דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ז' ישיבה ס"ח הישיבה השישים-ושמונה של הכנסת העשרים יום רביעי, י"ג בכסלו התשע"ו (25 בנובמבר 2015) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 הודעה אישית של חבר הכנסת אורן אסף חזן 6 אורן אסף חזן (הליכוד): 6 שאילתות דחופות 8 93. קיצוץ בתקציב הגנים הבוטניים 8 מאיר כהן (יש עתיד): 8 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 9 87. יישום המלצות ועדת גרין בנושא תרומות דם 11 יעל גרמן (יש עתיד): 11 שר הבריאות יעקב ליצמן: 12 95. הזיהום במי השתייה בנהריה 13 יוסי יונה (המחנה הציוני): 13 שר הבריאות יעקב ליצמן: 14 יוסי יונה (המחנה הציוני): 14 שר הבריאות יעקב ליצמן: 14 92. הסעות לילדי הורים גרושים 15 נורית קורן (הליכוד): 15 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 16 הצהרת אמונים של חברת הכנסת יעל כהן-פארן 19 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 19 ציפי לבני (המחנה הציוני): 23 שאילתות דחופות 26 94. סגירת התזמורת העירונית בנצרת-עילית 26 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 26 שרת התרבות והספורט מירי רגב: 27 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקה ברוכלות ועסקת מכר מרחוק), התשע"ה–2015 28 איציק שמולי (המחנה הציוני): 29 השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: 31 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 34 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 34 הצעת חוק למניעת מפגעים (תיקון – חגיגות ליל המימונה וליל ל"ג בעומר), התשע"ו–2015 35 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 35 השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: 37 הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון – קטין שביצע מעשה טרור), התשע"ו–2015 39 ענת ברקו (הליכוד): 39 שרת המשפטים איילת שקד: 42 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 44 ענת ברקו (הליכוד): 45 הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון – טיפול נפשי לילדים נפגעי אלימות במשפחה), התשע"ה–2015 46 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 47 שר הבריאות יעקב ליצמן: 47 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תשלום מזערי ללומדים מחוץ לישראל), התשע"ה–2015 50 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 50 הצעת חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, התשע"ה–2015 51 מאיר כהן (יש עתיד): 51 הצעת חוק שיקום, קידום ושילוב אנשים עם אוטיזם בקהילה, התשע"ה–2015 53 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 53 שר הבריאות יעקב ליצמן: 55 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מניעת מגורי המבקר בתחום העירייה), התשע"ה–2015 58 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 58 שר הפנים סילבן שלום: 61 הצעת חוק חובת רישום סטנוגרמי בגופים ציבוריים, התשע"ה–2015 66 קארין אלהרר (יש עתיד): 66 שרת המשפטים איילת שקד: 67 הצעת חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני (תיקון – הגבלות על יצוא ביטחוני לכוחות ביטחון שביצעו הפרות חמורות של זכויות אדם), התשע"ה–2015 74 תמר זנדברג (מרצ): 74 שר הביטחון משה יעלון: 78 תמר זנדברג (מרצ): 81 הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת תקופת הזכאות לשעת הנקה), התשע"ה–2015 88 יעל גרמן (יש עתיד): 89 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 91 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 91 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי סכומים שהוצאו לצורך טיפול בילד), התשע"ה–2015 91 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 91 סגן שר האוצר יצחק כהן: 96 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 99 הצעת חוק הדואר (תיקון – פרטי חובה בהודעה בדבר משלוח דואר רשום), התשע"ה–2015 105 נחמן שי (המחנה הציוני): 106 שר התיירות יריב לוין: 108 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 112 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 113 הצעה לסדר-היום 113 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא ריבוי מקרי רצח נשים 113 זהבה גלאון (מרצ): 113 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 116 הצעות לסדר-היום 126 מצבם הקשה של מעונות-היום והחינוך לגילאי אפס עד שלוש, כפי שעולה מהדוח של מכון ברוקדייל שפורסם בסוף השבוע האחרון 126 רחל עזריה (כולנו): 126 תמר זנדברג (מרצ): 128 אורי מקלב (יהדות התורה): 130 שר התיירות יריב לוין: 131 איציק שמולי (המחנה הציוני): 136 דב חנין (הרשימה המשותפת): 136 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 138 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 138 הצעות לסדר-היום 138 זיהום במפרץ חיפה הגורם לתחלואה עודפת בסרטן ובדרכי הנשימה בקרב תושבי חיפה 138 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 139 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 140 השר להגנת הסביבה אבי גבאי: 141 דב חנין (הרשימה המשותפת): 146 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 147 השר להגנת הסביבה אבי גבאי: 148 הצעות לסדר-היום 151 טיפול רפואי לחיילים בצפון 151 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 151 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 153 שר הביטחון משה יעלון: 153 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 155 שר הביטחון משה יעלון: 155 יעקב מרגי (ש"ס): 157 שר הביטחון משה יעלון: 157 הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול חלק שפוצל מהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ו–2015 158 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 159 הצעות לסדר-היום 162 הגברת הביטחון בציר עוקף-חוסאן בעקבות האירועים הביטחוניים האחרונים 162 רועי פולקמן (כולנו): 162 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 164 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 167 יואב בן צור (ש"ס): 169 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 171 שר הביטחון משה יעלון: 174 הצעות לסדר-היום 177 אלימות על רקע גזעני במערכת החינוך 177 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 178 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 179 אברהם נגוסה (הליכוד): 181 דב חנין (הרשימה המשותפת): 182 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 185 הצעה לסדר-היום 193 נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מלמדים על פערים עצומים בשיעור האקדמאים וההשכלה בין אשכנזים למזרחים 193 יעקב מרגי (ש"ס): 194 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 197 דב חנין (הרשימה המשותפת): 199 הצעה לסדר-היום 200 השתמטות מוסדות הממשלה וחברת "כביש חוצה ישראל" מאחריותם בעניין אדמות הדרוזים במפעל קישון 200 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 201 סגן השר לשיתוף פעולה אזורי איוב קרא: 204 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 208 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום י"ג בכסלו תשע"ו, 25 בנובמבר 2015. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הריני להודיעכם, כי חבר הכנסת יואב בן צור מבקש להסיר את שמו מהצעת חוק הסכמים קיבוציים (תיקון – סייג לגביית דמי חבר ודמי טיפול מקצועי-ארגוני בארגון עובדים), התשע"ו–2015, שמספרה פ/2227/20. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הודעה אישית של חבר הכנסת אורן אסף חזן> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, השרים, לפני שנתחיל עם שאילתות דחופות, ביקשני חבר הכנסת אורן אסף חזן למסור הודעה אישית קצרה לפני מליאת הכנסת. בבקשה, אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חברי חברי הכנסת, שרים, כנסת נכבדה, ב-48 השעות האחרונות יש הרבה רעש – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> "אדוני יושב-ראש הכנסת". <אורן אסף חזן (הליכוד):> יושב-ראש הכנסת. ב-48 השעות האחרונות יש הרבה רעש והמולה שנולדו מהנושא שביקשתי לחקור – את עניין ההצבעה הכפולה שהייתה כאן בליל התקציב – ואיכשהו זה גלש למחוזות אחרים. אני רוצה להעמיד דברים על דיוקם: לא הייתה לי, ולא היה לי ואין לי, לא אז, לא עכשיו ולא בעתיד, שום טענה כלפי חברת הכנסת קארין אלהרר. אם באופן כלשהו היא נפגעה מהסיפור או נפגעה בצורה כזאת או אחרת ממני, אז ראשית – אני מתנצל. דבר שני – אני מתנצל אישית כלפי כל אחד שבכלל נפגע מהדבר הזה. לא היה עניין. כל טענתי הייתה – ועליה אני עומד – זה עניין ההצבעה הכפולה של פריג'. גם השיח שהיה במליאה לא היה קשור – הוא היה ביני לבין חברת הכנסת שולי מועלם. אני חושב שהגיע הזמן שכולם יורידו קצת את הלהבות. זה לא בושה להבין. גם השיימינג האישי שמתבצע כלפי ב-48 השעות האחרונות – אני לא יודע, באיזה מובן, הוא מקבל הכשר בכל במה שהיא, אבל אני סופג אותו, ואני גם ממשיך לעמוד ולחייך. אני אומר בצורה ברורה, ואני אסכם בזאת: אם יש מישהו שנפגע מהעניין ומהבקשה שלי לחקור את עניין ההצבעה הכפולה, ואיכשהו יתפרש מזה כאילו אני – ואני מזכיר שאני אח לנכה צה"ל, שמרבית הדודות שלי חולות ניוון שרירים ומרותקות לכיסא גלגלים, שאני עצמי, כולכם ראיתם רק בשבוע שעבר איך אני מרותק למיטה עם אחוזים של תפקודי ריאות מאוד נמוכים. אם מישהו חושב שהייתה לי כוונה באיזו צורה, באיזו דרך, לפגוע בציבור בכלל או בציבור בעלי המוגבלויות בפרט – לא היה, לא נברא, לא יהיה. אם יש מישהו שנפגע מהסיפור הזה – אני מתנצל. אני מאחל לכולכם – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> תבקש להסיר את התביעה נגד חבר הכנסת עיסאווי פריג' גם כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה לא מקום לדיאלוג. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, לא. אני מתנצל. זה דבר שצריך שייבדק. זה כבוד הכנסת, וזה דבר שצריך להיבדק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מאה אחוז. <אורן אסף חזן (הליכוד):> שיהיה לכולם יום טוב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. הוא ביקש למסור הודעת התנצלות ואפשרתי לו. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את שר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת אורי אריאל כדי להשיב על שאילתה דחופה מס' 93 מאת חבר הכנסת מאיר כהן. הנושא הוא: קיצוץ בתקציב הגנים הבוטניים. בבקשה, אדוני, חבר הכנסת כהן. <93. קיצוץ בתקציב הגנים הבוטניים> <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי כנסת נכבדים, בתקציב 2015, 11 הגנים הבוטניים בישראל יתוקצבו ב-100,000 שקלים, במקום ב-4.5 מיליון שקלים. מעבר לשימור מאגר הצמחים המקומיים – הגנים הם בעלי ערך היסטורי ואתרי מורשת לאומיים. ברצוני לשאול: 1. מדוע קוצץ התקציב ב-97%? 2. מה נעשה למניעת סגירתם? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת כהן. אדוני השר, בבקשה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> ברשות היושב-ראש, ברשות שר הבריאות, חברי חברי הכנסת, ראשית, ברצוני לברך את חיילי צה"ל שנמצאים אתנו. זו הזדמנות טובה, דרככם, אתכם, לברך את כל כוחות הביטחון, שעושים לילות כימים למען ביטחון מדינת ישראל. תודה רבה. אני מודה לחבר הכנסת מאיר כהן על השאילתה הדחופה בעניין הגנים הבוטניים. כמה מילים, ברשותכם, לציבור – מה זה הגנים הבוטניים, כדי שהציבור יבין. בשנת 2006 התקבל בכנסת חוק הגנים הבוטניים בישראל, המגדיר מה זה גן בוטני מוכר – כי יש הרבה מאוד גנים, והממשלה והכנסת החליטו להגדיר גנים מסוימים שעומדים באמות מידה מסוימות. אנחנו מדברים על הגנים הבאים – אני אמנה אותם במהירות: הגן הבוטני במקווה-ישראל; האוניברסיטה העברית בהר-הצופים; אוניברסיטת תל-אביב; עמק חפר – חוות נוי, יער אילנות; הגן בגבעת-רם, פה, קרוב אלינו – מוכר, יפה, מומלץ לכולם ללכת בכלל לגנים הבוטניים; מכללת אורנים; קיבוץ ניר-עוז; "נאות קדומים" – זה השטח הכי גדול, כ-2,500 דונם; גן-הוורדים, שכולם מכירים, מול משרד ראש הממשלה; ואחרון חביב זה הגן האקולוגי בטכניון בחיפה. לדוגמה, הגן הבוטני בגבעת-רם הוא על שטח של 200 דונם, והוא הכי גדול מבחינת הזנים – יש בו למעלה מ-10,000 זנים של צמחים, דברים הראויים לשימור ולחיזוק. אני אומר שהמספידים בתקשורת את התקציב לגנים הבוטניים הקדימו לחזות את מותם. אני ומשרד החקלאות רואים בגנים הבוטניים ערך לאומי – לא פחות מזה – שראוי לא רק לשמר אותו, אלא גם לפתח אותו, כי יש עוד מה לעשות. ודאי שאנחנו משתדלים להקפיד על מילוי החלטות הממשלה, שאומרת שמשרד החקלאות יהיה שותף בתקציב הזה ב-3 ומשהו מיליון שקלים, יחד עם משרדים אחרים ועם קרן קיימת לישראל, שבהחלט תורמת את תרומתה גם במקום הזה. אני אמרתי, והידיעה כנראה באה מתוך היערכות המשרד, בהנחה שלא נצליח להביא יותר תקציבים, והתקציב הוא מה שהאוצר סיכם אתנו – מבחינתנו בלית ברירה, זה לא מה שרצינו – אז אכן לא היינו יכולים לעמוד בכמה וכמה החלטות ממשלה שנוגעות למשרד; תכף אני אגע בעוד אחת תוך כדי, אבל אני רוצה להתמקד בשאלתך. ואז אמרנו שבלית ברירה – כי יש לנו החלטה כמו עוטף-עזה. אתה מסתכל על כל המחויבויות שיש לנו – אין לנו התקציב לעמוד בזה. לצערי הרב, האוצר לא אפשר את זה, אף שהוא הכיר את הכול, העלינו לפניו הכול. אבל בואו נאמר גם את הבשורה: אנחנו בינתיים, אחרי התקציב, כשישבנו עוד הפעם לראות מה אפשר לעשות, יחד עם האוצר, אנחנו מעבירים עוד כ-2 ומשהו מיליון שקלים לגנים הבוטניים. זה שינוי דרמטי. אני עמל יחד עם חברי במשרד להביא להם את התקציב המלא, והלוואי שנשיג עוד קצת. אבל לא אמרנו די. זאת אומרת, יש פה שינוי משמעותי מיידי – הנה, זאת ההודעה עכשיו. ויחד עם זאת, אני חושב שזה לא מספיק, ואני אעשה מאמץ כדי להביא את התקציב הנוסף. יש לנו בעיה דומה – יש כמה בעיות, עוד אחת אני אזכיר עכשיו: החיסון האוראלי לכלבת לבעלי-חיים משוטטים – כלבים, תנים, שועלים וכן הלאה. גם לזה אנחנו הורדנו את זה ל-1.5 מיליון, ועכשיו, בתיאום עם האוצר, הבאנו מקורות נוספים וזה יעמוד על כ-5 מיליון שקל, שזה התקציב הנורמטיבי בשנים האחרונות, ואפילו קצת יותר, בסדר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נושא שהשבת עליו גם כאן בשאילתה דחופה, ואכן הבטחת לחברת הכנסת זנדברג לטפל בתקציבים האלה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> נכון. הבטחנו אז לטפל, טיפלנו. יש פה תהליך תקציבי – ובזה אני מסיים. היה לנו עד התקציב – זה בסדר שיהיו ויכוחים עם האוצר, אבל כל אחד מנקודת ראותו וניסיונו מכיר את הוויכוחים האלה ואת הבעיות; יש לנו מייד אחרי התקציב, ועכשיו יש לנו ההמשך, ואני מקווה שנוכל להביא גם לגנים הבוטניים וגם לאחרים את מה שמגיע להם לפי החלטות הממשלה או העדיפויות התקציביות של המשרד. זו הזדמנות טובה להודות למועצת הגנים הבוטניים, בראשות פרופסור דן לבנון – שעושים עבודה גדולה וחשובה. זה ערך לאומי גדול וחשוב למדינת ישראל, לתלמידי מדינת ישראל ולכולנו, ואני מקווה מאוד שנוכל לעזור יותר. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש שאלה נוספת לחבר הכנסת מאיר כהן. ודאי שהוא רשאי לשאול אותה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני, אני רשאי להגיד תודה רבה. לזה באתי לכאן, תודה רבה, אדוני השר. אני שמח שתיארת במילים המדויקות את החשיבות של הגנים הבוטניים. אני מבקר בהם, אני אבקר בהם, ותודה רבה על מה שאתם עושים. ואכן, מי ייתן ויוחזר להם כל התקציב, ואפילו יותר. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת כהן. תודה גם – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> היושב-ראש, לשאלה כזאת מסובכת לא התכוננתי, אבל הזדמנות להגיד תודה לשואל – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תמסור את תשובת ה"בבקשה" בכתב. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת אורי אריאל. אני מתכבד להזמין את שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן. בבקשה, אדוני. נא לעלות לדוכן על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 87 מאת חברת הכנסת יעל גרמן. הנושא: יישום המלצות ועדת גרין בנושא תרומות דם. יש לך גם שאילתה של יוסי יונה, 95, אז אתה יכול להצטייד בשתי התשובות. בבקשה, חברת הכנסת גרמן תיגש למיקרופון באולם ותקרא את נוסח השאילתה. <87. יישום המלצות ועדת גרין בנושא תרומות דם> <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, ועדת גרין המליצה לאפשר תרומות דם הן של עולי אתיופיה והן של MSM במגבלות מסוימות. כידוע, הנושא רגיש, במיוחד בקרב הקהילה האתיופית, שנפגעת עמוקות מכך שנמנע ממנה לתרום דם. אני מבקשת לשאול: מדוע מתעכב יישום ההמלצות, באופן שפוגע בעיקר, כאמור, באוכלוסייה האתיופית? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. אדוני השר, בבקשה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני היושב-ראש. תשובה על השאילתה של חברת הכנסת יעל גרמן: המשנה למנכ"ל, פרופסור ארנון אפק, מקיים דיונים בנושא עם נציגי בנק הדם והמומחים בנושא. התגלעו חילוקי דעות מקצועיים בין חברי ועדת גרין ובין אנשי המקצוע במשרד הבריאות ובבנק הדם. במטרה ליישם מתווה חשוב זה, הדיונים יימשכו. במקביל פועל המשרד בדיונים מול משרד האוצר להוסיף לתקציב הכנסת טכנולוגיה חדשה שתשפר את איכות בדיקת מנות הדם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחברת הכנסת גרמן. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני השר, חילוקי הדעות היו ידועים ועמדו בפני הוועדה. הוועדה מונתה במיוחד בגלל חילוקי הדעות, ועם חילוקי הדעות, בסופו של דבר, היא הגיעה להמלצות. ההמלצות הן חד-משמעיות. ההמלצות באות ואומרות לגבי האוכלוסייה האתיופית, שכל מי שנמצא למעלה מעשר שנים פה בארץ יכול לתרום דם. אני רוצה להביא לידיעתך, אדוני השר, וגם לידיעתך, אדוני היושב-ראש, וגם לידיעת חברי, שלמעלה מ-97% – בין 96% ל-97% – מהאוכלוסייה האתיופית בארץ הם כאן למעלה מעשר שנים. זאת אומרת, שקבלה מיידית של ההמלצות תביא לכך שאנחנו מסירים, מדינת ישראל מסירה מעל עצמה את הכתם שהיא שמה עליה כאשר היא מנעה מהאוכלוסייה האתיופית לתרום דם. ההמלצות האלה לא צריכות לחכות; זו המלצה חד-משמעית, ואין בתשובתך כדי לענות לי מדוע הן לא מיושמות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת גרמן. האם שר הבריאות רוצה להוסיף על תשובתו? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כן. אני אעשה כמיטב יכולתי לזרז את זה. אני כבר מטפל בזה כמה וכמה שבועות, ואני בטוח שבזמן הקרוב אנחנו נסיים את הוויכוחים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן ולחברת הכנסת השואלת, חברת הכנסת גרמן. שר הבריאות נשאר אתנו, כאמור, על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 95 מאת חבר הכנסת יוסי יונה. הנושא הוא: זיהום במי השתייה בנהריה. <95. הזיהום במי השתייה בנהריה> <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני שר הבריאות הרב ליצמן, זה חמישה ימים נאסר על תושבי נהריה לשתות מהברזים בשל זיהום חיידקי שאותר בכמה מוקדים. אני רוצה לשאול, כבוד השר: 1. האם משרד הבריאות איתר את הגורם לזיהום? 2. אם כן – מתי יוכלו תושבי העיר לחזור ולצרוך מים? 3. מה נעשה כדי למנוע הישנות מקרים מסוג זה? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יונה. בבקשה, אדוני השר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת יוסי יונה, 1. ספק המים, קרי העירייה, אמור לאתר את הבעיה. נציגי משרד הבריאות ערכו ביקורות במשך חמישה ימים שלמים ונתנו הנחיות לפעולות מתקנות. לדעתנו, הסיבה לזיהום היא שמערכת אספקת המים ישנה מאוד ולא מתוחזקת כראוי. לעירייה אין אמצעים מינימליים לתפעול ותחזוקה בכלל ולאיכות מים בפרט לצורכי החלפה ושדרוג יסודיים ומיידיים. 2. הודעה על ביטול ההרתחה נמסרה ב-23 בנובמבר 2015. 3. העירייה, כספק מים, נדרשת לפעול מייד להחלפת קווים ישנים בעיר ולבצע פעולות תחזוקה מונעת כנדרש. המלצת משרד הבריאות היא שיוקם תאגיד מים וביוב, אשר יטפל בצורה מיטבית בסוגיה, וזאת בהתאם לחוק המים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחבר הכנסת יוסי יונה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> כבוד השר, לו הייתי תושב נהריה והייתי מקבל את המענה הזה, לא הייתי רגוע לחלוטין, כי הייתי באמת – ואני מקשה עליך, בשם התושבים – הייתי מבקש ידיעה במקום דעה. אתה אומר: לדעתנו זה נגרם בגלל תשתית פגומה. בזה מן הסתם יקשה להניח את דעתם של התושבים. האם, לדעתך, אין צורך בבדיקה הרבה יותר יסודית ומעמיקה כדי לומר באופן חד-משמעי וודאי מהי הסיבה לזיהום? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אמרתי שהבעיות נובעות מהצנרת וכל הדברים – זה ישן מאוד. לכן משרד הבריאות – הרי המפעיל הוא העירייה. אחד הפתרונות הוא לעשות תאגיד מים, שהוא יחדש ויעשה את הכול. אנחנו נלחץ על העירייה, ובעקבות השאילתה שלך אני אדאג לזרז את הטיפול בזה, לראות שיתקנו את הדברים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן על התשובות – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> יצאתי בזול. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – ולחבר הכנסת יוסי יונה, השואל. הייתי מודיע על כך שאנחנו עוברים לשאילתה הדחופה הבאה, אבל יש לי קושי עם העניין. הוא עולה במדרגות. המשיב עולה במדרגות, אני מאחל לו בהצלחה. אנחנו, אם כן, כשיסיים את העלייה, נזמין אותו – הלוא הוא סגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש – להשיב על שאילתה דחופה מס' 92, מאת חברת הכנסת נורית קורן, שכן נמצאת אתנו כאן. הנושא הוא: הסעות לילדי הורים גרושים.אנחנו נזמין את סגן השר פרוש ישר לדוכן – הנה התשובה, אני רואה, אצלו ביד – ואת חברת הכנסת נורית קורן אנחנו נזמין למיקרופון באולם על מנת לקרוא את נוסח השאילתה לאחר שסגן השר יעלה. בבקשה, גברתי. <92. הסעות לילדי הורים גרושים> <נורית קורן (הליכוד):> בוקר טוב, אדוני היושב-ראש וחברי חברי הכנסת. נודע לי כי על-פי הנחיות משרדך, משרד החינוך, ילד להורים גרושים אשר זכאי להסעות לבית-הספר מקבל את ההסעה אך ורק מבית אמו, גם אם יש משמורת משותפת מלאה. רצוני לשאול: 1. מדוע המשרד לא משנה את ההנחיות? 2. מה ייעשה בנדון? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת נורית קורן, משרד החינוך מתייחס לנושא הורים גרושים או פרודים ברגישות ובהיקף נרחב. הדבר בא לידי ביטוי בחוזרי מנכ"ל שונים, אשר העיקרי שבהם הוא חוזר מנכ"ל תשע"ד 7(א) ממרס 2014, תחת הכותרת: הקשר בין מוסדות החינוך ובין הורים פרודים או גרושים. חוזר זה מדגיש את חשיבותו של הקשר הרציף בין המוסד החינוכי לשני ההורים, עדכונם והשתתפותם בכל הנוגע לילדם. בהתייחס לנושא ההסעות, להלן תשובתי על שאלותייך: אני מצטער על הביטוי שמבקשים ממני לומר, אבל הדבר אינו נכון. הנחיות המשרד כמפורט בחוזר מנכ"ל, הסעות, תשע"ד 1(ב), כ"א באלול התשע"ג, 2 באוגוסט 2013, קובעות כי ילד להורים פרודים או גרושים זכאי להסעה לכתובת של שני הוריו שנפרדו בהתקיים התנאים הבאים: א. משמורת משותפת של שני ההורים, שנקבעה בפסק-דין של ערכאה משפטית מוסמכת; ב. ההורים הפרודים או הגרושים מתגוררים בתחומה של אותה רשות חינוך מקומית; ג. ימי השהות של התלמיד אצל כל אחד מההורים קבועים למשך כל שנת הלימודים. חשוב – אני מציין ואני מוסיף: כל המקרים נבחנים לגופם, והתנאי העקרוני ביותר הוא מגורים באותה עיר. אני בכל זאת חושב שאם את מצאת לנכון להעלות את הנושא בשאילתה דחופה, כנראה מדובר באיזה מקרה ספציפי, ואני מאוד אשמח לקבל את הפרטים עד כמה שצנעת הפרט מאפשרת בעניין הזה, ואני אשמח לעזור. המשרד ישמח לעזור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת – גברתי, בבקשה. <נורית קורן (הליכוד):> אז לצערי, כבוד סגן השר, יש אומנם הנחיות ויש איך לעבוד עם הילדים שבעצם ההורים שלהם פרודים, ולצערי המשרד לא עובד לפי התקנות שהוא בעצמו התקין. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> חמור מאוד. <נורית קורן (הליכוד):> והמקרה שיש בידי, והוא לא הראשון – ההורים שגרים באותה עיר, במרחק של בין חמש לשבע דקות נסיעה, ובית-הספר לא מוכן לעשות את ההסעה. יש ימים קבועים, שגם בגירושים שלהם זה נקבע מראש, וגם את זה בית-הספר לא מביא בחשבון ולא עושה, והתשובה שניתנה להם היא התשובה שרק מבית האימא. ולצערי הרב, מה שקורה כאן, וזה לא המקרה הראשון – זה מקרה ספציפי, אבל זה לא המקרה הראשון שמגיע לשולחני – שבעצם הפגיעה בילד היא עוד יותר קשה, ובמקום לשים את הילד בראש מעייניו של משרד החינוך, הוא לא מביא בחשבון שהוא שם את הילד ככלי לניגוח בין שני ההורים. וזה לא רק בהסעות. אני גם כתבתי לשר החינוך בנושא של התעודות, זימון לאספות הורים. ולכן אני מאוד מבקשת לא לטפל באופן פרטני, כי אתה מבקש ממני טיפול פרטני, אלא כנראה זה משהו לקוי בתוך משרד החינוך וצריך לטפל בו בתוך משרד החינוך. והשאלה שלי: האם משרד החינוך ייקח לתשומת לבו ויפעל מייד לתיקון הפעולה בתוך בתי-הספר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת נורית קורן. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> חברת הכנסת נורית קורן הציגה בשאילתה הנוספת, מבלי לומר את הפרטים – אם יש לה הפרטים הייתי רוצה לקבל אותם – אבל היא הציגה תמונה, הייתי אומר, קשה מאוד, ביחס להתנהלות של משרד החינוך. אני בטוח שראשי המשרד לא מודעים למה שאת אומרת. אם כל הפרטים שאת מוסרת לנו – ואני לא חושב שאת עדה באופן ישיר, אלא את שומעת ומגיעות אלייך תלונות, ויכול להיות שאנשים שבצר להם הם מתארים התנהלות שהיא לא מתאימה, התנהלות כזו, אבל אדם בצערו גם יכול להרחיב את אופן ההתנהלות שלא נראית לו. אבל אני בהחלט אעביר את התחושות שאת ביקשת כאן לספר לחברי הכנסת, ואני בטוח שאם את אומרת שמקרים כאלה חוזרים ונשנים, המשרד יצטרך לעשות בדק בית ולבדוק היכן הם המקרים שאת מדברת עליהם ומה צריך לעשות. אני שוב אומר, אם את היית מפנה אותי, נותנת לי יותר פרטים – – – <נורית קורן (הליכוד):> אני אעביר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני אשמח מאוד, כי תמיד צריך לקבל ביקורת, והביקורת היא בונה. ואני בטוח שהביקורת שאת השמעת כאן תישמע גם בין כותלי משרד החינוך. תודה. <נורית קורן (הליכוד):> תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש ולחברת הכנסת השואלת נורית קורן. חברי הכנסת, אני רק אזכיר לכם שבעוד כמה דקות אנחנו נשמע הצהרת אמונים מפי חברת הכנסת החדשה של סיעת המחנה הציוני, בעקבות פרישתו של חבר הכנסת לשעבר, כבר אפשר לומר, דניאל עטר. אנחנו נקבל בברכה את חברת הכנסת יעל כהן-פארן ונשמע את דבריה בפעם הראשונה מן הדוכן. כך שמי שטרם הגיע לאולם המליאה ונמצא בתוך הבניין, מתבקש לעשות זאת. תכף, אנחנו פותרים פשוט את בעיית המיקום. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש – – – השר התורן – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת סופה לנדבר צודקת לגמרי. שרת התרבות והספורט חברת הכנסת מירי רגב הייתה אמורה להיות כאן באולם והיא לא נמצאת, וזה חמור מאוד. ולכן אנחנו נשמע את הצהרת האמונים של חברת הכנסת החדשה. אם, בעזרת השם, השרה תגיע סוף-סוף לאולם המליאה, אז אנחנו ודאי שנשלב מייד את השאילתה הדחופה שאני אישרתי, בנושא של סגירת התזמורת בעיר נצרת-עילית. <הצהרת אמונים של חברת הכנסת יעל כהן-פארן> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, חברי הכנסת נא לשבת, לרבות חברנו חבר הכנסת אייכלר. נא לשבת, אדוני. חברת כנסת חדשה נכנסת למשכן. חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת, שעל-פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם הפסקת חברותו בכנסת של חבר הכנסת דניאל עטר, שנכנסה לתוקפה היום בבוקר, באה במקומו חברת הכנסת יעל כהן-פארן. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, אני מזמין את יעל כהן-פארן לעלות לדוכן. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, אקרא בפנייך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ואת תשיבי: מתחייבת אני. הנה נוסח ההצהרה: אני מתחייבת לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> מתחייבת אני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ברכות. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כנהוג, לחבר כנסת וחברת כנסת שנכנסים לכנסת במהלך הקדנציה אנחנו מאפשרים לפנות למליאה לומר כמה מילים. בבקשה, גברתי. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה רבה. יושב-ראש הכנסת, חברי וחברות הכנסת הנכבדים, בני משפחתי שיושבים כאן ביציע, חברים ושותפים לדרך, זה כבוד גדול והתרגשות עצומה עבורי לעמוד כאן היום. אני נכנסת כעת בשערי הבית הזה כנציגה הראשונה של התנועה הירוקה בכנסת. אני מגיעה אחרי יותר משני עשורים של עשייה ציבורית, שאותה התחלתי עוד בהיותי סטודנטית צעירה לפיזיקה כאן באוניברסיטה העברית בירושלים. בתום לימודי, בתום לימודי התואר הראשון, בשנת 1999, הדרמתי למדבר, לשדה-בוקר, סמל לחזון הציונות, דוד בן-גוריון, ושם התחלתי לימודים בפיזיקה, בתחום של אנרגיה סולרית, מתוך רצון באמת לשנות את העולם, מתוך הבנה שאנרגיה חלופית, אנרגיה נקייה, אנרגיה בת-קיימא, היא המפתח לפתרון בעיות האנושות, כמו משבר האנרגיה, משבר האקלים. אבל בסוף אותה שנה הגיעה "קריאת ההשכמה" שלי. הבנתי שהפתרונות הטכנולוגיים – המדע כבר הגיע אליהם, הפתרונות הטכנולוגיים כבר כאן. עכשיו צריך להביא את השינוי ברמה הציבורית וברמה הפוליטית. ואז פעלתי דרך ארגונים לשינוי חברתי, תחילה בארגון "מגמה ירוקה" ולאחר מכן בפורום הישראלי לאנרגיה שאותו אני ייסדתי לפני כשמונה שנים. בכל אותן שנים של פעילות ציבורית, תמיד נישאו עיני ועיני חברי אל הבית הזה, למשכן הכנסת, המקום שבו מתקבלות החלטות, נקבעים גורלות. אני חייבת להודות שלא תמיד זה היה מבט של הערכה, לעתים רבות התחושה הייתה שהבית הזה מנותק מהעולם שסביבו, מהמציאות היומיומית הקשה שחווים אזרחי ישראל, ובפרט מההידרדרות הסביבתית והחברתית הקשה בישראל ובעולם כולו. למרבה הצער, מעמדה של הכנסת והדמוקרטיה הישראלית מאוד התערער בשנים האחרונות בקרב הציבור, ואני רואה זאת מחובתי ומחובת כל חברי הבית, חברי וחברות הכנסת, לפעול לשנות את המציאות הזאת. החיים הם בני-חלוף, כל אדם רוצה להותיר את חותמו בעולם, אולם מה שאנחנו מותירים אחרינו היום הוא באמת, במובנים פיזיים וממשיים, אינו בן-חלוף. החיים שאנחנו חיים היום בתרבות השפע והצריכה הם חיים שאינם בני-קיימא. אנו מותירים לבנותינו ולבנינו עולם שפחות טוב לחיות בו, עולם צפוף, עולם מזוהם; אנחנו מזהמים אותו מדי יום ומכלים את יתרת משאביו הטבעיים. אנחנו מותירים אתגרים אדירים לדורות הבאים, אתגרים קשים, אתגרים מורכבים. אבל יש גם דרך אחרת, יש גם נתיב חלופי, והדרך הזאת היא דרך הקיימות. יש קשר הדוק בין סביבה, חברה וכלכלה, קשר שאי-אפשר לנתקו. ההבטחה של קיימות היא הבסיס לחיים: המים שאנחנו שותים, המזון שאנחנו אוכלים, האדמה שמפירותיה אנחנו חיים, האוויר שאנו נושמים. הקיימות היא תפיסת עולם, זאת גם שליחות. היא אינה מוגבלת לעיסוק בהגנה על הסביבה, היא בעצם עוסקת בכל תחומי החיים. אחריות עצומה מוטלת על כתפי ועל כתפי חברי וחברות הכנסת, עמיתי כאן מהיום, להנהיג ולהביא לידי ביטוי את תפיסת הקיימות במשכן הכנסת. כל הצעת חוק, כל החלטה, כל מדיניות צריכה להיגזר מהשאלה איך היא משפיעה על עולמנו היום ועל העולם של ילדינו וילדותינו מחר. בעבודתי כאן בכנסת אני אעסוק בכל הנושאים שעל סדר-היום, ואני אעשה זאת מתוך חשיבה שונה, מרחיקה ראות, חשיבה ביקורתית, ובעיקר כזאת ששמה את האחר לפני העצמי, מתוך הסתכלות על העולם שיש ועל העולם שיכול להיות. אני גם כמובן אעסוק בהרבה מאוד נושאים קריטיים, שאינם מגיעים עדיין לסדר-היום של הבית הזה, למשל: התחדשות עירונית, תכנון בר-קיימא, שמירה של השטחים הפתוחים והמגוון הביולוגי, אנרגיות מתחדשות, התייעלות אנרגטית ובנייה ירוקה, זכותם של בעלי-החיים לחיות ללא סבל והתעללות, פלורליזם דתי, רב-תרבותיות, כלכלה בת-קיימא, כלכלה חלופית, ויש גם עוד כמה. אני פועלת מתוך אמונה שאפשר ליצור כאן מקום שטוב יותר לחיות בו עבור כל מי שחי כאן: יהודים וערבים, דתיים וחילונים, מזרחיים ואשכנזים, עולים וותיקים, נשים וגברים, סטרייטים ולהט"בים. הקיימות היא בסיס לשיח משותף בין כל הקבוצות והמגזרים בחברה הישראלית, והמלאכה רבה. משבר האקלים, שבעוד כשבוע יחל דיון מאוד מאוד רציני בו בפריז, ואני יודעת שגם ראש הממשלה נוסע אליו ומשלחת מהכנסת, משלחת מהממשלה – משבר האקלים שאנו בני-האנוש יצרנו במו-ידינו הוא איום קיומי ומוחשי על עתידה של החברה האנושית. למשברים הפוליטיים שאנחנו חווים בימים אלו יש גם רגל סביבתית, והיא קשורה למשבר האקלים. אובדן של שטחי מרעה ומקורות מים ושחיקת אדמות חקלאיות מתדלקים סכסוכים ועוני ואבטלה, ובסופו של דבר הגירה. משבר הפליטים שאנו רואים היום עלול להיות רק ההתחלה. לפי תחזיות של מומחים, יהיו מאות-מיליוני פליטים עקב תופעות של משבר האקלים. וגם ישראל נפגעת ממשבר האקלים. ישראל היא מדינה קטנה וצפופה, הצפופה ביותר במדינות המערב, והיא אינה ערוכה כלל לשינויי האקלים, כמו שראינו רק לאחרונה, כשמאות-אלפי אנשים היו בלי חשמל בסופה, ערים שלמות הוצפו, תשתיות ניזוקו ונהרסו כליל, וזאת גם לא הייתה הפעם הראשונה. לא רק שאנחנו לא ערוכים לשינויי אקלים, אנחנו בכלל מדחיקים את הקשר בין התופעות האלה של מזג אוויר קיצוני והאחריות שלנו, בני-האדם, לתופעות. משבר האקלים עוד עלול בהמשך הדרך להכריע גם בסכסוך האזורי. החודש מלאו 20 שנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, זיכרונו לברכה. תושבי הארץ הפלסטינים הם כאן, והם כאן כדי להישאר. כיום מתחדדת ההבנה כי אנו והפלסטינים חולקים את אותו המרחב, שותים את אותם המים, נושמים את אותו אוויר. הסביבה לא מכירה בגבולות מלאכותיים שאנחנו הצבנו. זיהום האוויר לא מבחין בין ישראלים ופלסטינים. בחזון שלי נושא התשתיות והסביבה יכול להיות בסיס לתחילת הידברות ולבניית שיתופי פעולה ממשיים בינינו לבין הפלסטינים. הדרך היחידה לפתרון הסכסוך בן היותר מ-100 שנים בינינו לבין העם הפלסטיני הוא בהידברות, באמצעות תהליך מדיני. זו חובתנו המוסרית כישראלים, כיהודים וכבני-אנוש לעשות ככל שביכולתנו לפתור את הסכסוך ולא להשאיר אותו, לא להוריש אותו לילדינו. הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים, כמובן, משפיע מאוד על סדר-היום וסדר העדיפויות הלאומי. יותר אנשים מתים כל שנה כתוצאה מתופעות של זיהום האוויר מאשר נהרגים בפיגועים, בפעולות איבה או במלחמות, ולמרות זאת המצב הביטחוני גורם לכך שנושאים אלו ונושא הקיימות נדחקים לתחתית סדר העדיפויות. תמיד יש דברים חשובים יותר – עכשיו יש מלחמה, פיגועים, איראן. אבל לתושבי מפרץ חיפה, למשל, אין כבר זמן לחכות שייגמרו המלחמות. הם חיים בסיטואציה קשה של זיהום אוויר חמור, שמשפיע על הבריאות שלהם ועל החיים שלהם. אז אלה החיים שלהם. מכל האמוניה במפרץ חיפה מעמיד בסכנה עשרות-אלפי אנשים. האנשים שחיים במקומות הפגועים ביותר הם בדרך כלל גם החלשים ביותר. הם אותם אלה שלא יכולים לעבור דירה, שלא יכולים לאפשר לעצמם לעבור למקום בריא יותר ומזוהם פחות. אני לא יכולה לסיים בלי להתייחס למחאת הגז, למחאת הצדק במשק הגז הטבעי, שמוציאה אזרחים ואזרחיות לרחובות הערים בשבועות האחרונים ובחודשים האחרונים. תגליות הגז הטבעי הן אחד האירועים ההיסטוריים המשמעותיים שאירעו כאן מאז קום המדינה. הגז יכול להזניק את כלכלת ישראל, לתרום לחיזוק התעשייה, ליצירת מקומות תעסוקה, להפחית את יוקר המחיה, להיטיב את היחסים עם שכנינו, לחזק את עצמאותה האנרגטית ועצמאותה בכלל של ישראל. יותר מכול, הוא יכול לצמצם את זיהום האוויר מתחנות הכוח, ממפעלי התעשייה, מהרכבים. אך כל הדברים האלה לא יקרו אם לא נעשה שימוש נכון ומושכל בגז; אם נייצא אותו מכאן לארצות רחוקות, כמו שממשלת ישראל פועלת לעשות בימים אלה, בחופזה ובפזיזות. אני לא יודעת כמה מכם הספיקו לקרוא את מתווה הגז בטרם הצבעתם עליו כאן במליאת הכנסת; כמה מכם הספיקו באמת להעמיק בנתונים ובמספרים. לאלה שטרם עשו כן, אני יכולה לתמצת את המתווה במשפט אחד: מתווה הגז מסוכן לישראל. במתווה הגז מדינת ישראל נכנעת לתכתיבים של חברות הגז, של מונופול הגז. אסור שזה יקרה. מדינת ישראל חייבת לשמור על האינטרסים הביטחוניים, הכלכליים והסביבתיים שלה. אני מבקשת לשאול את עמיתי, חברי וחברות הכנסת, בעיקר אלה שמשתייכים לסיעות הקואליציה: מדוע אינכם ניצבים עמי בחזית כנגד המתווה המסוכן והמעוות הזה? האם קהל בוחריכם הגדול לא רוצה לנשום אוויר נקי? לא רוצה ליהנות מרווחה כלכלית ומהפחתה של יוקר המחיה? ההחלטה שעומדת לפנינו במשק הגז היא החלטה דרמטית והיסטורית, מהחשובות שידעה הכנסת. אני קוראת לכל חברי הבית הזה, אנשי ימין ושמאל כאחד, למלא את חובתם המוסרית ולשלב ידיים כדי לעצור את מתווה הגז ולפעול יחד למען משק אנרגיה בר-קיימא לישראל, לטובתנו וטובת הדורות הבאים. לסיכום, אני רוצה להזכיר כאן לכולם את התמונה המשמעותית ביותר שהשפיעה על האנושות בתפיסה של העולם שבו אנו חיים – התמונה של כדור-הארץ מהחלל, שצולמה על-ידי האסטרונאוטים הראשונים. היא שינתה את התפיסה של האדם את העולם. בתמונה הזאת אנחנו מבינים שכדור-הארץ הוא סופי. זהו. זה כל מה שיש, וכדאי באמת שנשמור עליו. אלוף-משנה אילן רמון, זיכרונו לברכה, פתח את שיחתו מהחלל עם ראש הממשלה דאז אריאל שרון, זיכרונו לברכה, בשנת 2003 במילים הבאות: כדור-הארץ שלנו הוא יפהפה, אבל מה שיותר מעניין, שהאטמוספירה היא דקיקה. אני חושב שאנחנו צריכים לשמור עליה כעל בבת-עינינו. כך היא נראית. אין לנו ארץ אחרת, אין לנו כדור-ארץ אחר. אני מאמינה שכולם בבית הזה רוצים להשאיר מקום טוב יותר לילדינו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחברת הכנסת החדשה יעל כהן-פארן. אנחנו מקבלים – לא, לא, אין מחיאות כפיים בכנסת. אנחנו מקבלים בברכה חברת כנסת ירוקה לתוך כנסת ירוקה. ואני מציין בסיפוק מסוים שעם כניסתה של חברת הכנסת יעל כהן-פארן, מספר חברות הכנסת עלה למספר שיא של 32. זה עדיין לא שוויון, אבל הדרך היא דרך נכונה. חברי הכנסת, אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת ציפי לבני, על-פי בקשת חברת הכנסת החדשה, לברך אותה בכמה מילים. בבקשה, גברתי. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו נשמע את דבריה של חברת הכנסת ציפי לבני. חברי הכנסת, נא לשבת. נא לשבת. בבקשה, גברתי. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אני מוכרחה לומר שגם כשהקשבתי לנאום, וגם עכשיו, גם אני מחייכת וגם החברים כאן מחייכים בהרבה מאוד שמחה ליעל שהצטרפה אלינו. יעל, הכנסת לובשת היום ירוק לכבודך; אני באופן אישי כך עשיתי הבוקר. חשוב לומר שהשותפות בין יעל לביני היא יותר משותפות בין שני אנשים, ואפילו יותר משותפות בין שתי נשים; היא שותפות בין תנועות – שותפות שהתחילה עוד לפני הבחירות הקודמות, לא עכשיו, בין התנועה בראשותי לבין התנועה הירוקה. כבר אז רצינו להכניס נציג לכנסת – אלון, שיושב כאן – וזה לא צלח. ולפני הבחירות הקודמות חשבתי, ואני עדיין מאמינה, ששותפות היא לא דבר קוניונקטורלי לרגע אלא דבר של עומק. יזמנו את הפגישה בינינו – הגיעו למחנה הציוני – שהייתה בשותפות של שני יושבי-ראש. הגיעו אלי לחדר שני יושבי-ראש של התנועה הירוקה, והסתבר שיש גם גבר וגם אישה, על-פי התקנון. אני אז מראש הבהרתי שהכוונה שלי היא להכניס לכנסת – בכל מה שאני יכולה להשפיע ברשימה שלי – כמה שיותר נשים. קודם כול, העובדה שבאמת בכנסת הזאת יש יותר נשים מבעבר היא לא רק עובדה משמחת; זה מושג, בין היתר, בהבנה עמוקה של החשיבות של תרומת הנשים לשיח, של היכולות שלהן. ולי היה חשוב באופן אישי ליצור את זה, כל עוד אני יכולה לקבוע את זהות האנשים שיהיו ברשימה שלי. לנשים – ואני אומרת את זה היום, כי הבוקר, היום הזה, הוא גם היום הבין-לאומי למאבק באלימות נגד נשים. זה נכון שכשאני נבחרתי לכנסת זה לא היה הדבר הראשון על סדר-היום שלי, מודה באשמה, אבל גיליתי מאז עד כמה זה חשוב, עד כמה אנחנו כאן נותנות כוח לנשים אחרות בחוץ, עד כמה, אם אנחנו לא נדאג לזכויותיהן של נשים, אחרים לא יעשו את זה, ועד כמה העניין של נשים במוקדי השפעה זה לא רק עניין של לעזור לאלה שלא יכולות ולא רק לעזור לאלה במקלטים, אלא להרים דגל שמאמינים ומאמינות בו ומריצים אותו קדימה. אבל מעבר לזה, באמת האג'נדה שלך, יעל, ושל התנועה, היא סוג של אג'נדה משלימה לאג'נדה האישית שלי, לאג'נדה של התנועה, ובמובנים מסוימים לאג'נדה של המחנה הציוני כולו. לא סוד שכשאני נכנסתי לכנסת חשבתי גם אני על מה אני משאירה לילדי. זה היה יותר במובן של האם זו תהיה מדינה יהודית ודמוקרטית, האם זו תהיה מדינה שכבר יש בה הסדר שלום בינינו לבין הפלסטינים, האם זאת תהיה מדינה שיש בה גבול. ואת הגעת עם אותה מחשבה; הסתכלת על הילדות שלך, על הילדים שלך, ואמרת: רגע, מה אני משאירה להם? לא רק אם יהיה כאן גבול למדינת ישראל, אלא איזה חיים יהיו להם בעתיד ברמת איכות החיים שלהם, ולא רק בהקשרים המדיניים והביטחוניים. ולכן זה משלים. והיום, כשאת נכנסת הנה, את יוצרת את השלם שלנו, שנכנסת אליו עם אותה השקפת עולם, עם אותה אג'נדה, שעליה – ולא רק עליה – את הולכת להילחם. כי השיחה שלנו לא עסקה רק בנושא הזה, אלא עסקה באמת בהשקפת העולם שלך בתחומים הקולקטיביים שלנו. דיברנו גם על תהליך השלום, ואת אמרת, ובצדק, שבעוד אנחנו שואפים לקבוע גבול, יש לטפל בכל אותם דברים שהגבול לא רלוונטי לגביהם וכן עוסקים במערכת היחסים בינינו לבינם. ודיברנו גם על מה זה אומר "מדינה יהודית ודמוקרטית". יעל היא אדם מסורתי, ותפיסתה את היהדות היא תפיסה מאזנת, והיא מצטרפת אלינו בשמירה על המקף הזה באמצע, בין יהודית לדמוקרטית, באופן שהוא לאומי ומסורתי, אבל משלב ומקבל גם את האחר בחברה וגם את התפיסות האחרות של היהדות. ולכן אני מרגישה שככה היום, אחרי כל ההמתנה הזאת, אחרי ערב הבחירות, שבו היה נדמה לרגע שאת אתנו בפנים – אז הייתה המתנה, אבל היא הייתה שווה את זה. כולנו, ואני רואה את זה על החיוכים של האנשים שנמצאים כאן, שמחים, כי אחרי שדיברתי על האג'נדה שלך, ואחרי שדיברתי על האג'נדה שלנו, ואחרי שדיברתי על היותך אישה, הדבר שממנו התרשמתי, ובסוף זה הדבר הכי חשוב, זה איזה אדם את. ואת פשוט אדם מקסים, שיודע להילחם על השקפת העולם והדברים שחשובים לו, אבל יותר חשוב מזה – יודעת לרתום אנשים להשקפת העולם שלך, ויודעת לעשות את זה בנחישות, אבל בנועם הליכות. דיברת על זיהום האוויר ועל האקלים – לא יודעת, בימים האלה נדמה לי שבכנסת הזו תרומתך, בעצם היכנסך, היא שהולך להיות כאן אוויר נקי יותר. בהצלחה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת ציפי לבני, ועוד הפעם ברכות לחברת הכנסת החדשה. חברי הכנסת, אבקש מכולכם לשבת, מסיבות טכניות. חבר הכנסת אורן, חבר הכנסת מקלב, חבר הכנסת בגין. אבקש מכולכם לשבת לדקה, מכיוון שבימים האחרונים, כפי שגם רמזה חברת הכנסת לבני, היו פה כל מיני סיפורים – חלק היו קשורים להצבעות. אנחנו ניסינו לבצע פה חילופי מקומות עקב כניסתה של חברת הכנסת החדשה. לפני שמגיעים לחקיקה, אני מבקש להצביע – פשוט לבדוק אם הדברים נקלטו או לא. אם לא, חברת הכנסת יעל כהן-פארן במהלך היום תצביע ידנית, ואני או הסגנים נספור את ההצבעה שלה עם הצד שהיא רצתה להצטרף אליו. אני מבקש מכל מי שנמצא להצביע. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> נגד. <קריאה:> למה דווקא נגד? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הפעם אפילו "נמנע" עוזר לנו. מקרה נדיר. הצבעה מס' 1 בעד – 27 נגד – אין נמנעים – 1 <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו תכף ננסה לפענח את דף ההצבעה. תודה רבה. <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את שרת התרבות והספורט חברת הכנסת מירי רגב לעלות לדוכן על מנת להשיב על שאילתה דחופה של חברת הכנסת סופה לנדבר. מספר השאילתה 94, והנושא הוא: סגירת התזמורת העירונית בנצרת-עילית. בבקשה, גברתי. <94. סגירת התזמורת העירונית בנצרת-עילית> <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> גברתי השרה, לפני 25 שנים הוקמה בנצרת-עילית התזמורת העירונית "מיתרי הגליל", ובימים אלה היא עומדת בפני סכנת סגירה. רצוני לשאול: 1. האם הנושא מוכר לך? 2. אם כן – מה ייעשה על מנת שהתזמורת תוכל להמשיך ולהתקיים ולא תעמוד בפני סגירה? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> כבוד היושבת-ראש, השרה גמליאל, חברי חברי הכנסת, ראשית, מזל טוב לחברת הכנסת החדשה. ברוכה הבאה, יעל. מזל טוב. אני רוצה רק לציין שחזרתי מכנס שערכנו ביוזמתה של חברת הכנסת מיכל רוזין וביוזמתי לרגל יום כנגד אלימות מילולית ופיזית כלפי נשים. הכנס הזה עסק באלימות כלפי נשים בקולנוע. הכנס הזה היה באמת אחד הכנסים החשובים, ובפעם הראשונה נביא אמנה בכל מה שקשור לנשים על סט של קולנוע, ואם באמצעות האמנה לא נצליח למנוע את אותן הטרדות מיניות בקולנוע, אני אכניס את זה לקריטריונים של תמיכת קרנות במוסדות שבהם יש הטרדה מינית. אני קוראת גם ביום החשוב הזה לכל אישה, אם היא הוטרדה מילולית או פיזית, לא לפחד, להגיש תלונה. נשים צריכות להיות בטוחות בכל מקום, ובוודאי במקום עבודתן. בעניין השאילתה שלך, חברת הכנסת סופה לנדבר: מדובר בנושא המוכר למשרד התרבות והספורט, שכן מנהלת תחום התרבות והאמנות בקהילה נפגשה לפני כחודש עם מנהל תחום המתנ"סים בנצרת-עילית, שהוא הגורם המקצועי בתחום התרבות מטעם העירייה. הפגישה נערכה בעקבות פנייה של ועד הנגנים למשרד התרבות והספורט. משרד התרבות תומך במרכז הקהילתי בנצרת-עילית בכמה פרויקטים, בין היתר בלהקות מחול, חבורות זמר ותזמורת "מיתרי הגליל". סך תקציב התמיכה הכולל המועבר לנצרת-עילית הנו כ-200,000 שקלים, והוא צפוי לעלות בשנה הבאה בעקבות העלאה של תקציבי התרבות. גם לתזמורת יש תקציב משלה – כ-35,000 היא מקבלת כל שנה ממשרד התרבות, וגם תקציב זה אמור לעלות בשנת 2016. נוסף על כך, התזמורת מתוקצבת בכ-100,000 שקלים מתקציב העירייה. מדוח התקציב שהוגש למשרדי עולה כי ההכנסות העצמיות של התזמורת נמוכות מאוד ביחס להיקף הפעילות שלה. כמו כן, לתזמורת מספר מופעים מועט ומכירת כרטיסים דלה ביותר. לאחרונה, בשל צמצומים ואילוצי תקציב של הרשות, הודיעה הרשות שהיא מתקשה לתמוך בתזמורת. בעקבות הודעה זו החליט הדירקטוריון של המתנ"ס שלא להמשיך להפעיל את התזמורת בשל העלויות הרבות הכרוכות בתפעולה. משרד התרבות והספורט מעוניין להמשיך ולתמוך בתזמורת, אך כפי שאת יודעת, אין סמכות למשרד להתערב בהחלטות הדירקטוריון או בהחלטת העירייה בעניין גוף נתמך. כמו כן, אבקש לציין כי מנהל רשת המתנ"סים בעירייה מסר כי התזמורת פנתה אליהם בבקשה להמשיך ולנגן בהתקשרות כזו או אחרת. כפי שכבר אמרתי גם בעבר לגבי גופים גדולים יותר בתל-אביב, אני אומרת את זה גם לגבי גופים קטנים יותר בפריפריה: יש לנו כוונה לסייע ולתמוך בגופים נתמכים, בגופי תרבות בפריפריה, ואנחנו הגדלנו, והגדלתי, את התקציב בכל הקשור לתרבות בקהילה, אבל אין לי הסמכות להתערב בהחלטת העירייה או בהחלטת יושב-ראש חברת המתנ"סים המקומית. לכן, אם ברצונך למנוע את סגירת התזמורת, יש קודם כול לנהל משא-ומתן עם העירייה ועם מנהל רשת המתנ"סים שם. אנחנו מבחינתנו נגדיל את התמיכה בתזמורת בשנה הבאה, אבל ההתנהלות סביב התזמורת חייבת להיות מול מוסד התרבות לבין העירייה, שהיא התומכת העיקרית בתזמורת. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אני בטוחה, גברתי השרה, שהעירייה תעשה הכול כדי שזה יתקיים, ואם מבחינתך את תגדילי את התקציב – אני מאמינה שזה לא יקרה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> כפי שהבטחתי – אמרתי את זה גם בעבר – התקציבים למוסדות תרבות בפריפריה יגדלו, ומן הסתם יגדלו גם לתזמורת "מיתרי הגליל". <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> טוב, חשוב מאוד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשרת התרבות והספורט חברת הכנסת מירי רגב. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקה ברוכלות ועסקת מכר מרחוק), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1438/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים לחקיקה. סיימנו עם השאילתות. הצעת החוק הראשונה: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקה ברוכלות ועסקת מכר מרחוק), של חבר הכנסת איציק שמולי וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמינה את חבר הכנסת איציק שמולי להציג לנו – עשר דקות, אדוני, בבקשה, שלך. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, בראש ובראשונה נברך את חברתי יעל כהן-פארן, שנכנסה לבית הזה – תוספת כוח משמעותית מאוד, ואני מאוד מאוד שמח ומברך אותך על כך. אני חושב שאחד המקומות הטבעיים לך בכנסת הוא כמובן השדולה למען בעלי-חיים – תחום שאת מובילה אותו ובו כבר שנים ארוכות, אז אני קורא לך ומזמין אותך להצטרף, לא כחברה אלא כיושבת-ראש, אם תרצי בכך. באמת אנחנו נתברך בכך כולנו. חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, התיקון לחוק הגנת הצרכן שאנחנו מביאים היום, יש לו מטרה מאוד מאוד ברורה – להגביר את ההגנה על צרכנים שהם מוחלשים מבחינת האוריינטציה וההבנה שלהם והיכולת שלהם לעמוד מול חברות שונות, שמנסות על חשבונם להשיא את הרווחים. כידוע, היום בחוק ניתנים לצרכנים – לכלל הצרכנים, ללא הבחנה – 14 ימים כדי לבטל עסקה שנעשתה בכל דרך – באופן ישיר, מרחוק, באינטרנט, בטלפון או בעסקת רוכלות, מה שנקרא, דוכנים בקניונים או בכל מקום אחר. למרבה הצער, בחודשים האחרונים – ואני מניח שלא מעט מכם נתקלו בתופעה הזאת; יש לברך קודם כול אתכם, 72 חברי כנסת, חברי וחברות כנסת בבית הזה, והצטרפה אליהם, כמובן, תמיכה משמעותית מאוד בתוך הממשלה, בראשותך, גברתי השרה, השרה גמליאל – הצטרפו להצעת החוק הזו, שאומרת דבר פשוט: אנחנו רוצים לשים סוף לתופעה המכוערת הזאת שקשיש נכנס לחברה מסוימת, לפעמים הוא בכלל לא יודע מה זה אינטרנט. הוא יוצא ממנה עמוס ככה במתנות: טאבלטים, מכשירי טלפון לנכדים, אוזניות, מכשיר התקנה לרכב – אין לו בכלל רכב. הכול במתנה. כאשר מגיע החיוב הראשון מחברת האשראי מתברר שהמתנה הזאת עולה הרבה מאוד כסף, שהמתנה הזאת עולה לפעמים מאות ואפילו אלפי שקלים. ולצערנו, בחודשים האחרונים יש חברות מסוימות, הן לא מעטות, שמצאו לעצמן דרך חדשה להשיא את הרווחים ולהגביר את המכירות על חשבון אותם צרכנים מוחלשים. אנחנו נתקלים פעם אחרי פעם – ואל תטעו, אנחנו לא מדברים על שיווק אגרסיבי; אנחנו מדברים על הטעיה מכוונת ושיטתית של אנשים, שיודעים שהם לא מבינים בזה מספיק. אותן חברות אימצו שיטות נלוזות של רמייה והטעיה מול צרכנים קשישים, אנשים עם מוגבלות וקטינים, במטרה לדחוף להם עוד ועוד מוצרים, כאמור ב"מתנה". הם פשוט רואים באותם הצרכנים סוג של טרף קל שאפשר על חשבונו להגביר את המכירות. אגב, אם אתם חושבים שהאבסורד מסתיים בזה, אז אתם טועים, כי מתחקירים שעשו כלי התקשורת השונים מתברר שלא זו בלבד שיש דרכים נלוזות כאלו באותן החברות, אלא שהנציגים באותן החברות, נציגי המכירה, מתוגמלים בחלק מהמקומות על יכולתם להמשיך ולהשתמש באותן דרכים נלוזות מול הצרכנים המוחלשים. אנחנו מכירים מקרים של קשישים בחברות הסלולר. הם כאמור נכנסים לאותן החברות במטרה, לפעמים לתקן משהו קטן בטלפון, או אפילו לרכוש טלפון חדש, ויוצאים מאותן החברות, כאמור, עמוסים בכל טוב. רק שהטוב הזה עולה מאות ואלפי שקלים. אנחנו נתקלים בחברות קנייה, כמו "קונים פלוס", "קנייה טובה", שבעצם בצמוד למוצר המקורי, שאותו הם ביקשו לרכוש, דוחפים להם על הדרך עוד כל מיני מוצרים נלווים. שוב, מילת המפתח היא "מתנה", אבל לאחר זמן מסוים – וצריך להדגיש, הזמן המסוים הזה הוא הרבה מעבר ל-14 יום, הימים שניתנים בחוק הגנת הצרכן; עוברים למעלה מ-14 יום והם לא יכולים לבטל את הקנייה או את מעשה הרמייה שהם היו קורבן לו. אני באופן אישי נתקלתי במצב שבו קשיש ניצול שואה משכונת גילה בירושלים הגיע לחברה מסוימת. דחפו לו חמישה מכשירים סלולריים. ניצלו את התמימות שלו ואת חוסר ההבנה שלו. חמישה. וכאשר הוא התקשר בחזרה במטרה לנסות לבטל את העסקה, אז קודם כול, באופן מכוון התגובה הראשונה של החברה הייתה: אנחנו נדון בזה. וההימשכות הזו וגרירת הרגליים הן כמובן מכוונות. יש פה מטרה שיטתית להעביר את אותם 14 יום ואז הצרכן לא יוכל לבטל את העסקה. הצעת החוק הזו, כאמור, באה לשנות את המצב הזה. הצעת החוק הזו משקפת את ההבנה של הבית הזה שבמקרה של אנשים עם מוגבלות או של קשישים צריך להגביר את ההגנה הצרכנית עליהם. הצעת החוק קובעת שבמקרים של עסקה של מכר מרחוק, באינטרנט או בטלפון, או בעסקה ברוכלות, מה שנקרא הדוכנים בקניונים, בכנסים או בכל מקום אחר – כל עסקה שהיא לא בתוך בית-העסק – במקרים של צרכן שהוא אזרח ותיק או צרכן שהוא בעל צרכים מיוחדים, תקופת הביטול תתארך מ-14 יום לחצי שנה. אני חושב שהחברות הגדולות במשק צריכות להיות שותפות להצעת החוק הזו ולנסות לעזור לנו להעביר את הצעת החוק כמה שיותר מהר. אין פה שום ניסיון להטיל דופי בחברות במגזר העסקי. להפך. רוב החברות מתנהלות בצורה טובה והגונה, אבל במקרים שבהם מתגלים תפוחים רקובים, צריך להוציא אותם מהסל וכמה שיותר מהר. אני רוצה להודות בראש ובראשונה לשרה לשוויון חברתי גילה גמליאל, שעזרה לי לדחוף את הצעת החוק בתוך ועדת השרים ובתוך הממשלה. אני רוצה להודות לוועדת השרים בראשות איילת שקד, לנציגי משרד המשפטים ומשרד הכלכלה, לנציבות זכויות אדם לאנשים עם מוגבלות, וכמובן, לרשות לסחר הוגן, שעזרה לי לנסח את הצעת החוק. אני רוצה להודות לכל הגופים האלו. גם לחברי הכנסת – 72 חברי כנסת מכל סיעות הבית שמאוחדים תחת הצעת החוק הזו – ולגופי הצרכנות ולהסתדרות הגמלאים שיעזרו לנו בוודאי בעבודה בתוך הוועדה. אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. זה יהיה צעד אחד נוסף בהגדלה ובהגברת ההגנה על קשישים ועל אנשים עם מוגבלויות, כדי לאפשר להם חיים של רווחה ועצמאות בתוך הקהילה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. אני מזמינה את השרה לשוויון חברתי, חברת הכנסת גילה גמליאל, להשיב. כן, גברתי. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> כבוד היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך את חברת הכנסת החדשה יעל. בהצלחה. היום שוב היסטוריה נוספת של 32 נשים, המספר העצום והרב ביותר שהיה כאן. רק שנגיע לשוויון המלא של 60-60 בתור התחלה, זו תהיה בהחלט בשורה טובה. אבל אין ספק, עברנו כבר את מחצית מהדרך שאנחנו רוצות להגיע אתה. אז הרבה הרבה הצלחה. דבר נוסף, היום ביקרתי עם ראש הממשלה במקלט לנשים מוכות. היה מאוד מאוד קשה, כבוד היושבת-ראש, לשמוע את העדויות של הנשים, של הילדים. אחת מהמלוות שהיו אתנו פתאום נתקלה בבת-דודתה, בין הנשים המוכות. היה מחזה מאוד קשה שמעיד על כך שלצערנו זה נמצא בכל מקום, בכל חתכי האוכלוסייה, בכל האזורים בארץ. אז אנחנו נדאג להוביל מהלכים נוספים. הייתה ישיבה חשובה מאוד שפקחה את עינינו בתחומים נוספים, ואנחנו נוביל לשינויים האלה על מנת למגר את האלימות בחברה שלנו ולסייע בידן להשתקם. אני רוצה לברך את חברי חבר הכנסת איציק שמולי. אני החלטתי שאין מקום להגשת הצעת חוק ממשלתית מפאת העובדה שהגשת הצעת חוק מצוינת, שניתן להתבסס עליה על מנת לקדם אותה כהצעת חוק פרטית. המשרד שלי לשוויון חברתי יוביל אתך יד ביד את כל התהליך כאן בכנסת. יהיה ניתן לזרז את זה על מנת לקדם – כולי תקווה – עד סוף המושב את ההצעה החשובה הזו. הצעת החוק שמונחת לפנינו בעצם מבקשת להביא להקלה בתופעה שיווקית שעניינה עסקאות המבוצעות במכר מרחוק וברוכלות, אשר נוגעות לא פעם בניצול מסוים של האוכלוסייה הצרכנית, בעיקר עולים חדשים בשנה הראשונה שלהם, אוכלוסייה אזרחית ותיקה וגם אנשים עם מוגבלויות, וגם כאן צריך לראות יותר, בהמשך, אם יהיה ניתן לעגן זאת בהצעת החוק הספציפית הזו. פעמים רבות סוחרים מציעים מרכולתם בטלפון או במעבר מדלת לדלת, ועושים זאת תוך שימוש בשיטות שיווק מתוחכמות וממולחות – הציג כאן חבר הכנסת שמולי כמה דוגמאות לשימוש ציני וממש שקרי כנגד הצרכנים – זאת כאשר בצד השני של הטלפון נמצאים אזרח ותיק או אזרחית ותיקה, עולה חדש שלאו דווקא מיומן בשפה באופן תקין, או אדם עם מוגבלויות בהבנת הדברים. חוק הגנת הצרכן מותיר כיום בידיהם של הצרכנים הללו תקופה של 14 ימים בלבד מיום עשיית ההסכם או קבלת המוצר כדי לשוב לסוחר ולפעול לביטול העסקה. לצערנו, אנו עדים לאחרונה למספר רב של צרכנים אשר חשים כי הולכו שולל אחר שיחות המכירה, אשר הובילו אותם להוצאות כספיות ניכרות ולאסופה של מוצרים שאין להם שום שימוש בהם וקל לראות כי אינם הולמים את צורכיהם, יכולותיהם או מצבם. במצב זה, 14 ימים בלבד הם תקופה קצרה מדי שאינה מותירה בידם די זמן לפעול למרדף אחר הספק והשלמת הליכי ביטול העסקה. קל לדמיין את הסיטואציה, שבה אדם עונה בתמימות לשיחת טלפון בביתו, ומהצד השני פונה אליו איש מכירות המיומן בביצוע שיחות שכאלו, לעתים עשרות ביום. הוא פותח מולו במסכת שכנוע והפגת חששות, והכול לצורך מכירת מוצר או שירות. המוקד לפניות האזרחים הוותיקים שמפעיל המשרד שלי, המשרד לשוויון חברתי, הגיעו במרוצת השנים פניות רבות, הן של צרכנים והן של בני משפחה מודאגים, אשר פעמים רבות גילו באיחור מסוים את ערמות החבילות או את חיובי כרטיסי האשראי, כבוד היושב-ראש, שהצטברו, והמועד לביטול לגביהם – כאמור, שבועיים בלבד – לא הותיר בידם יכולת להתגונן ולפעול לביטול העסקה. התופעה אף מועצמת נוכח כך שפעמים רבות המשווקים מסמנים לקוחות מסוימים ובונים מאגר של צרכנים בעלי רגישויות מסוימות, שמבחינתם הם טרף קל. כך, למשל, אזרח ותיק הסובל מבדידות, ושיחת הטלפון החביבה, אשר כורכת אתה אגב שיחה ידידותית גם הצעה לרכישת פריטים כאלו או אחרים, מקשה על הצרכן הנ"ל, אשר שמח על הפנייה וההתעניינות החוזרת בו, לסרב להיענות לסיוע לרכוש דבר מה. ולעתים כשהוא מגלה את שוויין הכספי המצטבר של העסקאות, או שבני המשפחה המסייעים בנושאים שוטפים מגלים זאת, הדרך לביטול ארוכה מדי ומלאה ביורוקרטיה מצד אחד, ומצד שני הזמן חולף בזריזות ומקשה על הביטול, אם בכלל. אז אנו, חבר הכנסת איציק שמולי, מכירים בחשיבות הצעת החוק שהנחת, ואף פעלנו מול המציע, מולך, כדי להגיע לשורת הבנות על מנת לסייע בידנו ביחד, באופן מידתי, לתת עזרה לצרכנים הרגישים ולפעול לביטול העסקאות. כך הוסכם כי ההצעה תחול על אזרחים ותיקים, עולים חדשים שביצעו את העסקה בשנה הראשונה להגעתם ארצה, וייתכן שנצליח לגבש גם לגבי אנשים עם מוגבלויות – הנושא כרגע הוא תחת בחינה מקצועית של העניין. פרק הזמן שבו יוכל הצרכן לבטל את עסקת הרוכלות או המכר מרחוק יוארך לשישה חודשים מיום ביצוע העסקה או מיום קבלת המסמך עם פרטי העסקה, לפי המאוחר מביניהם. אני חושבת שזו בשורה צרכנית של ממש. חוק הגנת הצרכן הוא חוק חשוב וראוי, שמאפשר לצרכנים לבחור איך וכיצד לפעול בתוך מערכת היחסים הכלכלית שנוצרה ברכישת נכס או שירות; מערכת שבה לעתים קרובות הצרכן הוא הצד החלש. אני מאמינה כי עדכון חוק הגנת הצרכן והכללת ההסכמות שפורטו קודם – ודבר נוסף שהתבקשתי לציין כאן, את הצעת החוק, חבר הכנסת שמולי, אתה תקדם תוך תיאום עם משרדי הממשלה שהם רלוונטיים לעניין: גם המשרד שלנו לשוויון חברתי, משרד המשפטים, משרד הרווחה והרשות להגנת הצרכן, תוך ביצוע תיקוני נוסח כפי שהוסכמו ביחד אתך. אז אני רוצה לברך אותך באופן אישי על עצם זה שכאזרח צעיר – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> – – הנושא של האזרחים הוותיקים, השילוב הבין-דורי, שהוא כל כך חשוב, גם כן מקבל ביטוי בהצעת חוק כל כך חשובה – שנשמח לקדם אותה יחדיו לטובת האזרחים הוותיקים והאזרחיות וכל אותם עולים חדשים בשנה הראשונה לקליטתם בארץ; וכולי תקווה שנמצא גם מתכון עבור אנשים ונשים עם מוגבלויות. אז באמת תודה רבה על ההצעה, וזה מקל עלי, כי אין צורך לעגן את זה בהצעת חוק ממשלתית. ביחד נוביל את זה, ביחד אתך, עם הצעת החוק הפרטית. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשרה לשוויון חברתי חברת הכנסת גילה גמליאל. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקשת מחברי הכנסת המעוניינים להצביע לחזור למקומם. חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקה ברוכלות ועסקת מכר מרחוק), התשע"ה–2015 – ההצבעה הופעלה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 62 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקה ברוכלות ועסקת מכר מרחוק), התשע"ה–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 62 פלוס אחד, הקול של חברת הכנסת יעל כהן-פארן – 63 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. חבר הכנסת אלי אלאלוף, חבר הכנסת דוד ביטן וחבר הכנסת דודי אמסלם מבקשים להצטרף כתומכים בהצעת החוק – סליחה, השר דוד אזולאי. הצעת החוק התקבלה ועוברת לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה ראשונה. תודה רבה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – החלטת ועדת הכנסת בדבר מועדי הכנסים במושב השני ופתיחת המושב השלישי של הכנסת העשרים, אוקטובר 2015 עד אוקטובר 2016. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הפיקוח על מזון לבעלי-חיים (תיקון), התשע"ו–2015. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. <הצעת חוק למניעת מפגעים (תיקון – חגיגות ליל המימונה וליל ל"ג בעומר), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2114/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק למניעת מפגעים (תיקון – חגיגות ליל המימונה וליל ל"ג בעומר), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר וקבוצת חברי כנסת. בבקשה, חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר, אנחנו מבקשים להציג את הצעת החוק שלך. יש לך עד עשר דקות. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שלי בעצם מבקשת לאפשר קיום חגיגות מימונה ול"ג בעומר ללא מגבלת השעות שיש כרגע בחוק. החוק למניעת מפגעים, תשכ"א, שמכוחו הותקנו התקנות למניעת מפגעים ורעש, קובע שלא ניתן לשיר או להפעיל כלי נגינה באמצעות רמקול בסביבת מגורים לאחר השעה 23:00. עם זאת, הוחרגו מהתקנות ימי השמחה הבאים: ליל פורים, ליל יום העצמאות וליל יום ירושלים. על-פי הצעת החוק שלי, יוחרגו גם המימונה וגם ל"ג בעומר. אגב, הם נחגגים על-ידי כל העדות כמעט במדינת ישראל, ואין סיבה שהחוק שמאפשר לקיים חגיגות עד שעה מאוחרת לא יחול גם על המימונה ועל ל"ג בעומר. גיבשתי את הצעת החוק אחרי שקיבלתי הרבה פניות מאזרחים – הם רצו לחגוג את המימונה, הם רצו לחגוג את ל"ג בעומר עד שעה מאוחרת, לא אפשרו להם. מעבר לזה, המימונה בדרך כלל חלה במוצאי החג ובתקופת שעון קיץ, ולכן הדבר הרבה יותר רלוונטי. אגב, מדובר במועדים שחשוב לציין שהם נורא נורא חשובים לרוב הגדול של אזרחי ישראל, גם ברמה הערכית, גם ברמה הלאומית, וגם אני, כמי שנולד לאב ממוצא מרוקאי, מכיר עד כמה הדבר הזה חשוב. אני יודע גם כמה החג הזה חשוב בכלל לתושבים במדינת ישראל, שרוצים לחגוג וליהנות יחד עם יוצאי קהילת מרוקו. בסופו של דבר, אני רוצה לומר משפט אחד פשוט. הרי מה אנחנו מחפשים במדינה הזו? יש לנו מספיק צרות פה. רוצים לפעמים גם קצת לחגוג ולא רוצים שיגדעו את החגיגה עוד בתחילת הערב, והצעת החוק הזו בעצם תגן על העניין הזה. אני רוצה לציין, אבל, בהזדמנות זו, וחשוב שאני אציין את זה, שאין פה שום שיקול פוליטי ליכודי – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> גם לא סקטוריאלי, נכון? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – כי לאחרונה תקפו אותי בעניין הזה של הטבות המס. ונכון, אני אצליח להגיע ליותר אירועים של המימונה ואני אצליח יותר לבקר אצל החברים, אבל זה לא השיקול. השיקול, בסופו של דבר – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> מיקי, זה לא – – – מרוקאי, נכון? זה לכולם – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> לא, לא, זה לכולם. זה לכולם. זה לא חוק ליכודי. זה חוק לכולם – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> הוא לא אמר "ליכודי", הוא אמר "מרוקאי". <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – וכולם ייהנו ממנו. המרוקאים גם נהנים ממנו, בהחלט. אני רוצה לדבר גם קצת על ל"ג בעומר, שזה גם – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אז אני יכול לבוא למימונה שלך? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אתה חייב לבוא. אני רוצה גם לדבר על ל"ג בעומר, שזה החג הנוסף שאני מבקש לשנות בו את ההגבלה. יש אוכלוסייה ענקית במדינת ישראל, אם לא רובה ככולה, שחוגגת את ל"ג בעומר – עושה מדורות, מרשמלו, על האש, ערב מדהים, שצריך להיגדע בשעה 23:00. שוב, אני חוזר, לא חסרות לנו צרות. יש פה טרור, יש פה בעיות מסים, יש פה בעיות כלכליות – אראל, היום ראינו איך אנחנו צריכים להעביר חוקים לא פשוטים – אבל ב-23:00 נצטרך להפסיק ולחגוג. אני שואל את עצמי למה. אנחנו צריכים לאפשר לציבור שלנו ליהנות עוד כמה שעות. לכן, הצעת החוק שלי מדברת על ל"ג בעומר, שאגב, מסמל את היום ה-33 בספירת העומר, זה יום ההילולה של הצדיק הגדול רבי שמעון בר יוחאי, כולכם בטח שמעתם – אחד מגדולי עם ישראל, ובעצם המדורות הן סוג של נר נשמה לזכרו. צוואתו הייתה שעם ישראל ישמח ויחגוג, ואכן אנחנו צריכים להמשיך ולקיים את צוואתו בעניין הזה. ולכן, אני מקווה שהחוק הזה יאושר על-ידי הכנסת. לסיכום דברי אני רק אומר: אנו במדינת ישראל לא מקבלים כזו כמות גדולה של הזדמנויות לחגוג. ככל שיהיו לנו הזדמנויות כאלה, אני מציע שנאמץ אותן ונאפשר לאזרחים שלנו ליהנות כמה שיותר. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר. מעבר לכך שחבר הכנסת אראל מרגלית קיבל הזמנה אישית לחגיגת המימונה בשידור חי, אני מזמינה את השרה גילה גמליאל להשיב בשם השר להגנת הסביבה. כן, גברתי. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> גברתי היושבת-ראש, השרים, חברות וחברי הכנסת, ראשית אני רוצה לברך את חברי חבר הכנסת מיקי זוהר, מכלוף מיקי זוהר, על הצעת החוק שהגשת – שתקודם יותר מהר בתקנות, אבל עצם האמירה שלך כאן זירזה את ההליכים וקבעה סטנדרטים ברורים לכך שבעצם יש כמה ימים בשנה שאמורים לקבל ביטוי גם כן – בפועל זה מה שיוצא – לחגיגות אל תוך הלילה, ולעתים גורמים לאנשים, לא בצדק, שכביכול הם עוברים על החוק ועל התקנות שקיימות בממשלה. אז במצב הזה, שחוגגים את חגיגות המימונה ובאים בל"ג בעומר, ואנחנו יודעים איך זה שנשארים לפעמים כל הלילה, ויש בסך הכול ימים ספורים ביותר כאלה. על כן, אנחנו בוועדת השרים ראינו לנכון כן לאשר את ההצעה בקריאה טרומית, והשר כאן, השר גבאי, השר להגנת הסביבה, הוא גם תמך בעצם ההחלטה גם בהצבעה טרומית, עד להסדרת הנושא בתקנות למניעת מפגעים, אשר עוסקות באיסור על רעש באמצעות מערכות הגברה וכדומה, וקובעות את המועדים שבהם האיסור לא יחול. במילים אחרות, באמת, במסגרת התיקון יוסיפו למועדים האלה גם את המימונה וגם את ל"ג בעומר, ויהיה ניתן לשמוח, לחגוג, ליהנות לתוך הלילה. יישר כוח, חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר, ואנחנו אתך בנושא הזה, ואני קוראת לחברי וחברות הבית הזה לתמוך בהצעה בקריאה טרומית. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשרה גילה גמליאל. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקשת מחברי הכנסת לחזור למקומם. יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת צחי הנגבי, יש לנו הצבעה. <צחי הנגבי (הליכוד):> כולנו בעד, זה בסדר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הצעת חוק למניעת מפגעים (תיקון – חגיגת ליל המימונה וליל ל"ג בעומר) – רבותי, בבקשה, ההצבעה הופעלה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 51 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת מפגעים (תיקון – חגיגת ליל המימונה וליל ל"ג בעומר), התשע"ו–2015, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 51 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. <נורית קורן (הליכוד):> – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אפשר להוסיף את השם שלי? <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת נורית קורן מצטרפת. חבר הכנסת עמר בר-לב מצטרף. תודה רבה. הצעת חוק למניעת מפגעים (תיקון – חגיגות ליל המימונה וליל ל"ג בעומר), התשע"ו–2015, עוברת לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה ראשונה. התוצאה – רק לפרוטוקול. <הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון – קטין שביצע מעשה טרור), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2207/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת ענת ברקו) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק הבאה: הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון – קטין שביצע מעשה טרור), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת ענת ברקו – הצעה שקיבלה פטור מחובת הנחה והצעה בתמיכת הממשלה. בבקשה, גברתי. רבותי, אני מבקשת שקט באולם. אני שומעת את השיחות שלכם גם כאן, זה נורא מפריע. בבקשה, גברתי, עשר דקות שלך. <ענת ברקו (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השרים, לפני כמה שנים, כשעלה הנושא של שימוש בילדים בטרור – זה נושא שהוא לא חדש; הוא עלה כבר כמה פעמים ולאורך השנים בצורה מאוד אינטנסיבית – שוחחתי עם שיח' מה"חמאס" שאמר לי: ילדים הם כסף קטן. זה נכון, חבל לבזבז כסף קטן כשהם לא מספיק הורגים. היחס היה לרמת ההרג שהם יכולים לנפק, כלל וכלל לא לקורבנוּת של הילדים שבידי אותם טרוריסטים, שעושים בהם ומסיתים אותם. מה שרץ היום ברשתות החברתיות, ואת זה אני לוקחת מממר"י, כרגע, בטוויטר, צילום של תינוק עומד עם סכין ועם טיטול – "למדו את ילדיכם לאהוב את פלסטין ולקחת סכינים, הו בני פלסטין, הדור הבא הוא דור הדקירות והשחיטות". זה לא הדור הבא, זה גם הדור הזה, וזה גם הדור שלפני זה, דור הסכינים והשחיטות. אנחנו מדברים על אלימות, אז אתמול היה אמור להיות בכנסת כנס של התנועה האסלאמית, למי שלא ידע, וביום האלימות נגד נשים, משום מה, בהיחבא, הכנס הועבר לוועדה למעמד האישה – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> לא – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – בטח הם היו נורא מודאגים בקשר למעמד של הנשים ולאלימות כלפי נשים. אני רוצה לאפיין דברים שקשורים בילדים, והחוק הזה מונע שימוש בילדים ובעצם מדבר על זה שבין 12 ל-14, ילדים בגילים הללו שהשתמשו בהם, ירצו עונש במעון נעול, ובגיל 14 תהיה אפשרות על-ידי בית-המשפט להעבירם לריצוי עונש של מאסר. מי שהקטינוּת לא עומדת לו במובן הזה שהוא יכול לרצוח – הוא יכול לרצוח בגילים האלה, הוא באמת גם יכול להיות בבידוד מהחברה, והחברה רשאית להגן על עצמה. היום משתמשים בילדים, לאורך כבר הרבה מאוד שנים – אגב, זה במרחב. הפלסטינים לא שונים מהמרחב שאנחנו רואים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> סליחה, גברתי. חברי הכנסת מהליכוד, חברי הכנסת מהליכוד ­­– דוד ביטן – אתם מפריעים לחברתכם. בבקשה. כן, גברתי. <ענת ברקו (הליכוד):> למשל – הם לא שונים מהמרחב – אנחנו רואים ילדים ב"דאעש" שעורפים ראשים; אנחנו רואים ילדים פלסטינים שהיו מחבלים מתאבדים בגיל 11; אנחנו רואים מגינים חיים, כשמעלים אותם על הגגות, כדי למנוע ירי של צה"ל לעבר מקורות הירי; אנחנו רואים אותם מלווים לפיגועים, כדי לתת את הכסות של משפחה; אנחנו רואים אותם בתוך מכוניות בעיראק, ואנחנו רואים אותם עם חגורות נפץ, וילדים שמגויסים בכניסות לבתי-ספר, ועושים את זה טרוריסטים בדיוק כפי שנוהגים פדופילים וסוחרי סמים. אני נתקלתי בילדים שגייסו ילדים אחרים מאותה כיתה. הילד החרוץ של הכיתה מוצא את החוליה החלשה, ואודרובּ – לך לרצוח יהודים. איזו תקווה זה משאיר לילדים כאלה? איזו תקווה? איזה עתיד אתם רוצים? בעצם ילד היום מנותב באינדוקטרינציה ובהסתה מתמשכת בכל מקום רק כדי להראות את עצמו, כי אם לא – הוא לא גיבור; יש עליו לחץ חברתי – שופוני יא נאס, אני עושה את זה, יאללה, קדימה, תסתכלו עלי; אם הוא לא מצליח לדקור או לזרוק בקבוק תבערה, הוא יעשה מהדורה חוזרת, כי לזה החברה מנתבת אותו. המשפחה הפטריארכלית מרוסקת היום בחברה הפלסטינית. ההורים בעצם צריכים לבחור את הדרך, כי רוב ההורים – ההורים הפלסטינים, הערבים, היהודים, המוסלמים, הנוצרים – רוצים טוב לילדים שלהם, ולכן הם חייבים לשמור על הילדים, ואם לא, גם ההזנחה ההורית תיכנס לעניין הזה. יש בחוק הזה בעצם הרתעה, מניעה. גם בכלא היום, אני יכולה להגיד לכם, ילדים לומדים – יש כאן אפילו חברי כנסת שרכשו את תעודת הבגרות שלהם בכלא הישראלי; יש שיקום, ויש בכלא הישראלי – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> חברי כנסת? <ענת ברקו (הליכוד):> כן. יש בכלא הישראלי גם שופט נוער, שאין בשום מקום – נשפטים בנושא טרור ומקבלים תסקיר מעובדת סוציאלית, מה שלא קיים בשום מקום בעולם. רק לסבר את האוזן, בעיראק אמריקנים כלאו ילדים באבו גרייב; הבריטים גם כלאו 70 ילדים; נתקלנו בצלפים בני 12 ו-13 ב"טאליבן", שה"טליבאן" השתמשו בהם; ה-PKK, המחתרת הכורדית, למי שלא יודע, גם עסקה בגיוס של ילדים. יש שם ילדים שהופעלו בגיל שבע. ואני יכולה להגיד שגם במחקרים שערכו פסיכולוגים פלסטינים, היום מדברים על בין 70% ל-80% ילדים שמדברים על הרצון שלהם לאיסתישהאד, להקרבה עצמית, להיות שהידים. גם בפיליפינים אנחנו רואים היום, התנועה של אבו סייף, או בכל המַדְרָסות למיניהן, שימוש אינטנסיבי בילדים ככלי הרג. ולכן, דמם של אזרחי ישראל אינו הפקר. מי שרוצה לשמור על הילדים שלו, שישמור עליהם בבית, שלא יאפשר להם להיות מוסתים, שישלוט על האתרים שהם גולשים בהם, וההסתה הזאת בסופו של דבר – שום דבר לא נגמר ביהודים, אתם יודעים, האלימות הזאת היא אלימות שקיימת, ורק אתמול היה כאן דיון ער, גברתי היושבת-ראש, על אלימות כלפי נשים ואלימות כלפי ילדים – יום זכויות הילד ויום האלימות נגד נשים – ובחברה הערבית יש סף של אלימות שחוזר אליה בריבית דריבית. מי שזורע רוח, קוצר סופה, ולכן החוק הזה הוא חוק נחוץ, הוא ימנע שימוש בילדים והוא ייתן ביטחון רב יותר לאזרחי מדינת ישראל, ערבים ויהודים כאחד. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת ענת ברקו. אני מזמינה את שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד להשיב. <שרת המשפטים איילת שקד:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טפול) (תיקון), של חברת הכנסת ענת ברקו, מבקשת לתקן את חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) מ-1971 ולקבוע כי סעיף 25(ד) לחוק, שלפיו אין להטיל עונש מאסר על קטין שבעת גזירת דינו לא מלאו לו 14 שנה, לא יחול על קטין שהורשע בעבירה שהיא מעשה טרור, כהגדרתו בחוק איסור מימון טרור, התשס"ה–2005. עם זאת, מוצע כי קטין כאמור ירצה את עונש המאסר שנגזר עליו במעון נעול עד הגיעו לגיל 14. ב-18 בנובמבר 2015 הפיץ משרדי יחד עם משרד הרווחה את תזכיר חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (דרכי ענישה), שנועד לתת מענה למקרים שבהם סבור בית-המשפט כי ראוי להטיל מאסר על קטינים העומדים בפני גזירת דינם בטרם מלאו להם 14 שנים, אשר הורשעו בעבירות המתה שהן רצח, ניסיון לרצח והריגה. אני חוזרת, מדובר אך ורק ברצח, ניסיון לרצח והריגה. במקרים אלו מוצע כי ניתן יהיה להורות על החזקתו של קטין מתחת לגיל 14 במעון נעול ולקבוע כי המשך ריצוי העונש יהיה במאסר. בכך נשמרת ההגנה שביקש המחוקק לתת לקטינים מתחת לגיל 14 מפני נזקי המאסר, אך לצד זה ניתן ביטוי גם לערכים אחרים שאותם יש לשקול בגזר-הדין, כגון הרתעה, מניעה וגמול. בניגוד להצעת החוק הפרטית, הדגש בהצעת החוק הממשלתית הוא על חומרת העבירות ועל הערך של קדושת חיי אדם, גם אם העבירות לא נעברו בהקשר של טרור. האינטרס המוגן של חיי אדם אינו מוגבל לעבירות על רקע טרור ועל מקומו של נפגע העבירה ומשפחתו ושל נפגעים פוטנציאליים אחרים; יש לעמוד במלוא העוצמה, יהא הרקע אשר יהא, בין רקע אידיאולוגי ובין רקע פלילי. יחד עם זאת, הצעת החוק הממשלתית אינה כוללת, ולא בכדי, עבירות קלות יותר, אף אם אלו נעברו על רקע אידיאולוגי. חוק הנוער לכל אורכו שומר על האינטרס החברתי של שיקומם של נערים, גם אם חטאו, ועל איזון זה יש לשמור כפי שקיים היום בחוק. נוכח האמור לעיל, תומכת הממשלה בהצעת החוק, בכפוף להתאמתה ולהצמדתה להצעת החוק הממשלתית ומיזוגה בהמשך. אני רוצה לציין שכאשר ניסחתי את הצעת החוק הממשלתית הייתה לי התלבטות, כי בסך הכול לקטינים צריך לתת את הצ'אנס להשתקם. חוק הנוער היום, שהוא בראייה מאוד מאוד שיקומית, הוא גם מאוד – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי. <שרת המשפטים איילת שקד:> חוק הנוער היום, שהראייה שלו היא מאוד מאוד שיקומית, יש בו הרבה מאוד היגיון. בסך הכול נערים שהם קטנים, רכים בשנים, גם אם הם עושים מעשים חמורים, מניחים שהם לא מבינים את מלוא חומרת המעשה, ולכן בעצם בחר המחוקק לתת להם הזדמנות נוספת, אם אפשר לקרוא לזה כך, כי נכון להיום הם יכולים להיות במעון נעול עד גיל 20. עם זאת, לאחר התייעצות פנימית שעשינו במשרד המשפטים, גם עם מומחים לעבירות של נוער, החלטתי כן להחמיר בענישה במקרה של רצח, הריגה או ניסיון לרצח, בלי קשר לטרור, כן או לא טרור, אלא רק על-פי חומרת המעשה. זאת אומרת, אם ילד זרק אבן, אף שאבן, כפי שאנחנו יודעים, הורגת, אבל אם הוא זרק אבן שלא פגעה באף אחד, אף שזה מעשה על רקע אידיאולוגי, הוא לא ייכנס לאותה קטגוריה. ולכן, אני רוצה להדגיש את השוני בין הצעת החוק הממשלתית לפרטית. הממשלתית, שאליה תוצמד הפרטית, מדברת על הריגה, רצח או ניסיון לרצח. אני מבקשת לתמוך בהצעת החוק. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. יש כמה חברי כנסת שביקשו להתנגד. אני מזמינה את אוסאמה סעדי להציג את ההתנגדות, ואחר כך תהיה הצבעה, אלא אם כן, ענת ברקו, תרצי להשיב. אנחנו קודם כול נשמע את ההתנגדות. אדוני, יש לך שלוש דקות להתנגדות שלך. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני ביקשתי להתנגד להצעה הזאת, וקיוויתי שכבוד שרת המשפטים תעלה לדוכן ותתנגד להצעה הזאת, שלמעשה משנה מהשורש את העקרונות ואת המושכלות של חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול). כאשר מדברים על נוער, האיזון, כפי שאמרה שרת המשפטים בצדק, הוא על דרכי השיקום ודרכי הטיפול. אבל כאשר באים ולוקחים, לפי הצעת החוק של חברתי ענת ברקו – שמבקשת לצמצם אך ורק את הסעיף הזה של ענישה וכניסה למאסר של קטינים בני פחות מ-14, ולפי כל עקרונות היסוד של שיטת המשפט בישראל, לא דנים למאסר בפועל קטינים בני פחות מ-14 – היא באה ולוקחת אך ורק את הסעיף הזה מתוך כל חוק הנוער, שמלא בסעיפים, והיא רוצה לייחד את זה אך ורק לעבירות של מעשי טרור. שמעתי אותה עצמה אומרת שיש הרבה קטינים שביצעו מעשים קשים ביותר של פדופיליה, סוחרי סמים, רצח שלא על רקע אידיאולוגי – לא שמעתי את ענת ברקו מתקוממת נגד התופעות האלה ומבקשת לתקן את חוק הנוער, ומבקשת להכניס את הקטינים האלה מאחורי סורג ובריח. מה שונה? יותר חמור פדופיל, קטין פדופיל, קטין שסוחר בסמים, והוא בן 13, ו-13.5, ומשחית הרבה קטינים ומשחית הרבה נוער. קטין שרוצח, את לא מבקשת להכניס אותו מאחורי סורג ובריח, אבל קטין ממזרח-ירושלים שזורק אבן, את רוצה להכניס אותו למאסר בפועל. זה הדוקטורט שאת עושה, בהסתה מתמשכת נגד הציבור הערבי, נגד הקטינים הפלסטינים, נגד אנשים? לכן, אני התפלאתי שבכלל הממשלה – שרת המשפטים הייתה צריכה לבוא ולעמוד, ולהגיד: אנחנו מתנגדים, כממשלה. אני שמעתי על הצעת החוק הממשלתית שרוצה לייחד את זה אך ורק לעבירות חמורות. אני מבקש מכבוד שרת המשפטים: תשקלו את זה טוב מאוד, את העניין הזה, לא לשנות סדרי בראשית בחוק הנוער, אך ורק – אפילו אתם לא עושים את זה בהוראת שעה. לכן אנחנו נתנגד להצעת החוק הזאת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. חברת הכנסת ענת ברקו – בבקשה, גברתי. <ענת ברקו (הליכוד):> שרת המשפטים, בהחלט מקובל עלי להרחיב את זה לעבירות חמורות גם על רקע פלילי, זה בסדר, אני בעד. אני רק רוצה להדגיש שמה שקורה היום, יש רוצחים ילדים שמושכים אותם בהליכים משפטיים מתישים כדי להביא אותם לגיל 14, כדי שאפשר יהיה להגן על החברה ולהכניסם לכלא. זאת אומרת שהמצב העכשווי הוא לא יותר טוב. אנחנו מדברים באמת על הצורך להגן על החברה, ללא קשר – כשאני אמרתי שמגייסים ילדים כמו שפדופילים מחכים ליד בתי-ספר, התכוונתי לזה: אורבים לילדים, מפעילים לחץ על ילדים, מפעילים לחץ, אומרים שהאחיות שלהן מתרועעות עם בחורים, כל מיני לחצים כאלה ואחרים. אני שמעתי את זה פנים אל פנים, כך שאף אחד לא יכול לספר לי את הסיפורים הללו. אם באמת חברי חבר הכנסת סעדי דואג לילדים, כדאי לדאוג שהצעירים הללו לא ימשיכו להיות קורבנות של החברה הפלסטינית, שבעצם מחנכת לדם, לרצח ולנורמליזציה של אלימות. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת ענת ברקו. רבותי, אנחנו מתקרבים להצבעה. אני מבקשת מכולם לחזור למקומות. הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון – קטין שביצע מעשה טרור), התשע"ו–2015 – נא להצביע. ההצבעה הופעלה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 64 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 22 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון – קטין שביצע מעשה טרור), התשע"ו–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 64 בעד, 22 מתנגדים, פלוס אחד – יעל כהן-פארן, 23 מתנגדים, אחד נמנע. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> יש טעות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מה הטעות? <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת מרב מיכאלי מבקשת לשנות את ההצבעה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, הצבעת בעד? <קריאה:> בטעות היא הצביעה בעד – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רגע. בעד. לשנות: מבעד לנגד. חברת הכנסת מרב מיכאלי, אני שואלת אותך: הצבעת בעד ואת מבקשת לשנות לנגד? אז יהיה 63 בעד ו-24 מתנגדים. הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון – קטין שביצע מעשה טרור), התשע"ו–2015, עברה בקריאה טרומית, ועוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון – טיפול נפשי לילדים נפגעי אלימות במשפחה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1160/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון – טיפול נפשי לילדים נפגעי אלימות במשפחה), התשע"ה–2015, של חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי. מי מציג את החוק? בבקשה, חבר הכנסת אחמד טיבי. עשר דקות שלך. בבקשה, אדוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה, קטינים וקטינות נפגעי אלימות נזקקים לרוב לטיפול משקם, גם נפשית, גם פיזית, על מנת להמשיך בחיים תקינים ונורמליים ככל האפשר. העלות של טיפולים פסיכולוגיים גבוהה מאוד, ורבות מהמשפחות מתקשות לעמוד בתשלומים הגבוהים, ולכן נוצר מצב שבו הקטינים לא זוכים לשיקום. אשר למרכזי הסיוע במימון משרד הרווחה והשירותים החברתיים, אלה לרוב עמוסים, וקיים, גברתי, זמן המתנה ארוך, בעוד נחיצות הטיפול במקרים כאלה של פגיעה בקטינים היא קריטית. בשנת 2012, מרכזי הטיפול והסיוע לנפגעי אלימות במשפחה נאלצו לדחות ילדים, בני-נוער ונשים שהגיעו לקבל סיוע בשל פער בין התקציב שהקצה משרד הרווחה והשירותים החברתיים לבין הביקוש הגבוה בשטח, לצערי הרב. מטרתה של הצעת החוק הזאת – לאפשר לקטינים נפגעי אלימות במשפחה לקבל טיפול זמין, מקצועי, בעלות נמוכה וללא דיחוי. גברתי היושבת-ראש, מדובר באחת ההצעות שאמורה להיות מובנת מאליה, שהממשלה אמורה לתמוך בה מייד. רבים מחברי הקואליציה, אפילו שרים, אמרו לי: הצעה מצוינת. למה הממשלה מתנגדת? לא יודע למה הממשלה מתנגדת, יכול להיות שצריך לעשות עוד עבודה מול משרדי הממשלה; יכול להיות שצריך לשכנע עוד אנשים. אני יודע שחברתי חברת הכנסת ד"ר יפעת שאשא ביטון גם עובדת על הנושא הזה, גם במסגרת הוועדה, אבל גם בהיותה חברת כנסת שמטפלת בנושא הזה. בשבוע-שבועיים הקרובים היא תציג הצעה דומה. הקואליציה הבטיחה לי שלא יכול להיות שהיא תעביר הצעה דומה של חברת הכנסת ביטון ותדחה את ההצעה שלי. אני מקווה שההבטחה הזאת תקוים. ולכן, גברתי היושבת-ראש, אני מסכים להצעת הקואליציה, שתשובה והצבעה יהיו במועד אחר, עד שהכול – ליצמן, אתה לא מאמין לי? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא, אני צריך הסכמה של יושב-ראש הקואליציה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אוקיי. – – – עד שתהיה הכנה, וגורמי המקצוע יאשרו את שתי ההצעות, כי מדובר בהצעות חשובות, וכל זמן שחולף ללא האפשרות הזאת של מתן סיוע נפשי וליווי וטיפול של עובד סוציאלי פוגע עוד יותר בילדים הנפגעים מראש. ולכן – דווקא אני רואה שיש לי רוב פה. <יואב קיש (הליכוד):> אחמד, אתה לא יכול לוותר על שש דקות – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אתה מבין למה אתה עושה תמיד טעויות? כי אתה קורא לא נכון את המפה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> יש לי זמן לדבר – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אגיד לך אחרי שארד שהמפה היא נכונה אבל אני רוצה לשחק fair game. <איתן כבל (המחנה הציוני):> זו כוונתי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני רוצה לשחק fair game, אוקיי? <איתן כבל (המחנה הציוני):> זו כוונתי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ולכן – חבר הכנסת גפני, מה שלומך? שאלתי מה שלומך. לא, לא, אני רוצה להקל עליכם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, אני מבינה שלאחמד טיבי יש עשר דקות, צריך למלא זמן. <משה גפני (יהדות התורה):> אתה רוצה בעניין הזה? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני רוצה להגיד לך, לעדכן אותך: הגעתי לסיכום עם הקואליציה – הצבעה ותשובה במועד אחר. <משה גפני (יהדות התורה):> טוב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הוא מקבל. <משה גפני (יהדות התורה):> שלומי, ברוך השם, בסדר, כך או אחרת. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אה. תודה רבה. תודה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. כפי שהבנתי, אנחנו לא ממשיכים את הדיון בהצעת החוק הזו. תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תשלום מזערי ללומדים מחוץ לישראל), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/923/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תשלום מזערי ללומדים מחוץ לישראל), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת איימן עודה וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. כן, אדוני, עשר דקות לרשותך. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, החגיגה הסתיימה. אנחנו מבקשים – חבר הכנסת אחמד טיבי, תודה. בבקשה לחזור למקומכם, לא להפריע בניהול הישיבה. בבקשה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, ההצעה שלי היא פשוטה מאוד והוגנת מאוד. הסטודנטים שלומדים בחו"ל במוסד להשכלה גבוהה משלמים ביטוח לאומי יותר מאשר סטודנטים שלומדים בארץ, ואין סיבה לכך, נהפוך הוא. הסטודנטים שלומדים בחו"ל משקיעים כסף, וההורים שלהם משקיעים יותר מאשר לגבי סטודנטים שלומדים בארץ. לכן מן הראוי, מן הצדק, מן השוויון, להשוות את כל הסטודנטים – הלומדים בארץ והלומדים בחו"ל. תיאמתי עם שר הבריאות, כבוד השר ליצמן, ועם יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת צחי הנגבי, לדחות את התשובה ואת ההצבעה, על מנת לנהל דיאלוג עם השר במטרה לקדם הצעת חוק הוגנת זו. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איימן עודה. תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/30/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו ממשיכים בהצעות החוק. הצעת חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, התשע"ה–2015, של חברי הכנסת מאיר כהן ויאיר לפיד. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה, נא להציג את החוק שלך. עד עשר דקות. <מאיר כהן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חברות וחברי כנסת, אנשי אלו"ט, משפחות, מנכ"לית אלו"ט, זאת זכות גדולה של כולנו לצאת, ולו פעם אחת – ואני בראש ובראשונה מדבר אליכם, חברי הבית הזה, אנשי הקואליציה – לצאת ולו פעם אחת מהמחלוקות הפוליטיות ולהתייצב בפני כל עם ישראל ולהתאחד סביב החוק הזה, החוק שאציג בפניכם. חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות נולד מתוך מצוקה גדולה, מתוך מציאות קשה ולעתים חסרת חמלה של מחסור הולך וגדל במענים ובשירותים לאנשים עם מוגבלות בישראל. הוא נולד במטרה לממש את זכותם של האנשים האלה – רועי פולקמן, אדוני – לממש את זכותם של האנשים האלה לחיים שווים, שוויוניים, להבטיח כי יינתנו להם שירותי רווחה העונים ומבטיחים את השתלבותם בתחומי החיים השונים. פרק א' של החוק – ואני מבקש שכולכם תקשיבו – קובע עקרונות כלליים למתן שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלויות. פרק ב' מציע לעגן בחקיקה – ואת זה אנחנו עושים היום – את זכותם של אנשים עם אוטיזם לשירותי רווחה. ואני מציין, ואני מציין וחוזר: זהו הפרק הראשון של הסדרה כללית בחקיקה, שאליה יצטרפו בחודשים הקרובים פרק ב' ופרק ג'; הסדרה לגבי אנשים עם מוגבלות נוירופסיכולוגית, מוגבלות פיזית, חושית, שכלית והתפתחותית. לכל אלה ששואלים, זה פרק אחד מהחוק החשוב והגדול הזה. אני מבקש לפנות ללבכם, חברותי וחברי חברי הכנסת. עמלנו בפרך על החוק הזה – משרדי הרווחה, החינוך, הבריאות – במשך שנה וחצי; אני אישית כשר הרווחה ליוויתי יום-יום את עבודת הוועדה. חשנו, כל העוסקים במלאכה וחברי הוועדה, שאנחנו מתקנים עוול היסטורי ורוקמים מציאות אחרת לעשרות-אלפי ילדים ובוגרים אוטיסטים ולבני משפחותיהם. כשר הרווחה סיירתי במוסדות ובמעונות, בקרב משפחות, פגשתי את הילדות והילדים על כל הטווח של הספקטרום האוטיסטי, נגעתי במצוקות הגדולות – חבר הכנסת מוזס, אנא ממך, אם אתה נמנע או מתנגד, לפחות תקשיב – חשתי את המחסור ההולך וגדל במענים, בשירותים ובמסגרות לאותם אנשים. פגשתי הורים המתמודדים יום-יום, שעה-שעה, באדיקות ובאהבה אין קץ. אלה האנשים שיכולים ללמד אותנו מהי אהבת ילדים, מהי נתינה. לא אחת השפלתי את מבטי כנציג הממשלה אל מול החידלון. לא האמנתי שמדינת ישראל יכולה להפקיר אנשים עם מוגבלויות לגורלם. הגיע הזמן שאנחנו נתקן את העיוות הזה. וזה המקום להזכיר, ואנא הקשיבו לנקודות החשובות של החוק הזה: הפעלת מערך לאומי של צוותים בפריסה ארצית, שיאבחנו ויעריכו את רמת תפקודם של אנשים עם מוגבלות ואנשים שנמצאים על ספקטרום האוטיזם – חשוב. מישהו יכול להגיד שזה לא חשוב? מישהו יצביע נגד זה? הגיע הזמן במיוחד לתקן את העוול ולערוך עוד הערכה תפקודית לאדם אוטיסט בסמוך לכניסתו לחיים הבוגרים. החוק הזה קובע את זכותו של אדם עם אוטיזם לשירותי רווחה ייעודיים, בהתאם לצרכיו ובהתאם לרמת תפקודו, בעיקר כשהוא יוצא לחיים עצמאיים בגיל 18. החוק הזה, חברים, מתווה בשעה טובה מדיניות של שיקום, קידום, שילוב, שיפור משמעותי של שירותי הרווחה, זמינות ונגישות, ומקדם את עקרון השוויוניות ביחס של החברה לאנשים עם מוגבלויות. החוק קובע שינוי בסל שירותי הרווחה וקובע אמות מידה ברורות לגבי אופן מתן השירותים הכלולים בסל הזה. הוא עושה הסדרה בנושא פיתוח תוכניות, בנושא הכשרת כוח-אדם, בכל הנושאים הקשורים לאנשים עם אוטיזם. ופעם ראשונה, פעם ראשונה, עומד החוק על כך שנשמע את הדעה ואת העמדה של האוטיסט, של בני המשפחות. הגיע הזמן לתת משקל אמיתי לרצונות, להעדפות, לצרכים של האוטיסטים ובני המשפחות שלהם. על כן, חברי חברי הכנסת, חברות הכנסת, אני פונה אליכם ומבקש שהפעם כל אחד ילך עם מצפונו, עם היושר הפנימי שלו, בלי קואליציה, בלי אופוזיציה, בלי התפלפלות מפלגתית. לא תמצאו רבב בכוונות של הוגי החוק הזה ובמנסחים של החוק. בואו נפסיק להתעלל במשפחות ובילדים שלהן. עיניים של רבבות הורים ומשפחות נשואות אלינו. חלק מהם יושבים כאן למעלה, ורבים מהם צופים ומאזינים בציפייה רבה שנושיט יד להם ולילדים שלהם. צר לי שהממשלה דחתה את החוק. עד כמה חלק מהשרים בממשלה יכלו להיות מנוכרים וציניים? תגידו לי, עד כמה? חברי הכנסת, חברות הכנסת, תזכרו: "וחי אחיך עמך". תזכרו את זה. אנשי כולנו, אנשי הליכוד, הבית היהודי, ש"ס, השר דרעי, יהדות התורה: תצטרפו למחנה הציוני, ליש עתיד, לישראל ביתנו – ותודה רבה, אורלי – ולרשימה המשותפת. פעם אחת נלך אחרי צו מצפוננו. נהיה שותפים כולם להצעת חוק שמבשרת מהפכה חברתית של ממש, בפעם הראשונה מאז קום המדינה נעגן בחוק את זכויותיהם של כלל האנשים עם מוגבלויות במדינת ישראל. אני רוצה לסיים. אקריא מתוך עדותה של הגברת תמי יונה, אמו של יוסי בן ה-23, המוגדר אוטיסט בתפקוד נמוך. תקשיבו, חברים: "להיות אם לילד אוטיסט זה מאבק יומיומי. לגדל ילד שלא מודע לסכנה ואי-אפשר להשאירו רגע אחד בלבד – כל החיים הופכים להתעסקות בו, חיים שדורשים כוחות פיזיים ומנטליים" – לפחות לכבודה של האם הזו אני מבקש להפסיק לדבר. חבר הכנסת וקנין, לפחות תקשיבו להם – "חיים שדורשים כוחות פיזיים ומנטליים. ואז אתה מגלה שזו רק ההתחלה, ובנוסף לכל זה אתה צריך לקיים מאבק אין-סופי עם הרשויות על הזכויות הבסיסיות שלך, כי שום דבר לא מובן מאליו ושום דבר לא קבוע בחוק". אנא מכם, אני פונה ללבכם, הצביעו בעד החוק הזה – בשורה לכל המשפחות ולעשרות-אלפי הילדים. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. <הצעת חוק שיקום, קידום ושילוב אנשים עם אוטיזם בקהילה, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/83/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס) <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש לנו הצעת חוק שהוצמדה: הצעת חוק שיקום, קידום ושילוב אנשים עם אוטיזם בקהילה, התשע"ה–2015, של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. יש לנו שלוש דקות. הצעה שהוצמדה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, רבותי השרים, אני הייתי כאן בערך לפני שנתיים, לאחר שניסיתי כבר בכנסת השמונה-עשרה לקדם את הצעת חוק האוטיסטים. בכנסת התשע-עשרה הצלחתי; הצלחתי גם בעזרת תמיכה מחברים מהקואליציה, והצלחתי להעביר את זה בקריאה טרומית. התבקשתי על-ידי הקואליציה דאז להמתין לפני שאני מקדמת את הצעת החוק לקריאה ראשונה. כמה חבל שלא השכלנו להריץ אותה בקריאה הראשונה בטרם יצאנו לבחירות המוקדמות. היה והיינו מצליחים, היינו מביאים מזור ובשורה אמיתית לכל אותן משפחות שהיום נאלצות להישאר עם הילדים שלהן בבית. אין להם מסגרות מעל גיל 21, ומי שמכיר את התחום יודע שמדובר בילדים שנמצאים על רצף שבקצהו הם לא מסוגלים לתפקד. בגיל 21 המסגרות החינוכיות והתעסוקתיות שלהם נסגרות, והם נזרקים באחת לבית הוריהם. אותם הורים צריכים לדאוג לא רק לתעסוקה של אותם ילדים; הם צריכים לחשוב מאיפה יביאו כסף, ואם נגזר עליהם ולא מדובר בבית חזק כלכלית, הם גם לא ימצאו להם מסגרת. האם אנחנו – האם מדינת ישראל רוצה לעודד משפחות באשר הן להפקיר את הילדים שלהם למוסדות סגורים, שהשד יודע מה קורה בהם? חברי אילן גילאון ואני, שקידמנו את החוק הזה ביחד בכנסת הקודמת – ואילן ואני גם הסתובבנו במוסדות כאלה וראינו שם עיוותים, וראינו התעללויות; לאחר מכן גם בית-המשפט ראה וסגר חלק מהמוסדות האלה. אבל מה אנחנו באים ואומרים לאותן משפחות? מעכשיו ואילך אתם העובדים הסיעודיים של הילדים האלו. הילדים האלו לא זקוקים לא לתעסוקה, לא לחינוך, לא למשהו שימלא להם את סדר-היום. אני יודעת, יש עוד מוגבלויות שבהן זקוקים וראויים לטיפול אמיתי, לשילוב, לסל שירותים. זו הייתה אמורה להיות הפרוסה הראשונה בטיפול הרב-מערכתי – בכל הטיפולים – בכל בעלי המוגבלויות. מי שמכיר את המערכת האוצרית במדינת ישראל יודע שכאשר אתה מביא הצעת חוק גדולה במיוחד, ששווה מיליארדים, הסיכוי שלך להעביר אותה שואף לאפס. אבל אם אתה מפרק אותה לנושא-נושא, לפרק-פרק – נכון, גם ידידי בוז'י הרצוג היה חתום על הצעת החוק, גם חברי אילן גילאון; יאיר לפיד ואחרים היו חתומים על הצעת החוק הקודמת. היא הצעת חוק טובה, היא הצעת חוק חברתית, מהמדרגה הראשונה. סיפרו לי הורים שהם נאלצים לוותר על מקום עבודתם כי הם לא יכולים להשאיר את הילד 24 שעות לבד. אבל תארו לעצמכם, מה עליהם לעשות אם לא לוותר על מקום העבודה – להשאיר את אותו ילד אוטיסט לבד? לסכן את חייו? להשאיר אותו בבטלה גמורה, אותו ואחד ההורים, אם לא את שניהם? אתם יודעים מה אחוזי הגירושים במשפחות האלה? מדינת ישראל צריכה להתעורר. מדינת ישראל הבטיחה להביא הצעת חוק ממשלתית. חיכינו די והותר. הגיע הזמן להגיד: די, המשפחות האלה צריכות פתרון, והפתרון הוא הצעד הראשון, כי ברגע שנטפל באוטיסטים תיפתח הדרך לטפל בכל שאר המשפחות המורכבות, המשפחות עם הבעיות, המשפחות של אותם ילדים עם מוגבלויות באשר הם. תודה רבה. אני מבקשת מכם לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי. בשם שר הרווחה והשירותים החברתיים – אני מזמינה את שר הבריאות, השר יעקב ליצמן, להשיב. התשובה היא על שתי הצעות החוק במשולב, ואחר כך תהיה הצבעה על כל הצעת חוק בנפרד. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שאני מתחיל לתת את התשובה של השר חיים כץ, השר לשירותי רווחה ושירותים חברתיים, אני חייב – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת נחמן שי, אני שומעת את מה שאתה אומר שם. בבקשה, השר משיב, קצת כבוד. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לפני שאני מקריא את התשובה של השר חיים כץ, אני חייב להגיב על דברים חמורים של חבר הכנסת עפר שלח במליאה לפני יומיים, בלילה, כאשר הוא אמר שהוא מוחה על כך שאף אחד מחברי הכנסת ונציגי הציבור לא ביקר את הפצועים של "צוק איתן" בבתי-החולים. אני חייב להגיד לך, אדוני, שכל חברי ביקרו, ואני אישית ביקרתי בכל בתי-החולים את הפצועים, אף שהייתי באופוזיציה. אני חייב להגיד לך שאת מי ראו בבתי-החולים? ראו את כל ארגוני ההצלה, המתנדבים במד"א ו"איחוד הצלה", ארגוני הצלה למיניהם, וגם את זק"א. איך אתה מעז להגיד, להכתים, בגלל פופוליטיקה שלך על חוק מסוים כאן? סתם פופוליזם. זה מה שאתה רוצה – לריב, בדם? ב"צוק איתן" לא ביקרנו? אני ברחתי מטילים בכל מיני מקומות – באשקלון, בבאר-שבע. אתה אומר לי שלא ביקרתי? וחברי, כל חברי הכנסת? אז לפני שאתה מדבר, אנא תבדוק אם הנתונים אמיתיים או לא אמיתיים. זה לגבי עצם הדבר. עכשיו, אדוני, לגבי החוק עצמו. אני מקריא את התשובה של השר חיים כץ על הצעת החוק, אבל לפני כן אני רוצה להעיר שני דברים: א. הקואליציה, וגם אני בתוכה, ביקשנו לדחות את הצעת החוק בשבוע ימים. אמרנו: בוא נדחה. יש דברים חיוביים בחוק הזה. בואו נדחה את זה לשבוע הבא, יכול להיות שנסכים להצביע בעד. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני, אני לא מכיר אותך, אתה לא מכיר אותי, אז לפני שאתה מאשים אותי, תבדוק מי אני ואם אני אומר משהו שאני לא מקיים. תבדוק. אני אומר לך שרציתי לקיים. דבר שני – אדוני, אם אי-אפשר לדחות בשבוע ימים את החוק הזה, למה חבר הכנסת מאיר כהן לא עשה את זה בקדנציה שלו? בשבוע אי-אפשר לדחות, זה כל כך חשוב – היה צריך לעשות את זה אצלו. את זה אני לא מבין. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני רוצה להגיב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הבנו. הבנו. אני אתן לכם אפשרות לחזור לכאן. חברת הכנסת אורלי לוי, אחרי תשובת השר תוכלו לחזור לכאן. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> הם חוזרים בין כך ובין כך. ולכן, אדוני, אני רוצה להקריא את התשובה של השר חיים כץ: הצעת החוק המוצעת מבוססת על המלצות ועדה בין-משרדית שהוקמה בעקבות החלטת ממשלה 5329 לעניין הסדרת זכויותיהם של אנשים עם אוטיזם, והיא זהה להצעת החוק הממשלתית שהוכנה על-ידי משרדנו בממשלה הקודמת. הצעת החוק הממשלתית אושרה על-ידי ועדת שרים לענייני חקיקה בממשלה הקודמת, אך לא עלתה לקריאה ראשונה בכנסת עקב התפזרותה. אורלי, אני אומר את זה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מסכימים לדחות בשבוע. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> עכשיו כבר אי-אפשר. פרק א' של הצעת החוק – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> אפשר לדחות בשבוע. יש הסכמה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש הסכמה לדחות בשבוע. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> מסכימים לדחות? אוקיי, אז במקום להקריא את התשובה – צחי, מסכימים לדחות? <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש הסכמה לדחות בשבוע ימים? חבר הכנסת מאיר כהן, מסכים? אבל חבר הכנסת יאיר לפיד רוצה בכל אופן לעלות. אם יש הסכמה לדחייה, אנחנו לא עולים. היות שיש הסכמה לדחייה, תודה רבה, נדון על זה במועד הבא. חברת הכנסת אורלי לוי, אני רוצה לשמוע – יש הסכמה? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש הסכמה. חבר הכנסת מאיר כהן, יש הסכמה? <מאיר כהן (יש עתיד):> כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש הסכמה. וחבר הכנסת יאיר לפיד? <יאיר לפיד (יש עתיד):> מסכים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש הסכמה. <הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מניעת מגורי המבקר בתחום העירייה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1678/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מניעת מגורי המבקר בתחום העירייה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, אדוני, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, נא להציג את החוק שלך. עשר דקות, אדוני. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, על משקל האמירה הנודעת אני שואל: מי יבקר את המבקר? כלומר – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי. סליחה, אדוני. חבר הכנסת זאב בנימין בגין, חבר הכנסת ז'קי לוי, בבקשה. תודה, סיימתם את השיחה. חברת הכנסת יעל גרמן. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> מותר וצריך לשאול את השאלה: מי יבקר את המבקר? מותר וצריך וחייבים לשאול את השאלה כאשר נראה בעליל שהביקורת לא אפקטיבית. איך אני אדע שהביקורת לא אפקטיבית? במשך עשרות שנים, במאות רשויות מקומיות, אני, אני אישית, לא שמעתי על דוחות של מבקרי עיריות שעשו רעש, שחשפו שחיתות, שחשפו בעיות קשות. בדרך כלל הדוחות קרובים מאוד לדעתו של ראש העיר. אני אפילו יודע שביישובים מסוימים ראש העיר כותב בעצמו את דוח הביקורת. אנחנו כאזרחים סומכים על כך שיש מי שמבקר את תפקודה של העירייה. אנחנו גם יודעים שיש שחיתות בשלטון המקומי, יש תפקוד לקוי בשלטון המקומי, וצריך לתקן זאת. צריך למצוא את הכלים לעשות את הביקורת יעילה יותר, אפקטיבית יותר, ואתם יודעים מה? שראשי העיריות והמועצות המקומיות יעשו חשבון שיש מי שמבקר אותם. לכן אני מציע כאן הצעה: לחזק את גוף הביקורת, לחזק את מעמדם של מבקרי הפנים; לא להחליש אותם. אני רוצה שהם יהיו תלויים פחות בראש העיר; אני רוצה שהם יהיו תלויים פחות ברשות המבצעת; אני רוצה לתת להם סמכויות גדולות יותר, וזה מה שצריך לעשות. גם המיקום שלהם – המעמד שלהם יהיה יותר חזק, גם הסמכויות שלהם יהיו רחבות יותר, ואז אפשר לחסוך לקופה של המועצה מיליונים. אני מעריך שביקורת אפקטיבית יותר, אדוני השר, תוכל לחסוך מאות מיליונים כל שנה. מה זה לחסוך? שמאות המיליונים האלה לא ילכו לבזבוז אלא יושקעו היכן שצריך, בצורה האפקטיבית ביותר, כאשר אחת מסמכויותיו של מבקר הפנים היא לבדוק אם הכסף הושקע בצורה נכונה, בצורה יעילה, היכן שצריך, על-ידי מי שצריך, בסמכויות הנכונות, ונעשה שימוש נכון בכסף הציבורי. אני חושב שזה ייתן יותר אמון של הציבור ברשות המקומית. יש חוסר אמון של התושבים ברשות המקומית, בתפקוד העירייה וחלק מהפולקלור שבעירייה – המצב לא טוב. לכן, ההצעה שלי באה מהכיוון הזה. השר וגם אחרים אמרו לי שזאת הצעה שמחטיאה את המטרה – יכול להיות, אני לא מתעקש עליה – והיא למנות מבקר פנים שלא גר בתחום הרשות עצמה. אף שמבחינת חופש העיסוק – יש בחוק הקיים היום, כבוד השר, שישה סעיפים או עשר הגבלות מי לא יכול להיות מבקר. זה לא רק מבחינת השכלה. מי שהיה מועמד לראש העירייה לא יכול להיות; מי שהיה חבר מועצה עשר שנים לא יכול להיות; אפילו מי שהיה חבר במועצה קרובה, שכנה, לא יכול להיות מבקר פנים בעירייה במשך שנתיים. יש הגבלות. למה נעשו ההגבלות האלה? מה ההיגיון שלהן? להרחיק את המבקר מההשפעה של מה שמתרחש בעירייה כדי למנוע ניגוד אינטרסים. כיום אין מכרז אפילו על מבקר פנים. העירייה יכולה להחליט על מינוי מבקר פנים. אין ביקורת על ההחלטה הזאת. בדרך כלל, משום מה, ועל-פי איך שהחיים מתנהלים, מועצות מקומיות ממנות מבקרי פנים שהם נוחים להן. אף אחד לא יבוא למנות מבקר פנים שיהיה קשה עבורו. תמיד מחפשים את האדם הנוח ביותר, כלומר את האדם שמבקר הכי פחות. ככל שאתה פחות ביקורתי יש לך סיכויים יותר גדולים להיות מבקר פנים. זה אבסורד, זה לא יכול להיות. לכן סיכמתי עם כבוד השר שהנושא יועבר לוועדה, ואני מתעקש על כך שיש לשנות את הכללים ולחזק את מעמדו של מבקר הפנים על-ידי ניתוק ככל האפשר של מינויו מהרשות המקומית עצמה. יש הרבה מנגנונים לעשות זאת. אני לא רוצה לפגוע באף מבקר פנים שעובד היום, אבל אם היינו מעבירים מבקר מיישוב אחד לאחר, תאמין לי, הביקורת הייתה הרבה יותר טובה מאשר עכשיו; בלי לפגוע בקיימים. כי מבקר שעבד בעירייה לא יכול לבקר בעירייה אחרת – שיהיה לו נוח לבקר. ואז האנרגיות של הביקורת באות לידי ביטוי יותר. מה יותר טוב מזה? מישהו שיש לו ביקורת – אני אומר לכם, הוא מבקר מתוסכל כי הוא לא יכול לבקר בגלל הקשרים בתוך העירייה. תעבירו אותו למקום אחר – הוא יהיה מבקר קשוח, כי הוא לא ידפוק חשבון. לכן ניתוק מהיישוב הוא דבר נכון. אני לא רוצה שהצעת החוק הזאת תלך לבזבוז, מפני שהנושא מאוד חשוב, קריטי. אם היום אזרח באיזה יישוב – ערבי, יהודי, עירייה, מועצה מקומית, מועצה אזורית – יודע וסומך שיש מבקר פנים יעיל ברשות המקומית, הוא יישן בשקט. הוא ידע שהארנונה שהוא משלם, נעשה בה שימוש נכון; הוא ידע שהמינויים שנעשים בעירייה נעשים בצורה נכונה; הוא ידע שיש מי שמקפיד על מינהל תקין. אבל במצב היום זו פרצה שקוראת לגנב. אני בטוח שמבקרי הפנים, כולם אנשים ישרים – לא זו הבעיה, אין לי ביקורת על אף אחד מהם. אני מבקר את השיטה, לא את המבקרים. השיטה לא נכונה. אני דיברתי בזמנו עם מבקר המדינה, ואמרתי – והייתה לי דעה קיצונית בנושא הזה, ששר הפנים לא מסכים לה – שכל הביקורות ברשויות המקומיות יהיו כפופות ישירות למבקר המדינה. תארו לעצמכם מה היה קורה אז. בכל רשות מקומית יושב מבקר פנים שהקשר שלו הוא לא לראש המועצה אלא למבקר המדינה – מה היה קורה? איך היו מתנהגים ראשי מועצות? איך היו מתנהגים פקידים בכירים? מישהו היה מעז לעשות דאווין? לקרב מקורבים? לפגוע במינהל תקין? היה הרבה יותר קשה. ואז היינו חוסכים המון כסף. זה לא תשלום נוסף אפילו, מה שאני מציע. זו הצעה. יכול להיות שאנחנו צריכים ללכת לדרך ביניים: לא ניתוק גמור מהמועצה ולא הכפפה מלאה למבקר המדינה. לגופו של עניין יכול להיות שהפתרון נמצא באמצע. אבל המצב הקיים, שבו יושבת מועצת עיר או מועצת רשות מקומית ובוחרת – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – ללא מכרז מבקר כראות עיניה, הוא מצב לא תקין. צריך שהמינוי של גוף ביקורת ייעשה מחוץ לגוף שעושים עליו ביקורת. כי איך תיעשה ביקורת על-ידי מישהו שאני מיניתי? תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אני מתכבדת להזמין את שר הפנים חבר הכנסת סילבן שלום להשיב. <שר הפנים סילבן שלום:> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, כולנו חושבים שצריך לחזק את הביקורת בכל מוסד ציבורי – יהיה זה בממשלה, יהיה זה באוניברסיטאות, בבתי-החולים, וכמובן גם ברשויות המקומיות. לשם כך גם נפגשתי השבוע עם ראשי ארגון המבקרים הפנימיים ברשויות המקומיות, כדי למצוא דרך לשפר את הביקורת ולהביא למצב שהביקורת תהיה יותר תכליתית, ובסופו של דבר, יותר אפקטיבית. אבל להאשים את כל ראשי הערים שהם כותבים את דוח הביקורת? במקרה יש לי כאן שתי ראשות עיר. חברת הכנסת יעל גרמן, האם כתבת את דוח הביקורת בעיריית הרצליה? אני בטוח שלא. האם, חברת הכנסת טלי פלוסקוב, את כתבת את דוח הביקורת בעיריית ערד? <היו"ר טלי פלוסקוב:> היה לי נורא מוזר לשמוע. <שר הפנים סילבן שלום:> אני בטוח שלא. לבוא ולהגיד שראשי הערים כותבים את דוח הביקורת – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <שר הפנים סילבן שלום:> שנייה. אולי בכפר-קרע יש בעיות. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <שר הפנים סילבן שלום:> אולי בכפר-קרע יש בעיה – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> לא, אל תגיד. עכשיו יגידו: מה קרה? לא. – – – <קריאה:> מה קרה בכפר-קרע? <היו"ר טלי פלוסקוב:> הסתבכת עכשיו. <שר הפנים סילבן שלום:> לא. חבר הכנסת בהלול, ג'מאל זחאלקה הוא מכפר-קרע – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הוא התכוון לרעננה. <שר הפנים סילבן שלום:> – – אז אולי שם יש בעיה. אבל לבוא ולהשליך מהבעיה הזאת על כל הערים במדינת ישראל, אני חושב שזה מרחיק לכת, וגם פוגע בראשי הערים, שהם אנשים ישרים ואמינים שעושים עבודתם כראוי. להטיל בהם דופי שהם אלה שכותבים את הדוח, לטעמי זה לא במקום. דבר נוסף, זאת פגיעה גם במבקרים עצמם. לבוא ולהגיד שהמבקרים נותנים לראשי הערים להכתיב להם את דוח הביקורת? יש מבקרים פנימיים מצוינים, מעולים, שעושים עבודתם נאמנה. להטיל בהם דופי כזה – אני לא חושב שלזה אתה מתכוון. אני בטוח שהם כולם עושים את עבודתם כראוי. לגבי ההצעה שלך עצמה – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <שר הפנים סילבן שלום:> רגע, שנייה. אתה עצמך מנית עשרה סייגים לאפשרות של מינוי מבקר פנים. לכן המחוקק חשב מי לא יכול להיות מבקר פנים, אבל הוא לא העלה בדעתו שתושב היישוב עצמו פסול כי מייד הוא חשוד. אני לא חושב שניתן לחשוד בו ומייד להטיל בו דופי. והרבה פעמים יש בעיה ביישוב שהוא מרוחק. מה יעשו, לדוגמה, ביישוב מרוחק שצריכים להביא את המבקר ממקום אחר, עם עלויות אסטרונומיות? אני לא חושב שהדבר הזה נכון. ההצעה שלך להביא לכך שהם יוכפפו למבקר המדינה – קודם כול מבקר המדינה מבצע ביקורת בכל הרשויות המקומיות. אני בטוח שנעשתה ביקורת גם בעיריית הרצליה על-ידי מבקר המדינה וגם בעיריית ערד על-ידי מבקר המדינה. הביקורות האלה נעשו בשקיפות ובפתיחות, והדברים האלה התנהלו בצורה הטובה ביותר. אני בטוח שגם בעיריית טייבה, כאשר חבר הכנסת חאג' יחיא היה ראש עיר, נעשתה ביקורת, והביקורת הזאת נעשתה כראוי וכמו שצריך. אבל למה לעצור במבקר הפנים שיהיה כפוף למבקר המדינה? מחר נחליט שהיועץ המשפטי של העירייה יהיה כפוף ליועץ המשפטי לממשלה, והגזבר של העירייה יהיה כפוף לשר האוצר, וכך הלאה וכך הלאה וכך הלאה. אין לזה סוף. השלטון המקומי צריך להיות שלטון עצמאי. אני נותן לו יותר ויותר סמכויות. אני חושב שהרגולציה מכבידה מדי, הרגולציה קשה מדי, אינה נכונה, ובסופו של יום הייתי אומר – מכפיפה את השלטון המקומי לשלטון המרכזי בעבותות שלפי דעתי צריך להתירם ולא לשים עוד עבותות ועוד ייסורים ועוד אזיקים על השלטון המקומי. לכן, כולנו צריכים לקבוע באמת מה צריך להיעשות. וכמו שאמרתי, פגשתי השבוע את יושב-ראש האיגוד, המבקר של עיריית מודיעין, ואת סגנו, המבקר של עיריית אשקלון. אני בטוח שהם היו כועסים מאוד אם היו אומרים להם שהם כותבים את הדוח לאחר שראש העיר שזף את עיניו בכתובים ובעצם הכתיב להם מה לעשות. וגם ראשי הערים היו כועסים מאוד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כבוד השר, יש בעיה – – – בחברה הערבית. <שר הפנים סילבן שלום:> יכול להיות, חבר הכנסת פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יש בעיה. <שר הפנים סילבן שלום:> יכול להיות שבחברה הערבית יש יותר בעייתיות, יכול להיות. אבל בוא נאמר שהיא מתעוררת כשראש העיר הוא לא שלי. כשראש העיר הוא שלי, הכול בסדר. כשראש העיר הוא לא שלי, אז המבקר לא בסדר והיועץ המשפטי לא בסדר והגזבר לא בסדר והמנכ"ל לא בסדר, וכמובן ראש העיר לא בסדר. אז היום, לדעתי, יש ביקורת עצומה על ראשי הערים, וטובה, וגם על המבקרים. אני חושב שאנחנו צריכים למצוא מה ניתן לעשות כדי להגביר את חוזק הביקורת הפנימית ברשויות. לכן הסכמתי להעביר את זה לוועדה, כי אני חושב שאולי באמת זה דבר נכון לתת יותר פתחון פה לביקורת הפנימית. אבל לא צריך לשפוך את התינוק עם המים, וכמו שאומרים אצלנו, "תפסת מרובה – לא תפסת". לכן, אנחנו נקיים דיון בוועדה. אנחנו נעשה את הדברים בצורה ראויה, בצורה שקולה, בצורה נכונה, נבונה, ונמצא מה ניתן לעשות כדי להרחיב את מנעד הביקורת וכדי לתת יותר שיניים למבקרים הפנימיים. אבל להפוך אותם לזרוע חיצונית של מבקר המדינה – כמו שאמרתי, זה לא יסתיים כאן, כי מחר היועצים המשפטיים ידרשו לעבור להיות כפופים ליועץ המשפטי לממשלה, הגזברים – לחשב הכללי, כמו החשבים במשרדים הממשלתיים, וכמובן, פקידי הגבייה ירצו להיות כפופים למשרד האוצר, ומנהלי אגף הנכסים – למשרד השיכון, וכך הלאה וכך הלאה וכך הלאה, דבר שהוא הפוך לגמרי ממה שאני חושב שצריך לעשות, שזה להגביר את העצמאות של השלטון המקומי, בעיקר ברשויות האיתנות. כמובן, הרשויות היותר חלשות עדיין צריכות יותר פיקוח ויותר ביקורת, אבל הרשויות האיתנות צריכות לקבל אפשרות של עצמאות גדולה יותר ממה שיש להם היום, כאשר הם באמת כפופים בכל צעד ובכל שעל שהם עושים לשלטון המרכזי. אני רוצה, גברתי היושבת-ראש, להעביר את הדיון הזה לוועדת הפנים של הכנסת, ושם נבחן את כל הסוגיה הזאת, שהיא סוגיה חשובה, ואני מעריך את עצם העלאתה כאן. ואולי נמצא דרכים נוספות להגביר את הביקורת, בלי לפגוע, באמת, בתפקוד השלטון המקומי, ביושר ובהגינות של העובדים בשלטון המקומי, ובלי להטיל בהם כתם או דופי, וגם לא במבקרים עצמם. אני מודה לכם, ונעביר את זה לוועדת הפנים. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בבקשה להעביר את זה לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת כהצעה לסדר-היום, כמובן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לכבוד השר. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה? מקובל. רבותי, אנחנו נצביע על הפיכת הצעת החוק להצעה לסדר-היום והעברתה לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. אני מבקשת ממי שמעוניין להצביע לחזור למקומו ולהצביע – מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 41 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מניעת מגורי המבקר בתחום העירייה), התשע"ה–2015, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 41, פלוס חברת הכנסת יעל כהן-פארן – 42 חברי כנסת בעד – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה. חבר הכנסת סמוטריץ ביקש להוסיף את ההצבעה שלו בעד. הצעת החוק הופכת – גם השר כמובן, השר סילבן שלום. חבר הכנסת זוהיר בהלול, חבר הכנסת מיקי רוזנטל, חברת הכנסת אלהרר, חבר הכנסת אלי אלאלוף – לפרוטוקול, להוסיף אותם כמצביעים בעד הפיכת הצעת החוק להצעה לסדר-היום והעברתה לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. <הצעת חוק חובת רישום סטנוגרמי בגופים ציבוריים, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1914/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת קארין אלהרר) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק חובת רישום סטנוגרמי בגופים ציבוריים, התשע"ה–2015, של חברת הכנסת קארין אלהרר. בבקשה, גברתי. עשר דקות. <קארין אלהרר (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי וחברותי חברי הכנסת, באופן לא מתואם בכלל גם אני מבקשת לדבר על ביקורת ועל שקיפות. הצעת החוק שנצביע עליה בעוד דקות ספורות היא הצעה שנולדה מתוך דיון בוועדה לענייני ביקורת המדינה, שאני עומדת בראשה, באשר לדוח מבקר המדינה בנושא מתווה הגז. בדיון שהתקיים הובהר שהוועדה הבין-ממשלתית, בין-משרדית, שקיימה דיונים באשר לאותו מתווה גז, שהיא ועדה-לא-ועדה, ויש על כך ויכוח – היא התקיימה מבלי שנכתבו פרוטוקולים סטנוגרמיים, דהיינו פרוטוקול של מילה במילה. עכשיו, זה עניין שהוא מאוד מאוד בעייתי, וזה באמת בלשון המעטה כשאני אומרת "בעייתי". מדובר בהחלטות שקובעות הרבה מאוד בכלכלה הישראלית. מדובר בהחלטות שבסופו של דבר נוגעות לכל אזרח ואזרחית. טריליון שקלים אמר מי שאמר, וכל הדיון הזה מתקיים בלי שאנחנו יודעים מה היה בחדר, עם מי נפגשו, על מה דיברו, איך סיכמו. כשנושא כזה מגיע לדיון ציבורי, אז איך אנחנו נדע אם הדברים שהתנהלו באותה ועדה הם דברים ראויים או לא ראויים, איך אנחנו נוכל באמת לבקר ביקורת עניינית את מה שקרה שם? אנחנו הרי לא באמת יודעים מה היה שם. נדמה שבמדינה מתוקנת כמו ישראל, הכספים הרבים האלה צריכים תיעוד. ובאמת הדבר הזה מנוהל בצורה שהיא לא שקופה. כל הזמן מדברים על שקיפות ועל הצורך בשקיפות. אז אני סבורה שהשקיפות הזאת צריכה לבוא לידי ביטוי גם בהחלטות מהסוג הזה. יכול להיות שהכול התנהל כשורה ואנחנו סתם מלינים על שום דבר, אבל איך נדע מה באמת היה שם? זו הנקודה, שבעצם כנראה לעולם לא נדע. מסיבה שכמובן אינה ברורה לי, ועדת השרים החליטה שלא לתמוך בהצעת החוק הזאת. ואני רוצה לפנות גם אלייך, חברתי השרה שקד, וגם ליתר חברי ועדת השרים: תראו, זה לא משהו שהוא נגד קואליציה, בעד אופוזיציה; זה משהו שהוא בעד מדינת ישראל. אנחנו רוצים לעשות מעשה נכון; תעזרו שכולנו נעשה את המעשה הנכון. זה יכול להפחית גם, דרך אגב, הרבה מאוד התלהמות והרבה מאוד ביקורת לא עניינית, כי אם נדע מה היה שם נבין מה ענייני ומה לא. אני קוראת לכל חברי הבית, כולם פה-אחד, בלי קשר לקואליציה–אופוזיציה: תתמכו בהצעה הזאת, ובואו נביא למקום שהוא יותר מכובד עבור כולנו, ונהפוך את ההחלטות האלה לשקופות ונתונות לביקורת אמיתית. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. אני מזמינה את שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד להשיב. <שרת המשפטים איילת שקד:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק חובת רישום סטנוגרמי בגופים ציבוריים, של חברת הכנסת קארין אלהרר, מבקשת לקבוע כי בכל "דיון מיוחד", כהגדרתו בהצעת החוק, של רשות ציבורית, תהיה מוטלת חובה לקיים רישום סטנוגרמי של מהלך דיון שיש בו עניין לציבור. משמעות ההצעה היא כי רשויות ציבוריות יחויבו לקיים רישום סטנוגרמי בכל ישיבה שיש לה השלכות על הציבור במקרה שבו נושא הדיון הוא בעל השלכה על מדיניות הרשות או כאשר הדיון מעלה עניין ציבורי. הממשלה מתנגדת להצעת החוק. הממשלה רואה חשיבות בקידום עקרונות השקיפות וזכות הציבור לדעת. כידוע, ללא חובת תיעוד עלולה חובת הגילוי להתרוקן מתוכן של ממש. ואכן, סדרי מינהל תקינים מחייבים את הרשות המינהלית לנהל פרוטוקול אשר ישקף את עיקרי המידע המובא בפני הרשות הציבורית ואת ההחלטות שהתקבלו על-ידה. אם כן, מכוח המשפט המינהלי נלמדת חובה כללית לנהל פרוטוקול, אף כאשר חובה זו אינה מעוגנת בחיקוק מסוים. עם זאת, היקפה של חובת התיעוד משתנה ממקרה למקרה על-פי נסיבותיו ומאפייניו של הגוף המינהלי הנוגע בדבר. הצעת החוק האמורה מנוסחת באופן רחב מאוד. ראשית, הצעת החוק נוקטת – וחברת הכנסת קארין אלהרר, אני כאן מסבירה למה הממשלה מתנגדת: בגלל הניסוח הרחב שלה. ראשית, הצעת החוק נוקטת את המינוח "דיון מיוחד", שלפי הגדרתו – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אפשר היה לקבוע את זה לפני, לא עכשיו. – – – שלפי הגדרתו תוביל לכך שלמעשה חובת התיעוד תחול לכל הפחות על הרוב המוחלט של הדיונים המתקיימים ברשויות הציבוריות. שנית, הצעת החוק חלה על כלל הרשויות הציבוריות כהגדרתן בחוק חופש המידע. המשמעות היא כי חובת הרישום הסטנוגרמי חלה על, מלבד משרדי הממשלה ויחידות הסמך, תאגידים סטטוטוריים, כל הרשויות המקומיות, חברות עירוניות, מוסדות להשכלה גבוהה ועוד. לאור זאת, הצעת החוק מטילה נטל כבד על הרשויות הציבוריות על מאפייניהן השונים, הן מבחינת כוח האדם שיידרש לשם מילוי חובה זו והן מבחינת המשאבים הכספיים. הצעת החוק אינה עורכת את האיזון הראוי בין העומס המינהלי והכספי הכרוך בעריכת רישום סטנוגרמי של מהלך הדיונים האמורים לבין עקרון השקיפות וקיום ביקורת על פעילות הרשות הציבורית. כאמור, יש לזכור כי ממילא, מכוח עקרונות המשפט המינהלי, מחויבת הרשות לנהל פרוטוקול הכולל את עיקרי הדברים שנאמרו בדיון, וכמובן – את ההחלטות שהתקבלו, וזאת ללא צורך בחיקוק שיקבע חובה זו. נוכח האמור, הממשלה מתנגדת להצעת החוק בנוסח המוצע. חברת הכנסת אלהרר, מכיוון שלהצעת החוק הזאת יש עלות כספית משמעותית לכל הגופים הציבוריים – הרשויות המקומיות, חברות עירוניות – גם מבחינת כוח-אדם וגם מבחינת כסף, אז האיזון בין כוח-האדם והכסף שנדרש לבין העובדה שגם ככה היום צריכים במקומות האלה לנהל פרוטוקול מסודר, כולל התוצאות, האיזון ביניהם הוביל את ועדת השרים להתנגד להצעה. זו הייתה גם עמדת המשרדים – משרד הפנים ועוד משרדים. אם תרצי, אני אעביר לך את עמדת המשרדים לוועדת שרים לחקיקה. אין לי שום בעיה לעשות את זה. בסדר? חברי הקואליציה, שאלו אותי כמה חברי כנסת מדוע הממשלה מתנגדת להצעת החוק. כפי שאמרתי לחברת הכנסת קארין אלהרר, הממשלה מקדמת את עקרון השקיפות, אולם בוועדות האלה, בישיבות המיוחדות, כן מתנהל פרוטוקול. באיזון בין העובדה שיש כרגע פרוטוקולים לבין העלות הכספית של החוק הזה, באיזון ביניהם, הממשלה החליטה להתנגד. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. רבותי, על-פי בקשת הממשלה, נצביע שמית על הצעת החוק הזאת. גברתי מזכירת הכנסת, נא להתחיל בהצבעה. חברת הכנסת זהבה גלאון, ההצבעה היא שמית. ראיתי שרצת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – אינה נוכחת אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – אינו נוכח ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – נגד איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח יעל כהן-פארן – בעד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – בעד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – בעד ינון מגל – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד סילבן שלום – נגד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר טלי פלוסקוב:> גברתי, אני מבקשת לחזור על שמות חברי הכנסת שלא השתתפו בהצבעה עד כה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – אינה נוכחת איל בן ראובן – אינו נוכח איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – בעד יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי – נגד יצחק הרצוג – אינו נוכח ג'מאל זחאלקה – בעד יוסי יונה – אינו נוכח אלי כהן – נגד יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח ציפי לבני – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת ינון מגל – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חמד עמאר – בעד רועי פולקמן – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח סתיו שפיר – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר טלי פלוסקוב:> האם יש מישהו באולם מחברי הכנסת שעדיין לא הצביע? בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשם חבר הכנסת) יצחק כהן – נגד <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש עוד מישהו באולם? לא. תודה, גברתי. תמה ההצבעה. נא לסכם את ההצבעה. בעד – 42 חברי כנסת, מתנגדים – 44 חברי כנסת. הצעת חוק חובת רישום סטנוגרמי בגופים ציבוריים, התשע"ה–2015, לא עברה. <הצעת חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני (תיקון – הגבלות על יצוא ביטחוני לכוחות ביטחון שביצעו הפרות חמורות של זכויות אדם), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/263/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברות הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני (תיקון – הגבלות על יצוא ביטחוני לכוחות ביטחון שביצעו הפרות חמורות של זכויות אדם), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת תמר זנדברג. בבקשה, גברתי. עשר דקות. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, גברתי, חברות וחברים, בימים הקרובים אמור להיכנס לתפקידו מפכ"ל המשטרה הנכנס רוני אלשיך. זאת הזדמנות לאחל לו בהצלחה מול האתגרים הלא-פשוטים והמשמעותיים שהמשטרה עומדת בפניהם. המפכ"ל הזה עומד להיכנס לתפקידו אחרי שהמועמד הקודם, כידוע לכולנו, גל הירש, היה מועמד לתפקיד הזה חרף העובדה שבבעלותו חברה לייצוא ביטחוני, או במילים פחות מכובסות, סחר בנשק. אני רוצה, לפני שאפרט את הצעת החוק עצמה, לשפוך אור קל מאוד על היצוא הביטחוני הישראלי. מדובר באחד הנושאים המושתקים ביותר בישראל, ולכן אני חושבת שכדאי שכולנו, כישראליות וישראלים, קודם כול נדע כמה עובדות. מדובר בענף עתיר ממון, עתיר קשרים, שיש לו הילה של יוקרה וחשאיות, ולמרות היוקרה הזו, או אולי דווקא בגללה, מדובר על ענף שמשחק תפקיד בכמה מהסכסוכים המרים בעולם. בחלקם, לצערנו הרב, הוא משמש דיקטטורות דכאניות לביצוע פשעים אלימים. כשאנחנו מסתכלים על היקף היצוא הביטחוני הישראלי, אני חייבת לומר שקצת קשה לדלות נתונים, אבל לפי דוח שפורסם בשנת 2013, ישראל עומדת במקום השישי בעולם בהיקף היצוא הביטחוני, ובמקום הראשון במכירת כלי טיס לא מאוישים. לפי נתוני משרד הביטחון, ב-2012 נחתמו עסקאות מצטברות בסך של למעלה מ-7.3 מיליארד דולר מישראל. לפי נתונים שהתפרסמו בתקשורת, מאז שנת 2008 עלה היצוא הביטחוני הישראלי ב-74%. בתחילת 2014 חשף האגף לפיקוח על היצוא הביטחוני כי מדי שנה מתקבלות אצלו כ-9,000 בקשות ייצוא, מהן מאושרים כ-8,000 רישיונות ל-130 מדינות וגורמים אחרים. בין אותן מדינות וגורמים אחרים נמצאות גם מדינות שאף דמוקרטיה מערבית אחרת לא מתקרבת אליהן, כמו למשל דרום-סודאן, אזרבייג'ן, בורמה, בלרוס ועוד. במדינות אפריקה, ביבשת אפריקה, ישראל נוהגת באופן קבוע לאמן משמרות נשיאותיים, שהם למעשה סוג של יחידת צבא פרטית או יחידות מודיעין פרטיות של הנשיא, שמשמשת אותן לא פעם לפשעים נגד האזרחים עצמם. למרות זאת, ישראל מסתירה באופן עקבי מידע בנוגע למדינות שרוכשות את הנשק הזה, ואני רוצה לפרט קצת באיזה נשק מדובר: מדובר ברובים, כלי ארטילריה, מל"טים, טילים, כלי רכב קרביים, נשק קל, וגם אמצעים שבעגה המקצועית נקראים "אמצעים שלא יורים", אבל הם משמשים לפיזור הפגנות, למעקב, ולכן גם פעמים רבות לרדיפה ולדיכוי. רק לאחרונה קבע דוח של מועצת הביטחון של האו"ם, בקיץ האחרון, כי נשק ישראלי משמש גורמים שונים בדרום-סודאן. במדינה העקובה מדם הזאת מתרחשת כבר כמה שנים מלחמת אזרחים, והסכסוך האלים הזה, מתבצעות במסגרתו הפרות קשות של זכויות אדם ופשעים נגד האנושות. מדיווחים נוספים שנאספים, אם על-ידי ארגוני זכויות אדם ואם מדיווחים וולונטריים שמדינות מדווחות לאו"ם, עולה כי בין המדינות שדיווחו על עסקאות נשק עם גורמים ישראליים בעבר היו צ'אד, רואנדה, קזחסטן, רומניה, צ'ילה, ברזיל, איטליה, וייטנאם, קמרון, אוגנדה, הודו, מקסיקו, ספרד, טורקיה וכמובן ארצות-הברית. מובן שחלק מהנשק הזה נרכש לשימוש צבאי ומשטרתי של דמוקרטיות שוחרות שלום ומשמש למטרות לגיטימיות ולהגנה על ביטחון האזרחים. אבל תחת מעטה חשאיות די רציני, נתח נכבד מהנשק הזה, מאמצעי המעקב האלה, מהאמצעים הצבאיים האלה, מועבר למשטרים דיקטטוריים ודכאניים, ושם הוא משמש לרדיפה פוליטית, לדיכוי מחאות, להוצאות להורג ללא משפט. <היו"ר מאיר כהן:> סליחה, גברתי. סמוטריץ, אנא ממך, וגם חברת הכנסת אורלי לוי, בבקשה. חברת הכנסת אורלי לוי. תודה רבה. להקשיב. <תמר זנדברג (מרצ):> אני חוזרת למה משמש הנשק הישראלי, כדי שכולנו נדע: לרדיפה פוליטית, לדיכוי מחאות, להוצאות להורג ללא משפט, לאונס ולרצח של חפים מפשע, לרבות ילדים, לכפייה, ביזה ועוד מעשים של אלימות קשה, רצחנות ודיכוי. חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני נחקק בעשור הקודם כדי לפקח על היבטים שונים ביצוא הביטחוני. אני לא אפרט עליו הרבה, דוח מבקר המדינה כבר קבע שהוא לא מיושם כראוי. זו אמירה די רפה, לומר במילים אולי חריפות יותר שהחוק מהווה מקרה קלאסי של חתול ששומר על שמנת. חוק הפיקוח הוא חלש ופגום, הוא מביא לפנינו למצב שבו אנשי מערכת הביטחון מפקחים ואוכפים את החוק על חבריהם, הם סוחרי הנשק והיצואנים הביטחוניים, שעד לפני רגע ממש היו בכירים באותה מערכת. וכך אנחנו רואים לא פעם – וזאת בדיוק הדוגמה שפתחתי בה, של גל הירש – מעבר קל, אולי קל מדי, בין כהונה כקצין בכיר שעניינו הגנה על המדינה ובין קריירה של סוחר נשק או יצואן ביטחוני, שיכול גם במקרים רבים להוביל לתפקידים של חבר כנסת, שר או בכיר אחר בשירות הציבורי, או בחברה מסחרית. הגברת הפיקוח של חוק היצוא הביטחוני הוא עניינה של הצעת החוק הזו. הצעת החוק הזו מבקשת במילים פשוטות לקבוע הגבלות על ייצוא ביטחוני לכוחות שידוע לנו שביצעו עינויים, העלימו אנשים, הוציאו להורג ללא משפט או השתמשו באונס כנשק מלחמתי. ההנחה המובלעת בהצעת החוק הזו היא שכוחות הביטחון שביצעו הפרות חמורות של זכויות אדם, אין לנו יכולת לדעת מה הם יעשו בנשק הישראלי שיגיע לידיהם; ואנחנו, חברות וחברים, כישראליות וכישראלים, אנחנו לא רוצים שרובי "גליל" שיוצרו כאן בישראל, יכוונו לראשן של נשים בזמן שהן נאנסות; אנחנו לא רוצים שהרובים האלה יימסרו לילדים חיילים שמגויסים בכפייה; אנחנו לא מעוניינים שציוד אלקטרוני ישראלי ישמש לרדיפה אחרי חברות וחברים בקהילת הלהט"ב או ישמש לאיסוף מידע לצורך עינויים ודיכוי פוליטי. כל הדוגמאות האלה קרו בשנים האחרונות. וחשוב להדגיש שבמקרים רבים המשכת הזרמת נשק למדינה היא זו שמתדלקת את הסכסוך האלים ומונעת באופן אקטיבי הגעה לשלום. זה בדיוק מה שמתבצע כרגע בדרום-סודאן. הצעת החוק הזו, חברות וחברים, מהווה למעשה תרגום לעברית בהתאמות קלות של החוק האמריקני. זה המקום לציין לשבח ולהודות מקרב הלב לעורך-הדין איתי מק, שיושב כאן ביציע, לא רק על הסיוע בניסוח הצעת החוק, אלא על הטיפול הארוך, המסור והיסודי בנושא הזה, באיסוף מידע שלא יסולא בפז ולהבאתו לידיעת הציבור. משרד החוץ, בחוות דעת שהוא כתב לקראת הדיון בהצעה הזו בתחילת השבוע בוועדת השרים לענייני חקיקה, מציע להסתפק – לצורך הגנה על זכויות אדם ומניעת שימוש בנשק הישראלי שם – מציע להסתפק באמברגו שמוטל על-ידי מועצת הביטחון של האו"ם. על זה צריך לומר שני דברים: האחד, מאז שנות ה-90 לא אירופה ולא ארצות-הברית, בהדרגה, לא מסתפקות באמברגו הזה, ומבינות שזה לא יכול להיות קנה המידה היחיד, שזה ממש לא מספיק, והן הולכות ומנסחות חקיקה עצמאית. ברואנדה למשל, אותו אמברגו הגיע חודש וחצי בלבד אחרי שהתחיל הג'נוסייד, אבל זה היה חודש וחצי קריטי, שבמהלכו נמנו רוב הנרצחים בסכסוך שם. בנוסף, חובה להזכיר שהשימוש או הנפנוף, שנעשה לצורך חוות הדעת הזו, בהחלטות מועצת הביטחון של האו"ם, עלול להצטייר – איך לומר? – באופן קצת ציני, כאשר לצערנו הרב ישראל מפרה באופן שיטתי את האמברגו הזה של מועצת הביטחון. הדוגמה האקטואלית של דרום-סודאן מלווה אותנו בימים אלה, כאשר מועצת הביטחון, האו"ם, ארצות-הברית ומדינות נוספות הטילו אמברגו נשק, ולמרות זאת ישראל ממשיכה במכירה; ולא צריך להרחיק, אפשר גם להרחיק עוד לדוגמאות מההיסטוריה, כמו למשל דרום-אפריקה, שלדעתי עד היום זה כתם על כולנו. חשוב לדעת, הצעת החוק הזו טובה לא רק להגנה על זכויות האדם, ולא רק למניעת אלימות מיותרת, להגנה על נשים, ילדים ואזרחים; היא טובה גם ליצואנים הביטחוניים עצמם. רק אם החוק הישראלי יותאם לסטנדרטים בין-לאומיים, אותם יצואנים יוכלו לדעת בוודאות שהם לא מסייעים בביצוע פשעים אלימים, ולכן הם מוגנים מפני מצב שבו הם יועמדו לדין בעתיד בפני בית-משפט בין-לאומי. אלה דברים שיכולים לקרות. רק בימים אלה מוקמים בתי-משפט בין-לאומיים לחלק מאותם סכסוכים. לסיכום, אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזו לא מבקשת לחסל את היצוא הביטחוני הישראלי, והיא גם לא מבקשת להגביל אותו לתמיד. היא מבקשת לומר דבר פשוט: במקרים שבהם קיימים כוחות ביטחון מדינתיים, שבאופן מכוון ומאורגן מפנים את אותה אלימות רצחנית ודיכוי נגד האזרחים שלהם, ידנו לא תהיה במעל עד אשר אותו איום יוסר באופן אפקטיבי, ואנחנו נוכל לדעת, בתור מדינת ישראל, בתור אזרחיות ואזרחי ישראל, שהנשק שמיוצא בשמנו משמש להגנה ולמטרות שלום, ואם למטרות מלחמה – לא נעשים בשמנו פשעים נגד האנושות ולא מבוצעות הפרות של זכויות אדם. תודה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תמר, שאלה: איך את יכולה למנוע מצב – קחי למשל מדינה כמו ניגריה שנלחמת מול פלגים של הג'יהאד העולמי; היא מפנה את הנשקים האלה מול כוח, מול so called אזרחים? איך את מונעת את זה בהצעת החוק? <תמר זנדברג (מרצ):> תראה, יש – – <היו"ר מאיר כהן:> בקיצור, חברת הכנסת זנדברג. <תמר זנדברג (מרצ):> – – לא פורום אחד ולא שניים, בין-לאומיים, שמובילים חקיקה בתחום הזה. אני מניחה שארצות-הברית, שמובילה את הקואליציה העולמית במלחמה בג'יהאד העולמי ובכוחות כמו "אל-קאעידה" וארגון "המדינה האסלאמית", "דאעש" – קיים אצלה חוק כזה, והחוק הזה הוא פשוט תרגום שלו. ולכן, בעוד אנחנו שותפים במאבק בטרור העולמי ולא היינו רוצים לראות מעשי אלימות רצחניים, עלינו, כמדינות שוחרות שלום וכדמוקרטיות, מוטלת החובה – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <תמר זנדברג (מרצ):> – – לא לחמש ממשלות שמפרות זכויות אדם של האזרחים שלהן. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. תודה לך. ישיב שר הביטחון חבר הכנסת בוגי יעלון. בבקשה, אדוני. <שר הביטחון משה יעלון:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הממשלה מתנגדת להצעת החוק של חברות הכנסת זנדברג וגלאון. שמעתי תוך כדי הצגת הצעת החוק לא מעט דברים שבינם לבין המדיניות שאנחנו נוקטים בתחום היצוא הביטחוני אין כל קשר. חברות הכנסת בהצעתן מבקשות להגביל את שיקול הדעת של משרד הביטחון כרשות המוסמכת להוצאת רישיונות ייצוא ביטחוני בבואו לתת רישיונות שיווק ביטחוני ורישיונות ייצוא ביטחוני ליצואנים המבקשים לייצא למדינות או ליעדי ייצוא שהם מפרי זכויות אדם, זאת על בסיס מידע שהתקבל ממשרד החוץ, שבו יוקם מאגר נתונים על כך. הצעת החוק מיותרת. היא אינה מוסיפה דבר על תהליך קבלת ההחלטות הקיים כבר היום בהחלטות על מתן רישיונות, שבו משולב משרד החוץ באופן מלא, ותשומותיו ניכרות בהעברת מידע וחוות דעת מחייבת בתהליך, מעבר למידע שאנחנו אוספים בכוחות עצמנו, בעיקר באזורי עימות בעייתיים. חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני משנת 2007 מעגן את מעמדו הנורמטיבי של משרד החוץ, האמון על מדיניות החוץ ויחסי החוץ של ישראל, באופן מפורש ומפורט בתהליך קבלת ההחלטות על ייצוא ביטחוני. כך, לדוגמה, סעיף 24(א) לחוק קובע מנגנון של חובת היוועצות של הרשות המוסמכת, באמצעות ועדות מייעצות הממונות על-ידי שר הביטחון. החוק קובע ומחייב, תחת פרק תיאום עם משרד החוץ, כי בכל אחת מהוועדות המייעצות יהיו חברים עובדי משרד החוץ. עוד על-פי החוק, במידה שיסתייג נציג משרד החוץ מהמלצת ועדה מייעצת ושקלה הרשות המוסמכת שלא לקבל את ההסתייגויות או המליצה לתת רישיון, תובא ההסתייגות לדיון משותף במנגנון יישוב מחלוקות הייררכי, ועד להחלטת ועדת המשנה של ועדת השרים לביטחון לאומי, הקבינט. עוד נקבע, בסעיף 27, לגבי רישיונות ייצוא ביטחוני, כי הרשות המוסמכת תתייעץ עם נציג משרד החוץ באופן שייקבע בתקנות טרם מתן רישיון ייצוא ביטחוני. כל רישיון ייצוא מועבר להתייחסות משרד החוץ. מדינת ישראל מייחסת חשיבות רבה לעיגון היבט יחסי החוץ של מדינת ישראל בשיקולים למתן רישיונות לייצוא ביטחוני, ובמסגרת זו גם היבטי זכויות אדם. הן משרד החוץ והן משרד הביטחון, ואני באופן אישי, מייחסים חשיבות רבה להיבט זכויות האדם במדינות היעד לייצוא ביטחוני. מרכיב זכויות האדם במדינות היעד לייצוא ביטחוני מובא בחשבון כבר היום במסגרת העמדות שמשרד החוץ מציג בתהליך העבודה על רישיונות, ועמדתו של משרד החוץ מובאת בפני הרשות המוסמכת במשרד הביטחון – ראש אגף הפיקוח על יצוא ביטחוני ונציגיו – וזאת כחלק ממכלול מורכב של שיקולים מדיניים, הבאים לידי ביטוי על-ידי הנציגים, הן בוועדות המייעצות השונות לעניין רישיונות שיווק והן בהתייחסות לבקשות לרישיונות ייצוא. בנוסף, ועל-פי החוק, מערך הפיקוח מחויב להחלטות מועצת הביטחון של האו"ם. משרד החוץ מעדכן את משרד הביטחון כאשר מתקבלות החלטות במסגרת זו. הצעת החוק מבקשת להטיל על משרד החוץ לאסוף "מידע מיחידים ומארגונים שאינם פועלים מטעם ממשלת ישראל, על הפרות חמורות של זכויות אדם". סעיף 1(ז)(2) מנסה לקבוע בחקיקה ראשית אמות מידה שאינן מבוססות, ועלולות להביא לפוליטיזציה של תהליכי עבודת המטה ומתן האישורים. דוגמה מייצגת לכך היא התנהלותה של המועצה לזכויות אדם של האו"ם בז'נבה, שלפיה ישראל נמצאת בראש רשימת המדינות המפרות זכויות אדם, על רקע פוליטיזציה והטיה מובנית הקיימת במועצה. הדבר נכון גם לגבי ארגונים לא ממשלתיים אחרים. הצעת החוק גם קובעת בסעיף 1(ה) – – – <היו"ר מאיר כהן:> זה חדש – – –? <שר הביטחון משה יעלון:> לא, הן מבקשות בחוק בעצם לחייב התייעצות עם ארגונים לא ממשלתיים. הצעת החוק גם קובעת בסעיף 1(ה) כי משרד החוץ יעדכן את השלטונות במדינות שלגביהן נאסר לייצא יצוא ביטחוני. חשיפת מידע בנוגע למדיניות היצוא הביטחוני של מדינת ישראל מנוגדת לאינטרסים של מדינת ישראל, ומטבע הדברים היא בעלת השלכות על יחסיה הבילטרליים והמולטי-לטרליים עם מדינות היעד ומדינות נוספות, בהיבטים מדיניים, ביטחוניים וכלכליים. סיכומו של דבר, חברות הכנסת מודאגות כי היבט זכויות האדם נזנח בתהליך קבלת ההחלטות, אולם לא כך הדבר. שילובו המלא של משרד החוץ, כמו גם מעמדו כגורם שהתנגדותו לבקשה פלונית אינה מאפשרת לקדם היענות לבקשה זו, מצביעים על כך ששיקולים אלה מקבלים את משקלם הראוי בתהליך קבלת ההחלטות, ואין הצעת החוק מוסיפה דבר. זאת, נוסף, כמובן, על ההתחשבות בנושא זכויות אדם גם במשרד הביטחון ועל-ידי אישית כאשר אני מאשר עסקה ביטחונית. אשר על כן, אני מבקש להסיר את הצעת החוק מסדר-יומה של הכנסת. <היו"ר מאיר כהן:> אם כך, הממשלה מתנגדת. חברת הכנסת תמר זנדברג. שלוש דקות לרשותך, בבקשה, אם ברצונך להגיב. אני מבקש בצד שמאל שקט, חבריא. בבקשה, גברתי. אני שוב מבקש שקט בצד שמאל. <יואב קיש (הליכוד):> שמאל של מי? <היו"ר מאיר כהן:> שמאל שלי. אני מבקש, אנא מכם, תכבדו את אלה שעומדים כאן. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, תודה על התשובה, אלא שלדעתי נפלו בה כמה – אני רוצה להעמיד דברים על דיוקם. קודם כול, הצעת החוק מבקשת לתת את הסמכות להמליץ למשרד הביטחון בידי משרד החוץ הישראלי. ההצעה קובעת שמשרד החוץ רשאי לאסוף מידע מכל מיני מקורות, חלקם גלויים, חלקם מקורות שיש בידיו, אבל אין פה – השרבוב של מועצת זכויות האדם בז'נבה או כל מיני ארגונים שלדעתך או לדעת אחרים הם עוינים לישראל או לא עוינים לישראל – אין הם ממין העניין. משרד החוץ, בתור המשרד שמקבל הסמכה בהצעת החוק הזאת, גם התייחס – ציטטתי קודם בדברי ההסבר שלי מחוות דעתו של משרד החוץ, ואני עכשיו אחזור להתעכב על נקודה אחת. משרד החוץ בחוות הדעת שלו מייחס אומנם חשיבות רבה, כפי שאדוני ציין, להיבט זכויות האדם, אלא שהוא מנסה לעשות איזה טנגו, או במילים שלו, לאזן אותו עם שיקולים מדיניים, שיקולים ביטחוניים או אחרים. מכאן צריכה לצאת אמירה ברורה – שכפי שאמרתי קודם, יוצאת מהחוק האמריקני, שמשם הצעת החוק הזו לקוחה – צריכה לצאת אמירה ברורה שיש מקרים של הפרות זכויות אדם קשות שאין לאזן אותן עם שום דבר; הן לא עומדות מול שיקול גיאו-פוליטי או שיקול מדיני או כל שיקול אחר. יש מקרים שבהם שמים קו אדום. ולכן הכלים שיש כיום לא מספקים, ומכאן הצעת החוק הזאת. וכבר ציינתי קודם את המקרים שבהם ישראל, לצערנו, מפרה את האמברגו של מועצת הביטחון של האו"ם – לא מועצת זכויות האדם של האו"ם – ונדמה לי שזה מקור בושה לכולנו. נקודה אחרונה, אדוני השר, לגבי השקיפות. כל נושא היצוא הביטחוני של ישראל מתנהל תחת חוסר שקיפות קיצוני ביותר. אני מבינה שאתם דוחים את הצעת החוק הזאת ואתם תנסו כרגע באמצעות הקואליציה לא לקבל אותה. בעיני זו טעות, ובעיני גם מדינת ישראל תתקדם – אם לא היום אז בעתיד הקרוב – לקראת פיקוח עודף. אבל אתם לא יכולים להמשיך להתנהל בנושא הזה בכזה חוסר שקיפות קיצוני. לא ייתכן שאנחנו לא יודעים לאילו מדינות בכלל ישראל מייצאת נשק, שלא לדבר על היקף העסקאות, השמות שלהן וכו'. מדובר כאן בגורמים שהם מסחריים, לא מדובר באיזה סוד מדינה או סוד ביטחוני, ואם יש כזה, אז הוא החריג, ולא הכלל. ואני מנצלת את ההזדמנות הזו לפני ההצבעה כדי לקרוא לך להחיל יותר שקיפות במה שאפשר על היצוא הביטחוני, כדי שקודם כול נוכל לנהל דיון, ולו גם דיון ציבורי, על הנשק הישראלי ומה נעשה בשמנו, למה הוא משמש ולאילו סכנות הוא עלול לגרום. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. אם כן, על-פי בקשת הקואליציה, אנחנו נעבור להצבעה שמית. בבקשה, גברתי מזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח <היו"ר מאיר כהן:> סליחה, גברתי בצד שמאל, אי-אפשר לעמוד כאן ולצעוק בטלפון. תעשי את זה בחוץ. סליחה. <צחי הנגבי (הליכוד):> אין צורך. <היו"ר מאיר כהן:> זו הייתה בקשה שלכם. אין צורך – אז אני מבקש מכולם לשבת, ונעבור להצבעה אלקטרונית. אנא מכם. מצביעים על הצעת חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני – – – <תמר זנדברג (מרצ):> התחלתם בהצבעה שמית. <היו"ר מאיר כהן:> חבריא, אנחנו נצביע – אני מבקש – – – <זהבה גלאון (מרצ):> כבר התחלתם בהצבעה. <היו"ר מאיר כהן:> אוקיי. חבר הכנסת הנגבי, אנחנו בכל זאת נמשיך עם ההצבעה השמית, כי התחלנו. היה כבר חבר כנסת שהצביע. בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – אינו נוכח ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – אינו משתתף בהצבעה אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – נגד איתן כבל – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – בעד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח ינון מגל – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד חמד עמאר – נגד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – אינו נוכח סילבן שלום – נגד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר מאיר כהן:> נחזור על הרשימה של אלה שלא הצביעו. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת דוד אמסלם – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת איל בן ראובן – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח יוסי יונה – אינו נוכח איתן כבל – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח ינון מגל – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח רויטל סויד – אינה נוכחת איימן עודה – בעד יעקב פרי – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – אינו נוכח סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר מאיר כהן:> יש מישהו שנמצא כאן ולא הקריאו את שמו ולא הצביע? לא, גברתי. אנא, סכמי. תמה ההצבעה. אם כן, 45 נגד, 29 בעד. הצעת חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני (תיקון – הגבלות על יצוא ביטחוני לכוחות ביטחון שביצעו הפרות חמורות של זכויות אדם), של חברת הכנסת תמר זנדברג, נדחתה. <הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת תקופת הזכאות לשעת הנקה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1939/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת תקופת הזכאות לשעת הנקה), התשע"ה–2015. תשובה והצבעה במועד אחר. אני מזמין את חברת הכנסת יעל גרמן; בבקשה, גברתי. עשר דקות לרשותך, בבקשה. <יעל גרמן (יש עתיד):> תודה, אפילו פחות. אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני נעניתי לבקשה ואני רק מציגה את הצעת החוק, ובהמשך אנחנו נקדם את זה יחד עם גילה גמליאל, שממונה בהחלט על הנושא. אני מקווה שבתוך שבועיים עד שלושה אנחנו נקבל את תמיכת הקואליציה. הצעת החוק הזו זכתה למאות-אלפי קולות של נשים שמחכות לה. 31 חברי כנסת תמכו וחתמו עליה, וגם 20% מהחותמים הם חברי הקואליציה. זוהי הצעה שנשים מחכות לה. ואני רוצה לקרוא לפניכם רק שתיים מהתגובות שהיו בפייסבוק בעקבות הקמפיין המבורך – ואני רוצה גם להודות עליו – של אתר "מאמזון". כותבת אחת האימהות: אני חצי שנה אחרי לידה שלישית. הנקה מלאה. ביום ראשון אני חוזרת לעבודה ואני לא יודעת איך אתמודד עם העייפות. הבייבי שלי קמה לפחות שלוש פעמים בלילה ולא הולכת לישון לפני 23:00. היום אני מרגישה כל היום עייפה. איך אתמודד עם לקום ב-07:00, לשלוח ילדים ולצאת ליום שלם בעבודה? ואחרת כותבת: פשוט בא לי לבכות. אחרי חמישה חודשי חופשת לידה, של יום ולילה עם הבייבי הנסיכה שלי, לחזור לעבוד ולהגיע הביתה רק לקראת 17:00, כשמה שנותר לי לבלות אתה זה שעתיים בלבד מתוך כל היום. מדכא אותי בטירוף. איך עושים את זה? אז לא צריך. אז אפשר בהחלט אחרת. היום החוק מאפשר ארבעה חודשים של מה שנקרא שעת הנקה. כל אישה שילדה יכולה לצאת שעה קודם לביתה, לילדה, לתינוקת, לתינוק, ולהיות אתו ואתה. הגדילו לעשות במגזר הציבורי – במגזר הציבורי האריכו את זה לשנה. במשך שנה נשים יולדות יכולות לעבוד שעה אחת פחות ולחזור לביתן כדי להיות עם התינוקת או עם התינוק. ואני יכולה לספר לכם, כמעסיקה במגזר הציבורי, שבלשכה שלי, כאשר נשים צעירות ילדו, מעולם לא הרגשתי שהעבודה נפגמה. האישה היולדת הייתה יוצאת שעה קודם אבל הייתה מספיקה לעשות את העבודה בשבע שעות במקום בשמונה שעות. ואם לא הספיקה לעשות בשבע שעות, הרי שהייתה משלימה את זה בבית. וכולנו יודעים ויודעות שניתן לעשות זאת. כל מה שמבקשת הצעת החוק לעשות זה להרחיב את הנוהג הקיים במגזר הציבורי גם למגזר הפרטי. אנחנו יודעים היום שאימהות צעירות עובדות למעשה לא בשתיים ולא בשלוש משמרות אלא בארבע משמרות. האימהות הצעירות עובדות, חוזרות הביתה ועובדות בבית, מטפלות בילדים וגם קמות בלילה. אני אומרת בעיקר אימהות, מפני שבאו ואמרו לי: בואו נרחיב את זה גם לגברים. ואין בעיה, אני אהיה בהחלט מוכנה להרחיב את זה לגברים ממש כפי שהרחיבו את חופשת הלידה גם לגברים, אבל מעניין אותי אם מישהו מחברות או חברי הכנסת יודע מה אחוז הגברים במדינת ישראל שמנצלים את חופשת הלידה? <רחל עזריה (כולנו):> פחות מ-500, מתוך בערך 180,000 לידות. <יעל גרמן (יש עתיד):> נכון מאוד. נכון מאוד. וזאת עלייה, כי זה התחיל ב-170. רחל, דוז פואה. <היו"ר מאיר כהן:> כן, צריך לשאול ורחל עונה. <יעל גרמן (יש עתיד):> כן, נכון. יפה מאוד. האחוז המדויק, כדי שאני לא אטעה, האחוז המדויק הוא 0.2. 0.2%. כמה, דרך אגב, בשבדיה? לא אעמיד אתכם במבחן – 90%. זאת אומרת שיש לאן לשאוף. אני מאוד מאוד בעד זה שגברים יישאו בנטל גידול הילדים בצורה שווה, גם ייקחו את חופשת הלידה וגם, דרך אגב, ייקחו שעה ויצאו שעה אחת קודם הביתה לטפל בתינוק. אני חושבת שתינוק זקוק לגבר ממש כמו שהוא זקוק לאישה, לאב ממש כמו שהוא זקוק לאם. ולכן, ניתן יהיה בהחלט להרחיב את זה. אבל כרגע, במציאות של היום, זאת האישה שעומדת בפני דילמה. אחרי הלידה כל אחת מאתנו עומדת בפני דילמה: האם להישאר עם התינוק או עם התינוקת ולתת לה את מה שאנחנו כל כך רוצים לתת, את מה שכל המחקרים אומרים שצריך לתת – פיאז'ה אומר: אפס עד חמש שווה חמש עד 80. אז מתו ב-80, היום זה אפס עד חמש שווה חמש עד 100 – וללכת באמת אחרי צו השעה, או לחזור לעבודה; לחזור לעבודה מפני שצריך לפרנס, לחזור לעבודה מפני שרוצים להתקדם בקריירה, ולא נוכל להתקדם – אנחנו מדברות על מעמד האישה; איך נוכל לקדם את עצמנו? איך נוכל לקדם את הנשים אם הן תישארנה בבית? וההתלבטות הזאת, הבעייתיות, ייסורי המצפון, יכולים לקבל תשובה מעטה וקטנה על-ידי כך שנדע שיש לנו עוד שעה להיות עם הרך הנולד. הצעת החוק הזאת מתבקשת, חשובה וצודקת. ואני מאוד מקווה שבשלושת השבועות הקרובים, בעזרתה של חברת הכנסת והשרה גילה גמליאל ועוד חברות כנסת מהקואליציה שחתמו על הצעת החוק הזו, נצליח להביא את זה לכאן להצבעה שבה כולם יצביעו בעד. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להודעה של מזכירת הכנסת, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעה של חברי הכנסת נורית קורן, אורלי לוי אבקסיס ואחמד טיבי בנושא: מחירי מוצרים ללא גלוטן. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי סכומים שהוצאו לצורך טיפול בילד), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1931/20; נספחות] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי סכומים שהוצאו לצורך טיפול בילד), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין וקבוצת חברי הכנסת. חברת הכנסת ורבין, בבקשה. עשר דקות לרשותך. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תודה רבה, היושב-ראש. חברתי יעל כהן-פארן לא נמצאת כאן, אבל אני מאוד שמחה שהיא הצטרפה אלינו לשורות המחנה הציוני. אני חושבת שיש סימבוליות-מה, יעל, שאני עולה לנמק את הצעת החוק שלי להכרה בהוצאות מטפלת מייד אחרי הצעת החוק שלך, ואני מקווה מאוד שהיא תעבור. אני רוצה לשתף אתכם ברגע המדויק שבו הבנתי, זמן מאוד קצר אחרי הרגע שילדתי את בני הבכור יונתן, יונה, היום בן עשר, שכדי שאוכל לצאת לעבודה – הייתי כבר עצמאית אז – אני חייבת להרוויח כסף, הרבה, ומהר: מהר, כי לגדל ילד בישראל עולה הרבה כסף; הרבה, כי עיקר שכרי היה מופנה למימון העזרה בטיפול בו. פקודת מס הכנסה היא גברית. כן, זה נשמע מוזר לדבר על פקודה, על חוק, כעל משהו גברי או נשי, אבל העובדה היא שהפקודה מכירה בהוצאות שהגיוני שגבר יוציא אותן במסגרת ייצור ההכנסות, אבל מעולם לא חשבו שיש להביא בחשבון במה כרוכה השתלבותן של נשים בשוק העבודה. מעולם – – – <היו"ר מאיר כהן:> השר יובל שטייניץ, אני שומע את דבריך מכאן. אנא ממך. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – – זה דברים חשובים – – – <היו"ר מאיר כהן:> הם לא יותר חשובים ממה שחברת הכנסת אומרת. תודה רבה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני אודה לך, השר שטייניץ, אם תהיה אתי לרגע. <היו"ר מאיר כהן:> אנא הקשיבו. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מעולם לא עסקו בשאלות האלה עד שהגיעה גברת צעירה אחת, ורד פרי, עורכת-דין. בשקט בשקט החליטה עורכת-הדין הצעירה – שיושבת אתנו כאן היום – שגידלה שני ילדים באותה עת וראתה שהיא לא מצליחה לגמור את החודש, כמו שקוראים לזה, כשפרנסת הבית סופגת את כל ההוצאה, והיא אינה יכולה לנכות אותה בשום צורה – לאסוף בצורה מסודרת את הקבלות. כך היא החליטה לעשות – עבדה בצורה מסודרת ופנתה לפקיד השומה על מנת שיכיר בהוצאות הטיפול בילדיה. את ההמשך יש להניח שלפחות חלקכם יודעים. בערעור אזרחי פקיד שומה גוש-דן נ' ורד פרי, אמר המשנה לנשיאה, השופט העליון ריבלין: "אין מחלוקת כי אלמלא יציאתה של המשיבה לעבודה לא היו ילדיה נזקקים למסגרות השגחה מסוימות, ובהן מועדונית הפועלת לאחר שעות הלימודים בבית-הספר היסודי, וכי לפחות חלק מההוצאות שהוציאה המשיבה היו נחסכות. בכך, לא למותר לציין, טמון השוני העקרוני והמהותי, אף כי לא היחיד, בין הוצאות השגחה על ילדים לבין הוצאות על מזון או תרופות – שאם אלה האחרונות מוצאות בין אם עובד האדם ובין אם לאו, אלה הראשונות אינן נדרשות במקום שבו אין אדם עובד ומטפל בעצמו בילדיו – – – ההכרה בתרומתן של הנשים לשוק העבודה חוצה את גבולות רמת ההכנסה. היא אינה מצטמצמת ליתרון המסי או הכספי שנוצר להן בשל יתרת ההכנסה על ההוצאה" – אני ממש אשמח, היושב-ראש, בכל זאת, גם אם נוהגים לנהל שיחות במליאה, זה יהיה יותר נעים אם אני לא אשמע את חברי הכנסת בקול כל כך רם. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, שוב אני פונה אליכם, כל חברי הכנסת שם. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני מבקשת הפעם. זה פשוט ממש מפריע. <היו"ר מאיר כהן:> אנא מכם. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> גם אם זה לא מעניין אתכם, קצת יותר בשקט, לא יקרה כלום. <היו"ר מאיר כהן:> מירב בן ארי, כשאת תעמדי כאן אנחנו נבקש שאף אחד לא ידבר. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – אתמול כשאני עמדתי, לא היה אפשר – – – <היו"ר מאיר כהן:> אז אל תחזירי לאף אחד, ובטח לא לחברת הכנסת ורבין. בבקשה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא אני. אני הקשבתי לך. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> אוקיי. גברתי, אנא המשיכי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> "הימנעות מהכרה בהוצאות הטיפול וההשגחה היא שריד חסר ערך, ובענייננו גם נוגד את החוק, לחלוקה הארכאית של תפקידי בני-הזוג שלפיה טבעם של דברים הוא שבת-הזוג אמונה על הטיפול ועל ההשגחה." איך אפשר להמשיך ולטעון שהוצאות טיפול בילדים אינן הוצאות המתחייבות, הכרוכות בייצור ההכנסה? מוסיף השופט רובינשטיין ואומר: "זכות האדם להגשמתו העצמית, צריך וראוי שתקבל ביטוי באפשרות המעשית של אדם להגשמה זו. לא במילים רמות עסקינן אלא ב'רכיבי המזון הבסיסיים', במשוואה הפשוטה, שאם לא יוכל אדם לצאת לעבודתו כיוון שמחיר ההשגחה על ילדיו (שבוודאי פרידתו היומית מהם קשה עליו כשלעצמה) יאכל את פרי עמלו, אותו חלק של הגשמתו העצמית הכרוך ביציאה מחוץ לבית ייפגע קשות". ואני בעיקר אוהבת לצטט את מה שאמרה הנשיאה דהיום, השופטת מרים נאור: "לא אכחד כי הוטרדתי, לא בפן המשפטי אלא בפן החברתי, מן השאלה שהעלתה המדינה האם אין בהכרה בניכוי משום מתן הנאה לשכבות המבוססות יותר ומשום רגרסיביות כלפי שכבות סוציו-אקונומיות חלשות. על עניין זה עמד גם חברי השופט רובינשטיין החולק על עמדת המערער בעניין זה. כשלעצמי איני יכולה לשלול את טענות המערער. נושא זה מטריד, כאמור, בפן החברתי, ואולם" – וכאן מה שחשוב – "הפתרון אינו יכול להיות אי-הכרה באפשרות לניכוי ההוצאות, בדיוק כשם שהכבדה על תקציב המדינה אינה יכולה לעוות את התוצאה". עורכת-דין ורד פרי יושבת כאן היום. כמוני, היא קיוותה שהממשלה תתמוך בתיקון המוצדק הזה. לשמחתנו, נמצאה השרה לשוויון חברתי בעלת היושרה, שמבינה שאין ולא יהיה שוויון בין גברים לנשים אם ימשיכו לא לראות את חייהם המורכבים של הורים בישראל. השרה גמליאל יזמה בהיותה סגנית שר פיילוט בעניין כדי לבחון את האפקטיביות – מה שמעולם לא קרה כשמדובר בשינויים כלכליים שצריכים להניע גברים לבצע משהו, למשל חופשת לידה לשני ההורים. למה צריך לבצע פיילוט כשמדובר בנשים? זה לא אנחנו באופוזיציה, חברים; זה לא אנחנו באופוזיציה שרואים בילדים נטל. זה משרד האוצר שאינו רואה את ההורים ממטר. כמובן, אחרי שפסק בית-המשפט העליון כי מדובר בהוצאה מותרת לניכוי, הגיונית לניכוי ובמובנים כלכליים אף חיונית לניכוי, דאגו מייד ברשויות המס לתקן את הפרצה. כן, יציאתם של הורים לעבודה, במיוחד של נשים, היא בגדר פרצה שיש לתקן. כל הזמן מדברים על העלאת הפריון במשק. אנחנו מחפשים איך להעלות את הפריון במשק. איזה צעדים בדיוק אתם עושים כדי לטפל בכך? במקום לדאוג באמת שיותר נשים יוכלו לצאת לעבודה, שיוכלו למצוא משרות יותר איכותיות. כשנולדו התאומים שלנו היה ברור שהקפיצה מילד אחד לשלושה הופכת אותנו למשפחה מרובת משימות, להורים שמבקשים שניהם לנהל חיים מקצועיים וחיי משפחה ולמעשה עומדים במבחן יומיומי. כן, משפחות בישראל מוצאות את עצמן נסמכות על סבים וסבתות, שהולכים ומתבגרים ככל שעולה ממוצע הגילים של הורים; סבים וסבתות אשר עובדים שוב בלגדל את ילדי ילדיהם. הם גם נהנים, אבל בעיקר יודעים שאין שום סיכוי, שום סיכוי שילדיהם יוכלו להסתדר בלעדיהם, לא לוגיסטית ולא כלכלית. וזה לא שנותנים למשפחה חלופות, ודאי שלא בהשוואה לאירופה או לארצות-הברית. מעודדים זוגות בישראל ללדת, משקיעים בכך משאבים – אני עדות חיה לכך שמעודדים הורים בישראל ללדת, ואני מודה, באמת מודה לאלוהים על כך – אבל לא דואגים לסייע להם לגדל את ילדיהם. אילו מעונות-היום בישראל היו מתאימים לשוק העבודה המתפתח, אילו מעונות-היום היו חינם מגיל לידה, אילו היה מנגנון דומה לזה הגרמני, שמשנע את הילדים בסיום יום הלימודים בגן ובבית-הספר ומעביר אותם לפעילויות אחר הצהריים, אילו. אילו לסבתא היו גלגלים, היה לה יותר קל לטפל בנכדים. אבל לא. מצב המעונות בישראל בכי רע. אני שמחה ששר החינוך מבקש עכשיו להעביר את המעונות ממשרד הכלכלה למשרד החינוך. כל כך חבל לי שהוא לא עשה זאת כשהוא היה שר הכלכלה. ראיתם את מצב המעונות בישראל? הדוח של מכון ברוקדייל מטלטל ממש. מישהו מסתכל על שכר הסייעות? המחיר של מעונות בישראל כפול מאשר באירופה, והצפיפות איומה – לא סרדינים, סַרדלָס, ממש קטנטנים כאלה. וכך הותרנו את הילדים ללא פתרונות ראויים ואת ההורים ללא ברירה, ללא חלופות, ולכן רבים מהם נדרשים לסיוע מטפלות או משפחתונים. כך הותרנו את כל הציבורים בישראל – בעיקר את המעמד הבינוני והנמוך, בעיקר אותם, כי המעמד הגבוה, זה לא משנה לו כל כך, אולי, אם יהיה לו ניכוי או לא יהיה לו ניכוי – ללא שום פתרון כלכלי או לוגיסטי. כמה קשה לדבר על ילדים במונחי כסף, אבל אנחנו הנשים הפסקנו להתנצל על כך שאנחנו כאן. ממש כאן. אולי זה גם הזמן להזכיר שרק לפני כשבוע דחתה הממשלה שוב את יישום חוק יום חינוך ארוך. כמה כמהנו לכך שהחוק החשוב הזה כבר יופעל. אני יודעת שהשמיכה קצרה, אדוני היושב-ראש, אפילו מחוררת. סייעת נוספת זה חשוב, רבותי השרים, אבל מה בין גיל לידה לגיל שלוש? רק את הפנסיה התקציבית לאנשי הקבע חשוב להחזיר? רק את זה? מתי כבר יהיה כאן לובי אמיתי וחזק למשפחה הישראלית? לפני 20 שנה אמרה הילרי קלינטון ש"צריך את כל הכפר כדי לגדל ילד". אתם נטשתם את הנשים בכפר. נדמה לכם שרק מעטות יכולות ליהנות מההטבה הזאת, אבל אתם משתמשים בזה לצורך הפרד ומשול בתוך מעמד הביניים הנאנק תחת הנטל. והאמת היא, שאף שגבר יכול היום לצאת לחופשת לידה, ונקודות הזיכוי ניתנות להורים ולא רק לאישה, המשפחה הישראלית מדן ועד אילת שקופה בעיניכם. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. יענה בשם הממשלה אדוני סגן שר האוצר יצחק כהן. בבקשה. בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי סכומים שהוצאו לצורך טיפול בילד), של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין ואחרים, פ/1931. בתיקון מס' 170 לפקודת מס הכנסה משנת 2009, בסעיף 32(1) שבו נקבע במפורש כי לא תוכר הוצאת טיפול בילד או השגחה עליו. במקביל נוסף סעיף 66(ג)(3) לפקודה, שלפיו אישה זכאית לנקודת זיכוי נוספת בעד כל אחד מילדיה עד הגיעו לגיל חמש. תיקון זה נחקק בעקבות ערעור אזרחי 4243/08, פקיד שומה גוש-דן נ' ורד פרי, שבמסגרתו נערך דיון מקיף בנושא. מכאן שהמחוקק נתן את דעתו בנושא וערך את האיזון הראוי. זאת ועוד, אדוני היושב-ראש, הממשלה החליטה, על-פי המלצות ועדת טרכטנברג – מנואל – כפי שהובאו לידי ביטוי בתיקון 187 לפקודת מס הכנסה משנת 2012, לתת נקודות זיכוי נוספות לאבות לילדים שגילם עד גיל שלוש – יישר כוח. בנוסף, אדוני היושב-ראש, ניתנה הטבה בגין מענק עבודה לפי החוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי), התשס"ח–2007, שגם לפיו הוגדלו הסכומים הניתנים לאימהות עם ילדים. לא זו אף זו, בהתאם לתזכיר חוק שהופץ בתקופת הממשלה הקודמת, שעסק בהגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ובצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון מס' 8), התשע"ד–2014, יוגדלו המענקים גם לאימהות חד הוריות. אדוני היושב-ראש, ההצעה – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת ורבין. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ההצעה רגרסיבית, שכן ההטבה משתנה בהתאם – – – <היו"ר מאיר כהן:> אני מבין שזה מרגש, אבל אנא ממך. תודה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני מקשיבה. אני מקשיבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – ההטבה משתנה בהתאם לגובה הכנסתו של הנישום, הואיל והיא מנוכה מהמס המשולם על-ידו. כך יוצא אפוא שבעל הכנסה גבוהה המשלם מס גבוה יותר ייהנה מהטבת מס גדולה יותר, בעוד שבעל הכנסה נמוכה או מי שאינו מגיע לסף המס ייהנה מהטבה נמוכה או שלא ייהנה מהטבה בכלל. הצעת החוק אינה קובעת תקרה לגובה ההוצאות על מעונות-יום. דבר זה עלול לעודד משפחות בעלות אמצעים לבחור מסגרת מעונות יקרה יותר, הוצאה שתוטל בסופו של דבר על הקופה הציבורית. נראה כי בהתאם לנוסחה של הצעת החוק, יותר גם כל תשלום המשולם למעונות-יום, ללא הבחנה אם מדובר בהוצאות שאינן כרוכות בטיפול והשגחה, כמו הוצאות על מזון, חוגים ועוד. אדוני היושב-ראש, העלות התקציבית של הצעת החוק גבוהה מאוד ומוערכת ב-2.4 מיליארד ש"ח בשנה על מעונות-יום בלבד, ללא שנאמדו הוצאות מטפלות, ובהתבסס על סקר הכנסות של הלמ"ס. לאור האמור לעיל, אבקש מחברי חברי הכנסת להסיר את הצעת החוק מסדר-היום. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אם כן, הממשלה דוחה. אני מבקש את חברת הכנסת ורבין, שלוש דקות – את רוצה להגיב? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, גברתי. בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> הלוואי שהיה קשר בין מה שסגן השר, שאותו אני מעריכה מאוד – מה שסגן שר האוצר דיבר עליו וענה פה בתשובתו למה שאני מנסה לומר כאן. ואגב, סגן השר, לו באה הממשלה בדברים על מנת לקבוע את תקרת ההוצאה, הייתי אומרת: אוקיי, אין בעיה. זה נשמע לי דווקא מתקבל על הדעת, לראות איך מגבילים את תקרת ההוצאה המותרת בניכוי. זה נשמע לי הגיוני, אבל מובן שהממשלה לא עושה את זה, ואני יודעת על מספיק חברות וחברי כנסת בקואליציה שחושבים שזו הצעת חוק נכונה, באמת הצעת חוק שמבוססת על אותו פסק-דין מפורסם שקרה בזכות עורכת-דין ורד פרי, ואין שום הצדקה בעולם, שום הצדקה בעולם – – – <היו"ר מאיר כהן:> סליחה, חברת הכנסת ורבין. אני שוב פונה אליכם בצד שמאל שלי: אי-אפשר ששלושה אנשים עומדים וצועקים בטלפון. תודה רבה. סליחה, גברתי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אין בעיה. זאת אומרת, יש בעיה, אבל – שום הצדקה אין לכך ולעובדה שהורים בישראל, בין אפס לשלוש – סליחה, אני אתקן את עצמי, בין גיל לידה לגיל שלוש – כולנו עושים את הטעות הזאת, צריך להפסיק את זה. מגיל לידה עד גיל שלוש ילדים לא יכולים להחליף לעצמם חיתולים, אדוני היושב-ראש, מה לעשות, ילדים לא יכולים להאכיל את עצמם, מישהו צריך לטפל בהם. הורים פה נדרשים לטיפול. ואגב, לו באה הממשלה, לו באה המדינה והציעה פתרון אחר לגילאים האלה, יכול להיות, אדוני היושב-ראש, שהצעת החוק שלי לא הייתה באה לעולם, משום שגם אני חושבת שצריך לסייע יותר לשכבות החלשות וצריך מאוד מאוד מאוד לעזור למעמד הביניים, שעליו כל המדינה הזאת נשענת. לא יכול להיות ולא יעלה על הדעת שהוצאה כל כך מובהקת, ובית-המשפט העליון – מי מכם שזה באמת מעניין אותו ויידרש לפסק-הדין, אני לא זוכרת שקראתי הרבה פעמים פסקי-דין כל כך כל כך מפורטים ביחס לאופן שבו רואים את השוויון בין בני-הזוג ואת זה שצריך לאפשר באמת לנשים לצאת לעבודה, לא כי זאת טובתן, לא כי צריכים שני מפרנסים בישראל היום – חייבים שני מפרנסים בישראל היום – אלא כי זאת טובת המשק, כי זאת טובת החברה הישראלית, כי זאת טובת הכלכלה, כי זאת טובת הציבור בישראל. ואנחנו, אתם מבינים – מייד רצו, רצו, רצו, רצו לתקן את הפרצה בחוק. אוי ואבוי, שומו שמים, גילו פרצה. רגע, רגע, בואו ננסה לחשוב, אולי הפרצה הזאת היא הזדמנות? אולי זאת הזדמנות? ובמקום לראות בדברים האלה הזדמנות, במקום באמת לייצר מצב שבו כל הכפר מגויס לצורך גידול הילדים, כל הציבור בישראל, כל המשפחה יכולה לעמוד בעלויות המטורפות האלה, שוב אתם מחמיצים את ההזדמנות הזאת. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, חברת הכנסת ורבין. על-פי בקשת הממשלה אנחנו עוברים להצבעה שמית. אז אנא מכם. מתחילים. בבקשה, גברתי. אני מבקש שקט. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד איל בן ראובן – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – בעד משה יעלון – נגד איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – אינו נוכח ינון מגל – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד חמד עמאר – בעד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – בעד טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – בעד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, סיבוב שני, לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת דוד אמסלם – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת איל בן ראובן – אינו נוכח איתן ברושי – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – בעד משה גפני – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח אורן אסף חזן – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת אלי כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – בעד ינון מגל – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – אינו נוכח מירי רגב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת אלעזר שטרן – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נכוח סתיו שפיר – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר מאיר כהן:> האם נמצא מישהו באולם שלא קראו בשמו? חברת הכנסת גרמן. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יעל גרמן – בעד אחמד טיבי – בעד <היו"ר מאיר כהן:> תמה ההצבעה. בבקשה. ובכן, בעד הצעת החוק – 40, נגד הצעת החוק – 41. אם כן, הצעת החוק נדחתה, לא נתקבלה. <הצעת חוק הדואר (תיקון – פרטי חובה בהודעה בדבר משלוח דואר רשום), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1534/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. אני חושב – – – <קריאה:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> כן, היא הבינה. רבותי, אני עובר להצעת חוק הדואר (תיקון – – – <קריאות:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> אני מבקש, חברים. אנחנו ממשיכים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> רק מזל יש לכם. רק מזל. <היו"ר מאיר כהן:> הצעת חוק הדואר (תיקון – פרטי חובה בהודעה בדבר משלוח דואר רשום), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת נחמן שי וקבוצת חברי כנסת. נחמן שי – בבקשה, אדוני. כן, אדוני. בבקשה, עשר דקות לרשותך. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבין שההתרגשות היא גדולה, זה היה פספוס קל. <קריאות:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> רק רגע, אדוני. אני מבקש מכולם, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אני מבקש שקט מכולם, במיוחד בצדדים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> נגיד, אם לא הייתה הצבעה, והיו שולחים לכם את ההודעה על התוצאות של ההצבעה בדואר רשום. נגיד. <חיים ילין (יש עתיד):> קודם שנקבל את הדואר, אחרי זה – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> בדואר רשום. הייתם מקבלים בהתרגשות את ההודעה הביתה ולא היה כתוב מאחור – היה כתוב "נשלח מירושלים", כמו שמקובל בדואר ישראל. ואז הייתם אומרים: וואו, מי זה שלח לי משהו בדואר רשום מירושלים? והייתם רצים בהתרגשות לבית-הדואר. הייתם מגיעים לבית-הדואר; הייתם מחכים שעה ארוכה, כמו שאנחנו מחכים במבשרת; הייתם לוקחים מספר, בודקים לאיזה דלפק להגיע. אם התמזל מזלכם, סוגרים לכם את הדלת בזמן שאתם שם, כדי שלא יפרצו המונים לתוך בית-הדואר. ואז אתם ניגשים לפקיד או לפקידה בהתרגשות גדולה, אתם מחכים לראות איזו הודעה קיבלתם. אז אם קיבלתם הודעה שהצעת החוק נפלה – מילא, אבל אתם יכולים לקבל כל מיני הודעות אחרות, כאלה ואחרות, שאתם רוצים אותן או לא רוצים אותן, זה בכלל לא חשוב, כי עשו לכם תרגיל: שלחו לכם את זה בדרך אנונימית למחצה, כותבים מאחור רק "ירושלים", "תל-אביב". השבוע קיבלתי מעכו, יצא דוח מעכו, כמובן מלפני שנה. בקיצור, חברים וחברות, הצעת החוק הזאת, שאני מביא היום לפניכם פעם נוספת, מלווה אותי חמש שנים. חמש שנים אני מנסה להביא אותה לכאן. בשלב מסוים חברו אלי גם ידידי הטוב חבר הכנסת אורי מקלב, ויחד אתו עכשיו משה גפני, וגם הממשלה התאהבה ברעיון. היא כל כך התאהבה ברעיון, עד אשר השר גלעד ארדן נזכר שגם הוא הגיש בשעתו הצעת חוק בעניין דואר – הוא צוחק, כי הוא גם חשב שכבר הפרשה הסתיימה. הוא נזכר שגם הוא היה שר התקשורת – זה גם אני זוכר – והוא עוד לפני כן רצה. בקיצור, יש כנראה כבר סוף-סוף הבנה והסכמה שעל המוסד הזה ששמו דואר רשמי אנונימי או אנונימי למחצה אפשר לוותר. אפשר לכתוב את שם השולח מאחור, לא יקרה שום דבר. לכן שבתי והגשתי את הצעת החוק הזאת. שמחתי לשמוע שהממשלה מקבלת אותה, לא במפתיע, כי כבר היו עבודות בכנסת הקודמת בוועדת הכלכלה. הוועדה עבדה על החוק ותיקנה את החוק והוסיפה הסתייגות מסוימת. עדיין המדינה קצת מתביישת לציין בדיוק מי זה, אז יש שם תיקון מסוים. גם אותו אני מקבל בסופו של דבר. ואני חושב שאנחנו נוכל סוף-סוף להביא בשורה לעם ישראל בעוד זמן מה, כששוב החוק יחזור לוועדה, שמכתבים בדואר רשום – להוציא קטגוריה מסוימת – יופיעו בביתכם או בביתכן עם התיאור המדויק מיהו השולח. ואז חובת ההוכחה תיפול על כל אחד מאתנו: רוצים – לוקחים, לא רוצים – לא לוקחים. כמו עם הציפורים: רוצים – אוכלים, לא רוצים – לא רוצים ואז לא באים; יהיה עונש על מי שלא לוקח, יהיה דיון כזה או אחר. אבל הפררוגטיבה להחליט אם אני אוסף את הדואר או לא תהיה שלי, שלנו, ולא של השולח. אני מודה לכם על ההאזנה, ואני מודה לכם על תמיכתכם בחוק. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. בשם הממשלה ישיב השר יריב לוין – שר התקשורת – אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> האם נזכה פעם לראות את שר התקשורת בכנסת? יהיה פעם איזה אירוע – – – יעלה על הדוכן? <יעקב מרגי (ש"ס):> לשעבר. <שר התיירות יריב לוין:> תודה רבה, אדוני היושב-ראש – – <חיים ילין (יש עתיד):> הוא ממלא-מקום של כל המשרדים. <שר התיירות יריב לוין:> – – כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני, כידוע, משיב בשמו של שר התקשורת. <היו"ר מאיר כהן:> כן כן, סליחה, בשמו של שר התקשורת, הלוא הוא ראש הממשלה, כן? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אנחנו מכבדים את – – – <שר התיירות יריב לוין:> ולכל מי שמודאג, אין לי יומרות בעניין הזה. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, אדוני. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, כיום דבר דואר רשום הנשלח על-ידי חברת דואר ישראל בע"מ, אמור להימסר לידי הנמען במענו. במקרה שבו הנמען לא נמצא במקום או שדבר הדואר נשלח אל תיבת דואר של הנמען במרכז חלוקה, מושארת לנמען הודעה לצורך איסופו ביחידת הדואר, וזו ההודעה המפורסמת שכולנו מכירים. כיום אין חובה לציין בהודעה את פרטי השולח של דבר הדואר הרשום, ולכן כאשר נמען מקבל את ההודעה הוא בעצם איננו יודע מי שלח אותו. אי-ציון פרטי השולח למעשה מאלץ את הנמען להגיע ליחידת הדואר לאסוף את דבר הדואר שנשלח אליו, ופעמים רבות הוא מתוודע לזהות השולח רק במעמד מסירת דבר הדואר. כדי שהנמען יוכל לכלכל את צעדיו בנוגע לאיסוף דבר הדואר, מוצע בהצעת החוק כי תהיה חובה לפרט על-גבי דבר הדואר הרשום ובמסגרת ההודעה את הפרטים הבאים: שם השולח, ואם דבר הדואר נשלח ביד השולח כמיופה כוח של אדם אחר – גם שמו של האדם שייפה את כוחו. ככל שדבר הדואר נשלח בידי המדינה ומוסדותיה יירשם בשם השולח ”מדינת ישראל”. לעניין זה מוצע בהצעת החוק להגדיר את ”המדינה ומוסדותיה” כדלקמן: הממשלה ומשרדי הממשלה, לרבות יחידותיהם ויחידות הסמך שלהם, בתי-משפט ובתי-דין – – – <קריאה:> השר, לא הבנו. <שר התיירות יריב לוין:> אם זה לא יהיה ברור בסוף, אני אחזור עוד פעם. אהיה מוכן לחזור עוד פעם, אבל בתנאי שאחרי שאני מסיים תהיה בחינה עם בדיקה שבאמת הקשיבו. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת חנין, אתה הבנת כבר בפעם הראשונה, זו לא חוכמה. – – – מענו של השולח, ו-3. קיומה של חזקת מסירה לפי כל דין לגבי דבר הדואר, אם יש בעניינו חזקה כאמור. הצעת החוק מטילה חובה על שולח דבר דואר רשום לציין על-גבי דבר הדואר את פרטי ההודעה באופן בולט וברור ושאין בו כדי להטעות. כן מוצע כי חברת הדואר וכל בעל רישיון, כולל בעל היתר אשר יספק בעתיד שירות דואר רשום, לא יקבל למשלוח דבר דואר רשום שלא מופיעים על-גביו פרטי ההודעה כאמור. בנוסף, מוצע לקבוע חובה על בעל רישיון המשאיר הודעת דואר רשום במען הנמען לציין על-גביה באופן ברור את הפרטים שציין השולח על-גבי דבר הדואר. בהצעת החוק מוצע עוד כי השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, יהיה רשאי לקבוע כי ההוראות לעניין ציון הפרטים בהודעה לא תחולנה על סוגים מסוימים של הודעות דואר רשום. ראוי לציין שלגבי חלק מדברי הדואר הרשומים כבר קיימת בחקיקה חזקת מסירה שלפיה יראו את הנמען כמי שקיבל את דבר הדואר ללא חתימה על אישור מסירה – ולדבר הזה, רבותי, רבים מאוד אינם מודעים. גם בהיבט הזה יש מקום להגברת השקיפות וליידע בכך את הנמענים. לכן מוצע בהצעת החוק כי ככל שבנוגע לדבר הדואר הנשלח חלה חזקת מסירה לפי כל דין, תיכלל גם עובדה זו בפרטי ההודעה. בנוסף, מוצע בהצעת החוק כי הפרת החובות המוטלות על בעל רישיון כמפורט לעיל תהווה עילה להטלת עיצום כספי על-ידי המנהל הכללי של משרד התקשורת, בהתאם לסעיף 109ב לחוק הדואר. בנוסף, מוצע בהצעת החוק לקבוע כי דינו של מי שרשם על-גבי דבר דואר רשום שם כוזב של השולח יהיה קנס, בהתאם לסעיף 106 לחוק הדואר. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה, וזו עמדת הממשלה, לתמוך בהצעת החוק. חבר הכנסת שי – אדוני היושב-ראש יעזור לי, כי חשוב שהוא ישמע את ההתניות. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת – – – <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת שי, אני פשוט מקריא את ההתניות, כדי שנראה שאנחנו יודעים על מה אנחנו מדברים. בישיבה ביום 22 בנובמבר 2015 החליטה כאמור ועדת השרים לחקיקה, וזו גם עמדת הממשלה, לתמוך בהצעת החוק, בכפוף להתחייבות המציעים שהיא תוצמד להצעת החוק הממשלתית בנושא, הידועה כהצעת חוק הדואר (תיקון מס' 12) (רישום פרטי שולח על-גבי דבר דואר רשום וציונם בהודעה), התשע"ד–2014, ובכפוף לכך שהדיון בה ייערך על בסיס נוסח ההצעה הממשלתית. אני רוצה לציין שהוחלט בוועדת השרים לענייני חקיקה לתמוך בהחלת דין רציפות על הצעת החוק הממשלתית. זו הצעה שעברה כבר בקריאה ראשונה בכנסת הקודמת, ב-28 ביולי, הוכנה גם לקריאה שנייה ושלישית, אבל לא הסתיימה בגלל התפזרות הכנסת. ובהחלט בזכות היוזמה שלך, חבר הכנסת שי, ושל יתר שותפיך להצעת החוק, הנושא הזה התעורר שוב. הוחלט להחיל רציפות ולתמוך בהצעת החוק שלכם, בכפוף להסכמתכם להתניות, ואני מבין שאתה מסכים. לפיכך הממשלה מבקשת מהכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. כאמור, הממשלה מציעה לתמוך. אנחנו עוברים להצבעה. אנא שבו במקומותיכם, אנחנו מתחילים את ההצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הדואר (תיקון – פרטי חובה בהודעה בדבר משלוח דואר רשום), התשע"ה–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 41 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עוברת לוועדת הכלכלה. אדוני סגן המזכירה, חברת הכנסת פלוסקוב ישבה על הכיסא שלה – להוסיף אותה להצבעה. <קריאה:> אדוני היושב-ראש. <היו"ר מאיר כהן:> גם אתה, אדוני, גם חבר הכנסת אורן. אני חוזר שוב, ישבו על הכיסאות שלהם וזה לא פעל: חברת הכנסת טלי פלוסקוב – להוסיף להצבעה; חבר הכנסת מייקל אורן – להוסיף להצבעה; גברתי, את גם ישבת? אה, עדיין לא – חברת הכנסת פארן, בבקשה; ואדוני, חבר הכנסת זוהיר בהלול. עוד ארבעה איש. שלושה ישבו. 44 בעד. זה עובר לוועדה. תודה רבה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מאיר כהן:> הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון) (מס' 13), התשע"ו–2015, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. בקשת ועדת הכספים בדבר פיצול חלק שפוצל מהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <הצעה לסדר-היום> <הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא ריבוי מקרי רצח נשים> <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום – הצעה מס' 1710: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא ריבוי מקרי רצח נשים. תעלה חברת הכנסת זהבה גלאון. בבקשה. לרשותך עשר דקות, גברתי. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אני מבקשת את תמיכתכם, אופוזיציה וקואליציה, בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא רצח נשים. אני רוצה להסב את תשומת לבכם למספר הבלתי-נתפס, הבלתי-ייאמן: 17 נשים נרצחו מאז תחילת השנה, בשנת 2015, בידי בני-זוגן, אם בן-זוג פורמלי או בן-זוג לא פורמלי. 17 נשים. זה דבר שהוא לא מתקבל על הדעת. אנחנו מדברים על כ-200,000 נשים מוכות שחיות במדינת ישראל. מתוך 17 הנשים, שמונה נשים הן נשים ערביות, ואם אנחנו מסתכלים בפרספקטיבה על 15 השנים האחרונות, אנחנו מדברים על 300 נשים שנרצחו בשל היותן נשים, נשים שנרצחו על רקע מגדרי. אני מדגישה את זה, כי הנקודה הזו חייבת להיות מובנת: אנחנו מדברים על תרבות שלמה, שבסופו של דבר מאפשרת רצח נשים. אני מדברת על תרבות שמאפשרת ניצול מיני, סרסור, סחר בנשים לזנות, אני מדברת על הטרדות מיניות, על אונס, על פגיעה, על נשים שנפגעות ונרצחות בשל היותן נשים. ואנחנו שואלים: איך הדבר הזה קורה? איך אנחנו מונעים את הרצח הבא של האישה הבאה? יושב כאן השר לביטחון הפנים, שמעתי אותו היום בבוקר מדבר על שורה של תוכניות, שאני יודעת שהוא מתכוון אליהן, כדי לנסות לתת מענה על כל התופעה של נשים מוכות. אבל אנחנו לא מדברים הפעם רק על נשים מוכות; אנחנו מדברים על פעולה כדי שהאישה הבאה לא תירצח. אני רוצה להביא לתשומת לבכם: נשים מגישות תלונה למשטרה ולבתי-משפט ומקבלות צווי הגנה. דהיינו, גברים מקבלים צווי הרחקה. אנחנו מדברים על 500 תלונות שהתקבלו במשטרה – לצווי הרחקה. אתם חושבים שלמשטרה יש כוח-אדם לשים על כל בית של אישה שקיבלה כבר צו הרחקה מאותו גבר – יש לה כוח-אדם לשים שוטר על כל בית כזה? היא יכולה להתמודד עם זה? האם אתם חושבים שיש למשטרה המשאבים האלה? האם זה בכלל אפשרי לחשוב שזה יכול להיות? והדבר שמקומם הוא, שכשנשים כבר מתלוננות, והן זקוקות לשירותי רווחה, והן זקוקות לסיוע, אז מה אומרים להן? תברחו למקלט לנשים מוכות. אני, בשבוע שעבר, הגעתי לשר ארדן במהלך ההצבעה על תקציב המדינה – כולנו היינו עסוקים כאן בהסתייגויות ובתקציב המדינה, ואני, תוך כדי הישיבה וההצבעה – אני משתפת אתכם – קיבלתי טלפון מאישה מוכה, מאישה שבן-הזוג שלה ישב בכלא זמן רב מפני שהוא כבר איים לרצוח אותה פעם אחת, ניסה לרצוח אותה, ליתר דיוק. היא ידעה שהיא בסכנה. אמרו לה שהוא ממשיך לאיים עליה מהכלא, והיא ידעה שהיא בסכנה, והמשטרה אמרה לה: אנחנו ניידע אותך כשבן-הזוג שלך יצא מהכלא כדי שלא תהיי צפויה לסכנת חיים, את והילדים שלך. ואנחנו יושבים כאן בהצבעה על התקציב, והיא מצלצלת אלי בהיסטריה. הוא היה אמור להשתחרר מהכלא במחצית ינואר והוא השתחרר באותו יום שהצבענו על התקציב. יד ימין לא יודעת מיד שמאל, ושירות בתי-הסוהר – זה היה שחרור מינהלי – לא עדכן את המשטרה, והמשטרה במקום מגוריה לא ידעה, ואנחנו מצביעים כאן על התקציב והיא באטרף ובהיסטריה, מה היא עושה עכשיו עם שני הילדים שלה, לאן היא בורחת, לאן היא לוקחת אותם? מה הפתרון של נשים שנמצאות במצב כזה? לברוח למקלט לנשים מוכות? המקלטים עושים עבודה מדהימה, אני כבר אומרת לכם. עושים עבודה מדהימה. אבל 13–14 מקלטים ברחבי הארץ לא מסוגלים לתת מענה לכל הנשים. והאם זה הפתרון היחיד לגברים מכים? האם גברים שמפרים צווי הרחקה לא צריכים לדעת שהם ישבו או ייעצרו עד תום ההליכים, וישבו במתקני משמורת מיוחדים לגברים מכים? האם אנחנו לא צריכים לשנות את הראש קצת ביחס לכל תופעת האלימות נגד נשים? אני חושבת שהגיע הזמן. אני חייבת להודות, אומנם יש לי ביקורת על הדרך שבה הדברים מתנהלים, אני חייבת להודות שהשר לביטחון הפנים מייד הורה לכל המטה שלו, לכל האנשים שלו, להפעיל את כל המערכת כדי להגיע לאותה אישה ולתת לה מענה והגנה מיידית. אבל הדברים האלה לא צריכים להתנהל כך. יש כל כך הרבה לקונות. יש היעדר גמור של משאבים. אנחנו יודעים שבפריפריה שירותי הרווחה עובדים לפעמים יום בשבוע, לפעמים פחות. הנתונים שהוגשו לוועדה למעמד האישה מוסרים שבמקומות, בעיקר בפריפריה – שעות מועטות ביום, לפעמים רק יום בשבוע. אי-אפשר לתת מענה לכל אותן נשים. <היו"ר מאיר כהן:> איזה שירותי רווחה עובדים יום בשבוע? <זהבה גלאון (מרצ):> שירותי רווחה שנשים ניגשות לעובדות סוציאליות, עובדות רווחה. הן לא מקבלות מספיק – יום בשבוע המערכת עובדת. זה נמסר בוועדה למעמד האישה. כן, זה נמסר בוועדה. <היו"ר מאיר כהן:> כן? <זהבה גלאון (מרצ):> אני לא מתווכחת, אני מוסרת נתונים בשם אומרם. <היו"ר מאיר כהן:> תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> הדבר שמטריד אותי מאוד, חברי חברי הכנסת, ואני רוצה לשתף אתכם, זה מה שקורה בנוגע לרצח של נשים ערביות; אני אומרת את זה בביקורת חריפה כנגד משטרת ישראל, בעיקר במה שקורה ברמלה. לא יכול להיות שנשים נרצחות – רק בשנה האחרונה שמונה נשים ערביות; וברמלה, בעשור האחרון, המשטרה לא נכנסת למשפחות הפשע ברמלה, כי היא לא רוצה להסתבך אתן, ונשים נרצחות ונרצחות. בשבוע שעבר נרצחו אם ובתה, ולפני שנה נרצחה אישה שם, מאותה משפחה. כולם יודעים את השמות, כולם יודעים מי האנשים, והמשטרה לא נכנסת לשם. מה אנחנו משדרים, שדמן של נשים ערביות הפקר? שדמן מותר? זה דבר שהוא לא מתקבל על הדעת, חברי חברי הכנסת, ואני קוראת מכאן לשר לביטחון פנים לתת הנחיה מיוחדת, אדוני השר, בכל מה שקשור בכלל במאבק באלימות נגד נשים. אני יודעת שישבה ועדה בין-משרדית בנושא הזה, ובטח אתה תספר עכשיו על הדברים שאתם מתכוונים לעשות. אבל העובדה היא שיש נשים שדמן מותר; העובדה היא שיש קבוצה של אנשים שיודעת שהיא יכולה לפגוע בנשים ולצאת מזה בזול – בכלל לא עוצרים אותם, האנשים האלה לא מובאים לדין. אין דין ואין דיין במקומות האלה. מה, רמלה זה אקסטריטוריה? זה מחוץ למדינת ישראל? אי-אפשר להיכנס לשם? כשרוצים למצוא סמים וכשרוצים למצוא נשק יודעים בדיוק להיכנס למשפחות האלה ויודעים מה השמות ומה שמות המשפחה. אני יודעת שעכשיו חברי הכנסת מהרשימה המשותפת הודיעו לי שהם לא יוכלו להישאר לדיון כי יש עכשיו הפגנה ברמלה נגד רצח נשים ערביות ברמלה. הם נסעו לשם והם לא יכלו להישאר כאן בדיון. אז אני פונה אליך מכאן, אדוני השר, קודם כול, לפעול ביד תקיפה בכל מה שנוגע לרצח נשים ערביות ובכלל. ואני פונה אליכם, חברי חברי הכנסת – מהאופוזיציה זה ברור – מהקואליציה: אני חושבת שזה מבחן מוסרי של הכנסת היום בהצבעה הזאת על הקמת ועדת חקירה לרצח נשים. מאבק ברצח נשים זה לא מאבק שאנחנו נאבקים עליו, זה לא ארץ-ישראל השלמה, זה לא עלייה להר-הבית וזה לא שינוי הסטטוס-קוו, זה מאבק נחרץ שצריך להיות של כל חלקי הבית נגד מתן לגיטימציה לתרבות האונס, לתרבות האלימות שמובילה בסופו של דבר לרצח נשים. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. ישיב השר גלעד ארדן. בבקשה, אדוני, השר לביטחון פנים. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, בקשתה של חברת הכנסת גלאון מוצגת כאן היום, קודם כול, לרגל – אני מניח – יום המאבק הבין-לאומי כנגד אלימות נגד נשים, ואני באמת משבח ומוקיר את פעילותה של חברת הכנסת גלאון לאורך שנים רבות, כל שנות פעילותה בנושא הזה ובנושאים רבים אחרים שקשורים לאלימות בתוך המשפחה, בפרט אלימות כנגד נשים. ועדיין, אני חושב שהבקשה הזו, להקים ועדת חקירה פרלמנטרית, לא צריך עדיין לקבל אותה. אני חושב שהיא באה בשלב מוקדם מדי בקדנציה הזו, ואני אפרט למה כוונתי. קודם כול, חברת הכנסת גלאון נימקה את הבקשה שלה, לפחות בחלק הכתוב שהגשת: "על רקע עלייה חדה במספר מקרי הרצח של נשים, בדרך כלל על-ידי בני-זוגן ולעתים על-ידי גברים אחרים בקרב משפחתן או מכריהן" – שלא יחשוב מישהו להוציא את דברי מהקשרם, כי כל מקרה רצח הוא מתועב, על אחת כמה וכמה רצח במסגרת אלימות במשפחה; את ההתבטאויות שלי בנושא הזה אמרתי, ואני אמשיך ואומר, כולל בדברים שתכף אומר כאן, אבל צריך להכיר גם את הנתונים, את נתוני האמת. המספרים הם עדיין קשים מאוד ובוודאי גבוהים מדי, ואנחנו צריכים לעשות הכול כדי שזה ירד לאפס, אבל אי-אפשר לומר שחלה עלייה, אלא בדיוק להפך – חלה ירידה במספר מקרי הרצח של נשים. אם מישהו רוצה את הנתונים, אני לא חושב שזה נכון לפרט, אבל אני יכול לפרט מה קרה ב-2013, 2014 ו-2015. ושוב, אני מחדד ואומר, כל רצח הוא נורא ואיום וכל אישה היא סיפור חיים ועולם ומלואו, אבל לומר שהרשויות לא מכירות, לא מתמודדות, לא משתפרות בהתמודדות עם התופעה הזו, זה לא דבר מדויק. עדיין, נכון, יש מקרים חמורים ונוראיים ולא מצליחים עדיין לספק הגנה לכל אישה שמאוימת, אפילו בביתה, אבל אי-אפשר לומר שלא נעשית עשייה ולא ניתנת תשומת לב. האמת, עוד דבר שקצת חרה לי לשמוע, היה לי איזה עימות מילולי בהקשר הזה גם עם חבר הכנסת טיבי. הדבר הכי קל, וזה שנים רבות, להטיל את האשמה על המשטרה. המשטרה, זה הדבר שרואים אותו. תמיד, בסוף ההזנחה של רווחה, חינוך, תרבות ועוד הרבה מאוד מערכות שכשלו בתחום מסוים, בסוף פוגשים את המשטרה כי יש מעשה אלימות. אז זה הדבר שרואים, הכי קל להטיל את האשמה, זה שק החבטות הנוח ביותר. צר לי, חברת הכנסת גלאון, אני חושב שגם במקרה הזה – ולצערי, אני לא יכול לפרט כרגע, כי הנושא נמצא בחקירה – הטענות המאוד-קלות כאילו המשטרה לא עשתה לפני הרצח הזה שום דבר, או לא עשתה כל מיני צעדים – אני לא יכול כרגע עדיין לפרט את כל הצעדים, אבל אני בדקתי את זה ברגע שעלו הטענות, ונעשו הרבה מאוד צעדים והשתמשו בכל כלי שיש למשטרה ואפשר להשתמש בו. ברוב המקרים, כשאנחנו מסתכלים על מעשי הרצח, לא היה מידע מקדים בידי המשטרה, וגם לא בידי רשויות הרווחה, אני חוזר ומדגיש. אם תיקחי את אותם מקרי רצח שתיארת, לא היה מידע מקדים ברובם, לא במשטרה ולא ברשויות הרווחה. שוב, אני לא יכול לפרט, מפני שזה נמצא עדיין בחקירה. לפעמים גם המידע שקיים, לא תמיד הוא זה שמספיק כדי לעצור את התוצאה הטרגית. ואני מניח שבעוד כמה ימים יבינו למה התכוונתי. אמרתי שיש שיפור בתיאום ובשיתוף הפעולה בין המשטרה לבין גורמי הרווחה והארגונים הפועלים בתחום האלימות במשפחה. אני חייב לומר שגם בדיונים שהתקיימו השבוע בכנסת במסגרת יום המאבק הבין-לאומי באלימות נגד נשים, חברי הכנסת שהשתתפו בדיונים דווקא ציינו את השיפור הזה לטובה, כפי שאמרת. אני אתן כמה דוגמאות. במשטרה קיימים נהלים מיוחדים המאפשרים לקבל תלונה על אלימות במשפחה גם מגורמים טיפוליים, כיום, אני מתכוון. חוקרי המשטרה מקבלים הכשרה ייחודית בתחום האלימות במשפחה, והם מונחים לברר עם כל מתלוננת אם היא מסכימה שהאירוע ידווח לרשויות הרווחה ולגורמי טיפול נוספים. יתרה מכך, בנסיבות מיוחדות, כגון חשש לשלום האישה או הילדים, מועבר הדיווח לרשויות הרווחה גם ללא הסכמת המתלוננת. קיימת חובת יידוע של הקורבן על גורמי הסיוע העומדים לרשותה ועל זכאותה להוצאת צווי הגנה, צווי הרחקה וצווים למניעת הטרדה מאיימת. בעת גביית התלונה מתבצעת הערכת מסוכנות בהסתמך על הממצאים העולים מכלל חומרי החקירה, לרבות בדיקת נגישות הגבר המכה לנשק. בנוסף, חלה חובה ליידע את הקורבן בדבר תנאי השחרור של הגבר המכה. זה נכון, כפי שציינת, שלפעמים יש כנראה תקלות, כמו בכל מערכת, ואני אעשה הכול כדי שתקלות כאלה לא יישנו. הטיפול באלימות במשפחה מבוקר באופן קבוע על-ידי גורמי משטרה מקצועיים בשטח ובמטה, וחוקרי האלימות במשפחה ונציגי המטה הארצי עומדים בקשר שוטף עם ארגונים ממשלתיים ועמותות הפועלות בנושא. על אף האמור, יש בהחלט מקום להמשך שיפור בתחום זה, וממשלת ישראל פועלת בנושא ללא לאות. רק השבוע הקמנו, בהחלטת ממשלה, את ועדת השרים למאבק באלימות. ואני אומר, וזו מחויבות ציבורית ואישית שלי, שאחד הנושאים המרכזיים שבכוונתי, כיושב-ראש ועדת השרים, לקדם במסגרתה, יחד עם חברי שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ, ויחד עם שרים נוספים החברים בוועדה, הוא נושא המאבק באלימות במשפחה ונגד נשים בפרט. בנוסף, כידוע לך ולחלק מחברי הכנסת, ועדה בין-משרדית שהוקמה על-ידי שרי ביטחון הפנים והרווחה בקדנציה הקודמת – זה היה, נדמה לי, במסגרת הפעילות של הוועדה לקידום מעמד האישה, בראשותה של חברת הכנסת עליזה לביא – הגישה השבוע את המלצותיה הראשוניות, שכבר הוצגו באופן מפורט בוועדה לקידום מעמד האישה בתחילת השבוע. בהמלצות הראשוניות – אני גם קיימתי דיון ארוך בהמלצות הללו, ובשבוע הבא אמור להתקיים עוד דיון אצלי. בהמלצות הראשוניות ניתן ביטוי לצורך להגביר את התיאום בין גורמי הטיפול באלימות במשפחה, לקבוע מנגנונים מתאימים לטיפול ולפעול לתיקוני חקיקה. בהמלצות הוועדה יש אף התייחסות לטענות שעולות בהצעה של חברת הכנסת גלאון – טענות מוצדקות, דרך אגב – בכל הקשור לצווי הרחקה ומיעוט אפשרויות המענה הקיימות. בין היתר מתייחסות המלצות הוועדה לשימוש באמצעים טכנולוגיים כגון לחצני מצוקה במימון ציבורי, פיתוח אפליקציות חירום מבוססות GPS ועוד. בנוסף, הנחיתי את הגורמים המקצועיים לבחון פתרונות על מנת להפוך את המשוואה הבלתי-נסבלת הקיימת כיום, שלפיה האישה הנפגעת היא גם מאוימת, נרדפת ונאלצת להתחבא במקלטים ולחיות בפחד מתמיד, וכפי שאמרתי – ואני חושב שעל כך אנחנו צריכים להתאחד, על היעד הזה – מי שצריך לחיות בפחד הוא אותו גבר אלים ובזוי. אני מתכוון לבחון את האפשרות שאותו גבר אלים מאיים יתהלך עם אזיק אלקטרוני, או יהיה בכל מעקב אחר שהמדינה מסוגלת לייצר, אולי אפילו מתקן מפוקח. אני חושב שהיפוך המשוואה הפסולה הזאת יאפשר לגורמי אכיפת החוק באמת לרדוף אחר מי שצריך לרדוף אחריו, וזה הגבר המכה – – – <היו"ר מאיר כהן:> מרכז לגברים מכים. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> כן, כן. אם יש מתקן "חולות" למסתננים בלתי חוקיים, אז צריך אולי מתקן מסוג כזה גם לגברים מכים. <קריאה:> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לפיכך, חברי חברי הכנסת, לאור הדברים שאמרתי, ובפרט לאור המלצות הוועדה הבין-משרדית הנ"ל, אשר זכו, כפי שאמרתי, רק לפני יומיים לשבחים בעת הצגתן בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, הן מיושב-ראש הוועדה והן מחברי כנסת שהשתתפו – דרך אגב, לרבות חברת הכנסת גלאון – אני מציע שבחודשים הקרובים אנחנו כולנו נתלכד כדי לגייס תקציבים, כדי לבנות יחד, ובוודאי שהחוכמה לא ברובה אצלי, אלא יש פה חברות כנסת שיש להן ידע רב בנושא הזה, ואני פתוח מאוד ללמוד מהניסיון והידע הזה, ולבנות תוכנית פעולה כדי ליישם את המלצות הוועדה, ואפשר גם להוסיף להמלצות של הוועדה עוד המלצות. אם בעוד כשישה חודשים – אני מנסה להציע משהו, זהבה – אם בעוד שישה חודשים לא נראה התקדמות משמעותית ותחילת יישום של הצעדים הנוספים הנדרשים, אני חושב שיהיה מקום לבחון ברצינות גם את הקמתה של ועדת חקירה פרלמנטרית, כי בסוף תפקידה של הכנסת הוא במקום שהממשלה לא עושה את תפקידה, ולא מקדמת צעדים, ואז יש מקום להעלות את רף הפיקוח על פעולות הממשלה. אני לא חושב שזה המצב כרגע, ולכן אני מבקש מהכנסת לדחות את בקשתה של חברת הכנסת גלאון, עם כל ההערכה לעשייה הרבה שלה בנושא הזה. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים להצבעה. כך: מי שמצביע בעד – מצביע להעביר את הנושא לוועדת הכנסת. מי שמצביע נגד – מסירים את הנושא מסדר-היום. בבקשה, אנחנו עוברים להצבעה. אנא שבו במקומותיכם, אנחנו מתחילים. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – <היו"ר מאיר כהן:> רגע, שמית? שמית אתם רוצים? <קריאה:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> אוקיי. אז אנחנו – שמית, בבקשה. גברתי המזכירה. שוב, ההצבעה היא שמית. בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו משתתף בהצבעה אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – בעד משה גפני – אינו נוכח יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – נגד איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – בעד ינון מגל – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – אינו נוכח אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – אינו נוכח איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – בעד איציק שמולי – אינו נוכח סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר מאיר כהן:> נקריא את רשימת חברי הכנסת – מי שלא נכח. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת משה גפני – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח אורן אסף חזן – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יוסי יונה – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מיקי לוי – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת ינון מגל – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת ירון מזוז – נגד אראל מרגלית – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח יואב קיש – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח איציק שמולי – אינו נוכח סתיו שפיר – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר מאיר כהן:> יש מישהו באולם שלא קראו את שמו ולא השתתף בהצבעה? <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשם חבר הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו משתתף בהצבעה <היו"ר מאיר כהן:> אתה לא משתתף. תמה ההצבעה. בבקשה, גברתי. בעד ההצעה לסדר-היום – 28 חברי כנסת, נגד – 37 חברי כנסת. ההצעה תוסר מסדר-היום של הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <מצבם הקשה של מעונות-היום והחינוך לגילאי אפס עד שלוש, כפי שעולה מהדוח של מכון ברוקדייל שפורסם בסוף השבוע האחרון> <היו"ר מאיר כהן:> אני עובר להצעה הבאה לסדר-היום: מצבם הקשה של מעונות-היום והחינוך לגילאי אפס עד שלוש, כפי שעולה מהדוח של מכון ברוקדייל שפורסם בסוף השבוע האחרון – הצעות לסדר-היום מס' 1667, 1691, 1692, 1695, 1701 ו-1704. אני מזמין את חברת הכנסת רחל עזריה, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, גברתי. בבקשה. <רחל עזריה (כולנו):> ב-2011 פרצה המחאה החברתית. אני אז הייתי אימא לילדים קטנים, הייתי פעילה, ומהר מאוד התחלנו גם את מחאת העגלות. אני זוכרת את ההפגנה הראשונה בירושלים. צעדנו ברחובות, בתוך ממש דקות ספורות הרחובות התמלאו לחלוטין, ומצאנו את עצמנו חלק ממחאה כלל-ארצית – עשרות-אלפי הורים צועדים עם העגלות, שנת 2011. בסופו של דבר, זאת הייתה מחאה מאוד מאוד אפקטיבית, ותכף אני אספר על זה, אבל כשהלכנו לבדוק למה המחאה הזו הייתה כל כך עממית וכל כך משמעותית, בדקנו וגילינו ששכר הלימוד למעונות-היום של משרד הכלכלה, מעונות-היום המסובסדים, עלו בין 2009 ל-2011 ב-27%, כשמדד המחירים לצרכן עלה בכלום, עלה בכמה אחוזים בודדים. ומסתבר שבשנים האלה משרד הכלכלה שינה את השיטה שבה הוא מחשב ומגדיר מה הסכום שאפשר לגבות מהורים. למה זה כל כך בעייתי? כי מה שמותר לגבות במשרד הכלכלה, מייד משפיע על כל השוק הפרטי. כרבע מילדי ישראל נמצאים באותם מעונות-יום מסובסדים, אבל מעונות-היום הפרטיים מיישרים קו עם המחירים של משרד הכלכלה. אם משרד הכלכלה מאשר לקחת 2,300 או 2,400 שקל, מהר מאוד גם מעונות-היום הפרטיים גובים יותר, כי הם כמובן פרטיים, הם יכולים לתת אולי קצת יותר. ובעצם, מה שהבנו, שיש פה איזה תהליך דרמטי של עליית המחירים בנושא הזה, ובמקביל אין שינוי במה שהילדים מקבלים. יש לזה המון השלכות. קודם כול, במחשבה אם ללדת ילד. כל הורה חושב: האם כדאי ללדת ילד? או: האם אדם יכול להרשות לעצמו ללדת ילד כשהמחירים כל כך גבוהים? וכמובן, אם נפסיק לדבר על הכסף ונתחיל לדבר על השירות, במעונות-היום בישראל מספר הילדים פר-עובד ופר-עובדת הם מאוד מאוד גדולים. ההשכלה של העובדים – אין כמעט דרישה. מספרות לי נשים שמנהלות מעונות-יום שהן מסתובבות ברחוב ושואלות נשים אם הן רוצות לבוא לעבוד במעון-יום. כי אין כמעט דרישה להכשרה, היא לא צריכה להיות גננת מוסמכת. ראו זה פלא, באותה מחאה גדולה הצלחנו לשנות לגמרי את כל השיטה של הגנים של גילאי שלוש–ארבע. ושאלו אותנו אז, ואמרנו שאנחנו רוצים את אפס עד שלוש, אבל מהר מאוד הבנו שהמדינה בכלל לא יודעת איך להתמודד עם אפס עד שלוש, ולכן עדיף לנו ללכת על שלוש–ארבע, להפוך אותם לחינם, ואחר כך, אולי בעתיד, נגיע ונוכל לטפל בזה. כל הנושא של אפס עד שלוש היום נמצא במשרד הכלכלה. ולא רק שהוא נמצא במשרד הכלכלה ולא במשרד החינוך, אלא שבמשרד הכלכלה הוא מין חצר אחורית, זה מין אגף כזה – אתם יודעים, זה לא באמת כלכלה, זה לא באמת תעסוקה – כל דבר שקשור לנשים וילדים בדרך כלל גם נמצא באיזה אופן בחצר האחורית, ולכן בכלל זה לא מעניין אף אחד. למה זה לא מעניין אף אחד? כי מאוד קשה לדבר עם ילדים מגיל אפס עד שלוש. מה אפשר לשאול אותם? גם איך אפשר להצטלם אתם אם הם לא מרוצים? זה לא סטודנטים, זה לא בני-נוער, זה אפילו לא ילדים בבית-ספר יסודי. הם בכלל לא מגיבים. אבל מאז שההורים התאגדו ויצאו למאבק הזה, באמת אנחנו רואים שהדברים כן מתחילים להשתנות. והדרישה צריכה להיות ברורה: כמו שבשלוש–ארבע נאמר שזה עולה מיליארדים וזה בלתי אפשרי, ולעולם החינוך לא יהיה חינם, וזה הצליח, אז גם הגיע הזמן שנעבור גם לגילאי אפס עד שלוש, לוודא שהחינוך יהיה מוסדר, לוודא שהחינוך יהיה הרבה יותר זול. לא יכול להיות שזה שיקול בהבאת ילד לעולם; לא יכול להיות שהילדים בגיל הזה לא מושקעים כמו שצריך. וכל השקעה בגיל הזה, כל השקעה, נותנת תשואה של פי-חמישה. לכן אני יודעת שזה הנושא שאני לוקחת על עצמי, ואני אמשיך לעבוד כדי שזה יקרה. אני יודעת גם שיש לנו כבר הרבה מאוד שותפים, גם בתוך הקואליציה, גם בתוך האופוזיציה, כדי לוודא שהמהלך הזה יקרה. וברור שהמהלך הבא במדינת ישראל – אם דאגנו לזה שיש חינוך חינם מגיל שלוש עד גיל 18, ילד לא נולד בגיל שלוש. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, גברתי. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה. תודה, אדוני היושב-ראש. תודה לחברת הכנסת רחל עזריה שיזמה את הדיון החשוב הזה. אני רוצה להתחיל, גם אני, מהמחאה החברתית ב-2011, שבין כמה דברים, אחד ההישגים הממשיים שראינו בשנים האחרונות שהיא השיגה הוא הוספת הסייעת לגילאי שלוש–ארבע, ובעקבות החלת חוק – סוף-סוף, אחרי 20 שנה – חוק חינוך חינם בגיל הזה. רק מה? זאת אומרת, ירדנו קצת מהאוניברסיטה לתיכון, לבית-ספר יסודי, לגן, ועכשיו גם לגן טרום-טרום חובה, רק שכחנו שרצף חינוכי הוא רצף חינוכי מגיל אפס ועד אותן מסגרות מתקדמות יותר. ודווקא הגילים הקריטיים ביותר, גילאי אפס עד שלוש, הם המוזנחים ביותר והמופקרים ביותר מבחינת הטיפול החינוכי שהמדינה נותנת. ואני אומרת בכוונה "הטיפול החינוכי", מפני שהשאלה הזאת, של פיקוח על המעונות במשרד הכלכלה ובמשרד החינוך, היא שאלה שמלווה אותנו שנים רבות. השבוע שמעתי את השר בנט, היום שר החינוך ועד לפני כמה חודשים שר הכלכלה, כך שהוא בדיוק יושב על התפר שבין שני המשרדים האלה, מכה על חטא ואומר שהוא מצטער על כך שבהיותו שר הכלכלה הוא התנגד להעברת הפיקוח על הפעוטונים למשרד החינוך, והוא מתכוון לעשות את התיקון ולעשות אותו עכשיו. אז קודם כול צריך להגיד: מודה ועוזב ירוחם, באמת תודה, רק כאשר – אם וכאשר – אותן מסגרות מפוקחות יעברו למשרד החינוך, כפי שצריך להיות, מכיוון שבאמת מדובר בחינוך – משפחתון, פעוטון, הוא לא עסק, בטח לא עסק כלכלי, הוא מסגרת חינוכית לכל דבר, ואם וכאשר יעברו אותם פעוטונים למשרד החינוך, המציאות ששר הכלכלה הקודם, שר החינוך הנוכחי, יגלה שם, היא מציאות עגומה ועצובה: צפיפות הרבה מעל התקן, תנאים קשים לעובדים עם הכשרה דלה ולא מספקת ומחסור חמור במסגרות. אנחנו היום נמצאים במצב ש-60% מקבוצת הגיל אפס עד שלוש מטופלים על-ידי בני משפחה או על-ידי מטפלות פרטיות; עוד 17% בערך – במסגרות פרטיות שעלותן יכולה להיות גבוהה בהרבה, ורק 23% – במסגרות הציבוריות המפוקחות. הנתונים האלה לקוחים מדוח של מכון ברוקדייל שפורסם השנה. מובן שגם כאן – – – <היו"ר מאיר כהן:> העלות הממוצעת היא בין 2,500 שקל ל-3,000 שקל, ומגיעים עד ל-4,000 שקל. <תמר זנדברג (מרצ):> במסגרת הלא-מפוקחת. במסגרות הפרטיות. <היו"ר מאיר כהן:> הלא-מפוקחת, כן. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – וגם כאן, ככל שנלך לאוכלוסיות מיעוט ולאוכלוסיות מוחלשות יותר, כך נמצא הזנחה והפקרה גדולות יותר. אני יכולה להביא, למשל, את ההשוואה בין המגזר היהודי למגזר הערבי כדוגמה: כ-60% מהילדים היהודים בגיל הינקות נמצאים במסגרות בתשלום, אבל רק כ-15% מהילדים הערבים נמצאים במסגרות כאמור; ואפשר בוודאי להמשיך לקבוצות אוכלוסייה נוספות. במילים אחרות, ולסיכום, הגיל הרך, דרושה לו מהפכה, דרושה לו תוכנית לאומית שתשים את הרצף החינוכי – תתחיל מההתחלה, תתחיל מהחוליה הראשונה, כי כפי שאמרה חברת הכנסת עזריה, בגיל הזה אפשר לזרוע זרעים ולהשקיע השקעות שאת התשואה שלהן אפשר לראות שנים קדימה, ולהפך, את העוולות ואת הפגיעות ואת הנזקים שאפשר לייצר בגיל הזה תקציבים רבים מאוד מושקעים אחר כך, בהמשך, כדי לתקן. ובדיוק את התקליט הזה צריך להפוך: להתחיל מההתחלה, לסיים בסוף. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת אורי מקלב – בבקשה, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> בבקשה, אדוני. שלוש דקות עומדות לרשותך. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, הדוח של מכון ברוקדייל הוא דוח משקף, הוא דוח נכון, מדויק, אבל האמת היא שהוא לא מחדש. לצערי, הוא לא מחדש שום דבר, בכל אופן לי, ולא לקירות הבניין הזה, בוודאי לא לוועדות הכנסת, שחלק גדול מהן דנות כבר כמה שנים בנושא המעונות, ואנחנו לא רואים שום תזוזה. להפך, רק יותר קשה ויותר קשה, והביורוקרטיה יותר מסתבכת ומסובכת, ועל ההורים יש עול מאוד מאוד כבד מההתנהלות של מחלקת או אגף המעונות במשרד הכלכלה. אבל אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שמי שלא עובר את זה, מי שאינו הורה או סב, או סבים במקרה הזה, לא יודע על מה מדובר, לא יכול להבין ולא יכול להכיל למה הטענות כל כך רבות. הכשל של ההתנהלות הזאת הוא כשל בכל הפרמטרים; אין דבר אחד – גם הדוח לא משאיר דבר אחד, משהו שהוא מציין לטובה, אלא בכל הפרמטרים, כשל קולוסלי אמיתי. ולכן, לכאורה, כשאני בא לדון בעניין הזה לא חשבתי להצטרף לבקשה לדיון דחוף, אבל אולי יש תקווה, והתקווה היא אחת – בעצם משתי סיבות: הסיבה הראשונה, שאין שר למשרד הכלכלה היום, וזה דבר שיכול להביא ברכה. בתוקף הדברים, שר מגן על מה שהמשרד שלו חולש עליו ועל מה שהוא פועל. במקרה הזה, הדרישה להעביר את כל נושא המעונות למשרד החינוך – לא שמשרד החינוך חסרה לו ביורוקרטיה והוא לא עומד במדדים במקום הראשון בסבך הביורוקרטיה, אבל בכל אופן יש תקווה שמשהו ישתנה. בכל דבר אחר, בכל פרמטר אחר, מי שכך היה מתנהל היו מזמן – כל קיוסק שהיה מתנהל כל כך הרבה שנים ככה ואין שום שיפור – היו כבר מזמן מפטרים אותו או סוגרים אותו. אבל מדוע אנחנו חושבים שבהעברה למשרד החינוך יש יתרון או תקווה? מכיוון שעד היום סיבת ההתנגדות של משרד הכלכלה להעברה למשרד החינוך – יש להם איזה קלף מנצח. מה הקלף המנצח? אומרים: למשרד החינוך יש רק היבט והסתכלות חינוכית, של תכנים, שזה דבר חשוב, אבל אין לו שום הסתכלות ואין לו שום – אני גם אצטט מה שמשרד הכלכלה ענה אחרי הדוח של חבר הכנסת אלאלוף: יש מרכיב משמעותי בשיקול התעסוקתי של ההורים. למשרד הכלכלה יש מרכיב משמעותי בשיקול התעסוקתי של ההורים, ומשרד החינוך כלל אינו נותן את הדעת לשיקול התעסוקתי. ואני רוצה להגיד לכם, משרד הכלכלה, בזה כשלתם, דווקא בהסתכלות הזאת, שהשיקול התעסוקתי, של תעסוקת הורים, בזה כשלתם, מכיוון שההורה, אם הוא לא הולך לעבודה – והשיקול של הרבה הורים או אימהות עובדות, או שרוצות לעבוד ולא יכולות לעבוד, הוא רק שאין להן באמת סעד במעונות. ביורוקרטיה קשה מאוד, עוד רגולציה על רגולציה. לאחרונה, השנה, עוד השכילו, לקחו משרד רואה-חשבון, שהוא יהיה ועדת הקבלה – מיליון וחצי שקל – ועדת הקבלה של ההורים. עוד עיכוב בקביעת הדרגות, עוד שיקולים רק כלכליים, ולא שיקולים אמיתיים, ויוצא – שתי אימהות – בזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש – שתי אימהות, אחת מרוויחה 4,000 שקל ואחת מרוויחה 10,000 שקל; למי נתנה ועדת הקבלה עדיפות, למי אתם חושבים? לזאת שמרוויחה 10,000 שקל. מדוע? מכיוון שאז משרד הכלכלה צריך פחות לסבסד. הוא מרוויח 800,000 שקל לחודש. <רחל עזריה (כולנו):> אסור להם. <אורי מקלב (יהדות התורה):> זה היה השיקול שלו, ואני יכול להוכיח את זה. שתי נשים שעובדות, עם אותם תנאים, עם אותן נקודות. מדוע? מכיוון שגם המנכ"ל וגם המשנה הם אנשים שבאו מהאוצר, וזה מה שהם רואים לנגד עיניהם. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. ישיב השר לוין, בבקשה, בשם הממשלה. <שר התיירות יריב לוין:> בשם איזה משרד הפעם? <היו"ר יואל חסון:> אדוני, אני מקווה שאתה יודע בשם איזה משרד. אני לא המזכיר שלך, אתה יודע. <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אבל מה שבטוח, אחרי הכהונה הזאת, אדוני, אתה תוכל להיות יועץ לכל תחום אפשרי. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות – – <היו"ר יואל חסון:> יש לך ביטחון תעסוקתי לשנים קדימה. <שר התיירות יריב לוין:> – – וחברי הכנסת, הפעם עסקינן בענייני משרד הכלכלה, בנושא חשוב, נושא מעונות-יום, בהתייחס כמובן לדוח שנזכר כאן בהצעות לסדר-היום, ולהלן התשובה שקיבלתי מהגורמים המקצועיים במשרד הכלכלה: האגף למעונות-יום סובר, ראשית, שאופן הצגת תוצאות הדוח לא משקף נכונה את המבוצע כיום במעונות-היום. לטענת האגף, גם לא התאפשר לו להשיב על המחקר טרם פרסומו ולתקן או להעיר דברים, ובהחלט, אני מודה על ההזדמנות שניתנה על-ידי המציעים בכך שהגישו את ההצעות לסדר-היום כדי שאפשר יהיה אולי להביא ולהעיר ולדייק בדברים כפי שהם, ואני אתייחס לכמה נושאים רלוונטיים. ראשית, הסוגיה של הכשרה מקצועית של מטפלות במעונות-היום. אחת מדרישות הסף לקבלת סמל מעון היא העסקת מדריכה חינוכית במעון, מאושרת על-ידי האגף ובעלת תואר שני בגיל הרך, עם מומחיות בהדרכה. <רחל עזריה (כולנו):> זה רק המדריכה. <שר התיירות יריב לוין:> יותר לאט? <רחל עזריה (כולנו):> לא, זה רק המדריכה. העובדות עצמן – – – <שר התיירות יריב לוין:> רגע, אבל אני עוד באמצע. רק שנייה, רגע. <רחל עזריה (כולנו):> סליחה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה מקריא כל כך מהר, בקושי אפשר להבין מה שאתה אומר. <שר התיירות יריב לוין:> תשמע, אני מוכן אפילו להסביר, אם יהיה צורך. תאמין לי, למדתי, לפחות לא משעמם לי, אני כל שבוע לומד כל מיני נושאים מכל מיני תחומים – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זה דבר חיובי מאוד. <שר התיירות יריב לוין:> – – כן, אז זה בסדר. <היו"ר יואל חסון:> בסוף אתה תצטרך לשלם לממשלה, לא הממשלה לשלם לך, אדוני. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא נראה לו הסיפור. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, יש הצעות שאין מציעים. אחת מדרישות הסף לקבלת סמל מעון היא העסקת מדריכה חינוכית במעון, שמאושרת על-ידי האגף, בעלת תואר שני עם מומחיות בהדרכת צוותים חינוכיים טיפוליים. כמו כן, חלה חובה על הארגונים המפעילים לקיים השתלמויות בנושאים חינוכיים טיפוליים ובנושאי בטיחות במעון. משרד הכלכלה בשיתוף האקדמיה מקדם פעילויות נוספות לשיפור מיומנויות ההדרכה של אנשי הצוות החינוכי במעונות-היום, ובהן קורסים מתקדמים, ספרי לימוד, ולאחרונה גם תוכנית לשיפור איכות הטיפול בנושאי הדרכה ופיקוח, שבבסיסה כתיבה ויישום סטנדרט של הדרכה איכותית במעונות-היום המוכרים, כל זה במטרה לשפר את איכות הטיפול בהם. כלומר, הנושא הזה בהחלט נמצא על סדר-יומו של האגף, הוא מטופל, ונעשות לא מעט פעולות כדי להעמיק את הידע ואת הכישורים והיכולות של הצוותים החינוכיים. עלות המסגרת החינוכית: שכר הלימוד קבוע בצו מחירים המפוקח על-ידי ועדת מחירים במשרד האוצר, מתוך רצון לאזן – וזה, נדמה לי, ברור לכולם – בין יצירת מסגרת איכותית עם יחס מטפלות–ילדים גבוה, כמובן לטובת הצד של המטפלות, לבין הוזלת שכר הלימוד שההורים משלמים. הסכום צמוד למשקלות קבועים, ובהם השכר הממוצע במשק; מדד המזון, כולל פירות וירקות ועוד, שהוא מטבע הדברים, מכיוון שניתנות ארוחות במסגרת הזו, מתעדכן מדי שנה באופן אוטומטי בהתאם לשינויים במדדים אלה. כידוע, משרד הכלכלה פעל בשנים האחרונות להגדלת הסבסוד, והתקבלו שורה של החלטות בעניין הזה, וכמו תמיד, מי ייתן שנוכל לעשות יותר, אבל הכול, כמו כל דבר אחר, כפוף למסגרות התקציב. מספר הילדים בכל מסגרת: לאחר סיום עבודת ועדת הסטנדרטים שבחנה נושאים פדגוגיים שונים, שופר היחס המספרי בין מספר הילדים למספר המטפלות בכיתת תינוקות ובכיתת פעוטות. יחס זה נקבע גם משיקולים נוספים, ובהם חשיבות הגדלת היצע המסגרות וגובה שכר הלימוד, שמושפע כמובן גם הוא ממספר אנשי הצוות שעובדים בכל כיתה במעון. העבודה מתבצעת בחללים שונים בכיתה במוקדי פעילות מגוונים, בסביבה חינוכית תואמת התפתחות, אשר נותנת מענה על היבטי ההתפתחות השונים של הילדים בהתאם לגילים השונים. בשנתיים האחרונות האגף פעל לצמצם את תופעת החריגות מהתפוסות המאושרות, תוך הפעלת סנקציות שונות, ובשנת הלימודים הנוכחית מעוגנות ומבוצעות בדיקות חודשיות שוטפות על מנת לנטר את המצב בפועל ועל מנת לטפל בחריגות מסוג כזה ולמנוע אותן. לסיכום: האגף למעונות-יום פועל בכל עת לטיפול מיטבי בחינוך עד גיל שלוש. במסגרת זו נערכה למידה פדגוגית ייחודית בישראל לטיפול בגילאים אלו. בימים אלה, אגב, נציגת האגף נמצאת בכנס מיוחד של ה-OECD, שמטרתו לקדם מחקרים ותוכניות בנושאי פדגוגיה בגילים האלה. האגף עוסק בקביעת סטנדרטים מתאימים, בקביעת עלויות המאזנות בין האיכות הנדרשת לבין המשאבים הכספיים והרצון להימנע מהטלת עלות גבוהה על ההורים, נותן סבסוד חלקי לאותם מעונות, פועל להרחיב את היצע המסגרות, לרבות בינוי מעונות-יום בשיתוף עם הרשויות המקומיות; וגם בעניין הזה, חשוב להדגיש שלטובת הנושא הזה מוקצים מאות-מיליוני שקלים ומתבצעת עבודה של בנייה בהיקפים ניכרים מאוד כדי לענות על הצרכים, כי ברוך השם יש יותר ילדים ויש יותר נשים שיוצאות לעבוד, וגם יותר גברים שרוצים לעבוד, ולכן טוב שכך המצב. אני חושב שצריך לנצל את ההזדמנות הזאת גם להביע הערכה לעובדי האגף וגם להביע הערכה עצומה לכל אותן – זה בעיקר נשים – מטפלות ועובדות במעונות-היום. שיאמינו לי, נדמה לי שכל אחד כאן שהוא הורה לילדים, לפחות אני עוד איכשהו זוכר מה היה כשהם היו בגילים האלה, לא קל כשיש לך אחד או שניים בגיל הזה; לחשוב על האחריות ועל העבודה הקשה שנעשית כאשר אתה צריך להיות אחראי לכיתה שלמה כזאת זה בהחלט לא פשוט. ואני חושב שכל העוסקים במלאכה הזאת ראויים לא רק לדברי ביקורת, שנאמרו בדברים שבאמת נכון לשפר אותם, אלא קודם כול ומעל לכול להערכה גדולה על העשייה שלהם. תודה. <היו"ר יואל חסון:> אדוני השר, מה אתה מציע? <שר התיירות יריב לוין:> אני מוכן לכל הצעה של המציעים, אין שום בעיה. <היו"ר יואל חסון:> מאה אחוז, טוב. <רחל עזריה (כולנו):> – – – <היו"ר יואל חסון:> לפני ההצבעה, דעה נוספת. חבר הכנסת שמולי, מהמיקרופון בבקשה, יש לך דקה לדעה נוספת. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הבעת דעה. זה נקרא: הבעת דעה. <היו"ר יואל חסון:> הבעת דעה, מאה אחוז. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כבוד השר, תודה על התשובה המפורטת. היום עלתה סוגיה מאוד מאוד חשובה בוועדת החינוך בדיון דחוף שיזמנו בעקבות נתונים שפרסם הממ"מ, וזה מתייחס כמובן גם למעונות-היום, למשפחתונים, לכל מסגרות החינוך הפרטיות והציבוריות לילדים, לפעוטות למעשה. יש עלייה דרמטית במספר המקרים של תקיפה פיזית של פעוטות. 80 מקרים בשנה – זה שנת שיא. לעומת זאת, יש שפל חסר תקדים במספר התיקים שנפתחים ומגיעים לכתב אישום. כאשר הולכים ובודקים למה אין הבשלה לכתב אישום, אתם לא תאמינו, 90% מהתיקים נסגרים מחוסר ראיות, ויש אפילו מקרים שנסגרים מחוסר עניין לציבור. מישהו מעז לפגוע בפעוט, ומישהו, הפרקליטות, מעלה על דעתו שאפשר לסגור תיק כזה מחוסר עניין לציבור. אני חושב שהגיע הזמן, וזו אחת ההצעות שעלתה היום בדיון בוועדת החינוך, לשקול מחדש את העמדה של כל סיעות הבית הזה – של כל סיעות הבית הזה – בנוגע לאפשרות להציב מצלמות בתוך הפעוטונים ובתוך המשפחתונים, שיגנו על הילדים, וגם על העובדים מפני תלונות שווא. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. הבעת דעה – חבר הכנסת חנין. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברות הכנסת עזריה וזנדברג וחבר הכנסת מקלב העלו נושא חשוב במיוחד על סדר-יומה של הכנסת, אבל יש נושא נוסף, שהוא לא פחות חשוב ושהדיון הזה מראה אותו בצורה מאוד ברורה. נמצאים אתנו שני שרים, שר התיירות והשר להגנת הסביבה, שני שרים שמאוד מקפידים בכבודה של הכנסת. השר להגנת הסביבה אפילו איננו חבר הכנסת, אבל הוא מקפיד להגיע, לענות ולהתייחס ולנהל דיון עם חברי הכנסת. לעומת זאת, אדוני היושב-ראש, יש כמה שרים שמבזים באופן קבוע את הכנסת. לא מגיעים, לא עונים, לא מנהלים דיאלוג. כך לא מתנהלת כנסת. יש לי הרבה הערכה לשר לוין, הוא אדם מאוד נבון והוא יודע גם לייצג עמדות שהוא מקבל גם כשהוא איננו השר הרלוונטי, אבל המטרה בדיון כזה היא שהשר הרלוונטי יבוא וייתן תשובות, וגם יהיה חשוף לביקורת ולטענות. אז אני רוצה, אדוני היושב-ראש, כנציג נשיאות הכנסת, להציע לנשיאות הכנסת להזמין לבירור דחוף כמה שרים: ראשון בהם הוא שר התקשורת, שמעולם עוד לא הגיע לתת לנו מענה על משהו בכנסת מענייני משרדו הרבים; שר החוץ מעולם לא בא לענות לנו על שום דבר מכל העניינים הרבים שהוא עוסק בהם; השר לשיתוף פעולה אזורי – נדמה לי שאין שיתוף פעולה אזורי, אבל בדיוק על זה אנחנו היינו רוצים לשאול את השר; ועכשיו זה גם שר הכלכלה, שגם הוא משתמט מחובתו לענות לכנסת ולענות על הצעה לסדר-היום. זה לא ייקח הרבה זמן מהנשיאות, מכיוון שכל ארבעת השרים האלה הם אדם אחד – הקיסר שלנו בנימין נתניהו, ראש הממשלה. שיתכבד ויגיע לכנסת לתת תשובות – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – זו לא פריבילגיה, זו חובתו. <היו"ר יואל חסון:> תודה, אדוני. אני מבין שהמציעים מבקשים ועדת החינוך. <רחל עזריה (כולנו):> כן, ועדת החינוך. <היו"ר יואל חסון:> הממשלה בסדר עם זה? מעולה. אנחנו נצביע. מי שבעד – הוא בעד ועדת החינוך. מי שנגד – הוא רוצה להסיר. אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> ובכן, עשרה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שההצעות לסדר-היום: מצבם הקשה של מעונות-היום והחינוך לגילאי אפס עד שלוש, כפי שעולה מהדוח של מכון ברוקדייל שפורסם בסוף השבוע האחרון, תועברנה להמשך דיון בוועדת החינוך. תודה רבה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים להודעת סגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת דוח שנתי של מבקר המדינה, שמספרו 66א. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה, אדוני. <הצעות לסדר-היום> <זיהום במפרץ חיפה הגורם לתחלואה עודפת בסרטן ובדרכי הנשימה בקרב תושבי חיפה> <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים להמשך סדר-היום בנושא: זיהום במפרץ חיפה הגורם לתחלואה עודפת בסרטן ובדרכי הנשימה בקרב תושבי חיפה – הצעות לסדר-היום מס' 1535 ו-1580. ישיב השר גבאי. חבר הכנסת הראשון, מיקי רוזנטל, בבקשה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, אתה מנהל את הישיבה ברוח נעימה מאוד – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – ושלום לכבוד השר גבאי ולחברי חברי הכנסת. הסוגיה שאני מעלה איננה חדשה – הזיהום במפרץ חיפה כמובן, וגם זה לא סוד שהתחלואה העודפת בנפת חיפה היא מהחמורות שיש. יש ויכוח מה מקורה, אם היא נובעת מהזיהום במפעלים או ממקורות אחרים, ולכן יש מחקרים שנעשו על כך, אבל התחלואה העודפת היא באמת במצב מדאיג מאוד. אני אציין רק כמה מספרים. למשל, בסרטן ריאה בגברים – 16% תחלואה נוספת, ובנשים – 26%. בסרטן לימפה מסוג נון-הודג'קין בקרב גברים – 19%, ובקרב נשים – 18%. יש גם מחלות אסתמה אצל ילדים, עם 200%. יש מחלות לב, תמותה ממחלות לב – 16.5% תחלואה נוספת; מחלות נשימה, ועוד ועוד ועוד. על זה אין עוררין, אני חושב. על התחלואה אין עוררין. ועכשיו, כשמפעלים ביקשו להרחיב – בעיקר בז"ן, כשביקשה להרחיב את שטח המפעלים שלה, היא אולצה – במירכאות או בלי מירכאות – לממן סקר או מחקר רפואי שנעשה באוניברסיטת חיפה. עד כאן אין עוררין על העובדות. לפני כמה ימים התפרסם בערוץ 2 שבהוראת ראש עיריית חיפה, שהמימון עובר דרך – לא חשוב – חברת-הבת לענייני – – – <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> מחקרי סביבה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> בדיוק – הורו לחוקרים להפסיק את המחקר. ולמה? כי החוקרים רואים, או מגלים, זיקה בין זיהום האוויר לבין המפעלים. ונימוק נוסף שנמסר לתקשורת – אני תכף אגיד מה אני העליתי בחכתי – הוא שהממצאים הללו עלולים להזיק לעיר חיפה, וראש העיר לא מאוהב בעניין הזה. קראתי גם את תגובת המשרד להגנת הסביבה, שאומר: לא היה, לא נברא, ואנחנו נמשיך לתמוך במחקר הזה, ואם יש בעיה לחוקרים, שיתקשרו אלי – אמר השר או המשרד, משהו כזה. זו הייתה התגובה. אבל אני ניסיתי לברר עם החוקרים מה האמת בידיעה הזאת, והם טענו שיש לחצים עליהם. וזה מאוד מטריד. אם זה אכן נכון – ואין סיבה שאני לא אאמין למה שהם אומרים – לוחצים עליהם כדי להשפיע על תוצאות המחקר שלהם. וכאן אני אומר לך, אדוני השר, נדלקת כבר נורה אדומה, בעיני, ואין לי הרבה יותר מה להרחיב על זה. אני חושב שאתה צריך לעמוד איתן, כדי שקודם כול, תושבי חיפה ידעו את העובדות; מדובר בחיים שלהם, לא בשום דבר אחר, וגם עיכוב המחקר איננו בריא לטעמי, משום שיש בעיה במפרץ חיפה, אין ספק. תחלואת היתר – עליה אין עוררין, ועכשיו יש – הסיבות, אז אנחנו רוצים לדעת את הסיבות מהר, ותושבי חיפה, שמדובר בחיים שלהם, רוצים לדעת אותן עוד יותר מהר. עכשיו, מחקר לוקח זמן, וכל עיכוב בו הוא לרעה, וגם אם התוצאות הן קשות מאוד, אז אדרבה – ננקוט אחד הצעדים שהוצעו בעבר אפילו על-ידי המשרד עצמו: להכריז על חיפה אזור מוכה אסון, או כל מיני דברים כאלה ואחרים, אבל העיקר, לטעמי, הוא שני דברים; 1. שלא נברח מהאמת, והאמת מצויה במחקר, ולא אצל ראש העיר ולא בידי אף גורם; ו-2. שנפעל במהירות לפי תוצאות המחקר. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת סופה לנדבר – בבקשה, גברתי. שלוש דקות. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, זיהום אוויר זה לא דבר חדש בכנסת ובקדנציה הזאת. זיהום אוויר – עם פרסומים קשים ומפחידים – במפרץ זה גם דבר לא חדש. יחד עם זה, הפרסומים והנתונים, אדוני השר, קשים ביותר. ונוסף על כך – ואני לא אחזור על מה שחבר הכנסת לפני דיבר ואמר על המחקרים – אני פשוט רוצה להגיד שהתחלואה בסרטן באזור הזה מפחידה. המשרד להגנת הסביבה, המשרד שאתה מנהל היום, הכריז על האזור הזה מוכה זיהום. אני לא חושבת שזה התפקיד של המשרד להגנת הסביבה, או משרד אחר, להכריז. מה שאתם צריכים לעשות: לטפל בעניינים האלה בשקיפות. המשרד חייב לטפל בבעיה הזאת. לפני כמה ימים, כאשר היה זיהום אוויר ואבק עמד בכל הארץ, אנחנו הרגשנו כולנו מה שכנראה מרגישים היום באזור חיפה ובמפרץ. זה קשה מאוד. קשה לחיות במצב הזה, קשה לנשום, קשה להיות בריאים, ומובן שאנשים חולים. אתה חייב לפתור את הבעיה, בלי הכרזות, בלי דיבורים. הממשלה הזאת כבר מכהנת כמה חודשים; יותר מחצי שנה אתה בתפקיד, ואנחנו רוצים לשמוע מה הספקת לעשות, בלי הכרזות. אני רוצה לשמוע מה אתה עשית – ביטלת רישיון למפעל כלשהו? נתת קנס למישהו? סגרת מפעל או משהו שמפריע לאנשים האלה? אני זוכרת שבאחת ההפגנות, לפחות כך פורסם, אדוני היושב-ראש, באחד השלטים היה כתוב "רוצחים ברישיון". ההפגנה הייתה עם שלט מאוד מאוד קשה, אבל זאת ההרגשה של האנשים שחיים שם, ועם הרגשה קשה להתווכח. אני רוצה להגן – אני חושבת שהתפקיד שלנו הוא להגן על תושבים באזור הזה, על תושבים שנמצאים במצב לא פשוט, ובגלל זה אני מבקשת ממך, אדוני השר, מהמשרד שלך, פחות כותרות, פחות מחקרים. תעשו משהו, תעשו כדי לשמור על אוויר צח ואוויר בריא באזור הזה, על בריאות התושבים באזור הזה. אני חושבת שהעובדים שלך חייבים לצאת לשטח, להגיע לשטח. יכול להיות, תיתן להם "חופש" של כמה ימים, שיעבדו שם בשטח, שיהיו שם בשטח, שיהיו – אדוני השר, אני פונה אליך – יחד עם התושבים באזור הזה שבוע-שבועיים, ואז, כאשר הם יחזרו למשרד הם ידעו איך לטפל במהירות, בשקיפות, כדי לתת את הפתרון הראוי לאזרחים האלה. <היו"ר יואל חסון:> תודה לך, גברתי, חברת הכנסת לנדבר. השר להגנת הסביבה אבי גבאי, בבקשה. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> שלום, אלה – חנה. <היו"ר יואל חסון:> חבר'ה, לא נהוג לתקשר עם היציע, אני מבקש. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> לא. היציע הזה יזם את הדיון. <היו"ר יואל חסון:> היציע יזם את הדיון. מאה אחוז. <קריאה:> אה, באמת? <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> תשמע, אני לא יכול. אם היציע יוזם את הדיון, אתה צריך לתקשר אתו. <היו"ר יואל חסון:> אז לפחות תשתף אותנו מי יושבת ביציע. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הקואליציה לבריאות הציבור בחיפה. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> בחיפה יש הרבה מאוד פעילים, ובעיקר – – – <היו"ר יואל חסון:> שמעתי חנה, נכון? שמעתי חנה? <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> השותפה שלה, קוראים לה אלה. אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אני רוצה לענות לשני השואלים. אני מסכים אתכם לגמרי. מיקי, אין לי שום ויכוח אתך, עם כל מה שאמרת אני מסכים, ואני מקבל, וגם עם רוב הדברים שאמרה חברת הכנסת סופה לנדבר. אני אומר מה אנחנו עושים, מה עשינו ומה אנחנו מתכוונים לעשות. אנחנו בעיקר עושים ופחות מכריזים, ובעניין הזה אין לי ויכוח, כי הטענה המרכזית נגד המשרד היא: למה אתם לא מכריזים על חיפה, ולמה אתם לא יוצאים בהכרזות? אנחנו מתחילת הדרך העדפנו לא לעסוק בנושאים משפטיים של האם צריך להכריז או אי-אפשר או כן אפשר להכריז, אלא להתנהג כאילו הכרזנו, ואז להכין תוכנית של תיקון המצב, ואת זה עשינו – הכנו תוכנית לתיקון המצב, אישרנו אותה בממשלה, תוכנית עם תקציב של 330 מיליון שקל, שנעשית בשיתוף פעולה מלא עם עיריית חיפה, עם משרד התחבורה, עם משרד הכלכלה, עם משרד הבריאות. שר הבריאות, הרב ליצמן, היה אתי פעמיים בסיור במפרץ חיפה בנושאים האלה, ואנחנו מבצעים תוכנית שאחד הסעיפים שבה – וזה חשוב לעצם העניין – אומר שאנחנו פעם ברבעון מדווחים לציבור על התקדמות התוכנית, בתאריך קבוע. עד 7 בחודש שלאחר כל רבעון אנחנו מדווחים לציבור מה קורה עם התוכנית, כך שיש שקיפות מלאה ויש עשייה שלמה. ברור שכל מה שאנחנו עושים – תמיד יש כאלה שרוצים יותר וחושבים שצריך לעשות יותר, וצריך לסגור את בז"ן, וצריך לסגור את הנמלים, וצריך להפוך את חיפה בעצם לעיר שאין בה כלכלה אלא רק אוויר נקי. ברור שזה לא הולך יחד, ואנחנו כממשלה צריכים בסופו של דבר לשמור על שיווי משקל כלשהו בין חיים וכלכלה לבין זיהום אוויר. אז ככה – המצב בחיפה רע מאוד, אין ספק. אין פה – אף אחד לא מנסה לייפות את המציאות הזאת. רמת זיהום האוויר היא לא טובה, היא עולה בכל בדיקה שעושים. היא נובעת גם מתעשייה וגם מתחבורה. יש אלה – יש מחנות, בית הלל ובית שמאי – יש אלה שרוצים שתגיד שהבעיה היא יותר תעשייה, ויש אלה שכשאתה אומר שהבעיה היא תחבורה, אומרים: למה אתה לא אומר שהיא תעשייה? אני יודע שהבעיה היא בשתיהן. כל מחקר שתראה, כל נתון שתראה – תראו, פשוט מאוד, שהדברים באים משני הכיוונים, גם מתחבורה וגם מתעשייה. אגב, גם תל-אביב מזוהמת, גם ירושלים מזוהמת. שתבינו, הרחוב הכי מזוהם בישראל הוא רחוב שמואל הנביא, פה, בירושלים, לפי הפרמטרים שלנו. הכי מזוהם בישראל, וזה רק מתחבורה, לא מתעשייה. חיפה, בהגדרה, יש בה עומס של תעשיות; הרבה מאוד תעשיות כימיות, גם בתי-הזיקוק כמובן, גם הנמל. עיר של מסחר, והרבה מאוד תנועה בתוך העיר. כל הדברים האלה יחד יוצרים את זיהום האוויר. יש גם עומס תחבורתי מאוד גדול, משאיות שנכנסות ויוצאות מהנמל וכו'; גם סוג של עיר מחוז, בגדול, שמשפיע על הדברים. התוכנית שלנו כוללת טיפול גם בנושא התעשייה וגם בנושא התחבורה. בנושא התעשייה בעצם נתנו יעדים להפחתת פליטות לכל 26 המפעלים המזהמים הגדולים בחיפה, יעדים שיובילו אותנו עד 2018 להפחתה של 50% בהיקף פליטות זיהום האוויר של המפעלים האלה. הדבר בתהליך ביצוע; זה לא משהו שאני אומר לכם: חבר'ה, חכו אתי וב-2018 אגיד לכם אם הצלחנו או לא. זה תהליך הדרגתי, שהקצה שלו הוא 2018. כבר אנחנו רואים בנתונים שיש שיפור יפה, ואנחנו בתוך התוכנית בסך הכול במצב טוב. הנושא השני בתחום הזה הוא באמת להעביר כמה שיותר מפעלים לשימוש בגז טבעי, גם את הדוודים של המפעלים וכו', שהיום מופעלים הרבה מאוד במזוט, ומזוט הוא מזהם מאוד מאוד גדול. בעניין הזה אנחנו עושים הרבה עבודת רגליים, של ללכת ליושב-ראש הוועדה, לבקש ממנו שיקדם את הדיון כדי שיפרסו את הצינורות וכו', כדי שהדבר הזה יקרה, וזה בסך הכול מתקדם, בתוך תהליך. הנושא השלישי שאנחנו עוסקים בו הוא כל מה שקשור לניטור האוויר ולדגימות במפעלים, כלומר, אנחנו עושים היום הרבה יותר בקרות במפעלים, הרבה יותר דגימות סביבתיות. אנחנו מחליפים ציוד, משפרים ציוד, מעדכנים דברים. חברת הכנסת לנדבר, העובדים של המשרד להגנת הסביבה – יש מחוז למשרד בחיפה, ויש בו 30 עובדים, והם בשטח. זה לא משרד שיושב רק בירושלים ולא יודע מה קורה בחיפה. הם נמצאים שם. הם יודעים בדיוק מה קורה במפעלים. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> יכול להיות שצריך לעשות החלפה – – – <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> אין צורך, עובדים יחד. זו כל החוכמה. החוכמה היא לבדוק שהעובדים שלךְ מהמטה ומהמחוז יעבדו יחד, ואנחנו שם. אני באופן אישי – יש לנו פורום; פעם בשבועיים אני יושב עם כולם כדי לראות איך התוכנית מתקדמת. נושא נוסף שאנחנו עוסקים בו הוא כמובן הוצאת מכל האמוניה מחיפה. גם הנושא הזה בתהליך מכרז, בתוך כמה חודשים נכריז על זוכה, ונוכל להתחיל תהליך של הקמת מפעל בדרום הארץ. בנושא התחבורה אנחנו עושים כמה דברים. האחד, אנחנו מגדירים אזורים בחיפה, וזה נקרא low-emission zone – אזור שבו אסור למכוניות, בעיקר כלי רכב גדולים שמונעים בדיזל ומזהמים, להיכנס, אלא אם כן יש להם המסננים המתאימים. זה בדרך כלל חל על מכוניות מלפני 2008. בעניין הזה גם נסבסד חלק מהממירים האלה, מאחר שאנשים שיש להם רכבים כאלה, בדרך כלל הם לא אנשים חזקים כלכלית, וצריך לעזור להם בעניין הזה. אנחנו הולכים לממן לעיריית חיפה משאיות אשפה חדשות – המשאיות שלה מאוד ישנות ומזהמות – משאיות שיונעו בגז טבעי. זאת הפעם הראשונה שיהיה בישראל צי של משאיות שמונעות בגז טבעי. אנחנו מסבסדים ל"אגד" 30 אוטובוסים שגם הם יונעו בגז טבעי. אנחנו הולכים לעשות שינוי שיסיט את תנועת המשאיות הכבדות מחיפה למנהרות הכרמל. כרגע המשאיות לא עוברות במנהרות הכרמל – עוברות פחות במנהרות – בגלל המחיר; אנחנו פה הולכים להפחית את המחיר ולסבסד חלק מההפחתה כדי להסיט את התנועה למנהרות. כמו שאמרתי, אנחנו מדווחים. כל מה שאנחנו עושים – אנחנו מדווחים פעם ברבעון. בסך הכול התוכנית מתקדמת יפה מאוד. אנחנו חיים את הביקורת סביב נושא בתי-הזיקוק – למה אנחנו מאפשרים להרחיב. אני רק רוצה לומר שיש פה תהליך סטטוטורי, שבתי-הזיקוק רוצים להסדיר את הפעילות שלהם בתוך המתחם, וכחלק מהתהליך הזה אנחנו הגדרנו שלא משנה כמה אחוזי בנייה יהיו להם שם, הם לא יוכלו להעלות את רמת זיהום האוויר מהמתחם כולו, זאת אומרת, שבכל מקרה אין קשר בין הרחבת השימוש שלהם במתחם לבין היקף זיהום האוויר. אני חושב שזאת נקודת איזון נכונה. אנחנו לא בגישה של לסגור מפעלים גדולים. אגב, יש מפעלים קטנים שנסגרו כי הם זיהמו לאורך זמן וחרגו מהתקנות שלנו – נסגרו, פשוט נסגרו. יש מפעלים שאנחנו גם מעודדים אותם לצאת ממפרץ חיפה, אם "אלקון" ואם "פרוטרום", שיצאו ממפרץ חיפה, כלומר מפעלים שאנחנו מעודדים אותם למצוא להם מקום יותר מרווח. זהו. אלה הדברים. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אדוני, ברשותך, שאלתי אותך לגבי המחקרים והאיום על החוקרים. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> כן כן, שכחתי. חלק מהתוכנית הממשלתית מדברת גם על מחקרים אפידמיולוגיים שאנחנו הולכים לעשות יחד עם משרד הבריאות. הם כבר בתהליך. אגב, אלה מחקרים שהמדינה תממן; אף אחד אחר לא יממן, לא עיריית חיפה ולא איגוד ערים לאיכות הסביבה. המדינה תממן את זה. לגבי מה שקרה עם המחקר הזה, אני פגשתי את הפרופסור טרם הפרסומים שהיו. הוא הציג לי את המחקר. בסך הכול אין שם הפתעות מרעישות. המחקר עוד לא סופי, אבל ממה שהם יודעים להציג עד היום, אין שם הפתעות מרעישות. חיפה עיר מזוהמת, נקודה. יש שם אזורים ספציפיים שהם יותר מזוהמים מאחרים, באופן טבעי, כי הם צירי תחבורה או הם קרובים למכלי הדלק או לתעשייה. אני לא רוצה להיכנס למה שהיה שם בחדר בין ראש העיר לבין מהנדס העיר לבין החוקר. אני יודע דבר אחד, שברגע ששמענו את הדבר הזה, אמרנו גם לחוקר וגם תקשורתית – אמרנו דבר מאוד פשוט: אף אחד לא יחליף את החוקר הזה, ואם צריך לממן את זה, אנחנו נממן את המחקר, והמחקר הזה יימשך, והוא יימשך לא עם חרב מעליו שוב, כלומר אף איום או סכנה לא יהיו מעל החוקר הזה. להפך, אנחנו רוצים שהוא יסיים את המחקר שלו, כי הדבר שהכי חשוב לנו בכל התהליך הזה הוא אמון הציבור, ואם אנחנו ניצור מצב שהחוק הזה קם והולך, או קם ומוחלף, או כל דבר אחר – לא משנה מה נעשה – הציבור לא יאמין לנו. בעניין הזה היינו נחושים וחדים וברורים מהרגע הראשון. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מה אדוני מציע לעשות עם ההצעה? <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> אם רוצים להעביר את זה לוועדת הפנים – בסדר גמור. ועדת הפנים מכירה את זה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> ועדת הפנים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו קודם כול, לפני הצבעה, ניתן להביע עוד דעה. חבר הכנסת דב חנין – מהמקום. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, שמעתי בקשב רב את תשובתך, אני חייב לומר שאני עדיין מוטרד מההתנהלות הזאת שהייתה עם אותם חוקרים של הסקר האפידמיולוגי. אני מציע שהסוגיה תיבדק. אני שמח לשמוע שהמדינה נותנת את הגיבוי ותיתן גם את המימון כדי שייעשה מחקר אפידמיולוגי רציני, אבל לא ייתכן מצב שבו מערכת ציבורית – אני אומר את הדברים בזהירות, כי אני באמת לא רוצה שנפסוק פה את הדברים בינינו, אבל לא ייתכן ברמה העקרונית מצב שבו מערכת ציבורית מתנהלת כך שאם הממצאים שמסתמנים אולי, לכאורה, לא מספיק נוחים, גם לא מממנים את המחקר. זו התנהלות לא ראויה, ואת ההתנהלות הזאת צריך גם לבדוק, מעבר למחויבות לתמוך במחקר האפידמיולוגי. אדוני השר, לגופו של עניין, כרגע מקודמות במפרץ חיפה כמה תוכניות במקביל – גם הנמל החדש, גם מתחם קרקעות הצפון, גם התוכנית של האינטנסיפיקציה של השימוש במתחם בז"ן, שלא לקרוא לזה הרחבה. התוצאה המצטברת של המהלכים האלה היא תוספת זיהום, תוספת זיהום לאזור שהוא ממילא מזוהם, ועם זה המשרד להגנת הסביבה צריך להתמודד. התוכנית שלכם היא תוכנית טובה, יש בה הרבה מאוד אלמנטים שאני מברך עליהם, אבל אחד הדברים הכי חשובים הוא להתייצב מול ונגד תוכניות להרחבה ולהוספה של זיהומים נוספים באזור המפרץ. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השר, העניין הוא מניעה. נכון שאי-אפשר להשיג אוויר נקי, מה שהשר אמר, אבל צריך לעצור את המצב, את הקיים, ולהמשיך הלאה ולהפחית. הטבע בעצמו יכול לנקות את האוויר. מה שאמרת, התוכנית טובה ויפה, אבל היא קיימת כמה שנים ולא יוצאת לפועל. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> לא נכון. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> ועניין המחקר, לא שאני מתנגד למחקר, גם כרופא, גם כאדם; אני חושב שזה רק מעכב את התוכנית. העובדות קיימות, וועדת הפנים דנה כמה פעמים על זה. היה לנו דיון בחודש יולי, דנו כמה פעמים. ועדת הפנים דנה באיכות הסביבה, וגם יושב-ראש ועדת הפנים נוכח כאן. אפילו יש תת-ועדה, ועדת משנה בראשות דני עטר, שאיננו עכשיו, אבל העניין נדון הרבה פעמים וזה בטיפול. אבל רק צריך שהתוכנית תצא לפועל. אם אנחנו עוד פעם נתעכב על המחקרים, חבל על הכסף, אדוני השר. חבל על הכסף, זה רק יעכב. זה רק דמגוגיה, סליחה, וזה יעכב. נחכה למחקר אפידמיולוגיה, לא יודע מתי. דרך אגב, היו מחקרים שהאחד סותר את השני – כן סרטן, לא סרטן, ממשרד הבריאות ומעיריית חיפה, וחוקרים, מה שאמר חבר הכנסת. לכן לא צריך עוד מחקרים. צריך לפעול, תוכנית פעולה. ועדת הפנים בעניין, וצריך ממש להפעיל אותה. זה מה שצריך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אם אדוני רוצה עוד להשיב – הוא לא חייב. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> אני אשיב. אני אתחיל דווקא מהסוף. חבר הכנסת אבו מערוף, המחקרים לא מונעים פעולה. אנחנו פועלים. אנחנו לא מחכים למחקרים. כך שההנחה שלך או האמירה שלך פשוט לא נכונה. פשוט אתה אומר דבר שהוא לא נכון. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אני – – – על זה באופן מיוחד. יש עובדות. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> סליחה, תראה, אפשר סתם לתקוף, ואפשר לתקוף על בסיס ידע. אנחנו פועלים בלי קשר למחקרים, נקודה. המחקרים רק יעזרו לנו לכוון אותנו יותר טוב. זה הכול. אגב, שנבין, אתה רופא, נכון? אתה יודע שיש תקופת חביון, שמה שאנחנו בודקים היום זה על זיהום שהיה לפני 15 שנה? אבל זה משהו אחר. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – – <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> הנושא השני – חבר הכנסת חנין, מותר לא להסכים. אני אומר לך שאנחנו חושבים שברגולציה שאנחנו מגדירים כחלק מתהליך האישור של בתי-הזיקוק, ההרחבה, אין תוספת זיהום. אני חושב שקרקעות הצפון – אין תוספת זיהום, נקודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> אין תוספת זיהום. אני חושב שקרקעות הצפון – התוכנית שאנחנו כרגע מדברים עליה היא תוכנית מאוד מוגבלת, שתקטין את רמת הזיהום. כי מה שהיא תעשה, היא לא תגדיל את היקף המכלים, היא תקטין. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אבל כמה זמן – – – מדברים כבר שמונה חודשים – – – <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> סליחה, היא תקטין את היקף המכלים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> השר סיים כבר להשיב. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> היא תקטין את היקף המכלים, ולכן היא בהגדרה מקטינה את רמת הזיהום במפרץ חיפה. הנושא של הנמל – אין ספק שבניית הנמל כשלעצמה תגדיל את רמת הזיהום, כי בנייה היא בכל זאת תהליך שיוצר זיהום. אבל ביום שלאחר מכן זה אמור להיות נמל שִטְעון, ונמל שטעון לא מייצר הרבה תנועה בתוך העיר. להפך, הוא אל ומחוץ לנמל. ככה שבסך הכול אני חושב שאנחנו – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – על הפעלת הנמל. על הקמת הנמל, לא על הפעלת הנמל. אנחנו כולנו חוששים – – – הנמל עצמו – – – <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> וגם כמה מאות או אלפי מקומות תעסוקה בחיפה. בסוף צריך גם תעסוקה לאנשים. אתה יודע, אי-אפשר – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> חבר הכנסת חנין, אי-אפשר להחזיק את זה בצד אחד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> טוב, אנחנו לא ננהל עכשיו דיאלוג. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשר להגנת הסביבה. אנחנו נעבור להצבעה. המציעים מוכנים לוועדת הפנים? אין בקשות אחרות. אנחנו נעבור עכשיו להצבעה אם להעביר את ההצעות לסדר-היום לדיון בוועדת הפנים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: שבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעות יעברו לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. <הצעות לסדר-היום > <טיפול רפואי לחיילים בצפון> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום: טיפול רפואי לחיילים בצפון – הצעות לסדר-היום מס' 1614, 1616, 1620, 1661, 1686 ו-1718. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, בבקשה. שלוש דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אני באמת מבקשת לדון בנושא של טיפול רפואי לחיילים בצפון, בעיקר באזור אצבע-הגליל, הגולן והאזורים שמסביב. היום, חייל שזקוק לטיפול רפואי בזמן חופשה, קרי סוף שבוע או מעבר לשעות הפעילות של המרפאות בבסיסים, עומדות בפניו שתי אפשרויות: או להגיע לאחד מסניפי "ביקורופא" – ואנחנו מדברים על ארבעה סניפים בלבד באזור הצפון, שממוקמים בכרמיאל, נהריה, עפולה וחיפה – חשבו לבד את המרחק מאזור אצבע-הגליל והאזור; או לגשת למיון בבית-החולים, אבל אז הוא יוכל לקבל החזר הוצאות על הטיפול הרפואי אך ורק אם הפנייה שלו תיחשב מוצדקת. איך היא נחשבת מוצדקת? אנחנו תכף נבדוק. מה זה אומר בעצם? שחייל עם חום או חייל עם חולשה מדאיגה או חייל עם דלקת ריאות לא יכול לקבל טיפול רפואי באזור מגוריו אם הוא גר בקריית-שמונה, בגליל העליון, ברמת-הגולן, בטבריה, אלא הוא נדרש לנסוע שעה, אם לא יותר, כדי לקבל את הטיפול הרפואי. תגידו לי, למה הוא לא יעצור בבית-החולים זיו בצפת או במיון קריית-שמונה, שעליו אנחנו נלחמנו? <יעקב מרגי (ש"ס):> ולהמתין שלוש שעות ב"ביקורופא". <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> ולהמתין שלוש שעות ב"ביקורופא"? אבל בוא נניח שהוא ימתין גם במקום אחר. רק בשביל להגיע למקום הוא נדרש לנסיעה של שעה. אז תגיד לי בהיגיון: יש בית-חולים בצפת, נכון? יעצור באמצע. יש מיון בקריית-שמונה שנלחמנו עליו פה במליאה. אבל לא, בשביל לקבל טיפול רפואי במיון בצפת או במיון בקריית-שמונה, הוא צריך או הפניה מרופא היחידה או מרופא בסניף "ביקורופא", שאנחנו כבר אמרנו שזה רחוק ממקום מגוריו, או שהוא יקבל את הטיפול, ואז, בהתאם לרשימה שמופיעה, הוא יוכל לקבל החזר רפואי. עכשיו, מה מופיע לנו ברשימה של הפניות המוצדקות? שבר, פריקה חריפה של מפרקים, אובדן הכרה שמלווה בממצאים אופייניים בבדיקה גופנית – זאת אומרת, אם הוא התעלף ובבדיקה הרפואית לא יימצא שזה עומד באותם תנאים, הוא יצטרך לשאת בתשלום. ואני שואלת את עצמי: חייל נפצע ליד הבית, לא יודע אם יש לו שבר, צריך להגיע למרפאה כדי לבדוק; הגיע לחדר המיון או למיון בצפת, עושים את הצילום הנדרש ויכול להיות שמדובר רק בסדק ברגל. אבל זאת חוכמה שבדיעבד, אם הוא לא היה בודק הוא לא היה יודע. אם יש לו שבר – בינגו. הוא מקבל החזר תשלום. אם אין לו שבר, הוא צריך לשאת במלוא ההוצאה, והרבה פעמים זה גם מגיע למאות שקלים. אנחנו מדברים על 600 ו-700 ו-800 שקלים. סליחה, כבוד היושב-ראש? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מה קורה במקומות אחרים? <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> במקומות אחרים בארץ יש יותר סניפים של "ביקורופא". אני חושבת שגם באזור הדרום סובלים מאותה מצוקה, אני לא יכולה להעיד, אני מעידה על המקום שממנו אני מגיעה. באזור הגליל אני יודעת לפרוט לך את זה גם מבחינת לוחות-זמנים, כמה זמן נדרש לחייל להגיע כדי לקבל שירותי רפואה דחופה. מה שאני טוענת זה שאנחנו חייבים להפסיק את השערורייה הזו. אנחנו חייבים לדאוג לשלומם של החיילים שלנו לאורך כל שעות היממה. לא ייתכן שהחיילים שלנו יהיו מופקרים מבחינה רפואית. ולכן אני מבקשת לבחון אפשרות להקלה של התנאים המחמירים לפנייה לחדר מיון, כך שכל חייל יוכל לקבל טיפול רפואי בכל חדרי המיון, שהרי לשם כך הם נועדו – לתת מענה של רפואה דחופה לכולם; או למצוא כל חלופה אחרת שתאפשר מתן מענה רפואי לחיילינו בכל מקום ובכל זמן, ושחיילים שגרים בפריפריה לא יצטרכו לסבול מהיעדר מענה של רפואה דחופה באזור מגוריהם. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה. שלוש דקות, אדוני. בבקשה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני השר, אדוני היושב-ראש, כפי שיפעת אמרה כאן לפני, לחייל חולה בצפון יש שתי אפשרויות: 1. לפנות לבית-חולים, והשנייה, לפנות לסניפי "ביקורופא". הפנייה לבית-חולים יכולה להיות גם כרוכה בתשלום כזה או אחר, תלוי באירוע שבגינו ניגש אותו חייל לבית-החולים. אני לא מתמצא בדיוק במה שקורה בצפון, אבל חברתי יפעת הפנתה את תשומת לבי לכך שיש מעט מאוד מרפאות של "ביקורופא" באזור הצפון, ולעתים, חיילים שחולים, לוקח להם הרבה זמן עד שהם יכולים להגיע באמת לאותו "ביקורופא" ולקבל או את הטיפול או את ההפניה לבית-חולים. אני גם לא יודע מה המצב בדרום, אם המצב בדרום דומה או שונה, ולכן אני שמחתי להצטרף לחברתי יפעת בפנייה הזאת, ולהעלות את הנושא, כי כל אחד מאתנו יודע שברגע שיש לו אפילו קצת חום, לא חום גבוה, פתאום לעלות לאוטובוס ולנסוע שעה או שעה וחצי למרפאה – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אם יש תחבורה ציבורית; גם זה לא כל כך נגיש בפריפריה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> ועוד יותר, ובפרט בפריפריה, יכול להיות עוד יותר זמן. – – זה מאוד מאוד לא נעים. זה לא סכנת נפשות, אבל זה מאוד מאוד לא נעים, ובכל מה שאפשר להקל על חיילי צה"ל במסגרת הסביר, אני חושב שצריך לעשות. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. ישיב על ההצעה שר הביטחון. <שר הביטחון משה יעלון:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, ההצעה שמוגשת כאן היא במקומה, ואני רוצה להבהיר. הסוגיה שעולה כאן היא לא סוגיית הטיפול בחיילים המשרתים בצפון ומטופלים ביחידתם, ואינה קשורה לחיילים המפונים באופן דחוף לחדר מיון אם חס וחלילה נפצעו, גם אם הם בחופשה, אלא סוגיה שבעצם בעבר ניתן לה מענה על-ידי רופאים בקצין העיר. כאשר חייל נמצא בחופשה וזקוק להפניה, לטיפול, לגימ"לים, כדי להאריך את חופשתו, הפנייה הייתה לרופאים בקצין העיר. השירות הזה, של רופאים בקצין העיר, למעשה נמצא כלא יעיל ובזבזני במידה רבה, ולכן נעשה מה שנקרא מיקור חוץ של השירות הזה, דרך חברה שזכתה במכרז, "ביקורופא", שלה יש 14 סניפים ברחבי הארץ, חמישה מהם באמת באזור הצפון, אך הם אינם נותנים מענה מספק לאזור אצבע-הגליל ורמת-הגולן. לכן התקבלה כבר החלטה, ונחתם חוזה עם חברת "ביקורופא" להפעיל מרכז נוסף – סניף נוסף של החברה, באזור חצור-הגלילית, שייפתח באפריל 2016 לערך – ובעצם, פתיחת הסניף הזה תיתן מענה למה שהוצג כאן, בצדק, כמרחק רב מדי למי שגר בקריית-שמונה, או אפילו בחצור, או בקצרין, או בצפת, כאשר הסניף הקרוב הוא סניף עפולה. ולכן, כפי שאמרתי, השאלה היא במקומה. עד לפתיחת הסניף האמור – ואת זה חשוב להבין, ומתוך השאלה למדתי שצריך להבהיר את זה לחיילים, שלא כולם מודעים לזה, לאו דווקא באזור הצפון אלא גם באזורים רחוקים אחרים – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <שר הביטחון משה יעלון:> – – אני מתאר לעצמי שבין באר-שבע לאילת יש חיילים בחופשה שזקוקים למענה – יש מוקד פתוח וזמין 24 שעות ביממה למענה ולהתייעצות רפואית, שבו בצד השני יושב רופא, וכאשר החייל מסביר את עניינו, הרופא יודע להפנות אותו לטיפול הנכון באופן שמהווה אסמכתה שאיננה מחייבת את החייל בתשלום בכלל. ולכן, גם היום, במצב שבו חיילים חולים, חס וחלילה, בשפעת בקריית-שמונה, ולא נכון שישרכו עכשיו את דרכם לסניף "ביקורופא" בעפולה, או בתנאים אחרים אינם יכולים בכלל לנוע, או לא בריא לצאת מהמיטה, קיים המוקד הזה שנקרא "מקול הלב", שמופעל וזמין 24 שעות ביממה, והוא מאפשר בעצם את הפניית החיילים באופן שלא יידרשו לשלם את דמי המיון או דמי התשלום הרפואי בכל מצב כזה, והחייל לא יידרש לשאת בהוצאות האלה. מאחר שזה עלה, ואני מבין שחיילים רבים אינם מודעים לזה, כמובן הנחיתי את צה"ל להפיץ את זה באופן שיגיע לכל חייל בכל פינה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אפשר, אדוני השר? חברת הכנסת מבקשת שאלה נוספת בעניין. <שר הביטחון משה יעלון:> בבקשה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> כבוד השר, ראשית, תודה על המענה, וגם על הבשורה המשמחת, יש לנו לפחות למה לצפות. אבל – חידוד של הנקודה שהעלית לגבי המוקד של "מקול הלב". זה אומר שאם פונים למוקד וניתנת הפניה, יהיה אפשר להגיע גם לחדר המיון או למיון בית-החולים צפת, ולא להיגרר עד כרמיאל? <שר הביטחון משה יעלון:> נכון. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אני צודקת? <שר הביטחון משה יעלון:> בהחלט. והשיחה הטלפונית הזאת וההפניה הטלפונית הזאת מהווה אסמכתה שמופנית אל מקום הטיפול, כך שהחייל לא נדרש לשלם, ואפילו לא לשלם ולקבל אחר כך את ההוצאות. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני, אני מבקש לשאול גם כן. אזורים אחרים בארץ, המשמעות היא שיש תשעה סניפים בכל שאר הארץ, אם חמישה בצפון – – <שר הביטחון משה יעלון:> כן, זה נכון. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – הפריסה היא – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> יש שלושה בדרום. <שר הביטחון משה יעלון:> זה נכון, ולכן המוקד הזה הוא בעצם אלטרנטיבה לכל מי שגר רחוק מאיזשהו סניף. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ואז הוא יכול להגיע למוקד אזרחי. השר יציע להסתפק בזה, או להעביר לדיון? <שר הביטחון משה יעלון:> אני חושב שאפשר להסתפק בזה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מסתפקים? <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אני מסתפקת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת בר-לב, מסתפק בתשובה של השר? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> כן. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשר. וחבר הכנסת יעקב מרגי ביקש – עמדה נוספת. אדוני יכול לרדת. אדוני משוחרר. <שר הביטחון משה יעלון:> תודה. <יעקב מרגי (ש"ס):> זה לא עמדה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> דעה. <יעקב מרגי (ש"ס):> מכובדי כבוד השר, בזמנו, צה"ל, היה לו הסכם פיילוט עם קופת-חולים לאומית לגבי מתן טיפול רפואי לחיילי צה"ל, וזה עבד, הפיילוט הצליח. משרד הבריאות לא רצה לאמץ את הפיילוט, צה"ל היה מוכן. זה פותר הרבה בעיות לוגיסטיות, זה זמין וזה הצליח. אני חושב, בהידברות חוזרת עם משרד הבריאות אפשר לאמץ את זה, זה חוסך טרטור, חוסך מנגנונים נוספים, חוסך חוזים מיותרים ומגבילים, וגם – הביטחון. אני אומר לך מניסיון; יש לי בן חייל, הוא שנתיים וחודשיים בצה"ל, ושלושה חודשים בצה"ל הוא נמנע מללכת לרופא – גם כשכואב לו, גם כשהוא חייב – כי הסרבול, ואם זה בערב, "ביקורופא", ללכת ביחידה למחרת לרופא היחידתי – סדרים כאלה מסורבלים, כאילו של מדינת עולם שלישי בתוך צה"ל, ואני אומר זאת באחריות. אפשר – אני חושב שהשר יבדוק – היה פיילוט, אם אפשר להחזיר אותו, לבחון אותו; זה טוב לו, טוב לחייל וטוב לעולם. <שר הביטחון משה יעלון:> חבר הכנסת מרגי, את הפיילוט הזה אני לא מכיר, יכול להיות שזה היה בתקופה שבין סיום תפקידי כרמטכ"ל לבין כניסתי למשרד הביטחון. אני מכיר פיילוטים אחרים, שנכשלו. את הפיילוט הזה אני לא מכיר, ואני אבדוק, אלמד את זה. <יעקב מרגי (ש"ס):> תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. <הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול חלק שפוצל מהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015> [נספחות.] <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול חלק שפוצל מהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015. אדוני יושב-ראש הוועדה, זה כבר משהו חדש, פיצול החלק שפוצל. <מירב בן ארי (כולנו):> זה רק חבר הכנסת גפני – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> התאפקתי לא לצחוק תוך כדי שקראתי, כן, שלא יהיה עוד פעם הצעת צחוק. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – רק גפני יכול לעשות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני, בבקשה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני מבקש לפצל בהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית – אני מבקש לפצל לאחר פיצול שכבר ערכנו בחוק הזה. החוק שפוצל היה החוק של חובת דיווח, הוא פרק בחוק ההתייעלות הכלכלית, הפרק של חובת דיווח בעת שימוש בחוות דעת של גורם מקצועי לצורכי חישוב מס. פיצלנו את החוק הזה, את הסעיף הזה. סברנו שאין אפשרות, תוך כדי הדיון בחוק ההסדרים, להעביר אותו. זה הסעיף היחיד שפוצל בוועדת הכספים מחוק ההסדרים. קיימנו דיון ביום שני, המשכנו את הדיון היום, וראינו שאין אפשרות להמשיך את הדיון בנושא של מיסוי מקרקעין, לגבי חובת דיווח, ולכן החלטנו, כל חברי הוועדה – ביקשנו גם מרשות המסים, וגם הם בסופו של דבר התרצו – החלטנו לפצל את מיסוי מקרקעין ולקיים על זה דיון בנפרד. אני צריך את זה דחוף, אנחנו צריכים את זה דחוף, מכיוון שאני אבקש מיושב-ראש ועדת הכנסת שחרור מחובת הנחה ביום שני. אם נקבל את הפיצול הזה ונקבל את השחרור מחובת הנחה, ביום שני אני מביא את החוק שלא פוצל, אבל החוק הזה היום כולל גם את הטבות המס ליישובים. הכנסנו את זה היום, כל חברי הוועדה, בהסתייגות בחוק הזה, ואם התהליך יושלם, נקבל כאן את הפיצול ונקבל את השחרור מחובת הנחה, בעזרת השם, ביום שני נסיים את ההליך הזה שנוגע – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הרציונל הוא למנוע את הפרוצדורה של הקריאה הראשונה על הטבות המס – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אי-אפשר, אין כבר קריאה ראשונה, מכיוון שאז יש החלטת בג"ץ. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, לא. אני אומר: הטבות המס. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן, כן, כן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ולכן זה דחוף. עם עניין המיסוי אפשר היה לחכות. דיווח על המס – אפשר היה לחכות – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לגבי מיסוי מקרקעין, אי-אפשר להעביר את זה בצורה הזאת. זה עניינית, מקצועית – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הדחיפות היא לא בגלל החלק של הדיווח, אלא בגלל הטבות המס. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> הדחיפות היא לרשות המסים לגבי חובת הדיווח. לגבי כלל חברי הוועדה הדחיפות היא הטבות המס ליישובים, אבל את זה אמרתי בדרך אגב. העיקר הוא של מיסוי מקרקעין. מקצועית אי-אפשר להמשיך את הדיון בו, אלא לקיים עליו דיון בנפרד, ולכן יש פה פיצול שהוא בעצם בתוך פיצול, אבל עניינית הוא פיצול. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני יקריא את הסעיפים של מה מפצלים? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן, אמרתי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> איזה סעיפים אנחנו מפצלים? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> את סעיפים 24(1), 24(2)(ב) ו-25, שעניינם הוראות לעניין מיסוי מקרקעין, והשאר אנחנו נביא לאישור. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים להצבעה. אדוני היושב-ראש, תרשום לפניך שאני מעלה את זה להצבעה אף שיהודה והשומרון כקריטריון לא נכנסו שם בהטבות המס. <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> לא, לא, לא. מגיע ח"ח ליושב-ראש. מי בעד הפיצול? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד הצעת ועדת הכספים – 8 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול חלק שפוצל מהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה–2015, נתקבלה. <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו כולנו מורידים את הכובע בפני יושב-ראש ועדת הכספים בעניין הזה. שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהפיצול עבר. <הצעות לסדר-היום> <הגברת הביטחון בציר עוקף-חוסאן בעקבות האירועים הביטחוניים האחרונים> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום, הצעות לסדר-היום בנושא: הגברת הביטחון בציר עוקף-חוסאן בעקבות האירועים הביטחוניים האחרונים – מס' 1679, 1680, 1681, 1688 ו-1697. ראשון הדוברים – חבר הכנסת רועי פולקמן. חבר הכנסת פולקמן, שר הביטחון הלך לקבינט. <רועי פולקמן (כולנו):> בסדר גמור. שר הפנים פה, זה גם נוגע לשר – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו צריכים אישור של יושב-ראש הכנסת. <שר הפנים סילבן שלום:> אין לי תשובה. <רועי פולקמן (כולנו):> אבל אז אי-אפשר להשיב תשובה עכשיו. אז מקסימום נעביר את זה לוועדה. <שר הפנים סילבן שלום:> הוא לא מסר לי שום תשובה. הנה הוא. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> השר נשאר לדיון עכשיו או השר יוצא לקבינט? <שר הביטחון משה יעלון:> נשאר. <רועי פולקמן (כולנו):> תודה רבה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שלוש דקות, חבר הכנסת פולקמן. <רועי פולקמן (כולנו):> אדוני היושב-ראש, שרים, חברי חברי הכנסת, קודם כול, בפתח דברי אגיד בקצרה שאני יודע שאלה ימים מורכבים מאוד למערכת הביטחון בכל רחבי הארץ וכמובן ברחבי יהודה והשומרון, ותמיד אפשר יהיה לשאול במה המקרה הזה שונה ממקרים אחרים, כבישים אחרים. אבל אני כן רוצה להעיר תשומת לב לגבי פינה מסוימת שאני חושב שיש אליה קצת פחות תשומת לב בחודשים האחרונים ובוודאי באירועים האחרונים. כביש עוקף-חוסאן משמש כציר תנועה מרכזי בעבור יישובים על ציר 375, ואף דרומה עד קריית-גת. בציר משתמשים מדי יום אלפי תושבים כדי להגיע לירושלים וממנה; מתחברים כמובן לכביש המנהרות. המאסה העיקרית של תנועת הרכבים שייכת לאזור "המזלג" – צור-הדסה, יישובי הסביבה, כולל ביתר-עילית. הכביש נסלל בשנות ה-90 כחלק מסלילת כבישים עוקפים, ובשל הקרבה לכפר הערבי חוסאן הפך ברבות השנים לנקודת חיכוך עם מספר אירועים גבוה מאוד במהלך השנים האחרונות. מתוך כ-2,000 בתי אב, למשל, באזור צור-הדסה, מאות חוו שם אירועים של זריקת אבנים; עם חלקם אני שוחחתי. היקף האירועים הגדול גורם חששות רבים בקרב התושבים ותחושת סכנה שמלווה אותם מדי יום. אירועים אלה לא זוכים לתהודה ציבורית ומשנים את שגרת החיים של התושבים הפוחדים לנסוע על הציר. בשנתיים האחרונות נרשמה עלייה במספר האירועים בציר, ובהם שפיכת חומצה על משפחה חרדית בצומת 375 ו-60, ניסיון דקירה במהלך "צוק איתן", לפני כשבוע ניסיון דקירה נוסף בכניסה לביתר-עילית, ובנוסף חלה עלייה משמעותית בזריקות בקבוקי תבערה בעוקף. במהלך חודש אוקטובר האחרון בלבד אירעו בציר הזה, בקטע הקצר הזה, כ-38 אירועים מתועדים, שבהם הושלכו אבנים ובקבוקי תבערה לעבר מכוניות נוסעות. במקביל, מספר התאונות בכביש גדל משמעותית, לטענת התושבים, בחלק גדול בשל "פיגועי שמן", כלומר, שופכים שמן על הכביש בירידה של עוקף-חוסאן במטרה לגרום לתאונות. גוש ההתיישבות של ביתר-עילית–צור-הדסה מחולק לשתי גזרות של טיפול, למרות קרבתם הגיאוגרפית. ביתר-עילית מטופלת על-ידי צה"ל, וצור-הדסה ויישובי "המזלג" על-ידי משטרת ישראל ומג"ב. חלוקת גוש ההתיישבות לשתי הגזרות, ללא אזור חפיפה משמעותי, נותנת אותותיה לא פעם באירועים שזולגים החוצה מהגזרה. בשל התוכניות הגדולות של כביש 39 ו-386, התחושה היא שמשרד הביטחון ומשרד התחבורה לא נותנים את הדעת על מענה בטווח הקצר. מדובר בתוכניות ארוכות-טווח שיש ספק אם יתממשו, תוכניות שעלותן מיליארדים, אותם כבישים עוקפים, כביש 39, ואם יקרו, יקרו עוד שנים רבות מאוד אם בכלל. אני פונה אליך, שר הביטחון, ודרכך אל משרד הביטחון, כמובן בתיאום עם הבט"פ, לבחון את ההערכה המחודשת ולהתאים את תפיסת הביטחון בציר למצב בשטח, לאור מציאות הימים האחרונים. יש למצוא פתרונות קבע כדי שעשרות-אלפי הנוסעים בכביש יוכלו לעשות זאת בלי לפחד, באמצעות הצבת מכשול או כל דבר אחר – זרקורים, מצלמות או כל כלי שתוכלו להציע. ואני מציע, אם תחשוב שזה מתאים, להעביר את העניין לוועדת הפנים של הכנסת לדיון ופתרונות. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. הדובר הבא – חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> ראשית, אני רוצה לאחל איחולי החלמה מהירה לחייל צה"ל שנפגע בצהריים באורח קשה בפיגוע דקירה בצומת אל-פוואר שבאזור חברון, האזור שממנו מגיעים רוב המפגעים בגל הטרור הנוכחי. מצבו קשה אך יציב, ואני, יחד עם כל עם ישראל כמובן – מתפללים לשלומו. כבר שנים שתושבי קריית-גת והסביבה מתריעים על הקלות הבלתי-נסבלת שבה עשרות ערבים תושבי הרשות הפלסטינית מצליחים להגיע לאזורים שנמצאים בחבל-לכיש. הגדר שאמורה להוות חיץ בין אזור חברון לקריית-גת עדיין פרוצה, זה תקופה ארוכה, והיא משמשת דרך קלה יחסית גם לגנבות חקלאיות וגם לפריצות ליישובים, ומסתבר שגם מבחינה ביטחונית יש לכך משמעות. בכל בוקר מסתננים לקריית-גת מכיוון כביש 35 ומעבר תרקומיא מאות ערבים, חלקם אפילו שוהים בלתי חוקיים שמחפשים עבודה, ולצערנו הרב, האירועים הביטחוניים האחרונים הוכיחו שגם בקרב מבקשי עבודה יש כאלה שמבקשים לפגוע ביהודים. מובן שזו תוצאה ישירה של ההסתה הבלתי-נפסקת של הרשות הפלסטינית, שמעודדת טרור כנגד כל יהודי באשר הוא. ולא סתם טענתי, גם לאחרונה, שחלק מהפתרון הוא בהגבלת הכניסה לישראל עד לרגיעה מוחלטת. אדוני השר, אני יודע שזה דבר לא פשוט, ואני חושב שאני מוקיר את סבלנותך ואת קבלת ההחלטות שלך, שבסופו של דבר התברר שהיא הייתה הטובה ביותר והנכונה ביותר. אני פשוט מציע לשקול בכובד ראש רעיון, שפשוט לא נאפשר להם להיכנס פנימה לעבוד פה, שיבינו שעם טרור אין שום דבר שיכול להשתלם להם. יכול להיות שהאוכלוסייה המבוגרת יותר, הרצינית יותר, בתוך הרצועה וגם כמובן באזורים השונים שחיים בהם אוכלוסיות ערביות, פשוט יורידו את המינון הטרוריסטי ויגרמו לכך שתהיה רגיעה באזור. המחבלים, אגב, שביצעו את שני הפיגועים האחרונים בקריית-גת וגם את הפיגוע בפתח-תקווה לפני כמה שבועות, שלושתם הגיעו מהכפרים שבאזור חברון וניצלו את הגדר הפרוצה שבינם לבין יישובי לכיש. על מערכת הביטחון לתת את הדעת על הפרצה החמורה הזו באבטחה של גדר ההפרדה, שכוללת עשרות קילומטרים של שטחים עצומים: יערות, אלפי מערות, שדרכן יכול המפגע הבא להגיע באין-מפריע ליישובים יהודיים. האירועים האחרונים הוכיחו שוב ושוב את המקצועיות ואת המענה המיידי שנתנו שוטרי משטרת קריית-גת לפיגועים, ועל כך מגיעות להם מילים חמות. מיותר לציין שכוחות הביטחון עושים ימים כלילות כדי לנסות ולמנוע את הפיגוע הבא, אך, לצערנו, כפי שאמרתי, גם קשה מאוד לדמיין או לתאר מי אותו משוגע שלוקח סכין בידו ויוצא לפיגוע הבא – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. התכוונת, אגב, לילות כימים. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> לילות כימים, סליחה. אתה רואה, מסתבר שאצלכם בשמאל יש גם יתרונות. – – אלא שכוח משטרה קטן – – – <היו"ר יואל חסון:> מה? שאתם לא יודעים עברית? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – אלא שכוח משטרה קטן – – – <שר הפנים סילבן שלום:> – – – שמאל. <היו"ר יואל חסון:> אתה מבין? <שר הפנים סילבן שלום:> תראה לאיזה מצב הגעת, יושב-ראש בית"ר וצעירי הליכוד. <היו"ר יואל חסון:> אתה מבין גם את העניין ששמאל נהיה קללה. "נהיית שמאלני" זה כאילו "נהיית לא בסדר". <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> חלילה. חלילה. חלילה. שלא יישמע. <שר הפנים סילבן שלום:> יושב-ראש צעירי הליכוד, יואל חסון, הוא שמאל עכשיו. <היו"ר יואל חסון:> והוא מנסה ללמד אותי. אתה מבין מי מנסה ללמד אותי? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> חלילה, חלילה. <שר הפנים סילבן שלום:> לאיפה הגעת, מר חסון? <היו"ר יואל חסון:> לא לאן אני הגעתי – לאן הוא הגיע, אדוני. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> איפה אני? ברוך השם, מרגיש טוב במקום שבו אני מצוי. <היו"ר יואל חסון:> כן. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> רק, ברשותכם, משפט אחרון לסיום. אני קורא למערכת הביטחון, לשר הנכבד, חברי בוגי יעלון, ולשר לביטחון פנים השר גלעד ארדן, להחליט על חיזוק משמעותי באזור; לנסות לחשוב על פתרונות, שכן זהו צו השעה. צריך עוד כוח-אדם, צריך עוד ניידות, סגירה הרמטית של גדר ההפרדה הפרוצה, ותגבור כוח של משמר הגבול באזור – זה מה שיכול לעמוד בינינו לבין הפיגוע הבא בקריית-גת, ובכלל. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, השרים, באמת, נושא ההצעה לסדר-היום הוא מצב הביטחון בציר עוקף-חוסאן, ואני הרשיתי לעצמי להרחיב אותו למצב הביטחון בצירים ביהודה ושומרון בכלל. אני רוצה לדבר על זה, ברשותכם, בשלושה מישורים. המישור הראשון הוא המישור הצבאי הטקטי. לי אין ספק שצה"ל עושה ככל יכולתו. אין לי גם לרגע ספק בשאיפות, במטרות, גם של הדרג המדיני, ובוודאי של שר הביטחון. אני כן חושב שיש לנו משהו לא מדויק, ואני אומר את זה בלשון המעטה, בדירקטיבה שמוכתבת לצה"ל, ויש הרבה מאוד צעדים גם במישור הטקטי הצבאי שצריך לנקוט. אני מרשה לעצמי להעריך כאן, לפרוטוקול, שחלק מאוד גדול מהצעדים האלה יינקטו ממילא, כפי שראינו שבשבוע החולף הוחלט כן לייצר הפרדה מסוימת בצומת גוש-עציון בין ישראלים לערבים, בין יהודים לערבים, ולהערכתי, ככל שחלילה המצב הביטחוני כפי שהוא יימשך, אז לאט-לאט נראה יותר ויותר סגירות של צירים לתנועת פלסטינים, יותר ויותר החזרת מחסומים ועוד כהנה וכהנה צעדים. חבל שאנחנו מחכים ומשלמים כל כך הרבה עד שזה יקרה. אז אם ההערכה היא שממילא אנחנו נגיע למקומות האלה, כדאי לנקוט את זה כמה שיותר מהר ולחסוך בחיי אדם. זה המישור הטקטי. המישור האסטרטגי – וגם עליו דיברתי פה יותר מפעם אחת – הוא ההבנה שבסופו של יום, מי שרוצה למגר את הטרור בצורה יסודית חייב לגדוע את התקווה ואת המוטיבציות שעליהן נשען הטרור. ובניגוד לשקר גדול שהשמאל רגיל לומר לנו במשך שנים, שלפיו הטרור נובע מייאוש, הטרור נובע מתקווה – התקווה של הפלסטינים להשיג באמצעותו הישגים, ובראשם, לפחות כרגע בתוכנית השלבים, זה הרצון להקים מדינה פלסטינית. וכל עוד אנחנו מתחזקים את התקווה הזו ונותנים להם להרגיש שיש סיכוי שזה יקרה, אז בסדר, אז הם חותרים להגשמת אותה מטרה, אותה תקווה, והטרור הוא אמצעי לגיטימי מבחינתם. רק כאשר אנחנו נגדע את התקווה הזאת ונבהיר באופן שאיננו משתמע לשתי פנים שמדינה פלסטינית לא תקום בין הנהר לים, ושאנחנו כאן כדי להישאר, וחבל להם על הזמן, ואותנו לא מנצחים, יש סיכוי שלאט-לאט המוטיבציות האלה שמניעות את הטרור יפחתו. בעניין הזה, אדוני השר, אני שומע בימים האחרונים ממקורותי, ומתמלא חששות כבדים שאנחנו הולכים לכיוון ההפוך; דברים שעלו גם בפגישה של ראש הממשלה עם שר החוץ האמריקני. אני יודע בוודאות – אף שאני יודע שאדוני מכחיש את זה בשאילתות שונות, אני יודע בוודאות שנעשית עבודת מטה רצינית בתחום תשתית במינהל האזרחי על העברה של 1.6% משטחי C ל-A ו-B, בין שמדובר על העברה פורמלית ובין שמדובר במילים מכובסות של הענקת סמכויות לרשות הפלסטינית. זאת אומרת, אנחנו נשאיר את השטחים האלה שטחי C בהגדרה הפורמלית, אבל ניתן לרשות הפלסטינית סמכויות להתנהל בשטחים האלה כאילו היו שטחי A או שטחי B, כל דבר לפי עניינו. שוב, אני אומר כאן, אני יודע בוודאות שנעשית עבודה כזאת, כולל סרטוטי מפות וכו'. בעיני אסור בשום פנים ואופן שהטרור ישיג איזה רווח ולו קטן. כל חבילות הצעדים שאולי – כמובן, מסירת שטחים זה דבר נורא ואיום, שלהערכתי הקואליציה שלנו גם לא תשרוד אותו, אבל גם הרבה פחות מזה, ואולי אפילו צעדים שביום-יום, אדוני היושב-ראש – אני מסיים כבר – אפילו צעדים שביום-יום אנחנו חושבים שנכון לקדם אותם בתחום הרווחה הכלכלית וכו', אסור בשום פנים ואופן ששום דבר כזה ייעשה עם הקשר כלשהו למצב הביטחוני. טרור צריך לקבל אפס הישגים; כל דבר אחר חלילה עלול ללבות אותו. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. חבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה. <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, בימים שבהם הטרור נשא ראש, ויהודים נרצחים בעשרות אירועי טרור המתרחשים מדי יום, אני רוצה, ברשותכם, להעלות את סוגיית כביש חוסאן, המשמש מאות ואלפי משפחות וילדים מדי יום, ולדעתי ניתן להכתירו בתואר המפוקפק "כביש הטרור והדמים", בגלל ההיקף המחריד של אירועי הטרור המתרחשים בו, וביתר שאת בתקופה האחרונה. ב-8 בנובמבר 2015 נפצעה נוסעת מאבנים שיידו לעברה ערבים בכביש עוקף-חוסאן בגוש-עציון; ב-26 באוקטובר 2015 נפצע נהג אוטובוס כבן 52 באורח קל בפניו מאבנים שיידו לעברו פלסטינים בכביש עוקף-חוסאן; ב-1 באוקטובר 2015, בשעת לילה מאוחרת, התהפך רכב בגלל שמן שנמרח על הכביש המוביל לעיר ביתר-עילית; ב-1 בספטמבר 2015 – זריקת אבנים על רכב בכביש עוקף-חוסאן. יושבי הרכב, תושבי ביתר, לא נפגעו, אך לרכב נגרם נזק כבד. זהו תיאור ספורדי של מקצת אירועי הפח"ע המתרחשים כמעט מדי יום וזכו לקבל מקום של כבוד בחדשות. לצד אירועים אלו יש עשרות אירועי פח"ע שמתרחשים מדי יום ולא זוכים להגיע לעמודי החדשות, רק בגלל העובדה שבחסדי שמים האירועים האלה הסתיימו ללא נפגעים. כדי ללמוד ולו משהו על אודות היקף האירועים בכביש חוסאן, גם אירועים שאינם מגיעים לכלי התקשורת, ניתן לפנות למשטרת ישראל כדי שתוציא את הדוחות מ"שירת הסירנה". ממידע שיש בידי, בדוחות אלו ניתן לראות את ההיקף האדיר של פעולות הפח"ע המתרחשות בעוקף-חוסאן, מה שהופך את הכביש לרולטה רוסית יומיומית למאות ואלפי אנשים שנאלצים לנסוע בו מדי יום לעיסוקיהם ולמקום עבודתם ונמצאים בסכנת חיים ממשית. אני חושב שיהיה מיותר להזכיר את אותו אירוע שבו נהרג אדם מזריקת אבן אך לפני כחודשיים בשכונת ארמון-הנציב. העובדה שיש אירועים שמסתיימים ללא נפגעים ובשל כך אינם מגיעים לעמודי החדשות עלולה להשתנות בן-רגע – במחי זריקת אבן אחת שתשיג את מטרתם של אותם מחבלים שפלים, ולכולנו ברור מהי מטרתם. חשוב לציין, לא מדובר פה בכביש מרוחק וזניח עם תנועה דלילה – וגם אז היינו צריכים להידרש לסוגיה; מדובר פה בעורק תחבורה ראשי המשמש מאות ואלפי נוסעים מדי יום, ובהם נשים וילדים מביתר-עילית, צור-הדסה, בית-שמש ועוד. הווי אומר, יש פה מאות ואלפי משפחות שביטחונן מופקר הפקרה מוחלטת לאותה רולטה וחייהם נתונים על כף המאזניים, לא פחות מכך. חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, מתי אנחנו צריכים להתעורר? האם אנחנו צריכים להמתין למספר גדול של נפגעים, או חלילה להרוגים, כדי שנפעל למען ביטחונם של התושבים? אני רק רוצה להזכיר שהאינתיפאדה הנוכחית, או יותר נכון המלחמה הנוכחית של האסלאם הקיצוני, התחילה באירועים ספורדיים של זריקות אבנים, ועד מהרה הגיעה לסכינים, לאירועי ירי ופיגועי דריסה. האם לזה אנחנו מחכים כדי שנתחיל לפעול למען ביטחונם של אלפי אזרחים שווי זכויות במדינה? אז נכון, כוחות הביטחון מבחינתם עושים ככל הניתן כדי להילחם בטרור האבנים בכביש, ורק לאחרונה, בחודש אוגוסט השנה, במהלך מבצע של גדוד "רם" מהנפה הסדירה של פיקוד העורף וכוחות מג"ב בחוסאן, נעצרו 11 מבוקשים שהשתתפו באירועי זריקת אבנים, כולם תושבי הכפר חוסאן. אבל כל עוד האירועים נמשכים, והם אכן נמשכים, אז כנראה אנחנו לא עושים די כדי למגר את טרור האבנים בכביש. <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <יואב בן צור (ש"ס):> מייד אני מסיים. כבר. אין ספק שיש דרכים למזער ואולי אף למגר את טרור האבנים, אם באמצעות פעולות יזומות בלב חוסאן, שממנו יוצאים רוב ככל המפגעים באזור, ואם באמצעות מעטפת הגנה ראויה שתחזיר את הביטחון הנדרש לתושבים – ואני לא שולל גם הקמת גדר, אם זה מה שיעצור את זריקת האבנים. אין שום סיבה שנמתין ולו יום אחד נוסף כדי לבחון את הפתרונות האפשריים, כי כל יום עלול להפוך למאוחר מדי עבור נפגעים עתידיים חלילה. סבורני כי מן הראוי להעלות את הסוגיה בוועדת חוץ וביטחון בצורה יסודית ורצינית, ומוטב שעה אחת קודם, ושם ייבחנו מכלול הפתרונות האפשריים שיחזירו את הביטחון למשתמשים בכביש, לא פחות מבכל כביש אחר ברחבי מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> אני מודה לך. אתה חייב לנו שתי דקות. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. לאחר מכן ישיב שר הביטחון. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כבוד שר הביטחון, שר הפנים, חברי הכנסת, אנחנו מדברים על כביש אחד, לכאורה. יש הרבה כבישים שיש בהם הרבה בעיות, אבל הכביש הזה, אומנם הוא צר ומפותל, וגם מסוכן מבחינה טופוגרפית בנסיעה רגילה, אבל הוא מחבר היום את בית-שמש, צור-הדסה, מבוא-ביתר, כל היישובים, וביתר-עילית, עם ירושלים, גוש-עציון. וכאשר אנחנו רואים מה שקרה לגוש-עציון, אנחנו צריכים להקדים תרופה למכה; אירועי גוש-עציון מוכיחים כי מה שמתחיל באבנים מסתיים ביריות ובפיגועי רצח, חס וחלילה, ומה שצריך לעשות אחר כך, אחרי שיש מעשי רצח, צריך לעשות קודם, כדי למנוע את זה. בסך הכול מדובר פה בכפר אחד, שנקרא חוסאן, והיו זמנים – הצבא עושה כל הזמן פעולות רבות, שאילולא הן מי יודע מה היה קורה עד היום בכביש הזה, ואומנם זכינו לנסים גדולים בכביש הזה, ועד היום אין הרבה אירועי רצח, אבל אין סומכים על הנס, וצריך למנוע את זה. ראש העיר הרב מאיר רובינשטיין ואנשי עירו עושים רבות – רוב המאבטחים בעיר הם תושבי העיר, ויש שיטור עירוני משותף עם המשטרה ועם הצבא בתוך היישוב ועל גדרות היישוב, שיש לו גם שכן, כפר בשם נחאלין, אבל על הכביש אין לו אפשרות לשלוט. ואני חושב, אדוני שר הביטחון – הייתי אתמול גם בקריית-גת, ושמעתי מראש העיר דברים לגבי המצב הביטחוני שנוצר בעיר קריית-גת אחרי הפיגוע: שיש בעיות קשות בתקצוב השיטור העירוני, שמשולב – העירייה והמשטרה; שהיו יכולים לקחת חלק גדול מאוד מהאבטחה והמניעה וההרתעה של פועלים שנכנסים כדי לבנות את כל הבניינים שם, שלא יתפתו למעשי רצח. עד כדי כך שהעירייה מממנת מכיסה, למשל ג'יפים וטנדרים, עבור השיטור העירוני. אבל, כל זמן שהשוטר לא הגיע מהתחנה אסור לפקח לעלות – דברים ביורוקרטיים; חשבתי שרק האזרחים סובלים מביורוקרטיה, מתברר שגם ראשי הערים מתמודדים עם הרבה בעיות ביורוקרטיות. אני יודע, כבוד שר הביטחון, שראשי הערים באזור גוש-עציון נפגשו אתכם, ואתם ודאי חושבים מה לעשות, ואני לא צריך לתת לכם עצות, אבל אפשר לשלב את השיטור העירוני עם המאבטחים הפרטיים, בשיתוף פעולה עם הצבא, כדי להרתיע. הערה לחברי בצלאל סמוטריץ, סגן יושב-ראש הכנסת. אמרת פה והצעת לגדוע להם את התקווה, ובכך נייבש את הביצה, ובא לציון גואל. אתה צריך לדעת שאם לא הצליחו לגדוע את התקווה שלנו, שהיינו כל כך חלשים, ואנחנו כל כך רגישים לקורבנות אדם – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אתה רוצה לתת להם את התקווה – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – אנחנו כל כך רגישים לקורבנות אדם, כל המציל נפש אחת מישראל – – <היו"ר יואל חסון:> אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, אתה מכיר את הכללים פה, נכון? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – כאילו קיים עולם מלא. ואחרי פיגועים באינתיפאדה השנייה ואחרי מעשי הרצח של היום הם לא הצליחו לשבור את התקווה שלנו. אז אתה חושב שאתה תשבור את התקווה של אנשים שמוכנים למות ולא אכפת להם בכלל מהחיים, והם רואים בעצמם שהידים? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> היית פה אחרי ששת הימים, ראית – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא, אני לא מתנגד שתגדע את התקווה, אני רק אומר שתהיה ריאלי, ולא נחכה עד שיגדעו את התקווה, אלא לנסות לשמור על ביטחון אזרחי ישראל כל זמן שעדיין יש להם תקווה, ואחרי שהם יאבדו את התקווה – אז לא נצטרך את כל המאמצים. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני מסיים, אדוני היושב-ראש. אני מבקש משר הביטחון תשובות מעשיות, אם אפשר, לגבי כביש עוקף-חוסאן בפרט והאזור בכלל כדי למנוע מצב שנצטרך לפעול אחרי שיקרו, חס וחלילה – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – דברים הרבה יותר נוראים. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. שר הביטחון, בבקשה, ישיב על ההצעות לסדר-היום. <מירב בן ארי (כולנו):> הוא בעד תקווה. לא תקווה לאומית – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <היו"ר יואל חסון:> השאלה, חבר הכנסת סמוטריץ, כמה זמן ייקח לך לגדוע את התקווה שלהם ומה יהיה בדרך. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> הרבה יותר מהר ממה שייקח לכם – – <היו"ר יואל חסון:> אבל איך לא הצלחת עד היום? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – עם הפנטזיות שלכם – – – <היו"ר יואל חסון:> איך לא הצלחת עד היום, אדוני? שר הביטחון, בבקשה. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. שר הביטחון, בבקשה. <שר הביטחון משה יעלון:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתייחס קודם כול לציר עוקף-חוסאן. אכן, האירועים הביטחוניים המתוארים בהצעה לסדר-היום מוכרים, ידועים לי, ידועים לצה"ל, פיקוד המרכז. אירועים אלו משקפים מציאות מורכבת שעמה מתמודדים הכוחות בשטח באופן יומיומי. בשבועות האחרונים מבוצעת פעילות אינטנסיבית של הכוחות הפועלים באופן שוטף במטרה לשפר את הביטחון ותחושת הביטחון של האזרחים הנעים על הציר הזה ועל הצירים ביהודה ושומרון בכלל. מתוך הבנה למאפיינים המורכבים של הציר, עקב מיקומו, פיקוד המרכז פועל רבות לחיזוק ההגנה, האבטחה, על הציר הזה, ופועל ונוקט כמה צעדים. הפעילויות שנעשות בגזרה נעשות כדרך שגרה, אך בעקבות המתיחות וגל הטרור הוגברו פעילויות אלה באופן משמעותי – בהן תגבור כוחות, הגברת סיורים, תצפיות, כמובן פעילויות יזומות, מארבים ומעצרים. מערכת הביטחון תמשיך לפעול בגזרה; צה"ל, משטרת ישראל, מג"ב, בגיבוי שירות ביטחון כללי, ימשיכו לפעול להשיג מטרה זו. לשאלה של חבר הכנסת מיקי זוהר על קריית-גת, אכן, המכשול באזור שממעבר תרקומיא ועד למעבר מיתר, אף שנבנה – ברובו נפרץ. יש לנו כוונה להעמיד שם מכשול הרבה יותר מסיבי, דומה יותר למכשול שבגבול המערבי, בגבול מצרים, לנוכח הניסיון המר עם הפגיעה הפיזית במכשול הזה. בהחלט, אני מזהה את האזור הזה כנקודת תורפה, גם ביטחונית, גם פלילית – גנבות חקלאיות בעיקר, באזור הזה, ואני מקווה שכפי שאישרנו כרגע את התקציב נוכל לתת מענה מהיר. ייקח קצת זמן לבנות, אבל אנחנו יודעים לבנות בסדר גודל של שנה, שנה וחצי, לגמור את המכשול הזה ולהביא לשיפור המצב. המצב הנוכחי, בוודאי בקריית-גת, שספגה פיגועים בגל הזה – כמו בכל מקום אחר בארץ, האזרחים נדרשים לגלות ערנות ולהגיב מהר, ובסך הכול האזרחים מגיבים היטב, מגלים תושייה, אומץ לב, כדי לגדוע כל פיגוע עם תחילתו. לצערנו, לעתים המחבל או המחבלים מצליחים לגרום לנזק משמעותי, עד כדי מוות, אבל ברוב המכריע של המקרים האירועים הללו מסתיימים בזה שלנו יש מקסימום פצועים – גם זה נזק, כולל החייל שנפצע היום במחסום באזור אל-פוואר, שנמצא בבית-החולים; לשמחתי, מצבו יציב והוא יצא מהאירוע, ונאחל לו כמובן החלמה – ומייד פוגעים במחבל, כפי שזה נעשה באירוע הזה, מנטרלים אותו, ובמקרה הזה המחבל הרוג. ביחס למחבלים שפועלים בתוככי מדינת ישראל, למעשה, ברוב המכריע של המקרים מדובר בשוהים בלתי חוקיים. אלה שמקבלים מאתנו אישורי עבודה ועוברים את הבדיקה – למעשה, איש ממי שקיבלו אישורי עבודה לא ביצעו פיגוע. היה לנו מקרה בתל-אביב של מישהו שקיבל אישור לצרכים מיוחדים, לא אישור עבודה, ולא היה מועסק. לנוכח העניין הזה, כרגע נעצרו האישורים לצרכים מיוחדים, ולמעשה, אפשר להגיד שבעשור האחרון לא היה לנו ולו מקרה אחד של פיגוע שבוצע על-ידי מישהו שיש לו אישור עבודה. כי כדי לקבל אישור עבודה כמובן יש גיל, יש קריטריונים, ויש בדיקה מאוד יסודית של שירות ביטחון כללי ומשטרת ישראל, כדי לאפשר את האישור הזה. אני אומר את זה משום שלצערנו יש ישראלים שמעסיקים שוהים בלתי חוקיים ללא אישורים. אני מקווה שהאכיפה לגביהם, קודם כול, והענישה לגביהם, סוגיה שאנחנו עוסקים בה בקבינט, תהיה כזו שלא יהיה כדאי להעסיק שוהים בלתי חוקיים. בכל מקרה, במקומות שבהם – בעיקר אתרי בנייה וכו', נדרשת פעולת שיטור לוודא שבאמת שוהים בלתי חוקיים לא מגיעים אל המקומות הללו, כדי שמי שמגיע לעבוד במדינת ישראל יהיה באמת לאחר תהליך בדיקה. שמעתי פה גם במסגרת ההצעה הדחופה לסדר-יום הצעות לנקוט צעדים, כי בין כה וכה בסוף ננקוט את הצעדים הכי דרסטיים. אילולא היה גם מחיר או עלות לצעדים שאנחנו נוקטים, אז ודאי שנכון היה לנקוט את כל הצעדים הדרסטיים מייד, אבל יש לזה מחיר. המדיניות שלנו, נכון להיום, היא ככל האפשר לשמור את המצב שבו האוכלוסייה שאיננה מעורבת בטרור ויוצאת לעבוד גם בישראל, גם באזורי התעשייה הישראליים ביהודה ושומרון, גם בהתיישבות – לאפשר להם להמשיך לעבוד, משום שזה אחד המרכיבים שלפחות לא דוחפים את כל האוכלוסייה לאלימות, ואכן אנחנו עוסקים במי שאלים, עם אותה בעיה שדיברנו עליה כבר, טרור הבודדים, לא הטרור המאורגן, שגם זה תוצאה של הצלחה, של פעילות סיכולית לא מובנת מאליה שמתקיימת מדי לילה וגם ביום על-ידי זרועות הביטחון, שב"כ, צה"ל, משמר הגבול, משטרת ישראל, וכתוצאה מזה הטרור הממוסד, שהיה מאוד רוצה להפליא בנו את מכותיו – פיגועי התאבדות, פיגועי ירי קשים – מתקשה בעצם לממש את זה כתוצאה מהפעילות ההתקפית הסיכולית שמבוצעת. גם נוכח המצב הנוכחי איננו שוקטים על השמרים ואנו נוקטים לא-מעט צעדים, כמובן לתקופה מסוימת, באזור הגוש. כרגע לפחות, באזור שבו היו לא מעט פיגועים, באזור צומת הגוש, סטריליות לתקופה מסוימת, כי גם האנשים שגרים בגוש מעדיפים לשמור את מרקם החיים; לתקופה מסוימת לא לאפשר כניסת פלסטינים לאזור הזה שבו היו פיגועים, לזמן מסוים; או אותם מחסומים שכעת הקמנו, גם חסימות פיזיות בצירים שעולים אל הצירים הראשיים, בעיקר בדרום, בעציון, בחברון, בדרום יהודה ושומרון, וניקוז התנועה לעבר מחסומים – אחד מהם הבוקר באל-פוואר, ששם בוצע הפיגוע – שכל מי שמתכוון ורוצה לעלות לציר 60 יעבור בדיקה של חיילי צה"ל או שוטרי משמר הגבול. כך שמי שעלה על הציר, ציר 60, ציר 35, 367 וכו', זה רכב שנבדק. זאת נוסף על הפעלת כוח שבסד"כ חטיבתי, שמבצע כעת פעולות בכפרים, בשכונות, של סריקות, של מעצרים, ונקיטת צעדים אחרים שאנחנו נוקטים. הגל הזה כמובן מביא לנו נפגעים, אבל אני מאמין שהעמידה האיתנה, שבה נדרש גם הציבור, וכמובן התגובה הנכונה, גם ההתקפית וגם ההגנתית, של כוחות הביטחון, יביאו בסופו של דבר לזה שגם הם יבינו שהגל הזה לא מכניע אותנו, כפי שגלים אפילו יותר קשים של פיגועי התאבדות, יכולנו להם. אני מאמין שגם את הגל הזה ננצח. אני מציע להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, אדוני. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> מה עם נושא המחוות? <היו"ר יואל חסון:> אנחנו לא בשעת שאלות לשר, אדוני. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אבל שאלתי את זה בהצעה לסדר-היום. <היו"ר יואל חסון:> מאה אחוז. הצעת השר היא ועדת החוץ והביטחון – האם המציעים מקבלים את זה? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> מקבלים. שתיקה כהודאה. <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד העברה לוועדת החוץ והביטחון יצביע בעד, מי שנגד, זה בעד הסרה מסדר-היום. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה– 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 12 תומכים, אין מתנגדים. ההצעה תועבר להמשך דיון לוועדת החוץ והביטחון. סגנית יושב-ראש הכנסת, חברת הכנסת קורן, הסבה את תשומת לבי שנמצא אתנו כאן אורח מיוחד, השופט ריצ'רד ברנסטין מבית-המשפט העליון של מדינת מישיגן. אפשר גם לציין שזה השופט העיוור הראשון בבית-המשפט העליון, ואנחנו מברכים אותו. Judge Richard Bernstein, welcome to the Israeli Knesset from the Supreme Court of Michigan. Welcome to the Israeli Knesset. Thank you very much. <הצעות לסדר-היום> <אלימות על רקע גזעני במערכת החינוך> <היו"ר יואל חסון:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעות לסדר-היום בנושא: אלימות על רקע גזעני במערכת החינוך – מס' 1678, 1696, 1705 ו-1713. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, קודם כול, זה מצער מאוד שהשר לענייני חינוך נפתלי בנט לא נמצא אתנו, אבל מובן שכולנו מבינים שהוא צריך לעסוק עכשיו בחינוך של חברי סיעתו הוא. עם זאת, אני חושבת שהיה מן הראוי שהוא יהיה פה וישמע את הדברים. אני מאמינה ובטוחה בכך שאתה, כבוד השר סילבן שלום, תעביר לו את הדברים, ותוכלו לעבוד ביחד כדי לפתור את הסוגיה הזאת. לפני כשבוע הובא לידיעתי סיפור מזעזע, שהתפרסם גם בעיתונות העברית וגם בעיתונות הרוסית, על מקרה של התעללות ממושכת בילדה כבת תשע בבית-הספר "קיבוץ גלויות" בפתח-תקווה. מה שהתברר מהתחקיר העיתונאי, ולאחר מכן גם מהשיחות עם הורי וקרובי התלמידה, שהיא הוכתה קשות, כונתה בכינויים גזעניים שאני לא אחזור עליהם פה, אבל הם כמובן כללו התייחסות למוצא שלה. ההשפלה שעברה אותה ילדה לנוכח רבים מבני כיתתה, לנוכח זה שהמורים שלה – גם המחנכת הייתה עדה לאותה התעללות לא פעם – ומה שמתברר זה שבמהלך חודשים – חודשים, רבותי, אנחנו מדברים על התעללות שנמשכה מהשנה שעברה, משנת הלימודים שעברה וגלשה לתוך שנת הלימודים הזאת. אנחנו מדברים על ילד בן תשע, אבל אנחנו יודעים שילדים יכולים להיות גם מתעללים, גם משפילים, לפעמים גם רוצחים ולפעמים גם מחבלים. אז במקרה הזה, אותו ילד לא הורחק אפילו ליום אחד מהכיתה, ולילדה הובהר שבעצם היא צריכה לשמור מרחק ממנו. איך אפשר לעשות את זה כשנמצאים באותה כיתה? מה שהובן מכל הסיפור הזה זה שמערכת החינוך התעלמה לגמרי מהעניין שנמשך כל כך הרבה זמן ושבמהלכו הילדה אושפזה; אשפזו אותה ישר מבית-הספר, שם היא הוכתה קשות, ירד לה דם, ובסופו של דבר הביאו אותה לבית-החולים שניידר. בבית-הספר סירבו להזעיק אמבולנס, סירבו לאפשר לה לדבר עם אמה או עם אחותה. יש הרבה מאוד פרטים, שכולם מצטברים לתמונה מכוערת מאוד. רבותי, אני כעולה, כבר לא חדשה, אבל כמי שעלתה לפני 24 שנים אני יכולה להגיד לכם שהקללות והעלבונות וההשפלות שאני עברתי בצעירותי, כשהגעתי כנערה צעירה, עדיין מצלצלים באוזני. הייתי בטוחה שאחרי 24 שנים שלי בארץ הזאת, שהיא הארץ שלי – ארץ-ישראל שהיא שלי, וגם של הילדה הזאת, וגם של הילד האתיופי שלא רושמים אותו לכיתה, וגם של התושב הערבי שמכנים אותו בכינויי גנאי; מדובר בגזענות – חשבתי שנלמד משהו ב-24 השנים האלה, ומסתבר שלא. לקחים לא הופקו. מערכת החינוך עדיין לא מתמודדת עם גילויי הגזענות; אנחנו עדיין עדים לכך שבבתי-הספר – אפילו בגני-הילדים אנחנו עדים לכך שילדים נושאים את המטען השלילי מאוד, שמקבלים אותו כנראה בבית, ואחר כך זה בעצם מוגבר על-ידי מערכת החינוך, והם לוקחים את זה הלאה. אותו ילד בן תשע שמכנה את בת כיתתו "זונה", מציין את כינויה, מאיפה היא באה, מאיזה עדה היא באה, הוא יהפוך למבוגר שיתעלל באשתו, שיתעלל בזוגתו, שיתעלל באנשים אחרים, שיכנה אותם, ובעצם התופעה המכוערת של גזענות תמשיך להתקיים. אני דורשת שמשרד החינוך גם יתערב במקרה הספציפי הזה, ומי שבעצם צריך לשאת בתוצאה הוא כמובן מנהל אותו בית-ספר – תשמעו איזו אירוניה, הוא נקרא "קיבוץ גלויות". קיבוץ גלויות שחלמנו עליו במהלך אלפיים שנה. במהלך אלפיים שנה חלמנו, על מה? על זה שאחרי זה עולים, לא משנה מאיזו עדה, יחוו פה גזענות מכוערת וילדים קטנים יהיו נתונים לתופעה הזאת שפוגעת בכולנו. וזה כמו סרטן, שאם לא נאבקים בו הוא אוכל כל חלקה טובה, הוא מתפשט הלאה והלאה והלאה. אז אני דורשת התערבות מיידית של משרד החינוך בסיפור הזה. למה, מדוע לא טופל המקרה מייד על-ידי הנהלת בית-הספר? למה לא טופל על-ידי המורה המחנכת? מחנכת, שאמורה לחנך; ואם היא לא יכולה להתמודד עם זה, אז שתואיל ותמצא לעצמה עבודה אחרת, לא כמחנכת. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אני כבר מסיימת. והדרישה האחרונה – אני יודעת שהחקיקה שהייתה אמורה לעגן את החינוך נגד גזענות במערכת החינוך הישראלית הופלה, לצערי הרב, על-ידי הקואליציה לפני כמה חודשים. אני דורשת שנחזור לאותה חקיקה, שנרים שוב את הפרויקט הזה, ושעוד הפעם נדבר ברצינות כיצד אנחנו מתמודדים עם תופעת הגזענות במערכת החינוך הישראלית ששייכת לכל הישראלים. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת סבטלובה. חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה. תודה רבה, גברתי. שלוש דקות. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אדוני סגן השר, חברי חברי הכנסת, חבל שהאולם כמעט ריק; אני חושבת שהנושא, אדוני היושב-ראש, נושא כואב, נושא שלא מתאים לחברה הישראלית, גזענות מילד קטן, אלימות אכזרית, ילדים סובלים בכיתה, והילדה בפרט. וקסניה אמרה את זה נכון, אחות של הילדה הזאת מספרת שהייתה עדה – מורה הייתה עדה – למכות שהילדה הזאת קיבלה לא פעם – דפק לה את הראש בקיר. תסתכלו, ילד קטן דופק בקיר ראש של ילדה שנמצאת לידו בכיתה, לומדת לידו בכיתה, שבר בקבוק זכוכית על הראש שלה, מכות בבטן, קללות, עם ביטויים "רוסייה" וכן הלאה, ואף אחד לא התלונן, וכולם מפחדים מהאבא – מהאבא שמאיים על כולם שאם מישהו יצליח להתלונן אז יהיה לו עסק עם האבא הזה. גם – מגזען קטן לגזען גדול. אני אומרת, רבותי, אדוני סגן השר, אני מצטרפת לחברת הכנסת סבטלובה, אני אומרת שהשר היה חייב להיות כאן. לפני כמה ימים בוועדה, בוועדת העלייה והקליטה, כאשר היה צריך להציג את הדברים שהוא פועל למען התפוצות, אמרתי ונתתי לו, העברתי לו מכתב על המקרה הזה וביקשתי טיפול. אני חושבת שלא רק שר החינוך צריך לטפל. פה צריך להיות, אדוני היושב-ראש, טיפול מיוחד של שני שרים – של שר המשטרה ושר החינוך, מפני שהמשפחה הגישו תלונה במשטרה, והחקירה לא הסתיימה. מה צריכים שם לחקור? להרחיק את הילד מבית-הספר, ומייד. הוא לא יכול להישאר בבית-הספר ובמסגרת בית-ספר כאשר הוא אלים. תתארו לעצמכם, אם מישהו מאתנו שולח את הילדים או הנכדים לבית-ספר – הוא רוצה לקבל את הילד בריא ושלם, וגם בריא נפשית, וכאן זו סיטואציה בלתי נסבלת. אני דורשת שאנחנו נעסוק בזה בוועדה משותפת, ועדת הפנים וועדת החינוך יחד. אני רוצה לדרוש ממשרד החינוך דברים ברורים – מה נעשה עם הילד הזה? הרחיקו אותו מבית-הספר או לא הרחיקו אותו מבית-הספר? מה הצוות החינוכי עשה עד כה? למה הילדה נמצאת באיזה ואקום כאשר היא צריכה לקבל טיפול פרטני, ובעצם צריך לחזק את הילדה הזאת? היא לא צריכה לסבול – כשהיא הולכת לבית-הספר היא לא צריכה לסבול כי היא בלונדינית, היא לא צריכה לסבול כי היא הגיעה מחבר המדינות; אסור שזה יקרה במדינת ישראל. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> ואני, כשרה לשעבר, אדוני, אני פשוט דורשת חקירה מעמיקה ועשיית הדברים שצריכים להיעשות כדי שהילדה הזאת תחזור לבית-הספר בלי פחדים, תרים את הראש ותמשיך את הלימודים ותביא את הציונים המצוינים הביתה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חברת הכנסת לנדבר. חבר הכנסת נגוסה, בבקשה. שלוש דקות עומדות לרשותך. בבקשה, אדוני. <אברהם נגוסה (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, ראשית ברצוני להתייחס לטרגדיה הנוראית שהתרחשה אתמול, טרגדיה שבה התאבדה תלמידת בית-ספר בת 13. בעניין זה יש שתי סוגיות שעלינו לעשות לגביהן בדק-בית מעמיק: א. על משרד החינוך לבדוק את נסיבות התאבדותה ולוודא שלא נגיע שוב למצב שבו תלמיד או תלמידה בבית-ספר שם קץ לחייו או לחייה. אסור לאפשר לאחר אירוע כזה לעבור לסדר-היום; ב. כלי התקשורת בישראל הפרו את החוק. החוק אוסר בפירוש לפרסם זהות של קטין שניסה להתאבד. למרות זאת פרסמו כלי התקשורת את הסיפור, בלי לבדוק את נסיבות ההתאבדות, וגרמו לפגיעה חמורה בפרטיות המשפחה. יהיה זכרה ברוך. שנית, בהמשך לדברי חברי חברי הכנסת שהציגו פה את המקרה שילדה בבית-ספר הותקפה בפתח-תקווה בשל ארץ מוצאה של המשפחה – עלינו למצוא פתרון כאן כדי שדברים כאלו לא יחזרו. מול גל הטרור המאיים עלינו, ועל העולם כולו, בארץ ובחו"ל, עלינו להיות מאוחדים. התקבצנו בארץ-ישראל מארבע כנפות תבל לא כדי להצביע על השוני ולא כדי לפגוע האחד בשני. באנו לארץ להיות מאוחדים ושווים. כל גינוי מילולי, וכינוי המבוסס על מדינת המוצא, אין לו מקום בשיח הציבורי. אלימות מילולית, אין לה מקום בחברה ויש להוקיע אותה – מחוץ לכותלי בתי-הספר בפרט. יש לזכור שאלימות מילולית מביאה אחריה ברוב המקרים גם אלימות פיזית, כמו במקרה של הילדה בבית-הספר. עלינו לדאוג שילדינו ילמדו בבתי-ספר אשר חרתו על דגלם סובלנות ושוויון, ויביאו לשינוי, עד שתיפתר בעיית האלימות והגזענות. אין ספק כי הפתרון לאירוע האלים והקשה, האירוע – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <אברהם נגוסה (הליכוד):> – – בין כותלי בית-הספר, מאותת לנו כי הפתרון צריך לבוא אף הוא בין כותלי בתי-הספר, בחינוך. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. אני מודה לך, חבר הכנסת נגוסה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. שלוש דקות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אני רוצה להצטרף לדברי קודמי במחאה על כך ששר החינוך עצמו איננו נמצא אתנו היום. אני מאוד מעריך את סגן השר, אבל שר החינוך היה צריך להיות אתנו כאן, לא רק מכיוון שהוא השר המופקד על הנושא, אלא גם מכיוון שהוא אישית מזוהה עם המאמץ להחליש את המאבק נגד הגזענות ואת החינוך לדמוקרטיה במערכת החינוך. זה, אפשר להגיד, כמעט הפרויקט האישי של השר. ולכן, גם כשאנחנו מגיעים לנושאים קיצוניים ודרמטיים כמו המקרה הנורא שתיארה חברתי חברת הכנסת סבטלובה, אנחנו מדברים על תופעה הרבה יותר רחבה של החלשה, של פירוק אותם מנגנונים שמערכת החינוך כבר התחילה ליצור כדי להתמודד עם תופעות הגזענות. טאהר בן ג'לון כתב שאנשים לא נולדים גזענים, אנשים הופכים להיות כאלה, ולכן למערכת החינוך יש תפקיד מרכזי ומכריע במאבק נגד הגזענות. חינוך נגד גזענות איננו מסתפק רק בערכים של דמוקרטיה, סובלנות ורב-תרבותיות באופן כללי, אלא חינוך נגד גזענות מעלה וחושף את הגזענות בחברה לסדר-היום באופן קונקרטי, באופן ממוקד, מנתח אותה לעומק, נותן מענה לדעות קדומות, לתפיסות לא נכונות, לגישות בעייתיות, ומתמודד אתן באופן ישיר. הדבר הזה מאוד חסר במערכת החינוך שלנו, ולמרבה הצער, אנחנו נמצאים במגמה – במקום של חיזוק ההתמודדות, של החלשת ההתמודדות שהחלה בעבר. עמיתי חברי הכנסת, כשאני מדבר על חינוך נגד גזענות, אני אומר שאנחנו לא יכולים לקבל את ההנחה הליברלית שאולי העולם יסדר את עצמו לבד. המדינה צריכה להתגייס לתמונה; אנחנו צריכים לגייס את העובדה שצעירים, בני-נוער, ילדים, נמצאים ברשותה של המדינה, במערכת החינוך, כדי להתמודד עם התופעה הזאת, שהיא תופעה מסוכנת לחברה, היא תופעה שמסוכנת לחברה האנושית באשר היא, והיא סכנה גדולה לדמוקרטיה. צריך ללמוד מדוגמאות שקיימות בעולם. אני רוצה להביא, למשל, דוגמה מגרמניה, שבה יש פרויקט שנקרא בשם בית-ספר ללא גזענות, תוכנית שבית-הספר יכול להצטרף אליה באופן וולונטרי. המורים, התלמידים מצביעים, בית-הספר מצטרף לפרויקט, וכל בית-ספר שמצטרף לפרויקט מקבל מהמדינה משאבים לצורך קידום חינוך נגד גזענות ואלימות ולמען הכרת קבוצות ומיעוטים שונים בחברה, כולל הרצאות, סדנאות, פעילויות בית-ספריות בנושא. אצלנו, למשל, מפסיקים את המפגשים בין תלמידים יהודים וערבים. מדוע לא תשים הממשלה גם פה את המאבק בגזענות בבתי-הספר במקום מרכזי בסדר-היום שלה; תפרסם קול קורא לקידום תוכניות נגד אלימות, נגד גזענות בבתי-ספר; תזמין את ארגוני החברה האזרחית לשתף מהידע שנצבר אצלם – המטה למאבק בגזענות בישראל, למשל, ארגון שיהיה מוכן מחר בבוקר להעמיד את כל הידע שנצבר אצלו לצורך סיוע בפיתוח תוכניות למידה כאלה? <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. זמנך עבר כבר מזמן. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני מסיים. משפט אחרון. אם הממשלה לא רוצה שמדינות זרות יתמכו כספית בארגוני זכויות אדם שמבצעים פעולות חינוכיות נגד גזענות, היא צריכה לעשות זאת בעצמה. <היו"ר יואל חסון:> תודה. תודה רבה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> ולבסוף, אדוני היושב-ראש, משפט אחרון, הגיע הזמן להקים – כמו שיש אצלנו נציבות לשוויון הזדמנויות בעבודה, הגיע הזמן להקים בישראל נציבות למאבק בגזענות. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת חנין. ישיב סגן שר החינוך מאיר פרוש. בבקשה, אדוני. מאז שר החינוך נורבגי – הוא לא נמצא פה יותר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא רואים אותו, אפילו לא במשקפת – – – <היו"ר יואל חסון:> לא נמצא. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אולי הוא בנורבגיה. <היו"ר יואל חסון:> אולי הוא נמצא בנורבגיה. בדיוק. השר סילבן שלום, גם לך היה עדיף להיות נורבגי? למה אף אחד אצלכם לא מתנדב להיות נורבגי? <שר הפנים סילבן שלום:> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> השר סילבן שלום תמיד – – – <היו"ר יואל חסון:> ואני נראה לך שמאלני? <שר הפנים סילבן שלום:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אתה היית צריך להגן עלי, השר שלום. <שר הפנים סילבן שלום:> נו, אמרתי – – – מה, יותר הגנה מזה? <היו"ר יואל חסון:> מאה אחוז. לא מתאים לך ספסלים אחוריים, אגב, שתדע. מפה אני אומר לך. לא מתאים לך. <שר הפנים סילבן שלום:> תודה. <היו"ר יואל חסון:> לא מתאים. בבקשה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, משרד החינוך רואה חובתו לבסס בקרב התלמידים ערכים של סובלנות, שוויון וכבוד לאדם באשר הוא, וכמובן גם לגנות בכל תוקף ולהוקיע התנהלות אלימה, מפלה וגזענית. המשרד פועל להכנת בוגריו להתמודדות עם המפגש הרב-תרבותי ומעניק לתלמידים ידע וכלים למפגש זה במטרה לפתח אצלם מחויבות למניעת גזענות ולחיים משותפים. המשרד החל בהפעלת התוכנית "מסובלנות למניעת גזענות וחיים משותפים" בקרב כל המגזרים ושכבות הגיל במערכת. מדובר בתוכנית מערכתית מעמיקה ושיטתית, הפועלת על שלושה צירים: 1. שילוב תכנים למניעת אלימות וגזענות ולחיזוק ערכים של סובלנות, דמוקרטיה ושוויון בכל תחומי הדעת, וכן במסגרת פעילויות בלתי-פורמליות; 2. פעילויות שיא בימי לוח כגון יום הסובלנות, היום הבין-לאומי למאבק באלימות ועוד; 3. הפגשת קבוצות תלמידים השייכים לקבוצות שונות בחברה. הנחת היסוד של התוכנית היא שיש לחנך לערכים של סובלנות ולכיבוד ושמירה על זכויות האדם כבסיס ליצירת חיים משותפים ומניעת גזענות בחברה הישראלית. ככל שמתרחש אירוע אלימות בין כותלי בית-ספר, הצוות החינוכי מחויב לפעול בהתאם להוראות חוזר מנכ"ל "אקלים חינוכי מיטבי וצמצום אלימות", שיש בו הנחיות ברורות לתגובת הצוותים החינוכיים בנוגע לאלימות ולאמירות ופגיעות על רקע גזעני. אפשר לציין בהקשר זה כי מבחני המיצ"ב המועברים בבתי-הספר בודקים היבטים אלו בכלל מערכת החינוך. בימים אלה התפרסמו גם תוצאות המיצ"ב האחרון שנערך בבתי-הספר. בין שאלות המיצ"ב נשאלו התלמידים לראשונה על אודות עשייה חינוכית בית-ספרית בתחום של מניעת גזענות. מן הנתונים אפשר לראות כי לפי דיווחי רוב התלמידים, בתי-הספר עושים מאמצים לקידום סובלנות כלפי האחר והשונה, והאחוזים בבתי-הספר היסודיים היו 80%, בחטיבות הביניים – 73%, ובחטיבות העליונות – 72%. בהתייחס למקרה המתואר – מבדיקה שנערכה על-ידי מנהלת מחוז תל-אביב, להלן הדברים: 1. בית-הספר "קיבוץ גלויות" בפתח-תקווה, שבו התרחש האירוע, הוא בית-ספר רב-תרבותי. בבית-הספר לומדים יחדיו תלמידים יוצאי חבר המדינות, ישראלים ויוצאי העדה האתיופית. בית-הספר חרת על דגלו חינוך לאהבת האדם, שוויוניות ומניעת גזענות. מקרה אלימות זה הוא חריג, ובוודאי שאינו יכול להעיד על הנעשה בבית-הספר; 2. בשנתיים האחרונות התקיים בבית-הספר מבחן מיצ"ב-אקלים, המציג נתונים בדבר תחושתם הכללית של התלמידים כלפי בית-הספר. לפי הנתונים, רק 3% מהתלמידים באותו בית-ספר ציינו כי אינם מוגנים בבית-הספר, לעומת הממוצע הארצי – 7%; 3. הנהלת בית-הספר מתייחסת לכל גילוי של אלימות באפס סובלנות, בהפעלת מדרג התגובות המופיע בחוזר מנכ"ל, וכך נעשה גם במקרה זה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – סגן השר, רק אחרי שזה פורסם בתקשורת – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> 4. קיים פער משמעותי בין פרטי המקרה לבין הפרסומים בתקשורת. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לדברי מנהלת בית-הספר, האירוע המתואר התרחש בצהרון של בית-הספר, בשעות אחר-הצהריים. האירוע התרחש בין שני תלמידי כיתה ד'. מבירור המקרה עלה כי אירע ריב במהלך משחק משותף של שני הילדים. לא היה ניפוץ של בקבוק זכוכית, ונוסף על כך, אף אחד לא היה עד לדיבורים המיוחסים לילד – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> הרי כשאני הייתי לא התייחסתְ אלי, אז מה את רוצה, שאני לא אענה לך? – – – אף אחד לא היה עד לדיבורים המיוחסים לילד. ילדים אלה נצפו במהלך החודשים האחרונים, וגם לאחר המקרה המדובר, משחקים יחד בהפסקה מיוזמתם ומשתפים פעולה גם במהלך השיעורים. 5. למרות הכול, הנהלת בית-הספר לקחה אחריות על המקרה כולו. בשבוע שעבר נערכה פגישה בין הנהלת בית-הספר לבין הנהלת הצהרון, כדי לתת לבעלי הצהרון כלים להתמודד עם מריבות בין תלמידים וכדי למנוע הישנות מקרים דומים בעתיד. נוסף על כך, נערכו שיחות עם הילד והוריו. יועצת בית-הספר מעורבת ומקיימת תוכנית לתלמידים בכיתה זו, ובה היא מדגישה את החשיבות שבסובלנות וכבוד לאחר והוקעת תופעות אלימות. נוסף על כך, מחנכת הכיתה מטפלת בשני הילדים המעורבים ובכיתה כולה כדי למנוע הישנות מקרים אלה. המפקחת על בית-הספר גם היא מעורבת ומלווה מקרוב את הטיפול החינוכי והמשמעתי במקרה. לסיכום: משרד החינוך מגלה אפס סובלנות לאלימות ומקדם במוסדותיו שיח ערכי נגד אלימות וגזענות ובעד סובלנות ודמוקרטיה, ואת זה הוא עושה באמצעות יצירת תרבות של שיח ובאמצעות תוכניות מעמיקות ורחבות היקף הפועלות בכל בתי-הספר, וזה גם בא לידי ביטוי באחוזים שאנחנו רואים לאחר הסקרים ומבחני המיצ"ב שנעשים. אין להקל ראש – אני חלילה לא בא להקל ראש, חלילה – במקרה זה, ובכל מקרה אלימות כלשהו, אך הפער בין מה שפורסם לבין מה שהתרחש במציאות גדול ואינו משקף את מה שהתרחש. אני מציע, אדוני – בכל מקרה, טוב יהיה אם הנושא הזה יידון בוועדת החינוך, כאשר אלה המציעים וגם חברי כנסת נוספים יוכלו להגיע, אם יש להם עוד פרטים, אם יש להם דברים שעומדים בניגוד למה שאני אמרתי, כדי שהכנסת תוכל לדון בסוגיה זו. <היו"ר יואל חסון:> אדוני סגן השר, המציעים, כפי שאני מבין, רוצים ועדה משותפת. איזו ועדה משותפת? <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אנחנו צריכים תשובה מהמשטרה, ומפני שאנחנו צריכים תשובה מהמשטרה, אנחנו צריכים ועדה משותפת, של חינוך ושל – – – <היו"ר יואל חסון:> אז אנחנו נעביר את זה לוועדת הכנסת, וועדת הכנסת תדון בנושא הזה. אתה מסכים לזה, אדוני? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני לא מוסמך להחליט. גם אם הם רוצים, אני לא יכול להחליט. <היו"ר יואל חסון:> לא, אבל האם אתה מסכים להעביר את זה לוועדה? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> מה, אני אומר שאני לא מסכים? <היו"ר יואל חסון:> להסכים לוועדה? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לוועדה – אמרתי אני. <היו"ר יואל חסון:> אמרת אתה. מעולה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני רוצה לומר לך כך – – <היו"ר יואל חסון:> תאמר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – הנוהל הוא – ואני מבקש שתאמר את זה, כי אני אומר את זה כל פעם כשאני עומד פה על הדוכן – שכאשר חבר או חברת כנסת עולים לדוכן ומבקשים לדון בנושא, המשמעות היא שהם מבקשים שידונו על כך במליאה. זאת המשמעות. רק – אני יודע איך המליאה תיראה כאשר ידונו על זה במליאה, ולכן אני מיוזמתי אומר: נעביר את זה לוועדה. איזו ועדה? מטבע הדברים ועדת החינוך. <היו"ר יואל חסון:> מאה אחוז. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אם הם רוצים משהו אחר, שיגידו ועדת הפנים – – <היו"ר יואל חסון:> ועדה משותפת. אז יהיה ועדת הכנסת. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – ואז ועדת הכנסת תציע את מה שהיא רוצה. את זה התקנון אומר. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. כן. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני לא אמרתי – אני אמרתי: לוועדת החינוך. מאחר שהם מבקשים ועדה אחרת, זה ילך לוועדת הכנסת. אני אמרתי: ועדת החינוך, כי לוועדת החינוך אפשר גם לזמן את המשטרה, ואת – – – <היו"ר יואל חסון:> אז יש כאן שתי הצעות שנצטרך להצביע עליהן. <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> יעבור לוועדת הכנסת. ועדת הכנסת, מאה אחוז. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אין לי בעיה. בכל מקרה, האופוזיציה לא יכולה לצאת מורווחת מזה. <היו"ר יואל חסון:> יש הצעה: ועדה משותפת – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> ועדת חינוך תזמן גם את המשטרה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יואל חסון:> יש הצעה של סגן השר, לוועדת החינוך, ויש הצעה של המציעים, חברת הכנסת לנדבר, לוועדה משותפת, שזה אומר ועדת הכנסת, ולכן אנחנו מצביעים על – – – <שר הפנים סילבן שלום:> העברה לוועדת הכנסת. <היו"ר יואל חסון:> להעביר לוועדת הכנסת. בבקשה. מי שבעד – הוא בעד להעביר לוועדת הכנסת. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא לא לא, אדוני, לא. אתה רוצה לגרום לכך שהאופוזיציה יהיה לה רוב פה? אני אמרתי: ועדת הכנסת, והיא אמרה: ועדת הפנים, ועדה משותפת – באופן אוטומטי זה הולך לוועדת הכנסת. אתה רוצה לעשות דבר שיוכיח שהאופוזיציה – – – <היו"ר יואל חסון:> לא. חבר הכנסת פרוש, אני מעלה להצבעה על ועדת הכנסת. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – – <היו"ר יואל חסון:> מאה אחוז, אז תהיה קשוב לפני שאתה מאשים האשמות שווא. <יעקב מרגי (ש"ס):> הצעה אחרת, רגע. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> מה זה קשור לאופוזיציה–קואליציה? מדברים על ילדה בת תשע – – – <היו"ר יואל חסון:> יושב-ראש ועדת החינוך, בבקשה. חברת הכנסת סבטלובה. יושב-ראש ועדת החינוך, בבקשה. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, יש פה איזה אי-הבנה. אני חושב שסגן השר צודק, וזה צריך לעבור לוועדת החינוך. הטענה של חברת הכנסת השרה סופה לנדבר – והיא יודעת זאת, היא גם כיהנה בכנסת, היא פרלמנטרית מנוסה – אני כיושב-ראש ועדת החינוך אזמין לדיון כזה את נציגי המשטרה, והם מגיעים לדיון. הם מגיעים לדיונים, ותקבלי שם את כל התשובות. לכן חבל לגזול את זמנה של ועדת הכנסת לדון דיון מיותר. אני מציע לאמץ את הצעת סגן השר. <היו"ר יואל חסון:> תודה. כרגע יש שתי הצעות. האם המציעות משתכנעות להעביר את זה לוועדת החינוך? כן או לא? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כן. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> כן. <היו"ר יואל חסון:> כן, מעולה. אז אני משחרר את ההצבעה עכשיו. מי שיצביע בעד – מצביע בעד ועדת החינוך. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אבל אתה מתחייב שהמשטרה תגיע. <יעקב מרגי (ש"ס):> עלי. <היו"ר יואל חסון:> בבקשה, ההצבעה השתחררה. הצבעה מס' 11 <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אף אחד לא הצביע. <היו"ר יואל חסון:> אנחנו נעשה הצבעה מחודשת. בבקשה, אנחנו מצביעים שוב. בבקשה, אפשר להצביע. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> ובכן, תשעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. לכן אני קובע שההצעות לסדר-היום יעברו לדיון בוועדת החינוך. תודה רבה. <הצעה לסדר-היום> <נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מלמדים על פערים עצומים בשיעור האקדמאים וההשכלה בין אשכנזים למזרחים> <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים להמשך סדר-היום: נתוני הלמ"ס מלמדים על פערים עצומים בשיעור האקדמאים וההשכלה בין אשכנזים למזרחים – הצעה לסדר-היום מס' 1689 של חבר הכנסת יעקב מרגי. בבקשה, אדוני. שלוש דקות עומדות לרשותך. אה, סליחה, עשר דקות. טוב שיש לנו מזכירת הכנסת שמסייעת לנו. <יעקב מרגי (ש"ס):> לא, הייתי פה תובע את עלבוני. <היו"ר יואל חסון:> לא היית מוותר לי על הדבר הזה. <יעקב מרגי (ש"ס):> כן. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר סילבן שלום, סגן השר הרב מאיר פרוש, אדוני היושב-ראש, אני יודע שאתה מחויב לפי התקנון לכותרת, כפי שהוגשה למזכירות, אבל האמת היא, דוח נתוני הלמ"ס מציג, בוודאי, זה לאו דווקא, זה פועל יוצא בין אשכנזים למזרחים, אבל זה לא הקטע של הדיון. לכן הנאום שלי והדברים ייוחסו בכלל לפערים שיש לנו בחינוך. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, מכובדי סגן השר הרב מאיר פרוש, זה כמה שנים המושג והביטוי תקצוב דיפרנציאלי מקבל שביתה בעולם המושגים הממשלתי, אך אט-אט התקצוב הדיפרנציאלי הולך ומתפשט גם במבחני התמיכה במשרדי הממשלה. הנושא אף מעוגן בהסכמת משרד המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה בכל סוגיות התקצוב והתמיכה. התקצוב הדיפרנציאלי אמור ליצור שוויון במידת האפשר מול רשויות מקומיות חלשות, וכן אוכלוסיות הזקוקות לטיפוח, ומכאן נוצר מדד הטיפוח במשרד החינוך; מדד טיפוח לא רק יישובי, גם לפי מוסדות. השלטון המקומי אינו אוהב את סוגיית התקצוב הדיפרנציאלי. אתמול בכנס שדרות קיימנו דיון של ועדת החינוך, התרבות והספורט על שונות בתקצוב בחינוך, מה שנקרא תקצוב דיפרנציאלי. המצב היום, אדוני היושב-ראש, מכובדי חברי הכנסת, תקציב החינוך ותקציבי הרווחה – הנוהג היום הוא שהמדינה מתקצבת 75% והרשות המקומית 25%. נוצר מצב שרשויות חלשות מתקשות לממן את אותם 25%, בזמן שהרשויות החזקות מתקצבות את ה-75% ואף יותר. בעבר תקצוב שירותי הדת היה 60%–40% – 60% רשות מקומית, 40% מדינת ישראל באמצעות משרד הדתות. בתקופת כהונתי כשר לשירותי הדת יישמנו לראשונה את שיטת התקצוב הדיפרנציאלי, שחלק מהרשויות החזקות מתוקצבות מהמשרד פחות מהרשויות החלשות, וזה עבד. מאז אין גירעונות, הרשויות החלשות עומדות במטלות שלהן, ותתפלאו לשמוע, הרשויות החזקות לא התמוטטו. רבותי, אני מבין חלק מטענותיהן של הרשויות המקומיות. חלקן נמצאות בגבול האיזון, וכל שינוי כזה או אחר יכול להפיל אותן שוב לתהום הגירעוני. לעתים המצב הסוציו-אקונומי כפי שהוא נמדד היום גורם עוולות לחלק מהרשויות. חוזק האוכלוסייה לא תמיד מעיד על חוזק הרשות המקומית, ולהפך. רבותי, חברי חברי הכנסת, למה אנחנו דנים היום בסוגיה הזאת? כי העובדות מדברות בעד עצמן; לפי דוח הלמ"ס, שיעור הממוצע לזכאים לתעודות בגרות ברשויות שהן בדירוג חברתי-כלכלי 1–4, שזה הגבוה, הוא 44%, ואילו השיעור הממוצע של בעלי תעודת בגרות ברשויות המקומיות שהן בדירוג סוציואקונומי 7–10, שזה הנמוך, הוא בין 7% ל-10%. את הפערים האלה אנחנו מבקשים לצמצם ולסגור, ורק שיטת התקצוב הדיפרנציאלי יכולה להתמודד עם חלק מהבעיה. לכן המאבק איננו מול השלטון המקומי; אותנו לא מעניין מהיכן יבוא התקציב התוספתי או התקציב המאזן, מהאוצר או מהשלטון המקומי. אנחנו נאבקים לצמצום הפערים. ועוד חשוב שנדע, כרגע, שהמאבק הוא לא על התקציב הבסיסי. הדיון הוא לא על אופי חלוקת 50 המיליארד, שזה התקציב של משרד החינוך. אם הוויכוח היה על כל ה-50 בשיטת התקצוב הדיפרנציאלי, אני אישית הייתי עומד כאן כחומה בצורה ולא מאפשר זאת, כי זה היה בוודאי מחסל את האיתנות התקציבית של הרשויות המקומיות. הדיון היום הוא על אותה דלתא – אותה דלתא שמשרד החינוך מתקצב מעבר לסל השעות הבסיסי, אותם 4 מיליארדים המיועדים לרשויות מקומיות לצורך מתן שירותי עזר, הסעות תלמידים ותגבורים כאלה ואחרים שיש הפריבילגיה, וצריך שתהיה למשרד החינוך אותה פריבילגיה לתקצב באופן דיפרנציאלי. אין הצדקה שסעיפי תמיכה תוספתיים ותקצוב אלה, של שיעורי העזר והפרויקטים שבאים לתמוך ולעודד ולטפח את האוכלוסיות שזקוקות להם, יתוקצבו באופן שוויוני. אדוני היושב-ראש, אני רוצה שתשים לב לפתגם הזה: הדבר הכי לא שוויוני זה לתקצב באופן שוויוני אנשים החיים במצב בלתי שוויוני. אנחנו לא יכולים להקריב הכול על מזבח השוויון, השוויון. אין פה שוויון. אוכלוסייה שצריכה דחיפה מאחור, אי-אפשר להתייחס אליה בתקצוב שוויוני. ורבותי, מי סובל מפערי החינוך? אותם בתי-ספר בפריפריה. ומי בדיוק גר בפריפריה? עולים חדשים, ולא רק. דור שני ושלישי לעדות המזרח, ולא רק. דור שני ושלישי לחסרי השכלה אקדמית. המחקרים מצביעים, באופן ישיר, שתלמידים בנים להורים חסרי השכלה אקדמית מגיעים להישגים נמוכים יותר. האם אנחנו רוצים להנציח את אותם פערים? האם אחרי שבעה עשורים שהמדינה קיימת אנחנו צריכים להמשיך לטפח את אותם פערים בחינוך? חברי חברי הכנסת, מכובדי סגן השר, ההשכלה היא המפתח להכנסה ולרמת חיים גבוהה יותר, למגורים טובים יותר ולהשקעה גדולה יותר בחינוך הילדים. יש עוד פערים שיש לדבר עליהם. דוח הלמ"ס מצביע כי ילידי אסיה ואפריקה – 28% אקדמאים, לעומת 49.6% מקרב יוצאי אירופה ואמריקה. הפערים בין יהודים לערבים הם בחלקם פועל יוצא של שיטת התקצוב השוויונית-לכאורה, כי היא רק לכאורה, כפי שאמר קודם הפתגם. 33% מהיהודים – חבר הכנסת דב חנין, עבדאללה אבו מערוף, תשמעו – 33% מהיהודים בגיל 25 ומעלה אקדמאים, לעומת 13% מהערבים. 15% מהיהודים לא מסיימים תיכון, לעומת 44% מהערבים. אם בחברה היהודית 35% מהנשים אקדמאיות, לעומת 30% מהגברים, בחברה הערבית 15% מהגברים אקדמאים, לעומת 12% מקרב הנשים. לכן התקצוב הדיפרנציאלי הוא לא – לא רק הוא יביא לצמצום הפערים האלה, אבל הוא חלק מהפתרון. תזכרו, כפי שאמרתי, בפתגם: הדבר הכי לא שוויוני זה לתקצב באופן שוויוני אנשים החיים במצב בלתי שוויוני. ולמה אני אומר זאת? תחת הכותרת שאמרנו, פועל יוצא, לא באים בתלונות למה האשכנזים יותר משכילים; אין לנו טענה, רק להצדיע, והלוואי שנגדיל גם את המדד שם. יש לנו עניין, אחרי שבעה עשורים, להתחיל לצמצם את הפערים האלה. לצערי הרב, אנחנו גוררים רגליים. אני קורא מכאן גם לשלטון המקומי, אסור לעשות צעדים חד-צדדיים. אני לא רוצה לעשות צעד חד-צדדי מול משרד החינוך, ולכפות, כפי שקרה בשירותי הדת. שם זה היה תקציב קטן יותר, המערכת סבלה והתמודדה עם זה. תשלבו ידיים, תלכו יחד עם משרד החינוך ועם משרד האוצר, להביא נוסחה מאזנת, ואם צריך לשנות את שיטת המדידה של המדד הסוציו-אקונומי – ובזה אני מסיים, ואני יודע שנגרמות הרבה עוולות לרשויות מקומיות שלפעמים הן על התפר, שלא כדאי להן להיות מאוזנות; במיליון שקל או שניים – דב חנין, אתה מכיר את זה – במיליון שקל או שניים הוא מתייעל, הופך להיות שוויוני, והוא מאבד 10 מיליון שקל. כל המדד הזה הופך אותו ללא זכאי לתקציבי איזון ממשרד הפנים, וכל משרדי הממשלה תומכים בו ומתקצבים אותו לפי אותו מדד. הוא אומר לי: אני, בשביל המיליון-שניים שהתייעלתי, מפסיד 10 מיליון, וזה מחזיר אותי אחורה. לכן, נכון, איך אמר הפתגם – רק חמור לא משנה את דעתו. אז אם תשלבו ידיים עם השלטון המקומי – אני שומע את קולות הזעקה שלכם – יש עוולות בשיטת מדדי הטיפוח והמדד הסוציו-אקונומי, אבל בואו נשלב ידיים לפחות במשרד החינוך, יחד עם משרד האוצר, לגבי אותם מדדים, נמצא נוסחה מאזנת. אין לנו עניין לערער את ההתייעלות התקציבית של השלטון המקומי. יש לנו עניין לצמצם פערים בחברה הישראלית, ואתם פרטנר חשוב, ואתם ציר מרכזי, לא תוכלו להתחבא מאחורי זעקת הקוזק הנגזל, הלא-מוצדקת, של אותן 15 רשויות גדולות וחזקות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. ישיב סגן השר מאיר פרוש. בבקשה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, המציע, יושב-ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת מרגי, המועצה להשכלה גבוהה פועלת להנגשת ההשכלה הגבוהה לכלל האוכלוסייה, ללא קשר למוצא עדתי ו/או אתני. אין בידי המל"ג נתונים המפולחים לפי מוצא, כך שאין ביכולתנו להתייחס לטענה. עם זאת, נוכל לומר הדברים הבאים: עיקר הוראות חוק זכויות הסטודנט קובעות כי לא תתקיים אפליה כלפי סטודנטים ומועמדים על רקע מוצאם וכי אין על המוסדות לדרוש דיווח אשר לארץ מוצאם של הבאים בשעריהם. להלן הוראות החוק: מטרתו של חוק זכויות הסטודנט, התשס"ז–2007, היא לקבוע עקרונות לזכויות האזרח הישראלי ותושב ישראל לנגישות להשכלה גבוהה ועקרונות לזכויות הסטודנט, מתוך הכרה במחויבות החברה בישראל לזכויות אלה ולשוויון הזדמנויות בהשכלה גבוהה. סעיף 3 לחוק קובע כי "לכל אזרח ישראלי או תושב ישראל הזכות לשוויון הזדמנויות בקבלה ללימודים במוסד לצורך רכישת השכלה גבוהה והשכלה על-תיכונית, כפוף להוראות חוק זה". כמו כן קובע סעיף 4 לחוק כי: "(א) מוסד לא יפלה מועמדים או סטודנטים מטעמים עדתיים או מטעמי ארץ המוצא שלהם או של הוריהם, רקעם החברתי-כלכלי או מטעמים של דת, לאום, מין או מקום מגורים, בכל אחד מאלה: (1) רישום ללימודים וקבלה למוסד; (2) קבלה לתחומי לימוד; (3) קבלה למסלולי לימוד מיוחדים". באותו חוק גם נאמר: "(ב) לא יראו הפליה לפי סעיף קטן (א) בקיומם של מוסדות נפרדים או של מסלולי לימוד נפרדים לגברים ולנשים מטעמי דת, של מסלולי לימוד נפרדים לצורך קידום קבוצות אוכלוסייה מסוימות ושל תנאי קבלה מקלים לפי סעיף 9(ב); "(ג) טופסי הרישום ללימודים לא יכללו דרישת חובה לספק מידע על אודות ארץ המוצא של המועמד או של הוריו, דת או לאום; אין בהוראת סעיף קטן זה כדי למנוע בקשה לקבל מידע כאמור בטופס נפרד, בהסכמת המועמד, וכן לעניין קבלה למסלולי לימוד נפרדים לגברים ולנשים מטעמי דת או למסלולי לימוד נפרדים לצורך קידום קבוצות אוכלוסיות מסוימות או לעניין תנאי קבלה מקלים לפי סעיף 9(ב)". אני מבקש להוסיף על הדברים ולציין כי נוסף על ההשתתפות הישירה של ות"ת-מל"ג בתקציבי המוסדות להשכלה גבוהה, מקצה הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה הקצבות ייעודיות לקידום נושאים שונים במערכת ההשכלה הגבוהה, לרבות איתור חסמים הקיימים עבור אוכלוסיות שונות והנגשת ההשכלה הגבוהה עבורן. לדוגמה, האוכלוסייה החרדית, החברה הערבית, הדרוזית והצ'רקסית, בני החברה הבדואית וכדומה. כמו כן, כדי לעודד סטודנטים ללמוד לימודים אקדמיים ולתמוך בהם גם במשך זמן לימודיהם, מעניקה המועצה להשכלה גבוהה מגוון מלגות הן לאוכלוסיות שנזכרו לעיל והן לסטודנטים על רקע מצבם הסוציו-אקונומי, באמצעות קרן הסיוע ופר"ח. כמו כן מפעילה מל"ג תוכנית מלגות לדוקטורנטים מצטיינים מהפריפריה. אפשר להוסיף על האמור ולציין כי משרד החינוך גם הוא חרת על דגלו לקדם שוויון הזדמנויות בחינוך. בהתאם לזאת מקצה המשרד משאבים תוספתיים ומפעיל תוכניות ייחודיות באופן דיפרנציאלי, בהתאם לקריטריונים סוציו-אקונומיים. זאת ועוד, המשרד החל בהפעלת תוכנית חומש רחבת היקף לקידום השוויון ולצמצום פערים בחינוך היסודי ובחטיבת הביניים, אשר תחזק באופן משמעותי את בתי-הספר החלשים. תוכנית זו כוללת, בין היתר, הגדלה של שעות הטיפוח לאוכלוסיות החלשות. לסיכום, כפי שאפשר לראות, מל"ג ומשרד החינוך אינם מבצעים הבחנה על רקע מוצא. ככל שנדרש לחזק על-ידי פרמטרים אחרים, כגון מצב חברתי-כלכלי, פריפריה חברתית, אוכלוסיות בעלות חסם משמעותי – על דברים אלה נעשית עבודה לצמצום הפער ולשיפור הקיים. לכן אני לא אתווכח עם המציע, אבל אני חושב שעדיף שהנושא הזה יידון בוועדת החינוך. אני מבקש רק להוסיף דבר שהמציע לא הזכיר; אתמול אומנם הזכרתי את הדבר הזה – בנות חרדיות שלומדות בבית-ספר שבפיקוח ממלכתי-דתי אינן זכאיות לשום דבר שמקבלים במל"ג, בוות"ת ובכל הדברים הנלווים לדבר הזה במועצה להשכלה גבוהה, ולמה? מכיוון שהן בפועל הרי לומדות בבתי-ספר של אוכלוסייה דתית או דתית-לאומית ולא חרדית, וכאשר מבקשים לשלב את האוכלוסייה החרדית – לא יכולים שלא לתת את כל המענקים והמלגות לבנות חרדיות לכל דבר, כשהן לומדות בבתי-ספר כשהן מוגדרות דתיות ולא חרדיות; לא לתת להן את הדברים שאפשר לקבל באמצעות המועצה להשכלה גבוהה וכל הדברים הנלווים. לכן, כאשר ידונו בנושא הזה, אני בטוח שבוועדת החינוך גם יושב-ראש הוועדה יצטרף לבקשה הזאת. תודה. <היו"ר יואל חסון:> אז אתה מציע ועדת חינוך. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני חושב שוועדת החינוך היא זו שראויה לדון בזה. <היו"ר יואל חסון:> מאה אחוז. תודה רבה. עמדה נוספת לחבר הכנסת דב חנין, או הבעת עמדה. לפעמים היא גם נוספת, אם אתה השני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. פעם הייתה לנו עמדה נוספת, עכשיו נותרה רק הבעת עמדה. אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר וידידי המציע, יושב-ראש ועדת החינוך, קודם כול, ברכות על העלאת הנושא הזה על סדר-יומה של המליאה, ואני יודע שגם אתם, בוועדת החינוך, עוקבים אחר הפערים במערכת החינוך באופן רציף. אני מברך על כך. התמונה היא מאוד קשה ומאוד דרמטית. זה אפילו לא מצב של שוויון לכאורה; אנחנו נמצאים בפירמידה הפוכה, ממש פירמידה הפוכה. מי שצריך הכי הרבה עזרה, למשל התלמידים הערבים, מקבלים הכי פחות ממשרד החינוך. איך ייתכן? גם יישובים עניים, גם תלמידים שנמצאים בחלקם הגדול במשפחות שנמצאות מתחת לקו העוני – מחצית מהילדים הערבים במדינת ישראל הם מתחת לקו העוני – יותר מזה – ומשרד החינוך נותן להם הכי פחות, במקום לתת להם הכי הרבה. זו פירמידה הפוכה. בפסגת התמיכה של משרד החינוך כמובן נמצאים, לא במקרה, הילדים במערכת החינוך בהתנחלויות. כל ילד זכאי לטיפול, וכל ילד זכאי לתמיכה, אבל לא ייתכן ששר החינוך בצורה כזו יפלה לרעה את מי שרחוק מלבו ויעדיף את מי שקרוב אליו. <היו"ר יואל חסון:> תודה לך, אדוני. אנחנו נעלה להצבעה את – המציע, גם לוועדת החינוך? <יעקב מרגי (ש"ס):> כן, ודאי. <היו"ר יואל חסון:> אתה אובייקטיבי בעניין, אדוני? אתה אובייקטיבי בעניין הזה? <יעקב מרגי (ש"ס):> הכי אובייקטיבי. <היו"ר יואל חסון:> אתה אומר את זה במקום כזה – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כן כן, הוא אובייקטיבי. <היו"ר יואל חסון:> כן, הוא אובייקטיבי, הוא בעד ועדת החינוך. אנחנו נצביע. מי שבעד הוא בעד ועדת החינוך. הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> תשעה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שההצעה לסדר-היום תועבר להמשך דיון בוועדת החינוך. <הצעה לסדר-היום> <השתמטות מוסדות הממשלה וחברת "כביש חוצה ישראל" מאחריותם בעניין אדמות הדרוזים במפעל קישון> <היו"ר יואל חסון:> ההצעה הבאה לסדר-היום: השתמטות מוסדות הממשלה וחברת "כביש חוצה ישראל" מאחריותם בעניין אדמות הדרוזים במפעל קישון – הצעה לסדר-היום מס' 1682 של חבר הכנסת חמד עמאר. בבקשה, אדוני. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, סגן השר – תשמע, נושא הקרקעות ומצוקת קרקעות אצל הדרוזים הוא לא דבר חדש. הנושא של אדמות מנסורה-ג'למה, אני מלווה אותו כבר מאז נבחרתי לכנסת, ואפילו מלפני שנבחרתי לכנסת אני מכיר את הנושא. אני אתן לכם רק סקירה קצרה על מצב המצוקה של הקרקעות בעדה הדרוזית לפני שאני אגש לנושא הספציפי של מנסורה-ג'למה. ב-1948 חיו במדינת ישראל – לפני 1948 חיו בארץ-ישראל – 14,000 תושבים דרוזים; היום חיים קרוב ל-137,000. ב-1948 היישובים הדרוזיים השתרעו על 325,000 דונם; היום היישובים הדרוזיים משתרעים על 116,000 דונם. פחות משליש, היום, נשארו לנו אדמות. פחות משליש. האדמות של מנסורה-ג'למה נמצאות במקום אסטרטגי, ומכיוון שהן נמצאות במקום אסטרטגי, כמעט כל הפרויקטים הלאומיים עוברים שם. ואנחנו, העדה הדרוזית, לא התנגדנו להעברת הפרויקטים הלאומיים שם. עובר שם קו חשמל מתח גבוה; אחרי זה עבר גז; קווי תקשורת; כביש חוצה-ישראל; רכבת ישראל. בעצם לקחו כמעט את כל האדמות של אנשי עוספיא, דאליה ומנסורה-ג'למה. היו הפגנות, אני עצמי השתתפתי. נחסמו כבישים שם. הייתי שם עם התושבים, עם הכאב של התושבים. ואז הממשלה החליטה – הייתה החלטת ממשלה, שאני מחזיק כאן, ביד שלי, ב-31 בינואר 2010, אחרי דיונים רבים שקיימנו במשרד ראש הממשלה, ואני השתתפתי, וגם סגן השר איוב השתתף, באותן ישיבות, וכל ההנהגה של העדה הדרוזית, ובעלי קרקעות. ובהסכם שהיה, ובהחלטה של הממשלה, נאמר: לפצות את התושבים בעלי הקרקעות, דונם אדמה חקלאי מול דונם אדמה חקלאי באותו אזור, ומי שרוצה באזור דאליה-עוספיא – לפי הערכת שמאי. ואנשים הסכימו. אנשים אמרו: זה מפצה אותנו, זה נותן לנו אפשרות להמשיך לעבד את הקרקע שלנו ולחיות מחקלאות. אבל זה היה ב-31 בינואר 2010. אנחנו היום בסוף 2015, כמעט שש שנים מאז, ואתה חושב, אדוני היושב-ראש, שהנושא הסתיים, שבעלי הקרקעות קיבלו את הקרקע שהם ביקשו? הקימו ועדה, הקימו מינהלת, ניהלו משא-ומתן, משכו את האנשים, זלזלו באנשים – זלזלו באנשים – הזמינו אותם לישיבות, ולא יצא כלום מאותה ישיבה. לא היה להם בנק קרקע חקלאית. אותם בעלי קרקע שרצו לקבל את הקרקע החקלאית בחזרה, אמרו להם: תשמעו, לא ניכנס לקרקע עד שנגמור עם כל החקלאים. בינתיים כל הפרויקטים הלאומיים מתקדמים, ומתקדמים טוב: מתווה הגז נגמר, העניין של צינור הגז נגמר מזמן, מתח גבוה – נגמר מזמן; עכשיו עובדים על חוצה-ישראל ועל הרכבת, ועוד מעט גם יסיימו את זה. אבל עם האנשים עדיין לא סיימו. לכן ממשלת ישראל, שהחליטה על הנושא, צריכה לקיים את ההחלטה שלה; לא מישהו אחר, לא ממשלה אחרת. ראש הממשלה היה בנימין נתניהו, וגם היום ראש הממשלה הוא בנימין נתניהו. אז הוא צריך, את ההחלטה שהוא בעצמו הוביל והחליט בממשלה, ליישם. לכן צריך לבוא לאותם תושבים, לאותם בעלי קרקע, להפסיק לזלזל באנשים, ולהגיע אתם להסכמים ולתת להם את הקרקע שמגיעה להם. הרי הממשלה הבינה שהיא צריכה להגיע להסכמים עם אותם תושבים. לכן אני קורא לראש הממשלה להתערב בנושא. ואני אגיד לך עוד משהו. במאי ישבו עם המשנה ליועץ המשפטי בנושא הזה, ואמרו: תשמע, הנושא לא מתקדם. ואז המשנה ליועץ המשפטי החליט – זה היה במאי 2015 – למנות מגשר. ומינו מגשר. ואתם חושבים – כמה ישיבות התקיימו עם המגשר עד עכשיו? שום ישיבה. וההחלטה הייתה שבתוך 30 יום יגיעו להסכמים. עברו 30 יום, ועוד 30 יום, ועברה יותר מחצי שנה, ועדיין לא הייתה שום התקדמות עם המגשר, והמגשר אמר שאין לו סמכות לשבת עם כל בעלי הקרקעות ולהגיע אתם להסכמים, אלא יש לו סמכות להגיע עם איש אחד ועם בעל קרקע אחד להסכמים, ואפילו עם בעל הקרקע האחד – גם לא הגיע להסכמים, והתקיימה עוד ישיבה, ב-2 בנובמבר, ועדיין לא התקדם שום דבר בנושא זה. אני חושב שהגיע הזמן לגמור עם כל בעיות הקרקע של העדה הדרוזית, של אנשי עוספיא-דאליה בכל הקשור לאדמות מנסורה. ובהזדמנות – נשאר לי עוד זמן, אני רוצה לברך את הממשלה; ב-2012 הייתה החלטה על הקמת יישוב דרוזי חדש, שאני מכיר ומלווה משנת 2001. כשאביגדור ליברמן היה שר התשתיות והיה ממונה על מינהל מקרקעי ישראל, הוא אמר: אנחנו צריכים להקים יישוב דרוזי חדש. אז הייתי העוזר שלו, והוא ביקש ממני להתלוות למינהל מקרקעי ישראל לאתר קרקע מתאימה להקמת היישוב. ומאז עבר הרבה זמן, אבל ב-2012 הממשלה החליטה להקים יישוב דרוזי חדש, ורק אתמול ועדת התכנון והבנייה הארצית אישרה את ההקמה. אני מקווה שהממשלה תיקח את הנושא, תקצה תקציבים לנושא, שבתוך שנתיים-שלוש נתחיל לראות תשתיות, נתחיל לראות חלוקת מגרשים, נתחיל לראות יישוב דרוזי חדש, כי מצוקת הקרקע ומצוקת הבנייה במגזר הדרוזי הן מאוד מאוד קשות, והיום אחד החבר'ה סיפר לי שהוא פוגש צעירים דרוזים בכרמיאל ובנהריה, שגרים עם המשפחות שלהם, בגלל מצוקת הדיור ביישובים הדרוזיים, וכולם אומרים דבר אחד: אנחנו מחכים שתהיה קרקע, שיהיה מקום, שנחזור אל היישוב שלנו. ואני מאמין שהיישוב החדש ייתן פתרון, עם ההתקדמות גם בנושא של התכנון והבנייה. אני חייב להתייחס – – – <היו"ר יואל חסון:> אני רוצה לומר הערה בעניין הזה. אני חושב שזו באמת בשורה אמיתית וחשובה לעדה הדרוזית. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בוכרא פי אל-משמש. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> לא, אני מאמין. <היו"ר יואל חסון:> אני חושב שזו באמת בשורה חשובה, וצריך לקום היישוב הזה, אבל, אדוני, היישוב הזה יצטרך להיות ברובו הגדול בבנייה רוויה ולא בבנייה חד-קומתית, כי אחרת עוד עשר שנים תהיה שוב אותה בעיה. אין סוף, אדוני. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לעדכן אותך ולעדכן את הכנסת. נרצה או לא נרצה – היום הבנייה ביישובים הדרוזיים היא בנייה רוויה, כי האבא, אין לו קרקע לבנות, ואז הוא בונה מעל הבית שלו לבן שלו, והבן שלו בונה לבן שלו, והנכד בונה, וכולם בונים האחד אחרי השני. שני אחים שלי, יש להם שלוש קומות מעל. כל הילדים שלהם גרים מעליהם. זו בנייה רוויה. אם נרצה, זה מה שיהיה, כי אין לנו קרקע. בלי שנרצה, זו בנייה רוויה. <היו"ר יואל חסון:> בנייה רוויה מוסדרת. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> לא, זו בנייה רוויה מוסדרת. זה בתוך תחום השיפוט. זו בנייה רוויה מוסדרת. <היו"ר יואל חסון:> טוב. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אני חייב כאן להתייחס לנקודה אחרונה, כי היו הרבה אמירות על התוכנית של 2015, שהממשלה גם החליטה בתקציב על 187 מיליון שקל, ואני אמרתי לפני שבוע שלא הועבר כסף. יצאו הרבה אנשים ואמרו: כן יצא כסף. אני ביררתי עם כל משרדי הממשלה, אדוני היושב-ראש. דיברתי עם משרד-משרד, ובדקתי כמה כסף העבירו. והתברר לי שחוץ ממשרד הרווחה, שאני אמרתי שהוא העביר 5 מיליון שקל, אף לא משרד אחד הועבר לו כסף ממשרד האוצר עבור אותה תוכנית של 187 מיליון שקל, לעומת מה שכתוב בהחלטה שהתקבלה בדצמבר 2014, שהעברת הכסף תהיה באופן מיידי לאותם יישובים, והיא תיתן מענה לשנת 2015, ואין העברה תקציבית. יושב כאן שר הפנים, ויושב כאן סגן השר. אני מקווה שתעלו את הנושא הזה, ושבאמת יתחילו להעביר אותם כספים לתוכנית שאושרה על-ידי הממשלה, ושלא יקרה מצב שבשנת 2016 רק נתחיל לקבל מה שהיינו צריכים לקבל ב-2015. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת עמאר. עכשיו ישיב סגן השר איוב קרא, בבקשה. <סגן השר לשיתוף פעולה אזורי איוב קרא:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להודות לחבר הכנסת חמד עמאר שהעלה את הנושא החשוב הזה, אבל לפני כל דבר אני רוצה לברך את המועצה הארצית לתכנון ובנייה, שאתמול גיבתה את היוזמה שלי, בעצם להקמת יישוב חדש דרוזי באזור טבריה. הייתה ישיבה מאוד מעניינת, מאוד חשובה – היסטורית בעיני, ואנחנו נביא את זה עכשיו חזרה לממשלה כדי לקבוע ועדת היגוי וצוות הקמה כדי להתחיל, בניגוד לכל הסקפטים, שכל הזמן פסימיים בדברים הללו – ממשלת ישראל הולכת להקים יישוב חדש, לקלוט 400 זוגות צעירים, ובהמשך הוא יגיע ל-10,000 תושבים. אגב הנושא של היישוב – הבאתי להצעת החלטה, אני, בממשלה ב-2012. מאז אותו יום לא התקדם הנושא הזה, עד שחזרתי עכשיו לממשלה. אני שמח שהממשלה מגבה אותי בעניין הזה, ואני אלך, ואני מקווה שבקדנציה הזאת כבר נזכה בעצם לתכנון וגם אולי להניח אבן פינה, בעזרת השם. אני רוצה להתייחס לדברים שהוצגו כאן בנושא הסדרי הקרקעות בקישון. בנושא הסדרי הפיצוי לאדמות הדרוזים במפעל הקישון – זאת תשובת הממשלה, חבר הכנסת עמאר – קבעה ממשלת ישראל בארבע החלטות ממשלה שונות, והאחרונה בהן ב-14 בדצמבר 2014, הסדרי פיצוי ייחודיים ומיטיבים לקבלת פיצוי בקרקע חלופית בעקבות החלטות בעניין חיבור מפרץ חיפה לתשתיות הגז הטבעי. חברת "כביש חוצה ישראל" בשיתוף ובתיאום עם רשות מקרקעי ישראל ועם משרדי הממשלה פועלת מזה שנים מספר במסירות לקידום ולמימוש הסדרי הפיצוי בקרקע החלופית בהתאם להחלטת הממשלה מול ובשיתוף פעולה עם בעלי הקרקעות במפעל קישון. עם בעלי הקרקעות תושבי דאלית-אלכרמל נחתמו זה מכבר עשרות הסכמים, פיצוי – בניגוד למה שנאמר כאן – למעלה מ-100 הסכמים, והסכמים נוספים נמצאים בשלבים מתקדמים. במסגרת זו ניתנו כפיצוי קרקעות חלופיות בדאלית-אלכרמל, וכן ביישובים נוספים, על-פי בקשות בעלי הקרקע ובאישור רשות מקרקעי ישראל. הקרקעות החלופיות נמסרו בפועל למקבלי הפיצוי, ואף נרשמו הערות אזהרה לטובתם. כן נחתמו הסכמים לפיצויים כספיים, בהתאם לבחירת בעלי הקרקעות, וכן שולמו פיצויים בגין מחוברים. באשר לבעלי קרקעות תושבי עוספיא, נחתמו עד כה הסכמים מעטים למרות פניות חברת "חוצה ישראל" בניסיון לקדם את הסדרי הפיצוי. חלק מבעלי הקרקעות בעוספיא נמנעים מקידום ההסכמים, וזאת על רקע המחלוקת שחבר הכנסת עמאר דיבר עליה, שיש בעיות עם הבעלים המרכזי שאתו לא מגיעים להסדר. אני רוצה לבשר לך, חבר הכנסת חמד עמאר, שחלק מהם קיבל כבר פיצויים כספיים בגין המחוברים ובגין הפגיעה הכלכלית המשקית, אבל המגשר בשיחה שלי אתו מהיום – מחר מתקיימת ישיבה מיוחדת בעניין הזה, ובעצם ישים את ההמלצות שלו לפני היועץ המשפטי לממשלה, ובעצם אנחנו נשמע ממנו, בטח בימים הקרובים; ואם, בהחלט, אתה חושב שלא תהיה התשובה הנכונה, אנחנו ביחד נתכנס כדי להביא לתשובה ראויה לאותם אנשים. עשינו את זה בעבר, ליווינו את זה בעבר יחד, ואין לי ספק שצריך כבר להגיע להסדר. ההמשך של הקונפליקט הזה רק פוגע בהמשך פיתוח התשתיות ופיתוח האזור, שגם משליך עלינו, אנשים שגרים באזור הזה. לכן, אין לי ספק שנעשה את המוטל עלינו, ובצדק. בעניין הכספים שדיברת עליהם אני רוצה לומר לך שמבדיקה שעשיתי שעה לפני שהגעתי לכאן – אלה הדברים שקיבלתי מהאוצר: הרווחה קיבלו 4 מיליון שקל; מרכזי נעורים – 7.5 מיליון שקל; "עיר ללא אלימות" – 7.1 מיליון; פיתוח הגליל – 1.5 מיליון; סיוע לעסקים קטנים ובינוניים – 1.5 מיליון; מרכז הכוונה תעסוקתית – 6 מיליון; מיתוג התיירות – 1 מיליון; תכנון מפורט – 8 מיליון; פיתוח מוסדות ציבור – 8 מיליון; מבני דת – 12 מיליון; תחבורה – 36 מיליון; תחבורה ציבורית – 10 מיליון. סך הכול: 115.6 מיליון מתוך 187. השאר יתקבלו עד סוף השנה. כמובן, עם אישור – – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> – – – דיברתי עם משרד השיכון – – <סגן השר לשיתוף פעולה אזורי איוב קרא:> דקה. אני אתייחס. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> – – אמרו: לא קיבלנו שקל אחד. <סגן השר לשיתוף פעולה אזורי איוב קרא:> אז אני אומר לך שאלה נתונים – – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> דיברתי עם משרד התחבורה – – – שקל אחד. המשרדים בעצמם אמרו שלא עבר אליהם מהאוצר. <סגן השר לשיתוף פעולה אזורי איוב קרא:> תכף אני אתייחס. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> – – – <סגן השר לשיתוף פעולה אזורי איוב קרא:> הקשבתי לך ברוב קשב ולא הפרעתי. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> – – – <סגן השר לשיתוף פעולה אזורי איוב קרא:> אתה מרשה לי לסיים את התשובה שלי, של הממשלה? <היו"ר יואל חסון:> אנחנו מבקשים לא לריב. <סגן השר לשיתוף פעולה אזורי איוב קרא:> אז סך הכול 115.6 מיליון מתוך 187 מיליון. כמובן, לא היה תקציב והיה בעייתי להתנהל, כמו שאתם יודעים, במשרדי הממשלה. כל שאר ההפרש יתקבל עד סוף השנה. תקציבים אלו הועברו למשרדים על חשבון התוכנית. יכול להיות שפיזית לא הגיעו למועצות כי זה לא תלוי במועצות וכמה התקדמו בתכנון שלהן, אבל זה הועבר למשרדים וזה תלוי בתכנון ומיועד לאותם יישובים דרוזיים בדיוק כהווייתם. לכן, כל קריאת התיגר על התוכנית האדירה שעשתה הממשלה, של 2.4 מיליארד שקל – דבר חסר תקדים. פעם, בתקופת רבין, היו הפגנות פה, כל העולם היה בירושלים – השיגו מיליארד אחד. אנחנו מדברים פה על 2.4 מיליארד מבלי שיצטרך איש להפגין פה. וזה נבע מאמונה של הממשלה, שהיא צריכה לחבק את העדה הדרוזית. נוסף על זה, מאז תחילת כהונת הממשלה הנוכחית גם מינו מנכ"ל דרוזי בפעם הראשונה, גם מינהלת בפעם הראשונה, אחרי 70 שנה. כל היישובים הדרוזיים נכנסו להטבות מס. כל היישובים הדרוזיים נמצאים באזורי פיתוח. אלה דברים שלא היו. לכן צריך להצדיע לממשלה, לפחות הנוכחית, שבכמה חודשים עשתה דברים היסטוריים מבחינתם של הדרוזים. תודה, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לסגן השר. מה אתה מציע? <סגן השר לשיתוף פעולה אזורי איוב קרא:> אני מציע שנעביר את זה לוועדת הכספים. <היו"ר יואל חסון:> ועדת הכספים. אוקיי. אבו מערוף, בבקשה. חבר הכנסת אבו מערוף, הבעת דעה מהמיקרופון. יש לך דקה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר וכבוד סגן השר, אני לא רוצה לשבור את הנימה האופטימית, אבל העובדות נשארו עובדות. עד עכשיו אנחנו מקבלים פניות מאנשים, בעלי הקרקע, שעדיין העניין לא מוסדר ולא סודר. ואני כאן, לא רק בהזדמנות הזאת – דיברנו על זה הרבה פעמים, על עניין הפקעת האדמות והכול – מה היחס של משרד ראש הממשלה לגבי – אתם אתי? כן? כבוד היושב-ראש, אתם אתי, כן? <היו"ר יואל חסון:> אתך כל הזמן. מה שחשוב הוא שהפרוטוקול אתך. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> בסדר, זה גם חשוב. <היו"ר יואל חסון:> וגם הצופים. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – – שהיחס של משרד ראש הממשלה במכתב שיצא בזמנו אז. מה כתוב? "יש לשמור על מרקם היחסים הייחודי בין ממשלת ישראל לבין העדה הדרוזית". אף אחד לא מתנגד. אבל כנראה ובפועל, השמירה הזאת על מרקם היחסים הטובים היא רק בכיוון אחד – מצד העדה. וכמובן, לטנגו צריך שניים. ומה נאמר בהמשך במכתב ההוא? "יחד עם זאת, כפי שהבהרתי, הממשלה נחושה להשלים את הנחת צינור הגז, והעבודות להנחתו לא ייפסקו עד להשלמתו גם במחירי אלימות." אלימות נגד השיח'ים, נגד בעלי האדמות הלגיטימיים, שהאדמות שלהם נגזלו? ובכל זאת אנחנו נחזור לנימה האופטימית – הפקעת אדמות, כמה שסבלה העדה – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – אמר חבר הכנסת חמד עמאר, שהמצב – לאלתר, אני לא רק מקווה, אני גם רוצה ודורש שהעניין יוסדר – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – בצורה המוצדקת, הנכונה וכמו שצריך, ואכן בעלי האדמות יקבלו מה שהם רוצים וכפי שהם רוצים. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת אבו מערוף. אנחנו עוברים להצבעה. המציעים, ועדת הכספים זה בסדר? אוקיי. אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד – בעד ועדת הכספים. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> שישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. לכן ההצעה לסדר-היום תועבר להמשך דיון לוועדת הכספים. חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, י"ח בכסלו התשע"ו, 30 בנובמבר 2015, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 18:44.>