דברי הכנסת

דברי הכנסת יב / מושב שני / ישיבות פ"א–פ"ג / ט"ז–י"ח בטבת התשע"ו / 28–30 בדצמבר 2015 / 12 חוברת י"ב ישיבה פ"א הישיבה השמונים-ואחת של הכנסת העשרים יום שני, ט"ז בטבת התשע"ו (28 בדצמבר 2015) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7 1. ממשלת נתניהו מפקירה את ילדי ישראל החיים בפריפריה ובמגזר הערבי במערכת החינוך הישראלית; 7 2. מדיניות הממשלה בטיפול בטרור היהודי; 7 3. אי-היערכות הדרג המדיני וממשלת ישראל לסבב נוסף בעזה 7 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 8 שר החינוך נפתלי בנט: 11 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 16 שר התיירות יריב לוין: 19 חיים ילין (יש עתיד): 33 שר הביטחון משה יעלון: 35 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 39 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 41 יאיר לפיד (יש עתיד): 42 עודד פורר (ישראל ביתנו): 44 אילן גילאון (מרצ): 47 הצהרת אמונים של חבר הכנסת אמיר אוחנה 48 אמיר אוחנה (הליכוד): 49 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 51 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 54 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 55 1. ממשלת נתניהו מפקירה את ילדי ישראל החיים בפריפריה ובמגזר הערבי במערכת החינוך הישראלית; 55 2. מדיניות הממשלה בטיפול בטרור היהודי; 55 3. אי-היערכות הדרג המדיני וממשלת ישראל לסבב נוסף בעזה 55 הודעת הממשלה על הפסקת כהונתו של שר ועל הפסקת כהונתו של סגן שר 58 שר התיירות יריב לוין: 58 הודעת הממשלה על מינוי סגן שר 59 שר התיירות יריב לוין: 59 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הוראת שעה), התשע"ו–2015 61 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 62 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 63 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 63 הצעת חוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015 64 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 64 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015 67 בצלאל סמוטריץ (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה): 67 תמר זנדברג (מרצ): 68 הצעת חוק התכנון והבנייה (הוראת שעה), התשע"ו–2015 77 אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): 78 תמר זנדברג (מרצ): 80 דב חנין (הרשימה המשותפת): 83 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 84 חיים ילין (יש עתיד): 85 אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): 87 הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 6), התשע"ו–2015 88 עאידה תומא סלימאן (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי): 89 מיכל רוזין (מרצ): 91 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ו–2015 92 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 92 דב חנין (הרשימה המשותפת): 93 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 94 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 95 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 97 הצעת חוק הפיקוח על מזון לבעלי-חיים (תיקון), התשע"ו–2015 103 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 103 עיסאווי פריג' (מרצ): 105 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 107 הצעת חוק לתיקון פקודת רופאי השיניים (מס' 6) (פטור מבחינות), התשע"ו–2015 108 שר העלייה והקליטה זאב אלקין: 110 שר הבריאות יעקב ליצמן: 113 רויטל סויד (המחנה הציוני): 115 עיסאווי פריג' (מרצ): 118 יואל חסון (המחנה הציוני): 127 עודד פורר (ישראל ביתנו): 128 שר הבריאות יעקב ליצמן: 130 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 133 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 133 הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון מס' 18), התשע"ו–2015 133 סגן שר האוצר יצחק כהן: 134 דב חנין (הרשימה המשותפת): 136 מיקי לוי (יש עתיד): 137 עיסאווי פריג' (מרצ): 138 יואל חסון (המחנה הציוני): 143 הצעת חוק אמנת הבנק האסייני להשקעות בתשתיות, התשע"ו–2015 146 סגן שר האוצר יצחק כהן: 146 הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 7), התשע"ו–2015 150 הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2015 150 שר הביטחון משה יעלון: 151 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק: 153 הצעת חוק הגבלת השימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014; 153 הצעת חוק הגבלת גישה לאתר אינטרנט לשם מניעת ביצוע עבירות, התשע"ה–2014 154 דב חנין (הרשימה המשותפת): 154 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום ט"ז בטבת התשע"ו, 28 בדצמבר 2015. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התכנון והבנייה (הוראת שעה) התשע"ו–2015, שהחזירה הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, בהצעת חוק התכנון והבנייה (הוראת שעה) ובהצעת חוק שירותים פיננסיים חוץ-מוסדיים. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק אמנת הבנק האסייני להשקעות בתשתיות, התשע"ו–2015; הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 7), התשע"ו–2015; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2015; הצעת חוק המשטרה (תיקון מס' 9), התשע"ו–2015. לדיון מוקדם: החל בהצעה פ/2388/20 וכלה בהצעה פ/2413/20 – הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – כשירות רב ראשי והרכב האספה הבוחרת), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – כשירות מיוחדת), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס במכירת תרופות מצילות חיים שאינן כלולות בסל הבריאות), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – שיעור מס מופחת על מוצרי מזון בסיסיים), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – זכות לבחינה במועד מיוחד), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, רועי פולקמן, רחל עזריה, אברהם נגוסה, אבי דיכטר, נורית קורן, שרן השכל, נאוה בוקר, יוסי יונה, יפעת שאשא ביטון, מרדכי יוגב, שולי מועלם-רפאלי, עודד פורר, חמד עמאר, יוסף ג'בארין, מאיר כהן ועיסאווי פריג'; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – גיל הבוחר), מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, נורית קורן, עבד אל חכים חאג' יחיא, מירב בן ארי, מאיר כהן, יוסי יונה ודב חנין; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הזכות לבחור), מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ו–2015, מאת חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – תעודות לידה ופטירה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות (תיקון – אישור הוועדה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, יואב בן צור, נורית קורן, אלי אלאלוף, איציק שמולי, עליזה לביא, שולי מועלם-רפאלי, אורי מקלב, מרדכי יוגב, ג'מאל זחאלקה ודב חנין; הצעת חוק כהונתם של ראשי גופים ביטחוניים, התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק עקרונות לפדיון שבויים ונעדרים, התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ריבית על יתרת זכות), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה; הצעת חוק נכסי נפקדים (תיקון – החזרת נכסים לנפקד שהפך לאזרח), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור לסטודנטים מתשלום דמי ביטוח לאומי), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה; הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג הולם לנשים בכנסים ובהרצאות), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, איימן עודה, מסעוד גנאים, עבדאללה אבו מערוף, אוסאמה סעדי, טלב אבו עראר ועאידה תומא סלימאן; הצעת חוק רישום רכב ניזוק שנמכר על-ידי מבטח או תאגיד, התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, חמד עמאר, מכלוף מיקי זוהר, יצחק וקנין, מירב בן ארי ונחמן שי; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – השהיית הליך ואי-נקיטתו לשוהות במקלטים לנשים מוכות), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, עאידה תומא סלימאן, מאיר כהן, אלעזר שטרן, חיים ילין, זוהיר בהלול, מיכל רוזין, אלי אלאלוף, דוד ביטן, יעקב מרגי, טלי פלוסקוב, רועי פולקמן, שולי מועלם-רפאלי, איציק שמולי ורחל עזריה; הצעת חוק הוקרה למשתתפים אזרחיים במערכות ישראל, התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת איל בן ראובן; הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) (תיקון – הארכת מועד), התשע"ו–2015, מאת חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק הממשלה (תיקון – העברת תפקיד על-ידי דרג מקצועי ודרג פוליטי), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, אלי כהן, מירב בן ארי, טלי פלוסקוב, שרן השכל, יואב בן צור ואורי מקלב; הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עיתונאים), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – תשלום גמלה לבני-זוג), התשע"ו–2015, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון – עבירת הסתה לטרור), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, מכלוף מיקי זוהר, רועי פולקמן, ענת ברקו, מרדכי יוגב, רוברט אילטוב, אורן אסף חזן, שולי מועלם-רפאלי, מירב בן ארי, אברהם נגוסה, נורית קורן, יפעת שאשא ביטון וטלי פלוסקוב; הצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון – חובת פרסום פרטי ספק), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת נורית קורן, מירב בן ארי, שרן השכל, איציק שמולי, איתן כבל, יעקב מרגי, מיקי רוזנטל, קסניה סבטלובה, נחמן שי, מיכל בירן, איל בן ראובן, מיקי לוי, מיכל רוזין, זהבה גלאון, יואל רזבוזוב, חמד עמאר, זוהיר בהלול, יעל גרמן, עודד פורר, יצחק וקנין, אורי מקלב, רועי פולקמן, בצלאל סמוטריץ, יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, אברהם נגוסה, רוברט אילטוב, ענת ברקו, מכלוף מיקי זוהר, דוד ביטן, זאב בנימין בגין, יואב קיש ואלי כהן; הצעת חוק הצבעה באמצעות תעודת חוגר (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, יואב קיש, רועי פולקמן, יוסי יונה, ענת ברקו, מנואל טרכטנברג, אלעזר שטרן, אורן אסף חזן, קסניה סבטלובה, איתן ברושי, אלי כהן, מאיר כהן, נחמן שי, מכלוף מיקי זוהר, מרב מיכאלי, איציק שמולי, אלי אלאלוף, אבי דיכטר, רוברט אילטוב, סופה לנדבר, עודד פורר, חמד עמאר, טלי פלוסקוב, מיכאל אורן, יפעת שאשא ביטון, שרן השכל, יואב בן צור, יעקב מרגי, אורלי לוי אבקסיס, אילן גילאון, מירב בן ארי, אברהם נגוסה, דוד ביטן, יעקב פרי, חיים ילין, יאיר לפיד, מיקי לוי, שולי מועלם-רפאלי, מרדכי יוגב, איילת נחמיאס ורבין, איתן כבל, מיכל רוזין, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, יואל רזבוזוב, עליזה לביא ועפר שלח. עוד אודיעכם, כי חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי מבקשת לחזור ולהיות מציעה של הצעות החוק הבאות: הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26) (החמרת הענישה בעבירות הלנה והעסקה של שוהים בלתי חוקיים), התשע"ד–2014, שמספרה פ/2003/19; והצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 3) (איסוף, עיבוד ופרסום של נתונים מגדריים), התשע"ד–2014, שמספרה פ/1604/19. כמו כן, הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות הוועדה לענייני ביקורת המדינה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אוסאמה סעדי, זוהיר בהלול ותמר זנדברג בנושא: פגיעת הלמ"ס בפרטיות האזרחים על-ידי מסירת מספר תעודת זהות לחברות הסלולר. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. ממשלת נתניהו מפקירה את ילדי ישראל החיים בפריפריה ובמגזר הערבי במערכת החינוך הישראלית;> <2. מדיניות הממשלה בטיפול בטרור היהודי;> <3. אי-היערכות הדרג המדיני וממשלת ישראל לסבב נוסף בעזה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסדרת הצעות אי-אמון בממשלה. הראשונה שבהן היא מטעם המחנה הציוני: ממשלת נתניהו מפקירה את ילדי ישראל החיים בפריפריה ובמגזר הערבי במערכת החינוך הישראלית. מי שינמק את ההצעה הוא חבר הכנסת זוהיר בהלול, ומי שישיב לו הוא, מטבע הדברים, שר החינוך חבר הכנסת נפתלי בנט. עד עשר דקות לרשות אדוני. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> תודה, אדוני היושב-ראש, יושב-ראש הכנסת, אחד מהספרים האלמותיים, אדוני היושב-ראש, בתרבות הערבית הוא ספרו של נג'יב מחפוז – מיומנו של ח"כ בפריפריה. לקח את עצמו אל הפריפריה ובדק מה קורה במצרים בשוליים, וחזר עם ספר מרתק ומאלף, שנדמה לי שכל בר-דעת בציבור הערבי, וגם מדוברי השפה העברית, קרא אותו. אני תשעה חודשים, אדוני היושב-ראש, נמצא בכנסת, בכנסת ישראל, ואני מתוודע אט-אט לעוולות של ממשלתו של בנימין נתניהו. אז אולי מצפים ממני שאני אפתח את דברי בסוגיית האי-אמון בחוק העמותות, או בדחיית אישור התוכנית לפיתוח כלכלי בחברה הערבית בישראל. אלא מאי? אני דווקא רוצה להתחיל בנושא שקשור אל לבו של השר נפתלי בנט, שר החינוך והתרבות בישראל. אדוני שר החינוך והתרבות, מר בנט, במסמך שנכתב על-ידי מחלקת המחקר של הכנסת ופורסם רק בתקופה האחרונה התוודענו לנתונים מזוויעים על פער מכוון בהשקעות ובהקצאות בין תלמיד יהודי בישראל לבין תלמיד ערבי. הכיצד יכול להיות שכאשר אנחנו מדברים על קבוצות טיפוח במגזר הערבי אנחנו מגיעים למסקנה, על-פי מחלקת המחקר של הכנסת, שהטיפוח במגזר הערבי זוכה לתקצוב נמוך מאשר קבוצות טיפוח חזקות מהן במגזר היהודי? יתר על כן, ב-punch line של אותו מחקר, שנפרס בפנינו בוועדת החינוך והתרבות, אם אינני טועה, לפני תקופה קצרצרה, או אפילו בשדולה, אם אני רוצה לדייק, נחשף שהפער הגדול בין התלמידים החלשים ביותר בחטיבות העליונות – שם מסתבר שיש פער של 60% בתקציב לטובת הילדים והתלמידים היהודים. ככל שאנחנו נוסקים מעלה-מעלה במערכת החינוך בישראל, מסתבר ששם מתמסד לו הפער הגדול בהקצאות של המדינה בין תלמיד יהודי לבין תלמיד ערבי. ואני שואל, הכיצד יכול להיות שבמדינה שחרתה על דגלה במגילת העצמאות שלה את השוויון לאוכלוסיות השונות – איך היא מרשה לעצמה, באמצעות מדיניותו הקלוקלת של בנימין נתניהו, שניתקע במצב מחריד שכזה שבו יש פער ממוסד בין שני התלמידים? אם הנני מציב עכשיו מולי תלמיד יהודי ותלמיד ערבי – זה שווה 100 וזה שווה 40. איך יכול להיות שנשתוק שתיקת כבשים לנוכח הנתונים האלה? אז, אדוני שר החינוך והתרבות, אומנם אתה – כמה? – תשעה חודשים בתפקיד, אבל נדמה לי שהאינטליגנציה שלך כל כך גבוהה, שהיית צריך להגיע למסקנות הנדרשות כדי לשפר את המצב הזה. הלאה, מעוולותיה של ממשלת בנימין נתניהו, מיומנו של ח"כ חדש בפוליטיקה הישראלית. מערכת הבריאות: בנתונים שיוצגו היום בכנס – מערכת הבריאות נלחמת באי-שוויון. אדוני היושב-ראש, זו הכותרת: מערכת הבריאות נלחמת באי-שוויון. יוצג מיפוי של מצב התחלואה ושירותי הבריאות בישראל. ולהלן היישובים שהתמותה בהם גבוהה ביותר: פרידיס – או כפי שבעגה שלכם, פוריידיס – קלנסואה, ג'סר-א-זרקא ואעבלין. שיעורי התמותה בארבעת היישובים הערביים במקרה הזה נעים בין 7.4% ל-1,000 ל-9.7% ל-1,000. כלומר, הסיכוי שיותר אנשים ילכו לעולמם מוקדם יותר בשל תחלואה ובשל מצב בריאותי ירוד הוא ביישובים הערביים האלה, ונדמה לי שהנתונים האלה זועקים לשמים. אתמול התעוררנו לשחר חדש במדינתנו היפהפייה וציפינו בכיליון עיניים ובקוצר רוח, אדוני היושב-ראש, לאישורה המהפכני וחסר התקדים של תוכנית שתעניק לציבור הערבי וליישוב הערבי פיתוח כלכלי. 15 מיליארד שקלים טבין ותקילין – אלה היו הכספים שהיו אמורים להיות מיועדים לציבור הערבי בהחלטת ממשלתו של בנימין נתניהו. ואני בעיני רוחי אמרתי: אולי זו ההתגלות של בנימין נתניהו. מה זו ההתגלות? ההתגלות היא פרק חשוב בתולדות האתוס הישראלי היהודי. דוד מלך ישראל חי וקיים – האם פעם חשבתם מה זה "דוד מלך ישראל חי וקיים"? הרי הוא מת מזמן. דוד המלך הלך לעולמו מזמן, אבל הואיל ומדובר באתוס שמנציח את ההתגלות, שיכולה לבוא באין-קץ זמנים אל העם היהודי – אז נדמה לי שבנימין נתניהו בעיני רוחו מדמה את עצמו לדוד המלך, שהוא חי וקיים, והוא, בוורסיה החדשה, מנסה להיות האיש שיוביל את המדינה הזו עד 2023 לפחות. אבל אני חשבתי שאולי בהתגלות הזו תאושר התוכנית המהפכנית הזו, והציבור הערבי יזכה בנתח הנכסף, שהוא כל כך ציפה לו, אבל לשווא. נדמה לי שהייתה שם הצגת תיאטרון מתוזמנת ומתוזמרת כיאות, כדי שבנימין נתניהו ימשוך – שמא יעצבן את חברי ממשלתו – ימשוך את התוכנית הזו ויקפיאה, יש שאומרים עד יום רביעי ויש שיאמרו עד לעולם עולמי עולמות. אדוני היושב-ראש, אני נדרש עכשיו לחוק העמותות. חוק העמותות, שבא לסמן כאן בכנסת באמצעות תגים חברי עמותות שמקבלות תרומות מחוץ-לארץ, בטענה שחייבים להיאבק בהשפעת הכסף הזר על הפוליטיקה הישראלית. שימו לב, חברותי וחברי, מי הם חברי הכנסת והשרים שמקבלים הכי הרבה תרומות בפוליטיקה הישראלית: הראשון, ללא מתחרים, על-פי הנתונים של פרויקט 61 של מכון "מולד", שיאן המימון הוא כמובן ראש הממשלה האלמותי, מלך ישראל בהתגלותו, בנימין נתניהו, שלא קיבל תרומה אפילו – אראל מרגלית, איש העסקים וההיי-טק – הוא לא קיבל בפריימריז אפילו שקל אחד תרומה מישראלי. כל התרומות שהוא קיבל מחוץ-לארץ, והוא קיבל לא מעט כסף. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כמה הוא גייס? <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אני לא זוכר את הסכומים, אבל סכומי עתק. השני, מככב במקום השני – מככב במקום השני – השר נפתלי בנט, שכמעט את כל כספי הפריימריז שלו גייס מחוץ-לארץ, 95% כסף זר. והלאה, השר משה יעלון – 80%; ואפילו שרת המשפטים עצמה, שלקחה את שרביט ההובלה של החוק הזה כדי להוקיע ארגונים שמגינים על האזרחים במדינת ישראל, ארגוני זכויות אדם במדינת ישראל שרודפים אותם באמצעות חקיקה – היא, לפחות חצי מכספי התרומות שקיבלה הם כסף זר. אלא מאי, צריך לזכור שחלק מהתרומות הגיעו מבחור בשם סרג' מולר. האיש הזה, אדם החשוד לכאורה בסחר בסמים ובנשק, בהלבנת הון לכאורה וקשרים עם קבוצות טרור לכאורה, שנעצר באחרונה, ולא לכאורה, על-ידי ה"אינטרפול". משם הגיעו הכספים האלה. האם צריך לרדוף דווקא את האנשים שבניקיון כפם או כפיהם מנסים לקבל כספים כדי לשמר את הפורטרט הדמוקרטי במדינת ישראל? אותם רודפים, ואלה שמקבלים ללא הכשר, אולי הכשר בחשאי, אבו עראר, את הכספים האלה, הם נקיים, מכיוון שהם מחוץ לתוואי חוק העמותות. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אולי צריך גם חברות היי-טק שמגייסות ממדינות זרות לסמן. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> בוודאי. אז אני רוצה לומר לכם לסיום, אני אומנם תשעה חודשים בכנסת ישראל, הכרתי לא מעט פנים טובות – אדוני היושב-ראש, אני לא יכול להיות איש שלא נאמן לאמת. בכנסת הזו, בהובלתך ובהובלת אחרים, יש כאן עשייה מופלאה ומעניינת, אבל מה? זו כנסת שמייצרת הסתה, מייצרת ציד מכשפות; זו כנסת שרודפת אנשים הגונים; זו כנסת שנותנת חסות לאנשים לפעול מאחורי הפרגוד בצורה לא חוקית ומגינה עליהם; זו ממשלה שרוקמת ורוקחת את מתווה הגז הלא-טבעי; זו מדינה שבעצם רודפת את חייליה שמנסים להביא לטהרה ולטוהר את הנשק בישראל, "שוברים שתיקה"; זו ממשלה שמתעלמת כנגד ההסתה הקונסיסטנטית נגד נשיא המדינה, רחמנא ליצלן, במדינת ישראל; זו ממשלה שהראש שלה, היושב-ראש שלה, ראש הממשלה שלה, הוא חלק מאותה מכונת הסתה, וזו ממשלה שהסמוטריציזם שלה מוביל אותה שאולה, מוביל אותה לגיהינום, ואנחנו עוד נידרדר שאולה ונשאל את עצמנו אחרי אחרית הימים מדוע לא התעוררנו בזמן. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. אני מתכבד להזמין את שר החינוך חבר הכנסת נפתלי בנט להשיב מטעם הממשלה על הצעת האי-אמון. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני השר, למי אתה מנופף? <שר החינוך נפתלי בנט:> נראה לי שתלמידי בתי-ספר, אז – מה שנקרא "אחים". אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני כמה שעות שני מרצים באוניברסיטה העברית כינו את שרת המשפטים של ממשלת ישראל – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> זה חמור מאוד. <חיים ילין (יש עתיד):> זה חמור מאוד מה שהם אמרו. <שר החינוך נפתלי בנט:> – – בכינויים קשים ביותר. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מגנים בכל תוקף. <שר החינוך נפתלי בנט:> זה ברור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כדאי לעשות את זה למיקרופון מן הדוכן, לא בקריאת ביניים. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> נעשה את זה. אדוני היושב-ראש, זו הייתה הכוונה. <חיים ילין (יש עתיד):> אדוני, אנחנו עשינו את זה בישיבה שהייתה עכשיו. אנחנו לא מתביישים בזה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני הגנתי על השר בנט 40 דקות בשבוע שעבר. <חיים ילין (יש עתיד):> עשינו את זה בישיבת סיעה. יש לנו אוזן רגישה מאוד. <שר החינוך נפתלי בנט:> אתם לא צריכים להיות במגננה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> לא, ההפך. אנחנו – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אנחנו מחזקים אתכם. <שר החינוך נפתלי בנט:> את טועה, זה השיחה – שנייה, בואו רגע, עזבו. נניח שאין פה – שנייה אחת. קודם כול, למיטב הבנתי, מעולם, שרת משפטים או שר משפטים במדינת ישראל, לא הסיתו נגדו בצורה כזאת. אבל לעצם העניין, נהיה אצלנו איזה מנהג, שאני עכשיו אמור לעלות, ואני אמור להגיד: זה יצא מהערוגות שלכם; ואני אמור להגיד: איפה אתם? לא שומעים אתכם ואתם לא בסדר, וזה הגל הבא. וזה לא נכון. זה בערוגות שלנו. פרופסור עמירם גולדבלום זה בערוגות שלנו, כי הערוגה שלי זה מדינת ישראל, וזו בעיה של כולנו. אפשר לקחת כל דבר ועכשיו לחגוג ולנסות להרוויח עוד רבע נקודה פוליטית. זה בסדר, אבל זאת לא הדרך. אני חושב שכולנו יכולים לראות במשבר שאנחנו נמצאים בו – ואני בפירוש, בוודאי, חושב שאנחנו עוברים איזה משבר. ואנחנו, שחלוקים לגמרי, אבל לגמרי, על עתיד יהודה ושומרון – אני סבור שזה צריך להיות חלק ממדינת ישראל, אתם סבורים שזו שגיאה חמורה מאוד; אני סבור שאם חלילה נמסור את זה אנחנו נהרוס את עתיד מדינת ישראל, ואתם סבורים שאם לא נמסור את זה לפלסטינים, כמובן בהסדר והכול, אני מביא את חורבן מדינת ישראל. כלומר, אין לנו מחלוקת קטנה, יש לנו מחלוקת קשה, גדולה, רצינית. ובכל זאת, ובכל זאת, עמירם גולדבלום גדל בערוגות שלנו, בערוגות של מדינת ישראל, וכולנו, כמו גם אלה שעשו את הדברים שהם עשו – ואני לא משווה, בסדר? אני לא מנסה להשוות, אני מנסה לומר שהבעיות הן של כולנו, ואנחנו צריכים להתחיל לפעול. אני פועל כמה שאני יכול במרחב הפעולה שלי, וכל אחד שיפעל ולא ינצל את זה לרווחים פוליטיים. לגבי הנושא של האי-אמון, מדובר פה על פערים בחברה הישראלית. הכותרת היא "ממשלת נתניהו מפקירה את ילדי ישראל החיים בפריפריה ובמגזר הערבי במערכת החינוך". זה מאוד נכון שלאורך הרבה שנים היה מצב של יצירת פערים הולכים וגדלים בחברה הישראלית, עם דגש מיוחד בחברה הערבית. זה נבע משלל סיבות, וגם פה אין טעם להיכנס לאשמה, יש הרבה היגיון להתמקד – איך מתקנים. אני אגיד לכם מה אנחנו עושים עכשיו תכל'ס בשביל לתקן את הנושא הזה: א. אנחנו באמת פועלים בצורה דיפרנציאלית בכל דבר שאנחנו עושים. אני רוצה להסביר את זה פעם אחת, כדי להבין. ראו, עד השנה היה מעין סל בסיס לכל ילד במדינת ישראל – כפר-שמריהו, או נתיבות, או רהט, או בני-ברק – אותו דבר, וטוב שכך. אבל מעל אותן שעות תקן בסיסיות היו כל מיני סלים של תוכניות שהתווספו ברבות השנים, ומנהל היה אמור לפנות למשרד החינוך כדי לקבל את הכסף. אז הפלא ופלא, המנהלים המיומנים יותר ידעו לגשת ולמשוך כסף; המנהלים המיומנים פחות, ואולי פחות מחוברים, לא ידעו לעשות את זה. אלא מה, יש קורלציה, שהמנהלים המיומנים בדרך כלל באו משכבות סוציו-אקונומיות גבוהות; או במילים פשוטות: משרד החינוך של מדינת ישראל השקיע יותר כסף פר-תלמיד בתלמיד עשיר מאשר בתלמיד עני. זה פשוט בלתי נתפס. ואני לא מדבר בכלל על העיריות. אני מדבר על כספי משרד החינוך פר-סה. מה אנחנו עושים? תדמיינו הרבה בלונים עם כסף בפנים; אנחנו מפנצ'רים את כל הבלונים האלה, שופכים את הכסף לתוך דלי. זה מעל התקן. תקן הבסיס שווה לכולם, אבל לוקחים את החבית של כל התוספות, מאגמים ומחלקים מחדש, פי-חמישה לשכבות עניות מאשר לעשירים. עכשיו, אני לא סוציאליסט, אני איש שוק חופשי. אבל בשוק החופשי הכי קפיטליסטי יש עקרון ברזל, וזה שוויון הזדמנויות לילד בתחילת דרכו. אנחנו צריכים לשאוף שבגיל 18 כל ילד בישראל: ערבי, יהודי, דתי, חילוני, חרדי – לא מעניין אותי – יצא מנקודת פתיחה שווה. היום המצב הפוך – יש קורלציה מלאה בין הרמה הסוציו-אקונומית של הילד ובין סיכוייו להצליח בחיים. זה סדום ועמורה – זה סדום ועמורה. אז אנחנו נכנסנו לתהליך, והשנה זאת הפעם הראשונה שאנחנו עושים תקצוב דיפרנציאלי, ובשלוש השנים הקרובות אנחנו נעצים את זה. צריך לומר פה – לא אני המצאתי את הרעיון; מי שהמציא את זה הוא קודמי, הרב השר שי פירון, שיזם את הדבר הזה. המימוש הוא אצלי. יש הרבה לחצים פוליטיים. אגב, הוא עשה הרבה דברים טובים, ומותר גם להמשיך דברים טובים שקודמי עשה. זה דבר אחד, וזאת דרמה של ממש, הסיפור הזה. דבר שני, הקטנו גודל כיתות. במקומות יותר עשירים ממילא הייתה היכולת הזאת, אבל למי שלא יודע, מספר הילדים הממוצע בכיתות א' היום הוא 28 ילדים בכיתה, לעומת גג של 40 עד היום. בשנה הבאה זה כבר א' וב', שנה אחרי זה – א', ב', ג'. הכנסנו את זה למסילת אל-חזור. לא יכול לבוא שר חינוך ולהפוך את זה. הדבר הבא בהקשר הזה, במגזר הערבי – לראשונה מקום המדינה הכנסתי לימודי עברית מגן-חובה, במקום מכיתה ג'. למה? כשהייתי שר הכלכלה ראיתי שיש בעיות קשות מאוד של שפה, ולא הבנתי למה. אז עכשיו, מגן-חובה כל ילד ערבי ילמד עברית. בשאיפה – אם לא היה נגמר הכסף – אני מתכוון, בעזרת השם, גם הפוך – שכל ילד יהודי ילמד ערבית. יש לנו מדינה עם מיעוט ערבי גדול, וראוי שנדבר את השפה. יש לזה גם עוד יתרונות. יצאנו גם לתוכנית חומש חדשה למגזר הערבי, עם השקעה לא מבוטלת. הדגשים שם הם החינוך הלא-פורמלי – תנועות נוער, ארגוני נוער. מי שלא מכיר ארגוני נוער, אני ממש ממליץ. תנועות נוער כולנו מכירים: "הצופים", "בני עקיבא", "השומר הצעיר", "המחנות העולים", "הנוער העובד". ארגוני הנוער זה משהו שהתחיל רק ב-20 השנים האחרונות. אני מדבר על "אחריי!", אני מדבר על שורה של ארגונים מקומיים שעושים עבודה יוצאת מן הכלל. יצאנו גם לתוכנית לאומית לקידום יוצאי העדה האתיופית, אני לא ארחיב בשלב הזה, ויש הדגש מאוד גדול על השקעה מוגברת בפריפריה; למשל, תוכנית הדגל שלי היא לימוד מתמטיקה חמש יחידות. שמעו סיפור אדיר: עד השנה ילד או ילדה בנתיבות או ברהט שיש להם כישרון ויכולת לעשות חמש יחידות מתמטיקה לא היו יכולים, כי לא הייתה מגמת חמש יחידות בבית-הספר שלהם. אין יותר דבר כזה. כל ילד במדינת ישראל, גם אם יש רק שמונה במחזור – אנחנו נפתח מגמה עבורו. במקום מינימום 15 ירדתי לשישה מינימום, ואם יש פחות משישה – גם הוא ילמד מתמטיקה, בלימוד מרחוק, עם מורה אמיתי שיפגוש אותו פעמיים-שלושה בשבוע – פעמיים-שלוש, סליחה. תודה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> כי אני אגיד לך, עשיתי ארבע יחידות. <שר החינוך נפתלי בנט:> אנחנו מתקדמים בדבר הזה. הנושא של קידום הפריפריה בכלל וערביי ישראל בפרט זה אצלי בליבה. אני גם אבשר לכם שבשבוע שעבר אישרנו, לראשונה בתולדות מדינת ישראל, במל"ג – במועצה להשכלה גבוהה, שאני עומד בראשה – אישרנו הקמת מכללה ערבית אקדמית כללית – לא מכללה להוראה – ראשונה בישראל. המכללה הזאת לא תהיה מכללה סוג ח'. אנחנו מדברים על לייצר פה מכללה מדהימה, איכותית, עם מיטב המרצים במדינת ישראל. אני חושב, עוד לא החלטנו, אבל אני חושב – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> ההחלטה הזאת תיזכר בדברי הימים. <שר החינוך נפתלי בנט:> לא, הביצוע שלה. אנחנו חייבים לבצע. כבר יצאנו בקול קורא. אבל הדגש יהיה – אני רוצה שכולם ירצו לגשת. הרי זאת לא מכללה שמסננת קבלה לפי גזע, זה כמובן פשוט מכללה ביישוב ערבי. אני רוצה שהיא תהיה כל כך טובה, וכל כך מבוקשת, שתהיה תחרות גם בקרב יהודים וגם בקרב ערבים. לדעתי – עוד לא סיכמנו – השפה צריכה להיות עברית – נראה לי – אבל זה עוד לא סוכם. לכן, חברים, אנחנו באמת עושים דברים יוצאים מן הכלל. אני אסיים במה שפתחתי: אנחנו צריכים לאחד את המדינה הזאת. כולנו צריכים להפנות, כל אחד, אצבע אל עצמו, ולא להתחיל לשקלל, הם יותר אשמים. צריך לתקן את המדינה. אני מאוד אופטימי. מאוד אופטימי. אנחנו תמיד מסתכלים על הכותרות, אבל תופעות העומק הן מאוד חיוביות. הזכרנו ערביי ישראל – אני לפחות הכי אופטימי לגבי עתיד ערביי ישראל; יש כניסה לחברה הישראלית, יש השתלבות, אין הצטרפות לטרור כמעט בכלל. תחשבו, זה לא מובן מאליו. ויש רצון כן ואמיתי של כל הצדדים. אני נשארתי דבק בעקרונותי; אני איש ימין, אני איש ארץ-ישראל השלמה, אבל בין זה לבין הרצון לראות פה חברה מעולה, מתוקנת, מצוינת, עם ערכים של עזרה הדדית – אין שום סתירה. תודה רבה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> שמחתי לשמוע – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר החינוך חבר הכנסת נפתלי בנט. אנחנו עוברים להצעה הבאה: מדיניות הממשלה בטיפול בטרור היהודי. מטעם הרשימה המשותפת ינמק את ההצעה חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. ישיב לו השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, במשך שנים רבות הטרור היהודי נגד ערבים קיים וצובר תאוצה ומתקבל בהבנה ובסלחנות יתר על-ידי הממשלות ורשויות החוק. זה התחיל בטבח בכפר-קאסם, אשר עד עצם היום הזה הממשלה לא מוכנה לקבל על עצמה עמדה מוסרית ולהתנצל על הטבח אחרי 59 שנה; ובין שזה הסתת רבנים, או רצח ערבים, או עקירת עצים, או השתלטות על בתי ערבים ורכושם, במיוחד בירושלים ובחברון; נוסף על כך, הסתה והפחדה של כל מי שיעז לבקר את הטרור הזה, אם נשיא המדינה, אם שרים, חברי כנסת, עיתונאים או כל אדם אחר שעומד ומתבטא ואומר: זה לא נכון. הרבה פעולות נעשות בחסות צה"ל ובהגנתו, מעשים אשר משבשים את חייהם של הפלסטינים; הרבה תקיפות של מתנחלים, במיוחד בחברון – סגירת כבישים, דרכי גישה לכפרים, כל זה בהגנה ובחסות צה"ל. ראינו את זה גם בתקשורת, וראיתי את זה גם אישית, שחסמו את הדרך לחברון בחג אל-פיטר בחודש יולי. אני הייתי עד לזה, והבן שלי נסגר בדרך; המחסומים של המתנחלים שסגרו את הדרך ושיבשו את החיים היו חוצץ ביני לבין הבן שלי, שהיה ברכב אחר. אבל יש מקרים בולטים, ומעשי הטרור הבולטים האלה, כמו אחד המעשים של המחתרת היהודית לפני כ-30 שנים, אנחנו יודעים מה קרה, ובהמשך אני אפרט מה היה אתם; הטבח באל-חרם אל-אברהימי בחברון, שרפת משפחת דוואבשה בדומא, ניסיון חיסול משפחה עם תינוק בביתילו, כל פעולות "תג מחיר", חסימת כבישים המובילים לכפרים, מאחזים על אדמה פלסטינית, עקירת עצי זית ומניעת מסיק הזיתים מהבעלים – כל הפעולות האלה מבוצעות בהטפת רבנים ופוליטיקאים. השאלות הנשאלות: האם יש פיקוח על תוכניות הלימודים בישיבות, על הרבנים שמחנכים ועל מימונן? הרי רק בסוף השבוע שעבר נשארנו עד שעות הבוקר, שעות מאוחרות, כדי להעביר את התקציב, את החוק, על החטיבה להתיישבות. מישהו עוקב אחרי הכסף שלהם? אני אתן דוגמה לרבנים ולהטפות שלהם. בעלון בית-הכנסת "עולם קטן", המופץ ברבים, פורסמה באחרונה תשובת הרב שמואל אליהו, רב העיר צפת וחבר מועצת הרבנות הראשית – הוא בעל תפקיד ממלכתי, תפקיד ממשלתי. בואו נשמע את השאלה; השאלה הייתה: האם מותר למסוק עצי זית של ערבים בארץ-ישראל? תשובת הרב: רוב עצי הזית שהערבים אומרים שהם שלהם זה גזל בידם. מנהג בידי הבדואים בנגב לגנוב אדמות. בכל היישובים בגליל, זה מנהגם. גם ביהודה ושומרון זה הנוהל שלהם. כך אומרת הגמרא במסכת סוכה ל'. מה זה אומר? זה אומר, בלי המילה המפורשת, כן, תלכו תגנבו את הרכוש של הערבים. רב כזה, שהוא חבר ברבנות הראשית, מקבל משכורת מהמדינה, וזה חוץ מכל ההסתות האחרות. לפי מיטב ידיעתי, ההלכה עדיין איננה החוק במדינת ישראל. ההצגה של זה כמותר גם כאן, מדלגת על החוק ומתעלמת ממנו ומבטלת אותו. הממשלה צריכה להחליט אם ההלכה צריכה להיות החוק במדינת ישראל, ואז הרבנים הם פרשני החוק, ואז לבטל כליל את המונח "דמוקרטית" – להפסיק להגדיר את מדינת ישראל מדינה דמוקרטית, אם זה המצב – והשתיקה הרועמת של הממשלה. הספר "תורת המלך", אשר מתיר להרוג ילדים שיש לך חשש, חשד, שאולי אם יגדלו גם יילחמו ביהודים, אז מותר. מה, הרבנים האלה מגלי עתידות? אלוהים נתן להם את המידע על העתיד ואז קבעו: כן להרוג ילדים? איפה יש בעולם אנשים שמתירים לרצוח ילדים? אין דוגמה יותר גדולה מאשר העובדה כי שלושה מעצורי דומא – בני רבנים ממלכתיים מההתנחלויות אשר מגינים על בניהם ומחפשים תירוצים. כן, הם לא היו בבית וכן היו בבית. הם יודעים, וכנראה הם שלחו אותם, ואם לא שלחו אותם, שיבואו ויעלו ויתנערו ממעשיהם. השב"כ – פעם ראשונה שמדבר על זה – אומר שעצורי הטרור היהודי תכננו מרד והמלכת מלך. מדינה יהודית ודמוקרטית? אמת? או שזאת עוד מדינה שתילחם במדינת ישראל? חתונת הדמים והשנאה – חלק מהמשתתפים – אני ממשיך לצטט את השב"כ: חלק מהמשתתפים היו אמורים להיות במעצר-בית, חלק מורחקים מירושלים, קטינים וילדים עם רובים, ביזיון לחוק – הם בזים לחוק ואף אחד לא שואל אותם. חלק מהמשתתפים היו חיילים. החיילים האלה באו עם נשקם. השאלה אם החיילים האלה ישמעו למפקד שלהם או ישמעו לרב שאומר: יהודי לא מפנה יהודי, יהודי לא מענה יהודי – האם הם יערקו מצה"ל ויצטרפו לצבא המתנחלים כדי להילחם במדינת ישראל? כי איך אומרים, מדברים על המדינה הדמוקרטית, שזה החמור של המשיח. האם באמת הממשלה מסכימה להיות החמור של המשיח, שבא כדי לעשות את המעשים האלה? האם יש לממשלה תשובה על הקלות שבה נערי הגבעות יכולים להשיג נשק, ומי מאפשר להם את הגישה למצבורי הנשק? הרבה חיילים אשר יסרבו פקודה, אמרנו? נערי הגבעות – שאלות: מי מחנך אותם? המדינה משלמת כסף לרבנים שמחנכים אותם. מאיפה הם מקבלים את המימון? מהחטיבה להתיישבות, ממשרד החינוך וממשרדי ממשלה. מי מבקר את תוכניות הלימוד שלהם? האם הן מקובלות על המדינה? כי יש להם העצמאות שלהם. המאחזים על האדמה הפלסטינית – מי מממן? מי שומר עליהם? מי מספק להם כלים כבדים כדי לפרוץ דרכים ממטעי העצים של הפלסטינים כדי ליישר את השטח? מי מספק להם חשמל ומים? הממשלה. מה קורה עם טרוריסטים יהודים? עד היום מה קרה? כי גם הטרוריסטים האלה יודעים שמשתלם להם. אני אתן כמה דוגמאות: לארור גולדשטיין הקימו אנדרטה, שכולם מבקרים ובאים להתפלל שם. בטבח בכפר-קאסם כולם מכירים את הגרוש של שדמי ופחות מחצי שנה בכלא. אני אתן דוגמה, ורשימה אשר מנתחת את המצב של הטרוריסטים היהודים שנכנסו לכלא; אני לא מדבר על אלה שסלחו להם ולא נכנסו: דני אייזנמן, מיכל הלל וגל פוקס – ב-1985 רצחו נהג מונית ערבי – מיכל השתחררה אחרי חמש שנים, והשותפים אחרי שבע. עמי פופר – ב-1990 רצח שבעה פועלים פלסטינים ופצע 12, נידון לשבעה מאסרי עולם. אחרי שמונה שנים קצבו את העונש שלו ל-40 שנים. יש לו משפחה, הוא התחתן, הביא לעולם ילדים ויצא לחופשי לביקורים יותר מ-200 פעמים. דוד בן-שימול – ירה טיל "לאו", רצח ערבים ופצע אחרים, נידון למאסר עולם ושוחרר אחרי 11 שנים; יורם שקולניק – רצח ערבי כפות ב-1994, שוחרר אחרי שבע שנים. הרשימה כל כך ארוכה. אני מגיע למחתרת הטרור היהודי, שמה שאנחנו רואים היום זה ההמשך שלה, וחלק מהבנים שלהם גם. מחתרת הטרור הזאת רצחה שני תלמידים, פיצוץ מכוניות בגדה, תכנון לפיצוץ כיפת-הסלע במסגד אל-אקצא, רצח ופציעת ראשי ערים בגדה, וכו'. הם נידונו למאסר עולם, ואחרים גם לשניים. שהותם בכלא לא עלתה על שבע שנים. תגובות: ראש הממשלה אומר שהמעשים האלה, של שרפת המשפחה בדומא וחתונת הדמים – שזה מזיק לחברה. אפילו עמדה מוסרית לא ראינו. אני אתן השוואה פשוטה מה קורה לעציר ערבי, תושב, אזרח מדינת ישראל, לעומת טרוריסט יהודי. חופשות – על הערבי חל איסור, היהודים כולם זכו בחופשות. קשר טלפוני – חל איסור על הערבי; כולם מקבלים. היפרדות מיקרים – לא מקבלים; כולם קיבלו. רק לאחרונה ניסינו שאברהים ביאדסה יבקר את אמו שלו, זיכרונה לברכה, בבית-חולים – לא הצלחנו; ניסינו שיגיע להלוויה – גם לא הצלחנו. בסוף – אני רואה שזמני תם, אבל אני אשאל שאלות את השר, שיענה לי. השאלות האלה, חשוב מאוד שאנחנו נשמע תשובות עליהן. האם אנחנו נקבל תשובות לקוניות, או שהממשלה שישבה אתמול ופספסה את ההזדמנות לקבל החלטה על מדיניות – על שינוי המדיניות, ולטפל בטרור, האם היא יכולה – האם תבדוק כל שקל שהועבר, או יועבר, לחטיבה להתיישבות, אם הוא מגיע למימון פעולות טרור אלה במישרין או בעקיפין? האם הממשלה באמת פספסה? האם הממשלה תחקור ותעמוד על כל ההסתה, ואפילו משהו כל כך קשה, שמציירים את לפיד הבן ולפיד האבא במדים של היטלר והאס.אס. אף-על-פי שטומי לפיד הוא ניצול השואה – האם הממשלה – כי הוא אמר שזה לא עשבים שוטים – האם הממשלה תשנה את המדיניות שלה? ובעצם זו מדיניות של תמיכה בטרור. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין להשיב על הצעת האי-אמון. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, כפי שאתה יודע, ראש הממשלה והממשלה כולה גינו – חבר הכנסת חאג' יחיא, אם אני משיב לך – טוב, קשה להשיב למי שאפילו לא רוצה להקשיב לתשובה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אם יש לך חלוקת קשב, אז אני מקבל את זה, אין שום בעיה. אני פשוט מבקש את תשומת לבך, כי אני רוצה תכף לשאול אותך שאלה, לכן אני חושב שחשוב שתשמע. אני חושב שראש הממשלה והממשלה כולה גינו, כמובן – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> התפקיד של ממשלה זה לגנות – – – <שר התיירות יריב לוין:> רגע אחד, עוד לא סיימתי, אני במשפט הראשון. – – – גינו בחריפות את אותם אירועי טרור שחלקם נזכרו בדברים שאתה אמרת, ושבים ובוודאי מגנים את האירועים האלה, וגם מנחים את השב"כ ואת כוחות הביטחון בכלל, ומגבים אותם, כדי לאתר את מי שביצעו את הדברים האלה, וכמובן להעמיד אותם לדין – בעניין הזה בכלל אין שום ספק. אבל, חבר הכנסת חאג' יחיא, אני חושב שנאה דורש נאה מקיים. אז הנה, אני עומד פה מעל הדוכן ואני אומר לך, אני מגנה בכל תוקף אירועי טרור דוגמת הרצח – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – אני מוכן לעשות בשביל לגנות – – – <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת חאג' יחיא, רגע. – – – דוגמת הרצח, האירוע הקשה, האירוע הקשה בדומא, או אם תרצה, הרצח שביצע עמי פופר. ועכשיו תורך, חבר הכנסת חאג' יחיא. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> והרצח שהמדינה עשתה בכפר-קאסם? בכפר-קאסם – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני מציע, אני מוכן – אנחנו נגיע לשם, אבל בואו לא נלך – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> מאה אחוז. – – – בואו לא נלך כל כך רחוק. אני לא ביקשתי שתגנו את הכול, בוא נתחיל מצעד ראשון קטן, אולי, בבקשה, תגנו; הנה, זו ההזדמנות שלך, חבר הכנסת חאג' יחיא. האם אני יכול לומר כאן מעל הדוכן בשמך שאתה מגנה את כל אותם אלה שמבצעים פיגועי דקירה באזרחים תמימים ורוצחים אותם על לא עוול בכפם? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> לא – – – <שר התיירות יריב לוין:> אבל, חברת הכנסת זועבי, לך לא קוראים חאג' יחיא עדיין. אני שואל את חבר הכנסת חאג' יחיא. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אם תיתן לי הזדמנות להשיב לך, אני אשיב לך. <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת חאג' יחיא, לא ביקשתי שתשיב. שאלתי – חבר הכנסת חאג' יחיא – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> זה לא שחור ולבן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כואב הלב פשוט. <שר התיירות יריב לוין:> אוקיי. אז אני אחזור על השאלה. האם, חבר הכנסת חאג' יחיא, אתה מגנה את אותו טרוריסט שדרס רק לאחרונה תינוק, לא רחוק מכאן, בתחנת אוטובוס בירושלים? האם אתה מגנה אותו? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אמרתי לך – – – <שר התיירות יריב לוין:> אתה מגנה אותו? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – לא אמרתי. <שר התיירות יריב לוין:> לא לא לא, אז תגיד. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – מסובך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, התשובה ברורה, אדוני השר. <שר התיירות יריב לוין:> לא, התשובה – אדוני היושב-ראש, אני חושב שעם ישראל צריך לשמוע את הדברים האלה. אני חוזר, חבר הכנסת חאג' יחיא, מקרה נורא, דריסה של תינוק, לא רחוק מכאן, עכשיו, אתה מגנה או לא מגנה? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> 500 ילדים בעזה – אתה מגנה? 500 – – – <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת זועבי – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת זועבי, אפילו מהמרחק שבין הדוכן למקום ישיבתך אני מבחין בינך לבין חבר הכנסת חאג' יחיא – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – הוא לא צריך עזרה. חברת הכנסת זועבי, תאמיני לי, האיש אדם אינטליגנטי, יודע להסתדר לבד. אני שואל, חבר הכנסת חאג' יחיא – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> מה, אתה עושה לו מבחן? <קריאות:> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אתה מגנה נגד 500 ילדים בעזה? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת סעדי, אני מודה שאם חבר הכנסת חאג' יחיא היה מבקש ממני להמליץ לו על עורך-דין, הייתי ממליץ עליך, אבל הוא לא צריך. <קריאה:> – – – תשמע – – – <שר התיירות יריב לוין:> כן, אני מקשיב. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – אלפים – – – רצח של אלפים בעזה. <קריאות:> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כשהכיבוש יסתיים – – – ואז אני – – – בכל אחד שירצה לפגוע – – – <שר התיירות יריב לוין:> אה, הבנתי. הבנתי. אבל עד שמה שאתה – – – <קריאות:> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – מפגינים, אתה מגנה – – – <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת זועבי, אבל אני מדבר עם חבר הכנסת חאג' יחיא, תכבדי אותו אם לא אותי. לפחות תכבדי אותו. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – למה? תן לי לדבר. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מה זה? <שר התיירות יריב לוין:> אז, חבר הכנסת חאג' יחיא, אני רוצה – אבל אני רוצה רגע להבין את ההבחנה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – הרצח המרכזי של אלפים – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – ששולטת במתנחלים, זו השאלה. <שר התיירות יריב לוין:> אבל, חבר הכנסת חאג' יחיא – אבל, חבר הכנסת חאג' יחיא – רגע, רגע, רגע, אני מוכן לעסוק בכל מה שתרצה, אבל בוא נלך צעד צעד. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – תפסיק – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת חאג' יחיא, תאמין לי שאם נעבור את המשבצת הראשונה, אני מתחייב ללכת אתך גם להמשך. אבל בוא נעבור פעם אחת על המשבצת הראשונה הזאת. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה חושב את עצמך יותר מדי פיקח. <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת חאג' יחיא, אני חוזר ושואל. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> נסיים את הכיבוש, ואז אין בעיה – – – <שר התיירות יריב לוין:> אבל, חבר הכנסת חאג' יחיא, הרי אם אני אקבל תיאורטית את הטענה, באמת, החסרת כל בסיס הזאת על כיבוש, כי עם לא יכול להיות כובש בארצו, אבל נניח, נניח רגע, לרגע, שזה נכון – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – אבל נניח, נניח לרגע שזה נכון – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אבל, חבר הכנסת חאג' יחיא, זה בוודאי לא כיבוש, לא יכול להיות כיבוש. אבל נניח לרגע – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> למה לא כיבוש? <שר התיירות יריב לוין:> כי עם לא יכול להיות כובש בארצו, חבר הכנסת סעדי, וזאת ארץ-ישראל, ששייכת לעם ישראל. תראה כמה זה פשוט. <קריאות:> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – רצחת או לא רצחת, אבל רצחת או לא רצחת – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת זועבי, ארץ-ישראל שייכת לעם ישראל – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אז מותר לרצוח. <שר התיירות יריב לוין:> – – ואני בטח לא רצחתי אף אחד – – <קריאות:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – ואנחנו האומה המוסרית ביותר בעולם שמתנהגת – אגב, לא רק לאחרים, גם בתוך החברה שלנו – בצורה הכי מוסרית שאפשר. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – אין לנו מה – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – אדוני השר – – – <שר התיירות יריב לוין:> אבל, חברי הכנסת, למה אתם לא נותנים לחבר הכנסת חאג' יחיא הזדמנות? <קריאות:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, אני חושב שצריך להגן על חבר הכנסת חאג' יחיא, לא עלי. לא נותנים לו הזדמנות. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – טרור, אתה נותן את – – – לטרוריסטים – – – <קריאות:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אז, חבר הכנסת חאג' יחיא, בוא, אנחנו עכשיו אחרי נאומי הסנגוריה של חברת הכנסת זועבי, ואחרי שנתנו שחרור לעורך-הדין סעדי לרגע מהעניין הזה, אני בכל זאת שואל אותך, וחוזר ושואל אותך: טרוריסט שדרס תינוק, אתה מגנה אותו או לא מגנה אותו? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <קריאות:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אתה מגנה או לא מגנה? אני יכול לומר מעל הדוכן שחבר הכנסת חאג' יחיא מגנה אותו? או שאתה רוצה סטנדרט כפול – – – <קריאות:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – או שאתה רוצה סטנדרט כפול – מאתנו אתה תובע דבר אחד, ומעצמך דבר אחר. מעצמך דבר אחר. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – אל תהסס. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> משפחות שלמות אין – – – אין בשביל – – – שלוש משפחות – – – כולם נרדמו. <שר התיירות יריב לוין:> אני אומר לך, חבר הכנסת חאג' יחיא. אני אומר לך – – – <קריאות:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני אומר לך – מאה אחוז. אתה יודע מה, חבר הכנסת חאג' יחיא? אתה יודע מה, חבר הכנסת חאג' יחיא? אני אקח אותך חצי משבצת אחורה, אני אקל עליך עוד טיפה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אל תקל עלי – – – אותה ממשלה – – – <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת חאג' יחיא, אתה מגנה – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת חאג' יחיא, אבל יש לי שאלה. יש לי שאלה: אתה מגנה – אתה לפחות מוכן לגנות הרג של תושבי עזה בידי אנשי ה"חמאס" בטענה שהם משתפי פעולה עם ישראל? אתה את זה מוכן לגנות? אתה את זה מוכן לגנות? בוא, בוא נתחיל בקטנה, מה שנקרא. מוכן או לא מוכן? מגנה או לא מגנה? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> לא מגנה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> נדמה לי, אדוני היושב-ראש – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אל תעשה. לא – – – בין כובש לבין נכבש. <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת חנין זועבי – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת חנין זועבי, מה זה שייך להרג אנשים בעזה על-ידי ה"חמאס" בטענה שהם משתפי פעולה? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אז בגלל זה מותר להם להרוג את בני עמם בלי משפט, כי עזה לשיטתך במצור? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אתה עדיין כובש בעזה. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, לנו יש מוסר, ולכם יש מוסר כפול. תודה רבה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב. אני מודה מאוד לשר המקשר בין הממשלה לכנסת יריב לוין. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אתה לא ענית. פשוט לא ענית. זה בדיוק מה שצפיתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, מספיק. הצעת האי-אמון הבאה: אי-היערכות הדרג המדיני וממשלת ישראל לסבב נוסף בעזה, מטעם יש עתיד. ינמק את ההצעה חבר הכנסת חיים ילין. מי שישיב לו הוא שר הביטחון חבר הכנסת משה יעלון. עד עשר דקות. <חיים ילין (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, לפני שאני מתחיל, אם תרשה לי, אני באמת לא יודע איפה הגבול בין הסתה לבין ביקורת. זאת אומרת, אני חושב שבין הסתה לבין ביקורת הרגישות של האוזן שלנו היא שקובעת את התודעה, ואני אומר לך את זה עכשיו, אף שזה נכתב לפני כשעה או כשעתיים ב-ynet וב"וואלה", אני מגנה את מה שנעשה ונאמר כהסתה פרועה כלפי שרת המשפטים. ואני אומר לך עוד משהו, כי אמרת – נגיד את זה בקול רם – שאם ראש הממשלה היה שומר על השב"כ ומגנה גם, באותו זמן שאני מגנה עכשיו את מה שעשו לשרת המשפטים, כל השרפות במדינת ישראל היו הרבה יותר נמוכות, והוא היה מראה מנהיגות, ובזה סיימתי. זה לא אי-אמון, זאת הערה כללית על מה שנאמר, שאנחנו צריכים להגיד את זה בקול רם, ואני אומר את זה בקול רם, כבוד היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, כנסת נכבדה, מלך אחד חשב פעם שאם הוא ידע תמיד מה הזמן הנכון לטפל בכל עניין, ואם ידע למי מהאנשים עליו לייחס חשיבות ולמי לא, והעיקר, אם ידע תמיד מהו העניין החשוב מכל העניינים – כי אז לא היה נכשל לעולם במעשיו. בחושבו כך, הכריז המלך ברחבי הממלכה שיעניק פרס גדול למי שילמד אותו כיצד לדעת תמיד מהו הזמן הנכון לכל עניין, מיהם האנשים החשובים ביותר ומהו העניין החשוב מכל שאר העניינים. מי שקרא פעם ספרות – מתוך "שלוש השאלות", מאת ל"נ טולסטוי. גם לנו יש מלך. לא סתם מלך; קינג ביבי. הוא לא יודע מה הזמן הנכון לטפל בכל עניין, הוא לא מייחס חשיבות לאנשים הנכונים והוא לא יודע תמיד מה העניין החשוב מכל העניינים. דבר אחד הוא יודע היטב – ההפחדה וחוסר המעשה משאירים אותו בשלטון. לפני פחות משנה, ב-31 בינואר 2015, כתב קינג ביבי בדף הפייסבוק שלו, שבנימין נתניהו ינהיג את המדינה מול הטרור האסלאמי הקיצוני וישמור על ביטחון אזרחינו וילדינו, בעוד אחרים ייכנעו ויביאו את "דאעש" לישראל. כעבור פחות משנה, במציאות החיים, ולא בדף וירטואלי, קינג ביבי מאפשר לטרור לנהל אותו. מאפשר לאסלאם הקיצוני להשתלט, מפקיר את ביטחון אזרחינו וילדינו, נכנע, והביא את "דאעש" לגבולות מדינת ישראל. כבר 15 שנה אנו נמצאים במלחמת התשה בעוטף-עזה, תחת הפגזות מתמשכות. מול הטרור צריך להילחם בנחישות, בכוח; באותה נחישות שהקימו את המדינה. אי-אפשר להשאיר את תושבי העוטף כבני-ערובה. לאחר מלחמת "צוק איתן" נוצרה הזדמנות למינוף המהלך הצבאי – שיקום הרצועה תמורת פירוז. אך ברגע האמת רעדה ידו של ראש הממשלה. אזרחי ישראל נותרו שבויים של ה"חמאס". ממשלת ישראל צריכה לפעול לפיתוח ושיקום רצועת-עזה, במטרה למנוע את הסבב הבא, אולם זאת אך ורק בתנאי שה"חמאס" יפורק מנשקו, במטרה למנוע את ההתחמשות וההתעצמות הצבאית של ה"חמאס" לקראת הסבב הבא. אסור להיכנע לשום תכתיב או דרישה של מדינה כזאת או אחרת, אך חייבים לנצל את הזרוע המדינית. נתניהו, תודיע לארדואן שאתה מוכן לאפשר להם גישה חופשית לרצועת-עזה, אבל בתנאי שה"חמאס" מתפרק מנשקו; בתנאי שהם לוקחים אחריות ומספקים חשמל ומים לרצועה. למה תמיד אנחנו אומרים לא? מנהיגות יודעת לנצל הזדמנות לטובתה. אתה בשלך, מנהל את הסכסוך, ולא רוצה להגיע לפתרון. העובדה ש"צוק איתן" הסתיים בלי שהושג מהלך מדיני משלים היא טעות אסטרטגית המחייבת תיקון; כל עוד אין אופק לפתרון מדיני, נמשיך לחיות ממלחמה למלחמה למלחמה. מאז סיום מלחמת "צוק איתן" ועד היום נורו לעבר ישראל יותר מ-35 רקטות ופצצות מרגמה. ירי נק"ל ומטענים נמשכים וחפירת המנהרות לא נפסקת. יותר מ-300 עזתים עברו את הגבול, בתוכם גם מחבלים. כל ירי מלווה ב"צבע אדום" ובומים שהפכו להיות חלק מחיינו בעוטף-עזה, חלק מגידול הילדים; "צבע אדום" שעוצר את הנשימה ומאיץ את הדופק. כל יום שישי – כל יום שישי, לפני המסגדים, באופן קבוע אנחנו מחכים למטח האימונים של ה"חמאס" אל עבר הים, מטח שמרעיד את הבתים בעוטף-עזה, והולך ומתחזק משבוע לשבוע. אחר כך לא מבינים איך הטילים מגיעים לחדרה. תושבי העוטף הם מתיישבים ציוניים נחושים, אך מופקרים. ראש הממשלה מסתתר בירושלים, ואנחנו חשופים בחזית. דור שלם גדל בפוסט-טראומה, דור שלם ללא אופק ותקווה, דור שלם גדל בסכנה, וראש הממשלה בשלו. שנה וחצי מ"צוק איתן", ובמקום ללמוד להשתפר ולהגן על חיי אדם, בוחר ראש הממשלה להסתיר את התחקירים ולהתעלם מהדוחות. לחשוב שהפחדה תשכיח את הביקורת. אדוני ראש הממשלה, תחשוף את תחקירי "צוק איתן", תביא אותם לדיון ראוי ומקצועי – לא בשביל לערוף ראשים, לא בשביל לחפש אשמים; בשביל ללמוד, בשביל להשתפר, בשביל להגן על אזרחינו וילדינו. הפחד מהמעשה וחוסר החזון מובילים אותנו למבוי סתום. הסבב הבא קרוב, ותפקידה של ההנהגה להיערך ולעשות הכול כדי למנוע את המלחמה הבאה. מלך אמיתי נשלח לעולם בשביל לעשות את המעשה הטוב, קינג ביבי נשלח לעולם בשביל לשרוד ובשביל לשמור על כיסא המלוכה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה לחבר הכנסת חיים ילין, שנימק את הצעת האי-אמון מטעם יש עתיד. אני מזמין את שר הביטחון חבר הכנסת משה יעלון להשיב על הצעת האי-אמון. בבקשה, אדוני. <שר הביטחון משה יעלון:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת האי-אמון של מפלגת יש עתיד פותחת באמירה ששום דבר לא ישתנה כל עוד ראש הממשלה חושב שאין פתרון וצריך להמשיך ולנהל את הסכסוך. אני רוצה להעמיד את אנשי יש עתיד על טעותם. שום דבר לא ישתנה כל עוד הפלסטינים לא יכירו בזכותה של מדינת ישראל להתקיים כמדינת הלאום של העם היהודי; כל עוד הפלסטינים ימשיכו לחנך את ילדיהם מגיל גן לשנוא, לרצוח, לשאוף להיות שהידים; שום דבר לא ישתנה כל עוד יחנכו אותם שפלסטין היא מראס-אל-נקורה ועד אום-רשרש, מראש-הנקרה ועד אילת, מתוך כוונה לא לוותר על שום פיסת קרקע ולכן לא להסכים – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני, הבעיה היא שישראל – – – <שר הביטחון משה יעלון:> – – לשום פשרה טריטוריאלית ולשום קו – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לשבת, חבר הכנסת איימן עודה, לא צועקים בעמידה. לא צועקים בכלל, ובעמידה בפרט. <שר הביטחון משה יעלון:> – – ושום דבר לא ישתנה כל עוד כאשר אנחנו נסוגים מרצועת-עזה – ואי-אפשר לטעון שאנחנו כובשים שם – הבחירה של הפלסטינים, או של ה"חמאס" ליתר דיוק, היא לעסוק בייצור ובייצוא רקטות, במקום גידול תותים וייצואם, או כל דבר אחר. ולכן השאלה של ניהול הסכסוך היא לא בחירה ישראלית, וההבנה שכנראה הפתרון רחוק ואיננו קרוב היא תוצאה של ניסיון היסטורי, משחר הציונות, להגיע לפשרות, כשהצד היהודי נענה להצעת החלוקה, גם הראשונית, של ועדת פיל, שכבר שכחו אותה, מ-1937, ולהצעת האו"ם מ-1947, והצד הערבי סירב להצעות הללו. ומאז ועד היום, בוודאי אחרי אוסלו, מי שסירב זה הרשות הפלסטינית, או אש"ף ליתר דיוק, ובוודאי ה"חמאס", בלי להיכנס כאן לכל ההיסטוריה של קמפ-דייוויד, אנאפוליס, ואפילו שבע שנים שבהן אנחנו מכהנים בראשות ממשלה כזו או אחרת עם ניסיונות להגיע לשולחן משא-ומתן אמיתי, לא רק כדי לדון על גבולות, כמו שצץ השבוע העניין שוב. כשדנים על גבולות הם רק מקבלים ולא נותנים, ובבסיס לא מוכנים להכיר בזכותנו להתקיים כמדינת הלאום של העם היהודי. לכן עניין ניהול הסכסוך הוא לא בחירה אלא פרך, תוצאה. ולשאלת ניהול הסכסוך, יש משפט מפורסם שאומר: אנחנו זקוקים לסבלנות, אבל אנחנו צריכים אותה דחוף עכשיו. ואנחנו כנראה איבדנו סבלנות, כי אנחנו רוצים את האוכל עכשיו – אינסטנט-פוד, אוכל מהיר; ואנחנו רוצים דמוקרטיה לערבים עכשיו – מה שלא כל כך הולך – תפיסה מערבית שהתגלתה כשגויה במזרח התיכון, עם כוונה טובה; ואנחנו רוצים גם שלום עכשיו וזה לא כל כך הולך, ויש כאלה שגם רוצים משיח עכשיו. אז נהיינו גם פתרוניסטים וגם עכשוויסטים; גם חושבים שלכל דבר יש פתרון, אף שלהרבה אתגרים לא מצאנו פתרונות, לא ברפואה, אפילו לא במתמטיקה. חיים עם לא מעט סוגיות לא פתורות ומנהלים אותן, אפילו בחיינו האישיים. אבל כשזה מגיע לסכסוך הישראלי–פלסטיני, יש פתרון, הוא ידוע, וצריך אותו עכשיו. הלוואי שזה היה אפשרי. מי כמוני היה שמח אילו לא היינו צריכים להשתמש בחרב או בנבוט או בנשק כדי לעמוד על המשמר ולהגן על מדינת ישראל. ולכן, קודם כול, יש בכך ללא ספק תפיסה שגויה מאוד ומטעה. אחר כך, האמירה, כפי שנאמרה בהצעת האי-אמון, שהעובדה כי מבצע "צוק איתן" הסתיים בלי שהושג מהלך מדיני משלים, היא טעות אסטרטגית המחייבת תיקון. אז אכן, מבצע "צוק איתן" לא הסתיים במהלך מדיני שהביא אותנו למנוחה ולנחלה מרצועת-עזה – כמו שההתנתקות, שהיו כאלה שהבטיחו שתביא למנוחה ונחלה מרצועת-עזה, כי הרי ניענה לכל התביעות הטריטוריאליות ולכן נעזוב את פילדלפי ונעזוב את התוחמת הצפונית ולא תהיינה להם יותר תביעות טריטוריאליות. מה לעשות שהתביעות הטריטוריאליות של העזתים אינן נגמרות בגבולות עזה, והן בתל-אביב, שיח'-מוניס, בוודאי ביפו, בעכו וכן הלאה וכן הלאה, ולכן כנראה לא היה אפשר להשלים גם פה את המהלך באיזה מהלך מדיני משלים שמביא אותנו לאיזו מנוחה ונחלה. אבל השגנו הפסקת אש, אחרי עמידה עיקשת על כך שהפסקת האש תהיה מסוימת, על בסיס היוזמה המצרית במקרה זה, על-פי תנאינו. והפסקת האש הזאת, גם אם הושגה אחרי 51 יום, היא הפסקת אש שרירה וקיימת, וגם אם יש כאלה שמנסים להפר אותה, ה"חמאס" מחויב לה, ומאז מבצע "צוק איתן" הוא לא ירה אפילו כדור אחד, הביא לתקופה שקטה יחסית, בוודאי ביחס לתקופה של שני העשורים האחרונים, ומכך נהנים – אנחנו כולנו נהנים, וגם תושבי עוטף-עזה. <חיים ילין (יש עתיד):> לא, אל תסלף את הנתונים. לא לסלף. אני מסכים למה שאתה אומר, אבל לא לסלף. <שר הביטחון משה יעלון:> אני אומר "שקטה יחסית" כי היא איננה שקטה באופן מוחלט, זה נכון. אבל מה לעשות, המציאות הביטחונית איננה תוכנית כבקשתך, אלא היא תוצאה של מדיניות, והמדיניות שאנחנו נוקטים, קודם כול על בסיס הישגי "צוק איתן", אותה הרתעה שהושגה שכתוצאה ממנה ה"חמאס" לא ירה אפילו כדור אחד, מאפשרת ליישובי עוטף-עזה לפרוח, לשגשג. הייתי ביישובי עוטף-עזה גם בחג הסוכות, גם בחג החנוכה, והשאלה העיקרית שעלתה היא אם אפשר להשקיע עוד, בעוד יחידות דיור, בהרחבות ביישובים, בפיתוח. זו בהחלט התשובה הנכונה, זה הניצחון של "צוק איתן", הפריחה והשגשוג והגידול הדמוגרפי ביישובי עוטף-עזה. לשם כך הממשלה הקציבה סכומי כסף נכבדים, כחלק מהמהלך שלאחר מבצע "צוק איתן", ואני מקווה שנראה עוד פריחה ושגשוג. אינני יודע כמה זמן תארך הפסקת האש, אינני משלה את עצמי בכלל, משום שאנחנו, מלפני קום המדינה, אחרי קום המדינה, חיים בין עימות לעימות. רק שפעם העימותים היו בסדרי גודל של מלחמת ששת הימים או מלחמת יום הכיפורים, וברוך השם הגענו לזה שבצבאות הם אפילו לא מנסים לאתגר אותנו, כי במלחמות הללו הם הובסו, והם מבינים את הפער העצום שפתחנו מולם, אז הם מנסים בטרור, כמו הסכינים עכשיו, או בטרור המתאבדים של העשור הקודם, או הרקטות מלבנון או מעזה – בכל מה שאפשר. אבל עובדה שאנחנו במדיניותנו, שהיא מדיניות שנשענת גם על מקל עבה, נבוט – כן, הרתעה – אבל גם על גזרים, איננו עיוורים לצורך של הצד השני, של האזרחים שחיים שם, להתקיים, ולמעשה במצב הנוכחי אנחנו דואגים גם לזה שיבוצע שם שיקום בפיקוח – יש מנגנון שמפקח על הכנסת חומרי השיקום – ובפיתוח דברים אחרים. אבל יש דברים שאנחנו לא מאפשרים. אנחנו לא מאפשרים פרויקטים גדולים. למה? יש לנו עוד חשבון פתוח, יש לנו גופות של שני חיילים שנשארו ממבצע "צוק איתן"; יש לנו כעת גם אזרחים שעברו על דעתם לצד השני. וכל עוד הסוגיות הללו אינן פתורות – אני מדבר כמובן על סמל ראשון אורון שאול וסגן הדר גולדין, זיכרונם לברכה, שכל עוד החזרת גופותיהם לא תתבצע, פרויקטים גדולים לא יבוצעו בצד השני. ופה אני רוצה להגיע לשורה התחתונה. אנחנו פה מעלים הצעות אי-אמון מדי שבוע, האופוזיציה מעלה, ומה שעולה מתוך הצעת האי-אמון הזאת זה שאנחנו אשמים – במקרה הזה ראש הממשלה, זה כוון נגד ראש הממשלה. ראש הממשלה אשם, המדיניות שלה אשמה, וכן הלאה וכן הלאה. אם אני צריך להצביע על ערך אחד שבעטיו אנחנו רואים את מה שקורה במזרח התיכון, הייתי קורא לו ערך לקיחת האחריות. אני, כשלמדתי ממפקדי ולימדתי את פקודי על אחריות, אמרתי להם: תשמשו ביד כך, בעיקר כשנכשלים. כשנכשלים, רק אצבע אחת יכולה להאשים מישהו אחר. נכשלת בפעולה בגלל מזג האוויר? כי האויב לא שיתף פעולה? וכן הלאה – רק אצבע אחת, האצבע המורה. אצבע אחת כלפי הקדוש-ברוך-הוא, או כל אחד במה שהוא מאמין, שלוש אצבעות אליך. קודם כול, בואו נשאל את עצמנו במה אנחנו לא היינו בסדר. כך נדע להפיק לקחים, נדע להיות יותר טובים בפעם הבאה וכן הלאה. זה ערך מאוד ברור אצלנו בכל המערכות. אבל – – – <חיים ילין (יש עתיד):> בוגי, אז למה הוא עוצר את דוחות "צוק איתן"? למה הוא עוצר אותם? – – – לקיחת אחריות, הוא עוצר אותם. שנה ורבע. <שר הביטחון משה יעלון:> אבל אנחנו חיים בתרבות – אנחנו חיים בתרבות שזה מובן מאליו שאנחנו לוקחים אחריות. סביבנו יש עמים מתפרקים שהגיעו לשפל המדרגה כתוצאה מזה שהם מפנים את כל האצבעות לגורם אחר. הם לא אשמים בכלום. מי שאחראי זה "השטן הגדול" אמריקה, "השטן הקטן" ישראל; הם לא אחראים לכלום. לא מפיקים לקחים ולא כלום. לכן נכשלים במדע, בטכנולוגיה, לצערי גם במרכיבים האחרים, וכן הלאה. אצלנו, לצערי, יש יותר מדי יורים שמשתמשים בכל האצבעות כדי להאשים את עצמנו. מה, זה שאין יכולת לפתרון מדיני זה רק באחריותנו? אין צד שני? <חיים ילין (יש עתיד):> למה לא אמרת לארדואן שאתה מוכן – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת חיים ילין. <שר הביטחון משה יעלון:> זה שאנחנו נדרשים בסופו של דבר לחיות על חרבנו, זה באשמתנו? <חיים ילין (יש עתיד):> תעביר את הכדור אליהם, תעביר את הכדור אליהם. תעבוד בחוכמה פעם. <שר הביטחון משה יעלון:> לכן, אני מציע בעניין הזה, ובעיקר כשמעלים הצעות אי-אמון, להסתכל על זה באופן מאוזן – – <חיים ילין (יש עתיד):> למה אתם חושבים שהחוכמה רק אצלכם? <שר הביטחון משה יעלון:> – – ולא לעמוד כאן מעל הפודיום ולהאשים את עצמנו ובעיקר את ראש הממשלה. <חיים ילין (יש עתיד):> אני מאשים את ראש הממשלה, לא את עצמנו. ממש לא. <שר הביטחון משה יעלון:> לכן אני מציע לדחות את הצעת האי-אמון. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הביטחון, השר משה יעלון. אנחנו עוברים, רבותי, לדיון הסיעתי. הדובר הראשון – מהמחנה הציוני, חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, סגן יושב-ראש הכנסת. שלוש דקות לרשותך. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תודה, אדוני. אדוני שר הביטחון, אדוני ראש הממשלה, אני באמת לא יודע מה חשבתם לעצמכם כשהגיתם את השקר הזה שנקרא "ניהול הסכסוך". שגם אם אתם והספינולוגים שלכם תספרו את השקר הזה יותר מדי פעמים, אז מישהו בסוף יאמין לכם שאת הסכסוך הזה ניתן לנהל לנצח ועדיין להמשיך את החזון הציוני והמדינה שלנו? לא. אדוני שר הביטחון, אתה מבין בביטחון, אני פחות. בשביל לנהל את הסכסוך אנחנו צריכים מפכ"ל, אנחנו צריכים רמטכ"ל, אנחנו צריכים את מפקד המג"ב. בשביל לפתור את הסכסוך, בשביל למנוע אותו, אנחנו צריכים מנהיגות. לצערי, אתם משמשים הרמטכ"לים והמפכ"לים שלנו, לא ראש הממשלה ולא שר הביטחון. וכאזרח אני מאוד מאוד מאוכזב. כל מי שעיניו בראשו יודע שהרשות הפלסטינית נמצאת על סף קריסה, ושביום שזה יקרה, יקרה כאן תוהו ובוהו – איל, אתה יודע את זה כמי שהיה בצבא – שיגרום לנו עוד להתגעגע לאבו מאזן. אנחנו מזהירים אתכם בזמן אמת, אבל אתם בשלכם: טומנים את הראש בחול כמו בת-יענה. זה מזכיר לי את האדם הזה שנופל מהקומה ה-100, ובקומה ה-50 הוא אומר: עד עכשיו הכול בסדר. הכול בסדר כי הוא עוד לא התרסק. אבל הוא יודע שהוא יתרסק. ואתם יודעים שאנחנו נתרסק, ואתם יודעים שאין לכם פתרון לצעידה שלנו לעבר מדינה דו-לאומית שתחרב את החזון הציוני, ועדיין אתם לא עושים כלום. כי הממשלה הזאת היא ממשלת הכול הפוך, הפוך על הפוך: מחרימים את הרשות ואת אבו מאזן, אבל מדברים עם ה"חמאס"; לוקחים מהעניים את הגז, ומהתושבים, ונותנים אותו לעשירים; מעליבים את נשיא ארצות-הברית, אבל מתרפסים בפני רוסיה ומדינות אחרות. באמת מנהיגות יוצאת מן הכלל. אבו מאזן אשם בכול, בגללו גם יש 1.7 מיליון עניים במדינה. בגללו גם 780,000 ילדים גדלים בעוני מרוד. אני כל כך התגאיתי, אדוני היושב-ראש, כשעמד פה ראש הממשלה בנאום 40 חתימות וסיפר לנו על הנתונים. צעק: תסתכלו על הנתונים, על הגרפים. יאיר לפיד, אתה ראית ילד עני שיכול לאכול נתונים? שיכול לאכול גרפים? זה מה שמאכילים יותר ויותר ילדים מדוח עוני לדוח עוני. ועם כל הגרפים והנתונים האלה הילדים נשארים רעבים. תשע שנים במצטבר ראש ממשלת ישראל נתניהו נמצא בתפקיד. שני רק לבן-גוריון. אולי הוא כבר עקף אותו. רק שלבן-גוריון היה חזון והיה דלק. והחזון והדלק של ראש הממשלה שלנו, לצערי, הם פחד והפחדה. אתה יודע מה אתה מזכיר לי, אדוני ראש הממשלה? – את הבן-אדם הכי זקן בעולם. אתה יודע איך קוראים לו, איל, לבן-אדם הכי זקן בעולם? גם אני לא יודע. כי החותם היחידי שהוא השאיר זה שהוא פשוט חי. והחותם היחידי שאתה משאיר, אדוני ראש הממשלה, זה שאתה על הכיסא. לינקולן, נשיא ארצות-הברית, היה רק ארבע שנים; פחות ממחצית התקופה שהיה בנימין נתניהו ראש הממשלה. ארבע שנים. והספריות בארצות-הברית – הרי ראש הממשלה אמריקנולוג גדול – הספריות בארצות-הברית מלאות על המורשת והחותם שהשאיר לינקולן. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> כשאתה תסיים, אדוני ראש הממשלה, איזה חותם אתה תשאיר אחרי תשע שנים? אותו לינקולן אמר: אפשר לעבוד על חלק מהאנשים כל הזמן, ועל כל האנשים חלק מהזמן, אבל אי-אפשר לעבוד על כל האנשים כל הזמן. ולכן אני מקווה שגם עם ישראל יתפכח ויעיף את הממשלה הרעה הזאת הביתה, בעזרת השם, במהרה בימינו. תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יחיאל חיליק בר. תעלה חברת הכנסת חנין זועבי, ולאחריה – חבר הכנסת יאיר לפיד. שלוש דקות לרשותך. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, רבים מגנים את רוצחי משפחת דוואבשה. מגדירים אותם כחולים, חולי רוח. מגנים את העשבים השוטים האלה. אבל למה מצדיקים רצח של פלסטינים על בסיס שבועי או חצי שבועי? ומי מגנה בכלל? אלה שרוצחים. אלה שנותנים פקודות לרצוח ואלה שמצדיקים רצח פלסטיני. מי הצדיק ומי נתן פקודות לרצוח 500 עלי בעזה ב-2014? מי הצדיק רצח של 1,700 ריהאם, האימא של עלי, וסעד, האבא של עלי? מי יוצא אחרי הרצח ומצדיק? הם אותם אלה שמגנים עכשיו. והם מפרידים בין רצח הצבא – כאשר הצבא רוצח זה לגיטימי, זה מוצדק, אבל כאשר יחידים רוצחים זה לא מוצדק. מגנים בשביל להצדיק. מגנים רצח יחידים בשביל להצדיק רצח בסיטונות. מי שיש לו מושג צריך להכיר בעובדה הזאת. נרצחו 380 עלי במהלך קיץ 2008. הפציצו 380 עלי. וידעו שיש עלי ואחמד וסעיד – תינוקות – ולילה. תינוקות בתוך הבתים. אבל זה מוצדק. יחידים – מחוץ לצבא, מחוץ לפשע הרשמי של המדינה, את זה אנחנו מגנים. אבל הרצח האמיתי, הטרור המרכזי – אנחנו מצדיקים. מי יותר מסוכן, מי שרוקד בחגיגיות אחרי הרצח של דומא או מי שיוצא בקור רוח להסביר, להצדיק אחרי הפצצות על עזה, אחרי רדיפה יומיומית בגדה המערבית, במזרח-ירושלים? מי יותר מסוכן? מי מבצע את הפשע המרכזי? אלה שהופכים את הרצח לחגיגה או אלה שהופכים את הרצח לשגרה? אלה שהופכים את הרצח לחגיגה או אלה שהופכים את הרצח לשגרה יומיומית, לפשע יומיומי? הפלסטינים סובלים ממוצע של תינוק אחד שנרצח בכל 3.7 ימים. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> זה לא עלי שנרצח בדומא; זה עלי בכל 3.7 ימים. וזה על-פי דוחות ארגוני זכויות אדם. לפי הסבל היומיומי של הפלסטינים. שם הטרור נמצא – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – אצל צבא שהורג, אצל חברי כנסת שאומרים: זו אינה היהדות שלנו. היהדות שלנו אינה לרצוח את עלי בדומא. אבל אולי – אולי – אצל ציפי לבני היהדות זה לרצוח פלסטיני בכל 3.7 יום ולהפציץ אותם, ולהרוג – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – 2,200 ריהאם וסעד. זה מה שמדינת ישראל עושה. זה הטרור המרכזי. זה הפשע המרכזי. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת חנין זועבי. יעלה חבר הכנסת יאיר לפיד, ואחריו – חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. אדוני, לרשותך שלוש דקות. <יאיר לפיד (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול, מוקדם יותר היום פורסם שמרצה באוניברסיטה העברית פרסם דברים – אני לא רוצה לחזור עליהם, דברים נוראים – על שרת המשפטים איילת שקד. האיש הזה הוא לא דוקטור באוניברסיטה העברית, הוא טוקבקיסט מהסוג הנמוך ביותר. אני מגנה את הדברים האלה. אני מתבייש בדברים האלה. זה מרצה למדעי המדינה שכנראה לא מבין את מה שהוא עצמו מרצה עליו, מפני שאם היה מבין, היה יודע שמדינות נהרסות בגלל אנשים שמתבטאים כמוהו. באמת, בושה וחרפה. האוניברסיטה לא יכולה לעמוד מן הצד כשאחד ממרציה מדבר ככה. <חיים ילין (יש עתיד):> בבקשה תודיע לכולם שאנחנו לא מתואמים. לא שמעת מה שאמרתי לפני. עוד יחשבו שאנחנו מתואמים. <יאיר לפיד (יש עתיד):> לא, אנחנו לא מתואמים, אנחנו רק מחזיקים באותם ערכים, חיים. לגבי הצעת האי-אמון עצמה, עמד פה קודם שר הביטחון ודיבר על זה שיישובי עוטף-עזה פורחים ומשגשגים בימים אלה. זה יכול להיות שיישובי עוטף-עזה פורחים ומשגשגים, אבל ביישובי עוטף-עזה גם פוחדים. מפני שיש דבר אחד ששר הביטחון התעלם ממנו לגמרי – זו העובדה שחופרים. יש 1.8 מיליון בני-אדם בעזה; יותר מ-50% מהמבוגרים מובטלים. האנשים האלה במקצועם הם חופרי מנהרות. בכל רגע נתון יש מאות – יש מי שאומרים 1,200 – חופרי מנהרות בעבודה. בכל רגע נתון מפתחים עכשיו את הדור הבא של הטילים והרקטות מתוצרת עצמית של ה"חמאס". למה אתם חושבים שהם חופרים? בשביל הכיף? למה הם מפתחים טילים? מפני שהם נהנים מזה? לא. הם מכינים את הסבב הבא, מפני שהם יודעים שהסבב הבא יגיע, והוא לא רחוק. הקבוצות הסלפיות לוחצות עליהם. העלייה ל-17% של תומכי "דאעש" לוחצת עליהם. "הג'יהאד האסלאמי" לוחץ עליהם. והם יישברו ויתקפו, מפני שלזה הם מתכוננים, לייצר מספיק מנהרות. ברגע שיהיו להם מספיק מנהרות ומספיק טילים, יגיע הסבב הבא מעזה. ומדינת ישראל מנגד לא עושה דבר; אין מהלכים מדיניים כדי למנוע את הסבב הבא, ויכולנו לעשות מהלכים מדיניים, ואין היערכות מבצעית. המכשול הקרקעי המובטח לא נבנה. ולא רק שלא נבנה, לא ברור עדיין איך הוא יתוקצב. וחיים יודע, ראשי המועצות באזור, בעוטף-עזה, שמעו בלי סוף הבטחות, והם מתחילים – בצדק – לדאוג, כי הם אנשים מנוסים, והם יודעים מתי עובדים עליהם. ועובדים עליהם. כי המכשול הקרקעי – היו צריכים להיות עכשיו בשיאה של הבנייה. במקום זה, לא בנוי ולא מתוקצב. "חמאס" הולך ומשלים את ההכנות לעימות הבא, יש הפגנות על הגדרות, ראשי היישובים לא רואים היערכות של צה"ל ולא של מערכת הביטחון לעימות הבא. אמר פה שר הביטחון שאנחנו צריכים להבין שהעימות יימשך. אם העימות יימשך, צריך להתכונן לקראתו. מערכת הביטחון והממשלה לא עושים את זה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יאיר לפיד. יעלה חבר הכנסת יעקב מרגי. עודד פורר. חבר הכנסת עודד פורר. ואחריו – חבר הכנסת יעקב ליצמן. אם הוא לא יהיה – חבר הכנסת אילן גילאון. שלוש דקות לרשותך. אני אמתין עד שתעלה לדוכן. שלוש דקות. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, החודשים האחרונים ורצף האירועים הם אלה שמחייבים אותנו לבחון מחדש ולומר אולי לממשלה שאיבדנו את האמון בה. וכדי להבהיר, אולי כדאי שנרכז את הסיבות, כדי שתבינו, בממשלה, מה המצב כרגע. כי נראה לי שמשם, ממרומי קומת הממשלה, לא כל כך מבינים את הסיבות. אז בואו נמנה אותן: ב-1 באוקטובר, באיתמר ואלון-מורה – פיגוע ירי מרכב נוסע; ב-3 באוקטובר, בירושלים – פיגוע דקירה ופיגוע ירי; ב-4 באוקטובר, בירושלים – פיגוע דקירה; ב-6 באוקטובר, ביפו – יידוי אבנים בהפגנה; ב-7 באוקטובר, בכביש 6 – בקבוקי תבערה; ב-7 באוקטובר, בתקוע – יידוי אבנים עם פצועה קל; ב-7 באוקטובר, בירושלים – פיגוע דקירה; ב-7 באוקטובר, בפתח-תקווה – פיגוע דקירה; ב-8 באוקטובר, בירושלים – פיגוע דקירה; ב-8 באוקטובר, בקריית-ארבע – פיגוע דקירה; ב-8 באוקטובר, בתל-אביב – פיגוע דקירה וחטיפת נשק; ב-8 באוקטובר, בעפולה – פיגוע דקירה; ב-9 באוקטובר, בקריית-ארבע – פיגוע דקירה; ב-9 באוקטובר, בירושלים – פיגוע דקירה; ב-10 באוקטובר, בירושלים – פיגוע דקירה; באותו יום, בירושלים – עוד פיגוע דקירה; ב-11 באוקטובר, במעלה-אדומים – פיגוע; ב-11 באוקטובר, בחדרה – פיגוע דריסה ופיגוע דקירה; ב-12 באוקטובר, בירושלים – פיגוע דקירה; ב-12 באוקטובר, בפסגת-זאב – פיגוע דקירה; ב-13 באוקטובר, בירושלים – פיגוע דקירה ופיגוע ירי; ב-13 באוקטובר, בירושלים – פיגוע דקירה; באותו יום, ברעננה – שני פיגועי דקירה; ב-14 באוקטובר בירושלים – פיגוע דקירה; ב-15 באוקטובר בשכם – הצתת קבר יוסף; ב-16 באוקטובר בגזרת חברון – פיגוע דקירה; ב-17 באוקטובר בירושלים – פיגוע דקירה; ב-17 באוקטובר בחברון – פיגוע דקירה; באותו יום, עוד פיגוע דקירה בחברון; ובאותו יום, פיגוע דקירה במחסום קלנדיה; ב-18 באוקטובר בבאר-שבע – פיגוע ירי, דקירה וחטיפת נשק; ב-20 באוקטובר, הר-חברון – פיגוע דקירה; ב-20 באוקטובר, בחברון – פיגוע דריסה; באותו יום, בגוש-עציון – פיגוע דריסה, ובאותו יום בקריית-ארבע – פיגוע דקירה; ב-21 באוקטובר במועצה אזורית בנימין – פיגוע דקירה; ב-21 באוקטובר בבית-אומר – פיגוע דריסה; באותו יום, בבית-שמש – פיגוע דקירה; סליחה, הפיגוע בבית-שמש היה ב-22 באוקטובר; ב-23 באוקטובר בבית-אל – בקבוקי תבערה; ב-25 באוקטובר בצומת אריאל – פיגוע דקירה; ב-26 באוקטובר בקריית-ארבע – פיגוע דקירה; ב-27 באוקטובר בגוש-עציון – פיגוע דקירה, ולמחרת, עוד פיגוע דקירה בגוש-עציון. ב-2 בנובמבר, במעבר גלבוע – פיגוע דקירה; באותו יום, בראשון-לציון – פיגוע דקירה; באותו יום, בנתניה – פיגוע דקירה; ב-4 בנובמבר, בכביש 60 – פיגוע דריסה; ב-6 בנובמבר, בשער-בנימין – פיגוע דקירה; ב-6 בנובמבר, בבית-ענון – פיגוע ירי. ב-8 בנובמבר, בצומת תפוח – פיגוע דריסה; ב-8 בנובמבר, בביתר-עילית – פיגוע דקירה; ב-10 בנובמבר, בפסגת-זאב – פיגוע דקירה; ב-13 בנובמבר, בעתניאל – פיגוע ירי; ב-14 בנובמבר, בפסגות – פיגוע דריסה; ב-19 בנובמבר, בתל-אביב – פיגוע דקירה; ב-19 בנובמבר, באלון-שבות – פיגוע ירי ודריסה; ב-21 בנובמבר, בקריית-גת – פיגוע דקירה; ב-22 בנובמבר בצומת גוש-עציון – פיגוע דקירה; ב-23 בנובמבר, בירושלים – פיגוע דקירה; ב-23 בנובמבר בחומש פיגוע דריסה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני יודע שאתה צריך לפחות עוד שלוש דקות – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> ממש עוד חצי עמוד נשאר פה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> עודד, אנחנו לא רואים שר. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> באותו יום, ב-443 – אני גם לא רואה שר במליאה, אז אני יכול להמשיך. ב-23 בנובמבר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> השר פה. השר פה. השר אופיר אקוניס נמצא. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אז אולי תקשיב. ב-23 בנובמבר בכביש 443 – פיגוע דקירה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אולי תרכיב משקפיים. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> ב-24 בנובמבר, בצומת תפוח – פיגוע דריסה; ב-25 בנובמבר, בקריית-ארבע – פיגוע דקירה; ב-25 בנובמבר, במעבר קלנדיה – פיגוע ירי; ב-27 בנובמבר, בכפר-אדומים – פיגוע דריסה; ב-27 בנובמבר, בבית-אומר – פיגוע דריסה; באותו יום, בנהריה – פיגוע דקירה; ב-29 בנובמבר, בירושלים – פיגוע דקירה; ב-29 בנובמבר, בירושלים – עוד פיגוע דקירה. ב-3 בדצמבר, במחסום חיזמה – פיגוע ירי; באותו יום, בירושלים – פיגוע דקירה; 4 בדצמבר, בתל-רומיידה – פיגוע דקירה; 6 בדצמבר, בירושלים – פיגוע דריסה; 7 בדצמבר, בחברון – פיגוע דקירה; 9 בדצמבר, "בית הדסה" – פיגוע דקירה; באותו יום בשומרון – פיגוע ירי. <היו"ר יצחק וקנין:> האמת שאני עוצר אותו כדי לחזק משהו. חנין זועבי לפני שנייה ירדה. היא הייתה צריכה לשמוע את כל מה שהוא מקריא פה, אולי זה היה נותן לה איזון. <קארין אלהרר (יש עתיד):> זה לא מעניין. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אני חושב שכדאי שגם הממשלה תשמע. <חיים ילין (יש עתיד):> אל תשנה לה את המציאות. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> ב-10 בדצמבר, בכביש כפר-לובאן–בית-אריה – פיגוע דריסה; ב-14 בדצמבר, בירושלים – פיגוע דריסה; 15 בדצמבר, מודיעין-מכבים-רעות – פיגוע דקירה עם גרזן; ב-16 בדצמבר, קלנדיה – פיגוע דריסה; ב-19 בדצמבר, ברעננה – פיגוע דקירה; ב-23 בדצמבר, בירושלים – פיגוע דקירה; ב-24 בדצמבר, באריאל – פיגוע דקירה; באותו יום, מועצה אזורית בנימין – פיגוע דריסה; באותו יום, בכפר אדם – יידוי אבנים; למחרת, ב-26 בדצמבר, יומיים אחר כך, מחסום חווארה – פיגוע דריסה; ב-27 בדצמבר – פיגועי דקירה בירושלים ובחווארה. אדוני היושב-ראש – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – בגלל כל הפיגועים האלה, כל הפצועים וכל ההרוגים, הגיע הזמן שהכנסת תאמר לממשלה שאין לנו אמון בה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עודד פורר. יעלה חבר הכנסת אילן גילאון, אחרון הדוברים מטעם האופוזיציה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, חבר הכנסת גילאון. עד שלוש דקות לרשותך. <אילן גילאון (מרצ):> כן, אדוני היושב-ראש, זה נכון מה שחבר הכנסת פורר אמר, כל הדקירות האלה, ועוד ראש הממשלה הוא מר ביטחון ומטפל רק בחיים האמיתיים, אז אם אין שלום ואין ביטחון וירושלים מחולקת, מה הסיבה שבנימין נתניהו ימשיך להיות ראש הממשלה, אדוני? אתה יודע, לפעמים אני מגשש, מחפש, בודק את הדרכים, ממולל אותם, לראות, להיות בטוח שאני עדיין נמצא באותו בית שאני חושב שאני נמצא בו בכל השנים האלה. אני מוכרח להגיד לך בעצבות שיש לי תחושה שברית הקנאים, אדוני, היא זו שמנצחת, היא זו שגורמת לקבוצה שאיבדה את הבושה באופן מוחלט, אדוני היושב-ראש, היא זו שמובילה והיא זו שמושלת בכיפה. ארבעה אנשים: האחד חופר עם 9D; השני צלף, יורה לראש הממשלה בין העיניים; השלישי תליין חובב, מתנדב להיות; הרביעית מתנהלת כסלקטורית בברים. אלה מונהגים על-ידי ראש ממשלה אחד פחדן, שיותר מכל דבר אחר רוצה להיות הכלאה של פוטין וארדואן, ולשם מכוונים כל המהלכים שלו, לרבות אותה חקיקה נלוזה לגבי עמותות ולגבי מי שמקבל תרומה מחו"ל. אדוני, אני אומר לך קבל עם ועדה ולפני כולם: עדיף בעיני אלף מונים לשרת את האינטרס של הולנד בישראל ושל נורבגיה בישראל מאשר לשרת אינטרסים של אוונגליסטים מכחישי שואה, ספסרים, סרסורים, מהמרים וגורמים עלומים אחרים, שבסופו של דבר אתה הולך לשלם להם את האתנן שצריך לשלם להם, אדוני. אני לא מתבייש בזה, והכול גלוי. מי מדבר? הבית היהודי, שלפני שבוע ביקר מבקר המדינה את ההתנהלות שלו, ומי שעומד בראשו נדרש לשלם קנס על התנהלות ממש ממש שקופה. אדוני היושב-ראש, ז'אן-ז'אק רוסו אמר פעם שהבושה היא בת-לווייתה של היכולת להבחין בין טוב לרע, ובמקום שאנשים מאבדים את הבושה, הם מאבדים את היכולת להבחין בין טוב לרע. ולכן, אדוני, צריך ללכת אל הבוחר מחדש, ואולי גם להקים חזית הצלה לאומית רחבה כדי להציל את מדינת ישראל מפני ברית הקנאים, נביאי השקר, שאין אלוהים בלבם, שהם משולים לעובדי הבעל והעשתורת; אלה הם האנשים שמובילים, הם אלה האנשים שנותנים את הטון בחתונה ההיא שהיום כל כך מאפיינת. מי שמנסה לטשטש עקבות של הערוגה שבה אזובי הקיר האלה גדלו להיות הצמח הבולע הזה, הטורף הזה, הוא רק מטשטש, ולא יעזור לו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לחבר הכנסת אילן גילאון. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת בבקשה במקומותיכם, יש לנו לפני ההצבעה עוד עניין בסדר-היום. <הצהרת אמונים של חבר הכנסת אמיר אוחנה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת, שעל-פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם הפסקת חברותו בכנסת של חבר הכנסת סילבן שלום, שנכנסה לתוקפה אתמול בבוקר, בא במקומו חבר הכנסת אמיר אוחנה. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, אני מזמין את אמיר אוחנה לעלות לדוכן. לא, לא, לא. חברים, אין מחיאות כפיים, לא לפני, לא אחרי ולא בשום שלב. אנחנו לא בהצגה, אנחנו בכנסת. חבר הכנסת אמיר אוחנה, אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ואתה תשיב "מתחייב אני". וזה נוסח ההצהרה: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת". <אמיר אוחנה (הליכוד):> מתחייב אני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ברכות לחבר הכנסת אמיר אוחנה, וכמנהגנו נאפשר לו ודאי לומר כמה מילים בפעם הראשונה מעל דוכן הנאומים. <אמיר אוחנה (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה, שרות ושרים, חברותי וחברי חברי הכנסת, וחשובים מכולם, במחילה, אזרחי ישראל, הנני כאן, בן לאסתר ומאיר אוחנה, שעלו ממרוקו לבנות מדינה. כאן עם החצי השני שלי, אלון, אהוב לבי. הנני כאן, אבא לאלה ולדוד הקטנים, וכמו דוד שניצח את גוליית בעמק-האלה – כאן כנגד כל הסיכויים. כאן עם כל מי שאני ומה שאני – מה שבחרתי ומה שלא – וגאה באלה וגם באלה. יהודי, ישראלי, מזרחי, הומו, ליכודניק – שלום, אדוני ראש הממשלה, תודה שאתה מכבד אותנו. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> שלום אמיר, ברוך הגיעך. <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – ביטחוניסט, ליברל ואיש הכלכלה החופשית. מה בא קודם? הכול בא יחד. כשרודפים יהודי בזעקות "אטבח אל-יהוד" – אני קודם כול יהודי; כשיורים, מחרימים, מסמנים ומגרשים – אני מתנחל; כשמבקשים לטשטש תרבות, להקטין, להעלים – אני מזרחי; כשמוציאים דיבתם של חיילי צה"ל וכוחות הביטחון – אני חייל; כששכונות שלמות אינן כשהיו וקשישות נאלצות לחיות את שארית חייהן בהסגר ובפחד – אני דרום-תל-אביבי; כשמראהו החיצוני של אדם הוא סיבה טובה לשנוא אותו, להרחיק אותו משכנות ומתעסוקה – אני יהודי חרדי שאיננו חרד, וכששורפים תינוק חי יחד עם בני משפחתו, לעזאזל – יא אחוואן, אנא מעכום (בערבית: אחים, אני אתכם); וכשדוקרים למוות, חברי, נערה צעירה במצעד של אהבה – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> תשתוק. תשתוק. תשתוק. <קריאות:> – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – וכשדוקרים למוות נערה במצעד שכולו אהבה וסובלנות – אני הומו. אני הומו שלא מייחל ליום שיבוא, אלא קם ומביא אותו; שמבין שהדגל שאנו נושאים – לסביות, הומואים, טרנס ובי – הוא דגל צבעי הקשת – צִבעֵי, חברי לקהילה, לא צֶבַע. מדינת ישראל, האחת והיחידה, העתיקה והמתחדשת, הקטנה והמיוחדת, היא פלא שאין שני לו. עם שחזר אחרי אלפיים שנות לכור מחצבתו, למקומות שבהם נוצר, והצליח – שוב, כנגד כל הסיכויים – לבנות, להתעצם, לחיות. סיפור קטן; סר וינסטון צ'רצ'יל, מי שנחשב, בעיני בצדק, לגדול המדינאים במאה ה-20, בא לבקר כשר המושבות בתל-אביב הצעירה. מכיוון שחפה הייתה העיר מצמחייה, וראש העיר מר דיזנגוף ביקש להרשים את השר, הביא עצים ונטעם בשדרות-רוטשילד המוכרות לכולנו. צ'רצ'יל עמד נפעם מול העיר ש"התפתחה פלאים", אך פרץ בצחוק למראה עץ שקרס וחשף את התרמית. דיזנגוף הנבוך לא ידע את נפשו, אך צ'רצ'יל רק טפח על שכמו ואמר: מיסטר דיזנגוף, בלי שורשים, שום דבר לא יצמח כאן. וזהו, חברי, זהו האתגר הגדול של הציונות בת דורנו – לספר לדורות הבאים את סיפורה של הארץ המופלאה הזאת, שהיא שלנו לא בזכות הכוח אלא מכוח הזכות – חברי המכובד חבר הכנסת בגין, אתה בוודאי מכיר את הציטוט הזה היטב, הוא שייך לאביך – לספר את קורותיו של העם הישן ומלא הגוונים שלנו, על תפוצותיו השונות, למה הוגלינו מארצנו ומדוע שבנו אליה. כי מי שידע את כל אלה, מי שידע שאם טובה ואם רעה, אם קלה ואם קשה, אם זולה ואם יקרה, זוהי ארצו – מי שידע זאת יצמיח כאן שורשים, כי בלי שורשים, שום דבר לא יצמח כאן. בוודאי, חברי, תהיינה בינינו גם מחלוקות, ובוודאי נחווה כאן גם פוליטיקה קטנה ויומיומית של משחקי אופוזיציה–קואליציה, שלא תמיד מובנים או מקובלים על כולם, אך אם תרשו לי ברגע החגיגי הזה, עבורי, שלא יחזרו הרבה כמותו, לאחל לעצמי דבר מה, יהיה זה: לזכור את יומי הראשון כאן, את מה ואיך שבאתי לעשות כאן. אני מאחל את זה גם לכם. חברי למשכן, בקשו טוב, רדפו טוב, עשו טוב. ספרי ההיסטוריה נכתבים בעוד אנו מדברים, והמציאות אינה קופאת במקום. בואו נחשוב באיזה צד של ההיסטוריה נרצה להיזכר אנו. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ברכות ותודה לחבר הכנסת אמיר אוחנה. אני חושב שעל-פי הנאום אפשר לראות שנתברכנו במישהו שכבר מוכן. עכשיו פרק קצר של חיבוקים ונישוקים, ואז אנחנו נזמין אחד מן הוותיקים בבית הזה לברך את חבר הכנסת אמיר אוחנה, חבר הכנסת הטרי ביותר. חברי הכנסת, נא לשבת. הסדרנים ילוו את חבר הכנסת החדש אמיר אוחנה למקומו במליאה, ואני אתכבד להזמין את ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו לברך בשם הוותיקים את חבר הכנסת החדש. חברי הכנסת, אבקש לשבת. חברי הכנסת, השרים, השרות, תודה. נא לשבת. נא לשמור על שקט, ואני מבקש מראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו לברך את חבר הכנסת אמיר אוחנה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הרושם הראשון הוא החזק ביותר, כמעט בכל מגע שלנו עם בני-אדם. הנאום הראשון הוא הנאום החשוב ביותר, ואני חושב שכולנו התרשמנו עמוקות מהנאום של חברנו אמיר אוחנה. אני שמח לקבל אותו לשורותינו, לספסלי הליכוד, לספסלי הכנסת, ואני חש, אמיר, שאתה נושא באחריות יוצאת דופן, וגם בהזדמנות גדולה, משום שהרושם שלי שקבלת הפנים הזאת, שלה זכית, מחברת כאן את חלקי הבית. זו אחריות גדולה והזדמנות גדולה. אמיר אוחנה הוא איש רב-פעלים; יליד באר-שבע, עורך-דין, משפטן, אב לדוד ואלה – שלדעתי נמצאים פה באיזה מקום – – <קריאה:> הנה הם, פה למעלה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> טוב, הם ודאי יזכרו את הרגע הזה. – – הוא רב-סרן במילואים, בעל עבר ביטחוני עשיר, והוא ראש הקבוצה הגאה בליכוד. עכשיו, אני רוצה להבהיר נקודה שאולי אינה ברורה, כי יש פה נקודת תפנית, שכבר התרחשה. למעשה, אמיר הוא הנציג המובהק הגלוי הראשון של הקהילה הגאה שנבחר בפריימריז – בפריימריז פתוחים – בבחירות גלויות, זאת אומרת, הוא היה גלוי לגמרי, בדברים שהוא אמר כאן, והוא נבחר על-ידי אלפי מצביעים בפריימריז בליכוד. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – ניצן הורוביץ שעשה את זה לפני – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נכון. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> בוועדה. <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> פרופסור עוזי אבן – – – <קריאה:> הוא נבחר בפריימריז – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> בואו נשווה מספרים, לא חשוב – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> פרופסור עוזי אבן – – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אם כך, אדרבה. בליכוד. <אילן גילאון (מרצ):> אורן חזן נבחר באותה שיטה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אמיר מייצג היטב את תפיסתנו, התפיסה של לאומיות ליברלית. בהיותו איש עם תפיסה לאומית נוכחתם ברגע זה, ובתפיסתו הליברלית גם כן – הוא מאמין בזכויותיו של העם היהודי בארצו, מאמין בשמירה על ביטחון המדינה, שמירה על זכויות האזרח, הוא מאמין בכלכלה חופשית, בשוק חופשי, בפחות ביורוקרטיה, פחות חסמים. הנה ההתרשמות שלי; יצא לי לעבוד במחיצתו. הוא נעים סבר, מסביר פנים – אל תטעו – כל זה נכון, אבל הוא תקיף מאוד בעמדותיו, איתן מאוד בעקרונותיו. אני חושב שהוא יהיה חבר כנסת מעולה, ואני חושב שהוא יהיה, וכבר מהווה, גשר בין חלקי הציבור השונים. אני מקבל אותו בברכה, בהוקרה ובגאווה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה – לא לא לא לא, חברים, ביקשתי, אין דברים כאלה בכנסת, רק באירוע בין-לאומי אנחנו מרשים לעצמנו. אני על-פי התקנון ודאי שמחויב לשאול – כן, אני כבר רואה את התשובה – אם ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג רוצה לומר כמה מילים, הזכות נתונה לו. בבקשה, חבר הכנסת יצחק הרצוג, ראש האופוזיציה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת אוחנה, ברכות מכולנו. להצטרפות שלך היום למליאה יש משמעות, משמעות גדולה מאוד, ואנחנו מקווים שחוקים שאנחנו נביא למליאה, שאמורים לעגן את מה שאתה מאמין בו –ציפור נפשך – בכל הקשור לזכויות הקהילה הגאה, לא רק שאתה תתמוך בהם, אלא שגם הקואליציה תתמוך בהם. אני בכלל חושב שיש פה רגע חשוב, שבו המליאה הזאת תידרש לסוגיה שהיום חובקת עולם בכל הדמוקרטיות, והגיעה העת שאנחנו נפרוץ גם את תקרת הזכוכית הזאת ונעגן את הזכויות של הציבור הגאה בישראל, כפי שראוי במדינה מתוקנת ומודרנית. אני גם רוצה לומר שכשראש הממשלה מדבר על לאומיות ליברלית – הרוח הליברלית שעליה דיברתם נמצאת תחת איום; לא מתכוון לפתוח את זה בפולמוס, אלא רק לומר שאלה ימים קשים לדמוקרטיה. אופוזיציה וקואליציה זה לא עניין טכני, זה עניין של השקפות עולם שונות. ואם מדברים על ליברליות, הרי שליברליות צריך ליישם; זה אומר לאפשר באמת לאנשים להביע את דעתם, לשמור מכל משמר על זכויותיהם, על זכויות הפרט וחירויות האזרח באשר הן, כדבר מקודש. לא להדיר אותם, לא לחסום אותם, לא לתייג אותם, לא להשפיל קבוצות אחרות ולא לגרום פילוג בעם. ואנחנו באמת ובתמים מקווים, אמיר, שגם בנושא הזה אתה תהווה איזה מצפן, לפחות, לסיעה שממנה אתה פועל. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. <הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. ממשלת נתניהו מפקירה את ילדי ישראל החיים בפריפריה ובמגזר הערבי במערכת החינוך הישראלית;> <2. מדיניות הממשלה בטיפול בטרור היהודי;> <3. אי-היערכות הדרג המדיני וממשלת ישראל לסבב נוסף בעזה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אם כן, אנחנו לקראת ההצבעות על שלוש הצעות אי-אמון בממשלה. הראשונה שבהן היא: ממשלת נתניהו מפקירה את ילדי ישראל החיים בפריפריה ובמגזר הערבי במערכת החינוך הישראלית, מטעם המחנה הציוני, כפי שנימק חבר הכנסת זוהיר בהלול. מי בעד ההצעה? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה – 39 נגד – אין נמנעים – אין <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 39 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי היה רוב לאופוזיציה, אבל ודאי שבהיעדר 61 קולות ההצעה לא התקבלה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – פה-אחד מביעה אי-אמון בממשלה. פה-אחד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, ההצעה השנייה היא מטעם הרשימה המשותפת. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – בטעות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר, נו, יש עכשיו הצעה נוספת. מדיניות הממשלה בטיפול בטרור היהודי, מטעם הרשימה המשותפת – מי בעד ההצעה? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 44 נגד – אין נמנעים – אין <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 44 בעד, אין נמנעים ואין מתנגדים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> פה-אחד הכנסת מביעה אי-אמון בממשלה. פה-אחד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גם כאן המצב דומה; יש רוב לקולות האופוזיציה, אבל ההצעה לא התקבלה, בהיעדר 61 הקולות הנדרשים. אי-היערכות הדרג המדיני וממשלת ישראל לסבב נוסף בעזה, מטעם יש עתיד, כפי שנימק חבר הכנסת חיים ילין – מי בעד? הצבעה <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> במסך היה כתוב שזה הרשימה המשותפת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רגע רגע רגע. לא לא לא, אני מבטל את התוצאה, זו טעות כנראה. עכשיו הכול תקין? פשוט היינו צריכים להחליף את הנושא. זה הנושא, נא להצביע עליו: הצעת אי-אמון מטעם יש עתיד. מי בעד ההצעה? מי נגדה? נא להצביע עכשיו. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 36 נגד – אין נמנעים – אין <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 36 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> בכל הנושאים הכנסת הביעה אי-אמון בממשלה פה-אחד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אותו דין גם להצעת האי-אמון מטעם יש עתיד: יש רוב לקולות האופוזיציה, ההצעה לא התקבלה בגלל היעדר 61 קולות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש – – – <הודעת הממשלה על הפסקת כהונתו של שר ועל הפסקת כהונתו של סגן שר> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני השר המקשר, אני מבקש ממך להודיע הודעה לכנסת מטעם הממשלה, על-פי סעיף 9(א)(6) לחוק הממשלה. <שר התיירות יריב לוין:> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת – אדוני היושב-ראש, יש לי למעשה שתי הודעות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני תכף בודק. כן, יש לך גם הודעה בהתאם לסעיף 9(א)(8). <שר התיירות יריב לוין:> קודם הפסקת כהונה ואחר כך כניסה לכהונה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז אתה מודיע את שתי ההודעות ברצף. <שר התיירות יריב לוין:> תודה. בהתאם לסעיף 9(א)(6) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, הממשלה מבקשת להודיע לכנסת, כי חברותו בממשלה של שר הפנים סילבן שלום נפסקה ביום 27 בדצמבר 2015 בשעה 10:00, 48 שעות מהמועד שבו מסר השר סילבן שלום לראש הממשלה את כתב התפטרותו מן הממשלה, בהתאם לסעיף 22(א) לחוק-יסוד: הממשלה ובהתאם לסעיף 5ב לחוק הממשלה, התשס"א–2001. כמו כן, הממשלה מבקשת להודיע לכנסת, בהתאם לסעיף 9(א)(7) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, כי משעה שנפסקה חברותו של השר סילבן שלום בממשלה, החל ראש הממשלה למלא את תפקיד שר הפנים, בהתאם לסעיף 24(ב) לחוק-יסוד: הממשלה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אוה, סוף-סוף הוא מקבל תפקיד. <שר התיירות יריב לוין:> אם היית מודאג, חבר הכנסת מרגלית. ולבסוף, לעניין ההודעה הראשונה, הממשלה מבקשת להודיע לכנסת, בהתאם לסעיף 9(א)(8) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, כי כהונתו של סגן השר במשרד הפנים, חבר הכנסת ירון מזוז, נפסקה ביום 27 בדצמבר 2015, במועד שבו נפסקה חברותו בממשלה של שר הפנים סילבן שלום, בהתאם לסעיף 26(2) לחוק-יסוד: הממשלה. <הודעת הממשלה על מינוי סגן שר> <שר התיירות יריב לוין:> ומכאן להודעה השנייה: בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה, הממשלה מבקשת להודיע לכנסת, כי ראש הממשלה וממלא-מקום שר הפנים מינה, באישור הממשלה, את חבר הכנסת ירון מזוז לתפקיד סגן שר במשרד הפנים. סגן השר ייכנס לתפקידו מרגע מסירת הודעה זו בכנסת, קרי מעתה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר המקשר בין הממשלה לכנסת, השר יריב לוין. רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת דוד אמסלם. <קריאה:> – – – סמוטריץ, בשם יושב-ראש הוועדה. <היו"ר יצחק וקנין:> איפה חבר הכנסת סמוטריץ? גם כשמחליפים, המחליף צריך להיות. חבר הכנסת סמוטריץ. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> מה עם החוק הראשון, אדוני היושב-ראש? <היו"ר יצחק וקנין:> החוק הראשון, רבותי, זה הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> יש הצעת חוק סדר דין פלילי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> סדר דין פלילי. <היו"ר יצחק וקנין:> לא. <מיקי לוי (יש עתיד):> המציע איננו, אפשר לעבור הלאה. <היו"ר יצחק וקנין:> לא, רבותי, אני הולך לפי הסדר שמונח לפני. זה הסדר שמונח לפני, לא מונח לפני סדר אחר. <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל אם המציע איננו, אפשר לדלג. להוריד מסדר-היום. <היו"ר יצחק וקנין:> כן, חבר הכנסת טיבי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא שבוטל, כנראה שונה סדר-היום. נכון לרגע זה, רבותי – – – רבותי, אני אעבור לנושא הבא. רבותי, כשמסדרים את השינויים האלה, צריך לדאוג – חבר הכנסת סמוטריץ נמצא או לא נמצא? <קריאות:> לא נמצא. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אני ממשיך הלאה. רבותי, האמינו לי. רבותי, אני מדלג. חבר הכנסת איתן כבל, אתה מוכן לעלות? אני מקדם את הנושא שלך. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הוראת שעה), התשע"ו–2015> [מס' מ/982; "דברי הכנסת", חוב' ח', עמ' 7095; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אני עובר להצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הוראת שעה), התשע"ו–2015, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יעלה ויציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. רבותי, סמוטריץ יחכה עד סוף סדר-היום. יש גבול להפקרות. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית, איך אומרים? התקפת אותי, לא התכוננתי. התקלת אותי. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה האחרון שאני יכול להתקיל אותך, ידידי היקר. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> ובכן כך, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הוראת שעה), התשע"ו–2015 – קריאה שנייה וקריאה שלישית. מוצע לקבוע שהוראות סעיף 69א(ה) לפקודת התעבורה, שעניינן חובת רשות הרישוי לציין בטופס חידוש רישיון נהיגה את מועד הנפקת הטופס ואת המספר הכולל של הנקודות הרשומות לחובת הנהג במועד זה, לא יחולו מיום ז' בכסלו התשע"ו, 19 בנובמבר 2015, ועד ליום ב' בטבת התשע"ז, 31 בדצמבר 2016. כמו כן, מוצע לקבוע שההוראה המחייבת לפרסם על הודעת תשלום קנס בשל עבירת תנועה את פרטי ההתקשרות עם רשות הרישוי לשם בירור המספר הכולל של הנקודות הרשומות לחובת הנהג לא תחול במועדים כאמור. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה. אם כן, רבותי, להצעת חוק זו אין הסתייגויות ואין בקשות לרשות דיבור. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה, רבותי. הצבעה בקריאה שנייה – הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הוראת שעה), התשע"ו–2015. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–2 – 35 נגד – 1 נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 35 בעד, אחד מתנגד, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הוראת שעה), התשע"ו–2015 – מי בעד? מי נגד? קריאה שלישית, רבותי. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 45 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת התעבורה (הוראת שעה), התשע"ו­–2015, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 45 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הוראת שעה), התשע"ו–2015, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה למזכירת הכנסת. אני מודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל ולכל צוות הוועדה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות הוועדה לזכויות הילד בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת אורי מקלב בנושא: נזקים בלתי הפיכים בשימוש בפנסי לייזר לילדים. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 216), התשע"ו–2015, שהחזירה ועדת הכספים. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015> [מס' מ/896; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' ט"ו, עמ' 3020, "דברי הכנסת" ה-19, מושב שלישי, חוב' ב', עמ' 13591; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על שאתה מאפשר לי, רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015. הצעת חוק זו היא הצעת חוק ממשלתית שהכנסת החילה עליה דין רציפות. הצעת החוק שבפניכם קובעת כמה הסדרים שמטרתם היא לעודד את גיוס ההון לחברות הפועלות בתחום ההיי-טק, בעיקר חברות הזנק שאינן נסחרות בבורסה כלשהי או שטרם נרשמו למסחר בבורסה בתל-אביב. ההסדר העיקרי והחדשני בהצעת החוק הוא מתן אפשרות לחברות שהתאגדו בישראל ואינן תאגיד מדווח לגייס הון באמצעות חברה המרכזת את ההצעה ומשמשת מתווכת להצעה ולמכירה של ניירות הערך באמצעות האתר. אותה חברה מרכזת תיקרא רכז הצעה, והסדרת פעילותה נקבעת בהצעת החוק ובתקנון שייקבעו לפי הצעת חוק זו. הצעות מעין אלו של ניירות ערך לא יחייבו פרסום תשקיף, אולם היקף הגיוס של חברה כאמור וסכום ההשקעה ממשקיע בודד יוגבלו לסכומים מרביים שנתיים שיקבע שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת. הוראה נוספת לעידוד רישומן של חברות הפועלות בתחום ההיי-טק היא הסמכת הרשות לניירות ערך לאפשר לאותם תאגידים שנרשמו למסחר ונכללו במדד תל-אביב טק-עילית, לדווח לרשות לניירות ערך את אותם פרטים שאותו תאגיד מדווח לגבי ניירות הערך שלו שנסחרים מחוץ לישראל, ובלבד שהרשות לניירות ערך סברה שאין באותו דיווח כדי לפגוע באופן מהותי ביכולתו של משקיע סביר לקבל החלטת השקעה בניירות ערך. הסדר משלים נוסף לעידוד ההשקעה בחברות הפועלות בתחום ההיי-טק נקבע במסגרת תיקון לחוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד–1994, והוא מאפשר הקמת קרנות טכנולוגיה עילית שתהיינה קרנות סגורות הפועלות למספר שנים מוגדר, ושייעודן הוא השקעה בחברות בתחום ההיי-טק. כמו כן נקבע שתאגיד שאינו מנהל כספי אחרים לא יוכל עוד להציע תוך כדי מסחר בבורסה ניירות ערך הרשומים למסחר, לרבות ניירות ערך של תאגיד השולט בתאגיד שמציע ניירות ערך כאמור. לעניין הוראות אלה נקבעה הוראת מעבר. כפי שציינתי בתחילת דברי, ההסדר החדשני של גיוס הון של חברות שאינן נסחרות בבורסה הוא חדשני בישראל, ועובד זה מכבר במדינות שונות בעולם. יש לשבח את הרשות לניירות ערך שיזמה את תיקון החקיקה, והכול מתוך תקווה גם לעודד חברות היי-טק נוספות להירשם למסחר בבורסה בתל-אביב וגם לפתוח מקורות מימון נוספים לחברות סטרט-אפ או לחברות בתחילת דרכן שטרם נרשמו למסחר בבורסה. להצעת חוק זו אין הסתייגויות ואין בקשות רשות דיבור. הוועדה אישרה את הצעת החוק הזאת פה אחד – – – <היו"ר יצחק וקנין:> סדרנים, סדרנים, תשמרו על השקט באזור ההוא. יותר מדי רעש, רבותי, במליאה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני חוזר, אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת אושרה בוועדה פה אחד. לפיכך, אבקשכם לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. אם כן, רבותי, גם להצעה זו אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה, רבותי. הצעת חוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015 – קריאה שנייה, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–3 – 39 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 39 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית, רבותי. הצעת חוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015, קריאה שלישית – רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד החוק – 44 נגד – אין נמנעים – אין חוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 44 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה) (תיקון מס' 3),> התשע"ו–2015 [מס' מ/981; "דברי הכנסת", חוב' ח', עמ' 7090; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את החוק חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. <בצלאל סמוטריץ (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, נתבקשתי על-ידי יושב-ראש הוועדה להציג במקומו את החוק, אז אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015, לקריאה שנייה ושלישית. בשנת 2011 נחקק חוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה), התשע”א–2011, אשר קבע, כהוראת שעה, את סמכותה של רשות מקומית לפעול ולהסדיר בתחומה עניינים של שמירה, אבטחה וסדר ציבורי בתנאים ובסייגים שקבעו שר הפנים והשר לביטחון הפנים כאחד, ובהסכמת שר המשפטים. עוד קבע החוק האמור, כי בחוק עזר הקובע הסדרים בעניינים האמורים לא יוטלו אגרה או היטל, אלא בסכום שאינו עולה על הסכום שקבע שר הפנים. נוסף על כך נקבעה הוראת מעבר שלפיה אם נקבעו אגרה או היטל בעד שירותי שמירה או אבטחה, בחוק העזר שהיה בתוקף ערב תחילתו של החוק, תהיה רשות מקומית רשאית לגבות, כפוף להוראות חוק העזר, את האגרה או ההיטל בעד התקופה שמיום תחילת החוק עד המועד שנקבע בהוראת המעבר, אף אם גובה האגרה או ההיטל שנקבעו לפי חוק העזר עולה על הסכום המרבי שקבע שר הפנים. הוראת השעה, לרבות הוראת המעבר האמורה, הוארכה פעמיים בשנים האחרונות, ונכון להיום תוקפו של החוק הוא עד יום י"ט בטבת התשע"ו, 31 בדצמבר 2015. בשל הצורך בהמשך מתן שירותים בתחום האמור על-ידי הרשויות המקומיות, וכדי שבמהלך תקופה זו יהיה אפשר לשוב ולבחון את מידת הצורך בקביעת סמכותה של רשות מקומית להסדיר ענייני שמירה וסדר ציבורי ואת אופן הטלת סמכות זו בטרם עיגונה כסמכות של קבע, מוצע להאריך את תוקפה של הוראת השעה שבסעיף 1 בשנתיים נוספות. יחד עם זאת, את הוראת המעבר המאפשרת לרשויות מקומיות להמשיך לגבות אגרות והיטלים בעד שירותים אלה בסכומים גבוהים מהסכום המרבי שקבע שר הפנים מוצע להאריך בשנה אחת בלבד, ובתנאי שבתוך חצי שנה יאשרו המועצות של רשויות מקומיות אלה חוקי עזר חדשים המאפשרים את גביית האגרות או ההיטלים בסכום שאינו עולה על הסכום המרבי שקבע השר כאמור. נוסף על כך החליטה ועדת הפנים והגנת הסביבה כי כספים שיתקבלו מהיטל או אגרת שמירה ינוהלו על-ידי הרשות המקומית בחשבון בנק נפרד וישמשו אך ורק למימון הנושאים האמורים. הוועדה החליטה לקיים דיוני מעקב בחודשים הקרובים, כדי לבחון לעומק את הצורך בהמשך מתן הסמכויות כאמור לרשויות מקומיות ואת המנגנון לקביעת גובה ההיטלים והאגרות. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות, אך אבקש כי הכנסת תדחה הסתייגויות אלה ותאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. אם כן, רבותי, יש הסתייגויות של חברת הכנסת תמר זנדברג. חברת הכנסת תמר זנדברג, עשר דקות יש לך, עבור שתי הסתייגויות. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני רוצה להצביע על שתי בעיות בהוראת השעה המובאת לפנינו, אחת מהותית ואחת פרוצדורלית אבל גם מהותית; אתחיל מהפרוצדורלית. מובאת אלינו כאן בפעם השלישית בקשה לאשר הוראת שעה כל פעם לשנתיים, וזה כבר הפך להיות סעיף של טייס אוטומטי. משנת 2011 כל פעם הכנסת מאשרת לשנתיים הוראת שעה – אני מזכירה שהוראת שעה אמורה להיות דבר זמני, דבר שבוחנים אותו לתקופה מסוימת, אחרת הכנסת הייתה מחוקקת חוק – ועכשיו עוד שנתיים, כלומר זה כבר שש שנים שהכנסת קובעת דבר זמני. תן לי לנחש שב-2017 יבואו לעוד שנתיים ועוד שנתיים. אז באמת אני שואלת: מה התפקיד של הוראות שעה בבית הזה? במיוחד שבזמן הזה, באותן שנתיים מהשנתיים הקודמות – ואני הייתי כאן לפני שנתיים כשהאריכו את הוראת השעה בפעם הקודמת – לא נעשתה שום בחינה, לא הוצגה בוועדת הפנים – ועדת הפנים לא ערכה שום דיון לגופו של עניין, האם ההצעה הזאת – וכאן כבר אכנס לגופו של עניין – מדובר בהיטל שמירה, מדובר במס נוסף שנגבה מהתושבים של הרשויות המקומיות כדי לממן שמירה פרטית של אותה עיר. במילים אחרות, יש לנו כאן תחילתה של הפרטה של שירותי שמירה, אבטחה וביטחון, מהמשטרה, שאמונה על התחום הזה, לרשויות המקומיות. בפעם הראשונה שהביאו את זה לכנסת אנחנו הסתייגנו, העלינו את הבעייתיות הדמוקרטית, החוקתית, את הבעייתיות של הפעלת כוח, איזה סמכויות יהיו לפקחים האלה, לאן זה יזחל, לאן זה עוד יגיע. העלינו את כל השאלות האלה, אבל הכנסת אישרה הוראת שעה לשנתיים, מתוך מחשבה שוועדת הפנים, שאמונה גם על הרשויות המקומיות, גם על המשרד לביטחון פנים, תקיים בתום שנתיים דיון – זה בסדר, זה טוב, זה לא טוב, זה מצליח, זה לא מצליח, כמה רשויות. למשל, אחד הדברים שהועלו בהקשר הזה, אחד האתגרים – אחת הבעיות היא – אם לא ייווצרו כאן פערים גדולים בין רשויות שיכולות להרשות לעצמן, שתושביהן יכולים להרשות לעצמם את אותו היטל שמירה, ובין כאלה שלא. במילים אחרות, אם הבטחת הביטחון, שזאת סמכות שלטונית קשה וחמורה שכוללת הפעלת כוח, וכוללת עיכוב ומעצר וכו' – אם היא לא תהפוך להיות מוצר שיזכו בו תושבי הערים שיכולות להרשות לעצמן, לעומת ערים עניות, שלא רק שהן מוזנחות בשירותים החברתיים, והן מופלות לרעה, כמו שאנחנו יודעים, עכשיו גם הזכות לביטחון ולשמירה, אם לא תישלל מהן, לפחות תיגרע מהן או תופחת מהן במידה משמעותית. עברו כבר ארבע שנים, אנחנו לפני ההארכה השלישית, לשש שנים. הדיון הזה מעולם לא התקיים, הנתונים האלה מעולם לא הוצגו, לא בפני ועדת הפנים, בוודאי ובוודאי שלא בפני מליאת הכנסת, והנה, אנחנו עומדים כאן בפעם השלישית. ושוב, אם יורשה לי לחזות את העתיד, אני חוזה שבעוד שנתיים שוב נתכנס כאן, נרים יד על הארכת הוראת שעה בצורה של טייס אוטומטי, ואנחנו לעולם לא נדע מה קורה ברשויות המקומיות האלה: איפה נקבע ההיטל הזה, כמה, איזה משטרות עירוניות מוקמות במקומות האלה, מה קורה מבחינת הידרדרות הביטחון והבטיחות במקומות שלא יכולים להרשות את זה לעצמם, האם יש ניצול לרעה של הסמכות הזאת; לא נדע. נצביע עוד פעם, עוד שנתיים, ועוד שנתיים, ועוד שנתיים, בלי שום דיון אמיתי לגופו של עניין. ולכן אני מבקשת להתנגד להוראת השעה הזאת, ולחלופין, אם לא, להצביע על הסתייגות לקצר את תוקף הוראת השעה משנתיים לשנה, ובמהלך השנה הזאת לקיים דיון בוועדת הפנים של הכנסת, שם יוצגו הנתונים שציינתי כרגע, והוועדה תחליט, לא כטייס אוטומטי אלא לגופו של עניין, אם היא מאריכה את תוקפו של היטל השמירה או לא. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. רבותי, אני מבין שאתם מבקשים הצבעה שמית על ההסתייגויות – או הצבעה רגילה? <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אין הרבה הסתייגויות. יש שתיים. אם כן, רבותי, אנחנו מצביעים על ההסתייגות הראשונה של חברת הכנסת תמר זנדברג – כן כן, כן, אבל אני חייב להגיד את ההסתייגות. אל תדאגו, רבותי, אני די ערני. הצבעה שמית על ההסתייגות של חברת הכנסת תמר זנדברג, נא להקריא – בסעיף 1, ברור – את שמות חברי הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – בעד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – אינו נוכח יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – אינו נוכח ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – בעד אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – בעד משה יעלון – נגד איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – אינו משתתף בהצבעה מאיר כהן – אינו נוכח יעל כהן-פארן – בעד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – נגד עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – בעד טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – אינה נוכחת יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. נא להקריא את שמות חברי הכנסת שלא היו במליאת הכנסת בזמן ההצבעה הראשונה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת דוד אמסלם – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זוהיר בהלול – אינו נוכח אלי בן-דהן – נגד נפתלי בנט – אינו נוכח עמר בר-לב – אינו נוכח יוסף ג'בארין – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח אורן אסף חזן – נגד יואל חסון – אינו נוכח יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת מאיר כהן – אינו נוכח משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת יריב לוין – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח חמד עמאר – בעד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, ישנו מי מחברי הכנסת שנמצא באולם ולא הצביע? חבר הכנסת אייכלר. נא להקריא את שמו. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשם חבר הכנסת) ישראל אייכלר – נגד <היו"ר יצחק וקנין:> יש עוד חברי כנסת שנמצאים כרגע באולם ולא הצביעו? אין. אם כן, תמה ההצבעה. נא להגיש אלי את תוצאות ההצבעה. רבותי, להלן תוצאות ההצבעה על הסתייגות מס' 1 לסעיף 1: בעד ההסתייגות – 36, נגד – 47. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו נצביע על סעיף 1 כהצעת הוועדה. שמית או אלקטרונית? אלקטרונית. נא לשבת במקומותיכם. אני ניגש להצבעה מייד. אנחנו מצביעים על סעיף 1 כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 53 נגד – 18 נמנעים – 1 סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 53 בעד, 18 מתנגדים ואחד נמנע. אם כן, סעיף 1 נתקבל כהצעת הוועדה, רבותי. לסעיף 2 אין הסתייגויות, אבל יש לנו הסתייגות לאחר סעיף 2. אנחנו נצביע על ההסתייגות שלאחר סעיף 2, ואז נצביע על כל הסעיף כהצעת הוועדה. הסתייגות, רבותי, לאחר סעיף 2. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות לאחר סעיף 2 של חברת הכנסת תמר זנדברג לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 44 מתנגדים, 29 בעד. אם כן, ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו נצביע על סעיף 2, רבותי, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 17 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 55 בעד, 17 מתנגדים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. רבותי, אנחנו עוברים לקריאה שלישית כהצעת הוועדה. רבותי, קריאה שלישית, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד החוק – 56 נגד – 17 נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 56 בעד, 17 מתנגדים. אני לא אמרתי שסעיף 2 התקבל כהצעת הוועדה, אז אני מודיע שסעיף 2 התקבל כהצעת הוועדה, גם בקריאה השלישית. כל החוק עבר בקריאה שלישית. הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2015, נתקבל וייכנס לספר החוקים. <הצעת חוק התכנון והבנייה (הוראת שעה), התשע"ו–2015> [מס' מ/893; "דברי הכנסת", חוב' י', עמ' 7650; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק התכנון והבנייה (הוראת שעה), התשע"ו–2015, קריאה שנייה וקריאה שלישית. הצעה זו קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת אלי כהן. חבר הכנסת גטאס, מה הבעיה? אני לא מבין. <קריאות:> אין לנו החוק הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת אורלי לוי, נברר את העניין. דקה אחת. לי מונחת בסדר-היום הצעת החוק. בנשיאות הודענו, רבותי, יכול להיות שזה סדר-היום הישן, והדבר הזה – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> למה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אמרתי – זה קיבל היום פטור מחובת הנחה בוועדת הכנסת. הודיעו על כך בנשיאות, אני ישבתי בנשיאות. ולכן – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבין את זה. יעדכנו את זה מייד, חבר הכנסת דב חנין, אבל זה מופיע במערכת האלקטרונית. אדוני יציג את החוק, ונעבור להצבעות. <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם היום את הצעת חוק התכנון והבנייה (הוראת שעה), התשע"ו–2015, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק הספציפית הזאת היא חלק מהמאמצים הרבים שננקטים על-ידי הממשלה לטפל בפתרון של משבר הדיור. הצעת החוק הספציפית הזאת, המטרה שלה לטפל בהגדלת ההיצע עוד במהלך 2016. את הצעת החוק האמורה יזמה הממשלה במטרה להגדיל את היצע יחידות הדיור – לאפשר תוספת שטחי בנייה למגורים במגרשים המיועדים לבנייה רוויה ברשות העירונית בהליך של מתן הקלה, בכפוף לכל התנאים שמפורטים בהצעה. כיום, במסגרת הליך של הקלה ישנן תקנות שידועות כתקנות שבס. תקנות אלה למעשה מאפשרות בסמכות ועדה מקומית להגדיל את הצפיפות בעוד 30% על בסיס השטח הקיים. יחד עם זאת, אין בהן אפשרות לבוא ולאפשר הגדלה של השטח הכולל המותר לבנייה. לכן במסגרת ההצעה האמורה אנחנו נותנים את האפשרות להגדיל את השטח ב-20% נוספים, וכאמור כל התוכנית מיועדת לבנייה למגורים, כדי לאפשר תוספת מגורים מעבר למותר בלי הקטנה של יחידות הדיור הקיימות בהליך של הקלה. המטרה כאן היא שלא יצטרכו לעבור דרך הוועדות המחוזיות, אלא דרך הוועדות המקומיות, שכאמור משך הזמן בהן הוא קצר באופן משמעותי. לכל רשות ורשות נתונה הסמכות אם לאשר את זה או לא, אם זה מתאים למרקם הסביבתי, ואם אותה שכונה יכולה לשאת על עצמה את אותה תוספת תושבים בהינתן התשתיות, מבני הציבור והגופים הנוספים הנדרשים על מנת לתת את אותם שירותים. לכן אנחנו מציעים שבמסגרת הליך של הקלה יהיה ניתן להוסיף תוספת שטחי בנייה. אנחנו מבקשים שזאת תהיה הוראת השעה לארבע שנים, והתוספת האמורה לא תיחשב סטייה ניכרת, בכפוף לתנאים הבאים: תוספת השטח אינה עולה על 20% מכלל השטח המותר; התוספת תשמש אך ורק ליחידות דיור ושטחי שירות צמודים; לפחות מחצית מן הדירות שיתווספו יהיו דירות בגודל של 75 מטר ומטה, וטרם התחילה הקמת הבניין. מובן שהתוכנית האמורה אינה נותנת כפל מבצעים, כלומר ככל שהוועדה המקומית אישרה תוכנית להגדלת השטח הכולל יופחת שטח התוספת שניתן לאשר בהקלה כאמור מתוך השטח שאושר בתוכנית. כמו כן, נקבעה מגבלה נוספת, שלעניין מספר יחידות הדיור – יהיו לפחות כמו הקיימות, והגידול יכול להיות במסגרת הגובה של הבניין, אלא אם כן נקבע כי סטייה מהוראות אלה תהיה סטייה ניכרת. תוקף המגבלה לעניין תוכניות הוא מ-1 בינואר 2011. התוכניות האמורות לא יחולו על תוכניות של תמ"א, שוב, מתוך מטרה – אין כאן נושא של כפל מבצעים, וכדי להביא לאיזון הראוי בין הרצון להוסיף יחידות דיור מהר ככל האפשר, עוד בשנת 2016, לבין השמירה על תכנון ראוי וזכויות קניין, החליטה הוועדה בראשותי על כמה תיקונים משמעותיים בהצעת החוק. כמו כן החלטנו שהתוקף יהיה ארבע שנים, ולא חמש שנים, כפי שנקבע במקור. יחידות הדיור מעבר ל-75 מ"ר יהיו 120 מ"ר, ולא 150 מ"ר, ולא יהיה אפשר לחרוג מקווי הבניין על אף התוכנית המקורית שהוגשה. כמו כן, כדי להביא למימוש מהיר ככל האפשר של תוספת דירות משמעותית זאת, החליטה הוועדה כי אם לא התחיל הקבלן בבנייה בתוך שנה, לא תינתן לו אפשרות לעשות את התוספת. כלומר, גם כאן קבעו בצורה מפורשת שכדי לנצל את ההטבה יהיו חייבים להתחיל בבנייה בתוך שנה מיום מתן ההיתר. אם הוא פקע, לא יהיה אפשר לחדשו, אלא באישור הוועדה המקומית, ולתקופה של שנה אחת בלבד, ולא שלוש שנים כפי שרשום היום, מטעמים שיירשמו. להצעת החוק הוגשו כמה הסתייגויות, ואני מבקש שהכנסת תדחה הסתייגויות אלה. חשוב לי לציין שבוועדה הייתה תמיכה גם של הקואליציה וגם של האופוזיציה – למעט חברת כנסת אחת שנמנעה, הייתה תמיכה, כאמור, פה-אחד. אני רוצה להודות – כמובן, למנהלת הוועדה הגברת אריאלה מלכה, שנרתמה לנושא; כמובן, ליועצים המשפטיים של הוועדה, תומר רוזנר וגלעד קרן, על עבודתם המהירה, הברוכה והחשובה, כדי להביא את התיקון הזה במהירות. אני קורא לכם, חברים, לתמוך בהצעה הזאת, שתקדם את הגדלת ההיצע בתחום הדיור עוד בשנת 2016. תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אלי כהן, יו"ר הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית. אנחנו עוברים, רבותי, להסתייגויות. המסתייגת הראשונה, חברת הכנסת תמר זנדברג, ואחריה – חברת הכנסת זהבה גלאון. <תמר זנדברג (מרצ):> אני אדבר בשם סיעת מרצ. <היו"ר יצחק וקנין:> את תדברי בשם כל הסיעה. <תמר זנדברג (מרצ):> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> יש לך 20 דקות. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה, יושב-ראש הוועדה – הוא ציין חברת כנסת אחת שנמנעה, זאת אני. בשם הנמנעת אני רוצה לנמק את ההימנעות, ולמעשה את ההסתייגויות, וקצת את כאבי הבטן שלנו מהצעת החוק הזאת. בהקשר הזה אני מדברת כמובן בשם הסיעה שלי ובשם עוד כמה חברים מהאופוזיציה. תראו, הצעת החוק הזאת עושה דבר חריג. מי שקצת מכיר את מערכת התכנון והבנייה – אז אני אגיד בקצרה – הצעת החוק הזאת למעשה מבקשת להוסיף זכויות בנייה, למעשה היא באה להוסיף יחידות דיור במסגרת הקלה בהליך רישוי. זה דבר יוצא דופן, זה דבר חריג. בדרך כלל הקלה ברישוי זה דבר שהוא דבר קטן, זה דבר שאין לו משמעות, בטח לא על הסביבה, אפילו לא, לפעמים, על הבניין עצמו. זה דבר שבא לפתור איזו בעיה נקודתית בקווי הבניין, לפתור איזושהי בעיה תכנונית בתוך המגרש. בוודאי ובוודאי שזה לא דבר שבא להוסיף יחידות דיור, לצורך העניין. זה לא דבר שבא להוסיף זכויות בנייה. זכויות בנייה זה דבר שהציבור למעשה מעניק לאותו יזם או לאותו קבלן שבונה. זו לא דרך המלך, לבקש הקלה בהליך רישוי. צריך להבין שמערכת התכנון עברה בשנים האחרונות כמה טלטלות, חלקן בשנים האחרונות במסגרת הניסיון לפתור את משבר הדיור, למשל באמצעות ועדת הוותמ"ל, לפניה הווד"ל. אפשר עוד ללכת אחורה לוול"ל, וכל מיני ועדות ומערכות עוקפות-מערכת-התכנון שבאו להכניס לה כל מיני דרכים עוקפות. אני רוצה לציין, כמובן, את הדבר הכי גדול שקרה למערכת התכנון בשנה האחרונה, וזה שמינהל התכנון עבר למשרד האוצר, שזה מהלך מאוד מאוד משמעותי, מערכת התכנון עדיין לא למדה איך להתנהל אתו, מה הניואנסים שלו ומה קורה, והנה בא כאן עוד איזשהו מעקף, עוד איזושהי חריגה, עוד איזשהו כיפוף. שוב, בהליך שהוא מהיר יחסית, בלי להביא בחשבון את צורכי הציבור שמסביב. זה לא דבר של מה בכך. שמענו בוועדה – אני חייבת לציין את יו"ר הוועדה, חבר הכנסת אלי כהן – באמת, כרגיל, אני חייבת לומר, בזמן הקצר ועל הדברים המסוימים שעבדנו יחד, באמת כרגיל, דרכך היא מאוד הוגנת, היא מאוד עניינית, היא באה לטובת העניין, היא מכניסה פנימה גם את ההערות – את ההערות מהארגונים, את ההערות של חברי הכנסת מהאופוזיציה. באמת אני חייבת לשבח אותך גם על הניהול וגם על התוצאה. אצלך בדיון שמענו, גם ראשי ערים וגם נציגים של ארגונים, שואלים: אנחנו נוסיף עכשיו יחידות דיור, לאן ילכו המשפחות שיגורו באותן יחידות דיור נוספות? לאיזה בתי-ספר הן ילכו? באיזה גן ציבורי הן ישחקו? כל הדברים האלה – אלה הם דברים שלא נועדו להיות מובאים בחשבון במסגרת הקלה לרישוי. אלה הם דברים שצריכים ללכת בדרך המלך של הליך התכנון. אבל באתם ואמרתם: יש פה צורך דוחק, כמו שציינת, תוספת שבס; תוספת שבס היום לא באה לידי ביטוי – זיהיתם חסם שהוא גודל יחידות הדיור. אני חייבת להטיל ספק מאוד גדול; יש לנו בעיה, ואני אומרת את זה בצורה די מפורשת: יש לנו בעיה עם ראשי ערים שלא מאשרים בכלל את תוכנית שבס, ואני חייבת גם לציין פה את חבר הכנסת ביטן, שבא והשתתף בדיונים ואמר: בואו נחייב קודם כול לתת את תוספת שבס. זאת תוספת של יחידות דיור קטנות, זולות, זה לב-לבו של פתרון משבר הדיור. אבל אנחנו הלכנו על דרך אחרת, והיא דרך של בעצם לנסות לתת תמריץ; במקום לחייב לתת תמריץ. התמריץ הוא לאפשר לאותן רשויות, אם אי-אפשר לממש את יחידות הדיור, פשוט להגדיל אותן. אז עכשיו, במקום תוספת של יחידות דיור קטנות, שיהיו זרז יותר חשוב לפתרון משבר הדיור, רצו בהתחלה לתת אפשרות להגדיל מחצית מיחידות הדיור עד גודל של 150 מ"ר. אני שוב חייבת לציין את יושב-ראש הוועדה, שבעקבות ההתערבות שלך, חבר הכנסת אלי כהן, אתה צמצמת את ההגדלה הזאת ל-120 מ"ר, דבר שבהחלט הולך בכיוון הנכון, ולפחות מאזן קצת את הפגיעה שדיברתי עליה קודם, או לפחות גורם לכך שהפגיעה הזאת, או העקיפה הזאת, תהיה באמת למטרה טובה ותנוצל בצורה מאוד מאוד מצומצמת. זאת הסיבה שאני באופן אישי, בתור הנציגה של מרצ בוועדה, נמנעתי בהצבעה הזאת, ואנחנו נימנע גם הפעם. אני באמת חושבת שגם לוועדת ההתחדשות העירונית, שאתה, חבר הכנסת כהן, עומד בראשה, יש לקח מהדבר הזה: לא מומלץ ללכת בדרך הזאת; זאת לא דרך המלך. לא כך אנחנו נפתור את משבר הדיור. זה אילוץ. אני הייתי מצפה שבעוד שנה נקיים דיון – כמה יחידות דיור נבנו באמת בדרך הזאת, ונלך להסדיר את האפשרות הזאת, לקבל תוספת של אחוזי בנייה בצורה נכונה, ולא באמצעות הקלה. אבל אחרי שאמרנו את כל זה, אני מקווה שבאמת ייבנו יחידות דיור, שיהיו יחידות דיור קטנות, זולות, שיסייעו בפתרון משבר הדיור, ולא הפוך. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. אם כן, רבותי, אני עובר להסתייגויות של הסיעה המשותפת. ראשון הדוברים, חבר הכנסת איימן עודה – לא נמצא. ג'מאל זחאלקה – מוותר. אחמד טיבי, רוצה לדבר? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא. <היו"ר יצחק וקנין:> מוותר. עאידה תומא סלימאן – מוותרת. חנין זועבי – איננה. דב חנין? אין אפשרות אחרת. הוא גם מתמצא טוב בחוק התכנון והבנייה. תמיד יש לו מה לומר, דברי חוכמה, בדברים האלה. חמש דקות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, רבותי השרים, אדוני שר הבינוי והשיכון, אדוני השר לביטחון פנים, לשעבר השר להגנת הסביבה, בדרך כלל, אדוני היושב-ראש, כשאני מגיע לדוכן הזה לדבר בענייני תכנון ובנייה, זה מתוך עמדה שמציגה חלופה, אלטרנטיבה, לגישתה של הממשלה. הממשלה עשתה טעויות רבות בתחום הדיור, ואחת הטעויות המרכזיות היא העובדה שהיא לא מתייחסת בכלל לצד הביקושים, אלא אך ורק לצד ההיצע. וגם כשהיא מתייחסת לצד ההיצע, היא מייצרת היצע שהוא איננו דיפרנציאלי, הוא איננו נותן מענה נקודתי לצרכים החברתיים השונים של קבוצות אוכלוסייה שונות. אנחנו כאן מעל הדוכן הזה מבקרים את הממשלה על כך שהיא לא מבינה שהביקוש בתחום הדיור הוא ביקוש מפולח: יש ביקוש בתחום האוכלוסייה הערבית שיש לו מאפיינים ספציפיים וצריך לתת לו מענה ספציפי; יש ביקושים של אנשים אמידים, שהם קונים דירות, אולי כדרך של חיסכון, שמירת הכסף שלהם לטווח ארוך; יש ביקושים של אנשים שמבקשים לשכור דירה. ולביקושים האלה צריך לתת פתרונות אחרים. אבל הפעם, אדוני היושב-ראש, אני מגיע כדי להביע תמיכה עקרונית במהלך שהממשלה מציעה, ושאתה, אדוני חבר הכנסת כהן, הובלת בדיון. המהלך הזה הוא מהלך נכון, מכיוון שהוא מייצר פתרונות דיור תוך כדי ציפוף מרכזי הערים, תוך כדי פתרונות שאינם באים על חשבון שטחים ירוקים ופתוחים; הם מייצרים ערים שיש בהן ריכוזים יותר גדולים של אנשים – פתרונות כאלה הם נכונים יותר. נכון, צודקת חברת הכנסת זנדברג שבפתרונות כאלה צריך לשלב גם התייחסות לצרכים החברתיים האחרים. דירות כשלעצמן זה לא מספיק; צריך לייצר גם פתרונות חברתיים, פתרונות חינוך, פתרונות תחבורה וכדומה. אבל המנגנון הזה שמאפשר לוועדה המקומית להגדיל בשיעור מתון את הצפיפות ועל-ידי כך לייצר פתרונות דיור נוספים, זה פתרון וזה כיוון נכון. וטוב שבהצעת החוק הזו יש דגש על בנייתן של דירות קטנות. יש לנו בחברה הישראלית מחסור גדול בדירות קטנות וזולות יותר, בוודאי בערים הגדולות, ולכן גם הדגש הזה הוא דגש נכון. לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו נתמוך בתיקון הזה, נתמוך בשינוי הזה. אנחנו חושבים שבכללותו הוא שינוי שמקדם אותנו למצב נכון יותר, ואנחנו מקווים שכל אותם איזונים שהזכרתי בדברי ייכללו במערכת באמצעות צעדים נוספים שנעשה בעתיד. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. אני ממשיך בהקראת שמות חברי הכנסת המסתייגים. חבר הכנסת טלב אבו עראר – איננו; יוסף ג'בארין – מוותר. באסל גטאס, חמש דקות לרשותך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אין תחום שבו המדינה, הרשויות, הממשלה, משתמשות כדי להדיר ולשלוט בפיתוח ובעצם הקיום של אזרחי המדינה הערבים כמו בענייני תכנון, תחום התכנון והבנייה. אנחנו מודרים לחלוטין; השפעתנו – וזה הוכח שוב ושוב בסקרים, אפילו על כמה ועדות תכנון, כמה חברים ערבים בכלל מכהנים בוועדות תכנון בנייה, אם זה במישור המקומי, אם זה במישור המחוזי, כמובן לא לדבר על הארצי – כמה מהנדסי ועדות ערבים מכהנים. מה שכן, אנחנו שמחנו לראות שהממשלה הקודמת מינתה צוות שנקרא "צוות 120 הימים", שהלך ובדק את מה שנקרא משבר הדיור באוכלוסייה הערבית, ביישובים הערביים. הם באו וסקרו את המצב, ואם יש תעודת עניות לממשלות ישראל מאז 1948 ועד היום, זה מה שהדוח הזה אומר. הדוח, בראשות פקידי ממשלה בכירים מכל המשרדים הרלוונטיים, באו וחיברו בעצם תעודת אישום כלפי כל הממשלות הקודמות, שיראו למה נוצר משבר הדיור: על הכשלים התכנוניים, על אי-הרחבת שטחי השיפוט; ואפילו הצביעו בריש גלי שהבנייה ללא היתרים – אני לא קורא לה בנייה לא חוקית, אלא בנייה ללא היתר – היא בעצם תוצאה של אותם כשלים. הצוות הזה, אדוני השר, הביא שורת המלצות שקיווינו שיישומן יתחיל מייד, אם על-ידי שינוי בחוק התכנון והבנייה כך שהוא יתאים לחלק גדול מהסעיפים שהומלצו על-ידי "צוות 120 הימים", וחלק מהם אכן נכנסו לתוך חוק ההסדרים שאושר ביחד עם תקציב המדינה בנובמבר האחרון, בחודש שעבר, אבל לא תוקצב. והחקיקה הנדרשת, או שינויי החקיקה הנדרשים, כדי להתאים למצב הקיים ביישובים הערביים מתמהמהת או לא נעשית בכלל, כולל מה שוועדת הרפורמות, אלי כהן, עושה. אני חושב – אדוני יושב-ראש ועדת הרפורמות, אני מדבר אליך. אני חושב שמן הראוי שתיקח לידיך את המלצות "צוות 120 הימים", תעיין בהן – הן מסמך חשוב שהוכן על-ידי פקידי הממשלה – ותראה במו-עיניך במה צריך לעסוק ומה צריך לשנות כדי להביא את ההמלצות האלה לכלל יישום על-ידי הוועדה שלך, שהיא אמונה על רפורמות, כדי להביא לפתרונות מיידיים. אין ביישובים הערביים בעיה אקוטית יותר קשה מבעיית הדיור. אני פונה אליך באמת להיכנס בעובי הקורה, להסתכל ולעיין, אתה והעוזרים שלך, בהמלצות, ולהתחיל לעבוד בשביל ליישם את אותן המלצות גם מתוך החקיקה. <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> – – – בישיבה – – – היו מספר – – – שייכנסו בין היתר בנושא הזה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> בעניין הבניין הרוויה, אני רוצה להפנות את תשומת לבך – לפעמים נתפסים למשהו, למושג, ואומרים: הערבים לא בונים לגובה, תלכו תבנו לגובה; אתם בונים לגובה – פותרים את הבעיה. רבותי, אין צפיפות יותר גדולה בכל המדינה מצפיפות הבנייה באום-אלפחם, ולא בונים לגובה. העניין הוא לא מספר היחידות בדונם המגרש, אלא מספר היחידות ביישוב על השטח המוניציפלי. אם יש לך 7,000 ו-8,000 תושבים לקילומטר מרובע ביישוב ערבי שאמור להיות כפרי בכלל, מוגדר ככפרי, ואתה משווה עם לב גוש-דן, ואתה מוצא שהצפיפות בראמה או בסח'נין או באום-אלפחם או בטירה יותר גדולה מהצפיפות בעיר הכי צפופה בישראל, אז זה לא אומר – לא צריך להיתפס לקלישאות האלה, אלא ללכת ולראות. אני בעד בנייה רוויה באום-אלפחם. כל שכונה – אתה שומע, אלי? – כל שכונה חדשה במגזר הערבי, שיהיו בה כל סוגי הבנייה, גם לגובה, גם בנייה צמודת קרקע, הכול, אבל שיהיו התשתיות המתאימות – כבישים, שטחים פתוחים, בנייה ציבורית וכו'. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – איננו; חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – גם הוא לא נמצא. אם כן, רבותי, נשארו לנו בקשות לרשות דיבור של חבר הכנסת חיים ילין ואורי מקלב – איננו. חמש דקות לרשותך. מייד לאחר מכן נעבור להצבעה, רבותי, בקריאה שנייה ושלישית. חמש דקות לרשותך, חבר הכנסת ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, תודה, הייתי שותף לישיבות, הן היו מאוד מעניינות. אני חייב להגיד שני דברים: אחד, לגבי הבנייה ביישובים ערביים. תראו, כולם רוצים לפתור את הבעיה שם, אבל צריך לדעת שללא תכנון מוקדם, ללא תב"ע מוסדרת וללא הסדרה של כל הבנייה הבלתי-חוקית, יהיה מאוד קשה להסדיר את הנושא בכפרים ובערים הערביים. אני לא סתם אומר את הדברים האלה. ראש הממשלה יכול להבטיח לכם מיליארדי שקלים – אתם לא מסוגלים להוציא שקל אחד, ואסביר לך למה: כי רוב הכסף שהולך על תשתיות – הן לא יכולות להתקיים, אין לכם היתרים, אין לכם תב"ע ואין לכם אישורי בנייה. זאת הסיבה. לכן, מה צריך זה לעשות סדר; זה אומר לראות איפה אפשר לבנות רווי, איפה אפשר לא לבנות רווי, ולעשות תכנון לטווח ארוך ביישובים. זה לא קורה במגזר הערבי, מהמון סיבות; אפשר להאשים ממשלות, אפשר לא להאשים – אבל קודם כול השלטון המקומי, ראש העיר, ראש המועצה, חייב לקחת פיקוד – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אין לו סמכות. <חיים ילין (יש עתיד):> שנייה. – – – צריך לקחת פיקוד, ועכשיו, עם הכספים שמגיעים לכם – עכשיו יזרמו כספים – קחו אותם לתכנון. עזוב. קחו אותם לתכנון, תעשו לי טובה. אחרת תמשיכו פה לבקש כל הזמן. חלק מהדברים שמענו בוועדה. לי יש ספקות, אבל כשיש ספק, אין ספק, אלי. זה הפתגם – כשיש ספק, אין ספק. אני, הטענה הבסיסית שלי היא שלדעתי לטווח קצר התוכנית הזאת לא תהיה כלכלית, ואנסה לנמק. הרי כל מי שמקבל עכשיו 20% תוספת, צריך לעשות תכנון מחדש. אם הוא יעשה תכנון מחדש, זה היטל חדש, זה הכול מחדש. זה ייקח זמן – זה ייקח זמן, זה עלויות, והעלויות האלה, יפילו אותן על מי שקונה את הדירות, כי אין שום קבלן שאני מכיר שלא עובד למטרות רווח; אני לא ראיתי אף קבלן שמתנדב להוזיל דירות כי הוא סוציאליסט גדול. אין דברים כאלה. לכן לטווח קצר, לדעתי, אלי, זה לא יעשה את מה שאנחנו רוצים שזה יעשה. לעומת זה, מי שיתחיל היום את התכנון עם התוספות – וכל העלויות מתחילות מאפס – יש סיכוי גדול שבאמת זה יצליח. אלי, שים לב מה אני אומר עכשיו – הרי אני נמצא פה, מנסה להעביר חקיקה, ורק משום שאני אופוזיציה אתם פוסלים את כל החוקים. איך ייתכן שאתם מובילים מהלכים, ופתאום האופוזיציה אתכם? למה? למה האופוזיציה אתכם? כי יש בזה היגיון? כי באמת רוצים שאתם תצליחו? כי יש כל כך הרבה דברים שאומרים על האופוזיציה, שהיא רק רוצה להפיל ולהפיל? היא רוצה גם להיטיב עם העם. אבל גם החוקים, אלי, שאנחנו מביאים, גם אנחנו חושבים שאנחנו רוצים להיטיב, אבל יש לכם משמעת קואליציות, ותסתכל על האופוזיציה, יש לה גם משמעת, אבל היא הולכת עם הקואליציה. למה? כי יש דברים שהם חוצים – כי הילדים של כולנו, הם לא שייכים למפלגות; הילדים שלנו רוצים לקנות דירה, ריבונו של עולם, ואנחנו צריכים כולנו לעשות מאמץ, להתאחד, בשביל שכל תוכנית, אלי, שאתה מביא, או שר האוצר מביא, או שר הבינוי והשיכון מביא, תתקבל, בתנאי אחד – שיש לזה היגיון. כל מה שהבאתם, יש לזה היגיון. לכן האופוזיציה, לפחות יש עתיד, תומכים בהצעות שלכם. אבל תזכרו – מחר, כשנביא אנחנו את החוקים, יגידו: נייט. למה נייט? מה, אנחנו לא רוצים להיטיב עם העם? רוצים להיטיב בדיוק כמוכם. כולנו בני-אדם. לכן, את זה צריך לכבד. אם כולנו נכבד את זה בכנסת, אז באמת לא צריך 1.8 מיליון שקל לתדמית הכנסת. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת חיים ילין. אם כן, רבותי, נסתיימו ההסתייגויות ורשות הדיבור. אתה רוצה לסכם? חבר הכנסת אלי כהן יסכם את הדיון לפני ההצבעה. הבנתי שהם מושכים את ההסתייגויות שלהם, אז מה הטעם? חברת הכנסת תמר זנדברג, את מושכת את ההסתייגויות? מושכת. חברי הכנסת מושכים? מושכים. אם כן, אפשר להצביע; אין הסתייגויות. <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> מכיוון שעליתי, בכל זאת אגיד שני משפטים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לכל מי שצריך. זו ההזדמנות. <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> אז קודם כול, לחבר הכנסת ילין – קודם כול אני רוצה להודות לך על ההשתתפות שלך בישיבות ועל התרומה שלך. שנית, אני חושב שבחלק לא מבוטל מהמקרים התקבלו גם חוקים של האופוזיציה, גם של חברי סיעתך, ואני מזכיר גם את החוק לקידום של אנשים עם מוגבלויות, שטופל, וגם החוק של יושב-ראש הסיעה בעניין חיילי מילואים. לכן, גם חוקים של האופוזיציה, שהם חשובים – ואני באופן אישי רוצה להודות לך על ההשתתפות שלך בוועדות ועל ההערות המועילות. לחברת הכנסת זנדברג, נקודה אחת – אנחנו באמת משתדלים להטמיע הכול. ציינת נקודה חשובה בעניין התשתיות, מבני ציבור ומוסדות. לכן אנחנו דאגנו, בהסכמה, יחד עם השלטון המקומי, שזה יהיה בסמכות ועדה מקומית. כלומר, באותם מקומות שאפשר להוסיף – יתווסף, ובמקומות שאי-אפשר, תהיה לרשות המקומית סמכות לא להוסיף. אכן, אני שוקל, יחד עם חבר הכנסת ביטן, לקבוע הוראת שעה, ונשמח אם תצטרפי, לעניין חוק שבס, של מינימום יחידות דיור שיאושרו במסגרת חוק שבס, כדי שתהיינה דירות קטנות שמיועדות גם לזוגות צעירים וגם לקשישים, שזה חלק חשוב מאוד. אני שוב רוצה להודות לכל החברים בוועדה ולכל הרכב הוועדה. תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אלי כהן, יושב-ראש הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית. אם כן, רבותי, כל ההסתייגויות הוסרו. אנחנו מצביעים על החוק בקריאה שנייה. הצעת חוק התכנון והבנייה (הוראת שעה), התשע"ו–2015, קריאה שנייה – רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד סעיפים 1–2 – 43 נגד – אין נמנעים – 5 סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 43 בעד, חמישה נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד החוק – 44 נגד – אין נמנעים – 3 חוק התכנון והבנייה (הוראת שעה), התשע"ו–2015, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 44 בעד, שלושה נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת חוק התכנון והבנייה (הוראת שעה), התשע"ו–2015, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אני מודה ליושב-ראש הוועדה המיוחדת חבר הכנסת אלי כהן ולכל חברי הוועדה המשותפת. <הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 6), התשע"ו–2015> [מס' כ/593; "דברי הכנסת", חוב' ב', עמ' 5014, "דברי הכנסת" ה-19, מושב שלישי, חוב' ז', עמ' 14948; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 6), התשע"ו–2015, קריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את החוק יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. <עאידה תומא סלימאן (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבדת להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 6), התשע"ו–2015. הצעת חוק זו מקורה בהצעת חוק פרטית שעברה בקריאה ראשונה בכנסת התשע-עשרה, וכעת, בכנסת העשרים, לבקשת חבר הכנסת יעקב מרגי, הוחל עליה דין רציפות. חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) משנת 1998 קובע את תנאי הזכאות של דייר ודייר ממשיך לרכישת הדירה הציבורית שבה הוא מתגורר. לפי החוק, דייר המתגורר בדירה במשך חמש שנים ברציפות לפחות, ואין בבעלותו או בבעלות בן-זוגו או ילדו דירה או מקרקעין אחרים, יוכל לקנות את הדירה במחיר מסובסד ולפי התנאים הקבועים בחוק. הדרישה להתגורר בדירה במשך חמש שנים רצופות יצרה קושי רב עבור נשים שסבלו מאלימות מצד בן-זוגן ונאלצו לברוח מדירתן למקלט לנשים מוכות או לסידורים שונים שמצאו בקהילה. נשים אלו, לפי החוק, איבדו את הזכאות לרכישת דירתן, על אף הסיבה המוצדקת וההכרחית לעזיבת הבית. כדי לתת פתרון למצוקה של אותן הנשים, משרד הבינוי והשיכון הנהיג בשנים האחרונות נוהל שלפיו תקופת שהייה במקלט לנשים מוכות לא תיחשב הפסקה ברצף המגורים בדירה הציבורית. בהצעת החוק מוצע לעגן נוהל זה בחוק ולהרחיבו. מוצע לקבוע כי בחישוב תקופת המגורים בדירה לצורך הזכאות יובאו בחשבון גם תקופות מגורים מחוץ לדירה הציבורית, אם בתקופה זו האישה שהתה במקלט לנשים מוכות או עזבה את הדירה בשל אלימות מצד בן-הזוג, ובלבד שניתנה החלטה שיפוטית המעידה על קיומה של אלימות, או שניתן אישור מיוחד מהמחלקה לשירותים חברתיים שהאישה מטופלת בה על רקע אלימות. השינוי המוצע בהצעת החוק בא להשלים את ההסדר הקבוע בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי משנת 1998, שנקבע בשנת 2012 בתיקון מס' 4, ולפיו עזיבת הדירה הציבורית למקלט לנשים מוכות או בשל אלימות בן-זוג, שניתנה החלטה שיפוטית המוכיחה את קיומם, לא תיראה כוויתור של האישה על זכויותיה בדירה בחלוקת הזכויות בין בני-הזוג הפרודים. הדיור הציבורי הוא כלי חשוב ומשמעותי ביותר לצמצום הפערים החברתיים והכלכליים בישראל ולהפחתת ממדי העוני. נשים המתגוררות בדיור הציבורי ונפגעות מאלימות במשפחה הן אחת מהאוכלוסיות המוחלשות ביותר בחברה הישראלית. הצעת החוק באה לתקן מצב מעוות שבו האישה, שנאלצת לעזוב את הבית בשל האלימות המופנית כלפיה או כלפי ילדיה, גם מאבדת את זכויותיה לקורת גג, או מצב שבו אישה נשארת בביתה למרות האלימות שממנה היא סובלת. כולי תקווה כי התיקון המוצע לחוק יוכל לסייע ולחזק את אותן נשים במשימה הלא-פשוטה של שיקום חייהן וחיי ילדיהן. להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות, ולפיכך אבקשכם לאשר אותה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה כמקשה אחת. הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 6), התשע"ו–2015, קריאה שנייה של החוק כמקשה אחת. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 14 בעד סעיפים 1–2 – 33 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 33 בעד, אין מתנגדים. אנחנו עוברים, אם כן, להצביע עכשיו על הצעת החוק בקריאה שלישית, כמקשה אחת. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 15 בעד החוק – 30 נגד – אין נמנעים – אין חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 6), התשע"ו–2015, נתקבל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 30 בעד, אין מתנגדים. אני קובע שהצעת החוק עברה, ותיכנס אחר כבוד לספר החוקים של מדינת ישראל. חברת הכנסת מיכל רוזין, אחת מיוזמות החוק, מבקשת לברך. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני רק רוצה לצרף את קולי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת נחמן שי מצרף גם את קולו, תמך בחוק. לפרוטוקול. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד יושב-ראש הישיבה, חברות וחברי הכנסת, אני ביקשתי לברך בראש ובראשונה את חבר הכנסת לשעבר דוד צור, שיזם את החוק בכנסת התשע-עשרה. אני חושבת שאנחנו כחברי וחברות כנסת צריכים תמיד לתת כבוד לעמיתינו. אין ספק שהוא קידם בכנסת הקודמת נושאים רבים שקשורים למעמד האישה ומגדר, גם בעומדו בראש ועדת המשנה למאבק בזנות ובסחר בנשים, בוודאי גם בנושא הזה. הצעת החוק הזאת בעצם באה להשלים את החוק שהעברנו בכנסת הקודמת על הישארות נשים או הזכויות שלהן כאשר הן הולכות למקלט לנשים מוכות. הפעם בעצם אנחנו מדברים על הרכישה של הדירות, לא לאבד את הזכות לרכוש את הדירות. זו ההזדמנות להזכיר גם את חבר הכנסת לשעבר, השר לשעבר, רן כהן, שהייתה לי הזכות לעבוד אתו בעת גיבוש והעברת חוק הדיור הציבורי. אני חושבת שזה החוק החברתי החשוב ביותר שעבר בכנסת ישראל. לכן, העובדה שנשים, בשל אלימות, עוזבות את בתיהן או למקלט או למקום אחר בגלל אלימות במשפחה, היא לא סיבה שבגינה הן יאבדו את הזכות לרכוש את הדירה בדיור הציבורי. אני חושבת שהיום אנחנו עושים השלמה של העניין הזה, וטוב שכך, וממשיכים את הקו החברתי והחשוב. אז תודה לשני חברי הכנסת האלה לשעבר, ותודה, עאידה תומא סלימאן, שהעברת את החוק הזה במהירות ובהרחבה המדהימה שעשינו, גם עם משרד הרווחה, גם עם משרד הבינוי והשיכון. זה חשוב. לא הסתפקנו בעניין של מקלט לנשים מוכות, אלא בוודאי כל אישה שסובלת מאלימות, לא נכריח אותה להישאר עם בעל מתעלל ומכה רק מכיוון שהיא תחשוש לאבד את זכויות הרכישה שלה. תודה רבה לכולם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, ולפרוטוקול אנחנו מצרפים גם את חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, את תמיכתה, וגם את חבר הכנסת עיסאווי פריג', כתומכים בחוק הזה – לפרוטוקול. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ו–2015> [מס' מ/977; "דברי הכנסת", חוב' ח', עמ' 7083; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ו–2015, קריאה שנייה ושלישית. יציג את החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, עמיתי השרים, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה) (תיקון מס' 4). מה שקיים היום בחוק זה שהמדינה נותנת אפשרות לרשויות הביטחון, ובעיקר לשב"כ – נוהל איך לחקור את העצור. בתוך הנוהל הזה יש גם – שבניגוד לדין הפלילי אפשר, בנושא של טרור, לעצור ל-96 שעות עד שהוא יראה שופט. מובן ש-96 השעות האלה מחולקות: 48 שעות, 72 שעות ו-96, הכול לפי בקשה, ובדרגים, כל הארכה עולה דרג. אותו דבר אפשר, במקום ל-15 יום – אף אחד לא שומע, לא חשוב – אפשר להגדיל את זה עד 20 יום, אם השופט אישר את זה. כמו כן, מהפעם הראשונה שהוא ראה שופט, אפשר יהיה להאריך את המעצר כל פעם שלא בנוכחות העצור, כדי לא להפסיק את תהליך החקירה כל פעם שצריכים. בקיצור, כל אותו נוהל נמצא בחוק הזה, והוא נמצא בהוראת שעה, והוראת השעה מסתיימת ב-31 בדצמבר. ממשלת ישראל ביקשה שנאריך את זה בשנתיים. ועדת החוקה סירבה להאריך את זה בשנתיים, ואנחנו, בהסכמת הממשלה, מאריכים את זה רק בשנה. הסיבה היא – מאחר שכל אותו נוהל נמצא בחוק שאנחנו דנים בו כבר הרבה זמן, חוק המאבק בטרור, ואת הקטע הזה כבר עברנו בדיון מעמיק מאוד בוועדה. לכן, אני מקווה שבתוך חודשיים-שלושה, אולי פחות, נוכל להביא בפני הכנסת את חוק המאבק בטרור, שכולל את כל זה, ולכן אין טעם להאריך את החוק הזה בשנתיים, אלא בשנה אחת. שוב, לא היו הסתייגויות לחוק הזה, לכן אני מבקש מחברי לאשר את זה בקריאה שנייה ושלישית – להאריך את הוראת השעה בעוד שנה אחת, עד 31 בדצמבר 2016. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוקה. נרשמו לרשות דיבור חברי הרשימה המשותפת. האם מישהו מהנוכחים מבקש לדבר? חבר הכנסת אחמד טיבי? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> שדב יעלה, אחר כך אני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת דב חנין, ראשון הדוברים. חמש דקות לרשותך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו מתנגדים להארכה של החוק הזה. הסיבה להתנגדות שלנו מאוד ברורה: אנחנו חושבים שעצורים, גם בעבירות קשות, צריכים להידון לפי החוק הפלילי הרגיל. הכללים הרגילים צריכים לחול על אסירים ועצירים גם כאשר הם עומדים לדין וגם כאשר הם חשודים בעבירות קשות וחמורות. אין הצדקה ליצירת מנגנונים מיוחדים לפגיעה יוצאת דופן וקיצונית בזכויות של אסירים ועצירים כאשר מדובר בעבירות קשות. להפך, החוק הפלילי כולל בתוכו מנגנונים שמאזנים בין זכויות האסיר, זכויות החשוד, לבין הצורך של גורמי החקירה לקדם חקירה ובמידת הצורך להביא חשודים כנאשמים בפני בית-המשפט. זה הטעם העקרוני להתנגדות שלנו. אבל להתנגדות הזאת יש גם טעם נוסף. חקיקת הביטחון של ישראל מכילה הרבה מאוד מנגנונים קיימים שמצמצמים את זכויותיו של עציר החשוד בעבירות ביטחון, גם בלי החוק שאנחנו מתבקשים כרגע לאשר. גם בלי החוק הזה, עציר החשוד בעבירות ביטחון, אפשר לפגוע בזכויותיו, אפשר למנוע ממנו פגישה עם עורך-דין לאורך תקופה ממושכת יותר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> החוק הזה מקל. החוק הזה לוקח את החוק הקיים ומקל. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני אתייחס לזה. אנחנו חושבים שכל ההתייחסות לעציר החשוד בעבירות ביטחון במסגרת יוצאת דופן ומיוחדת איננה במקום, ואנחנו בוודאי מתנגדים למנגנון שמסדיר את כל התחום הזה בהוראות שעה. יש בפני הכנסת הצעת חוק שלמה, גדולה וכוללת בנושא טרור ומאבק בטרור, ואין שום סיבה להביא בפנינו, בפני הכנסת, חתיכות וחלקים באופן נקודתי, מבלי להביא בפני הכנסת תמונה כוללת של מעשה חקיקתי שלם וכולל. זו הסיבה לגישה העקרונית שלנו, של ההתנגדות לכל ההתעסקות בתחום הזה בדרך של הוראות שעה, בדרך של תיקונים נקודתיים, בדרך של טלאי על טלאי, שמתווספים על מערכת שהיא ממילא מורכבת, מסובכת וכוללת בתוכה הרבה סתירות פנימיות. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – נלך לפי הסדר, אחמד. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת אחמד טיבי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מסכים שהארכה בשנה של הוראת שעה אין לה מקום, היא פוגעת בזכויות יסוד של עצירים, לרבות בשל עבירות ביטחוניות, אבל זה חוק מסדרת חוקים, או הצעות חוק, כמו חוק העמותות, שבו מסמנים אנשים על-פי עמדה פוליטית בכניסה לכנסת, במסדרונות הכנסת. היום אני ראיתי תמונה של המחנ"צ שהעלה יושב-ראש האופוזיציה, שיהודי לא מסמן יהודי. מובן שאנחנו מחוץ לוויכוח הזה, נכון? כמו שלמשל יהודי לא מענה יהודי. כי מותר ליהודי לענות פלסטיני. <איתן כבל (המחנה הציוני):> נכון, זה לא כולל אתכם. מה אתה מכניס אתכם? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני רק תוהה. השאלה, איך נראה החוק הזה בעיני האירופים – סימון אנשים, מה שקרוי חוק העמותות. אז עמותות השמאל, "שלום עכשיו", החברה האזרחית, שואלים לגבי עמותות הימין: מאיפה אתם ממומנים? למה רוב התרומות הן תרומות עלומות שם? ואז מתברר שיש כאלה שממומנים על-ידי עשירים מבלגיה שתמכו ברצח עם באפריקה. דברים נוראיים. לכן אני אומר שסדרת החוקים האלה היא חלק מהאווירה הכוללת של ניצול הרגשת הפחד, ההתכנסות הפנימית – גם כאשר אתה תוקף, כאגרסיבי, ככוח תוקף, ככוח כובש, כשלטון זר, כמדכא, או כרוב השולט במיעוט, או כופה דעתך על מיעוט, או מנצל את הטוב הכללי ולוקח אותו מהמיעוט, לא משתף אותו. זה מנגנון הגנה לקוי. לכן אנחנו מנגדים להוראת השעה הזו של הארכה לשנה ונצביע נגדה. תודה, אדוני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת טיבי. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת. חבר הכנסת יוסף ג'בארין. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אמרו חברי שאנחנו מתנגדים להוראת השעה הזו, שבעצם ממשיכה להתייחס לעצירים הפלסטינים – שכן אלה בעיקר העצירים שמדובר בהם – כעצירים שאפשר לפגוע בזכויות יסוד שלהם; זכויות יסוד שמוכרות במשפט הפלילי הישראלי, אבל לא מכובדות כאשר זה מגיע למשפט הצבאי בשטחים הכבושים. אני רוצה להצביע בעיקר על שתי סיבות עיקריות לכך שדווקא כשמדובר בעצירים פלסטינים, דווקא כשמדובר בהם, צריך היה לכבד את הסטנדרטים שקיימים בישראל לעניין הדין הפלילי, ולא להחמיר אתם. כולם יודעים שהיחס לנחקרים הפלסטינים הוא יחס פשוט אל אויבים. זה הצד השני, שמתייחסים אליו כאויב. ולכן, אם מתייחסים אליו כאויב, זה פותח פשוט את הדלת בפני אנשי הביטחון לפגוע בזכויות האויב. ולכן, כשאנחנו מדברים על האפשרות של מפגש עם עורכי-דין, או על האפשרות להביא אותם בפני שופטים, אנחנו מדברים על מנגנוני הגנה, שיוכלו פשוט להבטיח את זכויותיהם של אלה שנחשבים, בעצם, שהם בצד של האויב. אז דווקא העובדה שמדובר בעצירים בעבירות ביטחון – דווקא היא מדגישה את הצורך לשמר את הזכויות שלהם, כשמתייחסים אליהם כחלק מהאויב. הדבר – או: הסיבה השנייה שמאוד חשובה לענייננו בהקשר הזה, אנחנו מקבלים – אנחנו, גם כפוליטיקאים, אבל גם כארגוני זכויות אדם, מקבלים כל הזמן פניות על שימוש בעינויים בתקופת החקירה, על שימוש בעינויים כלפי עצירים פלסטינים. ואני רוצה לומר שלפי הנתונים שבידינו, התלונות האלה כמעט לא נחקרות. זאת אומרת, יש אולי מאות – לא הייתי מגזים – של תלונות על עינויים, והתלונות האלה לא זוכות לחקירה משמעותית. ולכן, ההגנות שאנחנו מדברים עליהן, גם של מפגש עם עורכי-דין, גם של הבאה בפני שופט, אלה בדיוק המנגנונים המשפטיים שאמורים לאפשר למערכת המשפט לפחות לוודא שהעציר כאן, שהנחקר, לא מעונה במסגרת החקירה או במעצר. ולכן, גם מהסיבה שמדובר בעצירים שהצד החוקר מתייחס אליהם כחלק מהאויב, אבל גם מהעובדה שיש כל הזמן תלונות על עינויים כלפי העצורים הללו, דווקא משתי הסיבות האלה היינו צריכים לבקש שהעצורים הללו יקבלו את אותן הבטחות משפטיות שכל שיטת משפט אמורה להבטיח כדי שאותו עציר יזכה למשפט הוגן. מה הן ההבטחות המשפטיות האלה? מפגש עם עורכי-דין והבאה בפני שופט. ואני רוצה להדגיש את העניין הזה של הבאה בפני שופט, כי הרעיון שאתה מביא את העצור או העציר בפני שופט, זה פשוט לאפשר לשופט להתרשם בלי אמצעי – פשוט להתרשם באופן ישיר ממצבו של העציר, בריאותו, אם רואים סימנים של עינויים. ולכן אני אומר, דווקא כאן הכנסת הייתה אמורה להגיד מילה אחרת. כבוד היושב-ראש סמוטריץ – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> סמוֹטריץ, בחולם. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> בחולם. סמוטריץ. – – בתקופה האחרונה אני שומע גם מהצד הזה טיעונים על אולי עינויים וכו'. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הייתי מצביע נגד החוק. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> היית מצביע נגד החוק? אז יכול להיות שדווקא עכשיו, כשזה מגיע גם אל הצד השני של המפה הפוליטית, צריך לבוא ולהגיד: לא משנה אם זה עצור פלסטיני, עצור מהימין, אלה ההבטחות של משפט הוגן, ואכן, לא צריך לתמוך בחוק הזה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת באסל גטאס. חמש דקות לרשות אדוני. בבקשה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, אני עומד ותוהה למה מערכת המשפט בישראל זקוקה לחוקים בהוראת שעה בסדר הדין הפלילי – כמו החוק הזה. הרי במבחן התוצאה, במבחן המציאות, בעצם החוקים הקיימים – המערכת עצמה עושה כל העולה על רוחה. יש לכם מערכת משפט שבלב הדנ"א שלה – בלב הדנ"א שלה – היא גזענית, היא מדירה. זה לא אני אומר; זה מחקרים, מחקרים שעשו במוסדות אקדמיים השוו עונשים שקיבלו ערבים ויהודים על אותן עבירות – באוניברסיטת חיפה, באוניברסיטה העברית. אני מביא לכם דוגמה עכשיו, מהיום, לפני שעתיים-שלוש בית-משפט שלום בפתח-תקווה החליט לשחרר אחד מהעצורים של פרשת דומא – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – לשלוח אותו למעצר-בית. ובית-המשפט ניאות לדחות את השחרור עד מחר, כי התביעה החליטה לערער. אתם מתארים לעצמכם, אם זה היה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עד 22:00. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עד 22:00. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בית-המשפט עיכב עד 22:00. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הערב. עוד יותר רחמן כלפי החשודים של פרשת דומא. אם זה היה חשודים במעשה דומה, ערבים – מתארים לעצמכם שיש סיכוי של אחד למיליון שבית-משפט ישחרר אותו חשוד ערבי הביתה, למעצר בית? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> כבודו מטיל ספק? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אפילו, אדוני השר – אני מביא לך דוגמה אחרת. יש בחורה בת 21, שמה דארין טאטור – תרשמו את השם: דארין טאטור – מכפר ריינה, עצורה מ-10 באוקטובר על משפטים שכתבה בפייסבוק. אנחנו, ועורכי-הדין, והפגנות – לא מצליחים לשחרר אותה למעצר בית, על משפטים שכתבה בפייסבוק. אין לה שום – לא תקפה, לא חשודה בשום מעשה תוקפנות. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מה כתבה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גם הבחור הזה לא חשוד. הסיבה שהוא שוחרר – אני רק אומר לפרוטוקול – רק הסתבר שהוא לא חשוד באירוע. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לא, אותו בחור – רגע, רגע, רגע. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מה היא כתבה? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אותו בחור ששוחרר, יש הצהרת תובע נגדו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא על דומא. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> בתיק קודם על התקפת פלסטינים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא על התקפה, על סכסוך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> ובכל זאת שוחרר למעצר בית. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מה היא כתבה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> על סכסוך מלפני שנתיים. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מה היא כתבה? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מה? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מה הגברת כתבה בפייסבוק? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לא חשוב. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> היא רצתה להביא את השלום. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> נגיד, נגיד כתבה – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> היא כתבה על השלום – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> שמולי, אל תהיה ציני. אתה, לא צריך את הציניות שלך. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני שואל ברצינות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> נגיד כתבה הסתה. נגיד. נגיד. בסערת רוחות, נגיד כתבה משהו. מה, עוצרים בחורה בת 21 עד תום ההליכים על דברים שכתבה? לא הזיקה, לא תקפה, לא גרמה נזק למישהו. על דברים, על מילים, על מילים שכתבה בפייסבוק. לא אפילו בהפגנה, לא עמדה עם מיקרופון והסיתה אנשים. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> שמולי, הוא צודק. הוא צודק. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> ואנשים שחשודים בשרפה של משפחה – שולחים הביתה. מה שרציתי להגיד – יש לכם מערכת משפט שהיא כל כך ימנית, גזענית, שלא צריך חוקים כאלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח. אנחנו נעבור, אם כן, להצבעה על הצעת החוק. אה, סליחה, יושב-ראש ועדת החוקה מבקש לסכם, אף שלא היו הסתייגויות – נאזם, אדוני המזכיר? מותר. אדוני מבקש לסכם? חבר הכנסת סלומינסקי, ביום רביעי התחלת ללמד אותנו הלכות סנהדרין ברמב"ם, ולא היה לך מספיק זמן. אתה מוזמן להמשיך. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא עד כדי כך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, אם כן – אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית בקריאה שנייה. אנחנו מצביעים בקריאה שנייה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ו–2015, על כל הצעת החוק – כמקשה אחת, כפי שהניחה בפנינו הוועדה. הצבעה מס' 16 בעד סעיף 1 – 35 נגד – 9 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה – 35 בעד, תשעה מתנגדים. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה על הצעת החוק בקריאה – החוק התקבל בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים עכשיו להצביע על החוק במקשה אחת בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 17 בעד החוק – 34 נגד – 9 נמנעים – אין חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ו–2015, נתקבל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה – 34 בעד, תשעה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה ותיכנס אחר כבוד לספר החוקים של מדינת ישראל. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תוסיף אותי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לפרוטוקול, גם חבר הכנסת איתן כבל מצטרף. אני לא כל כך רואה אותך. אה, אתה פה. כן, כן. גם הוא מבקש להצטרף בעד. תודה רבה. <הצעת חוק הפיקוח על מזון לבעלי-חיים (תיקון), התשע"ו–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/979); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הפיקוח על מזון לבעלי-חיים (תיקון), התשע"ו–2015, לקריאה ראשונה. יציג את החוק שר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת אורי אריאל. בבקשה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי השרים, חוק הפיקוח על מזון לבעלי-חיים (תיקון), התשע"ו–2015, למניינם. הרקע לחוק – בפברואר 2014 העביר משרד החקלאות את החוק שנקרא פיקוח על מזון לבעלי-חיים. מטרת החוק הייתה להסדיר בצורה מקיפה ומודרנית את הפיקוח על המזון של בעלי-החיים, בדומה לפיקוח שמתקיים כיום באירופה, וכן להחליף הסדרים שנוצרו מכוח חוק חקיקת חירום. מטרת החוק המקורי היא לפקח על הבטיחות והאיכות של מזון בעלי-החיים; גם לשמור על בריאותם של בעלי-החיים, וגם לשמור על בטיחות המזון שמופק כתוצרת מאותם בעלי-חיים. המטרה של תיקון החוק היא לדחות את מועד כניסתו לתוקף בשנה נוספת, עד מרס 2017, כדי לאפשר שהות נוספת על מנת להתקין את התקנות הנדרשות להפעלת החוק, שבלעדיהן הוא לא יבוא לידי ביטוי. התקנות הנדרשות מסדירות מגוון נושאים, ובהם הפיקוח על ייבוא המזון, סימון המזון לבעלי-החיים, קביעת רשימת חומרים מזיקים ומותרים לשימוש ועוד כיוצא באלה. אני אודה לחברי הכנסת על תמיכתם בחוק הזה, כדי לאפשר לנו להתקדם ולהביא לפיקוח יותר טוב ולבריאות יותר טובה, גם לבעלי-החיים וגם לבעלי-החיים ההולכים על שתיים. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשר החקלאות ופיתוח הכפר. אנחנו נתקדם על-פי רשימת הדוברים. חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חברת הכנסת זהבה גלאון – מוותרת; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – חברת הכנסת רוזין מוותרת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת; חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – חברת הכנסת תמר זנדברג מוותרת; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק הרצוג – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת איציק שמולי – בעלי-חיים – מוותר. תברך. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – מבקש לדבר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – את זה. כבוד הכנסת – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> צחקתי. אני צחקתי. <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עיסאווי, זה גם הערבים חל, בסדר. זה לא חוק מפלה. חמש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. שלוש דקות, סליחה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שלוש דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – החוק שאני אמור לדבר עליו חייב שתהיה לו נגיעה לערבים, אחרת אסור לי? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> להפך, תברך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, תגיד לי. כי שמעתי אותך: החוק אין לו נגיעה לערבים – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הפוך, אמרתי – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – מה אתה עושה כאן? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הפוך, אמרתי שהוא חל גם על ערבים, באופן שוויוני, אז תברך. אין פה אפליה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה יודע מה אני אוהב? אני אוהב את החיוך הציני היפה שיש לך. אבל מה? מחייך ומכניס, מה לעשות. בכל מיני חקיקה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עיסאווי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני השר, אני רוצה להתמקד בחוק, אבל אני אעשה את זה מזווית שבה אני רוצה את עזרתך, שתעזור לי בזה. הרי החוק הזה אושר ב-2014, בפברואר, והכנסת אמרה שהוא ייכנס לתוקף בעוד שנתיים, בכפוף לתקנות שייכתבו. אנחנו עוד לא הגענו לשנתיים, ואתם מביאים את החוק כדי להאריך את זה בעוד שנה, ובינתיים נמשיך לחיות על צו הפיקוח הקיים מ-1971. נכון? יפה. חברים, מכאן אני רוצה להיכנס לסוגיה. אני רוצה – מדינה וממשלה שחיה על הוראות שעה וצווים. איך אפשר לנהל חברה כזו? בוועדת הכלכלה אנחנו מנהלים היום דיון על חוק רישוי רכב. חוק רישוי רכב – המוסכים והיבואנים וכולם חיים על-פי צווים מאז 1948. ואתה, בהצעת החוק הזו, אומר: מה רע? נמשיך לחיות על צווים. לא הספקנו לכתוב את התקנות. זה מחזיר אותי לחוק רשות השידור. חוקק חוק שהרשות הייתה אמורה להיכנס בספטמבר לפעולה. לא נכנסה. בואו נדחה את זה למרס. דחינו למרס. לא צריך את ירושלים? בוא נעביר למודיעין. למה שיטת המריחה הזו? ולמה כבוד השר ממשיך להיות חלק מהמריחה הזו? לחיות על צווים – באמת, אתם עושים צחוק מהבית הזה. זה בחוק של מזון לבעלי-חיים, הפיקוח, רשות הרכב – המון חוקים. צו רודף צו, צו רודף צו. בואו נעשה קצת כבוד לבית הזה, כבוד לעצמנו. אתה לא יכול להקים מערכת חקיקה על צווים. הרי זה בגנים שהכול מתנהל על-פי מצב חירום. גם בזה יש מצב חירום? אין לכם זמן לכתוב תקנות ושהחוק ייכנס לתוקף? אני חושב שזה לא מוסיף לנו. והקריאה שלי, אדוני השר, שאתה באמת צריך – בשנה הזו שאתה מאריך את החוק אכן תדאג, הלכה למעשה, שיהיו תקנות, ותקדיש את הזמן הנכון לכך. תודה, אדוני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. שר החקלאות מבקש להשיב? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> בסוף. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> זה הסוף. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> זהו? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כן. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> ברשות היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת פריג', אני רוצה לומר בפה מלא, בצורה ברורה: הערתך, יש לה מקום. כשנכנסתי לתפקידי כשר החקלאות ופיתוח הכפר ובדקתי, בין השאר, את החקיקה ודברים מהסוג הזה, דיברו אתי על העניין. ואני אמרתי להם את הדברים שאתה אומר: חברים יקרים – למחלקה המשפטית, שזה בעיקר עיסוקה – והסבירו לי שהם לא יעמדו בזה מסיבות שונות, שלא אפרט אותן עכשיו, ולא בגלל – איך נאמר? – בטלנות, רשלנות או חוסר אכפתיות. הם גם לקחו מיקור חוץ שיעזור להם, כי הם ראו שהם לא עומדים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה זה תקוע? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> רגע, ברשותך. היות שהשתכנעתי שהם לא יעמדו, הסכמתי להביא את החוק, אבל הדחייה היא עד שנה, היא לא שנה. ואני מקבל את דבריך. אני מקבל אותם. ואני אשתדל שזה יהיה בזמן הכי קצר, כי יש לנו אינטרס. זה חוק שאנחנו הבאנו, ויש לנו אינטרס שהוא ייכנס, בשביל בריאות בעלי-החיים וגם בשביל בני-האדם. זה ממש אינטרס שלנו. אנחנו לא רוצים לדחות ולא למרוח. אני מקבל את הערתך, ואנחנו נפעל ליישם את זה בהקדם האפשרי. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה על הצעת חוק הפיקוח על מזון לבעלי-חיים (תיקון), התשע"ו–2015, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 נגד – 3 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הפיקוח על מזון לבעלי-חיים (תיקון), התשע"ו–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 37 בעד, שלושה מתנגדים, אחד נמנע. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, והיא תועבר לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת חוק לתיקון פקודת רופאי השיניים (מס' 6) (פטור מבחינות), התשע"ו–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/991); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת רופאי השיניים (מס' 6) (פטור מבחינות), התשע"ו–2015, קריאה ראשונה. יציג את ההצעה שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> באופן זמני ממלא את מקומו שר הקליטה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> באופן זמני ממלא את מקומו – – – <קריאה:> – – – קריאה שנייה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא לא, קריאה ראשונה עכשיו. <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> העברנו לוועדה. עוד פעם – מציג את החוק שר הקליטה והרפואה? שר הקליטה. <קריאה:> בצלאל, לאיזו ועדה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עבודה ורווחה. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי השרים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> למה אתה מציג ולא הוא? <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> תכף אני אסביר למה אני מציג. חברי השרים, חברי הכנסת, אני מודה לשר הבריאות גם על ההזדמנות וההצעה שלו להציג את החוק, תכף אני אסביר למה הוא הציע לי להציג את החוק, וכמובן אני בראש ובראשונה מודה לו על קידום הנושא הזה במשרד הבריאות, כי אני יודע שזה היה מאוד מאוד לא פשוט, ועוד חלק מהמלאכה לפנינו. הצעת החוק המונחת לפניכם מתקנת את פקודת רופאי השיניים, המסדירה כיום את העיסוק ברפואת שיניים בישראל כדי להגן על שלום הציבור ובריאותו, וכן להבטיח רמה מקצועית הולמת של העוסקים ברפואה. בפקודה מפורטים התנאים לקבלת רישיון לעסוק ברפואת שיניים בישראל, ובין השאר נקבע כי על המבקש לקבל רישיון לעמוד בבחינות. התקנות שעוסקות בבחינה, תקנות רופאי השיניים (בחינת רישוי), קובעות ומסדירות את עריכת בחינות הרישוי הממשלתיות במקצוע. הבחינות שמוסדרות בתקנות אלה הן בחינה עיונית ובחינה מעשית לכלל רופאי השיניים המבקשים כאמור רישיון לעסוק במקצוע. כיום, לאור גל העלייה, המתקיים גם בימים האלה, וגם הצפוי בקרוב, של רופאי שיניים העוסקים בתחום, וכדי לסייע לעולים חדשים אלה להשתלב ולעסוק במקצוע גם בישראל, מוצע בהצעת החוק לאפשר למנהל לקבוע בתקנות פטור מחובת הבחינות, כולה או חלקה, בתנאים שיקבע. הצעה זאת למעשה דומה להוראה הקיימת כיום בפקודת הרופאים. אני ארחיב קצת בעניין – וזאת באמת הסיבה לכך שאנחנו עובדים יחד עם משרד הבריאות על קידום הצעת החוק הזאת. מדובר בבעיה אקוטית, של גל העלייה האחרון במיוחד, של עולים מצרפת. אני מניח שחלק מחברי הכנסת היושבים באולם הזה נחשפו לסוגיה הזאת, שמגיעים לכאן רופאי שיניים, חלקם עם ניסיון גדול מאוד בתחום, לא רק ניסיון מעשי, אלא גם אלה שמלמדים רופאי שיניים בצרפת, באוניברסיטאות הטובות ביותר, ואז מוצאים את עצמם נאלצים לעבור את כל המסכת של הבחינות, ויש ביניהם גם כאלה שנכשלים, וזה כמובן מייצר עוגמת נפש מאוד מאוד גדולה. אנשים שעבדו לפי סטנדרט מערבי, היו רופאי שיניים מעולים, ופתאום צריכים להתחיל הכול מחדש. כידוע, גם פרופסור בכיר, אם תהפוך אותו לסטודנט שנה א' היום, ותשלח אותו לבחינות אצל עמיתיו, לפעמים עלול גם להיכשל. כמובן יש כאן מכשלה גדולה, ומבוכה גדולה, כי מי שמפסידים מזה זה גם העולים, מצד אחד, וגם הרפואה הישראלית, מצד שני, שיכלה להיעזר ברופאים האלה, שהם רופאים מצוינים. היו בתקופה האחרונה לא מעט טענות, והיה אפילו שיח ציבורי ער בנקודה הזאת, ותקפו בין השאר את משרד הבריאות. כל מי שתקף לא מכיר את המצב החוקי. המצב עד היום היה שלמעשה למשרד הבריאות לא הייתה שום סמכות לפטור מחובת הבחינות, כי החוק, פקודת רופאי השיניים, מאוד מאוד ברור בעניין הזה, ולא אפשר מסלול פטור. לעומת זאת, בפקודת הרופאים קיימת אפשרות למשרד הבריאות לאפשר את הפטור, ואכן לגבי רופאים בעלי ניסיון משרד הבריאות כן פוטר היום מחלק מהבחינות. על כן סוכם בין משרד הבריאות למשרד העלייה והקליטה, וזה קיבל אישור של ועדת השרים לחקיקה, להוביל הצעת חוק שתסמיך את משרד הבריאות, לאחר מכן, לאפשר את הפטור בתנאים שייקבעו בתקנות. ברגע שהחוק יאושר, משרד הבריאות יוכל להביא לאישור הכנסת, בטח, את התקנות הרלוונטיות, אפילו לא בטוח שצריך פה את אישור הכנסת – אם יהיה צריך, יביאו, אם לא, משרד הבריאות יתקין לבדו את התקנות הרלוונטיות, שיקבעו את התנאים בדיוק, איזה ניסיון נדרש ואיזה סוג פטור יינתן. אגב, בסיכום עם שר הבריאות, גם רציתי להודיע מעל במת הכנסת: כתוב כאן, בדברי ההסבר לחוק, שהפטור יהיה אך ורק מהבחינה העיונית; זה לא כתוב בחוק, זה מה שצריך להיות כתוב בתקנות. אנא אל תתייחסו למשפט האחרון הזה של דברי ההסבר, כי כפי שסיכמנו עם שר הבריאות – דעתו שונה מדברי ההסבר של החוק, הוא בהחלט לא פוסל את האפשרות שהפטור יינתן גם מהבחינה המעשית, ולא רק מהבחינה העיונית, ואני כמובן תומך מאוד בעמדה הזאת, ואני מאוד מקווה שאכן בתקנות יאפשרו את הפטור. <נחמן שי (המחנה הציוני):> איך תוודאו שהם רופאי שיניים? אולי הם לא רופאי שיניים? <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> מה זאת אומרת? הם באים עם תעודה מוכחת ותעודות ניסיון. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – עובדים כבר. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> השלב הראשון זה הכרה בתעודה. חבר הכנסת שי, השלב הראשון זה הכרה פורמלית בתעודה, זה לימודים. בדיוק כמו שמוסדר אצלנו זה מוסדר בצרפת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> התקנות ידועות לך? <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> התקנות עוד לא הובאו. אי-אפשר להביא תקנות לחוק שעוד לא חוקק, ולכן היה פה ניסיון, בדברי ההסבר של החוק, לרמוז מה יהיה התוכן של התקנות העתידיות. אני לא רוצה להטעות את חברי הכנסת – – – <יצחק כהן (ש"ס):> איך נשמור על הרמה? כבוד השר, איך נשמור על הרמה של רופאי השיניים? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> הם יותר טובים – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> קודם כול, ידידי סגן השר כהן, לפי מיטב ידיעתי רמת רפואת השיניים בצרפת לא נופלת בהרבה מרמת רפואת השיניים במדינת ישראל. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא יכול להיות שאדם עובד עשר שנים ואין לו ניסיון. זה שטויות. <רחל עזריה (כולנו):> יש מצוקה גדולה מאוד בקרב יהודי צרפת. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> סגן השר כהן, אני מניח שאם היינו עושים ניסיון הפוך, אם היינו לוקחים את רופאי השיניים הישראלים לבחינות בצרפת, לא בטוח שכולם היו עוברים. אני חושב שגם לטובת מדינת ישראל, וגם, כמובן – – – <יצחק כהן (ש"ס):> למה צרפת? מה קורה באוקראינה? מה קורה בלטביה, בקווקז? <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> עוד פעם, חזקה, סגן השר כהן, שמשרד הבריאות, כשהוא יביא את התקנות, הוא ידע לאבחן בין מדינות למדינות, בין רמה מקצועית – כמו שעושים גם היום. גם היום, לגבי הרופאים – – – <יצחק כהן (ש"ס):> מה שהוא עושה, הוא עובר מבחנים. זה מה שהוא עושה. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> לא לא לא. גם היום, לפי משרד הבריאות, יש מדינות שמהן הוא פוטר לחלוטין עולים ממבחנים, כמו למשל, נדמה לי, כבוד שר הבריאות, מארצות-הברית יש פטור מוחלט, יש מדינות שמהן יש פטור חלקי, תלוי בניסיון, ויש מדינות שמהן אין פטור. הכול בהתחשב ברמת ההכשרה במדינות האלה, והכול בתקנות. <קריאה:> – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> החוק מסמיך להתקין תקנות. <קריאה:> – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> לגבי רופאים, לא לגבי רופאי שיניים. החוק היום לגבי רופאי שיניים לא אפשר למשרד הבריאות, גם אם הוא חושב, מקצועית, שאפשר לתת את הפטור, לא מאפשר לתת את הפטור, והחוק, כאמור, נותן סמכות למשרד הבריאות להתקין תקנות בדומה למה שנעשה במקרה של רופאים. <דוד ביטן (הליכוד):> זו הצעת חוק של הממשלה? <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> בוודאי, בוודאי. מה יהיה כתוב בתקנות? זה כבר יחליט מקצועית משרד הבריאות, בהתאם למדינות הרלוונטיות. ולכן אני מבקש, כמובן, מחברי הכנסת מהקואליציה והאופוזיציה לתמוך בהצעת החוק, בהתאם לעמדת הממשלה, וכמובן לקדם את החוק במהירות, כי הוא בא לפתור בעיה ומצוקה אמיתית. <דוד ביטן (הליכוד):> אני מכיר מישהו מצרפת שחזר לצרפת בגלל – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> ולא אחד. ולא אחד, לצערי. ולכן יפה שעה אחת קודם שהחוק הזה יחוקק וייכנס לספר החוקים במדינת ישראל, ובעקבותיו גם יבואו התקנות כמה שיותר מהר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשר העלייה והקליטה. אני סוגר את רשימת הדוברים לחוק הזה ועובר לפי הסדר. חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח. חבר הכנסת נחמן שי – מוותר. חברת הכנסת זהבה גלאון – מוותרת. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח. חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת. חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח. חברת הכנסת רויטל סויד. שלוש דקות לרשותך, גברתי. בבקשה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חוק העמותות הוא חוק רע; חוק העמותות הוא חוק שפוגע בחופש הביטוי; חוק העמותות הוא חוק שבו יהודי מסמן יהודי; חוק העמותות הוא חוק – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – שכל מטרתו היא אך ורק לנסות ולחבל באיזשהו – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> הרופאים הם לא חברי עמותות – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> סליחה? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> הרופאים האלה לא חברי עמותות. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אה, אדוני השר, אדוני השר, אם ישמע את הנאומים שלי, הם תמיד על ענייני דיומא. וענייני דיומא זה העובדה – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> פרשת השבוע. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – שהניסיון של שרת המשפטים – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> פרשת השבוע – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> כל מי ששומע "רופא שיניים" יש לו תחושות לא טובות – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – להעביר את חוק העמותות הוא ניסיון לפגוע ולהשתיק עמותות שכל מטרתן היא אך ורק לגעת בזכויות אדם ולשמור על הדמוקרטיה במדינה. אבל, בדיוק באותה הנשימה, התבטאויות כמו שהתבטאו היום פרופסור ודוקטור מהאוניברסיטה העברית כנגד שרת המשפטים אלה התבטאויות שאי-אפשר לתת להן יד ויש לגנות אותן כאן מעל דוכן המליאה הזו. כי כשאנחנו באים וקוראים שלא תהיה הסתה ולא תהיה אלימות ובריונות, בין ברשת החברתית ובין בכלל, וכשאנחנו מבקשים – ואני עמדתי כאן וקראתי לגנות כל הסתה כנגד נשיא המדינה – וכשאנחנו מבקשים שלא להשתמש בביטויים של הצמדת נאציזם לאף אחד, לא ליהודים ולא לאף אחד, זה חל בדיוק באותה מידה גם כנגד מי שלטעמנו מנסה להעביר חוק שפוגע בחופש הביטוי. ולמעשה, כאשר באים אותם פרופסורים ודוקטור מהאוניברסיטה העברית ואומרים את אותם הביטויים שאני אפילו לא רוצה לחזור עליהם כאן, אז אני שואלת, אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר? אז בדיוק באותה מידה שבה אנחנו באים ואומרים שאנחנו בעד חופש הביטוי ונגד חופש השיסוי, בדיוק באותה מידה אני באה ואני אומרת: יש לגנות את האמירות האלה. אבל זה לא שומט את הקרקע מתחת עניין חוק העמותות, שהוא חוק רע, שהוא חוק שאסור לתת לו יד, שהוא חוק שבשום פנים ואופן אסור שיעבור פה. ואני מקווה ומאמינה שבכנסת הזו לא ניתן יד לא לגינויים כמו שיש כנגד שרת המשפטים ולא לחוק העמותות. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת יצחק הרצוג – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת. חבר הכנסת איציק שמולי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> לא. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מוותר. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני לא אוותר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מזמן לא דיברת. אנחנו כל כך שמחים לשמוע אותך. תענוג. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חוק העמותות, אתם משתלטים על השיח. אדוני היושב-ראש, מכובדים, חברים, אני לא אדבר על חוק העמותות, יש לנו עוד הרבה זמן לדבר על החוק הזה, והרבה – אני שמעתי את השר – השר אלקין, ברשותך – חברים, כאן, אני זוכר שבזמנו – אני שואל אותך, השר, ואשאל כל חבר כנסת שנמצא כאן: כשאתה רוצה לעשות טיפול שיניים, או כשהשר רוצה שרופא יטפל בו, אתה רוצה שהוא יהיה מקצועי? זה גוף, אתה רוצה שהוא יהיה ליגה? <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> יפה מאוד. אתה בא לכאן ועומד עם הצעת חוק – עם הצעת חוק – שאני, אני מבין, נקרא לה הצעת חוק של העלייה מצרפת? ככה נקרא לה? <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> זה נולד בעקבות – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מיקדת את זה לשָם. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא, אדוני. אדוני טועה. אנחנו חלילה וחס לא מוותרים על טיב. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, הוא אמר – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אנחנו חלילה וחס – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> השר אמר שני דברים חשובים. תקשיב מה אמר. כאילו הוא יודע את התקנות בדיעבד – מראש. השר אלקין אמר – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> הפוך. הפוך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – שבחינה עיונית, יהיה להם פטור – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> זה לא מה שאמרתי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – ואני מאמין שהשר גם מבחינה מעשית יפטור אותם. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> זה לא מה שאמרתי. <קריאה:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> הנה, כתוב לי, מה – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> – – – משרד הבריאות יקבע – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – עכשיו אני אלך לבחינה של לשכת עורכי-הדין, לא בטוח שאני עובר. אתה לא מבין – – – אחרי שאתה לומד – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז כבוד השר רוצה לפטור אותם מבחינה עיונית – – <דוד ביטן (הליכוד):> זה לא פשוט. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – בתקנות, ומעשית. ואז, התקנות – אפשר, תיק, חותמת – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אבל, אדוני, אנחנו לא קבענו עדיין, זה ייקבע בוועדה. לא קבענו כמה שנים, אבל הולך להיות – זה לא סתם שמישהו בעד שנה – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> התשובה מאוד פשוטה – – – <קריאות:> – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> – – – לשכנע את כבוד השר ליצמן – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> יפה. מכאן – – – <קריאה:> – – – בחינה עיונית – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אמר, עיונית ומעשית – אני מאמין שאני אשכנע. מכאן אני רוצה ללכת לצד השני של המשוואה. הרי יש בחינה עיונית, ובחלקה גם מעשית, לרופאים שעבדו עשרות שנים בחו"ל, ואני מכיר הרבה רופאים ערבים מהסוג הזה, שעשרות שנים עבדו בצרפת, בספרד, באנגליה, ובאו לכאן אחרי התמחות, והיו צריכים לעבור את כל התהליך. הם רופאים מוערכים בפריז ובמדריד ובכל המקומות, אבל הם לא יהודים, הם לא באו על בסיס קליטה – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא, לא – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> שנייה. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> זה לא קשור – – – <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> שנייה. מכאן אני שואל אותך, כבוד השר – לא, לא, אני שואל – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> אבל החוק לא מפריד בין עולים – – – <רחל עזריה (כולנו):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, אני יודע שלא מפריד. חס וחלילה, אני יודע שלא מפריד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת פריג', רק זמנך תם, אז קח משפט. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כבוד השר, אני שואל – אני שואל את השאלה – – – <קריאות:> – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> אז להפך. אז גם הם ייהנו. <רחל עזריה (כולנו):> הגזמת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא. אני שואל את השאלה. עכשיו אנחנו מדברים על רפואת שיניים. למה אתה לא מחיל את זה גם על רפואה כללית? <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> יש, יש חוק – – – <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא. שאלתי את כבוד השר והוא אמר שלא. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> יש, זה קיים – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> כבוד השר. כבוד השר, יש ברפואה הכללית תקנות שניתן לפטור – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> יש שמונה מדינות שמוכרות, שמונה מדינות – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> שיש פטור, אבל לא תקנות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> רגע. אנחנו מכירים – – – אוסטרליה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן, כן, אני מכיר את זה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> רופא שבא משם, אני מכיר, לא צריך לעבור מבחנים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני השר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> רק שאלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בשביל הפרוטוקול. אולי אדוני יעלה אחר כך להשיב על הכול, זה חשוב, אז ניתן לו לסיים עוד שניים-שלושה דברים ואז אדוני השר יעלה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז, אדוני השר – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אבל באמת משפט סיום. חבר הכנסת פריג', אתה כבר הרבה אחרי הזמן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – תדייק בתשובה. אדוני השר, לפני שאני מסיים, אין תקנות ברפואה הכללית שנותנות סמכות למנכ"ל לפטור, לא מעיוני ולא ממעשי. אלו העובדות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לגבי שמונה מדינות זה קיים, אבל לא בתקנות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> על-פי התקנות שמובאות אצלנו כאן – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – לשם כך יש – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת פריג', תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – סימן שאלה גדול מסביב לזה. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> החוק. יש חוק דומה – – – <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא. הוא ענה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. תודה רבה. חבר הכנסת יואל חסון. <קריאה:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, הוא אמר שמונה מדינות. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> זה בתקנות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת פריג', שר הבריאות יעלה וישיב בצורה מסודרת על הכול. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> יש אותו חוק בדיוק, מילה במילה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חסון. שלוש דקות לרשות אדוני, בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני שר הקליטה, השר לביטחון פנים, שר הבריאות, נא לחדד אוזניים ולהיות בהקשבה, כי אני הולך להגיד משהו שאני לא אגיד הרבה. אני מברך את הממשלה. אני מברך את הממשלה. אני חושב שזה חוק מצוין. אדוני שר העלייה והקליטה, ושר הבריאות שגם היה מעורב בזה – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> – – – קרדיט – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> שר הבריאות ושר העלייה והקליטה שהציף את הנושא, אני מברך אותך על כך, מברך גם אותך, שר הבריאות. אני הייתי בקדנציות הקודמות שלי מעורב – כמו שאתם יודעים, אני מעורב מאוד בעולם היהודי ובכל הנושאים האלה, והייתי מעורב בנושא הזה. ראיתי בעיני רופאי שיניים מדהימים, מנוסים, מקצועיים, שאנשים עמדו בתור אצלם בצרפת לקבל טיפול, ושילמו מאות ואלפי יורו, ובישראל הם לא נמצאו ראויים להיות רופאי שיניים; חזרו ועזבו את הארץ רבים מהם. יותר מכך, ביקשו מהם לעבור מבחנים בעברית, כאשר עדיין אין להם את ידיעת השפה הזאת ואין להם את היכולת הזאת – התעללו בהם בצורה קשה. אדוני היושב-ראש, ראיתי את זה בעיניים. ואני כל כך שמח – באמת לא שמתי לב שזה על סדר-היום, ואני מודה שהייתי פה באולם בזמן הזה – אני כל כך שמח שהנושא הזה מגיע לטיפול ומגיע להכרעה. אנחנו לא יכולים לבוא ולקרוא ליהודי העולם לעשות עלייה, לבוא, במיוחד ממדינות המערב, במיוחד מצפון-אמריקה, ולא לתת מענה, לא לתת מענה. בהצעת החוק הבאה אני הולך להתייחס לכל הנושא גם – אומנם זה לא קשור לעלייה, אבל – טוב, אדבר על זה בחוק הזה. אבל אני אומר בעניין הזה, אני חוזר ואומר: אני מברך את הממשלה, אני מברך אותך, אדוני שר הבריאות, מברך אותך, אדוני שר העלייה והקליטה, גם אותך, השר לביטחון הפנים – אתה פה, אז אני לא רוצה שתצא מופלה – לא לא, שלא תרגיש לא נעים. אבל באמת, חוק חשוב, יוזמה חשובה, שאני מקווה שתגיע לקריאה שנייה ושלישית כמה שיותר מהר ותספיק לתת את המענה לאותם אנשים שרוצים לבוא לגור בישראל, רוצים לעבוד כאן, רוצים לחיות כאן, והחוק הזה ייתן להם פתרון. אז ברכות רבות ותודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת עודד פורר. <זהבה גלאון (מרצ):> לא הבנתי, אדוני, למה הכלל הזה לא חל על כולם? למה רק רופאי שיניים? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, הוא קיים כבר על רופאים – אבל שר הבריאות יסביר תכף. שר הבריאות ישיב תכף על כל השאלות. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה עולה להשיב, אדוני השר? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שלוש דקות, אדוני, לרשותך. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי הכנסת – אדוני שר הבריאות, אשמח אם תישאר, א. כי אני רוצה לברך. אני חושב שהיוזמה היא איזושהי אבן דרך ראשונה, אבל היא תיבחן ביכולת של משרד הבריאות להתקין את התקנות האלה. כי צריך לזכור שיש גם מקצועות רפואה מסוימים, למשל, של עולים מצרפת, לדוגמה פודיאטרים – וכבר ב-2008 החליטה הממשלה – אדוני השר, אדוני שר הבריאות – אדוני שר הבריאות, זה חשוב – כי כבר ב-2008 – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כן. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> א. בירכתי אתכם. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> שנית, כבר ב-2008 החליטה הממשלה שיש להתקין תקנות למקצוע הפודיאטריה של עולים מצרפת למשל, ועד היום לא התקינו את התקנות. ויש החלטת ממשלה בנושא הזה מהשנה שעברה, שיש מקום לדחוף יותר מהר ויותר בתוקף גם את המשרד וגם את פקידיך כדי להתקין את התקנות האלה ולאפשר לעולים האלה לעלות. סך הכול, אם מסתכלים על העלייה מצרפת, שהייתה במגמת עלייה מאוד גדולה בשנתיים האחרונות, המגמה קצת נבלמה השנה. אין עלייה באותו קצב שרצוי היה שיהיה. ציפיתי שיהיו קרוב ל-10,000 עולים מצרפת, ולצערי לא נגיע למספרים האלה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לכמה הגענו עד היום? <עודד פורר (ישראל ביתנו):> השנה יש כ-7,300, לדעתי, עד עכשיו. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> מעל 8,000. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אבל בשנה שעברה היו 7,000. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה הרבה מאוד. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> זה הרבה, אבל נפתחו 10,000 תיקי עלייה. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> זה הכי הרבה מקום המדינה, אבל צריך הרבה יותר. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> נכון. ואני חושב שאחת הסיבות לכך שלא באים לכאן – ולזה צריך לשים לב – אנחנו נמצאים באיזושהי נקודה מול העלייה מצרפת, האמון שלהם במדינת ישראל נמצא כרגע במבחן. הוא נמצא במבחן כי רבים מהם בוחרים היום דווקא להגר לקנדה ולארצות-הברית ולאנגליה ולא לישראל. הם מהגרים. כל צרפתי שני שוקל הגירה. אנחנו צריכים שהם יהגרו לכאן, שהם יעלו ארצה. ולמשרד הבריאות יש חלק ניכר בזה. גם לגבי רופאים, ויש לגביהם תקנות פטור, עדיין זה רק למי שעבד מעל 14 שנה. צריך להקל את התקנות. בסופו של דבר, רופא שהיה רופא טוב בפריז יכול להיות רופא מצוין בירושלים. אין לי ספק שגם אתה בעמדה הזו. אנחנו בכנסת, גם באופוזיציה, נתמוך בכם כשתבואו להקל. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. שר הבריאות ישיב לדוברים. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, בוא נתחיל מהסוף: אנחנו לא הולכים להקל על רופאים לא טובים או לזלזל בכך. אני לא בא, חלילה וחס, להקל, שרופא לא-טוב יוכל לעבוד כאן בארץ. מדובר כאן על קבוצת רופאים – לא רק קבוצת רופאים – רופאים מצוינים, עובדים עשר שנים, 14 שנה, כפי שצוין כאן קודם, עומדים בתור אליהם, והם מגיעים לכאן, לארץ, והם לא יכולים לעבוד כאן. זה, עם כל הכבוד, אני לא רוצה להגיד – זה מסורבל, זה מסובך, וזה לא צריך להיות. וזה מפריע לקליטה, לעלייה, ולא צריך לעשות את זה. אני בעד – אני רוצה לגלות לכם שגם בזמן שביתת הרופאים אמרתי: אני בעד לאשר רופאים מכל מיני מדינות. לצערי, היום, מאז קום המדינה היה נוהג לאפשר רק משמונה מדינות, אני לא זוכר את כולן בעל-פה: ניו-זילנד, אוסטרליה, ארצות-הברית – גם באירופה לא כל – אתם תגידו שבגרמניה אין רופאים טובים? למה אני לא יכול להכיר ברופאים שעובדים שם הרבה שנים בלי מבחן? אנחנו הולכים לבדוק את זה. אנחנו נביא את הדברים לוועדת הכנסת, אולי נעשה ועדה משותפת, עוד מעט נראה, ונעשה את הדברים מסודר. אני לא בא לזלזל, אני בא להקפיד מאוד על הניסיון של הרופאים, על העתודות. לא בא, חלילה וחס, להקל. אני בא לכאן רק להגיד: כל הנושאים האלו שכאילו מזלזלים – הוא צריך להתחיל מאלף-בית – אי-אפשר לעשות את זה לרופא שעבד 15 שנה, עם כל הכבוד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה עם הרופא הכללי? למה לא הכנסת את זה בחוק? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני אבדוק, אני אבדוק. אמרתי – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> בוא בוא, אני אבדוק את הכול. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אמרתי, אני אבדוק את הכול. אבל לא אתן, לא אאפשר שרופאים לא טובים ייכנסו למערכת. לא. גם לא ממדינות שאני יודע ששם הם לא טובים. אמרתי: נבדוק את זה, את כל זה נבדוק בוועדה, תקום ועדה משותפת. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת רופאי השיניים (מס' 6) (פטור מבחינות), התשע"ו–2015, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 נגד – אין נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת רופאי השיניים (מס' 6) (פטור מבחינות), התשע"ו–2015, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 37 בעד, אין מתנגדים, שני נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, והיא עוברת לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <דוד ביטן (הליכוד):> לא, בוועדה המשותפת. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> הוא רוצה ועדה משותפת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז אנחנו מעבירים את זה לוועדת הכנסת, והיא תחליט. <קריאה:> לוועדה המשותפת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו מעבירים לוועדת הכנסת, והיא תחליט לאיזו ועדה החוק הזה עובר. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> סגן מזכירת הכנסת יכריז הכרזה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת סופה לנדבר, איציק שמולי, מירב בן ארי, יואב בן צור, קארין אלהרר, שולי מועלם-רפאלי ואברהם נגוסה בנושא: בתי-תמחוי לניצולי השואה בסכנת סגירה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה למזכיר הכנסת. <הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון מס' 18), התשע"ו–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/980); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון מס' 18), התשע"ו–2015, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר – איפה הוא? יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. אדוני יסביר לנו גם במסגרת הצגת הצעת החוק איך אנחנו מצביעים עכשיו – אדוני סגן השר יסביר לנו גם איך אנחנו מצביעים עכשיו על הצעת חוק של יעדי התקציב לשנים 2004-2003. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בצלאל, בצלאל, הכול יהיה בסדר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא לא, אולי יש – אנחנו יודעים שתשובה עוקרת למפרע, אז אולי אפשר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כבוד היושב-ראש, חברי בצלאל, הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלי לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון מס' 18) – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הם יושבים עכשיו, עכשיו ועדה מתכנסת. למה אתה לא שם? מה הצבעת לגבי רופאי השיניים? <עיסאווי פריג' (מרצ):> נמנעתי, ואני חושב שזה לא פייר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> למה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – יש המון רופאי שיניים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הבנתי. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק המונחת לפניכם, חברי, עיקרה מתן פטור מתשלום היטל המוטל על העסקת עובדים זרים למשקיעים זרים, עובדים מומחים, חיוניים מטעמם, ובני-זוגם, שהם אזרחי ארצות-הברית, כדי שייכנס לתוקפו ההסדר בדבר מתן אשרות מסוג E2 לאזרחים ישראלים בארצות-הברית. סעיף 45 – עיסאווי, אתה לא מקשיב ואחר כך לא תדע מה אתה מצביע. תקשיב. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> סעיף 45 לחוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג–2003 – זהבה, את מפריעה לו להקשיב. זהבה, את מפריעה לו להקשיב – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אנחנו דנים איך להצביע על זה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – קובע כי מעסיק של עובד זר ישלם היטל בשיעור מסוים מסך כל ההכנסה של עובד זר ששילם בשנת מס מסוימת. בסעיף 44(א) לחוק מוחרגים מההגדרה "עובד זר" לעניין חובת תשלום ההיטל עובדים זרים בעלי מאפיינים שונים. בהתאם להחלטת הממשלה מיום 30 במרס 2014, שעניינה קביעת הסדר למתן רישיונות ישיבה זמניים בישראל למשקיעים ולעובדים מומחים חיוניים מטעמם, שהם אזרחי ארצות-הברית, וכן לבני משפחותיהם, נקבע כי כדי שייכנס לתוקפו ההסדר בדבר מתן אשרות מסוג E2 – בצלאל, זה לא יהיה 1 – לאזרחי ישראל בארצות-הברית, יש צורך שיחול בישראל הסדר דומה לגבי אזרחי ארצות-הברית. לאור זאת, הנחתה הממשלה את שר האוצר לתקן את פרק י' לחוק, כך שמשקיעים זרים, עובדים מומחים חיוניים מטעמם ובני-זוגם, שהם אזרחי ארצות-הברית, יוחרגו מהגדרת "עובד זר", וכך לא יוחל על העסקתם ההיטל הקבוע בסעיף 45 לחוק. איציק שמולי. בהתאם לכך, מוצע לתקן את ההגדרה האמורה של "עובד זר" ולהחריג ממנה משקיע זר שקיבל אשרה ורישיון לישיבת ביקור מסוג ב/5, לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952, וכן עובד חיוני שקיבל אשרה ורישיון לישיבת ביקור מסוג ב/51 – זה כבר מפציץ – לפי החוק האמור, ואת בני-זוגם. אבקש מכם, חברי הכנסת, לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אנחנו סגרנו את רשימת הדוברים, ונלך על-פי הסדר: חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח. חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח. חברת הכנסת זהבה גלאון – איזו נדיבות של האופוזיציה היום. חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת. חבר הכנסת דב חנין. <קריאה:> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתה לא רשום? אני אצרף אותך במקום מישהו מהמפלגה שלך. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני מתנגד להצעת החוק הזאת, ואני מתנגד להצעה מטעם מאוד עקרוני ומהותי: הגיע הזמן שלמדינת ישראל תהיה מדיניות כוללת אחת לגבי עובדים זרים. המדיניות הזאת צריכה לחול על כל העובדים הזרים שיש בישראל, וצריכה לכלול גם את חובותיהם וגם את זכויותיהם של העובדים הזרים, גם את מעמדם. אי-אפשר לקרוע את תחום העובדים הזרים לפיסות ולייצר לנו מנגנונים של יוצאים מן הכלל וחריגים למי שהממשלה חפצה ביקרו. אם המדינה הגיעה למסקנה שבתחום מסוים יש לנו צורך בעובדים זרים, אז צריך לאפשר לעובדים האלה להגיע, אבל צריך לתת להם גם זכויות, צריך לתת להם מעמד, ובטח אי-אפשר להתפלא, אחר כך, שאותם עובדים, שהזמנו לעבוד אצלנו, הם לא רק מכונות קטיף בחקלאות, והם לא רק מערכות של סיוע לקשישים ולזקנים אצלנו, אלא הם בני-אדם, עם רצונות, ועם חיים, ועם רצון לייצר קשרים חברתיים, ועם רצון להקים משפחה. אי-אפשר להמשיך להתייחס לסוגיית העובדים הזרים כמערכת בלתי אנושית וכמערכת שאין לה הסדרה כוללת בשום צורה שהיא. אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי גם להביע את עמדתי בסוגיית העובדים הזרים, והעמדה הזאת מאוד ברורה: אני חושב שבתנאים הנוכחיים אין מקום, ככלל, לאפשר לייבא לישראל עובדים זרים. יש בישראל אלפים רבים של מבקשי מקלט שהגיעו אלינו, ברחו על חייהם, נכנסו למדינת ישראל בצורה בלתי חוקית, שוהים היום בשכונות מוחלשות, לא זוכים לפתרונות, לא זוכים להכרה, לא זוכים למעמד, ואי-אפשר לגרשם מהארץ – לא אני אומר, אלא משרד החוץ הישראלי אומר את זה, ואין שום סיבה שלא לאפשר לאנשים האלה לעבוד בכל אותם תחומים רבים שבהם המשק הישראלי צריך עובדים. אם זה חקלאות, אם זה מלונאות, אם זה הכשרה בסיעוד, אם זה תחומים נוספים. כל עוד יש לנו כל כך הרבה אלפים של אנשים שנמצאים בעצם מחוץ למערכת העבודה, מחוץ למערכת הזכויות הסוציאליות, מחוץ למערכות הביטחון הסוציאלי – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חנין, משפט סיום. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – כל עוד יש כל כך הרבה אנשים כאלה בישראל, אין מקום, ואסור לייבא, ככלל, עובדים זרים נוספים. כאשר יש מצב של צורך בעובדים מקצועיים, ספציפיים למטרה כזו או אחרת, אפשר להתיר את זה במספרים מצומצמים, אבל גם אז צריך הסדר כולל לסוגיית העובדים הזרים, ולא מה שהממשלה מציעה לנו כאן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת. חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר. חבר הכנסת מיקי לוי. אנחנו לא נוכל להצביע בלי ברכותיך, חבר הכנסת חסון. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רק לפני כשבוע וחצי יצא ראש הממשלה בעוד קריאה מסוג סופר-טנקר ורפורמת המרפסות, באיזו ידיעה בומבסטית של 2 מיליון שקל למיגון תחנות האוטובוס, וכבר אז אמרתי שזה אובדן עשתונות, כי זה לא ממגן שום דבר, ותמיד המדרכה תהיה חשופה, ותמיד אם מישהו רוצה לבצע משהו, כששורה עליו רוח האלוהים, הוא יכול למצוא את הדרך הזאת. ואמרו: עזוב, מה, 2 מיליון שקל הם כסף קטן. ראש הממשלה נתן 2 מיליון שקל לטובת עיריית ירושלים, כדי למגן תחנות אוטובוס. אז רק אני רוצה להביא לידיעת חברי הכנסת ולידיעתך, אדוני, שכרגע הסתיימה ישיבה מאוד מאוד חשובה בעיריית ירושלים, בוועדת הכספים, שבה, בישיבה הזאת, כתוצאה מכך שהעלויות שתכנן מישהו אינן עלויות נכונות, החליטו שלא להחליט. אז כרגיל יצאו באיזו קריאה בומבסטית לפני כשבועיים, ואמרו לנו שהנה, הנה, למחרת הכול יהיה בסדר ברחובות ערי ישראל ובירושלים בפרט, ועברו שבועיים, והיום התפוצצה הישיבה, והכסף שניתן אינו כסף מספיק, והחליטו בשלב הזה שלא למגן את תחנות האוטובוס בירושלים. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת. חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> עיסאווי, שחרר אותנו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה רוצה? אנחנו רגילים לחזור באחת, שתיים לפנות בוקר, זה בסדר. לא נדבר על חוק העמותות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, וסגן השר שנהנה עם האוזנייה – איזה כיף, איזה כיף לראות אותך עם שתי אוזניות, לא אוזנייה אחת, אפילו שתיים. באת, עמדת כאן – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> יש תקציב באוצר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יש תקציב, מה בסופו? יאללה, שידברו, נסדר אותם בהעברות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> עיסאווי, גם מהעודפים. <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני אומר, מהעודפים קנו לו אוזניות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן. אה. <מיקי לוי (יש עתיד):> עיסאווי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן. <מיקי לוי (יש עתיד):> היום העברנו 2.5 מיליארד שקל עודפים, רזרבה, במקום שזה ילך – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> וסגן השר יודע מזה? <מיקי לוי (יש עתיד):> במקום שעל-פי החוק זה ילך לכיסוי החוב הלאומי, העבירו את זה למשרדים, כדי שהילדים שלנו יישאו בחוב בעתיד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> וסגן השר עם שתי אוזניות, השאלה אם שומע, אבל תבורך, תמשיך עם האוזניות, זה בסדר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה מסנן את דברי האופוזיציה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אנחנו מרשים לך. תראו, חברים, אנחנו היום – אני מסתכל על החקיקה – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מסתכל על החקיקה, וזה מעניין; בחוק הזה, חוק שמיועד לקבוצה מסוימת, ועכשיו אתייחס לזה – החוק שלפניו מתייחס לקבוצה מסוימת: העלייה הצרפתית. חוקים של קבוצות. וכשיש חוק אוניברסלי, נזכרים בצווים, כמו החוק שהיה על המזון. הכול מתנהל לפי חוקים לקבוצות: פעם לסמוטריץ, ליושב-ראש, למתנחלים; פעם לחרדים; פעם לצרפתים; ועכשיו זה תורם – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – של ארצות-הברית. תראה מה אתה מביא, כבוד סגן השר, תראה איזה מילים יפות, איזה מילים ממש יפות – אתה רוצה להבריא את הכלכלה. אולי תוציא את האוזניות? אולי תוציא את האוזניות? אולי תיתן קצת כבוד למקום? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני שומע אותך בצורה מסודרת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אולי תיתן קצת כבוד למקום הזה כשמדברים אליך? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני שומע אותך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה רואה, הכול בהעברות כספיות, שימשיכו לדבר. ואתה רוצה להגיע – מה כתבת? – ליעדי התקציב. תראה איזה נימוק – יפה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 2003. <עיסאווי פריג' (מרצ):> 2003, אבל משליך אותו. בכותרות היפות האלה, מה אתה מתיר? אתה אומר כך: משקיעים זרים, שהם מארצות-הברית, מותר להם להביא – הם ובני-זוגם פטורים מאגרה, תושבי ארצות-הברית. יפה. יש לי הרכבת הקלה בתל-אביב, שכל המדינה – ומה לעשות, אנחנו שייכים למדינת תל-אביב, בסדר? מה לעשות – רכבת קלה בתל-אביב, שאמורה תוך חמש שנים לעבוד; היו צריכים מומחים מסין, היו צריכים מומחים מבריטניה, היו צריכים מומחים ממקום אחר. אסור, החוק לא חל עליהם. לא חל עליהם, כי הרכבת לא מעניינת אותך. מה, אתה נוסע ברכבת? אתה חרדי, נוסע בתל-אביב? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, חבר הכנסת פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה זה? אז כשאתה אומר: יעד תקציב ומדיניות כלכלית, זה צריך להיות לכולם, אוניברסלי. זה לא מעניין אותך. תמשיך לחייך, תמשיך עם האוזנייה, ושהאנשים ישמעו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא מעניין אותך תל-אביב. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא מעניין אתכם הרכבת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת פריג' – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אחרת החוק היה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – תודה רבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תודה. משום כך, אדוני, אני מתנגד לחוק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח. חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת. חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת. חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח. חברת הכנסת שרן השכל – – <שרן השכל (הליכוד):> מוותרת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – מוותרת. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תחשוב על ההעברה הבאה בוועדת הכספים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, השר, אני רוצה לומר שאני אתמוך בחוק הזה, אבל אני גם אהיה שותף בחקיקה שלו בוועדה הרלוונטית, בהקשר של עובדים חיוניים בעולם הסטרט-אפ וההיי-טק במדינת ישראל. אחד הדברים הבעייתיים שיש לנו היום – ואני אומר את זה כמי שהוא יושב-ראש שדולת הסטרט-אפ בכנסת, יחד עם חבר הכנסת קיש – אני אוכל לומר לכם היום – – – <יואב קיש (הליכוד):> סליחה, הוא דיבר אלי – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני אוכל לומר לכם היום שיש מצב שבמיזמים – סטרט-אפים שעוסקים במיזמים כאלה ואחרים, ומנסים לגייס עובדים מחוץ-לארץ, עובדים מומחים מחוץ-לארץ, שמתמחים – אם זה בתוכנה או בטכנולוגיה מסוימת – לא יכולים להביא אותם לארץ. מתייחסים אליהם בצורה – כאילו הם עובדים לא חיוניים, עובדים זרים, עובדים שבאים לפה למטרות השתקעות או למטרות כאלה ואחרות, כאשר תעשיית הסטרט-אפ במדינת ישראל חייבת להיעזר גם – חייבת להיעזר גם – בכוחות מבחוץ, גם בעובדים מקצועיים מבחוץ, והחוק הזה צריך סוף-סוף לדעת לעשות את ההבחנה. אגב, בכנסות קודמות ידענו לעשות את ההבחנה, כאשר באנו ולקחנו את כל העובדים המקצועיים במסעדות – כל הטבחים, הסו-שפים, כל הדברים האלה, והשפים עצמם – שהביאו כדי לעשות לנו סושי, לעשות לנו כל מיני מאכלים שישראלי בן הארץ לא יודע לעשות, אלא אם כן הוא למד, ועובדה שהיום אפשר; פתרנו את בעיית המסעדנות לפני כמה שנים. לא ייתכן שלא נפתור את הבעיה שקשורה לבסיס של הכלכלה הישראלית, שזה הסטרט-אפ, ההיי-טק, עולם הטכנולוגיה. החוק הזה יהיה חייב להיות הפתח שיאפשר הכנסת עובדים מקצועיים מתחום הטכנולוגיה, הסטרט-אפ, המחשוב, התוכנה, כל העולמות האלה, שיוכלו להשתלב במיזמים של סטרט-אפ פה בארץ, שיוכלו להגיע לכאן בהיתרים לתקופות ארוכות לעבודה, עם כל מנגנוני ההגנה שצריך. אני מאלה שחושבים, אדוני היושב-ראש, שמדינת ישראל יכולה וצריכה להיות דמוקרטיה מתגוננת, וצריכה להגן על גבולותיה, וצריכה להיות מאוד קפדנית בחוקי ההגירה שלה, זאת העמדה שלי וזאת תמיד הייתה העמדה שלי. אבל יחד עם הקפדה על חוקי הגירה, ויחד עם הקפדה של כולנו על הרצון להישאר מדינה יהודית ודמוקרטית, ראוי עדיין שנמצא את המנגנונים שיאפשרו להכניס לארץ כוחות מקצועיים, כוחות יעילים, כאלה שיכולים להרים את הכלכלה הישראלית. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אדוני סגן השר, מעוניין להשיב? לא. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון מס' 18), התשע"ו–2015, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – 5 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון מס' 18), התשע"ו–2015, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 21 בעד, חמישה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותועבר לדיון בוועדת הכספים של הכנסת. אנחנו עוברים לסעיף הבא – – – <חיים ילין (יש עתיד):> רגע. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חיים ילין מבקש לצרף לפרוטוקול את תמיכתו בחוק החשוב הזה. <חיים ילין (יש עתיד):> ואני מבקש שבפעם הבאה יהיה צלצול. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> היה. <חיים ילין (יש עתיד):> לא היה. <הצעת חוק אמנת הבנק האסייני להשקעות בתשתיות, התשע"ו–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/992); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק אמנת הבנק האסייני להשקעות בתשתיות, התשע"ו–2015, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר. סגן שר האוצר עסוק היום. תסביר לנו מה זה הבנק האסייני, כן? חבר הכנסת יצחק כהן. אנחנו סוגרים את רשימת הדוברים להצעת החוק הזאת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אמן. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אפשר גם מעריב עכשיו לעשות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> התפללנו. הצעת חוק אמנת הבנק האסייני להשקעות בתשתיות, התשע"ו–2015, מ/992, קריאה ראשונה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, המאה ה-21 מתאפיינת בתנועה של מרכז הכובד הכלכלי – עיסאווי, עוד פעם אתה לא מקשיב. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, אני בעד החוק הזה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז תקשיב. תכבד אותי, הכנו את – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> קראנו את זה, איציק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> קראנו. אני בעד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הציבור לא שמע עליו. <מיקי לוי (יש עתיד):> אוקיי. אנחנו בעד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> איציק, תשלוט בחבורה שלך. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> שהאמריקנים לא ישמעו אותך, עם מעבר מרכז הכובד. תיזהר לא להסתבך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לתשומת לבו של שגריר ארצות-הברית בישראל, המאה ה-21 מתאפיינת בתנועה של מרכז הכובד הכלכלי העולמי לכיוון אסיה, ובראשה כלכלת סין. בעשורים האחרונים גדלה כלכלת סין בכ-10% בממוצע; הלוואי עלינו. כתוצאה מכך ההנהגה הסינית מכירה בחשיבות ההולכת וגדלה של מעורבות סין בעולם כולו בכלל ובאסיה בפרט. בעשור האחרון, אדוני היושב-ראש, השפעתה המדינית והכלכלית של סין באזור אסיה הולכת ומתחזקת. מדינת ישראל רואה בפיתוח הקשרים הכלכליים עם מדינות אסיה בכלל ועם סין בפרט יעד אסטרטגי מהמדרגה הראשונה. ישראל, אדוני היושב-ראש, פועלת להרחבה ולהעמקה של קשרי הסחר, המדע, החינוך וההשכלה הגבוהה עם סין. בשנים האחרונות התרחב מאוד שיתוף הפעולה בין חברות ישראליות פרטיות לבין חברות סיניות, הן בפעילות בסין והן בפעילות בישראל. לאחרונה פרסמה ממשלת סין את כוונתה להקים את בנק ההשקעות האסייני לתשתיות, ALLB. הבנק יפעל כמוסד פיננסי מולטילטרלי, ומטרתו תהיה עידוד ומימון פרויקטים תשתיתיים ביבשת אסיה. הבנק נחשב מקביל לגופים בין-לאומיים קיימים, כגון הבנק העולמי והבנק לפיתוח אסיה, ADB. הרקע להקמת הבנק הוא, בין היתר, תת-ההשקעה בתשתית במדינות יבשת אסיה ורצונה של סין לתפוס עמדה מובילה בזירה הכלכלית הבין-לאומית, כיאה למדינה בעלת הכלכלה השנייה בגודלה בעולם. הון המניות הרשום והמונפק של הבנק יעמוד על 100 מיליארד דולר של ארצות-הברית, וימומן מהמדינות החברות. כחלק מהמאמץ הישראלי להרחיב את קשרי המסחר עם מדינות אסיה ועם סין, נענתה ישראל להזמנתו של נשיא סין להצטרף למדינות המייסדות של הבנק. אציין כי 57 המדינות המייסדות את הבנק נהנות מתוספת קבועה של מניות הצבעה. הצטרפות לבנק לאחר ייסודו מותנית בהסכמה של המדינות החברות לקבלת המדינה המועמדת ולדילול אחזקותיהן בו. חברותה של ישראל בבנק תגדיל את הפוטנציאל לשיתוף פעולה בין חברות ישראליות לבין חברות ממדינות אסיה, ובפרט מסין, בפרויקטים של תשתית אשר הבנק יממנם. נוסף על כך, ישראל, כמדינה השוכנת ביבשת אסיה, נכללת באזור הפעילות של הבנק, ולפיכך הבנק רשאי על-פי הסכם היסוד לממן השקעות בפרויקטים של תשתית גם בישראל. ב-29 ביוני 2015 חתם שגריר ישראל בסין מתן וילנאי, בשם ממשלת ישראל, על האמנה המקימה את הבנק וקובעת הוראה לעניין הפעלתו. נכון להיום, אדוני היושב-ראש, הביעו את נכונותן להצטרף לאמנה 57 מדינות, ובכללן רוב מדינות אסיה – אוסטרליה, ניו-זילנד, אינדונזיה, הודו וסינגפור, וכן מדינות מחוץ ליבשת אסיה, כגון בריטניה, גרמניה, צרפת ואיטליה. הבנק הוקם באופן רשמי ב-25 בחודש זה, בדצמבר, לאחר שעשר מדינות המחזיקות יחד יותר מ-150% הון הבנק אשררו את האמנה. ישיבת היסוד של הבנק נקבעה ליום 15 בינואר 2016. סיום אשרור האמנה לפני הישיבה הראשונה יאפשר למדינת ישראל להשפיע על מדיניות הבנק בשלביו הראשונים ולהשתתף בהצבעות בישיבת היסוד. תכליתו של חוק אמנת הבנק האסייני המוצע היא לאפשר למדינת ישראל לבצע את הוראות האמנה. אשר על כן, חברי חברי הכנסת, ועקב חשיבות הנושא, אבקש מכם לאשר – פה-אחד, חברי הכנסת – את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני השר, אני מבקש, אם אדוני יוכל לחזור על החלק השני של דבריו, אני לא משוכנע שהדברים הובנו עד הסוף. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> איזה דברים? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> איזה מדינות הצטרפו, מה זה נותן למדינת ישראל, למה נכון שנאשרר את זה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אמרתי, נכון להיום הביעו את כוונתן להצטרף לאמנה 57 מדינות, הכוללות את רוב מדינות אסיה – אוסטרליה, ניו-זילנד, אינדונזיה, הודו וסינגפור, וכן מדינות מחוץ ליבשת אסיה, כגון בריטניה, גרמניה, צרפת ואיטליה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הבנתי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אוקיי? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה על הצעת חוק אמנת הבנק האסייני להשקעות בתשתיות, התשע"ו–2015, בקריאה ראשונה. הצבעה אלקטרונית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק אמנת הבנק האסייני להשקעות בתשתיות, התשע"ו–2015, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חמירא סכנתא מאיסורא, וקנין. תוצאות ההצבעה: 24 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפרוטוקול, גם סגן השר יצחק כהן וגם חבר הכנסת וקנין מבקשים לצרף את תמיכתם בחוק. החוק עבר בקריאה ראשונה, והוא עובר לדיון בוועדת הכספים. <הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 7), התשע"ו–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/993); נספחות.] (קריאה ראשונה) <הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2015> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/994); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 7), התשע"ו–2015, לקריאה ראשונה. מציג את ההצעה שר הביטחון חבר הכנסת משה בוגי יעלון. בבקשה, אדוני. <שר הביטחון משה יעלון:> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקש להציע שתי הצעות חוק, אחת אחרי השנייה. הראשונה, הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 7), והשנייה היא הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 15). מטרת החוקים שאני מביא להצבעה היום היא לאפשר הצבתם של חיילים בשירות חובה לשירות במשטרת ישראל ובשירות בתי-הסוהר. כיום התקנים הקיימים להצבת חיילים בארגונים אלה עומדים על 1,600 חיילים וחיילות למשטרת ישראל ויותר מ-900 חיילים וחיילות לשירות בתי-הסוהר. הכנסת, כאשר אישרה את תיקון מס' 19 לחוק שירות ביטחון, הטילה על צה"ל לקצר את שירות החובה לגברים בארבעה חודשים, כך שיעמוד על 32 חודשים. קיצור שירות זה, שנכנס לתוקף החל בגיוס יולי 2015, מצמצם את סדר כוחות החיילים בצה"ל ומטיל קושי נוסף על ביצוע משימותיו. מהטעמים הללו החליטה הממשלה, ומטעמים אחרים גם כן, בהחלטות קודמות, שאושרו על-ידי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, לצמצם את מספר החיילים המוצבים לשירות ביחידות מחוץ לצבא, בתוך כך גם במשטרת ישראל ובשירות בתי-הסוהר. לאור האמור, הוכנה בצה"ל תוכנית רב-שנתית לצמצום מספר החיילים שיוצבו במשטרה ובשירות בתי-הסוהר. תוכנית זו נדונה בישיבת הממשלה ביום ראשון 27 בחודש. בהמשך להחלטת הממשלה, אני מעלה להצבעה בקריאה ראשונה את שתי הצעות החוק שעוסקות בהצבת חיילים בשירות חובה במשטרה ובשירות בתי-הסוהר. כמו כן, הממשלה החליטה להקים ועדה שתבחן את אופן הצבת החיילים במשטרה ובשב"ס, היקף החיילים שיוצבו ופתרונות אפשריים חלופיים להצבתם בארגונים אלה. הממשלה הנחתה את הוועדה לסיים את עבודתה בתוך חודש. אני מבקש כי לאחר אישור החוקים בקריאה ראשונה, הם יועברו לוועדת הכנסת – עד אשר נחליט להגישם להמשך תהליך החקיקה בתיאום עם לוח הזמנים של עבודת הוועדה שהוקמה על-ידי הממשלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רגע, לא הבנתי, אדוני. חוץ וביטחון אמורה – למה ועדת הכנסת? חוץ וביטחון. הוועדה שאמורה לדון בחוקים היא ועדת החוץ והביטחון. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אין צורך להביא את זה לוועדת הכנסת. <שר הביטחון משה יעלון:> נעביר לחוץ וביטחון, בסדר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אם אין התנגדות, אנחנו נקיים דיון משולב בשתי הצעות החוק במקביל. מישהו מתנגד? אין התנגדות. <זהבה גלאון (מרצ):> זה לא עובד ככה. צריך להצביע על כל הצעה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא לא, להצביע, בוודאי, חברת הכנסת זהבה גלאון. אני יודע שמצביעים. היחידי שנרשם לדבר בשתי הצעות החוק הוא חבר הכנסת עיסאווי פריג'. מאחר שהוא איננו נוכח, אנחנו נעבור להצבעות. אנחנו מצביעים, ראשית, על הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 7), התשע"ו–2015, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – 3 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 7), התשע"ו–2015, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 23 בעד, שלושה מתנגדים, נמנע אחד. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, והיא עוברת לדיון לוועדת החוץ והביטחון. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2015, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 נגד – 4 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2015, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 24 בעד, ארבעה מתנגדים, נמנע אחד. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, וגם היא עוברת לדיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק:> <הצעת חוק הגבלת השימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014;> [מס' מ/839; "דברי הכנסת", חוב' א', עמ' 4713, "דברי הכנסת" ה-19, מושב שלישי, חוב' ה', עמ' 14322.] <הצעת חוק הגבלת גישה לאתר אינטרנט לשם מניעת ביצוע עבירות, התשע"ה–2014> [מס' מ/839; "דברי הכנסת", חוב' א', עמ' 4713, "דברי הכנסת" ה-19, מושב שלישי, חוב' ה', עמ' 14322.] <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות החוק כדלקמן: הצעת חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, מ/839. יש לנו הנמקת ערעורים? <קריאה:> יש דובר אחד לשתי הצעות החוק. זה דיון משולב. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז אנחנו נערוך דיון משולב על הצעה זו וגם על הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הגבלת גישה לאתר אינטרנט לשם מניעת ביצוע עבירות, התשע"ה–2014, מ/839. אנחנו בדיון משולב, כאמור. מנמקים את הערעורים של סיעות – טוב, היחידי שנרשם לנו לדבר זה חבר הכנסת דב חנין מהרשימה המשותפת. לרשות אדוני עשר דקות לנמק את התנגדותה של הרשימה המשותפת להחלת דין הרציפות על שתי הצעות החוק. לאחר מכן נצביע. <חיים ילין (יש עתיד):> על שתיהן יחד? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו נצביע בנפרד, אבל הדיון הוא דיון משולב. עשר דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו מתנגדים להחלת דין הרציפות על שתי הצעות החוק האלה. שתי הצעות החוק, מה שמשותף להן זה הסמכות מרחיקת הלכת שניתנת לקציני משטרה, שמאפשרת להם להורות לספק של גישה לאינטרנט להגביל את הגישה לאתר האינטרנט הזה. הסמכות הזאת היא סמכות מרחיקת לכת; היא יכולה בהחלט להוות עילה לפגיעות קשות ולא מידתיות בחירויות ובזכויות הבסיסיות. לכן אנחנו מתנגדים לשתי הצעות החוק האלה, ואנחנו נתנגד גם להחלת דין הרציפות על שתי ההצעות האלה. אבל, עמיתי חברי הכנסת, אני, כמנהגי, מנצל את ההזדמנות של הדיון בדין הרציפות כדי להביא בפני מליאת הכנסת סוגיות חשובות שנמצאות על סדר-יומנו ושלא זכו לביטוי מתאים או מספק בדיון שהתרחש בכנסת. כמובן, אי-אפשר להתחיל את ההתייחסות בלי לדבר על אותה יוזמה מסוכנת שוועדת השרים לענייני חקיקה אישרה אתמול, היוזמה שמטילה חובה של ענידת טלאי מזהה על ארגונים לזכויות אדם, על עמותות שפועלות נגד המדיניות של המדינה בשורה ארוכה של תחומים, אם הם נהנים מתמיכה של יותר מ-50% מתקציבן שמגיעה ממדינות חוץ. הספין הממשלתי מציע לקרוא להצעת החוק הזאת "חוק השקיפות". זה, כמובן, ספין שקרי לחלוטין. הצעת החוק איננה מוסיפה שום דבר בתחום השקיפות שלא היה קיים קודם. עמותות בישראל מחויבות להעביר דיווחים באופן שוטף לרשם העמותות, וכל העמותות שאנחנו מדברים עליהן מתנהלות בצורה שקופה והדיווחים שלהן נמצאים אצל רשם העמותות. אין שום צורך בשקיפות נוספת. החוק לא עוסק בשקיפות, החוק עוסק בסימון. התקנאה ממשלת ישראל, גברתי סגנית שר החוץ, ביוזמות שיש באירופה לסמן מוצרים מהתנחלויות, ואמרה ממשלת ישראל, מה, אצלנו לא יסמנו שום דבר? אז אצלנו מסמנים את מי שמתנגד למדיניות הממשלה, את העמותות ואת הארגונים שפועלים להגנה על זכויות האדם. אגב כך, גברתי שרת החוץ, עושים מעשה משמעותי וחשוב כדי להכשיל את מאמצייך לפעול נגד סימון המוצרים מההתנחלויות בארצות אירופה. הצעת החוק הזו עוררה סערה וביקורת ציבורית מאוד קשה אצלנו, והביקורת הזו לחלוטין מוצדקת. אם אנחנו כבר מדברים על שקיפות, בואו נדבר במקומות שבהם שקיפות נדרשת. שקיפות נדרשת, למשל, לגבי כל אותן עמותות ימין שנהנות מתמיכה כספית משמעותית שנמצאת תחת חיסיון על-פי חוק. יש לנו עמותות ימין, עמיתי חברי הכנסת, שמקבלות תמיכות ותרומות בהיקפים של מיליונים כאשר הסכומים האלה נהנים מחיסיון על-פי חוק. מה שמופיע בדוח זה: "תורם – ניו-יורק", "תורם – דרום-אפריקה". מי הוא התורם? מה הם האינטרסים שלו? אנחנו לא יכולים לדעת, מכיוון שמשרד המשפטים, משרדה של השרה שקד, אפשר חיסיון על אותן תרומות. כאן נדרשת שקיפות. אנחנו אכן זכאים לדעת, רוצים לדעת, וצריכים לדעת, מי הם האנשים שתורמים מיליונים לעמותות ימין קיצוני, לעמותות מתנחלים, ולא מוכנים שזהותם תיחשף. האינטרס שלנו בשקיפות בתחום הזה הוא אינטרס אמיתי, הוא אינטרס חשוב, הוא אינטרס ציבורי. לא במקרה הממשלה מאפשרת את חוסר השקיפות המוחלט ביחס לעמותות ימין כאלה, אבל היא מנהלת מסע מתקפה ומסע ציד נגד ארגוני זכויות אדם ועמותות שנמצאות בצד השמאלי של המפה. זה לגמרי לא מקרי. הניסיון למצוא שעיר לעזאזל כאשר מדיניות השלטון נכשלת לא התחיל בישראל. בתחילת המאה ה-20 ברוסיה הצארית, ממשלתו, שלטונו הכושל של הצאר הרוסי, הציעה באמצעות ארגון "המאה השחורה" את הססמה: "הכו ביהודים והצילו את רוסיה". זאת הייתה שיטה ידועה למצוא כשעיר לעזאזל את המיעוט, במקרה הזה – היהודים. נתניהו מעתיק. הוא מעתיק את אותן שיטות שעבדו אצל אחרים לישראל. גם הוא, אגב, התחיל בקמפיין נגד ערבים. מסע ההסתה נגד האזרחים הערבים בישראל שראש הממשלה הוביל ומוביל הוא מסע שנועד לתאר אותם כאויב פנימי, לסמן אותם כשעיר לעזאזל על כל כישלונותיה של הממשלה, על כל מחדליה של הממשלה. ראו, עמיתי חברי הכנסת, באותו שבוע שבו מצד אחד מתפרסם דוח עוני קשה ונורא שהראה שרוב העניים בישראל הם אנשים עובדים, שאנשים עובדים רבים בישראל יוצאים בבוקר לעבודה, עובדים קשה כל היום, חוזרים בלילה להשכיב את הילדים, ועדיין נשארים מתחת לקו העוני – דוח עוני נורא; דוח עוני שהראה שישראל מובילה בשיעורי העוני בקרב הארצות המפותחות; דוח עוני שהראה שבישראל האי-שוויון החברתי הולך וצומח, וישראל נמצאת במקום גבוה ברשימת המדינות שיש בהן אי-שוויון חברתי וכלכלי קיצוני. באותו שבוע שבו התפרסם דוח העוני הזה; באותו שבוע שבו ראש הממשלה נתניהו מהצד השני חתם על מתווה הגז השערורייתי שנותן לידי טייקונים שמאוגדים במונופול כוחני את השליטה במשאבי טבע שהשווי הכלכלי שלהם – שימו לב, עמיתי חברי הכנסת – הוא 1,000 מיליארד שקלים – אז באותו שבוע שבו מצד אחד מתפרסם דוח עוני כל כך קשה ומצד שני ניתנות מתנות כל כך משמעותיות לטייקונים ולבעלי הון, הממשלה מנסה לשכנע אותנו שהבעיה האמיתית שלנו היא "שוברים שתיקה". כך עובד מנגנון הספינולוגיה של ממשלת נתניהו. אבל המנגנון הזה של הסחת הדעת ושל הסטת הדיון מהעיקר, מהשאלות החברתיות, מחוסר הפתרונות של הממשלה בכל תחומי החיים – המנגנון הזה הוא מנגנון מסוכן, כי המשמעות המעשית שלו היא צמצום מתרחב והולך, צמצום מעמיק של המרחב הדמוקרטי בחברה הישראלית. חוק הסימון שהממשלה מנסה לקדם הוא חוק של השתקה, הוא חוק שמנסה להעביר לציבור מסר שעמדות אופוזיציוניות הן לא ראויות, שעמדות אופוזיציוניות אין להן מקום, אין אפשרות לבטא אותן. מי שמבטא אותן הם "שתולים" – במירכאות כפולות – כפי שמקדם קמפיין ההסתה הפרוע של ארגון ימין קיצוני, שמקבל בעצמו תרומות מאדם שהוא לא רק אנטישמי אלא אפילו גילה אהדה מפורשת להיטלר. ארגון כזה חסר בושה מעז לנהל קמפיין ממומן היטב, בהרבה מאוד כסף, עם הרבה מאוד פרסום, שבו הוא מסמן פעילים של ארגוני זכויות אזרח כשתולים של מדינות זרות. איזה ביזיון שארגון כזה הוא ארגון שנמצא בקשר קרוב עם שרת המשפטים של ממשלת ישראל. אדוני היושב-ראש, המרחב הדמוקרטי נמצא תחת מתקפה, והמתקפה הזאת נעשית על-ידי ממשלה שאין לה מעצורים. אני אומר את הדברים בהרבה צער, כי נמצאים פה כרגע אתנו באולם שלושה חברי כנסת מכובדים דווקא ממפלגת מרכז, מפלגת כולנו – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. חבר הכנסת דב חנין, זמנך תם. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני מסיים בזה. – – שעושים את הטעות הגדולה של תמיכה בממשלה ושל גיבוי לממשלה שעושה צעדים אנטי-דמוקרטיים כל כך מסוכנים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> האחריות לפגיעה בדמוקרטיה, וזה משפט הסיום האחרון שלי, תהיה לכן לא רק של אלה שיוזמים את החוקים האנטי-דמוקרטיים, אלא גם של אלה שבתמיכה שקטה מאפשרים להם לעבור. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה, ראשית על הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014. אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 24 בעד הודעת הממשלה – 22 נגד – 3 נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 22 בעד, שלושה מתנגדים. דין הרציפות יוחל, וההצעה חוזרת לדיון לוועדת חוקה, חוק ומשפט. כעת מצביעים על הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הגבלת גישה לאתר אינטרנט לשם מניעת ביצוע עבירות, התשע"ה–2014. אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 25 בעד הודעת הממשלה – 22 נגד – 4 נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הגבלת גישה לאתר אינטרנט לשם מניעת ביצוע עבירות, התשע"ה–2014, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 22 בעד, ארבעה מתנגדים. גם ההצעה הזו עברה וחוזרת לדיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אתה יכול להוסיף אותי? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת כבל מבקש שנוסיף גם אותו לפרוטוקול בהצבעה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, ברצות השם, מחר, יום שלישי, י"ז בטבת תשע"ו, 29 בדצמבר 2015, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 21:03.>