דברי הכנסת
דברי הכנסת
יא / מושב שני / ישיבות ע"ח–פ' /
ט'–י"ב בטבת התשע"ו / 21–24 בדצמבר 2015 / 11
חוברת י"א
ישיבה ע"ח
הישיבה השבעים-ושמונה של הכנסת העשרים
יום שני, ט' בטבת התשע"ו (21 בדצמבר 2015)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 6
1. ממשלה הפוגעת בשוויון ובדמוקרטיה ומביאה להסתה, לגזענות ולפילוג בחברה הישראלית; 6
2. ההסתה הגזענית והמסוכנת בהובלת הממשלה ובחסותה; 6
3. חלוקת כספים קואליציוניים על חשבון הציבור הנה שחיתות פוליטית 6
רויטל סויד (המחנה הציוני): 7
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 11
שר התיירות יריב לוין: 13
אלעזר שטרן (יש עתיד): 16
עמר בר-לב (המחנה הציוני): 26
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 27
קארין אלהרר (יש עתיד): 28
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 30
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 31
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 33
עיסאווי פריג' (מרצ): 35
שרן השכל (הליכוד): 36
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 37
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 37
הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 38
1. ממשלה הפוגעת בשוויון ובדמוקרטיה ומביאה להסתה, לגזענות ולפילוג בחברה הישראלית; 38
2. ההסתה הגזענית והמסוכנת בהובלת הממשלה ובחסותה; 38
3. חלוקת כספים קואליציוניים על חשבון הציבור הנה שחיתות פוליטית 38
שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 38
הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 28) (כריות ביטחון לקרנות פנסיה ותיקות), התשע"ד–2014 49
שר התיירות יריב לוין: 49
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015 50
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 50
דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת למשלחת חברי פרלמנט יהודים מטעם ICJP 51
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 51
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015 52
הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 16), התשע"ו–2015 54
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 54
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 57
הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 40), התשע"ו–2015 58
דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 58
הצעת ועדת הכנסת בדבר שינוי שמה של ועדה לעניין מסוים ובדבר סמכויותיה 59
דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 59
הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 40), התשע"ו–2015 59
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 59
עיסאווי פריג' (מרצ): 61
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 66
דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 74
הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 82), התשע"ו–2015 77
שרת המשפטים איילת שקד: 78
אראל מרגלית (המחנה הציוני): 79
עיסאווי פריג' (מרצ): 83
רויטל סויד (המחנה הציוני): 87
שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 88
הצעת חוק החברות (תיקון מס' 27) (ביטול האפשרות להנפיק או להקצות ניירות ערך למוכ"ז), התשע"ו–2015 93
שרת המשפטים איילת שקד: 93
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום ט' בטבת התשע"ו, 21 בדצמבר 2015. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת רופאי השיניים (מס' 6) (פטור מבחינות), התשע"ו–2015.
לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2357/20 וכלה בהצעת חוק פ/2387/20 – הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (בידוד בעלי-חיים), התשע"ו–2015, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – שלילת תקצוב וקביעת אזורי רישום), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, מירב בן ארי, קארין אלהרר, דב חנין, יוסי יונה, נורית קורן ומאיר כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (חובת קביעת תקן כליאה), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מרחב מחיה לאסיר), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – ארגון סטודנטים ארצי יציג), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, מירב בן ארי, עליזה לביא, איציק שמולי, איתן כבל, יפעת שאשא ביטון, אברהם נגוסה ויואב קיש; הצעת חוק התרבות והאמנות (תיקון – תקציב תיאטראות בשפה הערבית), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (התקשרות עם מתכנן), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת איתן כבל, יצחק וקנין ורועי פולקמן; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – הצמדת שכר הלימוד לשכר המינימום במשק), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה; הצעת חוק הנחה לסטודנטים בדמי נסיעה בתחבורה ציבורית, התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק פטור בתשלום דמי הנסיעה בתחבורה ציבורית לעגלת ילדים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – איסור הגבלת גיל במוסד להשכלה גבוהה), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה; הצעת חוק השמירה על המקומות הקדושים (תיקון – חופש פולחן), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, שולי מועלם-רפאלי, אורן אסף חזן, אברהם נגוסה, מכלוף מיקי זוהר וניסן סלומינסקי; הצעת חוק הדיור הציבורי (הגדלת המלאי), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פרסום בדבר קבלת היתר בנייה ותחילת עבודה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, שלי יחימוביץ ויוסי יונה; הצעת חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) (תיקון – מניעת הטרדה מינית), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – סירוב לעבוד ביום המנוחה השבועי), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, מכלוף מיקי זוהר, מיכל בירן, יעל גרמן, מיקי לוי, אורן אסף חזן, רוברט אילטוב, בצלאל סמוטריץ, סופה לנדבר, מאיר כהן, אלעזר שטרן, איל בן ראובן ויוסי יונה; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שידור ישיבות מועצה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חובת בחינת חלופה תת-קרקעית בתוכנית דרך), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מניעת הפרטה של בחינות נהיגה מעשיות), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – תעריפי מים לבתי-חולים ומקוואות), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב, יואב בן צור ומכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק להארכת מועד לקבלת דברי דואר (הוראת שעה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, איתן כבל, רועי פולקמן, דוד ביטן, ישראל אייכלר, מנחם אליעזר מוזס, יואב בן צור ויחיאל חיליק בר; הצעת חוק העונשין (תיקון – הוספת זהות מגדרית כנסיבה מחמירה בעבירות שנאה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק זכות יוצרים (תיקון – רישיון לביצוע פומבי במקום בידור ציבורי), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, נאוה בוקר, איתן כבל ויחיאל חיליק בר; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פרסומת למזון המכוונת לקטינים), התשע"ו–2015, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חלף היטל השבחה), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה; הצעת חוק הרשויות המקומיות (גמול השתתפות בישיבות והחזר הוצאות לחברי מועצה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק אי-נקיטת הליכים לפני מועדי ישראל (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת ישראל אייכלר, מכלוף מיקי זוהר, בצלאל סמוטריץ, דב חנין, טלי פלוסקוב, שולי מועלם-רפאלי ויוסי יונה; הצעת חוק אחריות המדינה לשירותים ציבוריים והליכי הפרטה, התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת יצחק הרצוג ומשה גפני; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – בחירות בבתי-סוהר ובבתי-מעצר), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת אילן גילאון ועליזה לביא; הצעת חוק העמותות (תיקון – הגברת שקיפות מקורות מימון פרטיים), התשע"ו–2015, מאת חברת הכנסת ציפי לבני; הצעת חוק זכות הילד לתמיכה כלכלית, התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת יואב קיש ויפעת שאשא ביטון.
עוד אבקש להודיעכם, כי ועדת הכנסת החליטה היום, בהתאם לסעיף 89(א) לתקנון הכנסת, לחדש את הדיון בהצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 39), התשע"ו–2015, שהונחה על שולחן הכנסת ב-7 בדצמבר 2015.
כמו כן, הונחה היום על שולחן הכנסת המלצה נוספת של הוועדה הציבורית לקביעת שכר ותשלומים אחרים לחברי הכנסת בנושא: הגדלת מספר היועצים הפרלמנטריים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל:>
<1. ממשלה הפוגעת בשוויון ובדמוקרטיה ומביאה להסתה, לגזענות ולפילוג בחברה הישראלית;>
<2. ההסתה הגזענית והמסוכנת בהובלת הממשלה ובחסותה;>
<3. חלוקת כספים קואליציוניים על חשבון הציבור הנה שחיתות פוליטית>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, סדרת הצעות אי-אמון. הראשונה שבהן היא מטעם המחנה הציוני: ממשלה הפוגעת בשוויון ובדמוקרטיה ומביאה להסתה, לגזענות ולפילוג בחברה הישראלית. תנמק את ההצעה חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
היא במעלית, היושב-ראש.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
והמעלית נוסעת מהר? הנה, המעלית הגיעה, יחד אתה גם חברת הכנסת רויטל סויד, ואנחנו מזמינים אותה לנמק את הצעת האי-אמון מטעם המחנה הציוני. בבקשה, גברתי. עד עשר דקות לרשותך.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
רק שנייה, אדוני, אם אפשר, כי צריכים – רק רגע – להביא לי את הנאום שלי. רק רגע בבקשה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מאמין ביכולות שלך. את יכולה לפתוח את דברייך גם ללא נאום.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
נכון, אתה צודק, אבל מכיוון שזו פעם ראשונה שאני מנמקת הצעת אי-אמון, אני אעדיף לעשות את זה כשאני דבקה בכתב. אדוני, תעצור לי את עשר הדקות.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
לא, עשר דקות החלו כבר מזמן.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר והמליאה הריקה, אני מגישה היום – –
<שר התיירות יריב לוין:>
אגב, למה המליאה ריקה?
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
– – הצעת אי-אמון עם הרבה חשש ועם הרבה דאגה – ועם הרבה כאב – לדמוקרטיה הישראלית שלנו, שהולכת ונפגעת ונפגמת אט-אט. אני צופה בדאגה ובחרדה בגלישה של המדינה והחברה שלנו למחוזות אסורים. הצעת האי-אמון הזו היא אזעקת צבע אדום שמזדחל ומשתלט באטיות אך בעקביות על צבעי הכחול-לבן שלנו. אם לא נפעיל בזמן את כיפת המגן, אם לא נחזור במהירות למרחב הדמוקרטי המוגן, נתעורר בוקר אחד ו-50 הגוונים של הדמוקרטיה יהפכו לגוון אחד שחור משחור.
ערעור על דמוקרטיה ופגיעה בה לא קורים ביום אחד. זהו תהליך סדור, עקבי, מתמשך, נסתר מעין הציבור ומהבנתו, עד שהדמוקרטיה התוססת נרמסת. התהליך מבוסס על הפחדה והסתה, סימון והגדרה של אויבים פנימיים, שליטה ושימוש אגרסיבי בתקשורת, פטריוטיות ולאומיות שהופכות ללאומנות, שינויי חקיקה תכופים, ריכוז כוח של סמכויות שרים בממשלה בידי אדם אחד, צמצום כוחו של הפרלמנט ופגיעה בשלטון החוק; הכנעה וסילוק שומרי סף עצמאיים המעזים לחלוק על החלטות השלטון, הוקעת האופוזיציה וניסיון לצייר אותה כעוכרת המדינה; פגיעה בבני-מיעוטים שהם אזרחי המדינה הזכאים לחיים שוויוניים, ומעל כל זה עומד מנהיג חזק, שנדמה כחזק. חזק בתאווה שאינה מרוסנת לכוח ושררה, מנהיג שמרכז בידיו עוד ועוד סמכויות של שרים, שמחסל גם את המתבלטים בחצרו שלו, ועל פיו יישק דבר, העיקר להבטיח את שלטונו.
בשבועות האחרונים מדינת ישראל נמצאת בשפל חברתי. האלימות, על רבדיה השונים, פשתה בשיח הציבורי. מרגע בחירתו של הנשיא ראובן רובי ריבלין הוא נתון למתקפה בלתי פוסקת, שהגיעה לשיא בשבועות האחרונים. זו מתקפה ארסית, פרועה, גסה, ובעיקר מסוכנת. רובי ריבלין? רובי ריבלין, נשיא מדינת ישראל, הנשיא שלנו, בוגד? אתם השתגעתם? לנבל ולגנות בכתב ובעל-פה ולאחל לנשיא אלף מיתות שונות ומשונות? לא למדתם לקח לאן ולמה השתוללות מילולית חסרת רסן עלולה להוביל?
דקות לפני שנרצח עמד יצחק רבין, זיכרונו לברכה, ואמר ש"האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל". איזה לקח נלמד? איזה חשבון נפש נערך?
על מנת להעמיד דברים על דיוקם, אני מבקשת להבהיר: בין הנשיא ראובן ריבלין לביני קיימים כמה חילוקי דעות אידיאולוגיים, בעיקר בסוגיה המרכזית – פתרון הסכסוך עם הפלסטינים וכיצד ניתן לחיות יחדיו. ועם זאת אני אומרת: אשרינו שהתברכנו בנשיא שכזה, נשיא אוהב אדם, שחרד לזכויות אדם, שלא משנה מה תהא דעתו הפוליטית – הוא קנאי לדמוקרטיה. אני מכבדת את הנשיא על מחויבותו לשלטון החוק, על הגינותו וממלכתיותו ועל הדרך מעוררת ההשראה שבה הוא מבצע את תפקידו. במשך ימים ארוכים ציפינו מראש הממשלה, מנהיג המדינה, לזעוק כנגד ההסתה, אך כל מה שנשמע היה קולה מחריש האוזניים של השתיקה הרועמת. רק לאחר שיושב-ראש האופוזיציה עמד במליאה וקרא לך, אדוני ראש הממשלה, מעל דוכן זה לגנות את ההסתה כנגד הנשיא, הפרת את השתיקה. מאוחר מדי ובשפה רפה מדי, ומבלי שהצלחת להוציא מפיך ולו אמירה אחת של גינוי ברור שישים קץ ויעצור את ההסתה. כואבת לא פחות הייתה שתיקת המקורבים, אלה שנקראים "השותפים הטבעיים"; אלה שבהתנהלותכם הפסיבית עלולים חס וחלילה לבוא לכך שיום אחד נאמר: הכתובת הייתה על הקיר, ואיפה אתם הייתם?
לא רק, אדוני ראש הממשלה, שזאת לא עשית, אלא ששוב ניסית להסיט את הנושא ולהפנות אצבע מאשימה כלפי יושב-ראש האופוזיציה על ארגון "שוברים שתיקה". עשית זאת בדיוק כפי שאתה נוהג במדיניותך, הסטת את הנושא מהעיקר ועסקת בטפל. האשמת במקום לקחת אחריות. התחמקת במקום להתמודד. איני מסכימה עם פעילותו הנוכחית של ארגון "שוברים שתיקה". בארגון קצינים וחיילים אשר מדברים מדם לבם, אשר אוספים עדויות חשובות מזוויות אחרות על הנעשה בשטחים. והארגון, במקום להעביר את הדברים פה בארץ לביקורת ולתת הזדמנות לחקור ולבדוק ולשנות ולטפל, בוחר לעשות את פעילותו בחוץ-לארץ, ועם זה איני יכולה להסכים. זה מכפיש את המדינה ומסכן את חיילינו.
אך מה הקשר, אדוני ראש הממשלה, בין ארגון "שוברים שתיקה" לבין העובדה שאתה מתחמק מלומר לעם שלך, לציבור שלך, לאזרחי מדינתך, שיפסיקו לגנות את הנשיא? כלום, אין קשר. בחרת להסיט את הנושא. לא למדת ולא שכחת דבר. 20 שנים ולא קרה כלום; לא ראית ולא שמעת דבר מכיכר-ציון ועד לדוכן הזה כאן במליאה בשבוע שעבר; לא שמעת את דברי ההסתה נגד יצחק רבין, לא ראית את מדי האס.אס., וגם עכשיו החרשת וגם ירשת.
התחלת עם "ביבי טוב ליהודים"; לחשת: "הם שכחו מה זה להיות יהודים" – אנחנו שכחנו מה זה להיות יהודים? אני וחברי פה איננו יהודים? ואז המשכת: "הם מפחדים". בבחירות האחרונות הוספת שאנחנו לא ציונים, ונביא את "דאעש" לירושלים, ומאות-אלפי ערבים ינהרו לקלפיות. אדוני ראש הממשלה, לא אתה תלמד אותנו שמירת כשרות מהי, יהדות מהי, מיהו יהודי ומיהו לא, מיהו ציוני ומיהו לא; לא אתה תלמד אותנו איך לדאוג לביטחון המדינה. אבל בדבר אחד הצלחת ובגדול: אנחנו מפחדים. אנחנו מפחדים מהממשלה, ולאן שהיא לוקחת אותנו בכל התחומים; אנחנו מפחדים ממה שאתה מעולל לחברה, לספר החוקים, ללכידות שלנו, לדמוקרטיה, למעמדנו בעולם, לעתיד שלנו, לילדים שלנו, לביטחון שלנו ולתקווה שלנו; אנחנו מפחדים כי התוצאות מדברות בעד עצמן: מעמד הביניים הופך לעני, ועניי המדינה עניים יותר; הקשישים במדינה נלחמים כדי להזדקן בכבוד, וירושלים עיר הבירה שלנו בהידרדרות מתמדת. הביטחון שבו אתה מתגאה אינו קיים כלל. מיגנת את ירושלים בבטונדות – זו הדרך שלך, אדוני ראש הממשלה, להתמודד עם טרור? האשמת את ציפי ואת יצחק הרצוג בכך שהם מובילים את "דאעש" לירושלים – ומה יש לנו היום פה? אנחנו באמת נדרשים לנגמ"שים כדי להגיע לכותל. אבל זה קורה במשמרת שלך.
איננו מסוגלים להסתובב ולטייל בבטחה ברחובות. רק שלשום, בשבת מנומנמת, היה פיגוע ברעננה, עיר מגורי. ילדי הקטנים, בני העשר והשמונה, מפחדים. הם שאלו אותי, מה היה קורה אם היינו ברחוב והמחבל היה בא? והם אמרו לי: אימא, את בכנסת, מה עושים כדי שיפסיקו את הפיגועים? תגידי לראש הממשלה שישמור עלינו. למה הוא לא שומר עלינו? הרגעתי אותם, אבל בעצם לא הייתה לי תשובה.
מה כן עשית? לקחת על עצמך באופן ריכוזי ארבעה תיקים, שבהם שום דבר אינו קורה ושום דבר אינו זז. הפכת את עצמך למונופול, ואם זו לא פגיעה בדמוקרטיה – פגיעה בדמוקרטיה מהי? אני רק מזכירה, למי ששכח, מהי דמוקרטיה. דמוקרטיה היא שלטון העם על-ידי העם ולמען העם. אזרחי ישראל, אני פונה אליכם – כשראש הממשלה אומר: אני תמיד משיג כל מה שאני רוצה, תשאלו – למי, ועבור מי. המשק הולך להיות מושבת בשבוע הבא, מיום רביעי, רק משום שאנשים שעובדים במדינה לא מסוגלים לגמור את החודש. וצריך לשאול – למי, ועבור מי. די, אדוני ראש הממשלה, מאסנו בקומבינות ובמניפולציות, בתרגילים ובספינים. אין מהלך אחד שאינו עקום, כוחני, פתלתל ונעדר שקיפות מלאה.
את הפגיעה בדמוקרטיה הבאת גם למתווה הגז כשבחרת לעקוף את סעיף 52. ערפת את ראשו של המתווה כמו של כל מי שהתנגד למתווה. הממונה על ההגבלים העסקיים – הודח; יושבת-ראש רשות החשמל הממונה אורית פרקש – הודחה; שר הכלכלה – התפטר; השר גבאי ופקידים בכירים אחרים – הושתקו. קרקס. כיסאות נודדים. מרחת את ועדת הכלכלה והתעלמת מהמלצותיה בסעיף 52, ובשם ביטחון המדינה עשית שימוש לרעה שאינו ראוי.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
נא לסיים.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
מה הפלא שהתחושה בציבור היא שמהגז נודף ריח רע? חיללת את הדמוקרטיה גם פה; ציבור שנותן בך אמון שמנהיגים יפעלו על-פי חוק רואה מניפולציות שפוגעות בשלטון החוק.
אני מאמינה בעיצוב ישראל כחברה יהודית ודמוקרטית, חברה הרבה יותר שוויונית ומתקדמת; מדינה של חינוך מעולה, של שוויון ושל צדק חברתי לכולם; מדינה שבה כל יהודי בעולם יכול למצוא את מקומו ולחיות בה בשוויון ובחירות; חברה שבה שוויון מלא לכל המיעוטים ולכל הדתות, בעלת צביון של רוב יהודי מוצק ולא מאותגר; מדינה שתשמש מודל לחיקוי בעולם. לזה חייבים לשאוף.
אדוני ראש הממשלה, אין לנו אמון בך ולא בממשלתך, ולפיכך אני מבקשת מהכנסת להצביע אי-אמון בממשלה היום.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן: הסתה גזענית ומסוכנת בהובלת הממשלה ובחסותה – הצעת אי-אמון מטעם הרשימה המשותפת. לאחר מכן, השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין ישיב על שתי ההצעות גם יחד. עד עשר דקות לרשות גברתי.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
חשבתי ששמעתי 20.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אין פרוטקציות. שוויון.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת הנכבדים, הממשלה – שריה והעומד בראשה מסלימים את ההסתה הגזענית והאנטי-דמוקרטית ונותנים רוח גבית למתקפה חסרת תקדים, מתוכננת ומאורגנת היטב כדי לחפות על כישלונותיה ועל מחדליה הן בתחום המדיני-ביטחוני והן בתחום החברתי-כלכלי.
הזהרנו כל הזמן שזה מתחיל באזרחים הערבים שנוהרים לקלפיות, שנבחריהם עומדים מאחורי שובל של דגלי "דאעש"; זה ממשיך בהסתה נגד "שתולים" שמתנגדים לכיבוש; נגד חיילים וקצינים שמעזים לשבור את השתיקה ולספר על העוול הנגרם לעם הפלסטיני בשטחים הכבושים, וזה מגיע סוף-סוף לנשיא המדינה.
הממשלה הזו נכשלה בגדול. הקונספציה שלפיה אפשר גם להמשיך בכיבוש ובהתנחלויות נגד העם הפלסטיני ובה בעת גם לשמור על הביטחון; שאפשר גם לצפצף על העולם וגם לצפות שהוא, העולם, יטפח לישראל על השכם – כל זה נכשל. הממשלה הזו נכשלה. הממשלה נכשלה בטיפול בעוני: 2 מיליון אזרחיות ואזרחים, נשים, גברים וילדים, חיים מתחת לקו העוני. אין כסף לרווחה, אין כסף לחינוך. אבל אפשר להרעיף מיליארדים על-גבי מיליארדים של שקלים לטייקונים של הגז ואפשר להעביר מאות מיליונים גם כן להתנחלויות. הממשלה נושאת באחריות להסתה, כי אין לה סחורה אחרת למכור – לא שלום, לא משא-ומתן מדיני, לא ביטחון, לא רווחה ולא חינוך. פשוט כלום. אין לה שום בשורה לאזרחי המדינה מלבד לנצח "על חרבך תחיה".
ראש הממשלה עמד על דוכן הכנסת בשבוע שעבר וגינה ותקף את ארגון "שוברים שתיקה" ופעילותו בארץ ובחו"ל; מתקפת ההסתה הפרועה של ארגון "אם תרצו" נגד כל מי שמנסה לסטות מהקונסנזוס ונגד כל מי שמעז להוציא לאור את העוול הנגרם לעם הפלסטיני בשטחים הכבושים על-ידי חיילים המבצעים מדיניות של ממשלה כובשת ומדכאת – עם שלם נגד עם שלם, ולא רואה בזה כל פגם. מתקפת ההסתה, גם כן, שכללה את "בצלם", "שוברים שתיקה", "הוועד נגד עינויים" ו"המוקד להגנת הפרט" לא עומדת על גילוי דעת פה ושם. הם משתמשים בכל הרשתות החברתיות, מייצרים סרטים ומפרסמים קמפיין הסתה בתשלום עם תמונותיהם של אזרחים הקשורים לפעילות של ארגונים אלה. זו בעצם הסתה ממשית לרצח, ולא חסרים משוגעים במדינה הזאת אשר יפרשו את הנאמר כרצונם וייקחו את החוק לידיים.
אנו עדים לעלייה באחוז התלונות של ערבים על גזענות במקומות עבודה. מסקר של הנציבות לשוויון הזדמנויות בעבודה של משרד הכלכלה עולה כי יש עלייה משמעותית בתלונות של אזרחים ערבים על אפליה על רקע לאומני, בעיקר בשל המצב הביטחוני בתקופה האחרונה, ונוסף על כך, זהותם הערבית היא מכשול בפניהם לקבלה לעבודה.
הגזענות משתוללת בכל הארץ. בעפולה – לאחר שהתברר כי מבין 300 הניגשים למכרז שפרסמה רשות מקרקעי ישראל לבנייה בשכונה בעיר עפולה בשיטת "בנה ביתך" כל הזוכים הם ערבים, התעוררה מחאה של תושבים מעפולה, שהפגינו נגד ראש העיר ונשאו שלטים שעליהם נכתב, בין היתר: "ראש העיר רוצה לבנות מסגד" – זה הופך לאמירה שהיא כאילו קללה – "ראש העיר רוצה לבנות מסגד" זו קללה; זו הסתה. "ערבים החוצה" ו"באנו חושך לגרש" – ככה לומדים שאנחנו החושך.
האזרחים הפשוטים מוסתים יום-יום על-ידי הממשלה. בהתחלה על-ידי ראש הממשלה, אחר כך על-ידי השרים, שעומדים על הדוכן הזה, מסיתים נגד נציגי הציבור הערבי, מבקשים מאתנו להחזיר תעודות זהות, עושים לנו טובה שאנחנו אזרחים וקוראים לנו, חברי כנסת הערבים מבל"ד: הקומוניסטים שהולכים אחרי דגלי 'דאעש'. ואחר כך אנחנו מתפלאים למה יש תגובות בציבור בצורה כזאת.
התוצאה היא שבעפולה לא מוכרים בתים לערבים, וגם כן במעלות-תרשיחא; לא משכירים רכבים לבני-דודים בחברת "אלבר" ולא מעסיקים עובדים ערבים ב"קפה-קפה", וכשלא מקבלים בחורה לעבודה, יוצא שזה מפני שהיא לובשת חיג'אב.
בדצמבר 1992 הזמין חבר הכנסת דאז אברהם בורג, יושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת, סקר הבוחן את עמדות הציבור בנושא האלימות והיחס כלפי אזרחים ערבים. תוצאות הסקר הצביעו על כך ש-40% מהיהודים בישראל מזדהים עם האלימות כלפי הערבים. היום המדד אפילו עולה, כל הזמן עולה, ואפשר לראות את מגמת העלייה גם בחיי היום-יום: בתקיפת הפועלים הערבים בכל מיני מקומות עבודה על רקע היותם ערבים ועל רקע המצב הביטחוני, כשהממשלה והעומד בראשה הם הגורם העיקרי והאחראי להידרדרות הזאת בשל הקיפאון המדיני במשא-ומתן עם העם הפלסטיני.
הממשלה הזאת חושבת שבזמן שאין לה שום תשובה לתת לאזרחיה, בזמן שאין לה כל תקווה לספק לאזרחי המדינה, שהיא תוכל להתגבר על הכול על-ידי כוח ועוד כוח ועוד כוח; ומה שלא בא בכוח, ישיג אותו ראש הממשלה נתניהו בעוד כוח. ראינו שהתקיפה שבוצעה בסוריה, כנראה על-ידי ישראל, אתמול לפנות בוקר, היא עוד עדות ממחישה לעומק המעורבות של ממשלת ישראל בקלחת הדמים הזו. התקיפה הבריונית הזו תביא לתוצאות הרסניות, וממשלת ישראל תישא באחריות להן. הממשלה הזו לא רק מסרבת לסגת מהגולן ומחוות-שבעא, אלא גם מפרה שוב ושוב את הריבונות של לבנון ושל סוריה. ומי צריך לשלם את המחיר על כל המדיניות הזו? בעיקר אזרחי מדינת ישראל היהודים והערבים, מביטחונם, משלומם, מרווחתם. אבל האזרחים הערבים גם משלמים את זה על רקע ההסתה שמשתמשים בה כעוד כלי, כעוד תשובה, שכנראה ראש הממשלה נתניהו חושב שיוציא אותו מהמשבר הרציני שהוא נמצא בו, שהממשלה שלו לא מצליחה ולא רוצה כנראה להביא שום תשובה ושום נחת ושום שלום ושום סיום של הכיבוש, שנמשך עד עצם היום הזה, וכולנו כולנו משלמים את המחיר.
בחודש יולי אירע הרצח המזעזע של משפחת דוואבשה, ועד היום אנחנו מתבשרים יום אחרי יום שאו-טו-טו מגישים כתבי אישום. אני מאשימה את ממשלת ישראל, אני מאשימה את ממשלת נתניהו ואת רשויות הביטחון בחיפוי על הרוצחים כל עוד אין כתבי אישום. המסר ברור: כשלא מגישים כתבי אישום, כשלא כולאים את הפושעים, כשמזרימים כספים למקומות שמטפחים את הפושעים, זאת מדיניות שיש לה מסר אחד ברור: דמם של הפלסטינים מעבר לקו הירוק, וכנראה בתוך הקו הירוק, אזרחי מדינת ישראל – דמם מותר והפקר.
אי-אפשר לשתוק עוד על המשך המדיניות הזאת. לממשלה הזו, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אין זכות לחיים. ועוד לא נגענו בשאר הנושאים שבגללם הממשלה הזו אין לה זכות לחיים. הממשלה הזו נכשלה בכל תחום מלבד ליבוי השנאה ושירות בעלי ההון, ולכן צריך להצביע נגד המשך כהונתה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין להשיב במשולב על הצעות האי-אמון של המחנה הציוני והרשימה המשותפת – בעלות אופי דומה.
<שר התיירות יריב לוין:>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, אני מוכרח לומר, אדוני היושב-ראש, שאני נשלח מכאן עם שיעורי-בית. כי אני לא יודע, אני יושב בישיבות ממשלה, אני יושב בוועדת שרים לחקיקה, אני נמצא בכל מיני דיונים והתייעצויות – שום דבר מכל מה שסיפרו פה לא נראה לי אפילו דומה במשהו למה שאנחנו עושים ולמה שאנחנו מנהלים ביום-יום. ובאמת אני שואל: כמה אפשר? באמת, עם כל ההצעות הכלליות האלה על הסתה לגזענות ודמוקרטיה וכן הלאה וכן הלאה.
אז בואו נתחיל מההתחלה. רבותי, יש קודם כול ממשלה, שיש לה רוב בכנסת, נבחרה באופן דמוקרטי ומנהלת את ענייני המדינה – – –
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
היום אין לך רוב.
<שר התיירות יריב לוין:>
– – – ומנהלת את ענייני המדינה כפי שצריך. ואני יכול לגלות לך מחיי הקשים כיושב-ראש קואליציה בקדנציה הקודמת, שהעובדה שהיה לנו רוב בכל 1,750 ההצבעות שהיו כאן בקדנציה הקודמת היא היוצא מן הכלל ולא הכלל. יש גם בקואליציות הגדולות ביותר מצבים שיכול להיות שבנקודת זמן מסוימת בתוך אולם המליאה לא יימצא רוב. זה יכול לקרות. זה בטח לא הופך את הממשלה ללא דמוקרטית. אגב, אנחנו גם יודעים שלפחות בהצעת אי-אמון צריך להביא 61 קולות – – –
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
לא אמרנו שהיא לא דמוקרטית אלא שהיא פוגעת בדמוקרטיה
<שר התיירות יריב לוין:>
רגע, אז קודם כול בואו נתחיל מזה. אני שמעתי את הטענות מכל הכיוונים, אז בואו קודם כול נעשה סדר בדבר הראשוני הזה.
הדבר השני, וגם אותו צריך לומר, אני חושב שכל הטענות האלה על ממשלה שכביכול פוגעת בדמוקרטיה הן באמת כל כך לא רציניות וכל כך לא ענייניות. שמעתי את הדברים. אני אתן סתם דוגמה: היה כאן דיון ציבורי נוקב בכל מיני שאלות שאתם העליתם – האם ראש הממשלה, במקומות שהיה צריך, ושרי הממשלה לא גינו שיח אלים או שיח מסית? ודאי שכן; האם מישהו הצר את צעדי רשויות אכיפת החוק לטפל במה שהן צריכות לטפל? בטח שלא; האם נכון שהממשלה תהיה זו שתנהל את הדבר הזה? בטח שאתם לא תרצו את זה, הרי אז תגידו שבאמת אין דמוקרטיה, שזו הפכה להיות מדינה שבה הממשלה מורה לרשויות אכיפת החוק לחקור או לרדוף את מי שהיא מוצאת לנכון, או להעמיד לדין את מי שהיא חושבת שדברי הביקורת שלו לא מוצאים חן בעיניה. אז באמת, כמה אפשר לדבר בצורה כזו לא רצינית? אפשר לחשוב שממשלת ישראל הכריזה בחודשים האחרונים – או ביצעה בחודשים האחרונים פעולות שיש בהן כדי לבטל סמכויות של רשויות אכיפת חוק או להתערב באופן עבודתה או למנוע ממישהו שרצה לומר ולהביא דברי ביקורת, קשים ככל שיהיו, לעשות את הדברים האלה.
אני אומר לכם את האמת, להפך, אני חושב שבחלק מהמקרים, לצערי, הממשלה מגלה, ובכלל מדינת ישראל מגלה סובלנות עד קצה שלא נראה כמוהו בשום מדינה בעולם – לתופעות שלפעמים, אני חושב, עלולות לשדר מסר לא נכון ביחס לאיפה עובר הגבול בין מה שמותר לעשות בחברה דמוקרטית לבין מה שמזמן כבר הפך לניסיון לקעקע את המדינה מבפנים ולהחריב אותה מתוך יסודותיה.
אגב, זה לא סוד, שאם כבר עסקינן בנושא הזה, דווקא עכשיו, בימים האלה, אנחנו עדים לסדרת מעצרים של אנשי ימין, שגם היא זוכה לביקורת קשה מאוד, ואגב, אם אתם שואלים אותי, גם היא, כמו טענות דומות, אם תהיינה מכיוון אחר, ראויה לבדיקה מעמיקה – – –
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
השר, אנשי ימין נעצרו? אני לא ידעתי.
<שר התיירות יריב לוין:>
אני כך מבין. כך אני שומע. אני חי מתוך מה שאני שומע, ואני שומע שיש טענות קשות בהרבה מאוד חוגים של הימין על כך שיש מעצר של אנשים צעירים, שהשקפת עולמם היא בצד הימני-מאוד של המפה, ולא שמעתי אתכם מלינים על הדבר הזה; לא אותך, חברת הכנסת סויד, ולא אותך, חברת הכנסת תומא סלימאן. ואני מתפלא, כי אני חושב שאם החרדה לדמוקרטיה ולהתנהלות היא באמת, חרדה אמיתית, אז חל הכלל הכי בסיסי, שמה שעושים היום למישהו אחד יכולים לעשות לך מחר. ומי שעיניו בראשו בדרך כלל ינסה לבלום את הדבר הזה כאשר הוא קורה אצל האחר, לפני שהוא יגיע אליו ואז יהיה לו הרבה יותר קשה.
מכיוון שזה לא קרה, וזה לא נעשה – ואני דווקא קיוויתי שאולי אופתע ואשמע איזו התייחסות לעניין הזה – אז ברור לגמרי שבסוף בסוף יש כאן טענות שהן טענות ריקות מתוכן, טענות פוליטיות, ססמאות. בואו נאמר את האמת, אני דווקא מוצא עידוד רב בדבר הזה, כי לו באמת עשתה הממשלה דברים כל כך רעים, והייתה פועלת באמת באופן כל כך גרוע, כנראה היו לכם באמת סיבות רציניות להגיש כאן הצעות אי-אמון על נושאים מהותיים.
אבל בואו, גם את האמת הזאת נגיד: כשמעלים סוף-סוף את שכר חיילי החובה, וכשמטפלים סוף-סוף בשכר הקשישים, וכן, כאשר סוף-סוף מוציאים את הגז מהאדמה, ושורה ארוכה של פעולות מהסוג הזה, קשה לבוא בטענות אמיתיות לממשלה, ואז מספרים מעל הדוכן הזה כל מיני סיפורים תיאורטיים, ואיך אומרים, כמצוותכם אני אומר, שבדמוקרטיה צריך הרבה יותר מזה כדי להפיל ממשלה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לשר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אלעזר שטרן לנמק הצעת אי-אמון מטעם המחנה הציוני: חלוקת כספים קואליציוניים על חשבון הציבור הנה שחיתות פוליטית. סליחה, זה מטעם סיעת יש עתיד. מי שישיב לחבר הכנסת אלעזר שטרן הוא סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
הוא צריך לשמוע את מה שאני אומר – כשהוא יודע להשיב?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
לא, הוא יודע להשיב לבד. הוא יודע להשיב לבד. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
יש פה מישהו מהממשלה?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
השר יריב לוין נמצא באולם.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
אוקיי, תודה.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני מגיש הצעת אי-אמון, האמת היא, בפעם הראשונה כחבר כנסת. אני אנמק אותה מפרשת השבוע שקראנו.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
שכחנו לרגע שהיית בקואליציה בקדנציה הקודמת.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
האמת היא שגם כשהייתי בקואליציה לא היו בטוחים שאני בקואליציה כשעשו דברים כאלה.
<שר התיירות יריב לוין:>
חבר הכנסת שטרן – –
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
אבל אתה יכול להעיד.
<שר התיירות יריב לוין:>
– – אפשר להאשים אותך בכל מיני דברים, לא בהאשמה הזאת.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
שמה?
<שר התיירות יריב לוין:>
יותר מזכאי. שהוא היה חלק מהקואליציה, ככה מיושר בשורות.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
מה האמת שלי אתה יודע.
<שר התיירות יריב לוין:>
אני מעיד. אני אומר – – –
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
הלוואי שהייתי גם אני יכול להעיד על השר, שהדברים שאמרת לי שהם הכי חשובים מכל מה שהיה בקואליציה – הנושא של הגיור, היית ממשיך אתו. אבל אולי עוד נדע יחד ימים יפים.
<שר התיירות יריב לוין:>
חבר הכנסת שטרן, אם אתה אומר את זה, אני אגיד לך משהו. אני חושב – אני אמרתי לך את זה אז – –
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
בבקשה.
<שר התיירות יריב לוין:>
– – ואני חושב את זה גם היום, שאם היינו פועלים טיפה יותר בסבלנות וקצת יותר בהידברות, היינו מגיעים לתוצאה מצוינת שהייתה עובדת לאורך זמן. זו הייתה דעתי אז, נשארה דעתי גם היום, ונדמה לי שגם בזמן אמת אמרתי לך שהצעד-אחד-יותר-מדי והמהירות – – –
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
אתה יודע שלא היה צעד אחד יותר מדי. אבל זה לא הדיון עכשיו.
<שר התיירות יריב לוין:>
לא תביאו אותנו – – –
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
אף-על-פי שגם על זה אני מודה שהאי-אמון הכי גדול שצריך להגיש לממשלה הזאת זה איך עבודה שלנו, של עשרה חודשים, בלילה אחד, ברבע שעה, מחקו אותה, ופגעו בעתידו של העם היהודי, בארצו; עזוב את התפוצות עכשיו. אבל זה באמת אי-אמון.
<שר התיירות יריב לוין:>
בוא נאמר ששנינו שמחים שאנחנו היום במקום אחר.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
עכשיו נשארו לאדוני שמונה דקות לנמק את ההצעה.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
כמה?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
שמונה דקות.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
אוקיי. אדוני סגן השר, ידידי איציק כהן, אני רוצה שתשמע משהו, על מה אנחנו מגישים אי-אמון; חבר הכנסת איימן עודה גם כן מכיר את זה. "ויאמר יוסף אל העם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה, הא לכם זרע וזרעתם את האדמה והיה בתבואת ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידת יהיה לכם לזרע השדה ולאכלכם ולאשר בבתיכם ולאכל לטפכם. ויאמרו החיתנו, נמצא חן בעיני אדני והיינו עבדים לפרעה. וישם אתה יוסף לחק עד היום הזה על אדמת מצרים." עכשיו אני אגיד מה הבעיה – שאנחנו לא מוכנים לומר – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
– – –
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
נכון, אני יודע שהוא יודע.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אז אתה יודע שהערבים קיבלו – – –
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
אני רוצה לומר באמת מה הבעיה שלנו כאן, סגן השר, אתה שומע אותי? אתה צריך לענות. – – – שאנחנו לא מוכנים לומר על חלוקה כזאת, של 80% למגזר אחד ו-20% למגזר אחר, החייתנו, נהיה עבדים.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
מי ה-80%, חבר הכנסת שטרן?
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
תכף אני אגע בזה. אני מבטיח לך שאני אגע בזה. אדוני היושב-ראש, עמיתי, אני יושב בוועדת החוקה. עכשיו, בשעות האלה – קיבלנו אישור מיוחד – בוועדת החוקה דנים בחוק החטיבה להתיישבות. שתי קומות מעל, בוועדת הכספים, דנים איך להעביר כסף לחטיבה להתיישבות. החטיבה להתיישבות, עיקר הבעיה שלנו, כולל עמדה ברורה מאוד של משרד המשפטים – עכשיו אני רוצה להגיד כאן, על השולחן, שיהיה ברור, אני בעד החטיבה להתיישבות; אני חושב שהחטיבה להתיישבות היא מכשיר חשוב, בתנאי שהיא לא תהיה מקום שמעבירים בו כספים שפטורים מעין ציבורית, ממוסדות הממשלה.
עכשיו אני רוצה לתת דוגמאות. הוסיפו, בין חוק שעבר כאן במליאה ובין שהוא בא לוועדת הכספים, יכולת העברת הכספים לנושאים נוספים. אחר כך מפרטים מה זה "נושאים נוספים"; בין הנושאים הנוספים כתוב: עידוד השקעות הון פרטיות, תמיכה וסיוע למפעלי תרבות. לא יודע, שרת התרבות לא שמעה שיש מי שמחליף אותה. טיפול בזקנים ובבעלי מוגבלות. עכשיו, זה דברים של שר הרווחה באמת. למה אני אומר את זה? כי בתוך ועדת הכספים, על 156 מיליון – על 156 מיליון – עצרו דיון, הבית היהודי שם וטו. חזרו והסתדרו. אני יודע שהיועץ המשפטי של הבית הזה יבדוק אם בעניין הזה אין הסכם קואליציוני. אבל אני אומר אותו דבר, מה בוער? מה בוער? אני מבין, אדוני סגן השר, שהעברות היו תמיד, בסדר? אנחנו לא מדברים עליהן, אתה יודע.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
השאלה אם יש שקיפות.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
האם יש שקיפות? אני אומר, כשאתה מעביר 600 מיליון לחטיבה להתיישבות – כשכתוב "נושאים נוספים", שלא כתוב מה הם – שמתעקשת שיועבר לשם כסף, והם יוכלו להקצות משאבים כשמשרד האוצר לא יודע להסביר מה זה "להקצות משאבים". זאת אומרת שאתה תיתן להם כסף לבנות את הארץ, והם יוכלו להקצות משאבים ליד שלישית. מה זה, זה הופך להיות משרד האוצר?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
במשרד הביטחון כבר הגענו לשקיפות. גם בצבא הגענו לשקיפות.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
נכון, נכון, אני מסכים, במשרד הביטחון הגענו לשקיפות שלא הייתה הרבה שנים, בסדר? נכון. אבל עכשיו אנחנו – עכשיו, ברגעים האלה – ועל זה אני מדבר; אני לא מדבר על 18 מיליון, תגידו "זה הַעֲברות", בסדר? "זה תקציבים שנתקענו" – הרי יש הטענה הזאת, שהיא בבסיסו של האי-אמון הזה, שלפני חודש עבר פה תקציב ועכשיו אנחנו עושים העברות, לא משנה, 22-21 מיליארד. אנחנו יכולים להגיד על זה: אוקיי, חלק מהדברים זה כספים מחויבים מתוקף התחייבויות שנלקחו קודם. אבל אתה יודע שלא על זה אנחנו מדברים. כי גם חצי מיליארד וגם 4 מיליארד של כסף חדש לתוך המערכת הזאת, כתוצאה מהערכות של גבייה מעבר לתחזית של משרד האוצר, שכמובן אני מברך עליה – למה החלוקה הזאת היא לא בתוך התקציב? למה בחלוקה הזאת אין שקיפות? למה החלוקה של הכספים האלה היא סוג של משא-ומתן קואליציוני בתוך ועדת הכספים, כך אני אומר לך, כשהשיח הגלוי והלא-גלוי הוא: אנחנו התחייבנו לכם, ועמדנו בהתחייבויות שלנו, נגיד על ביטול חוק הגיור, שדיברנו עליו קודם – או החלטת ממשלה, סליחה – על ביטול חוק הגיוס, עכשיו אתם תעבירו לנו את הכספים.
איציק, למה אתה מתחמק? מה אתה עכשיו מדבר עם השר? סליחה.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
לא, אני מדבר אתו.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
לא, בסדר, אבל הוא מקשיב לי, הוא צריך לענות על זה, הוא לא ידע על מה לענות.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
הוא יודע מה לענות.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
ואנחנו רק מחייכים, אנחנו לא צוחקים, כי הדברים האלה הם באמת רציניים, אדוני השר. כן.
אז עכשיו אני אחזור, בסדר? בתוך הכספים האלה, כשאנחנו מעבירים את הכספים שיכולנו להחליט עליהם קודם, כי משרד האוצר, שאתה סגן השר בו, יודע על עודף גבייה, שאנחנו עמלנו עליה כמה שיכולנו עוד בקדנציה הקודמת – להגביר את הגבייה מתוך ההון השחור, ויש תוצאות בזכות הפקידות של משרד האוצר, של רשות המסים. אבל עכשיו, למה הכספים האלה לא מחולקים בתוך תקציב המדינה? למה צריך לחלק אותם חודש אחרי תקציב המדינה? ואם כבר מחלקים אותם בתוך תקציב המדינה, אז למה באמת – אז מה אומרים לי? זה תמיד היה ככה.
אם זה לא יוצא מהחדר הזה, תדע, פעם בצבא היו המון הטרדות מיניות. אנשים בדרגה שאני הייתי בה, היו עליהם הרבה מאוד סיפורים, כשאני הייתי חייל. והחליטו לטפל בזה. זה לא גזירה משמים.
אנחנו בפרשת השבוע קראנו "ויגש אליו יהודה", בסדר? – ובזה אני אסיים – ושאלנו איפה היה ראובן, איפה היה שמעון ואיפה היה לוי. אז שמעון ולוי אנחנו יודעים – "כלי חמס מכרתיהם", אמר אבא שלהם, יעקב אבינו. ועל ראובן – על מה הוא היה? כי כשזרקו את יוסף לבור הוא היה עסוק בשקו ובתעניתו. זאת אומרת, התפלל, צם, לבש שק ואפר, מה שאתה רוצה, על זה שהוא חטא כלפי אבא שלו מול אימא שלו, בסדר? ומה אנחנו אומרים? הוא איבד על זה את הבכורה. גם תפילה ושק ואפר זה לא סיבה לא לגלות מנהיגות כשהיא נדרשת.
והמנהיגות שנדרשת בהקשר הזה, ובאמת, נוכח – בעיני – תראו, נגיד את האמת: בחטיבה להתיישבות, שאני בעדה, מתבצעים דברים לא ישרים. אני אומר לך שהם לא יודעים, ויושב-ראש ועדת הכנסת שדן בדבר, ויושב-ראש ועדת החוקה – הוא יודע שעוברים כספים להתיישבות, איפה? ברמת-אביב. תגיד, על זה הקימו את החטיבה להתיישבות?
עכשיו, אני לא אומר לך מה עושים מבחינה פוליטית עם הכספים האלה, אבל אני אומר לך – ובדיוק אני אומר את זה גם על נכי צה"ל: תעצור עכשיו אנשים ברחוב, תיקח 100 אנשים, תשאל אותם מה זה החטיבה להתיישבות, מה יגידו לך? גוש-עציון, נגב, גליל, מה שאתה רוצה. תגיד להם חטיבה להתיישבות, ואז תגיד להם נושאים נוספים, ואז תגיד להם: יכולת להקצות משאבים – תגיד, אנחנו לא מרמים? לא אומר מילים אחרות; אנחנו לא מרמים?
ועל זה אני מגיש אי-אמון; על זה שגם בעניין הזה, גם אחרי כל כך הרבה זמן, בשם סיעת יש עתיד, הגיע הזמן שאת הטכניקה הזאת – ואני לא מתכלל את הכול – הטכניקה הזאת, של העברת כספים שאנחנו לא יכולים לפקח עליהם, שאנחנו לא יודעים לאן הם עוברים, את זה אנחנו נעצור. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן, שנימק הצעת אי-אמון מטעם סיעת יש עתיד. אני מתכבד להזמין את סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן להשיב בשם הממשלה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
הוסיפו – – – אתה לוקח – – – האוצר.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
זה אני כתבתי.
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, חברי אלעזר שטרן, חלוקת כספים קואליציוניים. תקציב המדינה והתוכנית הכלכלית לשנים 2015 ו-2016 נבנו בהתבסס על סדרי העדיפות הלאומיים כפי שנקבעו על-ידי הממשלה – זה קצת רקע, אוקיי? אחר כך אני אענה על השאלות – תוך הסתמכות על העבודה המקצועית שנערכה במשרד האוצר ובשאר משרדי הממשלה. העקרונות המרכזיים שעמדו בבסיס התקציב והתוכניות הם חלוקה צודקת יותר של המשאבים הלאומיים, טיפול במשבר הדיור והפחתת יוקר המחיה לאזרחים, וכן הגברת הפריון במשק.
על בסיס העקרונות האלה כולל תקציב המדינה תוספות משמעותיות למשרדים החברתיים, הבאות לידי ביטוי בהגדלת תקציבים בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה והביטחון האישי. כך, לדוגמה, בשנים 2014–2016 משרד החינוך יקבל תוספת של 6.7 מיליארד ש"ח, מהם 475 מיליון לתוספת סייעת שנייה בגני-ילדים, 170 מיליון ש"ח להפחתת מספר התלמידים בכיתה; משרד הבריאות יקבל תוספת של 4.6 מיליארד ש"ח, מהם 500 מיליון ש"ח לרפורמה בבריאות הנפש, 200 מיליון ש"ח עבור תמיכה בבתי-חולים, 120 מיליון ש"ח לבניית בית-החולים באשדוד, 100 מיליון ש"ח לקיצור תורים, 100 מיליון ש"ח לחיזוק המיונים – חדרי המיון – ברחבי הארץ. תחום הרווחה יקבל תוספת של 1.3 מיליארד ש"ח, מהם 580 מיליון להעלאה משמעותית של קצבאות השלמת הכנסה לקשישים הנמצאים מתחת לקו העוני, כ-160 מיליון ש"ח להתמודדות עם האלימות במצבי סיכון, 120 מיליון ש"ח לשדרוג הטיפול באוכלוסיית הרווחה, ועוד ועוד ועוד.
גם התוכנית הכלכלית נבנתה בהסתמך על אותם עקרונות, ולאור זאת היא כוללת רפורמות שיביאו לשיפור באיכות החיים של כלל אזרחי המדינה, על-ידי הורדת יוקר המחיה. בין הרפורמות הבולטות: רפורמת הקורנפלקס להסרת החסמים לייבוא מזון רגיל; הפחת עלויות ניהול למוצר הפנסיוני; הגדלת מקורות המימון של חברות נותנות אשראי; הסדרת תחום ביטוחי הבריאות ותוכניות לשירותי בריאות נוספים, וכן רפורמות שונות בדיור.
לאור כל האמור, האמירה שתקציב המדינה והתוכנית הכלכלית הם סקטוריאליים אינה נכונה.
ואשר ליישום ההסכמים הקואליציוניים, שזה היה – – –
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
מה בנוגע – – –?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לא, קודם כול לתת רקע, שהתקציב הוא תקציב טוב, אוקיי? עכשיו לנושא ההסכמים הקואליציוניים.
השנה, ידידי אלעזר שטרן, בניגוד לשנים עברו, הוצגו לראשונה, בשקיפות מלאה, כלל הסיכומים הפוליטיים בעלי המשמעות התקציבית לשנים 2015–2016 – הוצגו במסגרת ההליך לאישור תקציב המדינה והתוכנית הכלכלית לשנים האמורות, במסגרת כמה הצעות החלטה שאושרו על-ידי הממשלה ובמסגרת מסמך מפורט שהוצג בפני ועדת הכספים של הכנסת ב-15 בנובמבר.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
אתה לא – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
דקה. השנה, בניגוד למה שהיה בשנים עברו, אין כסף עלום, שיושבים במשך השנה מול פקיד כזה או אחר ואומרים: את זה שים פה, את זה שים פה. נגמר. השנה, מראש צריך לפזר את הכספים האלה תוך תקנות תקציביות שצריכות לקבל את האישור של המשרד הייעודי, של היועצים המשפטיים במשרד הייעודי, את האישור של היועץ המשפטי לממשלה, את אישור הממשלה, את אישור ועדת הכספים; ואחר כך אנחנו באנו לפה, הקראנו אותם אחד לאחד, עם התקנות, בפני חברי הכנסת. התהליך הזה לא היה, השנה הוא הוחל בפעם הראשונה, ואני מברך עליו.
ב-17 בנובמבר, במהלך דיוני התקציב במליאת הכנסת, לפני הקריאה השנייה והשלישית, ציינתי מעל בימת הכנסת את כל הכספים הקואליציוניים והחלטות הממשלה המעגנות אותם. אגב, אני לא יודע אם אמרתי – זה גם עבר החלטת ממשלה. כך שהשנה זה שונה לחלוטין, וזה עונה על כל השאלות שאתה שואל, מלבד מה שאתה דיברת, שצריך לבדוק – לא יודע. אבל זה גם עבר את התהליך הזה. אין סעיף קואליציוני אחד, תקציבי, שלא עבר את כל המסלול הזה, של המשרדים הייעודיים, של היועץ המשפטי במשרד הייעודי, של היועץ המשפטי לממשלה, של החלטת ממשלה במחליטים, של ועדת הכספים, והצגתם פה לפני קריאה שנייה ושלישית. שום רז לא אניס ליה.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
– – – שעכשיו – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
עכשיו זה בא, עכשיו זה יוצא מן הכוח אל הפועל.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
– – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
עכשיו זה בא לאישור ועדת הכספים, אבל אחרי שהוצגו פה.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
אתה מדבר על מה שהיה – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לא, מה שאתה רואה, ועדת הכספים, זה הוצאה מהכוח אל הפועל של – – –
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
– – – מיליארד – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
זה לא – – –
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
לא?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
נוהל העבודה האמור הביא לכך שהממשלה הנוכחית פעלה בנושא בשקיפות רבה מאוד, כך שמי שטוען לסעיפים עלומים בתקציב המדינה אינו אלא טועה ומטעה. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. חברי הכנסת, אנחנו פותחים בדיון בהצעות האי-אמון מטעם כלל סיעות הבית. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת עמר בר-לב, מטעם המחנה הציוני. מי שיבוא אחריו הוא עבד אל חכים חאג' יחיא, מטעם הרשימה המשותפת. לרשות כל דובר עד שלוש דקות.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, תודה, "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק" – אין מישהו פה שלא זוכר את המשפט הזה ולא זוכר בדיוק איפה הוא היה באותו יום. אבל אני גם זוכר חודש או חודשיים קודם לכן, כשהייתי רץ בכוכב-יאיר, זה המקום שאני גר בו, וכוכב-יאיר, אני חושב, מייצג את המרכז הישראלי – קצת מרכז, קצת ימינה מהמרכז, קצת שמאלה מהמרכז, ואני רץ על המדרכות, ועל אחת המדרכות כתוב "רבין בוגד". ואני עובר על פני הכיתוב הזה, וממשיך לרוץ, והאמת היא שגם למחרת היום לא חזרתי ולא מחקתי את הכיתוב הזה. ואז כמובן בשלב מסוים הכיתוב הזה נמחק ביד נעלמה, אבל, לצערנו, זה היה כבר מאוחר מדי – זה היה לאחר הרצח.
20 שנה חלפו מאז, מהיריות שכרסמו ביסוד הדמוקרטיה ונכתבו בדם הסתה פרועה והתעלמות מקוממת. 20 שנה, ומי שעמד במרפסת אז ואמר: לא ראיתי, לא ידעתי, עומד היום בראשות הממשלה, ושוב אומר: לא ראיתי, לא ידעתי. במקום חשבון הנפש ולמידת המסקנה, חוזרת שוב אותה הסכנה. 20 שנה, ורק הערוץ הוחלף – ממרפסת לערוץ 20. במקום להבין שהכתובת עדיין כתובה על ה-wall, ושציפור הנפש של הדמוקרטיה נפגעת מציוצים מסיתים, ויש להילחם בבריוני המקלדת, מאפשר נתניהו את מסע ההסתה נגד נשיא המדינה. ואחריו רצו אצו – רצים אצים כמה חברי הכנסת, כאחרוני הטוקבקיסטים, אל משלחת המשתלחים.
אדוני היושב-ראש, במקום להוציא עשרות מיליונים על סרטוני הסברה על הכנסת, כדי להחזיר את אמון הציבור בנבחריו, אני חושב שיותר חשוב שאנחנו נדאג שחברי הבית הזה יתנהגו – ויכבדו את כללי הדמוקרטיה הבסיסיים. ולומר את האמת, בכאב, זה לא מה שאני רואה בחודשים האחרונים, ובכנסת העשרים ההשתלחות היא הרבה יותר חמורה מאשר הייתה בכנסת התשע-עשרה.
ואני אומר, אל תקריבו את נשיא המדינה על מזבח הלייקים, ומי ששופך שמן למדורה, שלא יתפלא שביתו עולה באש. בעצם, יהיה יותר מדויק לומר שמי ששופך גז, שלא יתפלא.
אני מבין שזמני תם, אז אני מסיים ואני רק אומר: אני לא חושש מ"שוברים שתיקה", גם אם אני ממש לא מסכים עם דרך פעולתם, ואני מתנגד לדרך פעולתם; במקום להביא את הנושא ולדון בו בתוך מדינת ישראל – רמטכ"ל, שר הביטחון, מבקר מערכת הביטחון, מבקר המדינה, הם יוצאים החוצה, ואת זה אני פוסל ולא מקבל. אבל עצם זה – זכותם לומר את דבריהם במדינה דמוקרטית; כמה שזה כואב, צריך לשמוע. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עמר בר-לב. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת קארין אלהרר. עד שלוש דקות לרשות אדוני.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. האמירה של ראש הממשלה יום לפני הבחירות שערבים נוהרים לקלפיות כמו נחלים – חלק מהאנשים יגידו שהוא כבר התנצל, למה אתם חוזרים על זה כל פעם? אבל הוא לא התנצל, ועל בני-אדם לא מדברים בכמויות, אז נתחיל מזה.
אבל האמירה הזאת, יש לה פרשנות – היא מעמיקה את הגזענות בתוך האוכלוסייה היהודית. אנשים שלא רצו לבחור בנתניהו ובליכוד, יצאו ובחרו בו, וזה גנבת שלטון. ההפחדה מהערבים אזרחי המדינה והצגתם כאויבים, אסור שראש הממשלה ישתוק על זה, והמקרה הזה הוא זה שמוביל.
בנאומים של ראש הממשלה הוא מסית במפורש נגד המנהיגות של האזרחים הערבים, נגד חברי הכנסת, נגד ראשי רשויות, ומי שיבדוק, אפילו ברשויות המקומיות – 38 מ-50 רשויות מקומיות שנמצאות בתוכנית הבראה הן רשויות ערביות. כולן לא יודעות לנהל? או שיש גם גזענות וגם אפליה.
השתיקה הרועמת אל מול כל גילויי השנאה נגד הערבים בכלי התקשורת וברשתות החברתיות היא עוד הסתה, היא שותפות. הממשלה, ששותקת כשמסיתים נגד הערבים, היא שותפה. היא צריכה למנוע, היא השולטת, היא השלטון. השתיקה והעידוד של הקריאות להחרמות נגד החברה הערבית – לא לקנות מהערבים, לא להיכנס ליישובים הערביים, להעניש את היישובים הערביים, להעניש את האזרחים הערבים, וגם כל מיני תקיפות – דיברתי פה, מעל הדוכן הזה, על מקרים שתקפו גם נשים ערביות בכל מיני מקומות, רק כי הן ערביות. אפילו גינוי לא שמענו, והתיקים מהר מאוד נסגרים.
יישום החוקים הוא איפה ואיפה; זריקת אבנים או יריית אבנים – אם הזורק יהודי אז הוא שובב, ואם הוא ערבי, אז זו עבירה ביטחונית. האוהדים של "מכבי תל-אביב", שדיברתי עליהם גם קודם, הם אפילו לא אפשרו להם להיכנס ולראות את המשחק. המשפט "מוות לערבים" עובר בסלחנות, אבל משפט של ערבי בפייסבוק מחייב מעצר מינהלי על-פי חוקי שעת-חירום המגונים מימי המנדט. המשפט של רוצחיו של מוחמד אבו ח'דיר נמשך הרבה זמן, והם, נוח להם, וגם מבלים פה ושם, ותנאים, ותסקיר פסיכיאטרי, בית-משפט אזרחי ולא צבאי. כל ההפגנות הגזעניות בעפולה, נגד קניית מגרשים על-ידי ערבים שם; הם מונהגים על-ידי יועץ השר שפרסם את המכרזים. וזה נוסף על כל האפליה בתקציבים – בכל התחומים, ובמיוחד בחינוך, שהיום הייתה שדולה, כבוד היושב-ראש, שהגיעה לשם – כל הדברים האלה מחייבים להצביע אי-אמון בממשלה הזאת. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת קארין אלהרר, מטעם סיעת יש עתיד. עד שלוש דקות. אחריה – מטעם כולנו, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, בשבועיים האחרונים, שהם למעשה שלושה שבועות בלבד אחרי אישור תקציב המדינה בכנסת, הונחו על שולחן ועדת הכספים של הכנסת לא פחות מ-132 בקשות להעברות תקציביות, ש-60 מהן הן על עודפי תקציב, והשאר – על שינויים בתוך תקציב שנת 2015.
עכשיו תגידו לי: את מיש עתיד, הייתם בקואליציה, גם אתם עשיתם את זה. נכון, גם אנחנו עשינו את זה. השיטה היא שיטה לא טובה, אנחנו לא חיים אתה בשלום; היינו, תקראו לזה טירונים פוליטיים, אבל הבנו. הבנו. אבל אתם לעומתנו, אדוני השר אקוניס, אתם, כמו שאומרים, שועלים ותיקים. אתם מכירים את העבודה. אתם שנים בכנסת, ואתם יודעים היטב איך מנהלים את תקציב המדינה, לא כמו הטירונים הפוליטיים שלא מבינים.
עכשיו זה באמת שיא חדש – שלושה שבועות אחרי התקציב. באמת, הקואליציה על חודו של קול – על חודו של קול – העבירה את התקציב, עשרות-מיליארדי שקלים, ואני לא יודעת אפילו אם הנייר שעליו נכתב התקציב שווה באמת משהו. כי אנחנו מבינים היום בהעברות התקציביות שזה סתם, זה איזה משחק כזה. יש איזה מנהג של המקום, שמעבירים תקציב ומדינה שלמה חרדה האם התקציב הזה באמת נועד לטובת האזרחים, כן או לא – נכון? – אבל אז באים, כמו שאומרים, החיים עצמם. ובחיים עצמם מעבירים את זה ממקום למקום באיזה משחק אחר.
במסגרת העברות העודפים, למשל, השר אקוניס, הוגדל תקציב החטיבה להתיישבות כמה מונים, מ-56 מיליון למעל 300 מיליון. כסף שאפשר היה לממן בו, למשל, צעירים חסרי עורף משפחתי. לא מטרה ראויה? מטרה ראויה. למשל, הועברו תקציבים שהיו מיועדים להלוואות לדיור ולדיור ציבורי שלא נוצלו. אני אספר לכם, אם אתם לא יודעים – יש רשימת ממתינים ארוכה מאוד לדיור הציבורי, והם לא מקבלים דיור ציבורי – לא מפני שלא מגיע להם, מפני שאין כסף; כך לפחות נאמר ממשרד הבינוי והשיכון. עכשיו, אם אין כסף, למה מעבירים אותו בהעברות סוף-שנה שלא נוצלו? למה לא מעבירים את זה לתקציב השנה הבאה של משרד הבינוי והשיכון נוסף על הגידול שעליו מדברים? לא במקום, בנוסף.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
נא לסיים.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אני רוצה לומר עוד כמה נקודות, גברתי היושבת-ראש. מסתבר שהוחזרו עשרות-מיליוני שקלים מתקציב המיועד לניצולי שואה, בטענה שהיו עודפי תקציב בסעיפים שונים של ניצולי שואה. איך זה יכול להיות? יש ניצולי שואה שחיים בעוני מחפיר, שלא מסיימים את החודש ועושים את הבחירה בין תרופות לבין אוכל, אבל היו עודפים.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אז את העודפים ניתן – אני מסיימת, גברתי. תראו, אני באמת לא מצליחה להבין איך הדבר הזה קורה. מה – אני לא חושבת לרגע שאתם רוצים לדאוג פחות לאזרחי מדינת ישראל, אבל איך אתם משתפים פעולה עם הדבר הזה?
ובכלל, אני מציעה, גברתי היושבת-ראש, ובזה אני מסיימת, אני מציעה שבואו נוותר על הטקס של תקציב המדינה. למה צריך אותו? הוא ממילא סתם הצגה, ואנחנו סתם ניצבים, אז עזבו, בואו נמצא משהו אחר להתעסק בו. לא חסר מה לעשות בכנסת.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. עד שלוש דקות, גברתי, שלך.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
תודה רבה.
אני רוצה לפתוח, גברתי היושבת בראש, חברי וחברותי, חברי השר, קודם כול בלהניח על השולחן כאן את היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, ולא מדינת כל אזרחיה. כל הניסיונות לדבר על איזה – להלך אימים על הפרדה וכאלה – לא, אני לא מקבלת את דבריו של חבר הכנסת מן הרשימה המשותפת. אני חושבת שאם כל אזרחי מדינת ישראל יזכרו ויתנהלו כאזרחים במדינה יהודית ודמוקרטית, כנראה נצליח יותר בלא ליצור את אותן הפרדות.
אני רוצה לספר לכולכם על ביקור שערכתי אתמול, ודרכו לחזק את הפעילות המדהימה שנעשית על-ידי אנשי כוחות הביטחון. אתמול בבוקר ביקרתי, גברתי, את התינוק יותם שמואל בן השנה וחצי, שנפגע בפיגוע דריסה בשבוע שעבר ליד גשר המיתרים, בשעה שרוצח התנגש ברכב שלו באמו יעל ובו, שהיה בעגלה. הוא התנגש גם באחותה, שהייתה עם תינוק במנשא. האסון היה יכול להיות הוא גדול. התינוק הזה ועוד 13 אנשים נפצעו. ביקרתי אותו אתמול, ראיתי תינוק מלא חיות. זה כואב מאוד לראות את זה – חלק מרגלו קטועה. השינוי שהתרחש בחיים שלו ושל זוג ההורים הצעירים שלו, ששניהם עולים מצרפת – האימא יעל פה עם כל משפחתה, אבל האבא בנימין עלה ארצה לבדו כחייל בודד בסיירת גולני, שניהם גרים ביישוב כוכב-יעקב, ולגמרי לגמרי ברורה להם הסיבה שהם כאן.
אני חושבת שדרכם, דרך הדברים החשובים שאמר לי האבא הזה, אני רוצה לחזק את הפעילות של אנשי כוחות הביטחון מול ניסיונות חוזרים ונשנים להעליל עליהם עלילות, להגיד אמירות שבשם איזו קדושה של "בואו נקשיב, בואו נכיל" – כמו שהציע קודם חבר הכנסת עמר בר-לב, שאם חשובים לנו צה"ל והמוסריות של צה"ל, אנחנו צריכים להקשיב לכל מה שיש להגיד; אז לא. אני רוצה לטעון שמי שחשובה לו מוסריות צה"ל, שהיא מעל ומעבר למוסר הרגיל של צבאות בעולם, מי שחשובה לו המוסריות של מדינת ישראל, לא הולך ומדבר נגד חיילי צה"ל ונגד אנשי כוחות הביטחון במדינות מעבר לים ושופך את דיבתם רעה; לא מקבל תקצוב לפעילות שלו מארגונים שהמטרה שלהם היא במקרה הטוב להפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה, ובמקרה הרע להשמיד את מדינת ישראל כליל.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
נא לסיים.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
אני חושבת שדווקא פה, בבית הזה, שוב ושוב אני מבקשת לקרוא לחיזוק אנשי כוחות הביטחון; לזכור כל יום ויום שבבתי-החולים ברחבי ירושלים והמדינה כולה עדיין מאושפזים פצועים קשה, שהם פצועים קשה בזכות הפעולה הבלתי-מתפשרת של אנשי כוחות הביטחון ואזרחי מדינת ישראל. תודה רבה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. חבר הכנסת רוברט אילטוב. שלוש דקות, אדוני.
<רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):>
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, אני מתפלא שאני תוקף את הממשלה, אבל מה לעשות, אנחנו באופוזיציה – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
צחקתי – – –
<יואב קיש (הליכוד):>
רוברט, תיכנסו כבר לקואליציה.
<רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):>
– – ואנחנו אופוזיציה לוחמת.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
עם הצהרות כאלה – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
עם הצהרה כזאת של "אני מצטער שאני צריך לתקוף את הממשלה" – – –
<רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):>
קודם כול, אני לא מצטער שאני תוקף את הממשלה. תאמין לי, אני חושב שכשאנחנו תוקפים את הממשלה אז יש שינויים גם. אבל מה לעשות, גם האופוזיציה תוקפת אותנו וגם הקואליציה תוקפת אותנו. זה בסדר, אנחנו נדע להתמודד עם זה.
בראשית דברי, כמובן, אני רוצה לברך את מערכת הביטחון על הניסוי המוצלח של הטיל "חץ 3", שבעצם עבר בהצלחה – ויוצר למדינת ישראל מערכת הגנה תלת-שלבית. ולפני כן גם היה ניסוי מוצלח של "שרביט קסמים". כמובן, יש לנו, נכון להיום, מערכת הגנה מעולה, אבל אנחנו בעצם בשנים האחרונות נכנסנו לאיזו אסטרטגיית מגננה. הממשלה מפסיקה לקבל החלטות התקפיות בתחומים רבים, לא רק בתחום הביטחון אלא גם בתחומים הסוציאליים, בתחומים כלכליים שונים. ובעצם הממשלה מפרפרת במקום ולא מתקדמת לשום מקום.
אנחנו מדברים על החלטות בדרג המדיני שלפיהן היום בעצם אנשי "חמאס", יש להם חסינות. הם יכולים להסתובב בכל מקום, בלי שהם ידעו שישלמו מחיר על כך שהם מובילים פעולות טרור, מסיתים ופועלים נגד אזרחי מדינת ישראל. והממשלה בעצם נכשלת פעם אחר פעם, פעולה אחרי פעולה. אני הייתי מצפה שהממשלה תיזום פעולות אקטיביות. לא ייתכן שבכל יום יש פיגוע ועוד פיגוע ועוד פיגוע, והאזרחים מפחדים להסתובב ברחובות; לא רק ביהודה ושומרון, גם ברעננה, גם בנתניה ובכל מקום ומקום, ובעצם היום לאזרח ישראלי אין הגנה. אז יש לנו הגנה מפני טילים, יש לנו הגנה מפני "קטיושות", אבל אין לנו הגנה ברחוב. והממשלה, נכון להיום, אוזלת היד שלה, אי-אפשר לתאר אותה.
לא רק זה, גם בתחום הדיור ובתחומים אחרים אין שום פתרונות, הדברים פשוט לא זזים. לכן אני חושב שהצעות האי-אמון שהיום – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
נא לסיים.
<רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):>
– – האופוזיציה מעלה – בחלק אנחנו נתמוך – מדברות בעד עצמן. אנחנו כן נתמוך בהן. תודה רבה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחבר הכנסת רוברט אילטוב. חבר הכנסת ישראל אייכלר. עד שלוש דקות, בבקשה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
כבוד היושבת-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, כבוד השר אקוניס, קשה לי להביע אמון בממשלה שממשיכה במדיניות האפליה והקיפוח של הציבור החרדי בתחום הדיור והתעסוקה. ואם מדברים על הסתה, שזה נושא האי-אמון, השידור הציבורי קורא לחרדים "חשוכים". בשבוע שלאחר החנוכה, כשהדלקנו את האור אל מול כל החשכה השוררת בעולם והבאנו את הבשורה של האור של היהדות לכל העולם, יושבת שדרנית היום ואומרת שצריך להוציא את החרדים מן החושך. אדוני השר אקוניס, טוב שאתה יושב פה. אותה הזעקה שהם צעקו, "סתימת פיות" – מדברים פה על הסתה; שדרנית שמקבלת משכורת מכסף המסים שלנו אומרת על ציבור שהם יושבים בחושך – זאת לא הסתה?
מה הם רוצים? שלאנשים פרטיים יהיה אסור לכתוב ברשתות מה שהם רוצים, או בכלי תקשורת פרטיים – כשכלי תקשורת ציבורי – אותם בני-אדם יושבי חושך וצלמוות, שמקבלים משכורת מכספי מסינו כדי להסית נגד היהדות בתוך רשות ציבורית – אני יכול לתמוך בממשלה כזאת? כשראש הממשלה ממנה יועץ לענייני כלכלה, שביקשנו בסך הכול שיתנצל על מה שהוא אמר על ילדים, ששמונה ילדים במשפחה זה חטא במדינה הזאת – אני יכול לתמוך בממשלה כזאת? והוא אפילו לא התנצל עד היום הזה, והממשלה לא מתביישת לבוא אלינו, נציגי מאות-אלפי משפחות ברוכות ילדים שהממשלה גורמת להן לעוני על-ידי יוקר המחיה, ולבקש מאתנו אמון? יש לנו בעיה קשה מאוד להביע אמון בממשלה.
הבעיות הן בעיקר לא כל כך בעניין של הדיבורים, אלא המעשים.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אתה בקואליציה או באופוזיציה? שנבין.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
יש עכשיו תוכניות גדולות לבנייה בכל רחבי הארץ, ואני מברך על זה את הממשלה ואת ראש הממשלה ואת כל מי שעוסק בקבינט הדיור כדי להוציא לציבור דירות. אבל בכל הערים בארץ-ישראל, להוציא אולי עיר אחת, ראשי הערים עושים הכול כדי שחרדים לא יוכלו לבנות שם שכונות; כולל ראשי ערים דתיים. אפשר לחיות במדינה כזאת בשקט ולא להתמרד? אנחנו מנסים לעשות שלום עם כל העולם, ועושים מלחמות בתוך הציבור היהודי בארץ-ישראל. אתם יודעים מה זה בשביל אדם שאומרים לו "אנחנו לא רוצים שאתה תגור בעיר הזאת"? ואם יש ערים שיש בהן כמה שכונות חרדיות, העיניים יוצאות להם ועושים הסתה נגדם כל הזמן. על זה אנחנו צריכים להילחם.
אני רוצה ומבקש שבכל מקום שיש בנייה לציבור, שתהיה בנייה לכל הציבורים, לכל העדות ולכל העמים. אם המדינה היא דמוקרטית, צריך להיות לכל האזרחים, בלי שום הבדל. אבל לסמן ולהגיד אנחנו לא – מילא, אפשר להגיד שיש שכונות שמתאימות לזה, יש שכונות שמתאימות לזה. בסדר, אתה בונה 14,000 דירות? תן איזו פינה של 2,000 דירות שיהיה בה צביון דתי, מה יש? זה היה פעם. זה אפילו נמצא – הייתי עכשיו, גברתי היושבת-ראש, בבריטניה. הם הבינו שם שלדיור הציבורי לאנשים עניים, כדי שיהיה שוויון, אז הם צריכים לתת למיעוטים כמו היהודים ובני דתות אחרות – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – מאפיינים שכונתיים משלהם, והם לא רואים בזה שום בעיה.
אני מקווה שהדברים האלה יתוקנו, ואז נוכל להצדיק את האמון שאנחנו חייבים לתת בממשלה הזאת. תודה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. שלוש דקות, אדוני.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חברים, אנחנו מגישים היום שלוש הצעות אי-אמון נגד הממשלה. אני שואל את עצמי, למה להגיש הצעות אי-אמון נגד הממשלה? צריך להגיש את זה נגד ראש הממשלה נתניהו. הרי הוא הכול. הוא כל הממשלה. עכשיו, בשעה טובה, התווספו אליו עוד כמה תיקים יפים.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
שר המדע.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
לא, המדע אין לו. התווסף אליו המשנה, שר הפנים, שר החוץ ועוד שרים. עכשיו, בתנאים שנוצרו, ממשלה שביבי בה הכול-יכול, נתניהו הוא בה הכול-יכול: הוא יוכל למנות יועץ משפטי כלבבו; הוא יוכל למנות ממונה על הגבלים עסקיים איך שבא לו, מי שמתאים לו; הוא יוכל לבטל שידור ציבורי, שבדרך לביטול עכשיו, בשם שידורי ניסיון, כביכול, כאילו; הוא יוכל לתת רישיון לערוץ 20; הוא יוכל לחלק מתנות בגז לחברים, לאדלסון, שמחכה בתור לקזינו באילת. חופשי. ואתם, השרים – סתימת פיות. שקט. שקט מכל החברים. שקט. למה שקט? ראש הממשלה מחזיק באמתחתו המון דברים; שלא יתעצבן, שלא לא ייתן לנו. זה המצב. והאבסורד – היום בוועדת הכספים, כל ההתנהלות, הבזאר הזה שמתנהל מסביב לממשלה – אני קורא לו במילים עדינות, למה שראיתי היום בוועדת הכספים, בזאר טורקי. הרי הדג מסריח מהראש; כשממשלה מתנהלת בצורה כזו, זה חייב לחלחל ולהשפיע על הוועדות.
התחיל חבר הכנסת שטרן, כשוועדת החוקה דנה בחוק ההתיישבות, בחטיבה להתיישבות, ובקומה מעל, ועדת הכספים החל מאתמול דנה בכספים לחטיבה עם האריות מהבית היהודי שיושבים ומגויסים במלוא הכוח. איפה גפני? איפה גפני הילד הטוב, ששם את הידיים ככה: "מה לעשות? מאיימים עלי, אני חייב לתת להם"? זה המצב. הבזאר הטורקי והבושה שאין להגדיר אותה, שמתקיימים בוועדת הכספים, ושוד הכספים לאור היום, על-ידי הבית היהודי וחבריו, זה עושה את הממשלה – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
נא לסיים, אדוני.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – וועדותיה למסחרה אחת גדולה. שיבושם לכם על הממשלה הזו.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
תודה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חברת הכנסת שרן השכל. שלוש דקות, גברתי.
<שרן השכל (הליכוד):>
תודה רבה. רציתי לדבר אתכם, באמת לשבור שתיקה ולדבר על הסתה ועל באמת מסע הכפשה שכבר קורה כמה חודשים, על דני דיין. דני דיין, איש ציבור, עלה מארגנטינה, איש ציוני, שורשי, מנהל רשות – כל מה שהוא עשה זה להיות ראש רשות באזור יהודה ושומרון. מסע ההכפשה שמתנהל נגדו מאז מינויו – ההודעה על מינויו – לשגריר בברזיל, הוא פשוט הסתה מכוערת שלא ראיתי כדוגמתה.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
איפה הממשלה בעניין הזה?
<שרן השכל (הליכוד):>
שלושת ה"לשעברים" ששלחו מכתבים לממשלת ברזיל – פשוט בושה. לפני חודש, חבר פרלמנט בברזיל השווה אותו לנאצי, הוא אמר: לשלוח מנהיג של המתנחלים לייצג את ישראל בברזיל זה כמו שגרמניה תשלח שגריר שהוא מפקד לשעבר של מחנה ריכוז. לאן הגענו? איזו הסתה. להשוות את דני דיין לנאצי זה פשוט בושה. הגיע הזמן שנקדם את המינוי שלו – –
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
– – –
<שרן השכל (הליכוד):>
– – כמה שיותר מהר, נפסיק את ההסתה המכוערת הזו, ובאמת נקדם את האדם הראוי הזה, שהגיע הזמן שימונה לתפקידו כשגריר בברזיל, על אפם וחמתם של ה"לשעברים" ושל אלה שמסיתים אחר כך וקוראים לחרם, ל-BDS, על ישראל. תודה רבה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחברת הכנסת שרן השכל.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 40), התשע"ו–2015, שהחזירה ועדת הכנסת.
מסקנות ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אלי כהן ועמר בר-לב בנושא: העסקה ישירה של מגשרים חינוכיים ומנחים אזוריים בני הקהילה האתיופית על-ידי משרד החינוך. תודה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה, גברתי.
<הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל:>
<1. ממשלה הפוגעת בשוויון ובדמוקרטיה ומביאה להסתה, לגזענות ולפילוג בחברה הישראלית;>
<2. ההסתה הגזענית והמסוכנת בהובלת הממשלה ובחסותה;>
<3. חלוקת כספים קואליציוניים על חשבון הציבור הנה שחיתות פוליטית>
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
יסכם את הדיון השר, חבר הכנסת אופיר אקוניס. בבקשה, אדוני.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, הסתה יש לגנות; גזענות, גברתי, יש לגנות; פגיעה בדמוקרטיה יש לגנות. אבל לא כל העברת ביקורת או מתיחת ביקורת על יריב פוליטי היא הסתה, גזענות או פגיעה בדמוקרטיה.
אדוני היושב-ראש, לשמאל שלנו יש שיטות ישנות ומוכרות. כאשר הם מטיחים ביקורת גסה, אלימה ומפלגת – הם מטיחים בימין הישראלי – זה תמיד לגיטימי, חבר הכנסת בר-לב, זה תמיד בסדר, זה תמיד בשם חופש הביטוי והבעת הדעה. אבל כאשר מן הימין נמתחת ביקורת, וגם, חבר הכנסת בר-לב, היא עניינית – –
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
אבל אתה לא – – – כי אמרתי גם ימין וגם שמאל.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
– – יסודית ומנומקת – זוהי הסתה.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
גם דברים שלא מוצאים חן בעיני אני מקבל.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
בצורה הזאת, אדוני היושב-ראש, בצורה הזאת – –
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
אל תסית נגדי.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
– – הלא-שוויונית, שמפלגת ומוכרת לנו עוד משנות ה-30 של המאה הקודמת, זוהי הסכנה לדמוקרטיה. הרי אנחנו יודעים שמשחר ההיסטוריה – משחר ההיסטוריה של התנועה הציונית לפחות – העלילו ראשי השמאל ומעצבי דעת הקהל שבאים מן השמאל עלילות שווא וכזב, תוך הפצת שקרים על הימין ועל ראשי הימין. ולא מיותר, אדוני היושב-ראש, להזכיר את האשמות הכזב נגד הרוויזיוניסטים ותנועתו של זאב ז'בוטינסקי, ה"סזון" הנוראי, ההלשנות והאלימות. וכמובן, הטחת האשמות בפאשיזם, בסכנה לדמוקרטיה ובסתימת פיות, לדמוקרט הכי גדול שפעל אי-פעם בזירה הפוליטית והפרלמנטרית בישראל, ראש הממשלה מנחם בגין. והשיא – וכיוון שחבר הכנסת בר-לב הזכיר כאן, אדוני, אירוע טראומטי וחמור ביותר בתולדות המדינה – השיא שנחצה משמאל לימין, משמאל לימין, חבר הכנסת בר-לב, בקריאות המגונות והמתועבות – – –
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
תגיד, אתה מצטט אותי לחיוב או לשלילה? אני לא מצליח להבין.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
– – – המגונות והמתועבות "בגין רוצח". הפעם הראשונה שראש ממשלה במדינת ישראל כונה בהפגנות ובשלטים "רוצח" – ראש ממשלה מכהן, אדוני היושב-ראש, מן הדמוקרטים הגדולים, אולי הגדול ביותר בתולדות המדינה – היה מנחם בגין. זוהי הקריאה המתועבת, מתועבת – –
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
נכון. נכון. לכן הסתה היא מסוכנת, מסוכנת לכולם. אתה צודק.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
– – שיצאה מהשמאל על ראש הממשלה, ולימים – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
– – – גולדה אחרי יום כיפור – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת ילין, ההפגנות אחרי מלחמת יום כיפור היו לגיטימיות – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
גם אחרי לבנון – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
– – הן היו בתוך השיח הפוליטי. לא נאמרה בהן המילה "גולדה רוצחת", "דיין רוצח" – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
אוה אוה – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
– – המילים הללו לא נאמרו – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
אומנם אני לא ותיק במדינה – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
– – הן לא נאמרו. תשים לב להפגנות ותשאל, עדיין – ראשי המפגינים, רובם עדיין בחיים, הם בשנות ה-60 וה-70 לחייהם – לא נאמרו. ואילו בהפגנות בירושלים ובתל-אביב ובחיפה נגד מלחמת לבנון הראשונה – אגב, חבר הכנסת ילין, ההפגנות נגד מלחמת לבנון הראשונה היו לגיטימיות במשטר דמוקרטי. ההפגנות כן, הביטויים שנשמעו שם – ממש לא. ולימים, אדוני היושב-ראש, כאשר נשמעו – חבר הכנסת בר-לב – קריאות מגונות ומתועבות כאלה כלפי יצחק רבין, והן היו נוראיות וחמורות לא פחות, אז הדבר התקבל בצורה שונה מאשר קריאות דומות נגד ראש ממשלה מן הימין. ולכן אני אומר לכם, אני אומר כאן למפלגת העבודה: אל תטיפו לנו, אל תטיפו מוסר.
אדוני היושב-ראש, סיעות האופוזיציה, ובתוכן הסיעה הערבית המשותפת, אבל מובילה את הקו הזה מפלגת העבודה, עוסקות בסתימת פיות.
<אראל מרגלית (המחנה הציוני):>
אנחנו עוסקים בסתימת פיות?
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
תכף תשמע מי עוסק בסתימת פיות ומי מאשים בסתימת פיות. מפלגה שמתוכה עצמה, וכמובן בתמיכה מוחלטת של כל חבריה, עד האחרון שבהם – יושב כאן חבר הכנסת כבל, שהציע בכנסת הקודמת הצעת חוק לסגירת עיתון בישראל. זוהי הצעת חוק בולשביקית, בולשביקית, שהפוליטביורו היה גאה בה. שלטון שבחוק – או מי שמתיימר להיות אלטרנטיבה לשלטון – רוצה בחוק לסגור עיתון, מדבר על סתימת פיות.
וכמובן, אדוני היושב-ראש, אי-אפשר לשכוח מי דחף ולא הסכים לקבל שום הסדר להסדרת שידורי ערוץ 7. גם שם, לא מצא חן בעיניכם הקו שננקט. כשהעיתונות היא לימינכם, זה בסדר, אבל כשהעיתונות, חבר הכנסת מרגלית, מותחת ביקורת – זה קורה מעת לעת ולא בתדירות רבה – על התפיסות של מפלגת העבודה, מייד עולה רעיון מדהים: לסגור בחוק או בצו או בתקנה. אבירי חופש הביטוי של מפלגת העבודה.
<אראל מרגלית (המחנה הציוני):>
איך נראה לך שראש הממשלה הוא גם שר התקשורת? איך זה נראה לך?
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אדוני היושב-ראש, רק לאחרונה ראינו שיח אלים, וכולכם במפלגת העבודה יודעים שהוא אלים, בנושא, בוויכוח שהוא לגיטימי – הוא לגיטימי ביותר, חברת הכנסת יחימוביץ מובילה אותו כבר שש שנים, עוד מאז אני ניהלתי את הדיון בוועדת הכלכלה, בשאלה האם להעלות את תמלוגי הגז ל-80% – זה היה הרעיון המקורי. הרעיון המקורי היה להעלות את התמלוגים ל-80% – אני מדבר אתכם על שנת 2010 – ועד הימים האחרונים, אדוני היושב-ראש, כשהתקבלה פה ההכרעה הדמוקרטית בנושא מתווה הגז. גנבים, שודדים, מושחתים – במו-אוזני שמעתי את הקריאות האלה בכל רחבי הארץ שבהם התקיימו ההפגנות. הרי אפשר לקיים את הוויכוח הזה, ואתה מקיים אותו, אני מוכרח להגיד לך, חבר הכנסת מרגלית, בצורה יסודית, בצורה מנומקת, להסביר מדוע מתווה הגז – לשיטתכם, לתפיסתכם – איננו נכון. לשיטתנו הוא נכון. אגב, הוא גם עבר כבר. הדבר הזה הוכרע.
אבל לא כל מה שמוכתב, אדוני היושב-ראש, על-ידי השמאל הוא שוד או שחיתות. אני לא מדבר – הזכיר זאת חבר הכנסת אייכלר – על חוסר האיזון המשווע בשיח התקשורתי בעניין זה, ולדאבון לבי, בעיקר בשידור הציבורי. אתם הייתם צריכים להיות הראשונים שבשם חופש הביטוי ואי-סתימת פיות צריכים לזעוק נגד תוכנית שקידמה – בשם חופש הביטוי כמובן – זה לגיטימי, זה בסדר גמור, מותר. על כל דובר שהתנגד למתווה הגז היה צריך להביא דובר שתומך – או דוברת – שתומכים במתווה הגז. להפקיע שעתיים של שידור ציבורי – לא בולשביקי, לא קומוניסטי, לא מוכתב על-ידי הקרמלין. אנחנו מכירים כבר את התפיסות האלה, הן עברו מן העולם אפילו ברוסיה, אפילו בסין הן כבר לא קיימות, כמו שידענו אותן בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת. מה זה? אתם הייתם, בשם חופש הביטוי, צריכים לצאת נגד הדבר הזה. להפקיע, אדוני היושב-ראש, שעתיים, נגד הממשלה – – –
<אראל מרגלית (המחנה הציוני):>
למה אתם מעבירים את רשות השידור מירושלים למודיעין? אחרי שאתה הבטחת שרשות השידור תקום מחדש בירושלים, למה אתם לוקחים משרדים במודיעין, מערוץ 9? למה? למה אתם מפקירים את בירת ישראל? למה?
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
כידוע לך, אני לא עוסק עוד בענייני רשות השידור, כשר, אז אני מציע לך להפנות שאילתה.
<אראל מרגלית (המחנה הציוני):>
יש אחריות. יש אחריות.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אדוני היושב-ראש, אני כן מבקש עכשיו להתייחס – כן – לאחת הכותרות של האי-אמון הזה, ל"סתימת הפיות". ואני רוצה להתייחס לסתימת הפיות שעושה יושב-ראש מפלגת העבודה בוז'י הרצוג לחברי סיעתו שלו בעניין "שוברים שתיקה". אדוני היושב-ראש, לא רק שיושב-ראש מפלגת העבודה איננו מגנה את ההלשנות של "שוברים שתיקה" בפורומים בין-לאומיים – ובעיני זה חמור יותר מאשר קיום דיון ציבורי בישראל; הלשנות בפורומים בין-לאומיים, מתועדים – – –
<יואל חסון (המחנה הציוני):>
ואתה מגנה את "אם תרצו" על הסרטונים שלהם?
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אין לי מה. אני לא צריך לגנות את "אם תרצו".
<יואל חסון (המחנה הציוני):>
חבר הכנסת אקוניס – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
הלשנות, חבר הכנסת חסון, הלשנות. הלשנות. אני לא מציע לך לתמוך ב"שוברים שתיקה", ואני גם יודע שאתה לא תומך ב"שוברים שתיקה", אלא אם כן שינית את עמדותיך מן הקצה אל הקצה.
<יואל חסון (המחנה הציוני):>
חבר הכנסת אקוניס, אל תטיף לנו. אתה לא שוטר המחשבות שלי.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
תשאיר את זה למרצ. את ההגנה על "שוברים שתיקה" תשאיר לחברת הכנסת זהבה גלאון.
<יואל חסון (המחנה הציוני):>
אתם לא קובעים מה ציוני ומה לא ציוני פה.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
לא היה שיח ציוני. "שוברים שתיקה" לא נשפטו כרגע, לפחות לא בארבעת המשפטים האחרונים שלי, בעניין הוויכוח על התנועה הציונית וצדקת דרכה. נאמר כאן שההלשנות שלהם בפורומים בין-לאומיים הן חמורות ביותר. את ההלשנות שלהם עוד איכשהו אפשר לספוג – גם לא, גם דבר מגונה – בתוך מדינת ישראל, חבר הכנסת חסון, בוויכוח לגיטימי, אם תרצה, אם כל כך אתה רוצה לשמוע את סיפורי ההלשנות שלהם, בישראל, אבל בוודאי לא בפורומים בין-לאומיים. כאשר, אדוני היושב-ראש, ראינו את יושב-ראש הארגון נותן עדות באו"ם, בוועדה שהיא מלכתחילה אנטי-ישראלית, אנטי-ציונית, נגד חיילי צה"ל. כדי שמה יקרה? כדי שחברת הכנסת לבני לא תוכל לדרוך באנגליה, כי יוציאו נגדה צו מעצר? הרי זה בדיוק מה שהיא – או חבר הכנסת עמיר פרץ, שר הביטחון לשעבר, בתנאים לא פשוטים – בתנאים לא פשוטים – עמד באמת בשנה קשה ביותר לביטחון ישראל – איננו יכול, משום שהצווים המכוערים והמתועבים הללו יוצאים, בגלל ההלשנות של "שוברים שתיקה".
ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אני שומע שלא רק שחבר הכנסת הרצוג, יושב-ראש האופוזיציה, איננו מגנה את "שוברים שתיקה", אני למד היום שיושב-ראש האופוזיציה, בפורום של סיעת העבודה, או סיעת המחנה הציוני, נוזף בחברי הכנסת שחתמו על העצומה נגד "שוברים שתיקה".
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
זה שקר. אתה משקר. אתה פשוט עומד על הדוכן ומשקר. עומד על הדוכן שר בממשלה, עומד על הדוכן ומשקר. תתבייש.
<יואל חסון (המחנה הציוני):>
זה לא נכון. אתה היית שם?
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
זה לא היה ולא נברא, אתה משקר.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
ואני שואל אתכם, גם את חבר הכנסת בר, חבר הכנסת פרץ, חבר הכנסת שמולי – –
<יואל חסון (המחנה הציוני):>
אני לא ננזפתי, אף אחד לא נזף בי.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
– – חבר הכנסת בר-לב ואחרים: מה קרה, אדוני היושב-ראש, למפלגת העבודה של הרמטכ"ל יצחק רבין? מה קרה למפלגת העבודה של דוד בן-גוריון – – –
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
זה הסתה. זה הסתה. זה הסתה. הסתה פופוליסטית.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
זאת הסתה. הנה עכשיו, כאשר אני שואל שאלה לגיטימית, אומר חבר הכנסת בר-לב, בנו של רב-אלוף חיים בר-לב, מהבכירים ביותר של מפלגת העבודה, מועמדה לשר הביטחון עד אשר הודח בשידור חי על-ידי מר פרס – בשידור חי אביך הודח מתפקידו כמועמד לשר ביטחון על-ידי מר פרס.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
גם את העובדות האלה אתה לא מכיר?
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
מה לעשות, זאת עובדה. קשה לכם עם העובדות? אתם תקבלו את כל העובדות.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
חלאס.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אני מעולם – מעולם ולעולם לא אשנה את העובדות. אני רק אגיד עובדות, ועם העובדות נא להתווכח. זו בוודאי איננה הסתה, אדוני היושב-ראש.
<יואל חסון (המחנה הציוני):>
אמרת שהייתה נזיפה. אתה משקר.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
מהי מפלגת העבודה של לוי אשכול ושל רב-אלוף בר-לב, אביו של חבר הכנסת בר-לב? עד לאן תידרדרו? עם מי אתם מתחרים?
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
מה זה שייך לאבא שלו?
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
האם מפלגת העבודה מתחרה במרצ או ברשימה הערבית?
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
תתבייש לך.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה?
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
האם יושב-ראש מפלגת העבודה וסגניתו, חברת הכנסת לבני, מתחרים בחברת הכנסת זהבה גלאון, או בחבר הכנסת אילן גילאון, או בחבר הכנסת עיסאווי פריג'?
<קריאה:>
– – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אתם צריכים להחליט אם אתם מפלגה שמשמרת את הערכים האמיתיים של מפלגת העבודה, או, כפי שנאמר כבר, חברת הכנסת גלאון, על-ידי מנהיג מפלגתך, זכרו לברכה, יוסי שריד: יומרץ רבין, תומרץ מפלגת העבודה. אתם לא צריכים את זה כבר, אתם עושים את זה בעצמכם, ואני מעריך שתשלמו על כך מחיר כבד.
אני אבקש מחברות וחברי הכנסת לדחות את הצעות האי-אמון.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לשר אופיר אקוניס שהשיב בשם הממשלה. נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת.
חברי הכנסת, אני שמח לקבל בברכה ביציע האורחים משלחת חשובה של הקולגות שלנו, ה-Assembly – הפרלמנט של מדינת ניו-יורק, בראשות יושב-ראש ה-Assembly, ה-Speaker.
(מחיאות כפיים)
ברוכים הבאים לכנסת, Welcome to the Knesset. אני מודה גם לארגון JCRC והמנכ"ל שלו, הרב מילר, שפועלים ללא לאות לחשוף את מדינת ישראל בפני נבחרים ברמות שונות של מדינת ניו-יורק. Welcome, ברוכים הבאים.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
האם היושב-ראש רואה שעושים שם הפגנה? אני מסב את תשומת לבו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני כבר לא בן 20, לראות מכאן את הכתוב, אבל אני רואה שהסדרנים הרחיקו את החוליגנים מהר מאוד.
הצעות האי-אמון, הראשונה בהן מטעם המחנה הציוני: ממשלה הפוגעת בשוויון ובדמוקרטיה ומביאה להסתה, לגזענות ולפילוג בחברה הישראלית. מי בעד הצעת האי-אמון? מי נגד? נא להצביע. מי בעד? מי נגד הצעת האי-אמון? נא להצביע.
הצבעה מס' 1
בעד הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה – 46
נגד – 52
נמנעים – אין
הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, בעד – 46, נגד – 52, אין נמנעים. הצעת האי-אמון לא התקבלה.
מטעם הרשימה המשותפת: הסתה גזענית ומסוכנת בהובלת הממשלה ובחסותה. מי בעד הצעת האי-אמון? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 46
נגד – 52
נמנעים – אין
הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בעד – 46, נגד – 52, אין נמנעים. גם הצעת הרשימה המשותפת לא התקבלה.
מטעם יש עתיד – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצעת האי-אמון מטעם יש עתיד – מי בעדה? מי נגדה? נא להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 50
נגד – 52
נמנעים – אין
הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בעד – 50, 52 נגד, אין נמנעים. אני קובע: גם הצעת האי-אמון מטעם יש עתיד לא התקבלה. הכנסת דחתה את כל הצעות האי-אמון.
<הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 28) (כריות ביטחון לקרנות פנסיה ותיקות), התשע"ד–2014>
[מס' מ/831; "דברי הכנסת" ה-19, מושב שני, חוב' י"ז, עמ' 8269; נספחות.]
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות. השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין – בבקשה, אדוני. בבקשה, אדוני.
<שר התיירות יריב לוין:>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, בהתאם לסעיף 1 לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה, על דעת הממשלה, להודיע במליאת הכנסת על רצונה של הממשלה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הפיקוח של שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 28) (כריות ביטחון לקרנות פנסיה ותיקות), התשע"ד–2014, הצעות חוק, הממשלה, מס' 831, מיום 15 בינואר 2014.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לשר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין.
<הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015>
[מס' מ/955; "דברי הכנסת", חוב' ג', עמ' 5257; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להביא בפניכם לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק, שהדיון שנערך בה היה בנוכחותו ובהדרכתו כיושב-ראש של בני בגין. אז אני רוצה, קודם כול, להודות לך, אדוני; ב. זה היה בהסכמה ובהבנה כוללת של כולם, וזה דבר שמקובל פה-אחד. אקריא לכם את ההצעה.
בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015. לאחר תקופה של קרוב לעשור שהנושא היה בדיונים ולא היה מוסדר באופן מלא, חוקקה הכנסת השמונה-עשרה חוק שהסדיר באופן מפורט וברור את חלוקת העבודה בין הפרקליטות והתביעה המשטרתית – אתה יודע, אני יכול להקריא בכלל חוק אחר לגמרי, אף אחד לא שומע, אז אין – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
טוב, נו. הפרוטוקול שומע.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אין לי שום בעיה. חוק זה חוקק על-ידי הכנסת כהוראת שעה, שהוארכה פעמים מספר ועומדת לפוג בסוף שנת 2016. לפי הוראת השעה, ככלל, חלוקת התיקים נעשית באופן הבא: חומר שהושג בחקירה בעבירת עוון – מועבר לטיפולה של התביעה המשטרתית; חומר שהושג בחקירה בעבירת פשע – מועבר לטיפולה של הפרקליטות. ואולם, הוראת השעה קובעת חריגים לחלוקה האמורה, שביניהם רשימה של עבירות שאף שהן עבירות פשע, חומר החקירה בעניינן יועבר לטיפולה של התביעה המשטרתית ולא לטיפולה של הפרקליטות. בין היתר נקבע כי חומר חקירה בעבירות של סמים מסוכנים שנמנו ברשימה, בכמויות מסוימות, יועבר לטיפולה של התביעה המשטרתית חרף העובדה שמדובר בעבירות פשע.
מאז נקבעה חלוקת התיקים בין הפרקליטות והתביעה המשטרתית נוספו סמים חדשים לפקודת הסמים המסוכנים. חלק מסמים אלה מקביל, מבחינת הסיכון שבו, לסמים המטופלים בידי התביעה המשטרתית, ולכן מוצע לקבוע כי גם כמויות מקבילות של הסמים החדשים שנוספו יטופלו בידי התביעה המשטרתית. ואולם, מכיוון שהשינויים בסמים המוכנסים לפקודת הסמים הם תכופים, מוצע לקבוע כי החלוקה לא תהיה בהתאם לקביעה פרטנית של סמים, אלא בהתאם לכמויות הסם המפורטות, כשהוא באחת מהתצורות המוצעות: אבקה, חומר צמחי ותמיסה או נוזל.
להצעת החוק הזאת לא מצורפות הסתייגויות, ולכן אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק הזאת בקריאה השנייה ושלישית בנוסח המובא על-ידי הוועדה. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מודה מאוד לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט.
אבקש מחברי הכנסת לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. חברים בתאים, חברים בתאים, חברים בתאים לרבות חברות, חבר הכנסת טיבי, חבר הכנסת השר שטייניץ, חבר הכנסת השר שטייניץ.
<דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת למשלחת חברי פרלמנט יהודים מטעם ICJP>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, אני מקדם כעת בברכה משלחת של פרלמנטרים יהודים מרחבי העולם המבקרים בארץ בימים אלה מטעם ארגון ICJP – The International Council of Jewish Parliamentarians, בראשות חבר הקונגרס אליוט אנגל ומנכ"ל וסגן הנשיא של הקונגרס היהודי העולמי רוברט זינגר. ברוכים הבאים לכנסת, ברוכים הבאים לירושלים.
(מחיאות כפיים)
חברי הכנסת, במשלחת עמיתים שלנו, חברי פרלמנט מארצות-הברית, קנדה, רומניה, בלגיה, הונגריה, צרפת, צ'ילה וברזיל.
הכנסת היא בבואה נאמנה של הציבור הישראלי, על המגוון האתני, הלאומי והדתי הגדול המרכיב אותו. הפרלמנט הישראלי הוא מופת לעשייה ציבורית ענפה, הוא מצטיין בחקיקה מתקדמת ועשירה, בשקיפות גדולה ובשיח תוסס ונוקב.
מכובדי האורחים, כולנו ערים למתרחש באחרונה לא רק בישראל, אלא גם באירופה וברחבי העולם. אני משוכנע שתשכילו לעמוד על המשמר כדי להדוף את ההשמצות ואת המתקפות הברוטליות כלפינו מצד גורמים שונים, דוגמת ה-BDS, בעיקר באירופה, הזוכה לתמיכה ולמימון מארגונים אנטי-ציוניים ואנטי-ישראליים רבים.
בד בבד עם העמידה על המשמר לביצור ביטחונה של ישראל, ישראל חותרת להגעה להסדרים עם שכנותיה. ידנו מושטת לשלום, שלום-אמת, עם כל מי שמוכן להניח את חרבו, לזנוח את השנאה, להידבר ולא לראות בנו גורם עוין, גם אם כל הדבר יארך זמן. בינתיים, אנחנו מקווים שנוכל לרתום גם פרלמנטים אחרים למהלכים של שיתופי פעולה מועילים, כגון בתחומי קיימות, מים ואנרגיה מתחדשת.
אני מחזק את ידיכם על העבודה החשובה שאתם עושים – אני מודה לכל חברי הכנסת שבמהלך היומיים האחרונים נטלו חלק בפעילות ונפגשו עם חברי המשלחת – ומאחל לכם ביקור פורה, מועיל ומהנה בארצנו. ברוכים אתם בבואכם. תודה.
<הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 3) – אין הסתייגויות, כפי שאמר יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת ניסן סלומינסקי; ועדת חוקה, חוק ומשפט. אנחנו נוכל להצביע בקריאה שנייה על החוק כולו. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. כנוסח הוועדה, קריאה שנייה, ללא הסתייגות.
הצבעה מס' 4
בעד סעיף 1 – 39
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
39 בעד, אין מתנגדים או נמנעים. אישרנו את החוק בקריאה שנייה, והמאחרים – יוכלו לצרף את כולם בקריאה שלישית.
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015, בקריאה שלישית, כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות.
הצבעה מס' 5
בעד החוק – 37
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015, נתקבל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בעד – 37, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה כנדרש בשלוש קריאות.
אני מציין לפרוטוקול שהוגשה בקשה על-ידי חבר הכנסת טיבי, אבל אני לא יכולתי לקיים את בקשתו כי אנחנו היינו כבר בהליך של ההצבעה.
<הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 16), התשע"ו–2015>
[מס' מ/808; "דברי הכנסת", חוב' א', עמ' 4713; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 16), התשע"ו–2015, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מתכבד להזמין פעם נוספת את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי להציג את ההצעה.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אתם רואים כמה חוקים אנחנו מביאים בהסכמה כוללת, אז אם פעם אחת יקרה שלא תהיה הסכמה אז לא קרה שום דבר, אם זה יהיה ביום רביעי לא יקרה שום דבר.
בכל אופן, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 16), התשע"ו–2015. אנחנו יודעים שבנושא של קרובים – "קרוב" הכוונה הורים, בני-זוג וילדים – הם לא מעידים האחד לחובת השני, והדבר הזה יוצר לפעמים, פרט לחריגים שעוד מעט אזכיר אותם, תקלות שהחוק הזה בא לתקן.
אני אקריא: הצעת חוק ממשלתית זו נועדה לקבוע חריג נוסף לכלל של אי-כשרות של קרובים להעיד זה נגד זה ולערוך עוד כמה שינויים נקודתיים בכלל ובחריגים לו. פקודת הראיות קובעת כי בני-זוג והורים וילדים אינם כשרים להעיד זה לחובת זה, למעט בעבירות אלימות, עבירות פגיעה בקטינים ובחסרי ישע, עבירות מין בתוך המשפחה, עבירות של הפרת צו הגנה וכיוצא בזה. בחריגים האלה, קרובים – כלומר בני-זוג או ילדים – כן יכולים להעיד אחד נגד השני, לחובה, זה החריג.
אולם, במקרים שאינם מנויים בחריגים, אדם אינו יכול להעיד נגד קרובו, גם אם אותו קרוב פגע בו וגם אם הוא מעוניין להעיד נגדו. זאת אומרת, נוצר כאן – מהרצון להגן שלא תהיה עדות של קרובים – שגם אם הקרוב רוצה להעיד נגד קרובו כי הוא פגע בו, הוא לא יכול לעשות את זה. במקרים שאינם מנויים בחריגים, אדם אינו יכול להעיד נגד קרובו גם אם אותו קרוב פגע בו וגם אם הוא מעוניין להעיד נגדו. במצב דברים זה, לעתים לא ניתן להרשיע את הקרוב הפוגע ולהגן על הקרוב המתלונן ללא אותה עדות.
לפיכך, מוצע לקבוע חריג נוסף לאותם חריגים שהצענו – כמו עבירות מין ופגיעה בקטינים חסרי ישע וכו', שהם חריג – להוסיף עוד חריג. מוצע לקבוע חריג נוסף ולקבוע כי במקרה שבו האדם בחר להתלונן נגד קרובו הוא יהיה כשר להעיד נגדו. שוב, אם קרוב פגע, העדות פסולה, אבל אם אחד פגע בשני והנפגע כן רוצה ללכת ולהעיד נגדו, אם הוא בחר להתלונן, הוא יהיה כשר להעיד נגדו. יובהר כי הכשרות להעיד תקום רק במקום שבו הקרוב בחר להגיש תלונה במשטרה, ולא במקרה שהוא מסר הודאה למשטרה כשזו ביקשה לגבות ממנו עדות. אז חריג אחד – אנחנו מציעים שאם קרוב פגע בשני, הנפגע, אם הוא רוצה הוא יכול להתלונן, אבל בתנאי שהוא יוזם התלונה. אם המשטרה תפנה אליו הוא יכול לסרב, אי-אפשר להכריח אותו, אבל אם הוא, הנפגע, מחליט ביוזמתו לפנות למשטרה, הוא יוכל כן להעיד נגד הקרוב, כי אחרת לא יהיה אפשר להרשיע אותו.
עוד מוצע לקבוע כי החריג יחול בין שהקרוב הגיש את התלונה הראשונה בעניין ובין שהוגשה כבר תלונה באותו עניין בידי אדם אחר. מאחר שבצד הכשרות להעיד קמה חובה להעיד – בדרך כלל אנחנו יודעים שאם אדם כשר להעיד החוק מחייב אותו לבוא ולהעיד, ואם כך, פה, אם הוא כשר להעיד כאילו מוטלת עליו חובה לבוא להעיד אם הוא נפגע, גם אם הוא לא רוצה – קובעת ועדת חוקה כי יגובש נוהל על-ידי פרקליט המדינה, שיורה לתביעה באילו מקרים שבהם הקרוב אינו מעוניין להעיד בבית-המשפט הוא לא יחויב לעשות כן, אף שיש לו כשרות. אם הוא רוצה הוא יכול להתלונן – בעל נגד האישה או הילדים – אבל אם הוא לא רוצה אזי אי-אפשר לחייב אותו אף שיש לו הכשרות.
עוד מוצע לקבוע כי ככלל החריגים יחולו בין שהקרוב הוא הנפגע בעצמו ובין שלא. לעניין החריגים שכבר קבועים בפקודה, יש בכך כדי להבהיר את המצב הקיים, ולעניין החריג החדש מובהר כי הקרוב שהגיש תלונה במשטרה יהיה כשר להעיד בין שהוא הנפגע בעצמו ובין שהוא לא, אלא הוא ראה.
בנוסף, נוכח הוראות החלק הכללי של חוק העונשין, הקובעות כי כל דין החל על הביצוע העיקרי של העבירה חל גם על העבירות הנגזרות, מוצע לבטל את ההוראה המפורשת לעניין ניסיון לביצוע העבירה, ובכך להבהיר כי החריגים יחולו גם על ניסיון, על שידול, על ניסיון לשידול ועל סיוע לאותה עבירה.
תיקון נוסף נוגע להגדרת המונח "בן-זוג", שלא היה מוגדר עד כה בפקודה. מוצע לקבוע שמונח זה יכלול גם ידועים בציבור, משום שאותם רציונלים לאי-כשרות להעיד לעניין בני-זוג נשואים מתקיימים גם במקרה זה של ידועים בציבור. ואני מדגיש שוב, לפי תפיסתי גם, שאנחנו מדברים רק על הגדרת בן-זוג לצורך הנושא הזה, לא באופן כללי. בן-זוג, הכוונה גם אם הוא נשוי וגם אם הוא לא נשוי, לגבי הנושא הזה, שאם אחד פוגע בשני השני יוכל להתלונן. יחד עם זאת, מוצע להבהיר שבהגדרת בן-זוג לא ייכלל מי שכבר אינו חי עם אותו אדם ואינו מנהל עמו משק-בית משותף מתוך כוונה לפרק את חיי המשפחה באופן קבוע.
עוד מוצע לתקן את החוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים), התשי"ח–1957, ולהרחיב את סמכות בית-המשפט להורות על מסירת העדות שלא מול הנאשם גם לעדות של קטין או חסר ישע נגד קרוב, לפי החריגים שבפקודת הראיות, אם נוכח בית-המשפט שמסירת העדות בנוכחותו עלולה לפגוע בעד או בעדות – הוא יפחד, או משהו כזה, ואנחנו כן רוצים – מאחר שהאיש חסר ישע או קטין, שהוא חלש יותר ויפחד, אפשר גם לאפשר לו להעיד שלא בנוכחות הצד השני. יובהר כי עדות שלא מול הנאשם תימסר בנוכחות סנגורו, וכי קיימת חובה לאפשר לנאשם לצפות בעדות ולהציג במהלך הדיון שאלות לעד באמצעות הסנגור.
שוב, רבותי, זה חוק שמקובל על כולם, לא היו לו שום הסתייגויות. אני חושב שהוא חוק ראוי, ואני מבקש מחברי לתמוך בו בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. נא לשבת.
אנחנו עוברים להצבעה, מכיוון שאין הסתייגויות לחוק, כפי שאמר יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 16), התשע"ו–2015 – אנחנו נצביע על כל החוק בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 6
בעד סעיפים 1–3 – 42
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–3 נתקבלו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בעד – 42, אין נמנעים, אין מתנגדים. אישרנו את החוק בקריאה שנייה, ואנחנו יכולים לעבור לקריאה שלישית.
מי בעד? מי נגד? קריאה שלישית, כנוסח הוועדה.
הצבעה מס' 7
בעד החוק – 44
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 16), התשע"ו–2015, נתקבל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אם כן, הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 16), התשע"ו–2015, בקריאה שלישית: 44 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. מליאת הכנסת אישרה את החוק כנדרש, בשלוש קריאות.
חברת הכנסת מרב מיכאלי, יושבת-ראש סיעת המחנה הציוני, ביקשה הערה לסדר-היום. עדיף מהמיקרופון באולם.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לברך מאוד על התיקון החשוב, המצוין והטוב-מאוד הזה, ואני רוצה להודות לחברי חבר הכנסת בני בגין, שניהל את ההכנה לדיון הזה, החליף את יושב-ראש ועדת החוקה ניסן סלומינסקי וניהל ביד רמה דיון של ארבע שעות בוועדת החוקה.
זה תיקון חשוב ועקרוני, ואני רוצה לדבר על חלק קטן ממנו, שעשוי להיראות שולי אבל הוא מאוד מאוד דרמטי. הפרק על מי כשר להעיד הוא חלק מהחומר למבחן ההסמכה של לשכת עורכות ועורכי-הדין. עד עכשיו מי שנמצא ממש בפתח המקצוע, במשוכה האחרונה, ודאי למדה או למד, אם זה לא התגלה להם קודם בחיים, שבני-זוג ובנות-זוג מאותו המין לא זכאים לאותן הגנות כמו בני-זוג סטרייטים; הם פשוט לא שוות ושווים. כשבני-זוג לא כשרים להעיד זה נגד זה, הם רק בני-זוג ובנות-זוג סטרייטים ובמקרה הזה הייתה גם דרישה לנשואות ונשואים. התיקון הזה משנה את המצב, מפרק עוד לבנה מהחומה של חוסר השוויון, מפרק עוד לבנה מההתייחסות לנישואין כדת משה וישראל כאל האלטרנטיבה היחידה לקיום משפחתי ולקיום זוגי במדינת ישראל.
החוק הישראלי צריך לתת זכויות שוות לכל בני-הזוג ובנות-הזוג – מאותו המין, שלא מאותו המין, נשואות ככה, נשואים אחרת – והתיקון הזה היום עושה צעד חשוב בכיוון הנכון. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי.
<הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 40), התשע"ו–2015>
[מס' כ/606; "דברי הכנסת", חוב' ח', עמ' 7123; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הסעיף הבא הוא הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 40), התשע"ו–2015, גם כן לקריאה שנייה וקריאה שלישית. מי שיציג את ההצעה הוא יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
אני אנצל את ההזדמנות כדי להודיע הודעה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אבל קודם תציג את החוק.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
טוב, הנושא הזה, של שכר חברי הכנסת, אתם יודעים, כבר דיברנו על זה בקריאה ראשונה, עכשיו הבאנו את זה לקריאה שנייה ושלישית, הכוונה היא שכל חבר כנסת יוכל, באמצעות הודעה לחשב, בכל שנת כספים, להודיע שהוא מוותר על תוספת השכר שלו. זה יאפשר לכל חבר כנסת להחליט מה הוא עושה בעניין הזה.
צריך להבין שנושא שכר חברי הכנסת והתוספות משפיע לא רק על חברי הכנסת אלא גם על הפנסיונרים שבינינו, ועל כן רציתי שהחוק הזה יאפשר לכל חבר כנסת לוותר או לא לוותר על התוספת עצמה.
לכן אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית.
אני לא רוצה לחזור על כל הנימוקים שהיו בקריאה הראשונה, אין טעם לנהל את הדיון הזה שוב.
<הצעת ועדת הכנסת בדבר שינוי שמה של ועדה לעניין מסוים ובדבר סמכויותיה>
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
אני רוצה לנצל את הדיון הזה כדי לקרוא הודעה מטעם ועדת הכנסת בדבר שינוי שמה של ועדה לעניין מסוים וסמכויותיה, לפי סעיף 108 לתקנון הכנסת.
הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ה–2015, ובסעיפים מהצעת חוק התוכנית הכלכלית, תכין לקריאה שנייה ולקריאה שלישית גם את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים חוץ-מוסדיים), התשע"ו–2015, ושם הוועדה יהיה: הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, בהצעת חוק התכנון והבנייה (הוראת שעה) ובהצעת חוק שירותים פיננסיים חוץ-מוסדיים.
כדי שלא כל פעם נצטרך לתקן את השם, אם הוועדה תסיים את הדיון באחת מהצעות חוק אלה, והיא תאושר בקריאה שלישית, יימחק שמה משם הוועדה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחבר הכנסת דוד ביטן.
<הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 40), התשע"ו–2015>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
אין לנו הסתייגויות, אך יש לנו בקשות רשות דיבור. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – עד חמש דקות, גברתי.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
תודה רבה, היושבת-ראש, אני מגיעה לכאן, לפודיום, בלב מאוד מאוד כבד בנושא הזה. אני הצבעתי נגד העלאת שכר חברי הכנסת בוועדה כבר בחודש יולי. אני לא חושבת שאנחנו לא עובדים קשה. אני לא חושבת שיש כאן חברי כנסת שלא עושים עבודה מאוד חשובה. אני חושבת שהיה צריך לכבד את החלטתה של הוועדה הציבורית, את המלצתה, וכך לקבל את הדברים.
אני מבינה שגישתו של יושב-ראש ועדת הכנסת, שאני עובדת אתו מאוד צמוד כחברת ועדת הכנסת, הייתה שונה. אני מכבדת את זה. אני בהחלט לא מכבדת את מה שהתפתח כתוצאה מהדיון. אני חתומה גם על הצעת החוק של חברת הכנסת יעל גרמן בנושא של הוצאת שכר חברי הכנסת מידי עצמנו; אני לא מכירה כמעט מנגנון כזה שבו אנשים קובעים לעצמם את השכר, בטח לא כשמדובר באנשים שיכולים – בואו נאמר, אני לא חושדת כאן באף אחד בכוונות רעות, ועדיין אני אומרת, אנחנו לא אמורים להשפיע על שכרנו.
לצד הדבר הזה צריך להגיד שיש פופוליזם מסוים ביחס לשכר חברי הכנסת. יש, בסדר, אז מה. אבל אם עכשיו זה לא נכון להעלות את שכר חברי הכנסת, אז למה לא להתמודד עם זה?
בא יושב-ראש ועדת הכנסת עם מנגנון שהוא התכתשות – ואני, אגב, אמרתי מייד: אני אוותר על השכר, אני אתרום אותו, יש הרבה חברי כנסת שמייד אמרו את זה, זה לא הסיפור, זה לא ה-issue. בסופו של דבר אנחנו צריכים להבין שזה לא רק שאנחנו חיים כאן באקווריום, בחוץ יש אנשים – לא מספרים, אנשים – שאין להם מה לאכול.
אני אומרת את האמת, אני עולה פה לפודיום בלב מאוד מאוד כבד, אני חושבת שרבים מאתנו מרגישים ככה. אני לא חושבת שהיה צריך לפחד מלהגיד – מנגנון ההצמדה שמציעה הוועדה שנקבעה לעניין שכר חברי הכנסת ותנאיהם הוא מנגנון כל כך בלתי נסבל. מה קרה? למה צריך עכשיו העלאה של שכר חברי הכנסת? עכשיו, בא היושב-ראש עם הצעה, כל אחד יוותר על שכרו, מתחילה מזה התכתשות בין חברי הכנסת שהיא התכתשות לא עניינית, פשוט התכתשות לא עניינית.
בואו נבדוק את עצמנו. באמת, בואו נבדוק את עצמנו. יש כאן משפחות שלא מצליחות – אנשים שעובדים הרבה יותר קשה מאתנו; בטוח כולכם נשאלים את השאלה: האם אתם עובדים קשה? לפני הרבה שנים לימד אותי איש חכם: אני לא עובדת קשה, אני עובדת הרבה. מה לעשות, אני לא עובדת בבניין, לא סוחבת על הגב דברים כבדים – אנשים פה לא מצליחים לסיים את החודש. בסוף זה – איך הפרצוף שלנו נראה, ואנחנו יודעים, לפעמים יש כאן התכתשויות מאוד מאוד קשות – איך אחר כך הציבור מסתכל עלינו.
כל הזמן אנשים שואלים אותנו: בעצם מה אתם עושים? לפעמים באמת קשה להסביר לאנשים שנמצאים בחוץ: לפעמים חברי הכנסת שלא נמצאים במליאה – זה לא אומר שהם לא עובדים, זה לא אומר שהם לא עושים ולא טורחים על משהו, על הצעת חוק, על שדולה, על חוק כלשהו, על הצעות לסדר-היום, על שאילתות, נפגשים עם אנשים, עושים דברים. אבל בסופו של דבר הציבור מסתכל ואומר: רגע, הם באמת שוב מעלים לעצמם את השכר? באמת? הם לא רואים אותנו? ואני לא רוצה שאנשים בחוץ ירגישו שלא רואים אותם. ואתם יודעים, בכל מקום שאליו אני הולכת אני אומרת את הדבר הבא – כשאני פוגשת מורים ואני פוגשת סייעות ואני פוגשת תלמידים ואני פוגשת נערים ונערות ואני פוגשת חיילים, אני אומרת להם: שתדעו שגם כשאני לא פה אתכם אני רואה אתכם; גם כשאני לא נמצאת אתכם פיזית, אתם הולכים אתי לכל מקום. וכשאתם הולכים אתי לכל מקום, אני רואה אתכם גם ברגעים האלה שבהם צריך לקבל החלטה לגבי הדבר המאוד-מאוד-מאוד לא מובן הזה, וזה השכר של עצמנו.
ולכן אני התנגדתי, ולכן, באמת, אני מעריכה את כל מי שהתנגד יחד אתנו. עם כל הערכתי ליושב-ראש ועדת הכנסת, אני חושבת שנפלה כאן טעות ציבורית מאוד מאוד קשה. תודה רבה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חברת הכנסת יעל גרמן.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
– – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
מוותרת. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אין רשימת דוברים, כי אלה בקשות – זו שיטה אחרת, ולכן היא אף פעם לא מופיעה לנו במסך. כן, בבקשה, אדוני. עד חמש דקות.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
גברתי היושבת-ראש, חברים, שר באולם – אני מתאר לעצמי שנמצא או לא נמצא, אז נדבר.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
השר נמצא כאן.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
נמצא השר? אה, השר אקוניס.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
השר במקום.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אבל יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת ביטן אפילו לא סופר אותנו, מפנה לנו עורף.
עכשיו אנחנו, חברים, בפני הצעת חוק שחברי ועדת הכנסת שאישרו אותה, ובראשם חבר הכנסת ביטן; קראו לכל מי שהתנגד לתהליך הזה "פופוליסט". תראה מה התהליך – אני קורא את זה ומנסה להיכנס לתהליך – באה תוספת שכר, קמה מחלוקת מי יקבע את שכר חברי הכנסת. הייתה הצעה שזו ועדה שלא תלויה בחברי הכנסת, ואני בעד ההצעה הזו. באה ועדת הכנסת, לא סופרת אף אחד ממטר – אנחנו, חברי הליכוד, נקבע את הכללים, וזה מה שיהיה. אתם לא רוצים? נביא לכם הצעת חוק.
הצעת החוק ממש מעליבה, ואם זה – תראה, חבר הכנסת ביטן, מעניין אותו מה שמדברים? שידברו, בסוף אני אעביר – נכון, חבר הכנסת ביטן? שידברו. בסוף אנחנו, אנשי הליכוד, לא רואים אף אחד ממטר, נעביר. מביאים הצעת חוק – חברים, תקשיבו, כשבאנו והעלינו ביקורת על שיטת תוספת השכר, אמרו: מה אתם בוכים? אל תקבלו את השכר. אתם רוצים לוותר? תוותרו. לא מתאים לכם? נביא לכם הצעת חוק. נביא לכם הצעת חוק שלא תתייפייפו. אתם יכולים על-פי הצעת החוק לתרום את הכסף שלהם או לוותר עליו למדינה, שילך לאיזו התנחלות, ילך לאיזה קזינו, ילך לאיזה – שיעשו.
אז ההתנהלות הזו שהממשלה הזו, ממשלת הכול-יכול בנימין נתניהו עם חייליו בדמות יושב-ראש ועדת הכנסת דוד ביטן, מביאה אותנו למצבים בלתי נתפסים, ואחרי זה שואלים: למה הציבור – אנחנו נמצאים בתחתית הסולם מבחינת תדמית? שואלים את השאלה הזו. שואלים – חבר הכנסת ביטן, אנחנו, תדמיתית, על הפנים בגלל הצעות חוק פופוליסטיות כאלו. אתה לא מביך אותנו, אתה מביך את עצמך ואת מפלגתך.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
מה, למה?
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
זהו. אתה לא הקשבת. למה? כי לא הקשבת. זה לא מעניין אותך.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
למה? מעניין.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
למה לא מעניין אותך?
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אתה מפריע לנו לדבר.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אני, דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכנסת – –
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
תתחיל מההתחלה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – איש הליכוד, אני אראה ליפי הנפש האלו מאיפה משתין הדג.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אבל אל תתחיל אתי.
<יואב קיש (הליכוד):>
אה אה אה – שמור שפה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
ואז יביא להם: אתם לא רוצים את תוספת השכר? – תפאדל, על-פי החוק תתרום את זה.
<יואב קיש (הליכוד):>
נכון, מה רע?
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אז זו הצעת חוק זולה.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
לא טוב, ותר על זה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
תקשיב, זו הצעת חוק זולה – אני אומר לך את זה בכנות – פופוליסטית, שרק גורמת לנו, לחברי הכנסת, להיראות לא בתחתית הסולם, אלא עוד דרגה שצריכים להמציא לנו, והכול בגלל ההתנהלות שלכם. בגלל ההתנהלות שלכם. ובהצעות החוק הזולות האלו אתם לא מביכים אותנו.
<יואב קיש (הליכוד):>
עיסאווי, תוותר. תוותר על 1,000 שקל, עיסאווי.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
ואני אומר לך, אני אישית ומפלגתי נתרום את הכסף. נתרום את הכסף, אבל לא על-פי שיטתך.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
– – – ל"שוברים שתיקה".
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אנחנו נמצא את הדרך לשים את הכסף במקום הנכון, בזמן הנכון. נראה אותך – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
לא, רגע, לא ל"שוברים שתיקה".
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
נראה אותך מגיש הצעת חוק, תורם את הכסף איפה שצריך.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
לא ל"שוברים שתיקה".
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
תפסיקו – בין היתר גם "שוברים שתיקה" – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
זה רע מאוד.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – כי הם שומרים – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אז נבטל את החוק.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – – הם שומרים על שארית המוסר, שאתה והממשלה שלך – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
ממש.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
חבר הכנסת ביטן, תפסיקו – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
הם אנשי המוסר.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – עם ההתנהלות הזולה, עם הצעות החוק. יש כנסת, יש בית-מחוקקים, ומסתכלים עלינו ומצפים מאתנו לאחרת, ואתם מדרדרים אותנו למקומות – – –
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
אבל מה אתה רוצה ממני?
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
מה? אתה מאחורי כל זה. אתה זה שהוביל את כל זה, ועוד ימים יגידו ותיתן חשבון על הצעות חוק זולות כאלו. תודה, גברתי.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – אחרון הדוברים, אוסאמה סעדי, שגם אותו אני לא רואה. כן, אדוני, עד חמש דקות.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
מי שלא רוצה לוותר, שיתרום, זה לא מפריע בכלל. זה משהו – – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
גברתי היושבת-ראש, חברי זוהיר בהלול, נא להקשיב כי אני אדבר על כדורגל. תמיד הערכתי מאוד את הכדורגל הברזילאי. מדובר בבית-ספר של כדורגל. נכון, אני אוהד את נבחרת צרפת, שהיא אנדרדוג, לאחרונה היא לא-מי-יודע-מה, אבל ברזיל תמיד הייתה משהו. לאחרונה, אני אוהב את ברזיל בגלל שני דברים: גם כדורגל וגם הכבוד הגדול שהם רוחשים לקו הירוק.
<חיים ילין (יש עתיד):>
זה גם קו לבן שם בסוף.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
מישהו שם החליט לשים קץ ליהירות הישראלית של לשלוח לברזיל מתנחל כשגריר. לא רק מתנחל – יושב-ראש מה שמכונה מועצת יש"ע. והם אמרו, שלחו מסרים – לא. ושומו שמים, אנשים פה חושבים שהברזילאים מתחצפים כשהם לא מקבלים את השגריר, את המועמד לשגריר, שממשלת ישראל מינתה.
עכשיו, אפרופו ההתקפות על "שוברים שתיקה" – דני דיין, שהוא מתנחל, מה הוא עשה שנים רבות? הוא הרי שר החוץ של מה שקרוי מועצת יש"ע. כל הזמן הוא דיבר בחוץ-לארץ בעד ההתנחלויות, בעד הכיבוש. אף אחד לא אמר שזו בגידה, שזה אסור. פתאום, כשזה בא מצד שמאל, אז זה אסור. מצד ימין בעד ההתנחלויות שמהן, מההתנחלויות, יוצאים אנשים ששורפים משפחות.
לאחרונה גם גיליתי, חבר הכנסת ג'בארין, שגם יהודים שמענים אותם בחקירות מודים, לא רק פלסטינים. מתברר שיש דמיון. חשבתי שאתם סופרמנים. אתם לא עומדים לא ב"בננה", ישיבת "בננה", ולא במניעת שינה ולא באיומים על האימא והאחות, אתם לא עומדים בזה.
<עפר שלח (יש עתיד):>
כל הזמן אנחנו מאכזבים אותך.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
יהודים זה לא מה שהיה פעם.
<חיים ילין (יש עתיד):>
פעם היה יותר – – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
נשברים אחרי כמה "בננות" בחדר חקירות, במרתפים. עכשיו אתם יודעים – עכשיו מתגלה הפרצוף האמיתי של אלה שאומרים: וואי, יש עינויים במרתפי השב"כ. איפה הייתם כל השנים כאשר עינו פלסטינים? איפה הייתם? פשוט, פשוט – – –
<יעל גרמן (יש עתיד):>
למה אתה מסתכל על הצד הזה, אחמד? לשם, לשם.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
איפה הייתם, השר אקוניס – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
באיזה שלב?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
– – כאשר עינו פלסטינים? פתאום עומד כאן שר, השר המקשר בין הכנסת לממשלה, מדבר על התלונות של המשפחות על עינויים ואומר שזה משהו ששווה לבדוק. שר. איפה היית, שר התיירות? שנים אנחנו מדברים על עינויים – המשפחות – תצהירים, בדיקות רפואיות. פתאום עכשיו מישהו רוצה לבדוק. אז הנה, אני באופן עקרוני מתנגד לעינויים בחקירות – נגד יהודים, נגד ערבים, נגד פלסטינים – באשר הם. זו עמדה עקרונית. אבל אני חוזר ואומר, חבר הכנסת איתן כבל, אתם לא סופרמנים, אתם מאכזבים; מייד אחרי כמה שכיבות "בננות", קצת עינויים בחדר החקירות, מודים.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
גברתי, אני מבקש, הוא הזכיר את השם שלי.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
נבקש ממנו לחזור שוב.
<חיים ילין (יש עתיד):>
בנושא – – –
<עפר שלח (יש עתיד):>
את איתן שוברים עם בננה אמיתית.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
זה הוא אמר. זה עפר, לא אני.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
אני מרשה לעפר.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
כן. ולכן, גברתי היושבת-ראש, הגיע הזמן להפסיק עם המוסר הכפול, ואני קורא לכל העולם לבדוק מי מהמועמדים לשגרירים הוא מתנחל ולא לקבל אותו.
<שרן השכל (הליכוד):>
מה הקשר? מה הקשר?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
מי זאת?
<שרן השכל (הליכוד):>
מה הקשר בין זה לזה? מה הקשר?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
כיבוש.
<קריאה:>
הוא רק – – – שרן, תתעלמי.
<שרן השכל (הליכוד):>
אתה לא מתבייש? השוו אותו לנאצי. אתה לא מתבייש? איך אתה מקבל דבר כזה?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
מי השווה אותו לנאצי?
<שרן השכל (הליכוד):>
חבר הפרלמנט הברזילאי. זה מה שהוא עשה. למה – – – מפני שהוא – – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אני אומר שהוא מתנחל, זה הכול.
<מרדכי יוגב (הבית היהודי):>
הוא אדם יקר, מספיק להשמיץ – – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה, תודה, חבר הכנסת מוטי יוגב.
<מרדכי יוגב (הבית היהודי):>
ותרד מהדוכן, זמנך עבר.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
חבר הכנסת אחמד טיבי, אני מבקשת לסכם.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אני אסכם. אתה מוכן להסתלק ולא להגיד לי "זמנך עבר"?
<מרדכי יוגב (הבית היהודי):>
זמנך עבר.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
עוף, עוף מפה. עוף ולך למושב שלך. חצוף. יש יושבת-ראש כאן.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
גברתי היושבת-ראש – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
מה זה הדבר הזה?
<יעל גרמן (יש עתיד):>
– – מפריעים לאדם לדבר ואת לא אומרת מילה. את מסתכלת אליו במקום אליו. הוא מפריע.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
מה זה? מה אתה חושב, שאתה מושל צבאי? (אומר בערבית: מאשים, חיה.)
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
חבר הכנסת אחמד טיבי – – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
צא החוצה מפה. לך.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
אני מבקשת, חבר הכנסת אחמד טיבי.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
חצוף.
<מרדכי יוגב (הבית היהודי):>
תגיד תודה שנותנים לך להופיע פה על הדוכן חופשי.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
נא להירגע. נא להירגע. בבקשה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
נותנים לי להופיע? נותנים לי להופיע?
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
חבר הכנסת מוטי יוגב.
<מרדכי יוגב (הבית היהודי):>
אתה משמיץ, מסית.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
נותנים לי להופיע?
<מרדכי יוגב (הבית היהודי):>
כל ערבי בישראל חי יותר טוב מבכל מדינה שכנה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
נותנים לי להופיע?
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
חברת הכנסת גרמן – – –
<מרדכי יוגב (הבית היהודי):>
לך לסוריה. זה המקום שלך. לך לסוריה, אחמד טיבי.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
רבותי. חבר הכנסת מוטי יוגב, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה.
<מרדכי יוגב (הבית היהודי):>
זה המקום שלך, שם מתאים לך לחיות.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
חבר הכנסת מוטי יוגב.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אני אוהב לחיות בכל מקום, אבל מה לעשות, כאן נולדתי, כאן נולדו – רבותי.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
חבר הכנסת אחמד טיבי, זמנך תם. אני מבקשת לסיים.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אני מקווה שלפחות בפעם הבאה לא תעלה על הדוכן ב-9D.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
תודה רבה, גברתי. מתוך רגש עצום של בחילה וסלידה, אני מסיים את הנאום והולך ישר לרופא הכנסת. יש לו כדורי פראמין.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
כי האיש הזה לא קיבל את הכדורים בזמן.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
חבר הכנסת אחמד טיבי, נא לסיים. תודה רבה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח. יסכם את הדיון יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן. בבקשה, אדוני.
<חיים ילין (יש עתיד):>
אני לא יודע אם אתה רוצה להתייחס עכשיו לבננות.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
מותר לי, דרך אגב, לדבר על משהו אחר, לפי מה שאני רואה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
כן, אבל אני לא קובעת לך כמה זמן יש לך.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
בסדר. לא לא לא, אל תדאגי. איפה פריג'? אה, הוא הלך? קודם כול – – –
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
מה, אתה עונה לנו?
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
לא, לא, בקיצור. קודם כול, החוק הזה מאפשר – יש שתי אופציות, בעצם, לחברי הכנסת. אופציה ראשונה, בהתאם לחוק, זה לוותר. לא הייתה קיימת אופציה כזאת, מכיוון שאם ועדת הכנסת החליטה לא לשנות את העניין הזה, אף חבר כנסת לא יכול לוותר. אופציה שנייה שעומדת בפני חברי כנסת זה לא לוותר, ולתרום. זו זכותו, דרך אגב, הוא יכול לעשות את זה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אני כאן.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
תן לי רגע. זה דבר ראשון. דבר שני, אני עוד הפעם חוזר על מה שאמרתי פעם: אנחנו לא פותרים את הבעיה, אנחנו תמיד דוחים אותה בשנה, ואנחנו צריכים לפתור את הבעיה, מכיוון שזה לא משנה מה שיטת ההצמדה, משנה מה אחוז ההצמדה. זאת אומרת, אם – לצורך הדוגמה – שינינו להצמדה, ומחר ההצמדה תהיה 8%, אז מה לעשות, יתקפו אותנו עוד פעם, הציבור הרחב. זאת אומרת, אנחנו צריכים לעשות שינוי גדול. את השינוי הזה אנחנו עושים בשני אופנים: אופן ראשון זה פה, שאנחנו בעצם מאפשרים לכל חבר כנסת לוותר, בלי שזה משפיע בגדול על כל הסבב של מי שזכאי להעלאה; דבר שני – ואנחנו עובדים על זה עכשיו – יש לנו כוונה להביא הצעת חוק שתוביל את העניין, שאנחנו נצא מהעניין של השכר. לא על עניין תנאי חברי הכנסת, אלא רק לעניין השכר, יש בעיה. אם אני מוריד את ועדת הכנסת מהעניין הזה, ועדת הכספים, יש לה סמכות. זאת אומרת, תמיד אנחנו מגיעים בפול או בסבב מסוים, שחברי הכנסת קובעים. אנחנו עובדים על זה, זה יבוא לדיון בפני חברי הכנסת. בסופו של דבר המטרה שלנו היא שחברי הכנסת יוכלו לקבל שכר סביר, הגון, על העבודה שהם עושים, והציבור צריך להבין שבסופו של דבר חברי הכנסת עושים עבודה וגם מגיע להם שכר; לא שלא מגיע בכלל.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
מישהו חושב שלחברי הכנסת לא מגיע שכר?
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
לא משנה, באופן כללי.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
מה זה קשור להצעת החוק?
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
אז אני אומר שמבחינה עניינית אנחנו נעשה את השינויים הדרושים. חכו בסבלנות. אני בכוונה יצרתי משבר, מכיוון שבסופו של דבר צריכים לסיים את העניין אחת ולתמיד, ולא כל שנה לחזור על הריטואל הזה כל הזמן מההתחלה. תודה רבה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחבר הכנסת דוד ביטן.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
חבר הכנסת ביטן, מה זה קשור להצעת החוק? מה זה קשור להצעת החוק?
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
אמרו לי לא להשיב באריכות, לא השבתי באריכות.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
אני מבקשת מחברי הכנסת לחזור למקומם. כל מי שמעוניין להצביע, בבקשה לחזור למקומו. חבר הכנסת עודה, אתה לא מתכוון להצביע? חבר הכנסת איימן עודה, אתה לא רוצה להצביע?
רבותי, הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 40) עולה עכשיו להצבעה בקריאה שנייה. נא לאשר – נא להצביע. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 8
בעד סעיף 1 – 33
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
33 בעד – חבר הכנסת אראל מרגלית מצטרף להצבעה, אפשר לרשום אותו – אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הכנסת עברה בקריאה שנייה.
אנחנו מייד עוברים להצבעה בקריאה שלישית. אני מבקשת להצביע. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 9
בעד החוק – 31
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הכנסת (תיקון מס' 40), התשע"ו–2015, נתקבל.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
31 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 40), התשע"ו–2015, אושרה בקריאה שנייה ושלישית, ואני מכריזה שהחוק הזה נכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
<הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 82), התשע"ו–2015>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/976); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 82), התשע"ו–2015, לקריאה ראשונה. תציג את החוק שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. כן, גברתי, בבקשה.
<שרת המשפטים איילת שקד:>
גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, כנסת נכבדה, אני מתכבדת להגיש את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 82), התשע"ו–2015, לקריאה ראשונה. הצעת החוק מבקשת לתקן את חוק בתי-המשפט, וכן את נוסח סדר הדין הפלילי. תכליתה של הצעת החוק היא לקבוע כי ההליכים הפליליים שיינקטו לפי החוק לקידום התחרות בענף המזון יתנהלו בבית-המשפט המחוזי בירושלים, כדי להשוות את הדין בין ההליכים הפליליים שיינקטו לפי חוק המזון לבין ההליכים הפליליים הדומים להם שננקטים לפי חוק ההגבלים העסקיים.
הצעת החוק היא צעד משלים לחקיקתו של החוק לקידום התחרות בענף המזון שנחקק בשנת 2014. לאחר השלמת החקיקה התברר כי כנגזרת מחוק המזון נדרשים שני תיקונים לשני חוקים: חוק בתי-המשפט וחוק סדר הדין הפלילי. אלה התיקונים המוצעים בהצעת החוק.
עניינו של חוק המזון בשוק המזון הוא תחרות בשוק המזון. לכן הוא חוק הגבלי באופיו. עיקרו מצוי באחריות רשות ההגבלים העסקיים. החוק מטפל בתחרות בשוק המזון בכלים זהים לאלה שבחוק ההגבלים העסקיים. לפיכך מוצע לקבוע כי ההליכים הפליליים לפי חוק המזון יידונו באופן בלעדי בבית-המשפט המחוזי בירושלים, בדיוק כמו המקבילה שלהם לפי חוק ההגבלים העסקיים.
כאמור, ההליכים הפליליים שננקטים היום מכוח חוק ההגבלים העסקיים נדונים באופן בלעדי בבית-המשפט המחוזי בירושלים, מכוח סעיף 51 לחוק בתי-המשפט, שקובע כי הסמכות העניינית לדון בהליכים הפליליים האמורים אינה נתונה לבית-משפט שלום, ולפיכך היא נתונה לבית-המשפט המחוזי. כך מתווסף סעיף 6 לחוק סדר הדין הפלילי, שקובע כי הסמכות המקומית נתונה לבית-משפט מחוזי שקבע שר המשפטים בצו. מכוח סעיף זה פורסם צו סדר הדין הפלילי. הצו קובע כי הסמכות המקומית נתונה לבית-המשפט המחוזי בירושלים.
לאישורה של הצעת החוק יש, אם כן, חשיבות רבה. נכון להיום טרם ננקטו הליכים פליליים לפי חוק המזון. זהו חוק חדש שנכנס לתוקף לא מכבר. חשיבותו לקידום התחרות בענף המזון משמעותית. הצעת החוק סוללת את הדרך לנקיטת ההליך הפלילי הראשון, לפי חוק המזון באופן הראוי. היא משווה בין ההליכים ההגבליים שבחוק המזון לבין ההליכים המוכרים, לפי חוק ההגבלים לעניין הסמכות העניינית והמקומית.
בכך מבטיחה הצעת החוק כי רשות ההגבלים העסקיים תוכל להפעיל את חוק המזון במתכונת הראויה והנכונה מעת שייפתח ההליך הפלילי הראשון לפיו.
נוכח האמור לעיל הממשלה מבקשת מהכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה, גברתי, חברת הכנסת איילת שקד. אנחנו עוברים לדוברים. חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חברת הכנסת זהבה גלאון – מוותרת; חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח; חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת. חבר הכנסת אראל מרגלית, בבקשה. עד שלוש דקות, אדוני.
<אראל מרגלית (המחנה הציוני):>
גברתי כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מי השר עכשיו?
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
איפה השר אקוניס? טוב, אני עוצרת את השעון.
<אראל מרגלית (המחנה הציוני):>
יאללה, נתחיל.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
בבקשה. עד שהשר נכנס.
<אראל מרגלית (המחנה הציוני):>
אני רציתי לדבר על מה שקורה בוועדת הכספים. שמעתי קודם את עיסאווי פריג' מדבר על זה, ואני רוצה לתמוך בחלק מהדברים שהוא אומר. רבותי, תראו, מה שקורה בימים אלה בוועדת הכספים זאת שערורייה. בניהול – בניהול. עכשיו, כל אחד מכם פה ניהל משהו בחייו. ותקציב המדינה – מה זה תקציב מדינה? זה לא רק כסף; תקציב מדינה זה תוכנית עבודה. ובעצם, שלושה שבועות אחרי שאנחנו אישרנו פה, בכנסת ישראל, תקציב שבו לכם, חברי הקואליציה, הייתה אפשרות – לכם ולשרים שלכם, כי אתם הרי מובילים את הממשלה – לקחת סדרי עדיפויות, נושא אחרי נושא, ולהוביל דברים שאתם רוצים להוביל – בחלק מהם אנחנו הסכמנו, בחלק גדול מהם לא הסכמנו, אבל סך הכול אתם בשלטון, הזכות ניתנה לכם למשול, והדרך שבה אתם יכולים למשול היא בעזרת תקציבים שנותנים לכם אפשרות לעשות פעולות באותם דברים – – –
<יואב קיש (הליכוד):>
השרה הגיעה. את יכולה להפעיל את הזמן.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
תלמד להקשיב – – –
<יואב קיש (הליכוד):>
הוא חושב – יש לי מספיק שעות שלו.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
לא. תלמד להקשיב. דברים חשובים נאמרים.
<אראל מרגלית (המחנה הציוני):>
אתה לא יודע כמה שעות שלי אתה עוד צריך כדי שתוכל להתקדם.
<יואב קיש (הליכוד):>
אה, אז אתה תלמד אותי. בסדר.
<אראל מרגלית (המחנה הציוני):>
מה זה אני אלמד אותך? אני מקווה שאתה תלמד.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – –
<אראל מרגלית (המחנה הציוני):>
עכשיו, אתם מגיעים, שלושה שבועות אחרי שאישרתם, אתם בעצמכם, תקציב. התחלתם עם 7 מיליארד של עודפים, עברתם ל-13 מיליארד, עברתם ל-17 מיליארד, ואחרי זה אתם מגיעים ל-32 מיליארד שקל של העברות תקציביות שאתם הייתם צריכים להעביר לפני שלושה שבועות, שאתם לוקחים עכשיו ועושים רה-פרצלציה, מחדש, ושמים את זה על השולחן. תגידו לי, אתם חושבים שאנחנו רפובליקת בננות?
<דוד ביטן (הליכוד):>
פריג', בלי בננות.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
הם חושבים שאנחנו רפובליקת – – –
<אראל מרגלית (המחנה הציוני):>
אתם באים ברגע האחרון, כמו גנבים בלילה, במקום לשים את הדברים על השולחן, במקום להגיד מה אתם רוצים לעשות, ומביאים תקציבים שאף אחד לא מצליח לעקוב אחריהם אחד לאחד.
אז למשל אתם לוקחים את החטיבה להתיישבות, שדרך אגב, חלק גדול מההשקעות שלה בצפון ובדרום – אנחנו בעד, אבל אתם מגדילים את התקציב שלה פי-עשרה, מ-35 מיליון ל-350 מיליון, ואתם שמים שם דברים – רק הודיני יכול לעקוב למה בדיוק הסיפור הולך. אתם מביאים – כמו שירותי דת – –
<יואב קיש (הליכוד):>
אז אתה בעד החוק או נגד החוק?
<אראל מרגלית (המחנה הציוני):>
– – שאתם מביאים את זה מ-300 מיליון ל-800 מיליון – שירותי דת. לאן זה הולך? משרד ראש הממשלה פתאום הופך לבית של 20 יזמויות חדשות שאף אחד לא מצליח לעקוב אחריהן. רבותי, אתם שרלטנים; אתם לא יודעים לנהל את המדינה הזאת, כי אתם לא יודעים לנהל את התקציב שלה. היום הייתה פה נגידת בנק ישראל ואמרה שהמשק נמצא בהאטה. היה עכשיו דוח של התאחדות התעשיינים שההשקעות הפרטיות במשק ירדו ב-11%. אין מישהו שנוהג את העגלה הכלכלית של מדינת ישראל. שר האוצר הוא שר שיכון, שר הכלכלה – גורנישט. ומי מנהל את העניינים פה? אני רוצה להבין.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
נתניהו. כול יכול.
<אראל מרגלית (המחנה הציוני):>
משרד התקשורת – אתם אמרתם שאתם רוצים לבנות מחדש את רשות השידור; אתם לוקחים את רשות השידור ולוקחים משרדים קטנים במודיעין, ומעבירים את רשות השידור הציבורי – במקום לבנות אותה מחדש בירושלים, עם 1,000 אנשי תוכן ליד שוק מחנה-יהודה – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
נא לסיים.
<אראל מרגלית (המחנה הציוני):>
– – אתם לוקחים משרד קטן במודיעין.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה.
<אראל מרגלית (המחנה הציוני):>
אתם מדברים בעד בירת ישראל, ומפקירים אותה. ממשלה? תתביישו לעצמכם, איך שאתם מנהלים מדינה, איך שאתם מנהלים תקציב.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה. תודה רבה לחבר הכנסת אראל מרגלית. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסי יונה – –
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
ויתרתי.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
– – מוותר; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חברת הכנסת עליזה לביא – –
<עליזה לביא (יש עתיד):>
מוותרת.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
– – מוותרת; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אהלן, כבוד השר.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
שר תורן.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר אקוניס, שנתת את המכה לרשות השידור וברחת – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
– – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
ארדן נתת את המכה הראשונה, אתה – עוד צ'פחה, ועכשיו ראש הממשלה עושה את הכיף שבכיף – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
בדיוק הפוך. אני הצלתי.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
היה מה שנקרא שידור ציבורי. אתה באת עם ההישג: השידור הציבורי הישראלי.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
הישראלי.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
איזה הישג. אבל מה לעשות, לא נשאר שידור ציבורי. הלך עליך, והלך עלינו, והלך על כל תושבי מדינת ישראל.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
– – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
היה היה שידור ציבורי, ובעידן שלכם, בעידן הכול-יכול ראש הממשלה, אין יותר שידור ציבורי. סתימת פיות. תקשיבו, תשמעו, ואם תרימו את הראש – נשלוף את תורת הפחד.
לשם שינוי – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
ביטלנו את האגרה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אה, שמעתי. האגרה, אני משלם אותה – אני מבקש לדייק בדברים, שהציבור ישמע. האגרה לא בוטלה, אנחנו משלמים אותה דרך רישיון הרכב.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
לא, לא, לא, לא נכון.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
מה זה "לא נכון"? 370 – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
לא נכון.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
מה זה "לא נכון"? מה, אתה בא להגיד לי?
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אתה לא מדייק, אתה לא מדייק.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
מה זה "לא נכון"? אתה ממשיך לשקר לתושבי מדינת ישראל? האגרה משולמת דרך רישיון הרכב. תגידו את האמת לציבור. די, תפסיקו. והחומה הסינית – מה-זה חומה סינית, מהשורש. איפה השר לשעבר יאיר לפיד, שחלם על חומה סינית?
אבל לשם שינוי, חברים, היום אין לחץ עלינו, חברי האופוזיציה, לקבלת קיזוז. אין. יש הכול בהסכמות, בניחותא. וזה מחזיר אותי לוועדת הכספים, הסרט הנע. איפה גפני? איפה גפני, שכל הזמן בוועדת הכספים עושה בראש "הורגים אותי"? איפה גפני? איפה מסחטת הכספים של ועדת הכספים? איפה אתם? אני רוצה לראות אתכם.
חברים, אנחנו עבדנו שעות – מאיר, תאמין לי, עשר שנים עובדים קשה, נפגשים עם אנשים כדי להגיע לכאן. ממש, עשר שנים. הגענו. ואתה הולך לוועדת הכספים, יושב שם, ואתה – בראשות גפני, וצר לי מאוד, כי אני מאוד מעריך אותו כפרלמנטר; כפרלמנטר הוא חבל על הזמן. אבל הוא מוריד את הראש, שם את היד ומצביע; שלא יראו אותו. ככה גפני מצביע: אני מתבייש, אבל מה אני אעשה? ככה, הוא שם את היד ומרים את היד, מתבייש.
אתם עושים מאתנו צחוק. עבדנו קשה בשביל להגיע ולהשפיע ולהגיד את דעתנו. הסרט הנע שהיה בוועדת הכספים היום בבוקר והבזאר הטורקי – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
נא לסיים.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – זה בושה. אתם מרוקנים את הבית הזה מתוכן. תקשיבו מה שאתם עושים – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – זה התחיל עם חבר הכנסת ביטן וממשיך.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
חבר הכנסת פריג', אני מבקשת לסיים.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
תודה לך, גברתי.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח. חברת הכנסת רויטל סויד, אחרונת הדוברים, בבקשה. שלוש דקות, גברתי.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אתמול, אחרי שהתקיימו – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
חבר הכנסת פריג', זה נורא מפריע.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
– – מעל עשר ישיבות של ועדת האיתור למינוי היועץ המשפטי לממשלה, ועדה שהייתה אמורה להמליץ על שלושה מתוך שמונה מועמדים לתפקיד היועץ המשפטי שיחליף את מר וינשטיין, שאמור לפרוש בחודש ינואר, הוציאה ועדת האיתור את החלטתה, והיא שהמועמד היחיד שמומלץ על-ידיה להתמנות ליועץ המשפטי לממשלה הוא מזכיר הממשלה אביחי מנדלבליט.
עכשיו, בתוך שמונת המועמדים המאוד-מאוד ראויים – וכולם מאוד ראויים – היו גם שתי נשים, השופטת הילה גרסטל, נשיאת בית-המשפט המחוזי מרכז לשעבר ומי שעומדת היום בראש נציבות הביקורת על הפרקליטות, וסוזי נבות, שהיא פרופסור ואחת הדמויות המוערכות ביותר בעולם המשפט. שתי הנשים האלה כל כך מוכשרות וראויות, ובכל זאת הוועדה לא מצאה לנכון, אף שהייתה לה אפשרות להמליץ על שלושה, לבחור באישה אחת כמועמדת לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. 2015, מדינת ישראל, היועץ המשפטי לממשלה – מעולם לא כיהנה אישה בתפקיד הזה. ועדת האיתור הייתה לפחות צריכה להמליץ על אחת מהן. לא כאישה – אל תבחרו בנו כי אנחנו נשים, תבחרו בנו כי אנחנו ראויות וטובות ומוצלחות. לא יכול להיות ששתיים מהמשפטניות ונשות מערכת המשפט המעולות ביותר שיש – אף אחת מהן לא יכלה להיבחר על-ידי ועדת האיתור.
אבל מי כן נבחר? ואני לא מדברת כרגע על כישוריו של מזכיר הממשלה. נבחר מי שמקורב לראש הממשלה. וזה נותן תובנה ברורה שהמשחק היה מכור. למעשה מביאים לממשלה לאישור רק מועמד אחד, והמשמעות של הבאת רק מועמד אחד, למעט בג"צים כמובן – שסנדלו את הממשלה וזה מי שייבחר. ואם כך, אנחנו נמצאים בהליך שאמור להיות הליך דמוקרטי, ובעצם יש פה פגיעה מאוד מאוד קשה בתקינות ההליך. צפוי, מאכזב ומכור מראש. תודה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. השר אקוניס ביקש להתייחס. בבקשה, כבוד השר, יש לך חמש דקות, ואז שרת המשפטים תסכם את הדיון ונצביע.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
הבטחת לשמור על העובדים, הבטחת לשמור על העובדים.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
תודה, גברתי היושבת-ראש, תודה לך על ההזדמנות להעמיד דברים על דיוקם.
חבר הכנסת פריג', אתה יודע היטב שאני קיבלתי את המשימה להצלת השידור הציבורי ב-9 ביוני 2015, כאשר תאריך היעד לסגירה מוחלטת של רשות השידור במתכונתה הנוכחית היה 30 ביוני. עכשיו, אני מבקש ממך לדעת את העובדות. אדם אחד – אחד – עמד מול מערכת אדירה, כולל בתוך הממשלה פנימה, ואני לא רוצה לפרט כרגע מי היו האנשים שהמליצו – וחבר הכנסת כבל היה אתי ביחד בתוך ההכנה, כי בסופו של דבר ועדת הכלכלה, אני מוכרח להגיד, בצעד ממלכתי וראוי, נתנה את הגיבוי, בעצם את שלושת החודשים שאפשרו להמשיך את פעילות רשות השידור ובהם להכניס את תיקוני החקיקה. אני אומר לך בצורה ברורה: בלעדי – בלעדי – ב-1 ביולי לא היה שידור ציבורי, לא בטלוויזיה ולא ברדיו, וכל עובדות ועובדי רשות השידור היו מפוטרים. זהו הדבר הראשון.
הדבר השני – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
עשית את זה בשלושה חודשים?
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אני אענה לך. הדבר השני: השידור הישראלי. לגבי שם התאגיד: בחוק הקודם, שאכן הובל על-ידי הממשל הקודמת, הוא נקרא תאגיד השידור הציבורי. נכון, אני גאה על כך שעמדתי שישונה שם התאגיד לתאגיד השידור הישראלי – כפי שמקובל בקנדה, כפי שמקובל בבריטניה, כפי שמקובל באיטליה, כפי שמקובל ביפן ובכל מדינה אחרת – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – – השידור הציבורי?
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
חכה בסבלנות, אתה ממהר לקפוץ. קודם כול, השידור הציבורי מתקיים, חי ובועט.
לגבי האגרה, אני חושב שאזרחי ישראל – וצופים בנו, שלא תהיינה אי-הבנות, ואנחנו יודעים זאת. לגבי האגרה, אתה רק אמרת חלק מהאמת. חלק מן האמת הוא שאגרת הרדיו משודרת – "משודרת", אתה רואה? – משולמת וממשיכה להיות משולמת דרך אגרת הרכב. זוהי אגרת הרדיו. ואילו אגרת הטלוויזיה, שהייתה אגרה אנכרוניסטית, ששילמת על החזקת המקלט – על המקלט שילמת, זה משהו מסוף שנות ה-60. הדבר הזה, מס מיותר של כ-400 שקלים ששולם מדי שנה בשנה על-ידי אזרחי ישראל, בטל ומבוטל רטרואקטיבית – – –
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
אבל מה קרה מאז?
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
– – – רטרואקטיבית – – –
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
אבל מה קרה?
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אני אשיב לכם.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
האגרה לא בוטלה.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אגרת הטלוויזיה בוטלה – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
מה זה אגרת הרדיו?
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
– – זהו החוק שאושר במליאת הכנסת ב-3 בספטמבר 2015.
ולסיום, גברתי, כדי שחבר הכנסת פריג' ידע את העובדות, החוק הנוכחי, כל עוד לא שונה – ואני מקווה גם שלא ישתנה בעתיד – מדבר על תחילת הפעילות, בעצם תחילת השידורים, של התאגיד הציבורי – –
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
באפריל – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
– – ב-31 במרס 2016.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
רגע, תדייק: אלה שידורי ניסיון, השר אקוניס, אלה שידורי ניסיון.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
לא שידורי ניסיון ולא נעליים.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
תדייק.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
לא, לא, ממש לא. אני מדבר על החוק כרגע, חברת הכנסת נחמיאס ורבין.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
שידורי ניסיון – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
כרגע לא שונה החוק; השידור במתכונת מלאה, לא בשידורי ניסיון. אולי אתם תחליטו לשנות אותו, אינני יודע.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
לא, אנחנו – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
שידורי ניסיון – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
כידוע לכם, ביקשתי לסיים את תפקידי כשר הממונה על רשות השידור ב-4 או ב-5 בספטמבר, ומאז אינני עוסק בזה. אבל רק לשים את העובדות, כדי שאזרחי ישראל ידעו את העובדות וגם הכנסת תדע את העובדות.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
רגע, סליחה, השר אקוניס, זה חזר אז לראש הממשלה? – – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לכבוד השר.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אכן, ראש הממשלה מחזיק – כשר התקשורת.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
– – – לוועדת הכלכלה – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
– – – הוא יכול לעשות דיון – – –
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
לא. יש לנו דיון ביום רביעי.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אה, הנה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
חברי הכנסת, אנחנו נצביע עכשיו על החוק בקריאה ראשונה. הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 82), התשע"ו–2015 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 10
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 82), התשע"ו–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
בעד – 36 חברי כנסת – חבר הכנסת יצחק כהן, סגן שר האוצר, ביקש להוסיף את ההצבעה לפרוטוקול כתומך – אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 82), התשע"ו–2015, עברה בקריאה ראשונה ועוברת לוועדת חוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
<הצעת חוק החברות (תיקון מס' 27) (ביטול האפשרות להנפיק או להקצות ניירות ערך למוכ"ז), התשע"ו–2015>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/987); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק החברות (תיקון מס' 27). שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד תציג לנו את החוק. כן, גברתי. בבקשה.
<שרת המשפטים איילת שקד:>
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק החברות (ביטול האפשרות להנפיק או להקצות ניירות ערך למוכ"ז), התשע"ו–2015, היא נדבך נוסף במאמצים להתאים את החקיקה במדינת ישראל לסטנדרטים הבין-לאומיים לגבי מניעת הלבנת הון ואיסור טרור ולגבי שקיפות וחילופי מידע לצורכי מס. הצעת החוק הוכנה בתיאום עם הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור במשרד המשפטים ועם רשות המסים.
הצעת החוק מבקשת לבטל את ההוראות בחוק החברות ופקודת החברות המאפשרות לחברות להנפיק מניות למוכ"ז וניירות ערך אחרים. מניה למוכ"ז – מוסר כתב זה – היא מניה שזהות בעליה אינה ידועה בהכרח לחברה, והחברה אינה מבצעת מעקב אחר זהות בעל המניה. המניה היא מסמך סחיר, שהעברתו היא במסירת השטר לידי הנעבר. הסחירות של מניות כאלה והקושי בזיהוי בעליהן, כלומר זיהוי בעלי המניות בחברה שהנפיקה את המניה, מעוררים קשיים באכיפת דיני המסים ובתחום הלבנת ההון. החשש הוא שמניות כאלה ישמשו להעלמת הכנסות ולהלבנת הון.
המצב המשפטי בישראל היום אינו תואם את הסטנדרטים בין-לאומיים. לפי המקובל בעולם, מדינות המאפשרות הנפקת מניות כאלה מחייבות ברישום בעלי המניות במרשם מיוחד שאינו בחברה עצמה ומאפשר לרשויות המדינה לברר את זהותם של בעלי המניות.
אלא שלפי נתוני רשם החברות, השימוש במניות למוכ"ז בישראל כיום הוא דל ביותר. בנוסף, בישראל זה שנים אסורה הנפקה של ניירות ערך למוכ"ז לציבור, וזאת מכוח חוק ניירות ערך, 1968. לכן לא מצאתי שיש הצדקה כלכלית לאפשר הנפקת מניות כאלה תוך הקמה בחוק של מנגנון רישום ופיקוח שיאפשר לרשויות המדינה לזהות את בעלי המניות.
כאמור, הצעת החוק באה לבטל את האפשרות להנפיק מניות וניירות ערך אחרים למוכ"ז.
נוכח האמור לעיל ובשל חשיבות הצעת החוק, אני מבקשת מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה לך, גברתי השרה.
<שרת המשפטים איילת שקד:>
רגע, רק עוד תוספת. לפי ההצעה, התיקון ייכנס לתוקפו בתוך שישה חודשים. לאחר שייכנס לתוקפו, האפשרות להמיר ניירות ערך למוכ"ז בניירות ערך על-שם, כפי שתיארתי, אינה מוגבלת בזמן. תודה רבה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה רבה, גברתי השרה חברת הכנסת איילת שקד. אנחנו מתחילים בדיון. זהבה גלאון – אינה נוכחת; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח; חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חבר הכנסת אראל מרגלית – – –
<אראל מרגלית (המחנה הציוני):>
מוותר.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
חבר הכנסת אראל מרגלית – מוותר; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – מוותרת; חבר הכנסת יוסי יונה – –
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
מוותר.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
– – מוותר; חבר הכנסת איציק שמולי – –
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
מוותר.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
– – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – מוותר; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חברת הכנסת רויטל סויד – –
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
מוותרת.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
– – מוותרת.
רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק החברות (תיקון מס' 27) (ביטול האפשרות להנפיק או להקצות ניירות ערך למוכ"ז), התשע"ו–2015, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 11
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק החברות (תיקון מס' 27) (ביטול האפשרות להנפיק או להקצות ניירות ערך למוכ"ז), התשע"ו–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
33 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק החברות (תיקון מס' 27) (ביטול האפשרות להנפיק או להקצות ניירות ערך למוכ"ז), התשע"ו–2015, עברה בקריאה ראשונה ועוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
חבר הכנסת איתן ברושי הצביע בטעות במקום זוהיר בהלול. נא לשנות את ההצבעה.
<קריאה:>
– – – אורן חזן – – – זה בסדר.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
תודה. רבותי, אנחנו עוברים לסעיף האחרון של היום: הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 42) (שקיפות בעבודת שדלנים), התשע"ו–2015, לקריאה ראשונה. יציג את החוק חבר הכנסת דוד ביטן.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
– – –
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
– – – דיברתי אתך.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
– – – מה זה משנה? – – –
<קריאה:>
– – – את הדף המקורי – – –
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
לא, לא חילקו את זה. אנחנו לא יכולים. לא – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אני לא ראיתי את זה. לא ראינו את זה.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
אנחנו לא יודעים על מה מצביעים.
<חיים ילין (יש עתיד):>
דוד, בדף – – – אתה מופיע.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
דוד, זה – אי-אפשר.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
יום אחר. נו, יאללה.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
על מה? על מה?
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
יום אחר.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
– – – אי-אפשר ככה.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
מה?
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
אחרי הטענות של האופוזיציה – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
אין טענות.
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
על כך שלא קיבלו את הסעיף בזמן.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר טלי פלוסקוב:>
רבותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י' בטבת התשע"ו, 22 בדצמבר 2015, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 18:58.>