דברי הכנסת

דברי הכנסת ט / מושב שני / ישיבות ע"ב–ע"ד / כ"ה–כ"ז בכסלו התשע"ו / 7–9 בדצמבר 2015 / 9 חוברת ט' ישיבה ע"ב הישיבה השבעים-ושתיים של הכנסת העשרים יום שני, כ"ה בכסלו התשע"ו (7 בדצמבר 2015) ירושלים, הכנסת, שעה 13:01 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 6 1. ממשלה חסרת משילות שמקדמת חוקי משילות; 6 2. תוכניות אנטי-דמוקרטיות במערכת החינוך; 6 3. הצורך הדחוף להיאבק בשחיתות השלטונית ולערוך ניקוי אורוות יסודי 6 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 7 שר התיירות יריב לוין: 9 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 13 שר התיירות יריב לוין: 16 עליזה לביא (יש עתיד): 18 שר התיירות יריב לוין: 23 איציק שמולי (המחנה הציוני): 38 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 40 יעל גרמן (יש עתיד): 43 יעקב מרגי (ש"ס): 47 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 50 אורי מקלב (יהדות התורה): 52 מיכל רוזין (מרצ): 55 שר התיירות יריב לוין: 58 הצעה לסדר 80 עיסאווי פריג' (מרצ): 80 הודעות הממשלה על הפסקת כהונתו של שר, על הפסקת כהונתו של סגן שר ועל צירוף שר לממשלה 83 שר התיירות יריב לוין: 85 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 87 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 88 מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): 91 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 92 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 93 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 95 דב חנין (הרשימה המשותפת): 97 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 99 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 100 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 101 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 101 הודעות הממשלה על הפסקת כהונתו של שר, על הפסקת כהונתו של סגן שר ועל צירוף שר לממשלה 102 עודד פורר (ישראל ביתנו): 102 אילן גילאון (מרצ): 103 מיכל בירן (המחנה הציוני): 104 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 106 מיכל רוזין (מרצ): 114 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 115 חיים ילין (יש עתיד): 117 יעל גרמן (יש עתיד): 119 עליזה לביא (יש עתיד): 121 הצהרת אמונים של חבר הממשלה נפתלי בנט 131 נפתלי בנט: 131 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום, כ"ה בכסלו התשע"ו, 7 בדצמבר 2015, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק איסור אפליית עיוורים המלווים בכלבי נחייה (תיקון מס' 2), התשע"ו–2015; מ/985. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2286/20 וכלה בהצעת חוק פ/2323/20 – הצעת חוק בתי-קברות צבאיים (תיקון – חיילים זכאי חוק השבות), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (צווי הגבלה), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – תשר ודמי שירות), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – שמירת מעמד סייעות בגני-ילדים כעובדות הרשות המקומית), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת יואב בן צור; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – התאמת קצבת הסיעוד להעלאת שכר המינימום), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פשעי שנאה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – ביטול איסור הכללת תרופות מצילות חיים בשב"ן), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת סופה לנדבר, עודד פורר, אורלי לוי אבקסיס, רוברט אילטוב, אביגדור ליברמן וחמד עמאר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת תלויים בעד כל ילדי נכה), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס; הצעת חוק המים (תיקון – הוספת נציג ציבור למועצת הרשות לעניין איכות הסביבה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (העלאת אופניים לרכבת), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק חובת הנגשה לשונית של אתרים באינטרנט, התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון – פטור מאגרה לתחבורה ציבורית), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק אוויר נקי (תיקון – העדפת רכבים ידידותיים לסביבה בגופים ציבוריים), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת מיכאל אורן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הכנסת (תיקון – קביעת שכר חברי הכנסת בידי ועדה ציבורית), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת סופה לנדבר, אורלי לוי אבקסיס, רוברט אילטוב ואביגדור ליברמן; הצעת חוק הלוואות לדיור (תיקון – הצמדת סכום הסיוע למדד), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת אלי אלאלוף, יעקב מרגי, רועי פולקמן, אלי כהן, מיקי לוי, קארין אלהרר, איציק שמולי, דב חנין, אורי מקלב, עמר בר-לב ועליזה לביא; הצעת חוק השבת ומועדי ישראל, התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – הטבות בתשלומי ארנונה לאזרחים ותיקים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת רויטל סויד ואיתן כבל; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – קביעת תנאי קבלה בידי מוסד), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, יואב בן צור, איציק שמולי, אלי כהן, דב חנין, מרדכי יוגב וג'מאל זחאלקה; הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (שפות בעלון לצרכן), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת יואל רזבוזוב, אברהם נגוסה, אלי אלאלוף וישראל אייכלר; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – רפואת שיניים לאנשים שמלאו להם 60 שנים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת סופה לנדבר, עודד פורר, רוברט אילטוב, אביגדור ליברמן וחמד עמאר; הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – תגמולים לאנשי מילואים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת איל בן ראובן, בצלאל סמוטריץ, מרדכי יוגב, איתן ברושי, איתן כבל, יחיאל חיליק בר, יואל חסון ועמר בר-לב; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – שידורי טלוויזיה בתשתית רחבת פס), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת נורית קורן, אלי כהן, אברהם נגוסה, מיכל בירן, יעקב מרגי, איתן כבל, קסניה סבטלובה ויוסי יונה; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – התאמה בין גודל דירה לגודל המשפחה המתגוררת בה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת אלי אלאלוף, יעקב מרגי, רועי פולקמן, אלי כהן, מיקי לוי, קארין אלהרר, איציק שמולי, דב חנין, אורי מקלב, עמר בר-לב ועליזה לביא; הצעת חוק איסור פרסום הפליה (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, זאב בנימין בגין, אברהם נגוסה, איימן עודה, קסניה סבטלובה, עמר בר-לב, מיכל רוזין, אחמד טיבי, רויטל סויד, דב חנין, אילן גילאון, מיכל בירן, מסעוד גנאים, מנואל טרכטנברג, יוסי יונה, אוסאמה סעדי, עבד אל חכים חאג' יחיא, איל בן ראובן, יוסף ג'בארין, עיסאווי פריג' ואיילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק איסור הפליית עיוורים המלווים בכלבי נחייה (תיקון – כלבים בהכשרה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הרשויות המקומיות (גמול השתתפות בישיבות והחזר הוצאות לחברי מועצה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – סמכות העברת סגן ראש רשות מכהונתו), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, אביגדור ליברמן, סופה לנדבר, עודד פורר וחמד עמאר; הצעת חוק השירות הצבאי, הלאומי או האזרחי במדינת ישראל (שוויון בנטל), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת אביגדור ליברמן, אורלי לוי אבקסיס, סופה לנדבר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ועודד פורר; הצעת חוק למניעת מפגעים (תיקון – ערב השנה האזרחית החדשה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת יואל רזבוזוב, יאיר לפיד, טלי פלוסקוב, סופה לנדבר, קסניה סבטלובה ועפר שלח; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – הסרת הרב הצבאי הראשי וסגנו מהאספה הבוחרת), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק למניעת מפגעים (תיקון – איסור שימוש במערכת כריזה בבתי-תפילה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, אביגדור ליברמן, עודד פורר וסופה לנדבר; הצעת חוק הדיינים (תיקון – כשירות דיינים), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הבטחת תשואה מינימלית בחלוקה מחדש של איגרות חוב מסוג "ערד"), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, משה גפני, אילן גילאון, יוסי יונה ואורי מקלב; הצעת חוק לבדיקה וטיפול ראשוני בקטינים נפגעי עבירות מין, התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, באסל גטאס, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף, מיכל רוזין וזוהיר בהלול וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – החלפת סעיף 25), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירות המתה ורשלנות), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – שירות תלמידי ישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות הציוניות), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק הורים וילדיהם, התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת יואב קיש. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. חברי הכנסת, שני משפטים מתבקשים לפני הצעות האי-אמון. נתבשרנו לפני כמה ימים על לכתו של חבר הכנסת לשעבר והשר לשעבר יושב-ראש מרצ יוסי שריד; עוד לפניו הלך לעולמו חבר הכנסת לשעבר משה עמאר. היינו אמורים לומר כמה מילים לזכרם כנהוג במליאה, אבל גם מכיוון שמשפחת שריד עדיין יושבת שבעה, וגם מכיוון שבחג החנוכה לא נהוג להספיד, אנחנו ביום שני הבא נעלה את זכר שני חברי הכנסת לשעבר. מגיע להם. נעשה את זה ביום שני הבא, אני מקווה שבנוכחות מרשימה של כל חברי הבית. <הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. ממשלה חסרת משילות שמקדמת חוקי משילות;> <2. תוכניות אנטי-דמוקרטיות במערכת החינוך;> <3. הצורך הדחוף להיאבק בשחיתות השלטונית ולערוך ניקוי אורוות יסודי> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים להצעות אי-אמון בממשלה של סיעות האופוזיציה. ההצעה הראשונה היא: ממשלה חסרת משילות שמקדמת חוקי משילות – המחנה הציוני. מי שינמק את ההצעה הוא חבר הכנסת מיקי רוזנטל. בבקשה, אדוני. ישיב לו השר המקשר בין הכנסת לממשלה, שר התיירות חבר הכנסת יריב לוין. עד עשר דקות לרשות אדוני. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, כבוד השר לוין, חברי חברי הכנסת, אני מבקש להציע הצעת אי-אמון בנושא עקרוני – אני חושש באמת, ואני אומר את זה בצער רב, שממשלת ישראל הופכת למעין פרודיה על מדינה. זאת אומרת, סוג של בדיחה על מדינת חוק. מאז כינון הכנסת העשרים, אדוני היושב-ראש, חלפו רק חודשים ספורים, והממשלה הזו, בשם המשילות, שינתה חוקי-יסוד, לדעתי, בברוטלית ממש חצופה ודורסנית. חמישה חוקי-יסוד שונו, בין בחקיקה ראשית ובין בהוראות שעה. חמישה חוקי-יסוד, שנמעכו כולם לטובת אינטרסים פוליטיים. השינויים הדחופים הללו מלמדים דבר אחד, והוא לטעמי מסוכן מאוד: ממשלת ישראל הנוכחית פשוט מאסה בדמוקרטיה והחליטה להצר את צעדיה. הרשימה של החוקים והצעדים הפוגעים בדמוקרטיה שיזמה הממשלה הזאת היא ארוכה, היא הרבה מעבר לחוקי-היסוד, אבל אני לא אמנה כמובן את כולם, אני אזכיר רק את חוקי-היסוד כדי להצביע על המגמה האנטי-דמוקרטית, המזלזלת בנורמות ובחוקים, שמובילה ממשלת נתניהו. קודם כול, שונה חוק יסודות התקציב – הוא שונה כדי להעביר את התקציב לנוחיותה הפוליטית של הממשלה; שונה חוק-יסוד: הממשלה, כך שאפשר יהיה למנות יותר שרים, שוב, לצרכים פוליטיים ולא בעבור איזו משילות שכל הזמן מייבבים על היעדרה; שונה חוק-יסוד: הכנסת – עוד לא שונה, זה עבר בקריאה ראשונה, כך שלא ותיק חברי הבית ישמש יושב-ראש אחרי בחירות, אלא היושב-ראש המכהן; ראש הממשלה מבקש עכשיו לשנות את חוק-יסוד: הנשיא, כדי שהנשיא לא יוכל להטיל על מועמד להרכיב את הממשלה. בשלהי הכנסת הקודמת שונה אחוז החסימה, שוב, לא לצורכי משילות, אלא כדי להדיר מהכנסת קבוצות שלמות מהאוכלוסייה, ושונה חוק-יסוד: הכנסת, כדי לסדר כמה ג'ובים פוליטיים. קראו לזה חוק נורבגי, אבל זה היה שקר במצח נחושה. באמת מעליב. אני באמת רוצה להרחיב על זה מעט, כי עוד מעט הרי יעלה פה השר בנט, שהתפטר לצורך הבדיחה הזאת מהכנסת; יישבע שוב אמונים לכנסת ולממשלה וחוזר חלילה. כשעמדו פה השר בנט ושרת המשפטים שקד, הם, בנאומים חוצבי להבות, ניסו לשכנע אותנו למה החוק הנורבגי חשוב. הם טענו, בין היתר, לשיפור עבודת הכנסת והשתתפות חברי הכנסת וכו' וכו'. השר בנט צייץ לא מזמן כמה זה מופלא שהוא משקיע את כל עתותיו בחינוך, וזה חשוב באמת. והנה, לא חלפו ימים רבים מאז הציוץ הזה והבלוף התגלה: כל שינוי החוק, שטענתם בלהט בזכותו מטעמים עקרוניים, התברר שהוא רק סידור עבודה לחברת הכנסת שולי מועלם – שאני מעריך אותה מאוד, אגב. היא חברת כנסת מצוינת, ולא בעסקנים. אני לא מדבר עליה חלילה, אני מדבר על הזילות שעושה הממשלה הזאת לחוקי-יסוד בכלל. באמת, מה הבדיחה הזאת לכם? מה זה התרגיל הזה, המריח לא טוב, שבנט יתפטר ויישבע עוד פעם? זה מצביע רק על דבר אחד – באמת, אני אומר את זה בצער רב – שכשממשלת ישראל הביאה לשולחן את החוק הנורבגי אז בזמנו, ושרת המשפטים קראה לו "מיני חוק נורבגי" – ואני אמרתי שזה לא חוק נורבגי וזה לא מיני חוק נורבגי, זה דג סלמון מעוך ומסריח – כל כוונתו הייתה לסדר ג'ובים, ושיקרתם לציבור ושיקרתם לכנסת. אתם ידעתם אז, כמו שאתם יודעים היום, שבחוק הנורבגי המקורי, בכל המדינות שבהן הוא מקובל, אסורה כהונה כפולה: או שאתה חבר כנסת או שאתה חבר ממשלה. בשיטה שלנו הממשלה היא בכנסת, ועכשיו צריך להחליט, או שעושים את זה או שלא עושים את זה. אבל לעשות את זה רק כדי לסדר עבודה לכמה חברים, זה פשוט פוגע ומעליב וזה לעשות את החוק פלסתר. והשינויים האלה הדחופים שעושים לחוקי-יסוד הופכים את כל העניין לחוכא ואטלולא; וחוקים, בוודאי חוקי-יסוד, יש לכבד. אם רוצים לשנות אותם, עושים זאת בדרך כזו שהם תמיד נכנסים לתוקף רק מהכנסת הבאה, לא מאותה כנסת. כי אז זה מצביע על רצינות המציעים ועל רצינות ההצעה. אבל אתם עשיתם את זה בבהילות של שבוע – בוא נעשה את זה עכשיו ומהר ונגמור את החוק הזה ככה חאפ-לאפ, וגם זה מעיד על הכוונות הנלוזות שהיו מאחורי החוק הזה. אבל אני מבקש לומר שיש לדבר הזה מחיר, מחיר ציבורי כבד. העובדה שכל הזמן משנים את הכללים תוך כדי משחק, המשמעות שלה היא רמיסה של הדמוקרטיה הישראלית. אתם חושבים בוודאי שאני מגזים, ואני אומר לכם, הכבוד של הבית הזה תלוי בהחלטות האלה. כי השינוי המסיבי הזה הופך את הכמות למהות. השינויים התכופים מגבירים את חוסר האמון של הציבור בדמוקרטיה הישראלית ובבית הזה, שכל כך יקר לך, אדוני היושב-ראש, ולכולנו. יש מרכיבים נוספים שפוגעים, כמובן, בכבוד הבית הזה, אפילו אני חוטא בהם מפעם לפעם, אני מודה, אבל זה לא מסיר מהממשלה את האחריות לכבד את הכללים ואת חוקי-היסוד. לא יכול להיות שלצרכים פרטיקולריים ישנו פה כל רגע חוקי-יסוד. אני חושב שגם אתה, אדוני היושב-ראש, היית צריך לעמוד על הדבר הזה ביתר תוקף, כדי שהדבר הזה לא יישנה. בוודאי לא – חמישה חוקי-יסוד שינו פה מיום כינון הכנסת, כמה חודשים. זה הרי בלתי סביר. אני חושש מאוד שיש פה החלטה לדרוס את כללי המשחק הדמוקרטיים. אני מקווה מאוד שלא, אבל אני חושש מאוד שכן. השינויים התכופים האלה בחוקי-היסוד הם לא רק ביטוי לזלזול בזכויות המיעוט וביסודות הבסיסיים של ייצוג הגון בדמוקרטיה, הם בעיקר תעתועי מילים שמתחזים להצעות חוק שכאילו נועדו להגביר את המשילות; ואני אומר לכם שזה שטויות, אין להצעות האלה דבר וחצי דבר עם משילות. תרבות של חפיף השתלטה על הממשלה הזאת. רפורמות שלטוניות נהגות תוך כדי איזו עלייה אגבית במעלית – אגב, אני הייתי עד לזה – ומובאות לדיון כאילו מישהו באמת השקיע בהן מחשבה עמוקה. מה הקשר – אני באמת שואל – בין המשילות לשינויים האלה בחוקי-היסוד שאושרו בבית הזה בעת האחרונה? לממשלה הזאת אין בעיית משילות. לממשלה הזאת אין בעיה להעביר בכנסת הזאת כמעט כל הצעה או רעיון, גם רעיונות הזויים. הבעיה היא לא במשילות, אלא בתרבות השלטונית. אתם לא סובלים מחוסר משילות, אתם סובלים מעודף משילות רעה, ואתם רומסים את הכנסת, ואת הדמוקרטיה, ומפטרים כל פקיד ממשלתי שמתנגד לדעתכם, אם במתווה הגז אם בדברים אחרים – אתם פשוט מפטרים אותו. אתם מועכים כל ערך ונורמה בדרך. ומה שהכי מפריע לי זה שאנשים דמוקרטים, דוגמת השר לוין – הדמוקרטיה נרמסת לנגד עינינו, ואתם, בקואליציה, שותקים, שותקים, כאילו לא קרה פה כלום. וקורים פה דברים, ודברים חמורים. פגיעה בדברים בסיסיים כמו חוקי-יסוד אסור שתיעשה מתוך חשיבה רגעית ומתוך ספין פוליטי. וכמעט כל מה שעשיתם בעת האחרונה בתחום החקיקה הזאת נגוע באינטרסים צרים. אתם מבקשים לשנות את עבודת הכנסת בלי לצייד את חברי הכנסת בכלים אחרים אפקטיביים. אתם מבקשים לפגוע באופוזיציה. אתם רוצים לרוקן את הכנסת מתפקידיה, כי היא פשוט מפריעה לכם, היא מטרד כזה, מדברים פה יותר מדי. הממשלה הזאת, בעיני, היא חסרת ערך וחסרת דרך. אין לה כיוון ואין לה חזון. היא נוסעת במהירות רבה לשום מקום, רק כדי לדרוס את רוח החופש והדמוקרטיה. בהיעדר חזון ובאין דרך הפכה הקומבינה לחזות הכול. מילים, מילים ועוד מילים. אני מבקש מכם, בממשלה הזאת – אתם רוצים משילות? תתחילו למשול. תפסיקו לבכות על חוסר משילות. קחו אחריות. תפסיקו לבכות, תפסיקו לרמות, ומשכו את ידיכם מהפגיעה בדמוקרטיה הישראלית. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל, שנימק הצעת אי-אמון מטעם המחנה הציוני. אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת יריב לוין, להשיב. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, ידידי חבר הכנסת רוזנטל, קודם כול, אני חושב שזה לגמרי לגיטימי ולגמרי מוצדק, ואפילו מתחייב, שנבחן את עצמנו ונראה אם נדרשים תיקונים בשיטת הממשל, וננסה להכניס תיקונים כאלה, כי אני לא חושב שיש מישהו בבית הזה שבאמת חושב שהכול בסדר והכול טוב – אגב, לא רק במובן שאנחנו מדברים עליו, שהוא המובן של המשילות, אלא גם בהרבה מובנים אחרים. אני אתן לך דוגמה אחת מאוד בולטת: נדמה לי שסמכויות הפיקוח הפרלמנטרי, של הכנסת, על עבודת הממשלה – ואת זה אני אומר לך כשר בממשלה – רחוקות מלהיות מספיקות, וכתוצאה מכך הכנסת עוסקת הרבה מאוד בחקיקה פרטית, כי אין דרך אחרת לחברי הכנסת באמת להשפיע. האם זה טוב? נדמה לי שמקצה לקצה כמעט נסכים שזה לא טוב. האם צריך לשנות את זה? כן. האם העובדה שנעשה שינוי, אם נצליח לעשות אותו, אומרת משהו שלילי על הממשלה או על הכנסת? ודאי שלא, להפך. אני חושב שזה אומר שעושים את העבודה ובודקים את הדברים ומוכנים לערער גם על הנחות היסוד במקום שהדבר הזה נדרש. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – משמעת קואליציונית. <שר התיירות יריב לוין:> אני גם חושב שצריכים להיות מאוד מאוד זהירים כאשר עושים מהלכים של שינוי שיטת הממשל, ואני חושב שהדוגמה הטובה ביותר – ואתה הזכרת אותה בנאומך – היא באמת הנושא של החוק הנורבגי. אני באופן אישי מודה שאני חששתי שהחוק הנורבגי הוא לאו דווקא הדבר הנכון שיביא לנו ישועות ותמורות; היו כאלה שחשבו אחרת. אני חושב שהעובדה שעשינו ניסיון זהיר מאוד, בכך שאמרנו: בסדר, בואו נבחן פעם אחת אם הדבר הזה – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הניסיון כשל, אפשר לוותר. <שר התיירות יריב לוין:> – – – בואו נבדוק פעם אחת אם הדבר הזה נכון, ולא נעשה חוק נורבגי גורף שמאפשר לכל השרים להתפטר, אלא נעשה חוק מאוד מצומצם, שמאפשר רק לשר אחד מכל מפלגה להתפטר. אני חושב שהיה ניסיון ראוי, אפילו גם בעיני מי שחשבו מראש שסיכוייו להצליח הם לא גדולים. אם אתה שואל אותי באופן אישי אם אני חושב שהניסיון הזה הצליח – נדמה לי שדעתי לא השתנתה בהרבה ממה שהיא הייתה קודם ביחס אליו. אבל גם צודקים מי שיאמרו לך: תשמע, בוא ניתן לזה עוד זמן ונראה לאן הדברים הולכים, ובמקרה ראוי, יכול להיות שבאמת יהיה מקום לבטל את התיקון הזה. אבל אסור מזה להסיק שעכשיו אנחנו לעולם ועד לא משנים את שיטת הממשל, לא בוחנים ולא מנסים למצוא פתרונות יותר טובים. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אבל לעולם לא עושים את זה באותה הכנסת, אדוני השר. <עליזה לביא (יש עתיד):> חמישה חוקים. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> חמישה חוקי-יסוד באותה כנסת. <שר התיירות יריב לוין:> אגב, תמיד עשו. תמיד עשו. תמיד עשו באותה כנסת. נדמה לי, אגב, שגם התיקון שהתקבל כאן בעניין רציפות ניהול הכנסת על-ידי היושב-ראש של הכנסת היוצאת הוא דבר מובן מאליו כמעט. קשה היה להבין איך זה לא היה קודם. אני מוכרח להגיד שכל פעם זה היה נראה מאוד מוזר. לכן אני, חבר הכנסת רוזנטל, באמת, לא רק שלא נבהל מזה, אלא להפך, אני אומר: אני חושב שזה חשוב לבדוק את הדברים וחשוב לעשות שינויים. צריך לעשות אותם מאוד בזהירות. עם זה בהחלט אני מסכים, ואני אומר לך עוד דבר שבעיני הוא חשוב: אני חושב שצריך לנסות לפחות לשאוף לעשות אותם בהסכמה כמה שיותר רחבה. אבל – אבל, חבר הכנסת רוזנטל – בשביל זה צריך גישה קונסטרוקטיבית גם בצד של האופוזיציה. ואני אומר לך, כמי – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> למשל, הייתה החלטה – – – <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת רוזנטל, אני אומר לך, כמי שמונה על-ידי ראש הממשלה לעמוד בראש צוות שיבחן שינויים בשיטת הממשל ויבחן את הנושא של הצבעת ישראלים בחו"ל – אגב, נושא שמי שהוביל אותו בקדנציה הקודמת היה חברך חבר הכנסת נחמן שי, כך שזה בוודאי לא נושא של ימין שמאל או קואליציה ואופוזיציה. אני כבר אומר לך – ואני מצהיר כאן מעל הדוכן – אני בנפש חפצה לא רק אשמע אתכם, אלא גם רוצה לנסות להגיע אתכם להבנות, אם יש באמת נכונות להתקדם ולעשות דברים. אם זה רק לנגח ורק להתנגד לכל דבר, אז אי-אפשר. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> חס וחלילה. ראה למשל את הצעת האי-אמון שבוטלה בהסכמה של הקואליציה והאופוזיציה בכנסת – – <שר התיירות יריב לוין:> כן. כן. כן. נכון. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – כדי שלא נעשה את הדבר המבוזה הזה, כשאין פה אף אחד. <שר התיירות יריב לוין:> נכון. ואגב, חבר הכנסת רוזנטל, אני רוצה לומר עוד דבר אחד; אני גם לא מדבר בעלמא, משום שכבר היה תקדים לעניין הזה. אני חושב שאנחנו הצלחנו בכנסת השמונה-עשרה להעביר כאן את תיקון תקנון הכנסת כולו – מהסעיף הראשון ועד הסעיף האחרון – בהסכמה כללית, של כלל 120 חברי הכנסת. לא היה כאן אפילו סעיף אחד שלא עבר בהסכמה כללית, של כולם. עד כדי כך היו הדברים, שכאשר היה חבר כנסת אחד בודד שהתנגד או ביקש לתקן משהו, או ששכנענו אותו, או שהצלחנו להגיע אתו להבנות והגענו לתוצאה שכולם ידעו לחיות אתה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> וחבר הכנסת חנין, אני אומר לך בעניין הזה, אני חושב שזה מוכיח – א. שכשהייתה באמת נפש חפצה והיה רצון, היה אפשר; ב. צריך גם עוד דבר לומר, שיש לזה לפעמים מחיר: אני חושב שהיו כמה דברים שהיו נכונים ורצינו לתקן ולא יכולנו, בגלל המגבלה הזאת ששמנו על עצמנו מרצון. ולכן אני אומר, הרצון והנכונות של הממשלה ושל הקואליציה לבחון את ההסדרים הקיימים על כל המגוון שלהם הם לא רק דבר נכון, ולא רק דבר מבורך, אלא אני גם אומר, בהחלט, אנחנו נשמח אם תהיה נכונות לשיתוף פעולה. אני חושב שהדבר הזה יקרה. זו בטח ובטח, אדוני היושב-ראש, לא סיבה להביע אי-אמון בממשלה, ולכן לא ברור לי לגמרי מדוע על הבסיס הזה מתבקשת הכנסת להביע אי-אמון בממשלה, וברור לגמרי שראוי ונכון שהצעת האי-אמון הזאת תידחה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יריב לוין, השר המקשר בין הממשלה לכנסת. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מסעוד גנאים להצעת אי-אמון מטעם הרשימה המשותפת: תוכנית אנטי-דמוקרטית במערכת החינוך. ישיב גם על ההצעה הזאת השר המקשר חבר הכנסת יריב לוין. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – לא, לא, יש שר חינוך – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, באמת, השאלה, אם אני מעלה שאלה חינוכית ממדרגה ראשונה שמדברת על תוכנית לימודים, על ספר לימוד, שהם תחום שיפוטו של שר החינוך – יש שר חינוך, יש סגן שר, למה להכביד על כבוד שר התיירות והשר המקשר? למה? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אין שר חינוך ואין סגן שר. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אין שר חינוך, אז, לצערי – אדוני היושב-ראש, אנחנו מעלים היום באמת הצעת אי-אמון, אני חושב שהיא באמת חשובה מאוד, אותנטית ועמוקה, משום שכאשר אנחנו מדברים על דברים פוליטיים בחיים הפוליטיים היומיומיים, לפי דעתי זה השליש הנראה מעל האדמה או מעל הים של הר הקרח. אבל שני-השלישים שבאדמה או מתחת לים ולמים – זה החינוך, משום שכולנו תוצרת של מערכות חינוך שונות, כן, אבל זו מערכת החינוך שמחנכת אותנו. לכן, אם רוצים לשנות משהו, אנחנו צריכים ללכת לחינוך. החינוך הוא מנוף לשינוי. אבל בתחילת דברי אני אשלח מפה, בשם הרשימה המשותפת, אדוני היושב-ראש, תנחומינו למשפחתו ולממשיכי דרכו ולסיעתו ולכל מכריו של חבר הכנסת לשעבר והשר לשעבר יוסי שריד. אני חושב שהדיון היום באי-אמון שלנו מאוד רלוונטי לעקרונות שלו, שמושתתים על דמוקרטיה, ליברליזם וחופש ביטוי והיו נר לרגליו כשר חינוך וגם כחבר כנסת. אדוני היושב-ראש, נכון, הדמוקרטיה היא סוג משטר שאחד מעמודי התווך שלו, שהוא שלטון העם. בסדר, זה מיוון, מאתונה, דמוס-קרטוס, שלטון העם, שלטון הרוב. זה הגוף, זה הגוף של הדמוקרטיה. אבל הרוח והמהות שלה היא שהאדם במרכזה, כי האדם במרכז. לכן הזכויות הטבעיות של האדם בחיים, בחירות, בקניין, וגם כבודו של האדם והחופש שלו הם עיקר ומהות הדמוקרטיה. גם החופש וגם הגנה על המיעוט שיש ברוב הם המבחן של הדמוקרטיה. לכן לא צריך תמיד להתפאר ולהגיד: נו, יש דמוקרטיה כי יש בחירות, ויש שלטון של הרוב בבחירות. יש דמוקרטיה – אני כמיעוט גם צריך להרגיש שאני מביע בחופשיות את הדעות שלי. זה מזכיר לי, אחד המנהלים של בתי-ספר, חברי, שתמיד באספות מורים היה אומר: תאמינו לי, אני לא מרגיש שאני מנהל, אני מרגיש שאני אחד מכם. אז פעם אמרתי לו: חביבי, כבוד המנהל, לא חשוב שאתה מרגיש, אנחנו מרגישים שאתה מנהל ועוד איך, והרוח שלך בחדר המורים – אפילו אם אתה נעדר. אז דמוקרטיה, יש לה מהות, ויש לה רוח, והרוח שלה היא זכויות האדם הטבעיות וזכויות המיעוט. לכן, אדוני היושב-ראש, אני אתייחס עכשיו לתוכנית הלימודים באזרחות שמשרד החינוך משכתב זה שנים ומעדכן. באזרחות יש ספר בשם "להיות אזרחים במדינת ישראל". משרד החינוך, ממה שהתפרסם ומה שאנחנו יודעים ממומחים או מאנשי מקצוע שהשתתפו בשכתוב הזה – בשכתוב הזה יש נסיגה מעקרונות הדמוקרטיה. דרך השכתוב מעוותים אפילו את הדמוקרטיה, ממעיטים את המרחב שלה ומגדילים את המרחב של היהדות והציונות של המדינה בחינוך לאזרחות. במרכז התוכנית עומד העיקרון "מדינת ישראל כמדינת הלאום לעם היהודי", והדמוקרטיה היא תחום שולי, לא מרכזי. וב"מחוון למושגי יסוד למורים באזרחות" כותבים כי תרבות פוליטית דמוקרטית היא תנאי הכרחי להגדרת מדינה כדמוקרטית. וגם מופיע שם שאחד הגורמים לקונפליקט היהודי–ערבי הוא טענות נגד הפקעת קרקעות על-ידי המדינה. במחוון זה מופיעה יותר המילה "יהודי", ובעדכונים לשכתוב הספר מדירים את הערבים ודוחקים אותם לשוליים, כך אמר אחד האנשים, וגם, אדוני היושב-ראש, אף מומחה או איש מקצוע או שותף ערבי אינו שותף בשכתוב ובעדכונים האלה. לצערי הרב – אם היום תחום האזרחות הוא תחום שאמור לשקף את המציאות בחברה ולחשוף את התלמיד למורכבות של המציאות הזו ושל הפלורליזם ושל העמדות המנוגדות, אז אי-אפשר להדיר את המיעוט הערבי הפלסטיני מלהשתתף בשכתוב, ואי-אפשר שלא להציג את הנרטיב שלו בשכתוב הזה. אדוני היושב-ראש, הדברים האלה מאוד חשובים בזמן – (אומר בערבית: מי החבר'ה האלה שמנפנפים לי? הבה נברך אותם). <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> מדרסת א-תעלים אל-ח'אס' בא-נאס'רה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> נברך את בית-הספר ללימודים מיוחדים בנצרת: אהלן וסהלן פיכום, יא ג'מאעה. אז בזמן שהגזענות והשנאה חוגגות – ואני מזכיר לכם, לפני כמה חודשים כמה מסגדים נשרפו, כמה כנסיות נשרפו, משפחה נשרפה בגלל השנאה והגזענות ובשם הטרור של "תג מחיר". כל שנה אנחנו עדים בסקרים של התלמידים לשנאה ולגזענות של בני-הנוער נגד הערבים, ואני שואל, מאיפה זה בא? ואיך מתגברים ונלחמים בתופעה הזו? נערים אלה למדו בבתי-הספר והם מושפעים ממה שהם לומדים, וגם ממה שמצהירים ועושים פוליטיקאים ואנשי דת המסיתים נגד הערבים. מה שחסר במערכת החינוך זה לא חינוך לאומי מיליטנטי המעמיד את הציונות והיהדות במרכז; מה שחסר זה חינוך ליותר דמוקרטיה ופלורליזם וכיבוד והכרת האחר, והאחר המרכזי הזה הערבי, המיעוט הערבי הפלסטיני. וגם חשיפת התלמידים למציאות ולסיטואציה מורכבות ולנרטיבים שונים מנוגדים וסותרים – בשכתוב שעושים ולפי מה שפורסם יש נסיגה מהרוח של הדמוקרטיה לטובת העריצות של הרוב, לדמוקרטיה יותר אתנית הפועלת בשירות קבוצה לאומית אחת על חשבון קבוצה אתנית שנייה. אם אנחנו חיים במציאות מורכבת ובמתח ובסכסוך, הפתרון אינו ניפוח האני הלאומי היהודי; הפתרון הוא יותר תרבות דמוקרטית. היום, לצערי, בשם "דמוקרטיה במגננה" רומסים את רוחה ואת עיקרה של הדמוקרטיה, ושומרים על הגוף שלה רק בשביל התדמית בין אומות העולם. אדוני היושב-ראש, מה שדרוש הוא, א. לעצור את השכתוב ואת העדכונים הקיימים, ולעצור הוצאת ספר חדש, כי למרות הפגמים והביקורת על הספר הקיים, הוא עדיין יותר טוב; ב. לשתף באופן מכובד ופעיל אינטלקטואלים ואנשי מקצוע ערבים בכתיבת הספר החדש ובעדכונים, ולא לקחת מומחה ערבי או יועץ אקדמי ערבי בשביל הדקורציה ובשביל הקישוט. בשנים שעברו הם לקחו יועץ אקדמי בשם ד"ר אמל ג'מאל, אבל לא הביאו בחשבון, לא את הביקורת שלו, לא את ההערות שלו, את ההתנגדות שלו להרבה תכנים שהיו בספר, ורק כתבו את השם שלו כדי להגיד: הנה, התייעצנו עם ערבים. גם את העדכונים הנוכחיים הם שלחו לאחד מאנשי המקצוע הערבים, פרופסור אסעד גאנם, והוא שלח להם את ההתנגדות שלו ואת הביקורת שלו על כל העדכונים. אדוני היושב-ראש, דרוש ממשרד החינוך, באמת, לחנך לערכי שוויון, צדק והכרה באחר דרך מקצוע האזרחות ושאר המקצועות, אבל בדרך הנכונה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. אני מזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת יריב לוין, להשיב על הצעת האי-אמון של הרשימה המשותפת. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה להודות לחבר הכנסת מסעוד גנאים. נוצרה לי הזדמנות להשיב גם בשם שר החינוך ככה, בתפר הקצר שבין התפטרותו לחזרתו, ואתה ככה מייד ניצלת את זה כדי להניח הצעת אי-אמון בנושא הזה, כדי שאני אוכל לרשום עוד משרד אחד שעניתי בשמו. אבל אני אגיד לך את האמת, אולי בנסיבות האלה היה באמת יותר נכון לחכות עוד שבוע ולאפשר לקבל תשובה מפיו של שר החינוך, אבל זו כמובן בחירה שלכם, ומכיוון שזה המצב, אני אשיב את התשובה כפי שעודכנתי ממשרד החינוך. משרד החינוך רואה חובה לבסס בקרב התלמידים ערכים של סובלנות, דמוקרטיה, שוויון, מניעת גזענות וחיים משותפים. הדבר מוצא ביטוי בתוכניות לימודים פורמליות ובלתי-פורמליות, גם בהכשרה מקצועית של עובדי ההוראה ובעבודתו של המטה לחינוך אזרחי המופקד על חינוך לדמוקרטיה. התפיסה המנחה את עבודת המשרד היא כי יש לבסס את הידע של התלמידים בעקרונות המשטר הדמוקרטי, לסייע להם בהפנמת הערכים שעליהם מבוססת הדמוקרטיה, וכן הלאה. המערכת פועלת לפתח לתלמידים מיומנות לניהול דיון ושיח עם עמיתיהם ולהניעם לפעולה אזרחית על סמך למידה זו. ככלל, הפיתוח המקצועי, ההוראה והלמידה בכל תחומי הדעת מבוססים על ערכי הדמוקרטיה, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בתחומי הדעת היסטוריה ואזרחות. הערכים האלה כמובן מהווים מרכיב מרכזי במטרות ובעקרונות של ההוראה. צריך לציין שבלימודי ההיסטוריה יש תוכנית לימודים נפרדת לכל אחת מקבוצות האוכלוסייה במדינה, כאשר התוכנית מעמיקה את הידע בהיסטוריה ובמורשת של כל קבוצת אוכלוסייה בנפרד. לא היה שינוי בשנים האחרונות בתוכניות אלה ביחס למה שהיה בעבר. גם באזרחות עודכנה התוכנית כבר בקיץ 2011, ויישום השינויים נעשה בשלבים כאשר המטרה היא לחנך את התלמידים להיות אזרחים פעילים במדינה שהיא גם יהודית וכמובן גם דמוקרטית. הערכים הדמוקרטיים וזכויות האדם מהווים חלק נרחב בתוכנית הלימודים. והייתי אומר שתוכנית הלימודים באזרחות כוללת מרכיב ליבה משותף ואשכולות לבחירה להיבחנות חיצונית. האשכולות מאפשרים לכל בית-ספר להעמיק בנושאים המתאימים לתחומי העניין ולמטרות החינוכיות שלו. ולכן, ודאי שהטענות על כך שאין חינוך לדמוקרטיה ואין גיוון ואין מספיק למידה בתחומים האלה, לצערי, הן לא מדויקות. אני יכול אפילו לומר, שאם כבר, הייתי מציין את מה שאני לפחות מכיר מתוך הלימודים של הילדים שלי שלומדים בבתי-הספר, עוד קצת תגבור ועוד העמקה, גם בחינוך ליהדות וגם בחינוך לציונות, וגם בהיסטוריה – כל אלה לא היו מזיקים. לסיכום, משרד החינוך רואה עצמו שותף מרכזי במאמץ ליצירת שיח דמוקרטי. הדבר מוצא ביטוי כחוט השני בכל פעולותיו. מעודדים מורים לנהל דיונים, להביע את עמדותיהם בנושאים הללו, במטרה לחנך את התלמידים לקיים דיאלוג ושיח בנושאים אזרחיים ואקטואליים כחלק מחינוכם לאזרחות פעילה, וכמובן כל מי שילדיו הולכים לבתי-הספר גם רואה שכך הדברים הם בפועל. ומכאן שהנושא הוא נושא חשוב, אבל בוודאי אין הצדקה בגינו להביע אי-אמון בממשלה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון השלישית והאחרונה להיום, מטעם יש עתיד: הצורך הדחוף להיאבק בשחיתות השלטונית ולערוך ניקוי אורוות יסודי. תנמק את ההצעה חברת הכנסת יעל גרמן – בבקשה, גברתי. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא, עליזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אין לי יעל גרמן אחרת. זה מה שרשום לי. אבל אם חברת הכנסת עליזה לביא תנמק מטעם הסיעה את ההצעה, אז ודאי שנאפשר לה. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – לי אמרו שאחר כך. עליזה. <יעקב פרי (יש עתיד):> עליזה, עליזה. הוחלט ברוב קולות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז ברוב קולות פסקתם שחברת הכנסת עליזה לביא תעשה זאת. עד עשר דקות לרשותך. <עליזה לביא (יש עתיד):> חברת הכנסת גרמן עוד – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תשתתף בדיון מטעם הסיעה. בסדר. <עליזה לביא (יש עתיד):> כן, כן. היא תדבר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אבל היא תקבל רק שלוש דקות. בבקשה, גברתי. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, הלוואי שהייתי יכולה בחג החנוכה לדבר על אור ועל שמחה. הימים הם ימים לא פשוטים וימים קשים, ואנחנו ביקשנו – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> באנו חושך לגרש, לא? <עליזה לביא (יש עתיד):> אז זהו, שאנחנו לא מגרשים את החושך. אנחנו לא מגרשים את החושך. ובאמת, שיר הילדים המקסים הזה שאדוני דיבר עליו, של שרה לוי-תנאי, מדבר באמת על חושך לגרש, בידינו אור ואש. אבל שכחנו ואנחנו מביאים יותר חושך, לצערי הרב. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני רוצה לספר לכם ולשתף אתכם שביום שישי האחרון ערכתי קניות לשבת בשוק נתניה. אני מאוד אוהבת לבשל, ולהסתובב, ולקחת כל מיני דברים שאני רוצה בתוך התבשילים. כיף להסתובב בשוק הזה, אני ממליצה לכם לבוא ולבקר גם כשאין בחירות. שוק תוסס, עשיר במיטב הפירות והירקות של הארץ שלנו. אבל לרגע אחד היה לי מאוד קשה. אחד המוכרים עצר אותי ושאל אותי: תגידי לי, עליזה, למה אתם דואגים רק לעצמכם? האמת, התביישתי, ועם הסלים הכבדים בידיים שלי, הורדתי אותם, והתבוננתי ואמרתי לו: למה אתה אומר את זה? ואז הוא אמר לי: את יודעת, במקום להוריד את המע"מ לאזרחים שכורעים תחת הנטל, במקום לעשות עוד הרבה מאוד דברים טובים, מה שאני יודע על הכנסת שלכם זה שאתם מבקשים להעלות לעצמכם את השכר. איך? איך את יכולה בעצם לבוא לכאן וכאילו להראות שאת אחת מהחבר'ה, אבל כל מה שאתם עושים זה להעלות את השכר לעצמכם. הוא אמר עוד דברים. הוא אמר על הכנסת מילים קשות, על קומבינות ועל שחיתות, ושהיא לא מתאימה לאנשים טובים שאכפת להם. הוא דיבר ודיבר ואני התביישתי והתביישתי. ואמרתי לו שהוא צודק. אמרתי לו: אתה צודק. אני סיפרתי לו גם שבפעם השנייה אני והחברים שלי לסיעת יש עתיד, בפעם השנייה אנחנו הולכים לוותר על התוספת לשכר שלנו כחברי כנסת ולתרום גם את התוספת הזאת, כל אחד על-פי רצונו, לעמותה או לאיזו יוזמה חברתית שהוא מאמין בה ורוצה לקדם. אדוני היושב-ראש, לצערי הרב, האמון של הציבור בכנסת הולך ומידרדר, ולא בלי סיבה. אנחנו מספקים יום-יום את הסיבה לדרדור האמון של הציבור בכנסת. דוח מבקר המדינה, שהתפרסם כשאתה לא היית בארץ, אדוני, ביום רביעי, כולל ממצאים חמורים בנוגע לחברי כנסת ולשרים. הממצאים מלמדים על השתרשותן של נורמות פסולות אצל חברי הכנסת והשרים. על-פי הדוח, חברי כנסת ושרים רבים נקנסו לאחר שחרגו מהמגבלות שמתיר להם החוק במסגרת הקמפיין לרשימת המפלגה; חברי כנסת ושרים שחושבים שהם מעל לחוק. וזאת לא טעות חד-פעמית, זה דפוסים שחוזרים, זה נורמה שהשתרשה. ואיזה מסר? איזה מסר אנחנו מעבירים לציבור? הסיפורים האלה לא מתחילים פה, בכנסת הזאת. רק ביום רביעי האחרון מגישה פרקליטות מחוז תל-אביב לבית-המשפט המחוזי כתב-אישום נגד שר לשעבר בעבירות שוחד, איסור הלבנת הון, מרמה והפרת אמונים ועבירות מס. אבל אין ספק שבכנסת הזו עזות המצח והחוצפה של חברי הכנסת עוברות כל גבול. כמו שכבר נאמר, הכנסת הזאת נראית כמו הקריקטורה של עצמה. הדבר שהכי עצוב בכל הסיפור הוא שהתרגלנו. אנחנו כבר לא מתרגשים מהסיפורים של שחיתות, קומבינות ודילים פוליטיים. בכל מדינה אחרת בעולם ביטול חוק כמו חוק השוויון בנטל היה מביא למרד של אזרחים. אבל אנחנו התרגלנו. בכל מדינה מתוקנת, חברי כנסת שהואשמו בפלילים כמו בדוח של מבקר המדינה, היו מתפטרים מחוסר נעימות. אבל פה אין שום חוסר נעימות, המבקר חושף וחושף וחושף את מה שכולם מכירים ויודעים, וחוזרים ומקיימים, וזה נראה לנו שגרתי. פעם היינו מגישים הצעות אי-אמון כי הממשלה לא עושה את עבודתה כהלכה. היום זה נושא שולי ביחס להתנהלות של הממשלה. הממשלה מגדירה מחדש מהו הגבול התחתון ביותר של המוסר, ודואגת להרגיל את האזרחים ששחיתות ופוליטיקה הן מילים נרדפות. אז איך אנחנו יכולים לצפות שהאמון של הציבור יתחזק ויהיה כלפינו נכון וטוב יותר? כי באנו לעבוד, ורבים פה בבית הזה, רבים וטובים, באו באמת לעבוד, לתקן, לשנות; משתפים פה בהרבה מאוד בריתות וקואליציות, גם כשיש חילוקי אידיאולוגיות קשים בין אופוזיציה וקואליציה, ורוצים שהמחר יהיה יותר טוב ושהילדים שלנו יגדלו בעולם יותר טוב. אבל אני התביישתי בשוק, מאוד מאוד התביישתי. לא היה לי מה לומר. לא היה לי מה לומר. שכר חברי הכנסת ממשיך לעלות, והציבור קורס תחת הנטל. כנראה שכל חברי הכנסת שהצביעו בעד ההעלאה לא קוראים עיתונים בבוקר. נראה שהם לא פותחים את תיבת המייל האישית שלהם בכנסת וקוראים את הפניות הרבות שמגיעות מהציבור, פניות של אנשים ונשים שנסיבות חייהם לא הובילו אותם למשרה קבועה, לא הובילו אותם לשכר הגון; אנשים שנאבקים יום-יום ושעה-שעה כדי לשרוד; אנשים שלא מצליחים לספק לילדים שלהם את המינימום הבסיסי כדי להתקיים בכבוד, שלא מסוגלים לתמוך בהורים שלהם, שמנסים להסתדר מקצבת זיקנה נמוכה וירודה שמספיקה בקושי לכסות את התרופות שהם נוטלים; אנשים שחיים בשכירות, עם מינוס תמידי ורעב לחיים נורמליים בעיניים; אנשים שכל טיפול שיניים בשבילם יכול להיות סיבה לפתיחת תיק בהוצאה לפועל נגדם; אנשים שמסתבכים בחובות, שלוקחים הלוואה כדי לכסות קניית רכב ואז לוקחים עוד הלוואה כדי לכסות את ההלוואה הראשונה, ואז עוד אחת ועוד אחת במעגל שלא נגמר; אנשים שבחרו בכם כדי שתעזרו להם לצאת ממעגל העוני והייאוש. ואתם, בציניות מזעזעת, חברי הממשלה, מסדרים לכם משכורת שמנה ותנאים נוחים; יצרתם קשרים וחברויות עם בעלי הון ואינטרסנטים ושכחתם אותם; שכחתם בשביל מי באתם לממשלה ולכנסת. אז ההחלטה הזאת על העלאת שכר חברי הכנסת צריכה להיות נתונה לוועדה חיצונית לכנסת. חברת הכנסת יעל גרמן מסיעת יש עתיד הגישה הצעת חוק בנושא, אבל היא לא מקבלת תמיכה. אבל, אדוני היושב-ראש, שכר חברי הכנסת הוא לא הבעיה היחידה שגורמת למשבר אמון של הציבור בכנסת. שימו לב איך הקואליציה הזאת מתנהלת. בשבוע שעבר התברר כי סיעת יהדות התורה מתנגדת לחוק החטיבה להתיישבות. אם חשבתם שההתנגדות נובעת מהבעיות הרבות ומהכשלים המהותיים שהחוק הזה מייצר, והוא מייצר, אז תחשבו שוב. חבר הכנסת גפני פשוט רוצה לחלוק בשלל. למה שרק המתנחלים ירוויחו? בואו ניתן גם לחרדים. לא, חלילה, לקשישים, לנכים, לא לילדים, לא לתושבי הפריפריה, רק לחרדים. מי שקרוב לעוגה ייהנה ממנה. שאר תושבי המדינה, ייאלצו להסתפק בפירורים. למה? למה אנחנו צריכים להתנהל בצורה עלובה שכזאת, כאילו אנחנו עוסקים במשא-ומתן בין שתי חברות פרטיות. חברים, זה הכסף של כולם. כולם משלמי מסים. אי-אפשר לסחור בתקציבים כאלה כאילו מדובר בכסף שלכם. הכסף הזה מגיע מכלל הציבור ועליו לחזור לכל תושבי מדינת ישראל. תפסיקו לדאוג רק למקורבים שלכם ותתחילו להתנהל כמו שמצופה מכם. רק הבוקר קיימתי דיון מהיר שביקשתי בוועדת החינוך, על הביטול של בגרות לוחמים. אין כסף, אין כסף לתת ולהמשיך בפרויקט הנפלא הזה, שהתחיל ב-1999, עם אחוזי הצלחה, של חבר'ה שלא סיימו בגרות, אחרי שלוש שנים במסלולים קרביים שתורמים למדינה – פתאום אין כסף. ובדיוק היום, בדיוק היום, מתפרסמים הנתונים על כסף שמשרד האוצר מעביר ליחסי ציבור ולתקשורת. באותו יום. למה? למה לדברים הללו יש כסף ולבגרות של הלוחמים שלנו פתאום אין כסף, וצריך להעביר את זה בדרך-לא-דרך, להתנהלות אחרי הצבא, כשהם כבר אזרחים, ואנחנו יודעים שהאחוזים רק ירדו וירדו. ואתה יודע, אדוני היושב-ראש – הו, שלום, מה שלומך? הגעת – גם ההתנהלות של ראש הממשלה שמכהן – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הגעתי כדי לשמוע על החוק של החטיבה. בדיוק בזמן. <עליזה לביא (יש עתיד):> כן, אתה יודע, אני אומרת: קח את הדאגה שלך לכלל עם ישראל. באמת, בגרות לוחמים, אני בטוחה שאתה אתי. בוא ניקח וניתן לכולם. אבל אתה יודע, כשאנחנו רוצים לבוא ולדבר, אז התנהלות ראש הממשלה, אתה יודע, יש גבול למה שאדם יכול לעשות. הוא ראש ממשלה של 24/7 של מדינה, אבל הוא גם מכהן בחמישה משרדים שונים. ומה זה מעביר לציבור? איזה מסר זה מעביר לציבור? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> שישה משרדים. <עליזה לביא (יש עתיד):> שישה משרדים, כן. אז היום ישבנו בדיון מהיר נוסף שערכנו, בנושא של סימון מוצרים, וביקשנו נתונים, ומשרד הכלכלה בכלל לא מכיר את הנתונים ולא נותן לנו את הנתונים. עוד נושא שקרוב אליך, של מה הנזק הכלכלי מהסימון של המוצרים. אבל אז, אתה יודע, פנינו גם ורצינו לשמוע על המדיניות של שר החוץ לגבי הטיפול בסוגיה הזו בהיבט המדיני ומול מדינות אירופה והארגונים. אבל גם כאן אין שר, וגם פה אין לנו שר. ואז אתה פותח ורואה נושא שאני מאוד מאוד עוקבת אחריו, והשר לוין מרבה לענות לי מטעם הממשלה, כל הנושא של התקשורת – שגם כאן אין לנו שר במדינת ישראל והבלגן רק הולך וגדל. אז יש לנו, ותיקן אותי חבר הכנסת דב חנין, ראש ממשלה שמכהן בשישה משרדים שונים. אז אתם יודעים, אם היה לנו עסק פרטי, האם באמת אדם בעסק פרטי היה יכול, בעסק הפרטי שלו, להיות מנכ"ל של שש החברות ועוד מנכ"ל-על או נשיא של העסק שלו בלי עזרה, בלי סיוע, לנהל את כל המשרדים האלה בצורה שבן-אדם אחד מוביל? אז איך זה, תסבירו לי, איך זה שבמשרדים ממשלתיים זה בסדר? איך זה שבמשרדים ממשלתיים בגודל של משרד הכלכלה, משרד החוץ – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הזמן תם, חברת הכנסת לביא. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – משרד התקשורת, אין שר שמופקד? אז תראו, חברים, לי לא היה מה לענות למוכר בשוק נתניה שהאשים את הכנסת בשחיתות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיום, בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> יכולתי לומר על עצמי ועל חברי שאנחנו את התוספת הזאת תורמים ותורמים. אבל אתה יודע, אדוני, פתחתי ואמרתי שאנחנו בימי חנוכה, ואני מדלגת ורוצה לצטט את הרב קוק, ורוצה לומר בציטוט שלו, אני לא יכולה לסיים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הבעיה אצל הרב קוק, שהמשפטים שלו הם ארוכים. אז זה צריך להיות משפט סיום. <עליזה לביא (יש עתיד):> לא, קצר – שבכל אדם דולק נר, וכל אדם, אין נרו שלו כנר חברו, ואין איש שאין לו נר. וצריך להבין את זה, וצריך לדעת את זאת, וצריך לעבוד קשה. והממשלה הזאת, אדוני, לא עובדת קשה. ולכן אני וחברי לסיעה מבקשים להביע אי-אמון בממשלה, לצערי הרב, דווקא היום, בחנוכה, כשהמטרה של כולנו היא להפיץ את האור, ואת הבשורה הזאת אנחנו לא רואים מהממשלה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. ישיב על ההצעה השר יריב לוין, בבקשה. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, נו, חברת הכנסת לביא, נו, באמת. <עליזה לביא (יש עתיד):> אחרי מה שעשית לי, הפתיח שעבר של הכותל – – – <שר התיירות יריב לוין:> באמת, זה הולך ומחמיר מפעם לפעם. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> הולך ומחמיר מפעם לפעם. אני יכול לגעת בכמה וכמה נושאים, אבל אני, ברשותך, אגע בקצרה בשניים. נדמה לי שזה מספיק. את יודעת, יש עוד נושאי משרה במדינת ישראל חוץ מחברי כנסת. אלה, כמובן, שופטי ישראל. נדמה לי שאין מחלוקת שהם ראויים לשכר ראוי. נדמה לי שגם שכרם מגיע מהקופה הציבורית. נדמה לי שגם הם צריכים לשמש דוגמה. נדמה לי שבמשטר דמוקרטי תקין שמבוסס על עקרון השוויון בין הרשויות, השוויון הזה צריך להיות גם הלכה למעשה אבל גם להיראות. נדמה לי שאם נשיא בית-המשפט העליון מרוויח 50%, 60%, ולפעמים כפול מראש הממשלה, זה לא סביר, זה מחייב תיקון, זה פוגע באמון הציבור, זה נותן מראית עין בלתי נסבלת. נדמה לי, חברת הכנסת לביא, ששופט שלום מרוויח יותר מראש ועדה בכנסת עם למעלה מעשר שנות ותק. <יעל גרמן (יש עתיד):> אבל מה הקשר לזה – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני אסביר לך, חברת הכנסת גרמן, אני אסביר. אני אסביר בדיוק. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני אסביר בדיוק. <חיים ילין (יש עתיד):> הרופא הבכיר בסורוקה – – – <שר התיירות יריב לוין:> כי אני לא אוהב לא פחדנות ולא צביעות. זה הקשר. <חיים ילין (יש עתיד):> מה לעשות. <שר התיירות יריב לוין:> ואם רוצים להיות לא פחדנים ולא צבועים, אז בואו תהיו אמיצים, תציעו הצעה, שאני הצעתי כבר בקדנציה הקודמת וגם בזאת שלפניה כאשר הייתי יושב-ראש ועדת הכנסת – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אם יש לך, אז תקדם. <שר התיירות יריב לוין:> קדימה. ואני אספר כאן, חברת הכנסת גרמן, שהצעתי גם לך את ההצעה הזאת – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – ואמרתי לך, תקדם. <שר התיירות יריב לוין:> – – אנחנו הרי יודעים, קדימה, תביאו הצעה שתשווה את רמות השכר של כלל רשויות השלטון, שתוציא את ההחלטה הזאת מהכנסת לוועדה חיצונית – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> הבאנו. <שר התיירות יריב לוין:> אין שום בעיה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אבל מה אתם עושים? מה אתם עושים? אתם באים ואומרים ככה: בשופטים לא ניגע, לא ניגע. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני לא אומרת – – – <שר התיירות יריב לוין:> לא, את לא אומרת. את רק לא עושה. את לא אומרת כלום – – <יעל גרמן (יש עתיד):> תעשה אתה. <שר התיירות יריב לוין:> – – רק מגישה הצעת חוק שמדברת רק על חברי הכנסת. <יעל גרמן (יש עתיד):> נכון. <שר התיירות יריב לוין:> לא על השופטים, חס וחלילה. <יעל גרמן (יש עתיד):> הוועדה הספציפית הזאת – – – <שר התיירות יריב לוין:> חס וחלילה שניגע בהם. רק את מה שכאן לא בסדר נטאטא. <יעל גרמן (יש עתיד):> הוועדה הספציפית הזאת מדברת על חברי הכנסת ולא על השופטים. <שר התיירות יריב לוין:> את מה ששם לא בסדר, שיעשו אחרים. נו, באמת. חברת הכנסת גרמן, איזה אומץ לב ציבורי, איזו קונסיסטנטיות. כל הכבוד, באמת. <יעל גרמן (יש עתיד):> אתה יכול להגיש עוד הצעה, אבל למה להתנגד להצעה הזאת? <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו אני אומר לך, חברת הכנסת לביא, אתם אפילו מגדילים לעשות. כי מה מציעה חברת הכנסת גרמן בהצעות החוק שהיא מגישה בנושא הזה? שאנחנו נקים – חברי הכנסת הם פסולים, הם לא יכולים לקבוע את השכר. מי כן יכול? נחשו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> השופטים? <שר התיירות יריב לוין:> מדהים, אדוני היושב-ראש. מדהים. איך ידעת? אלה, שאין להם שום אינטרס. אלה, כן, אני מזכיר לכם, שמרוויחים כפול מראש הממשלה, שמרוויחים פי-שניים מחברי הכנסת, שהחדשים שבהם מרוויחים יותר מהוותיקים כאן. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> הם אדוני המוסר והצדק. <יעל גרמן (יש עתיד):> למה סתם לדבר? תקבע איזה ועדה שאתה רוצה. <שר התיירות יריב לוין:> הם ישבו והם יקבעו את השכר, והציבור יריע. <יעל גרמן (יש עתיד):> תקבע אתה איזה ועדה שאתה רוצה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת גרמן, אני מבקש לא להפריע. <שר התיירות יריב לוין:> נכון. והציבור יריע. בושה וחרפה. עכשיו אני אומר לכם, חברי הכנסת של יש עתיד – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> מה אתה מציע? תגיד אתה מה אתה מציע – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – אני אגיד לכם מה אני מציע, ואני מבקש שאתם תצטרפו אלי ביוזמה הזאת. אני מציע שאנחנו נעביר – ואגב, יש הצעת חוק כזאת. כי אמרתי לכם, הכנתי אותה כבר כאשר הייתי כאן בכנסת – שאנחנו נקבע דרגות שכר שוות לכל נושאי המשרה בשירות הציבורי: ראש ממשלה, יושב-ראש הכנסת ונשיא בית-המשפט העליון ירוויחו אותו דבר, וכן הלאה וכן הלאה לאורך המדרג. ואנחנו נמנה ועדה חיצונית שתקבע את גובה השכר בכל אחת מהדרגות האלה. וכל מה שהיא תקבע, אני מקבל. <יעל גרמן (יש עתיד):> גם אני. <שר התיירות יריב לוין:> רק שווה, רק שווה לכולם. רק שווה לכולם. <חיים ילין (יש עתיד):> בבקשה, בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> בנורבגי אמרתם שאתם נגד ואכלתם אותה. <שר התיירות יריב לוין:> אתם מסכימים? אתם מסכימים? <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <קריאה:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש – – <חיים ילין (יש עתיד):> תשים את זה בפרוטוקול. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – אני מבקש שיירשם שחברי הכנסת ילין ולביא, ואני מקווה שגם חברת הכנסת גרמן – – <חיים ילין (יש עתיד):> תשים את זה בפרוטוקול. <יעל גרמן (יש עתיד):> מבקשים ממך להגיש את ההצעה. <שר התיירות יריב לוין:> – – יחתמו על ההצעה הזאת בשבוע הבא. <חיים ילין (יש עתיד):> ואתה תראה שאנחנו נצביע בעד, לא כמוכם – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני באופן אישי אבוא להחתים אתכם על ההצעה הזאת. עכשיו – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> ובינתיים תסכים להצעה שלנו. ובינתיים תסכים להצעה שלנו. בשלב א' – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני אסכים להסדר הכולל הזה. שום שלב א', שום פחדנות. <יעל גרמן (יש עתיד):> אה, למה? למה? למה? <שר התיירות יריב לוין:> רק טיפול שורש. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – אנחנו אופוזיציה אחראית ואתה יודע את זה. <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו, חברת הכנסת גרמן, חברת הכנסת גרמן. <יעל גרמן (יש עתיד):> תעשה קודם כול סתימה לפני שאתה עושה טיפול שורש. <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו, חברת הכנסת גרמן, אחרי שכבר השגתי שתי חתימות מיש עתיד להצעת החוק הזו – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אתה לא צריך, אדוני. אתה שר בממשלת ישראל – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> זו באמת – אני אמרתי לך, אני אבוא להחתים. אתם לא תהיו היחידים. אל תדאגו. <עליזה לביא (יש עתיד):> אתה יכול להביא את זה ממשלתי. <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו, אחרי שהתקדמנו במישור הזה, בואו נעבור לשאלה השנייה, והיא, אדוני היושב-ראש, אפילו עוד יותר מעניינת. שמע, אני חייב להגיד לך משהו. אני הסתכלתי על דוח מבקר המדינה בנושא הפריימריז במפלגות ונדהמתי. <חיים ילין (יש עתיד):> רגע, כבוד היושב-ראש, זה הנושא? עכשיו זה אי-אמון. <שר התיירות יריב לוין:> אמרתי לעצמי, אמרתי, אני שמעתי מה אמרה כאן חברת הכנסת לביא מעל הדוכן, ואמרתי לעצמי – נדהמתי. באמת, אמרתי, איך, אדוני היושב-ראש, איך יש מפלגה כזאת מדהימה כמו יש עתיד? איך הם עושים את זה? מנהלים את זה כל כך נקי, בצורה שלא פוגעת בכבוד הכנסת. <יעקב פרי (יש עתיד):> יריב, תאריך, תאריך. <שר התיירות יריב לוין:> אפילו אחד מהם לא טועה ולא חוטא. איך הם עושים את זה? וואי, ואז פתאום נזכרתי – הרי אתה לא יכול להופיע בדוח מבקר המדינה כשאתה לא מתמודד. מפלגה שאין לה פריימריז, ברור שגם אף אחד לא יימצא עובר על ההוראות של החוק. <עליזה לביא (יש עתיד):> אה, אז פריימריז זה תירוץ לחוסר יושר? <שר התיירות יריב לוין:> רגע, רגע, רגע, חברת הכנסת לביא. רגע, רגע. <עליזה לביא (יש עתיד):> פריימריז זה – – – המטרייה שלך? פריימריז? – – – <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת לביא, רגע. רגע. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> עדיף שאתם תשתקו. כל פריימריז יותר טוב ממה שקורה אצלכם, בחדרים השחורים, הסגורים – – – <שר התיירות יריב לוין:> אדוני, תשמע. אדוני היושב-ראש, אדוני היושב-ראש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, אנחנו ביום דיונים מקוצר ואנחנו רוצים לעשות את זה יעיל. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת ילין, חבר הכנסת מיקי רוזנטל. חבר הכנסת ילין, חבר הכנסת ילין. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> בעניין הזה אתם, אין לכם זכות – – – <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת רוזנטל. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – קיבלת מפלגה עם פריימריז בפנים. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, משחר ההיסטוריה, אנשים שהטיפו מוסר בדרך כלל גם סתמו את הפה לאלה שחלקו על ההטפות האלה. אז תגן עלי, בבקשה, כדי שאני אוכל להתמודד עם ההטפה הזאת. <עליזה לביא (יש עתיד):> אתה לא צריך שיגנו עליך. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו, חברת הכנסת לביא וחבר הכנסת חיים ילין – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> עכשיו, אחרי שהכנסת לנו, אולי תיתן תשובות ענייניות? קדימה, נו. הנה, בבקשה. <שר התיירות יריב לוין:> אתם, פריימריז לא מקיימים. אתם יודעים מה? זכותכם. זכותכם. זה בסדר. <עליזה לביא (יש עתיד):> אז בשם הפריימריז – – – <שר התיירות יריב לוין:> רגע, רגע. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת לביא, עשר דקות שלמות דיברת. תני לשר לדבר, נו. <עליזה לביא (יש עתיד):> אין, תשמע, הוא רק משביח את התשובות שהוא עונה. היית צריך לראות מה הוא ענה לי ביום רביעי. הוא שלח אותי להר-הבית. היום לפחות הוא לא שולח אותי להר-הבית. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> היא כמעיין המתגבר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> די, עכשיו אני מבקש. אנחנו נעשה את זה בשקט. <שר התיירות יריב לוין:> אני יודע, זה נורא קשה לשמוע את הדברים האלה, אבל בואי, חברת הכנסת לביא. את יודעת, ככל שצועקים יותר סימן שזה פוגע יותר מדויק במקום שממנו באו קודם דברי ההטפה הקודמים. עכשיו אני רוצה לשאול שאלה כזאת – בסדר, אתם לא מקיימים פריימריז. נו, זה זכותכם. אבל מה עם קצת – איך אמרת? שקיפות ציבורית לפחות? אנחנו הרי כולנו אוהבים שקיפות ציבורית. ואני שואל, למשל, חברת הכנסת גרמן: הייתה פה בקדנציה הקודמת חברת כנסת מצוינת, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, מסיעתכם, והיא ביחד עם חבר הכנסת שמעון סולומון ייצגו – אני מוכרח לומר – באמת נאמנה את בני העדה האתיופית – – <יעל גרמן (יש עתיד):> שמעון סולומון הוא אחד מהוגי – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – ונפקד מקומם, נפקד מקומם הפעם ברשימה. והסבר אין. אולי לפחות, אם אין פריימריז, אם אין ציבור רחב שבוחר את האנשים, אולי לפחות אתם, מטיפי המוסר, לפחות תיתנו תשובות לציבור למה האנשים האלה לא ברשימה. <יעל גרמן (יש עתיד):> כי הם היו במקום – – – <שר התיירות יריב לוין:> אה, הם היו במקום. הבנתי, חברת הכנסת גרמן. הבנתי. עכשיו יש לי עוד שאלה מעניינת. היו גם כל מיני שינויים ברשימה, כאלה שעלו וכאלה שמשום מה גם הורדו. אגיד לך את האמת? אני לא מבין למה. גם הציבור לא מבין. אולי יואיל יושב-ראש המפלגה מר יאיר לפיד, בשם המוסר והשקיפות שאתם מדברים עליהם כל הזמן, לתת לנו איזה דין-וחשבון קטן מה היו השיקולים שלו – – <יעקב פרי (יש עתיד):> בפעם הבאה נלמד מהליכוד. <שר התיירות יריב לוין:> – – על-פי מה הוא קובע. עכשיו אני אגיד לכם עוד דבר. <יעל גרמן (יש עתיד):> בפעם הבאה כולם ידעו. בבחירות הבאות כולם ידעו. <שר התיירות יריב לוין:> תראו, רבותי, תראו. אני רוצה להגיד לכם עוד דבר, שבכל זאת מעניין גם אותי, ובזה אני גם אסיים. <יעל גרמן (יש עתיד):> למה לסיים? עוד אף אחד לא הגיע. <שר התיירות יריב לוין:> אז טוב, אז הוא לא רוצה להגיד לנו מה היו השיקולים שלו, והוא גם לא רוצה שאנשים אחרים יבחרו, והוא רוצה בשם השקיפות והמוסר והניקיון והטוהר ויפי ההליך הדמוקרטי להחליט הכול לבד, איך שהוא רוצה, בלי דין-וחשבון לאף אחד שום דבר. אבל יש דבר אחד שהוא חייב בו, רבותי: לפחות לומר עם מי הוא מתייעץ, את מי הוא שואל, מי משפיע על יושב-ראש יש עתיד כשהוא קובע את רשימת יש עתיד לכנסת, כשהוא ממנה במו-ידיו אנשים שיושבים כאן. לפחות את זה, אני חושב שכולכם תסכימו שהוא חייב לומר. אז, רבותי, נאה דורש – נאה מקיים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אנחנו מתחילים בדיון המשולב. ראשון הדוברים – חבר הכנסת איציק שמולי. <עליזה לביא (יש עתיד):> לפחות לא שלחת אותי להר-הבית. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הריני מוסר מודעה: אנחנו נקפיד היום על הזמנים. <יעל גרמן (יש עתיד):> אוה, זה לא טוב. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אף שאנחנו פוסקים בחנוכה כבית הלל, אנחנו נקפיד על הזמנים כשיטת בית שמאי. ונאכוף אותם. שלוש דקות, אדוני. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, רשימת הדוברים, בבקשה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> סגורה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אין לנו. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, נושא האי-אמון שאנחנו הגשנו נוגע בענייני משילות, אבל אני לא יכול להתעלם ממה שהיה היום בוועדת העבודה והרווחה; נושא שלדעתי אולי לא נכון להציג אותו באי-אמון, אבל אם כבר הגענו עד הלום – נושא שבאמת הכנסת הזאת יכולה להיות מאוחדת סביבו, וזה עצירת המחדל של הביטוח הסיעודי הקבוצתי. זה לא עוד סיפור על ביטוח. זה סיפור על הונאה. במשך כל כך הרבה שנים מכרו לאנשים, ל-1.2 מיליון ישראלים, מה שנקרא ביטוח סיעודי. אמרו להם שהם מבטחים את עצמם לגילים מתקדמים. מה שלא סיפרו להם, שבכל חמש שנים – הוכנס סעיף קטלני בפוליסות – כל חמש שנים מותר לחברת הביטוח באופן חד-צדדי לבטל את ההסכמים. ומה קרה? אנשים שילמו במשך עשר, ו-15, ו-20 ו-25 שנה, ואז, ברגע האמת, כשהם הגיעו לגיל 60 ו-70, חברת הביטוח החליטה לממש את הסעיף הזה – והכול בשם החוק, הכול ברשות הממשלה – הממשלות לדורותיהן – כי מי שאישר את מכירת הפוליסות האלה בצורה כל כך מטעה וכושלת היה האגף שממונה על הפיקוח על שוק הביטוח. מה שמכרו לאנשים זה פוליסות זבל. ועכשיו, אחרי שעברנו את הדבר הזה, המחדל המתמשך שכבר מתנהל משנת 2011, וחברות הביטוח מתחילות לפלוט בהמונים אנשים מהפוליסות – במצטבר 150,000–200,000 איש – במקום שתבוא הממשלה ותגיד: הנה, אני שמה פתרון על השולחן ובא לציון גואל – מה קורה? אומרים לאנשים: מתוך 1.2 מיליון איש שנפגעו, אנחנו מוכנים לטפל רק במבוגרים ביותר, אלה שעברו את גיל 60, וגם במקרה שלהם, רק במי שאין לו ביטוח במקום אחר. כלומר, מ-1.2 מיליון ירדנו ל-80,000. אדרבה, היית בא ואומר: במקום כל הקבוצה גידרתם רק 80,000, לפחות תנו להם פתרון מיטבי. אז מה אומרים? את הקבוצה הזאת אנחנו נעניש: תשעה חודשים ראשונים, מי מהם שנכנס למצב סיעודי – זה עליו, הוא צריך להביא כסף מהבית. כל חודש במוסד סיעודי עולה 20,000 שקל, ומי שעובר את תשעת החודשים האלה, ייתנו לו מחברת הביטוח על כל חודש שעולה לו 20,000 שקל – 4,500 שקל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, חבר הכנסת שמולי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אז משפט הסיכום, אדוני היושב-ראש, שזה לא פתרון; זה כישלון. ובמקום לפרש את האינטרס הציבורי – במובן הזה כבר שלוש שנים – כהגנה לטייקונים של חברת הביטוח ולזרוק את הקשישים הסיעודיים כמו כלבים לרחוב, המשוואה הזאת צריכה להתהפך. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת באסל גטאס, ואחריו – חברת הכנסת יעל גרמן. <חיים ילין (יש עתיד):> איפה הרשימה? אפשר לשים את הרשימה? <יעל גרמן (יש עתיד):> רשימת הדוברים לא נמצאת. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, את הרשימה בבקשה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> נבדוק את התקלה הטכנית הזאת, אבל אני אודיע: כל אחד – מי הדובר לפניו, בסדר? עכשיו חבר הכנסת גטאס, ואחריו – חברת הכנסת גרמן. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <קריאות:> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> זה דיון סיעתי. זה דיון סיעתי. אדוני השר, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו רק יצאנו מאישור התקציב של 2015–2016, וישר נקלענו לעניין המשא-ומתן עם האוצר בעניין תוכנית חומש לאוכלוסייה הערבית. תוכניות החומש – בכלל כל מה שנקרא "כסף ייעודי", "כסף צבוע" – התחילו לפני כמה שנים בהחלטה של הממשלה, עם הקמת הרשות לפיתוח כלכלי במגזר הערבי והרצון של הממשלה, ומטעמים שלה, להשקיע יותר בפיתוח של הכלכלה הערבית, של התשתיות במגזר הערבי – מטעמים של פיתוח – אתה שומע, אדוני השר? – הפעם הממשלה מזמנו של אולמרט החליטה, אחרי ההצטרפות, או אפילו קצת לפני ההצטרפות של ישראל ל-OECD, שהגיע הזמן להשקיע, כי אין אפשרות, פשוט אין אפשרות שישראל תדביק את הממוצע של ה-OECD בלי פיתוח של האוכלוסייה הערבית. כמעט 1.5 מיליון תושבים, שהם כ-20% מתושבי המדינה, אחראים ל-8%, בקושי 9% מהתל"ג. כלומר, הם משקיעים וצריכים להשקיע כי זה טוב לכולם, או במילים אחרות: טוב ליהודים. ואז ראינו שבכל כמה שנים יש תוכנית של 800 מיליון שקל, בסדר גודל כזה. בא ועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות, יחד אתנו, עם הרשימה המשותפת, הגשנו וניהלנו משא-ומתן במשך שלושה חודשים עם משרדים מקצועיים, עם הממשלה, עם האוצר, עם המשרד לשוויון חברתי, על תוכנית של 32 מיליארד שקל לחמש שנים, ואז ירדנו, ירדנו – שכנעו אותנו באוצר, אמיר לוי ואגף התקציבים, ובאמת הייתי מולם במחשבה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני, סיים בבקשה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אבל יש לי עוד 15 שניות. אתה עכשיו לקחת ממני 15 שניות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני עושה לך הקדמה. קדימה, משפט סיום. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> היית צריך אחרי 15 שניות – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, לא. ממש לא. משפט סיום אומרים בתוך שלוש הדקות. חבל על הוויכוח, חבר הכנסת גטאס. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> קטעת. אני ברצף מחשבתי עמוק, קטעת אותי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת גטאס, תודה רבה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לא, תיתן לי לסיים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני נותן לך עשר שניות למשפט סיכום. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> היית ב-15 שניות, תן לי 15 שניות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> קיבלת. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> במחשבות הסכמנו עם אגף התקציבים שצריך לשנות מנגנוני תקצוב, אבל זה לא במקום תוכנית חומש, אלא נוסף על תוכנית החומש, ובמקום 32 מיליארד שקל – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – סיכמנו על 8 מיליארד שקל – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת באסל גטאס. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – והיום מדברים אתנו על חצי מיליארד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> ואני חושב שאם הבעיה לא תיפתר בתוך יום, יומיים, שלושה ימים, ויביאו הצעת מחליטים, כל המגזר הערבי הולך להסלמה, לצערי הרב. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת באסל גטאס. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. שלוש דקות לרשותך, גברתי. בבקשה. <יעל גרמן (יש עתיד):> עדיין לא התחלתי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> התחלת. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא, רק עכשיו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תגישו תלונה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני דווקא לא רוצה לדבר על מקרי שחיתות פרסונליים; אני לא רוצה לדבר על הערות המבקר ליושב-ראש תנועה ששמה את המוסר כנר לרגליה ונאלצה להקיא מתוכה חבר כנסת שהמוסר שלו מאפשר לפגוע בנשים; גם לא לדבר על אותו חבר כנסת שעף על עצמו, מנבל את פיו ופוגע בחברות כנסת, ועכשיו חשוד, בדוח המבקר האחרון, בעבירה פלילית; אני גם לא מתכוונת לפרט את הערות המבקר בדוח האחרון שלו על שימוש לרעה לכאורה במשאבי התעשייה האווירית, או הערותיו בנוגע למימון הפריימריז בכלל. על כל אלה "זכינו" לסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה שקובע כי אמון הציבור בחברי הכנסת נמצא בשפל שלא היה כדוגמתו, והגיע לכך ש-74% מהציבור לא מאמין לנו, לחברי הכנסת. אני דווקא רוצה לדבר על הדוגמה הקולקטיבית שממשלת ישראל והקואליציה נותנות לציבור במדינה יום-יום, בהתנהלות שלהן ובהחלטות שלהן. בתוך פחות מחצי שנה הוכיחה הממשלה לציבור שלמילה אין ערך, שערכים משתנים בהתאם להרכב הקואליציוני, שבשביל הישרדות פוליטית מותר לתת מיליארדים על חשבון הציבור. בתוך פחות משישה חודשים ביטלו הממשלה והקואליציה הזאת את החוק שלו חיכינו 65 שנה, חוק השוויון בנטל; דחתה הממשלה ולמעשה ביטלה את יישום החוק המגביל את מספר השרים ומבטל את המוסד המושחת של שר בלי תיק; שינתה בצורה צינית את חוקי-היסוד; העבירה כמו במשחק שחמט סמכויות של שרים ממשרד אחד למשנהו, ולא הנידה עפעף כאשר דחתה חוקים שלהם מחכים מגזרים רבים, אך ורק מפני שהאופוזיציה היא שהגישה אותם. להתנגד לחוקים רק מפני שהועלו על-ידי חברי כנסת מהאופוזיציה זו אטימות ציבורית; לא לאפשר לשר להביע את דעתו בפני הכנסת רק כי היא נוגדת את דעת הממשלה זו פגיעה בחופש הביטוי ובזכות הציבור לדעת; לדבר על שתי מדינות לשני עמים כשזה נוח, לפני הבחירות, ויום אחרי זה להתעלם מהאמירה ולא לעשות כלום, זו מניפולציה; להדיר 20% מאזרחי המדינה, להסית נגדם, ואחר כך לגלגל עיניים לשמים כאילו הכול בסדר זו שחיתות מוסרית ופוליטית; להתעלם מהרוב בציבור שתומך בברית הזוגיות ובתחבורה ציבורית מצומצמת בשבת, בלי לפגוע ברגשות הדתיים – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עשר שניות אחרונות. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – זו בגידה ברוב; לקדם חוק בניגוד לעמדת היועץ המשפטי, שכל מטרתו להעביר את התנהלותה של החטיבה להתיישבות הרחק מאור השמש – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – ומהמינהל הציבורי התקין, זוהי חריגה בוטה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – והתעלמות מן המינהל התקין. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא פלא שאמון הציבור בממשלה הגיע לציון נכשל של 37%. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חברת הכנסת יעל גרמן. אחריה – חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון – – <יעל גרמן (יש עתיד):> הממשלה נותנת יום-יום דוגמה אישית וקולקטיבית בהפרת הבטחות – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – שאיננה נוכחת. אני מוותר על זכות הדיבור שלי. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – קטנוניות, בגידה בערכים, מוסר כפול ושחיתות פוליטית וציבורית. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת גרמן, תודה. זמנך תם. תודה. <יעל גרמן (יש עתיד):> הצעת האי-אמון שלנו היום נותנת לכך ביטוי ומבקשת להקים ממשלה על בסיס – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מרגי, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת רוברט אילטוב. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – יושרה פוליטית, מינהל תקין ונאמנות לאינטרס הציבורי – – <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יש סדרנים פה? <יעל גרמן (יש עתיד):> – – ממשלה שתחזיר סוף-סוף את אמון הציבור. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת גרמן, הזמן הסתיים מזמן. תודה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אני בעד השעון של מרגי – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מרגי, ואחריו – חבר הכנסת רוברט אילטוב. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – לתת לנו בראש קצת, כי אנחנו לא – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> חנוכה. חנוכה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> דבר תורה לחנוכה. תהיה יעיל, מה עכשיו תדבר פה שטויות. משהו, תזכה אותנו. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אתה יודע מה, אם לא הייתה מגבלה של השעה בגלל חנוכה, היית צריך לתת אפילו עשר דקות לכל חבר כנסת, כי רק על הטענות שנשמעו כאן צריך להגיב כל אחד רבע שעה, 20 דקות. <יעקב פרי (יש עתיד):> מינימום. <יעקב מרגי (ש"ס):> אבל, רבותי, אני אומר לכם, חברי הכנסת מציעי האי-אמון, הסיעות מציעות האי-אמון, אל תהיו פסימיים. למה? חג החנוכה, אנחנו באווירת חג החנוכה, אנחנו באנו חושך לגרש. לגרש חושך זה לא רק שיר; כדי לגרש חושך צריך להדליק אור, ובאנו חושך לגרש, אבל אל תהיו פסימיים. למה אני אומר? צריך ללמוד אפילו מסנדלר. מה אמר אותו סנדלר לרבי ישראל מסלנט? אדוני היושב-ראש, מה הוא אמר לו כשהוא ראה אותו עובד לאור הנר, ונשאר קצת? הוא אומר לו: כל עוד הנר דולק, עוד ניתן לתקן. זכרו: כל עוד הנר דולק, עוד ניתן לתקן. הממשלה בסך הכול בתחילת ימיה. אני כתבתי נאום להשיב אחד על אחד, אבל לא יכולתי. גברתי חברת הכנסת עליזה לביא הייתה כאן, נאמה נאום חוצב להבות – לא יודע, האקוסטיקה בצד הזה יותר גבוהה מפה; איזה צעקות מחרישות אוזניים על ביטול פרויקט בגרות ללוחמים. קיימתי דיון היום בוועדת החינוך. היא שמעה באוזניה שהפרויקט לא בוטל, אבל זה לא עוזר לחברי כנסת לעלות פה, לומר דברים הפוכים. אבל מה? – וגם מתנדבים. יש חברי כנסת שמתנדבים לחבוט בעצמם כל היום. אז, גברתי חברת הכנסת יעל גרמן – ויש לי כבוד עצום אלייך, ואני רוחש לך אותו באמת – אני לא מאלה שמתנדבים לחבוט בעצמי, ואני לא הולך להתנצל על שום חבר כנסת, על הקומץ שבקומץ שבקומץ, וזה peanuts, לא כל חברי הכנסת. אנחנו מוסרים את נפשנו מבוקר עד ליל למען הציבור, למען עשייה בכנסת. אז כשמדברים על דוגמה אישית, דוגמה אישית, זה חלק מהדוגמה האישית, כי הדיון היה משודר לציבור. היה דיון משודר לציבור ובו נאמר חד-משמעית שהפרויקט לא בוטל. נכון, הוא לא בגבעת-חביבה, מה לעשות, הוא פוזר לארבע או חמש מכללות אקדמיות. ואתם יודעים מה, שומו שמים, הממוצע – רק 92% הצלחה. אז מספיק. עומדים כאן, העובדות לא מבלבלות אף אחד. גברתי, אמרת – והפנה את תשומת לבי חבר הכנסת רוברט אילטוב – שמשנים כללים כמו במשחק שחמט. כמו שבמשחק שחמט יש כללים – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> סמכויות – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> רגע. גם סמכויות. כמו שבמשחק שחמט יש כללים, גם לממשלה יש כללים, והיא פעלה על-פי הסמכות המוקנית לה. את יודעת מה, גברתי – ואת היית שם – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> זו זילות – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> גברתי, היית שם. מה, לא נפסלו לנו חוקים מפני שהיינו מהאופוזיציה – חוקים טובים? <יעל גרמן (יש עתיד):> זה לא – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> זה כלי פרלמנטרי. למה לבוא ולצייר הכול פה שחור משחור? ואני אומר לך, מדברים על משילות. אני שואל אתכם שאלה: יש מבחן יותר גדול של משילות מלהעביר תקציב מדינה בקואליציה של 61 מול 59, עם עשרות-אלפי הסתייגויות? זה היה המבחן הכי גדול למשילות. אז צלחנו אותו רק לפני שבועיים, אבל זה לא מפריע. את יודעת למה? <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – שילמו – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> את יודעת מה? אני אספר – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת מרגי. תודה רבה. <יעקב מרגי (ש"ס):> – – מה שילמתם לבית היהודי. אני אספר מה שילמתם לבית היהודי תמורת – – <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מרגי, אין לך זמן. <יעקב מרגי (ש"ס):> – – אחוות האחים שהייתה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מאוד היינו רוצים, אין לך זמן. <יעקב מרגי (ש"ס):> תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת רוברט אילטוב – בבקשה, אדוני. גם את זמן ההליכה אנחנו סופרים לך בזמן. <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בינתיים נאחל מזל טוב לבת-המצווה שיושבת לנו ביציע שם. <מיכל רוזין (מרצ):> היושב-ראש, ויתרת על זכותך? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כן. אני פה, מה אני אעשה. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד היושב-ראש, אם ויתרת על זמנך והתחלת לספור לי מאז שהתחלתי ללכת, אז אני אקח את הזמן שלך. <מיכל רוזין (מרצ):> לא, הוא נותן לי את הזמן שלו. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> מה, עכשיו סגרתי אתו כבר. <מיכל רוזין (מרצ):> יש לי קיזוז אתו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עשר שניות הלכו לך כבר. כן. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד סגן יושב-ראש הכנסת, כבוד חברי הכנסת, כבוד השר, כבוד חברת הכנסת יעל גרמן, אי-אפשר לשנות כללים במשחק שח. משחק שח, מאז שהמציאו אותו, לא שינו בו שום כלל. <יעל גרמן (יש עתיד):> ופה משנים אותם כל הזמן. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> וזה אחד המשחקים הכי חכמים שיש ביקום, עם צורת מחשבה יצירתית, ואי-אפשר להגיד את זה על הממשלה שלנו. <יעל גרמן (יש עתיד):> צודק – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> ומעבר לזה, הכללים פה משתנים בהתאם לנוחות, לא בהתאם לכללים כלשהם בכלל. לכן, לבוא להגיד על משחק שח – בואו לא נפגע במשחק המעניין הזה, שאני מאוד מתעניין בו, וזה משחק מאוד מפתח מחשבה. כבוד היושב-ראש, תשמע, אני ראיתי היום גם את הצעות האי-אמון בסדר-היום, אבל אני חושב שהכותרת שהייתה בעיתון "הארץ" היא כותרת מפחידה. בכותרת כתוב שאצל עולים שהגיעו בשנות ה-90 – הנתונים הסטטיסטיים שישנם היום מראים שמספר האקדמאים ירד בצורה דרסטית, והוא עומד על פחות מהממוצע הישראלי. המשמעות היא בעצם שאז אותם העולים, יותר מ-50% מהם היו אקדמאים – רופאים, מהנדסים, פרופסורים ואנשים נוספים, מרצים – בכל תחומי העיסוק, והיום פחות מ-30% או קרוב ל-30% מהעולים הם אנשים שיש להם תואר אקדמי, וזה פחות מהממוצע הארצי. המשמעות היא שהאנשים המשכילים האלה שהגיעו לישראל, שתרמו לכלכלת ישראל – ואני רוצה לצטט את ראש הממשלה, שאמר בשנת 2010, במלאות 20 שנה לעלייה הגדולה: העולים הצילו את ישראל כלכלית, ביטחונית, מדעית ודמוגרפית; כך הכריז בנימין נתניהו בשנת 2010. משמעות הדבר, שקליטת העלייה הזאת לא התקיימה, העולים נכשלו פה ונכשלים פה, והמדינה לא עושה שום דבר. זו בעצם הייתה צריכה להיות הצעת האי-אמון, אבל אנחנו מעלים הצעות אי-אמון קצת לפני הכותרות של הבוקר, כל בוקר. אבל אני חושב שמדינת ישראל צריכה לחשוב אסטרטגית מה היא עושה בנושא קליטת העלייה ואיך נכשלנו בקליטת עלייה אדירה זו. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת רוברט אילטוב. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אנחנו כמובן נתמוך בהצעת האי-אמון. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אורי מקלב, ואחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, גם חנוכה שמח, ואולי נפתח בשני משפטים על חג החנוכה – בכל אופן אנחנו ביום הראשון ותכף ממהרים להדליק את הנר השני. צריך לזכור שחג החנוכה הוא לא רק חג של סופגניות ומסיבות אלא יש לנו מהות בחג הזה. הייתה מלחמת תרבות נגדנו, ואנחנו ניצחנו במלחמת התרבות, וזה שונה ממלחמות שהיו נגדנו ורצו להשמיד, להרוג ולאבד. כאן לא רצו את זה; כאן רצו בסך הכול שנהיה כמו פתאים, רצו לייוון אותנו, שכמה דברים לא נשמור, ונלך עם תרבות הגוף ותרבות ההנאה של המעצמה והעם היווני. ורוב העם הלך עם זה; קומץ קטן הוא שנלחם נגד המעצמה הזו. ומעניין שאנחנו מציינים את חג החנוכה דווקא בנרות חנוכה, אף שנרות החנוכה – זה בזכות זה שמצאו את פך השמן הקטן והטהור, שהיה מהדרין מן המהדרין, והנס הכפול, שהוא הספיק, במקום ליום אחד, לשמונה ימים. אבל מכל הנס הגדול של רבים ליד מעטים, ועוד ועוד, המלחמה הזו, שהיא הירואית – לקחו את הנושא של פך השמן, שהוא לא היה העיקר. היה אפשר, כשיש טומאה – לא אתווכח תורנית – טומאה אותרה בציבור. את רוצה – אם הוא ייתן לי, לא על הזמן, אין לי שום בעיה – היה אפשר להשתמש בשמן אחר, ולא היו צריכים להתמקד דווקא בשמן הזה. אבל זו הייתה מהות החג. דווקא את השמן הזה, שהיה מהדרין, וכל החג הזה מסמל אי-ויתור ואי-פשרה על שום דבר – זה מה שהציל אותנו. לא היינו מוכנים להתפשר. חלקם התייוונו לגמרי, חלקם התייוונו בחלקיות, מה אפשר לעשות, והלכו עם התרבות. אנחנו היינו נשארים עם יווני, ואולי המקור שלנו יהודי. ועל זה אנחנו היום חוגגים, רק על הניצחון התרבותי ועל המסורת. ואנחנו היום אומרים גם שהמלחמה הזאת נשארת. היוונים זה שם תואר, זה לא דווקא של אז. גם היום אנחנו – אתה יודע, רק שנה אחרי שקבעו את חג החנוכה, ראו שחג החנוכה בא לסמל לנו – אנחנו יודעים שהיום כל המעצמות האלה – לא יוון, לא הרומאים, לא הפלישתים, לא העמונים ולא המואבים, וגם מאז, כל האימפריות האלה, כל אלה פסו מן העולם, לא מכירים, לא יודעים, עד היום הזה. יכול להיות שגם הנאציזם, גם הקומוניזם, גם הסוציאליזם וגם האביב הערבי – אנחנו רואים שכולם נכחדים, ונשארת האומה הקטנה, האומה שלנו. למה? בזה אני אסיים, בכל אופן דבר תורה. מכיוון שאנחנו שמרנו על הסמלים שלנו, על המורשת שלנו, על התרבות שלנו, ואת זה צריך לעשות גם היום. גם היום יש מלחמה על השבת. כשאנחנו היום באים לדבר על השבת, זה לא דבר שהמצאנו עכשיו. על זה הייתה מלחמה אז, ואת זה אנחנו הולכים לפרוץ. אני רק אקריא לך את מה שכותב דיזנגוף בתל-אביב – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> קשה לי להפסיק אותך, אבל אני מפלה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> בכל אופן, בזכות זה. מה כותב דיזנגוף, ראש עיריית תל-אביב, מי שהיה ראש המועצה הראשון – הוא כותב ב-1933: זכרו כי השבת היא אות הסולידריות הלאומית שלנו, הנפלאה ביותר מדור ודור, וכל הפוגע בה, באחדות ישראל הוא פוגע. ולכן הוא מבקש שהאוטובוסים הציבוריים, גם אלה השייכים למושבות – מתבקשים לא לנסוע ברחובות תל-אביב בימי שבת וחגים. את זה כותב ראש עיריית תל-אביב. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. חבר הכנסת מקלב – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני מסיים, מסיים את זה. גם היום אנחנו אומרים את זה: זה הסמל שלנו, זה הדגל שלנו, נשמור עליו. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת מקלב. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> אני מבקשת שגם דבר התורה שלי – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> סוף-סוף נאום אחד יעיל שמענו פה היום. <מיכל רוזין (מרצ):> אבל זה לא עובד ככה, סליחה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משהו שיש לנו מה לעשות אתו בבית. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא שמעת את כולם, למה אתה מעליב? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שמעתי את רובם. סתם, סתם. לא לפרוטוקול. אני חוזר: שהפרוטוקול לא יכתוב את זה. לא לפרוטוקול. <מיכל רוזין (מרצ):> יש פה אפליה – לפי התוכן אתה נותן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ממש לא. <מיכל רוזין (מרצ):> אבל חוץ מזה, קיבלתי את השלוש שלך, נכון? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת רוזין, שלוש דקות לרשותך. בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> שלוש דקות, פלוס שלוש דקות של היושב-ראש. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבר ארבעה שבועות שאנחנו מגישים שבוע אחר שבוע הצעות לסדר-היום לדיון בנושאים מדיניים, על כל מה שקורה בזירה. לצערנו, נשיאות הכנסת מחליטה שבוע אחר שבוע לדחות את ההצעות שלנו, וגם ערעור לוועדת הכנסת לא צלח. זה משום שלא רוצים לשמוע אותנו, לא רוצים לשמוע את הביקורת. בעבר היו כאן מנהיגים, ראשי ממשלה שהיה להם חזון, הייתה להם תעוזה אמיתית לנהוג את עמם, והם לא פחדו להודות באמת יסודית אחת וחשובה – ששלום עושים עם אויבים. היום ראש הממשלה שלנו עסוק כל הזמן בגינוי, בניחומי אבלים, בהתרעמות על שרת החוץ השבדית, חיפוש אובססיבי אחרי כל אמירה של ראש הרשות הפלסטינית, והשרים שלו ממליצים – הנה אחד שנמצא פה, שר החינוך – על "חומת מגן 2", אורי אריאל מסרטט כבישים נפרדים – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הוא לא שר החינוך. <מיכל רוזין (מרצ):> הוא יחזור להיות, אני מניחה. – – סיפוח שטחים הפך למטבע לשון, וציפי חוטובלי עוסקת במסמכים משפטיים שנוגדים את החוק הבין-לאומי. צודק ג'ון קרי, שאמר השבוע בפורום סבן שהוא לא מצליח להבין איך אנחנו, אזרחי ואזרחיות המדינה, לא רואים שהמדינה הדו-לאומית צועדת בכיווננו בצעדי ענק. לא רק צועדים בכיוון מדינה דו-לאומית, אלא בדרך – ואת זה אני מוסיפה על דבריו של קרי – להחרבת החזון הציוני. זהו התוצר של ניהול הסכסוך המדיני בינינו לבין הפלסטינים ולא הבאת פתרון והבהרת אופק מדיני ותשובה. אבל למה אני מתפלאת כל כך? בממשלה שיושבים בה מכחישי הדמוקרטיה, בית-המשפט העליון, שמזמינים את יושב-ראש ארגון להב"ה, בשם חופש הביטוי, להופיע כאן בכנסת, שבמידה מסוימת מדליפים מידע מסווג על תנועות כוחות צה"ל לפעילי ימין, שגם אומרים כל הזמן: מדובר בעשבים שוטים, כשאנחנו סופרים כבר 62 אירועי "תג מחיר" בשנת 2014. עשבים שוטים – מעולם לא ראיתי כל כך הרבה עשבים שוטים בערוגה אחת. אתמול קברנו – אני אשמח אם תשמור על שקט. אני לא שומעת את עצמי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, אנחנו מבקשים קצת שקט באולם. חבר הכנסת נפתלי בנט. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו מקבלים את פניו בברכה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – שחבר כנסת אחד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אי-אפשר, אני לא שמעתי את עצמי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת עיסאווי פריג'. כן, חברת הכנסת רוזין. <מיכל רוזין (מרצ):> אוה, תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הוספנו לך חצי דקה. <מיכל רוזין (מרצ):> אתמול קברנו את מנהיגנו, מנהיג מרצ יוסי שריד, זיכרונו לברכה – זכרו לברכה, אחד ממנהיגי השמאל האמיצים ביותר שהיו כאן, לוחם צדק, שוויון ושלום, אדם שהצליף בנו את עמדותיו, את ביקורתו, ולא חסך את שבטו לא משונאיו ולא מאוהביו. אני רוצה לסיים בקריאת קטע שלו, זה דבר התורה שלי להיום. "מי מפחד משלום?", הוא כותב, "מי שמפחד פחות ממלחמה. הרי במלחמה נופלים אנשים וזה סוף החיים, אבל לא סוף העולם; ואילו בשלום נופלות ממשלות, וזה עלול להיות סוף הקריירה. לכן למה לקחת סיכונים מיותרים? אם תפרוץ, חלילה, מלחמה, כולנו נהיה מאוחדים; אך אם יפרוץ שלום נתפצל, נריב וניקלע למשברים. נתניהו למד מניסיונו, ובעיקר מניסיונם של אחרים – המעשה יותר מסכן מהמַחדָל, בדרך כלל. אל תתייראו מפני הבטלנים, גם לא מפני המלהגים, אלא רק מפני העושים. אם ממני תראו וכך תנהגו – מובטחות לכם ארבע שנות שלטון לפחות. והשלום – סובלני מטבעו, יכול לחכות. הוא לא בורח לשום מקום, וגם אם יתמהמה, בוא יבוא באחרית הימים. מי כמונו רוצה שלום? אך מעולם לא האמנו בשלום עכשיו, ותמיד האמנו בשלום אחר כך. 'מוטב מאוחר' עלול להסתבר בדיעבד כמאוחר מדי ואפילו כ'לעולם לא'. הזדמנויות מדיניות, מטבען, אם אינן נאחזות בקרני הזמן, גם זנבן חומק." והוא מסיים את מאמרו, הציני כמובן, ואומר: "מי מפחד משלום? מי שמשליך את יהבו על המלחמה הבאה, שלעולם תהיה אחרונה, וגם הכי מוצלחת, עד שייחשפו מערומיה ושקריה". יהי זכרו ברוך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אכן, יהי זכרו ברוך. השר יריב לוין משיב על ההצעות – יסכם את הדיון. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, נדמה לי שהתייחסתי לשלוש הצעות האי-אמון, אולי לא בהרחבה רבה, בוודאי לגופו של עניין, בחלק הקודם של הדיון, ונדמה לי שאחרי ששמענו גם את דוברי האופוזיציה האחרים, אדוני היושב-ראש, אפשר לקבוע באופן הברור ביותר – אין בסיס להצעות האי-אמון, אין שום סיבה לאשר אותן, ואני חושב שיהיה נכון שהכנסת תדחה את ההצעות האלה. הממשלה תמשיך ותפעל בהתאם למנדט שקיבלנו מהציבור – – <מיכל רוזין (מרצ):> אין בסיס לאמון בנושא המדיני? <שר התיירות יריב לוין:> – – כדי להוביל את ישראל בנתיב בטוח – – <מיכל רוזין (מרצ):> רק בנושא של – – – לא נותנים לנו – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – כפי שאנחנו עושים עד היום, לחזק את הכלכלה, גם את הפלורליזם, חברת הכנסת רוזין, ואני בטוח שהממשלה תמשיך ותפעל. <מיכל רוזין (מרצ):> אתה רציני? לא הקשבת לנו? <שר התיירות יריב לוין:> נדמה לי שאם נסתכל על נושאי הצעות האי-אמון שהיו היום, די בזה כדי להעיד שלאופוזיציה אין באמת טענות של ממש לממשלה. כל הנושאים כולם, יש להם רק דבר משותף אחד: הם בטח לא יכולים להיות בסיס לבקש אי-אמון ולבקש להחזיר את מדינת ישראל לתהליך של בחירות. לכן אני מבקש מהכנסת לדחות את הצעות האי-אמון. תודה. <מיכל רוזין (מרצ):> בסיס או החידלון של הממשלה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לאדוני השר. הוגשו למזכירת הכנסת 21 חתימות מהאופוזיציה להצבעה שמית. נעבור, אם כן, להצבעה. גברתי המזכירה תקריא את שמות חברי הכנסת. מי בעד הצעות האי-אמון ומי נגד – של המחנה הציוני. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – אינו נוכח <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת מתבקשים לשמור על שקט, שהמזכירה תוכל לשמוע את חברי הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) רוברט אילטוב – בעד אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – אינה נוכחת אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – אינו נוכח נפתלי בנט – נגד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – אינו נוכח ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – בעד אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – בעד תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – אינו נוכח משה יעלון – נגד איתן כבל – אינו נוכח אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – אינו נוכח יעל כהן-פארן – אינה נוכחת משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – בעד טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – אינה נוכחת יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – בעד סילבן שלום – נגד עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – אינו משתתף בהצבעה סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גברתי המזכירה תקרא בבקשה את שמות חברי הכנסת שלא נכחו באולם. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת מירב בן ארי – אינה נוכחת איל בן ראובן – בעד איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – אינו נוכח יוסף ג'בארין – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – בעד איתן כבל – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח יעל כהן-פארן – אינה נוכחת משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – בעד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מיקי לוי – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח משולם נהרי – נגד בנימין נתניהו – נגד רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – אינו נוכח אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח נורית קורן – אינה נוכחת מירי רגב – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח עפר שלח – בעד סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – אינה נוכחת <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי חברי הכנסת, האם יש מישהו שנוכח באולם ומבקש להצביע? גברתי המזכירה תספור את הקולות. תמה ההצבעה. תוצאות ההצבעה: 38 נגד, 36 בעד. הצעת האי-אמון של המחנה הציוני נפלה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת האי-אמון הבאה. לבקשת האופוזיציה – הוגשו כאן 21 חתימות, ואנחנו נקיים גם את ההצבעה הזאת על הצעת האי-אמון של הרשימה המשותפת בהצבעה שמית. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה התוצאות? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מה היו התוצאות של ההצבעה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> קראנו את התוצאות. קראנו את התוצאות: 38 נגד, 36 בעד. ההצעה נפלה, צר לנו. גברתי המזכירה תקרא בבקשה את שמות חברי הכנסת. אני עושה רגע סדר: אנחנו מצביעים עכשיו על הצעת האי-אמון של הרשימה המשותפת; לבקשת האופוזיציה הצבעה היא שמית. גברתי המזכירה תקרא את שמות חברי הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – אינה נוכחת אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – אינו נוכח נפתלי בנט – נגד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – אינו נוכח ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד באסל גטאס – בעד אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – אינה נוכחת אבי דיכטר – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – בעד תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד יואל חסון <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יואל חסון, חבר הכנסת חסון? <קריאה:> לא משתתף? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא משתתף, אז תגיב. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יואל חסון – אינו משתתף בהצבעה אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא אמרתי לך שאני לא משתתף, אני לא אמרתי שאני לא משתתף. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אמרת שאתה לא משתתף. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני לא אמרתי שאני לא משתתף. <קריאה:> עשית ככה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יואל, אמרת שאתה לא משתתף. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני לא אמרתי שאני לא משתתף. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יואל, אמרת שאתה לא משתתף, אמרת שאתה לא משתתף. אני קראתי בשמך, אמרת שאתה לא משתתף. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא אמרתי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אמרת שאתה לא משתתף. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ככה זה "לא משתתף"? לא אמרתי במילים שלי "לא משתתף". <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יואל, אמרת שאתה לא משתתף, עזוב, נו. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – אינו נוכח משה יעלון – נגד איתן כבל – אינו נוכח אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – אינו נוכח יעל כהן-פארן – אינה נוכחת משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – אינו נוכח אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – אינה נוכחת יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – בעד סילבן שלום – נגד עפר שלח – בעד איציק שמולי – אינו נוכח סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גברתי המזכירה תקרא בשמות חברי הכנסת שלא היו באולם, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת מירב בן ארי – אינה נוכחת איל בן ראובן – בעד איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד אורן אסף חזן – אינו נוכח אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – בעד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – בעד איתן כבל – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח יעל כהן-פארן – אינה נוכחת משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – בעד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מיקי לוי – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח מרב מיכאלי – בעד אראל מרגלית – בעד איילת נחמיאס ורבין – בעד קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – אינה נוכחת מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – אינה נוכחת <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי חברי הכנסת, האם יש מישהו באולם שלא הצביע ומבקש להצביע? <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני. על-פי התקנון אני יכול להצביע גם אם אני רוצה לשנות את ההצבעה. <קריאה:> אתה לא יכול. בהצבעה שמית אתה לא יכול. אם קראתי את הבא בתור, אתה כבר לא יכול. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אבל אני לא אמרתי – – – <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> אבל אתה עשית ככה, יואל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה זה אומר? <קריאה:> זה אומר: אני לא משתתף. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חסון, היה ברור לכולם, צעקו את זה מאחוריך – עזוב, נו – ואז כעסו עליך למה אמרת את זה. אז עזוב. ההצבעה הסתיימה, גברתי המזכירה תספור את הקולות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 32, נגד – 38. אני קובע כי הצעת האי-אמון של הרשימה המשותפת לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת אי-אמון מטעם סיעת יש עתיד, הצבעה שמית. האופוזיציה ביקשה הצבעה שמית. גברתי מזכירת הכנסת, נא להתחיל בקריאת שמות חברי הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – אינה נוכחת אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – אינו נוכח נפתלי בנט – נגד יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – אינו נוכח ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – אינו נוכח משה יעלון – נגד איתן כבל – אינו נוכח אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – אינו נוכח יעל כהן-פארן – אינה נוכחת משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – אינו נוכח אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – בעד טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – אינה נוכחת יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו משתתף בהצבעה יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – בעד סילבן שלום – נגד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי מזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא ענו לך בסיבוב הראשון של ההצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – בעד אלי אלאלוף – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – אינה נוכחת מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – אינה נוכחת איל בן ראובן – בעד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – אינו נוכח באסל גטאס – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח ג'מאל זחאלקה – בעד תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח אורן אסף חזן – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – בעד איתן כבל – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח יעל כהן-פארן – אינה נוכחת משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – בעד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח מרב מיכאלי – בעד אראל מרגלית – אינו נוכח רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – אינה נוכחת מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – אינה נוכחת <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי וחברות הכנסת, האם יש מישהו או מישהי באולם שלא קראו בשמו או בשמה ומעוניינים להצביע? חבר הכנסת יואל חסון. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשם חבר הכנסת) יואל חסון – בעד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עוד מישהו? ההצבעה הסתיימה. גברתי המזכירה, נא לספור את הקולות. מייד בתום ספירת הקולות אנחנו עוברים לנושא הבא. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני, יש לי הצעה לסדר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לאחר ההכרזה על התוצאות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני ראש הממשלה, הכיסא הזה יפה לך דווקא. יפה לך הכיסא הזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 35 בעד, 37 נגד. אני קובע כי הצעת האי-אמון לא התקבלה. <הצעה לסדר> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, הצעה לסדר של חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברים, ועדת הכנסת קבעה שהדיון היום ייגמר בשעה 16:00. עכשיו קיבלנו הודעה שוועדת הכנסת מתכנסת ב-15:20 כדי להאריך את הדיון. אדוני היושב-ראש, לא משנים כללי משחק תוך כדי המשחק. היום אנחנו גם תכננו את הימים שלנו ואת היום שלנו – שזה בשעה 16:00. אני מבקש מכבוד היושב-ראש לחזור בו – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> יש לו נר להדליק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – תן לנו להמשיך את סדר-היום שלנו איך שקבענו. אי-אפשר שאנחנו נתנהל בצורה פרטיזנית ולא – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. אני שמח מאוד שחבר הכנסת עיסאווי פריג' מעלה את הנושא הזה. חברי הכנסת, לפני שעוברים לנושא הבא ברצוני לומר שני משפטים. בכנסת הזאת נמצאים מאות עובדים, הם לא שייכים לא לשמאל ולא לימין, לא לאופוזיציה ולא לקואליציה. הם משרתים אותנו נאמנה כל ימות השנה. הם יודעים שמדי שנה מתקיימת הדלקת נר מסורתית בשעה 16:00 יחד עם חברי כנסת, ואנחנו היינו אמורים, כולנו, בשעה 16:00, להשתתף בהדלקת הנרות. לא צפיתי – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה זה קשור? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו רוצים להיתמם? אני יודע להיתמם יותר טוב ממך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תקיים אותה, אדוני. תקיים אותה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> איך שראיתי את ההצבעות השמיות – נער הייתי גם זקנתי, אני מבין למה זה מוביל. השעה 15:10, אנחנו עכשיו נפתח את הנושא הבא. בפעם האחרונה שבדקתי – יש רוב בוועדת הכנסת לקואליציה. הם יתכנסו, ישנו את ההחלטה. חוץ מביזוי העובדים לא יצא מזה שום דבר. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני אישית ב-16:00 אלך להדלקת נר, והדיון פה יתנהל כמה שיידרש – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – וכמה שתחליט ועדת הכנסת. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, מספיק. מספיק. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה, לאופוזיציה אי-אפשר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כמו שאמרתי, מספיק. כולנו כבר לא כאלה תמימים שנוכל פה להיתמם בפומבי. מספיק עם זה. <קריאות:> – – – <הודעות הממשלה על הפסקת כהונתו של שר, על הפסקת כהונתו של סגן שר ועל צירוף שר לממשלה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אני מתכבד להזמין את השר יריב לוין למסור שתי הודעות מטעם הממשלה. הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 9(א)(6) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, כי חברותו בממשלה של שר החינוך ושר התפוצות נפתלי בנט נפסקה ביום 6 בדצמבר 2015 בשעה 10:00, בחלוף 48 שעות מן המועד שבו מסר השר נפתלי בנט לראש הממשלה את כתב התפטרותו מן הממשלה, בהתאם לסעיף 22(א) לחוק-יסוד: הממשל ובהתאם לסעיף 5ב לחוק הממשלה, התשס"א–2001. כמו כן מבקשת הממשלה להודיע לכנסת, בהתאם לסעיף 9(א)(7) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, כי משעה שנפסקה חברותו של השר נפתלי בנט בממשלה, החל ראש הממשלה למלא את תפקיד שר החינוך ושר התפוצות, בהתאם לסעיף 24(ב) לחוק-יסוד: הממשלה. כמו כן, באותה הזדמנות, ימסור השר לוין – בעצם יודיע השר לוין גם על החלטת הממשלה בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה, לצרף את חבר הכנסת נפתלי בנט כשר נוסף בממשלה, ובהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, למנות את נפתלי בנט לשר החינוך ושר התפוצות במקום ראש הממשלה וממלא-מקום שר החינוך ושר התפוצות. על הנושא הזה יתקיימו – הנושא השני – דיון והצבעה. אפשר לגמור אותו בתוך חצי שעה וללכת בצורה מכובדת יחד עם העובדים להדליק את הנר. אפשר לעשות דיון, ואני לא חוסם אף אחד. כל אחד יקבל את רשות הדיבור, מי שיירשם, שלוש דקות, על-פי התקנון. <חיים ילין (יש עתיד):> אבל האשמת אותנו, כבוד היושב-ראש. האשמת את האופוזיציה בזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הבחירה בידיים שלכם. הרשימה סגורה כרגע. <חיים ילין (יש עתיד):> אבל האשמת את האופוזיציה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש לנו 35 דוברים ברשימה. הבחירה, כמו שאמרתי, בידיכם. בבקשה, השר לוין יעלה וימסור את ההודעה. <חיים ילין (יש עתיד):> זה לא בסדר. האשמת את האופוזיציה בתנאים של העובדים. עשית חיבור לא נכון, כבוד היושב-ראש. ממש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מעריך מאוד – לאחר עשרות שנות כהונה בכנסת, חבר הכנסת חיים ילין – – <חיים ילין (יש עתיד):> לא, זה עניין אנושי, זו לא אשמה, זה עניין אנושי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – בהחלט נותן לי תמיד עצות טובות. בהחלט. <חיים ילין (יש עתיד):> זה לא שייך בכלל לכמה שנים בכנסת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, השר לוין. <שר התיירות יריב לוין:> כבוד ראש הממשלה, השרים, חברות וחברי הכנסת, אני אודיע תחילה את ההודעה שאיננה מחייבת הצבעה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אכן. <שר התיירות יריב לוין:> – – ואחר כך את ההודעה השנייה. בהתאם לסעיף 9(א)(6) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, מבקשת הממשלה להודיע לכנסת כי חברותו בממשלה של שר החינוך ושר התפוצות נפתלי בנט נפסקה ביום 6 בדצמבר 2015 בשעה 10:00, בחלוף 48 שעות מהמועד שבו מסר השר בנט לראש הממשלה את כתב התפטרותו מן הממשלה, בהתאם לסעיף 22(א) לחוק-יסוד: הממשלה ובהתאם לסעיף 5ב לחוק הממשלה, התשס"א–2001. כמו כן מבקשת הממשלה להודיע לכנסת, בהתאם לסעיף 9(א)(7) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, כי משעה שנפסקה חברותו של השר נפתלי בנט בממשלה החל ראש הממשלה למלא את תפקיד שר החינוך ושר התפוצות, בהתאם לסעיף 24(ב) לחוק-יסוד: הממשלה. ולבסוף, הממשלה מבקשת להודיע לכנסת, בהתאם לסעיף 9(א)(8) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, כי כהונתו של סגן השר במשרד החינוך, חבר הכנסת מאיר פרוש, נפסקה ביום 6 בדצמבר 2015, במועד שבו נפסקה חברותו בממשלה של שר החינוך נפתלי בנט, בהתאם לסעיף 26(2) לחוק-יסוד: הממשלה. להלן ההודעה השנייה: אני מתכבד להודיע לכנסת כי הממשלה החליטה כדלקמן: א. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה, לצרף את חבר הכנסת נפתלי בנט כשר נוסף בממשלה; ב. בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, למנות את השר נפתלי בנט לשר החינוך ולשר התפוצות במקום ראש הממשלה וממלא-מקום שר החינוך ושר התפוצות; ג. בהתאם לסעיף 15 ולסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, להביא את ההחלטות הנ"ל לידיעת הכנסת ולאישורה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר לוין. כאמור, הסעיף השני – ההודעה השנייה, לגבי החלטת הממשלה בדבר מינוי חבר הכנסת נפתלי בנט לשר, ומינויו לשר החינוך ושר התפוצות, מחייבת הצבעה, לכן מתאפשר גם דיון. יש לנו, כמו שאמרתי, 35 שנרשמו. חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני. אחריו – חברי הכנסת זוהיר בהלול, מנואל טרכטנברג, איל בן ראובן, וכן הלאה, על-פי הרשימה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אני עולה במקומו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. בבקשה? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני ונחמן התחלפנו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה ונחמן התחלפתם – אין בעיה, אבל אתה רשום לדיון? <נחמן שי (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אז חבר הכנסת נחמן שי ידבר במקום חבר הכנסת אחמד טיבי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לחברי נחמן שי, כי אני וחברי יוצאים לניחום אבלים בנגב. אני גם רוצה להתייחס לעניין סיום הישיבה ב-16:00 והדלקת נרות חנוכה והעובדים וכדומה. תפקידה של האופוזיציה להכשיל את הממשלה, עד כדי כך שהיא פועלת וחותרת להפלתה. זה התפקיד של האופוזיציה. מותר להשתמש בכל כלי פרלמנטרי. אחד הכלים האלה הוא לדבר, להציג את הנושא, למשוך את הזמן, כדי לא לאשר את הנושא החשוב ביותר בהיסטוריה של הכנסת – אישור מינויו מחדש של השר נפתלי בנט, שעשה תרגיל של חוק נורבגי, התפטר, אחר כך חזר. אז אני מבקש, פונה לכל עובדי הכנסת: נפתלי בנט והממשלה פגעו באפשרות שתגיעו להדלקת נרות חנוכה בזמן. לא חברי האופוזיציה, שעושים את מלאכתם נאמנה בזה שהם רוצים להכשיל את הממשלה – – <יצחק כהן (ש"ס):> היית – – – ברמדאן. <קריאה:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – ובזה שהם רוצים להכשיל את חזרתו של נפתלי בנט לתפקיד שר. זו עמדת האופוזיציה – – <יצחק כהן (ש"ס):> גם ברמדאן? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – אנחנו מאוחדים בה, ואנחנו כאן כדי לבלום את הניסיון הזה להחזיר את השר נפתלי בנט לכאן על-ידי תרגילים פרלמנטריים לא מכובדים. מה שנפתלי בנט עשה – התפטר, חזר וכו', זה פארסה, זה חוסר כבוד למשטר. נכון, העבירו חוק, העבירו חוק מיוחד, חוק נורבגי משופר, משודרג, מצומצם, אבל אם סיכמנו שבשעה 16:00 מפסיקים את הדיון, אפשר להפסיק את הדיון, ללכת להדלקת נר חנוכה, ואולי מחר-מחרתיים, ביום שני הקרוב, אפשר להצביע מחדש על הנושא החשוב ביותר בתולדות הכנסת: מינויו מחדש של השר נפתלי בנט. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת זוהיר בהלול – בבקשה, אדוני. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג יעלה אחריו. עד שלוש דקות לרשות אדוני. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, מכיוון שאני חושב שבבניין הזה כל מי שדובר אמת אומרים עליו שהוא מוטה מחמת מיאוס, אז אני כבר לא מאמין אפילו בעצמי, ולכן אני רוצה לדלות את מילותי ממסמך שהגיע לידי מ"מיתווים", המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית. המכון הזה ערך מדד מדיניות-חוץ ישראלית לשנת 2015, ולהלן הנתונים שאמורים להדאיג: הואיל ובנימין נתניהו יצא מן האולם, וחבל שראש הממשלה איננו שומע את דברי – הייתי יכול לומר, בהסתמך על הדברים שייאמרו להלן, שבנימין נתניהו הוא בדיוק כמו לואי ה-14, מלך צרפת, שאמר, כזכור לך, אדוני היושב-ראש: "המדינה זה אני" – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מטפורה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – הואיל ובנימין נתניהו הוא ממש ההעתק של לואי ה-14, אז הנה הנתונים שמראים שהאיש הכול-יכול, שגם מנהל את מדיניות החוץ של ישראל, מקבל את הנתונים האלה: מצב ישראל בעולם – רוב הציבור בישראל חושב שמצב ישראל בעולם הוא לא טוב וששיפורו תלוי בהתקדמות בתהליך השלום. נתניהו אינו מאמין בכך, והוא חושב שהעם מטופש וטיפש, ורק הוא חכם וקוגניטיבי, ולכן הוא מתעמר בתהליך השלום. עוד נתון: מדיניות החוץ של הממשלה – הציבור אינו מרוצה מתפקוד הממשלה בתחום מדיניות החוץ, וחושב שראש הממשלה בנימין נתניהו נכשל במאמציו לבלימת פרויקט הגרעין האיראני. מי שלא מאמין בכך שנכשל הוא ראש הממשלה שלנו, שהוא גם שר החוץ, שכל אימת שמיקרופון הזדמן לו או מצלמה הבזיקה אל מולו, הוא אמר: התהליך תקוע בשל פרויקט הגרעין האיראני. הציבור מודאג מהמהלכים שהחלישו את משרד החוץ. רוב הציבור חושב שמשרד החוץ אינו ממלא כיאות את ייעודו. יתרה מכך, הישראלים חושבים שעל המדינה ושירות החוץ הישראלי להתבסס יותר על אמצעים דיפלומטיים מאשר על שימוש בכוח. בנימין נתניהו מאמין בכוח, ואיננו מאמין בתהליך דיפלומטי. היחסים עם ארצות-הברית – הישראלים חושבים שמצב היחסים עם ארצות-הברית הוא בינוני, וציונו נמוך. בנימין נתניהו הצליחו אפילו להתעמת עם הידידה מספר אחת בעולם כשר חוץ וכראש ממשלה. באשר לתהליך השלום – רוב הציבור חושב שמעורבות גדולה יותר של מדינת ישראל – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, חבר הכנסת בהלול, זמנך תם. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> שנייה, רק לסיים את המשפט. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אה, זה משפט. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – – רוב הציבור בישראל חושב שמעורבות גדולה יותר של מדינות ערב תסייע לקידום השלום – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – ורואה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת בהלול. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – באפשרות לכונן יחסים נורמליים עם מדינות ערב את התמריץ הבין-לאומי היעיל ביותר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת בהלול, תודה רבה. עד כאן. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> בנימין נתניהו לא מאמין בכך – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מנואל טרכטנברג, בבקשה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אני עוד שנייה מסיים. – – ואפילו כאשר – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתה צריך לסיים בתוך זמנך. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – נפגש באקראי עם הנשיא אבו מאזן, לחץ לו יד ותירץ זאת – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת בהלול, זמנך תם. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – בתפקוד דיפלומטי. חבל לי מאוד. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג. כפי שאמרתי בדיון הקודם, אף שאנחנו פוסקים כבית הלל בחנוכה, אנחנו ננהג כבית שמאי ונקפיד על הזמנים. שלוש דקות לרשות אדוני, בבקשה. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> מאה אחוז. אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני קודם כול רוצה לברך את השר בנט על חזרתו למשכן הזה. אני לא בטוח שהוא התגעגע אלינו, אנחנו התגעגענו אליו. אבל הסוגיה היא לא חזרתו של השר בנט לכאן אלא התייחסותה של הממשלה הזאת, של הקואליציה הזאת, לחוקי מדינת ישראל. הרי כל שני וחמישי אנחנו מתבשרים על כך שהממשלה, הקואליציה, מציעה לשנות חוקי-יסוד. אז פעם אחת זה מספר השרים ומספר סגני שרים, ששינו את זה לפני כשנתיים ושוב שינו; ופעם אחרת זה המועד שבו צריך להתקיים דיון על תקציב המדינה, שנדחה פעם אחר פעם. כך, באופן תקדימי סיימנו את השנה הזאת, 2015, בפעם הראשונה בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל כאשר לא היה תקציב עד הרגע האחרון; ויש עוד דוגמאות רבות. אם כן, ראש הממשלה מתבטא מעת לעת על כך שצריך משילות, שצריך שינויים בחוקים כדי שתהיה משילות; חוסר המשילות בא מהממשלה הזאת עצמה בכך שהיא כל פעם משנה. אני נולדתי במדינה שבה החוקה הייתה הדבר הכי פחות יציב שאפשר להעלות על הדעת, ושינו אותה בהתאם לצרכים הפוליטיים הרגעיים לכאן או לכאן. אני חשבתי שבמדינת ישראל זה יהיה אחרת, שיהיה כבוד לחוק, שיהיה כבוד בפרט לחוקי-היסוד – ולא כך. לזה יש השלכות; הציבור מסתכל. מה צריכה להיות ההתייחסות של אזרח מן השורה כשהוא רואה שהממשלה עצמה לא לוקחת ברצינות את החוקים שהיא עצמה תרמה לחקיקתם? אני קורא לקואליציה לחדול מהנוהג הפסול הזה לשנות כל פעם את הנהלים, את התקנות, את החוקים, כדי להתאים אותם לצרכים הרגעיים הפוליטיים באותה שעה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת טרכטנברג. חבר הכנסת איל בן ראובן, ואחריו – חבר הכנסת אראל מרגלית. שלוש דקות לרשות אדוני, בבקשה. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה להקריא לכם קטע קצר מריאיון ב"גלי צה"ל" ב-19 בנובמבר, לפני שבועיים וחצי, בבוקר שאחרי אישור התקציב. אני מצטט: אתה לא מאמין, זה חוק נפלא. מהבוקר אני מתעסק היום בחינוך המיוחד, בתוכנית המתמטיקה ובתוכנית הציונות והיהדות. היום היה יום מאוד פורה, ואני מברך על החוק הזה. ידעתי שהוא חשוב, לא ידעתי עד כמה הוא מוצלח. והשר ממשיך: אני מאוד ממליץ לעמיתי, לאריה דרעי, לעמיתי בליכוד או לכחלון לתפוס את זה בשתי ידיים – את החוק הנורבגי – ולהתפטר מהכנסת כדי להקדיש את עצמם במאה אחוז למשרדם. אני בכל מקרה מאוד מרוצה מזה. גם מחר בבוקר אני אקום מוקדם בשביל לעבוד כשר של מדינת ישראל. אני מניח שאתם כולכם מבינים במי מדובר – כמובן, בשר החינוך נפתלי בנט, שעכשיו בחר לחזור לכנסת. אני שואל אתכם, יושבי השולחן הקדמי, שלצערי ריק לפני: לאיזו קומה עוד אפשר לרדת ברמת ההתייחסות למילים שאומרים נבחרי העם מהממשלה לציבור? אני שואל אותך, אדוני שר החינוך, שלא נמצא פה כרגע: אין בושה? לפחות תעלה ותתנצל על דברים שאמרת. ואני יודע שקשה לך, כי אתה ממפלגה שבה לא מתנצלים, אבל לא התייחסת ברצינות לאף אחד מאלו שדיברת אליהם. ומי הם? – עם ישראל, שכנראה כבר התרגל שלמילים שלכם אין באמת משמעות. עברו רק שלושה חודשים מאז העברת החוק. מסתבר שהשר בנט כבר לא מברך על החוק הזה, כבר לא חושב שחשוב להקדיש את מאה אחוז זמנו לחינוך, וכנראה כבר איננו ממליץ לעמיתיו להצטרף אליו ולנצל את החוק הנורבגי. מה הסיבה? מעניין – אולי השר בנט יודע; אולי משרד החינוך שבו הוא לא כל כך רצה להיות באמת – אולי הוא כבר התחיל לשעמם אותו. כבוד השר, בפוזיציה הזאת, אני מודה שהייתי מרגיש מאוד לא נוח. אני מניח שבתום ההצבעה היום שר החינוך יחזור להיות שר החינוך, והוא בטח יחזור ויסביר לנו בלי למצמץ כמה חשוב ונכון להיות שר חינוך וחבר כנסת בו-זמנית. אני ממליץ לחברי שולחן הממשלה לנהוג להבא בקצת יותר ממלכתיות ובאחריות לאומית. אם חוק אכן מסייע למדינה, אז עשו מה שצריך כדי לקדם אותו; אם חוק איננו אלא אתנן פוליטי, עדיף לוותר עליו. אנא מכם, תנו כבוד לכנסת, תנו כבוד לעם ישראל. אתם פשוט לא מכבדים את עצמכם, וחבל. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת איל בן ראובן. חבר הכנסת אראל מרגלית, ואחריו – חברת הכנסת חנין זועבי. שלוש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אני יודע, אני גם מסתכל בטלוויזיה, הנורבגים טובים בכמה ענפי ספורט. מי שעוקב עכשיו רואה שיש אליפות העולם בסקי, "קרוס קאנטרי סקי", עם יריות בסוף, והנורבגים מצטיינים בזה. במה שהנורבגים לא מצטיינים זה בפליק-פלאק לאחור, נחיתת צוקהרה וסלטה ערבית. זה מה שבנט עושה לנו מהחוק הנורבגי. אם רצית ורציתם ששרי הממשלה יצאו מהכנסת ושכנסת ישראל תקבל יותר תשומת לב, זו עמדה – מסכים אתה או לא מסכים אתה, אבל זאת עמדה שלמה. כשהבאתם את זה, הבאתם את זה בחצי גז. עשיתם על זה וריאציות. חלק זה התאים להם, חלק זה לא התאים להם; לא הבנו איזה מהלך חוקתי אתם מעבירים, והעברתם אותו בצורה קלוקלת. בלבלתם את המדינה. אבל מה, כמה מפלגות – עשיתם מעשה. עכשיו אתם חוזרים בכם. אני אומר לעצמי, מה אזרח, מה נערים, נערות, שגדלים פה צריכים להבין לגבי המשילות של ממשלת ישראל ואיך היא מושלת ומנסה למשול בצורה הדמוקרטית בתוך מדינת ישראל? לא ברור, לא מובן ורע. עכשיו, נפתלי בנט, בוא תשאל את עצמך, מה אתה עשית בתוך שר הכלכלה ומה אתה עושה בתור שר החינוך? אז בתור שר הכלכלה, בגדול, אפשר לסכם את התקופה שלך בכך: 60,000 עסקים קטנים נסגרו בשנה האחרונה לכהונתך; התעשייה הישראלית פתחה בשנה הזו חמישה מפעלים חדשים, ובשנה טיפוסית נורמלית היא פתחה 56 מפעלים חדשים; הטכנולוגיה נעצרה, והרבה מאוד מההאטה במשק שקורית היום היא תחת המשמרת שלך. בחוק שקיפות המונופולים נעלמת, לא היית שותף; דיברת על הורדת מחירים, אבל כשהגיע הזמן לתמוך בחוק של הורדת מחירים נעלמת והיית כלא היית. ועכשיו בחינוך, אותו דבר – אתה עוסק בגימיקים, אתה לא עוסק בעיקר. העיקר מובן ומורכב מהאופן שבו מערכת החינוך לא מותאמת למאה ה-21 ולאופן שבו במאה ה-21 לומדים ברוב המקומות המתוקנים בעולם. הלימוד צריך לעבור מהפכה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> רגע, רק התחלתי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא רק התחלת, זמנך תם. חבר הכנסת אראל מרגלית – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> עוד שני משפטים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. משפט אחד, לא שניים. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אל תדאג, הוא לא יוציא אותך בגלל החוק הנורבגי, שבדי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת אראל מרגלית. חברת הכנסת חנין זועבי – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> הדבר המרכזי הוא כזה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – איננה נוכחת. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> הפערים נשארו – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת יוסף ג'בארין – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – צורת הלימוד נשארה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – בבקשה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – ונפתלי בנט – לך לעבוד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה איש משימות, חבר הכנסת סמוטריץ, קיבלת משימה. <קריאה:> קצת נימוס. קצת נימוס. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> נימוס אין, אבל הכדור עגול. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הנימוס מחייב קודם כול להקפיד על הזמנים. שלוש דקות זה די והותר בשביל לחזור על מה שאמרו קודמיך. בבקשה, חבר הכנסת ג'בארין. שלוש דקות לרשות אדוני. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> חברי הנכבדים, כבוד היושב-ראש, חבר הכנסת מרגלית, אל תדאג אני אמשיך את אותו קו של טיעון ואתחבר לסוף דבריך. האמת היא שמאז שקיבלתי את ההודעה על ההצבעה שתהיה היום אני מנסה להבין מה בתוך החוק גורם לכל הבלגן הזה – חוזר להיות חבר כנסת, מתפטר, שר, לא שר. עד שהבנו שהחוק הזה נעשה ונחקק בפזיזות כזאת, שפשוט לא חשבו על הסיטואציה הזאת, ולכן אנחנו שוב, עוד פעם בסאגה הזאת. אני רוצה לומר שבתקופה הקצרה ששר החינוך בתפקיד הדאיגו אותי שני דברים מאוד בולטים. הדבר הראשון הוא הנתונים שנחשפו על הפערים בין יהודים לערבים בהשקעות התקציביות של משרד החינוך, והדאיגה אותי יותר העובדה שמשרד החינוך הכיר ויש לו תוכניות בעניין תקצוב דיפרנציאלי בתחום החינוך היסודי וחטיבת הביניים, אבל דווקא בעל-יסודי, שם הפער צועק לשמים, אין שום תוכנית שיכולה לענות כיום על הפערים הקיימים. זאת אומרת, משרד החינוך ומשרד האוצר אומרים לנו במפורש: קיימים פערים תקציביים מאוד משמעותיים בין יהודים לערבים בתחום החינוך העל-יסודי, ואנחנו בינתיים לא מטפלים בזה. אני מדבר על כך שתלמיד ערבי בתיכון מקבל בממוצע כ-18,000 שקל, ותלמיד יהודי מקבל בממוצע כ-24,000 שקל. ואגב, את התקציב הכי גבוה בתוך החינוך היהודי מקבל תלמיד יהודי בחינוך הממלכתי-דתי, שם ההשקעה יכולה להגיע ל-28,000 ו-29,000 שקל. זאת אומרת, שתלמיד יהודי בחינוך הממלכתי-דתי מקבל בחינוך העל-יסודי 67%, 68% יותר מתלמיד ערבי. כבוד היושב-ראש, אתה מודע לנתונים הללו? <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – של היושב-ראש. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לכן אני שואל אותו. אני גם מקווה שאתה לא מרגיש טוב עם נתונים כאלו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תרשה לי לבדוק את הנתונים; בסדר? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כן, בשמחה. אני גם אשמח לשתף. פשוט לקבל 68% יותר, זה כמעט כפול. לכן נתונים כאלה צועקים לשמים. הנושא השני הוא שבימים הללו יש ניסיון לשכתב את ספר הלימוד בנושא האזרחות; חברי מסעוד גנאים התייחס לזה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, בבקשה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> והשכתוב הזה קורה בלי כל מעורבות של אנשי אקדמיה מהחברה הערבית, אבל גם בכלל ללא שיתוף של אנשי אקדמיה עם תפיסות ליברליות, שיכולים פשוט לאזן את הדיון המחודש בחומר הלימוד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת ג'בארין. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. שלוש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה, עמיתי חברי הכנסת, מה שקורה היום בכנסת מסתכם במילה אחת: ביזיון. אין מילה אחרת. כך נראה ביזיון. היכן להתחיל? בואו נגיד כמה מילים על התרגיל המשונה הזה. יש לנו רשימת הודעות ארוכה שממלאת כמעט עמוד שלם: השר בנט התפטר, סגן השר פוטר, נתניהו הפך לשר חינוך – היה לנו קשה להתרגל לזה – והנה פתאום השר בנט חוזר. איזו דרמה בפוליטיקה הישראלית. והכול, עמיתי חברי הכנסת, רק כדי לחסום את דרכו של אבי וורצמן לכנסת? זה היה מצחיק אלמלא הבדיחה הזו הייתה באמת על חשבון כולנו. על חשבון הכנסת ועל חשבון הציבור בישראל. בואו נמשיך – חוק נורבגי. לפני שלושה שבועות השר בנט כותב מכאן פוסט נרגש כמה שהוא מודה לנורבגים על כך שהם נתנו השראה לחוק ששחרר אותו מעולן של ההצבעות האיומות של התקציב בעיצומו של הלילה. והנה, נעלמו הנורבגים ונעלם השחרור הגדול שהנורבגים נתנו לנו. איזה מכנה משותף יש בינינו לבין נורבגיה חוץ מהקור ששורר עכשיו בחוץ? כלום. זה נורבגיה? <עפר שלח (יש עתיד):> תסביר לנורבגי שזה קור. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> הם הולכים לים ביום כזה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הייתם מביאים את התרגיל המשונה הזה לנורבגיה, ואף נורבגי לא היה מבין על מה אנחנו מדברים כאן. החוק הנורבגי הוא מהלך שאפשר להתווכח עליו, אבל כאן אין חוק נורבגי אלא יש סדרת קומבינות. קומבינות שכל קישור בינן לבין הנורבגים יזכה את הנורבגים בעילה לתביעת לשון הרע. אין קומבינות כאלה בנורבגיה, חברות וחברים. בואו נמשיך. כללי משחק בכנסת: נקבעו כללים ליום הזה; נקבע שהכנסת מסיימת את עבודתה בשעה 16:00, אז מה? צריך לחסום את אבי וורצמן, זה יותר חשוב מאשר שהכנסת תסיים את עבודתה לפי הכללים שהיא סיכמה, אז משנים גם את ההחלטה הזאת. ובואו נגיע לנקודה האחרונה. הרי למה סיימנו ב-16:00? כדי לאפשר לחברי כנסת לחגוג עם משפחתם. גם אני רציתי לציין עם חברים ובני משפחה את החג ולהדליק נרות חנוכה. אבל אין כמו הבית האנטי-יהודי כדי לקלקל לנו אפילו את השמחה הזאת. זו מפלגה מיוחדת – אלה שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס. מפלגת הלא-מתנצלים – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, חבר הכנסת חנין. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – הצבועים חסרי הגבולות, שאוחזים ומנפנפים בדגלי היהדות עד שזה מגיע לשאלה גורלית כמו לחסום את אבי וורצמן. אז כל היהדות נעצרת, כל הכללים מופרים, והשר בנט, שחזר להיות חבר הכנסת בנט, יהיה שר חינוך לתפארת מדינת ישראל ולתפארת היהדות. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת קסניה סבטלובה. אחריה – חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. שלוש דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי וחברותי – המעטים שנמצאים פה, יש לומר, ובמיוחד בחלק של הקואליציה, לצערי הרב – צדיקה אחת בסדום מייצגת את הקואליציה כולה – כבוד הוא לנו, אבל ביזיון גדול לקואליציה כמובן. מה זה הבית הישראלי של הדמוקרטיה? מה זה כנסת? מה זה חוקי-יסוד? החוקים היסודיים, שהם בעצם בסיס לחקיקה שלנו, בסיס לחקיקה במדינת ישראל. המושגים האלה, חברי וחברותי, צריכים לעורר יראה של כבוד – כבוד. אז איך וכיצד הבית הישראלי של הדמוקרטיה, של הדמוקרטיה הישראלית, הפך למגרש משחקים של הבית היהודי? ברצותם הם ממנים חברת כנסת, בעצם לקדם אותה ולהכניס אותה לכנסת, ברצותם הם מדירים חבר כנסת אחר, מישהו שמיועד להיות חבר הכנסת; הוא כבר היה סגן של שר החינוך. אז בעצם מדוע אנחנו רואים שמשחקים בקלות כזאת כמו ביו-יו? ואני הייתי מציעה להחליף את השם של החוק הזה, שכמובן לנורבגים, באמת, כמו שאמר חברי דב חנין, יש עילה נכבדת עכשיו להגיש תביעת דיבה על שימוש בשמם ובחוקים שלהם – להחליף את השם של החוק הנורבגי הקטן לחוק היו-יו, כי משתמשים בו כמו ביו-יו. עכשיו פתאום מרימים ושולפים איזו חברת כנסת – בלי לפגוע בכבודה של חברתנו שולי מועלם, כמובן – אבל זה בהחלט לא מוסיף כבוד לא לבית היהודי, לא לדמוקרטיה הישראלית, וכמובן לא לנו, חברי הכנסת שנמצאים כאן. אז כדי לוודא באופן סופי מה חושבים בנורבגיה בעניין הזה, התקשרתי היום לנורבגיה ושאלתי אותם, כמו ששאלתי אותם גם לפני כמה חודשים, כשהתקבל החוק הזה – מה אתם חושבים על מה שקורה שם. הם אמרו: אולי אנחנו לא מבינים עברית; אנחנו מדברים נורבגית, אנחנו מדברים אנגלית, אולי אנחנו לא מבינים עברית, בגלל זה התפספס. הנקודה של החוק הזה התפספסה. אנחנו לא מבינים בעצם למה התכוון המשורר – למה התכוון נפתלי בנט כשהוא אמר שהוא באמת ישקיע את כל-כולו במערכת החינוך הישראלית. ותראו מה קורה. אנחנו מפגרים בכל הסקרים של ה-OECD. התלמידות והתלמידים בבתי-הספר הישראליים אינם לומדים מתמטיקה בהיקף חמש יחידות; לא מסוגלים ללמוד פיזיקה, כי אין מספיק מורים. מי חושב על זה בכלל? מי נותן את הדעת? אלימות בבתי-ספר – העניין הזה, של האלימות, שבעצם מדברים עליו ואומרים: בסדר, אנחנו יצאנו ידי חובה, אנחנו גינינו – גיניתי בבית – סליחה, זה לא מספיק. שר החינוך נפתלי בנט, ובקרוב חבר הכנסת נפתלי בנט, אנחנו קוראים לך באמת לעסוק במלוא מאודך בנושא החינוך במדינת ישראל, ולא להשתמש בחוקים, חוקי-יסוד, שאל לנו לנגוע בהם בלי שיהיה צורך מיוחד בכך – ואין צורך מיוחד בכך, חוץ מאשר למנוע, כמובן, את כניסתו של אבי וורצמן לבית הזה – אין שום צורך לגעת בידיים לא טהורות, ידיים שהן נגועות בעסקנות פוליטית – צריך למנוע את הדבר הזה. אני קוראת לכולם להתנגד לשינויים מרחיקי הלכת האלה, שבעצם עושים מאתנו צחוק, שעושים מהבניין הזה, שהוא בית הדמוקרטיה הישראלית, קרקס. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. אחריו – חבר הכנסת עודד פורר. חמש דקות לרשות אדוני. בבקשה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, נאמרו פה הרבה דברים, אני כבר באמת לא יודע עד לאן נגיע עם הברברת וחוסר הכבוד הזה, ומה אנחנו בעצם משדרים לעם ישראל שרואה אותנו מדברים גבוהות וגדולות – שמע את בנט מדבר על כמה חשוב לו, וכמה הוא אציל וגדול נפש בזה שהוא עוזב ונותן לשולי להיכנס, ועושה את עבודתו, ועכשיו הוא הופך את זה; ורואה ששרים בממשלה – דרעי לא מאמין במתווה הגז אז הוא עוזב את זה, והשר להגנת הסביבה לא מאמין אז נתניהו מעניש אותו. ואני שואל אותך, אדוני היושב-ראש, באמת, מה אנחנו מראים לעם ישראל כשמילה של הכנסת היא לא מילה, שמילה של שר היא לא מילה? ואתה יודע מה, מילא המילים לא היו חשובות, הרי הקואליציה הזאת מתמודדת עם כל הדברים בעולם – עם הנושא הכלכלי, שהיא החריבה; עם נושא הגז, שהיא שדדה; עם הנושא הביטחוני – מילים, מילים, מילים, מילים – פה אנשים נרצחים ברחובות, ירושלים שותתת דם – לא אוהבים לקרוא לזה אינתיפאדה, כי אנשי המילים, שרק יודעים לדבר, לא יודעים מה להגיד, אבל ההתמודדות עם זה בפועל – רק מילים: נבנה עוד בטונדות, נכניס עוד שוטרים, נכניס עוד צבא, לא תהיה מדינה כזו, לא תהיה. ואני שואל, אם גם למילים – הרי במעשים הבנו שנכשלתם; הממשלה הזאת לא עושה כלום, היא לא עושה כלום לא בחברתי, לא ברווחה, לא בביטחוני, לא במדיני, מובילה אותנו למדינה דו-לאומית, לחיסול החזון הציוני – אז נשארו לנו רק המילים, מילים שיעודדו את עם ישראל שאולי יש תקווה – ריקה ממעשים, אבל אולי יש תקווה. ואז גם נותן שר בממשלה נפתלי בנט מילה, אחרי שאתם מקדמים את החוק הנורבגי הזה, שהוא חוק גרוע, הוא לא בצורה הנכונה, הוא לא באופן הנכון, אבל נותנים מילה, וגם המילה הזאת נשברת היום. למה? כי לא בא לו שוורצמן ייכנס? או לא בא לו שאורבך, מנכ"ל המפלגה שלכם, ייכנס? זה לא מתאים לו לשיקולים? פתאום הוא לא רוצה להיות שר חינוך במשרה מלאה? פתאום חשוב לו להיות חבר כנסת? עכשיו, זה היה לפני שעה ורבע – ואני שואל אותך, אדוני היושב-ראש, אתה גם, יחד אתנו בנשיאות, אמון גם על התדמית של הפוליטיקה בישראל, של המערכת הפוליטית, שהיא תדמית רעה וגרועה, ותרבות הקומבינה שולטת בה, ואי-אפשר להאמין לשום דבר שאנחנו אומרים, כשהשר שאמון על מתווה הגז אומר: אני לא מאמין בו, ומתפטר כדי לאפשר את זה, ובנט אחרי זה עושה אותו דבר עם החוק הנורבגי. ואני באמת שואל אתכם: לאן נגיע? אני מוטרד – מילא זה היה רק התדמית של הכנסת, ואני אומר לכם שלשפר את התדמית של הכנסת, אדוני היושב-ראש, יהיה מאוד קשה. זה תהליך של שנים, שנים, וזה בטח לא תורם לתדמית שלה. אני באמת קורא לשר בנט להתמקד בנושא הזה – החינוך הוא לב החברה הישראלית, שיתמקד בתיק שלו, שיפטור אותנו מהסיפור – העוד-תרגיל-מסריח הזה, ושיאפשר לבא בתור להיכנס, כדי שאולי ייתן גם דוגמה לחברי כנסת או שרים אחרים לעשות את זה. אני היום פשוט באמת מתבייש, אפילו עוד יותר באופן שבו אנחנו מנהלים את החיים הפוליטיים פה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת פורר. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ועד שהוא יגיע לדוכן מזכיר הכנסת יקרא הודעה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 39), התשע"ו–2015, שהחזירה ועדת הכנסת; וכן הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 40), התשע"ו–2015, שהחזירה ועדת הכנסת. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני המזכיר. <הודעות הממשלה על הפסקת כהונתו של שר, על הפסקת כהונתו של סגן שר ועל צירוף שר לממשלה> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בבקשה, חבר הכנסת פורר. שלוש דקות לרשות אדוני. בבקשה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> תודה רבה. אני חייב לומר שזה מעמד קצת מבייש, וזה מעמד קצת מבייש את הבית הזה שממשיך עוד מעמדים מביישים שקרו. אני חושב שגם הקואליציה מסכימה על זה. אני חושב שחוסר הנוכחות שלהם כאן מראה שקשה להם לתמוך באמת במהלך הזה. תראו, אני מאמין בחוק הנורבגי, אני חושב שהוא חוק נכון. אני חושב שזה נכון לבצע את ההפרדה הזאת בין השרים – – – <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> השר מדבר בטלפון מאחור – העיקר שיש שר. זה ממשיך את אותו יחס של הממשלה הזאת לבית הזה. אני חושב שנכון שתהיה הפרדה בין חברי הכנסת לשרים, וששרים לא יכהנו גם כחברי הכנסת, והיה נכון לעשות חוק נורבגי מה שנקרא "מלא מלא". אבל מה עשתה הממשלה הזאת? היא לא עשתה חוק נורבגי; היא עשתה, וזכתה, לצערי, כן, חברת כנסת מצוינת, חברת הכנסת שולי מועלם, שהחוק ייקרא על שמה; זה לא חוק נורבגי, זה חוק חברת הכנסת שולי מועלם. הוא הכניס אותה לכנסת, וברגע שנגמר הפתרון הזה – אין חוק נורבגי. אף אחד מהסיעות האחרות בקואליציה לא טרח להתפטר כמו שאפשר החוק הנורבגי. וברגע שפתאום זה לא מתאים, הופ, עושים את אותה סלטה ואת אותו פליק-פלאק לאחור ומחזירים את המצב לקדמותו. חברים, מדינה קיימת בזכות כללים ובזכות חוקים שקובעים את המסגרת שלה. וגם הבית הזה צריך את הכללים האלה ואת המסגרת הזאת. אבל כללים לא נועדו לכך שכשביום ראשון הם נוחים לי – הם הכללים, וכשביום שני הם לא נוחים לי, הם כבר לא כללים. אלה כללי המשחק. משנים אותם באמת אחרי דיונים, אחרי שמבינים שאין ברירה. תראו כמה זמן לקח במשחק כדורסל להוסיף עוד שופט במדינת ישראל, שיהיו שלושה שופטים על המגרש, או לשנות לרבעים. ופה עושים את החוק הנורבגי ואת ההתפטרויות האלה כלאחר יד, בצורה מבישה, בצורה שלא מכבדת את הבית הזה, ולצערי, גם בצורה שלא מכבדת את שר החינוך. אני רוצה לברך אותו, מצד אחד, בשולחן הממשלה הריק הזה, אבל פשוט הדעת לא נותנת. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת אילן גילאון, ואחריו – חברת הכנסת מיכל בירן. חבר הכנסת גילאון, עליך אני בונה שתחדש לנו משהו. חזקה עליך שלא תחזור על דברי קודמיך. <אילן גילאון (מרצ):> תנוח דעתך, אדוני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רגע, אנחנו נאפס. שלוש דקות לרשות אדוני. בבקשה. <אילן גילאון (מרצ):> אתמול, אדוני היושב-ראש, טמנו באדמת קיבוץ גבעת-השלושה את שר החינוך ה-19 של מדינת ישראל. וגם בחייו תמיד סקרן אותי מה היה אומר על זה יוסי, ובוודאי היום אני חושב הרבה מה היה אומר על זה – על הנאום הזה – יוסי. אגב, אני נזכר בו כי הוא היה כל מה ששר החינוך הנוכחי איננו. הוא היה האנטי-תזה המוחלטת לשר החינוך הנוכחי. ונדמה לי שאם יוסי היה כרגע פה ליד השולחן, הוא היה מכנה את הדיון הזה על נפתלי בנט אולי "החיים כחארטה", "החיים כפוזה", "החיים כניסיון של מנהיג של קבוצה קנאית, של אנשים משיחיים, להיות מגניב". הוא, שעמד על הדוכן הזה ודיבר בשבחי החוק הנורבגי; עד כדי כך מגניב רצה להיות שהוא אפילו הסכים לעטות איזו פאה בלונדינית כדי להיראות נורדי וסקנדינבי. ופתאום זה נגמר. ואגב, החוק הנורבגי צודק לגופו של עניין, אדוני היושב-ראש, אבל זאת איננה הבעיה. הבעיה היא שמדובר באדם שמזגזג מכאן לכאן ומתאים את המציאות לצרכים שלו. וזה מה שבדיוק מבדיל בינו לבין מנהיגים מסוגו של יוסי שריד, שהבין שהשליחות שלו חשובה ממנו אלף מונים. ולכן, כאשר אנחנו מדברים כאן על השר המגניב, שפעם יוצא ופעם נכנס, האיש המגניב הזה, שיורה לאנשים בין העיניים, שמנהיג כנופיה של מפעילי ציוד מכני כבד, ששרה אחת, אדוני היושב-ראש, כשראיתי את הביטוי שלה בהליכתה לקראתי, חשבתי שזאת שפת גוף של סלקטור במועדוני לילה, ואתה בכבודך ובעצמך, שהתנדבת להיות תליין חובב – לכל אלה, לחבר המרעים האלה נפתלי בנט הוא המנהיג. ולכן אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שהתרבות הזאת, הסקטוריאלית, מביישת אפילו את תקופת ימי הפוילעשטיק של המפד"ל בתקופות הכי גרועות שלה, שהיו מתאמים ועושים את ה"קניפלים" האלה, כמו שאתם עושים אותם היום – כדי לחסום את וורצמן. על זה כבר נאמר, זה מבזה, זה מבייש. הצירופים אליכם מביישים; הפרישות מכם מביישות. אתם הבית היהודי – אוי ליהדות הזאת. ואם יש לי מישהי שיש לי פנייה, באמת, מקרב לב אליה, היא אלונה פרנקל, סופרת הילדים, כדי להגיד לה שהסיר של נפתלי עלה על גדותיו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת גילאון. חברת הכנסת מיכל בירן. לא התאכזבתי, אילן. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הפוך, לא התאכזבתי, אני אומר. היה נהדר. שלוש דקות לרשותך, גברתי. בבקשה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אילן הוא הסטנדאפיסט המוכשר ביותר בכנסת ישראל; לדעתי, לפחות. <אילן גילאון (מרצ):> סטנדאפיסט על רגל אחת. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, דבר ראשון, אני מבקשת שכל החברים שלנו שיושבים עכשיו בוועדת הכנסת ועושים שם את תפקידם, ומפספסים בשל זאת את הזמן שבו אמורים לנאום במליאה – אני מבקשת שכשהם יגיעו בסוף הדיון בוועדת הכנסת, שגם ככה זה חריג ולא סביר שאישרתם, שאישרו, ששני הדברים האלה יהיו במקביל – אני מבקשת שכשהם יגיעו, לפחות תינתן להם האפשרות למלא את תפקידם, שהציבור שלהם בחר אותם למלא, שהם יוכלו לעשות את זה גם כאן. לעניין עצמו, אני תוהה לעצמי מה חושב לעצמו עכשיו תלמיד תיכון, תלמידת תיכון, על שר החינוך שלהם. הוא אמור לשמש מודל, הוא אמור להוות דוגמה. ומה הוא מלמד אותם? שהכול הכול פרסונלי. אין כללים. תארו לכם שמערכת החינוך הייתה נראית ככה: שכשמישהו היה חושב שהוא טוב בגיאוגרפיה הוא היה אומר שיהיה בזה מבחן, אבל אם הוא לא טוב בגיאוגרפיה, אז אולי בכלל צריך למחוק את המקצוע הזה. זה לא הולך ככה. במציאות יש כללים. לפחות את כללי המשחק מכבדים, גם כשלא מסכימים על העניין עצמו, ודאי וודאי בפרלמנט, כשאנשים לפעמים למעלה, לפעמים למטה – לפעמים אתה בקואליציה, לפעמים אתה באופוזיציה. אתה צריך להבין שהחוקים ולשמור על החוקים זה אינטרס שלך כחבר כנסת. אני חשבתי שהליכוד, שאולי היו פעם באופוזיציה – הם כבר לא זוכרים מה זה; זה מראה איך השלטון משחית – אמורים להבין את זה. הבית היהודי בגלגוליו היה גם הוא באופוזיציה. הם אמורים להבין את זה שלפעמים אתה למעלה ולפעמים אתה למטה. והנה, מה אנחנו רואים כאן? מעבירים בכנסת שלמה הליך מזורז של חוק נורבגי, שכל-כולו בא בשביל להכניס חברת כנסת אחת – מוצלחת, מוכשרת, מוערכת, חברתנו חברת הכנסת שולי מועלם. אבל זה לא עניין פרסונלי. ממציאים חוק שלם רק כדי להכניס חברת כנסת אחת שהציבור לא הכניס אותה בבחירתו ביום הבוחר. ובניגוד לכל המפלגות האחרות, שקיבלו את הדין – אין מה לעשות, קיבלנו את מספר המנדטים שקיבלנו; אתה מפיק מזה לקח לפעם הבאה, אבל אתה מקבל את דין הבוחר – הלכו ועשו חוק מזורז בשביל להכניס את שולי מועלם. עכשיו פתאום זה לא נוח, כי הוא לא רוצה שוורצמן ייכנס. גם, מביאים את כולנו להליך כמעט מבזה – מבזה את ההליך: שר חינוך מתפטר, שר חינוך חוזר. חושב לעצמו אותו תלמיד תיכון, אותה תלמידת תיכון, יושבים וחושבים לעצמם: מה קרה פה? מה הוא עשה שהוא בשל כך מתפטר? ואם הוא עשה משהו, אז למה הוא חוזר? כל ההליך הזה הוא פשוט מגוחך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> יש לי עוד 14 שניות. 13. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רק הערתי את תשומת לבך, שתתכנני את הזמן נכון. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אני מקווה מאוד שאצליח לסיים את הטיעון בזמן. הוצאת אותי – אני מבקשת שתחזיר לי שניות על זה שהוצאת אותי מקו המחשבה. בקיצור, אני תוהה מה חושבים לעצמם אותם תלמידי תיכון שזה שר החינוך שלהם, מה הם חושבים עלינו ככנסת. אנשים לא מבחינים, אגב, בין אופוזיציה לקואליציה. ההליך הזה מבזה את כולנו; הוא מבזה אותי, הוא מבזה את כל חברי שיושבים כאן. וראוי שתנהגו במינימום המינימום שנדרש בשביל לכבד את המשכן הזה: שהמליאה תסתיים בשעה 16:00 כפי שהוסכם, שאנשים יוכלו ללכת לחגוג את חג החנוכה עם משפחותיהם ופעיליהם, כל אחד בדרך ובמסורת שנראית לו הקרובה ביותר ללבו. ואני מאוד מקווה שהביזיון הזה לא יימשך. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל בירן. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, ואחריו – חבר הכנסת יעקב פרי. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אפשר לשאול אותך מה קורה בשעה 16:00? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שום דבר. הדיון נמשך. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> ממשיכים את הדיון? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הכול כרגיל. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אף שוועדת הכנסת טרם הכריעה בסוגיה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אה, זה – אני לא יודע. תכף יגידו לנו פה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא, שאלה עקרונית, אתה יודע. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתה תגמור את זמנך עד 16:00. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא, אני יכול לשתוק גם, אולי. אני אבחר. אני שואל אותך מה יקרה בשעה 16:00. זה עוד שלוש דקות, זה בזמן הדיבור שלי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו נבדוק את העניין. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, השעה 16:00, לצורך העניין. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אני מוכן לעשות את הפיפסים. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הדיון נפסק? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו, לפי החלטת היושב-ראש, כרגע ממשיכים. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הדיון נמשך עד שיסתיים הדיון בוועדת הכנסת? זה מה ששאלתי. זה הכול. כי בכל מקרה, ממשלת ישראל – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> זה לא יכול להיות. כל עוד לא הוחלט אחרת, ב-16:00 צריך לסיים. <יעל גרמן (יש עתיד):> בדיוק. אבל ההחלטה הייתה לסיים ב-16:00. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תקשיב, יכול להיות שאז אני אחסוך מילים – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> עוד אין החלטה של ועדת הכנסת. איך אתה ממשיך את הדיון? אין לך אישור – – – במליאה. אין החלטה של ועדת הכנסת. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אנחנו רוצים לכבד את העובדים גם בזה. <יעל גרמן (יש עתיד):> המזכיר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אין החלטה של ועדת הכנסת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת עיסאווי פריג' – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – של ועדת הכנסת. זה התקנון. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – מה לעשות שלא אתה מחייב אותי. אז אנחנו בודקים את התקנון. מכיוון שהוא בלי ניקוד – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> הגיעה השעה 16:00. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מכיוון שהוא בלי ניקוד, אני לא יודע לקרוא אותו לבד, אז בודקים פה אנשים קצת יותר אינטליגנטיים ממני. אולי גפני, שלא למד ליבה, יודע לקרוא בלי ניקוד. תכף, אנחנו לומדים את הסוגיה, אז ניתן תשובה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מרגיש שחבר הכנסת רוזנטל – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> נכון, גפני, על-פי התקנון? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – מאמץ את הרטוריקה של ראש הממשלה באו"ם. זה בסדר, אתה יכול לשתוק. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אין לי שום בעיה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הזמן הוא אותו זמן. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אני יכול לספר לכם בינתיים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בטוח שזה מזל. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אני יכול לספר לכם בינתיים שממשלת ישראל הופכת במהירות גדולה לפרודיה על מדינת חוק. אתם יודעים – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני, אתה לא קיבלת את הזמן שלך, קודם כול. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הדיון הסתיים? <קריאה:> תתחיל לו את שלוש הדקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הדיון הסתיים. על-פי התקנון, הדיון הסתיים, אדוני. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אוקיי, אין פה אף אחד מהקואליציה, בואו נצביע. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> זה לא – – – יש לך שלוש דקות. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הזדמנות נדירה. בואו נצביע. מי בעד? <חיים ילין (יש עתיד):> מיגור הטרור? <עיסאווי פריג' (מרצ):> הדיון, אדוני היושב-ראש, הסתיים. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – – והשעה 16:00. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> השעה 16:00, מה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני, השעה 16:00, והדיון הסתיים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תסיים את חצי הדקה שלך. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – ולכן זה היה מינוי לא ראוי. זה לא היה חוק נורבגי, זה היה סלמון מסריח בסך הכול. נורבגי, אבל מסריח לאללה. זה "כולה" היה סידור ג'וב, כולם יודעים את זה. עכשיו גם בנט הודה בזה בעצמו. לפיכך ראוי שלפחות הוא ייקח שבוע חופש ממשרד החינוך. לפחות שיודה במשהו. <יעל גרמן (יש עתיד):> הוא צריך להתנצל. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> ויתנצל. שיקרה משהו. כי אתם יודעים שמדינת ישראל – מאז כוננה הכנסת העשרים, ממשלת ישראל שינתה חמישה חוקי-יסוד – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – וזה כבר לא צחוק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת רוזנטל, תודה רבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני, השעה 16:00, והדיון – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תם הדיון? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני קובע שאנחנו עושים כרגע הפסקה בישיבת המליאה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מעולה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ישיבת המליאה תתחדש ברגע שתהיה החלטה של ועדת הכנסת. תבוא על כך הודעה. תודה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אבל חבר הכנסת מיקי רוזנטל יצטרך לסיים את דבריו, כי דבריו הופסקו באמצע. <(הישיבה נפסקה בשעה 16:01 ונתחדשה בשעה 16:50.)> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני מחדש את ישיבת הכנסת. אנחנו ממשיכים בדיון, ובעקבות ההודעה על החלטת הממשלה בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה, אנחנו – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אפשר לשאול שאלה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, בבקשה, גברתי, את יכולה לשאול מן המיקרופון. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד היושב-ראש, אני מנסה להבין מתקנון הכנסת, ואני מודה שלא הצלחתי – אולי במהירות שבה בדקתי – אם הדיון נקבע עד 16:00, וההחלטה של ועדת הכנסת בעצם עברה אחרי רוויזיה, רק ב-16:40, 16:45, האם אפשר לפתוח ישיבה מחדש בלי שניתנה הודעה על כך לחברי הכנסת, שחשבו שהישיבה נגמרת ב-16:00 והלכו הביתה להדליק נרות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני באמת מאוד מצטער. למיטב זיכרוני, אף פעם לא היה מצב כזה בכנסת, שלא כיבדנו את הסיכום לגבי תום הישיבה. אני דרך אגב לא מאשים צד אחד, כולם תרמו – חבל שכולם תרמו – אבל כרגע המצב הוא, לאחר כל הבדיקות, עם כל גורם משפטי מוסמך בכנסת, שהגורם היחידי, ודאי, שמוסמך לשנות את ההחלטה הקודמת של ועדת הכנסת הוא ועדת הכנסת עצמה. לכן, ההצבעה המקורית התקיימה לפני השעה 16:00, והוכרז על הפסקה מכיוון שביקשו רוויזיה. אני כרגע, כפי שהודעתי, מחדש את הישיבה, ואנחנו ממשיכים בדיון. דרך אגב, ההחלטה היא שעד סיום הנושא הזה הישיבה תימשך, עד סיום והצבעה. <מיכל רוזין (מרצ):> אבל אם הרוויזיה הייתה מתקבלת ההחלטה הייתה מתהפכת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נכון. נכון, כנראה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, בבקשה, אדוני, ובזה אנחנו נסיים את – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, אני רק רוצה להעיר שראוי שבמקרה כזה, גם אם יש בסיס משפטי בתקנון, ראוי ששינוי משמעותי כזה יהיה מטעמים מיוחדים, פשוט שיוצהר עליהם. מה שמפריע לי בכל מה שקרה עכשיו, שפשוט אפילו לא הסבירו לנו מדוע יש צורך כל כך גדול לעשות את זה ולסטות מסדר-היום. אז לפחות – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה צודק. אני רק – עוד פעם, אני לא – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – מביע עמדה לגבי תוכן הדיונים, אני רק מאוד מצר על כך שסביב האירוע הזה היו עובדים שהתכוננו כבר – – <אילן גילאון (מרצ):> לא, אדוני – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – ואתם שמתם לב שלא רציתי להכריז, לא על אוכלוסיות מיוחדות שהוזמנו לכאן – – – <אילן גילאון (מרצ):> כן, אבל הנושא מופרך, אדוני – – – שנפתלי בנט – – – מה הדחיפות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני לא יודע מה הדחיפות. אני רק יודע שפתחו את הנושא, וכמו שאמרתי – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – כמו שוועדת הכנסת קבעה שזה עד 16:00, היא הייתה יכולה לקבוע אחרת. חבל. יכולנו לגמור את כל הדיון, כמו שאתה יודע, ב-15:55 ולכבד את כל המוזמנים הנוכחים. אני, דרך אגב, מודה לכל חברי הכנסת שבחרו להגיע לאולם ולכבד גם את העובדים וגם את האורחים המיוחדים שהיו לנו היום. בבקשה. כרגע מי שסובל זה רק המשפחות שלנו והילדים שלנו, אבל מה לעשות, זאת העבודה שלנו. יעקב פרי – לא נמצא. חיים ילין – בבקשה, אדוני; עד שלוש דקות לרשותך. מי שלא נמצא, ודאי שהפסיד את תורו. זה לא דיון סיעתי, זה דיון אישי, אז אין חזרות ברשימה. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה, אני מאוד שמח שחזרת בעצמך מההאשמה לגבי האופוזיציה והיית יותר מאוזן. אני רוצה לקרוא לנאום הזה בשם "כיסאות מוזיקליים", ואומנם אני לא איש ארכיון, אבל אני רוצה להקריא לכם, כבוד היושב-ראש, מה קרה מ-15 במאי עד היום: 15 במאי – מינוי בנימין נתניהו לשר התקשורת; 25 במאי – מינוי השר גלעד ארדן במקום השר יריב לוין; 25 במאי – העברת שטח הפעולה של רשות מקרקעי ישראל משר הבינוי לשר האוצר; 25 במאי – חלוקת משרד המודיעין לשניים, משרד המודיעין ומשרד לנושאים אסטרטגיים; 26 במאי – העברת סמכויות משרד החוץ – שימו לב, הסברה ומאבק בדה-לגיטימציה ובחרם על ישראל, לגלעד ארדן; "נתיב", לשכת הקשר עם יהודי ברית-המועצות לשעבר – לזאב אלקין; הדיאלוג האסטרטגי עם ארצות-הברית והמשא-ומתן עם הפלסטינים – לסילבן שלום; המגעים הבין-לאומיים במאבק נגד הגרעין האיראני – ליובל שטייניץ, ואחריו – לגלעד ארדן. ב-1 ביוני 2015 – הקמת משרד חדש, המשרד לירושלים ומורשת. סמכויות בעניין ירושלים מועברות ממשרד ראש הממשלה למשרד זה, למעט האחריות לקרן מורשת הכותל; ב-1 ביוני 2015 – העברת סמכויות בתחום מעמד האישה ממשרד ראש הממשלה למשרד לאזרחים ותיקים, שינוי שם המשרד לאזרחים ותיקים למשרד לשוויון חברתי; 1 ביוני 2015 – פיתוח כלכלי של המגזר הערבי ממשרד ראש הממשלה למשרד לשוויון חברתי; 15 ביוני 2015 – העברת הטיפול במפונים בהתאם לתוכנית ההתנתקות משר הבינוי והשיכון לשר החקלאות ופיתוח הכפר; 29 ביוני – העברת הסמכות לפי סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים מידי שר הכלכלה לידי הממשלה; 7 ביולי – השר נפתלי בנט מתפטר מהכנסת ומפנה את מקומו לשולי מועלם, מה שנקרא החוק הנורבגי. חוק הפיורדים, בכלל לא נורבגי, על שם שולי מועלם. אם הייתה ממתינה עוד חודש, בכלל לא הייתה בעיה היום פה בכנסת. החזרת הסמכות למנות נציג במועצת מקרקעי ישראל ממשרד האוצר למשרד הבריאות – הבינוי, סליחה; 27 ביולי – העברת האחריות לתחום השירות הלאומי-אזרחי מהמשרד לשוויון חברתי למשרד החקלאות ופיתוח הכפר; 2 בספטמבר – מינוי השר אופיר אקוניס למשרד המדע, הטכנולוגיה והחלל במקום דני דנון; 2 בספטמבר – מינוי סגן שר הבריאות יעקב ליצמן לשר הבריאות במקום בנימין נתניהו; 24 באוקטובר – העברת סמכויות שר האוצר בנושאים הקשורים לגז הטבעי לידי שר התיירות יריב לוין. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <חיים ילין (יש עתיד):> מסיים מייד. 1 בנובמבר – מינוי בנימין נתניהו לשר הכלכלה במקום אריה דרעי, שעובר לכהן כשר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל; 30 בנובמבר – העברת הסמכויות בעניין בית-הדין לעבודה משר הכלכלה בנימין נתניהו לשר לשירותי דת דוד אזולאי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> אני מסיים. 3 בדצמבר – נשארו לי עוד שניים – השר נפתלי בנט מתפטר מתפקידו כשר החינוך; 7 בדצמבר – נפתלי בנט עוד מעט אמור לשוב ולכהן כחבר הכנסת וכשר החינוך. אדוני היושב-ראש, לימדת אותנו שאין אמון בכנסת, ואחרי כל מה שהקראתי, והעבודה הבלתי-רגילה של הקואליציה ושל ממשלת ישראל, תגיד לי אתה, איך העם ימשיך להאמין לנו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חיים ילין. חברת הכנסת יעל גרמן – בבקשה, גברתי. עד שלוש דקות לרשותך. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש – – אני לא רואה פה שר, אני משערת לעצמי שהוא נמצא באיזה מקום. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – חברותי חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת, בראשית דברי אני פשוט מבקשת לקבל חוות דעת, האם זה תקין שוועדת הכנסת קיבלה החלטה והודיעה לנו שב-16:00 מסתיימת המליאה, כולנו הסתמכנו על ההחלטה הזאת ועשינו תוכניות, עד השעה 16:00 לא התקבלה החלטה חלוטה, מפני שהייתה עדיין רוויזיה, זאת אומרת, לא הייתה החלטה אחרת, זאת אומרת שההחלטה שבתוקף, שעמדה, היא זו שהמליאה צריכה להסתיים בשעה 16:00, וקיבל כאן, ממלא-מקום היושב-ראש קיבל כאן החלטה לצאת להפסקה. להערכתי, ההחלטה הזאת לא מעוגנת בתקנון הכנסת ולא תקפה, ואני רוצה לקבל עליה חוות דעת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר. את שואלת אותי? אני עניתי פשוט לחברת הכנסת מיכל רוזין. גם סגן היושב-ראש סמוטריץ לא קיבל את ההחלטה להכריז על הפסקה ללא הודעה מן הלשכה המשפטית שעליו להכריז על ההפסקה, וגם כל ההמשך נעשה בליווי משפטי צמוד, ואני כידוע יכול להשתמש – ועושה את זה בשמחה ובאמון מלא – רק בייעוץ המשפטי של הכנסת, לא בעורכי-דין אחרים. <יעל גרמן (יש עתיד):> אוקיי. אז בכל זאת אני אודה לך אם אני אקבל תשובה מסודרת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר גמור. <יעל גרמן (יש עתיד):> אוקיי. וכרגע, לבקשה שעומדת לפנינו. אני זוכרת את עצמי עומדת כאן, ולא לפני זמן רב, מביטה בכיסאות של חברי הקואליציה, שהיום הם ריקים, ומסבירה להם אחת לאחת מדוע החוק הנורבגי הוא לא נכון, מדוע אינו בא במקומו ומדוע הוא גם לא יהיה יעיל. ומובן שלמרות, באמת, חוות דעת רבות שאמרו שהחוק הנורבגי, שאינו חוק נורבגי, הוא חוק פרסונלי, חוות דעת שאמרו שחוק צריך להיות חוק אוניברסלי, שעומד בכל תנאי, הוא לא בא לשרת איזה מינוי פרסונלי כזה או אחר, יהיה ראוי ככל שיהיה. למרות כל חוות הדעת האלה העבירה הממשלה את החוק הנורבגי. היום ברור לנו, ברור לנו ללא ספק, שהחוק הועבר אך ורק כדי שחברת הכנסת שולי מועלם – חברתי, ידידתי, שאני מאוד מעריכה אותה – תיכנס לכנסת. זה עוד צעד בשורה שלמה של צעדים שבה הממשלה מבזה אותנו, את הכנסת. אמרתי לך, אדוני היושב-ראש, גם אז: אני הרגשתי מבוזה. אני חושבת שהכנסת מבוזה. להביא לכנסת חוק רק כדי להכניס חבר כנסת ועכשיו לעשות שוב מה שאני קוראת "ביסלי", לעשות עוד פעם סלטה מורטלה – לקחת את השר, במסגרת החוק הנורבגי הוא מתפטר מכהונת שר וחוזר להיות חבר כנסת, אבל מייד כשהוא יהיה חבר כנסת ימנו אותו שוב לשר. חברים, אנחנו רוצים שתהיה לנו כנסת עצמאית, אנחנו רוצים שתהיה לנו כנסת שמישהו מעריך אותה, אנחנו רוצים שתהיה לנו כנסת שמחוקקת חוקים שאחר כך הציבור צריך לשמור עליהם – או שאנחנו רוצים שהציבור יבוא ויאמר: עם כנסת כזאת, שלא יודעת מה היא עושה, שבחודש אחד היא מחוקקת חוק ובחודש אחר היא מבטלת אותו, או שלפני חצי שנה חוקקה חוק אחד ואחרי חצי שנה ביטלה אותו, שהיא מקבלת החלטות על העברת סמכויות עשר פעמים בחודש, עד שאף אחד לא יודע איזו סמכות נמצאת בידי איזה שר – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – מין כנסת כזאת – אנחנו הציבור לא נשעה לה, לא נעריך אותה אבל גם לא נשעה לחוק? האם אנחנו רוצים את זה? לא, אנחנו לא רוצים את זה. ולכן, ראוי שהממשלה תוריד את ההחלטה הזאת ותבוא ותפעל על-פי הדין, על-פי הצדק, על-פי החוק, ולא תעשה צחוק מאתנו ומהציבור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת גרמן. חברת הכנסת עליזה לביא. <מיקי לוי (יש עתיד):> אם אפשר, בבקשה, להפנות תשומת לבך, אדוני, שאין שר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני יודע, זה באישור שלי. שחררתי את השר לתפילה של עשר דקות – חג חנוכה, בכל זאת – והוא עשה זאת באישור שלי. בבקשה, גברתי. <עליזה לביא (יש עתיד):> חברותי וחברי חברי הכנסת, אמר יושב-ראש הכנסת: בכל זאת חנוכה – לכולנו חנוכה, לכולנו ילדים, משפחה וחברים בבית, ורוצים להדליק ביחד נרות. אבל השאלה היא אם התירוץ הזה זה מה שגם שר החינוך היה עונה לתלמידי בית-הספר רמת-כרמים, שבו הוא בחר לפתוח את שנת הלימודים יחד עם ראש הממשלה. הם בחרו ללכת לבית-הספר הזה ולדבר ולשוחח עם ילדי כיתות א' בבית-הספר רמת-כרמים. אבל הילדים הרכים הללו צומחים, גדלים, לומדים. ואני תוהה: בשיעור האזרחות הבא ששר החינוך יחליט – חבר הכנסת בנט, כרגע הוא לא שר – לבוא ולדבר, בשם איזו אמת, בשם איזו אחריות, בשם איזו יושרה ציבורית הוא יבוא ויספר לילדים, לנערים, לציבור, וגם לחיילים שהוא כל כך אוהב לבוא ולהתהדר במערכים שהוא מעביר להם – על איזו יושרה הוא ידבר? באיזו מוסריות הוא יבוא ויפנה? הרי כל הקרקס הזה שנעשה כאן על החוק הנורבגי, שבא לשרת את החוליים של מפלגת הבית היהודי, שרק יוצאים ועולים – אנחנו צריכים לבוא ולאפשר את הקרקס הזה? זאת לא אזרחות, וזאת תעודת עניות לכנסת ישראל ולממשלה, ואנחנו לא יכולים להיות שותפים. ולכן, אנחנו נשארים בשעה הזאת, מוותרים על להיות יחד עם המשפחות שלנו, כדי לבוא ולמחות, כדי לבוא ולומר שזה לא ראוי וזה לא מוסרי. אדוני היושב-ראש, מוקדם יותר הבוקר דיברנו על "באנו חושך לגרש", ואני חזרתי לקרוא את השיר, שיר הילדות המקסים הזה: "באנו חושך לגרש / בידינו אור ואש / כל אחד הוא אור קטן / וכולנו אור איתן". אם אנחנו לא נהיה ביחד, לא נהיה אור איתן. אבל, אדוני, אתה יודע, יש עוד בית בשיר הזה; אני לא יודעת אם כולם מכירים את השיר הארוך הזה, כי כולנו מכירים רק את "באנו חושך לגרש", זה באמת תפס כשיר ילדות, אבל שרה לוי-תנאי הוסיפה עוד בית: "אנו שובבים גדולים / עליזים והוללים / אך נדע יפה מאוד / לספר, לשיר, לרקוד". אז אנחנו לא יכולים להיות עליזים והוללים בכנסת ולא בממשלה, ואנחנו לא יכולים לא לגרש את החושך, שהולך ומתקדר, והולך ונהיה פה עוד יותר חשוך – גם חורף, גם מחשיך מוקדם יותר בחורף, אבל גם התנהגות לא ראויה, לא מוסרית, ובטח לא אזרחית, שלא מלמדת על אחריות, ומלמדת על ביזיון בשל כל מה שאנחנו פה היינו צריכים לשדר אחרת. אז אחרי זה, אדוני יושב-ראש הכנסת, תבוא ותשאל, ובצדק: למה אמון הכנסת יורד בעיני האזרחים? ומה נאמר? ומה נגיד? אנחנו בט"ו בשבט קוראים לכולם לבוא, ללמוד ביחד ולדבר על אזרחות, לדבר על ערכים ומערכים, מילדי הגן, שאותם נארח ונקרא להם סיפור, ועד לדיונים בבמה הזאת של הכנסת, דיונים שמעסיקים אותנו מאוד. אז מה, באיזה פנים יבוא שר חינוך במדינת ישראל? איזו יושרה תהיה לו? ומעניין מה השאלות שהוא ינתב שיהיו במבחן האזרחות הבא. תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. במקום חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – חבר הכנסת מיקי לוי. למען הסר ספק, אני מוחק את חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין מהרשימה. אחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני, אני מודה לאדוני על זה שקידמת אותי, אבל אני מדבר בשם כל האופוזיציה: אנחנו מוותרים על זכות הדיבור שלנו. אין לנו מול מי לדבר. אנחנו מבקשים הצבעה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אוקיי. <מיקי לוי (יש עתיד):> אנחנו מבקשים הצבעה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר גמור. אז אנחנו – – – <קריאה:> רגע, אבל השר עונה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אין שר במדינת ישראל. <מיקי לוי (יש עתיד):> אנחנו מבקשים הצבעה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני שומע את הקולות. אני עדיין חייב לשאול: חבר הכנסת באסל גטאס – מוותר? מוותר; מיכל רוזין – מוותרת? מוותרת; מיקי לוי – ויתר; אלעזר שטרן – לא בבניין; ג'מאל זחאלקה – איננו; אוסאמה סעדי; יואל חסון; נחמן שי; עיסאווי פריג'; עבד אל חכים חאג' יחיא; מרב מיכאלי. אני מקבל בשם כל הסיעות את ההודעה של מיקי לוי שהוא ויתר. בבקשה, אנחנו נצביע. השר צריך לסכם, אבל שחררתי את השר התורן להתפלל, אז לכן, אתם מבקשים הצבעה שמית – נבצע הצבעה שמית. בבקשה, גברתי המזכירה, הצבעה שמית על החלטת הממשלה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה ההתלהבות? החלטת הממשלה, בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה, לצרף את חבר הכנסת נפתלי בנט כשר נוסף בממשלה, ובהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, למנות את השר נפתלי בנט לשר החינוך ושר התפוצות במקום ראש הממשלה וממלא-מקום שר החינוך ושר התפוצות. אנחנו עוברים להצבעה, הצבעה שמית. בבקשה, גברתי מזכירת הכנסת. <מיקי לוי (יש עתיד):> פשוט בושה וחרפה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת לוי. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – בעד מיכאל אורן – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – בעד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – אינה נוכחת אלי בן-דהן – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – אינו נוכח נפתלי בנט – בעד יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – אינו נוכח ענת ברקו – בעד יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת אבי דיכטר – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – אינה נוכחת יצחק וקנין – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח מרדכי יוגב – בעד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – אינו נוכח משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – אינו נוכח אלי כהן – בעד יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח יעל כהן-פארן – אינה נוכחת משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – בעד שולי מועלם-רפאלי – בעד ירון מזוז – בעד מרב מיכאלי – אינה נוכחת אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד אראל מרגלית – אינו נוכח אברהם נגוסה – בעד משולם נהרי – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ – בעד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – בעד עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – בעד מאיר פרוש – בעד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – אינה נוכחת יואב קיש – בעד איוב קרא – בעד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – אינו נוכח סילבן שלום – בעד עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – אינו נוכח סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי מזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי וחברות הכנסת שלא ענו לך בסיבוב הראשון של ההצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח מיכאל אורן – אינו נוכח דוד אזולאי – בעד ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – בעד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – בעד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – אינה נוכחת אלי בן-דהן – בעד יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת אבי דיכטר – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – בעד יצחק וקנין – בעד מכלוף מיקי זוהר – בעד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – אינו נוכח משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח יעל כהן-פארן – אינה נוכחת משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת אראל מרגלית – אינו נוכח משולם נהרי – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – אינה נוכחת מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – אינו נוכח סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, חברות הכנסת, יש מישהו באולם שלא הצביע, לא קראו בשמו? <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשם חברת הכנסת) גילה גמליאל – בעד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נא לשבת. להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 28 קולות, נגד – אין. אני מודיע שפה-אחד אישרנו את ההחלטה של צירוף חבר הכנסת נפתלי בנט לממשלה. <הצהרת אמונים של חבר הממשלה נפתלי בנט> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ואני מזמין את חבר הכנסת נפתלי בנט לעלות לדוכן ולהצהיר אמונים. דרך אגב, למי שתוהה ומי שלא הכיר את הנושא, על-פי חוות דעת של היועץ המשפטי לכנסת, אין צורך במקרה כזה בהצהרת אמונים מחודשת כחבר כנסת. בעצם הופסקה לפרק זמן כהונתו, אבל הוא נבחר כדין לכנסת העשרים, ואין צורך להצהיר אמונים מחדש. אבל כשר, צירוף שר – ודאי שנשמע. בבקשה, אדוני. <נפתלי בנט:> אני, נפתלי בנט בן ג'ים יעקב, זיכרונו לברכה, ומירנה לאה, תיבדל לחיים ארוכים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> מזל טוב. <קריאה:> מזל טוב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, ביום שלישי, כ"ו בכסלו תשע"ו, 8 בדצמבר 2015, בשעה 13:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 17:21.>