דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוב' ה'
ישיבה ס"א
הישיבה השישים-ואחת של הכנסת העשרים
יום שלישי, כ"ח בחשוון התשע"ו (10 בנובמבר 2015)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 4
זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 5
ענת ברקו (הליכוד): 6
איציק שמולי (המחנה הציוני): 7
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 7
יוסי יונה (המחנה הציוני): 12
יואב בן צור (ש"ס): 13
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 14
מיקי לוי (יש עתיד): 15
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 15
מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): 16
נורית קורן (הליכוד): 17
רויטל סויד (המחנה הציוני): 18
מירב בן ארי (כולנו): 19
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 20
איל בן ראובן (המחנה הציוני): 21
טלי פלוסקוב (כולנו): 21
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 22
אורן אסף חזן (הליכוד): 22
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 23
חיים ילין (יש עתיד): 24
באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 25
עודד פורר (ישראל ביתנו): 27
דוד ביטן (הליכוד): 28
אלעזר שטרן (יש עתיד): 28
הצעות לסדר-היום 31
ציון יום אילת 31
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 31
נאוה בוקר (הליכוד): 32
אלי אלאלוף (כולנו): 34
יעקב מרגי (ש"ס): 37
מיקי לוי (יש עתיד): 38
איתן כבל (המחנה הציוני): 40
ינון מגל (הבית היהודי): 42
דב חנין (הרשימה המשותפת): 46
שר הפנים סילבן שלום: 49
הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 62) (הטרדת מוקד חירום), התשע"ו–2015 54
עמר בר-לב (המחנה הציוני): 55
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 56
דב חנין (הרשימה המשותפת): 58
הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015 60
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 60
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום כ"ח בחשוון התשע"ו, 10 בנובמבר 2015. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015.
עוד הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות הוועדה לזכויות הילד בעקבות דיון מהיר בהצעה של חבר הכנסת אורי מקלב בנושא: מעטפת ביטחונית יעילה במעונות יום. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה כדי שתוכלו להירשם. בבקשה. חבר הכנסת זוהיר בהלול יפתח היום את הנאומים בני דקה.
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
זה תקדים עולמי.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
הוא אמר שהוא תמיד לוחץ ראשון ומקבל אחרון.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תשמע, לפי תורת ההסתברות באיזשהו שלב היית מגיע לזה. בבקשה.
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, אני מוותר.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
שלא תקבל התקף לב מרוב הפתעה.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, אני אף פעם לא הייתי שני.
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, בעודי חוגג את הרגע המרנין הזה בקריירה האישית שלי, לדבר ראשון בנאומים בני דקה, אני מצר מאוד על המציאות שבה אנחנו חיים, מכיוון שרק היום אנחנו התוודענו לעוד נתונים שאמורים להדיר שינה מעיני לא מעט אנשים, ובעיקר של דיירי המקום הזה. המכון הישראלי לדמוקרטיה פרסם את הדוח השנתי שלו, או הדוח המחזורי שלו, ובו נתון שאמור לזעזע את אמות הספים של החברה בישראל, אם בכלל עדיין ברבדים מסוימים בחברה הזאת הערכים הקיומיים והנשגבים מלבלבים ומבעבעים. 37% מקרב האוכלוסייה בישראל מצדדים בטרנספר של האוכלוסייה הערבית ממדינת ישראל. משמע, החברה הישראלית הפכה להיות אולי אחת מהחברות הגזעניות ביותר בעולם המודרני. האם אין זו סיבה להדיר שינה מעינינו ולהחסיר פעימה מלבותינו?
אני חושב שהבניין הזה אמור להפיץ רוח של פיוס, ולאו דווקא רוח של הדרה. אני קורא לכל חברי הכנסת: חברותי וחברי, תנסו להציל את הדורות הבאים, כי אם נמשיך במגמה הגזענית הזאת, שמפרידה ובוקעת את היחסים בין ערבים לבין יהודים עד כדי כך שמדברים על טרנספר בחוצות העיר ובכיכרות המרכזיות בערי ישראל, אנחנו בעצם מכלים כל סיכוי לדורות הבאים לחיות בצלם אנוש. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. הנה, עמדת באתגר. ועכשיו אתגר נוסף, לחברת הכנסת ענת ברקו, לא זכור לי שהיא אי-פעם הייתה שנייה בדוברים. אחריה ידבר חבר הכנסת איציק שמולי.
<ענת ברקו (הליכוד):>
תודה.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להקריא לכם מכתב שכתבתי להולנדים: הולנדים יקרים, מה מצאתם אתם בחברת הכנסת זועבי שהזמנתם אותה לשאת דברים בעצרת לציון "ליל הבדולח", שהיה יריית הפתיחה לשנים של רצח חסר תקדים באופיו, בהיקפו ובאכזריותו של העם היהודי? כ-75% מיהודי הולנד נכחדו בשואה האיומה הזאת, שגבתה 6 מיליון קורבנות מהעם היהודי. מה מצאתם דווקא בה, מכל 120 חברי הכנסת, ולמה היא הייתה צריכה לשאת דברים באירוע שכזה?
ייתכן שהיא מסמלת את מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, הנותנת לאזרחיה, ובכללם לחברת הכנסת זועבי, שוויון זכויות? הנה, כבת למיעוט הערבי היא חובשת את ספסלי הפרלמנט הישראלי ומעידה כאלף עדים שישראל אינה הדמון שאויביה מנסים לצייר, והיא בכללם, ובטח לא מדינת אפרטהייד.
אך לא הפגנתם רגישות; כשמציינים את "ליל הבדולח", זהו אירוע שבו צריך לשוב ולבקש את סליחתו של העם היהודי שנטבח, ולציין את העובדה כי האוד המוצל מאש הגיע לארץ אבותיו והקים על בסיס החלטת האו"ם מדינה ליהודים, מדינה לתפארת – מדינת ישראל, שממנה לא יוצאים אלפי פליטים לבקש מזור ומרפא מהאירופים. לא הפגנתם רגישות. לא הכרתם את פועלה של חברת הכנסת זועבי לפילוג, לשנאה, לתמיכה בפעילות טרור, לשפיכות דמים – במשטים, בקריאה לאינתיפאדות – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<ענת ברקו (הליכוד):>
– – וגם בחוסר הכרה בסמלים של המדינה. עלילות הדם מ"ליל הבדולח" הן אותן עלילות דם שהיא מביאה גם עמה.
אסיים בכך, ואולי אומר – אדוני, רק דקה אחת – שחברת הכנסת זועבי ומי שהיא מייצגת, אם היו לוקחים ולו מעט, פרומיל, ממה שהיא מצפה מהישראלים, מההתנהגות שהיא מטיפה לה, הסכסוך עם הפלסטינים היה מגיע אל פתרונו ואולי בכלל לא היה פורץ; רק קצת מהדברים הללו. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. כאמור, חבר הכנסת איציק שמולי, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני, חברת הכנסת ברקו, מצטרף לגינוי של האמירה של חברת הכנסת זועבי, אבל כשמגנים הסתה, אלימות וגזענות צריך לגנות אותם בכל הצדדים. והיום היה אירוע חמור מאוד בוועדת הפנים של הכנסת. ועדת הפנים הפכה למגרש הפרטי של ארגון להב"ה והעומד בראשו, שמפיץ דברי הסתה ובלע ברחובות ירושלים; שרודף אחרי מיעוטים וזוגות חד-מיניים; שמטיל אימה ופחד וטרור על אוכלוסיות שלמות; שמעניק בירושלים תעודות כשרות לעסקים שהם נקיים מערבים, ועם כל זה, לנוכח כל הרקורד הזה, מצאה לנכון ועדת הפנים להזמין אותו היום לדיון, במחיר זה – בידיעה שנציגי משרד המשפטים, נציגי הפרקליטות, לא יוכלו לשבת בוועדת הפנים באותו רגע בגלל ההליכים שמתנהלים נגד הבן-אדם הזה.
ואני חושב שזה רגע של שפל גדול מאוד. כנסת ישראל לא צריכה לשמש בית, היא לא צריכה לתת פתח, לאנשים מהסוג הזה. יש טרור יהודי, והיום הוא הגיע במלוא תפארתו לוועדת הפנים של הכנסת, וזה שפל מסוג חדש.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – בבקשה, אדוני.
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, תרשה לי לדחות בשאט נפש את דברי ההסתה של חברת הכנסת ברקו. הם אפילו לא ראויים לשום תשובה, כי לא היה לה שום ארגומנט חוץ מהסתה. אני פונה לחברי הליכוד, שלא יבחרו חברי כנסת כאלה, שיבחרו חברי כנסת קצת יותר אינטליגנטים וקצת יותר ראויים, שישרתו באמת את הציבור – יחשבו על בעיות הכלכלה, בעיית התחבורה – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
– – בעיות הביוב, בעיות החינוך, ולא יתעסקו בהסתה כל הזמן.
<קריאה:>
איזו הסתה – – –
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
יש חברי כנסת שאין להם מה לעשות.
<קריאה:>
– – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
אין להם מה לעשות – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אתה מסית – – –
<קריאות:>
– – –
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
אין להם מה לעשות בכנסת חוץ מלהסית נגד חברי הכנסת הערבים. תפסיקו כבר. נמאסתם.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
זה מגיע, אני לא יודע לאיזה נומך אתם יורדים.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
בבקשה, אם יש לכם טיעונים אינטליגנטיים, תביאו אותם, נתווכח – –
<קריאה:>
– – –
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
– – –
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
– – ארגומנט מול ארגומנט, נעשה דיבייט רציני.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש – – –
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
יהיה ויכוח אמיתי, ולא דברי הסתה בזויים – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אתה משווה את ישראל לנאצים?
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
– – שאין להם – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אתה משווה?
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
אני לא יודע. אני לא יודע.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
אני חושב שצריך לעשות מבחני אינטליגנציה לפני שנכנסים לכנסת.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
כמה מחברי הכנסת לא היו נכנסים בכלל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
אתה רוצה היום להתקבל לעבודה – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אתה הראשון שלא צריך להיות פה.
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
– – בכל מקום עושים לך בחינה פסיכוטכנית – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אתה הראשון שלא צריך להיות פה.
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
– – של – אפילו בחינה של שפיות.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – – לדבר – – –
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
חבר הכנסת חזן, אם הייתה בחינה של שפיות – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<קריאה:>
– – –
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
– – בכניסה לכנסת, אני לא יודע אם אתה ואחרים היו נכנסים.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת זחאלקה.
<נורית קורן (הליכוד):>
מזל שאתה לא יושב בוועדת הבחירות.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני חושב שפגיעה אישית בחבר כנסת זה דבר מיותר לגמרי במליאה.
חבר הכנסת זחאלקה, תודה, ואני – למי נתתי זכות דיבור? לא נתתי זכות דיבור. אני נותן זכות דיבור לחבר הכנסת יונה.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס למחאת הגז וליחסה של המשטרה אל פעילי המחאה, ואני רוצה להתחיל ולומר שהשר לביטחון פנים, גלעד ארדן, קצת מיתמם; יחסה של משטרת ישראל כלפי פעילי מחאת הגז מעלה את הרושם שהיא פועלת על-פי רוח המפקד – ראש הממשלה נתניהו, שמבקש לקדם את מתווה הגז על חשבון האינטרסים של אזרחי מדינת ישראל.
הזכות להפגין, בתיאום עם משטרת ישראל, היא זכות יסוד בחברה דמוקרטית. פגיעה בזכות זו מאיימת לכרסם ביסודות הדמוקרטיים שלנו ולדחוק אותנו אל עבר קהילת המדינות הטוטליטריות. המעצר של פעילי מאבק הגז ועיכובם לחקירה יוצרים תחושה כבדה שהדבר נועד למנוע מהם לממש את זכותם הבסיסית למחות בדרכים דמוקרטיות נגד מדיניותה של הממשלה בנושא הגז. משטרת ישראל הוכיחה בעבר ומוכיחה בהווה את יכולתה לפעול באופן עצמאי וללא תלות באינטרסים צרים של פוליטיקאים. היא נדרשת לעשות זאת גם הפעם.
אסור שייווצר רושם בציבור שמשטרת ישראל פועלת, כפי שטוענים פעילי המאבק בגז, בהנחיית הממשלה כדי להשתיק את מאבקם. טוב תעשה המשטרה אם תבטל את צעדי המנע שהיא נוקטת נגד המחאה ותאפשר את המשך קיומה. זו זכותו הבסיסית של הציבור בחברה דמוקרטית. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יוסי יונה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – – לקחת את זה הפוך. שמע, המשטרה – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת בן צור – בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי.
<יואב בן צור (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי ראש העיר אילת מר מאיר יצחק הלוי וחברי מועצה נכבדים, ראשית, ברצוני לברך את יושב-ראש הכנסת על ההכרה ביום אילת במשכן הכנסת. ביום זה דנה הכנסת על ועדותיה השונות בכל האמצעים לקידומה, פיתוחה וביסוסה בנושאים רבים ומגוונים: הפיכת אילת למרכז בין-לאומי למדעי הים, הקמת בית-אבות, קידום ופיתוח בית-החולים יוספטל, הרחבת חוק אזור סחר חופשי, מענקי איזון, פיתוח עסקי וגיוון מקורות תעסוקה.
אין לי ספק כי כעת, עם הרחבת סמכויותיו של כבוד השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, הרב אריה דרעי, יהיה אפשר לקדם תוכניות אלו ביתר שאת. העיר אילת, אשר שוחררה במלחמת העצמאות, שימשה תחילה בעיקר כמחנה צבאי, אך כעבור כחמש שנים, משנת 1952, החלה לקיים אורח חיים אזרחי וזכתה לתנופת בנייה והתחדשות, ממש יחד ובד בבד עם מבצע "קדש", מבצע צבאי אשר למרבה הפלא הוא אשר נתן לעיר אילת תנופה, תנופת בנייה ותקומה, והיא החלה מתפתחת, הן בתור מועצה מקומית – הן הנמל שבה והן ניצול יתרונה התיירותי. בהחלט אפשר לומר שסיפורה של העיר אילת הוא סיפורו של עמנו, שעליו נאמר: "ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי".
אין לנו ספק שההתפתחות המואצת, קליטת העלייה שבעיר, מוסדות החינוך שבה, יעידו כאלף עדים על נחיצות ההשקעה בעיר זו, ואין לי ספק שהיום הזה יוסיף לעיר אילת ולכנסת כולה דברים טובים ומגוונים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יואב בן צור. חברת הכנסת מרב מיכאלי – בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת מיקי לוי.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חברי, חברותי חברות הכנסת, אני לא יודעת מי החליט או החליטה לעשות יום מיוחד בכנסת לאילת, אבל יש בזה משהו ממש משמח. רק המחשבה על אילת, אני חושבת שזה דבר כזה לכל הישראליות והישראלים. כן, יש המון ערים נפלאות במדינת ישראל, ולכל אחת מהן תכונותיה התרומיות שלה, אבל אילת, יש בה איזה משהו ייחודי. את רק מגיעה לאילת, לא משנה אם באוטו, או במטוס – את רק נוחתת, יש איזו אנחת רווחה כזאת. נכון? יש איזה אוויר. הוא חם מאוד, אבל הוא פתוח יותר.
וגם הציבור, גם התושבות והתושבים באילת, זה משפיע עליהם; הן מאירות פנים. מסבירי ומסבירות פנים. לא יודעת אם זו התיירות עשתה להם את זה, או שבגלל הסברת הפנים הן נהיו כאלה תיירותיות.
אבל עדיין, אדוני היושב-ראש, עדיין צריך להגיד שאילת היא, היא רק, כמו שהיו אומרות ואומרים לנו בבית-הספר: הפוטנציאל. הפוטנציאל. כמה פוטנציאל. וזאת חובה של מדינת ישראל, חובתה של הממשלה, להשקיע באילת, בשביל להפוך אותה להיות עוד יותרת זוהרת, עוד יותר פנינה. להביא אליה ציבור מכל רחבי העולם, בהמוניהם ממש. ולא פחות מזה, להביא אליה ידע. כי בכל היופי והשמחה והאוויר, ידע הוא כוח לא רק ברמה האישית; הוא כוח לכל מקום שיש בו מצבור. באילת יש פוטנציאל למחקר ימי יוצא מן הכלל, יש פוטנציאל לאקדמיה פורחת ומשגשגת. זה הזמן לאפשר לה לפרוח. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. חבר הכנסת מיקי לוי – בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לצערי לא השתתפתי היום בישיבת ועדת הפנים של הכנסת. מהמעט שצפיתי בערוץ 99, אנחנו, כולנו, יכולים להתבייש שראש להב"ה, גופשטיין, פאשיסט וגזען, מוזמן לכנסת כאשר חקירה פלילית נפתחת נגדו. הגדיל לעשות היושב-ראש הזמני של הוועדה, חבר הכנסת סמוטריץ, שהוציא חבר כנסת מהוועדה שאליו גופשטיין פנה וכינה אותו "מחבל". יתבייש היושב-ראש הזמני. אותו חבר כנסת שהוביל את מצעד הבהמות יושב בינינו, וצריך לחשוב מי הוא מה.
ראוי שהיועץ המשפטי לממשלה יבחן בהקדם ויקבל החלטה של הוצאת תנועת להב"ה מחוץ לחוק. תנועת להב"ה היא תנועה אלימה שמפעילה טרור במרכז העיר ירושלים, מפרה את החוק ואת הסדר הציבורי.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת מנואל טרכטנברג.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, היום, כפי שאמרו לפני, התפרסם מדד הדמוקרטיה 2015, ולפי המדד הזה, בעצם יש מגמות מאוד ברורות. המגמה הראשונה שבולטת היא העובדה – כרסום באמון הציבור במוסדות של המדינה. וכאשר הכנסת, הבית הזה, קיבל רק אמון של 35% מהציבור, באופן כללי, והממשלה – 36%, המשטרה – 42% – זה מסמל בעיני גישה או מגמה שצריכה להדליק נורה מאוד אדומה בפנינו, אנחנו, נבחרי הציבור שיושבים פה.
אבל הייתה עוד מגמה. בשאלות שנשאלו בעניין היחסים בין יהודים וערבים בלטו התוצאות שאמורות לגרום לנו להזדעק, במצב הזה, של מגמות גזעניות כלפי האוכלוסייה הערבית. במקביל, האוכלוסייה הערבית דווקא ביטאה עמדות – נכון, פוליטיות, אבל בעיקר אין בהן גישות גזעניות.
עכשיו, אם לוקחים אחד פלוס שניים, יוצא בבירור שיש כרסום בדמוקרטיה. מוסיפים לזה את ההסתה שנמשכת מתוך הבית הזה, שיש אנשים שבעצם קל להם להסית נגד חברי הכנסת הערבים על עמדות פוליטיות שהם מבטאים ועל תיאור מצב שהנה, מדד הדמוקרטיה מתאר ומזהיר מהמצב הזה – במקום זה, להשתתק כשאחד גזען, פושע, מוזמן לכנסת, מתלהם, עושה חגיגה בוועדת הפנים ומקבל את הבמה. זה מצב שאומר שאנחנו נמצאים בסכנה אמיתית, וכדאי מאוד שנתחיל להתנהג קצת, קצת, באחריות כלפי הציבור שבוחר בנו, נתחיל לרסן את עצמנו כאשר אנחנו מתבטאים, ונחשוב יותר איך אפשר לצאת מהמצב הזה, ולחזור לאט-לאט לבנות את הדמוקרטיה, שאנחנו חושבים שקיימת.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת עמנואל טרכנטנברג – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת נורית קורן.
<מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, אנחנו מציינים את יום אילת היום, וזה יום חג לעיר ולנו בכנסת. אנחנו חושבים על אילת כעיר תיירותית, כפנינה תיירותית, אבל מה שפחות ידוע בציבור הוא שיש באילת משאבים אקדמיים ומחקריים ממדרגה ראשונה, וכל העולם רוצה להשתתף ולבוא לשם כדי לחקור.
יש תוכנית מוכנה להקים שם מרכז בין-לאומי לחקר הימים וחקר האוקיאנוסים, על בסיס המרכז שכבר קיים שם. יש מי שמוכן לתרום לזה כספים לא מעטים. אבל ממשלת ישראל, עד היום, אחרי כמה שנים של פעילות בתחום הזה, לא השכילה לקבל החלטה חד-משמעית להוציא את התוכנית הזאת לפועל. מדובר על השקעה ממשלתית לא גדולה, של כ-50 מיליון שקל, שעשויים לשנות את המציאות שם לחלוטין, וכאמור, להפוך את אילת למרכז שיבואו אליו מאוניברסיטאות וממרכזי מחקר אחרים בעולם.
אני קורא לממשלה לקבל החלטה על תוכנית לאומית כזאת, ולהקצות לזה בהקדם האפשרי את התקציב שיהפוך את אילת למרכז עולמי. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מנואל טרכטנברג. חברת הכנסת נורית קורן – בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת תמר זנדברג.
<נורית קורן (הליכוד):>
תודה.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אתמול צוין יום מבצע "קדש", ואני ייצגתי את הכנסת והנחתי את הזר בהר-הרצל. במבצע "קדש" בעצם שוחררו סיני, וגם מפרץ אילת והעיר אילת; יצא צירוף מקרים כזה שיום אילת והיום שציינו את מבצע "קדש" הם יום אחרי יום.
אני חושבת שצריך לדאוג לעיר אילת, ואני קוראת מכאן לשר התחבורה שלא לסגור את שדה-דב, לספק לכל תושבי אילת שירותים בשדה-דב, ולדאוג לחלופה, כדי שהם יוכלו לנוע בצורה הטובה ביותר למרכז הארץ, וגם למשרד הבריאות ולשר הבריאות ליצמן – להפוך את בית-החולים למרכז מרפא שייתן גם לתושבים וגם לתיירים טיפול רפואי, והכול כדי שאילת תשגשג. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת קורן. חברת הכנסת תמר זנדברג.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, אילת שוחררה שש שנים לפני מבצע "קדש" – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כן, כן.
<דוד ביטן (הליכוד):>
– – –
<נורית קורן (הליכוד):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה; איננה. חברת הכנסת רויטל סויד – בבקשה, גברתי.
<דוד ביטן (הליכוד):>
היית אומר בית-ספר – – –
<מאיר כהן (יש עתיד):>
– – –
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
היום אנחנו קודם כול מציינים כמובן את היום המיוחד לאילת; אדוני ראש העיר מאיר, נעים פה לראות את כולם.
לצד הדיונים האלה התקיימו היום שני דיונים שכחוט השני עברה בהם סכנה, סכנה גדולה מאוד – סכנה גדולה מאוד לדמוקרטיה. אחד היה בשדולה שאני וחברתי חברת הכנסת קארין אלהרר עומדות בראשה, השדולה לביצור מעמדו של שלטון החוק, שבה כינסנו כינוס חירום לנוכח העובדה שבית-המשפט העליון נתון להתקפות קשות מאוד ומסיתות מבית-המחוקקים, בשם הדמוקרטיה, ובעצם נגד הדמוקרטיה. חברי כנסת רבים הגיעו, תמכו, הביעו, וגם מהקואליציה הייתה חברת כנסת אחת נציגה, חברת הכנסת מירב בן ארי, ותודה רבה לך על זה. במקביל התקיים דיון שבו – ארגון להב"ה השתלט על דיון שהיה בוועדת הפנים, חברי כנסת הוצאו ולא ניתן להם להביע את דעתם, אבל ארגון להב"ה, ארגון שצריך להוציא אותו מחוץ לחוק, הוא שקיבל שם ביטוי.
כל זה מצטרף לדאגה מאוד גדולה מחקירה, מעצרים ופתיחת תיקים של פעילי מחאת הגז אתמול, בין בחיפה, בין בבאר-שבע, בין בתל-אביב – פעילי מחאת הגז כרמל שצמן, מור גלבוע ואלון ויסר, שחלקם גם הורחקו מעיר מגוריהם בגלל מחאה לגיטימית והפגנה שניתן לה אישור המשטרה, ורק לאחר מכן המשטרה באה ואמרה: סליחה, התנצלנו, לא הרחקנו אתכם באופן שמותר על-פי דין, ואנחנו צריכים גם לטפל בתיקים שנפתחו נגדם.
מה זה אומר, כל זה? זה אומר שכחוט השני – אנחנו רואים שהדמוקרטיה שלנו בסכנה; הזכות למחאה בסכנה, חופש הביטוי בסכנה. יש חופש ביטוי גם לבקר את בית-המשפט, אבל חופש הביטוי וביקורת עניינית הם לא הסתה שתוביל בסוף לאלימות.
ואני רוצה לסיים בדבריו של מרטין נימלר, שנכתבו לפני הרבה מאוד שנים אבל הם מדאיגים מאוד ואפשריים גם היום: בגרמניה לקחו הגרמנים תחילה את הקומוניסטים – לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט; ואז הם לקחו את היהודים – ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי; ואז הם לקחו את הקתולים – ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי; ואז הם לקחו אותי, אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני. חברי, בוא נרים את קולנו אחד למען השני, ובעיקר למען הדמוקרטיה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. חברת הכנסת מירב בן ארי – בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת אבו מערוף.
<מירב בן ארי (כולנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, ראשית, גם אני רוצה להודות לכל נציגי העיר אילת ולראש העיר על שהגעתם וכיבדתם אותנו בנוכחותכם.
אני רוצה, ברשותכם, לספר לכם על מקום שהייתי בו אתמול, והוא היה מאוד מרגש ומאוד סימבולי; פחות קשור לעיר אילת, אבל בהחלט קשור לתפקיד שלנו כחברי הכנסת. אני הייתי ביומיים האחרונים בברלין, בכנס של חברי פרלמנט מכל העולם. היינו אני ועוד שלושה חברי כנסת, כמובן שניים מהקואליציה ושניים מהאופוזיציה, ופשוט נדהמנו לגלות כמה חברי פרלמנט לא יהודים, שחלקם היו אולי פעם אחת בישראל, אוהבים את ישראל ועוזרים לה, בעיקר בתקופה הזאת, גם של ה-BDS וגם של סימון המוצרים, ועוזרים להם בפרלמנטים שלהם בעולם. הכרנו חברי פרלמנט מאיטליה, מאנגליה, ממקדוניה, מאסטוניה, שהמטרה שלהם אחת, והיא לעזור למדינת ישראל, ובאמת למנוע את החרם.
אני רוצה לומר רק משהו אחד לסיום: בדרך חזרה אתמול בערב, כשנסענו לכיוון שדה התעופה, לא יכולתי שלא לחשוב שבדיוק אתמול לפני 77 שנה היה בברלין "ליל הבדולח". וזה נראה לי ניצחון שלנו, שאנחנו כחברי פרלמנט מגיעים לבונדסטאג ומקבלים באמת תמיכה כזאת מכל העולם, ובסוף, אם הולכים כמה שנים אחורה, מבינים שהמצב היה יכול להיות אחר. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת איל בן ראובן.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מדד הדמוקרטיה שפורסם – ודיברו עליו לא במקרה, המחזה שהיה היום בוועדת הפנים – אחד קשור לשני, כי הדמוקרטיה באמת בסכנה, סכנה עצומה. והרגולטור, אנחנו, כבני-אדם שחייבים לשמור על הדמוקרטיה, לצערי הרב נותנים יד להרס החברה.
יש ברפואה מושג של חיסון; אם אנחנו לא נמצא את החיסון הנכון או הטוב בזמן הנכון, המחלה תהרוס את כולנו. מה שיש, ארגון להב"ה, זה לא רק סרטן; אם זה סרטן אז צריך לעקור אותו בטיפול רדיקלי, לפני שיעשה גרורות – ולצערי הרב כבר יש גרורות, ואחר כך אי-אפשר להשתלט על הגרורות. המחזה שהיה – לא היה דיון בוועדת הפנים, שהיא ועדה מכובדת – מבייש את הכנסת, ולא לכבודה של ועדת הפנים ושל הכנסת. ולכן, יש שתי דרכים לטיפול במחלה קשה מאוד: או לעקור אותה בכלל, בטיפול רדיקלי, לפני המטסטזות, לפני הגרורות, או באמת לתת חיסון טוב – ואנחנו יודעים שהחיסון מכחיד את המחלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
לצערי הרב, אין לא זה ולא זה, והגיע הזמן באמת שאנחנו נמצא או את החיסון הטוב, או את הטיפול הרדיקלי, כדי לשמור על הדמוקרטיה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
בהזדמנות הזאת אני באמת מברך את ראש העיר אילת כאן, ובאמת, גם העיר אילת, שמה שמגיע לה – אני בעד שבאמת תצמח יותר.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת איל בן ראובן, ואחריו – חברת הכנסת טלי פלוסקוב.
<איל בן ראובן (המחנה הציוני):>
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, לפני שבוע פלוס, בביקור של קציני צה"ל בישיבת ההסדר הר-ברכה, קורא הרב מלמד, שעומד בראשה, לחיילי צה"ל לסרב לפקודת פינוי אם ממשלת ישראל תחליט על כך. אני קורא לשר הביטחון לבחון מחדש את נושא התמיכה בישיבת ההסדר הר-ברכה, שמנהיגה מוביל דרך ארוכת ימים שבה הוא בעצם מנצל את הדמוקרטיה והופך אותה באפשרות מסוימת לאנרכיה. גם בשם דבר תורה – ויש בי המון המון כבוד אליה – לא ראוי ולא מורשה אף אחד לקרוא בשום צורה לחיילי צה"ל לסרב פקודה. צה"ל הוא כלי לגיטימי בידי ממשלה לגיטימית, שתפקידה לקבל החלטות בדרך ראויה ולממש אותן. לא יעלה על הדעת שרב, מכובד ככל שיהיה, יערער על סמכות הריבון, המדינה, כאשר ניתנה בידו הזכות הגדולה לחנך צעירים לגיוס ולשירות בצה"ל.
אני חושב שהרב מלמד פועל בדרך לא ראויה, ולא בפעם הראשונה, ואני קורא לשר הביטחון לבחון מחדש את תמיכת מערכת הביטחון בישיבת ההסדר הזאת – שקיבלה, כמו שאמרתי, זכות גדולה לחנך לשירות, ולצערי קוראת לעתים לדרכי פעולה מנוגדות לדמוקרטיה הישראלית. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. חברת הכנסת טלי פלוסקוב, ואחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
<טלי פלוסקוב (כולנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת היקרים, ראש עיריית אילת, ידידי היקר, הנושא שאני בחרתי לדבר עליו היום הוא הטבות מס לפריפריה. אתמול היו בכנסת יותר מ-40 ראשי רשויות, מכל הקצוות הפוליטיים, מכל המדינה, מכל חלקי הפריפריה, צפון ודרום – כולם עזבו את עבודתם והגיעו לכאן כדי לקרוא לנו, לחברי הכנסת, להגן עליהם ולאשר ליושב-ראש ועדת הכספים להעביר מתווה צודק, שוויוני, לכל ערי הפריפריה. אלא מה? היום אני מקבלת הודעה שפרקליטות המדינה הודיעה לבג"ץ שאין הליך חקיקה להטבת המס. זאת אומרת שהמדינה מודיעה שהיא לא מקדמת את הסדרת הטבות המס. זה נורא, חברים.
ומכאן אני קוראת לראש הממשלה, שהמפתח אצלו, ואנחנו יודעים שהמפתח אצלו: 750,000 אזרחים שלך מחכים להחלטתך. הביטחון הכלכלי-חברתי לא פחות חשוב מביטחון המדינה. יהיה זה יום שחור אם בג"ץ יפסול את מפת ההטבות ויעשה מה שעל הרשות המחוקקת לעשות. 30 בנובמבר זה היום האחרון שבו אנחנו צריכים לחוקק את הנושא. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת טלי פלוסקוב. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – חבר הכנסת אורן חזן.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים.
כבוד היושב-ראש, היום השתתפתי בישיבה של השדולה לבריאות הציבור שיזמו חברנו חבר הכנסת דב חנין וחברת הכנסת יעל גרמן.
התבשרנו בתחילת שנות ה-90 על חוק חברתי, חוק ביטוח בריאות ממלכתי. החוק הזה בא לתת שוויון לכל האזרחים בזכות לקבל שירות רפואי – שווה לכולם, בין אם זה עני ובין אם זה עשיר, בין אם זה בפריפריה, בין אם זה בפזורה הבדואית – ששם אפילו אין לקופות-החולים סניפים, והם צריכים לנסוע הרבה קילומטרים כדי לתת תרופות, או לקנות תרופות, או לפגוש רופא כדי לטפל בילד, בתינוק. החוק הזה – הוא לא מיושם. החוק הזה דומה בדיוק לחוק חינוך חובה חינם, שאין בו חינם, וההשתתפות של ההורים, ההשתתפות של המשפחות, היא גדולה, וגם בבריאות, אם אתה לא עשיר גם החיים שלך בסכנה.
אנחנו פה – המחוקק – צריכים לדאוג וחייבים לדאוג שתהיה לפחות הזכות הזאת של שוויון לכולם. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת אורן חזן – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, החלטתי להקשיב לעצתו המלומדת של ידידי יושב-ראש הכנסת ולא להגיב על דבריו הנמוכים של חבר הכנסת זחאלקה, ואני מתכוון לפנות עליו לוועדת האתיקה, על מה שעשה.
אני אנצל את הדקה שלי, ראשית, לברך את חברינו, אחינו ואחיותינו מהעיר אילת, שבאו לכבד אותנו בנוכחותם. היום אנחנו מציינים את יום אילת, ואין אדם בבית הזה שלא רוצה לעשות הכול כדי לקדם עיר חזקה, שהיא גם נכס אסטרטגי למדינת ישראל. ברוכים תהיו.
אני רוצה לדבר על דבר נוסף וחשוב לא פחות. חברים, במקום שבו מערכת הביטחון מבקשת שנה אחר שנה תוספת של מיליארדי שקלים, לא בהכרח לביטחון, ולא מביאה בחשבון את שכר החיילים – אי-אפשר להעביר תקציב מדינה שלא מביא בחשבון את שכר החיילים, נקודה. הגיע הזמן שנעזוב את הפופוליזם; הגיע הזמן שנאחד את השורות ונצביע יחד כדי לפתור את הבעיה, כדי שלא נמצא – כמו שאנחנו רואים היום את מחאת החיילים – חיילים עניים, אלא נמצא חיילים שנלחמים למען המדינה, עושים את שירותם באהבה.
חיילי צה"ל הם ילדי העם, צבא ההגנה לישראל הוא צבא העם, ותפקידנו לקדם אותו. אני חוזר ואומר: אני קורא לשר בוגי יעלון למצוא את הדרך להגדיל ולחזק את שכר החיילים. לא יהיה אפשר להעביר תקציב שלא יתחשב בהעלאת שכר החיילים שתהיה אמיתית, נכונה וצודקת. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת חזן.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
לאיזה שר אתה פונה?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אתה תצביע נגד התקציב? אתה תצביע נגד התקציב?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת חיים ילין.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עקבתי היום אחר הדיון בנושא הפתרון למצוקת הדיור, בהשתתפות שר האוצר, בוועדת הכלכלה, ולא שמעתי שום הצעה קונקרטית לפתרון מצוקת הדיור לציבור החרדי, שלפי דברי שר הבינוי והשיכון במליאת הכנסת לפני שבועיים, זקוק ל-20% מהפתרונות.
במגזר החרדי הציבור מתגורר במחסנים ובחניונים מאולתרים. הבאתי לפני חמש שנים, בהיותי גם חבר ועדת הכלכלה וגם יושב-ראש השדולה לדיור – לראות באיזה תנאים מתגוררים 500 מטר מכאן זוגות צעירים – באיזה תנאים לא תנאים. וזה לא סוד שאם ראשי הערים מעוניינים באוכלוסייה מבוססת, ולא בזוגות צעירים, הם בוודאי לא מעוניינים בחרדים. הבאתי כמשל את גורדי השחקים בגבול רמת-גן–בני-ברק, שבהם הנוף הוא בית-העלמין הבני-ברקי, ואף-על-פי-כן הקימו שם בניינים של 30 קומות, כדי למנוע זליגה, חלילה, של חרדים לתוך רמת-גן. הקימו את גורדי השחקים ללא סוכות, ללא תנאים לציבור החרדי.
אני מקווה ומצפה לשינוי, ואחד השינויים שאמרו לנו כאן ממשרד הבינוי והשיכון לפני שבועיים הוא שהפתרון הוא הסכמי גג עם ראשי הערים; שאומרים להם: נקים לכם כאן בית-תרבות, נקים לך עוד מרכז-פיס, נקים לך, בתנאי שתכניס אוכלוסייה של זוגות צעירים, כאלה שהם מחוסרי דיור, כאלה שזקוקים לדיור בר-השגה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
אני מקווה שיעשו כך עם ראשי הערים גם לגבי הציבור החרדי – לאכלס אותם בתנאים כאלה בתוך הסכמי הגג בערים שבהן לא כל כך אוהבים לאכלס אותם. תודה. אני מצפה לשינוי.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. חבר הכנסת חיים ילין. אחריו – חבר הכנסת באסל גטאס.
<חיים ילין (יש עתיד):>
כבוד היושב-ראש, הפעם הפנייה היא אליך; לא לראש הממשלה, לא לאף אחד, רק אליך. היום היו כמה דיונים בוועדות השונות. באחד הדיונים, על שכר חברי הכנסת, הייתה התבטאות אומללה של חבר כנסת או של חברי כנסת מהליכוד, ודוד ביטן, כבוד היושב-ראש של הוועדה, התנצל בשמם.
אני לא בא להגיד שום מילה על שום חבר כנסת, אבל בשום פנים ואופן – האמירה שכל חבר כנסת שהוא חלק מהאופוזיציה הוא לא רלוונטי – המשמעות היא שחברי כנסת לא מבינים מה זה דמוקרטיה. דמוקרטיה זה שלטון הרוב, זה לא עריצות הרוב. היא גם מכבדת את המיעוט. בשום פנים ואופן אין מצב כזה שאנחנו, אופוזיציה, לא משנה אם לוחמנית או לא לוחמנית – חברי הכנסת באופוזיציה לא שווים כלום. לא יכול להיות שאמירה של חבר כנסת או של חברי כנסת מהליכוד – בעצם באים ואומרים: חברים יקרים, חצי מהעם, שבחרו בכם, לא קיים בכלל.
כבוד היושב-ראש, אני אומר לך את זה כאחד שחווה דיקטטורה – וגם אתה חווית אותה; אתה יודע בדיוק מה הם הצעדים שמובילים לשם. בדיוק בנקודה הזאת אני מצפה ממך, באמת אני אומר לך את זה, שתהיה חובה על כל אחד ללמוד מה זה דמוקרטיה ודיקטטורה. כל חבר כנסת, לא נדרשת תעודה, לא פסיכומטרי, לא כלום – הבנה בסיסית, בשביל להבין שברגע שמושפל מיעוט בכנסת ישראל, מושפלת כל המדינה. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
מילים כדורבנות. לא יודע על מה אתה מדבר בוועדת הכנסת, לא הובא בפני, אבל מסכים עם כל מילה.
חבר הכנסת באסל גטאס – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עודד פורר.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, בימים אלה, כפי שחברי שקדמו לי תיארו את המצב, מה שהתגלה היום בדוח המכון הישראלי לדמוקרטיה; גם בנושא התנהגות המשטרה כלפי פעילי הגז; מה שהתרענו כאן, כפי שהתנהגו כלפי המחאה, לפני כמה שבועות, של המפגינים הערבים; גם מה שהיה היום בכנסת כשארגון פאשיסטי, גזעני, מוזמן וניתנת לו במה כאן, בעוד בחור צעיר בן 18 משפרעם נכלא עד תום הליכים בגלל שני משפטים שכתב בפייסבוק – לא מצאתי לנכון להגיד, חוץ מלהקריא את המילים שכתבה זאבה אחימאיר במכתבה ל"הארץ" לפני כמה ימים.
היא כותבת: "אבי, ד"ר אבא אחימאיר, הסופר והעיתונאי, יחד עם חבריו ד"ר יהושע ייבין והמשורר א"צ גרינברג, היו הראשונים שקראו להילחם בבריטים. הם הקימו לשכם כך את 'ברית הבריונים'. ממשיכיהם היו ארגוני המחתרת אצ"ל, לח"י ו"ההגנה", שנלחמו מלחמת טרור ושילמו על כך במעצרים, מאסרים ממושכים וגם בעלייה לגרדום".
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
אני קורא – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת באסל גטאס, כבר עברו שתי דקות.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
אני לא אדבר – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כן, אתה כבר סיימת את זמנך.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
"היום התהפך הגלגל ההיסטורי: מדינת ישראל הפכה למדינה כובשת הנוהגת בכוחנות, השפלה, גזל, עינויים, מאסרים, חילול מסגדים וכנסיות, הסתה לגזענות, דה-הומניזציה של העם שאותו היא כובשת והתרת דמם של ערבים. ילדינו ונערינו מתחנכים לראות בערבים אנשים נחותים, שדמם הפקר."
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
תן לי משפט. והיא מסיימת: "אני בטוחה שהם" – כלומר, אביה וז'בוטינסקי – "היו מוקיעים את חרפת ההתבהמות של החברה הישראלית והיו נלחמים בכל כוחם בעיוורון, בהכחשה, באטימות המוסרית ובאובדן המצפון האנושי של ראש הממשלה וחבר מרעיו, הבוגדים במורשת הוריהם ומובילים את החברה הישראלית ואת מדינת ישראל מאסון לקטסטרופה של אובדנה המוסרי והקיומי".
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. חבר הכנסת עודד פורר – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת דוד ביטן.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, אני לא תכננתי לדבר היום בנאומים בני דקה, אבל דווקא דבריו של חבר הכנסת זחאלקה בתגובה על האמירות של חברת הכנסת ברקו קוממו ברמה שאי-אפשר לעבור עליהם לסדר-היום.
תראו, מארק טוויין אמר פעם: השקר יכול לעשות את דרכו סביב חצי עולם בעוד האמת עדיין לא סיימה לקשור את שרוכיה. חברת הכנסת חנין זועבי ממשיכה להפיץ את שקריה ולהסית נגד מדינת ישראל ולהשוות אותה לגרמניה שלפני המלחמה. קשה לאמוד את כמות השקרים שהפיצה חברת הכנסת זועבי בנאום אחד, אבל כמה מהם, חשוב שיעמידו פה מולם את האמת.
האמת היא שגירוש אתני לא היה בארץ-ישראל ב-1948, אלא הוועד הערבי הוא שהורה לבני עמה לעזוב. אבל באותה עת כן היה גירוש אתני; היה גירוש אתני של היהודים ממדינות ערב. זה הגירוש האתני שהיה לאחר קום מדינת ישראל.
ומעל לכול, החוצפה של חברת הכנסת זועבי להאשים את ישראל בהרג פלסטינים חפים מפשע זה שיא השיאים של ליבוי היצרים, ההסתה והחוצפה, בעיקר בתקופה כזו של פיגועים, ממש כפי שעשתה בעבר בריאיון לעיתון "חמאס" כשקראה לאינתיפאדה ולעלייה של מאות אלפי פלסטינים לאל-אקצא כדי לעמוד מול מזימה ישראלית.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
ראוי היה שחברת הכנסת זועבי תספר איך מדינת ישראל נלחמת מול כל הסביבה שמעוניינת להשמיד אותה, מול אסלאם קיצוני שמסית לטרור, ולא מוותרת על ערכיה הדמוקרטיים, שומרת על חופש הדת, חופש האדם וחופש הביטוי.
אנחנו נדאג שחופש הביטוי לא יהפוך לחופש ההסתה, ומדינת ישראל תישאר יהודית ודמוקרטית על אפה ועל חמתה של חברת הכנסת זועבי.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עודד פורר. חבר הכנסת דוד ביטן – בבקשה, אדוני. אחריו – אחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת אלעזר שטרן. מייד לאחר מכן נעבור לציון יום אילת בכנסת.
<דוד ביטן (הליכוד):>
אני רוצה לדבר על הנושא של "גולן טלקום". אני לא הייתי בוועדת הכלכלה, בגלל ועדת הכנסת. אתם יודעים מה העמדה שלי לגבי רגולטורים: עד שסוף-סוף צריך אותם, אנחנו צריכים לחפש אותם. כש"גולן טלקום" קיבלה את המכרז, האוצר ויתר על הכנסות בזיכיון. ההכנסות בזיכיון היו הרבה פחות ממה שהאוצר קיווה. אז קודם כול, קיבלו הנחה. לאחר מכן הם לא עומדים בהסכם של התשתיות. אז אם הם לא עומדים, צריך לבטל להם את הזיכיון, לזרוק את "גולן טלקום" החוצה ולמכור את החברה כפי שהיא, עם כל הלקוחות שלה, כי היא התבססה על הפחתת דמי הזיכיון, לחברה אחרת, ולא ל"סלקום". סוף-סוף צריכים את הרגולטור, אז שיהיה במקום ויעשה את העבודה שלו.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אחלה אקזיט – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דוד ביטן. חבר הכנסת אלעזר שטרן, אחרון הדוברים בנאומים בני דקה, בבקשה.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, קודם כול, אני רוצה לברך אותך על שהענקת היום חסות ל"עיטור האור" לאנשים שמטפלים בניצולי השואה. כמי שמכיר בדיוק את העשייה שלהם, אני חושב שזה באמת לכבודה של הכנסת ולכבודנו שלנו.
יחד עם זאת, וצר לי שאני מחבר את זה, אני רק רוצה להוסיף קצת על כמה האור הזה, עם קשר ובלי קשר, לא יגבר על חושך שלצערי הרב מתרחש גם בתוך הבית הזה. התרחש היום דיון, כמו שהבנו, בוועדת הפנים של הכנסת – אני חושב שאנחנו צריכים להיזהר מדיונים כאלה, הם לא מוסיפים לנו כבוד.
היה דיון בוועדת הכנסת, בראשותו של חברי חבר הכנסת דוד ביטן, על שכר חברי הכנסת. אני באופוזיציה; הייתה לי דעה. גם דעות אחרות לגיטימיות מאוד. הדיון, ברובו, אני חושב שהיה דיון מכובד – אתה יודע, פולמוסי, כמו שמותר שיהיה כאן. אבל גם שם, בוועדה הזאת, היו השתלחויות – גם גזעניות וגם שקריות. אותם חברי כנסת, שהם לא פה אז אני לא רוצה לנקוב בשמותיהם, הכניסו לדיון הזה ספרדים ואשכנזים, מזרחים ומערביים, ולא פחות מכך, השתלחו גם – כשאני אומר דברים שקריים – גם הטיחו בראשי ערים. אני אגיד שאין להם פנסיה תקציבית. לי יש פנסיה תקציבית; כבר אין בצה"ל פנסיה תקציבית, אבל יש לי פנסיה תקציבית. אני גאה על אותן שנים ששירתתי, ואותו חבר כנסת שהשתלח היה באותן שנים בקזינו, לפי מה שכולנו חושבים או יודעים.
הנקודה שאני מעלה פה, וגם זה סוג של פנייה כי אין לי פתרון: אתה השעית אותו מניהול המליאה הזאת. אני מברך אותך על זה, אני חושב שמנעת חושך בתוך המליאה. יחד עם זאת, אני חושב שגם ליושבי-ראש ועדה, כשמתרחשים דברים מסוימים – ואני לא יודע איך; אני לא חושב שאפשר להשעות חבר כנסת מלהיות חבר כנסת בקלות כזאת, אבל יכול להיות שוועדת האתיקה צריכה לחשוב על כלים אחרים, משאי-אפשר להפעיל עליו סנקציות כאלה, שנדע אנחנו, חברי הכנסת כולנו – גם אני, לשים לעצמנו גבולות, כדי שכל האור שנוסיף פה לא ישאיר את כולנו למרות זאת בעלטה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. עד כאן נאומים בני דקה.
מכיוון שהגיעו פניות רבות, גם במהלך הנאומים וגם בכתב ללשכתי מאתמול בערב, לאסור את כניסת אנשי להב"ה ואדם מוכר, שלא נזכיר את שמו במליאה, שמנהל את הארגון הזה, או מוביל את הארגון הזה, פניתי גם ללשכה המשפטית וגם לקצין הכנסת. מכיוון שלא נמצאה סיבה חוקית לאסור את כניסתו לכנסת, אני לא יכולתי לאסור כניסה של אזרח ישראל שמוזמן לדיון בוועדה, אחרת, אנה אנו באים.
יש הרבה אנשים שמאוד לא הייתי רוצה לראות אותם במסדרונות הכנסת, או בוועדות הכנסת, כי הם פשוט לא ראויים להיות כאן, אבל אין דרך לעשות את זה.
לכן, אני מצטרף לקריאות שכבר נשמעו כאן, שסוף-סוף גורמי אכיפת החוק ייקחו יוזמה ויכריזו על הארגון הזה מה שראוי להיות מוכרז, ואז זה יפתור אחת ולתמיד את כל הבעיה.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
יושבי-ראש ועדות.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
יושבי-ראש ועדות. זה המשך – – –
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
– – – ארגון כמו להב"ה, הם חייבים להסכים?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
לא, להפך. אני קורא, בהמשך לשאלה שלך, ליושבי-ראש ועדות, שהם אנונימיים לגמרי, הם מיקרו-יושב-ראש הכנסת בוועדה שלהם, להיזהר כפליים, גם אם זה נותן כותרות טובות, ומצלמות טלוויזיה בתוך החדר – וזה, דרך אגב, מגיע לכולם, לא לצד זה או אחר. היו דברים, גם בכנסת הנוכחית וגם בכנסת הקודמת, שהוזמנו אנשים שממש לא היו אמורים לתרום שום דבר לדיון פרט לסקנדל וכיסוי תקשורתי. אם יושבי-ראש הוועדות ייקחו יוזמה ולא יזמינו את האנשים האלה – ניפטר.
הנקודה האחרונה, חברי הכנסת: דיברו כאן כמה אנשים על מדד הדמוקרטיה, ועל תדמיתה של הכנסת, ויחסי מיעוטים, וערבים ויהודים – בואו, בלי פילוסופיה; אנחנו יכולים לתרום לנושא הזה, כמו שבחצי השעה האחרונה תרמנו באופן שלילי לנושא הזה, אז כל אחד, במקום רק לדרוש ולספר מה היה אפשר לעשות ומה צריך לעשות – שנעשה, ואז הדברים, תאמינו לי, ישתפרו, גם מבחינת התדמית של הכנסת וגם מבחינת מה שהכנסת ומליאת הכנסת משקפות החוצה.
אפרופו, גם בנושא של ועדת האתיקה, לתדהמתי ראיתי לפני כמה ימים שמתן שיניים לוועדת האתיקה הפך לנושא של קואליציה–אופוזיציה. אין לי פתרונים. לא יודע למה הנושא הזה צריך להיות בין קואליציה לאופוזיציה. חשבתי שאם ועדת האתיקה של הכנסת, שמורכבת באופן פריטטי מנציגים של האופוזיציה והקואליציה, יהיו לה שיניים, אז היא תוכל לטפל בחברי כנסת שפעם אחר פעם, ממש כרצידיביסטים, פוגעים בתדמית הכנסת.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
זה היה בהצבעה, תבדקו את תוצאות ההצבעה: אחד על אחד קואליציה–אופוזיציה. אין לי שום מושג למה זה הפך לנושא של אופוזיציה–קואליציה. חשבתי שהכנסת היא של כולנו, כפי שבצורה כל כך משכנעת דיבר פה חבר הכנסת חיים ילין.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום אילת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת אנחנו עוברים לציון יום אילת – הצעות לסדר-היום מס' 1554, 1570, 1571, 1574, 1591, 1593 ו-1595. אתנו נמצא גם ראש העיר, והשורדים מכל יום הדיונים – בטח האחרים כבר רצו לתפוס מטוסים או אוטובוסים. אנחנו מתנצלים בפניכם, אבל כידוע יש תקנון ויש סדר דיונים בבית הזה.
חברי הכנסת, אנחנו פותחים כעת דיון מיוחד בנושא יום העיר אילת, שנדון היום גם בוועדות הכנסת, ביוזמת חברתנו חברת הכנסת נאוה בוקר וכמה מציעים של ההצעה לסדר-היום.
לאילת נודע מאז ומתמיד מעמד מיוחד בנוף הישראלי; בראש ובראשונה זהו כמובן המקום המיוחד שלה, בקצה הדרומי של ארצנו, עם נוף בראשיתי של ההרים מזה והים מזה, וגובלת עם מצרים ועם ירדן משני עבריה.
אבל כפי שאמרו חכמינו, "חן המקום על יושביו", ועם השנים עיצבו העיר הזאת ותושביה אופי מיוחד משלהם; קצב חיים, אוויר ואווירה שאין בשום מקום אחר בארץ, וצירוף מרכיבים מנצח המביא אליו מיליוני תיירים בשנה, מן הארץ ומן העולם, כבירת התיירות הבלתי-מעורערת של מדינתנו.
אילת היא גם מקום מגוריהם של יותר מ-62,000 תושבים, ובהם יותר מ-13,000 ילדים, על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מן השנה שעברה.
תושבי אילת חיים במקום עם מאפיינים מיוחדים ועם צרכים ייחודיים, ועל כן זכאים בדין להטבות מס, כמו גם להיותה אזור סחר חופשי, הפטור כידוע ממע"מ – כל זאת, כדי להעניק תמריצים הן לבעלי העסקים בעיר הזאת והן למי שבוחרים לחיות בה, על מקומה הגיאוגרפי המיוחד מאוד אבל גם המרוחק מאוד. ובל נשכח כי בשנים האחרונות היא נתונה מעת לעת לאיומי טרור, אפילו למתקפות טרור אלו ואחרות, בעיקר מכיוון סיני.
לכן, נוכח חשיבותה האסטרטגית, טוב עושות הממשלה ורשויותיה כאשר הן משקיעות בעיר מחשבה מיוחדת, לרבות צוות שרים לעניין אילת בראשות ראש הממשלה, שכולנו תקווה שיפעל בצורה אינטנסיבית לשיפור מצבה של העיר. ההשקעה ניכרת גם בפיתוח תשתיות, למשל בפרויקט החשוב של הרחבת כביש הערבה, שיש לקוות כי יימשך ויושלם. יש למצוא כל דרך לחזק את העיר גם ביתר התחומים, כגון במערכות הבריאות והחינוך.
אחד האתגרים שעמדו לפתחה של אילת לא מעט שנים היה מיקומו של שדה התעופה ממש בתוככי העיר, באזור החוף הצפוני וסמוך לאזור התיירות ולבתי-מלון. בימים אלו מוקם, כידוע, שדה התעופה הבין-לאומי החדש רמון, שעתיד לתת מענה, כך כולנו מקווים, לצורכי התעופה לעיר וממנה, וכך יוכל להתפנות סוף-סוף שדה התעופה הנוכחי ממקומו הבעייתי מאוד בתוך העיר. בד בבד מתוכנן פינויו של שדה-דב בתל-אביב, שהוא עורק תחבורה מרכזי לאילת, ויש לקוות שכל החלטה תתקבל גם בשימת לב להשלכות על העיר אילת.
יש עוד הרבה מה לעשות לפיתוחה ולשגשוגה של אילת, גם כדי שתצליח לעמוד בהצלחה בתחרות על לבו של התייר מול עקבה השכנה, וגם כדי למשוך תיירות נכנסת במחירים תחרותיים. אילת היא העוגן הדרומי של מדינת ישראל, ויש לקוות שייעשה כל שאפשר כדי לחזק את העוגן החשוב זה מכל הבחינות.
תודה עוד פעם ליוזמת הדיון ולכל אלה שהצטרפו אליה, לראש העיר אילת ולפרנסי העיר, שהגיעו אלינו, ונקווה שהיום הזה יהיה לו גם המשך, לטובת העיר.
אני עובר להצעות לסדר-היום שבמסגרתן מתקיים הדיון הזה. הראשונה – כאמור, חברת הכנסת נאוה בוקר. אחריה – חבר הכנסת אלי אלאלוף. לרשות כל דובר יעמדו חמש דקות. ישיב לכולם כבוד שר הפנים חבר הכנסת סילבן שלום.
<נאוה בוקר (הליכוד):>
כבוד יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, ראש העיר אילת ואנשי אילת שהגיעו לכאן היום, אנו בסיומו של יום מיוחד בכנסת העוסק בעיר אילת. במהלך היום התכנסו ועדות הכנסת השונות ודנו בנושאים הקשורים לעיר אילת, לתושביה ולאופייה הייחודי.
מי מאתנו לא נפש באילת ונהנה משפע האטרקציות שיש לעיר להציע, מהחמימות של תושבי העיר, מהנוף המדהים ומרצועת חוף הים האדום המרהיבה ביופייה. נוסף על כך אנחנו צריכים לזכור כי לעיר אילת יש אופי שונה במהותו משל ערים אחרות בארץ, הן מבחינה גיאוגרפית ואקלימית, כעיר המצויה באזור חם ויבש ומרוחקת מאות קילומטרים ממרכז הארץ, והן מבחינת אופייה של העיר, כעיר התיירות והנופש של ישראל.
חברים, נקודות אלו יוצרות מציאות אחרת לחלוטין עבור תושבי העיר אילת, ויש להביא אותן בחשבון כמעט בכל נושא שקשור לחיזוקה ופיתוחה של העיר.
פיתוח העיר אילת והדאגה לרווחת תושביה הם נושא חשוב מאוד עבור כלכלת ישראל בכלל וחיזוק ענף התיירות בפרט. בשעות האחרונות דנו בוועדות הכנסת בנושאים שונים הקשורים לפיתוח העיר אילת, ואני רוצה לפרט בפניכם כמה מההישגים המשמעותיים שהשגנו בוועדות: בוועדת החינוך, התרבות והספורט הוחלט לפעול מול משרד החינוך ומשרד האוצר לקידום הצעת חוק ממשלתית שתאפיין ותדגיש את אופייה הייחודי של אילת כעיר שהיא סופר-פריפרית, ובהתאם לכך יוצעו לה תקציבים לפיתוח מערכות החינוך והספורט. נוסף על כך הוחלט לפנות למשרד החינוך כדי שייצור מענקי עידוד והכשרה למורים בעיר. כמו כן, הוחלט לפנות לקרן קיימת לישראל בבקשה להקצות תקציבים עבור טיולים שנתיים של ילדי העיר אילת, כדי לסייע בעלויות הנלוות עקב המרחק הגיאוגרפי הרב. בוועדת הכלכלה נקבע כי מנכ"ל משרד ראש הממשלה וצוות המנכ"לים יבדקו את צורכי העיר אילת ויכינו תוכנית מקיפה בעבורה. בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות הוחלט לפעול מול משרדי הבריאות, האוצר והרווחה להקמת צוות מיוחד לבניית תוכנית פיתוח לבית-החולים יוספטל בעיר, ולדאוג לאוכלוסייה הסיעודית והמבוגרת. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, בראשות חבר הכנסת אלי אלאלוף, תעקוב מקרוב אחר ההתפתחויות בנושא. בוועדת הפנים והגנת הסביבה הוחלט כי חברי הוועדה יקיימו סיור מודרך בעיר בתוך זמן קצר, וכך יקדישו את מלוא תשומת הלב לטיפול בבעיות ובצרכים המיוחדים של העיר.
לעיר אילת יש חשיבות אסטרטגית אדירה; לא סתם במלחמת העצמאות בן-גוריון לא פסק עד שלוחמינו הגיעו לאילת. נוסף על היותה עיר נמל עם כמה מעברי גבול, אילת היא בראש ובראשונה כיפת-הברזל של התיירות בישראל.
אני מודה ליושבי-ראש הוועדות ולחברי הכנסת שהשתתפו בדיונים היום על הנכונות לפעול לקידום ולפיתוח העיר אילת, וליושב-ראש הכנסת – על קיום היום הזה.
לסיום, נושא נוסף וחשוב לא פחות שאני רוצה להעלות בפניכם הוא מתחם חירום מיוחד וראשון מסוגו בישראל, שאנו פועלים להקמתו בעיר אילת. מתחם זה אמור לכלול את תחנת משטרת מרחב אילת, מגן-דוד-אדום, כבאות והצלה, שב"ס, מג"ב, רח"ל ונפת אילת. חברים, מתחם מהסוג הזה יכול לחסוך דקות קריטיות ביותר בדרך להצלת חיי אדם. המתחם הזה ייצור שיתוף פעולה מהיר ואיכותי ביותר בין כל גופי החירום. כמי שפועלת בימים אלה לקידומה של הצעת חוק לאיחוד מוקדי החירום בישראל וכיושבת-ראש ועדת המשנה לכבאות והצלה, אני מברכת את כל העוסקים במלאכה, ואני מקווה שמשרדי הממשלה הרלוונטיים יסייעו בקידום מהיר של התוכנית הזאת, והמתחם ייפתח בהקדם. המתחם הזה צפוי להיות מודל להקמת מתחמים דומים בערים נוספות בישראל. תודה רבה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, גברתי חברת הכנסת. עמדת בחמש דקות בדיוק, על השנייה. אני מזמין את חבר הכנסת אלי אלאלוף, יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
אני מצטרף לברכות – מאיר יצחק הלוי, אדוני ראש העיר, ברוכים הבאים. חמש דקות לרשותך, אדוני.
<אלי אלאלוף (כולנו):>
שלום לך, אדוני יושב-ראש הישיבה ידידי חבר הכנסת מאיר כהן, חברי חברי הכנסת, אדוני השר סילבן שלום, שלדבר אתו על הנגב ועל אילת זה לדבר על המשפחה.
<היו"ר מאיר כהן:>
על הבית.
<אלי אלאלוף (כולנו):>
ועל הבית. ולידידי היקר מאוד מאיר יצחק הלוי, ראש העיר, שיש לי הזכות ללוות אותו מהיום הראשון שנבחר לראש העיר, ויש לי הרגשה שזה 100 שנה בערך.
<היו"ר מאיר כהן:>
חבר הכנסת שטרן.
<אלי אלאלוף (כולנו):>
הוא מהצפון, יש לו רגישות לצפון. לא נורא.
אני שיניתי את הנאום שלי בעקבות כל מה שנאמר, ובאמת מה שאני הולך להגיד זה מהלב. אני גיליתי, כאיש מקצוע, את אילת ב-1983, כנציג הסוכנות היהודית. מאז, חוץ מאשר בתקופה שמאיר כהן מצא לנכון להטיל עלי משימה אדירה של התמודדות עם העוני והכנסת, אני כל הזמן הייתי באילת. אבל לא אגיד ש"עבדתי", כי ההרגשה הייתה פשוט לעשות.
אילת זאת העיר האסטרטגית מספר אחת במדינה, ליד ירושלים. בעיני, אילת מסמלת את החוזק של המדינה. אם אנחנו לא נדע לתת לאילת בצורה שונה וחזקה, לא במנות קטנות, אלא במנות רצויות להתפתחות שלה, אנחנו חוטאים למטרה המרכזית: לעשות מאילת את העיר האסטרטגית שהיא באמת צריכה להיות.
כל תחומי החיים באילת זקוקים לתגבור, ללא השוואה עם אף אחד מהיישובים האחרים במדינה. אילת יכולה להיות דוגמה מדהימה, גם בנושא שלום, גם בנושא פיתוח כלכלי, כי יש בה סכנות מסוימות גם בזה וגם בזה. לא לחשוב על אילת תיירותית בלבד. אילת תיירותית בלבד זה אילת מסוכנת, מסוכנת לתושבים שלה: מקור תעסוקתי אחד ויחיד, כשהשכר הוא בדרך כלל נמוך מאוד, הוא סכנה להתפתחות הכלכלית והחברתית של העיר אילת.
אילת, ללא יכולת בתחום האקדמיה, הניצוץ שנולד שם לא יכול להישאר ניצוץ. כבר שנים רבות אנחנו – הייתה לי הזכות ללוות – ואני מצטרף למה שאמר ידידי טרכטנברג: אילת היא פוטנציאל אדיר למחקר ופיתוח בתחום האקדמיה, ייחודי בעולם. אילת לא יכולה להיות ברמת חינוך נמוכה, היא חייבת להיות גבוהה. אילת חייבת כוח-אדם בכל התחומים ברמות גבוהות. כל החלטה שיכולה להתקבל כאילו היא מנותקת מאילת – וראינו את זה היום בזכות חבר הכנסת יצחק וקנין: שינוי, סגירה, לא יודע מה יהיה עם שדה-דב – זאת פגיעה אדירה באילת, בהרגשה, בתחושת החיים של התושבים.
אני מאוד מציע ליושב-ראש הכנסת ולחברה נאוה בוקר, ובוודאי לראש העיר, שיום אילת יהיה יום דין-וחשבון של המדינה לעיר הזאת. דין-וחשבון על העשייה שהעיר הזאת זקוקה לה. אי-אפשר לבוא ולתת יום חגיגה – סלח לי, יצחק, בפנסיה גם אתה תעשה חגיגות, בינתיים עובדים. חייבים לתת. אם יש צוות בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הוא חייב להביא לכנסת בתוך פרק זמן סביר, של חודשים, לא שנים, תוכנית אסטרטגית לאילת.
היום בוועדה שלנו השקענו בשני תחומים. הנושא של בית-החולים יוספטל באילת, שעד לפני כמה שנים היה סכנה למי שנכנס לשם והיום הוא מתחיל לתת את התשובות הנדרשות לאוכלוסייה – שהן לא על בסיס 62,000 תושבים; לא לשכוח את המספר הכפול של התיירים, של אנשי צבא שמסתובבים וכו' וכו'. המקום היחיד שיכול במשברים קשים להיות התשובה הרפואית.
אנחנו גם דנו בנושא של טיפול בקשישים – אני כזה בגיל, לא מרגיש כזה בינתיים, ובעזרת השם נמשיך להרגיש כך – העיר אילת מוזנחת בנושא של טיפול בקשישים, לא ביום-יום, לא מה שהעירייה עושה, ועושה במסירות בלתי רגילה – בראייה לאומית. היום לא כדאי, כלכלית, להקים בית-אבות, לא כדאי להקים יחידת סיעוד באילת, אבל חייבים לעשות. הרגשת הביטחון של תושבי אילת בתחום האזרחי היא מאוד מאוד חשובה, ואתה כראש עיר לשעבר, בדימונה, אתה יודע כמה אנשים עזבו את העיר מפני שבתחושה – הבריאות, למרות השיפור האדיר שהבאת, בגלל הבריאות עזבו את העיר והלכו בגיל מסוים למקומות אחרים.
אנחנו כוועדה לקחנו שתי משימות: בתוך שישה חודשים להתמודד עם הנושא של בית-החולים יוספטל, עם תוכנית-אב לבית-החולים; אנחנו נדון בזה בחודש מאי, וגם תוגש לנו תוכנית על-ידי משרד הבריאות, בשיתוף עם האוצר, בנושא של בתי-קשישים. תודה רבה לכם, ובכל מקרה: מזל טוב.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, אדוני. אני מזמין להצעה לסדר-היום את חבר הכנסת יעקב מרגי, יושב-ראש ועדת החינוך. אדוני.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
למה לא נגמור עם אילת? הם צריכים לנסוע לאילת.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
אנחנו רק עם אילת, מיקי. זאת השעה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
הם הולכים הביתה.
<היו"ר מאיר כהן:>
אם אתה רוצה לעזור להם, בוא נמשיך בדיון. עלא כיפאק.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי, כבוד השר, אדוני ראש העיר וסגניו, ברצוני תחילה להודות ליושב-ראש הכנסת על אישור יום מיוחד לציון ההזדהות עם אילת ולחברת הכנסת נאוה בוקר על ארגון היום הזה.
התחלנו את היום בדיון אצלנו בוועדת החינוך. הוועדה עמדה מקרוב על ייחודיותה של העיר אילת ועל הפוטנציאל הרב של העיר הזאת להפוך למעצמת חינוך ומחקר. אני חייב להזכיר בדברי את הפתגם שאמר מנהל מחלקת החינוך בעיריית אילת, מר גניאל – אבל אומר את זה בסוף. הוא פה, אני רואה אותו. אני אשאיר אותו לסוף, אני אחתום אתו, כי זה דבר טוב. הפתגם ביטא שכל מקור הבעיה הוא בהסתכלות על העיר אילת בצורה שוויונית בעין הביורוקרטית, אבל כפי שאמרתי, אעשה זאת בסיום. כל משרדי הממשלה והמשתתפים בדיון מבינים שיש צרכים מיוחדים לעיר אילת – הן בגלל המרחק, הן בגלל תנאי מזג האוויר והאקלים השוררים בעיר אילת, ופרמטרים נוספים – ייחודיותה של העיר אילת כמרכז תיירות בין-לאומי.
מהדיון עלה שמשרד החינוך מודע לייחודיותה של העיר אילת על יתרונותיה וקשייה, אלא שהוא מתעדף אותה במגבלות הביורוקרטיה והתקציב. וכשאנחנו אומרים "במגבלות הביורוקרטיה", במגבלה של התקצוב השוויוני אין לצפות מראש הרשות – ואני אומר זאת: אין לצפות מראש הרשות שיסיט כמעט את כל תקציבי הרשות כולם לממן את אותן דֶלתות, הן בתחום החינוך, הן בתחום התיירות, הן בתחום הביטחון – כמעט אין תחום שראש העיר לא נדרש להסיט אליו יתרת תקציב ייחודית בגלל אותה מגבלה או ייחודיות של העיר אילת.
דוגמה שעלתה – חבר הכנסת אלי אלאלוף – דוגמה שעלתה בדיון: לבנות בית-ספר חדש בעיר אילת. הפער בין העלות בפועל לבין ההרשאה להתחייב של משרד החינוך – כ-6 מיליון ש"ח. מה נאמר לו, לבנות בית-ספר יביל, מפלטות של פאנל? הוא צריך בית-ספר, הוא צריך בית-ספר ברמה גבוהה. אם המדינה לא תיתן ביטוי להפרשים האלה, הוא יצטרך להוציא את הכספים האלה ממה שהוא היה יכול למנף אתו את העיר הזאת עוד ועוד. דבר פעוט, שלכאורה הוא טריוויאלי. אנחנו לאחרונה מדברים פה על המובן מאליו, שכנראה צריך לדבר עליו, כי הוא מובן מאליו.
טיולים שנתיים – הרי כל טיול שנתי לילדי אילת זה עוד יום נסיעות. הלוך-חזור – הלך להם יום. מי מממן את היום הזה, בעלויות הסעה, עלויות הזנה, עלויות לינה, מי אמור לממן את התוספת הזאת? אז יש תקצוב תוספתי של משרד החינוך, 100 ש"ח. זה לא מכסה.
אדוני היושב-ראש, אתה השתתפת בדיון, תרמת את חלקך. באילת הוקם לפני יותר מעשור קמפוס, סניף של אוניברסיטת בן-גוריון, שהוגדר בתחילת דרכו כסיפור הצלחה, והוא עדיין סיפור הצלחה. וגם כאן מתייחסים אליו הגורמים הרגולטוריים, אל הקמפוס הזה, במדדים שוויוניים, וזה אומר, פועל יוצא: חניקה מתמשכת, כפי שציינת, זה יכול להיות עד אי-קיום או חיסול.
יש יוזמות חשובות: להפוך את העיר אילת למרכז למחקר ימי בין-לאומי; אפשר להקים באילת מרכז הכשרה אקדמי לתיירות במימון בין-לאומי, בהשתתפות בין-לאומית. אבל השחקן המרכזי נעדר. יש רשות יוזמת, יש רשות מקומית יוזמת, יש רשות מקומית שדוחפת, יש גופים שמוכנים. השחקן המרכזי, הציר המרכזי, שזו הממשלה, נעדרת, ואי-אפשר לקדם פרויקטים כאלה בלי.
לסיום, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אחת ממסקנות הדיון היום זה לקרוא לממשלה להעביר הצעת מחליטים שתעדיף את העיר אילת בשיפוי מלא באותן עלויות שציינו – בתחום החינוך, הרווחה, התיירות והתעסוקה. כפי שאמרתי, לסיום, אם הממשלה לא תשכיל לעשות זאת, אנחנו חברי הכנסת צריכים לקדם חוק העיר אילת, שייתן ביטוי לכל מה שנאמר פה היום בדיונים, בדיון במליאה.
וכפי שהבטחתי לכם, במשפט הסיום, אמירתו של מנהל מחלקת החינוך, שאמר בצורה הזאת, הכי פשוטה – היא כל כך שבתה את לבי, כי היא באמת אמירה פשוטה – חבר הכנסת עמר בר-לב, שמע אמירה פשוטה שתיהנה ממנה: אין דבר יותר לא שוויוני מאשר לתקצב באופן שוויוני אנשים במצב לא שוויוני. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה לך, אדוני. יעלה חבר הכנסת מיקי לוי – בבקשה, אדוני. אנחנו עדיין על אילת, מיקיל'ה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, ראש העיר אילת, ידידי, תושבי אילת יקרים, ברוכים הבאים למליאה. כיושב-ראש עמית של השדולה למען יישובי הערבה, חבל אילות ואילת והערבה התיכונה, אני רוצה לברך על היוזמה של היום הזה. תרשו לי לפתוח בברכה לידידי ראש העיר אילת, מאיר יצחק הלוי, שאני מכיר אותו מקרוב, אני יודע שהוא לא בוחל בשום אמצעי, ונלחם בכל כוחו למען העיר אילת. אני רואה בתפקידך, מאיר, שליחות ציונית, מעבר לשליחות הציבורית שאתה מוביל. כל הכבוד ויישר כוח.
חברי חברי הכנסת, אילת היא מקרה מיוחד; עיר מיוחדת עם אתגרים שדורשים מענה ספציפי. הבנו את זה גם בתפקידנו הקודם, ולכן גם בתקופה הקשה של גיבוש תקציב 2013–2014, עם גירעון עצום שנאלצנו להתמודד אתו, לא פגענו בהטבות שאילת זכאית להן.
במשך שבועות – אני יכול לספר פה סיפור אישי – כשהייתי מגיע למשרדי מדי בוקר, הייתי מוצא את ראש העיר אילת ממתין לי: אל תפגעו בהטבות המע"מ. והבטחתי לו: למרות הקשיים התקציביים נעשה הכול – ועמדנו במילתנו, לא לפגוע באילת בנושא הפטור ממס ערך מוסף. בין יתר הדברים, ביטלנו את המס על שירותי תיירות, שהופיע בחוק ההסדרים, שהיה עלול לפגוע בעיר – אף-על-פי שהמס הזה קיים במדינות רבות. עשינו זאת כי אנחנו מבינים את הקשיים שהתיירות הישראלית מתפקדת בהם, והעיר אילת בפרט.
אילת היא חלק ממשבר עמוק יותר בתיירות שחוותה מדינת ישראל בתקופה האחרונה, משבר שמצריך התגייסות ממשלתית רצינית. כי צריך להבין שתיירות היא מנוע צמיחה גדול שמספק מקומות עבודה רבים, ויש לה חשיבות כלכלית עצומה.
בין יתר הפעולות, צריך למצות כל סיכוי וכל הזדמנות לקדם את התיירות לישראל. הזדמנות כזו יכולה להיות דווקא במשבר התיירות החמור שקורה בימים אלה בסיני עקב המצב הביטחוני שם. יש פוטנציאל גדול לאילת, להביא אליה מיליוני תיירים. זה תלוי בשיווק נכון וזריז, ואני בטוח ששר התיירות, ידידי חבר הכנסת יריב לוין, יפעל בנושא. אין לי ספק בכוונותיו הטובות ובמרץ שלו, ובתמיכת הכנסת תהיה לו גם יכולת לתת לעיר את התמיכה שהיא זכאית וראויה לה.
לסיום, אדוני היושב-ראש, בתפיסות העולם שלי, כל עיר חזקה מתבססת על מערכת חינוך איתנה, ובכלל זה מוסדות אקדמיים להשכלה גבוהה. אני יודע שבשנים האחרונות נפתחו שלוחות חדשות באילת, אך אני מכיר גם את החשש של קברניטי העיר כי מיזמי חינוך שונים, ובכלל זה מערכות חינוך בתחום ההשכלה הגבוהה, עשויים להפסיק את פעילותם בעיר ולא להרחיב את הפעילות לעיר הדרומית ביותר שלנו. אני שותף לחשש הזה, וקורא לממשלה לעשות את כל המאמצים, ולא להוריד את הרגל מהגז בהקשר הזה, ולדאוג לפיתוח ההשכלה הגבוהה בעיר כדי למשוך אוכלוסייה צעירה וחזקה לעיר.
אני מברך אתכם על העלאת אילת לסדר-היום של הכנסת, מברך את האורחים שהגיעו מאילת ויושבים ביציע, ומקווה שנזכה כולנו לראות את אילת גדולה, מתפתחת למקום הראוי לה כעיר הנופש של מדינת ישראל.
יישר כוח, מאיר, יישר כוח לך, לכל העושים במלאכה, לאזרחים היקרים שלך, נעשה הכול כדי שתצליחו. תודה רבה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, אדוני.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רשמת, חברותי וחברי חברי הכנסת, חברי, באמת חברי, ראש עיריית אילת, ורק שתדע שחבר הכנסת עמר בר-לב היה תושב אילת. יפה שאתה יודע. יפה, יפה. הנה, הוא יודע. אתה מן המפורסמות.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
שנתיים.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
שנתיים רק, שנתיים. לא צריך להתלהב.
אדוני היושב-ראש, אני אומַר פחות או יותר את מה שאמרתי גם בוועדה, ובכוונתי גם לקיים דיון. בוועדה קיימנו דיון וקיבלנו החלטות, ואמרתי, אם ביום הזה – חבר הכנסת אלאלוף, אם אחוז אחד מכל הדיונים, אחוז, תראה איזה צנוע אני, אחוז, יתממש – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
נהיה כולנו מאושרים.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
אנחנו מאושרים, אנחנו דוהרים ונותנים רוח גבית לאילת.
אבל בתוך כל התהליך הזה, ובתוך כל ההחלטות האלה, אני בכל זאת רוצה לגעת בנקודה שהיא דרמטית לעיר אילת, זה הסיפור של שדה התעופה שדה-דב באילת. תראו, שדה-דב הוא עורק חיים, הוא הרבה יותר ממה שאתה אומר, רק – זה כמו תחנת אוטובוס ליישוב, תחנת מוניות ביישוב, ממש, זה לא –. אני לא יודע איך להסביר כדי שמקבלי ההחלטות יבינו את העניין הזה.
גם כך, עבורנו – אני רוצה להזכיר, חבר הכנסת אלאלוף; אתה יודע, רובנו חושבים שאילת היא דרך הערבה, כביש 90 ומזרחה. לא מבינים שגרים שם 60,000 איש – 60,000 איש. כמה מהאנשים שמגיעים לשם מביטים מערבה ומנסים לראות מי גר שם, איך גרים שם? זה קצה העולם, ואני אומר את זה במובן החיובי של המילה. וכל מה שאנחנו בוכים על מה שקורה לנו כאן, צריך לקחת את זה, אדוני ראש העיר, ולהכפיל, ולשלש, בתעסוקה, בכל תחום.
ולכן גם ועדת הכלכלה, בזמן הקרוב, מייד אחרי דיוני התקציב, תקיים דיון בשאלה של שדה-דב. הרי לא מתקבל על הדעת – אפילו שעובדה שזה כן מתקבל על הדעת – שמקבלים החלטה לסגור את שדה-דב בלי שיש חלופה. יש אירועים שתמיד אני אומר שבחלם – סיפר את זה ינון מגל, ואני מביא דברים בשם אומרם ונתלה באילנות גבוהים – או לא, ינון? אני מצטט אותך, אמרתי, המביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם – אני נתלה באילן גבוה או בשיח?
<ינון מגל (הבית היהודי):>
1.73.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
עלא כיפאק.
<ינון מגל (הבית היהודי):>
יחסית אליך זה די גבוה.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
כן, בשבילי זה – מה שאני אומר, הוא אמר שבחלם מספרים בדיחות עלינו, וכאן כל פעם מתגלים – זה היה על שדה התעופה בהרצליה; שדה-דב לא פחות, אם לא יותר, מורכב ומסובך, כעורק חיים מרכזי לאילת. אם אתה מעביר את זה לשדה התעופה, חבר הכנסת אלי אלאלוף, כבר עדיף לנסוע באוטו.
<אלי אלאלוף (כולנו):>
להרצליה יש ביטוח – שדה-תימן. לשדה-דב אין.
<איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):>
ואני אומר את זה, זה נשמע אולי – אבל זה כך. התהליכים שאתה עובר או עלול לעבור בשדה התעופה, וההגעה לשם והיציאה משם, ושאלות נוספות, מייתרים את המהירות שאתה יכול לצאת בבוקר, עובר תהליך של דקות, 20 דקות, חצי שעה, טס, ו-20 דקות חוזר בחזרה.
חברי אדוני ראש העיר, אני אומר את זה לך, יש כאן הזדמנות לכנסת ישראל להציל את העיר אילת. עקבה – פעם כשהיינו נוסעים לאילת אפילו לא היינו מפנים את מבטנו: 20 מיליארד דולר; העיר היום מונה כ-150,000, עיר משגשגת. ומה ששארם כמעט עשתה לאילת, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו, ובגדול, שזה קורה לנו כמטחווי קשת מאילת, עם עקבה, שהיא תהיה התחליף לאילת, ואסור שזה יקרה. יש כאן עניין לאומי מן המדרגה העליונה.
ובמה שתלוי בי, ואני מקווה שתלוי בכל חברי הכנסת מכל המפלגות, כך אכן יהיה, ונציל את העיר. תודה, אדוני.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת ינון מגל, האילן הגבוה.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
רק אל תתלהב, ינון, גבוה זה מושג יחסי. זה כמו "והדרת פני זקן", זה לא זקן באמת, זה זקן ממך בחוכמה. אז קח את זה בעירבון מוגבל.
<היו"ר מאיר כהן:>
חמש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה.
<ינון מגל (הבית היהודי):>
כבוד היושב-ראש, תודה, חברי הכנסת, שדה-דב – שלום, כבוד ראש העיר ואורחים נכבדים, מילאתם את היציע.
תראו, דגל הדיו שהורם באילת – – –
<היו"ר מאיר כהן:>
במרץ.
<ינון מגל (הבית היהודי):>
כן, אבל מתי זה היה? מרס?
<היו"ר מאיר כהן:>
מרס 1949.
<ינון מגל (הבית היהודי):>
מרס 1948 – – –
<היו"ר מאיר כהן:>
9.
<ינון מגל (הבית היהודי):>
9?
<היו"ר מאיר כהן:>
מרס 1949.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
מרס 1949.
<ינון מגל (הבית היהודי):>
מרס 1949. זכור לכולנו, ברן הרים אותו, לא?
<היו"ר מאיר כהן:>
ברן, ודאי.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
ברן, ברן, מ"פ בגדוד של אבא שלי.
<היו"ר מאיר כהן:>
חידשת לנו.
<ינון מגל (הבית היהודי):>
ברן, כן, טיפס על העמוד ושם את דגל הדיו. אז בסוף מדובר על הרגב האחרון, על כל דונם וכל רגב, ועל השוחה האחרונה. אילת זה סוג של רגב אחרון, שוחה אחרונה, וצריך לדאוג לה ככזאת.
אז קודם כול, כעורק תחבורה, אני דיברתי גם בוועדה אצל חברי איתן כבל על החשיבות פה, כמו שהוא אמר, של שדה-דב. אין – לא יעלה על הדעת שהתושבים באילת גם עוברים לשדה התעופה בתמנע, שזה 20 דקות נסיעה בערך, וגם יעברו ללוד. אם אנחנו מדברים על פריפריה, אז שדה-דב זה לא רק של תושבי תל-אביב, זה גם של תושבי אילת, ותושבי אילת זכאים ורשאים שיהיה להם שדה תעופה שמביא אותם לתוך תל-אביב, שהם נוחתים, לוקחים מונית בתוך העיר וחמש דקות, עשר דקות, רבע שעה, הם נמצאים במקום, מאשר להוסיף לזה עוד 20 דקות משדה התעופה לוד.
בכלל, אני חושב שלא הגיוני שמבטלים גם את שדה התעופה בהרצליה בלי חלופות ומבטלים גם את שדה התעופה שדה-דב. אני חושב שצריך להרבות בשדות תעופה במרכז הארץ, כי אנחנו ראינו מה קרה במלחמה האחרונה, ב"צוק איתן", שהשתיקו – לא השתיקו, אבל פגעו בתעופה האזרחית שלנו בלוד. אפשר להניח שזה יקרה גם במלחמות הבאות, רק ביתר שאת, ולכן חייבים שיהיו עוד שדות תעופה; חייבים שיהיה גם לוד, ואם לא הרצליה, אז במקום – בחולון, או אני לא יודע, שימצאו איזשהו מקום. היה עדיף שיהיו, בכלל, שלא יבטלו שדות תעופה. בעניין הזה אני חושב שצריך להקדיש תשומת לב רבה. אנחנו כמובן נדאג כאן, בכנסת, לראות שלפחות מצמידים את זה להחלטה שצה"ל יישאר שם עד שנת 2019. אין שום היגיון שצה"ל יישאר והשדה האזרחי לתושבי אילת ייסגר. אני מקווה שיימצא פתרון גם עם הנדל"ניסטים, שזה בסדר שהם רוצים לעשות כסף שם באזור ולבנות דירות; הכול טוב ויפה, אנחנו לא נגד, אבל לא יכול להיות שתושבי אילת, 60,000 אנשים – – –
<אלי אלאלוף (כולנו):>
– – – בפריפריה, הבנייה המסיבית בתל-אביב – – –
<ינון מגל (הבית היהודי):>
בסדר, אבל אנשים קנו קרקעות, הם רוצים לממש את זה. אני לא מאלה שאומרים: ברוני הגז והנדל"ניסטים. זה טוב שאנשים עושים כסף, מעולה, זה מריץ את הכלכלה והכול.
10 במרס, כמו שאומרים בעברית, 1949, ט' באדר, נתלה דגל הדיו באילת.
<היו"ר מאיר כהן:>
צדק.
<ינון מגל (הבית היהודי):>
תודה לחבר הכנסת מיקי לוי.
<היו"ר מאיר כהן:>
מבצע "עובדה".
<ינון מגל (הבית היהודי):>
בעניין הזה צריך למצוא פתרון שמאפשר לאילתים לחיות.
בגדול, זאת הנקודה המרכזית שרציתי לדבר עליה. אני חושב שנעשה פה איזשהו מהלך שהוא לא ברור לי מבחינת קבלת ההחלטות, איך התקבלו ההחלטות האלה. זה נכון גם לגבי שמטריד אתכם, לגבי שדה-דב, וזה נכון לדעתי גם לגבי הרצליה. אני מקווה שנוכל לפתור את הבעיה, ושדה-דב ימשיך לשרת אתכם, גם אם יישאר בסופו של דבר מסלול אחד, אבל שאתם לא תינזקו מהמהלך הזה.
תושבי אילת, אני מבין שיש גם בעיות של טיול שנתי. תלמידים באילת צריכים לשלם יותר מתלמידים ממקומות אחרים בארץ. לא יעלה על הדעת שאילתים לא היו בירושלים; יש אילתים שלא מגיעים לירושלים כי זה עולה להם הרבה כסף, ולא לכולם יש כסף. יש אנשים שאין להם כסף, הם לא נוסעים, לא לתל-אביב, לא לירושלים, לא טסים ולא שום דבר. זה דבר ש – אני חושב שאנחנו צריכים לדאוג שיהיה איזשהו סוג של סבסוד, שתלמידים מאילת יטיילו בארץ ויכירו את הארץ בדיוק כמו כל תלמיד אחר, ויהיה איזשהו סבסוד שמגשר על הפער הזה. בסופו של דבר, אנשים שיוצאים לפריפריה – סליחה?
<אלי אלאלוף (כולנו):>
– – – שיישם את ההחלטה שלו, של – – – דיפרנציאלי ליישובים.
<ינון מגל (הבית היהודי):>
בעזרת השם. אני חושב שאילת היא סימפטום של בעיה הרבה יותר עמוקה – שמדינת ישראל לא הצליחה בפיזור בפריפריה, ובאמת רוב האוכלוסייה מתרכזת בגוש-דן. אז אנחנו בוודאי צריכים לעזור לפריפריה, שאנשים יקבלו הטבות ויהיו להם תמריצים לגור מסביב למרכז, גם בגליל – אני אומר, הססמה "לייהד את הגליל", אפשר עדיין להגיד אותה – גם בנגב, גם ביהודה ושומרון גם בבקעה, בכל המקומות, שאנשים יוכלו, ויתגאו, ויהיו להם תנאים טובים לחיות בכל הארץ, ובטח ובטח גם באילת. תודה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, אדוני. תודה רבה לך. חבר הכנסת דב חנין, אחרון המציעים – בבקשה, אדוני, ולאחר מכן ישיב לכל המציעים שר הפנים חבר הכנסת סילבן שלום. בבקשה, אדוני.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, תודה לך, ברכות – לנו בכנסת על היוזמה הזאת, לחברת הכנסת בוקר, היוזמת, חברי הכנסת האחרים שהצטרפו; לך, אדוני, ראש עיריית אילת, לתושבי אילת, שכמה מהם בוודאי צופים בנו, ואלה שלא צופים בנו, אני מקווה שישמעו שהכנסת מתעניינת ועוסקת בסוגיות אילת.
אני מצטרף לדברי חברי בכל הקשור לצורך להמשיך את תמיכת המדינה בעיר אילת, ולחזק את התמיכה הזאת. ואנחנו מדברים, אדוני היושב-ראש, על כמה ממדים. אחת לכמה זמן חוזר גם לכנסת רעיון העוועים הזה, לבטל את הפטור ממע"מ באילת. אני מקווה שאנחנו כולנו, כל חברי הכנסת שדיברנו כאן מעל הדוכן, מבטאים בהתייצבות שלנו כאן גם את ההתנגדות לחזרה של הרעיון הזה, אם וככל שהוא יעלה. בינתיים, בסיבוב הזה של חוק התקציב הוא לא עלה, ואני מציין את זה לזכות שר האוצר הנוכחי. אבל אם וככל שהדבר הזה יעלה, אנחנו צריכים להתייצב כולנו נגד מהלך כזה.
לחזק את העיר אילת זה מהלך שיש לו היבטים כלכליים, יש לו היבטים חברתיים. צריך לזכור שאילת איננה רק שורת המלונות שחלק מאזרחי ישראל מגיעים אליהם ונהנים מהם; לאילת יש גם שיכונים ושכונות, עם מורכבות חברתית לא פשוטה, וצריך לראות את התמונה הזאת. צריך לראות את אילת במלוא מורכבותה החברתית, ולתת גיבוי לעיר הזאת, כי עם כל הקשיים וכל המורכבויות, זו עיר שמתמודדת עם עוד אתגר גדול, והוא אתגר הריחוק המאוד-מאוד גדול ממרכז הארץ.
אז דיברתי על הצד הכלכלי, הזכרתי את הצד החברתי, אבל כמובן, עמיתי חברי הכנסת, אני לא יכול לדבר על אילת בלי להתייחס לצד הסביבתי, כי אילת זה קודם כול מפרץ אילת, ומפרץ אילת זה מקום מיוחד במינו, שצריך להגן עליו מפני איומים רבים ומגוונים. ואני גאה להגיד כאן, אדוני היושב-ראש: מאז שנבחרתי לכנסת העברתי סדר גודל של 90 חוקים, בקריאה שנייה ושלישית, אבל החוק הראשון שהעברתי בקריאה טרומית היה חוק הגנת מפרץ אילת. אדוני ראש העיר, אתה בוודאי זוכר. אני חושב שתמיד זוכרים את היוזמות הראשונות, אדוני יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, זוכרים אותן במיוחד, ואני גאה מאוד בחוק הזה, כי אני חושב שעל מפרץ אילת צריך להגן וצריך לשמור מכל ההיבטים ומכל הבחינות, וגם היום יש איומים על מפרץ אילת.
אם אנחנו מדברים על סכנה של זיהומי נפט, זה בהחלט קיים, וצריך לפעול, לא רק אנחנו, אלא גם שכנינו הירדנים בעקבה, וגם שכנינו המצרים; צריך פה שיתוף פעולה של כל המדינות ששוכנות סביב המפרץ כדי להגן על המפרץ מפני סכנות של זיהומים.
אני זוכר את המאבק הקשה שניהלנו נגד כלובי הדגים, מאבק שהסתיים בהצלחה ותרם לשמירה על המפרץ.
אילת היא לא רק מפרץ אילת אלא היא גם – – –
<היו"ר מאיר כהן:>
הועתקו משם, אדוני. הועתקו משם כלובי הדגים.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
כן כן, הועתקו. המאבק הסתיים בהצלחה.
ואילת היא כמובן גם הרי אילת, ומי מהאזרחים שצופים בנו כרגע לא הזדמן לו להגיע לאזור הכל-כך מיוחד והכל-כך מופלא הזה של הארץ – יש שם מסלולי טיול נפלאים. אני מדבר על כל האזור שמתמנע דרומה עד אילת. הרים נפלאים, מסלולים נפלאים, אזורים נהדרים לביקור.
אני רוצה להצטרף לעמדתו של חבר הכנסת מגל, אבל רק בנקודה אחת, וזו ההתנגדות לסגירת שדה-דב. זה מהלך שאין בו שום היגיון; השדה הרי הולך להמשיך לתפקד כרגע, השדה הצבאי. למה לסגור? למה המהלך הזה של הסגירה, כאשר בכלל ברור שעוד תוכניות בנייה במקום הזה זה עניין של העתיד היותר-רחוק.
במקביל לזה, צריך לפתח – – –
<היו"ר מאיר כהן:>
וברור שלא יהיו שם מחירים למשתכן וכו'.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אנחנו עדיין לא יודעים. כן, אנחנו עדיין לא יודעים.
במקביל לכך, אדוני היושב-ראש, צריך לקדם שדרוג אמיתי של התחבורה היבשתית לאילת. למשל, הגיע הזמן להכפיל את הנתיבים בכביש הערבה, שהוא כביש מסוכן, עד דימונה, אדוני ראש העירייה לשעבר של דימונה. אנחנו צריכים כביש בטוח, דו-מסלולי, שאפשר לנסוע בו במהירות. אין שום סיבה שאי-אפשר יהיה להגיע בנוחות, בפרק זמן של שלוש שעות, במסגרת החוק, לאילת, בנסיעה בכבישים מהירים.
ומשפט אחרון, אדוני היושב-ראש – אני גם רוצה להשמיע מילה של אזהרה. יכול להיות שכאן יש ויכוח, אבל אני חושב שחובתי, למען העיר אילת, להציב את עמדתי על השולחן: אני חושב שרעיון הקזינו הוא רעיון מסוכן. הוא רעיון מסוכן. במדבר מדברים על פטה מורגנה, על משהו שאנחנו יכולים לראות בו איזה נווה-מדבר מלא מים, שהנה הוא קוסם לנו מאחורי הגבעה שלפנינו, אבל זה אכן פטה מורגנה. בניית קזינו באילת, המשמעות שלה היא שינוי מאוד גדול באופייה של התיירות המגיעה לעיר, סכנות חברתיות ותרבותיות לדמותה של העיר הזאת. אני בעד לפתח את התיירות לאילת; יש המון מה לעשות בתחום הזה – הוזכרה כאן עקבה, ובהחלט יש מה ללמוד – אבל לא בדרך של קזינו. אני חושב שאילת יכולה להצליח, לשגשג ולהיות נפלאה גם בלי קזינו וגם בלי הימורים. תודה רבה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה לך, אדוני. ישיב לכל המציעים שר הפנים חבר הכנסת סילבן שלום. בבקשה, אדוני.
<שר הפנים סילבן שלום:>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ידידי ראש העיר מאיר יצחק הלוי, אנשי אילת, קודם כול, צר לי, ידעתי שאם זה יהיה ביום שלישי אז מספר חברי הכנסת שיהיו כאן כמובן לא יהיה גדול, בואו נאמר בלשון המעטה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אבל האיכות היא טובה – – –
<שר הפנים סילבן שלום:>
ברגע שאני פה, אתה צודק. מובן שזה היה בהומור – שזה יהיה לפרוטוקול. תוסיפי בסוגריים: בהומור.
אני שמח להיות כאן, כי אני מלווה את אילת כבר הרבה מאוד שנים, והייתה לי הזכות – עכשיו אני אולי אסגיר את גילי המופלג – כבר לפני 30 שנה להיות זה שמוביל את כל נושא הסכם הסחר החופשי; כמובן לא כשר אז, אלא כיועצו של שר האוצר יצחק מודעי, שיזם את הפיכת אילת לעיר סחר חופשי, קרי ללא מע"מ, דבר שנתקל כמובן בקשיים נוראים אז, ובהתנגדות של כל הפקידות, ודיברו על השיירות של המבריחים, ועל המאפיה שתשתלט כדי לנצל את המע"מ, ואת המוצרים שייקחו מכאן לשם. אני זוכר את כל אותם תיאורים מעוררי חלחלה ואימה, אבל הוא עמד על כך, ומאז העיר אילת היא עיר שונה מכל המקומות ומכל הערים, והיא לא משלמת מע"מ. זאת אומרת, העירייה בוודאי שלא, כי כל העיריות לא בדיוק – הן משלמות, אבל הן לא יכולות להתקזז על המע"מ.
אבל העיר אילת היא מיוחדת. רק ביום חמישי האחרון הייתי שם, ואני מבקר בה הרבה, הרבה מאוד פעמים. אני אוהב את העיר הזאת. נהגתי לבקר שם עם משפחתי כשהיו ילדים קטנים, היום הם כמובן רוצים ללכת בכוחות עצמם או עם החברה, אנחנו כבר לא שייכים לעניין, אז הם הולכים לשם לבד, אבל העיר הזאת היא מיוחדת, והפוטנציאל שלה הוא הרבה הרבה יותר גדול מהמימוש עד כה. והמימוש לא נוגע לראש העיר, שעושה עבודה מדהימה, נהדרת; איש כלבבי, שעושה ככל יכולתו להמשיך ולחזק את העיר הזאת.
אבל זה דורש גם משאבים וגם התמקדות של המדינה עצמה בצרכים של העיר הזאת. אנחנו מנסים לבוא לקראת העיר הזאת בהרבה מאוד אופנים; רק ביום חמישי האחרון הצלחנו לחנוך בפעם הראשונה אפשרות של כניסת עובדים ירדנים לענף המלונאות, שיהיו שם 1,500 עובדים, ונפגשנו אתם, ראש העיר ואני; כולם שוחרי שלום, כולם רוצים לבוא ולעבוד. וגם כשמשלמים את שכר המינימום על-פי החוק הישראלי, זה פי חמישה או שישה ממה שהם משתכרים בירדן, בעקבה, על אותו סוג של עבודה בדיוק. כך שאנחנו מאפשרים למלונאים באילת לקבל כוח עבודה.
זה כמובן לא במקום החיילים שעוסקים בעבודה מועדפת ועושים עבודה מסוג אחר, אלא זה במקום המסתננים שנכנסו לאילת במספרים ענקיים. כאשר בית-המשפט העליון הורה לנו לשחרר אותם ממתקן "חולות", קבעתי שהם יוכלו להגיע לכל מקום בארץ למעט תל-אביב ואילת. למה? כי שם מדובר במספרים עצומים, מספרים גדולים. הובטח לנו שכל עובד שייכנס מירדן יהיה במקום מסתנן, ואתמול בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, או בית-המשפט לעניינים מינהליים, קבע שההחלטה לשלוח אותם למדינה שלישית היא החלטה חשובה ונכונה, ואלה שלא ירצו לצאת, ישהו עד אז במתקן הכליאה "סהרונים". עד אז.
דרך אגב, אני רוצה להגיד, אולי בפעם הראשונה, שחלק מאותם מסתננים שיצאו למדינות שלישיות, קיבלו את אותם 3,500 דולר, עשו אחורה פנה וחזרו והסתננו לתוך מדינת ישראל. אם זה לא נקרא צחוק מהעבודה, אז מה זה צחוק מהעבודה. מובן שאנחנו נמשיך את העניין הזה בצורה מאוד משמעותית.
באותו יום חנכנו גם את הלשכה החדשה של רשות האוכלוסין באילת – משרד הרבה יותר גדול, הרבה יותר מרווח, שיאפשר לתושבי אילת לקבל את השירותים, וכמובן גם לתיירים שיש שם, גם לתושבי מדינת ישראל האחרים, אם הם רוצים לנסוע למצרים, לטאבה, לסיני או לעקבה ולפעמים נתקעים, מובן שהאפשרות שם תהיה אפשרות שתינתן להם בצורה מאוד מאוד משמעותית.
כשר לפיתוח הנגב והגליל – ואתה היית ראש המינהלת ברשות לפיתוח הנגב, והייתה לי הזכות למנות אותך לתפקיד – –
<היו"ר מאיר כהן:>
נכון, בוודאי.
<שר הפנים סילבן שלום:>
– – כראש המינהלת עשית עבודה נהדרת, ואז גם פעלנו לטובת העיר אילת. עשינו זאת בשורה ארוכה של דברים, אם זה לבית-החולים יוספטל, אם זה בכיתות חכמות, אם זה לנושא התיירות, אם זה למגרשי ספורט, "ססמה לכל תלמיד" – כל פרויקט אפשרי שהיה שם.
העיר הזאת היום עברה כמובן פיתוח אדיר מאז האלוף אברהם אדן עם דגל הדיו. הוא הרים שם את הדגל, שרו שם את "התקווה", ומאז הימים שמי שהיו שם היו רק עובדי נמל וחלק מאנשי הצבא – –
<אלי אלאלוף (כולנו):>
ועובדי תמנע.
<שר הפנים סילבן שלום:>
– – ועובדי תמנע, ועוד קבוצה מסוימת, של אנשים שקיבלו עונש, לפעמים במקום מאסר שלחו אותם לגלות באילת – אני לא יודע אם אתם זוכרים את התקופה הזאת – – –
<היו"ר מאיר כהן:>
עיר מפלט.
<שר הפנים סילבן שלום:>
עיר מקלט. אמרו להם: אתם תשהו באילת. בכל מקרה זה שעות על שעות, אי-אפשר לצאת משם, ואתם תשהו שם. כמה מהם מאוד מאוד ידועים; לא נאמר את שמם.
העיר התנהלה בקטנה, תחת אברהם זכאי, שהיה שם, והובילו את הדברים. מובן שהיום העיר גדלה; הגיעו לשם גם מדימונה וגם מבאר-שבע, גם מתל-אביב וגם מהצפון, זו לא אותה דרך חתחתים שהייתה לוקחת יום שלם, או מטוסים קלים שהיו יכולים לנחות שם; היום זה כבר כבישים מסודרים, היום יש שדה תעופה, יש מטוסים שמגיעים.
כולנו רוצים לעשות את הרכבת. דרך אגב, כל הפער שנותר הוא 170 קילומטר. מנחל צין ועד אילת – 170 קילומטר. זה מזכיר לי סיפור מאוד מפורסם על יושב-ראש הכנסת דאז, שהיה יושב-ראש הרכבת, מנחם סבידור. מנחם סבידור נפגש עם מקבילו הסיני. שואל אותו הסיני: תגיד, כמה קילומטר מסילה יש לכם? הוא אמר – מה הוא יגיד לו, כמה קילומטר מסילה? אין כלום. אז הוא אמר לו: תשמע, לגבי האורך של המסילה, אני לא זוכר בדיוק את המספר, אבל הרוחב – זה בדיוק כמו אצלכם.
אז אני אומר – 170 ק"מ זה כלום. הייתי בשבוע שעבר בסין, ורוצים שם להחזיר את דרך המשי. רוצים להביא את הסינים לשווק את הסחורה שלהם לאירופה דרך נמל אשדוד. הדבר הזה כמובן יהיה אפשרי אם תהיה רכבת שתוביל את כל המטענים עד אשדוד. אז יוצאים וצועקים וצורחים – כל ארצות-הברית קמה על רכבת; לצערנו היה גם שימוש נורא ברכבת לבני עמנו, אבל כל היישובים שהוקמו בארצות-הברית – איפה שהייתה רכבת, קמה עיירה. אפשר יהיה להגדיל את מספר התושבים, ואנחנו עושים את זה היום גם על-ידי אספקת מים נוספים לאילת ולערבה, על-ידי הקמת תחנת כוח שאנחנו עושים בעקבה במסגרת הסכם תעלת הימים – ואנחנו עומדים לצאת במכרז סוף-סוף, כותבים אותו, ואני מקווה שיהיה אפשר למצוא את הדרך לעשות את זה.
אבל מה זה 170 ק"מ? זה כלום. זה ישנה דרמטית. זה יוכל להוביל 3.5 מיליון נוסעים, דרך הרכבת הזאת. ואם היא תהיה רכבת טובה ומהירה, תהיה עצירה בדימונה, אחת – מה קרה? או בבאר-שבע, משם ימשיכו. זה יוכל להוביל אותם גם לדימונה–באר-שבע – – –
<קריאה:>
– – –
<שר הפנים סילבן שלום:>
תהיה עצירה אחת – אז זה יהיה רק בבאר-שבע, יהיו יותר עצירות – תהיה רכבת כזאת, רכבת כזאת. אפשר יהיה לנסוע, אפשר יהיה לעשות, וזה החיבור האמיתי בין הפריפריה למרכז.
נכון שהכביש ככביש הוא דו-מסלולי עד לדרך מסוימת, זאת השקעה מאוד מאוד גדולה, אבל היום מקימים את שדה התעופה החדש, וזה יאפשר לפתח את העיר בצורה דרמטית. שדה התעופה במקום שלו היום גם עושה את ההפרדה והופך את העניין ללא טבעי, שהעיר למעלה והמלונות למטה. האפשרות הזאת לחבר את העיר כמובן תסייע גם על-ידי הבאת תושבים, מסחר, אם ירצו תעשייה – כל דבר שיהיה אפשר לעשות; כמובן, גם תיירות.
אני חושב שאנחנו רואים עיר בהתפתחות, צעירים שרוצים לבוא לגור שם, מקבלים היום שירותי בריאות יותר טובים, ויש שם אוניברסיטה. יש שם אוניברסיטה. כששואלים איך אפשר להקים אוניברסיטה בגליל ואני אומר: רב-קמפוסית, אומרים: מה זה רב-קמפוסית? אני אומר: בן-גוריון, יש להם קמפוס בבאר-שבע, יש להם בשדה-בוקר ויש להם באילת. האוניברסיטה העברית, יש לה בהר-הצופים, יש לה בגבעת-רם ויש לה ברחובות. אין בעיה. אפשר לעשות את אותו הדבר שם. אני מאוד מקווה שאנחנו נמשיך ונפעל לפתח את העיר הזאת בכל אותם נושאים שהעיר הזאת יכולה באמת לתרום, גם לתושביה, גם לתושבי מדינת ישראל וגם למדינת ישראל בכלל.
יום אילת הוא יום חג. אני מודה לכנסת שהחליטה לעשות את היום הזה, ואני שמח שנפלה בידי הזכות להיות זה שמשיב בשם הממשלה למען העיר אילת. אני מודה לחברי הכנסת האמיצים שיושבים כאן ונשארו כאן, ובעזרת השם יחד נעשה ונצליח.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, אדוני. מה אתה מציע, להסתפק בדבריך?
<שר הפנים סילבן שלום:>
אני מציע שימשיכו בוועדות. מה זה, ועדת הכלכלה?
<היו"ר מאיר כהן:>
כלכלה, חינוך, רווחה.
<שר הפנים סילבן שלום:>
חינוך, רווחה, כל הוועדות.
<מירב בן ארי (כולנו):>
גם בוועדת החינוך יש – – –
<שר הפנים סילבן שלום:>
כל נושא. שהנושא לא ייפול. תמשיכו בכל הוועדות, בכל אחת מהוועדות. להעביר את זה, כל נושא, לאחת הוועדות. נעביר את זה לוועדת הכנסת, והם יחליטו מה לעשות עם זה. בסדר? מקובל?
<היו"ר מאיר כהן:>
יש הסכמה של כולם? גברתי, אפשר להימנע מהצבעה, נכון? אז זה יעבור לוועדת הכנסת.
<שר הפנים סילבן שלום:>
לא, הצבעה להעביר את זה לוועדה; חייבים.
<היו"ר מאיר כהן:>
הצבעה בכל מקרה.
אוקיי, אז אנחנו נצביע. מי בעד ומי נגד להעביר לוועדת הכנסת, שהיא תחליט?
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
<היו"ר מאיר כהן:>
בעד – 10, אין מתנגדים. הנושא עובר לוועדת הכנסת.
תודה רבה, אדוני השר. אנחנו נוסיף את חבר הכנסת דב חנין.
אדוני ראש עיריית אילת, תודה רבה לך על היום המרתק. תודה לכל חברי הכנסת. היו מאושרים ובריאים. נסיעה טובה.
<הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 62) (הטרדת מוקד חירום), התשע"ו–2015>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/603); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר מאיר כהן:>
אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אנחנו עוברים להצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 62) (הטרדת מוקד חירום), התשע"ו–2015, של חברי הכנסת עמר בר-לב, מרב מיכאלי וניסן סלומינסקי, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת עמר בר-לב. בבקשה, אדוני. לאדוני יש עד עשר דקות.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, הצעת החוק עוסקת בהטרדות של מוקד חירום. אני רוצה להזכיר לכולנו מאיפה הגיעה הצעת החוק הזאת. זה התחיל, כפי שאנחנו זוכרים, ביוני שנה שעברה, כאשר בזמן שישבנו כאן, במליאת הכנסת, נחטפו שלושה נערים, לאחר מכן נרצחו – נפתלי פרנקל, גיל-עד שער ואיל יפרח, זיכרונם לברכה. בעצם מה שקרה אז, וזה התברר יום-יומיים אחרי זה, שגיל-עד הצליח לצלצל למוקד חירום של המשטרה, רק ההודעה שלו הייתה קצת לא ברורה, והמוקדנית, נדמה לי, שהייתה, חשבה שזו הטרדה או משהו כזה ולכן לא התייחסה לזה מיידית. אני לא יודע אם היא הייתה מתייחסת לזה מיידית באותו רגע כמה זה היה משנה, אבל התופעה הזאת, שמישהו נחטף ומודיע, מצליח להודיע למשטרה, והמשטרה לא מצליחה להבין שיש כאן אירוע אמת – כמובן שזה יצר כעס גדול מאוד מאוד בציבור, עד שנכנסנו לעניין והתברר לנו שיש בין 30% ל-40% הטרדות שווא, חלקן כמעשי קונדס, חלקן כהטרדות מסיבות אחרות, שמגיעות למשטרה וגם למוקדי ביטחון אחרים, ובאמת, כמו בסיפור על "זאב, זאב", הרבה פעמים קשה מאוד לאותו מוקדן או מוקדנית להבדיל בין הקריאות השונות.
לכן באה הצעת החוק הזאת, שהצענו כבר בכנסת הקודמת, גם אני, גם חבר הכנסת ניסן סלומינסקי ונדמה לי שגם מרב. היא עברה בקריאה טרומית, אבל בגלל התפזרות הכנסת הגשנו אותה שוב עכשיו. היא עברה בקריאה טרומית ועכשיו היא מגיעה לקריאה ראשונה.
בגדול, הצעת החוק מטילה עונש על התרעת שווא. כמובן, אם יש התרעה שהיא התרעה בשוגג, לא לזה הכוונה – סליחה, לא התרעה בשוגג, התרעה שלא בשוגג – זה קורה לפעמים, ולכן לא לזה הכוונה, כי אם להתרעות שמטרתן להפריע לעבודת המוקד המשטרתי או למוקד חירום כזה או אחר.
בין הקריאה הטרומית לבין הקריאה הראשונה עברה ההצעה כמה שינויים ותיקונים, נכנסנו לכמה דקויות, למשל איך בוחנים את הכוונה, כי בהצעה הראשונית דובר על כוונה של אותו בחור או בחורה, שבכוונתם להטעות את גורמי המשטרה – איך קובעים כוונה. שאלות אחרות עלו. הצעת החוק שופרה, היא עדיין לא אופטימלית, אין לי ספק שאחרי הקריאה הראשונה, עד הקריאה השנייה היא תעבור שינויים, עדכונים נוספים וחידודים נוספים, אבל אני חושב שיש לה שתי מטרות. מטרה אחת היא כמובן המטרה העניינית – להקטין את מספר התרעות השווא, והמטרה השנייה היא מטרה סמלית, שאומרת: אנחנו, אזרחי מדינת ישראל, שחיים במצב ביטחוני מאוד מאוד בעייתי, לא מוכנים לחיות עם התופעה הזאת. ואני מוכרח לומר שבעניין הזה קואליציה ואופוזיציה כאיש אחד – גם באלה שהציעו את הצעת החוק הזאת יש גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, ואני חושב שבנושא הזה יש כאן אחדות דעים מלאה.
לכן אני רוצה שוב להודות לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי – אני לא יודע אם הוא עוד נמצא כאן; היה לו איזה עניין אז הוא היה חייב לזוז, אבל אין ספק שבזכות העבודה היעילה והמהירה שלו בוועדת החוקה, והנחישות שלו, הצעת החוק הגיעה במהירות מהוועדה הנה לקריאה ראשונה. אני משוכנע שאותה יעילות ואותה נחישות יהיו גם לאחר הקריאה הראשונה, ואני מאוד מקווה ומאמין שבקרוב נצביע עליה ונאשר אותה גם בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, אדוני. יש לפנינו רשימת דוברים. תעלה ותבוא חברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה, גברתי.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
תודה רבה, אדוני, אני מאוד שמחה להיות ברגע הזה שעומדת לעבור בקריאה ראשונה הצעת החוק של חברי עמר בר-לב וחברי ניסן סלומינסקי. אנחנו מקוות ומקווים מאוד שאכן היא תביא להרבה הרבה פחות הטרדות בקווי החירום.
צריך להגיד שזאת תופעה שאם אתה חושב עליה, אדוני היושב-ראש, באמת, נדמה שאנשים רוצים לשחק באש, כאילו יש כנראה משהו מושך בלהתעסק עם החיים והמוות הזה, ולראות מה יקרה אם נעשה להם "כאילו". אבל מה לעשות, זה חיים ומוות. אלה באמת חיים שמוטלים על הכף פעמים רבות מאוד, וכל הסחה כזאת של מוקדי החירום, של תשומת הלב שלהם ושל המשאבים שעומדים לרשותם, כל הסחה שלהם מהדברים האמיתיים מסכנת את היכולת שלהם להיענות במקרה אמיתי, במקרה שבאמת חיים יהיו מוטלים על הכף. מכאן החשיבות הכל-כך רבה של הניסיון להתמודד עם התופעה הזאת. נגיד גם, בהמשך למה שאמר חברי עמר בר-לב, שאכן ההצעה מחמירה את העונש למי שיטריד, אבל יותר מזה – אם באמת נגרם נזק במשאבים, הקנס יהיה גדול אף יותר.
אני רוצה לומר מילה, ברשותך. אנחנו מחוקקות ומחוקקים, אנחנו יכולות לקבוע נורמה, לקבוע סטנדרט, לייצר עולם שזה הפיגום שלו, אבל אחר כך צריך לשים על זה את החומר, אם תרצו, בדמות האכיפה. ואני קוראת למשטרת ישראל לקחת את כל הדברים האלה, שעל פניהם הם נראים קטנים, ושלא שווה להם להטריח את עצמם אחר כך למשל לחפש של מי הטלפון הזה ובאמת להגיש כתב-אישום ולראות שהסים הזה, שממנו נעשתה השיחה הזאת, באמת הוא האיש שעשה. זו באמת הרבה מאוד טרחה, ואז יש איזה מין תחושה שיש דברים כל כך רציניים וחמורים להתמודד אתם, שבזה אולי לא נשקיע, אם לא קרה שום דבר נורא. אבל, א. לפעמים קורה משהו נורא; וב. אלה בדיוק הדברים שהופכים את החוק מדבר שמעצב את החיים שלנו לדבר שהוא אות מתה ואין לו השפעה על החיים שלנו, וחמור מזה – מוריד את רמת האמון של הציבור בחוק ובגורמי אכיפת החוק. ודווקא במקום הזה, שהרגישות כל כך מובנית, אני חושבת, אצל כל אחת ואחד מאתנו, אז – א. אני מודה לחברי וחברותי שמאשרים את החוק הזה; וב. אני באמת קוראת למשטרה לא לוותר, לא לעצמה ולא לאף אחד ואחת אחרת, באכיפת החוק הזה.
אני רוצה כמובן להודות ליועצות הפרלמנטריות שלי על כל העבודה המדהימה שהן עושות כל השנה, אבל גם זאת שהביאה אותנו להעביר את הצעת החוק הזאת בקריאה ראשונה היום, מיכל גרא מרגליות, היועצת שעדיין אנחנו מתרגלות לעזיבתה, חן אריאלי, נעמה שחר וניר רוזן. תודה רבה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה – מוותר; חבר הכנסת ישראל אייכלר – לא נמצא; חבר הכנסת יוסי יונה – מוותר; חבר הכנסת אראל מרגלית – לא נמצא; חבר הכנסת נחמן שי – לא נמצא; חברת הכנסת זהבה גלאון; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – לא נמצא; חבר הכנסת איתן ברושי; חברת הכנסת תמר זנדברג; חברת הכנסת עליזה לביא; חבר הכנסת טלב אבו עראר; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – לא נמצאת; חברת הכנסת רויטל סויד – לא נמצאת; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – לא נמצאת; חבר הכנסת אורן אסף חזן – לא נמצא; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר, אדוני; חבר הכנסת באסל גטאס – מוותר, אדוני; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – מוותר; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, הרי ידענו שזה יגיע. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
<שר הפנים סילבן שלום:>
אחרון הדוברים?
<היו"ר מאיר כהן:>
אחרון הדוברים.
<שר הפנים סילבן שלום:>
תודיע: אחרון הדוברים; שאחרי זה לא יהיה אפשר להירשם.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
שלוש דקות לרשות אדוני. בבקשה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, תודה לך, רבותי יוזמי החוק, אני רוצה לברך אתכם על הצעות החוק הזאת. חברת הכנסת מיכאלי – מי עוד נמצא אתנו מהיוזמים? חבר הכנסת בר-לב, סליחה, וחבר הכנסת סלומינסקי, שאינם אתנו. אני חושב שזו יוזמה טובה, ואני מסכים אתך, חבר הכנסת בר-לב, שיש כמה דברים שאנחנו נצטרך, בזמן הדיון בהכנה לקריאה שנייה ושלישית, לדייק בחוק הזה כדי שהוא באמת יפגע במטרה, שהיא אנשים מטרידנים, אבל לא ייצר איזשהו אפקט הרתעה מפני תלונה שאולי היא לא מדויקת במשהו, אבל בתום לב – בן-אדם מתלונן או פונה לרשויות העזרה ורשויות החוק.
אבל, עמיתי חברי הכנסת, אני לא הייתי מלאה אתכם בשעה כזאת, שבה אנחנו כבר מסיימים את סדר-היום, רק כדי לומר את הדבר הזה מעל הבמה הזאת. אני חושב שראוי שהכנסת לא תעבור לסדר-היום על פרסום התחקיר המטריד מאוד – ואני אומר את זה בשפה עדינה – על מותו הטרגי של יוסף סלמסה, אותו צעיר בן העדה האתיופית שמצא את מותו כמה חודשים אחרי אירוע טראומטי של מעצר אלים בידי שוטרים.
אני לא רוצה כאן, במסגרת הזמן הקצר שיש לי, לתאר את כל פרטי התחקיר הזה. מי שלא ראה, זה שודר בתוכנית "המערכת" של מיקי חיימוביץ בערוץ השני, וזה ראוי לצפייה, כי מתעוררות המון שאלות מטרידות. אבל אני עוזב בצד את התחקיר הספציפי ומדבר על התופעה הכללית, הרחבה, שאנחנו זכרנו להעלות אותה כשהייתה צעקה אדירה ברחובות, אבל איכשהו, כשקולות המחאה ברחובות דממו, גם קולה של הכנסת בעניין הזה משתתק, ואסור שכך יהיה. התופעה הזאת, של הטרדה אלימה של בני, צעירי, יוצאי העדה האתיופית, היא תופעה שעד עצם היום הזה אנחנו מקבלים – אני מקבל – עליה תלונות מאנשים שמרגישים שאנחנו, בכנסת, לא שומעים את קולם, לא קשובים למצוקתם הנוראה, ואיכשהו, לא יודע, אולי ממתינים למחאה ההמונית הבאה של יוצאי אתיופיה. אני חושב שהנושא הזה צריך להיות על סדר-יומנו באופן קבוע.
אני הצעתי פה בכנסת בזמנו להקים ועדת חקירה, ועדת חקירה ממלכתית, שתעסוק בכל הסוגיות של האפליה והפגיעה ביוצאי אתיופיה. לצערי, הקואליציה הפילה את ההצעה הזאת. אני חושב שחשוב ונכון לחזור ולהעלות את הנושא הזה, בין היתר בעקבות התחקיר שפורסם אתמול. תודה רבה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה.
אם כן, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 62) (הטרדת מוקד חירום), התשע"ו–2015. אנחנו מצביעים בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 62) (הטרדת מוקד חירום), התשע"ו–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
12 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עברה בקריאה ראשונה, והיא עוברת לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
בצלאל, תוסיף אותי בבקשה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת נחמן שי מבקש לצרף את תמיכתו בחוק.
<אלי אלאלוף (כולנו):>
גם אני, גם אני.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
גם חבר הכנסת אלאלוף.
<הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015>
[נספחות.]
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: החלטת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף.
<אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מביא הצעת חוק במסגרת הצעת החוק ההתייעלות הכלכלית. הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015, נדונה בכנסת בקריאה ראשונה ב-2 בספטמבר 2015 והועברה לוועדת הכנסת, והיא החליטה על חלוקתה לוועדות שונות.
ועדת הכנסת החליטה שוועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון, בין היתר, בסעיף 26(16), שעניינו גבייה וייעוד של דמי ביטוח לעובדים עצמאים שהם מובטלים. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות החליטה להציע לכנסת לפצל את הסעיף ולהביאו כהצעת חוק נפרדת לקריאה שנייה ושלישית, כדי לאפשר לה לקיים דיון בנושא במנותק מהמסגרת הלוחצת בזמנים של הצעת חוק ההסדרים.
לפיכך, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, מליאת הכנסת מתבקשת לאשר את הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות לפצל את הסעיף האמור. תודה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה על החלטת הוועדה. מי בעד לפצל? מי נגד?
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015, נתקבלה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תוצאות ההצבעה: 11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הפיצול עבר. אני קובע שהחלטת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015, התקבלה.
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – – או שאפשר – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אנחנו עוברים – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
– – לסעיף הבא בסדר-היום: החלטת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015. אמור להציג את ההחלטה יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל, אשר איננו נוכח. מה אנחנו עושים עם זה?
<קריאה:>
– – –
<שר הפנים סילבן שלום:>
נגמר סדר-היום.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
האם אפשר להצביע בלי זה?
<קריאות:>
– – –
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
– – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
טוב, אנחנו לא יכולים לעבור לסעיף.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אפשר – – –?
<קריאות:>
– – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ט בחשוון התשע"ו, 11 בנובמבר 2015, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 18:13.>