דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ט'
ישיבה ע"ד
הישיבה השבעים-וארבע של הכנסת העשרים
יום רביעי, כ"ז בכסלו התשע"ו (9 בדצמבר 2015)
ירושלים, הכנסת, שעה 11:00
תוכן העניינים
הצהרת אמונים של סגן השר מאיר פרוש 4
מאיר פרוש: 4
שאילתות דחופות 4
102. יישום דוח העוני 4
אלי אלאלוף (כולנו): 5
סגן שר החינוך מאיר פרוש: 5
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 6
אורי מקלב (יהדות התורה): 7
103. אי-השמעת ההמנון בבית-חינוך "אופק" בקיבוץ עברון 9
עודד פורר (ישראל ביתנו): 9
סגן שר החינוך מאיר פרוש: 9
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 10
מיקי לוי (יש עתיד): 10
104. תוצאות חקירת הדלפת בחינת הבגרות בספרות 14
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 14
סגן שר החינוך מאיר פרוש: 14
באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 15
105. תוכנית חומש למגזר הערבי 17
באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 17
סגן שר האוצר יצחק כהן: 18
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 21
דב חנין (הרשימה המשותפת): 21
הצעת חוק הקאדים (תיקון – בחירת אישה לתפקיד קאדי), התשע"ה–2015 24
עיסאווי פריג' (מרצ): 24
הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – מעמדם של אחראי שמירה), התשע"ה–2015 30
חיים ילין (יש עתיד): 30
שר הביטחון משה יעלון: 33
חיים ילין (יש עתיד): 35
הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – חופש הביטוי וחופש העיתונות) 42
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 42
שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 44
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכפלת קצבת נכות בהגעה לגיל הזכאות לקצבת זיקנה), התשע"ה–2015 63
קארין אלהרר (יש עתיד): 63
שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 65
קארין אלהרר (יש עתיד): 67
הצעת חוק-יסוד: שוויון האוכלוסייה הערבית 73
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 74
שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 78
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 79
הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול הגבלת רישיון נהיגה), התשע"ה–2015 86
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 86
שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 90
הצעת חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, התשע"ו–2015 91
יואב קיש (הליכוד): 92
שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 93
הצעה לסדר-היום 95
עשרות-אלפי יחידות דיור משווקות ברחבי הארץ במסגרת מחיר למשתכן תוך הדרת החרדים 95
יעקב מרגי (ש"ס): 95
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 97
דב חנין (הרשימה המשותפת): 100
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 100
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 100
<הצהרת אמונים של סגן השר מאיר פרוש>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום כ"ז בכסלו תשע"ו, 9 בדצמבר 2015. חנוכה שמח לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
נתחיל מהודעה חשובה – משהו שעוד לא קרה במקומותינו, מכיוון שהחוק תוקן רק באוגוסט. לפי חוק-יסוד: הממשלה, כפי שתוקן בחודש אוגוסט האחרון, גם סגני שרים חייבים בהצהרת אמונים סמוך למינוים. סגן השר פרוש שמונה אתמול הוא סגן השר הראשון שמתמנה מאז תוקן החוק, ולכן אני מתכבד להזמין אותו להצהיר אמונים. בבקשה, אדוני. קבעת תקדים.
<מאיר פרוש:>
בעזרת השם יתברך. ההצהרה: אני מאיר פרוש בן מנחם וברכה, זיכרונם לברכה, מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כסגן שר ולקיים את החלטות הכנסת.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
ברכות לסגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש.
<שאילתות דחופות>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני עובר לשאילתות דחופות. אתה הראשון, ואתה גם מצויד בחומר. הנה, סגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש, מייד עם כניסתו לתפקיד הוא ערוך לענות על כמה שאילתות בשם משרד החינוך. השאילתה הדחופה הראשונה – מס' 102, של חבר הכנסת אלי אלאלוף. חבר הכנסת אלי אלאלוף ייגש, בבקשה, למיקרופון באולם ויקרא לנו את נוסח השאילתה. הנושא הוא: יישום דוח העוני.
<102. יישום דוח העוני>
<אלי אלאלוף (כולנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני סגן השר פרוש – חדש, אבל עם ידע אדיר, אני בטוח שידע על מה אני מדבר. דוח העוני המליץ על הקצבות דיפרנציאליות והגדלת ההקצאה הדיפרנציאלית לאוכלוסיות החיות בעוני. סעיף 3(ג) להחלטת הממשלה מס' 361 נגע ליישום מסקנות דוח העוני – זה החלק של משרד החינוך.
רציתי לשאול:
1. מה נעשה ליישום סעיף 3(ג) להחלטה?
2. מה התקציב המוקדש ליישומו?
3. מה נעשה ליישום דוח העוני בכלל במשרד החינוך? תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אלאלוף. כבוד סגן השר, בבקשה.
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת אלאלוף שביקש להציג את השאילתה הדחופה, 1. משרד החינוך גיבש מודל תקצוב דיפרנציאלי לבתי-הספר היסודיים ולחטיבות הביניים במטרה לקדם שוויון הזדמנויות. יישום מודל התקצוב החדש החל בשנת הלימודים תשע"ה, והוא יתפרס על-פני חמש שנים, עד ליישום מלא בשנת הלימודים תשע"ט.
2. החל משנת תשע"ה, ובאופן מדורג על-פני חמש שנים, יתווספו כמיליארד שקלים לטובת תקצוב דיפרנציאלי בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים, וזאת באמצעות הגדלת שעות הטיפוח. תוספת התקציב עבור יישום התוכנית בשנת 2016 היא כ-220 מיליון שקל.
3. החל מודל הדרגתי של תקצוב דיפרנציאלי של בתי-ספר, על-פי מדד טיפוח כמוסבר לעיל, ונבנה מודל ליווי פדגוגי וארגוני לבתי-הספר שבמדד טיפוח 6–10 לשבע שנים. הטמעת הליווי הפדגוגי הארגוני החלה בשנת הלימודים תשע"ו עם כ-100 בתי-ספר.
אני רוצה להוסיף שאני אשמח מאוד למסור לך חומר הרבה יותר מפורט בעניין הזה. בנוהג לא מקובל בשאילתות בעל-פה לתת הרבה יותר פרטים, אבל יש לי, ואני אשמח לתת לך אותם שוב.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לסגן השר. יש שאלה נוספת של חבר הכנסת אלאלוף, וגם חברי הכנסת מסעוד גנאים ואורי מקלב ביקשו לשאול שאלה נוספת. לאחר מכן סגן השר ישיב לשלושתכם.
<אלי אלאלוף (כולנו):>
אדוני סגן השר, זה מופנה אליך וגם לשר עצמו ולמערכת. למרות שהממשלה הזאת קיימת כמה חודשים, ביקשנו לקיים דיון עם המשרד בנושא של דוח העוני. לצערי, עד היום לא נמצא הזמן. אני מבקש את טיפולך. אני שמח על החלק הראשון של התשובה שכן מתחילים; אני רוצה להגיד שגם המספר הזה של מיליארד לחמש שנים הוא פחות מהסכום שנדרש בדוח העוני. תודה.
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
ממי ביקשת פגישה? ביקשתם פגישה?
<אלי אלאלוף (כולנו):>
ועוד איך. הרבה פעמים.
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
עם מי?
<אלי אלאלוף (כולנו):>
עם השר.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת אלאלוף. חבר הכנסת מסעוד גנאים – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אורי מקלב.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר הקודם-החדש זה רק כמה ימים, מאחלים לך הצלחה, כבוד סגן השר.
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
תודה.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
האוכלוסייה הערבית, כבוד סגן השר, היא הסובלת העיקרית מהעוני. יותר מ-50%, 55%, נדמה לי, מבני-הנוער והתלמידים הערבים חיים בעוני כי הם באים ממשפחות כאלה. גם דוח העוני הצביע והמליץ על העניין של התקצוב הדיפרנציאלי. שאלתי היא: מה עם התקצוב הדיפרנציאלי? כמה זה? כמה הקציב המשרד לאוכלוסייה הערבית, לבתי-הספר הערביים, למערכת החינוך הערבית שזקוקה מאוד לתקצוב כזה? תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. חבר הכנסת אורי מקלב, ואז תשובת סגן השר.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
תודה, אדוני היושב-ראש, מכובדי סגן השר, ברכות על המינוי מחדש. הצלחה חוזרת ומתמשכת בתפקיד.
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
תודה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
באמת, טוב שנתנו לך לענות על השאילתה הזאת על דוח העוני. היום בצהריים אמור להתפרסם דוח העוני, ולפי מה שכבר מתפרסם בתקשורת יש עלייה דרמטית בשיעור העוני אצל ילדים. דוח אלאלוף מתייחס לזה ומתייחס גם לפתרון של קצבאות הילדים ביחס לגורם לעוני אצל ילדים. אנחנו מדברים היום על כל ילד שלישי שחי בעוני – כל ילד שלישי במדינה חי בעוני; אנחנו במקום השני במערב בשיעור העוני אצל ילדים. אתה, שאחראי לחינוך, יודע מה המשמעות של עוני לגבי הילדים בכלל וגם לגבי החינוך שלהם. לכן אנחנו שואלים: האם לא הגיע הזמן, לאור הנתונים האלה וההעמקה וההחרפה של העוני אצל ילדים, להחזיר את הקצבאות ולטפל בהמלצות של דוח אלאלוף באופן אינטנסיבי ומהיר יותר? תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת מקלב. בבקשה, סגן שר החינוך.
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
לשאלתו הנוספת של חבר הכנסת אלאלוף: אעביר את הפנייה שלך. יכול בהחלט להיות שסיבות כאלה ואחרות – אני בטוח שזה לא נעשה, חלילה, בזדון, אבל צריך למצוא את הזמן כדי שישבו אתך וייתנו לך את מלוא ההסברים.
חבר הכנסת גנאים שאל מה עם המגזר הערבי. אם חבר הכנסת גנאים הקשיב לתשובה שלי – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חבר הכנסת מסעוד גנאים, סגן השר משיב בפרוטרוט על שאלתך.
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
אני לא יכול לומר שבפרוטרוט; אני רק מסתמך על מה שעניתי קודם לחבר הכנסת אלאלוף. אמרתי לו שיש לי בכתובים פה הרבה פרטים, מה שהמשרד צייד אותי, אבל לא מקובל בשאילתה בעל-פה לתת את כל הפרטים. יש שם התייחסות לגבי המגזר הערבי, ובדרך כלל כשאני עולה לכאן ואני מתבקש לענות על שאלה כזאת או אחרת, תמיד יש הדגש ואני עונה את התשובה כי המשרד נותן לי את התשובות גם לגבי המגזר הערבי. בכותרת יש פה: הפעלת תוכנית חומש למגזר הערבי לשם סגירת פערים לימודיים, שאת זה בתוכנית המשרד לעשות בשנים הקרובות.
חבר הכנסת מקלב שאל לגבי הקצבאות. נמצאים פה במקרה כל חברי סיעת יהדות התורה. אתה חבר בסיעת יהדות התורה ואתה מקורב לאלה שניהלו משא-ומתן עם הליכוד להקמת הממשלה, ואתה יודע שיהדות התורה ביקשה, ואכן יש סעיף, שאומנם ברגעים מסוימים חשבנו שהוא ייפול, אבל הקצבאות כנראה חוזרות בימים הקרובים. וזה הודות – מזדמן לי לומר את זה – תודה לסיעת יהדות התורה. לפני כמה ימים אמר גם שר האוצר: אני הבטחתי, ואני חושב שזה דבר חשוב, ללכת עם קצבאות הילדים. אז נקווה שמה שאנחנו התחלנו בתקציב 2016, אולי גם קצת ב-2015, יהיה איזה מגדלור למדינה להמשיך הלאה עם קצבאות הילדים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לכל השואלים ולסגן שר החינוך, שעדיין נשאר אתנו על מנת לשמוע, וגם לאחר מכן להשיב, על שאילתה דחופה שמספרה 103 מאת חבר הכנסת עודד פורר. הנושא הוא: אי-השמעת ההמנון בבית-חינוך "אופק" בקיבוץ עברון. בבקשה, אדוני, נא לקרוא את נוסח השאילתה.
<103. אי-השמעת ההמנון בבית-חינוך "אופק" בקיבוץ עברון>
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
שלום. קודם כול אני רוצה לברך את סגן השר החדש. קצב ההתפטרויות במשרד החינוך והמינויים, חבל שהוא לא אותו קצב במענה על מכתבים, כי הסיבה של השאילתה הזאת זה מכתב שלי שלא נענה על-ידי שר החינוך.
אני אקרא את נוסח השאילתה: לפני כחודש החליטה הנהלת בית-הספר "אופק" שלא להשמיע את ההמנון בטקס לזכרו של יצחק רבין, בנימוק שההמנון אינו שוויוני. לפיכך החליטו ברגע האחרון שלא להשמיעו. יש לציין שנמסר לשר מכתב רשמי בנושא, שלא נענה.
שאלתי:
מה נעשה על-ידי משרד החינוך בנדון?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת פורר. בבקשה, אדוני סגן השר.
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
חבר הכנסת פורר הציג את השאילתה; אני אתייחס בסוף דברי גם לנושא של המכתב, אבל קודם כול – המקרה נבדק על-ידי מנהל המינהל לחינוך התיישבותי פנימייתי ועליית הנוער במשרד, ד"ר בני פישר, ובהתאם לבדיקתו, להלן התייחסותי: את הטקס לזכרו של ראש הממשלה יצחק רבין, זיכרונו לברכה, ארגנו השנה תלמידים ומחנכים בבית-חינוך "אופק". יחד נעשתה חשיבה באשר למבנה הטקס. לא הייתה כל הנחיה מאת הנהלת בית-הספר שלא לשיר את ההמנון בטקס. מדובר בשיקול דעת מוטעה של המחנכת המרכזת שהובילה את הטקס. המחנכת הביעה עמדה שלא הייתה מגובה בהחלטת ההנהלה. המחנכת התנצלה בפני התלמידים שרגשותיהם נפגעו.
בעקבות המקרה ובהנחיית המפקח על בית-הספר, ערך בית-הספר מעגלי שיח חינוכיים ערכיים בנושא: מקומו של ההמנון בטקסים ובשגרת החיים. הדבר הזה היה בישיבת הנהלת בית-הספר, שדנה בנושא, וחודדה ההנחיה שלפיה בטקסי זיכרון לאומי בבית-הספר יש לשיר את ההמנון.
יצוין כי מקרה זה אינו מאפיין את התנהלותו של בית-הספר. כפי שנמסר על-ידי המפקח על בית-הספר, בית-חינוך "אופק" ותלמידיו מכבדים את סמלי המדינה ונוהגים להשמיע ולשיר את ההמנון בטקסים רשמיים. בית-חינוך "אופק" שם דגש על חינוך חברתי ערכי, המתבטא בין השאר בתרומת תלמידיו לחברה הישראלית, ביציאה לשנת שירות ובשירות משמעותי בצבא.
לידיעה – אני אומר את זה כאן מכיוון שאמרת את זה – המכתב של חבר הכנסת עודד פורר בנושא התקבל בלשכת השר ב-3 בנובמבר 2015. מענה הועבר לחתימת השר ב-15 בנובמבר. אנחנו יודעים שהשר היה יותר משבוע בחוץ-לארץ ולכן הוא לא נחתם, וקיבלת את התשובה כאן מעל הדוכן.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חבר הכנסת עודד פורר מסתפק ואין לו שאלות נוספות. לעומת זאת, חברי הכנסת יוסף ג'בארין ומיקי לוי מבקשים לשאול שאלה נוספת את סגן השר.
<יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):>
תודה, כבוד היושב-ראש. כבוד סגן השר, אנחנו מודעים לכך שבתקופה הזאת יש פעילות נמרצת לשכתוב ספר הלימודים באזרחות. אנחנו גם מודעים לכך שכל פעולת השכתוב אינה משתפת אנשי מקצוע ואקדמאים מהחברה הערבית. זו תשובה שאני קיבלתי בשיחות לא פורמליות ממשרד החינוך. האם כבודו יכול להעיר לגבי הנושא הזה?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת מיקי לוי – בבקשה, אדוני.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, בשבוע שעבר הוחלט כי יתקיים מכרז לתפקיד מנהל המחוז החרדי במשרד החינוך, זאת בשעה שמנהל המחוז הנוכחי משלים את הקמת המחוז. ברצוני לשאול, אדוני, מה הסיבות לפרסום מכרז בעיתוי הזה? האם ניתן לדחות את המכרז בכמה חודשים עד להשלמת תוכנית העבודה? האם יש קשר בין המעצר של חסידי בויאן בחשד להונאת משרד החינוך להדחתו של מאיר שמעוני? האם סגן השר המכובד סבור שיש לפרק את המחוז החרדי, כפי שדורשים מנהלי המוסדות והסמינרים החרדיים? והאם סגן השר עומד מאחורי מדיניות האי-אפליה של המחוז החרדי בנושא תלמידות ספרדיות? תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה, סגן שר החינוך.
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
חבר הכנסת ג'בארין, בכותרת של דבריו היה שיש ניסיון לשכתב את ספר הלימוד באזרחות, והוא הלין על כך שיש אי-שיתוף פעולה עם המגזר הערבי. כמובן, השאלה היא יותר מדי כוללנית כדי שאני אדע להתייחס. אתה שואל אותי מה עמדת המשרד – בפירוש לא, ויש עניין כן לשתף. הרי כולנו יודעים על הרבה ניסיונות שנעשו בין המשרד לבין ההנהגה הערבית ואנשי חינוך מהמגזר הערבי כדי למצוא את המכנה המשותף במה שאפשר וצריך, ואולי גם חובה. אז אם תפנה אלי דברים יותר ספציפיים, אשמח לעזור.
חבר הכנסת מיקי לוי שאל פה כמה וכמה שאלות, ואני לא הספקתי, בקצב שאתה דיברת, לא הספקתי לרשום הכול. אבל קודם כול, כבסיס – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
בבקשה, אדוני.
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
תודה. קודם כול, כבסיס, חבר הכנסת לוי, אני רוצה שתדע – אמרה לי חברת הכנסת זהבה גלאון שהיא טעתה, אבל אני רואה שאתה עדיין עומד בטעותך. מי שקבע שיש לפתוח את המכרז של מנהל המחוז החרדי היה בית-המשפט. בית-המשפט קבע שיפתחו את זה מחדש. אני לא מכיר את ההיסטוריה לפני שהגעתי למשרד, אבל אני יודע שעתרו לבית-משפט. מי עתר, אין לי מושג, אין לי שום מידע, ודאי שלא התייעצו אתי בעניין הזה. בית-המשפט קבע לפני שלושה שבועות לפתוח את זה מחדש. אני חושב שהיו שם אמירות – לאפשר לעוד קהלים, מאחר שמדובר במגזר החרדי, שיהיו עוד קהלים שיוכלו לגשת לעניין הזה.
רק לומר את ההיגיון. מיהו מנהל האגף לחינוך ערבים במשרד? חשבת שחרדי? חשבת שדתי-לאומי? חשבת שאדם חילוני? ממש לא. עבדאללה ח'טיב הוא מנהל האגף לחינוך ערבים במשרד. מי הממונה על החינוך הבדואי? חשבת שהוא ערבי מוסלמי? לא. חשבת שהוא חילוני? לא. לא דתי ולא חרדי. ד"ר מוחמד אלהיב, הוא הממונה על המגזר הבדואי. ומי הממונה על החינוך הדרוזי צ'רקסי במשרד? חשבת שהוא בדואי? לא. הוא מוסלמי? לא. הוא לא יהודי, לא חילוני ולא דתי ולא חרדי. הוא מר מהנא פארס. הוא דרוזי. מה שאני רוצה לומר, בית-המשפט הבין שכשאתה מדבר על מחוז חרדי – – –
<משה גפני (יהדות התורה):>
מי המנהל של הממלכתי-דתי?
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
אברהם ליפשיץ.
<משה גפני (יהדות התורה):>
מה הוא?
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
אומרים לי שהוא מהציונות הדתית. הדבר פשוט, בואו נאמר ככה. קודם כול, בית-משפט אמר, וזה צריך להרגיע אותך. אבל בלי בית-משפט, אתה צריך להיות גם מודע לדברים האלה. הרי לא ישימו אחד שהוא דתי-לאומי על הצ'רקסים ואחד שהוא חרדי על הדרוזים ואחד שהוא חילוני, ישימו – זה לא עובד כך, אם רוצים שיהיה שיתוף פעולה, ומכאן זה נובע. זה בעצם עונה על שאלות 1 ו-2.
אני לא מכיר מעצר של כאלה ואחרים. עכשיו אני מבין את מה שצעקת שלשום בקריאת הביניים על שלושת העצורים. לא זה? אז אולי תספר לי, אבל אני לא יודע על מה אתה מדבר.
אני לא הבעתי את הדעה שלי לגבי פירוק המחוז החרדי או לא, כי הוא דבר שקיים. אתה שואל אותי איך הוא היה צריך להיבנות? אני אומר את הדעה שלי – אני אומר לך – אומר דברים חדים, ברורים, במשרד, את העמדה שלי לגבי המחוז החרדי. אבל אתה יכולת להבין מהתשובה שלי, יכולת להבין מהתשובה שלי שאם רוצים להקים מחוז חרדי אז לא שמים דרוזי אצל הבדואים ולא שמים בדואי אצל הצ'רקסים ולא שמים חילוני אצל הערבים ולא שמים – אז כך המחוז צריך להיבנות. זה מה שאני אומר במשרד, בכותרת. לא רוצה, לא, לא – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
יש לי רק בקשה – – –
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
לא רוצה, לא רוצה לומר דברים שאני אומר אותם במשרד.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
יש לי רק בקשה: תנו לו שלושה חודשים להשלים את התוכנית.
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
לכן אני אומר כך. אני לא חושב שזה מכובד לבוא ולומר לי, על כל פנים, שלי יש מדיניות של להפלות תלמידות ספרדיות. לא חושב שזה מכובד לומר את זה. האשמה כזו, אתה יודע שזה יכול להצית מדורה. ואני לא חושב שזו הכוונה שלך. ואולי, אם כן הכוונה שלך, אני לא נגרר לזה. אני לא חושב שזה נכון לומר על איש ציבור דבר כזה. כל אחד יודע כמה רגישות יש לי לעניין הזה. אני בכלל לא חושב שצריכים לקרוא לזה "בנות ספרדיות". ספרדי, זה כבר אומר כאילו נחות דרגה – בנות עדות המזרח. וזו עדה גדולה, חשובה, צריכים לכבד אותם, צריכים לעשות את הכול. אם יש שאלות של תקנון או אם עומדים בתנאי התקנון, זה משהו אחר, אבל אם מישהו מפלה לרעה בת מעדות המזרח על רקע היותה בת לעדות המזרח, הוא ראוי לגינוי מוחלט. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לסגן שר החינוך. לא, אדוני, יש עוד שאילתה.
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
סליחה, סליחה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כן. מה זה, אתה כאן אתנו. אם כבר הצהרת אמונים אז עד הסוף.
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
אוקיי. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
סגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש ישיב על שאילתה דחופה מס' 104 מאת חבר הכנסת מסעוד גנאים. הנושא הוא: תוצאות חקירת הדלפת בחינת הבגרות בספרות. בבקשה, אדוני. נא לקרוא את נוסח השאילתה.
<104. תוצאות חקירת הדלפת בחינת הבגרות בספרות>
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, כבוד סגן השר, פורסם כי באגף לחקירות ולמודיעין, ביחידה "להב 433", יחידת הסייבר הארצית סיימה לאחרונה חקירה שעניינה חשד להדלפת בחינות בגרות בשפה הערבית.
רצוני לשאול:
1. מהן תוצאות החקירה?
2. מהן התובנות שהופקו מהחקירה על מנת לשפר תהליכים ולמנוע מקרים דומים בעתיד?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. בבקשה, כבוד סגן שר השר.
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת גנאים שואל מה הן תוצאות החקירה ומה הן התובנות שהופקו מהחקירה.
אז קודם כול, אני אומר כך: משרד החינוך פועל בנחישות לשמירה על טוהר הבחינות. שמירה על טוהר הבחינות וזכותם של תלמידי ישראל להיבחן ולזכות בציון הוגן עומדות לנגד עיני המערכת. אלה הנחו, ומנחות גם, את עבודתה בנושא.
הדלפת הבחינה המדוברת והדלפות נוספות אשר התגלו בשנה האחרונה – לא עברנו על כך לסדר-היום. המשרד נדרש לדבר מייד וביצע שינויים במתכונת ביצוע מבחני הבגרות במוסדות החינוך. שינויים אלה נעשו על מנת למנוע דליפת מבחנים, שמשמעותה פגיעה באוכלוסיית התלמידים והמורים. במקביל למענה המיידי שניתן, גובשו תהליכי עבודה ארוכי-טווח לטיפול בנושא.
1. משרד החינוך לא קיבל לידיו את תוצאות החקירה. תוצאות החקירה, לכשיתקבלו, ילמדו אותן והן ישפיעו על ההיערכות העתידית של מערכת החינוך בכל הנוגע להפעלת בחינת הבגרות.
2. משרד החינוך לא חיכה לתוצאות החקירה על מנת להפיק לקחים ולבצע שינויים נדרשים. כבר בקיץ האחרון, נוכח רצף האירועים, גיבש המשרד מעטפת רחבה יותר של מענים להפעלת בחינות הבגרות. בקיץ האחרון ערך המשרד שינויים מיידיים בתהליכי העבודה. יצוין כי שינויים אלה עודכנו וחודדו לקראת מועד החורף הקרוב, בהתאם ללקחים שנלמדו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לסגן השר. שאלה נוספת – חבר הכנסת גנאים. שאלה נוספת-נוספת – חבר הכנסת באסל גטאס.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
קצת – אדוני היושב-ראש, לפני כמה ימים רק התפרסם, מפי דוברי המשטרה, שהחקירה הסתיימה. כבר יש חשודים. גם אמרו מאיפה החשודים האלה. ושם גם הוזכר שהמשטרה שלחה למשרד החינוך את התובנות מהחקירה, כדי שמשרד החינוך יאמץ זאת, כדי למנוע הדלפה בעתיד. אז אני באמת מתפלא, או מוזר שאתה אומר שהמשטרה עדיין לא שלחה את התובנות האלה או אפילו את תוצאות החקירה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בבקשה, חבר הכנסת באסל גטאס, שאלה.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר – –
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
כן.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
– – העניין לא מתמצה רק בעניין של החקירה והמשטרה. זה היה מעשה כל כך טבעי שרמאים או מי מהם שמצליח להבריח – שייתפס וייחקר. השאלה היא הרבה יותר גדולה ומסובכת: למה, למה זה קורה? למה משרד החינוך לא מתארגן ולא מבצע ועושה את הכול כדי שמעשים כאלה לא יקרו? בסופו של דבר, הקורבנות הם התלמידים עצמם, שמפסידים שנה אחרי שנה בחינות, אחרי השקעה מרובה. מה כל כך קשה? למה ברשות הפלסטינית, שזה פה, ליד, ובלי משטרה מתוחכמת ובלי אמצעים טכנולוגיים מתוחכמים, מצליחים לעשות בחינות מהודקות, הכי שמורות בעולם?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת גטאס. בבקשה, אדוני סגן השר.
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
חבר הכנסת גנאים, אתה מדבר על תוצאות החקירה. אני הקראתי תשובה, והמשרד אחראי לתוכן של מה שאני הקראתי, ואני השתדלתי להיות גם צמוד למה שניתן לי. יכול להיות גם שהמשטרה העבירה תשובות מסוימות מהחקירה או ביקשה בדיקות נוספות. לי נמסר להעביר כאן תשובה על השאילתה שלך שעדיין אין בידי המשרד תוצאות החקירה.
לגבי מה שחבר הכנסת באסָל גטאס – כן? – שואל: למה זה קורה?
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
באסֶל גטאס.
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
אתה צריך לצאת מתוך נקודת הנחה שהמשרד, השר, המנכ"לית וכל מי שעוסק בכך במשרד, לא מעוניינים שיהיו הדלפות. אתה יודע מה הנזק שנגרם למשרד כתוצאה מהדלפה? – החלפות של מבחנים ולהביא מבחן חדש. אז אם אני יוצא מתוך הנחה שהמשרד, אין לו עניין שיהיו הדלפות, ובכל זאת יש כשל פעם אחר פעם, יש בעיה: המשרד, מצד אחד, עולה על דברים, עולה על דברים שהוא צריך לתקן, ועושים את זה, ועניתי גם שהמשרד עשה את זה. ומצד שני, יש כנראה בעיות שעדיין לא עלינו עליהן, ואני מקווה מאוד שכתוצאה ממקרים כאלה שקורים לצערנו, אנחנו נעלה על כך בעתיד וזה לא יקרה שוב. זה מה שאני יודע לענות לך כרגע. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לסגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש, ואני מתכבד להזמין את סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק לוי לעלות לדוכן על מנת – יצחק כהן. מה אני מוריד אותך בדרגה כל הזמן? זו כבר פעם שנייה. סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן ישיב על שאילתה דחופה מס' 105 מאת חבר הכנסת באסל גטאס. הנושא הוא: תוכנית חומש למגזר הערבי. בבקשה, חבר הכנסת באסל גטאס. נא לקרוא את נוסח השאילתה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אתה פעיל היום, באסל.
<105. תוכנית חומש למגזר הערבי>
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
תמיד. תמיד.
אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, לאחר משא-ומתן ושביתה במגזר הערבי, הבטיח משרדך לגבש תוכנית חומש ולהביאה להחלטת ממשלה עד אמצע נובמבר או לפני אישור התקציב, אך ההבטחה לא קוימה.
רצוני לשאול:
1. מתי תגובש תוכנית ותתקבל החלטת ממשלה בגינה?
2. ממה תהיה מורכבת התוכנית ומה יהיה היקפה?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת גטאס. אדוני סגן השר.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
תודה רבה, אדוני.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שאילתה של ידידנו באסל גטאס בעניין תוכנית חומש במגזר הערבי. הממשלה – – –
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
באסל ע'טאס.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
ע'טאס.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
ע'טאס. ע'טאס. גימ"ל לא דגושה זה ע'.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
– – – אבל – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
על כל פנים, הממשלה רואה בשילוב ופיתוח כלכלי של החברה הערבית מנוע צמיחה משקי משמעותי, וכן כלי לצמצום הפערים החברתיים. בהתאם לכך, התקבלו בשנים האחרונות כמה החלטות, החלטות ממשלה מערכתיות לצורך עידוד תעסוקת האוכלוסייה הערבית ומיצוי הפוטנציאל הכלכלי שלה. ההחלטות האלה, שאני בטוח שיעניינו את ד"ר אחמד טיבי, מדובר על המגזר שלו – ד"ר טיבי, מדובר על המגזר שלך, לא על המגזר שלי. אתה לא מעוניין? לא רוצה לשמוע?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
כן, לשמוע.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
ההחלטות האלה, ד"ר טיבי, אשר קודמו בשיתוף פעולה מלא עם משרד האוצר, התפרסו על מגוון רחב של תחומים המשפיעים על שילוב ופיתוח כלכלי של החברה הערבית.
בהתאם להחלטת הממשלה מס' 2365 מיום 21 בדצמבר 2014, מסתיים בימים אלה תהליך ממושך ומעמיק לבחינת תוכנית מערכתית לפיתוח כלכלי בחברה הערבית תוך התמקדות בתיקון עיוותים ובמנגנוני ההקצאה הממשלתיים בשיתוף המשרד לשוויון חברתי, גברתי השרה, ובשיתוף עוד גופים אצלך, כמו הרשות לפיתוח כלכלי במגזר המיעוטים ומשרד האוצר. הצעת החלטה בנושא צפויה לעלות לדיון בממשלה במהלך השבועות הקרובים.
חבר הכנסת באסל גטאס, תוכנית זו כוללת, בין היתר, שריון תקציבים ייעודיים ליישובים ערביים בתחום הנגישות של התחבורה ציבורית, הרחבת היצע מעונות-היום, כבישים עירוניים ועוד, והיא תוודא שמשאבי הממשלה יוקצו בהתאם לקריטריונים מקצועיים ושוויוניים, בשים לב ליעדי התעסוקה של הממשלה.
שאילתה נוספת?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
שאלה נוספת לחבר הכנסת באסל גטאס, ואחריו – חברי הכנסת יוסף ג'בארין ודב חנין, ואז סגן השר ייתן את התשובות שלו.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
אדוני סגן השר, לא יודע אם היית מעורב או שגילו לך במשרד, אבל בטח גם יכולה להעיד על זה כבוד השרה גילה גמליאל, היה משא-ומתן ארוך שנמשך חודשיים בין ועד ראשי הרשויות בשיתוף חברי כנסת מהמשותפת עם משרדך ועם השר ועם ראש אגף התקציבים, וכמובן, עם הרשות לפיתוח כלכלי. דובר על שני דברים: 1. כל מה שאמרת – שינוי מנגנוני תקצוב בבסיס התקציב, וזה אכן נעשה – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
מבורך.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
– – ואני אומר: כל הכבוד לאגף התקציבים ולגישה שלו. אבל בו בזמן דובר על תוכנית חומש שתבוא בהצעת מחליטים לממשלה. אנחנו קיווינו שזה יהיה ביחד עם התקציב, אמרו: נעביר את התקציב אחר כך. התוכנית – זה מה שאני קורא "תוכנית חומש", שזה אמור להיות כסף ייעודי תוספתי לחמישה או שישה תחומים: מדובר על בנייה ציבורית, על תשתיות פנימיות, על התחדשות עירונית, על תקציבי איזון ותיקון עיוותים במועצות המקומיות. ועל זה אני מפחד, ואני חושש שזה הולך להתפספס, ושזה לא יהיה בסכומים האמיתיים הדרושים היום לרווחת התושבים ולהבאה לפיתוח כלכלי.
אדוני סגן השר, אי-אפשר להמשיך לדבר על פיתוח כלכלי ועל OECD ולהגיע לממוצע של ה-OECD, ואחר כך בשעת המבחן להוציא מיליארדים – רק השבוע ביקש משרדך מוועדת הכספים להעביר 9 מיליארד שקל מעודפי תקציב של 2014 – אבל ל-20% מתושבי המדינה אין אפילו מיליארד אחד.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת באסל גטאס.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
קודם כול, אני – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
רגע, רגע, רגע. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, אחריו – חבר הכנסת דב חנין, ואז תהיה לך אפשרות.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אמן.
<יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):>
כבוד סגן השר, הרי אני אישית, אני מניח שגם אתה, ליווינו את תהליך המשא-ומתן שעדיין לא נגמר עם משרד האוצר. השרה גילה גמליאל שנמצאת כאן גם הייתה בעניינים וממשיכה להיות בעניינים.
אומנם התוכנית שאתה מדבר עליה, אותה תוכנית חומש, אנחנו חושבים שהיא תוכנית מצוינת, אבל היא מדברת על חלוקה של אותה עוגה במסגרת אותם משרדי ממשלה, ואין התייחסות לנושא שמבחינתנו לא פחות חשוב, שזה הכסף התוספתי; כסף תוספתי שיבטיח שבעצם ההשקעה בחברה הערבית לא תהיה תלויה בהעברת כספים אולי מיישובים יהודיים ליישובים ערביים. הכסף התוספתי הזה – עד היום לא קיבלנו תשובה מהו הכסף הזה. ועד ראשי הרשויות המקומיות, הרשימה המשותפת, דיברנו על 1.5 מיליארד ל-2015–2016. אני מקווה שיש לך בשורות שהמשרד אכן עדיין עומד על הסכומים הללו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת ג'בארין. חבר הכנסת דב חנין, ואז תשובת סגן השר.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני סגן השר, השאלות של חברי מאוד מתחדדות נוכח דוח העוני שהתפרסם היום. שיעורי העוני בקרב הערבים בישראל עלו מ-51.7% ל-52.6%. רוב הערבים בישראל חיים מתחת לקו העוני. זה נתון מזעזע. נתון מזעזע. ולכן, התייצבות של משרד האוצר עם תוכנית מגובשת לסגירת פערים ולצמצום העוני המתרחב באוכלוסייה הערבית היא ממש עניין חיוני ודחוף.
בהקשר אחר של אותו דוח העוני, אנחנו רואים שוב את התמונה הקשה שיותר עובדים בישראל נמצאים בעוני. זה מחייב להעלות את השכר, את שכר המינימום כמובן, אבל לא רק את שכר המינימום. ובהקשר הזה רציתי לשאול את אדוני – הרי ההסתדרות הכריזה על סכסוך עבודה, והם הולכים לקראת שביתה כללית אולי בשבוע הבא אם לא יהיה הסכם להעלאת שכר משמעותית במגזר הציבורי. עובדים במגזר הציבורי גם הם מקבלים שכר דל, בלתי ראוי. שמענו היום אחיות, אחיות בריאות הציבור, מורים, עובדים אחרים – צריך להעלות את שכרם. איפה הנושא הזה עומד?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת חנין. בבקשה, אדוני סגן השר.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
תודה, אדוני היושב-ראש, לשאלתם של גטאס ושל גנאים – – –
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
ג'בארין, ג'בארין.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
ג'בארין, ג'בארין, ג'בארין. אני קודם כול שמח שאתם מברכים – – –
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
אל תתעסק עם משפחת ג'בארין, עשרות אלפים יש.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
קודם כול, אני שמח שאתם מברכים על הצעדים שהממשלה עושה, וכולנו יחד נמתין בסבלנות להצעת המחליטים, שם נמצא תשובות על כל השאלות שלכם.
לגבי דוח העוני, דב חנין – – –
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
– – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
בבקשה?
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
– – – דב חנין בהצעה הקודמת.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אמרתי, נעשית פה עבודה מקיפה, הסברתי. התכלית של העבודה הזו היא הצעת מחליטים שתגיע בשבועות הקרובים לממשלה, שם תוכלו לראות את המספרים. וזאת באמת תוצאה של העבודה שנעשתה גם אתכם, בשיתוף פעולה אתכם, בשיתוף פעולה עם השרה גמליאל, ובואו נמתין בסבלנות, נראה את התוצאות בהצעת המחליטים.
לגבי שאלתו של דב חנין, אכן יש לנו כאב משותף, דב – למדת לנשק, הא?
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אני מנחם אותו.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אה?
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אני מנחם אותו עד – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
תנחומינו.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
– – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
דב, יש לנו יש כאב משותף בנושא הזה. להזכירך, הדוח הזה מתייחס לא לכהונה של הממשלה הזו, אנחנו כבר רואים סימנים שבעזרת השם הדוח הבא כבר יהיה הרבה יותר טוב, אבל יש הרבה עבודה לעשות כדי לצמצם את הפערים. גם בטיפול ביוקר המחיה וגם בנושא של העלאת השכר מתקיים משא-ומתן רצוף עם ההסתדרות לגבי הנושאים שהזכרת. אני מאוד מקווה שלא תהיה שביתה. ואכן, אם אתה שואל לתחושתי, לא תהיה שביתה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. עד כאן שאילתות דחופות.
<הצעת חוק הקאדים (תיקון – בחירת אישה לתפקיד קאדי), התשע"ה–2015>
[הצעת חוק פ/1861/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת החוק הראשונה, שמספרה פ/1861, הצעת חוק הקאדים (תיקון – בחירת אישה לתפקיד קאדי), התשע"ה–2015, של חברי הכנסת עיסאווי פריג', זוהיר בהלול ועאידה תומא סלימאן. יעלה לנמק חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. והמשיבה היא – אה, סליחה, כן, בעצם אני מבין, גברתי השרה – איפה השרה שלנו? השרה גילה גמליאל, אני מבין שתשובה והצבעה בהסכמת המציעים במועד אחר. בבקשה, עכשיו נשמע את הנמקת החוק. עד עשר דקות לרשות אדוני.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
תודה, אדוני היושב-ראש. אכן הגענו לסיכום על תשובה והצבעה במועד אחר.
אדוני היושב-ראש, חברים, צר לי מאוד שאני צריך לעלות היום ולהעלות דבר טריוויאלי, דבר מובן מאליו, דבר שאינו אסור על-פי חוק, דבר שמותר על-פי חוק; אבל מה לעשות, העניינים אצלנו במדינה, בכל המגזרים, מתנהלים – כל אחד משַמר את מה שיש לו, ולא מאפשרים את הכניסה לאחרים.
הצעת החוק שלי באה ואומרת שאני מבקש על-פי חוק לחייב את בתי-הדין השרעיים המוסלמיים למנות אישה מוסלמית כקאדית, על-פי חוק. אני לא מסתיר את העניין, קיים ויכוח בחברה המוסלמית הערבית בנושא, ובימים האחרונים ובשבועות האחרונים הוויכוח הזה התעצם, ודיברו אתי אנשים, הן מהבית הזה והן מחוץ לבית הזה, בעניין: מה אתה צריך את זה? הרי החוק לא מונע.
אז, חברים, החוק הזה הועלה לוועדת השרים לענייני חקיקה לפני כשלושה שבועות, והשרה, יושבת-ראש הוועדה איילת שקד הייתה בעד, והיא עדיין בעד, ושרים אחרים שהשתתפו בדיון היו בעד. צר לי מאוד שהחברים מהסיעות החרדיות בוועדת השרים התנגדו להצעת החוק. משום כך ההצבעה נדחתה ליום ראשון האחרון בוועדת השרים לענייני חקיקה, ושם, בהתערבות השרים החרדים, נתקבלה ההחלטה: לא בתמיכה ממשלתית.
ומה הנימוק, חברים? ואני מבקש מכם, ידידי יעקב פרי וכל החברים שנמצאים – הנימוק של החברים החרדים, השרים דוד אזולאי וליצמן, הנימוק הוא פשוט: לא רוצים ליצור תקדים שזה יחזור כבומרנג אלינו ביהדות. מה זאת אומרת? אם נאפשר מינוי קאדית מוסלמית אצל המוסלמים, שעל-פי ההלכה המוסלמית מותר, אנחנו יוצרים תקדים אצלנו ביהדות, שמחר תהיה דרישה למינוי רבנית בבתי-דין רבניים. איזה נימוק. מדינה יהודית דמוקרטית גם בדת. גם אתם, המוסלמים – יהודית דמוקרטית – תחכו להוראות מאתנו. מה לנו וליהדות? אני מוסלמי, האסלאם מאפשר לי, מה אתה מתערב לי?
<משולם נהרי (ש"ס):>
– – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
מה אתה מתערב לי? מה אתה מכניס את הפוליטיקה לכל פינה? די כבר. נוצר מצב שכל דבר שאני צריך לעשות, אני צריך להסתכל מה היהדות אומרת. אז, חברים, אני פונה לכל חברי הבית ששומעים אותנו, נימוק כזה – מה זה צריך לדבר אלי?
<יצחק כהן (ש"ס):>
מה החברים שלך אומרים? מה הם אומרים?
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
הם בעד.
<יצחק כהן (ש"ס):>
לא.
<משולם נהרי (ש"ס):>
– – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
ואני רוצה לשמוע אחד מכל החברים שהוא נגד. כולם בעד. כולם בעד.
<יצחק כהן (ש"ס):>
הוא לא בעד. הוא לא.
<משולם נהרי (ש"ס):>
– – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אנחנו הגענו למצב שאנחנו, המוסלמים, שבויים בידי היהדות, בידי החרדים של הבית הזה. אבסורד כזה עוד לא היה, רבותי. עוד לא היה, רבותי.
הדבר השני, חוק הקאדים, חברים – הרב יצחק כהן, תקשיב לי, וקנין, מרגי, תקשיבו. זו ממש בכייה לדורות, מה שאתם עושים. החוק הזה, חברים, קיים מ-1961. החוק לא אוסר מינוי קאדיות, לא אוסר מינוי נשים; אבל מ-1961 עד היום עדיין מחפשים אישה ערבייה מוסלמית שתתאים לתפקיד. מאות ואלפי עורכות-דין ערביות לא מתאימות לתפקיד.
<יצחק כהן (ש"ס):>
לא ברשימה המאוחדת?
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אני רוצה לשמוע את ההתנגדות של הרשימה המשותפת. כולם בעד. אתה נגד?
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
כן.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אתה נגד מינוי אישה ערבייה קאדית?
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
לא זה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אז תגיד, אתה נגד?
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
אני נגד לשריין. אם היא עובדת בחיים, אז אין חוק שמונע ממנה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אז אתה בעד, אבל נגד שריון. אני שואל אותך – על-פי חוק אין איסור על מינוי – – –
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
יש איסור לשריין. זה נגד השריעה. החוק שאתה מציג הוא נגד השריעה. לא צריך חוק כזה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אז אני באותה מטבע עונה לך. על-פי חוק, חברים, אין מניעה במדינה, על-פי חוקי המדינה, למנות ערבי לכל תפקיד במדינה. אין מניעה. למה אנחנו מבקשים ייצוג הולם, אם כך? אין מניעה בחוק על מינוי ערבים כמנכ"לים, ובכל זאת אנחנו מבקשים ייצוג הולם, ובצדק אנחנו מבקשים את זה. וכאן משנת 1961 אנחנו שמים עוד חסם ועוד חסם בפני האישה הערבייה. ואם זה יימשך, לעולם, לעולם, לא יהיה דבר כזה.
לפני שנתיים ישבה שרת המשפטים ציפי לבני עם יושב-ראש בתי-הדין השרעיים זיני, והוא הבטיח לה – ואני דיברתי עם שרת המשפטים – שבתוך שנה נמצא אישה שתתאים לתפקיד. עברו שנתיים, ולא מצאו? אלפי נשים מוסלמיות עורכות-דין, לא מצאתם? אם לא נעשה את זה על-פי חוק, זה יימשך, ימשיכו למרוח אותנו, ואנחנו לא נשבור את תקרת הזכוכית. יש עובדות, צר לי מאוד. יש עובדות. החברה הערבית – וגם רוב החברות – היא חברה גברית, יש חסמים בפני האישה. אם אני אמשיך להתנהל בצורה כזו, אני לא אהיה מסוגל לשבור את החסמים האלו; לא אהיה מסוגל לשבור את החסמים האלו.
ואני שואל אתכם – אני לא מבקש להיות החלוץ, שמדינת ישראל תכתיב למוסלמים ותתערב. אני לא רוצה להכתיב. אבל אני שואל אתכם, חברים, למה ב-14 מדינות מוסלמיות יש קאדיות מוסלמיות וכאן לא? למה? כי החרדים לא רוצים.
<אלי אלאלוף (כולנו):>
– – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
למה ברשות הפלסטינית יש שתיים? למה בירדן יש? למה במצרים יש וכאן לא? כי החרדים לא רוצים. כי החרדים לא רוצים. אלו העובדות. אלו העובדות. בכל דבר, אפילו גם בחיים האישיים שלנו, אתם רוצים להתערב. די, זה לא מוסיף לכם. אתם פחדנים. אתם פחדנים. מה לכם? יש לכם דת, יש לכם יהדות, יש לכם הלכות, יש לכם כללים, בסדר. וגם לי יש כללים והלכות. גם לי יש כללים והלכות. אני צריך גם לתת מענה לנשים שפונות, וההלכה מאפשרת. אז די. ההחלטה של ועדת השרים, שנכפתה על-ידיכם, היא החלטה שגויה ויש לה השלכות מרחיקות לכת.
כאן אני רוצה לציין נקודה נוספת. יושבת כאן השרה לשוויון חברתי. כשאנחנו מעלים כאן הצעות חוק על שוויון מגדרי, כל הכנסת קמה. כל הנשים – 31 נשים בבית הזה – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
32.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
32 נשים בבית הזה, מהאופוזיציה ומהקואליציה – כל חוק על שוויון מגדרי עומדות על הרגליים, ובצדק, ואני אתן. גם בשם החוק – – –
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
ואנחנו אתך.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
יפה. אני רוצה לראות את 32 הנשים. זה מה שאני רוצה לראות בשם השוויון המגדרי.
<קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):>
בשתי ידיים. הצבעה אחת, אבל בשתי ידיים.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
כשהנשים הערביות פונות אלי ואומרות: זה נכון, אין מניעה בחוק, אבל לא מאפשרים לנו. כולן נכשלות בבחינה? רק הנשים נכשלות בבחינה? אלפי עורכות-דין שהגיעו למקומות רמי-דרג לא מסוגלות ולא ראויות לשמש קאדיות?
אז, חברים, אני פונה אליכם, יש לנו כישורים. אנחנו את תקרת הזכוכית חייבים לשבור. האישה הערבייה המוסלמית יש לה כישרון ויש לה כל הנתונים לקחת חלק בעשייה ובנתינה ובתרומה לחברה הערבית. וזה יתרום גם – אומרים לי: אני לא רוצה שיתערבו בהלכה האסלאמית בבית-המחוקקים הישראלי. איזו התערבות בהלכה? הרי כל הקאדים השרעים – תראו את האבסורד, חברים – אני מסיים, אדוני היושב-ראש – תראה אבסורד: כל הקאדים הקיימים היום נבחרו מהבית הזה. מהבית הזה. מותר להם להיבחר מהבית הזה. וברגע שבאים לעשות תיקוני חקיקה, שמהבית הזה נעשה שוויון מגדרי שלא מתנגש עם ההלכה המוסלמית, אנחנו גורמים להתערבות הבית הזה בהלכה האסלאמית.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
איפה האבסורד? לשם כך – אדוני, אני מסכם – הגעתי עם השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל, שתומכת בהצעת החוק – הגעתי אתה לסיכום, ואני מקבל את הסיכום הזה; תשובה והצבעה במועד אחר, והשרה הבטיחה והיא הולכת להגיש ערר לוועדת השרים על ההחלטה של ועדת השרים. אני מקבל את זה, ואני מאוד מקווה שבערר שתגישי יפנימו – יפנימו – שיש יהדות ויש אסלאם, וכל אחד יחיה על-פי דתו; הבנתם? תודה, אדוני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר.
<הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – מעמדם של אחראי שמירה), התשע"ה–2015>
[הצעת חוק פ/1801/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, שמספרה פ/1801, מאת חבר הכנסת חיים ילין וקבוצת חברי הכנסת, הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – מעמדם של אחראי שמירה), התשע"ה–2015. ינמק את ההצעה חבר הכנסת חיים ילין. מי שישיב לו הוא שר הביטחון חבר הכנסת משה יעלון. עד עשר דקות לרשותך.
<חיים ילין (יש עתיד):>
כבוד היושב-ראש, שר הביטחון, שרים נכבדים, כנסת נכבדה, כל מי שנכנס אי-פעם ליחידה צבאית ראה את השלט הגדול שכתוב בו: הוראות אלו נכתבו בדם. לצערי, כראש רשות לשעבר, של עוטף-עזה, עברנו גם את "עופרת יצוקה", "עמוד ענן" ו"צוק איתן" – הצעת החוק שאנחנו באים ומביאים אותה פה נכתבה בדם. אנשים לא באים לפה לחוקק סתם חוקים בשביל להזיז אות; אנשים באים לפה לחוקק דברים שבוערים להם, שאכפת להם, והם רוצים להביא משהו מתוך החוויה הבלתי-נסבלת להיות ראש רשות כאשר מתקיימת מלחמה. זה הרקע הבסיסי, בשביל שנבין מה החוק מנסה לעשות.
בכל המועצות האזוריות שנמצאות על גבולות מדינת ישראל יש לפי התקן רבש"ץ, שזה בעצם רכז ביטחון יישובי, והוא מקבל משכורת מצה"ל, ממשרד הביטחון. הוא לכל דבר ועניין שייך למשרד הביטחון. החיילים שלו הם מתנדבים, קוראים להם – הם חלק ממה שנקרא כיתת כוננות. כולם מתנדבים, בוגרי יחידות קרביות, שלא מספיק שהם עושים מילואים, אלא הם מרגישים חובה ערכית ומוסרית להגן על היישוב שלהם.
עכשיו, אם אנחנו מבינים את זה, נעבור לשלב הבא: כששר הביטחון וראש הממשלה קובעים שאנחנו נמצאים במצב חירום, כל כיתות הכוננות באופן אוטומטי מתגייסות לצה"ל, בצו 8 כמובן, ומקבלות את הנשק ואת המדים. ואם חס וחלילה קורה להם משהו, הם מבוטחים על-ידי משרד הביטחון. אבל מה לעשות שאנחנו בעוטף-עזה למודי ניסיון, כבוד שר הביטחון, ואנחנו יודעים שלא תמיד אתה מכריז חירום על אירועים בודדים, ובצדק, אבל כיתת הכוננות מוקפצת; אם חס וחלילה אחד מאותם מתנדבים ייהרג באותה תקרית ביטחונית – הוא לא מוכר כחלל צה"ל, הוא מוכר על-ידי זה שהוא נפגע פעולות איבה. למה? זאת המהות של שינוי החוק.
אני מבקש מכל מי שיושב פה, באופוזיציה ובקואליציה, וממך, שר הביטחון, להבין שאין פה כסף – יש פה הנצחה, יש פה כבוד, יש פה הכרה, יש פה ערכים, יש פה כל מה שאנחנו רוצים להחיל על מדינת ישראל כלפי אותם מתנדבים שבאו ונתנו את חייהם למען ביטחון, הביטחון של המדינה ושל היישוב.
וכואב הלב, כי שר הביטחון יודע בדיוק מה עובר עלינו, וכשאני אומר ליועצים שלו: מה, מה יש שם בחוק? מה כל כך – אין שקל, יש מצבה; ריבונו של עולם, יש פה מצבה והכרה באותם מתנדבים, מה התשובה? – חיים, יש לזה השלכות רוחב. מילת הקסם במדינת ישראל, כשלא רוצים משהו זה או "להקים ועדה מיוחדת", או "השלכות רוחב". מה זה השלכות רוחב? אם אנחנו נקבל את החוק שלך, שנראה מאוד הגיוני, יבואו לאחר מכן גם אותם פצועים קשה ונכים שהם מתנדבים, והם יבקשו גם לפי התקדים שלך להיות פצועי צה"ל ושיכירו בהם במשרד הביטחון. אבל אני לא מדבר על החוק הזה, מי דיבר בכלל על פצועים? אני דיברתי על זה שאם אדם קפץ ממיטתו, השאיר את המשפחה שם, לקח את הנשק ובא להסתער על חוליית מחבלים שיש חשש שנכנסה ליישוב – אם חס וחלילה בהיתקלות הזאת הוא ייהרג, תהיה לו מצבה; תהיה לו מצבה של צה"ל, כי אם, כבוד השר, היית מכריז לפני האירוע הזה על מצב חירום, הוא היה מקבל מדים ונשק ולא הייתה שום בעיה, הכול נמצא כפקודה.
עכשיו, בוא נבין בדיוק מה המשמעות של לחיות באזור סְפר כמו שלנו, ליד גבול רצועת-עזה, או בצפון, ואני אגלה לכם משהו שבאופן אישי כואב לי מאוד. ביום הרביעי – כשאנחנו סופרים עשרה ימים לפני "צוק איתן" – ביום הרביעי נורו לעבר מועצה אזורית אשכול 11 טילים בשעה 07:20, שעה שכל התלמידים יוצאים להסעות בית-הספר. ומה קרה? באותו יום שהבנתי שרק ה"חמאס" יודע לירות – הכרזתי חירום, אבל זה חירום שלי, של ראש רשות, להגיד לתושבים ולמועצה ולהכין אותם: אנחנו הולכים למלחמה, כי כשה"חמאס" יורה בצורה כזאת, הוא מחפש מלחמה, ושר הביטחון יודע את זה מצוין.
אבל ראש הממשלה ושר הביטחון וכולם הודיעו לנו שהכול מתנהל כרגיל. ועל האירועים האלה אני מדבר, על אותם אירועים שאנחנו חיים שם, מכירים את השכנים שלנו, חשים מה הם הולכים לעשות, מכירים את האווירה הזאת שאו-טו-טו מגיע הירי כי חיממנו יותר מדי את הגזרה, או שהם ירו עלינו או על צה"ל. אנחנו מכירים. באירועים כאלה, אותם מתנדבים, שחס וחלילה נפגעים, לא מוכרים על-ידי משרד הביטחון.
לכן, כבוד היושב-ראש, החוק הזה הוא חוק שנכתב בדם. החוק הזה בא לתת כבוד לאותם מתנדבים, שאני מקווה מאוד שלא נזדקק להם ושלא ישלמו בחיים שלהם, אבל אם כבר, שתהיה הכרה של שר הביטחון ומשרד הביטחון.
אין בחוק הזה כסף. באו אלינו בטענות לפני שבוע, שאנחנו פופוליסטים שמביאים פה חוקים שעלותם 5, 6 ו-7 מיליארד שקל. אין פה שקל, יש פה רק הכרה.
ועדת השרים לחקיקה קיבלה החלטה שידונו בנושא הזה בעוד שלושה חודשים. שר הביטחון, אני אומר לך את זה עכשיו, לא שלושה חודשים. אני מוכן להצטרף לכל הנחיה שאתה תיתן כדי שידונו על מה שאני אומר עכשיו, ואני מוכן לדחות גם הכול בחודש, אבל לא שלושה חודשים, לא להקים ועדה ולמרוח אותי בפגרה.
יש פה משפחות שבכל מצב נתון – כמו שירו עכשיו, ביום שישי וביום ראשון, על חיילי צה"ל, מחר בבוקר פצצת מרגמה יכולה ליפול, וחס וחלילה כיתת הכוננות תוקפץ – עוד פעם אנחנו נהיה באותו סרט. אי-אפשר לחכות רק לחירום של מדינת ישראל, אי-אפשר. צריך לסמוך על האנשים שנמצאים שם, שמכירים את האווירה, יודעים מה קורה שם, וצריך מעל הכול לתת כבוד לאותם מתנדבים.
שר הביטחון בוגי, אני אומר לך עכשיו כחבר: אם אתה רוצה, אני מוכן – אני אומר לך את זה עכשיו – לדחות את הכול בשבועיים עד חודש, אבל לא בשלושה חודשים. אני מוכן לבוא לקראתך, אני מוכן לדבר עם כל מי שרוצה, ואם לא – אז בבקשה, תהיה תשובה ותהיה הצבעה.
כבוד היושב-ראש, צר לי ששוב כנראה הקואליציה לא תתמוך, כי כתוב שם להצביע נגד. צר לי שהמשפחות צריכות לשלם מחיר בגלל הפוליטיקה ובגלל חוסר האמון ובגלל שלא רוצים לתת בכלל לקואליציה להעביר חוק שהוא כל כך צודק והוא כל כך ערכי והוא כל כך מחבק את המשפחות ואת המתנדבים.
<צחי הנגבי (הליכוד):>
– – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
אני אמרתי, לא שלושה חודשים. אמרתי בין שבועיים לחודש.
<צחי הנגבי (הליכוד):>
חבל שזה – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
שלושה חודשים ואנחנו בפגרה. תודה רבה, כבר עשו לי את התרגיל הזה בפעם הקודמת. אני כבר לא סומך על אף אחד, אני סומך על עובדות. ויותר מזה – – –
<צחי הנגבי (הליכוד):>
– – – אין פגרה בשלושה חודשים – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
אני רוצה להגיד לך משהו, אני אומר את זה עכשיו: אני מוכן שהדבר הזה יעבור בקריאה טרומית ואחרי זה לדון על מה שאתם רוצים. אבל גם זה לא מקובל. חס וחלילה יופיע מחר שחיים ילין העביר בטרומית משהו שהפקידות במשרד הביטחון לא מסכימה לו. הרי אין שום היגיון להצביע נגד הדבר הזה, אתה יודע את זה יפה מאוד.
<צחי הנגבי (הליכוד):>
חבל שזה ייפול.
<חיים ילין (יש עתיד):>
תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת חיים ילין. בבקשה, אדוני שר הביטחון חבר הכנסת משה יעלון, נא להשיב בשם הממשלה על הצעת החוק.
<שר הביטחון משה יעלון:>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הממשלה החליטה להתנגד להצעת החוק הזאת, וזאת בשל העלאתה במועד הזה. בהתאם להחלטת ועדת שרים לחקיקה ביום 6 בדצמבר 2015, הדיון בהצעת החוק נדחה בשלושה חודשים, ולפיכך העלאתה במועד זה, עוד בטרם נדונה בוועדת שרים לחקיקה, משמעותה כי הממשלה תתנגד להצעת החוק.
לגופה של ההצעה – הצעת החוק בעצם מבקשת להכיר בכל שומר שמוגדר בחוק כאחראי שמירה או חבר כיתת כוננות יישובית שנהרג בעת או עקב מילוי תפקידו כחלל לעניין חוק משפחות חיילים שנספו במערכה – הכרה במשפחתו כמשפחה שכול – ולעניין חוק בתי-קברות צבאיים.
כיום, בהתאם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה, אחראי שמירה שנפגע או חלילה נהרג תוך ועקב פעילות מבצעית של לחימה אל מול האויב ועל-ידו, שכם אל שכם עם חיילי צה"ל, מוכר הן לעניין חוק הנכים (תגמולים ושיקום) והן לעניין חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום). במסגרת מתווה ועדת גורן, שלגביו קיימת הסכמה בין משרדי ממשלה, תעוגן הנחיית יועץ זו גם בחקיקה. בכך היו לנו כבר תקדימים, לצערנו, כמו אירוע סמטת המתפללים בחברון, שחברי כיתת הכוננות למעשה הוכרו בהתאם.
יודגש כי במקרה שבו אין המדובר בפגיעה בנסיבות של פעילות מבצעית של לחימה אל מול האויב, זכאי אחראי השמירה – ומשפחתו, במקרה של פטירה – לתגמולים כנפגע פעולות איבה. כלומר, הצעת החוק מבקשת להרחיב את אוכלוסיית הזכאים מקרב חברי כיתת הכוננות, כך שלא רק מי שנפגע תוך כדי לחימה אל מול האויב יוכר לעניין החוקים האמורים. אנו מתנגדים בכל תוקף להרחבת מעגל הזכאים, הן מן הבחינה המוסרית הן מן הבחינה הפורמלית: מבחינה מוסרית וערכית עמדתנו היא כי אין להרחיב זכאות מעבר לאוכלוסייה האמורה; מבחינה פורמלית, מן הראוי כי הצעות אלו יובאו כחלק מהצעות חוק ממשלתיות, במסגרת הסכמה בין משרדי הממשלה, הסכמה שכאמור הושגה במתווה ועדת גורן, הצפוי לעלות לאישור הממשלה בתקופה הקרובה.
אנחנו מתנגדים גם לחלקה השני של הצעת החוק – הכרה באחראי שמירה שנפטר לעניין חוק בתי-קברות צבאיים. אך לפני שנה תוקן החוק האמור והרחיב את האוכלוסיות הזכאיות להיקבר בבית-קברות צבאי, ולטעמנו מן הבחינה הערכית אין מקום להרחיב את הזכאות לאוכלוסיות נוספות.
לפיכך, ואם ההתעקשות של חבר הכנסת ילין היא לא להמתין שלושה חודשים, אני מציע למליאת הכנסת להתנגד להצעת החוק.
<יואל חסון (המחנה הציוני):>
אתה אומר שהוא מתנגד, אז מה יש להמתין?
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לשר הביטחון, השר בוגי יעלון. חבר הכנסת חיים ילין, יש לך עוד שלוש דקות לנסות אולי לשכנע את הממשלה. שלוש דקות לרשותך.
<חיים ילין (יש עתיד):>
כבוד היושב-ראש, תודה רבה. שר הביטחון, שאלה לי אליך, באמת, אני גם קשוב: אם יש מה שאני אומר עכשיו בדיוני ועדת גורן, וועדת גורן עוד שלושה חודשים תחליט על זה – וזאת לא התשובה שאני קיבלתי – אז מה אכפת לכם להצביע בעד בקריאה טרומית, ואני סותם את הפה ומחכה לוועדת גורן עוד שלושה חודשים ושלום על ישראל? מה קרה? מה? תסבירו לי את זה. למה, מפני שאתם 61 חברי כנסת?
<שר הביטחון משה יעלון:>
לא, כי יש בו הרחבות – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
למה? בוא תסביר לי את זה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
השר אומר שהנוסח שלך מרחיב יותר.
<חיים ילין (יש עתיד):>
הנוסח שלי לא מרחיב כלום. הוא בא וקובע דבר אחד בסיסי, ואת זה צריך להבין. אתה רוצה על כל הקפצה של כיתת כוננות לקבל חירום? אתה תודיע על חירום כשיש חשש לחדירה באחד היישובים, כמו כרם-שלום או נתיב-העשרה, ומוקפצת כיתת הכוננות – מה המעמד של אותם מתנדבים של כיתת הכוננות באותו רגע שהוקפצו? הרי אתה בא ואתה טוען – אתה עצמך אומר: אין להם מעמד. הם מוכרים כנפגעי פעולות איבה, לא משרד הביטחון. ואתה אומר שוועדת גורן הולכת לעשות את השינוי.
זה לא מרחיב. אני מוכן יותר מזה: אם זה עובר בטרומית, תצמצמו אם זה מרחיב. הרי כל כך הגיוני מה שאני אומר. אבל אתם מתפתלים פה במילים. תצמצמו, אני מבקש מכם – אם יש מישהו פה שהוא מנהיג של הקואליציה, שיבוא ויגיד את זה. תיקחו את החוק הזה, תצביעו בעדו בטרומית, תצמצמו אותו למה שאתם רוצים, תצמידו אותו לוועדת גורן עוד שלושה חודשים – והכול בא וחוזר בשלמותו, וזה ייתן כבוד ומעמד לכל המתנדבים האלה שהם כיתות הכוננות ולכל המשפחות.
אבל חס וחלילה, חס וחלילה, שחיים ילין באופוזיציה יהיה צודק. אוי ואבוי. אף אחד מהפקידות שלך שם בתל-אביב שמייעצת לי לא עבר את מה שאנחנו עברנו. זה נראה לי לפעמים בושה, אני אומר לך את זה, בוגי. זה לא אתה. זה לא אתה, שאתה נמצא בשטח אתנו, זו הפקידות שאומרת לך: לא, מרחיב. מה מרחיב? לא מרחיב שום דבר, כבוד שר הביטחון, אני אומר לך את זה עכשיו.
אבל אתם תצביעו נגד, ואני ממש מתבייש. פשוט מתבייש בזה. לא יכול להיות שאותם אנשים מדהימים שבאים ונותנים את החיים שלהם למען המדינה, אתם לא תכירו בהם. ממש זו בושה. אני ממש מתבייש בכם.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת חיים ילין. אם כן, רבותי, הממשלה מתנגדת להצעת החוק.
אני מבין שההצבעה, לפי דרישת הקואליציה, שמית. אני מבין, אדוני, נכון? נא להקריא את שמות חברי הכנסת.
<חיים ילין (יש עתיד):>
פחדנים, זה מה שאתם, פחדנים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת חיים ילין, התחלנו להצביע. גברתי מזכירת הכנסת, נא להקריא את השמות.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח
טלב אבו עראר – אינו נוכח
יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח
מיכאל אורן – נגד
דוד אזולאי – אינו נוכח
ישראל אייכלר – אינו נוכח
רוברט אילטוב – אינו נוכח
אלי אלאלוף – נגד
קארין אלהרר – בעד
זאב אלקין – נגד
דוד אמסלם – אינו נוכח
אופיר אקוניס – אינו נוכח
גלעד ארדן – אינו נוכח
אורי אריאל – אינו נוכח
זאב בנימין בגין – נגד
זוהיר בהלול – אינו נוכח
נאוה בוקר – אינה נוכחת
דוד ביטן – אינו נוכח
מיכל בירן – בעד
מירב בן ארי – אינה נוכחת
אלי בן-דהן – אינו נוכח
יואב בן צור – אינו נוכח
איל בן ראובן – אינו נוכח
נפתלי בנט – אינו נוכח
יחיאל חיליק בר – אינו נוכח
איתן ברושי – בעד
עמר בר-לב – בעד
ענת ברקו – נגד
יוסף ג'בארין – אינו נוכח
באסל גטאס – אינו נוכח
אילן גילאון – בעד
זהבה גלאון – אינה נוכחת
יואב גלנט – נגד
גילה גמליאל – נגד
מסעוד גנאים – אינו נוכח
משה גפני – אינו נוכח
יעל גרמן – בעד
אבי דיכטר – אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
צחי הנגבי – נגד
יצחק הרצוג – אינו נוכח
שרן השכל – נגד
יצחק וקנין – נגד
מכלוף מיקי זוהר – נגד
חנין זועבי – אינה נוכחת
ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח
תמר זנדברג – בעד
עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח
ציפי חוטובלי – נגד
אורן אסף חזן – אינו נוכח
דב חנין – אינו נוכח
יואל חסון – בעד
אחמד טיבי – אינו נוכח
מנואל טרכטנברג – אינו נוכח
מרדכי יוגב – נגד
יוסי יונה – בעד
שלי יחימוביץ – בעד
חיים ילין – בעד
משה יעלון – נגד
איתן כבל – בעד
אלי כהן – נגד
יצחק כהן – נגד
מאיר כהן – אינו נוכח
יעל כהן-פארן – אינה נוכחת
משה כחלון – אינו נוכח
חיים כץ – אינו נוכח
ישראל כץ – נגד
עליזה לביא – בעד
ציפי לבני – אינה נוכחת
אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
ז'קי לוי – אינו נוכח
מיקי לוי – בעד
יריב לוין – נגד
אביגדור ליברמן – אינו נוכח
יעקב ליצמן – נגד
סופה לנדבר – אינה נוכחת
יאיר לפיד – אינו נוכח
מנחם אליעזר מוזס – נגד
שולי מועלם-רפאלי – נגד
ירון מזוז – נגד
מרב מיכאלי – בעד
אורי מקלב – נגד
יעקב מרגי – נגד
אראל מרגלית – אינו נוכח
אברהם נגוסה – נגד
משולם נהרי – נגד
איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת
בנימין נתניהו – אינו נוכח
קסניה סבטלובה – בעד
רויטל סויד – אינה נוכחת
ניסן סלומינסקי – אינו נוכח
בצלאל סמוטריץ – נגד
אוסאמה סעדי – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
רחל עזריה – אינה נוכחת
חמד עמאר – אינו נוכח
רועי פולקמן – נגד
עודד פורר – אינו נוכח
טלי פלוסקוב – נגד
מאיר פרוש – נגד
יעקב פרי – בעד
עיסאווי פריג' – בעד
עמיר פרץ – בעד
נורית קורן – נגד
יואב קיש – נגד
איוב קרא – נגד
מירי רגב – אינה נוכחת
מיכל רוזין – אינה נוכחת
מיקי רוזנטל – בעד
יואל רזבוזוב – בעד
יפעת שאשא ביטון – נגד
יובל שטייניץ – נגד
אלעזר שטרן – אינו נוכח
נחמן שי – בעד
סילבן שלום – אינו נוכח
עפר שלח – בעד
איציק שמולי – אינו נוכח
סתיו שפיר – בעד
איילת שקד – אינה נוכחת
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
<היו"ר יצחק וקנין:>
נא להקריא את שמות חברי הכנסת שלא נכחו בקריאה הראשונה.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח
טלב אבו עראר – אינו נוכח
יולי יואל אדלשטיין – נגד
דוד אזולאי – אינו נוכח
ישראל אייכלר – אינו נוכח
רוברט אילטוב – אינו נוכח
דוד אמסלם – אינו נוכח
אופיר אקוניס – נגד
גלעד ארדן – אינו נוכח
אורי אריאל – אינו נוכח
זוהיר בהלול – בעד
נאוה בוקר – אינה נוכחת
דוד ביטן – אינו נוכח
מירב בן ארי – אינה נוכחת
אלי בן-דהן – אינו נוכח
יואב בן צור – אינו נוכח
איל בן ראובן – אינו נוכח
נפתלי בנט – אינו נוכח
יחיאל חיליק בר – אינו נוכח
יוסף ג'בארין – אינו נוכח
באסל גטאס – אינו נוכח
זהבה גלאון – אינה נוכחת
מסעוד גנאים – אינו נוכח
משה גפני – אינו נוכח
אבי דיכטר – אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
יצחק הרצוג – אינו נוכח
חנין זועבי – אינה נוכחת
ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח
עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח
אורן אסף חזן – אינו נוכח
דב חנין – אינו נוכח
אחמד טיבי – אינו נוכח
מנואל טרכטנברג – אינו נוכח
מאיר כהן – אינו נוכח
יעל כהן-פארן – אינה נוכחת
משה כחלון – אינו נוכח
חיים כץ – נגד
ציפי לבני – אינה נוכחת
אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
ז'קי לוי – אינו נוכח
אביגדור ליברמן – אינו נוכח
סופה לנדבר – אינה נוכחת
יאיר לפיד – אינו נוכח
אראל מרגלית – אינו נוכח
איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת
בנימין נתניהו – אינו נוכח
רויטל סויד – אינה נוכחת
ניסן סלומינסקי – אינו נוכח
אוסאמה סעדי – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
רחל עזריה – אינה נוכחת
חמד עמאר – אינו נוכח
עודד פורר – אינו נוכח
מירי רגב – אינה נוכחת
מיכל רוזין – בעד
אלעזר שטרן – אינו נוכח
סילבן שלום – אינו נוכח
איציק שמולי – בעד
איילת שקד – אינה נוכחת
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה. רבותי, יש מישהו מחברי הכנסת שכרגע נמצא באולם המליאה ולא הצביע? תמה ההצבעה. נא להגיש אלי את תוצאות ההצבעה.
רבותי, להלן תוצאות ההצבעה – הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – מעמדם של אחראי שמירה), התשע"ה–2015: בעד – 27, מתנגדים – 38. אם כן, הצעת החוק לא נתקבלה.
<הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – חופש הביטוי וחופש העיתונות)>
[הצעת חוק פ/2128/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
<היו"ר יצחק וקנין:>
הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – חופש הביטוי וחופש העיתונות), של חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אני בדרך כלל משתדל לבטא את השם שלה כמו שצריך. עשר דקות לרשותך.
<קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):>
אדוני, כבוד היושב-ראש, תודה רבה, אתה תמיד מקפיד בהגיית השם שלי, אז תודה מיוחדת, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, חופש העיתונות, הביטוי והדיבור – כולם יחד וכל אחד לחוד – הוא תנאי הכרחי למימוש הרעיון המהותי העומד בבסיסה של כל דמוקרטיה, במיוחד הדמוקרטיה הישראלית, ועלינו לתת לה מעמד עליון.
רק בהינתן חופש ביטוי – דיבור ועיתונאי – מלא, מכלי תקשורת קטן ועד גדול, ולכל אדם ואזרח באשר הוא, אפשר להילחם בשקר ובמניפולציות הכל-כך רבות, גם של מוסדות שלטוניים וגם של גופים עסקיים, כאשר אלו מנסים להסתיר מידע מהציבור הרחב, ובכלל לנסות לשלוט בשיח הציבורי לצורכיהם.
אנחנו כבר רואים עכשיו מי מבין כלי התקשורת מסקר את המאבק העיקש שמנהלים רבים מחברי כאן נגד מתווה הגז ומי לא; אנחנו רואים איזה עיתון מעז לבקר את ראש הממשלה, ואיזה עיתון לא עושה את זה. כעיתונאית עד לא מכבר, בייחוד אצל השכנים ברחבי המזרח התיכון, כמי שגם הגיעה לכנסת ממדינה שהיא לא מדינה דמוקרטית ויודעת בדיוק כיצד נראית עיתונות במדינה טוטליטרית, אני יכולה להגיד לכם: העיתונות הזאת מאוד מזכירה את העיתונות האמיתית, אבל היא כמובן שונה ממנה בתכלית, שכן התכנים מוכתבים מראש, יש אנשים שאמונים על עיצוב השיח הציבורי ולא נותנים לקולות הייחודיים שמרכיבים את הפסיפס הכל-כך מיוחד של המדינה שלנו לפרוץ החוצה.
כיום חופש הביטוי וחופש העיתונות מעוגנים רק בפסיקה – פסק-הדין הנודע של "קול העם" נגד שר הפנים משנת 1953. ההצעה החשובה הזאת באה על רקע ניסיונות ההשתקה כלפי התקשורת, מרכזית ושולית, כלפי אזרחים ואנשים, במיוחד האנשים הרגילים שאין להם זכות ואין להם יכולת להתבטא בעיתון שקרוי על שמם ושהם העורכים הראשיים של אותו העיתון.
להזכירכם, בשנת 1953 דן בג"ץ בעתירה שהגיש עיתון המפלגה הקומוניסטית בישראל, "קול העם", נגד צו שהוציא שר הפנים דאז לסגירת העיתון לעשרה ימים בטענה על פגיעה בביטחון המדינה לאחר שהעיתון פרסם התקפה חריפה על מדיניות הממשלה – "מדיניות הממשלה המספסרת בדם בנינו". השופט שמעון אגרנט דחה את הגישה שלפיה יש להגביל את חופש הביטוי בכל מקרה של חשש לפגיעה בשלום הציבור, וקבע את מבחן הוודאות הקרובה – העיקרון המדריך צריך להיות תמיד: האם עקב הפרסום נוצרה אפשרות של סכנה לשלום הציבור שהיא קרובה לוודאית.
דווקא בזמנים אלו, כשהדמוקרטיה הישראלית מאותגרת מבפנים, יש חשיבות עליונה לשמירה ולהגנה על ערכי היסוד של הדמוקרטיה שלנו. התקשורת הישראלית נמצאת תחת מתקפה, מתקפה רבתי, וזה לא מאתמול. היא נמצאת תחת מתקפה מילולית חסרת תקדים; העיתונאים בעצם סופגים עלבונות, הם סופגים גם איומים, ורבים מהם כותבים לי ומספרים לי על כך, וגם אני יודעת, וחוויתי את זה בעצמי. ועכשיו הפן החדש שנוסף לעניין הזה הוא כמובן האלימות הפיזית כלפי עיתונאים, שהם כמובן כלבי השמירה של הדמוקרטיה הישראלית – הם לא אויביה, הם לא אויבי העם.
חשוב להזכיר וחשוב להדגיש שעניין כל כך חשוב וכל כך מרכזי בכל דמוקרטיה שהיא, הזכות לביטוי ודיבור והזכות לעיתונות החופשית, חייב להיות מעוגן בחקיקת היסוד כאשר אנחנו נמצאים תחת מתקפה חסרת תקדים על הדמוקרטיה שלנו. פסיקה בלבד של השופט אגרנט, חשובה ככל שתהיה, שמתייחסת לשנת 1953, כאשר הדברים כל כך השתנו בשיח הציבורי, בעיתונות, בהרכב שלה ובכוחות שפועלים ובוחשים בתוכם – אז אין ואי-אפשר להדגיש יותר את החשיבות של העברת החוק הזה.
אני קוראת לכולכם לתמוך בחוק הזה ולעגן את חופש הביטוי וחופש העיתונות בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.
אסיים במילים של וולטר, שאמר: גם אם אני לא מסכים עם מילה מדבריך, אני אהיה מוכן להיהרג ולהילחם על זכותך לומר את הדברים האלה. מובן שאני יכולה להזכיר פה את המילים המאוד-חריפות שנכתבות בימים אלה, גם נגדי – בעיתונות החרדית, למשל, שם מכנים אותי "ח"כית רוסית", אף שאני כמובן חברת כנסת ישראלית, ולא בפרלמנט של ולדימיר פוטין; אני עוד לא קיבלתי ממנו כתב מינוי. אבל יחד עם זאת, אף שאני חושבת שבעיני זה כמובן דבר לא מקצועי, אני אלחם על זכותם לומר את הדברים האלה. אנחנו נמצאים עכשיו במצב שקל מאוד לתקוף את אמצעי תקשורת ההמונים ולהגיד שהם אלה שאחראים לפלגנות ולמלחמת האזרחים שיכולה לבוא עלינו בגלל מה שהם מפרסמים. אז אני יכולה רק לחזק אותם ולהגיד להם: חברי בתקשורת, תמשיכו לתקוף, תמשיכו לבקר. זה התפקיד שלכם. אתם חייבים למלא נאמנה את התפקיד שמונח על כתפיכם ולהגן על הדמוקרטיה הישראלית. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. מטעם הממשלה תשיב השרה גילה גמליאל – מי משיב? השר חיים כץ? שר הרווחה ישיב בשם הממשלה.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אתה יודע, אני בתוך ריאיון לרשת ב' על דוח העוני ומה אנחנו עושים על מנת לשפר את מצב העניים – היית מושכת עוד איזה ארבע דקות, הייתי גומר את הריאיון. אבל אני מקריא, משיב, בשם שרת המשפטים.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – חופש הביטוי וחופש העיתונות), של חברת הכנסת קסניה סבטלובה, מבקשת לתקן את חוק-היסוד כך שתיקבע בו הגנה מפורשת על הזכות לחופש דיבור וחופש עיתונות. על אף חשיבות ההגנה על זכויות אלה, הממשלה סבורה שהצעה זו מיותרת, וזאת כפי שאפרט.
כבר בתחילת ימיה של המדינה נתפס חופש הביטוי בשיטת המשפט הישראלית כזכות עילאית ונחשב לציפור נפשה של הדמוקרטיה. בעקבות חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו בשנת 1992, ואף שזאת לא מוזכרת במפורש בחוק-היסוד, העניק בית-המשפט העליון מעמד חוקתי על-חוקי לחופש הביטוי, כחלק מהזכות לכבוד האדם המעוגנת בסעיפים 2 ו-4. בין היתר קבע בית-המשפט העליון בהקשר זה כי "חופש הביטוי הוא מן הנעלות שבזכויות האדם. אף שלא נכלל במפורש בשורת הזכויות שנמנו בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, הוא ניצב במדרג העליון של זכויות האדם החוקתיות שהוכרו בהלכה הפסוקה מקדמת דנא".
עוד חשוב לציין כי חופש העיתונות הוכר על-ידי הפסיקה כחלק אינטגרלי של חופש הביטוי החוקתי. בית-המשפט העליון קבע גם בסדרה של פסקי-דין כי חופש הביטוי בשיטתנו משתרע על כל ביטוי. למעשה, אין ביטוי שחופש הביטוי אינו חל עליו. כך חופש הביטוי חל על כל סוג של ביטוי, במילים או בהתנהגות; הוא חל על ביטויים פוליטיים, אמנותיים וגם מסחריים; הוא אף חל על דעות קיצוניות, ואפילו ינוסחו בלשון צורמת ומקוממת, כפי שקבע זאת בית-המשפט.
כך גם נאמר כי דווקא אותן אמירות המעוררות תחושות קשות או סלידה, כעס וכאב, הן אלה שחשופות לפגיעה, ולכן הן זקוקות יותר מכול למעטה ההגנה של הזכות. חשיבותו הרבה ביותר של חופש הביטוי מתבטאת דווקא בהגנה על ביטויים קיצוניים וקשים המעוררים מחלוקת ואף סלידה, ולא פחות מכך, על ביטויים שאינם אהודים על רשויות השלטון.
מובן שלהבדיל מהיקף הזכות עצמה, היקף ההגנה עליה עשוי להשתנות לפי סוג הביטוי ובהתאם להתקיימותם בביטוי הספציפי של הרציונלים העומדים בבסיס ההכרה בחופש הביטוי כזכות יסוד: גילוי האמת, הגשמת האישיות של האדם והתפתחותו, מתן אפשרות למימוש התהליך הדמוקרטי ויציבות הדמוקרטיה. כך, למשל, בעוד חופש הביטוי הפוליטי וחופש הביטוי האמנותי הם ליבת הזכות החוקתית, ההגנה החוקתית על חופש הביטוי המסחרי מצומצמת מאוד.
אשר על כן, עמדת הממשלה היא כי יש להתנגד להצעת החוק שמבקשת לעגן זכות שכבר לפני שנים רבות הוכרה בפסיקת בתי-המשפט הישראלית. אני מבקש להתנגד להצעת החוק. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה רבה לשר חיים כץ, שר הרווחה. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, יש לך שלוש דקות, אם את רוצה לנמק. כן?
הצבעה. רבותי, הצבעה. אדוני, הצבעה שמית. אם כן, הצבעה שמית. נא להקריא את שמות חברי הכנסת, הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – חופש הביטוי וחופש העיתונות) – נא להקריא את שמות חברי הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
עבדאללה אבו מערוף – בעד
טלב אבו עראר – בעד
יולי יואל אדלשטיין – נגד
מיכאל אורן – נגד
דוד אזולאי – אינו נוכח
ישראל אייכלר – אינו נוכח
רוברט אילטוב – אינו נוכח
אלי אלאלוף – נגד
קארין אלהרר – בעד
זאב אלקין – נגד
דוד אמסלם – אינו נוכח
אופיר אקוניס – נגד
גלעד ארדן – אינו נוכח
אורי אריאל – אינו נוכח
זאב בנימין בגין – נגד
זוהיר בהלול – בעד
נאוה בוקר – אינה נוכחת
דוד ביטן – אינו נוכח
מיכל בירן – בעד
מירב בן ארי – אינה נוכחת
אלי בן-דהן – אינו נוכח
יואב בן צור – אינו נוכח
איל בן ראובן – אינו נוכח
נפתלי בנט – אינו נוכח
יחיאל חיליק בר – אינו נוכח
איתן ברושי – בעד
עמר בר-לב – בעד
ענת ברקו – נגד
יוסף ג'בארין – בעד
באסל גטאס – אינו נוכח
אילן גילאון – בעד
זהבה גלאון – אינה נוכחת
יואב גלנט – נגד
גילה גמליאל – נגד
מסעוד גנאים – בעד
משה גפני – אינו נוכח
יעל גרמן – בעד
אבי דיכטר – נגד
אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
צחי הנגבי – נגד
יצחק הרצוג – בעד
שרן השכל – נגד
יצחק וקנין – נגד
מכלוף מיקי זוהר – נגד
חנין זועבי – בעד
ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח
תמר זנדברג – אינה נוכחת
עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד
ציפי חוטובלי – נגד
אורן אסף חזן – אינו נוכח
דב חנין – בעד
יואל חסון – בעד
אחמד טיבי – בעד
מנואל טרכטנברג – אינו נוכח
מרדכי יוגב – נגד
יוסי יונה – אינו נוכח
שלי יחימוביץ – בעד
חיים ילין – בעד
משה יעלון – נגד
איתן כבל – בעד
אלי כהן – נגד
יצחק כהן – נגד
מאיר כהן – אינו נוכח
יעל כהן-פארן – אינה נוכחת
משה כחלון – אינו נוכח
חיים כץ – לא משתתף
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
מה לא?
<היו"ר יצחק וקנין:>
אדוני השר כץ, קוראים בשמך. אתה מדבר בטלפון בתוך המליאה.
<יואל חסון (המחנה הציוני):>
זה נגד.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
רגע, אבל הוא אמר שהוא לא משתתף, הוא עשה ככה. הוא עשה – – –
<יואל חסון (המחנה הציוני):>
זה נגד.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
לא, לא, זה לא נגד. הוא עשה – שהוא לא משתתף.
<קריאות:>
– – – מה נגד? – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
היא ממשיכה להקריא. את יכולה להמשיך להקריא.
<יואל חסון (המחנה הציוני):>
הוא אמר נגד.
<היו"ר יצחק וקנין:>
הוא לא אמר נגד. רבותי, אנחנו לא ננהל את הישיבה בצורה כזאת. הוא לא אמר נגד. מצדי, שייכנס עוד פעם. לא יעלה על הדעת שהוא מדבר בטלפון. הוא אמר ככה ביד, הוא לא משתתף. הוא לא ענה בכלל. יש גבול.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
ישראל כץ – נגד
עליזה לביא – בעד
ציפי לבני – אינה נוכחת
אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
ז'קי לוי – אינו נוכח
מיקי לוי – בעד
יריב לוין – נגד
אביגדור ליברמן – אינו נוכח
יעקב ליצמן – נגד
סופה לנדבר – אינה נוכחת
יאיר לפיד – אינו נוכח
מנחם אליעזר מוזס – נגד
שולי מועלם-רפאלי – נגד
ירון מזוז – נגד
מרב מיכאלי – בעד
אורי מקלב – נגד
יעקב מרגי – נגד
אראל מרגלית – אינו נוכח
אברהם נגוסה – נגד
משולם נהרי – נגד
איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת
בנימין נתניהו – אינו נוכח
קסניה סבטלובה – בעד
רויטל סויד – אינה נוכחת
ניסן סלומינסקי – אינו נוכח
בצלאל סמוטריץ – נגד
אוסאמה סעדי – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
רחל עזריה – אינה נוכחת
חמד עמאר – אינו נוכח
רועי פולקמן – נגד
עודד פורר – אינו נוכח
טלי פלוסקוב – נגד
מאיר פרוש – נגד
יעקב פרי – בעד
עיסאווי פריג' – אינו נוכח
עמיר פרץ – אינו נוכח
נורית קורן – נגד
יואב קיש – נגד
איוב קרא – נגד
מירי רגב – אינה נוכחת
מיכל רוזין – בעד
מיקי רוזנטל – בעד
יואל רזבוזוב – בעד
יפעת שאשא ביטון – נגד
יובל שטייניץ – נגד
אלעזר שטרן – אינו נוכח
נחמן שי – בעד
סילבן שלום – אינו נוכח
עפר שלח – בעד
איציק שמולי – בעד
סתיו שפיר – בעד
איילת שקד – אינה נוכחת
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה. נא להקריא את שמות חברי הכנסת שלא הצביעו בהצבעה הראשונה.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
דוד אזולאי – אינו נוכח
ישראל אייכלר – אינו נוכח
רוברט אילטוב – אינו נוכח
דוד אמסלם – אינו נוכח
גלעד ארדן – אינו נוכח
אורי אריאל – אינו נוכח
נאוה בוקר – אינה נוכחת
דוד ביטן – אינו נוכח
מירב בן ארי – אינה נוכחת
אלי בן-דהן – אינו נוכח
יואב בן צור – אינו נוכח
איל בן ראובן – אינו נוכח
נפתלי בנט – אינו נוכח
יחיאל חיליק בר – אינו נוכח
באסל גטאס – אינו נוכח
זהבה גלאון – אינה נוכחת
משה גפני – אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח
תמר זנדברג – בעד
אורן אסף חזן – אינו נוכח
מנואל טרכטנברג – אינו נוכח
יוסי יונה – בעד
מאיר כהן – אינו נוכח
יעל כהן-פארן – אינה נוכחת
משה כחלון – אינו נוכח
ציפי לבני –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
חיים כץ, את – – –
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
חיים כץ, אתה אמרת שאתה לא משתתף. עשית – – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
לא אמרתי כזה דבר – – –
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
אתה עשית ככה.
<יואל חסון (המחנה הציוני):>
אמר נגד. הוא אמר נגד.
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי, רבותי, תראו, צריך שיהיה פה סדר.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
את לא יכולה לנהל לנו את העניינים משם, עליזה בראשי. אם השר עומד שם, ומדבר בטלפון, ואי-אפשר להבין אותו – אז, חבר'ה, זה לא יכול להיות. אדוני, זה לא יכול להיות.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אתה עשית ככה, אני לא שמעתי כלום.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אני אבהיר את עמדתי. אמרתי נגד.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אוקיי.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אני אבהיר את עמדתי.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני מקבל, אבל אני רוצה להגיד לך: זה לא יעלה על הדעת, באמצע. קוראים לך כמה פעמים ואתה מדבר בטלפון, אז מה אתה רוצה שנבין מהידיים?
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אתה צודק, אתה צודק. אני מתנצל.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חיים כץ – תקריאי את שמו.
<יואל חסון (המחנה הציוני):>
לא, לא, לא, אני לא מוכן, אדוני. סליחה. היה גם מקרה כזה אצלי בשבוע שעבר, ולא אפשרו לי להצביע, אדוני.
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא היה מקרה כזה אצלך.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
היה.
<יואל חסון (המחנה הציוני):>
לא אפשרו לי להצביע. סליחה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
היה מקרה כזה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
היה? שמה?
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
הוא עשה – שהוא לא משתתף. הוא רצה להצביע ולא קיבלנו.
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא קיבלנו. אם היה דבר כזה, אז אני לא מקבל.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אז היה דבר כזה, אמרתי נגד.
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא מקבל. אם היה תקדים כזה, אז אני מקבל את התקדים. אני לא מקבל את ההצבעה של השר.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
מה זה לא? אמרתי נגד. תקשיב לי.
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי – אני לא מקשיב – אם היה תקדים כזה, לא; לא נעשה לאחד ככה – – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
מה זה תקדים? אמרתי נגד.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אדוני, אתה דיברת בטלפון. אני לא שמעתי אותך. היא הקריאה כמה פעמים את זה.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אז אני נמצא פה ואומר לך שאמרתי נגד.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אף אחד לא שמע אותך. אני לא שמעתי אותך.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אז הנה, אני נמצא פה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
גברתי, תמשיכי להקריא את השמות. הוא לא משתתף בהצבעה.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
ציפי לבני – אינה נוכחת
אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
<קריאה:>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא, תראי, אם זה היה בשבוע שעבר, אני לא אעשה – – –
<קריאה:>
אבל אם הוא מדבר בטלפון, אז אל – – –
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
ז'קי לוי – אינו נוכח
אביגדור ליברמן – אינו נוכח
סופה לנדבר – אינה נוכחת
יאיר לפיד – אינו נוכח
אראל מרגלית – אינו נוכח
איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת
בנימין נתניהו – אינו נוכח
רויטל סויד – אינה נוכחת
ניסן סלומינסקי – אינו נוכח
אוסאמה סעדי – בעד
איימן עודה – אינו נוכח
רחל עזריה – אינה נוכחת
חמד עמאר – אינו נוכח
עודד פורר – אינו נוכח
עיסאווי פריג' – בעד
עמיר פרץ – בעד
מירי רגב – אינה נוכחת
אלעזר שטרן – אינו נוכח
סילבן שלום – אינו נוכח
איילת שקד – אינה נוכחת
עאידה תומא סלימאן – בעד
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי, יש מישהו מחברי הכנסת שכרגע נמצא באולם ולא הצביע?
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אדוני היושב-ראש, כנראה לא הבנת. אמרתי פעם אחת נגד – אם יש הקלטה באולם.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אדוני, יש הקלטה באולם. אני מציע שיוציאו את ההקלטה, וגם את הסרט.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
תקשיב – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
היא הקריאה את שמך מעל שלוש פעמים – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
נכון. תקשיב, אם יש הקלטה באולם – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
– – ואתה לא ענית. אני לא יודע מה – אתה דיברת בטלפון, לא יודע איך ענית. ולכן, אני לא חושב – – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
כל מה שאתה אומר – נכון.
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי, תראו, תראו – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אם יש הקלטה באולם – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
– – או שנעשה סדר פה או שלא נעשה סדר. אי-אפשר להמשיך בצורה הזאת. אי-אפשר. אני ראיתי אותך. אני אומר, היא הקריאה את שמך מעל שלוש פעמים.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
מאה אחוז. אז היא לא הבינה את מה שהתכוונתי.
<היו"ר יצחק וקנין:>
היא לא הבינה, אז מה אתה רוצה? אז מה נעשה?
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
תקשיב, אתה מייחס לי את מה שלא היה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר'ה, עם כל הכבוד.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אתה מייחס לי שאמרתי שאני לא משתתף, וזה לא.
<היו"ר יצחק וקנין:>
עשית ככה ביד.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
וזה לא, וזה לא.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אולי לזה שדיברת בטלפון עשית ככה, אז אולי ככה הבנו.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אבל גם צעקתי לה נגד. וזה לא.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חברים, חברים, אנחנו צריכים לעשות סדר בדברים האלה. יש פה בעיה רצינית. אתם יודעים, בכל יום רביעי זה חוזר על עצמו. זה חוזר על עצמו.
<יואל חסון (המחנה הציוני):>
יש להם יותר מזל משכל. יותר מזל משכל.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
צחי, יש לך מזל.
<יואל חסון (המחנה הציוני):>
בלי לעשות כלום.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אם כן, רבותי, להלן תוצאות ההצבעה – הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – חופש הביטוי וחופש העיתונות): 38 בעד, 38 מתנגדים. הצעת החוק לא עברה.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
יש ההקלטה?
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי, אני מבקש. אני אומר את זה לפרוטוקול. אני אומר לכם, אם היו שומעים אותי. רבותי, חבר כנסת או שר, וזה לא משנה, שנמצא באולם ובאמצע ההצבעה מדבר בטלפון ואנחנו לא שומעים מה הוא אומר לנו, מבחינתי הוא לא משתתף בהצבעה.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אם יש הקלטה באולם תשמעי שאמרתי נגד.
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי, אני אומר שגם אלה שיבואו אלי אחריכם – וגם היושב-ראש צריך להגיד את זה – רבותי, על-פי התקנון, חבר כנסת שנוכח באולם ועושה תנועה כזאת, גם אם הוא מדבר בטלפון ויכול להיות שההבנה שלנו – – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
כבוד היושב-ראש, ככה? אבל לא אמרתי בקולי.
<היו"ר יצחק וקנין:>
מה אתה רוצה שנבין?
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אבל אני נמצא פה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
מה, אנחנו מלאכים? לא מלאכים אנחנו. בני-אדם. בקושי בני-אדם, כן?
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
תשמע, מאחר שדיברתי – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי, אני אקריא לכם את התקנון: "מזכיר הכנסת יקרא בשמות חברי הכנסת לפי סדר שם משפחתם, וכל אחד מחברי הכנסת, בזה אחר זה, יאמר בקול רם את הצבעתו, וכן רשאי הוא לומר שאינו משתתף בהצבעה". "רשאי", יכול להגיד גם ככה.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
לא, זה לא נאמר – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
"לאחר תום קריאת השמות" – רבותי, שיהיה ברור, לא יעלה על הדעת שאנחנו נהיה פה, נתחיל להבין את תנועות הפנטומימה של כל אחד. זה לא ילך. פה צריך להגיד בקול: כן; לא; אני לא משתתף; אני לא מצביע. אי-אפשר ככה. ואתם יודעים שזה בכל פעם חוזר על עצמו. ואני לא יכול לעשות כלל אחר אם הכלל הזה היה בשבוע שעבר עם יואל חסון. אני לא אשנה אותו. לכן, רבותי, זה הכלל. ואני אומר.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
מה היה עם יואל חסון?
<היו"ר יצחק וקנין:>
היה אותו דבר ולא נתנו לו להשתתף. לא נתנו לו להשתתף. אני זוכר את זה. ולכן, רבותי, אנא מכם. אנא מכם, רבותי. הקואליציה יכלה ליפול.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
וקנין, יישר כוח.
<השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:>
אפשר לשאול שאלה טכנית?
<היו"ר יצחק וקנין:>
כן, כן. אפשר לשאול.
<השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:>
אם חבר כנסת נמצא באולם ורוצה להצביע בהצבעה השלישית.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אם הוא לא אמר כלום, מבחינתנו שיצביע בקריאה השלישית.
<השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:>
לא, מה זה נמדד בהצבעה? רגע, זו שאלה חשובה.
<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>
אם הוא אומר שהוא לא משתתף.
<היו"ר יצחק וקנין:>
יש בעד, נגד, או לא משתתף, נכון? שיצא החוצה. הוא עומד פה, לא משיב, עושה תנועות בידיים. מה אנחנו צריכים להבין מזה?
<השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:>
רגע, רגע, דקה. חשוב לחדד כי לדעתי זה – – – אם הוא נמצא באולם, מצביע וההצבעה שלו עברה, הוא לא יכול להצביע בהצבעה שלישית.
<היו"ר יצחק וקנין:>
טוב, השרה גילה גמליאל, מאחר שלא כל חברי הכנסת שומעים את השאלה שלך, אני חוזר ואומר: הקראתי את זה מהתקנון.
<השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:>
לא, לא במקרה הזה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חברי הכנסת צריכים להחליט מה הם רוצים: בעד או נגד או לא משתתף. זה הכול. כל צורה אחרת של הצבעה לא נתפסת, במיוחד כשקוראים את שמו והוא נוכח באולם.
<הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכפלת קצבת נכות בהגעה לגיל הזכאות לקצבת זיקנה), התשע"ה–2015>
[הצעת חוק פ/2001/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכפלת קצבת נכות בהגעה לגיל הזכאות לקצבת זיקנה), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת קארין אלהרר. עשר דקות לרשותך, חברת הכנסת קארין אלהרר. מזכירת הכנסת, מיקרופון לקארין אלהרר. יש?
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אדוני יושב-ראש הישיבה, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, דוד המלך, נעים זמירות ישראל, כתב בתהילים ע"א פסוק ט': "אל תשליכני לעת זקנה ככלות כוחי אל תעזבני", אדוני השר.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
כן.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
מדינת ישראל משליכה את הקשישים שלה ואת הזקנים שלה ברגע הקשה ביותר. מדובר באנשים שהקימו את המדינה, שנלחמו את מלחמותיה – אלה שכולנו נהיה עוד כמה שנים; אל תטעו, כולנו נהיה כאלה.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אם היינו יכולים להיות בטוחים.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אני יודעת שקשה לדמיין את זה, אדוני השר. אני יודעת.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
לא כולם מגיעים – – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
חברי הכנסת שיושבים כאן, כנראה מצבם יהיה בסדר, אבל לא בטוח שהדבר הזה נכון לגבי רוב אזרחי מדינת ישראל.
אני רוצה לתת לכם כמה נתונים רק כדי לסבר את האוזן. במדינת ישראל יש 64,000 קשישים עם נכויות שונות שהגיעו השנה לגיל זיקנה, והם גילו להפתעתם שעד הגיל הזה מדינת ישראל דאגה להם לקצבת נכות, ובמידת הצורך לקצבאות נוספות – קצבת ניידות, קצבת שירותים מיוחדים – אבל אז, כשהם הגיעו לגיל המבוגר, אין להם יותר כל הפריבילגיות האלה. פעם קשיש היה צריך לבחור בין קצבת זיקנה לקצבת נכות; היום השכילו להבין שזה הזוי ומיותר, וכאשר אדם מגיע לגיל הזה הוא מקבל במקום קצבת הנכות קצבת זיקנה בגובה קצבת הנכות. אבל אדוני השר יודע, זה כל מה שהוא יקבל. אין כל היתר. אין שירותים מיוחדים, אין ניידות. זהו, נגמרה החגיגה. ועכשיו, לא רק שאתה זקן, אתה גם נעדר זכויות, והרבה מאוד זכויות, אדוני השר.
יש פה עוול גדול, כי מצפים מאנשים שהמצב הבריאותי שלהם מידרדר, והם אנשים שהיו מוכרים במוסד לביטוח לאומי כאנשים עם נכות – אז יש להם צרכים מיוחדים אפריורי. נוסף על זה, יש להם הצרכים המיוחדים שמתלווים לגיל הזיקנה. אנחנו רואים קשישים בריאים שנמצאים מתחת לקו העוני ומתקשים לחמם את הבית שלהם ורעבים ללחם. אז מה יגידו הקשישים עם המוגבלויות, כאלה שמתקשים לנשום, מתקשים להתנייד, תלויים באנשים האחרים, והם עוד נאלצים לשלם לעובדים סיעודיים? פעם, לפני שהם הגיעו לגיל הזיקנה, הייתה להם קצבה שמיועדת לסיוע, להעסקת העובד הסיעודי, היום גם זה לא – לא בגובה שמתקרב אפילו להוצאה הגדולה שיש להם. אנחנו כל הזמן מעלים את שכר המינימום, וזה מבורך, אבל מי יעזור להם, לאותם קשישים?
לאור העובדה שאין כפל קצבאות, אדוני השר – אני מבינה את העיקרון, הוא נכון; לא צריך להיות כפל קצבאות. אבל לעומת זאת, וזה מה שההצעה הזאת מבקשת, למצוא לנכון פתרון ראוי אחר – קצבה אחת, אבל להעלות אותה. אני הצעתי להכפיל אותה; אדוני השר יגיד לא להכפיל, להעלות בסכום אחר – אני מוכנה. אבל בואו ונראה לקשישים האלה שאנחנו מבינים את המצוקות שלהם. בואו ונגיד להם שזה שהם הגיעו לגיל המבוגר זה לא אומר שהשלכנו אותם, זה אומר שאנחנו דואגים להם כמו שמגיע להם.
זה לא נושא שולי, אדוני השר. זה נושא חשוב, והוא קריטי. אני מכירה את התשובה. אני יודעת מה תהיה תשובתו של השר: שיש מעט תקציב. זה נכון. משרד הרווחה הוא בור ללא תחתית. יש הרבה צרכים והרבה משאבים שצריכים להינתן למשרד הזה כדי להגשים את כל הדרישות שהן דרישות חשובות, הן לפעמים עניין של חיים ומוות. לכן אני קוראת מכאן גם לשר האוצר, שלא נמצא, ואני מקווה שהדברים שלי יגיעו אליו בדרך כלשהי, שסדר עדיפויות של מדינה נמדד בעיקר באיך היא דואגת לאוכלוסייה החלשה, ואם צריך עוד כסף – כי שמעתי שיש. שמעתי שיש כסף, אדוני השר. יש כסף מעודפי גבייה, יש כסף מזה שהורידו את המע"מ, יש כסף מהורדת המס על אלכוהול, ואלה הדברים שאני יודעת.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
עודפים מ-2015.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
עודפים מ-2015, אדוני סגן שר האוצר לשעבר. יש עודפים. יש כסף. אז אני אחזור לשאלה הבסיסית ששאלנו בשנת 2013: אז איפה הכסף? איפה הוא, אם לא לדברים האלה? באמת איפה הוא. אדוני השר, אני יודעת, ואני לא מזלזלת בצרכים האחרים שאדוני נאלץ להתמודד אתם במשרד. אין קבוצה במשרד שלך שלא צריכה כסף. צריך הרבה כסף. שר האוצר צריך להבין את זה שצריך הרבה כסף.
להפיל את זה בוועדת השרים זה החלק הקל. אתם תצביעו כנראה נגד, כי זה מה שהחליטה ועדת השרים, אבל אני שואלת אותך, אדוני השר: בתשובה שלך תגיד לי מה לענות לאנשים האלה, מה להגיד להם? מה אנחנו נגיד להם – שממשלת ישראל וכנסת ישראל, ואני לא מורידה אחריות מהכנסת – מה אנחנו נעשה בשבילם כדי שהמצב שלהם יהיה יותר טוב? האמירה היא מאוד ברורה, כמו שאני רואה אותה, גם בהמשך לשבוע שעבר: נכים, קשישים, אתם חשובים, אבל לא עכשיו. אדוני השר, אני אומרת לך: הם חשובים, והם צריכים להיות עכשיו. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. ישיב שר הרווחה, השר חיים כץ.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברתי חברת הכנסת קארין אלהרר, אני מאוד אוהב אותך ואני מאוד מכבד אותך, גם את החריצות שלך, גם את השקדנות שלך, גם את הנכונות שלך לעזור וגם את ההשקעה שלך בחקיקה. את יודעת בדיוק את עלויות החוק, ובדיוק בגלל זה לא הגשת את זה בכנסת הקודמת.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
לא נכון.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
למה? באת ממפלגה ששר האוצר היה שלך, ושר הרווחה היה שלך, וידעת שהחוק הזה עולה כ-3 מיליארד שקל, וידעת שזה כל תקציב משרד הרווחה, וצריך לעזור לחלשים, וצריך לעזור לנכים וצריך לעזור לכולם. היום התפרסם דוח העוני. לצערי, יש שם מיליון ו-709,000 עניים. יש שם 277,000 אנשים שיוצאים לעבודה והם עניים. אנחנו נחותים ביחס ל-OECD ב-6%. 6% זה 70 מיליארד שקל, ומדינת ישראל השנה תשקיע 2.5 מיליארדי שקל באוכלוסיות המוחלשות יותר ממה שהיה בשנה שעברה.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
יפה מאוד. זה לא מספיק.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
יחד עם זה – הלוואי שהייתי יכול לעמוד פה ולתת בשורה, ואני יודע שצריך לעזור לאוכלוסיות האלה. יחד עם זה, את באה ואומרת: תשמע, אתה שר הרווחה, ואני מקבלת בשבילך את ההחלטה. קח את כל תקציב המשרד שלך ותיתן את זה לקצבאות, כי אנשים זקוקים, והם זקוקים. אין לי ספק ואין לי מחלוקת אתך שהם זקוקים. הם צריכים. הרבה מהם נמצאים במעגל העוני, וצריך להוציא אותם ממעגל העוני. צר לי שסדר העדיפויות במדינת ישראל – אף שהתקציב במשרד הרווחה היה הרבה יותר גבוה ממה שהוא היה בקדנציה הקודמת, יחד עם זה הוא לא מספיק. וצר לי שאני צריך לבקש מכנסת ישראל להצביע נגד החוק שלך, צודק ככל שיהיה.
אני מבקש מחברי הכנסת להצביע נגד. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לשר הרווחה, השר חיים כץ. חברת הכנסת קארין אלהרר, את רוצה עוד שלוש דקות? יש לך שלוש דקות נוספות לנמק, ומייד אחרי כן נעבור להצבעה. זו הצבעה שמית, לפי בקשת הממשלה. שלוש דקות.
<קריאה:>
בקשת הממשלה – – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אין מיקרופון.
<היו"ר יצחק וקנין:>
מיקרופון אין לה. אין מיקרופון. תדברי.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני מבינה. אני מבינה את הדברים שאתה אומר. אני לא מבינה את זה שאתה טוען שלא העליתי את זה בקדנציה הקודמת כי ידעתי שזה יקר.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
העלית את זה?
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
לא, לא העליתי את זה.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
טוב.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אבל, אדוני השר, אני שמעתי שיש יותר כסף. אומר את זה שר האוצר. לא אני המצאתי את זה. אומר שר האוצר בכמה הזדמנויות, יש כסף. זה עניין של תקצוב, סדר עדיפויות.
עכשיו אני אגיד לך: אני לא מצפה שמחר בבוקר פתאום הכול יסתדר. מה אני כן מצפה ממך, אדוני השר? אני מצפה שנתחיל בתהליך הדרגתי: נעלה ב-200 שקלים, נעלה ב-300 שקלים. בוא נראה לאנשים שיש היתכנות. זו הנקודה.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
סבלנות, קארין, סבלנות. תראי, אמרתי לך: נראה אם משהו יבוצע.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר.
אם כן, רבותי, לפי בקשת הקואליציה – הממשלה – אנחנו עוברים להצבעה שמית. נא להקריא את שמות חברי הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
עבדאללה אבו מערוף – בעד
טלב אבו עראר – בעד
יולי יואל אדלשטיין – נגד
מיכאל אורן – נגד
דוד אזולאי – אינו נוכח
ישראל אייכלר – אינו נוכח
רוברט אילטוב – אינו נוכח
אלי אלאלוף – נגד
קארין אלהרר – בעד
זאב אלקין – נגד
דוד אמסלם – אינו נוכח
אופיר אקוניס – אינו נוכח
גלעד ארדן – אינו נוכח
אורי אריאל – אינו נוכח
זאב בנימין בגין – נגד
זוהיר בהלול – אינו נוכח
נאוה בוקר – אינה נוכחת
דוד ביטן – אינו נוכח
מיכל בירן – בעד
מירב בן ארי – אינה נוכחת
אלי בן-דהן – אינו נוכח
יואב בן צור – אינו נוכח
איל בן ראובן – אינו נוכח
נפתלי בנט – אינו נוכח
יחיאל חיליק בר – אינו נוכח
איתן ברושי – בעד
עמר בר-לב – בעד
ענת ברקו – נגד
יוסף ג'בארין – בעד
באסל גטאס – בעד
אילן גילאון – בעד
זהבה גלאון – אינה נוכחת
יואב גלנט – נגד
גילה גמליאל – אינה נוכחת
מסעוד גנאים – בעד
משה גפני – אינו נוכח
יעל גרמן – בעד
אבי דיכטר – נגד
אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
צחי הנגבי – נגד
יצחק הרצוג – בעד
שרן השכל – נגד
יצחק וקנין – נגד
מכלוף מיקי זוהר – נגד
חנין זועבי – בעד
ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח
תמר זנדברג – בעד
עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח
ציפי חוטובלי – נגד
אורן אסף חזן – אינו נוכח
דב חנין – בעד
יואל חסון – בעד
אחמד טיבי – בעד
מנואל טרכטנברג – אינו נוכח
מרדכי יוגב – נגד
יוסי יונה – אינו נוכח
שלי יחימוביץ – בעד
חיים ילין – בעד
משה יעלון – נגד
איתן כבל – בעד
אלי כהן – נגד
יצחק כהן – נגד
מאיר כהן – אינו נוכח
יעל כהן-פארן – אינה נוכחת
משה כחלון – אינו נוכח
חיים כץ – נגד
ישראל כץ – נגד
עליזה לביא – בעד
ציפי לבני – אינה נוכחת
אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
ז'קי לוי – אינו נוכח
מיקי לוי – בעד
יריב לוין – נגד
אביגדור ליברמן – אינו נוכח
יעקב ליצמן – נגד
סופה לנדבר – אינה נוכחת
יאיר לפיד – אינו נוכח
מנחם אליעזר מוזס – נגד
שולי מועלם-רפאלי – נגד
ירון מזוז – נגד
מרב מיכאלי – בעד
אורי מקלב – נגד
יעקב מרגי – נגד
אראל מרגלית – אינו נוכח
אברהם נגוסה – נגד
משולם נהרי – נגד
איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת
בנימין נתניהו – אינו נוכח
קסניה סבטלובה – בעד
רויטל סויד – אינה נוכחת
ניסן סלומינסקי – אינו נוכח
בצלאל סמוטריץ – נגד
אוסאמה סעדי – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
רחל עזריה – אינה נוכחת
חמד עמאר – אינו נוכח
רועי פולקמן – נגד
עודד פורר – אינו נוכח
טלי פלוסקוב – נגד
מאיר פרוש – נגד
יעקב פרי – בעד
עיסאווי פריג' – בעד
עמיר פרץ – בעד
נורית קורן – נגד
יואב קיש – נגד
איוב קרא – נגד
מירי רגב – אינה נוכחת
מיכל רוזין – בעד
מיקי רוזנטל – בעד
יואל רזבוזוב – בעד
יפעת שאשא ביטון – נגד
יובל שטייניץ – נגד
אלעזר שטרן – אינו נוכח
נחמן שי – בעד
סילבן שלום – אינו נוכח
עפר שלח – בעד
איציק שמולי – בעד
סתיו שפיר – בעד
איילת שקד – אינה נוכחת
עאידה תומא סלימאן – בעד
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה. נא להקריא פעם שנייה, קריאה שנייה, לחברי כנסת שלא נכחו באולם בקריאה הראשונה.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
דוד אזולאי – אינו נוכח
ישראל אייכלר – אינו נוכח
רוברט אילטוב – אינו נוכח
דוד אמסלם – אינו נוכח
אופיר אקוניס – אינו נוכח
גלעד ארדן – אינו נוכח
אורי אריאל – אינו נוכח
זוהיר בהלול – אינו נוכח
נאוה בוקר – אינה נוכחת
דוד ביטן – אינו נוכח
מירב בן ארי – אינה נוכחת
אלי בן-דהן – אינו נוכח
יואב בן צור – אינו נוכח
איל בן ראובן – אינו נוכח
נפתלי בנט – אינו נוכח
יחיאל חיליק בר – אינו נוכח
זהבה גלאון – אינה נוכחת
גילה גמליאל – נגד
משה גפני – נגד
אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח
עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד
אורן אסף חזן – אינו נוכח
מנואל טרכטנברג – אינו נוכח
יוסי יונה – בעד
מאיר כהן – אינו נוכח
יעל כהן-פארן – אינה נוכחת
משה כחלון – אינו נוכח
ציפי לבני – אינה נוכחת
אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
ז'קי לוי – אינו נוכח
אביגדור ליברמן – אינו נוכח
סופה לנדבר – אינה נוכחת
יאיר לפיד – אינו נוכח
אראל מרגלית – אינו נוכח
איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת
בנימין נתניהו – אינו נוכח
רויטל סויד – אינה נוכחת
ניסן סלומינסקי – אינו נוכח
אוסאמה סעדי – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
רחל עזריה – אינה נוכחת
חמד עמאר – אינו נוכח
עודד פורר – אינו נוכח
מירי רגב – אינה נוכחת
אלעזר שטרן – אינו נוכח
סילבן שלום – אינו נוכח
איילת שקד – אינה נוכחת
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי, יש חבר כנסת שנמצא כרגע באולם המליאה ולא הצביע? אין. תמה ההצבעה. נא להגיש לי את תוצאות ההצבעה.
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכפלת קצבת נכות בהגעה לגיל הזכאות לקצבת זיקנה), התשע"ה–2015 – להלן התוצאות: בעד – 37, מתנגדים – 39. אם כן, הצעת החוק לא נתקבלה.
<הצעת חוק-יסוד: שוויון האוכלוסייה הערבית>
[הצעת חוק פ/806/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
<היו"ר יצחק וקנין:>
הצעת חוק-יסוד: שוויון האוכלוסייה הערבית, של חבר הכנסת יוסף ג'בארין וקבוצת חברי הכנסת. יציג את ההצעה חבר הכנסת יוסף ג'בארין. עשר דקות לרשותך. יש בקשה של הרשימה המשותפת להצבעה שמית. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, לרשותך עשר דקות.
<יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני ארצה בעיקר להסתכל בעיני חברי חברי הכנסת בקואליציה ולשאול אותם: מי מפחד משוויון? השר כץ ישיב לי, נכון? השר ישראל כץ, מי מפחד משוויון?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
– – – לענייני מודיעין.
<יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):>
השר בינתיים עסוק. הבנתי שאתה השר לענייני מודיעין, ואומרים שאתה תשיב על ענייני ערבים. חבר הכנסת טיבי תוהה מה הקשר.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
לא, לא. אני אשיב.
<יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):>
חברי הנכבדים, כל מה שאני מציע בהצעת החוק זה פשוט הכלל הבסיסי הפשוט ביותר, שאומר שבמדינה מתוקנת צריך להתקיים עקרון השוויון. אם לא הייתה מוגשת הצעת חוק כזאת הייתי מצפה שדווקא חברי בקואליציה היו יוזמים הצעה כזאת. אני רוצה לקרוא את ארבעת הסעיפים של ההצעה, ואני אשמח להבין מהשר המשיב למה הוא מתנגד; מה יש בדברים שאני מציע שהממשלה מתנגדת?
אני פותח את הצעת החוק בעקרון יסוד. השר יריב לוין, במיוחד שהיינו יחד על אותם ספסלי לימודים בפקולטה למשפטים – –
<שר התיירות יריב לוין:>
ואתה היית – – –
<יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):>
– – אתה בטח זוכר שהעיקרון המרכזי שלמדנו עם פרופסור דוד קרצמר זה עקרון השוויון. עקרון היסוד הראשון שאני קובע הוא זכויותיהם של האזרחים הערבים בישראל, ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלה מושתתת על ההכרה בערך השוויון, על הכרה בערך האדם ועל עקרון כבוד הבריות. זה עקרון היסוד. אני לא יודע מי מתנגד לעקרון היסוד הזה.
מטרתו של חוק-היסוד היא להגן על כבודם, על חירותם ועל זכויותיהם של הערבים אזרחי המדינה כאזרחים וכמיעוט לאומי. מישהו כאן לא רוצה להגן על זכויותיהם ועל כבודם של האזרחים הערבים? כאן אני בא לשני העקרונות המרכזיים שמוצעים בהצעת החוק. העיקרון הראשון אומר: כל ערבי אזרח ישראל זכאי לשוויון מהותי ולהיעדר אפליה בזכויות חברתיות, כלכליות, תרבותיות ופוליטיות. שוב – אני קורא שוב את העיקרון מפאת חשיבותו: "כל ערבי אזרח ישראל זכאי לשוויון מהותי ולהיעדר אפליה בזכויות חברתיות, כלכליות, תרבותיות ופוליטיות". אני רוצה לקוות שכולם מסכימים עם העיקרון הזה, במיוחד בספסלי הקואליציה. העיקרון השני, שכל ערבי אזרח ישראל זכאי לשוויון מהותי ולהיעדר אפליה בחינוך, בדיור, בתעסוקה ובקניין. אני מקווה שאני אומר דברים ברורים מאליהם, שכולם בבית הזה מרגישים שהם באמת מחויבים להם.
החלק השני של הצעת החוק מבקש פשוט לעגן את השמירה על הזהות הקבוצתית, הזהות הלאומית של האזרחים הערבים כקבוצת מיעוט לאומי בתוך מדינת ישראל. לכן הסעיף בדבר הזהות הלאומית מציע בחלקו הראשון שהמיעוט הערבי בישראל זכאי לטפח את זהותו הלאומית, הערבית-פלסטינית; הוא זכאי לעצבה ולפתחה באופן חופשי ולהנחיל זהות זו לדור הצעיר; פשוט, עיקרון מאוד מתבקש במדינה שחי בה מיעוט לאומי שהוא גם מיעוט ילידי גדול המהווה 18% מאוכלוסיית המדינה. כפי שאתם יודעים זה מיעוט לאומי, מיעוט תרבותי, מיעוט לשוני, מיעוט דתי. לכן הגנה כזאת על זהותו של המיעוט היא הגנה מתבקשת.
החלק השני של סעיף הזהות הלאומית זה החלק שמבקש שגם מערכת החינוך תיקח תפקיד חשוב בשימורה של אותה זהות, והוא קובע שהחינוך הערבי יהיה מושתת על ערכי התרבות הפלסטינית, הערבית והאנושית – אלה שלושת מעגלי התרבות; על הקשר המיוחד עם שאר העם הפלסטיני, על הזכות לאזרחות שווה ומלאה ועל דו-קיום עם העם היהודי בישראל על בסיס של שוויון זכויות וכבוד הדדי. אם כן, הסעיף הזה מעגן את רצוננו לעגן בחוק את מטרותיו ואת יעדיו של החינוך הערבי במערכת החינוך בישראל. אני רוצה להדגיש שהסעיף הזה מוסכם כיום על הפעילים הפוליטיים ועל עובדי מערכת החינוך שתומכים בהגדרת יעדי החינוך הערבי בחוק.
אחר כך, כמובן, צריך לקבוע שאין רואים כאפליה פסולה פעולה שנועדה לתקן אפליה קודמת או קיימת של המיעוט או שנועדה לקדם את השוויון של המיעוט. כמובן, הרעיון כאן שאם תהיה – משהו תיאורטי כיום – פעילות של העדפה מתקנת, אז שהפעילות הזאת לא תיראה אפליה.
כמובן, אני סוגר את הצעת החוק בהדגשה שכל רשות מרשויות השלטון חייבת לכבד את הזכויות שלפי חוק-יסוד זה.
אם כן, יש כאן הצעה שהיא מאוד מתבקשת בכל שיטת משפט שטוענת להיותה שיטה דמוקרטית. אני רוצה להגיד לכם שדווקא בגלל היעדר עקרון השוויון ובגלל העובדה שהמשפט הישראלי מפגר כאן אחרי שיטות משפט אירופיות, אחרי שיטות משפט של ארצות-הברית, של קנדה, כשאני נשאל אם מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, אני חושב שאתם תעזרו לי מאוד אם החוק הזה יתקבל; כי העיקרון המרכזי בדמוקרטיה הוא עקרון השוויון. לכן, כשהעיקרון הזה אינו קיים ואינו מעוגן ואינו מופיע בתוך המשפט הישראלי, אז יש פגם באותה דמוקרטיה. לכן לפעמים אני מתאר את הדמוקרטיה הישראלית – שהיא דומה בעצם לגבינה שוויצרית. מישהו מכיר את הגבינה השוויצרית? כבוד היושב-ראש – – –
<קריאות:>
– – –
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
– – –
<יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):>
לא. הגבינה השוויצרית מאופיינת באותם חללים שיש באותה גבינה. כשאני מתאר את המצב בישראל כגבינה שוויצרית, אז אותם חללים, כנראה, אלה החללים שמאפיינים את היחס אל הציבור הערבי ואל האזרחים הערבים – שם אין גבינה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אם כבר מדברים על גבינה, התיקון הנכון של מדינת ישראל הוא "בלו צ'יז", והמבין יבין.
<יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):>
כן, אבל הבעיה עם ה"בלו צ'יז", שהיא טעימה לפעמים, זה העניין.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
המבין יבין – – –
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
תברך את התלמידים מסח'נין.
<יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):>
ולכן, חברי הכנסת, אני חושב שאני מציע כאן חוק שצריך להיות חוק בסיסי במערכת המשפטית שלנו. כנראה היינו צריכים לחכות יותר מ-67 שנים כדי להגיע לרגע הזה שבו נעגן את עקרון השוויון.
לכן אני פונה אליכם, ואני פונה בעיקר לחברי הכנסת מספסלי הקואליציה, לתמוך בהצעת החוק. כשאנחנו משוחחים אתכם אתם אומרים: אנחנו בעד שוויון, אנחנו רוצים את השוויון ואנחנו תומכים בשוויון. אז אם כך, זה המבחן, זה המבחן האמיתי, ואני רוצה לקוות שתעמדו במבחן.
בהזדמנות זו ולפני שאני מסיים, אני רוצה לפנות לאורחים שלנו מהתיכון בסח'נין. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: תלמידי בית-הספר בסח'נין, ברוכים הבאים לכנסת, עוד מעט נצביע על חוק שוויון האוכלוסייה הערבית בישראל. זו ההזדמנות שלכם לראות כיצד הכנסת בישראל מתמודדת עם חוק מעין זה.)
אני שוב פונה לחברי ומבקש לתמוך.
<מאיר פרוש (יהדות התורה):>
תביע צער על המקרה של הטביעה בבריכה אתמול.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):>
דווקא בגלל התלמידים הללו צריך לעגן את הזכות לשוויון, שיוכלו ליהנות משוויון בתחום החינוך, כאשר כולנו יודעים שהשוויון הזה לא מתקיים. תודה רבה.
<מאיר פרוש (יהדות התורה):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. ישיב בשם הממשלה שר הרווחה, השר חיים כץ. רבותי, הסיעה הרשימה המשותפת הגישה בקשה להצבעה שמית. הרשימה המשותפת.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק-יסוד: שוויון האוכלוסייה הערבית מבקשת לעגן ברמה החוקתית את הזכות לשוויון של ערבים אזרחי המדינה. נוסף על כך, ההצעה מבקשת לקבוע את זכותה של קבוצת המיעוט הערבי לטיפוח זהותה הלאומית הערבית-פלסטינית.
הממשלה מתנגדת להצעת החוק. ערך השוויון, המבטא הכרה עמוקה בשלמותו האנושית והמוסרית של כל אדם באשר הוא אדם, ללא קשר לשיוכו הקבוצתי או לתכונותיו האחרות, מונח ביסוד הקיום החברתי והוא מעמודי התווך של המשטר הדמוקרטי ואחד מהערכים המכוננים של מדינת ישראל למן היווסדה. מגילת העצמאות קבעה במפורש כי המדינה הצעירה תקיים שוויון זכויות גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין, ומאז השוויון הוא עקרון-על, המשתקף בחקיקה הישראלית לאורכה ולרוחבה, והוא שזור בהלכה הפסוקה לאורך השנים.
אומנם חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו לא מונה במפורש את הזכות לשוויון כאחת מהזכויות המעוגנות בו, אולם ההלכה המושרשת של בתי-המשפט בישראל היא כי הזכות לשוויון מעוגנת בחוק-היסוד, בהיותה חלק מרכזי של הזכות החוקתית לכבוד האדם, בהיבטים שבהם היא קשורה אליו בקשר ענייני הדוק, כמבטא אוטונומיה של הרצון הפרטי, חופש הבחירה וחופש הפעולה. לפיכך, אפליה על רקע השתייכות קבוצתית שעניינה גזע, דת, מוצא, לאום וכיוצא באלה, פוגעת בגרעין הקשה של הכבוד האנושי ומוחזקת כפגיעה בכבוד האדם, הנוגדת את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.
הזכות לשוויון אינה נזכרת בחוק-היסוד לגבי כלל האנשים ועל כן אף אינה נזכרת לגבי האוכלוסייה הערבית. אין בכך כדי לומר כי האזרחים הערבים, כמו כל אזרח אחר במדינה, אינם זכאים לשוויון זכויות מלא. לזכותו לשוויון של אזרח יהודי, כמו לזכותו לשוויון של אזרח ערבי, קיים כיום מענה מלא במשפט הישראלי, ואין זה נכון לתקן את חוק-היסוד כך שייחד אוכלוסייה אחת ויקבע ביחס אליה דין שונה.
מעמדה ועוצמתה של הזכות לשוויון לכלל האזרחים מושרשים כבר היום בשיטת המשפט הישראלית, ושוויון הזכויות הפוליטי והאזרחי של אזרחי מדינת ישראל הערבים הוא אם כן עקרון יסוד מכונן ומוכר בדמוקרטיה שלנו, וזאת אף מבלי שעוגן במפורש בחוקי-היסוד.
לאור זאת, מבקשת הממשלה להתנגד להצעת החוק. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לשר חיים כץ. אדוני חבר הכנסת יוסף ג'בארין, יש לך שלוש דקות אם תרצה לנמק או לשכנע את הממשלה שתסכים להצעת החוק. שלוש דקות לרשותך.
<יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):>
תודה, כבוד היושב-ראש. האמת היא, כבוד השר חיים כץ, אני עקבתי מילה במילה אחרי מה שאמרת, וכל מה שאמרת – זו סיבה לתמוך בחוק. כל מה שאני שמעתי – זו באמת סיבה לתמוך בחוק. אם עקרון השוויון הוא עיקרון שהמערכת מכבדת, ואם בית-המשפט מכבד את העיקרון, ואם הזכות לכבוד כוללת את עקרון השוויון, אז למה להתנגד?
כבוד השר, אני רוצה להגיד לך שאני גם למדתי בפקולטה למשפטים משפט עברי. אולי – אחד הדברים שמאוד אהבתי שם הוא הביטוי "ואהבת לרעך כמוך". "ואהבת לרעך כמוך" זה עיקרון בסיסי, גם במורשת היהודית, של שוויון ושל התייחסות שווה לכולם.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
בעיקר במורשת היהודית. בעיקר במורשת היהודית.
<יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):>
ואם כך, אז למה לא לבוא – הנה, חברת הכנסת ברקו שמחה – ולעגן את הזכות הזאת, במיוחד כשאנחנו יודעים שגם דוחות של מבקר המדינה, גם החלטות של בית-המשפט העליון, גם דוחות של המוסד לביטוח לאומי, גם דוחות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אומרים במפורש שהשוויון הזה, שעכשיו שמענו עליו, לא מתקיים בפועל. אם הוא לא מתקיים בפועל, אז פשוט תיתנו לנו את הכלים המשפטיים כדי שנוכל להגן על העיקרון הזה.
ולכן, עם כל הכבוד לדברים ששמענו, שאני מסכים אתם ואני מצטרף אליהם, אני רק אומר: הם רק מחזקים את הדרישה שלנו לעגן את הזכות לשוויון כזכות בסיסית במסגרת המשפט הישראלי, כדי שיהיה לנו עוד כלי לקדם את הזכות הזאת. אז כמובן, עיגונה של הזכות בתוך החוק הוא לא חזות הכול. אם היום נעביר את החוק, זה לא שנקום מחר ויהיה שוויון. המסע עוד ארוך עד שנגיע לשם, אבל לפחות שהמסגרת הנורמטיבית, שהמסגרת החוקית תהיה מסגרת שתאפשר לנו לפעול לקידומו של השוויון.
אני רק אסיים ואגיד, אומנם אנחנו מדברים על שוויון, אבל היה חשוב לי גם לומר שהמילה שוויון בערבית היא "מוסאוא". מוסאוא, חבר הכנסת בני בגין.
<זאב בנימין בגין (הליכוד):>
נכון.
<יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):>
זה התרגום שלה בערבית, מוסאוא. ולכן אני רוצה להגיד לכם, זו אולי המילה שתשמעו הכי הרבה בשיח בקרב האוכלוסייה הערבית – זה מוסאוא, מוסאוא, מוסאוא. תודה רבה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין.
כאמור, ההצבעה, על-פי בקשת האופוזיציה, תהיה שמית. גברתי מזכירת הכנסת, נא להתחיל בהצבעה.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
עבדאללה אבו מערוף – בעד
טלב אבו עראר – בעד
יולי יואל אדלשטיין – נגד
מיכאל אורן – נגד
דוד אזולאי – אינו נוכח
ישראל אייכלר – אינו נוכח
רוברט אילטוב – אינו נוכח
אלי אלאלוף – נגד
קארין אלהרר – אינה נוכחת
זאב אלקין – נגד
דוד אמסלם – אינו נוכח
אופיר אקוניס – נגד
גלעד ארדן – אינו נוכח
אורי אריאל – אינו נוכח
זאב בנימין בגין – נגד
זוהיר בהלול – אינו נוכח
נאוה בוקר – אינה נוכחת
דוד ביטן – אינו נוכח
מיכל בירן – בעד
מירב בן ארי – אינה נוכחת
אלי בן-דהן – אינו נוכח
יואב בן צור – אינו נוכח
איל בן ראובן – אינו נוכח
נפתלי בנט – אינו נוכח
יחיאל חיליק בר – אינו נוכח
איתן ברושי – בעד
עמר בר-לב – בעד
ענת ברקו – נגד
יוסף ג'בארין – בעד
באסל גטאס – בעד
אילן גילאון – בעד
זהבה גלאון – אינה נוכחת
יואב גלנט – אינו נוכח
גילה גמליאל – נגד
מסעוד גנאים – בעד
משה גפני – נגד
יעל גרמן – אינה נוכחת
אבי דיכטר – נגד
אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
צחי הנגבי – אינו נוכח
יצחק הרצוג – אינו נוכח
שרן השכל – נגד
יצחק וקנין – נגד
מכלוף מיקי זוהר – נגד
חנין זועבי – בעד
ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח
תמר זנדברג – בעד
עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד
ציפי חוטובלי – נגד
אורן אסף חזן – אינו נוכח
דב חנין – בעד
יואל חסון – אינו נוכח
אחמד טיבי – בעד
מנואל טרכטנברג – אינו נוכח
מרדכי יוגב – נגד
יוסי יונה – בעד
שלי יחימוביץ – בעד
חיים ילין – אינו נוכח
משה יעלון – נגד
איתן כבל – בעד
אלי כהן – נגד
יצחק כהן – אינו נוכח
מאיר כהן – אינו נוכח
יעל כהן-פארן – אינה נוכחת
משה כחלון – אינו נוכח
חיים כץ – נגד
ישראל כץ – נגד
עליזה לביא – אינה נוכחת
ציפי לבני – אינה נוכחת
אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
ז'קי לוי – אינו נוכח
מיקי לוי – אינו נוכח
יריב לוין – נגד
אביגדור ליברמן – אינו נוכח
יעקב ליצמן – נגד
סופה לנדבר – אינה נוכחת
יאיר לפיד – אינו נוכח
מנחם אליעזר מוזס – נגד
שולי מועלם-רפאלי – נגד
ירון מזוז – נגד
מרב מיכאלי – בעד
אורי מקלב – נגד
יעקב מרגי – נגד
אראל מרגלית – בעד
אברהם נגוסה – נגד
משולם נהרי – נגד
איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת
בנימין נתניהו – אינו נוכח
קסניה סבטלובה – בעד
רויטל סויד – אינה נוכחת
ניסן סלומינסקי – אינו נוכח
בצלאל סמוטריץ – נגד
אוסאמה סעדי – בעד
איימן עודה – אינו נוכח
רחל עזריה – אינה נוכחת
חמד עמאר – אינו נוכח
רועי פולקמן – נגד
עודד פורר – אינו נוכח
טלי פלוסקוב – נגד
מאיר פרוש – נגד
יעקב פרי – אינו נוכח
עיסאווי פריג' – בעד
עמיר פרץ – אינו נוכח
נורית קורן – נגד
יואב קיש – נגד
איוב קרא – נגד
מירי רגב – אינה נוכחת
מיכל רוזין – בעד
מיקי רוזנטל – בעד
יואל רזבוזוב – אינו נוכח
יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
יובל שטייניץ – אינו נוכח
אלעזר שטרן – אינו נוכח
נחמן שי – בעד
סילבן שלום – אינו נוכח
עפר שלח – אינו נוכח
איציק שמולי – בעד
סתיו שפיר – בעד
איילת שקד – אינה נוכחת
עאידה תומא סלימאן – בעד
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה, גברתי. נא להתחיל בסיבוב השני, של חברי הכנסת שלא הצביעו עד כה.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
דוד אזולאי – אינו נוכח
ישראל אייכלר – אינו נוכח
רוברט אילטוב – אינו נוכח
קארין אלהרר – אינה נוכחת
דוד אמסלם – אינו נוכח
גלעד ארדן – אינו נוכח
אורי אריאל – אינו נוכח
זוהיר בהלול – בעד
נאוה בוקר – אינה נוכחת
דוד ביטן – אינו נוכח
מירב בן ארי – אינה נוכחת
אלי בן-דהן – אינו נוכח
יואב בן צור – אינו נוכח
איל בן ראובן – אינו נוכח
נפתלי בנט – אינו נוכח
יחיאל חיליק בר – אינו נוכח
זהבה גלאון – אינה נוכחת
יואב גלנט – אינו נוכח
יעל גרמן – אינה נוכחת
אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח
צחי הנגבי – נגד
יצחק הרצוג – אינו נוכח
ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח
אורן אסף חזן – אינו נוכח
יואל חסון – אינו נוכח
מנואל טרכטנברג – אינו נוכח
חיים ילין – אינו נוכח
יצחק כהן – נגד
מאיר כהן – אינו נוכח
יעל כהן-פארן – אינה נוכחת
משה כחלון – אינו נוכח
עליזה לביא – אינה נוכחת
ציפי לבני – אינה נוכחת
אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
ז'קי לוי – אינו נוכח
מיקי לוי – אינו נוכח
אביגדור ליברמן – אינו נוכח
סופה לנדבר – אינה נוכחת
יאיר לפיד – אינו נוכח
איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת
בנימין נתניהו – אינו נוכח
רויטל סויד – אינה נוכחת
ניסן סלומינסקי – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
רחל עזריה – אינה נוכחת
חמד עמאר – אינו נוכח
עודד פורר – אינו נוכח
יעקב פרי – אינו נוכח
עמיר פרץ – בעד
מירי רגב – אינה נוכחת
יואל רזבוזוב – אינו נוכח
יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
יובל שטייניץ – אינו נוכח
אלעזר שטרן – אינו נוכח
סילבן שלום – אינו נוכח
עפר שלח – אינו נוכח
איילת שקד – אינה נוכחת
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
האם יש חברי כנסת שלא השתתפו בהצבעה? בבקשה, יואב גלנט.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
(קוראת בשם חבר הכנסת)
יואב גלנט – נגד
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
יש עוד חברי כנסת שלא הצביעו ומעוניינים? לא. ההצבעה תמה. נא לסכם את ההצבעה.
להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 30 חברי כנסת; נגד – 38. הצעת חוק-יסוד: שוויון האוכלוסייה הערבית לא התקבלה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
כמה?
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
30–38.
<הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול הגבלת רישיון נהיגה), התשע"ה–2015>
[הצעת חוק פ/1068/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק הבאה: הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול הגבלת רישיון נהיגה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף וקבוצת חברי הכנסת. כן, אדוני, יש לך כרגע עשר דקות; עד עשר דקות בעצם.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז–1967, נקבעו כמה מגבלות שניתן להטיל על חייבים לשם עידודם לשלם את החוב – תשימו לב למילה "עידודם" – וביניהן הגבלת חייבים מלהחזיק או לחדש רישיון נהיגה. זוכים מבקשים מרשמי ההוצאה לפועל להחיל הגבלה זו כדבר שבשגרה, ובקשות אלה לרוב מאושרות. החוק מאפשר לרשם ההוצאה לפועל שלא להטיל את ההגבלה אם שוכנע כי ההטלה אינה מוצדקת, עלולה לפגוע פגיעה ממשית בעסקו או בפרנסתו של החייב, או שהרישיון חיוני לבעל הרישיון עקב נכות או עקב פרנסה.
<קריאה:>
– – –
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
אבל אם נדבר בצורה הוגנת, החריגה הזאת לא מתבצעת בכלל, כי כדי שלא תוטל המגבלה הזאת החייב נדרש להגיש בקשה מנומקת, הכוללת מסמכים רבים – – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
חוק של ציפור נפש. חוק כל הזמן.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושבת-ראש, אפשר להמשיך?
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
אפשר להבין מה זה הרעש הזה באולם? חבר הכנסת חיים ילין, אנחנו מבקשים שקט, מתנהל פה דיון.
<חיים ילין (יש עתיד):>
זאת המפלגה שלו משתוללת, לא אני.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אחמד טיבי – – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
רבותי – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
הוא מסכים שאני אפריע לו.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
רבותי, אז אני מבקשת שקט באולם.
<חיים ילין (יש עתיד):>
הוא מסכים שגם אני אפריע לאחמד.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
אוקיי, סיימנו, אני מבקשת שקט באולם. בבקשה, אדוני.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
– – – החייב נדרש להגיש בקשה מנומקת, הכוללת מסמכים וניירת, שמטרתה להוכיח כי פרנסתו עלולה להיפגע מהטלת ההגבלה וכי הפגיעה אינה מוצדקת. הגשת בקשה זו מאלצת חייבים רבים לשכור את שירותיהם של עורכי-דין שיציגו נאמנה את טענותיהם – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
שנייה, אדוני. חבר הכנסת חיים ילין. יופי, תנהלו דיון מחוץ לאולם. כן, אדוני.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
– – כאשר הדבר כשלעצמו מהווה נטל כספי נוסף על החייב המתקשה בתשלום חובותיו. כמה הוא משלם לעורך-דין? התיק הפשוט ביותר עולה 3,000 שקל. אז אם לחייב יש צו – בהוצאה לפועל יש לו אולי 2,000 שקל, אולי 3,000 שקל, אולי 5,000 שקל – הוא צריך לשלם 3,000 שקל לעורך-דין כדי שאולי אולי אולי, ממש אולי, הוא יזכה שרישיון הנהיגה יישאר אצלו.
זאת ועוד, רבים שהם חייבים בהוצאה לפועל אינם מצליחים לבטל את ההגבלה כאמור ולכן הם נאלצים, בלית ברירה, לנהוג ללא רישיון בתוקף ולבצע עבירות, עבירות נהיגה או אחרות. רוב החייבים הם מעוטי יכולת, ואינם מודעים לדרכים שהם יכולים לנקוט על מנת להסיר את ההגבלה הדרקונית, והמערכת שוב דוחפת אותם להסתבכות מיותרת בנהיגה ובעוד עבירות.
ואם הוא רוצה לחדש רישיון נהיגה שנשלל לפני שנתיים, אז כמובן שהוא יצטרך רישיון מחדש. והרישיון מחדש, כמה כסף הוא עולה לאותו חייב? גם טסט, גם תיאוריה, גם מבחן וגם ימי עבודה, וכמובן, זה מכניס אותו עוד פעם למעגל סגור של אי-פתרון.
אנחנו חושבים, אני חושב, שדי בהגבלות האחרות המפורטות בסעיף 66א כדי להביא לתשלום החוב, ואין הכרח בהטלת סנקציה גורפת נוספת של הגבלת רישיון נהיגה. ההגבלה הזו מיותרת, גורמת נזק רב לחייבים, ולפעמים אף מונעת את השגת המטרה, שהיא הגבייה.
החוב הזה מכניס שוב אנשים לעוני. זה לא במקרה שהעלאת הצעת התיקון – זה לא חוק, זה רק תיקון – באה ביום של הגשת דוח העוני, ומיותר לומר הרבה דברים. יכול להיות שזה צירוף מקרים או, איך שאומרים, זה מן אללה. אנחנו בחוק הזה, בפסקה הזאת שבחוק, אנחנו עוד מחמירים את העוני ועוד דוחפים אנשים לעוני, שהם לא יצאו ממנו. החוב הוא בסך הכול לפעמים כספי, סכומים מעטים שהם חייבים להוצאה לפועל.
לאור האמור, ונוכח היותה של ההגבלה מלהחזיק רישיון נהיגה סנקציה דרקונית, אני מציע ומבקש לבטל אותה. ואני חושב שזאת בקשה מוסרית אנושית, וזה לא עניין של אופוזיציה וקואליציה; זה עניין מוסרי אנושי לעזור לאנשים. ואני בטוח שלחברי הכנסת מהקואליציה בכלל אין אומץ להתנגד להצעה הזאת.
אני מבין את המצב שקיים. הממשלה, לצערי הרב – ועדת השרים החליטה לא לתמוך בזה, לא ברור למה, העניין הוא טכני – או מפני שההצעה באה מהאופוזיציה. זה חוק אנושי לחלוטין, אני אומר. בכל זאת, לאור המצב הנוכחי, אני מציע שנעביר את זה לוועדת החוקה, חוק ומשפט ונמשיך.
<היו"ר יואל חסון:>
אתה רוצה להפוך את זה להצעה לסדר-היום?
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
הצעה לסדר-היום, כן.
<היו"ר יואל חסון:>
הצעה לסדר-היום.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
הממשלה מסכימה.
<היו"ר יואל חסון:>
הממשלה מסכימה.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
גם להעביר את זה לאן שהוא מבקש, לוועדת החוקה, חוק ומשפט.
<היו"ר יואל חסון:>
אנחנו נעבור להצבעה בכל זאת – לאשר להעביר את זה לוועדת החוקה, חוק ומשפט.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אנחנו בעד.
<היו"ר יואל חסון:>
אמתין שתגיע למקומך.
<קריאה:>
הם לא מרגישים טוב שהם בעד.
<היו"ר יואל חסון:>
בבקשה, הצבעה. מי שבעד להעביר לוועדה, יצביע בעד.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
חוק ומשפט.
<היו"ר יואל חסון:>
חוקה, חוק ומשפט.
הצבעה מס' 1
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 23
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להפוך את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול הגבלת רישיון נהיגה), התשע"ה–2015, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר יואל חסון:>
23 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים.
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
טלב אבו עראר.
<היו"ר יואל חסון:>
אני מוסיף את חבר הכנסת טלב אבו עראר. יועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט.
<הצעת חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, התשע"ו–2015>
[הצעת חוק פ/2283/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
<היו"ר יואל חסון:>
עוברים להמשך סדר-היום: הצעת חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, התשע"ו–2015, של חברי הכנסת יואב קיש, אלי כהן וישראל אייכלר. ינמק חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
נקווה שלא שעה.
<יואב קיש (הליכוד):>
לא, לא, אין מצב.
<היו"ר יואל חסון:>
עשר דקות עומדות לרשותך.
<יואב קיש (הליכוד):>
תודה. לא אצטרך את עשר הדקות.
<היו"ר יואל חסון:>
מה שתרצה.
<יואב קיש (הליכוד):>
סך הכול ההצעה הזו עברה פה בשבוע שעבר.
<היו"ר יואל חסון:>
זה לא נצבר לפעם הבאה, אתה יודע.
<יואב קיש (הליכוד):>
הבנתי.
כבוד היושב-ראש, שרים, חברי כנסת, אני פה מסיבה מאוד פשוטה. לפני שבוע הצעה דומה עברה ברוב של המליאה בקטע גם מאוד מרגש, אני חושב – איחוד בין השמאל לימין בעניין הזה. ובעצם, כשההצעה שלי, יחד עם אלי כהן ואייכלר, עלתה, זה היה באמת כדי לחזק את הקולות בתוך הקואליציה שתמכו במהלך הזה. המהלך הזה הצליח; הצלחנו באמת לייצר תמיכה.
המשמעות שאנחנו כן רוצים להתייחס אליה היא שהתפיסה שלנו – קודם כול, החוק הזה כמובן יוצמד לחוק ממשלתי, בהובלתו של השר חיים כץ, שר הרווחה – אבל המשמעות היא שזה צריך להיות פרק ראשון; פרק ראשון בתמיכה ובטיפול ובעזרה לכל בעלי המוגבלויות התלויים, כל אלו שלמעשה תלויים בהורים שלהם או במשפחות שלהם ולא מצליחים להגיע לעצמאות. הפרק הראשון דן כמובן באוטיזם, ושם בפירוש יהיה מענה לכל הספקטרום, מהחלק הרך, כמובן, לחלק הקשה יותר.
אני חושב שראוי שהבית הזה יתאחד לתמוך בהצעה הזו; כך הפעולות שהובלתי יחד עם חברי מהקואליציה נשאו פרי.
אני רוצה רק להודות לאורלי לוי, כמובן, כראשונה שהעלתה את העניין הזה, עוד בכנסת הקודמת; לחבר הכנסת מאיר כהן, שלצערי לא נמצא פה היום, שהוביל את החוק הנוכחי; וכמובן, לידידי השר חיים כץ, שהסכים, ונאמרו לו דברי התודה והשבח כבר לפני שבוע, אז אני מצטרף אליהם. תודה רבה.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה לך, חבר הכנסת קיש. ישיב בשם הממשלה השר כץ, בבקשה.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הממשלה תומכת בצירוף – בהצמדת הצעת החוק של יואב קיש לשתי הצעות החוק, של יאיר לפיד ושל אורלי לוי אבקסיס. יואב קיש, יחד עם שני חברי הכנסת האחרים, ימתין להצעת חוק ממשלתית שתוגש בהתאם. אני מבקש לתמוך.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה לך, השר כץ.
אנחנו עוברים להצבעה.
<יואב קיש (הליכוד):>
הצבעה אלקטרונית.
<היו"ר יואל חסון:>
בבקשה. הצבעה.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, התשע"ו–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר יואל חסון:>
27 בעד, אין מתנגדים. אני מוסיף את קולה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ – בעד, אני משער, נכון? בעד, כמובן. בסדר גמור. הצעת חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות תועבר להכנה לקריאה ראשונה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
המשך סדר-היום: הצעת חוק לעיגון מעמדם של בתי-המשפט הצבאיים, של חברת הכנסת – – –
<ענת ברקו (הליכוד):>
זה נדחה ליום רביעי הבא.
<היו"ר יואל חסון:>
אני לא מכיר את זה. זה מופיע כרגע בסדר-היום.
<ענת ברקו (הליכוד):>
אני דיברתי עם נאזם.
<היו"ר יואל חסון:>
היא אומרת שזה נדחה. חברת הכנסת ברקו, אנחנו יכולים לקבל את בקשתך להעביר לשבוע הבא, אבל לא מתחייבים שזה אכן יעלה בשבוע הבא.
<ענת ברקו (הליכוד):>
למה?
<היו"ר יואל חסון:>
יש מכסות ויש עניינים.
<ענת ברקו (הליכוד):>
זה לא שייך למכסה. זה עבר ועדת שרים.
<היו"ר יואל חסון:>
הנושא ירד מסדר-היום.
<הצעה לסדר-היום>
<עשרות-אלפי יחידות דיור משווקות ברחבי הארץ במסגרת מחיר למשתכן תוך הדרת החרדים>
<היו"ר יואל חסון:>
אנחנו עוברים להמשך סדר-היום. הצעה לסדר-היום מס' 1894 בנושא: עשרות-אלפי יחידות דיור משווקות ברחבי הארץ במסגרת מחיר למשתכן תוך הדרת החרדים. חבר הכנסת מרגי, יש לך הצעה לסדר-היום שעולה כעת. עשר דקות, אדוני.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
אדוני, אני לא אנצל את עשר הדקות.
<היו"ר יואל חסון:>
אנחנו רחוקים מזמן הדלקת הנרות, אז אתה יכול.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
לא, יש דברים שהם – אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי כבוד השר, זכינו והממשלה הזאת ומשרד הבינוי והשיכון, יחד עם משרד האוצר, מקדמים פרויקטים רבים בתחום הדיור במגמה להתמודד עם הצרכים, עם צורכי השוק, וכולנו תקווה שיבוא היום שהמהלכים של הממשלה יקדימו את כוחות השוק. כי התחושה היא שבשנים האחרונות, ככל שהממשלה עושה יותר, יש מי מכוחות השוק שבולם זאת ולא – – –
<היו"ר יואל חסון:>
חברי הכנסת מרגלית, רוזנטל, יחימוביץ, שומעים אתכם ממש, אז – – –
<יעקב מרגי (ש"ס):>
כפי שאמרתי, בעשור האחרון, כבר מ-2009, ממשלות ישראל משקיעות מאמצים רבים, נקרא לזה, בהרגעת שוק הדיור, במיתון העליות, בהדבקת הפער בין ההיצע לביקוש. והתחושה היא שיש בכוחות השוק מי שפועלים, שכנראה עושים הכול – וטוב להם שכך – כדי שמחירי הדירות לא ירדו. והנה, בתקופה האחרונה הממשלה הוציאה מכרזים רבים במסגרת מחיר למשתכן, וכולי תקווה – הייתי רוצה לשמוע את השר, כי עולה החשש שבתכנון ובפיזור של אותם פרויקטים במסגרת מחיר למשתכן לא מובאים בחשבון פרמטרים וצרכים שמאפיינים אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית, וביניהן החברה הערבית והחברה החרדית.
ידוע שצורכי הדייר החרדי הם קצת קצת שונים, וכנ"ל גם במגזר הערבי, והיינו מצפים שהפיזור של אותם מכרזים רבים של מחיר למשתכן יענה על צרכים של אוכלוסיות כאלה ואחרות. אין ספק שאופי הפרויקטים – גובהם, גודלם, צפיפותם – לא נותן תחושה שיש מענה על הצרכים של אוכלוסיות אלו, ולכן הוגשה – וזה מקומה של ההצעה הנוכחית לסדר-היום; אני מקווה שזה לא בא – כפי שנערכה כותרת ההצעה לסדר-היום – מתוך רצון להדרה. ההערכה שלי שזה בא אולי מתוך חוסר תשומת לב או אילוץ של לוחות זמנים, אבל לי אין ספק שזה לא בא מרצון של הדרה של אוכלוסייה כזו או אחרת.
בהצעה הזאת לסדר-היום אני רוצה – כבוד השר לא שמע אותי. התחלתי בברכה.
<שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:>
שמעתי בטלוויזיה ועליתי, אבל אני מוכן לשמוע עוד פעם.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
התחלתי בברכה ואמרתי: זכינו שהממשלה הזאת מאיצה תהליכים, ובעשור האחרון, ובמיוחד מ-2009, אנחנו מנסים להרגיע את שוק הדירות. ממשלות ישראל הקודמות, והנוכחית במיוחד, מנסות להרגיע את הלהט בשוק הדירות ולהביא להדבקת הפער בין ההיצע לביקוש, הורדת מחירים, ויש תחושה שיש מי מכוחות השוק שכנראה נאבק בגלים האלה. אני מקווה שמלאכת ה' בידכם תצלח, ואכן בקדנציה הזאת נראה שינויים. כולנו רוצים לברך על המוגמר, שנראה שגם הפערים בין ההיצע לביקוש צומצמו וכן גובה מחירי הדיור יהיה מציאותי לשוק המקומי ולצרכים של החברה הישראלית.
עלה נושא אחר שדיברתי עליו – בזה אני אסיים, אני לא רוצה להאריך – וזה האופי של אוכלוסיות: האם בפריסה של פרויקטים במחיר למשתכן הובאו בחשבון גם פרמטרים שמתאימים לציבור החרדי. ידוע שבניינים רבי-קומות וסוגי בנייה כאלה ואחרים לא מתאימים לציבור החרדי, והייתי רוצה באמת לשמוע שאכן בתוכניות הובאו בחשבון הצרכים של החברה החרדית, שהן מתאימות לאופי של המגורים ותנאי המגורים של החברה החרדית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה לך, חבר הכנסת מרגי. שר הבינוי והשיכון, בבקשה, ישיב.
<שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת מרגי, ראשית, אני שמח על השאלה. לנוכח האמירות, ראשית עשינו בדיקה של הדברים. אבל לפני שאני מגיב באופן פרטני, אני רוצה לומר מהי המדיניות.
המדיניות של משרד הבינוי והשיכון בכל מה שכרוך בבנייה לאוכלוסיות שונות היא מדיניות של שוויון. הדבר הזה נובע קודם כול מתוך תפיסת עולם, והדבר השני – מתוך העקרונות שעליהם הושתתה מדינת ישראל: מדינת ישראל – במגילת העצמאות רשום – תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין, ובוודאי לא תפיסת עולם כזאת או אחרת, ותבטיח חופש דת, חופש מצפון, לשון, חינוך ותרבות, ואני ממשיך לכל היתר.
ולכן, התחזית שלנו היא תחזית פשוטה, והיא אומרת שאנחנו נזדקק ליותר ממיליון דירות ב-20 השנים הקרובות, ומתוכן סדר גודל של כ-20% יצטרך ללכת לאוכלוסייה החרדית בתוקף הצפי להתפתחות הדמוגרפית בתוך האוכלוסייה החרדית. ולכן, מאחר שאנחנו יודעים שהאוכלוסיות במדינת ישראל אוהבות לפגוש האחת את השנייה במרכזי הקניות, במרכזי הספורט, הבילוי, בביקורים הדדיים, אבל לחיות כל אחת בתוך קהילתה, בהתאם לאורח החיים שלה, אנחנו מנסים להתאים את עצמנו לעניין הזה.
את תוכנית מחיר למשתכן אנחנו למעשה מייעדים, ללא הבדל קריטריונים וללא הבדל תפיסה, לכל שכבות האוכלוסייה. יש רק קריטריון אחד: מי שאין לו דירה; אם זה זוג נשוי – בכל גיל, ואם זה אינו זוג נשוי – מעל גיל 35 לרווק או רווקה. זה מה שאנחנו עושים. זה נכון ליהודים ולערבים, לחרדים, חילונים, דתיים וכדומה.
תוכנית בניין העיר, דרך אגב, שאיננה מסורה ממש באופן ישיר לפיקוח הדוק שלנו, כי יש לה מעמד מעין עצמאי ברשויות התכנון, ובצדק מסוים, הרבה מאוד פעמים עושה את הדיפרנציאציה המתאימה על מנת להוביל או לסייע ברעיונות שלה לאיזה סוג אוכלוסייה הדברים מיועדים. האוכלוסייה החרדית היטיבה לאורך השנים לעסוק בזה, ואגב, הנושא הזה גם עבר מבחנים של ועדות, של בתי-משפט ושל בג"צים שהוגשו, אוכלוסייה נגד אוכלוסייה, ובסופו של דבר הסימון הזה הוא סימון שכולם קוראים אותו בשטח.
לגבי השאלה, אני רוצה ליידע אותך – יושב פה גם חברי השר לוין, שהיה פעיל בעניין הזה – שבבית-שמש התנהל מאבק גדול בקשר לעתיד אלפי יחידות דיור שאמורות להיות משווקות במסגרת מחיר למשתכן בשנים 2015 ו-2016. כתוצאה מהפנייה של חברים אלי, גם מהציבור החרדי, גם ממפלגת העבודה, גם מהליכוד, שכולם עסקו בעניין הזה, נכנסתי בעובי הקורה. ישבתי בבית-שמש, פגשתי את ראש העיר, את אנשי התכנון שלו, ישבתי עם מנהיגי הציבור החרדי במקומות שונים, כולל עם חלק מהשרים וחברי הכנסת כאן בכנסת, ובסופו של עניין הלכנו גם לעיר, ישבנו עם האנשים, ואני חושב שיש לנו בשורה בעניין הזה, כי יש לנו כבר הסכמים בראשי תיבות, שבגדול אומרים שבתוך סדר גודל של 8,000 יחידות דיור שיסופקו עד סוף השנה הבאה בבית-שמש, כמחצית ילכו לאוכלוסייה החרדית ומחצית לאוכלוסייה החילונית, לפי בקשת מועצת העיר וראש העיר שיושב בראש התהליך הזה, והייתי אומר חיבק אל לבו את האוכלוסייה החילונית על מנת לאפשר לה את קיום חייה בדרך שהיא רוצה, ואנחנו נמצא את נתיבי התנועה המתאימים וכן הלאה. זו דוגמה אחת, ואולי הבולטת ביותר, ועד סוף השנה הזאת אנחנו נחתום את ההסכמים האלה ונצא לשיווק. ואנחנו יודעים שהעיר בית-שמש מנקזת אוכלוסייה רבה – חלקה הגדול חרדית מירושלים, שלא מוצאת מענה, לא בירושלים ובנותיה, גם לא במעלה-אדומים, וחלק אפילו מגיעים ממקומות במערב, מבני-ברק, מקריית-יערים וממקומות אחרים.
אנחנו נבנה סדרי גודל – נוציא לשיווק 436 יחידות דיור ברמת-שלמה בירושלים, וההערכה היא שהן ילכו לציבור החרדי; 219 יחידות דיור בשכונת אחיסמך בלוד; 538 יחידות דיור, כנראה, בשכונת הר-יונה ג', בהשקעות מאוד גדולות – שם עלויות הפיתוח הן מאות-אלפי שקלים ליחידת קרקע כתוצאה מהשיפועים הגדולים, אופי הקרקע. אני הייתי במקום, הסתכלתי, בדקתי, ואנחנו ממשיכים עם העניין הזה. אני נותן את הדברים האלה כדוגמאות. זה לא דבר שנעשה תמיד ובאופן אוטומטי. מאחורי האמירה "שוויון לכולם" יש ביצוע ומעשים. אינני אומר שזה מספיק, יש לנו בעיות בכולם, אבל אנחנו מניחים את היסודות. אני הייתי לפני שלושה שבועות בחצור-הגלילית ביחד עם שר הבריאות וראיתי מה הוא עשה שם עם האוכלוסייה החרדית, על מנת ללמוד ולראות אם אפשר להעתיק את זה בשכונות נוספות גם שם. זה עוד לא נכנס לפסי ביצוע. הנושא עומד באותה עדיפות כמו בכל מקום. יעידו על זה ראשי הערים החרדיות שהייתי אצלם: מודיעין-עילית, אלעד, קריית-יערים, בית-שמש – בכל המקומות האלה כבר ביקרתי פיזית וישבתי עם ראשי הערים ועם המועצות שלהם ביחד עם הצוות המקצועי על מנת לקדם את הדברים.
אני לא יודע אם אני יכול לומר "תנוח דעתך", אבל אני יכול לומר שיש למה לצפות, ואנחנו נעבוד בצורה משותפת על הדברים, וכך יהיה גם לגבי אוכלוסיות אחרות. תודה רבה.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה לך, השר גלנט. הבעת דעה של חבר הכנסת חנין, בבקשה.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
אני מסתפק.
<היו"ר יואל חסון:>
מסתפק בהודעת השר?
<יעקב מרגי (ש"ס):>
תן לו, תן לו – – – בבקשה.
<היו"ר יואל חסון:>
יכולת להגיד את זה אחרי.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
לכן מייד – – –
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, שמחתי לשמוע את דבריך בנושא של ההצעה לסדר-היום. אכן יש איזו רוח רעה שנושבת בארץ של אפליה והדרה בדיור, ויש לנו מקרים כאלה כבר בכל הארץ; שומעים על אפליה נגד ציבור חרדי, ושומעים על אפליה נגד יוצאי אתיופיה, ושומעים על אפליית מזרחיים ופרסומים שמציעים אזורים שאין בהם מזרחיים או פרויקטים של דיור שאין בהם מזרחיים, וכמובן יש אפליית ערבים. אדוני השר, הכלים של המדינה להתמודד עם התופעות האלה לא מספקים, ולכן אני מביא ביום ראשון הקרוב בפני ועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק שקובעת איסור אפליה בדיור, כדי לגרום לכך שתהיה בישראל נורמה שאומרת שאתה לא יכול להגיד לבן-אדם: אתה לא תוכל לגור כאן כי אתה יוצא אתיופיה, כי אתה מזרחי, כי אתה ערבי, כי אתה הומו, כי אתה בעל מוגבלויות. הדבר הזה ייאסר בחוק. אני קורא לך, אדוני השר, ולשר לוין שנמצא פה ליד שולחן הממשלה, יחד אתך, לתמוך בהצעת החוק הזו ולהתחיל מאבק רציני נגד התופעה החמורה והמסוכנת הזאת. תודה.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה לך, חבר הכנסת דב חנין. המציע הסתפק בהודעת השר.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יואל חסון:>
נעבור עכשיו להודעת סגן מזכירת הכנסת. בבקשה, אדוני.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
החלטות ועדת הכספים בדבר הצווים האלה: צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (הוראת שעה מס' 11), התשע"ה–2015; צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון והוראת שעה), התשע"ה–2015; צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 15), התשע"ה–2015; צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (הוראת שעה מס' 12), התשע"ה–2015; צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 16 והוראת שעה מס' 13), התשע"ה–2015. תודה.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה לך, אדוני סגן מזכירת הכנסת.
חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ב' בטבת התשע"ו, 14 בדצמבר 2015, בשעה 16:00. ישיבת הכנסת נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 14:07.>