דברי הכנסת

דברי הכנסת חוב' ד' ישיבה נ"ח הישיבה החמישים-ושמונה של הכנסת העשרים יום שלישי, כ"א בחשוון התשע"ו (3 בנובמבר 2015) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 נאומים בני דקה 4 מאיר כהן (יש עתיד): 5 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 6 ענת ברקו (הליכוד): 9 יעקב פרי (יש עתיד): 10 איציק שמולי (המחנה הציוני): 11 עודד פורר (ישראל ביתנו): 12 אלעזר שטרן (יש עתיד): 12 מירב בן ארי (כולנו): 15 יעל גרמן (יש עתיד): 16 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 17 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 17 קארין אלהרר (יש עתיד): 18 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 19 נחמן שי (המחנה הציוני): 21 עפר שלח (יש עתיד): 22 נורית קורן (הליכוד): 22 מיקי לוי (יש עתיד): 23 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 24 אורן אסף חזן (הליכוד): 28 יוסי יונה (המחנה הציוני): 29 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 30 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 32 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 33 אלי כהן (כולנו): 34 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 35 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 35 הצעות לסדר-היום 36 ציון יום העסקים הקטנים 36 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 36 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 37 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 37 הצעות לסדר-היום 38 ציון יום העסקים הקטנים 38 רועי פולקמן (כולנו): 38 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 40 מיקי לוי (יש עתיד): 43 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 45 יואב בן צור (ש"ס): 48 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 49 עיסאווי פריג' (מרצ): 53 עודד פורר (ישראל ביתנו): 57 השר לפיתוח הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי: 60 הצעות לסדר-היום 69 ציון יום הבטיחות בדרכים 69 היו"ר נורית קורן: 69 הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון – סמכות בית-המשפט לאסור שימוש ברכב ששימש לנסיעה בחוף), התשע"ה–2015; 70 הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון – סמכות בית-המשפט לאסור שימוש ברכב ששימש לנסיעה בחוף), התשע"ו–2015 70 מיקי לוי (יש עתיד): 71 מיכל רוזין (מרצ): 72 שר הפנים סילבן שלום: 73 הצעות לסדר-היום 84 ציון יום הבטיחות בדרכים 84 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 84 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 88 מירב בן ארי (כולנו): 89 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 91 יעקב מרגי (ש"ס): 95 נורית קורן (הליכוד): 101 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 102 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום כ"א בחשוון התשע"ו, 3 בנובמבר 2015. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן חברי הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 43) (רציפות הכהונה של יושב-ראש הכנסת), מטעם ועדת הכנסת; הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 38) (רציפות הכהונה של יושב-ראש הכנסת), התשע"ו–2015, מטעם ועדת הכנסת. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <נאומים בני דקה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אני אבקש מאלה הרוצים לנאום להצביע לצורך ההרשמה. ההצבעה החלה. לאור הנוכחות של סיעת יש עתיד בממדים שהכנסת לא ידעה כמותם, אני מבקש מחבר הכנסת מאיר כהן לפתוח את הנאומים, ואחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אני גם, אדוני היושב-ראש, מופתע. שאלתי מה קרה. שאלתי מה קרה, אז הם אמרו שהם נוהרים למליאה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מייד חושש שעושים איזה אמבוש עם נאומים בני דקה. בבקשה, חבר הכנסת מאיר כהן, אתה ראשון הדוברים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אתה עשית טעות, זה יופיע בתשדירי הבחירות של יש עתיד עכשיו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה יופיע בתשדירי הבחירות של יש עתיד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> והם יחתכו את המשפט "שהכנסת לא ידעה כמותם". <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני, אני מחליף את חבר הכנסת מאיר כהן. ברשותך? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא, לא. אין דבר כזה. זה לא נושא סיעתי, סליחה. עם כל הרוח הטובה, אני קראתי לחבר הכנסת מאיר כהן. אם לא, אז חבר הכנסת אוסאמה סעדי. בבקשה, אתה מוכן? לא, זה לא נושא של דיון סיעתי. <מאיר כהן (יש עתיד):> סליחתך, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי כנסת יקרים, אנא הסכיתו ושמעו. יואב קיש, חברת הכנסת יעל גרמן – יואב קיש: "מה שקורה פה זה הנצחה דרך החוק של האי-שוויון, ואנחנו נפסיק לעשות מילואים ונפסיק לשרת"; "מה אני אגיד לבן שלי? איפה האחדות בעם? אני מבקש תשובה מנתניהו". לאחר שנבחר לכנסת ישראל, להלן דבריו של יואב קיש: "כולם. חילונים, חרדים, דתיים וערבים צריכים להיות שותפים למסירות הזאת. כבר לפני שנתיים הייתי במאהל המילואימניקים ונלחמתי למענם" – אכן, ברורה לי מפת האילוצים הקואליציוניים. והגדיל לעשות אבי דיכטר: "אחריות אישית וסנקציות אישיות הן סימן השוויון הממשי ביותר כשמדובר בחובת השירות, הן לחרדים והן לאחרים"; "בכל הצעות החוק הנמצאות על שולחן הכנסת, כולל הצעת חוק שירות המדינה, שיזמתי, נמצא סעיף המתייחס לסנקציות אישיות על המשתמטים"; "ראש הממשלה חייב להבין, אין אפשרות אחרת" – אומר אבי דיכטר, חבר כנסת מטעם הליכוד – "החוק לא יעבור אם סעיף הסנקציות האישיות לא ייכלל בו"; "חובת השירות לכול היא החזון שממנו צריכים להיגזר חוקי השירות שיעסקו בכלל המגזרים והמגדרים". חברת הכנסת ענת, זה מה שאמרו החברים שלך מהסיעה, לפני ואחרי. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת אוסאמה סעדי. קיבלת את התשובה למה יש נוכחות מוגברת של יש עתיד? טוב, אז אני בטוח שקיבלת. אחריו – חברת הכנסת ענת ברקו. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אני לא יכול, כמובן, להצטרף לחברי מסיעת יש עתיד במה שהם הכינו, כל אחד עם הנאום שלו. עכשיו אני מבין גם מה הסיבה. אני רציתי לדבר על ההחלטה המסתמנת – – – <קריאה:> התקבלה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> התקבלה? ההחלטה שנתקבלה, זה חדש, טרי מהתנור, טרי-טרי. אבל אני לא יודע אם ההחלטה – מה ההחלטה, חבר הכנסת טיבי, מה ההחלטה? <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> מה שאמרו מהבוקר, כנראה, מסתמן שוועדת האתיקה תרחיק – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> החלטה שאנחנו ידענו עוד לפני שהובאה לוועדת האתיקה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> בדיוק, כנראה שהעונש היה כבר מוכן, זה מאוד חמור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עונש על מה? אני לא מעודכן. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> עונש של הרחקת חבר הכנסת אחמד טיבי, סגן יושב-ראש הכנסת, מניהול ישיבות הכנסת, כעונש של הורדתו והרחקתו של השר אלקין בישיבת הכנסת לפני כעשרה ימים. אנחנו ידענו, כפי שאמר חברי חבר הכנסת אחמד טיבי, על העונש המסתמן, שכנראה כבר היה מוכן מלפני הדיונים ולפני מתן התשובה. זה מאוד מאוד חמור. אנחנו התרענו שכנראה מדובר בשיקולים זרים, ואנחנו עומדים על זה – אחרי שקראנו עכשיו, וידענו את ההחלטה באמת – שמדובר כנראה בשיקולים זרים ובהתערבות זרה בוועדת האתיקה. אדוני היושב-ראש, אני חושב שצריך להתריע ולראות בחומרה רבה את מה שקורה בין כותלי ועדת האתיקה. לא שמענו מילה אחת על כל ההסתה הארסית שהשמיע השר אלקין כנגד יושב-ראש הישיבה חבר הכנסת אחמד טיבי, שהוא הסית נגדו ונגדנו באופן אישי, עלילת דם מרושעת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> ולכן, אני חושב שזה מאוד חמור, מה שקורה בוועדת האתיקה, ואת העונש הזה אנחנו רואים בחומרה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. אני רק מקווה שפרסמו את ההחלטה, כי אני עוד לא ראיתי אותה. אם ההחלטה לא פורסמה, אז חבל שמישהו מפרסם אותה ברבים לפני שהיא פורסמה באופן רשמי. היא לא הונחה עדיין במליאה. אני מקווה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בשבילך ובשביל כולנו, שההחלטה אכן פורסמה, כי אם לא, אז מדובר פה עוד פעם בעבירה אתית מאוד חמורה, מה שעשית. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לא, אני אמרתי "ההחלטה המסתמנת", מה שפורסם מהבוקר בעיתונים – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אה, אם זאת החלטה – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – אבל עכשיו אמר לי, אומר לנו פה חבר הכנסת אחמד טיבי שהוא קיבל הודעה שזה העונש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אוקיי. אני אומר, אם אנחנו מפרסמים דברים לפני שוועדת האתיקה פרסמה אותם אז זה לא טוב. <נחמן שי (המחנה הציוני):> בערוץ הכנסת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא פורסם. אני מבקש מחברי הכנסת, להבא – ואני מאמין לחבר הכנסת אוסאמה סעדי שהוא עשה את זה בתום לב – גם אם אתם חברי ועדת האתיקה, או שאתם נושא לדיון בוועדת האתיקה ואתם כבר יודעים מה ההחלטה מגורם מוסמך, ההחלטה הזאת מפורסמת אך ורק על-ידי ועדת האתיקה ולא על-ידי אף אחר, לא במליאה, לא בתקשורת ולא בשום מקום אחר. כמו שאמרתי, אני מאמין שעשית את זה בתום לב. אין עדיין החלטה מנוסחת, כפי שאומרת לי מזכירת הכנסת, אז חבל שאנחנו נותנים לזה פרסום ברבים. חברת הכנסת ענת ברקו – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת יעקב פרי. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא יודע, אמרו לי שזה כבר ב-ynet. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה – – <קריאה:> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – אני רוצה לדבר על ייצוג של טרוריסטים בתקשורת כנזק לביטחון המדינה. ב-2013, צרנאייב – במרתון בבוסטון היה בחור שהיה שותף לפיגוע הרצחני שהיה במרתון הזה. תמונתו הייתה מרוחה על המגזין האמריקני ה"רולינג סטון", הפכו אותו לגיבור, הפכו אותו לאהוב הצעירות, את אותו טרוריסט רוצח. אני חושבת שלצערנו הרב, גם התקשורת הישראלית מדי פעם שואלת תמונות מתוך המאגר הפלסטיני המקוון כדי להציג טרוריסטים באור הירואי, וגם גורמת לזה שנערות, לצערי הרב, נערות צעירות, הולכות בדרכם, כמו אותו זוג שהידים שחיתנו אותם לאחר קבורתם. האב בא לבקש את ידה של השהידה והזוג התאחד לו בגן-העדן. לצערי הרב, חבר הכנסת טיבי, הכתיבה שלך בפייסבוק – שמי פאדי, אני בן 19, נרדפתי על-ידי מתנחלים, אז מיהרתי למשטרה הישראלית לקבל עזרה והם ירו בי למוות – זה חלק ממנגנון ההסתה והתעמולה, עם התמונות של אותו טרוריסט. ולצערי הרב, התקשורת הישראלית לעתים שואלת את אותן תמונות, בזמן שאנשים ברשות הפלסטינית ובמנגנוני הטרור מסוגים שונים, פלסטיניים, לוקחים תמונות ועושים נאציפיקציה של ישראלים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <ענת ברקו (הליכוד):> אני רוצה גם להתייחס במילה אחת: הייתה כאן אתמול האשמה מאוד חמורה לגבי חיילי צה"ל. אני בדקתי את הנושא הזה. הבחורה שהיה נראה כי היא עומדת לבצע פיגוע אומנם הופשטה מחלק מבגדיה, עד התחתונים. היא קיבלה טיפול רפואי. חיילים לא הפשיטו אותה כדי להפשיט אותה, והיא הייתה מחוברת לאינפוזיה ולמכשירים כתוצאה מהטיפול הרפואי. צריך לקחת בחשבון, גם בפיגועי טרור, שהיום הכול מצולם מכל הכיוונים – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <ענת ברקו (הליכוד):> – – ומכל הצדדים, ומכך ללמוד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חבר הכנסת יעקב פרי, כאמור, ואחריו – חבר הכנסת איציק שמולי. <יעקב פרי (יש עתיד):> ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, ב-2012: "אני מחויב" – אני מצטט – "אני מחויב לחלוקת הנטל בצורה שוויונית יותר, והכרזתי על כך. אני מאמין בזה, ואני מאמין שהשוויון בנטל חייב לכלול את כלל אזרחי ישראל – גם את הציבור החרדי – – – ואני מאמין שיש דרך להשיג את זה. – – – בדרך זו או אחרת הדבר הזה יושג, כי מדינת ישראל זקוקה לחלוקה שוויונית יותר בנטל". ציטוט של חבר הכנסת משה כחלון: "אני חושב שצריך בכל דבר לדון לגופו. באופן עקרוני אני בעד שוויון בנטל, ואני חושב שזה טוב לכולם"; "לא אתמוך בביטול חוק השוויון בנטל". תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת פרי. חבר הכנסת איציק שמולי – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עודד פורר. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, לא רק בחתולים רוצה לפגוע הממשלה, היא פוגעת גם בחיילים. אני רוצה קודם כול להצטרף לחברי ביש עתיד ולקוות שהממשלה, הקואליציה, תתעשת ותתמוך ביוזמה להשארת החוק כפי שעבר בכנסת הקודמת. אני רק רוצה לצייר גם את הצד השני של המשוואה, חברי ביש עתיד, ולהדגיש: לא די בלחייב את מי שמשתמט בשירות אזרחי או צבאי; אנחנו צריכים לשאול את עצמנו גם מה אנחנו עושים כדי להוקיר ולהכיר בחיילים שכבר משרתים. ואני רוצה להגיד לכם שבימים האלה, ולמעשה זה כבר חודשים ארוכים, חיילי צה"ל בימי ראשון נאלצים להוציא כסף מהכיס ולשלם על הנסיעה לבסיסי צה"ל, בכל רחבי הארץ. אתם שומעים מה אני אומר לכם? הם יוצאים מהבתים שלהם כדי להגן עלינו ועל המשפחות שלנו – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – יש תקציב. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני אומר לכם. תבדקו אותי. כדי להגיע לבסיסי צה"ל ולהגן על כולנו – הם נאלצים להוציא כסף מהכיס כדי להגיע. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מדינת ישראל, כדי לכסת"ח על עצמה, מעמידה לרשותם אוטובוסים, והם לא מוכנים לנסוע באוטובוסים כי זה לוקח מלא זמן. הסיבה הרשמית – ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש – היא מאוד מאוד תמוהה: יותר מדי אזרחים התלוננו שחיילי צה"ל ברכבת מהווים מטרד. אני לא מאמין לדבר הזה, ואני דורש משר התחבורה להידרש לעניין הזה באופן מיידי. <נורית קורן (הליכוד):> זה משהו שקיים כל יום ראשון – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת שמולי. חבר הכנסת עודד פורר – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> תודה. אני רוצה להביא בפני הבית את האירוע שקרה ביום שני שעבר, בטקס יום הזיכרון לראש הממשלה יצחק רבין, בבית-הספר התיכון "אופק" שבקיבוץ עברון. בבית-הספר התקיים טקס זיכרון, אבל הנהלת בית-הספר סירבה להשמיע את ההמנון בסיום הטקס בנימוק שזה פוגע בשוויון ושההמנון הוא לא שוויוני. אני חושב שזאת פשוט שערורייה, על אחת כמה וכמה ודווקא בטקס יום זיכרון של ראש ממשלה לשעבר, של רמטכ"ל לשעבר, שנלחם גם כדי שיוכלו להשמיע את ההמנון הזה בצפון, בדרום ובירושלים, ובסוף הנהלת בית-ספר, בצעד תמוה ושערורייתי, מתפרקת מכל סמליה של המדינה ומסרבת להשמיע את ההמנון. פניתי לשר החינוך, פניתי גם ליושב-ראש ועדת החינוך, ואני מצפה גם לשמוע את התשובות שלהם במהרה – מה עשו עם אותה הנהלת בית-הספר. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עודד פורר. חבר הכנסת אלעזר שטרן – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת מירב בן ארי. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש – – – השר – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מיקרופון. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – עמיתי חברי הכנסת, "אות כבוד הוא לנו שממשלת ישראל בהנהגת תנועת הליכוד היא זו שחתומה על חוק אשר מתקן עוול היסטורי" – מי שאמרה את זה היא תת-אלוף במילואים, שרת התרבות והספורט מירי רגב. היא לא אמרה את זה כשהייתה דוברת צה"ל; היא אמרה את זה כשהיא הייתה חברת כנסת מטעם הליכוד, עוד לפני שהיא לימדה אותנו תרבות מהי. "החוק הוא חלק נכון וחשוב" – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> עכשיו גם מוזיקה, לא רק תרבות. עכשיו גם מוזיקה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> כן. בסדר. לא, לא, יכול להיות שזה חלק מהתרבות. "החוק הוא חלק נכון וחשוב, שעושה צדק עם אלו שנושאים בנטל במשך שנים. – – – אני יכולה להבין ולקבל את העיקרון של תורתו-אומנותו לקבוצה מוגדרת של אנשים שלא תגדל – – –. לכן, הסנקציות הכלליות שננקטות ובאות לידי ביטוי כלפי החילונים והמסורתיים שאינם מתגייסים לצבא יחולו גם על חרדים שאינם מתגייסים לצה"ל. חוק הוא חוק." חוק הוא חוק, תרבות היא תרבות, אבל אולי לספורט אין גבולות. אני לא יודע איזה מחירים משלמים בשביל המירוץ לכיסאות. אדוני היושב-ראש, אם יורשה לי, אני מצפה שגם היושב-ראש יגיד מילה על זה שעבודה של הכנסת במשך שמונה חודשים או שנה נמחקת בהסכם קואליציוני ברבע שעה, בלילה, ולא רק החוק הזה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. למרות שלא מקובל ואין חובה עלי להשיב ולומר את עמדתי לגבי שלושת החוקים המפורסמים שהוצבעו באותו יום היסטורי בכנסת – אמרתי בזמן אמת: אני דבק באותה עמדה לגבי שלושת החוקים. חברת הכנסת מירב בן ארי – בבקשה, גברתי. <מיקי לוי (יש עתיד):> אנחנו לא זוכרים מה אמרת, אדוני. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תעשה גוגל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תעשה גוגל, בדיוק כך. ערוץ הכנסת – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ערוץ הכנסת, גם ערוץ הכנסת יספק לך מידע. חוץ מזה, אתמול כבר התבדחתי על הנושא הזה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שניים כבר שונו, השלישי כנראה בדרך. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – לא רק שלושה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> יש יותר חוקים, לא רק שלושה. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא. שלושת החוקים ההיסטוריים שהוצגו בדרמה גדולה באותו יום – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – אמרתי אז מה הם שווים, ואני דבק בעמדה שלי. חברת הכנסת מירב בן ארי – בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת יעל גרמן. <מירב בן ארי (כולנו):> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על משהו אחר קצת, שלא קשור ליום העסקים או ליום הבטיחות בדרכים, שאנחנו נדבר עליהם. אני רוצה לספר לכם על מכתב ששלחתי אתמול לשרת המשפטים לגבי בחור ישראלי שנמצא בכלא ההודי. הוא הבחור הכי צעיר שהיה אי-פעם בכלא; הוא נכנס לכלא בגיל 19 וכיום הוא בן 20. הוא נמצא שם כבר קרוב לתשעה חודשים. קוראים לו נריה, והוא מחכה למשפט ומחכה למשפט, וכל שבועיים מגיע לשופט, וכל שבועיים השופט שולח אותו בחזרה לכלא. לפני שבועיים העבירו אותו לכלא אחר, ובמהלך המעבר הייתה שם התפרעות, ונריה ועוד שני חבר'ה צעירים ישראלים, מה שנקרא – חטפו מכות רצח. במהלך האלימות שהופעלה כלפיהם, דרך הסוהרים, נריה גם איבד את הראייה שלו בעין ימין. אני כתבתי מכתב לשרת המשפטים וביקשתי ממנה לפעול ככל הניתן כדי להביא אותו לכאן, להישפט בארץ. נכון שהוא ביצע עבירה ונכון שצפוי לו עונש, אבל לפחות, בטח אם הוא עוד לא קיבל את העונש שלו, שיגיע ויישפט כאן, במדינת ישראל, גם בגלל גילו הצעיר – הוא בקושי בן 20 – וגם בגלל משפחתו, שחיה חיים לא פשוטים כאן, בארץ. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חברת הכנסת יעל גרמן, ואחריה – חבר הכנסת איל בן ראובן. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברותי חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת, אני פונה גם לחיילים שיושבים ביציע, כי אנחנו, למעשה, נלחמים עבורכם. אני רוצה לשאול אתכם מי אמר למי: "חוק שקד עבר, עכשיו נפשיל שרוולים ונחבר את אחינו החרדים לכלכלה ולשירות הישראליים. הגיע הזמן לאחדות"; "החוק הוא מאוזן, מדורג וטוב לעם ישראל כולו ולחרדים בפרט"; "בן-גוריון בתבונתו הגדיר קבוצה קטנה שתשמור על הגחלת – אלו שתורתם-אומנותם". אז אם מישהו לא מנחש, זה היה נפתלי בנט בגרסתו הקודמת, בכנסת התשע-עשרה, בממשלה שלנו. ומי אמר למי: "אחריות אישית וסנקציות אישיות הן סימן השוויון הממשי ביותר כשמדובר בחובת השירות, הן לחרדים והן לאחרים"? ו"בכל הצעות החוק הנמצאות על שולחן הכנסת, כולל הצעת חוק שירות המדינה, שיזמתי, נמצא סעיף המתייחס לסנקציות אישיות על המשתמטים"; "ראש הממשלה חייב להבין, אין אפשרות אחרת. החוק לא יעבור אם סעיף הסנקציות האישיות לא ייכלל בו"; "חובת השירות לכול היא החזון שממנו צריכים להיגזר חוקי השירות שיעסקו בכל המגזרים ובכל המגדרים". ולמי שלא ניחש – אבי דיכטר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת איל בן ראובן – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת חיליק בר. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> כבוד יושב-ראש הכנסת, חברי וחברות הכנסת – וברכות ללוחמי מגלן שיושבים פה למעלה אתנו – הצבעתי אתמול בעד חוק האבנים והחוק נגד הסתה. הצבעתי ביד כבדה, כי אנחנו במאבק נגד טרור אכזרי שצריך לנצח בו. חברי הכנסת, מערכות הביטחון עושות ופועלות היטב, אבל כל אלה הם אקמול למחלה קשה. אני שואל אתכם, ראש הממשלה והשרים, לאן אתם מובילים? נראה, וכל כך בולט, שאתם חושבים ועושים טקטיקה. לאן אתם מובילים – מעבר למושגים כמו "ניהול משבר", "סטטוס קוו" ועוד מושגים שבפועל מובילים אותנו לאחור, לחברה מקצינה, חברה המאיימת על מנהיגים ועל אנשים שחושבים אחרת, חברה שמתרחקת מכללי הדמוקרטיה הבסיסיים. אני פונה אליכם כאזרח וכנבחר ציבור: התחילו לדבר ולעשות אסטרטגיה. כן, זה קשה, זה מורכב, זה דורש חזון, שאין לכם. ואם תבחרו באסטרטגיה נכונה, של פרידה מהפלסטינים מתוך כוח ועוצמה שיש לנו, נוכל אולי בעתיד להיפרד מחוקי הכוח והענישה, שהם חשובים היום אבל יושבים כל כך קרוב לגבול המוסר והערכים. אולי נצטרך גם בעתיד להמשיך ולהילחם, אך מתוך קונסנזוס והסכמה על היותנו מדינה יהודית-דמוקרטית בטוחה וצודקת. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. חבר הכנסת חיליק בר – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת קארין אלהרר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני אעזוב את אירועי היום. אני רוצה לברך אורח שלנו. לא כל יום אנחנו מארחים פה בכנסת לורד בריטי אמיתי, חבר הכנסת מאיר כהן, שהגיע מבית-הלורדים בלונדון לחזק את ישראל בימים הקשים האלה. (מחיאות כפיים) So, I would say one word in English, Lord Glasman, we welcome you to the Israeli Knesset. You are a true friend of Israel. You came here to strengthen us in these challenging days, and we welcome you to the Knesset, welcome to Israel. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, תחזור לעברית. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> So welcome to Israel, Lord Glasman, you are truly a friend of Israel, and this is your home. Welcome, Lord Glasman. Thank you very much. (מחיאות כפיים) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יחיאל חיליק בר. חברת הכנסת קארין אלהרר – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני יושב-ראש הכנסת, תודה, חברי וחברותי חברי הכנסת, היום, האמת שרציתי לפנות לידידי חבר הכנסת יואב קיש, שלא נמצא כאן, ולהזכיר לו שב-2012, עוד לפני שהוא נכנס לחיים הפוליטיים, כשהוא ייצג את ה"פראיירים" במאהל, הוא אהב לדבר על מציאות אחרת; מציאות שוויונית יותר, משוסעת פחות. הוא חזר ואמר שהוא יילחם בשמם של ה"פראיירים", ולא יוותר ולא ינוח ולא ישקוט עד שהוא לא ירגיש אחרת. לאחרונה חבר הכנסת קיש חזר והבטיח שהוא ימשיך לנהל את המאבק לשוויון בנטל. הוא אמר, ואני מצטטת: "מה שקורה פה זה הנצחה דרך החוק של האי-שוויון, ואנחנו נפסיק לעשות מילואים ונפסיק לשרת". הוא הוסיף ואמר: "כולם. חילונים, חרדים, דתיים וערבים צריכים להיות שותפים למסירות הזאת". דרך אגב, הוא לא לבד. נמצאת אתנו גם חברת הכנסת רחל עזריה ממפלגת כולנו, שאמרה, ואני מצטטת: "צריך – – – להתחיל כבר עכשיו לגייס הרבה יותר חרדים במסלולים הקיימים, לפתוח מסלולים נוספים, ולהתחיל להפעיל סנקציות כלכליות כבר עכשיו". רחל, את זוכרת את הדברים האלה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <רחל עזריה (כולנו):> – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> אז היום אני רוצה לפנות לכולם, לכל חברי הקואליציה, ולהגיד להם שאנחנו שנייה לפני הזזת הספינה מהמסלול שהיא כבר נמצאת בו. לפני שאנחנו לגמרי מאבדים כיוון אני קוראת לכם לעצור ולהקשיב לאמת שלכם, שכולנו יודעים – לפחות שנינו – שאולי היא קצת לא נוחה כרגע, כי בכל זאת שיקולי קואליציה, אבל בואו תנסו להיות נאמנים לעצמכם – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – לקהל הבוחרים שלכם ולכל אותם "פראיירים", כמו שהציג אותם חבר הכנסת קיש בתפקידו הקודם. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, התבשרנו שראש הממשלה החליט להקפיא את הטבות מס ההכנסה ליישובים שהציעה ועדת הכספים לפי החלטת משרד האוצר, לפי מדדים מיוחדים טובים, נכונים, צודקים, וקריטריונים מיוחדים. בא ראש הממשלה והחליט להקפיא ואולי לבטל את ההצעה הזאת. החלטת ראש הממשלה הזאת היא פוגענית ולא נכונה ולא צודקת, במיוחד כשמאחורי הקלעים נשמעים דברים שהם באמת מסוכנים, שהעוגה של הכסף להטבות היא קטנה ולא מספיקה לכולם ויש שם הרבה יישובים ערביים שנכללים בתוכנית הזאת. זה באמת הזוי מאוד, במיוחד כשלא נכללות שם התנחלויות. בבקשה, שיהיה כסף להתנחלויות – ואני בטח נגד – יש משרד הביטחון ויש משרדים אחרים, יש הרבה כסף ואפשר. אני מאוד מעריך את עמדתו של יושב-ראש ועדת הכספים הרב משה גפני בעניין הזה. אני לא רק מקווה – אני רוצה ודורש שראש הממשלה יחזור בו – – – <נורית קורן (הליכוד):> זה לא ראש הממשלה, זה יושב-ראש ועדת הכספים. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> לא יושב-ראש ועדת הכספים – זה ראש הממשלה שמקפיא. <נורית קורן (הליכוד):> – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> עם כל הכבוד, אני הייתי בדיונים, ואני שומע ואני רואה מה הולך. לכן, מאחורי הקלעים זה מה שהולך. העוגה לא מספיקה, ומה היה, ההפגנות של תושבי הצפון – אני מעריך את זה, וגם אני מהצפון. לכן, ההחלטה הזאת היא החלטה לא נכונה וגם לא טובה ולא צודקת, במיוחד בצל המצב הקיים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> עוד דבר אחד: מסתמן, ממה ששמענו עכשיו בתקשורת, בערוץ 9, שוועדת האתיקה אולי תחליט – אולי החליטה – מסתמן שהיא מחליטה אולי להשעות את חבר הכנסת ד"ר אחמד טיבי מניהול הכנסת כסגן יושב-ראש הכנסת. אני עכשיו נזכר במה שהיה, דיון בוועדת האתיקה – להרחבת סמכותה של ועדת האתיקה. רק אתמול הייתה הצבעה – 22 חברי כנסת מול 18 חברי כנסת – על ההרחבה הזאת. זה גם אומר דורשני – על ההחלטות האלה. ואז הוצע, ואני הצעתי שההחלטות יתקבלו ברוב מוחלט. וזה מה שאנחנו מקבלים, לצערי הרב, במקרים כאלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עפר שלח. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפי פרסום של ערוץ 10, חברת כי"ל הענישה את הערוץ על כך שפרסם כתבה לא אוהדת על מנכ"ל הקונצרן החשוב והגדול הזה, שיש לו אינטרסים גדולים מאוד בדרום הארץ ויש לו אינטרסים יותר גדולים בקופת המדינה, כי הוא נאבק עכשיו על היקף המס שהוא ישלם למדינה. ערוץ 10 טוען, שכתוצאה מאותה כתבה על המנכ"ל הופסק מסע פרסום גדול שנערך בכל כלי התקשורת בישראל וגם בערוץ 10, ושהעונש שהוא נענש הוא בהיקף של כ-800,000 שקל. הדבר הזה צריך להתברר. לא יכול להיות שגוף כלכלי כל כך גדול – אנחנו יודעים ששורשיו נטועים פה באדמתה של מדינת ישראל ונהנים ממשאבי הטבע שלה – ינקוט צעד כזה כלפי כלי תקשורת שמאיזושהי סיבה דיווח או כתבה שלו לא נשאו חן בעיניו. מספיק קשה מצבם של כלי התקשורת בישראל, והתלות שלהם במפרסמים היא מלאה, ההכנסות שלהם הולכות ופוחתות. הדבר הזה צריך להתבהר, ואני הולך לפנות לממונה על ההגבלים כדי לדרוש את התערבותו – האם זה עומד בכללים של משטר תאגידי. לא יכול להיות שחברה מסחרית תתחשבן על הכנסותיו, על גופו של ערוץ תקשורת, רק מפני שדיווח לא אוהד פורסם כלפיה. זה דבר שצריך ללבן אותו – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – ואני מתכוון לעשות זאת. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת עפר שלח – בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת נורית קורן. <עפר שלח (יש עתיד):> תודה, אדוני. אגב, נחמן, אם תרצה לעשות את זה, יש כל כך הרבה דוגמאות שאני יכול לתת לך. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – אני יודע. <עפר שלח (יש עתיד):> חבר הכנסת יואב קיש איש פופולרי ביום הזה, כי הוא כזכור היה מאוד מאוד פעיל בסוגיית השוויון בנטל. והוא אמר בהפגנה ביולי 2012: מפסיקים להיות פראיירים. אנחנו, הציבור שנושא בנטל ורואה בזה זכות, דורשים דבר פשוט: שירות לכול. ראש הממשלה בנימין נתניהו, אמץ את ערך השוויון וזכות השירות, ובכך תקבע את עתידה של המדינה. אנחנו ננצח במאבק, כי אין לנו ארץ אחרת, אמר חבר הכנסת קיש. ועל זה כבר נאמר ב"ילקוט הכזבים", נדמה לי, יענקל'ה: אבראבו, אבראבו, אבראבו. אבל מיהו לעומת ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמייד אחרי אישור החוק בממשלה הקודמת, שהוא כזכור הרים את ידו, או שמא לחץ על הכפתור, בעדו בגאון: אחרי 65 שנה נאשר היום את המתווה לשוויון בנטל. נעשה את השינוי בהדרגה תוך התחשבות בצרכים המיוחדים של הציבור החרדי. המטרה שלנו היא כפולה – שילוב של צעירים חרדים בצה"ל ובשירות האזרחי ושילובם בשוק העבודה. ועל זה נאמר: אף אחד מאתנו, כרגיל, לא היה אומר את זה יותר טוב מראש הממשלה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עפר שלח. חברת הכנסת נורית קורן, ואחריה – חבר הכנסת מיקי לוי. <נורית קורן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אתמול פורסם כי יחידת "להב 443" עיכבה לחקירה ועצרה 20 חשודים בכירים בהווה ובעבר בחברת "נתיבי ישראל", וביניהם גם חבר כנסת לשעבר, בחשד לעבירות שחיתות וקבלת שוחד. שוב אנחנו נחשפים לשחיתות חמורה בקרב בכירים בחברות הציבוריות ובפוליטיקה; שוב אנו גורמים לשחיקה של אמון הציבור במדינה, בממשלה ובנו, נבחרי הציבור. מקרים כאלה אסור שיחזרו על עצמם. שוב ושוב הם פוגעים בעבודה הטובה שאנו עושים בכנסת וברצון שלנו לשנות את פני המציאות בישראל. אנו, חברי הכנסת מכלל סיעות הבית, צריכים להוקיע את התופעה הזאת, ואם מקרים כאלה חוזרים ונשנים, זה מוכיח שהענישה אינה מרתיעה. עלינו להחזיר את אמון הציבור בנו, ואנו נעשה את זה בכך שנראה לציבור שאנחנו לא מפחדים להחמיר את הענישה בנושא, כי ידינו נקיות. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת נורית קורן. חבר הכנסת מיקי לוי – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, פליק-לק, זיגזג, פניית פרסה, אינטרסנטיות פוליטית, בגידה בבוחרים – כל כך הרבה מילים שיכולות לתאר את ההתנהלות של חלק מחברי הקואליציה שיצביעו בקרוב על ביטול חוק השוויון בנטל. אחד מהם הוא חבר הכנסת אבי דיכטר מהליכוד, ראש השב"כ לשעבר, לא פחות ולא יותר, שלא ברור לי איך הוא יכול להסתכל בעיניהם של חיילי החובה, שהרי אותו דיכטר הגיש בעצמו רק ב-2012 הצעת חוק לשוויון בנטל. ואני מצטט לכם מדברי ההסבר לחוק: "הצעת חוק זו מטרתה – – – לעגן את עקרון חובת שירות המדינה בשירות צבאי או אזרחי, מתוך הכרה בחשיבות התרומה למדינה ובערבות הדדית כערכי יסוד בחברה הישראלית". והוסיף אותו דיכטר וכתב: "ההסדר המוצע יחייב את שר הביטחון לקבוע יעדים כמותיים ברורים לגיוס לצבא ולשירות אזרחי – – – בנוסף, מוצע לקבוע סנקציה לפיה מי שלא נקרא לשירות המדינה, ולא יתייצב ללא קבלת דחייה או פטור כדין, לא יהיה זכאי לקבל תשלומים מענקים או קצבאות מהמדינה". חברת הכנסת ענת ברקו, ידידתי ויקירתי, סגן-אלוף במילואים, איך תצביעי? הייתי רוצה להיות הזבוב על הקיר בחדר השינה כדי לראות איזה נדודי שינה צפויים לך. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להרים פה דגל אדום ברור. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אורן, שב בשקט. כל חבר כנסת שיעשה שקר בנפשו ויצביע בעד ביטול חוק השוויון בנטל בקריאה ראשונה, יישא על עצמו אות קין וכתם שלא יימחק. כל אחד יצטרך לתת דין-וחשבון לחיילי החובה שנושאים בנטל. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אורן חזן. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, אני רוצה מפה לברך את העם הטורקי על תוצאות הבחירות שהיו שלשום. אני מברך את מפלגת הצדק והפיתוח על הניצחון הגדול ועל אמון העם; אני מברך את נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן ואת ראש הממשלה אהמט דבוטאולו על הדרך ועל הניצחון ועל הדמוקרטיה. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <רחל עזריה (כולנו):> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> מפלגת הצדק והפיתוח, אשר שלטה מאז 2003 – – <ענת ברקו (הליכוד):> "האחים המוסלמים". <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – באה לעם – – <ענת ברקו (הליכוד):> תגיד "האחים המוסלמים". <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – באה לעם – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <רחל עזריה (כולנו):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת. ברקו. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – באה לעם עם קבלות, והעם הבין שלהצלחות תמיד יש אויבים. הקבלות שהביאה המפלגה הזאת לעם אחרי 12 שנים של שלטון: המיקום – – – <מירב בן ארי (כולנו):> 12 שנים של עבדות. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> המיקום של טורקיה מבחינה כלכלית היה 111 בעולם, והיום היא 16. העם לא טיפש. החוקים – – – <קריאה:> אנחנו לא תומכים בה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> החוקים שחוקקה המפלגה הזאת סיימו את עידן המהפכות הצבאיות – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – והיום יש דמוקרטיה. <מירב בן ארי (כולנו):> איזו דמוקרטיה? <רחל עזריה (כולנו):> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> תיקון החוקים הרחיב – אי-אפשר להפריע, אי-אפשר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ששש. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> החוקים שחוקקו נתנו יותר ויותר דמוקרטיה, והם אפילו עמדו בדרישות האיחוד האירופי כדי להיכנס לשם, וטורקיה היום לא רוצה להיכנס. <ענת ברקו (הליכוד):> לא רוצה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> ממוצע ההכנסה לפרט: ב-2002 בטורקיה הוא היה 3,500 דולר, וב-2012 – הגיע ל-10,400, והתוכנית ל-2023 תהיה 25,000; האינפלציה הייתה 55%, והיום היא בסביבות 5%. לכן, ממפלגה שהצליחה, לפחות בכלכלה ניתן ללכת וללמוד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> ואני אומר, אני מברך, ואני אומר את זה בערבית: (אומר בערבית: אני מברך אתכם על אמון העם בכם, ואכן, אם ההחלטה איתנה – הדרך ברורה). <מירב בן ארי (כולנו):> תגיד את זה בטורקית, הם לא יודעים ערבית. הם מדברים טורקית, איך הם יבינו? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת אורן חזן, ואחריו – חבר הכנסת יוסי יונה. בבקשה, אדוני. <ענת ברקו (הליכוד):> התנועה האסלאמית העולמית, אין ספק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להציף נושא שלאט-לאט, בשקט בשקט, מכרסם בחלקים נרחבים משטחה של מדינת ישראל. לרוב אנחנו עוצמים את עינינו, אבל אנחנו לא מבינים עד כמה הסכנה אורבת בפינה. אני רוצה לספר לכם על נריה ורחל בן פזי, שגרים ביישוב כוכב-השחר, רועי צאן, ולפני יומיים, ב-1 בחודש, בשעה 19:00, הגיע המינהל האזרחי והחליט להחרים להם את כל עדר הצאן. באו עם טרקטורים, משאיות, בליווי כוח משטרתי – אני לא רוצה להיכנס לפרטים, איך זה נעשה בפועל, ובעלי-החיים שמתו בדרך, ועל כך – אני גם קורא לידידי איציק שמולי אוהב החיות לעזור לי לסייע במקרה הזה, כי לא יכול להיות שבאמתלה של ביטחון גם פוגעים בבעלי-החיים. אני רוצה לדבר על משהו מעבר: הסיבה לכך שהחרימו את העדר הייתה אחת – שמדובר בעדר שרועה בשטחי אש. רק מה, המפה המצורפת של שטחי האש היא מפה משנת 1999, ושטח אש שלא קיים. ואני תוהה איך פתאום נזכרו אחרי 17 שנה במינהל לבוא ולהחרים את הצאן. אבל לא פחות חמור מכך, בשטחים האלה ישנם עשרות אם לא מאות מאחזים בלתי חוקיים של בדואים ופלסטינים, שגרים, שתופסים אדמות, שמקיימים שם עדרים, ויש פה איפה ואיפה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מילה אחת, אדוני היושב-ראש, ואני מסיים. זו פעם נוספת שבה אנחנו רואים אפרטהייד ליהודים בארץ-ישראל. אני קורא לשר הביטחון להתעשת ולתת הוראה והנחיה, ראשית לשחרר את בעלי-החיים, כדי שלא ייגרם עוד צער, ושנית למצוא פתרון לסילוק הבדואים ולהסדרה למתיישבים היהודים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חזן. חבר הכנסת יוסי יונה, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להצטרף לדברים שאמר הקולגה שלי נחמן שי בעניין של כי"ל ולהתריע על התופעה המאוד-חמורה הזאת, שאליה אנו נחשפים שוב ושוב, שתאגידים כלכליים מפעילים לחץ לא מתון, הייתי אומר, על אמצעי התקשורת ומתנים את הפרסום בערוצי התקשורת בכך שהכתבות שם תהיינה אוהדות אותן. מטעם חברת כי"ל עלתה או באה התגובה שאמרה שאין אמת בדברים הללו, שהקיצוץ בתקציב הפרסום נובע מהקטנת הכנסות. אבל ראו זה פלא, באי הבית – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> בוודאי, בגלל הכתבה שלא מחמיאה להם. ראו, באי הבית, מה קרה: הפרסום של החברה הזו בערוץ 2 נמשך לו, ללא שום קשר עם ירידה בהכנסות. אני חושב שאנו צריכים לחשוב על הסוגיה הזו ברצינות רבה, ואולי גם לחשוב על הדרכים שבהן אנחנו – שהמחוקק יוכל להטיל סנקציות על תאגידים וחברות שמטילים סנקציות על אמצעי התקשורת. זה אולי הצעד שירתיע אותם מלפגוע בחופש הביטוי, ובוודאי מלפגוע באפשרות של אמצעי התקשורת לעשות עיתונאות חוקרת. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת מסעוד גנאים – בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תחילה, בשם הרשימה המשותפת אנחנו מוחים על החלטת ועדת האתיקה נגד חבר הכנסת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> פורסמה ההחלטה? חברי הכנסת, אני אמרתי – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> מה, אסור? לא, אני לא – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> התפרסמה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אבל התפרסם בכל כלי התקשורת, כבוד היושב-ראש. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הודעה רשמית. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> בסדר, סיימתי את – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מסעוד גנאים, בכלי התקשורת התפרסם ביום עלייתי לארץ שאשתי בהיריון – אני לא צוחק אתך. אחרי שלוש שנים באמת נולד לנו ילד. כל מה שמתפרסם בכלי תקשורת אתה צריך לפרסם במליאה? באמת. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> בסדר, בסדר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אמרתי ליושב-ראש הסיעה שלך שהוא אמר את הדברים בתום לב. אתה כבר השלישי. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> המחאה שלנו על ההחלטה המסתמנת נשמעה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אפשר להגיד לך מברוכ אחרי 30 שנה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זאת אמת לאמיתה, בעיתון לאנשים חושבים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אז לא מאמינים לכל מה שמתפרסם בתקשורת? <קריאה:> או. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זהו. בבקשה, אדוני. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, היום ציינה הכנסת את יום הבטיחות בדרכים, והיה יום חשוב מאוד בכל הוועדות. מתוך הממצאים והמחקרים שהוצגו בפנינו, המציאות היא עגומה מאוד. הקורבנות הם רבים, אבל במיוחד הקורבנות בקרב האזרחים הערבים ובחברה הערבית. אני חושב שלפנינו עבודה רבה מאוד של כולנו, משום שכפי שתמיד אני אומר, פוליטיקאי הוא פה לא רק כדי להציג את עמדתו הפוליטית אלא גם כדי לעסוק בהצלת חיי בני-אדם, ויש לנו כלים פרלמנטריים, יש תקציבים, יש משאבים, וכולנו יכולים להתגייס למען הצלת חיי אדם. לפי דעתי, בחברה הערבית צריך להעלות את המודעות, את החינוך, משום שחינוך לחיים יותר בטוחים וזהירים בנהיגה – הוא חשוב מאוד כדי להפחית בסוף מהנפגעים ומהקורבנות. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, הגזענות ורדיפת האזרחים הערבים בישראל עולה בימים אלו מדרגה עד כדי סיוע משפטי לבעלי העסקים שרוצים לפטר עובדים ערבים בשל היותם ערבים בלבד והחוק מונע מהם זאת. תנועת "דרך חיים", אשר עומד בראשה הרב יצחק גינזבורג, מחלקת עלונים שבהם היא פונה לבעלי העסקים שיפנו אל התא המשפטי שלה על מנת לקבל סיוע משפטי בפיטורי עובדים ערבים אשר לפי דעתם מסכנים את בעל העסק. מגמה זו חייבת להיפסק וחייבים להעמיד את המסיתים לדין. אבל אם כבר, אפרופו אפליה במקומות עבודה, אני יודעת, כבוד היושב-ראש, שנאמר שזה לא פורסם, אבל אני לפני פחות משעה נשאלתי בערוץ הכנסת בשידור ישיר מה דעתי על החלטת ועדת האתיקה, שאתם כבר יודעים את פרטיה בדיוק; והתגובה שלי הייתה שלא יכול להיות ששר שמסית ומעליל עלילת דם על חברי כנסת ערבים מקבל נזיפה, ויושב-ראש שהפר את התקנון ולא אמר: תרד ישר ותצא מהאולם, אלא השתהה ביציאה – בעצם מרחיקים אותו מניהול הישיבות לשבועיים. אם זה לא אפליה אני לא יודעת מה זה אפליה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – ואם זה לא החלטה פוליטית אני לא יודעת מה זאת החלטה פוליטית. ואני אומרת רק דבר אחד: כנראה מתחשבנים אתך, טיבי, על זה שהעזת, יא ערבי, להפעיל את הסמכות שלך. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אלי כהן. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשבוע האחרון בחרה ועדת המעקב העליונה של האוכלוסייה הערבית בישראל את חבר הכנסת לשעבר מוחמד ברכה, שהוא יו"ר חד"ש גם, להיות יו"ר ועדת המעקב של האוכלוסייה הערבית, לג'נת אל-מֻתאבעה אל-עֻליא ללג'מאהיר אל-ערבייה. ועדת המעקב היא ארגון גג, שמאחד בעצם את כל חברי הכנסת הערבים, את ראשי הרשויות המקומיות, וגם תנועות חוץ-פרלמנטריות, התנועה האסלאמית, "בני הכפר", ולכן הצעד הזה נחשב כצעד היסטורי לקראת מיסוד הייצוג הקולקטיבי של האוכלוסייה הערבית. אני מנצל את הדקה הזו, 1. כדי לאחל לחבר הכנסת לשעבר מוחמד ברכה הצלחה בתפקידו החדש, ואני בטוח שהוא גם יצליח. והדבר השני, זו גם קריאה לממשלה, שאולי הגיע הזמן לפתוח בדיאלוג עם הנציגים הנבחרים של הציבור הערבי, גם עם מוחמד ברכה, גם עם הרשימה המשותפת והנציגים בתוך ועדת המעקב, כדי לקדם את ענייניה של האוכלוסייה הערבית, להוביל אותה לעתיד טוב יותר של שוויון. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת אלי כהן – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. <אלי כהן (כולנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רציתי לשתף אתכם בשני אירועים שהיו מבחינתי מאוד משמעותיים במהלך השבוע שעבר, והם מציגים את ההתייחסות של החברה הישראלית גם לבני המיעוטים. האירוע הראשון שאני רוצה להזכיר נערך ביום שישי האחרון, אירוע שקוראים לו "בשביל הבנים", אירוע שארגן תת-אלוף אמל אסעד, אירוע שבא להזכיר את אותם בנים דרוזים שנפלו במערכות ישראל. אני חושב שהדרוזים, שקשרו את גורלם אתנו, נאמנים למדינת ישראל, קשרו אתנו ברית דמים, ולכן אנחנו מחויבים להם בכל דבר, ואני באופן אישי מתכוון לבוא ולתמוך בדבר הזה. אבל יחד עם זה, אדוני היושב-ראש, ראינו בשבוע שעבר את המעשה הנפשע של חבר הכנסת גטאס בעלייתו להר-הבית. ואני שואל את עצמי, למה הוא עלה להר-הבית? האם הוא עלה להתפלל? התשובה היא לא, הוא בכלל נוצרי. האם בימים האלה, כשאנחנו רואים שיש דיונים בתקציב, האם הוא מייצג את ערביי ישראל שבחרו בו? האם הוא מגיע לשר האוצר, לדיונים בוועדות, לדרוש תקציבים ואמצעים עבור ערביי ישראל? התשובה היא לא, ולא בכדי ראינו את ההתייחסות של ראש העיר נצרת. האם הוא מייצג את הפלסטינים שקוראים להרגעת הרוחות כשהוא עולה להר-הבית בניגוד להוראות שיצאו – שוב, חברים, מתוך מטרה להסית. אז בואו נשאל את עצמנו את מי הוא מייצג. הרי הוא לא מייצג את המוסלמים, כיוון שהוא נוצרי – – <קריאה:> – – – <אלי כהן (כולנו):> – – הוא לא מיצג את ערביי ישראל, מכיוון שבשום מקום הוא לא פועל למענם. הוא לא מייצג את הפלסטינים: בעוד שהם קוראים להרגעת הרוחות, הוא קורא לבוא ולהלהיט את הרוחות. אדוני, הוא מייצג את אויבי מדינת ישראל, הוא מייצג את קטאר. ואני קורא לו בהזדמנות הזאת לעשות איחוד משפחות עם בן-דודו עזמי בשארה ולבוא לקטאר. מקומו הוא לא בכנסת ישראל. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחבר הכנסת אלי כהן. חבר הכנסת אחמד טיבי – בבקשה, אדוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ההודעה שלי תהיה הודעה מחשמלת. חברת החשמל הודיעה שהיא נכנסת לכוננות שיא בגלל הסערה המתקרבת. תושבי טייבה, כפר-סבא, נתניה, רעננה, ואדי-עארה, קלנסואה, נכנסים לכוננות עלטה, בגלל כוננות השיא. מה שהיה בסערה הקודמת היה כישלון חרוץ – פגע גם במשפחות, גם בבתים, גם במקרר, גם בתרופות, גם בחולים, גם בילדים. אני מקווה שמה שראינו אז לא נראה בסערה המתקרבת. אני רוצה להגיב על הדברים החמורים ועל ההתקפה האישית על חברי באסל גטאס. לאחרונה אנחנו עדים לכך שסיעת כולנו, שלפעמים מנסה להיראות כמשהו שפוי בקואליציה המתלהמת, נוקטת – חלק מחבריה – את הקו הכי משתלח בח"כים הערבים. הדברים שנאמרו כאן – והתנהגויות אחרות, חלקן קשורות בהתנהגות היסטורית של מושל צבאי. ואם אני איאלץ, אני אחשוף את ההתנהגות של חלק מסיעת כולנו. אלה דברים לא ראויים, חמורים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – תחשוף עכשיו. למה – – –? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> באסל גטאס ברגע זה, יחד עם חבריו, יושב כדי לטפל בענייני התקציב, והתקפה עליו בגלל שייכותו הדתית היא דבר נחות, חמור ומבייש. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת חמד עמאר יהיה אחרון הדוברים. בהזדמנות זו אני גם מברך אותו על יום "הולכים על בטוח", נכון? המאבק בתאונות הדרכים, יום הבטיחות בדרכים. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> יום הבטיחות בדרכים. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום אני רוצה לדבר על דברים טובים שקרו בעקבות החוק שחוקקתי לפני ארבע שנים וחצי – ייצוג הולם לבני העדה הדרוזית בחברות ממשלתיות. לפני ארבע וחצי שנים, חמש, בדקתי: בתעשייה האווירית לא היה אפילו עובד דרוזי אחד. היום התבשרתי, ודיברתי עם חברי אמל אסעד – הזכירו אותו – שהוא דירקטור בתעשייה האווירית, ונקלטו שם 30 חבר'ה מהנדסים, הנדסאים, אנשי טכנולוגיה, ובשלבי קליטה עוד 25 חבר'ה. אני קודם כול רוצה להודות לדירקטוריון, לאמל אסעד, חבר ההנהלה, להנהלה של התעשייה האווירית ולכל מי שעשה ועמל לשלב את החבר'ה הדרוזים בתעשייה האווירית. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חברי הכנסת, עד כאן נאומים בני דקה. <הצעות לסדר-היום> <ציון יום העסקים הקטנים> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הנושא הבא: הצעות לסדר-היום בנושא: ציון יום העסקים הקטנים, מס' 1284, 1285, 1424, 1454, 1477, 1481, 1484 ו-1488. השר דרעי היה אמור לענות, אבל אני מבין שנקבעה ישיבת קבינט. נראה אם הממשלה תמסור תשובה באמצעות אחד השרים או לא. חברי הכנסת, אנחנו מציינים היום את יום העסקים הקטנים, ואני פותח כעת את הדיון המיוחד במליאה בנושא זה. העסקים הקטנים והבינוניים תפסו מאז ומתמיד מקום חשוב בכלכלה שלנו, והם נדבך יסודי בכל משק. בשנים האחרונות הולכת וגוברת המודעות לחשיבותם של העסקים הקטנים ולהכרח לטפח ולקדם אותם בדרכים שונות. הצלחתם של עסקים אלו היא תנאי לקיומו של המשק כולו. כאשר הם משגשגים כולנו יוצאים נשכרים, אך בתקופות קשות ההפסד הוא בסופו של דבר של החברה ושל הציבור כולו. בתודעה שלנו, לא תמיד אנו מקשרים בין מצבי חירום או טרור לבין הקושי של העסקים הקטנים והבינוניים להתקיים. כששומעים על פגיעה, למשל, בעסקי תיירות, צריך להבין שמדובר הן במעסיקים והן בעובדים רבים שמושפעים מהיעדר הכנסות בתקופות משבר, והתוצאה היא קושי לקבל אשראי ולהמשיך לתפקד כרגיל, לשלם לעובדים ולספקים, שגם הם סובלים, וחוזר חלילה, כך שהמעגל הזה מתרחב והפגיעה היא רוחבית. הנתונים מלמדים איזה מקום חשוב תופסים עסקים אלה. העסקים המוגדרים זעירים מבחינת מספר המועסקים בהם מהווים כשליש מהעסקים בישראל, ואילו העסקים הקטנים הם 10% מהמעסיקים במגזר העסקי, ומועסקים בהם למעלה מ-400,000 עובדים. זאת, בנוסף לעסקים המוגדרים בינוניים ולכרבע מיליון עצמאים. למרות שיש לנו שפע של כישרונות וכמויות אדירות של מוטיבציה, לא קל לפתוח, ובמיוחד לקיים, עסק בישראל; זה לא פשוט להתנהל כעצמאי. בשנים האחרונות משרד הכלכלה מקדיש תשומת לב מיוחדת לנושא זה, בין היתר באמצעות הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים הפועלת תחתיו ובודקת תדיר את המאפיינים ואת הצרכים של עסקים אלה. הסיוע במימון ובהכוונה הניתן לעסקים הוא חיוני ומבורך, וחשוב שתימצא הדרך לא רק להרחיב את הפעילות הזאת אלא גם להביא את האפשרויות הללו לידיעתם של היזמים ושל בעלי עסקים. יש לקוות כי הדיון כאן יעלה תרומה נוספת לקידום הנושא ולהעלאתו למרכז השיח הציבורי, כי בסופו של דבר זהו אינטרס מובהק של כולנו, ללא הבדל השקפה או מגזר. תודה רבה לכל יוזמי הדיון החשוב, ואנחנו תכף נשמע אותם. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לפני שנעבור לדיון, אאפשר הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת האתיקה בעניין קובלנות הדדיות של השר זאב אלקין ושל סגן יושב-ראש הכנסת אחמד טיבי. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <ציון יום העסקים הקטנים> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מזמין את ראשון היוזמים, חבר הכנסת רועי פולקמן. בבקשה. עד חמש דקות לרשות אדוני. אחריו – מיקי לוי, ג'מאל זחאלקה, אראל מרגלית, יואב בן צור וכן הלאה. <רועי פולקמן (כולנו):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תודה רבה. אני קודם כול רוצה להודות היום לכל העוסקים במלאכה. קיימנו היום דיונים כמעט בכל ועדות הכנסת, או ברבות מהן – בפנים, בכלכלה, בעבודה ורווחה, גם במדע, בקידום מעמד האישה, בוועדת הביקורת. אז קודם כול, אני רוצה להודות לחבר הכנסת אראל מרגלית, שותפי לארגון היום הזה, לחברי לסיעה אלי כהן, שאתו אני מקדם רבים מהנושאים האלה, וכמובן לשר האוצר משה כחלון שמהווה רוח גבית עבורנו בכל הנושאים, ולשר הכלכלה היוצא אריה דרעי, שהתיאום אתו – היה לנו מעט זמן, אבל עבד מאוד טוב. אני חושב שהתחלנו לפחות ברגל ימין את הנושאים האלה. עד לפני שבעה חודשים אני עבדתי כעצמאי – לא תקופה ארוכה בחיי, אבל עבדתי כמה שנים כעצמאי – וכל מי שמכיר את זה ויודע את זה יודע שצריכים כמה תכונות כדי להיות עצמאי: תשוקה לתחום שאתה עוסק בו, איזה עניין, מוכנות לעבודה קשה, להיות טוב בתחום שלך – זה רצוי אם אתה רוצה להצליח – ולהיות ממוקד ועם מנות גדושות של אמונה בעצמך. היה לי שותף, חבר יקר בשם מיכה, ולשנינו היו לא מעט מהתכונות האלה, עם מטרה ברורה להיות הכי טובים בארץ בתחום הייעוד שעסקנו בו. הצבנו לעצמנו יעדים ומטרות; עבדנו לילות כימים; קמנו כל בוקר חדורי מוטיבציה – שלום, כבוד השר. בדיוק הודיתי לך על השותפות בנושא הזה, ותודה שאתה פה באמצע דיוני קבינט. נפגשנו עם לקוחות, עם אנשים, עשינו מחקרים ועבדנו עד השעות הקטנות של הלילה כדי לעמוד ביעדים. אחרי כמעט שנתיים נבחרתי לכהן כחבר כנסת מטעם סיעת כולנו, סיעה שחרתה על דגלה את הנושא החברתי ומבינה שהטיפול בחצי מיליון עסקים קטנים – הנושא הזה הוא קריטי. העסקים האלה הם אחד המפתחות המרכזיים של הסוגיה החברתית במדינת ישראל. מי שהיה עצמאי או בעל עסק יודע שזה לא פשוט. מתוך כלל העסקים הקטנים, כ-50% הם מה שנקרא העסקה עצמית, כלומר, על-פי רוב אנחנו מדברים על חייל משוחרר שפתח שירותי צילום, על שני חברי ילדות שפתחו עסק לייעוץ, על אישה שפתחה עסק קטן לגרפיקה וכו'. מתוך העסקים האלה יצליחו רק אלה שקמים מוקדם בבוקר, נשארים ערים עד מאוחר בלילה ודואגים לכל הפרטים הקטנים, כי אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, ועלינו לוודא ששום דבר לא משתבש. כבר שנים העסקים הקטנים בארץ חווים את הביורוקרטיה העודפת ואת מאבקי ההישרדות והקושי היומיומי להשאיר את הראש מעל המים לנוכח כל האתגרים שהמציאות הישראלית מציבה בפניהם. מגזר העסקים הקטנים והבינוניים בישראל הוא ממנועי הצמיחה העיקריים של המשק, הוא מקור תעסוקה מרכזי – בערי המרכז ובפריפריה. כמשרתי ציבור, מוטלת עלינו האחריות להקל עליהם, להוריד חסמים, לצמצם ביורוקרטיה ולהעניק להם זכויות סוציאליות ורשת ביטחון כדי להמשיך ולעודד יזמות. עולם העסקים משתנה במהירות, אבל הצורך בתוצאות נשאר קבוע. יש לא מעט תוכניות שונות לליווי ולחיזוק של עסקים קטנים שפועלות דרך משרדי הממשלה – בראשם משרד הכלכלה – אך עלינו לקדם תוכניות נוספות בעניינים האלה, גם בפריפריה. כדי להבטיח שהעסקים בפריפריה יהיו חלק בלתי נפרד מהעוגה הכלכלית, אנחנו צריכים לקדם את המודל של אשכולות אזוריים, שתפקידם יהיה ללוות ולחזק תעסוקה ברמה האזורית – לא כל יישוב לעצמו אלא אזורית, עם אזורי תעשייה מרחביים ועם רשויות תעסוקה אזוריות, מימון מתאים, רשתות מקצועיות באזורים, סיוע בתשתיות ובשיווק. הנושא של אשכולות אזוריים הוא מפתח לקידום תעסוקה בפריפריה. אין ספק שיש לנו עוד הרבה עבודה לעשות, אך לשמחתי, בשבעת החודשים האחרונים שבהם אני מכהן כחבר כנסת הצלחנו להעביר כמה חוקים בגיבויו הגדול של שר הכלכלה אריה דרעי ובגיבויו של שר האוצר, וביניהם חוק מוסר התשלומים – שהוא דגל של שר הכלכלה, ואני בטוח שנשלים את העברתו. שנים רבות מדברים על זה. כבוד השר, אני בטוח שנסיים את זה במהרה בימינו. חוק דמי אבטלה לעצמאים, שהגשתי יחד עם חבר סיעתי אלי כהן – עסק לא פשוט, אבל הוקצו כבר לעניין הזה כ-150 מיליון שקל בתקציב המדינה, ואנחנו נייצר עוד מקורות ונתקדם. החוק שעבר השבוע, חוק חובת המכרזים, שבעיקר יטפל בתנאי הסף, כי דיברו הרבה – הטבה, גליל, פריפריה – הדבר הבסיסי הוא תנאי הסף. דיברנו על זה היום הרבה בוועדות, ונקדם גם את העניין הזה; חוק ששנים מדברים עליו, ואנחנו נשלים אותו. אני כמעט מסיים. יש לנו עוד הרבה מאוד עבודה, כמובן: תחום האשראי, שמוביל חבר סיעתי אלי כהן, קרנות ההשקעה, נושא היצוא, ואני אגיד – עסקנו בזה היום – עסקים של נשים, עסקים של מבוגרים, עסקים חברתיים וכו'. יום העסקים הקטנים והבינוניים בכנסת, שחברי חבר הכנסת אראל מרגלית ואנוכי קיימנו היום, נועד לעורר מודעות, לקיים דיונים על הנושאים האלה ולקדם תחומים שפחות מדברים עליהם, כמו עסקים של עולים חדשים וכו'. שנים שהעסקים הקטנים והבינוניים נתקלים בקשיי הישרדות, אבל יש לי תחושה טובה אחרי היום הזה, שאנחנו בפתחו של שינוי בתפיסה הממשלתית, ואולי אנחנו לא נסיים את כל המלאכה, אבל בוודאי אנחנו הולכים להביא בשורה, ושהממשלה הזאת, והכנסת הזאת, תייצר שינוי – קו פרשת המים, אם תרצו – במצבם של העסקים הקטנים בישראל. עם השותפות בין קואליציה לאופוזיציה בעניין הזה והמחויבות של שר האוצר לעניין הזה, ובעזרת השם גם של שר הפריפריה ושל שרים נוספים – אנחנו אכן נקפוץ מדרגה ונעביר את הדברים מדיבורים למעשים. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה גם לך. חבר הכנסת מיקי לוי – בבקשה. אחריו – ג'מאל זחאלקה. אוקיי, אז חבר הכנסת אראל מרגלית התחלף עם מיקי לוי. בבקשה, חמש דקות לרשותך. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תודה רבה. אני רוצה לברך את כנסת ישראל על שקיימה היום את יום העסקים הקטנים ואת יום העסקים בכלל; את חברי חבר הכנסת רועי פולקמן, שיחד אתי הוביל את העסק; את ראשי הארגונים הכלכליים, שהגיעו אלינו מכל קצוות הארץ, ואת ראשי הוועדות השונות – ועדת הכלכלה, ועדת העלייה והקליטה, ועדת הפנים, הוועדה לקידום מעמד האישה, ועדת החינוך, ועדת ביקורת המדינה והוועדה למדע וטכנולוגיה. כולם באמת שמו את הנושאים על השולחן בצורה מכובדת, והיה לי לכבוד לעבוד אתכם. אני רק רוצה לומר ולשים את הדברים על השולחן מבחינת מדינת ישראל. רבותי, לצד המלחמה בטרור יש היום מלחמה למען העסקים הקטנים במדינת ישראל, על הפרנסה של מאות-אלפי משפחות ברחבי המדינה. את המשבר של העסקים הקטנים ואת המשבר בירושלים בפרט – כי אם ב"צוק איתן", הדרום היה בחזית, היום, באינתיפאדת הסכינים, ירושלים בחזית, ועוד כמה מקומות בארץ – את המשבר הזה חייבים לפתור. הוא לא פחות חשוב מהמשבר של הטרור, כי הניצחון במשבר הזה הוא הניצחון האמיתי של מדינת ישראל על כל מי שרוצה להרע לה ולעשות לה נזק. עכשיו אני אומר את הדבר הבא: 60,000 עסקים קטנים ובינוניים ומפעלים נסגרו בשנה האחרונה ברחבי המדינה. זה מספר ענק, שמוביל הרבה מאוד אנשים, בעיקר אנשים קצת יותר מבוגרים, למצב של חוסר תעסוקה. שם אנחנו נמצאים. המשק היום נמצא במצב של האטה, או לפחות במצב של קיפאון. גם התחזית שעליה מתבסס התקציב החדש, תחזית של 2.9% צמיחה – זה היה לפני המשבר העולמי ולפני המשבר של הטרור. רבותי, גידול האוכלוסייה במדינת ישראל הוא 2%, ולצערי, אני חושב שאחרי שנים רבות אנחנו עומדים בפני שנה שטוחה, שנה שבה הכלכלה נמצאת על סף מיתון, וכלכלה במיתון זה כמו אדם בדיכאון. אף אחד לא רוצה לקום בבוקר, אף אחד לא רוצה לפגוש אנשים, אף אחד לא רוצה להתחיל דברים. יושב פה נשיא "להב" החדש, רועי כהן. אנחנו מאחלים לך הצלחה. אתם עושים עבודת קודש – ארגון "להב", הארגונים שמייצגים כל אחד מהסקטורים. יחד אתכם אנחנו רוצים הפעם לראות שאנחנו מצליחים להביא למעשים ולא רק לדיבורים. עכשיו אנחנו אומרים את הדבר הבא: לצערי הרב, ואני שמח על העבודה של חברי וידידי רועי פולקמן – אני רוצה רק להזכיר לך שאתם עושים עבודה חשובה, אבל הרבה מהחוקים שאתם עובדים עליהם, עבדו עליהם גם קודם; בהרבה מהדברים שאתם רצים ומאשרים בממשלה יש גם חוקים שעומדים ברמה הפרטית מהאופוזיציה, ואנחנו רק רוצים להזכיר לכולם: כולנו רוצים כבוד וכולנו רוצים תהילה, אבל כשעובדים ביחד, צריך לזכור שצריך לעבוד ביחד. עכשיו אני אומר עוד משהו לך, השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל. עיקר הנפגעים מהמשבר הכלכלי הם צפון הארץ, דרום הארץ וירושלים. אלה המקומות העיקריים שנפגעים מהמשבר. אני רוצה רגע לומר משהו על האשראי. 1.5% מהחברות הגדולות ביותר במשק, היום עומדים לרשותן 900 מיליארד שקל אשראי – חצי מהבנקים, חצי מהמוסדיים. כל שאר ה-98.5%, עומדים לרשותם 66 מיליארד. 1.5% – 900 מיליארד; 98.5% – 66 מיליארד. הגדולים משלמים בממוצע 3% ריבית; הקטנים משלמים בממוצע 8%, 9% ריבית. ואני אומר למנהל בנק – גדול, קטן: אתה רוצה לתת למישהי, על זה שהיא פתחה את בית-הקפה שלה ברחוב הראשי בירוחם והיום יש לה את המאפים הטובים ביותר, הלוואה ב-9%–10% – קח את העסק שלה. קח. מי יכול להחזיר 9%, 10%? מי? מה, אנחנו בהיי-טק? בהיי-טק אולי אפשר להחזיר את הדברים האלה. עסקים קטנים לא יכולים להחזיר דברים כאלה. אז אני אומר למדינה ולממשלה להתעורר. תראו, המצב שבו ארבעה שרים מרכזיים – התפקידים בעצם לא מאוישים, הוא מצב בלתי אפשרי. היום שר האוצר בעיקר עסוק בנושא הדיור – יש לנו הרבה כבוד לעבודה הזאת שלו, ואנחנו מנסים לתמוך איפה שאנחנו יכולים, אבל הכלכלה הישראלית עומדת ורוצה לראות פתרונות. היא רוצה לראות פתרונות לעסקים קטנים, לתעשייה, היא רוצה לראות פתרונות לטכנולוגיה. הטכנולוגיה מאוד מצליחה, וזה מאוד עוזר לתל"ג שיש אקזיט מאוד גדול – – <היו"ר נורית קורן:> אני מאוד מבקשת לסיים. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – אבל מעט מאוד אנשים נהנים מזה, וחייבים לפזר את הטכנולוגיה בכל הארץ ולא להשאיר אותה רק במרכז. בקיצור, מה שאני אומר: את המשבר היום, של הטרור, צריך לפתור בכוח של משטרה ושל כוחות ביטחון, אבל היכולת של המדינה לחזור ולתפקד ולנצח בגדול כל טרור וכל מי שרוצה להרע לנו, זה היכולת של האנשים לחזור להתפרנס, לעבוד ולצאת, כי כשאין פרנסה ואין עסקים קטנים ואין מסעדות ברחובות ירושלים – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – יש חושך, וכשיש, יש אור. אז שיהיה לנו אור. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. אני מבקשת להקפיד על הזמנים. לא, ג'מאל זחאלקה, ואתה אחריו. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אין בעיה. <היו"ר נורית קורן:> אין בעיה? אוקיי. חבר הכנסת מיקי לוי. אתם עושים סדר משלכם, מבלבלים אותי. בסדר, אבל צריכים גם להגיד לי, כדי שלא אתבלבל. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני חשבתי שהוא יהיה אחרי. אני מתנצל. <היו"ר נורית קורן:> לא, לא. <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בתחילת דברי אני רוצה להודות לחברי, גם לאראל מרגלית וגם לרועי פולקמן, על שהרימו את היום הכל-כך חשוב הזה בנושא העסקים הקטנים והבינוניים – ולזה גם הוספנו את הזעירים, כי יש רבים מהם – בוועדות השונות שבכנסת. האירוע היה בהחלט מרשים. נגלה לנו ונחשף בפנינו – למרות שידענו – מלוא כובד הבעיה. לצערי, השבוע שבו הכנסת מקדישה את דיוניה לטובת העסקים הקטנים, הבינוניים והזעירים – ויש תמימות דעים שהם אחד ממנועי הצמיחה המרכזיים של המשק הישראלי והכלכלה הישראלית – זה גם השבוע שבו שר הכלכלה, אדוני השר, עזב את משרדו. ונותר לי רק להצטער על כך, כי המשרד מאוד מאוד חשוב. אני עושה מאמצים להבין את הסיבות שגרמו לכך. אנחנו נהיה כנראה חלוקים, אבל אני לא רוצה לדון בזה. אני רק רוצה לקוות שהמשרד הזה יאויש במהירות בשר במשרה מלאה, ולא יהיו שיקולי קואליציה מורחבת שהמשרד הזה יכול להמתין לשר כמה חודשים טובים, ולא יהיה מי שידאג לו ולא מי שיבצע את כל ההמשכיות. בנושא הזה בהחלט יש דאגה בעניין הזה. יש תמימות דעים מקובלת שהעסקים הקטנים והבינוניים – כמו שאמרתי, אני מוסיף את הזעירים – משמשים מנוע צמיחה למשק הישראלי. אני לקחתי על עצמי, וגם פניתי היום לשני ראשי השדולה, גם לחבר הכנסת מרגלית וגם לחבר הכנסת פולקמן, שאולי נחלק בינינו – הבעיות עם העסקים כל כך גדולות ורחבות שראוי שאתם תרכזו את העניין ותובילו אפילו חקיקה. אמר אראל שהיו בעבר הצעות חוק פרטיות והצעות חוק שנתקעו בטרומית. אני אומר לכם, לי לא אכפת שיגנבו לי את הרעמים, העיקר שירד גשם; אין לי בעיה עם העניין הזה. טובת הכלל – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> זה ביטוי חדש. <היו"ר נורית קורן:> כן. <מיקי לוי (יש עתיד):> כן. טובת הכלל – זה נראה לי ביטוי נפלא. <היו"ר נורית קורן:> זה מתאים לחורף. זה בסדר. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> ראיתם? לא אכפת לי שיגנבו לי את הרעמים, העיקר שירד גשם. <היו"ר נורית קורן:> שירד גשם. אנחנו צריכים גשם. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> ביאליק. <מיקי לוי (יש עתיד):> הנה, לא אכפת לי מי עושה – זה הפירוש – העיקר שייעשה. זה הפירוש הפשוט מאוד של העניין הזה. יש בהחלט צורך לתת תשומת לב לעסקים קטנים, בינוניים וזעירים בשגרה, זה חשוב מאוד, אבל יש גם צורך – ודיברתי גם על זה בוועדה – בבחינת המצב לימי חירום. ולצערי, ימי חירום במדינת ישראל הפכו לשגרה; "עמוד ענן", אינתיפאדה, מלחמות – כל יום יש משהו. ולכן, בעניין הזה גם הפנינו את הנושא לוועדת הכלכלה, וחבר הכנסת איתן כבל הרים את הכפפה וקבע פגישה במשרד האוצר. הרעיון הוא להקים איזושהי קרן שבשעת משבר תבוא ותתמוך בעסקים הקטנים. אני אינני יודע מהיכן יבוא המימון של הקרן, אבל כמו שבקרן שנמצאת ברשות המסים לאחר אירוע מלחמה 25% בא מתשלום דמי הרכישה, לטעמי, גם לעניין הזה אפשר למצוא איזשהו מקור תקציבי, כי זה הולך ותופס תאוצה כמו כדור שלג שתופס נפח פעם נוספת, מחדש. גם בקדנציה הקודמת נעשו דברים, כמו אותו חוק שעלה למדינה 800 מיליון שקל, אבל מאוד מאוד חשוב, של מס מאוחד נפרד. אותם שני בני-זוג שעובדים באותו עסק והחשיבו לאישה עד שכר מינימום, היום כל אחד יכול להפריד ולשלם על-פי מדרגות המס. ציינתי את זה גם בהתכנסות היום. החשבת הכללית באוצר – רועי, אתה לקחת את זה עליך – פרסמה זה מכבר שהיא נתנה הוראה לפצל את כל המכרזים הממשלתיים למכרזים משניים, כדי שגם עסקים קטנים ובינוניים יוכלו להשתתף. יש לקונה, יש לקונה מחשובית, וצריך לטפל בזה, כי כבר סוף-סוף התקבלה ההחלטה, וזה מקור שניתן להישען עליו. אני אומר לכם, חברים, בעניין הזה – וכבר אמר את זה, נדמה לי, מישהו לפני, אני לא זוכר מי, זו לא אמרה שלי, נדמה לי שאראל אמר את זה: אין קואליציה ואין אופוזיציה בנושא העסקים הקטנים, הבינוניים והזעירים. כולנו יחד, כי זה מנוע צמיחה שחשוב מאוד לכלכלת ישראל, וראוי – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – שניתן לו את תשומת הלב המתאימה. תודה רבה, גברתי. <היו"ר נורית קורן:> תודה גם לך. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יואב בן צור. בבקשה. אני מבקשת לעמוד בזמנים. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אחת הבעיות של העסקים הקטנים היא שאין להם לובי חזק. אין להם כוח פוליטי שמייצג אותם. הם לא יכולים לגייס עורכי-דין מהשורה הראשונה וצבא של לוביסטים ללחוץ על פוליטיקאים. אין להם. אני אביא דוגמה אחת מתחום שאני מבין בו קצת, זה תחום הרוקחות. אני בעל תואר דוקטור ברוקחות, ועבדתי שנים רבות כמנהל בית-מרקחת. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> יש לך תואר דוקטור? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כן. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לא ידעתי. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> ברוקחות. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> הוא בטח לא ידע שלי יש תואר דוקטור. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> העניין הוא שהנה, עכשיו מגיע לכנסת חוק שימוטט את בתי-המרקחת הקטנים וייתן דחיפה אדירה לרשתות הענקיות כמו "סופר פארם", "ניו פארם" והפארמים למיניהם. עד עכשיו, ב-20 השנים האחרונות, התקבלו בכנסת עשרות חוקים שדפקו את בתי-המרקחת הפרטיים הקטנים, פשוט, אחד אחרי השני. היה החוק שאפשר – פעם לא יכולת לפתוח בית-מרקחת אלא במרחק 600 מטר. אמרו שזה פתוח. מי פתח? "סופר פארם". אחר כך היה חוק שאפשר למכור תרופות מחוץ לבתי-מרקחת. ואני הייתי בדיונים בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות; אני ראיתי את מי הביאו הרוקחים ובתי-המרקחת ואת מי הביאו העסקים שרצו למכור. עבדתי שם כמו מטורף מול סוללה של עורכי-דין, ביניהם – רק שתבינו במה מדובר – עורך-דין שרגא, הג'ינג'י הזה שמדבר על איכות השלטון. הוא בא ודיבר בשם – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אליעד שרגא. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אליעד שרגא. הוא בא ודיבר. אמרתי לו: זה לחץ לא הוגן על חברי כנסת, לא הוגן פשוט. אבל גייסו אותו כל מיני עסקים גדולים, ו-Yellow. ומוכרים תרופות. <השר לפיתוח הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> בהתנדבות הוא עושה את זה? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> לא, לא בהתנדבות, לא בהתנדבות. לא שאלתי. אבל אני אומר שיש כאן מצב – עכשיו החקיקה – מה עושים? אני אומר לכם, רק שתדעו: בתי-המרקחת יתמוטטו אם יעבור החוק החדש. מטילים על בתי-מרקחת, שהיום מרוויחים פחות ופחות, קנסות על טעויות. בוא נגיד, אני נגד טעויות, אבל יש דבר שנקרא מידתיות ופרופורציונליות. 50,000 שקל אם אתה מכרת זה וזה בלי מרשם. אפילו לא נגרם נזק. ל"סופר פארם" זה לא מפריע, כי הוא יכול לשלם 50,000 שקל בקלות, אבל בית-מרקחת קטן שבקושי חי, לאחר שצמצמו את הרווחים שלו שנה אחר שנה גם בעבודה עם קופות-החולים, הוא יתמוטט. שלא לדבר על המצב – אני רואה בשנים האחרונות כמה בתי-מרקחת נסגרים; פשוט נסגרים, הם לא יכולים לעמוד בתחרות. אני אומר לכם מתוך ידיעה שמבחינת בריאות הציבור הם הרבה יותר טובים מהפארמים. אתם תלכו לכל המדינות בעולם – לצרפת, לאנגליה – יש מה שנקרא בית-מרקחת שכונתי-קהילתי, והרוקח מכיר את האנשים, מכיר כל אחד, יודע מה המחלות שלו, יודע מהו, באים להתייעץ אתו, יש יחס אנושי. אבל עכשיו הכול הפך – איך אומרים,impersonal ; אין יחסי אנוש; אתה רק מוכר כמו מכונה. וזה, אני אומר לכם, פוגע בבריאות של אנשים. אין יחס אנושי אפילו – ברמה של המבנה, לא ברמה של האדם; יכול להיות אדם מאוד אנושי, אבל המבנה לא מאפשר לו להביע את האנושיות שלו. עכשיו, העסקים הקטנים – יש חסמים רבים לעסקים ביישובים הערביים. אין תקומה – לנו אין הון, אין לנו הרבה כסף, וקשה מאוד לגייס הון לעשות עסקים גדולים, אז אנחנו הולכים על עסקים קטנים ובינוניים, ואת זה אתה רוצה לדחוף. כמה שישימו הון ואשראי לעסקים גדולים, זה לא יעזור לנו בכלל, כי אין לנו עסקים גדולים; יש עסקים קטנים, ולהם צריך להקדיש את האשראי – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – את האשראי הדרוש, את הדחיפה הדרושה, את הייעוץ המקצועי, את העדות של נשים, כדי שילכו להקים את העסקים שלהם. כשניתנה האפשרות, הייתה הצלחה אדירה. עמיתתי לסיעה חברת הכנסת חנין זועבי יזמה פרויקט כזה, וזה נתן – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – לאלפי בתי-עסק קטנים לקום ולתת לאנשים עבודה ותעסוקה. זו הדרך, זה הכיוון. צריך לעודד עסקים קטנים, צריך לתת להם דחיפה, ואני מסכים שצריך לתת להם גם רשת ביטחון כלכלית. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת יואב בן צור. אני שוב חוזרת על הבקשה שלי לעמוד בזמנים, בבקשה. <יואב בן צור (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, שלמה המלך, החכם מכל אדם, בספר קהלת, משבח פעמים רבות את האדם היודע לשמוח בעמלו: "וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו". חשיבה זו מופיעה גם בכתביו של דוד המלך: "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך". עובדה זו נכונה ביחס לכל אדם העמל לפרנסתו, ובעיני ביתר שאת ביחס לבעלי העסקים הקטנים והבינוניים, אשר בעמל כפיהם ובהתמדה יומיומית מביאים הם את כלכלת ישראל לצמיחה. כאשר אופי הכלכלה הולך ונעשה גלובלי, נוצרות הזדמנויות רבות להתפרנס בכבוד גם לבעלי עסקים קטנים, אך מנגד, יחד עם זאת, כשלי השוק בדמות מונופולים וריכוזיות מגיעים יחד כעסקת חבילה. אבקש דווקא ביום זה לציין את מצבם המורכב של בעלי עסקים קטנים ובינוניים בירושלים מחד גיסא, ובתוואי הרכבת הקלה בתל-אביב מאידך גיסא. על-פי נתונים שקיבלתי, בעלי עסקים רבים במקומות אלה מדווחים על ירידה של למעלה מ-70% בפדיון היומי. בעלי עסקים אלה חרדים לעתידם, ובצדק. חוסנם של העסקים הקטנים והבינוניים הוא חוסנה של הכלכלה הישראלית. עסקים אלה מהווים מנוע צמיחה כלכלי ראשון במעלה לכלכלת המדינה. מגזר העסקים הקטנים והבינוניים, על-פי סקרים שבוצעו בשנתיים האחרונות, מייצר כ-77% מהמשרות החדשות במשק הישראלי, אך מגזר זה סובל מסביבה רגולטורית של חוקים, אישורי רשויות מוסמכות, רשויות מקומיות וסביבה מימונית המקשה מאוד את קיומו. חברי חברי הכנסת, עלינו כרשות המחוקקת לפעול יחד, ללא הבדל של קואליציה או אופוזיציה, לקידום חקיקה ופיקוח הדוק על הרשות המבצעת למען עסקים אלו, ובפרט עסקים אשר עקב שינויים במצב הביטחוני או עקב החלטת הרשויות ספגו פגיעה אנושה, ובטווח כל כך קצר. עלינו לפעול להזרמת חמצן להמשך קיומם של עסקים אלה, לטובת כולנו. אני מקווה שיום העסקים הקטנים והבינוניים המצוין היום על-ידי הכנסת יביא עמו בשורה לשדרת הכלכלה החשובה ביותר במדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חברת הכנסת שולי מועלם, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> תודה רבה, חברתי. אני רק אגיד את זה פעם אחת: שולי מועלם-רפאלי, לפחות כשקוראים לי באופן רשמי. <היו"ר נורית קורן:> נכון, את צודקת, אבל זה לא רשום. מזכירת הכנסת, אני מבקשת באמת שיהיה כתוב: שולי מועלם-רפאלי, להוסיף. כתוב: שולי מועלם. <קריאה:> – – – <היו"ר נורית קורן:> אה, סליחה, צודקת. לא ראיתי עם המשקפיים. צודקת. <קריאה:> כתוב: שולי מועלם-רפאלי. <היו"ר נורית קורן:> את צודקת. בבקשה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> חברי השרים, חברתי היושבת-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, יישר כוח גדול וחזקים וברוכים רועי פולקמן ואראל מרגלית על היוזמה של היום הזה. אני מבקשת להאיר בדברים שלי את השילוב האחר, המיוחד, הדורש טיפול משל עצמו – השילוב שבין נשים לעסקים קטנים ובינוניים. עסקים קטנים בארץ ובעולם מהווים מקור מרכזי ליצירתם של מקומות עבודה. 97% מהעסקים בישראל הם עסקים קטנים וזעירים, כולל עצמאים. הבוקר, בוועדה לקידום מעמד האישה, קיבלנו הסבר מעמיק על כל מיני הגדרות, שחברי השר מתמצא בהן טוב ממני, אני מניחה. עצם ההגדרות, והבלבול שהיה בקרב רבים מיושבי השולחן בוועדה – דורש מאתנו איזושהי אמירה יותר ברורה בעניין הזה. נשים בכל העולם מוכרות ככוח עבודה וכמנוע צמיחה – בכל הכלכלות. בשוק העבודה הישראלי עדיין אנחנו מוצאים אפליה רבה ביחס לנשים. עולם העבודה הישראלי מעולם, לצערי, לא עבר התאמה לתפקיד המגוון של נשים בתוך ביתן ומחוץ לביתן – כאימהות, ברוך השם, כנשים שזוכות להיות חלק מהמרחב הציבורי אבל לא מוכנות לוותר על עשייה משמעותית גם בתוך הבית. בבואן לשוק העבודה, לשוק התעסוקה, נשים פוגשות עדיין אי-שוויון חריף: פערי שכר שמגיעים עד לגובה של כ-40%; שיעורי אבטלה, שכמובן הם יותר גבוהים אצל נשים; רוב הנשים נמצאות עדיין במקום של שכר מינימום. הדרישות של שוק העבודה המודרני לא מותאמות, כמו שאמרתי, לתפקידים הכפולים והמרובים יותר שממלאות נשים בעולם היום. אני חושבת שנשים יצירתיות, אמיצות, שאין להן חלופה אמיתית ופונות לעולם של יזמות עסקית, מקימות ומנהלות עסקים קטנים, זעירים ובינוניים, למרות האתגרים המורכבים שבפניהם הן עומדות – רבות מוצאות בכך פרנסה מכובדת וגם נותנות מקומות עבודה לעובדות ועובדים נוספים. הרווח החברתי והכלכלי מעסק שמנוהל על-ידי אישה הוא אדיר. הן מייצרות מקומות פרנסה, נשים מוצאות את המקום הספציפי שמאפשר להן להיות משמעותיות לעצמן ולסביבה ולהביא לידי ביטוי את הכישורים ואת השליחות שקיבלנו מהקדוש-ברוך-הוא בעולם. בזירה העסקית נשים סובלות מתת-ייצוג. רק 20% מהעסקים בארץ הם בבעלות משותפת של נשים וגברים, ורק – ותשמעו את המספר הדי-מזעזע שקיבלנו לידינו בימים האחרונים, והיום ביתר שאת – רק 4% מהעסקים הם בבעלות בלעדית של נשים. לצורך ההשוואה, חברי, בארצות-הברית 44% מהעסקים הם בבעלות משותפת ו-29% – בבעלות בלעדית של נשים. באירופה מדובר על כ-30% משותף ו-10% בלעדי. נשים סובלות מחסמים נוספים על אלה שסובלים מהם גברים בבואם להקים עסק ולהריץ עסק קטן או בינוני. מרבית העסקים בבעלות ובניהול נשי מאופיינים ברווחיות נמוכה, ולכן אחד החסמים המרכזיים, שאנחנו חייבים למצוא לו פתרון – חברי, שלקחתם את זה על עצמכם, ואדוני השר – זה העניין של זמינות אשראי. אין להן כמעט זמינות אשראי, וכשמישהו מציע להן אשראי אז דורשים מהן כל מיני ערבויות – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – ובמקומות מסוימים דורשים מהן שהבעל יחתום על הערבות. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> זה ממש ככה. אני לא ראיתי דבר כזה. ובמגזר החרדי, עם כל הכבוד לגברים, הנשים מובילות, אין מה לעשות. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> חברי אראל מרגלית, אני חייבת לתקן פה סוג של איזשהו – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – כל הכבוד לנשים. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – משהו. אנחנו גאים להגיד ש-75% מהנשים החרדיות עובדות, אבל צריך לדעת שרובן משתכרות שכר מינימום, וזו נקודה שאנחנו חייבים לתקן. זה לא קשור ישירות לדיון שלנו היום, אבל אם כבר הזכרנו את תעסוקתן הרבה והמשמעותית של נשים חרדיות – גם שם עוד יש לנו כמובן מה לעשות. אנחנו, לדעתי, חייבים להתחיל לדבר על תיקון. התיקון נדרש קודם כול ברמת המדיניות. אני חושבת שאנחנו צריכים לעודד עסקים קטנים ובינוניים, ובפרט עסקים קטנים ובינוניים של נשים. אנחנו חייבים להכיר בזה שנשים וגברים הם עולמות שונים, שהחסמים שעומדים בפניהם הם חסמים שונים, ודרך זה לטפל בעניין. למשל, הרחבת זמינות אשראי והאפשרויות שלו; מתן ערבויות על-ידי המדינה, כמו שעושים היום בחלק מהמקומות על-ידי "מעוף" – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – מתן וצביעה של חלק מהתקציב של הרכש הממלכתי במדינת ישראל – שהוא יהיה רק לעסקים של נשים. אני רוצה לסיים במכתב שהוצג בפנינו. <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> זה המשפט האחרון שלי. לשאלתה של היועצת המשפטית של הוועדה כמה פעמים הופעל הסעיף בחוק חובת המכרזים שנותן עדיפות לעסקים של נשים, התשובה, חברי וחברותי, המאוד-מצערת, הייתה: אפס פעמים מאז שהוא חל. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. עד שחבר הכנסת עיסאווי יגיע לדוכן, אני רוצה לומר שבעצם כל הנתונים שאנחנו נחשפים אליהם עכשיו הם באמת נתונים מאוד מאוד חשובים, ואני רוצה לומר שמי שארגן את היום הזה – זה באמת יום חשוב. בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חברים, אני אצטרף לברכות. אומנם בהמשך דברי לא יהיו הכי נעימים לאוזני שומעיהם, אבל ברכות הן תמיד דבר טוב, והיום זה מה שנקרא יום העסקים הקטנים והבינוניים, וזה שוב נחמד. אבל, חברים, בואו ונדייק בעובדות. מה זה עסק קטן? אמרתי את זה היום בשדולה של העסקים קטנים, ואני שואל אתכם. מה זה עסק קטן? על-פי משרד האוצר, עסק קטן צריך לענות על מחזור של 100 מיליון שקל. זו ההגדרה: 100 מיליון שקל זה המחזור של עסק קטן. אנחנו כאן, עם כל הסימפתיה שלנו לעסקים הקטנים, ואכן הם כך, במהות אנחנו צריכים לדבר על עסקים זעירים, שהם 97% מכלל העסקים במדינה. עסק זעיר הוא לא עסק קטן. מספרה היא לא עסק קטן, מכולת היא לא עסק קטן, מאפרת היא לא עסק קטן; אלו עסקים זעירים. בואו ונשים את הנקודות כדי שתבינו במה מדובר. עכשיו, כשבאים, ועם כל הסימפתיה שאנחנו רוחשים לעסקים הזעירים ורוצים בקידומם, כל החקיקה וכל החיבוק – אנחנו הולכים על עסקים קטנים, כאילו מסך עשן, ונותנים להם הקלות בחקיקה. למה אני מתכוון? היום עבר במה שקרוי חוק ההסדרים, פסטיבל חוק ההסדרים – ולפסטיבל הזה צריך חתנים; ישנן רפורמות שבאות לתרגם אידיאולוגיות מסוימות, שאני התגאיתי בהן – היום עבר מה שנקרא, אדוני השר, חוק הבנקאות. אני התנגדתי לכמה מהסעיפים. אבל מי אני? איש מרצ, אופוזיציה, קטנצ'יק. לא סופרים. <השר לפיתוח הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> תאמין בזה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אעוד' באללה. אנחנו עוד נהיה שותפים, דיר באלכ. <השר לפיתוח הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> עוד נהיה שותפים. <היו"ר נורית קורן:> לעסק זעיר או לעסק – – –? <השר לפיתוח הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> שכנעת אותי שאתה קטן. עשית את זה כל כך יפה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז חוק הבנקאות. חוק הבנקאות, הכותרת: אנחנו רוצים להגביר את האשראי החוץ-בנקאי, לתת להם יותר כסף. יפה, זה נשמע כותרת יפה. באים וקוראים את תוכן החוק, ומה קורה? מאפשרים הנפקת אג"ח בשווי של בין 2.5 מיליארד שקל עד 5 מיליארד שקל לגופים חוץ-בנקאיים, שהם שניים במשק, שהולכים לקחת את הכסף הזה מכספי הפנסיה שלנו וייתנו את זה לעסקים קטנים. מה זה עסקים קטנים? עסקים עם מחזור של עד 400 מיליון שקל. ואנחנו עושים יום חגיגה – – <רועי פולקמן (כולנו):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – לעסקים הקטנים. למה הלעג לרש? <רועי פולקמן (כולנו):> זה לא – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתם לוקחים את הכותרת היפה, והמהות – – <רועי פולקמן (כולנו):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – העסקים הזעירים, שהם 97% מהמשק – אתם שמים אותם, כאילו: אנחנו מחבקים אתכם. חגיגה. <רועי פולקמן (כולנו):> – – – נוסח חוק. זה לא – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה הנכון. זה מה שכתוב. <רועי פולקמן (כולנו):> לא. שנייה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> זו האמת. <רועי פולקמן (כולנו):> לא. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ואני אוכיח – – – <רועי פולקמן (כולנו):> ממש לא. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עובדה – – – ואין תשובות. <רועי פולקמן (כולנו):> לא, זה לא נוסח החוק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני, קשה לך. אני – – – <רועי פולקמן (כולנו):> – – – חבר בוועדה. זה לא נוסח החוק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה משתייך לפסטיבל חוק ההסדרים – אתה חייב. <רועי פולקמן (כולנו):> אבל זה לא נוסח החוק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תקשיב – – <רועי פולקמן (כולנו):> זה – – – אבל זה לא נוסח החוק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – לא תמיכה בעסקים הזעירים נקבל, לא נקבל צמצום פערים – – <רועי פולקמן (כולנו):> לא נכון. זה לא פנסיה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – ולא נקבל צמיחה. ונמשיך לקבל עוני. אבל מה, הפסטיבל צריך להימשך. הבטחתי – תן לעשות חגיגה. והעסק הזעיר ימשיך לבכות. אולי השר, שייקח את הפריפריה עם הקופה הקטנה השמנה שהוא יקבל, אולי הוא ידע לדאוג לנו. <מירב בן ארי (כולנו):> הקופה הקטנה השמנה – – – קצת בקונטרסט. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר – איננו פה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תדאג לפריפריה, אני מקווה. – – – ידחק עלינא, עסק קטן, 400 מיליון – – – עסק זעיר – – – עסק קטן. על מי באים לצחוק? <עודד פורר (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, ראשית גם אני מצטרף לכל הברכות ומודה לחברי הכנסת אראל מרגלית ורועי פולקמן על היום הזה שהם ארגנו – היום החשוב הזה והעלאת הנושא הזה לסדר-היום – כמי שגם ניהל והקים עסק עצמאי וחווה את כל הקשיים. ומי שלא חווה אותם לא יכול להבין מה עוברים עצמאים: את הלילות האלה ללא שינה, את הדאגה איך אתה תשלם לעובדים שלך, אם כן שילמו לך הלקוחות שלך או לא שילמו לך, ואם הלקוח הזה עוזב אותך או מצטרף אליך. ובעיקר, אני חושב, ההתמודדות הזו מול המוסדות, שבה אתה, כעצמאי, נמצא לבד – לבד לגמרי. דווקא בגלל זה אני חושב שעצם היום הזה, אפילו שלא בהכרח אנחנו רואים תוצאות היום, עצם העלאת הנושא הזה למודעות, יש לכך חשיבות כדי שהעסקים הקטנים והעצמאים ירגישו שהם לא לבד. הבעיות הן רבות והנושאים מגוונים, אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו כדי לגעת ולדבר על העצמאים שמשרתים במילואים. כששכיר יוצא למילואים, יש לו הגנות. המחוקק ידע, לאורך השנים, להעניק עוד ועוד הגנות לשכיר, וטוב שכך, ויש עוד מה להעניק גם בהגנות שצריכים להעניק לשכירים. אבל העצמאי – לא. העצמאי צריך להתמודד עם עוד קשיים שהשכיר לא מכיר. העצמאי יוצא למילואים ומשאיר לעצמו את העסק בלי ההורים שלו, נטוש. הוא משלם ארנונה, הוא משלם שכר דירה בזמן המילואים, הוא משלם לעובדים שלו בזמן שהוא נמצא במילואים, ומפסיד לפעמים לקוחות שלא מוכנים לעבוד יותר עם עסק שהם לא רואים את הבעל-בית שלו, כי לפעמים זה גם עסק של בן-אדם אחד, והוא לא יכול לתת את השירות. בנוסף, הוא גם לא נמצא כדי לטפל בבעיות ובנושאים השוטפים – תזרים, אשראי, התמודדות מול הבנקים, התמודדות מול ספקים, תשלומים למוסדות. פתאום הוא לא נמצא והוא יכול למצוא את עצמו חוזר לעיקולים שהוטלו בגלל שהוא לא שילם דברים כשהוא לא היה והיה במילואים. שירת את העם והמדינה, והמדינה רודפת אותו ברגע שהוא חוזר. אני חושב שזאת נקודה שבה אסור לנו להשאיר את המילואימניקים לבד, ואני בהחלט חושב שראוי שנידרש לזה בתקופה הקרובה. בכוונתי גם להעלות הצעות בנושא הזה, ואני בטוח שגם נזכה, אולי אפילו לתמיכת הממשלה לפעמים גם להצעות שלנו, כשהן יהיו טובות. בסך הכול אנחנו תומכים בהצעות הממשלה כשהן טובות, אני מקווה שגם יתמכו בהצעות שלנו, כי יש בעניין הזה – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – גם לקואליציה, ואז יהיה לכם יותר קל – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – הרבה הרבה מעבר לפוליטיקה. אני רוצה להעלות רק נקודה אחרונה – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> את מונית למרכזת המשא-ומתן – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> משא-ומתן – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אנחנו ענייניים. כשיש דברים טובים אנחנו תומכים, מקווה שגם יהיו ענייניים כלפינו. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> פלירט. <קריאות:> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> רגע, השר פה – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אני רוצה – נושא אחרון לסיום. כמי שעמד בראש תנועת "עצמאים עושים שינוי", תנועה וולונטרית, וראה גם את הפילוג ואת הוויכוחים בקרב כל ארגוני העצמאים והעסקים הקטנים, אני חושב שדווקא היום הזה זאת הנקודה שאפשר לקרוא כאן לכל הארגונים ולכל הנוגעים בדבר ולכל מי שהקים איזשהו גוף שנלחם לטובת העצמאים, וטוב שכך – "להב", הארגונים העצמאים האחרים, הלשכות העצמאיות האחרות: תתגבשו, תתאחדו, בואו עם עמדה מאוחדת כלפי המחוקק, כלפי הממשלה. זה יקל גם עלינו כמחוקקים וגם על הממשלה, ובסוף, או אולי בהתחלה, גם על העצמאים, כי זה ייתן לכם את האפשרות ולנו את האפשרות להפעיל את הלחץ שדרוש להפעיל. בדיוק כמו שלעובדים יש את ארגוני העובדים היציגים שלהם, צריך לנסות וליצור איזשהו ארגון יציג. אני מבחינתי מבטיח להיות כאן בשביל העצמאים, ואני מקווה שגם חברי יהיו כאן. תודה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כל הכבוד. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. השר אריה מכלוף דרעי ישיב על ציון יום העסקים הקטנים, בבקשה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> התנאים שלנו ברורים – – – בשביל לדעת מה התנאים שלנו. <השר לפיתוח הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה להודות לחבר הכנסת אראל מרגלית ולחבר הכנסת רועי פולקמן, שלא נמצא פה – – <מירב בן ארי (כולנו):> הוא כבר חוזר. <השר לפיתוח הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> בסדר, אין בעיה, הוא חרוץ מאוד, באמת אין לי שום בעיה. – – על היוזמה. חשוב מאוד. לכל חברי הכנסת המציעים שטרחו והציעו ונאמו מול – לא מליאת הכנסת, אבל הם עשו את עבודתם, באמת יישר כוח. אחד מחברי הכנסת שאל אותי אם אני בעונש היום. אני לא בעונש, אני בחרתי לבוא לכאן. אני לא תורן, יש שר תורן אחר. אני כאן, ולמרות שאני לא שר הכלכלה כבר כמה שעות, אני באתי לכאן בגלל החשיבות של העניין. באמת, כחצי מיליון העסקים הקטנים – כשאני אומר "הקטנים", זה הזעירים והבינוניים והקטנים ביחד – הם מעסיקים, זה 99% מהעסקים במדינה שמעסיקים 69% מהמועסקים, וכל כך הרבה הם תורמים. והם למעשה היום, 78% מהגידול נטו במספר המשרות במשק – בעסקים הקטנים. אנחנו יודעים שהם המנוע הטוב ביותר, וזה גם האוכלוסיות בדרך כלל לא החזקות, שאין להן לובי ואין להן ארגונים שמייצגים אותן מספיק, ולפעמים הארגונים שמייצגים את העסקים במדינת ישראל, הם בעצמם פוגעים בעסקים הקטנים, ואני לא אתן דוגמאות כיוון שאני באמת לא רוצה לקלקל את האווירה שיש כאן, אבל כל הסיפור של דמי הטיפול הארגוני, רטרואקטיבית, בגלל איזשהו הסכם הרחבה – לפעמים מטילים על איזה פנצ'רייה קטנה לשלם עשרות אלפי שקלים. אני התחלתי לטפל בזה, לא הספקתי לסיים את זה כיוון שזה כל כך מסובך. גם אני אומר, אני קורא לשני הצדדים – גם לממשלה מצד אחד, אני אפרט מה אנחנו עושים, אבל גם לארגוני המעסיקים הגדולים – קצת גם לחוס על העסקים הקטנים ולא לעוט עליהם ולראות בהם איזושהי פרה חולבת כדי לממן גם את הפעילות של הארגונים הגדולים. אני לפני שבועיים העברתי כאן בכנסת, באמת בתמיכה של הקואליציה, האופוזיציה, את חוק העסקים הקטנים, הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, כשעיקר המטרה של החוק הזה היא שהסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים תהיה הלובי בממשלה, בתוך הממשלה, בכנסת, לעסקים הקטנים, תהיה להם לפה. היא עברה פה אחד, ואני מקווה שהיא תקודם מהר בוועדת הכלכלה, וגם יתווספו לה עוד ועוד סמכויות. אני אומר לכם, חברים, אומנם אני כבר לא אחראי על הסוכנות הזאת כעת, אבל ככל שהסוכנות הזאת תהיה חזקה, כך ייטב לעסקים הקטנים והבינוניים. מי שעוקב קצת יודע כמה היא מטפלת בנושא, כמה היא עושה – עדיין לא מספיק – כמה היא תרמה בנושא אשראי מול הבנקים, כמה בקרנות הפרטיות, שהיא מובילה ומוציאה למכרזים כדי להגדיל את האשראי על-ידי מוסדיים לעסקים הקטנים – – – <מיכל רוזין (מרצ):> מה עם הפרופורציות מול העסקים הגדולים-גדולים – – – <השר לפיתוח הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> דקה. ברור, ברור. תראי, מהפכות גדולות עושים גם בצעדים קטנים, אז אני אומר – – – <מיכל רוזין (מרצ):> כבר 15 שנה שמעתי – – – <השר לפיתוח הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> בסדר גמור. מה את רוצה, שאני אפסיק לדבר? <מיכל רוזין (מרצ):> לא – – – <השר לפיתוח הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> אז אוקיי, אז אני מנסה לדבר. <מיכל רוזין (מרצ):> שינוי גישה. אין שינוי גישה – – – <השר לפיתוח הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> יש שינוי גישה. יש שינוי גישה. יש שינוי גישה, תאמיני לי. גם בתוך המערכת הבנקאית יש שינוי, אומנם אטי, אבל יש שינוי. ובממשלה, אני אמנה לך כמה דברים שעשינו שבהם כן יש שינוי גישה. אני מקווה שהדברים האלה גם יסתיימו וייעשו יותר. תראו, הנושא הזה של חוק העסקים הקטנים, החוק של הסוכנות לעסקים קטנים, אני אומר שוב, הוא חוק חשוב וצריך לקדם אותו, ואני מקווה שכפי שאמרתם, פה אין אופוזיציה וקואליציה, ותדחפו את זה בוועדת הכלכלה כמה שיותר מהר. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> צריך – – – לתת עוד הרבה שיניים. <השר לפיתוח הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> אני מסכים. אני מסכים, אראל, אבל בכוונה – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> יושב פה גם שר הפנים – – – <השר לפיתוח הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> אני בכוונה זירזתי את זה, אראל, להביא את זה קודם כול לקריאה ראשונה אליכם, כיוון שידעתי שבוועדת הכלכלה אתם תכניסו – כמו שעשיתם עם חוק המדען הראשי, גם שם תכניסו את מה שצריך להכניס כדי לתת לזה את הבמה. זה דבר אחד. <רועי פולקמן (כולנו):> – – – <השר לפיתוח הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> דבר שני, תראו – ואני אדבר גם בצורה הכי גלויה: הנושא של מוסר התשלומים במדינת ישראל, אני יודע שזה סוגיה לא פשוטה. אני בזמנו תמכתי בהעברת החוק של רועי בנושא הזה של מוסר התשלומים בקריאה טרומית. אמרתי מראש שאני לא מסתפק בהיקף שהוא הלך עליו. אני הנחתי בוועדת השרים לחקיקה אתמול – ביום ראשון הוועדה באופן עקרוני אישרה את זה, בתמיכה של משרד האוצר ומשרד המשפטים, עם כמה הסתייגויות: יש התנגדות של משרד הפנים, של משרד הבריאות, של הרשויות המקומיות וגם של המגזר הפרטי. ואני רוצה כאן באמת – שאלו אותי מה קורה במדינות אחרות בעולם. אז נכון, בדקתי, עשינו מחקר. באנגליה יש עכשיו הליך חקיקה בנושא הזה, אין לי מדינות אחרות בעולם שהלכו בכיוון הזה. אבל, לצערי – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – אתה יכול רק להגיד מה זה? <השר לפיתוח הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> אני אגיד לך מה הכוונה. הכוונה היא, חבר הכנסת שטרן – לצערי הרב, היום – זה התחיל בממשלה – החברות הממשלתיות, הרשויות המקומיות והמגזר הפרטי – מה קורה היום? יזם, עסק קטן שרוצה עבודה – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <השר לפיתוח הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> – – מה אומרים לו? במקרה הטוב זה היום שוטף פלוס 90. יש כבר רשויות, לצערי הרב, גדולות, עתירות ממון, שמשקיעות את הכסף שלהן באיגרות חוב ואחרות, ועושים שם שוטף פלוס 180 יום. וכשאתה מנסה לערער – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> גם משרדי ממשלה. <השר לפיתוח הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> דקה, אני אגיע לזה. וכשאתה מנסה לערער אומרים לך: לא צריך, יש אחרים במקומך. מה קורה? אותו עסק קטן, זעיר, בינוני-קטן, איך שתקרא לו, לא מקבל את חלקו בעוגה של האשראי בבנקים או במוסדיים, ולכל הפחות הוא מתנהל על-פי השוטף שלו, כשגם בשוטף, מה שקורה הוא שחלק גדול מהעסקים לא עומדים, קורסים בגלל הדבר הזה. ואני מביא את הדוגמה הקלאסית, כביש 1, וכולנו מצד אחד סובלים אבל נהנים לראות את תנופת הפיתוח של הכביש. התחילה את הכביש הזה חברה של קבלנים, מלח הארץ, אתה מכיר אותם, מבית-שאן. קבלנים ותיקים, קבלני עבודות עפר, משפחה לתפארת, וכל המשפחה רתומה ועשתה את העבודה הזאת – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <השר לפיתוח הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> גם חבר הכנסת מיקי לוי מכיר אותם, משפחת בנימין, ועשו שם עבודה. והנה, הם זכו במכרז, זכו במכרז, והם התחילו לעבוד, עשו את העבודות היפות, את החיתוכים בהרים, והנה, קרסו פתאום. מה קרה? לא בגלל ניהול לא נכון, לא בגלל עבודה לא נכונה. בגלל שלא שילמו להם בזמן אלה שהיו צריכים לשלם, החברות הממשלתיות. זה היה היקף כל כך גדול שהם לא יכלו לממן את עצמם, והבנקים – אתה יודע איך זה, תגובת שרשרת, והם נאלצו למכור את הכלים, נאלצו לפשוט רגל, נאלצו למסור את המכוניות שלהם. חראם. ממש, אני אומר, זה כל כך כואב בלב. זו דוגמה מה זה מוסר התשלומים – לצערי, אני חייב לומר. אנחנו, היהדות, שהבאנו לעולם ראשונים את המושג "ביומו תִתן שכרו", "הענק תעניק לו", כל כך הרבה דברים, עד כדי כך שיש בספרי הפוסקים, שכשאתה הולך להסתפר, או כשאתה הולך – תשלם מייד, ותגיד "לשם ייחוד" כשאתה מקיים מצוות, כשאתה משלם על המקום. זה כל כך – התורה החדירה בנו את הדבר הזה. בן-אדם עושה עבודה, תשלם לו. חברים, כולנו עובדים כאן ומקבלים משכורת ב-1 בחודש. תארו לכם שהיו מעכבים לנו את זה בכמה ימים, מה היינו עושים? לא יכול להיות שיש חלוקה של אנשים שעובדים ומקבלים את השכר שלהם קבוע, ואנשים אחרים, שהם חלק גדול מהמשק, שעובדים ולא יודעים מתי הם יקבלו את שכרם. והם מפחדים לדבר, למה אם הם ידברו – לא ייקחו אותם, לא יעסיקו אותם. אני, בבית-הכנסת שבו אני מתפלל, כמעט בכל שבת זה חוזר. אנשים, מה זה קשי-יום? כשאני מדבר על עסקים זעירים, זה אדם אחד, אדם ואשתו, יש להם איזה עסק קטן – דברים, יוזמות כל כך יפות. מזה הם מתפרנסים. באים ובוכים: תשמע מה עושים לי. אני לא אחזור על זה בגלל צנעת הפרט. אני ממש רואה את דמעות העשוקים. זה ממש עושק אמיתי של הגדולים מול הקטן. עכשיו, רבותי – זה הממשלה. אז נכון, בממשלה הקודמת, אני חייב לציין, שר האוצר לפיד הלך, התחיל עם היוזמה הזאת, והחשבת הכללית הוציאה הנחיות. לצערי זה תפס במשרדי הממשלה, אבל אני חייב לומר לכם שמשרדי הממשלה הם הספק הקטן ביותר. מי שנותן את עיקר העבודות זה החברות הממשלתיות, ושם זה לא חדר, והרשויות המקומיות, וכמובן המגזר הפרטי, כיוון שגם החברות הגדולות – הבנקים, והארגונים הגדולים, והחברות הגדולות במשק – עושים את זה כלפי הספקים הקטנים, קבלני המשנה. אותו הדבר, הקבלנים הגדולים עושים את זה לקבלני המשנה הקטנים, וכך זה מידרדר. עכשיו, שואלים אותי איפה זכות חופש העיסוק. איך אני יכול בחקיקה לחייב את המגזר הפרטי ולהחליט בשבילו על מוסר תשלומים? תן למשק להתנהג איך שהוא, למה אתה מתערב? איפה זכות החוזה, זכות הקניין? אני אומר: רבותי, כשיש שרפה לא שואלים שאלות איך מכבים את השרפה. אנחנו נמצאים במצב, אני אומר, מהגרועות שבאומות בעניין הזה; בין המדינות המערביות אין כמעט מדינה שמתנהלת כמו שאנחנו מתנהלים. מוסר התשלומים מידרדר לדבר נוראי. לכן אנחנו חייבים, לפעמים בכלים קשים ובחקיקה, להתערב בדבר. אני בכוונה הבאתי הצעת חוק לממשלה שמחייבת גם את המגזר הפרטי. אין מה לעשות. אני יודע, תהיינה בעיות בזה, אבל אני מעדיף שקודם כול זה ירד לקריאה ראשונה, ושהוויכוח יתנהל בתוך הפרלמנט. שחברי הכנסת, אופוזיציה וקואליציה, כל אחד יכיר וכל אחד יבין עם מצפונו – לראות אם הוא מחויב לאיזשהו ראש רשות, שמפחד, שחושש להתנהל. אין שום סיבה שבעולם. הרשויות הקטנות שנמצאות במצוקה – נכון, הממשלה תצטרך להתחייב להעביר להן את התשלומים שלהן בזמן. אבל לא יכול להיות שהרשויות הגדולות, שאמרתי – הן עתירות ממון ומחפשות אפיקים של חסכונות לאיגרות חוב או כל מיני תוכניות חיסכון לכספים שלהן – הן בעצמן יעשקו את הקטנים ולא ישלמו להם בזמן. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אפשר, אולי, שהממשלה תשים גם מימון ביניים כדי לעזור להן להיכנס – זה כולה לשלם על הריבית – לעזור להן להיכנס לתוך הנוהל, ואז – – – <השר לפיתוח הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> בסדר. אני מסכים אתך, חבר הכנסת מרגלית. אני חושב שדיברתם, באמת – היום היו המון הצעות. זו הבעיה המרכזית, הבעיה של המימון. תנו לעסקים הקטנים, לעסקים הזעירים, את האפשרויות הללו, להתנהל בשוטף פלוס 30 יום, ותאמינו לי, אתם תראו כמה שזה יניע, כמה שזה יכניס עוד עובדים חדשים, כמה שזה ייתן עוד עסקים וכמה שזה ייתן להם לצמוח. וזו, אמרנו, הצמיחה שיש לנו היום. וזאת הבעיה. כמה שאני התעמקתי – יש עוד המון דברים, אני מסכים שיש המון דברים, אבל הבעיה המרכזית היא הנושא של המימון השוטף, של מוסר התשלומים, ואני אומר – כמה שאנחנו טורחים להקים כל מיני קרנות, ולגייס כספים של אשראי, קודם כול בואו ניתן להם את מה שמגיע להם על-פי דין. זה מקור האשראי הכי טוב שלהם, שקודם כול יקבלו מה שהם מקבלים. <מיקי לוי (יש עתיד):> עם משרדי הממשלה זה כבר נפתר. <השר לפיתוח הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> אמרתי. לא הקשבת. לא הקשבת. וציינתי אפילו לשבח את שר האוצר לפיד ואת סגנו מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה. <השר לפיתוח הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> נו, מה אתה רוצה, יותר מזה? <מיקי לוי (יש עתיד):> נשארו לנו החברות הממשלתיות. <השר לפיתוח הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> אמרתי. חבר הכנסת מיקי, אמרתי את כל הדברים. <קריאה:> מיקי, הכול – – – <היו"ר נורית קורן:> הוא רוצה שתכבד פעם שנייה. <מיקי לוי (יש עתיד):> יושב פה שר הפנים ואליו זה מופנה. <השר לפיתוח הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> גם הוא יודע את זה. <מיקי לוי (יש עתיד):> את זה לא אמרת. את זה אני אומר. <השר לפיתוח הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> הוא יודע. אמרתי את זה – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> תודה רבה שיש – – – של משרד הפנים. <השר לפיתוח הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> זה לא שמשרד הפנים מתנגד, חלילה. <מיקי לוי (יש עתיד):> חס וחלילה. <השר לפיתוח הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> משרד הפנים – אלה הרשויות המקומיות שמנהלות על זה קמפיין חזק, אבל גם אתן צריך למצוא את השביל וגם אותן להכניס, אין מה לעשות. הרשויות החלשות, שצודקות שהן לא מקבלות את הכספים שלהן ממשרדי הממשלה בזמן – צריך לדאוג לחייב את משרדי הממשלה להעביר להן בזמן; מצד שני, לא יכול להיות שהספקים של הרשויות המקומיות לא יקבלו את הכספים שלהם. גם הם במצוקה, וזה גם האינטרס של הרשויות המקומיות שהעסקים הקטנים בתחום שיפוטן יוכלו לצמוח ויוכלו לנוע. לכן, אני שוב חוזר – יש לי שורה שלמה של דברים שבאמת – – – <שר הפנים סילבן שלום:> – – – <השר לפיתוח הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> כן, כן, כן. שעשינו, ואנחנו צריכים לרוץ שנינו, סילבן, יש לנו ישיבה אחרת. אבל היה חשוב לי לבוא ולהגיד יישר כוח לאותם חברי כנסת, לכולם, שעובדים בעניין, ואני מקווה שהיוזמות שהתחלתם, שהתחלנו בהן – נמשיך אותן ביחד, לא משנה באיזו מסגרת תפקיד כל אחד יעשה אותן, לטובת העסקים הללו, לטובת כל הציבור הזה שזקוק לתמיכה ולגב שלנו, אבל יש לו את היוזמה ואת הרצון ואת האמביציה להצליח, שניתן להם את הכלים. <היו"ר נורית קורן:> תודה. רגע, אדוני השר, מה אתה מציע לעשות עם ההצעה? <השר לפיתוח הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> מה שרוצים המציעים. תגידו. מה אתם רוצים, המציעים? <רועי פולקמן (כולנו):> להסתפק בתשובה. <היו"ר נורית קורן:> מסתפקים בתשובה. תודה רבה לאדוני השר. מכיוון שאנחנו מסתפקים בתשובת השר אין עמדה נוספת, אבל לפנים משורת הדין – חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. דקה לרשותך. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אבל אם השר – – – <היו"ר נורית קורן:> אה, אתה מסתפק? אז אנחנו ממשיכים בסדר-היום. תודה. חברי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום, בבקשה לשמור על השקט. <הצעות לסדר-היום> <ציון יום הבטיחות בדרכים> <היו"ר נורית קורן:> אנחנו מציינים היום את יום הבטיחות בדרכים. חברי הכנסת, אנחנו פותחים כעת דיון מיוחד בנושא יום הבטיחות בדרכים, המתקיים בחסות הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, וכאן בכנסת מקדם אותו חבר הכנסת חמד עמאר. כל נפגע בתאונת דרכים הוא קורבן מיותר לחלוטין של רשלנות, לעתים של רשלנות פושעת, או של חוסר שימת לב. לעתים הוא קורבן של תשתית לקויה, של מזג אוויר קיצוני או של כוח עליון, אולי של מפגע לא צפוי על הכביש. לעתים נדירות יותר זו תקלה פתאומית ברכב, כגון אובדן הבלמים, אבל ברוב המקרים זהו פשוט חוסר הקפדה על כללי הנהיגה הבסיסיים, שיכלו להציל חיים או לחסוך חיי אומללות, לעתים נכות, מעוד אדם אחד או יותר. כל נפגע בתאונה הוא עולם שלם, עולם שלא יחזור להיות כשהיה, צער אין-סופי ותפנית חדה בחיי משפחתו והסובבים אותו. קשה לתפוס את עומק הכאב והסבל כשמדברים במספרים גדולים, ובכל זאת חשוב שנראה את תמונת המקרו ונשוב ונציין את הנתון הזה, המחריד כל כך: מאז קום המדינה נהרגו בתאונות דרכים 32,556 בני-אדם. זהו נתון שאסור לנו להתעלם ממנו. הדבר בידינו. הכנסת נדרשת שוב ושוב לתיקוני חקיקה בנושא המתאימים עצמם גם להתפתחות הטכנולוגית המואצת, כגון הסדרת כללי הרכיבה על אופניים חשמליים, שפגיעתם לצערנו רעה מאוד, וכן לגבי כללי השימוש והקנסות על שימוש בטלפון הנייד בנהיגה. היום אנו עוסקים בדגש על הולכי רגל, ולא בטוח כמה מהצופים בנו ואפילו מהיושבים כאן מודעים לכך שהחוק, בתקנות התעבורה, אוסר על הולך רגל לחצות כביש "כשלאוזניו צמודות אוזניות המחוברות – – – למכשיר להשמעת צלילים או קולות". לכן, יש חשיבות גדולה ליום הזה ולדיון הזה כאן, כדי שיתר האירועים האקטואליים לא ישכיחו מאתנו, חלילה, את הסוגיה הבוערת הזאת, שתמיד יש מה לעשות בה יותר. תודה. <הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון – סמכות בית-המשפט לאסור שימוש ברכב ששימש לנסיעה בחוף), התשע"ה–2015;> [הצעת חוק פ/717/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיקי לוי) <הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון – סמכות בית-המשפט לאסור שימוש ברכב ששימש לנסיעה בחוף), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2096/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת מיכל רוזין) <היו"ר נורית קורן:> אנחנו פותחים עכשיו בדיון מוקדם בהצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון – סמכות בית-המשפט לאסור שימוש ברכב ששימש לנסיעה בחוף), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת מיקי לוי, בתמיכת הממשלה. בבקשה, חבר הכנסת מיקי לוי, לרשותך עד עשר דקות. מוצמדת להצעה של חבר הכנסת מיקי לוי הצעה נוספת, של חברת הכנסת מיכל רוזין. <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בפתח דברי אני מבקש לברך את ידידי חבר הכנסת חמד עמאר שיזם היום את היום החשוב הזה לבטיחות בדרכים, וכן להודות לאנשי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ולאנשי אגף התנועה במשטרת ישראל שפועלים לכל אורך השנה במלחמה הבלתי-נגמרת בתאונות הדרכים. הכנסת מצדיעה לכם. זה יום שמח אבל גם עצוב. היום הגענו לרף של 300 הרוגים מתחילת השנה. מערכות ישראל אל מול הרוגי תאונות הדרכים – היחס הוא שני-שלישים לשליש, זה פחות או יותר היחס. יש כמעט כ-10,000 הרוגים יותר בתאונות דרכים מאשר במערכות ישראל, וראוי שכולנו ניקח את זה לתשומת לבנו. אני מבקש לברך גם את ועדת השרים לחקיקה שתמכה בהצעת החוק הזו. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, הצעת החוק שלי באה להתמודד עם תופעה מכוערת ואלימה שמתרחשת בחופי הארץ, בדרך כלל בחופים הלא-מוכרזים: נהגי ג'יפים, טרקטורונים ורכבי שטח אחרים נוסעים בניגוד לחוק לאורך החופים, ופעמים רבות בפראות, תוך סיכון חיי אדם והרס סביבתי בלתי הפיך לחי ולצומח. רק לפני מספר חודשים נפצעה באורח בינוני אישה כבת 40 ששכבה להנאתה בחוף הים בחדרה ונדרסה על-ידי ג'יפ שנסע בפראות. הנהגים הללו שמים פס ומצפצפים על החוק. הם נכנסים לשמורות הטבע, הורסים בתי-גידול ופוגעים ברגל גסה בטבע, ששייך לכולנו. חברי חברי הכנסת, חייבים לשים לתופעה המכוערת הזו סוף ולתת בידי בתי-המשפט כלי נוסף חשוב מאין כמותו למלחמה בעבריינים. כיום, החוק מתיר לרשויות אכיפת החוק לתת קנס ולשלול את רישיונם של העבריינים עד ל-120 יום. לצערנו, אנחנו רואים כי העונשים הללו אינם מרתיעים דיים והעבריינות נמשכת. נורא קל, הג'יפ או הטרקטורון חוזר הביתה ובן-משפחה אחר או חבר אחר יורד אתו לחוף הים, כשזה ששללו ממנו את רישיון הנהיגה יושב להנאתו בתוך הרכב לצדו של הנהג. ולכן, על-פי הצעת החוק שלי, שאני מביא היום בפני הכנסת, בתי-המשפט יוכלו, במקביל לעונשים הקיימים, לאסור שימוש ברכב שאתו נעברה העבירה עד לתקופה של 120 יום, דהיינו, לשלול את רישיון הרכב, ואני רוצה להבהיר שיש צורך בחילוט הרכב כדי לוודא שלא ייעשה בו שימוש. כל הנתונים מראים כי אין דבר כואב יותר מאשר לקיחת הרכב לתקופה של מספר חודשים. זה משבש את אורחות חייו של העבריין וישמש סנקציה חמורה ומרתיעה לפעמים הבאות. חברי חברי הכנסת, חייבים לשנות את המצב ולהילחם בהפקרות השוררת בחופי ישראל. אני רוצה לציין שרשות הטבע והגנים תומכת בהצעת החוק, ולאור תמיכת הממשלה בהצעה אני מבקש מחברי הכנסת לאשר אותה בקריאה טרומית ולהעבירה לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת להכנה לקריאה ראשונה. שוב, אני מודה לוועדת השרים ולכל מי שתמך בחוק הכל-כך חשוב הזה. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. לרשותך דקה, בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> מיקי מלווה לי עוד דקה. <מיקי לוי (יש עתיד):> עלי. <מיכל רוזין (מרצ):> רבים מהצופים שרואים אותנו עכשיו בוודאי שואלים את עצמם מה הקשר בין חופים לבין יום הבטיחות בדרכים, ולכאורה הם באמת צודקים, לא אמור להיות קשר; החופים הם לא כבישים ובוודאי אינם נתיב תחבורה מאושר. עברייני החוף, כמו שאמר חברי, מצפצפים על החוק בעודם נוהגים ברכבם בחופי הים. נתונים של משטרת התנועה והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מלמדים כי הענישה הקיימת לא מרחיקה את העבריינים מההגה וכי רבים נוהגים למרות פסילת רישיונם. רק בקיץ האחרון נדרסה אישה בעודה שוכבת על החוף. הפגיעה הסביבתית גדולה לאין שיעור. מנתונים של רשות הטבע והגנים ועמותת "אור ירוק" שהוצגו בעבר עולה כי מתוך 200 קילומטרים של חוף בישראל, 80% חשופים במישרין או בעקיפין לנזקים של רכבי שטח, אופנוענים, טרקטורונים, הפוגעים בטבע ומסכנים את השוהים בחוף. החוק שייך לנו, לאזרחים ולאזרחיות. סקר של "אור ירוק" שנערך השנה מלמד שכשני-שלישים מהציבור סבורים שיש להחיל – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <מיכל רוזין (מרצ):> – – את חוק החרמת הרכבים גם על נהיגה בחופי הים. ביולי השנה, במענה לשאילתה שהגשתי בנושא כאן, בכנסת, הסכים השר לביטחון פנים כי יש צורך דחוף בהחמרת הענישה. לסיום, אני מברכת על כך שהשר עמד בהבטחתו והממשלה אכן תומכת בהצעת החוק, אבל אנחנו חייבים, לאחר הליך החקיקה, להישאר עם האצבע על הדופק, כי לא מספיק לחוקק חוקים, יש צורך באכיפה והסברה אפקטיביות. אני רוצה להודות לחברי חבר הכנסת מיקי לוי על קידום הצעת החוק ועל ההזדמנות להצטרף להצעתו. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. ישיב חבר הכנסת סילבן שלום, שר הפנים. הוא ישיב במשולב על שתי ההצעות. <שר הפנים סילבן שלום:> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, זאת ההזדמנות שלי לברך אותך על תפקידך כסגנית יושב-ראש הכנסת, ואני רואה שאת עושה אותו בהצלחה רבה ובנועם, דבר שמשרה כאן את האווירה הנעימה שיש בישיבה הזאת. אין ספק שמדובר בדיון חשוב, יום הבטיחות בדרכים הוא דבר חשוב. יש אצלנו עלייה בתאונות הדרכים לעומת העולם, שם יש ירידה. אנחנו באמת צריכים לעשות הכול כדי לחזור למה שהיינו עד לפני שנה – ירידה מתמדת מדי שנה, בצורה משמעותית, של מספר תאונות הדרכים ומספר הנהרגים בתאונות הדרכים, לחזור לאותה מתכונת. אני מאמין שזה אפשרי. אין ספק שהצעת החוק הזאת תורמת תרומה נוספת. כולנו יודעים על המצב הבלתי-אפשרי בחופים מבחינת האכיפה, ואתם יודעים מה? לפעמים זה לא קורה רק בכלי רכב מחוץ למים, לפעמים זה גם בתוך המים. כולנו זוכרים, וזוהיר זוכר, את המקרה המצער של אבי רן ז"ל, שחייו נגדעו בתוך שניות בגלל אופנוע ים שהיה בתוך המים. אז אני לא יודע מה אפשר לעשות באכיפה של אופנוע ים בתוך המים, אבל אין ספק שנגדעו חייו של אולי בכיר שוערי ישראל, אחרי חודורוב, ומשפחתו מאז לא מוצאת מנוח, ואני מכיר את משפחתו. ההצעה הזאת היא הצעה נכונה, היא הצעה טובה, היא הצעה שתורמת. אנחנו, כמובן, כמשרד הפנים, היינו אמורים למסור את עמדתנו לוועדת שרים לחקיקה, כי בדרך כלל עמדת המשרד היא זו שקובעת את ההצבעה בוועדת שרים לחקיקה – וכמובן הבענו תמיכה מוחלטת בהצעה הזאת. אני חושב שהצורך בהצעה הזאת הוא ברור מאליו. דרך אגב, החוק כבר היום נותן סנקציה לא פשוטה על אלה, הייתי אומר, שמבצעים את אותה נהיגה מסוכנת. כבר היום החוק קובע את העונש שניתן להטיל על מי שנוהג ברכב בחוף הים. החוק קובע שמעבר לכל עונש אחר, יש לפסול את רישיון הנהיגה של אדם העובר על איסור נהיגה בחוף הים לתקופה שלא תעלה על 120 ימים, והצעת החוק הזאת אומרת: מעבר לרישיון הנהיגה, גם להחרים לו את הרכב ל-120 ימים. אין ספק שמדובר בסנקציה לא פשוטה. אני לא יודע אם היא תישאר כזאת גם אחרי הדיון בוועדת הפנים, כי מדובר בסנקציה קשה מאוד. אין ספק ש-120 יום – זאת סנקציה קשה, אבל מי שעושה את המעשים האלה צריך להבין שיש גם שכר ועונש. בסופו של דבר, מי שנוהג בצורה כל כך קשה צריך גם להיענש בצורה הזאת. אני רוצה לנצל את ההזדמנות לומר שאנחנו רוצים לעשות רפורמה מקיפה בחופי הים. אני הוריתי לרכוש שני כיסאות ים מיוחדים בכל חוף ים מוכרז בארץ. מדובר על 100 חופים. כל אחד יש לו מעכשיו אפשרות לקבל שני כיסאות מיוחדים, שמותאמים גם למוגבלים וגם לקשישים שפוחדים להיכנס למים ולעמוד פן ייפלו. האפשרות הזאת נותנת להרבה מאוד אנשים ליהנות מאותו משאב נהדר שיש לנו, משאב טבע, ויכולים להיכנס למים. דבר נוסף: אנחנו פועלים להביא למצב – יחד עם משרד הכלכלה, כי זה לא נמצא בתחום החלטתי – לעשות פיקוח על המחירים, גם של כיסאות הנוח וגם של אותם מוצרים שניתנים שם; חמישה עד שישה מוצרים שניתן יהיה למכור אותם בעד 5 שקלים או 6 שקלים, ואין שום סיבה שימכרו מים ב-20 שקלים. כן, מיקי. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני, אני מודה שהעתקתי ממך את העניין הזה והעברתי לשדות התעופה, לרשות שדות התעופה, שאם, כדוגמת הרפורמה שלך, לא יורידו ארבעה, חמישה מוצרים – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> נפסיק לטוס. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – שעושקים, עושקים את אזרחי מדינת ישראל, בכוס קפה שעולה 19 שקלים – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> נפסיק לטוס. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – בשדה. <קריאה:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> הורידו את זה ל-12 שקלים ואת המים ל-8 שקלים, אז יש כבר תקדים – – – <שר הפנים סילבן שלום:> אני רוצה להגיד לך שהסיבה למחירים הגבוהים, גם שם וגם בים, היא אותה סיבה. <מיקי לוי (יש עתיד):> ודאי. <שר הפנים סילבן שלום:> למה? כי אותן רשויות – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר נורית קורן:> זה גם – – – <שר הפנים סילבן שלום:> – – מבקשות לקבל את הסכום הגבוה ביותר מהזוכה במכרז. עכשיו, ככל שהוא מציע סכום גבוה יותר הוא צריך למכור את המוצרים במחיר גבוה יותר. זה פשוט. <נחמן שי (המחנה הציוני):> המכנה המשותף הוא שאנחנו פראיירים, השר – – <היו"ר נורית קורן:> נכון. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – ואנחנו מוכנים לשלם את זה. <שר הפנים סילבן שלום:> אז, נחמן – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> קהל שבוי. קהל שבוי. <היו"ר נורית קורן:> וזה קורה גם בכנסת. <שר הפנים סילבן שלום:> ולכן, לכן צריך לעשות את זה. משרד הכלכלה משום מה טוען שזאת התערבות בנושא התחרות. איזו תחרות, מה תחרות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> שטויות. <שר הפנים סילבן שלום:> הדבר השלישי, וזה כבר כן שייך אלי – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <שר הפנים סילבן שלום:> – – אנחנו התחלנו בעבודת מטה למנוע תשלום עבור כניסה לחופים. אין שום סיבה שישלמו. <היו"ר נורית קורן:> – – – כל הכבוד. <שר הפנים סילבן שלום:> החופים הם משאב טבע שצריך להיות ללא תשלום – – <היו"ר נורית קורן:> נכון. <שר הפנים סילבן שלום:> – – ואני מקווה שנסיים את העבודה הזאת בתוך זמן קצר ונוכל – – – <רועי פולקמן (כולנו):> – – – רק צריך לראות שיש לרשויות המקומיות – לתחזק אותם כראוי, כי זה – – – <היו"ר נורית קורן:> כן. <שר הפנים סילבן שלום:> רועי, אני יודע. דרך אגב, צריך גם לשמוע את הקול שלך, כי אתה בא מהצד של השלטון המקומי ואתה מכיר את השלטון המקומי. זה נכון, זה מכביד עליהן, אבל אני לא מוכן לקבל שבחופים מסוימים קובעים שיהיה תשלום, כי דווקא במקומות האלה – דרך אגב, התשלום הוא רק לחיצוניים, לא לתושבי העיר עצמה. <היו"ר נורית קורן:> נכון. <רועי פולקמן (כולנו):> מי שבא ברכב פרטי, למשל. אם אתה בא בתחבורה ציבורית, ניחא, אבל אם אתה בא ברכב פרטי – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אין בעיה, לשלם על חניה. <היו"ר נורית קורן:> אז אתה משלם על החניה. <שר הפנים סילבן שלום:> לא, לא, לא, לא, גם חניה לא נשלם. <היו"ר נורית קורן:> – – – <שר הפנים סילבן שלום:> אין שום סיבה. כי זאת דרך אחרת לגבות תשלום עבור כניסה לים – דרך החניה. אבל מה שאני רוצה להגיד לך הוא, שבמקומות ספציפיים גובים תשלום. למה? כדי לתת למיוחסים את האפשרות להשתמש בחוף הזה באופן בלעדי, בלי לתת לאחרים, הקרויים בשפת הלעג "אינדיאנים", את האפשרות להיכנס ולהשתמש יחד אתם או לשהות במחיצתם באותו מקום. לכן, לא ניתן לזה אפשרות – – <רועי פולקמן (כולנו):> – – – <שר הפנים סילבן שלום:> – – ואת זה אנחנו נמנע. <רועי פולקמן (כולנו):> – – – <שר הפנים סילבן שלום:> אני מבקש לתמוך בהצעת החוק הזאת. <היו"ר נורית קורן:> הצעות החוק. <שר הפנים סילבן שלום:> בהצעות החוק, סליחה. אני מבקש לתמוך בהצעות החוק ולהעביר אותן לדיון לקראת קריאה ראשונה בוועדת הפנים של הכנסת. תודה רבה ובהצלחה. <היו"ר נורית קורן:> תודה, אדוני, השר. אני רוצה להודות לך על זה שאתה דואג לכל האזרחים שיוכלו להיכנס לחוף הים – – <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <היו"ר נורית קורן:> – – וגם לאנשים מוגבלים. כי באמת, הם לא יכולים להגיע לחוף היום, ואתה עושה מעשה מאוד מאוד חשוב, כדי שגם הם יוכלו ליהנות מהמשאב הטבעי, מהים. תודה. אנחנו נעבור להצבעות, בבקשה – – <קריאה:> – – – <היו"ר נורית קורן:> – – על שתי – על כל הצעה בנפרד. אנחנו מתחילים בהצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון – סמכות בית-המשפט לאסור שימוש ברכב ששימש לנסיעה בחוף), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה. <קריאה:> אין – – – <קריאות:> אין – – – <היו"ר נורית קורן:> רגע. רגע. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר נורית קורן:> רגע. רגע. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר נורית קורן:> בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> מירב, לא להתבלבל. לאט. גם שלי – – – <קריאה:> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> אל תדאגי, אני – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – אין הצבעה. אני לא מבין את הקואליציה הזאת. אין אצלי. <קריאה:> אין אצלו – – – <קריאה:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> לא מופיע אצלי במסך – – – <היו"ר נורית קורן:> אין לך? אוקיי. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון – סמכות בית-המשפט לאסור שימוש ברכב ששימש לנסיעה בחוף), התשע"ה–2015, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> התוצאות: בעד – 10, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני מוסיפה את חבר הכנסת מיקי לוי להצבעה. זה יפה שאתה לא מצביע על החוק של עצמך. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא – – – <היו"ר נורית קורן:> כן. אני יודעת, אני יודעת. אני צוחקת. כן. <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> אני אמרתי שאני מוסיפה אותך בשביל הפרוטוקול. אנחנו נעביר את הצעת החוק לוועדת הפנים להכנה לקריאה ראשונה. אנחנו עוברים להצעה השנייה: הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון – סמכות בית-המשפט לאסור שימוש ברכב ששימש לנסיעה בחוף), התשע"ו–2015, של חברת הכנסת מיכל רוזין. בבקשה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון – סמכות בית-המשפט לאסור שימוש ברכב ששימש לנסיעה בחוף), התשע"ו–2015, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> התוצאות הן: בעד – 11, אין מתנגדים ואין נמנעים. גם הצעה זו תעבור לוועדת הפנים ותוכן לקריאה ראשונה. אני מבקשת לומר לפרוטוקול – שיהיה מצוין שהיו גם להצעה של חבר הכנסת מיקי לוי 11 בעד. תודה. <הצעות לסדר-היום> <ציון יום הבטיחות בדרכים> <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: ציון יום הבטיחות בדרכים, מס' 1269, 1376, 1390, 1393, 1402, 1455, 1489 ו-1497. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר – – <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה רבה לכם. <קריאה:> תודה רבה גם – – – <היו"ר נורית קורן:> תודה. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> – – אני קודם כול רוצה לברך אתכם על העברת החוק. הוא חוק מאוד חשוב. תודה לכם שהבאתם את זה ביום הזה ושאישרו את העברת החוק ביום הזה. היום אנחנו ציינו את יום הבטיחות בדרכים, שאני מוביל כבר השנה השביעית ברציפות. אני רואה בו יום חשוב, יום שבו מעלים את הנושא למודעות הציבור, למודעות הכנסת. אני רוצה להודות לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים שליוותה אותנו ביום הזה ועשתה עבודה מעולה, ואני רוצה להגיד לכם, קיימנו דיונים בוועדות חשובות, והתחלנו בוועדת החינוך, ואני רוצה להודות לחבר הכנסת יעקב מרגי, יושב-ראש ועדת החינוך, על הדיון המעניין שהיה בוועדה בנושא חינוך תעבורתי. ואני רוצה להגיד לכם, קיבלנו שם נתונים מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> נתונים מדהימים. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> נתונים, שאתה בא ובודק – התקציב לחינוך תעבורתי היה לפני, ב-2008, 40 מיליון שקל. במקום שיוסיפו לתקציב, לחשיבותו של העניין, מורידים את התקציב ל-18 מיליון שקל. במקום שיגיעו לכל ילדי ישראל בכיתות י"א – וגם על זה אני אדבר – מגיעים לשני-שלישים מהילדים; מפספסים שליש בדרך כי אין תקציב להגיע לאותם ילדים ולאותם תלמידים בבתי-הספר. שנית, אנחנו התקדמנו. אני הייתי מעורב בחקיקת חוק הורדת גיל הרישיון, מגיל 17 לגיל 16 ותשעה חודשים. אני תמכתי בחוק. אמרו שהילד יקבל ניסיון לפני שיתגייס לצבא, וזה נכון. אבל מצד שני, חינוך תעבורתי, נותנים את זה לכיתות י"א, במקום להוריד את זה לכיתות י', שיהיה מתאים לגיל שהילד יכול לקבל את התיאוריה, במקום לחייב את הילדים בחינוך תעבורתי לבגרות, במקום לקשור את זה עם תיאוריה, שיהיה מעניין לאותם ילדים. כי בתוצאות של תאונות הדרכים והמעורבות בתאונות דרכים – הנהגים הצעירים הם הכי מעורבים במדינת ישראל בתאונות דרכים. <מיקי לוי (יש עתיד):> אז למה להפחית את הגיל? <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אנחנו מדברים על ניסיון, לא דיברתי על להפחית את הגיל. הגיל היום הוא 16 ותשעה חודשים. המטרה של חקיקת החוק הייתה לתת לאותם נערים לצבור ניסיון לפני הגיוס לצבא, כי בגיל 18 הם מתגייסים, ואם הם מקבלים את הרישיון בגיל 17, שלושת החודשים האלה הם שלושה חודשים חשובים מאוד לצבירת ניסיון. אבל צריך להתאים את זה לחינוך התעבורתי, ואותו חינוך תעבורתי צריך להגיע לכל ילד וילד. זאת הנקודה שדנו בה בוועדת החינוך, והיא נקודה מאוד מאוד חשובה, וגם דנו במעורבות ילדים בתאונות דרכים, בעלייה שלה. ושם הנתונים היו מהממים, מדהימים. רוב הילדים שנהרגים בתאונות דרכים הם מהמגזר הערבי, מגיל אפס עד גיל 14. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> 60%. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> 57%. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> 57%. אבל תאונות חצר, 100% – מהמגזר הערבי. 100% ההרוגים מתאונות החצר – מהמגזר הערבי. <מיקי לוי (יש עתיד):> אסון. זאת תרבות. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> זה לא רק אסון. אתה בא ואומר: בשנת 2009 – ואני אתן לכם דוגמה לעבודה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בנושא – ב-2009 היו 19 הרוגים בתאונות חצר, רובם בנגב. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לקחה על עצמה את הנושא של ההסברה; שנה אחרי זה היו אפס הרוגים. אחרי זה הפסיקו להם את התקציב לנושא הזה – מספר ההרוגים עלה ל-15. החזירו את זה עכשיו – חמישה הרוגים, ובאזורים שלא מתקיימת בהם הסברה על הנושא הזה של תאונות חצר. אנחנו ערים לתנופה בנושא של תשתיות. בכל מקום שמסתובבים רואים כבישים, בונים כבישים, מסילות רכבת, מפתחים את התחבורה הציבורית – ואני מברך את הממשלה, מברך את השר. אבל יש לנו נקודה של כבישים אדומים, ויש לנו נקודה של מוקדי סיכון, ואמרתי את זה היום. הרי אנחנו יודעים איזה כבישים אדומים יש לנו, ואנחנו יודעים איזה מוקדי סיכון. לא הצלחתי לקבל לא משר התחבורה ולא מאף אחד: האם יש תוכנית חומש? מתי אני מגיע למצב שאין לי יותר כבישים אדומים, שאין לי יותר מוקדי סיכון? יש תוכנית חומש? יש תאריך יעד מתי אנחנו פותרים את הבעיה הזאת? עד עכשיו אין לנו תאריך יעד. אין לנו תאריך יעד. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אף אחד לא נתן לנו תאריך יעד. משנת 2012 יש לנו עלייה במספר ההרוגים, לא רק השנה. אנחנו עדים לעלייה במספר ההרוגים בתאונות דרכים. השנה כבר 300 והרוג; בבוקר דיברנו על 300 הרוגים, עכשיו אנחנו מדברים על 300 והרוג. כמעט כל יום יש לנו הרוג בתאונות דרכים. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אני מסיים, רק עוד משפט אחד, ואני חייב לגעת בנקודה הזאת של המגזר הערבי. שליש מההרוגים הם מהמגזר הערבי – יותר מיחסם באוכלוסייה. האם הסיבה היא חוסר תשתיות? האם הסיבה היא שבגלל שלאותו בחור צעיר ערבי שצריך לעבוד בתל-אביב יש הרבה נסיעות בכביש? לא הצלחנו לקבל שום תשובה. ואני אומר לכם, אם אנחנו רוצים להגיע ליעד שקבענו לעצמנו, שב-2020 יהיו פחות מ-300 הרוגים, חייבים לטפל בנושא של תאונות הדרכים במגזר הערבי ולהוריד את מספר ההרוגים במגזר הערבי. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה גם לך. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה. אני ממש מבקשת – זה נושא חשוב – לעמוד בזמנים, בבקשה. וחבר הכנסת משה גפני. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אני בדרך כלל עומד בזמנים. <היו"ר נורית קורן:> נתתי לך – אתה יזמת את היום, נתתי לך קצת יותר. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> יישר כוח. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, אנחנו מציינים מהבוקר את יום הבטיחות בדרכים, ויש אורחים. אני אומר את המספרים, אני חושב שדי רק להזכיר את המספרים על מנת להבין את חומרת העניין שאנחנו מדברים עליו. אם היינו אומרים שמאז התפרצות האירועים האחרונים – ויש כאלה שקראו לזה אינתיפאדה שלישית – חבר כנסת זוהיר בהלול, אתה יודע כמה אזרחים נהרגו מאז ועד היום? חבר כנסת מיקי לוי, 11, ונפצעו בערך 200. אבל בתאונות דרכים, גברתי היושבת-ראש, בתקופה הזאת נהרגו 34 ונפצעו כ-2,000. יש לנו מדי יום הרוג אחד ועשרות פצועים. אם אנחנו מדברים על סיכום ההרוגים בתאונות דרכים מאז קום המדינה, המספר הוא בערך, חבר הכנסת חמד עמאר, 33,000 אזרחים הרוגים בתאונות דרכים. בכל המלחמות ובכל האינתיפאדות, הראשונה והשנייה, נהרגו מאז קום המדינה בערך 23,000 אנשים. רק בחודש האחרון, מאז התפרצות האירועים האחרונים, הממשלה, הכנסת, במצב חירום: חקיקה, כל שני וחמישי הוראות שעה, מתקנים, גברתי היושבת-ראש, חוקים והצעות חוק שהיו במגירה ולא עברו במשך שנים, ועכשיו בתוך חודש ימים מצליחים להעביר. אבל כאשר מדובר בתאונות דרכים, אף אחד לא מתייחס לזה כאל מצב חירום. כאשר יש פיגוע ויש אחד, אזרח, שנדקר ואפילו לא נהרג, אז זאת כותרת בעמוד הראשון, אבל כאשר יש תאונת דרכים עם הרוגים אז זה בעמוד השישי או השביעי, ובקושי יש ידיעה, ככה, צדדית. אלו לא אותם חיים? אני חושב שיש כאן עיוות בסדר העדיפויות של הרשויות, במיוחד של הממשלה, שלא מקציבה ולא מדגישה את העניין הזה: 301 הרוגים מתחילת השנה עד עכשיו. במיוחד הדברים צועקים וזועקים לשמים כאשר אנחנו מדברים על המגזר הערבי: 34% מכלל ההרוגים הם מהמגזר הערבי; מאז תחילת השנה נהרגו במגזר הערבי 86 אזרחים בתאונות דרכים; 60 ילדים נהרגו בתאונות דרכים, מתוכם בערך 60%, 57% ילדים ערבים; בתאונות חצר, הזכיר חברי חבר הכנסת חמד עמאר, אנחנו 100%. ולמה? זה נכון שיש בעיות וליקויים קשים מאוד בתשתיות, אבל גם – כאשר אנחנו מדברים, גברתי היושבת-ראש, על תאונות דרכים במגזר הערבי – מפני שאין לנו אזורי תעשייה והפועלים והעובדים צריכים לנסוע מהגליל למרכז הלוך וחזור, ולדרום, על מנת לחפש מקום פרנסה ומקום תעסוקה, וצריכים לנהוג בשעות המוקדמות של הבוקר ולחזור מותשים ועייפים. ואז מדברים על הגורם האנושי, חבר הכנסת בהלול, ואין פלא שהאחוז שלנו הוא מעל אחוזנו באוכלוסייה – 34% לעומת 20%. <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לכן, זה נושא כל כך כאוב. וטוב, חבר הכנסת מרגי, שעשית דיון בוועדת החינוך היום. ודיברתי על חינוך – יש לנו בעיה במגזר הערבי, אנחנו צריכים לעבוד אצלנו בבית גם על תאונות חצר, גם על חינוך תעבורתי. כן, חינוך ועוד פעם חינוך, וגם הממשלה – שתקציב תקציבים גם לתשתיות, גם לאזורי תעשייה, ולדאוג ולטפל בבעיה הזאת, החמורה ביותר, של תאונות דרכים במגזר הערבי. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת משה גפני – איננו באולם; חברת הכנסת מירב בן ארי, ואחריה – חבר הכנסת זוהיר בהלול. <מירב בן ארי (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, חבל שבנושא חשוב כזה המליאה כל כך ריקה – – <היו"ר נורית קורן:> נכון. <מירב בן ארי (כולנו):> – – אבל זה קורה כאן כל הזמן. גם בשבוע שעבר – בנושא הדיור הציבורי. חבל. ציפיות אחרות. את מפעילה לי את הזמן. אני יודעת, את עומדת בזמנים. היום אנחנו מציינים את יום הבטיחות בדרכים, ואני באמת מודה לחבר הכנסת חמד עמאר, שמהיום שהגעתי לכנסת – אתה הכתובת בכל מה שקשור לנושא. זה מאוד חשוב לא רק לדבר, אלא באמת לקדם ולהעלות את זה לסדר-היום החברתי, למרות שכמו שאמר חבר הכנסת סעדי, אנחנו הרבה פעמים מתעלמים מקיומן של תאונות הדרכים. דיברתם על המספרים ועל כך שכל שנה יש כאן 300 אזרחים – לפחות מתחילת השנה יש 300 אזרחים. אז אם עושים חישוב, בערך, כמעט כל יום מת אדם מתאונת דרכים במדינת ישראל. הוא יכול להיות דוד, דודה, סבא, סבתא, אח, אחות, וכל יום משפחה במדינה מאבדת מישהו שיקר לה. אם ניקח את זה בצורה קיצונית יותר, אז בעשור האחרון נהרגו כאן 358 ילדים. זה אומר שכל שנה, גברתי היושבת-ראש, נמחקת כיתה שלמה של ילדים. אז אני לא יודעת מה עוד צריך כדי להדליק את האורות האדומים ולהבין שיש כאן תופעה קשה מאוד. מה שעוד שמעתי היום, תופעה מעניינת, זה שרוב הנהגים הצעירים שנהרגים – זה בשל מהירות מופרזת, והמעורבות של חבר'ה צעירים עד גיל 24 היא פי-שניים משל חבר'ה מבוגרים. זה נתון מרתק בעיני, ולדעתי, חבר הכנסת עמאר, אולי צריך בכלל לנהל על זה דיון מיוחד עם חבר הכנסת מרגי בוועדת החינוך, בפגיעות הזאת של חבר'ה צעירים יותר. אני רוצה, כמובן, כמו כל פעם שמתעסקים בבטיחות בדרכים, לפחות לנגוע שוב בנושא של האופניים. אני מדברת תמיד על אופניים. אני בעד רכיבה על אופניים – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> בלי זה אי-אפשר. <מירב בן ארי (כולנו):> אתה שומע את הנתונים על פגיעות מאופניים, ואתה אומר לעצמך: זה דבר שאנחנו יכולים למנוע, זה דבר שהוא בידינו, זה דבר עם אחריות. אנחנו כל הזמן מדברים על אחריות. גם היום אמר בוועדת החינוך מנכ"ל הרשות למלחמה בתאונות הדרכים, שבחינוך ניתן למנוע. אז כן, אם אנחנו מתחילים בחינוך ואם אנחנו שומעים שרוב הפגיעות הן עם חבר'ה מתחת לגיל 24, אז כן, גם בנושא של אופניים, שזאת רכיבה בריאה וירוקה – ואני רוכבת בעצמי על אופניים – בהחלט אנחנו יכולים להתעסק כאן בחינוך. אני רוצה להעביר לכם עוד משהו ששמעתי בוועדה שהייתי בה השבוע עם שר התחבורה, שהוא הולך להשקיע מיליארד שקלים בתשתיות לרכיבה בטוחה על אופניים בערים, וזאת בשורה חשובה, בעיקר למי שרואה כמה הדבר הזה חשוב, לעודד רכיבה על אופניים. כמו כן, אני מעלה על סדר-היום שהנושא הזה, של אכיפה של נהיגה בטוחה, חייב להיות אצל הפקחים ברשות המקומית, כי אנחנו יודעים שהמשטרה, בטח בימים אלה, שהיא מלאה ועסוקה, היא מתעלמת מהתופעה. הולכי רגל יוצאים מביתם וחשופים למלחמה לא רק בכביש אלא גם על המדרכות. אני לא יודעת מה אתכם, אבל כשאני יוצאת מהבית אני פותחת את השער של הבניין ומסתכלת ימינה ושמאלה – ואתם מהנהנים, אז את יודעת על מה אני מדברת – כדי שלא ידרוס אותי רוכב אופניים. ושוב, לפעמים אני יוצאת עם האופניים שלי, ואני כבר לא יודעת מאיפה תגיע המכה. זה נושא שאנחנו מחייכים בו, אבל זה נושא מאוד עצוב, שאפילו במדרכה אתה כבר לא מרגיש בטוח. אני קוראת מפה, בדקה האחרונה שנותרה לי, למשרד לביטחון הפנים ולמשרד התחבורה: תגיעו לפתרון, תחליטו מה אתם רוצים לעשות עם האופניים החשמליים, אבל תחליטו. במושב הראשון שלי העליתי את ההצעה. אמרו לי: חכי, אנחנו מחליטים אם זה גיל 16, אם זה רישוי, אם זה ביטוח. למה אתם עוד מחכים? קבלו את ההחלטה החשובה הזאת ותנו לאזרחי ישראל קצת ביטחון, ותנו להם את התחושה שלפחות על המדרכות החיים שלהם בטוחים יותר. מילה אחרונה לסיום, גם כחברה בוועדת החינוך וגם, באמת, כבר עשר שנים אני מתעסקת בזה: האחריות היא גם שלנו. היא שלנו כרוכבי אופניים, היא שלנו כנהגים, והיא שלנו, לפחות כל ההורים כאן בינינו, ללמד את הילדים שאפשר אחרת. כי אמר היום מנכ"ל הרשות למלחמה בתאונות הדרכים שאפשר אחרת, ואפשר רק באמצעות חינוך. אז קחו גם אתם אחריות. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. <מירב בן ארי (כולנו):> בול בזמן – – – <היו"ר נורית קורן:> כל הכבוד שעמדת בזמנים. אני מודה לך. חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> האם גם אני יכול לברך אותך, גברתי היושבת-ראש, על כהונתך המרגשת כמנהלת ישיבות בכנסת ישראל? <היו"ר נורית קורן:> כן, אבל זאת לא הפעם הראשונה. <מירב בן ארי (כולנו):> כן, בגלל זה אני לא אמרתי – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> כי שמעתי מישהו, אז חשבתי שאולי לא ראיתי בעבר. <היו"ר נורית קורן:> לא, השר, זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא בא לדבר ואני מנהלת את הדיון. <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <היו"ר נורית קורן:> נכון. תמיד טוב. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אתה יכול לברך. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> על כל פנים, המילה מברוכ היא מילה מאוד חשובה גם במערכת היחסים היומיומית בין בני-אנוש. <היו"ר נורית קורן:> מסכימה. בבקשה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי, אם הייתי יכול להיות קולם של הקורבנות, 32,556, שהלכו לעולמם על הכבישים בישראל, הייתי אומר שזעקתם מהקברים במעמקי האדמה היא מדוע לעזאזל ולכל הרוחות תאונות הדרכים ממשיכות לקטול עוד ועוד קורבנות. ליד הקברים שלהם נטמנים עוד ועוד ילדים, קשישים, צעירים וצעירות באופן שהגורל לא קבע אותו. אנחנו בדרך כלל אומרים: תשתיות, רשלנויות וגורלות, ואולי גם התנהגויות. אבל את המוות ואת הקטל בכבישים אפשר – אולי לא למנוע לחלוטין, כי זאת משאלת לב אוטופית יתר על המידה, אבל מדוע בעולם יש ירידה תלולה בשיעורי התמותה בכבישים, וישראל – ישראל היא מהמדינות המתקדמות בעולם והמדינה המובילה בתאונות הדרכים, בקטל בדרכים. מדוע? להיכן אנחנו ממהרים? מה החופזה הזאת על הכבישים? האם אי-אפשר למנוע, לדוגמה, גברתי היושבת-ראש, באופן אבסולוטי את הנהיגה כאשר ברקע שתיית אלכוהול? חזרה ממסיבות ביום שישי היא לעתים חזרה אל המוות. יש סרט "בחזרה לעתיד", זאת החזרה אל המוות. איך אנחנו לא יכולים למנוע זאת? מדוע השוטרים לא מספיק אורבים ביציאה מהמועדונים האלה כדי למנוע את התופעה הזאת, את הקטל בדרכים? אם הייתי קולם של הקורבנות הייתי שואל את ממשלת ישראל, מדוע מעולם לא ערכת – לא ערכתן, ממשלות ישראל לדורותיכן – ישיבה מיוחדת בנושא הכאוב הזה של מספרם, אדוני השר, ידידי ורעי שר הדתות – מדוע לעולם או מעולם לא התפניתם לרגע כדי לשאול עד מתי וכיצד אפשר לעצור את המפולת האנושית הזאת? אם הייתי קולן של המשפחות השכולות הייתי מתייסר ושואל בשמן של המשפחות האלה, היכן האחריות הלאומית, ומדוע אנחנו לא מעלים את הסוגיה הזאת לרמת סוגיה לאומית במדינת ישראל. אתם מרבים לדבר על חינוך, אוסאמה סעדי, ידידי המשפטן, ואולי, נדמה לי, גם מירב דיברה על החינוך. אתה יודע, המילה חינוך הפכה להיות – זילות השימוש במילה חינוך. על החינוך לבדו לא ייעצר הקטל בדרכים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> הקטל בדרכים ייעצר רק על-ידי אכיפה נוקשה, אכיפת ברזל. אני מצטער, אני איש חינוך, אני מורה במקורותי, אני הייתי גם מרצה עד לרגע כניסתי לבניין החשוב הזה. ואני יודע שבעניין הזה גם אני נכשלתי, והכישלונות הקולוסליים ימשיכו ללוות את העניין החינוכי הזה, מכיוון שבתי-הספר כבר לא מחנכים. אתם חיים באשליות. בתי-הספר הפכו להיות בתי-ספר של ציונים ותו לא. אין להם זמן להנחיל ערכים בנפשות של הילדים והילדות, של המתבגרים, שחברי ורעי חמד עמאר מבקש להוריד שלושה חודשים בסף הכניסה שלהם לעולם הנהיגה. אולי זה חשוב, מכיוון שאתה גם הסברת, בחוכמה, את העניין הזה, להגיע אולי לגיל מסוים עם קצת ניסיון, אבל מדוע להתגלח על זקנו של הציבור שנוסע בכבישים ואנחנו שועטים ודוהרים אל המוות? מילה אחת לגבי האוכלוסייה הערבית – ודיברת, אוסאמה, וחמד גם דיבר, אני לא רוצה להכביר, אבל אני רק רוצה לומר שמכיוון שלצעיר הערבי אין שום אפשרות להוכיח את המצ'ואיזם שבקרבו, ההזדמנות היחידה להפעיל את המצ'ואיזם, את העניין הרמבואלי – מרמבו, מהמילה רמבו – היא בכבישים. החבר'ה שלנו שועטים בכבישים כאילו אין אלוהים, והם מגיעים די מהר אל מותם. מילה אחרונה, גברתי, 30 שניות – אני מקריא, אני בדרך כלל לא אוהב להקריא: בשנת 2014 חלה עלייה של 27% במספר הילדים שנהרגו בתאונות דרכים. עכשיו אני מדבר על ילדים. ילדים מוגדרים כאוכלוסייה פגיעה, ושיעור היפגעותם מהווה אחת מבעיות הבטיחות העיקריות של מדינת ישראל. 358 ילדים נהרגו בתאונות דרכים רק בין 2005 ל-2014 – פחות מעשר שנים – ובממוצע 36 ילדים הרוגים בשנה. 34,119 ילדים נפגעו בתאונות דרכים בעשור האחרון. ועכשיו לעניין: מספר הפעוטות שנהרגו בשנת 2014 הוכפל ביחס לשנת 2013; האם נוותר על הזכות להיות פעוטות? מרבית הילדים נפגעו כנוסעים ברכב; האם לבטל את הנסיעה ברכב? מרבית הילדים נהרגים כהולכי רגל; האם לבטל את ההליכה ברגל, לעזאזל? מרבית הנפגעים ברכיבה על אופניים חשמליים הם ילדים; האם לבטל את השימוש באופניים החשמליים, שהם רגע של אושר? ילדים נפגעים יותר במהלך חופשות הקיץ והחגים; האם לבטל את החגים ואת הקיץ? שעות אחר-הצהריים מסוכנות במיוחד לילדים בדרך, חבר הכנסת מרגי; האם לבטל את שעות אחר-הצהריים בייצור הטבעי של היקום שלנו? האם נקיים עולם חדש, ורק אז נצפה להורדה משמעותית בתאונות הדרכים? תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. בבקשה, חבר הכנסת יעקב מרגי. אחרי הדברים של זוהיר בהלול כבר לא נשאר הרבה להגיד, אבל בכל זאת כל אחד חושף עוד נתון ועוד נתון, ובאמת הדברים ממש ממש חשובים, וחבל שהמליאה ריקה. <מירב בן ארי (כולנו):> דרך אגב, אני חושבת שאם אנשים ישמעו את זוהיר בהלול בבוקר כשהם נוסעים אז הם יהיו רגועים ויהיו פחות תאונות. <היו"ר נורית קורן:> יש מצב. <יעקב מרגי (ש"ס):> נכון, יש בו משהו מרגיע. <מירב בן ארי (כולנו):> כן, ממש. <היו"ר נורית קורן:> כן. אפשר לעשות אותו המרגיע של המליאה? <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> מירב, אהבתי אלייך נתונה לפני האמירה הזאת. <היו"ר נורית קורן:> בבקשה, חבר הכנסת מרגי. <יעקב מרגי (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי וידידי שר הדתות, חבר הכנסת חמד עמאר, אני רוצה קודם כול להודות לך על ארגון היום החשוב הזה, שהתחיל בדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, אצלנו. הדיון אצלנו התמקד בחינוך תעבורתי ובהיפגעות בסביבת בתי-הספר. שמענו סקירה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, רשות שהוקמה במטרה להוביל ולתכלל את כלל הפעולות של ממשלת ישראל והארגונים כדי להביא למצב אופטימלי בכבישים ובדרכים. איך תקציב זה מקוצץ שנה אחר שנה? <מירב בן ארי (כולנו):> במיליונים. <יעקב מרגי (ש"ס):> אני לא מכיר משרד או אגף או רשות שקוצצו ב-60%. היא עומדת על 40% מתקציבה ב"פיק" הגבוה שהיה, ולא די בזה. כחלק מהמטלות שלה היא גם צריכה לרכוש ניידות למשטרת התנועה. שאלה ששאלתי במהלך הדיון – יכול להיות שזה חשוב, אין לי בעיה עם זה. השאלה: יש גוף שחקר וקבע איזו משימה יש בה תועלת שיכולה להביא לפחות תאונות דרכים או ליותר בטיחות בדרכים? לצערי הרב לא קיבלתי תשובה. יש לי חשש שההחלטות מתקבלות בגלל אילוצים כאלה ואחרים – תקציביים, או של משרדי ממשלה כאלה ואחרים. אני חושב שהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים – כשמה כן היא, היא צריכה לתכלל; היא לא צריכה לתקצב. תפקידה הוא להוביל, לקבוע מדיניות, לאגד את כל מי שנוגע, להפעיל את כל המשרדים הנוגעים בדבר, וחבל שזה לא כך. היא עושה עבודה טובה. היא עושה עבודה טובה. חברי חבר הכנסת זוהיר בהלול, המדינה ידעה מספר גבוה יותר של הרוגים בשנה. אומנם הצלחנו – יותר נכון, בשנים האחרונות בתקופת כהונתו של השר כץ, שר התחבורה, הוא הצליח להביא את זה לקו ה-300, 300 ו-, אבל זה עדיין מספר אסטרונומי, זה מספר גבוה. עשו פה אנלוגיה והשוואה: היו נזעקים אם זה היה מוות בנסיבות אחרות, והמדינה פה הייתה רועשת וגועשת, והיציעים פה היו מלאים בזעקות שבר ותוכניות לאומיות. ויש בידינו, לראיה, אלה שלא נפגעים בתאונות דרכים. זה לא מדע לא ישים; זה מוכח שיש אפשרות גם בלי תאונות דרכים. יש פה איזה לקונה שאנחנו לא מצליחים לגעת בה, והיא מורכבת מכמה פרמטרים. הזכרתם את סוגיית האלכוהול. אנחנו סלחניים מדי בנושא האלכוהול. אנחנו יודעים, אנחנו יודעים בבירור שזה אחד הגורמים; אנחנו לא שם. מדי פעם שומעים על איזה אכיפה פה ליד מועדון כזה או פאב כזה או כל מקום אחר, אולם אירועים, אבל עבודה מערכתית; חוקק חוק, הזכיר אותו חבר הכנסת חמד עמאר, שמביא את זה לרמה מינימלית ראשונית. יושם? לא יושם. צריך לבדוק. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> חמש שנים לא יושם. <יעקב מרגי (ש"ס):> צריך לבדוק למה. דיברנו על חינוך תעבורתי, אדוני היושב-ראש. סיפרתי. אני החודש בעזרת השם מגיע לגיל 55, אז תארו לכם מתי הייתי בגיל היסודי, בכיתה – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> עד מאה-ועשרים. <יעקב מרגי (ש"ס):> תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> לא רואים עליך, אדוני. <יעקב מרגי (ש"ס):> תודה. אתה מוכן לתת לי את זה בכתב? <היו"ר יואל חסון:> כן. אם זה יעזור לך אז כן. <נורית קורן (הליכוד):> אני רק רוצה להגיד לך שמשתבחים עם הזמן. <היו"ר יואל חסון:> הנה אני לוקח פתק, אדוני, ורושם. <יעקב מרגי (ש"ס):> אני לא מתייסר מזה, אדרבה. תודה, תודה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> 55 זה נגד עין הרע. <יעקב מרגי (ש"ס):> אני לא מתייסר, אדרבה. <נורית קורן (הליכוד):> זאת שנה מצוינת. <יעקב מרגי (ש"ס):> אז אני אומר, אני זוכר את אותו שוטר, ידידי מפקד המחוז מיקי לוי – תאר לך באיזה שנים, לומר לך באיזה שנים הייתי בכיתה ג', ד'? בתחילת שנות ה-70, סוף שנות ה-60, ככה – והשוטר היה מגיע. ומי זה השוטר, אני זוכר את שמו: השוטר גבעוני. הוא פקד את כל בתי-הספר. זה היה לימוד חווייתי. זה חדור עד היום, עד היום. יש הרבה דברים שבגיל שלי אני כבר שוכח, את זה לא שכחתי. למה? למה? <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – כמו הבריטים. <יעקב מרגי (ש"ס):> אנחנו יודעים לעשות זאת. אנחנו יודעים לעשות זאת. הבאנו בוועדה – אני מבין שמסתיים הזמן – מדינות שהכניסו את נושא החינוך התעבורתי לתוך מערכת החינוך, משולב במקצועות מסוימים. ואסיים בתהייה אחת. אנחנו מקדימים את גיל הוצאת הרישיון לבני-הנוער, וחינוך תעבורתי ניתן בכיתה י"א. אנחנו נותנים רישיון, את הכלי הזה ביד, מבלי שהכנו את בני-הנוער לסביבה שבה הם הולכים להשתמש ברישיון הזה – דבר פשוט, דבר פשוט. תודה. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת מרגי, חבר הכנסת מרגי, הבטחתי לך אישור בכתב שאתה לא נראה בן 55. הנה האישור בכתב. <יעקב מרגי (ש"ס):> זה נקרא לעיני בני עמי, לעיני בני עמי. <היו"ר יואל חסון:> לעיני בני עמי – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> לעיני מצלמות המליאה. <נורית קורן (הליכוד):> ואנחנו ניתן לאשתך אישור שאתה צעיר, צעיר. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, יעמדו בתור עכשיו לפניך לקבל מכתבים כאלה. <היו"ר יואל חסון:> בבקשה, יש כאן פתקים מוכנים. – – – יש פה הרבה מאוד פתקים. מי שצריך אישור – – – <קריאה:> לא נאה ולא יאה. <מיקי לוי (יש עתיד):> גדול, אדוני היושב-ראש, גדול. <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני היושב-ראש, יש לי יום הולדת בשבוע הבא. <היו"ר יואל חסון:> אז תזכירי לי. אני אתן גם לך אישור שאת – אני לא יודע בת כמה את, אבל את לא נראית לגילך. את לא נראית לגילך. <קריאה:> היא לא מגלה בת כמה היא. <היו"ר יואל חסון:> גם אתה, אדוני השר, לא נראה לגילך. בבקשה, אתה יכול לעלות. <נורית קורן (הליכוד):> רגע. <היו"ר יואל חסון:> אה, סליחה. חברת הכנסת קורן, נכון, נכון, סגנית יושב-ראש הכנסת, בבקשה. סליחה. <נורית קורן (הליכוד):> שכחת, החלפת אותי. <היו"ר יואל חסון:> נכון, זה הגיל שלי. את רואה, כל אחד עם בעיות הגיל שלו. אצלי כנראה כן רואים. <נורית קורן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, השר דוד אזולאי, תודה שאתה אתנו כאן, חברי חברי הכנסת, לפני הכול אבקש להעלות את זכרם של שלושה אנשים שנהרגו בשבוע האחרון בכבישי ישראל: אחיה של חברתי אסנת מידן, מאיר בן-עובדיה, זיכרונו לברכה, ואחותו וחברתה של חברי שמעון שטרית מדימונה, ענת וקנין ואירנה רסין, זיכרונן לברכה, אשר נהרגו מגלגל של משאית שנסעה לפניהן. המספר המזעזע, של 32,000 בני-אדם שנהרגו בתאונות דרכים מאז קום המדינה, הוא מספר שקשה לקלוט אותו, ובעצם תאונות הדרכים, כמו שאמרו חברי פה, הן האויב מספר אחת שלנו. מדינת ישראל נמצאת היום במאבק מול אחד האויבים הגדולים שלה; אויב בלתי צפוי, שפעם אחר פעם אנו מפסידים במערכה נגדו – תאונות הדרכים. רק בשנה האחרונה חל גידול של 14% במספר ההרוגים, באותה מלחמה שלא מבדילה בין דתות, בין ילדים למבוגרים, בין גברים לנשים, ומדי שנה מצטרפים מאות אזרחים למשפחת השכול, והמלחמה לא פוסחת על אף אחד. והשנה, שבוע הבטיחות בדרכים מתמקד בבטיחות של הולכי הרגל, כאשר יותר משליש מהנפגעים הם הולכי רגל. העלייה הגדולה בהיפגעות הולכי הרגל נובעת, בין היתר, מההתפתחות הטכנולוגית ומכניסת הטלפונים החכמים לחיינו. מכשיר הטלפון לא רק משמש לקבלת והוצאת שיחות, אלא הוא כלי העבודה שלנו. הוא החיבור שלנו בחיים בחוץ, ואין ספק שקשה לנו לדמיין את החיים בלעדיו. אך על הכביש, ברכב, באופניים ובתור הולכי רגל, המכשיר הקטן הזה הוא קטלני. רוב הנהגים מרבים להשתמש בתוכנות הניווט בטלפון הנייד בשל הנוחות והקושי בהתמצאות בכביש. אך לא רק: ישנם נהגים שמסמסים, קוראים הודעות ברשתות החברתיות ואפילו שולחים הודעות דואר אלקטרוני, ועיניהם על המסך במקום על הדרך. בנוסף, גם הולכי הרגל מסתובבים ברחובות צמודים למכשיר, ואף חוצים כבישים כאשר מבטם מופנה מטה. לעתים אנו רואים הולכי רגל שחוצים את הכביש עם אוזניות ואינם קשובים כלל לנעשה מסביבם. החוק נגד השימוש בטלפונים ניידים בנסיעה ברכב ובאופניים, אפילו בזמן חציית כביש, קיים, אך, לצערי, האכיפה אינה מספקת ויש להחמירה באופן מיידי. לאחרונה הצטרף לרשימת הסיבות לפגיעה בהולכי הרגל גורם אשר משמש מבוגרים וצעירים כאחד – האופניים החשמליים. אני תומכת בשימוש באופניים, כי זה כלי תחבורה חשוב, ירוק, משפר את הכושר, אך עם זאת, הוא מסוכן מאוד. עיקר הבעיה שלנו היא ההגדרה של האופניים החשמליים ככלי תחבורה ממונע לכל דבר, על כל המשתמע מכך: חבישת קסדה, ציות לחוקי התעבורה. אנו חייבים לשים לב לגידול במספר הרוכבים, ובעיקר לגילם של הרוכבים. בעצם החוק מתיר מעל גיל 14, אבל היום יש ילדים בני עשר שרוכבים במרכזי הערים, בכבישים הסואנים ובמדרכות, ונגד כל חוקי התעבורה. ולכן, יש להסדיר את כללי הרכיבה על האופניים החשמליים. ככל שאנו ממתינים זמן רב יותר, נפגעים יותר אנשים, ואנו משדרים לציבור שאין אכיפה וענישה והם יכולים להמשיך לנסוע ולסכן את עצמם ואת הולכי הרגל. עלינו להרחיב את הסמכויות של גורמי אכיפת החוק, כפי שאמרה וציינה קודם חברתי חברת הכנסת מירב בן ארי, ואנחנו חייבים לחנוך ולהסביר לבני-הנוער שזה כלי רכב לכל דבר, כלי רכב אשר יכול להרוג. בהקשר הזה, אני פועלת כמה חודשים בנושא של הסדרת הביטוח לאופניים החשמליים, ואני מתכוונת להגיש הצעת חוק בעניין. אני רוצה לומר שבעצם, בעניין של האופניים החשמליים, בדרך כלל קורה שיש תאונות פגע-וברח, וכיוון שגם – וחברת הכנסת מירב בן ארי מקדמת את הצעת החוק שתחייב רישיון לאופניים, וגם לוחית רישוי כדי שנוכל לזהות את מי שפגע; זה חשוב מאוד. אני כבר מסיימת. לסיום, אדוני היושב-ראש ואדוני השר, כולי תקווה שביום הבטיחות בדרכים בשנה הבאה נוכל להכריז מעל בימה זו על הפחתה משמעותית במספר הנפגעים בתאונות הדרכים, נהגים והולכי רגל. אני מקווה שלא נצטרך אפילו ציון של יום כזה כי ירדו התאונות בצורה משמעותית. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת קורן. אדוני השר, בבקשה. השר אזולאי ישיב בשם שר התחבורה והבטיחות בדרכים <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אדוני היושב-ראש, אני לא רוצה לחזור על העניין של הגילים, אבל אני לא יכול להתעלם. אני מסתכל על עצמי בראי. כשבאתי לפה הזקן שלי היה שחור, אני כבר לבן היום. <היו"ר יואל חסון:> אין ספק שהכנסת אשמה בכך. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> השאלה רק, ממה זה? <היו"ר יואל חסון:> לא, זה הכנסת אשמה בכך. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להודות לחבר הכנסת עמאר. אני מכיר אותו הרבה שנים, אנחנו היינו יחד בהרבה ועדות, ואני חייב לציין – חבר הכנסת עמאר מתמיד בנושא הזה כבר כמה שנים טובות ולא מתייאש. ואני רוצה לברך אותך ולהודות לך. אני חושב שזו פעולה מבורכת, שהכנסת התברכה באיש כמוך שיוזם יום כזה, ועל כך תבורך. אני מקווה שתצא גם תועלת. אני רוצה לברך את חברי יושב-ראש ועדת החינוך חבר הכנסת יעקב מרגי, שגם הוא יזם היום, במסגרת תפקידו כיושב-ראש ועדת החינוך, דיון בנושא הבטיחות בדרכים, ועל כך תבורך. גם שר התחבורה, שאני כאן מדבר בשמו, הוא לא יכול לשבח את עצמו, אבל אני מרשה לעצמי, כאיש הצפון, שקצת מסתכל בצפון ומסתובב ורואה את המהפכה, התשתית, בכל האזור: פיתוח כבישים וצמתים חדשים לבלי הכר. אלה לא דברים שבאים – הם באים מתוך עמל רב. אני חושב שצריך להגיד גם על חצי הכוס המלאה, להודות לו על כך. אדוני היושב-ראש, אני אעבור מכאן למה שהתבקשתי להגיד בשם שר התחבורה. משרד התחבורה והבטיחות בדרכים והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים משקיעים תקציבים, משאבים ומאמצים רבים כדי להפחית את מספר הנפגעים בתאונות הדרכים. ראוי לציין כי מדינת ישראל ממוקמת במקום גבוה יחסית בעולם בבטיחות דרכים, ואנו ממשיכים לפעול בכל המרץ ובכל הדרכים לשיפור המצב. אבקש להדגיש כי בשנת 2012 הייתה ירידה חסרת תקדים במספר ההרוגים לעומת השנה שקדמה לה. בראייה רב-שנתית מגמת הירידה נמשכה גם לאחר מכן. לצערנו הרב, בשנה האחרונה – להבדיל הבדלה גמורה מהמגמה המובהקת של השנים האחרונות – נרשמת מגמת עלייה במספר ההרוגים בתאונות הדרכים, כפי שהזכירו כאן המציעים שעלו לפה. עם זאת, אני רוצה לציין שביחס לשנה שעברה חלה ירידה של 9% בהרוגים במגזר הערבי, וירידה של 13% במספר ההרוגים הולכי הרגל. במספר ההרוגים עד גיל 14 חלה ירידה דרמטית של 45%, מ-22 הרוגים בתקופה זו בשנת 2014 ל-12 הרוגים מתחילת שנה זו. המשרד והרשות פועלים בתחומים רבים להגברת הבטיחות בדרכים: 1. השקעה מסיבית בתשתיות בין-עירוניות ועירוניות ומוקדי סיכון; 2. פיקוח ואכיפה על מוסכים, כלי רכב וקציני בטיחות; 3. פרסום והסברה בכל סוגי המדיה; 4. חינוך – תוכניות לימודים בנושא בטיחות בדרכים ופעילות משותפת של הרשות הלאומית לבטיחות עם משרד החינוך; 5. חקיקה – משרד התחבורה מקדם כמה תיקוני חקיקה, כגון התוספת השישית וניקוד עבירות תעבורה, הסדרת תנועה, אופניים, קורקינטים חשמליים ועוד; 6. טיפול באוכלוסייה ייעודית – קשישים, חרדים, מיעוטים ו"נוהגים אחרת בעסקים". כמו כן, הממשלה אישרה בישיבתה האחרונה ביום ראשון את התוכנית להפחתת מספר הנפגעים בתאונות דרכים באמצעות מתן תמריצים לבעלי רכב להתקין מערכות בטיחות מצילות חיים בכלי רכב. מדובר בשלוש מערכות מצילות חיים: מערכת בקרת סטייה מנתיב, שמתריעה בפני הנהג על סטייה מחוץ לנתיב הנסיעה; מערכת ניטור מרחק מלפנים, שמזהה מכשול לפני הרכב או אי-שמירת מרחק; מערכת לזיהוי הולכי רגל, המזהה הולכי רגל החוצים או ההולכים על הכביש בעת נסיעת כלי רכב. ממחקרים שונים עולה כי 90% מתאונות דרכים נגרמות בגלל הגורם האנושי, והתרעה מוקדמת של המערכות לנהג עשויה למנוע כ-80% מתאונות הדרכים. המערכות שנבחרו עשויות למנוע חלק ניכר מתאונות דרכים אלה ולחסוך חיי אדם רבים. פעילויות אלה מצטרפות לפעילות ענפה ומגוונת מצד הגורמים הנוספים העוסקים בתחום, כמו משטרת ישראל, בתי-המשפט, משרד הבריאות ועוד. בטוחני כי כלל הפעילויות הללו יביאו להפחתה וצמצום של מספר הנפגעים, ההרוגים בתאונות דרכים. עכשיו משהו בנימה אישית שאני רוצה להגיד: בכל זאת, אי-אפשר – אני מקריא את הדברים, אבל אני לא יכול להתעלם. גם לי יש מה להגיד בנושא הזה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> זה הכי מעניין. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אדוני היושב-ראש, לצערנו הרב, בכל פעם שקורה פיגוע במדינת ישראל כולנו מזדעזעים; אף אחד לא נשאר אדיש. משום מה פיתחנו מנגנון, כשמדובר בהרוגים בתאונות דרכים – אנחנו עוברים לסדר-היום. עד שזה לא נוגע ממש בשכונה, במשפחה, בחבר, אנחנו לא חשים; אנחנו לא יודעים מה זה. כואב הלב שזה היחס. ידידי וחברי חבר הכנסת זוהיר בהלול, שמעתי את דבריך, ודיברת על חינוך. גם אני בא ממערכת חינוך. חבר הכנסת מרגי העלה את הנושא של החינוך, והוא הזכיר לי. גם אני פעם למדתי בבית-ספר יסודי. זוכרים כולנו את השוטר שהיה בא להדריך אותנו. אז אני אומר לך: אחוז בזה, ואל תנח ידך מזה. חינוך ואכיפה – שניהם ביחד, לא אחד. לא הייתי מוותר על אף אחד. יחד עם זה, אני חושב שחלק גדול מאזרחי מדינת ישראל, הפגישה הראשונה שלהם עם המשטרה היא על הכביש, ומשהו שם לקוי וצריך לשפר אותו. יש הרבה סיבות לריבוי התאונות: מצב הרכבים, מצב הכבישים, מצב הנהגים, היעדר חינוך. אבל ישנה בעיה, לדעתי, ביסוד של הקטל בדרכים – הזילות בחיי אדם. נהגים פשוט מהמרים על חיי הזולת. כולנו פה נוהגים. לא פעם ולא פעמיים נתקלנו בנהגים מטורפים, ואתה יכול להיות הנהג הטוב ביותר בעולם אבל ההוא שבא ממול – מטורף שמסכן אותך. השאלה היא מהיכן נובע אותו זלזול, וזילות, בחיי אדם. פה זה כבר עניין ערכי. ידע כל נהג שאין ביהדות דבר יותר יקר מחיי אדם, ועל זה נאמר: ונשמרתם לנפשותיכם. ואני אספר משהו אישי שנתקלתי בו. לפני כשנה וחצי מישהו שעשה תאונה קשה נשפט לשנה בבית-הסוהר. הלכתי לבקר אותו בבית-הסוהר – בחור צעיר שלצערי הרב עשה תאונה, גרם לפציעה קשה במעבר חצייה וקיבל על כך שנה. ביקרתי אותו, ישבתי ושוחחתי אתו. שאלתי אותו: מה עשית? סיפר לי. מה אתה עושה פה עכשיו בבית-הסוהר? ספר לי, מה אתה עושה? לא נעים להגיד – פשוט יושב. אז יהודי שומר תורה ומצוות הולך למדרשה ולומד. זה מה שהוא עשה. אז הוא בסוף קיבל את השליש. מה לימדנו את אותו אדם שעשה עבירה קשה? חשבתי לעצמי – אני זורק פה אתגר לחברי הכנסת שנמצאים פה, ואני ניסיתי, לא הגעתי לזה, לצערי הרב. אני חושב, במקום להושיב אדם כזה בבית-הסוהר, הייתי מושיב אותו על אמבולנס; הייתי מושיב אותו על כבאית, שילווה ושישב פעם בשבוע יום אחד בחדר המיון וייתקל באותם פצועים מתאונות דרכים ויראה מה קורה להם. האמינו לי, זה יחסוך למדינה הרבה כסף, נשיג תוצאה טובה, ואנחנו נהיה גורם מחנך לאותם אנשים. זאת עבירה ראשונה, זה נכון, אבל מה לעשות, בינתיים מישהו שוכב בבית-חולים הרבה זמן. אני מאוד מקווה שמישהו ירים את הכפפה הזאת. האמינו לי, אני חושב שזה יביא תועלת למלחמה בתאונות הדרכים. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה, אדוני השר. אני קודם כול שמח שהרמת את עיניך מעל הדף, כי התחלת לדבר דברי טעם ודברים חשובים. אני שואל את חברי הכנסת, האם הם מסתפקים בהודעת השר? <קריאות:> כן. <מירב בן ארי (כולנו):> כשדיברת בלי הדפים, הנאום שלך – – – <קריאות:> – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני חייב לעשות את שליחותי, ואני לא רוצה להחטיא את המטרה שלשמה נשלחתי. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אבל אתה עד שאמרתי את הדברים לפני שנאמרו. <היו"ר יואל חסון:> אתה חזית אותם, ואנחנו חשנו אותם; זה ההבדל הגדול, אדוני. תודה רבה לשר. אנחנו מסתפקים בתשובת השר. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ב בחשוון התשע"ו, 4 בנובמבר 2015, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 19:08.>