דברי הכנסת

דברי הכנסת ז / מושב שני / ישיבות ס"ו – ס"ח / י"א–י"ג בכסלו התשע"ו / 23–25 בנובמבר 2015 / 7 חוברת ז' ישיבה ס"ו הישיבה השישים-ושש של הכנסת העשרים יום שני, י"א בכסלו התשע"ו (23 בנובמבר 2015) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות המחנה הציוני, יש עתיד והרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה בשל: 8 1. ראש הממשלה מפקיר את בירת ישראל ותושביה ומחלק כסף לחברי הקואליציה; 8 2. הניסיונות לביטולו של השוויון בנטל והפגיעה האנושה בצבא העם; 8 3. האפליה הממוסדת נגד האוכלוסייה הערבית, הוצאת התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק והפגיעה בזכויות בסיסיות 8 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 8 השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: 11 אלעזר שטרן (יש עתיד): 27 שר הביטחון משה יעלון: 31 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 33 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 36 רויטל סויד (המחנה הציוני): 50 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 52 יאיר לפיד (יש עתיד): 54 מיכאל אורן (כולנו): 56 ינון מגל (הבית היהודי): 58 יעקב מרגי (ש"ס): 59 עודד פורר (ישראל ביתנו): 64 מאיר פרוש (יהדות התורה): 65 אילן גילאון (מרצ): 67 אורן אסף חזן (הליכוד): 68 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 69 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 69 הצעות סיעות המחנה הציוני, יש עתיד והרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה בשל: 70 1. ראש הממשלה מפקיר את בירת ישראל ותושביה ומחלק כסף לחברי הקואליציה; 70 2. הניסיונות לביטולו של השוויון בנטל והפגיעה האנושה בצבא העם; 70 3. האפליה הממוסדת נגד האוכלוסייה הערבית, הוצאת התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק והפגיעה בזכויות בסיסיות 70 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 70 המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הכרזה על מצב חירום 87 אבי דיכטר (יו"ר הוועדה המשותפת): 87 ציפי לבני (המחנה הציוני): 89 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 92 דב חנין (הרשימה המשותפת): 93 רויטל סויד (המחנה הציוני): 96 אורן אסף חזן (הליכוד): 99 חיים ילין (יש עתיד): 102 יואל חסון (המחנה הציוני): 106 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 116 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 125 איתן ברושי (המחנה הציוני): 129 עיסאווי פריג' (מרצ): 131 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 138 נחמן שי (המחנה הציוני): 146 איציק שמולי (המחנה הציוני): 147 אבי דיכטר (יו"ר הוועדה המשותפת): 149 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק חסיון חומר מודיעיני (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014 152 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 152 הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 21), התשע"ו–2015 152 צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 153 חיים ילין (יש עתיד): 163 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 164 קארין אלהרר (יש עתיד): 169 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 171 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 173 עליזה לביא (יש עתיד): 176 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 182 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 183 איתן ברושי (המחנה הציוני): 184 מיקי לוי (יש עתיד): 185 איתן כבל (המחנה הציוני): 194 עמיר פרץ (המחנה הציוני): 201 נחמן שי (המחנה הציוני): 205 מאיר כהן (יש עתיד): 208 יעקב פרי (יש עתיד): 209 עודד פורר (ישראל ביתנו): 211 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 215 יעל גרמן (יש עתיד): 219 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 220 אלעזר שטרן (יש עתיד): 222 שרן השכל (הליכוד): 235 יואל חסון (המחנה הציוני): 238 יואב קיש (הליכוד): 241 יואל רזבוזוב (יש עתיד): 250 עפר שלח (יש עתיד): 253 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 265 צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 268 הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (אמצעים לאכיפת תשלום מסים ולהרתעה מפני הלבנת הון) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015 305 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 305 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 307 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 307 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום י"א בכסלו תשע"ו, 23 בנובמבר 2015. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 21), התשע"ו–2015, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס 82), התשע"ו–2015; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ו–2015; הצעת חוק מקרקעי ישראל (השגה על שומות מקרקעין), התשע"ו–2015. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון מס' 6) (שם המדינה), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת אורן אסף חזן. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2224/20 וכלה בהצעת חוק פ/2254/20 – הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – איסור מכירת פרוות), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת שרן השכל, נורית קורן, איציק שמולי, אברהם נגוסה, רועי פולקמן, מירב בן ארי, אלי אלאלוף, דב חנין, עליזה לביא, תמר זנדברג, מכלוף מיקי זוהר, אלי כהן, איתן כבל, מיכאל אורן ושולי מועלם-רפאלי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שירות עבודה בשעת-חירום (תיקון – צוותי חירום יישוביים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת חיים ילין, אלי אלאלוף, ענת ברקו, יפעת שאשא ביטון, עמר בר-לב, איתן כבל, קארין אלהרר ואיתן ברושי; הצעת חוק החלת דיני הקרקעות והתכנון והבנייה הישראליים ביהודה והשומרון, התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת יואב קיש, בצלאל סמוטריץ, ינון מגל, נורית קורן, אורן אסף חזן, מכלוף מיקי זוהר, יואב בן צור, אברהם נגוסה, שרן השכל, רוברט אילטוב, עודד פורר, שולי מועלם-רפאלי, דוד אמסלם, נאוה בוקר, דוד ביטן ואלי כהן; הצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון – סייג לגביית דמי חבר ודמי טיפול מקצועי-ארגוני בארגון עובדים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת יואב בן צור וישראל אייכלר; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פטור מהיטל השבחה על בניית דירת מגורים חדשה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת נאוה בוקר, איתן כבל, דב חנין, יעקב מרגי ומכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה לארכיון ציבורי), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת נאוה בוקר, יוסי יונה ויואב קיש; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלת דמי ניהול לעמית ששכרו אינו עולה על שכר המינימום), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת עמר בר-לב ומיכל בירן; הצעת חוק הספריות הציבוריות (תיקון – הקמת ספריות צעצועים עירוניות), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק הרשות הלאומית לתרבות שבזי, התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת נורית קורן, יואב בן צור, דוד ביטן, איתן כבל, טלי פלוסקוב, סופה לנדבר, מיקי לוי, מיכל בירן, דניאל עטר, איל בן ראובן, איציק שמולי, יחיאל חיליק בר ורועי פולקמן; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פשע שנאה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, אורי מקלב, משה גפני, מירב בן ארי, יעקב מרגי, מיקי רוזנטל, מיקי לוי, דוד ביטן, דוד אמסלם, רועי פולקמן, יעל גרמן ועיסאווי פריג'; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – חופשת אבהות), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, דוד ביטן, יואב קיש, מירב בן ארי, שולי מועלם-רפאלי, אורלי לוי אבקסיס, רועי פולקמן, יפעת שאשא ביטון, ינון מגל, נאוה בוקר, שרן השכל, מכלוף מיקי זוהר, נורית קורן, עליזה לביא, יעקב מרגי, אורי מקלב, איתן כבל, איציק שמולי, קארין אלהרר, עאידה תומא סלימאן ודב חנין; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – גמלת הבטחת הכנסה לקשיש), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת סופה לנדבר, עודד פורר, אורלי לוי אבקסיס, רוברט אילטוב, חמד עמאר, אורן אסף חזן, יעקב מרגי, איימן עודה, מרב מיכאלי, אילן גילאון, מנואל טרכטנברג, עמר בר-לב, סתיו שפיר, יעל גרמן, איל בן ראובן, אברהם נגוסה, עיסאווי פריג', איילת נחמיאס ורבין, קסניה סבטלובה, נחמן שי, איתן ברושי, מיקי לוי, אלי אלאלוף, יצחק הרצוג, שלי יחימוביץ, יעקב פרי, מאיר כהן, יאיר לפיד, איציק שמולי, איתן כבל, אראל מרגלית, דוד אמסלם ויואל רזבוזוב; הצעת חוק לעיגון מעמדם של בתי-המשפט הצבאיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015, מאת חברת הכנסת ענת ברקו; הצעת חוק הגנה על עובדים הנתונים תחת מתקפה אישית, התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת רויטל סויד, דוד אמסלם, דוד ביטן, מירב בן ארי, איתן כבל, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון, ינון מגל, נאוה בוקר, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, זוהיר בהלול, איציק שמולי, יוסי יונה, איל בן ראובן ונחמן שי; הצעת חוק המקרקעין (תיקון – מעלית שבת), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת ניסן סלומינסקי, מרדכי יוגב, יעקב מרגי ויואב בן צור; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – רישיון לישיבת ביקור של אמן במה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת איתן ברושי, נורית קורן, מירב בן ארי ויפעת שאשא ביטון; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרה בעונשם של עבריינים המועדים לעבירות טרור), התשע"ו–2015, מאת חברת הכנסת ענת ברקו; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – ועדה ציבורית לבחינת הצהרות ההון של חברי הכנסת), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן, יאיר לפיד, עפר שלח, רועי פולקמן, איתן כבל, מיקי רוזנטל, עיסאווי פריג' ואבי דיכטר; הצעת חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים (תיקון – רישום פלילי על עבירות טרור), התשע"ו–2015, מאת חברת הכנסת ענת ברקו; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרה בעונשים של מציתים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת ענת ברקו, מיכאל אורן, אורן אסף חזן, ינון מגל, מרדכי יוגב, יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, נאוה בוקר, אברהם נגוסה, שרן השכל, יעקב מרגי, דוד ביטן, יואב קיש ומכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק הקמת משרדים של גופים ציבוריים ביישובים בעלי רמה חברתית-כלכלית נמוכה, התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק הבטחת רווחה ושירותי בריאות ליהונתן פולארד, התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת דוד ביטן, יואב קיש, ענת ברקו, מכלוף מיקי זוהר, בצלאל סמוטריץ, מירב בן ארי, רועי פולקמן, אלי כהן, יואב בן צור, עודד פורר, אלי אלאלוף, שרן השכל, רוברט אילטוב, אורי מקלב, מרדכי יוגב, אורן אסף חזן, מנחם אליעזר מוזס, ישראל אייכלר ועמר בר-לב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – הגדלת סכום הפיצוי בלא הוכחת נזק), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, אברהם נגוסה, מירב בן ארי, יעקב מרגי, שולי מועלם-רפאלי, מיקי לוי, דוד ביטן, דוד אמסלם, ענת ברקו, רועי פולקמן, יעל גרמן ועיסאווי פריג'; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דיון מאוחד בגמלאות נכות), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, אורי מקלב, משה גפני, נורית קורן, מירב בן ארי, שולי מועלם-רפאלי, מיקי רוזנטל, מיקי לוי, דוד ביטן, יואב קיש, דוד אמסלם, ענת ברקו, רועי פולקמן, יעל גרמן ועיסאווי פריג'; הצעת חוק מתן אפשרות להתקשרות עם גופים ציבוריים ותאגידים נותני שירות באמצעות דואר אלקטרוני, התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – איסור קשירת חשבונית חודשית לכל מכשיר אלקטרוני או מוצר נלווה), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – השוואת גובה שכר דירה של עולים לוותיקים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת סופה לנדבר, חמד עמאר, איילת נחמיאס ורבין, עודד פורר, אברהם נגוסה, אילן גילאון, יעקב פרי, יואל רזבוזוב, איל בן ראובן, מיקי רוזנטל, איציק שמולי, סתיו שפיר, טלי פלוסקוב, ציפי לבני, רוברט אילטוב ואיתן ברושי; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – נקיטת אמצעים למניעת הטרדה מינית במקומות ציבוריים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, איתן כבל, תמר זנדברג, זהבה גלאון ועאידה תומא סלימאן; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – החלטה של אם ששהתה במקלט לנשים מוכות עם ילדיה לצורך רישום למוסד חינוכי ומתן טיפול נפשי לילדיה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, עבדאללה אבו מערוף, מאיר כהן, יוסי יונה, יעקב מרגי, אורן אסף חזן, אברהם נגוסה, חמד עמאר ורועי פולקמן; הצעת חוק להסדרת רעיית דבורים וייצור דבש, התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת שרן השכל, נורית קורן, אברהם נגוסה, מכלוף מיקי זוהר, אבי דיכטר, אלי כהן ומיכאל אורן. החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק להעמקת גביית המסים ולהגברת האכיפה (אמצעים לאכיפת תשלום מסים ולהרתעה מפני הלבנת הון (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות המחנה הציוני, יש עתיד והרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. ראש הממשלה מפקיר את בירת ישראל ותושביה ומחלק כסף לחברי הקואליציה;> <2. הניסיונות לביטולו של השוויון בנטל והפגיעה האנושה בצבא העם;> <3. האפליה הממוסדת נגד האוכלוסייה הערבית, הוצאת התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק והפגיעה בזכויות בסיסיות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, סיעות שונות מן האופוזיציה הציעו הצעות אי-אמון. הסיעה הראשונה שנשמע היא סיעת המחנה הציוני, מטבע הדברים – ראש הממשלה מפקיר את מדינת ישראל ותושביה ומחלק כסף לחברי הקואליציה. ינמק את ההצעה חבר הכנסת אראל מרגלית. ישיב לו בשם הממשלה השר לירושלים ומורשת חבר הכנסת זאב אלקין. עד עשר דקות לרשות אדוני. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תודה רבה. אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, במקורות היהודיים שלנו, בספר תהילים, אנחנו כולנו אומרים: "אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי". ואנחנו כאן היום, כי לצערי הרב הממשלה הזאת שכחה את ירושלים. התבשרנו עכשיו על עוד פיגוע קשה בכביש 443, בדרך לירושלים, ראינו את הפיגועים בשוק מחנה-יהודה, ואני אומר לכם שתחת הממשלה הזאת אנשים מפחדים שוב לצאת לרחובות, מפחדים לעלות על האוטובוסים, ומפחדים להגיע למרכז העיר ולשוק, שהוא המקום והסמל לחיים השוקקים של העיר הזאת. אנחנו כאן, כי מי שמנצל את הרגשות העמוקים של כולנו לירושלים במערכת הבחירות, אבל ביום שאחרי הבחירות מחלק מיליארדים לממשלה שלו בכספים קואליציוניים, במקום להפנות משאבים ולחזק ולשמור על הבירה שלנו, הוא לא ציוני, אלא ציני. לא מספיק לזרוק בטונדות בעיר; צריך להשקיע בעיר – לשמור על חיי התרבות והעסקים פתוחים ולא סגורים, כי רק ירושלים חיה ותוססת מנצחת בסוף את הטרור. אז אנחנו כאן היום כדי לומר שלא ניתן לממשלה הזאת להפוך את ירושלים לחברון ואת שוק מחנה-יהודה לרחוב השוהדא הסגור ממסחר ומחיים שוקקים. אני ירושלמי שחי בעיר הזאת; אני לא חי בבית מוקף חומה ומאבטחים, או באיזו וילה בקיסריה. אני חי פה, ואני זוכר על בשרי את הימים הקשים של האינתיפאדה השנייה ואת המאבק הכואב כל כך על חיי העיר ולהחזיר לה את האור. בכוח גדול ומשותף הובלנו אז את העיר מעיר כבויה ומבוצרת לעיר חיה ומוארת. אנחנו כאן, כי לא ניתן לממשלה הזאת לקחת אותה שוב לאחור. בתקציב הזה שהעברתם עכשיו, כבוד השר, וכבוד השרים, יש 4.5 מיליארד שקלים לכספים קואליציוניים, שחברי הקואליציה חולקים ביניהם לטובת הקבוצות המקורבות אליהם. ראינו גם היום, שהיינו אמורים להצביע על חוק הטבות המס שמחלק הטבות מס מינימליות ליישובי הפריפריה, איך שוב בגלל שיקולים קואליציוניים דחינו את ההצבעה שוב. כדי לשמור על הכיסאות בעצם נותנים כסף או כספים של "פרוטקשן". הממשלה הזאת לוקחת מהכיס של אזרחי ישראל ולא נותנת את זה למקומות שבהם היינו רוצים לראות אותם. אפס לחיזוק ירושלים; אפס למשפחות ולצעירים; אפס לעסקים שקורסים בשל המצב ואפס לזכויות קיומיות של העצמאים. רק הרגע באנו מוועדת הכספים, שבה מנסים לעשות מחטף ולהטיל גזירות חדשות שיביאו, אחרי 60,000 עסקים שנסגרו בשנה האחרונה, מי יודע לעוד כמה עסקים קטנים שיעמדו בלא מוצא וללא אונים. אנחנו כאן, יחד עם האזרחים הירושלמים, ויחד עם בעלי העסקים, ויחד עם הצעירים בעיר הזאת, קוראים לראש הממשלה ולשר האוצר להפסיק את הסחטנות ולהחזיר את הכספים כדי לתמוך באזרחים, להחזיר לאנשיה של ירושלים, ולא רק להישבע על גבולותיה של ירושלים. יושב פה השר לענייני ירושלים – ואני ראיתי את המלחמה הצינית והבוטה בין ראש העיר לבין שר האוצר, ואני אומר: את המלחמה הזאת עושים על גב העסקים הקטנים ועל גב האנשים בירושלים, ויש כמה מעשים שאפשר לעשות כדי לעזור כמו שעזרנו לעסקים הקטנים בדרום ב"צוק איתן". היום ירושלים היא החזית, והקרב על הנורמליות מתבצע בירושלים. ומה שאנחנו מבקשים, אדוני השר, כיושב-ראש השדולה לעסקים קטנים וכראש השדולה לירושלים, זה 250 מיליון שקל, כדי לתת את הביטחון ולתת את התמיכה לעסקים הקטנים בעיר הזאת, כי רבים מהם איבדו 80% ו-70% ו-90% מהמחזור שלהם, ואם אנחנו לא רוצים לראות עיר סגורה ומסוגרת – צריכים לתת להם יד. ב"צוק איתן" בנינו מתווה, שלא היה מושלם, "מתווה המסלול הירוק", אבל הוא הסתכל על ארבע השנים האחרונות מבחינת המחזור ונתן לאנשים את היכולת להמשיך ולהתקיים. ואם לא היינו עושים את זה, היינו מוצאים הרבה יותר מ-60,000 עסקים קטנים שנסגרים, היינו מוצאים חצי מדינה בלי פרנסה. הדבר השני שאני רוצה להגיד – הייתה לכם המלחמה בעוני. המלחמה בעוני באה להתמודד עם העובדה שאנחנו אומנם המדינה החדשנית ביותר במדינות ה-OECD, אבל אנחנו גם המדינה עם הפערים הגדולים ביותר – עם 30% עוני ילדים, ועם 21% עוני מבוגרים. ותשימו לב, בירושלים המספר הוא בשיאו: 60% מילדי ירושלים נמצאים מתחת לקו העוני. זה מצב אבסורדי; אנחנו נמצאים בבירת מדינת ישראל. אתם בעצמכם, בוועדת אלאלוף, והוא היום חבר בקואליציה שלכם, חבר במפלגה של שר האוצר, הבאתם תבנית, תוכנית למלחמה בעוני, שאמרה שבארבע השנים הקרובות שמים 7 מיליארד שקל כדי להתמודד עם המצב, וזה כלל גם התמודדות עם תלמידים בשכונות וגם התמודדות דרך החינוך. אתם שמתם השנה 800 מיליון שקל, שזה הרבה הרבה פחות ממה שהיה צריך לשים לפי אותה תוכנית. אני אומר לכם, אני פועל כבר 13 שנה בתוכנית בעצמי, עם 3,000 ילדים בירושלים; לא תגידו: חרדים; לא תגידו: אוכלוסייה ערבית. בשכונות קטמון ח'-ט', בחלק מגילה, בנווה-יעקב, בשיכוני תלפיות, בבית-צפאפא, שכונה אחרי שכונה, אנשים לא מצליחים לגשת לבחינות, לא מצליחים לגשת לבגרויות, לא מצליחים לגמור את החודש. עם מלחמה אמיתית בעוני, דרך מערכת החינוך, דרך בתי-הספר היסודיים, דרך המתנ"סים, שהיום עומדים כאבן שאין לה הופכין בשכונה אחרי שכונה, בניינים בלי חוגים, אפשר לחזור לתת חיי קהילה וחיי חינוך להרבה מאוד משפחות בירושלים שנמצאות הרבה הרבה מאחור. זה מה שאנחנו דורשים. המהלכים החיוניים והציוניים האלה מסתכמים בכספים שאפשר היה לקחת ולהטות כלפי האזרחים בירושלים. אנחנו בקרב על ירושלים, והקרב על ירושלים הוא הקרב על מדינת ישראל, בגל הטרור הזה. זה הקרב על הבית, ואנחנו חייבים לנצח בו, בשביל הילדים שלנו, בשביל אזרחי מדינת ישראל, שכורעים תחת הנטל הכבד של חוסר ביטחון וחוסר פרנסה; אזרחים שנמאס להם הבונקר הביטחוני והכלכלי והמנטלי שנתניהו הכניס אותנו אליו, אנשים שרוצים לצאת להתקפה ושוב לבנות כאן מדינה שיש בה עשייה, ובנייה ותקווה. "שאלו שלום ירושלים", מבקשים יהודים העולים לבקר בבירת ישראל, ואסיים גם אני בתפילה: "יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך. למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך, למען בית ה' אלוהינו אבקשה טוב לך", ירושלים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אראל מרגלית. אני מתכבד להזמין את השר לענייני ירושלים ומורשת חבר הכנסת זאב אלקין להשיב. אני בינתיים אקדם בברכה את הקבוצה הגדולה של אנשי רשת בתי-ספר "שובו", שנמצאים אתנו כאן ביציע. ברוכים הבאים לכנסת, תודה על כל העבודה שאתם עושים עם הנוער. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני השר, האם אתה מתואם עם ראש העיר ברקת? <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי השר לביטחון פנים, חברי חברי הכנסת, אני מבין את השאלה של חבר הכנסת יואל חסון. בדרך כלל שואלים את השרים אם הם מתואמים עם ראש הממשלה – כנראה במחנה הציוני חושבים שצריכים להיות מתואמים עם ראש עיריית ירושלים, אבל אני מציע לך, לפני שאתה שואל אותי – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא קבעתי עמדה, שאלתי שאלה. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> – – לשאול את חברך לסיעה, חבר הכנסת אראל מרגלית, שדיבר כאן לפני ומכיר לא רע את בעיות ירושלים, אם הוא מתואם בכל מה שהוא חושב, מה נכון ולא נכון בירושלים, עם ראש העיר ברקת. אני סתם מציע לך את הניסיון הזה, כן? אחר כך תספר לי מה העלית בשיחתך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני אבדוק אתו גם כן. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> שמעתי בקשב רב את דברי חבר הכנסת מרגלית, ואני חייב להגיד שמהיכרותי אתו כבר שנים אני יודע שהוא לא שייך לאלה שמעלים את הנושא רק כי הוא חם בכותרות ורק כי כרגע זה תופס תאוצה ויש הזדמנות לנגח את הממשלה, אלא הוא באמת, באופן אמיתי, פועל למען ירושלים שנים רבות, עוד לפני הגעתו לכנסת, וגם לאחר מכן – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> הוא קודם עושה ואחר כך מדבר. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> – – כאן, בכנסת ישראל, ולכן אני חושב שעל זה יבורך, ולכן אני גם מתייחס לזה לא כגימיק פוליטי, אלא כזריקת כפפה אמיתית, לגבי הנושא הזה של טיפול בירושלים, ואני אנסה גם לענות בפן העובדתי ובפן האמיתי, מה הממשלה הזאת עושה ומה לדעתנו גם צריך לעשות, וצריך לעשות אולי גם אחרת. אבל אני קודם כול חייב לפתוח באמירה, שלצערי, אני לא אוכל לבשר בשורה לחבר הכנסת מרגלית. הוא ביקש שהממשלה הזאת תשקיע תקציב תוספתי, 250 מיליון שקל, בירושלים, ואני לא יכול לעשות את זה. אתה יודע למה? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> למה? <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> מסיבה מאוד פשוטה – כי הממשלה משקיעה סכומים הרבה יותר גדולים, ואני מתנגד לקיצוץ התקציב התוספתי שהממשלה משקיעה בירושלים רק ל-250 מיליון. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אני דיברתי על עסקים קטנים – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> דיברת כאן על הממשלה שלא השקיעה שום דבר בירושלים, אלא משקיעה הכול, 4 מיליארד שקל – נקבת אפילו בסכום – בכספים הקואליציוניים. אני אביא לכאן רק רשימה של תוכניות ממשלתיות. לאחר מכן אני אתייחס לתקציב השוטף של ירושלים, שהממשלה משקיעה בתוכניות האלה. יש השקעה בתוכנית אגן העיר העתיקה – אושרו שתי תוכניות להשקעה באגן העיר העתיקה, בהיקף כולל של 770 מיליון שקל; יש תוכנית צמיחה – אנחנו כרגע, כפי שאתה יודע, למעשה לפתחה של תוכנית צמיחה שלישית לירושלים. בתוכניות הקודמות, כולן יחד, כשאני מחבר אותן יחד, היו כמעט 700 מיליון שקל; יש תוכנית לפיתוח מזרח-ירושלים, כן, של השקעה, תלוי איך בדיוק סופרים שם את הכסף, בין 250 ל-300 מיליון שקל; יש תוכנית לעידוד השכלה גבוהה, ב-110 מיליון שקל; תוכנית להתחדשות עירונית – 30 מיליון שקל; הקמת קריה לארכיאולוגיה – 30 מיליון שקל; תוכנית לעידוד ביקורים בכותל המערבי – שלוש תוכניות שונות שאושרו במרוצת השנים, בהיקף הכולל – כמעט 250 מיליון שקל, ואני יכול להמשיך את הרשימה. אני ציינתי רק את ההחלטות הגדולות. יחד עם התוכנית המתגבשת כרגע, לעוד חומש לירושלים, שיש ויכוח מה סדר הגודל שלה – התוכניות הקודמות היו בסדר גודל של כ-350 מיליון – כרגע העירייה רוצה, לא פחות ולא יותר, מיליארד ו-200 מיליון שקל, קפיצה פי-שלושה, פי-ארבעה. אני בעד, אבל זו נראית לי ציפייה קצת לא מציאותית. אבל גם אם התוכנית החדשה תעמוד אפילו בסדר הגודל של מה שהיה – והיא תהיה יותר גדולה ממה שהיה, ויותר גדולה משמעותית, לפחות אני לא אירגע עד שזה יהיה כך. כשאתה מחבר את כל התקציבים האלה יחד, אתה מגיע להשקעה של יותר מ-4 מיליארד שקל, השקעה תוספתית בפיתוח של ירושלים בכל מיני מובנים ובכל מיני גזרות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אבל איך אתה מכניס אותה לרשימה של 15 הערים המובילות? <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> תכף אני אתייחס גם לזה. זאת שאלה על התקציב השוטף. אני לא דיברתי כרגע על התקציב השוטף, אני דיברתי רק על ההשקעה הממשלתית נטו בפיתוח של ירושלים, בהיבטיה השונים. אם זה פיתוח של היי-טק, התייחסתי לתוכנית החומש, אתה כמוני יודע שירושלים היא המקום, הרי מי כמוך – אני לא צריך ללמד אותך היי-טק, אתה צריך ללמד אותי – ירושלים היא המקום שבאיזה שלב הייתה אפילו נסיגה, והיא לא נחשבה במפה הזאת; היום היא נכנסה כעיר השנייה, אחרי תל-אביב, לרשימה של 50 המקומות המתאימים ביותר לפיתוח של היי-טק, לפיתוח ההיי-טק בעולם. אף אחד בכלל לא קישר את ירושלים למושגים האלה, ועוד פעם, לך, באופן אישי, ומה שאתה עשית, הייתה תרומה ניכרת לכך, אבל מי כמוך מכיר שתוכנית החומש שמה את הנושא הזה, של פיתוח היי-טק, כאחד מהנושאים המרכזיים שלה, ואתה רואה היום שינוי מאוד משמעותי, שכבר לא תלוי היום בחברה אחת, אלא תלוי בהרבה מאוד חברות קטנות בתחום ההיי-טק שקמות בירושלים. יש עכשיו ניסיונות לפתח את כל הנושא של ביו-טק בירושלים, ניסיונות מאוד רציניים, וכהנה וכהנה. זאת אומרת שההשקעות, בסופו של דבר, משמעותן מקומות עבודה, גם מקומות עבודה איכותיים, לירושלים. השקעות בתיירות בירושלים – יש מהפך שלם גם בהשקעה בתשתיות בעיר, גם בפיתוח המלונאות בעיר. הרי ירושלים הייתה ואפילו עודנה היום – זה תהליך שהוא בדרך לפתרון – מקום שאי-אפשר למצוא בו אפשרות לינה. לפיתוח תיירות היה פה מאמץ מרוכז של בניית בתי-מלון ופיתוח אפשרויות ללינה בירושלים, שברגע שהוא יושלם, כשכל התחלות הבנייה האלה שקיימות היום יושלמו, ירושלים סוף-סוף תדע לספק איזה מענה נורמלי לאותו היקף של תיירות. ואני יכול להמשיך – הרשימה מאוד מאוד ארוכה, של התוצאות של ההשקעות האלה, שלא היו, אגב, לפני עשור, ולפני 20 שנה בכלל לא התקרבו לכאלה סדרי גודל של השקעה בירושלים. אגב, צריכים להגיד גם את האמת, חלק מהתוכניות האלה התחיל עוד בממשלה שהתחילה לפני ממשלת נתניהו, במה שקרוי ממשלת אולמרט, ונמשכו במלוא העוצמה בימי שלוש ממשלות נתניהו שהיו מ-2009 ועד היום, והיד, כמובן, כפי שאמרתי, עוד נטויה. לכן, מבחינה זאת, יש כאן השקעה אדירה, וכמובן אני, כמוך, רוצה עוד יותר, אבל אי-אפשר לזלזל בהשקעה העצומה שהייתה כאן לממשלה. אגב, באופן מעניין – לא ידעתי שאתה תנקוב במספר הזה, 4 מיליארד, אבל הסיכום של כל מה שהבאתי עד עכשיו מביא אותנו אפילו מעבר ל-4 מיליארד שקל. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אני רק רוצה להגיד מילה אחת. יש 40,000 עסקים קטנים – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אני תכף אדבר על זה. שמעתי אותך, אראל. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – זועקים לשמים. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אני שמעתי אותך. אגב, גם שמעתי אותם. נפגשתי אתם כמה פגישות. הפגישה האחרונה הייתה היום, ואני תכף אגיד לך מה אנחנו עושים גם בהקשר הזה. אבל דיברת על ממשלה שלא משקיעה בירושלים – אני חושב שלא מגיע לממשלה הזאת, לאור המספרים האלה. תמיד, כמובן, תבורכו אם תבקשו יותר. נושא אחר, התקציב השוטף של עיריית ירושלים. הרי שאל אותי נחמן על עמידה מול 15 הגדולות. הדבר שמאפיין את 15 הגדולות – אתם יודעים כולכם כמוני – שהן לא מקבלות אגורה מהתקציב של המדינה, אלא הן עומדות ברשות עצמן עם התקציב שיש להן. אני מבין את רצונה של ירושלים להשתוות להן ביכולת, אבל בסופו של דבר, ליכולת הזאת צריך להגיע – קודם כול בפיתוח יכולת ההכנסה של העירייה, וגם בניהול תקציבי מושכל, וגם על זה תהיה לי תכף מילה אחת. אבל קודם המספרים – הבאתי לכאן אתי, כדי שלא לטעות, חס וחלילה, את התמונה של ההשקעות בתקציב העירוני. יש פה חברים שיחד אתי היו שותפים בניסיון להגדיל את מענק הבירה של עיריית ירושלים ל-200 מיליון שקל. זו הייתה פעם פסגת מאוויינו, נכון? נחמן, אתה זוכר? בשדולה למען ירושלים. הרי גם אני לא עוסק בירושלים מהיום, עסקנו בזה במשך שנים, ותמיד נלחמנו יחד עם ראש העיר לנסות כמה שיותר לקרב את זה ל-200 מיליון. זה היה שיא החלומות. אתם יודעים מה המספרים של השנים האחרונות? אנחנו ב-2014 היינו כבר כמעט ב-400 מיליון שקל, פי-שניים. ב-2015 – ב-2015, שנה בלי תקציב, שהיא מאוד קשה להתנהלות תקציבית – מענק הבירה עם התוספות הייחודיות שצורפו אליו בכל מיני דרכים, דרך משרדי הממשלה – לא קשור לתוכניות הממשלתיות שציינתי – אתם יודעים כמה הוא ב-2015? 450 מיליון שקל. פי-שניים ועוד מאותם 200 מיליון שנאבקנו עליהם רק לפני כמה שנים. תראו לי עוד מענק מטעם הממשלה – לא הלוואה ולא שום דבר אחר – תנו לי עוד רשות אחת במדינת ישראל שהקפיצו לה את התקציב – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> השאלה לאן הולך הכסף. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אוה, שאלה מצוינת, תכף נשאל גם אותה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני תמיד שואל שאלות מצוינות. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אני יודע, יואל. – – – תראו לי עוד רשות. אז זאת ממשלה שלא משקיעה בירושלים? גידול של יותר מפי-שניים בתוך שנים ספורות. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> השר אלקין, אני אקח אותך לשכונות של ירושלים, תסתכל על הילדים – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> מצוין, אראל – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – תסתכל כמה ילד מקבל שם פר – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> – – תקשיב לי, תקשיב לי רגע. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אל תשים לב אליו, לאופוזיציה לא אכפת מילדים. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> מרב, אני מנסה להיות מאוד ענייני בדיון הזה, ולדבר על בעיות אמיתיות. אבל אתם מדברים על השקעה ממשלתית, אני מראה לכם נתונים, תתפסו – אם אני טועה, תגידו לי, אבל אלו הם הנתונים. אלו הם הנתונים של ההשקעה. אתם יודעים, אגב, כמה מגיע לעיריית ירושלים לפי הנוסחה האחידה של מענקי האיזון שיש? הרי יש נוסחה קבועה לפי כל הפרמטרים. יכול להיות שעדיף לא לפרסם את המספר הזה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> ב-20 השנים האחרונות, כמה פרויקטים גדולים בנו במרכז העיר? אחד – שהעירייה בנתה לעצמה עירייה. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> שנייה. אראל, תכף. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> זה מה שקרה. מרכז העיר נראה כמו מדינת עולם שלישי. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> את זה תגיד לחבר הכנסת יואל חסון, ששאל אותי אם אני מתואם עם ראש העיר. אתה כבר יכול לשמוע את הנימה ממה שאומר חבר הכנסת מרגלית. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מרכז ירושלים נראה כמו מדינת עולם שלישי: יש יופי – והזנחה. העירייה בנתה לעצמה עירייה, זה הפרויקט שבנו פה ב-20 השנה האחרונות. לך לשכונות, תסתכל על הילדים. לך תראה כמה ילדים – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אראל, אתה צודק. תן לי לסיים את דברי. אראל, אתה צודק, תן לי לסיים את דברי. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> "פורמולה 1". <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אוה, הנה, אני יכול לוותר – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> לשם הלך כל הכסף. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אני יכול לוותר על חלק מהתשובות, כי יכול להיות שחבר הכנסת מרגלית יצטרף אלי במה שיש לי להגיד. אז יש פה השקעה ממשלתית עצומה – הבטחתי לכם מספר, אני לא אשאיר אתכם בלי פתרון החידה הזאת. לפי החישוב שנעשה, מגיעים לירושלים, לפי נוסחת מענק האיזון, 20 מיליון שקל. היא מקבלת 450. פי-20. 450. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> מה? נתונים יבשים. אם מישהו לא צדק פה, זה משרד האוצר, לא אני, כי ביקשתי מהם את הנתונים. אבל אם תתפוס אותנו בטעות, אני אשמח. אגב, אני אשמח כפליים, כי אז אני אדע לדרוש – – – <חיים ילין (יש עתיד):> לא יכול להיות שמענק האיזון הוא 20 מיליון שקל, בדיוק כמו בצפון וכמו בדרום, במועצות – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> יש נוסחה שמכילה הרבה מאוד קריטריונים. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> זה סימן שיש – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אני מפנה אתכם לראש אגף תקציבים, תבדקו את זה מולו. מקווה שהוא לא טעה. אני בדקתי, עניין אותי. מספר לא רלוונטי – כי היא מקבלת פי כמה יותר. אגב, תאמינו לי שאם ראש העיר היה חושב שדרך מענק איזון רגיל הוא מקבל יותר, הוא כבר מזמן היה שם. זה שהוא נאבק על מענק הבירה – הוא יודע מה הוא עושה, ובצדק. הבאתי את כל המספרים האלה לא כדי להגיד שירושלים מקבלת משהו שלא מגיע לה – מגיע לה, ומגיע לה יותר, כי מאוד מאוד חשוב להשקיע בה. אבל רק שתראו מה היקפי ההשקעות ומה היקפי הגידול בשנים האחרונות. עוד פעם, אין עוד רשות שתמצאו השקעה בסדר גודל כזה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אני אתן לך עוד מספר, סתם שיהיה לך: תקציב התרבות של תל-אביב – הממשלתי, לא העירוני – 210 מיליון שקל בשנה; תקציב התרבות של ירושלים – 16. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אראל, זה דווקא לא. זה אמירה לא הוגנת, כי חבר כנסת מנוסה כמוך יודע שתקציב התרבות הוא לא עירוני, אלא הוא פר-מוסדות תרבות שמקבלים מימון ממשרד התרבות. לכן – בתל-אביב יש הרבה יותר מוסדות תרבות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> תל-אביב מייצרת תרבות לכל הארץ. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אני אשמח אם יהיו יותר מוסדות תרבות בירושלים, ואז תקציב התרבות של ירושלים יהיה הרבה יותר גדול. אבל בשונה מתל-אביב, ירושלים מקבלת השקעות ייחודיות תוספת לתקציב התרבות שלה, זה כן. זאת הייתה אחת מהדרכים לנמק תוספת למענק הבירה, זה נכון. חלק משם עובר גם תחת הרובריקה של התרבות, מה שתל-אביב לא מקבלת. וזה נכון. עוד פעם, אני לא אומר את זה כביקורת, אני לא אומר את זה בחרטה, מה עשינו, להפך; השקענו השקעה גדולה בירושלים, ובצדק. יש כאן שאלה, והיא שאלה אמיתית, אם זה כל כך טוב, למה יש כל הבעיות שאתה מדבר עליהן? לאן הולך כל הכסף הזה? והתשובה על השאלה הזאת היא תשובה מורכבת שבנויה משתיים: 1. באמת ירושלים דורשת השקעות בסדרי גודל ששום מקום אחר לא דורש, וכמה שלא תשקיע, עדיין חסר. משקיעים מאות-מיליוני שקלים במזרח העיר, זה לא מספיק, אני אומר לך. אני עכשיו נאבק על התוספות לזה. צריך הרבה יותר. אתם מכירים את משבר הכיתות במזרח-ירושלים, אני מתעסק בזה מהרגע הראשון שאני בכנסת. יש עוד בעיות, אחרות – צריך הרבה יותר, כי רמת הפערים היא מאוד מאוד גדולה. משקיעים מאות מיליונים בפיתוח אתרים תיירותיים, אבל ירושלים כל כך עשירה באפשרויות לפיתוח תיירותי שגם זה לא מספיק. אבל חלק מהתשובה – זאת התשובה האובייקטיבית, ועם זה אין מה לעשות, אלו צרות של עשירים, יש הרבה נושאים לטפל בהם. אבל חלק אחר של התשובה הוא השאלה אם כל הכסף מופנה למקומות הנכונים. אתה הזכרת "פורמולה" – גם לממשלה יש הרבה הסתייגויות ושאלות על המפעל הזה; נדמה לי שגם למבקר המדינה היו. יש עוד שאלות, אחרות. אכן, אתה צודק. אגב, זה הנושא שהעלינו במפגש שהיה ביני לבין – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> הייתה חברה למתנ"סים, מפוארת – מפוארת – שחיים צפורי, אבא שלי, טדי קולק, בנו פה; חברה למתנ"סים מפוארת, שפעלה בשכונה אחרי שכונה, עם חוקים בשכונה. עכשיו מה נשאר ממנה? נשארו בניינים בלי חוגים. עומדים ריקים. חבר'ה צעירים, מה יש להם לעשות? <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> תגיד לי אתה, האם זאת שאלה לממשלה? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> גם. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אראל, אתה יודע איך מתנהל השלטון המקומי, ומי אחראי לחוגים, ומי אחראי להפעלה הנכונה של החברה למתנ"סים. זאת שאלה לא לממשלה. אתה צודק שהממשלה חייבת, יחד אתכם, לשאול את השאלה הזאת. בין השאר גם לשאול את העירייה לאן הולך כל הכסף הזה ואם הוא הולך תמיד למקומות הנכונים. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> ייבשו את החברה למתנ"סים, שהייתה הגורם הקהילתי – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> מי ייבש אותה, הממשלה? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> קודם כול, בכל הארץ הממשלה ייבשה, ובמיוחד בעיר הזאת, שזה היה כל כך חשוב. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> הרי אתה כמוני מכיר את המאבק הפוליטי שהיה בין ראשי מינהלים קהילתיים לראש העיר. אני לא רוצה להיכנס לזה. אתה יודע בדיוק מה הסיבה לזה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני, יש לי שאלה מצוינת. <נחמן שי (המחנה הציוני):> גם לא תשיב על השאלה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> כשאתם מקציבים את הכסף לעיריית ירושלים, האם אתם מקבלים מהעירייה דיווח לאן הולכים הכספים? <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> שאלה מצוינת. על חלק – על התקציבים של התוכניות הממשלתיות – התשובה, יואל, היא כן, ואנחנו מנסים לפקח. לא תמיד זה פשוט, ולפעמים יש ויכוחים. חלק מהסיבות לכך שיש תמיד מתח בין ראש העיר לשר לענייני ירושלים, ולא משנה איך קוראים לו, הן בדיוק בנקודה הזאת, כי בהשקעות הממשלתיות, כשבא ראש העיר ומבקש להסיט מפה לשם, הוא צריך את ההסכמה של השר, ולא תמיד היא ניתנת, כי לא תמיד סדרי העדיפויות של ראש העיר תואמים את מה שאנחנו חושבים שהם סדרי העדיפויות הלאומיים, ויכול להיות שההשקפה שלנו לגבי מה הם סדרי העדיפויות הלאומיים אפילו יותר קרובה להשקפה שהציג כאן חבר הכנסת מרגלית בחלק מהשאלות שלו מאשר להשקפה של ראש העיר. יכול להיות שבנושא הזה בבית הזה יש הרבה יותר הסכמות ממה שיש בין הבית הזה לבין הבית בכיכר-ספרא. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> 11 שנה לוקח לאשר פה תוכניות. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> יכול להיות. אבל יש כספים שעליהם כמעט אין לנו פיקוח אמיתי, וזה כמובן תוספות ישירות למענק הבירה ולתקציב השוטף של העירייה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני השר, אני מציע שגם נשמור קצת על כבודו של ראש העיר. הוא לא נמצא כאן להשיב. אז אנחנו יכולים לייצר איזה מצב שהכול באשמתו. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> לא, לא, לא. א. אני ציינתי שיש הרבה בעיות אמיתיות בירושלים. אני לא מקנא בראש העיר. לא פשוט לנהל את העיר הזאת ולהתמודד אתה, והוא עושה גם הרבה דברים חשובים למען ירושלים – הנה, אני אומר את זה לפרוטוקול – הרבה מאוד. אבל לא תמיד – וזה בצדק וזה נורמלי ובשביל זה יש המערכת השלטונית – הממשל המרכזי רואה עין בעין עם ראש העיר, כי יש לו הראייה שלו ולנו יש ראייה לאומית על נושא ירושלים, איפה ומה נכון להשקיע. לכן יכולים להיות ויכוחים, וזה בסדר גמור. אני מעדיף לנהל אותם בדרך קצת יותר מתורבתת ממכוניות זבל שחונות לא רחוק מפה, כי, אגב, אתם יודעים מי מממן את מכוניות הזבל האלה? – רק בשביל הקוריוז – שר האוצר כחלון, שרק חודש לפני שמכוניות הזבל האלה חנו ליד משרד האוצר אישר תוספת תקציב כחלק מתוספת, הכפלה, של מענק הבירה, לעיריית ירושלים, כי יש לה משבר בפינוי הזבל ואין לה מספיק כסף לזה. אז עכשיו עם התקציב התוספתי הזה, שכחלון הציג, יש משאיות. אולי בגלל זה שמו את שמו על משאיות הזבל – כדי להודות לו על תוספת התקציב – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לוחות מודעות. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> – – – כדי להודות לו על התקציב של תוספת למשאיות הזבל. אבל זה חלק מהדברים שקטונתי מלהבין, כן? אם חסר כסף, למה לנצל אותו דווקא בצורה הזאת? ועל זה יש לי ביקורת, אגב, כי אני חושב שזה כבר שיא הציניות להשתמש בתקציב תוספתי שקיבלת מהממשלה, כדי אחר כך, במקום לפנות זבל, להשתמש בזה ללוחות מודעות כאן מול הכנסת ומול הממשלה. אבל כל אחד והדרך שלו. אני מעדיף לנהל את הוויכוח הזה על השימושים, שהוא לגיטימי – לנהל אותו בכנסת, לנהל אותו בוועדות הכנסת ולנהל אותו בשיח בין הממשלה לעירייה, ולכל אחד יש פה זכות להגן על עמדתו. אי-אפשר בלי להתייחס, כמובן, לנושא הבוער של בעלי העסקים. אני חושב שצודק אראל בכך שהיום, בסיטואציה הביטחונית שבה אנחנו נמצאים, אנחנו רואים משבר מאוד משמעותי של בעלי העסקים, ולא היינו צריכים להגיע היום להעלאת הנושא הזה באי-אמון כדי שהממשלה תדע שהיא צריכה לטפל בו. נפגשו בעלי העסקים עם שר האוצר, נפגשו אתי כמה פעמים, והפגישה האחרונה הייתה היום. הנה, אני מדווח לך, אף שהיום היה לא פשוט עבורי, באופן אישי, עדיין היה חשוב לי לקיים את הפגישה הזאת. אנחנו עובדים עכשיו – וגם זה לא סוד, זה אפילו פורסם, ואני מקווה שכבר ביום ראשון הקרוב זה יגיע לאישור הממשלה – על החלטת ממשלה מקיפה לתת פתרון מיידי לנושא בעלי העסקים על חשבון חלק מתוכנית 2020, שעובדים גם עליה והיא תובא לאישור הממשלה בקרוב. כי אני חושב שלפני שאנחנו משקיעים כספים בפיתוח העתידי צריך להציל את מה שיש. לכן ביקשתי ממשרד האוצר, ונעניתי עקרונית בהסכמה, לקחת מקדמה על חשבון 2020 ולהביא אותה לאישור הממשלה כבר עכשיו, מייד, לנושאים השונים שיעזרו לבעלי העסקים. יש דיון – לְמה, כי בסך הכול המטרה היא – זה לא רק לחלק כסף שהוא כסף פיצוי. זה גם לא פשוט, כי לא רק בירושלים יש משבר ביטחוני, יש גם במקומות אחרים, אתה צריך לראות כאן את המפה כולה. כרגיל, אי-אפשר בלי ויכוחים עם אגף התקציבים, וזה חלק מהמקצוע, וזה בסדר גמור, זה תפקידם. המטרה העיקרית היא לנסות להביא כמה שיותר אנשים לירושלים, כי בסוף יש משבר בעסקים כי אנשים לא באים לירושלים, לא תיירות פנים ולא תיירות חוץ, ויש לנו כמה רעיונות איך אפשר ונכון לעשות את זה, ומצד שני איך לתת חמצן לעסקים לשרוד ולעבור את התקופה הזאת ולפצות אותם על חלק מהבעיות. לכן בהחלט אני אומר לך: מתגבשת החלטת ממשלה בתקציב משמעותי בנושא הזה של טיפול בבעלי העסקים כחלק מהסיפור של 2020. כמובן הייתי מעדיף שלא היינו מגיעים למשבר הנוכחי והיינו משקיעים את כל הכסף הזה בפיתוח, אבל, מה לעשות, אנחנו פועלים לפי צורכי השעה, וגם ההחלטה הזאת טובה – אגב, החלטה אמיתית, כי שמעתי שמועה שמהרגע שאנחנו התחלנו לדבר על ההחלטה הזאת, התבשרתי שמכינים החלטה לעירייה על הנחה דרמטית לבעלי העסקים מתקציב 16', אבל רק בתנאי, כמובן, שהממשלה תשפה ב-100% את העירייה על כל ההוצאות. טוב, זו דרך מעניינת לפתור בעיות – להגיד: אני אפתור בעיה, ושרוטשילד ישלם על הפתרון. אני ציפיתי דווקא מהעירייה להגיד: אני אתן חצי והממשלה תיתן חצי, לאיזו גישה קצת יותר רצינית לבעיות מהסוג הזה, אבל כנראה התבדיתי. בכל מקרה, אנחנו לא נחכה – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מה הסכום שאתם חושבים עליו? <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אנחנו נביא החלטה. כשאתה באמצע ויכוחים עם האוצר – תראה את הסכום ברגע שזה יבוא. אני מאוד מקווה שזה יבוא, לפחות הסיכום ביני לבין שר האוצר – לנסות להביא את זה כבר ביום ראשון הקרוב לאישור הממשלה ולהביא את ההשקעה הזאת. אני גם מדבר עם בעלי העסקים, והם יודעים מה הם המסלולים; אני גם חושב שההשקעה צריכה להיות חכמה – אפשר לפזר מענקים ולגמור עניין, זה לא תמיד עוזר. כדאי לחשוב גם מה הם הכלים הנכונים שצריך להביא לעסק כדי – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> רק תזכור שהדבר הכי אפקטיבי במלחמה האחרונה כאן היה – קראנו לזה "מסלול ירוק". <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אני מכיר את זה. דווקא כאן אני חולק עליך. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> הלכנו על המחזור – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> חבר הכנסת מרגלית, כאן אני חולק עליך, ואסביר לך למה. הרי לא במקרה המסלול הפיצויי של קרן מס רכוש, מה שהופעל במה שהיה בדרום וגם במה שהיה בצפון קודם – אני כבר בוגר שלושה סבבים בכל מיני עימותים של הפעלה של המסלול הזה – בקיץ האחרון הייתי בין אלה, כיושב-ראש ועדת חוץ וביטחון – ואתה מכיר את זה מצוין – שהפעילו לחץ אדיר על שר האוצר לשעבר להביא את הפתרון הזה בלי לחכות לסוף העימות אלא במהלכו, כדי לתת כמה שיותר ודאות. אבל זה תמיד הוצמד – שים לב – להכרזה על מצב מיוחד בעורף. אלה מצבים מאוד מאוד מסוימים שהממשלה באה ואמרה: אני לוקחת סמכויות מהחיים הנורמליים של אנשים, ומכיוון שאני עושה את זה לצורכי הביטחון אני גם מפעילה מסלול פיצויי. לא נתנו פיצויים בתל-אביב אף שגם עסקים בתל-אביב נפגעו בקיץ האחרון, והיה על זה דיון. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אני יודע. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> לכן אני לא בטוח שזה המקרה, ותחשוב גם אתה מהן השלכות הרוחב אם אתה לוקח את המודל הזה ומנסה להפעיל אותו כאן, כי תצטרך להפעיל אותו בקצב הזה בהרבה מאוד מקומות אחרים במדינת ישראל. זה קשור כבר לדיון אחר. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> רק אל תשכח שבקיץ שעבר ידענו שגם מעבר ל-40 ק"מ נפגעו. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> נכון. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> קיבלנו החלטה – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> כי תמיד – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – כי הרוב היה במוקד. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> כי הרי המסורת היא תמיד להפעיל את המסלול הפיצויי כשיש מצב מיוחד בעורף. זו איזו אינדיקציה לחומרת המצב הביטחוני. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> יש מצב מיוחד בעורף. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> לכן אני לא בטוח שנכון להפעיל את זה כרגע, כי צריכים לחשוב גם מה ההשלכות של זה. אבל כן נכון להביא תוכנית ייחודית לפתרון הבעיות של אותם בעלי עסקים. כפי שאני אומר לך, אנחנו עובדים על זה, ואתם גם תקבלו מאתנו דיווח בכל דרך שתרצו ברגע שנהיה ערוכים להביא את התוכנית. אגב, אני בטוח שכל תוכנית שנביא תגידו שאפשר ושצריך עוד יותר, וזה בסדר גמור. זה חלק מהשיח הלגיטימי בין האופוזיציה לקואליציה ובין הכנסת לממשלה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> זה טוב שאתם מדברים על תוכנית. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> חד-משמעית, אנחנו מדברים על תוכנית, יש היום הרבה משרדי ממשלה שמעורבים בזה. אני גם אשמח להמשיך את השיח בינינו כבר ברמה פרטנית, ולא רק כאן מעל במת הכנסת, על המרכיבים של התוכנית הזאת. נשמח גם לקבל עצות. לא כל החוכמה מצויה במקום אחד. אבל לסיכומו של דבר, כשאני מחבר את כל מה שדיברתי עליו כאן, יש כאן ממשלה שמבחינתה ירושלים זה לא רק דיבורים, אלא זה גם משהו שהוא בסדר עדיפויות עליון, גם בהיקפי ההשקעות, גם בחשיבות שאנחנו מייחסים לנושא הזה וגם בחשיבות – להיכנס יותר לשאלת השימושים. הנה, אני מצהיר כאן: יש לנו כוונה יותר ויותר להיכנס לסוגיית השימושים, כי שאלות שאתה שואל גם אנחנו שואלים. לכן, נוסף על ההשקעה הגדולה, כדאי גם לראות – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אין פיקוח על הכסף? <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> הסברתי כבר בנושא הפיקוח על מה יש ועל מה אין, ועל מה שיש פיקוח זה התוצאה של משא-ומתן גם מול העירייה כי מנסים להסתדר אתה. אני חושב שהממשלה צריכה להיות יותר דומיננטית בקביעה של יעדי השימוש מבחינת הראייה הלאומית, ומובן שלכנסת יש גם תפקיד חשוב בכך. אני מאוד מאוד אשמח, כשר לענייני ירושלים, להמשיך לקיים את השיח עם הכנסת גם בנקודה הזאת. אבל אנחנו מאוד מאוד רציניים בזה, ואני רוצה להציע לכם כאופוזיציה עוד משהו: יש נושאים שאנחנו כאן, בבית הזה, מנסים לקחת אותם מעבר לחלוקה הזאת של העולם בין החלק הזה לחלק הזה. ואני חושב שירושלים ראויה להיות אחד מהנושאים האלה, כדי שאנחנו נוכל לקיים עליה שיח ענייני שהוא נטול, עד כמה שאפשר, פניות פוליטיות לכאן ולכאן, כי אני בטוח שגם אתם וגם אנחנו רוצים את אותו דבר – רוצים בטובתה של העיר הזאת, רוצים בשגשוגה – ואני בטוח שבמאמצים המשותפים שלנו, כשניקח את זה מהשיח הפוליטי לשיח הענייני, נדע גם לעשות הרבה יותר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר לענייני ירושלים ומורשת ושר העלייה והקליטה חבר הכנסת זאב אלקין. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אלעזר שטרן – הצעת אי-אמון מטעם סיעת יש עתיד על הניסיונות לביטולו של השוויון בנטל ופגיעה אנושה בצבא – בצבא העם, סליחה. הניסיונות לביטולו של השוויון בנטל ופגיעה אנושה בצבא העם. מי שישיב הוא שר הביטחון חבר הכנסת משה יעלון. עד עשר דקות לרשות אדוני. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, עמיתי השרים, עמיתי חברי הכנסת, היושב-ראש, קראת נכון את הכותרת של האי-אמון, ונראה לי שאנחנו עוד הולכים לבלות פה כמה שעות יותר מאוחר בירידה לפרטים של החוק הזה. אז אני כבר אומר שאני לא יודע אם על כל השאלות האלה יצליח שר הביטחון או ירצה שר הביטחון לענות, כיוון שמה שאני חושב שאני הייתי רוצה, לקחת את חוק שוויון בנטל ולהסתכל עליו, כמו שאנחנו אומרים כל בוקר – כפרט שהיה בכלל ויצא מן הכלל להעיד, לא ללמד על עצמו יצא אלא על הכלל כולו יצא. ולמעשה, מה שאני רוצה לדבר באי-אמון הזה, זה על החוק לשוויון בנטל כדוגמה להחלטתה של הממשלה להרוס את היהדות במדינת ישראל ובתפוצות. השוויון בנטל הוא רק דוגמה אחת. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להקריא משהו: "בימי תקומתה של מדינת ישראל, מתוך חורבות הגלות ועשן הכבשנים, נולדה מחדש הריבונות היהודית בארץ-ישראל. אך לא רק היא קמה לתחייה – גם עולם התורה החל להשתקם מהריסותיו. ההצלחה הייתה פלאית: ב-65 השנים האחרונות קמו ישיבות רבות; לומדי התורה גדלים ומשגשגים; חריפות ולמדנות בוקעות ממרכזי התורה הפזורים לאורכה ולרוחבה של הארץ. קיום הריבונות ופריחת הלמדנות, המדינה והתורה, שני אלה הם ההישג הכפול של ההיסטוריה הישראלית החדשה". אני רוצה לעשות דילוג ולהגיד: "שאיפה זו קיבלה תנופה חדשה בתקופה האחרונה. מסמך זה הוא תוצאה של הקשבה עמוקה לקריאה הישראלית הכפולה. ממשלת ישראל שואפת לעצב חברה צודקת, שבה המשאבים, הזכויות והחובות מחולקים בצורה והוגנות שוויונית. כל זאת מתוך חיבור של אמת לקריאתם של נביאי הצדק ולמקורות הנצח היהודיים. השעה קוראת: החברה הישראלית בשלה לצעד נוסף – קירוב שני ההישגים הגדולים הללו זה לזה; חיבור העולם התורני למרחב הריבוני. שירות המדינה ומוסדותיה לצד העמקה במקורות ההשראה שלה – שירות צבאי ואזרחי לצד לימוד התורה – יביאו להתחזקות, להתעצמות ולהתלכדות החברה הישראלית, מתוך הערכה וכבוד הדדי וציפייה משותפת לעתיד טוב יותר ושלם יותר". יש עוד סעיף אחד, שירותי הדת: "הממשלה תפעל להפיכת שירותי הדת לנגישים ומסבירי פנים לכל אזרח". אדוני היושב-ראש, אם מישהו פה מתבלבל, לא קראתי את זה מההסכם הקואליציוני של הבית היהודי ושל יהדות התורה עם הממשלה. קראתי את זה מתוך ההסכם הקואליציוני של יש עתיד בממשלה הקודמת – על החשיבות של עולם התורה, על החשיבות של היהדות. עכשיו, בואו נראה מה אנחנו קיבלנו בממשלה הזאת ולאן זה הולך. במקום כל מה שקראתי: "יישמר הסטטוס-קוו בנושאי דת ומדינה כפי שהיה מקובל זה עשרות שנים בישראל"; "החלטת הממשלה מס' 2147/33 מיום 2 בנובמבר בענייני גיור תשונה בהתאם למכתבו של הראשון לציון"; "יישמר הסטטוס-קוו בענייני כשרות. ככל שעקב אילוצים שונים יהיה חשש לפגיעה בסטטוס-קוו" – שמא הכשרות באמת תהיה כשרות ולא רק כלי מחצב לכסף ולשחיתות – "הממשלה תפעל לתיקון חוק איסור הונאה בכשרות". זאת אומרת, גם מה שיש בירושלים היום, כשרות חברתית, או במקום אחר – לא יהיה. למה אני אומר את זה? מפני שבעיני השוויון בנטל, או הפירוק של השוויון בנטל – הנדבך הכל-כך חשוב ביהדותה של מדינת ישראל, ביחסים בין דתיים וחילונים – הוא חלק מהמסכת ההרסנית הזאת של הפיכתה של מדינת ישראל ממדינה יהודית ודמוקרטית למדינה חרדית ודמוקרטית. ואני אומר, שלצערנו, זה לא הולך יחד. אם היא תהיה חרדית, היא לא תהיה יהודית. היא יכולה להיות חרדית בתוך העולם היהודי – כמובן, מקום של כבוד רב מאוד יש לי, אבל לא כשאנחנו אומרים "הסטטוס-קוו של 60 שנה", כשאנחנו יודעים איך נראים החיים היהודיים במדינת ישראל. אנחנו רק חושבים שחברי הכנסת יעשו חוקים וייתנו לרבנות כוח איך לחתן ואיך לגרש, ושהחברים של הילדים שלנו באמת שמים עלינו משהו, ושבאמת הרבנים הם אלה היחידים שמחתנים במדינת ישראל. הרי כבר אמר שופט בית-המשפט העליון – זה שבונים עליו מפני שהוא לובש כיפה וציצית ובקי במקורות, אליקים רובינשטיין – שהוא לא מבין איך במדינה דמוקרטית יש אזרחים שלא יכולים להתחתן. אתה יכול להתחתן אם שניכם יהודים, אתה יכול להתחתן אם שניכם לא יהודים; אחד יהודי ואחד לא יהודי – סע לקפריסין. כאילו, איזו מדינה זאת? לך אני צריך להזכיר, היושב-ראש, שבמושב הקודם של הכנסת, על כנסת שהשקיעה שעות – לא מדבר על חוק הגיוס, עוד נדבר על החודשים האלה; על חוק הגיור אמר יריב לוין, יושב-ראש הקואליציה: "זה החוק הכי חשוב". אמרת לי, אדוני יושב-ראש הכנסת – אם אני יכול לצטט – כשהסכמתי לוותר על חוק שהיה לנו ביד, ידענו את זה, להחלטת ממשלה, אמרת לי: "נראה לך שאני אתן שזה יתמסמס בהקשרים האלה?" אנחנו יודעים כמה זמן לקח למסמס את זה, כמה שלקח – את השוויון בנטל: רבע שעה של משחק על כיסאות באמצע הלילה. זה מה שזה היה. לְמה אני חרד? בצד נגיד, אדוני היושב-ראש, אני מקווה שאתה חרד למעמדה של הכנסת. אני יודע שאתה חרד, דרך אגב. הרי לאן אני אלך מחר בבוקר? לבית-המשפט העליון, מכיוון שיושב פה חלק, שלא נמצא פה עכשיו, שחושב ש-61 – העם אמר את דברו. באמת אנחנו חושבים שהעם אמר את דברו בביטול חוק הגיור? אנחנו חושבים שהעם אמר את דברו בביטול השוויון בנטל, או לא משנה איזו פרשנות ניתן לזה? איפה הגבולות של הניצול הציני הזה? אני לא רוצה להגיד שמות של חברי הכנסת שאומרים את דברם; נבחרנו כולנו בדרך דמוקרטית, ואני כמובן מכבד את זה, אבל לאן נלך? ראש הממשלה, שאלו פה – הוועד היהודי-אמריקני ביקר פה בכנסת לפני שבוע. היה להם חיוך על הפנים. למה היה להם חיוך? מכיוון שראש הממשלה – אני מצטט: כל היהודים צריכים להרגיש בבית בישראל, רפורמים וקונסרבטיבים ואורתודוקסים. נשקיע ישירות בפיתוח וטיפוח קהילות קונסרבטיביות ורפורמיות בישראל. והם באו אלי עם חיוך של ניצחון – הנה, ראש הממשלה אמר. האט ער געזאגט, אומרים ביידיש. אז מה אם הוא אמר? עוד לפני שהוא אמר כבר אמרו השותפים הקואליציוניים שלו: נראה אותו גבר. אנחנו מכירים את ראש הממשלה הזה. לרפורמים ולקונסרבטיבים הוא ייתן משהו? והם יהודים, מה הוא ייתן להם? ב-GA הוא ייתן להם. שם הוא יגיד להם, זה לא סתם שהוא אומר את זה שם. אנחנו כועסים על אובמה, שהלך ל"בנייני האומה" – נשיא ארצות-הברית – ולא בא לכאן. נראה את ראש הממשלה בא לכאן ואומר: שלושת הזרמים ביהדות הם חשובים, נשקיע בכולם. הלוואי היה בורח ל"בנייני האומה". הוא ברח לוושינגטון, להגיד שם באיזה אולם ב"הילטון", או לא יודע איפה זה היה, שלרפורמים ולקונסרבטיבים ולאורתודוקסים יש זכויות שוות בפיתוח או בהקפדה של העם היהודי. עכשיו, אם זה לא היה כל כך עצוב, ואם זה לא היה כל כך מצחיק, שראש הממשלה אומר את זה, הייתה דעתנו נחה. אבל מאז שהוא ביטל את החוק, אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, רפורמים וקונסרבטיבים – עזוב אותך, לנו, פה, נולדים כל יום 14 תינוקות שלא רשומים כיהודים. מה אנחנו חושבים? איפה הם יתחתנו? וכבר כשחשבנו שיש רבנים שמוכנים לגייר אותם, כתבנו פה, בהסכם הקואליציוני: יבוטל. למה? כי האמנו. אני האמנתי לראש הממשלה – הוא ראש הממשלה שלי. היה לי חוק ביד, אתם יודעים את זה מצוין. אמרו לי: אתה פראייר, אתה נאיבי. אמר לי השר בנט: תוותר. אמרתי לשר בנט: אבל בקדנציה הבאה יבואו החרדים, יבטלו. מה הוא אמר לי? נראה לך שאני אשב בממשלה שתעז לגעת בחוק הגיור? – הוא לא מכחיש שהוא אמר את זה. אז על מה אנחנו עכשיו דנים? על מה? אני באמת שואל, על מה? כאילו, למה שנעשה פה חוקים? למה שנשקיע? למה יש נושאים שנשבור עליהם ימים ולילות? כדי שאחרי זה באישון לילה, אם זה יהיה שר הכלכלה – דרך אגב, שמעתי משהו חדש, שהמינויים בבתי-הדין לעבודה – תקשיבו, חברים, השר, אתה בטח מכיר את זה, היית בישיבת הממשלה – עוברים ממשרד הכלכלה למשרד לשירותי דת. שמעתם? מינוי שופטים בבתי-משפט במדינת ישראל, בתי-דין לעבודה, אתמול הממשלה החליטה, עובר ממשרד הכלכלה בשותפות עם משרד המשפטים למשרד לשירותי דת. מה קשור? <מיקי לוי (יש עתיד):> קשור, מה זאת אומרת? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני אגיד לכם מה קשור: ג'ובים. <חיים ילין (יש עתיד):> בעזרת השם. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> ג'ובים. מכיוון ששר מסוים, ששולט, ממשרד אחר, גם במשרד הדתות, הולך לשם. אדוני היושב-ראש, ממשלת ישראל היא גם הממשלה שלי. הייתי מת להאמין בה, הייתי מת להגיד לילדים שלי: תסמכו עליה. אני לא מאמין בה, ולכן הגשתי את ההצעה הזאת. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. מי שישיב להצעת האי-אמון הוא חבר הכנסת משה יעלון, שר הביטחון. <שר הביטחון משה יעלון:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני כאן כדי לענות על נושא הגיוס, ולא על נושא הגיור, שהוא נושא חשוב בפני עצמו, וכנוסח הצעת האי-אמון, לענות על טענת יש עתיד על הניסיונות לביטול השוויון בנטל והפגיעה האנושה בצבא העם. ולזה כמובן אתייחס. אז כפי שאמרתי בהצגת החוק בשבוע שעבר, מעולם לא ראיתי בשירות בצה"ל נטל, אלא זכות לשרת, ומאחר שהשאלה נשאלת כפי שהיא נשאלת, אני רוצה שוב להעיד, שבשנים האחרונות אנחנו עדים לתהליך מתפתח של גידול במספר תלמידי הישיבות המבקשים להשתלב בעבודה ובחברה, והמסלולים שנפתחו בצה”ל משמשים פלטפורמה מתאימה שהובילה לגידול במספר המתגייסים לשירות ובמספר המשתלבים בשוק התעסוקה לאחר השירות. תיקון מס' 19 לחוק, ממרס 2014, בממשלה הקודמת, אשר החליף את חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם משנת 2002, הידוע כ"חוק טל", הוסיף לחוק שירות ביטחון את ההסדרים החדשים להשתלבותם של תלמידי הישיבות בצה”ל ובחברה. מאחר שתיקון מס' 19 עורר התנגדות עזה בקרב הציבור החרדי, עלה חשש לפגיעה בתהליך החיובי הטבעי, שניצניו כאמור החלו קודם לכן, לפני החקיקה, ואשר הצביע על עלייה מתמדת והדרגתית במספר המתגייסים מקרב ציבור זה, שהתחוללה ממילא, עוד טרם הפעלת הוראות התיקון האמור בממשלה הקודמת. אני יכול להבין את מורת רוחם של חברי סיעת יש עתיד, שתיקון מס' 19, על צבעיו העזים ותקופת ההסתגלות שנקבעה בו, ובעיקר הסנקציות הפליליות, היה לדגלם המרכזי בממשלה ה-33, ובתיקונים שאנו עושים בימים אלה אנו מעמעמים צבעי דגל זה. יחד עם זאת, על-פי מדיניות הממשלה שהתגבשה בעניין זה, נכון וראוי להמשיך ולקדם את העמידה ביעדי הגיוס בקרב הציבור החרדי, הן לשירות הצבאי והן לשירות הלאומי-אזרחי, בדרך של אפשור – לאפשר שיתוף פעולה, ולא בכפייה, תוך יצירת אמצעים ממשיים להשגת מטרה זו. התיקונים להסדר משנת 2014, שנעשו בחוק שהבאנו לאישור ואושר בשבוע שעבר, נעשו מתוך כוונה להגיע לעמידה ביעדי הגיוס בקרב הציבור החרדי על יסוד שיתוף פעולה אמיתי. אני מבקש להדגיש: אין כאן שום נסיגה בהשגת יעדי הגיוס במובנם הכולל והמספרי, אבל הדרך – ראוי שזה ייעשה בדרכנו. ואכן עמדנו – הציבור החרדי עמד ביעד הגיוס בשנה שעברה. השנה היעד הוא 2,700 – 2,700 זה יעד הגיוס, והציבור החרדי יעמוד בזה, ולכן ראיתי לנכון להאריך את תקופות ההסתגלות בתיקונים החדשים בחוק. במסגרת תקופות ההסתגלות יקודם הליך שילובו של המגזר החרדי בשירות הצבאי או האזרחי במתכונת וולונטרית, ונבהיר: ההסדר המוצע אינו קובע הוראות לעניין טיבו ואופיו של הסדר קבע שיחול בעתיד ביחס לגיוס מקרב המגזר החרדי. הארכת תקופת ההסתגלות תאפשר התנסות ארוכה יותר, הפקת לקחים לגבי תהליכי הגיוס, השלמת ההליכים להקמת מנגנונים לשם פיקוח ואכיפה על הוראות פרק ג'1 לחוק, הליכים שהתעכבו, בין השאר, בשל התפזרות הכנסת התשע-עשרה. נוסף על כך, הארכת התקופה תאפשר לגבש אמצעים שיסייעו לקידום שילובם של בני המגזר החרדי בשירות סדיר ובשירות לאומי-אזרחי ולמצות את הניסיון לקדם את שילוב המגזר החרדי במסגרות השירות, בנקיטת אמצעים שקיימת הסתברות ממשית שישיגו שילוב כאמור בדרך של שיתוף פעולה ובהסכמה. לשם קידום העמידה ביעדי הגיוס לשירות הצבאי ולשירות הלאומי-אזרחי מקרב המגזר החרדי, בתקופות ההסתגלות יוקם צוות בין-משרדי שיקדם תוכניות רב-שנתיות לשתי התקופות האמורות, וייכללו אמצעים שאנו סבורים כי יביאו לקידום העמידה ביעדי הגיוס כאמור. סיכומו של דבר, יש לדבוק בצדדים החיוביים של נושא כאוב זה; בשנים האחרונות אנו עדים לתהליך חיובי ביותר של השתלבות תלמידי הישיבות במעגלי השירות הן בצה"ל, הן בשירות האזרחי והן במעגל העבודה הרחב. ראוי לעודד את המשך התהליך בשנים הקרובות באופן מוסכם ולהאריך את תקופות ההסתגלות כדי שהמגמות החברתיות החיוביות של ההשתלבות תימשכנה ללא איום על פגיעה בקבוצה כזו או אחרת. אנו מבצעים מהלכים אלו לתיקון החוק בראייה מפוכחת, מציאותית ואחראית. אין בהם כדי להעמיד בסכנה את עצם השירות בצה”ל וקיומו של צבא העם, כדברי מגיש הצעת האי-אמון; ההפך הוא הנכון. לכן אני מבקש להסיר את הצעת האי-אמון שלפנינו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הביטחון, השר משה בוגי יעלון. אנחנו עוברים לסעיף ג' בסדר-היום: האפליה הממוסדת נגד האוכלוסייה הערבית, הוצאת התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק והפגיעה בזכויות בסיסיות, הצעת אי-אמון של הרשימה המשותפת – חד"ש, רע"ם, תע"ל, בל"ד. ינמק את ההצעה חבר הכנסת איימן עודה. עשר דקות לרשותך, חבר הכנסת. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נכנס, הנה, השר נכנס. השר לביטחון הפנים ישיב על הצעת האי-אמון, אז אדוני יכול להתחיל את הנאום. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר גלעד ארדן, חברות וחברי הכנסת, אני לא בא כאן כדי להגן רק על התנועה האסלאמית, אלא בעיקר להגן על המרחב הדמוקרטי. הממשלה השתמשה בחוק דרקוני, שהוא שריד תקופת הקולוניאליזם, חוק לשעת-חירום, אשר לא חוקק בכנסת זו אף שהיא מחדשת אותו, והיום הקואליציה רוצה לחדש אותו שוב. ואני שואל: מה התנועה האסלאמית עשתה? מה חדש? האספה ההמונית, "אל-אקצא בסכנה", מתקיימת מאמצע שנות ה-90; ה"מוראביטון", ה"מוראביטאת", נמצאים ונמצאות באל-אקצא זה עשר שנים; על השינוי בסטטוס-קוו, התנועה האסלאמית ואחרים, כולל אנוכי, מדברים כבר משנת 2000, אז למה צריך להוציא אותה מחוץ לחוק? באיזו טענה? האם היא עברה על החוק? האם מגישים כתבי-אישום נגד ההנהגה שלה, אף שהם מחפשים ועוקבים אחריה כבר יותר משני עשורים? מה זה אומר שהממשלה, יש בה שר, אורי אריאל, שעלה למתחם של אל-אקצא – הוא נשאר שר בממשלת ישראל, והממשלה מחליטה דווקא להוציא את התנועה האסלאמית ולהשאיר אותו שר בממשלה? אז מה האמירה שאנחנו מקבלים? ולמה ראש הממשלה נוקט בעמדה הזו דווקא עכשיו? אין לי ספק שראש הממשלה, שבנה את השלטון שלו על ההפחדה, על ההפחדה גם מהערבים שנוהרים באוטובוסים בכמויות, איבד קלף כל כך חשוב לו בהפחדה, והוא הקלף האיראני. אז הוא מחפש אויב חדש, והאויב האולטימטיבי הוא האוכלוסייה הערבית. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> גם הבחור שרצחו אותו היום, גם הוא חיפש את האויב? גם הוא חיפש את האויב, זה שנרצח? <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> ראש הממשלה קורא את הסקרים מדי יום ורואה איך הוא מזדנב אחרי ליברמן, אחרי הבית היהודי. אז הוא רוצה לחזק את עצמו שוב, והוא מחפש את האויב מחדש; ראש הממשלה שעשה דה-לגיטימציה לאוכלוסייה שלמה, אז מה הפלא שהוא יוציא חלק ממנה מחוץ לחוק? ואני שואל אתכם, את כולכם: למי זה טוב לראות בכל התנועות האסלאמיות מקשה אחת? למי זה טוב לראות בכל התנועות האסלאמיות מין "דאעשיזם" כזה? יש תנועה אסלאמית דמוקרטית למהדרין, והיא תנועת "א-נהדה", בתוניסיה, למשל; יש התנועה האסלאמית הדרומית, שהיא חלק מהתנועה המשותפת, ויש התנועה האסלאמית הצפונית, שהיא מתמודדת לפי החוק – ואני אוסיף, לפי החוק הישראלי. במידה שהיא עוברת על החוק – אז יש הכלים המספיקים והמספקים להעמיד אותה לדין. אבל מחליטים להשתמש בחוק דרקוני כזה, חוק קולוניאליסטי, כדי להוציא את כולה מחוץ לחוץ. כאשר אני אומר "כולה", אז מחליטים בבת אחת להוציא 17 עמותות, ובהן עמותת "איקרא" למשל, שהיא עמותה שתורמת למען התלמידים והסטודנטים, מלמדת אותם פסיכומטרי וכל מיני שיטות לימוד; מחליטים להוציא את תנועת "אל-ארד ואל-אנסאן" בנגב, "האדמה והאדם", שמשרתת בכפרים הבלתי-מוכרים, איפה שהמדינה מפקירה, מפקירה את הילדים, בכפרים שאין להם מים ואין חשמל, אז מחליטה להוציא את העמותה הזו מחוץ לחוק. זו דרכה של הממשלה הנוכחית אין ספק שיש פער תהומי בינינו לבין התנועה האסלאמית הצפונית, לרבות במישור החברתי. מי שמתמודד עם התנועה האסלאמית הצפונית באוניברסיטאות, ברשויות המקומיות, בכל מיני מסגרות – זה אנחנו, שאנחנו תנועה פוליטית שיש לה משנה סדורה די ברורה במישור הפוליטי, אבל הפער התהומי הוא בעיקר במישור החברתי. אז להתווכח עם התנועה האסלאמית – בוודאי צריך להתווכח עם התנועה האסלאמית, אנחנו אלה שמתווכחים עם התנועה האסלאמית; אבל בין זה לבין לא לתת לה זכות להביע את הדעה שלה – זה ההבדל בין להיות דמוקרט ולהיות פירומן או נירון-ישראל, שרוצה להצית את הכול, כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו. אבל הבעיה היא לא רק ראש הממשלה ולא רק הקואליציה; הבעיה היא עם מה שנקרא השמאל, השמאל בישראל, המחנה הציוני. האמת שאין פלא שמי שדיבר לפני דיבר על סיום הכיבוש מטעמים דמוגרפיים, שהוא רוצה להגיד לי בעצם שגם אני, הערבי, גם אני בעיה דמוגרפית. עכשיו הוא רוצה להיפטר מהפלסטינים מסיבות דמוגרפיות, אחרי זה הוא ימצא שאני בעיה דמוגרפית בתוך מדינת ישראל. אין פלא שמי שעומדים לצדנו בלהכיר בזכותה של אום-אלחיראן להתקיים – אין פלא שהם יעמדו לצד הממשלה. אבל אני רוצה להגיד להם, שבסופו של דבר אתם מפסידים במשך 20 שנה, מפני שהעם יעדיף את המקור ולא את הצל ולא את העותק. <קארין אלהרר (יש עתיד):> תלך ממני, אורן, לפני שאני חוטפת קריזה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> לכן, כאשר אתם לא מביעים אלטרנטיבה לממשלה, אז הציבור – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אורן חזן. <קארין אלהרר (יש עתיד):> חזן, שמעתי אותך – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אורן חזן. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> חבר הכנסת חזן, אל תפריע לי, בבקשה. אל תפריע לי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אל תפריע לי, בבקשה. אז הציבור יבחר במקור ולא בעותק. אבל אתם פוגעים בעיקר ב-20% מהאוכלוסייה, שאתם יכולים להישען עליה במידה שאתם רוצים לגשת לכיוון של השלום, השוויון, הדמוקרטיה והצדק החברתי. אנחנו יודעים שאנחנו, האוכלוסייה הערבית, לא יכולים להשפיע ממש על החלטות המלחמה והחלטות הגזענות; יחד עם זאת, אנחנו יודעים שאי-אפשר להגיע לשלום אמיתי, שוויון אמיתי, דמוקרטיה אמיתית וצדק חברתי אמיתי, בלי המשקל האיכותי והכמותי של האוכלוסייה הערבית. לכן, מי שתוקף את האוכלוסייה הערבית, מי שמצטרף לממשלה בתקיפתה נגד האוכלוסייה הערבית, הוא גם פוגע בעצמו. בתקופת הממשל הנאצי – ואני אף פעם לא משווה כל תקופה בהיסטוריה, וגם לא את התקופה הנוכחית, לתקופה הנאצית, שאין לה אח ורע בכל ההיסטוריה האנושית, אבל יש לקחים שאפשר ללמוד ממנה. אחד השירים שמבטאים בצורה נכונה את העמדה הדמוקרטית הוא שירו של מרטין נימלר. מרטין נימלר אמר: כשהנאצים באו לקחת את היהודים אמרתי: אני לא יהודי, אז אני לא אגן עליהם; כשהם באו לקחת את האיגודים המקצועיים, אמרתי שאני לא חלק מהאיגוד המקצועי אז אני אשב בצד; כאשר באו לקחת את הקתולים, אמרתי: אני פרוטסטנטי; כאשר באו לקחת אותי, לא מצאתי אף אחד שמוכן להגן עלי. לכן אני פונה למחנה הציוני – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – ואני אומר להם, שמי ששתק על ההסתה נגד האוכלוסייה הערבית – בסופו של דבר אותו פאשיזם רצח את רבין, אז תלמדו את הלקח בבקשה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איימן עודה. יעלה השר לביטחון הפנים, השר גלעד ארדן, וישיב בשם הממשלה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הממשלה כמובן מבקשת מהכנסת לדחות את הצעת האי-אמון, ואני אנמק כעת מדוע. כפי שפורסם בשבוע שעבר, הקבינט המדיני-ביטחוני החליט לפני כמה שבועות – וההחלטה הזאת פשוט נשמרה בחשאיות, בגלל פעולות החקירה ואיסוף המודיעין שנתבקשו, על-ידי המשטרה ושירות הביטחון הכללי – אבל הקבינט החליט להכריז על הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית כהתאחדות בלתי מותרת. ולמעשה, משמעות ההחלטה היא שמאותו מועד ואילך, כל גוף או אדם שישתייך לארגון הזה, וכל אדם שייתן לארגון שירות או יפעל במסגרתו, למעשה עובר עבירה פלילית ויהיה צפוי לעונש מאסר. ונוסף על כך, כפי שכבר ראינו שהתחיל לקרות: יהיה אפשר להחרים כל רכוש ששייך לארגון הזה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – שאני אדע למה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> סליחה? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> למה? – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני מנסה להתחיל להסביר. אני רק בתחילת דברי. אל דאגה, חבר הכנסת אבו עראר, אתה עוד תבין. אני בטוח גם שאתה פתוח להשתכנע, אגב. לפי מידע רב שנצבר במשטרה ואצל גורמי הביטחון, הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל, בראשות השיח' ראאד סלאח, הוא תנועה אחות לארגון הטרור "חמאס", ומקיימת אתו שיתוף פעולה הדוק וחשאי. הפלג הצפוני מוביל מסע הסתה שיטתי וכוזב נגד מדינת ישראל, והוצאת הארגון מחוץ לחוק היא צעד חיוני בשמירת ביטחון הציבור ומניעת פגיעה בנפש. הפלג הצפוני, כפי שחברי הכנסת ודאי יודעים, וכולנו נחשפנו לכך בשנים האחרונות, מוביל מסע הסתה שקרי שכותרתו: אל-אקצא בסכנה, במטרה לטפול על מדינת ישראל האשמות שווא כאילו יש כוונה לפגוע במתחם הר-הבית, להפר את הסטטוס-קוו – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – להחריב את המסגדים, לבנות את בית-המקדש – כל המצאה בעצם היא לגיטימית מבחינת – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית במסגרת הרצון לגייס משאבים, להסית את הציבור לפעילות; ובכלל, להשפיע על היעד הסופי של הקהל שאליו הפלג הצפוני פונה, והוא כמובן חיסולה של מדינת ישראל כמדינתו האחת והיחידה של העם היהודי. <קריאה:> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> חיסול המדינה? חיסול? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> חיסולה של מדינת ישראל כמדינתו היחידה של העם היהודי. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מה, הפלג הצפוני עומד לחסל את המדינה? כך אני מבין. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> כמדינתו של העם היהודי. אני חוזר ומדגיש. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מוזר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> במסגרת – מוזר? טוב. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – לך? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> טלב – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> במסגרת זו הקים הפלג הצפוני של התנא"ס, של התנועה האסלאמית, בשיתוף עם ה"חמאס", למשל, מערך פעילים בשכר: "מוראביטון", "מוראביטאת". אני מציע לכל מי שלא מכיר את המשמעויות והפירוש של המילים בערבית, וההקשר שלהן, מה זה "מוראביטון" ו"מוראביטאת", לשאול את חברי הכנסת הערבים – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – והם יסבירו מה המשמעות – – <קריאה:> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – ובאיזה הקשר – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת טלב אבו עראר – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – ובאיזה הקשר. דרך אגב, בהקשר, עכשיו, של הפעילות של "דאעש", גם כן מוזכר ארגון "מוראביטון", אחר, באירופה, שפועל. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> יש לזה משמעות – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת טלב אבו עראר – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – מאוד ברורה של הגנה – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – תאפשר לשר לענות לך. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – על קודשי האסלאם מפני פעילות הכופרים, שנועדה להחריב את – או לאיים על קודשי האסלאם; מערך פעילים בשכר נועד ליזום פרובוקציות בהר-הבית. פעילות זו הביאה, לדעת כל גורמי הביטחון, להגברה משמעותית של המתיחות והאלימות בהר-הבית. חלק ניכר מהפיגועים בעת האחרונה – אני מדגיש: חלק ניכר מהפיגועים בעת האחרונה – ויש לנו מידע ברור שמצביע על כך, כולל מחקירות של רוצחים לאחר ביצוע פיגוע – התבצעו על רקע ההסתה והתעמולה של הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. נוסף על כל אלה, הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית הוא ארגון בדלני, קיצוני וגזעני, אשר אינו מכיר במוסדות המדינה, בשונה מהפלג הדרומי – מקווה שאני לא עושה לו נזק, לפלג הדרומי – שולל את זכות קיומה ושואף לכונן במקומה ח'ליפות אסלאמית. התנועה האסלאמית משתייכת לזרם האסלאמיסטי הקיצוני, והיא, כידוע לכולכם, חלק מתנועת "האחים המוסלמים" העולמית. שתיהן חולקות תפיסה אידיאולוגית קיצונית ומטרה משותפת, כפי שאמרתי קודם: השמדת מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי. ולצורך העניין, אין שום הבדל, אבל שום הבדל, בין האידיאולוגיה – אולי בדרכי הפעולה לפעמים יש הבדל, אבל אין שום הבדל בין האידיאולוגיה של הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית ל"דאעש", ל"חמאס", ל"אל-קאעידה" וליתר ארגוני הטרור. ואשר למה שציין חבר הכנסת איימן עודה – ואני גם רואה פה אנשים שמכירים את זה יותר טוב ממני: כל ארגוני הטרור, דרך אגב, אבל כולם, כמעט, מחזיקים זרוע אזרחית, שמשמשת איזו כסות לפעילויות אחרות שלהם, ועם כל הכבוד, הכשרה לפסיכומטרי או אפילו גמילה של מכורים לסמים לא מהווה לגיטימציה לתמוך או לקדם פעילות שמהווה מצע לפעולות של טרור או איזו – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – תמיכה, ישירה או עקיפה, בפעולות טרור, שכפי שציינתי, צומחות על רקע האידיאולוגיה שהפלג הצפוני מפיץ. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> נוכח פעילות ההסתה של התנועה האסלאמית, בוצעו בשנים האחרונות כמה מהלכי סיכול נגד התנועה וראשיה, שעיקרם, כפי שראינו בימים האחרונים, הוצאה אל מחוץ לחוק, אבל גם בעבר נעשו ניסיונות להוציא רק חלק ממוסדות התנועה מחוץ לחוק: כמו ה"מוראביטון" וה"מוראביטאת". תמיד ראשי התנועה ניסו לבצע מעקפים, למצוא דרכי פעולה אחרות, להקים עמותות בשמות אחרים, והמסקנה שהגענו אליה היא שצריך, למעשה, לייבש את הביצה, ולא לרדוף כל הזמן אחרי תנועה או ארגון או מוסד כזה או אחר. כידוע, מנהיגי התנועה, ובהם ראאד סלאח, הועמדו בעבר לדין בגין שורה של עבירות ביטחוניות חמורות, הורשעו וריצו עונשי מאסר. השיח' סלאח אף עמד לדין לאחרונה, והורשע בעבירה של הסתה לאלימות ולגזענות, והוא, לאחר שריצה בעבר עונשי מאסר, בקרוב צפוי – כמובן, כפוף להחלטות בית-משפט – צפוי להתחיל לרצות תקופת מאסר נוספת. אני רוצה להדגיש, והדגשתי זאת בכל אמירה ציבורית שלי, ובכל ריאיון, והתראיינתי גם לרדיו "א-שמס" וגם ל"קול ישראל" בערבית, ואני אומר את זה בתגובה על אמירות, לצערי, שאני שומע מצד חברי הכנסת הערבים: ההחלטה הזאת מכוונת אך ורק וקודם כול נגד הגורמים המניעים והתומכים בפעילות הסתה וגזענות, אלה שתומכים בערעור היציבות באזור, ולצערנו גורמים גם לפגיעות בנפש; ולמעשה, כפי שאמרתי, וגם על כך יש לנו מודיעין ברור – משתפים פעולה עם ארגון ה"חמאס", שאני מקווה שלגביו אין לכם ספק שהוא ארגון טרור. המהלך הזה איננו מכוון נגד הציבור הערבי והמוסלמי בישראל, שרובו הגדול והמכריע שומר על חוקי המדינה ושולל פעולות של הסתה וטרור, ונתתי כדוגמה את הפלג הדרומי, שלא במקרה לא הוצא מחוץ לחוק, והוא משחק לפי כללי הדמוקרטיה. יש לו גם כאן נציגים. וחבל מאוד, חבל מאוד שחברי הכנסת הערבים, דווקא הם, מנסים ליצור איזה מצג אצל הציבור הערבי במדינת ישראל כאילו יש כאן פעילות ממשלתית, שלטונית, נגדו. אני חושב שתפקידכם, עם כל הכבוד, זה לבדל את הציבור הערבי בישראל מאותם מסיתים וגזענים, שמנסים כל הזמן לפגוע ביחסים העדינים שבין האוכלוסייה הערבית לאוכלוסייה היהודית במדינת ישראל. ורק כדי לסבר את האוזן, נזכיר שוב כמה נתונים עובדתיים, שאולי יאזנו קצת את הרושם השקרי שלצערי, עוד פעם, חלק מחברי הכנסת מטפחים בשנים האחרונות: ממשלות ישראל השקיעו בשנים האחרונות סכומים ניכרים בפיתוח הכלכלי והחברתי של מגזרי המיעוטים והמגזר הערבי בפרט. נכון, צריך לעשות הרבה יותר, ונמשיך לעשות, אבל בשנים 2010–2015 הושקעו במגזר הערבי יותר מ-3 מיליארד שקלים. בשנים 2011–2015 הושקעו מאות מיליוני שקלים במגזר הבדואי בצפון, והיינו רוצים להשקיע מיליארדים גם בדרום, אם במקום ללבות ולשסות את התושבים הבדואים שם – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – להתנגד לכל מתווה – כל מתווה שמציעה הממשלה, כולל המתווה שהוביל – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת טלב אבו עראר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – חבר הכנסת בני בגין, אם הייתם עוסקים בלנסות ולקיים פיוס, דו-קיום ואחווה – תאמינו לי שהממשלה מאוד רוצה להשקיע עוד מיליארדים רבים, ואף יותר, כדי להגיע לפתרונות צודקים לטובת אזרחי ישראל – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אז אנחנו הבעיה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – הערבים, הבדואים וכן הלאה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אתה אומר שאנחנו הבעיה? בגללנו לא – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אתם, חברי הכנסת הערבים, חלק מהבעיה, ודאי. ודאי. ודאי. תלמדו מראשי הרשויות הערביות, שלא עוסקים בללבות את היצרים ולכסות – אלא בלנסות למצוא פתרונות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת איימן עודה, אנא, אם אתה רוצה לקרוא קריאות ביניים אז שב במקומך, זה יותר מכובד. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> הוא מאשים אותנו – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, שבו במקומותיכם. חבר הכנסת – איימן, אני אאפשר לך. אתה רואה, הוא מקשיב לך, אבל שב במקומך ותגיד לו את מה שאתה רוצה. לא בעמידה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> תן לי רק לסיים, כי יש לי קו מחשבה מאוד דק, ואם הוא נקטע אני מתקשה מאוד לחזור אליו. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> בגללנו לא מעבירים כסף? – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני מציין כרגע את – כן העברת הכספים, ואני אומר שאיפה שפרויקטים לפעמים נתקעים, זה לפעמים קשור גם לפעילות שלכם. כן. במרס 2010, כידוע לכם, אישרה הממשלה את תוכנית החומש לפיתוח כלכלי של 13 יישובים גדולים, רובם במגזר הערבי, בהיקף של קרוב למיליארד שקלים. אני מניח שאתם מכירים גם כן את הפעולות בתחום הזה, של מרכזי הכוון תעסוקתי, תחבורה ציבורית – אני יכול לתת כדוגמה את התוכנית להעצמה ופיתוח של טייבה לבד, בהיקף של 150 מיליון שקל. כל הדברים האלה, אני לא אומר שהם מספיקים, וכפי שאתם יודעים, גם אני ניהלתי משא-ומתן עם משרד האוצר כדי להגדיל במאות-מיליוני שקלים את שירותי השיטור שניתנים למגזר הלא-יהודי. יש לנו עוד המון מה לעשות, אבל אם הייתם רוצים, היה צריך ואפשר לעשות את זה יחד – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> רוצים. אתה המחליט, לא אנחנו. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> בסדר. אז אני נתתי כדוגמה, למשל, את המצב בדרום, ואני לא חושב שיש חברה שסובלת יותר מהחברה הבדואית בדרום, שאם אתם פה הייתם – – <קריאה:> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – משתמשים במנדט שקיבלתם להוביל את החברה הערבית לפתרון מוסכם וצודק, ולא רק להגיד "לא", ולהוביל אותם למחאה והפגנות נגד כל דבר שהממשלה תציע, וזה לא משנה מה היא תציע, אז אני חושב שהמצב של האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל היה טוב הרבה יותר ושוויוני יותר, כפי שהוא צריך להיות. אבל אנחנו נמשיך, אתכם או בלעדיכם, לפעול כל הזמן לשפר ולצמצם את הפערים שקיימים – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אנחנו הבעיה, ואתם הפתרון. אנחנו הבעיה, ואתם הפתרון. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אתם יכולים להיות חלק מהפתרון. אתם מתעקשים להרחיב את הבעיות ולא להשתתף בצמצום הבעיות. כן. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני השר, אתה מאמין בעצמך שאתם הפתרון ואנחנו הבעיה? – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> חבר הכנסת איימן עודה, התמונות של ראש עיריית נצרת ושלך לא יישכחו במהרה – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> מברוכ. זה הערבי הישראלי שאתם רוצים – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – לא יישכחו במהרה. לא, הוא לא לבד. אני כיהנתי כשר הפנים גם, כמה חודשים, ופגשתי עשרות ראשי רשויות ערביים – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אז תיתנו להם. אני מבקש ממך – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – והם חושבים אחרת. הם לא מתעסקים כל היום בצביעות שלכם – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת איימן עודה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – של לשפוט את מדינת ישראל בסטנדרטים לא קיימים ולהיות בשקט אל מול מה שקורה בסוריה, אל מול מה שקורה באיראן, אל מול מה שקורה בתימן, אל מול מה שקורה בכל מקום אחר. למה אתם מתעסקים כל היום בדבר הזה במקום להתעסק בפעילות החברתית מול ממשלת ישראל? <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – אני מבקש שתעבירו כסף לנצרת. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני לא אמרתי שהכול כאן טוב. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, חבר הכנסת עודה, אני אפשרתי לך פעם-פעמיים, אבל יש גבול, כן? אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר, גם אותך, טלב אבו עראר. תכף אתם תעלו, יש לכם דובר מטעמכם, שיגיד את מה שהוא רוצה להגיד. אבל אי-אפשר אחרי כל מילה של השר להפריע לו. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – האמת שאין גבול – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תכף אתם תעלו. תאפשרו לשר לסיים את דבריו. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> זה שאת כאן באמת מלמד שאין גבול לחוסר ההיגיון, את צודקת – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> האמת שאין גבול. אין גבול להיגיון, אין גבול – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חנין זועבי, אני מבין שזה – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – אתה מצדיק הרג – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת חנין זועבי. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> חברת הכנסת זועבי, זה רק פרובוקציות וצעקות ועימות וטרור. זה הכול. זו התרומה שלך למיליון וחצי אזרחי ישראל. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אתה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני קורא אותך פעם ראשונה, חברת הכנסת חנין זועבי. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> בכל מקרה, לסיום אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שוב: הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית מקיים אידיאולוגיה שעל בסיסה המסית צומחים מפגעים שיוצאים לרצוח כאן, ברחובות ישראל, ולכן היא הוצאה אל מחוץ לחוק. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – לבתי-משפט. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> צר לי, רבותי חברי הכנסת, שאמורים לייצג את הציבור הערבי – שרובו ככולו הוא שומר חוק, ולא מעוניין לתמוך בפעולות של הסתה לטרור ואידיאולוגיה כזו – שהם באמירות שלהם מכתימים את הציבור שהם אמורים לייצג. אבל אני אפתיע אותך ואסיים בכך שאני מודה להם על כך; אני מודה להם על כך שהם נמצאים כאן יחד אתנו בכנסת ישראל ומוכיחים פעם אחר פעם שכן, ישראל היא מדינה דמוקרטית ושוויונית – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> דמוקרטית ליהודים. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – ובכך אתם תורמים לחיזוקה של מדינת ישראל כמדינה. אני שוב מציע לדחות בבוז את הצעות האי-אמון. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר לביטחון פנים, השר גלעד ארדן. רבותי, אנחנו עוברים לדיון הסיעתי. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת רויטל סויד, ואחריה – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. רבותי, לכל דובר שלוש דקות. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> נא למחוק מהפרוטוקול את המילה "בוז". <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, השר מבקש למחוק מהפרוטוקול – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אל תדאגי, ניתן לך כל מה שאת צריכה, תוספת. לפרוטוקול – השר מבקש למחוק את האמירה שלו שהוא מבקש לדחות בבוז את הצעות האי-אמון. חוזר בו, לפרוטוקול. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש – – <היו"ר יצחק וקנין:> יש לך חצי דקה יותר. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אי-אפשר אפילו בשלוש דקות, וגם לא בשלוש וחצי, לכמת את הנושא הכל-כך כאוב שאני מדברת עליו היום – שמענו את דבריו של חברי חבר הכנסת אראל מרגלית, ושמענו גם את תשובתו של השר אלקין, והאמת – אין תשובות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> השר אלקין? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> השר אלקין הגיב על האי-אמון שלנו, כן, לגבי ירושלים. <היו"ר יצחק וקנין:> לא ישבתי פה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אבל לפני הכול, אני רוצה לפתוח היום, יום קשה מאוד שעברנו במדינת ישראל – ארבעה פיגועי טרור. צעיר נרצח עכשיו בכביש 443; יש פצועים, יש נפגעים, אין שקט ואין ביטחון. וכשאנחנו מדברים על ירושלים, נדמה שה"אין ביטחון" עוד מתעצם גם מעבר למה שקורה בכל המדינה. אני זוכרת, לפני הרבה שנים, כשהייתי נערה, היינו מגיעות לכאן, אני וחברותי וחברי, והיינו צועדים בשוק הערבי. הורי מעולם לא שאלו אותי לאן אני הולכת, וגם אם הייתי אומרת להם שאני הולכת לשוק הערבי, אף אחד לא פחד. כולם הלכו היכן שהם רצו, והיה שקט. בהמשך, כשכבר לא יכולנו ללכת בבטחה בשוק הערבי, הלכנו בעיר העתיקה. ובעיר העתיקה, ברובע היהודי לא היה שום חשש. אבל, הנה, מסתבר שהיום, עכשיו, במשמרת שלך, אדוני ראש הממשלה, במשמרת שלך יהודים לא יכולים ללכת ברובע היהודי ולחוש בבטחה; במשמרת שלך, אדוני ראש הממשלה, יהודים לא יכולים ללכת בשוק מחנה-יהודה ולהיות בבטחה. רק היום, אירוע טרור נוסף בשוק, על-ידי שתי נערות, בנות 14 ו-16. וזה מתווסף למה? מתווסף לבעיה רצינית מאוד של תעסוקה בעיר ירושלים; מתווסף לבעיה רצינית מאוד של תלמידים בירושלים שאין להם אופק, אין להם מתנ"סים, אין להם פעילויות, אין השקעה בחינוך, מתקשים להגיע לבגרות; אין מענה בשום תחום. על התיירות אני בכלל לא מדברת, והעסקים הקטנים קורסים. כמה חודשים יכולים להתנהל עסקים קטנים כאשר אף אחד לא פוקד אותם? מי יוצא היום למסעדות? מי ילך היום לקולנוע בירושלים? מי ילך היום לחנויות, כאשר יש טרור ברחובות? מתנהל בשוק מחנה-יהודה טרור, ומפחדים. רק עכשיו צעיר נרצח בכביש 443. זה לא ירושלים, זה פאתי ירושלים, זו תחנת הדלק שאני שנוסעת כל יום מתדלקת בה. אז, אדוני ראש הממשלה, מה אנחנו אמורים לעשות? בוא נניח שאנחנו רוצים להצביע בך אמון; לא אי-אמון, אמון. אנחנו עכשיו רוצים להצביע לך אמון על המצב בירושלים. על מה נצביע? ירושלים מתייבשת, הטרור בה גואה והעסקים בה מתייבשים. ושמעתי פה את השר אלקין. ועם כל הכבוד, השר אלקין בתשובתו – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – כל מה שהוא עשה זה לגלגל את האחריות על הרשות. לבוא בטענה לממשלה? לא לממשלה, הרשות היא האחראית. אז לא, אי-אפשר לפתור את זה בתשובה כל כך קלה, ועד שלא יהיה תעדוף בדיור, ועד שלא תהיה יצירת מקומות עבודה חדשים, ועד שלא יהיה עידוד התיירות, ועד שלא תהיה עצירת ההגירה השלילית ומציאת מקומות תעסוקה לחרדים כדי להוציא אותם מהמעגל שבו הם שוהים, ועד שלא תהיה השקעה בתרבות – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – ירושלים תמשיך להתייבש. ואנחנו, אדוני ראש הממשלה, לא נוכל להצביע בך אמון. ההפך, אי-אמון, כי ירושלים מסמלת הכול. ובמשמרת שלך ירושלים היא עיר שיש בה דמים, היא עיר שהיא – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – לא מאוחדת, היא עיר חשוכה, היא עיר שיש בה חומות והיא מפולגת. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. יעלה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת יאיר לפיד. רבותי, אני מזכיר, שלוש דקות. אפשר לחרוג טיפה, אבל – שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת זחאלקה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, האגדה מספרת – האגדות מספרות, לא אחת – שהווזיר הרע הוא בדרך כלל פיקח ומתוחכם. ומקובל לחשוב שרשעות גם קשורה לפיקחות ולמניפולציה וליכולת. לפעמים זה לא כך, ויש גם מרושע וגם טיפש, וגם מעשה מרושע וגם מעשה טיפשי. מקובל גם לחשוב שהטיפשות של המרושע זה דבר טוב, למה? כי הוא לא יכול לממש את רשעותו כמו שצריך. אבל לפעמים זה לא כך. לפעמים טיפשותו של המרושע גורמת נזק גדול יותר מרשעותו. והנה לנו דוגמה לכך. זה המעשה הכי טיפשי שהממשלה עשתה בשנים האחרונות. לא רק אני אומר שזה טיפשי, השב"כ אמר להם שזה טיפשי. מי שיודע את המצב הכי טוב אמר להם: אתם עושים מעשה טיפשי. ומה הנזק האדיר לנו כחברה ערבית ולכל אדם שפוי מהמעשה המרושע והמטופש הזה? אנחנו הציבור הערבי, ידעו כאן כל חברי הכנסת, בחרנו בחירה אסטרטגית שלא סוטים ממנה, מקפידים עליה, והיא: המאבק שלנו הוא מאבק ציבורי, לא אלים, במסגרת החוק. אנחנו שומרים ומחנכים ומובילים את הציבור שלנו בדרך הזאת. הממשלה, בכוח, פעם אחר פעם, מנסה לתת ממד ביטחוני למאבקנו הפוליטי הלגיטימי בדרכים של הכפשה, בדרכים של שקרים, בדרכים של נקמנות פוליטית ובדרכים של אופורטוניזם פוליטי, אופורטוניזם פוליטי טהור. ראה נתניהו, דרכו של נתניהו – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הוא ראה שהזמן נגמר. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אדוני, התוצאה של המעשה הזה עלולה לדחוף צעירים ערבים לדרכים של קיצוניות של "דאעש". אם אתה לא נותן לאנשים לפעול, הם אומרים לך: אנחנו מקפידים על החוק, תביא עבירה על החוק. עובדים לפי החוק הישראלי, מה אתה רוצה יותר? תגיד תודה רבה. תגיד תודה רבה שאנחנו פועלים על-פי החוק למרות כל מה שעושים לנו. מה אתם רוצים? מה אתם רוצים מאתנו כאשר אתם אומרים לנו – אנחנו עושים על-פי החוק, אומרים לך: צא מחוץ לחוק. איזה מין היגיון זה? מי שמקפיד על החוק – אתה מוציא אותו מחוץ לחוק? איזו טיפשות, איזו רשעות, איזה אופורטוניזם. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אנחנו בכל מקרה מגנים את הצעד של הממשלה. אנחנו ניאבק כדי לאפשר לנו מאבק פוליטי, לכלל הציבור הערבי, על כלל זרמיו – האסלאמי, הלאומי, הקומוניסטי, השמאלי – כולנו, שתהיה לנו זכות ואפשרות לפעול פעילות פוליטית לגיטימית במסגרת החוק, ואנחנו ננצח. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. יעלה חבר הכנסת יאיר לפיד, ואחריו – חבר הכנסת מיכאל אורן. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת יאיר לפיד. <יאיר לפיד (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אילו יכולתי לחזור אחורה ולשנות דבר אחד בחוק השוויון בנטל, הייתי משנה את שמו וקורא לו: חוק השוויון בפני החוק, כי בזה מדובר. אני לא אריב היום עם חברי החרדים, אלא אני דווקא סקרן לשמוע מה חושבים בליכוד ובבית היהודי. מפני שהליכוד והבית היהודי הרי לא הצביעו בעד החוק, הם עיצבו אתנו ביחד את החוק. ישבו – ישב שר הביטחון – בוגי יעלון היה חלק מוועדת פרי שבנתה את החוק; שרת המשפטית הנוכחית הגברת שקד עמדה בראש ועדת שקד שתיקנה את החוק. אלה מוצרים שנבנו ביחד. וכשבאים היום ואומרים למפלגת השלטון, לליכוד: בעצם, למה אתם משנים חוק שאתם בניתם? ראש הממשלה הצביע בעדו ארבע פעמים – הצביע בממשלה, הרים את ידו, ישבתי מולו; הצביע בכנסת פה שלוש פעמים, הרים את ידו, ישבתי לצדו – ואמר: אני בעד החוק, זה חוק חשוב. ואז הוא בא היום, ואומרים לו: רגע, אז למה אתה מבטל את החוק? הוא אומר: כי עכשיו יש קואליציה אחרת. אומרים לו: תסביר. הוא אומר: תראו, קודם לפיד הכריח אותי להעביר את החוק, ועכשיו חבר הכנסת פרוש יושב פה ומכריח אותי לבטל את החוק. זאת אמירה מדהימה, כי את זה אומר ראש ממשלת ישראל: תראו, לי אין ערכים, אין לי דעות משלי, אין לי מחשבות משלי על מה צריך לקרות במדינת ישראל או איך צריך לפתור את המתחים בתוך החברה הישראלית. יש רק לחצים קואליציוניים. ואם מחר יקום מישהו ולו יהיה כוח פוליטי, אז אני אשנה את דעתי עוד פעם. ואני חושב שאנחנו צריכים, כחברה, להיות לפחות מבוהלים מזה שאנחנו נשלטים בידי ראש ממשלה ומפלגת שלטון שאומרת בגלוי שאין שום דבר קדוש בעיניה, מלבד היכולת להישאר על הכיסא ולרצות את השותף הקואליציוני שיש להם באותו רגע. זה הדבר היחיד שחשוב. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> פעם לפיד לרצות אותו – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> שלום, כבודו. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – ופעם מישהו אחר. <יאיר לפיד (יש עתיד):> פעם לפיד לרצות אותו, ופעם את מר פרוש לרצות אותו. כי להם אין דעות. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אל תגיד את זה בחדא מחתא, בבקשה. <יאיר לפיד (יש עתיד):> סליחה, כבודו? <מאיר פרוש (יהדות התורה):> לא בחדא מחתא. <יאיר לפיד (יש עתיד):> אוקיי. אתה לא רוצה שאני אגיד את שנינו ביחד. לא נורא, אתה תעמוד בזה. ולפיכך אני אומר שהבעיה הגדולה פה – אתם יודעים מה? במובן מסוים יותר קל להבין את החרדים, כי זה ויכוח בין אידיאולוגיות. זה מאמין בדבר אחד, ההוא מאמין בדבר אחד. זו מהותו של הבית הזה, שאנשים מביאים את אמונותיהם, את מחשבותיהם, את ערכיהם, ומנהלים עימות מתמיד, ומתוך העימות הזה יוצאת איזו אמת שאחר כך מהווה את החברה הישראלית. וזה כמעט בתוך, אתה אומר, החוקים המתחייבים של המשחק. מה שלגמרי מחוץ לחוקי המשחק זה אנשים שהם כל כך ציניים וכל כך לא אכפתיים, שמסוגלים בדברים החשובים ביותר בחיינו להגיד: תראו, לי זה לא משנה. לא משנה לי יתגייסו או לא יתגייסו, לא משנה לי מה מרגישים הצעירים החרדים, לא משנה לי שחיילי ולוחמי צה"ל מרגישים היום שנבגדו בידי ממשלתם; מה שמשנה זה רק דבר אחד – שהקואליציה תמשיך להתקיים ואנחנו נמשיך לשבת בכיסא – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – ומכוניות השרד ימשיכו לקחת אותנו ממקום למקום. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יאיר לפיד. יעלה חבר הכנסת מיכאל אורן, ואחריו – חבר הכנסת ינון מגל. שלוש דקות לרשותך. <מיכאל אורן (כולנו):> תודה, היושב-ראש, חברי, חברותי, חברי הכנסת, בימים האחרונים התחיל האיחוד האירופי ליישם את החלטתו לסמן מוצרים ישראליים מיהודה ושומרון ומרמת-הגולן, על מנת כביכול לקדם משא-ומתן לקראת שלום. והיום מתכנסת עצרת האו"ם, ביום הנכבה, המתקרא, להחליט לקבל שורה ארוכה של החלטות אנטי-ישראליות, כולל דרישה לנסיגה ישראלית מכל רמת-הגולן. ואני שואל, ואני שואל את היושב-ראש: לקראת איזה משא-ומתן אירופה רוצה שישראל תלך על רמת-הגולן – מול סוריה? הרי סוריה חדלה להתקיים. ולמי הפלסטינים ותומכיהם רוצים שאנחנו נמסור את רמת-הגולן, ל"דאעש"? אני קורא היום לקהילה הבין-לאומית להכיר בריבונותה של ישראל ברמת-הגולן. קריסתה של המדינה הסורית זימנה בפנינו הזדמנות היסטורית להנחיל ולקבע את מעמדה של רמת-הגולן כחלק אינטגרלי של מדינת ישראל. אובדן הריבונות הסורית ברמת-הגולן הביא לכך שגורמים עוינים ביותר, כמו איראן, "דאעש" ו"חיזבאללה", התמקמו לאורך הגבול עם ישראל והפכו אותו לקו עימות חם. מאחר שלעולם יש אינטרס גדול לעצור את ההתפשטות האיראנית והג'יהאדיסטית ולשמור על יציבות ישראל ושכנותיה, הגיע הזמן לקדם את יישוב הגולן ולפעול להכרה בין-לאומית רחבה בריבונות הישראלית ברמה, הכרה שתביא לייצוב האזור ולשיקומו. עלינו לפנות את כל המשאבים הנדרשים על מנת לקבע את ריבונותנו ברמה, החל מפיתוח תשתיות, מקומות עבודה והשקעות נרחבות. כחייל בודד, בעבר, ששירת רוב הזמן ברמת-הגולן, ולפני כן כמתנדב בקיבוץ למרגלות הרמה, אני מכיר את האזור היטב. מדובר על שטח ריק מאוכלוסייה השואפת לעצמאות; כ-10% מהאוכלוסייה הדרוזית שם קיבלו אזרחות ישראלית. חשוב לציין כי משך הזמן שרמת-הגולן נמצאת בידי ישראל הוא יותר מפי-שניים ממשך הזמן שהייתה בידי הסורים. זהו אזור עתיר משאבים ועשיר בהיסטוריה היהודית. ככל שאנחנו מסתכלים על אזור שסוע קרבות מסביבנו, אין אופק אחר ברמת-הגולן זולת האופק הישראלי. זהו עניין בעל חשיבות אסטרטגית, ביטחונית וציונית. אני שמח – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אז למה אתם מחכים לספח? <מיכאל אורן (כולנו):> אנחנו לא מחכים. הנה, אני הולך להגיע. <חיים ילין (יש עתיד):> אתה נמצא בקואליציה. יאללה, יהודה ושומרון, את הכול, קדימה. <מיכאל אורן (כולנו):> סיעת כולנו אימצה, חיים, אימצה את הנושא של רמת-הגולן לפיתוח – – <חיים ילין (יש עתיד):> את מרג'-עיון תשאיר להם. <מיכאל אורן (כולנו):> – – וחרתה על דגלה לחזק את האזור הזה, כולל אישור של מאות יחידות דיור באזור ובניית תשתית. ואני כבר מודיע על הבמה הזאת – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <מיכאל אורן (כולנו):> – – שבליל חנוכה כל הסיעה, כל סיעת כולנו, תעלה לקצרין להדליק נרות. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיכאל אורן. יעלה חבר הכנסת ינון מגל, ולאחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי. שלוש דקות לרשותך. <ינון מגל (הבית היהודי):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, ברשותכם, אני רוצה לפנות בערבית היום לבני-דודי. <קריאות:> – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: שלום עליכם, בני דודים. אני פונה אליכם בשפה הערבית משום שאני רוצה שתשמעו את האמת. המנהיגים שלכם לא אומרים לכם את האמת. שמעו לי, אנחנו חזרנו לארצנו אחרי אלפיים שנה בגלות. לא תשמעו על אירוע דומה לזה בהיסטוריה. זוהי מולדתנו היחידה, וזה כתוב בקוראן, סורה 7, פסוק 106. הטרור והאלימות לא יוציאו אותנו מפה. תשתחררו מהחלום שיום מן הימים היהודים יעזבו את האדמה. אנחנו פה על האדמה הזאת לעולם.) <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – העברית שלך – – – <ינון מגל (הבית היהודי):> (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: הסתכלו סביבכם, מה אתם רואים? המזרח התיכון נחרב, אבל פה-גן עדן. תראו מה בנינו ב-67 שנה – אימפריה. ותראו את הרשות הפלסטינית. 20 שנה – מה בניתם? תראו את רצועת-עזה. עשר שנים בלי יהודי אחד – מה בניתם? כלום. כל הכסף שלכם מוקדש לניסיון לחיסול ישראל, אבל זה לא יעזור. אתם לא הורגים אותנו בגלל הכיבוש או ההתנחלויות. האמת היא שאתם הורגים אותנו ושונאים אותנו בגלל שאנחנו בעלי הבית פה. אתם פתחתם במלחמה ב-1920, ב-1921, ב-1936, ב-1948, ונחלתם תבוסה קשה, שאותה אתם מכנים "נכבה". ולא למדתם את השיעור ופתחתם באינתיפאדה ב-1987, ב-2000, וגם האינתיפאדה של היום. וכל סנטימטר וכל נשק שנתנו לכם לצורך השלום – השתמשתם בהם נגדנו. ואני אומר לכם, תלמדו את השיעור מההיסטוריה, אל תיפלו שוב לאותו פח ותדעו את האמת: מדינה פלסטינית לא תקום בין הנהר לים. תשכחו מהחלומות האלה. היום יש לרשות הפלסטינית נשיא, ממשלה, משטרה, רשויות. הדו-קיום אפשרי, השלום אפשרי, הביטחון אפשרי, אבל זה צריך להיות הדדי.) <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <ינון מגל (הבית היהודי):> (בערבית: ודבר אחרון – – –) <היו"ר יצחק וקנין:> אתה יודע מה זה מזכיר לי? חבר הכנסת פרי, זה מזכיר לי: דאר – דאר, בית – בית, זנגה – זנגה. <ינון מגל (הבית היהודי):> (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ודבר אחרון – בית-המקדש. 1. אל-אקצא לא בסכנה. המסגד הוא מחוץ לשטח של בית-מקדשנו, ואין לנו שום בעיה עם מסגד אל-אקצא; 2. אנחנו נמשיך להתפלל להקמת בית-מקדשנו במהרה בימינו, כמו שעשינו אלפיים שנה מאז שנחרב – –) <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <ינון מגל (הבית היהודי):> (– – וזה כתוב בקוראן, סורה 17, פרק 104. ואנחנו ואתם יודעים שאין כוח בעולם שיכול לעצור את העם היהודי. תודה.) <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ינון מגל. יעלה – חבר הכנסת יעקב מרגי. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> שקרן גם בעברית וגם בערבית. שקרן בשתיהן. שקרן – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מסעוד גנאים. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> בסדר, נו – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מרגי – שלוש דקות. אחריו – חבר הכנסת עודד פורר. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, לפני כן אני מבקש לבדוק לי אם השפה הערבית המוגרבית גם נחשבת שפה רשמית בישראל. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> נחשבת, נחשבת. <יעקב מרגי (ש"ס):> אתה זוכר, אלי אלאלוף, את החדשות ב-07:15 ברשת א', "אל-ערביה מוגרביה"? <אלי אלאלוף (כולנו):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תשמור על הזמן שלך. <קריאה:> – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – <מירב בן ארי (כולנו):> רק אם עברית אבל. <יעקב מרגי (ש"ס):> אני אשתדל. עם המבטא של ינון, אני חשבתי שהוא צריך לדבר רוסית. <חיים ילין (יש עתיד):> יעקב – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> קצת רצינות. תחילה אני רוצה להשתתף בצערה של משפחת בוכריס על רציחתה של הבת היקרה הדר על-ידי מחבל בן-עוולה שגדע חיים באבם ובהתהוותם. שמענו על עוד הרוג היום במסגרת סדרת הפיגועים. מכאן תנחומים למשפחה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, אנחנו שוב נדרשים להצעות אי-אמון שכותרתן – האחת: "ראש הממשלה מפקיר את בירת ישראל"; הצעת האי-אמון השנייה: "הניסיון לביטולו של השוויון בנטל ופגיעה בצבא העם"; השלישית: "האפליה הממוסדת נגד האוכלוסייה הערבית". ועכשיו, אדוני היושב-ראש, קצת לעובדות: בירת ישראל ירושלים לא מופקרת. בירת ישראל מתנהלת במציאות קשה ובעייתית, ולמרות המציאות הקשה בירת ישראל היא עדיין אטרקטיבית ומהווה דוגמה לבירות רבות; עיר מעניינת ומרגשת להמונים ברחבי העולם. נכון, יש סוגיות במחלוקת, סוגיות תקציביות ששנויות במחלוקת בין ראש העיר לשר האוצר; כולנו תקווה שייפתרו במהרה, כדרכן של מחלוקות מסוג זה. מכאן ועד להפקרת העיר – כותרת ממש בומבסטית – הפקרת עיר הבירה שלנו, הדרך עוד רחוקה. חשבתי שהמחנה הציוני יציע הצעת אי-אמון על המצב הביטחוני בירושלים, על ערעור הביטחון האישי בירושלים. אבל כנראה סכסוכים פוליטיים יותר מאתגרים אתכם לאי-אמון מאשר מצבה של העיר ירושלים. ולעניין השוויון בנטל והסכנה לצבא העם – רבותי, אולי אני לא מחדש לכם, אבל צבא העם הוא מזמן לא צבא העם, ושוויון בנטל הוא לא שוויון בנטל, עם החוק הזה או בלי החוק הזה. אז בואו נרד לעומקם של דברים, נהיה יותר רציניים. <עליזה לביא (יש עתיד):> אז מה אתה מציע? <יעקב מרגי (ש"ס):> אני אומר לך מה אני מציע. אני שואל בדרך השלילה – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, ברשותך. <היו"ר יצחק וקנין:> ולסכם. <יעקב מרגי (ש"ס):> אני אומר לך, תארי לך שהייתי מחוקק חוק שמטיל סנקציות על מדינת ישראל על כל מה שהיא לא נוהגת בו בשוויון. על כל קיפוח של אוכלוסייה כזאת או אחרת – נטיל עליה סנקציות. <קארין אלהרר (יש עתיד):> זה לא רע – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> אני לא רוצה לאמץ את היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> יש לו עוד 35 שניות לסיים. <יעקב מרגי (ש"ס):> תאמינו לי שאני אאתגר אתכם. ידעתי שזה יהיה מעניין. <עליזה לביא (יש עתיד):> אתה יודע – – – חבר הכנסת מרגי. <יעקב מרגי (ש"ס):> ראיתי שהדיון מנומנם, אמרתי שאני חייב להכניס את הסוגיה של השוויון בנטל. אני אמרתי בהומור לאחד החברים שלך בסיעת יש עתיד שכולם חברים שלי גם כן. לא מתנצל. <קארין אלהרר (יש עתיד):> איך אפשר לא להיות חבר שלך? <יעקב מרגי (ש"ס):> איך אפשר לא להיות חבר שלי. גם שלכם. אם הייתי עכשיו חושב במחשבות קונספירטיביות – קודם כול, אם זאת לא הייתה המציאות הייתי צוחק או אומר שזאת מתיחה. למה? <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <יעקב מרגי (ש"ס):> משפט אחרון. אמרתי לחברים שלי שנראה לי שזאת מלכודת דבש שיש עתיד הטמינה לנו. היא חוקקה את החוק הזה, ואנחנו התנגדנו לו לאורך כל הימים. מה עשו לנו? הכניסו את הסנקציות כדי שנוציא אותן; ועכשיו מי תומך בחוק של יש עתיד? נכון, בתיקון. מי תומך בו? הסיעות החרדיות. אם זאת לא הייתה מציאות, הייתי חושב שזאת מתיחה. תודה רבה. <עליזה לביא (יש עתיד):> זה לא החוק הזה. זה החוק השני – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. יעלה חבר הכנסת עודד פורר, ואחריו – חבר הכנסת סגן השר הרב מאיר פרוש. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כנסת נכבדה, שוב אנחנו נמצאים ביום שני בהצעות האי-אמון, כמו שאמר חבר הכנסת מרגי. אז אתה שואל את עצמך, על מה מגישים הפעם אי-אמון? ואני שואל את עצמי: על מה לא? כי נושא-נושא מהנושאים שאמורה לטפל בהם הממשלה, היא פשוט לא מטפלת בהם, או שהיא זזה ימינה ושמאלה במהירות. המצב הביטחוני – רק היום ארבעה פיגועים, כולל הרוג בכביש 443 לפני כשעתיים. המצב הכלכלי – אנחנו רואים מה קורה בירושלים. דיברו פה על ירושלים. מרגי, שאלת על ירושלים, ואני אומר לכם שתלכו לראות מה קורה בעסקים הקטנים בירושלים. תלכו לשוק מחנה-יהודה ותבינו מה קורה לאנשים האלה שממשיכים לשלם את המסים שלהם, את השכירויות שלהם, את התשלומים לעובדים שלהם, אבל הפרנסה נעצרה. הממשלה לא מציעה להם שום אלטרנטיבה, שום תוכנית שתפצה אותם על מה שהם איבדו. ואם אנחנו מדברים על מתווה הגז שהממשלה הזאת אמרה, אני מקדמת ומעבירה – לא ראיתי מתווה שלוקח כל כך הרבה זמן לדחוף אותו ולדחוף אותו ולדחוף אותו אפילו כשהכנסת כבר אישרה אותו. אבל לא מצליחים להביא אותו לחתימה. או שמדברים על הטבות המס, שהממשלה הזאת הולכת ימינה ואחר כך שמאלה וקדימה ושני צעדים אחורה, וגם לשם היא לא מצליחה להגיע. ואז אתה מסתכל על המצב המדיני. רק ביומיים האחרונים חווינו קצת מעניין התוויות שהאיחוד האירופי רוצה להדביק לחלק מהמוצרים מישראל; החלטה שהיא לא חוקית בעליל ולא עומדת בשום מבחן של החוק הבין-לאומי. אבל הממשלה לא מטפלת בזה. הרי יש אפשרות לממשלה לפנות לארגון הסחר הבין-לאומי ולהגיש קובלנה, כי זה לא חוקי מבחינת הסחר הבין-לאומי. אבל היא בוחרת שלא לעשות את זה. אז חוץ מהצהרה בומבסטית על 100 מיליון שקל למלחמה ב-BDS ועוד תקנים – כלום. בואו נשאל את הממשלה: מה הם עשו עם 100 מיליון השקל האלה? מה הם עשו שימנע את התרחבות התהליך הזה ואת כדור השלג הזה שמתגלגל ומתגלגל ועוד ישחר לפתחנו? אז במקום זה הממשלה, בתקציב האחרון שלה, בחרה גם לקצץ 100 מיליון שקל במשרד החוץ; ובחרה לקצץ 6% מהתקנים של משרד החוץ; ובוחרת לסגור עוד נציגויות במקום לפתוח נציגויות; מביאה אותנו לרמה שיהיו לנו פחות נציגויות מנציגויות הרשות הפלסטינית ברחבי העולם. ועם זה רוצים שנתמודד גם מול ה-BDS. שיא השיאים של שבירת האמון – ועל זה אנחנו עוד נרחיב היום – זה באמת חוק השוויון בנטל, שהולכים אתו קדימה ואחורה, אחורה וקדימה, ימינה ושמאלה. אבל לא מוצאים את הכיוון. זאת ממשלה בלי מדיניות. המדיניות שלה – ואני כבר מסיים – היא לעבוד לפי הלחץ: לוחצים משמאל – נלך קצת שמאלה; לוחצים מימין – נלך ימינה. זה יוצר, אדוני השר, ממשלה שהולכת כל הזמן בזיגזג. כשהולכים כל כך הרבה בזיגזג, בסוף נופלים. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עודד פורר. יעלה סגן השר חבר הכנסת מאיר פרוש. אחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. שלוש דקות לרשותך. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא. אחריו – חבר הכנסת אורן חזן, וכבודו יסכם את הדיון. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כאשר אני מתבקש להביע את דעתנו על הצעות אי-אמון, מטבע הדברים אני מתייחס להצעת מפלגתו של יאיר לפיד להביע אי-אמון שנומק על-ידי חבר הכנסת אלעזר שטרן נגד חוק הגיוס שמוצע על-ידי הממשלה. חכמינו אומרים: "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים"; למדנו את זה בדברי רש"י לאחרונה. בעצם אין לנו מלוא ההשגה בדברי חז"ל אלו, דהיינו חשובה יותר השיחה של עבדים, עבדי אבותינו, מתורה של בני אבותינו. על אותו משקל אני מבקש לומר, יפה שיחתו של שר הביטחון בלי הכיפה, שמדבר בעד המשך הסדר מתן הדחייה לבני הישיבות, מתורתו המתפלפלת של חבר הכנסת אלעזר שטרן, חבוש הכיפונת, שמדבר דווקא בשטנה נגד ההסדר לבני הישיבות ובעד גיוסם גם במחיר של התנגשות וכפייה. בכלל צריך לדעת שכיום, בשיח הציבורי, כאשר הציבור שאינו שומר תורה ומצוות מוסת נגד ההסדר לבני ישיבות, הרי כל מי שבכל זאת דוגל בהמשך ההסדר עם לומדי התורה, אפשר לומר עליו "יפה שיחתם". צריך לשבח את שר הביטחון על עמדתו העקבית, שתמיד, גם בתקופת לפיד, הוא התנגד למסע הכפייתי של לפיד כנגד הציבור החרדי, ושיחתו היא דווקא בשבחם של לומדי התורה. מה שמטריד אותנו זה הניסיון לגמד את מעמדו של שר הביטחון, לצמצם את סמכויותיו של שר הביטחון, בעוד כל אלה שמנסים לפגוע בסמכותו של שר הביטחון לתת דחיית שירות ללומדי התורה יודעים שעם התורה והציבור החרדי יפעל ויתעקש עד כלות הנפש, שכל הלומד תורה, כל מי שתורתו אומנותו, יקבל את הדחייה משירות צבאי. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> עד כלות הנפש של החיילים. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> מגוחך לשמוע את ההתעסקות סביב המוסד של יעדי הצבא מול האוכלוסייה החרדית. כל אחד מבין שכל זה אינו נוגע ללומדי התורה. יתרה מכך, ההתעסקות הזאת מגוחכת, ולמה? כי כאשר שר הביטחון הציב ב"צוק איתן" יעד למוטט את ה"חמאס", והוא לא השיג את היעד, האם אלה הדקדקנים בבית הזה שאלו מהם היעדים? <חיים ילין (יש עתיד):> בטח שכן, ועוד איך שכן. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> כאשר שר הביטחון ב"שלום הגליל" – – – <חיים ילין (יש עתיד):> כן, כן. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת חיים ילין. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> כאשר שר הביטחון ב"שלום הגליל", עמיר פרץ, הציב יעד למוטט את ה"חיזבאללה", האם הדקדקנים במפלגת העבודה שאלו מה עם היעדים? אלה המסיתים כאן, כואב להם שהם הוחלפו. כואב להם שהם לא שולטים. כואב להם שהממשלה הזאת מחזירה לשר הביטחון את הסמכות, גם בנוגע לדחיית בני הישיבות. <חיים ילין (יש עתיד):> הוא היה שר הביטחון שהצביע בעד. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> ולכן נצביע נגד האי-אמון. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן השר חבר הכנסת מאיר פרוש. יעלה חבר הכנסת אילן גילאון, ואחריו – חבר הכנסת אורן אסף חזן. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת אילן גילאון. <אילן גילאון (מרצ):> תרשה לי לפתוח בתנחומים למשפחת הקצין ולמשפחתה של הדר בוכריס, אנשים צעירים שלא יהיו עוד אתנו, משום סיבה מוצדקת. אין כפרה לאנשים צעירים שהולכים, וכבר 22 הרוגים בתוך מה שמכנים "גל הטרור" הזה. אני רוצה לשאול, אדוני, את הממשלה, כי שאלת למה מגישים כאן אי-אמון בממשלה – מגישים אי-אמון בממשלה כי אין לנו אמון בממשלה הזאת – במה אתם טובים? במה אתם מצליחים? מה מכל אלה אתם יכולים לתת לנו כאשר אתם בעצם מקיימים את הכלל של שוויון בנטל – שכל אזרח במדינת ישראל, זקן ומך עולל ורך, מהווה מטרה שווה, ומתוך חזון של התקווה בת שנות אלפיים אנשים נדקרים על-ידי ילדות במספריים, בכל מקום ומקום – כמעט יצא לי חרוז בעניין הזה. אני אומר לך, אדוני, אין מלך בישראל. ומי שנקרא מר ביטחון ועל ה"טיקט" הזה של ההפחדה עלה לשלטון, ומקיים את השלטון מתוך הפחדה מתמדת – אין לו שום פתרון. אין ביטחון, אין שלום, לא צריך לדבר יותר על הססמה "פרס יחלק את ירושלים" בעתיד, אפשר לומר "ביבי חילק את ירושלים" בעבר. הוא כבר עשה את הדבר הזה. לא שלא היינו בעד זה, אבל לא בדרך הזאת, אדוני. אני מוכרח לומר לך שחבר הכנסת מהבית היהודי דיבר בערבית פה, והוא שכח להגיד: "רס'אס באל-עין", אדוני, והכוונה היא: לירות בין העיניים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> רס'אס באל-עין, הא? <אילן גילאון (מרצ):> ואני באמת רוצה להקדיש לבית היהודי, אדוני, את הדקה שנותרה לי, כי זה מה שיש לי לדבר ולשאול אותם: איזה מין יהודים אתם? אתם הרי אזובי הקיר שצמחו בערוגה של רוצח רבין. היום גדלתם והפכתם לזרם המרכזי. אחד מכם מוביל כלים כבדים על בית-המשפט, השני מתנדב להיות תליין חובב, ואילו השלישי, מנהיגם הנערץ של הראשון והשני, שם כדור בין העיניים של ראש הממשלה. פעם שמו לראש הממשלה כדורים בגב, היום הגישה היא הרבה יותר ישירה, וזה שר החינוך של מדינת ישראל. אדוני, אלה אינם יהודים. אלה משיחי שקר שהיו אזובי הקיר שצמחו לערוגה המסוכנת הזאת. זה נוער הזוועות, שיהפוך לסיוט של הציונות כולה ולסיוט של מדינת ישראל. לכן, אדוני, אין שום סיבה בעולם להצביע אמון בממשלה שכשלה במבחן שכביכול היה ה"טיקט" שלה. דמנו הפקר; אני לא סומך על הממשלה הזאת לא עבור השכנים שלי, לא עבור החברים שלי, לא עבור הילדים שלי ובוודאי שלא עבור הנכדים שלי. די לה שתעבור מהעולם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. יעלה חבר הכנסת אורן אסף חזן, ואחריו יסכם את הדיון השר אופיר אקוניס. חבר הכנסת חזן, שלוש דקות לרשותך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, השרים, חברותי וחברי חברי הכנסת, עוד יום, עוד הרוג, עוד דם יהודים שנשפך, ושוב אותן ססמאות ושוב אותן קריאות לפרק את הממשלה, כאילו זה המענה היחיד. חזרתי לא מזמן מהלווייתה של הדר בוכריס, השם ייקום דמה, ושמעתי את אחותה סופדת לה ומבקשת מכולם לזכור שלנו, לכולנו, יש זכות, זכות גדולה, להיות חלק מעם ישראל; זכות גדולה להיות חלק מהעם הנפלא הזה, בארץ המובטחת. אני יושב פה ושומע אנשים, חדשות לבקרים, מתעסקים בססמאות ריקות מתוכן, בחקיקה לכיסא ולא לנושא. אני תופס את השערות ואני תוהה – לאן הגענו? כשאני באתי ועמדתי כאן לפני חודשים וזעקתי על מדיניות הספיגה, אמרו לי: זה פרסונלי. היום כולם רואים שצדקתי. באנו ואמרנו שיהרסו בתים – לא נהרסים בתים. באנו ודרשנו שלילת תושבות – אנחנו מחכים בסבלנות. חברי באופוזיציה, אם לחלקכם בכלל אפשר לקרוא "חברי", הפתרון זה לא להפיל את הממשלה. יש לנו ראש ממשלה חזק, יש לנו ממשלה איתנה, שהביאה רק עכשיו בשורות גדולות לעם ישראל בתקציב חברתי נהדר – בשורות לחיילים, בשורות לרפואה, בשורות לפריפריה. צריך לחזק את הממשלה הזאת כדי שתעבור ממדיניות של ספיגה למדיניות של תקיפה. נגמרה העת לדיבורים. לא עוד ססמאות, לא עוד כותרות. משפחות מתפרקות פה חדשות לבקרים, ואנחנו נאחזים חזק חזק בכיסא. עד מתי? הגיע הזמן לסגור את הצירים, לא לאפשר תנועת פלסטינים, לא לאפשר להם להסתובב בחופשיות בצמתים רוויי דמים, לשלול רישיונות עבודה. לפגוע בהם במקום שכואב להם. הרי כבר אמרנו וכולנו יודעים שכלכלה נכונה יוצרת חברות טובה. 240,000 בני משפחות פלסטינים חיים ומתקיימים על הכלכלה הישראלית. אני מוכן שיחיו יחד אתנו, אבל לא על חשבוננו. די. די לדם יהודי שנשפך ברחובות. אני קורא לכם לבוא לחבור אלינו; יחדיו נילחם בטרור הזה. זה לא גל, זה גם לא צונאמי. זו אינתיפאדה שחיה ובועטת ורוצחת יהודים באשר הם, בכל מקום. הגיע הזמן להתעורר. הגיע הזמן לחסל את הטרור. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה למזכירת הכנסת, ומייד לאחר מכן יסכם את הדיון השר אופיר אקוניס. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 29), התשע"ו–2015, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015, שהחזירה ועדת הכלכלה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות המחנה הציוני, יש עתיד והרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. ראש הממשלה מפקיר את בירת ישראל ותושביה ומחלק כסף לחברי הקואליציה;> <2. הניסיונות לביטולו של השוויון בנטל והפגיעה האנושה בצבא העם;> <3. האפליה הממוסדת נגד האוכלוסייה הערבית, הוצאת התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק והפגיעה בזכויות בסיסיות> <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני השר אופיר אקוניס יסכם את הדיון. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברות וחברי הכנסת, חברי, אלה ימים קשים. עם ישראל מתייחד עם קורבנותיו, קורבנות הטרור הפלסטיני הברברי והאכזרי. טרור שנמשך, אדוני היושב-ראש, בארצנו כבר 100 שנה. יש כאלה שיגידו גם יותר מ-100 שנה. לכן, הדבר האחרון שישראל נזקקת לו כעת הוא פוליטיקה קטנה וצרה. הדבר הראשון שישראל נזקקת לו הוא יצירת חזית פוליטית רחבה להדיפת הטרור הפלסטיני המתועב, או יוזמות בזירה הבין-לאומית. אני מבין שישנם שקשה להם להזיז הצדה בזמן כזה אינטרסים פוליטיים לטובת האינטרס הלאומי, אדוני היושב-ראש. זהו דבר מצער, מצער מאוד, אבל אנחנו ממשיכים. ראשית, אדוני, אנחנו מרכינים ראש עם משפחות הנרצחים ומאחלים החלמה לפצועים ולפצועות מן הפיגועים האחרונים. אנחנו מחזקים את כוחותינו; אנחנו גאים בחיילינו; אנחנו גאים באנשי משמר הגבול, בלוחמים ובלוחמות; באנשי המשטרה ואנשי שירות הביטחון הכללי, שעושים לילות כימים, אדוני היושב-ראש, כדי להדוף את הגל האכזרי הזה. שום הסתה נגדם, שום סרטונים מבוימים, מלאי רעל ונוטפי ארס, לא ישנו זאת. לאנשי "שוברים שתיקה" – אדוני היושב-ראש, בוודאי הבחנת בסרטון שהופץ אתמול באחד מערוצי הטלוויזיה, של ארגון בשם "שוברים שתיקה". הארגון הזה עם נציגיו, באמת בארס נוראי, מתדרך גורמים בקהילייה הבין-לאומית נגד חיילי צה"ל. לאנשי "שוברים שתיקה" ולאנשי "בצלם" ולארגונים אנחנו אומרים היום: אנחנו מחבקים את כוחותינו ותומכים בהם תמיכה אדירה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אנחנו נמצאים באחת התקופות המורכבות ביותר ב-100 השנים האחרונות. בראש ובראשונה באזורנו, אבל לא רק. עולמנו משתנה כפי שהשתנה רק בימים שאחרי מלחמת העולם הראשונה. רק מי שטומן ראשו בחול, אדוני היושב-ראש, איננו מבחין בכך, או גרוע מכך – מבחין ומעדיף להתעלם. אפשר להיות מפוכחים ומציאותיים ולהגיד את האמת מבלי להחניף לציבור ומבלי לשקר לו. אדוני היושב-ראש, על האמת צריך להיאבק בכל זירה, בכל מקום, ללא תנאי, וגם בבית הזה, משום שלצערי, אדוני היושב-ראש, לפחות סיעה אחת – או בעיקר סיעה אחת – בבית הזה, שאחת מהצעות האי-אמון היום היא שלה, שנומקה על-ידי חבר הכנסת זחאלקה והופרעה על-ידי חברות וחברי הכנסת מן הסיעה המשותפת, משתתפת במסע הדה-לגיטימציה נגד ישראל מתוך הבית הזה ומפיצה את השקרים האיומים שהיא מפיצה בעולם מתוך הבית הזה, מתוך הספסלים הללו. לכן, על האמת יש להיאבק גם בבית הזה, ויש, אדוני היושב-ראש, לחשוף את האמת על ערביי חברון האכזריים והברבריים, שמייצרים ומייצאים טרוריסטים כבר מ-1929. הפיגועים, אדוני היושב-ראש, שמתקיימים ויוצאים מן העיר חברון או מסביבותיה של חברון, שחלקה נמצא כידוע תחת שליטה פלסטינית החל מ-1997 – האזור הזה מייצר ומייצא טרוריסטים, ולכן האזור הזה צריך להיות תחת סגר מוחלט. צריך לחשוף – אני אמרתי, חבר הכנסת שי, את הדברים בצורה ברורה: ערביי חברון הם האכזריים והברברים ביותר מבין – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> סליחה, אתה מדבר על כל ערביי חברון? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני מדבר על ערביי חברון שהסבים שלהם עשו את המאורעות בתרפ"ט והנכדים שלהם עושים פיגועים בתל-אביב ובקריית-גת. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אתה מדבר על עם שלם? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> כן, אני מדבר עליהם. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> על קבוצה שלמה? על קבוצה שלמה? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> על כל הקבוצה, על כל הקבוצה. אני לא מתכוון לשתף את מליאת הכנסת בתיאור הצילומים הנוראים שמתועדים מן הטבח הברברי שקיימו ערביי חברון, נכדיהם וניניהם. אין מה לעשות, זה קשה. האמת הזאת היא קשה, אבל זאת האמת. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> מיליון אנשים? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני מאוד מצטער על כך, אבל את העובדות – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> מיליון אנשים? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אין מיליון אנשים בחברון. גם אתה כתושב חיפה יודע שערביי חברון לכל אורך ההיסטוריה של התנועה הציונית היו הברברים ביותר. יעיד על כך גם מי שהיה ראש שירות הביטחון הכללי שיושב בבית הזה, שגם בימי האינתיפאדה הראשונה, המכונה – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> הברברים הם עם טוב, הם עם טוב. אל תדבר על הברברים. עם מלומד מאוד. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> סלח לי. המפגע מקריית-גת, המפגע מתל-אביב. זה לא מפגע – אני מתקן לפרוטוקול: רוצח מתועב, רוצחים מתועבים, אכזרים וברבריים. בהם צריך להיאבק. כן, חבר הכנסת שי, אחד הצעדים שצריך לקיים – הוא כבר מתקיים. יכול להיות שצריך לקיים אותו עוד יותר ולהטיל סגר על העיר הזאת ועל סביבותיה. אדוני היושב-ראש, אנחנו צריכים לחשוף את האמת על התנועה האסלאמית, הפלג הצפוני, שלא מפסיקה להפיץ שקרים, כזבים ובדיות על הר-הבית ולהתסיס אוכלוסיות שלמות. כאן, חבר הכנסת איימן עודה, אני אומר לך את הדבר הבא: לא כל הערבים אזרחי ישראל רוצים בעימות הזה, וגם לא כל הפלסטינים רוצים בעימות הזה. זה ברור, לא מכלילים קבוצות. האם ההנהגה רוצה בזה? התשובה היא כן. האם אבו מאזן גינה פיגוע אחד? את זה אני שואל גם את ספסלי מפלגת העבודה שקוראים לחדש את התהליך המדיני. כן, את התהליך המדיני הם קוראים לחדש. אבו מאזן, אדוני היושב-ראש, עד לרגע זה לא גינה פיגוע אחד בשרשרת הפיגועים שקטפו את חייהם של למעלה מ-20 ישראלים בחודשיים האחרונים. כן – חבר הכנסת זחאלקה לא נמצא כאן. כן, הוא מיתמם. ההיתממות של חבר הכנסת זחאלקה על הפעילות הלגיטימית, חבר הכנסת אבו עראר, של התנועה האסלאמית, הפלג הצפוני. אתה יודע שמדרדרים לאלימות גם את הבדואים בדרום, שהיו שנים ארוכות, שחיו שנים ארוכות בדו-קיום עם ישראל ועם השכנים היהודים. <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, נא לשבת במקומותיכם. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> כולם שווים בפני החוק. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> כולם שווים בפני החוק. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> חבר הכנסת אבו עראר, כולם שווים בפני החוק, למעט אלה שאנחנו מוציאים אותם מחוץ לחוק. למה? מפני ששנים ארוכות גם בדרום, גם באזורך ובוודאי באזור אום-אלפחם והמשולש הגדול, בוודאי שם, ששם עיקר פעילותה של התנועה האסלאמית, התססה שקרית במשך שנים, אדוני היושב-ראש, כנגד דבר שגם הוא מלווה אותנו שנים ארוכות. <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, אנחנו תכף עוברים להצבעה. נא לשבת במקומותיכם. חבר הכנסת משולם נהרי, שב במקומך. אדוני השר גלנט. יואל חסון. חבר הכנסת יואל חסון, אתה עם הגב אלינו. אנא שב במקומך. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> חבר הכנסת חסון מציין בימים אלה, אדוני היושב-ראש, עשר שנים להקמת המפלגה שלו, מפלגת קדימה – ממש בימים אלה. הוא ודאי צריך, חבר הכנסת חסון – הוא בתוך החיים, בחיים הווירטואליים שלו. חבר הכנסת חסון, אולי תיתן לנו סקירה. אולי תיתן לנו סקירה. אתה לא – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, אני לא חושב שהוא אמר לך משהו. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא, אני לא השמצתי אותך. לא, לא אמרתי. אמרתי – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, אני אבקש התנצלות, אדוני. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – בניגוד לתקנון, חבר הכנסת חסון. לא השמצתי אותך, אמרתי עובדות, והעובדות הן שכאשר אתה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> העובדות בעיניך, העובדות בעיניך. אז אני רואה בזה אולי – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> תמיד העובדות הן בעיני המתבונן. רק אמרתי שבימים אלה אתה ודאי מציין עשר שנים – השבוע האחרון של נובמבר, שבו הוקמה אחת המפלגות הליצניות ביותר, המגוחכות ביותר, המושחתות ביותר בתולדות המדינה. ואלה עובדות. הנה, אפילו אין ויכוח. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> העיקר שהוא אתנו עכשיו, זה מה שחשוב. מה קרה? זה כשהוא היה בליכוד, לא עכשיו. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא, אני מדבר על קדימה, מפלגת קדימה. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת צחי הנגבי. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אלה הימים שבהם אנחנו מציינים עשר שנים – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> חבר הכנסת חיליק בר, העברית שלי רהוטה, היא טובה. אני אמרתי במפורש בעברית תקנית את המילה קדימה, לא אמרתי מפלגת העבודה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> למה מושחתות? למה מושחתות? תגיד מושחתת. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> למה מושחתות? אני מציע לך לעבור על פסקי-הדין של בתי-המשפט. <קריאה:> – – – יותר ממפלגה אחת. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני מציע לך לעבור על פסקי-הדין של בתי-המשפט על כמה וכמה וכמה חברים בכירים בסיעת קדימה ולראות אם אני מדבר דברי אמת או דברי הבל. ובכן, אני ממשיך, אדוני היושב-ראש. אנחנו, חבר הכנסת איימן עודה, אנחנו נמשיך לחשוף את האמת גם על התנועה האסלאמית וגם על אבו מאזן, שעד היום הזה לא גינה פיגוע אחד מאז החל – אתה יכול להסביר את הדבר הזה? <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> מה הבעיה? מה הבעיה? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> חבר הכנסת איימן עודה, יושב-ראש הרשות הפלסטינית, אתה יודע, אפילו פיגוע אחד לא גינה מאז החל גל הפיגועים הטרוריסטים הברבריים בערב ראש השנה. אחד, מתוך רבים, מתוך עשרות פיגועים. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אני רוצה להגיד לך שאני לא מדבר בשמו, אבל אם הוא רצה במצב הזה, הייתה אינתיפאדה שלישית. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> "אם הוא רצה במצב הזה" – אהה. וכרגע הוא איננו רוצה במצב הזה, במצב שבו מערכת החינוך הפלסטינית ממשיכה להסית, שהתקשורת הפלסטינית הרשמית ממשיכה להסית. אדוני היושב-ראש, אתה ודאי יודע שישראל איננה קיימת בכלל. איננה קיימת. חבר הכנסת בר, אתה עדיין עומד בשדולת שתי מדינות לשני עמים – גם בכנסת הזאת? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> בגאווה, בגאווה רבה. אני ציוני, לא כמוכם. אתם רוצים מדינה אחת. אני ציוני, רוצה שתיים. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני הייתי מציע לך, תן לי להסביר לך. ציוני – אני, קודם כול, לא מתווכח על זה. אתה רואה בעצמך ציוני, זה טוב וחשוב, ואנחנו כולנו, או רובנו לפחות, חלק מן התנועה הציונית. אבל רק שתדע שבפרלמנט הפלסטיני אין שדולה מקבילה, אין "שתי מדינות לשני עמים" בפרלמנט הפלסטיני. למה? חבר הכנסת לפיד, למה? <קריאה:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא, אתה מסתכל בתדהמה – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> בהערצה. אתה מתבלבל בין תדהמה להערצה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> ואני אומר לך למה, אני אשיב. אבל אני אשיב לחבר הכנסת בר, שעומד בראש השדולה. חבר הכנסת הרצוג, אם אתה מתעקש, מייד נגיע גם אליך. אם אתה מתעקש, מייד גם נגיע אליך. אבל אני רוצה כרגע – אם הוא מתעקש, אני לא התכוונתי, אבל אולי. ובכן, חבר הכנסת בר, אין כזאת שדולה, משום שברשות הפלסטינית – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא, זה כן צריך להיות אכפת לך. משום שברשות הפלסטינית אין הכרה במדינה השנייה לכאורה, שהיא אנחנו, שהיא מדינת ישראל. אין הכרה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> ולנו יש הכרה – – –? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא, אתה מדבר אתי, אתה יודע. אני הרי מתנגד, כידוע לך, ולא חזרתי בי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – הכרנו במדינה פלסטינית ואני לא יודע מזה? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא, לא הכרנו, וכל עוד זה תלוי בי זה גם לא יקרה. אבל אני רק אומר לך שכאשר ברשות הפלסטינית מתקיימת הסתה נגד ישראל, אין בכלל מדינת ישראל, היא לא קיימת בכלל – לא במערכת החינוך הפלסטינית, לא בתקשורת הפלסטינית; וכידוע לך, בוודאי, התקשורת ברשות הפלסטינית היא איננה חופשית כמו התקשורת הישראלית – ואנחנו מברכים על כך שהיא תקשורת חופשית. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> היא מאוד מאוד חופשית – היא הולכת ומשתחררת מכבליה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אתה רוצה שנפתח דיון בנושא התקשורת, חבר הכנסת שמולי? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> כן. אפילו אתה התייאשת מהתקשורת. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, האם זה מותר לי? <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו תכף נעבור להצבעות, אז – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – בינתיים הורגים אותנו, מה אתם עושים? – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> ייאמר לזכותכם, היום לא סגרתם אף כלי תקשורת. <היו"ר יצחק וקנין:> חברי האופוזיציה, אתם נהנים לנהל דו-קרב עם השר אופיר אקוניס. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת חיים ילין – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, כיוון שחברי האופוזיציה רוצים תקווה, כפי שהם תמיד מדגישים זאת בכל נאומיהם ובכל הראיונות הרבים שהם נותנים לכלי התקשורת – אני בעד תקווה, חבר הכנסת בר. אני בעד היום הזה שבו הפלסטינים ייתנו תקווה לשלום לעם שלהם ולא תקווה למלחמה ולטרור, משום שלא ישראל, אדוני היושב-ראש, היא מכשול לשלום, וגם לא ההתנחלויות הן מכשול לשלום; הפלסטינים הם המכשול לשלום, ואת זאת אנחנו צריכים לומר בקול גדול בבית הזה ובקהילייה הבין-לאומית. אני רוצה לסיום להתייחס אולי לעניין זה. אנחנו רואים מה קורה באירופה בדקות אלה. זרועות התמנון של האסלאם הקיצוני לופתות את ברלין, לופתות את פריז, לופתות את לונדון, לופתות את אמסטרדם. ובמקום, אדוני היושב-ראש, להיאבק בתופעות הללו, שצמחו מתחת לאפם, חבר הכנסת כהן, של אזרחי אירופה, הם עוסקים באיוולת, באיוולת ההיסטורית והמוסרית של סימון מוצרים. זהו כתם מהדהד על מצחה של אירופה, שהכתם על מצחה הרי עוד לא נמחה מאז שנות ה-30 של המאה הקודמת. ולסיום, אדוני היושב-ראש, כיוון שאנחנו כולנו רוצים להדוף את הצעות האי-אמון, אני רק רוצה להזכיר, אפרופו השיח על אירופה ועל התמנון האסלאמי הסוני הלופת כרגע את יבשה אירופה, שרק לפני כמה חודשים מן הספסלים הללו, מספסלי האופוזיציה, כאשר היינו בעיצומה של מערכת הבחירות, אמרו ש"דאעש" זה ספין של הליכוד. "דאעש" הוא ספין של הליכוד, כך אמרו במערכת הבחירות, אדוני היושב-ראש, סיעות שמרכיבות היום את מרבית מפלגות האופוזיציה. אתם דיברתם על מזרח תיכון חדש – קיבלתם מזרח תיכון חדש. אני מבקש מחברות וחברי הכנסת לדחות את הצעות האי-אמון. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, רבותי. תודה לשר אקוניס. חברי חברי הכנסת, שבו במקומותיכם. חברת הכנסת טלי, אנא שבי במקומך. חבר הכנסת לפיד, חברת הכנסת זהבה גלאון. רבותי, יש בקשה להצבעה שמית. ממי? הממשלה ביקשה הצבעה שמית. אנחנו, רבותי, ניגשים להצבעה על הצעות האי-אמון. הצעת האי-אמון הראשונה: ראש הממשלה מפקיר את בירת ישראל ואת תושביה ומחלק כסף לחברי הקואליציה – של המחנה הציוני. נימק את הצעת האמון חבר הכנסת אראל מרגלית. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה – הצבעה שמית. נא להקריא את שמות חברי הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – נמנע יולי יואל אדלשטיין – נגד <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי חברי הכנסת, קשה לשמוע באולם את תשובות חברי הכנסת, אנא מכם. נא להמשיך את ההצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – בעד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד אלי בן-דהן – נגד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – אינו נוכח ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – נמנע משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – נגד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – נמנעת ג'מאל זחאלקה – נמנע תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – נגד דב חנין – אינו נוכח יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח מרדכי יוגב – אינו נוכח יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – בעד משה יעלון – נגד איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – בעד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – בעד ינון מגל – נגד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – נמנע איימן עודה – נמנע רחל עזריה – נגד דניאל עטר – אינו נוכח חמד עמאר – בעד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – בעד טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – נמנעת <היו"ר יצחק וקנין:> נא להקריא את שמות חברי הכנסת שלא נכחו בהצבעה הראשונה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) זאב אלקין – אינו נוכח זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת עמר בר-לב – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת דב חנין – אינו משתתף בהצבעה אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח מרדכי יוגב – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת משה כחלון – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת דניאל עטר – אינו נוכח עיסאווי פריג' – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו משתתף בהצבעה סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – אינה נוכחת <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, יש מישהו מחברי הכנסת שנמצא באולם ולא הצביע? אין. אילן גילאון, הצבעת. נא להגיש לי את תוצאות ההצבעה. חברי הכנסת, נא לשבת במקומותיכם. אנחנו עוברים מייד להצבעה על הצעת האי-אמון השנייה, הצבעה אלקטרונית. רבותי, להלן תוצאות ההצבעה על הצעת האי-אמון של סיעת המחנה הציוני: 50 מתנגדים, 37 בעד, שבעה נמנעים. אם כן, הצעת האי-אמון נדחתה. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון של סיעת יש עתיד: הניסיונות לביטול השוויון בנטל והפגיעה האנושה בצבא העם. רבותי, הצבעה אלקטרונית – מי בעד האי-אמון? מי נגד האי-אמון? הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 37 נגד – 49 נמנעים – 10 הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 49 מתנגדים, 37 בעד, עשרה נמנעים. גם הצעת אי-אמון זו נדחתה. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון השלישית: האפליה הממוסדת נגד האוכלוסייה הערבית, הוצאת התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק והפגיעה בזכויות בסיסיות – של הרשימה המשותפת. נימק את ההצעה חבר הכנסת איימן עודה. רבותי חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד האי-אמון? הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 14 נגד – 50 נמנעים – 24 הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 14 בעד, 50 מתנגדים, 24 נמנעים. גם הצעת אי-אמון זו נדחתה. רבותי, אנחנו עוברים לסעיף 3 בסדר-היום: הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק חסיון חומר מודיעיני – רבותי, הודעה בלבד, אין הצבעה על הודעה זו, כך שאין הצבעה. <המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הכרזה על מצב חירום> <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו נמשיך בסדר-היום. המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הכרזה על מצב חירום – רבותי, יציג את ההמלצה חבר הכנסת אבי דיכטר. חברי הכנסת – חבר הכנסת אורי אריאל – אנא מכם, זה לא מכובד שאתם צועקים האחד על השני במרחקים כאלו. חבר הכנסת דיכטר יציג את ההמלצה. רבותי, בסיום הודעתו של חבר הכנסת דיכטר תתקיים הצבעה. יש דוברים, ודאי, יש דיון. <אבי דיכטר (יו"ר הוועדה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפני המליאה את ההמלצות של הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט לעניין הכרזה על מצב חירום, בהתאם לסעיף 69 לתקנון הכנסת. חוק-יסוד: הממשלה, משנת 2001, קובע כי סמכות ההכרזה על מצב חירום תהיה בידי הכנסת, ביוזמתה או על-פי הצעת הממשלה, וכי תוקף ההכרזה לא יעמוד על יותר משנה. ההצעה שאני מביא בפניכם, להכריז על מצב חירום לתקופה של שנה נוספת, אינה נובעת באופן ישיר רק מסיבות ביטחוניות, וודאי לא מתקיימות בישראל נסיבות דומות לאלו שבשלהן הוכרז לראשונה מצב חירום ב-1948. הסיבה לכך שהכנסת בכל זאת מתבקשת לחזור ולהכריז על מצב חירום היא שלאורך שנים נחקקו חוקים, פורסמו תקנות וצווים שתוקפם הותנה בקיומו של מצב חירום. רבים מחוקים וצווים אלה עדיין עומדים בתוקף, וקבועים בהם הסדרים חיוניים, הן ביטחוניים והן כלכליים, שעלולים לפקוע אם הכנסת לא תחזור ותכריז על מצב חירום. כאמור, חוק-יסוד: הממשלה מגביל את תוקף ההכרזה לשנה. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שההכרזה מעניקה לממשלה סמכות להתקין תקנות שעת-חירום מוגבלות בזמן, וכוחן של אלה לגבור על חקיקת הכנסת. הכנסת סברה כי אין זה מן הראוי להותיר בידי הממשלה סמכות נרחבת כזאת למשך זמן רב וללא פיקוח פרלמנטרי. אדוני היושב-ראש, אציין בהקשר זה כי מאז ההכרזה הקודמת, לפני שנה, לא עשתה הממשלה שימוש בסמכותה זו. כפי שציינתי, כדי שיהיה אפשר להימנע מהכרזה נוספת, דרושה קודם לכן הסדרה חקיקתית של כל אותם חוקים וצווים חיוניים וניתוק זיקתם למצב החירום. בעבר נמתחה ביקורת רבה על כך שהממשלה אינה עושה די כדי לקדם את ניתוקה של חקיקה זו ממצב החירום ושהכנסת אינה מפקחת באופן נמרץ דיו על הממשלה כדי שתפעל בכיוון זה. ביקורת זו הושמעה גם בבית-המשפט העליון, גם בציבור וגם בכנסת עצמה. במהלך כהונתן של הכנסת השמונה-עשרה והתשע-עשרה הקימה הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט ועדת משנה, בראשותו של חבר הכנסת לשעבר אברהם מיכאלי, שפיקחה באופן הדוק על פעילות הממשלה בנושא. כתוצאה מפעילות זו, אדוני היושב-ראש, הוסדרו כ-80% מהצווים שתוקפם מותנה בהכרזה על מצב החירום, ומספרם פחת מ-2009 ועד השנה מ-165 ל-34 כיום. סקירה מלאה על אודות ההתקדמות בשנים האחרונות הופצה אתמול לכל חברי הכנסת; אני אפרט כאן את עיקר ההתקדמות מאז ההכרזה הקודמת: בשנה שחלפה מאז ההכרזה הקודמת הוסדרו 23 צווים. כל הצווים האלה הם בתחום המזון, והם הוסדרו עם חקיקת הרפורמה במזון במסגרת חוק ההסדרים, רק בשבוע שעבר. נוסף על כך אושרה בקריאה ראשונה הצעת חוק המאבק בטרור, שנועדה להסדיר שני חוקים מרכזיים שתוקפם מותנה בהכרזה על מצב חירום: פקודת מניעת טרור וחוק המעצרים המינהליים. הצעת חוק זו כבר הובאה אומנם בעבר לכנסת, אך לא קודמה, וכעת ועדת החוקה מקיימת דיונים תכופים בשאיפה להשלים את חקיקתה בהקדם. נוסף על כך, על שולחנן של ועדות הכנסת השונות מונחות הצעות חוק בתחומי הרכב, ענף הדבש, ענף ההדברה, הצעצועים המסוכנים, וכן תקנות בתחום השיט. כל אלה יסדירו עשרה צווים נוספים. כמו כן, הופצו במהלך השנה האחרונה שני תזכירי חוק – האחד בתחום התעבורה, והשני בתחום הקרינה – שנועדו להסדיר שלושה צווים נוספים. לצד כל אלה, אדוני היושב-ראש, סיום כהונתה של הכנסת התשע-עשרה גרם לעצירת תהליכי חקיקה בתחומי הגז הביתי, משק הדלק, התמרוקים, הדיג והובלת הדלק, וכעת יש להניע את הליכי החקיקה בתחומים אלה מחדש. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ניתן לראות כי עבודת הפיקוח הפרלמנטרית בשנים האחרונות אכן נושאת פירות. החקיקה שתוקפה מותנה בהכרזה על מצב חירום הצטמצמה משמעותית. רוב החוקים והצווים שנותרו נמצאים בתהליכי עבודה כאלה ואחרים, כפי שמפורט במסמך שקיבלתם. גם בכנסת הזו החליטה הוועדה המשותפת שבראשותי להקים ועדת משנה, שבה חברים חברי הכנסת מקלב, רוזין ובן צור, כדי להמשיך ולפקח באופן הדוק אחר עבודת הממשלה ואחר עבודת ועדות הכנסת הרלוונטיות. בעקבות ישיבת הוועדה המשותפת פניתי בכתב לשרים ולראשי הוועדות הרלוונטיים, וביקשתי מהם להאיץ ולקדם את הליכי החקיקה המונחים לפתחם ולעדכן את הוועדה המשותפת בדיון ביניים, שיתקיים בחודש מרס 2016, בפעולות שנקטו. אני כמובן מנצל במה זו כדי לקרוא להם פעם נוספת לעשות את זה עד למועד שנקבע. נוכח העבודה הרבה שנעשתה – והוועדה המשותפת תפעל כדי שתיעשה גם במהלך השנה הקרובה – החליטה הוועדה המשותפת, ללא מתנגדים, להמליץ לכנסת לחזור ולהכריז על מצב חירום לתקופה של שנה, עד יום כ"א בחשוון תשע"ז, 22 בנובמבר 2016. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את ההמלצה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אבי דיכטר. אני מבין שראשונת הדוברים, מהמחנה הציוני, היא חברת הכנסת ציפי לבני. רבותי, לכל דובר שלוש דקות. אחריה – חבר הכנסת איציק שמולי. אתה ויתרת, אני מבין. אם ככה, אחריו – תמר זנדברג. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אני תומכת בהודעה על הארכת מצב החירום לשנה נוספת. המצב הזה נמשך מאז הקמתה של מדינת ישראל. לצערי הרב, מאז הקמתה של מדינת ישראל אנחנו בסוגים כאלה ואחרים של מצבי חירום, דבר שבוודאי מחייב גם חקיקה מתאימה למצבים האלה. עדיף היה למדינת ישראל, אחרי 67 שנים, שבאמת תהיה לה חקיקה שהיא חקיקה חדשה, חקיקה שמכניסה פנימה, לתוך החקיקה, גם את ההתקדמות שהייתה, גם מחליפה פקודות מנדטוריות מאוד מאוד ישנות. זה נכון שחלק מהמשרדים שעומדים להעביר את החקיקה לחקיקה חדשה עושים עבודה יעילה יותר; חלק מהמשרדים עושים עבודה יעילה פחות. המטרה של כולנו, בעיני, של כל חלקי הבית – ויסכימו לזה, לדעתי, כולם – היא לזרז את המשרדים שיעשו את העבודה המתאימה, על מנת להביא חקיקה שהיא חקיקה ישראלית נכונה, שמביאה בחשבון גם את עמדות מערכת הביטחון וגם את הערכים ואת הנושאים החשובים האחרים שקיימים. אחרי כל זה, גם אם יש ביקורת – ויש ביקורת על עבודת חלק מהמשרדים – בעת הזאת, אני מאמינה שהמסר שצריך לצאת מהבית הזה – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, סליחה, דקה אחת. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> משפט אחרון. – – זאת הסכמה על הארכת מצב החירום בשנה נוספת, תוך כדי קריאה לכל משרדי הממשלה לקדם את עבודת החקיקה הנדרשת. אני גם מציעה שבמהלך השנה הקרובה הכנסת תערוך פיקוח על העבודה שנעשית במשרדים – לא לחכות לדיון הבא בעוד שנה, אלא תוך כדי השנה – כדי לוודא שחלה התקדמות מתאימה. הדבר הזה יכול להיעשות בוועדת החוץ והביטחון ובוועדת החוקה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת ציפי לבני. תעלה חברת הכנסת תמר זנדברג – איננה. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – מוותרת, אני מבין. מוותרת, תודה. חבר הכנסת אראל מרגלית – איננו. מוותר. חבר הכנסת נחמן שי – איננו. חברת הכנסת מיכל רוזין – איננה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני פה. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – איננה. אתה לא פה, אדוני. כשאני קראתי בשמך אתה לא היית פה, וגם אתה לא ברשימה. אני לא יודע איך נכנסת – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני החלפתי את חבר הכנסת טרכטנברג. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה לא יכול להחליף אף אחד. סליחה, מחילה מכבודך. פשוט אתה לא ברשימה. אני לא יודע, אתה לא יכול לגשת למזכיר ולהגיד לו "אני במקום זה". אין מציאות כזאת, רבותי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> הוא קיבל את זה, אדוני היושב-ראש. הוא קיבל את זה. <היו"ר יצחק וקנין:> אם תרצה, אני ארשום אותך בסוף הרשימה. את זה אני יכול לעשות, אבל במקום מישהו שלא נמצא, אני לא יכול. חבר הכנסת עמר בר-לב – איננו; חברת הכנסת עליזה לביא – מוותרת. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – שלוש דקות לרשותך, אדוני. אחריך – דב חנין. חבר הכנסת דב חנין אחריך. <קריאה:> אתה יכול להוסיף אותי לרשימה? <היו"ר יצחק וקנין:> הרשימה סגורה, רבותי. אני לא יכול להוסיף חברים. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני אבקש מהמזכירות לעדכן את הרשימה בסדר הדוברים, כי חלק מהדוברים ירדו כרגע. אחריו – דב חנין. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. במדינות דמוקרטיות על מצבי חירום מכריזים כשיש מקרה חריג ויש מצב חירום. אבל בישראל מצב חירום, שעליו מכריזה הכנסת או הממשלה, מאפשר לממשלה להפעיל הסדרים ייחודיים, לעתים תוך קיפוח חירויות יסוד דמוקרטיות. מצב חירום הוחל בישראל סמוך להקמתה, כחלק מאישור פקודת סדרי השלטון והמשפט, שבעיקרה הותירה בתוקף את החוקים שהיו תקפים תחת שלטון המנדט הבריטי, והוא עדיין בתוקף. האמנה הבין-לאומית לזכויות האזרחיות והפוליטיות קובעת בחלק 2, סעיף 4, כי ניתן להגביל זכויות – ואני מצטט – רק כאשר מתקיים מצב חירום המאיים על חיי האומה. וגם אז, לא ניתן לפגוע בזכויות לחיים והחופש מעינויים ועבדות, חופש המחשבה והאמונה. שמעתי את השר לביטחון פנים מדבר על אידיאולוגיות. גם במצב חירום לא מגבילים את האידיאולוגיות. אם מכריזים על מצב חירום, אז למה כל החקיקה הגזענית – הטרור, יידוי אבנים וכל סוגי החוקים האלה, האנטי-דמוקרטיים – אשר באה להפלות בין אזרחים בפני החוק – נגד אזרח ערבי מגישים כתב-אישום; לגבי אזרח יהודי, מתעלמים מהעבירה שלו על החוק. ברור שהמטרה בהמשך קיומו של מצב החירום, או ההכרזה עליו, היא השארת דלת פתוחה לפגיעה בזכויותיהם הדמוקרטיות של האזרחים הערבים – אם במעצרים או בהוצאה מחוץ לחוק, או לסגור מוסדות ועמותות חוקיים ולהלאים את נכסיהם – מסיבה אחת: הפעילות שלהם היא לא לרוחו של ראש הממשלה, או שר הביטחון, או שר אחר, או קניית שתיקה של חלקים בקואליציה. הדוגמה של הוצאת התנועה האסלאמית הצפונית מחוץ לחוק מהדהדת, והיא הייתה על סמך אותם חוקים, חוקי המנדט הבריטי. היא עדיין מהדהדת – אף שאין הוכחה שעברו על החוק, כי אם יש הוכחה כזו, היו צריכים להגיש אותה לבית-משפט, ואת זה הם לא עשו. אני שואל, במה אשמים מאות-אלפי אזרחים עניים שקיבלו שירותים מעמותות לגמילה מסמים? <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> מעמותות לעזרה לילדים? עמותות שמדברות על מתן שירותים בריאותיים, כמו מוקד למתן שירותים בריאותיים? מה הם אשמים בהחלטות כאלה כדי לסגור אותם? לכן אני אומר: חוק כזה, אין לו זכות קיום. לפחות אני רוצה גם לשמוע פה שהשנה הזאת תהיה השנה האחרונה. את זה עוד לא שמעתי. השאלה היא האם מישהו יחליט פה שמדינת ישראל עברה את מצב החירום והיא מדינה דמוקרטית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. יעלה חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חברת הכנסת קארין אלהרר. <קריאה:> השר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> יש לנו – השר עומד שם. אתה רואה אותו? השר אבי גבאי עומד שם. אני רואה. חבר הכנסת דב חנין, שלוש דקות לרשותך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, שנה אחרי שנה, והטקס הזה הוא טקס קבוע. שנה אחרי שנה אנחנו מאריכים את מצב החירום. עמיתי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים במצב חירום מתמשך. 67 פעמים, פעם אחר פעם, שנה אחרי שנה, החירום במדינה הזו הוא הנורמה. איננו מדברים על הוראת שעה. אנחנו מדברים, והגיע הזמן להגיד את זה ביושר, על הוראה לדורות. ככה זה נראה. ככה זה נראה כאשר ראש הממשלה שואל: הלנצח נחיה על חרבנו? ועונה: כן – בלי היסוס ובלי מצמוץ – לנצח נחיה על חרבנו. זה החזון האמיתי של ממשלת נתניהו. זה החזון האמיתי של ממשלת נתניהו: מלחמת נצח וחירום נצח. הדברים עולים בקנה אחד ועומדים בקו אחד עם המדיניות של הממשלה. <צחי הנגבי (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דב חנין – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, הוא בוודאי ירצה לשאול שאלות – – – <צחי הנגבי (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הוא יודע שאתה – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – אני אשמח לכל שאלה של חבר הכנסת הנגבי. <צחי הנגבי (הליכוד):> חמש שניות – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא, אני לא רוצה. אני רוצה לומר את דברי. <היו"ר יצחק וקנין:> אני אאפשר לך. הוא רוצה חמש שניות להגיד לך משהו חשוב. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אין שום בעיה. <צחי הנגבי (הליכוד):> אני יודע שאתה אוהב לדייק. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני מאוד אוהב לדייק. <צחי הנגבי (הליכוד):> ראש הממשלה אמר: "לנצח נאחז בחרבנו". תתמודד עם זה. אם זה לא – לא. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אומר חבר הכנסת הנגבי, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אתה רואה עד כמה חשוב העניין הסמנטי הזה? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא, לא. הוא בא להגן על ראש הממשלה ואומר: ראש הממשלה לא אמר "לנצח נחיה על חרבנו", אלא "לנצח נאחז בחרבנו". החזון של נביאי ישראל היה אחר. החזון של נביאי ישראל היה לכתת את חרבותיהם לאתים. אבל ראש הממשלה מזמן זנח את החזון הזה. הוא לא נמצא בראש של להפוך את החרבות לאתים. הוא יחזיק בחרב לנצח, והוא מתגאה בזה שהוא יחזיק בחרב לנצח. גם אם הוא יחזיק בחרב לנצח ולא יחיה על החרב לנצח, עדיין זה לא החזון שאני חושב שצריך לאחל לילדי ישראל, שצריך לאחל לחברה הישראלית. צריך להגיד שראש הממשלה אומר ביושר – הוא הולך לכיוון שאין בו שום פתרון, אין בו שום שלום ואין בו שום הסדר. הוא הולך לכיוון של מלחמת נצח. אני חושב שהעם בישראל חייב דרך אחרת. אנחנו לא יכולים להמשיך עם המציאות הזאת שבה נערים דוקרים ואנשים נרצחים ונערות ונערים וילדים ומבוגרים נהרגים, יהודים וערבים. אי-אפשר להמשיך עם המציאות הזאת. אנחנו לא רוצים להמשיך לחיות לנצח על חרבנו. אנחנו לא רוצים גם לאחוז בחרב לנצח. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> יש דרך אחרת, היא פתוחה בפני החברה הישראלית, ואותה צריך לבחור – ובחרת בחיים ולא ובחרת בחרב. הדרך הזו היא דרך של הידברות אמיתית עם העם שנמצא פה יחד עם עם ישראל, העם הפלסטיני; הידברות אמיתית שתוביל לשלום של עצמאות וצדק לשני העמים. זה אפשרי. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> זו האופציה: ובחרת בחיים. הממשלה הזו בוחרת במלחמה, בוחרת במצב חירום, בוחרת במוות, ואת הממשלה הזאת, עמיתי חברי הכנסת, צריך לסלק. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. תודה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת אורן אסף חזן – איננו; חברת הכנסת רויטל סויד נמצאת. אחריה – חבר הכנסת חיים ילין. אני מבין שאתה הבא בתור. תהיה מוכן. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> דב, להגיע אחריך זה לא פשוט. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ב-1999 קיבל האו"ם החלטה. ההחלטה שהתקבלה באו"ם הייתה לציין יום מיוחד בשנה: היום הבין-לאומי למאבק באלימות נגד נשים. אנחנו בשנת 2015. היינו מצפים שבשנת 2015 היום הזה יהיה מיותר, היום הזה יהיה יום שנגיד: בשביל מה? יש שוויון בין נשים לגברים, נשים הן כבר לא קורבן לאלימות של גברים. זה שעדיין בשנת 2015 אנחנו נדרשים ליום הזה, לציין אותו, כי יש באמת אלימות כנגד נשים – ורק במדינת ישראל מתחילת השנה נרצחו 17 נשים – זו תעודת עניות. זו תעודת עניות לנו כחברה, לכולנו, בבית הזה ובכלל. אבל היום, בשנים האחרונות, נכנס לנו שחקן נוסף לזירה הזו של האלימות נגד נשים. השחקן הנוסף הזה זה המרחב האינטרנטי, המרשתת. כיושבת-ראש השדולה למאבק באלימות ובריונות ברשת, אני מציינת בצער רב שזירת המרשתת, המרחב האינטרנטי, הפך לזירה שבה האלימות המינית נגד נשים ונערות, וגם נגד גברים וגם נגד נשים, אבל בלי שום פרופורציה, הופכת להיות מסוכנת מאוד. פעם, וגם היום, כאשר דיברנו על פגיעות המין – וכל אישה שלישית עד היום מותקפת מינית במדינה, וכל אישה חמישית עד היום היא קורבן לעבירת אונס – אנחנו תמיד היינו רגילים שזה לרוב על-ידי הסביבה הקרובה. מעטים היו המקרים של מה שאנחנו קוראים "האונס הקלאסי" ברחובות; גם זה היה. היום, כאשר ישנה האלימות המינית ברשת, כל נערה, גם כשהיא בחדר שלה, בבית שלה, מוגנת על-ידי ההורים, על-ידי הבית, על-ידי ד' אמותיה, ארבעת קירות חדרה וביתה, היא קורבן קל לאלימות ובריונות ותקיפות מיניות ברשת. התוקף לא חייב לבוא מהסביבה. הוא כבר לא ברחוב, הוא כבר לא בשכונה; הוא יכול להיות בקצה העולם, והוא תוקף מינית ברשת. מתוך 94 תיקים שהוגשו לפרקליטות – ולא למערך התביעות ולא התלונות שהוגשו למשטרה, אלא רק התיקים שהוגשו לפרקליטות – רק בשבעה תיקים הוגשו כתבי-אישום, ועד היום מתוך שבעת התיקים רק אחד מהם הסתיים. אני מסתובבת בבתי-הספר, אני מדברת עם בני-הנוער, והם לא מבינים שכשהם מצלמים האחד את השני בסרטונים פוגעניים עם תכנים מיניים ומפיצים את זה ברשת, הם עוברים עבירות. הם עוברים עבירה על חוק הסרטונים. הם לא מבינים שהם בעצם פוגעים מינית בחברים שלהם. אז מי אשם בזה? קודם כול, אנחנו. קודם כול, אנחנו בבית-המחוקקים שלא מבינים שאת הזירה החדשה, את האינטרנט, צריך לעדכן, ללמוד ולהבין ולחוקק חוקים שיאפשרו חופש ביטוי אבל גם אי-פגיעה, ובטח ובטח לא פגיעה של אלימות מינית ברשת. אבל זו גם יחידת הסייבר, שיושבת ומודה: אין לנו הטכנולוגיה להסיר תכנים מיניים, פגיעות מיניות ברשת. אין לנו. וגם משרד החינוך לא משכיל להבין שצריך להפנים שפה חדשה וללמד אותה. בני-נוער לא יודעים מהי העבירה ולא יודעים שנעברת בהם עבירה. הם לא יודעים מתי הם הקורבן, והם לא יודעים מתי הם המקרבן. את זה צריך להפסיק כמובן ולפעול לזה. הזירה הווירטואלית צועדת קדימה, ומשטרת ישראל ומשרד החינוך מדשדשים מאחור. ואני קוראת לשר לביטחון פנים: תגדיל את יחידת הסייבר ותפעל כדי להציל את בני-הנוער, וגם את הבוגרים. לא ייתכן שהיום, כשמדברים על עבירות אלימות – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת סויד, אנחנו כבר הוספנו דקה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – מדברים על עבירות אלימות ברשת, ואין יכולת להתמודד אתן. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת אורן אסף חזן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> מה קרה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הוא יצא לרגע. אנחנו אישרנו לו. חבר הכנסת חסון, כשאתה תהיה יושב-ראש אנחנו לא נתווכח עם החלטותיך – גם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> רק שאלתי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. שלוש דקות לרשות אדוני. בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> פריבילגיה של סגנים. הסגן חסון, פריבילגיה של סגנים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הסגן חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני שומע פה דוברים, האחד אחרי השני, שעולים ומסבירים שוב ושוב למה הגיע הזמן לעצור, למה הגיע הזמן לבטל את הוראת שעת-החירום, למה הגיע הזמן להפסיק, שנה אחר שנה, לבחון את המצב ולגלות איפה אנחנו נמצאים. חבר'ה, תתעוררו, זה לא שבדיה פה. זה גם לא שווייץ. זה גם לא דיסנילנד, אף-על-פי שגם שם מסוכן, אתם יודעים. אנחנו במלחמה, מלחמת קיום יומיומית. אם הייתי יודע שאותם אנשים שעומדים או עמדו פה לפני, וסביר להניח שגם יעמדו אחרי, היו מביאים פתרון אחר, היו משלבים כוחות בשביל חקיקה אימתנית ואמיתית למאבק בטרור מחד גיסא ולסיוע למי שצריך מאידך גיסא, יכול מאוד להיות שהיה אפשר להקשיב למה שהם אומרים. אבל השיח הזה, שבו משתמשים בססמאות כדי לנגח, בלי לזכור שבצד השני יש אזרחים ואנחנו צריכים לקחת את האחריות ולתת להם מענה, צריך להיפסק. די. מה קרה לנו? כמה פעמים אפשר להזכיר לכם איפה אנחנו חיים? כמה פעמים אפשר להזכיר לכם את המציאות? אתם לא קוראים עיתונים? אתם לא פותחים חדשות? אתם לא שומעים מהדורה כל חצי שעה, שעה? אולי גם לכם אין פייסבוק, טוויטר ומה שביניהם? חבר'ה, אנחנו נמצאים במצב חירום, נקודה. יש כאלה שאולי יבחרו להצביע פעמיים כדי להפיל את הדבר הזה. יש. יש כאלה – אני שמח שאתה מחייך, אנחנו לא שכחנו לך, אני רואה מאוד בחומרה את מה שעשית, חבר הכנסת פריג'. אם אתה חושב שאתה יכול לצחוק על כנסת ישראל, לא בבית-ספרנו – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – מה היה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אשאל שאלה פשוטה – זה חוטא לעיקר וסוטה מהנושא, אבל מכיוון שאני רואה אותו יושב ומגחך ועוצם את העיניים לנוכח המציאות, אני אשאל את כולכם שאלה פשוטה: יש מישהו מהנוכחים כאן, בבית הזה, שהיה מוכן שחבר כנסת, יהודי או ערבי – במקרה הזה ערבי – יצביע פעמיים? יצביע כפול? <יעקב פרי (יש עתיד):> אורן, אתה מגזים, אתה באמת מגזים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, אל תפריע לי בבקשה. אני לא הפרעתי לקודמים פה. <קריאות:> – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> אתה מגזים, אתה מבזה את עצמך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מבקש. יש לי חבר באולם, אני לא אזכיר את שמו, כדי שאולי לא ייראה כאילו הוא תומך או מתנגד, שאמר לי: תמונה שווה 1,000 מילים, סרטון שווה 1,000 תמונות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט אחרון, חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני חותר לסיים. בשורה התחתונה, ואם נגעתי בזה, מי שהצביע כפול צריך לתת את ההסברים. אם יש לו הסבר מוצדק – לגיטימי. בעיני, להתעסק בפייסבוק בשעה שמנסים להפיל את הממשלה, זה לא מוצדק. הצבעות כפולות – לא בבית הזה. ובעניין החקיקה, אני חושב שההצעה מבורכת. צריך להמשיך לבחון וצריך לפקוח את העיניים לנוכח המציאות שבה אנחנו נמצאים. חבר הכנסת פריג', בסוף, אני מבטיח לך, אתה לא תחייך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן, תודה רבה. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חיים ילין. <אורן אסף חזן (הליכוד):> פרי, מה אתם כולכם – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> תגיד, אתה נורמלי? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה ראית את הסרטון? <יעקב פרי (יש עתיד):> אתה לא נורמלי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה ראית את הסרטון? <יעקב פרי (יש עתיד):> אתה לא נורמלי. <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שלוש דקות לרשות אדוני. בבקשה. אתה לא חייב לדבר. ראש הממשלה שלנו שתק באו"ם, גם אתה יכול לשתוק. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, החוק הגיע כנראה לפני שנה, אחרי "צוק איתן", והוא מגיע היום, כשאנחנו גם נמצאים במצב ביטחוני. רק לפני חודש וחצי, חבר הכנסת צחי, יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, אמר: הכול בסדר. לאחר מכן, ראש הממשלה אמר: הכול בסדר. זה מזכיר קצת את עשרת הימים לפני "צוק איתן", כשהפגיזו אותנו באיזה 300 טילים, ואמרו: הכול בסדר. ככה – כבוד היושב-ראש, אני לא מוכן לדיון כזה. באמת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי חברי הכנסת, בואו נכבד את הדובר ונשתדל להקשיב. <חיים ילין (יש עתיד):> את הסרטון אפשר להראות מחוץ למליאה, לא צריך להראות אותו פה עכשיו ולהפריע. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת ילין, בוא. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חבר הכנסת ילין, מה, אני מפריע לך? <חיים ילין (יש עתיד):> אל תענה לי בשום פנים ואופן, כי אני לא מפריע לך, אני יוצא כשאתה מדבר, רק שתדע – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה מוזמן גם לרדת ולצאת החוצה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – בשביל לא להפריע לך, אז אל תפריע לי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> תכבד את מי שיושב פה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – תכבד את מי שיושב פה, עם הבעיות הפסיכולוגיות שלך של הצבעה כפולה. סלח לי, אתה עושה קרקס מהכנסת – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה לא ראוי לכבוד – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – מכולנו. אתה עושה קרקס. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> סלח לי, אדוני היקר – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה הבדיחה פה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – אתה יכול להראות את הסרטון מחוץ למליאה, אתה לא צריך להפריע לאף אחד. תודה רבה לך. תודה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> ילין, אתה בדיחה מהלכת. <חיים ילין (יש עתיד):> – – כבוד חבר הכנסת הנכבד מאוד. ולכן, אני מגיע לפה ואני אומר: רגע, כל שנה אותו סיפור? אנחנו צריכים להאריך, אז יש קטע שהוא קטע ניהולי, והקטע הניהולי אומר: די להצבעות האלה להאריך את החירום. דיכטר, אתה יודע את זה יפה מאוד. די, אנחנו עושים צחוק מעצמנו, צריך לבוא – לחוקק ולבוא – אם יש מצב חירום מיוחד, כמו ששר הביטחון וראש הממשלה יכולים להכריז מצב מיוחד בעורף, מצב חירום במדינה, מצב מלחמתי, בכל מצב אפשר להכריז, ולא צריך כל הזמן להיות תחת האיום הביטחוני. ולמרות זאת אני בא ואני אומר לליכוד ולקואליציה: כל הכלים אצלכם, אמרתם שאתם יודעים להילחם מול הטרור. אני אומר לכם – לא יודעים להילחם מול הטרור. אתם מפחדים. ראש הממשלה מפחד, שר הביטחון מפחד. מה שקרה ב"צוק איתן", בשבוע האחרון, שהורידו את הבתים של המשפחות של ה"חמאס", אז, הייתה הפסקת אש. כשאתם נתתם לאבנים בירושלים ולשרפות לפני שנה וחצי ככה להסתובב מול הרכבות, אף אחד לא שם על זה, בדיוק כמו ה"קסאם" הראשון על עוטף-עזה, ותראו מה המציאות היום בעוטף-עזה, תראו מה המציאות בירושלים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> אנחנו ננצח – זאת לא ססמה, "אנחנו ננצח". האנשים במדינת ישראל רוצים ביטחון – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה, חבר הכנסת ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> – – ואת הביטחון הזה הקואליציה לא מסוגלת לתת, כי הזרוע המדינית, הזרוע הצבאית והזרוע המשפטית, שלוש הזרועות העיקריות שיש לראש הממשלה – הוא לא יודע לתפעל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אפשר למנוע מזחאלקה לדבר? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שלוש דקות לרשות אדוני. בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הנוהל הזה של החוק הזה הוא נוהל ידוע, קבוע, נעשה כל שנה. אבל אתם יודעים מה? אולי פעם ראשונה – טוב, אני לא אגיד פעם ראשונה – אבל אולי בעיתוי הזה, העיתוי מתאים במיוחד. אני דווקא רוצה לומר לך, חבר הכנסת דיכטר, אדם שיש לו ניסיון רב מאוד בביטחון, עסק בביטחון רוב חייו, או כל חייו: אין זמן ראוי יותר להעביר את החוק הזה ולהגדיר שמדינת ישראל נמצאת במצב חירום, חבר הכנסת דיכטר. מדינת ישראל נמצאת במצב חירום, מכיוון שמשתולל כאן כבר שבועות טרור שהממשלה הזאת לא מסוגלת לטפל בו. אני רוצה, חבר הכנסת חזן, אני רוצה לשאול אותך – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> שאל, בני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – מה אתה היית עושה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> שאל בני ונען. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – מה אתה היית עושה אם היה טרור כזה היום כשהיה יושב פה, בכיסא ראש הממשלה, הרצוג? מה אתה היית עושה? הרי הייתם מבעירים את הבית הזה, הרי הייתם צועקים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה מאפשר לי לענות? <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – חמס, תרתי משמע – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה מאפשר לי לענות? <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – מה הייתם עושים פה? אתם יודעים לדבר על ביטחון, אתם יודעים לדבר גבוהה-גבוהה על ביטחון – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – אבל במבחן התוצאה, תחת שלטון הליכוד ונתניהו רחובות מדינת ישראל בוערים, הטרור משתולל. אתם לא מצליחים לטפל בו ולהוריד אותו. <מירב בן ארי (כולנו):> אבל, יואל – – – גם אתה היית בליכוד. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתם – חברת הכנסת בן ארי, אל תכניסי את עצמך למסיבה, את עדיין לא שם. חבל, אין צורך, אני לא מטיל עלייך אחריות. אין צורך, אל תיקחי את זה עלייך. אם זה היה כלכלה, הייתי פונה אלייך. בביטחון – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> יואל – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – הרי מה זה – סליחה, חברי חברי הכנסת, הרי ראש הממשלה הזה, נתניהו, מה הוא אמר לציבור? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – אל תיתמם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני הביטחון, אני היחיד שמבין פה בביטחון, אני היחיד שלא היה טרור בתקופתו – אתם זוכרים את האמירות האלה של נתניהו? אתם זוכרים את ההשוואות שלו לתקופות של ראשי ממשלה אחרים, שעליהן הוא אמר: אז היה טרור – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה יודע מה היה פה בתקופת ברק? <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – אצלי – אמר נתניהו – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> יואל, מה קרה? שכחת? החברים שלך – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אצלי – אמר נתניהו – לא היה טרור. אצלי – כי אני יודע לטפל בטרור. <אורן אסף חזן (הליכוד):> החברים שלך באופוזיציה, חלקם ישבו אתו בממשלה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה מה שאמר – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן, בוא ניתן לחבר הכנסת חסון לדבר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> חבר הכנסת חזן, זה מה שאמר נתניהו לבוחרים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אל תעשה פה דמגוגיה. אתה דמגוג. <יואל חסון (המחנה הציוני):> עכשיו, אני אגלה לכם משהו – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה לא מתבייש? <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – חברי חברי הכנסת, אני אגלה לכם משהו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה מנצל – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אף אחד מ-980,000 המצביעים של הליכוד לא הצביע לנתניהו בגלל הכלכלה שלו; לא הצביע לנתניהו בגלל החברה שלו – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חסון, משפט סיום בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מעל מיליון איש. חסון, תדייק. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – לא הצביע לנתניהו, אדוני היושב-ראש, מפני שהוא חשב שהוא עושה פה טוב לחברה הישראלית. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> טוב, חבר הכנסת חזן, אני מבקש – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, לא שנייה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מעל מיליון איש. מעל מיליון. מעל מיליון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני מסיים, אדוני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיום, בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הוא מפריע לי. הוא מפריע לי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן, אני מבקש ממך להיות בשקט. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הוא מנצל – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מבקש – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> חברי חברי הכנסת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן, אנחנו ניתן לחבר הכנסת חסון לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה נשמע לך הגיוני? הרי אם היו נותנים לך תפקיד, היית רץ בזחילה לממשלה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תן לי לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – היית הראשון – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> תן לי לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> איפה שנותנים לך כיסא – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן, אני באמת לא רוצה לקרוא אותך לסדר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תן לי לסיים. חבל. חבל. <אורן אסף חזן (הליכוד):> איפה שנותנים לך כיסא, אתה מוסיף לו כרית. <יואל חסון (המחנה הציוני):> דבר עניינית. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> דבר עניינית. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מדבר עניינית. <יואל חסון (המחנה הציוני):> חבל, תן לי לסיים. אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תסיים, תסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תספר לציבור – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תגן עלי. לא כמו שנתניהו מגן על התושבים. תגן עלי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה "תגן עלי"? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> נו, באמת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> נו, באמת, אדוני היושב-ראש. <יואל חסון (המחנה הציוני):> 900 – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, חבר הכנסת חסון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מיליון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> 980,000 מצביעי הליכוד הצביעו לנתניהו בגלל הביטחון – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חבר הכנסת חסון, איפה תהיה בבחירות הבאות? <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – רק בגלל הביטחון – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה, חבר הכנסת יואל חסון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – ו-980,000 הולכו שולל, הולכו שולל על-ידי ראש הממשלה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חסון, תודה רבה, זמנך תם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – כי היום במדינת ישראל אין ביטחון תחת הנהגת נתניהו. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> איפה תהיה בבחירות הבאות? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> עשית גלגלון, עשית פליק-פלאק, נשאר לך רק צוקהרה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. אם הוא לא יהיה – אז חברת הכנסת יעל גרמן. אם היא לא תהיה – לא נמשיך הלאה, אני רואה שאנשים לא פה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יואל, עכשיו אתה חותר למגע עם יש עתיד? אין עתיד ביש עתיד. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני חותר למגע עם כל הקולות השפויים במדינת ישראל. אתה לא חלק מהם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אין עתיד ביש עתיד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת – חבר הכנסת חסון – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חסון, ודאי שלא בעמידה. חבר הכנסת חזן, אני מבקש לחדול. שלוש דקות, חבר הכנסת זחאלקה, לרשותך. בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הנה, תצא החוצה בריצה. מפחד להתמודד עם המציאות. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הכרזת מצב החירום היא מושג מבלבל – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> בגלל החברים שלך יש מצב חירום. אתה אשם. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – וזורע אשליה כאילו החלק הזה של החקיקה הוא חירום, השאר זה נורמלי. כלומר, הגדרת היוצא מן הכלל – כאמרתו של שמיט: ריבון הוא המגדיר, לא את הכלל אלא את היוצא מן הכלל – כאילו זה המצב. אבל אם מסתכלים על החקיקה הראשית, יש שם דברים יותר חמורים, וכאשר נעשה ניסיון כאילו לשנות את חקיקת מצב החירום – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – שהבית שלך בנוי על קרקע לא חוקית. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אורן חזן – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – מביאים חקיקה גרועה יותר, לא טובה יותר. היום בוועדת החוקה, חוק ומשפט נדונים סעיפים שמעבירים אותם מחקיקת החירום לחקיקה רגילה – הרבה יותר קשה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> ויותר גרוע. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> הרבה יותר גרוע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה תצביע בעד – – – איך אני? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כלומר, הבעיה היא לא בחקיקת מצב החירום, אלא במצב החירום שהחקיקה הדכאנית, המתהדרת בנייטרליות כוזבת, עושה למיליוני אנשים. על-פי איזה חוק ישראל שמה 2 מיליון פלסטינים בעזה בבית-סוהר? <אורן אסף חזן (הליכוד):> עזה זה בית-סוהר? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> על-פי איזה חוק עושים את הייהוד של ירושלים? <אורן אסף חזן (הליכוד):> זחאלקה, לא טוב לך – תחזיר לנו את רצועת-עזה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> על-פי איזה חוק שמים את המחסומים ויוצרים מצב של אפרטהייד בשטחים הכבושים? על-פי איזה חוק ואיזה צדק – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא טוב לך, תחזיר לנו את עזה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – בחקיקה ראשית, שעברה בכנסת כביכול בצורה נורמלית, הפקיעו יותר מ-70% מהאדמות שלנו? אז שלא יעבדו עלינו בעיניים, מצב החירום הוא בחקיקה הראשית, ולא בחקיקה המשנית שכביכול יוצאת מן הכלל. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זחאלקה – מתי נהרוס לך את הבית, זחאלקה? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> רק בשבוע האחרון מאות אנשים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הבית שלו בנוי בצורה לא חוקית. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – מאות אנשים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מתי, זחאלקה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אוי, נו, באמת. אדוני היושב-ראש, תראה איך ריגשת אותו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בבקשה, חבר הכנסת זחאלקה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תראה איך הוא מתרגש שקראת אותי לסדר בשבילו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר גם בפעם השלישית. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אל תהסס, אדוני היושב-ראש, זה בסדר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אל תתערב, אתה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> יש מאות אנשים שנמצאים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מוסיף לך דקה, חבר הכנסת זחאלקה, אבל תנסה לעמוד בה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – מאות אנשים שנמצאים בבתי-סוהר בגלל מעצרים מינהליים, ללא משפט. רק בשבוע האחרון החליטה הממשלה, על-פי תקנות חירום משנת 1945, להוציא את התנועה האסלאמית מחוץ לחוק. לא הייתה לממשלה ולכל זרועות הביטחון שום הוכחה שהם עברו על חוק כלשהו. ידע אזרח, תדע התאגדות של אזרחים, שהממשלה יכולה להוציא אותם אל מחוץ לחוק גם אם הם לא עברו על החוק. איזה מין היגיון זה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> צריך להוציא אותך מחוץ לחוק בכל מקרה. אתה יום-יום שעה-שעה עובר על החוק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת זחאלקה, משפט סיכום, בבקשה. הזמן – גם אחרי התוספת. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> זחאלקה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מספיק עם ההסתה שלכם. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> צא כבר. צא מכאן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הוא מנצל את הבמה בשביל להכפיש את המדינה; בשביל להכפיש את המדינה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן, אני – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> די, נגמר לו הזמן. אני מבקש, נתת לו דקה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת זחאלקה, אני מוסיף לך עוד דקה, בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אוי, נו, באמת. אני לא זוכר שהוספת לי דקה כשהם הפריעו לי. לי לא הוספת דקה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אנחנו לא מקבלים את ההפרדה הזאת – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אל תיתן לי לקרוא אותך לסדר בפעם השלישית, חבר הכנסת חזן. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – אני מסרב לקבל את ההפרדה המלאכותית והשקרית. זה אחיזת עיניים להגיד שיש חקיקת חירום, שזה מצב החירום הזה, והחקיקה הראשית שהיא בסדר. מלא – בחקיקה הראשית יש הרבה חוקים שהם דכאניים, שהם חוקי חירום, שעושים מצב חירום של כל כך הרבה אנשים, שמאמללים אותם, עושים את החיים שלהם לבלתי אפשריים. זו חקיקת חירום. חקיקת חירום זה לא של האדון שיושב – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה מאמלל את כולנו. אני רק רואה אותך, אני מרגיש אומלל. אתה מאמלל את כולנו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת זחאלקה, משפט סיכום. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> יש גבול לכל תעלול, גם של ליצן, אדוני. מה זה? מה זה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת זחאלקה, משפט סיכום בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> ניאבק בכל פעולות החירום שהממשלה עושה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – כל מה שהיא עושה נגד האזרחים הערבים הם פעולות חירום. <אורן אסף חזן (הליכוד):> נגמר הזמן. אדוני היושב-ראש, נגמר הזמן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אנחנו לא מקבלים את ההפרדה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> ניאבק על זכויותינו כבני הארץ הזאת ועתידנו בה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אין לכם פה עתיד. חבר הכנסת עם האות השביעית, אין לכם פה עתיד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תפסיק כבר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אין לכם פה עתיד. אתה מצביע כפול, אל תתערב. מתי יהרסו לך את הבית, זחאלקה? מתי? הבית שלך בנוי לא חוקי, מתי יהרסו לך אותו? חבר כנסת מצפצף על החוק ביודעין. עבריינות לשמה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לתפארת הכנסת והיושב-ראש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שלוש דקות לרשות אדוני. בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, לתפארת הכנסת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> נכון, לתפארת הכנסת, בניגוד לכם. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, "מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה". התרגלנו בחודשיים האחרונים למשהו שאסור לנו להתרגל. מסופר על תקופה של פוגרומים בפולניה, כאשר מישהו פנה לחברו ואמר לו: שמעתי שבבניין שלך הורגים יהודים, אז הוא אמר: לא, זה בחצר השנייה. תמיד שמעתי את זה ולא האמנתי שאנשים יכולים להגיע למצב כזה של התרגלות. כל יום ויום וכל שעה ושעה אנחנו שומעים שאנשים נרצחים בסכינים, שלא לדבר על ירי, מול המדינה הכי חזקה באזור, הצבא הכי חמוש, המשוכלל, עם צוללות, עם מטוסים, עם ציוד וכלים שאין לאף מדינה בעולם – ואיך אי-אפשר לעצור ולמנוע מהמחבלת בת ה-16 לבוא עם סכין? <עליזה לביא (יש עתיד):> אז למה אתם לא חלק מהצבא הזה? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אם יפריעו לי אויבי היהדות החרדית אני אבקש להוריד את הזמן שהם מפריעים לי, ואני ארצה לדבר כמה שאני אדבר, אני לא מדבר אליהם בכלל, אני מדבר אל עם ישראל. עם ישראל נמצא בסכנת חיים, והדבר הבסיסי ביותר שיכול לקרות בעם שנמצא במצוקה כזאת הוא שאף אחד לא יצא למלחמה נגד השני בתוך הגטו, ופה יש אנשים שכל מאווייהם – להילחם ביהדות הנאמנה. בושה וחרפה. אני לא מדבר אליכם בכלל. אני מדבר אל עם ישראל, עם ישראל כואב ודואב על כל יהודי שנהרג. ואני שאלתי שאלה: "מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבֹזזים"? איך הגיע מצב שהצבא החזק ביותר, החיילים המסורים ביותר, אינם מסוגלים למנוע אפילו סכינאים? התשובה היא שהקדוש-ברוך-הוא, שהטיל עליהם אימתה ופחד, על כל אויבי ישראל, החזיק את היישוב היהודי בארץ-ישראל ב-100 השנים האחרונות בנסי נסים, כי עם ישראל הכיר בזה שאומנם צריך סוס מוכן ליום מלחמה, צריך צבא, צריך נשק, צריך הכול, אבל לה' הישועה. וחס וחלילה, כאשר מורדים בקדוש-ברוך-הוא, כאשר עושים חוקים נגד התורה, כאשר נלחמים נגד לומדי התורה, כאשר מציגים אותם כפרזיטים, אז קרה דבר פשוט: הקדוש-ברוך-הוא הסיר מהם את הפחד. ואיך הוא הסיר מהם את הפחד? הגיע מצב שערבים מחבלים לא מפחדים למות. עכשיו, אתה יכול להחזיק את הצבא הכי חזק, והנשק הכי חזק, אבל אם ההוא מוכן למות, איבדת את ההרתעה. איבדת את ההרתעה – אתה לא יכול להגן על עם ישראל. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אז למה קרתה השואה? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז שוב אנחנו צריכים להגיע – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> למה קרתה השואה? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אנחנו עוד נדבר על השואה הבאה, לא על השואה שהייתה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אייכלר, בבקשה, משפט סיום. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כשיהיה לך זמן אני אשב אתך ואני אתאר לך איך תהיה השואה הבאה, השם ישמור ויציל, אם אנחנו נמשיך במרד נגד הקדוש-ברוך-הוא. אבל הקדוש-ברוך-הוא עכשיו, ב-100 השנים האחרונות, מחזיק אותנו בנסי נסים, נותן כוח לחיילי צה"ל, נותן כוח לעם ישראל להחזיק פה את המצב. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, בבקשה, חבר הכנסת אייכלר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא, הם פשוט הפריעו לי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא הפריעו. אני בודק את הזמן, סמוך עלי, הזמן כבר חלף. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז אני מבקש שתיתן לי להשלים את הרעיון. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט, משפט. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> הרעיון שלי אומר שאם אנחנו נדע – ורוב עם ישראל יודע את זה, רק השלטון לא יודע את זה – שעם כל ההשתדלות אנחנו צריכים לבקש ולהתפלל לקדוש-ברוך-הוא ולהיות מאוחדים מבפנים. אדון רומקובסקי הרעיב את הרב לנדאו בגטו לודז' משום שהוא לא הסכים לנישואים אזרחיים, והוא מת מרעב. בסוף רומקובסקי, היה לו הסוף שהיה לו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אייכלר, תודה רבה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני מסיים במשפט אחד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט, אנחנו גם ביום ארוך מאוד, הבטחתי זמנים – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני יודע, אני מסיים במשפט אחד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז אם אתה יודע אני מבקש שאתה תקפיד על הזמנים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ראיתי כמה זמן אנשים דיברו; אני כבר מסיים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, נתתי תוספת לחבר הכנסת זחאלקה כי חשבתי שזה נכון. אני מבקש מכולם להקפיד על הזמנים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז תן לי גם את משפט הסיום. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיום. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני רוצה לומר: אתם לא מייצגים את עם ישראל. עם ישראל רוצה להיות מאוחד, עם ישראל הביע עכשיו הערצה והערכה לזק"א ולמתנדבים החרדים, שנמצאים ראשונים בכל אירוע. הם לא מקבלים את ההסתה שלכם. וכשעם ישראל יהיה מאוחד, וידע שאנחנו צריכים להגיע לקדוש-ברוך-הוא, אז באמת יהיה סוס מוכן ליום מלחמה, ולה' התשועה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – ואף אחד לא יוכל לפגוע בנו. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אמן. תודה רבה, חבר הכנסת אייכלר. חברת הכנסת יעל גרמן – איננה כאן; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – גם הוא אינו נוכח; חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה. שלוש דקות לרשות אדוני. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יהיה נכון לפתוח כל דברים שנאמרים היום בהשתתפות בצער המשפחות השכולות ונפגעי הטרור, החלמה לפצועים וחיזוק ועידוד לכוחות הביטחון, על כל המרכיבים, בכל רחבי הארץ. אנחנו בשעות לא פשוטות, אולי לא בפעם הראשונה אבל פעם נוספת אנחנו עומדים במבחנים, ויש להם מחירים. זהו זמן חירום אמיתי, וזו לא המצאה שנועדה לדון בסעיף הזה, שחוזר על עצמו מעת לעת. המאבק בטרור הוא ללא פשרות, ואנחנו מאוחדים במאבק בטרור, ואין כאן קואליציה ואופוזיציה. כמו שבצבא יש לחימה כתף אל כתף, גם אנחנו כאן, יד ביד, איגום כוחות, כדי להתמודד עם הטרור, ולא בפעם הראשונה. אבל כמו שאנחנו מאוחדים במאבק בטרור, אנחנו מחולקים ומפוצלים ביום שאחרי. המחלוקת הגדולה בתוכנו – ואולי לא ברורות הפרופורציות, אבל המחלוקת הגדולה בתוכנו היא מהו ההסדר הנכון ליום אחרי שנמגר את הטרור, ואף אחד לא יודע לכמה זמן בדיוק. ולפי דעתי, המדינה נחלקת לשתי קבוצות, אני מאמין. הקבוצה הגדולה, שעדיין מאמינה ורוצה שתי מדינות לשני עמים, ולאחרונה גם ראש הממשלה חזר והתחייב על כך; והקבוצה השנייה, שיש בה מאוכזבי הדרך של שתי מדינות ואלה שכל חלומם הוא מדינה אחת דו-לאומית. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא יהיה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> ולכן, נדמה לי שהגיעה השעה, ואני מצאתי לנכון בימים האחרונים גם לומר את דעתי – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא יהיה – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> תן לי רגע. – – – לפרסם את זה. אני חושב שהגיעה השעה למצוא את המכנה המשותף, כדי ליצור את האחדות לא רק במאבק בטרור, אלא גם ביום שאחרי, כדי להגיע להסדר, ככל שאפשר. ברור שזה לא יכול לקרות מחר, ברור שעכשיו יש טענה, והיא כנראה צודקת, שאין עם מי לדבר, ועוד מעט החלק השני, השמאל, יגיד שאין על מה לדבר, אבל ברור שיגיע יום שיהיה עם מי ויהיה על מה. ואם היום נסתום את הגולל על חלוקת הארץ, לא יהיה לנו גם פתרון בעוד כמה שנים. ולכן, שאלת הבנייה ביהודה ושומרון – צריכה להיות על-פי תכנון שמאפשר שתי מדינות לשני עמים. הבעיה שלנו היא לא להסביר את זה בחוץ-לארץ, הבעיה שלנו היא לא מה טוב לאמריקנים, אלא מה הדבר הנכון לנו. ולכן אני קורא לראש הממשלה והשרים – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> איתן, נתניהו ילך לשם? הבית היהודי ילך לשם? מי ילך אתנו לשם? בחייך. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אני קורא בשביל זה, איציק, אני קורא לראש הממשלה, שלאחרונה התחייב לשתי מדינות – ואני קורא לבית הזה, להתאחד – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, חבר הכנסת ברושי. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> משפט סיום. נחוצה לנו ממשלה שיודעת לאן היא רוצה להוביל את ישראל לשנים הבאות; נחוצות לנו היום הכרעות היסטוריות ולא היסטריות – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – נחוצה לנו ממשלה שתוביל אותנו לעתיד יותר נכון, שבסופו של דבר הוא עתיד שטמון בו הביטחון, שהוא השלום. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת ברושי. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. שלוש דקות לרשות אדוני. בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברים, משנת 1999 אתם חוזרים כמו תקליט כל פעם על אותם דברים, אמרה לפני כמה שנים נשיאת העליון לשעבר דורית בייניש. זה משפט שאנחנו חוזרים ואומרים. עכשיו אני אדבר מתוך הניסיון האישי שצברתי בתוך הבית הזה. הכול כאן חירום; חקיקה אנטי-דמוקרטית בשם החירום – חקיקה אנטי-דמוקרטית בשם החירום. הכול – ההתנהלות של הבית הזה, של הוועדות – מחפשים איפה יציאת החירום, ומתחילים משם. אפילו למתווה הגז, בסעיף 52, נאלצנו למצוא מצב חירום – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> גם באופוזיציה – – – שום דבר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – כדי להעביר את זה. הכול תחת הכותרת חירום. כל הוראת שעה, תחת הכותרת חירום. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – היית מצביע פעמיים כדי שזה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לקחת זכויות מאנשים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> פעמיים – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אורן, אתה לא מוסיף כבוד – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן, אני כבר קראתי אותך לסדר פעמיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רק – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מזכיר שקראתי אותך לסדר פעמיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כי כמו שהוא מצביע כפול, הוא גם מקבל זמן כפול לדבר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אורן, אתה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – לא מוסיף כבוד לבית הזה. שקט. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, ואתה מוסיף. אתה שהצבעת – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> הכול תחת הכותרת של מצב חירום. כל נישה, אם כלכלית – תחת מצב חירום, ולקחת זכויות של אדם תחת הכותרת של מצב חירום. אני אומר את זה, ואני רוצה לספר סיפור שהיה לפני שבועיים-שלושה: היה פיגוע בתחנה המרכזית, חברים, בבאר-שבע. אני רוצה לספר את סיפורו של בחור משועפאט, תושב מזרח-ירושלים בשם סאם אערג'. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הוא גם מחבל? <עיסאווי פריג' (מרצ):> היה פיגוע בתחנה המרכזית בבאר-שבע. מדובר בבחור בשם סאם עארג' – כדורגלן מחונן ממזרח-ירושלים, שחקן בליגה הפלסטינית, שיום אחד אחרי הפיגוע ראה את התמונה שלו בערוץ 1 תחת הכותרת "המחבל שעשה את הפיגוע". הבן-אדם ראה את התמונה, שאל את עצמו: מה קורה פה? האבא הרים טלפון למשטרה: הבן נמצא בבית, מה אתם מפרסמים את התמונה? אמרו לו: טוב, תבוא. הלך למשטרה עם הבן. המשטרה אמרה לו: טוב, אתה לא המחבל, אבל אתה עצור. הוא ערבי, צריך לתת לו אישור. הוא לא יצא המחבל בבאר-שבע – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – האלימות בחברה הערבית – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – אז הוא חודש ימים, חברים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – כאילו אין מחבלים אצלכם, הא? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> חברים, הוא – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> חבורת – – – ממזרח-ירושלים דוקרת סכינים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – חודש ימים עצור, הוא חודש ימים עצור – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> נגמר לו הזמן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> נגמר הזמן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן, אני קורא אותך לסדר בפעם השלישית. <אורן אסף חזן (הליכוד):> נגמר לו הזמן. באמת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מבקש ממך לצאת, להתרענן ולחזור בעוד כמה דקות רגוע. חבר הכנסת פריג', אני מבקש ממך – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – נותן לו במה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, לא, לא, לא – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת פריג' – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – אתה נותן לו במה – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – לסיים את – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – להלל מחבלים – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – ומוציא אותי – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – סאם עארג' – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה נותן לו במה להלל מחבלים – – – (חבר הכנסת אורן אסף חזן יוצא מאולם המליאה.) <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – עצור כבר חודש במשטרת ישראל. מדובר בערבי. לא עשה פיגוע – אז בוא נלביש לך תיק: אתה זורק אבנים. והכול תחת מעטה של חוקי חירום. אז, חברים, זה החירום שלכם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חירום דיקטטורי. חירום שמשמש תירוץ. וזה לא – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת פריג', תודה רבה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> השאלה איך – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. אחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. בבקשה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עיסאווי, בסדר, אתה מבין? אנחנו, יש לנו לילה ארוך. כל אחד פה גונב עוד דקה, דקה וחצי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא. ממש לא. חבר הכנסת סעדי, שלוש דקות. אני אבקש – יהיה לך שקט עכשיו – להקפיד בבקשה על הזמנים. בבקשה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> חזן לא פה אז יהיה שקט, זה בסדר. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת פריג', לא רק שהכול חירום פה – אתה שומע? – חבר הכנסת פריג', לא הכול חירום, אלא הכול הוראת שעה, אבל הוראת שעה היא לא כבר הוראת שעה, אלא הוראת קבע מעשרות שנים. ומוזר מאוד שמדינה שהוקמה בשנת 1948 ועברו מאז עשרות שנים, עד היום היא מכריזה שהיא נמצאת במצב חירום. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – יש חייל שנרצח היום. יש צעירה – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> נרצח. אם נמצא – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> מה נפגע פה? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> יפעת – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – אם נרצח, יש חוק; יש חוק, יש חוקים, יש בתי-משפט. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אפשר להגיש כתבי-אישום, אפשר לשלוח את האנשים האלה, אם עברו על החוק, אבל לא צריך להכריז – את יודעת מה זה מצב חירום? <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> כן. כן. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> מה? <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> כי כל יום נדקרים פה אנשים, זה מצב חירום. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אבל – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אם זה לא מצב חירום, אני אשמח שתגדיר לי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אני אגדיר לך. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> בבקשה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> כמו שהוצאתם את התנועה האסלאמית מחוץ לחוק, אז אפשר להגיד שיש מצב חירום; מוציאים תנועה פוליטית במדינת ישראל – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – מסיתה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – על סמך אותן תקנות ידועות לשמצה משנת 1945. ואפשר היה, אם באמת יש משהו בלתי חוקי, ואני בעד שאם יש מישהו שעובר על החוק – שיועמד לדין, יקבל את העונש שלו. אבל אי-אפשר לבוא באישון לילה ובמחטף כמעט ולסגור 17 עמותות, יפעת – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> 17 עמותות. 17 עמותות אזרחיות – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – פעם אחת תיתן לי – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – שנותנות שירותים – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> מה עם האנשים? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – ונותנות עזרה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> מה עם האנשים? <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> פעם אחת תגיד אמת. <טלי פלוסקוב (כולנו):> היא מדברת על האנשים שהרגו אותם היום, ואתה מדבר על – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אבל אני אומר לך: אם יש מישהו – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> איך אפשר – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אנחנו – לא. אנחנו – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> זה – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אנחנו, העמדה שלנו ידועה, ואי-אפשר לחזור על זה ולשנן את זה כל פעם – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> פעם אחת, אחת, שאני רוצה לשמוע – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – אנחנו נגד פגיעה באזרחים חפים מפשע. לחזור עוד פעם? אנחנו נגד פגיעה באזרחים חפים מפשע, משני העמים – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – משני העמים. אנחנו לא צריכים לחזור על זה כל שני וחמישי, כל שעה וכל שעה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> זה כי – – – אתם – – – בטרור. <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – צריכים לחזור כל יום – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אנחנו פה – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <קריאה:> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אני מדבר עכשיו על הצעת חוק – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <קריאה:> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – שמגדירה מצב חירום, ואני אומר לכם: אם יש משהו לא חוקי – כמו 17 העמותות האלה, שאני אומר לכם: העמותות האלה מגישות דוחות לרשם העמותות – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום. חבר הכנסת סעדי, משפט – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לרשם העמותות. התנועה האסלאמית היא תחת מעקב 24/7, 365 יום. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אם יש משהו לא חוקי, תגישו. העניין החמור יותר, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא לא לא לא. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> משפט אחרון. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> משפט אחרון. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא. משפט. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> העניין היותר-חמור: שעכשיו לוקחים את כל תקנות שעת-החירום האלה, אדוני היושב-ראש, מביאים אותן לחוק חדש, כביכול חדש, חוק המאבק בטרור – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – – משפט. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – שהוא יותר גרוע מתקנות שעת-חירום. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. שלוש דקות לרשות אדוני. בבקשה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, והשר? בפינה. אני לא מבין על מה הוויכוח. כל שנה עולה מחדש השאלה: האם צריך להחיל אי-אלו נושאים, שחלקם הגדול שוליים ומיותרים, בהגדרה של מצב חירום. וכל שנה, האמת, יש התקדמות מסוימת: עוד קצת נושאים מוצאים או שמוגדרים באופן חדש – מצב החירום נמשך. אבל המדהים הוא שהיום באמת מדינת ישראל היא במצב חירום. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> נכון. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מה צריך להיות יותר ממצב חירום עכשיו? <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> נכון מאוד. <נחמן שי (המחנה הציוני):> זאת אומרת, אנחנו כל הזמן, על כל מיני זוטות, מדי שנה – לא ראיתי אם הדבש נשאר או הדבש יצא. כל שנה דנו מה מצב הדבורים. עכשיו צריך לדבר על מצב האנשים, לא על מצב הדבורים. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> נכון מאוד. <נחמן שי (המחנה הציוני):> 23 אנשים נהרגו – נרצחו. לא נהרגו – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> נכון. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – נרצחו במדינת ישראל בחודשיים האחרונים. אז למה הממשלה מחכה? אני רוצה לדעת. יש לה מצב חירום ביד. יש לה אמצעים. יש לה אפילו, מה שחשוב מאוד, גיבוי של הספסלים האלה: לנקוט אמצעים רציניים, משמעותיים, כדי לבלום את הטרור. למה היא לא עושה את זה? זה לא ייתכן. היום נרצח חייל נוסף. אני רוצה, יחד עם חברי, לשלוח תנחומים למשפחתו, וגם תנחומים למשפחותיהם של כל הנרצחים עד עכשיו. אנחנו כולנו שותפים לאותו מאמץ, ואני לא רואה את הממשלה פועלת. יש פה, ברוך השם, קבינט, יש בממשלה הזאת אנשי צבא לשעבר, אנשי ביטחון, אנשים שמבינים עניין – אמורים לפחות. ויש פה כשל מתמשך – לא מצליחים לעצור את זה. מסמנים אזורים בעייתיים, מסמנות נקודות בעייתיות, יש כבר איזה פרופיל, פחות או יותר, של המחבל מודל 2015 או המחבלת 2015, ועדיין ממשיכים להירצח כל יום אנשים ברחובות ישראל. האחריות היא על הממשלה, אין מה לעשות, אי-אפשר להתנער ממנה. זו הממשלה שזכתה בבחירות. ראש הממשלה הרכיב ממשלה כרצונו וכטעמו, ממשלה שיש לה שותפות אידיאולוגית. אתמול שמענו כמה הם אוהבים האחד את השני ורוצים להישאר ביחד עד קץ הדורות. אבל בדבר האמיתי שמעסיק היום 8.5 מיליון תושבי מדינת ישראל הם לא עוסקים – איך להחזיר את הביטחון למדינת ישראל. אז עכשיו אנחנו נחזור לדבורים, ועוד פעם נתחיל נושא אחד, נכלול נושא או לא נכלול – לא יעזור שום דבר. לא תוכלו להתנער, ממשלת ישראל, מן האחריות המלאה שלכם לטרור שמתעתע, תוקף ברחובות ישראל ופוגע באזרחיה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, בעיקר על ההקפדה על הזמנים. אחרון הדוברים, לפני הסיכום של חבר הכנסת דיכטר – חבר הכנסת איציק שמולי. שלוש דקות, אדוני. אשמח על הקפדה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אפילו יהיה פחות. תראו, נאמרו פה היום הרבה דברים לגבי הכישלון והחידלון של הממשלה בכל מה שקשור בטיפול בטרור. אני חושב שזה לא מקרי שהממשלה מקבלת גיבוי בשבועות ובחודשים האחרונים מהאופוזיציה, גם במקרים שזה קשה לנו, גבוליים, בשטח האפור, כי אני חושב שאם יש משהו אחד שאנחנו צריכים להילחם בו כל הכוח, עם כל הביקורת על חוסר התעוזה ועל חוסר התוחלת המדינית של הממשלה, על דבר אחד צריכה להיות פה הסכמה – שמי שבא לפגע, גם בתחום השטח של יהודה ושומרון, אסור לגלות כלפי זה הבנה, לגיטימציה, אפילו משהו במרומז שעשוי להשתמע כהבנה, בגלל המצב המדיני. ואני אומר לך, חבר הכנסת אוסאמה סעדי, לא ברור לי על מי אתם מגינים, לא ברור לי על מי אתה מגן. מה הבעיה לעלות לדוכן הזה, לבקר את הממשלה הזאת – וברוך השם לא חסר על מה: על גילויי הגזענות החמורים בחברה הישראלית, שלא עושים כנגדם כמעט שום דבר, ע"ע ארגון להב"ה; מה הבעיה לעלות לדוכן הזה ולדבר על האלימות בחברה הישראלית ועל ההסתה ועל האי-שוויון? היום, אני חושב, היה כנס על סוגיה נוספת בוועדת החינוך, שעסקה באי-שוויון במגזר הערבי. מה הבעיה לאחד את הבית סביב הנושאים האלה, כשאתם – אני לא אדבר בלשון רבים, זה לא מכובד – אבל כשאתה עולה לדוכן הזה, ואתה כאילו, בשם התסבוכת או מצב הביש המדיני, אתה יכול לגלות הבנה כלשהי או אפילו לא לגנות, דברים שאי-אפשר לקבל אותם במקום נורמלי – עם זה יש לי בעיה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני שומע אותך – כבר כמה חודשים אני שומע, ומה שאני שומע זה קול שהוא, לצערי – בניגוד למה שהיה בכנסת הקודמת, בכנסת הזאת הוא קול שהוא הרבה יותר בדלני, הרבה יותר מתריס. זה ברור שגם האיומים גוברים, אבל בסופו של דבר, בואו לא נציג פה איזה מצג שווא. אף אחד לא מצפה, לא מכם ולא מהאזרחים הערבים, ביום העצמאות לעמוד ולהצדיע בדום לדגל. לא על זה אנחנו מדברים. אבל פעולות שהן מתגרות ומסיתות – תראה כמה גדול הפער בין הרצון של הציבור הערבי להשתלב לבין הקול הבדלני שיוצא מהבית הזה. והחלק הזה כמובן לא נקי – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, חבר הכנסת שמולי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. יסכם את הדיון חבר הכנסת אבי דיכטר. <אבי דיכטר (יו"ר הוועדה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מודה שזה היה קצת מביך לשמוע חלק מהמתייחסים, בעיקר אלה שקראו שלא להאריך את תקופת החירום. ואני מודה שזה מביך מפני שקודם כול זה מעיד על בעיית הקשבה. לא שאני מאשים את חברי הכנסת בהקשבה יתרה, אבל לפחות מי שמתייחס, מן הדין שיתייחס לכמה דברים שנאמרו בקשר לאמירות שלו. הרי הובא ונאמר על-ידי בפתיח שרוב החוקים, התקנות והצווים הם לא ממש בתחומי הביטחון, אלא לאורך 67 השנים האחרונות נחקקו חוקים, נתקנו תקנות ונקבעו צווים שנשענים על מצב החירום. אם היינו היום – או אם חס וחלילה לא יוארך מצב החירום, יקרסו עשרות צווים ותקנות, והנזק מהכאוס והבלגן שישתרר הוא רב באופן דרמטי ומשמעותי על-פני המציאות, שבה בכל אופן יש קונסטרוקציה שעליה נשענות תקנות בתחום הדבורים ותקנות בתחום הדבורים והדבש, ותקנות בתחום התחבורה, ותקנות בתחום – – – <קריאה:> – – – <אבי דיכטר (יו"ר הוועדה המשותפת):> הדבורים, העוקץ לפחות. ואני אומר את זה מפני שאנחנו, ככנסת, יש לנו גם אחריות ציבורית. ובמקרה הזה הבהרתי שמשנת 2009, כאשר נקבעה בוועדת הכנסת המשותפת לוועדת חוץ וביטחון ולוועדת חוקה, חוק ומשפט – שהיום אני עומד בראשה, בעבר עמד מישהו אחר בראשה – נקבעה ועדת משנה בראשות חבר הכנסת לשעבר אברהם מיכאלי. ובאמת, בעבודה, ומגיע לו יישר כוח מטעם הכנסת, הצליח להביא למצב שירדנו – ואני חוזר על הנתון הזה – מ-165 צווים ב-2009, שנשענים על מצב החירום, ל-34 צווים היום. רק בשנה האחרונה הורדו 23 צווים בגין חקיקה בתחום המזון. ופירטתי, ואני רוצה לחסוך את זה מכם, כמה צווים ירדו בשנה הקרובה, על-פי דברים שאנחנו כבר רואים בעין. אז נדמה לי שהאחריות שלנו כחברי הכנסת להבטיח שלא יהיה לנו חס וחלילה מחר בבוקר מצב שבו תחומים שהם תחומים כלכליים, לאו דווקא תחומי ביטחון – ואני תכף אגיע לתחומי הביטחון. שמעתי פה משנה סדורה מלא-מעט לוחמים שהסבירו איך נלחמים בטרור באמצעות החקיקה של מצב החירום. זה לא מדויק. אבל הדברים שאנחנו עוסקים בהם פה הם באמת בתחומי הרכב, שנשענים על מצב החירום. לא אנחנו אחראים; אני לא מזהה פה בכנסת חברי כנסת מספיק ותיקים, שהכניסו את הסעיפים האלה אז והשעינו אותם על הקונסטרוקציה של מצב החירום. והצעצועים המסוכנים – גם זה נשען על מצב החירום. והאמינו לי, עוד דברים נוספים בתחום השיט ותמרוקים קשורים למצב החירום. לא יודע לומר אם זה על ליפסטיק או על דברים אחרים, אבל בכל אופן, יש דברים שמישהו שישב על הכיסאות האלה לפנינו החליט שזה צריך להישען על מצב החירום. אין לנו ברירה אלא למשוך את המצב הזה, לצמצם אותו לכווץ אותו עד שהוא באמת יעבור מן העולם. ידידי אוסאמה סעדי, אני באמת רוצה לומר לך כידיד: תראה, לבוא ולומר פה משפט בתחומי הביטחון – חוק המאבק בטרור אמור להחליף פקודה מנדטורית מ-1945. היא פקודה טובה, אבל רצינו משהו כחול-לבן. מגיע לנו משהו כחול-לבן אחרי 67 שנה, ואני מקווה שנקבל את זה. אני מקווה שאתה לא ממליץ להישאר במצב החירום ולהמשיך להישען על התקנות משנת 1945. והערה אחרונה לך, חבר הכנסת סעדי, שידידך מסתיר אותך – חבר הכנסת אוסאמה סעדי, ברשותך, זחאלקה, נרגיע – תראה, אני אומר לך, המשפט: אני מגנה הרג של חפים מפשע מכל הצדדים – תראה, בנסיבות האלה של היום, של אתמול, של סוף השבוע האחרון, נרצח בגוש-עציון, נוסף על שני ישראלים יהודים נרצח ערבי, על-ידי אותם מחבלים. ופה, מנסים האחד אחרי השני מאלה שעמדו על הדוכן כאן לפני, ואלה שקראו קריאות מהקהל, אומרים לך: חבר הכנסת סעדי, תגיד משהו מפורש, זה לא דבר בעייתי, זה לא דבר, חס וחלילה, מביש. נהפוך הוא, באמת, אמירה אמיצה. ואומרים לך, ואתה חוזר לנקודת המוצא (אומר בערבית ומתרגם:). אומרים לך: זה ת'ור, זה שור, ואתה אומר: תחלבו אותו. אני חושב שבאמת היה נכון מכבודו לומר בריש גלי: אני מגנה, כחבר הכנסת, מגנה את הרוצחים בפיגועים האחרונים, של היום ושל אתמול. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת דיכטר. אנחנו עוברים להצבעה על המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הכרזה על מצב חירום. אנחנו מצביעים, חברים, הצבעה דיגיטלית. אני מבקש מכל החברים לשבת. חברי הכנסת, תפסו מקומות, אנחנו מצביעים הצבעה דיגיטלית על הצעת הוועדה המשותפת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אלקטרונית, יותר – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מה אמרתי? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אלקטרונית. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אה, הצבעה אלקטרונית, מחילה. הצבעה אלקטרונית. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כי התקרבת לשמאל – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד המלצת הוועדה המשותפת – 73 נגד – 13 נמנעים – אין המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הכרזה על מצב חירום נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 73 בעד, 13 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הכרזה על מצב חירום התקבלה. <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק חסיון חומר מודיעיני (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014> [מס' מ/848; "דברי הכנסת" ה-19, מושב שני, חוב' י"ט, עמ' 8807.] <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק חסיון חומר מודיעיני (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014. ימסור את ההודעה השר יואב גלנט. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> תוסיף אותי להצבעה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עברתי נושא. השר גלנט, אתה מוסר לנו הודעת ממשלה? בבקשה, אדוני השר. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בהתאם לסעיף 1 לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה, על דעת הממשלה, להודיע במליאת הכנסת על רצונה של הממשלה להחיל דין רציפות על הצעת חוק חסיון חומר מודיעיני (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014 – הצעות חוק מ/848 מיום 11 בפברואר 2014. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 21), התשע"ו–2015> [מס' מ/973; "דברי הכנסת", חוב' ו', עמ' 5979; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 21), התשע"ו–2015, קריאה שנייה ושלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת צחי הנגבי. בבקשה. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אדוני, אנא בקש מחברי הכנסת לחזור עוד שבע שעות, אבל בינתיים לשבת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ארבע. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> ארבע? זה הכול? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, חברי הכנסת, בואו ננסה – הרבה שעות עכשיו, יש זמן טוב לעבוד. אבל מי שנשאר – אני מבקש מהחברים לשבת ולאפשר לנו להמשיך בדיון. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> חבל שאין לי מגבלת זמן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת הנגבי, זה בסדר, פה אנחנו רגילים ככה, לא? <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> לא לא, באמת לא. לא מכובד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא מכובד. טוב. חבר הכנסת לוי, חבר הכנסת לוי וחבר הכנסת בגין, אנחנו מבקשים לשבת. אני מרשה לך לקרוא לסדר, יושב-ראש הוועדה. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> לא נעים לי, באמת, אלו שרים, תבקש מהם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> השר יריב לוין. השר לוין, חבר הכנסת הנגבי מבקש שנאפשר לו לדבר. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> תודה. אדוני היושב-ראש, תודה, אני מתכבד – להביט בגבה של חברת הכנסת אורלי לוי, אדוני היושב-ראש; אני מתכבד להציג בפני הכנסת את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 21), התשע"ו–2015, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. תיקון מס' 19 לחוק שירות ביטחון, שנחקק בחודש מרס 2014, הוסיף לחוק את פרק ג'1, שקבע מנגנונים והסדרים חדשים לגיוס תלמידי ישיבות לשירות צבאי. יחד אתו נחקק חוק שירות לאומי-אזרחי, שקבע מנגנון משלים של שירות תלמידי ישיבות במסגרת שירות לאומי. המנגנון החדש שעוגן בפרק ג'1 מחלק את ההסדר לשתי תקופות: תקופה אחת היא תקופת הסתגלות, עד 30 ביוני 2017; ותקופת קבע, שראשיתה באותה שנה, החל ב-1 ביולי 2017. נוסף על כך הוסמכה הממשלה לקבוע יעדי גיוס הולכים וגדלים בהדרגה מקרב הציבור החרדי, שבתקופת הקבע נועדו להיות יעדים מחייבים. תיקון מס' 19 עורר, כזכור, התנגדות רבה בקרב הציבור החרדי, והוא גם עורר שיח ער בציבור הרחב, משום השלכותיו, והעובדה שהוא בא לעולם בעקבות החלטה חשובה של בית-המשפט העליון, שביטל, כזכור, חוק שיצא מתחת ידה של הכנסת הזאת, חוק טל. הממשלה חששה שההתנגדות בציבור החרדי תוביל לכך שבפועל לא נעמוד ביעדי הגיוס ולא נממש את תכלית החוק, שהייתה להגדיל את מספר המתגייסים מהציבור החרדי. לכן, הממשלה סבורה שאפשר להמשיך לקדם את העמידה ביעדי הגיוס במסגרת שינוי של כללי הדיאלוג ועל יסוד שיתוף פעולה עם הציבור החרדי. ההסדר, אדוני היושב-ראש, שמוצע בהצעת החוק, נועד, אם כן, לאפשר את קידום שילובם של חרדים בשירות צבאי ובשירות לאומי-אזרחי. האמירה שלפיה בוטל חוק הגיוס, אין ולא יהיה שוויון בנטל, וכהנה וכהנה אמירות, מעבר לפופוליזם שלהן, מעבר לחוסר הדיוק שבהן, ידועות לאומרים אותן כתיאור מופרך של המציאות. יש התנגדות לכל סעיף וסעיף שאציג. ההתנגדות הזאת לגיטימית, היא מיוסדת על אדנים של ניתוח מצב שונה, ואחר, ועל זה התנהל ויכוח בוועדת החוץ והביטחון והתנהל גם היום בכנסת, וצריך להתנהל גם בציבור. אבל אי-אפשר לנהל אותו על בסיס האמירה הגורפת שכל מה שנעשה במערכה שנערכה במשך שנים ארוכות למען שוויון בנטל, כל התוחלת של פסיקת בית-המשפט העליון, כל המערכה שניהלו אנשים פוליטיים וניהלו מפלגות פוליטיות בבית הזה, למעשה ירד לטמיון. זאת אמירה שאין לה בסיס, היא פשוט באופן עובדתי לא נכונה, וגם אלה שאומרים אותה יודעים שעד שהיא תוכח בעוד שנים – כי מדובר בתקופת הסתגלות ארוכה שגם הוארכה ממילא – ישכחו כבר את האמירה הזאת. כדאי, אני חושב, דווקא לחברי ועדת החוץ והביטחון, שמשוטטים בצה"ל וביחידותיו, ומרבים לעשות זאת, ורואים את השינוי התרבותי והמעשי שכבר הושג לאורך השנים, את גדודי הנח"ל החרדי "נצח יהודה", שפה בבית הזה היו אנשים שהיו שותפים לכינונם – אלעזר שטרן, אני חושב, גם כן היה מעורב, ואחרים – רואים את שח"ר, ראשי תיבות שילוב חרדים; שח"ר ירוק בחיל המודיעין; רואים את שח"ר כחול, שירות של חרדים בחיל האוויר; באגף התקשוב, ועכשיו גם, כך אנחנו יודעים – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – גם שירות לאומי-אזרחי. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> נכון. אני מדבר כרגע על מה שמאוד מאוד חשוב לדעתי לרוב האזרחים, וגם לי, ואני חושב שגם לך, שזה שירות צבאי של לוחמים או תומכי לחימה, כי זה עיקר הנטל שאנחנו רוצים להשוות, את בנינו לבניהם של הציבור החרדי, ככל שאפשר. אין שוויון מוחלט. גם הבנים שלנו לא כולם משרתים אותן שנים ובאותו היקף, באותה רמת סיכון ובאותה השלכת חייהם מנגד, אבל הם משרתים. ואנחנו רוצים לראות גם את הציבור החרדי מחויב ומבין ועושה את מצוות ומלאכת קודש זו. אבל זה לא הולך להשתנות, לדעתנו, ומי שחושב שזה הולך להשתנות – זה לגיטימי לחשוב כך, אבל זאת לא כוונת החוק. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> יכול להיות. הלוואי שאני צודק ואת טועה. אני חושב שגם את רוצה – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> נכון. אני חושב שאם יש קונסנזוס זה שכל אחד מאתנו היה רוצה שהדלקת הזאת, הצלקת הזאת, תגליד ותחלים ותפסיק להעיק על אזרחי המדינה. יש שחושבים שהחוק הזה מחליש את הסיכוי שזה יקרה, ויש כאלה שחושבים שהחוק הזה מעצים את הסיכוי שזה יקרה; הממשלה חושבת שהסיכוי להשיג את יעדי הגיוס יתחזק כתוצאה מהחוק. אני, רבותי, אני רואה חברי כנסת חרדים, שלא הייתי מאמין שלפני שלוש שנים, חמש שנים, שנה, שלא לדבר על עשר, 20 ו-30 שנה, שותפים לממשלה שעושה שינוי כזה או אחר בחוק הגיוס, אבל חוק הגיוס נותר תקף, והם שותפים לממשלה הזאת, וצריך להצדיע להם, שהם הפכו את עצמם להיות חלק מהשינוי הדרמטי העצום הזה. אם כך, רבותי, ההסדר המוצע בהצעת החוק – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> למי צריך להצדיע? לא הבנתי. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> למנהיגות החרדית, כולל הרבנים החרדים, שבמשך שנים נאבקו נגד חוק של גיוס ואמרו: אתם לא תכפו עלינו בחקיקה חייל אחד – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> – – ובסופו של דבר הכנסת הקודמת חוקקה את החוק, והכנסת הזאת היום משנה סעיף כזה, סעיף אחר. <קארין אלהרר (יש עתיד):> איזה סעיף? <עפר שלח (יש עתיד):> היא מחוקקת את החוק – – – <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> האמן לי, עפר, אתה יודע שזה לא ביטוי שמשקף את המציאות – נגיד את זה במילה הכי עדינה. היא פוגעת במה שאתה חושב שזה היה המטרה והתכלית. זה בסדר, אני יכול להסכים שזה מה שהיא עושה. אני חושב שאנחנו משיגים מטרה ותכלית אחרת. <עפר שלח (יש עתיד):> אתה מסכים שבשמונה השנים הבאות אין שום סיבה שמישהו יתגייס או מישהו יגויס? <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> לא. אני חושב שהסיבות שאנשים מתגייסים לא קשורות בכלל לחקיקה, אבל כשיש חקיקה קנטרנית ומתריסה, אנשים לא מתגייסים. אני חושב שזו בדיוק ההגדרה. ואנחנו רואים כבר אלפי אלפי אלפי חיילים חרדים בצבא, אלפים. אלפים היום בצבא, ואנחנו יודעים שיהיו עוד אלפים, ואני חושב שהחוק הזה מחזק את הסיכוי שיהיו גם רבבות, עשרות אלפים. <עפר שלח (יש עתיד):> כולל עלייה של עשרות אחוזים מהיום שתיקון 19 חוקק. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> קל וחומר. תאר לך מה היה קורה אם החוק הזה היה נתפס. קל וחומר. <עפר שלח (יש עתיד):> יכול להיות שהיו מגייסים 30,000 חרדים, אתה יודע, זה נורא קשה – – – <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אתה יודע שבכוח אפשר להשיג משהו, אבל יש אנשים שחושבים שאפשר להשיג משהו לא בכוח. <עפר שלח (יש עתיד):> הדבר היחיד שקרה כתוצאה מתיקון 19 זה שמערכת הביטחון התחילה לעבוד באמת בגיוס חרדים, מה שהיא לא עשתה לפני זה, ואתה יודע את זה, כי אתה מכיר את פסק-הדין של בג"ץ בעניין חוק טל, וברגע שהיא עבדה, היא גייסה, ועמדו ביעדים עם כל – – – <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אנחנו לא נחכה שש שנים, אנחנו נחכה שנה. אני מציב לך אתגר. <עפר שלח (יש עתיד):> ואז מה? – – – <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אני אומר לך פה, מעל במת הכנסת, שבעוד שנה, כשהחוק הזה עוד לא יהיה בתוקף, יהיו לך יותר מתגייסים חרדים מאשר בשנה הקודמת. <עפר שלח (יש עתיד):> ואם לא? <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אם לא, אז אני טעיתי. ואם כן, ומה תגיד אם כן? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אז עוד יותר. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אני שואל, מה תגיד אם כן? <עפר שלח (יש עתיד):> תאמין לי שזה לא הדבר החשוב. מה שחשוב הוא – – – <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אני ציפיתי שתגיד: אז טעיתי. <עפר שלח (יש עתיד):> אם לא, הדבר שיקרה הוא שאין ולא יקרה שום דבר שמדינת ישראל תגיד: אנשים יכולים לא להתגייס באישורי, חובת הגיוס במדינת ישראל תיסדק, ולא יקרה שום דבר. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> חבר הכנסת שלח, חובת הגיוס נותרה איתנה גם בחוק הזה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> איך? <עפר שלח (יש עתיד):> איך? <חיים ילין (יש עתיד):> צחי, לילד שלך ושלי. <עפר שלח (יש עתיד):> שמונה שנים אותו שר ביטחון שחתום על הצו של הבן שלך יהיה חתום באופן אישי על זה שמישהו אחר לא מתגייס. זה לא סודק את חובת הגיוס? <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אז אני חוזר לאתגר שהצבתי בפניך, שנה. אני רוצה שעוד שנה תתייצב כאן – חבר'ה, כולכם רשומים לדיבור, חבל. אני עכשיו מדבר. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> רק הערה. אם אתה טועה, אז – – – <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> שנייה, אני אשיב לו. זה האתגר שאני מציב. זה נמצא בפרוטוקול הכנסת וזה נמצא בתודעה של כולנו. שנה מהיום, כעת חיה, בסוף נובמבר 2016, אם אני אבוא אליך עם נתון – אני לא צריך לבוא אליך, יש לך נתונים – שהחוק הזה דווקא חיזק את המוטיבציה והפסיק את הקנאות נגד החרדים, ויש יותר מתגייסים – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> איך נדע? <קארין אלהרר (יש עתיד):> איך נדע? <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> נדע, כמו שאנחנו יודעים היום מה היה בכל השנים האחרונות. אני רוצה שאתה תעלה פה על הבמה, אני אדאג שחבר הכנסת סמוטריץ ינהל את הישיבה, ואתה תאמר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו בשעה שתיים בלילה – אז תשתף פעולה. אם אתה רוצה שלא, אז אנחנו נבקש, חבר הכנסת – – – <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אני רק אומר דבר אחד: טעיתי, ואני חוזר בי מכל מה שהתקפתי אתכם. זה הכול. לא משהו קיצוני. אני חוזר בי. לפיכך ההסדר, לדעתנו, שמוצע בהצעת החוק הזאת נועד לאפשר את קידום שילובם של חרדים בשירות הצבאי ובשירות הלאומי האזרחי בדרך הדרגתית, בדרך זהירה ועל יסוד הסכמה רחבה. מה הם התיקונים? ראשית, מוצע להאריך את תקופת ההסתגלות משלוש שנים מיום תחילתו של תיקון מס' 19, כלומר עד שנת 2017, לשש שנים מיום זה, כלומר עד שנת 2020. נוסף על כך, מוצע לקבוע תקופת הסתגלות שנייה, שאורכה יהיה שלוש שנים, כלומר עד שנת 2023. חבר הכנסת רועי פולקמן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> וביטן, כן. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> לביטן אני לא יכול להעיר, כי הוא עדיין חבר מרכז. לך אני יכול. במסגרת תקופת ההסתגלות הראשונה, שילוב תלמידי ישיבות בשירות ביטחון ימשיך להתבצע על בסיס התנדבותי, ללא חובת עמידה ביעדי גיוס. תקופה זו תשמש להפקת לקחים, קידום תהליכי הגיוס והמשך הקמת מנגנוני אכיפה ופיקוח. בתקופת ההסתגלות השנייה, כל עוד הייתה עמידה ביעדי הגיוס יימשך ההסדר על כנו, בדומה למה שנקבע בתיקון מס' 19 לגבי תקופת הקבע. אבל יש שינוי בהצעת החוק, והשינוי הזה נוגע להסדר שיוחל במקרה של אי-עמידה ביעדים. כיום התיקון קובע – תיקון מס' 19 – שבמקרה של אי-עמידה ביעדים תחול חובת גיוס, למעט לגבי אותם 1,800 תלמידי ישיבה מתמידים בכל שנה. לפי הצעת החוק יהיה רשאי שר הביטחון להמשיך ולדחות את שירותם של תלמידי ישיבות, אך רק בהיקף שייקבע בשים לב ליעדי הגיוס שקבעה הממשלה. בכל מקרה, אדוני היושב-ראש, בתקופת ההסתגלות השנייה יישאר על כנו ההסדר שנקבע בתיקון מס' 19, ולפיו תלמידי הישיבות יוכלו לדחות את שירותם עד גיל 21, בין אם הייתה עמידה ביעדי הגיוס ובין אם לאו. שינוי נוסף, אדוני היושב-ראש – תיקון נוסף, קובע שאת יעדי הגיוס לשירות צבאי תקבע הממשלה בשים לב להמלצת שר הביטחון, ואת יעדי הגיוס לשירות לאומי-אזרחי תקבע הממשלה בשים לב להמלצת השר הממונה על השירות הלאומי אזרחי. עוד מוצע, להקים צוות בין-משרדי בראשות מנכ"ל משרד הביטחון, שיגבש תוכניות רב-שנתיות לתקופת ההסתגלות, לשם קידום העמידה ביעדי הגיוס. הצוות ימסור את המלצותיו לשר הביטחון ולשר הממונה על השירות הלאומי-אזרחי. במקביל לתיקון המוצע בחוק שירות ביטחון, שהתוקף שלו יוגבל עד 2023, מוצע להגביל את תוקפו של חוק שירות לאומי-אזרחי גם כן עד שנת 2023, וכן לבטל את החובה שהוטלה על הממשלה לבחון מתווה קבע לשירות, שעיקרו שירות אזרחי-ביטחוני, עד 2019. תיקון נוסף נוגע לרשימת הישיבות שתלמידיהן יוכלו לדחות את שירותם לפי ההסדר. בתיקון מס' 19 הוסמך שר הביטחון, באישור ועדת החוץ והביטחון, לקבוע אמות מידה להכרה בישיבה, אך נקבעה הוראת מעבר, ולפיה יוכל להמשיך להשתמש באותה רשימה שנקבעה לפי חוק טל עד חודש מרס 2016. בהצעת החוק – שכרגע היא כבר לא רק הצעה, אלא הצעה שאושרה גם בכנסת בקריאה הראשונה וגם בוועדת החוץ והביטחון לקראת הקריאה השנייה והשלישית פה – בהצעת החוק מוצע לבטל מגבלת זמן זו, כך שהישיבות שנכללו ברשימה שנקבעה לפי חוק טל ימשיכו להיות כלולות בהסדר כל עוד לא הוסרו ממנה. יודגש שהתיקון איננו גורע מהחובה שמוטלת על שר הביטחון לקבוע אמות מידה להכרה בישיבה. אדוני היושב-ראש, יש הרבה בקשות שהוגשו להסתייגויות ולרשות דיבור. לאחר שנסיים פה עוד לילה ארוך אני אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה, אדוני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. ראשון מנמקי ההסתייגויות – חבר הכנסת חיים ילין. שבע דקות שלמות לרשותך, אדוני. בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בסוף השבוע האחרון היה אצלנו בבית מרתון ספרי ילדים. אחד הספרים נגע ללבי במיוחד – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עליסה בארץ הפלאות. <חיים ילין (יש עתיד):> – – כי הוא מייצג עבורי את השינוי שעליו אנחנו מצביעים הערב. בספר "העץ הנדיב", שכתב של סילברסטיין, העץ מתרגש לראות את הילד שבא לבקר אותו בזיקנתו, אך אומר לו בצער: "אין לי עוד מה לתת לך. התפוחים שלי כבר אינם, הענפים שלי כבר אינם, הגזע שלי כבר איננו. הלוואי שיכולתי לתת לך עוד משהו, אבל לא נשאר לי כלום. אני סתם גזע עץ כרות זקן". הסיפור הזה הזכיר לי את חוק השוויון בנטל, או חוק הגיוס, כפי שחברי הקואליציה קוראים לו ואוהבים פתאום לכנות אותו. אנחנו מתגייסים לצבא, אנחנו שולחים את הילדים שלנו לצבא; אנחנו תומכים במשפחות השכולות ובפצועים; אנחנו נותנים למדינה את כל הזמן שהיא דורשת, ואף מוכנים להקריב את חיינו למענה. והמדינה מאושרת. אלא שחסר פה משהו. כשם שהמדינה לא יכולה בשום פנים ואופן להישען על גזע עץ חלול בזמן שבחוץ יש עוד יער שלם מלא בעצים ירוקים, כך החברה לא יכולה להמשיך ולהתקיים בלי ערבות הדדית ובלי שוויון מלא. כי אתם יודעים מה יש מתחת לגזע? מתחת לגזע יש רק שורשים, ואם ייקחו לנו גם את השורשים לא יישאר לנו כלום. חברי הקואליציה טוענים שהחוק ימשיך להתקיים, והם רק דוחים אותו – דוחים אותו בשש שנים. זוהי עדות להנהגה שמקבלת החלטות אך לא מבצעת אותן, ולראש ממשלה שמקים ועדה, תומך בהחלטתה, אבל לא מיישם את המלצותיה. הדחיינות בהחלת החוק תימשך. הרי גם בעוד שש שנים, כולנו יודעים, לא יקרה כלום. השאלה היא מי ימות קודם – הטובים מבנינו ובנותינו שמוכנים להגן על המולדת, או המולדת עצמה? השוויון בנטל הוא המהות של החברה הישראלית. כולנו יחד צריכים לתרום למדינה; כולנו יחד צריכים לשאת בנטל. לא ייתכן שרק אוכלוסיות מסוימות ייקחו חלק בשמירה על ארצנו. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, איני אדם שונא, אני אדם שאוהב. כל מי שינסה לשים אות קין של שנאה או פילוג העם עלי או על המפלגה שלי חוטא לאמת שכולנו צריכים לסחוב את האלונקה הזאת, ולא רק הילדים שלי והילדים שלך והילדים של כל מי שיושב פה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת עמר בר-לב. 15 דקות שלמות לרשותך, אדוני. נראה אותך עומד בזה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, לפני כמה שעות הייתי באזכרה של דרור וינברג. אלוף-משנה דרור וינברג היה מפקד חטיבת חברון ונהרג ביום שישי בלילה לפני 13 שנה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חטיבת יהודה. <חיים ילין (יש עתיד):> שהבן שלו נפצע עם הבן שלי בח'אן-יונס במנהרה. במגלן. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> דרור, כשהתגייס לצבא, התגייס לסיירת מטכ"ל. הוא היה חייל בצוות של ניר פלג. אני אז הייתי מפקד סיירת מטכ"ל. אחרי שהוא סיים את המסלול החלטתי להוציא אותו לקורס קצינים, ואחרי קורס קצינים – לתת לו פיקוד על צוות, והוא פיקד על צוות בסיירת מטכ"ל. אחרי שהוא סיים את זה הוא כמובן המשיך לצנחנים, והתקדם בצורה מאוד מהירה בצנחנים עד שמונה למח"ט יהודה. אומרים "סיירת מטכ"ל" ובדרך כלל חושבים בדמיון על חבר'ה של שני מטר על שני מטר על שני מטר – דרור היה בחור צנום, בחור קטן, אבל עם מוטיבציה ורצון בלתי רגיל. כשאנחנו מדברים היום על השוויון בנטל, אז אני שואל את עצמי מה זה הנטל הזה. יש אומרים: אל תגיד נטל, זאת זכות, וכן הלאה. אבל בסופו של דבר זאת הנכונות של בחורים כמו דרור לשלם גם את המחיר הכבד ביותר, שזה מחיר החיים שלהם, עבור ביטחון מדינת ישראל. זה מבחינתי השוויון בנטל שעליו אנחנו מדברים, ואני לא נבהל מהמילה נטל, כי, תאמינו לי, להסתובב עם פק"ל על הגב של 30, 40 קילו זה נטל די גדול. זה לא דבר כל כך נעים. בדיונים בכנסת הקודמת על חוק השוויון בנטל היו שני טיעונים מרכזיים: הטיעון המרכזי העיקרי היה שדרך השירות בצה"ל – לשלב את החרדים בכלכלה הישראלית, שגם הם יישאו בנטל המסים, בנטל התעסוקה, ויתרמו בעצם לכלכלה של מדינת ישראל; כי מדינת ישראל לא יכולה להמשיך לחיות לאורך שנים כשחלק כל כך גדול מהאזרחים שלה אינם חלק מהתעסוקה של אזרחי מדינת ישראל. זה הנושא האחד. האמת היא שאני חושב שאולי בעיני רבים זה הנושא העיקרי. הנושא השני היה הנושא הביטחוני, או במושגים שלי, הנושא הערכי. בעיני הנושא הערכי של שירות בצה"ל, שירות לכול, שירות בצבא העם, הוא הנושא המרכזי. אפילו יותר חשוב מהמשמעויות הכלכליות שנגזרות אחרי זה לגבי אותו בחור, איך הוא משתלב בכלכלתה של מדינת ישראל. ויש אי-שוויון במדינת ישראל, בואו לא נעלים את זה. אז נכון, גם אלה שמתגייסים, לא כולם הולכים להיות קרביים, וזה תלוי בפרופיל האישי של כל אחד וכל אחת, וזה בסדר. אבל בסופו של דבר, השירות לבחורים, לגברים, היה 36 חודש, בעקבות החוק הזה הוא קוצר ל-32 חודש, אבל כולנו צריכים לשאת בשירות הזה. זה נקבע בשנת 1949 – חוק שירות חובה לכול, 1949. הבעיה שהתעוררה, או הנושא המרכזי שהתעורר בדיוני ועדת שקד זה מה שנקרא הסנקציות הפליליות. אז כבר נאמר כאן שהסנקציות הפליליות, הביטוי הזה לא מופיע, אבל בעצם המשמעות הייתה: מה קורה ברגע שהחרדים לא עומדים באותן מכסות של גיוס לצה"ל וגיוס לשירות לאומי. אז ראשית, מבחינת המספרים, שהם המספרים של החלטת הממשלה, המספרים באמת היו נמוכים. ב-2017 היו צריכים להגיע ל-3,200 בחורים שיתגייסו לצה"ל; אני חושב שלא היה ספק שלא תהיה שום בעיה לעמוד ביעדים האלה. לכן השאלה הכמותית לא הייתה השאלה. השאלה האמיתית הייתה השאלה הערכית, שמבחינה ערכית החרדים לא היו מוכנים לקבל את העובדה שאם הם לא יעמדו במכסות האלה – שבעצם כל בחור צעיר בן 18, אם הוא חרדי או לא חרדי, צריך להתגייס לצה"ל, למעט 1,800 מתמידים. הם לא היו יכולים לקבל את העיקרון הזה, כי הם אמרו: אנחנו לא יכולים לסמן 1,800; זה לא משנה אם זה 1,800 או 5,000 או 800, העיקרון של תורתו-אומנותו, הכרת ערך התורה כערך לאומי ישראלי, הם לא יכלו לקבל את זה שהערך העליון הזה בעיניהם – אתם יודעים מה, גם אני מקבל את הערך הזה – יש לו ביטוי כמותי. אתה יודע מה, אדוני היושב-ראש, הבנתי אותם, קיבלתי את זה. אבל מצד שני, יש ערך שרוב אזרחי מדינת ישראל חיים לאורו, שזה אותו חוק שירות ביטחון משנת 1949, חוק גיוס לכול. הייתה כאן התנגשות בין שני הערכים האלה. השאלה הייתה איך ליישב את ההתנגשות הזאת, איך למצוא דרך כלשהי ששני הערכים האלה יתקיימו. ההצעה שלי, בזמנה, שהתקבלה גם על-ידי יהדות התורה וגם על-ידי ש"ס באופן ספציפי, גם חבר הכנסת פרוש וגם הרב גפני, וגם חבר הכנסת אטיאס, בזמנו, ישבו אתי, והגענו לנוסחה שאומרת, שאם ב-1 ביולי 2017 חס וחלילה הם לא יעמדו ביעדים, יהיה פסק-זמן של שישה חודשים, ובפסק-הזמן של שישה חודשים הנושא יחזור לכנסת ישראל, ויהיה דיון. נניח שהם לא עמדו ב-5,200, עמדו רק ב-5,000, האם זו סיבה שמרגע זה כל החרדים יתגייסו לצה"ל? הדעה שלי הייתה שבמצב כזה בהחלט לגיטימי לחזור לכנסת ישראל ולדון. מכיוון שאנחנו חייבים תמיד איזה מקל שיחייב אותנו כאן, בכנסת, להיות יעילים ולדון, הגבלתי את זה בהצעה שלי בשישה חודשים, ואמרתי שאם בתום ששת החודשים הכנסת לא תקבל שינוי או עדכון בחוק, חוק שירות ביטחון לכול, 1949, יהיה תקף, ואז כל אזרחי מדינת ישראל בגיל 18 יצטרכו – חלקם בשמחה, חלקם בפחות שמחה – להתגייס לשירות בצה"ל. זה התקבל על-ידי החרדים. לצערי, ועדת שקד לא קיבלה את זה. כידוע, גם אז הייתי באופוזיציה, והיא לא קיבלה את זה. נקבע מה שנקבע. אני מאמין שאם העיקרון הזה היה נקבע אז, כל הנושא של סנקציות פליליות לא היה קיים, והיה סיכוי טוב שגם עכשיו לא הייתה דרישה לשנות את החוק הזה. לצערי, זה לא קרה, וכשדובר על עדכון החוק עכשיו, מאוד קיוויתי שייקחו את הנושא הזה ואותו יעדכנו. מה שראיתי, מה שראינו כאן, בשינוי לחוק שמוגש כאן, שבעצם לא שמשפרים את החוק הקודם, שבהחלט, כמו שאמרתי, היו לו נקודות תורפה, בעצם מבטלים את החוק לחלוטין. כי ברגע שאומרים שגם ב-2023, אם לא יעמדו במכסות כאלה או אחרות, כשלא ברור מה המכסות, מי קובע אותן, מי משנה אותן וכן הלאה, לא ברור מה קורה אז; חוק שירות ביטחון לכול תקף? להבנתי, לא. אתם יודעים מה? להבנתי, אני לא מבין. אם אני לא מבין, וזה מעורפל, כנראה זה לא אומר כלום. זאת אומרת, העיקרון שלנו, הנושאים בנטל, שאומר: כל אזרח ישראלי בגיל 18 צריך להתגייס לצה"ל, העיקרון הזה, שנקבע בשנת 1949, החוק הזה, השינוי לחוק הזה, מבטל אותו לחלוטין. דבר שני שעושה החוק הזה, כפי שנאמר כאן, הוא מאריך את תקופת ההסתגלות, שהייתה בסדר גודל של שלוש שנים, בעצם לתשע שנים, ל-2020, ואחרי זה ל-2023. זה אומר שבעצם אין שום כוונה ושום רצון של המדינה שהחרדים יתגייסו לצה"ל. יקרה מה שיקרה. ייתכן שיתגייסו, ייתכן שחלקם יתגייסו, חלקם לא, אבל המדינה – המדינה אומרת בשינוי לחוק הזה: אין לי עמדה, מה שיהיה יהיה. זה כמובן לא מקובל עלי. אני חושב שזה לא מקובל על רוב חברי הכנסת. זה פשוט ללעוג ולצחוק בפנים לכל אלה שכן משרתים וכן נושאים בנטל. לגבי היעדים, בחוק הקיים היעדים נקבעו על-ידי הממשלה, זה אותם מספרים שציינתי קודם. היו יעדים כמותיים. כאן, במקרה הזה, היעדים הם לחלוטין לא ברורים, ובעצם נאמר ששר הביטחון, הוא יקבע את היעדים, ואם לא יעמדו ביעדים, הוא גם יקבע מה יהיה. זאת אומרת, אם אנחנו נשווה את סמכויות שר הביטחון – בהקשר הזה הוא גם הרשות השופטת, גם הרשות המחוקקת וגם הרשות המבצעת. הוא קובע את היעדים – וכרגע אנחנו לא יודעים מה היעדים; הוא קובע אם עמדו או לא עמדו ביעדים, והוא קובע גם, אם לא עמדו ביעדים, מה יקרה. זה דבר שהוא לא מתקבל על הדעת; לא מתקבל על הדעת בשום פרלמנט, בשום מדינה שמכבדת את עצמה. מה שכתוב בתיקון החדש – כתוב: ברגע שלא עומדים ביעדים, שר הביטחון יוכל לתת דחיית שירות, ואני מצטט: "בשים לב ליעד השנתי הכולל לגיוס שקבעה הממשלה לאותה שנת גיוס" – שקבעה הממשלה. זאת אומרת, שוב, לא עמדו ביעדים, הכדור עובר לשר הביטחון, שר הביטחון מחליט. זאת אומרת, לא רק ששר הביטחון הוא רק החתול ששומר על השמנת, הוא גם זה שקובע את אחוז השומן בשמנת. ממש לא מתקבל על הדעת. לכן, לפחות בעניין הזה אחת מההסתייגות שלי הייתה, שאם ייווצר מצב כזה, שלא עומדים ביעדים ששר הביטחון קבע, אז לפחות לא הוא יחליט מה יהיו היעדים הבאים, ומי שימליץ לממשלה מה יהיו היעדים הבאים יהיה ראש המל"ל. הלוא תפקידו של המל"ל, בין היתר, זה להכין הצעות ונושאים לדיון לממשלה ולראש הממשלה. לכן נראה לי שלפחות בנושא הזה נעשה הפרדה בין כל הסמכויות בידי שר הביטחון לבין חלקן בידי ראש המל"ל. לצערי, גם ההצעה הזאת נדחתה על-ידי נציגי הממשלה. נושא נוסף בעייתי מאוד בהצעה המונחת כאן זה שאם בהצעת החוק הקודמת הייתה חובה על שר הביטחון לעדכן את רשימת הישיבות שכלולות בהסדרים האלה, כאן רשימת הישיבות נשארת קבועה; זו בעצם רשימת הישיבות שנקבעה בזמנו, ולא ברור, מי יוצא ומי נכנס? מה הסמכויות להוציא ישיבות מהרשימה הזאת? מה הסמכויות להכניס ישיבות? יש, למשל, ישיבה חילונית שנקראת "בינה". אומנם לא חרדית, אבל היא ישיבה לפי כל הקריטריונים: לומדים שם תורה וכן הלאה. אין שום סיבה בעולם שהיא לא תהיה חלק מהישיבות שזכאיות להיות חלק מהרשימה הזאת. וכן הלאה וכן הלאה – יש לא מעט סעיפים קטנים שממש מוציאים את הטעם מהחוק הזה, אבל את הנושאים העיקריים אני חושב שהזכרתי. אני רוצה לומר שיש כאן עוד שתי בעיות עיקריות. 1. הקומבינה הפוליטית, שאנחנו עוסקים בחוק הזה בימים האלה, במקביל לאישור התקציב. זה היה בעצם התנאי של המפלגות החרדיות. לא היו מוכנות בעצם להעביר את התקציב אלא אם הנושא הזה יידון ואלא אם ההצעה הזאת תאושר בתוך פחות משבוע אחרי שאושר התקציב. רק לתת דוגמה לציבור שלא מכיר: בוועדת שקד אנחנו ישבנו בערך תשעה חודשים. באמת נכנסנו והתעמקנו ושמענו המלצות ועדויות מפה עד להודעה חדשה. במקרה הזה כל הדיון נמשך תשע שעות. אז יכול להיות שצחי הנגבי הרבה יותר מוכשר מאיילת שקד בהקשר הזה, אבל שעה על כל חודש שעסקנו באמת בדיונים מעמיקים בנושא? כי הנושא הוא באמת נושא ברומו של עולם; אני לא יודע אם ברומו של עולם, אבל ברומם של אזרחי מדינת ישראל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עמר בר-לב, בבקשה לסיים. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> לכן, לצערי, גם פה הייתה קומבינה פוליטית. חיש-פיש, חיש מהר, הנושא הזה מובא, ואי-צדק ייעשה. משפט אחרון – בצלאל, אני חייב להזכיר את זה. אני גם קיוויתי שאם כבר עושים שינוי בחוק, אז כל מה שקשור בישיבות ההסדר ישונה, ובמקום לשרת את 17 החודשים הידועים, סוף-סוף ישרתו 24 חודש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> בעניין הזה, כפי שאתה יודע, את המעט הזה הייתם יכולים לעשות ולא עשיתם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא הלך לך. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אתה יודע מה? אם אני חוזר לדרור וינברג שהזכרתי בתחילה. דרור וינברג, אלוף-משנה, זיכרונו לברכה – לא הזכרתי שהוא היה חובש כיפה סרוגה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת בר-לב, 15 דקות היו לך. אנחנו בדיון ארוך. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – ואין לי ספק שהשירות בצה"ל, שירות מלא בצה"ל, היה בעיניו ערך עליון שמחייב כל אזרח במדינת ישראל, בלי כל קשר לאיזה סקטור או קבוצה הוא שייך. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה. שבע דקות, בבקשה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אין שר באולם? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יש. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אה, שלום, אדוני השר. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> זה נכון. בעניין הזה, חברת לוי אבקסיס צודקת. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אנחנו שוב מתכנסים פה כמדי יום שני להצביע על הצעות חוק שכבר הצבענו עליהן, העברנו אותן, אבל יש איזו קוניוקטורה פוליטית חדשה, ואז עושים כאילו חשיבה מחודשת ומישהו מחליט להפוך את הקערה על פיה ולשנות החלטות שהתקבלו לפני – מה? שנה? זה, בתמצית, הקרקס של ממשלות נתניהו. המקום שבו הכול אפשרי, הכול מותר; אין נכון ולא נכון, אין מוסרי ולא מוסרי. הכול יכול להיראות הגיוני בממשלה הזאת. אבל היום – אני רוצה לומר שהיום יש משהו שהוא שונה: היום ירושלים שונה, מדינת ישראל שונה. יש פחד ברחובות, אנשים מפחדים להסתובב באופן חופשי, כי אנשים נדקרים ואנשים ירויים, ואנשים מסתובבים והם אומרים שצריך מישהו שיגן עליהם. בדיוק בעניין הזה חשוב שבעת הזאת, בעת הקשה הזאת, יהיה חוק שירות ביטחון שחל בצורה שוויונית על כולם. אני חוזרת על מה שאמרתי בפעמים קודמות: שוויון בנטל זה הסלוגן. המהות היא אותה מהות, שחוק שירות ביטחון כללי יחול על כל אזרח ואזרחית בצורה שווה, ואם לא שירות ביטחון צבאי, שיהיה שירות אזרחי, שיהיה שירות לאומי; כל אחד על-פי היכולת שלו. אבל מה אכפת לממשלה הזאת? גם כך כל כך הרבה החלטות שוועדות השקיעו בהן שעות של כתיבה, חשיבה והצבעה, לפעמים אפילו ארבע הצבעות – ממשלה, ראשונה בכנסת, כנסת – הצבעה שנייה והצבעה שלישית – נפלו כלא היו. אז מה זה משנה? הנה עוד אחת. כי צריך בסוף, גבירותי ורבותי, לשרת אינטרסים פוליטיים. בסוף הכול כאן משחק כיסאות. באמת, זה מדהים לראות את זה מקרוב, שבסוף כל אחד רוצה לשמור על הכיסא שלו, במיוחד ראש הממשלה מכובדנו רוצה לשרוד את הממשלה הזאת. לכן הוא נכנע לתכתיבים שבלשון המעטה אני אומר שהם לא מוסריים. הוא לא באמת דואג לשוויון, זה לא מעניין אותו. גם החלטות בית-המשפט העליון שהיו בנוגע לחוק טל – החלטת העליון בעניין הזה הייתה מאוד ברורה. אבל מה זה בית-משפט עליון? אפשר לבוא ולהגיד כהצהרה שבית-המשפט העליון הוא מעוז הדמוקרטיה, אבל מה זה שווה? מה זה שווה אם בסוף בביצוע עושים את הדבר ההפוך לגמרי? תעצרו רגע, חברי בממשלה. תעצרו רגע את המשחקים הפוליטיים, תסתכלו החוצה דרך החלון. אתם קצת התבלבלתם, כי פה במליאה אולי אין חלון, אבל האזרחים רואים את מה שאתם עושים. תראו את הטווח הארוך, אל תסתכלו על היום ומחר. יכול להיות שהיום ומחר ניצחתם, כי תצליחו לשרוד בממשלה הזאת עוד יום, עוד יומיים, עוד שנה. אבל הציבור זוכר את זה. הבחירות בסוף יגיעו, והציבור ישלם לכם על המעשים הללו. אנחנו עוסקים כאן שעות רבות בניסיון – שכנראה, לצערי, גם יהיה מוצלח – של הממשלה לבטל את החוק שביקש לעשות משהו הדרגתי, שקול, ענייני, לא "זבנג וגמרנו". ואתם שוב מביאים משהו שמשרת לא יותר מאשר את האינטרסים הפוליטיים. המערכת הצבאית הזאת היא כור היתוך שהולך ונעלם. וזה לא רק הצבא, זה גם מה שבא אחר כך: זאת השכלה, זאת התעסוקה, וזה מה שמביא לשילוב אמיתי בחברה. אני באמת מתפלאת על חברי במפלגות החרדיות, שמה, לא רוצים שהציבור שלהם יהיה חלק? רק אתם תהיו חלק? מה עם הציבור? אתם אמורים להיות השליחים שלו. תראו, אתם מתעלמים גם מהנתונים בשטח: עלייה במספר מבקשי העבודה, עלייה במספר המתגייסים. בטווח הארוך, השילוב הזה לא רק יתרום למדינה, הוא יחבר אותה ויאחד אותה. אתם מתעלמים מזה בשם אמירות דתיות, שהן לא סותרות. גם אני בעד שיהיו קבוצות שלא ישרתו, זה בסדר; השאלה היא מה גודלה של הקבוצה. כל עוד אנחנו אומרים שכל אחד יישא בנטל על-פי היכולת שלו, זה בסדר, אבל בואו, לא כל מי שלא נושא בנטל הצבאי או האזרחי או הלאומי באמת לומד תורה. תתעוררו. תראו, הבן שלי עוד קטן; יש לו עוד כמה שנים עד שהוא יגיע לצבא. אבל בסוף גם הוא יגיע. אני לא אדע להסביר לו למה הוא כן והם לא. אני יודעת דבר אחד ברור: הוא ילך לצבא, והוא יגן על המדינה, והוא יתרום מזמנו ומהכישרון שלו לעשות כמיטב יכולתו, כי אין סיבה טובה למה לא; אין לזה הסבר. בושה לנו שחלק מהציבור עוצר את חייו למען המדינה וחלק אחר אומר: לא בבית-ספרי. הממשלה היא שאשמה; היא שקורעת את המגזריות ואת ההפרדה בין הקבוצות. היא גורמת לציבור הישראלי לכעוס, והיא גורמת לציבור הישראלי להיות מפולג. אתם לא רק פוגעים באנשים שלכם; אתם פוגעים במדינת ישראל. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, חברת הכנסת אלהרר. <קארין אלהרר (יש עתיד):> סיימתי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. תודה רבה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שבע דקות לרשותך, חברתי. בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אני יודעת שהנושא עכשיו הוא חלוקת הנטל. דיברו פה, ועוד ידברו, ויעלו חברי כנסת, והאמת היא שאין לי יותר מדי מה לחדש, חוץ מלחזור על הדברים שנאמרו. לכן אני אדבר על נטל אחר, שבעיני הוא לא פחות משמעותי לאזרחי המדינה. אני אדבר על הנטל החדש שהולך לבוא על הציבור, והנטל החדש הוא בדיוק בסעיף הבא בסדר-היום. למי שלא יודע – ואני ככה, מסקר מאוד קצר בין חברי הקואליציה גיליתי שרוב חברי הקואליציה לא יודעים שהיום הם הולכים להצביע על חוק הסדרים. זה חוק הסדרים חדש כביכול, אבל הוא בעצם ישן. והנושא הוא, שאם דיברנו על הפנסיות ועל הפגיעה בפנסיות, מייד בפרק הבא, שקוראים לו הצעת חוק להעמקת גביית המסים ולהגברת האכיפה, אנחנו מגלים שכבר אין גבול לציניות. הציגו בפנינו אך לפני שבוע, פחות משבוע, את חוק התקציב ואת חוק ההסדרים, ואמרו לנו שזה חוק בלי מסים. מי שצלל לעומק החוק גילה שיש שם המון מסים, רק שהחביאו אותם בין הסעיפים השונים. אתה ראית גם בוועדת הכספים: למשל, הפגיעה בפנסיה, עלה תוך כדי דיון, הלכה והעמיקה. והיום אנחנו מגלים פגיעה נוספת בפנסיה, והפעם בקופות הגמל. למי שלא יודע, היום קופות הגמל משתחררות בגיל 62 בערך, סמוך מאוד לפנסיה, ורוצים להטיל על זה מסים. ולא רק על זה – תסתכל על סעיף 5. שזורים בו חוקים שונים ומשונים שכולם קשורים למסים ולהעלאת מסים. אדוני היושב-ראש, תתעמק בזה. זה יגיע אלינו לוועדה, ואולי עוד נצליח להציל משהו; אולי נצליח להציל את הציבור מעוד גזירה כלכלית של העלאת מסים. ואני שואלת: חבר'ה, איפה הבושה? אבדה הבושה. אבדה הבושה. זה כאילו עכשיו יבואו ויציגו לנו עוד הפעם את חוק התקציב. רק מה? הפעם, חוקים שונים, בינם לבין – אני לא יודעת איך לקרוא לזה פרט לחוק הסדרים; יש פה נושא של מסים על קניית דירה, על מכירת דירה; בין לבין מסים על קופות הגמל; מסים לעניין שינוי מבנה במיזוג של שותפויות רשומות; של בני זוג שהפכו להיות מצהירים ביחד – והכול מתחת לרדאר, וחברי הקואליציה לא מודעים לזה. ואני רוצה לדעת כמה עוד כסף חסר שאנחנו באים ומכניסים עכשיו. דרך אגב, הסעיף הזה בא ורואה את רוב – תראו, בדרך כלל במדינות מתקדמות, דמוקרטיות, בעולם, אתה חף מפשע עד שהוכיחו את אשמתך. בכל מה שקשור היום למדיניות המסים, ואפילו הביטוח הלאומי וכדומה, כל האזרחים חשודים בהעלמת מס, כל האזרחים חשודים בגנבת הקופה הציבורית, עד שיוכיחו אחרת. ואני עכשיו באה לממשלה ואומרת: חבר'ה, אתם חשודים בעיני בגנבה לאור יום, אלא אם כן תוכיחו אחרת. מדוע חוק ההסדרים מוגש לנו היום? למה אנחנו צריכים להצביע מחדש על חוק הסדרים? וידידי מיקי לוי יודע על מה אני מדברת; אני חושבת שאתה מכיר את זה. זה חלק מחוק ההסדרים שאתם הגשתם, או אולי העזים בחוק ההסדרים שהגשתם והצלחנו להוציא החוצה, והיום הם מגיעים לא כעזים, לא כמשהו שמחביאים בתוך תקציב או בחוק ההסדרים; הם מגיעים כאשר הם עומדים על שתי רגליים. אמרתי קודם: אבדה הבושה. אבדה הבושה. הם באים לאור יום ושמים לך את זה על השולחן. עכשיו אני רוצה לשאול את שר האוצר: יש לו יועצים מקצועיים? מישהו הסב את תשומת לבו שזה חוק ההסדרים של יאיר לפיד? מישהו הסב את תשומת לבו שאלה אותן העזים שהוצאנו מחוק ההסדרים של יאיר לפיד? לחלקם אפילו החברים של יש עתיד לא מסכימים, כי קשה לי להאמין שחברת הכנסת קארין אלהרר ואחרים היו רוצים להטיל עוד מס על קופות הגמל, כאשר הם מגיעים לגיל 62. זה מוזר בעיני. ממה אנשים אמורים להתפרנס כשהם מגיעים לגיל הפנסיה? הרי היום לא נותנים להם משכנתה 90%, והאוצר בא ואומר להם: תקשיבו, חברים, זה פתרון נהדר לשכור דירה לכל החיים. למה לכם בכלל להיות בעלי דירה? אבל כשמגיעים לגיל הפנסיה, ואין להם כסף בקופת הפנסיה, כי פגענו להם בחוק התקציב האחרון בפנסיה שלהם – אין להם כסף, אתם יודעים, לחיים בכבוד, וודאי שלא יהיה להם כסף מאותה פנסיה גם לשלם שכירות נורא גבוהה. אז הטבות לפנסיה הורדנו, העלינו מסים, ואנחנו מכניסים עכשיו מסים נוספים. תסתכל כמה מסים, במספר. אני יכולה להתחיל ולמנות, אבל יש פה כל כך הרבה. וכשאתה מסתכל ויורד – חלקם בכלל לא קשורים האחד לשני; כל אחד הוא חוק בפני עצמו, אבל מביאים לנו את זה בתור הצעת חוק אחת. ואני שואלת את אדוני היושב-ראש: האם אתם, חברי הקואליציה, עד כדי כך חותמת גומי? כמה יעלה לקנות את הידיים שלכם בוועדת הכספים? אני לא יודעת, ותסלח לי אם אני מגזימה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כמה דירות בדיור הציבורי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אבל השאלה היא, מה קורה עם כל אותם צעירים כשיגיעו לגיל הפנסיה. האם יש איזה פתרון לשר האוצר? האם באמת הדיור הציבורי יהיה כזה שיתאים לכולם, לכל הפנסיונרים? כי לא יהיו להם דירות, כי היום רק אם יש להם הון עצמי הם יוכלו לקנות דירה. איך הם ישלמו את שכר-הדירה אני לא יודעת, אבל איך הם יוכלו להתקיים בכבוד? כי גם את קופות הגמל גונבים להם. ופה אני רוצה להפסיק. יש פה עוד נושא אחד קטן אחרון, אני משאירה את זה בצריך עיון. בהמשך אתה תגלה שיש פה עוד הצעת חוק בעייתית, שמדברת על חוק התכנון והבנייה, ושם, כל המוסדות האלה שהיו פעם משהו ביטחוני, והחברות האלה הופרטו, ועכשיו הן חברות פרטיות – הולכים להשאיר להן את המסלול הירוק כאילו הן עדיין גוף ביטחוני. וזה אומר: אין תוכניות מתאר, ואין ועדות מחוזיות, ולא צריך לאשר את התוכניות, ויראו בהם, באותם גופים פרטיים, כאילו מדובר בגוף ביטחוני של המדינה. ואני רוצה לשאול: מי יהיו הנהנים? האם אותם נהנים הם באמת האינטרס הציבורי, או האינטרס הפרטי של מי שחברים בקואליציה רוצים להיטיב אתם? תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני. אני רוצה לפנות לחברי החרדים, שרובם המכריע לא נמצאים כאן באולם בכלל – אני שמחה שחבר הכנסת וקנין וסגן השר איציק כהן נמצאים כאן, אבל רוב חברי המפלגות שלהם לא נמצאים כאן – ולהגיד באופן כללי – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> שנינו נמצאים – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אני רוצה להגיד שהחוק הזה הוא כשלעצמו חוק גרוע, אבל מצד שני גם החוק הקודם גרוע. מה שהגיעו אליו יש עתיד, ויאיר לפיד בראשם, בדהרה, והעבירו ברמיסה בכנסת הקודמת – הוא לא היה חוק טוב בשום פנים ואופן. אבל מה שקורה כאן היום, חברות וחברים, מה שמטריד אותי בחוק הזה זה שהוא באמת מייצג בקליפת אגוז חלק ניכר מהבעיה, חברי כהן וקנין, שאתם מייצרים היום בחברה החרדית ובחברה הישראלית הכללית. אני רוצה להגיד שהחוק הזה עושה דבר – גם החוק הקודם עשה – שהוא לא יכול לעשות; הוא נותן משהו שהוא לא יכול לתת; הוא נותן דבר שאי-אפשר לתת אותו בכלל – לא מצד החוק הישראלי, לא מצד החברה הישראלית הכללית ולא מצד החברה החרדית. חוק שירות ביטחון, חברות וחברים, הוא חוק שהוא חובה אישית של כל אזרח ואזרחית במדינת ישראל. חובה אישית. כל אזרח ואזרחית במדינת ישראל חייבת וחייב בגיוס; לא קהילות, לא מגזרים, לא ערים. זה לא שתל-אביב תיתן מכסה או הקהילה של יוצאות ויוצאי אתיופיה תיתן מכסה או הקיבוצים ייתנו מכסה או ההתנחלויות ייתנו מכסה. זה לא עובד ככה. אין אף קהילה שמחויבת בחוק שירות ביטחון, אלא כל אזרח ואזרחית במדינת ישראל. זה חוזה אישי, אישי, בין המדינה לכל אזרח ואזרחית שלה. ואין חוק שיכול לקחת את החוזה הזה ולשים אותו בחבילה ולהפוך את החבילה הזאת למפתח, ולתת את המפתח הזה בידיים של מעטים, על בית ועל חיים שלמים של רבות ורבים. אין חוק בעולם שיכול לתת כוח לכל כך מעטים על כל כך הרבה רבות ורבים; אין כוח שיכול לקחת ולתת מפתח בידיים של מעטים בשביל לסגור חברה שלמה בתוך גטו. אתם, חברי החרדים, מלינים הרבה מאוד על הדרה ועל אי-שוויון נגדכם, הרבה מאוד, מהרבה בחינות ובהרבה דרכים, וגם באים ומציעים כאן חוקים שימנעו את ההדרה הזאת. ואני הראשונה שתומכת בביטול כל סוג של הדרה. אבל אתם, חברי החרדים – ואני אומרת כאן "חברי החרדים", כי כולכם גברים שלא מאפשרים לנשים להיכנס לשורות המפלגות שלכם ולא מאפשרים לנשים חרדיות להיות מיוצגות – לא להן ולא לאינטרסים שלהן – אתם, חברי החרדים, הראשונים שמייצרים הדרה. קודם כול, אתם מדירים את עצמכם מהכלל, מדירים את עצמכם מהחברה הישראלית, מהמוסדות שלה, מהאתוס שלה; מדירים את עצמכם מהחינוך, לא רק בחינוך היסודי ומה שבא אחר כך – אי-אפשר לקרוא לו בדיוק על-יסודי במקרה שלכם – אלא גם בחינוך הגבוה, בהשכלה הגבוהה, אתם מתעקשים שכשאתם כבר נכנסים אליו אתם עושים את זה רק בתנאים שלכם, רק בהפרדה – הפרדה בין נשים וגברים והפרדה בין חרדים לחילוניות וחילונים. אתם מדירים את כל מי שהוא לא אתם. אתם מתייחסים אלינו, אלי ואל שכמותי ושכמותנו, כאל ממש מצורעים – אסור להיות אתנו באותה חברה, אסור להיות אתנו באותה מסגרת. גם כשאתם כבר מאפשרים למתי המעט שלכם להגיע למקומות כמו הצבא, אתם יוצרים בפנים מדינות הלכה קטנות וקיצוניות, ותסלחו לי – מטורפות; מדינות הלכה קטנות שמתנהלות לפי חוקים שלא קשורים לחוקי המדינה הזאת, שהם חוקי הלכה קיצוניים, ואתם מייצרים אזורים סטריליים מנשים. רק תחשבו על זה, חברותי וחברי – על המחיר, המחיר המטורף של ההדרה שאתם, חברי החרדים, עושים. המחיר הזה: אזורים סטריליים מנשים. אתם מקפידים שהציבור שלכם לא יתערב חלילה בציבור שלנו, שכמותנו, שלא ייגע – לא פיזית, שלא ייגע אפילו לא ברמת האווירה, הסביבה, שלא ייגע בנו. אתם, אגב, באופן אישי, מפגינים מוסר כפול מאין כמותו, כי אתם אישית נמצאים כאן בתוך המסגרת הזאת, המסגרת הכי כללית, הכי מעורבבת שיש במדינת ישראל. אתם, על עצמכם סומכים שאתם יכולים להסתדר בתוך החברה הזאת, ואתם, אגב, מסתדרים בה באמת מצוין, אבל אתם לא מאפשרים לציבור שלכם להשתלב בחברה הכללית; אתם לא מאפשרים לו להשתלב כחברות וחברים בחברה; אתם לא מאפשרים לו להשתלב בצבא; אתם לא מאפשרים לו להשתלב בלימודים; אתם לא מאפשרים לו ולה להיות חלק מהחברה הישראלית. ואני אומרת: אם אתם כל כך לא סומכים על הבנים שלכם, אם אתם כל כך לא סומכים על האנשים האלה שגידלתם שהם יוכלו לעמוד בהתערבות בחברה הכללית, מה שווה כל החינוך הנפרד המהולל הזה, שאתם משקיעים בו כל כך הרבה, ונלחמים עליו כל כך הרבה, ולא מוכנים לוותר באמת על אף אחד מהעקרונות שלו? מה שווה החינוך הזה אם אחר כך אתם לא יכולים לסמוך על מי שגידלתם שיהיה מסוגל להתערב בחברה הכללית ולהיות חלק ממנה, ולחיות בכל זאת לפי הערכים שהנחלתם לו או לה? חברי החרדים, לצערי הגדול והרב, אתם גורמים עוול נוראי לציבור שלכם כשאתם ממשיכים לכלוא אותו בדבר הזה, שהופך להיות יותר ויותר גטו. אתם מפרקים את החברה הישראלית מהשותפות שלה, מהאתוס המשותף שלה. ואתם – דעו לכם, הממשלה הזאת והעומד בראשה, שמתמחים בהפרד ומשול – אתם מאפשרים לממשלה הזאת ולזה שעומד בראשה פשוט להשתמש בכם כדי להמשיך להפריד ולמשול. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. חברת הכנסת עליזה לביא. <יצחק כהן (ש"ס):> מרב, אין לך מושג על החברה החרדית. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אין לי מושג. <יצחק כהן (ש"ס):> אין לך שמץ של מושג. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אני שמחה שהצלחתי – – – <יצחק כהן (ש"ס):> ממש אין לך שמץ של מושג בחברה החרדית. <היו"ר טלי פלוסקוב:> גברתי, אני מבינה שיש לך 20 דקות. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה. גברתי היושבת-ראש, חברותי, חברי חברי הכנסת, אני מבקשת קודם כול לשלוח ניחומים למשפחה של זיו מזרחי, זיכרונו לברכה, שנרצח אחר-הצהריים. האמת, קשה לעמוד כאן. קשה מאוד לעמוד כאן ולשמוע את הדברים. מהצד האחד, חבר הכנסת אייכלר מדבר על צבא חזק וצבא לוחם. מי זה הצבא החזק והלוחם? מהצד האחר, לראות איך בוועדת הכספים – סחר-מכר ואיומים: אם לא תיתנו אז אנחנו לא נשתתף בשוויון בנטל. ואלה הילדים שלנו, וזה העתיד שלנו, וזו החברה שלנו, וזאת ישראל שלנו. אני רוצה לספר לכם שלפני 150 שנים, בפעם הראשונה יש זכויות לקהילה בצ'כיה, ברוסיה ובגרמניה – יש להם גם חובות. ובמסגרת החובות הללו הם צריכים, היהודים, בפעם הראשונה, ללכת לצבא. ואישה אחת, פאני נוידא, לפני 150 שנה, בפעם הראשונה בהיסטוריה היהודית, כותבת תפילה לאימא שהבן שלה מתגייס לצבא, לכל האימהות שהבנים שלהן מתגייסים לצבא: "אלי שבשמים, אל צבאות, המושל ביד רמה בשמים ובארץ, אליך אשא תפילתי ממעמקי לב אם. אלוהי ואלוהי אבותי, שמע תפילתי ברחמיך הרבים. מלאו ימי בני להצטרף לשורות הלוחמים למען ארצנו, לשמור על ביטחונה ולהסיר מרמה ורשע המאיימים על המכורה ויושביה. מודה אני לפניך, אלי שבשמים, שנתת לי ילד שאבריו חסונים, שנכון לשאת נשק במלחמת מצווה על ארצנו. אך לבי, לב אם, החרד ורוטט בזוכרי את הסכנות והפיתויים הסובבים אותו. צעיר וחסר ניסיון הוא, רחוק מתורת אמו ומוסר אביו. על נקלה עשוי לבו הצעיר לנהות אחר דבר עבירה ולבוא לידי חטא. "על כן, אשפוך תחינתי לפניך אל שמים כול יכול. פרוס עליו את חסותך, היה לו למגן ועטוף אותו ברוב חסדך. אמץ וחזק בו כל הרגשה נעלה, כל כוונה טובה, כל זיכרון של מוסר הורים הטבוע בנפשו, שלעולם יעמדו לנגד עיניו תורת המוסר ויראת האל, שלא יתנכר לאמונת אבותיו, שחיי הצבא והנשק לא יקשו את לבו, שקולות הפיתוי הזדוניים של החטא לעולם לא ישלטו בו – – – וביום שייקרא לצאת אל שדה הקרב, שם קוצר המוות את יבולו, שם, אלי שבשמים, פרוס עליו את רחמיך. מי ייתן ויהיה לו חסדך מגן ושריון. שם חזק את זרועו, צוק אומץ בלבו ותן לזיכרון גיבורי ישראל לצוות על חזהו, שיצא לקרב בשמחה ובהתלהבות ובאומץ לב וקור רוח, ישמור על כבוד אלוהיו ועל נאמנותו לשליט, לעמו ולארצו. אלי שבשמים, האזינה לתפילתי, תן לברכת האם לרחף מעליו – – – נס מגונן, ובתום שירותו ישוב, בריא בגופו ובנפשו, עטור אות הוקרה על מילוי חובותיו, לשמחת לבי, לשבח ולהלל לשמך הגדול." התפילה הזאת נכתבת לפי 150 שנים; אין לנו מדינה. המכורה שעליה פאני נוידא מדברת – זו הארץ שאליה היא שייכת, צ'כיה. אין מדינה. וכאן, במדינת היהודים, לא כל האימהות והאבות יתפללו את התפילה הזאת, כי אתם מחוקקים חוק איום ונורא – חוק שמפלה בין חייל לאזרח, בין דם לדם, בין ילדים לילדים. לא כל האבות והאימהות יאמרו את התפילה הזאת. אני חיה בחרדה כל הזמן. הבן שלי, 21 יום, עוד מעט, לא היה בבית. דיברתי אתו מעט לפני יום שישי, ממש מעט זמן שהוא קיבל לשוחח אתי. אני חיה בחרדה. אם הוא שלח סמ"ס ב-05:00, לפנות בוקר, אני עונה בתוך כמה שניות. אבל יש אימהות ששפר עליהן גורלן, שהילדים שלהן יושבים באוהלה של תורה ומקדישים את חייהם ללימודים, בעוד טובי בנינו ובנותינו מסכנים את חייהם יום-יום ושעה-שעה, ובטח לא צריך להרבות במילים בימים קשים ומדממים שכאלה. אני רוצה לשתף אתכם, שגם הבן שלי למד בישיבה. הוא למד שנה וחצי, והמשיך לאחר מכן במסלול קרבי. בשנה וחצי האלה הוא עשה ניתוח עיניים כדי להתקבל לאותה יחידה שהוא חלם עליה מגיל צעיר. חברים, חברות, מה שהיה פה בשנתיים האחרונות היה תהליך טוב. אפשר לבוא ולבקר אותנו על ניואנס כזה או אחר בחוק; ביקורת היא דבר בונה. אבל איפה אתם, השותפים שלנו לתהליך, להבנה, לוועדת שקד, לוועדת פרי? איפה אתם, כל השרים וחברי הכנסת, שהייתם חלק מהנושא הזה? רק אתמול השר בנט מעלה פוסט: הנכד הראשון במשפחה מתגייס לצבא. אז אתה זה שעכשיו לוקח אותנו אחורה? הרי ראש הממשלה נתניהו היה חלק בלתי נפרד מהקואליציה שהעבירה את חוק השוויון בנטל, וכמוהו שר הביטחון בוגי יעלון ושרת המשפטים איילת שקד. השר בוגי יעלון אומר – ואני מצטטת: "מתווה פרי הוא הטוב ביותר, והוא גם הקרוב ביותר למתווה שלי. מי שאחראי ליישום המדיניות הזאת, זה אני כשר הביטחון, ואדע לעשות זאת ברוח הוועדה". מה קרה? הרוח נושבת לכיוון אחר, ואתה נסוג, ככה, עם הרוח? שר הביטחון היקר שלנו, שבא ומוציא חיילים לפה, ומוציא חיילים לשם – תזכור שאלה הילדים שלנו. אלה הילדים שלנו, וצריך לשמור עליהם. צריך לשמור על כל הילדים כולם, ולא להגיד: אלה לא צריכים, ואלה כן צריכים. באיזה אומץ ובאיזו זכות אתה היום שותף לתהליך הזה? אבל יושבים בקואליציה – ואתם אנשים ערכיים, ואני מכירה אתכם אחד-אחד. צה"ל חשוב לכם. ערך השוויון בנטל הוא עקרוני בשבילכם. חלקכם הובלתם חיילים לקרב ולשירות במערכת הביטחון הרבה מאוד שנים. אני לא מאמינה שתרימו את הידיים שלכם נגד החוק הזה, או בעד לבטל את החוק שלנו – תגדירו את זה איך שתגדירו. אז אני פונה אליכם שתגלו הבנה ואחריות, אבל אני פונה גם למנהיגים החרדים, מהמקום של אחריות לדור הבא שלכם: אתם רוצים להוביל, אתם רוצים להתערב ולהתערות, אבל אתם לוקחים אותנו אחורה. אי-אפשר לעמוד כאן – שר הכלכלה בתפקידו הקודם, השר דרעי, בא ומבקש שכולנו נתמוך בשילוב של חרדים בשירות הציבורי. ואנחנו כאופוזיציה אחראית, כולנו הצבענו בעד. אנחנו רוצים, רוצים את היחד, רוצים את שיתוף הפעולה, רוצים, כי אחים אנחנו. אז הצבענו ביחד, אבל תאמינו לי, זה לא יקרה באופן מלאכותי. מי שלא בא ביחד, ולא מתחיל ולא נושם – זה נכון לעולם העבודה, וזה נכון גם לתפקידי הדיינות והרבנות. הרי על מה הכעס הגדול שלנו? שאתם לא מתחילים בנשמת אפה של החברה בישראל. אתם לא מכירים, אתם לא יודעים, אתם לא מרגישים, אתם לא חווים. אז איך, למה בסוף הדרך ובסוף התהליך אתם מתחילים לבוא ולומר: אבל לא מקבלים אותנו למקומות העבודה האלה, ולא מקבלים אותנו למקומות העבודה האלה. תאמינו לי, חוק, חקיקה – ואתם יודעים, אנחנו מחוקקים פה, וכל כך הרבה חוקים לא נאכפים – החוק האומלל הזה של לבוא ולסייע בשירות הציבורי ובעולם הפרטי לחברינו החרדים, תאמינו לי, זה לא ילך. כי בסוף תהליך אי-אפשר לבוא ולהיות חלק ביחד; אנחנו צריכים לעשות את זה מההתחלה. אז אתם, אתם, לצערי הרב, גוררים אותנו אחורה. ויותר מזה – אתם מאפשרים את ההסתה הנוראית הזאת נגד חבריכם החרדים שכן קיבלו את האומץ והתגייסו לצבא. כי אפשר לבוא ולבקר את החוק הזה, אבל החוק הזה הוא מעטפת; זה חוק שמאפשר לצעירים חרדים לבוא ולהתגייס, לאלה שכן רוצים. וכל ההתנהלות שלכם היא שירת הברבור של ההנהגה החרדית, שרואה שהיא לא יכולה להמשיך ולשלוט בצעירים שלא יכולים יותר לשבת על הגדר ולחיות בזהות כפולה; רוצים להיות חלק; רוצים לצאת לעולם העבודה; רוצים לרכוש השכלה; רוצים לשפר ולחיות בתנאי חיים טובים, ולא בחיים שהם גדלו בהם, אלא להפך – לאפשר לילדים שלהם. אז החוק הזה, כן, הוא נותן מעטפת גם לאותם אלו שמתגייסים. ואותם אלו שמתגייסים – חלקם, הנשים שלהם מפוטרות מהעבודה, כי הרבה מעולם העבודה הוא בתוך כל מיני קבוצות במרחב החרדי, עמותות כאלה ואחרות, והאיומים רק הולכים וגדלים. לא מעט פעמים קיבלתי פניות מנשים שסיפרו לי שהבעלים שלהן התגייסו, בעלים חרדים, אבל אז גם פתאום לא היה מקום לילד במשפחתון או בכל המקומות שיש לילדים קטנים, כי יש פה נשים. אז החוק הזה נתן את הגושפנקה לבוא ולהיות חלק. הרי אתם יודעים שלא כולם נמצאים באוהלה של תורה, אתם הראשונים לדעת את זה. ויש שירות אזרחי, ויש שירות קהילתי, ויש שירות לאומי. מה יקרה אם באמת הצעירים שלכם יבואו וייתנו – בתוך הקהילה שלכם; אין סכנה, חלילה, שהם ייפגעו ברמה הרוחנית שלהם, התורנית שלהם. אז למה לא לבוא ולתת יד? רק לפני שבוע ישבנו בוועדת חוץ וביטחון ושמענו על ההסתה הנוראית, על החוברת האומללה הזאת, שכל כך הרבה אנשים יושבים היום ורואים – איך לבוא ולמגר את התופעה האומללה הזאת של השיימינג שאתם עושים כנגד אחיכם, ובאים ורוצים לצלוב אותם כי הם התגייסו לצבא. אז אתם יודעים שהחוק הזה בא וסייע. ועוד קולות שאני שומעת, גם מחברי, שלא משתלם לגייס את החרדים, לא צריך, זה נורא יקר, אתם יודעים, לרבים יש משפחות – אז גם את הקולות האלה שמעתי בחודש האחרון. אני רוצה להזכיר לכם את מה שנאמר בבית-המשפט העליון, את מה שנאמר שם בבג"ץ אליס מילר המפורסם. באה אישה אחת, ביקשה להתקבל לקורס טיס, ונאלצה לפנות לבג"ץ כדי לממש את הרצון שלה. ואני מצטטת: "הרטוריקה של זכויות אדם צריכה להיות מכוסה במציאות המעמידה זכויות אלו בראש סולם העדיפויות הלאומי. הגנה על זכויות אדם" – חברי, אלו שבאים ואומרים שלא צריך את החרדים כי זה עולה הרבה כסף – "הגנה על זכויות אדם עולה כסף, וחברה המכבדת זכויות אדם, צריכה להיות נכונה לשאת במעמסה הכספית". ובתהליך הזה של כניסה של קבוצות אל תוך החברה בישראל כסף הוא לא שיקול כשמדובר על ערכים של שוויון, של יחד, של נתינה למדינה שאנחנו כל כך אוהבים. אשרינו שאנחנו בדור שיש לנו מדינה ולא מכורה כמו בתפילתה של פאני נוידא, שבאה ומתפללת על השליט ועל המכורה. לנו יש מדינה. לנו יש המדינה היהודית, שהיא שלנו, פרי געגועים של דורות. ואנחנו באים לכאן, ובמו-ידינו אנחנו חוזרים והורסים. אז כן, גם אם גיוס החרדים לצה"ל דורש תקציבים נוספים – מה שבכלל לא הוכח, אגב – אנחנו צריכים לבוא, לאפשר, להתמודד ולהתקדם. הימים הם ימים קשים, קשים מאוד. כוחות הביטחון מתמודדים מול גל טרור מתועב. ודווקא בזמן הזה, בין לוויה ללוויה, בין דקירה לדקירה, בין רצח לרצח, בזמן הזה, כשמבטיחים לשלוח עוד חיילים לצומת הגוש – כי צריך, בוודאי שצריך – ועוד אימהות תישנּה פחות טוב בלילה, כי הן מתות מפחד – אז יש אימהות שהלילה, מהלילה, הן תדענה שהן לא צריכות למות מפחד, כי באדיבות הקואליציה הזאת, הן תישנּה מצוין. זאת פשיטת רגל מוסרית, כי הרי אם חבר הכנסת גפני לא היה מאפשר, החוק הזה לא היה עובר. הרי אתם יודעים את המשחק הפוליטי המכוער הזה. אז בזה אנחנו סוחרים? יד אחת שולחת את טובי בנינו להגן על חיינו, והיד השנייה בוגדת בעיקרון הבסיסי ביותר, של שירות חובה לכולם. זה בלתי נסלח. לא יסלחו לכם, לא בעולם הזה וגם לא בעולם הבא. ואתם יודעים את זה. המאבק נגד הביטול של שוויון בנטל הוא מאבק על דמותה של החברה הישראלית. מה שמונח כאן על כף המאזניים הוא ביטול מודל צבא העם וגיוס לכולם, כפי שאנחנו חלמנו, התפללנו ורצינו. זה מאבק על התפרים הבסיסיים ביותר של החברה הישראלית. זה מצב חירום לאומי, ואנחנו לא מוכנים לשבת בשקט כאשר מערערים את עקרונות היסוד של מדינת ישראל. החוק שיש עתיד העבירה בקדנציה הקודמת הוא חוק היסטורי, שמאגד את כולם תחת חוק אחד, תחת חוק שירות ביטחון. בג"ץ פסל בעבר את חוק טל כיוון שלא היה חוקתי. כל ניסיון לשנות את החוק לא יעבור את מבחן בג"ץ, ורק מעודד פילוג ושסע בחברה בישראל. זה לא מאבק נגד החרדים, והחוק הזה הוא לא נגד החרדים. ההפך, אנחנו בעד – בעד היחד, למען הדמות של החברה הישראלית. הרי אתם יודעים שמאז עבר החוק יש עלייה של כ-300% במספר מבקשי העבודה, וחרדים מבקשים יותר ללכת לעבוד, ו-40% עלייה במספר החרדים המתגייסים לצה"ל. זה עובד. זה עובד. זה עובד. ביקרתי במאהל המחאה שלנו בעד שוויון בנטל בשבוע שעבר, ישבתי עם בני-נוער, צעירים וצעירות לפני גיוס, מכלל מנעד הקשת של החברה בישראל, שעומדים לפני גיוס, וישבנו שם ודיברנו, והבטחתי להם שאנחנו נמשיך להיאבק למענם על היחד הישראלי הזה שהממשלה הזאת מפוררת; מפוררת ביד גסה. כל אחד שמגיע לגיל 18 צריך להתגייס, כמו שהבן שלי התגייס, כמו שהבנות שלי היו בצבא, כמו שהילדים של חברי כנסת רבים פה ובנות של חברי כנסת רבים פה היו בצבא. כולם צריכים להתגייס, ללכת לשירות הלאומי, ללכת לשירות האזרחי וללכת לשירות הקהילתי; לתת למדינה, שאנחנו כל כך אוהבים אותה; להחזיר מעט ממה שכולנו קיבלנו, בזכות הזאת של מדינה לעם היהודי. החוק האומלל הזה מפלג אותנו, הוא הורס אותנו מבפנים והוא פוגע בחוסן הלאומי שלנו. בסופו של יום, גם התקציב הזה וגם החוק הזה, וגם כל הלילה עם החוקים האומללים שמצפים לנו כאן, מחזירים אותנו לתרבות המפוררת שממנה באנו וביקשנו לצמוח לעם ולהתלכד לעם, ואנחנו בעצם נגררים אחורה. אני חוזרת ואומרת: אני רוצה לימוד תורה בעם ישראל. אני מאמינה בלימוד תורה. אין קיום לעם היהודי בלי קיום תורה. אבל אי-אפשר, אי-אפשר שקיום תורה ולימוד בישיבות יהיה עלה תאנה לאותם אלו שרואים בזה כסות וסוג של – הוא רשום בישיבה, אז בעצם לא צריך שילך לצבא. הרישום הזה מגן על הרבה מאוד כאלה שאו שלא יכולים או שלא רוצים, או שהכריחו אותם ללכת ולהיות רשומים בישיבה. מעולם בעם ישראל לא הייתה מציאות שכולם למדו תורה. היו אלו שלמדו, היו אלו שעבדו, אבל בפרופורציות שכרגע קיימות זה לא הגיוני, זה לא אפשרי, וזה סוג של עלה תאנה סוגר ומסתגר. ההסתגרות הזאת שההנהגה החרדית מבקשת לבוא ולהחזיק בכוח – כי בעצם הדור הצעיר, החרדי, כבר אמר את דברו. אנחנו רואים את השינוי, אנחנו נראה את השינוי, ולמעשה, החוק האומלל הזה הוא מניפולציה של מנהיגים שזאת הדרך שלהם להשתלט ולהמשיך לשלוט בחברה החרדית ולעצור בעשר אצבעות את הסכר שנפרץ. צה"ל הוא צבא העם. הוא מגן עלינו יום-יום, שעה-שעה. גם כאן, כשאנחנו יושבים בכנסת ישראל, בשקט שמאפשר לנו להתנהל ולנהל את יומנו, הרבה מאוד אנשים פרוסים בתוך גבולות ישראל ומחוץ לגבולות ישראל כדי לשמור על החיים שלנו, של כולנו, על היום-יום שלנו כאן. אי-אפשר. כל אחד בתורו צריך לתת ולתרום, כל אחת בתורה צריכה לתת ולתרום. אין לנו אפשרות אחרת. מאז הגענו וחזרנו לכאן, אנחנו עם חמוש, אנחנו עם שצריך לבוא ולדעת להגן על עצמו, וכולנו צריכים לדעת להגן על עצמנו – הילדים שלי, כמו הילדים של ליצמן, כמו הילדים של גפני, כמו הילדים של דרעי. צבא של כולם. תודה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא. חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה. שבע דקות, גברתי, שלך. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת בראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, באמת בערב הזה מאוד קשה להתווכח ולדבר, על רקע הפיגועים, על רקע גל הטרור, על רקע זה שנהרג חייל, זיו מזרחי – וניחומים למשפחה, ובריאות לנפגעים שנמצאים בבתי-חולים. קשה ברגעים האלה להתווכח האחד מול השני, קואליציה מול אופוזיציה, אבל אנחנו חייבים להגיד את האמת ביום הזה. אני רוצה לצטט כאן משנת 2012, מוועדת החוץ והביטחון, מהפתיחה, מדברי ראש הממשלה ביבי נתניהו – ציטוט: אני מחויב לחלוקת הנטל בצורה שוויונית יותר, והכרזתי על כך. אני מאמין בזה, ואני מאמין שהשוויון בנטל חייב לכלול את כלל הציבור, גם הציבור החרדי וגם הציבור הערבי – אמר ראש הממשלה ביבי נתניהו, בשנת 2012 – המדינה זקוקה לחלוקה שוויונית יותר בנטל. זה מבחן ערכי, ציוני, ציבורי, וגם מבחן של שליחי ציבור. ויושב-ראש ועדת החוץ והביטחון דאז רוני בר-און אמר שהוא אחריו, שזה מבחן לשליחי ציבור, והוא אמר: ראש הממשלה, זה יהיה קשה, אבל אפשרי, ואנחנו, אדוני ראש הממשלה, במבחן הזה מאחוריך. אז אני שואלת אותך, ראש הממשלה – אומנם אתה לא נמצא כאן: מתי היית אמיתי? מתי אמרת אמת? היום, בגלל ההישרדות שלך בממשלה, או אז, כאשר היית צריך להגיד את הדבר שהציבור – גם אתמול, גם שלשום, גם בשנת 2012 וגם היום – דורש ממך, ממדינת ישראל? אנחנו כולנו מחויבים למדינה הזאת. אני חושבת שכל כך הרבה דיברו שכמעט אין דברים שלא נאמרו באולם הזה – 30 דקות, 17 דקות – אבל אפשר לעלות ובכמה דקות להגיד: אנחנו מחויבים למדינת ישראל, וזה לא מאבק נגד חרדים; זה מאבק בעד צדק חברתי. רבותי, אני זוכרת, ב"צוק איתן", אני, יחד עם חברי הכנסת ועם שרים בממשלה – ממיטה למיטה, מחייל שנפצע לחייל שנפצע. ואני זוכרת מקרה אחד, מקרה שנשאר לי בזיכרון. הייתי בבית-החולים בפתח-תקווה, בילינסון. נפצע חייל. אימא שלו נהרגה, והאבא היה בטיסה מארצות-הברית. החייל הזה היה כמעט בלי הכרה. ליטפתי אותו, שמתי משהו רטוב על המצח. הוא היה מחובר למכשירים, חיוור מאוד. הרופאים אמרו: אנחנו ממתינים. כאשר שמתי יד על ראשו, הוא פתח עיניים, הוא הכיר אותי – אני הייתי שם בארצות-הברית – וכאשר הוא פתח עיניים, בשפתיים חלשות ביותר, בלחש, הוא אמר: אני חוזר לצבא; אני חוזר. אחרי פציעה קשה, אחרי מה שעבר עליו, הוא חוזר לחברים. הוא הגיע מארצות-הברית כדי להיות "עם אחד, גיוס אחד"; הוא הגיע מארצות-הברית כדי לשרת את העם שלו – שאומנם מפוזר בעולם כולו. ואני שואלת אותך, ראש הממשלה: איך אפשר בשנה אחת להגיד שהנטל צריך להיות מחולק, והיום, כאשר אתה במאבק על הישרדות, אתה אומר לעם דבר הפוך? אתה אומר לחיילים, אתה אומר לכוחות הביטחון. דווקא ברגעים כל כך קשים, דווקא עכשיו, עם מה שקורה במדינת ישראל, אתה חייב להתייצב כאן; אתה חייב להגיד מה אתה עושה ואיך אתה עושה; אתה חייב להחזיר את הביטחון, אבל גם את הביטחון הציבורי. לא יכול להיות שראש הממשלה במדינת ישראל מדבר בכמה שפות; לא יכול להיות שלפני הבחירות אתה אומר דבר אחד ואחרי הבחירות אתה אומר דבר שני; לא יכול להיות שכאשר אתה מסתכל בעיניים של הציבור הזה, שאתה ראש הממשלה שלו, אתה אומר בלחש: אני מחויב לחרדים מפני שהם היום בקואליציה אתי. אז אתה לא מחויב לחיילים? אתה לא מחויב לכוחות הביטחון? אתה לא מחויב לצעירים שלנו? אתה לא מחויב לאלה שצריכים להתגייס ולאלה שכבר התגייסו? ואלה – לא חולמים להתגייס. אתה מחויב, ראש הממשלה. אתה חייב להתייצב כאן ולהגיד בקול רם: אני במלחמה על הישרדות, לא במלחמה על המדינה. ואז, צר לי להגיד לך, חבל. גם אני לפני כמה שנים האמנתי בך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת סופה לנדבר. חבר הכנסת איל בן ראובן. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> כבוד יושבת-ראש הישיבה, חברי וחברות הכנסת, היום הוא יום עצוב לחברה הישראלית, ראשית – בגלל אירועי הטרור שאנחנו חווים, ולבנו עם המשפחות. בהקשר של החוק שאנחנו מדברים עליו, יהיו היום אחרי ההצבעה, ככל הנראה, לא מעט אנשים עצובים. ומי הם יהיו? אלה יהיו המשרתים – המשרתים בסדיר, המשרתים במילואים. כשאני מדבר על מילואים, אני אומר, לצערי ולהערכתי, שנראה יותר ויותר מהם בזמן הקרוב נדרשים לשרת. ויהיו גם כאלה שכנראה ישמחו – אלו שלא משרתים, אלו שלא רוצים לשרת. התחלנו כבר לנוע לעבר תיקון עיוות מרצון, גיוס נערים חרדים לצה"ל ולשירות לאומי אזרחי ומימוש הזכות לשרת של כלל תושבי המדינה, וזה בהחלט תהליך. אבל היום הכנסת, ככל הנראה בהובלת הממשלה והקואליציה, הולכת לדרדר אותנו לאחור. אומר ביושר: לא אהבתי את כל סעיפי החוק שחוקק בשנה שעברה, אבל הייתה בו דרך, ואפשר היה לתקן תיקונים קלים, שנוגעים בעיקר למושג "סנקציות פליליות". מה שאתם הולכים להצביע עליו היום הוא העברת האחריות לנושא גיוס חרדים למישהו אחר, אי-שם, רחוק בשנת 2023. כדרכה של ממשלת ישראל בלא-מעט נושאים, כל מה שאפשר לא להחליט לממש, כל מה שאפשר לברוח ממאבק למען אזרחי ישראל – בורחים, דוחים, מנהלים משברים, משתמשים במושגים כמו סטטוס קוו ועוד מושגים שבאמצעותם לא מתקדמים, ולמעשה גולשים לאחור. חברי וחברות הכנסת, נפלה בידי הזכות, כמפקד אוגדה, להיות מהראשונים שפיקדו על גדוד הנח"ל החרדי. היו קשיים, והתמודדנו אתם, ובתמיכת גורמים חרדיים, ואני אומר את זה לזכותם. מאז צמחנו וגדלנו למצב שבו חיילים חרדים משרתים ביחידות קרביות, ביבשה, בים ובאוויר. ומכאן, מה זה הקשקוש הזה – תקופת הסתגלות ראשונה, שנייה, ובפועל דחייה של תשע שנים? למה צריך את זה? למדנו את הלקחים – וישנם. כל מה שצריך זה לחוקק חוק ברור שיש בו חובה; אני מוכן לקרוא לה "חובה רכה" ולא איום. אתם יודעים למה? כי חובה סבירה ונכונה עוזרת לאנשים לקבל החלטות נכונות. אגלה לכם שיש גם נערים חילונים שלא מתים להתגייס בהגיעם לגיל 18. החובה עוזרת להם; היא עוזרת להם ולהורים שלהם. הם מתגייסים, וכשהם משתחררים הם מודים לנו על החובה הזאת שהייתה להם. אתם, שתצביעו היום בעד החוק שאתם מציגים היום, אתם שומטים את השטיח מתחת רגליהם של אלו שכבר יצאו לדרך ואלו שרוצים להתגייס. ולכם, ראש הממשלה וחברי הקואליציה – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> איל, יש שר או שרה? <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> כן, כן, אני רואה את השר גלנט. ישנו. ואתכם, ראש הממשלה וחברי הקואליציה, אני שואל: למי אתם מקשיבים? לאלו המשרתים? לנו, הדורשים חלוקה סבירה – אולי אפילו לא שווה, סבירה – בזכות לשרת? תקשיבו לחיילים. תקשיבו לאנשי המילואים. תקשיבו לאימהות. אבל לא, אתם מקשיבים לאלו שאינם משרתים. הם אלו שהערב יצאו במחולות לאחר שתצביעו על חוק הבריחה משירות. ואתם תזכו היום בעוד ניצחון פירוס, שבו שוב הסכמים קואליציוניים עלובים מביסים את הצרכים האמיתיים שלנו, אזרחי מדינת ישראל. ואולי יימצאו בקואליציה עוד כמה מהרהרים ומערערים, בעיקר אלו שכשהיה נוח הדבר, עמדו בכיכרות וזעקו על הזכות לשרת, על השוויון בשירות. ואני קורא לכם: הסתכלו קדימה. אתם תוערכו הרבה יותר אם תצביעו עם צו מצפונכם. הצביעו היום נגד החוק הרע הזה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איל בן ראובן. חבר הכנסת איתן ברושי. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הדיון הזה נמשך, ועוד יימשך שעות ארוכות, אבל התוצאה ידועה מראש. הרכב של קואליציה צרה לפעמים הוא צרה צרורה. ההחלטות הן חלק ממסכת של החלטות – וראינו את זה גם בתקציב – שהן פונקציה של אותה ממשלה שהוקמה על בסיס שחייב החלטות שאנחנו מבקרים אותן כאן. אבל כמו בהעברת התקציב, גם לנושא הזה יש רוב מובטח. אני חושב שהמדינה התבגרה בשנים האחרונות, והיא מצאה פתרונות לשאלה של השירות הלאומי, השירות האזרחי והשוויון בנטל. במידה רבה, אנחנו חוזרים לאחור. לא מזמן התקיים פה דיון בקריאה ראשונה, ונדמה לי שאנחנו חוזרים על דברינו. אז גם אני רוצה לומר לחברי, קודם כול, שביום שישי האחרון פורסמו בתי-הספר המובילים בגיוס משמעותי לצה"ל ובשירות משמעותי. בראש הרשימה של שירות קרבי ומשמעותי עמדו עשרה בתי-ספר של החינוך הדתי. זאת אומרת, אנחנו יכולים לומר – ולא פעם ראשונה – שחובשי הכיפות, יחד עם ההתיישבות, מובילים את הגיוס לצה"ל כבר שנים רבות. לכן, אני חושב שהניסיון לומר שיש איזו חלוקה בין מי שמשרת לבין מי שלא משרת – בפועל, אנחנו רואים שבמציאות שאנחנו פועלים בה המרכיב של החיילים הדתיים וחובשי הכיפות הוא מאוד משמעותי בכלל וביחידות הקרביות בפרט. אני חושב שזה מראה יכולת גדולה של השתלבות. הדבר השני – גדלתי עם אותה תפיסה שמבחן הבגרות האמיתי, או המעבר מילדות לבגרות ולאחריות, הוא בשני מצבים: האחד, ההצבעה לכנסת בגיל 18, והחרדים לא ויתרו מעולם על הזכות להצביע ולקבוע מה תהיה פה דמות השלטון בישראל ומה אופייה של המדינה; השני במעבר מילדות לבגרות הוא הגיוס לצה"ל. החיבור הזה של לקבוע מה יהיה כאן והנכונות להגן על מה שיהיה כאן, וגם לשלם את המחיר – ולצערנו, גם בימים האחרונים – הוא חלק בלתי נפרד מהזכות ומהחובה לחיות כאן. את השירות בצבא ראינו תמיד כזכות וכחובה; חובה שהיא זכות. הצורך הזה, של לראות את צבא העם ולא צבא חצי העם – צריך לחזור ולהיות צבא העם ולא צבא חצי העם. לכן אני חושב שאנחנו לא יכולים לתמוך בבקשה של הממשלה, ועוד פעם היא על חודו של קול. אבל נדמה לי שאם היו עושים משאל עם, יהיה לשוויון בנטל רוב הרבה יותר גדול ממה שמוצג כאן במליאה הריקה – במשא-ומתן קואליציוני של ממשלה צרה, שבהרבה מאוד מובנים היא צרה צרורה. לכן, אני אתנגד לבקשה, אבל יותר מאשר התנגדות, יש כאן מחאה על שמחזירים אותנו הרבה שנים אחורה, למחלוקת שאני חושב שכבר התגברנו עליה, במסלולים שמצאנו, כולל שירות לאומי ואזרחי, כדי שנחזור להיות צבא העם, ולא צבא חצי העם. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת מיקי לוי. שבע דקות. בבקשה, אדוני. <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, היום נרצח, נהרג, זיו מזרחי בתחנת הדלק "דור אלון" על כביש 443. בשנת 2003, בסמיכות מצמררת, דודו, אלון מזרחי, היה המאבטח בקפה "הלל" במושבה הגרמנית אשר ניסה להגן בגופו, בניסיון למנוע כניסה של מחבל מתאבד לבית-הקפה "הלל". אני זוכר את הפיגוע היטב, כאילו אירע רק אתמול. דווקא בתקופה זו, כשמדינת ישראל משלמת בטובי בניה, אזרחים וחיילים, אתם מביאים לביטולו של חוק הגיוס, חוק השירות, חוק השוויון בנטל. לא פלא שהמליאה ריקה. לא נוח לכם, חברי מהכיסאות הריקים, לשמוע את מה שיש לנו להגיד לכם. אני יכול להבין אתכם. זה לא נוח, כי זה דיל מסריח, שתמורת הקמת קואליציה כזאת או אחרת הסכמתם לוותר על תיקון שנעשה בברכתם של השרים שיושבים סביב השולחן הזה אך לפני כשנה – ופצע פצע בדמותה של החברה הישראלית. אני לא מתפלא שהמליאה ריקה. חברים, נושא השוויון בנטל זה עוד סימפטום לליקוי המאורות שאנחנו חווים בממשלה הזאת, והססמה המובילה היא: מי שמתבטל – יקבל. הבעיה המרכזית בממשלה הזאת היא שהסקטוריאליות השתלטה מחדש על קבלת ההחלטות, ובתווך עומדות מפלגות, כמו כולנו והליכוד, חסרות דעה ועמוד שדרה. אני רוצה להבהיר: אין לי טענות למפלגות החרדיות. אני בא בטענות לראש הממשלה ולשר האוצר ולשרים האחרים שמאפשרים את זה. סדר העדיפויות העקום של הממשלה הזאת זועק לשמים: מי שמשתמט מעבודה ומשירות צבאי – יקבל יותר; הפסקת לימודי הליבה – שאני מתעקש לציין, כי הציבור אינו מבין את המשמעות; הוחלט על ביטול הקריטריונים של מיצוי כושר ההשתכרות לקבלת סבסוד למעונות-יום – צעד שנחל הצלחה אדירה והזניק ב-70% את מספר האבות החרדים שיצאו לעבודה וזכו למענק. נגידת בנק ישראל, ד"ר פלוג, הביעה אף היא התנגדות לביטול הקריטריון, ואמרה שהמשק מאבד בכל שנה 0.5% מהצמיחה עקב אי-יציאה של סקטורים שלמים לשוק העבודה; הוחזר הקריטריון השערורייתי של ותק בנישואים. למי עכשיו יהיה ותק בנישואים? לאלה שנדחה שירותם ל-2023 ואולי למועד בלתי ידוע? עוד פעם יהיה להם יתרון על פני אלה שהולכים לצבא ומשרתים את המדינה הזאת ואת אזרחיה? 160 מיליון שקל, שאך בימים אלה – אתמול הייתה מודעה בעיתונים – הוכנסו לספר התקציב ברגע האחרון במסגרת הבטחת הכנסה לחרדים. איך אומרים החבר'ה? אחלה דיל. אני אגיד: דיל נפלא. ואיפה שר האוצר? ואיפה ראש הממשלה נתניהו? אתם מגדירים את עצמכם ציונים. אני מאמין לכם. אתם, ששירתם בצבא, אתם, שעומדים בראש מפלגות שאמורות לדאוג לכלל הציבור בישראל, אתם הופכים להיות – סליחה על המילה – הסמרטוט של לחצים סקטוריאליים, ועוד בנושא כל כך חשוב וקריטי כמו השירות הצבאי. גברתי היושבת-ראש, כשיושבים באולם הזה והחוקים מתחלפים להם האחד אחרי השני וההצבעות מתקיימות – אגב, אני נרשמתי ל-20 דקות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שבע דקות. <קריאה:> כל אחד שבע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> קיבלנו מהסיעות שלכם. <יעקב פרי (יש עתיד):> – – – על חשבוננו. <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, כשיושבים באולם הזה והחוקים מתחלפים להם האחד אחרי השני, וההצבעה מתקיימת אחרי הצבעה אחרת, והנושאים מתחלפים ודובר מחליף דובר, לעתים יכולה להיווצר קהות חושים. אתם עלולים לקבל את התחושה המוטעית שמדובר בעוד איזו הצבעה שאיש לא יזכור. אבל תאמינו לי, חברי מכולנו ומהליכוד: אני מדבר מדם לבי. היד שלכם צריכה לרעוד הערב, כי את ההצבעה הזאת יזכרו לכם שנים רבות קדימה. תאמינו לי. אל תיתנו את ידכם לאפליה בין דם לדם; אל תיתנו ידכם לפגיעה בערך המקודש של השירות הצבאי בחברה הישראלית; אל תיתנו ידכם לחרפה הזאת. אתם מבזים את עצמכם ואת חיילי צה"ל, וזה יהיה מרוח על פניכם כאות קין. ואיזה מין טענה ילדותית זו, אדוני ראש הממשלה: "לפיד הכריח אותי" – נו, באמת – "לא רציתי"? מסכן. ומה אתך, אדוני שר הביטחון? מה תגיד לחייליך וקציניך? איך אתם תסבירו זאת? כנראה אין לכם הסבר מניח את הדעת. ואפילו להסתייגות של חבר הכנסת מסיעתכם, חבר הכנסת קיש, להוסיף לחוק גיבוי והגנה לחיילים מקרב הקהילה החרדית, לא הסכמתם. כולנו מתמקדים בשירות הצבאי. ומה עם האפשרות לתרום בשירות הלאומי? ומה עם האפשרות לתרום בשירות האזרחי? גם התחלנו לוותר על המילה "לאומי" והלכנו ל"אזרחי" – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – להיות בבית-הזקנים בשכונה שלכם – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – כבר מטפלים בזה, יש איזו טעות כנראה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אלעזר שטרן, אצלך רשום 30 דקות. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה לא ייגמר, אדוני שר השיכון. <קריאות:> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מקזזת חמש דקות. <מיקי לוי (יש עתיד):> עצם זה שחברי מפלגתך ומפלגת הליכוד אינם פה – אתם לא עושים חשבון בכלל, אתם לא חושבים שזה נכון, אתם לא מבינים שזה חשוב. אתם חושבים שזה יעבור מתחת לרדאר של אזרחי מדינת ישראל. ואם לא רוצים ללכת לשירות צבאי, תלכו לשירות לאומי. תלכו למשטרה, לכיבוי אש, תשמרו על השכונה שלכם; תבואו לבית-הזקנים ותעבדו בבית-הזקנים; תסייעו בבית-החולים "הדסה עין-כרם" ככוח עזר לאחים ולרופאים. אבל אתם החלטתם למחוק את החוק הזה במחי יד. הציבור לא ישכח – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני, אני מוסיפה לך שלוש דקות. קיבלנו הודעה. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה. הציבור לא ישכח לכם את זה. ואני רוצה לגעת באמת, רק כדי להמחיש איך הסימפטום הזה של ביטול השוויון בנטל עובד – מפת עדיפויות המס. גם כאן ניכר הזלזול באינטרס הציבורי, בכספי הציבור, בפריפריה ובכל מינהל תקין והתנהלות ראויה. מחר תעלה להצבעה ככל הנראה מפת עדיפויות המס. ההתנגדות של חבר הכנסת סמוטריץ וגורמים אחרים בבית היהודי לנוסח החקיקה המקובל ידועה, ולכן נתפרה לו, כמיטב המסורת של הממשלה הזאת, עסקת חבילה שאינה תואמת את עמדת בג"ץ. מחר הוא יתייצב בוועדת הכספים ויצביע בעד המתווה כדי שיהיה אפשר להציג לבג"ץ במתווה של "כאילו" – כאילו התגייסנו, כאילו שירתנו, כאילו יש ממשלה, כאילו העברנו את המתווה. הכול בכאילו, כדברי "הגשש". לאחר מכן נעביר את כל המתווה שעבר בוועדת הכספים, לשביעות רצונכם, על-פי הקריטריונים שנקבעו ככה סתם, כי סמוטריץ לוחץ. חברי חברי הכנסת, לממשלה הזאת אין כבוד לפריפריה, אין לה כבוד לחיילי צה"ל, אין לה כבוד למשרתים. לבי לבי עליך, אדוני שר השיכון, שכאלוף בצה"ל תצטרך להרים את האצבע שלך נגד. תאמין לי, לבי עליך ועל כאלה שלבם עדיין בצבא ובשירות הביטחון ובשירותים בארגונים אחרים. ולכן אני אומר לכם, האות הזה, אות קין, לא יעזוב אתכם, והכישלון החרוץ הזה בביטול החוק הכל-כך חשוב הזה, שאחרי 67 שנים הביא איזון ומזור כלשהם לחברה במדינת ישראל – אות קין הזה יהיה על מצחכם לשנים רבות. אדוני ראש הממשלה, הרי הממשלה הזאת לא תחזיק מעמד והיא תתפרק, ואז מה? בהסכמים קואליציוניים יחזור החוק כפי שהוא, במתווה הנוכחי? ההישרדות היא מעל הכול? אין לנו בושה? אבדה הבושה? אבדה הכלימה? אין לנו דרך כי אבדה הדרך? ועוד כהנה וכהנה. חבל שחברת הכנסת אורלי לוי יצאה, וחבל שמישהו ממשרד האוצר איננו פה. החוק הבא – ואני אנצל את הזמן שיש לי כי אני פוחד שלא ייתנו לי בסיבוב הבא לדבר – הסעיף הבא – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> קח את הזמן שלך – – – <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> יש לך זמן חופשי – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מדבר על זה חופשי, יש זמן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> דאגתי לך. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני לא ממהר, אדוני שר השיכון, לשום מקום. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> גם אני לא. <מיקי לוי (יש עתיד):> סבבה. <קריאה:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אני אמרתי לך – או, הנה, היא נכנסה. אז שתדעי, חברת הכנסת לוי, שסעיף 5 בסדר-היום היום, שמדבר על בליל של חוקים, תרגיל מהסרטים של האוצר – קרן השתלמות ממוסה – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> קופות גמל. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – פנסיה שניתנה, פיצויים שניתנו ממוסים – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> פיצויי פיטורין. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – זו הסוואה של בליל חוקים מעורבים, מין בשאינו מינו, על מנת להסוות את כל המהלך. יש שם חברות משפחתיות, דהיינו חברות ארנק. אני לא מבין מה לסעיף הנדל"ן בתוך החוק הזה – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> משפרי דיור. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – ולקופות הגמל. מה המיקס הזה? מה באו להסוות בחוק הנורא הזה? כל זה בא להטעות את חברי הכנסת, ותדעו לכם – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – העלאת מסים. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – שאתם הולכים להצביע – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> חוק הסדרים נוסף. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – על חוק שהוא בציפוי, גיבוי, בתחפושת שאין טובה ממנה, אפילו לא בפורים. ומה עניין סעיף (ג), חוק מיסוי מקרקעין, לקופות משפחתיות? מה העניין הזה? ומה עניין נושא הנדל"ן? אישה שבעלה הלך לדרכו ונפטר מן העולם, והייתה להם דירה אחת כהשקעה לפנסיה עתידית – מצמצמים את טווח המכירה של אותה דירה, אחרת יחולו עליה מסים כבדים, ל-12 חודשים. בעודה נמצאת באבלה היא אמורה למכור את הדירה? אותו דבר – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> משפרי דיור. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – לגבי בן שהתייתם מאמו או מהוריו: בגיל 21 הוא אמור בתוך 12 חודש, בעודו שרוי באבל, למכור את הדירה, אחרת תטילו עליו מסים כבדים? זה מהלך חברתי? אין לכם לב? אין לכם כבוד? מה אתם עושים בכלל? <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> ואין כאן סגן שר ואין כאן מישהו מהאוצר. תבדקו את סעיף 5, מה הוא אומר. בושה וחרפה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> מיקי – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> יש לי זמן. אני עצבני על החוק הזה כמו לא יודע מה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אבל בצהריים היית יותר עצבני. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אני דיברתי עם אשתך, היא אמרה לי להרגיע אותך. <קריאות:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> 12 חודשים הם תקופת אבל בכל עדה ועדה במדינת ישראל. והנה, האוצר מביא חוק שהאלמנה והיתום והיורשים שלנו, שקיבלו מאתנו את הדירה ששהינו בה כל החיים ושילמנו עליה מסים – אם לא ימכרו אותה בתוך שנתיים, יחולו עליה מסים של 80%. <נחמן שי (המחנה הציוני):> שנתיים – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> כל החיים שילמנו. לעזאזל. הכול פיסקלי? אין לכם לב? אין לכם מבט על המשפחות האלה? אני משוכנע שאפילו שר האוצר לא הסתכל על החוק הזה. בושה וחרפה. תתביישו לכם. יתום ואלמנה – זו המטרה שלכם? אין לכם כבוד עצמי. אני בז לכם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת איתן כבל. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> איתן כבל – שבע דקות, ואחר כך – עמיר פרץ. <קריאות:> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> איתן, יש לך קשרים, אה? <איתן כבל (המחנה הציוני):> שימותו הקנאים. גברתי היושבת-ראש – אדוני השר, אני רואה, השאירו אותך פה תשמוע. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> – – – <קריאות:> – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – ביקש להיות שר תורן. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> איתן, למה החלפת את מיקי? – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא, אני אומר, אתה פה – – <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – ומירב פה. תשמוע השאירו אתכם. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> תן חצי שעה ונגמור. <קריאות:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> סליחה, היא פה בתוקף תפקידה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מנועה מלדבר. בגלל זה – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> הנה שר הביטחון עכשיו נכנס. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> מר ביטחון – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אתה יכול ללכת – – <קריאות:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – אדוני השר. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אנחנו מלאי התפעלות – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> הנה, עכשיו, זה נראה כמו החלפת משמרות. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> תסביר לאנשים מה זה תשמוע. יש חברי כנסת לא חרדים שלא יודעים מה זה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> שלום, אדוני שר הביטחון, רשמים פרלמנטריים, חברותי וחברי חברי הכנסת, תראו, אני מניח באמת – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> מנהלת הוועדה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני, אני לא מתבלבל. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> יועצת משפטית. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אתה נמצא אצלי בוועדה, אתה יודע שדבר דבור אל אופניו. גם כשאני מתבלבל זה במכוון. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אבל זה לא על הגז. <עפר שלח (יש עתיד):> – – – שלושה גלגלים כאלה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> לגמרי. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> זה לא על הגז עכשיו. <איתן כבל (המחנה הציוני):> ברשותכם, אני באמת רוצה לגעת בנושא שהוא – לצערי אני אומר את זה – כמו שזה נראה עכשיו, שהמליאה ריקה והשר בא לפה כדי לשמוע את כל הקיתונות שלנו – תשמע, זה מביך. זה באמת מביך. ואני אומר את זה ממקום שאני לא חושב שצריך לגייס את כל החרדים – ולא כל החרדים יש להם מקום בצה"ל. ואגיד את זה ככה: גם אם יהיה שלב שהם יעלו וירדו מן ההרים ויבקשו להתגייס, על אפם וחמתם של כל אלה המבקשים לגייס אותם – לא ירצו לקחת אותם. אנחנו יודעים את זה, חבר הכנסת עמיר פרץ, חבר הכנסת שלח, שטרן מפקדי; נכון או לא? <עפר שלח (יש עתיד):> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> הוא היה, הוא היה. היה, היה. גייס אותי בבקו"ם – זה מפקד שלי. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> מה אני? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> עכשיו אתה המפקד שלו. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אני חבר שלו. <איתן כבל (המחנה הציוני):> מה שאני מנסה לומר – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> איתן, חייל אחד, תראה כמה מפקדים. כולם עליך. <איתן כבל (המחנה הציוני):> כולם, אתה מבין? ככה זה. למה הם לא מתמודדים? כולם מפקדים. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> בראבו, בראבו. <איתן כבל (המחנה הציוני):> מה שאני מנסה לומר, אדוני השר – ואני אומר את זה לחברי מהמפלגות החרדיות, שלא מבינים באמת את הנקודה המרכזית, את הקרע שהם מייצרים כאן. הייתה להם הזדמנות גדולה. זו באמת הזדמנות גדולה, מה גם שמערכת הביטחון – שר הביטחון, אתה יודע את זה, צה"ל יודע את זה – כל המערכת הולכת לעבור רה-ארגון, מאלף ואחת סיבות, אם מסיבות כלכליות, אם מסיבות ביטחוניות, שהעולם סביבנו משתנה והכול צריך לקבל פרצוף אחר. אבל הם עדיין דבקים באותו עניין, באותו מקום, שלא משנה מה יקרה – הם לא מתגייסים. ובסופו של עניין, אני אומר לך – חבר הכנסת שטרן, אתה יודע, אתה זוכר שהזמנת אותי לפגישה, אותה פגישה שניסית לדבר אל לבי לשנות את הגישה? ואתה יודע, היה שלב, חבר הכנסת שטרן – אתה יודע מה? אני חושב שאתה צודק. בדיעבד אתה צדקת, לא אני, בגישה שצריכה להיות, שקודם כול הם צריכים לגייס אותם ככוח עבודה אל החברה הישראלית, וזה התהליך הנכון. אתה צדקת, לא אני. ולא שחשבתי, דרך אגב, שדבריך לא נכונים או משהו, בזמנך. אבל אני עדיין שמח שלא נעניתי לבקשה שלך, כי כשאני עובר את כל התהליך היום – ובסוף אנחנו חיים בעולם על נרטיב של קבוצות שנושאות בנטל או לא נושאות בנטל, מהי שותפות ומהי לא-שותפות, לא כמילים גדולות – איך אנחנו מחנכים את הילדים שלנו, לאיזה ערכים אנחנו מחנכים אותם, כשהילדה שלי יוצאת מגדרה, רוצה להגיע ליחידות הכי טובות של צה"ל. ואני אומר את זה מהמקום שבו אני יודע שכולנו יודעים שכבר חלקים לא קטנים בחברה החילונית לא מתגייסים. אבל הם מגיעים לבקו"ם. כולם צריכים להבין שכולם מגיעים לבקו"ם. בסיס קליטה ומיון הוא בעצם אותו מקום שמייצר את אותו – זה לא איזה בית-מקדש, זה לא דבר שאנחנו מבקשים לקדש אותו, את התהליך הזה של הגיוס. לא. יש בחברה הישראלית מקומות שנותנים מעצמם לא פחות מכל חייל. אבל בחברה שלנו, שכל יום, לצערנו – ובימים האלה, כולל היום – וזו הזדמנות באמת, אני בטוח שבשם כל החברים כאן, לשלוח תנחומים למשפחה של החייל שנרצח והחלמה לפצועים. אם יש משהו שברגע זה יותר מכול – ואני כל כך לא אוהב להשתמש בזה – מזקק את העניין הזה שיש כאלה שנותנים מעצמם. ואני שואל את עצמי – אין לי תשובות, כי אני מבין את עולמה של תורה; באתי מתוכו. אנחנו לא נגד עולמה של תורה. אנחנו רוצים שאנשים ילמדו תורה. כל הזהות היהודית שלי מונחת על הדת והתפיסה הדתית; כל ההיסטוריה שלי, שלי ושל משפחתי. מעולם לא ביקשנו להתנכר. האם זה הופך אדם כמוני, שהתגייס בסופו של עניין, לפחות טוב? מי קבע שלמות באוהלה של תורה חזק יותר מלמות, חס וחלילה, במקום אחר? אני כל כך לא אוהב את ההשוואות האלה, קשה לי אתן. ולכן אני אומר בהזדמנות הזאת שבעזרת השם – אתה יודע, אומרים: "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה", כי בסופו של עניין ההתמודדות הזאת של ייקוב הדין את ההר, ולעתים המנהיגות הפוליטית חוטאת ומחטיאה את הציבור שלה יותר ממה שהציבור חושב מה שצריך לעשות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני מסיים, גברתי. ולכן אני אומר כאן: זה יום קשה מבחינתי – קשה לכנסת ישראל, לפוליטיקה הישראלית. כי זו פוליטיקה. כי לרגע בנושא הזה הצלחנו להתרומם מעל מחלוקות פוליטיות ולמצוא את הדרך הנכונה, ובעצם היום נסוגונו לאחור. ואינני יודע מתי יהיה לנו הסיכוי הנוסף להפוך אותנו, לנסות להפוך אותנו שוב לעם אחד חזק, מאוחד, שאחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת עמיר פרץ. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> ישועת השם כהרף עין. <איתן כבל (המחנה הציוני):> בעזרת השם. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד שר הביטחון, כבוד יושב-ראש האופוזיציה, אין בכלל ספק שמדובר באחד הימים הדרמטיים. אני מוכרח שוב להזכיר את הלילות שעברנו יחד עם השר לשעבר יעקב פרי, שעמד בראש הוועדה, ושר הביטחון היה שם; שר הביטחון, כגורם מרכזי שבעצם אתו הגענו כמעט לכל פשרה, לכל הבנה. אני חושב שהמתווה שעליו הוחלט היה לא רק נכון – מתווה עם הרבה מאוד פשרות. אני אומר לכם, כמי שהיה שם חבר בוועדת השרים, הייתי כנציג החרדים שם, כמי שמנסה למצוא את הפשרות הנכונות, ובסוף מצאנו את הנוסחה הזאת, של לשים ב-hold, לשים ב-delay את אותו גיוס. אבל שיסלחו לי חברי מיש עתיד, אני באמת מתפלא על החרדים. תאמינו לי, החרדים מפרנסים כבר דור שני של משפחת לפיד סביב החוק הזה. אני לא מבין את זה. תאמין לי, דור שני כבר. <עפר שלח (יש עתיד):> צדקה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אני זוכר את הימים שעמדתי כאן – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> זה טוב מאוד. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> – – וטומי, זיכרונו לברכה – באמת אחד האנשים האידיאולוגיים, אין מה לדבר. אתו התעמתָּ אידיאולוגית, ידעת, כשאתה עומד מולו בקרב של נאומים, שפה יהיו נאומים שהם אש ותימרות עשן. אבל בואו, הנה, חברי החרדים, אף שהם לא כאן – תאמינו לי, החוק בקדנציה הקודמת עבר בשקט, לא קרה כלום. מה קרה? לבכם נשבר מזה שיש עתיד קיבלו רק 11 מנדטים? אני לא מבין. אתם הרי היום מה שנקרא "שוכבים על הגדר" כדי להצמיח את המפלגה הזאת. ואתם עשיתם קריעה באותו יום שהעבירו את החוק. <יעקב פרי (יש עתיד):> אזיקים. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אזיקים. אז מה העניין? אני מתפלא על חברי פרוש, דרעי, גפני, ליצמן – הרי אין מומחים מהם מלקרוא את המפה הפוליטית. והם, במו-ידיהם, לצערי הרב, מובילים כאן אולי לעימות הכי מתבקש שהחברה החילונית הייתה רוצה להיות בתוכו. כי כולם יודעים – וגם עפר שלח יודע, וגם חברי שטרן ודאי יודע: בסופו של יום, גם לאחר המתווה החדש, בדחייה של כמה השנים, אנחנו נמצא את עצמנו פחות או יותר באותו מספר מתגייסים שצופים. המספר לא ישתנה, חוץ מזה שהחזירו את שנאת החרדים אל תוך הוויכוח הציבורי בימים האלה, בצורה מיותרת לחלוטין, ממש מיותרת לחלוטין. אני אומר לחברי החרדים: החוק הקודם היה כרטיס הכניסה שלכם. כל ההשמצות, כל התיאורים, כל הדימויים שגבלו לעתים בגזענות כלפי החרדים נעלמו כלא היו. אם יש משהו שיש עתיד עשו טוב לאיחוד החברה הישראלית על כל גווניה, זו החקיקה הקודמת. וזה מאוד כואב לי, כי אני חושב שאחד הדברים שאנחנו הכי מפסידים היום זה אותו מכנה משותף שנוצר, והיום כבר לא יהיה. כי, להערכתי, בסופו של דבר, המכסות והיעדים – כי כנראה יש ציבור חרדים מספיק גדול שבאמת רוצה להתגייס, רוצה להשתלב, רוצה לעבוד לאחר מכן, ואיש לא יוכל להחזיר אותו לתוך מכלאות העוני, מכלאות המצוקה, מכלאות האין-תקווה; הוא כבר מבין שיש לו דבר אחר. ואני מסכים עם חברי שדיברו כאן קודם, אני מסכים עם חברי מיקי לוי: העניין הזה באמת, אדוני שר הביטחון – אני חושב שאת זה, באופן מוסרי, אתה חייב לשנות. תעזוב, עשיתם עסקה פוליטית, עסקה פוליטית. אתה חתמת על ההסכמים הקואליציוניים? אתה מחויב להם? הכול בסדר, זה לגיטימי. אבל שאתה תסכים שהסעיף הזה שמגן על חרדים מפני ההתנכלויות, מהמודעות הארסיות האלה, מהרדיפה שלהם – אם מכניסים סעיף שנותן לנו יותר יכולת להגן עליהם, מדוע להתנגד לסעיף כזה, כשהוא בא ממישהו מהקואליציה? אני אומר לך, אדוני שר הביטחון, אני לא יודע איזה תחליף תמצא. מוטלת עליך חובה מוסרית עליונה. לא ייתכן שחייל חרדי יפחד להסתובב ברחובות, גם אם הוא פשט את מדיו. לא ייתכן. ראינו שם דיווחים שאסור לדבר עליהם; הם היו דיווחים סודיים לפי דרישתו של עפר שלח. איך קוראים למסמך הזה, עפר, המסמך שהציגו, של המשטרה, אותה חוברת עם התיאורים המבהילים על החיילים האלה, שהם ובני משפחותיהם נרדפים בשל גיוסם? <עפר שלח (יש עתיד):> חרד"קים. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> לא נעים להגיד את זה, חרד"קים וכל מיני כאלה – דברים שממש גובלים בפשע כלפי המגמה של החברה הישראלית. ואני רוצה לסיים, ולא אסיים בלי להזכיר שוב: אני אומר לך, אדוני שר הביטחון, אני לא ארפה. בכל נאום שלי בעניין אני אחזור ואומר שהתוקף המוסרי שלנו לעמוד מול החרדים לוקה בחסר. יושב פה אלעזר שטרן, שהיה ראש אמ"ש. הוא הגיע אלי – ואולי עשיתי טעות כשלא הקשבתי לעצותיו – ואמר לי: צריך לבטל את כל המסלולים הייחודיים למיניהם, ושצה"ל יהיה צה"ל אחד, עם כללים כאלה ואחרים. ואני אמרתי לו אז: תשמע, כל עוד החרדים לא מתגייסים בכלל, מה לנו כי נלין כלפי ישיבות ההסדר? אוה, הנה, נכנס מוטי יוגב, הוא יעביר את המסר שלי. אבל, אדוני שר הביטחון, לא ייתכן – ומוטי יוגב, תגיד לחבריך בישיבות ההסדר: אנחנו מאוד אוהבים אותם, אנחנו מעריכים אותם. איך אמר אחד הרבנים שהופיע בפנינו, חברי יעקב פרי? הוא אמר: מה אתם רוצים מאתנו? אנחנו הכי טובים. אמרתי לו: בשביל זה אנחנו רוצים אתכם. אם הייתם פיסחים, חיגרים – בסדר, תשרתו רק 17 חודש. אבל אם אתם כל כך טובים, למה שלא תשרתו לפחות 24 חודש? – חודשים – למה הילדים שלנו – כבר התחלתי לדבר כמו החיילים: 24 חודש, 13 חודש, זו השפה של החיילים הסדרניקים. למה שלא ישרתו לפחות – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> שישה חודשים. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> כמה חודשים יש לך עד השחרור, עמיר? <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> מה? <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> כמה חודשים יש לך עד השחרור? <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> לא הבנתי. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> כמה חודשים יש לך עד השחרור? <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אה, עד השחרור. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אתה סופר? אתה כבר סופר. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אז, חברי מוטי יוגב, אני חושב שזה לא לכבודה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסכם. בבקשה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> – – – לא לכבודה של מערכת ישיבות ההסדר. הנה, שר הביטחון כאן, ואני חוזר על המספר, כדי שכל אזרחי ישראל ידעו: כל חודש נוסף שישיבות ההסדר ישרתו בצה"ל שקול לשבעה גדודי מילואים. כל חודש נוסף. ואנחנו בסך הכול לא דורשים מישיבות ההסדר לתת 36 חודשים כפי שנותנים בנינו וילדינו; אנחנו מוכנים לפשרה של 24 חודשים. ולא ייתכן שכשדנים עם החרדים אנחנו נפסח על הקבוצה הזאת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> כולם חוששים לומר עליה חצי מילה. אתם טובים, אנחנו אוהבים אתכם. אנחנו אוהבים גם את הילדים שלנו. מה שאנחנו דורשים מהילדים שלנו אנחנו דורשים גם מכם. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עפר פרץ. חבר הכנסת נחמן שי. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> עפר פרץ? עפר שלח. עכשיו נהיינו – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> סליחה, סליחה, עמיר פרץ. השעה 22:15, רבותי. חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני. עפר שלח בלבל אותי לפני זה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כל כך קל להסיט את הדיון הזה לכיוון פופולרי של שנאת חרדים, והם מאוד אוהבים את זה, כי אם יש שנאה אז אפשר להתכנס ביחד, אפשר להתבודד, אפשר לבודד את הצעירים והצעירות לפעמים, ואז העולם מסתדר יפה מאוד בין שחור ללבן, תרתי משמע. אבל אני רוצה לומר להם בלשון הכי ברורה: אף אחד לא שונא אתכם. אף אחד לא מדיר אתכם. אף אחד לא מרחיק אתכם. ההפך. ההפך. כל מה שעומד פה עכשיו על סדר-היום זה המסדרון שדרכו אתם ואנחנו, כולנו ביחד, בונים פה חברה, חיים באותה מדינה, חולקים את אותם ערכים, מאמינים באמונה גדולה בעתידנו המשותף. זה כל מה שאנחנו רוצים – שתיכנסו אתנו לתוך המסדרון. המסדרון הזה, קוראים לו שירות צבאי, או שירות לאומי כזה, או שירות לאומי אחר, אבל יש בו עיקרון אחד בסיסי – שכולם שווים. אין ולא צריך להיות בחברה הישראלית מישהו שהוא שווה יותר ומישהו שהוא שווה פחות. אין סיבה. אז לפעמים יש פערים כלכליים, יש פערים גיאוגרפיים, לא לכל אחד יש הכול, או לא לכל אחת – בסדר, זה מקובל. אבל ביסודו של דבר אנחנו אמורים להיות שווים, והרצון להתבודד ולהתרחק הופך את הסיטואציה הזאת להיעדר שוויון, אז כבר אין שוויון. ברגע שאדם אומר במדינת ישראל: אני לא מוכן לשאת באחריות המשותפת שיש לנו לעתיד של המדינה והחברה הזאת, הוא או היא מוציאים את עצמם מתוכה. הם מערערים את יסודות קיומה. וכאשר מדובר, נכון להיום, ב-25%, רבע, רבע מתלמידי כיתה א' בחינוך במדינת ישראל, 25% – לאן אנחנו הולכים מפה? מה יהיה פה בעוד 20 שנה? מי יישא את המשא הזה? מי ייכנס מתחת לאלונקה המשותפת לכולנו וינסה ללכת הלאה ולהגיע? יהיו כאלה שיהיו מתחת לאלונקה, יהיו בטח קצת גם על האלונקה, וחלק גדול יעמדו בצד ויסתכלו. זה יהיה נורא מעניין – אם הם לא ישבו באותו זמן באוהלה של תורה, שאני לא מזלזל בה. אבל אוהלה של תורה זה לא מקום מפלט, זה לא עיר מפלט; אוהלה של תורה זה מקום שיושבים בו ככל שצריך לשבת בו, ואז יום אחד גם יוצאים ממנו לאוהלה של עבודה, לאוהלם של חיים משותפים. יש עוד כמה אוהלים בסביבה. כל מה שמדינת ישראל מנסה לעשות ולא מצליחה, שנה אחרי שנה, זה להביא את כולם להיות ביחד. ועכשיו באה הממשלה, ולצערי הרב שר הביטחון תומך – תומך, ואולי אפילו מוביל את ההחלטה הזאת. מרחיקים עוד יותר את המועד שבו אפשר יהיה סוף-סוף לכנס איזו קבוצה סבירה, בגודל סביר, מתוך הציבור החרדי. דוחים לעוד שלוש שנים, ואחר כך לעוד שלוש שנים. ואני אומר לכם: לא צריך להיות זקן ולא צריך לשים על הראש שערות לבנות בשביל לדעת שלעולם לא נגיע לזה, כי בעוד שלוש שנים יהיה תיקון לעוד שלוש שנים, ובעוד שש שנים יהיה תיקון לעוד שלוש שנים. כל הרעיון הוא – אני, את, הוא כבר לא נהיה פה, כי בלאו הכי כשיגיע היום הזה – אז לכן אפשר לעשות מה שרוצים. זה לא – זה אומר דבר רע מאוד על אחריות משותפת. זה גם אומר דבר רע מאוד על להסתכל קדימה. זה אומר דבר רע מאוד על האם אנחנו מאמינים בכלל שיש לנו עתיד כלשהו פה, או שאנחנו רק סופרים מיום ליום ואומרים: שיבואו האחרים, אלה שיהיו פה מחרתיים או בשבוע הבא, והם ייקחו את האתגר הזה על עצמם. ולכן, אני אמרתי ואני חוזר ואומר, ואני אומר את זה לחרדים, שבכלל לא טורחים להיות בדיון הזה כי כבר הכול הסתדר להם; בחוץ הם כבר מנהלים משא-ומתן על נושאים אחרים, זה כבר נמחק מסדר-היום – אני אומר להם: בואו ותצטרפו אלינו אל המסע המשותף שאנחנו הולכים בו, כי אם לא נהיה ביחד לא נהיה בכלל. לא נהיה בכלל. לא נוכל לעמוד, לא באתגר הכלכלי ולא באתגר החברתי ולא באתגר של לחיות ביחד בתוך החברה הישראלית. לא נוכל. אתם תשבו במקומותיכם, בשכונות שלכם, בערים שהולכות ונכבשות על-ידיכם – אחת מהן היא העיר של היושבת-ראש שלנו בישיבה הזאת, שיודעת היטב למי אני מתכוון; הולכים ומתרחקים, מתבודדים, בעצמכם. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> ערד, מה זאת אומרת. חסרות דוגמאות למה שקורה בערד? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> היא יודעת היטב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> ודאי. ודאי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> היא נלחמה את מלחמתה שם בשביל לשמור על אופייה של ערד, וכולנו יודעים מה התוצאה. אז שם תשבו, ומי יישאר באמצע? מי ישלם את הביטוח הלאומי במדינת ישראל? איזו שאלה שולית. מי ישלם את קצבאות הילדים? מי יישא? מי? מי? מאיפה הכסף יגיע? האם הנכדות והנכדים שלי יצטרכו לשלם עבור הנכדות והנכדים שלכם? כבר שמענו שהילדים שלנו והילדים שלכם זה כבר לא אותו דבר. זה לא יקרה. לא יהיה אפשר. ואז, לא יהיו קצבאות ילדים. לא יהיו. לא יהיה אפשר לשלם. הקופה תגיד: אין לנו יותר. ואז יתברר שקצבאות הילדים זה רק הקצה של הקצה, שמה שהיו צריכים לעשות 15 או 20 שנה או עשר שנים קודם זה להיכנס לא בעולה של תורה, אלא בעולו של שירות צבאי, ולסיים את השירות הצבאי וללכת ולרכוש מקצוע ולהתחיל לעבוד. ילמדו, מי שירצה ללמוד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסכם. <נחמן שי (המחנה הציוני):> רבנים – יהיו. אבל בסופו של דבר צריכה להיות פה חברה אחת ולא – שברים של חברה. ועל זה בדיוק הדיון שלנו היום. תודה לך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת מאיר כהן. יש לך עשר דקות, אדוני. <מאיר כהן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, ובמיוחד חברי מהקואליציה, היום אתם קוברים, בשם הפוליטיקה הזולה – תקשיבו טוב, אנשי הקואליציה – ולמען ההישרדות הפוליטית שלכם, אתם קוברים, אדוני שר הביטחון, את עקרון השוויון, שבו החובה של כולנו לשרת בצבא. היום אתם, חברי הקואליציה, בזים למאות-אלפי חיילים בסדיר, במילואים; אתם בזים לבני משפחותיהם; בזים למשפחות השכולות; בזים לנכי צה"ל; לבני-נוער שעומדים לפני גיוסם; בזים לכל מי שמאמין שלהגן על המדינה הזאת זה חובה שזכות קדושה בצדה. אין כאן מאבק בין צבא לבין תורה. לי ברור ששניהם ילכו יחד לעד במדינה הטובה הזאת. יש מאבק נגד פוליטיקה זולה, נגד ציניות, נגד אפליה ונגד אטימות; נגד פוליטיקאים שמגביהים את חומות השנאה והניכור בתוך העם. אתם יושבים כאן, מנהיגי ציבור, המתיימרים לייצג ציבור שלם, ובהצבעה המבישה שלכם בערב הזה אתם גוזרים על ציבור שלם – יושב-ראש האופוזיציה – אתם גוזרים על ציבור שלם להישאר מחוץ למחנה. מבישה במיוחד ההצבעה של המפלגות המרכיבות את הקואליציה. היכן את, מפלגת הליכוד? היכן את, מפלגת הבית היהודי? היכן את, מפלגת כולנו? אתם, המכנים את עצמכם מפלגות העם, אתם בזים היום לצבא העם. איזו התנצלות תשגרו לאותם חיילים וחיילות שהיום אתם מפקירים אותם? אתם מפקירים את המופקדים על ביטחון המדינה הזאת בעבור נזיד עדשים, בעבור ההישרדות הפוליטית שלכם. תפתחו טוב את האוזניים שלכם, חברי הקואליציה: גמרתם לחלק כספים שהיו מיועדים לרווחה, לחינוך, לבריאות; חילקתם אותם בחלוקה בזויה לצרכים של סקטורים. סיימתם את החלוקה הבזויה הזאת – ועכשיו אתם עוברים למכור את הערך העליון, את החובה של כולם, של הבנים שלי ושל הבנים שלכם, של הבנות שלי ושל הבנות שלכם, את החובה הקדושה: לשרת בצה"ל. אתם, חברי הכנסת, שמצביעים היום לביטול השוויון בנטל, אתם, שעושים הפרדה בין דם לדם, כשתפגשו בכל פינה את חיילי וחיילות צה"ל, תשפילו את המבט שלכם ותתביישו. תסתכלו על לוחמי צה"ל המגינים עלינו בגופם, תשפילו את המבט שלכם ותתביישו. אני מאוד מקווה שהלילה ובלילות הבאים לא תערב שנתכם. כשתיכנסו מתחת לשמיכה החמה, שמיכות הפוך שלכם, תחשבו על החיילים והחיילות שעוסקים במלאכת הביטחון הקשה, המפרכת, תחשבו עליהם ותתביישו. אתה, שר הביטחון; אתה, חבר הכנסת יואב קיש; אתה, בנט; אתה, הקיסר ביבי נתניהו; את, השרה שקד – לבכם משול בעיני לאיזה מפתח שבדי. אוי אוי אוי, איך אתם יודעים לכוון אותו לצרכים פוליטיים. תתביישו לכם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת יעקב פרי. <יעקב פרי (יש עתיד):> – – – אני מגיע. ייקח לי קצת זמן, אבל אני אגיע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תיקח את הזמן שלך. אני אמתין עם השעון. <יעקב פרי (יש עתיד):> לא, אין בעיה. אני לא אנצל את כל זמני. גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי חברות הכנסת, אני רוצה לשאול שאלה אחת, שאלה בסיסית: מה בא קודם, הפוליטיקה או הצדק? הפוליטיקה או השוויון? הפוליטיקה או הערכים שכולנו כאן, ואני מתכוון לכולנו, גדלנו עליהם? כנראה שוב הפוליטיקה הצרה, המונעת מאינטרסים, היא זו שמנצחת, היא זו שמנחה בסופו של דבר את קבלת ההחלטות, גם החלטות קריטיות, של הממשלה הזאת. ה"תיקונים" שעלו ביום חמישי האחרון בוועדת החוץ והביטחון, ואשר מועלים כאן בשעה המאוחרת של הלילה להצבעה בקריאה שנייה ושלישית, מייצגים את ההתעלמות הבוטה של הממשלה מציבור המשרתים במדינת ישראל ומבטלים ערכים כמו צדק, שוויון והגינות. כבר נאמר פה קודם שבקדנציה הקודמת עמלנו במשך שעות ארוכות, ימים ולילות רבים, בדיונים אין-סופיים ובישיבות על ניסוח חוק השוויון בנטל; חוק שמקרב שוויון, חוק אמיתי, ועם כל הצניעות, גם ערכי. וכעת, הממשלה הנוכחית מעבירה שינויים מהותיים, כביכול, בחוק, במחטף לא מוסרי, לא חוקתי, לא ערכי, שמעקר את החוק החשוב וההיסטורי הזה מכל תוכן. וחבר הכנסת צחי הנגבי, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, שהציג כאן את החוק, אינך צודק. אנחנו באמת ובתמים מאמינים שלא מדובר כאן רק בתיקונים, אלא במגמת ביטול. על-פי חזונו של דוד בן-גוריון, צה"ל הצעיר היה המסגרת השוויונית האולטימטיבית בארץ-ישראל, ובסיום קורס מפקדי מחלקות בנובמבר 1948 הוא אמר: "הצבא הוא המסגרת היחידה בארץ שבה נפגשים כשווים עם שווים, ובתנאי חיים שווים, יוצאי כל הגלויות, כל העדות, כל המעמדות, וכאן יש הזדמנות – – – לתקן את הפגימה הקשה ורבת המכשולים בחיינו הלאומיים: את ההתפצלות ואת המחיצות הרבות". היום בוחרים חברי סיעות הקואליציה ללכת בדרך הפוכה לזו של דוד בן-גוריון; אתם בוחרים להצביע מתוך כניעה, ולמען שרידותכם הפוליטית, ולא על-פי צו המצפון ועל-פי הערכים, למרות החשיבות שכולנו נותנים לנושא. דחיית תקופת ההסתגלות משלוש שנים לשש שנים תוך הוספת תקופת הסתגלות שנייה, כך שבסך הכול מדובר, חברי הכנסת, בתשע שנים נוספות, בתואנה בנאלית שיש לבצע התנסות ארוכה יותר והפקת לקחים, היא לא יותר מתירוץ סתמי למהלך שיוביל לנזק ערכי ומעשי שאינו ניתן לתיקון. חוות הדעת המשפטית לקראת הדיון בוועדת החוץ והביטחון מוכיחה את נכונות עמדתנו כבר מתחילת הדרך: התיקונים המוצעים כאן היום, שעולים להצבעה שלנו, חברי וחברות הכנסת, אינם חוקתיים, ולכן לא יעמדו גם במבחן בג"ץ. עוד קובעים התיקונים כי שר הביטחון נדרש לעמוד ביעדים שהוא עצמו המליץ עליהם, ואם לא עמדו ביעדים, לאותו שר הביטחון ניתנת הסמכות להמשיך ולדחות שירות לתלמידי ישיבה. ואני שואל את עצמי ואתכם: הייתכן? לא תמוה לשנות את החוק כך שהשר הממונה על הגוף הוא שימליץ על יעדים שהוא בעצמו זה שצריך לעמוד בהם? ממשלת ישראל בוחרת היום לקחת מצב קיים, מצב שעובד ותיקן עוול היסטורי, ולבטלו – ביטול שיחזיר את החברה שלנו לאחור. וזאת למה? להישרדות. אני בטוח היום, יותר מתמיד, כי הממשלה חושבת שהיא בתוכנית ריאליטי; עושה את הכול כדי לשרוד, כדי לזכות בכל הקופה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסכם, אדוני. <יעקב פרי (יש עתיד):> זוהי קואליציה שבשביל הישרדות משחקת במשחק הכיסאות – החלפה של חבר כנסת אחד באחר בוועדה; הזזה של שר מתיק אחר לאחר מומצא; עוד מיליון שקל לחבר כנסת אחר לטובת חיזוק הפוריות לפי ההלכה, ועוד ועוד שינויים מן הסוג הזה. אני קורא כאן לכולכם – אני מסיים – לכל חברי וחברותי בסיעות הבית: עשו את הצעד הנכון, הצביעו נגד החוק המוצע כאן היום, למען עתידה של המדינה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב פרי. חבר הכנסת עודד פורר. שבע דקות, אדוני. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> תודה. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, בואו נודה על האמת, החוק הזה – גם החוק שחוקק בקדנציה הקודמת הוא לא בדיוק השוויון בנטל שכולנו רואים לנגד עינינו; היינו רוצים אולי לראות חוק קצת יותר טוב, אולי עם ערכים של שירות לכולם באמת, גם למגזר הערבי, ובסופו של דבר החוק הזה טיפל קצת, בנקודה מסוימת. אבל הוא היה איזו התחלה של דרך, של דרך שונה מזו שהורגלנו אליה בשנים האחרונות, דרך שתיקנה עוול, ואת הדרך הזאת צריך להמשיך ולא לקחת ולבטל ולהחזיר אחורה ולדחות ולעשות כל מיני תרגילים וג'אגלינג עם הכדורים, העיקר איכשהו לדחות את זה בעוד כמה שנים. צריך להתחיל את הדרך הזאת שתוביל להליך של שירות לכולם, בלי הבדל של דת, מין, דעה, אזור מגורים, אמונה. אני חייב לומר שהקרקס הזה שאנחנו רואים היום, בשעות האלה של הערב, הוא קרקס שנוגע קודם כול בבעיה של ערכים. מה זה ערך? מה ההגדרה של ערך? ערכים הם אמות מידה אידיאליות המבוססות על השקפת עולם ביחס לשאלות של צדק, מוסר ואמת; הם קובעים מה נכון ומה ראוי בחברה. והיופי ביכולת של הקואליציה, שבאמת אין לה הרבה הישגים להציג, אבל פה, במה שהיא מחוללת היום, היא מצליחה לפגוע בו בזמן בשני ערכים: האחד – היא פוגעת בערך של השירות לכול, הערך שכבר דיברו עליו פה הרבה, של הנשיאה בנטל, שכולנו מתחת לאלונקה, שכולם לוקחים חלק בבניין העם והארץ, וכל המשמעויות של הגיוס ושל השירות הצבאי, שיש רבים שיגידו שהוא זכות יותר מאשר חובה. אבל גם הערך השני שאתם מצליחים לפגוע בו, החברים בקואליציה, שאפילו לא בודדים מהם טורחים לפקוד את הספסלים ביום הדיונים הזה – הערך של השליחות שלכם. שלחו אתכם הבוחרים שלכם לכאן. התרוצצתם, ביקשתם, השתתפתם בפאנלים, רבתם, התווכחתם, כדי להגיע לכאן, כדי לקדם את מה שאתם מאמינים בו, את הערכים שלכם. והעובדה שבפעם הקודמת, לפני המון המון זמן, לפני שנה בערך, דחפתם את החוק הזה, קידמתם אותו, הצבעתם עבורו, בכלל לא מעניינת אתכם. זה אפילו לא מדיר שינה מעיניכם – אולי של בודדים מכם. אני רוצה לפנות לחברים שיושבים פה; את חלקם אני מכיר, ואני גם מאמין ויודע שהם נכנסו לפוליטיקה ובאו לפה מתוך כוונה לעשות, מתוך ערכים שהם רוצים לקדם, מתוך כוונה אמיתית להיות שליחי ציבור. אני גם מכיר רבים מהאנשים שבחרו בכם, ששלחו אתכם לכאן; אנשים שיושבים בצפון, בדרום, במזרח, במערב, ביהודה ושומרון, וגם בתל-אביב, וכולם אוהבים את העם, את הארץ, וכולם גם משרתים בצבא. וזה הציבור שאנחנו רואים אתנו, כתף אל כתף, כששירתנו בצבא, וכשאנחנו עושים מילואים, וכשאנחנו מסתובבים ברחוב ורואים את החיילים שיוצאים לשבת הביתה. ותמיד אנחנו זוכרים את התחושה הזאת, של האמונה בצדקת הדרך, שליוותה אותנו כשהתגייסנו לצבא. ואני חושב, ואני מסתכל על היושבים כאן – שחלקם הובילו חיילים וחלקם עוד מובילים אפילו במילואים את החיילים לפעמים – ואני שואל אותם: מה תאמרו לחיילים שלכם? מה תאמרו לפקודים שלכם? כשאתם תבואו ותגידו להם שאתם יוצאים להגן על המולדת, להגן על העם והארץ, ואת כל הססמאות שנגיד – מה תגידו להם? שביום שני בלילה הצבעתם כדי לדחות את הגיוס לכולם? כדי להמשיך ולמסמס ולעשות משחקים פוליטיים כלשהם כדי שלא כולם יתגייסו? מה יאמר האלוף במילואים גלנט לחייליו? מה יאמר חבר הכנסת קיש, שהוביל את המחאה הזאת לפני שהוא נכנס לכנסת, ואני מקווה שיום אחרי שהוא נכנס לכנסת לפחות יעמוד בערך הזה שהוא קידם ודיבר עליו? אבל אני חייב לציין, שאני גם נהנה לשמוע פה את חברי מפלגת העבודה מדברים בלהט על נושא השוויון בנטל, כי כשהם היו בכנסת הקודמת הם לא טרחו להגיע להצבעה על החוק הזה, הם לא תמכו בחוק הזה בכנסת הקודמת. אבל הייתה להם גם הזדמנות בכנסת שלפניה; גם ב-2012 העלינו חוק – ישראל ביתנו הגישה הצעת חוק של שירות לכולם. לא היו בו סנקציות פליליות; הוא היה, יחסית, חוק שאפשר לחיות אתו. ואני עוד מקווה שבסופו של דבר יעבירו אותו – חוק שאומר שכולם צריכים לשרת. אבל גם פה מפלגת העבודה בחרה להתנגד. אז קצת חורה לי לשמוע את החברים האלה היום מצקצקים ומדברים בעד. אבל מה שנקרא – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא מצקצקים. תבדוק כמה אנשים בסיעה שלי עושים מילואים, בסדר? <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – מה שנקרא – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> מה זה? כשהם היו צריכים להצביע בעד החוק הם לא היו פה. הם נמצאים פה – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> זה חוק מורכב, הוא נותר מורכב, ועוד יהיה מורכב. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> הם נמצאים פה להעביר את זה ולקיים את מה שבשבילו שלחו אותם הבוחרים שלהם – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא, הם נמצאים פה כדי – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – והבוחרים שלהם רוצים שוויון בנטל. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> בסדר. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> ואני הייתי מצפה ממך לא להגן לפחות על העמדה הזאת – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> הבוחרים שלהם – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – כי זאת עמדה שנוגדת את הערכים שלכם. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אתה תוקף את האנשים כשהם לא פה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> שיהיו פה. שיהיו פה. <יעל גרמן (יש עתיד):> איילת, אתם באותו מגרש. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> שיהיו פה, אדרבה. <יעל גרמן (יש עתיד):> מה אתם – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אבל אתם בבחינת מודה ועוזב ירוחם. אני שמח שסוף-סוף הצטרפתם והבנתם שצריך לתמוך בעניין השוויון בנטל. ולכן, אני רוצה לפנות לחברים בקואליציה שכן שירתו, ומשרתים, ותומכים בשירות לכולם: תשקלו שוב את העמדה הזאת שלכם, שמביישת אתכם ואת המעמד שאתם נמצאים בו, כמי ששלחו אותם אנשים שסמכו עליכם שתצביעו עבור הדרך הנכונה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת עודד פורר. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. שבע דקות, גברתי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> הלוואי שהחיים במדינת ישראל היו כל כך פשוטים. זאת האמת. בסיומו של ערב כזה – – – <קריאה:> זאת רק התחלה. <יעל גרמן (יש עתיד):> איזה סיום? אנחנו באמצע, איילת. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא משנה, בסיומו של יום כזה. מה זה משנה. ברוב הבתים במדינת ישראל היום עכשיו מסתיים. במליאה היום לא מסתיים. <חיים ילין (יש עתיד):> אנחנו המשמרת השנייה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני מדברת על אזרחי ישראל, שאליהם אתם, אנחנו, צריכים להפנות את הדו-שיח הזה, הרב-שיח הזה. ביום שישי האחרון פנה אלי יושב-ראש הכנסת בבקשה שאגיע להלווייתו של ראובן אבירם, שנרצח בפיגוע בבית-פנורמה. אני חושבת שכשקורה פיגוע כולנו מייד בודקים איפה הוא קרה, מייד מנסים להבין – היום חברתנו שולי מועלם פתחה לשכה פרלמנטרית בצומת גוש-עציון, במקום שבו נרצחה אתמול הדר בוכריס. ביום חמישי האחרון, כשקרה הפיגוע בבית-פנורמה, אני מודה ומתוודה שהחסרתי פעימה; בית-פנורמה מאוד מאוד קרוב לבית-הספר שבו לומד בני הגדול, והייתה שמועה בהתחלה שאחד המחבלים הצליח לחמוק. וצריך להגיד שבית-הספר שבו הוא לומד יכול להיות, במונחים מבצעיים, מקום ממש אידיאלי למצוא בו מחסה. למחרת בבוקר נתבקשתי על-ידי יושב-ראש הכנסת ללכת להלווייתו של ראובן אבירם, שנרצח באותו פיגוע, גם הוא וגם יסייב, שנרצחו בפתח בית-הכנסת, הגנו בגופם – ביקשו מהאנשים שם לסגור את הדלתות, פן גם הם יירצחו. ואני עמדתי שם, בפני משפחת אבירם, בפני החברים שלהם, בפני הבן שלו אוריאל, שממאן להתנחם כי איבד את אבא שלו ואת החבר הכי טוב שלו, ואני מודה ומתוודה שעמדתי שם ומיררתי בבכי יחד אתם. לכן, כשאנחנו עומדים פה, גם חבר הכנסת פורר – אני לא יכולה להגן על משהו שלא אני עמדתי בפניו. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אז אל תגני. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא, לא, אדון פורר, אני עדיין אגן על חברי הסיעה שלי, שרובם ככולם, בוא נאמר, רבים מהם, משרתים במילואים – הם מהבודדים – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> השאלה לא הייתה אם הם משרתים במילואים – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> הם מהבודדים שממשיכים לשרת במילואים גם אם אינם חייבים. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> השאלה לא הייתה שירות במילואים, אז הם – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> גם אם הם אינם חייבים. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> רבים מאזרחי ישראל משרתים במילואים – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> ועדיין, ועדיין הבית הזה נדרש – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – הבית הזה נדרש להחלטות מאוד מאוד מאוד קשות, להחלטות שמקרבות, להחלטות שבהן הציבור הישראלי, שהוא מאוד מאוד רב-ממדי, רב-רבדים, מוצא את עצמו כל הזמן מתרחק – אלה מאלה. אתמול הייתי בבית-שמש. כולנו זוכרים את הסערות שהיו בבית-שמש – אנחנו הותרנו שם ציבורים שלמים לבד. עם הסערות הם מתמודדים בעצמם, והסערות שם קשות. הסתובבתי שם. אני מוכרחה להגיד לכם, זו הייתה חוויה מאוד מרגשת, כי זו הפעם הראשונה שמקבלים אותי גם יושב-ראש מפלגת העבודה בעיר, ריצ'רד פרס, וגם יושב-ראש הליכוד בעיר, שלום אדרי, ושניהם בסך הכול מבקשים לראות איך חיים יחד בעיר המורכבת הזאת, וגם אנחנו כאן, בבית הזה, מנסים למצוא דרך לחיות יחד. בשבוע שעבר, בקריאה הראשונה בחוק השוויון בנטל, פניתי לחברי החרדים – ואני לא אומרת חברי – אומנם אני אישה, אבל אני לא אומרת "חברי" מן הפה אל החוץ, אני אומרת באמת: חברי ואחי ואחיותי – ואני פונה אליהם. אמרתי להם: אני מסתכלת עליכם כמי שיש ללמוד מהם מהי ערבות הדדית ומהי סולידריות חברתית בתוככם, ואני מבקשת מכם למצוא את הדרך ליצור את אותה ערבות הדדית בין כולנו. זה לא דבר פשוט. אני, אגב, נמנית עם אלה שחושבים – והרבה שנים אני טוענת את אותו דבר – שהרבה יותר חשוב שהציבור החרדי יתגייס לשוק העבודה. לא כי זה לא חשוב, חברי אלעזר שטרן, לא כי זה לא חשוב שהם יתגייסו לצבא, אלא כי אנחנו יודעים שההיזקקות להם בצבא היא פחות גבוהה. אבל במסגרת אותה ערבות הדדית אני רוצה אותם יחד אתי בשוק העבודה. כי שוק העבודה הוא בעיני מקום שמסיר חומות לא פחות מהצבא – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא, אני לא אומרת שאתה לא. – – מעיף סטיגמות, מקרב אנשים שלומדים לחיות יחד, ואני חושבת שזה דבר גדול. אני לא לגמרי מבינה למה היה צריך להיזקק לדחייה הזאת, באותה מידה שאני לא לגמרי הבנתי מדוע היה צריך להידרש לאיזה חוק שלטעמי שם ככה עקב על הצוואר של ציבור שלם. לפעמים אנחנו משחקים פשוט בהורדות ידיים ובהכנעה. נכון, אנחנו ראינו בתקציב, אנחנו רואים בבית הזה לא אחת מלחמת הורדות ידיים, הכנעה. אני כל הזמן מבקשת: המשותף בינינו עדיין רב על המפריד. אנחנו מוכרחים להאמין בזה, כי הרי אחרת, אם אנחנו לא נאמין בזה, לא תהיה לנו סיבה, לא לשבת בבית הזה ולא לשבת בארץ הזאת. זאת האמת. ואני לא מוכנה לחשוב שזה המצב. אני לא מוכנה לחשוב שזה מה שהעתיד אינו מבטיח לנו. אני אומרת כל הזמן, אנחנו הגענו לארץ המובטחת, עכשיו המטלה המאוד-מאוד קשה שלנו היא גם להפוך אותה למבטיחה. עכשיו, זאת מטלה קשה, והנה, הרב גפני נמצא כאן, ואני שמחה על כך. המטלה הזאת מוטלת על כתפי כולנו – – <משה גפני (יהדות התורה):> מאוחר כבר. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – לייצר כאן חברה טובה יותר, חזקה יותר, שבאמת יש בה שוב את אותם – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אם את מדברת בגללי, אני יוצא. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – את אותם תיפורים עדינים – חבל שלא הקשבת לי, אדוני הרב גפני – את אותם תיפורים עדינים שמייצרים בחברה הישראלית. זאת אחריות של כולנו, אבל באמת של כולנו – לא של המפלגה – של כל מי שיושב כאן ושל כל מי שאינו נמצא כאן. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חברת הכנסת יעל גרמן. שבע דקות, גברתי. <יעל גרמן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברותי חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת, ב-10 בנובמבר 2015 הגיש המכון הישראלי לדמוקרטיה את מדד הדמוקרטיה הישראלית. הוא מגיש אותו מדי שנה ועושה השוואות של המדד של כל הארגונים שאנחנו מכירים וכל המערכות. אני לא חושבת שמישהו יתפלא כאשר אני אבשר ואומר שבראש המערכות – האמון הרב ביותר ניתן לצה"ל, בוודאי. למעלה מ-84% מתושבי מדינת ישראל הביעו אמון גבוה בצה"ל. אחרי צה"ל, דרך אגב, המוסד הבא שקיבל את האמון היה זה של נשיא המדינה. עדיין התושבים שלנו מאמינים בנשיא המדינה. ולא רק זה, אלא שהאמון בו גם עלה מהשנה שעברה. ולאחריו, לדאבון לבם של חלק מיושבי הכיסאות האלה – חלק, לא כולם – עדיין בית-המשפט העליון זוכה לאמון הציבור. ולא רק שהוא זוכה לאמון הציבור, אלא שהאמון בו עלה. הוא עלה מ-60.9% ל-62.4%. עלייה. עלייה יפה. למרות ההשמצות והרצון לעלות עליו ב-9-D והרצון לבטל הרבה מאוד דברים, עלה. מי שקיבלו את הציון נכשל אלה הכנסת, הממשלה והמפלגות. וכאשר מנסים ומנתחים, והמכון מנתח, מי הצביע וכיצד הצביעו עבור הכנסת ועבור הממשלה, מתברר שבקרב מצביעי הימין פחות מ-40% נותנים אמון בכנסת, ופחות מ-50% ממצביעי הימין נותנים אמון בממשלה שלהם. ואני לא מתפלאת. אין פלא. מפני שכל המהלכים של הממשלה מאז כינונה הביאו אותה לידי כך שלא מאמינים בה. וביטול השוויון בנטל הוא רק עוד נדבך בשורה ארוכה של חוקים שהורסים את המרקם החברתי, הורסים את האחידות והלכידות החברתית שלנו כעם, כאומה, כחברה, שפוגעים בערכי השוויון והדמוקרטיה, וכן מגבירים את משבר האמון של הציבור בממשלה, ממש כפי שהראה מדד הדמוקרטיה. ואני רוצה לפנות אל הממשלה, אל הספסלים הריקים, ולומר לכם – למה יש פה רעש? מעט אנשים והרבה רעש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> זה נכון. חבר הכנסת יוסי יונה, אנחנו מבקשים שקט. תודה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אז הנה, יש לי נציג של הממשלה, ואני יכולה לפנות לפחות לנציג, לשניים. התחלתם את הקדנציה בביטול מגבלת מספר השרים. כן, כבר שכחנו. לא אני, אבל רבים שכחו שהתחלת כהונת הממשלה הייתה בביטול שמאפשר מינוי מספר אין-סופי של שרים, של סגני שרים, של שרים ללא תיק. המשכתם בשינוי חוק-יסוד בהוראת שעה, מה שנקרא חוק הג'ובים. חוק פרסונלי, גרוע, מסוכן, שמאפשר הכנסת חברי כנסת מסוימים, ראויים ככל שיהיו – ואני אוהבת מאוד ומעריכה את זו שנכנסה לכנסת – אבל החוק הוא גרוע, הוא מסוכן. לאחר מכן היינו עדים לפיאסקו של מתווה הגז וסעיף 52, ומזלנו שנמנענו מהצבעה שהייתה מבזה ומביישת את הכנסת. בין לבין ראש הממשלה לקח על עצמו את משרד החוץ, את משרד התקשורת, את משרד הכלכלה, את המשרד לשיתוף פעולה אזורי, תוך התעלמות מוחלטת, תוך זלזול וצפצוף על מינהל תקין ועל מינהל ציבורי. העברתם רק בשבוע שעבר תקציב שכולל חלוקת כספים לחבר'ה, ובדרך אתם מכינים את חוק העמותות. והיום, היום, ללא בושה, אתם מניחים את ביטול חוק השוויון בנטל, חוק ש-65 שנה המתינו לו, חוק שבא לעשות צדק, ולו חלקי – לא שלם, לא ממשי, אבל חלקי – חוק שבא לתת מענה לחיילים ולקצינים ששואלים את עצמם: למה רק אנחנו? הממשלה הזאת הכניסה את אזרחי מדינת ישראל לרכבת שדים שפוגעת יום-יום בדמוקרטיה, במורל, בביטחון, בלכידות החברתית. והשוויון בנטל הוא רק עוד תחנה בדרך החשוכה אל הלא-נודע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת אביגדור ליברמן. שבע דקות, אדוני. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, אני חושב שזה באמת לא נוח שאנחנו מדברים דווקא בערב הזה, כשחייל צעיר, זיו מזרחי, נרצח על-ידי מחבל בכביש המוביל לבירת ישראל, לירושלים, על ביטול חוק שוויון בנטל. ואי-אפשר להסתיר ואי-אפשר לטייח, מדובר בחוק לא שוויוני שפשוט עושה הפרדה – הוא פשוט מפריד בין שתי קבוצות אוכלוסייה. אם הילד של שר הביטחון לא ילך לצבא ויתחמק, אז כמובן הוא יעבור על החוק, יבואו מהמשטרה הצבאית וייקחו אותו לכלא. ואם ילד של חבר כנסת ממפלגה חרדית לא ילך לשרת, אז הוא לא הלך לשרת; הוא הולך ללמוד בישיבה, הוא יקבל מלגה. ואני חושב שהדבר הזה הוא בלתי סביר בעליל. דווקא בעת הזו, כשאנחנו מתייצבים מול אתגרים, מול איומים, אין דבר יותר לא שוויוני. אני חושב בכלל, כשאנחנו מדברים על הממשלה הזאת, מילה כמו שליחות, מילה כמו נחישות – הן פשוט לא רלוונטיות. אם יש משהו שהוא כן רלוונטי זה טיפשות, זה רפיסות, זה אופורטוניזם. ואני רוצה לדבר במונחים של הממשלה. רק לפני שבוע הממשלה החליטה להעניק לרשות הפלסטינית זכות להקים דור שלישי של פלאפוניה. דווקא בעיתוי הזה, בלי שום דבר, בלי לקבל שום תמורה, אנחנו נותנים אפשרות להקים מערכת פלאפונים דור שלישי. אפילו לא היה לנו שכל לגבות על זה משהו. לפחות היינו מחכים יום, לפחות היינו מחכים שיבוא לכאן מזכיר המדינה קרי – היינו נותנים לו מתנה ואומרים: הנה, הגעת – קח, תודיע שאתה מנהיג שהגיע לאיזה הישג, והפלסטינים קיבלו פלאפונים דור שלישי. נתנו את המתנה הזאת, שהיא באמת מתנה אסטרטגית, ומה שמענו יום למחרת מיושב-ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן? הוא קרא להתקומם נגד ישראל. יום אחרי כן. הרי המשא-ומתן התנהל פה ארבע שנים, עם השב"כ, עם משרד התקשורת, עם כל הגופים. ואחרי כל המאמץ, כל השנים, דווקא בשבוע שעבר היה לנו שכל – לנו – לממשלה היה שכל דווקא בשבוע שעבר להעניק את הרישיון הזה. גם כשאנחנו מדברים על שליחות, אני מציע לראשי הליכוד לבדוק, לבחון, מה רצונם, מה עמדתם של מצביעי הליכוד, אלה שהצביעו בבחירות האחרונות. אני יכול להגיד לך שרוב מוחץ תומך בחוק השוויון בנטל; רוב מוחץ תומך בעונש מוות למחבלים; רוב מוחץ תומך בפסילתם של עזמי בשארה ושל חנין זועבי מלכהן בכנסת ישראל. אתם פועלים מתוך האופורטוניזם הבזוי ביותר, בניגוד לעמדתם של הבוחרים שלכם. איפה השליחות? אם אני חוזר לשירות צבאי – אני לא יודע אם בתנועה הקיבוצית למדו את ז'בוטינסקי, אבל אני מציע לשנן ולראות, אדוני שר הביטחון, מה כתב ז'בוטינסקי על הזכות לשרת ולהגן על ארץ-ישראל, על מדינת היהודים. אני חושב שזה באמת בניגוד לעמדת הליכוד; זה בניגוד לכל תפיסת היסוד של מייסד המחנה הלאומי. <חיים ילין (יש עתיד):> אנחנו לא צריכים ללמוד את זה, אנחנו נולדים עם זה. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> אני חושב שכדאי מאוד שבליכוד יתייחסו גם למקורות ולפחות לעמדתם הבסיסית של הבוחרים – גם בניגוד לזה וגם בניגוד לזה. אני חושב שגם בנושאים האחרים – בכל דבר שאתה נוגע; מדברים על "חמאס", שהוא מורתע. "חמאס" עובד 24/7 על בניית מנהרות חדשות. בטח אתה כשר הביטחון מודע לזה. "חמאס" לא הפסיק לרגע אחד לחפור את המנהרות ולחדש אותן. הוא ממשיך לייצר 24/7 טילים בתוך רצועת-עזה. מי שמורתע זה אנחנו: אנחנו הפסקנו את הסיכול הממוקד, אף שאותם ראשי טרור יושבים ברצועת-עזה ועל כל רצח יהודי מתייצבים מול המצלמות ומברכים, מדברים על כך שזה מעשה הירואי וקוראים להמשיך לרצוח יהודים. למה הפסקתם את הסיכול הממוקד? כי אחרי "צוק איתן" הגעתם לסיכום מתחת לשולחן עם ה"חמאס" שאתם מפסיקים את הסיכול הממוקד. נתתם להם חסינות. כראשי טרור הם יודעים היום שיש להם חסינות, כי ממשלת ישראל מורתעת ולא רוצה להסתבך. גם כל יום שישי – נוהל חדש – שולחים פלסטינים להתעמת על הגדר עם צה"ל. רק הבוקר נורתה רקטה נוספת על אשכול. ואנחנו פה מדברים על נחישות? על זה ש"חמאס" מורתע? גם בנושאים אחרים – אומנם זה לא דיון כלכלי, אני פשוט נדהמתי היום לקרוא, אחרי כל ההצגה במליאת הכנסת עד כמה התקציב הזה מוצלח, עד כמה התקציב הזה מבטיח לנו עתיד טוב יותר, אני לוקח היום את תזכיר החוק שהממשלה מעבירה לכנסת. זה נקרא תזכיר חוק לתיקון פקודת מס הכנסה. תזכיר החוק מתבסס על המחקר שבוצע על-ידי אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר. אני רק מקריא מה שכתוב בתזכיר החוק: "בשנים האחרונות נרשמת ירידה בשיעורי הצמיחה. שיעורי הצמיחה של המשק ירדו לקצב של כ-3% בשנים 2012–2014. ברבעון השני של 2015 הגיעה מגמת ההאטה לשיאה, כאשר המשק רשם צמיחה רבעונית של 0.3%" – בסוגריים, פחות מהצמיחה ביוון. "חלק ניכר מהירידה האמורה מוסבר על-ידי האטה בקצב הגידול של היצוא" – קצב הגידול ירד – "וכן האטה בקצב גידול ההשקעות במשק." זה תזכיר חוק של הממשלה. אז יש לנו ירידה ביצוא, יש ירידה בהשקעות, יש ירידה בקצב הצמיחה עד מינימום של 0.3%. לכן אנחנו צריכים לשמוע מהממשלה הזאת שהיא פועלת היום ומעבירה את החוק לטובת עם ישראל. החוק הזה משרת את ההישרדות של הממשלה ופוגע בעם ישראל. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חבר הכנסת אלעזר שטרן, מפקדי לשעבר. אחריו – חברת הכנסת שרן השכל. הבנתי שהחלפתם, פשוט. לרשותך 30 דקות. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אדוני שר הביטחון, דוגרי, לא נעים לי שאתה פה. זה קשה לי, אני אומר את האמת. אתה מכיר את ההערכה שיש לי אליך, את הדברים שדיברנו עליהם הרבה שנים יחד. אני חושב שמה שאתם עושים פה היום – אתם באמת מגבירים פה את השנאה; אתם נותנים יד להגברת השנאה בלי שום סיבה. אתם משאירים בצד ערכים שדיברנו עליהם, שעליהם חינכתם אותנו וחינכנו אחרים, כאילו אומרים: באת לפוליטיקה – כמעט הכול מותר. כתבתי ספר. קראתי לפרק שדן במתווה של גיוס החרדים "חרדים לגורלם, חרדים לגורלנו". ידעתי שיש כאלה שיפרשו את זה – שהחרדים ילכו לגורלם מפני שאנחנו חרדים לגורלנו. אני העדפתי לפרש את זה: אנחנו חרדים לגורלם מפני שהחרדים הם חלק מגורלנו. מתווה החוק שהיום אתם נותנים לו סנוקרת הוא חוק שהביא בחשבון שהחרדים הם חלק מגורלנו ואנחנו חרדים לגורלם בגלל שהם אחינו. מה שאתם עושים היום – אתם לזה נותנים בעיטה. אני אגיד לך למה. שר הביטחון, אתה לא היית פה קודם, אני חושב. קיבלת פה עצות ביטחוניות וגם הסברים. אני מהחברים החדשים-ישנים שלך, אלה שאתה רוצה להאמין להם שבאמת מה שמטריד אותם זה הגיוס והיחד, ושהם ישתלבו בחברה הישראלית. אז אני אקריא לך: "אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, 'מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה'. התרגלנו בחודשים האחרונים למשהו שאסור לנו להתרגל. מסופר על תקופת פוגרומים בפולניה, כאשר מישהו פנה לחברו ואמר לו: שמעתי שבבניין שלך הורגים יהודים. אז הוא אמר לו: לא, זה בחצר השנייה". אני רוצה להמשיך ולהגיד עכשיו לצה"ל מה שאני מקריא מהחברים החדשים שלך, מהמשרתים החדשים שלנו, מאלה שבאמת רוצים את טובת העם: "ואני שאלתי שאלה – 'מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבזזים?' איך הגיע מצב שהצבא החזק ביותר, החיילים המסורים ביותר, אינם מסוגלים למנוע אפילו סכינאים?" אני שואל אותך: איך? הצבא הכי חזק, החיילים הכי טובים – איך יש סכינאים? אני אגיד לך. "התשובה היא שהקדוש-ברוך-הוא, שהטיל עליהם אימתה ופחד, על כל אויבי ישראל, החזיק את היישוב היהודי ב-100 השנה האחרונות בנסי-נסים". לא עם צה"ל – בנסי-נסים. "כי עם ישראל הכיר בזה שאומנם צריך סוס מוכן ליום מלחמה, צריך צבא" – אנחנו הסוסים שלהם – "צריך נשק, צריך הכול, אבל לה' הישועה. וחס וחלילה, כאשר מורדים בקדוש-ברוך-הוא, כאשר עושים חוקים נגד התורה, כאשר נלחמים נגד לומדי התורה, כאשר מציגים אותם כפרזיטים, אז קרה דבר פשוט: הקדוש-ברוך-הוא הסיר מהם את הפחד. ואיך הוא הסיר מהם את הפחד? הגיע מצב שערבים מחבלים לא מפחדים למות. עכשיו, אתה יכול להחזיק את הצבא הכי חזק, והנשק הכי חזק, אבל אם ההוא מוכן למות, איבדת את ההרתעה. איבדת את ההרתעה – אתה לא יכול להגן על עם ישראל." תגיד באמת, שר הביטחון: 56 מיליארד, 60 מיליארד – מה, אנחנו השתגענו? אתה צריך לקחת את החיילים, ללכת לגולני ולגבעתי ולהגיד להם: לכו לישיבות. כאילו לא ניסינו את זה לפני 70 שנה. כאילו החברים של אייכלר, שהקריא את כל זה, שלמדו בישיבות, לא עשו – כלום לא קרה להם. לזה אנחנו נותנים יד – לשנאה הזאת. כמעט הוא היה בודק גם למה הצביע הבחור שנפל – אני בכוונה לא רוצה להגיד את השמות – הבחורה שנהרגה אתמול. הוא יודע – החברים החדשים שלך. מזל שהוא גם לא אמר לאיזו מפלגה הם הצביעו. אבל הוא רק אמר שהוא יודע למה לא צריך צבא ולמה הצבא, הסוסים שלו, למה הם נכשלים. אבל אתה חושב שזה הכול? עמד לפניו חבר כנסת אחר ונתן לך הרבה שבחים. תדע למרות שאין לך כיפה, אתה טוב; כאילו אני צריך אותו בשביל זה. אבל מה, אני, אין לי כיפה; אני, יש לי כיפונת. ככה הוא אמר. <קריאה:> מי אמר עליך כיפונת? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אחד מהחברים החדשים של שר הביטחון, חבר הכנסת פרוש. זה מה שהוא אמר; אני יכול להקריא לך את זה. מה זה השפה הזאת? ואתה לא אומר מילה. אתה באמת חושב שהכוונות של השינוי הן כוונות טהורות, שבאמת הייתה בעיה בגיוס, שבאמת מעכשיו גפני ילך בבוקר לבקר בנח"ל החרדי. יום אחד הוא ביקר שם? הוא? פרוש? אייכלר? אצל מוזס זה מס גולגולות. זה התפקיד שלהם – להיות גולגולות. אתה נותן להם פטור גורף על זה שיש מכסה. אתה ואני יודעים מה זה לשכב על הגדר. את אלה ששוכבים על הגדר – אנחנו אחרי זה נותנים להם צל"שים; הם קוראים להם חרד"קים. אתה, בחוק שאתה מביא היום, הפטורים שהם יקבלו – זה בזכותם, בזכות הנח"ל החרדי, בזכות השח"ר לצבעיו השונים. והם קוראים להם חרד"קים. אתה חושב שבשוד הקופה הציבורית שהיה פה לפני שבוע מישהו נתן להם שקל, לבתי-חייל בשביל חיילים חרדים שההורים שלהם זורקים אותם? בשביל עידוד הגיוס, שכתבת איפה שהוא בחוק הזה – אבל לא כתבת את מה שיואב קיש ביקש, על הטיפול באלה שמשמיצים אותם? אתה חושב באמת שאפשר ככה לבנות מדינה? אתה יודע איזה צפרדעים אנחנו אכלנו – גם אתה, אני יודע, אני מכיר אותך – בשביל להגיד: בואו לא נשים להם מכסות? הרי אתה יודע את הרעיונות שלי, אתה מכיר אותם, אני לא מכחיש אותם, אבל זה עבד. יש פה עוד אנשים, הרבה חברים שלי, שלא קיבלו את זה שניתן לחרדים פטור, גם לא לארבע שנים. אז עכשיו, למתי מעלים את זה, ל-2023? וגם אז, מי יחליט? מי שיעשה הסכם קואליציוני ב-02:00, עם 61 חברי כנסת, ויקריב את כל הערכים הכי בסיסיים של החברה הישראלית? למה, מה דרשנו מהם? לבוא לבתי-קברות צבאיים? תדע, לבקר שם, בשביל שרצינו את בני חו"ל. לפני שנה בוועדת הכספים ניסיתי, עם גפני ועם ליצמן, אמרתי: רק חמישה ימים תסתכלו עלינו, ניתן לכם את כל תוכנית "מסע" בכסף לישיבות לבני חו"ל. תבקרו בהר-הרצל; לא במוזיאון הרצל – בקברים של החיילים. מה, הם הסכימו? הם הסכימו? אתה ביקשת מהם שיסכימו? הממשלה הזאת ביקשה שהם יסכימו? אז לאן אנחנו הולכים? בואו נגיד את האמת. <שר הביטחון משה יעלון:> האמת היא ש-5,000 היום משרתים בצה"ל. זו האמת. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> זה נכון, אבל, שר הביטחון, אם זו האמת, אז האמת היא שלא הייתה ירידה – שיש עלייה. זאת האמת. אל תמדדו אותנו בקצב העלייה. האמת היא שאף שהם הוציאו מאות-אלפים לרחובות והם אמרו שאף אחד לא יתגייס, מספר המתגייסים עלה. עכשיו, למה אני אומר את זה? <שר הביטחון משה יעלון:> לא הם הוציאו לרחובות. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> סליחה? <שר הביטחון משה יעלון:> לא הם הוציאו לרחובות. היה מי שהוציא לרחובות. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> הם הוציאו לרחובות. <שר הביטחון משה יעלון:> בוא נעשה הבחנה בין אלה שאומרים חרד"קים לבין אלה שלא אומרים חרד"קים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני לא שוטר, אני לא בדקתי את זה, אבל מי הוציא לרחובות אני יודע. הם הוציאו לרחובות, חברי הכנסת האשכנזים בעיקר; סליחה שאני צריך לחלק ככה – מפני שהן המפלגות היחידות שככה מחלקות את עצמן. הם הוציאו לרחובות אנשים, והם הבטיחו לנו שלא יתגייסו, ואנחנו אמרנו לכם: be cool, להירגע, הם יתגייסו. הציבור שלהם, נמאס לו מהם. ואנחנו היום מטפחים את המנהיגות הזאת. אנחנו, במקום לטפח את אלה שמתגייסים, נותנים פרס לאלה שמנסים לבודד אותם. אנחנו נותנים פרס לאלה שרוצים לשמור אותם כקהל שבוי. והפרס הזה הוא מורכב; הוא לא רק בחוק הזה, הוא גם ב-160 המיליון שהעברנו להם למי שילמד בישיבות. באמת. וגם יגידו לי: שטרן, הרי אתה היית בעד לתת להם עשר שנים. אני הייתי. אבל אני גם הייתי בעד אלה שאומרים: אוקיי, אתה נותן מכה לצד אחד, אתה קצת מגביר את האי-שוויון, אז תן תואר ראשון חינם. <קריאה:> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> למה זה עלה בדיון. שכר החיילים עלה קודם. זה לא trade-off של זה. אתה נותן עכשיו בומבה לאלה שמשרתים. למה את הכסף אתה נותן – למה גפני נותן את הכסף לבני-הישיבות ולא לחיילים המשוחררים? תשאל אותו. אני חושב שזה מה שהיה צריך לעשות, מפני שברור שהחוק הוא חוק אי-שוויון. גם מה שאנחנו ביש עתיד הגשנו – אני לא הייתי אז ביש עתיד – היה ברור שאנחנו בולעים צפרדעים גדולות מאוד בשביל האחדות הזאת; בשביל החרדים לגורלם – חרדים לגורלנו. איזו קידה, קצת, טיפה. אמרו לנו – לא תודה, לא צריכים תודה. אנחנו מעריכים את זה. מה חטפנו? יריקה בפרצוף, וזו היריקה הכי גדולה. עכשיו, איפה ראש הממשלה? אני יודע שבשעות האלה לא נמצאים פה שרים. הם עסוקים. במי ראש הממשלה בעט? הוא בעט במשרתים. הלוואי רק בנו – בילדים שלנו, בנכדים שלנו. במה הוא בעט? מה, חבר הכנסת גפני לא היה בא לקואליציה בכל מקרה, אחרי פחות משנתיים באופוזיציה? תשאל אותו, הוא כאן – למי שלא יודע. הוא צודק שהוא יוצא. הוא לא היה בא? למה היה צריך לתת את זה? ואני כבר הזכרתי לך בבוקר – גם עם הגיור אותו דבר. את כל הדברים שהכנסת הזאת עבדה עליהם חודשים, בשיא הרגישות – באישון לילה אחד. ויש פה סגן יושב-ראש הכנסת. מה אנחנו נגיד על הכנסת? יעל גרמן קודם דיברה על המאמץ של הכנסת. מי בונה את זה? לא אנחנו בונים את זה? עובדים פה על חוק הגיור עשרה חודשים, על הגיוס, איילת שקד אמרה: הקדשתי שנה מחיי. השר, אתה ואני יודעים שבסוף היא הסכימה בגלל שהמכסות לא יהיו – גם לא על ההסדרניקים. אפס. גם שם יש קצת השתמטות; אני לא משווה, אבל שגם שם לא יהיו מכסות ולא יוסיפו ארבעה חודשים, מפני שהחודש שהוסיפו זה בדיחה. מוטי יוגב רצה לפתור את הבעיה של קיצור השירות עם שירות בנות ונאריך את השירות. בנות לא צריכות לשרת. זה מאותו בית-מדרש. כאילו אנחנו במקום אחר. יש סוס – אני חשבתי חמור, אבל חבר הכנסת אייכלר אומר סוס. אז יש סוסים שייקחו את המשא הזה. אז לפטור את הבנות שלהם – אולי גם את שלנו הם רוצים לפטור בהקשרים האלה – ונאריך את השירות למי שכבר פראייר, למי שעליו יש חוק שירות חובה, למי שאם הוא לא יבוא לשרת, נשים אותו בבית-סוהר. לפני שעתיים קיבלתי מכתב מזהבה גלאון על בחורה בת 28 בקנדה. אבא שלה חולה; שירת ב-8200. היא רוצה לבוא לבקר אותו ולא נותנים לה, כי לשכת גיוס תעצור אותה בשדה. היא ירדה בגיל 15. אומרים לה: מפגרת, למה לא הצהרת? מה הבעיה להצהיר? מה הבעיה? הייתה מצהירה, אומרת: הלכתי ברחוב אלנבי, ראיתי שני פמוטים, זה עשה לי את זה – משוחררת. משוחררת. <עפר שלח (יש עתיד):> אם יתגלה שהיא משקרת, צריך תהליך משפטי חלוט. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> זאת המערכת שאנחנו בונים. אני באמת שואל, בשביל מה אנחנו עושים את זה? והשר, אם לא הייתי שומע שאתה עוטף את זה באידיאולוגיה של "מעכשיו הכול יהיה בסדר והגיוס יעלה" – באמת, חבר הכנסת גפני יצא – היית שואל אותו: תגיד, מעכשיו אתה תומך בנח"ל החרדי? שזה המסלול היחיד שאתו מגיעים גם לבתי-קברות צבאיים. כי גם השח"ר, שנינו יודעים שזה גם לצבא אבל בעיקר לעתיד שלהם – וגם שלנו, שזה עתיד משותף. אבל "נצח יהודה", והמסלולים הקרביים הבודדים – אין כמעט יותר מ"נצח יהודה". חושבים שיש גדודים של "נצח", לא יודעים. בסדר, אני יודע בדיוק אם – זה ספור. אתה יודע שאני יודע. אז משם מגיעים לבתי-קברות צבאיים. הם יגידו על זה משהו? בזה הם יתמכו? את ההורים של הנופלים משם הם ילכו לנחם? על מי הם זורקים? הם חושבים שרק להם הם קראו חרד"קים. על הרבנים שתמכו בהם, על הרב שטיינמן – אני בכוונה אומר את השם כשחבר הכנסת גפני פה – שרק חשב לא להתנגד לנח"ל החרדי, מה עשו לו. אני אומר לך, אני הייתי שם. אתה גם יודע מה עשו לו. אז למה אין איזה משפט אחד להם. באמת, במטותא, תגידו משהו. תגידו שאתם קצת בעד, תעבירו להם קצת כסף, תכניסו קצת – בשוק הזה, של לא יודע כמה עשרות מיליונים – גם קצת בשבילם – אפס. אז מה אתה חושב שיהיה מחר בבוקר? כן, אני חושב שימשיכו להתגייס. למה? כי הם שמים פס עליהם, אלה ששמים פס. מה, אנחנו רצינו לפגוע בעולם התורה? איזה שקר זה, נאלח. אני אומר לך שחברי כנסת מש"ס יכלו ללכת ולספור עשרות אלפים ברחובות, מאלה שאנחנו – אתה בחתימת שר הביטחון נתת להם פטור ואני, כמובן, כראש אכ"א, מימשתי את זה – אנחנו רצינו להוציא מישהו שבאמת לומד תורה? באמת? אנחנו חשבנו שנכון שגם מי שלומד תורה ילך – הנה, הבאתי תנ"ך. אני אגיד לך מה, משה רבנו – אני לא רוצה להקריא בגלל השעה, אני לא יודע עוד כמה זמן יש. וכי ידיו של משה נוצחות מלחמה? – גפני מכיר את זה – אלא בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים. אז מה קורה? נלחמים ומנצחים. נלחמים ומנצחים. גדעון, לפי מה הוא בחר את הלוחמים שלו? לפי איך שהוא מלקק את המים. למה? כי זה אומר אם הוא מאמין או לא. ומה הם עושים עם המאמינים שלהם? אני יש לי כיפונת, בסדר? אני לא רוצה להגיד לך מה המזל שהוא עוד לא מדד לי. יכול להיות רק בין כיפה לבין כיפונת. אתה יודע לאן מסוגלים להגיע בבדיקות האלה ובהגדרות האלה. הזכירו פה קודם, אתה מכיר מצוין. היית מפקד של דרור, זיכרונו לברכה, ואתה מכיר את המשפחה ואת האחים שלו. גם הייתה לו כיפונת. עם הכיפונת הזאת מגיעים גם לבתי-קברות צבאיים. עם הכיפה שלו, עם הקפוטה שלו, אני לא יודע איך הוא יקרא לזה, הוא חושב שלא. לזה אתה נותן יד היום. לזה אנחנו נותנים יד היום. לזה אני בישיבה הזאת פה נותן יד היום. ואנחנו באמת לוקחים את זה ועוטפים את זה בכל מיני – לא רוצה להגיד לך מה – שעכשיו הם כבר יהיו חברים שלנו. אני כבר אמרתי את זה, אני לא רוצה לחזור דווקא על זה. אבל באמת, איפה אמרנו שללמוד תורה זאת עבירה פלילית? עמד פה קודם חבר כנסת חרדי ואמר שיש פה הישג היסטורי בחוק, שפעם ראשונה הם נותנים את היד לחוק שיש בו גיוס. אז גם עכשיו יש עבירה פלילית? אז גם עכשיו יגידו ששר הביטחון אמר שללמוד תורה במדינת ישראל זה עבירה פלילית? למה לזה נתנו יד? למה על זה לא אתה ולא ראש הממשלה אמרתם שזאת עלילת דם בדיוק כמו שהחוקים הביאו לפיגועים האלה? זה מאותה משפחה. הרי אייכלר, או מוזס, או גפני, או ליצמן, חזרו מהקדוש-ברוך-הוא, והוא אמר להם הכול; אפילו, דרך אגב, ש"קשרתם לאות על ידך" חשוב יותר מ"כבד את אביך ואת אמך". אני לא יודע, אני משתדל לעשות גם את זה וגם את זה, אבל הוא גם אמר להם שאם אתה עכשיו תעשה חוק על שוויון בנטל ירצחו יהודים ב-443 ובצומת הגוש, ולא צריכים ללכת לשרת. זה מה שהם אומרים פה. היום, היום, אחרי המתנה שאתה נותן להם. עכשיו אני אגיד עוד משהו. כנסת, עשרה חודשים ישבנו על כל אות. נכנסתם – תיקח את החוק, אדוני השר, אתה לא ראית את זה, זה בוועדה שלנו – אולי כן ראית את זה, אני לא יודע. כמה אדומים יש? אות זזה שם בדיונים העמוקים בוועדת החוץ והביטחון? וקונן לי היום יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, כמה חברי כנסת באו ביום חמישי, על החוק שהוא חשוב-כאילו לאופוזיציה, על שוויון בנטל. אתה יודע מה שאלתי אותו? כמה שעות אתה היית ביום חמישי בוועדת החוץ והביטחון? לפחות לזכותה של איילת שקד, שהיא ישבה אתנו שעות, שבועות וחודשים. תגיד, יכול להיות חוק כזה מורכב שבא לשלוש קריאות ולא משנים בו אות? באמת, מה זה, כנסת? אין פה היפוך רשויות בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת – כשהרשות המבצעת היא זאת ששולטת ברשות המחוקקת ואומרת לה: אל תשני אות? אין פה בעיה דמוקרטית, בהקשרים האלה? באמת, אני לא מבין. יושבים פה אנשים רציניים, דרך אגב, מכל סיעות הבית. איך הם נותנים שדיון כזה יעבור בלי שמשנים בו אות? אפילו מישהו מהקואליציה, שאמרתי כבר קודם מה הוא ניסה – אני ביקשתי להוסיף כסף לתמיכה בנח"ל החרדי; יואב קיש ביקש להעניש את מי שהתעלל בחיילים חרדים. מישהו שמע? <שרן השכל (הליכוד):> שרן השכל. סליחה, זאת הייתה הסתייגות שלי. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> סליחה, חברת הכנסת שרן השכל. מישהו הקשיב לה? מה את רוצה? זה לא ממקום טוב. זה אומר שלא הקשיבו גם לך. למה? באמת למה? למה לא הקשיבו להצעה הזאת של החברים מהליכוד, לא שלנו? אנחנו טמאים, אנחנו משניאים, בגללנו יש פיגועים, זה בסדר. אני הולך עם כיפונת, אתה בלי כיפה וזה יותר טוב – זה המושגים פה, שהיו בתוך – אדוני השר, החברים החדשים שלך – – – עכשיו אני רוצה להגיד עוד דבר אחד. יכול להיות שיש דיל שאנחנו לא יודעים עליו, שמועצת גדולי התורה מחר בבוקר תגיד: אנחנו מעודדים את הגיוס לנחל החרדי, או לצה"ל. יכול להיות. אם לא, שלא יאיים עלינו חבר הכנסת צחי הנגבי שנראה את הנתונים בעוד שנתיים, כמה אנשים מתגייסים. אני לא חרד. החרדים, סליחה על הביטוי, ישימו פס על המנהיגים הפוליטיים שלהם וימשיכו להתגייס לצבא. אבל אתה יודע איפה אני מסתכל, אדוני השר? אני אגיד לך את האמת. אני בן הציונות הדתית, ומחנך את הילדים שלי בציונות הדתית. אמר פה קודם חבר הכנסת עמיר פרץ, נדמה לי, או איתן כבל, על הרשימות של בתי-הספר שהולכים לשירות קרבי. אתה יכול להסתכל על מחצית הכוס המלאה ולהגיד: ואללה, אחלה חינוך. אתה יכול להסתכל על מחצית הכוס השנייה ולהגיד: לאן אנחנו הולכים? אתה מכיר את זה גם בנתונים בבה"ד 1. ביחידות הקרביות היינו בקיץ האחרון – כל הכתרים של החיילים הכי טובים, של הביני"שים, אתה יודע שזה שטויות. הלכנו ללוויות של חבר'ה בלי כיפות לא פחות מאשר של חבר'ה עם כיפות, ואולי יותר. זה גם כן סוג של התנשאות של חלק מהחברים שלי, בהקשרים האלה. אבל במקומות אחרים אנחנו רואים את זה. אבל כשחוק כזה עובר – אז יכול להיות שעם אהבת הארץ ואהבת ריבונו של עולם והכול, נמשיך לשרת. מה יהיה על האחרים? אנחנו לא יכולים לבד; בוגרי בתי-הספר הדתיים לא סוחבים את המדינה הזאת לבד, לא היום ולא בעוד 50 שנה. ומה עושה להם החוק הזה, שלא צריך אותו? – שלא צריך אותו – בטוח שאתה שומע כמוני, ואני מקווה שזאת הפתיחות, מה אומרים חברי כנסת אחרים מאחור – חרדים: למה היינו צריכים את זה? למה עוד פעם השנאה הזאת? למה עוד פעם ההפגנות? עמיר פרץ אומר שאנחנו בונים את יש עתיד עוד פעם מחדש. תאמין לי, יש עתיד יודעת לבנות את עצמה בלי הסיוע הזה. ונלך לשם אחרי זה, למבחן הבוחר. לא ביקשנו עזרה בתחום הזה, כי זה תחום עצוב לנו. <יאיר לפיד (יש עתיד):> אל תפסול כל כך מהר. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> בסדר. אני לא רוצה להקריא את הניסוחים של לְמה אנחנו קוראים, כבר אמרתי את זה קודם, שישנם, אני רק חושב שהחוקים האלה, שבהינף יד אנחנו מבטלים אותם, שאתם מבטלים אותם, ואתם כותבים, אני הקראתי קודם – יאיר לא היה פה, אתה היית פה ואתה שמעת את זה – על יהדות מאירת פנים מול הידבקות בסטטוס-קוו. אתה יודע כמוני, הם לא יודעים, החרדים, שהילדים שלנו, החברים שלהם והקרובים שלהם, למרות כל החוקים שאנחנו נעשה, מתחתנים כבר עם מי שלא נרשם כיהודי, לא כמו לפני 30 שנה. ההתבוללות היא כאן בגלל זה; הם הולכים לחתונות בלי רבנים. שבע הברכות שיהיו שם, אומרים לי – הבן שלי בא מחתונה, אומר לי: אבא, אתה תהיה מבסוט, הייתה חתונה מסורתית. אמרתי לו: מה? הוא אומר: שרו "אם אשכחך", וגם היו שבע ברכות. עכשיו יברך האח של החתן, הוא מברך: אני מברך אותך שיהיה לך בית גדול ותמצא עבודה טובה. עכשיו, ברכה שנייה, אחות של – – – <קריאה:> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> בסדר, בסדר, בסדר. לא, אנחנו – אני, להבדיל מחלק מחברי, רוצה שכולם יתחתנו עם רב. אבל מתוך חינוך, מתוך רצון, לא מתוך כפייה כזו. ומה שאנחנו עושים בחוק הזה, אנחנו משניאים לא את החרדים – הם עושים את זה לעצמם טוב מאוד; אנחנו משניאים את היהדות בהקשרים האלה, וזו הבעיה שלי. מפני שמה אומר פה מי שאומר: אתה בלי כיפה, ואני עם כיפונת? שזאת לא יהדות. כשאתה לא יהודי אז זה בסדר, אבל אני כאילו עושה את עצמי יהודי, במונחים שלו, לא חס וחלילה במונחים שלך. הרי כשמישהו היה משתמש במונחים האלה, באמת זה על גבול האנטישמיות. מה הוא אמר לכל האנשים כאן? אני היחיד פה עם כיפונת? עם כיפה סרוגה? אני צריך להתבייש בציונות הדתית? ואל תדאג, הם ישתקו. <קריאה:> מי אמר – – –? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אייכלר. חבר הכנסת אייכלר. <קריאה:> פרוש. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אה, פרוש, סליחה. לא, אייכלר אמר את מה שאמרתי קודם. את זה אמר פרוש. אני רק הקראתי קודם, לפי יש עתיד כתוב: שירותי דת – הממשלה תפעל להפיכת שירותי הדת נגישים ומסבירים פנים לכל אזרח. זה מה שהיה אז. מה היה פה ממול? יישמר הסטטוס-קוו בנושאי דת ומדינה כפי שהיה מקובל זה עשרות שנים בישראל. זה ההבדל. אני צריך לסיים. איפה חבר הכנסת השר אקוניס? הוא פחד שאני אדבר 30 דקות? אני אמרתי לו שאני למדתי ממנו בזה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> עד חמש דקות. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> וציטטו פה כבר היום את בני גד ובני מנשה: "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה?" מכוח מה דיברו? מכוח האמונה. גם מכוח האמונה נאמר: "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה?" ועל זה נאמר: "הנה קמתם תחת אבתיכם, תרבות אנשים חטאים". אני חושב שהדברים האלה, גם במקורות היהודיים לפני שמסיטים אותם, הם אומרים הכול. אני חושב שאחרי זה, כשנבוא כולנו למדוד את אחוז ההשתלבות בשוק העבודה, וחבר הכנסת גפני יגיד שצריך לטפל בזה שאף שהם כבר לומדים לא משלבים אותם, והוא צודק, וזה אתגר של כולנו – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אל תדבר אלי, אני לא שותף לאפיקורסים – – – מה אתה מדבר אלי? דבר אל החברים שלך ביש עתיד. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> יכולת להישאר בחוץ. <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא שותף של אפיקורסים כמוך. בחייך, אל תדבר אלי. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני יודע. מה, אני בוחר אל מי לדבר פה? אתה קובע לי למי לדבר? אתה חבר כנסת, אני יכול לדבר לכולם. <משה גפני (יהדות התורה):> תאמין לי שיגיע היום שגם אני אקבע לך למי לדבר. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> בסדר. וחבר הכנסת גפני ישאל אחר כך: הרי לא רוצים אותם בשוק העבודה, אתם לא רוצים אותם, כמו שהוא כבר אמר – נלך חזרה לחוק הזה. הרי אתה יודע, ואנחנו מטפחים ורוצים, שכמישהו בא לראיון עבודה ישאלו אותו גם "מה עשית בצבא?". אתה יודע מה? לא "מה עשית בצבא?" – "מה עשית בשביל המדינה?" בהקשרים האלה. אז אוקיי, אנחנו קיבלנו בחוק הזה שצריך להגיד, השר, שיש כאלה שיגיעו לשוק העבודה בלי ששירתו, לא בשירות לאומי ולא בשירות אזרחי. כמה יש כאלה? עשרות אלפים. אנחנו קיבלנו את זה. אבל אנחנו יודעים שזה יהיה קשה, מפני שאנחנו לא המעסיקים בסוף. אז עכשיו בא החוק הזה ועושה לנו את החיים של אלה שרוצים לשתף אותם יותר עוד יותר קשים בהקשרים האלה. ואני אגיד לך איפה אני אהיה מחר – בבית-המשפט העליון. למה? מפני שאתה שולח אותי לשם, הממשלה שולחת אותי לשם. לא בפעם הראשונה. היא שלחה אחרים לשם תחת האיום של הממשלה הזאת שבתוך ההסכמים הקואליציוניים יש סעיף של כשרות, שגם מי שרוצה לתת כשרות, רק שהיא לא מושחתת, יסגרו לו את זה, גם אם הוא לא ישתמש במילה "כשר". אז יש בג"ץ בבית-המשפט העליון. ויש בג"ץ בבית-המשפט העליון על הגיורים, עוד לפני שאנחנו הגשנו אותם ועוד לפני שעלו על בית-המשפט העליון עם בולדוזרים. כן, זה מחכה להכרעה. ואני אגיד עוד משהו. אני רוצה לראות את חברי הקואליציה, שהתלוננו על האטיות של בית-המשפט העליון, הולכים לבית-המשפט העליון אחרי שהוא יקבל את העתירה שנגיש מחר. נראה כמה זמן ייקח לו לדון. ואני חושב שהדיון הזה והחוקים האלה הם לא פחות חשובים לביטחון מדינת ישראל מעוד מחבל דוקר. זה אומנם בטווח הקצר וזה כואב, וזה בטווח הארוך. אם אנחנו לא נדע לתת יהדות נורמלית לאנשים כאן, זו תהיה בעיה אסטרטגית לא פחות מהאיום האיראני בהקשרים האלה. ולסיום אני רוצה להגיד, כדי שאני לא אחרוג מהזמנים – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מכל חצי השעה – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> מה חצי שעה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה בסדר, תרגיע. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גם אחרי חצי שעה תחרוג מהזמן? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לא – חלילה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – אחרי זה מחצית שנייה אם אתה רוצה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני לא העזתי להפסיק אותו. הוא היה המפקד שלי בבה"ד 1. אף שזו הפעם היחידה שאני יכול לתת לו הוראות ולא כמו שהוא נתן לי. אבל אני עדיין מפחד, אני עדיין מפחד. <קריאה:> תשאיר זמן לשאלות. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני השר, אני רוצה להגיד דבר אחד. חברת הכנסת לבני, תני לי שנייה אחת רק, שנייה. אני רוצה להגיד משהו. אנחנו, למרות החוק הזה, נעזור באופן אישי, כל אחד מחברי יש עתיד. לא נחכה לזה שצחי הנגבי יגיד: אמרנו לכם. הנה, תראו, מתגייסים יותר. הלוואי שיתגייסו יותר. דרך אגב, לא בזכות החוק, למרות החוק. ואם תרצו להגיד שזה בזכות החוק – הלוואי. תגידו גם את זה, לא אכפת לנו. אני חושב רק שהמשימה שאתם מניחים בפנינו היום, של איחוד הקרעים בחברה הישראלית שכבר הצלחנו לאחד אותם, שכבר לא יצאו אנשים לרחוב על האי-שוויון האמיתי הנוקב, על המשבר הערכי, אף שהיום אתם עושים לנו את החיים יותר קשים, אנחנו בשילוב החרדים בצה"ל ובחברה הישראלית נמשיך לעשות את כל מה שאנחנו יכולים לעשות. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני חבר הכנסת שטרן. השארת אפילו שלוש שניות. חברת הכנסת שרן השכל. אחריה – חבר הכנסת יואל חסון. עד עשר דקות, ונשתדל שלא יפריעו לך. חברות וחברים, נא לכבד. <שרן השכל (הליכוד):> אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, חברות וחברי הכנסת, אני מבקשת בפתח דברי להביע ניחומים למשפחתו של טוראי זיו מזרחי שנרצח היום בפיגוע טרור בכביש 443 ולהשתתף בצערה. זהו הקורבן ה-23 מאז החל גל הטרור הנוכחי. כמו כן, אני שולחת מכאן איחולי החלמה לפצועים. בשלושה עקרונות אני מאמינה בקשר לגיוס חרדים לצה"ל, והעקרונות האלה עמדו לנגד עיני בהגשת ההסתייגויות: ראשית, אני בעד גיוס של צעירים חרדים לשירות בצה"ל. אני רואה בכך מימוש של חובתם האזרחית, חובה המוטלת על כל צעיר וצעירה בישראל. שנית, אני מודעת לאתגרים שגיוס חרדים מציב למערכת הצה"לית, לחברה החרדית ולחברה הישראלית בכללותה. שלישית, אני מאמינה שכל פתרון שמקורו בהסדר מוסכם יהיה עדיף על פתרון שיושג בכפייה; זה נוגע בעיקר להסתייגות השנייה שלי, אבל על כך ארחיב בהמשך. הבעיה שבה נתקלים צעירים חרדים המתגייסים לצה"ל היא לא רק האופן שבו יוכלו לקיים שירות משמעותי בכפוף לאילוצים ההלכתיים, אלא גם בעיה של הלך רוח בחברה החרדית אשר מוקיעה את הצעירים האלה, מגנה אותם, ולעתיים קרובות נוקטת אף הסתה של ממש. ההסתה הזאת מתקיימת ברחוב, בשלטי חוצות ובעיתונות החרדית, שם החיילים החרדים מכונים חרד"קים – חרדים קלי דעת. וההסתה הזאת היא כל כך עוצמתית, עד כי חיילים חרדים חוששים לחזור לשכונות מגוריהם שמא יתקפו אותם, כפי שכבר קרה בעבר. הם צריכים להחליף את המדים בבגדים אזרחיים לפני כניסתם לשכונה, או להצטייד באישורים מיוחדים להגיע לבסיס בלבוש אזרחי ורק שם להחליף למדי צה"ל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת ילין, בבקשה. תודה. <שרן השכל (הליכוד):> לתופעה זו יש השלכות שליליות על הנוער החרדי, אשר אינו רואה בחיילים מודל לדוגמה כמו שאר הנוער במדינה ואינו מכיר בתרומתם לשמירה על המדינה, אותה מדינה יהודית שהם אזרחיה, אלא להפך – הם רואים בהם חוטאים בקהילה שממנה באו. אותם מסיתים הופכים את החיילים החרדים מטרה להתקפות, גם פיזיות, ולגורם שיש לנדות ולהרחיק מהקהילה. מיותר לציין גם את הסבל שהדבר גורם למשפחות, אני מניחה שזה ברור מאליו. אני חושבת שלא אחטא לאמת אם אניח שגם חברי הכנסת החרדים אינם מאושרים מהתופעה הזו של ההסתה, ואף אם הם מתנגדים לעצם השירות של חרדים בצה"ל, התופעה הזו, ההסתה הזו, אינה מוצאת חן בעיניהם. בקשת ההסתייגות שלי ביחס לחוק נוגעת לעניין זה, וליתר דיוק לסעיף 7 בחוק. אני מבקשת להוסיף סעיף לחוק, אשר יקבע את אחד מתפקידיו של הצוות כטיפול בתופעה הזו. על-פי הנוסח המוצע: הצוות יפעל לגיבוש תוכניות להתמודדות עם הסתה נגד חיילים בני הציבור החרדי. על מנת לעודד גיוס חרדים לצה"ל יש לתת את הטון גם כנגד ההסתה המכוערת הזו, וגם כאשר – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני רק מזכיר שאסור מיצגים ומוצגים במליאה. <שרן השכל (הליכוד):> אסור מיצגים? אלה תמונות. <קריאה:> זו פעם ראשונה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אסור, אבל פעם ראשונה נעלים עין, אתם אומרים. <קריאה:> – – – <שרן השכל (הליכוד):> וכאשר תמונות כאלה יוחלפו – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תהיו מוכנים, כי אני לא אתן לה הרבה זמן. <שרן השכל (הליכוד):> – – בתמונות כאלה – נדע שהצלחנו. יש תופעה נוספת, אשר הופכת את הניסיון לאפשר לחרדים שאינם מתגייסים להמשיך ללמוד תורה, באופן חוקי, למקור להשתמטות של צעירים מהמגזר, וחמור מכך – של צעירים שאינם נמנים עם הזרם החרדי או כאלה שאינם לומדים תורה. מדובר ב"טרמפיסטים", פשוט כך. המשתמטים האלה תופסים טרמפ על הסדר הפטור הקיים בחוק, ולא רק שהם מנצלים לרעה את ההסדר שנועד להיטיב עם לומדי התורה, הם גם גורמים להכפשה של ציבור שלם. הם גורמים לכך שכל החרדים מוצגים כמשתמטים, או שאר כינויי גנאי שאני ממש לא אוהבת. זו אולי תופעת שוליים, אבל גם אם מדובר במיעוט בקרב הישיבות, היא תופעה חמורה והשפעתה עמוקה. כולנו יודעים שסנקציות פליליות לא באמת יביאו לגיוס של החרדים, אלא רק למלחמות בין יהודים. יחד עם זאת, כאשר ראשי ישיבות חותמים על אישורי לימודים לצעירים שאינם לומדים בפועל, הדבר הוא לא רק עבירה על החוק, הוא גם עבירה מוסרית ואי-צדק חברתי ואזרחי. ראינו עדות לתופעה הזו בתחקירים ובדוחות של מבקר המדינה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברים, קצת לשמור על השקט, בבקשה. החבר לפיד, תודה. <שרן השכל (הליכוד):> זו תופעה קיימת, ואין להתעלם ממנה. יש לעצור תופעה זו באכיפה כלפי ראשי ישיבה שמנצלים לרעה את סמכותם במסגרת הסדר הפטור. החוק המוצע מטיל סנקציות על אותם רבנים וראשי ישיבה, אך אינו מונע את הישנות התופעה. לכן ההסתייגות השנייה שאני מבקשת להכניס, לסעיף 26, תקבע ששר הביטחון לא יקבל תצהיר שניתן על-ידי ראש ישיבה שמסר בעבר תצהיר כוזב. ההסתייגות הזאת נותנת כלי לאכיפה בידי שר הביטחון, והיא נועדה להבטיח שגם ראש ישיבה שההליכים הנוספים שנקבעו לגביו מוצו, למעשה יהיה מנוע מלהמשיך באותה פרקטיקה קלוקלת או לשוב ולהשתמש בה פעם נוספת. ומילה אחרונה לחברי הכנסת החרדים: בניגוד לחילונים אחרים שיושבים כאן בכנסת, אני לא רואה בכם אויב תרבותי ולא אויב פוליטי, ולא גורם שצריך להיאבק בו. ההפך הוא הנכון – אני רואה בכם שותפים. אני מאמינה שעל אף השוני באורחות חיינו, אנחנו חולקים בינינו לא רק היסטוריה משותפת ומסורת משותפת, ולא רק אמונה משותפת, אלא גם אינטרסים זהים לחיים משותפים ונטולי קונפליקטים. לכן אני קוראת לכם לתרום את תרומתכם בשילוב הצעירים החרדיים בצה"ל. קחו חלק בעיצוב הגשרים בין החברה החרדית לשאר המגזרים בחברה. נצלו את שעת הרצון הזו, שבה אנו פועלים לפתרון שבהסכמה. אני קוראת לכם להצביע בעד ההסתייגויות. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חברת הכנסת שרן השכל. חבר הכנסת חסון, בבקשה. לרשותך שבע דקות. ולאחר מכן – חבר הכנסת קיש, אם יהיה במליאה. אחריו – חבר הכנסת רזבוזוב. אדוני, עד שבע דקות. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> מתחילים לקצר בשעות האלה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, שרי הממשלה, חברי הכנסת, אני לא יודע אם נהוג לעשות את זה, אבל אני חושב שאחרי נאום כמו של חברת הכנסת השכל, באמת אין הרבה מה להוסיף. אני חושב שאת – אני מקווה שזה לא יפגע בך בפריימריז, המחמאות שלי כלפייך – אני חושב שהארת פה אור גדול שבא מהספסלים שבהם את יושבת. אני גם חייב לומר שכחברת כנסת צעירה זה אומץ גדול מאוד לבוא ולהגיד את העמדות שלך כפי שאת, ואני מקווה שזה גם יבוא לידי ביטוי בהצבעה, כי אני חושב שיש להצבעה היום ערך משמעותי מעבר למי ינצח ומי יפסיד. כי יש כאן אמירה, ואנשים כאן – חברי הכנסת שנמצאים בבניין וייכנסו עוד מעט לאולם הזה – כל אחד ירצה לבוא ולהגיד את האמירה שלו. אחד הדברים שאמרת בסוף דברייך, ואני אמרתי זאת גם בנאומים קודמים – שאחד הדברים שכואבים לי הוא העובדה שהדיון הזה מתחלק למי שמתנגד לחוק, והוא נגד החרדים – מי שמתנגד לחוק הוא נגד האחים שלנו, בני העדה החרדית במדינת ישראל. <שרן השכל (הליכוד):> אני לא נגד החוק, אני בעד להוסיף את שתי ההסתייגויות האלה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> כן, ההסתייגויות שלך. מאה אחוז, אנחנו בטוח נתמוך בהסתייגויות שלך; אני מעריך. אבל אני אומר, כולנו פה בבניין – חברת הכנסת גלאון, אל חשש – וגם יגיעו להצביע. אבל אני באמת רוצה לומר שאחד הדברים שמפריעים לי הוא העובדה שמחלקים את ההתייחסות לחוק לפי מי שכאילו בעד החרדים ונגד החרדים. אני חושב שהאדם הראשון – שלא נמצא כאן כרגע ומעניין אם יגיע להצבעה – שהוא נגד החרדים, בכל מצב, הוא ראש הממשלה נתניהו. רק שלראש הממשלה נתניהו, בניגוד אולי לנו בעת הזאת, יש אפשרות לפצות, לשלם, ואז סולחים לו. והנה הוא בא ומתקן. אגב, הוא מתקן הרבה יותר מהר לשיטתכם ממה שהוא כנראה הרס לשיטתכם. דווקא אנחנו, כחברי הכנסת שנמצאים כאן במליאה הרבה זמן, מכירים את התופעה הזאת של אותם חרדים שבאמת היו רוצים להשתלב. ואני בכלל לא מדבר על העניין הזה של ההתעקשות שישרתו בצבא או לא ישרתו בצבא. אני בכלל חושב ששירות אוטומטי בצבא, לא משנה מה, הוא לא הדבר הנכון לעשותו לגבי כל האוכלוסיות. אבל הרעיון המרכזי של החקיקה היה לשלב יותר חרדים בשוק העבודה. בסופו של דבר זה גם, חבר הכנסת גפני, מה שהציבור שלכם מבקש מכם. ואני גם שואל אתכם, כמנהיגי העדה החרדית, איך אתם יכולים לתת יד לדיווחים שקריים שיוצאים מחלק מהישיבות, מחלק מראשי הישיבות, על השתתפות בלימודים סדירים? איך אתם יכולים לתת יד לדבר כזה? הרי מה התוצאה של אותם דיווחים סותרים? אותם חרדים שלא נמצאים באמת בישיבות, מסתובבים ברחובות, אתם כקהילה מתמודדים עם הבעיות שנוצרות מכך. אנחנו בכנסת, אגב, מכירים את חלקם באופן אישי, כי אותם אלה שלא נמצאים בישיבות, מגיעים הרבה פעמים לפה, מעבר לזכוכית, לצפות כאן בשידורי הכנסת. חבר הכנסת דרעי, אתה רואה אותם הרבה פעמים פה; בלי להכליל, יש כאלה ששייכים, יש כאלה שלא שייכים. אבל בסוף יש באמת קבוצה גדולה שלא כולה מתאימה ללימוד תורה. אני בוודאי לא נגד לימוד תורה, ואני בוודאי חושב שמי שלומד תורה צריך ללמוד תורה באמת. אבל מה עושים עם אלה שלא? מה עושים עם אלה שבאמת רוצים להשתלב בחברה, רוצים לעבוד, רוצים להשכיל? יש, בעיני, בשנים האחרונות, מהפכה אדירה בתחום ההשתלבות בהשכלה הגבוהה ובהשכלה בכלל בתחום העבודה של הנשים החרדיות. אבל יש גם גברים שרוצים להשתלב בעבודה, ואנחנו צריכים את זה. אנחנו צריכים את הכוח הזה במשק, אנחנו צריכים את ההשתלבות שלהם בחברה. ולכן אני חושב, חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת דרעי, שאתם רצתם אולי מהר מדי ברצון שלכם מהר מהר מהר למחוק את מה שעשתה הממשלה הקודמת, ואולי היה דווקא נכון לשים רגע את הרגל על הברקס, לחשוב מה אפשר לתקן כדי שאולי יתאים וייעשה אתכם יד ביד, אבל מצד שני ישלב את החרדים שיכולים וצריכים בשוק העבודה ובחברה הישראלית. היה אפשר לעשות את זה, ולא ישר, רק מתוך נקמנות פוליטית ביש עתיד או ביאיר לפיד או באנשיו, רק כדי למחוק את מה שהם עשו, אותם אתם היום מקללים, פוגעים בהם, אבל על ראש הממשלה אתם לא אומרים מילה. חבר הכנסת לפיד, ראש הממשלה שיתף אתך פעולה? <יאיר לפיד (יש עתיד):> הוביל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הוביל, קידם. ישב אתך שעות בחדרו, הסכים אתך על העקרונות. <יאיר לפיד (יש עתיד):> ריכז והוביל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ריכז והוביל, ואנשיו – חבר הכנסת שלח, אתה היית פה בוועדה בכנסת – אנשיו שיתפו פעולה. <עפר שלח (יש עתיד):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מעולה, ואני יכול לנחש גם שאנשי הלשכה של ראש הממשלה היו מעורבים. <עפר שלח (יש עתיד):> הם ניסו לחתור תחת – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> לקלקל, אתה אומר. הם היו שותפים, אבל תראה, לכם לא סולחים. לכם לא סולחים. חבר הכנסת לפיד, אתה רוצה להיות ראש ממשלה? אני לא יודע, הם לא סולחים לך. אבל אולי יש לך תקווה, כי לנתניהו הם סלחו, ואולי הם באמת יסלחו גם יום אחד לאחרים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בוא נסיים שהוא עובד על זה באמת בנחישות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> בנחישות – הפרשות חלה, ועוד כל מיני דברים חשובים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לא, משקיע. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אבל אני אומר באמת, השר דרעי, לא כל מי שמצביע היום נגד החוק הזה הוא באמת נגד החרדים והוא נגד החברה או הקהילה החרדית. אנחנו אחים, אני אוהב את האחים שלי בעדה החרדית. אני אוהב אותם כי הם חלק מעם ישראל והם חלק מאזרחי מדינת ישראל. ואני אומר לכם כמנהיגים שלהם: אתם טועים שלא עצרתם באמצע, ודווקא לא ניצלתם את השינוי הזה כדי לתקן, לייעל, להתחשב אולי בכל מיני דרישות, אבל רצתם מהר מדי מתוך נקמנות פוליטית, ומחקתם חוק באופן שלדעתי בסוף גם פוגע באנשים שלכם. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת חסון. עכשיו, חבר הכנסת יואב קיש, ממנהיגי המאבק לשוויון בנטל. בואו נשמע מה יש לו לומר. יש לך עד עשר דקות. בבקשה. <יואב קיש (הליכוד):> תודה. כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני בחרתי לספר לכם סיפור אישי. ב-15 במאי 2010, לפני כחמש שנים וחצי, אבי מייק קיש, זיכרונו לברכה, נפטר. ואני זוכר את עצמי יושב בשבעה, וחושב על המשפחה שלי – על ההיסטוריה, על מה קורה במדינה; חושב על סבא שלי, שהיה פה בקום המדינה, שותף לחיים ויצמן, ואחרי זה נלחם ברומל, בנאצים, ונהרג בקרב בעצם על הצלת מדינת ישראל מהצבא הנאצי שפלש דרך אפריקה. חשבתי על אבי, שעלה מאנגליה לאחר מות אביו, והקים למעשה את יחידת החה"ן צנחנים הראשונה, המשיך בשירות מילואים משמעותי, בתור מילואימניק ביום כיפור; אחרי זה, יחד עם אריק שרון, מהלוחמים הראשונים שחצו את תעלת סואץ. ואז באותה נקודת זמן, בשבעה – אני הייתי אז טייס ב"אל על", ואיך אומרים? במיקרו, ברוך השם, פרנסה יש, משפחה יש, הכול בסדר. ואני באותה נקודת זמן אמרתי שצריך גם לחשוב מעבר. יש הספר, מי שמכיר, "מי הזיז את הגבינה שלי?" – זה מה שקרה לי באותו רגע. ואני באותו רגע בחרתי דרך אחרת שבה אני בעצם הולך לפעול למען עם ישראל ומדינת ישראל. זה היה הרגע מבחינתי שהכניס אותי לפעילות ציבור. יחד עם עוד כמה חברים, הקמנו את "המחנה המשותף", קראנו לזה בכוונה "המחנה המשותף", כי אני הייתי ליכוד, מין נציג של הליכוד. היה שם עוד נציג של מה שאז הייתה קדימה, היה נציג של העבודה, והתחלנו בפעילות למען נושאים שאמרנו שהם לא פוליטיים, הם משותפים לעם ישראל. דרך אגב, לא הייתה אז מפלגת יש עתיד; יאיר לפיד עוד היה בטלוויזיה. ואנחנו התחלנו – בעצם אז חוק טל בסיבובו השני למעשה הוגדר ככישלון, גם על-ידי בג"ץ, גם על-ידי התוצאה בשטח. התחלנו לפעול למען השוויון בנטל בכל מיני דברים – הפגנות – ואז אני זוכר את יאיר מצטרף אלינו להפגנות, והובלנו את העניין הזה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> זאת לא גאווה גדולה, יואב. <יואב קיש (הליכוד):> העסק הזה התפוצץ. למה זה התפוצץ? <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לאפשר לו לדבר. בבקשה. תודה, חברת הכנסת רוזין. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> שכחת מישהו אחד קטן, קטנטן, ארגון קטן – הסטודנטים. היה שם ב"מחנה – – – <יואב קיש (הליכוד):> נכון. איציק, אתה היית גם קודם, במחאה החברתית של קיץ 2011, זה היה השלב שאתה – אבל נכון, גם הסטודנטים הצטרפו אלינו. אבל העסק התפוצץ. אני מדבר התפוצץ במכנה המשותף, חבר'ה, לא – אנחנו חשבנו שנעשה דברים ביחד, וגילינו שגם כאשר מדברים על דברים כאלה שלתפיסתנו הם באמת ערכיים לכל עם ישראל, הגישות הן שונות. גישות שונות. בכנסת הקודמת הממשלה, בעצם ביוזמתה ובדחיפתה של יש עתיד, העבירה חוק גיוס מתוקן, חוק סביר. אבל בעיני, ואני חושב שרבים יסכימו אתי, הוא היה מלווה בדברים ובביטויים בלתי נסבלים כלפי המגזר החרדי. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה פשוט לא נכון. אתה מאשים – – – <יואב קיש (הליכוד):> רווח פוליטי גרידא. בצורך להוכיח לבוחרים של אותה מפלגה שהנה, הצלחנו, עקפנו, שברנו, רמסנו, ניצחנו את החרדים. אפילו רק בגלל זה צריך לתקן את החוק. <מאיר כהן (יש עתיד):> תגיד לי, ממי אתה מקבל מס שפתיים, אתה לא מתבייש? <יואב קיש (הליכוד):> בגלל זה צריך לתקן את החוק. רק שתבין, מאיר כהן, הדרך הזו שלכם היא לא דרכי. הדרך הזו שלכם היא לא דרכי, היא גם לא דרך הליכוד. <קריאות:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> הרי יעבור – – – לפחות תצביע נגד. החוק יעבור גם בלעדיך – – – <יואב קיש (הליכוד):> אני רוצה להגיד לכם עוד דברים, דרך אגב, על החוק הזה. יש בו עוד בעיות. אני חושב שתקופת ההסתגלות שנקבעה, ל-2017, היא קצרה מדי. חבר'ה, גומרים והולכים. בואו, לוקחים פה מגזר שלם, משנים את כל זה, ואם הם לא באים מחר, נגמר הסיפור. לא, יש פה תהליך. צריך להבין שעל זה אנחנו מדברים. היום הממשלה הנוכחית, בתמיכת המפלגות החרדיות – דבר שלא היה פה – יחד אתם, בלי ניגוח, בלי הסתה, מביאה חוק גיוס חדש. ואני אומר לכם, חברי יש עתיד, אתם לא תלמדו את ראש הממשלה ולא את הליכוד ולא אותי מה זה שוויון בנטל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – הוא לא יודע את זה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – זאת הבעיה היחידה. <יואב קיש (הליכוד):> למרות זאת, לדעתי, בהצעה הקיימת יש כמה בעיות שאני חושב שצריך לתקן, ולכן הגשתי שלוש הסתייגויות להצעה. <חיים ילין (יש עתיד):> יש רק בעיה אחת – אתם 61 חברי כנסת, חייבים לקבל את החוק, זאת הבעיה היחידה. אם הייתם 80 חברי כנסת, הכול היה נראה אחרת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת ילין. תודה רבה. <יואב קיש (הליכוד):> ההסתייגות הראשונה – אם החוק הקיים מדבר על תקופת הסתגלות עד 30 ביוני 2017, ובתיקון מדובר על 30 ביוני 2023, בהסתייגות שלי אני מציע את 30 ביוני 2019 – תוספת של שנתיים, שזה פרק זמן שאני חושב שמצד אחד יאפשר לתקופת ההסתגלות לבוא לידי ביטוי, ומצד שני לא יהיה פרק זמן ארוך מדי, שלא יביא למבחן את התוצאה. הנושא השני הוא סמכות שר הביטחון להעניק את דחיית השירות. למעשה, אין לו היום אפשרות – במידה שהמתווה, ויש אי-עמידה ביעדים – להעניק דחיית שירות. והתיקון המוצע אומר שכן, חוזרים להחלטה של דחיית שירות בצורה עצמאית של שר הביטחון. אני חושב שלעניין הזה חייבים להוסיף קריטריונים. אני אמרתי את זה גם בוועדה: כל עוד התהליך נמשך, לא נכון להתחיל להסתכל על המספרים. ומה הקריטריונים? מבחינתי, קריטריון ערכי ראשון זה לראות שמספר החרדים הלוחמים עולה. אני חושב שזה מסר מאוד חשוב והוא ערכי. בעיני, זה הדבר הכי חשוב – ראשון במעלה. הנושא השני הוא שמספר המתגייסים הכולל עולה. והנושא השלישי, ההתייצבות של המועמדים לשירות ביטחון – לראות שאנחנו עומדים מעל 85%. שלושת הגורמים האלה, אם הם מתקיימים, פחות חשוב לי אם במקום 2,500 יש 2,480 או 2,320. התהליך קורה, ולא צריך להמשיך פה ולנסות להתנגח. וההסתייגות השלישית – דיברה עליו גם חברתי שרן השכל, על הנושא של ההסתה במגזר החרדי. תופעה זו חייבת להיפסק, ואנחנו נשים עליה את הדגש. לסיום, כמו שאמרתם – חיים, כמו שאמרת – בקואליציה של 61 זה לא פשוט בכלל לאף אחד מאתנו. כמה פעמים שמעתם בזמן האחרון את המושג "כל חבר כנסת הוא מלך"? <חיים ילין (יש עתיד):> מלך הלבבות. אמרתי לך – – – <יואב קיש (הליכוד):> אז בוא אני אגיד לך בצורה הכי פשוטה: אך אחד לא מלך, לא אני ולא חבר כנסת אחר. לי אין שום כוונה לפגוע בקואליציה הזו ובממשלה הזו – – – <חיים ילין (יש עתיד):> למה מתווה מס הכנסה שלוש פעמים נדחה בגלל שכל אחד הוא מלך? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם אתם מתעקשים להוסיף לו זמן, אז תמשיכו. <חיים ילין (יש עתיד):> בבקשה. כל הלילה לפנינו. <יואב קיש (הליכוד):> אף אחד לא מלך – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש לו עוד שתי דקות. תנו לו לסיים, בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> אנחנו רגילים – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> התגעגעת לתקציב, חבר הכנסת ילין? <משה גפני (יהדות התורה):> אם היינו עושים קואליציה אתכם, היינו מקבלים פי-אלף, ואף אחד מכם לא היה עולה לנאום. <חיים ילין (יש עתיד):> גפני, גפני, גפני – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – חבל על הזמן – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברים, תודה. חבר הכנסת גפני – – – <משה גפני (יהדות התורה):> ולא היה לכם שום יואב קיש – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מבקש לתת לחבר הכנסת קיש לסיים. תודה, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> קיש היה מדבר, הייתם מעיפים אותו. <חיים ילין (יש עתיד):> גפני, קפה שחור במנת לילה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חיים ילין, אני לא רוצה להתחיל לקרוא לסדר. תודה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <קריאה:> אל תתנשא כי היית לוחם בצבא. אל תתנשא. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – ולא היה שום יואב קיש שהיה עולה לפה לדבר על הסתייגויות. היו מעיפים אותו מהמפלגה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – הכול היינו מקבלים. <קריאה:> חיים, לא צריך להתנשא. <חיים ילין (יש עתיד):> היית מקבל גם את אהבתי. <משה גפני (יהדות התורה):> הכול. הכול הייתי מקבל. כולם יודעים את זה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כולם אוהבים את כולם. יש לו עוד דקה וחצי. אני מבקש לתת לו לסיים. <יואב קיש (הליכוד):> לא, לא. סליחה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז אני מוסיף לך דקה. בסדר גמור. בבקשה, תסיים. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <יואב קיש (הליכוד):> אף אחד לא מלך פה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – אף אחד לא היה עולה לדבר אתכם. אף אחד. שלא יהיו לכם ספקות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש לנו – חבר הכנסת גפני, תודה. <יואב קיש (הליכוד):> אין לי שום כוונה לפגוע בקואליציה הזו ובממשלה הזו. יש לנו ראש ממשלה מצוין; ממשלה טובה עם שותפים טובים, שעושים יום וליל למען עם ישראל. אבל גם בתוך הקונסטלציה הזו, אינני יכול להתעלם ממה שפוגע בעיני בחוק הזה. ולכן אני קורא לחברי בקואליציה, ראשי הסיעות בקואליציה, ולחברי הכנסת החרדים, קבלו בבקשה את ההסתייגויות שלי בברכה. אני אתכם, אני בטוח שאתם יודעים את זה היטב. אבל השינויים האלה שהצעתי יעשו הבדל משמעותי בין התיקון הנוכחי לבין מה שהוא יכול להיות, קודם כול בשבילכם. אני מבקש מכם לעצור לרגע, לשקול, ולהעביר את ההסתייגויות שלי יחד עם החוק כדי שיהיה שלם יותר. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת קיש. חבר הכנסת יואל רזבוזוב, בבקשה. אחריו אני אמור לדבר, אז ידבר עפר שלח לאחר חבר הכנסת רזבוזוב. ואחריו – חבר הכנסת הרצוג יהיה הדובר האחרון. עד עשר דקות. בבקשה. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת קיש, עכשיו בוא נאפשר גם לאחרים לדבר. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> למי שלא שם לב, חבר הכנסת קיש ירד מהבמה. תודה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אבל אתם מפריעים לחבר סיעתכם לדבר. זה לא מכובד. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <קריאה:> מנחם בגין היה אומר: אני מאחל לשני הצדדים הצלחה. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בהמשך דבריו של חבר הכנסת גפני, שאמר שהיינו נותנים הכול ופי-עשרה – היינו נותנים בדיוק מה שמגיע על-פי החוק. לכולם יש הזכויות ולכולם יש החובות. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> אז הייתם מקבלים. אנחנו לא נגד אף אחד. מה שמגיע לכם, תקבלו, כמו כל אזרח במדינת ישראל. וזה מה שאנחנו דורשים כאן במליאה הזאת – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – אני מבקש שוב ללכת לכותל. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> – – בלילה הזה. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> ואנחנו הולכים לכותל, ואנחנו עושים בדיוק מה שכל אזרחי – – – <משה גפני (יהדות התורה):> כן, רק שהכותל לא יודע – – – <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> – – – כל אזרחי מדינת ישראל עושים. ואני הייתי מצפה מהקואליציה, דווקא ביום הזה, כשאנחנו עוברים תקופה קשה – והיום עוד פעם – אמרתי, ראיתי פיגוע בכביש 443, שאני כל יום נוסע בו, ונהרג חייל, ואמרתי: אולי היום יחשבו, ידחו, לא יעשו את זה היום. אני מבין שזאת דרכה של הקואליציה, וזה מה שהקואליציה החליטה לשנות. אבל למה בתקופה הזאת? אפשר היה להגיע להסדר כלשהו, אבל בתקופה הזאת אני חושב שזה הכי לא מתאים. לפני כן דיבר כאן חבר הכנסת הנגבי, אמר: למה צריך את החוק הזה? אתם רואים, הכול עובד. אבל למה הכול עובד? הכול עובד בגלל החוק. למה יש השתלבות בשוק העבודה? אנחנו ראינו 40% יותר. למה יש מספר שיא במתגייסים? בגלל החוק. אז למה אם הכול כבר עובד, ויש חוק, אז למה היום אנחנו צריכים לבטל את החוק? אם הכול עובד, אז חבר הכנסת הנגבי אומר: בואו נראה עוד שנה, המספרים עדיין ימשיכו לגדול ולא צריך את החוק. אם הכול עובד, אם ציבור שלם נכנס ומשתלב כאן בחברה, לוקח על עצמו גם חובות, וכמו שאמרנו, זה עובד, אז למה אנחנו צריכים בכלל לפעול? למה אנחנו צריכים בכלל את המריבה המיותרת הזאת, שמפלגת את המדינה? הרי מה שעשינו כאן, באנו לאחד את כל החברה, באנו לתת הזדמנות לאנשים להשתלב בשוק העבודה. ואני גם חושב – אני טוב במספרים, אני כל הזמן עושה מתמטיקה, ואני חושב מה יקרה. הרי אם כל כך הרבה אנשים לא יעבדו – הרי בשביל מה הגיוס? הגיוס הוא בשביל להיכנס לתוך החברה, בשביל להשתלב אחרי זה בשוק העבודה, בשביל לפרנס את המשפחה בכבוד. וכמובן, כמו שאמרתי, זה השוויון בנטל. בסופו של דבר, אם אנחנו רואים שזה המצב, והמצב שחברה מאוד גדולה שלא תרצה לעבוד, ותרצה ללמוד בישיבה – הרי אין בעיה עם לימודים. אני רואה את זה בכל העולם. יש הרבה. אני הייתי יושב-ראש ועדת התפוצות, הסתובבתי קצת בחו"ל וראיתי מה קורה עם החברה החרדית שעובדת ולומדת. אין שום בעיה. אני לא רואה בעיה בכלל. וגם מסבירים לי: אבל זה לא כל החברה, יש חרדים צעירים שהם כן עובדים, וזה מצוין. אבל למה חלק גדול לא רוצה לעבוד? רוצה ללמוד בישיבות, ובסופו של דבר זה הרבה כסף. וככל שעובר הזמן זה נהיה יותר ויותר – הנטל נהיה יותר ויותר גדול. מה נעשה? הרי היום יוקר המחיה – אנחנו רואים, זוגות צעירים לא שורדים, לא מצליחים לאפשר לעצמם לקנות דירה, לא מצליחים להתפרנס בכבוד. מה שיקרה בעוד 20–30 שנים, כשיותר ויותר מן הציבור לא יעבדו ולא ייקחו על עצמם חלק בנטל, מה יהיה כאן? לאן אנחנו נגיע כמדינה? אני חושב שעשינו כאן תיקון, תיקון היסטורי, שבא לאחד את כל החברה, ולצייר אותנו כאנטי – אין פה שום עניין של אנטי. יש פה עניין של איחוד העם. יש פה עניין של שוויון בנטל. ויש פה עניין להסתכל לטווח ארוך, להסתכל על העתיד. אם אנחנו רוצים להיות חברה חזקה, ואם אנחנו רוצים להיות מדינה חזקה, כולם צריכים להיות כאן שווים, וכולם צריכים כאן לשלם מסים. רק אז יהיה לנו ביטחון ונוכל להתמודד מול כל האיומים שיש לנו מסביב. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת רזבוזוב. חבר הכנסת עפר שלח, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת הרצוג, יושב-ראש האופוזיציה, אחרון הדוברים. <עפר שלח (יש עתיד):> אחרון הדוברים. אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, מאז הוכרז על הכוונה לשנות את חוק הגיוס, עסקתי הרבה – גם על הבמה הזאת – בפרכות המשפטיות והמוסריות של המהלך הזה; בדרך שבה הוא נוגד את פסיקת בג"ץ שביטלה את חוק טל באופן מאוד מאוד מפורש; בתהליך החפוז והעלוב שהוא אושר בו – חברי הרחיבו בעניין הזה; בסדקים המאוד-מסוכנים שהוא יוצר גם במודל צבא וגם בסולידריות בחברה הישראלית. אבל ברור שזה נופל על אוזניים ערלות; הרי חצי הקואליציה איננה פה, חוץ מהשר דרעי שנשפט למאסר ממושך על הכיסא פה. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> אני לא תורן. <עפר שלח (יש עתיד):> אה, אתה לא תורן? וברור שדבר ממה שנגיד פה – ונאמרו פה דברים מאוד נוקבים ומאוד משמעותיים על-ידי חברי קודם – זה לא באמת יזיז משהו. אין יותר מה לדבר, חברים. בג"ץ יגיד את דברו. אתם, אגב, יודעים מה בג"ץ יגיד, זה מה שיפה – או עצוב מאוד – בסיפור הזה. אתם יודעים מה בג"ץ יגיד, כי כל מי שמכיר את ההיסטוריה המשפטית של חוק הגיוס, אין לו בכלל ספק בזה. רק שמבחינת הממשלה הזאת, מה זה משנה? יעברו עוד שנה-שנתיים, נדחה לאחרי הבחירות הבאות, הכול טוב. ההוכחה הסופית לאווירה הזאת באה בדיונים של ועדת החוץ והביטחון. אחרי שישבנו על החוק הקודם יותר מחצי שנה בוועדת פרי, שמונה חודשים בוועדת שקד, הפעם הספיקה חצי יממה בשביל לסכם את הנושא המאוד-מאוד טעון הזה. הוועדה דחתה כל הסתייגות שהובאה בפניה, כי – בואו נגיד את האמת – האדונים החרדים לא היו מוכנים שעבדיהם מהליכוד ושאר מפלגות הקואליציה יצילו אפילו משהו מכבודם האבוד. אפילו את ההסתייגות של שרן השכל – היא דיברה על זה פה – שביקשה שהוועדה שמוקמת במסגרת התיקון לחוק תעסוק גם במניעת הסתה נגד החרדים שהתגייסו, את זה הפילו. אפילו את ההסתייגות של אלעזר שטרן. אני חושב, אלעזר, שהגעת להישג היסטורי – מעולם לא דחו החרדים באופן כה בוטה כסף שהוצע להם. באמת מצווה. אפילו את ההסתייגויות המתבקשות האלה הקואליציה דחתה. עד כדי כך החרדים שמתגייסים לצבא יקרים לקואליציה הזאת – כי הרי הטענה פה היא שכל התיקון הזה, אמר פה חבר הכנסת הנגבי, נועד להגביר את הגיוס – שאפילו סעיפים שנועדו להיטיב אתם בוטלו. האדונים רצו השפלה, האדונים קיבלו. חברי כנסת בעלי מצפון מהקואליציה נדרסו תחת אותו מכבש. ראינו פה את חבר הכנסת יואב קיש עושה – יחסית לשעה הזאת של הלילה – התעמלות אמנותית מרשימה ביותר בניסיון לנקות את מצפונו. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> למה להגיד מצפון? למה להגיד מצפון? איזה מצפון? <עפר שלח (יש עתיד):> הוא הורחק מוועדת החוץ והביטחון ביום חמישי. אלה מאתנו שהיו שם – חבר הכנסת בר-לב יודע את זה. הוא הורחק מהוועדה. חברת הכנסת השכל, שהצטרפה להסתייגויות שלו, הצביעה נגד ההסתייגויות שלה עצמה. היום הם ינסו להינצל תחת מסך העשן של היעדרותם של חלק מחברי הכנסת מהאופוזיציה. אבל את החרפה הזאת אי-אפשר להסתיר ואי-אפשר להסוות. גם הציבור החרדי, השר דרעי, הולך שולל. מספרים לו שהסירו את הסעיף שכה החריד את הפוליטיקאים שלו: הסעיף הזה שקבע שתהיה חובת גיוס במקרה שלא יעמדו ביעדים. אז מספרים. הרי הסעיף לא הוסר, בנו לו מעקף. זו ממשלה שבונה, אומרים לנו, נכון? שר התחבורה הוא שר מאוד בולט. בנו לו מעקף, דחו את הקץ בשמונה שנים בחסות שר הביטחון – וחבל לי שהוא איננו פה – שלא אכפת לו לאבד את סמכותו המוסרית ולבזות את תפקידו, וראש ממשלה שלא אכפת לו מכלום. מראיינים אותי הרבה בתחנות הרדיו החרדיות. אני אומר לכם – ואני אומר לך, השר דרעי – גם בתחנות האלה מכירים את הקומבינה. כששואלים אותי את השאלות שם, אומרים לי: הרי לא הסירו שום דבר – אני נבוך ולא יודע מה לענות, זה קורה לי לפעמים. אז שאלתי את עצמי, מה פה לא ברור? למה מה שכל אדם בר-דעת רואה באופן שקוף – בסקר שמופיע היום, ארבעה מכל חמישה נשאלים בציבור היהודי, מצביעי כל המפלגות – כמעט 90% ממצביעי כולנו, למשל – אומרים שהוא מובן להם לגמרי. למה, אם ככה, נתניהו, יעלון ואיילת שקד מתעקשים שלא להבין את זה? ואולי – אומר לעצמו אדם, שנתקל בחזית של ראש הממשלה ושר הביטחון ושרת המשפטים – אולי אני טועה? אולי באמת אין פה מלחמת ערכים בין מי שמבקש לחזק את הבסיס המשותף של הישראליות ובין מי שמבקש להחליש אותו? אולי אין פה ויכוח מהו הצבא, מהו תפקידו, מהי משמעותה של החובה להשתתף בהגנת המדינה, או שיש כאן משהו אחר? ואת כל השאלות האלה אני שואל את עצמי מאז שהתחיל התהליך, כי אנשים כל כך משמעותיים, עם תפקידים על כל משמעותיים, הולכים נגדו. עמדתי בדילמה הזאת, ואתם מכירים אותי, אני לא אדם שאוהב לעמוד בדילמות, ואז בא שר האוצר משה כחלון וגילה לי את האמת. אתה שומע, חבר הכנסת כהן? אנחנו, שעומדים על חובת הגיוס ועל השותפות לחיים הישראליים, שאומרים שעבורנו הנכונות לשרת ולסכן את חייך למען הכלל היא חלק מאתוס משותף שחייב להיות של כולם, אנחנו לא עושים את זה כי אנחנו מאמינים בזה באמת. זה פשוט נובע מזה שאנחנו, בניגוד לחרדים, בניגוד לשר האוצר משה כחלון, בניגוד לחברי הקואליציה בכלל, אנחנו פשוט לא כל כך אוהבים את הילדים שלנו. ואני אסביר לכם – ובעיקר לך, חברי מאיר כהן, אתה לא כל כך מהעדה, אז אני אסביר לך. אם אנחנו אוהבים את הילדים שלנו, למה באמת שהם ילכו לצבא? אין ביטוי שאני יותר שונא – השר כץ, אהלן – אין ביטוי שאני יותר שונא מאשר הביטוי "שלחתי את הבן שלי לצבא". הבן שלי, שמשלים בקרוב, אם ירצה השם, שלוש שנים שירות ביחידה מובחרת, ששמות החברים שהוא איבד חקוקים היום על אנדרטת הצנחנים בתל-נוף על-יד החברים שלי מלבנון ומרצועת-עזה, הבן שלי הלך לשרת מתוקף חוק. לצנחנים הוא כבר התנדב לבד. אבל במציאות שבה בשמונה השנים הבאות אין לחרדי שום סיבה ללכת לצבא, ושר הביטחון של מדינת ישראל ייתן לו פטור רשמי מגיוס עם אותה חותמת שבכוחה הוא מגייס אחרים ושולח אותם לקרב – כנראה לצבא הולך רק מי שבאמת שלחו אותו. ואם הבן שלי שם, אם שלחתי אותו והוא ניצב אל מול פני הסכנה, אז נראה שבאמת, בניגוד לשר האוצר ולחברי הקואליציה, אני לא אוהב אותו באמת, והוא, כמו שאמר השר כחלון, קצת נטל עלי. אבל מה אני אעשה? יש לי הסבר. אתה מבין, מאיר, זה אצלנו במשפחה. מי שלא אהבו אותו מספיק בגיל 18, קשה לו מאוד לאהוב את גם הילד שלו. זו בעיה. וזו תופעה פסיכולוגית מאוד ידועה – אם אתה לא מקבל אהבה כשאתה ילד, קשה לך לתת אותה לילד שלך, נכון? גם אבא שלי, ששמות החברים שלו נחקקו על האנדרטה משנות ה-50 ועד שנות ה-80, שהלך למילואים ולמלחמה כמעט בגיל 50 ואיבד בלבנון השנייה חברים בגילו, הוא כנראה ראה בי נטל. האמת, אתם מכירים אותי, זה נשמע סביר, הסיפור הזה. ככה זה אצלנו בעדה שבה הילדים הם נטל. אחרת, אחרי כל מה שהוא עבר, למה הוא שלח אותי להתגייס לצבא שכבר אין בו חובת גיוס? אז מה לעשות, חברים, אנחנו לא לומדים. אנחנו לא לומדים לקח, ואנחנו לא לומדים לאהוב אפילו את הילדים שלנו. כחלון אמר. אז אני מודה, למדתי את הלקח. באמת, אתה רואה, השר דרעי, אפילו אנחנו לפעמים לומדים. אני צריך לאהוב את הילדים שלי, ורק אותם. אין סולידריות חברתית, אין ערכים משותפים, אין אפילו שוויון בפני החוק. יש אהבה בסיסית כל כך ברורה וכל וכך מובנת לילד שלך, והרצון להרחיק אותו מהסכנה ולשמור עליו. ושהילד של מישהו אחר יאבד שלוש שנים מהחיים שלו, ואולי את החיים עצמם, כי ככה זה באהבה. ועל הלקח הזה אני מודה לאדונים החרדים. אני מודה לעבדם, המכונה ראש ממשלת ישראל. תודה לכם באמת, לבד לא הייתי לומד את זה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת שלח. אחרון הדוברים לפני – – – <משה גפני (יהדות התורה):> הרבה זמן לא הייתה דמגוגיה כזאת. <קריאה:> ממש דמגוגיה. <משה גפני (יהדות התורה):> סולידריות. בתינוקות שלנו פגעתם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> במעונות שלנו פגעתם. סולידריות אצלכם? צבועים. <עפר שלח (יש עתיד):> אתה יודע, חבר הכנסת גפני – – – <משה גפני (יהדות התורה):> צבועים. <עפר שלח (יש עתיד):> אתה יודע, חבר הכנסת – יש לי עוד שתי דקות. <משה גפני (יהדות התורה):> בתינוקות שלנו, בבתי-הספר שלנו. בכל דבר שזז. בושה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש לך דקה, עפר. <משה גפני (יהדות התורה):> בושה. הרבה זמן לא הייתה – – – <עפר שלח (יש עתיד):> חבר הכנסת גפני, ברשותך, אני רוצה לספר לך סיפור. <משה גפני (יהדות התורה):> אל תענה לי. <עפר שלח (יש עתיד):> ברשותך, אני רוצה לספר לך סיפור. <משה גפני (יהדות התורה):> לא רוצה לשמוע שום דבר. <עפר שלח (יש עתיד):> אז אני אספר את זה בעודך יוצא. <משה גפני (יהדות התורה):> צבוע. צבוע. <עפר שלח (יש עתיד):> אתה יודע, חבר הכנסת גפני – – <משה גפני (יהדות התורה):> בתינוקות שלנו פגעתם – – <עפר שלח (יש עתיד):> – – אם הייתי רואה אותך – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – במעונות שלנו – – <עפר שלח (יש עתיד):> – – אי-פעם – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – בגני-הילדים – – <עפר שלח (יש עתיד):> אם אי-פעם הייתי רואה אותך מגלה כבוד – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – בחינוך המיוחד שלנו פגעתם, בילדים קטועי גפיים. סולידריות. צבוע. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת גפני. <עפר שלח (יש עתיד):> אני אספר לך, השר דרעי, כי אתה מקשיב – – – <קריאה:> תמיד אתה בורח – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני. <עפר שלח (יש עתיד):> אספר לך, השר דרעי. <משה גפני (יהדות התורה):> ספר לחברים שלך. צבועים. צבועים – – – <עפר שלח (יש עתיד):> חבר הכנסת גפני, אני מדבר עכשיו על קודשי ישראל. אתה תשב בשקט. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת גפני, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <עפר שלח (יש עתיד):> אתה תשב בשקט. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> צבוע. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <משה גפני (יהדות התורה):> סולידריות? תוציא את המילה הזאת מהפה שלך. סולידריות. <עפר שלח (יש עתיד):> אתה יודע, השר דרעי – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת גפני. <עפר שלח (יש עתיד):> – – ארבעה מחבריו לצוות של בני נהרגו ב"צוק איתן". <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <עפר שלח (יש עתיד):> הם היו מכל רחבי מדינת ישראל. הם היו חילונים גמורים מאילת, קיבוצניק מעברון וקיבוצניק מגניגר, ובחור דתי מאלוני-הבשן, שהיה ההרוג האחרון של "צוק איתן". חודש וחצי הוא שכב בבית-החולים בלי הכרה. אני, שאני אדם לא מאמין, אמרתי תהילים עם ההורים שלו. אני הייתי על-יד מיטתו כמעט כל יום. היום דיברתי עם אבא שלו. אתה יודע, השר דרעי, וזה באמת לא אישי אליך, מעולם לא ראיתי שם את חבר הכנסת גפני. מעולם לא ראיתי שם מישהו מחברי הכנסת החרדים. אני הלכתי בבתי-החולים בזמן "צוק איתן" וביקשתי לראות רק פצועי עיניים. אתה יודע למה? כי כשאתה בן 20 ומשהו ועולמך חשך עליך ובא בן-אדם מבוגר ואומר לך: תשמע, נגרם מזה נזק – אדם עוד יכול לגמור חבר ביש עתיד, זה באמת נזק מאוד כבד – אבל החיים יכולים להימשך – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיכום. <עפר שלח (יש עתיד):> – – והם יכולים להיות טובים – יש לזה משמעות. ואתה יודע מה, השר דרעי? אחד מחברי הכנסת שבאים לפה ומדברים על קודשי ישראל, לא ראיתי שם. ואם הייתי רואה שם – אולי הייתי מרגיש יותר טוב לגבי מה שקורה פה הערב. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת שלח. אחרון הדוברים, יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת הרצוג, ולאחר מכן נעבור לתשובת הממשלה. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> עפר – – – בניחותא. אכזבת אותי. דמגוגיה זולה. <קריאה:> – – – <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> דמגוגיה זולה ממדרגה ראשונה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, תודה. השר דרעי, תודה רבה. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> לא מתאים לך. <קריאה:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – לא היית פה – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – בושה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברי הכנסת, אנחנו באחרון הדוברים. אני מבקש לאפשר את סיום הדיון. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> איפה אתה רואה את כל – – – זק"א. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. השר דרעי, תודה. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> מי נמצא בכל הפיגועים – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יכולת לבקש לדבר. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> – – אם לא החברה החרדית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, השר דרעי. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> כל החברה החרדית נמצאים – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> השר דרעי, אני באמת – לא נעים לי לקרוא שר לסדר. אני ממש מבקש אותך. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> מה אתה מדבר בכלל? <קריאה:> זק"א זה לא צה"ל. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> לא, אבל שלא – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> זק"א זה לא צה"ל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברת הכנסת לביא. <עליזה לביא (יש עתיד):> זק"א זה לא צה"ל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הדיאלוג הזה נגמר. אנחנו באחרון הדוברים. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> מה השטויות – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. תודה, השר דרעי. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> לשחק על המנגינה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> קודם כול – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת מיקי לוי, אתה רוצה שאני אקרא אותך לסדר? <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה, חבר הכנסת לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – של זק"א והרמת אותו? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. תודה. בבקשה, אדוני. יש לך עד רבע שעה. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> צבועים. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אנחנו בשעת נעילה של ויכוח – – – <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> אל תגיד – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> השר דרעי, אני ממש מבקש ממך. זה ממש לא מכובד. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> השר דרעי, באמת. חבר'ה. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> אתה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> התנהל עד עכשיו דיון תרבותי. בואו ונסיים אותו. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> – – – ילדים מתחת לקו העוני. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> בסדר. כל אחד עשה את שלו, בסדר? <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> חוצפה כזאת. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> ב-1959 הייתה חליפת מכתבים בין הרב הרצוג לראש הממשלה דוד בן-גוריון. הפנייה הראשונה של הרב הרצוג לדוד בן-גוריון הייתה לגבי ההצדקה של פטור תלמידי ישיבות משירות בצה"ל, והוא כתב כך: "ארצנו, שהועדה והתייצבה כמקום כינוס לנידחי ישראל ושיירי הטבח באירופה, קלטה במידה יתרה גם את שרידי תלמידי הישיבות וראשיהן. אלה, אחד מעיר ולא שניים ממשפחה, באו והקימו כאן מחדש את סוכת הישיבות שנחרבה באירופה. כתוצאה מכך זכתה ארצנו הקדושה וזכינו אנו שהתורה חזרה לאכסניה שלה, למקומה הטבעי. ומבחינה זו הגיעה להיות מרכז התורה, שאין בדומה לו בעולם כולו – – – בטוחני שדבר זה היה לפני עיני כבודו" – ראש הממשלה בן-גוריון – "לפני כעשר שנים, בשעה שהעניק לתלמידי הישיבות את מעמדם המיוחד לגבי הגיוס – – – למעשה, הרקע לעניין זה הוא הרבה יותר עמוק ורחב: חובה מוטלת על העם היושב בציון תחת שמי חיי עצמאות להעניק לבני-הישיבות אשר הופקדו לשמור על נכסי הרוח של האומה שחרור מכל חובת גיוס כל דהוא – – –". ענה דוד בן-גוריון כך: אני רוצה להניח שאין ספק שההולכים לישיבה לא הולכים לשם השתמטות – "וזוהי קודם כול שאלה מוסרית גדולה אם ראוי הדבר שבן אימא פלונית ייהרג להגנת המולדת ובן אימא אלמונית ישב בחדרו ולומד בבטחה כשרוב צעירי ישראל מחרפים נפשם למות – – – אסור לשכוח שאין אנו ממשיכים פה חיי הגלות, ותלויים בחסדי זרים, ונמשיך לנהוג כעם הסמוך לשולחן אחרים. אנו עומדים ברשות עצמנו, ועול הביטחון מוטל עלינו בעצמנו. זוהי זכות גדולה שזכינו לה אחרי מאות בשנים. וזכות זו מחייבת, לדעתי, כל צעיר בישראל". זהו גדר הוויכוח שקיים מני אז, שנות דור ודור. ב-1977 פטר מנחם בגין את המכסה, את תקרת המכסה. הסכר נפרץ, והגענו למספרים עצומים, שנפסלו בסופו של דבר בבג"ץ שביטל את ההסדר, ובעקבותיו חוקק חוק טל שניסה לעשות סדר. חוק טל בוטל בעצמו. אני הייתי חבר ועדת טל. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> כמה אתה – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> ועדת טל באה עם הפתרון המצוי ולא הפתרון הרצוי, וועדת טל הובילה מהלך חברתי שבוטל לאחר מכן בבג"ץ. היום אנחנו רואים משהו שונה לחלוטין ממה שהיה בעת הוויכוח במליאה הזו על חוק טל. אנחנו רואים היום תהליך חברתי עצום בציבור החרדי, שהוא מעל ומעבר לכל חוק. אנחנו רואים שינויים של תהליכים חברתיים שהם מנועים כמעט בלתי נתפסים, ואנחנו רואים מכסות גיוס שהמציאות משיגה כל חוק. לצערי, החוק שבא היום עלול להסיג את התהליכים החברתיים הללו אחורה. התהליכים הללו הם עצומים, הם משקפים ביטחון עצמי בציבור החרדי, והם משקפים מגמת השתלבות מרשימה, והחוק שמגיע היום להצבעה מוביל את המהלך אחורה. כלומר, בעוד החוק הקודם שנחקק יצר מעצורים משמעותיים, ואנחנו מתחנו עליו ביקורת, החוק דהיום עושה מהלך הפוך: הוא בעצם משדר איזה פטור כללי – מה שלא התכוון אליו המחוקק ובוודאי לא המציאות ולא בג"ץ. אנחנו רוצים לומר, שכל מי שאומר ואמר שנים רבות – והייתי בדיונים כאלה אין-ספור פעמים – שלא צריך את החרדים בשירות, שלא צריך אותם בכלל, ושזה בכלל מסובך לצה"ל, יודע היום שזה בכלל לא נכון. צריך את החרדים בשירות, צריך אותם במסלולים ובמסגרות מיוחדות להם, צריך לתת להם בנסיבות המשקפות את היכולת שלהם לשאת בנטל ולשרת בשירות צבאי למי שמסוגל ויכול. החוק הזה, בעצם, שהוא מעל ומעבר להתמודדות רק עם הסוגיה של הסנקציות הפליליות, יש בו כלים מכלים שונים שעלולים ליצור מהלך הפוך; עלולים ליצור מהלך אנטי-חברתי, אנטי-השתלבותי ואנטי מגמה של נטילת אחריות מעבר לד' אמות החיים של הציבור החרדי. לכן, הגם שאנחנו באמת ובתמים מאמינים במהלכים חברתיים – לא בהדרה ולא בדחייה, לא בהתנשאות ולא בהשפלה – אנחנו סבורים שהחוק הזה הוא חוק בעייתי ביותר, שיש צורך להתנגד לו, ואנחנו קוראים למליאת הכנסת לדחות אותו לגמרי. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יצחק הרצוג, ראש האופוזיציה. בזה תם הדיון, ואני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, הלוא הוא חבר הכנסת צחי הנגבי, להשיב למתדיינים ולסכם את הדיון החשוב הזה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> עם המסטיק? <קריאה:> צחי, לאט, לאט, לאט. <קריאה:> צחי – – – <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> זו הסתירה הראשונה בכהונתי כיושב-ראש הקואליציה ויושב-ראש ועדת החוץ והביטחון: אין מי שיודיע לי להפסיק לדבר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> יש לך הרבה ממלאי-מקום שרצים על התפקיד. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אין. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אבקש לא לאיים על מליאת הכנסת. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> כל ממלאי-המקום שלי לא פה. איפה יואב קיש, ממלא-המקום? <יואל חסון (המחנה הציוני):> שאלה טובה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> הוא כבר עשה את ההופעה שלו. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מחפש את האומץ. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אפילו אין לי עליזה שתודיע לי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אבל השר שטייניץ הגיע. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> נא להכניס את כל השרים – אני עכשיו כיושב-ראש הקואליציה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני יתחיל בבקשה לסכם את הדיון. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> כן, תודה. אנחנו קיימנו מיני-דיון בפתיח של הדיון הזה היום, כאשר התנהל כאן ויכוח זוטא בין חבר הכנסת עפר שלח לביני. אני אשחזר אותו עכשיו, במשך 45 הדקות הבאות. אתה חייב להיות בהאזנה. <עפר שלח (יש עתיד):> אסור להגיד – – – <חיים ילין (יש עתיד):> תעבור ישר למחצית השנייה – – – <עפר שלח (יש עתיד):> – – – <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> נכון. אז אם הדיון היה מחר, הייתי אומר לך עכשיו: חזרתי ממשחק מדכא באצטדיון סמי עופר – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – 3:1. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> – – שבו "הפועל תל-אביב" הפסידו – למי הם הפסידו היום? <קריאה:> "מכבי חיפה". <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> "מכבי חיפה". בדיוק. <קריאה:> – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> איתן בעננים. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אני תמיד בעד תיקו רב-נפגעים ורב-מורחקים כשיש משחק בין "הפועל תל-אביב" ו"מכבי חיפה". טוב, אז אני אומַר כך: היה פה איזה דיון זוטא שבו אני הבהרתי את עמדתי, ולפיה אין באמת ויכוח גדול בבית הזה בנושא חוק שירות ביטחון. זה יותר ניסיון פוליטי לבדל, להקצין, אבל אפשר לומר שיש כמה וכמה עקרונות. רוב החברים בבית הזה – היום אפשר לומר אפילו חברי המפלגות החרדיות – מעוניינים בגיוס לכמה שיותר נערים בני 18. במקרה החרדי הגיל אחר, אבל זאת – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא מעוניינים – – – <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אתה חושב שהמפלגות החרדיות לא מעוניינות שיהיה גיוס בקרב חרדים, אצל אלה שלא לומדים בישיבות? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא. שמעת אותם – – – למי שלא לומד? לא שמעת אותם. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אוקיי. אני אעשה שינוי בהגדרה. יכול להיות שהם לא מעוניינים, הם לא מעודדים; לאורך השנים האחרונות הם משלימים עם העובדה שאלפים מבני העדה החרדית משרתים בצבא. אתה יכול לחיות עם ההגדרה הזאת? אני לא רואה שהם נסערים. אני לא רואה שהם מנסים לייצר דה-לגיטימציה – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אבל שקל הם נתנו – – – מה זה "משלימים"? אז אם אין ברירה – – – <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אני אגיד לך. משלימים – אני יודע מהחיים שלנו בכלל, יש נושאים שאנחנו רואים אותם כייהרג ובל יעבור – אין הרבה כאלה, אבל לכל חבר כנסת יש איזה נושא מצפוני כזה או אחר שקשה לו להשלים אתו, להבליג עליו, לחיות אתו בשלום. אני לא רואה שאצל הציבור החרדי – אפילו לא אצל הרבנים – יש סוג כזה של יחס לעובדה שאלפים מבני העדה החרדית בשנים האחרונות לובשים מדים. וכשהם מותקפים בשכונות החרדיות, אנחנו יודעים שזאת תופעה של מתי מעט, ממש מתי מעט, אחרת הם לא היו יכולים להחזיק מעמד. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> הם לא יכולים – אתה שמעת אותם פעם צועקים על מישהו שאומר חרד"קים? <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> לא. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> שמעת מישהו – – – <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> לא, אבל אני גם לא שומע מהם – אני חושב שגם אתה לא שומע מהם – שהדבר הזה מבחינתם, צריך להסיג אותו לאחור; את כל "שח"ר ירוק" לבטל, את "שח"ר כחול" לבטל, את "נצח יהודה" לבטל. לא. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> יש להם הבעיות שלהם. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> בדיוק. כשהם מנסים לראות מה העיקר ומה הטפל, אצלם העיקר זה לימוד תורה, ישיבות; כל אחד יכול לראות עד כמה זה עולה להם בחיים, והם לא רוצים שתופעת הגיוס תביא לידי ביטול תורה. אבל הם חיים בשלום עם העובדה שיש בציבור של הצעירים החרדים – דרך אגב, הרבה יותר מהאלפים שהם בצבא – פי-שלושה או פי-ארבעה אנשים שבאמת לא יהיו עילויים, לא יהיו מתמידים, לא רוצים להיכנס למסגרת התובענית הזאת של ישיבה. הם היו רוצים לראות אותם בשוק העבודה, ואנחנו אומרים: לא; לפני שוק העבודה, או במקביל להתפתחויות החיוניות למשק הישראלי בהקשר של שוק העבודה, והשותפות שלכם, השותפות בשוק העבודה, אנחנו גם רוצים לראות שירות. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא נכון – – – זה לא נכון. בחוק הזה יש – – – <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אין איזה משפט אחד שאני אומר שאתה יכול להסכים אתו, זה נראה לי שיש פה – אנחנו הולכים על שני קווים מקבילים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> בחוק הזה יש עשרות אלפים – – – לשוק העבודה ונשארו. מבחינתנו, זה לא נכון מה שאתה אומר. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> לא. אני מסכים אתך, זאת הגדרה נכונה. אבל את אלה שכרגע לא יכולים להשתבץ בשוק העבודה כי הם בשירות צבאי, הציבור החרדי מקבל אותם וההנהגה החרדית חיה אתם בשלום, והפוליטיקאים היום עושים משהו שלא עשו בעבר – הם שותפים בממשלה שכל יום מגייסת חרדים לצבא. וזאת עובדה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> זה לא קשור – – – <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אם ניקח כ-5,000 חיילים חרדים שיש היום, נחלק ל-365 – סטטיסטית אין יום שבו לא מתגייסים חרדים לצבא. והשר ליצמן נשאר שר הבריאות, והרב גפני נשאר יושב-ראש ועדת הכספים, ועוד שרים מש"ס ועוד שרים מיהדות התורה ומדגל התורה, ולא ראיתי משבר קואליציוני. לא ראיתי שהם אומרים: תפסיקו את התופעה הזאת, היא לצנינים בעינינו, אנחנו לא יכולים לתת לה לגיטימציה, אנחנו חוזרים לשנות ה-50 וה-60. הנה המכתב של בן-גוריון שפוטר אותנו, זה הסטטוס-קוו. כל מה שמעבר לזה לא מקובל. לא. <קריאות:> – – – <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> לפיכך, אנחנו נמצאים בסיטואציה שבה הוויכוח הוא אחר. הוא לא על השאלה האם הסתיים השוויון בנטל אלא האם טוב עשתה הממשלה שקיבלה את הדרישה של הרב ליצמן, של דרעי, של אחרים, שאמרו לה: אם אתם רוצים לשמר מוטיבציה בציבור החרדי, תפסיקו להתריס כנגדנו ולדחוק אותנו אל הפינה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> דרעי גם דרש את זה? <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> בהסכם הקואליציוני שלנו עם מפלגת ש"ס ועם יהדות התורה, דגל התורה – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> – – הייתה דרישה לבטל את הסנקציות הפליליות. נכון? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אבל אמרת "דרעי", נקבת בשם שלו. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אני אומר, אני פונה לשם, ש"ס. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> תשאל אותו. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> – – – תראה איך אני אצביע – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> זו לא שאלה. גם ש"ס מתנגדת לסנקציות פליליות. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – שאלתי חברים מש"ס, שאלתי אותם אם הם – – – <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אני יכול לשאול את כבוד הרב דרעי. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> הם אמרו לי: לא. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> הרב דרעי, יש פה קריאת תיגר. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> – – – <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אדוני תמך בסנקציות פליליות אי-פעם? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> זאת לא השאלה, צחי, אל תהיה פוליטיקאי כזה. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> מה השאלה? מה השאלה? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אם ש"ס דרשו את שינוי החוק הזה. זה מה שאתה אמרת. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אתה יודע מה, אני לא נציגם של ש"ס – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אוקיי. אז אל תגיד. אתה אמרת – – – <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> – – אני יודע שבהסכם הקואליציוני כל המפלגות – כולל כולנו, כולל ש"ס, כולל הליכוד – חויבו לשנות את החוק בהקשר של שינוי הסנקציות הפליליות. האם עשו את זה מרצון? אתה יודע, הסכם קואליציוני לא משקף אהבה יתרה. כל אחד עם האג'נדה שלו. לפיכך, הוויכוח שנותר באמת, אני חושב שהוא מתמצה בשאלה אחת: האם מה שעשתה הממשלה, במידה שהכנסת תגבה אותה היום, מעלה או מוריד מן הסיכוי שנראה עוד ועוד פלוגות של לוחמים חרדים, עוד ועוד תומכי לחימה איכותיים במודיעין, בחיל התקשוב, בחיל האוויר, כמו שאנחנו רואים היום? האם זה יישאר על ה-5,000 מול רבבות רבבות של אנשים מהציבור החילוני והציבור הדתי-לאומי, או שיותר ויותר נראה שהפערים נסגרים? האמונה שלנו היא – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – שחושבים שבגדו בהם, שהיום גזלו מהם את מה שהם חשבו שהיה להם – – – <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> יש כאלה שחושבים כך. אתם, אני מאמין, חושבים כך באמת ובתמים. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אני חושב שיושב-ראש האופוזיציה חושב כך. הוא חושב שהמהלך שעושה הממשלה לא יישא פרי, ואני מניח שזה דבר שאני לא יכול להתווכח אתו, כי זה עניין עתידני. אנחנו סבורים שככל שאנחנו לוחצים פחות בהקשר של מה שנראה בעיני הציבור הדתי או החרדי כמתריס, כדוחק אותם לפינה, כמייצר תהום במקום לבנות גשרים, המוטיבציה להתגייס קטנה. כך אנחנו מאמינים. זה מה שהם אומרים לנו. <יעל גרמן (יש עתיד):> בנית תהום בצד השני. בצד השני בנית תהום. ולבוחרים שלך. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אני חושב שהתהום הזאת, שקיימת עם הצד השני, מלובה ומועצמת בגלל תעמולה פוליטית שלא מתבססת על האמת. שואלים אותי הבנים שלי – לי יש שלושה בנים כבר מילואימניקים, כולם שירתו ביחידות מתנדבות, שאלו אותי: מה הסיפור של החוק החדש הזה? אמרתי: מה זאת אומרת? אמרו לי: ראינו כותרת, "חוק הגיוס בוטל" – זה נכון? אני בטוח שכמוהם יש עוד רבבות אם לא מאות אלפים של צעירים, לא מתעמקים בפרטי החוק ולא יכולים להתעמק בפרטי החוק, והם חושבים שזה באמת מה שקרה. אבל החוק לא בוטל. האם הדחייה מ-2020 ל-2023 היא ביטול של החוק? האם תוספת תקופת הסתגלות שנייה ולא אחת היא ביטול של החוק? אתם חושבים שכן, כי אתם חושבים שאלה תהליכים שמרוקנים את החוק ממהותו. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אני מכבד את זה. אני חושב שזה ויכוח שלא יכול להיות מוכרע אלא על-ידי הנתונים שהעתיד יביא בפנינו. <קריאה:> – – – <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> לא, אני מוכן להפסיק. תגידו לי שאתם – אתם מוכנים כבר? אוקיי. לי אין את מי לשאול שם, אז אני שואל – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אתה יכול להמשיך. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אין בעיה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> חופשי, כל הלילה, אין בעיה. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אוקיי. אני פשוט מחכה לראש הממשלה. בדרך כלל הסימן שלי להפסיק הוא כשמישהו אומר לי: ראש הממשלה הגיע. אני אסיים כאן. אבקש מהכנסת לדחות את כל ההסתייגויות ולאשר את החוק בקריאה השנייה והשלישית. תודה, אדוני. מייד אגיד לך אם ההצבעה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה תרד מן הדוכן, אדוני, ותנחה אותי בנושא הזה. אני מאוד מודה לחבר הכנסת צחי הנגבי, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, ושואל את חבר הכנסת צחי הנגבי, יושב-ראש הקואליציה – הנה, אין לו עדיין תשובה בשבילי, הוא צריך להחליף כובע בדרך. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצביע על הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 21), התשע"ו–2015. חברי הכנסת, לחוק הוגשו מספר רב של הסתייגויות, נגדיר את זה כך, לכן אני רוצה להבין, המחנה הציוני, יש עתיד, מול מי אני עובד לגבי ההסתייגויות? <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת עמר בר-לב, בסדר גמור. בינתיים הכוונה היא להצביע על ההסתייגויות האלה, אלא אם אתה תגיד לי אחרת. אני מדייק, חברים? מצביעים על ההסתייגויות אלא אם תגיד לי אחרת. חברי הכנסת, לסעיף 1 קיימת הסתייגות של קבוצת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, יעל גרמן, מאיר כהן, יעקב פרי, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא, מיקי לוי ואלעזר שטרן; קבוצת המחנה הציוני – חברי הכנסת עמר בר-לב, יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, דניאל עטר, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה ואיל בן ראובן. זהו, קבוצת יש עתיד וקבוצת המחנה הציוני. ההסתייגות לסעיף 1 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה אלקטרונית – ההצבעה החלה. הצבעה מס' 4 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 36, נגד – 50. ההסתייגות לסעיף 1 לא התקבלה. לחלופין של קבוצת יש עתיד – מי בעד ההסתייגות לחלופין? מי נגדה? נא להצביע בעד ההסתייגות או נגד ההסתייגות. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 36, נגד – 50, אין נמנעים. ההסתייגות לחלופין לסעיף 1 לא התקבלה. לסעיף 1 אין עוד הסתייגויות, לכן נצביע כרגע בקריאה שנייה על סעיף 1, כהצעת הוועדה. אין הסתייגויות. מי בעד הסעיף? מי נגד הסעיף? נא להצביע. מי בעד הסעיף? מי נגד הסעיף? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 50 נגד – 36 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 50, נגד – 36, אין נמנעים. סעיף 1 התקבל כנוסח הוועדה. לסעיף 2 קיימת הסתייגות של קבוצת יש עתיד, הסתייגות שמספרה 2. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? <אורן אסף חזן (הליכוד):> איפה חבר הכנסת עיסאווי פריג'? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> איפה חבר הכנסת יואב קיש? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> חבר הכנסת חזן – – – יש גבול – – – הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 51 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 35, נגד – 51, אין נמנעים. הסתייגות מס' 2 לסעיף 2 לא התקבלה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אורן, איפה יואב קיש? איפה הוא? איפה יואב נעלם? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני יושב-ראש הקואליציה, האם על הסתייגות של הקואליציה מתקיימת הצבעה או לא? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> בטח שכן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> קיימת הסתייגות של חברי הכנסת יואב קיש ושרן השכל – הסתייגות מס' 3 לסעיף 2. להצביע או לא? <קריאה:> הוא לא פה, יואב קיש לא פה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יואב קיש לא כאן. חברת הכנסת שרן השכל, להצביע על ההסתייגות? להצביע על ההסתייגות. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> יואב ברח. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שקט בזמן ההצבעות, חברי הכנסת. הסתייגות מס' 3 לסעיף 2 של חברת הכנסת שרן השכל – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. <קריאה:> הכפתור לא עובד לך, שרן? <קריאה:> את לא מצביעה על ההסתייגות שלך? יואל חסון (המחנה הציוני): מה יעשו לך? מה תהיה הסנקציה? הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 49 נמנעים – אין ההסתייגות של חברת הכנסת שרן השכל לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 36 בעד, 49 נגד, אין נמנעים. הסתייגות מס' 3 לא התקבלה. <קריאות:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> כל הלילה לפנינו. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> מה אתם באופוזיציה הייתם מוכנים למכור בשביל שהחרדים – – – לפחות תגידו את האמת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זוהר, בקושי החזרתי לעצמי את הקול אחרי ליל התקציב, אתה מנסה עוד פעם לגרום לי לעבור ללחש? הסתייגות מס' 4 לסעיף 1 של קבוצת – לסעיף 2, סליחה – הסתייגות מס' 4 לסעיף 2 של קבוצת המחנה הציוני וקבוצת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, אורלי לוי אבקסיס, סופה לנדבר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ועודד פורר. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 36, נגד – 50, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 4 לסעיף 2 לא התקבלה. קיימת גם לחלופין, הסתייגות לחלופין של קבוצת ישראל ביתנו. מי בעד ההסתייגות לחלופין? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 36, נגד – 50, אין נמנעים. אני קובע כי גם ההסתייגות לחלופין לסעיף 2 לא התקבלה. אין עוד הסתייגות לסעיף 2, לכן אנחנו מצביעים כרגע על סעיף 2, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד סעיף 2? מי נגד סעיף 2, כנוסח הוועדה? הצבעה מס' 11 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 50 נגד – 36 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 50, נגד – 36. סעיף 2 התקבל כנוסח הוועדה. לסעיף 3, הסתייגות קבוצת ישראל ביתנו – להצביע? להצביע על ההסתייגות. בבקשה, הסתייגות לסעיף 3 של קבוצת ישראל ביתנו – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 3 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, יש לנו 35 בעד, 50 נגד. לכן ההסתייגות לא התקבלה. אין עוד ההסתייגויות לסעיף 3, אין מלכתחילה הסתייגויות לסעיף 4, לכן כרגע נצביע על סעיפים 3 ו-4 כנוסח הוועדה – בקריאה שנייה. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 3–4, כהצעת הוועדה – 51 נגד – 35 נמנעים – אין סעיפים 3–4, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 51, נגד – 35, אין נמנעים. סעיפים 3 ו-4 התקבלו בקריאה שנייה ללא הסתייגויות. לסעיף 5, קבוצת המחנה הציוני, יש הסתייגות מס' 6. אנחנו מצביעים כרגע על ההסתייגות לסעיף 5 שמספרה 6. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה עיסאווי פריג' היה עושה עכשיו? מה עיסאווי פריג' היה מצביע עכשיו? הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות (6) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 36, נגד – 50. אני קובע כי הסתייגות מס' 6 לסעיף 5 לא התקבלה. הסתייגות מס' 7 לסעיף 5 – מי בעד הסתייגויות? מי נגד הסתייגויות? הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות (7) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 36, נגד – 50, אין נמנעים. גם הסתייגות מס' 7 לא התקבלה במליאה. הסתייגות מס' 8 לסעיף 5 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד הסתייגות? הסתייגות מס' 8 לסעיף 5 – מי בעדה? מי נגדה? הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות (8) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, בעד ההסתייגות – 36, אבל נגדה – 50. לכן גם 8 לא התקבלה במליאה. חברי הכנסת, זה מאוד מפריע בזמן ההצבעות. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> חבר הכנסת חזן, נו, באמת. <קארין אלהרר (יש עתיד):> חבר הכנסת חזן, הוא לא שולט בעצמו – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר. אנחנו נצביע על סעיף 5 ללא הסתייגויות בקריאה שנייה – כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. סעיף 5, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 17 בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה – 50 נגד – 36 נמנעים – אין סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 50, 36 נגד, אין נמנעים. סעיף 5 התקבל, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. לסעיף 6, הסתייגות מס' 9 של המחנה הציוני; אנחנו מצביעים על ההסתייגות – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 6 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 36, נגד – 50, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 9 לא התקבלה. אבל קיימת גם לחלופין של המחנה הציוני לאותה הסתייגות, לאותו סעיף. מי בעד ההסתייגות לחלופין? מי נגד? מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 9 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 36, נגד – 50, אין נמנעים. ההסתייגות לחלופין לסעיף 6 לא התקבלה. יש גם הסתייגות מס' 10 לסעיף 6, של קבוצת יש עתיד. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 6 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מכריז על התוצאות – ותכף אני אשאל את חבר הכנסת בר-לב: בעד – 36, נגד – 50, אין נמנעים. גם הסתייגות מס' 10 לסעיף 6 לא התקבלה. לא נשארו הסתייגויות לסעיף 6. רצית משהו? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> רק לסעיף 7. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> 7 רק לחלופין. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רק לחלופין, בסדר. כרגע אנחנו מצביעים על סעיף 6, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. סעיף 6 כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. הצבעה מס' 21 בעד סעיף 6, כהצעת הוועדה – 50 נגד – 36 נמנעים – אין סעיף 6, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, לסעיף 6: בעד הסעיף – 50, נגד – 36. הסעיף התקבל בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. לסעיף 7, שימו לב, יש הסתייגות מס' 11 של קבוצת יש עתיד, הם מסירים אותה. אבל קיימת גם גרסת לחלופין, ואנחנו נצביע על הסתייגות לחלופין לסעיף 7. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 7 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 36, נגד – 50. ההסתייגות לחלופין לסעיף 7 לא התקבלה. הסתייגות מס' 12 של חברי הכנסת שרן השכל ויואב קיש – יואב קיש לא נמצא; שרן השכל, להצביע? חברת הכנסת השכל, להצביע על ההסתייגות או שאת מסירה אותה? <שרן השכל (הליכוד):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> להצביע. אנחנו מצביעים על ההסתייגות מס' 12 לסעיף 7. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 49 נמנעים – 1 ההסתייגויות של חברת הכנסת שרן השכל לסעיף 7 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 35, נגד – 49, אחד נמנע. אנחנו קובעים שהסתייגות מס' 12 לסעיף 7 לא התקבלה. הסתייגות מס' 13 לסעיף 7 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 49 נמנעים – אין ההסתייגות (13) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 7 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד ההסתייגות – 36, נגד – 49, אין נמנעים. גם הסתייגות מס' 13 לא נתקבלה. אבל קיימת גם הסתייגות מס' 14 לסעיף 7 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות (14) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 7 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 36, נגד – 50, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 14 לסעיף 7 לא התקבלה. הסתייגות מס' 15 לסעיף 7 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 7 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, להלן התוצאה: 36 בעד ההסתייגות, אבל נגדה יש 50. לכן גם הסתייגות מס' 15 לא התקבלה. הסתייגות מס' 16 של חבר הכנסת אלעזר שטרן – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 49 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת אלעזר שטרן לסעיף 7 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 36, נגד – 49, אין נמנעים. גם הסתייגות מס' 16 לסעיף 7 לא התקבלה. חברי הכנסת, שימו לב, אנחנו מצביעים בקריאה שנייה על סעיף 7 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 28 בעד סעיף 7, כהצעת הוועדה – 50 נגד – 36 נמנעים – אין סעיף 7, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 50, נגד – 36, אין נמנעים. אני קובע כי סעיף 7 התקבל בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 17 לסעיף 8 של קבוצת יש עתיד – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 8 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד ההסתייגות – 36, נגד – 50. ההסתייגות לסעיף 8 לא נתקבלה. אין עוד הסתייגויות לסעיף 8, אין בכלל הסתייגויות לסעיף 9, לכן כרגע נצביע על סעיפים 8 ו-9 בקריאה שנייה – כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 30 בעד סעיפים 8–9, כהצעת הוועדה – 49 נגד – 36 נמנעים – אין סעיפים 8–9, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 49, נגד – 36, אין נמנעים. אני קובע כי סעיפים 8 ו-9 התקבלו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא שומע אתכם, חברים. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לסגן היושב-ראש וקנין. אם תהיה בעיה, תרים יד, חבר הכנסת וקנין. אנחנו בהסתייגות מס' 18 לסעיף 10 של קבוצות יש עתיד, המחנה הציוני וישראל ביתנו. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 10 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 36, נגד – 50, אין נמנעים. הסתייגות מס' 18 לסעיף 10 לא התקבלה. חברי הכנסת, אנחנו מצביעים בקריאה שנייה על סעיף מס' 10 – כנוסח הוועדה. מי בעד הסעיף? מי נגדו? הצבעה מס' 32 בעד סעיף 10, כהצעת הוועדה – 50 נגד – 36 נמנעים – אין סעיף 10, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 50, נגד – 36, אין נמנעים. אני קובע כי סעיף 10 התקבל כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. קיימת הסתייגות מס' 19 לסעיף 11. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 11 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 36, נגד – 50. הסתייגות מס' 19 לא התקבלה. חברי הכנסת, נצביע על סעיף 11 כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. הצבעה מס' 34 בעד סעיף 11, כהצעת הוועדה – 52 נגד – 34 נמנעים – אין סעיף 11, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת הרצוג ולבני מודיעים על כך שבטעות הצביעו בעד כשהתכוונו להצביע נגד, אבל זה לא משנה את התוצאה. בעד – 52, 34 נגד. אני קובע כי סעיף מס' 11 התקבל בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. חברי הכנסת, קיימת הסתייגות מס' 20 לסעיף 12. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 35 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 12 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 36, נגד – 50, אין נמנעים. הסתייגות מס' 20 לא נתקבלה. קיימת גם גרסת לחלופין לאותו סעיף. מי בעד ההסתייגות לחלופין? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 12 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, סעיף מס' 12 נשאר ללא הסתייגויות, מכיוון שבעד ההסתייגות לחלופין היו 36, אבל נגדה היו 50. כרגע אנחנו נצביע על סעיף 12, שנותר, כפי שאמרנו, ללא הסתייגויות, בקריאה שנייה – כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 37 בעד סעיף 12, כהצעת הוועדה – 50 נגד – 36 נמנעים – אין סעיף 12, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 50, נגד – 36. סעיף מס' 12 התקבל כנוסח הוועדה. לסעיף 13 קיימות כמה הסתייגויות. נצביע על הסתייגות מס' 21. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 38 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות (21) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 13 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 36, נגד – 50. אני קובע כי הסתייגות מס' 21 לא נתקבלה. הסתייגות מס' 22 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 39 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות (22) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 13 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 36, נגד – 50, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 22 לא התקבלה. אבל קיימת גם גרסת לחלופין, לכן נצביע עליה. אנחנו מצביעים על ההסתייגות לחלופין לסעיף 13. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 40 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 13 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 36, נגד – 50, אין נמנעים. אני קובע כי גם לחלופין לסעיף 13 לא נתקבלה. הסתייגות מס' 23 לאותו סעיף. אנחנו מצביעים – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 41 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 13 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 36, נגד – 50, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 23 לא התקבלה. אנחנו מגיעים להסתייגות מס' 24 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 42 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 49 נמנעים – אין ההסתייגות של חברי הכנסת יואב קיש ושרן השכל, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת ישראל ביתנו לסעיף 13 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 36, נגד – 49, אין נמנעים. ההסתייגות 24 לא התקבלה. אנחנו נצביע על סעיף מס' 13 ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד הסעיף? מי נגד? הצבעה מס' 43 בעד סעיף 13, כהצעת הוועדה – 50 נגד – 36 נמנעים – אין סעיף 13, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 50, נגד – 36, אין נמנעים. סעיף מס' 13 התקבל בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. לאחר סעיף 13 קיימת הסתייגות מס' 25. <קריאה:> היא מורידה את זה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מורידה, מסירה. להצביע? לא להצביע, מסירה. להצביע או לא? לא הבנתי. <קריאה:> להצביע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> להצביע. חברי הכנסת, נא לא לדבר בשם אחרים, אוקיי. אם מישהו רוצה להסיר את ההסתייגות הוא יגיד לי. אם זה מטעם האופוזיציה – יגיד את זה חבר הכנסת עמר בר-לב. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 25. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות. הצבעה מס' 44 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 47 נמנעים – אין ההסתייגות של חברת הכנסת שרן השכל לאחרי סעיף 13 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 36 בעד, 47 נגד, אין נמנעים. הסתייגות מס' 25 לא התקבלה. לסעיף 14 אין הסתייגויות, ולכן אנחנו נצביע בקריאה שנייה על סעיף 14 כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? חברי הכנסת, אנחנו הצבענו על סעיף 13. כרגע מצביעים על סעיף 14. הצבעה מס' 45 בעד סעיף 14 – 50 נגד – 36 נמנעים – אין סעיף 14 נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 50, נגד – 36, אין נמנעים. סעיף 14 התקבל ללא הסתייגויות, כי לא היו, כנוסח הוועדה. ההסתייגות האחרונה הייתה לאחרי סעיף 13. לסעיף 15 קיימת הסתייגות, שמספרה 26, של קבוצת יש עתיד. אנחנו מצביעים על הסתייגות 26. במי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 46 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 15 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 36, נגד – 50, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 26 לא התקבלה. לסעיף 16 אין הסתייגויות מלכתחילה, ולכן נוכל להצביע בקריאה שנייה על סעיפים 15 ו-16, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 47 בעד סעיפים 15–16, כהצעת הוועדה – 51 נגד – 35 נמנעים – אין סעיפים 15–16, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 51, נגד – 35, אין נמנעים. סעיפים 15 ו-16 התקבלו כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. לסעיף 17 קיימת הסתייגות מס' 27. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 48 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 17 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 36, נגד – 50, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 27 לא התקבלה. לסעיף 17 לא נותרו הסתייגויות, לכן נצביע על סעיף 17 בקריאה שנייה – כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 49 בעד סעיף 17, כהצעת הוועדה – 50 נגד – 36 נמנעים – אין סעיף 17, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סעיף 17 – בעדו יש לנו 50 קולות, נגדו יש 36 קולות. לכן סעיף 17 אושר בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. לסעיף 18 קיימת הסתייגות מס' 28 של המחנה הציוני. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 50 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 18 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 36, נגד – 50. הסתייגות מס' 28 לא התקבלה. לסעיף 19 אין הסתייגויות, לכן סעיפים 18 ו-19, כנוסח הוועדה – נא להצביע בקריאה שנייה. הצבעה מס' 51 בעד סעיפים 18–19 – 50 נגד – 36 נמנעים – אין סעיפים 18–19, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 50, 36 נגד. סעיפים 18 ו-19 התקבלו כנוסח הוועדה. אישרנו את כל החוק בקריאה שנייה. לא התקבלו שום הסתייגויות, לכן יכולים לעבור להצבעה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סליחה, עצרתי. אנחנו עוברים להצבעה על החוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. <קריאה:> נכבה לך המסך. הצבעה <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, כן, כן. שנייה, שנייה, שנייה. לא, לא, לא, זו תוצאה – – – על כל החוק בקריאה שלישית, ללא הסתייגויות, נא להצביע. הצבעה מס' 53 בעד החוק – 49 נגד – 36 נמנעים – אין חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 21), התשע"ו–2015, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 49, נגד – 36, אין נמנעים. הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 21), התשע"ו–2015, התקבלה כנדרש בשלוש קריאות. חברי הכנסת, שימו לב לשינויים בסדר-היום. הממשלה מסירה את הצעות החוק הממשלתיות, נכון, אדוני יושב-ראש הקואליציה? אבל לעומת זאת יש לנו פיצול. תכף אני מוצא אותו בסדר-היום. <הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (אמצעים לאכיפת תשלום מסים ולהרתעה מפני הלבנת הון) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015> [נספחות.] <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, שימו לב, הנושא האחרון בסדר-היום: החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (אמצעים לאכיפת תשלום מסים ולהרתעה מפני הלבנת הון) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015. אנחנו נשמע את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. לאחר מכן תתקיים הצבעה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, השרים, חברי חברי הכנסת – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נא לשמור על שקט, אני רוצה לשמוע את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – הכנסת העבירה אלינו הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (אמצעים לאכיפת תשלום מסים ולהרתעה מפני הלבנת הון) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015. הצעת החוק למעשה כוללת שתי הצעות חוק, שעל כל אחת אפשר לדון בנפרד. מאחר שאנחנו רוצים, בוועדה, לקיים על כל אחת מהן דיון בנפרד, החליטה ועדת החוקה לפצל אותן ולדון על כל אחת בנפרד. אני חושב שזה טוב, כדי שנוכל באמת לדון על כל אחת בנפרד. אני מבקש מחברי לאשר את הצעת הפיצול. תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, שמענו את דברו החשוב של יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת סלומינסקי בעניין החלטת הוועדה לגבי פיצול הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (אמצעים לאכיפת תשלום מסים ולהרתעה מפני הלבנת הון) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015. מי בעד החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט? מי נגד החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט? נא להצביע. ההצבעה החלה. מי בעד ההחלטה? מי נגד ההחלטה? הצבעה מס' 54 בעד הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט – 47 נגד – 2 נמנעים – אין הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (אמצעים לאכיפת תשלום מסים ולהרתעה מפני הלבנת הון) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, להלן התוצאות: בעד – 47, נגד – 2, אין נמנעים. אני קובע כי מליאת הכנסת אישרה את החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר הפיצול. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכנסת, למסור הודעה. אין צורך בהצבעה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום את הוועדות הבאות לדיון בהצעות חוק לשם הכנתן לקריאה ראשונה ובהצעות לסדר-היום כדלקמן: ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בהצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – הגבלת מספר התיקים בטיפול עובד סוציאלי המטפל במשפחות), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת מאיר כהן וקבוצת חברי הכנסת. ועדת הכלכלה תדון בהצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפה במכרזים לעסקים קטנים ובינוניים), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת רועי פולקמן וקבוצת חברי הכנסת. ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בהצעות לסדר-היום בנושא: ציון יום אילת, של חברי הכנסת אלי אלאלוף, נאוה בוקר, יעקב מרגי, מיקי לוי, איתן כבל, ינון מגל ודב חנין. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכנסת. חבר הכנסת חזן, נא לשבת במקומך. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, י"ב בכסלו התשע"ו, 24 בנובמבר 2015, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 01:19.>