דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוב' י"ב
ישיבה פ"ב
הישיבה השמונים-ושתיים של הכנסת העשרים
יום שלישי, י"ז בטבת התשע"ו (29 בדצמבר 2015)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:01
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3
נאומים בני דקה 3
מיכאל אורן (כולנו): 3
דב חנין (הרשימה המשותפת): 4
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 5
איימן עודה (הרשימה המשותפת): 5
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 6
איל בן ראובן (המחנה הציוני): 6
מיקי לוי (יש עתיד): 7
מירב בן ארי (כולנו): 7
עודד פורר (ישראל ביתנו): 8
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 9
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 9
יוסי יונה (המחנה הציוני): 10
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 11
איתן ברושי (המחנה הציוני): 11
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 12
יעל גרמן (יש עתיד): 13
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 14
רויטל סויד (המחנה הציוני): 15
נחמן שי (המחנה הציוני): 15
ענת ברקו (הליכוד): 16
שאילתות ותשובות 17
55. סמכויות המשרד לענייני ירושלים 18
מיקי לוי (יש עתיד): 18
השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: 19
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום י"ז בטבת תשע"ו, 29 בדצמבר 2015. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 44) (הודעה על סיום עסקה לתקופה קצובה), התשע"ו–2015, של חברת הכנסת מירב בן ארי וקבוצת חברי הכנסת.
מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חבר הכנסת יוסף ג'בארין בנושא: קורס דיאלוג רב-תרבותי; ובעקבות דיון מהיר בהצעה של חבר הכנסת יוסף ג'בארין בנושא: סכנת סגירת המכללה האקדמית בנצרת. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, יום שלישי – נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שתוכלו להירשם. נא להצביע על מנת להירשם, ואזמין בינתיים את חבר הכנסת מייקל אורן; בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת דב חנין.
<מיכאל אורן (כולנו):>
תודה, אדוני, חברי, חברותי חברי הכנסת, הכותרת הראשית כרגע בארצות-הברית מדברת על הסתה יהודית נגד אזרחי ישראל בעלי הדת הנוצרית – גורמים יהודיים קיצוניים שהגדירו נוצרים ישראלים כערפדים וקראו לגירושם מהמדינה. דווקא הכותרת הזאת מתפרסמת בשבוע של חג המולד, בשבוע של השנה האזרחית החדשה. ואני לא צריך להזכיר לך, אדוני, כמה ביטחוננו ויחסי החוץ שלנו תלויים בעולם, בתמיכה של הנוצרים בעולם, וכמה כותרת כזאת גורמת לנו נזק במישור הבין-לאומי.
דווקא השבוע, או בעת הזאת – כשאנחנו עוסקים הרבה מאוד במאבק נגד הסתה של יהודים קיצונים נגד יהודים, גם מהשמאל וגם מהימין, וגם בהסתה של פלסטינים נגד היהודים – חשוב מאוד שנעשה מאמץ אדיר להילחם נגד התופעה של גזענות יהודית נגד נוצרים, במיוחד נוצרים בעלי אזרחות ישראלית, חברינו הנוצרים למדינה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מייקל אורן. אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, תודה לך, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על שקיפות של עמותות – נושא מאוד חשוב. אני רוצה לספר את הסיפור של עמותה אחת, הסיפור של עמותת המתנחלים אלע"ד, שקונה ומשכנת מתנחלים בשכונת סילואן בירושלים המזרחית. מאז 2006 אלע"ד גייסה קרוב ל-426 מיליון שקלים בתרומות – סכום עצום.
אני רוצה להקריא לכם רשימה של תורמים לאלע"ד. הקשיבו, בבקשה. מאוד רציתי להקריא חלק מרשימת התורמים של אלע"ד; העניין הוא שהרשימה חסויה, ולאלע"ד יש תורמים חסויים בהיקפים של מיליונים, ולכן אני לא יכול להקריא את שמותיהם כאן. אני לא רוצה להפר את החוק. גם אחרי חוק העמותות הרשימה הזאת לא תיחשף, אז גם בפעם הבאה שאני ארצה להקריא לכם אני אצטרך כנראה לשתוק.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת איימן עודה.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ביום ראשון השבוע נהרג מוחמד עליאן, בן 18, מהכפר שלי, עראבה, באתר בנייה בעפולה כתוצאה מהתחשמלות. זהו הקורבן השני מהכפר שלי בשנה זו; לפני חודשיים נהרג הפועל עימאד נג'אר. הם התווספו ל-28 פועלים שנהרגו בתאונות עבודה בישראל בשנה הנוכחית ול-185 פועלים – בחמש השנים האחרונות.
לפי הדוח של מרכז המידע של הכנסת, 60% מההרוגים בתאונות העבודה שאירעו השנה בישראל הם פועלי בניין. עוד עולה מהנתונים בישראל, אדוני היושב-ראש, שפועלים רק 17 מפקחים שייעודם בענף הבנייה ומטפלים ב-12,000 אתרי בנייה, כלומר, פקח בנייה אחד מופקד על 700 אתרים, ו-52% מהאתרים לא עברו בדיקה. מדובר בכשל מערכתי מתמשך. לא טרחו אפילו לרקום תוכנית מסודרת או להקים מטה ממשלתי למיגור התופעה.
אני כאן כדי לזעוק את זעקתם של עימאד נג'אר ושל מוחמד עליאן – אני מסרב למנות אותם כמספרים – ואת זעקתם של כל פועלי הבניין, ולא נרפה עד שנתחיל לראות ניידות של מפקחים שיפקחו על כל אתרי הבנייה בכל רחבי הארץ. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: רחמי האל על מוחמד עליאן. מי ייתן והאל ישרה על משפחתו סבלנות ונחמה. אנו שייכים לאל ואליו אנו חוזרים, וזו היא תמונת מוחמד.)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת איימן עודה. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
<איימן עודה (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, לחברה האזרחית ולארגוני זכויות האדם יש תפקיד מהותי בכל חברה ששואפת להיות דמוקרטית, ולכן הם הפכו כאן לאויבי השלטון. אתם מנסים להשתיק כל ביקורת נגד המדיניות שלכם, אבל בדיוק בגלל זה כל העולם מדבר על זה עכשיו.
אני רוצה לדבר אתכם היום על חוק סימון העמותות דווקא מהזווית של הטבות מס שניתנות, ולא ניתנות לעמותות מסוימות. לאחרונה פורסמה הרשימה המלאה של העמותות המקבלות פטור ממס. מסתבר שמתוך כ-6,000 עמותות, רק 45 הן עמותות ערביות – פחות מ-1% מכלל העמותות המקבלות פטור ממס הן ערביות. מנגד, נמצאו ברשימה מאות עמותות ימין ומתנחלים, כמו עמותת "חננו", שמעניקה סיוע כספי ומשפטי לכנופיות הטרור של נוער הגבעות, ו"מכון המקדש", שחולמים להרוס את מסגד אל-אקצא ולהקים את המקדש השלישי. הרשימה הזאת היא פרצופה של ממשלת נערי הגבעות הזאת. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת איימן עודה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר כאן על עמותה מוכרת בבית היהודי – עמותה כל כך מוכרת וחשובה, שנפתלי בנט, השר דהיום, היה המנכ"ל שלה. כולכם מכירים אותה, מועצת יש"ע קוראים לה – עמותה שהיא הגוף העליון של המתנחלים. מאז שנת 2006 ועד 2013 קיבלה מועצת יש"ע זו קרוב ל-60 מיליון שקל כספי ציבור. 60 מיליון שקל. בנוסף קיבלה מועצת יש"ע 22.8 מיליון שקל תרומות. הנה הרשימה. אני רוצה להקריא לכם את כל רשימת התורמים של מועצת יש"ע, ובעיקר מהתקופה שנפתלי בנט היה המנכ"ל.
זו הייתה רשימת התורמים החסויים של מועצת יש"ע – 22.8 מיליון שקל בסך הכול. גם אחרי חוק העמותות היא לא תיחשף, לכן שתקתי.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת איל בן ראובן – בבקשה, אדוני. אחרי חבר הכנסת איל בן ראובן – חבר הכנסת מיקי לוי.
<איל בן ראובן (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני מגנה מכול וכול את דברי הבלע של אנשי אקדמיה לא ראויים כנגד שרת המשפטים. חברים, הטרור היהודי הנורא, ההסתה ברשתות החברתיות – כל אלו ביחד הם תופעות שדגל שחור כהה מתנוסס מעליהן. חומרתן היא בשל היותן משלנו. הן כרסום בלתי נסבל בחוסנה של החברה הישראלית, שצריכה להתמודד עם אתגרים ביטחוניים ואחרים קשים.
עד היום התבוננו, כעסנו, דיברנו, אבל באמת באמת לא עשינו שום דבר אפקטיבי. חמור מכך – פחד משתק מפני מסיתים, ובעיקר כאלה שמציבים מעל ראשם את דגל התורה – שהיא כמובן אחרת – רבני קיצון, שהם מעטים, אך השפעתם רבה ופוגענית. עלינו להפשיל שרוולים, להתמודד במגרש החינוכי, במגרש החוקי, ודגל המאבק חייב להינשא מכאן, מהבית הזה. המדרון חלקלק, והתנועה כרגע היא כלפי מטה, ואנחנו חייבים לשנות את הכיוון, ולפני שיהיה מאוחר. והדוגמה האישית – עלינו, כאן, אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. כאמור, חבר הכנסת מיקי לוי, ואחריו – חברת הכנסת מירב בן ארי.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, אדוני שר האוצר כחלון, גם השבוע אני אזעק על העוול שאתה ממשיך לעשות לאימהות חד-הוריות כשאתה מסרב לעמוד בסיכום בינינו ולהרחיב את הזכאות לקבלת מענק העבודה, וכך אמשיך לעשות עד אשר אתה, מר כחלון, תעמוד בהתחייבות שנתת בפני.
חברי חברי הכנסת, טרם ההליכה לבחירות קידמנו, שר האוצר לפיד ואנוכי, הצעת חוק ממשלתית, שעברה בקריאה ראשונה, מ/887, להרחבת כמה זכאויות לקבלת המענק. החלטנו להנמיך את רצפת השכר המזכה בקבלת המענק מ-2,000 שקלים ל-1,200 שקלים ולהעלות את התקרה המזכה ל-10,800 שקלים. מענק העבודה, הידוע בשם מס הכנסה שלילי, הוא אחד הכלים הכי אפקטיביים שלנו לתמרץ יציאה לעבודה ולשפר את מעמדן הכלכלי של אימהות חד-הוריות.
לפני כמה חודשים הבטיחו לי שר האוצר כחלון וראש אגף התקציבים שימצאו 80 מיליון שקל עד סוף 2015 למטרה הכל-כך חשובה והצודקת הזאת, שמטפלת באחת האוכלוסיות הכי חלשות במשק. אבל הבטחות לחוד ומציאות לחוד. מה הם 80 מיליון שקלים לעומת 50 מיליארד שהעברנו בשבועיים שחלפו אל תוך בסיס התקציב? חיכיתי וחיכיתי, רצתי אחרי נציגי האוצר, ובינתיים הכסף לא נמצא. אדוני השר כחלון, אין יותר חברתי מהבקשה הכל-כך אלמנטרית והמוצדקת הזאת. אני פונה אליך בבקשה להיות הוגן ולעמוד בסיכומים בינינו ולמצוא את הכסף. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. חברת הכנסת מירב בן ארי – בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת עודד פורר.
<מירב בן ארי (כולנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה, אני רוצה לנצל את הנאום שלי כאן ולפנות לכל אותן נשים פנויות שמשתמשות באפליקציית ההיכרות "טינדר". אני רוצה שתשימו לב, כי יכול להיות שיניב נחמן בן ה-33 חזר להשתמש באפליקציה כדי להמשיך לחפש זוגיות.
למרות התלונות במשטרה של 11 נשים, למרות הכול, כל מה שיניב קיבל זה שישה חודשים. ואני לא יכולה שלא לתהות בקול רם: האם זה בגלל שיניב נראה כזה בחור מבית טוב? האם זה בגלל שהוא מאוד התנצל? האם יכול להיות שבגלל זה קצת הקלנו עליו? האם זה שאישה הכירה גבר לפני זה נותן הקלות באונס? האם זה שהיא יצרה אתו קשר לאחר האונס זה אומר שזה כבר לא אונס, כי זה נחמד?
אני רוצה לומר משהו: הפגיעה בשמו הטוב של יניב נחמן הגיעה בזכותו המלאה. כאשר אתה נכנס לבית-המשפט ואתה מואשם, בצדק יש פגיעה בשמך הטוב, ואם מזכים אותך, אז כנראה מסירים ממך את הקלון הזה.
אני קוראת לכולכן לשים ולב ולא לעשות את הטעות הזאת שנית. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת עודד פורר, ואחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשבוע שעבר הצלחנו להינצל מהשביתה, אבל למדנו משהו מאוד יפה: איך ב-24 שעות ההסתדרות מצליחה לקפל ולהביא 7.5 מיליארד שקל לציבור עובדי המדינה. יכול להיות שמגיע, אני לא נכנס עכשיו לדיון, וחלילה, עיני לא צרה בהם. אבל ביד השנייה הממשלה לא מוצאת 600 מיליון שקל בשביל העצמאים ובשביל להעביר את חוק השוואת הזכויות הסוציאליות של העצמאים לאלה של השכירים.
אם אתם לא יודעים, עצמאי מפריש פחות לפנסיה ממה שמפריש השכיר; העצמאי לא זכאי לדמי אבטלה; העצמאי מוצא את עצמו לבד כשהוא חולה. הוא גם חייב לקיים את כל החקיקה למען העובדים – הטובה אולי – שאנחנו מעבירים פה, אבל היא על חשבונו, בלי פיצוי של הממשלה.
ראוי שהממשלה תתעשת, ומהר, כי אם היא תמשיך לירוק בפרצופם של העצמאים והעסקים הקטנים, היא תמצא את עצמה עם מנגנון ממשלתי גדול אבל בלי אנשים שישלמו את המסים כדי לכלכל אותו. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עודד פורר. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
בשבוע שעבר פורסם דוח טאוב – שבעצם היה איזה מין דוח המשך, נקרא לזה פרק ב' משל עצמו – בנושא יוקר המחיה ומצב העוני בישראל. אחד הדברים שראינו בדוח הזה זה כמה קשה – שוב – כמה קשה לקנות דירה בישראל, כמה מעט אנשים יכולים לקנות דירה בישראל.
היום יוצא בנק ישראל ומודה בפה מלא שמדיניות הריבית היא שעודדה ביקושים. אנחנו קיימנו כאן דיון במליאה, קיימנו דיון בוועדת הכספים, קיימתי דיון בוועדת הכספים פעם נוספת יחד עם חבר הכנסת אלי כהן בנושא מדיניות הריבית והמשמעות שלה – מה יקרה כאשר מדיניות הריבית של ישראל תשתנה והיא תחזור לעלות, כפי שהיא עלתה בארצות-הברית. זה ייקח חצי שנה, זה ייקח שנה, אני לא יודעת כמה זמן זה ייקח, אבל אם עכשיו המצב הוא כפי שהוא, עם כל הצעדים שהממשלה מנסה לעשות כדי לצנן את שוק הדיור, אנחנו מבינים שצעירים בישראל לא יוכלו לקנות דירה. כי כמה שלא יהיה מחיר למשתכן וכמה שלא ייבנו יחידות דיור – אגב, אף אחד בינתיים לא מדבר על זה שאין חומרי גלם בישראל, וחומרי גלם לבנייה זה דבר די חיוני – אנחנו צריכים להבין שאנחנו יכולים למצוא את עצמנו בתוך זמן מאוד מאוד קצר במצב שאנשים בישראל לקחו משכנתאות ולא יכולים לשלם את החוב שלהם בגלל שהריבית תעלה.
חבר הכנסת אלי כהן ואני פנינו פעם אחר פעם לבנק ישראל וביקשנו מהם: תפנו לבנקים, תדרשו מהם לעשות צעדים אקטיביים כדי לבקש מאנשים למחזר את המשכנתאות שלהם לפני שהריבית עולה. כן, זאת אחריות חברתית, זאת אחריות של בנקים כלפי הלקוחות שלהם. הגיע הזמן שהדבר הזה ייעשה. בנק ישראל, אגב, לא עשה את מה שאנחנו דרשנו ממנו לעשות. עכשיו, כשהוא מודה שיש לו חלק בגידול בביקושים, הגיע הזמן שהוא יעשה מעשה. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת מסעוד גנאים – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת יוסי יונה.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כל התופעות הגזעניות, וגם הרצחניות, שנחשפנו אליהן בימים האחרונים, במיוחד אחרי הקלטת והסרטון של חתונת הדמים – מה שנאמר שם, התמונות, התמונה של התינוק עלי דוואבשה, האנשים האלה שראינו מבצעים פשעי "תג מחיר", שהוא טרור לכל דבר – אלה הם הכלים, זו היד, אבל יש לב ויש שכל. הכוונה שלי היא שיש שורשים שנותנים להם את הלגיטימיות ואת ההצדקה. ההצדקה הזאת והלגיטימציה – הם שואבים אותן מפסקי הלכה, מאנשי דת, מרבנים שהם מסיתים, שמתירים את דמם של הערבים ושל הפלסטינים ושל האחרים, וגם של השמאלנים. לכן, צריך שם לטפל בתופעה. אם באמת רוצים לעקור את הטרור הזה, צריך לטפל ברבנים האלה. אי-אפשר שתהיה להם החסינות הזאת שאף אחד לא מתקרב אליהם. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת יוסי יונה, ואחריו – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, שלא כמנהגי, אני רוצה לברך את משרד החינוך ואת העומד בראשו נפתלי בנט על ההחלטה לאסור באופן גורף מיונים בבתי-ספר לטבע ולאמנויות בתל-אביב. אני גם רוצה לשבח את עבודתה של הקליניקה למשפטים בחיפה והעומד בראשה, עו"ד הרן רייכמן, שעתירתו בעניין זה לבית-המשפט התקבלה, דבר שתרם להחלטתו הברוכה של משרד החינוך.
המקרה הזה, אדוני היושב-ראש, הוא רק קצה הקרחון של תופעה נרחבת בדמותם של בתי-ספר על-אזוריים שפועלים תחת אצטלה של ייחוד פדגוגי. הם מקיימים מערכת מיונים מופרכת, שאמורה לקבוע, כשהפעוט עדיין בעריסה, את נטייתו המולדת לכאורה לאמנות, לטבע, לפילוסופיה, למשחק, למוזיקה, לאסטרונומיה, לבוטניקה ואולי גם למדעי המוח. בקיצור, מדובר בשיתוף פעולה בין בתי-ספר שמעניקים לתלמידיהם מסלול הזדמנויות סלקטיבי לבין מכוני מיון שהמהימנות שלהם והאמינות שלהם שוות בערך לאלה של קוראים בקפה או בקלפים.
בסופו של יום, מדובר בכביש אגרה שאמור להבטיח לילדים מסלול לימודים מהגנון לפקולטות היוקרתיות באוניברסיטה. אדוני היושב-ראש, מדובר בבתי-ספר הפועלים על-פי קודים מעמדיים נוקשים, שפוגעים פגיעה אנושה בשוויון ההזדמנויות בחינוך. מדובר בבתי-ספר רבים שמשכפלים ומעצימים את הפערים הכלכליים בחברה שלנו ותורמים להעמקת תחושת הניכור בקרב רבים מאזרחי העתיד שלנו.
אני מברך על החלטתו של שר החינוך לאסור באופן גורף את המיונים בבתי-הספר לטבע ולאמנויות, ומצפה שהשר יהיה נחוש למגר את התופעה הנפסדת הזאת, את הנגע הממאיר הזה, שקנה אחיזה עמוקה במערכת החינוך שלנו. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. אחריו – חבר הכנסת ברושי.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אדוני השר, אני רוצה היום לדבר על מה שנקרא סימון העמותות, חוק השקיפות, שקיפות העמותות – לא מבחינה כספית, כמובן; מבחינה זו שיש סכנה ממשית לדמוקרטיה הישראלית, שמזדהה ותמיד אומרת שהיא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, ואנחנו, הכנסת – סליחה, לא הכנסת; הקואליציה, הממשלה, מתכוונת לחוקק חוק, מה שנקרא חוק סימון העמותות.
דוגמה אחת של מה שנקרא חוק סימון העמותות ומי רוצה את השקיפות – למשל, "אם תרצו", הם רוצים שקיפות. והיום אני אדבר על "אם תרצו" – עמותה, אנשים, שהם חברים ותיקים של כבוד השר בנט. הם דורשים שקיפות. הלכתי וראיתי בדוחות הכספיים שלהם. מצאתי שבשנת 2012 "אם תרצו" קיבלו תרומה חסויה. בנוסף, באותה שנה הם קיבלו כסף ממשרד המדע והתרבות – של ישראל, כמובן. בשנת 2013 הם קיבלו תרומה חסויה נוספת, ועוד אחת בשנת 2014, ועוד כסף, השתתפות ממדינת ישראל. זה לא מעט חיסיון בשביל ארגון שדורש שקיפות, ולא מעט כסף ממשלתי בשביל ארגון שהליגה נגד השמצה יצאה נגדו, ושבית-המשפט קבע שהוא בעל יסודות פאשיסטיים. אלה העובדות. ו"אם תרצו" רוצים שקיפות. חוק העמותות הרי לא יביא שקיפות. גם אחריו לא נדע מי הם התורמים שמממנים את "אם תרצו".
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת איתן ברושי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, השר אלקין, חברי הכנסת, החינוך ההתיישבותי פורס כנפיים. 18% מבוגרי קורס טיס שמסתיים השבוע הם בני התנועה הקיבוצית, המהווה 1.8% מהאוכלוסייה בישראל. המרחב הכפרי הוא 9% מהאוכלוסייה בישראל בלבד, אך מתוכו מגיעים למעלה ממחצית בוגרי קורס הטיס הקרובים – בני מושבים, קיבוצים, יישובים קהילתיים, מועצות אזוריות. רק 24% מבוגרי הקורס מגיעים מהערים.
לכל הספקנים לגבי מקומה של ההתיישבות וחשיבותו של החינוך ההתיישבותי, אני מזמין אתכם להביט בנתונים של מסיימי קורס הטיס מס' 171 בדצמבר השנה, שמרביתם לקחו חלק בפעילות בתנועות הנוער והתנדבו לשנת שירות ולמכינות. בחצר המושבים והקיבוצים יש אווירה תומכת ומעודדת. נתונים אלה מאשררים באופן ברור את חשיבות ההתיישבות והחינוך ההתיישבותי בכלל המרחב הכפרי: חינוך המקנה, לצד ידע לימודי ושאיפה להישגים גבוהים, ערכי ליבה המהווים מגדלור זקוף שילווה את התלמידים והחניכים לשנים רבות; חינוך לאחריות ומסירות, לרעות, לאהבת מולדת, לאהבת האדם ולתרומה לקהילה.
לאחרונה היו מי שטענו שהתנועה הקיבוצית וההתיישבות כולה מוותרות על מעמדן בחברה ושליחותן במדינה. ההתיישבות והתנועה הקיבוצית היו ויישארו אבן יסוד בהקמתה ובקיומה של המדינה. תרומת ההתיישבות לביטחון, לחקלאות, לתעשייה, לחינוך ולתרבות וליישוב הארץ היא יעד לאומי של המדינה כולה. על הממשלה – ואני אומר שוב: על הממשלה – לחזק את ההתיישבות ולאפשר לה גידול, צמיחה והתיישבות. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – חברת הכנסת יעל גרמן.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. אני אקריא כותרת בעיתון: איך אפשר לשלוח תינוקת לניתוח בלי אימא שלה? מדובר ברחמי זטמה, בת ארבעה חודשים, תושבת עזה, שצריכה ניתוח לב דחוף. התינוקת הזאת יונקת; בת ארבעה חודשים. לא מאפשרים לאימא שלה ללוות אותה לבית-החולים תל-השומר ושולחים אתה את סבא שלה, בן 75. ומה התשובה? לא קיבלנו את הנתונים כדי לעשות את הבידוק הביטחוני בזמן. איזה בידוק ביטחוני? הרי היא מגיעה – הצלת חייה של תינוקת, וגם על זה מקבלים כסף. אז לאן האימא הזאת יכולה ללכת, וכמה זמן צריך כדי לבצע את הבידוק הביטחוני הזה? כמה זמן? הרי הכול ממוחשב היום. כל כך קשה לעשות את הבידוק הזה ולתת את התשובה שהאימא תלווה את התינוקת שלה? זה הדבר הראשון.
דבר שני, דארין תאופיק טאטור, צעירה תושבת הכפר ריינה בצפון, ליד נצרת, כבר עצורה מ-11 באוקטובר, והמשפט שלה יהיה ב-4 בינואר, ועל מה? על ציוץ אחד בפייסבוק. אנחנו רואים ראש ממשלה, נשיא, שר לשעבר, הבן שלו, שגם היה שר לשעבר – מציירים אותם במדים של אס-אס של היטלר. האנשים האלה ידועים; הם בפייסבוק; אף אחד לא שואל אותם, וזה בצד הימני של המפה הפוליטית.
מתי מדינת ישראל תהפוך למדינה דמוקרטית ותבין שאם הדעה שלי היא לא בדיוק כמו הדעה שלך, זה לא אומר שאני לא לגיטימי, ואני יכול להמשיך. זה בדיוק מה שעושים לכל עמותות השמאל. אם היא לא מסכימה לאידיאולוגיה שלך, אם היא לא מסכימה לקו הפוליטי שלך, זה לא אומר שהיא לא לגיטימית.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה רבה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת יעל גרמן – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת חמד עמאר.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברותי חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת, אתמול הושבע אמיר אוחנה, הומוסקסואל מוצהר, איש הליכוד, וכולם התפלאו, וגם הדגישו את זה: איך יכול להיות שיש בימין הומוסקסואל? אז יש בימין הרבה הומוסקסואלים, וגם לסביות, וגם בי, וגם טרנסג'נדרים, מפני שהקהילה הגאה, הקהילה הלהט"בית, נמצאת בכל מגזרי האוכלוסייה: גם אצל החרדים, גם אצל הערבים – בכל מקום.
וכל כך כאב לי לראות שחברי הכנסת החרדים לא מצאו לנכון להיכנס. קראתי היום בעיתון שהם לא החרימו, הם פשוט לא ששו להיכנס. זה כמעט אותו דבר. הגיע הזמן שחברי הכנסת החרדים יבינו: להיות הומוסקסואל, לסבית, בי או טרנסג'נדר, זה בדיוק כמו להיות בעל עיניים כחולות או להיות ג'ינג'י. זה אדם נורמלי לחלוטין. הוא לא יותר טוב או פחות טוב; הוא לא יותר חכם או פחות חכם; הוא לא יותר מוכשר או פחות מוכשר, יותר צודק או פחות צודק. הוא כמונו. וכל כך חשוב שכולם יבינו את זה, מפני שאני מאוד מקווה שעם כניסתו של אמיר אוחנה נוכל לקדם את כל החוקים שהקהילה מחכה לכם, כמו למשל חוק הפונדקאות, אבל לא רק הוא. אז אני קוראת להם לבוא ולקבל את אמיר באהבה, לבוא ולשים בצד את כל מה שהם חושבים ויודעים, ולעזור לנו יחד לקדם חוקים שעשרות-אלפי אנשים, נשים וגברים, מחכים להם.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת חמד עמאר – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת רויטל סויד.
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום כינסנו את השדולה לבטיחות בדרכים, לסיכום השנה. הוזמנו הרבה משרדים, גם הגיעו הרבה משרדים, אבל משרד התחבורה והבטיחות בדרכים ראה לנכון לא לשלוח אפילו נציג אחד. אני קורא לשר: ברגע שמתכנסת שדולה לבטיחות בדרכים ומגיעים הרבה חברי כנסת, מגיעים משרדים, משרד התחבורה – אמור להיות נציג אחד, לפחות נציג אחד שיגיע לשדולה.
מהנתונים שקיבלנו היום, אנחנו בעלייה. שלוש שנים אנחנו בעלייה מתמדת במספר ההרוגים בתאונות הדרכים. בשנת 2015 נהרגו 352 בני-אדם בתאונות דרכים – עלייה של 11% יחסית לשנת 2014, ועוד לא נגמרה השנה, יש לנו עוד יומיים, כי בממוצע נהרג כל יום אדם אחד בתאונת דרכים; בממוצע שבעה בני-אדם נפגעים כל שעה בתאונות דרכים.
אנחנו שמענו גם בשדולה היום על קיצוץ של יותר מ-60% בתקציב רשות הלאומית לבטיחות בדרכים. לפני עשר שנים הממשלה התכנסה, החליטה להילחם בתאונות הדרכים והקימה את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. היום הממשלה מחליטה לקצץ יותר מ-60% מהתקציב של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. ועוד שמענו מהמשטרה, אדוני היושב-ראש, על קיצוץ של יותר מ-40% במספר שוטרי התנועה מאז 2010: במקום 640 שוטרי תנועה, היום יש קרוב ל-360 שוטרי תנועה.
לכן, אני קורא לראש הממשלה לכנס דיון דחוף בנושא הזה. אני רואה את השר יושב כאן. אני מציע לך, אדוני השר, לכנס דיון דחוף בנושא הבטיחות בדרכים.
<שר העלייה והקליטה זאב אלקין:>
– – –
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
אני יודע, אבל אתה שר בממשלת ישראל. 352 בני-אדם נהרגו בתאונות דרכים במדינת ישראל. ממשלת ישראל צריכה להתכנס ולצאת בתוכנית רב-שנתית בנושא הזה. ואני מקווה, ואני חושב שכולם מקווים, שבשנת 2016 תהיה לנו ירידה במספר ההרוגים בתאונות הדרכים. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חברת הכנסת רויטל סויד. אחריה – חבר הכנסת נחמן שי.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, יום מאוד עצוב היום; יום עצוב, ואפילו לא אגזים אם אומר גם יום שחור – יום שבו פסק-הדין של בית-המשפט העליון שולח ראש ממשלה לשעבר במדינת ישראל לבית-הסוהר, אל מאחורי סורג ובריח. בבית-הסוהר שם ממתין לו גם נשיא מדינת ישראל לשעבר, שגם הוא נמצא מאחורי סורג ובריח.
מעבר לעובדה שכולנו, כאזרחים, כואבים, כועסים, עצובים, דבר אחד מאוד ברור: מאוד ברור שבפני מערכת המשפט כולנו שווים – הבוחרים והנבחרים, אנשי הציבור ואזרחים מן השורה, ראשי ממשלה ונשיא מדינה. וזה גם מסר מאוד ברור לנו, לנבחרי הציבור; מסר מאוד ברור, שנדע שעיני העם נשואות אלינו, וכאשר באיזשהו אופן אחד מאתנו חוטא, בוודאי ובוודאי גם בנושאים קשים כמו לקיחת שוחד, זהו כתם שמטיל את עצמו על כולנו.
אני רוצה להקריא היום מתוך הדברים שחתמו את פסק-דינו של השופט הנדל בבית-המשפט העליון: "היום שבו ייכנס מי שכיהן בתפקיד הרם ביותר במדינה לבית-הסוהר – 'היום ההוא יהי חושך' – איוב, פרק ג', פסוק ד'. "הציבור – ואף הצדק עצמו – משולים לילד בודד החש נבגד על-ידי אלה שנבחרו להנהיג ולשמש דוגמה אישית. נחמה חלקית היא בכך שאין אדם העומד מעל החוק".
אני מקווה שלא נדע ימים כאלה עוד במדינת ישראל. אני מקווה שזוהי הפעם הראשונה והאחרונה שנראה ראש ממשלה, נשיא או נבחר ציבור מאחורי סורג ובריח. ואני מקווה שמדינת ישראל ועם ישראל לא יחושו עוד כילד הבודד כאשר מי מאתנו חוטא. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני. אחרונת הדוברים, אחריו, תהיה חברת הכנסת ענת ברקו.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, דני דיין, יושב-ראש מועצת יש"ע לשעבר, הוא לא עמית פוליטי שלי; אנחנו נמצאים בשני מקומות שונים לגמרי על פני המפה. אבל דני דיין נבחר כמועמד לשמש שגריר ישראל בברזיל, והוא לא מוצא חן בעיני ממשלת ברזיל. לא אוהבים אותו שם, מה לעשות. אבל זה לא אומר בשום פנים ואופן שממשלת ישראל יכולה למחול על כבודה ולוותר על המינוי הזה. במשרד החוץ יש מכסה מסוימת של מינויים פוליטיים. זה אומר שהדבר הזה מותר. במשך 67 שנים היו מאות מינויים פוליטיים מטעם משרד החוץ, מטעם מדינת ישראל. חלקם עשו עבודה יותר טובה, חלקם עשו עבודה פחות טובה. זה בכלל לא משנה – הם היו מינויים פוליטיים על-פי הגדרה. אני בטוח שגם לברזיל יש מינויים פוליטיים שנשלחים מטעמה של ברזיל לשרת בעולם.
לא יכול להיות, אין שום סיבה שאני מעלה על הדעת – דני דיין מעולם לא תקף את ברזיל, לא אמר מילה בגנותה של המדינה הזאת, מדינה חשובה מאוד ומדינת מפתח בדרום אמריקה. אין שום סיבה. דעותיו הפוליטיות לא מוצאות חן בעיני ממשלת ברזיל – חבל מאוד, צריך להצטער על זה, אבל המינוי שלו הוא מינוי לגיטימי וצריך לצאת לפועל.
ולממשלת ישראל אני רוצה להגיד – אני לא רואה מי מחבריה נמצא פה: כשיורקים לכם בפנים, זה לא גשם. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת ענת ברקו – בבקשה, גברתי.
<ענת ברקו (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, כמעט מיותר לציין שאני ממשיכה בסדרת הרצאותי על אודות השקרים הפלסטיניים.
בשנת 1936 החלו מה שאנו קראנו להם מאורעות תרצ"ו–תרצ"ט, אבל מה שהצד השני קרא לו המרד הערבי הגדול. בתחילת המרד הוקם הוועד הערבי העליון, שהצליח עד מהרה להפוך לגוף המשמעותי בקרב ערביי ישראל. קדמו לו תנועות מקומיות שפחות הצליחו לזכות באהדה, כמו תנועת הרפורמה הערבית והבלוק הלאומי הערבי. שימו לב, כולם ערבים; אין בכלל אזכור לפלסטין או לפלסטיני. ומה הפלא? בוועדת פיל בשנת 1936 טען עוואני עבד אלהאדי, מי ששימש מזכיר הוועד הערבי העליון, כי פלסטין אינה ישות מדינית נפרדת; זו המצאה ציונית.
והנה לפתע, בסך הכול 12 שנים לאחר מכן, ב-1948, אנו כבר פוגשים בממשלת כל פלסטין, אותה ממשלת בובות בעזה שהוקמה על-ידי הליגה הערבית ונוהלה על-ידי נאצר. עבד אלהאדי, שהיה זה שטען שאין בכלל פלסטין וההמצאה ציונית, היה השר לענייני רווחה באותו זמן. כעשר שנים לאחר מכן, בסוף שנות ה-50, הוקם "פתח", התנועה לשחרור פלסטין, ולאחר מכן, ב-1964 – אש"ף, התנועה לשחרור פלסטין. שתי התנועות הללו הוקמו ביוזמת הליגה הערבית. הערבי הוחלף בפלסטיני. מה קרה באותן שנים? התשובה היא שבינתיים קמה מדינת ישראל, והמאבק הערבי הפך להיות מאבק לאומי של עם שנלחם למימוש זכותו להגדרה עצמית בעם שרק קם, כי אז הנשק הוא יותר אפקטיבי, כיוון שהוא יוכל לפעול לחיסולה של המדינה דרך העניין הלאומי.
בסעיף 2 לאמנה הלאומית הפלסטינית מ-1964 נכתב: פלסטין בגבולותיה כפי שהייתה בתקופת המנדט הבריטי היא יחידה טריטוריאלית אינטגרלית. והיא, כפי שקובע סעיף 1 לאותה אמנה, מולדת העם הפלסטיני. אתם הבנתם את זה? אותו מושג שבדיוני ועדת פיל היה המצאה ציונית הפך להיות יחידה טריטוריאלית אינטגרלית.
אני רוצה לסיים, ושאלתי מופנית לחברי הכנסת הערבים: האם הייתם מעלים על דעתכם – –
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
– – –
<ענת ברקו (הליכוד):>
– – קבוצה לאומית שתגדיר את עצמה באמצעות מילה בעלת אות שאינה קיימת בשפתה? לדוגמה, תארו לעצמכם שהיהודים היו מגדירים את עצמם ציונים כאשר אין בכלל צד"י בשפתם. נשמע מוזר, נכון? אז איך זה שאתם מגדירים את זהותכם הלאומית באמצעות שימוש במילה שמקורה בפ"א דגושה – פלשתינה – אות שכידוע כלל אינה קיימת בשפה הערבית? שאלה למחשבה.
אז כמו שאני מסכמת, כשמנסים למוטט אמיתות באמצעות שקרים, העובדות כלל אינן משנות. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. עד כאן נאומים בני דקה.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
תשובה והצבעה במועד אחר.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
לא, לא, תשובה בעוד שבוע בנאומים בני דקה, בשעה 16:00 – תירשם. חברי הכנסת, אנחנו סיימנו עם נאומים בני דקה.
<שאילתות ותשובות>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
יש לנו שאילתה לשר לירושלים ומורשת, הלוא הוא חבר הכנסת זאב אלקין. בבקשה, אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת זאב אלקין, השר לענייני ירושלים ומורשת, להשיב על שאילתה מאת חבר הכנסת מיקי לוי: סמכויות המשרד לענייני ירושלים. בבקשה, חבר הכנסת לוי יקרא את נוסח השאילתה מן המיקרופון באולם.
<55. סמכויות המשרד לענייני ירושלים>
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, לאחר חזרת השר ארדן לממשלה הועברו סמכויות המשרד לענייני ירושלים לידיך, אדוני השר, ואני מברך על כך, גם לאור ההיכרות בינינו וגם בשל כך ששר ייחודי יתעסק בענייני בירתנו. בהזדמנות הזאת אני בהחלט מאחל לך הצלחה.
הייתי מעוניין לדעת:
1. מה הן הסמכויות של משרדך?
2. מה היא תוכנית העבודה של המשרד?
3. כמה עובדים מועסקים על-ידי המשרד לענייני ירושלים? השאלות שלי אינן כדי לנגח; הן באמת כדי לתמוך, כדי לדחוף ולעזור לעיר הזאת.
4. מה הוא התקציב השנתי של המשרד?
5. מה הם ממשקי העבודה של גורמי המשרד מול עיריית ירושלים? תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת לוי. בבקשה, אדוני השר.
<השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת לוי, אני בהחלט התייחסתי ברצינות לשאלתך, ולא כאל שאלת ניגוח. אומנם בקצב התרחשות הדברים במערכת הפוליטית הישראלית, מאז ששאלת ועד שבאתי לענות כבר יכולתי לחזור למשרד לעניינים אסטרטגיים, אבל אני דווקא שמח שהשאילתה עוד רלוונטית, ואני במשרד לענייני ירושלים, ואנחנו עובדים במלוא המרץ. אני תכף אפרוס כאן את הדברים.
1. קודם כול, לגבי הסמכויות: המשרד לירושלים ומורשת הוקם בהחלטת ממשלה מס' 46, ועם הקמתו קיבל המשרד את האחריות לניהול וליישום של החלטות הממשלה שעניינן פיתוח העיר ירושלים, המבוצעות בדרך כלל דרך הרשות לפיתוח ירושלים, הרל"י. השר לירושלים ומורשת הוא שר שממונה מטעם הממשלה על הרשות לפיתוח ירושלים – כמובן, יש לה עוד אבא או אימא, לא משנה, איך לספור, מצד העירייה. מדובר בתאגיד סטטוטורי שהוקם בשלהי שנות ה-80 – וגם על החברה לפיתוח מזרח-ירושלים, שהוקמה בשלהי שנות ה-60 לשם ביצוע פעולות פיתוח במזרח-ירושלים. המשרד רואה את עצמו כממונה על פיתוח ירושלים בתחומי חברה וכלכלה, בתחומים שיש להם השלכות ארוכות טווח ואשר אינם בתחום אחריותה ויכולתה של עיריית ירושלים.
אני ארחיב כאן את הפן הפורמלי. זאת בדיוק התפיסה שמנחה אותנו: אנחנו לא עירייה ב'; אנחנו לא יודעים, וזה גם לא נכון, להתמודד עם נושאים שונים שאולי לא נפתרים בעירייה בגלל שהיא חושבת כך או אחרת. אני לא רואה את המשרד ככתובת לתלונות הציבור או גורמים עירוניים שלא מרוצים מהחלטות העירייה. אני מקבל הרבה פניות כאלה, אבל אני לא חושב שתפקידנו פה הוא להחליף את העירייה, אלא תפקידנו הוא לטפל בסוגיות מקרו, סוגיות לאומיות בתחום של ירושלים, שהן גדולות בהרבה מאוד מובנים על העירייה, עם הלחץ של התקציב העירוני, על היכולות שלה, ודורשות מעורבות ממשלתית – אם זה איגום משאבים ועבודה מול משרדי ממשלה ואם זה תוכניות ממשלתיות ממוקדות. כאן אני רואה את עיקר תפקידנו. אני תכף אפרט על כל מיני תוכניות, אבל אני אביא דוגמה, הדגמה של העיקרון הזה.
למשל, נושא התיירות. התיירות לירושלים זה לא עניין פנימי של ירושלים. התיירות לירושלים היא קטר מוביל של התיירות למדינת ישראל כולה, בתפיסה שלה – לפי כל הסקרים, לפי כל המחקרים, לפי כל הבדיקות. ולכן, הממשלה לא יכולה לעמוד מנגד ולחכות שעיריית ירושלים, ממשאביה – הדלים יותר, דלים פחות – תפתח לבדה את האתרים התיירותיים בירושלים; היא צריכה לעשות את זה. ולכן חלק מהתוכניות שאני אמנה – זאת בדיוק מטרתן: לפעול לפיתוח אתרי תיירות, וגם שיווק תיירותי ותכנים תיירותיים של ירושלים, כדי לחזק את התיירות למדינת ישראל כולה, שירושלים קטר לה.
נושא אחר הוא מזרח-ירושלים. ההזנחה במזרח-ירושלים היא רבת-שנים, של הרבה מאוד ממשלות. דרושים שם פיתוח ועבודה יסודית וטיפול יסודי. גם כאן אני רואה את המשרד שלנו ככתובת, במידה רבה, לנסות לגרום לכמה שיותר מעורבות ממשלתית במזרח-ירושלים, ולא להשאיר את זה רק לטיפול העירייה, שמנסה לעשות – בוודאי בשנים האחרונות – לא מעט. אבל כמובן, הנושא הזה הוא כבד מאוד, וגם הממשלה, לדעתי, עוד לא עושה מספיק. על זה, בין השאר, אני נאבק בעצם הימים האלה, סביב החלטה מסוימת שנדונה בממשלה בימים האלה ממש.
נושא אחר הוא כל הסוגיה של תעסוקה בירושלים והבאת מפעלים, במיוחד פרויקטים של היי-טק וחברות היי-טק לירושלים. ירושלים היום הפכה, בכמה פרמטרים בין-לאומיים – היא במקום שני בארץ ואחת מ-50 הערים המובילות בעולם שנבחרו כערים שמתאימות באווירה שלהן, בכל הכלים שיש, ב-facilities שיש, לפיתוח היי-טק. מי חשב על ירושלים כאחת מ-50 הערים המתאימות המובילות בעולם לפיתוח היי-טק רק לפני כמה שנים? זאת בהחלט משימה שרק הממשלה יכולה לשים לעצמה ולהקצות לזה משאבים – כמובן, בשיתוף פעולה עם העירייה, אבל אי-אפשר לצפות מהעירייה שהיא בעצמה תרים פרויקטים בסדר גודל כזה.
ועוד היד נטויה לעוד ועוד נושאים, אבל אני ניסיתי להדגים כאן, מעבר לתשובה הפורמלית, את התפיסה שמנחה לפחות אותי, כשר לענייני ירושלים.
כמו כן, בהחלטת ממשלה מס' 1412 משנת 2010 נקבעו משימות אגף מורשת, שהן כלהלן: לבצע פעולות לשיקום והעצמה של תשתיות מורשת לאומית; לפעול לחשיפה, לשימור, לשחזור, לחידוש ולפיתוח של נכסי מורשת לאומית מוחשיים ובלתי מוחשיים; לאצירה של תכנים בעלי חשיבות היסטורית לאומית והנגשתם לציבור; לשמירת המגוון הביולוגי של ארץ-ישראל; להטמעת תוכני מורשת, וכן פעולות נוספות הנדרשות להעצמת תוכנית מורשת לאומית בשיח הציבורי בישראל. ואז, מכוח אותה החלטה מס' 46 של הממשלה הזאת, כל הפעילויות של אגף מורשת עברו למשרד החדש שהוקם. אותה תוכנית לאומית, שהקימו אותה בזמנו ראש הממשלה ומזכיר הממשלה צביקה האוזר, הפכה לחלק אינטגרלי מהמשרד לירושלים ומורשת. ומכוח אותה החלטה מס' 46 נוספה לתחומי האחריות של המשרד גם האחריות לפרויקט של אתר ההנצחה של הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, הפרויקט המפורסם בלטרון.
עד כאן לגבי הסמכויות הישירות של המשרד. מכאן נובע דבר מאוד מאוד מעניין: המשרד לענייני ירושלים ומורשת, כפי שתראה תכף – בסיס התקציב שלו מאוד קטן, אבל הוא מנהל כמה פרויקטים גדולים מאוד של הממשלה, בהיקפים הרבה יותר גדולים. ולכן, אני מבדיל פה בין החלטות ממשלה שאנחנו אחראים ליישומן ולהובלתן לבין התקציב השוטף שמתוכו אנחנו מתקצבים פרויקטים כאלה או אחרים.
2. 4. עכשיו לגבי תוכנית העבודה של המשרד, ואני אנסה לחבר את זה במידה מסוימת גם לסוגיה התקציבית – לשאלתך הרביעית. קודם כול, בתחום של ירושלים – אני אתחיל מזה, וזה לא לפי החשיבות, ואני לא אתיימר לקבוע את החשיבות כאן; כולן חשובות.
התוכנית לחיזוק אגן העיר העתיקה: יש שתי החלטות ממשלה מיוחדות על חיזוק אגן העיר העתיקה, בראש ובראשונה מתוך תפיסה של חשיבות אגן העיר העתיקה לפיתוח התיירות למדינת ישראל, כי חוץ מלשווק תיירות – שעל זה מופקד בעיקר משרד התיירות – צריך קודם כול לדאוג לאתרים האלה, לפתח אותם, לפתח נגישות, לפתח את המראה הפיזי, את התשתיות של כל האגן התיירותי, שזה העיר העתיקה וסביבותיה; זה לב-לבה, היהלום שבכתר של התיירות לירושלים. כמובן, מדובר פה בנכס לאומי ממדרגה ראשונה, רגיש מאוד, שעוד פעם, אי-אפשר לצפות שהעירייה לבדה, במשאבים שלה, מהארנונה, תרים את כל ההשקעות העצומות שנדרש להשקיע שם. מדובר על שתי החלטות ממשלה: האחת התקבלה בשנת 2006 ותקציבה היה 366 מיליון שקל; רובה המוחלט כבר בוצע, למרות ששרידים מסוימים של ההחלטה הזאת עדיין אתנו, כמו שקורה בהחלטות ממשלה רב-שנתיות מהסוג הזה. החלטת הממשלה השנייה, שהתקבלה בשנת 2013, תקציבה היה 370 מיליון שקל, והיא מבוצעת בעצם הימים האלה ומתקרבת לאט-לאט לסיומה. כמובן, עוד פרויקטים רבים שם ממש בעיצומם.
צריך גם להביא בחשבון שהעבודה באזור הזה של אגן העיר העתיקה מורכבת מאוד ודורשת הרבה פעולות תיאום עם הרבה מאוד גורמים, תושבים מכל מיני סוגים, גורמים מקומיים, גורמים עירוניים, קידום תוכניות. המקום לא מוסדר מבחינה תכנונית, ולכן כל דבר שאתה מזיז, הרבה פעמים אתה צריך לקדם תוכניות בשבילו, וזה לוקח את הזמן שלו במוסדות העירוניים. לכן, תמיד מהרגע שיש תקציב לפרויקט ומתחילים לבצע אותו ועד היכולת לבצע פיזית בשטח, כשעברת את כל תהליכי התכנון והתיאום, הדרך יכולה להיות ארוכה מאוד, וכמובן – עיכוב בביצוע הכספי; זה הוויכוח הרגיל שלנו עם משרד האוצר, שאומרים: נתנו לכם כסף ועוד לא ביצעתם, ואנחנו מנסים להסביר להם שבמקום כזה זה לא עובד באופן מיידי, ואם הם לא ייתנו את הכסף הזה, זה אף פעם לא יתחיל, התהליך התכנוני. לכן, צריך לקחת פה נשימה ארוכה אם רוצים באמת לטפל בעיר העתיקה כמו שצריך.
במסגרת התוכנית הזאת – ואני מביא רק כמה דוגמאות למה שנעשָה ומה נעשֶׂה בימים אלה: שוקמו השטחים הפתוחים שסובבים את העיר העתיקה כדי לעודד את הביקורים בהם וגם לנסות ולהפוך אותם למתאימים למשמעות הזאת של אתר תיירותי. זה מצב לא סביר שיש לנו את העיר העתיקה, וסביבה אתה יכול למצוא אתרי פסולת ושטחים לא מפותחים או שטחים שאנשים מפחדים לטייל בהם. כמובן, כשאתה משווה את זה לעיר עתיקה בכל מקום אחר בעולם המפותח – תמיד מקומות כאלה הם הכי מפותחים, הכי יפים, וכל הגישה אליהם היא חלק מכל המרחב התיירותי. שוקמו חומות העיר העתיקה בהרבה מאוד מקומות, מונומנטים שונים ברחבי העיר העתיקה, חזיתות רחובות ועוד ועוד ועוד. כל מי שמסתובב היום בעיר העתיקה יכול אפילו לראות שיפוצים פיזיים, כולל הרצפה, ומייד אפשר להבחין איפה עבדנו ואיפה עוד לא עבדנו. זה חלק מהביצוע של התוכנית של אגן העיר העתיקה – אגב, בכל הרבעים, אני לא מדבר רק על הרובע היהודי; דווקא הוא במצב הכי טוב מבחינה שימורית. חלק גדול מאוד מהעבודות הן ברבעים האחרים של העיר העתיקה.
בשנים הקרובות, אחד הפרויקטים הגדולים שאנחנו רוצים להשקיע בהם זה כמובן כל הסיפור הזה של פינוי אתר הזבל משער האריות – עוד פעם, זו בושה למקום כזה כמו העיר העתיקה; לנסות לפתח את הטיילת מסביב לעיר העתיקה; שדרוג של התשתיות ברחוב הפטריארכיה הארמנית – פרויקט מאוד מורכב מבחינת מכלול החיים בעיר העתיקה, הוא יצטרך להתנהל בזמן הביצוע, אבל חייבים לעשות את זה. זו אחת מהכניסות הראשיות לעיר העתיקה, דרך שער יפו; שדרוג תשתיות בשער החדש; בכיכר המוריסטאן; שדרוג רחובות תיירותיים בעיר העתיקה וכו' וכו' וכו'; פעולות באזורים כמו עיר-דוד וכן הלאה. מדובר פה על מכלול שלם של הפרויקטים.
התוכנית השנייה היא תוכנית לצמצום פערים במזרח-ירושלים. היא גובשה בזמנו בשיתוף פעולה של המשרד לענייני ירושלים – נדמה לי שאז הוא היה משרד ירושלים והתפוצות – ומשרד ראש הממשלה. מטרתה היא, מצד אחד, הגברת הביטחון האישי במזרח-ירושלים, וזה כל הנושא של תקציב נוסף למשרד לביטחון הפנים; אנחנו פחות מעורבים בביצוע של זה. החלק השני, שהוא הכי משמעותי בעיני, זה צמצום הפערים התשתיתיים, הפיזיים והחברתיים במזרח-ירושלים. במסגרת התוכנית הזאת יש כוונה לתגבר את תחומי החינוך, הכלכלה והרווחה על מנת לשפר את המצב הסוציו-אקונומי של תושבי מזרח-ירושלים. אנחנו ממונים, יחד עם משרד ראש הממשלה – והיום גם יחד עם המשרד לשוויון חברתי, שלקח את היחידה הרלוונטית ממשרד ראש הממשלה אליו – וכמובן בתיאום עם עיריית ירושלים, על ההפעלה של התוכנית הזאת. חלק מהיעדים והפעולות במסגרת הזאת הם הגדלת מספר בוגרי בגרות ישראלית בעיר, שזה קריטי לתעסוקה של האנשים וליכולת קבלת השכלה, תגבור לימודי עברית בבתי-ספר, הפעלת תוכניות העשרה לבני-הנוער, הקמת מרכז הכוון תעסוקתי, פעילות למען בעלי עסקים במזרח-ירושלים, בית-ספר מקצועי לנוער, עיבוי תוכנית "עיר ללא אלימות" ויצירת תכנים לשעות הפנאי עבור בני-הנוער, ועוד היד נטויה.
בסוגריים אני אעיר שהנושא הזה עצמו נמצא כרגע ממש על המדוכה במסגרת דיונים שמתקיימים בממשלה על תוכנית רחבה, תוכנית חומש, לצמצום פערים בחברה הערבית. אני מנהל שם קרב עיקש על כך שגם מזרח-ירושלים חייבת להיכלל בתוכנית הזאת, כי שם אולי הפערים הם הגדולים ביותר. היא גם איננה עיר מיעוטים קלאסית, היא עיר מעורבת, אבל רמת הפערים של האוכלוסייה במזרח-ירושלים היא ענקית. כשהולכים פה על תוכנית ממשלתית, עם תפיסה מאוד מאוד רחבה, אי-אפשר לדלג על 300,000 ערביי מזרח-ירושלים ועל מזרח-ירושלים.
סך התקציב לתוכנית הזאת לצמצום הפערים במזרח-ירושלים, נכון לעכשיו – היא תוכנית לכמה שנים – 300 מיליון שקל, שמתוכם 100 מיליון שקל מוקצים למשרד לביטחון פנים ו-200 מיליון נועדו לכל השאר. זה טיפה בים. כן, עם 200 מיליון שקל אי-אפשר להתקדם לפתרון למזרח-ירושלים, ומכאן ההתעקשות שלי לנסות להביא כלים נוספים לטיפול בנושא הזה.
כבר הזכרתי שחלק מאחריות המשרד, מבחינת תוכנית העבודה, היא אחריות לחברה לפיתוח מזרח-ירושלים, שדרכה מתבצעות רוב התוכניות שאנחנו מפעילים בנושא הזה של תוכנית לצמצום פערים במזרח-ירושלים, ודרכה מתבצעות גם פעולות אחרות, שחלקן קשורות לתוכנית אגן העיר העתיקה וחלקן אפילו, לפי בקשת העירייה, עד לאחריות לפינוי זבל באזור אגן העיר העתיקה. עוד פעם, זו האחריות של המדינה כולה; אי-אפשר להפיל את זה על עיריית ירושלים.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – –
<השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:>
נכון, לכן אנחנו מקבלים תקציבים תוספתיים כדי לטפל בזה. כרגע נדונה גם השאלה של המעורבות בסוגיה הכבדה מאוד של פינוי זבל בשכונות שמחוץ לגדר. יש פה כמה סוגיות שבהן הפעם היא מעורבת. יש כל מיני סוגיות פיזיות של שיקום אתרים בסביבה של העיר העתיקה או בעיר העתיקה עצמה, אם זה פיתוח בגיא בן-הינום, אם זה בית-קברות סמבוסקי וכו' וכו'; פרויקטים מהסוג שבטח מוכר לך, של "שאטל" ממתחם התחנה הראשונה לעיר העתיקה כדי להגדיל את התיירות לעיר העתיקה, וכן הלאה וכן הלאה; ניסיונות לפעול לטובת פתרון הבעיה של נגישות לבעלי מוגבלויות לעיר העתיקה. בכל פרויקט שיקום פיזי שאנחנו נכנסים אליו, בין השאר אנחנו דואגים לסוגיה של הנגישות. כפי שאמרתי, הרשימה ארוכה.
תוכנית נוספת שהמשרד שלנו אחראי לביצועה היא תוכנית "מרום", תוכנית חמש-שנתית לפיתוח ירושלים. התוכנית האחרונה אושרה בממשלה בשנת 2011, וכרגע אנחנו נמצאים בדיונים מתקדמים עם משרד האוצר ושאר הגורמים המקצועיים ועם עיריית ירושלים על תוכנית החומש הבאה, מה שקוראים בשפה התקשורתית "תוכנית 2020"; כך קורא לזה ראש העיר, אבל למעשה זו תוכנית "מרום ב'". התוכנית הנוכחית – העתידית עוד לא נקבעה, אז אני לא יודע לאפיין אותה – שמתבצעת בשנים האלה מתמקדת בפיתוח תחום הביו-טכנולוגיה והתיירות בירושלים, ומכוחה מבוצעים פרויקטים שונים של איכות חיים בעבור תושבי העיר ומבקרים, כגון פארקים מטרופוליטניים: פארק הארזים, עמק מוצא, פארק רפאים – אלה חלק מהאתרים שכבר הושלם שיקומם והם פועלים, וכל הציבור יכול ליהנות מזה – ופארקים רבעיים ברחבי הערים, כמו פארק סנהדרין, פארק רוקפלר, שנמצאים בשלבי תכנון, או פארק גוננים, שביצועו התחיל בשנה שעברה.
פעילות לחיזוק האטרקטיביות של ירושלים בעולם האקדמיה התחרותי של ימינו, כדי למשוך כמה שיותר סטודנטים, גם מהארץ וגם מחוץ-לארץ, לירושלים; פעילות לקידום של ירושלים בתחום היזמות והטכנולוגיה, בתעשייה עתירת ידע – כבר הזכרתי את כל הסיפור של ההיי-טק. תוכנית "מרום" הורחבה בכמה החלטות ממשלה והוסיפו לה תקציבים לטובת פעילות בתחום של התחדשות עירונית ועידוד הפקות בין-לאומיות בירושלים. במסגרת התוכנית נעשות פעולות למשיכת אוכלוסייה צעירה לעיר. הוקם פרויקט שמקדם את כל עולם היזמות הטכנולוגית בירושלים, וכתוצאה ממנו הוקמו בירושלים מעל 200 חברות סטרט-אפ בשנתיים האחרונות. זה מה שמסביר את המהפך הזה בתדמיתה של ירושלים בעולם כולו.
הוקמו בירושלים ונמצאים בתכנון ובנייה הרבה מאוד חדרי מלון. זו הייתה אחת הבעיות של העיר – לא היו מספיק מקומות לינה לתיירים. נעשות הרבה מאוד פעולות שיווק ופיתוח בתחום התיירות, עם התקדמות במדינות יעד מסוימות. מספר הכנסים בין-לאומיים מ-2010 עד 2015: משמונה כנסים בין-לאומיים בירושלים הגענו למצב של 30 כנסים בין-לאומיים בירושלים, וזה חלק מהתוצאה של הפעילות הזאת במסגרת תוכנית "מרום".
בהחלטת ממשלה שהעברנו ממש לאחרונה לקחנו על עצמנו אחריות לעזרה למגזר העסקי בעיר. בין השאר, לנוכח המצב הביטחוני בחודשים האחרונים הועברה הצעת החלטה בסך כ-100 מיליון שקל, שרובה תושקע בסיוע חירום להגדלת יכולת המכירה והעמידה הכלכלית לבעלי עסקים קטנים בעיר, בסיוע ישיר. חלק זה תוכניות להלוואות בתנאים מועדפים וחלק זה פעולות כדי למשוך קהל לירושלים – תיירים מחוץ-לארץ ותיירות פנים.
כמובן, אני יכול להביא רשימה ארוכה מאוד של פרויקטים שכרגע מבוצעים ומתבצעים. ההיקף של תוכנית "מרום", כולל ההחלטה האחרונה על עסקים וכל מיני נלווים אליה, הוא 467 מיליון שקל – עוד פעם, לתוכנית רב-שנתית. בכל הסכומים האלה שאני מזכיר אין פה ערך שנתי. אני גם מתקשה להעמיד אותו, כי זה תלוי בקצב ההתקדמות. זה היופי שבתוכניות האלה – שאתה יכול לעבוד רב-שנתי, ויש שנים שאתה מוציא יותר, יש שנים שאתה מוציא פחות. אתה פועל עם הרשאה להתחייב על כל הסכום, וזה מאפשר לקדם את הדברים ולא להיתקע בזה שנגמר הכסף המזומן בשנה מסוימת, או להפך – הוא חוזר לאוצר כי לא ניצלת אותו בשנה מסוימת. אני חושב שזה מודל נכון לתוכניות עומק לפיתוח של ירושלים.
לגבי תוכנית מורשת, בזמנו, כשהיא הוקמה, היא הוקמה בהיקף תקציבי של 600 מיליון שקל, ומתוכם כ-400 מיליון באו מתקציב ממשלתי, מאיגום של הרבה משרדי ממשלה. התוכנית הזאת מסתיימת למעשה השנה, למרות שיש לה עוד כל מיני ספיחים לביצוע לשנת 2016, ואולי אפילו יישארו לשנת 2017. אגב, בהסתכלות אחורה רואים שהיקף התוכנית – בהחלטת הממשלה הוא עמד על 600 מיליון ובפועל היום הוא עומד על 912 מיליון שקל בלי להגדיל את ההשקעה הממשלתית; קרי, הצלחנו להביא ליותר שותפים ויותר השקעות בפיתוח של אתרי מורשת וקידום ענייני מורשת, וההשקעה הממשלתית נשארה, בחומש הזה שהולך ומסתיים, 400 מיליון שקל בלבד – פחות מ-50%. אני חושב שזה גם דגם נכון.
בזכות זה שהוקם המשרד לירושלים ומורשת נקבעה עובדה שתוכנית מורשת לא הולכת לגווע כתוכנית חד-פעמית, אלא היא הפכה למציאות קבועה של חיינו. כמובן, אנחנו כרגע במאבקים תקציביים. נכון לעכשיו, לשנת 2016 הוקצו בבסיס התקציב 30 מיליון שקל לנושא הזה של תוכנית מורשת, לאגף מורשת במשרד, ויש עוד סיכום על תוספת תקציב במהלך השנה של כ-10 מיליון שקל. חלק מהתוספות התקציביות, מעבר לתוכנית הבסיסית של 400, קיבלנו בשנת 2015 והתחלנו להפעיל ממש בעצם הימים האלה. זה יביא את היקף הפעילות שלנו, נכון לעכשיו, בשנת 2016, יחד עם הגרירה משנת 2015, לסדר גודל של כ-60 מיליון שקל בשנה. זה די דומה להיקף השנתי של תוכנית מורשת המקורית, אבל לדעתי זה לא מספיק. אני מתכוון עוד להיאבק במהלך השנה גם על התוספות וגם על האיגום של ההיקף הזה, של לפחות 60 מיליון שקל בשנה, כעל מציאות של בסיס תקציב לקראת השנים הבאות, כי יש פה דוגמה של משהו שהתחיל כתוכנית ממשלתית והופך למציאות הקבועה של חיינו.
התקציב השוטף של אגף ירושלים במשרד שלנו גם הוא 30 מיליון שקל, אבל כפי שאמרתי, זה חלק קטן מהפעילות; רוב הפעילות היא אותן תוכניות ממשלה שהזכרתי.
3. מספר העובדים במשרד היום הוא 17 בשני האגפים יחד, כל המשרד כולו. זה משרד מטה מאוד קטן – אגב, קטן מדי לטעמי לגודל הסכומים שהוא מנהל ולגודל התוכנית שהוא מנהל, אבל הוא נשען בפעילות שלו, במיוחד בתחום של ירושלים, על שיתוף פעולה עם הרל"י ופמ"י. זה כמובן לא נכלל במספר העובדים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
השר סופר את משרות האמון בתוך ה-17, או 17 עובדי מדינה למניין?
<השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:>
לדעתי לא, אבל זה כן סופר את משרות האמון בלשכת המנכ"ל. למרות שזאת שאלה טובה. אתגרת אותי. אני חושב שלא. זה לא סופר את משרות האמון שלי. גם קשה להבחין ביניהן, כי הן על שר אחד. אין הפרדה בין שני המשרדים, ויש איזושהי מכסה כוללת.
אני חושב שפחות או יותר זה נותן, חבר הכנסת לוי, הבנה מה תקציב המשרד, למרות שכמו שציינתי, קשה פה להבחין בין התקציב השנתי השוטף לבין תקציבי התוכניות – מה בדיוק ההיקף החד-שנתי שלהן.
5. לגבי ממשקי עבודה מול עיריית ירושלים, כמובן, עיקר ממשקי העבודה מול עיריית ירושלים הם של אגף ירושלים, וכאן כבר אמרתי את ה"אני מאמין" שלי, איפה אני רואה את המשרד. אנחנו מנהלים שיח מאוד אינטנסיבי עם עיריית ירושלים, בכל הדרגים. קודם כול, יש לנו שני ילדים משותפים, הרל"י ופמ"י, אז נרצה או לא נרצה נצטרך לנהל שיח, כי הילדים צריכים לעבוד, ולעבוד בהרמוניה, ובינתיים זה עובד די טוב מול שני הגופים האלה. יש נציגים של הממשלה, נציגים של העירייה, והם מגיעים להחלטות ומובילים את הגופים.
גם לגבי שאלות מקרו בתכנון וכו' אנחנו גם מנהלים שיח בכל הדרגים, ובשונה מהאווירה שבה אולי נשאלה שאלתך במקור, היום גם יש שיח אינטנסיבי ושוטף ביני לבין ראש העיר. אנחנו רואים הרבה בעיות בירושלים שדורשות טיפול ומנסים לעבוד ביחד. לא תמיד הראייה הממשלתית תואמת את הראייה העירונית, יש פה זוויות שונות וזה בסדר גמור, אבל בהחלט יש יחסי עבודה טובים ושיח שוטף על בסיס יומיומי, אפשר להגיד.
אנחנו נמצאים כרגע בתקופה לא פשוטה מבחינת השיח בין העירייה לממשלה סביב הסוגיה של תקציב עירוני. לא שאלת על זה, אז אני לא ארחיב, אבל זו כמובן סוגיה כבדה מאוד, שאין לה פתרונות קלים. אבל בסך הכול התפיסה שלי היא שעיריית ירושלים היא שחקן מאוד מאוד חשוב בגיבוש המדיניות הממשלתית בתחום הזה של ירושלים, ולכן אנחנו חייבים להיות בשיח מתמיד. מצד שני, נכון ומותר וחובה שתהיה לממשלה ראייה לאומית, והיא לא תמיד תואמת אחד לאחד את הראייה העירונית. וכמובן, כשממשלה משקיעה היא צריכה גם להקפיד שהמשאבים ילכו לדברים שהיא רואה לנכון בראייה הלאומית שלה, ולכן יש כאן מצב טיפה מורכב, אבל אני חושב שלפעמים מורכבויות הן לטובה, אם יודעים להתנהל מולן נכון.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה רבה לשר על התשובה המפורטת, ועדיין יש שאלה נוספת לחבר הכנסת מיקי לוי.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
תודה רבה, אדוני השר, על הסקירה המאוד-מאוד מרשימה ועל סקירת הפרויקטים. אני מברך ושמח על כך. אני יכול לברך אותך, ואני שמח שאתה בנקודת הזמן הזאת נמצא במשרד הזה, למרות – – –
<השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:>
אני גם לא רץ לעזוב אותו, אז זה בסדר.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אני בהחלט שמח על כך, כי ירושלים זקוקה לך. ובכל זאת, בשבועות האחרונים גיבשת תוכנית מצוינת והסכם לתמיכה בעסקים קטנים בירושלים לנוכח המשבר הביטחוני ולסיוע לעיריית ירושלים מתקציב המדינה.
<השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:>
סיוע לבעלי עסקים. הוא לא הוגדר כסיוע לעירייה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
נכון, ובכל זאת, לנוכח הפרסומים האחרונים אני מאוד מודאג. אומנם ראש העירייה הודיע על מעבר מקדימה למפלגת הליכוד, ואני מברך אותו על כך, אבל עדיין ראוי שתשומת לבו תינתן לעיר הכי חשובה לעם ישראל, ובשבועות האחרונים או בימים האחרונים אני מאוד מודאג ממה שאני קורא בתקשורת, על כוונה לפטר מאות בעלי תפקידים בתחום האבטחה והניקיון. אינני יודע אם אלה איומי סרק. אינני יודע. אני מאוד מאוד מקווה שאתה מצוי שם ונמצא שם כדי למנוע מהמשבר הזה להגיע לפתחנו. אנחנו פשוט סומכים עליך.
אני יותר שמח על מה שאתה עושה באגן העיר העתיקה. אני מכיר שם כל מרצפת; הייתי מ"פ צעיר, וכל המקומות שאמרת – אני הייתי שם, וברגלי אלו חרשתי את הסמטאות. אנחנו יזמנו, חברי ואני, דיון בוועדת הפנים של הכנסת. המצב שם לא טוב. שוחחתי אתך, ואנחנו נשמח להזמין אותך לדיון המשך בנושא אגן העיר העתיקה. רק מילה וחצי על המשבר: הוא מאוד מדאיג אותי.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה, אם לשר יש מה להוסיף.
<השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:>
בהחלט. קודם כול, לגבי ההחלטה על העסקים שהזכרתי בדברי ואתה ציינת בשאלתך, זאת החלטה שמבוצעת. חלק מהתוצאות שלה כבר יכולת לראות אפילו שלושה ימים אחרי שהיא עברה בממשלה, ונראה לי ששברנו שיא של כל הימים בהפעלה של תוכנית ממשלתית מרגע האישור עד לביצוע בפועל, בימי החנוכה. זו גם הייתה המטרה, ובגלל זה מאוד לחצתי לאשר את התוכנית לפני חנוכה, וכבר בחנוכה להוסיף אירועים ופרסום אירועים ופרסום מוסדות תרבות בירושלים כדי להביא כמה שיותר קהל לירושלים. וזה בהחלט הורגש בירושלים: הגיע לפה קהל נוסף, למרות כל האווירה הביטחונית, וזה כמובן תרם לעסקים ולאווירה הכללית בעיר. וזו רק, מה שנקרא, הפעולה הראשונה במסגרת התוכנית הזאת.
החלק העיקרי של התוכנית הוא תוכנית סיוע לבעלי עסקים. היא תצא לדרך ממש בימים הקרובים. אנחנו מסיימים לגבש נוהל ברשות לפיתוח ירושלים לאותם בעלי עסקים שיוכלו לגשת ולבקש את הסיוע. יש עשרות-אלפי עסקים בעיר, ומובן שאי-אפשר ב-70 מיליון שקל לתת מענה לכולם, ולכן, הנוהל צריך להיות מה שיותר נכון: מצד אחד לעזור לאלה שנמצאים בבעיה, ומצד שני להביא להם איזשהו סיוע משמעותי בכלים כמה שיותר פשוטים מבחינה ביורוקרטית. על זה עמלנו בשבועות האלה, בעיקר הרשות לפיתוח ירושלים, וכמובן בתיאום אתנו, בתיאום עם עיריית ירושלים, בתיאום עם יועצים משפטיים, כרגיל במקומותינו, ועם גורמים ממשלתיים נוספים. בתחילת ינואר התוכנית תצא לדרך, בלוחות זמנים מאוד קצרים. אנחנו מאפשרים זמן קצר יחסית להגשה, ואני מקווה שכבר בתחילת חודש פברואר בעלי עסקים יוכלו לקבל – מי שיימצאו ראויים לסיוע, ויוכלו להציג אסמכתאות לכך, יקבלו את הסיוע הכספי הנדרש, בהתאם למספר העסקים שייגשו ובהתאם לסכום שנקבע. אני לא יודע היום להגיד לך מה יהיה בדיוק הסכום פר-עסק, אבל זה המרכיב העיקרי של התוכנית הזאת שמתבצע.
כמובן שנמשיך את מה שעשינו בחנוכה – נמשיך בכמה פעולות להגברת ביקורים בירושלים. אני עמל בימים האלה על כל מיני גופים מאורגנים, כדי להביא אותם לירושלים – זה יותר קל מלהביא תייר בודד – ולעודד אותם להגיע לירושלים, וכו' וכו' וכו'. אז זה לגבי התוכנית הזאת שהיא חלק מתוכנית "מרום". למעשה, זו הייתה מעין תוספת לתוכנית "מרום" על חשבון מקדמת המימון של תוכנית "מרום" עתידית שביקשתי ממשרד האוצר לנוכח המצב הזה. אמרתי: אם תיתנו לי את הכסף עוד שנה וחצי כבר לא יהיה למי לעזור, אז במקום לעבוד איך לבנות עסקים קטנים בירושלים מחדש, תנו עכשיו הרבה פחות כסף לעזור לאלה הקיימים לעמוד על הרגליים. בעיני זה הרבה יותר חכם, גם אם זה יקטין את ההיקף של התוכנית העתידית. מצאתי אוזן קשבת אצל שר האוצר ובאגף התקציבים בהקשר הזה.
עכשיו, לגבי האירועים של הימים האחרונים: הם לא קשורים לתוכנית הזאת; זה כסף אחר, עם ייעוד אחר. הם קשורים לתקציב העירוני, וכאן יש בעיה אמיתית שנובעת מכך שירושלים, מכל מיני סיבות – איך שהיא בנויה, איך שבנויה נוסחת המימון שלה – כל שנה פותחת פער של מחסור תקציבי חדש, לא של השנה שעברה אלא תוספת למינוס התקציבי, בסדרי גודל של בין 140 ל-200 מיליון שקל. בגלל הגידול הדמוגרפי בה, שהוא מטורף – ועל כל גידול דמוגרפי צריך להוסיף כיתות, למשל, וצריך להוסיף שעות, והעירייה מחויבת באחוז מסוים מטעמה, ורק זה כבר עשרות מיליונים, ואפשר לפרק את זה להרבה מאוד מרכיבים תקציביים. לכן, יש פה מספריים שהם מאוד מאוד בעייתיים. מצד אחד הממשלה הגדילה מאוד מאוד את ההקצאה השוטפת לעיריית ירושלים. זה היה – אני עוד זוכר שכחבר כנסת נאבקנו פה להגדיל את זה מ-100 ל-120 מיליון; אלה היו הסכומים. 200 זה היה שיא חלומותינו. בשנתיים האחרונות הממשלה השקיעה בתקציב השוטף של עיריית ירושלים, אם דרך מענק הגירה ואם דרך תקציבים משלימים דרך כמה משרדי ממשלה, 400 מיליון שקל בשנת 2014 – כבר דיברנו על זה בעבר – ו-450 מיליון בשנת 2015. הנקודה היא שכרגע, בבסיס התקציב רשום המספר 260 – אגב, יותר גדול מבסיס התקציב של השנים 2014 ו-2015, אבל העירייה טוענת שכדי למנוע קיצוצים הם חייבים לפחות 650, קרי תוספת של עוד 200 על הכפלת הסכום שהייתה בשנה שעברה, ואם רוצים להתקדם לסגירת הפערים של הממוצע של 2015, אז תוספת של 400, כן? כדי להגיע ל-800 מיליון שקל בשנה.
אתה היית סגן שר האוצר, אתה יודע מה זה אגף תקציבים. קשה מאוד לשכנע את אגף התקציבים בכל פעם להגדיל את התקציב בסדרי גודל כאלה – פי-שניים, או 50%. כמעט אף סעיף בתקציב המדינה לא עובד בכאלה מכפלות ברמה השנתית. לכן, יש פה בעיה אמיתית – ששני הצדדים צודקים, כן? עיריית ירושלים צודקת שיש כאן פער וצורך, ומצד שני, אגף תקציבים, מבחינה מסוימת, צודק כשהוא אומר: אני לא יכול כל שנה להכפיל את זה בסדרי גודל כאלה, אני לא יודע לעמוד בזה. צריך לחפש פה פתרונות יותר יצירתיים, וגם העירייה צריכה להיות שותפה לחיפוש פתרונות, וגם לטווח הארוך צריך ללכת ליצירת הכנסות לעיר, כדי שהפערים האלה ייסגרו מהגידול בהכנסות העירוניות, ולא מכסף ממשלתי באופן אוטומטי.
לא קל לכנס פה את כל השחקנים. יש גם, כמו שאתה מרגיש ורואה, לא מעט אמוציות במגרש הזה, ואני חושב שזה לא תורם מאף צד לעניין. אני מנסה פה להיות המבוגר האחראי שמנסה לתווך בין כל השחקנים. להגיד לך שאתה יכול להיות רגוע ולא צפוי מימוש של אותם צעדי קיצוץ שהכריזה עליהם העירייה והחמרת המשבר? לצערי, ברגע זה אני לא יכול להרגיע אותך, וכמובן נשמח לכל שיתוף פעולה ועזרה מהכנסת לחיפוש פתרון למשבר הזה – שאין בו אנשים רעים; כולם פה צודקים מנקודת ראותם, ועדיין חובה להביא איזשהו פתרון סביר וכמה שיותר טוב לירושלים.
לכאורה זה בכלל לא תחום האחריות שלנו, של המשרד, כפי שהגדרתי את זה, אבל מה שנקרא: מתוך הדאגה למצבה של ירושלים, אני רואה את עצמי כמי שמוטלת עליו אחריות לנסות ככל יכולתו, גם אם אין לי סמכויות בתחום הזה, להביא לסגירת פערים ולהביא פה לפתרון, ואני מצוי בשיח מאוד אינטנסיבי עם כל הצדדים. השיח האחרון בנושא הזה הסתיים פה, במזנון הכנסת, בשעה 00:05 אתמול. עצרנו, גרמנו לנזק לכנסת והשתלטנו על מזנון הכנסת, למרות שהמליאה נסגרה כבר הרבה זמן קודם לכן, בדיוק על הסוגיה הזאת, מול נבחרת ממשרד האוצר.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אז הנה, גם הכנסת תרמה את תרומתה לירושלים.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אסור מחיאות כפיים במליאה, אבל בהחלט מגיע לך כה לחי ויישר כוח.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
מאה אחוז. אני מודה מאוד לשר לירושלים ומורשת, שהוא גם שר העלייה והקליטה, חבר הכנסת זאב אלקין. תודה גם לשואל, חבר הכנסת לוי.
חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, מחר, יום רביעי, י"ח בטבת התשע"ו, 30 בדצמבר 2015, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 17:18.>