דברי הכנסת

דברי הכנסת י / מושב שני / ישיבות ע"ה–ע"ז / ב'–ד' בטבת התשע"ו / 14–16 בדצמבר 2015 / 10 חוברת י' ישיבה ע"ה הישיבה השבעים-וחמש של הכנסת העשרים יום שני, ב' בטבת התשע"ו (14 בדצמבר 2015) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה והמשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 8 1. כישלון ממשלת נתניהו ביחסי חוץ והפקרתה את ביטחון הפנים; 8 2. מדיניות האפליה בתקציב המשמר אי-שוויון בחלוקת משאבים; 8 3. ממשלת ישראל ממשיכה להיכשל בהבטחת ביטחון אישי לאזרחיה 8 יואל חסון (המחנה הציוני): 8 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 12 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 17 השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: 21 חיים ילין (יש עתיד): 25 שר הביטחון משה יעלון: 28 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 31 דב חנין (הרשימה המשותפת): 34 אלעזר שטרן (יש עתיד): 36 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 37 עודד פורר (ישראל ביתנו): 45 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 47 עיסאווי פריג' (מרצ): 48 שר הפנים סילבן שלום: 49 דברי יושב-ראש הכנסת לזכרם של חבר הכנסת לשעבר משה עמאר וחבר הכנסת והשר לשעבר יוסי שריד, זיכרונם לברכה 55 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 55 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה והמשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 56 1. כישלון ממשלת נתניהו ביחסי חוץ והפקרתה את ביטחון הפנים; 56 2. מדיניות האפליה בתקציב המשמר אי-שוויון בחלוקת משאבים; 56 3. ממשלת ישראל ממשיכה להיכשל בהבטחת ביטחון אישי לאזרחיה 56 חילופי גברי בוועדות הכנסת 58 יואב קיש (בשם ועדת הכנסת): 58 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הדואר (תיקון מס' 12) (רישום פרטי שולח על-גבי דבר דואר רשום וציונם בהודעה), התשע"ד–2014 58 שר התיירות יריב לוין: 59 הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 29), התשע"ו–2015 59 אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 59 הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 10), התשע"ו–2015 62 יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 62 איציק שמולי (המחנה הציוני): 64 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 68 יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 74 איתן כבל (המחנה הציוני): 74 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 217) (הפחתת שיעור מס חברות), התשע"ו–2015 76 סגן שר האוצר יצחק כהן: 76 מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): 85 רויטל סויד (המחנה הציוני): 88 דב חנין (הרשימה המשותפת): 89 עודד פורר (ישראל ביתנו): 93 יואל חסון (המחנה הציוני): 94 עיסאווי פריג' (מרצ): 95 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 98 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 100 עליזה לביא (יש עתיד): 102 זהבה גלאון (מרצ): 103 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 105 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 108 נחמן שי (המחנה הציוני): 110 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 111 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 113 הצעת חוק התכנון והבנייה (הוראת שעה), התשע"ו–2015 130 סגן שר האוצר יצחק כהן: 130 זהבה גלאון (מרצ): 134 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 146 איתן ברושי (המחנה הציוני): 150 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 152 נחמן שי (המחנה הציוני): 153 אילן גילאון (מרצ): 154 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 156 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 159 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 160 יעל גרמן (יש עתיד): 161 מיכל רוזין (מרצ): 162 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 170 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 177 דב חנין (הרשימה המשותפת): 179 עליזה לביא (יש עתיד): 180 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 182 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 184 רחל עזריה (כולנו): 185 מירב בן ארי (כולנו): 186 סגן שר האוצר יצחק כהן: 195 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 56), התשע"ו–2015 197 שר הבריאות יעקב ליצמן: 197 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 198 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 200 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 202 יואל חסון (המחנה הציוני): 204 דב חנין (הרשימה המשותפת): 208 יעל גרמן (יש עתיד): 211 שר הבריאות יעקב ליצמן: 212 הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 81) (משמר בתי-המשפט), התשע"ו–2015 215 שר הבריאות יעקב ליצמן: 216 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 218 דב חנין (הרשימה המשותפת): 220 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 14) (היוועצות עם עורך-דין בעבירות ביטחון), התשע"ו–2015 222 שר הבריאות יעקב ליצמן: 222 דב חנין (הרשימה המשותפת): 224 שר הבריאות יעקב ליצמן: 225 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון תקנות ההגנה (שעת חירום) (ביטול תקנות), התשע"ג–2013 228 רויטל סויד (המחנה הציוני): 228 דב חנין (הרשימה המשותפת): 229 הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 5) (מתן מידע לשוכר בדיור ציבורי), התשע"ה–2014 233 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום ב' בטבת תשע"ו, 14 בדצמבר 2015. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 217) (הפחתת שיעור מס חברות), התשע"ו–2015; הצעת חוק החברות (תיקון מס' 27) (ביטול האפשרות להנפיק או להקצות ניירות ערך למוכ"ז), התשע"ו–2015; הצעת חוק החברות (תיקון מס' 28), התשע"ו–2015. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2324/20 וכלה בהצעת חוק פ/2356/20 – הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון – תקציב ביטחון חמש-שנתי), מאת חברי הכנסת איל בן ראובן, מנואל טרכטנברג, מרדכי יוגב, מיקי לוי, אלעזר שטרן, איתן ברושי, חיים ילין, איתן כבל, יחיאל חיליק בר, עמר בר-לב, קסניה סבטלובה, יואל חסון ועליזה לביא; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס לגמלאים על תשלומי פנסיה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת סופה לנדבר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, רוברט אילטוב וחמד עמאר; הצעת חוק התניית תמיכות במחקר ופיתוח ובהשקעות הון בעמידה בחוקי העבודה (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – דמי קיום למשרתים בשירות סדיר), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת ענת ברקו, טלי פלוסקוב, רוברט אילטוב, סופה לנדבר, אילן גילאון, מאיר כהן, אלעזר שטרן, יעקב מרגי, איל בן ראובן, איתן ברושי, אלי אלאלוף, אורן אסף חזן, מנחם אליעזר מוזס, יואב קיש, אורלי לוי אבקסיס, בצלאל סמוטריץ, דוד ביטן, נורית קורן, אברהם נגוסה, אבי דיכטר, מכלוף מיקי זוהר, איתן כבל, מרב מיכאלי ונחמן שי; הצעת חוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים (תיקון – הוספת נציגי סטודנטים למועצת ההנדסאים והטכנאים המוסמכים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת אלי אלאלוף, יעקב מרגי, מירב בן ארי, איציק שמולי, נחמן שי, יחיאל חיליק בר, יוסי יונה, עאידה תומא סלימאן, מרב מיכאלי וזוהיר בהלול; הצעת חוק העונשין (תיקון – הוספת עילות לעבירות הסתה ופשע שנאה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) (תיקון – מזונות שלא החלו לפעול לגבייתם), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת יואב בן צור; הצעת חוק קיצור תקופת הצינון לבכירי מערכת הביטחון (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת איל בן ראובן; הצעת חוק פרסום הודעות בעיתונים בשפה הרוסית והאנגלית, התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, אביגדור ליברמן, עודד פורר, סופה לנדבר, חמד עמאר ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכרה בפגיעה מינית בעבודה כפגיעה בעבודה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, מיכל רוזין ותמר זנדברג; הצעת חוק ערבות למשכנתאות (תיקון – ערבות מדינה לדירה יחידה), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – ביטול החוק והוראות מעבר), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת סופה לנדבר, עודד פורר, רוברט אילטוב, אביגדור ליברמן וחמד עמאר; הצעת חוק אוויר נקי (תיקון – העדפת כלי רכב ידידותיים לסביבה בגופים ציבוריים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק השתתפות המדינה בתקצוב מעונות-יום, התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת רויטל סויד, יצחק הרצוג, דוד אמסלם, דוד ביטן, יואב בן צור, מכלוף מיקי זוהר, יואב קיש, נאוה בוקר, אורן אסף חזן, חיים ילין, מיקי לוי, איתן כבל, אראל מרגלית, יואל רזבוזוב, יחיאל חיליק בר, איילת נחמיאס ורבין, זוהיר בהלול ואיתן ברושי; הצעת חוק הגנה על עיתונאים במילוי תפקידם (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק לתיקון פקודת החברות (קדימות שכר עבודה וגמול תעסוקה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון – מניעת הגבלת חשבון בעת שירות מילואים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, אורלי לוי אבקסיס, סופה לנדבר, חמד עמאר, רוברט אילטוב, שרן השכל, חיים ילין, טלי פלוסקוב, ענת ברקו ויואל חסון; הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון – סמכות בית-המשפט לאסור שימוש ברכב ששימש לנסיעה בחוף), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס במכירת תרופות מאריכות חיים שאינן כלולות בסל הבריאות), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון – קנס מוגדל בשל כלב משוטט שאינו מסורס או מעוקר), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, שרן השכל, איתן כבל, יוסי יונה, איציק שמולי, איל בן ראובן ומירב בן ארי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פיצוי על איחור טכנאי בעת התקנה או הסרה של טובין), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת איתן כבל, אורן אסף חזן, מירב בן ארי, עפר שלח, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, דב חנין, יואל חסון, איציק שמולי, עמר בר-לב, חיים ילין, איילת נחמיאס ורבין, תמר זנדברג, מיכל בירן ומיקי לוי; הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – תשלום מזונות ילדים לזוכה שיש לו הכנסה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, יפעת שאשא ביטון, אלי כהן, טלי פלוסקוב, בצלאל סמוטריץ, רועי פולקמן, שרן השכל, עאידה תומא סלימאן, מיכל רוזין, תמר זנדברג, עליזה לביא ואיציק שמולי; הצעת חוק למניעת מפגעים (תיקון – איסור שימוש במערכת כריזה בבתי-תפילה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת מרדכי יוגב, מכלוף מיקי זוהר, נורית קורן, אברהם נגוסה, מירב בן ארי, שולי מועלם-רפאלי ובצלאל סמוטריץ; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – היעדרות בשל אשפוז פג), התשע"ו–2015, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק סדרי השלטון והמשפט (ביטול החלת המשפט, השיפוט והמינהל) (תיקון – יום משאל עם – יום שבתון), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – מתן עדיפות לאימוץ בתוך המשפחה), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – מתן הודעה על זכאות לפיקדון והארכת תקופת מימוש הפיקדון), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת ענת ברקו, נחמן שי, איתן כבל, מירב בן ארי, אלי כהן, קסניה סבטלובה, אלי אלאלוף, שולי מועלם-רפאלי, יעל גרמן, יצחק וקנין, מיכל רוזין, תמר זנדברג, עליזה לביא, איל בן ראובן, מיכל בירן, איילת נחמיאס ורבין, מנואל טרכטנברג, איציק שמולי, עמר בר-לב, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, דוד ביטן, יואב קיש, מכלוף מיקי זוהר, מיכאל אורן, יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, מנחם אליעזר מוזס, רועי פולקמן, זאב בנימין בגין, רחל עזריה, עודד פורר, חמד עמאר, יעקב מרגי ורוברט אילטוב; הצעת חוק המסייעים לנטרול תוצאות אסון צ'רנוביל (תיקון – אות מנטרל, סיוע בדיור, הנחה ברכישת תרופות למנטרל נזקק והוראות נוספות), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, אביגדור ליברמן, עודד פורר, סופה לנדבר, חמד עמאר ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק פיצוי עסקים קטנים בשל אירועי איבה מתמשכים, התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, אורלי לוי אבקסיס, סופה לנדבר, רוברט אילטוב, חמד עמאר, חיים ילין, טלי פלוסקוב, ענת ברקו ויואל חסון; הצעת חוק השבת, התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן ורחל עזריה; הצעת חוק המועצה הישראלית לצרכנות (תיקון – ודאות תקציבית), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת יצחק וקנין, אורי מקלב, דב חנין, יחיאל חיליק בר, מאיר כהן, איציק שמולי, מיקי רוזנטל, טלי פלוסקוב, מיכל בירן, נחמן שי, משה גפני, אלי אלאלוף, יצחק הרצוג, קארין אלהרר, איתן כבל, ציפי לבני, יעקב מרגי, מנחם אליעזר מוזס, אחמד טיבי, איימן עודה, שלי יחימוביץ, טלב אבו עראר, יואל רזבוזוב, אילן גילאון, בצלאל סמוטריץ, עמיר פרץ, עמר בר-לב, דוד ביטן, עליזה לביא, מיכל רוזין, איילת נחמיאס ורבין, עבד אל חכים חאג' יחיא, סופה לנדבר, קסניה סבטלובה, יעל גרמן, איתן ברושי, חיים ילין, יואל חסון, רוברט אילטוב, חמד עמאר, ג'מאל זחאלקה, איל בן ראובן, שולי מועלם-רפאלי, עיסאווי פריג', זוהיר בהלול, מרב מיכאלי, אראל מרגלית, אורן אסף חזן, אורלי לוי אבקסיס, נאוה בוקר, נורית קורן, עאידה תומא סלימאן, עבדאללה אבו מערוף, אוסאמה סעדי, באסל גטאס, אלעזר שטרן, יוסף ג'בארין, מסעוד גנאים, יואב בן צור, עודד פורר ורויטל סויד; הצעת חוק לעידוד תרומות מזון, התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת רויטל סויד, דוד אמסלם, יעקב מרגי, איתן כבל, אראל מרגלית, איציק שמולי, יואל חסון, יחיאל חיליק בר, איתן ברושי, זוהיר בהלול, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, ויוסי יונה; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הארכת משך האור הירוק ברמזור להולכי רגל בקרבת בתי-ספר ובתי-אבות), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת נחמן שי, אלי כהן, יצחק וקנין, רועי פולקמן, יפעת שאשא ביטון, רחל עזריה, זוהיר בהלול, יואל חסון, מנואל טרכטנברג, יעקב פרי, מסעוד גנאים, מנחם אליעזר מוזס, טלי פלוסקוב, עמיר פרץ, מאיר כהן, יעל גרמן, רוברט אילטוב, קסניה סבטלובה, רויטל סויד, אבי דיכטר, אברהם נגוסה, שרן השכל, נאוה בוקר, מכלוף מיקי זוהר, יואב קיש, אילן גילאון, ישראל אייכלר, אורן אסף חזן, עבדאללה אבו מערוף, חמד עמאר, עודד פורר, איל בן ראובן, מיקי לוי, תמר זנדברג, יחיאל חיליק בר, סתיו שפיר, איילת נחמיאס ורבין, אראל מרגלית, אלעזר שטרן, איציק שמולי, עפר שלח, מירב בן ארי, שולי מועלם-רפאלי, מרב מיכאלי, עאידה תומא סלימאן, אוסאמה סעדי, באסל גטאס, יוסף ג'בארין, אורלי לוי אבקסיס, סופה לנדבר, אלי אלאלוף, יעקב מרגי, דב חנין, ענת ברקו, יוסי יונה, עיסאווי פריג', חיים ילין, קארין אלהרר, אחמד טיבי, מיכל רוזין, ניסן סלומינסקי, חנין זועבי, זהבה גלאון, איתן כבל, נורית קורן, איימן עודה, טלב אבו עראר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא ואורי מקלב. הודעת שר התיירות חבר הכנסת יריב לוין על מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתה של חברת הכנסת נאוה בוקר בנושא: הצלת מלון "הנסיכה" באילת. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון בהצעות לסדר-היום של חברי הכנסת יואל חסון, עליזה לביא וענת ברקו בנושא: ביטול פרויקט בגרות ללוחמים בצה"ל. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה והמשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. כישלון ממשלת נתניהו ביחסי חוץ והפקרתה את ביטחון הפנים;> <2. מדיניות האפליה בתקציב המשמר אי-שוויון בחלוקת משאבים;> <3. ממשלת ישראל ממשיכה להיכשל בהבטחת ביטחון אישי לאזרחיה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסדרת הצעות אי-אמון בממשלה. הראשונה בהצעות היא מטעם המחנה הציוני: כישלון ממשלת נתניהו ביחסי חוץ והפקרתה את ביטחון הפנים. ינמק את ההצעה חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה, אדוני. ישיב לו השר לביטחון פנים חבר הכנסת גלעד ארדן. עד עשר דקות לרשות אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, קודם כול צריך להגיד, לצערי, שוב היה פיגוע בירושלים. הפיגועים הפכו להיות חלק משגרת חיינו. אני לא יודע אם גם בזמן הנאום הזה לא יהיה, חס ושלום, עוד פיגוע. צריך בזמן הזה, כמובן, להשתתף – כולנו – באיחולי החלמה לפצועים ולקוות שבאמת המציאות הזאת, שהפכה, כפי שאמרתי, אדוני היושב-ראש, לשגרה תפסיק להיות שגרה, אדוני שר הביטחון, בממשלה שאתם מובילים. אדוני היושב-ראש, הים הוא אותו ים, והאי-אמון בממשלה זהו עוד אי-אמון. אין חדש תחת השמש, אין חדש תחת הפערים החברתיים, אין חדש תחת כרסום יסודות הביטחון האישי של כל אזרחי המדינה. עבר עוד חודש מאז האי-אמון הקודם שלנו, ולא קרה דבר; לא ניצחנו את ה"חמאס", לא התנענו יוזמה מדינית, לא העברנו משאבים מהתנחלויות מבודדות ליישובי הנגב והגליל, לא פתרנו את השסע העדתי בישראל – להפך, רק הגברנו אותו וחיזקנו אותו – ולא יצרנו תקווה, אלא רק הגברנו את הפחד. לכן, אדוני היושב-ראש, אין בכוונתי להשחית מילים על תיאור הסיבות מדוע הממשלה הזאת צריכה לעבור מן העולם, משום שלעתים הצעות האי-אמון האלה, חברי חברי הכנסת, נתפסות על-ידי האנשים הצופים בבית כמאבקים פוליטיים פנימיים שמנותקים מהיום-יום הקשה של אזרחי מדינת ישראל. לכן, חברי חברי הכנסת, אקדיש את הזמן שלנו כדי לדבר אל לב הציבור הישראלי, זה שאנחנו פוגשים יום-יום במסע שלנו ברחבי מדינת ישראל; אלה שהצביעו לנו ואלה שלא. הציבור הישראלי הורגל למציאות מסוימת. מה שנחשב היום גזירת גורל, דרך ללא מוצא, היה פעם מציאות אחרת. הדרך היחידה להגיע ללב הציבור הישראלי היא לעורר אותו מייאושו ולהזכיר לו מה היה פעם ולאן מדינת ישראל צריכה באמת לצעוד. אזרחי ישראל, לפני כמה שנים – לא הרבה – חיינו במציאות הנהגתית אחרת. היום זה כמעט נשמע בדיוני, אבל פעם לא הייתה פה מנהיגות היסטרית שמונהגת על-ידי פחדים. לפני כמה שנים – לא הרבה – היה פה עם שחי בישראל שהייתה בטוחה בעצמה, שגם לא החרימו אותה בעולם, ויחד עם זאת לא נכנסה לפניקה מכל בקבוק שהוסר ממדפים. האו"ם היה שְמוּם, אבל הביטחון בדרך שלנו גבר עליו. צדקנו וידענו שאנחנו צודקים; לא פחדנו כל כך ממה שיגידו עלינו. היו ימים, חברי חברי הכנסת, שבהם שרי חוץ – כשעוד היו שרי חוץ – פשוט פגשו מנהיגים בעולם, כל העולם, ולא היינו צריכים לחטט בוויקיפדיה כדי להיזכר, אדוני השר, שיש נשיא לגבון. המפגשים עם המנהיגים היו המובן מאליו ולא היוצא מן הכלל. ראש הממשלה לא היה צריך ללחוץ ידיים בשולי ועידת אקלים כדי שנשיא המדינה המארחת יסכים להיפגש אתו, כי היו ימים שפשוט מרוב שדיברנו עם העולם לא היה לנו זמן לספר כמה אנחנו פופולריים. אדוני היושב-ראש, ידענו אבדות, ידענו שכול, וידענו מנהיגים שהלכו לפגוש משפחות שכולות. אבל פעם המשפחות האלה פגשו מנהיגים – פגשו מנהיגים – היום הן פוגשות מנחמים. אני זוכר – וגם אתה זוכר, אדוני היושב-ראש – איך משפחת זר ישבה מול אריק שרון וצעקה עליו את קורבנה, כי היא ביקשה דין-וחשבון. והיא עשתה את זה כי היא ידעה, גם מתוך שיברון לבה, שהמנחם הוא גם מנהיג, והוא לא רק כתף ניחומים. היום למשפחות השכולות אין ציפיות, אין נחמות. מנהיגי הממשלה מגיעים אליהם כמנחמים בין שווים ולא כבעלי אחריות. ובין לבין היו גם מעשים. לא רק מעשים, חלילה, אלא אפילו הבטחות בחירות ולקיחת אחריות. ראש הממשלה אהוד ברק הבטיח שייסוג מלבנון, ועשה זאת; חטף אש וביקורת, אבל עשה. שרון נלחם בטרור ויצא למבצע "חומת מגן" בלי תופים של פרשנים ובלי ספרים שלמים של סטטוסים בפייסבוק כמה לא יקום ולא יהיה. הוא פשוט קם והיה. אבל יש תחום אחד שבו אזרחי ישראל נהנים משפע של היצע. אין ספק שזאת הממשלה שבה התעצמה כמות האיומים על מדינת ישראל. מנהיגי ישראל יכולים לייצא לעולם כמויות עצומות של פחד וייאוש לכל דורש ובכל גודל: "דאעש", איראן, סייבר, סעיף 52 במתווה הגז, הפלג הצפוני, חרמות, גבולות, סכינים, מספריים, אבנים וגם מילים. כל איום לא בא כדי להיפתר, אלא כדי להישאר, כי הכול נועד לשמר את התחושה שהעולם נגדנו, ובייאוש ננוחם. פעם הייתה פה ממשלה שנועדה לפתור דברים, ולא להגיד "אמרנו לכם". ואומרים כל המצדדים, אדוני השר, בממשלה הזאת – הנה, טוב – תראו את הגרפים, את הסרטונים, את האחוזים והמצגות. הממשלה שלנו אומרת: לכו לפייסבוק, תראו, קיבלנו אלפי לייקים על זה שסיפרנו לכולם שטוב, וזה קצת מוזר, כי כל תינוק יודע שכשטוב אז פשוט טוב, לכולם, ולא צריך להתאמץ ולהזיע כל כך כדי להסביר שכל כך טוב. באמצע שנות ה-50 ריגש את הארץ הקטנה שלנו מאורע משמח במיוחד: נפט – כן, אדוני היושב-ראש, נפט פרץ משדה הנפט חלץ. פוטנציאל עתק של – אז – 450 מיליון דולר, מפוטנציאל של 19 מיליון חביות. ומדוע שמחה כל הארץ – אומנם היה מדובר אז בעושר עצום, אבל עדיין, מדוע שמחה כל הארץ? מפני שכל העם ידע, חברי הכנסת, לא רק שהתגלה טוב, אלא שיהיה לכולם ממנו, ובשווה. אף אחד לא חשש שבתוך לילה תוקם בשטח אסדה שתחלק את הנפט בין אלה שמגיע להם ובין אלה שלא. דיברתי על מה היה פעם, אבל מה שמעניין אותנו, במחנה הציוני, זה מה שהיום. ומה שקורה היום הוא שבישראל שולטת ממשלה שמוחזקת על-ידי המתנחלים, אבל למעשה לא נבחרה על-ידיהם. בלי ששמנו לב, ראש הממשלה של ישראל שינה את השלטון של ישראל לשיטה אזורית, אבל הבעיה היא שזה של אזור אחד ושל מגזר אחד. ולא שאני חושב שלילד בהתנחלות, מבודדת ככל שתהיה, לא מגיע חינוך טוב, אבל זה לא אומר שלא מגיע חינוך טוב גם לילד מהנגב, מהגליל, מירושלים ומהמגזר הערבי. בממשלה של נתניהו יש שר חינוך של ההתנחלויות, ולא שר חינוך לישראל; ושר חקלאות של ההתנחלויות, ושר רווחה בהתנחלויות, אבל אין להם באמת מנדט, כי מי שבאמת בחר בהם, מי שבחר בכם, אדוני השר ארדן, זה מצביעים שקיוו שתטפלו בהם; מצביעים שקיוו שתטפלו בהם בביטחון, בכלכלה, ברווחה. אבל זה כבר לא מטופל, כי במקום לטפל בביטחון, הממשלה הזאת עוסקת בביטחון העצמי שלה, שנבנה מדי יום על חורבן הביטחון האישי של כל אחד מאזרחי מדינת ישראל. השבוע קרה דבר מדהים – המציאות נשכה את נתניהו, כאשר הוא גילה לתדהמתו את הבעיות שעומדות לפתחם, אדוני היושב-ראש, של כלבים שמובלים להסגר. איזה מזל שמדי פעם על דלתו של נתניהו דופקת המציאות – המציאות הלא-מפולטרת – והוא נאלץ לגלות מה עובר על בני עמו באמצעות כלבתו קאיה. בכנסת הראשונה שלי הקמתי את השדולה לבעלי-חיים. חוקקתי חוקים למען זכויות בעלי-חיים ונגד התעללות בהם. חברי כנסת רבים בכנסת הזאת זועקים מדי יום את זכויות בעלי-החיים, והנה, יום אחד, התמזל מזלם של המחוקקים ושל הכלבים, שכלבתו של ראש הממשלה נשכה אורחים באירוע. היש דבר יותר מנותק מזה? אולי הגיע הזמן שנתניהו יארח אזרחים עניים, קשישים, פצועי פיגועי איבה שמחכים לזכויותיהם שנים אחרי הפיגוע, כדי שהוא ידע איזה סבל הם עוברים? כמה הניתוק הזה יכול להיות גדול? מדינה שלמה פשוט צריכה לחכות שמשהו מהחיים הפשוטים של האזרחים יקרה לנתניהו, כדי שהוא יפעל לשנות את זה. מיליוני ישראלים מחכים שמשהו מהחיים שלהם יקרה גם לנתניהו ובביתו, אולי אז הם יזכו להתבשר שתקום רפורמה בשמם. ולסיום, תזכורת קטנה לראש הממשלה. בכל הכבוד לנשיכה פה ונשיכה שם, השלטון בישראל הוא שלטון דמוקרטי, פרלמנטרי, ומציאות משנים בהצבעות בכנסת, ולא בהינף סטטוס או בלורית. ולכן, במאמר מוסגר, אני בהחלט חייב להגיד שאני ממש מחכה לראות מתי תזרח השמש על חוק קאיה בפרלמנט הזה, ונתניהו יקיים את מה שכל כך התרגש בפייסבוק להבטיח – טיפ, חברי חברי הכנסת: אל תעצרו את נשימתכם. ולכן, אני רוצה לסיים את דברי ולפנות לאנשים שנאבקים על העמדות שלנו ברשת, ברחובות, בכיכרות ובאולמות – ויש רבים כאלה; מדובר באנשים שדואגים לגורל המדינה ומבטאים מדי יום את תסכולם על המצב הקיים, וזוכים למטר קללות ונאצות בעמודי הפייסבוק של רבים, גם אצל השרים בממשלה הזאת, ואף אחד לא מוחק אותם. רציתי להגיד לכם: אל תוותרו, תמשיכו. אל תיתנו לאווירת סתימת הפיות להכניע אתכם. אנחנו התקווה. יש לנו אמון מלא בדרך שלנו, ולכן אנחנו מקיימים שיח חוצה מדינה גם בימים אלו, ועוד יבוא היום, עוד יבוא היום, חברי חברי הכנסת, אני מבטיח, שהממשלה הזאת תהיה היסטוריה, ואז כולנו יחד, גם אלה שלא הצביעו לה, נוכל סוף-סוף לעשות מהלכים היסטוריים. אבל כדי שזה יקרה, הממשלה הלא-טובה הזאת, שהיא לא טובה גם לאנשים שהצביעו לה, חייבת לחלוף מן העולם. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יואל חסון. אני מתכבד להזמין את השר לביטחון פנים חבר הכנסת גלעד ארדן להשיב בשם הממשלה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שמעתי את ידידי חבר הכנסת יואל חסון מנמק את הצעת האי-אמון של המחנה הציוני בממשלה, והאמת, אין לי טענות, סך הכול זה תפקידה של סיעת אופוזיציה. אני זוכר ימים שחבר הכנסת חסון כיהן כיושב-ראש צעירי הליכוד וראש בית"ר. מאז כנראה הוא שינה מאוד את עמדותיו לגבי מה גורם לטרור ומה הן ההגדרות של ייאוש או תקווה, אבל בסדר, תפקידה של האופוזיציה זה לנסות לשכנע את הציבור שרע כאן ולייאש אותו. לצער חבר הכנסת חסון וחבריו במחנה הציוני, הציבור כבר שנים לא מבוטלות לא משתכנע מטיעוני סרק ריקים מתוכן, אלא באמת מחפש את העובדות, והעובדות הן כמובן אחרות לגמרי מהדרך שבה – דרך אגב, חבר הכנסת חסון לא ניסה בכלל להתמודד עם עובדות, אלא רק אמר אמירות כותרתיות; הוא לא התייחס לשאלה או לעובדה שרק בשבוע האחרון הממשלה העלתה והשקיעה מאות-מיליוני שקלים – בצדק, והלוואי שנוכל לעשות את זה עוד ועוד בהמשך – בהעברות הקצבאות של הקשישים. בשבוע שעבר הממשלה הודיעה על העלאה משמעותית, הרביעית בשנים האחרונות, של שכר חיילי החובה, שעלה בשנים האחרונות ב-130%, ואני יכול למנות כאן עוד ועוד החלטות: שכר השוטרים, שכר הנגדים בצה"ל ובמשטרה. אני לא עושה את ההבחנה מי הצביע לנו, מי לא הצביע לנו, כממשלה אנחנו צריכים לתת שירות שוויוני לכל אזרחי מדינת ישראל, כך אנחנו פועלים, ואני חושב שהתוצאות בקלפי מדברות בעד עצמן. האמירה הכי, אולי, ריקה מתוכן ששמעתי כאן, מעל הדוכן, קודם, שחבר הכנסת חסון אמר שאפילו תינוק, אם משהו טוב, אז הוא מזהה שהוא טוב, לא צריך להסביר לו שהוא טוב. אז אני אגיד לך משהו, חבר הכנסת חסון. תינוקות לא מנהלים את המדינה, והציבור הוא לא תינוק. הציבור מבין מה שתינוק, שהעולם שלו מחולק – אני מכיר את זה טוב עכשיו – מחולק הרבה יותר דיכוטומית. הציבור מבין שהמציאות קצת יותר מורכבת מהצרכים של תינוק, ומה לעשות, הוא מסתכל גם על מה שקורה בעולם; אולי התינוק לא מתעדכן במה שקורה בפריז, הוא לא מכיר את "דאעש", הוא לא מכיר את תהליך האסלאמיזציה של המזרח התיכון, ולכן טוב מאוד שבמדינת ישראל אנשים הם לא תינוקות, אלא הם מגיעים לגיל 18 ומעלה, ואז הם הולכים להצביע. ולכן, אולי אתה תצליח לעבוד על תינוקות, אבל על אזרחי מדינת ישראל יהיה לך הרבה יותר קשה; הם מבינים מתי טוב, ומתי טוב באופן יחסי, ומתי טוב באופן יחסי למה שאפשר להשיג, כי מה לעשות, אנחנו לא חיים כאן לבד, ואנחנו זוכרים היטב גם ימים שבהם היה תהליך מדיני, שכולנו חפצים בו, אבל גם כשהיה תהליך מדיני, זה לא שלא היה כאן טרור והיה כאן שקט מופתי. ההפך, בימים שהיה תהליך מדיני היה יותר טרור, היו יותר פיגועים והיו יותר נפגעים. למה? כי הסבירו לנו שזה מחיר השלום, כי אז ארגוני הטרור – המטרה שלהם היא לעצור את תהליך השלום, כי הרי ארגוני הטרור, בשונה – כן, בשונה – מ"פתח" או הרשות הפלסטינית, הם לא רוצים להגיע להשלמה ופיוס עם מדינת ישראל. אז טרור יש כאן כבר למעלה מ-100 שנה, אין שום קשר אם יש תהליך מדיני או אין תהליך מדיני, וכל ההבדלים בעשורים האחרונים – לצערי, דרך אגב – מתמצים או בהיקף הוויתורים שהשמאל מוכן להציע או בדרכים שבהן נלחמים בטרור הזה. וכל פעם יש לנו טרור אחר. הפעם, כידוע, אנחנו חווים פה גל טרור שהתחיל בערך בערב ראש השנה, במותו המצער, הריגתו המצערת, של אלכסנדר לבלוביץ, זיכרונו לברכה. זה קרה, דרך אגב, לא על רקע תהליך מדיני כן או לא, זה קרה על רקע ההסתה השקרית שהרשות הפלסטינית ואבו מאזן – זה שאתם כל כך מותחים עלינו ביקורת, בארץ ובעולם, על כך שאין אתו משא-ומתן – על רקע זה שהרשות הפלסטינית השתתפה בגל ההסתה שהובילה התנועה האסלאמית, כאילו יש איזו סכנה להר-הבית ומישהו רוצה להרוס אותו ולבנות מייד את בית-המקדש. זה פשוט לובה על-ידי ההנהגה הפלסטינית ועל-ידי ארגונים קיצוניים נוספים, ולמעשה, זה בעיקר מה שהחל את גל הטרור, שלצערנו גם היום ראינו את תוצאותיו בפיגוע הדריסה – ואולי זה המקום גם לשלוח איחולי החלמה לכל הפצועים בפיגוע הזה ולשבח שוב את אזרחי מדינת ישראל, שפעם אחר פעם מוכיחים ערנות ומהירות תגובה, וגם מסירות כמובן, בניסיון להציל חיים, ויחד עם כוחות הביטחון מסכלים הרבה מאוד, כמעט פעם אחר פעם, את הפיגועים הרצחניים הללו שהפלסטינים מנסים לבצע כאן. האירועים האחרונים מאופיינים, כידוע, בפח"ע וגם בהפרות סדר; אין פה איזה מאפיין ברור, או יד מכוונת שניתן להצביע אך ורק עליה. האירועים האלו מתבצעים גם בירושלים, גם ביהודה ושומרון; היו לנו גם במקומות אחרים, מיעוט האירועים, והמאפיין העיקרי הוא מחבל או מחבלת בודדים ברוב המקרים, במתווה של פיגועי דקירה. אבל היו לנו גם פיגועי ירי, והיום ראינו גם את פיגוע הדריסה. אני חושב שבחודשים האחרונים – ושוב, כל פעם כוחות הביטחון, צה"ל, שב"כ, משטרת ישראל, נדרשים לבצע התאמות אל מול סוג הטרור שהפלסטינים יוזמים. אני חושב שגם הפעם הממשלה גיבתה ובעצם נתנה לדרגים המקצועיים, לכוחות הביטחון, להציע, ליזום, והתפקיד שלנו זה לתת את הגיבוי המלא לכל הצעדים הביטחוניים שכוחות הביטחון מציעים לנו. זה בדיוק מה שקרה בחודשים האחרונים, מלבד יוזמות שבאו גם מהממשלה ומהכנסת, ולא קרו כאן שנים רבות, אם ההסדרה של הוראות הפתיחה באש, כך שהן ייתנו מענה גם לטרור האבנים ובקבוקי התבערה, אם העלאת כוחות רבים לירושלים, כניסה שלהם לשכונות ולכפרים הערביים במזרח-ירושלים, ואם ייזום של "כתרים נושמים" בכניסות וביציאות של שכונות שמהן יצאו מרבית המפגעים. הממשלה גם פעלה ותמשיך לפעול להריסת בתי מחבלים, להוצאה מחוץ לחוק של ארגונים כמו ה"מוראביטון" וה"מוראביטאת" וגם התנועה האסלאמית; וכמובן, הניטור של הרשתות החברתיות, שהן אתגר חדש שכל העולם המערבי מתמודד אתו, כי למעשה זה מכשיר הסתה ישיר שמגיע אל כל אחת ואחד, דבר שלא היה קיים בעבר וכמובן יוצר קושי חדש להגדיר מה הפרופיל של המפגע הבא ואיך אנחנו מגיעים אליו לפני שהוא מבצע את זממו. אז כפי שאמרתי, התפקיד שלנו, בין היתר, חוץ מליזום, זה לתת גיבוי מלא לכוחות הביטחון בפעילות שלהם לעצירת המרצחים. ואני חייב שוב, בהזדמנות הזאת, גם להביע צער על ההחלטה של מח"ש, ככל הנראה בגיבוי היועץ המשפטי לממשלה, לחקור את חבלן המשטרה שסיכל את הפיגוע שבו השתתפו שתי הנערות, מה שהתקשורת מכנה "פיגוע המספריים", ובפיגוע הזה נדקרו שני אזרחים. אני כשלעצמי לא מצליח להבין איך כל פעם מנסים לשפוט את כוחות הביטחון על החלטות של שבריר שנייה, כאילו מדובר באיזו מעבדה, וכאילו ניתן בשנייה אחת לדעת באמת את כל הסיטואציה, איזה עוד כלי נשק או חומרי נפץ נמצאים על גופם של המחבלים, והאם לגמרי אפסו כוחותיהם או שהם עדיין יכולים לדקור את מי שמתקרב אליהם. אני בכל מקרה מקווה שלאחר החקירה הזו – אני מקווה שהיא תסתיים במהרה והתיק הזה יסתיים. זאת כמובן סמכותם של מח"ש והיועץ המשפטי לממשלה, אבל אני חייב להביע את הצער שלי שבימים האלה, כשכוחות הביטחון מתמודדים עם הטרור היומיומי, אנחנו נמצאים בסיטואציה הזו. בתחום של יחסי החוץ – גם כאן נאמרו כאן אמירות ונכתבו דברים על חדלונה המוחלט – ציטוט, כן? – של הממשלה בזירה הבין-לאומית. כמובן, אף אחד מחברי האופוזיציה, אין לו את האומץ להגיד מה בדיוק הוא היה מציע או מוותר כדי לחדש את המשא-ומתן או לפתור את הסכסוך. ואני שם בצד את ההצעה לוועידה בין-לאומית – עוד איזשהו עגל זהב שלכאורה אמור לפתור – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> למה משא-ומתן לא יכול להתחיל בלי תנאים מוקדמים, אדוני? – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני אגלה לך סוד, יואל; זה גם כן לא לתינוקות. כמו ריקוד טנגו, גם משא-ומתן לשלום חייב שני צדדים. ראש הממשלה, ואני לא מחדש כאן שום דבר, קורא לפתיחת משא-ומתן כזה בלי תנאים מוקדמים, שבו כל צד יכול לשים על השולחן איזה נושא שהוא רוצה – אנחנו כמובן לא מתחייבים לקבל אותו – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – ותשאל את ראשת מפלגתך, חברת הכנסת לבני, שבוודאי תספר לך איך אבו מאזן, גם אצלה, ברח בכל דרך אפשרית מפתיחתו של משא-ומתן כזה. והוא כנראה יודע היטב למה הוא בורח מהמשא-ומתן הזה. אני יכול להבין – גם לא יכול להבין את חברי הכנסת הערבים, אבל לא חשוב – אבל אני לא מבין אתכם בהקשר הזה, כאשר אויבי ישראל שרוצים לבצע או לקדם פעולות של חרם ודה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל, הם הרי משתמשים בסרבנות הזאת של אבו מאזן – מדוע חברים שאמורים להיות אחראים כלפי עתידה של מדינת ישראל לא מגלים את האחריות הזאת ומגבים את ראש הממשלה והממשלה ושמים את הלחץ במקום הנכון על הצד הסרבן? אינני מבין, אבל אני יכול לומר עוד פעם לאזרחי מדינת ישראל לא להקשיב לדברי הייאוש שבאים מהאופוזיציה. לישראל יש אהדה רבה ויש שותפים רבים. רק לפני שעה קלה הודענו על מפגש ממשלות עם יוון, עם קפריסין, עם גרמניה. מגיעים לכאן כל הזמן ראשי מדינות. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> ראשי מדינות רבים מביעים מחויבות להתנגדות לניסיונות החרם והדה-לגיטימציה כנגד מדינת ישראל. לעומת זאת, הקהילה הבין-לאומית, או חלקים בקהילה הבין-לאומית, פעם אחר פעם פועלים באופן צבוע, בסטנדרטים כפולים, אם בצורה של סימון מוצרים מיהודה ושומרון, מה שכמובן לא עושים כלפי אף אזור סכסוך אחר – הרי לא יסמנו מוצרים ממרוקו שבאים מהסהרה, ולא יסמנו ממקומות אחרים. ובהקשרים הללו אני חושב שאופוזיציה אחראית הייתה צריכה לגבות את הממשלה ולהצביע ולהשקיע את זמנה – אולי כך תחזירו את אמון הציבור גם בכם – הייתה צריכה להראות ולגלות אחריות ובעצם לבקר את המוסר הכפול ואת הדו-פרצופיות של אותם חלקים בקהילה הבין-לאומית שנוהגים בצורה מפלה נגד מדינת ישראל. לכן, לסיכום, אדוני היושב-ראש, אנחנו נמשיך לפעול בנחישות כנגד הטרור, נמשיך להרחיב את יחסיה של מדינת ישראל עם מדינות רבות בעולם, כפי שאנחנו עושים – והיחסים הכלכליים וההסכמים הכלכליים הולכים ומתרחבים – ואנחנו גם נמשיך, חבר הכנסת חסון, לקבל כאן כל שבוע החלטות שמשפרות את רווחתם ואיכות חייהם של אזרחי מדינת ישראל, כפי שעשינו רק בשבועות האחרונים כלפי הנגדים במשטרה ובצבא, כלפי חיילי החובה, כלפי הקשישים, כלפי קצבאות הילדים, ועוד ועוד פעולות שהממשלה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה עם הנכים? גם לנכים באותה מידה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> נגיע לכל החלקים באוכלוסייה שזקוקים לסיוע, בעזרת השם – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אין הרבה זמן. אין לכם הרבה זמן. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – ולכן אני מבקש מהכנסת לדחות את הצעת האי-אמון. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר לביטחון פנים חבר הכנסת גלעד ארדן על תשובתו. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון הבאה: מדיניות האפליה בתקציב המשמר אי-שוויון בחלוקת משאבים – הרשימה המשותפת. ינמק את ההצעה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה; מי שתשיב לו תהיה השרה לשוויון חברתי חברת הכנסת גילה גמליאל. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, לפני עשר שנים בדיוק, שנת 2005, התקיים בוועדת הפנים של הכנסת דיון על יישום המלצות ועדת אור, שבין השאר דיברו על חלוקה צודקת יותר של המשאבים, על סגירת פערים ועל טיפול רציני בבעיות של הציבור הערבי. השופט אור, שנכח בדיון, פרס את החלטות הוועדה שבראשה עמד ונתן המלצות רבות כדי לטפל בבעיות של דיור, של השכלה, של תחבורה, של שלטון מקומי, ואמר שצריך לזה כסף ושברור שצריך להוסיף תקציבים. ובסוף הוא אמר: יכול להיות שהממשלה תבוא אלינו ותגיד שאין לה תקציב ושהיא לא יכולה לחרוג ממסגרת התקציב. הוא אמר מה צריך לעשות, וזה לחלק את העוגה מחדש. כלומר, אסור לנו לקבל – הוא אמר דבר נכון; הוא גם אמר דברים לא נכונים, אבל הוא אמר דבר מאוד נכון, שאסור לקבל את משטר האפליה נגד הציבור הערבי, לקבל את האי-שוויון ואת חוסר הצדק בחלוקת המשאבים בטענה שאין כסף, כי אפילו כשאין כסף – אף שיש כסף, אבל לשיטתו של נתניהו ואחרים יגידו: אין לנו מספיק תקציב כדי לטפל בבעיות שאתם מדברים עליהן – אז הממשלה מחויבת לבוא ולחלק את התקציב מחדש. ואפשר לעשות את זה, וחייבים לעשות את זה, וזו דרישה צודקת מאין כמוה. מספיק להסתכל על דוח העוני האחרון, שלפיו 52.6% מהמשפחות הערביות מצויות מתחת לקו העוני. בושה וחרפה. מדינה שיש לה כל כך הרבה משאבים, תקציב ענק, לא חסר כסף, לא חסר תקציב; מה שקיבלנו – דרשנו ודרשנו וקיבלנו הבטחות, ומסתבר שהרבה דברים יכולים להשתנות, רק ההבטחות עומדות בעינן. ההבטחה להילחם בעוני הייתה מאז היה מאיר כהן שר הרווחה ומינה את הוועדה שלו, שההחלטות שלה לא מיושמות בכלל, אבל הוא ניסה לעשות משהו. שרי אוצר לדורותיהם, שרי חינוך לדורותיהם, כולם אמרו: אנחנו נביא את השוויון. יש אינפלציה במילים, ויש מיעוט של מעשים; מדברים הרבה ועושים מעט. הציבור הערבי היום הוא ציבור יותר משכיל. נשים ערביות היום באקדמיה, במוסדות להשכלה גבוהה, הן 60%, ובשוק העבודה הן רק 23%. אנחנו רוצים לעבוד, הנשים הערביות רוצות לעבוד, הנוער רוצה לעבוד, רק שתהיה עבודה. ואיך רואים את זה? על כל משרה פנויה – עכשיו בעניין הסייעת השנייה – מלחמת עולם. 200 ו-300 מועמדות על כל משרה, כי אין עבודה. אתם אומרים לי שהממשלה לא יכולה לעשות כלום? היא באמת לא עושה כלום. מאז שנבחרנו ברשימה המשותפת אנחנו התחלנו כרשימה בעבודה רצינית ויסודית בנושא זה, בשיתוף פעולה עם ראשי המועצות המקומיות הערביות כולן, ובשיתוף פעולה עם המגזר השלישי, עם החברה האזרחית, ארגוני החברה האזרחית, ועם מומחים כלכליים ברמה מאוד גבוהה. אמרו לנו: תגישו לנו תוכנית. הכנו תוכנית, הגשנו תוכנית. המומחים באוצר לחשו לנו באוזן ואמרו בפומבי שמעולם לא הוצגה בפניהם תוכנית כל כך מפורטת ותוכנית כל כך מקצועית. תוכנית החומש דיברה על 32 מיליארד שקל – פחות מ-1% מהתקציב. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> חמש שנים. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> לחמש שנים. לחמש שנים. דיון רציני בממשלה על התוכנית הזאת – לא ראינו; הבטחות עמומות לטפל בנושא ושזה יותר מדי וכו' וכו' – שמענו. אבל בינתיים שום דבר לא יצא אל הפועל. אין החלטה, אין דיון רציני, ויש התחמקות מהנושא הזה. אנחנו לרוב ממשיכים לקבל הבטחות, ממשיכים לשמוע "אתם צודקים", אבל אין צדק. כלומר, לא עושים אתנו צדק, מוכרים לנו מילים. ומילים, גברתי היושבת-ראש, שבענו. למעשים ייחלנו; אל תמכרו לנו מילים. מחר תתקיים ישיבה של ועד ראשי המועצות – – – <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> לא תתקיים? נדחתה? <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> ליום רביעי. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> ליום רביעי. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> בגלל האוצר. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> תתקיים ישיבה מחרתיים – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> חבל שהיא מתקיימת. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – בין ראשי המועצות לבין שר האוצר. אני חושב שהישיבה מיותרת כי הדברים ברורים. אנחנו שמנו אותם על השולחן, ואם יש בשלות לאיזו החלטה, בבקשה, שידברו אתנו. אבל – איך אומרים? – עורכים ישיבה עם דף ריק. כלומר, לא ברור בכלל אם האוצר מסכים עם התוכנית – ברור שהוא לא מסכים; מסכים עם חלקה – לא יודעים. יש בעיה אקוטית של השלטון המקומי ביישובים הערביים; יש דרישה צודקת של בין מיליארד שקל ל-1.5 מיליארד שקל, שאומרת כ-500 מיליון למענקי איזון, 300 מיליון לתקציב פיתוח לכל היישובים הערביים, שזה גרושים; מבני ציבור, הכשרת קרקע לדיור – דרישות צודקות בהחלט, דרישות מינימום, אוויר לנשימה, ולא רואים – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> חבר הכנסת זחאלקה, זו תוספת למענקי האיזון של 500 מיליון? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כן, כן, אבל תחשוב שזה ל-80 יישובים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מכיוון שהנוסחה מעוותת – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> זה תיקונים. וזה, דרך אגב, כל מה שאני אומר, כל הדרישות האלה מעוגנות ומוסברות ונסמכות על עבודה רצינית של כלכלנים ותקציבאים, שבדקו את הנושא בצורה הכי מקצועית שאפשר. אבל השר ארדן יושב פה, אני לא יודע אם הוא זה שישיב לי, ואני אקח את תקציב משרדו – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> גילה. גילה תשיב. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> גילה, בסדר, אבל חשוב שהשר ארדן ישמע. אני רוצה לחשוף משהו, שהוא לא סוד גדול, מהישיבה שהייתה לראשי הרשימה המשותפת עם ראש הממשלה. דיברנו הרבה על הפשיעה והאלימות ביישובים הערביים. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אני רק רוצה להביא את הדוגמה הזאת, גברתי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זה יהיה סיום – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> ראש הממשלה אמר – לא אני, ראש הממשלה – 50% מהפשיעה הם ביישובים הערביים. איזה תקציב מתקציב המשטרה ומתקציב המשרד לביטחון פנים מוקצה למלחמה בפשיעה ביישובים הערביים? 5%. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> הוא אמר בלשון שלו: אתם מקבלים עשירית ממה שמגיע לכם. אם אתם מודים, תתקנו את העיוותים שאתם יוצרים במו-ידיכם. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. תשיב השרה גמליאל, השרה לשוויון חברתי. בבקשה. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> גברתי היושבת-ראש, השר, חברי וחברות הכנסת, ראשית, חשוב לציין – ואני אומר את זה בכל פעם שאעלה לכאן לדוכן – שהחברה הערבית בישראל היא חלק אינטגרלי של החברה הישראלית, וככזאת, תפקידנו לדאוג לשוויון הזדמנויות מלא ושווה לכלל האזרחים במדינתנו. אין ספק שיש מן הצדק בטענות שעולות כאן חדשות לבקרים על פערים מאוד דרמטיים שקיימים בין יהודים לערבים בישראל, וצריך לפעול על מנת לשנות את הפער, אבל מכאן ועד לבוא ולטעון שהממשלה לא עושה כלום – אני חושבת שהמרחק הוא מרחק עצום. ראשית, אנחנו קידמנו בחוק ההסדרים את ההחלטה של "צוות 120 הימים", שייתן את הפלטפורמה והבמה ויסייע בצורה מקצועית, עניינית, רצינית, ממוקדת, בכל סוגיית הדיור בחברה הערבית, זה מן הצד האחד. מן הצד השני, אנחנו עמלים על תוכנית חומש אחת לכל החברה הבדואית בצפון, כבוד היושבת-ראש, שחשוב לציין שהמצב שם הוא בכי רע מבחינת התשתיות, המצב הקיים. אוכלוסייה שכן, גם תורמת למדינתנו, עמלה, הרבה מהם משרתים בצבא, ולצערי, כשאנחנו נכנסים ליישובים הבדואיים בצפון – תעודת עניות בעבורנו. וכנ"ל לגבי היישובים הערביים בצפון. היום אנחנו צריכים להבין שעלינו לבנות תוכניות על מנת לצמצם פערים, והגיע הזמן שהאינטרס הזה יהיה מובן לכולנו. <מאיר כהן (יש עתיד):> אני מבין שבדרום זה יותר טוב. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> אני מדברת על הדברים שהם כרגע תחת אחריותי. בדרום הושקעו מיליארדי שקלים – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> את מדברת על היישובים – – – <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> ביישובים הבדואיים בדרום הושקעו מיליארדי שקלים, רק שהכסף לא תועל בצורה נכונה וחכמה, ולא הגיע בסופו של יום, לצערנו, לאזרחים בכללותם. אני מדברת אתך על הבדואים בצפון, שכלל הסכומים שהגיעו אליהם הם מינוריים ביחס לאוכלוסייה שנמצאת שם. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> עכשיו, כשאתה מסתכל על התמונה המלאה, אתה מבין, כבוד השר לשעבר כהן, שהיום, כשאנחנו יושבים ומנסים לייצר תמונה של תוכנית שתיצור בסופו של תהליך – ומדובר בתהליך ארוך ולא תהליך שיקרה ביום – אז נגיע ליעד הזה שכשאחד מכל שלושה תלמידים ערביים נושר מהלימודים זו פגיעה בתלמיד, זו פגיעה במשפחה שלו, זו פגיעה בחברה הערבית שהוא חלק ממנה, וזו פגיעה בחברה הישראלית כולה. בסופו של יום, כשאני מדברת רבות, ומנסים להגיע לאיזשהו יעד שצריך לשנות, אנחנו חייבים לשנות את השיח: אין פה "הם" ו"אנחנו", אין פה שיח שבא ויוצר כל פעם מחדש שיח פופוליסטי, רדוד, שיוצר פשוט עלבון לגבי מה שקורה בהתנהלות. יש כאן צורך לאומי לדאוג למשאבים לצמצום פערים בחברה שלנו – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> – – וכשאנחנו מסתכלים בנתונים, אנחנו רואים אותם. אני כבר דאגתי – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> את חלק מהממשלה או מהאופוזיציה? – – – <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> אני חושבת שהממשלה בפעם הראשונה, כשמינתה אותי לעמוד בראש משרד שהטיפול שלו הוא טיפול ממוקד גם בחברה הערבית, בצורה יסודית, ואם אנחנו כאן כולנו נאחד שורות על מנת להוביל – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> מה התקציב של המשרד שלך בבקשה? <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> מה זה קשור? תוכנית החומש המדוברת לא אמורה להיות תלוית תקציב משרדי. זה איגום משאבים מכל המשרדים על מנת ליצור את אותם דברים שדיברנו עליהם. עכשיו, אפשר לבוא – ואני מבינה את התסכול, התסכול הוא תסכול מוצדק, אז אני לא באה כרגע לצאת נגד מי שמתוסכל ומציג את הדברים בצורה אמוציונלית ואימפולסיבית, וגם, איך אומרים, היו הרבה "כלאם פאד'י", היו הרבה דיבורים שבאמת לא הגיעו לידי מעשה בסופו של תהליך, ואני מבינה את עצם התחושה. אבל ככל שאני מסתובבת יותר, גברתי היושבת-ראש, חובתנו לבוא ולדאוג שלא יהיה מצב שביישובים הערביים אין מוסדות תרבות, אין כמעט בכלל מוסדות ספורט, אין אולמות ספורט, אין מגרשי כדורגל, אין דברים בסיסיים, שלא לדבר על תשתית בסיסית, כמו לדוגמה שאנחנו מדברות על מצב שבו אין לאנשים האפשרות והיכולת לחיות באיכות חיים טובה, ברמת חיים סבירה, ואלה דברים שאנחנו, חובתנו לטפל בהם. אני אומרת, יחד עם זה, שאנחנו עכשיו הולכים לבנות, ביחד עם שר האוצר משה כחלון, אנחנו הולכים לבנות תוכנית חומש – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מה זה הולכים לבנות – – – <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> – – שתיתן מענה, ובין יתר הדברים שאנחנו ניתן להם מענה, המענה – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – הוחלט עליו. מה זה "הולכים לבנות"? את יודעת – – – <קריאה:> זה בנוי. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> כשאני אומרת "לבנות", יש הרבה תוכניות יפות – אתם יודעים, כשנכנסתי למשרד אמרתי: קודם כול אני צריכה לבנות תוכנית אסטרטגית, כמו בכל התחומים שאני מגיעה אליהם. ואז הגעתי לבדוק בחברה הערבית – מצאתי המון תוכניות. תוכניות הן לא הבעיה. אבל אני בחרתי הפעם הזאת לנקוט דרך אחרת: אני פניתי, והרשות – יש לנו הרשות לפיתוח החברה הערבית מבחינה כלכלית וחברתית – אני ביקשתי שיעשו עבודה יסודית ויבדקו בכל הרשויות אילו תוכניות מוכנות יש, אילו תוכניות מוכנות שאפשר להוציא אותן כבר אל הפועל. בדקנו את כל התוכניות, מכל הרשויות, וכאן אנחנו נתחיל לשים את הדגש בשלב הראשון. אבל במקום לחכות לתוכניות עתידיות, יש תוכניות מוכנות, ונקצה משאבים לבניית תוכניות חדשות עתידיות גם כן, במקביל. אני מאמינה שזה יהיה בפוטנציאל של התוספות, ייתן את המענה הראוי כדי לבצע זאת. נוסף על כך אנחנו רוצים לקדם את הוועידה שהייתה בכל שנה ומשום מה בשנה שעברה לא התבצעה, אותה ועידה לפיתוח החברה הערבית, ואנחנו נדאג שגם שם יעלו כל הנושאים שעל סדר-היום, ונוודא באורח עקבי – לראות כיצד אנחנו מבצעים את עבודתנו נאמנה, כדי שלא רק ידברו ויהיו תוכניות, אלא הן יצאו אל הפועל. אני חושבת שחשוב להבין, בפעם המי-יודע-כמה, שכשילד עני ביישוב ערבי, יש לזה השפעה ישירה על כל היישובים היהודיים גם כן. צריך לראות את התמונה הזאת כמכלול; להתחיל להבין שאנחנו כאן ואנחנו צריכים לתת לכל אזרחי מדינת ישראל שוויון מלא. רק כך אנחנו נצליח לצעוד יחד לעתיד טוב יותר לכולנו. אז אני רוצה להודות לכם על זה שהעליתם את הנושא לסדר-היום. אני לא חושבת שהוא צריך להיות בהצבעת אי-אמון, הוא צריך להיות בעבודה משותפת, כדי לשנות את כל התפיסה, את כל הדעות הקדומות, את כל השיח האלים והמיותר שקיים בין האזרחים שלנו. אז תודה רבה, כבוד היושבת-ראש, ונקווה שנבשר פה בהמשך מה הן בדיוק אותן תוכניות חומש. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. אנחנו ממשיכים להצעת האי-אמון הבאה: ממשלת ישראל ממשיכה להיכשל בהבטחת ביטחון אישי לאזרחיה, של יש עתיד. ינמק את ההצעה חבר הכנסת חיים ילין. בבקשה, לרשותך עשר דקות. ישיב שר הביטחון חבר הכנסת משה יעלון. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושבת-ראש, שר הביטחון, נראה לי שאנחנו הולכים להיפגש פה כל שבוע, אם זה יימשך ככה. <שר הביטחון משה יעלון:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> תפקידה הראשון והחשוב ביותר של מדינת ישראל, או של כל מדינה, זה לשמור על ביטחון אזרחיה. שגרת הטרור הנוכחי, שאזרחי ישראל נאלצים לחיות אתה, נמשכת כבר כשלושה חודשים – העכשווית – והסוף אינו נראה באופק. אנחנו עדים להידרדרות משמעותית במצב הביטחוני של אזרחי ישראל; ישראלים נדקרים ונרצחים כמעט מדי יום, וראש הממשלה והממשלה לא מצליחים לתת מענה לביטחון האישי הרעוע של האזרחים. גל הטרור של החודשים האחרונים מתחיל – צר לי – ברצח האכזרי של אלכסנדר לבלוביץ, זיכרונו לברכה, בירושלים. בחודש ספטמבר אנו חווים 223 פיגועים ונרצח אחד; בחודש אוקטובר – 620 פיגועים, 11 נרצחים; בחודש נובמבר – 326 פיגועים, עשרה נרצחים. סך הכול מדובר על 1,170 פיגועי טרור. מספר הנפגעים הוא 237, מהם 22 הרוגים ו-215 פצועים; מהם 21 פצועים באורח קשה, חמישה בינוני ו-32 קצת פחות מבינוני. ורק עכשיו, כל מי שפותח את הסלולר רואה שהיה פיגוע דריסה בכניסה לירושלים – 11 פצועים. ראש הממשלה, שמכריז בעצמו שהוא "מר ביטחון", לא מסוגל לתת ביטחון לתושבי מדינת ישראל. כוחות הביטחון מדווחים על עלייה חדה במספר הפיגועים החמורים, כולל כאלה שבהם נרצחו אזרחים ישראלים, וגם תיירים, וגם יהודים, וגם נוצרים; כל העדות, ללא הבחנה. האיום מכיוון עזה אינו פוסק, ותושבי הדרום נאלצים להמשיך לחיות בפחד ובטראומה. שר הביטחון, אתמול בשעה 20:09 שמעתי: "צבע אדום". לא משהו שמפחיד אותי. בטח לא אותי. לא משהו שאני – יוצא דופן. ממרס 2000, כשהתפוצץ הפצמ"ר הראשון בקיבוץ נחל-עוז, אנחנו 16 שנים חווים את חוויית הטרור. ואני חושב שאם יש מסר שאתה יכול להעביר לממשלת ישראל, זה שהנחישות שלנו להמשיך להחזיק בקרקע, בדיוק כמו המצפים, בדיוק כמו 11 הנקודות, בדיוק כמו כל ההתיישבות במדינת ישראל, היא אות ומופת ודוגמה למה שהממשלה יכולה ללמוד. היעדר נחישות טוטלי, והיעדר מדיניות של ממשלת ישראל כלפי הטרור, זה משהו שאני לא מצליח להבין. לא ככה גידלו אותך, בוגי, וגם לא אותי, ואנחנו יודעים בדיוק מה המשמעות של נחישות, ואיך צריך להכות את הטרור. אבל אומרים לי שזאת התקופה השקטה ביותר שיש. ואני, מה לעשות, יש לי קצת זיכרון, ואני זוכר שזה אותו משפט שאמרו לי אחרי "עמוד ענן" – "התקופה השקטה ביותר". הלכתי, נברתי בארכיון וראיתי שאחרי "עמוד ענן", במשך שנה, התפוצצו 52 רקטות. וזאת השנה השקטה שאני מדבר אליכם עליה. ולאחר "צוק איתן" התפוצצו 33 רקטות. וזאת התקופה השקטה ביותר. שר הביטחון, תגיד לי, מי זאת המדינה שמסוגלת להבליג וליישר דיונות ברצועת-עזה כשמתפוצצים טילים בתוך מדינת ישראל? איפה נראה הדבר הזה? אבל אני לא חושב שאתה אשם במצב; אני חושב שיש ראש ממשלה – והאי-אמון הוא קודם כול בראש הממשלה, ובממשלת ישראל, על היעדר נחישות, על היעדר מדיניות. ואני רוצה להזכיר לך משהו שחרות אצלי: כאשר אתה באת יחד עם ראש הממשלה, ב"צוק איתן", וראש הממשלה אמר את המשפט: אני רוצה את ה"חמאס" מוחלש, והמתווכים יהיו נציגי מצרים – כל אנשי הצבא וכל הפוליטיקאים אמרו: חיים, נפל האסימון. אצל ראש הממשלה נפל האסימון. הוא הולך לכסח להם את הצורה, והולך להושיט יד להסדר כלכלי, שיביא אופק כלכלי לתוך רצועת-עזה. מיליון ו-850,000 פלסטינים. אתה עדיין מאמין, שר הביטחון, שאפשר למיליון ו-850,000 לתת אופק עתידי רק עם פצצות טון? הרי הפצצות-טון של חיל האוויר זה כלי, זה לא מטרה. <יואב קיש (הליכוד):> אני רק נכנס, אתה אומר – – – <חיים ילין (יש עתיד):> זה כלי. זה כלי בשביל להכניע את ה"חמאס". זה כלי בשביל להכריח אותו, בסופו של דבר, להגיע להסדר מדיני. ואני לא מדבר על הסכם שלום. אני מדבר קודם כול על השבת האמון – האמון שם והאמון פה. אבל אין, מה לעשות. הטרור רוצה להפחיד. כולנו יודעים את זה. אנחנו, תפקידנו כאזרחים זה לעמוד איתן מול אותו טרור. אבל אנחנו גם מסתכלים על המנהיגות, על ממשלת ישראל, איך היא פועלת. אנחנו, כראשי מועצות, שר הביטחון, ידענו לספוג; לא העברנו לעולם את החשש ואת הפחדים לאזרחים, לתושבי עוטף-עזה. אוי ואבוי אם היינו עושים את זה. אבל ראש הממשלה, מה הוא יודע לעשות? לקחת את הפחד, למנף אותו כלפי התושבים. אז תן לי להגיד לך משהו: חלק מהביטחון של התושבים הוא תחושת הביטחון, ותחושת הביטחון, זה לא שייך לכמה טנקים יש, לכמה תקציב שר הביטחון מקבל ולכמה חיילים יש; תחושת הביטחון באה קודם כול מהשורשים העמוקים – מהחוסן ומהמנהיגות, ואת הדברים האלה לא קונים בכסף, אף פעם לא קונים בכסף. גם אם תקבל עוד 10 מיליארד שקל לתקציב – אולי יהיה יותר ביטחון, אבל תחושת ביטחון אי-אפשר לקנות בכסף. עוד 10 מיליארד שקל לתקציב של משרד ראש הממשלה לא יעשו אותו יותר מנהיג ולא יביאו לתחושת ביטחון יותר גדולה. ואת זה, כידוע לך, בצה"ל לומדים – אחריות לוקחים, לא מקבלים. ובקרב הזה, בקרב הזה עכשיו, היומיומי, בטרור, שוטרי מדינת ישראל לקחו אחריות, אזרחים לקחו אחריות, אבל לא הממשלה, בדיוק כמו שקרה וקורה בעוטף-עזה; המנהיגות המקומית לקחה אחריות, תושבי עוטף-עזה לקחו אחריות, תושבי המדינה לוקחים אחריות, והם מלמדים – רק – את הממשלה איך להתנהג. ודע לך ש"צבע אדום" אתמול היה לאחר הדלקת הנרות, וגם אם הטיל היה בשטח פתוח, זה 180 דופק לכל אחד שהיה שם, בארבעה יישובים לפחות. וזה ישר צוותי חוסן, ישר טיפול רפואי וישר לעובדים הסוציאליים, אותם עובדים סוציאליים שלא מקבלים מענקים, כמו השוטרים. למה? זה חלק מהחוסן. תרשה לי לסיים – לפני – שחלק מהמנהיגות של מדינת ישראל, וחלק מהערבות ההדדית של מדינת ישראל, וחלק מהביטחון – נמצאים גם אצל אותם אנשים ששלחו את החיילים וצריכים לדאוג שהם יחזרו הביתה, כך אורון שאול והדר גולדין. הערה קטנה; כבוד היושבת-ראש, תרשי לי רק דקה אחת. אני רוצה להקריא לכם משהו. פשוט, השר ארדן היה לפני כן, והוא דיבר על מדיניות ועל משא-ומתן. אני רוצה להקריא לכם את עיקרי ההסכם: ישראל תיסוג מ-13% מהגדה, 12% יעברו מאזור C ל-B ו-1% מאזור C ל-A. ישראל תעביר לפלסטינים את הסמכויות הביטחוניות ב-14.2% מהגדה. הנסיגה השלישית תידון בוועדה המשותפת. חברי המועצה הלאומית הפלסטינית יבטלו את הסעיפים באמנה הקוראים להשמדת ישראל, ובטקס שייערך בעזה בעוד שישה שבועות ישתתף הנשיא קלינטון. המשטרה הפלסטינית תצומצם ב-12,000 איש. הרשות הפלסטינית תאסוף כלי נשק המוחזקים באופן לא חוקי. ישראל תשחרר 750 אסירים פלסטינים. 30 מבוקשים ייעצרו וייכלאו בשטחי הרשות, בפיקוח ה-CIA. הפלסטינים ימגרו הסתה נגד ישראל ברשות. אתם יודעים מתי זה נחתם? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני, נא לסיים. <חיים ילין (יש עתיד):> זה נחתם לא על-ידי בגין, לא על-ידי רבין, לא על-ידי ברק, לא על-ידי כל מי שאתם מאשימים, כבוד השר ארדן, שלא נמצא פה. זה נחתם ב-25 באוקטובר 1998, וראש הממשלה היה בנימין נתניהו. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. ישיב שר הביטחון חבר הכנסת משה יעלון. <שר הביטחון משה יעלון:> כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אכן, אנחנו נמצאים בעיצומו של גל טרור, וגל הטרור הזה, הייתי מעדיף שיביא אותנו לאחדות, כדי להתמודד אתו, ולא לפלוגתות פוליטיות, כולל הצעות אי-אמון בנוסח ששמעתי כאן. מדובר בגל טרור שמתחיל ערב ראש השנה, למעשה בערב שבת שלפני ערב ראש השנה, כאשר אותם צעירים בהר-הבית יוצאים החוצה לתקוף את המבקרים ביום שישי בבוקר. גל טרור שמונע מהסתה – מהסתה של התנועה האסלאמית, מהסתה של ה"חמאס", לצערנו בשלב ההוא גם מהסתה של הרשות הפלסטינית, ומאז אנחנו נמצאים באותו גל טרור. גל הטרור הזה, בסופו של דבר, מתאפיין בעיקר בפיגועי בודדים, לא משום שארגוני הטרור אינם רוצים להכות בנו; אם זה היה תלוי ב"חמאס" או ב"ג'יהאד האסלאמי" או אפילו בארגונים אחרים, היינו סופגים פיגועים קשים כמו פיגועי התאבדות, פיגועי ירי מאורגנים וקטלניים. הפעילות שאנחנו נוקטים לנוכח גל הטרור הזה מונעת את יכולת הארגונים הללו לממש את זממם, גם לפני גל הטרור, ודאי בעיצומו, והתוצאה היא באמת פעילות סיכולית של שירות הביטחון הכללי, צה"ל, כוחות משמר הגבול ומשטרת ישראל, שמאז תחילת הגל עצרו כ-1,100 פלסטינים שאמורים היו או לבצע פיגועי דקירה, או לבצע פיגועי ירי, או לבצע פיגועי התאבדות. לכן לדבר על אוזלת יד נגד גל הטרור, כאשר כוחות הביטחון, באשר הם, פועלים גם בפעילות אבטחה, שמאפשרת לנוכח כל איום תגובה מהירה – בין שזה בצומת תפוח, בין שזה בירושלים או במקומות אחרים – לכן, לדבר על אוזלת יד, מה גם שהפעילות, בסופו של דבר, מביאה אומנם לזה שהטרור לא נפסק לחלוטין, אבל לדבר על אוזלת יד של הממשלה נוכח גל הטרור הזה – זו אמירה מרחיקה לכת. ברור לחלוטין שגם אם זה היה תלוי ב"חמאס" ברצועת-עזה, הוא היה יורה. ה"חמאס", מאז מבצע "צוק איתן" לא ירה ולו כדור אחד. נכון, יש ארגונים אחרים – סלפים, ג'יהאד עולמי, "דאעש", כל מיני ארגונים – שכדי לאתגר את ה"חמאס" יורים, כמו אמש. אז ה"חמאס" מתמודד, לא מתמודד, וכמובן התגובה שלנו לא מאחרת לבוא. <חיים ילין (יש עתיד):> בוא נעשה הסכם עם ה"חמאס". <שר הביטחון משה יעלון:> כפי שאתם מבינים, איננו מתכוונים להתרגל לזה, אבל אני מציע, לנוכח החלופות והאפשרויות, להסתכל נכוחה על מציאות שמלווה אותנו עוד מלפני קום המדינה; מי שלא מבין, אנחנו עדיין נמצאים במלחמת העצמאות שלנו – טרום קום המדינה, עם הקמתה, ועד הרגע הזה. אפשר להגיד שלנוכח איומים שחווינו בעבר, הצלחנו לנטרל לא מעט איומים; המלחמה בין צבאות, למשל, נובעת מזה שהכינו בהם קשות במלחמות מן הסוג הזה, נובעת מהפער העצום שצה"ל פתח אל מול הצבאות האחרים – זה לא קשור למדיניות הממשלה. גם בשנים האחרונות הניסיונות לפגוע בנו בפיגועי התאבדות קשים – חווינו את זה לפני עשור, עשור ומחצה – ירי רקטות, לא רק מרצועת-עזה, גם מלבנון – גם זה לא קשור למדיניות. האפשרות שהיינו חווים ירי מן הסוג הזה מיהודה ושומרון אילו היינו נוקטים כמה מהלכים שיש כאלה שמנסים לדחוף אותנו אליהם, אפילו לוותר על חופש הפעולה הביטחוני ביהודה ושומרון – זה לא קשור למדיניות. הרי אילו היינו מקבלים או נענים ללחץ הזה, והיה לחץ בין-לאומי, לא רק לחץ פוליטי פנימי, בנושא של חופש הפעולה שלנו ביהודה ושומרון, כבר היו נוחתות רקטות בגוש-דן, פגזי מרגמה בנמל התעופה בן-גוריון, לא מדבר על חופש הפעולה של מטוסי חיל האוויר שממריאים מרמת-דוד או נבטים – זה לא קשור למדיניות. ואפילו לנוכח המציאות שסביבנו בגבולות – אני לא הייתי מקבל את זה כמובן מאליו שגבול לבנון שקט, שגבול רמת-הגולן שקט, עם ניסיונות, בשנתיים האחרונות, של תשתיות טרור, המונעות בעיקר על-ידי איראן, "משמרות המהפכה", לפתוח חזית ברמת-הגולן. ומי כמו תושבי רמת-הגולן יודעים להעריך את זה שכשהם מסתכלים מזרחה הם שומעים את קולות הנפץ והירי, גם רואים את העשן ואת האש ואת השדות השרופים, והדיווחים על 300,000 הרוגים בצד השני ו-10 מיליון פליטים, וברמת-הגולן עוסקים בהרחבת ההתיישבות – מדיניות ממשלה כמובן; עוד 700 נחלות שאנחנו מפתחים שם, כולל פינוי מוקשים, כולל ויתור על שטחי אש כדי להרחיב את ההתיישבות – זה לא קשור למדיניות הממשלה, זה משמַים. והייתי מרחיב לאורך הגבולות גם דרומה לסיני, אזור שבו "דאעש" הכה שורשים וצבא מצרים מתמודד עם זה, והיינו בעבר מאוימים גם, כולל העיר אילת, ובכל אופן אנחנו מצליחים לשמור את הגבול הזה שקט – זה לא קשור למדיניות הממשלה. לכן אני חושב שבעת הזאת, דווקא כשגל הטרור הזה תוקף אותנו, נדרש מכולנו להתאחד. כי אני חושב שמה שעומד למבחן קודם כול בעימות מן הסוג הזה זה יכולת העמידה שלנו כחברה. כן, זה לא כוח המחץ של הצבא, כי מול פיגועי הסכינים או הדריסה או אפילו הירי ביהודה ושומרון אין מקום להפעיל את מלוא כוח המחץ – לא את חיל האוויר, לא את הטנקים, לא את הארטילריה ועוד כלים אחרים שיש לנו, אלא מה שעומד למבחן זה יכולת העמידה. ההתמודדות בשטח היא באמת להיות ערניים. זה חיילים, זה שוטרים, זה אזרחים שיכולים להיות מותקפים – צריכים מייד להגיב, לנטרל את האיום ולהשתדל לגמור אותו עם כמה שפחות פגיעות בצד שלנו. אני חושב שמהבחינה הזאת האזרחים מגלים בגרות, אחריות וגם תושייה בהתמודדות הזאת. מבחינתנו כהנהגה, בוודאי פה בבית הזה, נכון שנגלה אחדות ולא נתקוף אחד את השני לנוכח הגל הזה. כי באמת בסופו של דבר זה גל שהוא חלק ממלחמת העצמאות שלנו, למי שלא מבין. לכל מי שיש לו רעיונות: נעשה ככה, לא נעשה ככה, אפילו בתחום המדיני – – – <חיים ילין (יש עתיד):> מלחמת העצמאות הכי ארוכה בעולם. <שר הביטחון משה יעלון:> אפילו בתחום המדיני אני מציע בשלב הזה לא להשלות את עצמנו. לכן אני הייתי נצמד, גם בעת הזאת, גם לתפיסה שעליה כתב זאב ז'בוטינסקי ב-1923, תפיסת "קיר הברזל", שעליה כתב סגן עורך "דבר" – מפא"יניק – ב-24 ביוני 1936, תחילת מה שנקרא אז מאורעות – עוד לא ידעו לקרוא לזה "טרור" או "אינתיפאדה" – מאורעות 36'–39'. ומאמר המערכת בעיתון "דבר" באותו זמן היה תחת הכותרת "עד מתי" – עד מתי נצטרך להילחם? עד מתי נצטרך לחיות על חרבנו? וכן הלאה וכן הלאה. והתשובה שלו הייתה חד-משמעית וברורה אז, כתפיסת "קיר הברזל" – אז הייתה אחדות כנראה, למרות הוויכוחים הפוליטיים: עד שאחרון אויבינו יבין שאנחנו כאן לנצח – זהו, תמה המערכה. לכן אני מציע לנוכח גל הטרור הזה לא להתווכח פוליטית – להתאחד; ולכן אני דוחה את הצעת האי-אמון. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לכבוד השר. חברים, אנחנו מתחילים בדיון. נציגה של המחנה הציוני, חברת הכנסת סתיו שפיר – שלוש דקות, גברתי. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תודה רבה לך, היושבת-ראש. <חיים ילין (יש עתיד):> אפשר לעדכן את הרשימה? <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אנחנו יושבים פה בשעה שלפני שעות ספורות, כמה דקות הליכה מכאן – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> מעדכנים. כן. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – התרחש עוד פיגוע דריסה. 11 פצועים, ביניהם תינוק בן שנה וחצי פצוע בינוני. וזה קורה כמעט כל יום: פיגוע, ניסיון לפיגוע ופחד ברחובות פשוט בלי הפסקה. מאז ראש השנה 22 ישראלים נרצחו בפיגועי טרור, והממשלה – על מי מנוחות. שקט. אומר שר הביטחון ואומר ראש הממשלה לאזרחי ישראל: תהיו ערניים, אנחנו מברכים אתכם על הערנות. כאילו מה שנשאר, הדרך להתמודד עם הטרור זה שאזרחי ישראל יהיו ערניים. אז באמת כל הכבוד לאזרחי ישראל הערניים. ממש יש לאזרחי ישראל ברירה אלא להיות ערניים כשהממשלה שלהם נרדמת, ממשלה ישנה. ולא ישנה מעכשיו, ישנה כבר שנים. פשוט ישנה לחלוטין. תרדמת מוחלטת. שום פתרונות. מדי פעם היא מתעוררת, קופצים שרי הממשלה, קופצים משנתם כדי לצעוק בפניקה כל מיני האשמות ולזרוק האשמות לאוויר. אז עכשיו הקורבן החדש הוא נשיא המדינה ראובן ריבלין, אחד הגיבורים הגדולים שנאבקים פה עדיין למען הדמוקרטיה, ועושה את זה באומץ גדול. ואותו מאשימים. עכשיו הוא אשם; אולי אם יתמודדו עם ריבלין הסורר אז ייעלם הטרור. וברגע אחר מאשימה הממשלה לא אחר אלא את רבין, ראש הממשלה שנרצח לפני 20 שנה. והוא אשם במצב הביטחוני. ואז הממשלה מאשימה את אוסלו, וצריך להגיד: הממשלה הזאת נמצאת בשלטון כבר 200 שנה, היא עשתה משהו כדי להתיר את ההסכמים? הממשלה הזאת נמצאת בשלטון שש שנים ברציפות, עשר שנים כמעט לראש הממשלה נתניהו – עשה משהו כדי לעמוד בהבטחות, בצעקות האלה שהוא צועק על הבוחרים בלי הפסקה? צעקתם שההתנתקות מעזה הייתה נזק ביטחוני. הייתה לכם הזדמנות, למה לא כבשתם את עזה? יצאנו לסבב אחרי סבב, יכולתם לעשות את זה. אתם צועקים שההתנחלויות שומרות על הביטחון של אזרחי ישראל – למה אתם לא מספחים את ההתנחלויות? יש לכם רוב. מה הבעיה? כי אתם יודעים שזאת טעות, כי אתם יודעים שכל הפרדיגמה הביטחונית שלכם מושתתת על טעות אחת גדולה ושאין לכם היום שום דבר להציע לאזרחי ישראל. תשמרו על ערנות – זאת ההצעה הגדולה. שמעתי את אחד השרים הבכירים בממשלה הזאת מתבטא ממש לא מזמן וקורא לגל הטרור, מגדיר אותו כחוסר נוחות זמני. חוסר נוחות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אנשים מפחדים לצאת לרחוב, וזה מבחינת הממשלה חוסר נוחות. הגיע הזמן לשנות כיוון. התנומה הזאת שתפסה הממשלה – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – תנומה שלא תיפתר בזה שתעשו תיקונים קוסמטיים לחקיקה – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, גברתי. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – ובזה שתקראו מייד לאזרחי ישראל לשמור על ערנות – התנומה הזאת תשתנה אך ורק כשתחליטו לשנות כיוון. ואני רוצה להגיד רק דבר אחד אחרון, באמת בכמה שניות. ראש הממשלה הציג את תוכנית העבודה שלו לא מזמן, והיא נקראת "לעד נחיה על חרבנו". אז נכון, אנחנו חיים במזרח התיכון, וכנראה עוד עשרות שנים נספוג ונצטרך להתמודד עם אתגרים, אבל צר לי, ראש הממשלה, "לעד נחיה על חרבנו" – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – זו ממש לא תוכנית עבודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> ממש לא תוכנית עבודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. גברתי, אני מבקשת לסיים. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תוכנית עבודה תציע פתרונות ארוכי-טווח, היפרדות מהפלסטינים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לסיים, גברתי, את מדברת כבר שתי דקות מעבר לזמנך. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> זה לא שתי דקות. – – פתרונות שיבטיחו את עתידנו ואת ביטחוננו. תודה. סלחי לי, כבוד היושבת-ראש, אבל הנושא הזה הוא מסעיר – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת סתיו שפיר. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – ואני חושבת שראוי לאפשר את הדיון בו. והיה ראוי שחברי הקואליציה יטרחו לבוא לפה, ולא רק שר הביטחון שמגיע כדי להשיב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. ואחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, עוד יום קשה, יום של פחד, יום של כאב. כך, עמיתי חברי הכנסת, בדיוק כך נראה ניהול הסכסוך. כך נראה ניהול הסכסוך. ואנחנו מבינים יותר ויותר שסכסוך אי-אפשר לנהל, שסכסוך צריך לפתור; שאת המלחמה הזאת צריך לסיים כמה שיותר מהר, בדרך היחידה האפשרית, דרך שתבטיח צדק ועצמאות לשני העמים. עמיתי חברי הכנסת, רוח רעה מאוד נושבת בארץ. רוח של השתקה, הפחדה, סתימת פיות. מה שהתחיל כמסע נגד מנהיגי הציבור הערבי התפתח להשתקה של אנשי אקדמיה, לציד מכשפות נגד ארגוני זכויות אדם ונגד תנועות שמאל. וזה מגיע עכשיו למערכת שלמה של הכפשות חסרות רסן נגד כל איש ציבור שפשוט מעז להביע דעה. עמיתי חברי הכנסת, בחסות הממשלה הזאת, ממשלת ימין קיצוני, אנחנו חצינו הרבה קווים אדומים בחודשים האלה; ראו את הקווים האדומים שנחצו השבוע: נשיא המדינה העז, שומו שמים, להשתתף בוועידת "הארץ". זה כבר פתח פתח למסע של קללות, השמצות והכפשות. השתתפו בוועידה, אגב, אנשים רבים; זו ועידה פלורליסטית, שיש בה כוחות מימין ומשמאל, ממרכז ומהאקדמיה, וארגונים ישראליים, ואורחים שאינם ישראלים, והשתתפו שם גם אנשי "שוברים שתיקה", ארגון ששם לעצמו למטרה להתריע על פגיעות בזכויות אדם שנעשות על-ידי הצבא בשטחים. זה היה מספיק כדי לדרוש מהנשיא לבטל את השתתפותו. לאן הגענו? אני מתבייש בכך שגם כאן, בבית הזה, היו לא מעט חברי כנסת שהצטרפו לגל העכור והפופוליסטי הזה. ונכון, לא היה שם דגל ישראל על הבמה, כשדיבר הנציג הפלסטיני. שומו שמים. מה הנשיא עושה בוועידה כזו, שמשתתף בה נציג פלסטיני ודגל ישראל לא מתנופף על הבמה. <מאיר כהן (יש עתיד):> דגל ישראל הורד, יש הבדל. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> דגל ישראל הושם על הבמה לפי בקשתו של הנשיא, בזמן נאומו של הנשיא. זה מה שאני יודע – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – הורד – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – והוא לא היה על הבמה כשהיה הנציג הפלסטיני, שלא רצה לדבר כשיש הדגל. אני גם מניח שהנשיא לא היה מוכן לדבר כשמאחוריו מתנופף הדגל הפלסטיני. בכל מקרה, אז מה אומרים על הנשיא? אני קורא שבפייסבוק – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני, נא לסכם. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – איש חסר מעצורים קורא לו כבר "הפיהרר". והגדיל לעשות ערוץ 20, ערוץ המורשת, המורשת, ערוץ המורשת, שפתח בקמפיין, שימו לב – ערוץ שממומן מכספים ציבוריים וחי מזיכיון ציבורי, ומתחיל קמפיין נגד נשיא המדינה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כך נראים הקווים האדומים שאנחנו עוברים אותם יום-יום בחסות הממשלה הרעה הזאת. זו ממשלה שחייבת ללכת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אלעזר שטרן, ואחריו – חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> גברתי היושבת בראש, אדוני שר הביטחון, עמיתי חברי הכנסת, ביומיים האחרונים אימא של אורון שאול יצאה לתקשורת. אני מציע לכולנו להתייחס בכבוד, אבל לא ליצור גל. אני חושב ששתי המשפחות האלה, משפחת גולדין ומשפחת שאול, ראויות לכל הערכה על העמידה האמיצה שלהן. אדוני שר הביטחון, אם יש משהו שאני יכול לשקול – מציע לשקול, בהתחשב בפרשיות השבוע – זה את הפתרונות דרך בתי-הכלא. זאת אומרת – יוסף עלה לאן שעלה, אני מבין שאי-אפשר, או שיש שיקולים רחבים יותר, אני חושב שלהתחיל עם משפחות של עצורי ה"חמאס" מעזה, זה צעד שאנחנו מוכרחים ללכת בכיוון הזה; גם לקדם את החזרת הגופות, ואני מדגיש – את החזרת הגופות, וגם סוג של מחויבות שלנו דווקא כלפי ההתנהגות האצילית של המשפחות. אדוני השר, אני הקשבתי קשב רב לדבריך, ואני מודה שהם מעוררי מחשבה – זאת אומרת, על הצורך באחדות פנימית נוכח הגל זה, ובאמת זה מעורר מחשבה, ואני מוכרח להגיד גם שיש בהם כמובן היגיון, והוא מדבר אלינו, אבל אני חושב שכאשר מדברים על אחדות – ואני רוצה לגלוש לנושא אחר – כשרב ראשי לישראל שנבחר בחסות ראש ממשלה, בימים של התמודדויות פנים וחוץ, מגנה או מעיר לשר אחר על ביקור – שומו שמים – במוסד קונסרבטיבי, וממשלת ישראל שותקת, אנחנו לא תורמים לאחדות העם. זאת אומרת, גם ראובן, כשאיבד את המנהיגות שלו, לא איבד על זה שאמר משהו לא טוב; הוא איבד על זה שהוא עמד בצד כשזרקו את אח שלו לבור. ואחרי זה, "ויגש אליו יהודה" ואיפה ראובן היה – אנחנו יודעים, שם הוא איבד את המנהיגות, והיו לו סיבות טובות לא להתערב, הוא היה עסוק בשקו ובתעניתו על דברים אחרים שהוא עשה. אני חושב, שכשרב ראשי לישראל שנבחר בחסות הפוליטיקה – איך אני אגיד? – הכי נמוכה שיש במדינה הזאת, מעז להגיד ככה, בזמנים כאלה של התמודדות בתוך יהדות התפוצות, עם יהדות התפוצות ועליה, וממשלת ישראל שותקת, וראש ממשלת ישראל שותק, אז יותר קשה לנו לדבר על אחדות, ואני לא מוריד כהוא-זה מחשיבות הדברים שלך כאן. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, ואחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי. שלוש דקות, אדוני. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, תכננתי מלכתחילה לדבר בהתייחס להצעת האי-אמון של הרשימה המשותפת, למדיניות הכלכלית ולדוח העוני, שיש לנו עליו ביום רביעי דיון 40 חתימות. אחר כך הייתה לי הווה אמינא, אחרי הפיגוע הקשה שהיה בצהריים, להתייחס דווקא למצב הביטחוני, ובכל זאת אני חושב שלמרות הפיגוע מן הראוי שנתייחס למצב הכלכלי ולדוח העוני, ונעביר מסר שגם האירועים הביטחוניים התכופים לא מסתירים מעינינו את הסוגיות החשובות האלה. יש עוני במדינת ישראל, זה לא סוד. יש עניים. יש אנשים שאין להם, יש אנשים שלא יכולים להוציא את עצמם מהמצב הזה. שמעתי הרבה בימים האחרונים – זה נמצא בכל מקום – יש קשישים, ויש נכים, ויש חולים, ויש ילדים. אין, ולא יכול להיות, ויכוח על זה שבאלה צריך לטפל, וכנראה באלה אנחנו לא מטפלים מספיק, כיוון שאם היינו מטפלים בהם מספיק – לא רוצה לומר, הם לא היו קיימים, לא יחדל אביון מן הארץ, אבל ודאי יכולנו לצמצם את התופעה הזאת יותר. אבל, וזה אבל גדול, יש בחברה הישראלית, ויש כנראה גם כאן, בבית-המחוקקים, הרבה מאוד אנשים שיש להם אינטרס, שעושים הון מלנפח את התופעות האלה ולהוציא אותן מפרופורציה. יש כאלה שחייבים להסביר לנו – זאת כבר הפכה להיות אסטרטגיה אצל מפלגות מסוימות – שהכול כאן רע, והכול כאן שחור, והכול כאן דפוק, והכול כאן מושחת, כי אחרת, איך נסביר לציבור הישראלי שצריך להחליף את השלטון? <מאיר כהן (יש עתיד):> לשרוף משפחה זה – – –? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> ואיך נסביר – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> מה אתה עושה? לפחות תתנצל על מה שאתה אומר. לפחות – – – חשבנו שתתנצל. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> מאיר, מה זה קשור לעניין? <מאיר כהן (יש עתיד):> בחייך, סמוטריץ. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> על מה אתה מדבר? על איזה נושא? <מאיר כהן (יש עתיד):> בכל נושא, כשאתה עולה לבמה הזאת, תתנצל על מה שאמרת. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> על מה? <מאיר כהן (יש עתיד):> על זה שלשרוף ילדים ומשפחה זה לא טרור. תתנצל על זה. תתנצל על זה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> שמעת את ההקדמה שלי, חבר הכנסת כהן? <מאיר כהן (יש עתיד):> תתנצל על זה. לא שמעתי התנצלות. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אז אמרתי שהיו לי מחשבות לשנות את נושא – את כמה השניות שיש לי לדבר כאן ולדבר על המצב הביטחוני, ותאמין לי שיש לי הרבה מה לומר, אבל אני לא חוזר בי ממילה אחת שנאמרה או נכתבה – – <מאיר כהן (יש עתיד):> חבל מאוד, חבל מאוד. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – וכתבתי כמעט 2,000 מילה בשני מאמרים בעניין הזה בשבוע, אתה מוזמן לקרוא. <מאיר כהן (יש עתיד):> חבל מאוד. זה עושה אתך לאיש הזוי ולא ראוי. חבל מאוד. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> מעניין – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> חבר הכנסת כהן – רק תוסיפי לי את הדקה הזאת, כן? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני אוסיף לך. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – אבל זה עושה אותך הזוי. מי שאומר שלשרוף משפחה – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני לא אגרר, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת כהן, העניין ברור. העניין ברור. תודה. תנו בבקשה לסמוטריץ – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני, ברשותך, גברתי היושבת-ראש, לא אגרר למקום הזה, כיוון שתכננתי לייעד את הדברים האלה שלי לנושא אחר. אני מוכן בשמחה, מאיר כהן, לדבר אתך, ולדבר בבמות אחרות – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אל תדבר אתי – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אתה מכיר אותי היטב כמי שלא חוסך את לשונו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מוסיפה לך, אבל בנושא שדיברת. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני חוזר לעניין עצמו. יש מפלגות, כולל מפלגתך שלך, חבר הכנסת כהן, שעושות הון פוליטי – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – מלנסות ולשכנע את הציבור הישראלי שרע במדינת ישראל, אחרת איך תסבירו לנו למה צריך להחליף את השלטון? <מאיר כהן (יש עתיד):> תתבייש. תתנצל על מה שאמרת, הזוי שכמוך. איך אתה מעז? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אחרת איך תסבירו לנו למה צריך להקים מדינה פלסטינית? הרי המצב הכלכלי פה דפוק, ויש כאן עוני מטורף, והכול כאן נורא ואיום, ובכול אשמות ההתנחלויות. זה הבעיה. ומי שמנפח את התופעות האלה פוגע, גברתי היושבת-ראש – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מאיר כהן, אני מבקשת להפסיק. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – ביכולת שלנו לטפל בהן. מי שרוצה להצליח לטפל בעוני האמיתי שקיים בחברה הישראלית צריך לדעת להתמקד בו, ולא לנפח את התופעה. כשאתם רוצים לנגח את הממשלה ובדרך לזה נאחזים בנתונים מופרכים – אתם יודעים, אתה יודע הכי טוב, כמי שהיה שר הרווחה, שהנתונים האלה בדוח הזה של הביטוח הלאומי מופרכים. <מאיר כהן (יש עתיד):> הנתונים האלה מדויקים. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אין כל ילד שלישי במדינת ישראל שהוא עני. <מאיר כהן (יש עתיד):> הנתונים האלה מדויקים – הכי מדויקים. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> נכון, נכון. ולכן אתה לא הצלחת כשר הרווחה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מאיר כהן, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> ולכן אתה גם לא תצליח לטפל בבעיה הזאת של העוני, כי מי שמנפח תופעות לא יכול לטפל בהן. יש עוני חריף במדינת ישראל וצריך לטפל בו, אבל כדי לטפל בו – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> כל עוד יש אנשים כמוך בפרלמנט הישראלי, שמרשים לעצמם לעשות את מה שאתה עושה, לא נצליח בכלום. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מאיר כהן, אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אין לנו תוקף מוסרי להצליח בשום דבר, בגלל אנשים כמוך. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אי-אפשר לדבר? כדי שנצליח לטפל בעוני הזה – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> ואתה יודע שאני לא מפריע לאף אחד לדבר, אבל לך זאת חובה להפריע. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> תראה שוב, חבר הכנסת כהן, איך אתה גורר את הכול. תבין שלחברה הישראלית יש עוד נושאים שמעניינים אותה חוץ מהנושאים האלה; תבינו שיש עוד נושאים שמעניינים, תתחילו לטפל במה שמציק באמת לחברה הישראלית, ולא רק בנושא המדיני. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת סמוטריץ, אני מבקשת לסכם את הדיון. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> חוץ מהסכסוך היהודי–ערבי יש עוד נושאים מעניינים. <מאיר כהן (יש עתיד):> אין יותר מפחיד מאנשים כמוך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מאיר כהן. <מאיר כהן (יש עתיד):> אתה מאיים יותר מכל דבר על החברה הישראלית. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מאיר כהן, אתה סגן יושב-ראש הכנסת, אל תכריח אותי להוציא אותך מהאולם, לא נעים לי. <מאיר כהן (יש עתיד):> סליחה, גברתי. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> סיכומו של עניין, גברתי, במשפט אחרון – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, סיכומך. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> סיכומו של עניין, יש עוני במדינת ישראל, וכולנו חייבים לעשות הרבה יותר כדי לטפל בו, אבל אסור לנו בשום פנים ואופן לשחק לידי מי שרוצה לייצר כאן איזה מין תמונה קודרת ושחורה כאילו הכול רע. מדינת ישראל היא מקום טוב לחיות בו, המקום הכי טוב שיש לחיות בו. באמת נהדר כאן, ורק מתוך המבט האופטימי הזה יש לנו סיכוי, בעזרת השם, לתקן גם את מה שצריך לתקן, גם בפערים החברתיים ובעוני. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. תודה רבה לחבר הכנסת סמוטריץ. חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח. חבר הכנסת עודד פורר, ואחריו – חבר הכנסת אליעזר מנחם מוזס. כן, אדוני, שלוש דקות שלך. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> תודה. חברים, אני חייב לומר שבשבועות האחרונים חברי ואני מסתובבים הרבה ברחבי הארץ, לא רק בירושלים, גם בדרום, גם בצפון, ובכל מקום שאנחנו הולכים, התחושה שמתקבלת – מאוד מפריע הצעקות שם בצד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת נגוסה, זה מפריע לנו. אני מצטערת להפריע לכם, אבל זה מפריע לנו. תודה רבה. כן, אדוני. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> ובכל מקום שאנחנו הולכים התחושה היא פשוט אותה תחושה של אובדן הדרך, אותה תחושה שאין לממשלה הזאת כיוון. הממשלה הזאת, בעיני, מדומה לאיזו ספינה שמפליגה, והיא כבר בקושי מפליגה כי יש חורים בתחתית והמים נכנסים, אבל הקברניט עסוק בצביעת הסיפון, הוא לא עסוק בהוצאת המים, לסתום את החורים, לאפשר לספינה להמשיך להפליג, לא – אנחנו צובעים את הסיפון. מה אנחנו עושים? נחלק מיליארדים בתקציב, כל מיני כספים ייחודיים כאלה או אחרים, ננסה לסגור חור פה, כזה שייראה יפה, נצבע את זה בצבעים יפים – עוסקים בכול, חוץ מבמה שחשוב, ומבטיחים לכולם ולא מקיימים שום דבר. אבל מעבר לעובדה שמפקירים את כולם ומפקירים את ציבור העצמאים להתמודד עם בעיות הביטחון שמשליכות באופן מיידי על העסקים שלהם, אני חושב שדווקא צריך לדבר על המצב הביטחוני, כי כשהים סוער והמים עולים וחודרים, צריך לקבל החלטות, והקברניט צריך להחליט מה עושים, וצריך לטפל דווקא בסתימת החורים ובהוצאת המים ולא בדברים האחרים. לצערי, הממשלה הזאת טומנת את ראשה בחול נוכח המצב הביטחוני באופן הולך ומתמשך. נותנים לדברים להתפתח, מטאטאים אותם מתחת לשטיח, מחזיקים חזק, רק שלא יתפרץ. בהקשר הזה אני דווקא רוצה להתרכז במשהו שקרה לא רחוק מכאן, עבר בשקט בחדשות בשבוע האחרון. הרי אנחנו יודעים מה קורה ברצועת-עזה ומה עברנו שם רק לפני קצת יותר משנה, ולכולם ברור שה"חמאס" ממשיך ומתעצם ברצועת-עזה, חופר את המנהרות ועוסק בהתעצמות צבאית. אבל שיא השיאים נגלה לעינינו דווקא בשבוע שעבר, כשפורסם שמפקד "המדינה האסלאמית" בסיני, שאדי אל-מניעי, הגיע לרצועת-עזה במטרה להיוועד עם ראשי הזרוע צבאית של ה"חמאס" על הרחבת שיתוף הפעולה ביניהם. מה המפתיע בעניין? הכול כמובן דרך מנהרות ההברחה בין עזה למצרים. מנהיגי ה"חמאס" לא הלכו לסיני כדי להיוועד אתו – הוא בא מסיני לרצועת-עזה כדי להיוועד אתם. למה? כי בעזה מרגישים בטוחים; כי ברצועת-עזה גם מנהיג "המדינה האסלאמית" בסיני, או התנועה הזאת, יכול להגיע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> לא, הפריעו לי שם איזה חצי דקה, אז תיתני לי אותה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כבר הוספתי, אבל בסדר, עוד חצי דקה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> מנהיג "המדינה האסלאמית" בסיני מגיע דווקא לעזה כדי להיוועד עם ראשי ה"חמאס". העובדה שהם מרגישים בטוחים בעזה והעובדה שממשלת ישראל ממשיכה לאפשר למה שקורה בעזה להתפתח יבואו אלינו בעוצמה הרבה יותר חזקה והרבה יותר קשה. צריך לזכור שאותו אל-מניעי גם אחראי לרציחתם של תשעה ישראלים בכביש 12, וההתנהלות הזאת של ממשלת ישראל, שטומנת את ראשה בחול, מסכנת בסופו של דבר את כולנו. אני קורא לכם לתמוך בהצעות האי-אמון. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עודד פורר. חבר הכנסת אליעזר מנחם מוזס. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> מנחם אליעזר מוזס. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא רשום אצלי נכון, אדוני סגן מזכירת הכנסת. מנחם אליעזר מוזס, ורשום אצלי אליעזר מנחם מוזס. נא לתקן. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אני מקבל את ההתנצלות, ואני לא אפנה לוועדת האתיקה, מבטיח לך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> והמבין יבין. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, אדוני, שלוש דקות. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה. יום קשה לנו, 12 פצועים במצבים שונים בגשר המיתרים בירושלים. לא פשוט כל מה שקורה כאן, צריכים באמת ישועה ובמהרה. אני רוצה לדבר דווקא על הנושא של משבר הדיור. כבר לפני שבע שנים אני זיהיתי את משבר הדיור, והייתי הראשון שהקים שדולה למשבר הדיור. ראש מטה הדיור במשרד האוצר – ואני מצטט – אומר: עד סוף 2016 נשווק 70,000 יחידות דיור. אנו נמצאים כעת בשיא הבנייה המתוכננת של 97,000 יחידות דיור, כמעט 100,000. שאלתי: מה עם צורכי הציבור החרדי המתגורר במחסנים ובתת-תנאים? שמעתי תשובה משר הבינוי והשיכון כאן, על במת הכנסת, שהציבור יקבל 436 יחידות דיור ברמת-שלמה בירושלים, 219 יחידות באחיסמך, 538 בהר-יונה, כאשר הוא בעצמו אומר ש-20% מהדיור צריך הציבור החרדי. שאלתי היא: מדוע לא מגיע לנו בראש-העין, שבונים בה 14,000 יחידות דיור? באור-יהודה? באשקלון? בקריית-גת – 7,000 יחידות? בכל הערים האלה? ולהפך, אומר כאן שר הבינוי והשיכון, שבבית-שמש – ש"שם העתיד שלכם" – אז מ-8,000 יחידות דיור אנחנו רוצים לתכנן 4,000 יחידות דיור לציבור הכללי. אני לא נכנס עכשיו לסוגיה אם זה נכון, אם זה ראוי, אבל אני בא ואומר: ההדרה הזאת של חרדים, על-ידי ראשי ערים שבונים גורדי שחקים שהציבור החרדי לא יכול להתגורר במקומות האלה – לא יכול להיות שזה יהיה חד-סטרי מול הציבור החרדי, שזקוק לעשרות-אלפי יחידות דיור. לפני כשבוע כל המדינה הייתה כמרקחה כאשר פורסם על סרטון של "באמונה", שהיה נראה שם שמדירים אנשים יוצאי עדות המזרח – ובצדק, ובצדק, לא צריך להיות דבר כזה. אבל, אותו צדק צריך גם להיות לגבי הציבור החרדי, שמגיע לו גם כן את האי-הדרה הזאת, של ראשי ערים שעושים את כל המאמצים ובונים את כל סוגי הבנייה, רק שלא יתאימו לציבור החרדי. הדבר הזה לא יכול להיות באיפה ואיפה, ואני דורש כאן באמת לקבל תמונה מפורטת איפה אתם חושבים ליישב את ה-20% של הציבור החרדי, שזקוק ל-20% ממתנת הדיור הציבורי הכללי. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אחרון הדוברים. לאחר מכן השר יסכם. שלוש דקות, אדוני. בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חברים, היום, בשעה טובה, אחרי סדרת דיונים בוועדת הכלכלה, נתקבלה פחות או יותר ההחלטה – לדעתנו באי-חוקיות השימוש בסעיף 52. במהלך הדיונים, חברים, התקיימו 11 ישיבות ועוד ישיבה. 11 הישיבות, הוזמנו אליהן כל אנשי המקצוע מכל הקשת הפוליטית, כולל השיא עם ראש הממשלה, שהיה באמצע השבוע האחרון. וביומיים האחרונים התקיימה הישיבה ה-12, שהוגדרה ישיבה סודית, בין חברי ועדת הכלכלה. ביררתי את הנושא עם יושב-ראש הוועדה, ואכן, הישיבה הסודית התקיימה מטעמי סיווג ביטחוני. הוזמנו אליה רק ארבעה חברי כנסת מתוך חברי ועדת הכלכלה, בטענה של סיווג ביטחוני – הסיווג הביטחוני הזה, שרודף אותנו בכל מקום ומקום ומקשה עלינו להתבטא ולהגיד מה שאנחנו חושבים. לטעמי, חברים, כחבר ועדת הכלכלה שנבצר ממנו להשתתף בדיון עם הסיווג הביטחוני, אני חושב שזה סעיף השתקה בדומה למערכת ההשתקה שממשלת ישראל ומדיניות ראש הממשלה מובילות. מערכת ההשתקה הזו – שר הביטחון ביומיים-שלושה האחרונים התחיל לקחת את זה צעד אחד קדימה, ולא מתאים לו "שוברים שתיקה", צריך להשתיק אותם. הם עושים שם רע, והם עושים לא טוב למערכת. אנשים – השתקה, וכל מי שחושב אחרת, כל מי שמסוגל לשמור על המוסר ועל הערכיות של המעשה – בעיניכם הוא פסול. אז, אדוני ראש הממשלה, הראי שנמצא ב"שוברים שתיקה" – ואתה מנסה לשבור אותם ולהשתיק אותם – אתה טועה טעות חמורה; והדמוקרטיה המקרטעת, שמכל כיוון וכיוון אתם מנסים להוביל, תביא רק אסון. ברשותך, גברתי היושבת-ראש, עוד מילה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מילה, ומסכמים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני שמעתי את חבר הכנסת סמוטריץ. הוא מתעקש לקבל כמה תארים – התחיל עם "התליין החובב"; סמוטריץ ומלחמתו בארגוני זכויות האדם. ועכשיו סמוטריץ אומר: התארים האלה לא מספקים אותי, אני צריך תואר יותר חזק. אז אני החלטתי להיות המגן של הטרוריסטים היהודים. אני המגן שלכם. אני המגן. וחבר הכנסת סמוטריץ קבע: מותר לשרוף ילדים ערבים, זה לא טרור. הוא קבע, והוא לא חוזר בו. זאת בושה, ועל דברים כאלה, אדוני ראש הממשלה, לממשלה עצמה אסור לעבור לסדר-היום. חבר כנסת שמעודד שרפת ילדים בגלל שייכותם האתנית הוא בעיני נותן רוח גבית לטרור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. אני מתכבד להזמין את השר סילבן שלום לסכם את הדיון בשם הממשלה, ואז נצביע על כל הצעות האי-אמון. בבקשה, אדוני השר. <שר הפנים סילבן שלום:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שמענו כאן רבות על הקיפוח שממשלת ישראל מפעילה כלפי המגזר הערבי בחלוקת משאבים. אני, לפחות בחלקה שאני מתעסק בה, יכול לומר לך, אדוני היושב-ראש, שיש קיפוח של הסקטור היהודי. מה זאת אומרת? אנחנו, בשנה הזאת – הרי יש נוסחה של מענק האיזון, מודל מענק האיזון: כל היישובים הלא-יהודיים מקבלים 100% מענק איזון. 100%, לא אגורה אחת פחות. היהודים, לעומת זאת, רק 84%. אז מי המקופח כאן, תגידו? אף אחד. לכן, האמירה הזאת שלפיה לא מחלקים את המשאבים אינה נכונה, ואינה נכונה בלשון המעטה. אנחנו מאפשרים גם – למרות שהם מקבלים 100% – גם מענק שר וגם ברזרבה לפיתוח וגם בכל שאר הדברים, אבל בשנה הזאת זה מה שקורה. כשהייתי השר לפיתוח הנגב והגליל, לא היה יישוב אחד לא יהודי שלא קיבל תמיכה מהמשרד. אפילו לא אחד. יבוא יישוב אחד ויגיד שלא קיבל – אני לא נמצא פה יותר. אחד. גם דימונה קיבלה, גם אשכול קיבלה, גם עכו קיבלה – לא, כפר-קאסם לא היה ב"נגב גליל", אבל הוא מקבל עכשיו. הוא מקבל עכשיו. לכן, לבוא ולטעון את הטענה הזאת – צר לי, אין לה שום אחיזה ושום בסיס. אני לא יכול לדבר על הכול באופן כללי, כי במשרדים אחרים אני לא יודע מה קורה, אבל אני יכול לדבר על המשרד שאני אמון עליו, שנותן את השירותים לרשויות המקומיות, והן נותנות שירותים לאזרחים. הן נותנות שירותים בתחום של חינוך, בתחום של רווחה, בתחום של תשתיות, בתחום של שיפור פני העיר, בתחום של נוער, בתחום של קשישים – כל הדברים האלה ניתנים בנפש חפצה. זה לא על חשבון הסקטור היהודי, אלא זה בגלל העובדה שאנחנו הצלחנו לקבל תוספת משמעותית. בשנה הזאת הצלחנו להגיע למענקי איזון של 3 מיליארד ו-100 מיליון שקלים. סכום ללא תקדים. ללא תקדים. חצינו את קו 3 המיליארדים, ובסופו של דבר הכספים האלה באים לכל אחד מהאזרחים, באים לטובת האזרחים כולם. לכן, השנה מענק האיזון יהיה הרבה יותר גדול, וכמו שאמרתי – ברשויות המקומיות הלא-יהודיות זה יהיה בצורה הרבה הרבה יותר משמעותית מאשר היה בעבר. עשינו זאת גם בוועדות גבולות, גם בדברים אחרים. אני יכול להגיד לכם שההליכה לקראת התושבים היא גם בהגדלת מענקי האיזון, וגם ביחס ל-2016 אני החלטתי שלא תהיה העלאה בארנונה. לא נעלה ארנונה ב-2016, כך שהאזרחים לא יצטרכו לשלם יותר מכיסם בשנה הזאת. ב-2016 אין גידול בארנונה, וזה דבר חשוב מאוד, שטוב לדעת אותו. לכן, מדיניות האפליה איננה. לגבי נושא החוץ – כישלון ממשלת נתניהו ביחסי חוץ. אני יכול לומר לכם, אני חזרתי בסוף-השבוע מוועידת הים התיכון ברומא. כולם עמדו בתור להיפגש, כולם; משר החוץ של רוסיה, לשר החוץ של איטליה, לשרי חוץ נוספים. נציגים מכל העולם עמדו בתור להיפגש עם הנציגים הישראלים, מתוך רצון להיות בקשר עם הממשלה הישראלית. ושם שמעתי את סאיב עריקאת, שמדבר לפני, ואומר שהוא בעד שתי מדינות לשני עמים בגבולות 67'. <זאב בנימין בגין (הליכוד):> הוא לא אמר "שני עמים", הוא אמר – – – <שר הפנים סילבן שלום:> לא לשני עמים, כמובן. Two-state solution, כמובן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. <שר הפנים סילבן שלום:> שתי מדינות בלבד, חבר הכנסת בני בגין. אבל אמרתי לו: אני מבקש ממך – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <שר הפנים סילבן שלום:> – – לא להגיד את זה ברומא; להגיד את זה ברמאללה, להגיד את זה בשכם, להגיד את זה בג'נין, בחברון, שם תגיד את הדברים האלה, לא פה, באירופה, או בוועידת "הארץ" שהייתה עכשיו בניו-יורק. תגיד את הדברים האלה אצלך, בטלוויזיה שלך, ברדיו שלך, בספרים שלך, ספרי הלימוד. לא לדבר באירופה בצד אחד; ובצד השני – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <שר הפנים סילבן שלום:> עיסאווי, אתה יודע מה היה לפני שבועיים וחצי – אני אומר את זה גם לך, זוהיר, שניכם נמצאים במפלגות לא ערביות – לפני שבועיים וחצי, שלושה שבועות, בשיא הסכינאות, אולי חודש, מראים בטלוויזיה הפלסטינית – מראיינת שני ילדים קטנים בני חמש – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אנחנו נגד זה, מה לעשות. <שר הפנים סילבן שלום:> – – ושואלת את אחד מהם: מחמוד, מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול? <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה לא – – – <שר הפנים סילבן שלום:> מה הוא עונה לה? לא שהיד, כמו שכולם חושבים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כבוד השר – – – <שר הפנים סילבן שלום:> הוא יותר חכם. הוא אומר לה: אני רוצה להיות מוהנדס. למה מוהנדס? למה מהנדס? כי אז אם אני אהיה מהנדס אני אדע לבנות פצצה שתהרוג את כל היהודים בעולם. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, לא. <שר הפנים סילבן שלום:> למה לו להיות שהיד? שהיד הוא מתאבד. ככה הוא רק הורג את היהודים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, זה לא נכון. <שר הפנים סילבן שלום:> לא נכון? בן חמש, במו-עיני ראיתי את זה. כל שרי הקבינט – אני רוצה להגיד לך עוד דבר: בטלוויזיה הממלכתית הפלסטינית, בימים אלה, אף אחד לא מוכן לגנות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גינינו, גינינו. <שר הפנים סילבן שלום:> לא אתה, אתה ישראלי, מה אתה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – כל הכנסת. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אלה שכתבו על הקיר בעזה, מה כתבו על הקיר בעזה? <שר הפנים סילבן שלום:> זה לא רשמי, זה לא ממלכתי. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> כתבו על הקיר בעזה – – – <שר הפנים סילבן שלום:> זה הבדל גדול, חברת הכנסת זועבי, זה עניין אחר לחלוטין. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <שר הפנים סילבן שלום:> אם היו כותבים בנצרת אזרחים, זה היה דומה לזה, אבל לא הרשות הפלסטינית. אם הייתה עושה את זה ממשלת ישראל, זה היה אחרת. את יודעת – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <שר הפנים סילבן שלום:> – – שהרשות הפלסטינית משלמת 40 מיליון שקל – אני לא זוכר אם זה כל חודש או כל שנה, אני חושב שזה כל שנה – לאסירים הפלסטינים? 40 מיליון שקל לשנה לאותם רוצחים – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – הרגו את אבא שלו. <שר הפנים סילבן שלום:> – – ולאותם מרצחים שעשו את זה. זה דבר שלא ייעשה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <שר הפנים סילבן שלום:> אדוני היושב-ראש, הדברים האלה נעשים כאשר מדברים על רצון לשלום. אנחנו נמשיך ונשאף להגביר את הביטחון, להגיע לשלום, אבל שלום שיהיה שלום אמיתי. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר סילבן שלום. חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים – נא לשבת, חברי הכנסת. חברי הכנסת, נא לשבת. חבר הכנסת סלומינסקי, נא לשבת. חבר הכנסת צחי הנגבי, נא לשבת. חבר הכנסת משולם נהרי, נא לשבת. <דברי יושב-ראש הכנסת לזכרם של חבר הכנסת לשעבר משה עמאר וחבר הכנסת והשר לשעבר יוסי שריד, זיכרונם לברכה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו נכבד במליאה את שני חברינו שהלכו בתקופה האחרונה לעולמם: חבר הכנסת משה עמאר, שכיהן כחבר הכנסת התשיעית, וחבר הכנסת יוסי שריד, שכיהן בלא פחות מתשע כנסות. אבקש מחברי הכנסת לקום לזכרם. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרם של המנוחים.) נא לשבת. חברי הכנסת, לא מכבר הלך לעולמו חבר הכנסת לשעבר משה עמאר, והוא בן 93. משה עמאר כיהן בכנסת התשיעית, בשנים 1977–1981, באותן שנים הזכורות כשנות המהפך הפוליטי. עמאר, שהיה עורך-דין במקצועו, היה חבר במפלגת מפ"ם, ושימש מזכיר ויושב-ראש סניף חיפה של התנועה. בכנסת כיהן כחבר בסיעת המערך, והיה חבר בוועדות החוקה, חוק ומשפט ובוועדת הפנים ואיכות הסביבה. לפני שנים אחדות זכה לאות "יקיר חיפה" על פעילותו הציבורית, ובכלל זה על פעילותו כראש העדה הספרדית בחיפה. אני שולח, בשם הכנסת וחבריה, תנחומים לבני משפחתו, למכריו ולמוקיריו. יהי זכרו של חבר הכנסת לשעבר משה עמאר ברוך. חברי הכנסת, אנחנו מעלים גם את זכרו של חברנו חבר הכנסת לשעבר והשר לשעבר יוסי שריד, שהלך לעולמו לא מכבר – המשפחה סיימה לשבת שבעה עליו רק ביום שישי, והוא בן 75. יוסי שריד היה מן הפרלמנטרים הבולטים בדור האחרון, ממעצבי דמותו של מחנה השמאל בישראל ומדובריו הבולטים; יש שיאמרו שהיה אולי הרהוט שבהם. הוא החל את דרכו כאן בכנסת ב-1974 בסיעת המערך, ולימים היה ממנהיגי סיעת מרצ על גלגוליה, וכמובן יושב-ראש התנועה. בין היתר כיהן כשר לאיכות הסביבה וכשר החינוך. היה חבר בלא-פחות מתשע כנסות, מן השמינית עד זו השש-עשרה, תקופה המשתרעת על פני יותר מ-30 שנים. לאורך כל התקופה כמעט היה חבר בוועדת החוץ והביטחון, וכמובן בוועדות נוספות, ובכולן השמיע ברמה את קולו הייחודי. דומני כי יוסי שריד ייזכר בעיקר כאיש עקרונות, חריף, נבון וחד לשון, והעברית המשובחת שבפיו, שמצאה את ביטויה בשלל פעילויותיו, בשידורי הרדיו, בספריו ובשיריו, הייתה מופת והשראה לרבים. שריד היה בכל מאודו אכפתי ומעורב מאוד במתרחש בהוויה הישראלית והטביע חותם עמוק על החיים הציבוריים בישראל במשך תקופה משמעותית, כמעט נצח במונחי זמננו. הוא היה ויישאר מופת ליושר אינטלקטואלי. גם בני פלוגתא שלו, והיו לו רבים כאלה, ידעו היטב כי לפניהם אדם משכיל, רחב אופקים, איש אשכולות שדבריו דברי טעם שיש להאזין להם. שריד היה בנשמתו איש העט והמילה: סופר ומשורר, פובליציסט חד וחריף. לאחרונה סגר מעגל ושב לשדר ברדיו, הפעם ב"גלי צה"ל", בדומה לעיסוק שבו החל בצעירותו כקריין ב"קול ישראל". אני שולח תנחומים למשפחתו – לאלמנתו דורית, לילדים ולמוקיריו הרבים. יהי זכרו ברוך. <הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה והמשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. כישלון ממשלת נתניהו ביחסי חוץ והפקרתה את ביטחון הפנים;> <2. מדיניות האפליה בתקציב המשמר אי-שוויון בחלוקת משאבים;> <3. ממשלת ישראל ממשיכה להיכשל בהבטחת ביטחון אישי לאזרחיה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת האי-אמון מטעם המחנה הציוני: כישלון הממשלה ביחסי חוץ והפקרתה את ביטחון הפנים. מי בעד? מי נגד הצעת האי-אמון? נא להצביע. בעד האי-אמון, נגד – נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – 52 נמנעים – 7 הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 38 בעד, 52 נגד, שבעה נמנעו. הצעת האי-אמון לא התקבלה. הצעת האי-אמון מטעם הרשימה המשותפת: מדיניות האפליה בתקציב המשמר אי-שוויון בחלוקת משאבים. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 43 נגד – 52 נמנעים – אין הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 43, נגד – 52, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת האי-אמון לא התקבלה. אנחנו עוברים להצביע על הצעת האי-אמון מטעם יש עתיד: ממשלת ישראל ממשיכה להיכשל בהבטחת ביטחון אישי לאזרחיה. מי בעד? מי נגד הצעת האי-אמון? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – 52 נמנעים – 4 הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 38, נגד – 52, ארבעה נמנעו. אני קובע כי הצעת האי-אמון לא התקבלה. הכנסת דחתה את כל הצעות האי-אמון. לפני שנמשיך בסדר-היום, ברצוני לקדם בברכה את חברי משלחת הפורום למנהיגות אוסטרליה–ישראל–בריטניה. (מחיאות כפיים) Welcome to the Knesset. חברי המשלחת נפגשו היום עם חברי כנסת רבים, ובהם אני, במסגרת כינוס מיוחד שהוכן לכבודם בשיתוף הכנסת והעמותה לחילופי תרבות אוסטרליה–ישראל. במשלחת משתתפים חברי פרלמנט רבים מאוסטרליה ומבריטניה. אנו שמחים על ביקור המשלחת בכנסת ומקווים להמשך שיתוף הפעולה. Welcome again. ברוכים הבאים לישראל. ברוכים הבאים לכנסת. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה מטעם ועדת הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת יואב קיש. <יואב קיש (בשם ועדת הכנסת):> שלום, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אבקש להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות הכנסת הבאות מטעם סיעת הבית היהודי: במקום ינון מגל שפרש מהכנסת – בוועדת החוץ והביטחון תכהן חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי; בוועדת הכנסת תכהן חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, ובוועדה לענייני ביקורת המדינה יכהן חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יואב קיש. אין צורך בהצבעה. <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הדואר (תיקון מס' 12) (רישום פרטי שולח על-גבי דבר דואר רשום וציונם בהודעה), התשע"ד–2014> [מס' מ/881; "דברי הכנסת" ה-19, מושב שני, חוב' ל"ז, עמ' 12628.] <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין למסור הודעה על החלת דין רציפות. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, בהתאם לסעיף 1 לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה, על דעת הממשלה, להודיע במליאת הכנסת על רצונה של הממשלה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הדואר (תיקון מס' 12) (רישום פרטי שולח על-גבי דבר דואר רשום וציונם בהודעה), התשע"ד–2014 – הצעות חוק, הממשלה, מס' 881, מיום 21 ביולי 2014. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לכבוד השר. <הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 29), התשע"ו–2015> [מס' מ/951; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ט, עמ' 4611; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת החוק הראשונה: הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 29), התשע"ו–2015, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף. כן, אדוני, עשר דקות. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> גברתי יושבת-ראש הישיבה, חברי כנסת, במסגרת חוק התקציב 2015–2016 יש כמה מהלכים לשיפור השירות של הרפואה הציבורית לעומת הרפואה הפרטית שמשתלטת בצורה זו או אחרת על חיי היום-יום שלנו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> סליחה, אדוני. דקה בבקשה. חברי הכנסת, אנחנו מבקשים שקט באולם. מי שמעוניין לדבר יכול לעשות את זה מחוץ לאולם. רבותי, אנחנו מבקשים שקט. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת החוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 29), התשע"ו–2015, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת חוק זו פוצלה מהצעת חוק ההסדרים. בהצעת חוק זו מוצע להסמיך את שר הבריאות, בהסכמת שר האוצר, לקבוע בתקנות כללים בעניין איסור על רופא – תקשיבו, זה מאוד חשוב. זה בעיקר טוב – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, זה נורא קשה לדבר מכאן כשיש רעש כזה באולם. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> זה במיוחד טוב לאוכלוסיות החלשות. – – – איסור על רופא שטיפל במטופל במסגרת הרפואה הציבורית להמשיך את הטיפול באותו אדם במסגרת הרפואה הפרטית במוסד ציבורי, במשך תקופה של בין ארבעה לשמונה חודשים, מה שאנחנו קוראים בהמשך "תקופת הצינון". מטרתה של ההוראה האמורה למנוע הסטה של מטופלים שפנו לקבלת טיפול במערכת הרפואה הציבורית לרפואה הפרטית, וזאת על-ידי איסור על הרופא שטיפל במטופל במערכת הציבורית, שהיא מרכז עניינו בדרך כלל, להמשיך את הטיפול באותו מטופל במערכת הרפואה הפרטית. מהנתונים שהצטברו, ל-45% מהניתוחים אשר בוצעו במסגרת הביטוח המשלים קדם מפגש עם אותו רופא במסגרת הרפואה הציבורית. כלומר, מטופל במערכת הציבורית המשיך את הטיפול במסגרת הטיפול המשלים. אתם יכולים לנחש מי נהנה מהשירות הזה ואיך המערכת כולה מטפלת ומתקפלת כדי להעמיד תנאים, שאני קורא להם אפילו מושחתים, כדי שהאנשים האלה יקבלו טיפול מהיר ככל האפשר. רובם המכריע של הניתוחים האלו נמצאים בטווח של עד שלושה חודשים במעבר מהטיפול הציבורי לטיפול הפרטי. כלומר, הצעת החוק תחול עליהם. אני חייב להגיד שכל הדברים האלה, אני יכול להגיד, נסמכים גם על דעותיהם של שר האוצר ושר הבריאות, ואני בטוח ששל רבים מכם. תכליתו של התיקון המוצע היא להבטיח כי המטופלים יקבלו את הטיפול הנדרש להם במסגרת הרפואה הציבורית הרגילה, ובכך יופחתו הוצאות משקי-הבית על שירותי בריאות פרטיים. אישור הצעה זו ואישור התיקון לפקודת בריאות העם (מס' 28) – איסור תשלום ישיר לרופא עבור שירות הניתן במוסד רפואי – אשר במסגרת חוק ההסדרים, מהווים צעד נוסף במהלכים לחיזוק הרפואה הציבורית – מה שאני העזתי לקרוא "התחלת הפירוק של המנוע של הרפואה הפרטית" – והגברת יעילותה, הגדלת השוויון והורדת יוקר המחיה. הוועדה קבעה כי בתקופה של שלוש שנים לאחר קבלת החוק, שר הבריאות ידווח פעמיים בשנה על יישומו של ההסדר המוצע ועל השלכותיו, בין היתר מעקב על העומסים והתורים במערכת הציבורית – מכה שחייבים להמשיך ולהתמודד אתה – ואחר הקצאת המשאבים הנדרשים לפריפריה בשל יישום החוק. אני רוצה להודות לחברי הכנסת בוועדה, שעמלו קשות כדי לקדם את החוק: לצוות הוועדה בניהולה של ענת כהן, לצוות המשפטי עם שמרית גיטלין, לאנשי משרד האוצר ואנשי משרד הבריאות על העבודה המשותפת, המאומצת והיסודית, ובתקווה שתביא לשינוי במערכת הבריאות הציבורית ולהשבחתה ולהורדת יוקר המחיה. הצעה זו מוגשת ללא הסתייגויות, ואני פונה לחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת אלי אלאלוף. אין הסתייגויות, לכן אנחנו מייד נעבור להצבעות. חברי הכנסת, אני מבקשת לשבת. כל מי שמעוניין להצביע, נא לחזור למקומכם. אנחנו נעבור כעת להצבעה – הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 29), התשע"ו–2015, קריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–2 – 72 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 72, אין מתנגדים, אין נמנעים. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 73 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 29), התשע"ו–2015, נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 73, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 29), התשע"ו–2015, עברה בקריאה שלישית והיא נכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 10), התשע"ו–2015> [מס' מ/944; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' ט"ו, עמ' 3014; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 10), התשע"ו–2015. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט חבר הכנסת יעקב מרגי. <יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, הנני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 10), התשע"ו–2015. הצעת חוק זו היא מיזוג של שתי הצעות חוק: האחת, הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 13), התשע"ה–2015, שהוגשה מטעם הממשלה; השנייה, הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – החמרת ענישה בגין התעללות בבעלי-חיים), התשע"ה–2015, שהוגשה מטעם חבר הכנסת איציק שמולי וקבוצה גדולה של חברי כנסת מסיעות הבית השונות. אני מודה לחבר הכנסת איציק שמולי שניאות ליטול על עצמו את האחריות בוועדת משנה של ועדת החינוך, את כל סוגיית צער בעלי-חיים, והוא מחויב לזה ומסור לזה. חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים), התשנ"ד–1994, נחקק במטרה ליצור את המסגרת החוקית הכוללת והמקיפה להגנה על רווחת בעלי-החיים. תכלית החוק היא להגן על בעלי-חיים המוחזקים בידי אדם ובאחריותו ולהבטיח כי ככל שנדרשת פגיעה בבעלי-החיים, היא נעשית לתכלית אנושית ראויה ובאופן מידתי. הצעת החוק מבקשת לתקן כמה נושאים הנוגעים באופן יישום החוק ואכיפתו, בהתאם ללקחים שנלמדו מהניסיון שנצבר במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, האחראי לביצוע החוק. נושאים אלה כוללים, בין היתר: עדכון והתאמה של הגדרות; הטלת חובה על בעלים וכן על מחזיק בעל-חיים המוגדר מי שבעל-חיים ברשותו או באחריותו, לרבות במסגרת עיסוקו, למנוע התעללות בו ולספק לו את צורכי מחייתו; שיפור ועדכון ההוראות בעניין תפיסת בעלי-חיים והתנאים להחזרתם לבעליהם או למחזיק בהם; תשלום הוצאות בשל תפיסת בעל-חיים ובשל הטיפול בו, והוראה בעניין הפעלת סמכויות לפי דינים אחרים הנוגעים בגידול; החזקה וטיפול בבעלי-חיים ובתוצרתם. כמו כן מוצע לתקן את סעיף התקנות ולהוסיף בו את הסמכת שר החקלאות להתקין תקנות בנושאים שונים, לרבות בעניין ייצוא, מסירה לאימוץ, אגרות, ייחוד פעולות רק למי שיש בידיו תעודה, הכשרות נדרשות לצורך ביצוע פעולות לפי החוק, חובות דיווח ותיעוד ומסירת הודעות. אחד התיקונים המרכזיים בהצעת החוק הוא החמרת הענישה על עבירות שנעברו בנסיבות מחמירות. מוצע כי מי שעובר על הוראת איסור עינוי, התאכזרות או התעללות שבסעיף 2(א) לחוק, תוך גרימת סבל חמור בכוונה, דינו מאסר ארבע שנים, במקום שלוש שנים. עוד נקבע בסעיף העונשין, שלעניין תאגיד שעבר עבירה לפי החוק, דינו כפל הקנס הקבוע לאותה עבירה, ונוספה בו סמכות לבית-המשפט לצוות, נוסף על כל עונש שיטיל, על הגבלת אדם מלהחזיק בעלי-חיים. תיקון חשוב נוסף מוצע בנושא אחריות נושאי משרה בתאגיד שעיסוקו בבעלי-חיים. מוצע כי נושא משרה בתאגיד כאמור יהיה חייב לפקח ולעשות ככל האפשר למניעת ביצוע עבירות מסוימות, לפי החוק, בידי התאגיד. מאחר שלא כל העבירות בחוק או לפי החוק היו מכוסות בסעיף זה, הכניסה הוועדה בהליך החקיקה תיקונים בנושא זה, ולתוספת המוצעת לחוק הוכנסו תקנות נוספות, שלגביהן תחול אחריות נושא משרה בתאגיד; כך, למשל, בנושא החזקת בעלי-חיים שלא לצרכים חקלאיים, החזקה של עגלי חלב ומופעים של בעלי-חיים, מאחר שבנושא תנאי ההחזקה והטיפול בבעלי-חיים בבתי-מטבחיים ובבתי-נחירה לא הותקנו עדיין תקנות, הוסיפה הוועדה סעיף להצעה, שלפיו תקנות כאמור יובאו לאישור הוועדה בתוך תשעה חודשים, ומשרד החקלאות התחייב להביא לאישור הוועדה תקנות אלה וגם תקנות כלליות בנושא החזקת עגלים, וכן להוסיפן להוראות התוספת שלגביהן קיימת אחריות נושא משרה בתאגיד. הוועדה מייחסת חשיבות רבה לנושא זה ותמשיך לעקוב אחריו ולפעול לתיקון החוק בעניין זה, ככל שיידרש. אני רוצה לומר לחברי הכנסת, גם בנושא החמרת הענישה – אומנם לא יצאנו כשכל תאוותנו בידנו, אבל עדיין יש תוספת, יש התקדמות, ואני מאמין שבהמשך, ככל שהמודעות תגבר והמצב של החוק הזה ילך וישתפר, מצבם של בעלי-החיים ילך וישתפר. אני מבקש מהכנסת להצביע בקריאה שנייה ושלישית על החוק. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. הסתייגות ראשונה – של חבר הכנסת איציק שמולי. יש לך חמש דקות להציג לנו את ההסתייגות שלך. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, היום בבוקר ביקרתי בכלבייה העירונית בירושלים, ומדי חודש אני מבקר במתקן כזה או אחר כדי להסתכל לבעלי-החיים בעיניים. ככה אי-אפשר לבלבל אותך עם העובדות; ככה אין לך הפריבילגיה להגיע לבית הזה ולאבד את המוטיבציה בנושא הזה. זה מאבק קשה, וזה מאבק שלוקח ממך כל כך הרבה. חוק הוא רגע של שיא בכנסת, ולפעמים רגע של שלמות, ואפילו של שמחה אישית. אבל לנוכח מה שראיתי היום, וראיתי בשבועות האחרונים, אז אני אולי המחוקק הכי עצוב שתראו היום. כן, צריך להגיד את זה – אנחנו עושים היום צעד חשוב, צעד משמעותי, בהגנה על בעלי-החיים במדינת ישראל, ואני מאמין בכל לבי שסעיפי החוק יעמדו כחומה בצורה ויפרידו בין בעלי-החיים לבין המתעללים. אבל אתה מסתכל על התופעה, על הממדים הענקיים שהיא הגיעה אליהם, ועל מידת האכזריות שאתה מגלה כל פעם מחדש, ואתה לא יכול להתחמק מהרגעים האלה, הרגעים האלה שתופסים אותך בייאוש מוחלט. אתם יודעים, אומרים עלי שאני אחד חברי הכנסת היותר-פעלתניים פה. אבל אם יש משהו אחד שמוריד אותי לקרשים, זה הדבר הזה. אני וחברת הכנסת גרמן חברים באותה קבוצת ווטסאפ, קבוצה שקוראים לה שדולת בעלי-החיים, וגם יעל וגם אני חרדים מפני דבר אחד ביום, אתם יודעים מהו? – שהקבוצה הזאת, הווטסאפ שלה ירטוט, כי אז מגיע הרגע שאנחנו מבינים שנכשלנו פעם אחת נוספת; אנחנו מבינים שעוד רגע תגיע תמונה נוספת, דיווח נוסף מאתי אלטמן, או מ"אנונימוס", או "מצער בעלי-חיים" על עוד כלב, ועל עוד חתול, ועל עוד דבר שנוסף לסטטיסטיקה הזאת, של מסכת ההתעללות הקשה. ואם לומר את האמת, אני כבר לא יודע אם להיות רגיש לעוולות האלה כאן בבית הזה זה יתרון או חיסרון, כי הרבה פעמים אומרים לך: תתמקד במקרו, תעזוב את האנשים שם בקצה, ותוציא רק איזה אמירה בומבסטית לתקשורת; חסרי הישע לא באים לקלפי, בטח לא אלה שהולכים על ארבע, אז מה אתם משקיעים בזה כל כך הרבה? אבל יש משהו אחד – אני אומר לכם – שמוציא אותי משלוותי, ופשוט לוקח את כל האנרגיה שלי ומפיל אותי לקרשים, וזה הרגע הזה, שהווטסאפ של שדולת בעלי-החיים רוטט. יש דבר אחד שהוא בלתי נסלח בעיני, וזה פגיעה בחסרי ישע, הפגיעה באלה שאתה יכול לפגוע בהם רק כי אתה יותר חזק, אם קשישים סיעודיים, אם חוסים במוסדות סגורים, ובוודאי ובוודאי בעלי-החיים. ותופעת ההתעללות הגיעה בחברה הישראלית לממדים שהם חסרי תקדים. רק בזמן האחרון תושב טייבה צבע חתול בצבע ורוד, ככה, בשביל הכיף, והרעיל אותו. אז חלק פה חושבים, אה, זה בטח היה ביישוב של ערבים. אז אני אספר לכם, שנהג יצירתי במיוחד לקח כלב בכביש 443, דחף אותו לעגלת סופר, כדי שלא ילכלך לו את האוטו, והתחיל לעלות אתו לירושלים. אז אתם אומרים לעצמכם: זה רק באזורי הספר, נכון? אז אני אספר לכם, שברחובות כמה נערים חצופים במיוחד פיתו גורי חתולים לצאת מהמחבוא רק כדי שהם יוכלו לשחק אתם בקליעה למטרה – הם היו המטרה, ובלוקים של בניין היו החץ. אז אתם אומרים לעצמכם: אה, זה לא קורה בתל-אביב. לפני כמה ימים ניצול שואה שמעניק – כל מה שהוא עושה זה להאכיל חתולים – סופג מכות רצח, כי להאכיל חתולים נהיה לפשע במדינת ישראל. ואני יכול להמשיך עוד ועוד, תגידו לי לא, זה לא, זה פרחחים – תסכלו מה קרה בצה"ל עם יחידת העילית שלנו – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אבל הזמן תם. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני מבקש עוד דקה אחת. – – וארגוני בעלי-החיים יגידו לכם שזה אפילו לא מאית מהמקרים. זה כבר לא מגיע ממקום אחד, זה בכל המדינה. וזה לא רק בסמטאות החשוכות של העיר, זה ברחובות הכי ראשיים שלה. וזה לא רק מקרים חריגים של מוחלשים שבאים להוציא את התסכולים שלהם, זה קורה גם אצל בני-טובים, מתוך שעמום. הפרטים משתנים ממקרה למקרה. מה שלא משתנה לעולם זה חוסר הצדק. ומה שלא צודק זה לא רק הכאב והייסורים, זה בעיקר האדישות שאנחנו מפגינים כלפי התופעות האלה. כבוד השופט חשין, זיכרונו לברכה, לוחם גדול למען זכויות בעלי-החיים, אמר: "החיה כמוה כילד – הנה תמימה, אין היא מכירה ברוע ואין היא יודעת כיצד להתמודד עמו". סבל הוא סבל, ולא משנה אם הסובל הוא בן-אדם או בעל-חיים מסוג אחר. ולסיום, גברתי היושבת-ראש, אנחנו מסרבים לפקוח את העיניים, משכנעים את עצמנו תמיד שבמדינת ישראל יש משהו שהוא חשוב יותר, ודחוף יותר, ובוער יותר, מגור חתולים שעקרו לו את העיניים או מכלבה שהציתו אותה. ואם בעלי-החיים היו יכולים לדבר היום, הם היו שואלים אותנו רק שלוש שאלות: איך בבית-המשפט יוצאים בעונשים כל כך מגוחכים? <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> איך בפרקליטות כל כך הרבה אנשים, התיק שלהם נסגר מחוסר עניין לציבור? איך במשטרה יותר מדי אנשים שמתלוננים נחשבים מטרידנים? אז יש לנו הרבה מאוד סיבות להיות פסימיים, אבל יש לנו סיבה אחת להיות אופטימיים, וזה העובדה שהבית הזה התחיל להיות מאוחד סביב סוגיית צער בעלי-חיים, ועל הצעת החוק שלי חתמו כ-80 חברי כנסת ואישרו אותה. אני רוצה להגיד רק תודה לשר החקלאות אורי אריאל, לשר להגנת הסביבה אבי גבאי, ליושב-ראש ועדת החינוך, לארגוני בעלי-החיים, שעושים עבודה נהדרת, לשותפתי להובלת השדולה יעל גרמן, ולצוות המסור שלי – יריב צור שור, אלעד גודינגר, יעל אדיב, טלי לזניק וטל גביש. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. בשל חשיבות הנושא לא יכולתי להפסיק אותך מרגע שעלית פה לבמה. הסתייגות נוספת, של קבוצת הרשימה המשותפת – יציג אותה חבר הכנסת דב חנין. יש לך עשר דקות – גם על ההסתייגות הבאה; יחד עשר דקות, כדי שזה יהיה ברור. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, חברי חבר הכנסת איציק שמולי, הדברים המרגשים שלך נכנסו, אני מקווה, ללב של כולנו ונשמעו בקשב רב גם אצל אותם אנשים שצופים בנו כרגע בשידור. עמיתי חברי הכנסת, החוק שבפנינו הוא חוק חשוב. זה חוק שמציע שורה ארוכה של תיקונים בחוק צער בעלי-חיים, שמטרתם להגן ולעגן בחקיקה הגנה אמיתית על בעלי-חיים מפני התעללות, מפני אכזריות, מפני רוע, מפני פגיעות. התיקונים האלה הם רבים ומגוונים, הם הוצגו כאן על-ידי יושב-ראש הוועדה, אני מצטרף לדבריו, אני גם מצטרף לדברי חבר הכנסת איציק שמולי, שקדם לי, לגבי חשיבות הנושא וחשיבות הצורך לעדכן ולחדד את החקיקה שלנו שמתייחסת לסוגיית ההגנה על בעלי-החיים. התעללות בבעלי-חיים היא גרימת סבל נורא ומיותר, וללא ספק, כשאנחנו בוחנים את החברה שלנו ואנחנו רואים את המקרים הרבים והנוראים של פגיעות בבעלי-חיים, אין לנו אלא להבין שהדבר הזה מבטא – הוא ביטוי נוסף של המשבר הערכי העמוק, המשבר המוסרי שהחברה שלנו נמצאת בו. המשבר הזה מוביל לפגיעות בכל מיני מישורים ובכל מיני צורות, אבל האכזריות שאנחנו רואים ביחס לבעלי-חיים היא לפעמים הקשה ביותר להבנה. ואני רוצה דווקא להתייחס למנגנון שיש מאחוריו רציונל, כי אליו אני מתייחס, אליו אנחנו מתייחסים, בהסתייגות שלנו. יש כל מיני סוגים של התעללות בבעלי-חיים. יש התעללות בבעלי-חיים מתוך רוע; דיברנו על המשבר הערכי המוסרי שבחברה שלנו. אבל יש גם התעללות בבעלי-חיים שבאה מאינטרסים, מתוך תעשייה שמשתמשת בבעלי-חיים כדי להפיק מהם מוצרים. בתוך התעשייה הזאת, הסבל של בעלי-החיים הוא סבל מובנה, אבל לעתים רבות גם כאן, מעבר לסבל הישיר שנוצר מזה שהופכים בעל-חיים למוצר, יש גם סבל נוסף, שהוא מין תוצאה מתגלגלת של הרוע שנמצא בתוך המערכת הזאת. ואם אנחנו רוצים להתמודד עם התופעה הזאת, אנחנו חייבים לייצר את הכלים הנכונים והמדויקים שיאפשרו לנו התמודדות. כמה כלים כאלה יש בחוק הזה, אבל כלי אחד חסר, וזה כלי שהוא חיוני ממדרגה ראשונה, ובכך עוסקת ההסתייגות שלנו. אנחנו מבקשים, בעבירות חשובות מסוימות שנוגעות לפגיעות בבעלי-חיים, להטיל אחריות אישית גם על נושא המשרה בתאגיד. הטלת האחריות על התאגיד איננה מספיקה ואיננה מספקת. התאגיד תמיד יכול לגלם את הקנסות שהושתו עליו בחשבון ההוצאות ובדיווח לבעלי המניות. רק מנגנון של אחריות אישית על נושא המשרה בעבירות שמתאימות לנושא הזה יוכל להבטיח לנו את התוצאה של השינוי בהתנהלותם של תאגידים ביחס לבעלי-חיים. עמיתי חברי הכנסת, כמה תחקירים מזעזעים אנחנו עוד צריכים לראות? פעם בחברה א', ופעם בחברה ב', ופעם בחברה ג', ופעם בחברה ד'. אני לא נוקב בשמות החברות רק מתוך העובדה שאני בטוח אשכח את כולן, כי אלה חברות רבות ומגוונות. ובכל אחד מהתחקירים האלה מספרים לנו שהאחריות היא על הש"ג – זה אותו עובד שלא שם לב, הוא האחראי לכל הרוע שאנחנו רואים. לא מנהל התאגיד, לא הדירקטוריון של התאגיד, לא נושא המשרה בתאגיד. עמיתי חברי הכנסת, כל עוד התירוץ הזה יתאפשר, אנחנו לא נוכל לעשות את השינוי שאנחנו רוצים. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו הגשנו את ההסתייגות בסעיף 17ב, ובו אנחנו מציעים להוסיף את הסעיף הקטן הבא, ואני אקריא אותו כלשונו, ולאחר מכן אומַר כמה מילות הסבר: נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן באופן סביר למניעת ביצוע עבירות לפי סעיפים 2(א) ו-2א1 בידי התאגיד, או בידי עובד מעובדיו במסגרת עבודתו עבור התאגיד; המפר הוראה זו, דינו קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין; נעברה עבירה כאמור, חזקה היא כי נושא המשרה בתאגיד הפר את חובתו כאמור, אלא אם כן הוכיח כי פעל ללא רשלנות כדי למלא את חובתו. עמיתי חברי הכנסת, מה יש לנו כאן? יש לנו כאן את הקביעה העקרונית: לנושא משרה בתאגיד יש חובה לפקח ולעשות מה שניתן באופן סביר כדי למנוע עבירות לפי חוק צער בעלי-חיים. מי שמפר את החובה הזו, דינו עונש. ואם נעברה עבירה של פגיעה בבעלי-חיים, החזקה עוברת אל נושא המשרה להוכיח שהוא פעל כראוי במובן זה שהוא פעל ללא רשלנות כדי למלא את חובתו. הסעיף שאנחנו מציעים, עמיתי חברי הכנסת, הוא מאוד מאוד שקול, הוא מאוד מידתי. אין בו הגזמה ואין בו התלהמות. הוא סעיף שתפור היטב לתוך רקמת החוק הפלילי שלנו. אבל הסעיף הזה הוא חיוני, כי בלעדיו, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו נישאר במצב ההפקרות שבו תאגידים פוגעים בבעלי-חיים, שבו תחקירים רודפים אחד את השני, ובו, למרבית הצער, פעם אחר פעם האחריות מתגלגלת לש"ג, נושאי המשרה יוצאים פטורים בלא כלום, ואין שינוי. עמיתי חברי הכנסת, ההזדמנות, הרגע לעשות את השינוי הוא הרגע הזה. האפשרות לעשות את השינוי נמצאת היום בידינו בהעברת ההסתייגות הזאת. אני קורא לכל חברי הכנסת, קואליציה ואופוזיציה, להצביע בעד ההסתייגות שלנו ולהפוך את החוק הטוב הזה לחוק מצוין שיוכל לעשות באמת את השינוי ההכרחי הדרוש בנושא הגנה על בעלי-חיים מפני פגיעות. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני יושב-ראש הוועדה, האם ברצונך להתייחס להסתייגויות? חבר הכנסת מרגי, אני פונה אליך. <יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> לא. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שר החקלאות חבר הכנסת אורי אוריאל ביקש להתייחס. בבקשה, אדוני. יש לך עד חמש דקות להתייחסות. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> גברתי היושבת בראש – הנהלת הקואליציה, אני אדבר פחות מחמש דקות, אם זה מעניין אתכם. ראשית, אני מבקש להודות למשרד החקלאות, גם לייעוץ המשפטי, ל"צער בעלי-חיים" והאחרים, שהכינו את החוק הזה, והכנתו החלה כבר בקדנציה שלפנַי, ואני מודה לשר יאיר שמיר שהחל בעבודה. אני שמח מאוד להביא את החוק לקריאה שנייה ושלישית. כפי שנדמה לי ציין חבר הכנסת שמולי בקריאה הראשונה ואמר, הצעת החוק הזו במובנים רבים טובה יותר מהצעות החוק הפרטיות. יחד עם זה, צירפנו גם ודאי דברים מהצעות החוק האחרות. אני מאוד מבקש להודות לחבר הכנסת יעקב מרגי, יושב-ראש ועדת החינוך, שעשה עבודה טובה, מהירה, יעילה, כדרכו, ויחד אתו לצוות הוועדה, שאני לא רואה אותם – אה, אוקיי. אז תודה רבה לצוות הוועדה, שכרגיל עזר והכין והביא אותנו לקריאה השנייה והשלישית בשלום. אני מתייחס במילה להסתייגות של חבר הכנסת דב חנין ואחרים, לעניין האחריות האישית של מנהל בתאגיד. העניין הזה עלה בדיונים בינינו לבין חברי הכנסת בוועדה ומשרד המשפטים. משרד המשפטים לא הסכים לקבל את התיקון הזה שמעלה חבר הכנסת דב חנין, ולכן אנחנו נתנגד לו בהצבעה הפעם. יחד עם זאת, אני אומר לך, חבר הכנסת דב חנין, שאני מוכן ואף רוצה – לא רק מוכן, אלא בצורה אקטיבית – להמשיך את ההידברות בינינו, בהנחה שזה לא יעבור בפעם הזאת, כדי למצוא את הנוסח שמאפשר את זה. אין לי מחלוקת אידיאולוגית על העניין הזה או משהו, אלא ניסיון למצוא ניסוח. מובן שברגע שנגיע להסכמה נוכל להביא את זה לתיקון. עוד לא נשלמו החוקים והתקנות שצריך לעשות בתחום הזה, ואני מקווה מאוד שנספיק עוד לקדם את זה. הממשלה החליטה ביום ראשון האחרון שנושא צער בעלי-חיים יישאר במשרד החקלאות ופיתוח הכפר. זו עבודה של שנתיים שעשה מנכ"ל משרד ראש הממשלה מר הראל לוקר, והמשיך מר גרונר, המנכ"ל הנוכחי. זו החלטה נכונה שאומצה על-ידי הממשלה, ואנחנו נקדם את הדברים ב-2016 גם בתחום התקנות וגם בתחומים נוספים שמתחייבים הן לגבי חיות מחמד והן לגבי חיות שהן למאכל, כמו תרנגולות ופרות, וכן הלאה. הדברים האלה יקבלו תשומת לב. אנחנו יצאנו בקול קורא למחקר בנושא אפרוחים שהם זכרים וכיום הורגים אותם במיליונים בגלל שהם לא נותנים ביצים, ואני מקווה מאוד שנמצא בתחום המחקר תשובות איך לדעת את מין האפרוח שבביצה, ואז נוכל לחסוך את הדבר הקשה הזה, ונביא להתקדמות. סך הכול יש בהחלט התקדמות. אני אסיים בזה שבכוונתנו לפגוש את כל העמותות שעוסקות בנושא, כפי שעשיתי לפני כשלושה חודשים, בינואר-פברואר בשנה הקרובה. בעוד חודשיים-שלושה ניפגש אתם לסבב נוסף כדי ללמוד מהם ולראות את שיתוף הפעולה שהולך וגובר. תודה רבה לכל העוסקים במלאכה, תודה לחברי הכנסת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר החקלאות חבר הכנסת אורי אריאל. רבותי, אנחנו עוברים להצבעות. כפי שצוין, לסעיפים 1–17 אין הסתייגויות, ולמרות זאת האופוזיציה הגישה בקשה – הממשלה מבקשת הצבעה שמית. שוב, על סעיפים 1–17, כנוסח הוועדה. מתחילים בהצבעה שמית, גברתי מזכירת הכנסת. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> דקה, רבותי. מה ההחלטה, אדוני יושב-ראש הקואליציה? <צחי הנגבי (הליכוד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית. אני מבקשת מכל חברי הכנסת לחזור למקומם. כעת אנחנו מצביעים על הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 10) בקריאה שנייה. לסעיפים 1–17 אין הסתייגויות, לכן אני מבקשת להצביע. מי בעד? מי נגד – כנוסח הוועדה? הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–17 – 79 נגד – 1 נמנעים – אין סעיפים 1–17 נתקבלו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 79 חברי כנסת בעד, אחד מתנגד, אין נמנעים. סעיפים 1–17 עברו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. עכשיו פנייה לחבר הכנסת איציק שמולי: האם להצביע על ההסתייגות שלך? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן להצביע. <זאב בנימין בגין (הליכוד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת בני בגין הצביע בעד. הצבעת נגד ואתה מבקש לשנות את ההצבעה. רבותי, אנחנו עוברים כרגע להצבעה על ההסתייגות של חבר הכנסת איציק שמולי – ההסתייגות הראשונה לסעיף 18. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 41 נמנעים – אין <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד ההסתייגות – 41, נגד ההסתייגות – 41. מה שזה אומר – שההסתייגות לא התקבלה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות הבאה, ההסתייגות השנייה לסעיף 18, של חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, באסל גטאס, אוסאמה סעדי ועבדאללה אבו מערוף. עכשיו אנחנו מצביעים בעד או נגד ההסתייגות. אני מבקשת להצביע. מי בעד? מי נגד ההסתייגות השנייה? הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 41 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 18 לא נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 37, נגד – 41. ההסתייגות לא התקבלה. ולכן אנחנו כרגע עוברים להצבעה בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה – סעיף 18 וסעיף 19. מי בעד, רבותי? נא להצביע – כנוסח הוועדה, סעיפים 18 ו-19. הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 18–19 – 84 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 18–19, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 84 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 18 ו-19 אושרו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות השלישית, לסעיף 20. רבותי, הסתייגות של קבוצת הרשימה המשותפת – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 43 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 20 לא נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 37, מתנגדים – 43, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. ולכן אנחנו כעת עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הסעיפים 20–30, כנוסח הוועדה. אני מבקשת להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד סעיפים 20–30 – 84 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 20–30, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 84 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 20–30 עברו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. עכשיו אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על כל החוק: הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 10), כנוסח הוועדה. רבותי, אני מבקשת להצביע. מי בעד? מי נגד הצעת החוק? הצבעה מס' 12 בעד החוק – 84 נגד – אין נמנעים – אין חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 10), התשע"ו–2015, נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 84 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 10), התשע"ו–2015, עברה בקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת מרגי, אתה מבקש התייחסות. <יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת כבל גם ביקש דקה, כי הוא היה בין יוזמי החוק. כן, אדוני. בבקשה. <יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, אדוני ראש הממשלה, זה המקום וזה הזמן להודות לשר החקלאות ופיתוח הכפר על הזריזות ועל קידום הצעת החוק; לצוות הוועדה, ממנהלת הוועדה יהודית גידלי, רבקה וידר, לאה גופר, היועצות המשפטיות של הוועדה, מירב ישראלי והמתמחה, שמכאן אני מאחל לה הצלחה והגעה לגדולות; לחברי הכנסת המחויבים לסוגיה, סוגיית צער בעלי-חיים – איציק שמולי, הבאת "פייט" שכמעט חשבתי לכנס את הוועדה שוב. כפי שאמרתי בפתיח, התקדמנו, יש לך הזדמנות עכשיו לשפר את הצעת החוק עוד ועוד. תודה רבה לכולם ולכל התומכים בהצעה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי. חבר הכנסת איתן כבל מבקש לברך. יש לך דקה, אדוני. אני מבינה שאתה מיוזמי החוק, אז מגיע לך. <איתן כבל (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי השרים, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמות פרלמנטריות, עליתי רק להגיד תודה; תודה לכל מי שעסקו במלאכה, מהשר, עבור לחברי איציק שמולי ולחברתי יעל, על העבודה שעשו כדי – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> איציק. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אז כל הקרדיט לאיציק שמולי על העבודה. זה חוק חשוב, והייתה לי זכות, אדוני השר, בקדנציה הקודמת, כל כך הרבה שנים לנסות ולהעביר אותו. כמעט הצלחנו בסוף הקדנציה הקודמת, והממשלה נפלה, ואז – אנחנו מוצאים את עצמנו כאן. אני רוצה, גברתי, רק לומר לראש הממשלה בנימין נתניהו – מעניין לעניין באותו עניין – קאיה, עם הנשיכה שלה, יש לו הזדמנות – לחבר הכנסת שמולי יש הצעת חוק, לחבר הכנסת שמולי, לחבר הכנסת דב חנין, אנחנו נדרשים – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אתם לא נדרשים, כי המשרד מביא בעוד שבועיים הצעת חוק. <איתן כבל (המחנה הציוני):> תן לי. אורי – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> הדקה שלו מסתיימת. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אורי, שנייה. אני מסיים, אני רק אומר: המשרד כבר בקדנציה הקודמת התחייב, גם בעקבות הצעות חוק שהונחו, כולל שלי בזמנו, שהוא יביא תיקון להסדרת העניין. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> שבועיים. <איתן כבל (המחנה הציוני):> שבועיים. יפה. אני מקווה שיקרו בבית של ראש הממשלה עוד דברים שיגרמו לתקן עוד נושאים בכלכלה הישראלית. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל, כרגיל. רבותי, חבר הכנסת עמיר פרץ מבקש, לפרוטוקול, לרשום אותו כתומך בחוק. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 217) (הפחתת שיעור מס חברות), התשע"ו–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/986); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 217) (הפחתת שיעור מס חברות), התשע"ו–2015, לקריאה ראשונה. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה, ויציג אותה סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. רשימת הדוברים נעולה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת אילן גילאון, אני חושב שהצעת החוק הזאת היא בשורה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> איזו בשורה? – – – <אילן גילאון (מרצ):> בשורה? בשורת איוב. <זהבה גלאון (מרצ):> למי הבשורה? <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> למה? למה? אתה לא רוצה מנועי צמיחה? אתה לא רוצה חוקים שהם מחוללי צמיחה, אילן? הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 217) (הפחתת שיעור מס חברות) – גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> כמה זה עולה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – פרופסור טרכטנברג, מנתוני גביית המסים בפועל מתחילת שנת הכספים 2015 – מה את אומרת? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> כמה זה עולה? כמה – – – <אילן גילאון (מרצ):> מיליארד שקלים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> במהלך הנאום אני אסביר לך. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אבל למה – – – <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אנחנו רוצים צמיחה. אנחנו רוצים צמיחה – – – <אילן גילאון (מרצ):> הם יעזרו לשקופים – – – <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בטח. רגע, את רוצה שנעלה מסים? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רגע, רבותי – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתם נגד הורדת מסים? שאני אבין. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – עלה לדוכן סגן שר האוצר, ואני עוד לא שמעתי את ההסבר שלו. אני מבקשת, נא להירגע ולתת לסגן השר להציג את החוק. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתם רוצים שנעלה מסים? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> להעלות מסים? גברת אורלי לוי, להעלות מסים? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> שהציבור ירגיש – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, להעלות מסים, אוי ואבוי – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תורידו מסים לציבור – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תוריד מחוק לעידוד השקעות הון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – לציונות, לסוציאליזם, לאחוות העמים. <קריאה:> תוריד מס על עבודה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברי הכנסת, אני מבקשת להירגע. נא להירגע. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> פרופסור טרכטנברג, זה אצלך בבית. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני, אני מבקשת ממך להציג את החוק. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אנחנו רוצים הורדת מס במקומות הרלוונטיים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה הכי רלוונטי, תאמיני לי. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מנתוני גביית המסים בפועל מתחילת שנת הכספים 2015, לעומת התחזית לגביית מסים שהונחה בעת אישור תקציב המדינה לשנים 2015 ו-2016 בממשלה, צפוי להתקבל עודף גבייה – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אז למה פגעתם בפנסיות? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – של – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אז למה פגעתם בפנסיות? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – 3.8 מיליארד שקל בשנת 2015 – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אז למה פגעתם בפנסיות? <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת אורלי לוי, את רשומה בדוברים ואת תוכלי לדבר כאן, אז נא לא להפריע לסגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אמן. <קריאות:> אמן. <קריאות:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אז תיקח את הכסף, תפנה אותם למקום יותר – – – <זהבה גלאון (מרצ):> זאת מדיניות חברתית שלכם? – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – צפוי להתקבל עודף גבייה של 3.8 מיליארד שקלים בשנת 2015, ושל עוד 3 מיליארד שקלים בשנת 2016. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אז למה פגעתם בפנסיות – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גברת אורלי, עודף זה – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עודף זה מאפשר להפחית את נטל המס המוטל על תושבי ישראל. ב-1 באוקטובר 2015 הופחת שיעור מס ערך מוסף בנקודת האחוז ל-17%. כצעד משלים מוצע להפחית גם את שיעור מס החברות החל משנת 2016. מנתונים שבידי משרד האוצר עולה כי שיעור מס החברות הקיים, העומד על 26.5%, מהווה אחד מגורמי ההאטה של הצמיחה בישראל. נוכח נתוני הצמיחה והגורמים המשפיעים עליה ולאור הנתונים בדבר גביית המסים, מוצע, ברשותכם, להפחית את שיעור מס החברות מ-26.5% ל-25%. ההפחתה האמורה צפויה להגביר את כושר התחרותיות של חברות ישראליות, וכן לעודד את החברות להגביר את השקעותיהן במשק. הפחתת שיעור מס החברות צפויה להשפיע על שיעורי הצמיחה, בעזרת השם, ולהוות גורם מרכזי בהעלאת שיעורי הצמיחה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הייתם עוזרים לעסקים הקטנים והבינוניים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לאור כל זאת – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – אם חברה, אם החברה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת אורלי לוי, קשה מאוד ככה לשמוע את החוק. <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שתתאגד כחברה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> העסקים הקטנים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני לא שומע אותך. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אתם לא נותנים. 150 מיליון שקל – – – לעצמאים – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> 60,000 עסקים קטנים נסגרו. למה לא עזרתם להם? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כן, אבקש מכם לתמוך בהצעת החוק, כי פה אנחנו מורידים מסים, וזה חשוב מאוד להוריד מסים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – איפה העסקים הקטנים – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן השר חבר הכנסת יצחק כהן. אנחנו מתחילים בדיון. ראשון הדוברים – חבר הכנסת מנואל טרכטנברג. <זהבה גלאון (מרצ):> לא שכנעת, אדוני סגן השר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שלוש דקות. בבקשה, אדוני. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, ידידי סגן השר איציק כהן, צר לי אבל אני חייב לחלוק עליך, וחילוקי הדעות הם עקרוניים. תראו, זה לא אירוע מקרי וזה לא סתם עוד שינוי במס, בשיעור מס מסוים, אלא שבפעם הראשונה מאז 2011 נעשה ניסיון להחזיר – אחורה – את אותה תוכנית גרנדיוזית שראש הממשלה החל בה ב-2009, וזה מתווה הורדה של המסים במטרה אחת, מה שהוא קרא "להרעיב את המפלצת". כלומר, ככל שמקטינים את המסים, ובפרט את המסים הישירים שהם הפרוגרסיביים – שהם הפרוגרסיביים – כך הממשלה תקטן, מרעיבים את הממשלה. רבותי, אנחנו הגענו בשנה החולפת לכך שמשקל הממשלה בתל"ג – בתמ"ג, סליחה – עומד על 41%. אנחנו ב-3 נקודות האחוז מתחת לממוצע של ה-OECD, כאשר הצרכים של מדינת ישראל בתחום החברתי והביטחוני הם הרבה מעבר לממוצע ב-OECD. ולכן, בסד שאנחנו נמצאים, אנחנו לא מצליחים לעמוד בדרישות, בצרכים שכל כך מתבקשים בתחום הבריאות, בתחום החינוך וגם בתחום הביטחון. זו הסנונית הראשונה, בעצם השנייה. הראשונה הייתה מייד אחרי העברת התקציב, כשהורידו את המע"מ ב-1%, עכשיו הסנונית השנייה, ולא הייתי מתפלא אם ככה בחטף – לא חלק ממשהו מוכרז, כשינוי מדיניות – אנחנו נחזור לאותו מתווה רע שראש הממשלה ניסה להמשיך בו ושעצרנו אותו רק בעקבות המחאה החברתית של 2011 בדוח הוועדה, שאומץ על-ידי הממשלה, ושם אמרנו: עד כאן, מתווה הורדת המסים בא אל קצו, והעלינו את מס החברות אכן ל-26% – 25%, ו-26% אחר כך, שמשם רוצים להוריד אותו. בשביל מה? רבותי, אין כיום משמעות להורדה הזאת אלא כאקט סימבולי של כניסה מחדש למתווה של הורדה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> לא, אבל זה חמור מאוד, איציק, מכיוון שאי-אפשר להחזיק את המקל בשני הקצוות. אי-אפשר לבוא ולהגיד – כן, יש צרכים למדינת ישראל, אנחנו נילחם בעוני וניתן לבריאות וכו', ובו-זמנית אתה מקטין – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> – – את בסיס המס, כך שבסופו של דבר תצטרך להקטין את כל ההוצאות החברתיות – – <מיקי לוי (יש עתיד):> ב-2017 נשלם – – – <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> – – האלה. אין פה יש מאין. נטל המס, מבחינת המס הישיר במדינת ישראל, הוא יותר נמוך משמעותית מאשר בכמעט כל מדינות ה-OECD, אתה יודע את זה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> ומה אתם עושים? מורידים את המס הישיר כדי להרעיב את המפלצת. זו לא מפלצת, זו ממשלה שצריכה לקחת אחריות על אזרחיה – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> – – ולהוציא יותר ולא פחות, בצורה מדודה ואחראית. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מנואל טרכטנברג. חברת הכנסת רויטל סויד, ואחריה – חבר הכנסת דב חנין. <מיקי לוי (יש עתיד):> ב-2017 נשלם את זה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שלוש דקות, גברתי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ראשית, היה יום קשה, עם פיגוע קשה, ואני מאחלת החלמה לכל הפצועים, ובין היתר גם לתינוק בן השנה שנפצע קשה והוא כרגע מורדם ומונשם. אני רוצה לדבר היום על תופעה שכבר חשבתי שלא תקרה יותר, והתופעה הזו היא הסתה נגד נשיא מדינת ישראל ראובן רובי ריבלין, האיש שיש רק להסתכל עליו בגאווה ובהערצה בגלל האופן שבו הוא מייצג אותנו בעולם ומשמיע עמדות דמוקרטיות, שוויוניות. איך יכול להיות שהאיש מספר אחת, הנשיא של מדינת ישראל, זוכה לכל כך הרבה קיתונות של הסתה אך ורק בגלל שהוא משתתף בכנס שבו יש אנשים שהם חברים בארגון "שוברים שתיקה"? ואני רוצה לומר כאן, אני אינני מקבלת את עמדתם ודעתם של ארגון "שוברים שתיקה"; חיילי צה"ל עובדים ועושים לילות כימים כדי להגן עלינו במצבים בלתי אפשריים, וארגון "שוברים שתיקה", יש לגנות אותו על הפגיעה שהוא פוגע בחיילי צה"ל ובביטחון המדינה. <זהבה גלאון (מרצ):> למה הוא פוגע? למה הוא פוגע? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אבל זו זכותם המלאה להביע את עמדתם. ולא יכול להיות שבגלל כנס שבו ישתתפו גם נציגים של ארגון "שוברים שתיקה" וגם נשיא מדינת ישראל, באיזושהי דרך הוא יזכה להסתה כל כך בוטה כנגדו, בין היתר גם על-ידי אב שבנו חשוד באירוע של טרור יהודי, שמעז לקרוא לנשיא שלנו בגינויים שאני לא רוצה בכלל לחזור עליהם. אז אני חושבת שדבר ראשון ולפני הכול, כשאנחנו עומדים פה במליאת הכנסת ודנים בנושאים כל כך חשובים, בנושאים כמו מס הכנסה וצער בעלי-חיים ועוד שלל חוקים חשובים שאנחנו עומדים להעביר היום, והצבעות אי-אמון, שבוודאי שהן חשובות, קודם כול בואו ניתן גיבוי לנשיא מדינת ישראל, הקול השפוי במדינה שלנו, הקול שמייצג אותנו באופן שוויוני ומראה שמדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית; האדם שנמצא היום בחוץ-לארץ, בוועידה, ונותן לנו אפשרות להיראות בעיני העולם כמדינה שוויונית ודמוקרטית, מה שלצערי הרב אנחנו הולכים ומתרחקים ממנו אט-אט בתקופה האחרונה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חברת הכנסת יעל גרמן. מוותרת? אז חבר הכנסת עודד פורר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש, יש אתנו שר? כן, יש אתנו שר? אז אני יכול לדבר, אני מבין, בלי הגבלה, עד שהממשלה תחזור לכנסת? אז אני בכל מקרה אתחיל. אנא, אל תפעילי לי את השעון כדי שאוכל גם לדבר לשר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, כן. אני לוקחת את זה בחשבון. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> מאה אחוז. תודה. גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת – רציתי להגיד גם "רבותי השרים", אבל אני לא יכול לומר את זה, אז אני אומר רק "עמיתי חברי הכנסת" – כמה ימים אחרי פרסום דוח עוני קשה וחמור במיוחד, מתפרסמים היום ממצאים שמעידים שאנחנו בתחתית, אבל ממש בתחתית, בעוד תחום אחד; אנחנו בתחתית שהיא צמרת: אנחנו בצמרת המיסוי על העניים. זו תחתית עגומה מאוד. מדינת ישראל יודעת לשאוב מהעניים את מעט הכסף בכל הדרכים ובכל האמצעים. יש הרבה מנגנונים רבי-עוצמה: מס ערך מוסף גבוה, מסי קנייה, מסים עקיפים אחרים – הרבה דרכים לשאוב מהעניים כסף. והנה, באופן כמעט טבעי, הממשלה רוצה להשלים לנו את התמונה. למה שנהיה רק שיאנים במסים הגבוהים שאנחנו גובים מהעניים? למה שלא נהיה גם שיאנים במסים הנמוכים שאנחנו גובים מהעשירים? זו מדיניותה של ממשלת נתניהו בקליפת אגוז: מקצצים לקטנים, ולגדולים מחלקים עוגות. עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו היא דוגמה – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> לדעתי צריכים לעצור את הדיון, גברתי היושבת-ראש, אם אין שר באולם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הנה, השר נכנס. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הנה, מצטרף אלינו השר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מעכשיו אני מפעילה לך שלוש דקות שלך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. אדוני שר הפנים – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> שני שרים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – אני מברך אותך. אדוני שר החקלאות, גם אותך אני מברך, למרות שאני איכשהו לא מצליח לברך את הממשלה שלכם. אתם מצליחים לעשות פעם אחר פעם מעשי איוולת כאלה, שאני פשוט לא יודע איך אנשים נבונים כמוכם יכולים לתת לזה יד. זה פשוט לא ייתכן. אתם, בזמן שמדינת ישראל יודעת להיות בפסגה של המיסוי כלפי העניים, אתם באים אלינו ומנסים להקל את נטל המס על העשירים. זה מה שאתם עושים כאן. יש קשר ישיר בין ההצעה הזאת, של הורדת המיסוי על החברות, לבין המנגנון של מתווה הגז. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אין שר באולם. חבר הכנסת חנין, אין שר באולם. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אז זהו, אני שוב לא מדבר על חשבון הזמן, אני מבין. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> שוב אין שר במליאה, חברים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> זה לא רק שאין שר במליאה, אין ממשלה בישראל. בימים האלה אין ממשלה בישראל, גברתי היושבת-ראש. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אפשר לעצור ולחדש כשיהיו שרים. גברתי היושבת-ראש – – – התייחסות רצינית של הממשלה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אין שר. אין שר. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> שרים נכנסים ויוצאים. <זהבה גלאון (מרצ):> למה זה מפריע לך שאין שר? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא, לא מפריע לי, רק אני עוצר את הזמן. אין בעיה. אני מוכן לשבת פה, לעמוד כאן על הדוכן עד הבוקר ולהסביר למה הממשלה הזו היא רעה. זה בסדר גמור. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> פחות חשוב – – – שהיא תהיה כאן. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> עמיתי חברי הכנסת, יש קשר ישיר בין ההורדה הזו של מס החברות לבין מתווה הגז הביזיוני שראש הממשלה נתניהו מנסה לקדם בכל הכוח ובכל האמצעים, ואנחנו עוד נדבר עליו גם בהמשך היום. הקשר הוא מאוד ברור – יש כאן השקפת עולם שאומרת שהכלכלה נעה קדימה, המנועים של הכלכלה הם בעלי הון, בעלי ממון; הם אלה שלהם אנחנו חייבים את התקדמותה הכלכלית של החברה, וכל האחרים, במקרה הטוב, הם נסבלים. עמיתי חברי הכנסת, שלא ינפנפו לנו כאן בדגל של העסקים הקטנים. כי אין שום מניעה לעשות בישראל – כמו שאני הצעתי כבר כמה פעמים – מס חברות דיפרנציאלי; על חברות קטנות להטיל מס נמוך. אין שום בעיה. אם מדובר בחברה שמעסיקה בן-אדם אחד או שניים או שלושה, אין שום קושי להטיל עליו מס חברות נמוך יותר. אבל ככל שאנחנו מדברים על תאגידים גדולים יותר, מס החברות צריך לעלות בצורה פרוגרסיבית. המציאות אצלנו היא הפוכה: ככל שאתה חזק יותר, ככל שאתה תאגיד גדול יותר, אתה בסופו של דבר משלם פחות מס. והמהלך הזה של הממשלה הוא עוד צעד בכיוון הבעייתי והפסול הזה של לשחרר את העשירים מנטל המס ולהשאיר בסופו של דבר את הנטל הגדול על כולנו, על החברה הישראלית בכללותה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הצעת החוק הזאת אומרת – ובזה אני רוצה לסיים, גברתי היושבת-ראש – פחות כסף לבריאות, פחות כסף לפתרונות דיור, פחות כסף למערכות החינוך, פחות כסף לניצולי שואה. עמיתי חברי הכנסת, בפעם הבאה שתבואו ותדרשו פתרון לבעיה חברתית ויגידו לכם: מצטערים, אין כסף – תזכרו את המהלך הזה של הממשלה היום, כשהיא אמרה: יש לנו יותר מדי כסף ולכן אנחנו מוותרים לעשירים על עוד ועוד מסים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת עודד פורר, ואחריו – חבר הכנסת יואל חסון. כן, אדוני, שלוש דקות, בבקשה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> חברות וחברים, גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, החוק הזה שמוצע כאן הוא עוד דוגמה לכך שבמקרה הטוב לממשלה הזאת אין באמת מדיניות, או שבמקרה הרע יש לה מדיניות של לעשות רע. תראו, הרי מה קרה כאן? לפני כשבועיים הצביעה כאן הקואליציה והפילה את החוק להעלאת קצבאות הנכים. הנימוק הוא שזה עולה הרבה כסף, זה מאוד יקר, אין את תקציב המדינה. ואת זה עושים אחרי שלפני כמה שבועות הורידו את המע"מ ב-1%, מה שעלה בין 4 ל-6 מיליארד שקל למשק הישראלי. ועכשיו מורידים עוד ב-1.5% את מס החברות. הטיעון לכאורה שהממשלה באה ואומרת לנו: זה יועיל לצמיחה במשק. אבל אין לטיעון הזה רגליים. הרי מה יועיל לצמיחה במשק? יועיל לצמיחה במשק אם יעזרו לעסקים הקטנים; יועיל לצמיחה במשק אם יעזרו לחברות החדשות; יועיל לצמיחה במשק אם עצמאי שפותח עסק ידע שביום פקודה, ביום שהוא יהיה בצרה, לפחות הוא יהיה זכאי לדמי אבטלה, כמו השכירים שעבדו אצלו בעסק. אבל לגבי דמי אבטלה לעצמאים אומר שר האוצר: עד 150 מיליון שקל. למה? אין לי כסף יותר. יותר – נגבה עוד מס מהעצמאים ונעלה להם את המסים, ואז נוכל לשלם להם אחר כך, ממה שהם ישלמו יותר מהשכירים, את דמי האבטלה. יד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל. רק היום פורסם מחקר של מכון ון-ליר, שמצביע על כך שמ-2001 עד 2013 עשירי ישראל שילמו פחות מסים והעניים שילמו יותר מסים; העשירון התחתון שילם ב-2013 17% יותר ממה שהוא שילם ב-2001, והעשירון העליון משלם 10% פחות ממה שהוא שילם ב-2001. אז מה המדיניות? הרי גם אם תתרצו לנו את הורדת המע"מ בכך שאתם רוצים להגביר את הצמיחה, הרי הורדת המע"מ באמת זה הורדת המסים העקיפים על האזרחים, כי האחוז שמשלם העני במע"מ – הסכום הוא אותו סכום שמשלם העשיר, אבל האחוז הזה אצל העני הוא הרבה יותר. אז להורדת המע"מ אולי עוד יש היגיון, אבל מה שאתם עושים בהורדת מס החברות זה פשוט הורדת מסים לעשירים. אתם לא יכולים לאחוז את המקל בשני קצותיו; אם רציתם ללכת במתווה של הורדת המס או הורדת המע"מ, כדי להוריד את המסים העקיפים – תמשיכו, אבל אתם מורידים ב-1% את המע"מ, ואחר כך ממשיכים ועושים פעולה הפוכה, של הורדת המס הישיר דווקא לחברות שהן החברות היותר-מרוויחות במשק. רוב העצמאים ורוב אלה שגורמים לצמיחה הם החברות הקטנות, לכן – המסקנה מכל הפעולות האחרונות האלה של הממשלה היא שלממשלה הזאת פשוט אין מדיניות, וכשאין מדיניות, בסוף נופלים. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עודד פורר. חבר הכנסת יואל חסון, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כולנו רואים וצופים כיצד נשיא מדינת ישראל עומד היום בפני מתקפה של איומים ממשיים, ומי שמוביל היום את קמפיין ההסתה המתוכנן הזה זה קבוצה של פורעים, ויש גם פוליטיקאים שלא אומרים מילה. לצערי, ראש הממשלה נתניהו שותק ולא אומר דבר נגד אותם אלה שמובילים נגד ריבלין מסע הסתה חמור, שאני אומר לכם, חברי חברי הכנסת, יכול גם להוביל לרצח פוליטי נוסף בישראל. נתניהו חייב לשבור את השתיקה שלו, חייב להגיד מילה. רבים מאזרחי המדינה מתירים היום את דמו של נשיא המדינה, וראש הממשלה שותק בלשכתו, לא מוציא הודעות גינוי, ומתעסק בכלבים ובסירוסים. את מדורת ההסתה הזאת, שמתפתחת ונמשכת שעות וימים ברשת, נתניהו לא עוצר. ההפך, נתניהו סיפר לנו על שישה דברים שלא ראו בתקשורת שהוא עשה, שלא נשמעו בתקשורת. ומה לא שמענו בתקשורת, חברי חברי הכנסת? לא שמענו קריאה חריפה וחד-משמעית של נתניהו נגד הקריאות וההסתות על נשיא מדינת ישראל. יותר מזה, חברי חברי הכנסת, ב-10 בדצמבר נתניהו פרסם סטטוס על עודה תראבין. בתגובה כותב לו האזרח, המגיב, ישראל זינו – כותב בדף של ראש הממשלה, בסטטוס של ראש הממשלה, שמופיע עד היום באתר ראש הממשלה בפייסבוק – כותב ישראל זינו: ביבי, עכשיו תשלח למצרים את ריבלין ל-15 שנה. ואנחנו חוגגים מאז ארבעה ימים של שתיקה של נתניהו ואי-עשיית דבר בהסתה שקורית אצלו, בדף שלו, של ראש הממשלה. בהמשך הדיון, בדף של ראש הממשלה, גברתי היושבת-ראש, כותב אהרן הירשברג: זה לא נשיא, זה אשפה ששכחו לזרוק. וגם לא רק אצל ראש הממשלה, חברת הכנסת השכל, גם אצל שרי הממשלה – משתוללת שם הסתה חמורה על דפים של שרי הממשלה נגד נשיא המדינה, ואף אחד לא מוחק את זה. לדוגמה: בדף של שר הביטחון נכתב על-ידי ענבל מאמה – זה שמה כנראה: בושה וחרפה; חיילינו מחרפים את נפשם כדי שהנשיא הנאלח יוכל לישון במשכנו. ואיציק כהן אומר: הבעיה שהנשיא שלנו חבר לאותם מוציאי דיבת צה"ל רעה; ביזיון. כל ההסתה הזאת מתקיימת בדפים הפורמליים של ראש הממשלה, של השרים, והם לא אומרים מילה. מילא לא אומרים – הם לא מוחקים, הם נותנים להסתה הזאת להשתולל. <שרן השכל (הליכוד):> – – – זה מכל הצדדים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הם נותנים להסתה הזאת נגד נשיא מדינת ישראל להשתולל. ואני אומר לכם לסיום, חברי חברי הכנסת, כאשר קוראים לנשיא המדינה "קושר קשרים עם עוכרי ישראל", "מוריד את הדגל" ו"משתף פעולה עם אויבינו" – כל האמירות האלה הן על דפי פייסבוק של ראש הממשלה והשרים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני מסיים, גברתי. – – ואתם שותקים, הממשלה שותקת. איך יכול להיות – לסיום – שיש בעמוד פייסבוק טענה על נשיא המדינה שהוא נשיא "חמאס", וכל זה קורה בדפים הפורמליים? לסיכום, אסור לתת לדברים האלה יד. דמו של נשיא המדינה הותר, חברי חברי הכנסת. כדאי שבהקדם נשמע גינוי מפיו של ראש הממשלה על האמירות נגד נשיא המדינה, על ההסתה נגד נשיא המדינה, וראוי גם שנדע מי האנשים שעומדים מאחורי ההסתה הזאת. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי – אין שר, נדבר עד שייכנס שר. חברים, אנחנו דנים בהצעה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> השר נמצא, אגב. בשורה האחרונה שם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> סליחה, כבוד השר. אני רציתי להרוויח עוד דקה, אבל אתה גנבת לי את זה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בינתיים אתה גונב לך את הדקה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן, גנבת לי את הדקה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זה דור חדש, של שרים צנועים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חברים, אנחנו דנים בהצעת חוק פופוליסטית, הצעת חוק פוליטית, הצעת חוק שמהר מאוד אנחנו נביא את ההצעה הנגדית לה – הצעת חוק להורדת מס חברות, מ-26.5% ל-25% – 26%. אני נגד הצעת החוק, ואני אגיד לכם למה, חברים. יש מושג שמשתמשים והשתמשו בו כמעט בכל המפלגות, במיוחד מפלגות הקואליציה ומפלגת כולנו. המושג הוא: מלחמה ביוקר המחיה. הסוגיה הזאת רדפה אותם לאורך כל הקמפיין. יביאו את הקסם, איך מורידים את יוקר המחיה; איך ניתן לאזרח הפשוט, שחי את יומיומו – שאכן סל הקניות שלו הולך לרדת. מה היה לנו, חברים? היה לנו הורדת מע"מ מ-18% ל-17%. אני שואל: האם האזרח ומשק-הבית במדינת ישראל נהנו מה-1% הזה שבהורדת מע"מ? איפה הכסף והמיליארד שבא מהורדת המס של המע"מ? לא ראינו, יוקר המחיה המשיך לטפס. ועכשיו באים אלינו עם ההמצאה: נמשיך להוריד מסים, נעודד רווחיות, נעודד תחרות. אנחנו שוב נופלים באותו מקום. שגיאה גוררת שגיאה. והדבר השלישי, הזכירו לנו את חוק הבנקאות, שעכשיו בוועדת הכלכלה מתנהל הדיון על איך גם הפרטיות של הפרט – ניכנס לתוכה. חוק נתוני האשראי, שאני צריך שתהיה לי מין יחידה בתוך המוסד, מידע על כל אזרח ואזרח בסוגיה אם הוא יוכל לעמוד בהחזר הלוואות או לא יכול לעמוד. ומה הטייטל? מה הכותרת? עידוד תחרות. מה הכותרת? נעזור למשקי בית לקחת כסף. כולו, חברים, קשקוש בלבוש. <היו"ר יואל חסון:> תודה. נא לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מסיים. כל הצעות החוק האלה פוליטיות, פופוליסטיות. האזרח לא ירוויח, יוקר המחיה ימשיך לטפס, ואני מזכיר לכם, אנחנו בסוף השנה עוד נעמוד כאן ונדבר. הבור התקציבי שייווצר כתוצאה מאי-עמידה ביעד הגירעון 2.9 – שוב תהיה הצעת חוק, על העלאה בחזרה. תודה, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> תודה. אני מודה לך, חבר הכנסת פריג'. חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני עשיתי שגיאה ואיילת צריכה לעלות. אני מתנצל. <היו"ר יואל חסון:> אז חברת הכנסת נחמיאס ורבין, בבקשה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> גם אם לא הייתה טעות, איילת היא כבוד גדול. <היו"ר יואל חסון:> בבקשה, גברתי. שלוש דקות. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני מודה לך, חבר הכנסת טיבי. אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, הדיון בנושא הפחתת מס החברות הוא דיון מקרו מאוד מאוד חשוב. ב-2 בספטמבר אנחנו אישרנו – כלומר מליאת הכנסת, כמובן, ואנחנו כפופים להחלטות של רוב הבית הזה, של הקואליציה – מליאת הכנסת אישרה את תקציב המדינה. לא חלפו 24 שעות, אדוני היושב-ראש, ואנחנו מתוודעים להחלטה; יוצאים שר האוצר, שאני מאוד מעריכה ויודעת שלבו נמצא במקום הנכון, וראש הממשלה ומודיעים על – 24 שעות, פחות מ-24 שעות – ומודיעים על הפחתת המע"מ ב-1% ועל הפחתת מס החברות. אני מודה שעל הפחתת המע"מ אני מייד אמרתי שזאת טעות ענקית. זה 4.5 מיליארד שקלים שהמשק זקוק להם. אנחנו רואים לאיזו האטה אנחנו נכנסים, ואנחנו זקוקים למשאבים האלה. על הפחתת מס החברות אמרתי: רגע, אם מפחיתים את מס החברות – ובמובן הזה אני הקשבתי היטב לחבר הכנסת עודד פורר – אם מפחיתים את מס החברות – מוכרחים להגיד: מס החברות בישראל אינו גבוה יותר. הוא היה גבוה, הוא היה אנטי-צמיחה. זה לא המצב היום. <היו"ר יואל חסון:> כמה הוא בהשוואה לעולם היום? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תראה, היום הוא כבר יותר נמוך, אפילו בהשוואה ל-OECD, בסדר? כשאנחנו נרד ל-25% אנחנו נהיה באמת מהנמוכים. ואתה יודע משהו? יש חברות מסוימות במשק, שלגביהן רצוי שמס החברות יהיה נמוך, כי זה יאפשר להן לבצע השקעות. הבעיה היא שההפחתה הגורפת, הלינארית הזאת, מסייעת באמת רק לחברות הענק. אני לא נגד לסייע לחברות הענק, אני בעד לסייע לציבור הישראלי. ולסייע לציבור הישראלי זה למשל להחליט שהפחתת מס החברות – ואת זה קראתי כבר בספטמבר לעשות – תיעשה בצורה דיפרנציאלית. ניתן תמריצים בנגב, בגליל, בעוטף-עזה ובירושלים. אנחנו מבינים מה – מעשה טרור נפשע, כמו שהיה היום, אנחנו מבינים מה זה עושה. אנחנו נהיינו כבר טולרנטיים למעשים האלה. תינוק נפצע בדריסה הזאת – אנחנו כבר, אתם יודעים, רואים כותרות והולכים הלאה. אבל מה עם הטרור הכלכלי? המשק נכנס להאטה. כן חרמות, לא חרמות, כל הסיטואציה הזאת היא סיטואציה מורכבת. ולכן למס החברות, להפחתה שלו, היה צריך לגשת בחרדת קודש ולהבין איפה צריך לתת באמת את התמריצים. יחד עם הפחתת המע"מ אנחנו מדברים, אדוני היושב-ראש, על 5.5 מיליארד שקלים שלא יהיו יותר בתקציב המדינה. אני יו"ר שדולת התעשייה בכנסת, ואני מחפשת כל דרך להאיץ, להתניע, את הכלכלה הישראלית עוד ועוד. אני בכלל לא בטוחה שזאת הדרך הנכונה לעשות את זה. ולכן, אם רוצים להפחית את מס החברות, היה צריך לעשות את זה בשום שכל ולהגיד: רגע, איך אנחנו עושים – אגב, אני לא יודעת מי מחברי הכנסת יודע שבמקומות מסוימים בעולם מס חברות הוא על-פי גובה הרווחים של החברה. דבר שנשמע מדהים, נכון? זה נשמע אפילו, הייתי אומרת, לא טריוויאלי. אז למה לא לקחת ולנצל את הכלי הזה שעומד בידינו? כי גם היום מס החברות בישראל כבר אינו גבוה, אז אם יש בידינו כלי כזה, למה לא להשתמש בו באמת לטובת החברה הישראלית, לטובת המשק הישראלי? ואני אומרת שוב, אני נמנית עם אלה שמשוכנעים ששר האוצר, לבו נמצא במקום הנכון. דאגה לחברה הישראלית היא טיפול דיפרנציאלי במס החברות. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, גברתי חברת הכנסת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת שמולי – לא נמצא. חבר הכנסת אחמד טיבי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני פה. <היו"ר יואל חסון:> טוב שאתה פה. אנחנו שמחים שאתה פה, אדוני. אבל תסיים את השיחה, כי הזמן עובר. התחלתי את הזמן. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני לא יכול לקטוע. <היו"ר יואל חסון:> לא יכול לקטוע. אל תקטע אותו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה יש לך לדבר על מס החברות? <היו"ר יואל חסון:> אתה אומר מה לו ולחברוֹת ולחברוּת בכלל, אולי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תענה, עיסאווי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מחכה לשמוע את תשובתך. <היו"ר יואל חסון:> לא קיבלת גיבוי. טיבי, לא קיבלת גיבוי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני רגיל לזה מאז שאני בפוליטיקה, ובכל זאת מצבי לא רע, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> כן, אתה נראה לי מסתדר מעולה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אפרופו מס, אני אדבר על מס שפתיים. אני אדבר על אלה שעקרון הדמוקרטיה, שוויון, ערך חיי אדם, הטפת מוסר בגרונם. לפני כמה ימים חבר בקואליציה כתב ששרפת משפחת דוואבשה היא לא מעשה טרור. חבר הכנסת סמוטריץ, חבר בבית היהודי, מפלגה בכירה בקואליציה. וראה זה פלא, התקשורת התייחסה אל זה בסלחנות. זה לא היה כותרת ראשית. אני מכיר מקרה אחר, של חברת הכנסת חנין זועבי, שזה תפס כותרות ראשיות, היה קמפיין. פתאום, כאשר חבר כנסת יהודי אומר דבר נורא ומסביר ומתרץ ואומר שזה לא מעשה טרור – הוא אומר "מעשה נורא", אבל זה לא מעשה טרור, כי טרור זה רק מה שהאויב עושה. אני לא זוכר מי פעם אמר, אבל היה איזה מנהיג ישראלי או שר, שאלו אותו מה זה טרור, הוא אמר: טרור זה פעילות טרור נגד יהודים. זאת הייתה ההגדרה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז מה זה גזענות? <היו"ר יואל חסון:> נגד ערבים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ואני תוהה, אדוני היושב-ראש, מה זה המוסר הכפול הזה? אגב, נדמה לי שהוא גם אמר וכתב שכאשר מצרים את צעדיהם ומתנכלים לקולקטיב, לקבוצה, ודוחקים אותם אל הפינה, מגיע פיצוץ. ככה הוא אמר. אז אני מאמץ את האמירה הזאת בשתי ידיים, אדוני היושב-ראש. אני מסכים. כאשר דוחקים את הפלסטינים, מתנכלים להם, זה מגיע לפיצוץ, כמו שיש בחודשים האחרונים. הגיע הזמן להפסיק עם המוסר הכפול הזה. אני לא אדרוש לא להרחיק את סמוטריץ מהכנסת, לא להסיר לו את החסינות. זאת הייתה דעתו – שהציבור יחליט. אבל כדאי שכל אלה שהתקוממו פעם במקרה דומה בעבר, כפי שהזכרתי, יביטו בראי ויראו איזה פנים לא שוויוניות, אולי עד כדי מכוערות, יש בראי. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת טיבי. חברת הכנסת קארין אלהרר – לא נמצאת. חברת הכנסת עליזה לביא. <עליזה לביא (יש עתיד):> כן, אני פה. <היו"ר יואל חסון:> בבקשה, היא פה והיא בדרך אלינו. בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברותי, חברי, חברי הכנסת, אני רוצה מכאן בראש ובראשונה לשלוח – החלמה מהירה לפצועים שנפצעו היום בפיגוע שהיה כאן, בכניסה לעיר ירושלים. כששאלתי את שר הביטחון למה הוא ממשיך לקרוא לאירועים הללו גל – זה כבר מזמן לא גל, אנחנו רואים את הפיגוע היום, ולפני כמה שעות נזרקו סלעים לכיוון רכב ליד היישוב בית-אריה. זה לא גל. הביטחון האישי, הביטחון שלנו, כמדינה, מזמן כבר לא בטוח, וצריך להחזיר ומהר את השקט אלינו, אל כולנו. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אחד הדברים שמטרידים אותי, בכלל, זה הנושא של תעסוקה, והמקום הזה, של באמת להביא הרבה יותר תעסוקה, אבל אי-אפשר את זה ב"זבנג וגמרנו", אי-אפשר את זה כשאין מדיניות ברורה. ופתאום, ככה, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה. ההורדה של מס החברות היא צעד מבורך, זה צעד חשוב, זה כיוון שהוא נכון, אבל לא בצורה כזאת, ללא שום עקביות, כמה ימים אחרי שדוח העוני מוגש ומוצג, מעט זמן אחרי שאנחנו מעבירים פה בצורה מגוחכת, מביכה, תקציב מדינה שלוקח מקבוצות מוחלשות ומעביר לקבוצות שיש להן פה נציגים שיודעים טוב מאוד לדאוג להן, ותכף תהיה פה, מחר, סאגה ברורה, בוועדת הכספים – תבואו, תבואו לשמוע איך בדיוק הדברים נעשים, בצורה מכוערת, בצורה שמחזירה אותנו אחורה. אז כשאין עקביות ואין הבנה של איך הדברים צריכים להיעשות, הפלסטר הקטן הזה הוא לא מה שבאמת יעודד. פעם היה פה בכנסת ישראל, אדוני היושב-ראש, תפקיד שנקרא אחראי הדורות הבאים. אחראי הדורות הבאים היה צריך לראות איך בכל הצעת חוק, בכל חקיקה, בכל יוזמה, בכל שינוי של תקנה – מה ההשלכות העתידיות, מה המשמעות שתהיה כאן לילדים שלנו, לנכדים שלנו, של כולנו, קואליציה ואופוזיציה. הרי אתם יודעים שיש הרבה מאוד פעמים, גם בכנסת הזאת, חברים שהיו פעם בקואליציה, פעם באופוזיציה, פעם במפלגה הזאת, פעם במפלגה אחרת. העניין של ההשלכות של מה יהיה – זה לא קיים כאן. אנחנו לא מסתכלים קדימה, אנחנו עסוקים בכאן ועכשיו. ובאמת, במקום לבוא בצורה מסודרת, בצורה שתבוא ותעודד ותחזיר את ההשקעות – זה לא סוד, אדוני, שמשקיעים, גם ישראלים, לא באים ולא רוצים להשקיע בישראל, ובוחרים להשקיע מחוץ לישראל, בגלל עודף הביורוקרטיה, בגלל המיסוי, בגלל אלף ואחד כבלים. צריך את זה לפרק, צריך את זה להראות. ולכן באמת יזמתי יום שיעסוק בתעסוקת המחר. אני מזמינה את כולכם לבוא ב-2 בפברואר ללמוד בצורה מסודרת, לראות איך כולנו יכולים לעשות את המקום הזה נכון יותר, טוב יותר, בהיבטים של תעסוקה. וגם כאן, הורדת מס החברות זה צעד שהוא משמעותי, ובכיוון הנכון, אבל בואו נעשה אותו חכם, לא בצורה של פלסטר שמנסה אולי לתקן איזה משהו קטנטן. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אבל אי-אפשר בדרך הזאת, הלא-עקבית, להביא לתיקון. ואני אומרת: בואו נתקן בצורה מושכלת. תודה, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת לביא. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חייבת להודות שאני לא מבינה את ההיגיון של האוצר, של שר האוצר, סגן השר שעלה כאן היום על הדוכן, בהפחתת שיעור מס החברות. בעיני זה צעד שגוי, זה צעד חסר אחריות, זה צעד פופוליסטי. אבל הבעיה שלי אתו – אנחנו כבר רגילים לכל מיני צעדים פופוליסטיים, גם זה לעתים יכול לעבור – הבעיה, שהצעד הזה מסייע קודם כול לתאגידים, לתאגידים הגדולים ולא לאזרחים. אני מציינת את זה, כי השבוע פורסמו נתוני דוח העוני, ואלה נתונים מזוויעים: 20,000 ילדים נוספו השנה למעגל העוני, גם בגלל קיצוץ קצבאות הילדים; 1,700,000 עניים במדינת ישראל, והם אלו שזקוקים ל-1.2 מיליארד השקלים שהיום האוצר מחלק לחברות ולתאגידים. מדובר בסדר עדיפויות לקוי; את הכסף הזה היה צריך להשקיע בהגדלת הסיוע לאוכלוסיות מוחלשות, בשיפור ובהגדלת השירותים המופרטים והמתפוררים שהמדינה אמורה לספק לאזרחים שלה. ובמקום זה, במקום לסייע למשפחות העניות במדינת ישראל, מחלקים מתנות חסרות היגיון לתאגידים הגדולים, לחברות החזקות והגדולות. עכשיו, אם המטרה של הצעד הזה הייתה לעודד את העסקים הקטנים והבינוניים – אני יכולה להבין את זה. אבל אם זה ככה, אז למה צריך לתת גם מתנות לתאגידים הגדולים ביותר ולהוריד את המס באופן שווה לכולם? אני לא מצליחה להבין את ההיגיון הזה. אני רוצה לעדכן את המליאה, שכבר כמה שנים אנחנו מנסים לקדם יוזמת חקיקה למס חברות פרוגרסיבי – בהרבה מאוד מדינות קיים מס חברות פרוגרסיבי. זה מס דיפרנציאלי, שבמסגרת שלו חברות בעלות מחזור עסקים קטן יותר משלמות מס נמוך יותר מחברות חזקות, בעשירון העליון. ובמסגרת הצעת החוק הזאת, שאני כל פעם מנסה לקדם והממשלה כמובן מעיפה אותה, במסגרת ההצעה שלנו, העשירון העליון של החברות – אנחנו הצענו – ישלמו 30% מס, ואפילו יותר, וחברות קטנות יותר תשלמנה 20% מס בלבד. ויש היגיון בדבר הזה, וזה בניגוד להצעה שמגיעה היום לכאן, לכנסת. זאת אומרת, בניגוד להפחתה הגורפת של מס החברות, אם ההצעה שלנו הייתה מתקבלת, שהחברות במאיון העליון תשלמנה 30% מס והחברות הקטנות יותר 20% מס, זה היה מכניס לאוצר המדינה, לקופת המדינה, כ-3 מיליארד שקלים, זה היה מעודד צמיחה, פיתוח של עסקים קטנים ובינוניים. אני לא מבינה את התבונה של ההצעה שמגיעה לכאן היום. מה גם – אמר קודם לכן חבר הכנסת טרכטנברג, בצדק – הוא הזכיר את העלאת מס החברות שבוצעה לפני כשנתיים בעקבות אימוץ המלצות ועדת טרכטנברג אחרי המחאה החברתית, והמהלך הזה הראה בצורה ברורה איך הירידה במיסוי החברות בישראל בעשור וחצי האחרונים בעצם הגדילה את הפערים, את האי-שוויון. ועכשיו ההצעה שנצביע עליה היא צעד גדול אחורה – גם תרחיב את הפערים והעוני, ובעיקר מתרפסת בפני החברות הגדולות. ואם רוצים לתת מתנה של 1.2 מיליארד שקלים, שהיום שר האוצר מחלק לחברות ולתאגידים, אפשר לקחת את הכסף הזה ולהפנות אותו למשפחות המוחלשות ולמשפחות שנמצאות מתחת לקו העוני במדינת ישראל, ולא לחזק את התאגידים והחברות הגדולות. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת גלאון. חבר הכנסת ישראל אייכלר – בבקשה, אדוני. שלוש דקות עומדות לרשותך. אחכה שתסיים. אתה מאוד ארוך; הנאום לא יהיה ארוך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> הבמה מדי נמוכה. <היו"ר יואל חסון:> כן, גם אפשרות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מדברים על הפחתת שיעור מס החברות, שיעמוד על 25%, ועוד תוספות לבני-אדם שמרוויחים דיבידנדים שמקורם בחברות חוץ, שישלמו רק 25% מס חברות. לכאורה זו בשורה, בוודאי לאנשים שיש להם חברות, אבל גם לכלכלה. אבל זה בתנאי שגם האזרחים שאינם בעלי חברות יוכלו לחיות בארץ הזאת. הייתה לי שיחה רק עכשיו, לפני כשעה, עם אחד השרים בממשלה, על הצעת חוק שדיברנו עליה הרבה, של תאגידי המים, שייתנו הנחות לאנשים שזכאים להנחה, ולא מדובר באנשים – במקרים סוציאליים נוראים, אלא שיהיו הנחות כמו שיש הנחות בכל דבר ועניין – כי המים הפכו לאחת הבעיות שמייצרות את יוקר המחיה. והוא אמר לי חד-משמעית: אי-אפשר, צריך בשביל זה 300 מיליון שקל. אז אני שואל אותך, אדוני היושב-ראש: אם צריך 300 מיליון שקל בשביל המים – בהנחה שצריך, אני לא חושב שצריך 300 מיליון שקל בשביל לתת הנחות לכל מי שאין לו בארץ הזאת הנחות במים – אז למה להוריד את המס לחברות האלה ל-25%? למה, האיש ששותה מים והוא מרוויח 5,000 שקל, או אפילו 10,000 שקל, פחות זכאי ממישהו שמרוויח מיליונים? <היו"ר יואל חסון:> אתה מתנגד להורדה? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אמרתי: בבסיס אני בעד כל הורדה של מסים, אבל אם – – – <היו"ר יואל חסון:> אבל להורדה הזאת אתה מתנגד? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני אומר: כל זמן שאתה לא מאשר מים בזול, אסור לך להוריד מס לחברות. <היו"ר יואל חסון:> אז איך תצביע בעד? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> על ההצבעה נדבר אחר כך, כשתהיה בקואליציה. <היו"ר יואל חסון:> זה נכון. הייתי בקואליציה, אני יודע על מה מדובר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> גם אני הייתי, הייתי גם באופוזיציה. <היו"ר יואל חסון:> טוב. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> איפה יותר טוב? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> באופוזיציה הרבה יותר קל. בכל אופן, אני רוצה לומר שהגישה הזאת, שאומרת שצריך לאפשר מצד אחד הנחות בדברים שעוזרים לגלגול השקל לתקציב המדינה, ולא צריך להתחשב בבני-אדם – זה דבר הרסני. זה מביא אותי לדבר שעשה ראש הממשלה, מעשה יותר חמור מאשר העניין של המים. הוא מינה אדם כיועץ כלכלי, ראש המועצה לכלכלה, אדם בשם אבי שמחון, שאמר שלגדל משפחה עם שמונה ילדים זה חטא. יושבת פה חברת הכנסת אורלי לוי – היית מאמינה שאת ואני ועוד אנשים כמונו, אין לנו זכות קיום? אני הבכור, אז אין לי בעיה, אבל את, נדמה לי, לא בכורה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא, אני התשיעית. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> נו, את רואה, את מבינה? זה לא יאומן – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – צריך להזדכות עליו. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> זה נורא ואיום. באמת פניתי לראש הממשלה ואמרתי שאם אדון שמחון לא יתנצל – כי הוא אמר את זה לפני חמש שנים, אז אולי הוא שינה את דעתו נגד ילדים. אגב, הוא אמר שגם העולים הרוסים, שהגיעו מרוסיה – השווה אותם למסתננים האריתריאים. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> הוא גם אמר – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> בכל אופן, זה מלמד שאתה יכול להיות כלכלן, ולא להיות מענטש, לא להיות בן-אדם. אם אתה לא מבין – סליחה, אני רוצה לסיים. אם אתה לא מבין שהכלכלה נועדה לשרת את בני-האדם ולא לשרת את השקל, אסור לך להיות יועץ לראש ממשלה – ממשלה חברתית שבאה לתקן ולעזור לאנשים. <חיים ילין (יש עתיד):> תעזוב את הממשלה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז כל דקה שהוא יהיה יועץ והוא לא יתנצל על זה – אני מוחה על עצם העובדה שראש הממשלה שבה אני חבר מינה בן-אדם שיכול לדבר ככה נגד ילדים. זו ממש בושה וחרפה. <היו"ר יואל חסון:> אבל זה לא יגרום לך, לדוגמה, להצביע נגד הממשלה שמינתה את אותו יועץ. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אלא אם כן אתה תיכנס במקומי לקואליציה. <חיים ילין (יש עתיד):> גם לא לעזוב את הממשלה. <היו"ר יואל חסון:> תודה על ההצעה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – בבקשה, גברתי. שלוש דקות. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, תראה, עלה פה קודם סגן שר האוצר איציק כהן, שיש לי הערכה גדולה מאוד אליו; הוא בא מהמפלגה שניהלה קמפיין שקראו לו "השקופים", אותן אוכלוסיות שהמדינה כביכול לא רואה ומטילה עליהן מסים; והמסים שמטילים עליהן, באופן יחסי להכנסה שלהן, הם הרבה מעבר לאחוזים שהעשירים משלמים על אותם מוצרים. חלק מהקמפיין היה מע"מ אפס על מוצרי יסוד. מוזר שאיכשהו הדברים האלה לא הגיעו לידי מימוש, אפילו לא בהסכמים הקואליציוניים ולא בדברים אחרים, יותר בהצהרות. אז נגמרו הבחירות, ואותם אנשים אולי הפכו להיות שקופים שוב. כשאני טענתי שיש פה עודף תקציבי, ענה לי סגן השר: מה, את נגד הורדת מסים? לא, אני אף פעם לא נגד הורדת מסים, אבל אני בעד סדרי עדיפויות שיביאו לידי ביטוי את הצדק החלוקתי, את הראייה של אותם חלשים שלא יכולים לשאת ביחד עם אותו עשיר את אותו הנטל, כי ה-x הזה הוא שונה לחלוטין בעבור אלו שנלחמים כדי להביא לא רק אוכל לילדים, אלא חינוך טוב ובריאות טובה, והדברים האלה עולים כסף. אנחנו יכולים להתעלם ולהגיד: המדינה מספקת. המדינה לא מספקת; אפילו חוק חינוך חינם הוא לא באמת חינם, וילדים נאלצים לוותר על אירועים חברתיים, ונאלצים לוותר על טיולים חברתיים, בגלל שההורים שלהם לא יכולים לממן את זה. אנחנו רק לפני חודש היינו בוועדת הכספים בדיונים על התקציב, ובאו אנשי האוצר ושיקרו לוועדה במצח נחושה. שיקרו לנו, כי אמרו שאין מנוס מפגיעה בחיסכון לפנסיה, בגלל שלמדינה אין כסף. כשטענּו שיש פה עודף תקציבי, ובגלל שהיינו כמעט שנה שלמה ב-1 חלקי 12 התקציבים לא נוצלו, ופרויקטים שלמים גם כמעט הופסקו. ותוך כדי תנועה, בגלל שדאגנו לרופאים בפריפריה ולאחרים, הלכו והחמירו את הפגיעה בחיסכון לפנסיה. וכשאנחנו דנים על הדיור הציבורי ומבקשים שיחזירו את אותם כ-3 מיליארד שקלים שנלקחו ברגל גסה ובניגוד להצעת החוק ולהחלטת ממשלה 746 על צביעת הכספים מהמכירות של הדיור הציבורי, ביקשנו החזרים כדי לטפל בתור הבלתי-נגמר הזה – אמרו לנו: אין כסף; רצינו לנכים – אמרו לנו: אין כסף. אתה רוצה עובדים סיעודיים לאוכלוסיות כאלו ואחרות? אוה, מס המעסיקים שהפילו עליהם, שאמרנו להם – המדינה תישא בחלק מהמס על אותו עובד זר, כי הנכה לא יכול להביא עוד כסף – אמרו: אין כסף. ואז, בבת-אחת הורידו לך מע"מ, שאף אחד לא הרגיש, אבל עלה 4 ומשהו מיליארד שקל למשק. אף אחד לא סידר את המחירים מחדש במכולת, זה לא הגיע לאנשים השקופים שהם עדיין שקופים; אף אחד לא באמת דאג שמשרד האוצר, שלקח וגנב את הקופה של הדיור הציבורי לסלילת כביש למעלה-אדומים, לשמירה במזרח-ירושלים, לשיפוץ מבני ציבור, לאלף ואחד דברים אחרים – לא רוצים להחזיר כי אין כסף, ופתאום אנחנו מגלים שיש כסף. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אבל הכסף הזה תמיד הולך למי שכבר יש לו. אז מה עוזר לנו שר אוצר וסגן שר אוצר שטוענים על עצמם ומעידים על עצמם שהם חברתיים? חבל. <היו"ר יואל חסון:> תודה לך, גברתי. חבר הכנסת נחמן שי – לא נמצא. חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה. סליחה, סליחה, אני מתנצל, נחמן שי נמצא פה. סליחה. נהיית שקוף לרגע, נחמן. לרגע. <קריאה:> מצב רוח קרבי היה. <היו"ר יואל חסון:> בבקשה, שלוש דקות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לעסוק דווקא בסוגיה מדינית, בהזדמנות הזאת, כי התיקון הזה יעבור. אני אתמוך בו. אני רוצה לדבר על החוכמה שנעלמה מחיינו. אנחנו נוהגים לחשוב עלינו במונחים של אנשים חכמים. נשיא טורקיה, חבר בעבר של ישראל, אמר היום שנרמול היחסים עם ישראל יעשה טוב למזרח התיכון. וואו. כל מי שזוכר את ה"מרמרה", כל מי שזוכר את הימים הקשים שאחריה, כל מי שזוכר את המשא-ומתן שהתנהל לאורך השנים הללו ולא הגיע לידי מיצוי, היה צריך להיות מרוצה. נכון, הוא אמר גם שהוא מחכה לפיצוי, והוא אמר שהוא מחכה להסרת ההסגר על עזה, אבל הייתה רוח חדשה, נשבה רוח חדשה מטורקיה. עכשיו, אנחנו הרי, אמרתי, לא אידיוטים, מבינים שארדואן נקלע לאיזושהי מצוקה ביחסיו עם רוסיה. הוא מחפש פתאום איזו ברית אחרת, חדשה, אפשרות להזיז משהו במשחק הזה, בכלים האלה של המזרח התיכון, ומי שהיה צריך להגיב בשמחה זה כמובן ירושלים, המערכת המדינית. אז מה אמרו החכמים שיושבים בירושלים? אני מחפש אותם עכשיו, אם תמצאו אותם תגידו לי; מה הם אמרו, גורמים בישראל? "שלא יבלבל בשכל". זה מה שהיה להם להגיד. ואחר כך הם הסבירו: ארדואן יכול לשכוח מזה. מה, מה העניין הזה פתאום שהוא מתחיל לרדוף אחרי ישראל? אין לנו עניין, אין לנו עניין בארדואן. אז אני שואל את עצמי באמת: איפה נדדה החוכמה? מה קרה לה? היא נרדמה? היא הלכה לישון? היא עברה למקומות אחרים? התייבשה? השמש? מזג האוויר? נסחפה? מה קרה? – בגשם? – מה קרה פה? איך זה יכול להיות שהזדמנות מדינית שקורצת מאוד לישראל, שחשובה כל כך לישראל, נותנים לה לעבור – הופ – מתחת ליד. הלוא מישהו קורא את הדברים האלה גם באנקרה. מישהו אומר: אה, הישראלים האלה, הם לא באמת רוצים להגיע אתנו להסדר. הם לא באמת רוצים סוף-סוף ליישב את העניין הזה של ה"מרמרה". אולי הם אפילו נהנים מזה שיש פה קרע ביחסים, אי-אפשר לדעת את הראש של הישראלים האלה, יותר. אי-אפשר להבין אותו יותר. על זה בוכה הנביא – על זה שמדינת ישראל, מודל 2015, היא מדינה מקובעת, שמרנית, חסרת מעוף, חסרת יצירה, חסרת מקוריות, חסרת יוזמה. וכאשר הזדמנויות, במקרה הזה מדיניות, לפעמים אחרות, עולות על סדר-היום, אז הראש הזקן והעייף הזה אומר: עזבו, זה לא מעניין, זה לא חשוב, נמחק את זה. כך לא מנהלים מדינה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת סופה לנדבר, עכשיו תורך, בבקשה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אין שר? <היו"ר יואל חסון:> השר סילבן שלום יושב שם, בספסלים האחוריים. אמרתי לו כבר בשבוע שעבר שהם לא הולמים אותו, הספסלים האחוריים. <שר הפנים סילבן שלום:> צריך ביטחון עצמי לשבת כאן. <היו"ר יואל חסון:> אין ספק, זה נכון. בבקשה, גברתי. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בזמן שמקלים על חברות, העניים בוכים בבית, ואף אחד בממשלה לא שם לב שבעצם אנחנו עומדים מול דוח עוני, דוח חמור ביותר. אני הייתי יכולה להיות בעד חיסכון במסים והקלות על מסים אם הכסף כזה היה מיועד לאותם ילדים שבוכים בבית שאין להם חימום, לאותם ילדים עניים במדינת ישראל שכל החיים שלהם בפח זבל, סליחה. אין להם שולחן, אין תאורה, אין ספרים, אין כסף לספרים, אין כסף לתנאים מינימליים, תנאים נורמליים, אין יכולת לארוחה חמה, למזון ולעוד דברים שאנחנו צריכים לחיים. ילדים מסכנים. אני זוכרת שעמד כאן לפני המון – – – <היו"ר יואל חסון:> השר שלום, הפכת את הספסלים האחוריים למושב של המקובלים באוטובוס, מאחור, שם רועש ושמח. אתה יודע, הנהג לא מצליח להתרכז בנהיגה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אנחנו היינו בוועדת העלייה והקליטה, דנו על עליית דמי השכירות שגובים היום בדיור מוגן והוסטלים של משרד השיכון, מ-8% ל-10%. יכול להיות ש-2% לחברות, או 1% לחברות, זה לא משמעותי, אבל לאנשים המבוגרים האלה, קשישים שחיים מקצבת זיקנה, וכל החיים שלהם נמצאים מתחת לקו העוני, זה כסף. אנחנו היינו צריכים ליזום את הדיון – אני יזמתי במקרה – כי האנשים האלה בוכים על 50 ש"ח. אתה יודע מה זה לקשיש 20 ש"ח? זה לקנות תרופה או לא לקנות תרופה, לקנות מזון או לא לקנות מזון. היום מורידים לחברות ומעלים לקשישים. אנחנו מדברים היום על קווים שהמדינה קבעה, על קו העוני, שבעצם לא עומד במבחן המציאות. הזכויות שנקבעו – לא סתם ההסתדרות מאיימת בשביתה, מפני שהיום עם שכר מינימום אי-אפשר לחיות. אנחנו מדברים על הורדה לעשירים, ואנחנו לא חושבים על אותם עניים שחיים בתוך החברה שלנו, שהם חלק מהחברה שלנו. אני יכולה להרחיב את הרשימה. לא פעם אחת דיברתי כאן על ניצולי השואה, שהמדינה הכניסה יד לכיס שלהם והפכו את הרנטה להכנסה, רנטה של ניצולי שואה הפכו להכנסה. ומה קורה עם פנסיות? המון אנשים, מאות אנשים, היום יוצאים לפנסיה בלי פנסיה, זאת אומרת, גיל הזהב הופך להיות גיל שמגרד בפח הזבל של המדינה. <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> ואני אומרת לך, אני בעד סדר עדיפות, אני בעד דגש על אנשים שחיים בחברה הזאת, שחיים במדינה הזאת, אני בעד שכסף שהמדינה יכולה לגבות היא צריכה להשקיע באותם אנשים שצריכים לחיות חיים נורמליים באותה מדינה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. אני מאוד מאוד מודה לך. חבר הכנסת אראל מרגלית. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על ההעברות התקציביות ועל העודפים שהולכים להעביר מחר בוועדת הכספים, כאחת השערוריות הגדולות בתולדות מדינת ישראל. תקשיבו, ותקשיבו טוב, יותר מ-20 מיליארד שקל נשארו להם עודפים משנת 2014. הרגע גמרנו להתקין את התקציב, על חלק מהדברים הסכמנו, על הרבה דברים לא הסכמנו, אבל היה הליך שבו ממשלה בישראל, שר אחרי שר, משרד אחרי משרד, מציג את תוכנית העבודה שלו, מתקצב אותה, מביא את זה לכנסת, מקבל את האישור, ואומר לנו מה סדרי העדיפויות והממשלה אומרת לעם מה סדר העדיפות שלה בכל נושא ונושא. רגע אחד אחרי שגמרנו את התקציב – וזו שערורייה שגמרנו לתקצב אותו בסוף השנה, אחורה – אומרים לנו: רגע אחד, יש 20 מיליארד, או יותר, שקל, שנשארו לנו רזרבה לבזבוז, ואנחנו רוצים להעביר את זה מחדש. איפה אתם חיים? השר שלום, יש לכם 22 מיליארד שקל נוספים? הייתם מביאים את זה לפני חודשיים. תשימו את זה בתוך התקציב – תגיד אתה שאתה רוצה למשרד הפנים עוד x, הוא יגיד שהוא רוצה למלחמה בעוני, וכך אנחנו נדע. בחלק נתמוך, בחלק לא נתמוך – אבל זה ניהול. איך יכולה להישאר בסוף שנת 2015 רזרבה ופתאום מגלים יותר מ-20 מיליארד שקל? איך זה יכול להיות? איך יכול להיות הדבר הזה, איך? אז אני אומר לכם עכשיו, אני אומר לכם – אתה, חבר הכנסת אלאלוף, אמרו לך שהתוכנית שלך למלחמה בעוני של 7 מיליארד שקל בארבע שנים, יש לה רק 1.8 מיליארד; לא נכון, אפשר היה לשים על זה השנה 2 מיליארד. היה אפשר לשים השנה גם על כל אחד מהנושאים. 770,000 ילדים עניים – 1.8 מיליארד. אזרחים עניים במדינת ישראל, ואתם מעזים להגיע ברגע האחרון עם 20 מיליארד ולהגיד: אופס, שכחתי? מי שמעביר פי-עשרה למחלקה להתיישבות, ומרים את היד בעד – מרים את היד נגד ילד עני. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> ומי שעושה את זה בשירותי דת, או בכל דבר אחר – אתם גונבים בלילה במקום להביא תקציב שקוף שאפשר לראות לאן הוא הולך, להתווכח עליו, להתייחס לממשלה ברצינות, להתייחס לכנסת ברצינות. אתם עושים צחוק ממדינת ישראל. אין לכם זכות להיות בשלטון, עם רמה כזאת של ניהול. אני מתבייש בשבילכם. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת אראל מרגלית. אנחנו עוברים להצבעה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לא, אני מגיב. <היו"ר יואל חסון:> סגן השר, בבקשה, לא ראיתי אותך. בבקשה. לא, אני עובר להצבעה; אתה מתכוון לעלות, או שאתה מתכוון לדבר בטלפון? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> איציק, תגיד שאנחנו צודקים ותרד, פעם אחת. <היו"ר יואל חסון:> פעם אחת תדבר בשביל השקופים. טוב, זה הולך להיות פיליבסטר עכשיו, אדוני? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, ממש לא. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> איציק, פעם, באיזה דיון – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על יוקר המחיה יש לידידי ד"ר טיבי סיפור מדהים. <היו"ר יואל חסון:> תרחם עלינו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ד"ר טיבי, בהיותו ילד, זוכר היטב מה הוא היה יכול לקנות בעשר לירות. לימים – את יודעת מה, גברת אורלי לוי, מצנעת הפרט אני לא אספר את הסיפור. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> איפה החבאת את ה-20 מיליארד שקל, איפה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לפני שתי דקות היה 15. בצהריים אמרתם 12. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אבל היה 13.7 בבוקר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הנומרטור של – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> עכשיו אני מסתכל – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הנומרטור של אראל מרגלית כל שלוש שעות עולה ב-3 מיליארד שקל. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> זה לא הנומרטור של אראל מרגלית, זה הנומרטור של האוצר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בכנס של חיליק – איפה חיליק? – בכנס של חיליק אמרת לי 12 מיליארד. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אבל אתם – זה ככה היה – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת מרגלית. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> קודם אמרתם 17 מיליארד. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אבל אתם מעלים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עכשיו אתה אומר 20 מיליארד. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אתם מעלים את – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תשמע – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אתם באוצר מעלים את הסכום. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת מרגלית, תודה רבה, הבנו. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לא, הם לא מבינים. <היו"ר יואל חסון:> הבנו, תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אמרתי – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אתה מעלה את הסכום כל הזמן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ממש לא, ממש לא. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> באוצר זה מה – אני מקבל את כל ההעברות התקציביות. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. חבר הכנסת מרגלית, דעתך נשמעה. חבר הכנסת טיבי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אורלי, לספר את כל הסוף? לספר את כל הסיפור? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא, היא יודעת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על הרואה-חשבון לספר? <קריאה:> מה זה משנה? <היו"ר יואל חסון:> לא, אדוני, כדאי שתתייחס ברצינות לטענות שהועלו כאן. זה לא – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, אני לא יכול, אדוני היושב-ראש, שכל שלוש שעות זה עולה ב-4 מיליארד. <היו"ר יואל חסון:> זה לא דידי מנוסי פה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה התחיל ב-13 מיליארד, עלה ל-17, ל-21 מיליארד. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> כל פעם הממשלה מביאה סכום אחר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עוד פעם אתה צועק. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת פורר, חבר הכנסת פורר. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת לנדבר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני מאוד אוהב פורלים. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים – – – <היו"ר יואל חסון:> פורר, לא פורל. פורר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אה, פורר. <היו"ר יואל חסון:> זה עם רי"ש בסוף. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> גם אני אוהב. <היו"ר יואל חסון:> אתה אוהב. טוב, בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, אמרתי ששמעתי בקשב רב את הנאומים של חברי האופוזיציה, ידידי מהאופוזיציה. אדוני היושב-ראש, עמדתי נדהם. באה לכאן ממשלה – שר אוצר שמוריד מסים, ותוקפים אותו. <קריאה:> למי? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מס ערך מוסף – – – <קריאות:> – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> על הגב של מי הוא מוריד מסים? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תראה, גם אופוזיציה, גם אופוזיציה, והייתי חבר אופוזיציה – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת פורר, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. תודה רבה. חברת הכנסת לוי אבקסיס, אני מבקש. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה מר איתן כבל – מר איתן כבל. <היו"ר יואל חסון:> כן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> איתן כבל, דקה, אני רוצה להגיד לך משהו. רגע, לא לא, אני הייתי מופתע, צחי, הייתי מופתע, איתן כבל, שההחלטה של ועדת הכלכלה הייתה לדחות את סעיף 52 על מתווה הגז. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אתה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הייתי מופתע. אחרי כל כך הרבה דיונים מעמיקים, לדחות את – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> איציק, תפסיקו לעשות צחוק, מהממשלה הזאת – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים, אדוני היושב-ראש, זו אופוזיציה ראשונה מסוגה, שתוקפת ממשלה על זה שהיא מורידה מסים. גם להוריד מסים – במקום לשבח את הממשלה – ואני הייתי באופוזיציה, אראל מרגלית; כשהממשלה עשתה דברים טובים, שיבחנו אותה. להוריד מסים, להוריד מע"מ – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> זה נראה לך היום העניין? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עוד פעם הוא צועק. עוד פעם הוא צועק. אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מע"מ אפס, אני לא זוכר – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אני, יש לי בעיה לשבח – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה הורדת מסים. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת – חבר הכנסת פורר, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. תודה. מספיק. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים, אראל מרגלית, להוריד מס חברות זה מנוע צמיחה, ואתה יודע את זה. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת מיקי זוהר, נא לשבת. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא לא, אני לא מצליחה – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. חברת הכנסת נחמיאס ורבין, נא לשבת. לא לקום. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני לא מצליחה – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אני שואל אותך, איפה נעלמו – – – מיליארד? <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת מרגלית, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. תודה רבה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – לא בצורה הזאת. <היו"ר יואל חסון:> אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. מספיק. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתם מדהימים אותי. עיסאווי, אתה מדהים אותי. אתה מבין, אתה רואה-חשבון – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> איפה הכסף? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – להוריד מסים זה רע? <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת מיקי זוהר, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. נא לשבת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> להעלות קצבאות ילדים זה רע? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> 5 מיליארד שקל לקצבאות זיקנה ולפעולות חברתיות זה רע? על מה אתה מדבר? על מה אתה מדבר? תודה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בבקשה? <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני לא שומע, תקראי לרמקול. <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת רוזין, זה לא דיון בוועדת הכספים או הכלכלה. <מיכל רוזין (מרצ):> הוא שאל שאלה. <היו"ר יואל חסון:> הוא לא אמור לשמוע אותך ואת לא אמורה לצעוק עליו. תודה רבה. ואתה, אל תנהל לי שיחות אם חברי הכנסת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני לא מנהל שיחות. אני מנסה להסביר לחברי האופוזיציה שהם טועים. <היו"ר יואל חסון:> לא, אל תנהל. את זה יכולת לעשות בוועדת הכספים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני לא חבר ועדה. <היו"ר יואל חסון:> פתאום אתה קשוב לצד הזה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתם טועים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הנה, ראש הממשלה בא. תצביעו. <היו"ר יואל חסון:> מצוין, אז שישחררו אותנו מהפיליבסטר הזה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא לא, אני עומד נדהם ועומד מופתע, חברים, ויש פה כלכלנים בצד הזה, והם – – – <קריאה:> נפעם? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נפעם, לא. נדהם. – – – והם תוקפים ממשלה, על מה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> חלאס. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אה? <היו"ר יואל חסון:> חלאס. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על זה שהיא מורידה מסים. תתמכו בממשלה שמורידה מסים – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – תעודדו אותה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. אנחנו עוברים להצבעה. שמית? אנחנו עוברים להצבעה, נא לשבת. אנחנו מפעילים את ההצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 45 נגד – 34 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 217) (הפחתת שיעור מס חברות), התשע"ו–2015, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> ובכן, 45 בעד, 34 נגד, נמנע אחד. אני קובע שההצעה עברה – מה קרה? <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> – – – עברה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. מה קרה? <מאיר פרוש (יהדות התורה):> לא – – – <היו"ר יואל חסון:> אולי לא שמתי לב, קרה משהו? <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יואל חסון:> מה עשיתי? <קריאה:> כי אתה לא מחכה, אתה – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> יואל, יש לך כאן טעות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> הצבעתי בטעות במקום קסניה. <היו"ר יואל חסון:> מאה אחוז. חבר הכנסת נחמן שי הצביע בטעות במקום של קסניה סבטלובה, ולכן ההצבעה בטלה. מעולה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> לא הודעת שיש הצבעה. <היו"ר יואל חסון:> אני הודעתי שההצבעה – אני ביקשתי מאנשים לשבת. ביקשתי – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> לא נכון. ביקשתי מאנשים לשבת. <יואב קיש (הליכוד):> – – – לא ראוי. לא ככה מתנהגים. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת קיש. חברת הכנסת עליזה, נא לרדת מהמדרגות. אני ביקשתי, הפרוטוקול יוכיח. חבר הכנסת קיש, אתה רוצה את האמת? הפרוטוקול יוכיח שאני ביקשתי לשבת ושאני יוצא להצבעה, ואתה לא תקרא לי ככה. <יואב קיש (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> אתה לא תקרא לי משם בצורה כזאת, אתה שומע? מאה אחוז, תודה רבה. אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אבל, כבוד היושב-ראש – – – <היו"ר יואל חסון:> אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. די. לא אעשה לך את הטובה הזאת. <הצעת חוק התכנון והבנייה (הוראת שעה), התשע"ו–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/983); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים להמשך סדר-היום: הצעת – – – <קריאה:> יואל – – – <היו"ר יואל חסון:> אתה טוב לב מדי. המשך סדר-היום: הצעת חוק התכנון והבנייה (הוראת שעה), התשע"ו–2015, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק – פה כתוב לי שר האוצר כחלון, אבל נראה שזה סגנו. בבקשה, אדוני. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> היושב-ראש, אתה תודיע על ההצבעה? אתה תודיע על ההצבעה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יואל חסון:> אתה בקריאה שנייה. אתה בקריאה שנייה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יואל חסון:> זה לא מתחדש. לא לא, אתה על-תנאי, תשים לב. אדוני סגן שר האוצר, בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, אדוני, עוד פעולה טובה, עוד פעולה מבורכת של הממשלה – הצעת חוק התכנון והבנייה (הוראת שעה). כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את ההצעה לתיקון חוק התכנון והבנייה – הוראת שעה. הצעת החוק קובעת כי יהיה אפשר להוסיף בהליך של הקלה 20% משטחי הבנייה במעמד היתר הבנייה. נו, איפה מחיאות הכפיים, אופוזיציה? ההצעה הזאת באה כחלק ממכלול פעולות משולבות שלכולן תכלית אחת – להביא בשורה לאזרחים: להוריד את יוקר המחיה ולמתן את מחירי הדיור. עם כניסתו לתפקיד, שר האוצר הנחה את הצוותים המקצועיים במשרד לייצר תוכנית עבודה כוללת המתמודדת עם משבר הדיור בטווח הארוך, בטווח הבינוני ובטווח הקצר. תוכנית העבודה מתייחסת בעיקרה להגדלת המלאי התכנוני באמצעות מוסדות התכנון ולהגדלת השיווקים והעסקאות במקרקעי ישראל באמצעות רשות מקרקעי ישראל. הפעולות להגדלת מלאי בטווח הארוך והבינוני נעשות באמצעות קידום תוכניות בקרקע פנויה וזמינה, תוכניות בשטחים שהיו בשימוש מערכת הביטחון ויחידות ממשלתיות אחרות ותוכניות התחדשות עירונית פינוי-בינוי. הפעולות להגדלת מלאי הדירות בטווח הבינוני-מיידי מתבצעות בשורה של צעדים לקידום מימוש של תוכניות מאושרות, כגון: האצת הקמת תשתיות תומכות; מערכת הסכמי הגג מול רשויות מקומיות; ייעול הליכי השבת הקרקע, תכנון ורישוי; חלוקת עבודה מסודרת בין גורמי התכנון; ייעול, תכנון והעצמת גורמי הייצור, ועוד. הפעולה העיקרית להתמודדות בטווח המיידי היא תוכנית מחיר למשתכן, שכולכם מכירים אותה זה מכבר, וההצלחה שלה מדברת בעד עצמה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> בטח. המחירים של הדירות ירדו כבר בחצי, לא? בכמה? ב-70%? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא. אתה איש אמת, תודה שהמחירים יורדים. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> בינתיים אתם רק מדברים. לא יצא עוד כלום. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> למה? יש כבר – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> המחירים עוד לא ירדו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – צפון, דרום, מרכז. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הבטחות כמו חול, אבל המחירים בשמים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לא, לא. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מה לא? כן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה מכיר את זה היטב, וההצלחה של התוכנית הזאת כבר מדברת בעד עצמה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> כן, בטח. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הצעת החוק שהובאה לפניכם היום – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> כמו על מע"מ אפס. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – היא חלק מהמאמץ להגדלת מלאי יחידות הדיור בטווח המיידי לתקופה קצובה, כהוראת שעה. בחינה שערכנו מעלה כי הקלת-שבס להגדלת מספר יחידות דיור עד ל-30% אינה ממומשת בפועל. הסיבה לכך היא שאין תמריץ ליזמים ולרשות המקומית לאשר את ההקלה ולהגדיל את מספר היחידות, שכן יחידות הדיור הנוספות באות על חשבון שטח יחידות הדיור המאושרות. משזיהינו את החסם העיקרי, ונוכח העובדה שהגדלת מלאי יחידות הדיור בטווח המיידי הנה צורך חיוני לפתרון משבר הדיור, החלטנו להגיש הצעת חוק המאפשר לקבל שטחי בנייה נוספים לצורך הגדלת מספר יחידות הדיור. הצעה זו המונחת לפניכם מאפשרת לראשונה במסגרת אותו הליך הוספת יחידות דיור ותוספת שטח מותר לבנייה עבורן, באופן שמייצר תמריץ ליזם להוסיף את יחידות הדיור, תוך דאגה לצורכי הרשות המקומית. כיוון שמדובר בהליך תכנוני מסודר, עמדת הציבור נשמעת ונשקלת במסגרת מתן ההחלטה על-ידי הוועדה המקומית. ההצעה קובעת כי תוספת אחוזי הבנייה תשמש אך ורק לצורך הגדלת מספר יחידות הדיור בבניין. מתן ההקלה מיועד רק לבניינים בבנייה רוויה ברשות עירונית שטרם החלה בנייתם. בהיבט החברתי נקבע שההקלה מחייבת שלפחות מחצית מיחידות הדיור שיתווספו יהיו יחידות דיור קטנות, עד 75 מטר מרובע, וכן אוסרת הקמת יחידות דיור ענקיות, מעל ל-150 מטר מרובע. מעבר לכך, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ההצעה באה במסגרת המטרות להעצמת הרשויות המקומיות ובקשת עזרתן בנטילת חלק במאמצי הממשלה, תוך מתן הסמכות והיכולת להגדיל את מלאי יחידות הדיור ככלי מינהלי מסודר ומקובל. אני מבקש מכם, חברי חברי הכנסת, לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הרפורמות – חברי היושב-ראש אלי כהן – להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, אני מודה לך. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת זהבה גלאון – בבקשה, גברתי. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לייחד את הדברים שלי למסע המקרתיזם, ציד הגולגלות, נגד ארגון "שוברים שתיקה". היום זה הגיע לשיא – – – <מירב בן ארי (כולנו):> נו, באמת. <זהבה גלאון (מרצ):> אה, חיכיתי לך, חברת הכנסת בן ארי. חיכיתי מתי תקפצי. חברי חברי הכנסת, היום זה הגיע לשיא כששר הביטחון יעלון הצטרף לחבורת המתלהמים. קודם הוא שלח אותם לשדה-הקרב להילחם, וכשהם חזרו משדה-הקרב והייתה להם ביקורת כי הם ראו דברים שלא עולים בקנה אחד עם מה שחינכו אותם – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – אל תפריעי לי. <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת בן ארי, לא להפריע. תודה רבה. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, שמענו. <זהבה גלאון (מרצ):> חברי חברי הכנסת, קל לשלוח חיילים לקרב, אבל כשחיילים וקצינים חוזרים מהקרב או משירות צבאי ומדווחים על התנהגות לא הולמת – חברה מתוקנת צריכה להתגאות בחיילים כאלה. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת השכל, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. נא לשבת. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> חברי חברי הכנסת, אני חושבת שההתלהמות נגד הנשיא רובי ריבלין על זה שהוא השתתף בכנס "הארץ" שהשתתפו בו חיילים מארגון "שוברים שתיקה", משקפת את העובדה שמדינת ישראל וכנסת ישראל לא מבינות מה זה דמוקרטיה – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – ושבדמוקרטיה – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת בן ארי, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. <מירב בן ארי (כולנו):> אתה לא קראת אותי לסדר בפעם הראשונה. <היו"ר יואל חסון:> אז פעם ראשונה. בדקתי את הערנות שלך. תודה רבה, את ערנית מדי. חברת הכנסת שאשא ביטון, אני רואה שאת מתכוונת לקריאת ביניים. תישעני אחורה. תודה רבה. חברת הכנסת גלאון, בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת רוזין, לא ייתכן לריב באותה שורה. זה לא ייתכן, זה לא אמור להיות. את צריכה לעבור שורה כדי לצעוק על השורה הזאת. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – שבור שורות – – – <היו"ר יואל חסון:> שובר שורות. היא שוברת שורות. <זהבה גלאון (מרצ):> חברי חברי הכנסת, בדמוקרטיה מתוקנת צריך לאפשר ביקורת על השלטון. ומי שסותם את הפה לארגונים, ומי שמבקש לרדוף אחריהם ולמנוע ביקורת על השלטון, עוזר לדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל. לא יכול להיות שחיילים, שאימתו את המידע שלהם והם מסרו מידע – תתמודדו עם המידע. צה"ל לא חוקר – – – <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> צה"ל לא חוקר. צה"ל לא חוקר. ואם הוא חוקר, הוא חוקר את עצמו. ומותר למתוח ביקורת, ומותר לפתח נהלים חדשים. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> והאנשים האלה, תפסיקו להתייחס אליהם כאל בוגדים. <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת שאשא ביטון, פעם ראשונה. <זהבה גלאון (מרצ):> האנשים האלה הם גיבורים, הם לא בוגדים. ותפסיקו לרדוף אותם. <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> גם את. תפסיקו לרדוף אותם. בושה שאת מדברת ככה – את והמפלגה שלך. את מייצגת את המפלגה שלך. את ויושב-ראש המפלגה שלך מעזים לרדוף את החיילים מ"שוברים שתיקה"? <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת לביא, קראתי אותך לסדר פעם ראשונה. חברת הכנסת בן ארי, תודה. <קריאות:> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> צה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תלמדו – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. אני קורא אותך לסדר פעם שנייה, מספיק. זו לא קריאת ביניים, זה נאום. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> מה שאנחנו שומעים עכשיו במליאה, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת רוזין, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אני מוסיף עכשיו עוד שתי דקות לחברת הכנסת גלאון, כי אתם פשוט הפרעתם כל הנאום. <זהבה גלאון (מרצ):> אני לא מצליחה לדבר דיבור אחד רצוף, ומה שקורה כאן – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת רוזין, אני מודה לך. <נחמן שי (המחנה הציוני):> הסכמה לאומית – – – <זהבה גלאון (מרצ):> כן, יש כאן הסכמה לאומית רחבה. <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> אוה, שלום לחברת הכנסת בוקר. מה שלומך? תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> אה, באמת שלום גם לך. באמת שלום. <היו"ר יואל חסון:> יש פה חזיתות. <זהבה גלאון (מרצ):> מעליזה לביא עד מירב בן ארי – תעשו קואליציה, קואליציה של מסע דה-לגיטימציה. תתביישי לך. אין לי ציפיות מהאגף הזה. אין לי ציפיות מהאגף הזה. תתביישי לך שאת נותנת יד לסתימת פיות – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת בוקר, פעם ראשונה. אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – תתביישי לך שאת שותפה למסע הדה-לגיטימציה, את והחברים שלך. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת בן ארי, פעם שלישית. נא לצאת מהאולם. נא לצאת מהאולם. תודה רבה. נא לצאת מהאולם, תודה רבה. נא לצאת מהאולם. <קריאות:> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> זאת עכשיו פעם שנייה, אבל. <היו"ר יואל חסון:> עכשיו פעם שלישית. <מירב בן ארי (כולנו):> באמת? על מה? <היו"ר יואל חסון:> על זה שאת מתווכחת. תודה רבה. (חברת הכנסת מירב בן ארי יוצאת מאולם המליאה.) <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת לביא, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא לצאת מהאולם. תודה רבה. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> מצוין. נא להוציא את חברת הכנסת לביא. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – זה הילדים שלנו – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אין לך מונופול על הילדים שלנו. אין לך מונופול על הילדים שלנו. גם הילדים שלנו שירתו בצבא. מי שם אותך על ביטחון המדינה? חצופה – – <היו"ר יואל חסון:> נא להוציא את חברת הכנסת לביא החוצה. (חברת הכנסת עליזה לביא יוצאת מאולם המליאה.) <זהבה גלאון (מרצ):> – – את והחברים שלך שעושים דה-לגיטימציה. אחר כך זה מגיע גם לקיבוצים, שכבר סירבו לתת ל"שוברים שתיקה" להשתתף במסע האופניים. כולכם משתפנים. חבורה של שפנים. <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתם עושים את הנזק הכי גדול למדינת ישראל. את יודעת למה, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון? כי כשאומרים על ישראל – – <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <זהבה גלאון (מרצ):> – – כשמותחים ביקורת על מדינת ישראל וסותמים את הפה לארגוני חברה אזרחית שמבקרים את השלטון – – <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – אתם נותנים להם יד. אתם נותנים להם לגיטימציה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> קצת כבוד. <זהבה גלאון (מרצ):> את והחברה שלך עליזה לביא. <מיקי לוי (יש עתיד):> הם חבורה – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת מיקי לוי, תודה רבה. חברת הכנסת גלאון, תודה רבה. תם זמנך. <זהבה גלאון (מרצ):> לא, לא תם זמני. לא אמרתי שני משפטים ברציפות. אני רוצה – – – <היו"ר יואל חסון:> דיברת פה חמש דקות. חבר הכנסת מיקי לוי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. מספיק. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת מיקי לוי, מספיק. חברת הכנסת בוקר, פעם שנייה. מספיק. אתם פשוט צועקים לאורך כל הנאום הזה. תודה רבה, אני מבקש לסיים. תם זמנך. משפט אחרון. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד בצורה ברורה, נחרצת, שאינה משתמעת לשתי פנים: סיעת מרצ עומדת לצד "שוברים שתיקה", והילדים שלנו משרתים בצבא, והילדים שלנו לוחמים, ואל תלמדו אותנו – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – ואל תטיפו לנו מוסר, ואל תגידו לנו שאנחנו בוגדים, ואל תציירו אותם כבוגדים, ואל תעשו להם דה-לגיטימציה. <קריאות:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> מי שם אותך? מי שם אותך בכלל? <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חברת הכנסת גלאון. תודה רבה לכם. <מיקי לוי (יש עתיד):> צה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם – – – <זהבה גלאון (מרצ):> יאללה, יאללה. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת מיקי לוי – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – חבורה של בוגדים. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת מיקי לוי, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא להוציא את חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה. מספיק, עברנו נושא כבר. מספיק. (חבר הכנסת מיקי לוי יוצא מאולם המליאה.) <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת טיבי, אל תחמם פה. אתה תשב ואל תחמם, אתה סגן יושב-ראש הכנסת. אתה אומר: "אני באתי לחמם". בבקשה, חבר הכנסת סעדי. בבקשה. <שר הפנים סילבן שלום:> לא "באתי" – "נולדתי לחמם". <היו"ר יואל חסון:> "נולדתי לחמם". <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, מדובר בנושא בתחום התכנון והבנייה, שהוא נושא כל כך חשוב לאוכלוסייה הערבית, ולכן אנחנו רוצים להגיד את דעתנו לעניין הצעת החוק הזאת. אבל אי-אפשר אחרי מה שהיה כאן באולם, מבחינת הדברים של חברתנו זהבה גלאון – גם לנו יש עמדה, אנחנו באותה עמדה, ואנחנו חושבים שאתם צריכים להתבייש – – <קריאות:> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – שיש עמותות וגופים שחושפים את האמת. את האמת. <קריאות:> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אתם לא רוצים לשמוע את האמת, אתם לא רוצים לשמוע על פשעי המלחמה שעושים החיילים – – <קריאות:> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – שעושים החיילים. ויש בית-משפט, ויש בית-דין – – <קריאות:> תדבר על הפשעים של המחבלים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – על הפשעים – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת בוקר, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא לצאת. <נאוה בוקר (הליכוד):> סליחה? <היו"ר יואל חסון:> כן, מה שאת שומעת. נא לצאת. בבקשה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אני לא זוכרת שגיניתם – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. אל תחלקי לנו פה ציונים לאף אחד. <ענת ברקו (הליכוד):> היום היה פיגוע. איפה אתה, חבר הכנסת סעדי? <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת ברקו, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <ענת ברקו (הליכוד):> אותי? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> כל כך כואב לכם לשמוע את האמת. עמותה כזאת מפרסמת עדויות של חיילים – – <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת בוקר, נא לצאת. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – ואתם לא רוצים לשמוע את הדברים האלה. <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> למה חברת הכנסת בוקר לא יוצאת? <ענת ברקו (הליכוד):> לא נותנים לי אפשרות לדבר בכלל. <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת בוקר, נא לצאת. את יכולה לעשות את זה יותר מהר? (חברת הכנסת נאוה בוקר יוצאת מאולם המליאה.) <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לגופה של ההצעה, אדוני היושב-ראש – – – <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני היושב-ראש, אי-אפשר קריאות ביניים? <היו"ר יואל חסון:> זה נאומים, זה לא קריאות ביניים. מספיק. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> את צריכה להיות בחוץ. את צריכה להיות בחוץ. <היו"ר יואל חסון:> אני הכנסתי אותה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אתה הכנסת אותה. בסדר. <קריאה:> – – – בערוץ הכנסת – – – <קריאות:> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> סָלַח לה, היושב-ראש. סלח לה. זה בסדר. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מדובר בהצעה לתקן את חוק התכנון והבנייה, לתת סמכויות לוועדה המקומית לאשר סטיות ולאשר הקלות; וכמובן, בעניין הזה אנחנו אומרים: אומנם ההצעה הזאת מביאה, אדוני היושב-ראש, מעט מדי, ויש לתת סמכויות נרחבות ביותר לוועדה המקומית ולוועדה המחוזית, במיוחד במגזר הערבי, ששם לא מאשרים תוכניות מתאר במשך שנים; בהרבה מהכפרים ומהערים במגזר הערבי חסרות תוכניות מתאר, ולכן חשוב מאוד שכאשר אנחנו מדברים על בנייה בלי היתר כאשר התושבים שלנו – האזרחים שלנו נאלצים לבנות בלי רישיון מכיוון שלא נותנים להם רישיון מכיוון שאין תוכניות מתאר מאושרות. אז בוודאי שאף-על-פי שההצעה זאת, אדוני היושב-ראש, היא מעטה מדי ומאוחרת מדי, מכיוון שהיא בצד הנכון ובצד החיובי, אפילו שזה צעד אחד קדימה אנחנו נתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה, אדוני. אני מעדכן שרשימת הדוברים נעולה. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה. מיקי לוי פה? כן. ראיתי שאתה הבא בתור בדוברים. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, על הצעקות ששמענו פה כרגע הייתי אומר משפט אחד: חופש הביטוי הוא לא חופש מאחריות. נדמה לי שצריך לגלות יותר אחריות. אני רוצה להצטמצם לדיון שלשמו התכנסנו ולומר לממשלה, שלא מיוצגת פה, ולשר האוצר, שבטח נערך לדיונים מחר בוועדת הכספים, שהבעיה היא לא ההחלטות של הכנסת, אלא שהן לא יורדות לשטח. בעצם ריכזנו את כל סמכויות הבנייה וכל מה שכרוך – אפילו הגנת הסביבה – בידי מפלגה אחת ובידי שר האוצר, אבל אין לזה ביטוי בשטח באותה עוצמה שאפשר היה להבין מההחלטות שבאות כאן חדשים לבקרים. בסופו של דבר, הפקידות הבכירה, גם במשרד המשפטים וגם באוצר, אני חושב – אדוני היושב-ראש, אם אתה תקשיב – הממשלה, אין יכולת לבדוק שההוראות האלה מחלחלות למטה. אדוני יושב-ראש ועדת הרווחה, אם אתה תעביר את זה בישיבת הסיעה שלכם – אין קשר בין ההחלטות של הכנסת למה שקורה בוועדות המקומיות והמחוזיות ולמה שקורה ברשות מקרקעי ישראל. לא יפתיע את מי שמנוסה בחדר הזה שהפקידות הבכירה חושבת שהיא בכלל צריכה לשמור על המדינה מפני הדרג הנבחר. השרים הם האיום על הפקידים הבכירים, שנדמה להם שהם צריכים לשמור על המדינה מהפוליטיקאים. ואז אנחנו נמצאים במצב שבעצם אין משילות, בין היתר מזה שהפקידות הבכירה – יש להם קודים וכללים משלהם. הנה, באים שרים שנבחרו בצורה דמוקרטית, הם רוצים לשנות, והפקידות לא נותנת להם. לכן יש פער גדול מאוד בין האמירות של הכנסת והממשלה לבין ההתנהגות של הפקידות הבכירה, שהם ראשי הוועדות, יועצים משפטיים ואנשי רשות מקרקעי ישראל, שנדמה להם שהם קיבלו מההשגחה העליונה את האחריות על המדינה, ואנחנו מפריעים להם. לכן הבעיה העיקרית היא איך לוודא ביצוע. האם זה רק דקלרציות או שיש פה גם מעשים? בהרבה מאוד מקרים זה רק דיבורים, וכידוע – קודם עסקו כאן במסים – אין מסים על דיבורים. אין מסים על דיבורים. אני רוצה לומר שאנחנו רואים את זה יום-יום. זה לא רק במגזר הערבי שסובל ממדיניות שגויה כבר שנים. אני יכול לומר באותה מידה גם על ההתיישבות, גם על המושבים, על הקיבוצים והמועצות האזוריות הקהילתיות, שהפקידות הבכירה לא מפנימה את השינויים. וכחלון חייב לדעת את זה. זה לא קורה, מה שהוא אומר. גם אביגדור יצחקי, וגם גלנט, שהם בוגרי בית-הספר והחווה של אריק שרון – לא חדרה רוח הביצוע של שרון לפקידות הבכירה. ויכולים לדבר כמה שרוצים, השרים – זה לא קורה. לכן אני קורא מכאן, מהדוכן הזה – – – <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אני מסיים בקריאה לראש הממשלה, לשרים הבכירים, שיוודאו ביצוע. יש מספיק יכולת לאכוף את ההחלטות על הדרג הבכיר. הביורוקרטיה הכי גדולה היא במשרדי הממשלה – האוצר והמשפטים. הם בכלל לא יודעים שהממשלה השתנתה, שהשתנו הדגשים. הם ממשיכים לשים מכשול – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – וממשיכים להפריע לתנופת הבנייה – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – שהמשמעות שלה היא שינוי מדיניות. אם רוצים לשנות מדיניות, צריך להחליף חלק מהאנשים. הם לא לנצח הפקידים הבכירים. אם הם לא משתלבים ברוח הממשלה, צריך להחליף אותם באחרים. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני. שלוש דקות עומדות לרשותך. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. אדוני היושב-ראש, אנחנו מדברים על הצעת חוק שהיא חיובית, מקובלת, אבל מעטה מאוד, והיא לא מספקת. הבעיה של הדיור – אנחנו נחזור לדוח המבקר מהשנה שעברה, שמדבר על 12 שנים כדי להגיע לדירה. התיקון הזה לא בא לפתור את הבעיה, הוא בא לפתור בעיה קטנה – תוספת של מרפסת, תוספת קטנה, כי יש בהן חריגה אולי מאחוזי הבנייה; ובמקום להכין תוכנית מפורטת ולהגיע לוועדה המחוזית ולעבור את כל המהלך הזה, מהלך מהגיהינום, עד שמגיעים לאישור, אז באו ונתנו את התיקון הזה. התיקון הזה הוא מבורך, אבל אנחנו צריכים להרחיב את הסמכויות של הוועדות המקומיות, שהן גם יטפלו ויאשרו תוכניות מפורטות, תב"ע, תוכניות בינוי עיר. התוכניות האלה יהיו תואמות תוכניות מתאר, ואז לא צריך את משך הזמן הארוך של שנים על-גבי שנים כדי לאשר את התוכניות. וזו בעצם גם הייתה המדיניות, וכנראה המדיניות הזאת ממשיכה, במיוחד במגזר הערבי. אני אתן דוגמה שנתתי הרבה מאוד פעמים, אולי בוועדות וגם לפני שהייתי חבר כנסת: מישהו שאני מכיר, ב-1997 – אדוני היושב-ראש, תשמע, וחברי חברי הכנסת. <היו"ר יואל חסון:> ב-1997. שמעתי. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> ב-1997 קנה מגרש שחלה עליו תוכנית שהגיעה לוועדה המחוזית, ויש בה החלטה – הוחלט להפקיד בתנאים. התוכנית הזאת אושרה ב-2009 אחרי שעברה את כל ההליך עד שהגיעה למצב שמפקידים אותה, שיש בה החלטה להפקיד. 12 שנים לקח להם לאשר את השטח הזה. ואז שואלים למה בונים ללא היתר. אני לא מדבר אפילו על תוכנית מתאר, אלא על תוכנית מפורטת של בינוי עיר, תב"ע, קטנה. לכן צריך להרחיב את הסמכויות גם לתב"ע, גם לתוכניות מתאר שיהיו תואמות תוכניות ארציות, גם לקבוע לוחות זמנים של מקסימום הזמן שאפשר להשאיר תוכנית עד לאישורה. אי-אפשר לדון עד אין-סוף. להוסיף גם הגדלת כוח-אדם לוועדה המחוזית שתבדוק, ואנשים – בודקי תוכניות, או להעביר את זה לאנשים שיבדקו מבחוץ. לא יכול להיות – ואני אתן דוגמה מהיישוב שלי, טייבה: מחלקת פיקוח, הפיקוח על הבנייה, יש עובד במשרה מלאה. העובד שבודק את התוכניות של טייבה הוא 12.5% מהמשרה, אז מתי יבדקו את התוכניות ומתי יאשרו אותן? לכן יש לקבוע את לוחות הזמנים בחוק, ויש לקבל החלטות בזמן שעושים את התיקונים, כי תיקונים, ייקח לו כמה חודשים עד שהוא בודק אותם, ואחרי זה מבקשים עוד תיקון ועוד תיקון, וזה נמשך שנים. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. חבר הכנסת נחמן שי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, חברי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בקרב על ירושלים. האירוע שהתרחש היום אחר-הצהריים בכניסה לעיר, הפגיעה בתחנת האוטובוסים, ומספר הנפגעים הרב, רק מאפיינים את העובדה שמכל אזורי הארץ, ירושלים משלמת את המחיר הכבד ביותר; היא בקו האש. לא במפתיע, ככה גם התנאים: ירושלים היא עיר דו-לאומית, כמחצית האוכלוסייה היום, 40%, הם ערבים, 60% הם יהודים. החיים שלהם יחד הם לא חיים, תהום עמוקה פעורה בין החלק המזרחי והחלק המערבי של העיר. ולא במפתיע, גם מבחינה טכנית יותר קל למפגעים למיניהם להגיע לירושלים ולפעול בה. זה בדיוק מה שהם רוצים – המפגעים, הטרוריסטים. אני רוצה להזכיר לכם שהגל הזה – שהוא מזמן כבר אינתיפאדה, רק מישהו עוד משחק במילים – התחיל בוויכוח אם מותר ליהודים לעלות להר-הבית או אסור ליהודים, והיו ניסיונות למנוע את כניסת יהודים להר-הבית. היה קרב על הר-הבית, אבל זה התפשט מאז, בדיוק כמו שחשבנו. זה כבר לא הר-הבית, זה כבר ירושלים כולה, לפני שזאת תהיה הארץ כולה. וכאן ממשלת ישראל כשלה – בכך שהיא לא קראה מלכתחילה את המהלכים הללו, את המציאות החדשה הזאת, שנוצרה, שהיא לא רק מציאות ביטחונית, היא גם מציאות כלכלית, והיא גם מציאות חברתית, והיא גם מציאות לאומית חדשה לגמרי. ועכשיו אני אומר לכם, חברות וחברים, צריך להציל את ירושלים. צריך להכין תוכנית חירום לירושלים, וזה לא מסתכם בלמגן 300 תחנות אוטובוס עם בטונדות, או איך שהולכים למגן אותן ב-2 מיליון שקל. ירושלים צריכה 2 מיליארד שקל, לא 2 מיליון שקל. היא צריכה כסף כדי לשמור על האזרחים שלה בתוכה, לפני שהם יסתלקו, לפני שהם יעדיפו ערים אחרות, יותר בטוחות; לפני שהם יגידו שהם לא רוצים להיות בקו האש, הם לא רוצים להיות החומה שמגינה על מדינת ישראל. הם אזרחים, הם לא חיילים, וצריך לנקוט אמצעים לא קונבנציונליים. יכול להיות שצריך לפרוס במקומות מסוימים גם חיילים, לא להתבייש, וצריך לחשוב על אמצעים אחרים. אבל לא זו הנקודה בלבד. זה יהיה פתרון לטווח קצר. לטווח ארוך המשימה הלאומית הראשונה במעלה של כולנו זה להשקיע בירושלים, להחזיר אליה חיים, לחזק את הכלכלה, לחזק את החברה בעיר הזאת, לחזק את הבידור והתרבות בכל היבט של החיים בעיר הזאת, מפני שאם לא נעשה זאת, אנחנו נתעורר יום אחד ונראה, חלילה, שאיבדנו את ירושלים. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אף שאינני נוטה לעלות בחוק מסוים ולדבר על נושא אחר, לא נותרה בידי ברירה אלא למצוא את הקשר היחיד בין החוק הזה, של תכנון ובנייה, לתכנון ובנייה של המדינה המשיחית הבאה שאתם מנסים לבנות כאן. אני לא יכול להישאר אדיש למסע השיסוי ולכרוניקה של דה-לגיטימציה ידועה מראש של גורמים לא לגיטימיים. אני רוצה להזכיר לכולכם, כאשר אתם תוקפים את "שוברים שתיקה", אני רוצה להזכיר לכם שהתנועה הזאת ב-2005 הציגה תערוכה בכנסת, והייתה לגיטימית, ומה שזז זה שקול הסמוטריץ נשמע בארץ – מרדף שיטתי אחרי מיטב הנוער, אחרי מלח הארץ, אחרי לוחמים. שר ביטחון יוצא נגד החיילים שלו, אלה שנושאים אבן ריחיים קשה וכבדה על כתפיהם. לזה אתם עושים דה-לגיטימציה? היש דמוקרטיה שבה כאשר התותחים רועמים המוזות לא עובדות שעות נוספות? אתם מפחדים מן הביקורת הפנימית. אני מדבר מתוך לב-לבה של הציונות המגשימה במדינה הזאת. האנשים האלה עשו ברוורס יותר מאשר אתם, משיחי השקר, המסיתים והמדיחים, גוהרי הר-הבית, באורגיית הר-הבית לא עשיתם קדימה – אין לכם בושה לרדוף אותם ככה? מה אתם בדיוק בונים כאן? מה אתם רוצים באמת לעשות בסופו של דבר, ללכת על סתימת פיות מוחלטת? לאפשר לראש הממשלה הנוכחי, שרוצה להיות ארדואן, הוא וחבר מרעיו, להגיע למחוז חפצו? אני אומר לכם, אתם, כאשר אתם מזכירים לי את "שוברים שתיקה" – שלו נעליכם מעל רגליכם, צחצחו שיניכם, ותחשבו חזק חזק. מי שמדבר, מי שמתנדב להיות תליין חובב, מי שיורה לראשי ממשלה בין העיניים, אלה הם האנשים, זאת היא הציונות? אדוני, מי שבוגד בציונות זה אלה שמשתמשים בסעיף 52, זה אלה שמוצאים מפלט בכל מקום כזה, אלה שמוכרים את אוצרות הטבע של הציבור. אלה הם האנשים, אלה שלא מאפשרים את השיח הזה. יש שתיקה. "שוברים שתיקה" זה "שיח לוחמים" חדש. הוא תמיד היה קיים. הוא היה קיים בזמנים טובים יותר במדינת ישראל. אתם צריכים להתבייש, ואתם צריכים ללכת ולעשות מחשבה שנייה על כל המעשים שלכם. אני רואה את החיוך שלך, חברת הכנסת מועלם – כדאי לך. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – אני מקשיבה – – – ממש – – – <אילן גילאון (מרצ):> ולכן, אני אומר לכם שוב: די, תפסיקו את ההסתה הזאת. תפסיקו את ההסתה שלכם נגד מיטב הנוער ומלח הארץ, החיילים האלה, הלוחמים. הם לפחות כולם היו שם, הם באים מן המקום, דיר באלכ לכם. תודה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אנחנו לא היינו שם. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה. שלוש דקות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אמנם העניין של "שוברים שתיקה" מעניין, וגם יש לי שאלה דחופה שאנחנו נעלה אותה ביום רביעי, אבל ממש מגרה אותי לדבר על חוק התכנון והבנייה ועל הצעת החוק שבעיקרון היא מקובלת עלינו. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – אילן לא דיבר עלינו, הוא דיבר על התופעה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – הוא גם – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> הוא לא דיבר עלינו. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת רוזין, קראתי אותך לסדר פעם ראשונה. חבר הכנסת מיקי לוי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. חבר הכנסת מיקי לוי, פעם שנייה. מה זה, לא היה בהיסטוריה – להוציא אותך פעמיים. אני יודע שאתה שובר מוסכמות, אבל לא עד כדי כך. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני שובר שתיקה. <היו"ר יואל חסון:> אל תשבור שתיקה, תהיה בשקט. תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> סליחה, אני מתנצל. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אבל אמרתי שמגרה אותי לדבר על החוק הזה בדיוק ביום שאני מתוודע לסיפור מזעזע ממש, שקורה בימים אלה בתמרה. המשטרה הגיעה היום לבית משפחת עומאר יאסין, שקיבל צו, או להרוס במו-ידיו את ביתו, או שיפנה אותו עד יום חמישי, כי הבולדוזרים יגיעו להרוס אותו – עד יום חמישי הקרוב. אדוני היושב-ראש, הוא בנה את הבית שלו על אדמתו, שירש מאביו, וכל הסביבה מסביב לבית בנויה בתים של אחים ושל בני-דודים. למה? כי המדינה טוענת שזו אדמתה. ואיך המדינה טוענת שבדיוק אותה חלקה, באמצע, היא אדמת מדינה? ריבונו של עולם יודע. המציאו משהו, שאולי קרוב משפחה, או בטעות – אפילו – הם טוענים שהמדינה לקחה באזור שם אדמות שרשמה אותן על שם המינהל, ואת חלקתו, בדרך. הוא צריך להוכיח בעלות, והוא משנת 2005 מנסה להגיע להסכם שיקנה את אדמתו בחזרה. את שומעת, חברת הכנסת יעל גרמן? אדמתו, שירש, הוא היה מוכן לקנות אותה, לפדות אותה מחדש. זה בית שהוא גר בו, הוא ומשפחתו. ואם הוא יצא וינשלו אותו מהבית ויהרסו אותו, הוא ישב ברחוב. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – רשום בטאבו. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לא, האדמה – המדינה טוענת שזה שלה. ובטוח, בשנות ה-50, כשעשו את מרשם הזכויות, רשמו אותה. והוא אומר: אוקיי, נניח שזה אדמת מדינה, שאתם לקחתם אותה. אני רוצה אותה בחזרה. אני מוכן לקנות אותה. ואתם יודעים, במיוחד בענייני אדמה, אנחנו מטופלים כאויבים. מסתכלים עלינו כאויבים. כאילו אדמות מדינה הן לא גם שלנו. אנחנו לא חלק – בכל מה שקשור לאדמה, לתכנון ובנייה, הערבים בארץ הם אויבים. לא מגיע להם אפילו החלק היחסי שלהם באדמות המדינה. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> יש לי עוד עשר שניות. <היו"ר יואל חסון:> הוספתי לך דקה, לא שמת לב. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אה, אוקיי. תודה. אני חושב שהחוק הזה, אפילו שהוא טוב, הוא לא פותר את הבעיה הזאת, שזו בעיה ערכית, מורלית, שהגיע הזמן שמינהל מקרקעי ישראל או רמ"י ישנה את היחס שלו ויתייחס לערבים לא כאל פושעים, או גנבי אדמות, או אויבים. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. אני מודה לך. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. בבקשה, גברתי. שלוש דקות. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> לוקח זמן אחרי באסל להוריד. <היו"ר יואל חסון:> לקח חמש שניות בדיוק. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אני חושבת שכבר ברור שאנחנו בעצם כן תומכים בהצעת החוק הזאת, ואנחנו נתמוך בכל הצעת חוק שבאמת תקל על הציבור לטפל בבעיות, לפעמים פרוצדורליות, לפעמים רק מקשות מבחינת ביורוקרטיה ומבחינת תור ארוך עד שמגיעים לאשרר או לאשר להם את מבוקשם, אם זה בוועדות המקומיות או בוועדות האזוריות. אבל אנחנו נתמוך גם כן – אף שהחוק הזה באמת בא עם הקלות, הוא לא פותר את הבעיות האמיתיות בענייני תכנון ובנייה הקיימות באוכלוסייה הערבית. האוכלוסייה הערבית סובלת כבר שנים בנושא של אישור תוכניות מתאר, של אישור של כל הנושא של תכנון ובנייה, של בתים שתחת האמתלה של "נבנו באופן לא חוקי" לא קיבלו את האישורים שמגיעים להם, אף שהם נבנים על אדמות פרטיות. אבל גם המחסור האדיר באדמות בנייה בכפרים הערביים, לאחר כל ההפקעות שהיו, ולאחר שלא מורחבות התוכניות של הכפרים והערים הערביים – גורמים למצוקה מאוד רצינית, שהחוק הזה אפילו לא בא להתעמת אתה או לנסות לפתור אותה. אני הגשתי השבוע הזה בקשה להצעה דחופה לסדר-היום בנושא של עפולה ומה שקורה בעפולה, ולצערי הרב נשיאות הכנסת לא ראתה לנכון לאשר דיון כזה – לא דיון שמבעיר עיר שלמה ברוח גזענית, לצערי הרב, שמתלהמת, מוכנה להסית נגד אוכלוסייה, שכל מה שעשתה בעצם, שניגשה למכרז כדי לבנות לעצמה בתים, לאחר שכמעט קצו הפתרונות בתוך הכפרים והערים הערביים. אני יודעת איזה בעיות של זוגות צעירים, או בכלל של זוגות באוכלוסייה הערבית, כאשר בונים בעיקר בערים שנחשבות לערים יהודיות, או הרוב המוחץ או כולן ערים יהודיות. זה לא משהו שהייתי מאחלת – את כל ההתלבטויות לזוגות שמחליטים החלטה כזו, את כל הקושי למצוא מקום – איפה הילדים יחונכו, איך יקבלו את החינוך שלהם בבתי-ספר שלא מכירים בהם ודוחפים אותם הצדה, את כל ההפרעות ואת כל ההצקה מצד השכנים לפעמים, מצד השכונה, והמאבק היומיומי לשמר את הזהות של הזוג עצמו. כך שהבחירה ללכת ולגשת למכרז כזה היא לא עניין שצריך לקומם אוכלוסייה שלמה בעיר עפולה, שבעצם כל מה שדוחף אותה בהתבטאויות שהיו, זה גישה גזענית כלפי האוכלוסייה שזכתה במכרז, הרצון העז להרחיק את האוכלוסייה הערבית ממקומות המגורים של האוכלוסייה היהודית ואי-קבלת החיים המשותפים האלה ועקרון החיים המשותפים. אבל בעיקר מה שמוביל את האוכלוסייה הערבית זה בעיות התכנון, בעיות הבנייה, המצוקה האדירה, שלמרות הכול החוק הזה לא פותר אותה, אבל בכל זאת נתמוך בו. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד שר הפנים, לפני שנדבר על החוק, שאנחנו כמובן תומכים בו, בגלל חיוביותו – והוא צעד ראשון, ונקווה שלא יהיה ראשון ורק – וכאן ייעצרו הדברים ­– חייבים לדבר כאן על עניין מזעזע מאוד: התבטאותו של חבר הכנסת סמוטריץ שהרצח, הטבח בדומא, של משפחת דוואבשה, זה מעשה פלילי ולא מעשה טרור. אין מילים, באמת, לדבר על זה. האם יש להם ריב משפחתי, ריב על כבש, ריב על עז? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> ריב על כבש, ריב על עז? זה טרור לכל דבר. וכמה שנתפלסף ונגיד שלא, זה באמת דבר מצער מאוד שמדברים על זה כמעשה פלילי, וזה דבר מזעזע מאוד. לעניין של החוק: אומרים בערבית (אומר בערבית: עמודי התווך תלויים בהלך הרוח) – זאת אומרת: כל צעד חיובי, כמה שהוא קטן, בעניין התכנון והבנייה, שיכול לתרום אפילו ב-1% לפתרון בעיית הדיור, המשבר הקשה מאוד אצל האזרחים הערבים, אנחנו בעדו, ואנחנו באמת רואים בזה צעד חיובי. אבל זה באמת לא מספיק. אני הייתי בכל הצעדים בהכנת חוק ההסדרים, חוק התכנון והבנייה לפי המלצות "צוות 120 הימים", בוועדת הפנים, כשהחוק עבר בכנסת עם התקציב בחוק ההסדרים. ואנחנו היינו עם החוק, שכן מתחיל לעשות הסדרה של עניין הבנייה והמשבר, באמת, באוכלוסייה הערבית, וזה משבר עמוק, מתמשך. ואם אנחנו רוצים להיות חיוביים יותר ואובייקטיבים יותר צריך להקפיא גם, כהשלמה לחוק, את כל צווי ההריסה בכלל. יש שם מה שנקרא בנייה לא מוסדרת. אנחנו לא קוראים לזה בנייה לא חוקית – בנייה לא מוסדרת. והסיבה ברורה: האנשים האלה לא הפרו את החוק בגלל שהם רצו, אלא בגלל שהמדיניות דחפה אותם לשם. ולכן מן הראוי שמשרד המשפטים ומשרד האוצר, שהוא עכשיו אחראי על התכנון והבנייה, אכן יסדירו את העניין, את הסטטוס הזה. טוב תעשה הממשלה אם תקפיא את כל הצווים, וזה יהיה צעד חיובי, שאנחנו גם בטח נתמוך בו. ולכן, עם כל החיוביות של החוק הזה, שהוא צעד טוב, אנחנו תומכים בו, אבל זה לא מספיק. חייבים להיות עוד צעדים חיוביים שאנחנו נתמוך גם בהם. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <היו"ר יואל חסון:> כל הזמן. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, שר? לא רואה. <היו"ר יואל חסון:> בבקשה, גברתי. יש פה שר. <יעל גרמן (יש עתיד):> יש שר? כבוד השר, אוקיי. <היו"ר יואל חסון:> אני משקיף כל הזמן, מוודא שהוא לא יוצא. <יעל גרמן (יש עתיד):> חברותי וחברי חברי הכנסת, אני חושבת שהחוק הזה הוא חוק טוב. הוא חוק טוב ביסודו. המטרה שלו טובה. המטרה שלו היא למעשה לבוא ולמצוא פתרונות למצוקת הדיור בכלל ובמגזר הערבי בפרט, ולכן זה חוק טוב. אבל אני חייבת לומר שאני לא לגמרי שלמה אתו, מפני שאני חושבת שבחוק שמדבר על תכנון ובנייה צריכים להיות קצת יותר איזונים בין טובת הציבור בכלל לבין טובת המגזר שרוצה לשפר את הדיור. אני מאוד מאוד מקווה שהוועדות המקומיות באמת יעשו עבודה טובה וידעו למצוא את האיזון הנכון, ידעו לשמוע את השכנים, ידעו לשמוע גם את הגופים – את הגופים הירוקים, את גופי התכנון השונים – כדי שבסופו של דבר לא נמצא את עצמנו רוצים להיטיב אבל מרעים. אני שמחה שזה רק לחמש שנים ושזו הוראת שעה. אין ספק שבמשך חמש שנים נוכל לבחון אם אכן, קודם כול, עלה מצאי הדיור, אם אכן נתנו פתרון למגזר הערבי, או שניצלו את החוק הזה למטרות שלא לשמן הוא הוקם ותוכנן. אבל בגדול, אני בהחלט בעד. כראש עיר, כמי שעמדה בראש ועדת תכנון ובנייה מקומית, וגם כמי שהייתה חברה בוועדה מחוזית שנים רבות, אני יודעת אילו בעיות ואילו מכשולים יש לנו כאשר אנחנו רוצים לקדם תוכניות טובות. אז יש פה בחוק כמה הקלות שבוודאי יעשו טוב. אני מקווה שהוא יצליח. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לחברת הכנסת גרמן. חברת הכנסת רוזין – בבקשה, גברתי. סליחה, סליחה, זה איציק שמולי, אבל אני לא רואה אותו פה, אז זו תהיה את. אני לא רואה אותו פה, אז זו תהיה את. <מיכל רוזין (מרצ):> חשבתי שהוא דנידין, הרואה ואינו נראה. <היו"ר יואל חסון:> כן, גם אני חשבתי. בבקשה. יש לך אפילו עוד 30 שניות. <מיכל רוזין (מרצ):> אני לא יכולה – כבוד סגן יושב-ראש הכנסת וחברי הכנסת הנכבדים, אני לא יכולה שלא להגיב על הדברים שנשמעו כאן. אני חייבת לומר שהעובדה שדווקא מסיעות המרכז בכנסת נשמעת הזעקה, הקפיצה הנוראית נגד השמעת קול אחר, ביקורת, שדווקא אני לא שומעת ממפלגות הימין פה – וטוב שכך. אנחנו יכולים להיות חלוקים על הרבה מאוד דברים. אנחנו צריכים לבסס את הביקורת שלנו על עובדות, ואנחנו צריכים לאפשר – בדמוקרטיה – לשמוע הרבה מאוד קולות. וזה שתנסו להמשיך ולהגיד "עוכרי ישראל" ו"בוגדים" ו"כולם שקרנים" ו"כולם אנשים נוראיים", לא יעזור לכם. לא ניסיתם לשמוע את הדברים, לא הקשבתם לדברים, כי אתם לא מסוגלים. ודפי ההיסטוריה ישפטו אתכם על זה. כי החוכמה בדמוקרטיה היא לאפשר לכולם את העמדות שלהם, כל עוד הם לא נוהגים באלימות, ולשמוע את כל הדברים. החיילים והקצינים לשעבר האלה הם מלח הארץ, הם אנשים שאם היית יושבת אתם ומקשיבה להם, תאמיני לי, היית מעריצה כל אחד ואחד מהם. הם לא הגיעו לצבא עם אג'נדה שהם הולכים לתקוף את הצבא ולהכפיש את הצבא. <מירב בן ארי (כולנו):> שמעתי אותם. שמעתי אותם. <מיכל רוזין (מרצ):> הם הגיעו לצבא, כמו כל הילדים שלנו, עם רצון לתרום ורצון להועיל, ואז הם גילו את המציאות הנוראה בשטח. כדאי שתקשיבי להם, גם אם זה לא ישנה את עמדתך כהוא-זה – וזה בסדר – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – הקשבתי להם. הקשבתי להם. <מיכל רוזין (מרצ):> – – אבל את צריכה להקשיב להם, כי מן הראוי להקשיב. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> הם לא פחות פטריוטים ממך, ולא פחות אכפת להם ממדינת ישראל – אפילו יותר ממך. ואין לך שום יתרון עליהם. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> והעובדה שאת לא מתמודדת עם העדויות שלהם ואת לא מתמודדת עם מה שקורה שם, ואת אפילו לא טרחת אי-פעם לפגוש אותם – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> הם לא מדברים אתנו; הם מדברים עם העולם. אנחנו רוצים לשמוע אותם. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת סמוטריץ, אני מבקש, אל תפריע למירב. <מיכל רוזין (מרצ):> – – והעובדה שדווקא מסיעות המרכז, הפופוליזם – לימין היישר. כולם הולכים ימינה. סמוטריץ כבר יש לנו; אנחנו לא צריכים עוד כאלה. את יכולה להצטרף לבית היהודי, הם ישמחו לעוד מנדטים, עם כל הכבוד. <היו"ר יואל חסון:> סמוּטריץ. סמוּטריץ. <מיכל רוזין (מרצ):> סמוֹטריץ, סמוֹטריץ. <היו"ר יואל חסון:> סמוֹטריץ, סמוֹטריץ. <מיכל רוזין (מרצ):> סמוֹטריץ. אני אומרת נכון את שמו. סמוֹטריץ. גם על זה אני מקפידה בכנסת ישראל, להגיד את השמות של חברי הכנסת נכון, ואני עושה את זה – – – <היו"ר יואל חסון:> או בכינויו – ריץ'. <מיכל רוזין (מרצ):> סמוּץ'. <היו"ר יואל חסון:> ריץ'. <מיכל רוזין (מרצ):> כינויו סמוּץ'. <היו"ר יואל חסון:> לא. מאז ועדת הכספים הוא נהיה ריץ'. אז אפשר סמוּטריץ'. <מיכל רוזין (מרצ):> אני מסרבת לקבל את זה שאתם הופכים את ארגון "שוברים שתיקה" לשעיר לעזאזל. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אני מסרבת לקבל את זה שאף אחד מכם לא קם להגן על נשיא המדינה, שסובל בימים אלה מהכפשות גסות ונוראיות – והוא איש ימין, הוא לא איש שמאל, עם כל הכבוד. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <רחל עזריה (כולנו):> – – – <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> הסתה נוראית. ערוץ בטלוויזיה שיוצא נגד נשיא המדינה ומכפיש אותו. ומן הראוי שתאפשרו גם את השיח – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <מיכל רוזין (מרצ):> אבל יש לי זמן. <היו"ר יואל חסון:> סליחה. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – "שוברים שתיקה". <מיכל רוזין (מרצ):> אתם לא מתמודדים עם האמת, גם אם אתם חושבים שזו לא האמת. <מירב בן ארי (כולנו):> איפה? איזו אמת? <מיכל רוזין (מרצ):> את אי-פעם ישבת ודיברת? את אי-פעם קראת את העדויות? <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> אני רוצה לשמוע. <מיכל רוזין (מרצ):> את אי-פעם התעמקת בדבר? להגיד "עוכרי ישראל" ו"בוגדים" ו"הכול נורא" ו"אסור לבקר" – זה היתרון של דמוקרטיה, להגיד את הביקורת, להגיד את הדברים הקשים. גם כשחבריו של סמוטריץ אומרים דברים קשים מאוד, שלא מקובלים עלי, אני אלחם על זכותם להגיד את זה עד אשר הם ינהגו כארגון טרור ועד אשר הם ינהגו באלימות. ולכן, אני חושבת שההתנהגות שלכם זה ניסיון פופוליסטי בזוי לפגוע בדמוקרטיה, לפגוע בחופש הביטוי ולפגוע – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. תודה רבה לך. <מירב בן ארי (כולנו):> איזה חופש ביטוי? זה חופש ביזוי. <מיכל רוזין (מרצ):> – – ולפגוע בסופו של דבר בייחוד של צה"ל ובייחוד שלנו כמדינה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. תודה רבה. תודה רבה, חברת הכנסת רוזין. <מירב בן ארי (כולנו):> למה אתם לא מגינים על צה"ל כמו שאתם מגינים על "שוברים שתיקה"? <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. חברת הכנסת בן ארי, את יכולה לעבור לשורה שם, לנהל אתה שיחה תרבותית. אולי תגיעו לעמק השווה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אנחנו רוצים לשמוע אותם. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת סמוטריץ, אנא ממך. סגן יושב-ראש הכנסת. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> מיכל, מיכל, אנחנו רוצים לשמוע אותם, אבל הם הולכים לגרמניה – – – לא צוחק. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. שלוש דקות עומדות לרשותך, אדוני. <מיכל רוזין (מרצ):> אתה רוצה לשמוע? אני אקבע לך פגישה אתם. אין בעיה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> כן, כן, כן. חד-משמעית כן. <מירב בן ארי (כולנו):> קבענו פגישה עם סמוטריץ – – –? <היו"ר יואל חסון:> טוב, אולי די? מספיק. אז גשו לשם ותתאמו אתה. חברת הכנסת בן ארי, מספיק. מה קרה היום? חבר הכנסת סמוטריץ. חברת הכנסת רוזין, קיבלת שלוש וחצי דקות פה, יותר מכל אחד אחר. <מיקי לוי (יש עתיד):> תוציא אותה. <היו"ר יואל חסון:> תודה על העצות, חבר הכנסת מיקי לוי. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת מיקי לוי, לא כל שמאלני אנחנו מוציאים מהאולם, גם אם הוא שמאלני. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברתי חברת הכנסת מירב, אני חייב להגיד לך, כשקיבלתי את ההודעה הזאת במייל, אני מאוד הופתעתי. <היו"ר יואל חסון:> איזו הודעה? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מאוד הופתעתי וגם התאכזבתי מאוד. <היו"ר יואל חסון:> איזו הודעה? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> קיבלנו הודעה למייל אם נוכל להצטרף לפנייה של כמה חברי כנסת לנשיא המדינה – אותה הודעה שבנושא הדיון. לא קיבלת? <היו"ר יואל חסון:> אולי לא שמתי לב. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> הופתעתי, כי לא ציפיתי שדווקא מאנשי כולנו תצא הודעה כזו, שאני רואה בה פשוט רק המשך למסע הדה-לגיטימציה שהימין, והימין הקיצוני בעיקר, מנהל בשנים האחרונות כנגד ארגוני זכויות האדם. מי שיש לו ביקורת על הארגונים, הוא יכול לבקר אותם – – <ענת ברקו (הליכוד):> זה מה שאנחנו עושים. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – אבל להגיע עד למצב של לפנות לנשיא המדינה ולהגיד לו לא להשתתף בכנס כי יש שם נציגים של ארגון "שוברים שתיקה", זה היה מוגזם. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> זה אולי מתאים לחברת הכנסת ברקו, זה מתאים אולי לחברי הכנסת מהבית היהודי. אני לא אזכיר גם שמות – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אני מבקשת להגיב. הוא הזכיר אותי. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני לא אזכיר שמות מהבית היהודי, כי אחד מהם כבר לא נמצא בכנסת, אז אני לא אזכיר את השם שלו. זה מתאים לחבר כנסת מישראל ביתנו, שגם הוא היום לא נמצא בינינו בכנסת. <מירב בן ארי (כולנו):> מי זה? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני לא אזכיר שמות, שני חברי כנסת שכבר לא בין חברי הכנסת. זה אולי מתאים להם. זה הסגנון של הדה-לגיטימציה, של ההכפשה – – – <היו"ר יואל חסון:> הוא רומז שלא תסיימי כמוהם. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני לא מזכיר שמות. <ענת ברקו (הליכוד):> אוי-אוי-אוי. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אחד מישראל ביתנו ואחד מהבית היהודי. <רחל עזריה (כולנו):> מה אתה אומר? <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת עזריה, חברת הכנסת בוקר – – – <רחל עזריה (כולנו):> לא הבנו. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מה שאני אומר לך, שזה מתאים לחברי כנסת כאן, שפשוט, מאז תחילת הקדנציה הזאת, כל מה שהם עושים זה רק להכפיש את ארגוני זכויות האדם – – <רחל עזריה (כולנו):> – – – זה לא מירב בן ארי. <היו"ר יואל חסון:> תודה, בסדר. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – ואת תנועות זכויות האדם, ועכשיו אני רואה חברת כנסת פעילה, אולי גם מוערכת, דווקא מכולנו – – – <היו"ר יואל חסון:> לא אולי. מוערכת. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מצטרף, מוערכת. <נאוה בוקר (הליכוד):> דווקא מכולנו? <היו"ר יואל חסון:> תיקנתי בלי שתגידי לי. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כי הפנייה הזאת קצת פגעה ברקורד שלה. הפנייה הזאת פגעה ברקורד שלה. <היו"ר יואל חסון:> לכל אחד מאתנו יש – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לכן אני מקווה שהיום, לפחות חברי הכנסת – – – <קריאות:> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת ברקו, את כבר בקריאה ראשונה היום – – <ענת ברקו (הליכוד):> כן? <היו"ר יואל חסון:> – – וזה לא נמחק לך עדיין. <ענת ברקו (הליכוד):> עדיין לא? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני מקווה – – – <היו"ר יואל חסון:> זה לא נמחק לכל היום, זה הולך אתך כצל. <ענת ברקו (הליכוד):> לא ידעתי. תודה שעדכנת אותי, אדוני היושב-ראש. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> הולך אתך כצל. חברת הכנסת בוקר – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני רוצה לקוות שהיום, לפחות חלק מחברי הכנסת שהצטרפו למכתב הזה יודעים או לפחות מתחילים להבין שזו באמת הייתה טעות, ויש הבדל בין ביקורת לגיטימית על ארגון זכויות אדם לבין פנייה לנשיא לא להשתתף – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – "שוברים שתיקה". <היו"ר יואל חסון:> תודה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כל מה שהיא עושה זה יוצרת דה-לגיטימציה של ביקורת. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> ואני רוצה להגיד לך, הביקורת היא על מה – הביקורת היא על הכיבוש – – – <היו"ר יואל חסון:> שאתה חורג מהזמנים, זאת הביקורת. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אבל אמרת שיש – – – <היו"ר יואל חסון:> קיבלת מעבר ומעבר. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> הביקורת היא על הכיבוש שנמשך – – – שנים. <היו"ר יואל חסון:> תודה, אדוני. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני מייעץ לך למקד את המאמץ בלסיים את הכיבוש, ולא בלסיים את הביקורת על הכיבוש. <היו"ר יואל חסון:> כדאי שתקשיב ליושב-ראש: כשהוא אומר לך תודה רבה, זה תודה רבה. רויטל סויד – לא נמצאת. מסעוד גנאים. בבקשה, אדוני חבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת גנאים, בבקשה. שלוש דקות עומדות לרשותך. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בקשר לחוק – בקשר לחוק – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> או, טוב שנדע משהו על זה. <רחל עזריה (כולנו):> זה חוק מצוין. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אנחנו נתמוך בהצעת החוק. <רחל עזריה (כולנו):> כי זה חוק מצוין. כי זה חוק מצוין. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> סוף-סוף יש על הנושא משהו. <רחל עזריה (כולנו):> כי זה חוק מצוין. נכון? עבדנו עליו קשה, זה חוק מצוין. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> כן, כן. אנחנו בעד. אנחנו בעד הצעת החוק. אנחנו נצביע בעד. <רחל עזריה (כולנו):> – – – לחשוב חיובי. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אני חושב שלתת, אדוני היושב-ראש, לתת סמכויות, עוד סמכויות לוועדות המקומיות, כדי שבאמת יקלו בבנייה – אבל העיקר לחסוך מהאנשים את כל הביורוקרטיה המייגעת הזאת, הקשה מאוד – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אבל לא מינהל תקין. מינהל תקין זה חובה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – עד שהוא יגיע לאיזה היתר, עד שהוא יגיע לאיזה הרחבה, איזה בנייה, כל זה חשוב מאוד, וזה צעד, נכון, קטן, אבל הוא בכיוון הנכון, והוא יקל מאוד על האנשים. אדוני היושב-ראש, בקשר לכל בעיית הבנייה בחברה הערבית – אנחנו כרשימה המשותפת, חברי כנסת ערבים, וגם כל ההנהגה הערבית, אם זה ועדת המעקב, אם זה הוועד הארצי לראשי הרשויות, יזמנו כמה פעמים פתרונות מול משרד הפנים, מול הממשלה, כדי לפתור את הבעיה, כדי לפתור את התופעה המכונה בנייה בלתי מורשית או בנייה בלתי חוקית. תמיד אמרנו שערבים, לא בגֵנים שלהם לבנות בלי רישיון. הם רוצים לבנות ברישיון, אבל כשייתנו להם שלא להיות עברייני חוק, ייתנו להם לעשות את זה. תרחיבו את שטחי השיפוט של הכפרים והערים הערביים, תרחיבו את תוכניות המתאר שלהם, תשווקו יותר מגרשים, ותתחשבו גם בצרכים שלהם. אני חושב, אדוני היושב-ראש – אנחנו יזמנו, כפי שאמרתי לך, יזמנו לפני ארבע שנים, וגם השנה הזאת יש איזו יוזמה מול משרד הפנים והממשלה, להקפיא את כל צווי ההריסה לשנה וחצי או שנתיים. תוך כדי השנה וחצי, שנתיים ראשי הרשויות הערבים, כולם, מבטיחים ומתחייבים שלא ייתנו לתושב או לאזרח לבנות מחוץ לתחומי המתאר, אבל תוך כדי השנה וחצי, השנתיים האלה, משרד הפנים יאשר את כל הבקשות להרחבת שטחי השיפוט, תוכניות המתאר. אני חושב שהשר בכיוון הנכון. <שר הפנים סילבן שלום:> זה כבר לא שייך למשרד הפנים. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> הוא עכשיו באוצר. תכנון ובנייה באוצר, נכון. יש יוזמות. אני מקווה שהצעת החוק הזאת היא צעד בכיוון הנכון. תודה, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. אנחנו ממשיכים. מנחם אליעזר מוזס – איננו; חבר הכנסת עפר שלח – גם איננו, אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. שלוש דקות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, ק"ס לואיס כתב פעם שהדרך לגיהינום היא מדרון מתון, משעול נעים לרגלי ההולך. כמה חסרים לנו במדרון הזה שלטים שצועקים "עצור". זה המדרון שאנחנו נמצאים בו, עמיתי חברי הכנסת, וכמה טוב שיש בימים האלה מי ששובר שתיקה, מי ששובר שתיקה על עוולות ועל פשעים ועל דברים שלא ייעשו. יש זמנים שבהם חובתו של אדם מוסרי לשבור שתיקה, ואנחנו בזמנים כאלה. אבל, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר – כשאנחנו מדברים היום על הקלות – אנחנו נתמוך בהצעת החוק הזאת – אני רוצה לדבר על ההקלות הגדולות שנעשו ונעשות היום; אני רוצה לדבר, עמיתי חברי הכנסת, על הלווייתן שנמצא במרכז האולם. היום סיימנו בוועדת הכלכלה את תהליך ההתייעצות שראש הממשלה חייב לעשות אתנו, והגענו למסקנה ברורה; הגענו למסקנה ברורה שהמהלך של הניסיון לעקוף את חוק ההגבלים העסקיים באמצעות סעיף 52 לחוק הוא ניסיון פסול, שאין לו שום מקום ואין לום שום הצדקה. אני עוד אדבר בהמשך בערב על הטיעונים הביטחוניים שהועלו בהקשר הזה. עכשיו אני רוצה לדבר על ההקלות, הקלות הענק שנותנים לטייקונים. קודם כול מאפשרים מונופול, מונופול שאבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, כתב עליו בזמנו שהוא מונופול אימתני, אדיר, רב-עוצמה, עם השלכות בעייתיות ביותר, לא רק בתחום הכלכלי והחברתי, אלא גם בתחום הדמוקרטי. וכשאנחנו מדברים על סכנותיו של מונופול לדמוקרטיה, אנחנו יכולים לראות בדיוק את מה שקרה בפרשה הזאת, ולראות איך בפועל מונופול מסכן את הדמוקרטיה. תראו מה קרה כאן: שומרי הסף שהתנגדו למונופול הוזזו מתפקידיהם אחד אחרי השני – ממונה על הגבלים עסקיים התפטר; יושבת-ראש רשות החשמל הוזזה הצדה; שר הכלכלה סירב לחתום, אז ראש הממשלה נעשה גם שר הכלכלה, יחד עם שר התקשורת ושר החוץ. טוב שאין לו הרבה מה לעשות בתחום שיתוף הפעולה האזורי, כי אין שיתוף פעולה אזורי, כך הוא יכול להתפנות לתפקידים האחרים שלו. ואחר כך המהלך הכוחני הזה של לעקוף את כל חוק ההגבלים העסקיים באמצעות שימוש בסעיף 52. אז צריך להתייעץ בוועדת הכלכלה. וועדת הכלכלה ניהלה דיון מקיף ומעמיק והגיעה למסקנה שאסור להשתמש בסעיף 52, אין שום הצדקה להשתמש בסעיף הזה. ואז מה ראש הממשלה עושה? שם הצדה גם את כל – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – הדיון המעמיק שנעשה בוועדת הכלכלה, ועושה את מה שהוא תכנן לעשות מראש – נותן הקלות לבעלי הלווייתן שבמרכז החדר. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברותי, חברי חברי הכנסת, אנחנו נתמוך בחוק, אבל את הבמה בחוק הזה ניצלו קודמי וקודמותי לבוא ולהשמיץ ולהיות דוברים של ארגון "שוברים שתיקה". אז אוקיי, יש פה דוברים שמייצגים את הארגון הזה; אני רוצה לבוא ולתקן עולם, ואני חושבת שצריך לעשות את זה בשום שכל ובהבנה איך מתקנים ואיך בונים ואיך עושים את זה נכון. צבא ההגנה לישראל זה הצבא של הילדים ושל הילדות שלנו. כל אחד מאתנו במשמרת שלו נקרא לשמור על החברה בישראל, על עם ישראל, על הגבולות הפנימיים ועל הגבולות החיצוניים ועל העם היהודי כולו. לבוא ולפגוע בכזאת צורה מערכתית, מגמתית, מובנית, שיטתית – – – <קריאה:> שקרית. <עליזה לביא (יש עתיד):> שקרית, ברור. אנחנו מדברים פה על שקרית חסרת תקדים. חסרת תקדים, מכוערת ונלוזה. לבוא ולהאשים לחינם – ביקורת בוודאי, טעויות קורות. מי שלא עושה ולא מתגייס לצבא, אין לו – אין לו טעויות. הממשלה הזאת במו-ידיה פטרה פה אנשים מהדילמות הללו. יש כאלה שמנצלים סעיפים כאלה בחוק ואומרים: אנחנו לא יכולים לשרת – אגב, גם לא משרתים לא בשירות הלאומי, לא בשירות האזרחי ולא בשירות הקהילתי. אז את מי באים ומבקרים? את אלה שבאים ונותנים שכם, את הילדים שלנו, את אלה שהולכים ומגינים ושומרים. טעויות קורות, בוודאי שהן קורות, בטח בשעת לחץ ובאימה על חיים ובהצלת חיים. הכול צריך לבדוק. תביאו הוכחות, תביאו ראיות, אל תטוסו על חשבון הקרן החדשה לישראל או מממנים שמאלניים אחרים שעושים את הכול בצורה מערכתית לבמות בעולם, במות שפותחות את זרועותיהן, כי מה? מגיעה סחורה חמה מישראל, מפי דוברים בעברית שמביאים את הרפש החוצה. בואו לפה. קוראים לכם, מזמנים אתכם, מבקשים מכם – תנו הוכחות, תביאו עדויות. יושבים אתכם, ואתם – לא מוכנים, לא מוכנים; רק רפש, ורק עוד סטירת לחי ועוד הכאה עצמית. זה לא נקרא תיקון עולם. כולנו רוצים לתקן, כולנו רוצים שיום המחר יהיה נכון יותר, בשביל זה הגענו לכנסת ישראל, אבל כאן יושבים אנשים שמנצלים את המקום הזה ואת הבמה הזאת כדי לשמש דוברים של ארגון איום ונורא, "שוברים שתיקה", שבא להכפיש את מדינת ישראל, את צבא הגנה לישראל, את חיילי וחיילות ישראל, את הילדים והילדות שלנו. כאן אנחנו לא נשתוק ולא נאפשר. וברור שזאת מדינה דמוקרטית, זאת כנסת דמוקרטית, אבל אנחנו נענה. פעם ראשונה שהוּצאתי מהמליאה. לא הוצאתי לא בכנסת התשע-עשרה ולא בכנסת העשרים. היום פעם ראשונה שסגן יו"ר הכנסת חסון החליט להוציא אותי, ובצדק. לא יכולתי לשמוע את השקרים הנלוזים שניסו כאן מעל הבמה – – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <עליזה לביא (יש עתיד):> ואני לא אמשיך לשתוק ולא אוכל לשתוק. לתקן – בוודאי. יש פה הזמנה לדיאלוג, אבל כשאומר שר הביטחון שהם מוזמנים אבל לא מנצלים ולא מבקשים ולא מיידעים אלא רק משמיצים, ואנחנו רואים עוד פעם עוד תמונה ועוד איזה סרטון מבוים – קדימה, אם אתם רוצים באמת לתקן ובאמת – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – לסייע, תעשו את זה בדרך הנכונה, ולא בדרך של הפצת השקרים המכוערים בבמות בעולם. זאת לא אהבת ישראל. זאת שנאת ישראל, ואתם הראשונים שמחרחרים ריב ומדון. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת חמד עמאר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, כבוד חברי הכנסת, אני קורא את החוק הזה, את התמצית שלו, והוא בא במשורה. מוצע לקבוע כמה תיקונים בחוק התכנון והבנייה, במסגרת הוראת שעה למשך חמש שנים, שיאפשרו לוועדה המקומית לאשר תוספת שטח לבנייה בהליך של הקלה. מי יכול שלא לברך על הצעה כזאת? אבל אני ממש רותח מזעם לראות את הצעת החוק הזאת, כאשר אנשים שאין להם קורת גג – הצעתי כמה וכמה פעמים הצעת חוק, ושר האוצר כחלון, החברתי, תמך בזה – בוועדה, לא בוועדת שרים – לפיצול דירות גדולות, שהיה מוציא עשרות-אלפי דירות לשוק השכירות; זה היה מוריד את מחירי השכירות לכל הצעירים ולכל הזוגות הצעירים שאין להם דירה בכלל. זה היה מהווה מקור הכנסה לאנשים מבוגרים שיש להם דירות גדולות יותר מ-100 מטר, והיו מקצים 45 מטר מינימום, עם כניסה נפרדת, מטבח – לא ליצור סלאמס – והוא אפילו הסכים עקרונית, אבל הוא חשש מראשי הערים, או כמה ראשי ערים, שבאו ואיימו עליו שהם ישביתו לו את המשק. פתאום, נותנים פה לעיריות לאפשר הקלות בנייה, והם לא מאיימים בהשבתת המשק, כי יש פה רצון לשלוט. ראשי העיריות פחדו – אותם ראשי עיריות שהתנגדו, פחדו שהאזרח לא יצטרך לבוא אליהם לבקש – בבית שלו, במטרים שלו שאושרו לו והוא בנה והוא קנה, והוא רצה לפצל את הדירה, בלי לשאול את ראש העיר. ולמה בלי לשאול? כי בממשלה הקודמת, הקודמת של הקודמת, כבר אישר שר הפנים בעבר אלי ישי, לבקשתי – גם הצעתי הצעת חוק כזאת – שהעירייה יכולה לאשר דבר כזה. אף עירייה לא אישרה. ושכנים לא מאשרים; אנשים שיש להם כבר דירות והם אנשים יותר מבוססים ועשירים לא רוצים לעזור. ההפך, הם לא רוצים עוד שכנים. אז עכשיו באים ונותנים להם אפשרות. גם אני הצעתי הצעת חוק לחמש שנים. מה אמרתי? עוד חמש שנים אולי כבר יבואו פתרונות דיור גדולים ולא תהיה שעת משבר, ואז יהיה אפשר להסתפק בדירות מסודרות ולא בדירות מפוצלות; אף אחד לא רוצה לגור בדירה מפוצלת מלכתחילה. ולא הצלחתי להעביר את זה בוועדת השרים, ובשום פנים ואופן הממשלה לא הסכימה, כי פחדו מראשי הערים. אז איזה חוסר יושר וחוסר צדק מצד ראשי הערים ומצד הממשלה לבוא ולבשר על כמה תיקונים והקלות בנייה למי שיש לו דירה – ואני בעד הדבר הזה – ולא לאפשר למי שאין לו דירה לשכור דירה. וזה גם היה פותר את בעיית המחירים, יוקר הדיור. זו הרי תוצאה – בגלל שהשכירות יקרה, הכול יקר. אם יוציאו עשרות-אלפי דירות לשוק השכירות, גם הלחץ בשכירות ירד וגם מחירי הדירות ירדו, וגם לא יהיה כזה לחץ לקנות דירות. <יעל גרמן (יש עתיד):> זו הייתה התוכנית של לפיד. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אבל למה לא עשו את זה? לא עשו את זה – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ולכן אני מסיים – ולא רוצה לעכב את החברים, כבר מספיק מאוחר. אני רק רוצה למחות על הדבר שביום שמאשרים דבר כזה, לא רוצים לאשר פיצול דירות. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת רחל עזריה. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, קודם כול, אני תומך בהצעת החוק ואני אצביע בעד הצעת החוק, כי היא בעיני הצעת חוק טובה והיא מקלה על הרבה אנשים. אבל, אני חייב להעלות את בעיית התכנון והבנייה במגזר הדרוזי, ואני מעלה אותה כאן במליאה עשרות פעמים, וגם בוועדות עשרות פעמים, ואני רואה שהנושא לא זז. אני ציפיתי מהשר כחלון, שלקח את הנושא של תכנון ובנייה, שייקח את הנושא הזה ויגיד איך אנחנו פותרים את הבעיה, כי היום לאשר תוכנית מתאר ביישוב דרוזי לוקח בין עשר ל-15 שנה. את מתארת לעצמך שרוב התוכניות המאושרות ביישובים הדרוזיים הן משנות ה-90, והכינו אותן בשנות ה-80, ואנחנו בשנת 2016 עוד מעט. אז אנחנו מדברים על יותר מ-30 שנה ו-40 שנה שתוכניות המתאר, שהתחילו לתכנן אותן ואישרו אותן בשנות ה-90, ואנחנו על שנות ה-80. לכן בנושא של הוועדות, ועדות התכנון והבנייה – צריכים להבין שברגע שאתה מגיש תוכנית מתאר, תוך שנה צריך לאשר אותה, תוך שנתיים, לא 15 שנים, שזה מה שקורה. והנושא השני – תמ"א 35. אמרו שמקלים עם תמ"א ומטיבים עם תמ"א 35 לפני שנתיים. עברו שנתיים ולא זז כלום. תמ"א 35 זה איזה פקיד שישב בירושלים, סרטט סביב כל יישוב דרוזי קו, ואסור לעבור את הקו, ואתה לא יכול לעבור את הקו. זה תמ"א 35. הוא התרחק מכל בית 20 מטר ועשה את הקו. אבל לפני שנתיים אמרו שאנחנו מקלים בנושא תמ"א 35 ומאפשרים את ההרחבה. שנתיים עברו ולא זז כלום. אני מקווה שייקחו את הנושא הזה, ולהטיב בנושא תמ"א 35 ולאפשר ליישובים להתרחב, וככה אנחנו יכולים לפתור הרבה הרחבות ביישובים הדרוזיים. אני חושב שאחת הבעיות הרציניות בכל ועדת תכנון ובנייה היא שהם לא יודעים להבדיל בין קרקע פרטית לקרקע של המינהל. הם חושבים, בקרקע פרטית, שבן-אדם שיש לו דונם – הם רוצים להפקיע לו 50% או 45% ולעשות לו כביש ולעשות שטח ציבורי, ואותו בן-אדם נשאר עם חצי ממה שיש לו. אין אחד שיסכים, לכן יש הרבה התנגדויות. ועדות תכנון ובנייה צריכות להבדיל בין קרקע פרטית לקרקע של המינהל; בקרקע של המינהל אתה יכול לתכנן כביש 40 מטר, אבל בקרקע פרטית אתה לא יכול לתכנן כביש 40 מטר כאשר אתה אוכל לו את כל הקרקע, לבעל הקרקע. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חברת הכנסת רחל עזריה, בבקשה, ואחריה – חברת הכנסת מירב בן ארי. <רחל עזריה (כולנו):> חברי וחברותי, עמיתי חברי הכנסת, כבוד השר, כבוד יושבת-ראש הישיבה, קודם כול אני רוצה לברך על החוק. אני חושבת שהחוק הוא חלק מתפיסת עולם רחבה של המפלגה שלי ושל הרבה מיושבי הבית הזה, הבנה שכל אדם צריך בית, כל אישה צריכה דירה. בעצם כל אחד צריך שיהיה מקום שהוא או היא יוכלו לחיות בו, ולפעמים אנחנו צריכים לחשוב על כל מגזר בפני עצמו ועל הצרכים של כל מגזר, ונעשתה פה עבודה מאוד רצינית. גם אם היא לא משלימה את כל העבודה שצריך לעשות, אבל זו עבודה שלא נעשתה הרבה שנים, ואני חושבת שצריך לברך על העבודה הזו. אני ביקשתי לדבר כי אני כן רוצה לומר כמה מילים על השיח הסוער שהיה פה סביב ארגון "שוברים שתיקה" ולספר על חוויה אישית שלי. אני הייתי נשואה טרייה, בן-זוגי נקרא בצו 8 לג'נין ב"חומת מגן", ומצאתי את עצמי מודאגת באמת בצורה בלתי נתפסת. לא היה אפשר לדבר בכלל, לא ידעתי מה קורה; ידעתי שיש הרבה מאוד נפגעים, אני לא יכולתי לשמוע מה קורה, והדבר הבא שמייד עלה זה שיש טבח. עכשיו אני אספר לכם בכמה מילים – אני בדרך כלל מאוד פרטית – על בן-זוגי. הוא מורה בבית-ספר יסודי; הוא סיים את הדוקטורט שלו בתלמוד, בזמנו הוא היה מאסטרנט, כתב את התזה. באמת אדם טוב לב, שאי-אפשר לחשוד בו בשום עשייה כזו. והחוויה הזו של לשבת בבית ולשמוע דיון סוער בטלוויזיה על האם בן-הזוג שלי כן ביצע טבח או לא ביצע טבח – זו חוויה בלתי נסבלת. ואני חושבת שאת החוויה הזו, את העומק של החוויה הזו, של אנשים שיוצאים לצבא לא כי הם רוצים להילחם אלא כי אין ברירה וצריך להילחם, וכשהם נמצאים שם השיח שהם מקבלים והמהלומות שהם מקבלים זה שהם מבצעים טבח או שהם עושים דברים שלא ייעשו – זה דבר כמעט בלתי אפשרי עבור ציבור. יותר מזה, בוודאי שצריך ביקורת פנימית. בוודאי. ואני גם חושבת, נדמה לי, שבצבא שלנו לא תמיד ידעו לעשות את הביקורת כמו שצריך. אנחנו מכירים את סיפור קו 300, אנחנו יודעים את זה. אבל בוודאי שבשנים האחרונות – ויכול להיות שזה גם בזכות ארגונים שונים – הצבא למד לעשות ביקורת פנימית הרבה יותר טובה. אנחנו יודעים עכשיו על שני חיילים שירו בגמל, נדמה לי, לוחמי עילית, מיחידת "דובדבן", באמת אחת היחידות המובחרות. והצבא לא מתבייש ואף אחד לא מרגיש לא בנוח – יעמידו אותם לדין, והם יצטרכו לשאת בתוצאות המעשים שלהם. לכן אני חושבת שאפשר גם להעביר את הביקורת בדרך שאנשים יכולים לשמוע אותה. וגם עצה, באמת מאהבה, להעביר את הביקורת פה. לא לצאת החוצה ולא לדבר עליה במקומות אחרים; לתת לאנשים את ההזדמנות לנהל את השיח הפנימי ולהבין מה הדברים שנעשו ולהבין מה צריך לתקן. ושוב, תחשבו על זה שכל פעם שמעבירים ביקורת כזו יש את המשפחה ואת החברים, שאומרים לעצמם: לא יכול להיות שזה קרה. כשזה קורה – צריך להעניש, אבל אי-אפשר להכפיש צבא שלם וציבור שלם ומדינה שלמה. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חברת הכנסת מירב בן ארי, אחרונת הדוברים, ואחר כך אנחנו עוברים להצבעה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מירב, זה בזכותי שאת עולה. <מירב בן ארי (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, אני לא יודעת אם אדוני השר כאן, אבל קודם כול, רק בעניין – אדוני היושב-ראש, חברי – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> איפה השר? <מירב בן ארי (כולנו):> איפה השר? <היו"ר נורית קורן:> השר תכף ייכנס. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז לא להפעיל לה שעון. <מירב בן ארי (כולנו):> לא להפעיל לי שעון. תנו לי לדבר, יש לי הרבה מה להגיד. אל תפעילי לי שעון, גברתי היושבת-ראש, עד שהשר נכנס. אני רק רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שתבדוק את עצמך – – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> – – – מהאופוזיציה, לא הקואליציה. <מירב בן ארי (כולנו):> אני רק רוצה להגיד שמקריאה ראשונה לסדר הוא עבר לקריאה שלישית, ואז הוא הוציא אותי. אז זה לא היה בסדר. אבל בגלל ששלחת לי מכתב – אז זה בסדר. קיבלתי וחזרתי, ותודה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> את צריכה לספר לכולם מה שאנחנו – – –? <מירב בן ארי (כולנו):> נו אז מה? זה בסדר גמור. אנחנו חברים מספיק טובים. <היו"ר נורית קורן:> מירב, הזמן שלך הולך ואוזל. <מירב בן ארי (כולנו):> השר לא נמצא, סליחה. <היו"ר נורית קורן:> השר לא נמצא – השר תכף ייכנס. <מירב בן ארי (כולנו):> יש כאן סגן יושב-ראש כנסת ותיק ומיומן. אני סומכת עליו. <היו"ר נורית קורן:> מירב, השר יצא רגע והוא תכף ייכנס. <מירב בן ארי (כולנו):> אז תתחילי מחדש, תוסיפי לי דקה. <היו"ר נורית קורן:> יופי, את סוחטת. <מירב בן ארי (כולנו):> לא, אני, אם הייתי יודעת – – – <היו"ר נורית קורן:> מה אם היית יודעת? אני אמרתי לך שהשר – – – <מירב בן ארי (כולנו):> אז תתחילי לי את הזמן, גברתי. <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, בהיעדר שר היא יכולה לדבר עד הבוקר. <היו"ר נורית קורן:> השר יצא רגע לכמה דקות. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה לא בעיה שלה. <מירב בן ארי (כולנו):> זה לא בעיה שלי. <היו"ר נורית קורן:> בסדר. בואו נסיים את הדיון הזה. שלוש דקות מעכשיו, אפילו לא דקה יותר. <מירב בן ארי (כולנו):> גברתי היושבת-ראש קשוחה. אני רוצה, קודם כול, להגיד שהחוק הזה הוא חוק מצוין, הוא חוק עם מטרה טובה, ובאמת מפלגת כולנו, כמו שגם אמרנו, מביאה חוקים כדי להקל את מצוקת הדיור. אבל, אני לא יכולה להתעלם ממה שהיה כאן עכשיו, היום, וגם החצים שהופנו נגדי באופן ישיר, וגם אל חברת הכנסת נאוה בוקר וחברת הכנסת רחל עזריה. חבל שחברות הכנסת ממרצ לא נמצאות כאן, אבל לא משנה, אולי הן ישמעו את מה שיש לי לומר להן. הארגון הזה, "שוברים שתיקה", זה ארגון שמספק עדויות שליליות באופן קבוע. אתן לכם דוגמה מנתונים שהוצאתי היום: רק בשנה האחרונה קרוב ל-60 עדויות שליליות ועשרה אירועים בעולם. עכשיו, אני שואלת דבר כזה: אם נורא חשוב לכם המוסר, אם המוסר שלכם כזה גבוה, לאן אתם הולכים עם העדויות האלה? מה יש לחברי הפרלמנט האירופי כל כך להתעניין במוסר של צה"ל? אני אומרת: אם יש לכם ביקורת כזו משמעותית – תביאו אותה, תביאו אותה לכאן. ללכת ולשפוך את דמם של חיילי צה"ל – חד-משמעית, זה מה שהם עושים, ארגון "שוברים שתיקה". לא נמצא פה חבר הכנסת ג'בארין, שבא, ולא יודעת מה – השווה אותי לחבר הכנסת גל, לחבר הכנסת ינון מגל. מה זה קשור בכלל? וגם לבוא ולהגיד לי שאני חברת כנסת מוערכת. אני יודעת שאני חברת כנסת מוערכת, ואני יודעת שאני עושה את עבודתי, תודה. אבל עם כל הכבוד, מותר לי לומר – הנה חברת הכנסת גלאון, שגם אני עושה אתה באמת הצעות חוק נפלאות שעוסקות בזכויות אדם – אבל מותר לי לומר, גם לך וגם לחברי כנסת אחרים, שארגון כמו "שוברים שתיקה", מבחינתי שופך את דמם של חיילי צה"ל. ואני אגיד לך משהו אחד – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אסור לך להגיד את זה. <מירב בן ארי (כולנו):> אני אגיד את זה, ואגיד עוד משהו. <זהבה גלאון (מרצ):> כי את אומרת דברים שאין להם אחיזה במציאות. <מירב בן ארי (כולנו):> רגע, אני אגיד משהו – – – <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת גלאון, אני מבקשת – – – <מירב בן ארי (כולנו):> אני רוצה להגיד משהו על העניין של המכתב לנשיא. <זהבה גלאון (מרצ):> אין לזה אחיזה במציאות. <מירב בן ארי (כולנו):> רגע. המכתב לנשיא, מי שקרא גם את המכתב לנשיא המדינה, דיבר על כך שכן, לדעתי נשיא המדינה לא צריך להיות בכנס שנמצא שם בחור מ"שוברים שתיקה" שאומר שצה"ל יורה על פלסטינים במכונת ירייה. <זהבה גלאון (מרצ):> אף אחד לא אמר את זה. <מירב בן ארי (כולנו):> כן, סליחה, הוא אמר את זה, זה מצוטט. <זהבה גלאון (מרצ):> די כבר עם ההמצאה הזאת. <מירב בן ארי (כולנו):> מעניין שכל מה ש"שוברים שתיקה" אומרים זה נכון, אבל מה שאומרים עליהם זה לא נכון. יש פה מה שנקרא דיסוננס מדהים. אבל אני רוצה להתייחס למכתב. במכתב גם נאמר במפורש שאם הנשיא, שאנחנו מכבדים אותו מאוד, יחליט ללכת לכנס הזה, אנו מצפים שהוא ידבר בגנות הארגון. ועשה, ובצדק, נשיא המדינה, שאמר בכנס עצמו שהוא לא ישתתף בפאנל של "שוברים שתיקה". ואני מחזקת את ידי הנשיא. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – שמע אותך. <מירב בן ארי (כולנו):> רגע, את לא שמעת שבאו ואמרו על הדה-לגיטימציה שעושים לנשיא המדינה. כשהיה מסע ההכפשות – – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <מירב בן ארי (כולנו):> שנייה, גם הם הפריעו לי. כשהיה מסע ההכפשות – רגע. <זהבה גלאון (מרצ):> לא הפרענו לך, את הפרעת לנו, את מתבלבלת. <מירב בן ארי (כולנו):> רגע. <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת גלאון, אני מבקשת לתת לה לסיים את דבריה, כי היא סיימה. אני מבקשת. <מירב בן ארי (כולנו):> תשמעי, כשהיה מסע ההכפשות נגד נשיא המדינה, אני לא יודעת אם את זוכרת, ובאמת באו ויצאו נגד נשיא המדינה מכל המקומות, סיעת כולנו היא הסיעה היחידה שהגיעה כולה לבית הנשיא – והנה, גם יושב-ראש הסיעה שלי פה – – <זהבה גלאון (מרצ):> כל הכבוד לכם. <מירב בן ארי (כולנו):> – – והייתה שם כדי לחזק את נשיא המדינה. אז בבקשה לא להגיד לי אם אנחנו בעד או נגד. זה בכלל לא קשור לנשיא המדינה. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <מירב בן ארי (כולנו):> אני מסיימת, אני מסיימת. מדובר – – – <חיים ילין (יש עתיד):> מה הקשר להיתרי בנייה ולחוק? די. <מירב בן ארי (כולנו):> שאלה טובה. אבל אתם לא יכולים לפנות אלי – – – <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת מירב בן ארי – – – <מירב בן ארי (כולנו):> הנה, אני – – – <היו"ר נורית קורן:> לא, אני מבקשת לסיים. <מירב בן ארי (כולנו):> אבל אני אומרת משפט סיכום וכל שנייה מפריעים לי. <היו"ר נורית קורן:> מבקשת לסיים. לסיים. <מירב בן ארי (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, אני אומרת משפט סיכום בלי שיפריעו לי באמצע ואני מסיימת. מקובל? תודה. אני רוצה להגיד משהו אחד, חבר הכנסת ילין: לא תכננתי לדבר על "שוברים שתיקה", אוקיי? אבל כל פעם שיגיע לפה חבר כנסת וידבר בעד ארגון "שוברים שתיקה", אני אבוא ואקום ואגיד שאני נגד הארגון. <זהבה גלאון (מרצ):> כל הכבוד לך. <מירב בן ארי (כולנו):> כמו שלך מותר להיות בעד, לי מותר להיות נגד. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. <מירב בן ארי (כולנו):> ויש הבדל בין חופש ביטוי לחופש ביזוי, וארגון "שוברים שתיקה" מבזה את חיילי צה"ל. <היו"ר נורית קורן:> סליחה, חברת הכנסת מירב בן ארי – – <מירב בן ארי (כולנו):> סיימתי. סיימתי, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר נורית קורן:> – – תודה רבה. חברים, חברי הכנסת, נא לשבת במקומות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רגע. אני רוצה להשיב. <היו"ר נורית קורן:> אתה רוצה להשיב? <מירב בן ארי (כולנו):> אתה משיב על "שוברים שתיקה" או על – – –? <היו"ר נורית קורן:> בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה, סגן השר? יש לך רוב, כולם בעד. <היו"ר נורית קורן:> תעשה את זה קצר. קצר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני רוצה להודות לאופוזיציה, שסוף-סוף היא עניינית והיא בעד החוק. מה קרה? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אנחנו תמיד ענייניים. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מבקשים מכל חברי הכנסת לשבת במקום, אני מפעילה הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 45 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (הוראת שעה), התשע"ו–2015, לוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית ובסעיפים מהצעות חוק התוכנית הכלכלית נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> טוב, התוצאות הן: בעד – 45, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, והיא תועבר לדיון בוועדת הרפורמות של היושב-ראש חבר הכנסת אלי כהן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תוסיפי אותי, בבקשה. <היו"ר נורית קורן:> לפרוטוקול אני מבקשת להוסיף את חבר הכנסת יואל חסון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, לא עבד לי המסך בכלל, זה לא שאיחרתי. <היו"ר נורית קורן:> בסדר. אני מבקשת להוסיף אותו, לא עבד המסך – אני מבקשת לבוא לבדוק את המסך שלו. <הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 56), התשע"ו–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/966); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 56), התשע"ו–2015, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן. בבקשה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חוק זה מטרתו לטפל בנושא אופן בנייתה ועיצובה של נוסחת ההקצאה של מקורות חוק ביטוח בריאות ממלכתי בין קופות-חולים, נוסחת הקפיטציה, וזאת על-ידי מתן סמכות לשרי הבריאות והאוצר, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, להפעיל שיקול דעת רחב יותר מן הקיים היום ביחס לכללי ההקצאה. סעיף 17 לחוק בנוסח הנוכחי קובע כי ההקצאה לקופות-חולים ממקורות המימון המפורטים בסעיף 13 תיעשה בהתאם ליחס בין מספר המבוטחים המשוקלל בכל אחת מקופות-החולים לבין סך כל החברים המבוטחים המשוקלל בכל קופות-החולים. לפי נוסחה זאת, לכל מבוטח ניתן ניקוד בהתאם לפרמטרים שונים: גיל, מקום מגורים – מרכז או פריפריה, מגדר וכו'. מנגנון זה אינו נותן ביטוי לכלל הפרמטרים המשקפים או מנבאים את יחס ההוצאה בין קופות-החולים השונות, ואשר חלקם אינו יכול לבוא לידי ביטוי בשיטת ניקוד המבוססת על משקל המיוחס לנפש מתוקננת. חברי הכנסת, החוק המוצע קובע כי ההקצאה של מקורות המימון המפורטים בסעיף 13(א)(1)–(5) תוכל להתבצע לא רק בהתאם ליחס בין מספר המבוטחים המשוקלל בכל אחת מקופות-החולים לבין סך כל מספר המבוטחים המשוקלל בכל קופות-החולים, אלא גם בהתאם להוצאות הצפויות של קופות-החולים והיחס בין ההוצאות הצפויות של כל קופת-חולים להיקף ההוצאות הצפוי של קופות-החולים האחרות, וכן בהתאם לגורמים או מאפיינים נוספים המשפיעים על היקף ההוצאה הצפוי של קופות-החולים או על היחס בין היקף ההוצאה של כל קופת-חולים להיקף ההוצאה של קופות-החולים האחרות. מטרת החוק הנה לאפשר לשר הבריאות, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, לכלול בתקנות שיטת הקצאה המבוססת על גורמים ומאפיינים החורגים מההוצאה המיוחסת לנפש. בכך יאפשר החוק התאמה של שיטת ההקצאה גם לתחומים ולסוגי שירותים שבהם התבססות על ניקוד לנפש אינה מייצגת בהכרח את אופן חלוקת המקורות המתאים או האופטימלי. יודגש: החוק אינו משנה את נוסחת הקפיטציה. כל שהחוק עושה הוא להסמיך את שרי הבריאות והאוצר, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, לכלול בנוסחה הקיימת היום משתנים נוספים, שלא ניתן לבטא אותם באמצעות ניקוד לנפש, במקרים שבהם מוצדק עניינית לכלול פרמטרים אלו. הממשלה מבקשת את תמיכת הכנסת בהצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. יש לנו דוברים בהצעת החוק הזאת, והראשון בהם הוא חבר הכנסת איציק שמולי. בבקשה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מוותר. <היו"ר נורית קורן:> מוותר. חבר הכנסת ישראל אייכלר. <קריאה:> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושבת-ראש בראשי – סליחה, בראשי היא בעלת הבית – כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, כבוד חברי הכנסת, עליתי רק להגיד כמה משפטים, ואני מבטיח בעזרת השם לא לסיים את שלוש הדקות האלה פה. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> קראתי רק את התמצית. אני רוצה לברך את שר הבריאות על הפעילות שלו במשרד הבריאות וכל הדברים האלה, אבל הייתה לי קודם שיחה עם חבר הכנסת שמולי על הדברים שהוא דיבר בוועדה, וכל המדינה ראתה, כשהוא סיפר את הסיפור של העושק של אנשים ששילמו ביטוח סיעודי על-ידי חברות הביטוח. כולנו מאמינים שהביטוח הסיעודי שהממשלה תיזום יכול להיות פתרון להרבה הרבה אנשים שזקוקים לסיעוד, ואני רוצה לנצל את הבמה הזאת לבקש מכבוד השר ומהממשלה לזרז מאוד את העניין של הביטוח – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – אנחנו עובדים על זה בערך – – – לנהל עם האוצר משא-ומתן כפי שהוסכם – – – להגיש תוכנית. נקווה – – – עד סוף השנה לא בטוח. אבל משא-ומתן עושים עכשיו, וזה יבוצע ב-1 בינואר 2017. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כלומר, כבר בתחילת – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – גם בהסכם קואליציוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אם הבנתי נכון, אציין את זה לפרוטוקול, אתה אומר שתוך חודש בערך – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – <היו"ר נורית קורן:> סליחה, אני מבקשת שקט, אנחנו לא שומעים כאן את כבוד השר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני מבקש לשמוע את העניין הזה של הביטוח הסיעודי. הפרוטוקול שומע? אחרת אני לא אצטרך להגיד את זה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אמרתי שמבחינת – – – אנחנו מתחילים בימים הקרובים משא-ומתן על הסיעוד, מה שהצעתי בזמנו. יש עדיין ויכוח על המימון, אנחנו נלבן את זה, ועל-פי ההסכם זה צריך להיכנס לתוקף ב-1 בינואר 2017. השנה – – – ייכנס לזה, אז בהחלט יש הסכמה גם עם האוצר, גם עם שר האוצר, שצריך לעשות את זה, את הסיעוד, עם התוכנית. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז אם זו הבשורה של שר הבריאות, על דעת האוצר גם, שעד 1 בינואר 2017 יהיה כבר ביטוח סיעודי, בעזרת השם, אני רוצה לברך על זה ולסיים את דברי. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת איתן ברושי? מוותר; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חברת הכנסת רויטל סויד; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חבר הכנסת אורן אסף חזן; חבר הכנסת אילן גילאון – מוותר. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. אני קראתי לך, זכותך לדבר. זכותך לדבר. <קריאה:> אני אלחם על זכותך לדבר – – – רק על החוק – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, את האמת, אני חשבתי כמו האחרים לוותר, במיוחד בשעה כזו, אבל החוק הזה – – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת שקט שם בצד. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כמי שעברה תקופה שבה הייתי הרבה בבתי-חולים והייתי חייבת לעקוב אחר טיפול באנשים שקרובים ללבי, וראיתי איך בעצם ההרגשה בבתי-החולים, כאשר מעלים שאלות שקשורות לביטחון הבריאותי שלנו, וכאשר צריך לעמוד בתור או לחכות בתור – סליחה – לבדיקות מאוד חשובות ומצילות חיים, והתור מגיע רק אחרי כמה וכמה חודשים, וכאשר מודיעים לבן-אדם שהוא צריך לעבור ניתוח, אבל רומזים לו בצורה זו או אחרת שאם הוא מוכן לשלם ולעשות את זה באופן פרטי אז הניתוח יגיע יותר מהר – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> יש לי תשובה. <היו"ר נורית קורן:> לא, זה זמן דיבור שלה. אחר כך, בסוף. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני אבוא לקחת את התשובה, אבל אני חושבת גם כן – החוק, בעצם הצעת החוק נותנת תשובה חלקית, כי, לצערי הרב, רופאים משתמשים בקשר הזה שבינם לבין המטופלים כדי להעביר אותם מטיפול דרך קופות-חולים ודרך מערכת הבריאות למסלול של רפואה פרטית, כדי לקבל על זה כסף, לקבל על זה הון תועפות. אני חושבת שהצעת החוק לפחות מורידה את הלחץ הזה, שיכול – או את האפשרות ללחוץ את המטופלים כדי להסליל אותם יותר לרפואה פרטית. במיוחד גם עכשיו, כאשר מתפרסם הדוח על הפחדים של הציבור באופן כללי, על טיב מערכת הבריאות ועל הצורך לקנות עוד ביטוחים ועוד ביטוחים כדי לקבל שירות וכדי לזרז את התורים וכדי להגיע לבדיקות בזמן ולא לחכות עד אין-סוף ואולי להסתכן במחלות ממאירות – אז אני חושבת שהצעת החוק היא הצעה ראויה, ואני חושבת שכדאי מאוד לתמוך בה. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. בבקשה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, קודם כול, אני אתחיל בזה שאני תומך בחלוקה לפי הצרכים, היא לא חייבת להיות שוויונית, אבל אני בא ממקום שלא כך הדבר. אני אומר בדיקות, ואני מבקש גם מהשר שינחה את האנשים שלו, את עובדיו, לבדוק. אנחנו, במגזר הערבי, מה שאנחנו משלמים על ביטוח הבריאות – אנחנו מסבסדים מקומות אחרים. לנו לא נותנים את השירות כמו שצריך, ואני אתן דוגמאות. לא יכול להיות שרופא מומחה בודק את החולה ושולח אותו לבדיקה מסוימת, או CT או MRI, והוא צריך לחכות לאישור של המחוז, והמחוז – פתאום הרופא שיושב שם במחוז מחליט שהרופא שעובד בקופת-חולים או לא מבין עניין או לא יודע על מה הוא מדבר, והוא צריך לתת את האישור והוא לא מאשר. <היו"ר נורית קורן:> אבל זה בכל מקום, זה לא רק במגזר הערבי. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> זה בכל מקום, אבל אם נבדוק את הכמויות, המספרים של החולים, את האנשים, כמה יש וכמה משלמים – אפשר לבדוק כל יישוב ערבי, כמה משלמים ביטוח בריאות וכמה מקבלים מזה. אז אני אומר – זה בוטה וזה צועק לשמים. זה – 1. 2. כבוד השר, אני פונה אליך – נכון שאתה מדבר בטלפון, אבל אחר כך תוכל גם לשמוע. לפני יותר מחודש, בדיון בוועדת הכספים על תקציב משרדך, פניתי אליך בשאלה. ביקשת שאשלח לך מכתב. שלחתי מכתב, והנושא הוא כך – עד היום לא קיבלתי תשובה, והנושא הוא פשוט מאוד. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אל תדאג, אתה תקבל תשובה. אני בטוח שתקבל תשובה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> מתי? <היו"ר נורית קורן:> מה הנושא? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני אזכיר את הנושא. פנו אלי כמה אנשים שהגיעו למיון בבתי-חולים בשעות מאוחרות בלילה. הם חויבו לשלם למיון כי אין להם הפניה. קופות-החולים סגורות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> מקבלים חזרה – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לא קיבלו חזרה, ואפילו אני אומר לך – פניתי אליכם, ביקשתי שכבודך יבדוק את הנושא, כי אנשים לא קיבלו וחייבו אותם, ולפעמים הם גם חברים באותה קופת-חולים – הם חברים באותה קופת-חולים שיש לה בעלות על אותו בית-חולים. מישהו, למשל, שחבר בכללית והולך לבית-חולים של כללית – גם משלמים. <היו"ר נורית קורן:> משלמים. משלמים אם אין הפניה, משלמים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אז הפניה – השאלה, האם יש מישהו שיש לו תחביב ללכת למיון בשעות המאוחרות של הלילה כשהוא לא זקוק לזה? לכן, זה מחייב טיפול. אבל אני אדבר בשני משפטים על העניין של עפולה, של מגרשי הבנייה בעפולה. אני מפה פונה – – – <היו"ר נורית קורן:> תם הזמן, אז אני מבקשת ממש, רק בשני משפטים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני פונה לשר הבינוי, השר גלנט, לפטר את היועץ שלו, סוויסה, שמוביל פעולות גזעניות בניגוד למדיניות השר ובניגוד לחוק. הוא מחויב לפטר אותו. ובמשפט אחרון אני אומר את המשפט שאמר ד"ר קעדאן שהגיע לבג"ץ כדי לקבל מגרש ביישוב יהודי – כולם מכירים אותו, זה בג"ץ מפורסם: למה הגעת לשם? אתה מבאקה-אל-ע'רביה, וזה לא רחוק; אמר את המשפט הזה שמסכם את כל העניין: כלב, אם בבאקה-אל-ע'רביה הייתי מקבל את אותם מגרשים, את אותו שירות, את אותן תשתיות, הייתי מגיע לשם. אז המדינה, הממשלה, אחראית למצב העגום במגזר הערבי, שמגיע למצב שאין לנו מגרשים, אין לנו תוכניות מתאר, אין הרחבה של תחומי שיפוט ואין גם תשתיות, ואז שואלים: למה אתם באים לקנות מגרשים במקומות מעורבים? לכן, בעפולה, מי שקנה – אני מעודד שעוד אנשים יגיעו לשם, וגם שיקבלו את השירותים שמגיעים להם: גם בית-ספר, גם מסגד, גם כנסייה, אם יש אנשים שהם נוצרים, כי זה מה שמגיע להם. <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני מסיים. זה מה שמגיע להם וזה מה שהם צריכים לקבל, ולא, אז טפלו ביישובים הערביים ותנו תוכניות מתאר. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת. חבר הכנסת יואל חסון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, קראתי היום שהממשלה החליטה להניח בטונדות בתחנות האוטובוס ובטרמפיאדות בירושלים. איזה כישלון הממשלה הזאת. ככה אתם שומרים על הביטחון של אזרחי מדינת ישראל? ממגנים את האזרחים האלו למוות? מיגון ועוד מיגון ועוד מיגון? אתם כישלון מוחלט. הצלחתם לדרדר את תחושת הביטחון – – – <יואב קיש (הליכוד):> – – – כבר עבר, כבר עברתם שם. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> כמה פופוליסט יכול להיות יואל חסון? אתה פופוליסט. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הצלחתם לדרדר את תחושת הביטחון. בגלל חברי הכנסת יוגב וסמוטריץ, ההזויים האלה, שיושבים אתכם בקואליציה וגורמים לכם למגן את ישראל למוות. <יואב קיש (הליכוד):> – – – עם חולם. סמוֹטריץ. סמוֹטריץ. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> אתה – רק דיבורים, זה מה שאתה יודע לעשות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתם הפכתם את ירושלים להתנחלות מבודדת. כבר באיתמר יותר בטוח. תראו מה עשיתם לתושבי ירושלים. הרי על מה בחרו בכם בבחירות האלה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תגיד להם שפרס לא חילק את ירושלים והם חילקו את ירושלים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הם המחלקים הכי גדולים של ירושלים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> פרס ימני לידכם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתם מחלקים את ירושלים בפועל. יותר מזה אני רוצה לומר לכם, על מה נבחרתם בכלל? חברת הכנסת ברקו, על מה נבחרתם? נבחרתם על דבר אחד, דבר אחד, דבר אחד – – <ענת ברקו (הליכוד):> מזמן לא קראת בשמי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – הצליח לשכנע ראש הממשלה שהוא הגדול בביטחון. <ענת ברקו (הליכוד):> זה נכון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> שהוא הראשון לזהות את צרכיה הביטחוניים של מדינת ישראל. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> חזק מול עבאס – חלש מול ה"חמאס". <יואל חסון (המחנה הציוני):> איזה כישלון, איזה כישלון. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תגיד להם: חזק מול עבאס – חלש מול ה"חמאס". <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתם כישלון. ה"חמאס" משגשג בעזה, ארגוני הטרור פועלים באופן חופשי ברחובות ירושלים. לא ממגרים את הטרור. אז אתם אומרים – מה הבשורה שלכם לתושבים היום? תתמגנו. תתמגנו. אתם יודעים מה, חברי חברי הכנסת? אתם זוכרים שבמלחמת המפרץ חילקו לנו מסכות? הממשלה נתנה מיגון אישי לכל אזרח. אני לא אתפלא אם תהיה כאן גם עכשיו חלוקה של אפודי מגן לכל אזרח. אפודי מגן לכל אזרח. <נחמן שי (המחנה הציוני):> יחד עם זריקות אטרופין. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מיגון אישי, מיגון אישי. הגנה מפני סכינאות – אפוד. אתם הרי לא מסוגלים לתת ביטחון אסטרטגי, אז אתם הולכים לביטחון טקטי. <ענת ברקו (הליכוד):> אתם מסוגלים. אתם, אתם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז אתם תביאו את המצב הזה, גברתי היושבת-ראש – – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <ענת ברקו (הליכוד):> תמגנו בדיבורים שלכם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גם לך, גברתי היושבת-ראש, יחלקו אפוד אישי, וגם את, חברת הכנסת ברקו, תקבלי אפוד אישי, למרות שאת מבינה בטרור – – <היו"ר נורית קורן:> כמעט שכנעת אותי, תם הזמן. <ענת ברקו (הליכוד):> זה לא יעזור לך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – אבל כנראה ההבנה שלכם בטרור לא עוזרת לציבור הרחב. הרחובות מופקרים, אין ביטחון, אין שלום, אין סיבה להצביע לכם בשום מצב. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <ענת ברקו (הליכוד):> יואל, עברת למרצ? עשית אחמ"ש עם מרצ? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> ענת, יואל נשאר בימין, אתם חתכתם שמאלה, מה לעשות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה, גברתי היושבת-ראש – – – <היו"ר נורית קורן:> חברי הכנסת, אני מבקשת לאפשר לחבר הכנסת דב חנין. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, כל הצעת חוק בענייני בריאות שמגיעה אלינו צריכה להיות עבורנו, חברי הכנסת – חברי חבר הכנסת חסון, אי-אפשר ככה, באמת. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת חסון, אתה מפריע לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת חסון, בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – צריכה להיות עבורנו – – – <ענת ברקו (הליכוד):> תני לו איזו קריאה. <היו"ר נורית קורן:> כן, בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה, גברתי היושבת-ראש. הצעות חוק בענייני בריאות שמגיעות אלינו צריכות להיות עבורנו, עמיתי חברי הכנסת, הזדמנות לעסוק באתגרים, בקשיים ובאפשרויות של מערכת הבריאות הציבורית בישראל. זו אחת השאלות המרכזיות והחשובות ביותר שנמצאות על סדר-היום החברתי שלנו. אדוני השר, אני מכיר את המסירות שלך ואת המחויבות שלך למערכת הבריאות הציבורית, אבל התפקיד הזה הוא תפקיד כפוי טובה, כי אתה רק שר הבריאות ואתה לא גם שר האוצר, אין לך היכולת לקבל את כל המשאבים הנדרשים כדי שלא נתקוטט לגבי מערכת הבריאות לאיזה כיוון למשוך את השמיכה – האם למשוך אותה קצת לכיוון הראש, או טיפה למתוח אותה לכיוון הרגליים. אנחנו חייבים ברמה המערכתית להגדיל משמעותית את התקצוב של מערכת הבריאות הציבורית. זאת שאלת השאלות, ואין יום מתאים להעלות את הנושא הזה, גברתי היושבת-ראש, מהיום. אין יום מתאים. <יעל גרמן (יש עתיד):> 20 מיליארד – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כי מחר, אדוני שר הבריאות, שבעברך היית יושב-ראש מצטיין של ועדת הכספים, מחר רוצים לחלק 20 מיליארד שקלים לכל מיני מטרות – אגב, חלקן מטרות ראויות, אני לא אומר שכל המטרות הן לא ראויות – 20 מיליארד שקלים שנמצאו כעודפים בתקציב המדינה הזו. אגב, שערורייה שלא תיאמן, מעבירים תקציב ופתאום מספרים לנו ששכחו 20 מיליארד שקל. סך הכול, מה זה 20 מיליארד שקל, בינינו? וזה הרגע שבו צריך להשמיע קול חזק וברור של צעקה ושל דרישה להעביר למערכת הבריאות את הכסף, כדי למשל לקדם את המסקנות של ועדת גרמן, הוועדה שפעלה בקדנציה הקודמת ואימצה שורה של המלצות שנועדו לחזק את מערכת הבריאות הציבורית, שנועדו לקצר את התורים, שנועדו לחסל את צווארי הבקבוק במערכת, שנועדו לעודד אנשים לפנות למערכת הבריאות הציבורית ונועדו לעודד אנשים להישאר במערכת הבריאות הציבורית ולעבוד במערכת הבריאות הציבורית. אנחנו נמצאים פשוט ברגע של הזדמנות היסטורית, גברתי שרת הבריאות לשעבר חברת הכנסת גרמן, ואני חושב שאנחנו פה, ידידי הבריאות הציבורית מכל צדדי הבית הזה, צריכים לשלב ידיים ולהגיע מחר לוועדת הכספים עם סל מכולת גדול ומלא דרישות – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – ולעמוד על כך שחלק גדול מ-20 מיליארד השקלים האבודים שנמצאו ילך למערכת הבריאות הציבורית. זה הדבר הכי חשוב. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. <יעל גרמן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, שנמצא פה, בהחלט, שר הבריאות, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני יודעת שהחוק הזה הוא מאוד מסובך. אני יודעת שאם אני אתחיל לספר לכם עכשיו מה זה קפיטציה ואיך באמת מחלקים את הכספים, זה ישעמם אתכם בשעה זו של הלילה. אז אני רק אומר לכם ששיטת הקפיטציה היא שיטה שבה מחלקים את הכספים לקופות-החולים, ומשתדלים דרך שיטת הקפיטציה גם לתת ביטוי לערכים שאנחנו רוצים להכניס, כמו למשל: פריפריה, זקנים, ילדים, נשים. זאת אומרת, יש מקדם. זה לא רק היחס של מספר המבוטחים בכל קופה, אלא גם בתוך הקופה, אם יש יותר קשישים, אם יש יותר בפריפריה, אם יש יותר נשים, יותר ילדים. זו בגדול שיטת הקפיטציה. הנה, עשיתי לכם את זה ממש ממש בקיצור. אבל הפעם, רוצים לתת את הסמכות לשר הבריאות ולשר האוצר, כדי שהם יוכלו, למרות שיש שיטה, לשנות את הפרמטרים. אז, חברים יקרים, אני מאוד מעריכה במיוחד את שר הבריאות הזה, וגם אני הייתי שרת הבריאות, ואני בוודאי מעריכה את שר האוצר, ואני לא חושבת שאפשר לתת בידיהם את הסמכות לשנות את שיטת הקפיטציה. אני חושבת שהגיע הזמן שתשב ועדה של מומחים, שיהיו בה בוודאי אנשי משרד הבריאות ואנשי משרד האוצר, אבל יהיו בה גם נציגים של קופות-החולים. וכן, גם נציגים של בתי-החולים – שכאילו עומדים בצד המתרס השני אבל בסופו של דבר הם מקבלים את הכספים מקופות-החולים, אז מה זה משנה? – ויהיו בה כלכלנים, והם ישבו ויחלקו מחדש – השיטה הזו, לדעתי אבד עליה כלח, ולא רק שהיא לא טובה אלא שמוסיפים עכשיו עוד מרכיב שהוא פחות טוב. זו הסיבה שאני אהיה נגד החוק הזה. אבל, עמד כאן לפני דב חנין ואמר מילה במילה מה שרציתי לומר: אדוני שר הבריאות, מחר מחלקים 18 מיליארד שקל מהכספים שכולנו ידענו – אני חושבת שזה היה לפני חודשיים שאני עמדתי פה ותיארתי את הסצנריו הזה. אמרתי: חברים, יש עודפים, והם לא מחולקים כמו שצריך, ולקראת סוף השנה יתחילו לחלק אותם לימין ולשמאל. אז את העודפים שישנם צריך לתת למערכת הבריאות, מערכת הבריאות שמשוועת לכסף – לבתי-החולים, לגירעונות של קופות-החולים, אבל בעיקר בעיקר, כמו שדב אמר וגם אתה, אדוני השר, מדבר על כך, לקיצור תורים במלר"דים, במרכזים לרפואה דחופה – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – להוספת כמה שיותר פול-טיימרים ולתוספת של עשרות-אלפי ניתוחים כדי לקצר את התורים לניתוחים. אני קוראת לך, אדוני השר, ולחברי ועדת הכספים, מחר בוועדת הכספים לדרוש תוספת של 3 מיליארד שקלים מתוך ה-18 – זה כלום – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – זה פחות מ-20% – למערכת הבריאות של מדינת ישראל. <היו"ר נורית קורן:> תודה. אני מבקשת מהשר, אם הוא רוצה לסכם את הדיון, בבקשה. סליחה, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חברת הכנסת סתיו שפיר – גם היא אינה נוכחת. בבקשה, אדוני השר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הקפיטציה היא מפתח אחד למדוד את התשלומים. אבל הדיון, מה שחברי הכנסת דיברו כאן, גם חברת הכנסת גרמן, השרה לשעבר, על מה זה לבקש תוספת 3 מיליארד שקל עכשיו – אני אשמח מאוד אם אני אקבל לא רק 3 – שאני אקבל כל 18 מיליארד השקל. אבל איזו דמגוגיה זה לבקש 3 מיליארד שקל בוועדת כספים. תבקשו. אני אתן לכם ברכה, ברכת הדיוט, תצליחו ותביאו לי 3 מיליארד שקל. מה שכן, אנחנו התמקדנו בכל הסעיפים שהוזכרו, ואנחנו מביאים כסף סעיף-סעיף: אנחנו מביאים כסף לקיצור תורים, אנחנו מביאים כסף ל-MRI, אנחנו מביאים כסף לזיהומים, אנחנו מביאים כסף לחדרי מיון, כסף בנפרד לקיצור תורים. עושים את הכול בכסף, שמיועד לכל סעיף וסעיף. אז עושים את זה. שאני אגיד לך כרגע שיש לי אפשרות להרחיב את זה? לא. שאגיד לך שאת הסל צריך להרחיב? כן. אבל מה? אני לא נגד פול-טיימרים, גם פול-טיימרים יהיו. אבל, רגע – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> רגע. אבל אני בעד שר"פ. זה לא יעזור לכם, אני בעד שר"פ. אני חושב ששר"פ צריך להיות, צריך להכניס את זה. ואני בעד להכניס את התרופות מצילות החיים לתוך השב"ן. זה ידוע, כל התורה – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> בסדר. אבל להגיד – אני רוצה שתעשי סקר בין כל חברי הכנסת, אם את דורשת 3 מיליארד שקל ממשרד הבריאות, איך מגיבים לך. תסתכלי את לבד. אני צריך להילחם? אני יושב כרגע במזנון הכנסת ולוחם עם האוצר על 50 מיליון שקל. ככה נראית המערכת היום, זהו, ואת יודעת אותו דבר. כולם יודעים את זה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אבל יש לכם עודפים אדירים, אדוני. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תתפלא לשמוע – אני לא רוצה להגיד לכם, בגלל שליטת עין – כמה כסף קיבלתי. קיבלתי הרבה כסף. <נחמן שי (המחנה הציוני):> עכשיו? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> עכשיו. קיבלתי בתקציב, וקיבלתי אחרי התקציב עוד יותר כסף. קיבלתי. לא רחוק ממיליארד שקל. אבל מה? אם אני צריך כסף, אני לא יודע מאיפה להתחיל. אני צריך לחדרי מיון – אני צריך להשקיע 100 מיליון שקל, לפחות למה שיקרה שם, זה נורא ואיום; עכשיו, זיהומים – 4,000–6,000 אנשים מתים בשנה מזיהומים, פי-עשרה מאשר בתאונות דרכים – אני צריך להכניס גם שם לפחות 100 מיליון שקל; עכשיו, צריך את קיצור התורים – גם זה; MRI – גם זה. כל סעיף וסעיף יש לי. אבל מה? שאני אגיד לכם שזה מספיק? בהחלט לא. בהחלט צריך תוספת בבריאות. אבל שכחתם דבר אחד, ואת זה אני אומר לכולם, אני אומר את זה לפרוטוקול, אני אסיים לפחות בדבר טוב: תוחלת החיים בארץ יותר גבוהה מאשר בכל המדינות, תגידו מה שאתם רוצים – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> זה לא שום אסון, זו ברכה. ברכה. צריך שיהיה מספיק לסיעוד, דיברנו על זה, ושמולי מעביר. אני שמח כי זה בוועדה בכנסת. אני אשמח מאוד לשתף – שמולי, אתה לא שומע אותי. איציק, אני אמרתי שאני אשמח מאוד לשתף – – – <חיים ילין (יש עתיד):> הוא לא שומע אותך, ואתה לא שומע את עליזה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני שמעתי. יש לי עוד דקה. אמרתי שאני רוצה לסיים בדבר טוב. אז קודם כול, תוחלת החיים בארץ עלתה, וזו ברכה. צריך לראות שאנשים שחיים יותר לא יסבלו, שיהיו להם חיים טובים יותר, וזה דרך הסיעוד, שאנחנו, בעזרת השם – אני מעביר את זה לפרוטוקול הכנסת – בהחלט נביא את זה ונעשה את זה מסודר בקרוב ממש. תודה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> את הביטוח הסיעודי? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כן. <היו"ר נורית קורן):> תודה. אנחנו עובדים להצבעה. חברי חברי הכנסת, נא לשבת במקום, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 נגד – 13 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 56), התשע"ו–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> התוצאות הן: בעד – 25, נגד – 13, אין נמנעים. החוק עבר בקריאה ראשונה, והוא יעבור לוועדה המוסמכת לדון בהצעת החוק, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 81) (משמר בתי-המשפט), התשע"ו–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/964); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 81) (משמר בתי-המשפט), התשע"ו–2015, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני ממלא, כמובן, את מקום שרת המשפטים. הצעת חוק בתי-המשפט היא תוצר של עבודה ארוכת שנים שהוביל משרד המשפטים בשיתוף הנהלת בתי-המשפט, משטרת ישראל והמשרד לביטחון הפנים. ההצעה מבקשת לעגן לראשונה בחקיקה הראשית את מעמדו של משמר בתי-המשפט, תפקידיו וסמכויותיו, כגוף האחראי על שמירת הסדר הציבורי וביטחון הציבור בבית-המשפט ובסביבתו הקרובה ועל אבטחת שופטים, רשמים ועובדי בתי-המשפט. משמר בתי-המשפט פועל מכוח הסמכה שניתנה מצו של שר המשטרה משנת 1995, לפי פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט–1969. עד אז שמור היה תפקיד זה למשטרת ישראל. התיקון נועד להסדיר בחקיקה את תפקידי המשמר וסמכויותיו, תוך התבססות על המודל הקיים היום ומבלי לגרוע מסמכותה הכללית של המשטרה להנחות את המשמר. על-פי ההצעה, הוגדרו למשמר בתי-המשפט שני תפקידים מרכזיים: 1. הגנה על הרשות השופטת, על-ידי אבטחת השופטים, הרשמים ועובדי בתי-המשפט, לרבות בביתם כאשר הם מאוימים; האחר, שמירה על הסדר הציבורי בבתי-המשפט, קרי, מניעת הפרות סדר, התפרעויות והפרות חוק בבתי-המשפט. מאבטחי משמר בתי-המשפט הם עובדי מדינה שניתנה להם הכשרה מיוחדת המקנה להם את הידע והמיומנות להגן על השופטים ועל ציבור באי בתי-המשפט ואת היכולת לפעול בתחום בתי-המשפט ובסביבתם הקרובה במקרים של הפרות סדר, ברגישות הנדרשת לשם השבת הסדר על כנו. הצעת החוק תקנה למאבטחי המשמר שורה של סמכויות שיאפשרו מתן מענה אפקטיבי במסגרת התפקידים שהוגדרו למשמר בתי-המשפט, לרבות סמכות חיפוש על גופו של אדם, סמכות תפיסה, סמכות מניעת כניסה לבתי-המשפט והוצאה מהם, סמכויות עיכוב, ובנסיבות מסוימות, כגון ביצוע עבירה המעוררת חשש לפגיעה בביטחון הציבור או חשש לשיבוש הליכי משפט, אף סמכויות מעצר. סמכויות אלו, מעצם טיבן, יש בהן משום פגיעה בזכויות הפרט, לפיכך עיגונן בחקיקה הכרחי. אבהיר כי מדובר בסל סמכויות רחב מסל הסמכויות הנתון למאבטחים הפרטיים הפועלים מכוח חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, התשס"ה–2005. סל הסמכויות הרחב נועד לאפשר את התנהלותו של המשמר בתחום בתי-משפט ובסביבתם הקרובה, באופן שיצריך מינימום של מעורבות משטרתית בהפעלת הסמכויות בשטח. אשר על כן, אבקש מחברי הכנסת הנכבדים לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר נורית קורן:> תודה. אנחנו מתחילים עם ראשונת הדוברים, חברת הכנסת יעל גרמן. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <היו"ר נורית קורן:> לא. מוותרת. חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח. חברת הכנסת זהבה גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> אני פה, אבל אני מוותרת. <היו"ר נורית קורן:> מוותרת. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <מיקי לוי (יש עתיד):> מה, אני לא בתור לנאום? <היו"ר נורית קורן:> כרגע לא מופיע. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא יכול להיות, אני במקום מיכל רוזין. <היו"ר נורית קורן:> מיקי, אתה יותר מאוחר, מקום 26. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מיקי, העם מחכה לך. <היו"ר נורית קורן:> בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. אני עומד פה על הדוכן – מיקי. <היו"ר נורית קורן:> ששש, חברים, אני מבקשת שקט. לאפשר לאחרים. בבקשה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני עומד פה על הדוכן כדי למחות קודם כול על ההתנהגות של הנשיאות של יושב-ראש הכנסת. אני מגיש הרבה פעמים הצעות, שאילתות, והן לא מתקבלות, ואני אתן דוגמה. השבוע ביקשתי לשאול את שר התחבורה שאילתה כל כך פשוטה – המשרד משגע אותנו שיש לו תקציב למגזר הערבי לסבסוד תחבורה ציבורית. בטירה הפסיקו, זה היה קיים והצליח, וביקשו – ראש העירייה, ראש האופוזיציה פנו לחברה, ואמרו: בסדר, אנחנו נחזור זמנית עד סוף החודש. זה – 1. חודשים רבים אנחנו מחכים שיהיה בטייבה, שיהיה בקלנסואה, שיהיה בכל מיני מקומות במגזר הערבי – לא קיים. יושב-ראש הכנסת בחר לא לאשר את השאילתה הזאת. יש עוד נושא שאני מבקש להעלות בהצעה לסדר-היום, הצעה דחופה לסדר-היום, וזה העניין של החיילים שהפריעו לעיתונאית של הטלוויזיה הפלסטינית לשדר. הם התחילו לצעוק, הם סגרו את המצלמה, הם לא רוצים שאנשים יראו את הדברים. אני מקשר את זה גם – למרות שאני לא כל כך נכנס לפרטים של העניין של "שוברים שתיקה" – מה? לא רוצים שאנשים ידעו? אני חושב שזה יותר קשה לשקר מאשר שמישהו יגיד לך שקרן. אז מה שחשוב – שאנשים גם יראו את האמת, ולאפשר לאנשים לראות את האמת, ואז להתמודד עם האמת ולא לכסות אותה, ולא לעשות את עצמנו כאילו שאנחנו לא רואים. עוד דבר. בוועדת הכספים ובתקציב המדינה הכניסו כמה סעיפים של תקציב, לכאורה, למגזר הערבי, תקציבים שלא ניתנים לניצול, הם לא מאפשרים. הסעיפים האלה רשומים, אבל אם אני הולך לבנות מבנה ציבור ואין לי שטח לבנות אותו, אז אני לא בונה אותו. אם יש לי שטח, אם יש לי אישור לבנות בית-ספר, ותוכנית המתאר או שהתוכנית המפורטת לא מאושרת, אז אין לי את הקרקע ואני לא יכול לבנות אותו ללא היתר. אז אלו יהיו יתרות בתקציב, והן יישארו לשנה הבאה, ובשנה הבאה הן יועברו בדיוק כמו שהולכים לעשות ומנסים לעשות מחר ב-18 מיליון שקל. צריך לבדוק, ואני רוצה לקבל גם תשובה – כמה מ-18 המיליון האלה היו צריכים להיות ביישובים הערביים ולא נוצלו רק בגלל שאין שטח מאושר לבנות או להקים את הפרויקטים? זה אחד הדברים שאני אומר. אני עומד פה ואני מאשים. אני מאשים את הממשלה, ואני מאשים אותה באפליה גם במקומות שמדברים על תקציב. הם מפלים, כי למראית עין נותנים את התקציב, והם לוקחים אותו ממש בשיטה ובדברים לכאורה מתוחכמים, אבל הם גזעניים והם מפלים. <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני מסיים. ואני עוד פעם אומר, עניין מתווה הגז – אני רוצה לשמוע הבטחה מראש הממשלה שאנחנו נקבל שוויון תוך כמה שנים ממאות המיליארדים שייכנסו לקופת המדינה, ושהחוק להשוואת קצבת נכות לשכר המינימום גם הוא יאושר, היות שיש לנו את כל המיליארדים האלה שחוזרים לקופה או נכנסים לקופה ממתווה הגז. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני אהיה מאוד קצר, כי יש לי הרבה מאוד הערות על החוק הזה, אבל את ההערות האלה אני מניח שאני אעיר במסגרת הדיונים בהכנה לקריאה שנייה ושלישית. אנחנו צריכים מאוד להיזהר מלתת למאבטחים של בית-המשפט סמכויות של שוטרים. אין להם הכשרה של שוטרים, אין להם אחריות של שוטרים, ואי-אפשר לתת להם כוחות וסמכויות של שוטרים. זה מהלך בעייתי, זה מהלך מוטעה. אבל אני מאוד בעד שיהיה משמר לבתי-המשפט. אני מאוד בעד שיהיה משמר לבתי-המשפט. בתי-המשפט צריכים משמר. מפני מי בתי-המשפט צריכים משמר, עמיתי חברי הכנסת? קודם כול מפני הממשלה. ממשלה שכל כך עוינת את בתי-המשפט אני לא זוכר מאז שאני בכנסת, ולדעתי גם ממשלות קודמות לא הגיעו לרמת העוינות וההתקפה שהממשלה הזאת והקואליציה הזאת מייצרות כלפי בתי-המשפט. אנחנו שומעים התבטאויות חמורות של אנשים בכירים בקואליציה; אנחנו שומעים התבטאויות חמורות של שרים בממשלה כלפי פסקי-דין של בתי-משפט; אנחנו שומעים התבטאויות חמורות של שרת המשפטים – השרה שלא נמצאת אתנו היום, שהייתה צריכה להציג את החוק הזה. השרה שאמורה להיות אמונה על כבודם של בתי-המשפט, על תפקידם של בתי-המשפט, על מעמדם של בתי-המשפט, מתחרה בקיצוני המתלהמים בהתקפה חסרת רסן, בהתקפות חסרות רסן על בתי-המשפט. עמיתי חברי הכנסת, בתי-המשפט אינם מעל הביקורת. בתי-המשפט אינם מעל הביקורת. מותר לבקר בתי-משפט, מותר להתווכח עם בתי-משפט, מותר לחלוק על פסקי-דין. הכול מותר. השתלחות בבתי-משפט היא דבר בעייתי, וניסיון לפגוע בעצמאותה של המערכת המשפטית, כשהוא בא מצדו של השלטון, זה דבר מסוכן, זה דבר שיש לו השלכות חמורות על כל אחד ואחת מאתנו. צריך בתי-משפט חזקים לא בשביל בתי-המשפט; צריך בתי-משפט חזקים כדי שאפשר יהיה להגן על זכויות האדם, על זכויות האזרח, על זכויות המיעוט, על זכויות החלשים, על זכויות אלה שהחברה, המדינה והשלטון דורסים אותם. לכן צריך בתי-משפט חזקים, לכן צריך משמר חזק לבתי-המשפט, אבל זה לא המשמר שיש בהצעת החוק הזאת; זה משמר אחר לגמרי. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא תודה. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן כבל – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – גם אינו נוכח; חברת הכנסת סתיו שפיר – אינה נוכחת. זהו, סיימנו עם רשימת הדוברים. השר, אתה רוצה לסכם או שאנחנו נעבור להצבעה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא צריך. אנחנו תומכים, נכון? <היו"ר נורית קורן:> כולם תומכים? תומכים? אוקיי, אז אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקשת מחברי הכנסת לשבת במקומם. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> ביקשנו שמית. <היו"ר נורית קורן:> אני מפעילה את ההצבעה, בבקשה. הכול בסדר. שבו במקומכם. אני מפעילה את השעונים. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – 2 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 81) (משמר בתי-המשפט), התשע"ו–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> התוצאות הן: בעד – 23, מתנגדים – 2, ואחד נמנע. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, והיא תועבר לוועדה המוסמכת לדון בהצעת החוק, ועדת החוקה, חוק ומשפט, להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 14) (היוועצות עם עורך-דין בעבירות ביטחון), התשע"ו–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/894); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 14) (היוועצות עם עורך-דין בעבירות ביטחון), התשע"ו–2015, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יעקב ליצמן, שר הבריאות, בבקשה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני ממלא-מקום של שרת המשפטים. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 14) (היוועצות עם עורך-דין בעבירות ביטחון), התשע"ו–2015, של הממשלה, מבקשת להחליף את סעיף 35 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–1996, בסעיף חדש המתבסס על סעיף 35 הקיים, תוך הכנסת תיקונים משמעותיים אשר נועדו להביא לשיפור בזכויות חשודים בעבירות ביטחון תוך שמירה על ביטחון המדינה. התיקון המוצע הוא רכיב אחד מתוך מכלול המלצותיה של הוועדה המייעצת לשרת המשפטים לעניין סדר דין פלילי וראיות. הוועדה, בראשות שופטת בית-המשפט העליון מרים נאור, כתוארה אז, עסקה קרוב לשלוש שנים וחצי בנושא עיגון זכויות יסוד של נחקרים בחוק והמליצה על תיקוני חקיקה נרחבים ומקיפים בתחום. כעת הוחלט לקדם את התיקון לסעיף 35 לחוק המעצרים בנפרד, בשל הצורך לעשות שימוש בהגדרה המתוקנת של עבירת ביטחון שבסעיף 35 לחוק המעצרים בהקשרים שונים, עקב אירועי התקופה האחרונה שבמסגרתם מבוצעות עבירות רבות על רקע ביטחוני. עיקרי התיקונים המוצעים הם: תיקון ההגדרה של עבירת ביטחון, יצירת הבחנה בין עילות שונות למניעת מפגש של עצור החשוד בעבירות ביטחון עם עורך-דין, ובהתאמה – קביעת פרקי זמן שונים שבהם ניתן למנוע מפגש בהתאם לחומרת העילה, וכן קביעת מבחנים הסתברותיים להתממשות העילה. כמו כן, מוצע לקבוע גורמים שונים שיוסמכו להורות על מניעת מפגש, לפרקי זמן שונים, בהתאם לחומרת העילה וההסתברות להתממשותה: ממונה על החקירה – נשיא בית-משפט מחוזי ובית-המשפט העליון. מוצע כי פרק הזמן המרבי שבו ניתן יהיה למנוע מפגש ייוותר כפי שהוא כיום בסעיף 35 לחוק המעצרים, ויעמוד על 21 ימים. עם זאת, פרק זמן זה ייוחד למקרים שבהם שופט של בית-המשפט העליון – לבקשת ראש שירות ביטחון כללי, שהוגשה באישור היועץ המשפטי לממשלה – שוכנע כי קיימת הסתברות גבוהה שדחיית הפגישה תאפשר מעצר של אחרים אשר עשוי למנוע פגיעה בחיי אדם, או שתמנע פגיעה בחיי אדם בכל דרך אחרת, או ששוכנע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי קיימת הסתברות גבוהה שדחיית הפגישה תמנע פגיעה חמורה וקשה בביטחון המדינה. אני סבור כי התיקון המוצע יביא לשיפור בזכויות חשודים בעבירות ביטחון ויסייע להתמודד עם האירועים הביטחוניים של תקופה זו. נוכח האמור לעיל, אני מבקש מחברי הכנסת הנכבדים לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי, התעייפת? אוקיי, מוותר. חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת נחמן שי; חברת הכנסת מירב בן ארי. <מירב בן ארי (כולנו):> מוותרת. <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת יעל גרמן – מוותרת; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל רוזין – גם אינה נוכחת; חברת הכנסת רויטל סויד – מוותרת; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חברת הכנסת סתיו שפיר – אינה נוכחת. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק שלפנינו עוסקת בסוגיה רגישה ומורכבת במיוחד, והיא הסוגיה של מניעת מפגש של עצור שחשוד בעבירות ביטחון, במקרה הזה, עם עורך-דין. אני עליתי לדוכן לדבר קודם כול מכיוון שאני חושב שאסור שחוק בנושאים כאלה יעבור בלי דיון רציני ובלי דיון בכלל במליאת הכנסת. זה דבר, לטעמי, שאי-אפשר להעלות אותו על הדעת, שחוק שעוסק בהגבלה דרמטית ומהותית של זכויות אדם יעבור כאן בלי דיון בכלל. לכן מצאתי לחובתי להתייצב על הדוכן למרות השעה המאוחרת. כולנו עייפים – – – <יואב קיש (הליכוד):> לא מאוחר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> שעה מוקדמת, בסדר גמור. למרות השעה המוקדמת ושכולנו לא עייפים, חבר הכנסת קיש. אני רוצה לומר לכם, לגופם של הדברים, שהמנגנון הזה שמאפשר מניעת פגישה או דחייה של פגישה עם עורך-דין הוא פגיעה קיצונית מאוד בזכותו של עצור, בזכותו של חשוד. אנחנו חייבים לייצר איזון מאוד מדויק בין צורכי חקירה, בין האינטרס לקדם חקירה – ויש אינטרס לקדם חקירה – לבין החובה להגן ולהקפיד בזכויותיו הבסיסיות ביותר של העצור. הזכות לייצוג משפטי היא לא רק זכותו של החשוד; הזכות לייצוג משפטי היא זכות של מערכת המשפט, של מערכת הצדק. היא מבטיחה לנו, בסופו של דבר, סיכוי גדול יותר לתוצאה צודקת והוגנת בהליך המשפטי. לכן, ברמת העיקרון אנחנו תומכים בהעברת ההחלטה על אישור או פסילה של האישור להיפגש עם עורך-דין לדרג משפטי גבוה, ואנחנו תומכים בצמצום מרבי של התקופה שבה ניתן יהיה בכלל לדחות או למנוע את המפגש עם עורך-הדין. <יעל גרמן (יש עתיד):> וצריך להוסיף לחוק הטרור את הסעיף שמדבר על זה ולהסתפק בזה, מפני שמנסים לגנוב משהו בחוק הטרור, ואין שום צורך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> צודקת גם חברת הכנסת גרמן – אני אומר את הדברים גם ברמקול כדי שישמעו אותם גם צופינו בבית. תמוה במיוחד שכל המהלך הזה מקודם כאשר בכנסת מקודמת הצעת חוק ענקית, שיש עליה ויכוח, ויש עליה דיון, אבל היא לפחות מנסה להציג בפנינו תמונה כוללת, של איך מתמודדים ומה המערכות, ואז אנחנו רואים איך הדברים משתלבים בתוך הקשרים יותר רחבים ובתוך מנגנונים יותר רחבים. פה משום-מה גזרו החוצה את האלמנט הזה, ומעבירים אותו בהליך נפרד. הדבר הזה תמוה, הדבר הזה משונה. אם הממשלה איננה מעוניינת בחוק הטרור, שתודיע לנו שהיא מוותרת על חוק הטרור – לכולנו זה יחסוך הרבה מאוד זמן – ואנחנו נעסוק בתיקונים נקודתיים. אם הממשלה לא ויתרה על חוק הטרור, אין שום סיבה להמשיך לקדם מערכת של תיקונים ושינויים נקודתיים, ובמקביל – להעביר חוק טרור כל כך גדול ומקיף כפי שהממשלה מנסה לקדם. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. אנחנו עוברים לשאר הרשימה. חברת הכנסת קארין אלהרר – איננה נוכחת; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת ישראל אייכלר – גם הוא אינו נוכח. תם סדר הדוברים. אדוני השר, אתה רוצה לסכם? אני מבקשת מחברי הכנסת להיכנס. השר יסיים לסכם ואנחנו נצביע. <יואב קיש (הליכוד):> כולם בעד, השר ליצמן. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק הזה הרי מקל, הוא מכניס כל מיני סיבות, ואני מצפה מכל חברי הכנסת שיתמכו. דב, האם אתם תומכים בחוק? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אנחנו מתנגדים לכל המנגנון – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני לא שומע אותך. מה המנגנון? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כל המנגנון הזה בצורה הנוכחית שלו – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> גם כשמכניסים דברים חדשים – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – לא מתנגדים – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני מחפש פעם אחת שתתמוך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני תומך הרבה פעמים באדוני. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא, לא ראיתי את זה. פעם אחת תן לי. זה לא החוק שלי, אז אני יכול לבקש את זה. זה חוק של שרת המשפטים. אני אומר שזה דבר מקל, וצריך לתמוך בחוק. זה בסדר? <היו"ר נורית קורן:> כן. נעבור להצבעה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אתם בסדר? <קריאות:> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה לכבוד השר ליצמן. אנחנו נעבור להצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 14) (היוועצות עם עורך-דין בעבירות ביטחון), התשע"ו–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> התוצאות: בעד – 21, אין מתנגדים, יש נמנע אחד. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה. אני מוסיפה לפרוטוקול את חבר הכנסת איתן כבל. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 14) (היוועצות עם עורך-דין בעבירות ביטחון), התשע"ו–2015, עברה בקריאה ראשונה. הוועדה המוסמכת לדון בהצעת החוק היא ועדת החוקה, חוק ומשפט. היא תועבר לוועדה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. < הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון תקנות ההגנה (שעת חירום) (ביטול תקנות), התשע"ג–2013> [מס' מ/782; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ח, עמ' 3771.] <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון תקנות ההגנה (שעת חירום) (ביטול תקנות), התשע"ג–2013, מס' מ/782. ההודעה נמסרה ביום 2 בספטמבר 2015. הנמקת הערעורים של סיעות המחנה הציוני והרשימה המשותפת. המנמקים הם חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת דב חנין מהרשימה המשותפת. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, השר, חברי חברי הכנסת, אני חושבת שיש איזשהו קונסנזוס אצל רוב חברי הבית הזה – עם דגש על רוב – שיש דבר אחד שאנחנו לא מתפשרים עליו, וזה המאבק בטרור. אנחנו לא נוותר ולא ננוח, ונשמור על ביטחון מדינת ישראל ועל תושבי מדינת ישראל, בוודאי כאשר מדובר בטרור. כשאני מסתכלת על דין הרציפות שאנחנו מחילים עכשיו, אנחנו למעשה מבטלים תקנות שחוקקו אי-שם ב-1945, ויש לברך על ביטולן. הן מנדטוריות, נשענות ברובן על המשפט האנגלי, ואיזה מזל שהיום, ב-2015, אנחנו יכולים לבוא ולבטל אותן. יותר מזאת, אנחנו בוועדת חוקה, חוק ומשפט יושבים באופן רציף ויסודי על חוק טרור – חוק טרור מודרני. לפני שבועיים ביקרתי בפריז במסגרת ועידת האקלים. מעבר לבשורה הטובה שיצאה מוועידת האקלים על כך שסוף-סוף מדינות העולם הבינו שרק ביחד אפשר למנוע את התחממות האקלים ולהגן על כדור-הארץ, קיימתי הרבה מאוד פגישות גם עם סנטורים, וגם עם שופט חוקר בתחום הטרור. אין ספק שמדינת ישראל מובילה: מובילה בחקיקה בתחום הזה, מובילה באיזון העדין בין שמירה על זכויות אדם וזכויות הפרט לבין החוקים. ויש לנו בית-משפט עליון שהוא בית-משפט שהוא שומר סף, שומר סף של הדמוקרטיה. לצערי הרב, הוא סופג הרבה מאוד התקפות כתוצאה מכך. אבל בסופו של דבר, כשהסתכלתי על הצרפתים שישבתי מולם – אין להם מושג מה לעשות. יושב מולי שופט חוקר בתחום הטרור ואומר: אין לי כלים, אין לי טכנולוגיה. אני שופט חוקר משנת 2011. ב-2012 עבר תחת ידי אחד מאלה, המפגעים, המחבלים, שביצעו את פיגוע הטרור של 13 בנובמבר שבו נהרגו, נרצחו, כ-130 צרפתים; לא היה לי מה לעשות אתו. גם היום אין לי מספיק כלים, גם טכנולוגיים. ולנו יש. ולנו יש היום, ואנחנו מבטלים את התקנות האלה מ-1945, ואנחנו מחוקקים חוק טרור. ושוב אני חוזרת ומדגישה – ויש לנו בית-משפט עליון שיודע לאזן את האיזונים הדקים האלה. אבל מה אנחנו עושים עם הטרור עצמו? אז יש לנו חוק, ואנחנו כולנו מאוחדים, ואנחנו מגובשים, ואנחנו נמגר טרור. מה עושים הטרור עצמו? מה הפתרון? בטונדות בתחנות אוטובוס – זה מה שיציל חיי ילדים, תינוק בן שנה שכף רגלו כמעט נקטעה והוא במצב קשה היום מפיגוע דריסה? מה המענה של הממשלה? מה הטעם בלחוקק חוקים למגר טרור, ולא ניתן להם לראות עורכי-דין, ונפריד 21 יום? טרור ערבי וטרור יהודי חד הם מבחינתנו. מה עושה הממשלה כדי לשמור על ביטחון אזרחיה? מה אנחנו עושים כדי שלא נצטרך לעמוד פה בשעה 22:41 ולחוקק חוקים, ולבטל חוקים מנדטוריים, אלא באמת כדי שאפשר יהיה ללכת בשעה הזאת בבטחה בירושלים, בגוש-עציון, ברעננה, באשקלון, בקריית-גת, בתל-אביב, בכל עיר בארץ? ולזה אין מענה. גם אם נחוקק חוקים מפה עד הודעה חדשה, לא נמגר את הטרור. ואני חוזרת לפריז, כי כשישבתי שם עם הסנטורים – הם לא יודעים מה לעשות. הם לא יודעים איך לאכול את הסיפור הזה שנפל עליהם. הם עוד שואלים את עצמם בינם לבינם האם העובדה שהמחבלים שיצאו הם צרפתים-מוסלמים – האם זה בגלל שהם באים משכונות עוני? ואם הם יעזרו באיזשהי דרך לעניים לא יהיה להם טרור? ואנחנו כולנו יודעים שהתשובה על זה היא לא. אבל אנחנו לא נמצאים במצב שבו הם נמצאים. אנחנו יודעים מה זה טרור; אנחנו יודעים מאיפה הוא מגיע. וממשלת ישראל לא מצליחה בשום אופן להתגבר עליו ולהתמודד אתו, וזו הבעיה שלנו. לא החוקים שנצביע בעדם, לא הקונסנזוס שיש על שמירה על ביטחון המדינה ומיגור טרור; על זה שממשלת ישראל וראש הממשלה לא נותנים מענה לטרור. תודה. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, גם אני תומך, גם אנחנו תומכים בביטול של תקנות ושל הוראות מנדטוריות שהיה צריך מזמן לבטל אותן. ההוראות האלה היו קיימות והמשיכו להיות קיימות במשך שנים רבות, כאשר ההילה העוטפת את קיומן היא כמובן עילת הביטחון. בשם הביטחון נעשים אצלנו דברים שונים, ולפעמים גם דברים משונים. ואני רוצה לנצל את ההזדמנות, כמנהגי בדיני רציפות בכנסת, כדי להביא בפני מליאת הכנסת סוגיות קשורות לנושא, שחשוב שהמליאה תדע וחשוב שיהיו על סדר-יומה של המליאה. כפי שאתם יודעים, עמיתי חברי הכנסת, ראש הממשלה ביקש מוועדת הכלכלה את עמדתה בשאלת האפשרות של אכיפת חוק ההגבלים העסקיים תוך שימוש בסעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים מטעמים מדיניים וביטחוניים. זו אכיפה של חוק ההגבלים העסקיים מטעמים מדיניים וביטחוניים. <יואב קיש (הליכוד):> זו לא – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> על הטעמים המדיניים, באמת, אני לא צריך להכביר מילים, מכיוון שזה הסתבר כשורה של דברים שהם בין תמוה לבין מגוחך. הדוגמה הקלאסית הייתה ההתייחסות למצרים, שהסבירו לנו בהתחלה שאין לה גז, ולכן חייבים לייצא לה גז, ואז הסתבר שהמצרים גילו מאגר גז גדול, ואז המשיכו, בלי למצמץ, להסביר לנו – – <יואב קיש (הליכוד):> מה מצב החסה בשטחים? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – שלמרות הגילוי של הגז המצרי, צריך לייצא גז למצרים. ואז התעוררה סוגיית הבוררות, ופסק-דין הבוררות – – <יואב קיש (הליכוד):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – ובבוקר אמרו לנו שלבוררות אין שום השפעה, ועדיין מצרים עומדת על הצורך לקבל מישראל גז, ואחרי הצהריים המצרים הודיעו בעצמם שנוכח הבוררות הם לא מעוניינים בגז מישראל. <יואב קיש (הליכוד):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אז זה באמת בתחום שבין הפתטי לבין המגוחך, אבל חבל להשקיע בזה הרבה מלל. <קריאה:> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> בואו נדבר על ביטחון. במהלך הדיונים של ועדת הכלכלה השתכנעתי באופן ברור שמתווה הגז, בין היתר, חוץ מלתת מתנה למונופולים, הוא גם פוגע בביטחון האנרגטי של מדינת ישראל. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הוא פוגע בביטחון האנרגטי של מדינת ישראל לטווח קצר, מכיוון שהממשלה מוותרת במסגרת המתווה הזה על צינור נוסף מן מאגר. <יואב קיש (הליכוד):> המליאה אישרה את המתווה. הייתה הצבעה במליאה, המליאה אישרה את המתווה – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הוא פוגע בביטחון האנרגטי של ישראל לטווח בינוני, מכיוון שהממשלה דוחה את זמן הפיתוח של מאגר "לווייתן". אם מאגר "לווייתן" התגלה בשנת 2012, וצריך היה לפתח אותו בעיקרון בתוך שלוש שנים, היום אנחנו מדברים על פיתוח המאגר בשנת 2020 או 2020–2021, בלי שום סנקציה במקרה של הפרה. <קריאה:> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הוא פוגע בביטחון האנרגטי של ישראל לטווח ארוך מכיוון שהוא מתיר ייצוא. הוא בעצם מייצא גז, שהוא משאב מתכלה, מתוך מלאי הגז שיש למדינת ישראל, במקום לשמור את המלאי הזה לטווח הארוך – לנו, לבנינו ולנכדינו. <יואב קיש (הליכוד):> מה עם איכות הסביבה? מה עם איכות הסביבה? מה עם איכות הסביבה? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הממשלה מייצאת גז בצורה מופקרת, ותוך ויתור על הביטחון האנרגטי שלנו לטווח ארוך. וכמו שאומר חבר הכנסת קיש, ובצדק – – <יואב קיש (הליכוד):> כי דיברת על זה בוועדה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – אנחנו חייבים לדבר על הביטחון גם בהקשר הסביבתי. כי כל המתווה הזה, עמיתי חברי הכנסת, מייצר שורה של קיצורי דרך נורמטיביים ורגולטיביים. אנחנו מבצעים קידוחים, קידוחי גז, עם קונדנסט, עם כל המשמעויות הסביבתיות והסיכונים הסביבתיים שיש בקידוחים כאלה, אבל בלי הגנות סביבתיות אלמנטריות. ואנחנו עושים את הדברים למרות כל מה שקרה במפרץ מקסיקו – ובמפרץ מקסיקו קרה אסון סביבתי שעד היום מתקשים לתקן אותו. אני רק רוצה לסיים ולומר שהים התיכון איננו מפרץ מקסיקו; מפרץ מקסיקו הוא חלק מהאוקיינוס האטלנטי, והוא מתנקה לתוך האוקיינוס. הים התיכון הוא ים סגור. אצלנו הקידוחים גם הרבה יותר עמוקים – ultra-deep water – הרבה יותר מסובכים, דורשים הרבה יותר הגנות מאשר במפרץ מקסיקו. ולבסוף, ליד מפרץ מקסיקו, הייתה המעצמה האמריקאית. למשרד להגנת הסביבה בישראל יש סירה אחת – עמיתי חברי הכנסת, כמה זה מזעזע – סירה אחת כדי להתמודד עם זיהומי ים. ולכן, גם ברמה של ההגנה הסביבתית, המתווה הזה פוגע בביטחון, והשימוש במילה ביטחון כדי לנסות לקדם את המתווה הזה זה פשוט זילות של הביטחון. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. אנחנו עוברים להצבעה. מי שרוצה להצביע כדי להחיל את דין הרציפות – זה בעד, ומי שנגד – נגד. בבקשה. הצבעה מס' 18 בעד הודעת הממשלה – 24 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון תקנות ההגנה (שעת חירום) (ביטול תקנות), התשע"ג–2013, נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> התוצאות: בעד – 24, אין נמנעים ואין מתנגדים. אנחנו בעד להחיל את דין הרציפות. הצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> היא תלך, בבקשה, לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 5) (מתן מידע לשוכר בדיור ציבורי), התשע"ה–2014> [מס' כ/584; "דברי הכנסת", חוב' ד', עמ' 5545.] <היו"ר נורית קורן:> הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 5) (מתן מידע לשוכר בדיור ציבורי), התשע"ה–2014 – ההודעה נמסרה ביום 2 בנובמבר 2015. אנחנו מצביעים על החלת דין רציפות – אין ערעורים ואין הנמקות. אנחנו מצביעים, בבקשה. הצבעה מס' 19 בעד הודעת הוועדה – 23 נגד – אין נמנעים – אין הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 5) (מתן מידע לשוכר בדיור ציבורי), התשע"ה–2014, נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> התוצאות הן: בעד – 23, אין נמנעים ואין מתנגדים. הוחלט להחיל דין רציפות על הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 5) (מתן מידע לשוכר בדיור ציבורי), התשע"ה–2014. ההצעה תחזור לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה שלישית. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, ג' בטבת התשע"ו, 15 בדצמבר 2015, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 22:52.>