יד? ניתן לו יד לחוק ההשתקה, לחוק סתימת הפיות? ועוד נגיד שחבר הכנסת, יש לו חסינות? על איזה חסינות, על איזה כלאם פאד'י אנחנו מדברים? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא. לא, אדוני, אין שר. אני מדבר – כל השיחה, ואין שר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זו החלטה שלי, אבל אני אוסיף לך עוד דקה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, אין. אין שר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת ביטן, אני מבקש לקרוא לשר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אין. אין שר. אין. תן לנו את הכבוד הראוי. אתה לא יכול לעשות לנו את זה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הוא ביקש לאכול משהו בחוץ. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז מה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מוסיף לך דקה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בסדר, נפל בחלקי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אל תחליט בשבילי איך לנהל את המליאה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, בכיף, אבל באמת, גם אתה עלינו? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה לא חייב לתת לו, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תמשיך בינתיים לדבר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז אני שואל אתכם – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חזן, אתה רוצה לשתות קפה בחוץ? התגעגעת? <אורן אסף חזן (הליכוד):> מאיים? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מאיים? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כן, אני מאיים עליך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חוק סתימת הפיות – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – הבסיס לכלום ושום דבר. עד כאן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – והפגיעה, step by step, בחסינות שלנו – אסור שניתן להם יד, אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש שר במליאה. נגמר הזמן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> סוגיה נוספת – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיכום. יש שר במליאה, יש שר. משפט סיכום. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תם הזמן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תן לי דקה. אני אסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני נותן לך משפט. משפט. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לגבי סעיף 42, חברים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תם הזמן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – תאונת דרכים – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מוסיף לו דקה, חבר הכנסת חזן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – בכל תאונת דרכים יש השתתפות עצמית. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני עושה רעש, תוסיף לו עוד עשר דקות. אתה היושב-ראש, לא אני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> וואלכ, תפסיק. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נוספה לך בזכות אורן חזן דקה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תפסיק כבר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> עכשיו תמשיך לצעוק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה מפריע. תפסיק. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תמשיך לצעוק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא מפריע לו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז די. תן לו לדבר. בחייאת דינכ. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – אני, יש לי את כל הלילה, חביבי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר, יש לך את כל הלילה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> באים כאן – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אל תאיים, אורן. אל תאיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – ומביאים הצעה לחוק – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא מאיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – לפגוע לנו בכיס, כאילו לפגוע לנו בכיס, זה ישתיק אותנו. לא, אדוני. לא, ידידי עמר בר-לב, זה לא יפגע בנו. לא ישתיקו אותנו. לא המשכורת הביאה אותנו לכאן; הביאו אותנו לכאן חופש הביטוי והדמוקרטיה שאתה מאמין בה, ולא ועדת אתיקה ולא דוד ביטן, שיבוא לכפות עלינו. זה מה שהביא אותנו לפה, לא 10,000 ולא 5,000. תקבעו מה שאתם רוצים. נמשיך להגיד את דעתנו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אם אפשר, את כל המשכורת. תפסיקו עם ההסתה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> נמשיך להגיד את דעתנו. אז, חברים, נכון שלזילות אין גבול, מתברר כאן – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיכום. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – אבל די. די – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הייתה לך שעה לדבר, אתה מדבר על – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – זילות. זילות. חושך. אתם עושים מהבית הזה חושך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> נגמר הזמן, תודה רבה. נגמר הזמן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חושך. די. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתם עושים חושך – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חזן, אנחנו שמענו שיש לך את כל הלילה, ואנחנו יודעים שאתה טוב בחיי לילה, הכול בסדר. עכשיו תירגע ותן לנו לנהל את המליאה, בסדר? באמת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כן, אתה גם אמרת את זה בגאווה. הכול בסדר. אנחנו רוצים לסיים את הדיון בצורה מכובדת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> למה היושב-ראש צוחק? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה בכלל לא מצחיק. האמת היא שזה בכלל לא מצחיק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רוצה לדעת למה היושב-ראש צוחק. מה? מה? מה קרה, היושב-ראש? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אוסאמה סעדי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אינו נוכח. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת סעדי – אינו נוכח. חברי הכנסת אראל מרגלית, באסל גטאס. עמר בר-לב, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת גרמן, שאינה נוכחת. יוסף ג'בארין, אסף אורן חזן – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני רוצה לשמוע את – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – וקארין אלהרר – אחרונה. אם הם לא יהיו פה, אז עוד שניים: חזן – – – <קריאות:> – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> בואו נתחיל מהחלק הקל. החלק הקל זה החלק השני של החוק – חבר כנסת גרם לנזק. הוא לא התכוון אבל הוא גרם לנזק, אני לא רואה סיבה שהוא לא ישלם על הנזק שהוא גרם. אני חניתי במקום חניה אסור – לא שמתי לב. לא כי רציתי להיות פושע; לא שמתי לב וקיבלתי קנס ממשטרת ישראל, ואני צריך לשלם את הקנס הזה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה לא אותו דבר. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אז מה? זה שאני משלם את הקנס מונע ממני את תפקידי הפרלמנטרי? החופש, החסינות – היא לא ניתנה לדברים האלה. לכן, אם חבר כנסת – בוודאי אם זה בכוונה, אבל גם אם זה לא בכוונה – גרם לנזק משמעותי, אז בהחלט לא אוטומטית הוא לא צריך לשאת בשום נזק. אני גם לא אומר שאוטומטית הוא צריך לשאת בנזק, אבל זה בהחלט דבר ששווה לדבר עליו – – <מיכל רוזין (מרצ):> ומי יחליט – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – ובשביל זה יש את ועדת האתיקה. <זהבה גלאון (מרצ):> בשביל זה יש את ועדת האתיקה? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אני מציע, אפשר בכלל ללכת לקיצון, לקיצוניות. אם ועדת האתיקה היא רק כלי פוליטי כנגד האופוזיציה, אז בוא נבטל את ועדת האתיקה בכלל. <קריאה:> נכון. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אני לא חושב שמישהו כאן מציע לבטל את ועדת האתיקה. השאלה היא איזה כלים יש לוועדת האתיקה בידיים; האם חלק מהכלים הם הכלים הקיימים או האם יש להוסיף עוד כלים שקשורים בקנס כזה או אחר. זו שאלה בהחלט מעניינת, שאלה בהחלט רלוונטית, ואני לא בטוח שאוטומטית התשובה היא לא; בהחלט יש על מה לחשוב. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת בר-לב. חברת הכנסת גרמן – אינה נמצאת. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. שלוש דקות. אחריו – חבר הכנסת אורן חזן, ואחריו – קארין אלהרר. אחרונת הדוברים – חברת הכנסת גלאון. בבקשה, אדוני, יש לך שלוש דקות. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, דיבר קודם לכן חברי לסיעה, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ותהה מדוע אנחנו צריכים את החסינות כאשר כל הזמן מכרסמים בה. אבל האמת היא שיכול להיות שכשמדברים על חברי כנסת, בדרך כלל אחד הדברים שישר קופצים לנו זה החסינות של חברי הכנסת, שמתגאים באותה חסינות: לא עושים חיפוש, אפשר להיכנס למקומות, אפשר להיכנס אפילו למשכן הכנסת עם הרכב. אני דווקא בגישה שעל החסינות הזאת אסור לוותר וצריך רק לחזק אותה, ולכן אני תוהה, חבר הכנסת ביטן – חבר הכנסת ביטן, חבר הכנסת דוד ביטן – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת ביטן, קורא לך – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> שלוש פעמים קראתי לך. אני תוהה פשוט מה הביא אותך להחלטה הזאת של ועדת הכנסת. בדרך כלל, כשמביאים הצעה שאמורה לכרסם בחסינות של חברי כנסת – משהו שאמרתי שאנחנו מתגאים בו במליאה הזו, אז צריך להיות פשוט עם סיבה. אז אתה מגיע ואומר, צריך פשוט לשלול שכר של חבר כנסת, עד חודש ימים. מה מביא אותך להחלטה שנחשבת יחסית קיצונית כזאת – לפגוע בשכר של חבר כנסת? זה יכול להגיע לעשרות אלפי שקלים, אבל תסביר לנו מה הסיבה. סתם, על פגיעה חמורה, אני עושה את זה? אני חושב, חבר הכנסת ביטן, עם כל הכבוד, זה פשוט זילות של חסינות חברי הכנסת. זה פשוט זילות. אתה היית אמור לבוא לכאן ולשכנע אותנו, ולעבוד קשה, כדי להגיד למה בכלל אתה עושה את זה, למה אתה רוצה לכרסם בחסינות, כשאני מצפה ממך כיושב-ראש ועדת הכנסת דווקא לחזק אותה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אני גם מחזק כשצריך, תאמין לי. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לא, אבל אתה עמדת כאן ולא אמרת כלום לגבי הצורך בזה. אני רוצה להגיד לך – – <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – במשמרת שלך – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – ששינויים בתקנון, חקיקה חדשה – כל שינוי אמור לענות על בעיה מסוימת. זה לא בגלל שאני חושב שזה נכון, אלא אתה אומר לנו מה הבעיה, וכדי להתמודד עם הבעיה הזאת אתה מביא את ההצעה הזאת, ואז מבינים את זה. במציאות, גם של הכנסת הזאת – ואולי של קודמתה, ואולי גם של קודמתה – אני חושב שיש קושי מאוד משמעותי בכל מחשבה על צמצום חסינות חברי הכנסת, כי מי שנפגע בדרך כלל מהעבודה של ועדת האתיקה – ואני מזמין אתכם לבדוק את ההתנהלות ואת מי מביאים בפניה ומה הנושאים – זה בדרך כלל חברי כנסת, הייתי אומר, מהאופוזיציה, אבל בעיקר מקבוצות מיעוט ובעיקר מהמפלגות, הייתי אומר, הערביות או הערביות-יהודיות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תהית אולי פעם למה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תן לו לסיים. עוד עשר שניות. תן לו לסיים, בבקשה. נו, באמת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רק תוהה אם הוא מבין למה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני לא רוצה להוסיף לו זמן. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מה, מה השאלה שלך? <אורן אסף חזן (הליכוד):> נשאלה שאלה בשקט, לא בריב. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מה השאלה שלך? <אורן אסף חזן (הליכוד):> האם תהית פעם למה באמת אותה קבוצה שאתה מדבר עליה היא שנזכרת בוועדת האתיקה? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני אומר לך מה התשובה. אני אומר לך מה התשובה: כי הם לא נמצאים בקונסנזוס של השיח בישראל – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> זהו. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – וזה מאוד לגיטימי לא להיות בקונסנזוס. ואני רוצה להגיד לך עוד דבר חשוב לגבי החסינות: החסינות ברמה ההיסטורית והאידיאולוגית נועדה להגן על חברי הכנסת שהם במיעוט ובאופוזיציה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אבל היא לא נועדה – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – כדי לא לתת לקבוצת הרוב וכדי לא לתת לקואליציה לפגוע – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אבל היא לא נועדה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן, תודה. נא לסיים. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – בחברי הכנסת הללו. ולכן, דווקא בגלל השאלה שלך, בגלל מה ששאלת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – כדי לפגוע במדינה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> דווקא בגלל מה ששאלת, אני אומר לך שכל הרעיון הזה של החסינות נוצר כדי להגן על המשכן ועל חברי הכנסת – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אבל לא – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – שמייצגים את הציבור ולא לאפשר לקואליציה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. נא – סיימת. <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> מה זה הבריונות הזאת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה הוא מדבר אלי ככה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן, אתה הבא בתור. אני לא רוצה להוציא אותך עכשיו. אתה מעיר את הדיון סתם – – <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – בעשר השניות האחרונות של הדובר, ואז אתם שואלים למה אני מוסיף זמן. אז תכבד מבוגרים ממך, לא יזיק לך, וב. תירגע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תכבד את עצמך – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. חבל, אתה הבא בתור. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – – תכבד אותו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר. זה לא נותן לך זכות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר, אז תירגע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> עם כל הכבוד, אני לא פניתי אליו ולא דיברתי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הוא חצוף. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – כל הזמן. די. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> ולכן אני אומר: זו הצעה פסולה. אף אחד לא ביקש להרחיב את הסמכויות של ועדת האתיקה, לא הצבעתם על שום צורך לעשות את זה, ולכן מלכתחילה לא היה מקום להביא את זה להצבעה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת ג'בארין. חבר הכנסת חזן, בבקשה, שלוש דקות. חברת הכנסת אלהרר, אני מבין, לא פה. אחריו – חברת הכנסת גלאון, אחרונת הדוברים, ואז תהיה תשובתו של חבר הכנסת ביטן. <קריאה:> אורן – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש לך בול שלוש דקות. אתה יודע מה זה בול? בול שלוש דקות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> יש פה חברי כנסת שהם מכונות הצבעות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מסתבר שיש פה חבורה של אנשים יפי-נפש, ששייכים לקבוצה מאוד מאוד מצומצמת – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> יש מכוערי-נפש. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – של מפלגה מאוד מאוד מצומצמת – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> יש מכוערי-נפש. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אם אתה יכול לדבר בעברית נעימה, שנבין אותך, ותגמגם ברור. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <<אורן אסף חזן (הליכוד):> > יש פה חבורה של אנשים ששייכים לגוף מאוד מאוד מצומצם, גם בחברה הישראלית, למפלגה מאוד מאוד מצומצמת, שכנראה שכחה שהם חלק מהעם היהודי. מפלגת מרצ, מה קרה? לא נעים לכם לשמוע שאני שם את האמת בפרצוף של המפלגה הפלסטינית המאוחדת? מה קרה? כואב לכם לשמוע? החסינות נועדה לשמור על חברי הכנסת, אבל היא לא נועדה לפגוע במדינה; היא לא נועדה להיות כלי להכפיש את חיילי צה"ל; היא לא נועדה להיות כלי כדי לפגוע בגבולותינו. חברים, להתעורר. יפי הנפש ממרצ, לא ניתן לכם. זה בסדר שאתם מאחדים אתם פעולה. לא עוד הרבה זמן – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אורן – – – להתעורר ב-11 בלילה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תנו לו, תנו לו לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני, אחרי שחבר הכנסת הזה עם האות השביעית, שלא נזכיר את שמו, הרשה לעצמו לכנות אותי בשם גנאי, אני יכול להגיד לו: חביבי, אני כבר אמרתי לך עשר פעמים, ואמשיך להגיד לך את זה פעם אחרי פעם: אם אתם לא תתנהגו יפה אנחנו נעניש אתכם, ואם אתם לא תדעו את מקומכם אנחנו נראה לכם את מקומכם. ואם היום נשאלה השאלה – שאל פה חבר הכנסת נחמן שי קודם: איך אותם פלסטינים מסכנים, איך הם יכולים כאשר אנחנו לא נותנים להם שום מוצא – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אורן, זה מביש שאתה מדבר ככה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – אז אני רוצה לגלות לכם סוד: יש מוצא. יש גשר אלנבי שאפשר לחצות אותו לירדן; יש מעבר ברפיח; יש שער לעזה. אני אישית מוכן לממן לכם את הכרטיס, חד-כיווני. אחלה של מוצא, בכיוון אחד. <קריאה:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תאמין לי, אני יכול לספר לך שהדרך שאתה תבחר בה, אם צריך גם אפרוס לך שטיח אדום מחוץ לגבולות המדינה. חברי חבר הכנסת דוד ביטן, אני רוצה להגיד לך תודה. אני אומר לך, תשמע, אני פעם אחרי פעם מתפעל. הציבור בישראל לא מבין עד כמה העבודה שלך חשובה, עד כמה אתה משקיע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לתפארת הליכוד, אורן חזן. לתפארת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רוצה להגיד לך תודה. זה לא רק אני, זה גם חברי הכנסת האחרים, שקצת קשה להם לפרגן לך. לפעמים אוכל אותם שהם לא היו אלה שנלחמו באותם חבורת – אמרתי לפני כמה ימים את המילה פושטק, אז אמרו לי שהיא לא פרלמנטרית, אז אגיד את זה בצורה יותר מעודנת: חבורת פורעים שמשתמשים בחסינות, בכיסא, בכל מה שהם מקבלים פה, ובשררה, כדי להכפיש את המדינה. מקומכם לא אתנו, ואנחנו נעשה את הכול כדי להוציא אתכם, בראש ובראשונה מבית-המחוקקים של מדינת ישראל – מדינה יהודית, ביתם ומבטחם של העם היהודי – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – ובשלב מאוחר יותר גם מגבולותינו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אסכם ואגיד, ברשותך, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט אחרון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הפריעו לי פה רבות, רק שאתה לא אמיץ דייך להשתיק פה את האנשים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר. משפט אחרון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה עושה פה איפה ואיפה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן, אני נותן לך משפט אחרון. יש לי הרבה מה להגיד על מה שאמרת, אבל אני לא אגיד. משפט אחרון. <אורן חזן (הליכוד):> אתה יודע שאני ואתה חברים טובים, משתפים פעולה, רק תהיה מספיק אמיץ לשמור עלי. תראה איך הם מתפרעים, מבזים את כנסת ישראל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז אני נותן לך משפט אחרון. בבקשה. חברים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> משפט אחרון. אני אגיד שאני אמרתי שכשאני רואה את חנין זועבי אז רע לי על הלב. היא לא לבד – גם כשאני רואה אותך רע לי על הלב, ואני מקווה שסוף-סוף יינקטו למולכם צעדים קשים. כן, ייקחו לך את המשכורת, ואני גם אפעל כדי שגם את הבית שלך, שבנוי על קרקע חקלאית בצורה בלתי חוקית, אנחנו נהרוס. תודה רבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תעיף אותו מכאן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברת הכנסת זהבה גלאון, אחרונת הדוברים, ואחריה – יו"ר הוועדה דוד ביטן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – הוא שר בממשלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> דוד ביטן רשם את המחמאות של אורן חזן – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, על זה נאמר: האוזן סובלת הכול. <אורן אסף חזן (הליכוד):> על זה נאמר: ויפתח ה' את פי האתון. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – חמש. זה אשתי והבנות שלי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ממתי מדברים בלי שר במליאה? איפה שר? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אבקש לקרוא לשר. איפה הוא? <אורן אסף חזן (הליכוד):> איך אתה לא מתבייש, איך? <זהבה גלאון (מרצ):> חברי הכנסת, כמה מושכלות יסוד שאני רוצה להעלות כאן, בעיקר לחברי מהאופוזיציה, פחות לחברי מהקואליציה: החסינות ניתנה לחברי הכנסת כדי שהם יוכלו לממש את חופש הביטוי שלהם, כדי שהם יוכלו לממש את חופש הביטוי גם אם הביטוי מקומם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> רגע – – – <זהבה גלאון (מרצ):> עד עכשיו – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. אתה מגזים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה, חבר הכנסת חזן. חבר הכנסת חזן, אני באמת התאפקתי. תירגע, תן לה לדבר. אני לא רוצה להוציא אותך מהמליאה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה לא הוגן. איפה הצדק? למה להם לא קראת? רק לי? <זהבה גלאון (מרצ):> – – עמדנו ושמענו כאן את ההתלהמות שלך. עכשיו שלא תעז. אני מזהירה אותך שלא תעז. <אורן אסף חזן (הליכוד):> את מזהירה אותי? <זהבה גלאון (מרצ):> כן, אני מזהירה אותך. בדיוק. כדאי שתלמד כמה מושכלות יסוד, חבר הכנסת חזן. תלמד היטב, אבל. החסינות ניתנה לחברי הכנסת – אני חוזרת – כדי שיוכלו לממש את חופש הביטוי שלהם, גם אם הביטוי מקומם. גם אם הביטוי מקומם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מסכים אתך. <זהבה גלאון (מרצ):> והחסינות נועדה בעיקר לחברים מהאופוזיציה, שהם לא במפלגת השלטון, שיוכלו לפעול – אל תענה לי – כדי שיוכלו לפעול כדי לממש את זכות הביטוי שלהם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש לי שאלה. <זהבה גלאון (מרצ):> באה עכשיו ועדת הכנסת ואומרת שני דברים – ואני רוצה בעיקר לחברי באופוזיציה – אומרת שני דברים: בואו ונטיל סנקציה כספית, ובמקרה של נזק בואו נחייב את חבר הכנסת. איפה הבעיה, חבר הכנסת עמר בר-לב? <יואל חסון (המחנה הציוני):> יש עוד כמה אנשים פה חוץ מחבר הכנסת חזן. למה את לא מדברת לכולם? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה מוכן בבקשה לאפשר לה לדבר? <זהבה גלאון (מרצ):> זו תחרות קשה, אורן חזן מס' 2. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני יכול לארגן לשניכם קפה בחוץ. אין בעיה. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – כזאת מורה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> היא לא מורה. מורה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> זו תחרות קשה, להיות אורן חזן מס' 2. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה זה הדבר הזה? סליחה, אני מבקש הודעה אישית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אל תתחיל אתי, חבר הכנסת חזן. <זהבה גלאון (מרצ):> כשחבר הכנסת בר-לב עובר עבירה, יש דין פלילי. אם, כמו שנתת את הדוגמה קודם, הוא פוגע באוטו או יש עוולה אזרחית, יש טריבונל אזרחי שיכול לנקוט את ההליכים האלה נגדו. באים כאן היום, אחרי שישבה ועדה בראשותו של השופט זמיר בזמנו וקבעה כללי אתיקה לחברי הכנסת, שהכנסת הזאת – גם עכשיו חבר הכנסת רוזנטל הגיש הצעה מקיפה שמאמצת את ההמלצות של השופט זמיר – הכנסת הזאת מבקשת שלא לקבל אותן, או בעצם דואגת שלא לקבל אותן. באים ואומרים: בואו נחזק קבוצה של ועדת האתיקה, שיש לי הערכה רבה, נניח אפילו לקבוצה הקיימת; יש לי הערכה רבה לכל אחד מהחברים, אבל זו קוניונקטורה פוליטית מזדמנת שמבקשים לתת לה עכשיו כוח בחקיקה, כוח שלא יכול להיות לה. היא לא יכולה להפוך מוועדת אתיקה, שצריכה לפעול על-פי כללי אתיקה, לטריבונל שיפוטי שיקבע סנקציות, שיופנה רק כלפי חברי כנסת מסוימים – בדרך כלל הם יהיו מהאופוזיציה. זה פשוט להשתגע. הכנסת לא יכולה להשתגע ולפגוע בחסינות של עצמה ולצמצם את החסינות של עצמה. חבר כנסת עושה משהו במזיד, שובר את המיקרופון – קודם כול, יש ביטוח לכנסת – שיעמידו אותו לדין פלילי. אבל להשתמש בכללי אתיקה כדי לפגוע בחסינות חברי כנסת לקבוצה שהיא לא קבוצה שמייצגת, שהיושב-ראש בחר אותה שתהיה ועדת האתיקה – אנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמנו. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חברת הכנסת גלאון. חבר הכנסת חזן, אני לא מאשר את הבקשה מהסיבה הפשוטה: היא לא העליבה אותך. אתה דיברת פה חוקית וגם לא חוקית מעל הבמה. היא אמרה שזו תחרות קשה להיות אורן חזן 2. זו לא העלבה, אולי זו מחמאה אפילו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> היא אמרה את זה – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – – הייתי נותן לך. אתה יודע, אני לא – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – אחרי כל מילות הגנאי שנפלטו באולם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת דוד ביטן יסכם את הדיון המשולב, ונעבור להצבעה על כל אחת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה לא הוגן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני אדבר אתך על מה הוגן ומה לא הוגן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה עושה פה איפה ואיפה. קראת אותי לסדר – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אולי יגיע היום שגם אתה תשב פה – אני לא יודע אם זה כן או לא; אולי – ואז אתה תפעיל שיקולים אחרים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה לא משוש חיי. אני עושה את עבודתי נאמנה גם בלי לשבת שם. <נחמן שי (המחנה הציוני):> הוא סגן מושעה, בעצם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, הוא סגן לא פעיל כשאנחנו טוחנים שמירות בגללו, כי הוא גם תופס מקום וגם לא עושה משמרות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני גם עוזר בדברים שאתה רוצה להעלות על סדר-היום. בוא, תכבד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אורן חזן, תודה. תודה. יסכם יו"ר ועדת הכנסת דוד ביטן את הדיון המשולב, ונעבור להצבעה על כל אחת מההצעות בנפרד. בבקשה. חבר הכנסת חזן, אתה בקריאה שנייה. אני מאוד לא רוצה – – – <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> קודם כול, אומנם אני חבר כנסת חדש, אבל לדעתי חברי הכנסת צריכים לשמש דוגמה. אם הם עשו איזשהו דבר שלא שמר על כבוד הכנסת – מדובר פה על הפרות חמורות של אתיקה או על איזשהו נזק שהם עשו – יש טעם ויש היגיון, גם ציבורי וגם אחר, להעניש אותם על כך. אתם פשוט עברתם לדבר שלא קשור לחוק הזה. זה שזה נמצא בחוק החסינות לא אומר שפוגעים בחסינות. יש חסינות שהיא מהותית, שהיא חשובה, ויש דברים פורמליים. אף אחד לא פוגע לא בחופש הביטוי, לא בחופש התנועה ולא בדברים מהסוג הזה, שזו בעצם החסינות המהותית. תסתכלו על התיקון בחוק, הוא לא מתייחס לזה בכלל. אני לא יודע למה הגעתם לנקודה הזו, שאנחנו מתכוונים לפגוע או פוגעים בעניין הזה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אנחנו מסתכלים קדימה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> לא צריך להסתכל קדימה. אנחנו מסתכלים – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אבל מה יקרה לחברי הכנסת אם לא – – –? <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> לא הפרעתי לכם. אני מוכן לענות גם על השאלות האלה, אין לי בעיה. <מיכל רוזין (מרצ):> על מה השעו חברת כנסת אם לא על חופש הביטוי? <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> השופט – קודם כול, אני אומר: אנחנו לא נוגעים פה בחסינות המהותית. זה שאנחנו עכשיו מתקנים את סמכויות ועדת האתיקה, שנמצאת בחוק החסינות, זה עדיין לא אומר שאנחנו פוגעים בחסינות המהותית, ואנחנו לא עושים את זה בחוק הזה. עכשיו, אנחנו גם – אני לא יודע למה קפצו חברי הרשימה הערבית ומרצ. אמרנו פה משהו על ערבים? אמרנו משהו על שמאלנים? לא אמרנו שום דבר. דרך אגב, זה בדיוק העניין – ועדת האתיקה מורכבת מהרכב של כל הסיעות. יש, דרך אגב, נציג מהרשימה שלכם בוועדת הזאת. כתבנו, וקיבלתי את הרוויזיה של חברי מפלגת העבודה בעניין הזה. נכון שאני רציתי את זה יותר חמור, אבל התוצאה שהגיעה היא פחות חמורה. קיבלתי את זה, כי זאת הייתה העמדה של החברים. אני רוצה להגיד לכם דבר אחד פשוט: כדי להעניש צריך פה-אחד בפעם הראשונה, וזה לא קל להשיג פה-אחד. זה כנראה במקרה מאוד חמור של הפרת אתיקה – זה יהיה המקרה שוועדת האתיקה תעשה את העונש הזה. זה – 1. 2. אם אדם עבר את זה פעמיים, אין שום סיבה לתת לו את ההגנה של פה-אחד. דבר נוסף, השופט זמיר – הוא לא חבר בליכוד, הוא לא חבר בש"ס – השופט זמיר, בדוח שהוא הוציא בזמנו, קבע במפורש, הוסיף מדרג חדש של ענישה, ואתם יכולים לראות את זה בדוח שלו. המדרג אומר שהוא רוצה להוסיף סמכות לוועדת האתיקה לשלול משכורת אחת. אם השופט זמיר קבע במדרג את התוספת הזאת, אז מי אני ומי אנחנו פה שנבוא ונגיד שלא צריך לעשות את זה? ולכן אני אומר: אתם הולכים על חבל דק. לא קבענו – – – <זהבה גלאון (מרצ):> זה לא מדויק. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> מדויק להפליא. אני יכול להראות לך, אשלח לך את זה מחר. הוא אמר את זה במפורש. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> נכון, על משהו אחר. <זהבה גלאון (מרצ):> הוא אמר מכלול. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אבל הוא אמר, הוא הוסיף – גם הוא עמד על העניין שוועדת האתיקה זה כלי ריק, אין בו שום דבר. יושבים אנשים, עושים דיונים, ומה הם יכולים להגיד: נזיפה? השעיה – כשההשעיה זה בעצם פרס למקבל: הוא גם יכול שלא להיות בכנסת וגם לא יכתבו שהוא לא נמצא, כי הוא בהשעיה. <זהבה גלאון (מרצ):> השופט זמיר הציג מכלול. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> רבותי, חבר כנסת צריך לבוא לעבוד למען הציבור. <זהבה גלאון (מרצ):> תן לי לענות לך במשפט אחד, אדוני. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> בבקשה. אתה רוצה לתת לה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה המחליט. <קריאה:> זה לא דיון בוועדה פה, נו. <זהבה גלאון (מרצ):> השופט זמיר הציג מכלול של הצעות שכשמקבלים אותן כעסקת חבילה, כל אחת עומדת בפני עצמה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אני – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> קראתי את הדוח של – – – <זהבה גלאון (מרצ):> מה שאתם עשיתם – בודדת סעיף אחד – – – <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> חברת הכנסת גלאון, אני מבודד, בוודאי שאני מבודד, מכיוון שאתם טוענים טענה שאומרת שאם אני מוסיף את הנושא של שלילת שכר אני פוגע בחסינות. באיזו חסינות פגעתי? פגעתי בחופש התנועה? פגעתי בחופש הדיבור? וגם חופש הדיבור זה לא חופש להסתה, אבל אנחנו לא ניכנס לזה כרגע; בשביל זה יש חוקים אחרים. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אז מה שאני אומר: כל הטענות שלכם על פגיעה בחסינות, אין בהן שום דבר, זו לא הייתה הכוונה שלנו. גם השופט זמיר הוסיף את המדרג הזה של ענישה של שלילת משכורת. זה לא פוגע בחבר הכנסת. מה לעשות, שיעבוד בהתנדבות באותו החודש. לא יקרה לו שום דבר. שייצג את הציבור שלו בהתנדבות. ולכן אני אומר שאנחנו – – – <קריאה:> – – – <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> וגם תסמכו על ועדת האתיקה. דרך אגב, ההחלטות של ועדת האתיקה ניתנות לביקורת בבית-המשפט. אם לא מוצא חן בעיני מישהו, שיטרח ויגיש בקשה בבית-משפט ויגיד שהוועדה פסקה לא נכון. דרך אגב, הם גם צריכים לפסוק שזה חמור, הם גם צריכים להשעות אותו, ורק אחר כך, בנימוקים מיוחדים שיירשמו, שניתנים לביקורת שיפוטית – לא שלי, לביקורת שיפוטית – רק אז ניתן לשלול לו את המשכורת. לכן, אני מבקש לקבל את התיקון הזה. הוא תיקון ראוי, הוא לכבוד הכנסת, ואתם לא צריכים לחשוב שזה נגד מישהו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת דוד ביטן. עכשיו נעבור להצבעה על כל אחת מההצעות בנפרד. כרגע נצביע על הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 41) (הרחבת סמכויות ועדת האתיקה), התשע"ו–2015, מטעם ועדת הכנסת, בקריאה ראשונה. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 37 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – 18 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 41) (הרחבת סמכויות ועדת האתיקה), התשע"ו–2015, לוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 22 בעד, 18 נגד. אני קובע כי הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 41) עברה בקריאה ראשונה, ותועבר כמובן להמשך טיפול בוועדת הכנסת. אנחנו עוברים עכשיו להצעה השנייה – הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 42) (חיוב חבר הכנסת בנזק כספי שגרם לרכוש הכנסת). אני עובר להצבעה. נא להצביע. נא להצביע. הצבעה מס' 38 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – 16 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 42) (חיוב חבר הכנסת בנזק כספי שגרם לרכוש הכנסת), התשע"ו–2015, לוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 23 בעד, 16 מתנגדים. אני קובע כי גם הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 42) עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת הכנסת להמשך טיפול. תודה. <הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 9, 16, 22, 24, 34, 39, 41, 82, 91, 96, 97, 118, 121 ו-126 לתקנון הכנסת> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים עכשיו להצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 9, 16, 22, 24, 34, 39, 41, 82, 91, 96, 97, 118, 121 ו-126 לתקנון הכנסת. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכנסת דוד ביטן. בבקשה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> טוב. ראשית, זה הונח לפני חברי הכנסת ולא היו שום הסתייגויות על הצעת ועדת הכנסת בעניין הזה. אנחנו מתייחסים להצעה לתיקון תקנון הכנסת שהכינה הוועדה. ההצעה כוללת תיקונים לסעיפים שונים, טכניים בעיקרם, והיא אושרה בוועדה פה-אחד. לאחר שהיא הונחה על שולחן הכנסת, בליווי דברי הסבר, למשך שבועיים, לא הוגשו לה השגות. לכן אציג בקצרה את השינויים העיקריים. מרבית התיקונים באים להתאים את התקנון לחוק הנורבגי, ובעיקר לאפשרות שסגן שר לא יהיה חבר כנסת. כך, למשל, מוצע להבהיר שסגן שר, אף אם אינו חבר הכנסת, יהיה רשאי לדבר במליאה ולהיות נוכח בוועדות, ויחולו עליו כל כללי ההתנהגות הקבועים היום בתקנון לגבי חברי הכנסת והשרים. עוד מוצע להבהיר כי רק מי שהוא חבר כנסת יוכל לשמש בתפקיד יושב-ראש סיעה בכנסת. תיקון נוסף עוסק באפשרות של מוזמנים לישיבת ועדה להופיע בפניה שלא בנוכחות מוזמנים אחרים – אפשרות שקיימת כבר היום בתקנון אך יישומה אינו ברור. מוצע להבהיר כי הסמכות בעניין זה מסורה ליושב-ראש הוועדה, שיחליט על כך מראש, ורק אם ייווכח כי הדבר מוצדק, בהתחשב בעקרון הפומביות של הישיבות, בהתחשב בעיקרון הזה. ההצעה, כאמור, אושרה פה-אחד בוועדה, ללא השגות, ולכן אני מבקש מהכנסת לאשר את התיקון בנוסח המונח לפניכם. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על הצעת ועדת הכנסת לתיקון תקנון הכנסת, כפי שפורט. אני מבקש להצביע בעד או נגד. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 39 בעד הצעת ועדת הכנסת – 30 נגד – 7 נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 9, 16, 22, 24, 34, 39, 41, 82, 91, 96, 97, 118, 121 ו-126 לתקנון הכנסת נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 30 בעד, שבעה מתנגדים. אני קובע כי הצעת ועדת הכנסת לתיקון תקנון הכנסת אושרה. <הודעת ועדת הפנים והגנת הסביבה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26) (החמרת הענישה בעבירות הלנה והעסקה של שוהים בלתי חוקיים), התשע"ד–2014> [מס' כ/565; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' ט"ו, עמ' 2998.] <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים, חברות וחברים, להודעת ועדת הפנים והגנת הסביבה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26) (החמרת הענישה בעבירות הלנה והעסקה של שוהים בלתי חוקיים) – הנמקת הערעורים של סיעות הרשימה המשותפת ומרצ, ולאחר מכן נצביע. מהרשימה המשותפת ידבר חבר הכנסת דב חנין, ומטעם מרצ – מי מדבר מטעם מרצ? עיסאווי פריג'. בבקשה, דב, יש לך עד חמש דקות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> על מה עכשיו מדברים? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> עכשיו זה סעיף 16 בסדר-היום. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני יודע שהשעה מאוחרת וכולם עייפים ובוודאי רוצים, מן הסתם, ללכת הביתה ולישון לקראת מחר, אבל בכל זאת – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברת הכנסת בן ארי, חבר הכנסת חזן, בבקשה, בואו נסיים את הערב הזה כמו שצריך. תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – אבל בכל זאת אני חושב שבסוף הערב הזה אסור להשלים עם עוד מהלך בעייתי ומסוכן שהממשלה הזאת מקדמת. הצעת החוק הזאת, עמיתי חברי הכנסת, מחריפה עוד יותר את רמות העונש על המעסיקים והמלינים של שוהים בלתי חוקיים, גם אם ההעסקה וההלנה שלהם נעשו בעקיפין. מייצרים פה מנגנונים דרסטיים וקיצוניים של ענישה, כאשר, שוב, עמיתי חברי הכנסת, עונשים כבדים קיימים בחוק היום. אני שואל אתכם, אני שואל את מציעי הצעת הרציפות הזאת: למה נדרשת ההחמרה הזאת? מה בדיוק לא עובד בחקיקה הקיימת? האם החקיקה הקיימת בכלל נאכפת? אם החקיקה הקיימת לא נאכפת, תאכפו את החקיקה הקיימת. מה הדרישה ומה הצורך בהחמרה כל כך משמעותית של העונשים על העסקה ועל הלנה? אנחנו זוכרים, כולנו, את הוויכוחים הקשים שהיו, גם בכנסת, על ההצעות להטיל עונשים דרמטיים על נהגי מוניות שלא מבצעים את החובה שהוטלה עליהם לזהות את מי שעלה למונית, ואולי בזה נכשלו בחובות הפיקוח שהמדינה רוצה להטיל עליהם. אני מציע, עמיתי חברי הכנסת – כדי לקצר – לא לאמץ את החלת דין הרציפות על החוק הזה, להישאר עם החקיקה הקיימת; היא מספיק חריפה, מספיק קשה, מספיק מחמירה, ואין שום סיבה אמיתית להחמרה נוספת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה, יש לך עד חמש דקות, ולאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה. אם אפשר לקרוא לחבר הכנסת דוד אמסלם, שהוא הבא בתור. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> רשום לי דוד אמסלם. אתה מציג במקום אמסלם את פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית? רשום פה שאמסלם מציג את זה. תחליטו מה אתם רוצים לעשות. אתה מציג, אורי מקלב? בסדר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברים, מה לעשות, גם המונית צריכה לשלם את חלקה בהחמרה. מסכת החוקים הפופוליסטיים שאתם ממשיכים להעלות זה דיו על נייר, אנחנו יודעים את זה, כי לפני, חברי חבר הכנסת דב חנין העלה את השאלה מה זה יוסיף, וזה אומר הכול. הרי החוק הזה קיים, הענישה קיימת; אתם לא משתמשים בו, לא אוכפים אותו מספיק. אבל מה לעשות, אנחנו צריכים להראות – הנה, איך אמר ראש הממשלה? אנחנו פועלים בכל החזיתות. ומה הן החזיתות? חזיתות החמרת העונשים, ועכשיו תורו של נהג המונית שנחמיר אתו, למרות הקיים. אני קראתי את הצעת החוק ואת התקציר שלה, ועכשיו מוסיפים לנו עוד תבלין חדש להצעת החוק, שאומר שמוגדרים כמי שביצעו עבור שישה שוהים בלתי חוקיים או מי שביצעו כאמור לפרק זמן העולה על חמישה ימים. עכשיו נכנסו בחוק לרמת המיקרו. אנחנו צריכים לתת לשופט – שפרשנותו תהיה מוגבלת: במידה ושוהים בלתי חוקיים עד חמישה ימים או שישה שוהים בלתי חוקיים, שישה שב"חים, אדוני השופט, זה מדרג הענישה שאתה צריך לנהוג בו – עד שלוש שנות מאסר. ואני שואל את עצמי: הרי כולנו חיים במקום שבכל מקום יש שב"חים, שוהים בלתי חוקיים. אני מסתכל ושואל את עצמי את השאלה: האם בעלי המסעדות בתל-אביב, בחולון, בבת-ים, בכל אזור המרכז, שמעסיקים שב"חים ביודעין, ביודעין מעסיקים אותם, וזה ממשיך, ובאים לכאן ומביאים עוד החמרה לחוק הקיים שאומרת, כפי שאמרתי, עד חמישה ימים או עד שישה שב"חים יש לך מטבע אחר של ענישה – ואני שואל אתכם ושואל את עצמי – כי אני מתרגם את התחושה הזאת מהמציאות, אני מתרגם את התחושה מהמציאות – שהשר עומד כאן ואומר שזה ערבים ויהודים כאחד, החוק בגינם, אבל במציאות, מי שמוענש זה רק האוכלוסייה הערבית. מי שמעסיק שב"ח שהוא לא ערבי, הוא לא מוענש. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה לא נכון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני אומר לך, אני ראיתי את זה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה זה שב"חים אם לא ערבים, עיסאווי? <מיקי לוי (יש עתיד):> מי שנתפס מעסיק שב"ח, יהודי כערבי, נושא באחריות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה בטרמינולוגיה, בחלום הוורוד שלנו. חברים, אני קורא לכם: למה לכם להביך את עצמכם? למה לכם להביא עוד חוק פופוליסטי, שיראו: הנה, אנחנו פועלים בכל החזיתות; הנה, גם לנהג המונית הגענו. למה אתם עושים מעצמכם צחוק? אלו חוקים, כפי שאמרתי, דיו על נייר; לא תשתמשו בהם. ההיסטוריה שלכם שחורה, אמרנו? אתם משחירים אותה עוד יותר. יאללה, לתפארת ממשלת בנימין נתניהו. סחתיין, הרצל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת פריג'. אנחנו עכשיו עוברים להצבעה – בעד ונגד רצונה של ועדת הפנים להחיל דין רציפות על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26). מי שבעד החלת הרציפות יצביע בעד, ומי שנגד יצביע נגד. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 40 בעד ההודעה – 29 נגד – 7 נמנעים – אין הודעת ועדת הפנים והגנת הסביבה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26) (החמרת הענישה בעבירות הלנה והעסקה של שוהים בלתי חוקיים), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 29 בעד, שבעה מתנגדים. אני קובע כי הוחל דין רציפות על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26). חבר הכנסת קרא הצביע בטעות נגד. נציין לפרוטוקול שהוא בעד החלת דין הרציפות, ובכל מקרה חל דין רציפות. הכנסת אישרה את החלת דין הרציפות על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26). <הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015> [נספחות.] <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים לסעיף 17 בסדר-היום: בקשת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016). יציג אותה, בשם יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת אורי מקלב. אתה חבר ועדה, נכון? <אורי מקלב (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> כן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני. <אורי מקלב (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, על-פי הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה, מחליטה הכנסת לפי סעיף 84 לאשר את החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה לפצל את הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015, להצעות חוק נפרדות, כך שחלק ההצעה שיבוא בפני הכנסת בשלב זה לא יכלול את סעיף 3(2) ו-(3) להצעת החוק, שעניינו היטל ציפוף. דברי ההסבר – מה זה היטל ציפוף: הצעת החוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015, נדונה בכנסת ונתקבלה בקריאה ראשונה ביום י"ח באלול התשע"ה, 2 בספטמבר 2015, ופרק ב' הועבר לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. בפרק זה מוצע, בין היתר, לבצע תיקונים שונים בפקודת העיריות [נוסח חדש]. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> סליחה, אדוני היושב-ראש, זה לא בסדר-היום. הפיצול הזה הוא לא בסדר-היום. מה קורה לכם היום? <אורי מקלב (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> הוא בסדר-היום. זה לא פיצול, זה לא פיצול, זה נמצא בסדר-היום. סעיף 3(2) ו-(3) להצעת החוק מציע לקבוע כי בעל מקרקעין אשר קיבל זכויות בנייה בשיעור הגבוה מהנורמה התכנונית העירונית המוצעת ישתתף בשיעור מוגבר בעלות הקמת התשתיות ומוסדות הציבור ביישוב, וזאת בדרך של תשלום היטל צפיפות. לאור ההערות שנשמעו במהלך דיוני הוועדה, ועל רקע הצורך ללבן לעומק סוגיות סבוכות ושאלות עקרוניות העולות מן המוצע בסעיף זה, ובהתחשב בסד הזמנים שמכתיבה מסגרת הדיון בחוקי ההסדרים, מוצע לפצל נושא זה מהצעת החוק ולהמשיך לדון בו בהליך חקיקה רגיל. בהתאם להוראות סעיף 84(ב) לתקנון, החליטה ועדת הפנים והגנת הסביבה בישיבתה ביום כ' בחשוון התשע"ו, 2 בנובמבר 2015, להביא בפני הכנסת הצעה לפצל את סעיף 3(2) ו-(3) האמור מהצעת החוק, כך שבשלב זה חלק ההצעה שיבוא בפניה לקריאה השנייה ולקריאה השלישית לא יכלול סעיף זה. לאור האמור, ועל מנת לאפשר לממשלה שהות מספקת לגבש הסדרים התואמים את הערות חברי הכנסת והגורמים השונים שנשמעו בוועדה, מתבקשת הכנסת לאשר החלטה זו. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – לא, זה לא ברור. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אומר שזה היה מתחילת סדר-היום. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> זה כאילו לא פורסם סדר-יום. ברגע שלא הודעת שאין סדר-יום בניירות ושצריך להסתכל במחשב, מבחינתי זה לא על סדר-היום. <דוד ביטן (הליכוד):> מה לא על סדר-היום? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> זה לא מופיע בסדר-היום שלי. בבקשה. <אורי מקלב (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> מה? – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – שלי עכשיו יש – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> יש? אין את זה? <נחמן שי (המחנה הציוני):> למה שתחפשו – – –? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> זה לא משנה. זה מהיום, מאחרי הנשיאות. זה מאחרי הנשיאות – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> יש "קאובוי של חצות", דרמה של חצות – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שנייה, אנחנו מבררים אם זה היה בסדר-היום או הוסף בשלב מאוחר יותר. <קריאות:> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אבל איפה – – – אני, היום בצהריים עוד לא קיבלתי את סדר-היום הזה. <קריאה:> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אבל אנחנו לא קיבלנו את סדר-היום הזה. מעולם. אני לא קיבלתי אותו – – – <דוד ביטן (הליכוד):> זה היה. זה היה על השולחן. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא היה על השולחן. <דוד ביטן (הליכוד):> היה – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <קריאה:> זה לא היה בסדר-היום. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> דוד, גם אנשים מהקואליציה אומרים שזה לא היה על סדר-היום. אז – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> רגע, אני אסתכל. תסתכלו רגע על השולחן – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא. בסדר. לא. אבל הנה, פולקמן אומר שזה לא היה על סדר-היום. החליטו – – – <מירב בן ארי (כולנו):> זה מופיע. זה מופיע בתדפיס. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מתי זה נוסף? לפני 16:00? זה הונח על השולחנות בסדר-היום. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> הונח. היום הונח. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הונח? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> הונח. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר? טוב. אוקיי, המשבר נפתר. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> טוב, אנחנו תומכים בפיצולים. <קריאה:> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> היה, היה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על בקשת ועדת – סליחה. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – להסביר – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סליחה. יש שני דוברים שביקשו לדבר. <דוד ביטן (הליכוד):> אז תרשום גם אותי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת פריג' – אינו נמצא. חבר הכנסת אורן אסף חזן, אתה רוצה לדבר? אתה נרשמת? אתה לא חייב. אתה רוצה, אז בבקשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אורן, בבקשה, לא. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אורן, באמת, אנחנו – – – <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אעשה את זה קצר. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> דוד יהיה אחרון הדוברים. <קריאה:> אורן, תראה כמה אנשים יש. <קריאה:> אורן – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו נגייס מהקואליציה. מהאופוזיציה. עד שהוא ידבר. נו, יאללה, זריז. <נורית קורן (הליכוד):> רק אם תדבר על שר הביטחון אנחנו מקשיבים לך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אם מה? <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן, בבקשה. שלוש דקות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אעשה את זה קצר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אחריו – חבר הכנסת ביטן, אחרון הדוברים. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. למה לא הוצאתי אותך? למה לא הוצאתי אותך? <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה זה היה עוזר לך? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אקצר בדברי בשביל ההתחשבות בחברים, בחברות. <מירב בן ארי (כולנו):> בחברי לקואליציה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בחברי גם באופוזיציה. <מירב בן ארי (כולנו):> קואליציה. קואליציה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> גם שם יש לי חברים. לא הרבה. <אורי מקלב (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> ערבות הדדית. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רק רוצה להגיד דבר אחד, ואני מנצל את הבמה הזאת רק מכיוון שקודם הוא לא נתן לי להשיב על דבריה של זהבה, ששוב מצאה את עצמה מחוץ למליאה. תראו, אני מבין שיש פה אנשים שלא קל להם לשמוע את מה שיש לי להגיד. אני מבין שיש פה אנשים שפתאום נתקלו בחבר כנסת שלא מפחד ולא מתבייש להגיד את המציאות כמו שהיא, ואלפי אם לא עשרות-אלפי אחרים ברחבי הארץ רואים אותה, מכירים אותה ומשמיעים את דבריהם. אם יש פה מישהו שלא נעים לו לשמוע את דברי, הוא תמיד מוזמן לצאת החוצה. בסופו של יום, בעתיד גם יהיו בחירות, והעם יגיד את דברו. אני נמצא כאן ותמיד הייתי כאן כדי להגיד ולהשמיע את המציאות כפי שאני חווה אותה, כפי שאזרחים רבים חווים אותה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> תמיד – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> עכשיו, הבעיה העיקרית – – <קריאה:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – והקשה, גם של החברים – בעיקר של החברים באופוזיציה – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> כמה זמן – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – שגם כשהם מפרגנים – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אל תעודדו אותו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – למשל – אני מבקש. שלא יפריעו לי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אבל מה זה קשור לנושא, חבר הכנסת חזן? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אבל הוא משקר – – – הוא אומר: תמיד הייתי כאן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מבקש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני ביקשתי לקצר. <ירון מזוז (הליכוד):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני ביקשתי לקצר ואתם גורמים לי להאריך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז בבקשה, תמשיך. <מיקי לוי (יש עתיד):> אורן, תגיד משהו על שר האין-ביטחון. בחייאת, אורן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> דיברנו מספיק להיום. אתה יודע, זה עצוב, כי אתם כאילו מזילים, מוזילים את העניין, אבל הוא – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אנחנו מנזילים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – מאוד נקודתי וענייני. כל חברי ועדת החוץ והביטחון יגידו לך את אותו הדבר: השר לא הגיע חצי שנה לוועדה. מה – – <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – איזה מין דבר זה? אבל למה גררת אותי לשם? אני אסכם ואומר – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> עכשיו אני אשם? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה לא אשם, אתה בסדר גמור. בינתיים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר'ה, תנו לו לסכם. <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה מבין מה קרה? נתת לי שלוש דקות, והם לא מפסיקים לדבר – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש לך עוד דקה. תנצל אותה, ואתה לא חייב את הכול. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תן לו עוד דקה אחת על חשבוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה. בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תן לו עוד חצי דקה על – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לא, לא, זה, אתה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – תנהלו דיון על חשבון הזמן שלי. אין בעיה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. בבקשה. יש לך עוד דקה בדיוק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, בסדר, אין בעיה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בדיוק. בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> איפה, איפה – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – מה אתה רוצה. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אורן, אני – נו. <דוד ביטן (הליכוד):> תן קומפלימנטים למרב מיכאלי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אתן לה. על מה? <דוד ביטן (הליכוד):> לא משנה – – – <מירב בן ארי (כולנו):> אנחנו בטוחים שתוכל להמציא משהו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> קשה לי. יש מקרים שבהם גם לי קשה. <קריאה:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> בסופו של יום היה יום ארוך – – <קריאה:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – היה קשה לרוב האנשים פה. את הדברים צריך להמשיך להגיד, וגם את התודה לשר לביטחון הפנים, שעושה עבודתו בצורה באמת מופלאה. <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא מבין, כאילו. <קריאות:> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – שלוש – – – <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני – – – <דוד ביטן (הליכוד):> זה טוב או רע? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני, מה זה הדבר הזה? אני קודם הוצאתי מילה? <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – תראה מה קרה פה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני כל היום שומע – – – את התגובות. תעשה לי טובה. <קריאות:> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אורן – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> כן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה. נא לסיים. – – – חזן, תודה על הזמן – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מסכם, אני מסכם – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, אין מה לסכם. די, הזמן הסתיים – – – <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> משפט סיכום. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיכום. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חיליק – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיכום. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – להגיד אותו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט, בבקשה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> הוא יסכם במשפט אחרון. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> וזה אמיתי, הדבר הזה? <קריאה:> – – – זמן מסך – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מעניין איך נראות ישיבות הסיעה שלכם. <דוד ביטן (הליכוד):> איזו סיעה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אדוני – – – <קריאה:> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> במועדון. במועדון – – –. במועדון. אתה יודע – – – לנו במועדון. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. חבר הכנסת חזן, בבקשה, משפט סיכום. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אל תדליקו אותי. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אורן, זה נראה כמו מערכון מ"ארץ נהדרת". <דוד ביטן (הליכוד):> יאללה, אורן, רד. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בסופו של יום, היה יום ארוך. אני אסכם ואומר: אני – מצחיק אותי. אני אמשיך – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני לא יודע אם לצחוק או לבכות. באמת – – – <קריאות:> – – – <קריאה:> לבכות, לבכות – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה יכול לתת לי לסיים את המשפט שלי? <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> שיהיה לכולם לילה טוב. אני אמשיך להגיד את הדברים – קלים, קשים, במה שצריך וכל זמן שצריך – – <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – בשם עם ישראל, למען עם ישראל, עד אשר אלה שמקומם לא פה ימצאו את הדרך החוצה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> לילה טוב, חברים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – לאורן חזן על דברי העומק המשמעותיים, שתרמו לדיון באופן שבכלל אי-אפשר לערער על זה. היית חייב לעלות ולהגיד את הכלום הזה שאמרת פה במשך חמש דקות. <דוד ביטן (הליכוד):> טוב – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני פשוט לא הבנתי מה אמרת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא נתת לי לדבר. <דוד ביטן (הליכוד):> תראה, אורן, עכשיו כולם יודעים על מה צריכים להצביע. אתה מבין? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת ביטן, בבקשה, שלוש דקות – – – <דוד ביטן (הליכוד):> ההצעה – מה זה? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> למה הוא אומר כלום? הוא הודה לי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סליחה. חוץ מהדברים, דברי השבח האלה. הוא גם הודה לביטן קודם על – – – <דוד ביטן (הליכוד):> תראה, שהוא ימשיך להודות לך יותר מדי ולהגיד כמה אתה גדול – עד היום היית ראשון בפריימריז, אני לא יודע מה יהיה אחר כך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אולי ראש ממשלה. <דוד ביטן (הליכוד):> החוק הזה, הצעת החוק הזאת, שנכנסה לחוק ההסדרים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הצעת חוק – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – הייתה חייבת להיות מפוצלת, מכיוון שבעצם, לצערנו הרב, היא תקלה בחוק ההסדרים, מכיוון שמדובר פה על היטל – היטל צפיפות, הם קראו לזה, הרשויות המקומיות, באיזשהו הסכם בין הרשויות לאוצר, והכוונה היא שהרשויות שיסכימו לתת, באזורים צפופים, זכויות בנייה מעבר לזכויות הקיימות, היזמים ישלמו 70% היטל השבחה – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אנחנו בעד. <דוד ביטן (הליכוד):> – – דבר שהוא לא הגיוני, הוא לא סביר. מצד אחד, הוא יגרום לזה שהם לא יבקשו את התוספת הזאת, כי זה לא יכול להיות שהכול ילך לרשות ולא ליזם. ואם היזם ישלם, אז הוא ישית את זה על הציבור הרחב בהעלאת מחיר הדירה. ולכן, אנחנו ביקשנו מוועדת הפנים שאת הסעיפים האלה אנחנו נפצל מחוק ההסדרים ונעשה דיונים יותר רציניים מול הרשויות ומול משרד האוצר שלא במסגרת חוק שמחייב אותנו לסיים בטווח קצר. ועל כן, אני מבקש מכולם – כי יושב-ראש ועדת הפנים לא פה – להסכים להצעה לפצל את הסעיף הזה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מודה לחבר הכנסת ביטן, שהעז בחוצפתו לדבר אשכרה על הנושא עצמו. אנחנו נעבור עכשיו, חברות וחברים, להצביע על בקשת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016). מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 41 בעד ההצעה – 27 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> רגע, יש עוד את איתן. 27 בעד, ללא מתנגדים וללא נמנעים. אני קובע כי אושרה בקשת ועדת הפנים והגנת הסביבה לפיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016). <הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 5) (מתן מידע לשוכר בדיור ציבורי), התשע"ה–2014> [מס' כ/584, "דברי הכנסת" ה-19, מושב שלישי, חוב' ז', עמ' 14946.] <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הסעיף האחרון על סדר-היום: הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 5). יציג אותה יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, גברתי הרשמת, חברותי וחברי חברי הכנסת – אישור הכנסת להחלת דין רציפות על הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 5) (מתן מידע לשוכר בדיור הציבורי), התשע"ה–2014. את הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 5) (מתן מידע לשוכר בדיור ציבורי), התשע"ה–2014, יזמו בכנסת התשע-עשרה חברי הכנסת דב חנין, מירי רגב – שהפכה בינתיים לשרה ולכן נמחק שמה מרשימת יוזמי הצעת החוק – אורלי לוי אבקסיס, אילן גילאון ואיציק שמולי. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה בכנסת היוצאת ביום י"ז בכסלו התשע"ה, 9 בדצמבר 2014, והועברה לוועדת הכלכלה. בהתאם להוראות חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, החליטה ועדת הכלכלה ביום י"ד בחשוון התשע"ו, 27 באוקטובר 2015, כי ברצונה להחיל דין רציפות על הצעת החוק האמורה. כעת מתבקשת הכנסת להחליט על החלת רציפות. הצעת החוק נועדה להבטיח כי שוכרים בדיור הציבורי יקבלו מידע מפורט על זכויותיהם וחובותיהם. בכלל זה מוצע כי בקשה לקביעת זכאות לדיור ציבורי תוגש למשרד הבינוי והוא ישיב למבקש בתוך 30 יום. כמו כן, מוצע להרחיב את חובות החברה לדיור ציבורי שבסעיף 2 לחוק ולקבוע, בין היתר, כי חברה לדיור ציבורי תשלח לשוכר דיווח חצי שנתי ובו פירוט חיוביו, וכן תשלח לו העתק מכל החלטה שהתקבלה בעניינו בתוך 14 יום. מאחר שמדובר בהצעת חוק חשובה לכל דיירי הדיור הציבורי, והממשלה הביעה תמיכתה בהחלת דין רציפות על הצעת חוק זו, מתבקשת הכנסת לאשר את החלת דין הרציפות כאמור. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. הודעה זו היא ללא הצבעה. חברות וחברים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"א בחשוון התשע"ו, 3 בנובמבר 2015, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 00:23.>