דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ה' ישיבה ס"ב הישיבה השישים-ושתיים של הכנסת העשרים יום רביעי, כ"ט בחשוון התשע"ו (11 בנובמבר 2015) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 6 88. הפסקת מימון לחיסוני כלבת לחיות בר 6 תמר זנדברג (מרצ): 6 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 6 איציק שמולי (המחנה הציוני): 9 90. אי-הרכבת מועצות דתיות ב-76% מהרשויות המקומיות 11 אלעזר שטרן (יש עתיד): 11 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 11 עליזה לביא (יש עתיד): 15 89. היעדר תקציבים לצורך השתתפות ישראל באליפות אירופה בשחמט 20 עודד פורר (ישראל ביתנו): 20 שרת התרבות והספורט מירי רגב: 21 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 23 86. הדחת צוער מקורס קצינים 25 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 28 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 28 איציק שמולי (המחנה הציוני): 30 אלעזר שטרן (יש עתיד): 30 שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 32 הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני-זוג שנפרדו (תיקון – הארכת התקופה להגשת בקשה לרישום פסק-דין שניתן לפני יום התחילה), התשע"ה–2015 37 טלי פלוסקוב (כולנו): 37 הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון – מענק לעצמאי בעד הכנסה מפוקחת), התשע"ה–2015 39 מיקי לוי (יש עתיד): 40 הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – אי-מתן אשרה ורישיון ישיבה לקורא לחרם על ישראל), התשע"ה–2015 42 ינון מגל (הבית היהודי): 43 שר הפנים סילבן שלום: 50 דב חנין (הרשימה המשותפת): 52 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – פטור מתשלום לקשיש מעל גיל 80 שמשתלמת לו גמלה להבטחת הכנסה), התשע"ה–2015 59 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 59 שר הבריאות יעקב ליצמן: 61 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (רישום סוג הדם ברישיון נהיגה), התשע"ה–2015 63 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 63 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 64 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 66 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מאסר מינימום למי שהפקיר אדם שנפגע בתאונה), התשע"ה–2015 67 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 67 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 71 הצעת חוק דמי קיום הוגנים לחיילים בשירות סדיר, התשע"ה–2015 78 יעקב פרי (יש עתיד): 78 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 85 יעקב פרי (יש עתיד): 90 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 103 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 103 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות) 103 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 103 שר התיירות יריב לוין: 106 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 109 הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פגיעה מתוך מניע של גזענות), התשע"ה–2015 116 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 116 הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פשעי שנאה), התשע"ו–2015 120 דב חנין (הרשימה המשותפת): 120 שר התיירות יריב לוין: 121 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 122 דב חנין (הרשימה המשותפת): 123 הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – הגבלת מספר התיקים בטיפול עובד סוציאלי המטפל במשפחות), התשע"ה–2015 127 מאיר כהן (יש עתיד): 128 שר התיירות יריב לוין: 132 מאיר כהן (יש עתיד): 134 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת תקופת זכאות לקצבה בעד ילד החולה בסוכרת נעורים), התשע"ה–2015 140 יואב בן צור (ש"ס): 141 שר התיירות יריב לוין: 142 הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירת רצח), התשע"ה–2015 145 ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): 145 שרת המשפטים איילת שקד: 146 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 146 החלטת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015 148 רועי פולקמן (בשם ועדת הכלכלה): 148 הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015 149 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 150 הצעות לסדר-היום 151 רכישת חברת הסלולר "גולן טלקום" על-ידי חברת "סלקום" והשפעותיה על שוק הסלולר 151 נחמן שי (המחנה הציוני): 152 עליזה לביא (יש עתיד): 154 שר התיירות יריב לוין: 155 אורן אסף חזן (הליכוד): 159 הצעות לסדר-היום 162 פגיעה בזכויות העולים למידע ולעיתונות חופשית עקב מחסור בתקני עובדים ברדיו רק"ע 162 יואל רזבוזוב (יש עתיד): 162 טלי פלוסקוב (כולנו): 165 שר התיירות יריב לוין: 166 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 170 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 172 הצעות לסדר-היום 174 החייל אריק מרטויאן מעוכב יציאה בארמניה ונדרש להתגייס לצבא הארמני 174 אורן אסף חזן (הליכוד): 174 טלי פלוסקוב (כולנו): 176 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 178 סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: 179 אורן אסף חזן (הליכוד): 192 טלי פלוסקוב (כולנו): 192 חיים ילין (יש עתיד): 193 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 194 הצעות לסדר-היום 199 הצורך בפיקוח על מחירי מזון ושתייה בבתי-חולים 199 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 199 יואב בן צור (ש"ס): 202 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 203 אורן אסף חזן (הליכוד): 208 יעל גרמן (יש עתיד): 212 דב חנין (הרשימה המשותפת): 214 הצעות לסדר-היום 216 אי-יישום החלטת הממשלה 2017 – תוכנית אסטרטגית רב-שנתית לפיתוח שדרות ויישובי עוטף-עזה 216 חיים ילין (יש עתיד): 217 יוסי יונה (המחנה הציוני): 221 סגן שר האוצר יצחק כהן: 225 דב חנין (הרשימה המשותפת): 228 אורן אסף חזן (הליכוד): 230 הצעות לסדר-היום 232 החרמת עדר של משפחה יהודית מכוכב-השחר תוך כדי זילות ופגיעה בבעלי-חיים ובשעה שבעדרי הבדואים לא נוגעים 232 אורן אסף חזן (הליכוד): 233 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 235 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 238 הצעה לסדר-היום 247 תחבורה ציבורית בשבת בהיקף נרחב נוכח המעבר לשעון חורף וכפיית נהגים לנסוע בשבת 247 יואב בן צור (ש"ס): 247 יעל גרמן (יש עתיד): 249 אורן אסף חזן (הליכוד): 250 שאילתות ותשובות 253 130. פעילות ארכיאולוגית באתרים דתיים 253 דב חנין (הרשימה המשותפת): 253 שרת התרבות והספורט מירי רגב: 254 <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום כ"ט בחשוון תשע"ו, 11 בנובמבר 2015. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. מתחילים בשאילתות דחופות. אני מתכבד להזמין את שר החקלאות ופיתוח הכפר, הלוא הוא חבר הכנסת אורי אריאל, לעלות לדוכן כדי להשיב על שאילתה דחופה מס' 88 מאת חברת הכנסת תמר זנדברג. הנושא הוא: הפסקת מימון לחיסוני כלבת. בבקשה, גברתי. <88. הפסקת מימון לחיסוני כלבת לחיות בר> <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, לאחרונה נודע שמשרד החקלאות יפסיק לממן את חיסוני הכלבת לחיות בר, תנים ושועלים. מיותר לציין שהחיסון הזה מתבצע זה 12 שנה בהצלחה מרובה, ומצליח למנוע כלבת שהיא מחלה מסוכנת, קטלנית וחשוכת מרפא. ברצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? כי זה נשמע בלתי סביר, בלתי מתקבל על הדעת. 2. אם כן – מדוע? 3. האם בשיקולים לביטול הסכום הזה, שהוא באמת סכום פעוט – פחות מ-5 מיליון שקלים – התחשבו בסכנה שאליה עלול הציבור להיחשף? 4. מה ייעשה להגנה על הציבור מפני מחלת הכלבת? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת. בבקשה, אדוני השר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> ברשות היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג על השאילתה הדחופה שהיא הגישה. ברשותך, אני אתקן. המחלה היא לא חשוכת מרפא, אבל היא קשה מאוד. אני לא רוצה להמעיט – – – <תמר זנדברג (מרצ):> משלב מסוים היא – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני לא רוצה להמעיט בבעייתיות, אבל אני רוצה לדייק. אנחנו מסכימים שהיא ודאי מצריכה טיפול. זה העניין. מניעה וצמצום של מחלת הכלבת בישראל כוללת שני מרכיבים: הראשון, חיסון הכלבים על-ידי בעליהם, דבר שכמובן מפחית את הסכנה באופן כמעט טוטלי או טוטלי; הדבר השני – מניעה וצמצום היכולת להעביר את מחלת הכלבת גם באמצעות חיסונים אוראליים, קרי דרך הפה, של חיות – כלבים, שועלים ותנים – שהן לא בבתים, אלא הן חיות בר. יש כאלה הרבה. צריך לומר שהבעיה התעצמה בגבול עם סוריה עקב בריחת חיות בר רבות לכיוון ישראל עקב הלחימה; עוד אחת מהתוצאות הקשות של המלחמה שמתרחשת כרגע בסוריה בינם לבין עצמם. דבר דומה, אם כי פחות קריטי, קורה בגבול לבנון. גם שם יש נדידה של חיות שדה שעוברות את הגבול ומגיעות לשטח ישראל. עוד מקום שיש בו בעיה רצינית מאוד הוא אזור הבדואים בדרום, מכיוון שלא מחסנים שם את הכלבים. יש לנו שם בעיה יותר גדולה מבשאר חלקי הארץ בשליטה על הנושא. במסגרת החלטות הממשלה התאגדו כמה משרדי ממשלה לתקצוב פרויקט החיסון האוראלי של חיות הבר, ואישרו תוכניות לחיסון אוראלי של חיות בר נגד מחלת הכלבת. האיגום התקציבי של משרדי הממשלה השונים היה באחריות המשרדים הבאים: משרד החקלאות ופיתוח הכפר, משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה. כל משרד היה אמור, לפי החלטת הממשלה, להקצות 1.4 מיליון שקל. סך הכול מדובר על כ-5 מיליון שקל. התוכנית הקיפה את כל שטחי המדינה שבהם אובחנו התפרצויות של מחלת הכלבת, ועל-פיהן פוזרו הפיתיונות בשנים 2003–2014. לצערנו, משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה הפסיקו להשתתף בתקצוב הפרויקט. ב-2014 משרד החקלאות לקח את מלוא הסכום על עצמו וביצע את זה. לצערנו, טרם התקבלה החלטת ממשלה המעגנת את התקציבים כפי שהיה נהוג בשנים עברו. בשל הקיצוץ הכבד בתקציב משרד החקלאות, בעשרות אחוזים, המשרד נותר עם בעיית תקצוב. לכן איננו יכולים כמשרד החקלאות ופיתוח הכפר לממן את כל הסכום, ואנחנו פועלים כדי להביא לאיגום התקציבים. המשרד בכל מקרה יעמיד סכום של 1.5 מיליון שקלים באופן מיידי, ופנינו לאוצר שיאשר לנו להעביר או מסעיף לסעיף בתוך משרד החקלאות – מה שמתאפשר, אבל לצערנו פוגע בדברים אחרים. אבל עקב החשיבות תתקיים מחר ישיבה עם משרד האוצר על נושאים שונים, ובהם גם הנושא הזה. אני מקווה ופועל כדי שמשרד האוצר אכן יאפשר לנו או להביא את זה או מתוך סעיפים במשרדנו או לעשות החלטת ממשלה שמאגמת את שלושת המשרדים, קרי את משרד הבריאות ואת המשרד להגנת הסביבה, וכך נגיע לתקציב שהיה בשנים עברו. אנחנו כמובן ממשיכים את כל העבודה השוטפת בעניין החיסונים הביתיים ועושים מאמץ נוסף להקפיד ומספקים את החיסונים לרופאים הווטרינרים ברשויות או אחרים כדי שיוכלו לחסן את בעלי-החיים. סך הכול אכן יש צורך בעבודה הזאת בעניין הזה, ואנחנו פועלים להשיג את התקציב בימים הקרובים, אני מקווה, כי הזמן לעשות את העבודה הוא עכשיו. זה הזמן המיטבי לבצע את הפעולות. אחרי זה האפקטיביות יורדת במידה מסוימת, אם כי עדיין ודאי ראוי לעשות את זה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> האם – שאלה נוספת לחברת הכנסת זנדברג? כן. גם חבר הכנסת איציק שמולי ביקש להפנות לשר שאלה. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה, אדוני היושב-ראש. תודה, אדוני השר על התשובה; קודם כול על ההכרה בחשיבות הנושא, ודבר שני על הנכונות להקצות בכל זאת סכום מסוים באופן מיידי. אם כי אני חייבת להתריע בפניך שהסכום הזה הוא לא מספיק. הוא שליש מהסכום שהיה קודם. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> הוא שליש. כן. <תמר זנדברג (מרצ):> גם הסכום שהיה קודם הוא סכום מאוד קטן וצנוע – 5 מיליון שקלים מתוך למעלה ממיליארד שהוא תקציב המשרד כולו; בעוד הסכנה לעומת הסכום הפעוט הזה, לא רק שהיא גדולה מאוד, לא רק שיש סכנה גדולה לבריאות הציבור, מניעת הכלבת גם מוטלת על משרדך. העלות עצמה של התמודדות עם מחלת הכלבת כאשר תתפרץ – ונקווה שלא תתפרץ, אבל אם זה יקרה, וזה סיכון גדול מאוד אם לא נבצע את פעולות המניעה – תוטל על משרדך, והנושא יהיה באחריות משרדך – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> לא. <תמר זנדברג (מרצ):> – – גם התחום הציבורי וכמובן העלות הכספית. כך שמכל הסיבות שבעולם, ובראשן המוסרית, אחר כך בריאות הציבור ובסופן גם הכלכלית, נדמה לי שמה שעומד כאן על הפרק – אותם 5 מיליון שקלים לעומת הנזק העצום שאפשר למנוע וניתן למנוע, וזה בידינו. נכון ייעשה אם הסכום הפעוט הזה יוקצה במלואו לטובת המטרה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת זנדברג. חבר הכנסת שמולי – בבקשה, אדוני. ואז השר ישיב. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אתמול בדיון בוועדת החינוך של הכנסת באותו נושא עלתה בעיה בעקבות התחקיר שהיה ב"ידיעות אחרונות" על שימוש מוגזם, פראי, לא אחראי ולא פרופורציונלי בכל מה שקשור בהמתה של כלבי בר, ובתוך כך – אומנם לא מתוך כוונת זדון, אבל זו התוצאה – גם כלבי בית, גם בשיטות של ירי וגם בשיטות של הנחת רעל. הייתה ביקורת קשה מאוד, גם בתחקיר וגם אתמול בדיון, בעיקר על השימוש ברעל, על כך שהאישורים שניתנים הם לזמן ארוך מאוד; משאירים את הפיתיונות ללא השגחה. אנחנו מבקשים ומצפים ממך לבחון מחדש את השימוש בכלי הזה שגורם למוות בייסורים קשים מאוד של בעל-החיים. אנא התייחסותך. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת שמולי. בבקשה, השר אורי אריאל. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> תודה לשואלים. ראשית, לשאילתה הנוספת של חברת הכנסת תמר זנדברג. הסכום הוא לא פעוט אבל הוא לא גדול. כל אחד עם המושגים שלו מה זה פעוט; זה עניין יחסי. סליחה, ברשותכם, רק אני מבקש לברך את חיילי צה"ל שהצטרפו אלינו. שלום לכם, חזקו ואמצו. אנחנו לא מנופפים מפה בידיים, אבל שלוחים לכם ברכותינו ואיחולינו. חזרה לעניין. הסכום הוא לא פעוט. אמרתי ואני חוזר ואומר, אנחנו עושים שתי פעולות במקביל: האחת, בקשה משני משרדי ממשלה, הבריאות והגנת הסביבה – מהבריאות קיבלנו תשובה שלילית; מהגנת הסביבה טרם קיבלנו אבל בוודאי נקבל בזמן הקרוב. יחסי העבודה הם טובים. אני רוצה להודות על כך לשר להגנת הסביבה אבי גבאי ולעובדיו. אנחנו מתואמים ועובדים באמת ביחד, וטוב שכך. הדבר השני, פנינו לאוצר – מתוך הכרת החשיבות, לאפשר לנו להעביר מסעיף לסעיף. אין לנו היכולת החוקית לעשות את זה, לצערי הרב, כי כבר היו הצעות רבות שעד סכום מסוים המשרד יעשה את זה בעצמו. כרגע זה המצב. אנחנו מחר – זה לא בעוד שבועיים ולא בעוד חודשיים – יושבים עם האוצר. זה סעיף חשוב מבחינת הדברים שיעלו שם, ואני מקווה שהישיבה אכן תתקיים, בעזרת השם, ונוכל להגיע לסיכום, גם אם זה יהיה מתוך סעיפים אחרים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר. תיקון קטן: אם תפרוץ, חס וחלילה, מחלת הכלבת, מי שיישא בתוצאות הכספיות של העניין יהיה משרד האוצר, אבל זה לא בא לומר שזה לא נשאר באחריות שלנו, ולכן אנחנו פועלים כפי שאמרתי. לגבי השאילתה הנוספת של חבר הכנסת שמולי: אתה מתפרץ לדלת פתוחה. אני, לפני זמן מסוים – אני לא זוכר פשוט – הנחיתי לקחת את כל ההוראות שנוגעות בדבר, מהראשונה ועד האחרונה, ולהפוך כל אבן מתוך הנחה שיש מה לשפר שם ולהוריד את המתת כלבי הבר – וגם חיות אחרות, אבל בעיקר אותם – בצורה שהיא אכן קשה. מאידך – עניתי פה כבר, אני חושב, על שאילתה של אחד מחברי הכנסת – בסוף צריך לדאוג שלא תהיה כלבת. אבל זה גם נעשה על-ידי הפיתיונות האוראליים שאנחנו מקווים להתחיל בהם בזמן הקרוב ביותר וגם על-ידי המתה בצורות אחרות. אבל זה לא אומר שצריך לעשות את זה דווקא בצורה שנעשית עכשיו. יש צוות אצלי, שירותים וטרינריים ואחרים, שיושבים ובודקים כל סעיף מהתחלה כאילו עכשיו כותבים את זה, בסדר? אין שום דבר מקודש בתקנות האלה. נכון, הן נקנו מתוך ניסיון ועמל וידע, אבל ודאי שראוי לבדוק את זה. אנחנו בוחנים את זה; בשבועות הקרובים ביותר נסכם את הדיון אחרי שנשמע גם את הרשויות – יש פה גורמים שונים בשטח: הגנת הסביבה, רשות שמורות הטבע והגנים, יש פה מכלול של גופים שאנחנו בהחלט רוצים לעבוד אתם ולתאם את זה אתם כדי שנצא פעם אחת, ככל שצריך, ככל שאפשר, עם השינויים ונהיה מתואמים כולם. אני בהחלט מחשיב את העניין הזה ופועל כדי לשנותו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לשר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת אורי אריאל וגם לשואלים. אני מתכבד להזמין את השר לשירותי דת חבר הכנסת דוד אזולאי להשיב על שאילתה דחופה מס' 90 מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן. הנושא הוא: אי-הרכבת מועצות דתיות ב-76% מהרשויות המקומיות. <90. אי-הרכבת מועצות דתיות ב-76% מהרשויות המקומיות> <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, שנתיים חלפו ממועד הבחירות לרשויות המקומיות ושנה מהמועד הקבוע בחוק להתכנסות המועצות הדתיות, ורק 24% מהמועצות הורכבו. רצוני לשאול: 1. מה נעשה כדי לתקן עיוות זה? 2 כיצד מקבלים אזרחי ישראל שירותי דת ראויים בהיעדר מועצה דתית במרבית היישובים? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת שטרן. בבקשה, אדוני השר. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אדוני היושב-ראש, מכובדי חבר הכנסת אלעזר שטרן, ראשית, אני מודה לך על השאילתה, כי מתהלכות הרבה שמועות בעניין הזה, וכדאי שפעם אחת ולתמיד תקבלו מידע מדויק ונתונים נכונים, ולא להשתמש בנתונים שאינם מדויקים. בראש דברי אקדים ואומר, אני רוצה להדגיש את עמדתי העקרונית, שמתיישבת גם עם לשון חוק שירותי הדת היהודיים ועם הפסיקה בעניין הזה, שיש לעשות כל מאמץ לחידוש הרכבי מועצות דתיות בכל הארץ ללא יוצא מן הכלל. ואכן, בהתאם לגישתי ולהצהרתי זו, פניתי לכלל הרשויות והרבנויות המקומיות בכתב מייד עם כניסתי לכהונת שר, בדרישה לשגר את נציגיהם להרכב המועצות הדתיות בכל הארץ. א. בניגוד לנתונים שנמסרו, כיום מכהנים הרכבים בכ-45 רשויות מקומיות מתוך כ-130 רשויות שבהן קיימת מועצה דתית. כלומר 35%, ולא כפי שאדוני כתב, 76%. אז אני מבקש, לפחות אני מצפה – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> מה? <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אדוני מדבר על 76% ואני מדבר על 35%. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אמרת – – – במספרים אני חושב שהשר טועה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> בוא, תעשה אחר כך את החשבון – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> המספרים שאמרת – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> חבר הכנסת אלעזר שטרן, אני מכיר אותך כאדם מאוד מאוד פעיל, ואני מציע לך שתכין שיעורי בית ותבדוק את הדברים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> הכנתי. אבל המספרים שאתה אמרת, המספרים שאתה אמרת – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> חבר הכנסת שטרן, בוא ותן לי, יש לך הזדמנות לשאילתה שנייה ותוכל – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת שטרן, קודם כול, בוא לא נפתח את זה כדיאלוג; ב. כאיש צבא ותיק אתה יודע שהפקודה האחרונה קובעת, אז הנה השר כרגע אומר שזה המספר, אם אתה מסתמך על דבריו. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, אני מבקש שיחזור על המספרים. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. ב. צריך לציין שאני נכנסתי לכהן כשר לשירותי דת רק בתאריך 17 במאי 2015, ובתקופה שממועד תחילת כהונתי ועד עתה חלה פגרת הקיץ וחופשת החגים; ג. יתרה מכך, ערב כניסתי לכהונה במשרד היה המשרד מנוע מלחדש הרכבי מועצות דתיות בשל הבחירות לכנסת, וזאת ממועד הודעת ראש הממשלה על הבחירות, בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה בינואר 2015 ובהתאם לפסיקת בית-המשפט העליון, בג"ץ לנדשטיין; ד. בתקופת כהונתי הקצרה הספקתי לחדש הרכבי מועצות דתיות בכשבע מועצות דתיות, ויש עשרה הרכבים נוספים בקנה, ואתה יודע שזאת משימה לא קלה שמחייבת תיאום עם כל הגורמים. אני אדגיש, אדוני היושב-ראש, כי הרכב מועצה דתית הוכר בפסיקת בית-המשפט כמלאכת מחשבת, באשר הנושא תלוי גם בעמדת הרשות המקומית, ובכלל זה האופוזיציה, והרבנות המקומית. במסגרת ההרכב ובהתאם להוראות התקנות של העניין, יש למנות מועמדים לראשות המועצה העומדים בתנאי הסף, כלומר ניסיון והשכלה, לניהול המועצה הדתית, וכן למנות נשים, ועוד דברים אחרים. ביחס לטענה כי אין מועצות דתיות ברוב היישובים בארץ, אני מבקש להבהיר את הדברים הבאים: ברוב הרשויות המקומיות קיימת מועצה דתית. רק בשלוש עיריות אין מועצות דתיות אלא מחלקות דת, ואלו הן: מודיעין, מודיעין-עילית ואלעד. אני אגלה לך, אין דעתי נוחה מכך, ואני עושה הכול כדי להכניס גם לשם את שירותי הדת כפי שנהוג בכל המקומות האחרים. כמו כן, בכמה מועצות מקומיות, כמו שוהם, הר-אדר, כפר-ורדים ובית-אריה, אין מועצה דתית. בנוסף, ביותר ממחצית מהמועצות האזוריות אין מועצות דתיות. ככל שכוונת השאילתה היא ביחס לניהול השוטף של המועצות הדתיות, הרי שבהיעדר הרכב מועצות דתיות מונו במהלך השנים ממונים מקצועיים למועצות הדתיות, בהתאם להוראות סעיף 6(ב2) לחוק. ויודגש – וכאן זה לא ג'ובים, אני מדגיש את הדברים האלה בכוונה – ויודגש כי הממונים על המועצות מתמנים לאחר בדיקת היועץ המשפטי של המשרד, באישור ועדה של גורמי מקצוע במשרד בראשות היועץ המשפטי של המשרד – מכל מקום, לממונים על המועצות יש סמכויות כשל ראשי מועצות במקום שבו קיים הרכב, וודאי שאין כל פגיעה במתן שירותי הדת באותן רשויות. יחד עם זאת, אדוני היושב-ראש, מבלי לפגוע בכבודם של הממונים, הרי שכפי שהזכרתי לעיל, אני פועל באופן אינטנסיבי לחידוש הרכבי מועצות דתיות בכל רחבי הארץ ללא יוצא מן הכלל. ואם תרצה לקבל פירוט, אשמח גם לתת לך פירוט. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחבר הכנסת אלעזר שטרן. כמו כן, חברת הכנסת עליזה לביא מבקשת להפנות לשר שאלה נוספת, ואז השר ישיב. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני השר, קודם כול, השאלה, לפחות לפי הטונים – אם חשבת שהיא מופנית אליך באופן אישי, אז אני מתנצל. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני לא יודע. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> סליחה, סליחה, תן לי. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> טוב, בבקשה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אין לי בעיות עם דרך תפקודו של השר כשר הדתות, אלא רציתי להצביע כאן ולשאול על בעיה אמיתית. אני, דרך אגב, חושב שלפחות לפי מה שאני שמעתי, ובגלל זה ביקשתי שהשר יחזור, לא מדובר על 76% אלא על 30% וכמה שפועלים בניגוד ל-24. אלה האחוזים שאני עשיתי מהר בראש, אולי טעיתי, ולא 70. אני חושב שלא טעיתי, דרך אגב. אבל אני רוצה ללכת באמת לתוך שאלת ההמשך. השר הזכיר לדוגמה עיר כמו שוהם, שאין בה מועצה דתית. אני מכיר את ירושלים; יש שם ממונה כבר בערך עשר שנים. אנחנו מכירים את המגבלות שהוא שם על רב נבחר, מפני שהוא ממונה והוא נבחר. אבל רק מחזק את הבעייתיות – יכולת המינוי, ואני לא הזכרתי את המילה ג'ובים. אף שהשר אמר, אז אני אגיד, לא תמיד זה לא ג'וב בהקשרים האלה. אנחנו מכירים את נתניה עם 17 שנים שיש שם ממונה ואין. והשאלה – הנה, השר הזכיר את שוהם, שאין שם מועצה דתית, ואנחנו יודעים שהאנשים מאוד מרוצים משירותי הדת, הדתיים והלא-דתיים. אז השאלה שלי, אם באמת כל כך קשה, וגם אחרי שהשר כל כך מתאמץ, א. לא מגיעים לכל המקומות, וב. לכל כך הרבה מקומות אין, אולי הגיע הזמן לעשות משהו קצת אחר. אולי תהיה מחלקה בעירייה, כמו שיש מחלקת חינוך, שהם יהיו, ואז אף אחד לא יהיה חשוד בג'ובים ואף אחד לא יחשוב ששירותי הדת זה מקום לג'ובים, אלא יהיה סדר מסודר. אזרחי ישראל, כמו שהם מקבלים שירותי חינוך, יקבלו את שירותי הדת. אני חושב, בשורה התחתונה, שלכולנו, אלה שרוצים שמדינת ישראל תהיה יהודית, אלה שרוצים שאזרחי ישראל יקבלו שירותי דת אמינים, נקיים – זה לא שבמערכות אחרות אין בעיות, אבל אני חושב שההכפפה שלהם כחלק מתוך אחריות הרשות הייתה עוזרת לכולנו. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת שטרן. חברת הכנסת לביא. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, בהמשך לדברים שכרגע גם חברי חבר הכנסת שטרן העלה, אתה יודע, אני מקבלת לא-מעט פניות בנושא של הפרת הנהלים במועצות הדתיות. הרבה בגלל המציאות שנוצרה. למשל, מינוי קרובי משפחה כמשגיחי כשרות, בניגוד לנהלים; למשל, עבודה כמשגיחי כשרות וכמפקחים בו-זמנית; רדיפת מי שמדווח על ליקויים. אנחנו שומעים על משגיחי כשרות שלא מבקרים חודשים שלמים בבתי-העסק. אני מקבלת הרבה מאוד תלונות בנושאים הללו – על תשלומים גבוהים שמבקשים מבעלי עסקים למשגיחים – שונה ממקום למקום, מעיר לעיר. אדוני, כמי שאמון על אספקת שירותי הדת לאזרחי המדינה, מה המשרד שאתה עומד בראשו עושה כדי להתמודד עם המקרים הקשים הללו, ובטח נוכח המציאות שכרגע אדוני תיאר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת לביא. בבקשה, אדוני השר. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת אלעזר שטרן, אני שוב הפעם אומר, כדאי שנשים את הדברים על השולחן. לפחות מה שכתוב בשאילתה, ואני קראתי אותה עכשיו, אתה מדבר על 75%, ובוא לא ניכנס למספרים. אם תרצה פירוט יתר בעניין הזה, אני אשמח מאוד לתת לך את כל הנתונים, ואתה יודע שאני שקוף, תרתי משמע. אז אני מוכן את זה לתת לך. לגבי ירושלים, אמרתי בפתיחת דברי, שמייד עם כניסתי, הדבר הראשון שעשיתי, הוצאתי מכתב לכל הרשויות המקומיות, ללא יוצא מן הכלל, מה שמחייב החוק. קראתי להם לתת את נציגיהם. ואתה יודע את ההרכב של המועצה הדתית, הרי הוא 45% הרשות, 45% השר ו-10% הרבנים. אז ביקשתי מכל הגורמים הנוגעים בדבר שכל אחד ייתן את השמות של האנשים שלו על מנת לתת הרכב. ואתה מכיר ויודע שברשויות המקומיות, מה לעשות, לצערי הרב, לא בכל מקום יש אידיליה. יש מקומות שיש גם אופוזיציה, ויש מקומות שיש גם מועצה לעומתית, ונורא נורא קשה שם לעשות, ואלו המקרים הקלאסיים שאנחנו באים וממנים, מקימים מועצה ממונה. אבל גם אז זה לא המשרד עושה את זה לבד, אלא בשיתוף פעולה עם הרשות המקומית. אז כשאדוני הזכיר את ירושלים – אז נכון, אני מסכים, ואנחנו גם אליו פנינו וביקשנו. והחוק גם אומר לי מה לעשות במקרה שלא הייתה תשובה. אנחנו נפעל. אז אני אומר לך, אתה מדבר אתי על שנתיים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> על עשר. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> על עשר שנים. בוא, תרשה לי, אני לא רוצה להגיב בשם קודמי, אבל אני רוצה לקוות שהפעם, במשמרת שלי, זה יקרה. פניתי, אני מקווה שאני אקבל היענות. אם לא תהיה היענות בעניין הזה, אני בהחלט בסופו של יום איאלץ לעבוד על-פי החוק. מה שהחוק מחייב אותי, את זה אני אעשה. לגבי הקמת מחלקות לשירותי דת ברשויות, אני בא מהשלטון המקומי, אני יודע מה זה שלטון מקומי, והשלטון המקומי עושה עבודה נפלאה, עבודה יוצאת מן הכלל. אבל יש מקומות שהנטייה היא: כשהספינה טובעת, בואו קודם כול נזרוק את התפילין והמזוזה. ופה אני אומר לך, אני לא רוצה להגיע למצב כזה שרשויות מקומיות ישימו את שירותי הדת בעדיפות האחרונה. ולכן אני מעדיף שהרשויות המקומיות ימשיכו לתת את שירותי החינוך, הרווחה, הבריאות. את שירותי הדת תיתן למועצה הדתית. ואם יש לך איזו הווה אמינא שבמשמרת שלי יוקמו מחלקות בתוך הרשויות המקומיות, אני אומר לך, זה לא יקרה במשמרת שלי. אני לא אוהב את זה, אני מכיר את המשמעות ואני יודע איזה השלכות יהיו. גם אתה כאדם דתי לא תיתן את ידך לכך ששירותי הדת יהיו ברשויות המקומיות. לא כל ראש רשות ייתן את השירות הנאות בשירותי הדת שהציבור דורש ממנו. לעניין נתניה, אני אענה לך אחד לאחד. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> בנתניה הייתה מועצה ממונה, ואנחנו הלכנו על הרכב. ומה לעשות שבסופו של דבר היה בג"ץ שם, ובגלל הבג"ץ אנחנו נאלצנו לעשות ממונים חדשים שם. כרגע יש בג"ץ שאומר שאנחנו הולכים על הרכב. התחלנו בהליך של הרכב. <עליזה לביא (יש עתיד):> אבל אין שירותי דת בנתניה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> למה אין שירותי דת בנתניה? <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> מאיפה את יודעת? <עליזה לביא (יש עתיד):> אני יודעת. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> חברת הכנסת עליזה לביא, אני מציע לך שלפני שאת עולה למיקרופון ומציגה שאילתות, כדאי שתבואי עם נתונים ולא תזרקי ססמאות. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני, אז אני אתן לך נתונים. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני כבר אמרתי לך את זה פעם אחת, ואני מציע לך עוד הפעם, כשיש לך תלונות על מקום מסוים בענייני מועצות דתיות, בעניין שירותי הדת, בענייני כשרות, אנא ממך, אל תשתמשי במיקרופון לכותרות. תגישי לי בכתב תלונות ממוקדות – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אנחנו מדברים על בעיות חוזרות ונשנות. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> – – ואני מבטיח לך שזה יקבל את הטיפול הטוב ביותר שאני יודע לתת. ואני יודע לתת שירות, ואת מכירה את זה, ואני לא התעלמתי אף פעם מהפניות. לכן אני מציע לך שבעניין הזה תשמרי על סדר ותני לי להמשיך לכבד את עבודתך, כי אני חושב שמה שעשית עכשיו, שזרקת רפש מבלי לבדוק את הנתונים, לא מקובל עלי. <עליזה לביא (יש עתיד):> לא זרקתי רפש. למשל, שעות קבלה במועצה הדתית בנתניה – אדוני יודע מה קורה שם? <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני יודע. אני יודע שיש שעות שירותי דת; אני יודע שיש אדם מאוד מאוד אחראי שהוא יושב-ראש המועצה הדתית. הוא היה פעם שר לשירותי דת במדינת ישראל. זה היה מינוי שתואם עם מרים פיירברג, ראש העיר נתניה. את הכול עשינו בתיאום אתה, והיא מברכת על כך שקיבלה, מה שנקרא, ליגה לאומית, יושב-ראש מועצה דתית. אז אני מציע לך שתרימי טלפון לראש העיר ותשמעי ממנה את הדברים, ואל תזרקי רפש על אנשים שעושים עבודת קודש ומלאכה נאמנה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> בכל אופן, אדוני – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אתה רק לא מעודכן, יש ליגה עילית. <חיים ילין (יש עתיד):> ליגת-על יש, ליגת-העל. לאומית זה היה פעם, זה היה שר הדתות. <יואב בן צור (ש"ס):> – – – ליגת-העל. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> חבר הכנסת מאיר כהן, אני מודה, בתחום הספורט אני חלש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני, מאז שנבחרנו שנינו לכנסת בשנת 1996, אני מכיר את כבוד השר, זה לא במקרה שהוא טועה בענייני ספורט, זה מחזק אותו בתוך מפלגתו. <חיים ילין (יש עתיד):> הוא מתכוון למדינה לאומית ולא לליגה הלאומית. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, היה כבר רב בעיר מסוימת בדרום, שאמרו לו: תברך את הקבוצה, היא עלתה לליגה ב', אז הוא אמר: בעזרת השם, שנה הבאה שתעלה לליגה ג'. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני ימשיך. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת שטרן, לסיכום אני רוצה להגיד לך שבאמת מאז כניסתי אני עושה מאמצים. זה לא קל לבוא ולהרכיב מועצות דתיות, וכדי שתנוח דעתך גם הבאתי רשימה, שבתקופה הקצרה הזאת שאני נמצא במשרד הרכבנו מועצות דתיות לא ממונות, נבחרות, באופקים, במרום-הגליל, בכפר-שמריהו, בבאר-יעקב, בבית-שמש, בזיכרון-יעקב – אנחנו אמורים, ביום חמישי הקרוב, בזיכרון-יעקב – ובבקעת-הירדן, ואם תרצה רשימה של מועצות דתיות בצנרת, בימים הקרובים, יש לי פה עוד רשימה של 13 מועצות דתיות; ותאמין לי שיש צוות נפלא במשרד, אנשים מקצועיים, שעושים מלאכה נאמנה ועבודת קודש על מנת להגיע כמה שיותר להרכב מועצות ולא למועצות ממונות, ואני חושב שעל כך כולנו צריכים לברך. אני מודה לכם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גם אני מודה לך, השר לשירותי דת חבר הכנסת דוד אזולאי, ולשואלים ולשואלות בוודאי. אני מזמין את שרת התרבות והספורט חברת הכנסת מירי רגב. בבקשה, גברתי. השרה רגב תשיב על שאילתה דחופה מס' 89 מאת חבר הכנסת עודד פורר בנושא: היעדר תקציבים לצורך השתתפות ישראל באליפות אירופה בשחמט. חבר הכנסת פורר יקרא את נוסח השאילתה. <89. היעדר תקציבים לצורך השתתפות ישראל באליפות אירופה בשחמט> <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, גברתי השרה, ב-12 בנובמבר 2015 תתקיים באיסלנד אליפות אירופה בשחמט. מכיוון שמשרד התרבות והספורט אינו מעביר לאיגוד השחמט את התשלומים המגיעים לו, נמנעת יציאת נבחרת ישראל לתחרות. כך יוצר המשרד בעצמו חרם על ישראל. רצוני לשאול: מדוע לא נמצא הפתרון שיוביל ליציאת המשלחת? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת פורר. גברתי השרה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> תודה רבה לך. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מגיש ההצעה חבר הכנסת עודד פורר, כבוד השר, שר הדתות, נתבקשתי להשיב על השאילתה וזו התייחסותי: תחילה אבקש לציין כי החלטה על אי-שיגור ספורטאי השחמט לאליפות אירופה באיסלנד לא הובאה לידיעת המשרד על-ידי שום גורם מקצועי או אחר עד למועד הגשת השאילתה הזו. כיום מינהל הספורט והטוטו מכירים ותומכים ב-72 איגודים והתאחדויות, ובתוכם איגוד השחמט. התמיכה של המינהל באיגודים נעשית באמצעות מבחני תמיכה שוויוניים, ושל הטוטו – על-פי אמות מידה שנקבעו לאיגודים על-ידי המועצה הציבורית לחלוקת כספי התמיכה. אבקש לציין שמשרד הספורט אינו רשאי להתערב בניהול השוטף של איגודי הספורט, ובכלל זה בניהולם התקציבי או בהחלטות האיגוד על שיגור ספורטאים מטעמם לתחרויות בין-לאומיות. לעניין תמיכת המשרד באיגוד השחמט – יש שלושה מסלולי תמיכות: האחד, מסלול תמיכות רגיל; השני, מסלול תמיכות באירועים בין-לאומיים המתקיימים בארץ; והשלישי, מסלול רכש להכנות אולימפיות. לגבי המסלול הראשון, מסלול התמיכות הרגיל – במסלול זה משרד התרבות והספורט העביר לאיגוד השחמט את התקציב כולו עד השקל האחרון, 111,584 שקלים. יתרה מכך, לאיגוד נשארה יתרת חוב למשרד בשווי של כמעט 40,000 שקלים, שלא קוזזו להם. שנית, למסלול התמיכה באירועים בין-לאומיים שמתקיימים בארץ – לטובת ארגון אליפות השחמט שנערכה בישראל בשנה זו קיבל האיגוד כ-1.5 מיליון שקלים באמצעות עיריית ירושלים. לצערנו, לפי דברי יושב-ראש האיגוד, הסתיימה האליפות בגירעון של 300,000 שקל, שהוצאו מעבר למסגרת התקציב המאושרת. נוסף על כך, למשרד מבחן תמיכה ייעודי לאירועים בין-לאומיים בארץ עם אישור תקציב המדינה. אנחנו נשב ונקבל את ההחלטה, הגורמים המקצועיים, לגבי הגופים הזכאים לתמיכה. שלישית, למסלול הרכש להכנות האולימפיות – המשרד קבע כי איגוד השחמט זכאי ליהנות מתקציב ייחודי להכנות אולימפיות בסכום של 73,000 שקלים. בנוסף, האיגוד נתמך גם בסכום העומד על 666,000 שקלים מהטוטו. כפי שניתן לראות, איגוד השחמט מקבל ב-2015 תקציבים רבים למימון פעילותו, והיד עוד נטויה, אך אין כאמור באפשרות המשרד להתערב בניהול הכספים ובאופן הקצאתם. מן הראוי היה שהאיגוד יביא בחשבון וייערך מבעוד מועד לאליפות אירופה, כך שישתמש באופן מושכל בתקציבים שמועברים לו. אני מאמינה שאיגודי ספורט צריכים לדעת להיערך תקציבית, ולא יכול להיות שמשרד הספורט יממן ויכסה את התקציב שלהם כי הם לא יודעים להתנהל ראוי. למרות זאת, בעקבות השאילתה, הנחיתי את משרדי לבחון מול הטוטו להעביר להם מקדמה, אבל זאת לא השיטה. השיטה היא שמועברים לאיגוד תקציבים, והוא צריך לדעת להתנהל עם התקציבים האלה כראוי. אלה כספי ציבור, שמועברים באמצעות קריטריונים ואמות מידה, ועל כן באחריות יושב-ראש האיגוד להתאגד ולהתעסק כראוי בכספים. לכן על האיגוד מוטלת החובה לפעול כראוי גם באליפות עולם או באליפות אירופה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרה. שאלה נוספת לחבר הכנסת עודד פורר, ואחריו – שאלה נוספת לחבר הכנסת סמוטריץ. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> גברתי השרה, חשוב לי לומר, ראשית, שכנראה הטעו אותך קצת גורמי המשרד, כי האיגוד פנה כמה פעמים ואף קיבל הסברים מאנשי הכספים אצלך במשרד, שטענו שהתקציב שלא הועבר לאיגוד על שנת 2015 לא הועבר מכיוון שאין תקציב מדינה ועדיין לא הועברו תקציבי תמיכות. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> לא, 2015 התקציב כולו עבר. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אני אומר לך מה הם דיווחו, והם טוענים שהם לא קיבלו את התקציב. יתרה מכך, קשה לי להאמין שהתקציב עבר, כי תקציב תמיכות לא יכול להיות מחולק כשעדיין אין תקציב מדינה. במצב כזה אמורים לתת מקדמה, ומן הראוי היה שהמשרד היה מעביר מקדמה לאיגוד השחמט לצורך האליפות הזו, כשעדיין המשרד לא העביר לאיגוד את הכספים שמגיעים לו על ארגון אותה אליפות אירופה בשחמט שהייתה בירושלים. גברתי השרה, אני מבקש לשאול: האם הייתה פנייה של המשרד לחשבת הכללית כדי שתאשר העברת מקדמה בעניינים האלה? אם לא, אבקש שתהיה פנייה כזו, ואני באמת חושב שבסכומים האלה, ואם את תתערבי בעניין, בהחלט אפשר יהיה למצוא את הסכום הדרוש כדי שהמשלחת תצא ביום ראשון לאליפות אירופה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> ראשית, אני אתערב בעניין. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רגע, גברתי, שאלה נוספת. אתה יכול לשבת, חבר הכנסת פורר, וחבר הכנסת סמוטריץ ישאל שאלה נוספת, ואז השרה תענה בוודאי. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, בשבת הקודמת, י"ט בחשוון, ערך הווקף בהר-הבית עבודות עפר שכללו עקירת מרצפות. בנוסף, בימים האחרונים, כולל הבוקר – יש לי כאן תמונות – פועלים מפנים אבנים בערמות עפר במזרח הר-הבית או מעתיקים אותן ממקומן, וזאת בניגוד מוחלט לפסיקה מפורשת של בג"ץ שאוסרת כל פינוי במקום ללא נוכחות נציגי הוועד למניעת הרס עתיקות בהר-הבית. אני מבקש לשאול את גברתי: האם ועדת השרים לענייני החפירות הארכיאולוגיות בראשותך התכנסה לדון בעניין? האם נתתם אישור לעבודות העפר הללו? האם נציגי רשות העתיקות נכחו בזמן פינוי או העתקת האבנים ממקומן? האם שוטרי ההר אישרו או עצרו את העבודות? כמו כן, האם הווקף הגיש לוועדת השרים בקשות לביצוע העבודות? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת סמוטריץ. כפי שהשרה וחברי הכנסת יודעים, אם יש שאלה נוספת שלא קשורה לנושא השאילתה המקורית, את תוכלי לענות בכתב לחבר הכנסת סמוטריץ עם כל הנתונים. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> קודם כול, לגבי השאילתה של עודד, א. אני אתערב בסוגיה, ואני אנסה לבדוק אם אפשר להעביר מקדמה נוספת, למרות הגירעון שיש לאיגוד. עם זאת, אני אומרת לך שאיגוד צריך להתנהל נכון. אם איגודים יחשבו שבאמצעות שאילתות של חברי כנסת הם יצליחו לקבל כספי ציבור בצורה לא אחראית, זה לא יקרה. אני אבחן את העניין הזה, האיגוד קיבל הרבה מאוד כספים, ואני אבחן איך אפשר לעזור לו לצאת ביום ראשון לתחרות. בעניין הר-הבית וועדת השרים בסוגיה – קודם כול, היום אני עונה על שאילתה רחבה בעניין הזה, שאילתה בסוף היום, כך שתוכל לשמוע ממני תשובה מסודרת בעניין הזה, ואם יהיו לך שאלות נוספות אני אשמח לתת לך עליהן גם כן תשובה. תודה רבה לך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרה. פעילות ארכיאולוגית באתרים דתיים – בסוף סדר-היום יש שאילתה של חבר הכנסת חנין. שם אין שאלות נוספות, אבל תוכל לשמוע את התשובה. תודה לשרה וגם לשואלים. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה. אני מזמין את סגן שר הביטחון חבר הכנסת אליהו בן-דהן להשיב על שאילתה שהופנתה לשר הביטחון על-ידי חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, שמספרה 86. הנושא הוא: הדחת צוער מקורס קצינים. חברי הכנסת, אני מנצל את ההזדמנות הזאת: אתמול במהלך הדיון, בעקבות הדיון הסוער בוועדת הפנים והגנת הסביבה, הבעתי את דעתי לגבי הזמנת גורמים מסוימים לדיון בוועדה. אני לא שיניתי את דעתי, אבל אם הבין מאן דהוא או השתמע בצורה כלשהי שחבר הכנסת סמוטריץ היה אחראי להזמנת אותם גורמים לא רצויים – הנושא נבדק על-ידי אנשי לשכתי וגורמים המצויים בכנסת, ולחבר הכנסת סמוטריץ לא הייתה כל מעורבות בהזמנת מאן דהוא לאותה ישיבה; הוא רק נתבקש לנהל את הישיבה. אז כפי שאמרתי, אם מישהו או הבין או אם השתמע, אז טעות העניין. דרך אגב, לפי החיוכים, לא נתבקשתי על-ידי חבר הכנסת סמוטריץ לומר את זה, אלא אני אומר את זה על דעת – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> לא, החיוך זה כי הוא ניהל את הישיבה במקרה. זה החיוך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא אמרתי "במקרה", אמרתי "נתבקש לנהל את הישיבה", וכפי שאמרתי, הוא לא היה מעורב בכל צורה בהזמנת גורמים שחבל שהוזמנו לאותה ישיבה ולכנסת בכלל. בבקשה, חבר הכנסת סמוטריץ יקרא את השאילתה. <86. הדחת צוער מקורס קצינים > <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני שר הביטחון – אופס, הוא לא פה, סליחה – סגן שר הביטחון, בשבוע שעבר פורסם כי צוער הודח מקורס קצינים – יהיה לערוץ הכנסת מה להראות. בשבוע שעבר פורסם כי צוער הודח – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> זה בכוונה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, התוכנית "הצעת צחוק" סיכמה את זה מראש עם חבר הכנסת סמוטריץ. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – זה – – – שנתקע לך. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> בשבוע שעבר פורסם – מישהו רוצה להקריא? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תקריא במקומו, נו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה רוצה שאני אקרא את השאילתה שלך, חבר הכנסת סמוטריץ? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> היה פה שר בכנסת הקודמת שבמשך כמה דקות טובות התגלגל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אבל אני מקווה שזו לא דוגמה לסיים ככה את – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – התשובה, והוא יודע את השאילתה – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – ממש לא התכוונתי, אני מתפוצץ מצחוק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, מכיוון שחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ – מסיבות שמובנות לכל אלה שמבינים קצת פוליטיקה – לא מסוגל מרוב צחוק לקרוא את השאילתה שהוא מפנה לשר הביטחון, אבל עונה לו סגן שר הביטחון, אז השאילתה היא כדלקמן: בשבוע שעבר פורסם כי – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן? <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – מה זה הנוהל הזה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אין נוהל, את צודקת. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> מה, אני לא מכירה תופעה כזאת שחבר כנסת מתפוצץ מצחוק – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני חושב שבין המשך הצחוק במליאה לבין זה שאני אקרא את השאילתה – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדוני, אני אקרא. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> ממתי? זה דבר חדש לחלוטין. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה זכאי לקרוא. בבקשה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> לא מקובל שיושב-ראש הכנסת קורא שאילתה במקום חבר כנסת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> את יודעת מה, תלכי ותמשיכי לתת לי עצות ב"קול ישראל" איך להתנהג, לפחות לא במליאה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> לא הבנתי את ההערה. מה זה, הנחה מיוחדת? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדוני סגן השר, בשבוע שעבר פורסם כי צוער הודח מקורס קצינים עקב דיון שניהל עם חבריו על תפקידו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין באירועי "אלטלנה", כהמשך לטקס הזיכרון לראש הממשלה. ברצוני לשאול: 1. מדוע הודח הצוער? 2. האם קיים איסור הבעת דעה אישית של צוער בשיחה עם חבריו? תודה, וסליחה על הצחוק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת סמוטריץ. בסדר, סלחתי כדבריך. בבקשה, סגן שר הביטחון. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, להלן תשובתו של שר הביטחון: בתום טקס לציון יום הזיכרון הממלכתי לראש הממשלה יצחק רבין, זיכרונו לברכה, אמר החייל בפומבי ובקול רם את הדברים הבאים: איזו טעות לדבר על "אלטלנה" ביום רצח רבין, כי אם היה רגע שבו רבין היה צריך לאבד את חייו, זה הרגע שבו החזיק בתותח וירה ביהודים. על רקע זה, בין השאר, התכנסה ועדת הערכה בעניינו של החייל, בראשות מפקד בית-הספר לקצינים בה"ד 1. במסגרת הוועדה החייל הודה באמירת הדברים, חזר עליהם בפני מפקד בה"ד 1 וציין כי הם בגדר הבעת דעה שאין בה דבר פסול, היא מייצגת את דעותיו והוא עומד מאחוריה באופן מלא. לצד דבריו החמורים, הציגו מפקדיו של החייל אירועים חריגים נוספים ממהלך הקורס המעידים כי אינו מתאים לתפקידי קצונה ופיקוד. לנוכח האמור, החליט מפקד בה"ד 1, בהתאם לסמכות הנתונה לו בפקודת הצבא, להרחיק את החייל מקורס קצינים. החלטת מפקד בה"ד 1 מבטאת את הערכים ונורמות ההתנהגות הנדרשים מכל מפקד בצה"ל. כפי שציין לאחרונה הרמטכ"ל בנאום שנשא בכינוס לזכר יצחק רבין, זיכרונו לברכה, בצה"ל ובמדינת ישראל אין מקום לשיח המאפשר בסיס לרצח. אנו מפקדים כיום על אזרחי המחר של מדינת ישראל, ועלינו מוטלת האחריות להנחיל להם את חשיבותו של שיח פורה, תרבותי וסובלני כדרך חיים. דברים אלו מדברים בעד עצמם. אין איסור על חיילים להביע את דעתם האישית בפני חבריהם, אולם דבריו של החייל בתום טקס הזיכרון בבית-הספר לקצינים אינם עולים בקנה אחד עם המצופה מקצין ומפקד בצה"ל ומעידים על חוסר התאמתו למלא תפקידי פיקוד או לחימה בצה"ל. עד כאן תשובת שר הביטחון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחבר הכנסת סמוטריץ, וגם חבר הכנסת איציק שמולי ביקש להפנות לסגן השר שאלה נוספת. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> גם אני רוצה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> תשובה מצוינת של שר הביטחון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אלעזר שטרן, גם כן שאלה נוספת, ואז סגן השר ישיב לכולם. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> טוב, אדוני סגן השר, ברשותך, לא צריך להיות מומחה גדול לשפת גוף כדי לראות את האי-נוחות שבה אתה מדקלם את תשובתו של שר הביטחון. אני, ברשותך, כן אעצום עיניים רגע ואדמיין שהשר כאן. אני חושב שהתשובה היא תשובה חמורה. אני ביררתי את הדברים עם חבריו של החייל. הוא אמר את הדברים בתוך החדר ולא בפומבי בפני כל החברים. הוא ציין שאין שום סיבה בעולם שיכולה להצדיק, חלילה, רצח של ראש ממשלה, ורק הייתה לו ביקורת על האזכור של אירועי "אלטלנה". אני לא מכיר הרבה מאוד מקרים שבהם הדיחו צוערים מקורס קצינים בגלל התבטאויות, בוודאי ובוודאי לא מהצד השני של המפה הפוליטית. אני בטח לא מכיר מקרים שהדיחו חייל מכל תפקידי לחימה – לא הדיחו אותו רק מקורס קצינים, אלא מכל תפקידי הלחימה. ומדובר בלוחם מוכשר, מוצלח; לא סתם הוא הגיע לקורס קצינים. הניסיון הנואל הזה עכשיו של שר הביטחון עוד להפיל כאילו יש עוד סיבות – מחפשים עכשיו איזה תירוצים כדי להצדיק את השרץ הזה – הוא חמור מאוד. ובכל זאת, אדוני סגן השר, מה לעשות, אתה כאן ולא שר הביטחון. אז אני מאוד אשמח, אחרי שדקלמת את תשובתו של שר הביטחון – אתה הרי אדם רציני, בטוח גם לך יש דעה בעניין, ואני אשמח לשמוע את דעתך כסגן שר הביטחון במדינת ישראל. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. חבר הכנסת איציק שמולי, ואחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, אם כבר אתה מתבקש לחוות את דעתך בעניין, אז בהמשך להערתו הראשונית של יושב-ראש הכנסת בפתח הדיון בשאילתה – אתמול היה מחזה מבזה ושפל במיוחד בוועדת הפנים של הכנסת, שנתנה במה לארגון טרור שמסית וזורע פחד ברחובות ירושלים, שמוציא תעודות כשרות לבתי-עסק נקיים מערבים – ארגון להב"ה. אני שמעתי את התבטאותו הברורה של שר הביטחון, שזה ארגון שיש אפשרות סבירה ביותר שיכול להיכלל בקטגוריה של ארגון טרור. בדיון שהיה אתמול, נציגי משרד המשפטים אמרו שהעניין לא בסמכותם כי מי שצריך לקבוע זאת זה אך ורק משרד הביטחון. שאלתי אליך היא כזו: איפה מצויה הבדיקה? מי בדיוק בודק את העניין במשרד הביטחון? ומהי עמדתך האישית בעניין? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת שמולי. חבר הכנסת אלעזר שטרן – בבקשה, אדוני. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני השר, אדוני היושב-ראש, אני מקווה שאין לנו שום כוונה להפוך את המליאה בכנסת לוועדות הערכה של מפקדים בצה"ל ולתת חוות דעת על כל שיקול דעת, כפי שתיארת שנעשה פה. אני, דרך אגב, הייתי מאוד שמח אם יגאל עמיר היה אומר באיזה קורס בצה"ל דעות כאלה והיו מרחיקים אותו קודם – ולא נכנס תחת הכותרת שמותר להביע כל מיני דעות, גם דעות כאלה. זה היה חסר לי. אני חושב שהאמירות על שר ביטחון נואל, או שאמירה שלו נואלת – אני מקווה, אדוני סגן השר, שגם אתה מרגיש לא נוח, ואני התפלאתי שאתה לא הגבת; ונדמה לי שהשואל הוא מהמפלגה שלך. אבל רציתי לשאול אותך משהו, אם אני אסתמך על השאלה שלו. <היו"ר יצחק וקנין:> זו מקדמה לשאלה? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> עכשיו, עכשיו השאלה. <היו"ר יצחק וקנין:> נו, אז תשאל. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> האם אתה באמת מדקלם, כמו שחבר הכנסת סמוטריץ מאשים אותך? האם באמת שפת הגוף שלך, כמו שחבר הכנסת סמוטריץ אומר, אומרת שאתה לא מסכים עם תשובת שר הביטחון? ואם שולחים אותך לדקלם תשובות שאתה לא מסכים אתן, אז אולי באמת אתה לא צריך להיות סגן שר הביטחון. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אני על-פי התקנון לא יכול לאפשר. היא ביקשה שאלה נוספת. אדוני יסכים – אני אסכים, אף-על-פי שזה חריג. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני מסכים. <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי, אז אני מאפשר. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> קודם שלי אמרה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> בשם הצדק – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת סמוטריץ, אני – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני בעד, רק צריך לדעת שהתקנון הוא לשני הצדדים. <היו"ר יצחק וקנין:> אם אפשר לפתוח את המיקרופון. כן, חברת הכנסת יחימוביץ. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, ממש במקרה בתי סיימה קורס קצינים באותו מחזור שבו הודח הצוער. בטקס הסיום דיבר ראש אמ"ן לפני הצוערים וציין את מלאות 20 שנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, ואף הדגיש שהנרטיב הוא, ומוטל עליהם כמנהיגי העתיד, למנוע רצח כזה בעצם התנהלותם. לכן, כיווץ הגבינים וההתנאות בעובדה שזה נעשה בתוך חדר סגור – מה זה חדר סגור בקורס קצינים? זה חדר עם צוערים נוספים שהולכים להיות מפקדים של חיילים. אין כאן חדר סגור, יש כאן עמדות מסוכנות, מסכנות את החברה הישראלית, מסכנות את צה"ל. לכן אני מבקשת לשבח את שר הביטחון על תשובתו הנכוחה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. אדוני סגן השר ישיב. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> נשאלתי מהי עמדתי האישית, ואני אומר אותה גם לחבר הכנסת שטרן וגם לחבר הכנסת סמוטריץ. אחרי שעברו 20 שנה מהרצח הנורא של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, זיכרונו לברכה, אני חושב שחובתנו כחברה לדעת להכיל גם את אלו שלא הסכימו עם דרכו של רבין, זיכרונו לברכה, אבל גינו את הרצח שלו באותה נשימה. יש להפריד בין ההתנגדות לדרכו המדינית של רבין, זיכרונו לברכה, ובין הסלידה מהרצח וגינויו. אמירתו של החייל, שלהבנתי לא תמך ברצח, בוודאי לא הסית לרצח, נשארת בגדר הבעת דעה שנאמרה בין חברים בחדרו, והיה מקום לא למצות עמו את הדין בחומרה כה גדולה, בוודאי לא להדיחו, לא רק מקורס קצינים, אלא מתפקידו כלוחם בכלל. במיוחד היום, כשברור מעל לכל ספק שהרוצח היה אדם בודד שלא נשען על מורי הוראה, ולא היווה חלק – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – לא ברור – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> זה ברור מאוד, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת דב חנין. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> זה ברור לחלוטין, דב. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – לגמרי לא. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> חבר הכנסת דב חנין, ישבה ועדה ציבורית בראשותו של נשיא בית-המשפט העליון וחקרה – – – היא לא מצאה כלום – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – מי הוציא דין רודף? מי הוציא דין רודף? מה ברור? מי הוציא דין רודף? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> עם כל הכבוד, אתה לא במקום ועדת חקירה שעמד בראשה נשיא בית-המשפט העליון. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – מי הוציא דין רודף? מי הוציא דין רודף? <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דב חנין, אתה רוצה שאני אוציא אותך? אז מה? הרי אמרת את זה פעם אחת, פעם שנייה, פעם שלישית, כמה פעמים אתה רוצה להפריע? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> נשיא בית-המשפט העליון חקר את הדבר לעומק ואמר בבירור – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא בדק את השאלה הזאת, לא בדק מי הוציא דין רודף. לא בדק. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דב חנין, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני ממליץ לך ולכל – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תקשיב טוב, תקשיב. אי-אפשר ככה. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני סגן השר לא חייב להתייחס למה שהוא אומר עכשיו. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני כן אומר משפט. אני ממליץ לך, תקשיב היטב לפרוטוקולים שפורסמו עכשיו, לאחרונה, אחרי 20 שנה, לחקירה שעשתה גברת סיגל קוגוט מודעתנו. היא חקרה באופן אישי ושוחחה עם יגאל עמיר. את הפרוטוקולים היא מסרה לוועדת שמגר. ועדת שמגר קיבלה אותם. שם נאמר בצורה ברורה לחלוטין שהאדם היה בודד. הוא לא היה חלק מהותי מהציונות הדתית. ולכן, ההאשמה הבוטה של ציבור שלם בחברה הישראלית צריכה להיפסק. ארגון להב"ה – אני לא מכיר את העניין, לא יודע מה מדובר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא שמעת. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אינני יודע מי בודק. אם תרצה להפנות אלי שאלה, אני מוכן לברר ולבדוק. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מהי עמדתך האישית? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לא מכיר, לא יודע. לא רוצה להגיד שום דבר. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> סגן השר, אתה יכול לענות לי? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> עניתי לך. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, אתה רק דקלמת. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר הביטחון חבר הכנסת אליהו בן-דהן. תודה לכל השואלים. <הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני-זוג שנפרדו (תיקון – הארכת התקופה להגשת בקשה לרישום פסק-דין שניתן לפני יום התחילה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1907/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בחקיקה. הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני-זוג שנפרדו (תיקון – הארכת התקופה להגשת בקשה לרישום פסק-דין שניתן לפני יום התחילה), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת טלי פלוסקוב. חברת הכנסת תנמק. רבותי, ההצעה הזו בתמיכת הממשלה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, תיקון קטן: הצעת החוק – היוזמים הם חברי הכנסת אלי אלאלוף, זהבה גלאון ומרב מיכאלי. אני רק מציגה את החוק כיושבת-ראש ועדת המשנה למעמד הקשיש. ביולי 2014 אישרה מליאת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית אחת מהצעות החוק החשובות בתחום יחסי המשפחה, הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני-זוג שנפרדו. חוק חלוקת חיסכון פנסיוני בין בני-זוג קובע הסדרים לחלוקת הזכויות הפנסיוניות בין בני-זוג שנפרדו. החידוש העיקרי בחוק מאפשר הענקת מעמד של שאיר לבן-הזוג לשעבר בתנאים מסוימים. חידוש חשוב נוסף הנוגע ישירות להצעת החוק העולה היום להצבעה בקריאה טרומית הוא שהחוק חל במקרים מסוימים גם רטרואקטיבית על זוגות שכבר נפרדו וניתן ביחס אליהם פסק-דין. החוק מבוסס על מסקנות הוועדה הציבורית לבחינת חלוקת זכויות פנסיה בין בני-זוג שנפרדו בראשות השופט שאול שוחט. המאבק הציבורי החל לאחר שהחוק והפסיקה בישראל הכירו במסגרת הלכות השיתוף בזכויות פנסיה שצבר אחד מבני-הזוג כנכס משותף של בני-זוג. למרות הלכה ברורה זו, דיני הפנסיה המשיכו להתייחס אל זכויות הפנסיה הנצברות כאל זכויות בלעדיות של עמית שעל שמו נצברו. מצב זה גרם לכך שלמרות פסיקות בתי-המשפט בדבר חלוקת זכויות הפנסיה, בפועל לא הייתה לבן-הזוג שאינו רשום כבעל זכויות הפנסיה האפשרות להגן על זכויותיו ואף לממשן. יתר על כן, העמית שהנו בעל השליטה המוחלטת בקרן יכול היה לגרום לפגיעה ולהקטנת הזכויות שנצברו ללא ידיעת בן-הזוג שאינו רשום, ואף למשוך שלא כדין כספים השייכים לבן-הזוג שאינו רשום. נוצר מצב שבו בן-הזוג שאינו רשום תלוי בחסדי בן-הזוג החבר בקרן ובחסדי קרן הפנסיה. החוק שעבר מאפשר חלוקה יותר שוויונית של זכויות פנסיה כחלק מפירוק השיתוף בין בני-הזוג. סעיף 30 לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני-זוג שנפרדו מאפשר להחיל את הוראות החוק גם לגבי פסק-דין לחלוקת חיסכון פנסיוני שניתן לפני יום תחילתו של החוק, פברואר 2015. עם זאת, החוק מתנה את החלת ההוראות המאפשרות לבן-הזוג לשעבר להיות זכאי לקצבת שאירים בהסדר פנסיה של צבירת זכויות בכמה תנאים מצטברים. בין השאר, דורש החוק כי אם חלפו שנתיים מהמועד שבו ניתן פסק-הדין לחלוקת חיסכון פנסיוני או מהמועד שבו החלה הזכאות של בעל הפנסיה לגמלה, לפי המאוחר, תוגש הבקשה לרישום פסק-הדין לא יאוחר מתום שנה מיום תחילתו של החוק, קרי עד 6 בפברואר 2016. הוראות מעבר אלה נועדו לתת מענה לבני-זוג לשעבר, אשר נפרדו לפני תחילת החוק, והסתמכו על גמלת הפרישה של העמית הרשום למחייתם, שלא ימצאו עצמם עם מותו ללא כל מקור הכנסה. לצערי, המציאות בשטח מלמדת כי קיים קושי אובייקטיבי בהטמעת החוק ויישומו בפרק זמן כה קצר. לפיכך, הצעת החוק העומדת בפניכם להצבעה היום מציעה שלא לחסום את דרכו של בן-זוג לשעבר שמתקיימים בו יתר התנאים לפי סעיף 30 לחוק ליהנות מהזכות לקצבת שאירים בהסדר של צבירת זכויות לאחר מות הגמלאי רק בשל איחור במועד הגשת הבקשה לרישום פסק-הדין. הצעת החוק מציעה להאריך את התקופה לרישום פסק-דין לחלוקת חיסכון פנסיוני שניתן לפני יום התחילה עד לשלוש שנים מיום התחילה. הצעת החוק זו נוסחה בסיוע ארגון "נעמת", ואני מבקשת את תמיכתם של חברי הכנסת בהצעת החוק הזאת. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת טלי פלוסקוב. רבותי, כאמור, הממשלה תומכת. אני מבין שסגן שר האוצר איננו והממשלה תומכת. אם כן, נעבור להצבעה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> ברשותך, אדוני היושב-ראש, נתנו לי משפט קצר להגיד בשם הממשלה, בשם השר שצריך להשיב: ועדת השרים לענייני חקיקה תומכת בהצעת החוק בקריאה הטרומית, ואחריה היא תוצמד להצעת חוק ממשלתית ותוכפף אליה. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, ייצגת גם את הממשלה וגם את הכנסת. תודה לחברת הכנסת וסגנית יושב-ראש הכנסת טלי פלוסקוב. נעבור להצבעה, רבותי. הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני-זוג שנפרדו (תיקון – הארכת התקופה להגשת בקשה לרישום פסק-דין שניתן לפני יום התחילה), התשע"ה–2015 – רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני-זוג שנפרדו (תיקון – הארכת התקופה להגשת בקשה לרישום פסק-דין שניתן לפני יום התחילה), התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 33 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון – מענק לעצמאי בעד הכנסה מפוקחת), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1835/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיקי לוי) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון – מענק לעצמאי בעד הכנסה מפוקחת), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת מיקי לוי. גם הצעה זו, רבותי, היא בתמיכת הממשלה. חבר הכנסת מיקי לוי, עשר דקות לרשותך. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ברשותך, גברתי, אני רוצה לברך את החיילים מחטיבה 35 שנמצאים ביציע. ברוכים הבאים. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת. היום אני זוכה לסגור מעגל נוסף שנפתח במהלך הקדנציה הקודמת שלי כסגן שר האוצר. נפלה בחלקי הזכות להביא היום לכנסת הצעת חוק שתתקן אפליה מקוממת כנגד עובדים עצמאים בקבלת מענק העבודה המוכר בשם מס הכנסה שלילי. כאשר כיהנתי בתפקידי כסגן שר אוצר ואחראי לרשות המסים – אם אתם לא תפסיקו, אני, במקום היושבת-ראש, אבקש שתצאו. לא יכול להיות דבר כזה. סליחה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כל הצוות של העוזרים, נא להירגע. בבקשה, אדוני. <מיקי לוי (יש עתיד):> מה זה? בתפקידי הקודם כסגן שר האוצר הוטלה עלי האחריות לרשות המסים, וגיליתי להפתעתי, שכאשר עצמאים מגיעים לקבל מענק עבודה, לא רק שהם מקבלים אותו באיחור של ארבע שנים – בנוסף, מנכים להם 25% מגובה המענק או היתרה ממנו. כשביקשתי לברר ברשות המסים מה הסיבה לאפליה כנגד עצמאים, הם בדקו והופתעו לגלות בעצמם שאין לכך כל סיבה. טיפלנו בסוגיה והכנסנו את לתקציב המדינה, שעבר בקריאה ראשונה. לצערי, הממשלה נפלה, והרכבת נעצרה לפני שהגיעה לתחנה. מייד עם היבחרי לכנסת העשרים הגשתי הצעת חוק שתפסיק את האפליה ותחזיר לעצמאים את הכסף ששייך להם ונלקח מהם שלא בצדק. לשמחתי, מצאתי אוזן קשבת במשרד האוצר ואצל שר האוצר, שהיו נכונים לפתור את הסוגיה. אני יודע שעלותה של הצעת החוק הנה כ-160 מיליון שקלים, וברורה לי היטב המשמעות התקציבית של סכום כזה. יחד עם זאת, אנחנו חייבים לזכור שהכסף הזה שייך לעצמאים, ולא למדינה. אין שום סיבה שעצמאי יופלה לרעה לעומת עמיתו השכיר כשהוא עומד בכל הקריטריונים לקבלת המענק; אין שום סיבה שהמדינה תכניס את היד לכיסו של העצמאי ותיקח לו 25% מהמענק שאיננה לוקחת מעמיתו השכיר. הצעת החוק שאני מביא היום תשים קץ לאפליה המקוממת הזו. על-פי ההצעה, לא ינוכה המס, והעצמאי יקבל את מלוא סכום מענק העבודה, בדומה לעמיתו השכיר, בתום השנה העוקבת. חברי חברי הכנסת, אנחנו מחזירים היום ישירות לחשבון הבנק של העצמאים סכום לא מבוטל, שנע בין כמה מאות שקלים עד לסדר גודל של 1,500 שקלים ואף יותר מכך בשנה, וזאת בהתאם לזכאות ולגודל המענק, ואני גאה על כך מאוד. גברתי היושבת-ראש, הצעת החוק הזו היא חלק ממהלך שלם שקידמנו באוצר, והוא זכה כאמור לעבור בקריאה הראשונה לפני נפילת הממשלה. ביקשנו לתמרץ ולעודד יציאה לעבודה באמצעות הגדלת מעגל הזכאים לקבלת מענק העבודה. החלק השני של הצעת החוק שתאושר היום נוגע לאימהות חד-הוריות. מדובר בקבוצה המוחלשת ביותר בחברה הישראלית, וזאת אף ש-80% מהן עובדות. לאחר דין ודברים עם האוצר הגענו לסיכום על העלאת תקרת השכר כדי שיותר אימהות חד-הוריות יזכו לקבל את המענק. מדובר בתהליך חשוב, שעלותו עשרות-מיליוני שקלים. אני מתכוון להמשיך לפעול מול האוצר בניסיון להוריד את רצפת השכר אל מתחת ל-2,000 שקלים, כדי לאפשר לעוד אימהות חד-הוריות המרוויחות שכר נמוך לזכות למענק העבודה. חברי חברי הכנסת, אני מאמין שתפקידה של המדינה הוא לתמרץ, לעזור ולעודד את מי שעושים מאמץ ויוצאים לעבוד, ובמיוחד את אלו שמרוויחים שכר נמוך ועבורם כל שקל הוא משמעותי, כי בסופו של יום ככל שיותר אנשים יצאו למעגל העבודה, אחוז הצמיחה יגדל, והכנסות המדינה ממסים יגדלו גם הן. המדינה חייבת להיות הקטר המוביל של הרכבת הזאת. כך פעלנו באוצר וכך אנו פועלים גם היום, ומענק העבודה הוא אחד הכלים האפקטיביים לתמרץ יציאה לעבודה ולהניע את הרכבת. אני מבקש להודות לחברי רן מלמד מעמותת "ידיד" שהעלה בפני את הסוגיה של אימהות חד-הוריות והיה ועודנו שותף מלא בקידום השינוי הכל-כך חשוב והמוסרי הזה. אני מודה גם לוועדת השרים לחקיקה ולשר האוצר ולצוות שלו על שתמכו במהלך; זה לא דבר של מה בכך. גברתי היושבת-ראש, עקב השתתפותו – זה בדיוק מה שקרה לך לפני, בחוק שלך – של סגן שר האוצר, ידידי חבר הכנסת איציק כהן, בהלוויה, התבקשתי לציין כי ועדת השרים לענייני חקיקה תומכת בהצעת החוק בקריאה הטרומית, כפי שאמרתי, ואחריה היא תוצמד להצעת חוק ממשלתית ותוכפף אליה. אני מבקש מהכנסת לאשר את ההצעה החשובה הזאת בקריאה טרומית. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. כאמור, הצעת החוק הזאת היא בתמיכת הממשלה, ולכן אנחנו מייד נעבור להצבעה – ושמענו את התגובה. אני מבקשת מכם לחזור למקומותיכם, ואנחנו נצביע. מי בעד? מי נגד? בבקשה, ההצבעה הופעלה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון – מענק לעצמאי בעד הכנסה מפוקחת), התשע"ה–2015, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 31, אין מתנגדים, אין נמנעים. השר אקוניס מבקש להוסיף בעד, השר אזולאי מבקש להוסיף בעד, חברת הכנסת מירב בן ארי, שרן השכל, נורית קורן, איתן ברושי – כל מי שנוסף הוא נוסף לפרוטוקול, התוצאה לא משתנה, לידיעתכם – וסגן שר הביטחון אלי בן-דהן. הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון – מענק לעצמאי בעד הכנסה מפוקחת), התשע"ה–2015, עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת הכספים להכנה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – אי-מתן אשרה ורישיון ישיבה לקורא לחרם על ישראל), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1906/20; נספחות] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – אי-מתן אשרה ורישיון ישיבה לקורא לחרם על ישראל), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת ינון מגל וקבוצת חברי הכנסת. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כאן לא צריך להתנגד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> זה בתמיכת הממשלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שנייה, שנייה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מסיימת. דב חנין – אחד מהמפלגה. כן, אדוני, עשר דקות שלך. <ינון מגל (הבית היהודי):> כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, בדיוק לפני שעליתי ראיתי שיצאו ה"פושים" בטלפון שהאיחוד האירופי אישר סימון מוצרים מההתנחלויות. אז זאת כמובן בושה לאירופה, אבל אתה צריך לצפות למשהו ממישהו בשביל להתאכזב. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא, לא, לא, סליחה. מדובר – תסלח לי, אם – – – אם אפשר, אני כמובן אתך: זהו כתם מהדהד, כתם מוסרי מהדהד על מצחה של אירופה, שלא למדה דבר ממה שעשתה לפני 80 שנה. זה הכול. שערורייה. <ינון מגל (הבית היהודי):> תודה רבה לשר אקוניס. אז אנחנו ממשיכים להיות מסומנים, ומוצרים של יהודים ימשיכו להיות מסומנים באירופה. זה לא דבר חדש. זה התחיל בשנות ה-30 המוקדמות, ועכשיו יסמנו מוצרים של יהודים מארץ-ישראל. לצערי, גם בתוך הבית יש חברי כנסת שחושבים שצריך לסמן מוצרים מההתנחלויות. אנחנו כמובן נשתדל לקנות מוצרים שמיוצרים ביהודה ושומרון. זה גם עוזר לפלסטינים, אבל זה לא מעניין אף אחד שייסגרו מפעלים שעובדים בהם פלסטינים – העיקר לפגוע ביהודים, העיקר לפגוע במתנחלים, העיקר לסמן את היהודים, העיקר לסמן את המתנחלים. זה קורה גם באירופה, ולצערי, זה קורה כאן בתוך הבית. אבל אני פה בשם אידיאולוגיה. ותפיסת העולם שלי אומרת שאני לא שותק על עוולות, ואני לא שותק מול צביעות, ואני אומר את דעתי, ואני משתדל גם כאן לחוקק חוקים שיפסיקו. ואנחנו לא נתכופף מול אנשים שחושבים שלא רק שהם ידברו ויסמנו אותנו – גם ייתנו לנו מכות, וחושבים שאנחנו נשתוק. אז לא, אנחנו לא נשתוק. הצעת החוק הזאת אומרת, שמי שקורא לחרם על מדינת ישראל לא ייכנס לפה. פשוט מאוד. יישאר בחוץ. לא יהיה יותר שאנשים קוראים לחרם על מדינת ישראל, נוחתים בבן-גוריון, לוקחים מונית לבלעין וזורקים אבנים על חיילים. זה לא יקרה יותר. די, נגמר הסיפור הזה. אנשים חושבים שהם יפגעו בנו, ילחמו נגדנו, ייתנו לנו מכות, ואנחנו כמו יהודי אלפיים שנה נתכופף ונגיד: סליחה. לא, זה נגמר. נגמר הסיפור הזה. שנים אמרו: אם היה לנו כוח; היהודים בגולה אמרו: אם היה כוח, אם היה לנו צבא, אם היו לנו מטוסים, אם היו לנו טנקים, אם היו לנו חיילים, אם הייתה לנו ממשלה, אם הייתה לנו כנסת. אז יש לנו, ואנחנו נשתמש בכוח הזה כדי להבהיר למי ששונא אותנו ולמי שרוצה לפגוע בנו שזה נגמר. ומי שקורא לחרם על מדינת ישראל יישאר בחוץ, לא ייכנס לפה. הוא יכול לנסוע לסוריה, הוא יכול לנסוע לעיראק, הוא יכול לקנות שם בדיוטי-פרי ממתקים וסיגריות ולצעוק מסוריה ומעיראק שאנחנו פאשיסטים, גזעניים, פושעי מלחמה, אבל את זה הוא יעשה מסוריה ומעיראק, לא מכאן. לא ייכנס לכאן מי שקורא להחרים את מדינת ישראל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ואם הוא יהיה יהודי? מה תעשה לו? <ינון מגל (הבית היהודי):> ואנחנו לא נשתוק מול מי שתוקף אותנו ולא ניתן לו פרס – לא אם זה הערבים ביהודה ושומרון שיוצאים לפיגועים; ולא נלך אתם לוויתורים כמו שעשה רבין אחרי האינתיפאדה הראשונה באוסלו, וכמו שעשה שרון אחרי האינתיפאדה השנייה – במקום "חומת מגן" בעזה יצאנו מרצועת-עזה. לא נעשה את זה. ולא נלך למהלכים חד-צדדיים, ובטח לא נזכיר את זה כשמדובר בגל אלימות. אנחנו לא ניכנע לאלימות ולא ניכנע לטרור, גם אם אלה אירופים וגם אם אלה ערבים כאן בארץ-ישראל. חתמו לי די הרבה חברי כנסת על ההצעה הזאת, ביניהם גם ממפלגת העבודה – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מי – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> – – סליחה, מהמחנה הציוני: איתן ברושי, חיליק בר, דני עטר; כולם חברים שלי, אנשים שאני מעריך, שתומכים בהתיישבות, ציוניים אמיתיים, אנשים ערכיים. אבל פתאום אני מקבל הודעה שהם מושכים את החתימות שלהם. למה? כי במחנה הציוני חושבים שאפשר להכניס את מי שקורא לחרם על מדינת ישראל, אנחנו צריכים להכניס אותו, לתת לו להיכנס לתוך מדינת ישראל. טוב, אם זה לא היה עצוב, היינו צוחקים. אבל היות שהיו לנו קצת תקופות של אובך בזמן האחרון, נראה שיש כאן מפלגה שנמצאת באובך תמידי. היא לא בדיוק הבינה איפה היא נמצאת: בימין, בשמאל, מחנה ציוני, לא ציוני; זה לא ברור. <נחמן שי (המחנה הציוני):> משעמם לך. עוד פעם משעמם לך? <מיכל בירן (המחנה הציוני):> ציוני ודמוקרטי – לא סותר. <ינון מגל (הבית היהודי):> כשרודפים אחרי מחבל שדוקר אנשים בראשון-לציון, אז יש חברי כנסת שאומרים שזאת בושה וחרפה שהם לא מטפלים בפצועים. עכשיו, אני לא רוצה להיכנס לקטע שוביניסטי או קטע צבאי של מי היה איפה בצבא, למה וכמה, אבל מה לעשות, אני מכיר טיפה את המאטריה, יצא לי להיות בסיטואציות כאלה. ומי שאומר על סיטואציה שבן-אדם רץ כדי לנטרל מחבל – קורא לו שזאת בושה וחרפה שהוא לא מטפל בפצועה, רבותי, לא מבין כלום, כלום, כלום. לא מבין כלום. זה פופוליזם ריק מתוכן של "אנחנו הכי צדיקים בעולם", "אנחנו הכי מוסריים בעולם", של אליטה ששולטת באקדמיה, בתרבות ובאמנות, בתקשורת, בבתי-המשפט, עם הרב-תרבותיות שלהם והפוסט-מודרניזם שלהם, ששיגעו פה מדינה שלמה במשך עשרות שנים שאנחנו יותר צדיקים מהאפיפיור. וזה מגיע לזה – לאינסטינקט הכי בסיסי, לאינסטינקט שגיבור רץ לנטרל מחבל. אז אומרים לו שהוא טועה שהוא לא מטפל בזקנה שנפלה שם, שהמחבל דקר אותה. מי לא בסדר בסיפור? על מה מדברים כל היום? על הצעירים שרצו לחסל את המחבל – למה הם לא טיפלו בזקנה. אנחנו רעים. אנחנו לא בסדר. ומאותו מחנה ציוני אומרים לנו כמה זאת בושה וחרפה. השתגעו. השתגעו. טירוף, טירוף. אתם יודעים מה זה טירוף? שכבר לא יודעים: יש אויב, אין אויב, מול מי נלחמים, למה נלחמים. בא בן-אדם עם סכין, אז אומרת לי מנחת טלוויזיה: אבל בן-אדם עם סכין הוא האויב שלך? <רועי פולקמן (כולנו):> – – – יש טוהר הנשק. <ינון מגל (הבית היהודי):> טוהר הנשק. <קריאה:> – – – <רועי פולקמן (כולנו):> – – – האחרונה. – – – הורגים אותו. סליחה – – – אבל יש טוהר הנשק. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> כל הכבוד, רועי. <ינון מגל (הבית היהודי):> אז אני חושב שכמו שאמרתי, זו לא הפעם הראשונה שבאים אלינו ואומרים לנו שאנחנו לא בסדר. אני חושב שאנחנו צריכים לזקוף את קומתנו, ובכל הדוגמאות האלה שהבאתי אנחנו צריכים להגיד די. אני מתכוון להגיד לכם שאני אגיד: די, די, די לפופוליזם ודי להתייפייפות ודי לרשעות. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – אז מה תעשה בחיים? <ינון מגל (הבית היהודי):> אנחנו תחת כיבוש של עשרות שנים של האליטות שלכם. אנחנו עשרות שנים תחת הכיבוש של האליטות שלכם, ואנחנו אומרים די. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אז – – – למה אתה לא מורד? <ינון מגל (הבית היהודי):> אנחנו אומרים די. <קריאות:> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> למה אתה לא מורד? <ינון מגל (הבית היהודי):> לא נרקוד יותר לפי החליל שלכם. <נחמן שי (המחנה הציוני):> רגע, רגע – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> לא נרקוד יותר לפי החליל שלכם. <נחמן שי (המחנה הציוני):> יש קריאה לחרם. <ינון מגל (הבית היהודי):> אנחנו נעשה מה שאנחנו מאמינים בו – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> יש קריאה לחרם. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – ואנחנו נשמור על המדינה הזאת כמדינה יהודית ודמוקרטית. יהודית ודמוקרטית. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אתה בכיבוש עכשיו? אתה בכיבוש? <ינון מגל (הבית היהודי):> ואנחנו נשמור על הצוואה, ונשמור על הקשר לארץ-ישראל, ונשמור על ההתיישבות – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> מי כובש? מי כובש? <ינון מגל (הבית היהודי):> – – ונתיישב בכל מקום בארץ. כל מקום. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> הצעת החוק שלך תהפוך אותנו לפרסונה נון-גרטה. <ינון מגל (הבית היהודי):> ואנחנו נפסיק את חזיונות התעתועים שלכם על מדינה פלסטינית ושאפשר לעשות מדינה פלסטינית. <קריאה:> אתם לא – – – אתם – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> הבאתם את הרוצחים האלה. נתתם להם שטח ונשק. אתם לא מתביישים? <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – בעדך. <ינון מגל (הבית היהודי):> נשק ושטח נתתם להם. בושה וחרפה. <מיקי לוי (יש עתיד):> רק פתחת את הפה – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> וזה נגמר. זה נכון יהיה למי שקורא את הדברים האלה כאן בתוך הארץ – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> דרישת שלום מהאיחוד האירופי. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – ולמי שקורא את זה בחוץ. <נחמן שי (המחנה הציוני):> תראה מה קרה עכשיו באיחוד האירופי. <ינון מגל (הבית היהודי):> לכן ההחלטה תהיה שמי שקורא לחרם על מדינת ישראל – – <מיקי לוי (יש עתיד):> רצינו להצביע בעדך עד שפתחת את הפה. <ינון מגל (הבית היהודי):> – – לא ייכנס למדינת ישראל. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת ינון מגל. ישיב שר הפנים סילבן שלום. סליחה, אדוני. רבותי, אני מבקשת שקט באולם. חבר הכנסת אלי כהן, חבר הכנסת רוברט אילטוב, אני מבקשת שקט באולם. חבר הכנסת רועי פולקמן, אני מבקשת שקט באולם. גם מאחוריך – תבקש בבקשה, רועי. כבוד השר. <שר הפנים סילבן שלום:> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אין ספק שמדובר בהצעה שהיא מרחיקת לכת, וההצעה הזאת, כאשר באים לדון בה, צריך לדון בה בשיקול דעת, וכמובן לאפשר סייגים וחריגים לעצם ההצעה עצמה. לפי חוק הכניסה לישראל, שר הפנים מופקד על שערי המדינה ובסמכותו להכריע מי יבוא בשעריה. סמכותו זו של שר הפנים היא חלק מן התנאים הבסיסיים לריבונותה של מדינת ישראל, שיכולה לקבוע אם היא חפצה בכניסתו של מאן דהוא, ובהתאם לכך שיקול הדעת המוקנה לשר הפנים בימים אלה הוא רחב מאוד. הצעת חוק זו עולה נוכח טענות על כך שפעילות הקוראת לחרם על ישראל אינה מוגדרת כפעילות טרור ולכן לכאורה אין לשר הפנים סמכות למנוע כניסתם של זרים הקוראים לכך. במצב זה, אף כי אין ספק ששר הפנים מוסמך כבר היום למנוע כניסה במצב זה, ברי כי יש בהצעת חוק זו כדי להבהיר באופן חד-משמעי כי זר, שהוא בעצמו או שהארגון שאותו הוא מייצג, קורא לחרם על ישראל, לא יוכל להיכנס לישראל, וכי לשר הפנים נתונה סמכות מפורשת למנוע כניסתו ארצה. לכלל זה צריך שיהיו חריגים, ומבחינתנו צריך כמובן לדון בכך תוך כדי עיון בחוק. עיון בחוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952, מלמד, כי הוא אינו כולל כל התייחסות מהותית לגבי המקרים שבהם שר הפנים ייתן אשרה ורישיון ישיבה בישראל, ואף לא התייחסות מהותית לגבי המקרים ששר הפנים יסרב ליתן אשרה ורישיון ישיבה בישראל. בהתאם לכך קבעה הפסיקה כי לשר הפנים שיקול דעת רחב לקבוע מי יהיו הבאים בשערי המדינה וכי בתי-המשפט ימעיטו להתערב בסמכותו זו של שר הפנים; ראה לדוגמה עע"מ 471/12 מדינת ישראל נ' אנג'י בוטנג. ודוק, גם נסיבות מובהקות לסירוב למתן אשרה ורישיון לישיבה בישראל, כמניעה פלילית או ביטחונית, אינן מפורטת בחוק, ומניעת הכניסה במקרים אלו נעשית במסגרת שיקול הדעת הרחב של שר הפנים. לכלל זה שני חריגים. חריג ראשון – במסגרת סעיף 3א לחוק הכניסה, מצא המחוקק לנכון להגביל את סמכותו של שר הפנים בכל הנוגע למתן רישיונות עבודה לזרים, וזאת נוכח תופעת ההשתקעות של עובדים זרים בישראל, והרגישות הידועה, בעיקר בתחום הסיעוד. חריג שני – במסגרת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג–2003, הוגבלה סמכותו של שר הפנים ליתן אשרות ורישיונות ישיבה לתושבי האזור או לנתיני המדינות המפורטות בתוספות לחוק זה. אולם כאמור הדבר נעשה במסגרת הוראת שעה, נפרדת וזמנית, בשל הנסיבות הביטחוניות שהצדיקו קביעה חריגה זו. הצעת החוק שבנדון מבקשת לקבוע בחוק מקרה יחידני השולל משר הפנים את הסמכות ליתן אשרה ורישיון ישיבה, למעט במקרים שייקבעו מראש בתקנות. יובהר – גם כיום מוסמך שר הפנים, במסגרת שיקול הדעת הרחב שבידו, למנוע מתן אשרה ורישיון לישיבה למי שקורא לחרם על ישראל, או שהנו נציג של הארגון הקורא לכך. אני רוצה לקרוא לך, חבר הכנסת ינון מגל: כמובן, התמיכה בהצעת החוק מותנית בכך שההתקדמות תהיה בהתאמה ובסיכום עם הממשלה, ואם אדוני מסכים לכך, אנחנו, כמובן, כפי שסוכם, נתמוך בהצעת החוק הזאת. לכן אני מבקש מהכנסת לאשר הצעת חוק זו, כמובן תוך כדי הסכמה של המציע שההתקדמות בחוק והנוסח הסופי יתואמו עם הממשלה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר סילבן שלום. תודה רבה, כבוד השר. נרשמו ארבעה חברי כנסת לנמק את התנגדותם. על-פי התקנון אני יכולה לתת רק לאחד, ולכן אני מזמינה את חבר הכנסת דב חנין לנמק את ההתנגדות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש. רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, ממש קשה בשלוש דקות להסביר כמה החוק הזה בעייתי, כמה החוק הזה מסוכן וכמה החוק הזה גם מטומטם. אני יודע שלהגיד על הצעת חוק בכנסת שהיא הצעת חוק מטומטמת זה בדרך כלל לא פרלמנטרי, אבל זה מה שצריך להגיד על הצעת החוק. אז, אדוני שר הפנים, כדאי שתדע שהצעת החוק הזו היא קודם כול הצעת חוק של אי-אמון בך. לא מאמינים בשיקול הדעת שלך, לא מאמינים שאתה תבצע את תפקידך, נותנים לך הוראות וקובעים לך מתי אתה תעשה ומתי אתה לא תעשה. אי-אמון מצד הקואליציה בממשלה. תראו איך הדברים עובדים. כמובן, צודק חבר הכנסת ינון מגל שהצעת החוק הזו מבטאת את השקפת העולם שלכם. אתם רואים את המדינה הזאת כמבצר סגור, מסוגר ומסתגר. אף אחד לא ייכנס ולא יצא ולא יבוא. אבל הנה, זו לא רק השקפת עולם בעייתית, זו לא רק השקפת עולם מסוכנת, זה גם מעשה מטומטם, כי הכותרת האמיתית של הצעת החוק שלך, חבר הכנסת מגל, היא: החוק לעידוד החרם על מדינת ישראל. הנה היום מודיעה אירופה שהיא מסמנת מוצרים של התנחלויות. כל אירופה תסמן את מוצרי ההתנחלויות. לפי החוק שלך, כל מי שמשתתף בסימון מוצרים על ההתנחלויות לא יכול להיכנס לארץ. אירופה – החוצה; העולם – נתעלם ממנו. אנחנו לא צריכים את אירופה, אנחנו לא צריכים את העולם, אנחנו נחרים גם את אירופה וגם את העולם. ואתה חושב שכשאנחנו נחרים את אירופה ואת העולם, אנחנו נהיה חזקים יותר? עמיתי חברי הכנסת, בהצעת החוק הזו יש מעשה חמור ומסוכן. בשביל להגן על ההתנחלויות ובשביל להגן על מוצרי ההתנחלויות, מוכנים לשלם כל מחיר. מוכנים לשלם מחיר – בוודאי, של העמקת הדה-לגיטימציה, של פגיעה בתיירות, של איסור כניסה על אנשים מאירופה. כן, בוודאי, באירופה כל אחד יסמן מוצרים של התנחלויות, שזה בדיוק הדבר האסור לפי הצעת החוק שלך. עמיתי חברי הכנסת, בכנסת הזאת מהלכים פופוליסטיים ומסוכנים מקודמים כמעט בכל שבוע, אבל אני חושב שהצעת החוק הזו שוברת כל שיא, לא רק בהשקפת העולם הבעייתית שהיא מייצגת אלא ברמת האי-שכל שלה וברמת הפקרת האינטרסים הלאומיים האמיתיים של אזרחי ישראל, של האנשים שחיים בארץ הזאת, לטובת האינטרס העליון שלכם, הגנה והעדפה של ההתנחלויות, של מפעל ההתנחלויות, שהוא כל כך יקר ללבכם. אני מציע לכנסת לדחות את הצעת החוק הזו. אני מציע לממשלה לשקול שוב את תמיכתה בהצעת חוק שכל כך פוגעת באינטרס של כולנו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת ינון מגל, האם ברצונך לשכנע אותנו אחרת? <ינון מגל (הבית היהודי):> לא. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא. רבותי, על-פי בקשת הממשלה, ההצבעה תהיה שמית. בבקשה, גברתי. חברים, אנחנו מתחילים הצבעה, נורא קשה לבצע הצבעה שמית כשיש רעש כזה באולם. אני מבקשת מכולם לשבת, לחזור למקומכם, ואנחנו נתחיל בהצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – נגד <היו"ר טלי פלוסקוב:> רגע. דקה, גברתי. אני לא מרגישה שיש פה תגובה לבקשתי. חברי הכנסת. חבר הכנסת אלי כהן, אני מבקשת לשבת. השר יובל שטייניץ, אנחנו מבקשים שקט באולם, לכן אנחנו מבקשים לשבת. כן, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – נגד טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח מיכאל אורן – בעד דוד אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד רוברט אילטוב – בעד אלי אלאלוף – בעד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – בעד אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – בעד זוהיר בהלול – נגד נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – בעד מיכל בירן – נגד מירב בן ארי – בעד אלי בן-דהן – בעד יואב בן צור – בעד איל בן ראובן – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – נגד עמר בר-לב – נגד ענת ברקו – בעד יוסף ג'בארין – נגד באסל גטאס – נגד אילן גילאון – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – בעד מסעוד גנאים – נגד משה גפני – בעד יעל גרמן – נגד אבי דיכטר – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – בעד יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – בעד יצחק וקנין – בעד מכלוף מיקי זוהר – בעד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – נגד תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – בעד דב חנין – נגד יואל חסון אינו נוכח אחמד טיבי – נגד מנואל טרכטנברג – נגד מרדכי יוגב – בעד יוסי יונה – נגד שלי יחימוביץ – נגד חיים ילין – אינו נוכח משה יעלון – בעד איתן כבל – נגד אלי כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – בעד עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – נגד אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – בעד מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – בעד סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – אינו נוכח ינון מגל – בעד מנחם אליעזר מוזס – בעד שולי מועלם-רפאלי – בעד ירון מזוז – בעד מרב מיכאלי – נגד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד אראל מרגלית – נגד אברהם נגוסה – אינו נוכח משולם נהרי – בעד איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – נגד רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – בעד בצלאל סמוטריץ – בעד אוסאמה סעדי – נגד איימן עודה – נגד רחל עזריה – אינה נוכחת דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – בעד עודד פורר – בעד טלי פלוסקוב – בעד מאיר פרוש – בעד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – בעד יואב קיש – בעד איוב קרא – בעד מירי רגב – בעד מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – בעד יובל שטייניץ – בעד אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – נגד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – אינו נוכח סתיו שפיר – נגד איילת שקד – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. אני מבקשת לחזור על השמות של חברי הכנסת אשר לא נכחו באולם עד כה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת איל בן ראובן – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח אילן גילאון – נגד זהבה גלאון – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת תמר זנדברג – נגד ציפי חוטובלי – אינה נוכחת יואל חסון – אינו נוכח חיים ילין – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת מיקי לוי – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח אברהם נגוסה – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח רויטל סויד – אינה נוכחת רחל עזריה – בעד דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח מיכל רוזין – נגד מיקי רוזנטל – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח סילבן שלום – בעד עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – אינו נוכח <היו"ר טלי פלוסקוב:> האם יש באולם חברי או חברות כנסת אשר לא השתתפו בהצבעה עד כה? אין. גברתי, נא לסכם את ההצבעה ולהציג בפנינו את התוצאות. בעד הצעת החוק – 55, נגד – 31. הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – אי-מתן אשרה ורישיון ישיבה לקורא לחרם על ישראל), התשע"ה–2015, עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה ראשונה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מה התוצאה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> הקראתי. חבר הכנסת אחמד טיבי, בשבילך: בעד – 55, נגד – 31. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זה לא עבר. <הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – פטור מתשלום לקשיש מעל גיל 80 שמשתלמת לו גמלה להבטחת הכנסה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/928/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק הבאה: הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – פטור מתשלום לקשיש מעל גיל 80 שמשתלמת לו גמלה להבטחת הכנסה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, אנחנו מזמינים אותך להציג לנו את הצעת החוק שלך. עשר דקות יש לך, אדוני. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אני מקווה שלא יהיה צורך בעשר דקות. כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השרים הנוכחים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת שקט. רבותי, שוב אנחנו מתקשים לתפקד. חבר הכנסת יואל חסון, אתה יודע יותר מכולם עד כמה קשה כאן לנהל את האולם כשמדברים. <מירב בן ארי (כולנו):> הוא לא מדבר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אז אני מבקשת. ראיתי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> שמעת או ראית? <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, אדוני. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – הצעת החוק הזאת היא בצל המצב הקיים, והממשלה הנוכחית חורתת על דגלה, אומרת שצריך לשפר את המצב הסוציו-אקונומי: טיפול בעוני, מלחמה בעוני, לתת כבוד לקשישים; היה לנו יום קשישים. וזה בא לבדוק ולדעת אם אנחנו באמת הולכים בכיוון הזה, הנכון, אכן לתת לאנשים הקשישים בישראל, שהם פחות מ-10% מתושבי ישראל, שיחיו כמה שאלוהים ייתן. בארץ חיים 231,500 קשישים מעל גיל 80. אנחנו יודעים שרוב הקשישים בישראל חיים בעוני. זו עובדה, וזה לא רק לפי הדוחות – זה לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי ולפי כל הנתונים; עובדה ש-22% מהקשישים חיים מתחת לקו העוני. זאת אומרת, לא רק שכל הקשישים חיים בעוני, אלא גם 22% מהקשישים חיים מתחת לקו העוני. ואנחנו יודעים מה מצב איכות החיים של בן-אדם קשיש שחי בעוני, שלא לדבר על המחלות שלו ועל איכות החיים שלו. והוא משלם מס בריאות שהוא בסכום מזערי. אם נדבר בקיצור על המצב הזה, חלק מהם, מה-231,500, מקבלים הבטחת הכנסה. עצם העובדה שהם מקבלים הבטחת הכנסה – אז מצבם הכלכלי עוד יותר גרוע, ועוד הם חייבים וזקוקים להטבות וזקוקים לתשומת הלב של המדינה, של כל האזרחים, כדי שהם באמת יחיו בכבוד ובאיכות חיים טובה. לכן בא החוק הזה לתת עוד הטבה, עוד הקלה, לאנשים אלו, שיוכלו לפחות לקנות תרופה. אומנם אני יודע שיש להם הנחה; מניסיוני האישי – יש הרבה קשישים שלא יכולים לקנות תרופה שעולה 11 שקל. אומנם מס בריאות הם משלמים בסך הכול 103 שקל, אם נדבר על כסף – ולצערי הרב הכול הולך לכסף. העניין כאן הוא לא עניין של כסף – הוא עניין מוסרי ממדרגה ראשונה: לתת כבוד, לתת הערכה לקשישים, שיחיו בצורה נכונה ומכובדת. ולכן, הסכום הכללי שיכול להיות מהחוק הזה, אם יתקבל – אני מקווה שיתקבל; תמהני למה ועדת השרים לא אישרה את זה. אם הממשלה אומרת שאנחנו רוצים להיאבק בעוני, לתת לקשישים לחיות טוב, והם חיים מתחת לקו העוני – סכום מזערי למדינה בשנה. אם נעשה סכום קטן, מתמטיקה קטנה מאוד, שלא כל הקשישים מעל גיל 80 מקבלים הבטחת הכנסה, פחות משליש, אז זה מאוד קל; זה לא יעלה יותר – פחות מ-2.5 מיליון שקל בשנה. אני חושב שראוי שהמדינה תיתן לקשישים לחיות בכבוד, ותפטור אותם ממס בריאות, שהוא סך הכול 103 שקל בחודש. אני בטוח שזה ייתן להם קצת איכות חיים. לכן, אני פונה לכל חברי הכנסת מכל הסיעות – אכן זה חוק סוציאלי ממדרגה ראשונה – באמת לתמוך בו. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן. <מיכל רוזין (מרצ):> יש לך סטטיסטיקה כמה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בואי נשמע את התשובה של השר, ואז נשאל שאלות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, אתה לא מעוניין לשמוע את תשובתו של השר? אז בבקשה שקט. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – ההצעה שלפניכם היא בעניין של מתן פטור מדמי ביטוח בריאות למבוטח שמלאו לו 80 שנה ושמשתלמת לו קצבת זיקנה בתוספת השלמת הכנסה. הצעת החוק בעצם ראויה, צודקת, שכן אין חולק שמדובר באוכלוסייה חלשה שגביית המס גורעת מהכנסתה הפנויה, הנמוכה ממילא, ומקשה עליה להתמודד עם הוצאות המחיה המאמירות, ואולי לוותר על שירותים חיוניים, כגון בתחום הבריאות, דווקא בשלב שבו אלה נדרשים יותר מכול. עם זאת, מדובר בהצעה בתחום המיסוי הפיסקלי, והיא חלק ממדיניות המיסוי והמדיניות החברתית הכוללת שעליה יש להשקיף ממבט רוחב, כולל החלטה היכן למקד השקעות תקציביות לצמצום הפערים בחברה והגנה מיטבית על קבוצות מוחלשות. כמו כן, אין לה השפעה על עצם זכאות האוכלוסייה לשירותי בריאות, שכן אין תלות בין תשלום דמי ביטוח בריאות לקבלת שירותים על-פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, מה גם שהסכום מנוכה במישרין מקצבת הקשיש. נוכח העובדה כי העלות המוערכת על-ידי האוצר היא 75 מיליון שקל, והפסד הכנסות זה לא תוקצב, ואנחנו נמצאים כרגע על סף אישורו של תקציב המדינה, החליטה ועדת השרים לחקיקה להתנגד להצעת החוק הנדונה. בכל זאת, אדוני המציע, אני מציע שתסכים להפוך את זה להצעה לסדר-היום. אני אשמח לדון על זה בוועדת העבודה והרווחה, ואם יתאפשר לי – אפילו להשתתף בנושא הזה. אתה מסכים? <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כן. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אוקיי. אז אם הוא מסכים להפוך את זה להצעה לסדר-היום, אני מסכים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, כבוד השר. היות שהגיעו להסכמות להפוך את הצעת החוק להצעה לסדר-היום, ולהעביר את זה לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, רבותי – אני מבקשת להצביע הצבעה אלקטרונית. נא לחזור למקומכם. נא לחזור למקומכם. ההצבעה – להפוך את הצעת החוק להצעה לסדר-היום לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. להפוך את הצעת החוק להצעה לסדר-היום, על-פי המלצתו של שר הבריאות. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 58 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – פטור מתשלום לקשיש מעל גיל 80 שמשתלמת לו גמלה להבטחת הכנסה), התשע"ה–2015, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> התוצאה היא: 58 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפרוטוקול, חבר הכנסת חיים ילין מבקש להצטרף כתומך. הצעת החוק עברה, כהצעה לסדר-היום, לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (רישום סוג הדם ברישיון נהיגה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1414/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (רישום סוג הדם ברישיון נהיגה), התשע"ה–2015, של חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי. ינמק חבר הכנסת אוסאמה סעדי. אדוני, עשר דקות שלך. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, אנחנו הגשנו את הצעת החוק הזו לקראת יום הבטיחות בדרכים שצוין בכנסת וציינו אותו פה במליאה ובוועדות השונות. אנחנו נרתמים למאבק הזה נגד הסרטן הזה בגוף החברה שגובה, לפי הסטטיסטיקות, כמעט הרוג אחד כל יום. אנחנו נתנו מספרים וסטטיסטיקה, שלמעשה מאז 1948 נהרגו בתאונות הדרכים יותר מ-32,000, כאשר בכל המלחמות ובכל הפיגועים שהיו, מספר הנפגעים לא עלה על 22,000. כאשר מדובר בתאונת דרכים קטלנית הדבר אולי בא לביטוי, גברתי היושבת-ראש, בעמוד הרביעי או בעמוד החמישי, אם בכלל, וכאשר יש פיגוע עם סכין, עם פגיעה קלה ביותר, זה בעמוד הראשון ומקבל את כל הכותרות. מובן שחיי אדם יקרים לנו ואנחנו מצווים לשמור על ערך האדם, אבל כאשר מדובר על הנגע הקטלני של תאונות הדרכים, המדינה והממשלה לא עושות מספיק בשביל להילחם ולהוריד את מספר הנפגעים, הרוגים ופצועים כאחד, בתאונות הדרכים. רק מתחילת השנה, גברתי היושבת-ראש, עד היום – יותר מ-300 הרוגים בתאונות דרכים. אנחנו ראינו לנכון להגיש את הצעת החוק הזו, ולפי הצעת החוק הזו אנחנו מבקשים לציין ברישיון הנהיגה, נוסף על הדברים שמצוינים כיום ברישיון הנהיגה, בתעודה שכל אחד מאתנו מקבל – מספר תעודת זהות, תאריך לידה, תאריך פקיעת התוקף של הרישיון, מספר הרישיון – ביקשנו לציין גם את סוג הדם של אותו בעל הרישיון. כמובן, המטרה מאחורי ההצעה הזו היא מטרה ידועה, ההיגיון ברור והרציונל ברור, שאנחנו רוצים שכאשר חס וחלילה קורית תאונת דרכים קשה עם נפגעים, ומגיעים צוותי ההצלה והטיפול והאמבולנס לזירת האירוע, ולפעמים צריך עירוי דם, אז חשבנו להקל על עבודתם ומלאכתם של הצוותים הרפואיים וצוותי העזרה הראשונה ולתת להם את האפשרות לדעת באופן ישיר ובלי כל עיכוב את סוג הדם, ואז, אם הוא צריך באמת עירוי, אם הוא צריך מנת דם, במקום לעשות בדיקות דם, כבר מהסתכלות ברישיון הנהיגה יודעים את סוג הדם ונותנים לו את הטיפול. אנחנו חושבים שהצעת החוק הזו היא הצעה שמצילה חיים. אנחנו באנו בדיון וליבון הדברים עם משרד התחבורה. בשלב הזה הם מתנגדים. אנחנו רוצים להמשיך ולהידבר עם משרד התחבורה על מנת לנסות ולקדם את הצעת החוק הזו, ולכן אנחנו חושבים ומבקשים, מציעים להחליף ולהעביר את הצעת החוק הזו להצעה לסדר-היום, וכך אנחנו מבקשים מכבודכם להצביע. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי, שביקש בעצם להפוך את הצעת החוק להצעה לסדר-היום. לכן נצטרך לשמוע בכל מקרה – ישיב לנו שר התחבורה חבר הכנסת ישראל כץ. בבקשה, אדוני. בבקשה, כבוד השר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, ביחס להצעת החוק לרישום סוג הדם ברישיון הנהיגה, של חבר הכנסת אוסאמה סעדי ואחרים, אני הכנתי תשובה ארוכה ומפורטת להצעת החוק, אלא שכפי שהבנתי, יש הסכמה להפוך את החוק, להמיר אותו להצעה לסדר-היום, וכמובן להעביר את זה לדיון, ובדיון עצמו יעלו כל הנימוקים. ולכן אני מוצא שזה מיותר לפרט כרגע את כל התשובה שהייתה מוכנה ביחס להצעת החוק, ולאפשר – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני, אני אחד המציעים עם חבר הכנסת סעדי. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני לא שומע. מה השאלה? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אתה יכול להסביר למה הממשלה התנגדה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> למה הממשלה התנגדה? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני חושב שהיתרון בלהפוך את זה להצעה לסדר-היום זה שאני לא חייב לבוא ולשלול ולתת כבר את הנימוקים הסופיים, אלא אני פתוח לדיון שיהיה בוועדות הכנסת. אם אני צריך לתת עכשיו את תשובת הממשלה – מדוע היא התנגדה – אז אני נוקט כאן עמדה סופית והיתרון של להפוך את זה להצעה לסדר-היום כבר מצטמצם. איך שתחליטו. אני יכול לפרט. <איתן כבל (המחנה הציוני):> הוא מאפשר לך לפתוח דיון. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, כבוד השר, מוותרים. תודה רבה, כבוד השר. תודה רבה לשר התחבורה חבר הכנסת ישראל כץ. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> כלומר, זה הופך להצעה לסדר-היום, ואני מסכים לדבר הזה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. הבנו. חבר הכנסת אחמד טיבי, אתה רוצה את שלוש הדקות שלך? סליחה, יש לך רק דקה. הוא אמר שזה רק משפט, אז אני מקווה שזה יהיה קצר. יש לך דקה, אדוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> פחות אפילו. תודה, גברתי היושבת-ראש. כפי שחבר הכנסת אוסאמה סעדי, חברי, הציג כאן, ההצעה, מטרתה להקל על צוותים רפואיים שבאים לטפל, עזרה ראשונה, בתאונות דרכים. אני מבין שיש אנשים, אולי גם במערכת הבריאות, שאומרים שהזלפת דם או מתן דם מחייבת בדיקת דם מראש וכדומה, אבל כאן אנחנו מדברים על מקרים חריגים של הצלת חיים, וזמן הוא גורם מכריע בהצלת חיים. אז חשבנו להחריג את זה. מה עוד שכאשר אתה קובע את הדם, אתה עושה בדיקות כאלה מראש ומטביע את זה על רישיון הנהיגה. אני חושב שזה יכול להיות מציל חיים, וחבל שהממשלה התנגדה, אבל אנחנו הסכמנו, כפי שאוסאמה אמר, לדון בזה בוועדה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. לאחר הגעה להבנה של היוזמים והמשיבים על כך שההצעה הזאת הופכת להצעה לסדר-היום, אנחנו צריכים, לאחר ההצבעה – ההצעה תעבור לוועדת הכלכלה לדיון. אני מבקשת לחזור למקומכם, אנחנו מתחילים את ההצבעה. ההצבעה הופעלה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 32 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (רישום סוג הדם ברישיון הנהיגה), התשע"ה–2015, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הצעת החוק הופכת להצעה לסדר-היום ותעבור לדיון בוועדת הכלכלה. 32 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה הופכת להצעה לסדר-היום ועוברת לדיון בוועדת הכלכלה. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מאסר מינימום למי שהפקיר אדם שנפגע בתאונה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1278/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו ממשיכים ועוברים להצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מאסר מינימום למי הפקיר אדם שנפגע בתאונה), התשע"ה–2015, של חברי הכנסת חמד עמאר, סופה לנדבר ורוברט אילטוב. אני מזמינה את חבר הכנסת רוברט אילטוב לנמק את ההצעה. בבקשה, אדוני. יש לך עשר דקות. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד היושבת-ראש, כבוד השרים, בראשית דברי אני רוצה להתייחס לשתי סוגיות שהיו בימים האחרונים ועלו לכותרות לפני שאני אתייחס לחוק עצמו. קודם כול, ההתייחסות של חברת הכנסת זועבי לכך שמה שקורה היום בישראל מזכיר לה את שנות ה-30 בגרמניה, ושעם ישראל שותק, היהודים שותקים על מה שקורה. קודם כול, זה לא נכון. עם ישראל לא שותק על שום דבר, ויש לנו פה באמת דמוקרטיה, ואני חושב שלא היו אנשים בשום מערכת, אם בימין או בשמאל, שלא התייחסו לפעולות טרור שלנו, של היהודים נגד הערבים, וגינו את פעולות הטרור. מדינת ישראל לא מקבלת שום פעולת טרור, והשקר הזה הוא שקר גס. אני רוצה להזכיר לחברת הכנסת זועבי שבשנות ה-30 דווקא אלה ששייכים למחנה שלה, הערבים-הפלסטינים, הם פתחו במרד הגדול וגרמו לכך שיהודים לא יכלו לעלות למדינת ישראל. הם לא רק שתקו – הם הרגו ומרדו במה שקרה פה, נגד המנדט, וגרמו לכך שיהודים לא יכלו לעלות לפה; הם לא רק לא שתקו – הם עשו הכול כדי שיהודים לא יעלו לפה. ואת הדברים האלה היא שכחה להגיד. היא מנסה לשכתב ולכתוב את ההיסטוריה מחדש. אנחנו לא נאפשר לה לכתוב את ההיסטוריה מחדש. אנחנו יודעים בדיוק מה עשה חאג' אמין אל-חוסייני, שאת דרכו היא ממשיכה. אנחנו יודעים בדיוק מה היא מנסה לצייר בעולם כדי להכפיש את מדינת ישראל, שמשלמת לה את השכר, שמאפשרת לה לדבר חופשי. מדינת ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון שנותנת חופש ביטוי וחופש פולחן לכל העמים ולכל האנשים שרוצים להאמין באסלאם או ביהדות או בנצרות. יש לנו חופש מוחלט. לכן, השקר הזה חייב להיפסק, ואני חושב שהבית הזה צריך לעשות הכול כדי להעיף מפה את חנין זועבי, כי היא לא ראויה להיות חברת כנסת במדינת ישראל. סוגיה שנייה שהיא מאוד חשובה, ואנחנו רואים שהיא תופסת תאוצה, וראיתי היום פרסומים בעיתון – ואתמול גם הודעתי שאני הולך להגיש הצעת חוק שתאפשר לכלוא נערים מתחת לגיל 14 בכלא – אלה שמנסים להרוג, אלה שמנסים לעשות פעולות טרור. אני חושב שהצעת החוק נחוצה. אני מקווה מאוד שהממשלה גם תעשה חקיקה ממשלתית וגם תתמוך בהצעת החוק שלי ושל הסיעה שלי. אני חושב שהצעת החוק היא ראויה. גם בבריטניה, בהולנד ובצרפת ניתן היום לכלוא ילדים שהם מתחת לגיל 14 אם הם רצחו, ואין שום סיבה שילד בן 11, שההורים שלו, או מי שמקורב אליו, אם בית-ספר או קרובי משפחה, שולחים אותו להרוג אנשים – אין שום סיבה שהוא לא ישב בכלא. לכן, אני רוצה באמת לפנות לשרים בממשלה, בוועדת השרים, כדי שיתמכו בהצעת החוק העתידית. גברתי, אני לא שומע את עצמי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת מחברי הכנסת לשמור על השקט. אגב, מי שמפריע לנו יותר זה העוזרים שלנו, אז אני מבקשת. בבקשה. תודה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד היושבת-ראש, עכשיו אני רוצה לדבר על הצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה, שהיא הצעת חוק שאמורה להרתיע את הנהגים מלבצע עבירות פגע-וברח ולקבל עונשים מצחיקים. אני לא מבין את ועדת השרים שלא תמכה ואת הקואליציה שלא תומכת בהצעת החוק, ואני פונה אליך, כבוד השר, שר התחבורה, שאני יודע שזה בנפשך לטפל בסוגיית תאונות הפגע-וברח. אתה שר התחבורה, ואני יודע שכל סוגיה של תחבורה חשובה לך, כי זה גם בתחום האחריות שלך, ואתה גם מחפש להרתיע את הנהגים מלפגוע ולברוח. אין פה שום הצעה תקציבית. הדבר הזה בא להרתיע – עונש מינימום של שלוש שנות מאסר. אנחנו רואים שאנשים יוצאים מבתי-משפט עם עונשים מצחיקים אחרי שהם עזבו את הפצועים וברחו. לכן, אני מבקש ופונה אליך פעם נוספת: הצעת החוק היא מאוד חשובה להרתעת הנהגים שלא יעזבו את הפצועים על הכביש. אני לא רוצה להתייחס כרגע לכל הסוגיה של כמה אנשים נפגעו; אתה יודע את הנתונים. אנחנו חייבים להילחם בתופעה הזאת. יש ענישה כבדה, אבל אנחנו לא מגיעים לענישה הזאת. לצערנו, בתי-המשפט לא מגיעים לענישה הזאת. לכן חייבים לקבוע רף מינימלי של ענישה של שלוש שנים. בן-אדם שפגע וברח חייב לדעת שיש לו עונש מינימום; ולא שעם פלפול של עורך-דין כזה או אחר עם כוח שיש לו בידע משפטי הוא פתאום יכול להוציא אותו החוצה. <זאב בנימין בגין (הליכוד):> ברשות היושבת-ראש, יש לי הערה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> לכן אני מבקש, כבוד השר, לא חייבים לקבל החלטה עכשיו. אני יכול לקבל את ההחלטה על הצבעה במועד אחר, אבל אני חושב שזה חשוב לך, חשוב לממשלה. אין פה עניין פוליטי, אין פה עניין של קואליציה–אופוזיציה. אנחנו עדים לבתי-משפט היום שמוציאים אנשים עם עונשים מצחיקים אף שהם פגעו וברחו. אני לא רוצה להתייחס לסוגיות שהיו מקרים של ענישה מחמירה במקרה ספציפי כי זה היה בן של שופט. אני אומר לך, כבוד השר, הסוגיה הזאת צריכה לקבל טיפול מיוחד. אנחנו לא יכולים לאפשר לנהגים לעזוב את הפצועים על הכביש ולברוח. לכן אני שוב ושוב פונה אליך. אני יודע שהסוגיה הזאת מאוד חשובה לך. אני בעצם סיימתי. אם כבוד השר רוצה להתייחס, אני אשמח מאוד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בהחלט. תודה רבה. אתה מאשר לחבר הכנסת זאב בנימין בגין? <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אין לי בעיה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני. זה על זמן של רוברט אילטוב. <זאב בנימין בגין (הליכוד):> – – – על הבמה. אני מבקש רק להזכיר, כפי שציינת כבר, הועלה רף הענישה לפני שנים אחדות. אבל אני מבקש להזכיר, וגם ליידע את החברים, שבשבוע שעבר הוגשו מסקנות הוועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה לשרת המשפטים ולשר לביטחון הפנים. הן קובעות, אחרי דיון ארוך וממצה והשוואות עם מקומות אחרים, שאין אפקט של הרתעה בהחמרת הענישה, גם לא לענישת מינימום. פשוט אין אפקט כזה. אני מציע לחברים לקבוע את הדין-וחשבון – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> ועדיין לא ייתכן שאדם שהפקיר פצוע יצא עם עבודות שירות. <זאב בנימין בגין (הליכוד):> אתה עכשיו מדבר – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> הפצוע יכול גם למות מזה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא מתחילים בדיון, חברים. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> לא יכול להיות שבפלפולים משפטיים בן-אדם יצא כמעט ללא עונש. לכן אני בא ושוב – הרתעה חייבת להיות. אני לא יודע איך הם בדקו את זה. הנתונים האלה לא הובאו ליוזמי החקיקה. אנחנו נשמח לבחון את הדבר הזה. אבל אני שוב פונה לכבוד השר: אנחנו חייבים להילחם בתופעה הזאת. אי-אפשר לנטוש אנשים שנפגעו על הכביש ולברוח, ולא יכול להיות שאנשים יצאו אפילו ללא מאסר, אף שרף הענישה הוא מאוד גבוה. בבקשה, אני אשמח מאוד לקבל את התשובה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת רוברט אילטוב. ישיב שר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, ביחס להצעת החוק שמציעה לקבוע עונשי מינימום במקרה של הפקרת אדם שנפגע בתאונה, מבחינה ערכית ודאי צריך למצות את הדין עם מי שפוגע ונוטש. אכן גם הייתה החמרה בענישה. בחקיקה לפני ארבע שנים תוקן נוסח סעיף האישום בעבירה הזאת וגם נקבע מדרג ענישה, והעונש המקסימלי הקבוע היום הוא עד 14 שנות מאסר. הצעת החוק מבקשת להפוך את עונשי המקסימום שקבועים היום לעונשי מינימום, או להחיל עונשי מינימום בתוך מסגרת החוק עצמו. ועדת השרים לחקיקה התכנסה והחליטה להתנגד להצעת החוק הזאת. אני לא חושב שנכון להצביע במועד אחר. אפשר להפוך את זה להצעה לסדר-היום, כמו את החוק הקודם, ולקיים דיון. חבר הכנסת בגין גם העיר הערה תוך כדי הדיון. בהחלט יש מקום להמשך דיון מעמיק. אם המציעים יסכימו להפוך זאת להצעה לסדר-היום, אני לא אתנגד לכך שזה יעבור לוועדה לדיון. אם תהיה הצבעה, אז עמדת הממשלה היא להתנגד להצעת החוק. אני רק רוצה לציין, תוך כדי שמונחות כאן בפני הכנסת הצעות חוק להכבדת ענישה בצורה מאוד משמעותית, לפי סוג העבירות עצמן, והכנסת לא ממהרת לקדם את החקיקה בתחומים האלה – אני כן חושב שעונשים חמורים על סוג עבירות מסוים, ודאי כמו גם הפקרה ועבירות אחרות, יש להם משמעות במידה שהשיפוט הוא מהיר ובמידה שיש, כמובן, יישום של גזרי-הדין ופסקי-הדין במקרה הזה. כמובן, המאבק על תודעת הנהג – אותה תודעה של הנהג על השניות האחרונות שלפני התאונה – מה מרתיע אותו, מה גורם לו לחדד את התודעה ולפעול בדרך שתמנע ותצמצם את התאונות – היא דבר מאוד מורכב. אני רוצה להזכיר את היוזמה שאנחנו מובילים להטמיע מכשירים, חיישנים טכנולוגיים מאוד מתקדמים, שמתריעים בנסיבות ובמצבים של טרום תאונות – רכבים, רוכבי אופניים – ובאותן שלוש שניות קריטיות הם נותנים התרעה לנהג ומאפשרים לו להימנע בסבירות מאוד גבוהה מהתאונות. אני חושב שזה דבר שצריך לקדם אותו בצורה נכונה כאמצעי לא פחות משמעותי כדי למנוע תאונות. כאן במקרה הזה של ענישה אחרי שקורית תאונה או כתוצאה מעבירה חמורה או כתוצאה מנטישה, בהחלט יש מקום לעונשים חמורים, אבל הממשלה החליטה שלא בדרך של ענישת מינימום – שהיא דבר נדיר מאוד בחקיקה – אלא בדרך של החמרת הענישה כמו שהכנסת עצמה החליטה, וליישם. אז אם המציע, חבר הכנסת אילטוב, יסכים להפוך את זה להצעה לסדר-היום, אני אתמוך. במידה שלא, אז הממשלה מתנגדת <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר התחבורה והבטיחות בדרכים. חבר הכנסת רוברט אילטוב, בבקשה. יש לך שלוש דקות נוספות. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד השר, התשובה שלך בטח לא מקובלת עלי. אני הצעתי הצעה שתוך כדי אפשר לדון בה ולא להסיר את הצעת החוק מסדר-היום. אנחנו יודעים מה זה לקדם הצעת חוק, וההצעה שלך להפוך אותה להצעה לסדר-היום זה בעצם למחוק את הצעת החוק בשלב זה ולא לדון בה. כי אנחנו מבינים מה בסופו של דבר תהיה התשובה או התוצאה של ההצעה לסדר-היום – זה בעצם שום דבר. כשאנחנו רוצים לנפנף משהו אנחנו שולחים את זה לוועדה; כשאנחנו רוצים לחוקק חוק אנחנו מחוקקים חוק. לכן אני הצעתי אולי להצביע כדי לדון דיון פורה – לקבל תשובה והצבעה במועד אחר – אבל אתה לא מסכים לזה בדיוק בשביל הסוגיה הזאת, לדון בדבר הזה. אני אתן לך דוגמה, כבוד השר. מי שפגע בשחר גרינשפן קיבל קנס של 1,000 שקל ועבודות שירות. למרות החקיקה הקשה, אף שהחמרנו בחקיקה, העונש הוא מצחיק, כבוד השר. לכן אני פונה אליך שוב לשקול – עד שאני מסיים, נשארה עוד דקה וחצי – לתמוך בהצעה שלי. אבל אם לא, אנחנו נצביע, כמובן, ונילחם את המלחמה שלנו בכל תאונות הפגע-וברח. אני מקווה שנצליח בכך בלי הממשלה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת רוברט אילטוב. רבותי, על-פי בקשת הממשלה, הצבעה שמית. גברתי מזכירת הכנסת, אני מבקשת להתחיל בהצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – בעד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – נגד מיכל בירן – נמנעת מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – נמנע יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – נגד עמר בר-לב – אינו נוכח ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו משתתף בהצבעה אילן גילאון – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – נגד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – נמנע שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – בעד משה יעלון – נגד איתן כבל – אינו נוכח אלי כהן – נגד יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – בעד יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – בעד ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – נמנע אברהם נגוסה – אינו נוכח משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – בעד טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד סילבן שלום – נגד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר טלי פלוסקוב:> גברתי, נא לחזור על שמות חברות וחברי הכנסת אשר עדיין לא השתתפו בהצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח זוהיר בהלול – נגד נאוה בוקר – אינה נוכחת יחיאל חיליק בר – אינו נוכח עמר בר–לב – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח אילן גילאון – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – נגד דב חנין – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת איתן כבל – אינו משתתף בהצבעה יצחק כהן – נגד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ציפי לבני – אינה נוכחת יעקב ליצמן – נגד שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת אברהם נגוסה – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – אינה נוכחת אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח סתיו שפיר – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר טלי פלוסקוב:> האם נמצאים באולם חברות או חברי כנסת אשר לא הצביעו עד כה? לא. גברתי, נא לסכם את ההצבעה ולהציג לנו את התוצאות. תמה ההצבעה. אלה תוצאות ההצבעה: בעד – 17 חברי כנסת, נגד – 52, נמנעים – 4. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מאסר מינימום למי שהפקיר אדם שנפגע בתאונה) לא עברה. <הצעת חוק דמי קיום הוגנים לחיילים בשירות סדיר, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1453/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק דמי קיום הוגנים לחיילים בשירות סדיר, התשע"ה–2015, של חברי הכנסת יעקב פרי וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת יעקב פרי, נא להציג לנו את ההצעה שלך, בבקשה. אדוני, עשר דקות, בבקשה. <יעקב פרי (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי וחברותי חברי וחברות הכנסת, היום יותר מתמיד חובה עלינו לדאוג לחיילי צה"ל המשרתים במסירות את מדינת ישראל. הצעת החוק שאני מעלה היום במליאת הכנסת מבקשת לתקן מצב שערורייתי וביזיוני שקיים, שבו על חלק נכבד מחיילי צבא ההגנה לישראל נגזר לחיות באמצעים מוגבלים ביותר, עם משכורת נמוכה, שבמקרה הטוב ביותר היא קצת יותר מ-1,000 שקלים מדי חודש. כזו שאף לא מספיקה לדמי קיום בסיסיים ביותר. מלבד העלאה זעומה, במשך שנים רבות לא עודכנו דמי הקיום של חיילי החובה, כך שלמרבה הצער הם אינם מספיקים להם ולו לקיום בסיסי. במצב הקיים חיילים נאלצים להישען על הוריהם במקרה הטוב, או להתקיים בדוחק בלתי סביר במקרה הרע. הצעת חוק זו שאני מעלה במליאת הכנסת היום, מציעה להעלות את דמי הקיום, העומדים היום על בין 539 שקלים ל-1,075 שקלים בחודש, בכ-700 שקלים חדשים בשלוש פעימות שוות, וזאת בצמוד להעלאה בשכר המינימום במשק. העלאת דמי הקיום של החיילים תאפשר למשרתים קיום סביר, אומנם דחוק, אך הרבה יותר מכובד לאורך תקופת שירותם, וזאת בפחות הסתמכות על ההורים, על קבלת תרומות או כניסה לחובות. הצעת החוק הזו חשובה דווקא בימים אלו שבהם חיילי צה"ל פרוסים בכל רחבי המדינה בגזרות השונות ומשמשים כמגן אנושי לעורף הישראלי, וזאת במטרה להגן על אזרחי ישראל עקב גל הטרור השוטף את ארצנו. זוהי חובתה המוסרית של המדינה ושלנו, נציגי העם בכנסת, לדאוג לאותם חיילות וחיילים יקרים, שמגינים על ארצנו, כך שיוכלו להתקיים ביתר כבוד. במיוחד בתקופה זו, כאשר היקפי ההשתמטות משירות סדיר הולכים וגדלים והגיעו לממדים נרחבים ביותר, יש לפעול למען אוכלוסיית המשרתים. העלאת דמי הקיום תשמש כתגמול יותר הולם לאוכלוסייה שאינה משתמטת וממלאת חובתה במסירות רבה וללא בקשת תמורה. ניסן, אם אתה יכול קצת להנמיך את הקול, אני אוכל לדבר. אבל אין בעיה. עם זאת, נראה לי כי שיקולים פוליטיים צרים של שרים בממשלה, הממשלה הזאת, מעכבים, אם לא מונעים, את השינוי הכל-כך מתבקש. בעוד חברים בבית הזה נלחמים על כך ששכרם יעלה, שוב, פעם נוספת בתוך פחות משנתיים, ויוצמד למדדי השוק, חברי ועדת השרים לענייני חקיקה העזו להרים את ידיהם ולהצביע נגד ציבור המשרתים ונגד הצעת חוק המבקשת לדאוג לקיום קצת יותר סביר, קצת יותר מכובד, של חיילי וחיילות צה"ל. כאשר חברי השרים החברים בוועדת השרים לחקיקה הצביעו נגד הצעת החוק, שאלתי את עצמי: איפה הערכים? איפה המוסריות? ואומנם הבנתי שאל לי להיות מופתע. הרי זו אותה הממשלה שפועלת להחזיר את הגלגל לאחור, לבטל את חוקי השוויון בנטל על-ידי ריקון החוק מתוכנו ופועלת למען מגמות אנטי-שוויוניות נוספות המיטיבות עם ציבור סקטוריאלי בלבד. עד מתי תימשך הפגיעה בציבור המשרתים? <מירב בן ארי (כולנו):> עד שבוע הבא, חבר הכנסת פרי. <יעקב פרי (יש עתיד):> עד מתי קברניטי המדינה יהיו מונעים – – – <מירב בן ארי (כולנו):> שבוע הבא תהיה – – – לכם – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> שמעתי אותך. <מירב בן ארי (כולנו):> אז למה אתה – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> שמעתי אותך וקראתי היטב גם את ההסכם הקואליציוני, ואני אתייחס אליו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> למה לדחות? כי זו ההצעה של האופוזיציה? – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> עד מתי קברניטי המדינה יהיו מונעים – – – <מירב בן ארי (כולנו):> איפה הייתם כששר האוצר היה יאיר לפיד? <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> חברת הכנסת – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> חברת הכנסת בן ארי – – – <מירב בן ארי (כולנו):> איפה הייתם כששר האוצר – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> חברת הכנסת בן ארי – – – <מירב בן ארי (כולנו):> למזלם של החיילים, שר האוצר כחלון יעלה את השכר. <יעקב פרי (יש עתיד):> חברת הכנסת בן ארי, תרשי לי לסיים את דברי. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש – – – <חיים ילין (יש עתיד):> שיעשה שתי פעולות בו-זמנית – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> מספיק, חברים, מספיק. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – יש הסכמה של שר האוצר – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בואו ניתן לחבר הכנסת לסיים את דבריו. מספיק, חברים. <יעקב פרי (יש עתיד):> חברת הכנסת בן ארי, אם תיתני לי לסיים את דברי, אני אשתדל גם להתייחס לקריאת הביניים, או בשלב הראשון או אחרי תשובתו של סגן שר הביטחון. קראתי את ההסכם הקואליציוני, ראיתי, ידעתי על ההסכם הקואליציוני כאשר הגשתי את הצעת החוק הזאת, ולכן תני לי את הקרדיט המועט שהדברים לפחות ידועים לי. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> תודה לך. אני חוזר ושואל, עד מתי תימשך הפגיעה בציבור המשרתים? עד מתי קברניטי המדינה יהיו מונעים משיקולים פוליטיים צרים ולא יפעלו למען ציבור בוחריהם? הוויכוחים, גברתי חברת הכנסת בן ארי, בין שר האוצר לבין שר הביטחון בנושא העלאת דמי הקיום נודפים, לפחות לטעמי, ריח רע, שוב, על גבם של החיילים. לאן נעלמה האחריות שלנו כלפי בנותינו ובנינו שמשרתים את המדינה בחירוף נפש? מדוע אי-אפשר להגיע להסכמה רחבה, לא אופוזיציה ולא קואליציה, בנושא כל כך חשוב, מהותי וערכי? <מירב בן ארי (כולנו):> אבל יש הסכם – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> שר האוצר, חבר הכנסת משה כחלון, אמר בעצמו כי הוא נחוש להעלות את שכר החיילים, והוסיף, ואני מצטט, כי יש צורך ממשי להקל על החיילים ועל בני משפחותיהם, שנושאים בנטל הכלכלי. רק שבהסכם הקואליציוני הוחלט להקציב מיליארד או 1.3 מיליארד – – – <מירב בן ארי (כולנו):> סליחה, שר האוצר – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> אני יודע שיושב-ראש המפלגה שלי מפריע לך לשמוע אותי, אבל אני רק אומר לך, ברשותך, גברתי היושבת-ראש, שהוסכם בהסכם הקואליציוני להקציב יותר ממיליארד שקל. בינתיים זה ירד ל-600 מיליון שקל, בינתיים הוקמה ועדה שהתכנסה פעם אחת ומשרד הביטחון החרים אותה, ואנחנו עוד נראה לאן אותה הקצבה או אותו ויכוח, מאיפה לקחת את הכסף – האם מקרן השחרור, או לקחת מהתקציב – לאן הוא יגיע. לטעמי, לא רק שלא עומדים בלוח הזמנים – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> – – אלא זה נודף ריח ששום דבר לא יקרה כתוצאה מן ההבטחה – אני מאמין שהכֵּנה, דרך אגב – של שר האוצר. <מירב בן ארי (כולנו):> אנחנו מסכימים – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> הצעת החוק הזאת, חברת הכנסת בן ארי, הוגשה על-ידי עוד במושב הקודם של הכנסת, כחלק – אני מציע שתשמעי אותי, אני מציע שתשמעי אותו – כחלק ממימוש הבטחת הבחירות של מפלגת יש עתיד להביא להעלאת שכר החיילים. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> למה זה לא קרה? <יעקב פרי (יש עתיד):> השאלות האלה, למה זה לא קרה פעם, למה זה לא קרה בעבר, הן נדושות, הן לא נכונות, הן לא מדויקות, ואני מציע להתייחס עניינית להצעת החוק ולא לכל מיני דברים פופוליסטיים. יצא כך שגם התזמון שבו הגיעה הצעת החוק למליאת הכנסת להצבעה הוא בהחלט תזמון הולם. אין זמן מתאים יותר מעכשיו להראות לציבור המשרתים שהמדינה מעריכה ומוקירה את תרומתם ופועלת למען רווחתם. בנושאים הללו, בייחוד בימים קשים כמו שאנחנו חווים כעת, שבהם העם כולו מגויס, אסור שיהיו קואליציה ואופוזיציה. על כולנו להתאחד כדי להבטיח את קיומם בכבוד של חיילות וחיילי צה"ל. ולכן אני קורא לכם, חברי וחברותי, הן בקואליציה והן באופוזיציה, הבה לא ננהל מאבקים פוליטיים על גבם של חיילי צה"ל, הממלאים את חובתם במסירות רבה למען ביטחון ישראל. בן-גוריון כבר אמר כי "תדע כל אם עברייה שהפקידה גורל חיי בניה בידי מפקדים הראויים לכך", וכעת גם עלינו, חברי וחברות הכנסת, האחריות לחיי בנינו ובנותינו המשרתים בצה"ל. חובתנו המוסרית היא לדאוג לרווחתם ולקיומם בכבוד. אל לנו להיכשל במשימה החשובה הזאת. על כן אני קורא לכם היום, חברות וחברי הכנסת, להצביע בעד הצעת החוק ולאפשר לחיילי צה"ל המשרתים במסירות את המדינה לחיות בכבוד ובתנאים הוגנים. אני מודה לך, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת יעקב פרי. ישיב סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> גברתי היושבת-ראש – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברי הכנסת ממפלגת יש עתיד, בטח אתם רוצים לשמוע את התגובה של משרד הביטחון, אז אני מבקשת קצת שקט. <מירב בן ארי (כולנו):> אנחנו – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, אתם יושבים בשקט. <מירב בן ארי (כולנו):> לא, אבל אנחנו רוצים שהוא יגיב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני. <מירב בן ארי (כולנו):> שהוא יגיב. אנחנו ויאיר לפיד מסכימים על איפה צריך להיות השכר של החיילים. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מירב – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> מירב, תיגמר לך המכסה, תהיי אילמת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, אדוני. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מאיר, רק בדרום הגננות אמרו ככה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> השר, אתה מדקלם, או אתה מאמין במה שאתה אומר עכשיו? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני כל הזמן מאמין למה שאני אומר. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> כי קודם דקלמת. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני מאמין, ומדקלם את מה שאני מאמין. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, כי אנחנו יודעים ששר הביטחון אינו מסכים אתך – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בואו נשמע את כבוד השר. עוד לא שמענו אותו. כן, אדוני, בבקשה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – הממשלה מתנגדת להצעת החוק. חבר הכנסת יעקב פרי ואחרים מבקשים לעגן בחקיקה חובת תשלום דמי קיום בסיסיים לחיילי צה"ל, וכי הסכום הבסיסי ישולם באפריל 2015, והוא מסכים להעלות סכום זה ב-700 שקלים בשלוש פעימות, בצמוד להעלאת שכר המינימום במשק. הרצון להיטיב עם חיילי צה"ל הוא רצון משותף לממשלת ישראל ככלל, שר הביטחון, משרד הביטחון, ואני בטוח שלכל הבית הזה. אני בעצמי אב לשני חיילים בשירות סדיר המשרתים היום. ממשלת ישראל הקציבה למטרה זו 600 מיליון שקלים, שבאו בעקבות דרישות בהסכם הקואליציוני של הבית היהודי ומפלגת כולנו. הממשלה הקימה באחרונה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> הממשלה הקימה באחרונה צוות מנכ"לים של משרדי הביטחון, המשפטים והאוצר, כדי להגיע למתווה מוסכם שדרכו תשולם התוספת לחיילים, אם דרך הגדלת הפיקדון או דרך הגדלת דמי הקיום. <יעל גרמן (יש עתיד):> אז אפשר היה להעביר את זה – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לעניין הצעת החוק שלהלן – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת יעל גרמן – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תמתיני עד הסוף, אולי אני באמת אענה לך כבר. <יעל גרמן (יש עתיד):> אולי תפתיע אותנו לטובה בכך – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אולי אני אפתיע. חכי עד הסוף, תשמעי. <יעל גרמן (יש עתיד):> כולנו במתח. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לעניין הצעת החוק שלהלן. כיום מעוגנים דמי הקיום בפקודות הצבא ומסורים לשיקול דעתם של הגורמים המקצועיים האמונים על כך. דמי הקיום אינם חליף שכר, והם משתלמים בהתאם לקריטריונים שנקבעו ובשים לב לשיקולים תקציביים. אשר על כן, נושא זה אינו מתאים לחוק ראשי של הכנסת, אלא לעיגון תקציבי, ובשיקול דעת של צה"ל ושר הביטחון. בנוסף, אני מבקש להזכיר כי בתקופה האחרונה עודכנו דמי הקיום פעמיים: פעם אחת, בהתאם להחלטת שר הביטחון, הועלו דמי הקיום בשיעור עדכון מדד המחירים לצרכן, מאז העדכון האחרון שהיה ב-2002; ופעם שנייה הועלו דמי הקיום והוצמדו למדד. בשני המקרים לא נזקקו הממשלה ושר הביטחון לחוק לשם כך. יתר על כן – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> תגיד, אתה חושב שהם מבינים את מה שאתה אומר? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> יתר על כן, הצעת החוק מעגנת – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יואל חסון, נא לא להפריע. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה זה הדברים האלה? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – בחקיקה את דמי הקיום ומצמידה אותם לשכר המינימום, משל שכר היו, ולא היא. חיילים המשרתים בשירות חובה אינם עובדי שכר, אלא חיילים התורמים ומתנדבים למען המדינה. המדינה מצדה מספקת להם דמי קיום, בחלוקה לשלושה רבדים: קיום בסיסי, צרכים אישיים, צורכי רווחה ופנאי, והכול בהתחשב בשיקולים תקציביים. לפיכך, ולו מטעמים אלו בלבד, אני מבקש כי מליאת הכנסת תסיר את הצעת החוק מסדר-היום. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש לאחד אפשרות להגיב. חבר הכנסת יעקב פרי, אתה או יושב-ראש המפלגה שלכם? תחליטו אתם. חבר הכנסת יאיר לפיד, יעקב פרי עולה עוד הפעם? חבר הכנסת יעקב פרי, בבקשה, שלוש דקות שלך. <קריאות:> – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> סליחה, אני מתנצל. רגע, טלי, לא היה נאום טוב? לא היה נאום בסדר? <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני, שלוש דקות שלך. <יעקב פרי (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, אדוני סגן שר הביטחון, תודה לך על תשובתך. <יעל גרמן (יש עתיד):> חבר הכנסת פרי, אולי תסביר לנו מה אמר השר, כי אני לא הבנתי, ואני חושבת שיש לי הבנה טובה. <יעקב פרי (יש עתיד):> אני לא לוקח על עצמי את המשימה הכל-כך כבדה להסביר את סגן שר הביטחון. אני יכול רק – – – <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> טוב, חברים, אני מבקשת שקט. חברי הכנסת מהליכוד, יואב קיש, בבקשה שקט. <יעקב פרי (יש עתיד):> אני קראתי, יש שתי נקודות בדברי תשובתך שמקובלות עלי – אני מאמין שיש רצון משותף, ואני מאמין ששר הביטחון ושר האוצר לא דואגים פחות לחיילי צה"ל מאשר אני או מפלגתי; אבל קראתי את ההסכם הקואליציוני, ובהסכם הקואליציוני, ואני מצטט: במקביל לתיקונים לחוק הגיוס, מתוך רצון לחזק את המשרתים בצה"ל ואת התמריצים לשירות, הממשלה תקצה סכום של 1–1.3 מיליארד. הסכום הזה ירד לחצי, ירד קודם כול ל-600, נתחיל, נקודה אחת. נקודה שנייה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> 680. <יעקב פרי (יש עתיד):> 680? או, חזן – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אז תצביע בעד התקציב. תצביע בעד התקציב. <יעקב פרי (יש עתיד):> חזן, תירגע. דבר שני, נקודה שנייה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת אורן חזן, עד עכשיו התנהגת בסדר, תמשיך כך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> את מחלקת לי ציונים? <יעקב פרי (יש עתיד):> אני רוצה שתתחילי את הזמן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, אדוני. <יעקב פרי (יש עתיד):> לשנה – אני רוצה להקריא סעיף, אדוני סגן שר הביטחון, לצורך הכפלת פיקדון שחרור. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> חזן. <מירב בן ארי (כולנו):> הוא אומר – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> הכפלת פיקדון שחרור. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה תנו לחבר הכנסת להשלים את דבריו. <יעקב פרי (יש עתיד):> הכפלת פיקדון שחרור חיילים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> פרי, תצביע בעד התקציב. <יעקב פרי (יש עתיד):> אני לא מסוגל ככה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת אורן חזן, אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר, אני מבקשת שקט. <יעל גרמן (יש עתיד):> למה את לא רוצה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני אחליט מתי לקרוא לו. כן, אדוני. <קריאה:> למה את לא רוצה? <יעקב פרי (יש עתיד):> אותם 680 מיליון שקל, כתוב: לצורך הכפלת פיקדון שחרור חיילים משוחררים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> – – או שיפור תנאי השכר לחיילי החובה בשנה השלישית – כלומר רק בשנה השלישית. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת אורן חזן, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. <יעקב פרי (יש עתיד):> אין לזה שום קשר להצעת החוק שלי, שמדברת על העלאה של 700 שקל בשלוש פעימות. אלה שני דברים נפרדים. והדבר השלישי, נאמר על-ידי סגן שר הביטחון שהוקמה ועדת מנכ"לים. עד כמה שידיעתי מגעת, משרד הביטחון לא הגיע לאותה ועדה, כנראה מתוך ויכוחים על מקור – – – <שר הביטחון משה יעלון:> – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> ואני לא רואה – והדבר האחרון, כתוב בהסכם הקואליציוני: לא יאוחר מחמישה חודשים מהקמת הממשלה. על-פי חשבוני, הממשלה משרתת כבר שישה חודשים, ולכן ההסכם הקואליציוני, כולל מה שהוקצה – עושה רושם שגם אותה העלאה לא תצא לפועל, וחבל שהממשלה לא הצטרפה, שאני לא הצטרפתי עם הצעות החוק שלי להצעת הממשלה. חבל, כי אנחנו שוב מביעים זלזול במשרתי כוחות הביטחון. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. תודה לחבר הכנסת יעקב פרי. ושוב, על-פי בקשת הממשלה, תהיה הצבעה שמית. גברתי מזכירת הכנסת, נא להתחיל. רבותי, אני מבקשת שקט, אנחנו לא שומעים את ההצבעות, אז בבקשה להוריד את הקול ולתת לנו אפשרות לעבוד. כן, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – בעד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו רוצים להמשיך בהצבעה. תודה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) איל בן ראובן – בעד יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – נגד <יעל גרמן (יש עתיד):> אורן חזן – – – <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> גרמן, תצביעי בעד התקציב בשבוע הבא – – – <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) דב חנין – אינו נוכח יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – נגד איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – בעד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – בעד ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – אינו נוכח משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – בעד <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא ייאמן – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מיקי לוי, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מיקי לוי, אני קוראת אותך לסדר בפעם השנייה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – אני לא מאמין. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מיקי לוי, אתה שומע? <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני לא נגד חיילים, אני נגד הצעת חוק שלכם. מספיק עם הפופוליזם. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר טלי פלוסקוב:> גברתי מזכירת הכנסת, נא לחזור על שמות חברות או חברי הכנסת אשר לא השתתפו בהצבעה עד כה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת יחיאל חיליק בר – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת דב חנין – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יצחק כהן – נגד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ציפי לבני – אינה נוכחת אברהם נגוסה – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח דניאל עטר – בעד חמד עמאר – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח מיקי רוזנטל – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר טלי פלוסקוב:> האם יש באולם חברות או חברי כנסת אשר לא קראו בשמם והם רוצים להשתתף בהצבעה? אין, גברתי. ההצבעה תמה. נא לסכם ולהגיש לנו את התוצאות. תוצאות ההצבעה הן: בעד – 38 חברי כנסת, נגד – 48. אני רוצה לציין: נגד הצעת החוק של חבר הכנסת יעקב פרי, ולא נגד העלאת שכר לחיילים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זו כבר פרשנות. <קריאות:> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> הצעת חוק דמי קיום הוגנים לחיילים בשירות סדיר, התשע"ה–2015, לא עברה. אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. <קריאות:> מה זה? <יעל גרמן (יש עתיד):> אין דבר כזה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> סליחה, גברתי, אין דבר כזה. אין דבר כזה. מה שאת עשית – זה לא מקובל. אין דבר כזה. הצבעתם נגד הצעת חוק ספציפית, נגד שכר – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> זה מה שאמרתי, זה מה שאמרתי. אדוני, זה בדיוק מה שאמרתי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – שכר חיילים. איזה שטויות אלה? <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק האזנת סתר (תיקון מס' 6) (האזנה לאיתור או מניעה של דליפת מידע ביטחוני), התשע"ו–2015; הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 16), התשע"ו–2015. תודה. <הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות)> [הצעת חוק פ/1516/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר נורית קורן:> אנחנו ממשיכים – אני מבקשת מכולם לשבת. אנחנו ממשיכים עם הצעת חוק פ/1453 – סליחה, אנחנו ממשיכים עם הצעת חוק פ/1516, הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש ממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות). מוצע לקבוע – בבקשה, המציעה היא חברת הכנסת מרב מיכאלי – וקבוצת חברי הכנסת. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי וחברותי חברות הכנסת, גברתי היושבת-ראש הקודמת שישבה כאן – לפרוטוקול אני רוצה להסתייג מאוד מהאמירה שלך, מצד אחד – האמירה שלא הצבעתם נגד שכר החיילים, אלא נגד הצעתו של חבר הכנסת יעקב פרי. עולות ממנה שתי בעיות חריפות, מהאמירה הזאת. האחת, את אומרת שהקואליציה לא מצביעה באופן ענייני כלל ועיקר; והשנייה, את פוסלת פסילה פרסונלית מטרידה. אבל, כאמור, הסתייגות לפרוטוקול. אני מארחת פה היום, חברותי וחברי, משלחת של חברות וחברי קונגרס מהקונגרס האמריקני, דמוקרטיה שנחשבת – – – <היו"ר נורית קורן:> חברי כנסת נכבדים, אני מבקשת, מי שרוצה לדבר – שיצא החוצה בבקשה. בבקשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – חברי וחברות קונגרס, בית המחוקקות והמחוקקים של הדמוקרטיה הגדולה בעולם היום, נחשבת מובילת העולם החופשי. ואני רוצה לקרוא לכם רשימה של שמות נשיאים שכיהנו בה: דווייט אייזנהאואר, רונלד רייגן, ביל קלינטון, חבר, ג'ורג' בוש, ברק אובמה – ולשאול, מה המשותף לכולם? כל אחד מהן כיהן שתי קדנציות. טוב, רע, אהבתם, לא אהבתם – שתי קדנציות. בשנת 1951, חברותי וחברי, חוקקה האומה האמריקנית את התיקון ה-22 לחוקה, מתוך הבנה ששתי קדנציות זה ממש מספיק. אחרי הכול, דמוקרטיה בשנת 1951, התיקון ה-22 לחוקה האמריקנית: הגבלת כהונה לשתי קדנציות. ואגב, לא שתי קדנציות רצופות. שתי קדנציות למהלך חייו של כל אדם או אדמה. העניין, פשוט, בדמוקרטיה, חברות וחברים, זה שאנחנו מחלקות ומחלקים את הכוח. הרי מה היא הפוליטיקה? הפוליטיקה היא הזירה שבה אנחנו מנהלות ומנהלים מאבק על משאבים, על זכויות, על כוח. מאבק שהוא מאבק לא אלים. זאת הפוליטיקה. החברה, הציוויליזציה המערבית החליטה שזאת הדרך שלה למנוע שפיכות דמים; זאת הדרך שלה לגרום לכך שהחברה תהיה כמה שיותר קונסטרוקטיבית, כמה שיותר טובה, לטובת הכלל, ולכן הכוח צריך להתחלק. בשביל זה עושות ועושים מדי פעם בחירות, בשביל שנחליף, כמו גרביים. שלא יעלו פטריות, שלא יהיו דלקות. שלא יסריח. זה, האמת, די בסיסי. האמת שזה גם מגובה במחקרים ובנתונים, חברותי וחברי. מחקרים של גדולות וגדולי הפסיכולוגים החברתיים והקרימינולוגיות, וציבור שבודקת גם תאגידים וחברות מכל הסוגים, מגלים באופן עקבי וחד-משמעי שכוח ועוצמה גדולים שנמצאים בידיים של אדם, יש להם השפעה מאוד לא טובה על המוח של כל אחת ואחד מאתנו; לא משנה עם מה נולדנו, יותר מדי עוצמה משפיעה לנו לרעה מאוד מאוד על המוח. כוח מביא לחוסר רגישות חברתית, אדישות כלפי האחרות והאחרים; חוסר מודעות לקיומם של אחרות ואחרים, לצרכים שלהם, לרצונות שלהם, לעצם קיומם. זה גורם לאנשים, בעצם, להיות סוג של סגורים במין עולם פנימי שהם ממש מנותקות ומנותקים מהעולם החיצוני האמיתי ככל שהם יותר זמן בתפקיד. ככל שהכוח שמרוכז בידיהם הולך וגדל, ככל שהמקום שלהם בהייררכיה הוא יותר גבוה, ככה יותר ויותר קשה להילחם בכוח הרע הזה שמופעל על המוח וגורם לכל הדברים הרעים האלה. וכמו שאמרתי, גם כמה שיותר גבוה בהייררכיה וגם כמה שיותר זמן בתפקיד. כך הולך האדם, שוודאי התחיל בתור אדם, אישה או גבר, טובה יותר או טובה פחות, אבל ככל שעובר הזמן הופכת להיות חשוף או חשופה יותר ויותר להשפעות המאוד-רעות של הכוח על המוח. והנה לכן ולכם עוד סיבה מאוד טובה למה צריך להחליף. הרי את מי שאנחנו שמות ושמים בראשנו – ותהיה הסכמה, אני חושבת, אצל כולנו שבמדינת ישראל ראש הממשלה הוא האינסטנציה הגבוהה ביותר, המקום הגבוה ביותר בהייררכיה שמרכז את הכוח הגדול ביותר בידיו. ובמדינת ישראל, חברות וחברים, יש לראש ממשלה כוח עצום בידיים. במדינת ישראל ראש ממשלה הוא באמת קצה הפירמידה. אנחנו צריכות וצריכים – אנחנו כציבור, אנחנו כמחוקקות ומחוקקים, כנציגות הציבור – צריכות שמי שעומד בראש הפירמידה יהיה כמה שיותר פתוח, כמה שיותר מבין או מבינה את הציבור, כמה שיותר מקשיבה לרחשי הלב של הציבור, כמה שיותר מחובר או מחוברת לציבור; ולא מנותקת בגלל יותר מדי זמן עם יותר מדי כוח בידיים. הצעת החוק שאני מגישה לפניכן היום, חברות וחברים, באה לעשות את הדבר הבסיסי הזה: להגביל כהונת ראש ממשלה לשתי קדנציות. <היו"ר נורית קורן:> סליחה, חברי הכנסת, אני מבקשת קצת יותר שקט. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> הצעת החוק שלנו באה ועושה עוד דבר, על הדרך – היא מעודדת יציבות שלטונית בתוך שיטת הממשל שלנו. וזה למה? משום שמי שיגיע לעמדת ראש הממשלה, לתפקיד, לא תהיה לו בעצם מוטיבציה לפרק את הממשלה, לפזר את הכנסת וללכת לבחירות בשביל לחזק את מעמדו, משום שהוא ידע שמוקצבות לו שתי קדנציות. ולכן, יש לו או לה אינטרס להשלים את הקדנציות כל כמה שהן אורכות. ההצעה שלנו בעצם מונעת מצב שבו, אם ראש ממשלה מאוים מאיזו סיבה, נגיד יש הצעת חוק שמבקשת להגביל את כוחו של הביטאון שמייצג אותו, יוכל פשוט לפזר את הכנסת, לפרק את הממשלה וללכת לבחירות. הצעת החוק שאנחנו מניחות ומניחים פה לפניכם, חברות וחברים, מונעת מצב כזה. מייצרת יציבות שלטונית במדינת ישראל. אני רוצה להזכיר בצורה, באמת, המתבקשת ביותר – דמוקרטיה היא שלטון העם. העם צריך לקבל הזדמנות להחליף את מי שמייצג ומייצגת אותו, גם את מי שעומד בראש הממשלה שלו. ולכן, הגבלת כהונה לשתי קדנציות היא הדבר המידתי, הסביר, שעומד כאמור בקריטריונים של דמוקרטיות עם עבר, מורשת והיסטוריה עשירה ויציבה יותר משלנו. צריך להגיד את המובן מאליו, חברות וחברים: דמוקרטיה היא לא קיסרות, לא מונרכיה. אנחנו לא מושחות ומושחים מלכים ולא מאפשרות לקיסרים לשלוט עלינו מעכשיו ועד עולם. כמו שאמרתי מאוד בפשטות: כמו גרביים, צריך להחליף. אני קוראת לחברות וחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הכל-כך בסיסית הזאת. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. ישיב השר המקשר בין הממשלה לכנסת, השר יריב לוין. בבקשה. חברים, אני מבקשת קצת יותר שקט. לא שומעים את הדובר, זה מאוד מפריע. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני, זו לא הגבלה על כהונת שר, אתה לא חייב להגן על זה. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אולי, חבר הכנסת חסון, הגבלה על כהונת שר, אולי אני אתמוך. לך תדע. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, לא, אנחנו נעצור בזה. <שר התיירות יריב לוין:> תראו, רבותי, איזה מזל היה לדוד בן-גוריון שלא נמצאו בקרב האבות המייסדים של תנועתנו, חברי הכנסת של חרות דאז, אנשים מספיק יצירתיים כמו חברת הכנסת מיכאלי, כדי להביא הצעת חוק מן הסוג הזה. באמת איזה מזל. תחשבו, חברת הכנסת מיכאלי, אם רק היית, את יודעת, מקדימה קצת את זמנך ויושבת בצד הזה, אבל במסגרת האופוזיציה של חרות, כל ההיסטוריה של מדינת ישראל הייתה משתנה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא בטוח שלרעה. לא בטוח שלרעה, מה אתה יודע? <שר התיירות יריב לוין:> אבל אני אגיד לך, חברת הכנסת מיכאלי, זה לא שלא הייתה להם יצירתיות, אלא היה כאן עניין אחר לחלוטין. כי מנחם בגין היה דמוקרט אמיתי. מנחם בגין האמין שהציבור יבחר את מנהיגיו, ומי שהציבור יבחר יכהן; ומי שהציבור לא ירצה אותו – לא יכהן. מנחם בגין לא העלה על דעתו ולא היה מביא הצעה כזאת – ונדמה לי שלאף אחד אין כאן ספק שהוא לא היה נותן יד למהלך שנועד, באמצעים פרוצדורליים, למנוע מהעם לקבל ולהכריע את ההכרעה הדמוקרטית כפי שהוא מוצא לנכון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה חושב שהוא היה מגן עליך כמו שאתה מגן עליו עכשיו? אני לא בטוח. <שר התיירות יריב לוין:> וכשאתם הולכים לקלפי, חבר הכנסת חסון, כשאתם הולכים לקלפי – ואתם הלכתם לבחירות כאשר מיקדתם את כל הבחירות באדם אחד, בראש הממשלה בנימין נתניהו, ואמרתם לציבור: הבחירה היא לא בין מפלגות ולא בין מועמדים; הבחירה היא רק על דבר אחד: בנימין נתניהו כן או בנימין נתניהו לא. והציבור בחר בגדול ב"כן" ובחר בבנימין נתניהו. אז עכשיו מחפשים – איך אומרים? – כל מיני דרכים עקיפות. לא מצליחים לנצח אותו בקלפי? לא מצליחים לשכנע את הציבור? נעשה חוק. נמנע ממנו. נרחיק אותו מהזירה הציבורית. חברת הכנסת מיכאלי, אני גאה להיות שייך לתנועה שישבה הרבה שנים באופוזיציה ושהמנהיג שלה היה מחויב לדמוקרטיה גם במצבים הכי קשים. ואנחנו נמשיך להיות מחויבים לדמוקרטיה. ואנחנו, כמובן, נתנגד להצעת החוק. ואני יכול גם אולי לתת לכם איזו עצה קטנה, אם מותר לי. אתם רוצים להיות בשלטון? שנו את דרכיכם. שנו את המדיניות המומרצת שאתם בחרתם לאמץ. תחזרו למפלגת העבודה של פעם, מפלגה, חברי חבר הכנסת דני עטר, חבר הכנסת עטר, חבר הכנסת דני עטר – חבר הכנסת דני עטר, אני נזקק לעזרתך, כי אני הצעתי לחברת הכנסת מיכאלי, שבמקום כל מיני תרגילים אנטי-דמוקרטיים מן הסוג שהיא מנסה להביא לכאן עכשיו, תעשו דבר אחר: תחזרו לשורשים האמיתיים של מפלגת העבודה, לשורשים שאתה מכיר, של התיישבות, של היאחזות בארץ-ישראל. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אנחנו לא צריכים לחזור לזה. אנחנו שם. <חיים ילין (יש עתיד):> מה הקשר, מה הקשר – – – <שר התיירות יריב לוין:> ואז, תאמינו לי, ביום שתעשו את זה, יכול להיות שגם יהיה יותר קשב ציבורי לעמדות שלכם ותזכו ליותר תמיכה. חברת הכנסת מיכאלי, בואי נשמור על הדמוקרטיה. <דניאל עטר (המחנה הציוני):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> שלטון מחליפים בקלפי, לא בהצעות חוק מן הסוג הזה. אני, כמובן, מבקש מהכנסת לדחות את ההצעה. <היו"ר נורית קורן:> בבקשה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, את רוצה להגיב? בבקשה. כמציעת החוק, לרשותך שלוש דקות. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אני צריכה להזדרז, אם כך. <היו"ר נורית קורן:> לא, לא, זה בסדר. מתחיל מתי שאת מדברת. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא, לא. אני מתכוונת בטקסט להזדרז. <היו"ר נורית קורן:> חברים, אני מבקשת קצת שקט. שקט. אנחנו לא יכולות לנהל את הדיון כך. בבקשה, חברי הכנסת, בבקשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> חברי וחברותי חברות הכנסת, קודם כול, אני שמחה להאיר את עיניו של חברי השר המקשר יריב לוין. חבל שהוא מייעץ לנו להחליף את המדיניות שלנו ואת האידיאולוגיה שלנו, כשראש הממשלה שלו עומד באמריקה, ובאנגלית – מה שנקרא, מדבר בשתי שפות; זו מדיניות שאתם בדרך כלל ממהרים לגנות אותה – אבל באנגלית מאמץ את כל העקרונות שאנחנו כל השנים לוחמים למענם, מטיפים למענם. גם שתי מדינות, גם היפרדות מהפלסטיניות ומהפלסטינים, ומעל הכול – מתרברב שהוא הוא האיש שבנה הכי פחות ביהודה ושומרון ובהתנחלויות. אז קודם כול, חבל שאדוני ממליץ לנו לשנות את המדיניות שלנו. אני מבינה שאתה צריך שאנחנו נפתח מדיניות חדשה, שיהיה לראש הממשלה מה לאמץ בפעם הבאה, אבל בינתיים – איך להגיד? חבל שהוא לא באמת מאמץ ומיישם את מה שהוא מדבר עליו, שהוא לוקח מאתנו. אבל בואו נדבר רגע קונקרטית. הצעת החוק שלי ושל חברי הכנסת וחברות הכנסת הנוספות החתומות עליה היא לחלוטין לא פרסונלית, ולראיה – היא לא חלה על הכנסת הקרובה ועל הבחירות הקרובות. היא מדברת רק החל מהכנסת העשרים-ושתיים; רק משם היא מתחילה. זאת אומרת, אדרבה ואדרבה, לבחירות הקרובות אין שום הגבלה עדיין – לא על אורך קדנציה, לא על היכולת להתמודד. אין שום בעיה. לקפוץ מייד ולהבין מתוך הדברים שרוצות לנצח ולא בקלפי? לא ולא, אדוני השר יריב לוין. רחוק מזה מאוד. ועוד מילה לסיום: אני חוששת, אדוני מר לוין, שאתה חבר יקר ושיתפנו פעולה בדברים רבים בהיותך חבר כנסת – – – <היו"ר נורית קורן:> רגע, מרב, אני מפריעה לך עוד הפעם, בבקשה. את מוציאה את הגרון. חברי הכנסת, אני מבקשת, זה לא נאה ולא יאה. יותר מדי רעש באולם וחברת הכנסת מרב מיכאלי לא נשמעת. אני מבקשת. סליחה, חברים. חבר הכנסת אורן חזן. אני מבקשת מכולם לשבת במקום. סליחה, חברים, אנחנו מתכוננים להצבעה. אם כולם ישבו במקום נוכל לעשות הצבעה אלקטרונית ולא הצבעה שמית. בואו נרחם גם על המזכירות. הממשלה ביקשה הצבעה שמית? אז אני רק מבקשת, כדי שחברת הכנסת מרב מיכאלי תוכל להשלים את דבריה, אני מבקשת מכולם לשבת. בבקשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מה מדהים? שאנחנו מביאות ומביאים את ההצעה באמת הדמוקרטית ביותר, כי היא באה בדיוק לעסוק בגבולות הכוח, לשים מגבלות על הכוח ולאפשר חלוקה יותר הגיונית של הכוח, ואני מקבלת הטפות מפי גדול מגבילי הדמוקרטיה, מגבילי שלטון החוק, מגבילי בית-המשפט העליון. באמת, יש דברים שבהם אפשר להסכים אתו, אבל שיעורים בדמוקרטיה, חברי השר לוין, בוודאי אי-אפשר לקבל ממך. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> איזה התגייסות של הקואליציה. <היו"ר נורית קורן:> סליחה, אנחנו עוברים להצבעה. מזכירת הכנסת, הממשלה ביקשה. סליחה, חברים, אני מבקשת לשמור על השקט. אני מבקשת מחברי הכנסת לשבת, אני רוצה להתחיל את ההצבעה. שמית. הממשלה ביקשה שמית. אני מבקשת שקט, ובואו נעזור למזכירות לעשות את העבודה נאמנה. בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – בעד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד אלי בן-דהן – נגד יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד באסל גטאס – בעד אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – בעד תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – נגד איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – בעד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – בעד ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – אינו נוכח משולם נהרי – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד דניאל עטר – בעד חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – בעד טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר נורית קורן:> אבקש לקרוא שנית את הרשימה – למי שלא היה נוכח קודם. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) דוד אמסלם – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת יחיאל חיליק בר – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת תמר זנדברג – אינה נוכחת ציפי חוטובלי – נגד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח אברהם נגוסה – אינו נוכח משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח <היו"ר נורית קורן:> האם יש מישהו באולם, נוכח או נוכחת, שלא קראו בשמו ורוצה להצביע? חברת הכנסת זנדברג. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) תמר זנדברג – בעד <היו"ר נורית קורן:> נא לסכם את התוצאות. יש עוד מישהו? תמה ההצבעה. נא לספור את הקולות. <זהבה גלאון (מרצ):> גברתי, גם אני פה. <היו"ר נורית קורן:> תמה. סגרתי את ההצבעה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זהבה, יש מצב שאת נתת לביבי עוד קדנציה. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה יודע מה? לך על זה. <היו"ר נורית קורן:> תוצאות ההצבעה הן: 49 בעד, 52 נגד. הצעת החוק לא התקבלה. <הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פגיעה מתוך מניע של גזענות), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1307/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת באסל גטאס) <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים לחוק הבא, בבקשה. הצעת חוק פ/1307, הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פגיעה מתוך מניע של גזענות), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת באסל גטאס. ישיב עליה השר יריב לוין, בשם שר הרווחה והשירותים החברתיים. בבקשה, חבר הכנסת באסל גטאס. להצעה זו מוצמדת הצעה של חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, חבר הכנסת גטאס. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שאני מביא באה ממש בתזמון מתאים ביותר. התקופה שבה אנחנו שרויים היום, תקופה קשה, והצעת החוק ממש מתבקשת; תקופה שבה השיח של השנאה, הגזענות, לקיחת החוק לידיים; תקופה שמבוצע בה לינץ' יותר מפעם אחת בחפים מפשע, אפילו בהשתתפות אנשים במדים; תקופה שבה אפילו הרשויות האמונות על שלטון החוק מפקירות את החוק. רק אתמול התוודענו למה שעשה החוקר בתיק של חברת הפרלמנט הפלסטיני חאלידה ג'ראר – תשמעו אותי טוב, הוא עשה לעד המרכזי במשפט מסדר זיהוי – אתה שומע אותי, עמר בר-לב? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> שומע. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הוא עשה לעד מסדר זיהוי: שם שבע תמונות כדי שהעד יזהה אם חאלידה ג'ראר ביניהן, בין התמונות. הוא שם שש תמונות של גברים ותמונה של אישה אחת, שלושה או ארבעה מבין הגברים עם שפם, ואמר לו: תזהה אם בתוך השבעה החשוד נמצא. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> החשודה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> החשודה נמצאת. שישה גברים. אפילו מה זה – אני קראתי לזה "הבנאליות של הרוע", אבל זה גם טיפשות, גם אי-התחשבות, גם – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> תמנו. איך דבר כזה מבוצע? את מגינה על זה? <ענת ברקו (הליכוד):> אין לך דוגמאות יותר טובות? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> את מגינה על זה שמי שאמון על החקירה – – <ענת ברקו (הליכוד):> אני לא מגינה על כלום. אני רוצה שלא תיקח את זה – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – שמי שמייצג את החוק – – <ענת ברקו (הליכוד):> תעזבו את זה – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – עושה מסדר זיהוי כזה? <ענת ברקו (הליכוד):> תעזוב את – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> גם החוקר שחקר את הילד – וראה העולם את סרט הווידיאו – חוקר שבהתבהמות צועק על ילד בצעקות כאלה. ומה הצעת החוק, רבותי? הצעת החוק באה לפתור סוגיה בעייתית שאפילו הממשלה לא יודעת איך להתמודד אתה, וזאת ההגדרה של "פעולות איבה". החוק הקיים מגדיר מה הן פעולות איבה. חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה מגדיר חמש קטגוריות של פעולות איבה: הקטגוריות הראשונות, פסקאות (1), (2) ו-(3), מדברות על נפגעי פעולות איבה בזמן מלחמה, כוחות צבאיים, צבאיים למחצה, פגיעות בשגגה מידי אדם או בנשק וכו'. פסקה (4) מגדירה: "פגיעה ממעשה אלימות, שמטרתו העיקרית פגיעה באדם בשל השתייכות למוצא לאומי" – ודתי – "ובלבד שהוא נובע מהסכסוך הישראלי–ערבי". פסקה (5) מדברת על "פגיעה ממעשה אלימות, שמטרתו העיקרית היא פגיעה באדם בשל השתייכות למוצא לאומי-אתני, אשר נעשה בידי ארגון טרוריסטי שעליו הכריזה הממשלה לפי סעיף 8 לפקודת מניעת הטרור". כלומר, מי שנפגע מידי "תג מחיר", לדוגמה, או מידי ארגון להב"ה, הוא לא יזכה לתגמולים כנפגע פעולות איבה, כי הארגונים האלה לא הוכרזו על-ידי הממשלה כארגוני טרור. אנחנו מציעים להוסיף פסקה בחוק, שתהיה פסקה נוספת, מס' (6): פגיעה מתוך מניע של גזענות כהגדרתה בסעיף 144א לחוק העונשין, או מתוך מניע של עוינות כלפי ציבור מחמת דת, קבוצה דתית, מוצא עדתי, נטייה מינית או היותם עובדים זרים. בפסקה זו פגיעה היא פגיעה בגוף, בחירות, ברכוש, או פגיעה נפשית, לרבות איומים או סחיטה. מה זה גזענות? איך מוגדרת גזענות בסעיף 144א? גזענות היא "רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסייה, והכול בשל צבע או להשתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני". רבותי, זה מתבקש. אני מביא לכם דוגמאות רק מהתקופה האחרונה, שהממשלה, ואפילו נשיא המדינה נאלץ להתערב, כמו שרפה של הכנסייה בטבחה, שעל-פי ההגדרה הקיימת בחוק הם לא זכאים לתגמול כנפגעי פעולות איבה. אם לא מוכח שהפגיעה היא על רקע סכסוך ערבי–יהודי או שהיא נעשתה על-ידי ארגון טרור שמוכרז על-ידי הממשלה כארגון טרור, אז הם לא זכאים. לצערי הרב, כל המקרים של ההתנכלות, של ההשמדה של מטעי זיתים שנעשים בידי מתנחלים, גם כן לא זוכים להכרה כפעולות איבה מחמת הלקונה שנמצאת בחוק. אז אני חושב שההרחבה של המושג "פעולות איבה", שתכלול בתוכה את כל הנפגעים מפעולות גזעניות על-פי הגדרתה, הגדרת הגזענות בחוק העונשין, היא מתבקשת כדי להביא לפתחה של המדינה את האחריות לכל הפעולות האלה, ולפצות. אנחנו מכירים פועלים שהותקפו בתל-אביב בידי חבורות של חוליגנים ושנזקקו לטיפול רפואי ושישבו בבית חודשים או שבועות, היו זקוקים גם לטיפול, גם לפיצוי על היעדרות מעבודה, חלקם פוטרו מעבודתם עקב זה שהם היו קורבנות של פעולות גזעניות – החוק לא מכסה אותם. יש כאלה שנזקקו לטיפול נפשי – החוק לא מפצה אותם. אז זוהי הזדמנות למי שטוען ומדבר על דמוקרטיה, שיח גבוה-גבוה בפיו, במיוחד ביום שבו אירופה התחילה לסמן את המוצרים של ההתנחלויות והרימה כרטיס צהוב-אדום בפני ממשלת ישראל על זה שהעולם לא יקבל עוד את המשך הצורה של המשטר הקולוניאלי, המדכא, המתעלם מההחלטות של האו"ם. אולי זה היום יצא מכאן שינוי כיוון לטובה, שהממשלה שולחת מסר שפעולות איבה כוללות את כל הפעולות הגזעניות. זהו מסר חשוב מאוד נגד הגזענות ונגד הגזענים. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פשעי שנאה), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2143/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת דב חנין, הצעתך מוצמדת להצעתו של חבר הכנסת באסל גטאס. הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פשעי שנאה), התשע"ו–2015, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה לך, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת הצעת חוק שלי ושל חברי – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, חבר הכנסת איימן עודה, חבר הכנסת ד"ר יוסף ג'בארין וחבר הכנסת ד"ר עבדאללה אבו מערוף. הצעת החוק הזאת, עמיתי חברי הכנסת, אין צודקת ונכונה ממנה. אין צודקת ונכונה ממנה. כל חבר כנסת שיש לו מצפון ויחשוב רגע על העניין הזה, אין לו ברירה אלא להצביע בעד ההצעה הזאת. עמיתי חברי הכנסת, אנחנו, למרבה הצער, נמצאים במציאות חולה. בני-אדם נפגעים בגלל השתייכות לאומית, בני-אדם נפגעים לפעמים אפילו בשל השקפה פוליטית, בני-אדם נפגעים בשל נטייה מינית, והמדינה לא יכולה לעמוד מן הצד במציאות כזאת שבני-אדם נפגעים – בלי קשר, אגב, לשום דבר שהם באופן אישי עשו או לא עשו; הם לגמרי חפים מפשע, אם זה יהודי שנפגע או אם זה ערבי שנפגע; אזרחים הולכים ברחוב והם מותקפים על-ידי אנשים אחרים. המדינה חוקקה בזמנה חוק שמגן על נפגעי פעולות איבה, אבל איך ייתכן שחוק יגן על נפגע פעולות איבה אם הוא יהודי אבל הוא לא יגן על נפגע פעולות איבה אם הוא ערבי? איך ייתכן הדבר הזה? איך ייתכן שהחוק לא יגן על נפגעי פיגוע שנאה כמו שהיה ב"בר-נוער" כנגד בני ובנות קהילת הלהט"ב? איך ייתכן? איך אפשר להצדיק אפליה כזאת? הגישה שאנחנו מציעים בהצעת החוק שלנו מאוד פשוטה ומאוד מתחייבת. היא אומרת: פשע שנאה הוא פשע שנאה. היא לא רק אומרת את זה – היא מכירה בכל נפגעי פשעי השנאה כנפגעי פעולות איבה שהמדינה נותנת להם זכויות, נותנת להם מעמד ונותנת להם הכרה. איך ייתכן, חברי חברי הכנסת, שכל הפלסטינים הרבים שנפגעו מפיגועי שנאה וגזענות – ואני מדבר גם בשטחים – איך ייתכן שאף אחד מהם לא זוכה לשום מעמד, לשום הכרה ולשום טיפול? בני משפחת דוואבשה – למה צריך פרוצדורה מיוחדת ומאבקים מסובכים? למה לא בעיקרון פשוט, ברור וחסר פניות שאומר: מי שנפגע מפשע שנאה, המדינה תעמוד לצדו, תיתן לו זכויות, תיתן לו טיפול ותיתן לו מעמד, וזה יהיה חלק משלים למאבק בכל פשעי השנאה בישראל? <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. תודה. אני מבקשת מהשר יריב לוין להשיב בשם שר הרווחה והשירותים החברתיים. בבקשה. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, מטרת הפעילות של המוסד לביטוח לאומי היא מתן סיוע סוציאלי למי שנדרש לכך. צרכיו של המבוטח לעניין זה נבדקים ככלל על-פי מצבו, ולא על-פי הנסיבות שהובילו לאותו מצב. חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה הוא אחד מהחריגים לכלל הנ"ל, כיוון שהוא נגזר, בין היתר, מהאחריות שנטל הריבון על התרחשות האירוע או על אי-מניעתו. <מיכל רוזין (מרצ):> יותר בהטעמות, יותר בהטעמות. <שר התיירות יריב לוין:> לפי ההגדרה של פעולת איבה, לעניין הזכאות לגמלה על-פי חוק – המדינה מפצה את מי שנפגע כתוצאה מפעילות עוינת אשר כוונה נגד האינטרסים של המדינה כריבון. הגדרה זו נועדה לעגן את תכליתו העיקרית של החוק. הצעת החוק שבנדון מבקשת לקבוע כי גם פגיעה מתוך מניע גזעני או מתוך עוינות כלפי ציבור מסוים בשל השתייכותו הדתית, העדתית, נטייתו המינית או בשל היותו עובד זר תוכר כפעולת איבה ותיכלל בהגדרה של פעולת איבה. בכך חורגת ההצעה מהתכלית המקורית שלשמה נחקק החוק מלכתחילה, שנועד בעיקרו לתת פיצוי וסיוע למי שנפגע כתוצאה מפעולת כוחות אויב – שוב, כאמור, חריג לכלל הרגיל שמופעל בדרך כלל בענייני הביטוח הלאומי. נוכח האמור לעיל, החליטה ועדת השרים להתנגד להצעת החוק, ואנו מבקשים, בשם הממשלה, שכך תעשה גם הכנסת. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. אנחנו עוברים לשתי הצבעות נפרדות. אתם רוצים להשיב, המציעים, דב חנין ובאסל גטאס? <קריאה:> הצבעה אלקטרונית? <היו"ר נורית קורן:> לא. שמית. אתה רוצה להשיב? אני לא שומעת. באסל? זו צריכה להיות תשובה משותפת. קודם באסל. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מובן שלא היו לנו אשליות גדולות שוועדת השרים תהיה עניינית בקריאת התיקון המוצע לחוק, שבסופו של דבר בא לשרת גם את האינטרס הכללי, שכביכול השר טוען שזו הייתה תכלית החוק במקורו. כי כאשר קורבנות של גזענות, של שנאה, זוכים להכרה או לתמיכה או לפיצוי, כשאפילו כל פיצוי חומרי שיקבלו לא יפצה אותם באמת על אותה תחושה – תחושת עוול, תחושה אישית קשה, כשמישהו מותקף מאחת מהסיבות שאמרנו: השתייכות לאומית, דתית, נטייה עדתית או מינית וכו' – גם זה, הדבר הקטן של הפיצוי, תורם לאינטרס הכללי, כי כשהפרט זוכה לתמיכה של המדינה בזמן קשה כזה, זה בסופו של דבר אינטרס של כלל החברה. אבל זוהי ממשלה, לצערי הרב, שעובדת אך על-פי אג'נדה מאוד קיצונית, מאוד סקטוריאלית, מאוד עם צרות אופק, שכפי שאמרתי בדברי, מביאה את העולם לאט-לאט להתחיל להשתמש בסנקציות ובצעדים חריפים. כנראה זו הדרך היחידה שממשלות ישראל, במיוחד הממשלה הזאת, ידעו שערכים של דמוקרטיה ושל שוויון הם ערכים אוניברסליים, ומדינה ריבונית לא תוכל לדרוס אותם כראות עיניה בכל יום. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה גם לך. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, תשובתך. לרשותך שלוש דקות. חברי הכנסת, אני מבקשת קצת שקט. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, ביני לבין השר לוין יש ויכוחים רבים, אני חושב, כמעט בכל תחומי הפעילות הפוליטית. אבל לזכותו אני רוצה להגיד שכשהשר לוין, חבר הכנסת לוין, רוצה לתקוף איזה רעיון, הוא יודע איך לעשות את זה. אני הקשבתי הפעם לתשובתו בקשב רב וניסיתי להבין את הטקסט. נדמה לי שזה טקסט שאי-אפשר להבין אותו. כיוון שחבר הכנסת לוין, השר לוין, הוא לא רק חבר כנסת מוכשר, אלא אני אגלה סוד שהוא בעברו הלא-רחוק היה גם עורך-דין מוכשר, הוא יודע להציג טיעונים. אבל מה לעשות שיש לפעמים מצבים שבהם פשוט אין טיעונים, ולכן עומדים פה על הבמה ומקריאים בפנינו טקסט שפשוט, חברי חברי הכנסת, אין לו שום פשר ואין לו שום מובן. התשובה חייבת להיות תשובה ערכית, וזו השאלה הערכית, עמיתי חברי הכנסת, שעומדת בפני כל אחד ואחת מאתנו: האם אנחנו מוכנים להפלות בין נפגעי פעולות איבה לפי ההשתייכות הלאומית שלהם? האם ערבי נפגע פעולות איבה שווה פחות? האם נפגע פעולות איבה ששייך לקהילת הלהט"ב שווה פחות? האם נפגע פעולות איבה שנפגע בגלל שהוא יוצא העדה האתיופית שווה פחות? עמיתי חברי הכנסת, זו השאלה. היא מאוד מאוד פשוטה, היא מאוד מאוד ברורה, וכל אחד ואחת מאתנו צריך לתת לה היום תשובה בהצבעה שלו. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקשת שכולם ישבו במקומם, וקצת יותר שקט כדי שנוכל לבצע את ההצבעה. אלקטרונית? הממשלה מבקשת אלקטרונית. לכן אני מבקשת מכולכם לשבת במקומכם. חברים, אנחנו רוצים להתחיל. <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> אנחנו רוצים לבצע הצבעה אלקטרונית, אז אני מבקשת מכולם לשבת במקום. קארין, אני ממתינה. אני ממתינה. חברים. קארין, הכול בסדר? אפשר להתחיל? <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <היו"ר נורית קורן:> אוקיי. חברים, רק אני מבקשת שקט, אני רוצה להתחיל בהצבעה, הצבעה אלקטרונית. בבקשה, אנחנו מצביעים על החוק הראשון, של באסל גטאס, חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פגיעה מתוך מניע של גזענות), התשע"ה–2015. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 41 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פגיעה מתוך מניע של גזענות), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> התוצאות: בעד – 31, נגד – 41, אין נמנעים. <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> לפרוטוקול, אני מבקשת להוסיף את חבר הכנסת ינון מגל וחבר הכנסת אלי אלאלוף. הצעת החוק לא נתקבלה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> סליחה, היושבת-ראש, גם אותי. <היו"ר נורית קורן:> להוסיף את השר אופיר אקוניס לפרוטוקול, ואנחנו לא משנים את התוצאה, התוצאה נשארה כמו קודם, הצעת החוק לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה – – – <איוב קרא (הליכוד):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להצבעה השנייה, על החוק שמוצמד לחוק של חבר הכנסת באסל גטאס, הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פשעי שנאה), התשע"ו–2015. בבקשה, רק שנייה, הצבעה. <קריאה:> הצעה של דב חנין. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 43 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פשעי שנאה), התשע"ו–2015, נתקבלה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> פעמיים הצבעת על הצעת החוק של גטאס – – – צריך להצביע פעם נוספת – – – <היו"ר נורית קורן:> לא, סליחה. סליחה, דב חנין. סליחה. שלך, על שלך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – פעמיים – – – אין בעיה. הצעת החוק – – – <היו"ר נורית קורן:> התוצאות הן: 31 בעד, 43 נגד, אין נמנעים. הצעת החוק של חבר הכנסת דב חנין לא התקבלה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אבל לא זה מה שנאמר לפרוטוקול – – – פעמיים הוצבע באסל גטאס – – – <קריאות:> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר נורית קורן:> ההצבעה, לפי הפלט, היא על ההצעה של דב חנין. אני אמרתי שאנחנו מצביעים על פשעי שנאה, אני אמרתי. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא, אמרת "של באסל גטאס", שתי הצבעות. אין בעיה, יש פרוטוקול – – – <היו"ר נורית קורן:> אז נעשה עוד הצבעה, אוקיי. <קריאה:> – – – <היו"ר נורית קורן:> אלקטרונית, אנחנו נעשה אלקטרונית. <קריאה:> תצלצלו חמש דקות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – בפרוטוקול. נראה על מה ההצבעה. <קריאות:> – – – <הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – הגבלת מספר התיקים בטיפול עובד סוציאלי המטפל במשפחות), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1707/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק מס' 1707, הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – הגבלת מספר התיקים בטיפול עובד סוציאלי המטפל במשפחות), התשע"ה–2015. <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים לחוק הבא. סליחה. הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק של חבר הכנסת מאיר כהן וקבוצת חברי הכנסת. אני מבקשת מחבר הכנסת מאיר כהן – בבקשה. ישיב השר יריב לוין בשם שר הרווחה והשירותים החברתיים. בבקשה, לרשותך עשר דקות. <מאיר כהן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, ובמיוחד חברי הכנסת מסיעת כולנו, כי מן הסתם תרעד לכם היד כי שמעתי שאתם מתכוונים להתנגד. הצעתי, הצעת החוק, היא לטפל בעומס הבלתי-מתקבל על הדעת, חסר התקדים, בעבודתם של העובדות והעובדים הסוציאליים. שמעתי אתכם מאז היותי שר הרווחה, ואני מאוד – גברתי היושבת-ראש, אי-אפשר כך – – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת, חברים, חברי הכנסת, בבקשה. שקט באולם. צריך לצעוק בתוך המליאה כדי לשמוע משהו. בבקשה, חבר הכנסת כהן. <מאיר כהן (יש עתיד):> ניהלנו – אני, אחרים, קודמינו – מאבק גדול מאוד על מספר התלמידים בכיתות, ובשעה טובה ומוצלחת החליט השר הנוכחי, השר לשעבר ושרים לפניהם, שיעשו הסדרה של כמה ילדים יהיו בכיתות א' וכמה ילדים יהיו בכיתה ב', והכול כדי שהמורים יוכלו באמת לעבוד כמו שצריך – עם קבוצות קטנות, עם קבוצות למידה. סקטור אחד אנחנו שוכחים כל הזמן, והוא הסקטור של העובדים הסוציאליים, שכל אחד מאתנו פוגש אותם כל יום. עובדת סוציאלית במדינת ישראל – תקשיבו טוב – מטפלת ב-200 תיקי משפחה, ב-200 תיקי משפחה. היא צריכה לטפל במצב הפיזי של הבית שלהם וצריכה לטפל בילדים וצריכה לטפל ביחסים הבין-אישיים בתוך המשפחה; וצריכה, לדאבוני הרב, ל-122,000 משפחות במדינת ישראל כל יום חמישי לדאוג למזון. ילדים להורים שנמצאים בתהליכי גירושין, מפני שאין להן זמן לכתוב תסקירים, הילדים רואים את ההורים שלהם במשך חודשים במרכזי קשר. העובדות והעובדים האלה קורסים. קורסים. כשאנשי מכבי-האש כיבו את השרפה בכרמל, כל החברה הישראלית עמדה ומחאה כפיים להחלטה של ראש הממשלה לקרוא להם "לוחמי האש". אתם יודעים מי לוחמי החזית החברתית של מדינת ישראל? אלה העובדים הסוציאליים. הם אלה שעומדים בחזית החברתית, הם אלה שיום-יום נתקלים במצבים הקשים ביותר: הם אלה שמתעסקים עם נערים ונערות בזנות, הם אלה שמתעסקים עם משפחות קשות-יום, הם אלה שמתעסקים עם העניים, הם אלה שמתעסקים בתסקירי גירושין, הם אלה שמתעסקים באסירים משוחררים. כל תחלואי החברה וכל הקשיים של החברה הישראלית על הכתפיים שלהם. ומה אני מבקש בחוק הזה? אני מבקש לעשות הסדרה; שתיקח שנתיים, שלוש שנים, אבל שנדע שיש אופק. אני משער שהשר לוין יעלה לכאן וישאל אותי – אני מקווה שלא, כי אני סומך על הגינותו: ומה אתה עשית, היית שר הרווחה? הוספתי 180 תקנים. תבדקו את זה. באתי לשר האוצר ולא מצמצתי, ולא לקח לי יותר מדקה לקבל את הסכמתו, והוספתי 180 תקנים. אחת מההמלצות הראשונות, גברתי היושבת-ראש, בדוח ועדת אלאלוף, ולא אמרתי לו חלילה מה לכתוב, הייתה לעשות הסדרה שעובדת סוציאלית לא תטפל ביותר מאשר בין 50 ל-60 תיקים. אין דבר יותר נכון וראוי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נכון. <מאיר כהן (יש עתיד):> זה לא עולה כסף. וכל מי שיטיל עליכם אימה ויגיד שזה עולה מיליארדים – זה לא מיליארדים. גם בדוח הוועדה אנחנו תקצבנו, ויודעים כמה זה עולה. ובתקציב 2014, שלא עבר, שאנחנו היינו שותפים לכתיבתו, היה סעיף שתקצב עוד 250 תקנים, כדי לאפשר לאנשים הטובים האלה, לאנשים האלה שעובדים כל כך קשה, סוף-סוף, אם לא מעלים את שכרם הדל ואם לא נותנים להם את מרחבי העבודה הראויים, שלפחות ניתן להם אפשרות לעשות טיפול הוליסטי, טיפול שורש, טיפול אמיתי; שהעובדות והעובדים האלה יוכלו לשבת ושיהיה להם רגע פנאי להתעסק עם המשפחות ולבקר בבתים שלהן ולטפל בתחלואים. ובמקום זה אני נתקל בציניות, השר לוין, של ממשלת ישראל. דבר כזה צריך להפיל בוועדת השרים? מה, אין בושה? מה ביקשנו, איזו הצעה זאת? מה קרה לכם? מה קרה לחברי הכנסת החרדים? מה קרה? למה אתם, הנציגים שלכם, מצביעים נגד? <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – בקואליציה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אז אם אתם מסכימים – תצביעו עכשיו, ותגידו לאנשים האלה: אנחנו אתכם, אנחנו בעדכם, נאפשר לכם לעבוד כמו שצריך. <קריאה:> תהפוך את זה להצעה – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אני לא אהפוך את זה לשום הצעה. תפסיקו עם השטויות האלה. <משולם נהרי (ש"ס):> למה לא? <מאיר כהן (יש עתיד):> באמת, אל תגמגמו, או שאתם בעד או שאתם נגד. תסתכלו לעובדים הסוציאליים בעיניים, אל תמכרו אף אחד. ואל תספרו סיפורים: תשים את זה הצעה, תיקח את זה לעוד חודשיים – לא, עכשיו תצביעו. ואם אתם מצביעים נגד, כל אחד מכם שיסתכל לעובדים הסוציאליים בעיניים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> ולמשפחות. <מאיר כהן (יש עתיד):> מה קרה? ולמשפחות ולעניים. רק ביום ראשון העברתם 530 מיליון שקלים ככה, בהינף יד. אין לכם לעובדים הסוציאליים? אין לכם לעניים? ביטחון תזונתי – הצבעתם נגד; חוק בשבילכם – הצבעתם נגד. וכל מה שמעניין אתכם זה אופוזיציה וקואליציה. מה קרה? מה קרה לחברה הישראלית? הצבעתם נגד ילדים רעבים, עכשיו אתם מצביעים נגד עובדים סוציאליים? <משולם נהרי (ש"ס):> שנה שלמה – – – הקואליציה. <מאיר כהן (יש עתיד):> תסלח לי, תפסיק לבלבל. <משולם נהרי (ש"ס):> שכחת הכול. <מאיר כהן (יש עתיד):> תסלח לי, אדוני. תסלח לי, תפסיק. כשאין מה – – – <משולם נהרי (ש"ס):> איפה היית? <מאיר כהן (יש עתיד):> אל תגיד איפה הייתי, תתבייש לך. תתבייש לך. כשאני הייתי הוספתי 180 תקנים. תבדוק את זה, במקום לשבת ולקשקש. לפחות תעשה שיעורי-בית. מה אתם חושבים, שהכול מותר? שאתם תשבו כאן ותצביעו נגד חוקים חברתיים? טובלים ושרץ בידכם. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. השר חבר הכנסת יריב לוין ישיב בשם שר הרווחה והשירותים החברתיים. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת – חבר הכנסת כהן, בהצעת החוק אתה מציע לקבוע כי עובד סוציאלי לפי חוק שירותי הסעד לא ייתן טיפול סוציאלי ליותר מ-60 משפחות בעת ובעונה אחת, כחלק מתנאי שירותי הרווחה. ההצעה שלך מבוססת על מסקנות של הוועדה למלחמה בעוני, שמונתה על-ידך בעת כהונתך כשר הרווחה, ואין חולק שאחת ממסקנות הוועדה הזו הייתה שמספר התיקים המקסימלי לעובד סוציאלי לא יעלה על 60 תיקים. אין ספק, אף אחד לא חולק, העומס על העובדים הסוציאליים ידוע, דורש היערכות מתאימה. ואני יכול לומר לך באחריות, שכבר עם כניסתו לתפקיד של שר הרווחה, חברנו חבר הכנסת חיים כץ, הוא הודיע שבכוונתו לפעול לקידום פתרון מערכתי שמטרתו צמצום כמות התיקים והפחתת העומס על העובדים הסוציאליים, וכך הוא עושה, ואין לי ספק שגם ישלים את המלאכה הזאת. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> כמה הוא צמצם – – – <שר התיירות יריב לוין:> יחד עם זאת, גם השר וגם גורמי המקצוע של המשרד, ונדמה לי שכל אחד גם מבין מדוע, סבורים שלא נכון לקבע דבר כזה בחקיקה. זה עניין פנימי של אופן העבודה, עניין של התקנים שהמשרד מצליח להשיג ולגייס, והדרך של חקיקה לא נועדה לדברים מהסוג הזה, וכך גם לא נעשה במקרים אחרים. <חיים ילין (יש עתיד):> למה חוקקנו כמות ילדים לכיתה בשבוע שעבר? <שר התיירות יריב לוין:> ולכן, חבר הכנסת כהן, מתוך זה שאני מניח שגם אתה סומך על השר כץ שישלים את המהלך הזה, אני חושב שהיה נכון להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שחבר הכנסת אלאלוף יעקוב אחרי הנושא הזה ויטפל בזה. <יאיר לפיד (יש עתיד):> יריב, אתה לא סומך על השר – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני סומך עליו לחלוטין. <יאיר לפיד (יש עתיד):> מתי? <שר התיירות יריב לוין:> תמיד. <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני סומך עליו תמיד. אני סומך עליו תמיד. זה נכון שלא תמיד אני מקבל ממנו קולות בפריימריז, אבל אני סומך על מקצועיותו ועל העבודה שלו בכנסת. ואני חושב שיש לאמירה שלי משנה תוקף דווקא משום שהמצב הוא שבדרך כלל בפריימריז אני צריך להסתדר לבד. אז אני מציע, חבר הכנסת כהן, וזו כמובן החלטה שלך, אני חושב שהיה נכון להפוך את זה להצעה לסדר-היום, לאפשר לחבר הכנסת אלאלוף לעקוב אחרי הנושא הזה בוועדה שלו. ואין לי ספק שהדבר הזה באמת יגיע לפתרונו. תבחר בכל זאת לקיים הצבעה על החוק כחוק – זו זכותך, אבל במצב הזה הממשלה תתנגד להצעה, וכך נבקש גם מהכנסת לעשות. תודה. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת כהן, אתה מעוניין לתת תשובה? בבקשה, שלוש דקות לרשותך. אחרי תשובתו של חבר הכנסת מאיר כהן אנחנו נצביע. אני מבקשת רק שקט. בבקשה. <מאיר כהן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, השר המשיב, חברות הכנסת וחברי הכנסת, אני לא מטיל ספק בכשרים, אין לי שום ספק שכל שר – גם לפני עשו עבודה טובה, ובוודאי גם אחרי יעשו עבודה טובה. אבל אמרתי שראוי מאוד שכן נטפל בחקיקה. אני לא מכיר שום גורמי מקצוע במשרד – הייתי שנה ושמונה חודשים שר הרווחה, והדרישה הזאת ישבה על שולחני יום-יום, שעה-שעה, מגורמי המקצוע של המשרד, ובצדק. כי אם אנחנו יודעים לתחם כמה ילדים יהיו בכיתה, כמה ילדים יהיו בבית-ספר, מן הראוי שיהיה חוק שיבוא ויגיד: עובדת סוציאלית, עו"סית למשפחה, תתעסק עם 60 תיקים, 70 תיקים, 55 תיקים. לכן אני מבקש להצביע על החוק הזה. אם תפילו אותו, נמשיך להתעקש על החוק הזה, אבל אני רק רוצה ואני דורש מכם שמחר בבוקר, כשאתם תפגשו את העובדים הסוציאליים, אל תמכרו אותם. תסתכלו להם בעיניים ותגידו להם, כשהם ישאלו אתכם, תגידו: אנחנו הצבענו נגדכם. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. אנחנו נעבור להצבעה. <קריאה:> שמית. <היו"ר נורית קורן:> אנחנו נעבור להצבעה שמית, בבקשה. אני רק מבקשת מכל חברי הכנסת, כדי להקל על עבודת המזכירות, לשבת במקום ולענות בקול רם כדי שהם יוכלו לשמוע את התשובות. בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נמנע קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד באסל גטאס – בעד אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – בעד תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – בעד ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – אינו נוכח משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – בעד רחל עזריה – אינה נוכחת דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – בעד טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לעשות סיבוב שני של ההצבעה כדי לראות מי עדיין לא הצביע. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) רוברט אילטוב – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – אינה נוכחת יחיאל חיליק בר – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח משה יעלון – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת ירון מזוז – אינו נוכח אברהם נגוסה – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח מיקי רוזנטל – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח <היו"ר נורית קורן:> יש עוד מישהו שקראו בשמו ולא הצביע ומעוניין להצביע? <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשם חבר הכנסת) זאב אלקין – נגד. <היו"ר נורית קורן:> יש עוד מישהו? אני נועלת את ההצבעה. בבקשה לספור את הקולות. התוצאות הן 44 בעד, 42 נגד ואחד נמנע. ההצעה התקבלה. חברים, ההצעה התקבלה. חברים, ההצעה התקבלה. הוועדה המוסמכת לדון בהצעת חוק זו היא ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> ההצעה תעבור לוועדת הכנסת. אני אקריא את החוק: הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – הגבלת מספר התיקים בטיפול עובד סוציאלי המטפל במשפחות), התשע"ה–2015, תעבור לוועדת הכנסת. <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> ההצעה תעבור לוועדת הכנסת. אני אקריא את שם החוק: הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – הגבלת מספר התיקים בטיפול עובד סוציאלי המטפל במשפחות), התשע"ה–2015, תעבור לוועדת הכנסת. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת תקופת זכאות לקצבה בעד ילד החולה בסוכרת נעורים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1924/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר נורית קורן:> הצעת חוק פ/1924, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת תקופת זכאות לקצבה בעד ילד החולה בסוכרת נעורים), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יואב בן צור וקבוצת חברי הכנסת. ישיב עליה השר יריב לוין בשם שר הרווחה והשירותים החברתיים. בבקשה, חבר הכנסת יואב בן צור, לרשותך עשר דקות. ההנמקה מהמקום. <יואב בן צור (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת – – <היו"ר נורית קורן:> דקה לרשותך. <יואב בן צור (ש"ס):> – – אין אדם בבית הזה אשר איננו רגיש למצוקת ילד קטן. הצעת חוק זו המובאת בפניכם היום מעידה כאלף עדים על הרגישות של כל חברי הבית הזה, כאשר קרוב ל-60 חברי כנסת הצטרפו ליוזמת הצעת החוק, המבקשת בסך הכול לעשות צדק עם ילדים רכים החולים במחלת סוכרת נעורים. על-פי המצב החוקי הקיים היום, ההחלטה בדבר תשלום לילד נכה הסובל מסוכרת נעורים קבועה בתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה). ההגדרה כוללת את כל הילדים כולם עד גיל 18, אולם באופן חריג למדי ההחלטה בדבר תשלום לילדים חולים עד גיל עשר הנה נוהל שהשתרש בשל מאפייני ההגבלות הקבועות בתקנות. הצעת החוק המובאת לפניכם היום, חברי חברי הכנסת, מבקשת לעשות צדק עם אוכלוסייה זו, המונה כ-3,000 ילדים החולים בסוכרת נעורים, אשר עם הגיעם לגיל עשר המחלה והנכות על כל תופעותיהן הרבות אינן נעלמות, אך לפתע פתאום תשלום קצבת הנכות נפסק, דבר אשר מצריך הוצאה ניכרת, וללא תמיכה של ההורים ובני המשפחה הקרובה בסיוע לרווחת הנער או הנערה החולים, אשר זקוקים לתמיכה מתמדת, קשה מאוד לראות כיצד יצלחו נערים אלה את תקופת התבגרותם, עם הצורך בשימוש יומיומי בתכשירים רפואיים כמזרקי אינסולין וכדומה. ההכרה הממסדית במחלה זו עבור ילדים אלה עד הגיעם לגיל 18 הנה מתבקשת, והתועלת העצומה לחולים ובני משפחותיהם אל מול עלותה השולית אינה ניתנת לשיעור. <היו"ר נורית קורן:> אבקש לסיים. <יואב בן צור (ש"ס):> אבקש בהזדמנות זו להודות לידידי ורעי, סגן שר האוצר חבר הכנסת הרב יצחק כהן, על מעורבותו והשתדלותו אל מול הפקידות הבכירה במשרד האוצר בהעברת החוק. תחזקנה ידיך ויישר כוח. אשר על כן, אבקש את תמיכת חברי הבית כולם למען חייהם של ילדים אלו. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. ישיב השר יריב לוין בשם שר הרווחה והשירותים החברתיים. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, תנאי הזכאות לקצבת ילד נכה מעוגנים בתקנות הביטוח הלאומי. בתקנה 2 נקבעו שיעורי הגמלה מקצבת הנכות ליחיד בהתאם לתלות של הילד בהוריו והעומס הטיפולי הנדרש מההורים. מטרת הקצבה הנה, לפיכך, לסייע להורים במעמסה זו. אשר לילדים החולים במחלת הסוכרת, בהתאם לתקנות ולנוהלי המוסד לביטוח לאומי נקבע כי עד שמגיע הילד לגיל שש זכאים הוריו להשתתפות בשיעור 100% של גמלת היחיד. זאת, בשל העובדה שבגילים אלו ילדים החולים בסוכרת נדרשים לנוכחות קבועה של הוריהם. ילדים מגיל שש עד גיל 12, אשר אינם נדרשים לנוכחות קבועה של הוריהם, זכאים לגמלה בשיעור של 50%. זאת, לאור ההבנה שגם בגילים אלו לא כל הילדים מסוגלים לאזן בכוחות עצמם את רמות הסוכר בגופם ונדרש סיוע של ההורה. בגיל 12–18, ילד אשר אובחן לראשונה כסובל מסוכרת או שרמות הסוכר אינן מאוזנות אצלו, יהיה זכאי לגמלה בשיעור של 50%. מדובר בגילים שבהם עד תום שנה מהאבחנה, מרבית הילדים מאזנים את עצמם ואינם זקוקים לסיוע צמוד של הוריהם. הצעת החוק שבנדון מבקשת לקבוע כי הזכאות לקצבת ילד נכה לילדים הסובלים ממחלת סוכרת נעורים תימשך עד שיגיעו לגיל 18, וזאת ללא קשר למצבם הרפואי או לעומס הטיפולי הנדרש מהוריהם של אותם ילדים בשל הליקוי. כבר כיום זכאים ילדים החולים במחלת הסוכרת לגמלת ילד נכה עד הגיעם לגיל 12. הצעת החוק מבקשת להחיל את הזכאות על ילדים מגיל 12 עד גיל 18. ואולם, כפי שהובהר לעיל, גם בקבוצת הילדים בגיל 12–18 קיימת זכאות לגמלת ילד נכה, וזאת למי שמחלתם אינה מאוזנת או למי שמחלתם פרצה לראשונה בתקופה זו, והכול בהתאם למידת התלות של הילדים והסיוע הנדרש עקב אותם ליקויים. יצוין כי מאז שנת 2010, במסגרת שלושה תיקונים לתקנות ילד נכה, הוגדלה אוכלוסיית הילדים הזכאים בכ-60%, ושיעורי הקצבה הוגדלו אף הם. מנתוני אגף המחקר של המוסד לביטוח לאומי עולה כי מדובר בקבוצה של כ-100 ילדים. עלותה של ההצעה כ-12 מיליון שקלים. ועדת השרים לחקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית בלבד בשלב זה, תחת ההתחייבות של המציעים שההצעה תקודם רק בתיאום עם משרדי האוצר והבריאות. אני מניח, חבר הכנסת בן צור, שהסיכום הזה מקובל עליך, ומשכך, אנחנו מבקשים, תחת ההסכמה הזאת עם המציעים, לאשר את ההצעה. תודה. <היו"ר נורית קורן:> אוקיי. חברים, אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה אלקטרונית. אנחנו מצביעים על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת תקופת זכאות לקצבה בעד ילד החולה בסוכרת נעורים), התשע"ה–2015. בבקשה להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 56 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת תקופת זכאות לקצבה בעד ילד החולה בסוכרת נעורים), התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> הצבעתי פעם אחת – – – <היו"ר נורית קורן:> התוצאות: בעד – 56, אין נמנעים ואין מתנגדים. השרה מירי רגב מודיעה שהיא בטעות הצביעה גם ממקומה וגם מהמקום של איילת שקד. לצורך הפרוטוקול, אני צריכה לומר שהחוק התקבל, הצעת החוק התקבלה, והיא תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. בהמשך לכך, אני רוצה להודיע שהתוצאה בעד היא 56, ולתקן שבעצם הוצבע "חברת הכנסת שקד" בשל תקלה אצל מירי רגב; אז צריך להחליף שהשרה מירי רגב הצביעה ולא השרה איילת שקד. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> שיהיה כתוב בפרוטוקול שאני הצבעתי פעמיים – – – <היו"ר נורית קורן:> לא צריך, מירי – – – <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> רק רגע, תנו לי לתקן. רק שנייה. אנחנו בדקנו את זה. בדקנו, ולפי הפרוטוקול את לא הצבעת. בלוח שלך אין הצבעה, ואצל איילת שקד יש הצבעה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אבל – – – <היו"ר נורית קורן:> בסדר, אבל כאן זה לא מופיע ולכן לא צריך לתקן. בעד – 56. לפרוטוקול. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> ירדנה, תבדקי שלא הצבעתי פעמיים. <היו"ר נורית קורן:> בסדר, הנה. לא הייתה הצבעה פעמיים. פעם אחת, במקום שמירי רגב תצביע, הצביעה איילת שקד. בטעות הצבעת אצלה. <הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירת רצח), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1499/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת ניסן סלומינסקי) <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירת רצח), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. הנמקה מהמקום. תשיב שרת המשפטים איילת שקד. בבקשה. <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> גברתי היושבת-ראש, שרים, חברי חברי הכנסת, בחוק הקיים היום יש עבירת רצח ועבירת הריגה. זה זמן רב ששופטי בית-המשפט העליון מבקשים, והשופט חשין ז"ל בזמנו גם חזר על זה כמה פעמים: אני מוכרח משהו בין "רצח" ל"הריגה". יש מעשים שהם לא ממש רצח, אבל אני חייב לתת עונש כרצח כי אין לי משהו אחר. ויש כאלה שהם רצח, אבל לא בהגדרה הקיימת, ואני חייב לתת להם "הריגה" וזה לא טוב. לכן, ב-2007 הגשתי הצעת חוק שנותנת דרגת ביניים, מה שנקרא "רצח מדרגה שנייה". הקימו ועדת מומחים בראשותו של פרופסור קרמניצר. רק לאחר ארבע שנים הוא נתן את התשובה, ב-2011. ב-2015 ממשלת ישראל החליטה לאמץ את זה. אני מבקש לאשר את זה בקריאה טרומית, את הצעת החוק המקורית שלי, כדי שאני אוכל להתלכד עם הצעת החוק הממשלתית. תודה לך, גברתי. <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת מהשרה איילת שקד לבוא ולהשיב. חברים, אני מבקשת שוב שקט. אנחנו לא שומעים שום דבר. בבקשה. <שרת המשפטים איילת שקד:> הצעת החוק של חבר הכנסת ניסן סלומינסקי תוצמד להצעת חוק ממשלתית באותו נושא של מדרג עבירות המתה. אני רוצה לציין שחבר הכנסת ניסן סלומינסקי, כשאני עוד תכננתי צ'יפים ב"טקסס אינסטרומנטס", הוביל להקמת ועדה שתדון בנושא הזה. זה היה ב-2007, אם אני לא טועה. הוועדה, כרגיל, כמה שנים אחר כך הביאה את מסקנותיה, ואני שמחה שבכנסת הזאת, בוועדה של חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, אפשר יהיה לעשות מדרג נכון יותר בנושא הזה. תודה. לכן אני מבקשת לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר נורית קורן:> תודה. יש התנגדות. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ואחריה – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אה, אחד, סליחה. אחד. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> יושבת-ראש נכבדה, חברי כנסת, את האמת, חשבתי שכדי לשנות את המדרג הזה ואת ההגדרות האלה, היה מן הראוי להקדיש לזה יותר מחשבה ויותר לבדוק לעומק איך אנחנו משנים הגדרות כאלה – שיהיו להן השלכות. אני יודעת שהתקיימה ועדה ואני יודעת שהוועדה דנה בזה לאורך שנים, אבל לצערי אני לא רואה את כל מה שבא בתוך הוועדה – נלקח חלק ממה שנאמר. אני רוצה להתייחס לעניין של רצח מדרגה שנייה, ואז מכניסים לתוך זה את כל העניין של הגנת הקנטור. במחקר שעשיתי בעניין של רצח נשים, ובמיוחד רצח נשים באוכלוסייה הערבית, תמיד השתמשו הרוצחים, כדי להגן עצמם, בנושא של הגנת קנטור. כלומר, השתמשו בעילה הזו כדי לבקש להוריד להם מהעונש. הם משתמשים בעילת הקנטור כעילה העיקרית שכאילו נותנת לגיטימציה או לפחות צריכה להקל את העונש שלהם. היו שם כל מיני פסקי-דין שמדברים בצורה הכי ברורה על כך שכל פעם שמשתמשים בזה צריך ללכת ולבדוק מה זה קנטור ומה זה קנטור לאדם מן היישוב, ואז להיכנס גם כן להגדרות מה זה "אדם מן היישוב" עם רקע תרבותי מסוים ומה קנטור יכול להיות בתרבות מסוימת ובתרבות אחרת. אני חושבת שדברים כאלה, אין להקל ראש בהם. צריך לדון בהם לעומק, במיוחד כשזה משליך על ענישה. בסופו של דבר, אנשים – זה משנה גם את ההגדרות של הריגה – – – <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני מוזמנת, אני יודעת שאני מוזמנת, אבל היה מן הראוי, לפני ועדת השרים ולפני שהממשלה תתמוך, באמת לקיים דיון יותר לעומק במקום להביא את זה. כל הכבוד, אני מאוד שמחה שיש יוזמה לחקיקה פרטית, אבל נושא כזה, שמשנה הגדרות, שמשבש את כל העניין של הענישה ובונה אותו מחדש, היה מן הראוי להשקיע בו יותר מחשבה מסתם לדחוף את זה כהצעה פרטית. <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> – – – <היו"ר נורית קורן:> תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקשת לשבת במקום. אנחנו מצביעים הצבעה אלקטרונית. נא לשבת במקום. אנחנו מצביעים על הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירת רצח), התשע"ה–2015. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 49 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 4 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירת רצח), התשע"ה–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> התוצאה: בעד – 49, נגד – 4, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה. הוועדה המוסמכת לדון בהצעת חוק זו היא ועדת החוקה, חוק ומשפט. <הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015> [נספחות.] <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להודעות. החלטת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015 – חבר הכנסת רועי פולקמן, בבקשה. <רועי פולקמן (בשם ועדת הכלכלה):> בשם ועדת הכלכלה של הכנסת, החלטה בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. על-פי הצעת ועדת הכלכלה מחליטה הכנסת, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, לאשר את החלטת ועדת הכלכלה לפצל את סעיפים 13 ו-14 מהצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015, כך שחלק אחד יכלול את הסעיפים האמורים וחלק אחר יכלול את יתר סעיפי הצעת החוק. דברי ההסבר: הצעת החוק שבנדון נדונה בכנסת בקריאה ראשונה ביום י"ח באלול תשע"ה, 2 בספטמבר 2015, והועברה לוועדת הכנסת. ועדת הכנסת החליטה לחלק את רוב סעיפי הצעת החוק בין ועדות הכנסת. כמו כן הציעה ועדת הכנסת כי הכנסת תחליט לפצל חלק מסעיפי הצעת החוק, כדי שלא יידונו במסגרת הצעת החוק. הכנסת החליטה כאמור ביום כ"ג באלול התשע"ה, 7 בספטמבר 2015. סעיפים 13 ו-14 בהצעת החוק, שעניינם תיקון לחוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק), התשכ"ד–1963, ותיקון לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח–1988, המכונה "רפורמת הפטם", נדונו בוועדת הכלכלה כחלק מהצעת החוק. במהלך דיוני הוועדה הוסכם לנסות ולהביא לתוצאה רצויה ללא חקיקה ולבחון בעוד זמן-מה את הצורך בחקיקתם של סעיפים אלה. לפיכך, ביום כ"ו בחשוון התשע"ו, 8 בנובמבר 2015, החליטה ועדת הכלכלה על פיצול הסעיפים האמורים מיתר סעיפי הצעת החוק שבנדון, כדי לאפשר המשך הדיון בהם. הכנסת מתבקשת לאשר החלטה זו. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה לחבר הכנסת רועי פולקמן. אנחנו עוברים להצבעה על הודעת ועדת הכלכלה שהביא חבר הכנסת רועי פולקמן. אני מבקשת, חברי הכנסת, שבו במקום. מי בעד ומי נגד הודעת ועדת הכלכלה? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה – 41 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> התוצאות: בעד – 41, אין נמנעים, אין מתנגדים. החלטת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015, אושרה. <הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015> [נספחות.] <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להחלטת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015. יציג אותה חבר הכנסת משה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אני מבקש ממליאת הכנסת לאשר פיצול, או בעצם שני פיצולים, מחוק ההתייעלות הכלכלית, שוועדת הכספים החליטה עליהם פה-אחד. הראשון הוא הקק"ל. היה פרק קק"ל בחוק ההתייעלות הכלכלית. אמר לי השר להגנת הסביבה, שמופקד על החוק הזה, שהממשלה מגיעה להסכם בדבר העברת 1.2 מיליארד של קק"ל לאוצר המדינה, והוא מבקש שאני לא אביא את זה לאישור. ואז העליתי את העניין בוועדה, ודעת כל החברים הייתה להשאיר את החוק על שולחן הוועדה, אם כדי לבחון שאכן הדברים האלה, כפי שהודיע לי השר, מתבצעים, וגם אם הם מתבצעים אנחנו מבקשים בוועדה שיבואו למסור דיווח לחברי הוועדה בדבר היישום של ההסכם שהממשלה קבעה אותו בדבר העניין של קק"ל. הפתרון לעניין הזה, שגם לא לאשר את זה, גם לא לדחות את זה, אבל להשאיר את זה על שולחן הוועדה, זה פיצול. ובפיצול, אם מליאת הכנסת תאשר, אנחנו לא מפילים את החוק, אנחנו משאירים אותו, ואנחנו נעקוב אחרי זה, ובכל מקרה יצטרכו לבוא לוועדה ולדווח, מכיוון שהחוק נמצא על שולחן הוועדה. זאת הייתה העמדה של כל חברי הוועדה. הדבר הנוסף שאני מבקש לפצל הוא חובת דיווח, שמופיעה בחוק ההתייעלות הכלכלית, לרשות המסים; חובת דיווח שמשמעותה שאדם חייב לדווח אם הוא מתייעץ עם מישהו לקבלת חוות דעת – הוא חייב לדווח על כך לרשות המסים. אנחנו סברנו שצריך להזמין את כל הגופים שעוסקים בעניין הזה; זו יכולה להיות פגיעה קשה בהם. אני ביקשתי לפצל את החוק הזה, ואמרתי שמייד אחרי אישור התקציב במליאת הכנסת אנחנו נביא את החוק הזה לדיון, ולדיון רציני, ואנחנו נעשה את זה בלי שהיות, אבל נעשה את זה באופן מקצועי; נזמין את כולם. גם זה התקבל פה-אחד. אני מבקש לאשר את הפיצול הזה, על מנת שאנחנו לא ניאלץ לאשר עכשיו את חובת הדיווח – אם מישהו מתייעץ עם עורך-דין ואז יהיה חייב לדווח לרשות המסים. אם אנחנו מפצלים את זה, הבעיה הזאת נדחית, ומייד אחרי התקציב, הדיון יתקיים באופן יותר מקצועי. <היו"ר נורית קורן:> זו הצבעה אחת על שני הפיצולים? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> הצבעה אחת על שני הפיצולים. זה באותו חוק. אבל אני מבקש לומר משהו. לפני שעליתי לכאן הראו לי הודעה שהוציאה לשכת עורכי-הדין – אני לא אקריא לכם את הכול; אני רוצה להגיד לכם משהו בעניין הזה; בכל אופן, אני גם צריך לפרוק את מה שעל לבי בחוק ההסדרים: "במהלך הדיונים טענו בפני חברי הכנסת – יושב-ראש" – לא חשוב, מי שעשה את הפיצול הזה. "בתום מאבק ארוך ומתיש בשבועות האחרונים" – שמישהו ניהל אותו, גוף שאני מאוד מכבד – "שוכנע יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני, שיש לפצל את הסעיף מחוק ההסדרים." אמרתי לצוות שלי: אני רואה שעל כל מה שהוועדה עשתה, כל אחד לוקח קרדיט מכל הכיוונים. עכשיו זה לשכת עורכי-הדין, בסדר. אמרתי לצוות שלי שאנחנו הצלחנו באמת בחוק ההסדרים, ואני גאה בזה שכולם לוקחים על זה קרדיט; אלה דברים טובים. אם חס וחלילה היינו נכשלים, רק אני הייתי לבד. <היו"ר נורית קורן:> אנחנו היינו מגבים אותך, חבר הכנסת משה גפני. אוקיי. אנחנו עוברים להצבעה על הודעת יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני בדבר פיצול הצעת חוק – בדבר חוות הדעת וקק"ל. אנחנו עוברים להצבעה, בבקשה. אלקטרונית. בבקשה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה – 37 נגד – אין נמנעים – 1 הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> בעד – 37, אין מתנגדים, נמנע אחד. החלטת ועדת הכספים על שני הפיצולים אושרה. <הצעות לסדר-היום> <רכישת חברת הסלולר "גולן טלקום" על-ידי חברת "סלקום" והשפעותיה על שוק הסלולר> <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום. ההצעה הראשונה: רכישת חברת הסלולר "גולן טלקום" על-ידי חברת "סלקום" והשפעותיה על שוק הסלולר, מס' 1521, 1523, 1527, 1532, 1573 ו-1583. הדובר הראשון – חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חברת הכנסת נאוה בוקר. ישיב אחר כך שר התקשורת, השר יריב לוין. בבקשה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מי שר התקשורת? <היו"ר נורית קורן:> כתוב לי "בשם שר התקשורת". <נחמן שי (המחנה הציוני):> אה, "בשם". חשבתי שיש לנו כבר שר תקשורת חדש. זה דווקא היה טוב. <היו"ר נורית קורן:> יש לנו שר תקשורת. <נחמן שי (המחנה הציוני):> יש לנו שר תקשורת ישן-ישן, לא ישן-חדש. ישן-ישן. <היו"ר נורית קורן:> שר תקשורת מצוין, לכל הדעות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> וגם שר החוץ וגם שר הכלכלה. <היו"ר נורית קורן:> בבקשה, אדוני, נחמן שי, אתה רוצה להתחיל לדבר על "גולן" ו"סלקום"? בבקשה. שלוש דקות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ממשלה שמוכרת לנו חלומות של חברה פתוחה, של תחרות, של שוק משוכלל, בוגדת במצע שלה עצמה. היא מאפשרת במו-פיה ובמו-ידיה לקחת את שוק התקשורת בישראל, שוק הסלולר, שהוא כל כך חשוב בנוגע למיליוני ישראלים, ולהפוך אותו מחדש לשוק ריכוזי, להקטין את מספר השחקנים הפעילים מארבעה לשלושה ולהפקיר ולהפקיד את כיסינו ואת קופותינו האישיות בידי השחקנים הללו, הידועים כל כך, שכאשר הם ניהלו את השוק אנחנו יודעים שהעלויות של הטלפון הסלולרי של כל אחד מאתנו, על כל המרכיבים שלו, היו גבוהות פי כמה וכמה. זו ממשלה שדיבור יפה בפיה, אבל בפועל מעשיה מכוערים. הנה ידוע היה שחברת "גולן טלקום" נכנסת לשוק, ונתנו לה תנאים מצוינים ואפשרו לה להתחרות בשלושת הגדולים, וכתוצאה מהמעורבות שלה באמת התעריפים פחתו. ועכשיו מתברר שהחברה הזאת רוצה לצאת מהשוק. זה עניינה שלה, היא לכאורה הייתה פה, אבל למעשה היא גוזרת קופון נפלא והולכת הביתה. אבל אנחנו, כולנו, בלי יוצא מן הכלל, הולכים לשלם את המחיר על כך. אני באמת שואל את עצמי, איך זה יכול להיות, ומי יעצור את הקרקס הזה שמתחולל עכשיו בשדה התקשורת. איך זה יכול להיות, שכשעל ההחלטה הזאת אומר השר כחלון, שמאז כבר החליף כובע – הוא היה שר התקשורת, הפך לשר האוצר ­– הוא אומר: הפגיעה בשוק הסלולר תהיה בכייה לדורות, טעות חמורה, מחירי השיחות יאמירו; אומר אמיר לוי, הממונה על התקציבים באוצר: המדינה הקצתה ל"גולן" תדרים ונכסים, אין שום סיכוי שבעולם שנסכים שנכס מדינה ילך; אומר גלעד ארדן, שהיה שר התקשורת עד לא מזמן, לפני שראש הממשלה הזיז אותו בצורה מכוערת מתפקידו, הוא אומר: החברות החדשות שזכו בתדרים קיבלו תנאים חסרי תקדים לעומת החברות הוותיקות, איך זה יכול להיות שעכשיו היא פורשת? ואומר אפילו הממונה על ההגבלים, שהוא אחד מהגורמים שצריכים לבחון את העסקה, הוא אומר: נבחן את זה תוך בחינה של ההשלכות של המהלך על התחרותיות בשוק. אז אני אומר לכם, לא צריך להתלבט כל כך הרבה, את העסקה הזאת שבין "סלקום" לבין "גולן טלקום" צריך לפסול, צריך למנוע, ואם אומנם חברת "גולן טלקום" תצא – קודם כול, תשלם את כל מה שהיא קיבלה מידי המדינה, את כל הכסף, את כל ההטבות, שיעריכו אותן, היא תחזיר את זה לקופת המדינה, וב. המדינה מייד תשתמש בכספים האלה ובדרכים אחרות כדי להכניס תחרות לשוק הסלולר. לא יהיה יותר טריאופול בתחום הטלפון הסלולרי במדינת ישראל. את העידן הזה סיימנו, ואף אחד במדינת ישראל לא מוכן לחזור אליו מחר. תודה. <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת נאוה בוקר – אינה נוכחת. חבר הכנסת אלי כהן – גם אינו נוכח. חברת הכנסת עליזה לביא ­אינה נוכחת – לא, היא כאן, לא זיהיתי אותך. בבקשה, חברת הכנסת עליזה לביא. <עליזה לביא (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, כאשר "גולן טלקום" נכנסה לשוק, במאי 2012, הססמה שלה, אני מזכירה לכם, הייתה: מספיק להיות פראיירים. עכשיו הם הופכים את כל הציבור לפראיירים. כולנו זוכרים את החשבוניות המנופחות שהיינו מקבלים מדי חודש מחברות הסלולר, את התעריפים המוגזמים לדקת שיחה ואת החבילות הלא-אטרקטיביות שהציעו אז, ואנחנו כמו פראיירים שילמנו ושילמנו ושילמנו. חברת "גולן טלקום" באה עם בשורה, וכולנו חיבקנו וביקשנו והקלנו איפה שהיה צריך להקל, כדי באמת לעודד את התחרות, את הילד השובב שנכנס פתאום והביא אתו הקלות ומחירים מוזלים. אבל אם תאושר העסקה האומללה הזאת, אנחנו כולנו, כולנו, נרגיש בתוך זמן קצר את העלייה במחירים. מיכאל גולן ירוויח מאות מיליונים, והציבור בישראל יפסיד עשרות שקלים מדי חודש. "סלקום" כבר היום היא חברת הסלולר הגדולה בשוק, עם 2.8 מיליון מנויים; הרכישה של "גולן" תקרב אותה ל-3.9 מיליון מנויים. העסקה הזאת תהרוס את שוק התקשורת בישראל ותחזיר אותנו למצב של חלוקת שוק, שבו מתקיימת הסכמה שבשתיקה של אי-תחרות ושמירה על רמת מחירים מאוד נוחה. והאי-תחרות הזאת מאפיינת את מה שקורה כאן במדינת ישראל. אני מזכירה לכם את מה שקורה עם "בזק" – אין סדר ואין הבטחה, אף שאמרו פה כבר שרים קודמים, וגם ראש הממשלה אמר: אני בעד רגולציה, ואני בעד הפרדה. ואנחנו רואים שאין פה שום עידוד של תחרות. כולם פה מדברים על תחרות, אבל אין במדינת ישראל תחרות. אין שר תקשורת ואין ממונה על ההגבלים, וגם אם הוא ימונה בקרוב, הוא ימונה בדמותו ובצלמו של ראש הממשלה, והוא לא יפתור את היעדר התחרות במשק, כי אנחנו רואים מה מוביל – זה ראש הממשלה כשר תקשורת. יש לנו פגיעה גם בתחרות בשוק הגז, בתחרות בשוק התקשורת הקווית והאינטרנט. הציבור במדינת ישראל חייב להתעורר. הממשלה הזו מוכרת אותנו פעם אחר פעם. צריך לעודד את התחרות בענף התקשורת. כן, הגשתי הצעת חוק שהמטרה שלה לשים קץ למונופול של חברת "בזק" בשוק התקשורת ולעודד תחרות. אנחנו רואים פה את הדפוסים חוזרים ועולים. ועוד שאלה, גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לשאול שאלה שכל אדם במדינה שואל, כל אדם שקורא עיתונים. זו אותה שאלה שאפילו העיתונים עצמם ועיתונאים שאלו, והשאלה הזאת מופנית אליכם, אדוני השר לוין, שאני מניחה שאתה שוב תענה לי בענייני תקשורת, כי זה מה שקורה, הריטואל – אני מעלה נושאים ואתה זה שעונה. הכותרות צועקות ש"סלקום" עומדת לרכוש את "גולן טלקום" ב-1.17 מיליארד שקלים. אדוני השר, זה הרבה מאוד כסף, אבל השאלה, למה הם מוכנים לשלם כל כך הרבה כסף בשביל "גולן טלקום"? <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <עליזה לביא (יש עתיד):> חברת "גולן" מרוויחה סכומים כאלה, ואם "סלקום" מוכנה לשלם כזה סכום מופרז, אז למה מניות חברת הסלולר מזנקות? אז איך "סלקום" הולכת להחזיר לעצמה את הסכום הזה? ואיך – אם אף אחד מכם, מחברי הממשלה, לא מתכוון לשלם ל"סלקום", וגם הלקוחות של "גולן" לא ישלמו כזה סכום – אז מאיפה, אדוני השר, יגיע הכסף? תפסו את העניינים בידיים. צריך כמובן תחרות במדינת ישראל, הרגולטור פה לא מתפקד, והדפוסים שחוזרים על עצמם בהליכה לאחור בכל מה שקשור לחוסר תחרות בשדה התקשורת במדינת ישראל לוקחים אותנו להיות מדינת עולם שלישי. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת לביא. חבר הכנסת מרגי – לא נמצא. חבר הכנסת מוזס – גם הוא לא נמצא. ולכן יענה בשם שר התקשורת השר יריב לוין. בבקשה. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, חברת הכנסת לביא, אני שוב אומר, "רגולטור לא מתפקד" וכל מיני אמירות כאלה, שהן באמת בעלמא – האמת היא פשוטה: משרד התקשורת מחויב כמובן לשמירה על המשך תחרות בשוק הסלולר ולשמירה על המחירים הנמוכים שהתהוו במהלך הרפורמה שבוצעה בארבע השנים האחרונות תחת מישהו שכולנו מכירים, שעמד בראשות הממשלה בתקופה הזו, ושמו בנימין נתניהו. כל הפרטים הידועים למשרד התקשורת כרגע בעניין רכישת "גולן" בידי חברת "סלקום" נגזרים מההודעות לציבור שפורסמו מטעם החברות. משרד התקשורת טרם קיבל לידיו את מסמכי העסקה. מטבע הדברים, הוא כמובן לא יכול היה ללמוד את משמעותה, ואני מניח שאף אחד כאן לא מצפה שבמצב הזה אני אבוא ואביע עמדה כלשהי ביחס לעסקה שמסמכיה אפילו עוד לא הוגשו למשרד התקשורת, וברור לגמרי שכאשר יוגשו, אם וכאשר יוגשו, גם ייבחנו, לרבות כל המשמעויות שלהם, וההחלטה תהיה בהתאם. משרד התקשורת נקט בשנים האחרונות צעדים רגולטוריים הנוגעים להסרת חסמים לעניין מעבר של מנויים בין מפעילים, לעניין הסרת חסמי כניסה למפעילים חדשים בשוק, והדבר הזה גרם, לשמחתנו, לתחרות בענף הסלולר, התחרות הזו שממנה נהנים השחקנים כולם. הרפורמות העבירו את הכוח מהחברות ללקוח, והן נעשו על מנת להישאר ולא על מנת לסגת מהן. הדבר נכון גם ביחס לכך שהציבור התרגל לצרוך שירותי סלולר בשיטת "הכול כלול", ואין ולא תהיה דרך חזרה לתשלום משתמש שאינו שקוף לצרכנים. כאשר יגיעו מסמכי העסקה שאמורים – אם אכן החברות תעשינה כך ותעמודנה על קיום העסקה – להגיע לשולחנו של משרד התקשורת במהלך השבוע הבא, או אז הם ייבחנו לעומק, ולאור הבחינה ומה שכתוב באותם מסמכים גם יקבע המשרד את עמדתו ויפעל בהתאם. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני השר. מה מציע השר, אדוני? <שר התיירות יריב לוין:> מה שירצו המציעים. <עליזה לביא (יש עתיד):> מה קורה? מתי יהיה שר תקשורת בישראל? <היו"ר יואל חסון:> הם רוצים דיון נוסף במליאה. אתה רוצה את זה? <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא, אני חושב שיותר טוב לוועדה – – – <שר התיירות יריב לוין:> מה שהם ירצו, אני מסכים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אבל החברות לא באו, זה הכי חשוב, היו כולם חוץ – – – <היו"ר יואל חסון:> חברים, אני אשאל את המציעים. חברת הכנסת עליזה לביא, מה את מבקשת? <עליזה לביא (יש עתיד):> תראה, אדוני, אתמול קיימנו דיון, אבל גם מנכ"ל "סלקום" וגם מנכ"ל "גולן" לא הגיעו לוועדה; הם עושים צחוק מאתנו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> נקיים עוד דיון ונכריח אותם – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אין שר תקשורת – – – <היו"ר יואל חסון:> אז אולי נקיים דיון נוסף. <עליזה לביא (יש עתיד):> אין שר תקשורת, אין ממונה על ההגבלים – – – <היו"ר יואל חסון:> בסדר, אני לא צריך את הנאום הזה, הבנתי. חבר הכנסת יוסי יונה, יש לך הצעה לוועדת הכלכלה. <עליזה לביא (יש עתיד):> ועדת כלכלה. <היו"ר יואל חסון:> ועדת כלכלה, אוקיי. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> ממה הם חיים, אם לא מהכסף שלנו? <נחמן שי (המחנה הציוני):> כלכלה. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת חזן, יש לך דעה נוספת, דקה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אורן, אתה אתנו, לא? <אורן אסף חזן (הליכוד):> ודאי שאני אתכם. <היו"ר יואל חסון:> דעה נוספת, דקה לחבר הכנסת חזן מהמיקרופון, בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אני ביקשתי להביע עמדה נוספת כדי – קודם כול לחזק את ידיכם, חברתי היקרה, חברת הכנסת עליזה לביא, חברי חבר הכנסת נחמן שי. אני חושב שהמציאות הזאת שבה, עד שסוף-סוף שר חברתי – היום הוא שר האוצר החברתי שלנו כחלון, ובשעתו היה שר בשם הליכוד, בשם ראש הממשלה – מצליח להביא הישג של ממש, שכולנו חיים ממנו ביום-יום, אנחנו לא יכולים להרשות שהקערה תתהפך על פיה. זרק לי פה ידידי השר יריב לוין שאנחנו לא יכולים להכריח את המנכ"לים לבוא. נכון, בחוק אנחנו לא יכולים להכריח אותם – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> יכולים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – אבל מי כמוני יודע מה כוחה של התקשורת? היא יכולה להרוס, והיא יכולה גם לבנות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אתה גאון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אל תביך אותי, אני ילד. מה אמרו לי? ינוקא. ינוקא. עזוב. <נחמן שי (המחנה הציוני):> גם זה נכון. מי כמונו יודע – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אנחנו נכריח אותם לבוא ולתת את הדין, ואנחנו לא נאפשר בשום צורה שהיא את המיזוג הזה, את האיחוד הזה, את הרכישה הזאת, כדי שלא יהיה איזשהו פתח לימים הבאים לבוא, וששוק הסלולר, שהיום הוא באמת נגיש לכולם, יחזור אחורה. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אנחנו צועדים קדימה, ונדאג גם לשוק הסלולר. שוב, תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. חברי הכנסת, ההצעה על השולחן – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> איזה מזל שיש לנו – – – <היו"ר יואל חסון:> גברתי, ההצעה שנמצאת על השולחן – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת רזבודוב – – – <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> רזבוזוב. <היו"ר יואל חסון:> רבזוב – – – <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> רזבוזוב. <היו"ר יואל חסון:> גדולים ממני לא הצליחו. גדולים ממני לא הצליחו, מה אני אעשה? ההצעה שעומדת, שמציעים פה, היא ועדת הכלכלה. מי שבעד ועדת הכלכלה יודע גם להגיד את שם משפחתו של יואל, אז יצביע. בבקשה. מי שבעד – בעד ועדת הכלכלה; מי שנגד – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אנחנו בעד הכלכלה בכל מקרה. <היו"ר יואל חסון:> בבקשה להצביע. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 14 בעד, אין מתנגדים. גם חבר הכנסת רזבוזוב – רזבוזוב – הצביע בעד. טוב מאוד. לכן ההצעה תועבר לדיון בוועדת הכלכלה. <הצעות לסדר-היום> <פגיעה בזכויות העולים למידע ולעיתונות חופשית עקב מחסור בתקני עובדים ברדיו רק"ע> <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים להמשך סדר-היום: פגיעה בזכויות העולים למידע ולעיתונות חופשית עקב מחסור בתקני עובדים ברדיו רק"ע, הצעות לסדר-היום מס' 1509, 1519 ו-1600. חבר הכנסת יואל רזבוזוב. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> למדת לבטא, אה? <היו"ר יואל חסון:> את רואה, אני מתפתח פה. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, ביקשתי הצעה דחופה לסדר-היום בנושא פגיעה בזכויות העולים למידע ולעיתונות חופשית עקב מחסור בעובדים ברדיו רק"ע. למה אני וחברי ביקשנו את זה כאן במליאה? כי בדיונים בוועדה תמיד בסוף איכשהו מגיעים שניים-שלושה חברי כנסת דוברי השפה הרוסית, ובזה זה נגמר. אנחנו מדברים האחד לשני, ואנחנו כולנו יודעים – גם חברת הכנסת טלי פלוסקוב, גם חברת הכנסת סופה לנדבר – אנחנו מבינים את המשמעות של הרדיו, אנחנו מבינים שהרדיו הזה – אה, ישנו כאן חבר הכנסת מערוף, שגם הוא דובר רוסית, הוא מצביע – אנחנו יודעים עד כמה הרדיו חיוני. קודם כול, הרדיו הזה פונה לקהל של בערך מיליון איש. יש אנשים בקהל הזה שלא שולטים בשפה העברית היטב והם חייבים את הרדיו. ואנחנו נקלענו לא פעם למצב של מלחמה, וזה היה הכלי היחיד שלהם לשמוע אם יש אזעקה או אין אזעקה. כמה פניות ציבור קיבלנו דרך הרדיו. זה כלי חיוני, הם לא יכולים להתקיים בלי הכלי הזה, ואני אומר ממש, במילה הזאת. אבל מה קורה? עם כל הרפורמות, מי תמיד נפגע? הדבר הקטן ביותר. הקטן ביותר היום זה רדיו רק"ע. אתם יודעים כמה תקנים יש ברדיו רק"ע, שמשמיע את תוכניותיו לכמיליון איש? 17 תקנים, 17 עובדים, שחמישה מהם יושבים על אקטואליה, חדשות. אני מדבר עם העובדים, והם פשוט מזיעים, לא מספיקים, לא מצליחים לאסוף את האינפורמציה, ותוכניות נסגרות כל יום. המצב הוא אבסורדי. סתם תדעו, לדוגמה, שהרדיו שמשמיע למגזר הערבי, לדוברי הערבית, גם פלוס-מינוס לאותם מספרים, וכמה תקנים יש שם? יש 90 תקנים; פה יש לנו 17 תקנים ופה יש 90. איפה הפרופורציה? אני לא בא עכשיו להתנגח, יותר או פחות, אבל איפה הפרופורציה? אנחנו מבינים שזה לא באג'נדה של הממשלה. הציבור דובר הרוסית לא באג'נדה של הממשלה הזאת. אבל, חבר'ה, דוברי הרוסית לא משלמים מסים? לא עובדים? אנחנו מרגישים שפשוט לא מעריכים אותם, וזה מה שקורה. והצמצום והפגיעה ברדיו, שזה באמת הכלי הכי חיוני היום – זה פשוט לא מתקבל על הדעת. ואני חושב שדווקא כאן זה לא ועדת העלייה והקליטה, שאנחנו מגיעים שניים, שלושה חברי כנסת דוברי רוסית ומגינים על הרדיו; כאן יש לנו כ-15 חברי כנסת שיכולים לבוא ולעזור לנו במאבק הזה. זה מאבק עבור נתח גדול מהאוכלוסייה הישראלית. יש כאן כמיליון אנשים שמאזינים לרדיו יום-יום. התוכניות נסגרות, העובדים מתפטרים; הם פשוט לא מצליחים לשאת בנטל. ביקשנו שוויון בנטל, אז גם שוויון ברדיו, שוויון בתקנים. 90 מול 17 – ואני כבר לא מדבר על תחנות אחרות, שיש בהן מאות עובדים. אנחנו בעד הרפורמה, אנחנו מבינים שצריך רפורמה וצריך לייעל את כל השידור הציבורי, אבל מי נפגע בסוף? נפגע דווקא הרדיו הקטן ביותר, שנותן שירות גדול ביותר – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> – – לאנשים שפשוט אין להם השפה. אז אני מבקש שאנחנו נמשיך את הדיון בוועדת העלייה והקליטה – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> – – כדי שנציגי הממשלה יבואו וייתנו תשובות ראויות. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת רזבוזוב. חבר הכנסת אברהם נגוסה – לא נמצא. חברת הכנסת טלי פלסקוב, בבקשה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> פלוסקוב. <היו"ר יואל חסון:> למה אין וי"ו שם? צריכה להיות וי"ו? <טלי פלוסקוב (כולנו):> כן. <היו"ר יואל חסון:> אז ברישומי הכנסת חשוב להוסיף וי"ו. פלוסקוב. אני חשבתי שזה פלוסקוב, והסתכלתי וראיתי שזה בלי וי"ו. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אה, באמת? <היו"ר יואל חסון:> כן, הנה, תסתכלי, את רואה? אין וי"ו. <טלי פלוסקוב (כולנו):> טוב, עכשיו אתה תדע. אז אני אבקש ממזכירות הכנסת – – – <היו"ר יואל חסון:> ברישומי הכנסת להוסיף את זה. יטופל. חברת הכנסת פלוסקוב, בבקשה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אדוני היושב-ראש, אני חושבת שאנחנו העלינו היום דיון בנושא שמדבר להמון אנשים. אגב, זה לא רק דוברי רוסית; יש גם דוברי אמהרית ששומעים רדיו רק"ע. אנחנו מדברים על אנשים שהגיעו למדינה הזאת ולא הצליחו להסתדר עם השפה העברית, והרדיו הזה הוא המקור היחיד שלהם למידע על מה שקורה במדינה שלנו. ברור לנו שרוב האנשים האלה הם אנשים מבוגרים, אבל לא רק. יש גם אנשים יותר צעירים שמאזינים לרדיו הזה ומקבלים משם את המידע הכי רלוונטי, נכון לרגע זה. אני אספר לכם רק דוגמה אחת, שקרתה לפני יומיים. התקשרו אלי ממשרד האוצר ואמרו לי שמישהו ברדיו אמר לניצולי שואה שכדי לקבל מענק של 3,600 שקל צריך לרוץ למשרד האוצר, למלא טפסים וכן הלאה; ואז אנשים התחילו להתקשר למשרד האוצר. התקשרו אלי ואמרו: הטלפון שלנו רותח, את יכולה לעזור לנו לעצור את זה? רבותי, באותו רגע הרמתי טלפון לרדיו רק"ע, ביקשתי שתי דקות בשידור – כמובן, קיבלתי אותן – כדי להסביר לאנשים מה צריך לעשות כדי לקבל את אותם 3,600 שקל. זאת דוגמה. זה בדיוק מה שאני מנסה להסביר, מה עושה רדיו רק"ע בקרב ציבור שאינו דובר עברית טובה. הם צריכים לשמוע בשפה שהם מבינים, כי ככה הם יבינו יותר, ככה הם ירגישו יותר, ככה הם יהיו יותר גאים במדינה שלהם, כי יש לנו מה לספר להם והם צריכים לדעת על כל מה שקורה במדינה הזאת, וזה המקור. ולא יכול להיות, כפי שאמר חבר הכנסת יואל רזבוזוב, שהיום עובדים ברדיו רק"ע 17 איש. ברור לכולם שיש פה פגיעה מאוד קשה באיכות השידור ובאיכות החומר, כי אנשים פשוט לא מספיקים לעשות את זה בצורה המקצועית ביותר שהם רגילים לעשות את זה. ויותר אני אגיד לכם: אני שומעת גם מאנשים שהתחושה שלהם היא שמפעילים עליהם לחץ כדי שהם יישברו וילכו הביתה. אתם יודעים איזה אנשים עובדים שם? אנשים מקצועיים ברמות שהמדינה שלנו צריכה להיות גאה בהם. <מאיר כהן (יש עתיד):> מי מפעיל עליהם לחץ? <טלי פלוסקוב (כולנו):> זאת התחושה שלהם – עצם העובדה שמפטרים אנשים. הציעו לכמה אנשים תנאים טובים שהם לא יכלו לעמוד בזה, והם התפטרו. האנשים שנשארים הם מעטים; תבין, בתנאים האלה לא כל אחד מחזיק מעמד, ואז בעצם מתבקש הצעד הבא, שזה ללכת הביתה. האם זה מה שאנחנו רוצים? אני חוזרת ואומרת שוב: אסור לנו להתפשר. ואני שמעתי בוועדה והייתי בוועדות, גם בוועדת הכלכלה כשהיה דיון, ושמעתי מהשר אקוניס בזמנו שאין כוונה לסגור את רדיו רק"ע; להפך, יש כוונה להגדיל את מספר השעות וכן הלאה. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אבל עד שזה יקרה, רבותי – – <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – לא נתפשר על האיכות של רדיו רק"ע. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת פלוסקוב. ישיב בשם שר התקשורת השר יריב לוין; בבקשה, אדוני. לאחר מכן יש דעה נוספת של חברי כנסת נוספים. בבקשה, אדוני השר. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, חבל שלא משלמים שכר כאן על-פי שעון דוכן. אני חושב שזה היה משפר את מצבי. <היו"ר יואל חסון:> כן, ועוד אומרים שאנחנו לא עובדים קשה. <שר התיירות יריב לוין:> כן. יש לי, אגב, גם איזו תחושה שאם זה היה המצב כבר הייתי נאלץ לעמוד פה פחות. אבל זה כבר עניין אחר. אדוני היושב-ראש, קודם כול, אני מודה לחברי הכנסת רזבוזוב ופלוסקוב על הגשת ההצעה הזו בעניין שהוא באמת חשוב. אני מבקש לציין שראש הממשלה ושר התקשורת בנימין נתניהו הדגיש בפני שהוא מייחס חשיבות רבה לפעילותו של רדיו רק"ע שמספק תכנים בשפות שונות לקהילת העולים החדשים. אין חולק כמובן על תרומתו של רדיו רק"ע לציבור העולים במדינת ישראל, ובאופן חד-משמעי הכוונה היא להמשיך את פעילותו. אין כאן בכלל שאלה. חובתו של תאגיד השידור הציבורי החדש שיוקם לקיים שידורים בשפות השונות אף מעוגנת בחוק השידור הציבורי, התשע"ד–2014. סעיף 63(ג)(1) לחוק קובע כי שידורי הרדיו יכללו שידורי חדשות ותוכניות בענייני היום, מוזיקה, שידורים בנושא מורשת ישראל, שידורים לילדים ונוער ושידורים בשפה הערבית ובשפות הרווחות בציבור בישראל, ובכלל זה בשפות הרוסית והאמהרית. בבירור שערך משרד התקשורת מול גורמי המקצוע ברשות השידור נמסרו הפרטים הבאים: שידורי "קול ישראל" ברשת קליטת עלייה, רדיו רק"ע, משודרים ב-13 שפות. השידורים בשפה הרוסית משודרים במשך 11.5 שעות לאורך כל שעות היממה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אנחנו לא מדברים על שעות, אנחנו מדברים על כך שכוח העבודה שנשאר שם, כוח העבודה המקצועי, לא מספיק כדי להחזיק את השעות האלה. <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת לנדבר, אני נראיתי כמי שיורד מהדוכן? אני באמצע התשובה. קצת סבלנות. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> כי אתה מדבר סחור-סחור ואנחנו רוצים תשובה נורמלית. <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת לנדבר, לא רק שאני לא מדבר סחור-סחור, אני מדבר ומפרט את הדברים בדיוק כהווייתם ובצורה מסודרת כפי שמתחייב. אני לפחות מנסה להתייחס ברצינות להצעות החשובות האלה. בדיון בוועדת העלייה והקליטה של הכנסת שהתקיים בתאריך 20 ביולי 2015 ציין מנהל הרדיו, מר שמעון אלקבץ, כי בכוונת "קול ישראל" – חברת הכנסת לנדבר, חשוב שתשמעי – כי בכוונת "קול ישראל" להרחיב את השידורים בשפה הרוסית לרשת עצמאית שתשדר 24 שעות ביממה במשך שבעה ימים בשבוע, ולא כפי שמשודר היום, רק 11.5 שעות. יש להדגיש שלשידורים בשפה הרוסית יש למעלה מ-400,000 מאזינים, על-פי נתוני "שירותי פרסומת מאוחדים". במחלקת השידורים בשפה הרוסית מועסקים 18 עובדים. מאז חודש אוגוסט 2015 פרשו ארבעה עיתונאים ושתי עוזרות הפקה. במקביל נקלטו שתי עובדות לתחום החדשות בשפה הרוסית, המועסקות ברשות כפרילנסריות. פרישת העובדים אינה ייחודית אך ורק לשידורים בשפה הרוסית, ובמסגרת הליך עידוד פרישה, שכולם מכירים אותו כאן כי את החוק הזה העברנו – אגב, כולנו ביחד – בקדנציה הקודמת, כאשר גם אתם וגם אתם הייתם שותפים לממשלה. פרישת העובדים אינה ייחודית אך ורק בשידורים בשפה הרוסית, ובמסגרת תהליך עידוד הפרישה סיימו את עבודתם למעלה מ-90 עובדים מכלל תחנת "קול ישראל", כולל רשת ב'. רשות השידור מציינת כי על אף הקשיים הנובעים מחוסר אמצעים ומחוסר כוח-אדם, "קול ישראל" יעמוד באתגרים וימשיך וישדר בצורה עצמאית מבלי לפגוע בחופש העיתונות, בחופש היצירה ובתכנים המשודרים למאזינים. בעניין הזה בוודאי אין חולק שכך המצב. בכוונת "קול ישראל", כפי שצוין בפתח הדברים, להגדיל את היקף השידורים בשפה הרוסית ולהפוך את השידורים החלקיים לשידורים מלאים. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> – – – אבל בפועל זה הפוך. בפועל זה מצטמצם, סוגרים תוכניות. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> לא – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת, יש לך דקה נוספת. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> לא, אבל הוא אומר דבר לא נכון. <שר התיירות יריב לוין:> אני משוכנע שכאשר יצא לדרך גוף השידור הציבורי החדש – להפך, איכות השירות תשתפר, ואיכות השידור תשתפר, וכך אנחנו מקווים שיהיה. ואני מזכיר לכולם שזה מה שעמד לנגד עינינו כאשר אנחנו – גם את, חברת הכנסת לנדבר, הן בשבתך בממשלה וכחברת ועדת שרים לחקיקה אז, ואחר כך בכנסת, והן חברי חבר הכנסת רזבוזוב, כולם – כולנו תמכנו בעניין הזה. וחברת הכנסת פלוסקוב, שלא הייתה אז, יושבת היום בממשלה שאחראית להשלים את המהלך הזה, ואני בטוח – יושבת היום בקואליציה שתומכת בממשלה שאחראית להשלים את המהלך הזה – ואנחנו כך אכן נעשה ונשפר את השידורים. <היו"ר יואל חסון:> מה אתה מציע, אדוני השר? <שר התיירות יריב לוין:> אני מוכן לכל הצעה שיציעו המציעים. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר יואל חסון:> מאה אחוז. אז הנה, חברת הכנסת לנדבר מהמיקרופון, דעה נוספת, בבקשה. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> אני לא – – –? <היו"ר יואל חסון:> אתה לא יכול מפני שאתה ג'יימס בונד, ג'יימס בונד בתחפושת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה יודע איזה קטע? אמרו לג'יימס בונד "מפני שאתה יואל רזבוזוב". <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, זה שממשלת ישראל, צעד אחרי צעד, עושה דברים לא תקינים או הורסת את היחסים עם 1.5 מיליון איש, זה מובן. לא מובן, אבל ככה עושה ממשלת ישראל כלפי הפנסיות, כלפי הרנטה מגרמניה שהפכה להכנסה, כלפי סגירת שידורים ברדיו רק"ע, סגירת שגרירות רוסיה הלבנה, ועוד ועוד ועוד. אבל, אדוני השר, וכדאי שאתה תקשיב, מה שהובטח לנו – שאתם לא תיגעו ברדיו רק"ע, ושכוח-האדם שנמצא שם יישאר. נכון, פרשו לפנסיה כמה אנשים מפני שיחסי מעביד–עובד לא תקינים. עכשיו יש שם מנהלת חטיבת שידור לחו"ל ולעולים, חיה בראל – מאיימת, מאיימת, מתעללת ומפחידה את העובדים, ומפחידה את העובדים. אדוני השר, תסתכל עלי. אתה יכול לענות לי ולא לו. <שר התיירות יריב לוין:> – – – <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אני עומדת מאחורי מה שאמרתי. <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת לנדבר – זכותה לומר מה שהיא רוצה. בשביל זה יש לה גם חסינות. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> לא, אדוני. אני עומדת מאחורי מה שאמרתי. מתעללת באנשים, מפחידה אותם. אומרת: אני אעשה לכם תנאים שאתם תתפטרו ואני אמצא כוח-אדם זול. <היו"ר יואל חסון:> תודה, גברתי. נא לסיים. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> תן לי. <היו"ר יואל חסון:> לא, דקה עברה מזמן. גברתי, תודה רבה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אבל אתם נכנסתם – – – <היו"ר יואל חסון:> לא, לא, לא. עברה דקה עוד אחרי. משפט אחרון. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> ואז יש לי הצעה אחרת. <היו"ר יואל חסון:> בבקשה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אני חושבת שמנהלת חטיבת השידורים – המשכורת שמנה; צריכים לפטר אותה, ועם הכסף הזה למצוא כוח-אדם מקצועי בשפה הרוסית כדי שימשיכו לעבוד ולשדר בשפה הזו. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת לנדבר, תודה רבה. דעה נוספת של חברת הכנסת קסניה סבטלובה. בבקשה, דקה. נא לעמוד בזמנים, חברי חברי הכנסת. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, שרים, חברי חברי הכנסת, קודם כול, אני שמעתי הרבה מילים יפות ולא שמעתי שום דבר על מה שקורה עכשיו ברדיו רק"ע, שזו הפקרות; גם הפקרות והפקרה של מאות-אלפי מאזינים ברדיו הזה שזקוקים לשירות חיוני, שזקוקים להתחבר למציאות הישראלית, וזה הכלי היחיד שמדינת ישראל העמידה לרשותם. אז, השר לוין, אתה דיברת עכשיו על מה שיקרה בתאגיד השידור החדש. אני במקרה יודעת איך הדברים מתנהלים כרגע, ולא נראה שזה עומד לצאת לפועל עכשיו. עכשיו יש מציאות של עכשיו ויש של מתישהו. עכשיו, ברגע זה, אין מספיק אנשים כדי למלא את המכסה של השידורים, לא בשפה הרוסית, לא בשפה באנגלית, ושמעתי שיש גם בעיות באמהרית. אני מציעה שתטפלו בעניין הזה עכשיו, תציעו. אני רוצה לשמוע עכשיו, בשם כל המאזינים של רדיו רק"ע, מה אתם מציעים כדי לפתור כרגע את המשבר הזה. אני גם מציעה להעביר את הדיון בנושא הזה לוועדת הכלכלה, שהיא תהיה המוסמכת לדון בכל השאלות האלה, ולחשוב ולעבוד על הפתרון הזה ביחד, שיהיה ישים כרגע ולא אחרי חצי שנה ולא אחרי שנה. ולחברי יואל רזבוזוב, שהוא בין המציעים של ההצעה הזו, אני רק רוצה להזכיר שמפלגתך היא זו שתמכה בעצם והובילה את המהלך הזה שבסופו של דבר, מה לעשות, אולי הוא היה חיוני, היה ככה נדמה לכם. אבל כרגע הוא רומס תחת גלגליו, הוא רומס תחת גלגליו את רדיו רק"ע, וגם רדיו של "קול ישראל" בשפה האנגלית, שזה שירות חיוני. זו הסברה ישראלית בשפה האנגלית, וזה הדבר הכי נחוץ למדינת ישראל כיום, ואתם הורגים את זה. אתם הורגים את זה גם באנגלית וגם ברוסית וגם בשפות נוספות. <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – לעשות את זה בוועדת הכלכלה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> הנה, אני מציעה שאנחנו נעשה את זה בוועדת הכלכלה, ונחשוב על פתרון עכשיו, כי זה מה שהמאזינים של רדיו רק"ע זקוקים לו עכשיו, ברגע זה. <היו"ר יואל חסון:> תודה, חברת הכנסת סבטלובה. האם המציעים מוכנים להצעה להעביר את זה לוועדת הכלכלה? <קריאות:> כן. <היו"ר יואל חסון:> מוכנים כולם. אז אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד ועדת הכלכלה הוא בעד, מי שנגד הוא נגד ההצעה ובעד להסיר. כלכלה זה בעד. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 14 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לסדר-היום בנושא פגיעה בזכויות העולים למידע ולעיתונות חופשית עקב מחסור בתקני עובדים ברדיו רק"ע תועבר להמשך דיון בוועדת הכלכלה. <הצעות לסדר-היום> <החייל אריק מרטויאן מעוכב יציאה בארמניה ונדרש להתגייס לצבא הארמני> <היו"ר יואל חסון:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: החייל אריק מרטויאן מעוכב יציאה בארמניה ונדרש להתגייס לצבא הארמני, מס' 1194, 1197, 1206 ו-1242. תשיב סגנית השר חוטובלי, אבל ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת אורן אסף חזן. בבקשה, שלוש דקות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, סגנית השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, ראשית, נתחיל בבשורות. אריק בבית בריא ושלם, שוב בארץ-ישראל, חזר לצבא, ליחידה שבה הוא משרת, בחיל האוויר. ברוך השם, הכול בסדר. יש רבים שמגיעה להם תודה על כך, ובהם ידידי עורך-דין אייל פלטק, שעבד ועמל בהתנדבות שעות רבות כדי לבצע את חזרתו בצורה ברורה, ישירה, מוסדרת ומסודרת של אריק; חברתי טלי פלוסקוב, סגנית יושב-ראש הכנסת, שעזרה; חברים רבים נוספים, סמיון, שהציף את הנושא ברשתות החברתיות, והתודות עוד רבות. אבל התודות והשמחה המרובה מלוות גם בבעיה, שבעיני היא עצב עמוק. משפחתו של אריק הייתה צריכה להתמודד עם מציאות שבה בנה – למי שלא יודע, המשפחה עלתה לארץ, אריק עלה לארץ-ישראל בגיל חמש, בגיל 18 התגייס לצבא, ובגיל 20 וקצת, בעודו חייל שמשרת בצבא ההגנה לישראל, לובש מדים, קיבל אישור מהשלטונות, קיבל אישור מהצבא והרשויות לטוס לביקור שורשים. שם התברר שהוא נדרש לשרת גם בצבא הארמני, ולכן הוא היה מעוכב יציאה, והיו ניסיונות רבים גם לגייס אותו. כאשר המשפחה, שלא באמת ידעה מה לעשות – הרי לא כל יום מעכבים את הילד שלך כי רוצים לגייס אותו לצבא זר. אגב, ארמניה, למי שלא מכיר, גם גובלת באיראן. רבים האיראנים שמסתובבים במדינה. הסיפור היה שם ברשתות, הסיפור היה שם בתקשורת, ואריק עבר ימים לא קלים. בהזדמנות נארח אותו כאן בכנסת, ואני אשמח אם גם אתם תשמעו את הסיפור. הבעיה החמורה בעיני היא שכאשר המשפחה פנתה למשרד החוץ, התגובה שהתקבלה הייתה: אנחנו מתנצלים, קחו לכם עורך-דין, ושהוא יטפל בבעיה. שאלו אותי היום: מה פתאום אתה מבקש עדיין להעלות את הנושא על סדר-היום? הרי אריק בבית והכול בסדר. אז אני מבקש להעלות את הנושא על סדר-היום – – – <קריאה:> הוא חזר? <אורן אסף חזן (הליכוד):> כן. הוא חזר לארץ, הוא פה, הכול בסדר. בריא ושלם. אני מבקש להעלות את הנושא על סדר-היום מסיבה אחת עיקרית: אריק הוא לא החייל היחיד שעלה לארץ-ישראל. בשורות הצבא יש עוד עשרות, אם לא מאות, אם לא אלפים של חיילים עולים חדשים, וכל אחד מהם יכול למצוא את עצמו מחר בבוקר תקוע במדינה זרה בתואנה שהם צריכים להתגייס לצבא הזר. ובמשרד החוץ אין שום נוהל או נוהג או דרך היתכנות שמלווה את הדבר הזה. אנחנו כאן לא כדי לתקוף; אנחנו כאן כדי לבקש, להציף את הנושא הזה, ולמצוא את הדרך, לייצר נוהל ברור, שבו משפחות ששלחו את יקיריהן לצבא ההגנה לישראל – חיילים, הילדים של כולנו – לא ימצאו את עצמן מול חומה בצורה של משרד החוץ. צריך גם לדעת להגיד מילה טובה. משרד החוץ בימים אלה מתמודד עם עניין סימון המוצרים, האנטישמיות שעולה וגואה, וכולנו גילינו היום שיש מי שמקדם את התעמולה הנאצית גם בשנת 2015 באירופה. אני כבר אמרתי: תתביישי לך, אירופה, ומי שמסמן היום מוצרים, מחר יסמן בני-אדם. אבל לא זה הנושא. <היו"ר יואל חסון:> תודה. נכון. חרגת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אסכם במשפט אחד אחרון, ברשותך. איך אתה תמיד אומר? זו פריבילגיה של סגן יושב-ראש הכנסת. משפט אחד אחרון, ברשותך: אם בחיילים עסקינן, אני רוצה גם להגיד תודה לשר האוצר החברתי שלנו, השר משה כחלון, שתחת שיקול דעת ותחת התחייבות למה שהוא הבטיח לציבור, קיבל את ההחלטה האמיצה, למרות התנגדות של משרד הביטחון, להעלות את תקציב השכר לחיילים – 680 מיליון שקלים, שיועברו החל מהתקציב הזה, ויחולקו שווה בשווה בין חיילי החובה. חברים, שאפו. לא למהר לרוץ לקניות, אבל דעו לכם שיש לכם בכנסת ישראל על מי לסמוך. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת חזן. חברת הכנסת טלי פלוסקוב, בבקשה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתחיל כמובן כמובן מהמשפט שהחייל בבית, וזה מה שנאמר, וביקרנו אותו בבית, והמשפחה נהדרת ונפלאה. אבל הדרך הייתה ארוכה, ואני דווקא חושבת – ואני הייתי כל הזמן בקשר עם נציגי משרד החוץ, כי מתוקף תפקידי כיושבת-ראש קבוצת הידידות ישראל-ארמניה, אמרתי שאנחנו לא יכולים להישאר פה אדישים למה שקורה, והפעלתי אפילו קצת לחץ. הארמנים לא כל כך אהבו את זה, אבל אמרתי שלא אפעיל את קבוצת הידידות עד שהחייל לא ייכנס הביתה, והייתה תגובה בעיני מאוד מהירה, ובכל אופן עשו הכול כדי לשחרר אותו. אני רוצה להגיד לכם שהייתי בקשר יומיומי עם שגריר ישראל בארמניה, מר שמואל מרום, ופה, גברתי סגנית שר החוץ, המקום להגיד שיש לך שם אדם מאוד מקצועי. נכון שאמרו לפנות לעורך-דין, אבל מי שלא מכיר את המנטליות של המדינה הזאת, זכותו כך להגיד. אבל אחר כך, כשהסברתי גם לגברתי סגנית השר שבמדינה הזאת אף עורך-דין לא ילך להגן על האזרח כנגד המדינה שלו, היה ברור מאוד שדרך עורך-דין אנחנו לא נצליח לעשות שום דבר. מה שבעצם אני רוצה להגיד מכאן – גם תודה לסגן שר החוץ הארמני, ששוחחתי אתו לא מעט, ומגיעה תודה היום גם למקביל שלי, יושב-ראש קבוצת הידידות ארמניה-ישראל, מהצד הארמני. אני חושבת שבאמת נעשו לא מעט מאמצים לשחרר את החייל. כן, הם חשבו שהוא אזרח ארמני, והם חשבו שכך הם צריכים לפעול. אגב, בבדיקות שלי – בדקתי והבנתי שגם מדינת ישראל הייתה פועלת באותה הדרך. הסיבה לכך שלא הסכמתי לבטל את ההצעה – ההצעה הזאת הייתה צריכה לעלות בשבוע שהחייל חזר, אבל מכיוון שידענו שאו-טו-טו זה קורה, ביקשנו לדחות – הסיבה לכך שאני כן ביקשתי לדבר היום היא שבזמן הטיפול בבעיה הזאת גיליתי – כך בכל מקרה סיפרו לי במשרד החוץ – שיש עוד לא-מעט חיילים ואנשים שלנו בכל העולם שנמצאים בסיטואציה דומה. מה שכן, לא היה אותו סמיון שהעלה את הנושא הזה לפייסבוק, וזה הגיע איכשהו דרך התקשורת אלינו. <היו"ר יואל חסון:> אני רוצה להבין, אמרו לך ממשרד החוץ שיש היום חיילי צה"ל שפזורים בעולם ותקועים? חיילי צה"ל? <טלי פלוסקוב (כולנו):> זה מה שנאמר לי. <היו"ר יואל חסון:> סגנית השר תצטרך לענות על זה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> לכן, מה שאני אומרת זה דבר אחד: אסור לנו לשכוח שאנחנו מדינה קולטת עלייה, ואנשים שעולים, מה שהם היו צריכים לעשות בעצם זה לוותר על האזרחות הקודמת שלהם. המשפחה חשבה שהם כן ויתרו, ובסוף התברר שלא. אז מה שאני מציעה זה ללכת ולעשות בדיקות, ואולי לעשות הסכמים עם מדינות שיש לנו הרבה אנשים שעולים מהן, ושבהסכמים האלה אנחנו נדרוש שלא תהיה כפילות של שירות בצבא. זאת ההצעה שלי. אני מקווה מאוד שסגנית השר תיתן לנו תשובה, כדי שלא נמשיך בדיונים, כי מה שהכי חשוב – שהחייל כאן, ומכאן גם נגיד תודה לעורך-דין שטיפל בנושא הזה בצורה מאוד מקצועית. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת טלי פלוסקוב. חברת הכנסת קסניה סבטלובה. <חיים ילין (יש עתיד):> זה שינוי חוק. <טלי פלוסקוב (כולנו):> לא, עושים הסכמים. <היו"ר יואל חסון:> תודה. חברי חברי הכנסת, אני מבקש. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לברך כמובן על שחרור החייל. זו בשורה מבורכת, ואנחנו כולנו שמחים שהוא אתנו בארץ. רק חבל שעבר כל כך הרבה זמן בין המועד שבו התחילה הבעיה ועד מועד השחרור שלו. אנחנו לא צריכים להרשות שאנשים, על לא עוול בכפם, נאסרים בחו"ל ומבלים בכלא בתנאים-לא-תנאים, עד שהם משוחררים למדינה שלהם. בואו תראו מה קורה, בארמניה אין שגרירות של ישראל. גם אין לה נציגות. אז אני אומרת שזה שאנחנו כרגע – המצב שאנחנו עומדים בו היום הוא מצב טוב. בעוד כחצי שנה אנחנו נמצא את עצמנו בלי עוד שש נציגויות של ישראל בחוץ-לארץ. אחת מהן היא בלרוס. יש הרבה מאוד אזרחים ישראלים שנוסעים למדינה הזאת, חוזרים אליה; יש גם עלייה מהמקום הזה. המדינה השנייה היא לטביה, מדינה אירופית. מדינה חשובה, מדינה שהיא אומנם קטנה, אבל יש לה קול במועצת אירופה בדיוק כמו לכל מדינה אירופית אחרת. אז, רבותי, אני לא רואה כיצד סגירה של שגרירויות שלנו, כיצד הדבר הזה יעזור גם לקליטת עלייה, כיצד זה יעזור למעמד הדיפלומטי שלנו בעולם, כיצד זה יעזור לישראלים במצוקה שכן נוסעים למדינות האלה ועושים שם עסקים, או נוסעים לבקר את קרובי המשפחה שלהם; כיצד הם יצאו מכל מיני מצבים קשים, שאולי היו מתפתחים אחרת לגמרי אם הייתה להם עזרה, אם היה להם נציג שם, אם היה להם שגריר שם, שאפשר לדבר אתו ואפשר להפעיל דרכו את הקשרים בארץ ולא לחכות לכך חודש וחצי. ההסברה שלנו נפגעת. ההסברה שלנו, המעמד שלנו בעולם נפגע. אנחנו סוגרים שגרירויות, ורבותי, הרפובליקה האסלאמית של איראן פותחת שגרירויות, בדיוק באותו פרק זמן שאנחנו סוגרים ומצטמצמים, ומשאירים את מלאכת ההסברה לכל מיני ארגונים. כל הכבוד להם שהם לוקחים את זה על עצמם, אבל איפה מדינת ישראל הרשמית? <היו"ר יואל חסון:> תודה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אז אני קוראת למשרד החוץ ואני קוראת לממשלת ישראל ואני קוראת לך, ציפי חוטובלי, לפעול נגד סגירה של שגרירויות ושל נציגויות ישראל בעולם. בואו, אנחנו נפתח, בואו נמשיך לפתוח בכל מדינה שהיא ידידותית לנו. בכל מדינה שיש לנו אתה קשרים נפתח נציגות ישראלית, שגרירות ישראל, ונוכל דרכה לעבוד עם מדינות העולם. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. תשיב סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי. <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> בפתח הדברים אני רוצה לומר שהחייל אריק מרטויאן נמצא היום בארץ בבית, וזה הרבה הודות לפעולות משרד החוץ. אני חייבת לשבח את מחלקת הישראלים של משרד החוץ, שהיא מחלקה שפשוט עושה ימים ולילות. אני רוצה כאן להתחיל ממקום נורא אישי, לא רק לפתוח בדברים שהמשרד כתב. צריך להבין שגם מדינת ישראל – באמת אני חושבת שחבר הכנסת ילין אמר את הדברים בצורה הכי ברורה – גם מדינת ישראל הגדולה, עם קשריה הענפים הדיפלומטיים, לא יכולה להתערב כשמדובר בהחלטות משפטיות של מדינות. כמו שאנחנו לא היינו רוצים שיתערבו בריבונות המשפטית שלנו. יותר מזה, צבא ההגנה לישראל, אם מגיע לכאן חייל – ואני מטפלת גם במקרה כזה מצבא ההגנה לישראל – שהוא חב חובת שירות לצבא ההגנה לישראל, אין מציאות בעולם שצבא ההגנה לישראל ישחרר אותו. תחשבו על זה מהזווית של מדינת ישראל. יש חובת שירות במדינה, אתה מחזיק אזרחות – מרגע שחלים עליך כללי הריבונות של אותה מדינה שאתה דורך על אדמתה, אתה חייב להבין שאתה מחויב לאותה מערכת מדינית שנכנסת אליה. אני חייבת להגיד שגם בפעילות הנמרצת של חברי הכנסת – אני מאוד הבנתי את האמפתיה שהייתה כלפי החייל. אני באמת חושבת שמדינת ישראל התגייסה כאן, על כל כוחותיה הפרלמנטריים, הכוח של משרד החוץ, אבל בסוף יש גם עניין של סדרי עבודה בין מדינות. ובהקשר הזה אני באמת יכולה לומר לכם, שמעבר להתערבות האישית שלי, שפניתי במכתב רשמי שלי לשר החוץ שיפעל באמצעים, מה שנקרא, של סיוע הומניטרי וישחרר את החייל, והתגובה האפקטיבית המאוד-מהירה, שכבר למחרת קיבלנו תשובה חיובית, החייל פשוט עבר הביתה, וכולנו שמחים מאוד שהאירוע הזה הסתיים ככה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה לא מדויק, הדברים, בלשון המעטה. <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> אני חושבת שיש כאן שורה של פעולות שאתם צריכים להכיר, שהמשרד עושה ופועל יומם ולילה. באמת. אנחנו מטפלים בכל כך הרבה אזרחים ישראלים שיש להם בעיות משפטיות, אזרחים ישראלים שנמצאים במצוקה. אנחנו אף פעם לא בודקים, אגב, אם הישראלי צודק או טועה. עצם העובדה שהישראלי נמצא במצוקה – משרד החוץ מושיט לו עזרה. הרבה פעמים העזרה היא בייעוץ. וגם להגיד לאדם "תשכור שירותי עורך-דין מקומי" זה ייעוץ מבורך, כשזאת הדרך היחידה להתמודד עם מערכת משפט זרה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אפשר שאלה, סגנית השר? <היו"ר יואל חסון:> לא, לא, לא, זו לא שעת שאלות פה עכשיו. <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> לא, זה לא שאילתות. <היו"ר יואל חסון:> אי-אפשר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> רק כדי להבין. <היו"ר יואל חסון:> לא, לא. אז תבין אחר כך. <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> אני רוצה לחזור על העובדות. אני רוצה לענות על זה גם ברמה הפרטנית ואני גם רוצה לענות ברמת העבודה העקרונית במשרד וגם לגבי תהליך הסקת המסקנות שנעשה במשרד בעקבות הפרשה הזאת. נתחיל מהעובדות. החייל עלה לארץ ב-2001, כאשר היה בן חמש. הוא מעולם לא ויתר על אזרחותו הארמנית, ולכן, על-פי מערכת משרד הפנים הישראלית, הוא אדם שמחזיק בשתי אזרחויות שונות: ארמנית – היה לו דרכון ארמני בתוקף – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> ההורים שלו חשבו שזה – – – <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> לא, לא. זה לא מתנהל ככה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת קיבלו את רשות הדיבור שלהם. <היו"ר יואל חסון:> טוב, נראה לי שאת יכולה להתמודד עם איזו שאלה מהקהל. <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> לא, לא, לא. אני אסיים את דברי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אנחנו רק מחזירים אותך למציאות. <היו"ר יואל חסון:> סגנית השר פחות סובלנית לכנסת היום, אז אני מבקש, תהיו בשקט ותנו לה לומר את דבריה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> רק היום? <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> אני חושבת שהייתה ציפייה של משרד החוץ שיעלו לכאן חברי כנסת, האחד אחרי השני, ויגידו תודה על העבודה המסורה של משרד החוץ, בהקשר של חילוץ החייל מסיטואציה משפטית מאוד מאוד קשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת חזן, אני מבקש – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> על מה נגיד להם תודה? <היו"ר יואל חסון:> – – אתה לא ברשות דיבור. תודה רבה לכם. <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> נאמר לחייל, עם הגעתו לשדה התעופה הארמני, שבהתאם לחוק הארמני, מכיוון שהוא אזרח ארמני ובגיל המתאים לשירות בצבא, הוא חייב להסדיר את מעמדו בתוך 24 שעות או לצאת מארמניה. הדבר הזה נאמר לו בעת שהוא הגיע. למרות מה שנאמר לו, נשאר החייל בארמניה מעבר לזמן שהוקצב לו, וגם לא טרח להסדיר את מעמדו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> כאשר ביקש לצאת מארמניה נמסר לו שוב כי חלה עליו חובת גיוס וכי לא יוכל לצאת את המדינה. בתקופת שהותו בארמניה – וכאן אני רוצה שוב לציין את מאמצי משרד החוץ – החייל בשום שלב לא נקרא למשרד הגיוס שם. הוא שהה בביתו כל עוד המאמצים הדיפלומטיים נמשכו – כדי לשחרר אותו ולהביא אותו לארץ. כלומר, הוא שהה לבטח בבית משפחתו, לא נשקפה שום סכנה לחייו. כל הציורים הדרמטיים שצוירו בארץ, כאילו מדובר באדם שהוא בסכנת חיים, אלה דברים באמת דרמטיים, מופרכים ונטולי קשר למציאות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> את יודעת אם הוא היה בסכנה או לא? <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> צריך להבין שמדובר בבעיה אמיתית. משרד החוץ מכיר בכך שקיימת בעיה אמיתית עם מעמדו של החייל כמי שנושא אזרחות כפולה, ישראלית וארמנית. למדינת ישראל אין הסכם של מניעת כפל שירות מול ארמניה. יש מקומות שיש לנו הסכם מניעת כפל שירות; מול ארמניה זה לא מצב היחסים. לכן פעלנו בכל הצינורות הדיפלומטיים, ונתבקשנו על-ידי השלטונות הארמניים לא לייצר תהודה תקשורתית שמאשימה את הארמנים. כי הם, מבחינתם, וחשוב לומר את זה, נהגו על-פי חוק הגיוס המקובל אצלם. אף שמדובר באזרח זר, בסוף הוא היה גם אזרח ארמניה בעת שהדבר קרה. אני חייבת לומר שמייד עם הפנייה של המשפחה, בשיתוף פעולה עם מפקדיו של החייל ומחלקת קשרי חוץ של צה"ל, הועבר מכתב לשגרירות ארמניה המציין כי החייל הנ"ל הנו חייל בשירות חובה ועליו לשוב ארצה לסיים את שירותו הצבאי בישראל. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כמה זמן אחרי שהוא נתקע בארמניה נשלח המכתב? <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> במקביל פנה השגריר לסגן שר החוץ הארמני, שהבטיח להעלות את הנושא מול שר החוץ. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אחרי כמה זמן? אחרי כמה זמן נשלח המכתב? <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> במקביל נשלח מכתב רשמי שלי לשר החוץ הארמני, שכפי שאמרתי נענה בחיוב ונענה בשחרור החייל ארצה. לאורך כל הדרך עמד משרד החוץ בקשר הדוק עם בני המשפחה – נתן לו את שירותיו בכל מה שנוגע לייעוץ ועדכן אותו במגעים הדיפלומטיים הנמשכים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> סגנית השר, אני לא יודע מה המשרד סיפר לך. הדברים פשוט לא נכונים. זה ממש מקומם, מה שאת עושה. <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> בסופו של יום, כל גורמי משרד החוץ אשר טיפלו – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> להקריא הודעה בלי להכיר את המציאות – זה פשוט מקומם. סליחה. <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> אדוני, קריאות ביניים. <היו"ר יואל חסון:> הן מותרות בכנסת וגם מופסקות כרגע. <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> בסופו של יום, חשוב לומר כי כל גורמי משרד החוץ אשר טיפלו בסוגיה, כולל המחלקה לישראלים בחו"ל, האגף המרחבי, השגריר שלנו בארמניה, עמדו בקשר רציף – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אין שגריר בארמניה. <היו"ר יואל חסון:> טוב, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אבל אין שגריר בארמניה. <היו"ר יואל חסון:> פעם שנייה. <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> יש שגריר שאינו תושב. הוא שגריר לכל דבר ועניין. <היו"ר יואל חסון:> חבל שלא תשמע את התשובה של השרה, זה חבל. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אין לנו שגרירים – – – <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> – – – ולכן חשוב לומר שמשרד החוץ פעל בכל דרך מקובלת, כנהוג במצב שבו ישראלי נקלע לסוגיה שהיא באמת בעיה במדינת המקור שבה הוא נקלע לאותה סוגיה. בסופו של יום, וזה הדבר החשוב ביותר, הסקת המסקנות: המסקנה הברורה ביותר היא שיש אנשים שחסר להם המידע, ובהקשר הזה אנחנו פועלים בשילוב עם משרד הביטחון. גם משרד הביטחון הבין אחרי האירוע הזה שהוא חייב ליידע חיילים שלו שמחזיקים באזרחות כפולה שהם לא יכולים לצאת למדינות שחלה בהן חובת גיוס, בלי למעשה להסדיר את כל נושא כפל השירות. לכן המחלקה לישראלים בחו"ל למדה את המקרה הזה, הפיקה את הלקחים, ובתוך כך פרסם המשרד באתר משרד החוץ וגם באפליקציית אזהרות המסע אזהרה בזו הלשון: אזרח ישראלי אשר לו אזרחות כפולה, דרכון זר או זיקה למדינה שנייה, חייב טרם צאתו את המדינה לברר את מעמדו מבחינת שירותו הצבאי במדינה השנייה. אני חייבת לומר שהאזהרה הזאת, בגלל התהודה התקשורתית הגדולה של הסיפור הזה של אותו חייל, הגיעה בסופו של יום לכל אזרחי המדינה שלנו. כולם הבינו את המסקנות. כולם הבינו מה צריך לעשות. בסופו של יום שלום לחייל, שלום לשירותו הצבאי, שלום למשפחתו. אני חושבת שיש כאן באמת מקרה שאפשר לומר בו "סוף טוב הכול טוב", ואני באמת – – – <היו"ר יואל חסון:> מה עם הטענה – – – <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> אני באמת חושבת – זה לא זמן לשאילתות, אני עונה את התשובה. <היו"ר יואל חסון:> אבל אני רוצה לשאול אותך שאלה. מה עם הטענה שעלתה כאן שיש חיילים – שנאמר במשרד החוץ שיש חיילים כאלה באותו מצב בעולם היום. <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> אין שחר. אין שחר לטענה הזאת. <היו"ר יואל חסון:> זה נאמר לחברת הכנסת. <טלי פלוסקוב (כולנו):> לי נאמר שיש. <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> אין שחר לטענה הזאת. יש ישראלים שנמצאים בכל מיני פרובלמות משפטיות, למעלה מ-500 ישראלים. <היו"ר יואל חסון:> חיילים? <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> לא. זה פשוט לא נכון. זה פשוט לא נכון. סליחה, אני בדקתי את הנתונים האלה במשרד. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> לכן, אני חוזרת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> סגנית היושב-ראש – – – <היו"ר יואל חסון:> זו נקודה מעניינת לברר, כי חברת כנסת אומרת – – <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> יש למעלה – – – <היו"ר יואל חסון:> – – שאנשי משרד החוץ אמרו לה. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> רגע, אעשה סדר. אני אאפשר לך דעה נוספת להדגיש את הנושא הזה שוב הפעם, וגם לחבר הכנסת חזן שביקש – וסגנית השר טוענת שאין. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> אין חיילים. יש למעלה מ-500 אזרחים – – <היו"ר יואל חסון:> אזרחים זה ברור. <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> – – ישראלים שנמצאים בפרוצדורה משפטית. <היו"ר יואל חסון:> אבל חיילים את אומרת שאין. חיילים? <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> אין. לא. <היו"ר יואל חסון:> אין. <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> בוא נסכם. גם אני רוצה להזכיר – – – <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, גם דעה נוספת. <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> אני רוצה להזכיר שמי שאמון על שלומם של חיילי צבא ההגנה לישראל הוא משרד הביטחון, במובן הזה שכל חייל שנעדר משירותו הצבאי בסופו של יום מקבל את מעטפת ההגנה של משרד הביטחון הישראלי, וגם משרד הביטחון פעל בנוגע לחייל הזה. אני רוצה שוב לומר, אני מבינה לחלוטין את האמפתיה הישראלית, ואולי זה חלק מהיופי שלנו כעם, הערבות ההדדית האדירה הזאת, ובאמת, משרד החוץ הוא חוד החנית של הערבות ההדדית בעם ישראל. מי שראה משלחות חילוץ של משרד החוץ, מי שראה את הדאגה האין-סופית, בשילוב עם כוחות ההצלה של צה"ל – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אז למה אתם מקצצים בתקציב של משרד החוץ? <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> – – סביב כל אזרח ישראלי שנמצא בחו"ל – אני חושבת שאין לנו תמונה יותר טובה מזה של ישראל היפה כשאנחנו מדברים על – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> – – ערבות הדדית בין אזרחים. והמסירות, מסירות אין-קץ של משרד החוץ הישראלי סביב כל סוגיה עד – הייתי קוראת לזה גבולות הקצה של היכולות הדיפלומטיות של מדינת ישראל. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אין ספק, אבל למה – – – <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> לכן, אני חושבת שבסופו של יום יש לשבח את עבודת משרד החוץ בהקשר הזה. אני בהחלט משבחת גם את חברי הכנסת על האכפתיות; אכפתיות אזרחית היא בוודאי חובתנו הציבורית. ואני מזמינה אתכם לבקר במשרד החוץ באותה מחלקה שעוסקת ימים כלילות – שילוב של מחלקת משפט עם המחלקה לישראלים בחו"ל – שבאמת עובדת ימים כלילות, מאחורי הרדאר הציבורי והתקשורתי, ופועלת למען כל אזרח ישראלי שנמצא באיזו צרה במדינה אחרת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> מה את מציעה לעשות עם – – – <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> אני חושבת שאפשר להסתפק בדברי. אני חושבת שהדברים ברורים, הבעיה נפתרה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אבל אני לא – – – <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> המשרד גם יצא עם מסקנות. <היו"ר יואל חסון:> בסדר, תכף נשמע אותך. חברים, הבנתי. תודה, סגנית השר. סגנית השר מבקשת להסתפק בהודעתה. <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> נעשה על זה הצבעה עוד מעט. אני מבקש, חבר הכנסת חזן, אתה הראשון לדעה נוספת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש כאלה גם – – – <היו"ר יואל חסון:> דעה נוספת. למה אתה צריך בדרך לעשות קריאת ביניים? זה לא היה בכנסת עוד, קריאת ביניים בדרך לדעה נוספת. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> יש מסגרות – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אעשה את זה קצר, כי לכולנו יש ועדת הכספים. <היו"ר יואל חסון:> כן. דקה, תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מבלי לפגוע בכבודה של סגנית השר, מרבית הדברים שנאמרו פה פשוט לא קשורים למציאות ולמקרה. משרד החוץ סגר את הדלת בפני המשפחה, נקודה. ייתכן שהפקידים מספרים לסגנית השר איזה סיפור, בדיוק כמו שמסתבר שסיפרו גם לסגנית יושב-ראש הכנסת. לא הגיוני מצב שבו משפחה בוכה בכי תמרורים על כך שכל הדלתות נטרקו בפניה, ועומדת פה סגנית השר, מייצגת את המשרד ומציירת מציאות הפוכה לחלוטין. החייל חזר בעזרת הסיוע של האזרחים שעזרו לו לחזור וחברי הכנסת שליוו, ומי שעזר להציף את זה במישור הציבורי. ביקשנו להמתין עם הנושא באמת לבקשתה של סגנית השר, כדי שלא לעשות בעיה עם הארמנים. יש רק דבר אחד שלי חשוב להדגיש: מדובר בחייל בצבא ההגנה לישראל. אזרחים, כבודם במקומם מונח. מדובר בחייל. ובמילה אחת אחרונה, נראה שאם סגנית השר אמרה "ימים כלילות" זה משקף הכול, כנראה ישנים שם במשרד החוץ במהלך העבודה. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. חברת הכנסת פלוסקוב, דעה נוספת. <טלי פלוסקוב (כולנו):> תודה, אדוני היושב-ראש. קודם כול אני חוזרת על דברי, לי אישית נאמר שיש עוד חיילים במצב כזה, לכן כדאי לבדוק. <היו"ר יואל חסון:> אולי באמת – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> אשמח מאוד אם זה לא נכון, אגב. והדבר השני, הסוגיה שאמרתי, איך אנחנו עושים עם כמה שיותר מדינות הסכמים למניעת כפילות שירות? פה לא קיבלתי תשובה מסגנית השר. ואני חושבת שאנחנו צריכים במאמצים פרלמנטריים להביא למצב – בכל מקרה, עם כל המדינות שאנחנו מקבלים מהן עולים חדשים לכאן, כי אני מאמינה שיש עוד הרבה מקרים כאלה, ועוד הרבה בדרך. אנחנו צריכים לעשות כאלה הסכמים, וזה יפתור את הבעיה ויחסוך לנו מאמצים בעתיד. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. חבר כנסת ילין, בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה, אני רק רוצה – סגנית השר ציפי, אין לי שום אפשרות להתחבר פוליטית-מדינית לדעותייך, אבל אני כן רוצה לדבר על הצד המקצועי של משרד החוץ. אני חושב שחלק גדול מאוד מהדברים שאמרת הם נכונים. באמת ערבות הדדית היא מעל ומעבר, יש דברים שיודעים ויש דברים שלא יודעים. אני באופן אישי, כראש רשות, כשהייתי צריך לטפל מול אסונות שהיו בחו"ל, המוקד שיתף פעולה, ואני לא רוצה לפרט יותר מזה, כי כל מי שנלחם על חייו של אזרח שלו שנמצא בחו"ל יודע בדיוק מה המשמעות. אבל צריך להבהיר דבר אחד: יש גם אחריות לאזרחים במדינת ישראל. אני כחייל, כשהגעתי לארץ הייתי עריק בארגנטינה במשך עשר שנים. המשמעות הייתה שאם אני נכנס למדינה שנולדתי בה, לארגנטינה, מייד היו מגייסים אותי, ואז – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – ואז כולכם הייתם עוזרים לי להשתחרר. לא חשוב אתם, מישהו אחר. יש גם אחריות למי שעושה את הצעד הזה. גם אם אני הייתי הולך, במשך עשר שנים הייתי עריק עד שבעצם הסדירו את המעמד הזה, ורק ב-1986 הצלחתי ללכת לבקר את ההורים שלי. בפעם הראשונה אחרי 11-10 שנה. אני לא מטיל ספק בכל מה שאמרתם, חברים, אבל יש גם אחריות. ואת המשמעות שאת אומרת על כפילות והדברים האלה, מאוד קשה לעשות את זה, כי כצבא אנחנו לא מוכנים – אנחנו, תחשבו עלינו כצבא ההגנה לישראל, אנחנו מוכנים להגיד: מי שעשה צבא בארמניה לא צריך לעשות צבא במדינת ישראל? לא יעלה על הדעת אף פעם. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת חזן, אתה בשתי קריאות. השר גלנט ביקש רשות דיבור. בבקשה, יש לך חמש דקות במקרה הזה. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> – – – <היו"ר יואל חסון:> מהדוכן. בבקשה, אדוני. עומדות לרשותך חמש דקות, בבקשה. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> אדוני היושב-ראש, סגנית השר, חברי הכנסת, לא תכננתי לדבר, אבל לאחר ששמעתי את הדיון אני מוצא לנכון לשים לפני העיניים של כולנו את תמונת המצב האמיתית בהקשר למאמציה רבי-השנים של מדינת ישראל לסייע לישראלים באשר הם. זה לא שייך לממשלה א' או לממשלה ב', זה לא התחיל היום, זה עתיק יותר מקום המדינה. אז בואו נסתכל גם על הדברים הטובים. מדינת ישראל יודעת להגיע למטייל בודד בהרי ההימלאיה; מדינת ישראל יודעת לחלץ חייל מיהודה ושומרון ומעזה, ואזרחים מאנטבה; מדינת ישראל היא הדוגמה הטובה ביותר לערבות הדדית. ואני אומר לכם את זה על-סמך ניסיון רב-שנים בפגישות עם מקבילים צבאיים שהיו תמהים לדעת מדוע אדם בודד, חייל בודד, איש בודד, חטוף, אזרח, חייל, מדוע זה חשוב לנו כל כך. זה טבוע בגנטיקה שלנו. בואו לא נהפוך את הדיון הקטן על נושאים שוליים לתהליך שמביא לפירוד במקום להביא לאיחוד. בואו נשמר את הנכס הזה, שהיסוד שלו הוא בתורת ישראל, בערבות ההדדית. ואנחנו, יש לנו משהו מיוחד בנושא הזה. זה כואב לכל אחד, לכל ישראלי, כשהוא רואה ישראלי אחר נמצא תחת מצוקה, תחת לחץ, תחת בעיה. וכולכם יודעים, כל אחד בתחום שלו, שתמיד פנו אליכם על מנת שתסייעו, תמיד עזרתם, כי זה היה חלק מהתהליך, וזה נכון לגבי כולנו. ולכן, בואו נכיר תודה למשרד החוץ, לצד המקצועי שלו, שעושה עבודה בלתי רגילה בנושאים מסוימים. יכול להיות שנופלים פגמים. אני לא בא לכאן בשביל לדבר על דברים ספציפיים, אבל אני אומר, ככלל – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – את משרד החוץ. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> – – – ככלל – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – משרד החוץ, ולא לסגור שגרירויות בחו"ל. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> אני דן על דבר מאוד ספציפי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> בדיוק לא על זה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אם אין שגרירות יותר קשה לטפל בישראלים במצוקה. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> אנחנו יודעים שכאשר עובדי משרד החוץ – במשאבים המוקצים להם, בסמכויות הניתנות להם – נקראים לטפל בנושא, כמו, דרך אגב, אנשי משרד הביטחון ואנשי צה"ל וארגונים אזרחיים, ואזרחים פרטיים – כל האנשים האלה נרתמים, לפעמים ביחד לפעמים לחוד. דרך אגב, אנחנו מגדילים לעשות, אנחנו עוזרים לאוכלוסיות אחרות שנמצאות במצוקה בכל מיני מקומות, אנחנו שולחים לשם משלחות. אז בואו לא נשפוך את התינוק עם המים. נודה למי שצריך, נטפל בפגמים ונשמור על הנכס הזה. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, השר גלנט. יש כאן שתי הצעות: הצעת סגנית השר – להוריד מסדר-היום ולהסתפק בדיון במליאה, והצעה של חבר הכנסת חזן – לוועדה לביקורת המדינה. גם את, לוועדה לביקורת המדינה? <טלי פלוסקוב (כולנו):> מקבלת את ההצעה של השר. <היו"ר יואל חסון:> ההצעה של השר. <יעל גרמן (יש עתיד):> קסניה – מה היא אומרת? <היו"ר יואל חסון:> קסניה? <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> ביקורת המדינה. <היו"ר יואל חסון:> ביקורת המדינה. הוועדה לביקורת המדינה. שני מציעים מבקשים לוועדה לביקורת המדינה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> למה לא לוועדת חוץ וביטחון? <חיים ילין (יש עתיד):> לא. טלי, לא. לא יהיה לך דיון. <היו"ר יואל חסון:> לא יהיה לך דיון אף פעם. <חיים ילין (יש עתיד):> בוועדה לביקורת המדינה יהיה לך דיון אמיתי. <היו"ר יואל חסון:> אנחנו נצביע. קסניה, צריכים להצביע. את צריכה להצביע. חבר'ה, מי שמצביע בעד הוא בעד העברת הנושא לוועדה. למה? אין הסכמה על הוועדה? בגלל זה? <חיים ילין (יש עתיד):> יש, יש. <היו"ר יואל חסון:> יש הסכמה על ביקורת המדינה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> ביקורת המדינה. תאמיני לי שזה נכון. אני – – – יש הסכמה. <היו"ר יואל חסון:> יש הסכמה. אוקיי. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אני לטובת העניין. אם אני יודעת – – – לא חשוב לי איפה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ביקורת המדינה. <היו"ר יואל חסון:> אז אנחנו מצביעים. מי שבעד ועדה – יצביע בעד, ומי שנגד – זה בעד להסיר. מי שבעד – זה ועדה. בבקשה. כל אחד יצביע על-פי רצונו. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לענייני ביקורת המדינה נתקבלה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> קסניה, תודה. יעל וחיים, תודה גם לכם. <היו"ר יואל חסון:> ובכן, התקבלה הצעת המציעים. עשרה הצביעו בעד להעביר לדיון בוועדה לביקורת המדינה, ואחד התנגד. אולי יבדקו באמת את תפקוד משרד החוץ כולו. אולי זו הזדמנות. תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. ההצעות לסדר-היום בעניין החייל אריק מרטויאן תועברנה להמשך דיון בוועדה לביקורת המדינה. <הצעות לסדר-היום> <הצורך בפיקוח על מחירי מזון ושתייה בבתי-חולים> <היו"ר יואל חסון:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: הצורך בפיקוח על מחירי מזון ושתייה בבתי-חולים, הצעות לסדר-היום מס' 1400, 1409, 1440, 1456, 1464 ו-1470. ראשונת המציעים, יפעת שאשא ביטון, בבקשה. זו סוגיה כל כך מעצבנת של שנים – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> נכון. <היו"ר יואל חסון:> – – שהכנסת לא מצליחה לטפל בה, ולא משרדי הממשלה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אולי עכשיו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> יש הצעה על שדות-התעופה – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> נכון, על שדות-התעופה ועל הפסטיבלים שמתחילים או-טו-טו. <יעל גרמן (יש עתיד):> בוא לא נשווה את האנשים שטסים – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אכן זו תופעה מאוד מקוממת. אנחנו מרבים לדבר על יוקר המחיה ומטפלים בסוגיה ברבדים שונים, אבל דווקא בבתי-החולים, שאותם פוקדים מדי יום מאות אם לא אלפים של אנשים, מבקרים, מאושפזים ומטופלים, המחירים כל כך גבוהים ובלתי סבירים. מן הסתם, בשהות ממושכת, במיוחד של אלה שמגיעים באופן מאולץ ובהפתעה, וגם של אלה שסועדים את יקיריהם, הם נדרשים לשירותי ההסעדה, ואז בעצם הם נפגשים באיזו תופעה של מחירים באמת מופקעים, כאילו מנצלים את העובדה שהם לקוחות שבויים בתוך המקום. לפני כשנה נחשף ב"כלכליסט" כי בתי-החולים בוחרים את מפעילי העמדות לפי גובה התשלום שהם מעבירים לבית-החולים. תתפלאו, בדרך כלל, ההסכמים הם בממוצע כמחצית מההכנסות של המפעילים. ואז בעצם יש להם סיבה לבוא ולטעון שהם מוגבלים בהורדת המחירים לצרכן. מה שקורה בפועל זה שההסכמים בין בתי-החולים לבין מפעילי המזון מבטיחים את ההכנסה של בתי-החולים, ורק שוכחים פרט אחד קטן, וזה לדאוג למחירים לצרכן. אז מצד אחד, בתי-החולים מגלגלים את האחריות לאותם ספקים עצמאים, אך הספקים מצדם טוענים שבתי-החולים צריכים להוזיל בעצמם את התשלום שלו הם נדרשים. בינתיים, בהיעדר פיקוח על המחירים, בהיעדר תחרות, אנחנו נמצאים במציאות שבה האנשים שפוקדים את בתי-החולים קונים את המזון ואת השתייה שלהם במחירים בלתי סבירים. נוסיף על זה, כמו שאמרת, חבר הכנסת חיים ילין, את הנושא של שדה-התעופה. אנחנו עומדים בפתח חג החנוכה וכל הפסטיבלים והפסטיגלים למיניהם. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> איך? <חיים ילין (יש עתיד):> אני מכבד את מה שיעל אמרה, כי אלה שתי אוכלוסיות שונות. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אני מסכימה – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> בן-אדם שנוסע לחוץ-לארץ ובן-אדם – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אני מסכימה, יעל, אבל אני רוצה להעלות פה איזו נקודה. נכון שאנחנו מתמקדים בבתי-החולים – – <יעל גרמן (יש עתיד):> תתמקדי בבתי-החולים. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – ובתי-החולים זה חשוב, אבל אני אומרת שיש איזו תופעה שבמקום שאנחנו מזהים שיש קהל שבוי, שאין הרבה אפשרויות ללקוחות, אז אנחנו מרשים לעצמנו להפקיע מחירים, כי אנחנו יודעים שאין ברירה. או-טו-טו, מבחינתי, הילדים, שגם הם דבר שהוא מאוד מאוד יקר, יפקדו את הפסטיבלים, וגם שם נוהגים באותו אופן. לכן בעצם אני מעלה את ההצעה הזאת לסדר-היום, ומבקשת ליצור מנגנון פיקוח על המחירים בבתי-החולים, ליצור תחרות של כמה נותני שירות, שבחוזה עם הקמעונאים יהיו מחירי גג. לפני שנה, כשפורסמה הכתבה ב"כלכליסט", משרד הבריאות הבטיח שהוא יבדוק את הנושא ויפעל כדי לתקן את המציאות הזו. אני אשמח לדעת היכן הדבר עומד. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> הערה נוספת – אני מצפה, ומכאן אני קוראת לבתי-החולים, שינהגו באופן ערכי וממלכתי, שמקל על אלה שבאים בשעריהם. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת שאשא ביטון. חבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. יש פה לוח-זמנים עמוס. נעמוד בזמנים. <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בראשית דברי, עם הישמע הבשורה הקשה על הסתלקותו של הגאון רבי דב צבי קרלנשטיין זצ"ל, ראש ישיבת גרודנה באשדוד, שהעמיד תלמידים הרבה, אבקש כאמור להעלות את זכרו, כדברי חז"ל, זכר צדיק לברכה. חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להעלות על סדר-יומה של הכנסת הצעה זו לסדר-היום, יחד עם חברי כנסת נוספים, בנושא סוגיית עלויות המזון הגבוהות של מזון ושתייה בבתי-חולים, כמו גם מחירי החניונים בהם. אני רוצה לומר שדיברו פה לפני כן על נושא הפסטיגלים או מקומות אחרים. זה אינו דומה כלל וכלל. אף אדם לא נהנה להגיע לבית-החולים, להבדיל מבחירה של אדם שרוצה ללכת למופע מסוים. נכון שגם שם המחירים לא צריכים להיות גבוהים, אבל עדיין הוא עושה זאת מתוך בחירה, ולעומת זה שכשאדם הולך לבית-החולים הוא לא עושה זאת מתוך בחירה. אף אחד לא נהנה לבקר בבית-חולים, בטח לא כחולה, אבל בטוח שגם לא כמבקר. נכון שביקור חולים הוא מצווה גדולה, אבל בביקור בבית-חולים, בעצם כמו שאמרה חברתי, האנשים שבויים. אנחנו צריכים לבחון יחד, חברים מהקואליציה ומהאופוזיציה כאחד, איך ייתכן לאפשר מצב שבו מי שנאלץ לבקר קרוב משפחה או חבר בבית-חולים, והוא מגיע בנסיבות לרוב מצערות, ובעצם הוא לקוח שבוי שעומד מול תמחור גבוה של שירותים בסיסיים בבית-חולים, כמו מזון, שתייה וחניה. יתרה מכך, בתי-החולים המציאו דבר חדש – הכניסה לבתי-חולים, ברוב המקומות, נעשית דרך קניונים. כדי להיכנס לבית-החולים אתה חייב לעבור דרך הקניון, ובקניון יש פיתויים גדולים. נגיד שנעזוב רגע את נושא הקניות בקניונים – המזון, האוכל, השתייה והחניה הם דבר בסיסי שאדם שנמצא בדרך כלל הרבה שעות בבית-חולים נאלץ להשתמש באותם שירותים בבית-החולים ומשלם מחירים גבוהים מאוד. ההתנהלות הזאת נתפסת, ובצדק, כניצול לא הוגן. אנחנו צריכים לבדוק לעומק לא רק את אותם בעלי עסקים באותם מקומות, אלא, כמו שהזכירה חברתי, את חוזי התפעול וההשכרה שנחתמים מולם על-ידי בתי-חולים, אשר ייתכן כי הם גורמים עקיפים למחירים אלה. הצעה לסדר-יום זו באה לתקן מצב בלתי נסבל, שבו מאלצים את הלקוחות לשלם מחירים שאינם הגיוניים ביחס לשירות הניתן. מוצע כי במקביל לבחינת הגבלת המחירים תיבחן אף אחריות המקומות הציבוריים עצמם אם אין בחוזי השכירות וההפעלה כדי להביא למצב הבלתי-נסבל שבו אנחנו נמצאים. אני סמוך ובטוח ששר הבריאות הנוכחי, שידיו רב לו בשינויים, יצליח באמת אחת ולתמיד ליצור מצב כדי שבסופו של הליך נקבל מחירים סבירים והוגנים בבתי-החולים שאליהם אנחנו מגיעים; ושנמעיט לבקר באותם מקומות. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת בן צור. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר יריב, חברי כנסת נכבדים, אנחנו לא מעלים את הנושא הזה בגלל פופוליזם או משהו, ככה בשביל להראות שאנחנו מגינים על הצרכן ורוצים. זה דבר ערכי, מוסרי מאוד. הבעיה ידועה הרבה זמן, הרבה שנים, ואני בטוח שכל אזרח כמעט – ואני הייתי מקווה שלא כל אזרח יהיה שם ויקנה, למה? מבקרים שם בגלל שהם חולים, מבקרים קרובי משפחה. הנושא באמת כאוב מאוד, בגלל שבאמת זה משקף חברה לא מוסרית. ודרך אגב, בתי-החולים, לא כולם עם חוזים. מה שנאמר כאן, למשל בתי-חולים של קופת-חולים – שאני מכיר אישית, ללא שום קשר – הם שייכים לקופת-החולים עצמה, יע"ל וכל מיני דברים, אז לחנויות אין שם שכירות, וגם המחירים גבוהים מאוד. אומנם קצת פחות – זה טוב – אבל פחות חצי שקל, שקל. אני אתן כמה דוגמאות כדי שהעניין יהיה ככה יותר פרקטי. מה שעמיתי דיברו זה המצב, ואני לא אוסיף שם הרבה. פחית קולה – 10 שקל; בקבוק "נסטי" – 12 שקל; שקית "ביסלי" – 12 שקל; כריך חביתה – אני לא יודע אם מישהו יכול לאכול, עם כל הכבוד, אני הייתי שם כמה פעמים – שזה הזול ביותר, 29 שקלים; קפה, נס קפה או הפוך – בין 10 שקלים ל-18 שקלים. זה לא סתם דברים, יש קבלות, יש חשבוניות והכול מוכח. <קריאה:> זה עוד זול. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כוס גזר – גזר סחוט, כשיש עונת גזר – 18 שקלים כוס גזר של – – – <היו"ר יואל חסון:> אדוני, זה מזכיר יותר את עונת המלפפונים, פחות את עונת הגזר. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> זה דברים כאלה, ואנחנו – בסדר, אנחנו כרגולטור, כחברי כנסת, כממשלה, לא יודע, כמשרד הבריאות – – – <יואב בן צור (ש"ס):> – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אני לא מדבר עכשיו על החניון, למשל, בבית-החולים, במרכז הרפואי ויצמן – החניון שם זה עניין אחר לגמרי, אבל יגיע הזמן שנטפל גם בחניון הזה, וצריך גם לטפל בחניון של מרכז ויצמן. לכן, באמת הדברים יצאו מגדר הנורמה, מגדר הקו האדום, ובאמת יש צורך חיוני לטפל בעניינים האלה – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – ואני מציע שנעביר את הטיפול בעניין הזה לוועדת הכלכלה – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> עבודה ורווחה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> עבודה ורווחה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> עבודה ורווחה. <היו"ר יואל חסון:> תכף, שנייה. חבר'ה, לאט-לאט. הכול בסדר. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> בסדר. אז נסכים לעבודה, רווחה ובריאות, ונטפל בעניין בצורה נכונה. <היו"ר יואל חסון:> תודה. חבר הכנסת גפני גם רשום ואינו נמצא. תראו, חברי חברי הכנסת, אין לנו תשובת שר. אין לנו תשובת שר. זה מצער מאוד, אף שזה אפשרי על-פי התקנון – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> – – – אבל זה מצער מאוד. זה מצער מאוד שאין במקרה כזה חשוב הודעת ממשלה – – <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> – – והתייחסות. <חיים ילין (יש עתיד):> אבל יש לנו מולטי-סיסטם – – – <היו"ר יואל חסון:> חברים, יש שר שהודיע שאין לו תשובה בעניין, ואני מעריך אותו על זה – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> לא, אבל למען ההגינות – – – <היו"ר יואל חסון:> – – שהוא לא עלה לקשקש את עצמו לדעת על משהו שהוא לא מכיר, כי הוא בן-אדם רציני. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> למען ההגינות, אבל, צריך לומר, שזו הצעה שנדחתה משבוע שעבר לשבוע זה – – <חיים ילין (יש עתיד):> אין דבר כזה שיריב לא מכיר. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – אז גם צריך להיות הוגנים – – – <היו"ר יואל חסון:> אנחנו הוגנים, אבל עדיין ממשלה עם כל שריה יכלה למצוא את השר שישיב, בוודאי את שר הבריאות עצמו – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> או את סגנית השר. <היו"ר יואל חסון:> – – גם סוף-סוף יש לנו – לא סגן שר הבריאות אלא שר בריאות, אז הוא יכול לבוא כשר הבריאות – – <יואב בן צור (ש"ס):> אבל הוא הבטיח שהוא יטפל בזה. <היו"ר יואל חסון:> – – ואתם יודעים מה, אני גם אוסיף ואגיד – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> הוא הבטיח שהוא יטפל בזה – – – <היו"ר יואל חסון:> אני אוסיף וגם אגיד שמילא, גם לוקחים ממך מחירי חניה מאוד יקרים, הרבה פעמים כשאתה נכנס אין גם חניה. זאת אומרת, כבר נכנסת פנימה, שילמת, וגם אין איפה להחנות. אז באמת המציאות הזאת, הגיע הזמן שתיפתר. דעה נוספת ראשונה של חבר הכנסת חזן, לאחר מכן – חברת הכנסת גרמן – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> חזן, חזן. לא חזן. <היו"ר יואל חסון:> – – לאחר מכן – חבר הכנסת חנין. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חזן. לא חזן. חזן. <היו"ר יואל חסון:> אתה אצלי חזן. כל מילה אצלך זה כמו חזן בבית-כנסת, זה מרגש ממש. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, אני רוצה לשתף אתכם בעניין אישי שלי. אני רוצה לדבר על ההצעה לסדר-היום שהעליתם, לא מהמקום של המבקרים אלא מהמקום של מי שזוכה לביקורים. מרבית חיי שכבתי בבתי-חולים: עד גיל שלוש בתל השומר – השתחררתי בגיל שלוש; עד גיל עשר בתל-השומר; אחרי זה בשניידר. גם בתקופת הצבא עוד טופלתי בבית-החולים לילדים שניידר, בבית-החולים בילינסון – מטייל, מתאשפז פעמים רבות. אני חושב שמרבית הכסף שבזבזתי בחיי – – – <היו"ר יואל חסון:> לנו אתה נראה מאוד בריא ופעיל, חבר הכנסת חזן. אם אתה ככה כשאתה חולה, אז מה היה אם היית בריא. <יעל גרמן (יש עתיד):> אבל השאלה אם הוא התבגר. <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – <היו"ר יואל חסון:> המורה גרמן שאלה אם זה כולל התבגרות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> המורה, אני רוצה להגיד לך קודם כול שאני אוהב אותך – – <היו"ר יואל חסון:> אוי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – כל השאר – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> עם אוהבים כאלה, אוי לי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה? אני רציתי לשמור את זה בסוד – – – <היו"ר יואל חסון:> אפילו אהבה את לא יודעת לקבל, חברת הכנסת גרמן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> רגע, רגע, רגע, רגע. סליחה, סליחה. קודם כול, אני שופך פה את הלב, ואתם – אבל, את אמרת לי גם שאת אוהבת אותי. <היו"ר יואל חסון:> לא, אני לא מאמין. חברים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חברים, בואו נחזור לרצינות רגע. ברשותך, תן לי כמה מילים, כי הנושא באמת קרוב ללבי. <היו"ר יואל חסון:> בבקשה, קיבלת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כמו שהתחלתי לספר לכם, מרבית חיי באמת הייתי בבתי-חולים, לא ניכנס למה, מי שירצה מוזמן לשמוע אחר כך. אבל, אני יכול לספר לכם שאם אני מסתכל על החיים שלי ועל הבזבוזים, אין ספק שאת רוב הכסף הוצאתי על ה"במבה" היקרה, על ה"ביסלי", על ארוחות ה"מקדונלד'ס", על האורחים שבאו, אז רציתי גם לקנות להם איזה משהו טעים, או הם שרצו לקנות לי מתנה, היו צריכים לבוא עם פנקס צ'קים ומשכנתה, או כרטיס אשראי לתשלומים מרובים. הסיפור הזה של מחירי המזון, החניה והשירות בבתי-החולים צריך להיעצר, לא היום, אתמול. אני מקווה שאנחנו נמצא את הדרך, בעזרת השר, שלפי מה שאני מבין תומך ורוצה לפתור את הבעיה. אני מודיע לכם, אפשר לפתור את זה ברגע עם בתי-החולים – ואני אסיים, ברשותך, אדוני היושב-ראש – אפשר לפתור את זה ברגע. הרי הטענה העיקרית למה הכול כל כך יקר, הם אומרים: מכריחים אותנו בהסכם, בחוזה, לשלם סכומי עתק. <היו"ר יואל חסון:> אבל חוזים משתנים. מה, זה לא – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> ולכן, מפה אני פונה, ראשית, בביקורת אלינו. נתחיל מבתי-החולים הממשלתיים, נוזיל את העלויות, כדי שקודם כול להם לא יהיה תירוץ. ובשלב הבא, אחרי שייגמרו התירוצים – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – אנחנו גם נכפה עליהם להוריד את המחירים. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רוצה לסכם ולומר שאני באמת מודה לכם. אני רציתי להיות שותף להצעה הזאת, אבל מגבלות הכנסת, כמו שאתם רואים – אבל כיף לי – – – <היו"ר יואל חסון:> אבל הנה דיברת והצגת. תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אבל כיף לי לדעת שיש חברי כנסת מקסימים ונפלאים כמוכם – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת חזן, תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – שמעלים דברים חשובים כאלה על סדר-היום. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> אני מודה לך. חברת הכנסת גרמן, בבקשה. דקה לרשותך. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש – – <היו"ר יואל חסון:> שרת הבריאות לשעבר. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – חברותי וחברי חברי הכנסת, כן, אכן יש בעיה, ובמקרה הזה אני באמת מצטרפת לאורן חזן, אני חושבת שאנחנו צריכים להתחיל בדוגמה אישית בבתי-החולים הממשלתיים. רק כדי שנבין, יש לנו בתי-חולים ממשלתיים, יש בתי-חולים של קופת-חולים, יש בתי-חולים ציבוריים כמו "הדסה", "מעייני הישועה", "שערי צדק" ועוד, ויש גם בתי-חולים פרטיים. לדעתי, בכולם צריכה להיות הגבלה על המחיר. אני לא רואה פיקוח על המחירים כריאלי, אני לא מאמינה שמישהו יהיה מוכן לעשות פיקוח על המחירים, אבל בהחלט ניתן לדבר עם מנהלי בתי-החולים ולדאוג לכך שבמכרזים שהם יוציאו יהיו מחירי מקסימום. אני עשיתי את זה כראש עירייה בבתי-הספר, ועל-ידי כך הורדנו בצורה דרסטית את המחירים של מוצרי המזון בבתי-הספר. אגב , אני לא יודעת אם יש פיקוח על המזון בבתי-הספר – אם מישהו פה יודע, אז זה סתם מעניין אותי – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – בבתי-הספר – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אני לא בטוחה שיש פיקוח, אבל יש כן אפשרות להוציא, מה שנקרא, מכרזים עם מחיר מקסימום, ובהחלט צריך לעשות את זה, ואני מציעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <היו"ר יואל חסון:> גברתי חברת הכנסת גרמן, יש לי שאלה אלייך כי את היית שרת הבריאות. האם בכלל למשרד הבריאות יש סמכות לכפות דבר כזה, או שזה, נגיד, צריך להיות רק דרך חקיקה ראשית? <יואב בן צור (ש"ס):> שייתנו – – – לפתוח שם – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אני לא מאמינה שיש דרך לכפות, אבל לפני שכופים דברים, יש גם דבר כזה שנקרא דיבור. אז אפשר בהחלט לדבר עם מנהלי בתי-החולים, להסביר להם שזה עלה בכנסת, שיש דרישה, להביא אותם לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות – את כל מנהלי בתי-החולים או לפחות את האיגוד של מנהלי בתי-החולים – כדי שייתנו תשובה, וכמובן גם השר צריך יהיה להיות שם והמנכ"ל, וניתן בהחלט להגיע לכך בלי חוק. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. חבר הכנסת חנין, דקה מהדוכן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חברת הכנסת גרמן, אנחנו נראה להם את הדרך. <יעל גרמן (יש עתיד):> נבקש יפה והם ייענו. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש, אני מברך את חברי הכנסת שיזמו את הדיון החשוב הזה. אכן, הסוגיה של מה שקורה במזנונים בבתי-החולים היא בלתי אפשרית. אנחנו מדברים, חבר הכנסת חזן, לא רק על החולים, אנחנו מדברים על אורחים, על מבקרים, אנחנו מדברים לעתים על אנשים שצריכים להגיע כדי לטפל, לסעוד מישהו, והם מגיעים יום-יום והם אוכלים שם כי אין להם – הם צריכים בכל זאת לשרוד. זו מציאות בלתי אפשרית. אני בכל הכאב אומר: אני חושב – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> התכוונתי שראיתי את זה, מהמקום הזה, ראיתי – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא לא, בוודאי, בוודאי, בוודאי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> בוודאי, בוודאי. אני אומר: בסיטואציה שבה אנחנו נמצאים, אני חושב שאין מנוס מלהודיע שהמדינה, אם לא יחול שינוי בתוך, נניח, שלושת החודשים הקרובים, המדינה אכן תטיל פיקוח על שורה של מוצרים. אולי לא באופן גורף על כל הדברים, אבל חלק מהמוצרים במזנונים חייבים להיות מפוקחים: כריכים בסיסיים, משקאות בסיסיים. בואו נתחיל. כי אם אנחנו לא נטיל פיקוח, אני חושב שנישאר עם האנרכיה הזאת – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – הבלתי-נסבלת. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. אז מה מציעים המציעים? חברת הכנסת שאשא ביטון? <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> העבודה והרווחה. <יואב בן צור (ש"ס):> עבודה ורווחה. <היו"ר יואל חסון:> אוקיי. חבר הכנסת בן צור גם. אבו מערוף? חבר הכנסת אבו מערוף? <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> גם. <היו"ר יואל חסון:> אז אנחנו נצביע. מי שבעד הוא בעד עבודה ורווחה, מי שנגד הוא בעד להסיר. אז קדימה, הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> שקט במליאה. <היו"ר יואל חסון:> זה לא כזה רע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אבל זה מפתיע. <היו"ר יואל חסון:> כשאתה פה, זה מפתיע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, אבל זה כיף לראות שיש הסכמה על נושאים חברתיים. ואתה יודע מה? <היו"ר יואל חסון:> יפה. הנה, עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לסדר-היום: הצורך בפיקוח על מחירי מזון ושתייה בבתי-החולים, תועבר להמשך דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הייתי שמח אם התקשורת הייתה גם מראה את זה, את האחדות שיש פה בין אופוזיציה לקואליציה בדאגה באמת לפרט ולחברה. <הצעות לסדר-היום> <אי-יישום החלטת הממשלה 2017 – תוכנית אסטרטגית רב-שנתית לפיתוח שדרות ויישובי עוטף-עזה> <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים לנושא הבא: אי-יישום החלטת הממשלה 2017 – תוכנית אסטרטגית רב-שנתית לפיתוח שדרות ויישובי עוטף-עזה, הצעות לסדר-היום מס' 1517 ו-1538. ראשון הדוברים, חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש – – <היו"ר יואל חסון:> בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. <חיים ילין (יש עתיד):> כן. – – כבוד השר, תראו, דווקא אספר משהו שלא כולם מכירים: החלטת הממשלה הזאת נעשתה תוך כדי לחימה. קשה לתפוס את זה. פשוט קשה לתפוס את זה, איך היינו נפגשים במקלטים בעוטף-עזה, מקסימום היינו מעבירים לבאר-שבע. מנכ"ל משרד ראש הממשלה לוקר, שעשה עבודה בלתי רגילה, יחד עם כל המנכ"לים והשרים, הצליחו אפילו להגיע באחד מימי הלחימה הקשים ביותר לבית-הספר "נופי הבשור" של מועצה אזורית אשכול. שם, במקום הזה, הממוגן, התקבלו ההחלטות של כל המשרדים. ועכשיו, אני לא מדבר – איזה ממשלה יש עכשיו ואיזו הייתה. אני קודם כול מברך על זה שללא דעות באים לתמוך באוכלוסייה שלמה, ואני חושב שזה שאפּוֹ למדינת ישראל, בקטעים האלה. אבל מה לעשות, ההחלטה הזאת נכתבה ואושרה ב-21 בספטמבר 2014. ההחלטה – מספרה 2017, ויש כמה סעיפים, שהם כולם נמצאים בקנה, אבל חלקם לא טופלו, מהמון סיבות; הסיבה העיקרית היא שהממשלה בעצם התפרקה, וכשמתחלפים מנכ"לים והכול, יש דברים הרבה יותר חשובים. התפקיד שלנו, לפחות, של ראשי המועצות שפנו אלי ושלי, זה לנסות להבין איפה הדברים תקועים ולנסות לעורר אותם. אני רוצה להקריא חמישה סעיפים שתקועים, שעד עכשיו לא בוצעו, והם מאוד חשובים, וגם כולכם תבינו למה. יש סעיף 21: קידום אזורי תעשייה שהם מרכזים מסחריים. בדרך כלל האזור שלנו, אין בו מסחר, אבל בשביל לעודד את המסחר משרד הכלכלה נתן הטבות, אבל זה לא זז. עכשיו גם אין לי שר כלכלה, אז אני כבר לא יודע למי לפנות, אבל זה תקוע. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> למה אתה מעליב את ראש הממשלה, את שר התקשורת, את שר החוץ? את כולם אתה מעליב. <יעל גרמן (יש עתיד):> שר לפיתוח – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – יש שר כלכלה, הוא גם ראש ממשלה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> לא, בסדר, אני – – – <היו"ר יואל חסון:> שר כלכלה רב-עוצמה, רב-עוצמה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> יש לו הרבה סמכויות, להפך. <חיים ילין (יש עתיד):> דב, אני רוצה להגיד לך – – – <היו"ר יואל חסון:> אבל אתה מפריע לו. אתה מפריע, חבל. <חיים ילין (יש עתיד):> אני רוצה להגיד לך: אני לא בא בכעס, כי אני אומר שהדברים האלה אושרו, ומתוך ניסיון, בדרך כלל ממשלה – שבע שנים וחצי, כל דבר שהממשלה אישרה לגבי עוטף-עזה, בוצע ב-100%. לא בזמן תמיד, אבל בוצע. לא היו עוררין על זה. ולכן אני לא בא בכעס. אני אומר: חברים, אין שר כלכלה, אז מישהו צריך לטפל בזה, לפחות המנכ"ל, מישהו צריך לתת את ההוראה. הסעיף השני, שהוא בעצם גם אחד הסעיפים המרכזיים, עוסק בפחת מואץ. הוא מטיל על שר האוצר לבחון בתוך 90 יום, שכבר עברו מזמן, מתן הטבת מס בדמות ניכוי פחת מואץ לנישומים באזור עוטף-עזה. אני אתרגם את זה למילים פשוטות: לגבי השקעות שיבוצעו ב-15'-16' – אז 15', כבר הסתיימה השנה, ויכול להיות שהממשלה צריכה לקבוע שעכשיו זה גם 17', שתהיה עוד שנה, נוספת. והמטרה הייתה מאוד ברורה, שאם משקיעים השקעות מאוד גדולות, שמביאות גם מקומות עבודה לתוך עוטף-עזה, אז הפחת לא יהיה פחת רגיל, אלא יהיה פחת מואץ, כך שמגן המס יהיה יותר גדול ותזרים המזומנים בעצם – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> שנייה. סגן השר שצריך לענות עוד לא נמצא פה. <היו"ר יואל חסון:> לא לא, אבל יש עוד מציע. זו הצעה לסדר-היום. <חיים ילין (יש עתיד):> שנייה, בסדר. הנושא השלישי הוא אחד הנושאים הקשים ביותר שיש היום, הנחות מס הכנסה. ממשלת ישראל קיבלה החלטה שמועצה אזורית כמו שדות-נגב – ובמיוחד היה מדובר על שדות-נגב, ש-50% מהיישובים שלה בתוך עוטף-עזה ו-50% מחוץ לעוטף-עזה – תקבל גם הנחת מס, ללא קשר למפת המס שהיום דנים בה. וההחלטה הזאת היא מהותית, כי בעצם היום מפלים תושבים בגלל 100–200 מטר בין לבין. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> הממשלה ראתה את זה – הסעיף האחרון, כבודו. <היו"ר יואל חסון:> אחרון. <חיים ילין (יש עתיד):> אתם יודעים מה? אני מסתפק בשלושת הסעיפים האלה. <היו"ר יואל חסון:> כן, אם תציג את השלושה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אני רק מבקש – לדיון, שבסופו של דבר לאחר מכן הדיון המקצועי יתקיים בוועדת הכספים, זאת הוועדה היחידה שיכולה בעצם להניע את התהליכים. כביש 232 שמופיע בהחלטה, רציתי להעלות אותו, אבל אגיד סקופ אחד גדול: נשיא המדינה התקשר אלי לפני שעתיים והודיע לי שמשרד התחבורה הבטיח לו, באשר להרחבת הכביש שהיום מוביל 850 משאיות לתוך רצועת-עזה, שבמרס 2016 הוא יורחב, והביצוע יתחיל במרס 2016. אני מברך על זה, ולכן לא צריך לענות – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – התשובה על זה נמצאת בגוף השאלה. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה, חבר הכנסת ילין. חבר הכנסת יונה – פרופסור יונה, בבקשה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, שמחתי להצטרף להצעה לסדר-היום שביקש להעלות חברי חבר הכנסת חיים ילין, והוא היה מאוד – אולי באופן תמוה משהו, כי הוא בדרך כלל אדם נסער ואמוציונלי – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> – – נכון? והוא ממש היה עדין נפש באופן שהפציר בממשלה לקיים את ההחלטות שקיבלה. באמת מדובר בלא-פחות מפארסה; כמה אנחנו אוהבים לדבר על הפריפריה, וכמה אנחנו דואגים לפריפריה, וכמה אנחנו מחויבים לפריפריה, ובמיוחד בעתות שהיא ניצבת בפני אתגרים לא רק פנימיים, אלא אתגרים חיצוניים. והנה, כמעט לא קורה כלום לאחר שמתקבלות החלטות ממשלה, והייתי אומר: לא קורה כלום – סגן השר יצחק כהן והשר יריב לוין, להזכירם, באמת צוין כאן, חיים ציין את ההחלטה מיום 21 בספטמבר 2014, שבאה להקצות משאבים ליישובי עוטף-עזה ושדרות לאחר מבצע "צוק איתן". בהחלטה נאמר שהמשאבים יבואו ממשרדי ממשלה שונים, בחלוקה לארבע שנים. והנה, בימים האלה מגיעה לאישור הכנסת הצעת חוק התקציב לשנים 2015–2016, וראו איזו הפתעה, ואולי אין שום הפתעה, הכספים שהיו אמורים לעבור – מה לדעתך קרה, אדוני היושב-ראש? <היו"ר יואל חסון:> לא עברו. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> לא עברו. <היו"ר יואל חסון:> מפתיע מאוד. יא אללה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> הנה כמה דוגמאות: הקמת אזור תעשייה. <היו"ר יואל חסון:> תדע לך שזה נדיר. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> נדיר שהם לא עוברים? <היו"ר יואל חסון:> נדיר שלא עוברים כספים למטרות. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אתה עכשיו צריך להיות אובייקטיבי, ללא משוא פנים – – <היו"ר יואל חסון:> אני לא – אני מציין עובדה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> – – נכון? <היו"ר יואל חסון:> אני מציין עובדה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הגזמת – אובייקטיבי, ללא משוא פנים – – – <היו"ר יואל חסון:> תגיד, אדוני סגן שר האוצר, יש מישהו אובייקטיבי בבית הזה? הרי אם אתה אובייקטיבי אתה לא בא לבית הזה בכלל. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> היושב-ראש חייב להיות אובייקטיבי. <היו"ר יואל חסון:> אז בוא – גם היושב-ראש הנבחר של הכנסת הוא לא אובייקטיבי, והכול בסדר. <קריאה:> יש, אגב, עוד בית שאין בו אנשים אובייקטיביים. <היו"ר יואל חסון:> והוא? <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> הבנתי אותך. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> בכל אופן, הוחלט אז על הקמת אזור תעשייה לעיר שדרות, ובמסגרת זו יועדו 150 דונם בשטח העיר לשימוש תעשייתי. מה אתם חושבים קרה עם הכסף שהוקצה? לא הוקצה, או לא עבר. עצמאות כלכלית לעיר שדרות – נאמר שמשרד הפנים יקצה 45 מיליון שקל כמענק מיוחד לעיר שדרות. האם הוקצה? לא הוקצה. סיוע בשכר-דירה – נאמר שבהמשך לפעילות הממשלה לעידוד מגורי סטודנטים בשדרות – ושוב, על-פי החלטה 1964 – יורו למשרד לפיתוח הנגב והגליל לגבש נוהל פומבי ושוויוני להשתתפות בשכר-דירה בשנים 2015–2016, כדי לעודד הגירה חיובית לשדרות, שזה כולל סיוע בשכר-דירה לכ-320 סטודנטים. זה לא קרה. סיוע בשכר-דירה למשפחות – זה לא קרה. אורן חזן, אתה מקשיב? <אורן אסף חזן (הליכוד):> כל משפט. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> כי אני יודע גם שבאמת באמת באמת אכפת לך מהפריפריה ומשדרות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תאמין לי שלא הייתי יושב פה אם לא היה אכפת לי. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אני יודע, ולכן רציתי את התגובות שלך, אתה יודע, המחזקות את הדברים שאני אומר כאן בכנות לממשלת ישראל, כדי לעשות את הדברים הללו, וגם שוב – המשאבים שהובטחו לא הוקצו, וזה כולל גם סבסוד עלויות פיתוח בשדרות, ועוד ועוד ועוד, והדברים האלה לא הוקצו. לכן, אתם הבנתם בעצם – השר יריב לוין, אתה יושב, מחייך, ומתופף בידך על המושב לפניך, אני אשמח מאוד לשמוע את המענה שיש לך לספק לנו על כישלונה של הממשלה לעמוד בהבטחות שלה לסייע לעוטף-עזה, ליישובים בכלל ולשדרות. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת פרופסור יונה. ישיב סגן שר האוצר יצחק כהן. ידידי, יקירי, והאיש ששבר את השיא במספר הכהונות כסגן שר האוצר. כמה פעמים היית סגן שר האוצר, אדוני? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני נקרא לדגל, וכשקוראים לי לדגל אני מתייצב. <היו"ר יואל חסון:> אבל כמה פעמים זה קרה שנקראת לדגל? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שלוש פעמים. זו קדנציה שלישית. <היו"ר יואל חסון:> אדוני, זה נראה נצח כבר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שלוש פעמים זה כבר חזקה. פעם שלישית זה חזקה. <היו"ר יואל חסון:> אין ספק. בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כבוד השר, אדוני היושב-ראש, קודם כול אני רוצה לברך אותך, אדוני, כבוד השר, אותך ואת שר האוצר, על התוכנית הנפלאה של עידוד התיירות. בשעת משבר כזו אתם עושים דבר – באמת מגיע לכם יישר כוח. ולגבי ההצעות הדחופות של ידידי רבי חיים ילין ופרופסור יונה. <חיים ילין (יש עתיד):> אני אתך, אני רואה אותך, אני יודע שאתה צריך לענות, אני לא יכול לפספס. <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת גרמן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שרת הבריאות לשעבר, פרופסור יונה, הכנו פה תשובה אחלה. <יעל גרמן (יש עתיד):> מתנצלת. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אני מאזין ומקשיב, אוזני כרויות לך, סגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הצעות דחופות לסדר-היום בעניין אי-יישום החלטת הממשלה 2017 – תוכנית אסטרטגית רב-שנתית לפיתוח שדרות ויישובי עוטף-עזה. אז, במטרה לעודד צמיחה כלכלית ולחזק את ההתיישבות ביישובי עוטף-עזה החליטה הממשלה ב-21 בספטמבר 2014 – זה דווקא תאריך שצריך לזכור – החלטה מס' 2017, לאשר תוכנית להעמקת ההשקעות והסיוע הממשלתי לאזור שדרות ועוטף-עזה. החלטה זו נוספה על החלטה 1846, מיום 13 ביולי 2014 – תוכנית לחיזוק החוסן האזרחי בשדרות וביישובי עוטף-עזה לשנים 2015–2016, אשר נועדה להמשיך את הסיוע הניתן באופן שוטף לרשויות בעוטף-עזה. במסגרת החלטה 2017 הוקצה תקציב בסכום של 1.3 מיליארד ש"ח לטובת יישובי עוטף-עזה, אשר נועד לתוכניות וסיוע בתחומים שונים, ובהם עידוד הגירה חיובית ומשיכת אוכלוסייה על-ידי סיוע בשכר-דירה למשפחות וסטודנטים; הרחבת תוכניות למרכזי צעירים; הקמת בתי-אגודה – בתי-דירות שיושכרו בשכר-דירה מפוקח לתקופה קצובה שאחריה יוכלו הדיירים לרכוש את הדירות תוך קבלת זיכוי בגין התשלומים ששולמו כשכר-דירה. אגב, זה רעיון מצוין, אנחנו רוצים ליישם אותו בכל הארץ. קוראים לזה שכירות רוכשת. <חיים ילין (יש עתיד):> כל התוכנית הזאת, אם אפשר להביא אותה לצפון, אני אומר לך את זה עכשיו – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אנחנו קוראים לזה באוצר – מר כחלון קורא לזה שכירות רוכשת. אחלה תוכנית. בעזרת השם. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> כבוד השר, אנחנו רוצים, או אנחנו מיישמים? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מיישמים, בעזרת השם. מן הכוח אל הפועל. העמקת סבסוד הוצאות פיתוח לבניית בתי קבע; הקמת שכונות מגורים זמניות לקליטת תושבים חדשים עד להקמת בתי הקבע; שיפוץ דירות קיימות, לרבות השלמה של מרכיבי מיגון תקניים לטובת מתיישבים חדשים; תוכנית העצמה קהילתית וחברתית; השקעות, כבוד השר – אתה בטח גאה בממשלה שלך – בתשתיות ביוב ומים; תגבור פעילות בתחומי רווחה וחינוך בלתי פורמלי; סיוע לרשויות המקומיות, הן בתקציבים השוטפים והן בתקציבי פיתוח; סיוע וקידום עסקים ותיירות; עדכון התוספת השנייה לחוק לעידוד השקעות הון כך שיינתנו מענקים למפעלים ששטחם פחות מ-100 דונם; מענקי הקמה להשקעות בתחום התיירות; הפעלת חממות תיירות לייעוץ מקצועי ממומחים; סיוע בתחומי השמה מקצועית; מערכי ייעוץ והכוון מקצועי; החזר הוצאות נסיעה ושוברי תשלום לקורסים; עידוד יזמות וקידום עסקים קטנים ובינוניים; מענקי מחקר ופיתוח בתעשייה; עידוד וסיוע בתחום החקלאות; עידוד השקעות הון בענפי החקלאות, במפעלי תמך, בעיבוד תוצרת חקלאית; תמיכה בבתי-אריזה שאינם משפחתיים; גיבוש תוכניות לשדרוג תשתיות בחקלאות; חיזוק מו"פ דרום לשם פיתוח חממות מתקדמות והקמת מעבדות לפיתוח. מרבית התוכניות האלה כבר תוקצבו לשנת 2015 על-ידי משרד האוצר, מתוך שאיפה לקדם תוכניות אלה בהקדם ולהסיר חסמים תקציביים, לעידוד הצמיחה, חיזוק וקידום שדרות ויישובי-עוטף עזה. לגבי סעיף 22 בהחלטת הממשלה, העוסק בפחת מואץ בעוטף-עזה, בכוונתי לבחון את הנושא עם הגורם המתאים במשרד האוצר. לבקשת החברים, אנחנו נעביר את ההצעה לוועדת הכספים, ושם נמשיך בדיון. אבל כזו רשימה, הלוואי על כל חבל ארץ. אתה מסכים אתי, כבוד השר? <חיים ילין (יש עתיד):> קודם כול, אני אומר את זה, שזאת אחת ההחלטות המשמעותיות ביותר שנעשו אי-פעם לאזור כל כך קטן, כל כך מצומצם, אבל שהוא כל כך איכותי מבחינת המדינה והחוסן של מדינת ישראל. אני אומר את זה בגלוי, אבל גם צריך לתת קרדיט – זאת הייתה הממשלה הקודמת. הם דאגו בוועדת חריגים להעביר את כל הכספים האלה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> 2015–2016 – זה הממשלה הזאת, אבל מה משנה, העיקר התושבים, זה מה שחשוב. חבר'ה – ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. <קריאות:> אמן. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – הסעיפים האלה – – – <היו"ר יואל חסון:> זו לא שעת שאלות פה. תודה רבה. <חיים ילין (יש עתיד):> מתי אני פוגש אותו? <היו"ר יואל חסון:> אתה אמרת שאתה ממהר, לא? מתי אתה פוגש אותו? הנה, עכשיו, עוד שנייה אתה פוגש אותו. תודה רבה. דעות נוספות, חברים. חבר הכנסת דב חנין, דעה נוספת, בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. ידידי חבר הכנסת חיים ילין הוא אדם אופטימי, ויש לאנשים אופטימיים יכולת לראות את החצי המלא של הכוס – ויש חצי מלא של הכוס, אני שמח, אבל אני רוצה בכל זאת לייצג את החצי האחר. <שר התיירות יריב לוין:> כי אתה אוהד "הפועל". <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני אוהד "הפועל", כן. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אבל ההצעה לסדר-היום לא הייתה על מחצית הכוס המלאה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אז אני רוצה, בכל זאת, לחדד את מחצית הכוס הלא-מלאה, וכן לדבר, אדוני, אדוני היושב-ראש, על שאלות בסיסיות, כמו שאלת הגישה של תושבי עוטף-עזה למרכז הארץ. הכבישים, אגב, זה לא רק הכביש הזה; אנחנו מדברים על מערכת כבישים שכאילו שייכת לפלנטה אחרת. כשאני מגיע לאזור הזה, אני באמת מגיע לכבישים חד-מסלוליים. אם במקרה משאית נוסעת לפני, אז – שלום, אני יכול לחכות שעות בדרך. ואלה נסיעות ארוכות. אמצעי התחבורה הציבורית שם מצומצמים מדי, שירותי התחבורה הציבורית מצומצמים מדי, יש הרבה מאוד מה לעשות. למרבה הצער, נזכרים בזה רק כאשר פורצת מלחמה או כשיש איזה מבצע צבאי. אני רק רוצה לציין אותך לחיוב, חבר הכנסת ילין. עוד כשהיית ראש מועצה שיתפנו פעולה בעניין הזה של עזרה לתושבי עוטף-עזה, ואתה כמובן מחויב לנושא הזה גם היום, אבל אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – בנושא – – – בצורה בלתי רגילה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – אם אנחנו לא נשדרג את ההתייחסות שלנו לאזורים כמו אזור עוטף-עזה, בכל המישורים, ולא רק בתקופה של מבצעים ומלחמות, אנחנו לא נבצע את חובתנו. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אורן חזן – דעה נוספת. אם יש עוד מישהו שרוצה דעה נוספת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> פרופסור יונה, אני באתי לדבר בשבילך. אדוני היושב-ראש, השר, סגן השר, כנסת נכבדה, להתחיל להתעסק היום בעבר במקום לפעול יחד למען העתיד, זו הטעות הראשונה שלכם, חברים. כשאני, בתור חבר ועדת הכספים, בימים האחרונים, בכלל, בחודשים האחרונים, מסתכל על התקציב שמוצע, שמונח, אני אומר לכם שהוא מביא בשורה – מביא בשורה אמיתית לפריפריה, מביא בשורה אמיתית לחלשים. צריך גם לדעת לפרגן. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> כשצריך פרגנו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, בוודאי, לגיטימי. אני אומר לך, אני הייתי שמח אם אתה היית בא אתי יד ביד, הלילה, כל הלילה, היינו יושבים ומסתכלים על התקציב – אני בטוח שאני אצליח לשכנע אותך אפילו להצביע בעד. ענייני. אני מדבר ברצינות. יש לנו – אם לא תרצה הלילה – אתה יודע מה? יושבים חברים צעירים ביציע ומסתכלים עלינו, ואני אומר להם: אני יכול יחד אתך לשבת מהלילה על התקציב, ולמצוא את הדרך לשכנע גם אותך להצביע בעד תקציב המדינה. ולמה? כי כשאני רואה שבכל מקום שניסו לפגוע, מצאו את הדרך, אם בהגדלת הקצבאות לילדים, אם בהגדלת הקצבאות לפריפריה, אם בהגדלה של 75 מיליון לרופאים ורפואה – יש דרך. יש מציאות – רק היום התבשרנו על 680 מיליון שהולכים לחיילים. צריך למצוא פשוט את הדרך המאוזנת, שתביא – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> לא התנגדתם להחלטה? אני לא הייתי פה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, אני הצבעתי בעד עמדת האוצר. על תקציב הביטחון אני אמרתי: משרד הביטחון צריך להתייעל, וצריך לעשות הפרדה בין תקציב משרד הביטחון לצה"ל; לעניינים ביטחוניים לעולם לא נתנגד, אבל חגיגות – זה לא ניתן. אני אסכם ואומר: בסופו של דבר, כשאנחנו מסתכלים דה-פקטו, בפועל, על מה שקורה כאן – אתה יודע מה? שר האוצר החברתי וראש הממשלה שלנו, שגם לו מגיע כל הכבוד; בסך הכול, אתם יודעים, הוא ראש הממשלה – אי-אפשר, רק כשקורים דברים לא טובים להגיד: זה הוא, וכשקורים דברים טובים – כן. ומעבר לכל זה, אני רוצה גם להגיד תודה למפלגות החרדיות, שאם חברים ומפלגות באופוזיציה, וגם חלק מהמפלגות בקואליציה, היו עושים כמותם למען החלשים, למען הפריפריה, למען הצעירים והסטודנטים – אני מבטיח לך שהחיים של אזרחי מדינת ישראל היו נראים הרבה יותר טוב. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. סגן השר הסכים להעביר את זה לדיון בוועדת הכספים. המציעים מקבלים את הצעת סגן השר? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר יואל חסון:> מקבלים. אז מי שבעד העברה לדיון בוועדת הכספים יצביע בעד; מי שנגד הוא בעד הסרה. בבקשה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> תשעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה לסדר-היום תועבר להמשך דיון בוועדת הכספים. <הצעות לסדר-היום> <החרמת עדר של משפחה יהודית מכוכב-השחר תוך כדי זילות ופגיעה בבעלי-חיים ובשעה שבעדרי הבדואים לא נוגעים> <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: החרמת עדר של משפחה יהודית מכוכב-השחר תוך כדי זילות ופגיעה בבעלי-חיים ובשעה שבעדרי הבדואים לא נוגעים, הצעות לסדר-היום מס' 1541, 1567 ו-1599. אה, אנחנו לא דואגים לזכויות בעלי-החיים אם מדובר בבדואים? בוא תסביר. תורך הגיע, אדוני. חבר הכנסת חזן, בבקשה. אתה הראשון. חבר הכנסת סמוטריץ, חיפשו אותך היום. לא יודע, באחת ההצבעות. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <היו"ר יואל חסון:> אני דווקא חשבתי שזה היה אחד מהרגעים המכוננים שלך פה. <שר התיירות יריב לוין:> על זה נאמר: פעם יושב-ראש קואליציה תמיד יושב-ראש קואליציה. <היו"ר יואל חסון:> אני חשתי את זה בא גם. אני ידעתי שזה הולך להגיע. כן, חבר הכנסת חזן, בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> רק שאלה לסגן השר: להתחיל מהכעס או מהברכות? <היו"ר יואל חסון:> תתחיל ממה שלא יהיה יותר משלוש דקות, אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ושוב ידידי, אדוני יושב-ראש – – – <היו"ר יואל חסון:> סגן יושב-ראש הכנסת, יושב-ראש הישיבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש – אולי זו הייתה משאלת לב. מההתחלה. נתחיל מחדש, שלא יהיו טעויות. שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, סגן השר, כנסת נכבדה, אני רק רוצה לעשות סדר בדברים: משפחה מהיישוב כוכב-השחר מגדלת בשנים האחרונות עדר של כבשים למחייתה, סמוך ליישוב. אחרי 17 שנה שהמקום היה שטח אש מיותם החליטו לפתע שהוא שטח אש פעיל, ובאו בשבוע שעבר והחרימו ללא שום הודעה מוקדמת, ללא שום מענה, ללא שום פתרון אמיתי, את העדר של המשפחה. עכשיו, לא זו בלבד שהחרימו את העדר, ועל זה הוויכוח, שכן באותם שטחי אש יש בדואים רבים שמקיימים ומגדלים עדרים, אבל לא פחות חמור, אם לא הרבה יותר חמור, מקימים מבנים של קבע. חיים דה-פקטו, בפועל. בעברית קוראים לזה אפרטהייד. עכשיו, לעניין בעלי-החיים, אני אסביר: זה שמקיימים אפרטהייד ליהודים בארץ-ישראל בשנת 2015, זה דבר אחד חמור שצריך לתת עליו מענה, שלא לומר את הדין. אבל זה שכבר החרמת, ואתה עושה את זה בצורה כזאת שארבע כבשים מתו, לא מעט נפצעו, בלא שום דרך ארץ גם לבעלי-החיים, זה לא פחות חמור. הצלחנו להתערב, הפעלנו את הלחץ שצריך, ויש לומר ששחררו את העדר למשפחה. כמובן, כמו שאמרתי, ארבע כבשים מתו בתהליך. מתקנים אותי – שלוש. אתה יודע מה? אללה ירחמם, השלוש, אבל גם על השלוש האלה צריך לתת את הפתרון לאותה משפחה, שבסך הכול זו פרנסתה. אבל הנושא שאני ביקשתי לדון בו הוא חומרת המצב, שבשטחי אש ביהודה ושומרון מונעים מיהודים – אני לא רוצה לומר לבנות בתים, זה בסדר – להרחיב יישובים – זה בסדר. לא באמת, אתם יודעים. הרי מדיניות ההקפאה הזאת של השר יעלון צריכה להיעצר. הוא הרי מייצר מדיניות אלטרנטיבית לראש הממשלה בשעה שראש הממשלה נמצא בשליחות חשובה בארצות-הברית. דה-פקטו, בפועל, השר יעלון מנסה לעשות הפיכת חצר. אבל כשאנחנו נותנים לבדואים לבנות ולהיבנות, להרחיב על קרקעות מדינה, שחלקן גם שטחי אש, זה דבר שיהיה בעוכרינו בשנים הבאות. ויסלחו לי כולם שאני פונה לידידי היקר הרב אלי בן-דהן, סגן שר הביטחון, שעושה עבודה טובה, ותכף נדבר עליה, אבל אתה צריך להיות הקול שלנו, כשם שאני וחברי סמוטריץ נמצאים כאן כקול העם בשם אותם מתיישבים בגליל ובנגב וביהודה ושומרון. אתה צריך להיות המענה שלנו במשרד הביטחון, כי כאשר יש לך שר – אני לא מדבר בכלל על חוסר הביטחון – שהלכה למעשה לא מיישם את המדיניות שלנו, ממשלת הימין, מי ייתן לנו את המענה? די לאפרטהייד ליהודים. אני מסיים, אדוני היושב-ראש. הגשתי גם שאילתה בעניין היישוב קידר ומה שקורה בשטחי האש שם. ההתרחבות וההתיישבות של הבדואים, שדה-פקטו יוצרת בפועל רצף טריטוריאלי של הרשות הפלסטינית, שאותו צריך לעצור. אני מסכם ואומר, ברשותך, אני רוצה גם להגיד לך תודה. אם יש מישהו במשרד הביטחון שפעל ועמל להגדלת שכר חיילי החובה, זה אתה, ידידי סגן שר הביטחון. אני רוצה להגיד לך תודה בשם החיילים. אני רוצה להגיד לך תודה שהיית לעזר לי, ועזרת ונתת לשר האוצר את הביטחון הנכון לקיים את מה שהובטח, ומה שהיה גם חלק, בצורה כזו או אחרת, בהסכמים הקואליציוניים. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תודה רבה. אנחנו אוהבים אותך, אבל בעניינים האחרים אנחנו רוצים לסמוך עליך שתדע לתת לנו מענה. די לאפרטהייד ליהודים בארץ-ישראל. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. הדובר הבא, חבר הכנסת בצלאל יואל סמוטריץ, בבקשה. בכלל, יש פה רוב של סגני יושבי-ראש באולם. זה מוכיח שסגני היושב-ראש הם חרוצים. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> עשר דקות, נכון? אחרי שנתתי לך אתמול לדבר בוועדה כל כך יפה. <היו"ר יואל חסון:> יש לי ויכוח אתך על זה, אבל ביום אחר. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, שוב, סגן השר, באמת כבר לא נעים לי לראות אותך מתפתל בגללי על הדוכן פה, אדוני סגן השר. אדוני היושב-ראש, שלטון החוק הוא דבר חשוב, ועל זה אין ויכוח. הבעיה מתחילה כשיש מי שנושא את שמו של שלטון החוק לשווא, ובעצם משתמש בו כקרדום לחפור בו, כדי להשיג הישגים פוליטיים. הבעיה מתחילה כשמשתמשים בשלטון החוק כאמצעי ענישה. זאת אומרת, הורסים, נניח, בית לא חוקי, כי רוצים לפגוע באותו אדם ולהעניש אותו על דבר אחר; אין לי איך להעניש אותו על הדבר האחר, אז אני מחפש מהבוידם איזה משהו לא חוקי אצלו בבית ואז אני הורס לו. ולמרבה הצער, אדוני סגן השר, השר הממונה עליך עשה לעצמו מנהג של קבע: לשאת את שמו של שלטון החוק לשווא, ובציניות שאין למעלה ממנה, להשתמש בו כדי לקדם דברים אחרים, שאפשר להתווכח, אגב, אם הם נכונים או לא נכונים, ודאי שהם זרים לחלוטין לתכליתה של אכיפת שלטון החוק. זה קרה לנו לפני שנה ומשהו בגבעת-תקומה ביצהר – כשהיו אירועים ביצהר, שתקפו בהם חיילי צה"ל, שזה כמובן דבר חמור מאוד, שר הביטחון החליט להעניש את תושבי הגבעות ומימש כמה צווי הריסה שהיו תלויים ועומדים, שנמצאים בתחתית של התחתית של סולם העדיפויות של רשויות האכיפה. אני אינני יודע, אדוני סגן השר, כמה החרמות של עדרים נעשו לאחרונה ביהודה ושומרון. אני יודע גם יודע שיש אלפי בעלי-חיים שרועים באופן לא חוקי באדמות מדינה ובשטחי אש ביהודה ושומרון בשנים האחרונות. אני גם יודע על אלפים ועל עשרות-אלפי מבנים לא חוקיים שנבנים על-ידי פלסטינים יום-יום, ואיכשהו שלטון החוק נאלם דום; אין אכיפה, אדוני סגן השר – אדוני יודע, אני בא מתנועת "רגבים", התפרנסתי מזה, מללמוד את הסוגיה הזאת – אפס אכיפה נגד בנייה לא חוקית של פלסטינים ונגד מרעה לא חוקי של פלסטינים בשטחי אש ובאדמות מדינה ואיפה שאנחנו לא רוצים. ואז באים פתאום לקבוצה של יהודים ומוציאים מהבוידם, אדוני היושב-ראש, איזה שטח אש שנחתם לפני 30 שנה בערך, בלי הודעה מוקדמת – מה הבעיה להרים טלפון, לשלוח צו יום קודם, שלוש שעות קודם, לבעלים, להגיד לו: אדוני, אתה שוהה בשטח אש, זה לא חוקי, תפנה את העדר שלך בצורה מסודרת ותרבותית למקום חוקי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא. הוא יהודי, אין דבר כזה – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> באים בלי שום הודעה מוקדמת, באכזריות לא אנושית, לא הגיונית, ואדוני היושב-ראש, גם לא חוקית. אנחנו חיים במדינת חוק, ומי שאמור לאכוף את החוק הוא לא מעל החוק, וחלק מהחוק זה גם עקרונות הצדק הטבעי והאמירה שאתה לא בא לאדם בלי שאתה נותן לו התראה. אין בן-אדם במדינת ישראל, יהודי או ערבי, שבאים להרוס לו את הבית ולא נותנים לו התראה. אגב, משטרת ישראל, אדוני סגן השר – אולי תלמדו ממנה – בצפון, יש לה נוהל: היא מודיעה שבעה ימים מראש. היא לא הורסת בצפון – בשנתיים האחרונות הרסו מבנה אחד לא חוקי בכל מחוז הצפון במשרד הפנים, כמובן אצל אלה שאינם יהודים. אבל כשכבר באים להרוס, יש כבר נוהל קבוע: מודיעים שבעה ימים קודם. ופה באים לאדם, הורסים לו את הבית ואת הדיר – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – ברגע אחד, בלי לתת לו שום התראה, ועוד אחר כך דופקים עם האגרוף על השולחן ואומרים: אה, שלטון החוק. ואז, אדוני היושב-ראש – אני מסיים – 400 מתפללי בית-הכנסת, הקהילה הגדולה והנפלאה של גבעת-זאב, הם חבורת בריונים שהשתלטה על איזה שטח פרטי. חבורה של בריונים. אגב, פה הממונה עליך, סגן השר, נפל, כי כשהוא היה אומר את זה על חברי ועלי, אז בסדר, יש כאלה שמאמינים. להגיד את זה על קהילה מאורגנת של אנשים מהיישוב? אנשים מבוגרים, לא מתנחלים, נערי גבעות כאלה עם פאות גדולות שאפשר לעשות להם דמוניזציה כמו שהבוס שלך אוהב מאוד לעשות. זה חמור מאוד, אדוני סגן השר. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת סמוטריץ. ישיב סגן שר הביטחון אלי בן-דהן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – היה להרוס את בית-הכנסת מזמן. היה צריך להרוס להם את בית-הכנסת מזמן. רציתי לשאול אותו: תגיד לי, אדוני השר יעלון, יש לך את זה ביותר אנטישמי? <היו"ר יואל חסון:> טוב. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, עד שהוא יעלה – תודה שלפחות עם כל השקט עשיתי לך עניין. <היו"ר יואל חסון:> אני באמת רוצה לציין שוב, אדוני סגן השר, את החריצות יוצאת הדופן של סגני יושב-ראש הכנסת. שים לב. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה קבוע אצלי, אתה יודע. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> רק אתם ודב חנין. <היו"ר יואל חסון:> דב חנין חרוץ תמיד. זה חריצות של שנים כבר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> בבקשה, אדוני. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי, סגני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני אקריא את תשובת מערכת הביטחון: אכן – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> כואב לי הלב עליך, תאמין לי. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – ביום – – – <היו"ר יואל חסון:> טוב, חברים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> מה, עוד פעם זה? זה סשן שני הולך להיות, העניין הזה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מניח שזה לא הקריין, זה השכפ"ץ – – – <היו"ר יואל חסון:> טוב, אנחנו צריכים פה כדורים אנטי-צחוק. חבר הכנסת סמוטריץ, אתה רוצה לצאת להירגע? <אורן אסף חזן (הליכוד):> תאמין לי, אם לא הייתה פה אהבה – – <היו"ר יואל חסון:> זה לא עובד האחד עם השני. מה קורה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – הכול היה נראה – – – <היו"ר יואל חסון:> אבל תדעו לכם, אדוני סגן השר, תדעו לכם שזה נדיר מאוד לראות כזאת אהבה בין חברי כנסת מאותה מפלגה, אז זה באמת ראוי להערכה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – זה ליד. <היו"ר יואל חסון:> די. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני אומר לך שזו זכות – – – <היו"ר יואל חסון:> לפחות כמו שאתה אוהב את חוטובלי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – היא לא – אין לי מספיק מקום בידיים בשביל הלב להראות לך – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – בורא עולם – – – תודה לבורא עולם שנתן לנו הזדמנות נדירה. אשריך, בורא עולם, שהכנסת אותה – – – <היו"ר יואל חסון:> אורן, תרחם עלינו. אורן, תרחם עלינו. רחמים. בבקשה, די. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בבקשה, ידידי – – – סגן השר – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> סוף היום, באמת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – התחלנו – – – <היו"ר יואל חסון:> תן לסגן השר להתרכז בעבודתו – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> שים לו כוס קולה. <היו"ר יואל חסון:> – – לקרוא את עמדת מערכת הביטחון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – זה לא יפה. זה תפקידי להגיד את זה – – – <היו"ר יואל חסון:> לא ידעתי שנהיו פה קריינים – – – <יואב בן צור (ש"ס):> בסוף הוא יעשה ניתוח לקיצור קיבה. <היו"ר יואל חסון:> סגן השר, בבקשה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> ביום 1 בנובמבר 2015 אכן ננקטו הליכי אכיפה על-ידי הרשויות המוסמכות בשטח אש הסגור בצו סגירה צבאי, צו אשר נחתם בשנת 1999 על-ידי המפקד הצבאי של האזור, שעומד בתוקף גם היום. <אורן אסף חזן (הליכוד):> 1990 וכמה? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> 99. <אורן אסף חזן (הליכוד):> היה נדמה לי ששמעתי 1900. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> למיטב ידיעתי, אם אני זוכר טוב, אלוף הפיקוד או מפקד האוגדה היה אז – – <היו"ר יואל חסון:> היה נפוליאון. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – בוגי יעלון. <היו"ר יואל חסון:> חשבתי נפוליאון. הכול מתחיל בנושא של הצעה לסדר-היום, שאני לא מבין מי אישר אותה בכלל. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> אני לא הייתי שם. כן בבקשה, נפו – – – אדוני סגן השר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תראה, בצלאל צוחק בשקט מתחת לזקן. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> די, די, זה לא מכובד. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תפיסת בעלי-החיים והרכוש התבצעה לאור כניסה ושהות חוזרת בשטח אש ולאור חשד מבוסס כי הטובין עתידים להפוך לבינוי, והמחזיקים בהם אף עתידים, לפי החשד, לעבור עבירה של הקמת בינוי בלא רישיון ועבירה של שימוש בבינוי זה. נוסף על זה, בני המשפחה נכנסו אף הם לשטח הסגור האמור. תפיסת הרכוש ובעלי-החיים היא אחד ההליכים הננקטים כעניין שבשגרה על-ידי המינהל האזרחי, הן במגזר הישראלי והן במגזר הפלסטיני. ההליך בוצע כדין בהתאם לנוהל והצגת הצווים כנדרש. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מתי תפסו – באמת, שאלה אמיתית – מתי תפסו עדר של פלסטינים? כי לעניות דעתי, אם אני מבין נכון – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני משיב מה שנאמר לי – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – אם אני מבין נכון, בפעם האחרונה שהיה שימוש בשטח האש הזה השתמשו בחניתות, זה היה – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – ולפי מה שנאמר לי, גם בחודשים האחרונים היו תפיסות עדרים של פלסטינים. חברי הכנסת מציינים כי הכבשים נגררו באופן בלתי הולם, ועל כך נוכל לציין כי לאחר השלמת ההליכים הנדרשים שוחררו בעלי-החיים אשר שהו בתחנת ההסגר שבה טופלו. עוד נציין כי ביחס לטובין האחרים – הכבשים עצמן, כפי שאמרתי, הוחזרו לבעליהן – שאר הדברים יושבו לחזקתם על-ידי פנייה למנהל יחידת הפיקוח לצורך קביעת שחרורם על-פי הדין. נבקש להוסיף – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מישהו מפצה אותם על הנזק, אגב? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> רגע, רגע, אני אענה על זה עוד רגע. אני רוצה רק להוסיף כי לפני כמה חודשים בוצעה פעולת אכיפה דומה באותו מקום. לגבי פיצוי על הנזק, אני מאמין שאם תהיה פנייה מסודרת למינהל – אני חושב שהפנייה תידון בכובד הראש הראוי לה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש מצב שבזמן שאתה משיב לי משנים את התשובה? כי זו שאלה אמיתית. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> יכול להיות, אני לא יודע. אני יכול לומר, כפי שאמרתי לך – אני חושב שפנייה שתוגש למינהל על הנזק שנעשה, אני חושב שיש מקום לבדוק אותה. ואם לא, כידוע במדינת ישראל, אזרח שניזוק על-ידי הרשויות צריך להגיש תביעה. אם בקשתו לא תיענה, יגיש תביעה – יוכל לתבוע ולקבל את מה שניזוק. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדוני סגן השר, אני מוכרח לומר שהעובדה שאפילו לא פינו את כל העדר משם, אלא רק חצי, כי זה המקום שהיה במשאית – הכול מראה שזה רק מצד של נקמה. כלומר, אם באמת רוצים לפנות את העדר אז מפנים את כל העדר. <היו"ר יואל חסון:> אם תרצה, נעביר את זה לוועדה ונדון בוועדה על זה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני בהחלט מסכים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> טרומפלדור יגיע לוועדה? <היו"ר יואל חסון:> נפוליאון יגיע. נפוליאון יגיע. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני בהחלט מקבל את ההצעה של היושב-ראש שיקוים דיון, אולי בוועדת החוץ והביטחון. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> לא חוץ וביטחון. אנחנו רוצים ועדת הפנים. חוץ וביטחון לא מקיימת – – – יש החלטה מהקדנציה הקודמת שבנושאים אזרחיים ביהודה ושומרון אפשר לדון גם בוועדת הפנים. הם אזרחים שווי זכויות. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> בבקשה, אין שום בעיה. <היו"ר יואל חסון:> אין בעיה. ועדת הפנים. סגן השר מסכים? תודה רבה לך, סגן השר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני – ועדת הפנים. <היו"ר יואל חסון:> אתה – תודה. תודה רבה לך, סגן השר. אני מודה לך. אני באמת לרגע תוהה למה הנושא הזה הגיע לפה, אבל נו, מילא, בסדר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, יש פה שני דברים חשובים. <היו"ר יואל חסון:> אני לא הייתי בנשיאות. אם אני הייתי בנשיאות באותו רגע, זה לא היה קורה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רוצה להסביר. <היו"ר יואל חסון:> אל תסביר, אין לנו זמן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רוצה רגע לעלות ולהסביר. <היו"ר יואל חסון:> אני עובר להצבעה. מי שבעד להעביר את זה לוועדת הפנים יצביע בעד, מי שנגד – נגד. בבקשה. ואז זה אומר שהוא בעד להסיר. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> יואל, אפשר להצביע גם על מי מנהל את הישיבה באותו דיון? <היו"ר יואל חסון:> נראה לי שאתה איכשהו תנהל את הישיבה הזאת גם. מעניין למה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> הנושא הועבר לוועדת הפנים להמשך דיון. <הצעה לסדר-היום> <תחבורה ציבורית בשבת בהיקף נרחב נוכח המעבר לשעון חורף וכפיית נהגים לנסוע בשבת> <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת בן צור מדדה כדי לדבר על הצעה לסדר-היום מס' 1557: תחבורה ציבורית בשבת בהיקף נרחב נוכח המעבר לשעון חורף וכפיית נהגים לנסוע בשבת. יש לו עשר דקות. <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, לאחרונה נחשף בעיתונות כי משרד התחבורה מפר נוהל פנימי ומתיר לקווי תחבורה ציבורית לגלוש לתוך השבת, אולם במקום לתקן את המעוות הלבינה הרשות הארצית את החריגות ושינתה במחטף את הנוהל הקיים. מדובר בדריסת רגל גסה של הסטטוס-קוו שנועד להסדיר יחסי דתיים–חילונים במדינה. המחטף מאפשר לקווים שאינם מורשים לנוע בשבת לנסוע גם בשבת. על-פי הנוהל הקודם היו חייבים קווי התחבורה הציבורית להגיע לתחנה האחרונה כחצי שעה לפני כניסת השבת, ולהוציא את הנסיעה הראשונה כחצי שעה אחרי צאת השבת. לעומת זאת, הנוהל המתוקן קובע כי מועד יציאת הנסיעה האחרונה ייקבע כך שהנסיעה תגיע לתחנת היעד לפני כניסת השבת, ומועד יציאת הנסיעה הראשונה ייקבע לאחר צאת השבת, על-פי מועדי יציאת השבת. משמעות הדברים היא שהפעלת תחבורה ציבורית בימי שישי ובמוצאי-שבת תהיה כרוכה מעתה בחילול שבת, משום שהיא מבטלת את זמן ההיערכות להפעלת השירות במוצאי-שבת, או לסיומו בערב שבת. לפי הנוהל החדש, אפשר לתכנן את זמני הנסיעות כך שאוטובוסים אמורים להגיע לתחנה הסופית דקה לפני כניסת השבת ולצאת לדרך במוצאי-שבת מייד בצאת השבת. מובן שביטול המגבלה של כ-30 דקות לפני שבת וכ-30 דקות אחרי צאת השבת יגרום לחילולי שבת אלה: נהגים יוסעו לבתיהם בימי שישי או למקום עבודתם במוצאי-שבת בחילול שבת, דבר שעלול גם להשפיע על העסקת נהגים שומרי שבת. אוטובוסים ישונעו לחניונים או לתחנות המוצא בשבת עצמה, במסגרת נסיעות מינהלתיות. בשל גודש התנועה בימי שישי בעונת החורף, שבה שבת נכנסת מוקדם, יגלשו קווים לתוך השבת. בחורף האחרון היינו עדים לגלישות כאלה בכל רחבי הארץ: באר-שבע, ערד, אופקים, נתיבות, פרדס-חנה, נתניה, בית-שאן, תל-אביב, חולון, עכו ומקומות רבים נוספים, ואפילו ירושלים. שינוי הנוהל נעשה בטענה כוזבת של אי-בהירות, כביכול, בנוהל הישן. בניגוד לטענת משרד התחבורה, הנוהל הישן ברור כשמש ואינו מותיר מקום לספקות. השינוי נעשה לאחר שלמשרד התחבורה התברר, מתלונה שהגיש הארגון המשפטי "התנועה למדינה יהודית", כי המשרד מפר את הנוהל. הארגון אף הזהיר ממחטף שישנה את הנוהל, אבל משרד התחבורה לא שעה לאזהרה ושינה. בשל חשיבות הנושא והיעדר השר, בפרט לנוכח המעבר לשעון חורף, אני מבקש לקיים דיון דחוף בוועדת הכלכלה של הכנסת, כדי למנוע כמה שיותר חילולי שבת ולשמור על הסטטוס-קוו שנשמר במשך שנים רבות – להמשיך לשמור אותו, גם כדי למנוע מתיחות ביחסי דתיים–חילונים. אין לנו רצון לשנות מצב קיים, אנחנו רוצים רק לשמור על המצב שהיה קיים שנים רבות. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. באמת דיברת בתמצות. חברת הכנסת יעל גרמן, דעה נוספת. אחר כך – חבר הכנסת חזן, אחר כך – חבר הכנסת חנין. אה, סליחה, חבר הכנסת חנין, אני לא יכול לאפשר. רק שניים אפשר, אז אני מתנצל. בבקשה, גברתי. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי חבר הכנסת, חברי חבר הכנסת יואב בן צור, אני יודעת, מכירה ומוקירה את הערך של השבת בעיניך ובעיני הציבור שאתה מייצג. אבל הרשה לי להציג בפניך ערך נוסף, ערך של עבודה, ערך של תנועה וחופש תנועה, ערך של חופש בכלל. תראה, אתה ציינת בתוך היישובים שכביכול עלולים להפר את השבת, או לחלל אותה, את נתיבות, את בית-שאן ואת באר-שבע. אני בטוחה שגם אתה יודע שאם יש שם אנשים שמגיעים דקה לפני השבת, ואולי אפילו דקה אחרי כניסת השבת, הם לא מגיעים מפני שהם חוזרים מחו"ל, הם מגיעים מפני שהם חוזרים מהעבודה, הם חוזרים אולי מקניות, הם עושים את הדברים הבסיסיים שאנשים עושים ביום שישי, והם עושים את זה בתחבורה ציבורית, כי אין להם אפשרות לעשות זאת ברכב פרטי, כי אין להם רכב פרטי. הנסיעה בערב שבת, וגם בשבת, היא נושא חברתי, לא נושא דתי, ואני חושבת שכמי שהנושא החברתי כן נוגע ללבו, אני חושבת שאתה צריך לרדת מן הנושא – לרדת מן הנושא, מפני שדקה אחת של שבת שווה הרבה פחות מחיים של מצוקה, מאנשים שלא יכולים להרשות לעצמם הרבה דברים, לקנות לביתם וגם לנסוע ברכב פרטי. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני חושבת שאתה צריך להבין שבמקרה הזה צריך להתעלם וללכת לקראת הנושא החברתי. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת גרמן. חבר הכנסת חזן, דעה נוספת, או שאתה מוותר? <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא מוותר. <היו"ר יואל חסון:> חשבתי שתוותר לחבר הכנסת חנין, כי הוא לא דיבר היום, ודווקא אתה יכול לוותר לו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ראשית, הוא דיבר, והוא – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אבל הוא הולך לדבר עכשיו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אבל מה שיפה – ולפני שאתה מפעיל לי את השעון – זה שאני חושב שיותר חשוב – ובלי לפגוע בך, חנין – שהציבור ישמע דווקא עמדה של בחור צעיר, שאינו שומר מסורת, שמדבר על תחבורה ציבורית בשבת. אז בגלל זה אני כן אנצל את הזכות שלי. חברתי השרה, אדוני היושב-ראש, חברתי, חברי חברי הכנסת, תראו, חברים, יש מין תחושה היום בציבור הישראלי שמדינת ישראל היא – אין שום ערך לעובדה שהיא מדינה יהודית. אם אנחנו נמשיך בדרך הזאת, שהמדינה אט-אט תבטל, כמדינה, את כל מה שמקשר אותנו למורשת ולהיסטוריה ולמה שמאחד את כולנו – שלא עברו רק 70 שנה ממה שעברנו בעבר הקרוב ואלפי שנים בכל דור ודור אנחנו נתקלים בזה, וזה יכול לקרות גם בעתיד, הרי רק היום סימנו מוצרים של יהודים. <יעל גרמן (יש עתיד):> מדובר על דקה, אורן, על דקה של אנשים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ברשותך, אני מדבר על העניין הכללי שאני בתפיסה – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> הוא מדבר על דבר ספציפי, שבגלל שעון החורף היום יש אנשים שלא מצליחים להגיע הביתה – באוטובוס, לא ברכב פרטי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אסיים את המשפט שלי, ואני גם אתייחס למה שהוא אמר. בסופו של דבר, למדינה יש אחריות גם להיותנו מדינה יהודית, והתיישנות הדורות קורית, אבל היא קורית פרטנית, ואסור לנו לאפשר שזה יקרה; הרי במשך אלפיים שנה חיכינו לרגע הזה. וכשאנחנו נוגעים בעניין הפרטני, הנקודתי הזה – נכון שצריך למצוא פתרון לאותם אלה שרוצים להגיע בשבת – כי השעון הצטמצם – – <יעל גרמן (יש עתיד):> ­– – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – אבל זה לא יכול להיות תוך כפייה על אלה שרוצים לשמור על השבת. חברים, שמור את יום השבת לקדשו זה לא סתם ביטוי, זה משהו שעלינו כמדינה להחיל יום-יום, שעה-שעה, שבוע-שבוע. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת חזן. אין לנו תשובת ממשלה בעניין, צר לי על כך, אבל אנחנו רוצים – המציעים – לעשות עם זה – מה? <יואב בן צור (ש"ס):> ועדת הכלכלה לדיון דחוף. <היו"ר יואל חסון:> ועדת הכלכלה לדיון – אז מי שבעד הוועדה יצביע בעד, מי שמבקש להסיר מסדר-היום יצביע נגד. בבקשה. <יעל גרמן (יש עתיד):> צריך לוותר על זה – – – ולא על כל דבר צריך לדון, יותר לחשוב על האנשים שלא יכולים להגיע בזמן באוטובוס. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אבל בגלל זה צריך לדון, כדי למצוא פתרון גם לאלה וגם לאלה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> שישה בעד, שני מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לסדר-היום בנושא התחבורה הציבורית בשבת בהיקף נרחב נוכח המעבר לשעון שבת וכפיית נהגים לנסוע בשבת תועבר לדיון בוועדת הכלכלה. <יואב בן צור (ש"ס):> לפרוטוקול תודיע שזה היה בהסכמה שהשר לא יענה. <היו"ר יואל חסון:> אני לא יודע הסכמה עם מי, אני לא מכיר את ההסכמה הזאת, אדוני. אתה אומר את זה, בבקשה, אין בעיה. אני לא מכיר, לא הובאה לידיעתי הסכמה מהסוג הזה, אבל בסדר גמור. <שאילתות ותשובות> <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים לשאילתה לשרת התרבות והספורט. גברתי השרה, בבקשה. ובכן, שאילתה בנושא: פעילות ארכיאולוגית באתרים דתיים, של חבר הכנסת דב חנין. גברתי השרה תעלה לדוכן. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> הוא יציג אותה? <היו"ר יואל חסון:> הוא יציג אותה, בוודאי. וכרגע השר חנין – השר אני אומר, חבר הכנסת חנין – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רק אגיד השרה רגב – – – הרבה, ואני שמח שאת שרת התרבות והספורט; היא אהבה גדולה לכל עם ישראל, אוהבים אותך. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> איזה אורן זה. מה נעשה עם אורן, מה נעשה עם חבר הכנסת חזן? <היו"ר יואל חסון:> דב חנין, נא לקרוא את נוסח השאילתה. <130. פעילות ארכיאולוגית באתרים דתיים> <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה, גברתי השרה, חוק העתיקות קובע כי אישור חפירות ארכיאולוגיות באתר שהוא גם מקום דתי מחייב הקמת ועדת שרים מיוחדת. רשות העתיקות חופרת בעיר העתיקה בירושלים, ובכלל זה גם ברובע המוסלמי. שאלותי: 1. האם הוקמה ועדת שרים? 2. אם כן – מה הוא הרכבה ומי הם חבריה? 3. אם הוועדה התכנסה, באילו אתרים היא דנה ומה הן החלטותיה? <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, דב חנין. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> תודה רבה לך, חבר הכנסת חנין. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ועדת השרים מוקמת מכוח החוק ובאופן אוטומטי, ואין צורך להקימה בכל פעם מחדש, אלא לכנס אותה בהתאם לדרישת רשות העתיקות. סעיף 29(ג) לחוק קובע כי במקרים שבהם מדובר באתר עתיקות המשמש לצורך דתי או מקודש לתכלית דתית, לא ייתן המנהל אישור לכל פעולה שהיא, כגון בנייה, סלילה, הקמת מתקן, חציבה, כרייה, קידוח, חפירה וכדומה, אלא באישור ועדת שרים המורכבת משרת התרבות והספורט, שר הדתות ושרת המשפטים. כלומר, לצורך חפירה ארכיאולוגית באתר שהוא גם מקום דתי נדרש אישור של ועדת השרים. הוועדה טרם התכנסה בתקופת כהונתה של הממשלה הנוכחית, אך היא התכנסה כמה פעמים בתקופת כהונתה של הממשלה הקודמת, בהתאם לבקשות שהצריכו זאת. בשל הרגישות הרבה שבתחום זה, הוועדה מקבלת את החלטותיה בהסתמך על חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה, מנהל רשות העתיקות, גורמי התכנון בעיריית ירושלים ומשטרת ישראל. בעניין העיר העתיקה בירושלים והרובע המוסלמי, העמדה המקצועית של רשות העתיקות היא שהם אינם עונים על ההגדרה של מקום דתי או מקודש לתכלית דתית, בשונה מאזור מתחם הר-הבית, שמוגדר אזור דתי ומוקדש לתכלית דתית ומצוי בתחום אתר עתיקות, ועל כן מתחייב כינוס ועדת השרים לפני ביצוע העבודות, הפיתוח או החפירות באזור זה. החפירות המתבצעות כיום בעיר העתיקה הן באזור שמיועד לפיתוח, הרחבת בנייה או הנחת תשתית, ולכן לא נדרש כינוס ועדת השרים ולא נדרש אישורה לפני שהמנהל ייתן אישור לחפירה. ביצוע העבודות המבוקשות נעשה בהתאם להגבלות הנדרשות מטעם רשות העתיקות ובפיקוח של רשות העתיקות. <היו"ר יואל חסון:> שאלה נוספת לחבר הכנסת חנין, בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה רבה, גברתי השרה, על תשובתך. יש לי שורה של שאלות, שהן ממש משתמעות מתשובתך. מכיוון שהוועדה כרגע לא התכנסה, איזה מנגנון בעצם קובע אילו חפירות יבוצעו? האם המערכת הפרוצה הזאת לא מאפשרת לגופים בעלי אינטרסים זרים ולארגונים כמו עמותת אלע"ד להכתיב היכן וכיצד יבוצעו חפירות? באופן מאוד קונקרטי – מתקיימת, למשל, חפירה ארכיאולוגית בכפר סילואן, בשטח המעיין המכונה מעיין הגיחון. זה, אגב, מקום מקודש גם לנוצרים, גם למוסלמים, גם ליהודים. הנוצרים קוראים לו מעיין מרים. האם הוועדה התכנסה לאשר את החפירות הארכיאולוגיות במעיין הזה? או – מתקיימת חפירת הצלה ברחבת הכותל לצורך בניית בית-הליבה, שהוא מבנה שעדיין לא נבנה, ומתקיימות גם חפירות מתחת לשער המוגרבים, ביסודות של גשר המוגרבים. רחבת הכותל, אין מחלוקת שהיא מקום קדוש, האם הוועדה התכנסה לאשר זאת? מתקיימות חפירות ארכיאולוגיות במנהרות הכותל המערבי; בימים אלה רשות העתיקות חופרת מנהרה בצמוד לכותל המערבי, בצפון, בכוחות עצמה, ובפינה הדרום-מערבית של הכותל באמצעות עמותת אלע"ד. האם הוועדה התכנסה לדון בכך? הקרן למורשת הכותל המערבי בנתה כמה בתי-כנסת בתוך מנהרות הכותל. למשל, הוקם במנהרות מתחם תפילה לנשים בשנת 2006. האם הוועדה התכנסה לצורך אישור הבנייה הזאת? להבנתי, גברתי השרה, המנהרות מזוהות כמקום קדוש, כיוון שהן חלק ממתחם הכותל המערבי. בתקנות שמירה על מקומות קדושים ליהודים מ-1981 נקבע כי מקומות קדושים כוללים – אני מצטט – את הכותל המערבי ורחבתו, לרבות כל מבנה וכל מעבר עילי או תת-קרקעי שהכניסה אליהם היא מתוך הרחבה; כך שלפי ההגדרה הזאת בחוק הישראלי המנהרות נחשבות מקום קדוש. <היו"ר יואל חסון:> תודה, אדוני. זו צריכה להיות שאלה, לא נאום. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני מסיים ומגיע לשאלה. זאת אומרת, המשמעות היא שישראל מקדשת שטחים עצומים מתחת לאדמה ברובע המוסלמי. <היו"ר יואל חסון:> תודה. תודה רבה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> עכשיו, המסקנה – – – <היו"ר יואל חסון:> לא לא, אתה נואם. סליחה, אדוני, זאת לא שעת נאומים עכשיו. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> מאה אחוז, מסקנה. במשפט. <היו"ר יואל חסון:> לא מסקנה, השאלה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כיוון שכל הדברים הם מאוד מאוד רגישים, והפלסטינים מרגישים, שומעים ורואים שחופרים מתחת לפני האדמה, מתחת לבתיהם – – <היו"ר יואל חסון:> אז מה יקרה? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – האם אתם, כאשר אתם לא מכנסים את הוועדה, ואתם מאפשרים למערכת להתנהל בצורה כזו, לא מתנהלים בצורה שיש בה חוסר אחריות מאוד מאוד גדול דווקא במצבים ובנושאים הכי רגישים? <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. גברתי השרה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> חבר הכנסת חנין, כפי שאמרתי, הוועדה מתכנסת לאור בקשתו של יושב-ראש רשות העתיקות, אתה מכיר אותו, חבר הכנסת יואל – ישראל חסון, לא יואל חסון. ישראל חסון, שעד לאחרונה היה כאן חבר כנסת. מרגע שהתמניתי לתפקידי, הוועדה לא התבקשה להתכנס, ועל כן אני מאמינה שלא נעשו חפירות במקומות קדושים. כל חפירה במקום אחר, שאינו קדוש, אינה נדרשת לאישור ועדת השרים, ועל כן היא נעשית על-פי הנהלים הקיימים באזורים של חפירות, כפי שנעשה בכל הארץ, כשחופרים. <היו"ר יואל חסון:> תודה לך, השרה. ובכן, חברי חברי הכנסת – כבוד השרה, אני אאפשר לך לרדת, תודה רבה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> תודה רבה לך. <היו"ר יואל חסון:> ובכן, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ד' בכסלו התשע"ה, 16 בנובמבר 2015, בשעה 10:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 18:19.>