דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ח' ישיבה ע"א הישיבה השבעים-ואחת של הכנסת העשרים יום רביעי, כ' בכסלו התשע"ו (2 בדצמבר 2015) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 6 100. צמצום פעילות סניף המוסד לביטוח לאומי בבית-שמש 6 יואב בן צור (ש"ס): 6 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 6 אורי מקלב (יהדות התורה): 8 99. אי-אכיפת החוק למניעת העסקת עברייני מין במוסדות מסוימים 10 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 10 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 11 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 13 97. הדלקת נרות חנוכה בעזרת הנשים בכותל המערבי 14 מיכל רוזין (מרצ): 15 שר התיירות יריב לוין: 15 אורי מקלב (יהדות התורה): 30 עליזה לביא (יש עתיד): 33 101. הסדרי בטיחות בצמתים בציר 25 בנגב 43 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 43 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 43 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 44 חיים ילין (יש עתיד): 44 הצעת חוק זכויות הוריות (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015 47 רחל עזריה (כולנו): 47 שר התיירות יריב לוין: 49 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (קיצור תקופת הפטור מתשלום ארנונה על בניין שנהרס או ניזוק וקביעת סכום מרבי לתשלום), התשע"ה–2015 51 רועי פולקמן (כולנו): 51 שר הפנים סילבן שלום: 53 הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – חובת יידוע על אלימות כלפי בן משפחה), התשע"ה–2015 57 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 58 שרת המשפטים איילת שקד: 60 הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – איסור התניית זכות הלימוד בתשלום), התשע"ה–2015 63 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 63 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 66 הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – גישה לספרייה של מוסד להשכלה גבוהה), התשע"ה–2015 68 עליזה לביא (יש עתיד): 68 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 71 עליזה לביא (יש עתיד): 75 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 82 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 82 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 84 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 85 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת קצבת נכות לשכר המינימום), התשע"ה–2015 85 אילן גילאון (מרצ): 85 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 89 אילן גילאון (מרצ): 90 הודעה אישית של שרת המשפטים איילת שקד 97 שרת המשפטים איילת שקד: 97 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת קצבת נכות לשכר המינימום), התשע"ה–2015 101 הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – ייצוג הולם לעולים חדשים), התשע"ה–2015 101 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 102 שר התיירות יריב לוין: 106 הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע זהות מגדרית או נטייה מינית), התשע"ה–2015 113 הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע זהות מגדרית או נטייה מינית), התשע"ה–2015 113 הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדר), התשע"ה–2015 114 הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדר), התשע"ה–2015 114 דב חנין (הרשימה המשותפת): 114 שרת המשפטים איילת שקד: 115 יעל גרמן (יש עתיד): 116 עפר שלח (יש עתיד): 117 זהבה גלאון (מרצ): 118 דב חנין (הרשימה המשותפת): 118 הודעה אישית של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס 121 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 121 הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון – בעל השפעה מהותית והוראות שונות), התשע"ה–2015 124 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 124 שר התיירות יריב לוין: 130 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 137 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 138 הצעת חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, התשע"ה–2015 138 הצעת חוק שיקום, קידום ושילוב אנשים עם אוטיזם בקהילה, התשע"ה–2015 138 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 138 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 143 יאיר לפיד (יש עתיד): 145 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 146 הצעת חוק שימוש חוזר במים אפורים, התשע"ה–2015 148 חיים ילין (יש עתיד): 148 הצעת חוק שימוש חוזר במים אפורים, התשע"ה–2015 153 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 153 שר הבריאות יעקב ליצמן: 154 הצעות לסדר-היום 169 קשיים ברפורמה בשירות המדינה 169 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 170 נאוה בוקר (הליכוד): 171 רועי פולקמן (כולנו): 172 שר התיירות יריב לוין: 174 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 178 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 178 הצעה לסדר-היום 178 המלצתו המתגבשת של מנכ"ל משרד ראש הממשלה להשאיר את הטיפול בתחום צער בעלי-חיים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר ולא להעבירו למשרד להגנת הסביבה 178 עמיר פרץ (המחנה הציוני): 178 שר התיירות יריב לוין: 180 דב חנין (הרשימה המשותפת): 185 הצעות לסדר-היום 186 מוכנות ישראל לוועידת האקלים בפריז 186 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 187 תמר זנדברג (מרצ): 188 השר להגנת הסביבה אבי גבאי: 190 דב חנין (הרשימה המשותפת): 194 הצעות לסדר-היום 195 הכרזת ההסתדרות על סכסוך עבודה במגזר הציבורי 195 יוסי יונה (המחנה הציוני): 195 דב חנין (הרשימה המשותפת): 197 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 199 סגן שר האוצר יצחק כהן: 201 הצעות לסדר-היום 205 דוח ה-OECD על הישגים נמוכים של תלמידים בישראל לעומת מדינות אחרות בארגון 205 מירב בן ארי (כולנו): 205 עליזה לביא (יש עתיד): 207 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 209 משה גפני (יהדות התורה): 210 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 213 203. הסרת חסמים בקבלה ללימודי רפואה 218 ענת ברקו (הליכוד): 218 שר הבריאות יעקב ליצמן: 219 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 221 227. ייצוג שוויוני לנשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה בהרכב ועדת סל התרופות 222 עליזה לביא (יש עתיד): 222 שר הבריאות יעקב ליצמן: 223 <שאילתות דחופות> <היו"ר יצחק וקנין:> צהריים טובים. היום יום רביעי, כ' בכסלו התשע"ו, 2 בדצמבר 2015. אני פותח את ישיבת מליאת הכנסת. כהרגלנו ביום רביעי, שאילתות. שאילתה ראשונה מופנית לשר הרווחה חיים כץ. אדוני השר יעלה לדוכן, ואז ניתן את האפשרות לשואלים. שאילתה מס' 100: צמצום פעילות סניף המוסד לביטוח לאומי בבית-שמש, של חבר הכנסת יואב בן צור. חבר הכנסת יואב בן צור, השר נמצא על הדוכן – רשות הדיבור שלך. <100. צמצום פעילות סניף המוסד לביטוח לאומי בבית-שמש> <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, פורסם כי סניף המוסד לביטוח לאומי בבית-שמש מצמצם את פעילותו. יוטעם כי העיר בית-שמש, לא זו בלבד שאינה הולכת וקטנה, אלא הולכת וגדלה, כך שהדבר לפלא. ברצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה ייעשה להרחבת הפעילות? ואולי יש לפתוח סניף נוסף? תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יואב בן צור. אדוני שר הרווחה חיים כץ ישיב. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת יואב בן צור, כנסת נכבדה, הכי פשוט היה להגיד שלא היה דבר כזה, זה לא כך. אבל אני אתן לך קצת פרטים. העיר בית-שמש, לשמחתנו, מתפתחת בקצב מהיר, וכך מתייחס אליה הביטוח הלאומי. בשנתיים האחרונות נעשתה פעולה רבה להרחבת השירותים בעיר בית-שמש. להלן דיווח על מגוון השירותים הניתנים לתושבי בית-שמש ועל השיפור בתחומים השונים של פעילות המוסד לביטוח לאומי בעיר: עד 2013 הביטוח הלאומי נתן 87.5 שעות, והופעלו חמש עמדות לקבלת קהל; בשנת 2014 זה עלה ל-96 שעות, זאת אומרת עלה ב-10%. עד 2013 הפונים היו יכולים לפנות בשישה נושאים בלבד; מ-2014 כל מגוון השירותים של הביטוח הלאומי, זאת אומרת כ-20 נושאים, עומדים לשירות התושבים של בית-שמש. בשנת 2014 השירות הורחב והוא כולל את כל הנושאים, כגון הבטחת הכנסה, משפחה, אבטלה, מילואים, גבייה, נכות, ילד נכה, שירותים מיוחדים, ועדות רפואיות, נכות כללית, דמי פגיעה, נכות עבודה, איבה, ועדות נפגעי עבודה, ניידות, סיעוד, זיקנה ושאירים, מעסיקים, שיקום וייעוץ לקשיש. מספר המבוטחים שניתן להם שירות בשנת 2014 היה 38,304; עד אוקטובר 2015 ניתן שירות ל-36,713. אם אנחנו מחלקים את זה בעשר – זה יגדל בעוד 7,000, וכבר יגיע כמעט ל-43,000; כשזה היה 20,000. מכאן שיש עלייה משמעותית במספר המבוטחים שניתן להם השירות – הקפצה של בערך 100% ממה שהיה ועד מה שיש. זמני המתנה – ממוצע ההמתנה ככלל בנקודות שירות של סניף רמלה עומד על 12.9 דקות – לא שזה טוב – וממוצע ההמתנה בבית-שמש עומד על 11.4 דקות. הממוצע הארצי של זמני ההמתנה הוא 28.7 דקות. אתה מבין כמה יש לי לשפר? ברור לך כמה יש לי לשפר. שביעות רצון – בשנת 2007 מדד שביעות הרצון בסניף בית-שמש עמד על 48%; היום – לא שזה גבוה מדי, אבל הוא עומד בין 65.4% ל-68%. ניכרת יציבות בשירות בשנים האחרונות. הציון הממוצע שנתנו אנשים הוא 8.4; אני לא יודע איך זה מסתדר כל כך עם 68%, אבל אלה הנתונים. הפעילות בייעוץ לקשיש נמשכת כסדרה. אני אפרט לך איך הפעילות הזאת עובדת: ארבעה מתנדבים מסייעים במילוי טפסים והכוונה בימי קבלת קהל בשעות הבוקר; 40 מתנדבים פעילים בעיר בביקורי בית ומתן ייעוץ טלפוני לקשישים בבית-שמש ובמושבים באזור; מתקיימים שיתופי פעולה עם מחלקת הרווחה בטיפול בקשיש והשתתפות בפעילות ארגוני המתנדבים בעיר; מתקיימים ימי מידע ועיון לאוכלוסייה המבוגרת בנושאים שונים. לדוגמה, ב-2013 התקיים יום מידע לגמלאים במתנ"ס בבית-שמש בארבע שפות בו-זמנית. לקחו ארבעה אולמות, ארבע שפות: עברית, רוסית, אמהרית ואנגלית; בדצמבר 2014 התקיים יום מידע לקשישים יוצאי אתיופיה הגרים בבית-שמש; בחודש הזקן הבין-לאומי 2015 התקיים יום עיון לאוכלוסייה בנושא מיצוי זכויות בביטוח הלאומי, וניתנה הרצאה של יועץ כלכלי; נמשכת פעילות גיוס מתנדבים חדשים; גם הפעילות בנושא השיקום נמשכת כסדרה, וניתן שירות בנושא זה פעמיים בשבוע באופן קבוע. לאור כל האמור לעיל, ברור לך שהשאילתה הזאת – כשנתנו לך נתונים, זה היה מזמן. היום, לא שאנחנו מרוצים עם הציון 68% – לא, אבל אנחנו נמשיך לעשות כמיטב יכולתנו כדי להשתפר ולתת מענה טוב יותר לאזרחים בבית-שמש, ולא רק בבית-שמש – בכלל במדינת ישראל. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הרווחה. שאלה נוספת לחבר הכנסת יואב בן צור, ואחרי כן – חבר הכנסת מקלב. גם לך אני אאפשר שאלה נוספת. <יואב בן צור (ש"ס):> מכובדי השר, אין לי ספק שאתה בעל תודעת שירות גבוהה ואיש חברתי מן המעלה הראשונה. אין לנו ויכוח על זה, ואין לנו ספק שבאת למשרד הרווחה מתוך רצון לשפר ולעשות הכול כדי שהציבור יקבל יותר נגישות ושירות טוב יותר. אבל אני שואל אף-על-פי-כן – בית-שמש גדלה, הן בגידול הטבעי שלה כתוצאה מכך שיש בה משפחות צעירות ברוכות ילדים, והן כתוצאה מאכלוס מאות ואלפי דירות. הנתון שדיברתי עליו נאמר על-ידי סגן ראש עיריית בית-שמש, שהוא איש רציני. זה נכתב גם בעיתון רציני, עיתון "המבשר". ובכל זאת אני שואל. אני מקווה שהנתונים שמסרו לכבודו הם נכונים. הרי כבודו לא בדק בשטח בדיוק איך שזה נקרא. אני שואל, האם תשקלו לפתוח סניף נוסף בעיר לאור הגידול הגבוה והמהיר של האוכלוסייה? תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יואב בן צור. חבר הכנסת אורי מקלב, גם שאלה נוספת. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה, אדוני השר ואדוני היושב-ראש. השאילתה של חבר הכנסת בן צור מתבססת על פניות ציבור שהגיעו לנציגי הציבור בבית-שמש. הם מלינים על כך שסניף הביטוח הלאומי, שבא לשרת 110,000 תושבים בבית-שמש עכשיו – והיא עיר בגידול ואמורה ממש בשנים הקרובות להכפיל את עצמה – היה פתוח חמישה ימים בשבוע, אדוני השר, והסניף צמצם את הפעילות שלו ליום וחצי בשבוע על-אף הגידול הדרמטי שיש בעיר הזאת. לא זו אף זו, אלא היום – וזה נכון מה שמנית, שהורחבו הפעילות והמענים של ביטוח לאומי; אבל איך הם הורחבו? על-ידי שירותי דוורות בסך הכול. ביום וחצי הפקידים נמצאים ולא מטפלים בנושאים, אלא מקבלים את המעטפות, והסניף המטפל הוא סניף רמלה. כאן הם מרגישים שנוצר כלפיהם עוול; מכיוון שהתשובות מתקבלות מייד, הם לא יכולים לשאול שאלה נוספת, אין איכות בטיפול בהם, ובעיקר – יום וחצי, כשזה היה עד לפני תקופת – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> רק בשאילתות אפשר לשאול שאלה נוספת. <אורי מקלב (יהדות התורה):> נכון. אבל זאת האמת. אני מדבר אתך על האמת, ואלה העובדות הקיימות. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. אדוני השר ישיב לשואלים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ברור לי שסגן – אורלי, הידיים ככה? הכול בסדר? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני שמח. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> חכה, יש לנו עוד יום ארוך. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא מעניין, העיקר שהכול בסדר. השאר זה דברים בטלים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא נורא. אבל את בסדר? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> ברוך השם. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תודה רבה. זאת הייתה השאלה. אז ברור לי שעיתון "המבשר" זה עיתון רציני, וברור לי שסגן ראש העיר הוא בן-אדם רציני, וברור לי גם שאלה שנתנו לי את התשובות פה הם אנשים מאוד רציניים. יחד עם זה, אני אבדוק את מה שאמרתם, ואני קודם כול גם שמח שהעיר מכפילה את אוכלוסייתה, את מספר התושבים בה, הן מבחינת ילודה והן מהצטרפות לעיר. ואם יהיה נדמה לי שצריך להרחיב שירותים ולפתוח עוד שעות, אני אעשה את זה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הרווחה והשירותים החברתיים, השר חיים כץ. תודה לשואלים. אני אזמין את סגן שר החינוך הרב מאיר פרוש לעלות לדוכן. הוא ישיב על שאילתה דחופה מס' 99: אי-אכיפת החוק למניעת העסקת עברייני מין במוסדות מסוימים, של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. <99. אי-אכיפת החוק למניעת העסקת עברייני מין במוסדות מסוימים> <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, נודע לי כי נהג הסעות תלמידים, שהורשע בעבר בביצוע עבירות מין, מואשם בשנית, הפעם בהטרדות מיניות של תלמידים בהסעות. ברצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה נעשה כדי לפקח ולאכוף את החוק למניעת העסקת עברייני מין במוסדות מסוימים? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשואלת, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. אחרי שהוא ישיב, תוכלי לשאול שאלה נוספת. אני רושם את חבר הכנסת טלב אבו עראר לשאלה השנייה. אדוני סגן השר ישיב. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, גברתי חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, קודם כול, אני מצטרף לדברי השר כץ. ברוך השם שאת נמצאת פה בריאה ושלמה, מתפקדת הלאה בעבודתך הציבורית כחברת כנסת. 1. המקרה אינו מוכר לגורמי המקצוע במשרד. ככל שנקבל את פרטיו, ואני מציע, אם אפשר, לקבל את הפרטים, נפעל מול הרשות המקומית האמונה על ההסעות בתחומה ומול משטרת ישראל כגורם אכיפת החוק. 2. נושא אי-העסקת עבריינים אלה הוא בהתאם לחוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים, התשס"א–2001, המיושם במשרד החינוך בהיקף רחב, בהתייחס לכל פעילות המשרד על אגפיו ויחידותיו, לרבות בנושא ההסעות. התנאי לתחילת עבודתו ולהעסקתו בפועל של נהג או מלווה או של כל מי שמבקש להיקלט כעובד במוסד חינוכי באופן קבוע סדיר או זמני, שבא במגע עם קטינים, הוא המצאת אישור מהמשטרה כי אין מניעה להעסקתו בכפוף לחוק למניעת העסקה של עבריינים כאלה, כאמור. משרד החינוך הסדיר את הנושא בחוזרי המנכ"ל כדלהלן: חוזר מנכ"ל התשע"ד/1(ב), כ"א אלול התשע"ג, 27 באוגוסט 2013; חוזר מנכ"ל התשע"ג/2(א), כ"ד בתשרי התשע"ג, 10 באוקטובר 2012; חוזר מנכ"ל התשע"א/10(א), כ"ח באייר התשע"א, 1 ביוני 2011. במכרז ובחוזה – אני עונה לחברת הכנסת. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, השר משיב. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> במכרז ובחוזה שנחתם בין חברות ההסעה לבין הרשויות המקומיות, אשר מנוסח על-ידי משרד החינוך והוסכם עם מרכז השלטון המקומי ומרכז המועצות האזוריות, קיימת חובת המעסיק, קרי חברת ההסעה, להציג אישור משטרתי בדבר היעדר הרשעות בעבירות מין עבור נהגים ומלווים, זאת בהתאם לחוק. סעיף 2.11 לחוזר מנכ"ל – הסעות – התשע"ד/1(ב) קובע במפורש כי כל המכרזים לביצוע ההסעות יהיו אך ורק על-פי הנוסח שהוסכם עם משרד החינוך. דהיינו, הם כוללים בתוכם את הדרישה לחובת הצגת האישור לפי החוק למניעת העסקת עבריינים כאלה. להלן הנחיות המשרד אשר לאחריות ליישום החוק: מפקחים כוללים חייבים לוודא כי מנהלי בתי-הספר שבפיקוחם מכירים את דרישות החוק ואת ההנחיות בחוזרי המנכ"ל בנושא ופועלים ליישומם. המשרד מרענן מעת לעת הנחיות אלה באמצעות קיום ימי עיון והנחיות המתפרסמות בנושא. מנהלי מחלקות החינוך ברשות המקומית חייבים לוודא את יישום דרישות החוק וההנחיות בחוזרי המנכ"ל בנושא, ולדרוש אישור באשר להיעדר עבריינים כאלה בקרב כל המועסקים מטעמם במוסד חינוכי או כאלה הבאים במגע עם קטינים, לרבות נהגים ומלווים. כל אלה הם בהנחיות. מנהלי אגף משאבי אנוש ברשות המקומית חייבים לוודא את יישום דרישות החוק וההנחיות לגבי עובדים המועסקים במוסד החינוכי באמצעותם, לרבות נהגי הסעות ומלווים. דהיינו, המפקחים, מנהלי מחלקות החינוך ברשות המקומית, מנהלי אגף משאבי אנוש ברשות המקומית, יחידת בקרת הטיולים, כן? גם יחידת בקרת הטיולים חייבת לוודא את יישום החוק על מאבטחי הטיולים, על המלווים הרפואיים והנהגים. נוסף על כך, על בקרי הבטיחות לבצע בדיקות מדגמיות של עובדים מינהליים בתחום המוסד החינוכי. ניתן להוסיף ולציין כי אגף ההסעות במשרד מבצע ביקורות מדגמיות באשר לביצוע הנוהל בהתייחס לנהגים ומלווים ברשויות המקומיות. עם זאת, חשוב לציין כי הרשויות אינן מחויבות לדווח על אירועים מסוג זה לאגף ההסעות במשרד. יכול להיות שמכאן נובע העניין שאנחנו לא מודעים לפרטים של המקרה שעליו את מדברת. בכל מקרה שבו מתגלה אירוע או חשד לביצוע עבירת מין, חובת הדיווח על-פי חוק היא למשטרת ישראל. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני סגן השר. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, יש לך אפשרות לשאלה נוספת, ואחרייך – חבר הכנסת טלב אבו עראר. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. תראה, נמצא פה השר לוין, שיחד אתי, בכנסת השמונה-עשרה, שינה את החוק בכך שכל מי שבא במגע במסגרת עבודתו עם ילדים חייב להציג את התעודה. זה שהמקרה גם לא הגיע לידיכם – זה מצער מאוד, אבל זה מראה ואולי ומוכיח שאין באמת אכיפה, כי הוא הורשע בעבר. הנושא הנוסף שאני רוצה לשאול לגביו זה משהו שמתרחש היום. רבות מחברות ההסעות המפעילות שירותים למשרד החינוך מעסיקות עובדים זרים ושוהים בלתי חוקיים. ולמה אני יודעת את זה? כי מהמקרה האחרון שדווח עולה כי נהג ההסעות הוא אזרח סורי. עכשיו, גם ביחס למצב הביטחוני שאנחנו נמצאים בו, לא רק נושא ההטרדות המיניות שעלולות לקרות צריך להטריד אותנו. זה צריך להטריד כל הורה שהילד שלו נמצא בהסעות האלה – מיהו אותו נהג? האם יש פה פוטנציאל לפיגוע חבלני? האם אנחנו יכולים לומר שמשרד החינוך מבצע אכיפה אמיתית? וכאשר אתם מגלים שחברות ההסעות לא עומדות במסגרת החוק, מה הן הסנקציות ומה אתם מפעילים בטרם אישור ההתקשרות בין חברות ההסעות לבין הרשויות? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת אורלי אבקסיס. יעלה חבר הכנסת טלב אבו עראר, גם לשאלה נוספת. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, מכובדי סגן השר, מאות ילדים ערבים-בדואים בנגב, גילאי שלוש-ארבע, ביישובים הבלתי-מוכרים, בלי מסגרות חינוכיות. אין גנים, אין כלום. מה יעשה משרד החינוך כדי למצוא להם מסגרות חינוכיות? בהיעדר מסגרות חינוכיות הם נחשפים לסכנות, כגון תאונות דרכים ואחרות. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. אדוני, סגן השר, ישיב גם לחברת הכנסת אורלי אבקסיס וגם לחבר הכנסת טלב אבו עראר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> קודם כול, שוב תודה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. אני חושב שעצם הדבר שאת מעלה את זה כאן, גם אם המשרד מבקש ממני למסור את מה שמסרתי, שהוא עושה בדיקות מדגמיות ושיש הנחיות לאגף הזה ולמנהל הזה – חשוב מאוד, ודאי שכשאת מבקשת את זה, אולי קצת לזעזע, אם מישהו צריך להזדעזע. ולכן אני שוב מבקש, לגבי המקרה הראשון שהצגת, לתת את הפרטים, כדי שאני אוכל לעשות עם זה משהו, ושתהיה תועלת מזה שהעלית את זה פה. למקרה השני, הוא חדש, ולא שאלת על זה. אני מתאר לעצמי שאם הייתה לך אפשרות להגיש עוד שאילתה דחופה – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אם הייתה אפשרות ליותר מילים בשאילתה הדחופה, הייתי שואלת גם את זה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אז אני מבקש לקבל את הפרטים, ודאי כשאת מדברת על מקרה שהוא לא רק בנושא הראשון, אלא גם בעיה ביטחונית. אז אני מבקש לקבל את הפרטים. לגבי חבר הכנסת אבו עראר, יכול להיות שיש בעיה מסוימת, אבל זה חשוב שדבר כזה – או שאתה בא לפה עם איזו הצעה לסדר-היום שעוברת אחר כך לוועדה. אני לא יכול לענות לך מכאן על מאות ילדים שנמצאים ביישובים לא מוגדרים ומסתובבים ואין להם – אין לי פרטים כדי לענות לך. או שאתה מגיש לי מסמך מפורט על מה שאתה מדבר, או שאתה, במסגרת הצעה לסדר-היום, מעלה את זה פה, וזה עובר לוועדה. בשאילתה נוספת שאתה רוצה לשאול באמצעות שאילתה דחופה שמישהו שאל – אני לא יודע להגיד לך. אני מתאר לעצמי שאם העלית את זה כאן כנראה יש בעיה. מה הם הפתרונות, מדוע יש בעיה – אני מבקש ממך לקבל יותר פירוט. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אני מקווה שההצעה הדחופה שלי תתקבל. יש לי הצעה דחופה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> להיום? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> לשבוע הבא. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מודה לסגן שר החינוך, סגן השר מאיר פרוש. אני מודה לשואלים. אני עובר לשאילתה הבאה, שאילתה מס' 97. אבקש מהשר יריב לוין שישיב במקום ראש הממשלה על שאילתה 97: הדלקת נרות חנוכה בעזרת הנשים בכותל המערבי, שאילתה של חברת הכנסת מיכל רוזין. <97. הדלקת נרות חנוכה בעזרת הנשים בכותל המערבי> <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, מדי שנה מתקיים מנהג נהדר של הדלקת נרות חנוכה ברחבת הכותל, ובו מתכבדים אישי ציבור, חברי כנסת, מכובדים, הציבור מוזמן – כמובן כולם גברים – למצוות הדלקת נרות חנוכה. לאחר שנודע לי כי בכוונת רב הכותל למנוע השתתפותן של נשים בטקס הדלקת הנרות בכותל המערבי, פניתי אליו ביחד עם חברת הכנסת קסניה סבטלובה וחברת הכנסת תמר זנדברג בבקשה לאפשר עריכת טקס מקביל בעזרת הנשים. הרב כינה את בקשתנו "פרובוקציה". רציתי לשאול: מה ייעשה למניעת אפליית נשים והדרת נשים באתר חשוב זה? תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. אני רק רוצה להעיר הערה – מיכל אבל כבר חברת כנסת ותיקה. את צריכה להיצמד לטקסט, בשאילתה דחופה במיוחד, בכל שאילתה בדרך כלל. אחרת אנחנו נעשה מזה איזה שיח שלא נגמר. בכל אופן, תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. אדוני השר יריב לוין ישיב. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, ראשית, אדוני היושב-ראש, אני מוכרח לומר שכשקיבלתי את השאילתה, ברגע הראשון ממש נבהלתי, כי לא יודע למה, אבל פתאום היה נדמה לי שמבקשים להדליק נרות על הר-הבית, וחשבתי: אוי ואבוי, נשים הולכות להדליק נרות על הר-הבית, ומה יקרה? אבל אז – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> זה באגף ההוא. זה באגף השני. <מיכל רוזין (מרצ):> אוי, באמת. זו הפרובוקציה. <עליזה לביא (יש עתיד):> זה לא מתאים לשאלה ולא מתאים לשר. השר לוין, לא מתאים לך. לא מתאים לך. <מיכל רוזין (מרצ):> זו פרובוקציה, לא הנושא של הנשים בכותל. זו פרובוקציה. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת עליזה לביא, יש לך שאילתה. אני אאפשר לך לשאול. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חבל ששר במדינת ישראל בוחר לענות בכזאת צורה. <מיכל רוזין (מרצ):> הוא אפילו לא השר הממונה על הנושא. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת חיים ילין. חבר'ה, אני לא אאפשר לכם לעשות פרובוקציה. <חיים ילין (יש עתיד):> אני בגלל הנשים, מה. <מיכל רוזין (מרצ):> מי שעושה פרובוקציה זה השר, והוא אפילו לא השר הממונה על הנושא. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת חיים ילין, אנא. אתה רוצה להעיר הערה, שב במקומך, וגם אם תאמר אז – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> קודם כול, בואו נדע שבזכות נשים אירע נס החנוכה. ונשים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת עליזה לביא, אני אאפשר לך – – – <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת לביא, נו. <עליזה לביא (יש עתיד):> לשמוע משר במדינת ישראל, כשחברת כנסת שואלת שאלה – אולי זה החלום שלך, להדליק נרות בהר-הבית, אני לא יודעת. <מיכל רוזין (מרצ):> השר לוין מנסה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מיכל רוזין, רבותי, אני לא אאפשר לכם. אתם רוצים שאני אקרא אתכם לסדר? נו. הערתם את ההערה, הבנו את זה. תאפשרו – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אנחנו רוצים שהשר יענה לנו ברצינות על – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> מה עניין שמיטה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> לא, זה השר שעושה פרובוקציה. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת מיכל רוזין, אל תאלצי אותי – אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר, אוקיי? <מיכל רוזין (מרצ):> לא – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אבל, אדוני, זו ממש פגיעה בחברות כנסת. <היו"ר יצחק וקנין:> אמרת, הערת. אני אאפשר לך גם לשאול אחר כך. <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת לביא, נו, באמת. נו, באמת. את יודעת, זה כל כך – את עושה כזאת זילות. בואי, כדי שיהיה – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> מפני שזאת שאלה על נשים, מה קרה? <שר התיירות יריב לוין:> כדי שיהיה ברור לגמרי, למי שהבינה אבל עושה את עצמה שלא מבינה, הכוונה שלי הייתה לומר שלחרחר מלחמות יהודים זה תמיד קל, אבל להיאבק על דברים אחרים – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> זה חברים שלך מחרחרים מלחמות. לזכות טבעית לנשים אתה קורא "לחרחר מלחמות"? <שר התיירות יריב לוין:> – – נמנעים ולא עושים. לזה התכוונתי. זה היה ברור לגמרי, ואני חושב שהדברים האלה הם לגמרי ברורים. ואני אמרתי את הדברים מסיבה אחת פשוטה, משום שאני חושב שהעיר היושב-ראש שהייתה כאן חריגה מהנוסח של השאילתה, ועל הדרך גם איזו פגיעה ברב הכותל, ובעיני היא לא במקום וזה לא מכובד. <מיכל רוזין (מרצ):> איזו פגיעה ברב הכותל? ציטטתי את דבריו, שהוא טען עלינו שאנחנו עושות פרובוקציה. מה הפגיעה שהייתה פה ברב הכותל? <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו אני אומר לגוף העניין – – – <מיכל רוזין (מרצ):> לא, סליחה, אני מסרבת לקבל את זה. <היו"ר יצחק וקנין:> אבל את לא קובעת. את יכולה לסרב עד מחר. <מיכל רוזין (מרצ):> הוא אומר שפגעתי. במה פגעתי ברב הכותל, שערערתי על עמדתו? <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת מיכל רוזין, את כנראה רוצה שאני אקרא אותך לסדר, ואני מתאפק ומתאפק. <מיכל רוזין (מרצ):> אבל אני מבקשת שתקשיב למה שהוא אומר ותעיר גם לשר. <היו"ר יצחק וקנין:> יש גבול לאיפוק. <מיכל רוזין (מרצ):> אבל תעיר גם לשר. זה לא יכול להיות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת מיכל רוזין, את מפריעה בצורה כרונית, וזה בלתי אפשרי. הוא אפילו לא מוציא מילה אחת ואת מפריעה לו. <מיכל רוזין (מרצ):> הוא אומר שאני פגעתי ברב הכותל. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> רב הכותל פגע בציבור הנשים. <היו"ר יצחק וקנין:> אז תני לו להשיב לך, ואחרי זה יש לך אפשרות לשאול עוד שאלה. תעירי את ההערות שלך במסגרת השאלה. <שר התיירות יריב לוין:> אז אני אומר, חברת הכנסת רוזין, כך לפחות הבנתי את הדברים. אם זה לא המצב, אז טוב שהעמדנו את הדברים על דיוקם. אז כבר יצאנו נשכרים מהפתיחה של הדיון הזה. ואני אומר גם עוד דבר, אגב, שביררתי, ואני בוודאי לא מומחה בנושא הזה, אולי היושב-ראש יוכל לתקן אותי, אבל כפי שאני מבין, על-פי ההלכה היהודית נשים יכולות גם יכולות וזכאיות להדליק נרות. <מיכל רוזין (מרצ):> נכון. <שר התיירות יריב לוין:> כך שבאמת אין כאן לא עניין של הדרה – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> הן מוציאות ידי חובה, הן לא רק יכולות. הן מוציאות ידי חובה. <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת לביא, כך שאין פה, וזה ברור. לכן אני אומר, אין פה עניין לא של הדרה ולא של פגיעה בנשים ולא שום דבר מהסוג הזה, ובטח לא יכול אפילו להשתמע דבר כזה. אלא רק כולנו יודעים שיש מקום שיש בו רגישות מסוימת והסדרים מסוימים, וכשם שאתן לא מציעות לעשות את זה, ובצדק – שלא תהיינה אי-הבנות, ובצדק – על הר-הבית, אני חושב – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> די כבר עם הר-הבית. <שר התיירות יריב לוין:> – – שצריך היה לחשוב טוב-טוב האם זה מה שאנחנו זקוקים לו בעת הזו. ולכן אני חושב שנכון שאני אביא בפניכן את ההתייחסות של כבוד הרב רבינוביץ, שמעבר לעובדה שהוא הגורם המוסמך והוא ממלא מתוקף תפקידו כרב הכותל, נדמה לי שכל מי שמכיר אותו גם יודע להעריך אותו, להוקיר אותו ולראות שום שכל, תבונה וזהירות שבהם הוא מכלכל את העניינים במקום הכל-כך מורכב הזה, כדי שבאמת אנחנו נימצא מלוכדים ומאוחדים גם בחג החנוכה וגם במקרים אחרים, ולא – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אבל לא מלוכדות ומאוחדות, אה? <שר התיירות יריב לוין:> – – – ולא דברים אחרים. הנה אני אומר, חברת הכנסת סבטלובה, עדיין בעברית, כשאומרים מלוכדים ומאוחדים זה כולל את שני המינים. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אבל כדי שלא יהיה ספק, אנחנו נהיה מלוכדות ומלוכדים, מאוחדות ומאוחדים – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> יפה, תמשיכו ככה. <שר התיירות יריב לוין:> – – וגם מדליקות ומדליקים בצוותא את נרות החנוכה, כפי שנכון שכך יהיה. <מיכל רוזין (מרצ):> זה לא בצוותא, זה לא בצוותא, זה בדיוק העניין. <היו"ר יצחק וקנין:> מיכל, את רוצה שאלה נוספת או את לא רוצה? <מיכל רוזין (מרצ):> אבל למה הוא מגחיך את העניין ואותנו? <היו"ר יצחק וקנין:> תקשיבי, את כבר מגזימה. זה לא – – – <מיכל רוזין (מרצ):> ישבתי בשקט, הקשבתי. <היו"ר יצחק וקנין:> אז אני תכף מאפשר לך לשאול אותו שאלה, וגם לעליזה אני אאפשר. <שר התיירות יריב לוין:> תראו, דמוקרטיה נבחנת, אתם יודעים, כשמישהו אומר דברים לא כל כך נעימים לאוזן. במקרה הזה אפילו לשם לא הגענו, כי אני לא מצליח להגיד משפט. אז בכל הכבוד. <עליזה לביא (יש עתיד):> למה? אנחנו מקשיבות, אדוני, אנחנו בקשב רב. <מיכל רוזין (מרצ):> אנחנו יושבות מקשיבות, אנחנו רק לא מסכימות. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני יודיע לי כאשר אני אמור להשיב. <היו"ר יצחק וקנין:> אנא, חברת הכנסת עליזה לביא וגם מיכל רוזין, תאפשרו לשר להשיב. <שר התיירות יריב לוין:> תודה. עכשיו אני אומר כך, וכך מסר לי כמובן הרב רבינוביץ. ואני אומר לכם בצורה הברורה ביותר, שאני לא הייתי מציע – לא שאנחנו כאן מכנסת ישראל, ובטח שלא אני ממקום מושבי ממשלה – ננהל את סדרי העניינים שם בכותל. אני חושבת שתועלת לא תצמח מזה, רק נזק גדול. ואני אומַר כך – אומר רב הכותל כדלקמן: כבכל שנה, גם השנה יתקיים טקס הדלקת נרות ברחבה הממלכתית העליונה של הכותל המערבי בנוכחות הרבנים הראשיים ואישי ציבור נוספים. בטקס הזה – הייתי אומר באופן שהוא מובן מאליו לחלוטין ולא יכול להיות אחרת – תשתתפנה נשים, וגם ישתתפו גברים, ובכלל זה הוזמנו לטקס הזה השרות המכהנות בממשלה – ושוב, על-פי המידע שנמסר לי לפחות שתיים מהן הודיעו שתבואנה ותשתתפנה – נגידת בנק ישראל, החשבת הכללית במשרד האוצר, נציבת השב"ס, וודאי שהרשימה הזאת איננה ממצה. במקביל ובנוסף, יתקיים שוב – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אתה בא עם תשובות כשאתה לא יודע את העובדות – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני יודע את העובדות, חברת הכנסת – – – <מיכל רוזין (מרצ):> מביאים אותו פה לעמוד ולענות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מיכל, מיכל, אמרתי שאני אאפשר לך לשאול אותו, אז בשביל מה לקרוא קריאות ביניים? זה סתם. <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת רוזין, בכל הכבוד, את העובדות, מה לעשות, אני יודע ויודע טוב. אני לא יודע כמה פעמים את ביקרת בכותל מאז תחילת הקדנציה הזאת, אבל אני הייתי שם כמה וכמה פעמים כבר מאז ראשית הקדנציה הזאת. אני אפילו יכול לגלות לך – – – <מיכל רוזין (מרצ):> נו, באמת – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני, לא יותר ממני. <שר התיירות יריב לוין:> אני אפילו יכול לומר לך אפילו שבעברי הייתי דירקטור בחברה לפיתוח מזרח-ירושלים, כך שאני מכיר שם את האזור – – <מיכל רוזין (מרצ):> לא עשית עבודה כל כך טובה במזרח-ירושלים. <שר התיירות יריב לוין:> – – על הסדריו, ומלווה אותם באופן אישי – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אני לא הייתי מזכירה את זה, לאור המצב במזרח-ירושלים. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, אני מסכם את תשובתי בכך. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. לא, אבל אתה תצטרך – – – <שר התיירות יריב לוין:> לא, אני אענה אם ייתנו לי. אם לא ייתנו לי, אז עכשיו אני אענה לשאלה הנוספת מה שהתכוונתי לענות, ואם לא ייתנו, אז לא אענה. יש איזה גבול, אדוני היושב-ראש. <מיכל רוזין (מרצ):> אנחנו יושבות ומקשיבות. אנחנו יושבות ומקשיבות. <היו"ר יצחק וקנין:> תראי, חברת הכנסת מיכל רוזין, זה שלי יש סבלנות זה לא אומר שאת צריכה לנצל את הסבלנות, וגם, אני לא רוצה לקרוא לך לסדר, כי אני לא חושב שבשאילתות זה נהוג, הדבר הזה. את שואלת שאילתה, את צריכה לקבל תשובה. את לא נותנת לשר להשיב לך. אנא. <שר התיירות יריב לוין:> טוב, אדוני, אני סיימתי את תשובתי. אם יש שאלות נוספות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> שאלה נוספת לחברת הכנסת מיכל רוזין, ואחריה – חברי הכנסת אורי מקלב ועליזה לביא. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כבר נתת שאלה – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> סליחה, אדוני, ביקשתי גם. <היו"ר יצחק וקנין:> לא, רבותי, מי שביקש ראשון נרשם אצלי – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני, אני ביקשתי ראשון. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה יכול לשאול את – נאזם נתן לי את הרשימה. אתה ביקשת אחרי שכבר – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הרמתי יד לפני שהוא עלה לדוכן. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אני ביקשתי לפני – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת באסל גטאס, האמן לי, האמן לי שאתה לא תתעסק עם היושר שלי, כי אני לא עושה פה איפה ואיפה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני לא מחשיד פה, אבל אני אומר לך – וגם אתה אל תנסה את האמת שלי. האמת שלי, אני הרמתי יד עוד לפני שעלה השר לדוכן. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אני הרמתי עוד לפני השאילתה. <היו"ר יצחק וקנין:> בואו לא נתווכח על זה. תיגשו למזכיר, רבותי, תיגשו למזכיר והוא יבהיר לכם את הדברים, יותר טוב ממני. בבקשה, חברת הכנסת מיכל רוזין. <מיכל רוזין (מרצ):> אני רק מבקשת, לפני שאני מתחילה לשאול – רק הערה קצרה לכבוד היושב-ראש שמנהל את הישיבה: אני לא הגבתי על העובדות שהוא אמר, על כך יש לי הרבה דברים להגיד – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא, לא, את הפרעת בלי הפסקה, וזה לא מקובל. <מיכל רוזין (מרצ):> – – הגבתי על ההערות הפרובוקטיביות שלו. <היו"ר יצחק וקנין:> זה לא מקובל. גם אם זה לא מוצא חן בעינייך, תקשיבי ותגידי. יש לך אפשרות עכשיו – – – <מיכל רוזין (מרצ):> לא, הערות – השוואה להר-הבית – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תאמרי את הדברים עכשיו. <מיכל רוזין (מרצ):> בסדר, אני אומר את הדברים, כי אני רוצה לדבר על העובדות, זה מה שחשוב, וצר לי שהשר לא מכיר את העובדות. בשנה שעברה – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אם אפשר, אני אשמח אם תשמור לי בכל זאת על זכות – – – <קריאות:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> חברים, אתם ממש מפריעים לי, אני לא יכולה לשאול. <היו"ר יצחק וקנין:> אנא. <מיכל רוזין (מרצ):> בשנה שעברה הוזמנו אומנם ציפי לבני ומירי רגב, אז שרה וחברת כנסת, לצפות בלבד – לא להשתתף – בטקס. הן צפו מהיציע, מ"האידרא" – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת גטאס, זה מפריע. <מיכל רוזין (מרצ):> – – בטקס המרכזי, שבו הרב, כמו שאמרתי, מארח את כל הנכבדים, בעזרת הגברים, כמובן. זה מה שהוא מציע גם הפעם. זה שקול להשלכת הנשים לאחורי האוטובוס. זו הדרת נשים, על-פי מה שאומרת המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, שאני יודעת שאתה לא מעריך כנראה את דבריה. היא אומרת כך: – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <מיכל רוזין (מרצ):> תן לי עוד רגע. – – האפליה מותרת רק כשיש סיכוי גבוה לפגיעה ברגשות דתיים, ומכיוון שאין להפריד הלכתית בין נשים לגברים בטקס הדלקת נרות, הרי שהאפליה אינה מותרת כאן. אני רוצה לשאול שאלה, מכיוון שאני לא יכולה לשאול אותו שאלות שהוא אינו יודע את התשובות עליהן, כי שולחים אותו ולא מביאים את מי שעוסק בתחום – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אנא תשאלי. תשאלי. <מיכל רוזין (מרצ):> אני רוצה לשאול אותו: הרי ראש הממשלה הבטיח שולחן עגול עם כל הזרמים, וזה לא בוצע. יש כל מיני החלטות, ואנחנו לא יודעים מהן, חדשות. אני רוצה לשאול אותו כשר התיירות: מגיעות לכאן הרבה מאוד משפחות יהודיות מהעולם שרוצות לקיים גם טקס חנוכה משותף, הדלקת נרות לכל המשפחה, גם טקסי בר ובת מצווה, והם מוצאים את עצמם מופרדים, מוצאים את עצמם מושפלים ברחבת הכותל. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <מיכל רוזין (מרצ):> אתה, כשר התיירות, מה עמדתך בעניין? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. חבר הכנסת אורי מקלב, שאלה נוספת, ואחריו – חברת הכנסת עליזה לביא. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, אני לא יודע אם אתה מודע לכך, אבל הציבור החרדי ממש לא משתתף באותם אירועים של הדלקת הנר, הם ממש לא מתאימים לא לאווירה ולא לצביון של הציבור החרדי. ועם כל זה, הוא נמצא בכותל בזמן הזה שמדליקים את הנרות, כמו שהוא נמצא 24 שעות, שבעה ימים בשבוע ו-365 ימים בשנה. ועם כל זה, הוא הציבור שמגלה מתינות ואיפוק, ומנגד, מי הציבור ומי הקבוצה שמעוררת פרובוקציה? וכאן השאלה שלי, אדוני השר. אני באמת לא מבין מדוע הרפיסות והחולשה שמגלה הממשלה – או אולי היא מאוימת, במיוחד ראש הממשלה – מול קבוצה קטנה מאוד, שהיא אפילו לא הפרומיל או מאית הפרומיל של המיליונים שמבקרים בכותל. כמקום היחיד בעולם שיש בו אחדות של העם היהודי ואולי של כל העמים, ששם נדלק הזיק היהודי – ויש קבוצה שממומנת על-ידי ארגונים רפורמיים שלצנינים בעיניהם האחדות הזאת – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – זה שנדלק הזיק היהודי; שכולם נמצאים בטקסי סליחות ענקיים של עשרות אלפים – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – וכל סוגי האוכלוסייה נמצאים שם, ואין מריבה ואין מדנים, אין מריבות. <היו"ר יצחק וקנין:> שאלה, שאלה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> השאלה, למה אתם מגלים רפיסות וחולשה מול קבוצה קטנה שממומנת, העיקר כדי לגרום, במקום היחיד שיש בעולם – – <מיכל רוזין (מרצ):> היא רוצה ליצור אחדות בעם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – על-ידי הספר הקדוש ביותר לעם היהודי, שזה ספר התורה – – <מיכל רוזין (מרצ):> היא רוצה שוויון לנשים וגברים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – לפגוע ברגשות הציבור שנמצא שם, שמגלה איפוק – – – <מיכל רוזין (מרצ):> באמת סליחה שגם נשים רוצות להדליק נרות חנוכה. <היו"ר יצחק וקנין:> מיכל רוזין, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אני אוציא אותך. <אורי מקלב (יהדות התורה):> וגם עכשיו – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אבל לו אתה נותן לנאום – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – היה לי מה להגיד לכן – – – <היו"ר יצחק וקנין:> את מותחת את החבל יותר מדי. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני מגלה איפוק ואתם מגלים – – – <מיכל רוזין (מרצ):> זו שאלה? – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נשארה עוד קריאה ואני לא אהסס להוציא אותך. את לא תפריעי לאף אחד כאן. חברת הכנסת עליזה לביא. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, הנושא הזה יותר מדי רציני, גם להשוות אותו למה שלא היה צריך להשוות אותו בראשית דבריו של השר, וגם לגבי הדברים שנאמרו עכשיו על-ידי חבר כנסת פה בכנסת ישראל. חג החנוכה הוא חג של כל עם ישראל. החנוכייה, הדלקת הנרות – בזכות נשים נעשה הנס בעם ישראל, וזה חג והדלקה של נר שבו נשים מוציאות חובה גם גברים – נשים מורשות בהדלקת הנר. מה שקורה, אדוני השר, זה שיש לנו טקס מרכזי ממלכתי, ובטקס ממלכתי, אמרה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, לא ייתכן שנשים לא תהיינה שותפות – לא בהיבט הציבורי, לא בהיבט הממלכתי, וגם, אדוני, לא בהיבט ההלכתי. אין לנו פה סוגיה הלכתית, הרי נשים – נשים – הן עיקר המצווה בחג החנוכה. אז, אדוני שר התיירות, בוא נחליט איפה עושים את הטקסים הממלכתיים. הרי רב הכותל בעצמו לא מאפשר טקסים ממלכתיים בעזרת הגברים, הוא בא ויוצא כנגד. אז אי-אפשר איפה ואיפה. טקסים עושים ביחד. טקסים ממלכתיים עושים נשים וגברים ביחד. זה לא ממקום של לבוא ולהקניט. והנושא הזה של טוהר המניע, ששוב אני שומעת: למה אתן רוצות את זה – אנחנו חלק מרכזי בעשייה היהודית בכלל והמתחדשת בפרט. וזה שיותר אנשים – תראה, אדוני, מה קורה בימים שני וחמישי ברחבת הכותל – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. חברת הכנסת עליזה לביא, אנא שאלי את השאלה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – עם בר-מצווה ובת-מצווה. בוא נכבד את זה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. אדוני השר ישיב. <שר התיירות יריב לוין:> תודה, אדוני היושב-ראש. אני אומר כמה דברים. קודם כול, אני בהחלט תומך, ולא צריך להרבות במילים, באמת, על חופש הפולחן והזכות המלאה של כולם לנהוג כפי שהם מאמינים, וגם צריכים לכבד כמובן האחד את השני, וזה האיזון שתמיד צריך למצוא. אני הערתי את מה שהערתי בהתחלה ולא במקרה, משום שאני חושב שאם באמת עומדים על הרגליים האחוריות, באופן דווקני, על מימוש מלא של חופש הפולחן, ובאים ואומרים – וזו בהחלט עמדה, בעיני, לחלוטין לגיטימית, שאומרת שחופש הפולחן האישי של כל אדם, עוצמתו כל כך חזקה, עד כדי כך שהוא צריך לבוא ולגבור על כל שיקול אחר של פגיעה באחרים ונזק שבראייתם הדבר הזה גורם להם; זו, בעיני, אני אומר שוב, עמדה שמעמידה את חופש הפרט מעל כל דבר אחר, זו עמדה לגמרי לגיטימית, רק שהיא צריכה להיות עקבית. ואז אמרתי, ואני חוזר על האמירה שלי, שאני הייתי מצפה מחברת הכנסת רוזין לעמוד בראש המחנה הדורש לאפשר ליהודים לקיים גם הדלקת נרות – – – <מיכל רוזין (מרצ):> בוא נעשה הסכם על הר-הבית, הסכם מדיני, ואז בהחלט נעמוד – – – <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, זה באמת לא ייאמן. <היו"ר יצחק וקנין:> סליחה, את רוצה שאני אוציא אותך? <מיכל רוזין (מרצ):> אבל הוא פנה אלי. <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא אאפשר לך את זה. <שר התיירות יריב לוין:> אני פניתי אלייך, לא על מנת שתעני לי; אני פניתי על מנת לומר לך את מה שאני חושב. מה שאני חושב, שאני הייתי מצפה – ציפייה נאיבית משהו, כנראה – אבל מצפה שאם זו התפיסה, היא תהיה עקבית, ושאת תעמדי בראש אלה שנאבקים כדי לאפשר לאותם אלה, שלשיטתו של חבר הכנסת מקלב הם מיעוט, אבל זה לא משנה, כי אם אנחנו הולכים לגישה הזאת, זה יכול להיות גם בן-אדם, זה מספיק – להיאבק למען זכותם גם שלהם לעלות להר, להתפלל שם, להדליק שם נרות. אבל נדמה לי ששם את מגלה עמדה הרבה יותר קרובה לאחריות הממלכתית של רב הכותל – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> שוב אתה מתבלבל עם הר-הבית. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת סבטלובה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> מה זה הבלבול הזה? <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת סבטלובה, תראי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אנא, אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אלה שני דברים שונים לגמרי. עניינים מדיניים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אמרת דברים כמה פעמים. <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת סבטלובה, תראי, אני באמת לא מצליח להבין. מה הטעם להגיש שאילתה, ומה הטעם לשאול שאלה נוספת, אם הנחת המוצא היא שהשר המשיב – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> שאלה נוספת. <שר התיירות יריב לוין:> – – – שהשר המשיב לא יודע שום דבר, לא מכיר את החומר, לא יודע על מה מדובר, מתבלבל, וכן הלאה? אז הריני להודיעכם: אני מכיר את החומר לא פחות טוב מכם; יותר טוב. אני לא עולה לדוכן מבלי שאני לומד את החומר עד הסוף במקום שאני לא מכיר אותו. כאשר היה מקרה שהביאו לי תשובה שהייתה תשובה לא מספקת, הודעתי מעל הדוכן שלא אקריא אותה, בצעד חסר תקדים שאף אחד לא עשה. אז עם כל הכבוד, מה שאתן עושות עכשיו זה לפגוע בכבוד הכנסת; לא בכבוד של מישהו באופן ספציפי אישי. כי אם הנחת העבודה שלכן היא שאנשים – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – עולים לבמה כאן מבלי שהם יודעים על מה הם מדברים, ושולחים אותם סתם כך למסור תשובות, אז אני אומר לכן: אל תגישו שאילתות. חבל על הזמן. ולכן, רבותי – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> למה אתה – – – <רחל עזריה (כולנו):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> רגע, חברת הכנסת עזריה. לכן אני מודיע לכן בצורה הטובה ביותר, שאני מכיר את הנושא הזה הכר היטב, שהתשובה שהועברה לי תוקנה על-ידי שלוש פעמים, מכיוון שאני מכיר את העובדות לפרטיהן, מתוך הניסיון וההיכרות שלי את הנושא הזה הרבה מאוד שנים. לכן אני יודע על מה אני מדבר לא פחות טוב מכן, עם כל הכבוד. זה קודם כול, לפני כל דבר אחר. שנית – – – <רחל עזריה (כולנו):> האם – – – <שר התיירות יריב לוין:> רק רגע. חברת הכנסת עזריה, אני לא מצליח לענות, לא על השאילתה, לא על השאלות שנשאלתי; עכשיו את רוצה שאענה גם על שאלות מן הסוג הזה? אני חוזר ואומר, חברת הכנסת רוזין, וחוזר עוד הפעם על מה שאמרתי קודם: צריך להחליט – או שחופש הפולחן של הפרט עומד מעל כל דבר אחר, והוא בדרגה ובמקום כזה שעל מנת לממש אותו – – <מיכל רוזין (מרצ):> אתה חוזר באמת – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – לא צריך להביא בחשבון שום דבר, לא את הפגיעה בציבורים אחרים, גדולים ככל שיהיו, ולא עניין מדיני ולא שום דבר אחר – ואני מוכן להביע הערכה עצומה לגישה הזאת, ואני מוכן להביע הבנה לגישה הזאת – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת סבטלובה, אני קורא אותך לסדר. <שר התיירות יריב לוין:> – – כל עוד היא עקבית. אבל אם היא לא עקבית, אם פה היא ככה ובמקום אחר פתאום היא מתהפכת, אז עם כל הכבוד, אני מתקשה מאוד להתרשם מהטיעונים הלוהטים האלה על הפגיעה בחופש הפולחן. <מיכל רוזין (מרצ):> מה הקשר? <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, תאפשרו לו לסיים את התשובה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> סליחה, רבותי, אני אוציא אתכם. <מיכל רוזין (מרצ):> אתה יכול להוציא אותנו – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני אוציא אתכם אם תמשיכו להפריע לו. <מיכל רוזין (מרצ):> הוא לא נותן – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אני אוציא אתכם אם תמשיכו להפריע לו. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת מיכל רוזין, אין לך איזו עדיפות יתרה פה להפריע כל שתי מילים של השר. <שר התיירות יריב לוין:> אני אומר לכם – פשוט לא מכובד. <היו"ר יצחק וקנין:> אי-אפשר. הוא לא עונה – – – <שר התיירות יריב לוין:> אפשר לא להסכים עם התשובה, אבל לפחות לשמוע אותה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הוא יענה מה שהוא רוצה ולא מה שאת רוצה. את לא תקבעי לו את התשובה. <מיכל רוזין (מרצ):> לא נכון. שאילתה – הוא צריך לענות לעניין השאילתה. הוא עונה לי על הר-הבית – – – הוא לא מדבר על הכותל. <היו"ר יצחק וקנין:> סליחה, סליחה, חברת הכנסת רוזין, את באזהרה לפני שאני מוציא אותך. <שר התיירות יריב לוין:> אני, חברת הכנסת רוזין, מוכן לחרוג מהתקנון ולהסמיך את היושב-ראש להעיר לי על כל פעם שאני לא אענה לגוף העניין. כי נדמה לי שאני עונה בדיוק לגוף העניין, גם אם התשובה איננה בדיוק מה שהיית רוצה לשמוע, ובעיקר גם אם התשובה היא מאוד כואבת, מפני שהיא חושפת, לצערי הרב, את הסטנדרט הכפול – – – <מיכל רוזין (מרצ):> היא ממש לא כואבת. הוא סוטה מהנושא לגמרי. <היו"ר יצחק וקנין:> את לא חייבת להגיב. <שר התיירות יריב לוין:> מה לעשות. עכשיו אומר לחברי חבר הכנסת אורי מקלב את הצד השני של העניין, ואני אומר לו שאנחנו נמצאים – וזה לא סוד – במקום שבו אנחנו צריכים להעביר איזה קו מאוד עדין, ובצורה מאוד מאוד זהירה, בין הרצון שלנו – ואני חושב שהוא באמת משותף לכולם – לאפשר לכל בן-אדם לקיים את הפולחן שלו כפי שהוא מאמין וחושב שנכון, לבין למנוע מצב שהדבר הזה יהפוך לכר למה שאתה קורא פרובוקציות או למעשים או להתנהגויות שבסופו של דבר פוגעים בציבורים עצומים ורחבים שלא לצורך. והעברת הקו הזה היא משימה עדינה, היא משימה שלטעמי צריך לעשות כל מאמץ לבצע אותה בהידברות; היא משימה, שכפי שאדוני יודע, נעשה מאמץ מאוד מאוד גדול, לאורך זמן לא מבוטל, לא רק על-ידי הממשלה אלא גם על-ידי מנהיגים אחרים בעולם היהודי כולו, כדי לקדם אותה. ואני אומר בעניין הזה שוב, אני חוזר – אני חושב שאין בקי ואין מחויב לנושא הזה כמו רב הכותל הרב רבינוביץ. וכאשר הרב רבינוביץ בא ואומר: בואו, אנחנו נקיים את מה שקיימנו כל השנים, ונעשה את הטקס המשולב, שאין בו שום הדרה ושום דבר מן הסוג הזה, ונשים שותפות מלאות בו מצד אחד, ונמתין עוד קמעה כדי שהתהליך הזה של ההידברות יוכל להגיע למיצוי מלא – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> בהר-הבית – – – <שר התיירות יריב לוין:> דקה, דקה. חבר הכנסת מקלב. – – – יוכל להגיע למיצוי מלא – אני חושב שיש היגיון רב בעמדה הזאת. יש היגיון רב בעמדה הזאת, ויש היגיון רב בגישה הזאת. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אז בעצם אין שום דבר הלכתי. זה מנוגד למה שאומרת המשנה ליועץ המשפטי. <שר התיירות יריב לוין:> ולכן אני חושב שבסופו של דבר תכלית המגעים והמהלכים שנעשים היא למצוא פתרון שיאפשר באמת לכל הזרמים ביהדות להתפלל כדרכם, ולשם אנחנו מקווים להגיע. אני חושב שכל מי שמנסה לתקוע מקלות בגלגלי התהליך הזה עושה שגיאה גדולה. אני בהחלט מאמין ומשוכנע שבשום שכל, ברצון טוב ובהבנה ובמנהיגות אחראית, כפי שמגלה בעניין הזה רב הכותל, אנחנו נצליח להגיע לתוצאה שהיא טובה וחיובית. <מיכל רוזין (מרצ):> אפשר להגיד מתי? <שר התיירות יריב לוין:> אני רוצה להוסיף ולומר, חברת הכנסת רוזין וחברת הכנסת סבטלובה – אגב, אני מוכרח לומר בעניין הזה שאני באמת מקווה שאם זה הקו, וזה מה שאתן מציעות מבחינת מדרג הזכויות, שאתן תעמדו על העניין הזה באופן עקבי לאורך זמן, אני מבטיח לכן שלפחות מבחינתי אתן תזכו להרבה מאוד הערכה על אומץ לב נדיר – לבחור קו ולהתמיד בו באמת לגופו של הנושא ולא לגופם של כל מיני שיקולים אחרים. אני מקווה שבסוף אנחנו נצליח לייצר את אותה מציאות של הבנה, של הידברות, שתיתן – ואת זה אומר בצורה הברורה ביותר – לנשים ולגברים כאחד את המקום הראוי והשווה בכל מקום, לרבות בכל מה שקשור לאתר הקדוש והחשוב הזה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר יריב לוין. רבותי, אני מתכבד להזמין את שר התחבורה והבטיחות בדרכים, השר ישראל כץ, לעלות לדוכן. הוא ישיב על שאילתה מס' 101 של חבר הכנסת טלב אבו עראר. יש שניים – באסל גטאס וחיים ילין; אאפשר לכם שאלות נוספות. חבר הכנסת טלב אבו עראר, רשות הדיבור שלך. <101. הסדרי בטיחות בצמתים בציר 25 בנגב> <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, מדי יום מתרחשות תאונות דרכים קטלניות בציר 25, המחבר בין באר-שבע לדימונה, והן גבו עשרות הרוגים ומאות פצועים. רוב התאונות הן בצמתים שאין בהם אמצעי בטיחות. רצוני לשאול: 1. למה אין רמזורים או מחלפים בצמתים? 2. מה הן תוכניות המשרד לגבי צמתים אלו? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת טלב אבו עראר, לגבי השאלות – להלן התשובות כפי שניתנו על-ידי חברת "נתיבי ישראל": צומת שגב-שלום – הפרויקט מתוקצב לביצוע, ובכלל זה רמזור והסדרת הצומת; עם סיום התכנון, באמצע 2016, יצא הפרויקט לביצוע. צומת ערערה – קיים תקציב לתכנון. שתי חלופות מוצעות – רמזור או מעגל תנועה. התכנון יעלה לאישור הוועדה הבין-משרדית בשבוע הבא. הצפי למוכנות הביצוע הנו הרבעון האחרון של שנת 2016, בכפוף לתקצוב הפרויקט. צומת שיבולים – הפרויקט כולל הסדרת מדרכות והתקנת גדר למניעת חציית הולכי רגל במקומות שאינם מיועדים לכך. הפרויקט טרם תוקצב, אך התכנון לקראת סיום, והצפי לביצוע הוא ברבעון הראשון של 2016. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר התחבורה והבטיחות בדרכים, השר ישראל כץ. שאלה נוספת לחבר הכנסת טלב אבו עראר, ומייד לאחר מכן – חבר הכנסת באסל גטאס. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אני באמת מודה למכובדי השר על התנופה, תנופת הכבישים בנגב, ובמיוחד בקרב הבדואים שם. אבל, תוך כדי העבודות המתבצעות שם, נחסמו כמה כניסות ליישובים הבלתי-מוכרים, במיוחד לבתי-הספר שם. היעדר הסדרת כניסות וגישות ליישובים אלו, ובמיוחד לבתי-הספר, גרם לתאונות דרכים שבהן נהרגו ילדים, ובימי גשם תלמידי בתי-הספר לא מגיעים לבתי-הספר בהיעדר גישות וכניסות לבתי-הספר. תודה, מכובדי השר. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת באסל גטאס, שאלה נוספת, ואחרי כן – חבר הכנסת חיים ילין. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, אדוני השר, בתור הנציג הגבוה ביותר כאן של ממשלת ישראל, אני רוצה להפנות אליך שאלה: האם הפרשה הביטחונית שהתפרסם בימים האחרונים שהיא בדרך לפתרון היא פרשת שרפתה של משפחת דוואבשה? האם נכון, כפי שהתפרסם היום במקורות בחו"ל, שהשב"כ בעצם לא מגיש כתבי אישום, לא כדי לכסות על מקורות מודיעיניים אלא כדי לכסות על התחת שלו, ולא לחשוף פרשת אבישי רביב חדשה? <היו"ר יצחק וקנין:> לא יודע איזה צומת זה, אבל אדוני, זכותו לשאול כל שאלה. השר לא חייב להשיב, כן חייב – זו זכותו של השר. אדוני, חבר הכנסת ילין, שאלה נוספת. חשבתי שאדוני ינצל את זה לפתור איזו בעיה באחד היישובים, כי השר בדרך כלל נותן תשובות חותכות ומהירות – רואים מה קורה בארץ. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, קודם כול, אני רוצה לברך אותך על מעגל התנועה בכביש 25, בצומת סעד, אני חושב שזה הכרחי, גם בטיחותי, ואצלנו זה גם ביטחוני – שזה בעצם הייעוד. אני חושב שכביש 25 זה לא רק – הוא מתחיל כמעט ברצועת-עזה, בנחל-עוז, יש לו טווח מאוד גדול, אחד הכבישים הארוכים ביותר, עם המון תאונות, אבל אני מברך על כל מה שאתה עושה. אני עכשיו רוצה להתייחס, כבוד היושב-ראש, תרשה לי, להדרת נשים. במועצה אזורית אשכול 62% מהמנהלות הן נשים, והן ניהלו את כל מלחמת "צוק איתן", "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן". נשים הן טובות כנראה למלחמה, הן טובות לצבא, אבל הן לא מספיק טובות בשביל להדליק נר חנוכה בכותל המערבי. ולכן, כשבאים ועושים את מה שעושים, שמים אותן בצד לחלוטין, ומבקשים מהשרות – ממירי רגב ואני לא יודע עוד ממי – לבוא ולהדליק. אני מבקש מכל הנשים לא להדליק; לתת כבוד לנשים. הדעת חייבת לכבד את הנשים. ויותר מכול, אני חייב להגיד – נמצאת פה חברת כנסת רחל עזריה, שעשתה עבודה בלתי רגילה, יחד עם אלעזר שטרן, בדיון מדהים, אני אומר לכם, על השבת. אני חושב שהשיח הזה חייב להתקיים לא נגד – בעד מה שאנחנו רוצים במדינת ישראל, בטח בעד נשים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת חיים ילין. אדוני השר ישיב לפי ראות עיניו, מה שאדוני חושב. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לגבי השאלה הנוספת של חבר הכנסת טלב אבו עראר – השאלה הכללית לגבי בתי-ספר וכו'. אני יכול לומר בתשובה כללית שמשרד התחבורה פועל זה שנים כדי לרשת את כל היישובים הבדואיים, במקרה הזה, ברשת כבישים, תשתיות, וכמובן חיבורים לפרויקטים הגדולים שאנחנו מקדמים. אני חושב, וציינת את זה בתחילת הדברים, שתנופת התשתיות – כבישים, רכבות – לא פוסחת על היישובים הבדואיים; להפך. אנחנו בכל מקום גם מבצעים מחלפים כדי לאפשר התחברות לכבישים הבטוחים והרחבים שאנחנו מקימים, במקרה הזה בנגב, כמו בכל הארץ, בעצם כדי לחבר ולאפשר לכל האוכלוסיות ליהנות מהתשתיות האלה. כמובן שמושם דגש גם על בתי-ספר. אנחנו גם הכנסנו בשנים האלה תחבורה ציבורית לתוך היישובים הבדואיים, דבר שבכלל במגזר הערבי, ביישובים הדרוזיים, לא היה קודם, וזה הולך וצובר תאוצה. אני, כמובן בהמשך לשאילתה הנוספת, אוודא עם אנשי המשרד שאכן המדיניות הזאת נמשכת לכל כיווניה. לגבי השאילתות הנוספות, חבר הכנסת באסל גטאס נצרך או הציף את נושא החקירות שמדובר עליהן וקיים לגביהן צו איסור פרסום. מטבע הדברים לא אכנס לתכנים של חקירות, אני רק אומר, בהמשך לסיפה של הדברים, שהניסיון להטיל דופי בשיקולי השב"כ – בעניין הזה אני בקי – אין לזה כל יסוד. שיקולי החקירה של שירות הביטחון הכללי והגופים האחרים הם שיקולים נטו לטובת חשיפה וניסיון לחשוף את מי שביצע, במקרה הזה, פשע נורא של הצתה, שרפה ורצח בני-אדם, ולא שום שיקול אחר. אני לא אומר שהפרשה הזאת מתייחסת כרגע לדבר הזה, אבל בהמשך לדברים שלך, אני עוד פעם אדגיש: שיקולי החקירה הם שיקולים ענייניים, והחקירה מבוצעת בכל תחום, בכל אחד מהמקרים, בצורה המקצועית ביותר ובכל העוצמה. חבר הכנסת חיים ילין, אכן, לגבי הכביש – הוא לא מתחיל רק כאן, והוא גם מגיע לאזור עוטף-עזה וצמוד מאוד גם לרצועת-עזה עצמה. אנחנו פועלים בכל אזור הנגב, וגם בגליל, גם במרכז וגם בירושלים, אני חושב שבתנופה חריגה, כדי למחוק פיגור של עשרות שנים בחיבור של מה שהיה קרוי הפריפריה, ומהר מאוד היא תיעלם. ביקרתי בחלק מהיישובים לאחרונה, ואני רואה את תחנות הרכבת האזוריות. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דוד ביטן והשר כץ, אתם מפריעים לדיון, אתם מדברים ממש בקול רם. אי-אפשר לנהל את הדיון בצורה כזאת. אדוני השר ימשיך. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני רואה איך החזון הפך למציאות, ואיך המציאות עולה על כל הציפיות. אני רואה את היקף תנועת הנוסעים מהערים – שדרות, נתיבות, אופקים, ועוד מעט גם מהתחנה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – ביום ראשון ברכבת, כבוד השר, בתוך שעתיים וחצי – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> יפה מאוד. כאשר תהיה הרכבת המהירה לירושלים, בכלל הנסיעה תהיה מאוד אטרקטיבית. אנחנו מחברים את המקומות. אני רואה היקף של עשרות-אלפי נוסעים בתחנה בשדרות – מהעיר שדרות, סטודנטים ממכללת ספיר, מהמועצות האזוריות, מהמושבים, מהקיבוצים, חיילים כמובן, וכל שאר התושבים. עכשיו גם הורדנו בצורה דרמטית את המחירים. מתחילת ינואר גם תהיה הוזלה ואפשרות של שימוש בכרטיס המשולב של אוטובוסים ורכבות בכל האזור ובכל החיבורים. בהחלט – אותו דבר בצפון, אותו דבר בכל המקומות; בהחלט דבר שאני מאמין בו ובא לאפשר לחזק ולפתח ולבסס את כל האזורים במדינה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר התחבורה. אני מודה לו מאוד על התשובות. <הצעת חוק זכויות הוריות (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2041/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אנחנו עוברים להצעות חוק פרטיות, הצעת חוק 2041, זכויות הוריות (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015, של חברת הכנסת רחל עזריה וקבוצת חברי הכנסת. הצעת חוק זו היא בתמיכת הממשלה. עשר דקות לרשותך. ישיב השר יריב לוין. <רחל עזריה (כולנו):> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, כבוד השרים, בשנים האחרונות המשפחה הישראלית עוברת שינויים משמעותיים. אחד השינויים המבורכים הוא באבהות – ההשתתפות של האבות בגידול ילדים. בחוק עבודת נשים משנת 1954 יש הסדרה נרחבת של האפשרות של האימא לעבוד במקביל לגידול הילדים. הנחת העבודה הייתה שהאבא מפרנס והאימא בבית, ולכן, אם אנחנו רוצים לעודד נשים לצאת לשוק העבודה, אנחנו צריכים להתאים את העיקרון של גידול ילדים לתעסוקת נשים. אבל העולם השתנה מהקצה אל הקצה, והיום, על-פי הנתונים, במדינת ישראל תעסוקת נשים היא מעל 80%, מלבד נשים ערביות – וזה נושא שצריך להתייחס אליו – אבל נשים חרדיות, חילוניות, דתיות, כולן, אחוז התעסוקה שלהן הוא מעל 80%, כך שברור שבישראל נשים עובדות. נעשה מאמץ ניכר לשלב בין העבודה לבין המשפחה, והחוק מתאמץ לעזור, אבל נשים לא יכולות לטפל בילדים לבד ובמקביל לעבוד; זו בעצם לא אופציה. זה מצד אחד; ומצד שני, מי שלא קיבלו את תשומת הלב הראויה הם האבות. האפשרות שלהם להיות שותפים בגידול הילדים היא קטנה מאוד על-פי החוק. כך יוצא שגם הנשים כורעות תחת הנטל, או, כמו שאנחנו קוראים לזה, מג'נגלות, וגם הגברים לא מצליחים לראות את הילדים, וכמובן הילדים מפסידים את היתרון של זה שיש להם שני הורים. את העניין הזה החוק בא לתקן. החוק מציע כמה צעדים, שהם צעדים קטנים בדרך ארוכה ועוד רבה אל שוויון מלא יותר. הנקודה הראשונה היא שעת הורות. כל אישה שחוזרת מחופשת לידה, מתום חופשת הלידה מקבלת במשך ארבעה חודשים אפשרות לצאת ממקום העבודה שעה מוקדם יותר כדי לטפל בתינוק. בהתחלה זה היה כדי להניק, ועד שנות ה-90 היה צריך להביא הוכחות שאת אכן אישה מניקה. בשנות ה-90 החוק שונה, ולכן לא צריך להניק, אלא כל אישה יכולה לצאת אל התינוק. לפני כמה שנים נעשה שינוי בקרב עובדי המדינה, וגם האבות יכולים להשתמש ולנצל את הזכות הזאת, אבל הבעיה היא שצריך להכריז מראש אם הגבר או האישה – מי מקבל את הזכות הזו, ואז כמעט תמיד האישה לוקחת את הזכות. זאת אומרת, גם אצל עובדי המדינה זה לא באמת עוזר. לכן, מה שהחוק הזה אומר הוא שני דברים. קודם כול, לא צריך לקרוא עוד לשעה הזו שעת הנקה, אלא לקרוא לה שעת הורות, כמו שהיא באמת; והדבר השני הוא שהגבר והאישה יוכלו לחלק ביניהם את הימים בשבוע שבהם יוצאים מוקדם הביתה, לחלוק ביניהם את השעה, שזה בעצם איך שרבות מהמשפחות מתפקדות, וגם אם הן לא מתפקדות כך, כך היינו רוצים בעצם – שחלק מהימים אחד מבני-הזוג יצא מוקדם ובחלק מהימים השני מבני הזוג יצא מוקדם, לסירוגין, והשעה הזאת של היציאה מוקדם בעצם מאפשרת את העניין הזה. הנקודה השנייה בחוק היא חופשת לידה. כשאני ילדתי לפני 12 שנה את בתי הבכורה, הבנתי שחופשה זה לא, והגיע הזמן לשנות את הטרמינולוגיה, ואני חייבת לומר שהעניין הזה הוא משהו שכבר הרבה זמן מעצבן אותי. ולכן, מעתה אל תאמרו חופשת לידה, אלא תקופת לידה והורות – כי זו מעולם לא הייתה חופשה; ולגבי הורות, כבר לפני די הרבה שנים שונה החוק וגברים יכולים לקחת חלק מתקופת הלידה ולשהות בבית עם התינוק. רק שאחד הדברים שגילינו הוא שפחות מ-500 גברים מנצלים את הזכות הזו – מתוך 180,000 לידות בשנה. הווי אומר, הזכות הזו כמעט לא מקוימת, והחוק הזה הוא כמעט אות מתה. כשבדקנו למה גברים לא מנצלים את הזכות הזו, גילינו כל מיני סיבות, אבל סיבה אחת שהדהימה אותנו היא שגברים לא מודעים לזכות הזו, וגם אם הם מודעים לזכות הזו, גם אם האבות מודעים לזכות הזו, הם חושבים שהם צריכים לקבל אישור מהמעסיק. הם לא יודעים שזה יכול להיות על חשבון החל"ת. ולכן החלק השני בחוק, שנעשה בהסכמה עם הביטוח הלאומי, והם כבר התחילו לפעול בנושא, הוא שכל המידע יועבר ישירות ליולדת מייד לאחר הלידה, כמו שקורה לגבי כל דבר אחר בנושא של תקופת לידה והורות. החלק השלישי – סליחה, יש בעצם פה שני חלקים: גם שינוי השם וגם לאפשר ליידע את הגברים באופציה. בחוק הזה יש רק מרוויחים: הנשים לא יצטרכו לג'נגל, והן לא יהיו הבלעדיות בטיפול בילדים, ולא תהיה להן עבודה קשה כל כך גם בעבודה וגם בבית; הגברים ייהנו מהאבהות, ובעיני זה אחד היתרונות העצומים שיש לגברים מכל המהלך הפמיניסטי, והילדים ייהנו משני ההורים. אני רוצה להודות למשרד הכלכלה ולמשרד האוצר על השותפות והתמיכה בחוק. אני אסיים באחד הפסוקים האהובים עלי, שאמר הנביא הושע: "והיה ביום ההוא נאֻם ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי"; לעתיד לבוא הזוגיות תהיה שוויונית, השותפות תהיה אמיתית בכל דבר בתא המשפחתי, גם בגידול וטיפול בילדים. ובחוק הזה אנחנו צועדים עוד צעד לקראת שוויון. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת רחל עזריה. ישיב השר יריב לוין בשם שר הכלכלה, שהוא ראש הממשלה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> היה פעם שר כלכלה שענה פה. מה קרה לשר הכלכלה החדש? <היו"ר יצחק וקנין:> שאלה טובה, חבר הכנסת דב. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת – טוב, לפחות חבר הכנסת חנין לא כופר בזה שאני יודע על מה אני מדבר, אז כבר התקדמנו איזה צעד, אבל – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – אני מבקש לברך את חברתי חברת הכנסת רחל עזריה – אתן לה להגיע למקומה ­– על הצעת החוק, שהיא הצעה חשובה שמבקשת לתקן את חוק עבודת נשים וחוק הביטוח הלאומי על-ידי שינוי המונח חופשת לידה, שהיא ייחודית לאם, לתקופת לידה והורות, באופן שידגיש התייחסות שוויונית לשני ההורים ויעודד את האבות לקחת חלק שווה בתהליך גידול הילדים. עוד מוצע לשנות את שעת ההיעדרות של נשים מעבודה, המוכרת כשעת הנקה, לשעת הורות, ולאפשר לבני-זוג המעוניינים בכך לחלק ביניהם את שעת ההיעדרות, מתוך רצון לאפשר חירות וזכות בחירה לבני-הזוג. התיקון הזה מהווה חלק ממגמה של חלוקת האחריות ההורית וסיוע לצמצום פערים בשכר בין גברים ונשים בעתיד. המשמעות המרכזית של התיקון היא ששעת הנקה תהפוך לשעת הורות ושני ההורים יוכלו לנצל אותה לסירוגין, ובלבד שיהיה מנגנון שמוודא כי אכן השעה מנוצלת לצורך זה. חברת הכנסת עזריה, הממשלה מאמינה – ואני חושב שבוודאי גם את שותפה לכך – שהכיוון הוא כיוון נכון, אבל נכון גם לקיים איזו הידברות מסודרת עם ארגוני המעסיקים והמעבידים, ולכן הממשלה מבקשת מהכנסת לאשר את הצעת החוק, והיא תומכת בה; היא רק מבקשת את התחייבותך שהדבר ייעשה כמובן בכפוף לתיאום מול משרדי האוצר והכלכלה, כפי שסוכם, ונדמה לי גם כפי שנכון לעשות. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר יריב לוין. המציעה מסכימה להסכמות עם הממשלה. לכן אנחנו עוברים להצבעה. רבותי, הצבעה על הצעת חוק זכויות הוריות (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015, של חברת הכנסת רחל עזריה. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 49 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות הוריות (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 49 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (קיצור תקופת הפטור מתשלום ארנונה לבניין שנהרס או ניזוק וקביעת סכום מרבי לתשלום), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1903/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (קיצור תקופת הפטור מתשלום ארנונה על בניין שנהרס או ניזוק וקביעת סכום מרבי לתשלום), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת רועי פולקמן וקבוצת חברי הכנסת. גם הצעה זו היא בתמיכת הממשלה, רבותי. חבר הכנסת רועי פולקמן, לרשותך עשר דקות לנמק את הצעת החוק. ישיב לך בשם הממשלה שר הפנים, השר סילבן שלום. <רועי פולקמן (כולנו):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברות וחברי הכנסת, 32 מיליון ו-681,000 שקל, זהו הסכום שעיריית ירושלים מפסידה לקופתה, למעלה מ-650 מיליון שקל בפטורים בשנה, בגלל 1,462 מבנים נטושים ברחבי העיר הפטורים מארנונה. 600,000 מטר רבוע – רק הנתונים שאני מכיר – בתל-אביב, שבשטחם ממוקמים מבנים נטושים הפטורים מארנונה, ובהם כ-4,000 דירות בנות ארבעה חדרים. לפני 50 שנה, בשנת 1965, נכנסה פקודת העיריות לתוקף, וכיום המצב החוקי מאפשר לבעלים של מבנים נטושים שאינם ראויים למגורים לקבל פטור מתשלומי ארנונה למשך שלוש שנים, ולאחר מכן תשלום מזערי לחמש שנים נוספות. לאחר שתי התקופות האמורות ניתן פטור מוחלט למשך תקופה בלתי מוגבלת ללא שום סייג. בעיית המבנים הנטושים מאפיינת את רוב הערים בארץ. מדובר במבנים שעומדים כאבן שאין לה הופכין ויכלו לשמש לבניית בתי-עסק, מלונות ועוד אלפי יחידות מגורים. שלא לדבר, דרך אגב, על המפגע הסביבתי והאורבני. אנחנו נמצאים בימים של הרפורמה בדיור, שנמצאת בראש סדרי העדיפויות שלנו, והחוק הזה מבקש לפתור עוד נקודה קטנה בבעיית הדיור ויוקר המחיה – אלפי יחידות דיור שיוכלו לשמש זוגות צעירים לו בעלי הנכסים היו מבינים שלא משתלם להם להחזיק בשטחים החומים האלה או בשטחי המגורים האלה כבני-ערובה. רבים מהמבנים האלה ממוקמים בערים הגדולות, שם כל שטח אדמה הוא נכס עתיר ממון. בעלי הנכס מבינים זאת, ואין להם, לפעמים, אינטרס להפוך את הבניין הנטוש לבניין מגורים, כיוון שהם יכולים להרוויח הרבה כסף מלהחזיק אותו ולספסר בו ולהעביר אותו משנה לשנה. על-פי החוק הקיים, לבעלי נכסים נטושים ניתן פטור לשלוש שנים עם אפשרות הארכה, ולאחר מכן תעריף מינימלי. לא ייתכן שעם הצורך והביקוש לדיור אנחנו נמשיך לעצום עיניים ולא לתת את הדעת על מיליוני השקלים שלא נכנסים לקופת הרשויות המקומיות ויכולים לעשות עוד הרבה מאוד דברים ברשויות. לא ייתכן שמאות-אלפי מטרים רבועים יישארו נטושים כדי שאפשר יהיה לספסר בהם לאורך שנים. 50 שנה עברנו, ובהן הנכסים לא טופלו ויצרו מפגעים אסתטיים וסביבתיים. נכס הרוס אחד או דירה נטושה בבניין יכולים להשפיע על כל הרחוב ועל כל השכונה. כולנו יודעים שטיפול בסעיף אחד, תקנה אחת, יכול להיות לעתים מהותי לאלפי תושבים. ההצעה הזאת הגיעה עם שותפות מהשטח – בעבודה משותפת עם תנועת "התעוררות" בירושלים, שפנו אלי עם הצעה, עם ועד שוכרי הדירות, שאתם אני בקשר ועובד לאורך זמן, וגורמים נוספים בשלטון המקומי, כדי להביא לחקיקה ולפתור את הנושא. זה דבר מרכזי, השותפות הזאת בין המערכת הפרטית, המגזר השלישי וכו'. לפני ההצבעה על החוק, אני רוצה לציין ולהודות על עזרתו ותמיכתו של שר הפנים סילבן שלום בחוק. אני מאמין גדול בשיתופי הפעולה עם השר. אני יודע כמה חשוב לו חיזוק השלטון המקומי בארץ, ואני מאמין שיש עוד דרך ארוכה של שיתופי פעולה כדי לחזק את השלטון המקומי. אני יודע שיש כאן כמה סייגים שצריך לטפל בהם, למשל אם יתחילו לטפל במבנה, לתת לו הארכה, לבדוק איפה זה פריפריה ומרכז – לא בטוח שערים בפריפריה מצבן כמו הערים הגדולות ירושלים ותל-אביב, שהיו המניע מאחורי החוק הזה. ואני מתחייב שנדון בזה ונביא הצעה מתוקנת ואפקטיבית. אני גם רוצה להרגיע את ידידי חבר הכנסת דוד ביטן, שהיה מודאג. החוק הזה, מטרתו לחזק את הרשויות המקומיות וממש לא לפגוע באזרחים, אלא למצוא את הדרך לייצר איזון בין לעודד השמשת מבנים לבין זכויות הקניין של האזרח. לסיום, אני רוצה לומר, יש לנו עוד הרבה מאוד עבודה בנושא בעיית הדיור. אנחנו כסיעה בודקים בכל מקום איך אפשר לשחרר חסמים. יש רפורמות גדולות, אבל יש גם תשומת לב לפרטים קטנים, שמתגלים כגדולים, כדוגמת הנושא הזה של המבנים הנטושים. שינוי התקנה הזאת יביא לשינוי מהותי עבור תושבים וייתן רובד אחד נוסף בשיפור מצוקת הדיור ושיפור מצבן של הרשויות המקומיות בישראל. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת רועי פולקמן. ישיב שר הפנים, השר סילבן שלום. מייד אחרי כן תתקיים הצבעה. <שר הפנים סילבן שלום:> אדוני היושב-ראש, ממלא-מקום יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת יצחק וקנין, חברי הכנסת, כנסת נכבדה, עד לשנת 2012 קבע סעיף 330 לפקודת העיריות כי נכס שנהרס או ניזוק במידה שלא ניתן להשתמש בו יהיה פטור מארנונה לחלוטין. בדוח ועדת טרכטנברג הוצע לקצר את משך הפטור לנכס הרוס לתשעה חודשים, עם אפשרות להארכה לשישה חודשים נוספים, שלאחריהם יחויב הנכס בכפל ארנונה, בדומה להמלצה לעניין דירות רפאים, וזאת על מנת ליצור תמריץ להשמשת הנכסים לצורך הרחבת היצע הדיור. הממשלה אימצה את ההחלטה באופן חלקי, ובהצעת חוק ההסדרים לשנים 2012-2011 הוצע תיקון לפקודת העיריות המגביל את הפטור לנכס הרוס לשלוש שנים בלבד, שלאחריהן תשולם הארנונה המתאימה לסוג נכס זה. בסופו של דבר פוצל הסעיף מחוק ההסדרים ונדון בנפרד. ועדת הכספים אישרה את הסעיף עם כמה שינויים, ובסופו של דבר החוק שהתקבל וקיים כיום קובע, כי בשלוש השנים הראשונות נכס הרוס יקבל פטור מלא מארנונה, שהיא תקופת הפטור הראשונה, בחמש השנים שלאחר מכן ישלם ארנונה בתעריף המינימלי הקבוע בהוראות הדין לנכסים מסוגו, קרי תקופת התשלום. ולאחר מכן יחזור ויהיה פטור מארנונה בעתיד. הצעת החוק של חבר הכנסת רועי פוקלמן קיבלה את תמיכתי ואת תמיכת משרד הפנים, ודרך זאת את תמיכת הממשלה כולה. ההצעה מבקשת לקבוע כי לאחר תקופת הפטור הראשונה, אשר תימנה בין ברציפות ובין במצטבר, בעליו של מבנה הרוס או נטוש יחויב בארנונה בהתאם להוראות הדין לנכסים מסוגו. זאת, כפי שנאמר בדברי ההסבר, על מנת לפעול להגדלת היצע הדיור. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי. חבר הכנסת ביטן. <שר הפנים סילבן שלום:> חבר הכנסת ביטן, קולך ערב אבל – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא נשמע מפה כמו שאתה נשמע משם. <שר הפנים סילבן שלום:> הצעת החוק של חבר הכנסת רועי פוקלמן מבקשת לקבוע כי לאחר תקופת הפטור הראשונה – – – <יואב בן צור (ש"ס):> פולקמן, פולקמן. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> פולקמן. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת רועי פולקמן. <שר הפנים סילבן שלום:> פולקמן, סליחה. הצעת החוק של חבר הכנסת רועי פולקמן מבקשת לקבוע כי לאחר תקופת הפטור הראשונה, אשר תימנה בין ברציפות ובין במצטבר, בעליו של מבנה הרוס או נטוש יחויב בארנונה בהתאם להוראות הדין לנכסים מסוגו. זאת, כפי שנאמר בדברי ההסבר, על מנת לפעול להגדלת היצע הדיור על דרך עידוד המחזיקים לפעול להשמשת דירות המוחזקות על-ידם, וזאת כחלק ממתן מענה למשבר הדיור. לצד זאת, מוצע לקבוע כי הסדר זה לא יחול על בניין שנהרס או ניזוק, כאמור, בשל פעולות איבה או אסון טבע, תוך מתן סמכות לשר הפנים לקבוע סוגי בניינים שלגביהם לא יחול הסעיף, קרי מבנים שימשיכו להיות פטורים מתשלום ארנונה. כמו כן, מוצע לקבוע הוראת מעבר, שלפיה – היושב-ראש, אי-אפשר ככה. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, חברת הכנסת רחל עזריה, אנא מכם. אדוני השר כץ, השר חיים כץ, אי-אפשר לנהל את הדיון ככה, רבותי. בשום פנים. חברת הכנסת מירב בן ארי, עם הגב אלינו ועם קול רם, איך אנחנו יכולים לנהל את הישיבות ככה? <שר הפנים סילבן שלום:> כמו כן, מוצע לקבוע הוראת מעבר, שלפיה ההסדר המוצע לא יחול על מי שהיה זכאי לפטור או ששילם תשלום מזערי לפי נוסח הסעיף ערב תחילת החוק. הממשלה תומכת בהצעת החוק, העשויה לסייע בהקלת מצוקת הדיור ולהזרים כסף לקופת הרשויות המקומיות. הצעת חוק דומה בעיקרה נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה הקודמת, אשר החליטה לתמוך בה, ובלבד שהמשך הליכי החקיקה ייעשה בהסכמת משרד האוצר ומשרד הפנים. האם חבר הכנסת רועי פולקמן מסכים שהמשך הליכי החקיקה יהיו בהסכמת משרד הפנים ומשרד האוצר? <רועי פולקמן (כולנו):> כן. <שר הפנים סילבן שלום:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת רועי פולקמן מודיע שהוא – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני מסכים – – <שר הפנים סילבן שלום:> – – מסכים. <היו"ר יצחק וקנין:> – – להתניות של הממשלה. <רועי פולקמן (כולנו):> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבין שאדוני מסכים. אם כן – – – <שר הפנים סילבן שלום:> נוכח האמור, הממשלה תומכת בהצעה, וזה יתקיים בתיאום עם משרד הפנים. אני מודה לחברי הכנסת על אישור הצעת החוק. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר סילבן שלום. רבותי, לפני שאני עובר להצבעה, אני שוב חוזר ואומר למזכירי הסיעות, יותר מדי רעש יש באולם, גם באזור, מה שנקרא "הדמדומים", של מזכירי הסיעות. אנא מכם, אני לא רוצה להוציא אתכם החוצה, אבל זה בלתי אפשרי לנהל את הדיון כך. מספיק חברי הכנסת, אנחנו לא משתלטים עליהם; אז המצב הוא בלתי אפשרי. רבותי, אני עובר להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (קיצור תקופת הפטור מתשלום ארנונה על בניין שנהרס או ניזוק וקביעת סכום מרבי לתשלום), התשע"ה–2015. רבותי, הצבעה בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 62 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (קיצור תקופת הפטור מתשלום ארנונה על בניין שנהרס או ניזוק וקביעת סכום מרבי לתשלום), התשע"ה–2015, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 62 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק של רועי פולקמן עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> ועדת כספים. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מקלב מבקש ועדת כספים. אוקיי, זה יעבור לוועדת הכנסת, היא תחליט לאן זה יועבר. <הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – חובת יידוע על אלימות כלפי בן משפחה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1435/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בהצעות חוק. הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – חובת יידוע על אלימות כלפי בן משפחה), התשע"ה–2015. הצעה זו היא של חברת הכנסת חנין זועבי וקבוצת חברי הכנסת. חברת הכנסת זועבי, יש לך עשר דקות לנמק את הצעת החוק. תשיב לך שרת המשפטים. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני הבנתי שמשרד המשפטים מתנגד להצעת החוק בגלל הסעיף שמדבר על עונש. אני מוכנה לשקול מחדש את הסעיף הזה, כי העיקרון אינו העונש, אלא העיקרון הוא ליידע על חשד לאלימות, שמתנהלת אלימות נגד נשים בתוך המשפחה. אני רוצה להסביר את חשיבות העיקרון הזה, וכמה החוק הזה יכול להציל נשים, וזה לא מבחינה תיאורטית אלא מבחינת מקרים שאנחנו מכירים אותם ממקור ראשון. החוק אומר דבר כזה, מאוד פשוט אבל גם כן מאוד לא מובן: אישה מוכה – זה לא רציני – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי. השרה שקד, שרת המשפטים, השר סילבן שלום, חבר הכנסת מאיר כהן. רבותי, אנא מכם – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אני מציעה, מי שלא רוצה להקשיב אז אולי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – יש יותר מדי רעש באולם. <קריאות:> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אוקיי. זה נותן גם תחושה של אי-רצינות. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני יושב-ראש האופוזיציה, אדוני חבר הכנסת הרצוג, אנא מכם, תעשו את זה בחוץ, למה פה בתוך האולם וברעש כזה? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אישה מוכה לא תקום בפשטות ביום אחד ותלך, תעזוב את הבית שלה ותודיע למשטרה, בדיוק בגלל שהיא אישה מוכה; לא רק פיזית, אלא היא גם כן אישה מוכה נפשית. להיות אישה מוכה זה תוצאה של תהליך הפנמה של תפקיד הקורבן. היא בהרבה מקרים אישה שהפנימה שהיא לא בסדר, מגיע לה; בהרבה מקרים היא איבדה את תחושת הביטחון העצמי תוך כדי; הדימוי העצמי שלה הוא מאוד נמוך, אז אין לה האומץ אפילו ליידע את הגורמים, אפילו לספר לחברים שלה, לקרובי משפחה שלה, שהיא מוכה. היא חיה בפחד מתמיד; היא לא בוטחת בשום גורם, והיא הפנימה שאם היא תדבר, הם ירצחו אותה. חוץ מזה, לא יאמינו לה, או כמו שעושים את התדמית הזאת שהיא תהרוס את המשפחה שלה ושצריך קודם כול לדאוג לילדים. עשרות תירוצים למה היא לא יכולה לדווח על מקרה אלימות: קודם כול הילדים, קודם כול המשפחה, אחר כך אולי זה "מגיע לי". גם המשפחה שלה לפעמים מאלצת אותה, מאיימת עליה שאם היא תנתק את הקשר שלה עם המשפחה שלה, הם גם כן ינתקו את הקשר אתה. כל פעם כאשר שואלים אותה מה הסימנים האלה שאת מנסה להסתיר, אז היא מכחישה: נפלתי מהמדרגות, נתקלתי בדלת, נתקלתי בכל דבר שעומד ממול; מדהים כמה נשים נופלות מהמדרגות כל הזמן. יש אנשים מסביבה – מקופת-חולים, רופאות, המורות, הגננת של הילדים שלה – הם חושדים בדבר הזה; הילדים שלה מציירים ציורים מטרידים, מדאיגים; הגננת רואה את הסימנים עליה וגם רואה את ההתנהגות של הילדים שלה; המורָה רואה, המורֶה רואה. בחלק מהמקרים האישה מנסה לרמוז, השכנים שומעים אבל שותקים, אף אחד לא מדבר על זה, וכל הזמן היא מפנימה ש"אני לא בסדר". היא לא יכולה – גברתי שרת המשפטים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> היא נמצאת. נמצאת באולם. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – היא לא יכולה לדבר, לחשוף את הסיפור שלה. היא לא יכולה להתלונן. היא רומזת לפעמים; אז הרגעים האלה – ופה בא החוק – הרגעים האלה שבהם היא רומזת, הממסד חייב להיות קשוב לרמזים. הממסד, זאת אומרת גורמי הרווחה, העובדת הסוציאלית, אם היא שומעת, המורה, האחות בטיפת-חלב, כל הגורמים שדיברתי עליהם. החוק מדבר על זרימת המידע, זרימת המידע הקריטית שיכולה להציל חיים. רצח הוא התוצאה הגרועה ביותר, אבל החיים בצל האלימות – האלימות המתמדת היא גם רצח; רצח של הנפש. אפשר לעצור את זה. החוק הזה בא לתרום בצורה מאוד מאוד חלקית, לתרום לשבירת מעגל השתיקה ולהוציא את הנשים ממעגל האלימות. אני לא אתאר פה את הסיפור של יסמין שנעלמה, וכל הסימנים היו על הפנים שלה, על הגוף שלה. האחיות בטיפת-חלב, המורים בבית-הספר, ידעו אבל שתקו. יסמין פנתה למחלקת הרווחה, כלומר היא דיווחה, אבל הבעיה הייתה שלא היה מקום במקלט. אני חושבת שצריכים – החוק הזה מדבר על סעיף פשוט: ליידע את מחלקת הרווחה, את הגורמים במשרד הרווחה, גם אם קיים חשד לאלימות. חשוב להתערב לא רק על מנת להציל את האישה אלא גם כן להציל את הילדים של הנשים האלה. תת-הוועדה לאלימות במשפחה מצאה פערים מרכזיים בנושא הזה: זרימת מידע, שיתוף פעולה בין הגורמים המטפלים, סל השירותים שאינו מתאים לכל המשפחות במעגל האלימות. הסעיף שאני מדברת עליו קורא ליידע את בעלי התפקידים במשרד הרווחה אפילו על קיום חשד למקרים של אלימות. אפילו החובה הזאת, אפילו המודעות הזאת אינה נמצאת כיום בחוק. משרד המשפטים אמר שהבעיה בחוק היא הסעיף שמדבר על שישה חודשים של עונש לגורמים שלא מיידעים. אני מוכנה לשקול מחדש את הסעיף הזה. העונש הוא לא העיקרון. שרת המשפטים הציעה לי להפוך את הצעת החוק הזאת להצעה לסדר-היום. אני מקבלת. אני מסכימה. אחר כך, אם אין בעיה אחרת, היא גם הבטיחה שזה יקבל פטור מחובת הנחה. אני מסכימה להפוך את הצעת החוק להצעה לסדר-היום. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת חנין זועבי. גברתי השרה תשיב, כן? גברתי שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. שרת המשפטים תשיב. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תיקון החוק למניעת אלימות במשפחה, של חברת הכנסת חנין זועבי ואחרים – הם מבקשים לתקן את החוק למניעת אלימות במשפחה ולקבוע חובת דיווח פלילית על גורמים מקצועיים שונים לגבי חשד לעבירת מין או אלימות שנעברה על-ידי בן משפחה במי שטופל על-ידם או שקיבל מהם ייעוץ, כאשר על-פי המוצע הדיווח יהיה לגורמי הרווחה. כמו כן, מבקשים להרחיב את חובת היידוע שקיימת היום בסעיף 11א לחוק, כך שהיא תחול לגבי עבירה שנעברה על-ידי כל בן משפחה ולא רק על-ידי בן-זוג, כפי שקבוע היום. כיום קובע הסעיף לחוק כי רופא, אחות, עובד חינוך, עובד סוציאלי, שוטר, פסיכולוג, קרימינולוג קליני, עוסק במקצוע פארה-רפואי, עורך-דין, איש דת או טוען רבני, שעקב טיפול או ייעוץ שנתן לאדם במסגרת עיסוקו היה לו יסוד סביר לחשוב שנעברה באותו אדם עבירת מין או אלימות על-ידי בן-זוגו בהווה או על-ידי מי שהיה בן-זוגו בעבר, חייב ליידע אותו אדם על כך שבאפשרותו לפנות למשטרה או לשירותי הרווחה הרלוונטיים, ואף לתת לו כתובת ומספר טלפון של תחנת משטרה ומחלקת הרווחה הקרובים למקום מגוריו. הצעת החוק מבקשת להרחיב חובה זו כך שתחול לגבי העבירה שנעברה על-ידי כל בן משפחה ולא רק בן-זוג. כמו כן, ההצעה מבקשת לקבוע בנוסף, כי אותם גורמי מקצוע יחויבו לדווח בעצמם לשירותי הרווחה על החשד שהתעורר אצלם וכי הפרת חובה זו תהווה עבירה פלילית שעונשה שישה חודשי מאסר. אנו סבורים שיש להתנגד להצעת החוק, ואני שמחה שחברת הכנסת חנין זועבי הסכימה להפוך אותה להצעה לסדר-היום, מכיוון שהמניע של היוזמה של חברת הכנסת זועבי הוא מניע טוב; בסך-הכול המטרה היא למנוע, לדעת על אלימות במשפחה ולנסות למנוע מקרי רצח בתוך המשפחה. אבל חובת הדיווח והמאסר היא מאוד מאוד בעייתית, ולכן ביקשתי מחברת הכנסת זועבי, ביחד עם משרד המשפטים, לנסות לנסח הצעת חוק ברוח החוק, אבל רכה יותר, הצעת חוק שתוכל לעמוד מבחינתנו – ועל כך אני מודה לך, ונעבור להצעה לסדר-היום. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשרת המשפטים איילת שקד. אם כן, רבותי, בהסכמה, ודאי, הצעת החוק הופכת להצעה לסדר-היום, ואנחנו נצביע על הצעה לסדר-היום. מי בעד ההצעה לסדר-היום? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 39 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – חובת יידוע על אלימות כלפי בן משפחה), התשע"ה–2015, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 39 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. <יחיאל חיליק בר:> תוסיף אותי בבקשה. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מוסיף את קולו של חבר הכנסת יחיאל חיליק בר לפרוטוקול. רבותי, ההצעה הזאת תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זה מה – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> הוועדה למעמד האישה. <היו"ר יצחק וקנין:> ועדת הכנסת תחליט. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> שרת המשפטים, אין לך התנגדות שהדבר הזה ילך לוועדה למעמד האישה, שההצעה לסדר-היום תועבר לשם? <שרת המשפטים איילת שקד:> בסדר. <היו"ר יצחק וקנין:> אין. אם כן, אין ויכוח בכלל, זה ילך לוועדה למעמד האישה. אין צורך בוועדת הכנסת לכך. <הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – איסור התניית זכות הלימוד בתשלום), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/781/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – איסור התניית זכות הלימוד בתשלום), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן וקבוצת חברי הכנסת; ישיב לה סגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, יש לך עשר דקות לנמק את הצעת החוק. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות כנסת, נכבדים ונכבדות, הצעת החוק שלי היום היא הצעת חוק זכויות התלמיד, הצעת תיקון – איסור התניית זכות הלימוד בתשלום. מה שאני מציעה בהצעת החוק הזאת זה לקבוע כי מוסד חינוך לא יתנה את לימודיו של תלמיד בכל תשלום שנדרש ממנו לפי דין ולא יעניש תלמיד בשל אי-תשלום. עם זאת, מוצע לקבוע כי מוסד חינוך יהיה רשאי להתנות השתתפות בפעילות או קבלת שירותים בתשלום אם מדובר בתשלומי רשות או ברכישת שירותים מרצון. כשחשבתי להגיש דווקא את הצעת החוק הזאת מבין הצעות החוק האחרות שיש לי שעברו עליהן 45 ימים, לא ידעתי שבשבוע שעבר נצטרך לדון באופן מסיבי בסוגיה שקשורה איכשהו לחוק הזה. לצערי הרב, בתחילת השבוע שעבר, או ביום שלישי, היו חדשות על התאבדות של נערה בת 13 לאחר שלא הצליחה להשתתף בטיול של בית-הספר. כמובן, לאחר מכן – בהתחלה כל הדיון התמקד בנושא של הקשיים הכלכליים של המשפחה ושל האי-יכולת באמת להשתתף בכל מיני פעילויות, דבר שגרם הרגשת אי-נוחות לצעירה; מאוחר יותר הבנו שהסיפור כנראה עבר וגלש לנושאים אחרים, ויש הטוענים שבכלל סיבת ההתאבדות הייתה אחרת. אני לא באה לקבוע עכשיו אם הסיבה הייתה זו או הסיבה השנייה שדובר עליה יותר מאוחר, אבל אני רוצה להשתמש בדוגמה הזאת. האם אנחנו חייבים לחשוב על הצעת החוק, או האם אנחנו נזדעזע ונצביע בעד – אף שזה לא הספיק לממשלה, כי בעצם ועדת השרים, העמדה שלה היא שהיא מתנגדת להצעה הזאת, דבר שאני לא מצליחה להבין: איך יכול להיות שאנחנו מדברים על זכות חינוך ועל חובת חינוך במדינה, כאשר אנחנו מתנים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת ברושי. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – כאשר הממשלה, שאמונה על יישום החוק, ואמורה לספק חינוך לכלל הילדים בחברה שלנו, מתנגדת לזה, לחוק שאומר שאסור להתנות זכות לימוד בכל תשלום שהוא. יש משפחות – ואנחנו יודעים שקיימות במדינת ישראל משפחות רבות, שהאחוז שלהן – או ילדים שהמשפחות שלהם לא יכולות ואין להן האמצעים לשלם כמה מהתשלומים המחויבים בבתי-הספר – כאשר זהו המצב, 30% – זה לא ייאמן. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי חברי הכנסת, אדוני שר הפנים, חברת הכנסת מיכל בירן, אנא. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> דוח העוני במדינת ישראל אומר שלפחות 30% מהילדים במדינה חיים מתחת לקו העוני. דוח העוני אומר ש-55% מהילדים הערבים במדינת ישראל חיים מתחת לקו העוני, וצריכים להביא בחשבון שדוח העוני, שאנחנו מסתמכים עליו ומקבלים את התוצאות שלו, שמצייר תמונה מאוד עגומה בעניין המצב הכלכלי של רבות מהמשפחות, לא כלל בתוכו את אוכלוסיית הערבים הבדואים בנגב. <אלי אלאלוף (כולנו):> אבל לא – – – במיוחד. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> לא לא לא. אני פניתי למנכ"ל הביטוח הלאומי, כי ידעתי שזה לא כלל, והוא הודה שזה לא כלל. הוא אמר שיש לו קושי לאסוף את המידע. כל הסטטיסטיקה בשנתיים האחרונות, אפילו של הלמ"ס, לא כללה באופן ספציפי את האוכלוסיות, במיוחד בכפרים הלא-מוכרים, כי בעצם יש להם קושי לאסוף את המידע הזה. יש לי סימוכין – מכתבים ממנכ"ל הביטוח הלאומי ומהלמ"ס – שאומרים שהם לא כללו. זאת אומרת, אם היינו מוסיפים את האוכלוסייה הזאת, דוח העוני היה מעיד על מצב אפילו יותר עגום, ויותר ילדים היו נכנסים לקטגוריה של ילדים עניים שהמשפחות שלהם לא יכולות לשלם עבור הרבה מהשירותים – שירותי החינוך או אפילו תשלומי הרשות. כשמדברים על תשלומי הרשות או תשלומים עבור כל מיני פעילויות שבתי-הספר מספקים, אי-אפשר לפצל את זה ולהגיד: בסדר, אם המשפחות לא יוכלו לשלם – לא לתת לילדים להשתתף בהצגה או בטיול שנתי או בכל מיני פעילויות, כי המסגרת החינוכית אמורה לעשות פעילויות שיתרמו לחינוך, שיתרמו לתהליך החינוך של הילדים. אם עושים אירוע כלשהו או פעילות כלשהי וילדים לא יכולים להשתתף בגלל מצב כספי, זאת אומרת שהתהליך החינוכי נפגם. הרבה מהאנשים שדיברתי אתם על הצעת החוק הזאת אמרו: אז איך יקבעו מי כן יכול לשלם ומי לא יכול לשלם? אני חושבת שזה הדבר האחרון שאפשר לדבר עליו. אם תצביעו עבור ההצעה הזאת, אפשר לשבת ולקבוע קריטריונים מאוד ברורים איך לפטור תלמידים מההתחלה, שלא יצטרכו כל פעם להוכיח מחדש או להביא מסמכים או להיטרטר או לעבור את העלבון הזה שהרבה תלמידים עוברים כאשר מנהל בית-הספר אומר להם: אתם לא יכולים להשתתף כי ההורים שלכם לא שילמו. אפשר לקבוע שכל מי שמקבל קצבאות מהביטוח הלאומי, קצבאות מסוימות, הילדים שלו יהיו פטורים מהתשלומים האלה – – – <אלי אלאלוף (כולנו):> השלמת הכנסה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> או משפחות שמקבלות השלמת הכנסה, או – אני לא יודעת. אפשר לקבוע כמה קריטריונים ברורים לפי מדדים שנמצאים וקבועים, והמשפחות כבר עברו את כל התשאול שצריך ואת הבדיקה שצריכה לקבוע שהם באמת חיים מתחת לקו העוני והילדים שלהם חיים מתחת לקו העוני. נאמר לי באיזה שלב שיש חוזר מנכ"ל שנותן הוראות למנהלי בתי-הספר. אני יודעת שיש חוזר מנכ"ל, אבל תשאלו באיזו מגירה הוא נמצא בשולחן של מנהל בית-הספר. האם באמת מקיימים את זה? האם מנהלי בית-הספר, כאשר אפילו קובעים מדיניות חינוכית בתוך בית-הספר ואת הפעילויות, לא לוקחים את החוזר מההתחלה? למה צריך לקבוע כל מיני פעילויות שאפילו אדם נורמלי, שלא נמצא מתחת לקו העוני, לא יכול לפעמים לעמוד בהן כשיש לו שניים או שלושה ילדים בבתי-הספר? הצעת החוק הזו תיטיב לא רק עם הילדים עצמם שלא יכולים לשלם עבור הפעילויות האלה בזה שהם יקבלו את החינוך שמגיע להם – שהוא זכות אלמנטרית במדינה מתוקנת – אלא תיטיב גם עם מערכת החינוך, שתתחיל להתחשב ולהבין שאי-אפשר לקבוע טיולים בחו"ל, ויש ילדים שלא יכולים להגיע אפילו לדברים יותר אלמנטריים בתהליך החינוכי. ואז אפשר גם שהמדינה תתחיל לקחת אחריות על הילדים האלה שנמצאים מתחת לקו העוני; זו לא הבעיה שלהם, זאת הבעיה של כולנו – של החברה, של המדינה, של הממשלה – לקחת אחריות על הציבור. לכן, אני קוראת לכם – אני מתפלאה איך יכול להיות שממשלה, שוועדת שרים, לא תתמוך בחוק כזה. אפשר להגיד הרבה סיבות, אבל כאשר החוק מטפל בזכות לחינוך של הילדים של כולנו, ובמיוחד לשכבות הכי מוחלשות, באים ואומרים שלא, שאי-אפשר לתמוך בחוק כזה. במיוחד שאין לו עלויות מיוחדות – כספיות, כלכליות, תקציביות – אף שאני לא מקבלת בכלל את הטענה הזו, כי אני יודעת שיש סדרי עדיפויות ותמיד אפשר למצוא את הכסף. אני קוראת לכולם להצביע עבור הצעת החוק הזאת. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. ישיב סגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי הכנסת מהרשימה המשותפת – עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף – מבקשים להביא תיקון להצעת חוק זכויות התלמיד כך שייאמר בתיקון סעיף 11: "1. בחוק זכויות התלמיד, התשס"א–2000, בסעיף 11, האמור בו יסומן '(א)' ואחריו יבוא: '(ב) בלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א), מוסד חינוך לא יתנה את לימודיו של תלמיד בכל תשלום שנדרש ממנו לפי דין ולא יעניש תלמיד בשל אי-תשלום כאמור, לרבות באמצעים אלו: (1) עיכוב כניסת תלמיד למוסד החינוך; (2) הוצאת תלמיד מהכיתה או הרחקתו ממוסד החינוך; (3) מניעה מתלמיד לגשת לבחינות פנימיות במוסד החינוך או פגיעה בזכותו לפי סעיף 9; (4) עיכוב מסירת תעודת שליש, סוף שנה, תעודת גמר או תעודת בגרות. (ג) מוסד חינוך רשאי להתנות השתתפות בפעילות או קבלת שירותים בתשלום אם מדובר בתשלומי רשות או ברכישת שירותים מרצון'". הגישו את הצעת החוק חמישה חברי כנסת מהרשימה המשותפת, ועל פניה היא זוכה אצלי, גם באופן אישי, לאהדה, אבל, לצערי, כנראה אהדה זה דבר אחד ואימוץ הצעה זה דבר נוסף. החיים שלנו הם מורכבים, מה אפשר לעשות? האהדה האישית שלי לקביעה של המציעים שזכות הלימוד היא זכות בסיסית של כל ילד ואין להתנות אותה בתשלום, ולפיכך הם אומרים כי השימוש בענישת התלמידים על מנת ללחוץ על הורים לשלם לבית-הספר הוא רעיון פסול ומשפיל את התלמיד – כמו שאמרתי, האהדה האישית שלי לקביעה זו מתחזקת אף יותר כאשר חברי הכנסת הנכבדים מדגישים שיש לשמור על כבודם של התלמידים בפני יתר תלמידי בית-הספר. עד כאן, כמו שאני אומר, יש לי אהדה אישית למה שנאמר, והייתי אולי יכול גם להצביע בעד. אבל, אף שהצעת החוק עוסקת בעיקרון ראוי, עקרון הזכות לשוויון בחינוך – שאותו מקדמת, כידוע, גם מערכת החינוך – אני ממליץ להצביע דווקא נגד, ובהמשך תבינו גם שאין כאן סתירה. צריך להבין שתשלום החובה היחיד במוסד החינוך כיום הוא בגין ביטוח התאונות האישיות בלבד. לעומת זאת, מרביתה של הפעילות הנוספת המתקיימת במוסד החינוך נעשית ומבוצעת מכספי תשלומי הרשות. זאת ועוד, קיים חוזר מנכ"ל של משרד החינוך בעניין זה, וחוזר זה מתוקן בימים אלה. במסגרת התיקון של חוזר המנכ"ל תובא לידי ביטוי מדיניות האכיפה של משרד החינוך, והמדיניות תקבע מפורשות שאין למנוע מתלמיד להשתתף בכל פעילות במוסד החינוך, גם אם מדובר בתשלומי רשות וברכישת שירותים מרצון. אין למנוע, חד וחלק אין למנוע, ואני מוסיף שלושה סימני קריאה. מכאן, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק למעשה מצמצמת הלכה למעשה את ההנחיות של משרד החינוך, ובפועל היא עלולה רק לפגוע בתלמידים. אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יצחק וקנין:> כן, אדוני. בינתיים, אדוני סגן השר, מודיעים לי, גם בקואליציה וגם המציעה, שהיא מבקשת להצביע במועד אחר, וגם הממשלה מסכימה, אני מבין. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, לשיטת משרד החינוך, אכיפת התשלומים, גביית התשלומים הללו צריכה להיעשות שלא באמצעות ענישת התלמיד אלא באמצעות גבייה אזרחית של הרשות המקומית. לאור האמור, אני מציע להתנגד להצעת החוק, אלא אם אתה אומר לי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מבקשים. אדוני מסכים שההצבעה תהיה – גם הקואליציה מסכימה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> היא תהיה במועד אחר? אני מסכים לכך. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, בהסכמת המציעה ובהסכמת הקואליציה, ההצבעה במועד אחר. רבותי, לא תתקיים הצבעה על הצעת חוק זו. <הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – גישה לספרייה של מוסד להשכלה גבוהה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/189/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – גישה לספרייה של מוסד להשכלה גבוהה), התשע"ה–2015, של חברי הכנסת עליזה לביא ודב חנין. חברת הכנסת עליזה לביא, לרשותך עשר דקות. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברותי, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להביא בפניכם את הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – גישה לספרייה של מוסד להשכלה גבוהה), הצעת חוק פרטית שיזמתי ביחד עם חבר הכנסת דב חנין, כדי לבוא ולאפשר לכל הסטודנטים במדינת ישראל להיכנס לכל הספריות של מוסדות ההשכלה הגבוהה. ההשכלה צריכה להיות נגישה לכולם. יש לנו ידע, יש לנו דעת, יש לנו ספריות טובות ומשובחות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, יותר מדי רעש באולם. אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני, אדוני השר כץ – השר כץ, השר חיים כץ, שר הרווחה, חבר הכנסת עיסאווי פריג' – סדרנים, אנא מכם. סגן השר, סגן שר האוצר, יותר מדי רעש. גברתי, את יכולה להמשיך. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש. על-פי ההצעה הזאת – אנחנו מבקשים שכל הספריות האוניברסיטאיות של מדינת ישראל תהיינה פתוחות לסטודנטים. מוסדות להשכלה גבוהה ומכללות אקדמיות שהמדינה משתתפת בתקציב שלהם ימשיכו לאפשר גישה לספריות שלהם לכל סטודנטית ולכל סטודנט שלומדים במוסדות להשכלה גבוהה, וזאת ללא תשלום. כשישבתי וכתבתי את עבודת המאסטר שלי, וגם את עבודת הדוקטורט שלי, ומצאתי חומרים גם בספריית אוניברסיטת חיפה ובספריית אוניברסיטת תל-אביב ובמקומות אחרים, יכולתי להיכנס, לבוא, ללמוד, לכתוב, לחקור, לחבר ולהשוות. ולצערי הרב, בשנים האחרונות ספריות נוהגות לעשות לעמן ובתוכן, ולא לאפשר לסטודנטים ממוסדות אחרים להיכנס, לשבת וללמוד. אנחנו יודעים שסטודנטים רבים, ואני כיושבת-ראש השדולה למען הסטודנטים, יחד עם חברת הכנסת מירב בן ארי, מבקשות באמת להביא כמה שיותר חיים נוחים וטובים ולאפשר לסטודנטים במדינת ישראל לשבת וללמוד. לא יכול להיות שהסטודנטים גם כאן הופכים להיות כלי כלכלי ובאים דרכם לסחוט את המערכת, ורק סטודנטים שיכולים לשלם 30 שקלים נכנסים לשבת וללמוד בספריות. כלומר, אין פה בעצם איזו החלטה: לא, אנחנו לא מכניסים כי עניי עירך קודמים, אלא מי שיש לו כסף, אדוני היושב-ראש, יכול או יכולה להיכנס אל הספרייה שלנו ולשבת וללמוד. יש לנו הרבה סטודנטים שגרים במקום אחד ולומדים במקום אחר, ויש ימים שהם לא מגיעים, וחוסכים את הכסף של הנסיעות באוטובוס, או באמצעים אחרים, והם מבקשים לשבת בספרייה. רבים נשארים לגור בבית המשפחה – גם בעיות הדיור ידועות לנו במדינת ישראל, וגם יוקר המחיה. מדינת ישראל, לצערי הרב, שלא כמו מדינות מערביות אחרות, לא מממנת את שכר הלימוד של הסטודנטים. הסטודנטים מנסים לחסוך. וכשהם מבקשים ללכת לספרייה בקרבת מקום המגורים שלהם, גם אם הם לומדים במקומות אחרים, הספריות סגורות בפני מי שידו אינה משגת, ידה אינה משגת לממן זאת. אני לא מבינה למה ממשלה בישראל מבטלת ולא מאפשרת לחוק שכזה לעבור, ומאפשרת מדיניות לא ברורה לספריות – להמשיך כל אחת על-פי הבנתה, על-פי ראייתה. הרי ברור וידוע, אדוני היושב-ראש, שספריות ותיקות ששנים מקבלות תקציבים מהמדינה הן ספריות הרבה יותר עשירות, הן ספריות שיש בהן היכולת הרבה יותר. למה לא לבוא ולהמשיך לאפשר? ידע זה כוח, וכולם רשאים ורשאיות לקבל את הידע ואת הנדיבות הזאת. כולנו חיים בעידן האינטרנט, הידע חשוף וניתן לכול בחינם בעידן האינטרנטי. למדנו מודל שיתופי חדש; אנחנו משתפים בידע, הידע הוא חינמי. אז למה דווקא המוסדות הוותיקים, המוסדות שבהם צריך לאפשר לבוא וללמוד, למה הם אלה שפתאום מחליטים שהם סוגרים את הספריות? הם סוגרים את הספריות, אבל רק, שוב, אדוני היושב-ראש, בפני מי שידו, ידה, אינה משגת. כלומר, מי שלא יכולים לשלם לא יכולים להיכנס לספריות. וכך יוצא שאין מדיניות אחידה, משרד החינוך בא ומתחיל לענות לי תשובות מבולבלות שמלמדות למעשה על חוסר הבנה מלא של הנושא הזה. אני לא מבינה למה לפסול את ההצעה הזאת, אדוני היושב-ראש. רק קודם, חברתי חברת הכנסת מיכל רוזין ואני הפנינו שאלה אל שר – היינו אמורות לקבל תשובה, אבל קיבלנו אותה מהשר לוין, ואדוני, מעבר לכל הדברים הלא-ראויים שנאמרו בתחילת התשובה, צריך היה להיכנס לספרייה וללמוד אם באמת יש בעיה הלכתית לנשים להדליק נרות חנוכה. אנחנו יודעים שאין בעיה, אבל מי שלא יודע את זה, ראוי שייכנס לספרייה וילמד. אבל אם מישהו רוצה לבוא ולהיכנס – אדוני שר במדינת ישראל – א. לא יכול כי הוא לא סטודנט, וב. ידרשו ממנו כסף; או שאולי תעודת חבר הכנסת שלו תפטור אותו מהתשלום. אבל לסטודנטים ולסטודנטיות אין תעודת חבר כנסת ואין להם עוזרים שיכולים אולי לבוא ולחפש. ואם הם רוצים לבוא, להיכנס, ללמוד בספריות של מדינת ישראל, לצערי הרב אנחנו רואים שנוקטים מדיניות כלכלית שתבוא ותעשוק את הסטודנטים. אנחנו מדברים על ממשלה שמבקשת לבוא, לשתף, לאפשר, לקדם פריפריה למרכז, ובחוק כזה משמעותי, שבאמת יאפשר את הנגישות של ההשכלה לסטודנטים, אנחנו רואים פה הפלה של חוק, חוסר התחשבות. אני מבקשת לקבל תשובה ולנסות להבין – התשובה מאוד עמומה, לא זכיתי להבנה סביב הנושא הזה. אנחנו יודעים שיש עלייה גם במספר הסטודנטים החרדים והחרדיות שמגיעים לעולם ההשכלה, ורבים מהם לומדים במכללות חדשות שהספריות שלהן מאוד מצומצמות. אני רואה הרבה בספרייה – לשמחתי הרבה, הספרייה הלאומית פתוחה לכל דורש ודורשת, וראוי שנאמץ את המודל הזה. צריך לעגן את זה בחקיקה, אי-אפשר שהמדיניות תהיה מדיניות של כל אוניברסיטה ואוניברסיטה, אלא באמת לבוא ולשתף, לנהוג בנדיבות כלפי ציבור הסטודנטים והסטודנטיות שמבקשים לבוא בשערי ההשכלה והידע. אני מתחייבת, אדוני היושב-ראש, כיושבת-ראש שדולת הסטודנטים, יחד עם חברתי חברת הכנסת בן ארי, וכמי שמובילות את מאבק הסטודנטים במגוון רחב של נושאים, להמשיך ולקדם חוקים ויוזמות לטובת הנגשת עולם ההשכלה לכלל הקבוצות בישראל, ואני מוחה על כך שמשרד החינוך לא לוקח את האחריות הזאת. אולי היה אפשר לעשות את זה לא באמצעות חקיקה, ואפשר היה באמת להביא את זה – כמו שהיה תמיד, כמו שתמיד אפשר היה להיכנס לספריות וללמוד, ולשבת, ולהרחיב את הדעת, ולבוא מצוידים כראוי לעולם המשתנה. אני קוראת לכם, חברותי וחברי חברי הכנסת, זה לא נושא של שמאל וימין, זה נושא של כולנו. ולכן, חבר הכנסת דב חנין ואנוכי מבקשים מכם להצביע בעד הצעת החוק שלנו, הצעה שתאפשר את הפתיחה של כל ספריות האוניברסיטאות לכלל הסטודנטים והסטודנטיות במדינת ישראל. אי-אפשר שלא לאפשר את זה, ואני קוראת לשכל הישר שלכם, למקום שלכם גם כאזרחים, גם כהורים לסטודנטים או לסטודנטים עתידיים, באמת, להמשיך ולאפשר את מודל ההשכלה הגבוהה של הספריות, פתוח. כולנו אוהבים להיכנס לגוגל, או להיכנס לכל מה שמאפשר לנו לימוד חינמי; בואו נחזור ונאפשר לכולם להיכנס אל הספריות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. ישיב סגן השר מאיר פרוש, סגן שר החינוך. בבקשה, אדוני. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת עליזה לביא נימקה את הצעת החוק שלה ושל חבר הכנסת דב חנין, כאשר נאמר בהצעה שלהם שמטרת הצעת החוק היא לאפשר נגישות לכלל ציבור הסטודנטים לחומרי לימוד וספריות, ואני מקריא מדברי ההסבר, כן? בגוף החוק מתבקש תיקון, שמוסדות להשכלה גבוהה ומכללות אקדמיות שהמדינה משתתפת בתקציביהם יאפשרו גישה לספריות המוסד לכל תלמיד הלומד במוסד להשכלה גבוהה, ללא תשלום. כמו שאמרתי, בדברי ההסבר נאמר שידוע כי סטודנטים רבים לומדים במוסדות להשכלה גבוהה שאינם בקרבת מקום מגוריהם – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברים, בקושי שומעים את סגן השר, אנא מכם. במיוחד בצדדים. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> ידוע כי סטודנטים רבים לומדים במוסדות להשכלה גבוהה שאינם בקרבת מקום מגוריהם. בחופשות ובסופי שבוע הסטודנטים עשויים להזדקק לחומרי לימוד, ויש לאפשר להם גישה לספריות במוסדות להשכלה גבוהה שבאזור מגוריהם או באזור עבודתם. הצעת החוק הזו מרחיבה את מגוון האפשרויות שעומדות לרשות הסטודנטים לשימוש בספריות ומאפשרת נגישות קלה יותר לחומרי לימוד. על פניה, הצעת החוק עושה שכל, כי החוק מבקש לחייב את המוסדות להשכלה הגבוהה והמכללות האקדמיות, את אלה שהמדינה משתתפת בתקציביהם, לאפשר גישה חופשית לספריות לכל סטודנט וללא תשלום. מציעי החוק קוראים לכך נגישות, כלומר, לאפשר נגישות לכלל ציבור הסטודנטים לחומרי לימוד בכל הספריות. הנימוק העיקרי להצעה – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברים בצד ימין – סליחה, אדוני סגן השר – חבר הכנסת איציק שמולי, אנא מכם. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> הנימוק העיקרי להצעה – "ידוע כי סטודנטים רבים לומדים במוסדות שאינם בקרבת מגוריהם". וכך, "בחופשות" – אני לא חוזר על האמירה "ובסופי שבוע", כן? – וכך, בחופשות הסטודנטים עשויים להזדקק לחומרי לימוד, ויוכלו לגשת לספריות שבאזור מגוריהם או באזור עבודתם. כבר אמרתי בתחילת דברי שזה עושה שכל, אבל, לצערנו, זה פשוט לא ישים. זה לא ישים, ולכן ועדת השרים לענייני חקיקה דחתה את הצעת החוק, או ליתר דיוק היא דחתה את התיקון המוצע לחוק המועצה להשכלה גבוהה. ההתנגדות היא מהטעמים הבאים: א. יש כאן התערבות בעצמאות המינהלית הנתונה למוסדות ההשכלה הגבוהה, נתונה מתוקף חוק המועצה להשכלה גבוהה. להזכירכם, החוק בסעיף 15 קובע כי מוסד מוכר הוא בן-חורין לכלכל את ענייניו כטוב בעיניו; המדובר גם בענייניו האקדמיים וגם בענייניו המינהליים – בפירוש בן-חורין. ב. הצעת החוק מטילה למעשה נטל כלכלי ומינהלי, והנטל הזה עלול לפגוע, בסופו של דבר, בסטודנטים, כי המוסדות האקדמיים רוכשים כמות מוגבלת של ספרים, ומתאימים את גודל הספריות להיקפי הפעילות המתוכננת מראש. ג. כפייה בחוק על מוסד מתוקצב לאפשר לכל סטודנט שהוא להשתמש בספריות אותו מוסד עלולה להביא לפגיעה בסטודנטים הלומדים במוסד. לכן ועדת השרים ביקשה לדחות את הצעת התיקון לחוק. אדוני היושב-ראש, דברי נשמעים אולי דרסטיים וחריפים, ואני רוצה להמתיק אותם במקצת. ובכן, המועצה להשכלה גבוהה איננה מתנגדת לשיתוף פעולה בין המוסדות בעניין זה. יתר על כן, המועצה מוצאת אפילו שיש לעודד סוג כזה של שיתוף פעולה. אבל המועצה להשכלה גבוהה אינה רואה מקום לחקיקה בנושא, מהנימוקים שאני ציינתי. לפיכך, אני קורא לחברי הכנסת להתנגד להצעת החוק. אני רוצה להוסיף עוד משפט: המוסדות להשכלה – יש בתחום החינוך גם חוק הפיקוח. חוק הפיקוח מאפשר למפקחי משרד החינוך להיכנס למוסדות החינוך כאשר הם מוצאים לנכון לעשות את הפיקוח הזה. לעומת זאת, למוסדות להשכלה גבוהה אין רשות – – – <היו"ר מאיר כהן:> אדוני, אני אבקש ממך שנייה. חברי חברי הכנסת, אי-אפשר כך. זה לא מכבד, לא אתכם ולא את סגן השר שמשיב. אני מבקש מכולם או לשבת או לצאת החוצה. חבר הכנסת עמיר פרץ. חבר הכנסת עמיר פרץ, אני מבקש. חבר הכנסת עמיר פרץ, אני מבקש. אי-אפשר כך. זה מפריע, זה מפריע. אני מבקש, מי שלא מוכן להקשיב, שיצא החוצה, או לפחות שישב. אדוני, בבקשה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> כן. אני אמרתי שיש חוק פיקוח על בתי-ספר, אם אני לא טועה מתשכ"ט, והחוק נותן סמכות למפקחי משרד החינוך להיכנס לכל מוסדות החינוך ולפקח כאשר המפקח מצא לנכון לעשות זאת. הוא יכול להיכנס, לברר, להתעניין, לבדוק את מערכת השעות, לבדוק את מספר התלמידים. מוסד חינוך שהמדינה מתקצבת, יש אפשרות למשרד לשלוח אליו מפקחים אם המפקח מצא לנכון. לעומת זאת – זה אולי חידוש – אבל לעומת זאת, למוסדות להשכלה גבוהה אין שום אפשרות לאף מפקח של משרד החינוך להיכנס ולבדוק ולראות מה קורה ולמה זה קורה, כיוון שהחוק נתן מעמד מיוחד למוסדות להשכלה גבוהה. לא כאן המקום להיכנס ולפרט ולהרחיב מדוע ניתן המעמד הזה, יש כאלה שחולקים על המעמד המיוחד שניתן למוסדות להשכלה גבוהה, אבל זה החוק, וזה מחייב, והמוסדות להשכלה גבוהה יש להם – כמו שהקראתי קודם, בסעיף 15 בחוק, יש להם אוטונומיה, הם יכולים לעשות מה שהם מבינים. הקראתי את סעיף 15 בחוק שאומר כי מוסד מוכר הוא בן-חורין לכלכל את ענייניו כטוב בעיניו. כשאנחנו מתבקשים לדון על הצעת החוק של חברי הכנסת לביא וחנין, לבוא ולבקש את הדבר הזה, זה בעצם, לטעמי – ברגע שהדבר הזה ייפתח ויבקשו לשנות את מה שנהוג במוסדות להשכלה גבוהה, אז כמו שיכול להבין את זה כל חבר קואליציה; גם אדוני היושב-ראש היה בתקופה מסוימת – איך אומר חבר הכנסת הרצוג, במשמרת הקצרצרה שיש עתיד הייתה בקואליציה – יודע. אדוני כיהן כשר הרווחה. היו הרבה הצעות חוק שהועלו כאן ושר הרווחה רצה לתמוך בהן, אבל מה? מה הוא יכול היה לעשות, הוא בקואליציה. בקואליציה אתה נמצא לטוב ולמוטב. גם אם אתה חושב שיש הצעת חוק שהיא טובה – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> יאללה, תביאו כבר רוב. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא הבנתי את ה"יאללה" שלך. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני סגן השר – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> מה זה "יאללה"? <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אתה אומר שאתה מסיים, אז תסיים. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> מה זה "יאללה"? <מיכל בירן (המחנה הציוני):> סליחה. צודק. מתנצלת. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אוקיי. <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת בירן. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> צודק. מתנצלת. <היו"ר מאיר כהן:> מיותר. <עליזה לביא (יש עתיד):> סליחה, זה חוק נורא חשוב. הוא מנסה לענות. לא שאני מבינה, אבל הוא מנסה להשיב. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני אומר למציעי החוק, ברגע שנפתח את העניין הזה ואת החוק של המועצה להשכלה גבוהה, העסק יתחיל להיפרם. זה לא הולך, רק הדבר הזה. יבואו אחרים ויגידו דברים אחרים. יבואו אחרים ויגידו: למה לא יהיה פיקוח במוסדות האלה? לכן אני מציע להסתפק, להשתכנע מהנימוקים שאני הבאתי על כך שגם המועצה להשכלה גבוהה סבורה שצריך לדחות את הצעת החוק, את התיקון הזה, ולהצביע נגד ההצעה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת עליזה לביא, הממשלה התנגדה, יש לך שלוש דקות. אני שוב מבקש לשמור על שקט. <עליזה לביא (יש עתיד):> חברים, זה לא עניין של אופוזיציה וקואליציה. זה השכלה של הילדים שלנו. התשובה המבולבלת שקיבלנו עכשיו – אני לא הבנתי שום דבר. בואו ונצביע בעד. זה העתיד וזו ההשכלה של הילדים של כולנו, זה לא אופוזיציה וקואליציה. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. על-פי בקשת הממשלה, ההצבעה תהיה שמית. <עליזה לביא (יש עתיד):> פחדנים. <היו"ר מאיר כהן:> על-פי בקשת הממשלה, ההצבעה תהיה שמית. אדוני סגן מזכירת הכנסת, בבקשה. <קריאה:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> בשמחה גדולה. ההצבעה היא שמית. <קריאה:> ראש הממשלה, אדוני – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת וקנין וחברת הכנסת לביא, אנחנו נקריא את השמות שלכם ראשונים כי יש לכם ישיבה של ועדת האתיקה. אדוני, בבקשה. אנחנו מתחילים בהצבעה שמית. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> (קורא בשמות חברי הכנסת) עליזה לביא – בעד יצחק וקנין – נגד <קריאה:> מה זה הסדר הזה? <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> נחזור לסדר. חבר הכנסת יואב קיש, ביקשו, גם חבר הכנסת וקנין וגם חברת הכנסת, אז עשינו את זה. אפשר, מותר. גם יוסף ג'בארין. בבקשה, אדוני. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> (קורא בשמות חבר הכנסת) יוסף ג'בארין – בעד <היו"ר מאיר כהן:> אנא לחזור לסדר. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> (קורא בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד דוד ביטן – נגד נאוה בוקר – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – אינה נוכחת אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – נגד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – אינו נוכח משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – בעד ינון מגל – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – בעד טלי פלוסקוב – אינה נוכחת מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – אינה נוכחת יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר מאיר כהן:> אדוני, עוד סיבוב, סבב של שמות. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> (קורא בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת איל בן ראובן – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח חיים ילין – בעד משה יעלון – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח ינון מגל – אינו נוכח רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – נגד איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – אינה נוכחת יעקב פרי – אינו נוכח נורית קורן – אינה נוכחת מירי רגב – אינה נוכחת אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר מאיר כהן:> יש מישהו שנמצא כאן ולא קראו בשמו ולא הצביע? תמה ההצבעה, אדוני. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> אדוני, את שמו של סילבן שלום לא הקראתי שנית. הוא אינו נוכח. <היו"ר מאיר כהן:> תמה ההצבעה, בבקשה. ובכן, בעד החוק – 40, נגד – 44. ההצעה לא נתקבלה. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר מאיר כהן:> אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן לשתי הודעות. בבקשה, אדוני. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> ההודעה הראשונה היא ללא הצבעה, כבוד היושב-ראש. <היו"ר מאיר כהן:> ההודעה הראשונה ללא הצבעה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> ההודעה השנייה היא עם הצבעה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה כי ועדת החוץ והביטחון תדון בהצעת חוק האזנת סתר (תיקון מס' 6) (האזנה לאיתור או מניעה של דליפת מידע ביטחוני), התשע"ו–2015, לשם הכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. עכשיו – הודעה עם הצבעה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הכנסת החליטה בישיבתה ביום רביעי, י"ג בכסלו התשע"ו – – <היו"ר מאיר כהן:> סליחה, אדוני. אתם לא תדעו על מה להצביע. יושב-ראש ועדת הכנסת מודיע הודעה שמצביעים עליה, אז אנא מכם. בבקשה, אדוני. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> – – 25 בנובמבר 2015, להעביר את ההצעה לסדר-היום בנושא: מצבם הקשה של מעונות-היום והחינוך לגילאי אפס עד שלוש כפי שעולה מהדוח של מכון ברוקדייל, לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט. חברת הכנסת רחל עזריה ביקשה להעביר את ההצעה הנ"ל מוועדת החינוך, התרבות והספורט לדיון בוועדה המיוחדת לזכויות הילד. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את ההצעה האמורה מוועדת החינוך, התרבות והספורט לדיון בוועדה המיוחדת לזכויות הילד. יושב-ראש ועדת החינוך הסכים להעברה הזאת. זה היה מתואם. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. <היו"ר מאיר כהן:> ואתם ממליצים לוועדת החינוך. <קריאה:> הוועדה לזכויות הילד. <היו"ר מאיר כהן:> הוועדה לזכויות הילד. אנחנו מצביעים אלקטרונית. מי בעד ההודעה? <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> זה בהסכמה, חבר'ה. <היו"ר מאיר כהן:> זה בהסכמה. הצבעה מס' 4 בעד הצעת ועדת הכנסת – 32 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הנושא: מצבם הקשה של מעונות-היום והחינוך לגילאי אפס עד שלוש כפי שעולה מהדוח של מכון ברוקדייל מוועדת החינוך, התרבות והספורט לוועדה לזכויות הילד נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> בעד – 32, אין מתנגדים. הודעתך התקבלה, אדוני. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להודעת סגן מזכירת הכנסת, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 38), התשע"ו–2015, שהחזירה ועדת הכנסת. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק התכנון והבנייה (הוראת שעה), התשע"ו–2015; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 14) (היוועצות עם עורך-דין בעבירות ביטחון), התשע"ו–2015. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת קצבת נכות לשכר המינימום), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1367/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת קצבת נכות לשכר המינימום), התשע"ה–2015. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה. עשר דקות לרשותך, אדוני. בבקשה. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, חברי הגיבורים והאמיצים מכל הארגונים, שאני רואה את כולם פה, כולל הקבוצה מאום-אלפחם; אביו של חבר הכנסת יוסף ג'בארין, שגם נמצא אתנו כאן. כנראה זה לא מקרה, אדוני, שאתה יושב בראש הישיבה הזאת, כשר הרווחה לשעבר, וחברי שר הרווחה הנוכחי יושב כאן למטה. כך שאני בין ימין ושמאל מצוינים. ואתם תכף תיווכחו שמדובר פה, על רגל אחת, בהצעה הצודקת ביותר שאפשר להעלות, ואפשר לעשות את הצדק כולו בבת-אחת ובצורה משמעותית. אדוני יודע שאני בדרך כלל – או הייתי אומר, אפילו תמיד – אומר את כל האמת על רגל אחת. משום שזאת איננה הצעת חוק שלי בלבד, אלא אני יחד עם חברים נוספים, אני אומר מי החברים שחתומים על הצעת החוק הזאת: חברי הכנסת קארין אלהרר, איציק שמולי, יואל חסון, מרב מיכאלי, דב חנין, שלי יחימוביץ, רועי פולקמן, אברהם נגוסה, יעקב מרגי, יאיר לפיד, חמד עמאר, באסל גטאס, עאידה תומא סלימאן, אורי מקלב, טלב אבו עראר, אראל מרגלית, עבדאללה אבו מערוף, זהבה גלאון, נחמן שי, מיקי רוזנטל, תמר זנדברג, ישראל אייכלר, מיכל בירן, מיכל רוזין, איתן כבל, מאיר כהן – כבודו, כמובן – איילת נחמיאס ורבין, יחיאל חיליק בר, חיים ילין, זוהיר בהלול, איימן עודה, מנואל טרכטנברג, עליזה לביא, אחמד טיבי, סופה לנדבר, מסעוד גנאים, עיסאווי פריג', סתיו שפיר, יואל רזבוזוב, חנין זועבי, יצחק הרצוג, עמיר פרץ, עפר שלח, ג'מאל זחאלקה, ירון מזוז, יוסף ג'בארין, אורלי לוי אבקסיס, עבד אל חכים חאג' יחיא, יעקב פרי, רויטל סויד, קסניה סבטלובה, רוברט אילטוב, מיקי לוי, איתן ברושי, עמר בר-לב. אומר גם שאנחנו מודים לחברי הכנסת לשעבר שי פירון, שרון גל ודניאל עטר, שכבר אינם בכנסת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אילן, כולם יהיו כאן בזמן ההצבעה? <אילן גילאון (מרצ):> אני פשוט ציינתי מתוך כבוד לכל מי שחתום על החוק הזה, משום שאנשים שותפים לי באותה מידה. אני רוצה לומר על מה אנחנו מדברים, אדוני. אנחנו מדברים על קצבה – או יותר נכון לשאול: מה אפשר לעשות, אדוני, ב-2,400 שקלים בחודש? סליחה, לא 2,400 שקלים בחודש – 2,342 שקלים בחודש, אדוני. סל המזון, על-פי נתונים של 2011, הוא 2,551 שקלים בממוצע למשפחה. כלומר רק אוכל; לא ביגוד, לא הוצאות דיור, לא שום דבר אחר. שכר דירה של 50 מ"ר בבאר-שבע, אדוני, זה 2,400 שקלים, יותר מאשר הקצבה הזאת. ואנחנו לא מדברים על כל העניינים האחרים שיש זכות לכל בן-אדם – כמובן, ביגוד, דיור. ואתם יודעים, אנשים מוגבלים הם אנשים שחייהם יותר יקרים. כי הם צריכים יותר חימום, והם צריכים יותר קירור, והם צריכים יותר מים. ומה לעשות – לצערי, אדוני, הם גם צריכים יותר תרופות בדרך כלל. רק לפני חודש הסירה ממשלת ישראל מעל סדר-היום של הכנסת את ההצעה הקודמת שלי, שדיברה על כך שצריך להוריד את המע"מ על תרופות. דבר מטורף קורה פה, אדוני השר. תסתכל מה זה: מס הכנסה אנשים צריכים לשלם על רווחים – זה מה שההיגיון מחייב. והנה לכם, במקרה התרופות – אנחנו משלמים מס הכנסה שלילי כפול; כאילו מס הכנסה שלילי הפוך. בן-אדם משלם ככל שהוא מפסיד יותר. ככל שהוא חולה יותר, כך הוא משלם יותר. איפה הדברים האלה יכולים לקרות ואיפה הם יכולים להיראות? ואני רוצה להגיד, אדוני, שקצבה היא תשלום חודשי שהחברה שבה אנחנו חיים משלמת מתוך הבנה שהיא רוצה לתת לאנשים את הרף הכי גבוה למחיה בכבוד. ב-2,342 שקלים אין מחיה בכבוד, ואין מחיה בכלל. ובואו נאמר את הדברים בשמם: אין מחיה ואין קיום ב-2,342 שקלים. הדבר הזה צריך להיות ברור. אני יודע שאתם תגידו שהעלות היא מאוד גדולה, אבל יש מקום לעשות פעם צדק היסטורי עם המקבלים ועם הנותנים. יש פעם אפשרות להפוך את הפירמידה הזאת, שבתוכה המעטים מקבלים הרבה והרבים מקבלים מעט. 200,000 איש ואישה במדינת ישראל מקבלים את הקצבה הזאת, מתוכם 185,000 מקבלים את הקצבה ב-100% – את אותו סכום אגדי – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת פרוש, לא נהוג לדבר בטלפון, ובטח שלא מדברים בהתרגשות. אז אנא ממך. <אילן גילאון (מרצ):> מחר הוא יום הנכה הבין-לאומי, או כמו שאנחנו קוראים לו: היום הבין-לאומי לאנשים עם מוגבלויות. אנחנו מדברים על המוגבלים במדינת ישראל, שהפכו ברבות הימים, אדוני היושב-ראש, למעמד הלא-זכיין במדינה, למעמד הפועלי במדינה. 58 חברי כנסת חתומים על הצעת החוק הזאת. <היו"ר מאיר כהן:> – – – <אילן גילאון (מרצ):> 58. היו 61, אבל חלקם התחלפו. זה לא כולל את חברת הכנסת יעל גרמן, שלא יודע איך התפלק לנו שלא החתמנו אותך. כל סיעתכם, כמובן, חתומה. להיות אדם מוגבל, אדוני היושב-ראש, זה איננו סטטוס נרכש. לכל איש ואישה בבית הזה יש סיכוי פי-מיליון להיות אדם מוגבל, כי קרה משהו לא צפוי: כי עברת לא נכון את הכביש, כי לא קיבלת מספיק חמצן בלידה, כי לא קיבלת את החיסון בזמן, כמו שקרה לי, או כהנה וכהנה. לכן אין דבר כזה אנשים מוגבלים ובלתי מוגבלים – כל האנשים הם או מוגבלים או נשאי מוגבלות או מוגבלים לפרקים, או שיש להם מוגבלים במשפחה, או שהם יזדקנו ויהיו בסופו של דבר מוגבלים. לכן לא מדובר כאן, לא בחמלה ולא בפרו-בונו. נמאסה מדינת הפרו-בונו, אדוני היושב-ראש. מדובר בזכויות של ביטוח של כל אזרח ואזרח במדינת ישראל. וכאשר הוא מגיע למצב הזה – – <היו"ר מאיר כהן:> חברים למעלה. <אילן גילאון (מרצ):> – – הוא יודע בסופו של דבר שהוא ייפול לבדו עם 2,342 שקלים. כל סיעות הבית מצאו לנכון לחתום על ההצעה הזאת שעושה מן הצדק החלוקתי שהוא כל כך דרוש במדינה הזאת, למעט סיעה אחת – הבית היהודי. הבית היהודי נוסעים ב-D-9, יורים לראשי ממשלה בין העיניים – אין להם זמן לנכים כאלה ולמוגבלים כאלה. אין להם זמן. הם, כנראה, חושבים שב-2,342 שקל כן אפשר להסתדר. לכן אני אומר, אדוני, יש לכולנו היום באמת הזדמנות לעשות פעם אחת צדק. יבוא המרכיב הכספי של עלות החוק הזה – כן, העלות של החוק הזה היא יקרה ביותר – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כמה? <אילן גילאון (מרצ):> היא 6 מיליארד שקלים בשנה הראשונה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לדעתי יותר. <אילן גילאון (מרצ):> לא, בדוק. אלא אם כן אנחנו – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא, יש השלכות רוחב. <אילן גילאון (מרצ):> בדוק. בשנה הראשונה. אבל אני רוצה להזכיר לכולכם שרק לפני חודש זה היה, הורדתם את המע"מ, בלי לשכוח כמובן להוריד גם קצת את מס החברות בעלות של 4 מיליארד שקלים. ולאן זה הלך? אף אחד לא נהנה מן הדבר הזה. ואני, אל תאלצו אותי, כי אני בתוך 30 שניות, אדוני, יכול להביא מאה מקורות מאיפה אפשר לקחת את הכסף הזה ואיפה לשים. השאלה, מה אנחנו רוצים ואיך אנחנו מבטיחים את רצפת הקיום במדינת ישראל, וזה נכון לגבי כל אחד ואחד מאתנו. אני רוצה להצביע על הארגונים שנלחמים כל הזמן ונאבקים כל הזמן, אבל לא צריך כל החיים להיאבק על דברים שהם מובנים מאליהם, לא צריך תמיד לעבוד כל כך קשה כדי לתקן את המובן מאליו. את מה שהיה צריך להיות באותה חברת מופת, של אור לגויים, פנס לגויים – אנחנו לא שם, חברים וחברות. ולכן, אני בשם כל חברי כאן וכל חברי בתוך הבית אומר: בואו נלך על ההזדמנות הזאת ונעשה צדק היסטורי, כי לא רמת ההצהרה של החברתיות של כל אדם ואדם בכנסת היא שמוכיחה את מידת החלוקה. הצדק חייב להיות חלוקתי. הצדק חייב להסתכם, בסופו של דבר, בחלוקה אוניברסלית. לא בחמלה, לא בפרו-בונו, לא בשום תכונה כזאת. בזכויות, והזכויות קיימות. זאת עוולה שנמשכת יותר מדי זמן. היום אפשר לעשות תיקון למצב הזה. תודה רבה, אדוני. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. ישיב חבר הכנסת חיים כץ, שר הרווחה. בבקשה, אדוני. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי אילן גילאון, כמה הייתי רוצה – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כמה הייתי רוצה לתת לך את מבוקשך. ומאחר שאתה גם מאמין לי, אז הייתי רוצה לתת לך את מבוקשך, אבל אני נאבקתי וביקשתי והגעתי להיות שר הרווחה, ואתה בא ואומר לי: תשמע, חיים – והדרישה שלך צודקת. אי-אפשר לחיות מ-2,300 שקל, וצריך לתת שכר מינימום. יחד עם זה, אתה אומר לי: חיים, אני החלטתי בשבילך שאנחנו סוגרים את המשרד, נותנים לכולם שכר מינימום ולא נוגעים יותר בכלום, כי אין תקציב עוד לדברים אחרים. אז אם אתה מבקש – ואתה צודק, אני אומר לך, נו מה, אני אגיד לך שאתה לא צודק? שצריך להעלות את השכר ולא צריך לבטל את אלה שעובדים ומקבלים השלמת הכנסה לשכר מינימום, והם עובדים ולא מגיעים לשכר מינימום – לא צריך להוריד ולתת להם מינימום שכר מינימום בשביל שיהיה להם אופק ויהיה להם עתיד? אבל הצעת החוק הזאת, אם אנחנו נוגעים בה באמת, היא לא 6.5 מיליארד, היא הרבה מעבר ל-10 מיליארד. ואם מעבר ל-10 מיליארד, אם אני נוגע גם בקצבאות הסיעוד והנכות, הכול, אני הולך על השלכת רוחב מקיפה – אז תשמע, הצעת חוק בסדר גודל כזה, מן הראוי שתיעשה כהמלצה ממשלתית לאחר בחינת כל ההיבטים הכלכליים, ההשלכות שתהיינה להצעה ממין זאת על התנהגות שוק העבודה וכיוצא בזה. זה קל לבוא ולהניח הצעת חוק כזאת, זה קל, בטח באופוזיציה. אז זה בסדר. אז אני עונה לך בלב קל ואני אומר לך: חברי – אתה יודע שאנחנו חברים, ואתה יודע שדעותי לא שונות מדעותיך החברתיות, אבל אני יודע גם שאתה לא רוצה לסגור לי את המשרד. אני יודע. את רוצה? את לא רוצה. הייתי נותן לך את הדף, כמו שנתתי לאוצר כשבניתי את התקציב, ואמרתי: תמחקו שורות. תחליטו למי אנחנו נותנים. אז מה אתה בא ואומר לי? אנחנו הולכים לתת שכר מינימום ומוחקים לכולם. אני יודע שאתה לא רוצה את זה. לכן, אני מבקש מחברי הכנסת להצביע נגד הצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה. שלוש דקות. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, המשרד האחרון שאני רוצה לסגור זה המשרד של חיים כץ. הוא יודע שלו היה הדבר תלוי בי, הוא היה נקרא משרד העבודה והרווחה – ביחד. אבל הדבר הזה איננו קורה, ומשום מה, כל הכוונות הטובות האלה, ברגע שאנחנו מגיעים אל שיבר החלוקה, אנחנו תקועים. אני מבין את אילוציך. אני רק רוצה לבקש כאן שלפחות אותם חברי כנסת שחשבו שההצעה הזאת נכונה, שהם יצביעו כמו שאנחנו קוראים "בנתיב לבם" פעם אחת. כולנו רוצים בה, וכולנו בעד ההצעה הזאת – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני גם חושב שהיא נכונה, אבל אתה לא מצפה שאני אצביע בעדה. <אילן גילאון (מרצ):> אז אני אומר שהיא גם נכונה. עכשיו תראה, לו באתם ואמרתם: בוא – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברי הכנסת – – – <אילן גילאון (מרצ):> אני בא ואומר לכם, תצביעו על זה ברמה טרומית – זה נכון, אתה עושה לי נכון. אני רגיל לכך שגם מישהו אמר שמכיוון שאילן הגיש את ההצעה הזאת, זה לא מתקבל. אני מוכן לתת לכם את כל הקרדיט. קחו אתם את ההצעה הזאת, תקומו כאן ותתחייבו שאתם מקבלים אותה, שאלה סדרי הגודל שאנחנו מציעים כאן. אנחנו בסופו של דבר מדברים על כמה? האיכות במקרה הזה היא הכמות, היא כמות הכסף שבן-אדם יוכל לקבל כדי להתקיים בו כל חודש וחודשו. ולכן, אדוני השר, אני הייתי לגמרי שמח להגיד: בוא נהפוך את זה למשהו אחר. נצביע טרומית על ההצעה ונמשיך לקבל את מה שאתם אומרים. דברו. אתם חושבים שזה צריך להיות סביב שכר המינימום – פחות משכר המינימום? יותר משכר המינימום? בוא נדבר על הכול. הרי זה כל הרעיון בחקיקה. נצביע על הצעה טרומית, שאתה אומר שהיא צודקת, והיא הנותנת. הדבר המשמעותי כאן – אין קיום ב-2,342 שקל. אין קיום כזה. לכן, אם הולכים על רפורמה, צריך ללכת על רפורמה שמצד אחד היא מכפילה את זה, ומצד שני היא מאפשרת ללא מבחן הכנסה ובצורה אוניברסלית גם לאנשים מוגבלים ללכת לעבוד, ותתחילו למסות כסף, חברים בממשלה. תתחילו למסות כסף בממשלה הקפיטליסטית שלכם, לא סטטוס של אנשים. מי שירוויח הרבה, תיקחו ממנו הרבה. אבל אצלכם, מה לעשות, הקפיטליזם שלכם נמשך עד הקו הירוק, ואז מתחיל משהו אחר. אז אני יודע שיש לכם רעיונות אחרים, ושמעתי וראיתי את סדר העדיפויות שלכם. 220,000 איש במדינת ישראל נמצאים בתת-קיום. עכשיו, אני מבקש שתסתכלו על האנשים האלה ותגידו להם איך אתם מצביעים. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חברי חברי הכנסת, על-פי בקשת האופוזיציה, אנחנו נצביע שמית. בבקשה, אדוני, להתחיל להקריא את השמות. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> (קורא בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – בעד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – אינה נוכחת אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד באסל גטאס – בעד אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבידיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – נגד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – נגד יצחק וקנין – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – בעד תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – נגד עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – בעד ינון מגל – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – בעד טלי פלוסקוב – אינה נוכחת מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – אינה נוכחת יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח נחמן שי – אינו נוכח עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה להקריא את שמותיהם של אלה שלא הצביעו. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> (קורא בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח מירב בן ארי – נגד איל בן ראובן – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת יצחק וקנין – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יוסי יונה – בעד משה יעלון – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – נגד עליזה לביא – אינה נוכחת מיקי לוי – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח ינון מגל – אינו נוכח ירון מזוז – אינו נוכח רויטל סויד – אינה נוכחת אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – אינה נוכחת יעקב פרי – אינו נוכח נורית קורן – אינה נוכחת אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח <היו"ר מאיר כהן:> מישהו נמצא באולם ולא קראו בשמו? <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> (קורא בשם חבר הכנסת) ירון מזוז – נגד <היו"ר מאיר כהן:> תמה ההצבעה. בבקשה, אדוני. <הודעה אישית של שרת המשפטים איילת שקד> <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו ננצל את הזמן שאדוני סופר – שרת המשפטים איילת שקד, לפי סעיף 34(א), בבקשה; מבקשת להגיב על דבריו של אילן גילאון. אני מבקש רק שלוש-ארבע דקות. <שרת המשפטים איילת שקד:> חבר הכנסת גילאון, פשוט נמאס לי. נמאס לי שחברי כנסת – – – <אילן גילאון (מרצ):> תתפטרי, תתפטרי. <שרת המשפטים איילת שקד:> נמאס לי שחברי כנסת במקרה הטוב, במקרה הטוב, לא דוברים אמת ומשקרים ומשמיצים – במקרה הרע הם משקרים. אז הכי קל – – – <אילן גילאון (מרצ):> תתפטרי, תתפטרי. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – – הכי קל להכפיש תמיד תמיד את סיעת הבית היהודי. לי נמאס. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת גילאון. חבר הכנסת גילאון. <אילן גילאון (מרצ):> שתתפטר. <שרת המשפטים איילת שקד:> השר נפתלי בנט – כן, תקשיב קצת לעובדות, לא רק לססמאות. לא רק ססמאות. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת גילאון, אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר. <שרת המשפטים איילת שקד:> אנחנו עובדים ואתם משקרים; אנחנו עובדים ואתם מסיתים. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת גילאון, בבקשה. <שרת המשפטים איילת שקד:> השר נפתלי בנט – מיליארד שקל להנגשה במוסדות לימוד במשך חמש שנים. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת גילאון, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <שרת המשפטים איילת שקד:> מיליארד שקל להנגשה – למעליות, לרמפות לילדים, למלווים בטיולים, לטאבלטים ללקויי ראייה. אבל העובדות לא מעניינות אותך. סגן השר לשירותי דת דאג לכך שבכל עיר יהיה מקווה עם הנגשה, כי גם לאישה נכה מגיע לטבול. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> מה את מתגאה בכך שאת שומרת על החוק? מי את בכלל? <שרת המשפטים איילת שקד:> יושב-ראש ועדת הכספים ניסן סלומינסקי, כשהוא היה יושב-ראש ועדת הכספים, דאג לכך – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת גילאון, אני מבקש ממך. אנא ממך. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – שגם נכי צה"ל יקבלו הנחה בחשמל ומים. הסיעה שעבדה הכי הרבה בשביל בעלי מוגבלויות היא סיעת הבית היהודי. אני דורשת ממך להתנצל. <אילן גילאון (מרצ):> אתם חוצפנים – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת גילאון, מיותר. תודה רבה לכם. תודה רבה לכם. להלן התוצאות. <אילן גילאון (מרצ):> – – – ושקרנית. <מירב בן ארי (כולנו):> מעניין מי משקר פה. למה אתם לא מביאים את העובדות? <שרת המשפטים איילת שקד:> איך אתה מעז? איך אתה מעז? <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת גילאון. שרת המשפטים. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> מירב בן ארי, גם את? זהו. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> לא, אבל איך אתם מאפשרים את הסגנון הזה? <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת גילאון, חבר הכנסת גילאון. <אילן גילאון (מרצ):> חבורה של קנאים שמשתלטים על הבית ועל הדמוקרטיה – – – <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת קצבת נכות לשכר המינימום), התשע"ה–2015> (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר מאיר כהן:> להלן תוצאות ההצבעה: 44 בעד ההצעה, 45 נגד ההצעה. ההצעה הוסרה מסדר-היום. אני ממשיך להצעת החוק הבאה, בבקשה. <הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – ייצוג הולם לעולים חדשים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/667/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יחיאל חיליק בר) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – ייצוג הולם לעולים חדשים), התשע"ה–2015. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. בבקשה, אדוני. עשר דקות, אדוני. בבקשה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תודה, אדוני. מטרת החוק שאני מציע – וחשוב לי שדווקא בצד הימני של הבית, בצד הקואליציוני, אבל גם הימני, הציוני, המתיימר להיות כזה, יסבירו לי את פשר ההתנגדות להצעת החוק הבאה. בוא אני אספר לך, מייקל אורן, דווקא לך, מה ביקשתי: ביקשתי שבהצעת חוק שירות המדינה (תיקון) (ייצוג הולם לעולים חדשים), יוסיפו את המילים – במקום שכתוב "ושל מי שהוא" יכתבו "ושל מי שהוא או אחד מהוריו נולדו באתיופיה" – ופה זה נוגע לך – "ושל עולים חדשים שעלו לישראל בחמש השנים" האחרונות. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> בואי אני אסביר לך למה, חברתי. אני אסביר לך למה. עכשיו, אתה יודע, ידידי מייקל אורן, באיזו מצוקה אדירה – הרי מי עולה בחמש השנים האחרונות, בדרך כלל? אני מדבר בעצם ומכוון לעולים ממדינות המערב, לעולים, נקרא להם החזקים, אלה שעוזבים את אנגליה, את צרפת, את ספרד, ומבקשים לבוא לפה, ולרובם יש השכלה. אתה יודע מה? לרובם כבר היה מקום עבודה במקום שהם עלו ממנו. לא ממדינות חלשות. הם עולים מתוך ציונות גרידא, לא מפני שהמצב הביטחוני פה מזהיר, לא מפני שהאופק המדיני פה נראה באופק. הם עולים כי הם ציונים במאה אחוז. היו אחרים שאמרנו, אולי עלו כי פה, כי שם. ברור שכולם ציונים, אבל אלה אומרים לך: אני עולה כי אני ציוני. אדוני השר יריב לוין, אני הייתי לא מזמן בסיור ב"נפש בנפש"; בין היתר, הגשתי את הצעת החוק הזאת בגללם. עולים לפה אנשים מאנגליה, מצרפת, שהם באמת ציונים ברמ"ח איבריהם. אחוזים מדאיגים מהם, השר לוין, יותר ויותר – ויש הסטטיסטיקות האלה – אחרי ארבע-חמש שנים חוזרים למקום המגורים שלהם – לפריז, שטובחים שם אנשים ורוצחים שם יהודים; ללונדון, שעוד מעט הופכת גם כן לבירה של מדינה אסלאמית. כי – אומרים לי: תשמע, שם לפחות הייתה לנו עבודה, היו לנו חיים, הרווחנו בפאונדים, ביורו, אני לא יודע מה. פה אנחנו לא מוצאים עבודה. ולפעמים שנים הם מתבזים בעבודות שלא ראויות, לא למעמד שלהם ולא להשכלה שלהם. והמטרה של החוק הזה היא לסייע לעולים החדשים להשתלב בשוק העבודה בסך הכול, לתת להם העדפה מתקנת באמצעות הבטחת ייצוג הולם בשירות הציבורי – וידוע שעבודה היא אחד החסמים שיש לעולים הללו. אני רוצה לספר לך, השר יריב לוין, וגם לחברתי מירי רגב, ששלחתי לה סמ"ס שתעזור לי בוועדת שרים אבל היא סיננה אותי – רשמתי את זה. אבל אני רוצה שתקשיבו רגע, מירי וגם יריב. בחור בשם זאב פורטנר, סתם איש שבגללו הגשתי את הצעת החוק, עלה לפה מאנגליה אחרי שהיה יועץ בכיר לשרים – יהודי כשר – לשרים וחברי פרלמנט בפרלמנט האירופי ובבית-הלורדים. עלה לפה, לא התייאש – היה מאבטח ב"סופר-פארם". הבן-אדם עם תואר שני, יועץ בכיר לפרלמנטרים ושרים בקבינט הבריטי, עם תואר שני, עם השכלה. לא התייאש, אמר: אני לא אמצא שנה, שנתיים. עבד כמאבטח, עבד כשומר ב"סופר-פארם", בן-אדם עם השכלה וידע שאתה לא מבין בכלל. אמר לי, חיליק, תעשו משהו עם אנשים כמוני. לא בגללי, מכיוון שאני מתעקש ונשאר, אבל אני רואה את החברים שלי שהיו אתי באולפן לפני ארבע וחמש שנים הולכים. לא כי הם רוצים – הם רוצים להיות פה, להילחם על זהותה של המדינה, אבל אין להם כבוד, אין להם עבודה, אין להם כסף להישאר. לפני חצי שנה גם זאב הזה, שנחמן שי מכיר אותו וליווה אותו גם כן, עזב גם הוא לאנגליה. ואתה יודע מה, יריב, אני אומר לך, עזב בדמעות. הוא כל כך אוהב את המדינה הזאת, אבל להרוויח 5,000 שקל ב"סופר-פארם" בכפר-סבא, עם התארים שיש לו, עם הניסיון הפרלמנטרי שיש לו. שירות המדינה לא יפתור את הכול, יריב, הוא לא יפתור את הכול. אבל אם היינו מוסיפים את התיקון הבאמת קטנצ'יק הזה של אלה שעולים, בחמש השנים האחרונות, שהם בעיקר אלו שעולים מאנגליה, צרפת, ספרד וארצות-הברית, כמובן – אגב, לא כולם צריכים את זה, הרבה מהם משתלבים – אבל היינו, א. מראים להם באופן סמלי שאנחנו מבינים שהם רוצים להשתלב בשוק העבודה, והנה, זה מה שהמדינה עושה בשבילכם בשירות שאנחנו אחראים לו; במגזר הפרטי אנחנו לא יכולים. עכשיו, אנחנו אוהבים לדבר גבוהה-גבוהה, גם בצדק, אתם בממשלה, על הצורך של יהודים לעלות לפה, לסייע במאבק הדמוגרפי שקיים; ראש הממשלה קרא ליהודי צרפת לבוא. אבל המינימום שצריך לתת להם זה את הכבוד לעבוד, את היכולת להתפרנס במדינה הזאת. רק מלהיות ציוני אתה לא יכול להרוויח כסף, רק מלהיות ציוני אתה לא יכול להתכלכל בכבוד במדינה שלנו, מדינת הלאום של העם היהודי. אנחנו כל כך אוהבים לדבר גבוהה בזה, אבל כשבא צעד כזה קטן, פרקטי, ועדת השרים – אני באמת לא מבין למה היא דחתה אותו, אני באמת לא מבין מה ההיגיון, מה המסר שאנחנו רוצים להעביר – למגזר הפרטי, אגב. כשאנחנו במגזר הציבורי – אגב, לא ציינתי אחוזים, לא באתי להקשות, לא כפיתי קווטות של אנשים, רציתי לעשות תיקון לשני מגזרים עיקריים: האחד, לקהילה האתיופית, שגם היא מתקשה, והשני, לאותם עולים ממדינות המערב. אדוני השר לוין, אני באמת – – – <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> זה לא נגדך, סופה, אני לא נגד עולי רוסיה. ברוך השם, את יודעת כמה הייתי פעיל בנושא הזה, גם אצלך בוועדה וגם כשהיית שרה. אם דואגים לאחרים זה לא על חשבון מישהו אחר, חס וחלילה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> לא – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא על עולים חדשים של חמש שנים, לא על מדינות המערב. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אם זה עבר, אז אני לא יודע. אני אומר לך שזה לא עבר, ואם זה עבר ולא מיושם אז זה עוד יותר גרוע. <היו"ר מאיר כהן:> תשמעו את תגובת השר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> בחוק זה לא קבוע, לדעתי. את יודעת מה, אם יעלה השר לוין ויתקן אותי שיש כבר ייצוג הולם כזה, אז אני אתנצל ואוריד את הכובע. אבל אני לא יודע שמה שאת אומרת נכון. אני יודע שזה קיים, וזה משרת בהחלט – וחשוב מאוד שזה משרת – את העולים היותר-ותיקים שהגיעו ממדינות ברית-המועצות, אבל לא את העולים החדשים שמגיעים ממדינות המערב והמדינות החזקות, וגם לא את העולים יוצאי אתיופיה. לכן אני מבקש, גם מאדוני השר וגם מחברי בקואליציה, לשקול את הדבר הזה שוב. זאת מחווה שהיא קצת מעבר לסמלית, שהיא קצת מעבר לסמלית, וחס וחלילה, אם היא גם לא תהיה סמלית ואשכרה – – – <היו"ר מאיר כהן:> מזכירת הקואליציה, עד כאן שומעים אותך, יקירתי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא, זה אישי נגדי, עליזה, אני לוקח את זה. יואל, אתה בא להפריע לו בגלל העלייה מרוסיה, שאתה לא רוצה את זה? אני רוצה שיקשיב רגע. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> אתה דואג למערב-אירופה, אז אני לא – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תקשיב, תקשיב, לא, אני רק רוצה להגיד: הדברים האלה בדרך כלל גם לא תמיד נאכפים ולא תמיד מיושמים. יש פה קצת יותר מסמלי. אבל אם גם חלילה יקרה וניישם ונעשה את התיקון הזה ונקלוט את החבר'ה הצעירים, הציונים, המשכילים האלה שבאים ממדינות אירופה, המדינה רק תרוויח. הם יישארו פה, הם יעודדו את החברים שלהם להגיע למדינת ישראל, להשתלב בשוק. אנחנו נראה כממשלה, כשירות ציבורי, שאנחנו מאותתים למגזר הפרטי לעשות – אם הוא ירצה, כי אותו אנחנו לא יכולים לחייב אבל אותנו אנחנו כן יכולים לחייב – לעשות את התיקון הזה. ולכן, אדוני השר, אני יודע שאתה בסך הכול מבין את החשיבות של הדבר הזה ושל העלייה מאותם מקומות. זה יהיה צעד קטן עם מסר מאוד מאוד גדול. אני קורא גם לך לשנות את ההתנגדות שלכם, וגם לקואליציה לתמוך בחוק הקטן והטיפה יותר מסמלי הזה, ולאפשר לאנשים האלה לעבוד ולהתפרנס בכבוד, ולהראות להם שלפחות במגזר הציבורי אנחנו מסייעים להם. תודה, אדוני. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. ישיב השר המקשר בין הממשלה לכנסת, שר התיירות חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, חברי חבר הכנסת חיליק בר, אין לי אלא להסכים עם עיקר הדברים בוודאי, עם הצורך לעודד עלייה ולעודד קליטת עולים. ואכן, כאשר הובאה בפני הכנסת, וקודם לכן בפני ועדת שרים לחקיקה, אך לא מזמן, הצעת החוק בנושא ייצוג הולם של יהודים בני המגזר החרדי בשירות הציבורי, הצעה מס' 1371, של חבר הכנסת משה גפני, אנחנו בוועדת שרים לחקיקה, כאשר דנו בה קיבלנו החלטה לתמוך בה, אבל בכפוף לכך שהיא תוצמד ותתלווה להצעת חוק ממשלתית שנבחנת בימים אלה ואשר תכלול את ההתייחסות המתאימה גם לאוכלוסיית העולים. ומכיוון שכך המצב, ברור לגמרי – ואני חושב שזה גם לא נכון מבחינת עבודת הכנסת, שנבוא ולאחר שכבר אושר חוק בקריאה הטרומית ולאחר שהממשלה כבר הודיעה שהיא מכינה את הצעת החוק הממשלתית וכוללת בתוכה את המרכיב הנכון והצודק שאתה רוצה להכניס – שעכשיו אנחנו נדון ונאשר את הדבר הזה עוד הפעם, ובהליך מקביל. ומכאן ההחלטה של ועדת השרים לחקיקה שלא לתמוך בהצעת החוק. אני רוצה להעיר גם שכבר היום – וזה כמובן ידוע – פועלים במרץ ונעשית עבודה, גם במשרד העלייה והקליטה וגם אצל גורמים אחרים, על מנת להסיר חסמים, לעודד קליטת עולים חדשים בשירות המדינה. נדמה לי שבצדק העירה כאן קודם חברתנו חברת הכנסת לנדבר, שעסקה בתפקידה כשרת העלייה והקליטה בנושא הזה בהיקף רחב, ואנחנו בוודאי ממשיכים. גם שר העלייה והקליטה המכהן, חבר הכנסת אלקין, ממשיך בוודאי לקדם את הנושא. אני משוכנע שתבוא לכאן הצעת החוק הממשלתית ואנחנו נוכל לאשר אותה ולקדם את הנושא החשוב הזה. ובהחלט, אני מביע הערכה לעובדה שאתה מעלה ומציף עניין שהוא באמת בעל חשיבות, אבל אני חושב שמבחינת סדרי העבודה התקינים והנכונים, משעה שאושרה כבר הצעת חוק טרומית – – <יואב קיש (הליכוד):> כבוד השר, לא שומעים. <שר התיירות יריב לוין:> – – ומשעה שהממשלה מקדמת את הצעת החוק הממשלתית, ראוי בכך להסתפק. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני השר. אדוני חבר הכנסת חיליק בר, הממשלה דחתה. אתה רוצה להגיב? לעבור להצבעה. הצבעה. שמית. על-פי בקשת – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> שמית? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> מי ביקש? <שר התיירות יריב לוין:> מבקשים הצבעה שמית. הממשלה מבקשת. <היו"ר מאיר כהן:> הממשלה מבקשת הצבעה שמית. אוקיי, אדוני. זהו, אנחנו מתחילים את ההצבעה. <יואב קיש (הליכוד):> שמית? <היו"ר מאיר כהן:> שמית. נכבד את בקשתכם. אדוני, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> (קורא בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח מיכאל אורן – אינו נוכח דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד אלי בן-דהן – נגד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – אינו נוכח זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – נגד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – נגד ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – בעד ינון מגל – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – בעד טלי פלוסקוב – אינה נוכחת מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – אינה נוכחת יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר מאיר כהן:> אדוני יקרא את שמות חברי הכנסת שלא נכחו באולם. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> (קורא בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח מיכאל אורן – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – בעד זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – נגד דב חנין – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח משה יעלון – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח <היו"ר מאיר כהן:> ישראל כץ ענה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> אתה הצבעת נגד. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> אתה קראת עוד פעם. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> בסדר, הבנתי, בסדר גמור. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> (קורא בשמות חברי הכנסת) ישראל כץ – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח ינון מגל – אינו נוכח ירון מזוז – אינו נוכח רויטל סויד – אינה נוכחת אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – אינה נוכחת יעקב פרי – אינו נוכח עמיר פרץ – בעד נורית קורן – אינה נוכחת מירי רגב – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח סתיו שפיר – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר מאיר כהן:> יש חברת כנסת או חבר כנסת שלא קראו בשמם? תמה ההצבעה, בבקשה. ובכן, 37 בעד, 42 נגד. הצעת החוק נדחתה. <הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע זהות מגדרית או נטייה מינית), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1227/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע זהות מגדרית או נטייה מינית), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/214/20; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' ט', עמ' 1166.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדר), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/215/20; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' ט', עמ' 1168.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדר), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1228/20; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' ט', עמ' 1168.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע זהות מגדרית או נטייה מינית), התשע"ה–2015. יציג את הצעת החוק דב חנין. דב חנין – בבקשה, אדוני. אדוני, עשר דקות לרשותך, בבקשה – שלוש דקות, סליחה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אני רק מבקש שיגבירו לי את המיקרופון, כי אני אפילו לא שומע את עצמי בווליום הזה של הדיבורים במליאה; עמיתי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת החוק שלי ושל חברי חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, לתיקון חוק הפרשנות ולהוספת הגדרת הפליה על רקע זהות מגדרית או נטייה מינית. עמיתי חברי הכנסת, הגיע הזמן להביא את איסורי ההפליה שבחוק הישראלי למאה ה-21, ואיסורי הפליה במאה ה-21 כוללים, כן, איסור על הפליה מטעמי גזע ולאום, איסור על הפליה מטעמי מגדר ועדה, וגם איסור על הפליה מטעמי זהות מגדרית או נטייה מינית. אי-אפשר להמשיך הפליה על הרקע הזה. גברתי שרת המשפטים, אני יודע שאת מייד הולכת לענות לנו בעניין הזה, ואני מציע שאת תשקלי והממשלה תשקול – – – <היו"ר מאיר כהן:> אני אוסיף לך את זמנך. אני מבקש שקט מכולם. אנא מכם שבו במקומות, אנא מכם. חברי הכנסת אורלי לוי וז'קי לוי, בבקשה מכם. בבקשה, אדוני, תמשיך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני. אי-אפשר שבחוק הישראלי אנחנו נישאר עם איסור הפליה שהוא כשלעצמו חלקי. איסור הפליה חלקי הוא בעצמו סוג של הפליה. כל המטרה של איסורי ההפליה בחוק היא ליצור שוויון רוחבי, לאפשר לכל קבוצה, לכל אדם, לכל אזרח את מקומו הראוי בחברה, את ההגנה מפני סכנת ההפליה ואיום ההפליה על רקע שאיננו נוגע ואיננו קשור לעניין, ולכן הוספת איסור ההפליה הזה כל כך חשובה. בלי איסור ההפליה הזה, החוק שלנו לוקה, חסר ומפלה. הגיע הזמן שבמאה ה-21 תהיה הוראה רוחבית, כללית, שמתייחסת לכל החקיקה הישראלית ואוסרת אצלנו הפליה על רקע זהות מגדרית או נטייה מינית. הדבר הזה מתבקש, הדבר הזה מתחייב, הדבר הזה דרוש. כשראש מממשלה מגיע לכל מיני ארצות בעולם ומתהדר במצב השוויון על רקע זהות מגדרית או נטייה מינית בישראל, הוא יצטרך להשיב גם על זה, גם על החוק הזה שהקואליציה היום – כך אני חושש – מתגייסת כדי להפיל. אני קורא לכל חברי הכנסת להצביע היום הצבעה מצפונית, ולהצביע נגד ההפליה הזו, שהגיע הזמן לבער אותה. אנחנו בכנסת, אדוני היושב-ראש, הצלחנו להכניס את איסור ההפליה הזה, ככל שהוא מדבר על מערכת החינוך, וזה היה הישג מאוד חשוב, אני גאה בכך שהייתי אחד היוזמים של התיקון הזה. אבל הפליה כזאת קיימת לא רק במערכת החינוך, ואין שום סיבה שהפליה שכבר היום נאסרה במערכת החינוך וכבר היום נאסרה, ככל שמדובר בהפליה של תלמידים ובני-נוער, תמשיך להתקיים, כשמדובר באזרחים אחרים. הכנסת כולה חייבת, צריכה, יכולה, להצביע בעד התיקון הזה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה, אדוני. תודה רבה לאדוני. אני מזמין את שרת המשפטים חברת הכנסת שקד, בבקשה. הנה יש שקט, איזה כיף, תישארו כך. בבקשה. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת דב חנין, הצעות החוק השונות, חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע זהות מגדרית או נטייה מינית), של חברי הכנסת השונים – כי אני מבינה שיש כמה הצעות חוק מוצמדות – מבקשות לתקן את חוק הפרשנות ולהוסיף הגדרה חדשה למונח "הפליה", כך שייאמר בה: לרבות הפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית, בשים לב למטרות החיקוק. אנו סבורים כי האיסור על הפלייתו של אדם מחמת נטייתו המינית או זהותו המגדרית מבטא את התפיסה החוקתית המקובלת. על רקע זה, אף בהיעדר תיקון החקיקה המוצע, פרשנות תכליתית סבירה של הביטוי הפליה בחיקוקים שונים היא כהפליה מחמת נטייתו המינית או זהותו המגדרית של אדם, שהיא הפליה אסורה מכוחם, ולראיה – כך פירש אך לאחרונה בית-הדין הארצי לעבודה את סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, וזאת אף מבלי שהחוק אמר זאת מפורשות. הצעת החוק מבקשת ליתן עיגון סטטוטורי לפרשנות האמורה באמצעות תיקון לחוק הפרשנות, ואולם חוק הפרשנות אינו ככלל אכסניה מתאימה לקביעת הסדרים מהותיים ורחבי היקף. משכך, נכון כי האיסור על הפליה מחמת נטייה מינית או זהות מגדרית ייקבע בחוקים הרלוונטיים, וזאת במקום שבו מזוהה חוסר נורמטיבי אמיתי, וכמובן על-ידי מנגנון מתאים. בדרך זו אף יתאפשרו בחינה ודיון במשמעות הכללת איסור ההפליה כאמור באותו הקשר. נוכח כל האמור לעיל, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. אם כן, הממשלה מתנגדת. <יעל גרמן (יש עתיד):> יש לי שאלה לשרה. <היו"ר מאיר כהן:> שאלה קצרה. בבקשה, גברתי השרה. גברתי השרה, אולי תעלי לדוכן להשיב לה? <יעל גרמן (יש עתיד):> שאלתי, בקשר לתשובתך – האם תתמכי והאם הממשלה תתמוך בהצעת חוק שאת יודעת ואנחנו יודעים שמדברת בדיוק על ההליך שאת אומרת, שנכנס לכל חוק וחוק, ומדבר בכל חוק וחוק על כך שנוסיף את איסור ההפליה על רקע נטייה מינית והגדרה? <היו"ר מאיר כהן:> כן, גברתי. <שרת המשפטים איילת שקד:> חברתי חברת הכנסת יעל גרמן, כל הצעה שכזאת, נקודתית, תובא לוועדת שרים לחקיקה. אנחנו נדון בה, ובהתאם להצעה נחליט אם לקבל או לא. <יעל גרמן (יש עתיד):> האם את תתמכי? <היו"ר מאיר כהן:> ובכן, הממשלה מתנגדת לכל ההצעות. בבקשה, חבר הכנסת עפר שלח. <עפר שלח (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש. היטיב לתאר חבר הכנסת דב חנין את פשטותה וכוליותה של ההצעה שהוא מעלה, שהיא זהה להצעה שאני העליתי, שהיא זהה גם להצעה שהעלה חבר הכנסת ניצן הורוביץ עוד בכנסת השמונה-עשרה, ואת הצורך להצביע בעדה. אבל מה שעומד פה הרי למבחן אינו הפשטות והצדק שיש בהצעת החוק הזאת, אלא הצביעות של הקואליציה. ואני אתאר לכם ב-40 שניות את התהליך שעברה הצעת החוק הזאת. אחרי שאני העליתי אותה, ניגשו אלי חברי כנסת מהקואליציה ואמרו לי: אם זה יעלה מהצד הקואליציוני, אנחנו נתמוך. אז לא רק שוויתרתי, הסכמתי לחתום על הצעת חוק של חברי כנסת מהקואליציה. ואחר כך הם אמרו שאם זה יעלה לוועדת השרים, יש בעיה של מכסות, אז נתתי מכסה משלי. לכל האורך אנחנו, חברי האופוזיציה, הראינו שמה שחשוב לנו הוא העניין עצמו ולא מי מציע אותו ומי יצביע בעדו, ועכשיו אותה קואליציה תצביע נגד הצעת החוק הזאת. אגב, חבר הכנסת חנין, אני לא צריך להזכיר לך שבכנסת התשע-עשרה, כשאני העליתי את אותה הצעה כחבר הקואליציה, הקואליציה הצביעה בעדה, והקואליציה הזאת הורכבה מרוב חברי הכנסת שעכשיו הולכים להצביע נגד. אז רק שיהיה ברור פה מי בעד הפליה, מי בעד שספר החוקים הישראלי יישאר מוכתם, ומי צבוע. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, חבר הכנסת שלח. אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין; בבקשה, אדוני. אוקיי, זהבה גלאון. בבקשה, גברתי. דב, אנחנו מן הסתם נשמע אותך עוד הרבה היום. בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, כנסת ישראל, שחוקקה חוק נגד הפליה, כנסת ישראל, שחוקקה חוקים שמבקשים להיטיב עם הקהילה הגאה, לא חושבת שצריך להכניס לסעיף ההפליה גם סיבות של נטייה מינית, זהות ומגדר? מה יש לכם? ממה אתם פוחדים? מה הדבר הזה? מה קרה? שבספר החוקים נדבר על זהות מינית, נדבר על מגדר – זה מפחיד אתכם? אני לא מבינה את ההתנהלות שלכם. אני לא מבינה את ההתנהלות השערורייתית בחוק הקודם, של חברי אילן גילאון. אני לא מבינה את ההשתוללות של הקואליציה. אני אומנם לא קיבלתי מנדט מאנשי יש עתיד להילחם על הצעת החוק שלהם, אבל אני לא מבינה את ההתנהלות של הקואליציה לגבי הצעת החוק של יש עתיד. יש עתיד – לא; ישראל ביתנו – כן. מה קורה לכם פה? ממתי תמיכה בהצעות היא לגופם של אנשים ולא לגופן של ההצעות? אה, בעצם זה תמיד ככה. אני חושבת שההחלטות של הקואליציה בשבועות האחרונים לגבי יוזמות חקיקה של האופוזיציה הן החלטות שערורייתיות. אני כבר שנה-שנתיים בכנסת הזאת, ולא ראיתי קואליציה שמתנהלת בצורה כזו מחפירה ביחס להצעות של חברי כנסת מהאופוזיציה. פשוט תתביישו לכם. האופוזיציה הקודמת, אדוני שר ה-, שר, שר – תזכיר לי? <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> את לא יודעת להוציא את המילה – – –? <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. בכל זאת, חבר הכנסת דב חנין. שלוש דקות לרשותך, אם אתה רוצה. אני רואה שכן. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, אני שמעתי בצער גדול את תשובתה של שרת המשפטים, שבעצם אומרת לנו: לא צריך חוק, כי בתי-המשפט כבר עושים את העבודה. אני רק רוצה שאנחנו כולנו נזכור את התשובה הזו בפעם הבאה שאנשים מהצד הפוליטי ההוא יבואו בטענות לבית-המשפט שמנהל את המדינה. אתם משתמטים מאחריותכם לקבוע חוקים שיעשו כאן צדק; אתם בורחים מהאחריות להילחם בהפליה; אתם משאירים אנשים עזובים בצדי הדרך. חבר הכנסת יואב קיש, חבל שאתה לא מקשיב, כי זה גם על אחריותך וגם על מצפונך, וחבל. חבל שאתם עושים את הדברים האלה. ואל תבואו אלינו בפעם הבאה ותסבירו לנו שבתי-המשפט מנהלים את המדינה, כי בתי-המשפט עושים את זה רק כאשר אתם בורחים. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים על ארבע הצעות החוק בנפרד. בבקשה. הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע זהות מגדרית או נטייה מינית), התשע"ה–2015, של חברי הכנסת עפר שלח ויעל גרמן. סליחה. שוב, בבקשה. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – 41 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע זהות מגדרית או נטייה מינית), התשע"ה–2015, לא נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> בעד ההצעה – 36, נגדה – 41. <קריאות:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> ההצעה לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה השנייה – של חבר הכנסת עמר בר-לב. בבקשה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 נגד – 43 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדר), התשע"ה–2015, לא נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 37 בעד, 43 נגד. ההצעה לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה שלישית – הצעת חוק הפרשנות, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 נגד – 43 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע זהות מגדרית או נטייה מינית), התשע"ה–2015, לא נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 37 בעד, 43 נגד. ההצעה לא התקבלה. אנחנו עוברים להצעת חוק הפרשנות של חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – 43 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדר), התשע"ה–2015, לא נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> בעד – 36, נגד – 43. גם הצעה זו נדחתה. <הודעה אישית של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס> <היו"ר מאיר כהן:> לפי סעיף 34(א) לתקנון, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה. בבקשה, גברתי. עד חמש דקות, אשמח אם זה יהיה פחות. תודה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אני ישבתי כאן והקשבתי לחברת הכנסת זהבה גלאון, שיכול להיות שבאמת מאי-הבנה חשבה שבכל מה שקשור להצעת חוק האוטיסטים, יש פה העדפה פרסונלית של מציע כזה או אחר. חברתי זהבה, הצעת החוק שלי הייתה הצעת החוק הראשונה שנכתבה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> לא דיברתי עלייך – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא, לא, שנייה, שנייה, שנייה, זהבה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הצעת החוק הייתה ביחד עם חבר הכנסת אילן גילאון, עם יצחק בוז'י הרצוג, עם שי פירון ואחרים. <זהבה גלאון (מרצ):> איך זה עובד? אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת גילאון? בסדר. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> והצעת החוק המקורית בעצם נכתבה גם עם האוטיסטים והייתה על דעת רוב האוטיסטים או ההורים לאוטיסטים על הרצף. הצעת החוק שאדוני השר מאיר כהן הגיש – שר הרווחה לשעבר מאיר כהן – דרך אגב, להזכיר לכם, שהיא גם עברה בקריאה טרומית בכנסת הקודמת, הוגשה לוועדת העבודה והרווחה, והמתנו להצעת חוק ממשלתית שבוששה להגיע, לצערי, ולכן לא עברה את הקריאה הראשונה ולא קודמה בחקיקה. כעת באמת היו שתי הצעות חוק שנוגעות לאוטיסטים שנמצאות על שולחן המליאה בכנסת. יש לנו אפשרות היום להביא בשורה, בשורה אמיתית טובה לאוטיסטים. אותה הצעת חוק מקורית – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת לוי, תהיה הזדמנות לעשות את זה, אז אנא ממך. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> כן, כן. לא, לא תהיה כי זה רק הצבעה. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הצעת חוק האוטיסטים – ההצעה המקורית הייתה מקובלת על רוב האנשים או ההורים ברצף. היא באה לתת פתרונות. הצעת החוק השנייה הייתה יותר המתווה שהציע וגשל. במתווה הזה יש חורים כאלה ואחרים שהטרידו – ואנחנו כחברי כנסת יודעים – שהטרידו אוכלוסיות גדולות שמייצגות את האוטיסטים. <היו"ר מאיר כהן:> גברתי, תודה רבה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אנחנו לא מדברים פרסונלית. אנחנו מדברים על התוכן. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> עדיין נגיע לוועדה. אנחנו נתגבש להצעה הטובה ביותר ואנחנו גם נקדם אותה, מה שהתחלנו בכנסת השמונה-עשרה. היא הייתה על דעתו של חברי, חבר הכנסת אילן גילאון, על דעתו של בוז'י הרצוג, על דעת חברים טובים נוספים אחרים מהקואליציה ומהאופוזיציה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> והיום אנחנו מתעלים על הפרסונליות ומעדיפים את התוכן. זה היפוך היוצרות. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון – בעל השפעה מהותית והוראות שונות), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/659/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, בבקשה. הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון – בעל השפעה מהותית והוראות שונות), התשע"ה–2015 – יציג את הצעת החוק חבר הכנסת אראל מרגלית. בבקשה, אדוני. עשר דקות לרשותך, אדוני. בבקשה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שאני מדבר עליה באה לענות לסוג חדש של מונופולים, שעליהם לא מדברים בתקופה האחרונה. לא, אדוני ראש הממשלה, ולא, אדוני השר שטייניץ, אני לא מדבר על מונופול בתחום הגז. אני מדבר על העובדה שישראל היא המדינה שיש בה מספר המונופולים הרב ביותר בתחום מוצרי הצריכה. ובמדינת ישראל, המחירים בסופרמרקטים, בבתי-המרקחת, בחנויות למוצרי חשמל, במקומות שבהם אתה פוגש את מוצרי הצריכה, הם פי-שניים, פי-שלושה, פי-ארבעה ואפילו פי-חמישה מהמחירים באירופה ובארצות-הברית. ואני אומר לכם על איזה מוצרים אני מדבר. אני מדבר על קולה ומשקאות קלים, שם יש לנו מחירים של פי-שלושה ופי-ארבעה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> פי-שלושה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> פי-שלושה ופי-ארבעה – כן, אבל זה דיאט. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת מרגלית, חבר הכנסת, להערכתי לא שומעים אותך. אני מבקש מכולם, אני חוזר, מי שרוצה לדבר שיעשה את זה בצד ובשקט, או שישב ליד חברו. באמת, לא יעלה על הדעת שעולים לכאן חברי כנסת להציג – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> השר כץ. <היו"ר מאיר כהן:> באמת. בבקשה, הסדרנים. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אני מדבר על סכיני גילוח, "ג'ילט", שבדוח השנתי שלהם בארצות-הברית אתה יכול לראות את הרווחיות שלהם, שהיא בערך 30%, אבל בישראל הם עולים פי-שלושה והרווח הגולמי שלהם הוא כנראה 90%, אדוני השר. אני מדבר על בתי-מרקחת, על חנויות ספורט, על חנויות חשמל; אני מדבר על העובדה שכדי להוריד את המחירים של החבר'ה האלה, שסוגרים לך הסכמים בסופרים בין חמש-שש חברות שמכסות לך את המדפים; אני מדבר על זה שחוק שקיפות המונופולים, אדוני ראש הממשלה ושר הכלכלה, היה אמור לשפוך אור על הרווחים של חברות פרטיות, שלהן בעצם מחזור של למעלה מ-300 מיליון שקל, והן מחזיקות אותנו, מחזיקות אותנו במקומות הרגישים ביותר, ושבמוצר אחרי מוצר המחירים הם פי-שלושה, פי-ארבעה ולפעמים פי-חמישה מאשר באירופה. אז מה אני ביקשתי? אני הלכתי לשר האוצר, חברי השר כחלון, ושאלתי אותו אם הוא מוכן לעבוד אתי על הנושא הזה ולעשות סדר. ובששת החודשים האחרונים אנחנו ניסחנו ביחד חוק שעשה את הדברים הבאים: 1. לא היה זקוק לרשות להגבלים העסקיים להגדיר מה זה מונופול, אלא אמרנו – מחזור של 300 מיליון שקל ומעלה; 2. צמצמנו את זה לשוק מוצרי הצריכה והמזון, כך שיהיה ברור על מה אנחנו מדברים, בדומה לחוק המזון; 3. הפרדנו את חוק מובילי השוק, שהוא חוק נפרד, ושמנו אותו לרשות ההגבלים העסקיים. ואז הבאנו את החוק להצבעה. ואז שר האוצר, אותו שר אוצר שחשבתי שיש לי אתו הבנה – פתאום הגיע שר כלכלה חדש, ראש ממשלת מדינת ישראל. ושם אותם בעלי המונופולים, נגיד הבעלים של הזיכיון של "קוקה-קולה" ושל "ג'ילט" ושל "פרוקטר אנד גמבל" ואחרים, הרימו טלפון. כן. ופתאום פתאום חברו להם יחדיו קובי מימון, "תנובה", "ג'ילט", "קוקה-קולה" ו"סופר-פארם". ושר האוצר – מה המשותף בין כולם לשר האוצר? הוא נעלם ברגע הקריטי. ואתה, אדוני ראש הממשלה, שאתה שר הכלכלה, אמרו לי שבעצם משרד הכלכלה מתנגד ברגע האחרון. אתה, שעבדת על חוק הריכוזיות – שם בפירוק הפירמידות עשינו עבודה. הבנתי שהגיעה הוראה ממשרד הכלכלה להתנגד בצורה חד-משמעית לחוק. אותו תמיר, מנכ"ל "קוקה-קולה", אתה יודע איך הוא קרא לי? קומוניסט. הוא קרא לי קומוניסט. פופוליסט וקומוניסט. הנפקתי 14 חברות בנאסד"ק, מכרתי עוד 13 חברות לחברות גדולות, אבל מנכ"ל "קוקה-קולה", כשזה מגיע לרווחים ולשים שקיפות על שורת הרווח שהיא פי-שלושה או פי-ארבעה מאשר שורת הרווח של "קוקה-קולה" שאתה יכול לראות בארצות-הברית – הוא קורא לנו קומוניסטים. אז אני גאה להיות קומוניסט – – <קריאה:> צודק. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – אם כדי לחשוף את הרווחים הבלתי-מתקבלים על הדעת של החברות המונופוליסטיות במדינת ישראל, שתופסות את האזרחים במדינת ישראל במקום הרגיש ומביאות כל סל צריכה של משפחה שיהיה 2,000 שקל, 3,000 שקל יותר מאשר באירופה, בארצות-הברית, על אותם מוצרים – אם אנחנו רוצים להתנגד לזה, לשים על זה אור, הם קוראים לנו קומוניסטים. ואני אומר לכם, שאם אנחנו לא נשים על זה אור, אנשים לא יראו שמלבד זה שהמחיר גבוה יותר, גם הרווח הוא רווח מונופוליסטי וחזירי. חברי חברי הכנסת שהגישו אתי את החוק – עמיר פרץ, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, דב חנין, מרב מיכאלי, עמר בר-לב וזהבה גלאון – ביחד אנחנו עושים את זה כבר בפעם השנייה. עוד פעם הגענו להסכמה, וברגע האחרון שר האוצר לא עונה, לא מגיע להצבעה ולא נותן את ההוראה להמשיך לעבוד. מה אמרו לי? אין דוגמה כזאת בעולם, זה באמת דבר מאוד קיצוני. עם אותם חבר'ה ממשרד האוצר מצאנו שש ארצות בעולם שבהן זה קיים, שברגע שיש לך מונופול והוא שולט בשוק, הוא צריך לגלות את הרווחיות שלו גם אם הוא חברה פרטית, אם הוא מספיק גדול. אבל הם נעלמו. עכשיו אני רוצה לומר: משה כחלון ובנימין נתניהו מאפשרים לזה להמשיך כי ראש הממשלה ושר האוצר לא מפחדים משקיפות, הם מפחדים מהמונופולים. הם מעדיפים את המונופולים על הציבור, במקום שבו יש עוול גלוי לעין אבל לא גלוי מספיק. מנתניהו – שגם עזב – אין לי ציפיות. אני מצפה שברגע האחרון הוא יבוא, ירימו אליו טלפון איזה מנכ"ל או שניים של חברות, והוא יגיד: תורידו את זה, תורידו את זה, תורידו את זה. אבל מכחלון דווקא היו לי, ולא רק לי, גם לאזרחים רבים במדינת ישראל – – <היו"ר מאיר כהן:> חברי הכנסת והשרים. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – היו ציפיות, וברגע הקריטי אדון כחלון נעלם. הלך. הלך ועשה את דברו של נתניהו על-פי הוראתו, נעלם ונתן לחוק הזה להתמסמס אחרי שעבדנו עליו שישה חודשים. המונופולים האלה, אומרים לי שחוק בעד שקיפות המונופולים הוא אנטי-עסקים. אני רוצה להגיד לכם – מר לוי, הכול בסדר? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סגן השר לוי והשר אלקין, בבקשה, ויכוחים לנהל בחוץ. תודה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> יש בעיות במרכז הליכוד. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> יש בעיות במרכז הליכוד? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> יש. <קריאה:> כן. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> יש שמחה ויש חיים – – – בית-השואבה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה תומכי מזוז נגד תומכי מזוז? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אז אני רוצה להגיד לך, השר כץ, ולשר דרעי – השר דרעי, העניין הזה שאותם מונופולים מחזיקים – אמרו לי שזה אנטי-עסקי. המונופולים הולכים נגד העסקים הקטנים במדינת ישראל ולא נותנים להם להיכנס למדפים; המונופולים הולכים נגד האזרחים ומעלים להם את המחירים פי-שלושה ופי-ארבעה; המונופולים של החברות הפרטיות שולטים לנו ביוקר המחיה בצורה דרמטית, במוצרי הצריכה. ממשלת ישראל ברחה. ראש הממשלה ושר הכלכלה ברח. שר האוצר נעלם כמו הודיני ברגע שהגענו לרגע ההכרעה ולרגע ההצבעה. ועכשיו אנחנו מבינים שבמקום לייצג את האזרחים, אתם קשובים לאותן חברות מונופוליסטיות שממשיכות לעשות את העסקאות בסופרמרקטים שלנו, לסגור את המדפים בעסקאות כלליות, ושמחיר של מוצר אחרי מוצר יהיה פה פי-שלושה ופי-ארבעה ממחירי המוצרים המקבילים באירופה ובארצות-הברית. ברחתם. הלכתם למונופולים, ברחתם מהאזרחים, חטאתם לחובת הנאמנות שלכם כלפי אזרחי מדינת ישראל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת אראל מרגלית. ישיב השר יריב לוין. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> רק רצו שאני אראה את זה. מותר? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אסור להציג מוצגים. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מוצר לדוגמה. פשוט מוצר לדוגמה, "קוקה-קולה" – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אסור, אסור – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אסור? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – אדוני אראל מרגלית. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> הבנתי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לקפל את המיצג. <חיים ילין (יש עתיד):> לא ידעתי. לא ידעתי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> השר לוין ישיב, בבקשה. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, חברי חבר הכנסת מרגלית, אני לא יודע, בעיני התשובה היא לא סתם איזה הליך פורמלי, אני באמת רוצה לענות לך. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אני מקשיב. <שר התיירות יריב לוין:> אני גם רוצה לומר, חבר הכנסת מרגלית, די לנו בצרות שיש לנו שפוגעות בכבודה של הכנסת, אם גם אתה תצטרף למחול הזה, באמת מצבנו יהיה גרוע. אני חושב שאתה אחד האנשים שמוסיפים כבוד לבניין הזה, אז אנא ממך. המיצגים האלה והדברים האלה, באמת, אני חושב שזה פשוט לא לעניין. אנחנו במו-ידינו גורמים לעצמנו נזק קשה, וחבל. הצעת החוק – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לשמור על השקט. בבקשה. חבר הכנסת לפיד וחבר הכנסת אלאלוף, תודה רבה. אתם מפריעים לכבוד השר. <שר התיירות יריב לוין:> הצעת החוק שהגיש חבר הכנסת מרגלית היא באמת לא כדרך – לפעמים אנחנו נתקלים בכל מיני הצעות שהן לא מעובדות. מדובר באמת בהצעה מעמיקה ורצינית שבאה, להבנתנו, לתקן את חוק ההגבלים העסקיים בשלושה נושאים. הראשון, לבצע תיקון כך שתהיה תוספת לרשימת ההתנהגויות המהוות ניצול לרעה של מעמד מונופוליסטי – התניית התקשרות בדבר נכס או שירות שבמונופולין בתנאים שעניינם היקפי קנייה או מכירה של הנכס או השירות, או יעדי קנייה, שלא במסגרת תחרותית הוגנת. הנושא הנוסף, תוספת פרק לחוק ההגבלים העסקיים שעניינו בעל השפעה מהותית, המסמיך את הממונה לקבוע כללים ואמות מידה שיגדירו מיהו אדם בעל השפעה מהותית בשוק; הממונה גם יוסמך, לפי ההצעה, לקבוע כי אדם מסוים הוא בעל השפעה מהותית בשוק ולהשית עליו את כל האיסורים והחובות שהחוק מטיל על בעל מונופולין, לרבות הטלת אחריות פלילית ועיצומים כספיים. העניין השלישי, הסמכת הממונה על ההגבלים העסקיים לקבוע כללים בדבר פרסום דוחות כספיים של בעל מונופולין, של בעל השפעה מהותית ושל חברי קבוצות ריכוז, ובכלל זה הוראות בדבר מתכונת הדוחות, הפרטים והמידע שייכלל בהם. הרשות להגבלים עסקיים היא כידוע גוף עצמאי, בלתי תלוי לחלוטין בממשלה, בעל יכולות מקצועיות מהגבוהות ביותר, גם אם כמובן לא תמיד כולנו מסכימים עם כל החלטה שמתקבלת שם. בשנים האחרונות, בעקבות עליית יוקר המחיה, נתנה הממשלה מגוון כלים חדשים ועוצמתיים לרשות. בין היתר, הוקמה מחלקת מחקר, ניתנו סמכויות לבצע מחקרי שוק יזומים, ניתן סל כלים להכרזות על קבוצות ריכוז ולפעולה כנגדן, כלים של טיפול פרטני בשוק המזון, ועוד. כרגע נמצאת בקנה, אגב, הצעת תיקון שתשנה גם את ההגדרה של בעל מונופולין. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת ביטן, אתה לא מפסיק לדבר מאז נכנסת. ביטן, תודה. <שר התיירות יריב לוין:> הממשלה קידמה רפורמה של ייבוא מקביל במוצרי מזון, החליטה על הקלות בייבוא מוצרי צריכה דרך ועדת לנג, ועוד. מדובר – נדמה לי שלא יכול להיות כאן חולק – בממשלה שמקדמת תחרותיות, שעושה מאמץ גדול לעודד ולקדם את התחרות במשק ולהוריד את יוקר המחיה. כך בממשלה הזאת; אגב, כך גם בשתי קודמותיה. הצעת החוק שלפנינו עוסקת בלתת כלים שכבר קיימים לרשות להגבלים עסקיים לתיקון התנהגויות אסורות – לתת כלים שהרשות להגבלים עסקיים, בראייה המקצועית שלה, איננה חפצה בהם. לדוגמה, ההגדרה של בעל השפעה משמעותית – עדיף בעיני אנשי הרשות להגבלים עסקיים לשנות את הגבלת בעל מונופולין, כפי שבאמת אנחנו פועלים לעשות, ולעסוק במתן סמכות לניתוח דוחות כספיים, בעוד שהרשות סבורה שנכון לעסוק לא בניתוח דוחות כספיים אלא דווקא בניתוחי שוק. לנוכח הדברים האמורים, הממשלה מתנגדת להצעת החוק הזאת, אם כי, אני שוב אומר – באמת בנימוקים מקצועיים ענייניים, בעיקר של אנשי הרשות להגבלים עסקיים, וחרף ההערכה והעובדה שהכוונה מאחורי ההצעה היא באמת כוונה טובה, ובהרבה מאוד מקרים גם משתלבת במטרה שמשותפת לכולנו. יש מחלוקת על הדרך להשגת המטרה הזאת, ולכן הממשלה מתנגדת להצעה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לשר יריב לוין. אנחנו עוברים להצבעה על החוק. <קריאות:> שמית. שמית. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתם ביקשתם שמית. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> לא, לא. מי ביקש? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, הם. הממשלה. אקוניס שואל. הממשלה מבקשת שמית? <קריאות:> שמית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו נעבור להצבעה שמית על הצעתו של חבר הכנסת מרגלית. אני מבקש ממזכיר הכנסת להתחיל להקריא את שמות חברי הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> (קורא בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – בעד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – נגד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – נגד ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – בעד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת ינון מגל – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – בעד טלי פלוסקוב – אינה נוכחת מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – אינה נוכחת יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא להקריא את שמות חברי הכנסת שלא נכחו. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> (קורא בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח משה יעלון – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח ציפי לבני – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח ינון מגל – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח רויטל סויד – אינה נוכחת אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – אינה נוכחת יעקב פרי – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – אינה נוכחת מירי רגב – אינה נוכחת אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח סתיו שפיר – אינה נוכחת <היו"ר יחיאל חיליק בר:> האם יש חברת או חבר כנסת באולם שרוצה להצביע ולא קראו בשמו או שלא נכח ורוצה להצביע עכשיו? לא. אדוני, נא לספור את הקולות. אם כן, הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון – בעל השפעה מהותית והוראות שונות), של חבר הכנסת מרגלית – 28 בעד, 43 מתנגדים. הצעת החוק לא עברה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעה שהעלו חברי הכנסת זהבה גלאון, אראל מרגלית, יצחק וקנין ובאסל גטאס בנושא: הבנקים הגדולים ממזגים לתוכם את חברות הבת כדי למנוע תחרות עתידית; ובעקבות דיון מהיר בהצעה שהעלו חברות הכנסת מיכל בירן ונורית קורן בנושא: הפחתת דמי הניהול בקרנות הפנסיה על-ידי הפרדת תגמול סוכני הביטוח מדמי הניהול. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעה שהעלו חברי הכנסת מירב בן ארי, מאיר כהן ורויטל סויד בנושא: שינוי מדיניות משרד החינוך באבחון תלמידים לקויי למידה וזכאותם להתאמות. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. <הצעת חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/30/20; "דברי הכנסת", חוב' ז', עמ' 6913.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <הצעת חוק שיקום, קידום ושילוב אנשים עם אוטיזם בקהילה, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/83/20; "דברי הכנסת, חוב' ז', עמ' 6914.] (הצעת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק פ/30, הצעת חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, התשע"ה–2015. ישיב במשולב על שתי הצעות חוק בנושא, של חברי הכנסת מאיר כהן ויאיר לפיד ושל חברת הכנסת אבקסיס, שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ. בבקשה, אדוני. זו תשובה והצבעה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני חושב שאנחנו מגיעים פה היום לעוד הישג לא מבוטל של כנסת ישראל שתעזור לאוכלוסיות המוחלשות במדינת ישראל. אני רוצה להגיד ולתת פה כמה מספרים. במדינת ישראל יש כ-12,000 אוטיסטים מדווחים לשירותי הרווחה; 9,000 מהם הם עד גיל 18; 550 בין הגילים 18 ו-21; 2,450 הם מעל גיל 21. לצערי, האוכלוסיות האלה לא קיבלו מענה מספיק במדינת ישראל. כשהגעתי למשרד רציתי להניח הצעת חוק ממשלתית שעבדו עליה, והצעת החוק הממשלתית הזאת, אני חושב שהייתה יוצרת ביורוקרטיה קשה והיינו יכולים למצוא את עצמנו כאלה שבאים לעזור ומוצאים את עצמנו כאלה שפוגעים. ואין לנו מטרה, לאף אחד בכנסת ישראל, הן באופוזיציה והן בקואליציה, לנסות לפגוע באזרח כלשהו במדינת ישראל. ופניתי לאוצר. אמר לי האוצר: עלויות – כן עלויות, לא עלויות. נכון להיום ממשלת ישראל או מדינת ישראל מקציבה כ-180.5 מיליון ש"ח לשנה לטיפול באוכלוסיית האוטיסטים. ראיתי את התקציב שלי והחלטתי לנסות לשפר את איכות החיים שלהם. נכון להיום – בשנת 2014 היו שבעה עובדים סוציאליים ברשויות dedicated לאוטיסטים. שבעה. מ-2016 יהיו 107 עובדים סוציאליים שיטפלו באוטיסטים.107 עובדים סוציאליים, זאת אומרת – גם לשחרר עובדים לפעילות אחרת וגם ניתן מענה של פי-14 ממספר העובדים הסוציאליים שהיו. נכון להיום, בפעילות קהילתית – מה? <קריאה:> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> נכון להיום, בפעילות קהילתית השקענו באוטיסטים 27.5 מיליון שקל. 2015 נגמרה. ב-2016 נוסיף ל-27.5 מיליון עוד 24 מיליון ש"ח. בסך הכול יהיו לנו פה, במקום 27.5, 51.5 מיליון ש"ח. אחת הבעיות הגדולות שלנו במשרד הרווחה הנוגעת לילדים בסיכון ולאוטיסטים, זה שאנחנו נותנים מענה עד גיל 18. מעבר לגיל 18 יש לנו בעיה קשה, גם בילדים בסיכון. נכון שבגיל 18 אצלנו רגילים ללכת לצבא ואומרים שיש כאלה שמטיסים מטוסים. הילדים בסיכון לא הגיעו לבגרות, אף שהם הגיעו לגיל הכרונולוגי, וצריך למצוא להם מענה; צריך למצוא להם מענה, וזאת בעיה קשה. היום יש 1,105 מקומות לינה המיועדים לאוטיסטים מעבר לגיל 21, ויש 2,450 – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> יש ממתינים בתור. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא, סך הכול מעל גיל 21 יש 2,450. בשנת 2015/16 התווספו 360 מקומות. אי-אפשר להקיף ולהכיל מעבר למספרים האלה. 360 מקומות התווספו ל"בית לחיים" לבני יותר מ-21, וזה 35% ממה שקיים היום. אני יודע שזה לא מאה אחוז, אני יודע שזה לשנה אחת, ואני יודע שאני אמון על המשרד, ואני יודע שאני אמשיך ואשפר את איכות החיים של האוטיסטים ושל המשפחות שלהם, שנותנות להם תמיכה והחיים שלהן קשים. לא רציתי שיהיו פה מנצחים ולא שיהיו פה מפסידים; רציתי שתבוא פה הסכמה – שתבוא הסכמה של הבית שכולם רוצים לנסות, לשפר ולאחד את חיי אלה שזקוקים להם. אני יודע שהבאתי פה תוצאה שמדינת ישראל, במקום 180.5, מ-1 בינואר 2016 תשקיע 280.5 – 100 מיליון שקל נוספים שילכו למשתייכים לספקטרום האוטיסטי. יש לנו בעיה: בכל שנה גדל מספר האוטיסטים ב-15%–20%. אז נכון שאני שמח שיש אבחנה יותר טובה, ואנחנו יכולים לתת טיפול נאות יותר, אבל אנחנו צריכים יותר משאבים, ואנחנו צריכים יותר כסף. והנה, אני עומד פה ואני אומר: אני אתן כסף, ואני אשקיע. בתקופה הקרובה תונח הצעת חוק ממשלתית. הגענו להסכמה עם שני המציעים, שיש להם שתי הצעות חוק שונות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> ועדת הכספים הצביעה נגד, אז אתה לא יכול. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> יש להם שתי הצעות חוק שונות, ואני אצביע בעד. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אתה לא יכול. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> במאה אחוז. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אתה לא יכול – – – הממשלה נגד החוק – – – נגד החוק. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ואני אצביע בעד. יש שתי הצעות חוק שונות. יש פה סיכום של חבר הכנסת יאיר לפיד – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> רב ליצמן, רב ליצמן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סליחה, חברים, לנהל את הדיון הזה לא פה, בבקשה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> רב ליצמן, ליצמן, אחר כך תעשה מה שאתה רוצה, אבל אל תפריע לי, בבקשה. <קריאות> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> ליצמן, זה לא הלכה, זה חוק. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> יש פה שתי הצעות חוק לא זהות, האחת כזאת והשנייה כזאת, והוסכם עם המציעים – וחבר הכנסת יאיר לפיד יעמוד על הבמה ויגיד את זה – שהצעת החוק שלו תוצמד להצעת החוק של אורלי לוי, גם בהצמדה וגם בניסוח. שתי ההצעות האלה יחכו להצעת החוק הממשלתית שתבוא במהרה, ואנחנו נקדם ונשפר את איכות החיים של האוטיסטים במדינת ישראל, כי מחובתנו לעשות את זה. לכן, אני קורא לכנסת ישראל לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לשר חיים כץ. אנחנו עכשיו עוברים להצבעה – לא לא לא, אין זכות לרשות דיבור. <קריאה:> חייב. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> יש, יש. אחרי השר הם יכולים להגיב. זה טרומי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא. לא. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא, הוא חייב להציג. <קריאה:> חיליק, אל תעשה בלגן. <קריאה:> תן לו להציג, הוא חייב להציג. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ראשית, אנחנו נשאל את המציע אם הוא מסכים להתניות. <יאיר לפיד (יש עתיד):> מסכים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> גם המציעה? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מסכימה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נסביר לשר כץ למה אי-אפשר לדבר. רק כאשר יש התנגדות אפשר לאפשר לו לדבר. מאחר שהסכמתם וכבר דיברתם – – – <דוד ביטן (הליכוד):> זה בהסכמה. <קריאות:> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תן לו לדבר. אני תקפתי אותו, תן לו לדבר, להגיב. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו נצביע, ואחר כך אשקול את דעתי בנושא. בכל מקרה, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, של חברי הכנסת מאיר כהן ויאיר לפיד. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא לא. אנחנו משנים את ההצמדות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אוקיי. אז אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק פ/83, הצעת חוק שיקום – אומר סגן המזכירה שההצעה של חבר הכנסת לפיד היא ההצעה המובילה, וזו המוצמדת, וזה חייב לעבוד לפי התקנון. <קריאות:> – – – לא – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מה שחיים רוצה לאשר זה את הנוסח הזה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מצביע לפי התקנון, השר. אורלי, אני מצטער, בסדר? אנחנו, לפי הסדר, קודם כול מצביעים על הצעת חוק פ/30, הצעת חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, התשע"ה–2015, של חברי הכנסת מאיר כהן ויאיר לפיד. אני מפעיל את ההצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 52 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 52 בעד, עם נוכח אחד, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. הצעת החוק עברה. אנחנו עוברים מייד להצבעה על הצעתה של חברת הכנסת אורלי לוי, הצעת חוק שיקום, קידום ושילוב אנשים עם אוטיזם בקהילה, שמספרה פ/83. אני מפעיל את ההצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 55 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שיקום, קידום ושילוב אנשים עם אוטיזם בקהילה, התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 55 בעד, ללא מתנגדים. גם הצעת חוק הזאת עברה. מזל טוב. לפנים משורת הדין אני מנצל את סמכותי ונותן לכל אחד מכם שלוש דקות להגיב ולדבר. בבקשה, וברכותי. בבקשה, אדוני. מזל טוב. <יאיר לפיד (יש עתיד):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כשנכנסתי לבית הזה אמרו לי שאני שליח ציבור. שליח ציבור הוא אדם שצריך להיות לפה לאלה שאין להם פה ולכל אלה שאין להם קול. זה התפקיד שלנו. היום אני לפה לבתי ונותן קול שאין לה אל מול הבית הזה. הבית הזה התגייס בשביל להיות בית של שליחי ציבור אמיתיים, שנותנים קול לאלה שאין להם קול. אני רוצה להודות לשר הרווחה על מעשה של גדלות רוח היום. זה שהצלחנו לשים בצד – לא רק הוא; יש פה חבר הכנסת ביטן, חבר הכנסת לוי, אלי אלאלוף שנמצא פה, כמובן אורלי שותפתנו. אדוני חבר הכנסת הרצוג, לפעמים אפילו האופוזיציה הזאת מצליחה לתפקד. אני מודה לך ולמפלגתך ולמרצ. אנחנו היום שליחי ציבור – וכולנו, חברי הכנסת של כולנו – נתנהג גם בהמשך ככה. נוסח החוק הזה, כאמור, ישתנה לנוסח החוק של אורלי, והוא יוצמד להצעה הממשלתית. נהיה החיילים, כולנו יחד, של החוק, של הנושא. זה גדול מאתנו, זה גדול מהפוליטיקה שלנו. אלי, בוועדה נבוא בשביל לעשות מה שאתה אומר לנו, לטובת הנושא עצמו. ואנחנו נעשה. אני יודע שיש הרבה פחדים אצל הציבור האוטיסטי. בשביל זה יש כנסת, בשביל זה יש תהליך, בשביל זה יש ועדות, כדי להקשיב לכולם, כדי לשמוע את כולם. המהות הפנימית היסודית של הורים של ילדים אוטיסטים היא הפחד המתמיד, החרדה המתמידה, שתטעה. אז אני מבין את עוצמות החרדה של הימים האחרונים. אבל אנשים, כשיכירו את התהליך – ואנחנו לא יכולים להפקיד אותו בידיים טובות יותר מאשר הידיים של אלי אלאלוף וחיים כץ – יבינו שהכול פה נעשה לטובת העניין עצמו. אני מודה לכנסת. יעלי הייתה השבוע בגדנ"ע והייתה עם מדים. בפעם הראשונה ראיתי צילום שלה עם מדים. והסתכלתי עליה וקיוויתי שאוכל לעמוד פה היום ולהגיד: היא, כמיטב יכולתה, ממלאה את חובתה, והבית הזה היום כמיטב יכולתו מילא את חובתו. אני מודה לכולכם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת לפיד, על הדברים המרגשים. חברת הכנסת אורלי לוי, בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. יאיר, יש פה סימבוליות מסוימת. אתה זוכר מה הייתה הצעת החוק הראשונה שעליה חתמת כשנכנסת לכנסת? זו הייתה הצעת החוק שהיום הופכת להיות גם ההצעה המובילה בזכות גם – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ומי חתם עליה אז? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אם אצטרך למנות את כולם – חיים כץ, בוז'י הרצוג, אילן גילאון ידידי, יאיר לפיד. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא, הוא לא היה בכנסת. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא, זה היה היום הראשון שהוא נכנס, רצתי כי ראיתי ורצינו. וזה גם הנוסח שמוביל היום. ואדוני שר הרווחה, אני רוצה לומר לך משהו: אני מצדיעה לך היום בשמי ובשם כל אלו שחיכו יותר מדי זמן לראות איזו התקדמות בנושא. אז היום אלה האוטיסטים, אבל האוטיסטים יהפכו להיות – אדוני השר – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אפשר לחבק אותו? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> בוודאי, בוודאי, מאיר ידידי. האוטיסטים יהפכו להיות אלו שמובילים את כל אותם ילדים בעלי המוגבלויות שכל כך זקוקים וראויים להתייחסות אמיתית, כי כשאתה מגיע לגיל 21 אתה לא נרפא. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> גברתי השרה לשעבר וידידתי סופה לנדבר, הייתם עדים למאבק שאני חושבת שרוב הציבור לא ראה, הוא נעשה מאחורי הקלעים. אבל אני רוצה להודות גם לאחי, גם לדוד ביטן, לבני בגין שנלחם יחד אתנו היום, ולשר הרווחה בכבודו ובעצמו – כן, יואב, גם אתה וגם אחרים, אבל שר הרווחה בכבודו ובעצמו, שנעמד על הרגליים האחוריות כנגד כל מיני שיקולים, גם פוליטיים וגם אחרים, וקיבל החלטה שמנהיג מקבל. חיים, אני מודה לך היום בשם כולם, ואנחנו מצפים שתביא הצעה טובה, טובה יותר מההצעה שלי וטובה יותר מההצעה של יאיר. תתעלה עלינו, אנחנו רק מכוונים ואתה זה שתיקח את זה צעד קדימה. איך היית אומר בתור יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות? צריך את הסדק כדי לפעור חור. אז אנחנו עשינו את הסדק, עכשיו אנחנו בונים עליך שאתה תרחיב את זה כמה שיותר. אני מודה לכם, אני מודה לכולם. ובימים כאלו הכנסת מתעלה על עצמה ומוכיחה שאנחנו יודעים לעבוד ביחד. הלוואי שנראה עוד המון ימים כאלו. וחיים, שוב פעם, תודה. תודה לכל מי שפה ולכל מי שתמך. עוד נוסיף ונתקן בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ביחד עם היושב-ראש והחברים הנוספים. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחברת הכנסת לוי, שזאת הפעם היחידה שאני זוכר, לפרוטוקול לפחות, שהיא סיימה לפני הזמן שניתן לה. זה כבר הישג. ובאמת מברוכ. <הצעת חוק שימוש חוזר במים אפורים, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1561/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים עכשיו להצעת חוק שימוש – לא, לא, לא, הוא ויתר, ויתר, ויתר – הצעת חוק שימוש חוזר במים אפורים, של חבר הכנסת חיים ילין וקבוצת חברי כנסת. יציג אותה חבר הכנסת חיים ילין, ויענה עליה ועל עוד הצעה במשולב שר הבריאות יעקב ליצמן. רגע, ניתן להם חצי דקה. <חיים ילין (יש עתיד):> לא, רק בינתיים כשהם מדברים, אל תשים זמן. לעבור מנושא כל כך רגשי, שכנסת ישראל מתאחדת – הלוואי שראש הממשלה היה פה להבין מה זו מנהיגות ואיך צריך לאחד. האמן לי, אני יודע מה שאני אומר, זה נדיר לראות את הדבר הזה – ולעבור למים אפורים, כבוד השר ליצמן, זו נראית לי התדרדרות אדירה. אבל ניתן להם את הברכות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז הזמן שלך מתחיל עכשיו, אדוני, טוב? בבקשה, הצעת חוק שימוש חוזר במים אפורים. בבקשה, אדוני, חבר הכנסת ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מה הוא מלכלך? מה הוא מלכלך? <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד השר, זה מים אפורים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת ביטן, יושב-ראש ועדת הכנסת – – – <חיים ילין (יש עתיד):> האמן לי, זה מים אפורים, זה לא שוק אפור. האמן לי, אני יודע מה שאני אומר לך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת ביטן, אני מבקש ממך, סטופּ. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – יש לך מזל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> מה אני אעשה? כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק שימוש חוזר במים אפורים אמורה להוביל לחיסכון כספי של כ-35% בחשבון המים של משק-הבית המשפחתי, ולסייע, נוסף על זה, בשמירת איכות הסביבה. הקואליציה, למרות מה שראינו לפני חמש דקות, כתוב לה שם בדף להצביע נגד. היא אפילו לא יודעת למה היא הולכת להצביע נגד, אפילו לא יודעת למה. הרי מה, יש תמיכה מהקואליציה, יש תמיכה מכל ארגוני הסביבה, יש תמיכה אפילו ממשרד הבריאות, אין תמיכה רק מבן-אדם אחד – משר הבריאות. כל ועדת השרים נלחמה מול השר ליצמן כדי להעביר את הצעת החוק, אבל, כידוע, מספיק שהנושא הזה מגיע לשר הבריאות וזה תחתיו והוא מתנגד – אין שום אופק בכלל שהחוק הזה יצליח לעבור את ועדת השרים. ולכן אני מביא אותו לפה. זה חוק שבכלל לא עולה כסף; הוא לא עולה כסף, אבל הוא כנראה מפחיד את שר הבריאות. הוא נועד לקדם פעולות חיסכון במשק המים באמצעות אישור ואסדרה של מערכת למחזור מים אפורים. מה זה מים אפורים? שכולנו נבין – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> למה זה מפחיד את שר הבריאות? <חיים ילין (יש עתיד):> תכף אסביר לך. לפחות הוא ינמק. אני לא יודע למה זה מפחיד אותו. ישבתי אתו, הוא לא נימק לי. המקור של המים האפורים הוא בדיוק המים שאנחנו רואים במין צבע אפור כזה שיוצאים מהכיורים, ממכונות הכביסה, מהאמבטיות, והם מהווים 35% מצריכת המים הביתית. רמת הזיהום שלהם מאוד נמוכה, ולכן הם מאוד קלים לטיהור במתקנים ביתיים, עוד יותר בשכונות חדשות ובבניינים חדשים שבעצם נבנים בימים אלו ממש, ואפשר להשתמש במים האלה להדחות אסלה ולגינות. עכשיו, שימו לב, כשכולם באים ומדברים בוועדת הפנים על מחיר המים – את אותם מים שאנחנו שותים, שיכולים לעלות בין 2.5 ל-10 שקל לקוב, אנחנו זורקים לכל מקום אפשרי. וזה לא מובן. אנחנו מדברים על יוקר המחיה, אנחנו מדברים איך להוזיל, אנחנו מדברים על הרבה מאוד דברים. הנה, בבקשה, פניתי לשר בשיחה אישית, אמרתי לו: תקבע איזה תקן שאתה רוצה, תקבע איזו מכונה אתה רוצה שתעמוד בכל בניין, תקבע מה שאתה רוצה, אבל תקדם את הדבר הזה. הוא לא בא מרוסיה, אבל המילה הייתה "נייט" – בשום פנים ואופן, ועד עכשיו לא הצלחתי להבין למה. מדינות העולם – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> יואל אומר: עוד פעם רוסים? תעזבו אותנו. <חיים ילין (יש עתיד):> לא לא, "נייט" פשוט יוצא לי. מדינות העולם השכילו להבין את הצורך בניצול יעיל של מקורות המים לנוכח התדלדלות מקורות המים וירידה באיכותם ולנוכח הגידול המתמשך של האוכלוסייה ושל צריכת המים באופן כללי. מערכת המים האפורים היא טכנולוגיה מוכרת הפועלת בהצלחה בעולם זה שנים רבות, ובפרט במדינות מתקדמות הסובלות ממחסור במים – אוסטרליה, אירופה, יפן ומדינות שונות בארצות-הברית. הצעת החוק תוביל לחיסכון במים שפירים, להפחתת עומס על מערכת הביוב, לשמירה על עתודות המים הלאומיים וכמובן לחיסכון כלכלי והורדת יוקר המחיה. אבל על אף כל היתרונות הרבים שאני כרגע ציינתי וההבנה שבמדינות העולם זו טכנולוגיה ויש חקיקה עליה, הקואליציה בעוד כמה דקות כנראה תגיד לא, כי כתוב להם שם "לא". כי ככה רשום בדף ההצבעות, כמו שגם לפעמים אצלנו רשום, אבל אנחנו מבינים ומקיימים את הדיונים. על הצעת החוק חתומים בין היתר חברי הקואליציה שאמרו לי: חיים, אין פה שום סיבה שלא נצביע בעד, זה לא עניין של קואליציה ואופוזיציה, זה עניין של שכל ישר. רועי פולקמן, מכלוף מיקי זוהר. בוועדת השרים לחקיקה – וזה בעצם הדבר שהכי כואב לי – הצעת החוק זכתה לתמיכה של יושבת-ראש הוועדה, שרת המשפטים, והשר להגנת הסביבה, שפעל רבות בניסיון לקדם את החוק. אבל שר הבריאות לא מוכן לשמוע. הוא נגד. למה? ככה. השר מתנגד להצעה מבלי לשמוע את גורמי המקצוע, מבלי לעשות דיון ענייני ומקיף בנושא. הוא פשוט נגד. למה? ככה. בין הדרישות שאני יכול עכשיו לפרט, מתוך ניסיון של 30 שנה, שכבוד השר כנראה לא מכיר, ומשרד הבריאות קצת התחיל: בשנות ה-80 הגיע מפעל השפד"ן לנגב המערבי. מפעל השפד"ן הוא אחד המפעלים הגדולים להשבת מים. אני רק רוצה לסבר את האוזן לכל מי שלא מבין מה זה השבת מים: מדינת ישראל מובילה בעולם בהשבת מים; 80% מהמים במדינת ישראל מושבים לצורכי חקלאות. 80%. המדינה הבאה בתור, ספרד – 19%. שתבינו איזה פער, איך אנחנו מובילים בעולם. ולפני 30 שנה אף אחד לא רצה לקחת את המים האלה, של השפד"ן. פחדו מהם. הפחידו אותם. אני אומר לכם עכשיו – בלי השפד"ן לא היה עוטף-עזה ולא היה נגב. לא היה. בשום פנים ואופן. מפעל השפד"ן המשיך את המפעל של לוי אשכול שחיבר את כל ההתיישבות למים, ועכשיו יש חקלאות. ישראל כץ, כשהיה שר החקלאות, אמר: העליתי מטוס באוויר לראות את השטחים החקלאיים בנגב. דונם אחד לא היה חופשי, בגלל מפעל השפד"ן. צינור השפד"ן נצבע בצבע סגול. כל אחד שמטייל בנגב יודע שזה צינור שפד"ן. אף אחד לא נוגע בזה. עכשיו, לפני 30 שנה זה קרה. משרד הבריאות התנגד לכך שהמים האלה ילכו לגינות, שילכו להרבה מאוד מקומות שהיום הם הולכים אליהם. בהתחלה ביקשו שכל השקיה של הגינות תהיה בטפטוף טמון; חס וחלילה שהאוויר והמים האלה יזהמו את הסביבה. היום כבר חופשי משקים בזה. תראו איזו התפתחות אנחנו עברנו. סיפרתי לשר את כל ההיסטוריה של השפד"ן – המים האפורים הם מים יותר נקיים מהמים שמגיעים למפעל השפד"ן, והוא מתנגד לזה. לא יעלה על הדעת דבר כזה. החקלאות מתפתחת רק בגלל זה. אנחנו יכולים להחזיר לנגב ולהרבה מאוד מקומות את הירוק, את אותן גינות של אותן משפחות מעוטות יכולת, שלא מסוגלות לשלם את 8 השקלים לקוב מים. זה יעלה להן – חינם; בקושי ישלמו אגורות. אבל שר הבריאות מתנגד. והקואליציה כנראה תצביע עם שר הבריאות, כי הרי לא מפילים ממשלה בגלל מים אפורים, לא יעלה על הדעת בכלל דבר כזה. כבוד שר הבריאות, אני אומר לך, זה לא שוק אפור, זה מים אפורים. זה הדבר הכי טבעי שיש, ואנחנו למדנו שבמדינת ישראל, בנגב, באותם מקומות שאין מים, אנחנו יודעים להפריח את השממה. זה המקום שהתיעוש שלנו, יחד עם הבינוי המסיבי שהיום הממשלה מובילה, יביא לעומס על הביוב, יהיה עומס יתר של כמויות מים, ואנרגיה שאנחנו מבזבזים תרד לטמיון. זה יחסוך כל כך הרבה דברים. ואל תפחיד אותנו. כבר מספיק הפחידו אותנו עם מלחמות, עם איראן, עם כל מה שאתה רוצה. אל תפחיד אותנו במחלות, כי במשך 30 שנה ומשהו שאנחנו משקים בשפד"ן לא קרה כלום. שום כלום לא קרה למדינת ישראל, להפך. באים כולם היום להעתיק את המודלים של מדינת ישראל. זאת גאווה. לא משנה מי שר החקלאות ומאיפה הוא בא ומה הדעות הפוליטיות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <חיים ילין (יש עתיד):> כשהוא נוסע לחוץ-לארץ – האמינו לי, כשהוא נוסע לחוץ-לארץ הוא אומר לי כשהוא חוזר: גאווה גדולה למדינת ישראל על שיש לנו עם כזה, שיש לנו מוחות כאלה, שמסוגלים לפתח בלי פחד. כבוד השר, לא בטוח ששכנעתי אותך, כי אם לא שכנעתי אותך בשיחה אישית, אז בטח עכשיו אני לא אשכנע אותך, אבל לפחות אני קשוב לשמוע למה לא. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת חיים ילין. <הצעת חוק שימוש חוזר במים אפורים, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/358/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת מרב מיכאלי) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברת הכנסת מרב מיכאלי תקבל שלוש דקות להציג את הצעתה המוצמדת, הצעת חוק שימוש חוזר במים אפורים, התשע"ה–2015. בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי וחברותי חברות הכנסת, קודם כול, תודה לחברי חיים ילין שהציג באמת בצורה יוצאת מן הכלל את התועלת המאוד-רבה שיש בדבר הזה שנקרא מים אפורים ובהצלחה האדירה שישראל כבר משתמשת בשיטה הזו. להגיד שאנחנו – מה שאנחנו מבקשות ומבקשים זה להחיל את ההצעה, את ההצלחה הזאת, על המגזר העירוני. פשוט, כאילו, באמת, זה צריך להיות נורא פשוט. אני אגיד עוד דבר: לא זו בלבד שאנחנו מפצירות ומפצירים בממשלה לאשר את התועלת הרבה שתצמח משימוש במים אפורים גם במגזר העירוני – קודם כול, חיסכון במים, בעלויות חשבון המים לציבור; 2. עלות כלכלית למשק – פחות מי ים שיהיה צריך להתפיל; וכמובן, מבחינה סביבתית, פחות מים מתבזבזים. אבל יש פה עוד דבר, אדוני השר: זאת מציאות שכבר קיימת בחלק מהבתים בישראל. יש מערכות לסינון ולטיהור ולשימוש מחדש במים אפורים, שכבר קיימות. הצעת החוק שלנו מבקשת להסדיר את זה, מבקשת לוודא שאכן השימוש במים האלה הוא רק לצרכים שאנחנו כולנו מסכימות ומסכימים שזה הגיוני – להדחת אסלות, לצורכי גינון ולמילוי בריכות נוי; שלא יקרה בטעות שישתמשו בהם למשהו אחר. הצעת החוק מבקשת להסדיר את ההתקנה שתיעשה כראוי, על מנת שלא יקרו תקלות. זאת אומרת, יש משהו טוב, משהו מצליח, אפשר להחיל אותו, לעשות אותו רחב הרבה יותר, מצליח בכל המגזרים, ולוודא שהוא עובד כמו שצריך. לחסוך מים, לחסוך כסף, לשפר את איכות הסביבה. אדוני השר, והממשלה, והכנסת, אנחנו מפצירות ומפצירים בכם לתמוך בחוק. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חברת הכנסת מרב מיכאלי. אנחנו נעבור לשר ליצמן, שישיב במשולב על שתי הצעות החוק. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מטרת הצעת החוק לאפשר שימוש בשפכים שמקורם במקלחות, אמבטיות ועו, להשקיה, גינון, הדחות מים באסלות ומילוי בריכות נוי. מים אפורים מכילים ריכוז גבוה של גורמי מחלות, חיידקים ונגיפים, ולכן עלולים לסכן את בריאות הציבור בעת מגע עמם. ההסדרים הכלולים בהצעת החוק אינם תואמים את העקרונות של שמירה על בריאות הציבור, ועלולים לסכן את הבריאות. אני רוצה להעיר כמה דברים מחוץ לפרוטוקול, מחוץ לנאום. חבר הכנסת ילין יודע להגיד שבוועדת שרים כולם היו בעד ורק ליצמן היה נגד. תתפלא לשמוע: פה-אחד נגד. אז אם יש לך רוח הקודש ואתה משתמש בזה, תנסה לקבל מקורות יותר טובים, כי העובדות פשוט לא נכונות. אתה יודע להגיד שאפילו לא התייעצתי עם מומחים. השבוע המומחים היו אצלי במשרד על זה, וניסו לשכנע אותי בעד – המומחים שאתה מדבר עליהם. אז מאיפה אתה לוקח את הביטחון פשוט להגיד שלא התייעצתי? תגיד שאתה לא יודע, תגיד שהתייעצתי ולא רציתי לקבל, אבל להגיד סתם שקר שאני לא רוצה ושלא התייעצתי? 3. אתה אמרת: משרד הבריאות בעד. אולי תראה לי פקיד אחד במשרד הבריאות שהוא בעד? אחד. אני ישבתי אתם, לא אתה. כולם שם נגד. פרופסור גרוטו, שהוא מומחה והוא הממונה על זה, נגד. אז אנא, עם כל הכבוד. אדוני, אתה אומר לי שזה יביא לחיסכון של כסף, עלות, וכאן אנחנו נכנסים לדבר נורא ואיום שקרה אתמול, שאני רוצה להתייחס אליו. שדה-בריר. מסַכנים פשוט אנשים. לא אכפת לאף אחד ממחלות. <חיים ילין (יש עתיד):> מה הקשר בין זה לבין מים אפורים? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> שניהם אותו דבר: כסף, בצע כסף. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> בצע כסף. זה מה שאתה רוצה. <חיים ילין (יש עתיד):> בצע כסף? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> זה מה שאמרת. חיסכון בכסף. איזה חיסכון? <חיים ילין (יש עתיד):> זה חוסך למים. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אתה יודע מה קורה כשמים אפורים יהיו בבית. זה מסוכן לילדים לשתות – – – <חיים ילין (יש עתיד):> תגיד את זה – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> איך אתה תשמור על ילדים שלא ישתו את המים האלה? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אבל בשביל זה – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> איך תגיע לזה שלא ישתו? <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אתה מסכן את הילדים שלך. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אבל, אדוני, בשביל זה בדיוק החוק. בשביל – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> מסכנים את הילדים שישתו את המים האלו. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בשביל – – – בדיוק בשביל זה. <חיים ילין (יש עתיד):> תמשיך להפחיד – אחרי איראן מגיעים המים האפורים. זה בסדר, אנחנו רגילים להפחדות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> זה בדיוק מה שקרה אתמול עם שדה-בריר. יושב ועד עובדים פושעים שמנסים להכניס, בגלל בצע כסף, מחלות איומות כאן. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> זה מה שקורה כאן, ואתם חוזרים על הטעות הזאת עוד פעם כאן. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> זה בכלל לא דומה לשדה-בריר, אדוני. עם כל הכבוד, אין שום קשר. שום קשר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> שום קשר? ועוד איך קשר. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אין שום קשר. <חיים ילין (יש עתיד):> לא. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אתם – – – <חיים ילין (יש עתיד):> גם מה שאתה, משרד הבריאות, מתנגד – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> משרד הבריאות אומר נגד. הוא אומר: זה מסוכן. ואתה בא לחלוק עליהם. הם המומחים, לא אתה. <חיים ילין (יש עתיד):> ברור, ברור, ברור. אני אומר לך את זה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אתה אומר את זה. מי אתה? משרד הבריאות זה מישהו אחר. <חיים ילין (יש עתיד):> חד-משמעית. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> הם מבינים יותר ממני ויותר ממך. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד השר, משתמשים בזה היום בלי רישיון. אתה יודע את זה? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> זה מה שאנחנו אומרים. <חיים ילין (יש עתיד):> זה מה שאתה לא מבין – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אתה יודע כמה אנשים מעלימים מסים היום? אז מה, אז יש פושעים במדינה. אז יש כאלה שעושים נגד החוק. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אבל אפשר – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אז מה? מסוכן לילדים, ואתם רוצים לסכן את חייהם של הילדים. אף אחד לא יכול להשתלט על זה – שלא ישתו את המים האלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אנחנו רוצים – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אתם גם מודים שהמים מסוכנים. <חיים ילין (יש עתיד):> לא. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כן. <חיים ילין (יש עתיד):> לא. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אנחנו – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לכן, מאותו הטעם שהיה על שדה-בריר אתמול ואותו דבר שיקרה היום – אתם, בשביל בצע כסף, מוכנים לסכן את כל החיים שלכם, של כולם. לכן, רבותי, ועדת השרים החליטה נגד, ואנחנו נגד החוק הזה. הממשלה החליטה נגד. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לשר ליצמן. חבר הכנסת ילין, אתה מבקש להגיב? בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> לא מגיב. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה לא מגיב. חברת הכנסת מיכאלי, את מבקשת להגיב? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא מגיבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. <קריאה:> שמית? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לא שמית. הצבעה רגילה. <קריאות:> – – – <קריאה:> לא, לא, לא. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא להצביע. נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 34 נמנעים – אין <קריאה:> שמית. ביקשנו שמית. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן – – <קריאה:> ביקשנו שמית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – 34 – החוק לא עבר. <יואב קיש (הליכוד):> שמית. הצבעה שמית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> על זה של מרב? <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה היה על של חיים. אוקיי. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר. חברים, החוק של חיים ילין לא עבר. זה תיקו. על החוק של מרב מיכאלי הקואליציה מבקשת הצבעה שמית. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> התחלת, ואתה לא יכול – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נאזם, מותר להם באמצע זה לבקש שמית? מותר להם עכשיו? <קריאה:> בטח – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מזכיר הכנסת אומר שמותר לממשלה לבקש שמית. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה שמית על החוק של מרב מיכאלי. אני מבקש מסגן מזכירת הכנסת להתחיל בהקראת שמות החברים. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> (קורא בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח <קריאה:> לא שומעים, לא שומעים. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> (קורא בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח <קריאה:> לא שומעים אותך, נאזם. לא שומעים אותך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תגבירו, תגבירו. יש פה בעיה. אם אפשר בבקשה להגביר את המיקרופונים. בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> (קורא בשמות חברי הכנסת) מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד אלי בן-דהן – נגד מירב בן ארי – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – אינו נוכח ינון מגל – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – בעד טלי פלוסקוב – אינה נוכחת מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – בעד נורית קורן – אינה נוכחת יואב קיש – נגד איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. נא להקריא סבב שני של השמות. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> (קורא בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח קארין אלהרר – בעד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – נגד ג'מאל זחאלקה – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח אורן אסף חזן – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח משה יעלון – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח ינון מגל – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח רויטל סויד – אינה נוכחת אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – אינה נוכחת יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – אינו נוכח נורית קורן – אינה נוכחת איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – אינה נוכחת <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. האם יש חבר כנסת או חברת כנסת באולם שרוצה להצביע ולא הצביע? מיקי מכלוף הצביע? רועי פולקמן, הצבעת? נאזם, אתה יכול לבדוק אם הצביע? האם יש מישהו שלא הצביע ורוצה להצביע? לא. אם כן, נעבור לספירת הקולות. אם כן, חברות וחברים, בחוק של מרב מיכאלי, הצעת חוק שימוש חוזר במים אפורים, 39 בעד ו-39 נגד. לכן החוק לא עבר. <הצעות לסדר-היום> <קשיים ברפורמה בשירות המדינה> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו נעבור להצעות לסדר-היום. קשיים ברפורמה בשירות המדינה, הצעות לסדר-היום מס' 1747, 1751, 1800, 1803 ו-1809, של חבר הכנסת פולקמן ועוד – זוהי ההצעה הראשונה. ישיב השר יריב לוין. חבר הכנסת פולקמן? חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. הצעה לסדר-היום: קשיים ברפורמה בשירות המדינה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> איפה רועי? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הוא לא פה. חבר הכנסת וקנין, סגן היושב-ראש וקנין, אפשר? בבקשה, גברתי. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אני למדתי בדרך הקשה לפחד כל פעם שמדברים על רפורמה במדינה. צודקת, לא? כל פעם שרוצים לכסות צעדים שהם דרסטיים, שהם בסופו של דבר בנויים על החלטות שלא לוקחות בחשבון את מילוי הצרכים הבסיסיים של האזרחים ומתן השירות הנאות וניסיון לעקוף כל מיני פרוצדורות שמחייבות שההחלטה תהיה בצורה הנכונה ותוביל לתוצאה הנכונה – קוראים לזה רפורמה. ואז זה מתלבש – ברגע יש לבוש שהוא כאילו חיובי למין החלטה כזאת. כאשר מדברים על רפורמה בשירות המדינה, היה ברור, או לפחות הציפייה כאשר מדברים על רפורמה בשירות המדינה היא, שזה יביא למצב של ייעול יתר של השירות, לשירותים מונגשים יותר לאזרחים, עם התייעלות כלכלית. אנחנו לא נגד התייעלות כלכלית של משרדי הממשלה, אבל במובן שלנו, כשאומרים "התייעלות כלכלית"; לא בשפה המוסתרת, המכובסת, כדי להגיע לתוצאות אחרות. אנחנו כן רוצים שהשירותים שיוגשו לציבור הרחב ולאזרחים יהיו מונגשים ויהיו ברמה גבוהה, שיספקו את מה שהם צריכים לספק, אבל רפורמה מסוג זה – אחרי שמופעלת הרפורמה, אם צריך לפעול ולהאריך – ואני בטוחה שחברי הכנסת האחרים ידונו גם בחלקים אחרים של הרפורמה – אם רק נסתכל על מה שקורה באוכלוסייה הערבית ונחשוב איך הרפורמה הזו תרמה לשירות המדינה במובן של ייצוג האוכלוסייה הערבית בשירות המדינה – מספר האנשים שהתקבלו לעבוד תחת הכותרת "ייצוג הולם" ו"העדפה מתקנת", שהיא מחויבת לפי החוק – אנחנו רואים שהרפורמה הזו לא תרמה למצב הזה; אם מסתכלים על השירותים ששירות המדינה אמור להנגיש לציבור – האם באמת נעשתה פה רפורמה שמנגישה את השירותים? לכו לכפרים הערביים, לכו לערים הערביות, ואז תראו באמת מהו מצב הנגשת השירותים. לא רק שלא הנגישו יותר, אלא הבריחו חלק מהשירות הזה, הוציאו אותו מהכפרים. סגרו לפעמים משרדים, כמו משרדי הביטוח הלאומי, או משרדים אחרים, כמו של משרד הכלכלה ושל – אוקיי. השאלה המהותית היא, האם זה עזר ליותר הנגשה של השירותים לאוכלוסייה הערבית או לאוכלוסיות השונות בפריפריה של מדינת ישראל? ברור שלא. האם זה תרם לקבלת אנשים יותר מיומנים, לקליטתם בשירות המדינה, ועזר באמת בפיתוח השירותים הניתנים? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> התשובה היא גם כן לא, והכישלון הוא צורם מאוד בעניין הזה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. אני מודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. יעלה אחריה חבר הכנסת שמולי – איננו. חברת הכנסת נאוה בוקר, ולאחריה – ישראל אייכלר. וגם אתה, אני אאפשר לך. שלוש דקות לרשותך. <נאוה בוקר (הליכוד):> ערב טוב לכולם. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שאדבר על נושא הדיון, אני חייבת לומר לכם שהיום אנחנו מציינים חמש שנים בדיוק לאסון השרפה בכרמל, שבו נספו 44 סוהרים, כבאים ושוטרים, וביניהם בעלי, תת-ניצב ליאור בוקר. הרבה קרה מאז האסון הנורא הזה, ואנחנו עשינו כברת דרך משמעותית מאוד: הוקמה מחדש טייסת הכיבוי "אלעד", הוקמה רשות הכבאות, הוקמו תחנות כיבוי, אך עדיין אנחנו בתחילת הדרך, ויש לטפל בבעיות רבות, כמו יצירת קווי חיץ שימנעו את התפשטות השרפות לכיוון הבתים. לפני יומיים קיימתי דיון שני בנושא הזה בוועדת המשנה לכבאות והצלה שאני עומדת בראשה, ואני אומרת לכם בצורה הברורה והחדה ביותר שחייהם של התושבים שחיים בסמוך ליערות האלה הם כרגע בסכנה. נושא נוסף שעלה בוועדה, ושמתחבר לדיון כאן היום, הוא תנאי העסקתם של לוחמי האש. חברים, לפי מצב הדברים היום, אנשי כוחות הביטחון והמשטרה יכולים לצאת לפנסיה הרבה לפני הגעתם לגיל הפרישה, 67. אולם כאשר מדובר בלוחמי האש, שעושים עבודת קודש לילות כימים, רצים אל תוך האש תוך סיכון חייהם ובריאותם, אין כל התייחסות להקדמת גיל הפרישה. לצערי, גם אחרי הרפורמה, בנציבות שירות המדינה לא ניתן מענה למצב האבסורדי הזה. הרי ברור לכולנו שכבאי בן 60 פלוס, בנוסף לניסיון הרב שלו – למרות הניסיון הרב שלו, סליחה – הוא לא מסוגל לתפקד כפי שתפקד כשהוא היה בן 30. ככל שבדקתי את נושא הרפורמה בנציבות שירות המדינה, כך עלו יותר ויותר שאלות לגבי יעילותה. אני לא אכביר מילים, שכן רועי ידבר על רוב הדברים, אבל אני חייבת לומר שאני חושבת שהליך המיון לשירות המדינה עדיין מסורבל מאוד, ארוך ומתיש, ולצערי, גם בנושא השקיפות ובנושא שוויון ההזדמנויות ישנם ליקויים רבים. נוסף על כך, נראה לנו שהמרוויחים העיקריים מהרפורמה הזאת הם מכוני ההערכה שאליהם מופנים מאות-אלפי המועמדים לשירות המדינה בכל שנה. לפי מצב הדברים היום, הליך המיון לתפקיד מסוים יכול להימשך למעלה משנה, גם למשרות זוטרות וגם למשרות בכירות. ישנם מאות-אלפי מועמדים שרוצים להצטרף לשירות המדינה, אבל הם ממתינים לתשובה במשך חודשים ארוכים מבלי לדעת מה יעלה בגורלם בסוף ההליך. כך לא עובדים. זאת לא הגדרה של רפורמה. אני חושבת שצריך לקיים דיון דחוף באופן קידומה של הרפורמה הזו, תוך מתן דגש על קיצור זמן הליך המיון. ובעניין הזה, ההצעה שלי היא לקיים הליך מיון מרוכז, מין גיבושון של כמה ימים מרוכזים, לשירות המדינה, שיועבר על-ידי עובדי הנציבות ונציגי המוסדות הרלוונטיים לתפקיד, ולא על-ידי קבלן חיצוני. בסיום המיון הזה המועמדים יוכלו לקבל תשובה סופית – בדומה למיון ליחידות המובחרות בצה"ל. בנוסף, הרפורמה הזאת צריכה לכלול גם מענה לעובדי המדינה הקיימים שמגיעים לגיל שבו הם אינם יכולים עוד לשמש בתפקידם הנוכחי, כפי שציינתי קודם. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת נאוה בוקר. אנחנו נמשיך. חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו; חבר הכנסת רועי פולקמן, אחרון הדוברים. שלוש דקות לרשותך. <רועי פולקמן (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני כמובן רוצה להשתתף בתנחומים למשפחות הנספים וביום הזיכרון הזה – חמש שנים לאסון הכרמל. כמו שאומרים, זה אחד האירועים האלה שאתה זוכר איפה היית באותו זמן; אחד האירועים שנצרבים לך בזיכרון כאזרח המדינה הזאת. וזה חשוב שאת נושאת, כמובן, את הלקחים שנלמדו מאז, שלא יקרה שוב אסון – וטרגדיה כזאת. אגיד כמה מילים נקודתית על סיפור הרפורמה ולמה ההצעה הזאת מבחינתי דחופה. על בסיס ההחלטה שהתקבלה ביוני 2013, בהמשך לדוח טרכטנברג, יצאה לדרך רפורמה בניהול ההון האנושי בשירות המדינה. מדובר על רפורמה מרכזית ומשמעותית באחד הנושאים הכי קריטיים במדינת ישראל. לא הרבה מדברים על זה, זה אולי לא הכי סקסי ציבורית, אבל זה דבר קריטי – האפקטיביות והיכולת של הממשל לתפקד, והרפורמה הזאת מהותית לנושא איכות המגזר הציבורי בישראל. כדי ליישם את הרפורמה הזאת, שהיו לה הרבה פרקים, הוחלט על הקמת מטה יישום, מטה מינהלת, בנציבות שירות המדינה. הקמת המטה הייתה הפקת לקחים מניסיונות קודמים. היו הרבה ניסיונות והרבה החלטות ממשלה על רפורמות בשירות הציבורי, וסוף-סוף הבינו שכדי שזה יקרה צריך להקים מינהלת. בין המהלכים החשובים שהחלו להיות מקודמים על-ידי מטה הרפורמה היה נושא קציבת הכהונה של חלק מבעלי תפקידים בכירים; קידום סמנכ"לים על בסיס הערכת ביצועים; כל תהליך הערכת הביצועים, שכבר קורה בחלק מהמשרדים; ביצוע הערכת עובדים דיפרנציאלית; הקמת מדרשה למנהיגות, שנמצאת בתהליכים; שיפור מערך ההדרכה; וכמובן קיצור תהליכי קבלה, שהתייחסתי אליהם. אגע בזה. אבל יש עוד הרבה מאוד דברים שלא הושגו, ובצדק, אגיד, יש לא מעט ביקורת גם של שרי הממשלה – האזרחים פחות מכירים – על מה שקורה בפועל בלוחות הזמנים, כמה זמן, והאם המשרדים מקבלים, ברפורמה, מענה אמיתי לצרכים שלהם. בנוסף לאלה, אחד הדברים המרכזיים זה הנושא של הרפורמה בתחום הגיוס והמיון. אומנם הוקמה מינהלת סגל בכיר, אבל עדיין לא הושלם שם התהליך של קבלה מהירה וניהול אחר. כמו שדיברת על אולי גיבושון, על אותה קבוצה שנקראת "סגל בכיר" – דבר שמעסיק מאוד את השרים וצריך להעסיק את כולנו, אזרחי המדינה. על-פי המתווה של הרפורמה, מטה היישום היה אמור להוביל את הרפורמה במשך שלוש שנים, ואחריהן המטה יפורק. פירוק המטה אמור לקרות בסוף שנת 2015, תוך המשך ההטמעה של תהליכי הרפורמה והרחבת תהליכי ההטמעה מכ-20 משרדי ממשלה ל-80 וכו'. כל הדבר הזה עדיין לא סגור. חלק מהתפקידים לא אוישו, ולא מעט דברים לא קרו. נקודה זו לא יושמה, והיא מהווה אתגר מפתח ביחס לעתיד הרפורמה. שאלת המשך תהליך ההטמעה והרחבת היישום עם משרדי הפיילוט לכל משרדי הממשלה לא הוכרעה גם היא, והיא מעמידה בספק את המשך היישום של הרפורמה. אני מציע שיתקיים על זה דיון מורחב יותר באחת מוועדות הכנסת. באופן כללי, אני כמובן פונה לשר לוין, אני חושב שהעניין שלנו כציבור, כחברי כנסת, הוא שהרפורמה הזאת תמשיך, כולל תיקונים שאני יודע, אדוני השר, שחשובים לך ואנחנו מדברים עליהם. אבל אנחנו חייבים להמשיך לתת תשומת לב לרפורמה הזאת, כיוון שהיא מהותית, ואסור לתת לה להיעלם. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. תודה לחבר הכנסת רועי פולקמן. ישיב לכל המציעים השר יריב לוין בשם הממשלה. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להודות לחברות וחברי הכנסת שהגישו את ההצעה הזו, משום שהנושא מאוד חשוב מצד אחד, ומאוד לא מעניין תקשורתית מצד שני. ולכן, לא תמיד אנחנו מוצאים את עצמנו במקום שבו עוסקים דווקא בדברים המהותיים ולא בדברים התקשורתיים. ובמובן הזה, אני חושב שההצעה הזו בהחלט חשובה. ואני רוצה, בוודאי, גם להצטרף לדברים של חברי חבר הכנסת פולקמן, ולשוב ולהעלות את זכרם של הנספים באסון הכרמל, ולחזק גם את חברתנו חברת הכנסת נאוה בוקר, וגם באמת את כל בני המשפחות, בתקווה שלא תדעו עוד צער. הרפורמה במנגנוני ניהול ההון האנושי בשירות המדינה היא יוזמה של ראש הממשלה בנימין נתניהו. היא אושרה על-ידי הממשלה בהחלטה מס' 471 ביוני 2013. מאז אישורה מתנהל תהליך סדור להטמעתה בהתאם למתווה שהוצע בדוח הוועדה לשיפור מנגנוני ניהול ההון האנושי. אכן, כפי שעולה בהצעות לסדר-היום, זו אחת הרפורמות הממשלתיות החשובות ביותר שנעשו בישראל – אפשר לומר שהנושא הזה נמצא על סדר-יומה של הממשלה שנים ארוכות, היה אפילו דוח של ועדת קוברסקי בשנת 1989 שלא יושם מעולם. נדמה לי שהאינטרס ביישומה המוצלח של הרפורמה המאוד-מורכבת הזו הוא אינטרס עליון על מנת לאפשר את טיוב המשילות, לתת גמישות ניהולית, לשפר את תפקוד המנהלים והעובדים בשירות המדינה, לייצר מנגנון של ניידות מנהלים ועובדים, לחזק את שכבת הניהול הבכירה – והכול על מנת שבאמת משרדי הממשלה יתנהלו באופן היעיל והטוב ביותר, יינתן שירות טוב לאזרחי המדינה, ואם מותר לי לומר, אדוני היושב-ראש, גם יקרה הנס וחלק מהמדיניות שהשרים מנסים לממש גם יתבצע. הליכי יישום הרפורמה נמצאים בעיצומם, הם מתנהלים תחת ליווי של ועדת היגוי שבראשה עומד נציב שירות המדינה וחברים בה, בין השאר, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מנכ"ל משרד האוצר, ראש אגף התקציבים, הממונה על השכר והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה. עד כה אפשר בהחלט כבר לומר שהושגו לא מעט הישגים שכבר יושמו במסגרת הרפורמה, וכל הישג כזה, כפי שכולנו מבינים, הוא כמעט בבחינת קריעת ים-סוף: קציבת כהונה לסגל בכיר; קידום בהתייחס להערכת תפקוד וביצועים; ביצוע הערכות עובדים דיפרנציאליות שמתבצעות לכ-20,000 עובדים. רק כדי להבין – בעבר לא היו הערכות עובדים בכלל, אחר כך היו הערכות עובדים, רק שכולם קיבלו משהו שנע בין "טוב מאוד" ל"מצוין פלוס". המעבר למנגנון דיפרנציאלי, שבו בסוף ההתייחסות היא לא לגובה הציון – אלא לוקחים את אותם אלה שנמצאים באחוז הנמוך ומתייחסים אליהם כאל הקבוצה שטעונה שיפור, ובמקרים הקיצוניים ביותר גם החלפה. אני חושב שזו בהחלט מהפכה משמעותית. וכן: שופרו מערכות ההדרכה ופיתוח ההון האנושי; הוקמה מדרשה לאומית להכשרת בכירים; ישנו איזשהו תהליך של אצילת סמכויות למשרדי הממשלה מהנציבות; הוקם מערך תכנון אסטרטגי, מערך בקרת ניהול ההון האנושי, ועוד שורה ארוכה של פעולות מן הסוג הזה. אנחנו מקווים שבשנה הקרובה תהליכי השינויים הארגוניים בנציבות אכן יגיעו לסיומם, כאשר בתוך הנציבות הוקמו באמת גופים מתאימים מתוך מטרה ליישם את הרפורמה הזאת. הדבר הזה ייעשה, ובמקביל אליו צפויה גם הרחבתה של הטמעת הרפורמה בעשרות משרדי ממשלה נוספים לאחר הצלחת הפיילוט שבוצע במשרדי הממשלה שהצטרפו לתוכנית עד עכשיו. המטרה היא שכבר בינואר 2016 נעמוד במצב שבו הרפורמה הזאת חלה ומשפיעה על כ-40,000 עובדי מדינה. יש מרכיב חשוב מאוד ברפורמה הזו, והוא הרפורמה במערך הגיוס והמיון בשירות המדינה. הרפורמה הזו נועדה להתאים את מערך הגיוס והמיון למגמות המודרניות שקיימות כיום בשוק העבודה, מתוך רצון לחולל שינוי ושיפור בהון האנושי. הרפורמה הזאת, ברגע שנשלים את יישומה, אכן תקנה לנציבות שירות המדינה יתרון אסטרטגי בגיוס ובמיון עובדים, שכן היא צפויה לייעל באופן ניכר את תהליך בחירת העובדים הטובים והמתאימים ביותר. אני רוצה גם לתת דוגמה, כדי להבין על מה מדברים: נוצרה מציאות שבה מספר האנשים שניגשים למכרזים בשירות המדינה גדל פי-חמישה תוך שלוש שנים. המשמעות של הדבר הזה היא, שבהליכי מיון הקיימים, שלמשל בוחנים אם אדם עמד בתנאי סף, ברגע שהוא הגיש את המועמדות התוצאה הייתה שצריך לבדוק מספרי מועמדים כל כך גדולים, כשהבדיקה הולכת ומתמשכת ומתארכת, עם עלויות עצומות וכן הלאה. וכאן יש באמת ניסיון לייצר איזושהי מערכת אחרת, שבעצם תקצר את כל התהליכים האלה ותביא למצב שיתבצעו אותם תהליכים שאפשר לבצע ללא צורך בסינונים האלה, ורק בשלב שבו הדבר הכרחי ומספר המועמדים כבר הצטמצם – אז תיעשה הבדיקה הפרטנית, באופן כזה שהיקף הבדיקות יצטמצם משמעותית, וגם הקצב שבו יתקדמו המכרזים יהיה מהיר הרבה יותר. צריך לומר שבנושא הזה יש באמת שילוב של כלי אבחון חדשניים, מיכון ומחשוב של כל המערך הזה – דבר שגם הוא היה רחוק מלהיות מושלם. נשכרו שירותיהם של שלושה מכוני מיון בפריסה ארצית, שוב, כדי לייעל ולעשות את התהליך הרבה יותר מהיר וכן הלאה. אני מוכרח לומר שהצורך בהשלמת הרפורמה הזו הוא צורך דחוף. כל מרכיב שלה הוא מרכיב חיוני. אני יכול לומר לכם שהזמן שלוקח היום להוציא מכרז ולקלוט עובד בשירות המדינה הוא בלתי סביר, פשוט בלתי סביר לחלוטין. אני יכול אפילו להעיד, רק ממשרדי שלי, שכאשר סמנכ"ל השיווק החליט לפרוש, לאחר שנים ארוכות של עשייה טובה וחשובה – אם אנחנו נצליח בתוך חצי שנה לאייש את המשרה הזאת זה יהיה מצוין, רק המשמעות היא שבמשך חצי שנה אנחנו נשארים בלי סמנכ"ל שיווק, בזמן שהממשלה בתקציב המדינה כמעט הכפילה את תקציב השיווק מתוך הכרה בצורך ובחשיבות של העניין הזה. איך אפשר לעבוד ככה? התשובה היא שאי-אפשר לעבוד ככה. ולכן, אני מאוד מאוד מקווה שבאמת התהליך הזה יסתיים כמה שיותר מהר ובאמת יאפשר את ביצוע תהליכי המכרזים ואת תהליכי המיון בצורה המהירה והטובה, כפי שהדברים צריכים להיות. נוסף על כך, כחלק מיישום הרפורמה – ישנו כמובן מרכיב מאוד חשוב של קציבת כהונות, מתוך תפיסה שמוביליות בתוך השירות הממשלתי היא מאוד מאוד חשובה. כאשר אדם מתקבע במקום אחד לאורך השנים – זה טבע האדם, טבענו, של כולנו – הדבר הזה הוא בדרך כלל, ברוב המקרים, לא טוב. והצורך הזה בהכנסת רוח חדשה, במוביליות, בחדשנות, בכוחות שבאים עם המוטיבציה הדרושה, הוא חיוני, וגם הנושא הזה נמצא בהחלט במוקד העשייה של הרפורמה. למען הסר ספק – ונדמה לי שזה היה ברור מכל הדברים שאמרתי עד עכשיו – ביטול הרפורמה לא עומד על הפרק. אף אחד כמובן לא מעלה את זה על דעתו. ההפך הגמור. הממשלה פועלת באמת במאמץ גדול כדי להשלים את הרפורמה הזאת, ובוודאי שכל עזרה מצד הכנסת תהיה חיובית. אני, כמובן, אדוני היושב-ראש, מוכן – יותר מאשר מוכן – שהנושא הזה יעבור גם לדיון באחת מוועדות הכנסת על מנת שאפשר יהיה להציג שם את כל הפעילות הזאת שנעשית, ובהחלט שמח על הרוח הגבית שיש כאן מהבניין הזה כדי לקדם את העניין, וחושב שחברי הכנסת יכולים בהחלט לתרום, גם בהערות לגופו של עניין וגם בהפעלת הלחץ הדרוש כדי שהדברים האלה יתקדמו בקצב מהיר. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר יריב לוין. חברי הכנסת, גם השר מסכים, ואני מבין שגם אתם מעוניינים שהנושא יועבר לוועדת הכנסת. אנחנו נצביע, רבותי. מי בעד? מי נגד העברה לוועדת הכנסת? הנושא ימשיך להיות נדון בוועדת הכנסת. <רועי פולקמן (כולנו):> אין לו ועדה. <היו"ר יצחק וקנין:> אין לו ועדה, נכון. <שר התיירות יריב לוין:> זאת ברירת המחדל. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכנסת נתקבלה. <נאוה בוקר (הליכוד):> זה לא נקלט. <היו"ר יצחק וקנין:> תשעה בעד – זה כן נקלט. ההצבעה שלך נקלטה. <נאוה בוקר (הליכוד):> לא, לא הצבעתי, כי היה כתוב: הצעת חוק שימוש חוזר במים אפורים. <היו"ר יצחק וקנין:> לרשמות, אני מוסיף את קולה של חברת הכנסת נאוה בוקר, אם לא נקלט. אם זה נקלט, אפשר לראות את זה בהצבעות. אם לא – להוסיף את שמה בעד. היא גם הצביעה בעד. אם כן, רבותי, הנושא יועבר לוועדת הכנסת להמשך דיון. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת האתיקה בקובלנות נגד חבר הכנסת אורן אסף חזן. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן מזכירת הכנסת. <הצעה לסדר-היום> <המלצתו המתגבשת של מנכ"ל משרד ראש הממשלה להשאיר את הטיפול בתחום צער בעלי-חיים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר ולא להעבירו למשרד להגנת הסביבה> <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת עמיר פרץ בנושא: המלצתו המתגבשת של מנכ"ל משרד ראש הממשלה להשאיר את הטיפול בתחום צער בעלי-חיים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר ולא להעבירו למשרד להגנת הסביבה, מס' 1769. אדוני, שלוש דקות לרשותך. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, למה? אני לבד. היו שניים. אני לקחתי את הזמן של יעל גרמן. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה יודע שאם תצטרך עוד דקה ועוד שתיים אני אאפשר לך. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> הכול בסדר. <היו"ר יצחק וקנין:> לא נחסום אותך כשאתה דש. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> הכול בסדר. כבוד השר, מאוד מאוד הפליא אותי כאשר נודע לפתע שמנכ"ל משרד הממשלה ממליץ על השארת הסמכויות של צער בעלי-חיים בידי משרד החקלאות. ומדוע הפליא אותי? אני מבין שהעניין של רציפות שלטונית מבחינת שרים, חברי כנסת, אנשים פוליטיים, זה לא דבר משמעותי; איש לא מתייחס לכך. כל שר רוצה להמציא את הגלגל, כל שר אומר שהוא מחדש, שמה שעשו השרים הקודמים לא כל כך חשוב. אבל פקידים מקצועיים – פקידים מקצועיים שיבואו וישנו החלטות של קודמיהם? ממה נפשך, הרי מנכ"ל משרד ראש הממשלה הקודם המליץ על העברת הסמכויות ממשרד החקלאות למשרד להגנת הסביבה. היועץ המשפטי לממשלה, ועדיין זה אותו יועץ, יהודה וינשטיין, המליץ וקבע שמבחינה משפטית יש ניגוד אינטרסים בין העובדה שיחידת הגנה על צער בעלי-חיים נמצאת במשרד החקלאות לבין תפקידו של שר החקלאות כמגן החקלאים. ואני – אין לי בעיה, אני לא נגד החקלאים. אבל ברור לחלוטין שכששר חקלאות צריך לקבוע מה יהיה אורח הטיפול באותן מטילות או מה יהיה אורח הטיפול באותם אזורים שבהם מטפלים בבעלי-חיים ברפתות וכאלה, או אפילו – אני בטוח שרוב חברי הכנסת יופתעו – גם בבעלי-החיים הביתיים. אני בטוח שהשר יריב לוין לא מכיר את זה; אתה יודע, השר יריב לוין, שאפילו בעלי-החיים, מה שקרוי חיות מחמד, גם הם בסמכות משרד החקלאות? כלומר, זו לא רק ההפרדה בין בעלי-חיים שלכאורה משמשים את המשרד, שהם חלק מהייצור החקלאי, שהם נמצאים על פסי הייצור, לצערי הרב, על פסי השחיטה למיניהם, לצערי; אני מדבר אפילו על בעלי-חיים שנחשבים לחיות מחמד. הם גם בסמכות משרד החקלאות. זה לא יאומן. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> צריך להביא לשם גם בני-אדם. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> ואני חושב שההפרדה הזאת בין בעלי-חיים שהם, מה שנקרא, בעלי-חיים שחיים בבר לבין בעלי-חיים אחרים, צריכה להיות ברורה. צער בעלי-חיים, היחידה לצער בעלי-חיים – ודנים בזה כבר הרבה מאוד שנים – חייבת לעבור למשרד להגנת הסביבה, על כל מרכיביה. המשרד להגנת הסביבה הוא המתמחה בעניין, הוא שיכול ליצור את השקלול הנכון, ואין לי ספק שאיזון נכון בין שר החקלאות, שאמור לדאוג לחקלאים, לבין השר להגנת הסביבה, יכול ליצור את הפורמולה הטובה ביותר, שתכבד את מדינת ישראל. תודה, אדוני. אני, כמובן, אשמח שנמשיך לדון בזה בוועדה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. אני מודה לחבר הכנסת עמיר פרץ. יעלה השר יריב לוין להשיב בשם הממשלה. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, אני תוהה, אדוני היושב-ראש, מה עם צער השר המקשר, שצריך לעלות ולרדת, לעלות ולרדת, כל כך הרבה נושאים וכל כך הרבה משרדים. חבר הכנסת פרץ, נו, איזו הצעה לסדר-היום לשבוע הבא. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> לפחות אתה שומר על הדיאטה. <שר התיירות יריב לוין:> כן, אתה יודע, יש דרכים אחרות שאני מכיר לעניין הזה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> כבוד ראש הממשלה חושב שאתה – – – <שר התיירות יריב לוין:> כן, כן, זה המצב. אני יכול להגיד לך שאני בעד הרחבת הממשלה, על כל המשמעויות שיש לעניין הזה, אבל לעת הזאת אני אומר לשר פרץ – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> חבר הכנסת. <שר התיירות יריב לוין:> בשבילי אתה – מה לעשות, זה מה שעובר אצלי טבעי. אני מודיע כאן – זה לא רמז לשום משא-ומתן שמתנהל עם חבר הכנסת פרץ. לצערי, אני מוכרח לומר, אבל זה המצב. בכל אופן, המצב הוא כזה: קודם כול, אין פה לא עמדה של מנכ"ל משרד ראש הממשלה ולא דבר מן הסוג הזה, אלא ישנו צוות מנכ"לים שדן ועוסק בנושא בחינת האחריות המיניסטריאלית לתחום צער בעלי-החיים, שבו חברים משרדי החקלאות, הגנת הסביבה, האוצר, הכלכלה והמשפטים, וכמובן משרד ראש הממשלה. הצוות הזה ביצע עבודת מטה יסודית – הם שמעו את עמדות המשרדים בדבר המצב הקיים על יתרונותיו וחסרונותיו; נבחנו דוחות שונים, לרבות דוח מבקר המדינה ודוח זיילר; נבדקו סטטוס התקנת התקנות בתחום, פעולות אכיפה שבוצעו והמשאבים שהוקדשו לנושא, וכן השוואה בין-לאומית של האחריות המיניסטריאלית לתחום. כמו כן, הוועדה שמעה את עמדות הארגונים הנוגעים בדבר. בין היתר, הופיעו בפני הוועדה נשיא התאחדות האיכרים בישראל, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, נציג עמותת "תנו לחיות לחיות" ונציג עמותת "אנונימוס", יו"ר הסתדרות הרופאים הווטרינרים, נציג ארגון הרופאים הווטרינרים לחיות הבית ויו"ר ארגון הרופאים הווטרינרים ברשויות המקומיות. אני אעיר בהקשר הזה, חבר הכנסת פרץ, שההסדר הקיים הוא הסדר ארוך שנים; נדמה לי שמקורו בתפיסת האבות המייסדים מבית מפא"י, תפיסה מפ"איניקית ככה שורשית אמיתית – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> נכון. <שר התיירות יריב לוין:> – – שאמרה: אם אנחנו מייצגים ודואגים לסקטור החקלאי, הבה נדאג שכל דבר שיכול אולי להיות קשור אליו, ובנקודה מסוימת אולי להפריע או להתנגש עם האינטרס שלו, יהיה תחת אותה אחריות, ובכך – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> לא היה אז המשרד להגנת הסביבה. <שר התיירות יריב לוין:> כן. – – ובכך יישמר הסדר. ולכן גם כשאחר כך קם המשרד להגנת הסביבה, סביר להניח שהוא לא קיבל את הסמכויות האלה, בין היתר מתוך איזושהי ראייה כזאת ומציאות פוליטית כזאת. אבל אין ספק שהדבר הזה ראוי לבחינה. רק צריך לומר בצורה ברורה, שלא אחת משרדי ממשלה מחזיקים באחריות לאינטרסים שונים והרבה פעמים גם נוגדים, והשר הנוגע בדבר צריך לקבוע מדיניות ולקבוע מה עדיף על-פני מה. אין ספק שקביעה קטגורית ועקרונית שאומרת ששני נושאים שיש ביניהם ניגוד לא יוכלו להיות תחת אחריותו של אותו שר, היא מצב בלתי אפשרי שלא יכול לקרות באף תחום ובאף משרד. אפשר לתת פה הרי אין-סוף דוגמאות, אבל אני יכול להביא רק דוגמה אחת, מתחום החיים של משרדי: זה ברור לגמרי שבחלק מהמצבים, אם אתה תעודד הקמה של מלונות חמישה כוכבים ותחליט שזה בראש סדרי העדיפויות שלך, זה יבוא על חשבון האינטרסים של בעלי מלונות של שלושה כוכבים או בעלי אכסניות או מי שמתעתדים להקים אכסניות, שירצו לקבל את המענקים. יש פה אינטרסים, והאינטרס פה הוא בהחלט סותר, כי הקופה היא אחת – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> זו דוגמה לא מוצלחת. <שר התיירות יריב לוין:> לא, זו דוגמה טובה. האינטרסים הם סותרים – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> לא ביקשתי ששר החקלאות – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – ובסוף אתה צריך להכריע בין האינטרסים הסותרים האלה. זה טבעו של העניין, וזה קיים בכל דבר. זה קיים במשרד התחבורה, שצריך להכריע בין האינטרסים הסותרים לפעמים של חברות האוטובוס ומוניות השירות, והדוגמאות הן הרי רבות מאוד. לכן ברור שהעיקרון הזה, שכביכול יש לנו איזה מצב נדיר ואבסורדי שבו יש ניגוד עניינים – זהו פשוט דבר שמתקיים בכל המשרדים כל הזמן, מטבע הדברים, ולא זו הסיבה – בוודאי לא סיבה מספקת לבצע שינוי כזה. אני רוצה גם לציין שתוך כדי עבודת הוועדה, ובשל המודעות הרבה יותר לנושא הזה, יש התקדמות בקידום חקיקה ותקנות בתחום צער בעלי-חיים, הרבה מזה גם בזכות יוזמות שישנן כאן בכנסת. בכל אופן, חבר הכנסת פרץ, אני מציע שלא נעסוק במסקנות הסופיות, כי בשלב הזה הן עדיין בגדר ניחוש, מהסיבה הפשוטה שהוועדה נמצאת בשלבים סופיים של עבודת המטה. בתחילת השבוע הבא כבר יתכנס הצוות למה שאני מקווה שיהיה אכן דיון מסכם בהמלצות שלו. ברגע שההמלצות האלה יינתנו, הן יובאו כמובן לאישור הממשלה, ושם בוודאי תישמע גם עמדת המשרד להגנת הסביבה, שלהבנתי סבור כמוך, וגם עמדת גורמים אחרים, ובהם – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> מה עמדת היועץ המשפטי לממשלה? <שר התיירות יריב לוין:> תראה, אני אומר שוב, היועץ המשפטי לממשלה – אני אוכל לומר בצורה ברורה שהיו חילופי מכתבים בינו לבין שר החקלאות בנושא הזה. היועץ המשפטי דיבר במה שהוא קורא במכתבו "עמדה משפטית ראויה"; אני לא לגמרי יודע מה זה אומר. דבר אחד, נדמה לי, הוא ברור לחלוטין: הסמכות לחלוקת תפקידים בין משרדי הממשלה – אתה יודע, משהו עוד נשאר בידינו איכשהו. זה עדיין נתון לממשלה, ובמקרים מתאימים זה גם מגיע כאן בפני מליאת הכנסת. אני מאוד מאוד מקווה שאף אחד לא מציע שגם את הסמכות הזו אנחנו נעביר למישהו אחר. וכפי שגם הבהרתי קודם, גם מבחינת הטיעון המשפטי שפשוט ברור שאין כאן – לו נאמץ את הטיעון הזה, אני לא יודע, אולי נצטרך להקים 120 משרדי ממשלה – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> לא, לא. <שר התיירות יריב לוין:> – – כחול אשר על שפת הים, וברור שהדבר הזה הוא תוצאה אבסורדית. לכן אני מציע שניתן לצוות לסיים באמת את העבודה שלו. העבודה הזאת תוצג לממשלה, ואני בהחלט מסכים, שוב, שהנושא הזה יעבור לדיון – – – <היו"ר יצחק וקנין:> ועדת הכלכלה או ועדת הפנים? <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> ועדת הפנים. <היו"ר יצחק וקנין:> פנים? אוקיי. <שר התיירות יריב לוין:> כן, זה יכול לעבור לוועדת הפנים. מבחינתי לפחות – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> זו ועדת הפנים והגנת הסביבה. <שר התיירות יריב לוין:> כן, אני אומר, מבלי שיש בזה כדי להעיד או לומר משהו על המסקנות וכן הלאה, אני מוכן שזה יעבור לכל מקום שחבר הכנסת פרץ ימצא לנכון, כדי ששם גם יקיימו באמת גם מעקב אחר ההמלצות ואחר ההחלטות, וודאי יוכלו גם לקיים את הדיון בצורה מעמיקה. אנחנו נשמע בוודאי בנפש חפצה כל הצעה וכל הערה, ברגע שיונח בפנינו הדוח של הוועדה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר יריב לוין. עמדה נוספת לפני הצבעה לחבר הכנסת דב חנין, ומייד ניגש להצבעה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להודות לחבר הכנסת פרץ, לשעבר השר להגנת הסביבה, על העלאת הנושא החשוב הזה בפני מליאת הכנסת. הגיע הזמן שנושא הטיפול בבעלי-החיים יעבור למקומו הטבעי, המשרד להגנת הסביבה. משרד החקלאות הוא משרד חשוב; יש לו הרבה משימות, הרבה תפקידים והרבה אחריויות. הוא צריך לטפל בחקלאות, הוא צריך לקדם חקלאות. אני שמעתי, אגב, ששר החקלאות טרוד כל כך במשימות אחרות ובפרויקטים אחרים ובעניינים אחרים שמעניינים אותו, שהוא לא לגמרי מתפנה לענייני חקלאות. אתמול, למשל, התקיים דיון מאוד קשה בעניין מצבם של הגנים הבוטניים, ומסתבר שלשר החקלאות אין מספיק זמן, אנרגיה וגם לא כסף כדי לממן את הפרויקט הזה של הגנים הבוטניים. לכן הצעתו של חבר הכנסת פרץ, שנושא הטיפול בבעלי-החיים יעבור למקומו הטבעי, למשרד להגנת הסביבה – ויש לנו שר להגנת הסביבה שאפילו איננו חבר כנסת והוא מאוד פנוי ונמרץ לעשות את תפקידו – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הגיע הזמן שהדבר הזה יתבצע, הגיע הזמן שהדבר הזה יקרה. חבל על כל רגע נוסף שעובר. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. אני מבין שגם השר מסכים שזה יועבר לוועדה. מי בעד העברת הנושא המלצתו המתגבשת – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> ועדת הפנים והגנת הסביבה. <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא הצעתי משהו אחר, אני רק, עלה לי שאמרתי ועדת הכלכלה, כי בדרך כלל חקלאות הולך לכלכלה, אבל – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> הגנת הסביבה נמצאת בַפְּנים. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, ועדת הפנים. מי בעד, רבותי? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> עשרה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הנושא יועבר לוועדת הפנים להמשך דיון. <הצעות לסדר-היום> <מוכנות ישראל לוועידת האקלים בפריז> <היו"ר יצחק וקנין:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: מוכנות ישראל לוועידת האקלים בפריז. המציעה הראשונה – חברת הכנסת יעל כהן-פארן, ולאחריה – חברת הכנסת תמר זנדברג. ישיב להן השר אבי גבאי. שלוש דקות לכל מציעה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה רבה. כבוד היושב-ראש, תודה, חברי הכנסת, השר גבאי, השר להגנת הסביבה, אם הייתי רוצה לדבר על שינוי אקלים, פליטות גזי חממה ועל המשמעות של זה לפני משהו כמו עשר שנים, אפילו אולי חמש שנים, אני בטוחה שקצת פחות היו מבינים כאן על מה אני מדברת ולמה זה חשוב. אבל היום, אחרי השנים שסבלנו בישראל גלי חום, סופות חול ממושכות, סופות שלג, רוח, הצפות, אני מקווה שאין צורך להסביר שמשהו טוב לא קורה במקום הזה בעולם, והאקלים די, בואו נגיד, משתגע. אנחנו לא ערוכים לזה, התשתיות שלנו לא ערוכות לזה, יש לזה משמעויות כלכליות עמוקות, וכתוצאה מזה גם משמעויות פוליטיות. בעצם המערכת הפוליטית העולמית לא באמת הצליחה בשני העשורים האחרונים לגלות בגרות ולהסכים להתחייב על פעולות דרמטיות שנדרשות לעצור את ההתחממות הגלובלית, את משבר האקלים. בינתיים התופעה רק הואצה, וההתדרדרות יותר ויותר מחריפה בכל העולם. בימים אלו, ממש השבוע, התחילה להתכנס בפריז ועידת האקלים, ועידת האו"ם בנושא משבר האקלים, בניסיון נוסף, די הרה גורל – יש לנו חלון הזדמנויות מצומצם – לגייס את מנהיגי העולם ואת כל מדינות העולם כדי לעשות משהו משמעותי ולפעול באופן רציני לצמצום פליטות גזי חממה ולהתמודדות ולעצירת משבר האקלים. לפני יומיים נאם ראש הממשלה, הוא גם נסע כראש המשלחת הישראלית לוועידת האקלים בפריז. אני קראתי את הנאום. כדי לא להגיד שאנחנו משקרים לעצמנו ולעולם, אני אגיד שראש הממשלה, כנראה פשוט לא ממש מבין בנושא ולא בקי בפרטים. זה נהדר שאנחנו שיאני העולם במחזור מים וביעילות בתחום המים, אבל זה לא העניין המרכזי. בכל מה שקשור לאנרגיה, לאנרגיה מתחדשת להפחתת פליטות גזי חממה, אנחנו עדיין הרבה הרבה מאחור, ונראה שאת ראש הממשלה לא כל כך עדכנו שלמשל ייצור מים דורש הרבה אנרגיה ויוצר עוד פליטות גזי חממה. אז אנחנו יכולים אבל להביא את התחום ברמה העולמית: תעשיית הקלין-טק הישראלית היא מהמובילות בעולם; דיבר ראש הממשלה על מים – היא יכולה להיות והיא צריכה להיות גם באנרגיה. אנחנו מפתחים פה פתרונות חדשניים בהרבה תחומים של אנרגיה והפחתת גזי חממה, וזאת הזדמנות כלכלית רצינית לישראל, כי הולכים לתקציבי עתק בכל העולם כדי להפחית פליטות גזי חממה, כדי להביא את משק האנרגיה העולמי למקום אחר. אבל את כל ההזדמנויות האלה אנחנו הולכים לפספס, זה החשש שלי, בגלל המאבקים שאנחנו רואים בין המשרדים. משרד האנרגיה והמשרד להגנת הסביבה לא יכולים להסכים על מה ישראל צריכה ויכולה לעשות – היא יכולה לעשות הרבה מאוד – מה ישראל צריכה לעשות כדי להפחית את פליטות גזי החממה שלה, ולהתייחס באופן רציני, ולהראות לעולם שהיא מתייחסת באופן רציני למשבר האקלים. אז המשרד להגנת הסביבה, לזכותו בוודאי ייאמר שהכין תוכנית ועבד עליה תקופה ארוכה, ובסופו של דבר הגיש גם יעדים. אומנם משרד האנרגיה חתך לו את היעדים בערך בחצי, אבל הגשנו איזשהם יעדים לאו"ם. אבל בסופו של דבר – יהיה לך זמן להשיב – בסופו של דבר אנחנו הגשנו יעדים, בוא נגיד, מאוד צנועים, שלא לומר עלובים, לאו"ם, כדי להצדיק את קיומנו בתוך המסגרת הזאת שנקראת אמנת האו"ם למשבר האקלים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> רק אסיים. אבל תוכנית – הגענו לפריז, ואין לנו תוכנית, וזה, שוב, בגלל מאבק בין משרד האנרגיה והמשרד להגנת הסביבה. ראש הממשלה שעמד בראש המשלחת לפריז צריך להכריע, והוא עדיין יכול לעשות את זה, כי הוועידה בפריז רק מסתיימת בעוד שבוע וחצי. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. תעלה חברת הכנסת תמר זנדברג. גם לך שלוש דקות. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, קודם כול, היה מאוד מעניין ומשמעותי לשמוע אותך הבוקר בוועדת הכלכלה. נדמה לי שזה היה ככה שיאו של איזשהו זובור שעברת, לא באופן אישי, בשם משרדך. גם בנושא – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הייתי מציע שנעדן טיפה את הביטוי. <תמר זנדברג (מרצ):> לא – פוליטי. וגם זה לא אישי, ואנחנו יודעים על מה מדובר. אבל זה לא הנושא היחיד, כלומר גם הנסיעה בראשות ראש הממשלה, חשוב לציין – פעם ראשונה שראש הממשלה של ישראל נוסע לוועידת האקלים; גם ההתנהלות בנושא הגז, ודברים נוספים. קראנו השבוע שמשרד האנרגיה, שחברתי יעל כהן-פארן דיברה על המתחים, אפשר לקרוא לזה, שאולי הם טבעיים, אבל הם אולי טיפה גם חורגים מהטבעי, בין משרד האנרגיה למשרד להגנת הסביבה בנושא הכנת תוכנית להתייעלות אנרגטית ואנרגיות מתחדשות וכו'. אז באמת, מעבר לנושאים הפוליטיים, מעבר לנושאים של המתיחויות, נדמה לי שיש כאן איזשהו חוסר הפנמה בסיסי. לממשלת ישראל – להוציא לרגע את המשרד להגנת הסביבה, והקו שאתה מוביל – עדיין לא נפל האסימון מה משמעותו של משבר האקלים שאנחנו ניצבים בפניו; מהי משמעותה של המילה הזו, הגנת הסביבה – זה עדיין נדמה כמו איזו חבורה של מחבקי עצים שרוצים לבוא – איזה כמה ירוקים שרוצים לעמוד ליד הבולדוזרים, וזה כרגע לא משנה אם הבולדוזרים זה בולדוזרים של בנייה או בולדוזרים של אסדות הגז או כל דבר אחר. חסרה כאן הפנמה משמעותית של העובדה שמדיניות אקלימית, אנרגטית, עירונית, תחבורתית וסביבתית היא-היא מדיניות – כל הדברים האלה הם לא פחות חשובים, והם אפילו עומדים בשורה אחת עם מדיניות ביטחונית, כלכלית וחברתית. למעשה, היא-היא מדיניות כלכלית לאומית, בין-לאומית, כלכלית וחברתית. פירטה יעל כהן-פארן בדברי הפתיחה שלה בנושא שינויי מזג האוויר ומשבר האקלים. אפשר להוסיף את המשמעויות האלה למשברי הפליטים שהעולם חווה כרגע, למשברים כלכליים, אנרגטיים. היכולת שלנו לעבור מנפט בלבד למדיניות אנרגיה שמבוססת על פחם, גז, ומכאן שגם גז הוא בסופו של דבר משאב מתכלה, לעבור לאנרגיות מתחדשות, ויותר חשוב מזה – להתייעלות אנרגטית, כי הרי האנרגיה שלא הוצאנו היא האנרגיה הטובה ביותר שחסכנו – היא עומדת בבסיס היכולת שלנו לחיות כאן לאורך זמן ובאופן בר-קיימא. אלה-אלה החיים עצמם במובן שמדברים על החיים עצמם, לא במובן אלטרנטיבי. ולכן, העובדה שמדינת ישראל מגיעה לוועידת האקלים שמתקיימת בימים אלה, ונדמה לי שכולנו ניפגש בה בימים הקרובים – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <תמר זנדברג (מרצ):> – – מגיעה לשם ללא תוכנית רצינית, לא מתוקצבת, בניגוד לתוכנית השאפתנית והמעניינת שהגיש המשרד להגנת הסביבה – ואני חייבת לציין בהקשר הזה גם את התוכנית להתחדשות עירונית אמיתית שהנחתם על השולחן רק לא מזמן. נדמה שהכוונות הטובות האלה עדיין לא חדרו לממשלה, עדיין לא חדרו למובילי הכיוון בממשלה, ובראשם לראש הממשלה. ועד שאנחנו נמשיך כולנו – ארגונים חוץ-פרלמנטריים, חברי הכנסת והמשרד להגנת הסביבה בראשותך – נמשיך ללחוץ לכיוון הזה, אבל נדמה לי שהדרך לשם עדיין ארוכה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. אדוני השר להגנת הסביבה, השר אבי גבאי, ישיב למציעות. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אני אתייחס לדברים. קודם כול, אני שמח שאתן מעלות את הנושא הזה לדיון, זה דיון חשוב. כל אזכור של הנושא הזה מוסיף ליכולת שלנו לקדם אותו. אני אתחיל רגע מנושא המודעות – המודעות היא שלב ראשון ביכולת לבצע דברים. הייתי עם ראש הממשלה כמה שעות בכנס ביום ראשון, או שני; אני נוסע בשבוע הבא לפגישות עצמן. אין ספק שנוכחות של ראש הממשלה בוועידה כזאת מייצרת מודעות בארץ, וגם מייצרת מודעות אצלו. אני יכול לומר לך שראש הממשלה, כשהוא סיים את הנאום שלו, שהיה נאום מצוין, אגב – אני מסכים אתך שמים זה לא בדיוק – ושזה מייצר גם – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> תקשיב טוב, זה ראש הממשלה היחידי מבין כל ה-30 ומשהו, 50 ומשהו, שאני שמעתי – אני לא זוכר כמה שמעתי, שמעתי עשרות – שדיבר על סמרט-גריד. וסמרט-גריד, למי שלא יודע, בעיני זה, לפחות, הפתרון האולטימטיבי, זה הדבר החשוב בסוף. אם נגיע לשם, נגיע באמת לחיסכון אנרגטי אמיתי. אז בסך הכול הדברים שהוא אמר היו דברי טעם, נקודה. גם כשיצאנו מהוועידה, אמר לי ראש הממשלה: תשמע, זה סיפור רציני הדבר הזה. זאת אומרת, זה כאילו משהו שבן-אדם עובר שלבי תודעה, וזה גם חשוב. עכשיו אני רוצה להתייחס למה שאנחנו עשינו, ואני פה מייצג את הממשלה, אני לא מייצג את המשרד להגנת הסביבה, ואני אסביר. מעבר לשלב הראשון, שבו בעצם נעשתה עבודה מקצועית של מה צריכים להיות יעדי הפליטות של מדינת ישראל וכו', עבודה שנעשתה על-ידי הרבה מאוד משרדי ממשלה, יחד עם פרופסור יוג'ין קנדל שהוביל את זה יחד עם המנכ"ל הקודם של המשרד; נקבעו יעדים, הבאנו את זה לממשלה; בממשלה הייתה איזושהי פשרה קטנה – לא 50% ולא 30% ולא 20% – פשרה קטנה ביעדים, לא באמת חשובה, כי בסופו של יום מה שחשוב זה שנכניס את הדבר הזה לתוך המסילה; כי ברגע שהדבר הזה יהיה בתוך המסילה, אנחנו נגיע גם ליעדים יותר גבוהים מה-17% וכו', אבל זה מה שחשוב בסופו של יום. אז הממשלה קיבלה החלטה על היעדים, הממשלה קיבלה החלטה על תקציב, על חצי מיליארד בערבויות ועוד 300 מיליון שקל במענקים – סכום לא קטן, לא סכום קטן, 800 מיליון שקל, ואני אומר לך שיש לי הבטחה משר האוצר, הבטחה מאוד פשוטה וברורה, שאם תצטרך עוד – הוא יוסיף, כי הוא מסתכל על זה לא דרך האקלים, הוא מסתכל על זה דרך התייעלות אנרגטית ותעשיות חדשות שייבנו כאן. זה הסיפור האמיתי. הסיפור האמיתי הוא לא איך מדינת ישראל, עם ה-0.2% שלה בסך כל פליטת גזי חממה, תצליח לשנות את העולם; היא לא תצליח לשנות את העולם. מה שחשוב זה איך אנחנו – 1. לא מתנהגים כסוציומטים שאומרים: זאת לא בעיה שלנו, אנחנו מתייחסים ואנחנו לוקחים חלק בדבר העולמי הזה; 2. איך אנחנו הופכים את זה לנושא שבעצם מייצר פה תעשיות. אני מסכים אתך בעניין הזה, זאת סוגיה מאוד מאוד חשובה, ולכן גם שר אוצר, שהסברתי לו את הנושא, היה מאוד מאוד חיובי. הוא לא נתן חצי מיליארד שקל ל – את קראת לזה "מחבקי עצים"? אני לא קורא לזה "מחבקי עצים". <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> לא קראתי. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> אז לא את, אז תמר קראה לזה. איפה תמר? <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> היא הייתה צריכה לצאת. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> הלכה, טוב. הוא נתן לדבר הזה, ככה שזה השלב הראשון. השלב השני היה השלב של התוכנית, ואכן פה נקלענו לוויכוח לא קטן עם משרד האנרגיה סביב שני נושאים מרכזיים: 1. הנושא של התחנות הפחמיות של חברת החשמל. אני בעניין הזה לא מוכן לוותר; אני חושב שאי-אפשר להתעסק רק בדברים הקטנים, חייבים להתעסק בדברים הגדולים קודם כול. ואנחנו ראינו שאנחנו לא מצליחים להגיע בנושא הזה להבנות. יכולתי להעביר תוכנית שתעבור את הממשלה וכו' ונעשה כותרות בעיתונים, אבל תכל'ס לא יהיה בה הרבה, והעדפנו שלא. אגב, היום אנחנו הוצאנו הוראה לחברת חשמל לגבי יחידות 5 ו-6 בחדרה, שכתוצאה מזה שהם מאחרים הם צריכים להקטין את הפליטות ביחידות האלה כבר עכשיו. בעצם זה אומר שהם יעברו יותר לגז ופחות לפחם כבר עכשיו, וזה חלק מהעניין. אמרתי: אוקיי, אי-אפשר לעשות את זה במסגרת כוללת, אני אשתמש בסמכויות שלי, וזה מה שאנחנו עושים. 2. הסוגיה של מי מנהל חלק מהתהליכים, כשפה משרד האנרגיה בא ורוצה להיכנס לחלק מהנושאים ולנהל אותם בעצמו, ואני לא מסכים. אני לא מסכים, אני לא חושב שנותנים לחתול לשמור על השמנת, וזה בעיני העניין. יש פה עניין שבסופו של יום מי שהכין את התוכנית, מי שמתכלל אותה, מי שקם וחושב על זה כל בוקר הם אנשי המשרד להגנת הסביבה, ולכן הם צריכים להוביל את הנושא הזה. זה לא עניין של אגו וזה לא עניין מי עושה מה, אלא בסופו של יום, היום שר האנרגיה רוצה לטפל בזה, מחר יהיה מישהו אחר שפחות יעניין אותו הנושא הזה, ונחזור עוד פעם אחורה. המשרד להגנת הסביבה – צריך סוג של תשתית, שזה מה שהמשרד הזה עושה. ולכן, אנחנו בוויכוח על זה. בשבוע הבא אנחנו נוסעים לפריז שוב פעם, וגם מנכ"ל משרד האנרגיה נוסע, ואני מניח ששם אנשים ידברו ויעשו סוג של bonding כזה, שאולי יוביל אפילו לתוצאות טובות יותר. אני בסך הכול אופטימי. אני חושב שבסך הכול הדברים שאנחנו רוצים לעשות קורים. יש לנו הרבה דברים בתוך התוכנית, שקשורים בבנייה ירוקה ובחינוך וכו', שאנחנו מבצעים. אני לא מחכה להחלטת ממשלה כדי לעשות את זה. אני יכול להגיד לך שבסך הכול אני מסתכל על מי השחקנים הנוספים במגרש, אז נגיד מנכ"ל משרד הבינוי אשל ארמוני, שהיה מנכ"ל עיריית כפר-סבא, והוא מאוד מאוד מאמין בבנייה ירוקה והוא עשה את זה בכפר-סבא, אז הוא מאוד משתף פעולה בנושא הזה ויש לו גם ערך מוסף בתהליך. בסך הכול יש כמה שחקנים שמאוד רוצים לעשות את זה. אני חושב שהנושא של האקלים ירד מפוזיציית מחבקי העצים והוא עבר לפוזיציית הכלכלה ואיכות החיים של האנשים, וזה מה שאנחנו עושים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני השר. מה אדוני מציע? <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> את מסתפקת בתשובה, או להעביר לוועדה או למליאה? <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אני מבקשת להעביר לוועדת הפנים. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני מסכים? <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> בוודאי, דודי אמסלם היושב-ראש היה עכשיו בפריז גם כן, אז הוא גם כן נחשף לדברים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. אז אני מודה לשר להגנת הסביבה. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דב חנין, עמדה נוספת, ומייד אחרי כן נצביע. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> הוא שואל שאלה. <היו"ר יצחק וקנין:> לא לא, זו לא שאלה, זו דעה נוספת. אתה לא צריך לענות עליה. אדוני יכול לשבת, אין צורך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אכן משבר האקלים הוא משבר כזה שמסוגל לכנס 160 מנהיגים מכל רחבי העולם. זוהי סכנה אמיתית, זוהי בעיה אמיתית, זו לא שאלה עתידית, זו שאלה של הווה, וצודק השר להגנת הסביבה שישראל היא חלק קטן מהבעיה, אבל אנחנו יכולים להיות חלק מעניין ומשמעותי מההתמודדות ומהפתרון, ולצערי זה לא המצב. אנחנו הגענו לוועידת פריז במצב של החמצה גדולה, החמצה היסטורית. המשרד להגנת הסביבה צדק לחלוטין בוויכוח שהתנהל בממשלה. אדוני השר, אני חושב שצדקת בכך שלא הסכמת לעשות כאילו-תוכנית, ועמדת ודרשת גם בעניין הסמכויות וההובלה וגם בעניין התחנות הפחמיות. אני חושב שעמדתכם הייתה נכונה. הטענה שלי איננה למשרד להגנת הסביבה, הטענה שלי היא לממשלה. הממשלה הובילה למצב שראש הממשלה הגיע לפריז בלי בשורה, בלי תוכנית ממשית, ואפילו בלי תירוצים. ואומנם ראש הממשלה נסע לפריז בעיקר כדי להיפגש בשולי הוועידה עם כל מיני מנהיגים בכל מיני נושאים, אבל חבל בוועידה כזו רק להישאר בשוליים. יש את שולי הוועידה עם כל מיני מפגשים, אבל קורה גם משהו במרכז, ובמרכז ראש הממשלה לא הביא שום דבר אמיתי. זה חבל, זה עצוב, וטוב שנדון בנושא הזה ונמשיך לעסוק בו בוועדה של הכנסת. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. אם כן, רבותי, אנחנו מצביעים על ההצעות לסדר-היום של חברות הכנסת יעל כהן-פארן ותמר זנדברג. מי בעד העברת הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה? מי נגד? <מירב בן ארי (כולנו):> תוסיף את סגן השר, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תמיד אני – – – הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> שמונה, כולל קולו של סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. שמונה בעד להעביר את הנושא לוועדת הפנים. הנושא יועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה להמשך דיון. אני מודה לשר אבי גבאי ולמציעים. <הצעות לסדר-היום> <הכרזת ההסתדרות על סכסוך עבודה במגזר הציבורי> <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הכרזת ההסתדרות על סכסוך עבודה במגזר הציבורי, הצעות לסדר-היום מס' 1742, 1746, 1775, 1790 ו-1793. ראשון הדוברים – חבר הכנסת יוסי יונה, ולאחריו – חבר הכנסת דב חנין. שלוש דקות לכל מציע. חבר הכנסת יוסי יונה, לרשותך שלוש דקות. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, סגן השר יצחק כהן חברי, תראו, להשבית את המשק זה לא עניין של מה בכך. אף אחד אינו מעוניין בהשבתת המשק, ואף אחד אינו רוצה בהשבתת המשק. אבל עם זאת, האיום בהשבתת המשק או השבתתו הלכה למעשה זה המוצא האחרון שעומד בפני העובדים במאבק הצודק שלהם להבטיח את תנאי העסקתם ואת הסדרי הפנסיה שלהם. והפעם האיום הוא באמת הכרחי, גם בגלל חוסר היענות של משרד האוצר לעדכן את ההסכם הקיבוצי, גם בגלל הפגיעה בקצבאות הפנסיה של מבוטחים בקרנות החדשות וגם בגלל הפגיעה בביטוח הסיעודי הקיבוצי. חברות וחברי הכנסת, השר אקוניס, סגן השר איציק כהן, אכן חוקק או עודכן שכר המינימום לפני זמן לא רב. אבל אתם יודעים שעל-פי הנתונים – גם של הממ"מ וגם נתונים אחרים – המשק הישראלי הוא למעשה, אחד מהמאפיינים הבעייתיים שלו – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> השכר עודכן לשיא של כל הזמנים. זה דבר חשוב להזכיר, כבודו. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אם הייתי באמת סתם פופוליסט, לא הייתי מזכיר את זה. הזכרתי את זה כדבר טוב. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> ברור. לחדד. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> תודה. כן. עדיין אני מבקש לציין – הנתונים הללו, בואו נחשוב עד כמה הם שופרו באופן דרסטי. על-פי הדוח של הממ"מ, הרי שכ-30% מהעובדים בגופים הציבוריים – מדובר על 102,000 עובדים – קיבלו בשנת 2013 השלמה לשכר מינימום, ושכרם הממוצע היה 8,800 שקל; כ-40% מהעובדים במשרדי הממשלה, 25,000 עובדים לערך, קיבלו השלמה לשכר המינימום, ושכרם הממוצע היה 11,786 שקלים; כ-14.5% מעובדי ההוראה קיבלו בשנת 2013 השלמה לשכר המינימום, ושכרם הממוצע היה 7,900 שקל בערך; כ-25% מכלל משרתי צה"ל – משרתי צה"ל – קיבלו השלמה לשכר המינימום. כלומר, גם כאשר שכר המינימום שופר ועודכן, ואני מסכים שהעדכון היה מאוד משמעותי, אנחנו מדברים על בעיה מאוד כאובה, מאוד כרונית, מאוד עמוקה של המשק הישראלי, והיא גם פערי השכר וגם השכר החציוני, שעומד, כפי שאנחנו יודעים, גם עכשיו, על 6,541 שקלים לחודש. זה אומר שחצי מהמשתכרים במשק מרוויחים פחות מהסכום הזה, כך שאפשר לומר בבטחה, בוודאות, שבעיית השכר היא עילה מאוד מאוד טובה לצאת למאבק. עכשיו, ברור – משרד האוצר, כפי שאנחנו יודעים, כשהוא בא לנהל את המשא-ומתן עם ההסתדרות, אז הוא בדרך כלל מציג את הדרישות שלו – להגמיש את שוק העבודה למיקורי חוץ כאלה ואחרים. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> ואנחנו יודעים שהרבה פעמים מיקור חוץ, אדוני היושב-ראש, הוא בעצם עוד דרך לפגיעה בתנאי השכר של העובדים. ולכן אני טוען שזו בעיה חמורה. לא היה לי זמן לדבר על הבעיות האחרות, שהן באמת בעיות אקוטיות, כיצד המדינה למעשה – שני משפטים, בבקשה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> בסדר. תקצר. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אנחנו לא יכולים לנהל את הפנסיה של העובדים בישראל כמשק כספים סגור. אנחנו פשוט לא יכולים. הגם שאנחנו יכולים לומר אולי שהפנסיה התקציבית, אפשר שהיו בה הפרזות – אפשר, בהנחה שהיו בה הפרזות. אנחנו לא יכולים אבל ללכת לקיצון האחר, שבו הפנסיה הופכת למשק כספים סגור והמדינה אינה ערבה לכך שהגמלאים במדינת ישראל יזכו לפנסיה שיכולה להבטיח להם חיים בכבוד לאחר פרישתם. לכן אני בא ואומר: האיום בהשבתה הוא איום מוצדק. אני מקווה שההשבתה לא תצא לפועל, אבל זאת, אני מקווה, גם בתנאי שממשלת ישראל תתעשת ותבוא לקראת העובדים בישראל. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. יעלה חבר הכנסת דב חנין, ולאחריו – חברת הכנסת שרן השכל. אם היא לא תהיה – חברת הכנסת סופה לנדבר. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> עוד לא התחלתי. <היו"ר יצחק וקנין:> לא נלך לרב אם תרצה עוד דקה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה. אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, סכסוך העבודה שההסתדרות הכריזה הוא סכסוך עבודה מוצדק. הגיע הזמן להעלות את השכר בישראל, והגיע הזמן להעלות אותו בצורה משמעותית. אני רוצה לשתף אתכם בכמה מספרים, עמיתי חברי הכנסת. בשנות ה-80, שימו לב, התוצר בישראל בשנה בממוצע עלה ב-3.3%; השכר הממוצע הריאלי עלה ב-2.95%. זה היה פיגור של השכר אחרי התוצר הריאלי, אבל לא בהרבה. בשנות ה-90 התוצר עלה ב-5.3%; השכר הממוצע עלה בשנה ב-1.07%. זה אומר שהתוצר עלה פי-חמישה מאשר השכר. העשור שעבר, העשור של נתניהו, הוא העשור האיום. התוצר עולה – אגב, לא עולה בצורה דרמטית, עולה ב-3.7%, אבל עלייה מכובדת בתוצר – אבל השכר הממוצע ב-12 השנים האחרונות עלה ריאלית רק – שימו לב – ב-0.39% בשנה. זאת אומרת, התוצר עלה פי-18 מהשכר. התוצר עלה פי-18 מהשכר, וזו, עמיתי חברי הכנסת, תמונה של כלכלה שמתקדמת אבל העובדים נשארים הרחק מאחור. העובדים נשארים הרחק מאחור. השכר של העובדים בישראל הוא נמוך, והוא נמוך מדי גם למי שעובד פה מאוד מאוד קשה. אנחנו מדברים על מדינה שבה שיעור המשפחות העובדות שנמצאות מתחת לקו העוני הוא מהגבוהים בארצות המפותחות. אנחנו מבחינה זו נמצאים במחנה אחד עם המדינות הלא-מפותחות – לא עם המדינות המפותחות. שיעור מאוד גבוה של עובדים בישראל, למעלה מ-70%, עובדים שעות נוספות, יותר מ-40 שעות בשבוע. זה הרבה יותר מהממוצע במדינות המפותחות, ועדיין העובדים האלה משתכרים מעט, משתכרים מעט מדי, גם בהשוואה בין-לאומית, גם בהשוואה לעלייה בתוצר וגם בהשוואה לעלייה בפריון. אני יודע שהממשלה אולי תענה לי שהעלינו את שכר המינימום. לא אתם העליתם את שכר המינימום; מאבק ציבורי העלה את שכר המינימום. אני גאה במאבק הזה. לפני שנתיים העליתי את היוזמה להעלות את שכר המינימום ל-30 שקל לשעה, ואני שמח על כך שהיוזמה הזאת אומצה, אדוני סגן השר, על-ידי מפלגתך – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת חנין, אתן לך עוד דקה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה. – – – על-ידי מפלגתך, אדוני סגן השר; והעליתם את זה כדרישה מרכזית, ואני שמח על כך. אני שמח על כך שגם ההסתדרות הצטרפה לדרישה הזאת. ושכר המינימום אכן עלה. זה חשוב. עדיין לא הגענו, אגב, ל-30 שקל לשעה, שזה המספר הריאלי והאמיתי שיבטיח יציאה של אנשים עובדים ממעגל העוני. אני שמח על כך ששר הפריפריה, הנגב והגליל, השר דרעי, חזר לאחרונה שוב על המחויבות של ש"ס לעמוד על כך ששכר המינימום אכן יעלה ל-30 שקל לשעה. עליית שכר המינימום היא חשובה והיא חיונית, אבל אי-אפשר להסתפק בכך. אי-אפשר להסתפק בכך שעובדות סוציאליות יעבדו קשה ויישארו מתחת לקו עוני; אי-אפשר להסתפק בכך שמורים ומורות יעבדו בשכר רעב. הגיע הזמן להעלות באופן אמיתי את שכרם של העובדים והעובדות בשירות הציבורי, של האחיות בבתי-החולים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כל אלה ראויים לשכר אמיתי וראוי עבור העבודה הקשה שלהם. אני מקווה שההסתדרות תנהל פה מאבק נחוש, ואני מקווה שלממשלה לא תהיה ברירה אלא להיענות לדרישות הצודקות. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. תעלה חברת הכנסת סופה לנדבר, אחרונת הדוברים. מייד אחרי כן ישיב סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. גם לך, חברת הכנסת סופה לנדבר, שלוש דקות. אני מפעיל את השעון. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אדוני השר, סגן השר, אדוני היושב בראש הישיבה הזאת, יושב-ראש הישיבה, חברי חברי הכנסת, הכרזת סכסוך עבודה במגזר הציבורי – בצדק או לא בצדק? בוודאי שבצדק. אם אנחנו כאן והממשלה, אדוני השר, לא הסתדרנו עם המצב של הביטוח הסיעודי, ולא מסוגלים לדאוג לאינטרס של המבוטחים, אז מי שידקלם זה כנראה רק ההסתדרות. אנחנו נתמוך בזה. אם אלפי אנשים במדינה מגיעים לגיל הפרישה ואין להם פנסיה, ואנחנו לא מסוגלים לדאוג להם – המדינה, הממשלה, לא מסוגלים לדאוג לאנשים האלה שמגיעים לגיל הזהב, אבל הוא הופך להיות גיל מאוד פרובלמטי לאנשים האלה. ורבותי, זה לא שייקספיר, זה לא "המלט", זה לא "להיות או לא להיות"; זה חיים בקצה המדינה, בשוליים של המדינה. ואנחנו בכנסת – לא בקואליציה, וודאי שאנחנו באופוזיציה – לא מסוגלים לעשות את זה. אומנם מעמידים את השאלה הזאת מול הממשלה שוב ושוב. ואז נכנסת ההסתדרות. סוכני ביטוח, אדוני היושב-ראש, התרגלו לגזור קופון. כיסוי פוליסה קבוצתית נגמר; נעלם הביטוח הסיעודי לקבוצות ביטוח, ואף אחד לא קם כאן במדינה? ואיזו רוויזיה? ואיזה רפורמה? ומה קורה כאן עם כספים שאנשים שילמו והיום לא מקבלים ביטוח סיעודי? זה, רבותי, פלילי. אני לא רוצה עכשיו להביא דוגמאות. אנחנו ראינו, ואני חושבת שכל אחד מאתנו מקבל מכתבים עם מקרים שפשוט עושים פצע בלב, ולא מתרפא הדבר הזה. הביטוח הסיעודי הקולקטיבי נעלם, ואין שקיפות. ומה קורה עם אלו שמאבדים את הביטוח? איפה הממשלה? איפה שר האוצר? מי מגן על אותם אנשים שאיבדו את הביטוח הקבוצתי? ועכשיו, אדוני היושב-ראש, הפנסיה. תסתכל מה שקורה: אלפי אנשים, אלפי אנשים מגיעים לגיל פרישה, והם הופכים להיות מסכנים ועניים במדינת ישראל. אני מעלה בשבוע הבא חוק, ואני מאמינה, אדוני השר, שאתה תהיה השר שבעצם יעזור להעביר את החוק. בשנת 2008 המדינה הגיעה לפנסיה צוברת. ומהפנסיה הצוברת, משנת 2008 עד היום, אנשים צברו סכומים לא גדולים. הסכומים האלה לא יכולים לעזור להם להגיע לסכום מכובד שיעזור להם לחיים כפנסיה ממשית. אבל כאשר הם רוצים למשוך את הכסף, בגלל שחלק נכנסו לחובות וחלק רכשו דירות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אם אפשר לסיים. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אני מסיימת. אבל כאשר הם רוצים למשוך את הכסף ולחסל את החובות שיש להם, אז הם צריכים לשלם 30% על הכסף שלהם. אז אם המדינה לא מסוגלת לתת פנסיה מינימלית במדינת ישראל, לפחות על הכסף שהם חסכו לתת להם פטור מהחובות האלו. כרטיס ההטבות של הפנסיונרים במדינת ישראל – אלו שמקבלים קצבת זיקנה ואלו שיש להם חלק סוציאלי, הם בוודאי מקבלים כל מיני הטבות, שזה שווה כסף. אני מסיימת. אבל אם פנסיונר מגיע לגיל פרישה, אדוני היושב-ראש, אני חושבת שמדינת ישראל וממשלת ישראל צריכות לדאוג לא לכרטיס כניסה לסרט ב-10 שקלים, אלא לסל הטבות – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – תעריפי חשמל, ארנונה, והלאה והלאה. ואני מסיימת עם זה שהפנסיה, מהרווחים של הגז – אנחנו היום מדברים בכל הוועדות ובכנסת על מתווה הגז, אבל אנחנו לא מדברים על זה שמהרווחים שהמדינה תגיע אליהם, בעזרת השם, המדינה צריכה לדאוג לאותם אנשים שאין להם ביטוח סיעודי, לאותם אנשים שאין להם פנסיה. ואני מסיימת ואני אומרת, אם המדינה והממשלה לא מסוגלות, אז מי יצטרך לעשות את זה? עם כל הצער, ההסתדרות. ואנחנו אתם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת סופה לנדבר. ישיב סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, פרופסור יונה, המציע, בין המציעים, בעניין הכרזת ההסתדרות על סכסוך עבודה – חברי, זה תקופה ארוכה התנהל וממשיך להתנהל משא-ומתן בין נציגי המעסיקים במגזר הציבורי לבין ההסתדרות הכללית החדשה במטרה לצמצם את הפערים בין עמדות הצדדים ולהגיע להסכם לשביעות רצון הצדדים. זה היה בעבר ואין שום סיבה שלא יקרה בהווה. זה יקרה גם בעתיד, בעזרת השם. במסגרת המשא-ומתן הציג כל צד את דרישותיו. המעסיקים הציבוריים דרשו תיקון עיוותים בהסכמי העבודה במטרה לשפר את המערכת הציבורית. ההסתדרות דרשה עוד תוספות שכר ושינויים בתחום השכר. על כל פנים, מטבע הדברים – אדוני היושב-ראש, מטבע הדברים, משא-ומתן הוא שיח – כבודו – הוא שיח של נושאים ונותנים, ואין להסכים למצב שבו רק צד אחד למשא-ומתן נדרש להיענות לתביעות של הצד השני. יחד עם זאת, יצוין כי לטעמנו רוב המחלוקות, כבוד השר, רוב המחלוקות ניתנות לגישור באופן שיאפשר חתימה על הסכם קיבוצי לטובת שני הצדדים ולטובת המגזר הציבורי כולו. נעדכן אתכם שהיום נפגשו שר האוצר מר משה כחלון ויושב-ראש ההסתדרות אבי ניסנקורן. יש לציין את הקשר הטוב בין משרד האוצר להנהלת ההסתדרות, וההוכחה לכך, ידידי יושב-ראש הישיבה חבר הכנסת הרב יצחק וקנין, ההוכחה לכך היא ההסכם ההיסטורי שהתקבל לאחרונה – דב חנין, אתה מקשיב לי? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לגמרי, כל הזמן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ההסכם ההיסטורי שאתה אמור להיות שמח עליו, המטפל בעובדי קבלן בשירות הציבורי; ההסכם המשפר את תנאיהם של כ-15,000 עובדי קבלן. משהו חסר תקדים. ועוד היד נטויה. לא מכבר העברנו תקציב, תקציב חברתי, ל-2015 ול-2016, שאין בו גזירות, יש בו רק הטבות. אין בו העלאות מסים; יש בו תוכניות לטובת המשק כולו, לטובת העובדים, לטובת ילדי ישראל, לטובת מערכות החינוך, לטובת מערכת הביטחון. אנחנו מצפים גם שהרפורמות שיעברו, בשעה טובה, גם יחוללו את הצמיחה, כי הן מנועי צמיחה אדירים. על כל פנים, אדוני היושב-ראש, אני חושב – אתם רוצים להסתפק בדברי? תסתפקו. לא רוצים להסתפק? תעבירו את זה. אני תומך בכל בקשה שלכם. <היו"ר יצחק וקנין:> כן. אם כן, מה מציעים? ועדה? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> ועדת הכלכלה. <היו"ר יצחק וקנין:> ועדת הכלכלה. אוקיי, אנחנו נצביע, רבותי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> או כלכלה או כספים. <היו"ר יצחק וקנין:> הם רוצים כלכלה – כלכלה. הם רוצים כלכלה – כלכלה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני עם העבודה והרווחה. שוועדת הכנסת תחליט. <היו"ר יצחק וקנין:> העבודה והרווחה? ועדת הכנסת. אם כן, מי בעד להעביר את זה לוועדה? מי נגד? הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מוסיף את קולו של סגן השר. תכף אנחנו נראה כמה מצביעים, ואז נוסיף את קולו של סגן השר. שמונה, כולל קולו של סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. הנושא יועבר לוועדת הכנסת, שתכריע בין ועדת הכלכלה לוועדת העבודה והרווחה. כן, אדוני? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא רציתי להפריע באמצע הדיון, אם אפשר להתייחס לדיון הזה, אפילו מהצד. <היו"ר יצחק וקנין:> לדיון הזה? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> כן, לדיון הקודם. <היו"ר יצחק וקנין:> לא, אני לא יכול. אחרי אי-אפשר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא חבר ממשלה. <היו"ר יצחק וקנין:> בתוך הנושא הוא יכול לקום ולדבר כשעוד לא הצבעתי. אבל אני אתן לך, אם תרצה, בנושא הבא, להתייחס. אם אדוני יושב פה, אני אאפשר לך. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אחרי ההצבעה אי-אפשר? <היו"ר יצחק וקנין:> על-פי התקנון אני לא יכול. אם היית אומר לי – ודאי, ודאי, אני מכיר את התקנון. האמינו לי. אני כבר מכיר את זה ישר והפוך. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> מהצד גם אי-אפשר? <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, זה לא ראוי שאני אתן לך מהצד. אני אתן לך מעל הדוכן בנושא הבא, אוקיי? כשהשר ישיב, אתה תוכל להשלים עוד ותדבר על מה שאתה רוצה. אנחנו ממשיכים בסדר-היום, רבותי. הכרזתי על התוצאות בעצם, והנושא יובא לוועדת הכנסת, הנושא הקודם. בנושא של הכרזת ההסתדרות על סכסוך עבודה הודעתי שהנושא יועבר לוועדת הכנסת, שם יוחלט בין ועדת העבודה והרווחה לבין ועדת הכלכלה. <הצעות לסדר-היום> <דוח ה-OECD על הישגים נמוכים של תלמידים בישראל לעומת מדינות אחרות בארגון> <היו"ר יצחק וקנין:> דוח ה-OECD על הישגים נמוכים של תלמידים בישראל לעומת מדינות אחרות בארגון, הצעות לסדר-היום מס' 1725, 1726, 1730, 1745, 1805 ו-1820, של כמה חברי הכנסת. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת מירב בן ארי. ולאחריה – חברת הכנסת עליזה לביא. <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, השבוע פורסם הדוח – סליחה, חברי וחברותי חברי הכנסת. סליחה. השבוע פורסם הדוח של ה-OECD – – דווקא, פרופסור יוסי יונה, אני רוצה שתשמע את זה. זה מאוד רלוונטי לך. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אני מקשיב לך בקשב רב, מירב. <מירב בן ארי (כולנו):> – – והדוח הזה שפורסם בעצם שפך אור על מה שקורה במערכת החינוך הישראלית, אבל בעיקר, כמובן, כיושבת-ראש השדולה ביחד עם חברת הכנסת עליזה לביא, מה שהטריד אותי במיוחד זה הנושא של ההשכלה הגבוהה. אדוני היושב-ראש, יש כאן דגל אדום שמתנוסס מעל ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל – סגן השר, זה בהמשך לשיחתנו. ישראל היא המדינה השנייה בעולם, מבין 43 מדינות ה-OECD, פרט לדרום-אפריקה, שבה חלה ירידה בשיעור הצעירים מקרב בעלי ההשכלה הגבוהה אל מול שיעור המבוגרים. כלומר, השנה – אני לא יודעת אם ראיתם את הנתונים – אבל התחילו פחות סטודנטים מהשנה שעברה. אני רוצה להגיד שבשבוע שעבר היינו בוועדת חוץ וביטחון עם שר הביטחון, ושר הביטחון אמר שהוא הגיע מגיוס נובמבר עכשיו, מהבקו"ם, וכל שנה מספר המתגייסים עולה. אז חשבתי לעצמי, ברור שמספר המתגייסים עולה כי יש יותר אנשים, אנחנו גדלים מ-8 מיליון, 10 מיליון, אז איך יכול להיות שמספר המתגייסים עולה אבל מספר הסטודנטים יורד, והמדינה היחידה שיש לנו תחרות אתה זה דרום-אפריקה? בניגוד למדינות אחרות ב-OECD, לא רק שזה יורד, וזה אמור לעלות, זה לא אמור גם להשתוות, יש תנופה גבוהה, ודווקא בישראל מספר הסטודנטים יורד. יכול להיות, גם יש הטוענים שבעצם בגלל שיש לנו אוכלוסייה מבוגרת שהיא בעלת תואר ראשון, אז לכן יש יותר מבוגרים מצעירים, אבל גם הנתון הזה לא מסתדר, כי בסופו של דבר אותם חבר'ה צעירים הם אלה שצריכים להשפיע על שוק העבודה, להוריד את האבטלה, להגדיל את השכר של האקדמאים, וגם כאן אני רואה עתיד עוד יותר מטריד. בזמן שבמדינות אחרות באמת מבינים את חשיבות פיתוח ההשכלה – אני רוצה לתת לך את הנתונים: אצלנו, 46% מהצעירים בישראל הם בעלי השכלה גבוהה, וזה שיעור נמוך יותר – נגיד בבריטניה – 49%; קנדה – 58%; רוסיה – 58%; ליטא – 53%; דרום-קוריאה – 68%. אלה נתונים מאוד מאוד קשים, כמובן, בעיקר כשה-OECD גם מציינים את רמת האבטלה, וידוע שבקרב בעלי תואר אקדמי, לדוגמה, שיעור האבטלה הוא 3.9%, לעומת אזרחים אחרים שאינם בעלי תואר אקדמי, ששיעור האבטלה בקרבם הוא 12% בממוצע במדינות ה-OECD, וכמובן השכר גבוה. אני יודעת, וגם חברי וחברותי חברי הכנסת יודעים, שגידול בהשכלה הגבוהה וגידול במספר הסטודנטים גם מוריד את האבטלה, גם מגדיל את השכר, אבל בעיקר הופך אותנו באמת לחברה משכילה יותר והרבה יותר משמעותית. תראה, עומדת לפתחנו התוכנית הרב-שנתית של מערכת – סגן השר פרוש – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> שומע – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – אני רק רוצה שתתייחס, כי זה הדבר שאני רוצה שתתייחס אליו, כי בסופו של דבר מזה שהצגתי את הנתונים הבעייתיים של ההשכלה הגבוהה ומזה שהנתונים ירדו, יש לי כאן איזשהו משהו שאני גם באה עם הצעה, כי אני גם יושבת-ראש השדולה, וגם חברה בוועדת החינוך. ההצעה שלי היא שבמסגרת התוכנית הרב-שנתית – יש תוכנית רב-שנתית למערכת החינוך, אדוני היושב-ראש. היא התחילה בתשע"א והיא מסתיימת השנה, בתשע"ו. אחת מהמטרות של התוכנית הרב-שנתית הזאת – היא צריכה לבוא עם תוכנית איך להגדיל את מספר הסטודנטים במדינת ישראל. פשוט מאוד. אם היה בתוכנית הרב-שנתית הקודמת – אני מסיימת – להכניס את המגזר החרדי, להכניס את המגזר הערבי, ואלה מטרות חשובות, אני אומרת: בואו נכניס את המגזרים, אבל בואו בכלל נקבע כיעד שהמטרה של התוכנית הרב-שנתית היא להעלות את מספר הסטודנטים במדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. תעלה חברת הכנסת עליזה לביא, ולאחריה – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. שלוש דקות לחברת הכנסת עליזה לביא. אני אמתין עד שתגיעי לדוכן, מרגע זה שלוש דקות. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, היום אני בענייני סטודנטים. גם אני באה מהאקדמיה ואני גם יושבת-ראש משותפת של שדולת הסטודנטים. תראו, חברים, יש לנו פחות סטודנטים. אנחנו מקבלים אזהרה חמורה מהדוח של ה-OECD, ואנחנו צריכים לראות ולקרוא ולהתבונן על האזהרה הזאת כתמרור אדום. העתיד של כולנו בסכנה. ההשכלה, הידע, הדעת, שתמיד אפיינו את מדינת ישראל, את הצעירים של מדינת ישראל, בנסיגה לאחור. מהו טווח הראייה של הממשלה? אנחנו לא יכולים לראות את זה לבד ולהבין שלשם אנחנו הולכים? צריכים לראות פתאום את שמנו ככה מתנוסס על הדוח המזהיר הזה של ה-OECD? אני רוצה, אדוני היושב-ראש, להתחיל במשפט ידוע של יאנוש קורצ'אק, המחנך הדגול, וכך אני מצטטת: "הדואג לימים – זורע חיטים; הדואג לשנים – נוטע עצים; הדואג לדורות – מחנך אנשים". אני בטח לא צריכה לפרט כאן עד כמה ציבור הסטודנטים הם העתיד של מדינת ישראל, את זה כולנו יודעים. ואם אתם יודעים את זה, אז איך זה שישנה הזנחה כלפי ציבור הסטודנטים? רק לפני כמה שעות הצבעתם פה נגד החוק שלי שמבקש להמשיך ולאפשר את הכניסה לספריות באוניברסיטאות לכלל הסטודנטים במדינת ישראל. ואחרי שההצעה שלי נפלה ניגשתי לראש הממשלה ושאלתי אותו: אדוני ראש הממשלה, איך אתה נותן להצעה כזאת ליפול? אתה זה שנכנס לפה כל פעם עם ספרים יותר עבים אחד מהשני, ורק בליל התקציב ישבת וקראת כאן את הסאגה של משפחת אהרנסון, וגם ככה באת וסיפרת לכולנו – לא כולם יכולים לרכוש את הספרים הללו, וכולם רוצים השכלה, ותמיד היה – לפחות להיכנס לספריות. אמר לי ראש הממשלה: את צודקת, תני לי ללמוד את החומר הזה ואני אקח את זה לתשומת לבי. ואני מקווה באמת שראש הממשלה ימשיך ויורה לספריות של האוניברסיטאות המתוקצבות ואלה שמקבלות תרומות להישאר פתוחות. חברים, מספר הלומדים לתואר ראשון ירד ב-1% מהשנה שעברה. באוניברסיטאות הירידה היא ב-2%, ואנחנו בנסיגה לאחור. אחרי דרום-אפריקה – זו הירידה הגדולה ביותר בקרב המדינות החברות ב-OECD. אנחנו רוצים לצמצם אבטלה, אנחנו רוצים לאפשר אופק הזדמנויות, אנחנו צריכים לעודד את הצעירות והצעירים שלנו ללכת ולרכוש השכלה. השכלה במדינת ישראל עולה כסף. אנחנו צריכים לבוא ולראות איך אנחנו באים ומסייעים, וזאת הסיבה שאני מאוד מחויבת לציבור הסטודנטיות והסטודנטים. אנחנו דנים ומקדמים בשדולה, אבל זה לא מספיק; דרושה פה התגייסות של כל חברי הבית הזה לטובת הסטודנטים. הסטודנטים הם העתיד שלנו. האופק של התעסוקה, של תעסוקת המחר, לא נמצא בהלימה, וייתכן שחלק מהסטודנטים בוחרים אולי לא ללכת כי הם באים ואומרים: מה יהיה אתנו מחר? יש פחות השקעות במדינת ישראל, פחות מקומות עבודה, יש חוסר התאמה בין מקצועות המחר הנלמדים והנרכשים לבין עולם הידע, ובשל כך ביקשתי מיושב-ראש הכנסת לערוך כאן יום על תעסוקת המחר ועל השכלת המחר, ואני מזמינה את כל היושבים פה לבוא ולהצטרף; זה יהיה בראשית פברואר. אדוני היושב-ראש וחברי וחברותי חברי הכנסת – – <היו"ר יצחק וקנין:> אם אפשר לסכם. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – אני מבקשת שתצטרפו אלינו בקריאה שלנו לתמיכה בסטודנטים, שהם עתיד המדינה. יש יושבת-ראש מל"ג חדשה ויש תוכנית "קדימה" – בואו נשים את התקציבים, את ההבנה ואת האחריות של כולנו גם בתוכנית הרב-שנתית וגם בתוכניות מיוחדות כדי לעצור את הנסיגה לאחור. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. יעלה חבר הכנסת אוסאמה סעדי, ואחריו – חבר הכנסת משה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים. שלוש דקות. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אדוני סגן שר החינוך, חברי חברי הכנסת, לא פלא שרבים מחברי הכנסת כמעט מכל סיעות הבית הגישו הצעה דחופה בנושא כל כך חשוב, דוח ה-OECD על הישגים נמוכים של תלמידים בישראל לעומת המדינות האחרות באותו ארגון. קדמו לי חברותי מירב בן ארי ועליזה לביא ונתנו מספרים על מספר הסטודנטים ומצב ההשכלה הגבוהה, ואני השתתפתי בכנס שקיימו בשדולה שלהן להשכלה גבוהה. ואני, שהייתי יושב-ראש התאחדות הסטודנטים הערביים באוניברסיטאות, אדוני השר, בישראל, חושב שהמספרים האלה והנתונים האלה הם מאוד חמורים, ולא רק שהם מדליקים נורה אדומה אלא יותר מכך, שבאמת צריך להשקיע יותר בחינוך ויותר בהשכלה גבוהה. אני רק נותן מספר אחד שנתתי בכנס, אדוני השר. יש היום 4,000 סטודנטים ערבים, אזרחים, במדינת ישראל שלומדים באוניברסיטה בג'נין, והם לומדים רפואת שיניים, מקצועות פארה-רפואיים כמו פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק; 90% מהפקולטה לפיזיותרפיה, לסיעוד ולריפוי ועיסוק – 90% הם סטודנטים ערבים אזרחי מדינת ישראל. הסטודנטים האלה לא מוצאים את מקומם באוניברסיטאות במדינת ישראל, ואז הם נאלצים לנדוד לאוניברסיטאות בג'נין, א-נג'אח בשכם, לירדן, למולדובה ולרומניה, ואני חושב שיש לתת להם את ההזדמנות לעשות את הלימודים שלהם באוניברסיטאות בארץ. רק, אדוני, מספר אחד כדי להמחיש את ההשקעה בהשכלה הגבוהה. במדינות ה-OECD, הממוצע שהמדינות משקיעות בחינוך הוא 14,000 דולר לסטודנט, בעוד שבמדינת ישראל – 11,000. ישראל משקיעה פחות בחינוך גם לגבי תלמידים, לא רק לגבי סטודנטים; הממוצע במדינות ה-OECD הוא 8,000 דולר לתלמיד בשנה, בעוד שבישראל הוא 6,000 דולר, כ-25,000 שקל, אבל מובן שהתלמידים הערבים מופלים גם לעומת המספר הזה, ותלמיד ערבי זוכה לכ-4,000 דולר. גם המצב של הצפיפות בכיתות זה חלק מהעניין – ישראל היא אחת המדינות בעלות הכי הרבה, אדוני השר וסגן שר החינוך, הכי הרבה תלמידים בכיתות. הממוצע בחינוך היסודי בעולם – במדינות ה-OECD – הוא 21 תלמידים בכיתה, לעומת 27 במדינת ישראל. ואני רק נותן כמה מספרים ונתונים לגבי הכרה ותקציב ותקצוב כיתות לימוד במגזר הערבי, אדוני היושב-ראש. הטבלה הזאת, אדוני היושב-ראש – תסתכל, אדוני היושב-ראש; זו טבלה ממשרד החינוך, שאומרת שזה התקציב לכיתות לימוד במגזר הערבי – יש טור של "הוכר בצורך" ויש טור של "תוקצב". למשל, באום-אלפחם יש צורך ב-119 כיתות, תוקצבו 19; ג'דיידה-מכר: 54 – 0; ג'לג'וליה: 48 – 0; נצרת: 42 – 1; נחף: 40 – 0; הכפר שאני בא ממנו, עראבה: 56 – תוקצבו 14; תמרה, עיר גדולה: 40 – 0. הנתונים האלה הם מאוד מאוד חמורים, ומראים שבאמת יש להשקיע יותר בחינוך. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> ולכן, לסיכום, אדוני היושב-ראש, אני מבקש רק להגיד שהנתונים האלה צריכים להדליק נורה אדומה אצל קברניטי מערכת החינוך, שנדרשים לא רק להנהיג שיטת תקצוב דיפרנציאלית, אלא גם לבנות תוכנית רב-שנתית לסגירת הפערים, תוך העדפה מתקנת לחינוך הערבי, שסובל מחוסרים מצטברים. ואני קורא למשרד החינוך לשים את נושא סגירת הפערים בראש מעייניו ולהקדיש לכך את המשאבים הדרושים, לרבות טיפול מערכתי בנושא הכשרת מורים והקטנת הצפיפות בכיתות, ולא ללכת עם ראש בקיר ולהוסיף חטא על פשע, כשעומדים לקצץ עוד 150 מיליון שקל מהתקציב של הרשויות המקומיות. תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. יעלה חבר הכנסת משה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, ואחריו – יעקב מרגי; איננו. אחרי כן ישיב סגן שר החינוך. שלוש דקות לרשותך. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אדוני שר הבריאות, סגן שר החינוך, חברי הכנסת – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> שמת לב שיש רוב חרדי? <משה גפני (יהדות התורה):> לא חרדי, יהדות התורה. היא יכולה להעביר עכשיו כל החלטה פה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> על הסטודנטים יש – – – בחרדים. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, סגן שר החינוך, מדובר בדוח ה-OECD שמדבר על תקופת שי פירון במשרד החינוך – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> מי זה? <משה גפני (יהדות התורה):> – – שהדירוג של המבחנים, מבחני פיז"ה, היה באופן יחסי נמוך. האמת היא שזה לא רק בתקופה הזאת. מבחני פיז"ה, כפי שאני עוקב אחריהם, המבחנים הבין-לאומיים, מעמידים את ישראל במקום לא טוב מבחינת הדירוג שלה בקרב מדינות ה-OECD ובכלל בעולם המערבי. אני בדקתי את המבחנים הללו, והתברר שדווקא במבחני פיז"ה שעשו הבנות החרדיות בבתי-הספר התיכוניים – דווקא אצלן היה יותר מהממוצע. אני מדבר על מקצועות החול, אני לא מדבר על מקצועות שהם מקצועות קודש, יהדות וכדומה. במקצועות החול, אפילו במדעים, באנגלית, במתמטיקה, הדירוג של הבנות של "בית יעקב" הוא דירוג גבוה יותר. הן מעלות גם את הרף או את הממוצע הרגיל שיש במבחני פיז"ה, וזה דבר שהוא מאוד מעניין. שי פירון – – – <מירב בן ארי (כולנו):> איך אתה מסביר את זה? <משה גפני (יהדות התורה):> מה? מה? <מירב בן ארי (כולנו):> איך אתה מסביר את זה? מה עושים טוב – – – <משה גפני (יהדות התורה):> למה הבנות החרדיות? שאלו אותי חלק מגדולי התורה שהראיתי להם את זה, שאלו למה באמת זה ככה, אז אמרתי, כשבת מגיעה לתיכון חרדי, תיכון "בית יעקב", אין לה בראש דברים אחרים, יש לה לימודים. היא לא הולכת למקומות, היא לומדת. היא לומדת מתמטיקה, אז היא לומדת. אני רואה את הנכדות שלי היום, הן משקיעות גם את היום וגם את הלילה בלימודים, וממילא הן גם מגיעות לתוצאות טובות. אני רוצה לדבר על העיקרון הזה. שאלתי פעם בוועדת החינוך, ואני רוצה לשאול גם פה, במליאה. אדוני היושב-ראש, מדינת ישראל היא מדינה מתקדמת, היא בין המדינות המפותחות בעולם, ומכל היבט אפשרי היא צריכה להיות מדינה שההישגים של התלמידים שלה בחינוך הם גבוהים. למה אנחנו לא כמו צרפת? למה אנחנו לא כמו אנגליה? למה אנחנו שונים מהם? למה אנחנו למטה? למה תמיד במבחנים הבין-לאומיים אנחנו נמצאים בתחתית המדרג? יש שנים שאנחנו נמצאים במבחנים כמעט במקום האחרון. למה? שאלתי את זה בוועדת החינוך, ואמרתי: הקדוש-ברוך-הוא ברא את היהודי עם גנים מאוד מיוחדים: כשהם עולים, עולים עד לרקיע, וכשהם יורדים, יורדים עד התהום. אין אצל יהודי באמצע. אין דבר כזה. הוא לא יכול להיות כמו הצרפתי. כשקמה המדינה, הנוער הישראלי היה לשם דבר בעולם. הצבר הישראלי שייבש ביצות ועשה, הקים מדינה, והקים צבא, והכול – בסדר; כמה זמן מקימים צבא? חמש שנים, אחרי זה מחזיקים אותו. מדינה מקימים כמה שנים, אחרי זה מחזיקים אותה. ביצות מייבשים כשיש, כשהן התייבשו – נגמר. הנער ישראלי הרגיל, שקם בבוקר, איזה ערכים יש לו? אני מדבר על ערכים קבועים, לא ערכים מזדמנים, כי הנוער הישראלי הוא מצוין, וזה בסדר, אבל ערכים קבועים, שאתם הוא קם בבוקר והוא יודע שזה הייעוד שלו בחיים – כמה יש, דברים כאלה? הוא לא יכול להיות באמצע, הוא לא יכול להיות כמו הצרפתי והאנגלי והבלגי; הוא לא יכול להיות ככה – או שהוא טוב לגמרי, או שהוא למטה. ולכן, כשהוא לומד מתמטיקה, נער בתיכון הישראלי, או בבית-הספר היסודי, אם לא ייתנו לו ערכים קבועים, אמיתיים, רציניים, הוא ידשדש למטה, הוא יהיה במדינות ה-OECD בתחתית המדרג. הוא יהיה בעולם המערבי – הוא לא יהיה באמצע, הוא לא יהיה כמו כל המדינות האחרות, ככה, אי-שם. אם רוצים שהוא יעלה – במקצועות החול אני מדבר – אם רוצים שהוא יעלה, והוא יהיה מהטובים ביותר במדינות ה-OECD, צריך להקנות לו ערכים קבועים, וליהודי אפשר להקנות ערכים, שאנחנו יודעים מה הם. הבת החרדית, כשהיא הולכת לבית-הספר "בית יעקב" ללמוד מתמטיקה, היא באה עם ערכים. מתמטיקה זה לימוד שצריך ללמוד, אבל אם אין לו ערכים שהוא יודע למה הוא קם בבוקר, למה הוא הולך לבית-ספר ולמה הוא חוזר, מה זה כיבוד הורים ומה כל הדברים שצריכים להתלוות לעניין הזה, אנחנו במשך שנים נמצאים בתחתית המדרג של כל מדינות המערב, פעמים אפילו אנחנו בתחתית המדרג. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <משה גפני (יהדות התורה):> היום במדינות ה-OECD אנחנו גם למטה. אין לזה סיבה. אנחנו טובים, אנחנו יותר טובים מאחרים. ערכים, רבותי. ערכים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת משה גפני. ישיב לכל המציעים סגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, שמענו כאן את חברי הכנסת הגברת מירב בן ארי, הגברת עליזה לביא, חבר הכנסת סעדי אוסאמה וחבר הכנסת הרב גפני, יושב-ראש ועדת הכספים – – <מירב בן ארי (כולנו):> זה חוצה מגזרים, ה-OECD. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> נכון. – – ואני מבקש כך לומר: הנתונים שהתפרסמו לאחרונה במסגרת 2015 Education at a Glance, מתבססים על נתוני מחקר פיז"ה 2012 – הזכיר זאת פה גם חבר הכנסת הרב גפני – שפורסמו לפני כשנתיים. מחקר פיז"ה האחרון התבצע באביב 2015, ותוצאותיו צפויות להתפרסם בעוד כשנה. מחקר פיז"ה נערך על-ידי הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי – ה-OECD – וזה נעשה במחזוריות של אחת לשלוש שנים. מטרת המחקר היא לבדוק באיזו מידה תלמידים בני 15 מוכנים לחיים הבוגרים – רכשו כלי חשיבה כלליים והבנה באופן המאפשר התמודדות טובה ויעילה עם סביבתם. המחקר בישראל נערך בחודש מרס 2012 בקרב מדגם מייצג של 5,055 תלמידים הלומדים ב-172 בתי-ספר, רובם בכיתה י'. המחקר בודק את רמת האוריינות בשלושה תחומים: מתמטיקה, קריאה ומדעים. מגמות לאורך שנים שאנחנו מקבלים – בסיכום עשור של השתתפות במחקר פיז"ה, הישגי ישראל משתפרים לאורך השנים; מגמה זו באה לידי ביטוי בכל תחומי האוריינות – מתמטיקה, כפי שאמרתי קודם, קריאה ומדעים – ומציבה את ישראל בין המדינות בעלות השיפור הגדול ביותר. ככלל, השיפור לאורך השנים נרשם הן בקרב דוברי העברית והן בקרב דוברי הערבית. השיפור בא לידי ביטוי גם בצמצום בשיעור התלמידים המצויים ברמות הבקיאות הנמוכות ובעלייה בשיעור התלמידים ברמות הבקיאות הגבוהות, בעיקר בקריאה. מקומה של ישראל במדרג המדינות המשתתפות השתפר בתחום הקריאה, במדעים ובמתמטיקה, ומקומה של ישראל נותר פחות או יותר זהה למקומה בעבר. משרד החינוך נמצא בתהליך של העמקת הלמידה המשמעותית, בדגש על מיומנויות אלה. הדבר בא לידי ביטוי בתחומים רבים: בתוכניות הלימודים, במאפייני חומרי הלמידה, בפיתוח מקצועי של מורים, בהדרכה ובתהליכי הערכה. בכל שנות הלימוד, מכיתה א' ועד כיתה י"ב, משלבים חלופות בהערכה המדגישות את מיומנויות החשיבה והחקר. בימים אלה שוקדים במשרד החינוך על מהלך רב-שנתי של העלאת מרכיב החשיבה בבחינות הבגרות החיצוניות. מהלך זה ישמש מצפן עבור המערכת, שיכוון את תהליכי ההוראה, הלמידה וההערכה בשנים הבאות. בשנים האחרונות מערכת החינוך חווה עלייה מתמדת בתקציב; השנה הוא עומד על 50 מיליארד שקל. במבט על נתוני המבחנים הבין-לאומיים PIRLS ופיז"ה אנחנו רואים כי לאורך השנים מערכת החינוך משפרת את הישגיה. האם זה מספיק? גם לדעת משרד החינוך לא. המערכת צריכה להמשיך ולשפר עוד ועוד את ההישגים. הדרך עוד ארוכה, ואנחנו חותרים לשם. ההישגים במבט הבין-לאומי הם כאלו: אכן, בכל תחומי האוריינות, הן במבחנים המודפסים והן במבחנים הממוחשבים, הציון הממוצע של ישראל נמוך מהציון הממוצע של מדינות ה-OECD. הישגי ישראל באוריינות קריאה טובים יחסית; בתחום זה הפער בין הציון הממוצע בישראל לבין הציון הממוצע של מדינות ה-OECD הוא בכעשר נקודות, ואילו בתחום האחרים הפער גדול יותר – בכ-30 נקודות ויותר. כמו כן קיים פער בכל תחומי האוריינות בין תלמידים הלומדים בבתי-ספר דוברי עברית לבין תלמידים הלומדים בבתי-ספר דוברי ערבית. בכל תחומי האוריינות, למעט מתמטיקה – ממוחשב – ההישגים של דוברי עברית דומים לממוצע של מדינות ה-OECD, ובקריאה הם גם אולי טובים יותר. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אז מה עושים, אדוני סגן השר? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אתה הזכרת – אתה הזכרת, בוודאי שאני לא יכול לבוא פה לומר מה עושים. המשרד משתדל לקבל עוד ועוד תקציבים מדי שנה. עוד מעט אציע מה צריך לעשות לגבי ההצעות האלה. <עליזה לביא (יש עתיד):> זאת הייתה הפתעה בשבילך, נתוני הדוח הזה? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני לא חושב שהייתה הפתעה. תמיד המשרד מצפה לקבל ציונים טובים יותר. <עליזה לביא (יש עתיד):> אתם מודעים – – –? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> בוודאי שמודעים. אם מישהו רוצה לעיין, יכול לקבל את זה. <מירב בן ארי (כולנו):> אני מצטערת, אבל אנחנו בכלל דיברנו, לפחות אני, עליזה ועוד כמה – גפני באמת הוסיף את הנושא של – – – אנחנו דיברנו על סטודנטים בהשכלה הגבוהה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אגיע גם לזה. <מירב בן ארי (כולנו):> אה, בסדר. <עליזה לביא (יש עתיד):> סבלנות. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> בכל תחומי האוריינות – משרד החינוך משתדל, על כל פנים מצייד אותי תמיד עם כל מה שהוא עושה בכל התחומים של כל נושא שמעלים כאן, כי זו ההזדמנות של המשרד לומר מה שהוא עושה. בכל תחומי האוריינות פיזור הציונים בישראל הוא מן הגדולים בעולם. נרשמו פערים ניכרים בהישגיהם של תלמידים דוברי ערבית בהשוואה לתלמידים דוברי עברית, וכן פערים בהישגיהם של תלמידים מרמות שונות של רקע חברתי-כלכלי – ככל שהרקע החברתי-כלכלי גבוה יותר כך ההישגים גבוהים יותר. שונות דומה נמצאה בכל מחזורי פיז"ה הקודמים. משרד החינוך עורך באופן שוטף בקרה אחר הנתונים ומאתר קשיים ופערים. כמענה לפערים וכדי לצמצם החל המשרד גם בהרחבת ההשקעות התקציביות באוכלוסיות היותר-מוחלשות, במסגרת תוכנית התקצוב הדיפרנציאלי. החל בשנת תשע"ה, ובאופן מדורג על פני חמש שנים, יתווספו כמיליארד שקלים לטובת תוכנית התקצוב הדיפרנציאלי בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים, בהגדלת שעות הטיפוח. מדד הטיפוח הוא הפרמטר הקובע את הקצאת השעות. כמו כן הורחבו מענים הניתנים לאוכלוסיית יוצאי אתיופיה, ולצורך זה אפשר גם להיעזר בתוכנית שאושרה בממשלה לאחרונה לשילובם המיטבי של יוצאי העדה האתיופית בחברה. תחת הכותרת "ירידה בשיעור הצעירים בעלי ההשכלה הגבוהה" יש לומר כך: שנת הלימודים האקדמית תשע"ו נפתחה ב-63 המוסדות להשכלה גבוהה – אוניברסיטאות מחקר, האוניברסיטה הפתוחה, מכללות אקדמיות, מתוקצבות ושאינן מתוקצבות, ומכללות אקדמיות לחינוך. 306,370 סטודנטים לומדים השנה לקראת תואר אקדמי בכל המוסדות הנ"ל, כולל המסלולים האקדמיים באחריות אוניברסיטאית ובאוניברסיטה הפתוחה. מניתוח האגף לתכנון ולמדיניות במל"ג עולה כי בשנים האחרונות אכן הואט מאוד קצב הגידול במספר הסטודנטים, ל-1.5% בלבד בשנה, ומספרם של הלומדים בכלל המערכת גדל מ-245,720 בתשע"א ל-260,580 בתשע"ה. בקרב הלומדים לתואר ראשון נרשם גידול שנתי קטן עוד יותר, של 1.1%, מ-183,000 תלמידים בתשע"א ל-191,700 בתשע"ה. לשם השוואה, בשנות ה-90 גדל מספר הסטודנטים הכולל בקצב של יותר מ-8% בשנה, וב-8.7% בקרב הלומדים לתואר ראשון. מגמת האטה זו צפויה להתחזק, ולכן מערכת ההשכלה הגבוהה עוברת ממצב של גידול למצב של חיזוק וביסוס המוסדות הקיימים. לפיכך, אתגרי המערכת הם חיזוק המוסדות הקיימים, העצמתם ופיתוחם האקדמי; מתן מענה לביקוש ולהיצע; הגברת שיתוף הפעולה בין המוסדות הקיימים בארץ ובעולם; קידום איכות ההוראה והמשך דגש על מצוינות מחקרית. בשנים האחרונות אנו עדים למיצוי שכבת הגיל הפונה ללימודי תואר ראשון. מגמה זו נובעת מכמה גורמים: ההתייצבות בשיעור הזכאות לבגרות; ההתייצבות בשיעור הזכאים העומדים בדרישות הסף של האוניברסיטאות, וכן ההאטה בקצב הגידול של קבוצת הגיל הרלוונטית לכניסה למערכת ההשכלה הגבוהה. בעשור תש"ן–תש"ס גדלה קבוצה הגיל הממוצעת של בני 20–24 בשיעור ממוצע של כ-3.5%, אולם במהלך שנות האלפיים הוא הואט משמעותית והגיע ל-0.9% בשנים תש"ס–תשע"ד. הגורמים הללו יחד משפיעים על ההאטה הכללית בקצב הגידול של המערכת, והערכתנו היא, כאמור, כי מגמות אלה צפויות להימשך אף בשנים הקרובות, ולכן המגמה כרגע היא לחזק את מה שיש. אני מבקש לסכם את דברי בחלוקה לשניים: 1. מערכת החינוך בשנים האחרונות משפרת את הישגיה. הדבר בא לידי ביטוי במבחנים הבין-לאומיים. נכון שהדרך עוד ארוכה, ויש עבודה רבה לעשות, ואנו מכוונים לשם באמצעות תוכניות ייחודיות, העמקת התקצוב הדיפרנציאלי והעמקת תהליך הלמידה המשמעותית. מערכת החינוך עורכת באופן שוטף בקרה על נתוניה ומאתרת קשיים, אתגרים ופערים, ובהתאם לזה פועלת לחזק במקומות הדורשים חיזוק; 2. מערכת ההשכלה הגבוהה גם היא מאתרת חסמים וקשיים העומדים בפני אוכלוסיות שונות בכניסה ללימודים גבוהים ופועלת להנגיש בעבורם לימודים אלה. הנתונים בדבר האטה בקצב הכניסה להשכלה הגבוהה מקורם בגורמים אובייקטיביים המשקפים את מצב אוכלוסיית הגיל. בשל כך הולַכת ההשכלה הגבוהה מנתבת לחיזוק המוסדות הקיימים, העצמתם ופיתוחם. לכן אני מציע לחברים, אלה שהעלו כאן את ההצעה – יכולתי גם לומר להסתפק במה שאמרתי, אבל בכל אופן, אני חושב שחשוב מאוד שהדבר הזה יקבל ביטוי במסגרת דיון שהכנסת תקיים, ואני מציע שההצעות האלה תעבורנה לדיון בוועדת החינוך. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן השר הרב מאיר פרוש. אם כן, רבותי, אני מבין שגם המציעים מסכימים להעביר את זה לוועדת החינוך. רבותי, אנחנו נצביע על העברת הנושא לוועדת החינוך. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> שים גם את הקול שלי. <היו"ר יצחק וקנין:> ודאי, ודאי, אני אודיע מייד. שמונה קולות, כולל קולו של סגן השר הרב מאיר פרוש. הנושא יועבר לוועדת החינוך להמשך דיון. <שאילתות ותשובות> <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו מגיעים לנושא האחרון בסדר-היום, שאילתות לשר הבריאות. שאילתה מס' 203: הסרת חסמים בקבלה ללימודי רפואה. סגן השר יעלה לדוכן. חברת הכנסת ענת ברקו שאלה – סליחה, סליחה, שר הבריאות. שר הבריאות הרב יעקב ליצמן ישיב על שאילתה מס' 203. חברת הכנסת, רשות הדיבור שלך. <203. הסרת חסמים בקבלה ללימודי רפואה> <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר ליצמן, ידוע כי קיים מחסור חמור ברופאים במערכת הבריאות הישראלית. עם זאת, חסמי הקבלה ללימודי הרפואה בישראל הם מן הגבוהים בעולם, וסטודנטים פוטנציאליים איכותיים רבים אינם מתקבלים, ולצערנו הרב מוצאים את מקומם במקומות אחרים בעולם, ולפעמים גם לא חוזרים. ברצוני לשאול: 1. מדוע קיימים חסמים כה רבים בקבלה ללימודי הרפואה? 2. מדוע חסמים אלה אינם מוסרים, או יש איזו הקלה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הייתי מציע שתתמקדי בטקסט הכתוב. זה הכלל בדרך כלל בשאילתות. <ענת ברקו (הליכוד):> אוקיי. מדוע בעצם אין הסרה או הקלה בחסמים הללו, בהתחשב במחסור ברופאים? תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. אדוני, שר הבריאות, ישיב. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני היושב-ראש. תשובה לשאילתה של חברת הכנסת ענת ברקו: 1. בעקבות המלצות ועדת חורב מ-2010 הציב משרד הבריאות יעד לשיעור הרופאים באוכלוסייה: 2.9 רופאים ל-1,000 נפש בשנת 2025. השיעור כיום הוא כ-3.1 רופאים פעילים ל-1,000 נפש, והתחזית היא כי היעד יושג. השגת היעד באה, בין השאר, מפעילות של משרד הבריאות בשיתוף המועצה להשכלה גבוהה ומשרד האוצר להגדלת מספר הסטודנטים לרפואה בישראל. בשנתיים האחרונות החלו כ-700 סטודנטים את לימודי שנה א' בבתי-הספר לרפואה, מספר גדול בהרבה מהמספרים שהיו בשנים שלפני כן. על-פי הסיכומים, מספר זה עתיד להמשיך לגדול בשנים הקרובות. יש להדגיש כי ברמה הארצית אין מחסור ברופאים בישראל. יש מחסור ברופאים בתחומים מסוימים, באזורים מסוימים, ואף מחסור בתקנים במקומות מסוימים, אולם ברמה הארצית אין מחסור ברופאים בישראל. הקביעה בשאילתה כי יש מחסור חמור ברופאים במערכת הבריאות הישראלית אינה נכונה. 2. בהתאם לסעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח–1958, מוסד מוכר הוא בן-חורין לכלכל ענייניו האקדמיים והמינהליים, במסגרת תקציבו, כטוב בעיניו, כלומר לכל אחד מבתי-הספר לרפואה בישראל יש עצמאות מלאה בקביעת תנאי הקבלה. על-פי החוק, המועצה להשכלה גבוהה היא הגוף האחראי להשכלה הגבוהה במדינת ישראל. לאור האמור, ברור שלמשרד הבריאות אין כל סמכות, אחריות או יכולת להתערב בתנאי הקבלה ללימודים אקדמיים בישראל; בתי-הספר לרפואה עצמאיים בקביעת תנאי הקבלה ללימודי הרפואה. בשולי הדברים יש להבהיר כי משרד הבריאות עוקב אחר מספר הסטודנטים לרפואה, כפי שהוזכר בסעיף 1 לעיל; כל זמן שמכסת הסטודנטים לרפואה מתמלאת במועמדים ראויים ובוגרי בתי-הספר לרפואה בישראל עומדים ברמה הנדרשת, משרד הבריאות אינו מתערב בדרכי המיון והקבלה של בתי-הספר לרפואה. בשורה התחתונה, מכל הדברים האלה, אין מחסור ברופאים. בשנה הבאה יהיה לנו אפילו עודף. אני קורא את זה מחוץ לתשובה. אני מקווה להשתמש ברופאים האלה גם לחדרי מיון. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הבריאות. את רוצה לשאול שאלה נוספת? אני אאפשר לך. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> גם אני רוצה לשאול. <ענת ברקו (הליכוד):> תודה, אדוני השר, על התשובה המנומקת. בכל אופן, אני שמחה לשמוע שאין מחסור ברופאים בישראל, אבל אני חושבת שכל אדם שמגיע לחדר מיון לקבל טיפול רפואי לא חש בעניין הזה. לכן, גם אם אין מחסור ברופאים, נגישות הטיפול רפואי, גם באזורי מרכז הארץ, היא לא כל כך נוחה. אני בטוחה שאם היו יותר – אני מניחה שהיה יותר קל. מעבר לזה, צריך לאפשר לצעירים לממש את הפוטנציאל שלהם. אנשים על שבריר של נקודה בפסיכומטרי נוסעים ללמוד בכל מיני מקומות בעולם, ובסופו של דבר נחטפים, נתקעים שם, או מגיעים אלינו כרופאים; אז מה עשינו בזה? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. אדוני רוצה להשיב? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> הוא ביקש עוד שאלה. <היו"ר יצחק וקנין:> בשאילתות כאלה, מהסוג הזה, אין נוהג לתת לשואל נוסף. בדרך כלל זה לשואל עצמו. אני יכול לחרוג, אבל אני לא רוצה שהחריג הזה יהיה חריג – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> חד-פעמי, בסדר. <היו"ר יצחק וקנין:> חד-פעמי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני היושב-ראש, על מתן אפשרות חריגה. בכל זאת, הנושא הזה, דיברתי עליו עכשיו, בנושא הקודם, של ההשכלה הגבוהה. באמת אני רואה, ומרגיש, ומקבלים המון פניות מסטודנטים בכלל ומסטודנטים ערבים בפרט, שבאמת קיימים חסמים בקבלה לרפואה באוניברסיטאות בישראל. ולא רק הפסיכומטרי, חברתי ענת ברקו – גם כאלה שיש להם בגרות של יותר מ-100 ופסיכומטרי כמעט קרוב ל-800, לא מתקבלים, כי אחרי זה יש גם ועדות קבלה וועדות מיון, וגם זה חסם רציני בפני קבלת סטודנטים ללימודי רפואה. לכן אלפים, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אלפים מהסטודנטים הערבים שלומדים רפואה היום, נאלצים ללכת, כפי שאמרתי, לאוניברסיטת א-נג'אח בשכם, לירדן, למולדובה, לבודפשט, במקום שילמדו כאן, באוניברסיטאות פה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. אדוני השר יכול להשיב. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני היושב-ראש. בעצם – שאלה אחת לכולם. הרופאים, מה שאנחנו מתכננים – בשנה הבאה יש עודף, בגלל צפת, יש בית-ספר ובאמת יש הרבה רופאים. אנחנו מתכננים גם אותם – אני אתחיל את זה מהכיוון שדיברת עליו, חדרי מיון. חדרי המיון – הבעיה שם, למשל, אורתופדיה: ניקח לדוגמה מקצוע אחד – אותו רופא אורתופדיה במחלקה, הוא גם הרופא של המיון. זה ברוב בתי-החולים, כמעט בכולם. אז מה קורה? כשרופא מטפל במחלקה, או שיש לו ניתוח דחוף, אז מחכים לו. במיון מחכים לו, כי אותו רופא הוא עסוק. זה אחד הדברים. אנחנו מתכננים כרגע להוסיף רופאים מקצועיים בחדרי מיון, שלא קשורים, שלא יעבדו במחלקות. הם יהיו אך ורק בחדרי המיון, כדי שלא יצטרכו לחכות. לכן – זה מקשר את זה. אין שום דבר שנוגע במגזר הערבי או בסטודנטים ערבים. אנחנו בודקים את זה לפי הצורך, לפי מה שטוב. אין כאן איזו אפליה, תאמין לי שאני בודק. <ענת ברקו (הליכוד):> לא, דווקא נראה לי שיש העדפה מתקנת לסטודנטים ערבים. יש העדפה לסטודנטים ערבים אפילו לעומת חיילים משוחררים. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כן. בואו נסתפק בזה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשואלים. שאלה נוספת לשר הבריאות, שאילתה מס' 227: ייצוג שוויוני לנשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה בהרכב ועדת סל התרופות. תשאל חברת הכנסת עליזה לביא. תודה. <227. ייצוג שוויוני לנשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה בהרכב ועדת סל התרופות> <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני שר הבריאות, בניגוד להרכב הקודם של ועדת סל התרופות, שבה היה ייצוג של 50% לנשים, בוועדה החדשה נשים הן רק כשליש מהוועדה. ועדת סל התרופות היא ועדה ציבורית שבכוחה לחרוץ גורלות וחשיבותה רבה. ברצוני, אדוני, לשאול: מדוע אין ייצוג הולם לנשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה בוועדה, ולמה למעשה חזרנו אחורה? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. אדוני השר ישיב. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא חזרנו בשום דבר אחורה, ואסביר: א. חברי ועדת הסל נבחרו בשקיפות מלאה ועל-פי מקצועיותם וניסיונם. מינוי חברי ועדת הסל הנוכחית לא נעשה בשונה ממינוי ועדות קודמות; ב. הוועדה מונה 18 חברים: ארבעה רופאים, ארבעה נציגי ציבור, ארבעה נציגי קופות-חולים, ארבעה כלכלנים, פלוס יושב-ראש, פלוס ראש מינהל טכנולוגיות. הוועדה ממונה על-ידי שר הבריאות ושר האוצר; ג. החלוקה היא ככה: יש שוויון מגדרי בין היושב-ראש וראש מינהל טכנולוגיות, יש שוויון מגדרי בין הכלכלנים, יש שוויון מגדרי בין הרופאים. את כל אלה אני ממנה, אז יש שוויון, גם בזה וגם בזה יש שוויון. נציגי הקופות הם מנכ"לי קופות או המנהלים הרפואיים של הקופות. אין מדובר במינוי, אלא מי שמכהן בתפקיד, ובפועל הם כולם גברים. בכל אופן, זה מינוי של קופות-חולים וזה לא מינוי שלי, וזה אוטומטי, הם נכנסים לזה. נציגי ציבור – בחירה של שר הבריאות ושר האוצר, תוך הגדרת רב, אתיקאי ושני נציגי ציבור נוספים. ברוב שנות דיוני הוועדה לא היה שוויון מגדרי, כתוצאה מכך. אף פעם לא היה שוויון ממש. אוסיף כי כל העוסקים בנושא במינהל הטכנולוגיות הם נשים, כל העוסקים בנושא הזה. מה לעשות, אגיד לכם דבר שלא מקובל עליכם: צריך לחפש את האנשים הטובים ביותר. אז חיפשתי את הרופאים הכי טובים, מה שחשבתי, חיפשתי גם את זה – אני, מבחינתי, עומד בדבר, ואני לא חושב שיש חריגה משנים קודמות. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> שאלה נוספת לחברת הכנסת עליזה לביא, ובזה נסכם את הדיון. <עליזה לביא (יש עתיד):> גם את הדיון וגם את המליאה, אדוני. תראה, זה נושא של חיים. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> חיים? <עליזה לביא (יש עתיד):> חיים. אדוני, זה נושא של חיים. אנחנו מדברים על סל התרופות, על מה יהיה בתוך הסל ומה לא יהיה בתוך הסל, איזה טכנולוגיות תיכנסנה ומה לא ייכנס. כן, ראינו שינוי, אתה יודע, לא רק בסל התרופות – ברגע שיש יותר נשים – זה לא שנשים יותר טובות, אלא יש חשיבה נוספת, יש יותר התבוננות על הנעשה והיכרות עם נושאים שמעולם לא היו בסל התרופות. ברגע שיש שוויון, בכלל, אז יש לנו עולם טוב יותר, עולם נכון יותר. והגענו למקום הזה שפעמיים היה שוויון בסל התרופות. עכשיו, אני מבינה, אדוני, שבמקומות שאתה בחרת באמת יש שוויון מגדרי, והצבעת על קופות-החולים, שאפנה ואמשיך ואבדוק. אבל בתוקף התפקיד שלך כשר הבריאות אנחנו מבקשות ומבקשים ממך לתת תשומת לב מיוחדת גם למחלות שמאופיינות ומאפיינות נשים, גם לטכנולוגיות שניתנות במרכזים ולא בפריפריה, יותר נשים מוחלשות. אנחנו גם רואים את המדדים, יש לנו במדינת ישראל הרבה מאוד נשים עניות, שלא יכולות להגיע למקומות הללו, איך אנחנו פותרים את הבעיה הזאת. ואני מבקשת ממך, זאת המציאות, הסל הוא לא מאוזן מגדרית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <עליזה לביא (יש עתיד):> תן את תשומת לבך ואת האחריות שלך לבריאותן של נשים. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. אדוני השר ישיב. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני היושב-ראש. האם הכוונה שלך שלמשל במינהל הטכנולוגיה, שיש רק נשים, שאזרוק חצי ואכניס גברים שם? לא הבנתי, השוויון עושה את – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני, דיברתי על – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני שואל: יש שם רק נשים. האם אני צריך שם לזרוק חצי מהנשים ולקחת רק גברים, כי זה עניין של פיקוח נפש? אז אנא, זה לא, זה נראה לי מוזר. אני מבין שאתם רוצים שפה ושם צריך להיות איזון. אין לי בעיה, בעיקרון, כל מיני דברים – אין הדרת נשים כאן. דבר אחד שכן יש – מבחינת משרד הבריאות, אמרתי לך: הקפדנו. קופות-חולים – אני לא בוחר, הם בוחרים לעצמם מי שהם רוצים וזה לא שייך אלי. לגבי העיקרון, צריך לבחור באנשים הטובים ביותר. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הבריאות, תודה לענת ברקו, תודה לעליזה לביא, תודה לשואלים. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, כ"ה בכסלו התשע"ה, 7 בדצמבר 2015, בשעה 13:00. ישיבה זו נעולה. תודה. <הישיבה ננעלה בשעה 18:24.>