דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוב' י"א
ישיבה ע"ט
הישיבה השבעים-ותשע של הכנסת העשרים
יום שלישי, י' בטבת התשע"ו (22 בדצמבר 2015)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3
נאומים בני דקה 4
איימן עודה (הרשימה המשותפת): 4
יעל גרמן (יש עתיד): 4
עודד פורר (ישראל ביתנו): 5
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 6
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 6
ענת ברקו (הליכוד): 7
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 10
מיקי לוי (יש עתיד): 11
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 12
יוסי יונה (המחנה הציוני): 12
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 14
רויטל סויד (המחנה הציוני): 15
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 16
עליזה לביא (יש עתיד): 17
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 18
מירב בן ארי (כולנו): 19
נחמן שי (המחנה הציוני): 20
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 21
חיים ילין (יש עתיד): 21
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 22
דוד ביטן (הליכוד): 23
דב חנין (הרשימה המשותפת): 24
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 24
דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 25
הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 42) (שקיפות בעבודת שדלנים), התשע"ו–2015 28
דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 28
דב חנין (הרשימה המשותפת): 29
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 30
עיסאווי פריג' (מרצ): 31
רויטל סויד (המחנה הציוני): 35
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 36
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 37
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 41
מירב בן ארי (כולנו): 42
יוסי יונה (המחנה הציוני): 46
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום י' בטבת התשע"ו, 22 בדצמבר 2015. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל (תיקון מס' 2), התשע"ו–2015, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה.
תשובת שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים חבר הכנסת יובל שטייניץ על מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעה של חברי הכנסת מיקי לוי ואורי מקלב בנושא: הטיפול בנפגעי הגז בשכונת גילה; ותשובת שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן על מסקנות הוועדה לזכויות הילד בעקבות דיון מהיר בהצעה של חברות הכנסת שלי יחימוביץ ומיכל רוזין בנושא: פגיעה בפרטיותם של קטינים בעקבות הרפורמה בבריאות הנפש. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אנחנו נצביע לצורך ההרשמה. אני מפעיל את ההצבעה. בבקשה. אני אפתח עם חבר הכנסת איימן עודה, שביקש מאוד יפה להשתתף בנאומים בני דקה, אז נאפשר לו. אחריו – חברת הכנסת יעל גרמן. בבקשה, אדוני.
<איימן עודה (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום ביקרתי יחד עם חברי אחמד טיבי ואוסאמה סעדי בכפר הפלסטיני ביתילו, אחרי שקבוצת "תג מחיר" ניסו לשרוף בית והשליכו רימוני גז לחדרו של קטין – מה זה "קטין", זה תינוק בן שנתיים, כַּרם – והוא פשוט מאוד רק בנס לא נחנק מהגז.
אני כבר שבועיים, יחד עם חברי, מנסה להחזיר גופות של צעירים פלסטינים שנמצאים במקררים פה בישראל, ואני מנסה לחשוב על הסיפור של אנטיגונה, שהפרה את צו המלך בשביל לקבור את אחיה, כי זה רגש אנושי, ערכי, אלמנטרי ביותר. ואני חושב, מה הקשר: הקשר – שכל הפשעים הללו הם הבנים הלגיטימיים של הכיבוש הארור הזה; הכיבוש פוגע בעיקר בעם הפלסטיני, אבל אין ספק שהוא משחית את החברה הישראלית כולה. והגיע הזמן שניאבק, ערבים עם כוחות שלום יהודיים, ביתר שאת, ברחובות ובכל מקום, נגד הכיבוש הארור הזה. תודה.
<ענת ברקו (הליכוד):>
נגד הטרור. ומה עם הטרור? ומה עם הטרור?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
ששש. תודה לחבר הכנסת איימן עודה. חברת הכנסת יעל גרמן, ואחריה – חבר הכנסת עודד פורר.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, השר, אם יש – אני לא רואה – חברי וחברותי – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
יש, יש שר, רק לפרוטוקול.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
אוקיי, אז כבוד השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, היום נודע לנו שכנראה לפני כמה ימים, אולי כמה שבועות, ה-FDA האמריקני אישר קבלת תרומות דם מהומוסקסואלים – מה שלא היה נהוג בעבר. אומנם הם צריכים להצהיר שהם לא קיימו יחסי מין במשך שנה, אבל יש בכך התקדמות אדירה; התקדמות שאנחנו רואים, דרך אגב, בכל העולם.
אצלנו – זאת לא הפעם הראשונה שאני עומדת כאן ומספרת שיש ועדה לבחינת תרומות דם – היא סיימה את עבודתה לפני יותר משמונה חודשים. המסקנות שלה נמצאות במשרד הבריאות, והן מתייחסות גם למה שנקרא MSM, זאת אומרת להומוסקסואלים, אבל הן מתייחסות – לא פחות חשוב – גם לתרומת הדם של אתיופים. צריך לקחת את המסקנות האלה וליישם אותן; לקדם גם את המעמד של ההומוסקסואלים, וגם, ואולי אפילו בעיקר, סוף-סוף להפסיק את האפליה הפסולה של האתיופים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת עודד פורר, ואחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי הכנסת, אתמול התבשרנו שמחר ככל הנראה המשק הולך לשביתה כללית – אם לא יגיעו להסכמות בין המגזר הציבורי להסתדרות. אבל אני הייתי רוצה לשאול, גם את ראשי ההסתדרות וגם את ראשי האוצר, האם כשהם מנהלים את המשא-ומתן הזה – שייגמר בדקה התשעים או שייגמר אחרי יום או יומיים של שביתה – מה יעלה בגורלם של העצמאים? מה יעלה בגורלם של העסקים הקטנים, שהולכים להיפגע אנושות מהשביתה הזאת? הם לא יכולים לקחת את יום החופש שייקח מי שהילדים שלו לא ילכו לבתי-הספר, כי בתי-הספר יהיו בשביתה; הם יצטרכו או להיות עם הילדים בעבודה, או פשוט לסגור את העסק. וכשלא תגיע הסחורה מהנמל כי הנמל בשביתה, או כשלא יעבירו להם את הכסף שהם צריכים לקבל מרשויות המדינה כי רשויות המדינה בשביתה, הם לא יוכלו להגיד: אנחנו בשביתה.
אז ציבור העצמאים והעסקים הקטנים, שלא יכול לצאת לשביתה, צריך שהבית הזה והמדינה הזאת ידאגו לו – גם בדמי אבטלה, גם בזכויות סוציאליות שוות וגם ביכולת להתפרנס בכבוד, ושכל חקיקת חוקי העבודה לא תבוא ישירות על גבם של העצמאים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת פורר. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.
<יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, היום התקיים בוועדת החינוך דיון סוער סביב השינויים שמשרד החינוך מבקש להכניס לספר האזרחות, ורואים שם מגמה מאוד ברורה של הכתבה של נרטיב חד-צדדי, נרטיב של הרוב היהודי, הייתי אומר גם הציוני-הדתי, בלי שום מעורבות, לא משמעותית ולא כלום, של אנשי מקצוע מהחברה הערבית. לכן, אנחנו ברשימה המשותפת נפגשנו עם מנכ"לית משרד החינוך ואמרנו במפורש שהמורים לאזרחות בחברה הערבית פשוט אינם יכולים ללמד ספר שכל כך מתנגש עם הערכים שלהם, עם הנרטיב שלהם, עם ההיסטוריה שלהם, ולכן ביקשנו להקפיא את הוצאת הספר הזה ולערב אנשי מקצוע מהחברה הערבית בכתיבת החומרים החדשים ובהתאמתם באופן מהותי לבתי-הספר הערביים. אנחנו גם אמרנו שעד שזה יקרה, המורים הללו לא יכולים להשתמש בספר הזה, וגם שיש לנו מספיק אנשי מקצוע, אקדמאים וחוקרים, שיכולים לכתוב מאטריה באזרחות שתתאים גם לתלמידים הערבים, אבל, אגב, גם לתלמידים היהודים. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ואחריה – חברת הכנסת ענת ברקו.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר אתכם על אסונות מיותרים. יש חייל ששוכב במצב פיזי מאוד מאוד מאוד קשה – שמעתי מוות מוחי, אני לא יודעת – בגלל אלרגיה בצבא; הוא אלרגי לאגוזים. הצבא עושה את מה שהוא צריך במובן הזה שהוא מקים ועדת חקירה.
אתמול, לצערי, לא נתקבלה שאילתה דחופה שביקשתי בנושא של אלרגיות. בחורה הזמינה לפני שלושה חודשים המבורגר במשלוח, ביקשה לוודא שאין בו רכיב אלרגי – גם היא אלרגית לאגוזים – קיבלה את ההמבורגר הביתה, ושומו שמים: כמעט מתה. אימא שלה פשוט אחות וידעה להשתמש ב"אפיפן"; כל הרופאים שנמצאים במליאה, ויש כאן לפחות שניים שאני רואה, יודעים על מה אני מדברת.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
– – –
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
אנחנו צריכים להבין שמדינת ישראל חייבת לעבור איזשהו שינוי. יש הרבה יותר ילדים ומבוגרים אלרגיים.
היום בוועדה לזכויות הילד עסקנו בנושא של חומרים משמרים במזון. אבל אני אומרת לכם, בנושא של האלרגנים אנחנו חייבים לעשות איזושהי דרך. אני פניתי לשר יעקב ליצמן, אנחנו מנסים למצוא דרך לסמן את האלרגנים בצורה טובה יותר. אבל אנחנו צריכים להבין שהאלרגנים נמצאים היום בכל מקום, וזה פשוט אסון עצוב ומיותר, שהכנסת חייבת להידרש לו.
אגב, היום אמר רופא בוועדה לזכויות הילד שעקב זה שאנחנו נחשפים פחות לכל מיני מוצרים שבעבר נחשפנו להם, ואנחנו כאילו בסביבה יותר סטרילית, יש יותר אלרגיות.
בסופו של דבר, את הילד, את המשפחה, את החייל, את מי שנפגע מאלרגיה בשל סימון לא נכון או מכיוון שאמרו לו שהרכיב האלרגי הזה לא נמצא, זה לא באמת מעניין, ואנחנו מוכרחים לעשות משהו בעניין. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חברת הכנסת ענת ברקו – בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
<ענת ברקו (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, אני ממשיכה בסדרתי על אודות השקרים הפלסטיניים. הנאום יוקדש ל"ישו היה פלסטיני".
זוכרים את סאיב עריקאת מהפרק הקודם בסדרה? ובכן, מסתבר שהוא לא היה רק נצר של כנענים, כפי שהוא טען בהזדמנויות שונות, הוא כנראה גם היה אחד משליחיו של ישו. על-פי עריקאת, ישו הוא בעצם השהיד הפלסטיני הראשון. למי שלא ידע – אני חוזרת שוב, השהיד הפלסטיני הראשון. כך אמר בריש גלי ב-2012 בטלוויזיה הפלסטינית.
אז רגע, אותו עריקאת הוא כנעני או נוצרי? אין בעיה עקרונית – אפשר גם וגם? שימו לב למה שנכתב ב-2013 ב"אל-חיאת אל-ג'דידה", שהוא כידוע היומון הרשמי של הרשות הפלסטינית: ישו עליו השלום הוא כנעני פלסטיני. אתם רואים? עריקאת יכול להיות גם כנעני וגם נוצרי במקביל.
אבל רגע, המונח פלסטין הופיע לראשונה בהיסטוריה כאשר הרומאים שינו את שמו של מחוז יהודה ל"סיריה פלשתינה" כעונש ליהודים לאחר מרד בר-כוכבא, דהיינו יותר מ-130 שנה לאחר הולדת ישו. האם יכול להיות שישו היה פלסטיני והוא בכלל לא ידע שהוא כזה? אבל רגע, יש לי עוד שאלה: לא היו בארץ אז גם יהודים?
נחזור ל"אל-חיאת אל-ג'דידה", שוב, מ-2013: קימתו לתחייה – של ישו, כמובן – שלושה ימים לאחר שנצלב משקפת את הנרטיב הפלסטיני – שוב – שנאבק עם היהדות, עם הציונות, עם הקולוניאליזם ועם בעלי ההון המערביים שמתיימרים – וזה בגוף – להשתייך לנצרות.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
– – –
<ענת ברקו (הליכוד):>
זאת אומרת, יש שאומרים שהפלסטינים בכלל שמים עצמם כצלובים, הנוצרים האמיתיים, בניגוד לאלו המתיימרים להשתייך לנצרות.
אבל מהי באמת זיקתם לנצרות לפי יחסם אל הנוצרים? לא משהו. קחו למשל את בית-לחם ואת בית-ג'אלה, יישובים נוצריים שלמעשה כמעט רוקנו מיושביהם המקוריים עקב התנכלויות אלימות כלפיהם, בעיקר – גם על רקע דתי, אבל גם על דברים אחרים, שקצרה היריעה מלפרט.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<ענת ברקו (הליכוד):>
חברות וחברים – אני מסיימת, אדוני היושב-ראש – העובדות הן פשוטות וברורות: הנצרות יצאה מהיהדות, וצירוף המילים ישו ופלסטיני אינו אפשרי, והוא בכלל אינו אפשרי מבחינה כרונולוגית היסטורית, אבל פעם אחר פעם הפלסטינים מוכיחים לנו שכשמנסים בכוח לייצר זהות מומצאת אך ורק כדי לנגח אותנו, את הזהות האותנטית שלנו, העובדות לא משתנות.
ומה שנותר לי הוא לברך את הקהילה הנוצרית בארץ, ובמיוחד את חיילי צה"ל הנוצרים, בברכת חג מולד שמח, עיד אלמילאד סעיד.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת ברקו. חבר הכנסת מסעוד גנאים.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
– – – לא רצח את ישו, לא – – – ולא העם ולא הדת שלו.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
לא רצח אותו.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
גם היהודים לא.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
– – –
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
לפי המקורות שלכם השתתפתם. שיתפתם פעולה עם הריגתו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כן, אני חשבתי שתתייחסו לעניין של הבתולות שישו קיבל או לא קיבל, אם היה שהיד. אבל – – –
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
נו, מה לעשות אם חברת הכנסת ברקו עשתה הרצאה היסטורית-דתית-פוליטית.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חבר הכנסת מסעוד גנאים, דקה לרשותך.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראש הארגון הגזעני להב"ה, בנצי גופשטיין, כתב מאמר באחד האתרים ושם כינה את הנוצרים והכנסייה הנוצרית "מוצצי דם", וקרא להילחם בהם ולמנוע – – –
<קריאה:>
– – –
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
ערפדים. כן, מוצצי דם. העיקר – הוא קרא למנוע את חופש הפעולה שלהם, הטקסים הדתיים שלהם. המאמר כולו נוטף שנאה וגזענות והוא קריאה ברורה לאלימות ולרצח.
גופשטיין הוא פאשיסט וגזען שמקומו מאחורי סורגים, ולא במפתיע קמנו הבוקר לעוד טרור ופשע גזעני המכונה "תג מחיר", בכפר ביתילו ליד רמאללה. שם נכתבו כתובות גזעניות והושלכו רימוני גז על בית שבו ישנו שני הורים ובנם התינוק, בן תשעה חודשים, ובנס הם לא נשרפו.
כאשר נותנים לטרוריסט כמו גופשטיין ללכת חופשי, ולא תופסים את הפושעים ששרפו את משפחת דוואבשה, כנראה אנחנו עוד נראה מעשי טרוריזם כמו שקרה בביתילו. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת מיקי לוי – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני שר האוצר, זה שבועיים אני יושב בוועדת הכספים – חודשיים, סליחה – שותף להעברה של מיליארדים מצד אל צד. חלקם תקציבים ראויים, חלקם תקציבים הזויים, כמו 9 מיליון שקלים לשימור הטבע ביהודה ושומרון, הסעות, ועוד כל מיני תקציבים של מרעין בישין.
אני מודה שאני כועס; רק לפני כשלושה חודשים ביקשתי העברה לנושא מאוד מאוד חשוב, של אימהות חד-הוריות, ורק הסכום הזה, מ-32 מיליארד שקלים שעברו מצד אל צד – ומדובר בסדר גודל של 80 מיליון שקלים, מענק עבודה לאימהות חד-הוריות – לא נמצא.
טרם ההליכה לבחירות קידמנו, שר האוצר לפיד ואנוכי, הצעת חוק ממשלתית, מ/887, להרחבת מספר הזכאויות לקבלת המענק. החלטנו להנמיך את רצפת השכר המזכה בקבלת המענק מ-2,000 שקלים ל-1,200 שקלים, ולהעלות את התקרה המזכה ל-10,800. מענק העבודה, הידוע בשם מס הכנסה שלילי, הוא כלי אמיתי ויעיל מאין כמוהו לשיפור מעמדן הכלכלי של משפחות חד-הוריות ואימהות חד-הוריות בכלל. הוא אחד הכלים הכי אפקטיביים שלנו לתמרוץ יציאה לעבודה והגדלת היקף אחוזי המשרה ומעבר למשרות משתלמות יותר – גם של מי שמבקש להגדיל את הכנסתו ומוכן לעבוד עבודה נוספת.
לפני כמה חודשים הבטיחו לי שר האוצר כחלון וראש אגף התקציבים שיימצאו 60–80 מיליון שקלים עד סוף 2015 למטרה כל כך חשובה וצודקת זו, שמטפלת באחת האוכלוסיות החלשות ביותר במשק, אבל הבטחות לחוד ומציאות לחוד – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – חיכיתי וחיכיתי – אני מסיים, אדוני – רצתי אחרי נציגי האוצר, ובינתיים הכסף לא נמצא.
אדוני השר כחלון, אין יותר חברתי מהבקשה הכל-כך אלמנטרית וצודקת הזאת. אני פונה אליך בבקשה להיות הוגן ולעמוד בסיכומים בינינו למצוא את הכסף. לא נותר לי, אדוני, אלא להתבייש בשמך, אדוני שר האוצר.
אני, אדוני היושב-ראש, אחזור על הנאום הזה בכל הזדמנות, בכל פעם שאעלה לדוכן, בכל פעם שאהיה ניצב לפני המיקרופונים האלה, עד שזה יתוקן. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת יוסי יונה.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
כבוד השר, לפני כמה ימים ביקרתי, ולא בפעם הראשונה, את חבר המפלגה הקומוניסטית שלנו, החבר יואל טנדלר, והפעם הזאת ביקרתי אותו עקב יום הולדתו ה-99. חבר מפלגה משנת 1943, בן-אדם אמיץ, שוחר שלום, צלול. ישבנו, דיברנו הרבה. בצל המצב הקיים – והוא נאבק למען שלום שנים ארוכות – בצל ההסתה נגד נשיא המדינה, בצל האווירה שנמשכת, האי-שלום, הוא מאמין שאכן אפשר אחרת; חבר צלול לחלוטין, שכל חייו נתן למען מטרה נשגבת – מטרת השלום והדו-קיום. הוא מציע, אמר לי: תמסור מסר לחברים, לחברי הכנסת שעדיין לא מאמינים שאפשר אחרת. הוא היה בביקור אצל רופא, במקרה, ב"שערי צדק", בשבוע שעבר. יש שם חרדים, חילונים – יהודים בכל המצבים, ערבים ויהודים שמדברים יחד. לכן, המסר שלו הוא שאכן חייבים חשיבה אחרת, כמו שהוא חשב.
אני מאחל לו חיים ארוכים באיכות חיים טובה. באמת, הוא אדם שפתח לנו את הדרך של המאבק הצודק והנכון לשלום. אני מקווה שבדרכו נמשיך עד שאכן ישרור שלום צודק.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת יוסי יונה, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר כמה מילים על המאבק של ההסתדרות מול האוצר. העובדה שאנחנו צריכים לשים למול עינינו היא שאחת הבעיות המרכזיות של המשק הישראלי היא פערי השכר האדירים, שאין להם אח ורע בעולם המערבי. אכן, אף אחד לא רוצה שביתה; אף אחד לא רוצה לשבות, והשביתה יכולה להיות בעייתית, אבל אנחנו צריכים להבין ששביתות הן הנשק האחרון שבידי העובדים כדי להבטיח את תנאי השכר שלהם.
רבים מהעובדים במגזר הציבורי, כשליש לערך, מקבלים השלמת הכנסה – דברים שהם לחלוטין לא הגיוניים. מדובר גם במספר עצום של עובדים במגזר הציבורי, כמיליון איש, שהם בעצם השדרה שנותנת לאזרחי ישראל את השירותים. לכן, לא יעלה על הדעת שחלק ניכר מהאנשים האלה זקוקים להשלמת הכנסה.
המאבק של ההסתדרות בתחום הזה הוא צודק, המאבק הוא מוסרי. אני מקווה שלקראת הערב יגיעו להסכמות, אבל זה יהיה תלוי גם בעמדתו – ואני מקווה שתהיה נדיבה – של האוצר, כדי להגיע להסכמים שיקלו ולו במעט על העובד במגזר הציבורי בחברה הישראלית. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
מירב, זו הבעיה. זה הגימיק.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
ההסתדרות מוכנה לשכר דיפרנציאלי.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
יוסי יונה וחברת הכנסת מירב בן ארי, נו.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
עד שיש לנו מיקרופון.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
את המיקרופון לא עוזבים, את אומרת. אחריו – חברת הכנסת רויטל סויד.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. האירועים של הטרור רק מתגברים. המקרה בכפר ביתילו היום ברמאללה, על הבוקר, הלילה – ניסו לרצוח משפחה שלמה, הורים ותינוק, בדומה לרצח הטרוריסטי שהיה בכפר דומא. הפעם זה גז. היו יכולים גם לזרוק חומר דליק וגם לשרוף את המשפחה. הממשלה – אפילו את הגינוי המינימלי לא שמענו; להכריז על החברות האלה, הטרוריסטים האלה, כטרוריסטים, כארגוני טרור – עוד לא שמענו.
נוסף על כך, ראינו את המתנחלת, שהיא כנראה בחזית של אותם ארגונים – מה היא עשתה לגברת שבאה מחו"ל, תומכת שלום. כנראה מי שתומך שלום הוא אויב. זה – 1.
2. העברות הכספים השערורייתיות. לא מספיק החטיבה להתיישבות – מעבירים עוד 70 מיליון שקל לרשויות של הכיבוש בשטחים הכבושים. במגזר הערבי 38 רשויות מקומיות בתוכניות הבראה; אף רשות אחת בשטחים הכבושים היא לא בתוכנית הבראה. מגיעים ליישובים הערביים כ-500 מיליון שקל בשנה רק לתיקון העיוות בנוסחה של מענקי האיזון. את זה הם לא מקבלים.
ו-3. השנה אנחנו את רואים בתאונות הדרכים ממוצע של הרוג אחד בכל יום. מתחילת השנה עד אתמול היו 345 הרוגים, שזה גידול של יותר מ-10%. בכל יום יש בממוצע שלושה פצועים. על הממשלה לתקצב הקמת צמתים מרומזרים או כיכרות תנועה כדי לנסות לפתור את הבעיה הזאת, במיוחד שאנחנו רואים שיותר מ-40% מהנפגעים, מההרוגים, הם ערבים, וזה מדבר גם על התשתיות במגזר, על כך שכל הזמן מפלים אותם.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת רויטל סויד. אחריה – חבר הכנסת אוסאמה סעדי.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להקריא את דבריה של אורלי גבישי סוטו, יושבת-ראש האגודה הקהילתית בחניתה, שפנתה אלי וכתבה כך: הלילה – והכוונה לליל יום ראשון – שלוש הבנות שלי, ליה, שירה ושני, בנות תשע, שש ושנה וחצי, ישנו בממ"ד בביתנו שבקיבוץ חניתה. הטרוריסטים בלבנון לא שמעו על המתווה החדש להקלות המס. הם לא יודעים שיישוב נחשב פריפריאלי אם מבנה המועצה האזורית שאליה הוא שייך רחוק מספיק מתל-אביב. הם מתעקשים לכוון לעבר יישובים "לא פריפריאליים", לפי המתווה החדש. גם לבנות שלי קשה לי להסביר שכאן לא פריפריה: הן שומעות את המבוגרים סביבן מדברים על המתווה החדש, אך הן גם שמעו את האזעקות, את השריקות מעל ראשן, את הנפילות, ובעת כתיבת שורות אלו הן שומעות את רעש המטוסים החגים מעל ראשיהן.
ואיך בעצם אפשר להסביר את העיוות הזה? מה ההיגיון בהגדרת הפריפריה לעניין הטבות המס לפי מקום המועצה האזורית ולא לפי מרחק היישוב הרלוונטי מהגבול? איך קרה שיישוב עם חומת מגן נגד ירי נשק קל על האוטובוס הצהוב של ילדיו מקבל פחות מיישוב שכלל לא נמצא על קו הגבול? הרי האיום הביטחוני עלינו אינו פחות מהאיום על יישובי הגדר בגליל העליון או על היישובים השכנים שלנו במעלה-יוסף. ובכל זאת – הטבות המס פחותות, ולא בגלל מצב סוציו-אקונומי, כי אם בגלל הנתון הרנדומלי וחסר החשיבות של מקום המועצה האזורית.
כך הדבר גם בנוגע ליישובי גדר נוספים בגליל המערבי; ראש-הנקרה, אדמית, עראמשה, אילון ובצת. יישובים אלו, כמו חניתה, נפגעו פגיעה אנושה במתווה החדש, אשר הפחית את הטבות המס לתושביהם. הערב קיבלנו תזכורת לכך ש"חיזבאללה" עוד לא קיבל לידיו את העדכון במפה המעוותת שקבעה ועדת הכספים.
אני חוששת; אני חוששת קודם כול כאם לבנותי, ונוסף על כך – כיו"ר האגודה הקהילתית בחניתה. אם רצינו למשוך אוכלוסייה חדשה וחזקה, הרי שעכשיו עדיף לאוכלוסייה כזאת לעבור למקום קרוב יותר למרכז, שאין בו סיכון ביטחוני כמו בחניתה וכמו ביתר היישובים בגליל המערבי. אני חוששת שאלו המסוגלים לכך מתושבי חניתה ושאר יישובי הגדר בגליל המערבי יקומו ויעזבו. תושבים אלו לקחו משכנתאות והתחייבויות על סמך הטבות מסוימות שניתנו להם אך צומצמו כעת באופן משמעותי, בלי לקבוע אפילו הוראת שעה להסתגלות.
ואם לרגע שכחנו, שב המצב הביטחוני והזכיר לנו היכן אנו גרים: בטווח הצלפים של "חיזבאללה". נדמה שפה שכחו אותנו, אבל נסראללה לא שכח. היישובים שלנו מממנים מכיסם מאות אלפי שקלים בשנה – בגין הוצאות ביטחון, אחזקת גדר, תאורת ביטחון, ציוד לכיתת כוננות ועוד, ומי יממן זאת כעת, כאשר הכנסת התושבים נפגעה באופן מהותי?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
עוד לא מאוחר לתקן את העוול שנתתם לו יד. עדיין אפשר לקבוע הוראת שעה או ליזום הצעת מחליטים שתמנע את הפגיעה ביישובי הגדר בגליל המערבי.
הלילה הבנות שלי ישנו בממ"ד. אני מקווה שבמהרה הן יחזרו לחדרן, ושמקבלי ההחלטות – הכוונה אלינו, כאן בכנסת – יחזרו להיגיון ולהבנה המינימלית הנדרשת, שחניתה ושאר היישובים הם יישובי גדר.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת אוסאמה סעדי. אחריו – חברת הכנסת עליזה לביא.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני זמן קצר ביקרתי יחד עם חברי ד"ר אחמד טיבי ואיימן עודה בכפר ביתילו, והיינו עדים למחזה נורא בבית של משפחת א-נג'אר; נכנסנו לבית, ולאותו חדר – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, אמרת שזרקו שני רימוני עשן – – –
<קריאה:>
– – –
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
וגז.
<קריאה:>
– – –
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
רק גז. חבר הכנסת מיקי לוי, אם היית נכנס לחדר, היית – מבטיח לך: גם עכשיו, אחרי 16 שעות, ואנחנו היינו שם אחרי 12 שעות, לא היינו יכולים, אדוני היושב-ראש, להיות בחדר אפילו חצי דקה, חצי דקה. אז אני היה לי המזל לחבק את התינוק כרם א-נג'אר, להבדיל מהתינוק עלי דוואבשה, שלא התמזל מזלו והוא נשרף חי, כאשר אנחנו באותו יום קוראים על הצהרותיו הגזעניות של גופשטיין, שאומר שהנוצרים הם ערפדים מוצצי דם וצריך לסלק אותם מהארץ.
אז במקום שממשלת ישראל תילחם בכנופיות האלה, בחבורות הטרוריסטים האלה, ותוציא אותן מחוץ לחוק, כמו ארגון להב"ה, ו"תג מחיר", אנחנו היינו עדים היום – שוועדת החוקה כופפה את הממשלה, על-ידי חבר הכנסת סמוטריץ, ובמקום לייבש את מפעל ההתנחלויות, הזרימה לו וממשיכה להזרים לו מאות מיליונים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
(אומר בערבית: תהיה בריא, כרם, ואלוהים יכול לכל בני העוולה.)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. חברת הכנסת עליזה לביא. אחריה – חבר הכנסת אחמד טיבי.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברותי, חברי, חברי הכנסת, היום התקיים בוועדת החינוך דיון על לימודי האזרחות במדינת ישראל, דיון סוער. רבים מחברי הבית היו בדיון הזה, ובצדק.
אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולומר כאן, במליאה, שמקצוע האזרחות חייב להיות מקצוע זהב במדינת ישראל. מחקר באוניברסיטה העברית – ישב היום הפרופסור שגם הנחה אבל גם מתעסק בנושא – מלמד שיש קורלציה ברורה בין שר החינוך, אופיו, תפקודו, השייכות האידיאולוגית-פוליטית שלו, לבין תוכן הלימודים בקדנציה שהוא שר החינוך. אסור שזה יימשך. אסור שזה יקרה.
הוויכוח על תוצר שיצא עכשיו לגיטימי, אפשר לבוא ולהתווכח, אבל בואו נעלה קומה בדיון, ובואו ננתק לחלוטין את התוצרים, ואת דרך הבחינה של האזרחות והקניית הידע, בכל מנעד בתי-הספר – הממלכתיים, הממלכתיים-דתיים, המגזריים – איך מלמדים ואיך צריך ללמד אזרחות במדינת ישראל זו לא סוגיה פוליטית. ואנחנו צריכים לבוא ולראות מה עושים.
שימו לב, ארבע פעמים בשנה – השנה האחרונה – יצאו הנחיות אחרות ממשרד החינוך למורים לאזרחות: איך מלמדים, מה מלמדים, מהו המחוון, כלומר המושגים והפרשנות של המושגים הללו. איך אפשר בכלל לתדרך את המורים, לעשות להם ימי השתלמות וימי עיון? מה קורה לתלמידים, לילדים שלנו? הבת שלי נבחנת עוד מעט באזרחות – כל הזמן משנים, כל הזמן. אם תענה ככה, זה לא מה שהתכוונו, ואם הפרשנות ככה, זה לא מה – כן.
אנחנו יכולים להמשיך ולהתווכח על כן, על לא, על ספר שבכלל לא קראנו – וזה היה היום עיקר הוויכוח. אבל, אדוני היושב-ראש, תפקידנו הוא לפקח, ואם מחקרים מלמדים אותנו על קשר ברור בין תוכן של מקצוע לבין שר החינוך שמשמש באותה תקופה, התפקיד שלנו לראות איך מלמדים בצורה מקצועית, להגדיר את מקצוע האזרחות כמקצוע זהב, ולראות איך בונים בצורה חכמה את המקצוע הזה, על כל היחידות שלו, לטובתנו ולטובת אזרחי המחר. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. חבר הכנסת אחמד טיבי. אחריו – חברת הכנסת מירב בן ארי.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אנחנו בדיוק חוזרים, חברי איימן עודה ואוסאמה סעדי, מביתילו, היישוב שכמעט היה בו פשע שדומה לפשע שבו נשרפה משפחת דוואבשה. בנס ניצלה משפחת א-נג'אר, וכרם נשאר בחיים, שלא כמו הילד השהיד עלי דוואבשה.
זה הזמן וזה המקום שאירח לפני כמה שבועות בבניין הזה את האיש הנורא בנצי גופשטיין, שלאחרונה, מלבד מעשים אלימים ועידוד לטרור, הוא גם משמיע דברי נאצה גזעניים, נוראים, בלתי סובלניים, נגד נוצרים הפעם, כאשר הוא מתאר את הנוצרים כערפדים מוצצי דם שצריך לסלק אותם מהארץ – מארצם, מארצנו.
זה הזמן לומר לאיש הזה, בערבית, מה שאמר אל-אימאם א-שאפעי: (אומר בערבית: התרחק מהבוּר הכסיל, הפוסל במומו האוויל, והרי גם נהר פרת לא יינזק אם יחצהו אחד הכלבים ביום מן הימים.)
גופשטיין הזה, אחד מסמלי הגזענות הנוראה ששוטפת את הארץ הזאת, חלק מתרבות הזבל הגזעני, מיץ הזבל של הגזענות, שמסתובב חופשי, עושה כאוות נפשו, גם משתמש באלימות, גם מפיץ את תורתו, ולאחרונה התבשרנו כי סוגרים נגדו כנראה תיק, על-ידי היועץ המשפטי לממשלה.
הנוצרים הם לא רק בני המקום, הם בעלי המקום, כפי שאנחנו כולנו בעלי המקום. אחרי 45–47 שנים, מזדמן השנה, בעוד כמה ימים, שתאריך הולדת הנביא מוחמד עליו השלום ומילאד אל-סייד אל-מסיח – והולדת האדון המשיח – באים באותו יום. (אומר בערבית: ציטוט מהבשורה על-פי לוקס, פרק ב', פסוק 14: "כבוד לאלוהים במרומים, ובארץ שלום על בני-אדם אשר אותם רצה".)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חברת הכנסת מירב בן ארי, ואחריה – חבר הכנסת נחמן שי.
<מירב בן ארי (כולנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה, אני רוצה דווקא לדבר גם על השביתה שמתוכננת למחר, על הפרצוף המכוער של השביתה הזאת, ובעצם, מה שאנחנו מבינים מהשביתה, שיושב-ראש ההסתדרות, ניסנקורן, לא ממש מעניינים אותו העובדים החלשים. ומי שזה כן מעניין אותו, באופן מוזר, זה משרד האוצר, שבכלל אחראי לקופה הציבורית. איך נוצר מצב שמשרד האוצר מעוניין בהעלאת השכר, אבל לאותם עובדים שהם באמת בעלי השכר הנמוך, ודווקא יושב-ראש ההסתדרות, מר ניסנקורן, מגן שכולם יקבלו?
ואני שואלת אתכם – הרי כולנו קראנו בעיתון, ראינו את פערי השכר, ראינו את אותו נתב בנמל חיפה שמקבל 70,000 שקל, את הרופא מקופת-חולים כללית שיושב בפריפריה ומקבל 127,000 שקל בחודש, ועדיין זה לא מפריע לניסנקורן לבקש כסף לכולם, ולהתנגד להצעת האוצר, שמוכן לתת את הכסף, אבל בהחלט רק למי שצריך.
ואני שואלת למה, בעצם; מה גורם ליושב-ראש ההסתדרות להתנגד. והתשובה היא ברורה: הרי מי שמוריד את השלטר על מדינת ישראל אלו ועדי העובדים. ובסופו של דבר ועד העובדים מחליט, ויורה למשק עצמו ברגל.
ואני רוצה לומר לכם משהו, בעיקר לחברי הכנסת החברתיים, ושמעתי גם את חבר הכנסת יוסי יונה: מי שהוא באמת חבר כנסת חברתי חייב לעמוד פה וחייב לתקוף את השביתה המיותרת הזאת ולומר: כן תוספת של כסף, אבל לא לכולם, אלא רק למי שצריך. גם הח"כים החברתיים צריכים להבין את זה, וגם יושב-ראש ההסתדרות ניסנקורן. ואני מאוד מאוד מקווה שהשביתה המיותרת והפראית הזאת תימנע, כי בסופו של דבר היא תפגע רק באזרחים החלשים של מדינת ישראל. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת בן ארי. חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להודות ל-27 חברי כנסת שבאו למפגש השדולה, שדולת הכנסת לחיזוק העולם היהודי. הכנסת הזאת צריכה, חייבת, להתחבר גם לשורשים היהודיים שלנו, בלי לפגוע, חלילה, בחברינו הלא-יהודים שחברים בבית הזה. וזה היה מפגש חשוב מאוד, מפני שהוא לימד עד כמה ההזדהות היא גדולה ועד כמה היא מחייבת.
אנחנו נמצאים עכשיו בפרדיגמה חדשה, לדעתי, ביחסי מדינת ישראל עם העולם היהודי, פרדיגמה שבה מדינת ישראל לא רק מקבלת, אלא גם נותנת. לדעתי היא צריכה לתת הרבה יותר ממה שהיא נותנת, ויש לה גם מה להציע; לא רק מפני שהיא הקהילה היהודית הגדולה ביותר בעולם היום, אלא מפני שיש לה מחויבות לאותן קהילות שבמשך שנים ארוכות, מאות שנים, אפשר לומר, ובעיקר במאה האחרונה, נתנו ונתנו ונתנו, כדי להעמיד את מדינת ישראל על הרגליים.
לכן, את המסר הזה אני חושב שאנחנו צריכים להמשיך לטפח בשדולה. אנחנו גם השקנו היום תוכנית, מתוך השדולה, של אימוץ חיילים בודדים שבאו לארץ; המשפחות שלהם נשארו שם, באשר הן, בכל מיני מדינות, הם באו לארץ ועושים פה שירות צבאי, רבים מהם רוצים להיקלט גם בחברה הישראלית. כל אחד מאתנו אמור לאמץ אחד מהם ולתת לו את תנאי הקליטה הנוחים ביותר – את הבית, את הלב שלנו – כדי שהוא או היא ירגישו פה בנוח. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת חיים ילין.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
תודה, אדוני, חברי וחברותי, היום, עשרה בטבת, מציין את תחילת המצור על ירושלים, וכעבור שנה וחצי – חורבן בית-המקדש הראשון והגלות שהעם היהודי הלך אליה. ביום הזה, בשנת 1950, שנתיים אחרי קום המדינה, מדינת ישראל החליטה גם לציין את יום הקדיש הכללי, יום שבו אנחנו זוכרים את כל נרצחי השואה שיום הירצחם אינו ידוע.
ביום הזה קיימנו דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שהוביל חבר הכנסת שמולי והצטרפו אליו חברי כנסת רבים, בנושא הסכנה של סגירת בתי-תמחוי של ניצולי השואה. אז שמענו גם ממנכ"ל משרד ראש הממשלה וגם ממנכ"ל משרד הרווחה, מייד בפתיחת הדיון, שלא ייסגרו בתי-התמחוי שנותנים הזנה לניצולי השואה. יחד עם זאת, אני חושבת שהמצב של ניצולי השואה במדינת ישראל חייב לעלות לדיון מהותי בכנסת, בוועדות ובממשלה. המציאות שבה עשרות אלפי ניצולי השואה ממשיכים לחיות מתחת לקו העוני, המציאות שבה עדיין מדינת ישראל לא מכירה בניצולי השואה שעלו ארצה אחרי 1953, ובעיקר – המציאות שהטיפול בניצולי השואה לא נתון כולו תחת גוף אחד, היא מציאות שגורמת נזק בל ישוער לניצולי השואה, שמספרם הולך ומתמעט וחייהם הולכים ומסתיימים.
אני קוראת מכאן, מה שקראנו גם בכנסת הקודמת, להחיל תחת משרד אחד – אני מציעה את משרד הרווחה, הוא המקום הטבעי – במקום אחד, לאסוף את כל הארגונים ואת כל המקומות שמטפלים בניצולי השואה, להביא את כל הזכויות שלהם אל המשרד הזה, ובמקום הזה לשנות את התפיסה: לדבר על כך שמדינת ישראל חייבת לניצולי השואה האלה חיים של כבוד במעט השנים שנותרו ולמעט ניצולי השואה שעוד נמצאים אתנו. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. חבר הכנסת חיים ילין – בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.
<חיים ילין (יש עתיד):>
כבוד היושב-ראש, תודה רבה שנתת לי לדבר אפילו שאיחרתי. תראו, אני לא יודע איפה עובר הגבול בין ביקורת לבין הסתה. אני חושב שהגבול בין ביקורת להסתה עובר במה שאנחנו שומעים וברגישות האנושית שלנו. אבל היום היה ויכוח בלתי רגיל בין אנשים שבאים ומתלהמים, או מבקרים – נקרא לזה ככה – מבקרים את השב"כ, לבין אלה שתומכים בעבודה שלהם – – –
<קריאה:>
– – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
רגע, שנייה, שנייה, תן לי. – – – לבין מי שיוצא בעד ותומך בעבודה.
צריך לדעת שלמטבע יש שני צדדים. יש טרור, אותי לא מעניין מאיפה הוא בא. זה טרור. את זה כולנו צריכים להבין. אני מצפה מאוד שאנחנו נגנה את הטרור הפלסטיני – גם מי שמייצג חלק מהאוכלוסייה הזאת, וגם – כשיש טרור מהיהודים – גם מי שמייצג את האוכלוסייה. קראתי אתמול – נורא התרגשתי – מכתב של אנשים שמזוהים עם הימין, שמוקיעים את אותם עשבים שוטים שיש שם ושחוקרים אותם. זה כבר לא עשבים שוטים, תסלח לי, זה בסוף יהיה יער, ואת זה אנחנו צריכים למנוע. העם הזה כבר למוד ניסיון של מלחמות, כדאי שכולנו נבין את זה. נורא קשה להביא את האמירות שאני אומר. זה לא שייך לימין ולא שייך לשמאל, זה שייך רק לדבר אחד: אנחנו רוצים עם חזק, רוצים לחיות במקום שיש בו ביטחון ויש בו אחדות. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת חיים ילין. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן; בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת דוד ביטן.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
אני הגעתי קצת באיחור למליאה, כי בדיוק קיימנו דיון בשדולה למאבק בגזענות. בעיני זה היה דיון מרתק. ייחדנו את זה במיוחד לגזענות במקומות העבודה. את האמת, תוך כדי דיון מישהו העלה את הנושא של האמירה – אני לא רוצה להגיד האומללה, אלא אמירה פאשיסטית גזענית של גופשטיין. בעצם, כשאומרים "נוצרים ערפדים מוצצי דם", אני צריכה ללכת הביתה ולהסתכל מסביבי ולבדוק את בני המשפחה שלי, כנראה, או אולי – אני לא יודעת, אולי זה לא חל – מישהו שאל אם מתכוונים גם לנוצרים הבריטים, לנוצרים האמריקנים, בני-הברית של מדינת ישראל.
אני חושבת שהגיע הזמן לשים קץ לאמירות כאלה, והגיע הזמן גם לשים קץ להסתה הפרועה הזאת, שבן-אדם כזה יכול להתבטא במדינה הזאת בצורה חופשית, להיות מוזמן לכנסת, יוכל להסית איך שהוא רוצה, אם זה נגד פלסטינים, אם זה נגד הערבים, ועכשיו נגד נוצרים; הגיע לאן שהוא יכול להגיע ולהסית.
ואני לא רואה, ואני מתפלאת: רק אתמול, כשהעלינו את הצעת האי-אמון, ודיברתי על ההסתה, ודיברתי על האחריות של הממשלה להסתה הזאת, השר שענה לי ענה כאילו הטענות שלנו הזויות, כאילו אנחנו לא יודעים על מה אנחנו מדברים. אם אנחנו לא יודעים על מה אנחנו מדברים, ואם הממשלה לא עומדת מאחורי ההסתה הזאת, ואם כל מה ששמענו כהסתה מעל הדוכן הזה היה רק פרי של החלום שלנו ושל ההזיות שלנו, כאוכלוסייה ערבית וכנציגי הציבור הערבי, אז אני מבקשת שייעשו צעדים שיאמתו שהממשלה הזאת, על כל שריה, לא עומדת מאחורי הסתה מסוג זה.
ואם הם לא יודעים מה לעשות, אני יכולה בשנייה לתת כמה הצעות שיכולות לאושש באמת: קודם כול, להורות על פתיחת חקירה נגד גופשטיין – אפשר לעשות את זה? אפשר לעשות את זה; להוציא ולהקיא מתוך האוכלוסייה היהודית, האזרחים היהודים, את כל המסיתים האלה; אפשר להזרים כספים – במקום לארגונים כאלה – לנציבות לשוויון הזדמנויות, שהיא גוף ממשלתי, לא גוף שלי ולא של הרשימה המשותפת. ואם ירצו, יש לי עוד רשימה של הצעות שאפשר לעשות, אבל שיפסיקו להגיד שאין אחריות של הממשלה להסתה. בזמנים כאלה, מי ששותק – תומך בהסתה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת דוד ביטן – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן, ואחריו – אחרון הדוברים להיום, חבר הכנסת דב חנין, ואז נעבור לחקיקה. בבקשה.
<דוד ביטן (הליכוד):>
אני פונה גם לשר האוצר וגם ליושב-ראש ההסתדרות: תחסכו מאתנו את המאבק הזה. ברור שמגיעה תוספת לשכירים, וברור שלא מגיע כל מה שמבקשים. כל שלוש שנים אנחנו עוברים את זה מחדש, כל אחד עושה מלחמה, הציבור נפגע בשביתות, ובסופו של דבר מגיעים להסכם שהיה אפשר להגיע אליו מראש. אז שכל צד יפסיק עם המשחקים, ישבו ויסיימו את זה כמו שזה צריך להיראות ולהיעשות. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דוד ביטן. חבר הכנסת שטרן – איננו. אם כן, חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אחרון הנואמים בנאומים בני דקה.
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
– – –
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אכן, רוח רעה, של הסתה ושל השתקה, נושבת בארץ – ברשתות החברתיות, בתקשורת הציבורית, וגם במערכות הציבוריות. דוגמה אחרונה: הדברים מגיעים לאוניברסיטאות. פרופסור חנוך שינמן מאוניברסיטת בר-אילן, כך אנחנו קוראים, מתחיל נגדו הליך פיטורים, כי בזמן מלחמת הקיץ האחרון הוא הביע דאגה לנפגעי שני הצדדים. אנחנו כולנו צריכים להביע דאגה ממצב כזה.
דיברו פה על האדון גופשטיין, אבל בואו נדבר על ערוץ 20 – ערוץ, אדוני השר לשירותי דת, שנושא יום-יום לשווא ולרעה את שם המורשת היהודית. אני לא יודע איזה מין ערוץ מורשת זה, שמשתלח בנשיא המדינה ובאנשים אחרים שדעותיהם רחוקות מדעותיו.
נגד הרוח הרעה הזאת צריך להתייצב, ונגד הרוח הרעה הזאת התייצבו אלפים במוצאי השבת האחרונה בתל-אביב בהפגנה מאוד מרשימה שיזמו תנועות "עומדים ביחד" ו"שלום עכשיו", ארגוני זכויות אדם, והמסר של ההפגנה הזאת היה שההסתה מתחילה בספסלי הממשלה. זה לא מקרי שהממשלה מובילה את מסע ההסתה הזה – מובילה אותו במישרין או בעקיפין, דרך כל מיני ערוצים כמו ערוץ 20; אותה ממשלה שאחראית לדוח העוני המזעזע ולמתווה הגז השערורייתי, אותה ממשלה שמובילה אותנו למבוי סתום בכל התחומים, מנסה לשכנע אותנו שהבעיה היא "שוברים שתיקה". אז לא נשמור שתיקה. להפך, אנחנו נשבור את השתיקה ונמשיך לדבר על הממשלה ועל כישלונותיה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. עד כאן נאומים בני דקה.
<הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו מזמינים את יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן להציג את הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 42) (שקיפות בעבודת שדלנים), התשע"ו–2015, לקריאה ראשונה, מטעם ועדת הכנסת. יש ודאי רשימת דוברים בהצעה הזאת. כן כן.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – –
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
פריג', אתה לא תוקף אותי היום, מה?
<חיים ילין (יש עתיד):>
אל תדאג, אנחנו אתך.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
לא, לא. מה עם פריג'? חשוב לי פריג'.
<חיים ילין (יש עתיד):>
גם הוא יהיה אתך.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
קודם כול, יש לי גם הודעה. האם בסוף או בהתחלה?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אתה יכול להתחיל, אדוני, בהודעה מטעם ועדת הכנסת, ואז נעבור להצעת החוק.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
אתמול אמרת לי בסוף.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מנסה להיות מקורי אתך בכל פעם, לבדוק את הערנות שלך.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
הוא לא יכול עליך.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
גם אני לא יכול עליו. זה הדדי. ועדת הכנסת קבעה – אפילו שהוא לא אישר לי איזו אגודת ידידות. אנחנו עוד במשא-ומתן על זה.
<חיים ילין (יש עתיד):>
על קובה?
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
על קובה.
<חיים ילין (יש עתיד):>
אתה לא מבין שלא תהיה בחיים תמונה של פידל קסטרו וצ'ה גווארה עם בנימין נתניהו – – –
<קריאות:>
– – –
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
אנחנו לא רוצים שיהיו דיונים, אתם רוצים שיהיה יושב-ראש אגודת הידידות.
<חיים ילין (יש עתיד):>
אבל זה לא עובד.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
הוא קוסם. למה? הוא קוסם.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
אל תדאג, אנחנו מצאנו פתרון. הוא אמר לי: תביא הזמנה מהפרלמנט הקובני. עכשיו אנחנו מטפלים בזה. ברגע שאני מביא לו – נגמר הסיפור. הוא לא יכול לחזור בו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חבר הכנסת דוד ביטן, ביקשתי ממנו על המקום את המתכון של "קובה ליברה". הוא לא ידע, אז אמרתי: אתה לא כשיר לעמוד בראש האגודה, ובזה זה נגמר.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
אבל הוא ביקש מהיושב-ראש הנוסף.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
עד כאן הצעת הצחוק. נא לעבור להודעה ולהצעת החוק.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
ועדת הכנסת קבעה כי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בהצעות לסדר-היום של חברי הכנסת יוסי יונה, דב חנין וסופה לנדבר בנושא: הכרזת ההסתדרות על סכסוך עבודה במגזר הציבורי.
<הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 42) (שקיפות בעבודת שדלנים), התשע"ו–2015>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/608); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
לגבי התיקון לחוק: אנחנו מתכבדים להציג לקריאה ראשונה את הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 42) (שקיפות בעבודת שדלנים), מטעם ועדת הכנסת.
ההצעה נועדה לקבוע כי שדלן הנוכח בישיבת ועדה של הכנסת, בין שהיא מתקיימת במשכן הכנסת ובין מחוץ למשכן – היום זה רק בתוך המשכן, דרך אגב, אז הוספנו מחוץ למשכן – יהיה חייב להירשם בפרוטוקול הישיבה, בציון שמו ופרטי הלקוח שהוא מייצג בישיבה. כמו כן יהיה עליו לציין פרטי לקוחות נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם. התוספת הזאת היא לפי בקשה של חבר הכנסת רוזנטל.
מה שצריך להבין, שהשדלנים נכנסים ויוצאים כל הזמן, באמצע הישיבות, והם לא נרשמים, וגם אם מנהל הוועדה מעביר דף וולונטרי לרישום, לא חובה להירשם. אנחנו רוצים שיירשם בפרוטוקול מי מהם נוכח, באיזה עניין, באיזה נושא ואת מי הוא מייצג, כדי שיהיו לזה סימוכין ושקיפות בפרוטוקול הישיבה.
נוסף על כך, מוצע לתקן את ההוראה העוסקת באיסורים החלים על שתדלנים בכנסת – אני לא מבין עד עכשיו למה לא מוסיפים תי"ו לנושא הזה, אבל בסדר. כיום החוק קובע שאיסורים אלה, כגון איסור טובת הנאה או הטעיה, יחולו גם ביחסיהם של השדלנים עם יועצים פרלמנטריים ועובדי הכנסת; מוצע להוסיף גם את עובדי הסיעות בכנסת.
תיקון נוסף בהקשר זה קשור לוועדה שחברים בה יושב-ראש הכנסת ושניים מסגניו, והיא מוסמכת כיום לשלול משדלן שהפר הוראה מהוראות החוק את ההיתר לפעול כשדלן, או לאסור את כניסתו לכנסת. אנחנו מציעים גם להוסיף שלילה על-תנאי.
תיקון אחרון קשור להרחבת האיסורים החלים על שדלנים; בנוסח שלפניכם מוצע לקבוע איסור רחב – איסור לפגוע, בפעילותם כשדלנים, בכבוד הכנסת. יכול להיות שבעת ההכנה לקריאה שנייה ושלישית נכניס איזה שינוי, קצת נאזן את הסעיף הזה, אבל כרגע זה הנוסח שמוצע.
כמובן היו עוד הצעות לשינויים כאלה ואחרים. מה שביקשתי מהחברים, שלקראת הדיון בוועדה לקראת קריאה שנייה ושלישית נדון בכל הבקשות ונשתדל להיענות לבקשות, אם הן נכונות וסבירות.
אני מבקש מהמליאה לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה, ולהחזיר אותה לוועדת הכנסת לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
כל מה שאנחנו רוצים זה להרחיב את השקיפות, וגם לאפשר לוועדה שאחראית לזה – הוספנו את הנושא של פגיעה בכבוד הכנסת, כדי שיהיה אפשר להעניש גם במצב הזה; יש גם מצבים כאלה, והיום הם לא חלק מהחוק. תודה רבה.
<היו"ר נורית קורן:>
תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן. אנחנו עוברים לדיון. הדוברים הם איתן ברושי – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
טוב שיש אחד – – –
<היו"ר נורית קורן:>
בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
גברתי היושבת-ראש, תודה לך, אדוני השר, מכובדי יושב-ראש ועדת הכנסת, עמיתי חברי הכנסת, אני מברך על ההצעה שהביא חבר הכנסת ביטן בשם ועדת הכנסת. אנחנו, עמיתי חברי הכנסת, מתמודדים עם בעיה קשה, שעדיין לא מצאנו לה את הפתרונות המספקים. סוגיית השדלנים למיניהם והיכולת שלהם להשפיע ולהיות מעורבים בעבודת הפרלמנט, בעבודת הכנסת, היא סוגיה מטרידה; היא מטרידה את הציבור, היא מטרידה אותנו – ומטרידה בצדק.
אדוני יושב-ראש הוועדה, זה איננו הניסיון הראשון לייצר פתרון בתחום הזה. נמצאת אתנו חברת הכנסת יחימוביץ, שבזמנו, יחד עם מי שהיה חבר כנסת ואחר כך שר, גדעון סער, הובילה מאמץ להסדרה רוחבית של הבעייתיות שבתחום השדלנים. לא רצו לאסור שדלנות, אבל ניסו להכניס את המערכת הזאת למסגרת יותר הדוקה ויותר ברורה, ובעיקר – יותר שקופה. הניסיון הזה זכה בהחלט להצלחה חלקית, ועבר גם חוק בכנסת, ששינה את הכללים, אבל לכולנו ברור שלא פתרנו את הבעיה, כי כולנו רואים את המציאות היומיומית בכנסת, ואנחנו מוטרדים ממנה מאוד.
לכן, אני מאוד מברך על הצעת החוק הזאת. אני אומר שמאוד חשוב, בהמשך החקיקה – ואת זה נעשה בוודאי בעבודה בוועדה – לבצע את ההבחנות הנכונות, שישמרו על האינטרס הציבורי מפני אלה שצריך להישמר מפניהם, אבל עדיין יאפשרו לכנסת להתנהל כבית פתוח לנציגים של ארגונים, התארגנויות, קבוצות אזרחים וכדומה. אנחנו חייבים לבצע את ההבחנה החדה בין שדלנים ושתדלנים שבאים מטעם גורמים עסקיים ומנסים לקדם את האינטרסים העסקיים שלהם לבין אנשים שמייצגים אינטרסים ציבוריים – מימין, משמאל, מצפון ומדרום – שהבית הזה הוא ביתם. זו ההבחנה המסובכת והקשה שנצטרך לעשות יחד, אני מקווה שנעשה אותה, ונעשה אותה מהר, ונקדם עוד יותר את ההתמודדות עם הסוגיה הזאת, שהיא אכן סוגיה מאוד מטרידה. תודה.
<היו"ר נורית קורן:>
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. אני סוגרת את רשימת הדוברים. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג; חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.
<מירב בן ארי (כולנו):>
היא מוותרת. היא פה.
<היו"ר נורית קורן:>
מוותרת? אוקיי. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה. שלוש דקות.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
אני רוצה לברך את חבר הכנסת דוד ביטן, שהעלה את הנושא הזה בוועדת הכנסת, ולברך על העבודה שנעשתה כאן בכנסות קודמות בנושא השתדלנות. מיקי רוזנטל ואני מנסים – אנחנו לא אוהבים את המילה שדלן, אנחנו מעדיפים שתדלן או שדולן.
אבל אחד הדברים שאמרתי בוועדת הכנסת, בדיון שהיה לנו לפני כמה שבועות, זה שאנחנו, כחברי כנסת, צריכים לבדוק את עצמנו. כלומר, אם אנחנו מרגישים מאוד מאוד נדחקים אל הפינה, קודם כול הבעיה היא בנו. צריך להגיד את האמת. אנחנו, בסופו של דבר, חייבים להיות עצמאיים מדעת. באמת באמת להיות עצמאיים, באמת באמת לגשת לנושאים, גם אם ניגשים אלינו – ואני אמרתי, אני לא מפחדת משדלנים, אני לא מפחדת מהם. מפחד מהם רק מי שחושב שהוא יכול להיות מושפע בצורה בלתי נאותה, שפוגעת באינטרס הציבורי, ואת זה כמובן אף אחד מאתנו אינו רוצה.
צריך להגיד, הוקם כאן לאחרונה "לובי 99", לובי של הציבור עבור הציבור, ועדיין אני אומרת – לא כל שדולן שמסתובב כאן בבית אוטומטית רוצה את רעת הציבור. יש לו אינטרסים, והאינטרסים צריכים להיות שקופים, זה ברור ומובן מאליו, ועל כן אני מברכת על העבודה.
כן צריך לומר, ועלה בצדק במהלך הדיונים בוועדת הכנסת: העובדה שיש שדולנים-שתדלנים-שדלנים בבית הזה, שאינם מתויגים כשדלנים, וזאת בעיה שעדיין לא נדרשנו לה, במובן הזה שעדיין לא הצענו לה פתרון – זה, בעיני, צריך להיות הרבה יותר מטריד. אני אף פעם לא מפחדת – ואני אמרתי את העניין הזה, את הדבר הזה, לחברת הכנסת יעל גרמן בדיון בוועדת הכנסת – אני אף פעם לא מפחדת ממה שאני יודעת, אני תמיד מפחדת מהאינטרס שאינני יודעת מהו. אם אני יודעת מה האינטרס, ואני יודעת מה עומד מאחורי בן-אדם, מה הוא מייצג, אני לא חוששת; אני חוששת רק מהאינטרסים שאינני יודעת מה הם. ועם האינטרסים האלה הרבה יותר קשה לגשת אלינו אם אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים ואם אנחנו עצמאיים, ואני רוצה להניח שיושבי הבית הזה הם אנשים עצמאיים, אינם נבערים מדעת, ויודעים לקבל החלטות עצמאיות כשרק האינטרס הציבורי מנחה אותם.
לעניין הזה צריך לומר – הוועדה הציבורית לבחינת שכר חברי הכנסת, שאתמול דיברתי בשבח עבודתה בנושא השכר, לטעמי קיבלה החלטה לא נכונה בנושא העוזר השלישי. אני חושבת שחשוב וכדאי שלחברי הכנסת יהיה עוזר מקצועי נוסף, שיוכל לסייע להם בעבודת הבית, שהיא עבודה מרובה – עבודה פרלמנטרית חשובה ומרובה. אני חושבת שזה יכול לסייע למי מאתנו, או לפחות למי שלא נמצא פה וחושש מכך שחברי הכנסת אינם עצמאיים. אני חושבת שאנחנו מסוגלים להיות עצמאיים. מי שאיננו מסוגל להיות עצמאי בדעתו ובעמדתו, מקומו איננו במשכן הזה. תודה רבה.
<היו"ר נורית קורן:>
תודה. תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת יצחק הרצוג – אינו נוכח; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, שלא מאשר לי הצעות בוועדת השרים לענייני חקיקה, ומשאיר אותי שבוי בידי היהדות – אפילו לשחק בשבת אתה לא נותן לי. אפילו את זה כפית עלי.
<השר לשירותי דת דוד אזולאי:>
לך אני נותן בשבת – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אתה תקבל את כללי היהדות – –
<השר לשירותי דת דוד אזולאי:>
שבת תקבל מה שאתה רוצה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – זו מדינת הרוב, המדינה היהודית. זה מה שיש, זה מה שאתה אומר לי. אבל אתה יודע מה? אני סולח לך, כי אין לך תעוזה לעשות אחרת.
חברים, אנחנו מדברים על חוק שאנחנו קוראים לו בשפה היומית – גם חבר הכנסת ביטן מדבר בטלפון, חופשי.
<היו"ר נורית קורן:>
חבר הכנסת דוד ביטן, זה – – –
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
ראש עיריית ראשון, מה אני אעשה?
<קריאות:>
– – –
<היו"ר נורית קורן:>
חבר הכנסת דוד ביטן, אנחנו צריכים – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
הבוס, הבוס לשעבר. אנחנו לא בתקופת פריימריז עכשיו. זה בסדר.
<קריאה:>
– – –
<קריאה:>
מסור לו ד"ש.
<קריאה:>
הוא ממפלגת העבודה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אז עכשיו ראש העיר בראשון זכה לדקת מסך, זה בסדר.
<חיים ילין (יש עתיד):>
אבל לפחות הוא מספיק שקוף להגיד עם מי הוא – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
לא לא, הוא – חבר הכנסת ביטן – דורס, בולדוזר, לא עושה חשבון. מביא הצעות חוק על שמאל ועל ימין, וזה מה שיש.
<מירב בן ארי (כולנו):>
יש ספר חוקים על-שם דוד ביטן.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
בולדוזר. איש ליכוד, מותר.
<היו"ר נורית קורן:>
חבר הכנסת – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
כן. חברים, אני אתחיל מהסוף – –
<קריאות:>
– – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – אני מצביע בעד החוק. בסדר? למה? מטעמי שקיפות, כי שקיפות זה דגל. אצלנו במרצ, אנחנו מתגאים בשקיפות, בניגוד לאחרים. אנחנו עם השקיפות. אבל עכשיו אני רוצה לדבר על הצד השני. אני לא פוחד מלוביסטים, ואוהב לשבת אתם. אני אגיד לכם מה הולך בתוכי. אני לא פוחד מלוביסטים. הם צריכים לפחד ממני. אני לוקח מה שטוב לי – אני שומע מהם, הם מסבירים. ואללה, כל אחד חושב את עצמו הדוקטור, יפה, אבל אני נבחר ציבור, ויש לי ראש למיין ולעשות את הדברים בכיוון הנכון. במקום שאתה תתאמץ, אתה שומע השקפות, אתה שומע חוות דעת. אני חושב שלהגיע למצב שאנחנו דוחפים את החקיקה לכל פינה, זה מפגין חולשה, ולא עוצמה. אנחנו חברי כנסת, יש לנו ראש, צריכים להפגין את העוצמה, איך אנחנו מסוגלים להבדיל בין מתאים ללא מתאים. בזה שאנחנו מביאים את זה למצב של חקיקה, אני חושב שאנחנו משדרים חולשה. סוגיות כאלה צריכות לבוא על פתרונן בין כותלי הכנסת, דרך יושב-ראש הכנסת.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
כתוב בחוק – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
בסדר, אני אומר את דעתי. אני חושב שזה משדר חולשה, ולא עוצמה.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
ולכן אני חייב לתקן את החוק. אין – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
עכשיו, הדבר השני שרציתי להגיד, חברים: לכל דבר יש חסרונות ויש יתרונות, תלוי מאיזו זווית אתה מסתכל על זה. בואו ניקח את היתרונות בלוביסטים ובכל האסטרטגים שבאים – ניקח את היתרונות, נעצים אותם, כדי שנעצים את עצמנו, ולא לפחד מזה. להגיד את זה בקול רם. אבל שקיפות זה דבר טוב, ותמשיכו להיות שקופים, בסדר? לא רק בולדוזרים. תודה.
<היו"ר נורית קורן:>
תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
– – – מצרף אותך לש"ס.
<השר לשירותי דת דוד אזולאי:>
צרף אותו, והוא יוכל לחלל שבת, לא תהיה לו בעיה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – –
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אתמול בערב פורסם ששופט המעצרים בפרשיית דומא נתון להסתה, ולכן יש שמירה על ביתו והוא מאובטח. איזה המשך ישיר להסתה נגד השופט פוגלמן ולאבטחה שהוא נדרש לה לאחר שדחה, בדיוק, אבל בדיוק, בשלושה ימים את הדיון על הריסת בתי המחבלים. ומה אנחנו בעצם רואים? חתירה תחת שלטון החוק; מנסים להלך אימים על שופטים במדינת ישראל. אתם מבינים מה קורה? מה שרוצים בעצם לעשות זה לקחת שופט שהפסיקה שלו לא מוצאת חן בעיני קבוצות מסוימות באוכלוסייה, ואז להלך עליו אימים, אולי הוא ישנה. כשהוא יצטרך לשבת ולחשוב מה קורה אם הוא מאריך מעצר או לא מאריך מעצר, אם הוא דוחה בשלושה ימים או לא דוחה בשלושה ימים את הפסיקה שלו, הוא יחשוש, הוא יפחד. וזה בדיוק מה שקורה במדינה שחותרים תחת אושיות הדמוקרטיה שלה, וזה מסוכן.
עכשיו אנחנו רואים גם התקפה רצינית מאוד על השב"כ. ואני אומרת דבר פשוט: חברים, כשאנחנו מפרקים פצצות מתקתקות, לא שואלים אותן: אתן מדברות עברית, או אתן מדברות ערבית? כשאנחנו מפרקים פצצות מתקתקות, לא שואלים אותן: במי אתן מאמינות – באללה או בקדוש-ברוך-הוא? כשאנחנו מפרקים פצצות מתקתקות, אנחנו רוצים לשמור על מדינת ישראל, וצריך לפרק אותן בנחישות ובמהירות.
וכל מי שיורד היום על השב"כ – איפה הייתם לפני 18 שנה, כשהיה פסק-הדין בבג"ץ המפורסם של ברק, שאפשר משפטית לעשות בדיוק את מה שעושה היום השב"כ? גם לי כואב, כואב מאוד, על כל נחקר, בטח אם הוא קטין, שעובר חוויות קשות, גם אם הן במסגרת החוק, וגם אם הן במסגרת המשפט, וגם בפיקוח של בית-משפט – ומה לנו אם הוא יהודי או ערבי – זה קשה. וכמו שלא זעקנו כל 18 השנים האלה, לא נזעק את זה גם עכשיו. ומה שאנחנו עושים עכשיו זה – אנחנו גורמים לכך שלא יהיה אף אחד שיערער על היסודות של מדינת ישראל ויפגע בביטחון של מדינת ישראל. והחטיבה היהודית בשב"כ – לצערי הרב, בכאב גדול אני אומרת – היא מחויבת המציאות.
אז בואו ניקח את ההסתה נגד השופטים, ואת ההסתה ואת האיומים על חייהם; ובואו ניקח את הניסיון לקעקע את הנכונות, את הנחיצות של החטיבה היהודית בשב"כ ושל השב"כ כולו, ולא משנה נגד מי הוא פועל; ובואו נחבר את הכול להסתה שיש במדינת ישראל נגד נשיא מדינת ישראל, והיום גם נגד שר הביטחון – ונבין שהגענו למצב שאנחנו חייבים לשמור מפני חברה אלימה ומסיתה, ואנחנו חייבים להגן על הדמוקרטיה ועל הביטחון במדינת ישראל. תודה.
<היו"ר נורית קורן:>
תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה.
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן, אני מברכת אותך על החוק הזה. הוא חוק חשוב, והוא באמת, באופן מוזר, החוק הראשון שנחקק בעניין הלוביסטים מאז אותו חוק שחוקקנו חבר הכנסת והשר לשעבר גדעון סער ואנוכי, שטיפל בסוגיה הכאובה והבעייתית הזאת. ואני מקווה שזאת רק תחילתה של הדרך, כי יש לנו עוד עבודה רבה לעשות.
בבסיס סוגיית הלוביסטים חוסר שוויון מאוד מאוד מאוד עמוק, כי בבית הזה אנחנו אמורים לייצג את הציבור הרחב – זה שאין לו פה, זה שאין לו גישה, זה שחי את חייו הרגילים. הרי הגעה לכנסת זה דבר שלא מתרחש בכלל בחייהם של רוב בני-האדם אפילו פעם אחת, וגם אם הם אוזרים עוז ולוקחים לידיהם איזו יוזמה חברתית, או שיש להם איזה קשר והם מצליחים להגיע לכנסת – זה כרוך בכל כך הרבה מאמץ, ובאישורים מיוחדים, ובאובדן יום עבודה. והנה, יש קומץ, מתי מעט, של אנשים מאוד מאוד חזקים ומאוד מאוד עשירים, שפשוט יכולים לרכוש לעצמם אנשים שיבואו בשמם כל יום, כל בוקר, אל הכנסת, וייהנו מנגישות מוחלטת של הכנסת, של המכשירים שבידי הכנסת, של חברי הכנסת כמובן, של ועדות הכנסת. והדבר הזה לא הגיוני, כי אותם אנשים וחברות שיכולים להרשות לעצמם להיות מיוצגים בידי לוביסטים הם באמת מאוד מאוד מעטים, וממילא מאוד חזקים. לכן, גם השליטה והתיווך בידע שחברי הכנסת מקבלים מידי לוביסטים, גם זה הופך את העניין ללא הגיוני בעליל; קולו של הרוב הגדול לא נשמע, וקולם של המעטים והחזקים נשמע ברמה. זו המהות של הלוביסטים.
התפקיד שלנו הוא לייצר איזשהו איזון הגיוני בין הצרכים, האידיאולוגיות והאינטרסים של הציבור הרחב ובין אותם אנשים שממילא יש להם כוח עצום ונגישות גבוהה – הכול כמובן במגבלות: בלי לפגוע בחופש העיסוק, בלי לפגוע בזכות, בעצם התיאורטית, של כל אדם לבוא בשערי הכנסת.
כמו שאמר כאן חברי חבר הכנסת דב חנין, עוד מלאכה רבה לפנינו, ואני מאחלת לך, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, הצלחה במשימה הזאת. תודה רבה.
<היו"ר נורית קורן:>
תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, רבותי חברי הכנסת, לפני כשעתיים חברי איימן עודה, אוסאמה סעדי ואנוכי ביקרנו בכפר ביתילו, צפונית-מזרחית לרמאללה. שם היום בשעה 01:00 חבורה של "תג מחיר" שוב נכנסה לכפר, פרצה לבית, שברה חלון וזרקה שני רימוני גז לתוך הבית שבו ישנו חוסיין א-נג'אר, אשתו והבן כַּרם. כשנכנסנו, אוסאמה, איימן ואני, לתוך החדר, לא הצלחנו להחזיק שתי דקות שם, וזה 12 שעות אחרי שבוצע האירוע ונזרקו הרימונים. נחנקנו. אנשים עדיין מחוץ לבית, כי הם לא יכולים להיות בבית, כי הגז חזק מאוד. אין ספק שמדובר בניסיון רצח, ובנס לא היה כאן דוואבשה 2.
זאת לא הייתה הפעם הראשונה שמתנחלים מהסביבה מגיעים ותוקפים את היישוב הזה. זו הפעם הרביעית, אומרים לי; הפעם האחרונה – לפני שבוע.
מה גם שתושבי היישוב הזה והיישובים מסביב לא יכולים לעשות באופן חופשי את מסיק הזיתים שלהם במטעים שלהם. לא יכולים. נאסר עליהם על-ידי הצבא.
השאלה, למה מרגישים אנשי "תג מחיר" – גם הייתה כתובת: "ד"ש מעצורי ציון" – למה הם מרגישים חופשיים לבוא, להסתובב ביישובים, לבצע מעשים נוראים כאלה, לנסות להרוג, לשרוף, לרצוח משפחות שלמות? ואז אני קושר את זה למה שאני קורא היום על בנצי גופשטיין, על הדברים הנוראים שהוא אומר נגד הנוצרים, נגד המוסלמים; הוא אומר שהנוצרים הם ערפדים מוצצי דם שצריך לסלק אותם. מאיפה נסלק אותם? מהמולדת שלהם. מהאדמה שלהם. מהבית שלהם. לא מספיק סילקתם מאקרית ובירעם ומיישובים אחרים? אז הוא תוקף גם את המוסלמים. מדובר בתמצית הגזענות הישראלית. בגרמנית דבריו היו נשמעים אותנטיים יותר, קשים יותר, בוטים יותר, אמיתיים יותר.
ולכן אני אומר לו: של נעליך, גזען קטן אבל מסוכן; הנוצרים הם לא רק בני המקום, הם בעלי המקום הזה. אף אחד לא עושה להם טובה שהם פה; אף אחד לא עושה טובה לתושבי אום-אלפחם שהם פה, לא לנוצרים ולא למוסלמים. ויהודים הדוגלים בסובלנות, בחיים משותפים, צריכים להתקומם נגד האיש הנורא הזה וכל מה שהוא מסמל – נגד מעשי האלימות וההסתה. דווקא לו אני אגיד את מה שאמר אימאם אל-שאפעי – –
<היו"ר נורית קורן:>
חבר הכנסת אחמד טיבי, עברנו – – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
מייד אני מסיים.
<היו"ר נורית קורן:>
עברנו את הזמן.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אני מייד מסיים, בגלל – – –
<היו"ר נורית קורן:>
בכוונה מראש אמרתי לך, כי הורדתי את כולם. אני ממש מבקשת, משפט אחרון.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
תודה רבה. אני אצטט את אימאם אל-שאפעי, שאמר: (אומר בערבית: התרחק מהבור הכסיל, הפוסל במומו האוויל, והרי גם נהר פרת לא יינזק אם יחצהו אחד הכלבים.)
<היו"ר נורית קורן:>
חבר הכנסת אחמד טיבי.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
בזה אני מסיים: (אומר בערבית: אני אומר לו, אני אומר לגופשטיין ודומיו: הנעל של הנוצרים תושבי המקום שווה אותך ואת כל אלה שמאחוריך).
<היו"ר נורית קורן:>
חבר הכנסת אחמד טיבי, עכשיו אתה חוזר ואומר לי בעברית מה אמרת – בבקשה, תרגום, חבר הכנסת אחמד טיבי, לפנים משורת הדין, מילה במילה.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
אמרת – – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
אנחנו מנסים להבין, לא הצלחנו.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אוקיי, אני אתרגם, תרגום מילה במילה.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
אנא מבסוטה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
היא אומרת: אנא מבסוטה, אז היא אומרת: אני מבסוטה. זה התרגום של המשפט שלה.
<היו"ר נורית קורן:>
את זה אנחנו יודעים.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אוקיי. לגופשטיין ואנשיו, גופשטיין ודומיו – (אומר בערבית: הנעל של הנוצרים תושבי המקום שווה אותך ואת כל אלה שמאחוריך.)
<היו"ר נורית קורן:>
חבר הכנסת אחמד טיבי, לא, לא.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
הנה (חוזר על הדברים בערבית).
<מירב בן ארי (כולנו):>
עוד פעם – – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
הנעל של הנוצרים תושבי המקום שווה אותך ואת כל אלה שמאחוריך.
<היו"ר נורית קורן:>
תודה רבה.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
לא יכול להיות שהתרגום קצר – – –
<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>
בדיוק. משהו חסר.
<היו"ר נורית קורן:>
חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. ובהמשך לדבריו של חבר הכנסת אחמד טיבי, אני רוצה לומר שאני מגנה כל פגיעה באנשים חפים מפשע, ולא משנה דת או מגזר. אני מגנה את זה.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
ואני משבחת אותך על הבלבול המגדרי – בעברית או בערבית, שניהם טובים לי.
גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי חברות הכנסת, ישבנו בוויכוחים, בדיונים, במאבק על חוק הריכוזיות בכנסת הקודמת. יושבות ויושבים פה רבות מאלה שהיו שותפות ושותפים למאבק הזה, וכבר אז דרשנו מהלוביסטיות והלוביסטים שיושבים בדיון שיגידו את מי הם מייצגים. זה חוק שהוא דרמטי לחברות גדולות, לבעלי הון. באו לשם אנשים, הביעו את דעתם ללא הרף, הביאו מיני נתונים, מיני מחקרים, מיני תיאוריות, וחזרנו והיינו צריכות וצריכים לבקש מהם שיגידו בשם מי הם מדברים: אצל מי הם עובדות ועובדים, מי משלמת להם ואת מי הם מייצגים. עכשיו, לשמחתי, עם התיקון הזה לא נצטרך לבקש את זה. זה יהיה מובן מאליו שהם חייבות וחייבים להגיד, אפריורית, לא רק את מי הם מייצגים, אלא גם מי עוד מהחברה שהם באים ממנה יכול להרוויח ממה שהם עושים בכנסת.
חברתי שלי יחימוביץ באמת תיארה פה בצורה מדויקת מאוד את פערי הכוחות. ייצוג אינטרסים זה דבר לגיטימי לחלוטין; בעיני, פוליטיקה זה מקום שבו אנחנו כולנו מנהלות ומנהלים משא-ומתן על אינטרסים, זה לגמרי לגיטימי. הבעיה היא כמובן בחוסר השוויון הנורא. יש הרבה יותר מדי כוח, כלכלי ואחר, שמרוכז במעט מאוד ידיים שלהן יש – המילה הקלה תהיה גישה – לכנסת, לממשלה ולקובעי המדיניות, לרגולטורים, לרגולטוריות. והרוב הגדול – לא בכדי "לובי 99" – הרוב הגדול, שהיא זאת שזה משפיע עליה ועליו, איננה נהנית, בכלל, לא מהייצוג הזה, לא מהנגישות הזאת ולא מיכולת ההשפעה הדרמטית הזאת.
בהקשר הזה, חברי וחברותי, אני רוצה – מילה על הכנסת. יש שלוש רשויות; במדינת ישראל יש עקרון הפרדת הרשויות: השופטת, המחוקקת והמבצעת. ויש המגזר העסקי, שעליו דיברנו כרגע, ויש, כמובן, המגזר השלישי. המצב היום הוא שבין ארבע הרשויות האלה, והמגזר העסקי הוא הרביעית בהן, הכנסת היא החלשה והמוחלשת מכולן. הרשות המבצעת, הממשלה, יש לה כוח של שלטון; הרשות השופטת עדיין נהנית – עם איומים ועם פגיעה במעמדה, אבל עדיין בסך הכול מתנהלת באופן עצמאי יחסית; המגזר העסקי, יש לו המון כסף והמון כוח; ולכנסת אין מספיק כלי עבודה כדי לעשות את העבודה שלנו, שהיא באמת לייצג את אזרחיות ואזרחי ישראל באופן האמיתי ביותר, הכן ביותר, כמו שאנחנו באמת, ולהיות נאמנות ונאמנים למצפוננו. אין לנו מספיק כוח-אדם, אין לנו מספיק כלי עבודה, ואין לכנסת עצמאות אמיתית. הכנסת חשופה, מצד אחד, לכוח יתר וכוחנות נוראה מצד הממשלות – של נתניהו לפחות; אלה הממשלות בזמן שאני עובדת בכנסת – ומצד שני לכוח יתר עודף שיש למגזר העסקי.
בהקשר הזה צריך שוב לציין לטובה את חברנו דוד ביטן, שמביא סוף-סוף תיקון שיביא לנו יועץ/יועצת שלישית לכל חבר הכנסת. זה שיפור מאוד דרמטי, אבל הכנסת צריכה מרכז מחקר חזק בהרבה, גדול בהרבה, ועוד הרבה כלים, בשביל להיות באמת רשות עצמאית שעובדת לטובת האזרחיות והאזרחים. תודה רבה.
<היו"ר נורית קורן:>
תודה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, ואחריה – אחרון הדוברים, יוסי יונה.
<מירב בן ארי (כולנו):>
תודה.
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר ואדוני יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן, ראשית, גם אני רוצה לברך אותך על החוק. אני חושבת שזה חוק חשוב, שזה חוק שבאמת, כמו שאתה עושה גם בשאר הדברים בוועדה, עושה סדר מסוים בעבודת הכנסת. אבל כן חשוב לי, מכיוון שבעבודה שלי כאן אני עוסקת בהרבה נושאים חברתיים, חשוב לי באמת להדגיש: כשאנחנו שומעים את המילה לובי, או שדלן, תמיד זה נתפס אצלנו בקונוטציה שלילית; וחשוב מאוד לזכור שיש כאן גם לוביסטים חברתיים, לוביסטים שדואגים לעמותות ולוביסטים שרואים בעניין החברתי חלק מסדר-היום שלהם, והרבה פעמים מפנים את תשומת לבנו לנושאים שחשובים לחברה הישראלית. לכן, גם כשקראתי את החוק וראיתי שהתייחסת בחוק למילה לקוח, חשוב להגיד שלקוח זה לא רק אותה חברה עסקית או אותן חברות שאנחנו מנסים – אנחנו כן – גם עמותות.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
מדובר בחוק העיקרי. אנחנו לא – – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
יופי, אז זהו, זה מאוד חשוב לי. כי כשהציבור שומע את המילה לוביסט, או כשאנחנו – אנחנו תמיד מתייחסים בקונוטציה שלילית, וחשוב לחדד שמדובר גם באנשים שדואגים לחברה האזרחית.
אבל אני רוצה להתייחס לעוד משהו, כי בנאום בן דקה שלי לא הספקתי לנגוע בזה מספיק, כי הזמן היה קצר, וגם ככה יש פה חברי כנסת שמדברים על נושאים אחרים, אז אני רוצה שוב לדבר על הסיפור הזה של השביתה מחר, כי זה מאוד מאוד מטריד, ואני חושבת שצריך להטריד בכלל את אזרחי ישראל.
חבר הכנסת יוסי יונה, שמעתי את הדברים שאמרת, ואני חייבת לומר לך משהו. ההסתדרות והיושב-ראש שלה מבחינתי קיבלו ציון אפס בסולידריות, ואסביר לך למה, ואני יודעת כמה אתה ח"כ חברתי וכמה הנושא הזה חשוב. הגיעה הצעה ממשרד האוצר – משרד האוצר, הממונה על הקופה, זה שכביכול אכפת לו רק מכסף, אמרו להסתדרות: מוכנים, אבל בואו לדיפרנציאציה. בואו ניתן לחלשים. לא, הם לא מסכימים, אדוני. הם לא מסכימים.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
רק לפני חצי שעה, שעה, דיברתי עם יושב-ראש האיגוד המקצועי, והוא אמר שהוא מוכן לדיפרנציאציה.
<מירב בן ארי (כולנו):>
כן, אז אני מודיעה לך – איפה סגן השר?
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
– – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
איפה – חבל, סגן השר היה פה לפני דקה, הוא היה אומר לך. זה לא נכון.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
– – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
רגע, זה לוקח לי את הזמן, תיתני לי עוד דקה.
<היו"ר נורית קורן:>
אוקיי.
<מירב בן ארי (כולנו):>
אני רוצה להגיד לך משהו – – –
<היו"ר נורית קורן:>
חבר הכנסת יונה, תקשיב ותוכל להגיב.
<מירב בן ארי (כולנו):>
אני רוצה באמת להגיד לך: הייתה כאן – הנה, סגן השר נכנס, והוא עדי פה לעניין הזה. יש כאן הזדמנות היסטורית, אחרי שנים שתמיד נותנים שכר דומה, לתת דיפרנציאציה. גם קובי אמסלם, הממונה על השכר, גם שר האוצר משה כחלון נעמד פה רק בשביל – שנייה, חבר הכנסת פורר, זה מאוד חשוב לי, כי הוא דיבר על זה – נעמדו כאן ועשו ככל יכולתם לתת לעובדי קבלן של ה-5,500, לעובד המועצה הדתית שמקבל 8,000, ולא לתת לנתב בנמל ולא לעובד רשות החשמל שמקבל 50,000 שקל, והם דחו את זה.
ואני רוצה להגיד לך משהו: אני תמיד ראיתי בהסתדרות מגן הפועלים – הסתדרות הפועלים. איפה הם?
<היו"ר נורית קורן:>
חברת הכנסת מירב בן ארי, משפט אחרון.
<מירב בן ארי (כולנו):>
משפט אחרון. את צודקת. זה מבחינתי הפרצוף המכוער של ההסתדרות. הייתה כאן הזדמנות היסטורית, יש כאן עדיין הזדמנות היסטורית, לתקן עוול ולתת למי שצריך, ולא לכולם באותה רמה. ואתה, כח"כ חברתי, וכל חבר כנסת חברתי פה, חייב לתמוך.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
– – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
לא, הוא לא מוכן. סגן השר, אם ירצה, יעלה ויסביר שהוא לא מוכן לדיפרנציאציה, נכון?
<היו"ר נורית קורן:>
חברת הכנסת בן ארי, נא לסיים.
<מירב בן ארי (כולנו):>
בבקשה, אתה שומע בעצמך. תודה רבה, גברתי.
<היו"ר נורית קורן:>
תודה. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה – אחרון הדוברים לפני ההצבעה.
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, למען האמת אני לא התכוונתי לדבר על הנושא הזה, של השביתה, כי דיברתי לפני כן, באפשרות שניתנה לי בנאומים בני דקה. אבל להגיד את הדבר הזה – מירב, בחייך, את לא חושבת שהגזמת? את חושבת ששוק העבודה בישראל היה לו טוב יותר אם לא הייתה הסתדרות? באמת, אמרת דברים נוראים על ההסתדרות.
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – – אמרתי שהייתה כאן הזדמנות היסטורית לתקן עוול.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
כן, אבל גם אמרת דברים – – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
ההסתדרות הודיעה באופן חד-משמעי שהיא מוכנה והיא מקבלת את העיקרון של הדיפרנציאציה. אבל לא על כך עליתי לדבר.
אני רוצה לדבר על הנושא שמונח בפנינו – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<היו"ר נורית קורן:>
חברת הכנסת מירב בן ארי, תני לו את זמנו, ואחר כך ננסה לתווך עם ההסתדרות ולמנוע שביתה.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
– – ולברך את חברי דוד ביטן על החוק החשוב הזה, וגם להתדיין באמת בדקה או שתיים עם חברים שדיברו כאן לפני – גם עיסאווי פריג' שאינו פוחד, לכאורה, מהלוביסטים, וגם חברתי מהסיעה, איילת ורבין, שדיברה על כך שהיא לא חוששת.
כן, יש לחשוש. תחשבו על הנתון הזה: בואו נתרחק קצת מישראל, ונלך לנו לארצות-הברית. כל שנה הלוביסטים מוציאים שם 2.1 מיליארד דולר.
<דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):>
2.6.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
6. תודה. מה אמרתי?
<קריאה:>
– – –
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
תודה על התיקון. 2.6 מיליארד דולר. עמדה כאן מירב בן ארי ודיברה על כך שיש גם עמותות ולוביסטים אחרים. נכון, הם קיימים, ואין להכליל. אז הנה, הנתונים בארצות-הברית גם מלמדים אותנו שיעור מאוד מאוד יפה בסוגיה הזאת: על כל דולר שארגונים חברתיים מוציאים על לובי, ה-corporate, התאגידים הגדולים, מוציאים 34 דולר. אלה הם הנתונים. חשבו אם כן – בוודאי אנחנו כבר יודעים את המציאות שבה הסנאט, הקונגרס האמריקני, נתונים בידיהם של הלוביסטים הגדולים, וסכנה שכזאת מרחפת גם עלינו, דוד.
למעשה, החוק הזה שאתה מעביר כאן – בוודאי בהסכמה, אני מתאר לעצמי, של כל יושבי ויושבות הבית – הוא חוק נפלא. כפי שנאמר כאן לפני כן, זה צעד ראשון בתהליך ארוך שמטרתו, חד-משמעית, להגביל את פעולתם, כדי שלא יהיה לקבוצה מסוימת בחברה הישראלית כוח עודף בתהליכי קבלת ההחלטות, שהמון פעמים הוא לא משרת את האינטרס הציבורי הכולל.
<היו"ר נורית קורן:>
תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. נמתין שחבר הכנסת יוסי יונה ישב במקומו. חברי הכנסת, אני רוצה לברך את כל אלה שנוכחים ביום שלישי בשעה כזאת – זה לא דבר מובן מאליו, ואני מקווה שלהבא באמת יהיו יותר חברי כנסת גם בימי שלישי.
נעבור, בבקשה, להצבעה.
<קריאות:>
– – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
זאת הצעת החוק הבאה שלך – שיום שלישי זה יום עבודה.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 42) (שקיפות בעבודת שדלנים), התשע"ו–2015, לוועדת הכנסת נתקבלה.
<היו"ר נורית קורן:>
התוצאות: בעד – 18. ההצעה התקבלה, והוועדה המוסמכת לדון בהצעת החוק היא ועדת הכנסת. הצעת החוק תועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
אני מוסיפה את חבר הכנסת דב חנין, שלא הצביע – לפרוטוקול – בעד.
אנחנו עוברים לשאילתות. השאילתה של חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח. לכן אנחנו מבטלים את השאילתה – כי חבר הכנסת אינו נוכח. אני מתנצלת בפני השר על כך שהשואל איננו.
אם כך, אני נועלת את הישיבה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י"א בטבת התשע"ו, 23 בדצמבר 2015, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 17:33.>