דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת י"ב ישיבה פ"ג הישיבה השמונים-ושלוש של הכנסת העשרים יום רביעי, י"ח בטבת התשע"ו (30 בדצמבר 2015) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 7 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 7 שאילתות דחופות 7 121. לוחם עני סובל מקור ומחוסר אמצעים בצבא 8 מאיר כהן (יש עתיד): 8 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 8 118. מלגות למתמחים בפסיכולוגיה קלינית והתפתחותית בחברה הערבית 11 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 11 שר הבריאות יעקב ליצמן: 11 119. איום המשטרה לסגור את אתר הרשב"י 14 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 14 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 15 מיכל רוזין (מרצ): 18 אורי מקלב (יהדות התורה): 18 ישיבה מיוחדת לזכרו של הנשיא החמישי של מדינת ישראל יצחק נבון, זיכרונו לברכה 20 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 21 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 22 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 26 יאיר לפיד (יש עתיד): 32 שאילתות דחופות 34 116. דרישת רשות המסים להחזרת פיצויים 34 חיים ילין (יש עתיד): 34 סגן שר האוצר יצחק כהן: 35 117. מכס על שימורי הטונה 36 איתן ברושי (המחנה הציוני): 36 סגן שר האוצר יצחק כהן: 37 איציק שמולי (המחנה הציוני): 38 120. אי-העברת כספי פיצויים לכנסיית הלחם והדגים 39 יעקב פרי (יש עתיד): 39 סגן שר האוצר יצחק כהן: 40 איציק שמולי (המחנה הציוני): 41 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 42 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 43 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 44 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 44 חילופי גברי בוועדות הכנסת 46 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 46 הצעת חוק התקנים (תיקון – מעבדה מוסמכת לאישור ייבוא טובין), התשע"ו–2015 46 רועי פולקמן (כולנו): 46 שר התיירות יריב לוין: 49 איציק שמולי (המחנה הציוני): 51 רועי פולקמן (כולנו): 52 הצעת חוק איסור שימוש ברכב ממשלתי לשר וסגן שר ביום המנוחה השבועי ובחג, התשע"ה–2015 53 תמר זנדברג (מרצ): 54 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 59 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 63 תמר זנדברג (מרצ): 74 הודעה אישית של שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ 79 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 80 הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – סמכות בענייני גיור), התשע"ה–2015 84 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 84 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 90 הצעת חוק הפיקוח על מעונות-יום לפעוטות, התשע"ה–2015 94 חיים ילין (יש עתיד): 94 הצעת חוק הפיקוח על מעונות-יום לפעוטות, התשע"ה–2015 101 דב חנין (הרשימה המשותפת): 101 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 103 חיים ילין (יש עתיד): 108 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 110 דב חנין (הרשימה המשותפת): 111 שר החינוך נפתלי בנט: 112 הצעת חוק העברת הכנסות מהימורים לתמיכה במרכזי גמילה מהימורים, התשע"ה–2015 118 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 119 סגן שר הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: 120 הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – כרטיס קדימות), התשע"ה–2015 124 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 125 הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – כרטיס קדימות), התשע"ה–2015 132 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 132 הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (הגבלת השימוש בחומצות שומן טראנס), התשע"ה–2015 135 מאיר כהן (יש עתיד): 136 הצעת חוק פיצויים לבעלי זכות במקרקעין מועברים, התשע"ה–2015 137 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 138 שרת המשפטים איילת שקד: 139 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 140 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 142 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 153 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 153 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 154 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 154 הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – הסדרי פשרה והסתלקות), התשע"ו–2015 154 מירב בן ארי (כולנו): 154 הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – הסדרי פשרה והסתלקות), התשע"ה–2015 156 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 157 שרת המשפטים איילת שקד: 158 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 161 אלי אלאלוף (כולנו): 163 עליזה לביא (יש עתיד): 163 מירב בן ארי (כולנו): 167 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – העברה למענה אנושי בתפריט הראשון בעת התקשרות לעוסק), התשע"ה–2015 170 איתן כבל (המחנה הציוני): 171 שר התיירות יריב לוין: 175 הצעת חוק העונשין (תיקון – בעילה אסורה בהסכמה ומעשה סדום במסגרת הדרכה או ייעוץ של כוהן דת), התשע"ו–2015 178 מיכל רוזין (מרצ): 178 הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון – גיל עבודה בחופשת לימודים), התשע"ה–2015 180 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 181 שר התיירות יריב לוין: 198 שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 201 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 204 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 205 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 212 הודעה אישית של חברת הכנסת עליזה לביא 214 עליזה לביא (יש עתיד): 214 עמיר פרץ (המחנה הציוני): 215 הצעה לסדר-היום 216 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הפערים בהישגים בין מערכת החינוך הערבית למערכת החינוך היהודית 216 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 216 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 221 הצעות לסדר-היום 226 מתקפת ה-BDS נמשכת ומתעצמת 226 נחמן שי (המחנה הציוני): 227 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 228 ענת ברקו (הליכוד): 229 עליזה לביא (יש עתיד): 230 מיכאל אורן (כולנו): 232 השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן: 232 הצעות לסדר-היום 242 ממצאי דוח טאוב: הפערים החברתיים מעמיקים ומשבר הדיור מחריף 242 אורי מקלב (יהדות התורה): 242 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 244 יעקב מרגי (ש"ס): 246 סגן שר הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי: 248 הצעה לסדר-היום 252 המשך פעילות בתי-החולים הפסיכיאטריים הפרטיים 252 איציק שמולי (המחנה הציוני): 253 שר הבריאות יעקב ליצמן: 254 הצעות לסדר-היום 258 קמפיין עידוד ההימורים של מפעל הפיס 258 רועי פולקמן (כולנו): 258 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 260 סגן שר האוצר יצחק כהן: 262 דב חנין (הרשימה המשותפת): 266 הצעות לסדר-היום 267 התוכנית להקמת גן לאומי בחוף פלמחים בסכנת ביטול 267 תמר זנדברג (מרצ): 267 דב חנין (הרשימה המשותפת): 269 מיקי לוי (יש עתיד): 270 סגן שר האוצר יצחק כהן: 274 דב חנין (הרשימה המשותפת): 284 הצעה לסדר-היום 285 הזנחה והרס בבית-העלמין היהודי העתיק בצפת 285 יעקב מרגי (ש"ס): 286 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 288 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 290 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 290 הצעה לסדר-היום 290 התנכלות מתועדת של מתנחלים לפעילי זכויות האדם 290 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 290 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 301 ענת ברקו (הליכוד): 303 שאילתות ותשובות 306 70. פרויקט "עתידים" 306 ענת ברקו (הליכוד): 306 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 306 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום י"ח בטבת התשע"ו, 30 בדצמבר 2015. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעה שהעלתה חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין בנושא: תקציב מד"א. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. חברי הכנסת, אני מזכיר לכולנו שבשעה 11:30 אנחנו נקיים ישיבה מיוחדת לזכרו של הנשיא החמישי, השר לשעבר, חבר הכנסת לשעבר יצחק נבון, עליו השלום. אני בוודאי מצפה לנוכחות מלאה של חברי הכנסת. <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אבל בינתיים, כמדי יום רביעי, אנחנו בשאילתות דחופות. אני מתכבד להזמין את סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן לעלות לדוכן כדי להשיב על שאילתה דחופה מס' 121 מאת חבר הכנסת מאיר כהן. הנושא הוא: לוחם עני סובל מקור ומחוסר אמצעים בצבא. חבר הכנסת מאיר כהן יקרא את נוסח השאילתה, ואז סגן השר ישיב. <121. לוחם עני סובל מקור ומחוסר אמצעים בצבא> <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, חברות וחברי כנסת נכבדים, אדוני סגן השר, אדוני השר, לצערי הגדול, זורמות אלי פניות של הורים, בעיקר ממשפחות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, הטוענים שילדיהם שזה עתה התגייסו למערך הלוחם חזרו הביתה עם רשימת קניות ששווייה אלפי שקלים. הגדילו לעשות ביחידה מסוימת כשביקשו מההורים לרכוש גופיות תרמיות, מחממי צוואר, כובעים ושקיות חימום. אני תוהה, האם התופעה הפסולה הזאת נעלמה מעיני המפקדים ומשרד הביטחון? רצוני לשאול: הייתכן שצעיר עני, שהוריו אינם יכולים לרכוש גופיות תרמיות במאות שקלים נוספים, יסבול מקור כי להוריו אין אמצעים מספיקים, בשעה שחברו למארב יהיה מוגן מקור זה? תודה לך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת כהן. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, בפתח הדברים אני מבקש להעיר לכותרת של השאילתה – כפי שאפרט להלן, היא קצת מוגזמת ואינה מתארת מצב אמיתי. כפי שאפרט מייד, המתגייסים לצה"ל מקבלים את כל הציוד הנדרש להם עבור שירותם הצבאי. סל ההצטיידות מתחדש ומתעדכן משנה לשנה וכולל פריטי לבוש וציוד נלווה, אביזרי היגיינה וכו'. נוסף על כך, חיילים מקבלים ציוד נוסף ביחידה שבה הם מוצבים בהתאם לצורך. צה"ל הדגיש בעבר בפני המתגייסים והוריהם שאין כל צורך בקנייה מוקדמת של ציוד לגיוס. לפיכך, צה"ל מקפיד לפרסם באתר המתגייסים "עולים על מדים" את רשימת הציוד הניתן לחיילים בהתאם למערכים השונים שאליהם הם משובצים. להלן הציוד לחיילים ולחיילות לוחמים ותומכי לחימה כפי שנקבע על-ידי אגף אט"ל בצה"ל: ציוד בסיסי – שק-חפצים/צ'ימידן, מעיל, שלושה זוגות מכנסיים צבאיים, שלוש חולצות צבאיות, כומתה, חגורה, נעליים, שלושה טי-שירטים, תשעה זוגות גרביים אנטי-בקטריאליים, שני זוגות מכנסי ספורט, שתי מגבות, מנעול; ערכת לוחם – נרתיק לדיסקית, ערכת תפירה, אטמי אוזניים, נרתיק לפק"ל כיסים, אזיקונים, כיסוי לשעון, מיתרים, סרט חבלה; שי האגודה למען החייל – מוצרי מזון מגוונים, מוצרי היגיינה לגברים ולנשים. באשר לחיילים מעוטי אמצעים, הרי שאלו מטופלים על-ידי הצבא במגוון כלים הניתנים למפקדים ולגורמים הרלוונטיים. אדגיש כי סיוע זה אינו מיועד לרכישת ציוד, היות שכפי שצוין, הציוד הנדרש מסופק על-ידי צה"ל בהתאם למערך שאליו מיועד החייל, ובמקרים הנדרשים גם בהתאם למקום שירותו ותנאי מזג אוויר ייחודיים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר הביטחון. שאלה נוספת לחבר הכנסת מאיר כהן – בבקשה, אדוני. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני סגן השר, אני מכבד את היכולות שלך ואת הישירות שלך, אבל היה רצוי שתתייחסו בכובד ראש לסוגיה הזאת, ולא להקריא תשובה מדף, כי זה באמת פוגע בכבודם של אותם חיילים והוריהם. אני יודע ואתה יודע, וכל אחד מהיושבים כאן יודע, שבין הרשימה שהקראת לבין רשימת הצרכים יש הבדל תהומי. כשבני התגייסו לצבא, שלושתם, אני חוויתי את זה על בשרי. כשמבקשים לקנות, לא חגורה ולא נעליים – מבקשים לקנות שקיות חימום. אני הייתי במילואים 35 שנה, ומעולם לא נדרשנו ולא ביקשנו; מבקשים מחממי צוואר – מעולם לא נדרשנו ולא ביקשנו; מבקשים גופיות תרמיות – גופייה תרמית עולה 200 שקלים. לזוג הורים או לאם חד-הורית או להורים עניים – גם להורים ממעמד הביניים – זאת הוצאה של 2,000 שקלים. גם אם לא אומרים את זה בפירוש, זה נרמז. צריך להפסיק עם התופעה הפסולה. אדוני, תתייחסו לזה בכובד ראש. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. האם סגן השר רוצה להוסיף משהו? בבקשה, אדוני. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> ידידי חבר הכנסת מאיר כהן, יש לי היום שני בנים שמשרתים, אחד קצין ואחד חייל בפלס"ר, יחידה מובחרת. אני יכול לומר לך שהם לא רכשו מחממי צוואר ולא שקיות חימום; הם מקבלים את זה מהצבא. אז יכול להיות שיש יחידות אחרות שיש להן והם מקבלים. יכול להיות שזה קיים. זה בוודאי לא נעשה על-ידי הצבא כצבא, בוודאי לא נעשה כהנחיה למפקדים – – – <קריאה:> יפה ענית. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – עמותות לאותן יחידות. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> סליחה, לא שמעתי. מה אמרת? <חיים ילין (יש עתיד):> – – – עמותות ותורמים יהודים שתורמים לאותן יחידות מובחרות, ולכן נפתח פער בין החייל הלוחם הפשוט לבין אותו אחד ביחידות המובחרות. <מאיר כהן (יש עתיד):> תשאל את חבר הכנסת סמוטריץ מה הוא עשה בשבוע שעבר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> את מי? <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אני לא רוצה לדעת מה סמוטריץ עשה. <מאיר כהן (יש עתיד):> לא, בעניין הזה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני אשאל אותו. אני יכול לומר, זה בוודאי לא הנחיות הצבא; זה בוודאי לא ברוב המוחלט של יחידות צה"ל, אולי ביחידות מיוחדות. אני אבקש לבדוק את העניין הזה. אני מסכים אתך. אני בוודאי נגד זה. התופעה היא תופעה פסולה, ואסור להסכים לה. אין מעמדות בצבא. כולם שווים, ולכן כולם גם לובשים את אותם מדים, העשיר והדל, וכולם יחידה אחת. אני אבדוק את זה שוב. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן ולשואל חבר הכנסת מאיר כהן. אני מזמין את שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן להשיב על שאילתה דחופה מס' 118 מאת חברת הכנסת חנין זועבי. הנושא הוא: מלגות למתמחים בפסיכולוגיה קלינית והתפתחותית בחברה הערבית. חברת הכנסת זועבי תקרא את נוסח השאילתה, ואז השר ישיב. <118. מלגות למתמחים בפסיכולוגיה קלינית והתפתחותית בחברה הערבית> <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני שר הבריאות, בחברה הערבית קיים מחסור חמור בפסיכולוגים קליניים והתפתחותיים. מחסור זה פוגע בבריאותם של הערבים. ברצוני לשאול: 1. כמה מתמחים ערבים ממתינים להתמחות באשכולות השונים בחמש השנים האחרונות? 2. כמה מלגות התמחות מחולקות בפועל למתמחים הערבים? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת זועבי. אדוני השר, בבקשה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני היושב-ראש. 1. בהתמחות בפסיכולוגיה קלינית אשכול 1 – ממתינים לשנת אשפוז אחרונה לסיום התמחות – יש חמישה ממתינים מהמגזר הערבי; שלושה מהם יסיימו את המסגרת המרפאתית רק ב-31 בדצמבר 2015, זאת אומרת מחר, וזאת מתוך 110 ממתינים מכל המגזרים. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> מתוך 110 – שלושה? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> מה? לא שמעתי. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> שלושה מתמחים מתוך 110? כי אני גם לא הבנתי. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> שלושה מסיימים. יש חמישה ממתינים, שלושה מסיימים. במסגרת המרפאתית רק שלושה, כרגע מסיימים רק שלושה. זה מתוך 110. באשכול 5 – ממתינים להתחלת התמחות – יש עשרה ממתינים מהמגזר הערבי, חמישה מהם מ-2014 וחמישה מהם מ-2015, וזאת מתוך 246 ממתינים מכל המגזרים. בהתמחות בפסיכולוגיה התפתחותית אין ממתינים ערבים בכלל. 2. בפסיכולוגיה קלינית מחולקות שבע מלגות התמחות למגזר הערבי, ונוסף על כך יש 19 מתמחים מהמגזר הערבי שלא על חשבון מלגה. בפסיכולוגיה התפתחותית מחולקות שתי מלגות התמחות למגזר הערבי, ונוסף על כך יש שישה מתמחים מהמגזר הערבי שלא על חשבון מלגה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת זועבי, יש לך שאלה נוספת? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, גברתי. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אדוני השר, גם מתוך התשובה שלך וגם מתוך השטח, אני רוצה להציג בפניך את הבעיה החמורה, מאוד חמורה, בעניין של סטודנטים לפסיכולוגיה – גם התפתחותית, גם קלינית, בסוגיות של התמחויות. קיבלתי מקופת-חולים כללית; הנציגה שלהם הייתה בוועדה: מתוך 130 מלגות ומתמחים, אין אף מתמחה ערבי. אין – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> סליחה, זה לא בדיוק מה שמסרו לי כאן. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> זה מה שהיא אמרה. אחר כך היא נתנה לי תשובה שמתוך 120 יש 16. היום קיבלתי את התשובה, עכשיו. השאלה שלי, לפני המספרים: יש 2.5% פסיכולוגים ערבים. מתוך אוכלוסייה של 20% ומתוך אוכלוסיית נוער של 24% – 2.5%. אחוז הסטודנטים הערבים באוניברסיטאות הוא 3%. יש מצד שני רפורמה בבריאות הנפש. יש בה צדדים חיוביים, ואנחנו בחברה הערבית, יש לנו עמדה – הנציגים, חברי הכנסת – יש לנו עמדה חיובית; אנחנו מברכים על חלקים, על הכיוון של הרפורמה הזאת. אבל הרפורמה הזאת מצריכה הכשרה של צוותים. האחוזים האלה של 2%, 3% – כאשר אין אומדן של מחסור – לפי הדיונים בוועדת העבודה והרווחה, אין אומדן של מחסור של מתמחים, אין אומדן של מחסור של אנשי מקצוע, אין מקומות להתמחות של סטודנטים ערבים. כי ביישובים הערביים – וזה מקצוע תלוי תרבות, תלוי שפה, תלוי רגישות תרבותית – הרפורמות לבריאות הנפש ביישובים הערביים הן רפורמות קטנות, והם לא יכולים לקלוט מתמחים ערבים. ואין בכלל תוכנית – אני לא רוצה להאריך – אין בכלל תוכנית להכשרה כזאת, אפילו מספרית אין אומדן של מחסור. אז מה התוכנית של משרד הבריאות בעניין הכל-כך חשוב ורגיש הזה? תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, אדוני, אתה יכול להשיב, בבקשה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, גברתי היושבת-ראש. א. הנתונים שהבאתי לך הם מעודכנים ליום אתמול. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> לא סותרים. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> רגע. קצת סותר, זה כן סותר קצת, אבל אני מוכן לקבל גם את הנתונים שלך. אני מציע לך: תכתבי לי את הפרטים, מה שאת רוצה שאברר, ואעביר את זה לבירור ואטפל בזה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> בסדר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> עדיף מאשר שזה יהיה שאילתה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לכבוד השר, שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן. אני רואה שהשר גלעד ארדן כבר כאן, אבל אני לא רואה את השואל. אז אני מזמינה את השר. <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> יופי. אני מזמינה את השר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן להשיב על שאילתה דחופה מס' 119 מאת חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס; בבקשה, אדוני. <119. איום המשטרה לסגור את אתר הרשב"י> <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> תודה, היושבת-ראש. אדוני השר, השאילתה מתייחסת לאיום המשטרה לסגור את אתר הרשב"י. המשטרה מאיימת לסגור את אתר הרשב"י בשל ויכוח על האחריות לאבטחת המקום. באתר מבקרים מיליוני איש בשנה, והוא השני בארץ במספר המבקרים בו. רצוני לשאול: 1. האם המידע נכון? 2. אם כן – מה ייעשה לפתרון הבעיה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, כבוד השר, זה זמנך להשיב. תודה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, לשאילתה של חבר הכנסת מוזס – קודם כול, אני רוצה לחלוק על הביטוי "איום המשטרה" ואמירות כאלה. למשטרה יש תפקיד חשוב לשמור על ביטחון הציבור ושלומו, וכל ההחלטות שלה הן במסגרת אחריותה זו. 1. קודם כול, לגבי מתחם קבר הרשב"י – מתחם קבר הרשב"י במושב מירון בצפון נחשב כמובן לאחד המקומות הקדושים והחשובים ביותר ברחבי הארץ. וכפי שצוין בצדק בשאילתה, בכל ימות השנה – אני מתנצל על הקול שלי ועל הצרידות – מגיעים אלפי מבקרים לאתר הקבר. כידוע, בחגים ובמועדי ישראל, כולל כמובן ל"ג בעומר, המספרים גם מגיעים לעשרות ומאות אלפים של מבקרים. לכן האתר הזה יש לו חשיבות לא רק בהיבט של היותו אתר קדוש, אלא יש גם חשיבות מאוד גדולה להסדרת האבטחה והביטחון של המבקרים בו, כדי שחס וחלילה לא יאונה להם שום דבר רע. לכן הממשלה ה-32 החליטה ביום 27 בנובמבר 2011 – לפני למעלה מארבע שנים, ארבע שנים וחצי – היא החליטה להקים חברת ניהול אשר תקבל אחריות לניהול, שימור, הפעלה, תחזוקה ואבטחה – אבטחה – של מתחם הקבר באופן שוטף. עוד נקבע באותה החלטה, שאתר קבר הרשב"י יצורף לחוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, ועל כן הוגדרה חברת הניהול כגוף מונחה על-ידי משטרת ישראל בהתאם לחוק זה. כלומר, אני מחדד, הממשלה החליטה כבר לפני כמעט חמש שנים שתוקם חברת ניהול והיא זאת שתאבטח את המקום. בפועל, לצערי, עד היום טרם החלה פעילות חברת הניהול והאבטחה במתחם, ולמעשה האבטחה שם עד היום ממומנת על-ידי המשרד לשירותי דת, בפיקוח של ועדה שמונתה על-ידי בית-המשפט העליון, שכל הנושא הזה התגלגל אליו, והיא הייתה אחראית לניהול האתר ולאישור כל נושא שקשור אליו. כאמור, ואני חושב שהיום על רקע גל הטרור זה ברור מאוד – על הרקע הזה ועל מנת להבטיח את ביטחון המבקרים הרבים באתר, לא רק בל"ג בעומר, כל יום, המשטרה הנחתה להציב באתר הזה מאבטחים חמושים ובעלי הכשרה מתאימה. אין ספק, ואני מוסיף על מה שאמרתי קודם, בגל הטרור הנוכחי מאוד בולט שהמחבלים גם מחפשים במיוחד לפגוע או בלובשי מדים או באנשים שברור לכול שהם יהודים על-פי הסממנים החיצוניים שלהם, ולכן אתר כזה גם יכול להוות מוקד לפעולות חבלניות. ולמרות כל מה שאמרתי עד כה, בביקורת שנערכה עלה שהאבטחה כנדרש, כפי שתיארתי, לא הוצבה. ולכן, עמדת משטרת ישראל, הנסמכת על החלטת הממשלה, היא שהאחריות לביצוע האבטחה בכפוף להנחיות המשטרה מונחת לפתחו של המשרד לשירותי דת, כמי שאחראי בפועל לניהול האתר על כל היבטיו. ואני שוב מדגיש, שבהיעדר אבטחה חמושה באתר קיים חשש לפגיעה בשלום הציבור וביטחונו. חשוב להדגיש גם כי בהתאם להחלטת הממשלה שהזכרתי, משטרת ישראל הקימה כבר במקום נקודת משטרה, ואני מניח שחבר הכנסת מוזס ראה אותה. היא אף הקצתה ארבעה תקנים של שוטרים לצורך שמירה על הסדר הציבורי במתחם הקבר. יחד עם זאת, שוטרים אלה אינם יכולים להוות מענה לצורך אבטחת כלל המתחם. משטרת ישראל היא לא חברת אבטחה, היא לא מציבה מאבטחים בכל רחבי המדינה. אפילו, למשל, בהר-הזיתים האחריות לאבטחה היא של משרד הבינוי והשיכון. כך זה נכון. לא מגייסים שוטרים ומכשירים אותם לאורך חודשים ארוכים כדי לשים אותם במקום אחד בלבד. לשם כך יש חברות אבטחה, ומי שאחראי לניהול המקום – כמו, להבדיל אלף אלפי הבדלות, מקום ציבורי או דיסקוטק או כל מקום שהציבור מבקר בו בהמוניו – יש אחריות של מי שמפעיל את המקום. בשבועות האחרונים מתנהלים דיונים בין הדרגים המקצועיים במשרדי לבין המשרד לשירותי דת. אני חושב ומאמין שניתן יהיה להגיע יחד עם כל הנוגעים בדבר לפתרון מוסכם שיבטיח את המשך פתיחת האתר לכלל הציבור המעוניין לבקר בו, תוך נקיטת סידורי אבטחה הולמים לאתר בעל חשיבות בסדר גודל כזה. אבל אני אומר זאת שוב, וזה לא חס וחלילה איום: אם המצב לא ישונה, אכן לא תהיה ברירה למשטרה – ואני גם לא אוכל להנחות אותה אחרת, כי היא זאת שנושאת באחריות מכוח החוק לביטחון הציבור ושלום המבקרים – לא תהיה ברירה למשטרה אלא להורות על סגירת האתר. אני מקווה ומאמין שלא נגיע לכך, ואני מקווה שהמשרד לשירותי דת יעשה את אשר הוא נדרש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, כבוד השר. כן, אדוני, ויש לנו עוד שתי שאלות נוספות. כן, בבקשה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני השר, אני יותר מוטרד מדבריך האחרונים מאשר מכל התשובה העניינית שנתת לי. האם יעלה על הדעת, למשל, לסגור את אתר רחבת הכותל המערבי בגלל ויכוחים בין משרדים מי יממן את האבטחה? אותו הדבר, אני לא יכול להאמין שיהיה כדבר הזה במירון. יתרה מכך, אני רוצה לומר לך, השר, אני עד ראייה – הייתי בשבוע שעבר ביום זאת חנוכה במירון; לא הייתה אבטחה ראויה. מה אני אגיד לך, שהשומר לגמרי נרדם בשמירה? זה היה ב-04:00, לפנות בוקר, אני לא מאשים אותו, אבל הדבר הזה לא יכול לקרות במדינה. על מה אנחנו עומדים? חלילה, חלילה, למה אנחנו מצפים? לא יכול להיות דבר כזה, שיבואו להגיד: או שאנחנו סוגרים את המקום, בגלל ויכוח מי יממן את השמירה ואת האבטחה – אגב, ברחבת הכותל המערבי מי אחראי לשמירה, לא המשטרה? יש להם שם נקודת משטרה קבועה, כפי שעשו עכשיו במירון. כשאני העליתי את הנושא של תחנת משטרה קבועה לפני שבע שנים, והובטח שאו-טו-טו הולכים להקים תחנת משטרה קבועה, אז באמת היה מדובר שהמשטרה תהיה זאת שתשמור על המקום המתויר מספר שתיים במדינה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני מבין את כאבך ואת הדברים שנאמרים באמת מעומק הלב. ועדיין – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> כבוד השר, דקה. אני מתנצלת שאני עוצרת אותך, אבל מה שנהוג זה לתת לכל חברי הכנסת שרצו להצטרף לשאילתה, ואז אתה תשיב לכולם בבת-אחת. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> צודקת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת מיכל רוזין – בבקשה, גברתי, שאלה שלך. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה לך. כבוד השר, רציתי באמת לשאול, המשרד שלך הנחה לפני שנתיים הפקדת כלי הנשק בתום משמרת האבטחה, מה שהביא לירידה במספר הנפגעים מכלי נשק של מאבטחים. היו על כך דיונים רבים פה בוועדת הפנים, ולמרות זאת הורית לאחרונה על היפוך המדיניות בנושא. רציתי לשאול: איך ההנחיה הזאת מסתדרת עם שלום הציבור ושמירה על הציבור וביטחוננו, בעיקר, כמובן, של נשים וילדים במקרה הזה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. שאלה נוספת לחבר הכנסת אורי מקלב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה, אדוני השר ומכובדי יוזם השאילתה חבר הכנסת מוזס, שבאמת אימץ את מירון, או מירון אימצה אותו, ופועל הרבה. כשהוא מעלה שאילתה בנושא, זה מתוך ידע, לא רק מתוך ידע אישי ולא רק מתוך פניית הציבור. אדוני השר, יש פער גדול בין הסד"כ – סדר הכוחות שנמצאים למשל בכותל המערבי מול מירון, והפער בין מספר האנשים שמבקרים או שנמצאים בכותל לבין מספר המבקרים במירון הוא לא גדול כמו הפער של סדרי הכוחות. הגם שיש שינוי, זה נכון, אבל בסך הכול, מי שמגיע רואה גם בעין לא מקצועית שהמקום לא מאובטח לפי הציבור הגדול שמגיע לשם – במיוחד לנוכח מה שאמרת, שהיום יש הבעיה הביטחונית – כמו למשל בהר-הזיתים. הר-הזיתים הוא מקום הרבה יותר קטן וסדר הכוחות הוא הרבה הרבה יותר גדול. זה דבר אחד. דבר שני, הקלות שבה המשטרה מודיעה שהיא סוגרת את האתר. יש הרגשה – אני אומר הרגשה, אני לא רוצה להגיד משהו יותר חריף מהרגשה, שיש קלות בסגירת המקום. אנחנו רואים את זה גם לקראת ל"ג בעומר – המשטרה סוגרת; מגרש כדורגל סוגרים בשיקול דעת והאמירות הן הרבה יותר שקולות לפני שאומרים שסוגרים אותו, לעומת סגירת האתר. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני. בבקשה, כבוד השר, עכשיו זו העת להשיב. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> קודם כול, למיטב הבנתי, האתר עוד לא נסגר, אז עוד לא הבנתי על איזו קלות מדובר. לצערי, במדינת ישראל כנראה החלטות לא מתקבלות עד שהמשבר לא מגיע אל הקצה שלו ממש. ככל הנראה, אם נאמרה אמירה כזו על-ידי המשטרה, אז כנראה הבינו שבלי שיהיה ברור שבמסגרת אחריות המשטרה על ביטחון הציבור היא לא תמשיך לקחת אחריות מבלי שיוצבו שם סדרי כוחות לאבטחה החמושה שנדרשה, ואז למשטרה לא יהיה מנוס מלמנוע כניסה והגעה של אנשים שאי-אפשר להבטיח את שלומם וביטחונם. אני כשר אומר שאני אגבה החלטה כזאת, כי אם יקרה הפוך, וחס ושלום יקרה אסון שם, ויישאלו שאלות איך יכול להיות שלא היו שם מאבטחים חמושים להגן על האנשים, אף אחד לא יקבל את ההסברים שלנו למה לא סגרנו ולמה לא מנענו. אני חושב שהשאילתה שלכם לא מופנית לכתובת הנכונה. הקראתי את החלטת הממשלה שקבעה שהאחריות לאבטחת המקום היא של המשרד לשירותי דת, שלא מימש עדיין את אחריותו. בשונה, בהר-הזיתים, משרד הבינוי והשיכון כן מממש את אחריותו והוא הציב בשנים האחרונות מאבטחים חמושים שנותנים אבטחה, ואנחנו פועלים כל העת לשפר אותה. לגבי השאלה של חברת הכנסת רוזין, אני חושב שברור לכול שאנחנו היום במצב שונה ממה שהיה לפני כמה שנים. אנחנו במצב שבו קשה מאוד לצפות מי יהיה המחבל הבא, מאיפה הוא יגיע ואיפה הוא ינסה לבצע את זממו. לכן, על-פי המלצת המשטרה, חטיבת האבטחה וכל גורמי המקצוע, יש חשיבות גדולה מאוד לכך שיהיה כוח מיומן באחזקה ותפעול של אקדחים ברחובות ישראל. אותם מאבטחים עוסקים בכך ביום-יום, וברגע שהם מסיימים את המשמרת, העובדה שהם ימשיכו לשאת את האקדח, ואולי האקדח הזה יציל אנשים רבים בפיגוע הבא, היא בעיני בעלת חשיבות גדולה, והיא מעוגנת בהמלצת בעלי המקצוע. לגבי הנתונים שציינת, מבלי לפרט – קיבלתי את הפניות כמובן דרך התקשורת, כמיטב המסורת, לפני – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אל תספרי לי בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> הגשתי שאילתה דחופה. זה שדחו – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אבל אני לא מדבר עלייך. אותם ארגונים שלא אזכיר את שמם כדי שלא ייהנו מפרסום בחינם, פנו לתקשורת לפני שהפנייה שלהם הגיעה אלי. אני ביקשתי נתונים מהמשטרה כדי להבין על מה מדובר, מאיפה ועל סמך מה אתן טוענות שהייתה ירידה משמעותית בשנתיים, מאז שהמאבטחים – איפה בדיוק הדוגמאות האלה של כל המאבטחים שביצעו פשעים עם האקדח? <מיכל רוזין (מרצ):> כל מה שעשתה הוועדה הזאת היה לחינם? היו עשרה מקרים. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> בינתיים עוד לא קיבלתי את הנתונים. לאחר שאקבל אותם, אני אבחן האם המדיניות שלי, יש לתקף אותה, או שמא עשיתי טעות. בשלב זה זו המדיניות, ואני מייחס חשיבות, כמו שאמרתי, למספר רב ככל שניתן של נושאי נשק מיומנים ברחובות ישראל. תודה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מה עם שחרור הגופות של האנשים שנהרגו? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר לביטחון פנים חבר הכנסת גלעד ארדן. אנחנו תכף נעבור לישיבה המיוחדת. אני מבקשת מחברי הכנסת להיכנס אל האולם. אין עוד שאילתות והנשיא כבר בדרך. אנחנו ממש בתוך דקות ספורות עוברים לישיבה המיוחדת, ואין טעם להתחיל בנושא הבא. אני שוב פונה לחברי הכנסת ששומעים אותנו בחדרים להגיע לאולם. <ישיבה מיוחדת לזכרו של הנשיא החמישי של מדינת ישראל יצחק נבון, זיכרונו לברכה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח ישיבה מיוחדת זו לזכרו של נשיאה החמישי של מדינת ישראל יצחק נבון, זיכרונו לברכה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> אבקש מחברי הכנסת ומהקהל לכבד את כניסת הנשיא בקימה. כבוד הנשיא! (חברי הכנסת מקדמים בקימה את פני נשיא המדינה.) נא לשבת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כבוד נשיא המדינה מר ראובן רובי ריבלין, נשיאת בית-המשפט העליון השופטת מרים נאור והפרופסור אריה נאור, נשיא המדינה התשיעי שמעון פרס, שרי הממשלה בהווה ובעבר, ראש האופוזיציה יצחק הרצוג, חברי הכנסת בהווה ובעבר, מכובדי סגל א' של המדינה, ראשי הנציגויות הזרות, ראשי העדות הדתיות בישראל, מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, היועץ המשפטי לכנסת עורך-דין איל ינון, ואחרונים יקרים, משפחת נבון: גברת מירי שפיר-נבון, הילדים נעמה וארז נבון וכל מוקירי זכרו ומוזמני המשפחה, אזרחי ישראל, אבקש מכל הנוכחים לכבד את זכרו של הנשיא החמישי יצחק נבון בדקת דומייה. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.) נא לשבת. מכובדי, יצחק נבון, שהלך לעולמו בחודש שעבר בגיל 94, היה איש אשכולות אהוב ומוערך. שליח ציבור במלוא מובן המילה. רבים ראו בו, ובצדק, השתקפות נאמנה של דמות רבת פנים: יהודי, ישראלי, ירושלמי וספרדי גם יחד. באישיותו המיוחדת ובכישרונותיו המגוונים הטביע נבון חותם ממשי על המרחב הציבורי שלנו, על הזירה הממלכתית והפוליטית, כמו גם על מורשת שפת הלדינו ומורשת יהדות ספרד, שכה היטיב והקפיד לשמר. מצודת עשייתו הציבורית פרוסה על פני כמעט מאה שלמה – מימיו כמנהל לשכת ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון, דרך שותפות בייסוד מפלגת רפ"י וחברות במפלגת העבודה על גלגוליה במשך ארבע כנסות, ועד להיבחרו לתפקיד הרם של נשיא המדינה החמישי, במאי 1978, ולכהונתו כשר החינוך והתרבות. מעל לכול הייתה זו אישיותו יוצאת הדופן של נבון שהקנתה לו מעמד מיוחד בקרב רבים מאוד בציבור, ללא הבדלי השקפה. הוא לא היה רק פוליטיקאי שנישא עם הרוח אלא כזה שיצר ועיצב את הלך הרוח. בנוף הציבורי בלט נבון בהיותו איש הגות, משכיל ויוצר מקורי. "הבוסתן הספרדי" שלו הפך זה מכבר לנכס צאן ברזל תרבותי, שקנה לו קהל אוהדים גדול. עלילת המחזמר פרי עטו, המתרחשת בשכונת הולדתו וילדותו, אוהל-משה בנחלאות, אפופה בניחוח ירושלמיות אותנטית של ראשית המאה שעברה. מחזה זה היה למחזה הוותיק ביותר של התיאטרון הלאומי "הבימה", אשר חצה את הצגת ה-2,000, ועוד היד נטויה. את כישרון הכתיבה שלו הוכיח נבון כבר בגיל צעיר. לאחר מלחמת ששת הימים כתב נבון את הסיפור הקצר "ששת הימים ושבעת השערים", ובו תיאור מלא הוד והדר של שערי העיר העתיקה הנאבקים, כביכול, על הזכות לארח את העם היהודי החוזר אליהם. כך כתב בסגנון מדרשי: "שבעה שערים היו בחומתה של ירושלים, ולא היו יודעים באיזה שער נכנסים, שכל שער קופץ ומרקד בפניהם ואומר: בואו בתוכי, שאני ראוי לכם מכולם. ישב הקב"ה בישיבה של מעלה, ומלאכי שרת מימינו ומשמאלו. אמר להם: 'איזה שער ראוי הוא לבוא הגאולה על ידו?'" לבסוף הוא שם בפי שער האריות את ההכרעה: "יבואו מכל שער שיבואו – ובלבד שלא ייפול עוד מהם אף אחד. כיוון ששמע הקב"ה כך, אמר לו: 'הואיל ומיעטת עצמך, וחייהם של בחורים חשובים בעיניך – – – הריני גוזר שבתוכך יבואו וממך הישועה להר קודשי. יבואו בני אריות וייכנסו דרך שער האריות'. לא יצאה השעה, ושִפעת בחורי ישראל פרצו ברכב אל שער האריות וממנו להר הבית ולקודשי ישראל". זכה יצחק נבון להיות דמות אהובה ונשיא מדינה של כל העם. את אחד התיאורים הקולעים, הממחישים את אופיו המיוחד, שמעתי בהתרגשות בהספד היוצא-דופן שנשא עליו בהלווייתו חברו הקרוב יהורם גאון, שכך אמר: "מעטים יש כאלה שהשכינה שורה עליהם, ובבואם לכל מקום, מתמלא המקום הדרת מלכות, וכל הנוכחים חשים באחת נהרה ומתנאים בזכותו של הבא המיוחד כל כך ומתכבדים בכבודו". כך אמר והוסיף: "כזה היה יצחק נבון, מלך. בבואו הואר המקום מנוכחותו שובת הלב, שבזכותה היה מורם מהעם". אכן, זכו אזרחי ישראל וזכתה כנסת ישראל שיצחק נבון שירת בה את עמו במשך שש כנסות ושלוש ממשלות, וקדנציה אחת כנשיא המדינה. אני שולח מכאן, בשם כנסת ישראל וחבריה, תנחומים למשפחתו ולמוקירי זכרו. יהי זכרו של אדם דגול זה ברוך, ופועלו העשיר ודאי ילווה אותנו עוד שנים רבות. אני מתכבד להזמין את ראש ממשלת ישראל חבר הכנסת בנימין נתניהו לשאת דברים. בבקשה, אדוני. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני היושב-ראש, תודה לך, נשיא המדינה ראובן ריבלין, נשיאת בית-המשפט העליון השופטת מרים נאור ובעלה הפרופסור אריה נאור, הנשיא התשיעי של מדינת ישראל שמעון פרס, שרי הממשלה בעבר ובהווה, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג, חברי הכנסת בהווה ובעבר, מכובדי סגל א', ראשי הנציגויות הזרות, ראשי העדות הדתיות בישראל, וכמובן בני משפחת נבון וכל מוקירי זכרו, אזרחי ישראל, ראשית אני רוצה להביע משאלת אחרית הימים, היא לא קשורה לדיון הזה דווקא, אלא לדיונים שונים שאנחנו עוסקים בהם בהנצחת זכרם של גברים ונשים, אישים דגולים בתולדות מדינתו, והדבר הזה משמש לעתים – הטקסים האלה – לפורומים של ניגוח פוליטי. אני מבקש להפסיק את זה. אני יכול רק להביע משאלת לב, כי אני חושב שהדבר אינו ראוי; הוא לא משנה דבר בפוליטיקה חוץ מאשר להוריד את קרנה של הכנסת, ואני חושב שאנחנו צריכים לשמור על המעמד. אין זה אומר שאנשים לא יכולים לבטא את דעתם, להדגיש את הנקודות שהיו רוצים להדגיש, אבל להימנע פשוט מההתנגחות הפוליטית. תכף נראה אם אנחנו בימות המשיח או לא. יצחק נבון, שנפטר במחצית העשור העשירי לחייו, ניחן בצירוף תכונות שעשו אותו למנהיג אהוד, רב-קסם ומקרב לבבות. נבון היה רחב דעת, אציל נפש, נעים הליכות, חד ושנון, בעל חוש הומור כובש. כמה חודשים לפני שהסתיימה תקופת כהונתו כנשיא, הוא הגיע למתחם ארזה שליד ירושלים. שם, בשדרת הנשיאים, הוא נטע עץ ארז, ובכך הוא המשיך מסורת שהתחילה בימיו של הרצל, שנטע באותו מקום עץ ב-1898. המעמד הסמלי הזה ביטא תכונה מרכזית נוספת של נבון; אני קורא לה שורשיות עמוקה. הוא היה הנשיא הראשון שנולד בארץ-ישראל, הוא היה מחובר לירושלים בכל נימי נפשו, כמו גם למורשת יהדות ספרד שממנה ינק כל ימי חייו. אני סיפרתי בהלווייתו שהוא הכיר היטב את מחקריו של אבי על יהדות מפוארת זו. תולדות יהדות ספרד מכילות דפי זהב של עושר יצירה בלתי רגיל, לצד דפים שחורים של רדיפות וגירוש, ובפגישותי עם יצחק נבון במהלך השנים חלקנו תובנות היסטוריות מעניינות בתחומים הללו. הוא היה מלומד גדול, בקי גדול, ואני הופתעתי תמיד מרוחב קריאותיו, לא בכלל בתחום הזה, אלא דווקא במחקריו של אבי, וזה כמובן שימש נושא שיחה ערני מאוד בינינו. אבל אני מבקש להקדיש את עיקר דברי לשלושה מוקדים מרכזיים בחייו ופועלו של יצחק נבון: 1. ביטחון ושלום; 2. מקומה של התרבות בחיי העם והמדינה, והמוקד השלישי – אחדות האומה. תרומתו של נבון לחיזוק ביטחונו של היישוב טרם המדינה הייתה במסגרת "ההגנה" והמחלקה הערבית שלה. לאחר השגת העצמאות, כששימש יד ימינם של ראשי הממשלה בן-גוריון ומשה שרת, התחדדו עמדותיו. משאת נפשו של נבון הייתה השגת שלום עם מדינות ערב, אך כבן-גוריוניסט מושבע, הייתי אומר, הוא ראה בצורה מפוכחת את צורכי הביטחון של ישראל. נבון נהג לספר על מפה ענקית של המזרח התיכון שהייתה תלויה מאחורי שולחן העבודה של בן-גוריון; המדינות הערביות היו צבועות בצבע אחד, וישראל הקטנה סומנה בצבע שונה. פעם ביקר בלשכת בן-גוריון אורח מארצות הברית ואמר לו – הוא אמר לו כך: הוצא מכאן את המפה הזאת, אי-אפשר לסבול את זה, זה מבהיל. ובן-גוריון, כך העיד נבון, ענה: לפעמים אני לא ישן בלילות בגלל המפה הזאת, אני עסוק בשאלה כיצד להבטיח את קיומנו מול כוחות עוינים, מול אויבים. אני יכול לספר לכם את מה שרובכם מכירים, שמפה דומה תלויה בלשכתי, וכשרואים אותה אכן מבינים טוב יותר את אתגרי הביטחון שאתם אנחנו מתמודדים, והיום הם אינם מוגבלים רק לעולם הערבי. אבל באותה מידה אני יכול להגיד שהצבע השתנה, משום שבתוך העולם הערבי יש שינויים משמעותיים והבנה שישראל, מול האתגרים מבית ואתגרים חיצוניים, אינה יותר אויב אלא במידה רבה בעלת-ברית. נבון הוסיף בזמנו שבן-גוריון זעם על הביטוי "הביטחון פרה קדושה". הוא אמר: בלי הפרה הזאת היינו כולנו מתים. היה לו תנאי כפול להשגת השלום המיוחל: ראשית, שכנותינו חייבות להיות חדורות הכרה שאינן יכולות להשמיד את ישראל; עליהן לדעת שנגבה מהן מחיר כבד אם יבחרו להתקיף אותנו. אבל התנאי השני לבוא השלום, הוא האמין, הוא שינוי רדיקלי, חיובי, באופי המשטרים השכנים, או עלייתו לשלטון של מנהיג ערבי שהדאגה לצורכי עמו קודמת אצלו לכל מעשה ראווה צבאי. וכך באמת אירע במצרים. נשיאה סאדאת חתם על הסכם השלום עם מנחם בגין, והפריצה של חומות האיבה הערבית שימחה מאוד מאוד את הנשיא נבון. ולמרות זאת הוא אמר: עוד אין מקום לפרק את צה"ל ועוד אין משלחים את החיילים הביתה. גם אם השלום יכלול את כל מדינות ערב, יהיה דרוש צה"ל חזק כערובה לקיום השלום. אחת הפסגות הבולטות בקריירה הציבורית הארוכה של נבון הייתה ביקורו הממלכתי במצרים, באוקטובר 1980 – אני בטוח שרבים כאן זוכרים את הביקור הזה, את הרושם העז, לא רק שהביקור השאיר על נבון, אלא החותם שהוא השאיר על העם המצרי. השליטה שלו בשפה הערבית הייתה ללא רבב, ובעיקר גם עזרה לו עזר רב. בכל נאומיו הוא קרא למצרים, או יותר נכון לאזרחי מצרים, לבקר בישראל, והדגיש שאנחנו רוצים הדדיות – כך אמר, הדדיות – ביחסים אתם. הוא זכה לאהדה גדולה מאוד מצד אנשי השלטון, אבל מה שמעניין יותר זה המוני העם, אזרחים מצרים שאתם הוא נפגש, וחוויית המסע הזה נחרתה עמוק בלבו. באשר לנקודה השנייה, לגבי נושא התרבות. נבון היה איש אשכולות. הוא ראה בתרבות מנוף לשיפור יחסינו הבין-לאומיים, ולא פחות מכך ביטוי ליכולת היצירה ולרוח הנישאה של עמנו. בשנות ה-60 הוא ניצח על מבצע שיזם משרד החינוך והתרבות ל"ביעור הבערות", ובזכות הפרויקט אלפי אזרחים בכל הארץ למדו קרוא וכתוב. זה נשמע רחוק, וברוך השם, הגענו כבר למקומות אחרים, אבל אז זו הייתה בעיה אמיתית, והוא נדרש לה. בצדק הוא נדרש לה. נבון עצמו היה יוצר מוכשר. המופע שלו "רומנסרו ספרדי" והמחזה המופלא "בוסתן ספרדי" זכו להצלחה כבירה. הוא כאב מאוד את נפילת הרובע היהודי במלחמת העצמאות, ולאחר איחודה מחדש של בירתנו במלחמת ששת הימים, הוא חיבר, כפי שאתה ציינת, אדוני היושב-ראש, את אגדת "ששת הימים ושבעת השערים", שבעת השערים בחומות העיר העתיקה. נבון פעל לטפח את לימודי הלדינו והערבית. הוא ייחס חשיבות עצומה להכרת התנ"ך, והוא ראה בו את המעיין הרוחני שקיים אותנו במשך אלפי שנים. הוא האמין, בצדק, שהתנ"ך שייך לכולם: לצעירים ולמבוגרים כאחד, ואני רוצה להוסיף – לציבור החילוני ולציבור הדתי כאחד. אנחנו למדנו תנ"ך, ולמדנו אותו באופן יסודי וקפדני בבתי-ספר חילוניים ממלכתיים, ואנחנו שואפים להחזיר את לימוד התנ"ך לכלל אוכלוסיית ישראל. התנ"ך שייך לכולם. ולכן, מתוך ההכרה הזאת, יצחק נבון שימש יושב-ראש חבר השופטים בחידון התנ"ך לנוער ביום העצמאות; הוא גם קרא לחידוש חידוני התנ"ך למבוגרים, ושמחתי שיכולתי לשמח אותו. קיבלנו החלטה כזאת, זה התחדש, זו מסורת שקיימת בהתאם לבקשתו ובהתאם ליוזמתו של יצחק נבון. המוקד השלישי בפעילותו של נבון היה אחדות העם. כנשיא המדינה הוא הדגיש שלכולנו גורל אחד וייעוד אחד. הוא יצא בתוקף נגד תופעות של קיצוניות, אפליה וגזענות. ראוי לזכור זאת במיוחד בימים אלה, שבהם אנחנו נאבקים בגילויי שנאה, קנאות וטרור, גם מהצד של אויבינו ושכנינו, לצערי, אבל גם מתוכנו אנו. ואנחנו נחושים פשוט לעקור את התופעה הזאת מן השורש עם כל האמצעים החוקיים שעומדים לרשותה של מדינת ישראל. רוב מוחלט בציבור הישראלי מוקיע את הניסיונות לפגוע פיזית ומילולית בחברי קבוצות אחרות, באזרחים באשר הם. הציבור דורש מאתנו להילחם בנחישות במי שמבקשים לפרום את חוט הקיום המשותף שלנו, גם בקרב אזרחי ישראל וגם בקרב אלה שאינם אזרחי ישראל. איננו יכולים לקבל את האדרת תפיסת הרצח, העובדה שיש משהו שהוא עליון לחוקי המדינה. אנחנו נילחם בזה עד שנמגר את זה, ואני חושב שאנחנו יכולים לקבל הסכמה רחבה מאוד בבית הזה ומחוצה לו. כך אנחנו עושים, כך נמשיך לעשות עד שנצליח ונשלים את המלאכה. בשנות כהונתו של נבון בנשיאות הוא נפגש עם מאות אלפים, בני עדות שונות, יהודים ולא-יהודים, בכל קצות הארץ. הייתה לו רגישות מיוחדת למשפחות שכולות ולנפגעי הטרור, והוא פקד לא פעם ולא פעמיים את קריית-שמונה, שהותקפה אז מלבנון בירי "קטיושות". הוא עודד את תושביה. אני רוצה להגיד, בנימה אישית, שללבי נגעו מאוד הדברים שהוא השמיע באזכרה לאחי יוני במלאות שנתיים לנפילתו באנטבה. זה היה ב-1978, זמן קצר לאחר שהחל לשמש נשיא. והוא אמר: האיש והמעשה שבו נפל, הפכו לסמל מדרבן עמים וארצות. הוא אמר: מציון יצאה תורה חדשה ונועזה. רוח חדשה החלה מנשבת בעולם, לא כניעה והתרפסות, אלא עמידה והעזה. הדברים שהוא אמר אז, כמובן, תקפים גם היום, לפחות לצורכי היום, לצורכי התקופה. הוא סיים את דבריו במילים שריגשו אותי – כמו שדבריו של נשיא אחר, שמעון פרס, שהיה שר הביטחון שנתיים קודם לכן, ריגשו אותי מאוד, על קברו של אחי – הוא סיים את דבריו במילים: יונתן בן שאול, יונתן בן מתתיהו ויונתן נתניהו, שורש אחד לנשמתם. ארז, אתה הזכרת את הדברים האלה בהלוויה, ואני מבקש להגיד לך שאני לא שכחתי אותם. הם ריגשו אותי אז, הם מרגשים אותי כל פעם שאני מעלה אותם מחדש. מכובדי וידידי, יצחק נבון ראה במדינת ישראל המתחדשת פלא שמסעיר אותו ואת האנושות כולה, פלא שאין לו אח ורע בתולדות האומות. המסר שלו לדורות הבאים היה: יש מדינה ויש עם, יש לתרום ויש לתת, וככל שאתה נותן יותר, אתה גם מקבל יותר. ננצור את זכרו באהבה כאחד ממניחי היסודות לתקומתנו ומהתורמים הגדולים לבניין ריבונותנו. יהי זכרו של יצחק נבון ברוך לעד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לראש ממשלת ישראל חבר הכנסת בנימין נתניהו. אני מתכבד להזמין עתה את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג לשאת דברים. בבקשה, אדוני. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> ברכותי ותנחומי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ששש. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> תודה רבה. כבוד נשיא המדינה ראובן רובי ריבלין, מכובדי יושב-ראש הכנסת יואל יולי אדלשטיין, נשיאת בית-המשפט העליון השופטת מרים נאור והפרופסור אריה נאור, נשיא המדינה התשיעי, מכובדי ומורי שמעון פרס, ראש הממשלה, שרי הממשלה בהווה ובעבר, חברי הכנסת בהווה ובעבר, ואחרונים יקרים, משפחת נבון: הגברת מירי שפיר נבון, הילדים נעמה וארז, בני המשפחה וכל מוקירי זכרו של יצחק נבון, זכרו לברכה – אם יורשה לי, להערתו של ראש הממשלה, אני מציע שאם עוסקים כבר בנימוסים והליכות, יושב-ראש הכנסת, אזי ראוי לכבד את העובדה שנמצאים פה הנשיא, נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין, והנשיא התשיעי שמעון פרס, מליאת הכנסת, משפחת נבון – ולהגיע בזמן לאירוע מן הסוג הזה, לעמוד בזמנים ולכבד את האירוע. אני חושב שזה מייצג את כבוד הכנסת. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> ממש חשוב. ממש חשוב מאוד. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> כי ממלכתיות היא – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ששש. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – – הממלכתיות הייתה טבועה ביצחק נבון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, חברי הכנסת והשרים, תודה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> ובכל מקרה, אני גם חושב שיש הבדל, בכל זאת – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – פופוליסט, להגיד דברים – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אני רואה ששרת התרבות מתעצבנת. גם תרבות היא חלק מההתנהגות בנושא הזה. יש אירוע לזכרו של נשיא לשעבר שהלך לעולמו וחשוב – לא אני – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אני מצפה שאדוני יבדוק את הדברים לפי שהוא מדבר עליהם. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אם מתחילים בנימוסים והליכות, חשוב להקפיד. <קריאות:> – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> חשוב להקפיד על נימוסים והליכות, זה נושא חשוב מאוד, כבודה של הכנסת, כבודם של הנשיאים. ובוודאי אני חושב, ראש הממשלה, שאם היינו מקשיבים יותר, ואם אתה היית מקשיב יותר ליצחק נבון, ייתכן שהיינו במקום אחר. אבל כנסת ישראל מוקירה היום – – – <קריאה:> גם אתה. <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – – כנסת ישראל מלוכדת היום בהעלאת זכרו של יצחק רחמים נבון, זכרו לברכה, נשיאה החמישי של מדינת ישראל, סמל ומופת לשירות העם, לשירות הציבור, לאהבת המולדת ולאחדות העם. איש מעשה ומחשבה, איש ספר וכתיבה, איש תרבות, חינוך והשכלה. בימים אלה של שסע חברתי הולך ומעמיק בתוכנו, יצחק נבון הוא דמות לחיקוי לכל מי שאהבת הארץ וערכי היהדות והדמוקרטיה הם נר לרגליו. יצחק נבון גילם בהווייתו ובהתנהלותו את האופן שבו כל המרכיבים הללו יכולים להתקיים זה לצד זה ללא סתירה. מכובדי יושב-ראש הכנסת, כדברי יגאל אלון, עוד אחד מגדולי עמנו: עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל. את שורשיו של האקלים הפוליטי הישראלי האלים, הלאומני, המסית, משתיק הקולות, סותם הפיות וגובה הקורבנות שהשתלט על מציאות חיינו, ניתן למצוא כבר בשנים ההן, בעת שכיהן נבון כנשיא המדינה. בעקבות הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה, בסתיו 1982, בעודו מכהן כנשיא המדינה, תבע נבון בתביעה מוסרית את הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת האירועים במחנות הפליטים. נבון לא חיפש את רעתה של ישראל. עקרונות המוסר היהודי, ערכי הציונות וטוהר הנשק שצבא ההגנה לישראל מייצגים היו בדמו, עד כי איים לפרוש מתפקידו אם לא תוקם ועדת חקירה. והיא אכן קמה, בראשותו של נשיא בית-המשפט העליון השופט יצחק כהן, זכרו לברכה. בעוד הממשלה יושבת ודנה במסקנות דוח ועדת כהן, נרצח פעיל "שלום עכשיו" אמיל גרינצווייג על-ידי יונה אברושמי במהלך ההפגנה שהתקיימה ממש לא רחוק מכאן, מתחת למשרד ראש הממשלה. אחד מן הפצועים – אז פעיל "שלום עכשיו", היום שר בממשלה, יובל שטייניץ – חווה על בשרו, כמו שחוו חבריו, את מחירו הגבוה של טרור יהודי. והנה נדמה כי תסריט הבלהות עומד להתגשם שוב לנגד עינינו, ואני קובע בצער כי כחברה לא הפקנו לקחים. שנים רבות מדי אנשים רבים מדי עצמו עין ונתנו הסכמתם בשתיקה ובקריצה ליצירתו של כוח הרסני בתוכנו, בחברה הישראלית; כוח שבימים אלה מהלך אימים על נשיאה העשירי של מדינת ישראל ראובן רובי ריבלין; כוח שקורא תיגר על מערכת המשפט ושלטון החוק, על שירות הביטחון הכללי, על ערכי הציונות וערכי היהדות ועל התשתית הדמוקרטית שלנו. זהו כוח הרסני, שמכרסם ביסודות הבניין הלאומי שלנו. זהו כוח שלא היה חושב היום פעמיים ומכנה את יצחק נבון, נשיאה האהוב של מדינת ישראל, "בוגד", "נשיא של 'חיזבאללה'", "נאצי" וכמובן "שתול". ויצחק נבון אכן היה שתול, אבל מזן אחר לגמרי. רגליו ולבו היו שתולים בארץ-ישראל, ושורשיו עמוקים ונטועים פה עוד מן המאה השבע-עשרה; נצר למשפחה ירושלמית, צאצא ליהדות מרוקו המפוארת, איש משפחה ואב למופת. לוחם האצ"ל שהצטרף אל "ההגנה", דיפלומט בשליחות המדינה, איש תנועת העבודה כל חייו; סגן ראש הממשלה, שר החינוך והתרבות, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, וכמובן נשיא מדינת ישראל. את נבון זכיתי להכיר באופן אישי כמעט כל חיי, כחברם ושותפם של אבי, נשיאה השישי של מדינת ישראל חיים הרצוג, שירש ממנו את התפקיד הרם והיה חברו עוד מימי קום המדינה, ושל דודי, ד"ר יעקב הרצוג, שעבד אתו בחברות רבה ובשותפות בלשכתו של ראש הממשלה דוד בן-גוריון. יחד עם דוד בן-גוריון ומשה דיין, זכרם לברכה, ועם שמעון פרס, ייבדל לחיים ארוכים, היו המקימים של מפלגת רפ"י ההיסטורית. ומתוך היכרותי זו והערכתי העצומה כלפי יצחק נבון ופועלו, וכאחד ממנהיגי תנועת העבודה, פניתי אליו לפני כשנה בבקשה כי ייאות להיות מוצב במקום ה-120 ברשימת המחנה הציוני לכנסת, והוא נענה בחיוב רב וחתם על כך בפגישה מרגשת עם חברנו סגן יושב-ראש הכנסת חיליק בר. תפקידיו הרבים של נבון, ויותר מכך האופן שבו הוא מילא אותם, העידו יותר מכול על אופיו ותפיסת עולמו. הוא היה דמוקרט שהאמין בחופש הביטוי ולא בשיסוי חלקי העם, באיחוי הקרעים בחברה הישראלית, בהגנת המדינה ובחתירה לשלום עם שכנינו; נבחר ציבור שמעולם לא נעל עצמו במגדל השן, שידע את שפת עמו וחש את רחשי לבו; שנאבק בכל כוחו בגזענות, שאותה הוא זיהה כמגפה מסוכנת. הוא הבין את שפת בן נצרת ובן ערב ותרבותם, הרחיב את לימודי הערבית בבתי-הספר ודיבר בה עם אזרחינו הערבים ועם שכנינו בגובה העיניים ובכבוד עמוק למורשתם; מחיה שפת הלדינו ותרבות ספרד; פטריוט בכל רמ"ח איבריו, מחנך ומורה, מדינאי ופוליטיקאי, סופר ומחזאי, והכול באיש אחד. ספרו האוטוביוגרפי המקסים, "כל הדרך", יצא לאור חודשים ספורים לפני מותו, וזכיתי להיות, יחד עם נשיאנו נשיא המדינה ראובן ריבלין – עת חלקנו לו בשלהי חייו כבוד כמעט אחרון – באירוע השקת הספר בירושלים. לך, כבוד הנשיא התשיעי שמעון פרס, הוא מקדיש קטע מרשים, ובו הוא מתאר עד כמה בן-גוריון, או "הזקן", כפי שאהבתם לכנותו, העריך אותך ואת כושר הביצוע שלך, ואמר עליך עד כמה – ואני מצטט – "עם ישראל איננו יודע כמה הוא חייב לבחורצ'יק הזה". ובאותו משקל אני אומר, שלא תמיד זוכר עם ישראל עד כמה הוא חייב גם לבחורצ'יק אחר, הלוא הוא יצחק נבון בעצמו, בהנחלת ערכי היסוד, הכבוד למסורת, לתנ"ך, לעברית, לעליות השונות ולהחלטות נבונות ואחראיות. אחד מהמעשים שהרשימו את העם כולו בשנת כניסתו לכהונת נשיא המדינה היה ביקורו בן שלושת הימים בשכונת-התקווה. נבון ניפץ סטיגמות במהלך הביקור, התגורר בשכונה עם התושבים, למד את מצוקותיהם, שוחח עם רבני השכונה ותלמידי בתי-הספר וישב באישון לילה עם נוער נושר ונוער עבריין. וכך הוא כתב בספר על אותו הביקור: כשנכנסתי לכיתות נהגתי לשאול את התלמידים אם מישהו מהם ראה פשע מתבצע בפועל. גנבה, שוד, שימוש בסמים וכיוצא בזה. לא היה ולו תלמיד אחד שענה כי לא היה עד למחזה. בין הילדים היו אף אלה שידעו להסביר לי בפרטי פרטים כיצד מכינים צוואר בקבוק לעישון חשיש. בהמשך ביקשתי שיספרו לי מהו לדעתם הדימוי של שכונתם. ילד בשם אבי אמר לי: עושים מאתנו פושעים, זה לא נכון. כשאני אומר לחברים בעיר שאני משכונת-התקווה, אומרים לי: אתה זבל, אתה לא שווה כלום. אני מתבייש להגיד שאני מהתקווה. ואחת הילדות הוסיפה: חברות שלי, כששומעות שאני מהתקווה, אומרות לי: את לא מהרמה שלנו. עושים אותנו פושעים. וילד אחד חתם: לדעתי צריך להרוס את השכונה הזאת ולבנות אותה מחדש, לא בשם שכונת-התקווה. וכשנתקלתי בילד לבוש בחולצה שנשאה את הכיתוב "אוניברסיטת תל-אביב", ליטפתי את ראשו ואמרתי לו: אני מקווה שאומנם תגיע ללמוד באוניברסיטת תל-אביב, אבל כשתלך ללמוד שם, תעשה זאת כשאתה לובש חולצה שעליה כתוב "שכונת-התקווה". זהו יצחק נבון. הוא הבין ברגישות של מורה ומחנך ואב שאף ילד באף שכונה בישראל, בלי קשר למוצאו, מינו, צבע עורו, אסור – אסור – שיתבייש להגיד היכן הוא גדל. הוא הבין שמשימתו כנשיא היא ליצור גאווה לאומית ולטעת אותה עמוק בלבה של החברה הישראלית כולה, לאורכה ולרוחבה של המדינה. כנסת נכבדה, הגיעה השעה להחזיר את ישראל לדרכו של יצחק נבון. דרך שבה הלך כל חייו, דרך הנביאים והמוסר היהודי, דרך הציונות המעשית הלוחמת להגנתה, רודפת הצדק ומחפשת השלום. דרך הדמוקרטיה, המאפשרת לקולות רבים להישמע ומגינה בחירוף נפש על הזכות של כל אחת ואחד מאתנו להביע עמדתו בלי חשש ובלי מורא. אני מגנה באותו תוקף את אלה המכנים אנשים בשם הלאומנות המסוכנת כ"שתולים", ואת אלה הפועלים להכפיש את שמה של ישראל ברחבי העולם; אני יוצא נגד אלה המעזים לכנות את שרת המשפטים של מדינת ישראל "נאצית"; אני יוצא אלה המלבישים כאפיה על נשיא המדינה ומדי אס.אס. על ראש הממשלה, ואת אלה שעל דעת עצמם מסמנים אחרים כבוגדים; אני יוצא נגד אלה המבקשים לשנות את ישראל ולהחריב אותה, ואני קורא מעל הבמה הזו לכל חברי הבית, למרות המחלוקות העמוקות: זו השעה להתייצב מאוחדים בחזית המאבק על דמותה של ישראל; להתייצב ביחד ולהילחם בטרור היהודי באותה עוצמה ונחישות כמו בטרור הפלסטיני; לעצור באותה נחישות את כל אותם אלה המבקשים את השמדתנו מחוץ ואת אלה המבקשים למוטט עלינו את הבית מבפנים. זה לא מאבק מפלגתי או דתי או עדתי, זה מאבק על דמותה של החברה הישראלית השפויה, זו צוואתו של יצחק נבון. משפחת נבון היקרה, כנסת ישראל מוקירה את תרומתו, עשייתו ופועלו של יצחק נבון למען מדינת ישראל. זכרו חי בתוכנו, מורשתו היא נר לרגלינו, וקולו, קול התבונה, אהבת הארץ ומורשת ישראל, ימשיך וידריך אותנו במעשינו. תהא נשמתו הטובה של נשיאנו החמישי יצחק נבון, זכרו לברכה, צרורה בצרור החיים ובספר דברי הימים של עם ישראל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה לראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יאיר לפיד לשאת דברים לזכרו של הנשיא החמישי. <יאיר לפיד (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, נשיאי, נשיאי, אדוני ראש הממשלה, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, נשיאת בית-המשפט העליון, המורשת האמיתית של יצחק נבון היא הזהות שלו, מפני שהייתה לו זהות שלמה, עגולה, מכילה, שלא עסקה אפילו לרגע אחד בשלילת האחר. הוא יָדע – וזה יֶדע נשכח במדינת ישראל ברגע הנוכחי בחייה – איך להיות הוא, בלי עיסוק רדוף בשאלה מה הוא לא. הוא היה ישראלי שלא הרגיש שום צורך לשנוא ערבים כדי להדגיש את הישראליות שלו. למעשה, התואר הראשון שלו היה בספרות ערבית, והתואר השני היה בתרבות האסלאם, ואיש לא חשב שזה פוסל אותו מלהיות נשיא מדינת ישראל, מפני שחלק מתפקידו של נשיא מדינת ישראל הוא להיות נשיאם של 1.2 מיליון מאזרחיה הערבים של המדינה, לקדם את הדו-קיום ולצאת נגד תופעות של שנאה כלפי המיעוט. ומי שאינו מבין את זה, אינו מבין מהי נשיאות ואינו מבין מהו תפקידה של הממלכה. הוא היה יהודי שלא הרגיש צורך לבקר את יהדותם של אחרים. הוא לא בחן את גודל כיפתו של האחר, את אורך פאותיו, את צניעותן של אשתו ובנותיו, את הדבקות בתפילה שלו. הוא לא חשב שזה עניינו. היהדות שלו הייתה מסורת של אהבת אדם, של סובלנות, של חיבור בין עבר, הווה ועתיד. בליל הסליחות האחרון הייתי בסיור בשכונת הולדתו, שכונת אוהל-משה בירושלים, וביקרנו בגן-התות וראינו את עץ התות מ"בוסתן ספרדי", וזו שכונה של חייכנים, שכונה של אנשים שאינם מותחים ביקורת אלא מסבירים פנים; שיהדות שלה היא ניגון, והיא תורת מוסר, והיא כיבוד אב ואם ואהבת ישראל. הוא היה האיש שהתלווה לבן-גוריון בפגישה המפורסמת עם החזון-אי"ש. לימים הוא סיפר שהפגישה נפתחה בזה שבן-גוריון אמר לחזון-אי"ש את המילים הבאות: באתי אליך כדי לשאול אותך איך נוכל לחיות בארץ הזאת, יהודים דתיים ושאינם דתיים, בלי שנתפוצץ מבפנים? יש כאן אנשים עם השקפות שונות, איך נחיה ביחד? והתשובה היא שאנחנו צריכים לחיות ביחד גם בבית הזה כמוהו – לא ממקום שאומר איך אני אגבר עליך ואנצח אותך ואשליט עליך את השקפת עולמי, אלא מהמקום שאומר איך אני מדבר אתך, איך אני אשלים אתך ואשלים אותך, איך נחיה ביחד. הוא היה פוליטיקאי, כמונו, יושבי הבית הזה, והוא העביר קריירה שלמה בתפקידים הנכבדים והבכירים ביותר – נשיא, שר חינוך, סגן ראש ממשלה – וכל זה מבלי שהוא פגע באיש, בלי להשמיץ, בלי אף עלבון שנון או הכפשה מרושעת אחת שמישהו יכול לזכור. ואולי, אולי הוא ההוכחה לזה ששיח מכבד, שקול, מתון, אינו מהווה חסם בדרך למעלה, ממש עד לצמרת השלטון, כי עובדה היא שאין להכחישה שכל הרשעים מתקופתו נשכחו, והנה, אנחנו עומדים פה ביום הזה וזוכרים אותו, וזוכרים שאנחנו פה כדי לכבד את זכרו של המכבד, לחייך לזכרו של החייכן, להתאחד לזכרו של האיש שרצה לאחד את כולנו. יהי זכרו ברוך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יאיר לפיד. חברי הכנסת, תמה לה הישיבה המיוחדת לזכרו של הנשיא החמישי, השר לשעבר, חבר הכנסת לשעבר, יצחק נבון, זיכרונו לברכה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לבני המשפחה ולכל האורחים המוזמנים. מזכירת הכנסת, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> אבקש מחברי הכנסת והקהל לקום ולכבד את כבוד הנשיא. כבוד הנשיא! (חברי הכנסת מכבדים בקימה את צאת נשיא המדינה מאולם המליאה.) נא לשבת. <היו"ר נורית קורן:> חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אני אבקש מכל חברי הכנסת לשבת. נא לשמור על השקט. אני מבקשת להזמין את סגן שר האוצר יצחק כהן להשיב על השאילתה, בבקשה, ואת חבר הכנסת חיים ילין לגשת למיקרופון בצד. בבקשה, חבר הכנסת ילין. חברי הכנסת, אני מבקשת. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אני מבקשת לשבת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני סגן השר, דקה אנחנו ניתן לחברי הכנסת לתפוס את מקומם או לצאת. רבותי, אנחנו מבקשים מחברי הכנסת – ברכות לחבר הכנסת חיים כץ, וכל המברכים, בבקשה להירגע, בבקשה. אנחנו חייבים להמשיך בסדר-היום. <שאילתות דחופות> <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים לשאילתה דחופה מס' 116 מאת חבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת חיים ילין, המיקרופון כבר פועל. <חיים ילין (יש עתיד):> שומעים? אני לא שומע את עצמי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> עוד דקה, ניתן לכולם להירגע. האורחים שלנו גם יוצאים מן האולם, זה גם לוקח קצת זמן. אנחנו ממשיכים בשאילתות דחופות. רבותי, אני שוב פונה לחברי הכנסת. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. חבר הכנסת חיים ילין, אני מבקשת להציג את השאילתה. <116. דרישת רשות המסים להחזרת פיצויים> <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושבת-ראש, תודה, כבוד סגן שר האוצר ידידי, מס רכוש נותן פיצוי כספי על נזקי מלחמה באופן אוטומטי. רשות המסים דורשת מהחקלאים 150 מיליון שקלים החזר על מקדמות שניתנו כפיצוי בעקבות הנזקים מ"צוק איתן". השאלה היא מאוד פשוטה: האם נכון הדבר, ולמה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, גברתי היושבת-ראש, חברי חבר הכנסת חיים ילין, על מנת לסייע לעסקים בהתמודדות מול מצוקת תזרים המזומנים שנוצרה עקב מבצע "צוק איתן" – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> סדרנים, אני מבקשת מהסדרנים לעזור לנו לעשות סדר באולם. הנה, ברגע שאמרתי את המילה סדרנים פתאום יש שקט באולם. ראיתם? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, על מנת לסייע לעסקים בהתמודדות מול מצוקת תזרים המזומנים שנוצרה עקב מבצע "צוק איתן", נקבעו בתקנות שלושה סוגי מקדמות המשולמות במידה שהטיפול בתביעה טרם הסתיים: 1. מקדמה לפני הגשת התביעה; 2. מקדמה בשיעור 50%–60%, בהתאם למחזור שנת 2013, מגובה התביעה, וזאת אם הטיפול בתביעה לא הסתיים לאחר 45 יום – ברוב המקרים מקדמה זו שולמה עוד בטרם התחלת בדיקת התביעה; 3. השלמה ל-90% מגובה התביעה, במידה שהטיפול בתביעה לא הסתיים לאחר 180 יום מיום הגשת התביעה. בסיום הטיפול בתביעה קבע המנהל את גובה הפיצוי, ובמידה שגובה המקדמה היה גבוה מהחלטת המנהל, הוצא לניזוק מכתב דרישת תשלום ביתר, כפי שנקבע בתקנות. מהאמור לעיל ניתן ללמוד שהמקדמות ששולמו לניזוקים שולמו ללא בדיקת התביעה לגופה. נכון להיום, הסתיים הטיפול ב-99% מהתביעות. נותרו לטיפול כ-300 תביעות מתוך 25,000 תביעות. קרן הפיצויים דרשה מקדמות ששולמו ביתר מכ-1,700 ניזוקים, בסכום כולל של 160 מיליון ש"ח. מתוך 1,700 הניזוקים שנדרשו להשיב מקדמה ששולמה ביתר, יש 40 תיקי חקלאים בסכום של בין 5 ל-8 מיליון ש"ח. שאלה נוספת? אני אשמח. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שאלה נוספת, חבר הכנסת חיים ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> קודם כול, תודה על התשובה. חלק מהנתונים האלה גם קיבלתי מהאוצר אחרי השאילתה עצמה, אבל אני רוצה להעלות את הנקודה המרכזית: חלק מאותם חקלאים ועסקים שצריכים להחזיר הם אלו – לא מחלחלת לשמאים עצמם רוח הדברים שאתה מביא, ואני מכיר אותך באופן אישי, ושמביאים כל הפקידים הבכירים. השמאי מנהל משא-ומתן כמו בשוק הכרמל, ובסוף החקלאי או בעל העסק חותם כי אין לו ברירה; אחרת, הוא ילך למסלול אדום, שיכול לקחת שלוש שנים, ארבע וחמש, וכשהוא חותם, הוא גם צריך להחזיר. מה שאני מבקש שתבדקו טוב-טוב, זה אם ההחזרים שצריך להחזיר הם כולם מתוך שומה שלא התקיים משא-ומתן עליה, ובסופו של דבר ממסלול ירוק – הרי יש כמה מסלולים – הוא עבר לאדום; ובעל עסק יודע שאם הוא לא יחתום עכשיו, עוד ארבע שנים העסק ייסגר. תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, חיים. דווקא היחידה הזאת, של מס רכוש, כשאר היחידות, היא יחידה כל כך יעילה, כל כך טובה, היא כל כך ידידותית לניזוקים, כך שאם יש איזה מקרה שיש מחלוקת ואתה רוצה שנבדוק אותו פרטנית, לא בכלליות – כי תשובה כללית קיבלת; באמת, היחידה עובדת נהדר, רשות המסים עובדת מצוין, וגם הניזוקים מאוד מאוד מרוצים, יאמר לך גם סגן שר האוצר לשעבר ידידי מיקי לוי. אבל אם יש איזה מקרה של מחלוקת שמצריך עיון נוסף, נשמח מאוד לעזור, אנחנו פה בשביל לעזור. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה, שאילתה דחופה מס' 117 מאת חבר הכנסת איתן ברושי – בבקשה, אדוני. <117. מכס על שימורי הטונה> <איתן ברושי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש וסגן השר, שאלתי על מכס על שימורי הטונה. ב-2013 חתם השר על הפחתה הדרגתית של מכס על יבוא שימורי טונה, במטרה "לחולל הפחתת מחירים אפקטיבית". אשתקד ירדו מחירי הטונה הגולמית בחוץ-לארץ. המחיר לצרכן הישראלי לא השתנה ונסגרו כמה מפעלים מקומיים. אלה הישגי היבוא. ברצוני לשאול: האם תופעל הפעימה האחרונה של הצו ותגרום לנזק נוסף? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, איתן. לפני שאני אשיב לגופה של שאילתה, אני אתן קצת רקע. אתה פנית אלי, ואני כינסתי את אנשי המקצוע ברשות המסים ובדקנו שוב ושוב ושוב, ולהלן הסיכומים. פעם ראשונה פנית אלי ב-16 בנובמבר 2015. פניתי לרשות המסים בנושא הפחתת המכס על יבוא שימורי טונה. היא שוב נבחנה על-ידי המחלקה לתכנון וכלכלה ברשות המסים, ולהלן התוצאות: בתאריך 1 בינואר 2016 מתועדת הפעימה האחרונה בהפחתת המכס ההדרגתית על יבוא שימורי טונה. הרפורמה כללה ארבע פעימות משנת 2013 עד 2016. מאז החלת הרפורמה אנו עדים לעלייה ביבוא דווקא ולירידה במחירי הצרכן הסופי, זאת אומרת יש win-win. אנחנו עדים גם לעלייה ביבוא וגם לירידה במחיר הצרכן הסופי. שיעור היבוא מסך הצריכה המקומית עומד על כ-10%. שיעור היבוא עלה בשנות הרפורמה מ-2% ל-10%. שאר הצריכה המקומית מתבססת על הייצור המקומי, ברושי. עמדתנו היא כי שיעור יבוא של 10% מסך הצריכה הכללית אינו מהווה איום על היצרן המקומי. למותר לציין כי יש ענפים רבים אשר מתמודדים בצורה יעילה מול שיעור יבוא הגבוה בהרבה מ-10%. מטרת הרפורמה בענף שימורי הטונה – ואתה יודע – הייתה הגברת התחרות בענף על-ידי כניסת יבוא מתחרה, אשר הוביל להוזלה במחיר לצרכן הסופי. מבחינת נתוני הלמ"ס בשנים הרלוונטיות עולה כי המחיר לצרכן הנו במגמת ירידה במהלך שנות הרפורמה, ועל כך צריך לברך. כמו כן, בחינת רווחיות החברות בענף היצרנים המקומיים בשנות הרפורמה מראה כי מהלך הפחתת המכסים לא פגע ברווחיות החברות על פני זמן. רווחיות החברות חזרה להיות זהה לזו שהייתה בשנת 2011. לאור האמור לעיל, היחידה המקצועית ואנחנו בדעה כי אין מקום לשקול לעצור את הפעימה האחרונה של הרפורמה בשנת 2016, וכמו בתשובה על השאילתה, הצו בדבר הפחתה של מכס על שימורי טונה פורסם ב-2013 וכלל ארבע פעימות משנת 2013 עד 2016. הפעימה האחרונה בהפחתת המכס ההדרגתית תופעל ב-1 בינואר 2016, כפי שקבע הצו. לפי מה שציינתי ולפי הבדיקות שנעשו, גם היבוא גדל, גם המחיר ירד וגם היצרן המקומי לא נפגע. כולם מבסוטים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת איתן ברושי, אתה מסתפק בתשובה? <איתן ברושי (המחנה הציוני):> בצער רב אני אסתפק. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה צריך לשמוח, אתה צריך לשמוח שכולם פה מרוצים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שאלה נוספת לחבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אהלן, איציק. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> כבוד סגן שר האוצר, ראשית אני תוהה מאיפה הבאתם את הנתונים שמחיר הטונה ירד. אני לא מכיר את הנתונים האלו של הלמ"ס, ואני מרשה לעצמי גם לכפור בהם. לא פחות חשוב, אני תוהה אם במסגרת תהליך הבדיקה, הפקידות טרחה לדבר עם אותן החברות, כי בסיור שחבר הכנסת ברושי ואני עשינו, ונפגשנו עם אותן החברות, לא זו בלבד שהן אומרות שהרווחיות שלהן נשחקה בצורה משמעותית, אלא שיש איום ממשי מצד חלק מהיצרנים המקומיים שהיה והפעימה תיכנס לתוקף, יהיו גם יהיו פיטורי עובדים. ואני מזכיר, רוב העוסקים בענף הזה נמצאים בפריפריה. האם הדבר הזה הובא בחשבון במסגרת הליך ההיוועצות הפנימי בממשלה? תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> איציק, הכול הובא בחשבון והמעקב היה ברגישות גבוהה מאוד, מכיוון שאנחנו, כמוך, רוצים להגן על הייצור המקומי. מאידך גיסא, אנחנו גם רוצים לשמור על ירידה במחירים לצרכן. אנחנו אומרים ששתי המטרות הושגו: גם יש הגנה על היצרן המקומי, והוא לא נפגע בצורה שיכולה באמת להטריד – הפוך, הרווחיות שלו חזרה לרמה של 2015 – וגם יש ירידה במחיר הטונה לאורך השנים של הרפורמה. אחרי שאני אעביר את זה לפרוטוקול, אני אעביר לך את זה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני מציע רק שתדברו עם החברות – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אנחנו דיברנו, נדבר ונעקוב אחרי העניין ונשמור עליהן מכל משמר. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה פיטורי עובדים ופגיעה ביצרן המקומי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה, שאילתה דחופה מס' 120 מאת חבר הכנסת יעקב פרי; בבקשה, אדוני. <120. אי-העברת כספי פיצויים לכנסיית הלחם והדגים> <יעקב פרי (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, תודה, אדוני סגן שר האוצר, חצי שנה – ביטן, אתה מפריע לי קצת, קצת. אין בעיה. חצי שנה, אדוני, חלפה מאז הצתת – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חיים כץ. כבוד השר, מברוכ. תן לג'קי. <יעקב פרי (יש עתיד):> חצי שנה חלפה מאז הוצתה כנסיית הלחם והדגים בטבחה. נלכדו, קרוב לוודאי, כבר המבצעים, וחרף החלטת היועץ המשפטי לממשלה לפני כשלושה חודשים על זכאות לפיצויים, טרם הועברו הכספים והפיצויים מהמדינה כמתחייב מהחלטתו. רציתי לשאול אותך, כבודו: 1. מה הן הסיבות לעיכוב? 2. האם יש צפי מתי יועברו הכספים? 3. מה הוא היקף הפיצוי? תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, ידידי חבר הכנסת יעקב פרי. שאילתה בעניין אי-העברת כספי פיצויים לכנסיית הלחם והדגים. מדובר בנזק מורכב. כבר אחרי השרפה הגיעו למקום צוותים של מס רכוש, מהנדסים ושמאים, וכבר עשו הערכה ראשונית ותיעדו את כל הנזקים. בינתיים אף התקבל אישור של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (כלכלי-פיסקלי) כי המדובר בנזק מלחמה בר-פיצוי במס רכוש. היקף הפיצוי ומועד התשלום נמצאים בדיונים של אנשי רשות המסים עם נציגי הכנסייה. אני מאוד מקווה כי בזמן הקרוב, בעזרת השם, נגיע לסיכומים בעניין והצדדים יגיעו לסיכום וישולמו הפיצויים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שאלה נוספת – בבקשה, אדוני. תהיה לנו גם שאלה נוספת של חבר הכנסת איציק שמולי, ואז, כבוד סגן השר, תשיב. <יעקב פרי (יש עתיד):> אני מבקש, אדוני, גם לשאול, ואם התשובה לא מצויה באמתחתך, אני מבקש שתבדוק, מדוע היה צורך בכלל בחוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה כדי שרשות המסים תקבל את העובדה שמדובר באירוע טרור ועל כן תחויב כמובן לשלם פיצויים. ושאלה שנייה באותו הקשר: בכל זאת אני מבקש להבין מדוע עד היום, יותר מחצי שנה לאחר הצתת הכנסייה, ממשלת ישראל – ויכול להיות שזה ברמה שאיננה קשורה ישירות למשרד האוצר; אבל מדוע ממשלת ישראל ורשות המסים אינן מפזרות את ענן חוסר הוודאות, אם תרצה, באשר לגובה הפיצוי – התייחסת – ועצם הפיצוי שתקבל הכנסייה. תודה לך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רגע, אדוני. יש לנו עוד שאלה נוספת. בבקשה, חבר הכנסת איציק שמולי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אדוני סגן השר, מזמן לא נפגשנו. אני רוצה לשאול אותך, אדוני, האם ידוע לכם – אין ספק, בדבר האיום; אני חושב שעכשיו זה ברור לכל החברה הישראלית, גודל האיום של מה שמכונה הטרור היהודי על החברה כולה. לפיכך, אני רוצה לשאול אותך: האם ככל הידוע לך יש ארגונים שמוגדרים תחת העננה הזאת של "טרור יהודי" ומקבלים בדרכים כאלו ואחרות תקצוב ממדינת ישראל – בשיטות כאלו ואחרות? <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, אדוני. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> יש שאלה נוספת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שנייה. נכון, חברת הכנסת חנין זועבי. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אדוני סגן השר, כנראה חלק מהסיבה, למה זה לוקח זמן רב כל כך, היא שהעמדה הראשונית של מס רכוש, של הממשלה, הייתה לא לפצות ולא להכיר בפעולה כפעולה לאומנית. ולכן, וזה מתחבר לשאלה, היה הצורך לפנות ליועץ המשפטי. עכשיו, יש גם הערכה ראשונית של הנזק לפי הנציגים של הכנסייה, הערכה שעומדת על 7 מיליון שקל. האם יש לך הערכה כזאת? תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לא מופיע המספר שאת אומרת, לשאלתה של חברת הכנסת זועבי. היועץ המשפטי לממשלה נדרש לעניין הזה והוא החליט שזו אכן פעולה שמצריכה את מס רכוש לשלם. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> באיזה – – – זמן – – –? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עובדים, כשיסתיים. כשיסתיים אני אשמח להודיע לך. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> עובדים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לגבי השאלה של יעקב פרי, אני אפנה ליועץ המשפטי לממשלה ואני אשאל אותו מדוע הוא נצרך. <יעקב פרי (יש עתיד):> תודה רבה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ושמולי, לא ידוע לי שארגוני טרור מקבלים מימון, לא מהממשלה ולא מגורם אחר שידוע לי עליו. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שנייה. תודה. אני אתן עוד שאלה נוספת לחבר הכנסת עמר בר-לב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> באותו עניין? <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, כן. טעות שלנו שאנחנו לא עצרנו את זה בזמן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לעמר מגיע. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> זה שאלה נוספת. כאן היה בלבול בפורמליסטיקה, אבל הנושא הוא אותו נושא. עכשיו, שמעתי כבר את התשובה שנתת לחבר הכנסת פרי. אני חושב שבתקופה כזאת שיש כל הרבה זרקורים בתוך החברה הישראלית, בתוך החברה הישראלית ומבחוץ אלינו, אני חושב שהתשובה שנתת שזה בטיפול והם לא גמרו להתדיין – עברה חצי שנה, יש כאן בעיה קשה. אני חושב שאנחנו בתור חברה לא יכולים להרשות לעצמנו דבר כזה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני חושב שזה לא המקרה היחידי שדברים שלא היו ברורים נמצאים בבירור ובדיון, וזה חשוב שזה יקרה. אני מניח, גם אם אתה היית עומד, אחד מראשי המערכות האלה שצריכות לשלם, היית בודק היטב ומגיע לסיכום ולהשתתפות. כשזה ייגמר ישלמו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לכבוד סגן השר. סיימנו את השאילתות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> לפני שאנחנו עוברים לחקיקה – הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן. בבקשה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> ללא הצבעה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> ללא הצבעה. בבקשה, אדוני. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום כי הצעת חוק לתיקון פקודת רופאי השיניים (מס' 6) (פטור מבחינות), התשע"ו–2015, תידון בוועדה משותפת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, בראשות יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הוועדה תהיה בת 14 חברים, שבעה מכל ועדה. מטעם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות: חברי הכנסת נורית קורן, ישראל אייכלר, שולי מועלם-רפאלי, אלי אלאלוף, מיכל בירן, ג'מאל זחאלקה, אילן גילאון; מטעם ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות: חברי הכנסת אברהם נגוסה, יצחק וקנין, מוטי יוגב, טלי פלוסקוב, קסניה סבטלובה, יואל רזבוזוב, סופה – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> רזבוזוב. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אמרתי – רזבוזוב. צריך להדגיש כל הברה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> הוא אמר כמעט נכון. זה היה כמעט נכון, כן. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> – – – סופה לנדבר. יושב-ראש הוועדה יהיה חבר הכנסת אלי אלאלוף. הודעה שנייה: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, חוק שירות לאומי אזרחי, התשע"ד–2014, קובע כי הוועדה לעניין אותו חוק תהיה ועדה מוועדות הכנסת כפי שתקבע ועדת הכנסת. ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום כי הוועדה תהיה ועדה משותפת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ולוועדת החוץ והביטחון, בראשות יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הוועדה תהיה בת 14 חברים, שבעה מכל ועדה. מטעם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות: חברי הכנסת נורית קורן, יעקב מרגי, שולי מועלם-רפאלי, אלי אלאלוף, איימן עודה, אורלי לוי אבקסיס, אילן גילאון; מטעם ועדת החוץ והביטחון: חברי הכנסת יואב קיש, ענת ברקו, מנחם אליעזר מוזס, מיכאל אורן, עמיר פרץ, עמר בר-לב, עפר שלח. יושב-ראש הוועדה יהיה חבר הכנסת אלי אלאלוף. <זהבה גלאון (מרצ):> איזו ועדה זו, סליחה – – –? <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> ועדה לפי חוק שירות לאומי אזרחי, התשע"ד–2014. זה הנושא של גיוס חרדים, אני חושב. לכל הסיעות יש נציג בוועדה הזו, לכל הסיעות. אילן גילאון מטעמכם. הודעה שלישית: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה את הוועדה לדיון בהצעות לסדר-היום – ועדת הכלכלה תדון בהצעות לסדר-היום בנושא: אישור כריית פוספטים בשדה-בריר והפגיעה הצפויה בתושבי ערד והסביבה, של חברי הכנסת עודד פורר, מנחם אליעזר מוזס, דב חנין, תמר זנדברג, טלי פלוסקוב ויחיאל חיליק בר. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> הודעה רביעית: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אבקש להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדת הפנים והגנת הסביבה: מטעם סיעת המחנה הציוני, חברת הכנסת יעל כהן-פארן תכהן במקום חבר הכנסת דניאל עטר, שפרש מהכנסת. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דוד ביטן. <הצעת חוק התקנים (תיקון – מעבדה מוסמכת לאישור ייבוא טובין), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2263/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק התקנים (תיקון – מעבדה מוסמכת לאישור ייבוא טובין), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת רועי פולקמן וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת רועי פולקמן, בבקשה. ישיב לך השר יריב לוין בשם שר הכלכלה. עשר דקות, אדוני, לרשותך. <רועי פולקמן (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, חברי השרים, אני רוצה לשתף אתכם באחד משלל המכתבים שקיבלתי בשבועות האחרונים, לאחר שפורסם עניין קידום הצעת החוק הזאת: שלום לך, רועי, שמחתי מאוד לקרוא בתקשורת על הצעת החוק בעניין ביטול מונופול מכון התקנים. הידיעה שימחה אותי מאוד, ואני רוצה לחזק את ידיך במהלך. אחד החסמים המעיקים ביותר על העסקים הבינוניים והקטנים הוא המכון בצורתו הנוכחית. מדובר במכון שמעודד צמיחה של עסקים בחו"ל במקום כאן, בשוק המקומי, ומעבר לכך, לא ברור אם הוא מגן או מסכן את אזרחי מדינת ישראל. במקום שאזרחי ישראל ירכשו מוצרים במחיר הגיוני ובאיכות מפוקחת, אנחנו עדים היום לרכש בסכומים של מיליארדים בחו"ל באמצעות אתרי קנייה מקוונים, לפעמים גם מוצרים מסוכנים או רעילים, דליקים, ובייבוא אישי שלא מצריך בדיקה על-פי חוק. כל זאת תוצאה ישירה של חסמים ביורוקרטיים. תודה על קידום הנושא של מכון התקנים – זאת תרומה ישירה להורדת יוקר המחיה. עד כאן הציטוט. חברות וחברי הכנסת, כיום מכון התקנים הוא למעשה מונופול בתחום מתוקף החוק, והוא הגורם היחיד, כמובן, שמוסמך לקבוע התאמה לתקנים ישראליים. זה, דרך אגב, לא צפוי להשתנות; יהיה גורם אחד שיעשה תקנים. עם זאת, אנחנו הולכים להתקדם לכיוון של אימוץ תקינה בין-לאומית. מה שכן הולך להשתנות – האפשרות לבדוק עמידה בתקנים ולאפשר לעוד גופים לבדוק תקנים, ולא לייצר מונופול אחד ויחיד שמהווה חסם, שער כניסה לכל סוג של יבוא במדינת ישראל. אף יבואן קטן לא ייבא סחורות כשמעמיסים עליו ביורוקרטיה נוספת לאחר שכבר קיבל תקן בין-לאומי מוכר. הבדיקות האלה מעלות באופן משמעותי את מחיר הסחורות, ומי שמשלם על כך זה האזרח הישראלי. כך, למשל, נוצר מצב אבסורדי שיבואנים חייבים לשלם עבור בדיקות מוצרים שכבר נושאים תו תקן גרמני, צרפתי או שוויצרי. מטרתו של החוק הזה ליצור תחרות בענף התקינה ולהפחית את הביורוקרטיה שמוסיפה עלויות רבות למגזר העסקי. הצעד הזה צפוי להביא לחיסכון בעלויות של יצרנים ויבואנים במשק הישראלי, והוא יתורגם לירידה במחירים שמשלם הצרכן. בדיקות חוזרות ונשנות, עיכובים של מכולות, עיכובים בבדיקות ודרישות תשלום לא הגיוניות הם מנת חלקם של יבואנים בישראל לישראל, וכדי לכסות את העלויות האלה אין ברירה אלא להטיל את "מס מכון התקנים" על הציבור, וככה אנחנו משלמים הרבה יותר. רשימת המוצרים המחויבים בתקינה מלמדת על הרזולוציה שעליה אנחנו מדברים: החל בשוקולד, כריכות ספרים, אסלות, בטון, שמן זית – לא הכול כמובן מכון התקנים; יש רגולטורים נוספים שעושים בדיקות. למשל מזון, לא במכון התקנים, אבל למכון התקנים יש חלק חשוב וגדול בייבוא מוצרים. אני יודע, גם אני שמעתי את הסיפורים על מוצצים רעילים, וגם אני חרד ומודאג מזה. גם אני שמעתי על מוצרי חשמל שיכולים להתפוצץ. לזאת התווספו התנגדויות בטענה שפתיחת הבדיקות למעבדות מוסמכות ומאושרות – ואני שוב חוזר: מעבדות מוסמכות ומאושרות בפיקוח הרגולטור, קרי משרד הכלכלה – תגרום לסיכון הציבור. ואני אומר לכם, הסיפורים האלה היו בעבר, והם נועדו להפחיד את הציבור מפני השינוי המיוחל. טיפול במונופול – הכוונה היא לא הפקרות, ואני לא אתן את ידי להפקרות של ייבוא לא מפוקח לארץ, אלא בחינה מחדש של נתונים, הפחתה של ביורוקרטיה ועזרה למכון שימשיך להיות גורם מרכזי לתחרות באמצעות זה שיהיו עוד גורמים והוא יצטרך להשתפר. כשיש מונופול, אפשר לדבר על רפורמה ורפורמה, אבל בסוף השירות נשאר בעייתי; ונעשו הרבה שיפורים, דרך אגב. עם כניסה מבוקרת של מעבדות מורשות ומוסמכות אנחנו נגיע לתוצאה המיוחלת. הטיפול במונופול משמעו תיאום והידברות עם כל הנוגעים בדבר, הן עם מכון התקנים, שעובדיו המסורים והידע שצברו הם חלק מהתהליך של השינוי הזה, הן עם התעשיינים, הן עם המשרדים הממשלתיים, הן עם היבואנים, הן עם ההסתדרות – כל הגורמים. החלטנו לשבת בישיבות שבועיות. הישיבה הראשונה תתחיל היום, ונקבעו ישיבות. כל שבוע הדברים ייעשו בהרבה תשומת לב ובהסכמה. אף אחד לא ילך כאן על הראש של אף אחד כל עוד אנחנו מסכימים על הכיוון; על האיך אנחנו נעבוד ביחד. המטרה היא לדאוג לאינטרסים של אזרחי מדינת ישראל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> סליחה, חבר הכנסת פולקמן. רבותי, אנחנו מבקשים שקט באולם. נורא קשה. <רועי פולקמן (כולנו):> חברות וחברי הכנסת, הורדת יוקר המחיה לא מתבטאת רק בהורדת מחיר הקוטג', אלא יש להביא פתרונות, לטפל בבעיות שורש, להכניס תחרות איפה שאין תחרות, לשפר ביורוקרטיה, לגרום ליבואנים – גם קטנים – להיות חלק בלתי נפרד מהתעסוקה הישראלית, לגרום ליבואן להילחם על כיסו של הציבור ולתת לו את השירות הטוב ביותר במחיר הטוב ביותר. בתמיכתם ובברכתם של שר האוצר משה כחלון וראש הממשלה בנימין נתניהו מונח כאן לפניכם חוק חברתי וכלכלי מאין כמוהו. העברת החוק משמעותה פריצת דרך של ממש בהגברת התחרות במשק, כפי שדיברו עליה ועדת טרכטנברג אחרי המחאה החברתית, ואחריה ועדת לנג, וגם קבינט יוקר המחיה בראשותו של השר בנט; גם מבקר המדינה התייחס לזה, ועוד ועוד. רבות דובר על הדבר הזה, אבל עד היום לא הצלחנו להשלים אותו. זה המקום שבו נמדדת אחריותנו כנבחרי הציבור; זה המקום והרגע להוכיח עד כמה אנחנו מחויבים לבוחרים ומתרגמים דיבורים והמלצות למעשים. בידכם היום לחולל שינוי משמעותי. השינוי מהווה טיפול שורש שיביא למה שכולנו מייחלים לו: שבירת המונופול והורדת יוקר המחיה. אני אזדקק לתמיכה לא רק היום בהצעה הטרומית, אלא תהיה לנו עבודה יסודית בוועדה, ועוד לפני הוועדה – הסיכום עם התעשיינים. אני עוד לא יודע לאיזו ועדה נעביר. אנחנו נבקש היום להעביר לוועדת הכנסת, ועוד יש דיון על הוועדה. אבל עוד לפני ההגעה לדיון בוועדה, אנחנו כבר מקיימים צוות עבודה משותף למשרד הכלכלה, לאוצר, לתעשיינים ולנציגי מכון התקנים כדי לבוא לפחות עם בסיס של הסכמות לוועדה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <רועי פולקמן (כולנו):> זה נדון מסיבות שונות. זו שאלה. יכול להיות שהוועדה הנכונה היא הכלכלה; יכול להיות כספים, יכול להיות משהו אחר. אנחנו נדון בזה. בין השאר, עכשיו הקמנו על זה צוות משותף עם ההסתדרות, עם התעשיינים, עם משרד הכלכלה ועם משרד האוצר. לסיום אגיד, חברים, שזו רפורמה חשובה. מאז ועדת טרכטנברג, כבר לא מעט זמן, מדברים עליה באינטנסיביות הולכת וגוברת. מחויבים אליה שר האוצר, ראש הממשלה, שרים אחרים כאן עסקו בנושא הזה בעבר, ואני מקווה ובטוח שהפעם נשלים את המלאכה; גם נביא בשורה וגם נעשה את זה באחריות. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת רועי פולקמן. ישיב בשם שר הכלכלה והתעשייה, השר יריב לוין. אחר כך יש בקשה להתנגד. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק של חברי הכנסת פולקמן, כבל ואחרים נועדה לתקן את חוק התקנים באופן שיאפשר לכל מעבדה מוסמכת על-ידי הרשות להסמכת מעבדות – יקנה לה מעמד דומה לזה של מכון התקנים, וזאת כדי לייצר תחרות בתחום התקינה, אל מול המציאות הנוכחית שבה מכון התקנים משמש הלכה למעשה כמונופול בבדיקות יבוא. באופן כללי, הממשלה פועלת רבות להורדת יוקר המחיה. רק לפני כמה שבועות הייתי שותף, יחד עם שר האוצר, למהלך שתכליתו יצירת רפורמה בתחום המלונאות ויצירת מצב שבו באמת ייבנו מלונות בהיקף מאוד גדול, וכך תהיה תחרות הרבה יותר משמעותית בענף. בדומה, אפשר להזכיר רפורמות אחרות שכבר יצאו אל הפועל, דוגמת רפורמת השמים הפתוחים שהוביל השר ישראל כץ. כך אושרה בממשלה ממש בימים אלה תוכניתו של ראש הממשלה להקל על עסקים חדשים על מנת לעודד את התחרות במשק, וזאת לצד שורה ארוכה של פעולות אחרות, שהתפקיד שלהן והמטרה שלהן לעודד תחרות, להקל על יזמים ועל עסקים, דוגמת הורדת תעריפי חשמל ומים, חיבור מפעלים לגז טבעי, רפורמות שנעשות בתחום המזון, מתן מענקי השקעה דוגמת המענקים למחלבות קטנות וכדומה. יש עוד הרבה פעולות שצריך לנקוט ושהממשלה פועלת ליישמן. ההצעה שלפנינו בהחלט עוסקת באחד התחומים שמצריכים לכל הפחות בדיקה ואיזה תיקון ושכלול. היא בוודאי משתלבת במדיניות של הממשלה להתאים את התקינה בארץ לתקינה הבין-לאומית ולהביא לצמצום חסמי ייבוא ולפתיחת השוק לתחרות. אני רוצה גם להזכיר שהממשלה קידמה בשנים האחרונות שורה של החלטות שסייעו בהורדת חסמי סחר מלאכותיים – על-ידי ביטול או התאמת תקנים, הורדת מכסים והגדלת מכסות. עדיין יש, כמובן, צורך בבחינה של הדברים ובהעמקת התחרות. חשוב, עם זאת, לזכור שלבדיקות התקנים יש חשיבות רבה לצורך שמירה על בטיחות ובריאות הציבור. צריך להביע כאן גם הערכה לעובדים שעוסקים בתחום הזה, שבעיני עושים מלאכה חשובה, מלאכת קודש, השומרת על הבטיחות של כולנו. לכן, כאשר אנחנו מאזנים את כל השיקולים האלה, הממשלה מאמינה שראוי ונכון לבחון ולקדם תחרות גם בתחום בדיקות היבוא. לכן הממשלה החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית, מתוך הבנה, חבר הכנסת פולקמן, שההצעה לא תקודם – חבר הכנסת פולקמן, שנהיה מסונכרנים על ההבנות – מתוך הבנה שההצעה לא תקודם עד אשר צוות בין-משרדי יגבש את מסקנותיו, דבר שאמור לקרות בפרק זמן קצר, לעניין הדרך הנכונה ליצירת אותה תחרות בתחום בדיקות היבוא, בשים לב לרצון לפתוח את הנושא לתחרות ולהבטיח שבריאות הציבור לא תיפגע. הממשלה, על כן, תומכת בחוק בכפוף לכך שהמציע יגיע בהמשך להסכמות מול משרדי הכלכלה והתעשייה, האוצר והמשפטים בטרם יקודמו הליכי החקיקה, וזאת כאמור על בסיס העקרונות והנחות העבודה שהזכרתי לעיל. אני מניח שהדבר הזה מקובל עליך, ולכן, לאור ההודעה של חבר הכנסת פולקמן שהדבר מקובל עליו, אני כמובן אבקש מהכנסת לאשר את החוק בקריאה הטרומית בתמיכת הממשלה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר יריב לוין. חבר הכנסת פולקמן, מקובלת עליך ההצעה של השר? יש בקשה להתנגדות של חבר הכנסת איציק שמולי. בבקשה, אדוני, יש לך שלוש דקות להציג לנו את התנגדותך. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לפנות לחבר הכנסת פולקמן ורק לבקש את הדבר הבא – ואני אומר את זה כמי שישב בוועדת העבודה והרווחה, ועדיין יושב, ונטל חלק בדיונים המאוד-מעמיקים שהוביל יושב-ראש הוועדה בחוק ההסדרים על עניין רפורמת הקורנפלקס. גם בדיונים הללו אני רואה קווים מקבילים כלשהם בין שתי הרפורמות הללו, מפני שהעיקרון הוא: בואו נחתוך בביורוקרטיה, ובסופו של דבר זה יגולגל בהורדה של יוקר המחיה. אז יש לי רק שני דברים לומר בעניין הזה. אני הסתכלתי על הצעת החוק, והדבר שהפריע לי בה זה שאין התייחסות למוצרים שהם רגישים. מבחינתי, כאשר לדוגמה אנחנו מדברים על – וואי, זה בלתי אפשרי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, זה בלתי אפשרי ככה לנהל מליאה. אני מבקשת מכולם קצת שקט. חברת הכנסת חנין זועבי, אני כאן שומעת מה שאת אומרת. בבקשה להנמיך את הקול. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אז הערתי הראשונה, חבר הכנסת פולקמן, בוא לא נלך בגישת הכאסח. לא עשינו את זה ברפורמת הקורנפלקס, והצלחנו לייצר הסכמות נהדרות וחשובות בין כל חברי הוועדה. יש מוצרים, למשל כמו מזון תינוקות, שאתה יודע מה? גם אם מעבדות בשווייץ או בגרמניה באות ונותנות איזה תו תקן שהמוצר תקין, אני בהחלט מעוניין שהעניין גם ייבדק עם תו תקן ישראלי. יש מוצרים אחרים שאני מסכים אתך – במקום שבו אפשר לחתוך בביורוקרטיה, בואו נחתוך בביורוקרטיה. והדבר השני, תראו, זה שמ-2011 באים למליאת הכנסת, אומרים את המילה "מונופול" ואומרים "להוריד את יוקר המחיה", זה עלא כיפאק, אבל בסוף יש עלינו עוד אחריות: אנחנו צריכים לוודא שכאשר אנחנו חותכים בביורוקרטיה זה יגולגל; אכן לוודא שזה מגולגל בכל שרשרת הערך ומגיע לצרכן. למה אני מתכוון? יכול להיות מצב שתהיה יותר תחרות במקטע של הייבוא, אבל בסופו של דבר מה שיקרה בפועל זה שהרשתות יקנו את המוצרים במחיר זול יותר אבל לא יגלגלו את ההנחה בסופו של דבר למחיר המדף. וזו חוכמה קטנה מאוד. אנחנו פוגשים את זה גם ברפורמת הקורנפלקס וגם בעוד רפורמות, שבהן אנחנו הולכים כברת דרך ענקית כלפי הרשתות, מאפשרים להן לקנות את המוצרים שלהן הרבה יותר בזול, אבל כאשר זה מגיע למקום שבו אנחנו צריכים לוודא שההנחה במחיר שהן קיבלו תתגלגל גם במחיר המדף, אז הממשלה לא עושה די. ואני חושב שגם בחוק שלך, רועי, יש הזדמנות לעשות את זה. אז תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת פולקמן, אתה רוצה לחזור לשכנע אותנו לפני שאנחנו מצביעים? בבקשה, יש לך אפשרות. רבותי, אחר כך אנחנו עוברים להצבעה, אני מבקשת לאט-לאט לחזור למקומות. <רועי פולקמן (כולנו):> רק ממש התייחסות של דקה, גם לחבר הכנסת איציק שמולי. אדוני השר לוין, רק נקודה – אדוני השר יריב לוין – רק נקודה אחת: ההסכמות הן לתיאום עם המשרדים, לא לסיכום עם ועדה בין-משרדית. כי ועדה – יש צוות. הסיכום הוא תיאום עם המשרדים, בסדר? <שר התיירות יריב לוין:> – – – יש הסכמה – – – <רועי פולקמן (כולנו):> בהחלט. אין בעיה. יש לנו צוות משותף, והסיכום הוא שאנחנו נהיה מתואמים עם משרדי הכלכלה והתעשייה, המשפטים והאוצר. זה הסיכום, בהחלט. ואני רוצה לומר, א. חבר הכנסת שמולי, ידידי היקר, הדברים סופר-חשובים, אני מאוד מסכים אתם. אני אגיד עוד משהו חשוב – זה לא רק מחיר אלא גם איכות. אנחנו דנים בזה עכשיו בסיפור המים, מחיר המים, איך מצד אחד תשתיות המים יהיו הולמות ומצד שני המחיר יהיה הוגן. בכל נושא צריך לאזן בין מחיר ואיכות – אני מסכים אתך לחלוטין – והתחרות הזאת תיעשה בזהירות ובאחריות. תודה רבה, חברים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת רועי פולקמן. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה, נא לחזור למקומותיכם. אני מבקשת לחזור, בבקשה, חברי הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 48 נגד – 29 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק התקנים (תיקון – מעבדה מוסמכת לאישור ייבוא טובין), התשע"ו–2015, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 48 בעד, 29 נגד. הצעת חוק התקנים (תיקון – מעבדה מוסמכת לאישור ייבוא טובין), התשע"ו–2015, עברה בקריאה הטרומית ועוברת על-פי בקשת חבר הכנסת רועי פולקמן לוועדת הכנסת. <איתן כבל (המחנה הציוני):> כלכלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> להכנה לקריאה ראשונה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא, סליחה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> ועדת הכנסת בעצם תקבע באיזו ועדה יהיה המשך הדיון. <הצעת חוק איסור שימוש ברכב ממשלתי לשר וסגן שר ביום המנוחה השבועי ובחג, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1397/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת תמר זנדברג) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי, רבותי, אנחנו ממשיכים: הצעת חוק איסור שימוש ברכב ממשלתי לשר וסגן שר ביום המנוחה השבועי ובחג, התשע"ה–2015, של חברת הכנסת תמר זנדברג. בבקשה, גברתי, את יכולה להציג את החוק. יש לך עשר דקות. אני מבקשת, חברי הכנסת, חברי הכנסת היקרים, כל אחד מכם עמד כאן ודיבר ויודע עד כמה זה קשה לדבר מהדוכן כשיש רעש כזה באולם. אני אפילו עכשיו לא בטוחה שאתם שומעים אותי. אני מבקשת שקט. מי שרוצה לדבר, נא לצאת מהאולם ולדבר שם. חבר הכנסת כבל, תודה רבה. <תמר זנדברג (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, תחבורה ציבורית בשבת זה אולי הצורך הדחוף ביותר והחיוני ביותר בתחום השבת היום. בשנים האחרונות, בעצם אולי מאז קום המדינה, זה הפך להיות נושא של דת ומדינה, כביכול השימוש ברכב ציבורי בפרהסיה הפך לאחד מסלעי המחלוקת, מהקרדומים הפוליטיים לחפור בהם, שבין דתיים לחילונים. אבל האמת היא שתחבורה ציבורית בשבת היא חיונית ביותר, וזאת מכמה נימוקים שאין להם שום קשר לוויכוח הדתי–חילוני, ואפילו אין להם שום קשר לסטטוס-קוו. טוב, אני ממש מתקשה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן. אני מבקשת ממך לא להמשיך. אנחנו לא ממשיכים את הדיון עד שלא יהיה שקט באולם. רבותי, אי-אפשר ככה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אני מבקשת לחזור למקום. זה נורא מפריע לנו. אז תצאו החוצה, תדברו בחוץ. חברת הכנסת מיכל רוזין, חבר הכנסת מיקי לוי, שומעים אתכם, רבותי. תודה. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, גברתי. תחבורה ציבורית בשבת היא אולי אחד הדברים החיוניים ביותר, הצורך החשוב ביותר, בתחום השבת היום, וכמו שהתחלתי לספר, לא בגלל הוויכוח בין דתיים וחילונים ולא בגלל שאלת שבת או דת או כפייה, אלא משתי סיבות עיקריות וקריטיות מאוד. הראשונה קשורה לאי-שוויון או למצב החברתי בישראל. חברות וחברים, ליותר מ-40% ממשקי-הבית במדינת ישראל היום אין רכב פרטי. אני יודעת שבמצב שלנו, כולנו, כל חברות וחברי הכנסת, שיש לנו רכב ליסינג שלוקח אותנו לכל מקום ואנחנו יכולים לנסוע בו, ואולי לחלקנו הגדול היה רכב גם לפני שנבחרנו לכנסת, קשה לדמיין מציאות כזאת. חברות וחברים, למעלה מ-40% מהמשפחות בישראל, אין להן רכב פרטי. לא כולם שומרי שבת. יש ביניהם כאלה שרוצים ומעוניינים לנסוע בשבת, אבל מה? הם לא יכולים. האפשרות הזאת נמנעת מהם. הם תקועים, הם בעוצר, נמנעת מהם אחת הזכויות החשובות ביותר שהיא חופש התנועה. אני חושבת שזה די ברור, אבל אני בכל זאת אצטט ממחקר שנערך באוניברסיטת תל-אביב ונתן את הסיבות המרכזיות מדוע אנשים היו מעוניינים שתהיה תחבורה ציבורית בשבת, איזו פגיעה הם מרגישים מהעובדה שאין: הסיבה הראשונה – תחושת עוצר ופגיעה קריטית בחופש התנועה; הסיבה השנייה – חוסר ודאות ואי-יכולת לתכנן את הלו"ז; הסיבה השלישית – נטל כלכלי ותלות באנשים אחרים שיש להם רכב פרטי או במוניות וכלי תחבורה אחרים פרטיים. הסיבה השנייה לכך שתחבורה ציבורית בשבת כל כך קריטית, מעבר לאי-שוויון בין אלה שיש להם לאלה שאין להם, קשורה לפיתוח התחבורה. אדוני שר התחבורה, אני חייבת לפנות אליך באופן אישי. הסירוב העקבי, העיקש והמתמשך של הממשלה להפעיל תחבורה ציבורית בשבת פוגע בפיתוח התחבורה הציבורית הישראלית זה עשורים. חוסר היכולת להפעיל את התחבורה הציבורית באופן רציף 365 ימים בשנה, שבעה ימים בשבוע, פוגע ביכולת לפתח את התחבורה הציבורית ולבצע מעבר משמעותי של נסיעות מהרכב הפרטי אל התחבורה הציבורית. תחבורה ציבורית שמושבתת בממוצע אחד מול שישה ימים בשנה, ובמצטבר חודשיים, כ-60 יום מהשנה, היא תחבורה ציבורית שתתקשה לתפקד גם בימות השבוע, בימות החול. ולמה? כי במציאות הנוכחית מדינת ישראל בעצם כופה על אזרחי ישראל לקנות רכב, וכמובן רק מי שיכול להרשות את זה לעצמו. מי שלא יכול להרשות את זה לעצמו, כמו שתיארתי קודם, הוא תקוע, הוא בעוצר, הוא מושבת, הוא בהשבתה מוחלטת, ובעצם הממשלה אומרת לו: לך תחפש, או יותר נכון: לך ברגל. הייתי מצפה שמישהו כאן, בבית הזה, היה מביא בחשבון את הנימוק הזה לא רק עבור אלה שאין להם רכב, אלא גם עבור היכולת לפתח את התחבורה הציבורית. יש כאן חסם לא הגיוני, לא סביר, בלתי ניתן להסבר. אדוני שר התחבורה, אדוני שר התחבורה, אדוני שר התחבורה ישראל כץ, אתה נוהג לתרץ את האי-הפעלה של תחבורה ציבורית בשבת בסטטוס-קוו. אני שואלת אותך בתור שר התחבורה: האם זה הגיוני למנוע בצורה כזאת את פיתוח התחבורה הציבורית בישראל ולהשאיר את הציבור תלוי כל כך ברכב פרטי רק למי שיכול להרשות את זה לעצמו במשך עשרות שנים? אני שואלת אותך: מה הציבור צריך לעשות בשביל לקבל תחבורה ציבורית בשבת? מה? אנחנו צריכים להביא את "דני יסדר", שינסה למכור לכם צ'קלקה תמורת 5,000 דולר פלוס מע"מ כדי לקבל פגישה, כדי להסביר לשר מה המשמעות של תחבורה ציבורית או תחבורה ציבורית בשבת? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> זה – – – <תמר זנדברג (מרצ):> ולכן – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> רק מאכערים פוליטיים – – – <תמר זנדברג (מרצ):> מהמקום הזה, אדוני השר, באה הצעת החוק הזאת, כי כנראה בעוד אתה יכול לנסוע לאכול גלידה בשבת ושרת המשפטים יכולה לנסוע לטייל בנחל-עמוד בשבת, הציבור צריך להיות בעוצר. הציבור צריך להיות בעוצר – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> את לא נוסעת ברכב? <תמר זנדברג (מרצ):> אני לא מונעת תחבורה ציבורית בשבת, אתה כן. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> את לא נוסעת ברכב הפרטי – – – חבר כנסת – – –? <תמר זנדברג (מרצ):> בגללך הציבור צריך לשבת בעוצר בשבת. בגלל – אתה יודע, אין לי טענות לשרים שומרי השבת, הם לפחות לא עושים שקר בנפשם. אתם נוסעים, ואותנו אתם שולחים לעוצר – ציבור עצום במדינה. לכן יכול להיות שעד שרכבי השרד שלכם עם הנהג – אם כל כך אכפת לכם מתנאי העבודה של הנהגים והאנשים – עד שהרכבים שלכם עם הנהגים לא יהיו מושבתים בשבת, כנראה אתם לא תבינו באיזה צורך מדובר. אתה יודע מה? ראינו איך פועלת הממשלה הזו. רק לא מזמן הכלבה של ראש הממשלה נכנסה להסגר. כתוצאה מזה ראש הממשלה למד מה הם תנאי ההסגר של כלבים והחליט לפעול בעניין. אולי כאשר שר התחבורה וראש הממשלה ושאר שרי הממשלה יהיו מנועים מלנסוע בשבת, אתם תבינו באיזה צורך מדובר. אני רוצה להגיד לך, אדוני השר: אנחנו פועלים בנושא הזה ונלחמים בנושא הזה של תחבורה ציבורית בשבת הרבה זמן. זו לא הדרך שאני בעצמי הייתי רוצה לנהל בה את המאבק הזה. זה מביך אותי לעמוד כאן ולהגיע לטיעונים אישיים ולדבר על כל אחד ואחד ועל הנסיעות שלו בשבת. בחיי שזה מביך. אני הייתי מעדיפה להישאר בטיעונים, להסביר מה הצורך עבור משקי-הבית שאין להם רכב, עבור כל אותם אנשים שאנחנו כל כך רוצים להעביר אותם לשימוש בתחבורה ציבורית אבל כופים עליהם לקנות רכב. הייתי רוצה להישאר בטיעונים האלה. אבל אתם לא מאפשרים לנו את זה. אתם מונעים כל דיון בתחבורה הציבורית בשבת. אבל לְמה כן יש לכם עמדות בעד? לסגור עסקים – בהצעת החוק של מיקי זוהר. בשבוע שעבר ראינו את כל הממשלה מצביעה בוועדת השרים לחקיקה בעד סגירת עסקים בשבת. אז כנראה הסטטוס-קוו הזה חשוב והוא עובד, אבל הוא יכול להשתנות. הוא יכול להשתנות רק לכיוון אחד. הוא לא יכול להשתנות – לפתור את בעיית התחבורה הציבורית בשבת. לכן באה הצעת החוק הזאת לאמור את הדבר הבא: כל עוד אתם, שרי הממשלה, מונעים מאתנו את חופש התנועה בשבת, גם אתם תושבתו. יש משהו פשוט מזה? יש משהו טבעי מזה? אני יכולה לספר לך על עשרות-אלפי אנשים שחתמו על עצומה שתומכת ברעיון הזה, על אלפי ועשרות-אלפי שיתופים מאנשים ששואלים את עצמם: איך זה יכול להיות שבתחום התחבורה הציבורית בשבת אין שום התקדמות? אתם מונעים כל דיון בזה. אבל ממשלת ישראל, כאילו זה לא נוגע לה. אז בבקשה, בואו ותסבירו לנו מה העמדה על הצעת החוק לסגירת עסקים בשבת, למה אי-אפשר לפתח תחבורה ציבורית בשבת, איך זה יכול להיות ששרי הממשלה יכולים להמשיך לנסוע בשבת בלי שום בעיה והציבור בעוצר. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. ישיב בשם שרת המשפטים השר אורי אריאל, ואני יודעת שגם שר התחבורה רוצה להתייחס. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא. זאת התשובה של המשרד. או שאתם מתחלפים, מה שאתם רוצים. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נכון. <זהבה גלאון (מרצ):> לא הבנתי למה שר החקלאות – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> קודם התשובה, ואחר כך – – – <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> זה התקנון. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – שר החקלאות – – – <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> מזכירות הממשלה קבעה – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> גברתי היושבת-ראש – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – שהמשרד שישיב זה משרד המשפטים, נקודה. <קריאות:> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אתם מעוניינים לשמוע את התשובה? בבקשה. השר יתייחס אחרי כן. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – מכובדי שר התחבורה ישראל כץ – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – שר החקלאות צריך – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת זהבה גלאון, את לא שמעת – סליחה, אדוני – אני השבתי לך ואת לא שמעת אותי – – <זהבה גלאון (מרצ):> שמעתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – מזכירות הממשלה החליטה שמי שישיב זה משרד המשפטים. אז אנחנו נשמע את תשובתו של משרד המשפטים – – <אילן גילאון (מרצ):> שר החקלאות – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – ואחר כך השר יעלה גם. בבקשה, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה אתם מפילים את זה על השרים – – – <קריאה:> אז למה לא השר המקשר? <קריאות:> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> חברי – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> זה לא הזמן לשאלות, אני מצטערת. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> חברי מהשמאל – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> איזה שמאל? שמאל. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – אני שמח על הערנות וההתרגשות הרבה – – – <קריאות:> – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני התבקשתי על-ידי חברתי ועל-ידי מזכירות הממשלה והכנסת לענות לכם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תגיש ערר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אם אתם מסרבים, אני מייד מפנה את המקום, אני לא יכול לעמוד בלחץ הלא-מתון שלכם. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה אתה לא מגיש ערר – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני מבקש – – – <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> יושב פה שר התחבורה – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> חברת הכנסת זהבה גלאון, ברשותך, תנו לי לענות, חבל על הזמן של כולנו. אחרי זה יעלה ידידי השר כץ, שר התחבורה, ויתייחס. אני אשתדל מאוד לקצר. התשובה נכתבה על-ידי משרד המשפטים. הסדרתו של יום השבת היא אחת השאלות המלוות את החברה הישראלית זה עשרות שנים, מאז ימי בן-גוריון והסכם הסטטוס-קוו המפורסם. ניסיונות חדשים יותר הצועדים במתווה העקרוני שלה עולים ויורדים חדשים לבקרים; ניסיונות שונים לגבש עבור מדינת ישראל הסדר שיניח את הדעת. שני הצדדים אינם מרוצים, וזה אומר שיש עוד מה לעשות בנושא. רק לפני שבועיים הקימה הממשלה, באמצעות החלטת ממשלה, צוות מנכ"לים אשר יגיש לממשלה את מסקנותיו בתוך 90 יום, וזו תקבל החלטה בנושא בתוך 120 יום, וזאת ביחס להסדרתו של יום השבת והדרך הטובה ביותר להבנות את יום המנוחה השבועי. המטרה של הקמת צוות מקצועי זה היא הגעה להסדר חדש מתוך הסכמה רחבה ככל שניתן. זו גם הסיבה לכך שהוסכם בקואליציה שהצעת החוק של חברי חבר הכנסת מיקי זוהר, שעניינה פתיחת עסקים בשבת, לא תתקדם מעבר לקריאה טרומית עד לסיום העבודה הממשלתית בנושא. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – על זה טרומית – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> הדרך הנכונה לפתור מחלוקות בתחום השבת היא דרך של הידברות וניסיון לבחון אם ניתן באמצעות הסכמה רחבה לפתוח את ההסדרים הישנים ולהתאימם למציאות חדשה. תוצאתה של פתיחת ההסדרים הישנים האלה יכולה כמובן להיות בכל מיני כיוונים. אשר על כן, הממשלה מתנגדת להצעת החוק, ואני מבקש מחברי בכנסת להצביע נגד. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר אורי אריאל. שר התחבורה חבר הכנסת ישראל כץ מבקש להתייחס. יש לו חמש דקות גם להגיב. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> גברתי היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, שר החקלאות השיב את תשובת משרד המשפטים, בהתאם להחלטת ועדת השרים, בהתאם להחלטת הממשלה. אני ביקשתי להתייחס לדבריה של חברת הכנסת תמר זנדברג, אשר שרבבה לתוך דיון שהוא מאוד עקרוני וחשוב, ויש באמת ציבורים שנוצרת להם בעיה והם באים ומבקשים פתרונות, וזה עומד מול עיקרון של סטטוס-קוו שכל ממשלות ישראל – מממשלת בן-גוריון הראשונה ועד היום – כיבדו, וגם זה מעוגן בחוקים, וזה דבר שמקיימים אותו גם בהתאם לחוק וגם בהתאם לכך שישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, וזאת עמדת הממשלה. העירה כאן חברת הכנסת זנדברג – והצעת החוק שלה לא מדברת על תחבורה ציבורית בשבת, היא מדברת על לאסור על שרים וסגני שרים לנסוע ברכב השרד בשבתות וחגים. אז הנה, אני לא יודע איפה אותה חברת הכנסת – הנה את כאן – אני מודיע שאני באופן אישי תומך בחוק – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – ובתנאי – ובתנאי, ובתנאי – שהוא יוחל גם על חברי הכנסת. מדוע את חושבת שמותר לך לנסוע ברכב שמדינת ישראל מעמידה לרשותך, מתוקף חברותך בכנסת – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – רק מפני שאת חושבת שאולי גם למישהו אחר מותר או אסור לנסוע? <תמר זנדברג (מרצ):> אני מסכימה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני לא מכיר דוגמה אישית מוגבלת עד כדי כך. <מיכל רוזין (מרצ):> אין בעיה, בוא – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> ואני אומַר לכם יותר. אני, מאחר שאני בקושי נוסע, בקושי נוסע – – <קריאה:> חוץ מלאכול גלידה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – בשבתות – אגב, מסיבות מעשיות של מנוחה – – <תמר זנדברג (מרצ):> כן, חוץ מלאכול גלידה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – ומאחר שאני משלם, כמו רוב השרים בממשלה או כולם, כ-9,000 שקלים לחודש עבור השימוש הפרטי ברכב בסופי שבוע, אני ארוויח הרבה כסף. אם יגידו שאני אסע ברכבי הפרטי או רכב המשפחה – ואני מוכן לזה בכל עת, אגב – ואותו קיזוז שעושים, שווי שימוש ברכב, לא יילקח, אני באמת ארוויח הרבה כסף, אולי אני אתרום אותו אפילו. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> תתרום את זה לתחבורה ציבורית בשבת. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> היינו ביחד באגודת SOS למען בעלי-חיים, יש ילדים חוסים, יש מקומות אחרים. אז אם את מגישה חוק, קודם כול שהוא יהיה שוויוני, ותחילי אותו גם על עצמך בתור דוגמה אישית, ותגידי: אני לא רוצה, מאחר שאין תחבורה ציבורית לכולם, לנסוע ברכב שמעמידים לרשותי על חשבון כנסת ישראל. דבר שני, מאחר ששרבבת את התחקיר החשוב שעשו אתמול ערוץ 2 – ויצא לי לראות אותו, ואני מתייחס אליו מאוד ברצינות – שדיבר, ממה שראיתי, על תופעה של מאכערים שכנראה גובים כספים עבור תיאום פגישות, אז אני רוצה לומר לך את עמדתי. קודם כול יש מאכערים עסקיים, כמו שראינו אתמול, ומאכערים פוליטיים כמוך, שמנסה לעשות הון פוליטי – – <זהבה גלאון (מרצ):> איך אתה מעז להשוות – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – מדבר עקרוני ומהסוג הזה. <קריאות:> – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אז קודם כול – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני אגיד לך בדיוק. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – אתה מעז להשוות בין מאכער – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> בושה לך – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> חברת הכנסת גלאון, אני מתייחס ברצינות. לא, אני אגיד לך בדיוק. <זהבה גלאון (מרצ):> לא, זה לא בא בחשבון. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני מתייחס ברצינות לתחקיר – – <זהבה גלאון (מרצ):> לא בא בחשבון. אל תשווה – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – ואני מתנגד. כל נושא ה"מאכעריות" שהתגלתה מול גורמים במשרד התחבורה – אני פניתי אתמול ליועצת המשפטית של משרד התחבורה וביקשתי ממנה להנחות על קיום בדיקה – – <זהבה גלאון (מרצ):> איך אתה משווה – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – והיא פנתה לביקורת הפנים של המשרד. תקשיבי, את רוצה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> לא, איך אתה משווה ביניהם? תחזור בך. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אה, על זה שאמרתי שהיא מאכערית פוליטית? <זהבה גלאון (מרצ):> כן, תחזור בך. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> היא מאכערית פוליטית. <זהבה גלאון (מרצ):> לא, אתה משווה ביניהם – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> ודאי, ודאי. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – שותף לעבריינות – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> ודאי. <קריאה:> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> כן, כן. <זהבה גלאון (מרצ):> חצוף. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> תתבייש לך – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני פניתי ליועצת המשפטית של משרד התחבורה וביקשתי ממנה, והיא תפנה והיא פונה לביקורת הפנימית של המשרד כדי לבדוק את כל התופעה ואת מה שהיה, ובהתאם לממצאים אני באופן חד-משמעי אגבה נקיטת כל צעדים בנושא. <זהבה גלאון (מרצ):> כל הכבוד לך, אבל אל תשווה – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני רוצה לומר לך, חברת הכנסת גלאון, ולכם, אנשי האופוזיציה דווקא, אני מתנגד לפרוטקציה משחר נעורי – – <קריאה:> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – כי אני גדלתי במושב שבו ההורים שלי נאבקו נגד המנגנון המפא"יניקי של הפרוטקציות, שהפלה בין אנשים בחלוקת משאבים – – <תמר זנדברג (מרצ):> אה, אז עכשיו הבנו – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – ואם לא היית בעל כרטיס אדום ותעודה של חבר מפלגה, לא קיבלת את מה שמגיע לך. ולכן, אני – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – מזה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, כבוד השר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> חברת הכנסת יחימוביץ, כדאי שתקשיבי. אני השר, אני השר, ואם את תהיי שרה הלוואי שתנהגי כמוני – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> 40 שנה בשלטון, יא רבאק – – – פנקס אדום – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> 40 שנה בשלטון – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – – שלא פוגש לוביסטים במהלך עבודתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כבוד השר, אני מבקשת לסכם. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> כן. לא פוגש לוביסטים – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – – כולנו עם – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – שבע שנים בתפקידי במשרד התחבורה, רבתי עם חלק מחברי הטובים שהם לוביסטים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – וגם עם אחרים. אני מקפיד על מתן שירות ישיר והתנהלות נכונה מול כל הציבור. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> ולכן – שנייה אחת – הם בסך הכול צעקו – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, כבוד השר, לצערי הזמן הסתיים כבר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> ולכן, אני מתנגד בכל תוקף לכך שההתנהלות תהיה באמצעות קשרים או פרוטקציות. הדבר החשוב, אגב, שלא שודר אתמול – ואני מקווה שישודר היום – פניתי באמצעות עורך-הדין נבות תל-צור, ששיגר אתמול מכתב לדני נוימן ותבע ממנו להבהיר באופן חד-משמעי שאין לו שום קשר אתי ושום יכולת לסדר דרכי שום דבר במשרד, בניגוד לדברים שהוא השמיע. נאמר לו שאם לא, הוא ייתבע לדין על הוצאת דיבה. ואכן, מר נוימן השיב במכתב חד-משמעי שבו הוא מודה ואומר – והעובדות האלה נכונות – שהוא לא דרך מעולם בלשכתי, לא קיים אתי בכל השנים האלה שום פגישה ולא הפנה אלי שום גורם כדי לקיים פגישה. אני, אגב, בדקתי את זה בלוח הזמנים – אותה מנהלת לשכה קבועה בדקה: שום פגישה לא קוימה בינו לביני בשבע השנים האחרונות במשרדי. אני פוגש בו כמו כולם מחוץ למשרד. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> כבוד השר, אני מבקשת לסיים. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> ולכן, האמת היא – חברת הכנסת זנדברג, לפני שאת משמיעה דברים ומנסה להטיח דברים והאשמות בחוסר יושר, כדאי שתקשיבי ותשמעי את הדברים. אני מקפיד על כל ההתנהלות. כאשר יש ספק לגבי פגישה אני פונה ליועצת המשפטית של המשרד ומבקש את הנחייתה ופועל בהתאם להנחיה. ידי נקיות, ואני מתנגד לתופעה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> ולכן, לבוא ולתקוף בלי לבדוק, זאת עסקנות ו"מאכעריות" פוליטית. אני מבקש בעתיד, כשרוצים לבוא ולתקוף, שזה יהיה על סמך דברים, ולא על סמך ניסיון להכפיש באופן פוליטי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לכן, אני – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני, אני חייבת לסיים. בבקשה, נא לסיים. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני חוזר, לסיום, על הצעתי בקשר להצעת החוק הזאת – – <זהבה גלאון (מרצ):> תתנצל לפני שאתה יורד מהבמה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – אם את מוכנה, חברת הכנסת זנדברג, לכלול גם את עצמך בתור אלה שלא ייסעו – ואני מוכן שיהיה חוק פרטי לגבי שנינו, כמו שעשו לגבי ויתור על העלאת שכר – אני מוכן לתמוך בחוק הזה יחד אתך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר התחבורה ישראל כץ. אנחנו עוברים להצבעה. <זהבה גלאון (מרצ):> לא, לא. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, חברת הכנסת זנדברג, זכותך לחזור לכאן לשלוש דקות ולשכנע את האנשים להצביע בעד החוק שלך. <תמר זנדברג (מרצ):> חברות וחברים, אדוני השר, גילינו מי אשם בתופעת ה"מאכעריות" הפוליטית; גילינו מי אשם בזה שמשלמים 5,000 דולר פלוס מע"מ בשביל להיפגש עם המנכ"ל שלך. מי אשם? אני והשמאל של מפא"י. מצאת עוד דרך לשרבב את הפרוטקציה ואת ה"מאכעריות" ולחזור לשנות ה-50. כל הכבוד לך, אדוני השר. אני קוראת לך מפה לפטר את המנכ"ל שלך, שקיבל פגישות תמורת 5,000 דולר פלוס מע"מ. ראית את התחקיר. איך אתה יכול לשבת מול הטלוויזיה וללכת לישון בשקט ולהסתתר מאחורי זה שלא ידעת ושהמזכירה קבעה בלי ידיעה ובלי רשות? האחריות המיניסטריאלית חלה עליך, ואתה צריך לנקוט צעדים ברורים. אם הדברים שאמרת אכן נכונים, וידך לא הייתה במעל, ואתה מקפיד על הדברים, אתה צריך לנקוט צעדים ברורים; לא להפיל את זה על הש"ג ועל אותה מזכירה ועל אותה מנהלת לשכה. זה דבר ראשון. דבר שני – לגבי הצעת החוק. חברות וחברים, חברי הממשלה, אדוני השר – – – <זאב בנימין בגין (הליכוד):> תמר, אני מבקש להעיר. נבע מדברייך שהמנכ"ל קיבל אנשים תמורת 5,000 דולר שהוא קיבל. <תמר זנדברג (מרצ):> זה לא נבע מדברי, זה נבע מתחקיר ערוץ 2 של הכתב חיים ריבלין. <זאב בנימין בגין (הליכוד):> נבע מדברייך שהמנכ"ל קיבל – – – <תמר זנדברג (מרצ):> לא, לא. סליחה, ממש לא. <זאב בנימין בגין (הליכוד):> לפחות את זה תגידי. <דוד ביטן (הליכוד):> לא קיבל כלום – – – <תמר זנדברג (מרצ):> סליחה, אדוני, חבר הכנסת בגין. "דני יסדר", לפי תחקירו של חיים ריבלין ששודר אמש בערוץ 2, גבה סכומים של אלפי דולרים פלוס מע"מ – – <זאב בנימין בגין (הליכוד):> לא המנכ"ל. <דוד ביטן (הליכוד):> לא המנכ"ל. <תמר זנדברג (מרצ):> – – כדי לסדר פגישה עם המנכ"ל, לא המנכ"ל. <זאב בנימין בגין (הליכוד):> תמר, מן התחביר של דברייך נבע שהמנכ"ל קיבל. <תמר זנדברג (מרצ):> אז אני מתקנת. <זאב בנימין בגין (הליכוד):> תיקנת, אז מאה אחוז. <תמר זנדברג (מרצ):> בהתאם להערתך, אני מתקנת. עכשיו לגבי הצעת החוק. אדוני שר התחבורה, אתה יודע, צריך מידה גדולה מאוד של היתממות גולשת לחוצפה, גולשת לצביעות, כדי להאשים את האופוזיציה בזה שאין תחבורה ציבורית בשבת. אתה זה שעומד כחומה בצורה בשם הסטטוס-קוו ומונע את חופש התנועה מאזרחי ישראל כל שבת; אתה משתמש בסטטוס-קוו כדי להכניס את אזרחיות ואזרחי ישראל לעוצר חודשיים מהשנה במצטבר. האחריות היא עליך ועל שרי הממשלה שיושבים כאן סביב השולחן. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> יש בסמכותך בחוק היום להפעיל את התחבורה הציבורית בשבת, ובוודאי יש בסמכותך לשנות את החוק כך שתוכל לפעול תחבורה ציבורית בשבת ביתר חופשיות. הרי אתה יודע שבמכתב הסטטוס-קוו של בן-גוריון שציטטת כאן לא מופיעות המילים תחבורה ציבורית בשבת; מופיע אופי השבת באופן כללי, ועל זה אין איש חולק. אתה גם יודע שהסטטוס-קוו הזה הוא לא חוק; הוא מעולם לא הוצבע בשום מקום, והוא משתנה תדיר, כל הזמן. <יואב קיש (הליכוד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> הוא השתנה כאשר הופעלו בתי-הקולנוע בשבת – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <תמר זנדברג (מרצ):> – – הוא השתנה כשהטלוויזיה התחילה לשדר בשבת, והוא משתנה בימים אלה, לפי התשובה של השר – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת תמר זנדברג, נא לסיים. <תמר זנדברג (מרצ):> אני מסיימת. הוא משתנה בימים אלה, לפי התשובה של השר אורי אריאל, רק לכיוון אחד: הוא משתנה לכיוון הדתי. אני רוצה לשאול אותך שאלה נורא פשוטה: האם אותה ועדה ממשלתית שהוקמה בהמשך לחוק של מיקי זוהר – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, גברתי. <קריאות:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> חברים, האם אותה ועדה ממשלתית תשקול להפעיל תחבורה ציבורית בשבת? <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, תודה רבה על העזרה. תודה. <תמר זנדברג (מרצ):> האם זה על סדר-יומה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לסיים. זמנך תם. <תמר זנדברג (מרצ):> חבר הכנסת מזוז, אתה יכול לנופף בידיים שלך עד מחר. אני שואלת – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – האם אותה ועדה ממשלתית תשקול הפעלת תחבורה בשבת? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לסיים. <קריאות:> נגד, נגד. <תמר זנדברג (מרצ):> רק משפט אחרון. רגע, שנייה. <קריאות:> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> מה זה, את לא יכולה לעשות את זה. תעברי להצבעה. <תמר זנדברג (מרצ):> שר התחבורה ביקש ממני בקשה. אני נענית לבקשה שלך. אני מוכנה שהחוק הזה יחול על כל רכב ציבורי, על כל הרכבים של חברי הכנסת. בואו עכשיו נצביע בעד הצעת החוק, ועד הקריאה הראשונה נתקן את החוק. תצביעו בעד, בבקשה. <קריאות:> נגד, נגד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, הצעת חוק איסור שימוש ברכב ממשלתי לשר וסגן שר ביום המנוחה השבועי ובחג – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 46 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק איסור שימוש ברכב ממשלתי לשר וסגן שר ביום המנוחה השבועי ובחג, התשע"ה–2015, נתקבלה.   <היו"ר טלי פלוסקוב:> 40 בעד, 46 נגד. הצעת חוק איסור שימוש ברכב ממשלתי לשר וסגן שר ביום המנוחה השבועי ובחג, התשע"ה–2015, לא אושרה. <הודעה אישית של שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ> <היו"ר טלי פלוסקוב:> הודעה אישית לשר התחבורה חבר הכנסת ישראל כץ. אדוני, יש לך חמש דקות. בבקשה לעמוד בזמנים. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> כשאמרתי "מאכעריות" פוליטית המעטתי בחומרת מעשיה של חברת הכנסת זנדברג שעומדת כאן על הדוכן. אני אומר שהוריתי לבדוק את מה ששודר, אבל מה ששודר אומר שיש מאכער שמבקש, כנראה, כספים מאנשים כדי לסדר להם פגישות. לא נאמר שם שמנכ"ל משרד התחבורה קיבל כסף ממישהו. <תמר זנדברג (מרצ):> לא אמרתי את זה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> ועומדת כאן חברת הכנסת זנדברג, ותוך כדי שקרים בוטים אומרת: תפטר אותו, תזרוק אותו – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – ואני אומר שהוריתי לבדוק. פניתי ליועצת המשפטית לבדוק בדיוק את ההתנהלות – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> איך נוצר המאכער? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – כדי לוודא שלא תוכלנה להיות תופעות של קיצור תורים או קביעת פגישות לאנשים שלא על-פי אמות מידה, וזה נותן פתח ל"מאכעריות" ולקביעת תורים כך שזה שקובע כביכול מקבל תשלומים. לכן, חברת הכנסת זנדברג, צריך להיות יושר אישי. יושר אישי לא קשור לאידיאולוגיה. <תמר זנדברג (מרצ):> למה הצבעת נגד? – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> את יכולה לרצות לחלק את ירושלים ואני לא, אבל את לא יכולה לעמוד ולשקר ולהטיח ולשפוך דמים. לא נאמר על מנכ"ל משרד התחבורה – – <תמר זנדברג (מרצ):> למה הצבעת נגד? – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – שהוא קיבל כסף ממישהו. <תמר זנדברג (מרצ):> לא אמרתי שהוא קיבל כסף. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> ואני שוב חוזר ואומר: אני מכיר הרבה אנשים ישרים. אני לא מכיר מישהו ישר ממני בהתנהלות המשרדית ובכך שאני נותן שירות לכל אחד. תשאלי את חברי הכנסת הערבים שנמצאים כאן – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה דווקא הערבים? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – ואני רחוק מהם כמזרח ממערב. <תמר זנדברג (מרצ):> זה לא קשור לערבים. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> האם אני מפלה יישובים ערביים בטיפול האזרחי בבעיות שלהם? האם אנחנו מכניסים תחבורה ציבורית, שאתם, המפא"יניקים לדורותיכם, לא נתתם להם? <נחמן שי (המחנה הציוני):> היא לא מפא"יניקית. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> והפליתם אותם וקיפחתם אותם. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתם כבר 40 שנה בשלטון. עד מתי תמשיכו עם האגדה הזאת? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> ולכן צריך להפריד. והערה אחרונה לגבי הצעת החוק: לרצות תחבורה ציבורית בשבת זה דבר לגיטימי, לבוא ולהיאבק על זה זה דבר לגיטימי, אבל להגיש הצעת חוק מתחכמת, בלתי ישרה – – <תמר זנדברג (מרצ):> אמרת שתתמוך בזה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – ללא דוגמה אישית, זה דבר זול. להגיד: שרים וסגני שרים לא ייסעו בשבת ברכב השרד – אני מוכן. <תמר זנדברג (מרצ):> הסכמתי לחברי כנסת. למה לא תמכת? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני מוכן ואני ארוויח הרבה כסף. אבל את, ברכב שהכנסת נותנת לך, תמשיכי לנסוע, כי השמעת דעה אחרת. <תמר זנדברג (מרצ):> אנחנו מסכימים. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> עוד פעם אני אומר לך: אם את רוצה, בואי שנינו נלך – – <תמר זנדברג (מרצ):> בבקשה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – ונעשה הסדר ברור, ששנינו לא נוסעים ברכב השרד בשבתות וחגים. ואחרי שתעשי את זה, תוכלי לבוא ולהגיש הצעת חוק מהסוג הזה. <תמר זנדברג (מרצ):> בסדר. הסכמתי שכל חברי הכנסת לא ייסעו. למה לא תמכת? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תפסיקו להאשים את מפא"י – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> ולגבי התנהלות, עוד פעם אני אומר ומסכם: "מאכעריות" פוליטית שמבוססת על שקרים היא חמורה לא פחות מ"מאכעריות" עסקית. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> 40 שנה אתם בשלטון ומאשימים – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר התחבורה חבר הכנסת ישראל כץ. <הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – סמכות בענייני גיור), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1832/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק הבאה: הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – סמכות בענייני גיור), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת אביגדור ליברמן וקבוצת חברי הכנסת. אדוני, בבקשה, עשר דקות להציג לנו את הצעת החוק שלך. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, כנסת נכבדה, החוק הזה למעשה מתפצל בשני מישורים: האחד, המישור ההלכתי, והמישור השני הוא מוסרי-אמוציונלי. אני רוצה להתחיל דווקא מההיבט ההלכתי, לגבי סמכות הגיור במדינת ישראל. ואני מדגיש: הצעת החוק שלנו היא הצעת חוק שלא נוגדת את ההלכה. בהחלט, כישראל ביתנו, אנחנו בעד מדינה יהודית; אני אומר: אנחנו כישראל ביתנו נגד מדינה חרדית. ואני חושב שההפרדה הזאת היא חשובה מאוד. הרי מה שקרה במדינת ישראל – דווקא מוסד ממלכתי הנקרא הרבנות הראשית, מי שהשתלט עליו אלה גורמים שלא מכירים בסמכותו ההלכתית. הרי כשאנחנו מדברים על העדה החרדית, הם לא מכירים בכשרות של הרבנות הראשית, הם לא מכירים בסמכות של הרבנות הראשית, יש להם רשימות יוחסין משלהם, יש להם אזורי מגורים משלהם, יש להם מערכת חינוך משלהם – והם מכתיבים לכל שאר מדינת ישראל איך אנחנו נחיה. <משה גפני (יהדות התורה):> איפה יאיר לפיד? איפה יאיר לפיד? <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> איך אנחנו נחיה. <משה גפני (יהדות התורה):> איפה יאיר לפיד? <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> ואמרתי – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אה, הנה. אפילו יאיר לפיד לא דיבר כמוך. בושה. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> מה שאני יכול להגיד – – – <משה גפני (יהדות התורה):> בושה. אתה בושה למדינת ישראל. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> מה שטוב אצל הרב גפני, שהוא – – – <משה גפני (יהדות התורה):> בושה. אתה בושה. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> הרב גפני, אני שמח שאתה מרוויח על חשבוני כמה נקודות. אני יכול להגיד לך רק – – <משה גפני (יהדות התורה):> אתה יודע כמה החרדים כיבדו אותך. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> אני מבקש שהזמן הזה – תקזזו לי. <משה גפני (יהדות התורה):> בושה. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> – – שבטוח שאם רות המואבייה הייתה צריכה לעבור גיור אצל הרב גפני – – <משה גפני (יהדות התורה):> בושה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת גפני – – – <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> – – היא בחיים לא הייתה עוברת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת גפני, נא – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אתה יודע כמה החרדים כיבדו אותך. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> הוא בטח היה אומר לה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת גפני, נא להירגע. בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> בושה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> די, מה זה? <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> לכל ליצן מותר לעשות פה הצגה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> תני לליצן לעשות פה הצגה, שיקבל כמה כותרות שם – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני צריך את הכותרות? אתה צריך את הכותרות. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> תקשיב – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אתה חושב שתתמודד עם זה בבחירות? – – – <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> אני בעד לתת לכל ליצן פה במה, זה מאוד מתאים. <משה גפני (יהדות התורה):> הנה, הליצן על הדוכן. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> אני אומר: אם הרב גפני היה צריך להעביר את רות המואבייה גיור, בטוח הוא היה אומר לה: לכי חפשי את החברים שלך אי-שם בהרי מואב או בסיביר. אחת, שתיים, שלוש, כוכבית גיור, זהו, לכי מכאן. אז אני אומר, גם בהחלט על המסורת היהודית – הרי מה קרה אחרי גלות בבל? באו לפה ערב-רב, אבל אז היו מנהיגים, לא היה הרב גפני; היו עזרא ונחמיה, עשו גיור המוני – לא קרה שום דבר. הרי אין דבר יותר פשוט ממנו. אני מדבר גם על המסורת היהודית, יש שם בית שמאי ובית הלל. מה הבעיה? הרי מה שאנחנו מציעים היה תקף עד שנת 1994. עד שנת 1994 כל רב עיר היה יכול לגייר, היה רשאי להקים בית-דין ולגייר. מ-1994, בלחץ החרדים, הדבר הזה בוטל. הרי אין פה שום דבר שסותר את ההלכה. אני יכול להגיד יותר מזה: הצעת החוק שלנו מתואמת עם רבני "צהר". הרי יש פה מפלגה שכביכול מייצגת את אותו זרם ביהדות – רבני "צהר" מאוד מזוהים עם הבית היהודי. לא במקרה אף נציג של הבית היהודי לא נמצא פה, הרי הם מתביישים להסתכל בעיני הרבנים שלהם. אני כבר לא מדבר שהם מתביישים להסתכל בעיני הציבור הרחב שתמך בהם. הרי אין דבר יותר הגיוני מזה. הרי איך זה יכול להיות שרב העיר רשאי לתת כשרות, הוא רשאי לחתן, הוא רשאי לקבור, ורק נושא אחד, סמכות אחת נלקחה ממנו, רק סמכות הגיור. את כל שאר הסמכויות השאירו בידיו. הרי ברור שזה בא בלחץ של החרדים לפגוע בציבור מסוים. לא היה פה שום מניע אחר. ואנחנו בכוונה לא נתנו פה בהצעת החוק, לא הגשנו הצעת חוק מרחיקה לכת. הגשנו הצעת חוק שמתואמת עם הרבנות הראשית על כל דורותיה. זה שהקואליציה הזאת נכנעת באופן בזוי ללחץ של גורמים חיצוניים – אני בטוח שכל אותם האבות המייסדים של התנועה הרוויזיוניסטית מתהפכים בקבר. דיברתי על זה לא פעם מעל דוכן הכנסת: הציונות הוקמה על-ידי מנהיגים שכולם היו חילונים; מהרצל עד ז'בוטינסקי ופינסקר ומקס נורדאו – כולם היו אנשים חילונים. אני רוצה גם להזכיר שהתנועה הציונית קמה כמחאה כנגד הממסד הדתי, אשר הציע לחכות עד שיבוא המשיח ויאסוף את כל היהודים לכאן. התנועה הציונית אמרה, ראשי התנועה הציונית: אין לנו זמן לחכות – יש משפט דרייפוס, יש פוגרומים, בוא ניקח את האחריות בידינו, בוא נביא את עמנו לארץ-ישראל בלי לחכות למשיח. אני חושב שהפן הנוסף, שהוא קריטי להבנת הנקרא, זה ההיבט המוסרי, ההיבט האמוציונלי. אנחנו מדברים על אנשים שכולם חלק אינטגרלי של החברה הישראלית – כולם משרתים בצבא, וכולם עובדים ומשלמים מסים. אספר לכם לפחות חוויה אישית שלי, שנדהמתי – עד היום לא שכחתי ולא אשכח. לפני עשר שנים הבן שלי עבר טירונות ונשבע ליד הכותל המערבי; היה טקס השבעה ליד הכותל המערבי. יחידה קטנה מאוד, 30 איש. ארבעה חבר'ה נשבעו על הברית החדשה. ואני שואל את עצמי: למה? הרי הם הגיעו לפה בגיל שנתיים, שלוש, ארבע. איך זה יכול לקרות, שאנשים צעירים שמוכנים להילחם ולמות למען מדינת ישראל נשבעים ליד הכותל המערבי על הברית החדשה? זה חלק מאותה דרך ייסורים והשפלה שעברו ההורים שלהם, שמנסים בכוח לדחוק אותם החוצה, לעשות הכול על מנת שירגישו פה זרים. הרי לא יכול להיות שכל שנה מתגייסים 5,000 חיילים שמוכנים להילחם ולמות למען מדינת ישראל, והמדינה שולחת אותם קדימה, רובם משרתים ביחידות קרביות. רק מתי מתחילה הבעיה? אם הם חס וחלילה נהרגים וצריך לקבור אותם, אז אנחנו נתקלים בבעיה; או שהם מסיימים צבא, מחליטים להתחתן, ואז הם מבינים שלהתחתן במדינת ישראל הם לא רשאים, והם צריכים לנסוע לפראג או לסופיה או לקפריסין על מנת להתחתן. הדבר הזה הוא בלתי נסבל. ואני רוצה להגיד שאותם אנשים, שהגיעו לכאן מתוך אמונה, שהגיעו לכאן מתוך הזדהות עם הרעיון הציוני, משרתים בצבא, עושים מילואים, עובדים ומשלמים מסים, הם אזרחי ישראל והם יהודים לא פחות טובים, לא מגפני ולא מאחרים. הרי הדבר הזה, שאנחנו יוצרים פה בתוך מדינה אחת כמה חברות במקביל – הפסקנו להיות חברה אחידה, אין כור היתוך. תסתכלו, כל אחד מקים לעצמו שטעטל משלו, כל אחד – שטיבלך משלו, כלומר, יש מערכת חינוך נפרדת, יש אזורי מגורים נפרדים, יש הכשר שונה לגמרי, כשרות של הרבנות הראשית בכלל לא מקובלת היום על רוב החרדים ועל חלק גדול מהאנשים הדתיים. יש בד"ץ ויש "בית יוסף", יש כזה ויש אחר, ויש רשימות מיוחסים. אנחנו פה יוצרים במו-ידינו חברה, במקום שתהיה חברה הומוגנית, במקום לדבר על כור היתוך – יוצרים כמה חברות במקביל, ואנחנו עושים דבר נוראי ביותר – מגבירים מחלוקת בתוך עם ישראל. מי שאחראית לזה זאת הממשלה הזאת שנותנת יד לזה, שפועלת בניגוד לכל ההבטחות לבוחר, שפועלת בניגוד לכל אותה תפיסת עולם, תפיסה רוויזיוניסטית, כפי שניסח אותה זאב ז'בוטינסקי. ולכן אני אומר – אין לי פה אשליות. אני מבין שלקואליציה הכיסאות הרבה יותר חשובים מעקרונות, הרבה יותר חשובים מההבטחות לבוחר; ולמען כיסאות אפשר לדרוך על אנשים, אפשר לדרוס אוכלוסייה שלמה במדינת ישראל, ועושים את זה, באמת, הייתי אפילו אומר, בלב שלם ובנפש חפצה. אני רק מקווה שאותם בוחרים שרימיתם אותם, שיקרתם להם ודרכתם עליהם, שהם, ביום פקודה, יזכרו לכם את זה. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אביגדור ליברמן. ישיב השר לשירותי דת חבר הכנסת דוד אזולאי. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אדוני היושב-ראש, עמיתי השרים, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק של חבר הכנסת ליברמן וחברי סיעתו המונחת כיום לפנינו בעצם אומרת שכל אדם יוכל לבחור על-פי ראות עיניו את ההרכב המסוים שיגייר אותו בכל עיר ובכל זמן. לשם הליך הגיור, על-פי הצעתו של חבר הכנסת ליברמן, תינטל הסמכות מהרבנים שהתמחו והם בעלי הניסיון והידע בכל מה שקשור להליך הגיור, ובעצם תועבר בין רבנים שלא תמיד מכירים ויודעים, ואין להם הסמכות וההכשרה ההלכתית המתאימה לגייר. ברצוני לציין – יש לי הערכה רבה לרבני ערים, אבל צריך להדגיש: רבני ערים לא נבחנים ולא מוסמכים לגייר, ומה שהם עוברים, כל ההלכות, אינן כוללות את הליכי הגיור. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה השתנה מ-1994? <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אז תמתין ואני אענה לך, חבר הכנסת חסון. ההסמכה לגיורים דורשת התמחות, כפי שאמרתי, התמחות מיוחדת, ולכן אי-אפשר – – – <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני אענה לך, חבר הכנסת ליברמן. אם תמתין בסבלנות, תקבל תשובה גם על זה. אני מכיר את מה שנאמר בוועדת נאמן, שבה באמת נתנו את זה לרבני ערים, ואותם רבני ערים, בבדיקה שנעשתה אחר כך, התברר שלא הכירו את המלאכה כפי שצריך, ולצערי הרב לא עשו את מלאכתם, מה שהם היו צריכים לעשות. ביזור הסמכויות בתחום שהנו ציפור נפשה של כנסת ישראל במשמעותו ההיסטורי והעברתו מהגוף הרבני הרשמי של מדינת ישראל, הרבנות הראשית לישראל, אל מקבץ של התארגנויות – זה מערער את החוסן של מדינת ישראל ומחזיר אותנו לגלות. אני בטוח שגם חבר הכנסת ליברמן לא היה רוצה את המהלך הזה. ממשלות ישראל לדורותיהן וכל חבריהן שניחנו במעט מודעות יהודית והיסטורית עשו יד אחת כדי לשמר את מערכת הגיור שתהיה אחראית, שאך ורק היא תטפל ותדון ותפקח על נושא הגיור. וכאן אני עונה על השאלה שלך. ביולי 1997 הוקמה על-ידי ראש הממשלה מר בנימין נתניהו ועדה לבחינת סוגיית הגיור בישראל, הידועה בשם ועדת נאמן. המלצותיה התקבלו בהצעת החוק שנתקבלה בכנסת ביום 22 בפברואר 1998 על-ידי 80 חברי הכנסת מכל קצוות הכנסת הפוליטית, כולל ישראל בעלייה דאז, וקראו לקיים הליך גיור ממלכתי אחיד על-פי דין תורה – – <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> – – ושהרבנים הראשיים לישראל הם שיפקחו ויקימו את בתי-הדין המיוחדים לגיור, ימנו את חברי בתי-הדין ויפקחו עליהם. חברי הכנסת, 80 חברי כנסת זה מספר לא מבוטל שתמך באותה הצעת חוק. אני מקריא לכם מתוך המבוא לדוח ועדת נאמן: לציין, הרבנים הראשיים בישראל, בהיותם ראשי העדה הדתית היהודית, לעניין פקודת העדה הדתית (המרה), הם שיקימו את בתי-הדין המיוחדים לגיור וימנו את חברי בתי-הדין לגיור. הוקם כיום מערך גיור – מאז, יש מערך גיור שהיום הועבר למשרד ראש הממשלה על סמך אותה החלטה שהתקבלה באופן מסודר, תוך בחינת מכלול שיקולים חשובים ואחריות הנושא וההצעה, ולכן ההצעה שלפנינו המציעה מתווה שלגביו יש ניסיון שלילי מוכח – למי ששאל, לצערי הרב, הניסיון הראה שהאנשים האלה, שאז נתבקשו לטפל בנושא הגיור, לא תמיד ידעו לעשות את מלאכתם. בתגובה על הדברים האלה אני אומר לך, חבר הכנסת ליברמן, שמערך הגיור שקיים היום נותן מענה נאות לכל אלה שבאמת באים ורוצים להיכנס תחת חסותה של היהדות, והם עושים הכול על מנת להקל עליהם את מהלך הגיור. בכל הכבוד להצעה המונחת לפנינו, אני מבקש מחברי חברי הכנסת לדחות אותה ולהמשיך לחזק את מערך הגיור, שזהו תפקידו, לתת את התשובה ההולמת לכל אותם יהודים הבאים ורוצים להתגייר על-פי ההלכה, ולחזק את היהדות במדינת ישראל. לכן, לסיכום, אדוני היושב-ראש, אני מבקש מחברי חברי הכנסת לדחות את הצעת החוק הזו. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר לשירותי דת, השר דוד אזולאי. אם כן, אני מבין שאין לנו בקשה להצבעה שמית. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הצבעה רגילה או הצבעה שמית? <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> שמית. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מי מדבר מטעם הקואליציה, רבותי? אני לא אמתין פה. שמית? נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, תחליטו. אלקטרונית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 41 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – סמכות בענייני גיור), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 41 מתנגדים, 24 בעד. אני מוסיף לפרוטוקול את חברת הכנסת שלי יחימוביץ. אם כן, רבותי, הצעת החוק לא נתקבלה. <הצעת חוק הפיקוח על מעונות-יום לפעוטות, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1378/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הפיקוח על מעונות-יום לפעוטות, התשע"ה–2015, של חבר הכנסת חיים ילין. להצעה זו מוצמדת הצעת חוק של חבר הכנסת איימן עודה וקבוצת חברי הכנסת. אדוני חבר הכנסת חיים ילין, עשר דקות לרשותך. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> ושוב, רבותי, אנחנו חוזרים על בקשתנו לשקט באולם. חבר הכנסת מקלב. השר וסגן שר השיכון. תודה. כן, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> תודה רבה. אין צורך ברישיון, אין צורך בהשכלה, אין צורך בתעודות יושר, כמעט כל אחד יכול לפתוח פעוטון או מעון-יום במדינת ישראל. אבל המגוחך ביותר, אותם גורמים לוקחים אחריות לדבר שהוא הכי יקר לנו, לילדים, לילדים הרכים מגיל לידה עד גיל שלוש. מדובר במחדל שכולם מבטיחים לטפל בו. אני שומע את זה – לפחות בכנסת – כבר עשור, אבל אף אחד לא מקדם אותו ולא עושה כלום, רק ססמאות. הצעת חוק הפיקוח על מעונות-יום שאני מביא היום באה במטרה להעביר את האחריות למעונות-היום ממשרד הכלכלה והתעשייה למשרד החינוך ולקבוע הסדר כולל לעניין רישוי ופיקוח. כולם בוחנים, כולם בודקים, אף אחד לא מבצע. ראש הממשלה נתניהו הקים את ועדת טרכטנברג, שתמכה בהעברה. בכנסת האחרונה, שר הכלכלה היוצא נפתלי בנט התחייב לפעול בנושא. בנט התחייב – הוא לא נמצא פה וחבל – שבתוך 45 יום מהקמת הוועדה הוא יביא את המסקנות. עוד מעט מעל חודשיים, כפי שידוע לי זה 60 יום, לא 45 יום, וגם אם סופרים ימי עבודה, עד היום לא הגיעה שום מסקנה של הוועדה לגבי העברת האחריות למשרד החינוך. מפלגת כולנו, שחתומה גם היא על הצעת החוק – יפעת ומירב, מפלגת כולנו, שימו לב, במצע הפוליטי שלכם כתוב: העברת מעונות-היום למשרד החינוך. כתוב. אין פה מפלגה שלא כתוב, אין פה מפלגה שלא הבטיחה. <מירב בן ארי (כולנו):> וזה יקרה. <חיים ילין (יש עתיד):> אבל אתם יודעים, הבדיחה שסופרה על לוי אשכול: הוא הבטיח, אבל מי אמר שהבטיח לקיים. אז הבטחתם, מי הבטיח שאתם תקיימו? זה בדיוק הסיפור. <מירב בן ארי (כולנו):> זה יקרה. <חיים ילין (יש עתיד):> לא, זה בדיוק הסיפור, תכף תשמעי את סגן שר החינוך, מה הוא אומר. והמגוחך עוד יותר, במצע הבחירות לכנסת העשרים של הבית היהודי – יש פה אנשים מהבית היהודי? איפה המפלגה הזאת? <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> מה אתי? <חיים ילין (יש עתיד):> יופי. במצע שלך, אני מקריא לך: התחייבות לפעול להעברת הסמכויות ממשרד הכלכלה למשרד החינוך. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> יש עוד דברים שאני מסכים אתך. <חיים ילין (יש עתיד):> לא, אני מסביר לך, זה מה שאתם חתומים עליו והבטחתם לציבור הבוחרים שלכם. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> בעזרת השם. <חיים ילין (יש עתיד):> גם אני אומר עכשיו בעזרת השם. ומה זה אומר, שאם אתה תצביע נגד החוק שאני עכשיו מנסה להעביר אז זה נגד השם? <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> לא, זה אומר, תהיה התערבות אלוהית. <חיים ילין (יש עתיד):> אה, אז אנחנו מאוד מקווים שאלוהים לא אמר לך עכשיו להגיד לא. אני מאוד מקווה, אני מאמין בו. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> חיים, היית צריך לעשות תיקון אחד ולהגיד: מעבר לקו הירוק, ואז הוא היה תומך. <חיים ילין (יש עתיד):> דרך אגב, החוק חל גם מעבר לקו הירוק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גם? <חיים ילין (יש עתיד):> גם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גם? <חיים ילין (יש עתיד):> גם. בנט, אני עכשיו אומר, הוא לא נמצא פה, שר החינוך. ביום ראשון הולך להיות סבב של כיסאות מוזיקליים, עוד פעם, בממשלת ישראל. עכשיו, ברגע זה אין שר כלכלה. יבוא שר כלכלה ויגיד: חברים, אופס, תעצרו את הכול, לא למדתי את הנושא, אל תיקחו לי את התקנים, אל תיקחו לי את הכסף, תנו לי ללמוד את הנושא. תקשיבו, לא צריך להיות גאון בכנסת בשביל להבין שזה מה שהולך להיות. לא צריך להיות 20 שנה חבר כנסת בשביל להבין שזאת השיטה. איך עכשיו עוצרים חקיקה מאוזנת, נכונה, שכולכם הבטחתם לבוחרים שלכם שהיא חיונית והיא הכרחית? ותוקם עוד ועדה על-ידי משרד הכלכלה, כי זה בדרך כלל מה שעושים, והכול ייתקע. ואז פתאום ראש הממשלה יקום יום אחד בבוקר ויגיד: אופס, הממשלה הזאת לא מתאימה, ונלך לבחירות. ואופס, עוד הפעם נחזור כולנו לאותו מעגל בלתי אפשרי של דברים טובים שאנחנו רוצים לעשות אבל הפוליטיקה תוקעת אותם. חוק מעונות-היום נוסד ב-1965, שימו לב, לא מתוך תפיסה חינוכית, מתוך תפיסה שאומרת: אנחנו רוצים לתת לאימהות לצאת לעבודה. הם לא אמרו: אנחנו רוצים עכשיו לחנך גם את הילדים. הם אמרו: אנחנו רוצים לתת אפשרות לאימהות לצאת ולכן אנחנו צריכים שמרטפייה. ככה זה היה, ככה זה נולד. אני שואל אתכן, יפעת ומירב – מירב, תקשיבי – אני באמת שואל אתכן – – – <מירב בן ארי (כולנו):> אבל אני אמרתי לך, זה יקרה. <חיים ילין (יש עתיד):> רגע, אני שואל אתכן. הרי החוק חוקק כשהשוויון המגדרי, שאתן נלחמתן עליו, ואני תומך בו בכל כוחי, לא היה קיים בכלל. היום אנחנו לא יכולים לדבר במושגים האלה. היום אנחנו מדברים על חופשות לידה גם לגברים וגם לנשים; אנחנו היום אומרים שגם נשים יכולות לפרנס ואבות יכולים גם להישאר בבית. אנחנו היום מדברים במושגים שלפיהם החוק הקיים היום מנצל נשים. למה? כי נשים לא יוצאות לעבודה – רק בבית. כי מה, הן לא יכולות לצאת, מה, הן ישימו – אנחנו יודעים בדיוק מה אישה מרוויחה; יותר טוב להישאר בבית מאשר לצאת לעבודה וגם להשאיר את הילדים במקום שאין עליו פיקוח. אין עליו פיקוח. ואנחנו לא מדברים עכשיו על הבינוי. לבנות גן-ילדים דרך משרד החינוך לוקח שנתיים; לבנות מעון-יום דרך משרד הכלכלה – חמש שנים. חברים יקרים, משרד הכלכלה לא בנוי – הוא מטפל גם בתעשייה, גם בפרנסה, גם בקרנות שצריכות לעודד התפתחות תעשייתית; משרד הכלכלה לא יכול לטפל בילדים שלנו. לא יעזור כלום, כולם מבינים את זה. לכן אני מביא את ההצעה שמסדירה את אחריות המדינה, את הרישיונות, את בעלי התפקידים, את התנאים לפעילות, פיקוח, בינוי וענישה. כל ילד במדינת ישראל זכאי לקבל חינוך ואת החינוך הכי טוב שאנחנו יכולים לתת. כל ילד במדינת ישראל זכאי שההורים שלו יצאו לעבודה, גם אימהות, גם אבות, כאשר הם יודעים שהילדים שלהם נמצאים במקום הנכון ביותר. עכשיו, יש ניהול, מבחינה ניהולית, החקיקה הזאת היא הדבר הכי נכון שיש לעשות במדינת ישראל. אבל הפוליטיקה – כל הקואליציה תצביע נגד. למה תצביע נגד? כי ככה כתוב להם. כתוב להם שם בפתק שהם צריכים להצביע נגד, גם אם יש פה המון המון דברים חכמים. סגן השר פרוש, הרי שאלתי אותך. אם אתם הולכים על חקיקה, אז אני מוכן להצמיד את החוק שלי אליכם ושלום ולהתראות, לפחות הרווחנו משהו, גם אם זה יהיה עוד שלושה חודשים. אבל אם אתם הולכים על תקנה, לא יהיה דבר כזה. אני אומר לך את זה עכשיו – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> למה? – – – <חיים ילין (יש עתיד):> יפעת – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> כן, כן. אומרים לך את זה. אומרים לך שתהיה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> יפעת – – – <מירב בן ארי (כולנו):> יש החלטה של השר – – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> יקראו לו "חוק חיים" – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> מוטי יוגב, חבר הכנסת מוטי יוגב, אני מוכן לזוז ושהחוק יהיה על שמך. אני פה לא בשביל שחקיקה שלי תעבור; אני פה בשביל לשרת את העם ואת הילדים, ואתה יודע שזה מה שנכון. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> רגע, אני עכשיו מקשיב. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – הוא אפילו נחקק ברמת השר הממונה, ולא שר ספציפי, כדי שכאשר זה יעבור – – – <חיים ילין (יש עתיד):> יפעת, אמרתי לסגן השר, שעד עכשיו לא קיבל תשובה, שאם תהיה חקיקה ממשלתית אני מצטרף אליה. אבל הוא לא מדבר על חקיקה, הוא מדבר על דברים אחרים. ולכן, מאלצים אותי להעביר את החוק. <מירב בן ארי (כולנו):> הוא מדבר על החלטת ממשלה. <חיים ילין (יש עתיד):> לא, לא. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו נשמע את תשובתו של סגן השר. אני מבקשת לסיים. <מירב בן ארי (כולנו):> השר אמר את זה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> לא, אני חוזר ואומר, כי הייתה לי שיחה עם סגן השר. אם יש חקיקה, אני מסיר, מסיר, אני אומר, ומצמיד. אם אין חקיקה – שימו לב, אני מבקש שתהיה הצבעה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. <הצעת חוק הפיקוח על מעונות-יום לפעוטות, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1917/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> הצעת חוק הפיקוח על מעונות-יום לפעוטות המוצמדת – יציג אותה חבר הכנסת דב חנין, ולאחר מכן אנחנו נשמע את תגובתו של סגן השר, רבותי, ונדע מה עמדתם של נציגי משרד החינוך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה לך, אני רוצה לנמק את הצעת החוק שאני מביא, הצעת חוק שהיוזם הראשון שלה הוא ידידי חבר הכנסת איימן עודה, והצטרפו אליו שורה ארוכה של חברי כנסת שיש לי הכבוד להימנות אתם. עמיתי חברי הכנסת, הגיע הזמן לחקיקה שתיתן מענה כולל לצורך בפיקוח על מעונות-יום לפעוטות. אנחנו לא יכולים להישאר במצב מעורפל, לא ברור, שבו הבטיחות של הילדים הקטנים ביותר נמצאת בסימן שאלה, מעוררת חששות אצל הורים, ולעתים אפילו מהווה חומר לתחקירים ביקורתיים ומדאיגים. החוק שאנחנו מציעים, שמוצמד להצעת החוק של חבר הכנסת ילין, מציע הסדר כולל לעניין רישוי של מעונות שבהם שוהים שהות יומית פעוטות שטרם מלאו להם שלוש שנים. אנחנו, עמיתי חברי הכנסת, מציעים מהלך מהפכני וחיוני: להעביר את התחום הזה למשרד החינוך. מעונות-יום לא יכולים להיות מטופלים במשרד הכלכלה, לא רק בגלל העומס שישנו במשרד הכלכלה אלא מכיוון שזה לא נכון. מעונות-יום הם חלק ממערכת החינוך; מעונות-יום הם חלק ממה שאנחנו נותנים לילדים כדי שהם יוכלו להתפתח, לצמוח, לגדול, לקבל את מה שצריך בגיל הצעיר ולהתפתח להיות בני-אדם ואזרחים מועילים בחברה. מסגרות הטיפול והחינוך לגיל הרך הן ללא ספק מוקד לקידום מטרות חברתיות חשובות ביותר: תמיכה בהתפתחות הילדים, טיפוח היכולות האנושיות שלהם. יש פה ממד מרכזי של חתירה לשוויון הזדמנויות וצמצום פערים חברתיים, וכמובן, בצד הדברים האלה, יש המהלך החשוב והחיוני של התמיכה בהשתלבות ההורים במעגל העבודה לטובת עצמאות כלכלית, וגם הפחתת יוקר המחיה להורים עובדים. המצב הקיים בכל הקשור בפיקוח על מסגרות חינוכיות לתינוקות הוא פשוט אבסורדי – לא רק לוקה בחסר אלא פשוט אבסורדי. בעוד אדם שרוצה לפתוח קיוסק או דוכן מכירות זקוק לרישיון מהרשות המקומית, הרי שבפועל, מי שמפעיל "עסק" לטיפול בתינוקות, שהם ילדים בגיל הפגיע והרגיש ביותר, איננו זקוק לרישיון כזה ואין עליו בפועל פיקוח מכל סוג שהוא. הצעת החוק משקפת את הגישה המקצועית המקובלת היום על אנשי המקצוע העוסקים בגיל הרך, שלפיה תינוקות ופעוטות זקוקים לא רק לטיפול ומילוי הצרכים הפיזיים שלהם, אלא גם לטיפוח וחינוך רגשי, החיוניים להתפתחותם הרגשית והשכלית ולפיתוח אישיותם. מייד יעלה כאן, אדוני היושב-ראש, להשיב לי סגן שר החינוך. ואני חושב שבעצם העובדה הזאת אנחנו רואים כמה הצעת החוק הזאת נכונה בדרישה שלה להעביר את הנושא הזה למשרד החינוך; זה מקומו הטבעי, זו כתובתו, זה המקום הנכון. אני רוצה להתייחס להערת הביניים של חברתי חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, אם שמעתי אותה נכון. אני, גברתי, מברך על כל התקדמות שתהיה בנושא הזה, באמת, ואין פה שום בעיה של קרדיט, גם אנחנו מוותרים על הקרדיט. ואם כבר מדברים על קרדיט – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – אני רוצה לציין את הצעת החוק שאת קידמת בנושא הזה, שהיא מקבילה להצעת החוק הזאת. אני רק רוצה להגיד לגופו של עניין, מתוך הכרת המאטריה הזאת, שזו דוגמה קלאסית של נושא שצריך פתרון בחקיקה ראשית. תקנות והסדרים ונוהל של מנכ"ל לא יכולים לתת מענה למגוון המאוד-רחב של המורכבויות והבעיות. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> ולכן, אדוני – ובזה אני רוצה לסיים – אני הייתי מציע לממשלה להסכים להעביר את הצעות החוק שלנו בקריאה הטרומית, וגם כמובן את הצעת החוק של חברת הכנסת שאשא ביטון. אין לנו שום מטרה לעשות מחטפים פה – חבר הכנסת ילין, אני חושב שאני מבטא גם את עמדתך – – <חיים ילין (יש עתיד):> אמרתי את זה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – ואנחנו נשמח אם הממשלה תביא מצדה הצעת חוק ממשלתית. נשמח להתחבר אליה ולעשות את הדברים ביחד. חייבים להביא סוף-סוף פתרון לנושא הזה. תודה לך. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. ישיב סגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש. חבר הכנסת ילין, תקשיב לתשובת סגן השר. בבקשה, אדוני. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת חיים ילין וקבוצה נכבדה של חברי כנסת, כמו גם חבר הכנסת דב חנין וקבוצה נכבדה של חברי כנסת, הצעת החוק שבנדון נדונה כבר בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה ביום 13 בדצמבר 2015. החלטת ועדת השרים הייתה לדחות את הדיון בהצעת החוק בשלושה חודשים, וזאת בשל עבודה ממשלתית הנעשית כיום לבחינת הנושא. מדובר – – – <היו"ר מאיר כהן:> לכל המדברים בטלפונים, אנא מכם, תיגשו הצדה. חברי הכנסת – סליחה, אדוני, מי שמשוחח בטלפון, אנא, הצדה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> מדובר בהצעת חוק, אדוני היושב-ראש, שמבקשת לקבוע כי האחריות והסמכות בתחום מעונות-היום מגיל לידה עד גיל שלוש יהיו בידי משרד החינוך ושר החינוך, ולא באחריות משרד הכלכלה כפי שהיה עד כה. בנוסף, מבקשת הצעת החוק לקבוע לראשונה בחקיקה הסדר כולל לעניין רישוי של מעונות-יום שבהם שוהים שהות יומית פעוטות שטרם מלאו להם שלוש שנים, ובלבד שהם אינם אחד מאלה: מעון המשמש או שנועד לשמש מקום שהייה יומי לפעוטות בסיכון או לפעוטות עם מוגבלות בלבד, מעון המופעל במוסד רפואי ומשמש או נועד לשמש מקום שהייה יומי לפעוטות המאושפזים באותו מוסד רפואי לתקופה ממושכת, או מעון המופעל במקום המשמש דרך קבע מקום מגוריהם של כל הפעוטות השוהים בו – בקיצור, הם מעונות-יום. כמו כן כולל ההסדר המוצע הוראות לעניין הפיקוח על פעילותם של מעונות-יום ואכיפת הוראותיו. ראשית, אני מבקש לציין כי העברת הסמכויות היא נושא מורכב וסבוך. הנושא דורש בדיקה והיערכות רבה במשרד החינוך. ככל שיוחלט על העברת סמכויות, ראוי גם כי היא תיעשה במסגרת הצעת חוק ממשלתית, לאחר שהגורמים המקצועיים הרלוונטיים בחנו את הנושא לעומק, ולא במסגרת הצעת חוק פרטית. שוב, אני חוזר, יצוין כי העברת הסמכויות – אני אומר שוב: העברת הסמכויות היא נושא – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> איך אתה הצבעת בעד חילול שבת, אני לא יודע. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – מורכב וסבוך, הדורש בדיקה והיערכות רבה במשרד החינוך. ככל שיוחלט על העברת הסמכויות, ראוי כי היא תיעשה במסגרת הצעת חוק ממשלתית, לאחר שהגורמים המקצועיים הרלוונטיים בחנו את הנושא לעומק, ולא במסגרת הצעת חוק פרטית. עוד יצוין כי הבחינה הממשלתית בדבר היתכנות העברת הסמכויות והאחריות למעונות-היום ממשרד הכלכלה למשרד החינוך כבר החלה. בעקבות דרישת השר, שר החינוך נפתלי בנט, הממשלה אישרה ביום 1 בנובמבר 2015 את הקמתה של ועדה לבחינת העברת הסמכויות על מעונות-היום מגיל לידה ועד לגיל שלוש ממשרד הכלכלה למשרד החינוך. בראש הוועדה עומד מנכ"ל משרד ראש הממשלה אלי גרונר, והיא צפויה להציג את מסקנותיה בעת הקרובה. יודגש גם כי היסטורית, עוד מימי ראשית המדינה, הסמכויות לגבי הגיל הרך הן בידי שר הכלכלה, או בימים ההם התמ"ת, דבר שלדעת מומחים בחינוך הוא דבר שגוי, שכן משרד החינוך הוא המשרד המקצועי האמון על חינוך הילדים בישראל. יתרה מכך, מחקרים בתחום החינוך מוכיחים כי לחינוך בגיל הרך השפעה רבה על התפתחותו של הילד בהווה ועל הישגיו הלימודיים בעתיד, ולכן חשוב שמעונות-היום יטופלו פדגוגית ומקצועית על-ידי צוותי החינוך המומחים לכך. בהתאם לתפיסה זו, נעשית עבודת צוות מעמיקה ובמסגרתה נבחן הדבר. לכן, חברי חברי הכנסת, עד לסיום עבודת הצוות ועבודת ההיערכות הממשלתית, אני חושב שאין מקום לקדם הצעת חוק פרטית לעניין זה. ולאור האמור, אני מציע להצטרף לעמדת הממשלה ולהתנגד להצעת החוק הזו, וגם להצעת החוק של חבר הכנסת איימן עודה. ואני רוצה לומר, כמו ששמענו קודם בקריאות הביניים, שוחחתי עם חבר הכנסת ילין – אומנם שוחחתי גם עם חבר הכנסת איימן עודה, אבל יותר בהרחבה עם חבר הכנסת ילין – והוא לרגע אמר שאם תהיה התחייבות ממני שהממשלה, בעוד כמה חודשים, שלושה חודשים, תבוא עם העניין הזה במסגרת הצעת חוק, הוא מוכן לדחות, כאשר הוא ירצה להצטרף. ביררתי, ונתבקשתי לא להתחייב שאנחנו הולכים להצעת חוק, אף שהמגמה היא כמו שאמרתי, והכוונה בסוף היא להגיע להצעת חוק. אבל מאחר שהדבר הזה עדיין בבדיקה בוועדה הבין-משרדית, המשרד אינו רוצה לבוא ולהתחייב היום שזה יהיה דווקא במסגרת הצעת חוק. יכול להיות שזה יהיה במסגרת הצעת החלטה ממשלתית. אני מציע לחבר הכנסת ילין ולחבר הכנסת איימן עודה, או לחבר הכנסת דב חנין, שנמתין שלושה חודשים כמו שאמר – – – <היו"ר מאיר כהן:> אני מבקש מכל חברי הכנסת. סגן שר השיכון, בבקשה. לא שומעים אותו, אנא מכם. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני מציע לחברי הכנסת המציעים שיקבלו את ההצעה כפי שהיא באה לידי ביטוי בדברי, וציטטתי, או הבאתי בשם ועדת השרים שהיא ביקשה להמתין שלושה חודשים, כאשר בתוך דברי אמרתי שגם המשרד חושב שראוי שזה ייעשה במסגרת הצעת חוק, אם כי אני לא מתחייב שכך זה יהיה. ולכן, אני חושב שלאופוזיציה לא כדאי להכניס את השאלה הזו כאשר יש סיכוי כלשהו שהממשלה מצטרפת לדבר הזה – או לא מצטרפת, היא תבוא עם הצעת חוק לדבר הזה. אני לא חושב שלאופוזיציה כדאי לבחון את כוחה וליפול, חלילה, עם רוב של הקואליציה. מה גם שחשוב שנדבר. אם אני לא טועה, אני לא יודע אם מותר ליושב-ראש לענות לי במקרה הזה, כי הוא משמש כרגע בתפקיד ממלכתי ולא סיעתי, אבל אתה רק תהנהן בראש – אני יודע שחבר הכנסת ילין עמד על מספר 11 ברשימה שלכם; עכשיו הוא עשירי. הוא היה מספר 11. מי שגרם לו לעלות לעשירי היה חבר הכנסת פירון, שעזב את הרשימה. עכשיו, אני רוצה לשאול אותך: אתה מיש עתיד. שר החינוך במשמרת הקצרצרה הקודמת, 18 חודש, היה פירון מיש עתיד; למה פירון לא עשה את הדבר שאתה כל כך עומד עליו ומבקש היום, היום, היום להצביע עליו? למה הוא לא הסתדר אתו? מה אני רוצה לומר בזה? אתה היית בקואליציה. דברים שרואים משם לא רואים מפה, דברים שרואים מפה לא רואים משם. לכן, גם כשאתה בא מהקבוצה שפירון היה בה – פירון כשר החינוך לא הצליח לקדם את זה. והנה, השר בנט הביא כבר הצעת החלטה, וזה כבר נדון בוועדת שרים, תן את האמון. לכן, אני מציע לחברים להתנגד להצעת החוק הזו. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> ואני מבקש להתנגד להצעת החוק הזו. ואני מוכן גם להסביר ולהרחיב. <יואל חסון (המחנה הציוני):> די, הבנו. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני עוד לא סיימתי. <היו"ר מאיר כהן:> אה, אוקיי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אולי תסביר, סגן השר פרוש – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני מסיים כשמרמזים שאפשר לסיים. לכן, אני רוצה לומר כך – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אולי תסביר לנו איך הצבעת בעד חילול שבת? איך? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני רוצה להסביר לחבר הכנסת חסון שאני פניתי לפני שתי דקות ליושב-ראש, גם הוא מהאופוזיציה, אבל הוא ידע לומר: אני מהאופוזיציה ואני נזהר, עכשיו אני ממלכתי. ואני חושב שצריכים ללמוד מיושב-ראש כזה. אם הוא יושב-ראש ישיבה, גם אם הוא חבר באיזו סיעה אופוזיציונית, הוא מתנהג באופן ממלכתי. אני אומר לך את הדבר הזה. אתה צריך לדעת, חבר הכנסת חסון, שכשאתה משמש בתפקיד יושב-ראש אתה חייב להיות ממלכתי, אתה לא יכול לבטא דעות ורצונות אופוזיציוניים. לכן, אני אומר כך, הצעת החוק הזו שהציע חבר הכנסת ילין משתרעת על קרוב ל-30 עמודים, ואני רוצה להתחיל לקרוא את הצעת החוק הזו. <היו"ר מאיר כהן:> מסמנים לך שלא צריך. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> החברים אומרים שהם מבינים את החוק שלך, והם יודעים כבר מה להצביע, לכן אני מוכן לרדת. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. המציעים רשאים להגיב – או מהמקום. חבר הכנסת ילין, בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד סגן השר, אתה עוד תופתע. חבר הכנסת פרוש, סגן שר החינוך, אני אסביר לך למה השר פירון לא הצליח להעביר את זה: כי שר החינוך עכשיו, כשהוא היה שר הכלכלה, התנגד. מה לעשות. ואני אומנם לא פוליטיקאי גדול, אבל חיכיתי ששר הכלכלה יהפוך להיות שר החינוך בשביל שיד ימין ויד שמאל יהיו מחוברות לשכל ויעבירו את ההחלטה הזאת. זאת התשובה שיש לי לגבי מה שאמרת. ותתקן, אני הייתי ביש עתיד מספר 7, לא 11, אף ש-11 זה מספר נפלא. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> סליחה. <חיים ילין (יש עתיד):> לא, לא, כי כשאתה בא ואתה אומר, תדייק באמת. כי יכול להיות שבתוך מה שאתה אומר – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> סליחה, סליחה. <חיים ילין (יש עתיד):> מחילה. אני – אתה יודע, יש לי תכונה טובה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני מתנצל עכשיו שטעיתי – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אני יהודי טוב, ואני סולח לך, כבוד סגן השר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אני מוחל לך על הטעות. אבל אני לא – תשאל את שר החינוך אם מה שאני אומר עכשיו זה נכון או לא נכון. יותר מזה, השר דרעי, תשאל אותו. כשהוא נכנס לתפקיד שר הכלכלה, הדבר הראשון ששאלתי אותו, הדבר הראשון – אמרתי לו: בוקר טוב, מזל טוב, האם אתה מוכן להעביר את סמכויות מעונות-היום למשרד החינוך? הוא אמר לי: אני אבדוק; יש לזה שכל, אבל תן לי קודם כול ללמוד את הנושא. אבל עכשיו הוא גם לא שר הכלכלה. וכשיריב לוין אולי יהיה שר כלכלה הוא יגיד: אני רוצה ועדה. ככה מתנהלת הממשלה. אז מה אני צריך לעשות? <קריאה:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> מה אני צריך לעשות? סגן השר, אתה מדבר על אופוזיציה, אני מדבר על ילדי מדינת ישראל, לא אופוזיציה ולא קואליציה, י-ל-דים. חינוך. על זה אני מדבר. ואתה מפצל עוד פעם: האופוזיציה, אני אומר לאופוזיציה. למה, כי כתוב בהלכה, אני אגיד לכם מה אתם צריכים לעשות. למה אתה בא מלמעלה? למה אתה לא חושב שאנשים לא דואגים למפלגות, ודואגים לילדים. למה? זה לא קיים, השיח הזה בכנסת? זה משהו שלא ניתן להבנה? אבל למרות מה שאמרתי, מכיוון שאני חושב שיש חשיבות, מכיוון שאני חושב שיפעת, חברת הכנסת יפעת, ומירב רוצות מאוד להצטרף גם לחקיקה ולהיות חלק, והן אף חתומות; ויש גם חקיקה ממשלתית, ואני מקווה – זה נכון, דב, מה שאני אומר? אנחנו דוחים את ההצבעה בשלושה חודשים, כמו שביקשת, כדי להצטרף בסופו של דבר לחקיקה שתעשה שכל – לא עם האופוזיציה, תוציא את זה מהראש, מהלקסיקון – אלא תעשה טוב עם כל ילדי מדינת ישראל. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> האם אדוני אמר שמסכימים לדחות? אדוני, בבקשה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני מאוד רוצה להיות נחמד כלפי חבר הכנסת המציע, אני רוצה רק לומר כך: אני ציטטתי מה שבמשרד מבקשים לומר, שהם חושבים שזה ראוי שבתוך שלושה חודשים זה יבוא לפה. אני לא רוצה שהסיכום עכשיו, ברגע זה, יהיה שלושה חודשים. ואם זה יהיה ארבעה חודשים? הוא צריך להסתפק. אני יכול לומר כך: תשובה והצבעה במועד אחר, ואמרתי שהמגמה היא שלושה חודשים. <היו"ר מאיר כהן:> תשובה הייתה. תשובה הייתה, אדוני. בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> תן לי להבין. אתה יודע, אני עכשיו עובד עם אלי על חוק הבנקאות. כשבצ'ק כתוב 90 יום, שלושה חודשים, אם הוא לא נפרע – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת ילין, חבר הכנסת ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> כן, מה? <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <חיים ילין (יש עתיד):> אז תגיד. <היו"ר מאיר כהן:> יש זכות תגובה לדב חנין. חבר הכנסת דב חנין. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני, הצבעה עכשיו. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת חנין, האם רוצה? חבר הכנסת דב חנין. אם לא, אנחנו עוברים להצבעה שמית. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני שר החינוך – חיים, חיים, אני רוצה לדבר לשר החינוך, אז אני לא – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת חיים ילין, רוצים לדבר לשר החינוך ולכולם. אני מבקש מכולם לשבת או ללכת הצדה. שר השיכון האלוף גלנט, בבקשה מכם. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה רבה לך. אדוני שר החינוך, אני שמח שאתה אתנו, ואני רוצה לפנות אליך כיוון שהעמדה העניינית של משרד החינוך היא שהנושא מחייב הסדר, וכיוון שסגן שר החינוך הביא בפנינו עמדה שאומרת שלא חייבים להצביע כרגע, אלא יש אפשרות להמתין ולתת למשרד החינוך שהות מסוימת כדי להביא את עמדתו המגובשת. אני מצטרף, אדוני היושב-ראש, להצעה הזו, ואני חושב שזה גם על דעתו של חבר הכנסת ילין. במקום שנצביע פה בהצבעה שמית על השאלה מי בעד פיקוח על מעונות ילדים, בוא ניתן למשרד החינוך את הזמן, נקדם את הנושא הזה בהסכמה. זה אפשרי. המרחק שבינינו היום, כפי שאני מבין מתשובתו של סגן השר, הוא לא גדול, ולא נראה לי שצריך להצביע. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. שר החינוך, האם אדוני רוצה להתייחס? בוא בבקשה. אדוני. <שר החינוך נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מביע הערכה גדולה לחברים באופוזיציה, ובעצם יש פה אחדות דעים איפה באמת מעונות-היום צריכים להיות. מעונות-היום במקור קמו ככלי להוצאת נשים לעבודה, והמרכיב הפדגוגי היה כמעט בטל ומשני. אבל היום אנחנו יודעים שגיל לידה עד גיל שלוש – אלה השנים המעצבות. ולכן אני מודה לראש הממשלה שניאות והקים צוות עבודה בעניין הזה. אבל זה עולה הרבה כסף, בואו לא ניתמם. הדברים עולים כסף. אנחנו כמדינה לא יכולים להגיד "כן" ועכשיו להוציא מיליארדים בלי אחריות. אנחנו מנהלים בצורה סדורה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> שנייה. אני חושב שמה שלא נעשה 67 שנה עשינו בחצי שנה: הקטנת כיתות, שנים דיברו על זה – בוצע; שנים דיברו על סייעת שנייה בגנים – בוצע; שנים דיברו על זה שצריך להפוך את הכיוון במתמטיקה – בוצע. גם הדבר הזה – אנחנו צריכים סבלנות, ואני מעריך שמי שלא יהיה שר הכלכלה הבא יראה את זה בעין חיובית. ואני מקווה שלקראת התקציב החדש אנחנו – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אבל אף אחד לא הודיע. <שר החינוך נפתלי בנט:> – – – אנחנו נוכל להיכנס למתווה שבו אנחנו – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> אתם ביקשתם שלושה חודשים, אני אתכם. <שר החינוך נפתלי בנט:> – – מצד אחד נעלה בשני ממדים, נעלה את האיכות, תהיה בקרה ופיקוח ופדגוגיה והכשרה של גננות, ומאידך גם נרחיב את זה, כי היום הכיסוי הוא רק לכ-30% מהאנשים. מה עם השאר? אבל זה עולה הרבה מאוד כסף. הממשלה היא ממשלה אחראית, שלא סתם זורקת לכל פינה. לכן אני חושב שהמתווה הנוכחי הוא אחראי והוא הנכון למדינת ישראל. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה שמית על הצעת החוק הנדונה. <חיים ילין (יש עתיד):> נפתלי, אתה לא עונה. לא ענית בכלל על מה ששאלתי אותך. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת ילין, אנחנו עוברים להצבעה שמית. הצעת חוק הפיקוח על מעונות-יום לפעוטות, התשע"ה–2015, של חבר הכנסת חיים ילין וקבוצת חברי הכנסת – הצבעה שמית. גברתי המזכירה, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – נגד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד באסל גטאס – בעד אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – בעד משה יעלון – נגד איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד משה כחלון – אינו נוכח חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – בעד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה לעבור לרשימת הנעדרים. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת גילה גמליאל – אינה נוכחת אבי דיכטר – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת משה כחלון – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח מיקי רוזנטל – אינו נוכח סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר מאיר כהן:> האם יש חבר כנסת או חברת כנסת שלא הצביעו? תמה ההצבעה, גברתי. ובכן, בעד ההצעה – 45, נגד – 50. הצעת חוק הפיקוח על מעונות-יום לפעוטות ירדה מסדר-היום, לא התקבלה. ברשותכם, אנחנו עוברים להצעת חוק הפיקוח על מעונות-יום לפעוטות, של חבר הכנסת דב חנין. ההצבעה אלקטרונית. אני מבקש מכולם לשבת. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 46 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הפיקוח על מעונות-יום לפעוטות, התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> בעד – 38 חברי כנסת, נגד – 46. סגן שר האוצר איציק כהן, אדוני – להוסיף את שמו להצבעה; לא משנים תוצאה, הוא מתווסף. הצעת חוק הפיקוח על מעונות-יום לפעוטות ירדה מסדר-היום, לא התקבלה. <הצעת חוק העברת הכנסות מהימורים לתמיכה במרכזי גמילה מהימורים, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1065/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת חוק העברת הכנסות מהימורים לתמיכה במרכזי גמילה מהימורים, של חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי. ישיב על ההצעה סגן השר משולם נהרי. חבר הכנסת אחמד טיבי – בבקשה, אדוני. עשר דקות לרשותך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, גם בשנה וגם בקדנציה הקודמת, ועכשיו גם בקדנציה הזאת, הצעתי לטפל בבעיה חברתית כואבת – התמכרות להימורים. התמכרות היא מחלה גם כשהיא התמכרות לסמים, לאלכוהול, וגם כשהיא התמכרות להימורים. התוצאות הן הרסניות גם בהתמכרות לסמים, גם בהתמכרות לאלכוהול, גם בהתמכרות ללוטו, טוטו, הפיס, "ווינר". משפחות נהרסות, אנשים נהרסים, השר אקוניס, ולכן יש צורך, מלבד הטיפול עצמו בגמילה, לחייב את המוסד המריץ, הגוף המריץ את ההימורים, לסייע בהקמת מוסדות וגופים לגמילה – במקרה זה פיס, טוטו, לוטו, המועצה להימורים בספורט. וצריך להפריש מהמיליארדים הנכנסים לקופות של הגופים האלה סכום מסוים. סגן השר נהרי אמרו לי שאתה תענה – כתוב 3%. אני מתחייב כאן, מבטל את המספר, להפריש סכום שאתם במשרד תראו אותו נכון ומתאים. אתם, אתם תקבעו מה הסכום המתאים, הסביר, מהמיליארדים האלה, שאפשר להפריש למוסדות כאלה כדי לטפל באנשים ולמנוע התמכרויות. מה תופעות הלוואי? <היו"ר מאיר כהן:> אדוני יודע שיש גם מכונות מזל שפזורות ברחבי הארץ והן נגישות לתלמידים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> היא הנותנת. יש מכונות, כפי שאמר השר לשעבר חבר הכנסת כהן, ככה בכל הארץ. תלמיד בן 15, 16 יכול להגיע לשם, ומגיעים לשם כל יום, לפעמים כמה פעמים ביום, כדי להמר במכונה. גם מפסיד לימודים, גם מפסיד כסף – בעיה חברתית. חלק מהמתמכרים האלה אוטומטית זולגים לאלימות, לפשיעה, כך שזה רב-תחומי, רב-משרדי. העניין צריך להיות עניין של כולנו. אני לא יכול להבין למה הממשלה יכולה להתנגד לדבר כזה. אמרו לי שה-3% שציינתי זה יותר מדי. יותר מדי? אמרתי: אני מבטל את המספר; אתם תקבעו כל מספר שאתם רוצים, העיקר לקבל את האחריות המוסרית, השילוחית, של הגופים האלה על אלה שמתמכרים. חייהם נהרסים או כמעט נהרסים, ואפשר להציל אותם. אנחנו חייבים לגלות יתר מעורבות כדי למנוע את ההידרדרות הזאת, כדי לטפל בנגע הזה. זה הזמן. זו האחריות של הממשלה. בואו תקשיבו, אתם כל הזמן אומרים: נו, מה עושים הח"כים הערבים? איזה הצעות מציעים? יש הצעה יותר חברתית מזאת? יש הצעה יותר מתאימה, יותר טובה, יותר אחראית, מההצעה הזאת? תגיבו באופן חיובי, תסכימו, ואם תקבלו את ההצעה הזאת אנחנו בוועדה נביא שינויים ונתאים אותה לעמדה של המשרד המקצועי. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. אדוני, סגן שר הרווחה חבר הכנסת נהרי, בבקשה. עליזה, גם כשאין חברי כנסת שומעים אותך. תשתי מים מדי פעם. בבקשה, אדוני. <סגן שר הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי:> אדוני היושב בראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת אחמד טיבי, אני מסכים אתך שהנושא הזה הוא כואב, הוא רעה חולה, וצריך לטפל בו. צריכים לגמול את כל אלה שנגררים להימורים – ויש עוד תחומים אחרים שצריכים גמילה – כיוון שכל הנושא הזה של ההימורים נושא בחובו תופעות שליליות. לא לחינם במקורותינו נאמר – אחמד, עדּו אל-כניסת אחמד א-טיבי – במקורותינו נאמר "המשחק בקוביא פסול לעדות". זה דבר שמשחית את האדם, זה דבר שמפרק משפחות, זה דבר שהורס את הנוער, וצריכים לטפל בו. אני לא בטוח שבדרך הזאת – צריכים להמתין לקבל הכנסות מההימורים ולהפריש מהן כדי לטפל באלה שצריכים גמילה מהימורים. משרד הרווחה – ואני אומר לך את זה מהיכרות אישית – הוא לא מקשיב. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בבקשה, אדוני. <סגן שר הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי:> כן. אני אומר לך שמשרד הרווחה – ואני אומר לך מהיכרות אישית של כמה שנים – משקיע בנושא הזה של גמילה בכל התחומים, גם מהימורים. יש מוסדות מתוקצבים שעוסקים בגמילה. היושב-ראש היה שר הרווחה, הוא מכיר את "רטורנו" לנוער, וגם למבוגרים, ויש עוד מוסדות, ושם צריך להשקיע. אתה צודק – אני יכול לסיים? <קריאה:> – – – <סגן שר הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי:> אתה צודק שצריך לטפל, והמשרדים הממונים על כך צריכים להשקיע ולהשיג את התקציב, בלי שום קשר להימורים. דעתי על ההימורים היא ברורה. צריך למנוע, לטפל במניעה, ולא לטפל בהם אחר כך, אחרי שהם נפגעו. שם צריך להשקיע. אבל זה לא הזמן שאאריך ואומר מה דעתי בכלל על הימורים. אני גם הייתי דירקטור במפעל הפיס; גם אז אמרתי את דעתי, למרות שמפעל הפיס – חלק גדול, אם לא הרוב, של התקציב וההכנסות הולכים לחינוך, ובזמנו הלכו גם לרווחה – אינני יודע אם היום הם הולכים לרווחה – אבל כל ההכנסות הלכו בסופו של דבר לטובת החברה. ומכאן לתשובת השר והמשרד: על-פי הצעת החוק, מי שקיבל היתר בחוק לערוך הגרלות או הימורים יעביר למשרד הרווחה והשירותים החברתיים 3% מהכנסותיו השנתיות מעריכת הגרלות והימורים למטרת תמיכה במרכזי גמילה. על פניו נראה כי מדובר בהצעה ראויה, המקדמת את המטרה החשובה של שיקום וטיפול באנשים הסובלים מהתמכרות להימורים באמצעות תמיכה מגורמים אשר קיבלו היתר לערוך הגרלות והימורים. על-פי הצעת החוק, תתאפשר העברת כספי הימורים לתמיכה במטרות שיקום וגמילה של מכורים להימורים, כפי שנהוג כיום בחוק להסדר ההימורים בספורט, התשכ"ז–1967, לגבי תמיכה בספורט, איגודי ספורט ומועדוני ספורט למיניהם. ככל הידוע, כיום יש גופים בעלי היתר לעריכת הגרלות והימורים המעבירים כספים באופן וולונטרי אל מרכזי הגמילה מהימורים. עם זאת, לדעת גורמים שונים בממשלה, המוצע בהצעת החוק אינו בגדר הסדרה מקיפה וראויה שתמנע את ההשפעות השליליות של ההימורים החוקיים, אלא בגדר הפניה של אמצעים לטיפול בלבד באלה שנמצאו מכורים. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת מרגי. אדוני סגן השר, אני מבקש רק רגע. חבר הכנסת מרגי, אדוני. חבר הכנסת מרגי. אני מבקש מכולם לשבת או לזוז הצדה. בבקשה, אדוני, תמשיך. <סגן שר הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי:> דרושה הסדרה כוללת בתחום, שתצמצם את הסיכונים האמורים ואת הנזקים החברתיים והכלכליים שעלולים להיגרם מהתמכרות להימורים ולהגרלות אלו. העניין נמצא בדיון במשרד המשפטים – ועד אז ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה להתנגד להצעת החוק. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת טיבי? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> לא. אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית. תודה רבה. אני מבקש מכולם לשבת. <קריאה:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> כן, כן. אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית, בבקשה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 41 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק העברת הכנסות מהימורים לתמיכה במרכזי גמילה מהימורים, התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> ובכן, נגד – 41, בעד – 35, נמנע אחד. <קארין אלהרר (יש עתיד):> הצבעתי בטעות נגד. <היו"ר מאיר כהן:> רק רגע. נא לרשום בפרוטוקול: חברת הכנסת אלהרר טעתה והצביעה נגד והיא בעד, וחבר הכנסת איציק כהן – – – <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – יש טעות בהצבעה. <היו"ר מאיר כהן:> אני חוזר: חבר הכנסת כהן הצביע בעד – נגד; הצביע נגד. איציק כהן – יש בעיה. שנייה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר מאיר כהן:> שנייה, אני שומע. חבר הכנסת כהן וחבר הכנסת אורן אסף חזן וחברת הכנסת קסניה סבטלובה השתתפו בהצבעה. חברת הכנסת קסניה, מה הצבעת? <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> בעד. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת כהן? <יצחק כהן (ש"ס):> נגד. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת אסף חזן? חבר הכנסת אסף חזן? אסף אורן חזן? הוא השתתף בהצבעה? אני מבין שהכפתורים לא נלחצו אצל חברת הכנסת סבטלובה והיא הצביעה בעד. חבר הכנסת כהן הצביע נגד, חבר הכנסת אסף חזן הצביע נגד. קארין אלהרר – אמרנו ורשמנו לפרוטוקול. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מאיר כהן:> שנייה. נתקן את התוצאות בהתאם. אני מבקש להוסיף לפרוטוקול את חברת הכנסת רויטל סויד – בעד ההצעה. זה לא ישנה את התוצאה, חברת הכנסת רויטל סויד. ובכן, 42 נגד, 37 בעד; ואני מבקש לתקן את הפרוטוקול. הצעת חוק העברת הכנסות מהימורים לתמיכה במרכזי גמילה מהימורים, של חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי, לא התקבלה. <הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – כרטיס קדימות), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1912/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יחיאל חיליק בר) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים, ברשותכם, להצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – כרטיס קדימות), של חבר הכנסת חיליק בר; בבקשה, אדוני. הוצמדה להצעתו הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – כרטיס קדימות) של חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי. חבר הכנסת חיליק בר – בבקשה, אדוני. עשר דקות לרשותך, אדוני. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, התחלפה ממשלה מאז שהצעתי את החוק הזה בפעם האחרונה, בכנסת האחרונה. חוק שוויון הזדמנויות – כרטיס קדימות לנכים בתור. בכנסת הקודמת חברי אחמד טיבי ואנוכי הצענו את זה גם כן. ביקשנו להעלות את התיקון הזה – שקורה באירופה. אדוני שר השקופים אריה דרעי, רק תדע, באירופה החוק הזה של כרטיס קדימות לנכים בתור, בעיקר במוסדות ציבור – קורה. משם לקחנו את הרעיון וניסינו לקדם את זה. בכנסת הקודמת, כשאתה ואני היינו יחד באופוזיציה, באו ואמרו לי: תשמע, לא כדאי לחוקק את זה כי יש תקנות ונעשה תקנות, לא חייבים על כל דבר חוק וכו', והפילו לי את החוק. איציק כהן הצביע אז בעד החוק, כי הוא היה באופוזיציה. הפילו לי את החוק ואמרו לי שזה יהיה בסדר. בדקתי, אדוני השר וחברי לקואליציה – גם יפעת שאשא, אני חושב שאת רגישה לנושאים האלה במיוחד – ושום תקנות לא תוקנו, וגם אם תוקנו, לא מיישמים אותן. אני לא ראיתי, מאז הכנסת הקודמת, בעל מוגבלויות אחד שמגיע לתור בביטוח לאומי או במשרד הפנים, והתור לפעמים מגיע ל-200 איש, עם כרטיס ואומר: תנו לי את זכות הקדימה כי יש תקנות בחוק. עכשיו, יפעת, אני רוצה שתביני. זאת הכנסת השנייה שאני מעלה את החוק הזה. בפעם הקודמת הפילו לי את החוק כי אמרו שיש תקנות, ואם לא, יתקננו, ויוציאו כרטיסי קדימות לנכים בתור, ולא הוציאו. לכן, כששאלו אותי אם אני רוצה להעלות את זה עוד פעם, אמרתי שכן, כי הסיפור הזה של קדימות בתור לבעלי מוגבלויות ונכים – וזה לא רק לנכים: זה לאימא לילד אוטיסט; והיא הציעה לי את ההצעה הזאת. היא אומרת לי: בוא תנסה אתה לעמוד עם הילד שלי במשך שעה בתור בקופת-חולים או בביטוח לאומי. אני לא מדבר על אנשים שפיזית קשה להם. משם לקחתי את החוק הזה, שאגב קורה במדינות אירופה ומתוקתק בצורה יוצאת דופן. פה אנחנו יכולים ללמוד מאירופה, בניגוד לדברים אחרים. הפעם, חברתי יפעת שאשא ביטון וכבוד השר, אני לא מתכוון לוותר על הצעת החוק. אני גם לא מתכוון – בפעם שעברה הציעו לי להוריד אותו ואולי נגיע להסכמות עם הממשלה. את כל התרגילים כבר עשו לי. עכשיו אני באמת שואל אתכם, אותך: ממה אתם מפחדים? מלחוקק חוק שקיים במקומות מתוקנים אחרים בעולם, שנותן כרטיס קדימות לנכים ולבעלי מוגבלויות לפי חוק, כדי שאם חלילה הם יצטרכו להשתמש בזה בגלל שיש תור בבנק או במקום אחר, אז תהיה להם האפשרות. את יודעת מה? כשענה לי בפעם שעברה השר יריב לוין – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אתה מדבר רק אלי? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא, כי לך יש נשמה חברתית, וגם הצופים בבית. בפעם שעברה השר יריב לוין ענה לי ואמר לי שיש תקנות, יהיו תקנות, עובדים על זה במשרד הפנים וכו' וכו'. את יודעת מה? העליתי את החוק להצבעה אבל האמנתי לו. אמרתי, אם יש תקנות, אז בבקשה. אגב, גם אז התעקשתי לחוקק חוק, כי אמרתי, תקנות – יכול לבוא המנכ"ל הבא ולבטל את התקנות. אם זה יהיה בחוק – גם כן, זה לא חוק תקציבי; סליחה – למעט להדפיס בדפוס הממשלתי כמה אלפי כרטיסי קדימות לנכים, ואני חושב שזה עניין של אלפי שקלים לא יותר. החוק הכי לא תקציבי, הכי הומני, הכי אנושי, הכי שוויוני, שהגיע אלי מציבור הנכים, מאותה אימא ומאימהות נוספות, ושנפסל בממשלה הקודמת. אני קודם כול שואל אתכם, ממה נפשכם, חברי לקואליציה, שפסלתם לי בפעם השנייה את החוק הקטן, הזעיר והכל-כך חשוב, ההומני הזה, בוועדת שרים לחקיקה? ישבו שרים וחשבו: מה נפסול? כרטיס קדימות לנכים? למה לא, זה לא עולה כסף, זה עוזר לנכים, זה נותן יותר שוויוניות בתור, זה גם חלילה עוזר לאנשים שאולי יש להם כאב או שמלווים אנשים כאלה, אז דווקא נפסול אותו. אני באמת לא מבין את הפסילה הזאת. אני דווקא רוצה שאתם תשאלו את ועדת השרים שוב פעם, ואולי כבוד השר דרעי יוכל לענות לי, למה לעזאזל פסלו את החוק הזה. זה נכון, איציק יודע את זה היטב, לנכים אין גדודים של לובי ואין יחסי ציבור ואין פקודים במרכז הליכוד, אין להם את "דני יסדר". <נורית קורן (הליכוד):> יש להם פורום של נכים במרכז הליכוד – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אה, יש להם? אוקיי, אז הנה. יש לכם פורום של נכים במרכז הליכוד? את יכולה להגיד לי, נורית קורן, למה פוסלים את החוק הבאמת-קטן הזה? <נורית קורן (הליכוד):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> איזה היגיון יש לעזאזל לפסול חוק של הדפסת כרטיס קדימות לנכים בתור? לא ביקשתי מיליונים, לא ביקשתי אלפי מיטות בבתי-חולים, חלילה. לא ביקשתי להסעיד מיליוני ילדים רעבים חלילה, או, מאות אלפים, סליחה. לא ביקשתי מחלפים שיחברו את הפריפריה למרכז. ביקשתי בפעם השנייה, כנסת שנייה, ואחמד הצטרף אלי, כרטיס קדימות לנכים בתור. מה יותר פשוט מזה? מה יותר הומני מזה? מה יותר צודק ושוויוני מזה? בפעם השנייה פוסלים לי את החוק הזה בוועדת שרים. למה? לכן אני אומר לכם, כשאתם מצביעים נגד החוק להענקת כרטיס קדימות, אתם לא רק דוחקים את הנכים והמוגבלים לסוף התור בקופת-חולים, בביטוח לאומי, בלשכת הרווחה; אתם דוחים אותם לסוף התור גם בסדרי העדיפויות שלכם ככנסת וכממשלה. אני רוצה שהשרים וחברי הכנסת החברתיים של ש"ס ושל כולנו – את יודעת מה, מהליכוד כבר התייאשתי. באמת, מהליכוד כבר התייאשתי. אולי שרן השכל תשכיל לתמוך בחוק, אני לא יודע. אבל מירב בן ארי, טלי, יפעת, השר דרעי, איציק כהן. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> דיברנו. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מה זה "דיברנו"? <יצחק כהן (ש"ס):> אתך, אתך. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתי דיברתם על זה? <יצחק כהן (ש"ס):> לא, סומכים עליך. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא, אתה יושב בוועדת שרים, כבוד השר דרעי, למה פסלו לי את החוק הזה? אתה לא יושב בוועדת שרים? <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> סליחה, מחילה. אני רוצה שתחשבו עוד פעם. באמת, השר דרעי, זה לא חוק שעולה כסף. ואני אומר לך שבפעם שעברה פסלו לי אותו כי אמרו לי שיהיו תקנות. אין תקנות, ואם יש תקנות, אני אומר לך שהנכים פנו אלי ואמרו לי שזה לא ממומש. החוק הזה – השר דרעי, תתרכז שנייה – מבקש כרטיס קדימות לנכים בתור במוסדות, לפחות ציבוריים – בנקים, קופות-חולים. למה לעזאזל פסלו לי את החוק הזה? ואיך אתם תוכלו באמת, כבר כנסת שנייה, להסתכל להם בעיניים? הם שפנו אלי – אני מבין למה אתה לא מבין את זה, השר אריה מכלוף דרעי, אני גם לא מבין את זה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא, טלי, אתם לא תצליחו למצוא את התשובה למה פסלו לי את זה. אז מה, רק בקומבינות, וב"אתם תסדרו לי, אני אסדר לכם" יתמכו בחוק? בא חוק שהוא לא תקציבי – הנה, אה, יש לך תשובה, השר כהן? <יצחק כהן (ש"ס):> לא. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אה, זה לא קשור לזה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> רגע, אז נשמע את התשובה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אז נשמע את התשובה, ואני רק מבקש מכם דבר אחד – שאם יעלה לפה שר – אני אפילו לא יודע איזה שר עונה לי. מי עונה? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> פסלו לך את החוק – – – כי אתם אופוזיציה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אבל מה זה – – – <סגן שר הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> סגן השר משולם נהרי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> סליחה, אנחנו תומכים בלא מעט חוקים של הקואליציה למרות שאנחנו אופוזיציה כי אלה חוקים צודקים. ואם החוקים של הקואליציה באים לעזור לעם ישראל או לשכבות חלשות, אנחנו תומכים בהם. לכן אני מצפה שתפגינו אותה הגינות, בלי קשר למה שהחליטה ועדת שרים. ואם יבוא לפה שר ויגיד לכם שהוא מתנגד לזה כי יש – איזה שר משיב לי? <היו"ר מאיר כהן:> סגן השר משולם נהרי. סגן שר הרווחה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> סגן השר משולם נהרי, אם אתה תשיב לי שאתה פוסל את החוק כי כבר יש תקנות במשרד הממשלתי, אני רוצה שתדע שלא המצאתי את הגלגל. קיבלתי את התשובות האלה בפעם הקודמת, שאלתי את אותה אימא ואת אותם נכים אם יש תקנות והם קיבלו כרטיסים, והם אמרו לי שלא, שזה לא מיושם; ואין פה אף אחד שראה נכה עם כרטיס קדימות בתור. ולכן, אל תיתן לי את התשובה הזאת. <סגן שר הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> חיליק, תבקש מהממשלה להתייעץ עם עוד – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, אדוני. <קריאות:> – – – <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> – – – זמן קצת, לנסות לבדוק – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אם כבוד השר חיים כץ – שאני מאחל לו מזל טוב – ואתה אומרים לי "תשובה והצבעה במקום אחר" – לא, אבל שאתם מתחייבים לבדוק – – – <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – תשובה והצבעה – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> כבוד השר, אבל בבקשה, זו כבר הפעם השנייה שאני מעלה את זה, ועשו לי את התרגילים האלה. כרטיס – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – תשובה והצבעה – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> וגם אם אומרים לך – אני מתחנן – שיש תקנות בחוק, אני אומר לך, התקנות לא מיושמות. שיהיה בחוק – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תודה. סיכמנו מועד ותשובה בזמן אחר? אדוני, זה מקובל על המזכירות ורושמים את זה? <היו"ר מאיר כהן:> אני רוצה לשאול את חבר הכנסת טיבי. יש הצעה צמודה, אדוני. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אז תודה רבה, אדוני השר, ואני מקווה שהתשובה תהיה הפעם מפתיעה לטובה. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, חבר הכנסת חיליק בר. <הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – כרטיס קדימות), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1945/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת אחמד טיבי – בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, שר הרווחה כץ, א. ברכותי ותנחומי על בחירתך אתמול. אדוני השר, זו פעם שנייה, גם בכנסת הקודמת אבל גם בכנסת הזאת, שאני מגיש את ההצעה הזאת שהציג חבר הכנסת חיליק בר. אבל תראו איזה שתי הצעות אני הגשתי היום, וגם חברי. הצעה אחת מדברת על מאבק ומלחמה בהימורים, והצעה שנייה עכשיו מדברת על כרטיס קדימות לנכים – אנשים עם נכות של 50% ומעלה, ואפשרות לתת סמכות לשר, רשות, שגם אנשים עם שיעור אחוז נכות פחות מ-50% – גם הם שיקבלו את הכרטיס הזה. באירופה זה קיים. פעם אחר פעם חיליק ואני מגישים את ההצעה הזאת, ועונים לנו אותו דבר: יהיו תקנות. לא יהיו. לא היו תקנות, ולא יהיו תקנות. מגיע שר חדש, ואני מקווה שהשר כץ – תקשיב, השר כץ. השר כץ. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני מקוזז, אני יודע. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא, יעני מטעמי נימוס, אתה השר האחראי. גם חיליק דיבר ואתה הפנית את הגב שלך, גם אני פונה אליך. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני הקשבתי לו. אני מקוזז – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אבל אתה פה כדי לשמוע דברים שנוגעים למשרד שלך. אתה רשאי ללכת. אני לא אאריך בדברים. אני פונה אליך, פונה אל החברים בקואליציה – כרטיס קדימות לאנשים עם מוגבלויות, לאנשים נכים, הוא דבר חיוני מאוד. אתה כל החיים שלך עסקת בעניינים חברתיים – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ואעסוק. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ותעסוק, למרות הבחירה אתמול. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מה זה נוגע אחד לשני? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ולכן – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אולי הבחירה אתמול תעזור יותר למוגבלים ולאוטיסטים? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בהחלט, הבחירה שלך אתמול יש בה אלמנט של טיפול במוגבלים, כן. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> היא תחזק – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> היא בשורה. השר גלעד, מרוב שצעק אתמול, כולו צרוד. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תקשיב, היא תחזק ותיתן לנו יכולת לטפל במוגבלים, אלה שלא מצביעים; אלה שאנחנו עוזרים להם שלא על מנת לקבל תמורה, אלא לעזור באמת. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אז, א. אני מקבל. היות שגם חיליק וגם אני הצענו אותה הצעה, הוא קיבל את הצעתך, שתשובה והצבעה תהיה במועד אחר, זה מקובל גם עליו וגם עלי, כדי שבמסגרת של חודש אתה תבדוק את זה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הוא לא הציב זמנים. תשובה והצבעה במועד אחר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אמרו לי חודש. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מאה אחוז, כמה שצריך. אנחנו לא רוצים לדחות. אנחנו באים בידיים נקיות. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אוקיי, אני סומך עליך. אני משמיע את קולם של אנשים בעלי מוגבלות ונכות – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תחזור על מה שאמרת – אתה סומך עלי; תחזור על זה, לא שמעתי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא, בנושא הזה של – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> סליחה, רק בנושא הזה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בוודאי שלא – בנושאים אחרים ממש לא סומך עליך. בנושא הזה, שאתה תתייחס לזה ברצינות, תלמד, ותחזור אלינו – כן, ואני מצפה לתשובה הזאת. אני מקווה שתהיה בשורה לאנשים עם מוגבלויות ונכים. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. כפי שסוכם, התשובה וההצבעה במועד אחר. <הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (הגבלת השימוש בחומצות שומן טראנס), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1959/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> לכן, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (הגבלת השימוש בחומצות שומן טראנס), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת מאיר כהן וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. יש לך עשר דקות להציג את החוק. <מאיר כהן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת אחמד טיבי, חברות וחברי כנסת נכבדים, שומן הטראנס המלאכותי, המיוצר על-ידי האדם – אני באמת מבקש להקשיב, כי כולנו צורכים את זה, וראו מה הסכנות. שומן הטראנס המלאכותי המיוצר על-ידי האדם הוא שומן המיוצר בתהליך מלאכותי על-ידי הוספת מימן לשמנים צמחיים. הוספת המימן הופכת אותו ונותנת לו מרקם מוצק – המרגרינה שאנחנו מכירים. הוא זול לייצור, יש לו חיי מדף ארוכים מאוד, עמיד בפני הזמן, ולכאורה שומר על טריות ועמידות האוכל לאורך זמן רב. רק מה – חברי הכנסת, אני מבקש מכם להקשיב, סגן השר משולם – הוא השומן עם ההשפעות הכי שליליות על הגוף שלנו. הוא שומן מסוכן מאוד, וכשצורכים אותו באותם אחוזים שנמצאים היום במאכלים שאנחנו צורכים יום-יום, הדבר מאוד מסוכן. שימו לב לסכנות של שומן הטראנס: גורם לעלייה משמעותית ברמת השומנים בדם; גורם לעלייה של הכולסטרול הרע; מגביר סכנות של מחלות לב; גורם להפרשה מוגברת של אינסולין ומאיץ התפתחות סוכרת – מסוכן מאוד; טרשת עורקים; דלקות בכלי דם; עלייה במשקל. אין שום ספק ששומן הטראנס הוא בעל השפעות שליליות קשות מאוד על הבריאות שלנו, ובמיוחד על הבריאות של הילדים של כל אחד מאתנו. מי מאתנו ומי מהילדים שלנו לא צורך ג'אנק פוד? צ'יפס, בורקסים לרעבים, עוגות, מאפים, מה לא. ראו איך כולנו נלחמים בנזקי העישון, כמה חוקים נחקקו סביב הניקוטין וסביב הסכנות שבעישון, ואילו השימוש המופרז בשומן הטראנס לא זוכה למענה וממשיך לפגוע קשה בבריאות שלנו, ובמיוחד בבריאות של הילדים שלנו. מטרת הצעת החוק היא להגביל את השימוש בשומן טראנס במאכלים שאנחנו צורכים יום-יום, ובכך אנחנו נצמצם את ההשלכות השליליות שיש לצריכת השומן הזה על הבריאות שלנו. הצעת החוק הזו, שהתחילה את חקיקתה חברת הכנסת לשעבר עדי קול, מבוססת על מודלים שונים הנהוגים במקומות רבים בעולם – בדנמרק, בשווייץ, באוסטריה. בשנת 2015, ביולי השנה הזאת, הייתה החלטה תקדימית של מינהל המזון והתרופות האמריקני, שנתנה הוראה לכל יצרניות המזון בארצות-הברית להסיר את שומני הטראנס במתווה של עד שלוש שנים. הצעת החוק מציעה שכמות שומן הטראנס המותרת במזון תעמוד על חצי גרם מתוך 100 גרם של רכיבי השומן באותו מזון. החלת החוק, חברי הכנסת, תהיה הדרגתית, היא לא כאן ועכשיו. בשנה הראשונה מיום תחילת החוק ההגבלה תעמוד על גרם אחד, ומוצע שההגבלות על הוספת השומן – ייקח שלוש שנים עד שאנחנו ניישם את החוק. אני חוזר ומדגיש כי הפחתת השימוש בשומן טראנס תציל מאות-אלפי אנשים – מאות-אלפי אנשים – מבעיות בריאות. מאות-אלפי אנשים. כל רופא שפניתי אליו, ופניתי לרופאים מומחים, אמרו לי שאנחנו המדינה האחרונה שלא מטפלת בשומן הטראנס. החוק הזה אינו תלוי בתקציב. לא צריך להוסיף שקל אחד. צריכה נכונה של שומן טראנס תחסוך למדינה מיליונים, אם לא מאות מיליונים, עלויות של טיפול רפואי. זכרו, מדינות אירופה וארצות-הברית מגלות נחישות, מצמצמות את התופעה. אני מאוד מבקש שגם במדינת ישראל נעשה את זה. פגשתי את שר הבריאות, החוק הזה נכתב ביחד עם אנשי משרדו, והם לא הטילו ספק בחיוניותו. יש הסכמה, ובכל זאת התבקשתי על-ידי השר שהתשובה וההצבעה תהיינה במועד אחר. אני סומך על השר, סומך על מילתו, קיבלתי את הצעתו, אבל זכרו, חברים – חשוב מאוד לילדים שלנו, לנו, לכל מדינת ישראל. יחד עם זה אני כבר מודיע שתעשיית המזון כבר מתגרדת באי-נוחות. אבל זה בדיוק המקום להגיד לתעשייה שהחוק הזה שומר גם על הבריאות שלהם. תודה רבה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק פיצויים לבעלי זכות במקרקעין מועברים, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1746/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> לכן, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק פיצויים לבעלי זכות במקרקעין מועברים, התשע"ה–2015, של חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ ודוד אמסלם. בבקשה, חבר הכנסת סמוטריץ – כרגיל, עשר דקות להציג לנו את החוק. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, הסכמי אוסלו היו עוול אחד גדול. עוול ליהדות, עוול לציונות, עוול להתיישבות, עוול לערכים הכי בסיסיים שמדינת ישראל הוקמה עליהם על-ידי הסבים והסבתות שלי – אצלכם, אולי, המבוגרים יותר, מדובר על ההורים; עוול לאלפים רבים שנרצחו ונפצעו בגלי טרור באים והולכים מאז נחתמו ההסכמים הארורים הללו ועד היום. ולעוול הגדול הזה נלוו גם עוולות קטנות יותר, שאת אחת מהן אנחנו זוכים היום, ברוך השם, להתחיל לתקן. במלאכת התיקון הזאת התחילו רבים וטובים ממני עוד הרבה לפני. הראשון לעסוק בסוגיה היה נשיא מדינת ישראל דהיום, חבר הכנסת דאז, רובי ריבלין; המשיך אותו השר דהיום, חבר הכנסת דאז, חברי אורי אריאל; המשיך במלאכה השר דהיום, חבר הכנסת דאז, יריב לוין, שיושב כאן אתנו. ואני הקטן, זבוב על פיל, ברוך השם, זוכה לקדם את התהליך הזה שלב אחד נוסף. אני רוצה להאמין ולקוות שאנחנו נצליח הפעם להשלים את המלאכה. כלפי מה הדברים אמורים? כלפי אנשים חלוצים ואידיאליסטים, אוהבי הארץ וגואליה, שהשקיעו במשך השנים כספים רבים בגאולת אדמות בארץ-ישראל ורכשו קרקעות ביהודה ושומרון. במסגרת הסכמי אוסלו הועברו חלקים נרחבים, למעשה 40% משטחי המולדת ביהודה ושומרון הועברו לשליטתה של הרשות הפלסטינית – 18% בשטחי A, 22% בשטחי B – ובאופן מעשי ברור לכולם שבעלי הקרקעות הללו, שרכשו את האדמות במקומות הללו, נשארו ברגע אחד בלי כל יכולת לממש את הקרקעות. ברור שלגור בהן אי-אפשר, לבנות בהן אי-אפשר, להקים עליהן יישובים אי-אפשר, למכור אותן אי-אפשר. פעמים רבות לא היה אפשר אפילו להשלים את הליכי הרישום. ומדינת ישראל באיזה מין – אני רוצה להאמין – תמימות לא ברורה, אולי גם גרוע מכך, אמרה לאותם אנשים: תראו, אתם לא נפגעתם. מבחינה קניינית שום דבר לא השתנה. הקרקע עדיין שלכם, רשומה על שמכם, או שיש לכם זכות כזאת או אחרת להירשם כבעלים עליה, ולכן אתם לא זכאים לשום פיצויים. ושוב, ברור שמאותו הרגע שהשטחים הללו הועברו לשליטתה של הרשות הפלסטינית, אין שום יכולת למישהו לממש את הזכויות שיש לו באותן הקרקעות. אז למעשה אנשים מצאו את עצמם מול שוקת שבורה, בלי הכסף שהושקע, בלי שום יכולת לעשות שום דבר עם הקרקע, פרט אולי לאיזה מין רישום פורמלי שלא שווה את הנייר שהוא כתוב עליו. אני שמח מאוד ומודה לחברתי שרת המשפטים, יושבת-ראש ועדת שרים לחקיקה, ולמעשה לממשלה כולה, שבראש ובראשונה הכירה עכשיו בעוול הזה ובחובתה המוסרית הראשונה במעלה של מדינת ישראל לתקן את העוול הזה גם אם מאוחר – ואגב, מדובר על מאוחר מאוד; אנחנו למעלה מ-20 שנה מאז שנחתמו ההסכמים הארורים הללו, והגיעה העת שלפחות את העוול הקטן הזה אנחנו נתקן. יש עוד עבודה רבה לפנינו עד שאנחנו נשלים את הליכי החקיקה של החוק הזה. אני סמוך ובטוח, מתוך היכרותי גם עם שר האוצר, שאיננו נוכח כאן עכשיו, אבל מהיכרותי עמו ועם יושרתו, אני יודע שגם הוא מסכים ומבין שיש כאן עוול שצריך לתקן אותו. מדובר בסוף בסכומי כסף לא גדולים, ואני, כאמור, סמוך ובטוח שבדיאלוג שיתפתח בינינו לאחר שהכנסת, בעזרת השם, תאשר היום את החוק הזה בקריאה טרומית – אנחנו נמצא את המנגנון ואת המודל ודרכי בירור הזכויות וגם את הסכומים שיקבלו אותם גואלי קרקע, אותם צדיקים שרכשו קרקעות ומצאו את עצמם כאמור בפני שוקת שבורה. אני כמובן פונה ומבקש מכל החברים – אגב, בעניין הזה באמת שלא צריכה להיות קואליציה ואופוזיציה. אנחנו לא דנים עכשיו האם לעשות את הסכמי אוסלו או לא. הם נעשו, למרבה הצער. זה עוול שלפי דעתי – דווקא מי שתמך בהסכמים הללו, המחויבות המוסרית הבסיסית שלו היא לתמוך עכשיו לפחות בתיקון העוול הנלווה הזה שאנחנו מדברים עליו עכשיו. וכמובן, כמובן, קולות הקואליציה שהתנגדה אז ומתנגדת גם היום להסכמים חמורים כאלה, יעבירו בעזרת השם את החוק הזה. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. תשיב בשם הממשלה שרת המשפטים, השרה איילת שקד. בבקשה, גברתי. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק פיצויים לבעלי זכות במקרקעין מועברים, של חברי חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, מבקשת לפצות את מי שרכשו מקרקעין בשטחים שהועברו לשליטת הרשות הפלסטינית. חלק מסוים מנזקי אוסלו, צה"ל וזרועות הביטחון ניסו לתקן ב"חומת מגן", וחלקים אחרים אנחנו ממשיכים לתקן עד היום. עוד אחת מתוצאות הלוואי של ההסכם היא הנזקים הכלכליים לאותם ישראלים שרכשו נכסים בשטחי A ו-B בתקופה שקדמה להעברת אזורים אלה לשליטת הרשות הפלסטינית. אני סבורה שיש מקום לקדם הסדר פיצוי לטובת אנשים אלו, והממשלה החליטה לקחת אחריות בנושא הזה ולפצות ככל שיידרש. אחד הנושאים המרכזיים שעדיין דורש ליבון הוא המנגנון להענקת הפיצוי וגובה הפיצוי. כך, למשל, הנוסח הנוכחי מצמיד את מנגנון הפיצוי לפקודת רכישת קרקעות לצורכי ציבור וקובע כפל פיצוי לעומת מה שנקבע בפקודה, ללא הסבר שמבסס את ההכרח לעשות שימוש דווקא במנגנון זה. המציע אמר שהוא כמובן יוותר על כפל הפיצוי. זה גם מה שאושר בוועדת השרים. נושא חשוב נוסף שידרוש עיבוד בהמשך הוא היקף הזכאים לקבלת הפיצוי לפי החוק. זאת, בין היתר, לאור המורכבות הנוגעת לרכישות המקרקעין באזורים אלה ובהתחשב בזמן שחלף. שינויים יידרשו גם בהיבטים נוספים בהצעה, לרבות השלמת בדיקת הנתונים וההערכה התקציבית הנדרשת. אם אני לא טועה, את הצעת החוק הזאת הגישו הנשיא שלנו, רובי ריבלין, גם השר אורי אריאל, גם חבר הכנסת יריב לוין, ועכשיו חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, ואני שמחה שסוף-סוף היא מגיעה כאן לכנסת ולדיון ראוי ומעמיק בוועדה. נוכח האמור לעיל, הממשלה תומכת בהצעת החוק בכפוף להסכמת משרד האוצר, וכן בתיאום עם משרדי הביטחון והמשפטים. לפני הקריאה הראשונה במליאה ההצעה תחזור לוועדת שרים. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי השרה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי ביקש להתנגד. אדוני, שלוש דקות לרשותך. בבקשה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, די עם הצעות החוק האלה של חבר הכנסת סמוטריץ, שיש להן אג'נדה ברורה. אני כבר אמרתי גם בעניין של חוק החטיבה להתיישבות, שגם הוא כופף את הממשלה ואת הסיעות מהקואליציה, וגם בהצעת החוק הזאת, שלמעשה משמעותה – ושמענו פה מה שהוא אומר על הסכמי אוסלו וכמה הם רעים. אתם רוצים? תבטלו את הסכמי אוסלו. למה אתם מתחבאים? חבר הכנסת סמוטריץ, תבוא ותעלה, וגם כבוד השרה. <קריאה:> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> בואו ותבטלו את זה, תגידו: אנחנו מבטלים את הסכמי אוסלו; אנחנו מבטלים את ההסכמים עם הרשות הפלסטינית; אנחנו מבטלים את כל החלוקה לשטחי A, לשטחי B ולשטחי C. 60% מהשטחים הכבושים בשנת 1967 הם שטחי C שממשלת ישראל אחראית להם, והיא עושה את כל מה שהיא עושה. אתם ממשיכים במפעל הנפשע, שמהווה פשע מלחמה, שזה ההתנחלויות, ואתם באים עכשיו ומבקשים פיצויים. אתם גזלתם מאות-אלפי דונמים של פלסטינים. אתם ממשיכים לגזול בכל מיני אמצעים, בכל מיני תחבולות, בכל מיני חוקים – גם בתוך ישראל יש 30–40 חוקים, וגם החוק של נכסי נפקדים. אתם ממשיכים ומחרימים ומפקיעים קרקעות של פלסטינים גם בתוך ישראל וגם בחוץ. לא שמענו שאתם כל כך מתנדבים לשלם פיצויים. הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק מסוכנת, כפי שהוא הציע אותה, ומוזר מאוד שהממשלה – כל פעם למעשה מכופף אותה חבר הכנסת סמוטריץ והיא נכנעת ללחצים של הבית היהודי, עם כל ההצעות. לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שכל האופוזיציה וגם חלקים מהקואליציה צריכים להתנגד להצעת החוק הזאת, ואנחנו מתנגדים בכל תוקף להצעת החוק הזאת. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת סמוטריץ, בבקשה. <קריאה:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> אחרי ההצבעה, אדוני. <מיקי לוי (יש עתיד):> בצלאל – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברים, אני מבקש. אדוני, שלוש דקות לרשותך. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת סעדי הזכיר פה, חברי חברי הכנסת, את הפלסטינים. אז אני רוצה לעמוד כאן ולומר בצורה חד-משמעית: אין דבר כזה עם פלסטיני, נקודה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – בני-אדם. בני-אדם. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אין ולא היה, נקודה. זה קודם כול. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – הממשלה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אחר כך הציע לי חבר הכנסת אוסאמה סעדי לבטל את הסכמי אוסלו ולבטל את החלוקה לשטחי A ו-C – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> היא – – – אדמה – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> ואללה, חבר הכנסת סעדי, אני אתך. אנחנו, כידוע, לא רק רוצים לבטל את הסכמי אוסלו ולבטל את החלוקה לשטחי A, B ו-C – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> הם לא צריכים – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – אנחנו רוצים להחיל את החוק ואת הריבונות של המדינה היהודית ושל העם היהודי בכל מרחבי ארץ-ישראל, ובכלל זה יהודה ושומרון. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – הפלסטינים. <קריאות:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> אני מבקש. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – פחדן. אתה פחדן. אתה פחדן. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> זה מדהים. חברי לקואליציה, זה פשוט מדהים איך האופוזיציה מזדעקת כל הזמן כשאומרים לה את האמת בפנים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה בשלטון – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <קריאות:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> חבר הכנסת אלאלוף, זה בסדר, אתה לא חייב לחתום על הדברים שלי. אני אומר כאן את דעתי שלי, כידוע. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברי הכנסת, חברי הכנסת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – מדינה דו-לאומית. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> תספח. תספח. תספח. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אין דבר כזה עם פלסטיני – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> תספח. תספח. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – ופעם שנייה – אנחנו נספח. חברי באופוזיציה, אנחנו נספח – – <קריאות:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – אם תרצו ואם לא תרצו, כי זו ארץ-ישראל שלנו. היא ניתנה לנו מאז ומעולם על-ידי הקדוש-ברוך-הוא. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – ראש הממשלה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת סמוטריץ, רק רגע. אני אתחיל לקרוא לסדר. אני אתחיל לקרוא לסדר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת יואל חסון. אדוני, תמשיך. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> דיבורים, דיבורים, דיבורים, דיבורים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה רק מאיים. אתה רק מאיים. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת חיליק בר. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> חברי, חברי – – <היו"ר מאיר כהן:> ימשיך אדוני. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – אנחנו נספח את חבלי המולדת ביהודה ושומרון לארץ-ישראל. זו נחלת אבותינו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה קשקשן. אתה קשקשן. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> רק עכשיו הרי גמרנו לקרוא את חומש בראשית, את כל סיפורי האבות – את אברהם אבינו, יצחק אבינו ויעקב אבינו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה רק מדבר. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> איפה הם היו, בתל-אביב? מה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה והם לא ציונים – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת חיליק בר, אתה סגן יושב-ראש הכנסת. יואל חסון, אתה סגן יושב-ראש הכנסת. גם אם הוא אומר דברים שמכעיסים אתכם – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> חברים – – – <היו"ר מאיר כהן:> – – תנו לו להגיד את דבריו – את דברו. בבקשה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> סיפורי ספר בראשית – אגב, זה מדהים איך סיפורי ספר בראשית כל כך מרגיזים את האופוזיציה – איפה הם התרחשו? בחיפה? בתל-אביב? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <יואב קיש (הליכוד):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> נכון, חבר הכנסת קיש, הם התרחשו בחברון – חברים משדולת ארץ-ישראל – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אתה לא – – – אתה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – בבית-אל ובאלון-מורה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – דיבורים, דיבורים, דיבורים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> דיבורים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> להפך. להפך. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> הקואליציה מפחדת ממך. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת חיים ילין. <קריאה:> הקואליציה מפחדת ממך. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת חיים ילין, הקואליציה בשקט. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> בספר יהושע – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – על כולם. מדינה דו-לאומית. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> זו ארצנו. ונכון, אנחנו, בעזרת השם, נבטל את הסכמי אוסלו – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת סמוטריץ – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – ונשלוט מן הים עד הנהר. <היו"ר מאיר כהן:> – – עוד 11 שניות. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> עוד 11 שניות. אז אני חוזר ואומר: אוסאמה, חבל שתכעסו. אל תשכתבו את ההיסטוריה. זה כתוב בתנ"ך. זה כתוב אצל רוב הדתות, וכולם מודים ומסכימים על זה. חבל לכם על הזמן. זו ארצנו, נקודה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תספח. אתם בשלטון. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. תודה רבה, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – אתה בשלטון – – – אתה פחדן – – – הזוי. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת יואל חסון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אי-אפשר – – – אתה – – – <היו"ר מאיר כהן:> אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. <קריאה:> יוסי – – – <היו"ר מאיר כהן:> אני מבקש מכולם לשבת. עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים בהצבעה אלקטרונית, כמובן. בבקשה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 40 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק פיצויים לבעלי זכות במקרקעין מועברים, התשע"ה–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> ממשלה – – – <קריאה:> – – – הסיפוח – – – <קריאה:> – – – לספח – – – <היו"ר מאיר כהן:> בעד הצעת החוק – – – <קריאות:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברי הכנסת, אני מבקש. בעד הצעת החוק – 44, נגד – 40. הצעת החוק עברה, והיא תעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט. ברשותכם, אני עובר להצעת החוק הבאה: הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – הסדרי פשרה והסתלקות), של חברת הכנסת מירב בן ארי. מוצמדת להצעת החוק הזאת עוד הצעת חוק: הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – הסדרי פשרה והסתלקות), של חברת הכנסת מרב מיכאלי. חברת הכנסת בן ארי, בבקשה. סליחה. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר מאיר כהן:> לפני זה – חבר הכנסת ביטן, יושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה, אדוני. הודעה. אנא המתיני. אדוני, בבקשה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה כי הוועדה המיוחדת לפניות הציבור תדון בהצעת חוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה (עונשין), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת ישראל אייכלר. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מאיר כהן:> מזכירת הכנסת – הודעה. בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 43) (קובלנות), התשע"ו–2015, מטעם ועדת הכנסת. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ו–2015, שהוחזרה מוועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – הסדרי פשרה והסתלקות), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2149/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת מירב בן ארי – בבקשה, גברתי. עשר דקות לרשותך, גברתי. <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי וחברותי חברי הכנסת, התיקון לחוק שאני מגישה היום מסדיר את אופן ההתנהלות של תובענות ייצוגיות במדינת ישראל ומנסה לתקן את הבעיות השונות שקיימות היום בחוק תובענות ייצוגיות (תיקון – הסדרי פשרה והסתלקות). התיקונים המוצעים בהצעת חוק מגיעים לאחר כמעט עשר שנים של בעיות ביישומו של החוק. בין השנים 2007 ו-2012 הוגשו מעל 2,000 תביעות ייצוגיות. אומנם חלק מהתביעות הן ראויות, והסתיימו בפשרה, אבל ישנן תובענות ייצוגיות רבות שהן תביעות סרק, ולמרות זאת הנתבעים מעדיפים להתפשר בהן רק כדי להסיר מעליהם את המטרד שכרוך בהתגוננות מולן. הצעת החוק עוסקת בבעיות אשר נובעות מהקושי להעריך את שווי הפשרה לקבוצה המיוצגת. כל הקשיים האלה בעצם מפחיתים את התועלת של התובענה הייצוגית ומעמיסים עלויות מיותרות על נתבעים ועל בתי-המשפט. ישנם מקרים רבים שבהם הנתבע מסכים לתת טובת הנאה רק כדי לחסוך מעצמו את ניהול ההליך. בקשות כאלה מטילות עומס על מערכת המשפט, גורמות עלויות מיותרות לנתבעים ואינן משרתות את חברי הקבוצה המיוצגת ואת הציבור. ההצעה קובעת במפורש כי התובע המייצג ובא-כוחו לא יקבלו כל גמול, שכר טרחה או טובת הנאה במסגרת הסתלקותם, אלא אם כן מדובר בבקשת אישור או בתובענה ייצוגית שתביא תועלת לחברי הקבוצה. הצעת החוק גם מאפשרת לקבוע כי כל אדם אשר פועל לטובת הקבוצה יוכל להגיש התנגדות להסדר פשרה אשר הוגש לאישור בית-המשפט. כמו כן, כל ארגון אשר פועל לקידום מטרה ציבורית בקשר לאותה תובענה, לעניין אותה תובענה, יוכל גם הוא להגיש התנגדות, ללא צורך בקבלת אישור משר המשפטים. לצד פתיחת האפשרות להתנגד להסדר פשרה שהוגש לאישור בית-המשפט, ראוי לקבוע הסדר המונע את הגשתן של התנגדויות סרק שמטרתן היחידה היא לקבל טובת הנאה מהצדדים תמורת הסתלקות מההתנגדות. כמו כן, הצעת החוק מציינת שלא ניתן להסתלק מהתנגדות, אלא אם כן יש אישור של בית-המשפט, ואין אפשרות לקבל טובת הנאה בעבור ההסתלקות. הצעת החוק גם מציעה לקבוע כי בית-המשפט ישקול פסיקת גמול לאדם או לארגון שהגישו התנגדות, ובמסגרת זו ישקול בית-המשפט את התועלת שהביאה ההתנגדות לחברי הקבוצה. בנוסף, הצענו שבית-המשפט ייתן הוראות פיקוח על ביצוע הסדר הפשרה ויבקש דיווח על ביצוע הסדר הפשרה. כמו כן, הצעת החוק מציעה ששכר הטרחה של העורך-דין המייצג יהיה מותנה, כולו או חלקו, ביישום הסדר הפשרה ומימושו. אני רוצה לציין שברוב הסדרי הפשרה שאושרו, בתי-המשפט לא קבעו מנגנונים לפיקוח על המימוש. מה שקורה – בשפה הרגילה אני אסביר – שהרבה פעמים כשיש הסדר, ואותה חבורה זכתה בתובענה הייצוגית, בעצם אף אחד לא מפקח על זה שבאמת הם מקבלים את מה שהם זכאים לו. ולכן, הצעת החוק קובעת שצריך להיות מנגנון של בית-המשפט לפיקוח על המימוש, מאחר שלאחר אישור הסדר הפשרה או מתן פסק-הדין לנתבע ולתובע, אין לאף אחד אינטרס לממש את פסק-הדין, והרבה פעמים חברי הקבוצה המיוצגת בכלל לא יודעים שהם קיבלו פסק-דין לטובתם, לכן הם לא, מה שנקרא, אפילו מנסים לקבל את מה שהם זוכים בו. גם מי שמכיר – בדרך כלל כשקבוצה זוכה בתובענה ייצוגית, מקבלים מין צ'ק קטן כזה. נגיד, קיבלנו בשבוע שעבר צ'ק, כל מי שחבר ב"שופרסל" – אני קיבלתי של 76 שקלים – למימוש באותו "שופרסל" שקרוב אלי לבית, אבל רוב התושבים כמובן בכלל לא היו יודעים שמגיע להם אם הם לא היו מקבלים את ההודעה. לכן חייב להיות איזשהו מנגנון שמפקח שאותם אנשים שזכו, באמת יזכו במה שמגיע להם, וכמובן, אם אין, אם חברי הקבוצה המיוצגת לא מודעים לפסק-הדין או שהזכות שלהם לא מתקבלת, שתהיה אפשרות לבית-המשפט לבצע פיקוח על אותם נתבעים, וכמובן לממש את פסק-הדין. אני רוצה להודות לקליניקה לתובענות ייצוגיות של אוניברסיטת תל-אביב. אני רוצה גם לציין את חברת הכנסת לשעבר עדי קול, שהביאה לפתחי את הצעת החוק החשובה הזאת. אני כמובן מודה לשרת המשפטים על התמיכה בהצעת החוק, וקוראת לחברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה להצביע בעד הצעת חוק חשובה זו. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – הסדרי פשרה והסתלקות), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1606/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת מרב מיכאלי) <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת מירב בן ארי. חברת הכנסת מירב בן ארי, הצעתך. <מירב בן ארי (כולנו):> לא. מיכאלי. <היו"ר מאיר כהן:> סליחה. אני מבקש את סליחתך, חברת הכנסת מרב מיכאלי – בבקשה, גברתי. <קריאות:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> מירב בן ארי, אנא אל תפריעי למרב מיכאלי. <מירב בן ארי (כולנו):> לא, אני סגרתי אתה את העניין. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ממירב למרב כוחנו עולה. <היו"ר מאיר כהן:> כן. בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה לך, אדוני, ותודה רבה לחברתי חברת הכנסת בן ארי, שהסבירה כל כך בבהירות את פרטי ההצעה ואת התוכן שלה. א. אני אפתח בתודה לחברת הכנסת עדי קול, שבאמת, זאת הצעה שהיא הגישה בכנסת הקודמת. צריך להגיד אומנם שאני הזדרזתי והגשתי אותה כבר בתחילת הכנסת הזאת, בזמן שחברת הכנסת מירב בן ארי התארגנה והתאקלמה בצורה כל כך מרשימה בכנסת הזאת. <מירב בן ארי (כולנו):> תודה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לכן אני לא אכביר מילים על התכנים ועל הסעיפים. אני רק רוצה באמת לדבר על הנחיצות העקרונית של החוק הזה – אני רוצה לדבר בזכות התביעות הייצוגיות. אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברות הכנסת, פעמים רבות במקום שהחוק לא נאכף בצורה אפקטיבית, או שיש אפילו לפעמים לקונה בחוק, או שסתם יש ניצול לרעה של ניסוח כלשהו בחוק, יש הרבה אפשרויות שבהן דווקא התביעה הייצוגית נותנת סעד אמיתי במקום שבו כל אחד ואחת באופן אישי לא היו הולכות לתבוע – או משום שהנזק לא מספיק גדול, או משום שאין מספיק נגישות. ללכת לנהל תביעה זה דבר שהוא עצמו עולה הרבה כסף ודורש הרבה זמן ואת הבנת המערכת, ותביעה ייצוגית פעמים רבות באמת נותנת לרבות ורבים את התשובה הנכונה והראויה. הדבר הזה, שבאה קבוצה – לקבוצה יש כוח שאין ליחידה או יחיד. אבל אחרי שאמרתי את זה אנחנו צריכות לעשות שני דברים: 1. לוודא שאין ניצול לרעה של מנגנון התביעה הייצוגית, קודם כול; ואנחנו צריכות וצריכים לוודא שהתביעה הייצוגית אכן משמשת הכלי היעיל שהיא, ולא – כמו שאמרה חברתי – הולכת לאיבוד באופן הזה שמרוויחים ממנה מעטים ולא כל מי שהיא אמורה לייצג; וגם שלא מכשילים אותה בדרך, זאת אומרת, שלא מנצלים את הפתחים שיש בשביל להכשיל את התביעה הייצוגית ולמנוע ממנה לתת את הסעד שמגיע. בקיצור, את כל הדברים האלה מנסה לעשות הצעת החוק הזאת בזה שהיא סוגרת ומסדרת ומכניסה לתבנית נכונה את ההתנהלות של תביעה ייצוגית. אני מאוד מאוד שמחה שהממשלה החליטה לתמוך בהצעה, ואני קוראת לחברי וחברותי אכן להצביע בעד. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. תשיב בשם הממשלה שרת המשפטים, השרה איילת שקד. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מברכת את חברת הכנסת מרב מיכאלי ואת חברת הכנסת מירב בן ארי, ואת חברתנו עדי קול, על הצעת החוק הזאת. הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – הסדרי פשרה והסתלקות), התשע"ו–2015, היא הצעה מצוינת, שמבקשת לתקן את חוק תובענות ייצוגיות בנוגע להסדרי פשרה והסתלקות. אני מסכימה עם חברת הכנסת מרב מיכאלי שהכלי הזה הוא כלי חשוב, והוא נדרש במקומות שבהם באמת אין אכיפה, אבל שוב, צריך לראות שאנחנו, מה שנקרא, לא מפילים את התינוק עם המים – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נכון. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – ומשתמשים בזה בצורה מידתית, ולא פוגעים בבעלי עסקים יתר על המידה. ראשית, מוצע כי התובע המייצג ובא-כוחו לא יקבלו גמול ושכר טרחה במסגרת הסתלקותם מתובענה, אלא אם כן היא הביאה תועלת לחברי הקבוצה ואם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה – על מנת שלא לעודד הגשתן של תובענות סרק. שנית, לאור חשיבותו של כלי ההתנגדות להסדרי פשרה, מוצע לאפשר הגשת התנגדות לכל אדם הפועל לטובת עניינם של חברי הקבוצה, וכן לכל ארגון הפועל לקידום מטרה ציבורית בעניין שבו עוסקת התובענה. שלישית, מוצע שבאישור הסדר הפשרה בתובענה שטרם אושרה כייצוגית, בית-המקדש – בית-המשפט יבדוק שהתובענה עומדת, לכאורה, בתנאים לאישור תובענה ייצוגית הקבועים בחוק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – בית-המקדש – – – <קריאות:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> פרויד חוגג עכשיו. <היו"ר מאיר כהן:> אוקיי, אוקיי. הבנו. מותר לטעות. בבקשה. <שרת המשפטים איילת שקד:> רביעית – – – <קריאות:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> השאלה היא איך אתה טועה – – – <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, די. אני מבקש לאפשר לשרה. <שרת המשפטים איילת שקד:> מוצע לקבוע כי בית-המשפט ייתן הוראות בדבר פיקוח על ביצוע הסדר פשרה, וכן יורה לצדדים לדווח לו על ביצוע הסדר פשרה. בנוסף מוצע לקבוע כי תשלום שכר הטרחה לבא-כוח המייצג יהיה מותנה במימוש הסדר הפשרה והשלמת ביצועו, על מנת לתמרץ את עורכי-הדין להביא את ביצוע הפשרה בפועל. לבסוף מוצע כי כאשר נקבע פיצוי בדרך של תרומה, תרומה זו תועבר לקרן חיצונית נטולת פניות, אשר תחליט על חלוקת התרומות. אני סבורה כי יש טעם בהצעת החוק, ואני שותפה לרצון לפתור את הקשיים שההצעה מבקשת לפתור. עם זאת, חלק מהפתרונות המוצעים מצריכים ליבון ובחינה מעמיקה – בשביל זה יש לנו ועדות כנסת. כך, למשל, בחינת הקמת קרן חדשה לחלוקת תרומות לעומת שימוש במנגנונים קיימים. בימים אלו מתבצעת במשרדי בחינה יסודית של החקיקה בתחום התובענות הייצוגיות, ובכלל זה נבחנים גם הנושאים שהועלו בהצעת החוק. נוכח האמור לעיל, הממשלה תומכת בהצעת החוק, בכפוף להסכמת משרד המשפטים, וכן בתיאום עם משרד האוצר והכלכלה והתעשייה. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס ביקשה להתנגד. רק אני מבקש לציין, בבקשה, לאיזו הצעת חוק את מתנגדת – להצעת החוק של חברת הכנסת מירב בן ארי. בבקשה, גברתי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. הסירי דאגה מלבך, חברת הכנסת מרב מיכאלי, לא זו הצעת החוק שאני רוצה להתנגד לה, אבל אני כן רוצה לנצל את התקנון כדי להביע שאט נפש, בושה, חלחלה, ואין לי מילים אחרות לומר, על הפקרת הילדים במדינת ישראל. בהמשך היום אנחנו נבוא, נתבקש להצביע פה בעבור הצעת חוק שבאה להוריד את גיל העבודה – חוק עבודת הנוער. לאיזה גיל? 13. <אלי אלאלוף (כולנו):> בחופשה. בחופשה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> גם בחופשות, אדוני, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. גם היום משרד הכלכלה קורס. אין לו מספיק מפקחים, אין לו מי שייתן קנסות, אין מי שיאכוף את חוק עבודת הנוער. תיגשו ותראו את המחקרים – הנפגעים הקשים ביותר בשוק העבודה הם אותם ילדים שלא יודעים מהן הזכויות שלהם ואיך הם יגנו על הזכויות שלהם – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – ואתם באים ברגע אחד, וזורקים או מגישים על מגש של כסף את ילדי מדינת ישראל לעבדות ב-2015. <קריאות:> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אנחנו לא סין, לא הודו, אבל יש פה חברים במפלגה שהיא כביכול מפלגה חברתית, שבאים ואומרים: הילדים צריכים לעזור בפרנסת המשפחה, כי המשפחה לא יכולה לספק להם תרבות פנאי. ואני שואלת: זו ההצעה של כולנו למלחמה בעוני במדינת ישראל? עבדות ילדים? מה תעשה אותה ילדה בת 13 אם חלילה וחס מישהו יטריד אותה במקום העבודה? האם מישהו פה חושב שהיא יודעת מה הזכויות שלה ומי הממונה על נושא ההטרדות המיניות? מישהו יודע מה קורה היום עם בני 15 ו-17 כשהם מסיימים משמרת ב-12 בלילה? אני דנתי בוועדה לזכויות הילד, שמענו את הילדים, איך שולחים אותם ב-24:00 ו-01:00 בטרמפים. שמענו אותם. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> זה בניגוד לחוק. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> זה בניגוד לחוק? תאכפו את החוק. את באה ומרחיבה את החוק. בתור מי שאמורה להיות שומרת הסף של הילדים, את מפחידה. למה? את יוצרת פה איזושהי פלטפורמה שכל-כולה תהיה בסוף פגיעה בילדים המוחלשים ביותר בחברה. החזקים, ישלחו אותם ל"סאמר סקול"; החזקים, ישלחו אותם למקומות עבודה, אולי לידם, מאוד טובים. את מבקשת עבדות ילדים במדינת ישראל. <מיקי לוי (יש עתיד):> זו עבדות של ילדים בישראל. זו עבדות של ילדים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> חזרנו לשנות ה-50 וה-60, שהילדים של העניים ילכו להוציא אותם מקו העוני. הממשלה? זה לא תפקידה. היא מאשרת הלכה למעשה שילדים בגיל 13 ילכו וינסו להוציא את משפחתם מקו העוני. זו מדינה נורמלית? מה עם הזכות של ילד להיות ילד? מה עם הזכות של הילד ליהנות – במקום להציע תרבות פנאי, חוגים; פעם היה פרויקט שיקום שכונות חברתי שנתן את זה. בהצעת החוק הם אומרים: אין להם מה לעשות. ותקשיבו לציטוט הבא, מתוך הצעת החוק: "הבטלה מביאה לידי שעמום, והשעמום מביא לידי חטא", כאילו מדובר באיזה מטיף בכנסייה מורמונית ביוטה. אתם נורמליים? השתגעתם? קצת תתביישו לכם, ואל תיצרו פה איזו עבדות נוסח כולנו. ילדים לעבדות מעוני לעוני. <קריאות:> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה לך, גברתי. תקנון הוא תקנון. חברת הכנסת עליזה לביא ביקשה להתנגד להצעת החוק של חברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה, גברתי. <מירב בן ארי (כולנו):> מה זה? מה הקשר? <אלי אלאלוף (כולנו):> אבל מה הקשר – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה. אני רוצה להמשיך את הדברים החשובים מאוד שנאמרו על-ידי חברת הכנסת אורלי לוי, שהובילה פה בכנסת התשע-עשרה את הוועדה לזכויות הילד באופן ראוי להערכה ושמרה על מעמדם של ילדים במדינת ישראל. <קריאות:> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> החוק הזה הוא חוק לא ראוי, הוא חוק לא נכון. הרי אתם יודעים שבמדינת ישראל – – <קריאות:> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – משרד הכלכלה לא מצליח לאכוף בתלונות של ילדים. כל קיץ מחדש, תלונות על שעות עבודה בלילה, על אי-תשלום על נסיעה, על ניצול של ילדים – כל המנגנון של משרד הכלכלה לא מצליח בכלל להתמודד עם מבול התלונות של ילדים. למה להוריד את גיל הילדים? אז שאלתי את חברת הכנסת שמציעה את ההצעה האומללה הזו, ומה היא ענתה לי? היא ענתה לי – מה, עבודה ב"בזק" – ב"בזק" עושים עבודה, ולא נותנים לילדים של העובדים ב"בזק". קודם כול ש"בזק" ישלמו את הקנסות שמטילים עליהם, לפני שאת דואגת לילדים של עובדי "בזק". זו התשובה שלך? חברת הכנסת שאשא ביטון, זו התשובה שלך? <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> את מחזירה את העבדות למדינת ישראל. איזה מין דבר זה? איזה מין דבר זה? <קריאות:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> היא רוצה לדבר על זה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אתם מעבירים את זה – מה, לגיל 13? לְמה? לְמה? לְמה? אני לא מצליחה להבין את זה. עובר פה חוק בלי שום הבנה של המציאות בישראל. כל קיץ, כל חופש גדול, ילדים מנוצלים במדינת ישראל. אין אכיפה של הנורמות, של הכללים. ילדים נאלצים – כי צריך לצאת לעבוד. אז למה לעשות את זה בצורה כזאת? קודם תתקנו את המנגנון הקלוקל של משרד הכלכלה. משרד הכלכלה לא מצליח לטפל בבעיות, במצוקה שהילדים מצביעים עליה. הרי אנחנו מדברים על זה כאן בכנסת בכל קיץ מחדש. אז פתאום לבוא ולהגיע, להוריד את זה ככה בבת אחת לגיל 13 – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> עליזה, יש לנו הצעה להוריד את זה לגיל תשע. זה יותר טוב. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> הנה, מכרו אתמול תינוקת, ניסו למכור תינוקת בת שלושה חודשים. אז אולי גם בכלל, צריך לעשות את זה. <קריאות:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברי הכנסת. <עליזה לביא (יש עתיד):> ממש. אז לְמה לעשות את זה? לְמה להעביר את זה בכזאת צורה חסרת אחריות? אני לא מצליחה להבין את זה, חברת הכנסת. למה? למה את עושה את זה? למה את מביאה את זה בצורה כזאת? קודם כול טפלי במנגנון. יש לך מנגנון. אנחנו רואים שילדים משחקים ומופיעים במועדונים שהכניסה אליהם אסורה עליהם ועל חבריהם. רק עכשיו אנחנו מטפלים בתלונות, ואת שותפה לכך שילדה בת 14 מופיעה במועדונים שהכניסה אליהם מותרת רק מגיל 19 או מגיל 18. אז מדברים עם המעסיקים, מדברים עם משרד הכלכלה – אף אחד לא אוכף את זה. הכול פרוץ, הכול מותר, ופתאום, הדבר הראשון שיש לנו לבוא ולעשות זה להוריד את גיל העבודה של ילדים לגיל 13? בואו נטפל בחוק הקיים, שזה גיל 14, נתקן את מנגנון האכיפה – הרי את שותפה לזה שמשרד הכלכלה לא מטפל בנושא הזה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> תקני את זה, תקני את זה, ואז נראה איך ממשיכים הלאה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. ראו, היה ראוי שידונו בגופי החוקים, אבל תקנון הוא תקנון, זה בסדר גמור. אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה. <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> הצבעה? סליחה, היא עוד מעט מציגה את החוק. <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> הודעת על הצבעה, מצביעים. הודעת על הצבעה, הוא הודיע על הצבעה. <קריאות:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> נכון, יש לך זכות להגיב, בבקשה, גברתי, תעלי. בבקשה. <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני היושב-ראש, לא באתי לעסוק כרגע בחוק הזה. זה חוק של חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון והיא תייצג אותו נאמנה, זה חוק שלה. אני חושבת – ובאמת, אני לא נמצאת כאן הרבה זמן, אבל מה זה? זה נראה לי כמו שיח חירשים. קמה חברת הכנסת עליזה לביא ומתנגדת להצעת החוק של מרב מיכאלי, כשהצעת החוק של מרב מיכאלי בכלל עוסקת בתובענות ייצוגיות. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> רגע, רגע, אני יודעת, אל תצעק עלי. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת מיקי לוי. <מירב בן ארי (כולנו):> תקשיב, שמעתי את הנאום שחבר כנסת יכול להגיד מה שהוא רוצה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> נכון, תקלטו את זה. <מירב בן ארי (כולנו):> הבנתי את זה, ואני קולטת דברים מהר, תאמין לי. אבל מותר לי, סליחה, כמו שלחברת הכנסת אורלי לוי מותר לעלות פה – הנה, היא אפילו מהנהנת – ולדבר על חוק אחר, אז לי מותר למחות ולהגיד שבעיני, כשחברת כנסת באה ומתנגדת לצורך העניין – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> לא על זה. את אפילו לא אמרת שאת מתנגדת לחוק. אבל כשחברת כנסת – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אבל זו זכות המחאה. <מירב בן ארי (כולנו):> יפה, מותר לי להביע את זה, כי זה נראה לי קצת עקום. <עליזה לביא (יש עתיד):> אני דיברתי עם חברת הכנסת מיכאלי ואמרתי לה באופן אישי, והסברתי לה שאני – – – <מירב בן ארי (כולנו):> יפה, אוקיי. חברת הכנסת עליזה לביא – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברי הכנסת, אני מבקש לתת לה לסיים. אני מבקש מכם. <מירב בן ארי (כולנו):> תנו לי לסיים, חברים. <חיים ילין (יש עתיד):> את הצבעת נגד חוק שאת היית בעד – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת ילין. <מירב בן ארי (כולנו):> חבר הכנסת ילין, אני מסתדרת, תן לי רגע לסיים משפט ואני יורדת מהבמה. כמו שלחברי כנסת מותר לבוא ולהגיד, מותר לי לעלות ולהגיד שבעיני זה היה קצת שיח עקום. זה בסדר, מותר לי להגיד את זה. ואני יודעת, אתם תצביעו בעד חוק תובענות ייצוגיות, כי זה חוק טוב, זה חוק חכם, וזה חוק שיעזור לאזרחי ישראל. זהו. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת מרב מיכאלי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> הצבעה. <היו"ר מאיר כהן:> עוברים להצבעה. תודה רבה, גברתי. ובכן, אני מבקש מכולם לשבת. הצבעה אלקטרונית, כך נאמר לי. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 48 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – הסדרי פשרה והסתלקות), התשע"ו–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> ובכן, 48 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – הסדרי פשרה והסתלקות), התשע"ו–2015, והצעת החוק שהוצמדה אליה, יעברו לוועדת החוקה, חוק ומשפט. סליחה, הצעת החוק הראשונה תעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט. כעת נערוך עוד הצבעה – על הצעתה של חברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – הסדרי פשרה והסתלקות), התשע"ה–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 34 בעד, אין מתנגדים. גם הצעה זו תעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – העברה למענה אנושי בתפריט הראשון בעת התקשרות לעוסק), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1812/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר מאיר כהן:> ברשותכם, אנחנו עוברים להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – העברה למענה אנושי בתפריט הראשון בעת התקשרות לעוסק), התשע"ה–2015, הצעת חוק של חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, אדוני יציג את הצעת החוק. עשר דקות לרשותך, אדוני. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, רשמת פרלמנטרית, חברותי וחברי חברי הכנסת, האמת, קצת קשה, צריך המון אנרגיות כדי לעמוד בסטנדרט של הדיון הקודם. <יואב קיש (הליכוד):> יש לך. <איתן כבל (המחנה הציוני):> זה נכנס לי ככה, אולי מהריקושטים לחטוף. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני, למדנו ממך. <איתן כבל (המחנה הציוני):> זה בסדר גמור, אין לי תלונות. חברותי וחברי חברי הכנסת, אני קודם כול רוצה להודות לשר התקשורת, שהוא גם שר הכלכלה – החוק שמונח בפניכם מובא בהסכמת שני המשרדים האלה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> הוא הסכים עם שר הפנים? <איתן כבל (המחנה הציוני):> היה דיון והייתה הסכמה. בסופו של עניין, במה דברים אמורים? אני אקריא בקצרה את הדברים ואתייחס לכך, אנסה קצת להרחיב. מטרתה של הצעת החוק היא להרחיב את חובתו של העוסק המנוי בתוספת השנייה לחוק הגנת הצרכן לספק לצרכן שירות טלפוני מהיר ויעיל, שיפור איכות השירות ומניעת תחושת תסכול ובזבוז משאבים מצד הצרכן. חברות רבות עושות שימוש בנתב שיחות כאשר צרכן מנסה ליצור אתן קשר. פעמים רבות חשים הצרכנים, וביתר שאת הצרכנים המבוגרים, תחושת תסכול כאשר הם אינם מצליחים להגיע כלל לנציג שירות, מענה אנושי שיסייע להם. כמו כן, בגלל המורכבות של נתבי השיחות, אנשים מעדיפים ללכת למרכז שירות הכולל קבלת קהל על מנת לקבל שירות, או במקרה הגרוע בכלל לא מטפלים בבעיה שיש להם עם העוסק. על כן מוצע כי בעת התקשרות טלפונית לעוסק, כבר בתפריט הראשון תופיע אפשרות להגעה לנציג שירות, קרי, למענה אנושי. אני אומר את זה – זו תופעה שמוכרת כאן לכולנו, חברותי וחברי חברי הכנסת, ואף אחד מאתנו לא נמנע ממנה. גם כשאתה VIP ואתה מתקשר למקום, לא משנה לאן, אתה עובר מסלול ייסורים. כשאתה מבקש לקנות מוצר, עוד לפני שהם בכלל יודעים, הם עונים לך מייד, ותמיד תהיה להם תשובה על כל שאלה, ותמיד הם ידעו, אדוני היושב-ראש, מה להשיב. דע מה להשיב – זה כשאתה רוצה לקנות, לקנות מוצר. אבל שנייה אחרי שנכנסת למאגר הרוכשים – לך תחפש את החברים שלך. לפעמים זה בוטה; זה בוטה עד כדי כך שאתה עובר מסלול ייסורים. אתה בסך הכול רוצה לפעמים לשאול שאלה, שאלה פשוטה, קצרה, ואתה נדרש: לשמיעה לחץ 1, להאזנה לחץ 2, אם אתה רוצה שידברו אתך לחץ 3, למענה אנושי לחץ 4, אם אתה רוצה לשוחח עם סבתא שלך לחץ 5. <היו"ר מאיר כהן:> לחצתי, לא עזר. <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא קיבלת אותה. אל תדאג, אתה לא מקבל כלום. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> היית צריך ללחוץ 5 סולמית. <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא, ואז מה קורה? יש כאלה שאומרים לך: לייעול השירות הזן את מספר תעודת הזהות. וכשאתה מגיע לסוף התפריט, התפריט שכח את מספר תעודת הזהות והוא אומר לך, להקלה בשירות או למענה אנושי מהיר, הזן את מספר תעודת הזהות – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> או סולמית. <איתן כבל (המחנה הציוני):> כן, או סולמית. תשמע, זה כאילו כל זמננו הוא לבזבז אותו על השיח עם המכשיר המטומטם הזה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> הי, יש כאלה שהמציאו את המכשיר הזה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> טוב, אני מתנצל. לפעמים מסתבר שהמכשיר יותר חכם ממי שהמציא אותו. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> הלו, הלו. <איתן כבל (המחנה הציוני):> מה שאני מבקש בעצם לומר – וזה מהלך שגם במשרד התקשורת וגם במשרד הכלכלה מבינים – שהגיע הזמן לעשות סדר בעניין הזה. כשהבאתי את הצעת החוק שעברה, של שלוש הדקות, תמיד מצאו להם, העוסקים, דרך להתחמק מזה, מצאו דרך איך לעקוף את זה, רק כדי שלא תקבל את השירות. אני חושב שבחמש, עשר השנים האחרונות עברנו כברת דרך אמיתית במערכת היחסים. הצרכן הישראלי כבר איננו באותו מקום שהוא מרשה לעצמו להסתובב רק עם "אתא", שהיה מוצר נפלא ככל אשר היה, ולקבל את הכול כראה וקדש. זה כבר לא יהיה, וזמנו של צרכן איננו זול יותר מזמנו של העוסק. אתם אולי לא שמתם לב, אדוני היושב-ראש, אדוני השר יריב לוין, כשרוצים למכור לך משהו, מוקדי השירות – זמני התגובה שלהם הם כמעט כל היום. אם אתה רוצה לקבל סיוע, זה לעתים מחצית מהזמן. ואז, באמת, כשמדובר באנשים מבוגרים – והשבוע, אני חושב, כל חברי הכנסת קיבלו, חברת הכנסת מרב מיכאלי, את הסיפור – אני לא יודע אם זה אמיתי, אם זו לא בדיחה – על אותו קשיש בן 88 שמכרו לו קורקינט. <קריאה:> כולנו קיבלנו. <איתן כבל (המחנה הציוני):> כולנו קיבלנו. אני מקווה שזאת בדיחה רעה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> הוא עבר לרולר-בליידס. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני אומר את זה. ועוד מה, כשהוא ביקש – הוא כותב, הוא מספר סיפור אישי משפחתי קשה, והוא מספר, כשהוא קיבל את החבילה הסתבר לו שזה לא מתאים לו, לגילו. הוא כותב את זה בסוג של תום כזה, שאתה כבר אומר: אולי מישהו פה עושה לך איזה סיפור. והשורה התחתונה היא שאומרים לו שהוא חייב להחזיר את זה תוך כך וכך ימים, זה החוק שבזמנו כבר העברתי, אחרת הוא לא יוכל לקבל את כספו בחזרה, והם לא שולחים שליח לקחת את זה ממנו. <נחמן שי (המחנה הציוני):> הוא יחזור על הקורקינט. <איתן כבל (המחנה הציוני):> זאת אומרת, כל מערכת היחסים המתקיימת בין הצרכן לבין העוסק צריכה לעבור שינוי, ואני שמח שהן משרד התקשורת והן משרד הכלכלה הסכימו שהנושא הזה, של מערכת היחסים המתקיימת בין הצרכן לבין העוסק, חייבת לקבל מפנה, חייבת לקבל תפנית. אחרת – חברת הכנסת מירב בן ארי, בין היתר, זה חוק שגם אנחנו פועלים, שאת מובילה אותו, בעניין תגובה לסמ"ס – מתי מסתיימת התקשרות בין עוסק לבין צרכן; זה חלק מאותו מכלול שלם של דברים, ואני מאוד מקווה – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> נכון. כל נושא השירות חייב לקבל תפנית – מקצה עד קצה. תודה רבה לכם, ואני שמח שאתם תומכים בהצעה. תודה, אדוני. אני שמח לראות אותך. <היו"ר יואל חסון:> גם אני אותך. תודה רבה, חבר הכנסת כבל. הצעתך חשובה. ישיב השר יריב לוין; בבקשה, אדוני. זה בתוקף היותך שר הכלכלה והתעשייה העתידי? זה כבר הכנה? זה סטאז'? זה מה? <שר התיירות יריב לוין:> אני לא מתנגד להגדיר את זה כך. <היו"ר יואל חסון:> מאה אחוז. אתה רואה? בודקים את בקיאותך בנושאים. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק של חבר הכנסת כבל מבקשת לקבוע כי בעת התקשרות טלפונית של צרכן לעוסק, כבר בתפריט הראשון תופיע האפשרות להגיע לנציג שירות או למענה אנושי. ההצעה מכוונת בעיקר לאוכלוסיית הקשישים, שלא מצליחים להגיע לנציג שירות ולמענה אנושי שיסייע להם, בגין מורכבות נתבי השיחות. יש כאן איזון עדין שצריך לקיים בין העלויות שיושתו על הצרכנים בסופו של דבר, בין הרצון לעזור ולהקל על הצרכנים, ובפרט על אזרחים מוחלשים, ובין הצדדים המקצועיים, שבהם לעתים יש ערך אמיתי בתפריט אחד לכמה שירותים, באופן שיביא בחשבון את מורכבות השירות אך יאפשר מספר טלפון אחד. בעניין הזה חשוב לציין שבשנים האחרונות חלו כמה שינויים בכל עניין ההסדרה של המענים הטלפוניים, וחשוב לייצר בנושא הזה גם איזושהי ודאות, ולא לשנות את הדברים לעתים תכופות מדי. נוסף על כך, בחלק מהעניינים שהחוק דן בהם נמצא משרד התקשורת זה זמן בהליכי בחינה והסדרה. מאחר שההצעה מבקשת לפתור בעיה שנוגעת בכולנו, עם דגש מיוחד על אוכלוסיות מוחלשות, באופן עקרוני נכון בהחלט לתמוך בה. עם זאת, יש לבחון אם ההסדרה הספציפית שמוצעת היא באמת הדרך הנכונה לטפל בנושא הזה. לכן, מתוך שקלול כלל הפרמטרים, כפי שציינתי קודם – ומאחר, מכובדי באופוזיציה, שהממשלה הזאת היא ממשלה עניינית, שגם מקבלת החלטות על בסיס ענייני – הרי שהממשלה בהחלט נכונה ומציעה לתמוך בהצעת החוק הזאת בקריאה טרומית, ולאחר מכן כמובן יתקיים דיון מקצועי, יחד עם המציע, של הגורמים הרלוונטיים, על האופן הנכון להסדיר את הסוגיה הזאת, תוך הבאה בחשבון, כמובן, גם היבטי עלויות וגם היבטים אחרים. על כן, הממשלה החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית, כפוף להסכמה שהמציע שותף לה, שהמשך הליכי החקיקה ייעשה בתיאום מלא עם משרדי הממשלה הרלוונטיים, ובכלל זה משרד הכלכלה והתעשייה ומשרד התקשורת. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני השר. אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד – בעד. קדימה. מי שנגד – נגד. הצבעה, בבקשה. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> מי שנגד – נגד. מי שבעד – בעד. אני התבלבלתי. חשבתי שאני מצביע על הצעה לסדר. זה קורה לנו לפעמים, זה בסדר. תודה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 43 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – העברה למענה אנושי בתפריט הראשון בעת התקשרות לעוסק), התשע"ה–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> ובכן, 43 בעד, אין מתנגדים. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – העברה למענה אנושי בתפריט הראשון בעת התקשרות לעוסק), התשע"ה–2015, תועבר להמשך דיון לוועדת הכלכלה. אני מצרף את קולותיהם של חברת הכנסת נורית קורן – בעד; חבר הכנסת אוחנה, חברת הכנסת יחימוביץ, חבר הכנסת אורן חזן. <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> וחבר הכנסת הרצוג, יושב-ראש האופוזיציה. <קריאה:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> לא, לא על הנאומים. אני מדבר על תמיכה בחוק. <היו"ר יואל חסון:> לא לא – תמיכה בחוק. זו הייתה תמיכה בחוק. <הצעת חוק העונשין (תיקון – בעילה אסורה בהסכמה ומעשה סדום במסגרת הדרכה או ייעוץ של כוהן דת), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2059/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים להמשך סדר-היום: הצעת חוק העונשין (תיקון – בעילה אסורה בהסכמה ומעשה סדום במסגרת הדרכה או ייעוץ של כוהן דת), התשע"ו–2015, של חברת הכנסת מיכל רוזין. תנמק מהמקום, בבקשה. מהמיקרופון. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד היושב-ראש, תודה, הצעת החוק הזאת, שאני מאוד גאה בה, באה לתקן לקונה בחוק, שבעצם מאפשרת יחסים מיניים בין כוהן דת לבין מאמין אשר רואה בו מקור סמכות, וזה מהווה ניצול לכל דבר. כפי שאנחנו מתייחסים ליחסי מטופל–מטפל, כך גם ראוי – גם אם לכאורה המעשים נעשים בהסכמה, ובין שני בגירים, הרי ששאלת ההסכמה כמוה כבעיה של תלות נפשית בין מטפל למטופל, ובמקרים רבים, גם במקרים של גורואים שונים, או כתות הרסניות, המדינה מתקשה להעמיד לדין את המנהיג הרוחני שמשתמש לרעה בכוחו. הצעת החוק הזאת תיתן למערכת המשפטית את האפשרות לפעול נגד אותם כוהני דת שמנצלים את מעמדם ומעוללים רעה למאמיניהם, ותציב גבולות מפורשים. אני רוצה להודות לשרת המשפטים על התמיכה, למשרד המשפטים – מחלקת ייעוץ וחקיקה, שבהחלט ראו את הצורך בחקיקה הזאת ובתיקון; להודות ליועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע, עורכת-הדין ליאת קליין, ליועץ וליועצת הפרלמנטריים שלי שקד מורג ושי הבט – תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לחברת הכנסת רוזין. יש תשובה לממשלה? שרת המשפטים? השרה רגב, את משיבה בשם הממשלה? בעילה אסורה, כן. <קריאה:> אין תשובת ממשלה. <היו"ר יואל חסון:> אין תשובת ממשלה. מאה אחוז. אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה. <קריאה:> פספסתי – – – <קריאה:> אני גם פספסתי. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 42 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – בעילה אסורה בהסכמה ומעשה סדום במסגרת הדרכה או ייעוץ של כוהן דת), התשע"ו–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 42 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני מוסיף את קולותיהם של חבר הכנסת אלאלוף, חבר הכנסת ביטן, חברת הכנסת – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אה, הצבעת. שנייה. חבר הכנסת מזוז, חבר הכנסת אוחנה. תקפידו להצביע, חברים. <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת סמוּטריץ. <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> סמוֹטריץ, סמוֹטריץ. מה יהיה עם השם הזה? <קריאה:> ההצעה עברה? <היו"ר יואל חסון:> ההצעה עברה? זה לא עובד כך. מי שיצביע ראשון. נראה. ההצעה תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון – גיל עבודה בחופשת לימודים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1845/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יואל חסון:> המשך סדר-היום: הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון – גיל עבודה בחופשת לימודים), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. בבקשה, גברתי. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת יחימוביץ ביקשה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. יהיה רק אחד, והראשון יתנגד. חברת הכנסת יחימוביץ הייתה הראשונה. <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אני מנסה לאזן. אז לא ראיתי, אז גם אתה ביקשת. מאה אחוז. עשר דקות לרשותך. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> תודה רבה. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אז אחרי כמה ימים של פרופגנדה שקרית ומסולפת, קצת מהאמת שמאחורי סיפור הצעת החוק הזאת. אתחיל בכך שהצעת החוק היא בעצם יוזמה של המועצה לשלום הילד, שחברי לסיעה חבר הכנסת רועי פולקמן ואני קידמנו. והצעת החוק – אני נדרשת להבהרה קלה לפני שאני אסביר את מהותה – הועלתה בטעות ב"סנהדרין" בנוסח המקורי של המועצה לשלום הילד. אלא שמה? גילינו את זה מאוחר מדי. ואז, בייעוץ המשפטי המליצו לנו לא לפתוח את כל התהליך מחדש; הסבירו לנו שאם המהות היא הורדה של הגיל בשנה, והסיפור הוא שינוי דברי ההסבר, שזה בעצם החלק שעליו עבדנו במשותף – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – אז אנחנו נוכל לעשות את זה בתהליך החקיקה, ואני מניחה שהוותיקים כאן מכירים את התהליך הרבה יותר טוב ממני. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> כתלמידה חדשה וטובה קיבלתי את הצעת הייעוץ המשפטי, והנה אני כאן לפניכם. קצת עובדות על מה שעומד מאחורי הצעת חוק עבודת הנוער. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> חוק עבודת הנוער נחקק לפני 63 שנים, והוא מתיר היום עבודה במהלך החופשות מגיל 14. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> כמה – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> הצעת החוק שאנחנו מגישים מבקשת להוריד את גיל התעסוקה אך ורק בחופש הגדול לגיל 13 – – <קריאות:> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – ואך ורק במקומות מאורגנים ומוסדרים שיאושרו בתהליך החקיקה. <עליזה לביא (יש עתיד):> מי יאשר? מי יאשר? <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אנחנו. מי שיהיה שותף בתהליך. מפניות שהגיעו למועצה לשלום הילד – – – <היו"ר יואל חסון:> נא לא להפריע. חברת הכנסת לביא, נא לא להפריע. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אפשר להשתיק קצת את השוּק הזה כדי שהם יוכלו גם להבין? <היו"ר יואל חסון:> אני מנסה. זה לא שוק, גברתי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> את עושה שוק – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> חברת הכנסת עליזה לביא, את צריכה לראות איך את נראית. קצת תקשיבו לאמת. קצת תקשיבו לאמת. <עליזה לביא (יש עתיד):> תראי איך את נראית. איך אני נראית? את מביאה את החוק הזה – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת שאשא ביטון, נא לעצור רגע. נא לשבת. אני מבקש ממך לשבת, אני מבקש ממך לא לקרוא. אני מבקש להיות בשקט. סליחה, גברתי, אף אחד לא יקרא למליאת הכנסת שוק. יש כאן, חברת הכנסת – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אני מסכימה אתך, רק האווירה פה שמדברים והכול פה מאוד מאוד רועש. <היו"ר יואל חסון:> – – – יש כאן חברי כנסת שמביעים את עמדתם כמוך. הם לא עושים פה שוק. אז, גברתי, תמשיכי, ונא לשמור על הסדר. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> מפניות שהגיעו למועצה לשלום הילד עולה גם שפעמים רבות העבודה תתאפשר לצד הוריהם של הילדים, כיוון שמדובר בפניות של ארגונים שמבקשים לייצר תוכניות עבודה לילדי עובדים במהלך החופשות, אך יוצא שדווקא את הצעירים שבהם הם לא יכולים להעסיק. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> וטוב שכך. וטוב שכך. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אם אנחנו נאפשר את הורדת הגיל, אנחנו נוכל גם לקדם פתרון להורים, אבל אנחנו גם נוכל לקדם צ'ופר עבור הילדים, שיוכלו ליהנות מדמי כיס. אך כאשת חינוך שמכירה את השטח זה 22 שנים מקרוב – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מכירה את השטח, באמת. – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – מובילה ומנהלת מערכות חינוך יישוביות, מכירה את העבודה עם הנוער, כמוני גם אנשי המקצוע מכירים את המגמות של ההתנהלות של בני-הנוער במהלך החופשים. <קריאות:> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> ולכן, החשיבות של התיקון היא בכך שככל שהילדים יהיו עסוקים יותר ביום, הם ישוטטו פחות בלילה. הם לא יחליפו את היום בלילה – כפי שיודע גם כל הורה, לא צריך להיות איש חינוך בשביל להבין את המגמה הזאת. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מה יותר, הם ילכו – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> הם ישוטטו פחות, ואנחנו יודעים שהרבה פעמים שוטטות מובילה – – <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אורלי לוי אבקסיס, אני מבקש. תודה. שימי נקודה. תודה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – להתנהגות מסוכנת. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני מתביישת להיות חברת כנסת – – – <היו"ר יואל חסון:> לא, אל תתביישי – – – אל תתביישי. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> בימים הקרובים, וגם פה במליאה – תגיד לי, כבוד היושב-ראש, אפשר לנהל דיון בצורה כזו? אני חוזרת בי מהמילה הקודמת שכיניתי, אבל בוא תגיד לי אם זה נראה לך אחרת. <היו"ר יואל חסון:> מאה אחוז. תמשיכי את דברייך, אני מבטיח להגן על זכותך להישמע במליאה. תמשיכי. בבקשה, גברתי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> את עושה מזה שוק. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> בימים האחרונים, וגם כאן במליאה, שמעתי אמירה כמו "תמצאו להם מסגרות חינוכיות", "תטפלו בזה חינוכית" – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> זה הפתרון – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – אבל שכחתם בערך שני פרטים חשובים. <היו"ר יואל חסון:> תודה. מספיק. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אנחנו לא מדברים על ילדים קטנים שמעירים אותם בבוקר, מלבישים אותם ושולחים אותם לקייטנה. וגם כשיש פעילויות קיץ, הם לא תמיד מתייצבים בבוקר, כי הם מעדיפים לישון. וגם את זה יודע כל הורה, ולא צריך להיות איש חינוך בשביל זה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אז הפתרון לשלוח אותם לעבודה? <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> והדבר השני ששכחתם הוא שגם בעבודה יש ערך חינוכי – – <חיים ילין (יש עתיד):> לא, לא. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – ויש ערכי מוסר – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. חבר הכנסת ילין, נא לשבת. חבר הכנסת מיקי לוי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – ויש ערכי עבודה, ויש אחריות ויש מחויבות; ואין לי מושג איך במדינת ישראל עבודה מבוקרת הפכה לעבדות. אין לי מושג – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת לוי אבקסיס, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. תודה רבה. חבר הכנסת חיים ילין, נא לשמור על השקט. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> חבר הכנסת חיים ילין, בוא תקשיב קצת לעובדות ולאמת, אולי זה יעשה קצת שכל. <היו"ר יואל חסון:> אי-אפשר לא לאפשר לה לומר את דבריה, באמת. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> בסקירה בין-לאומית בנושא עבודת הנוער שביקשו במשרד הכלכלה, וביקשו את זה האגף שאחראי על תעסוקת נוער, אנחנו רואים שיש – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> זה לא אומר שהוא צודק – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אתה בכלל לא יודע מה אני רוצה לומר, העיקר לצעוק, כאילו זה הופך אותנו לצודקים. בסקירה הבין-לאומית אנחנו רואים שבמרבית המדינות המפותחות, אם זה גרמניה ואם זה הולנד ואם זה ארצות-הברית ואוסטרליה ונורבגיה וקנדה ועוד ועוד ועוד – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – גיל התעסוקה לעבודה קלה הוא 12 ו-13. <קריאות:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אנחנו באותה מידה. ממש. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. תודה. חברת הכנסת לביא, אני קראתי אותך פעם ראשונה בתולדות כהונתך בכנסת לסדר. אני לא רוצה לעשות את זה שוב. <קריאות:> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> קשה לשמוע את האמת אחרי שלושה ימים כל כך אינטנסיביים של תעמולה שקרית, אבל תנו דקה. <חיים ילין (יש עתיד):> יפעת, את נגד העברת ילדים עד גיל שלוש מכלכלה לחינוך, ועכשיו את מטיפה לנו? זו צביעות. <היו"ר יואל חסון:> תודה. חבר הכנסת ילין, תודה רבה. אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. תודה רבה. מספיק. בבקשה, גברתי. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> במרבית המדינות המפותחות גיל התעסוקה הוא 13-12, ואף אחת מהמדינות שמניתי כאן היא לא מדינת עולם שלישי. אני מניחה שבנתון הזה אתם תסכימו אתי. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> נו באמת. מספיק. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> על-פי הסקר, הגישה הרווחת במדינות האלו תומכת בעבודת נוער – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> תקשיב ואולי תלמד משהו, מיקי. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת מיקי לוי, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> תגיד לי, זה נראה אחרת מההגדרה הלא-יפה שנתתי? באמת. <היו"ר יואל חסון:> אני מנסה, אני באמת מנסה. חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת מיקי לוי, נא לצאת מהאולם. אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא לצאת מהאולם. נא לצאת מהאולם. מספיק. נא לצאת מן האולם, תודה רבה. לצאת מהאולם. תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אני אחזור, אבל אני מקווה שיתווסף לי הזמן. <היו"ר יואל חסון:> נא לצאת מהאולם. תודה רבה. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא שמעתי שהוא קרא לי. <היו"ר יואל חסון:> אני מבקש להוציא את חבר הכנסת מיקי לוי. אני לא אהסס להוציא את חברי הכנסת. תודה רבה. (חבר הכנסת מיקי לוי יוצא מאולם המליאה.) אני מוסיף לחברת הכנסת שאשא ביטון חמש דקות – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> תודה רבה, כבוד היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> – – ואני מבקש לא להפריע לה. אני מבקש לא להפריע לה. <קריאות:> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> חברים, בסקירה הבאה, ציינתי – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> על-פי הסקר – – – <היו"ר יואל חסון:> שנייה. אני לא אוסיף יותר זמן. בבקשה, גברתי. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> על-פי הסקירה, בעצם, שמניתי ממנה את המדינות המפותחות שבהן הגיל המותר לעבודה קלה הוא 13-12, מדברים על גישה רווחת שבה התמיכה בעבודת הנוער היא בחלק מהתפתחות תקינה של הנער וכמנגנון ששומר עליו מפני הבטלנות וההסתבכות בהתנהגויות בסיכון. זאת אומרת שאנחנו לא ממציאים פה שום דבר, והגישה המקובלת בעולם של אנשי מקצוע דומה מאוד למה שהמועצה לשלום הילד יחד אתנו ויחד עם אנשי המקצוע באים ומבקשים לעשות כאן. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> העבודה משחררת. העבודה משחררת. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> עוד נתון שאולי יהיה לכם, כדי לעזור לכם קצת לומר את האמת כשאתם יוצאים מכאן, זה שבהשוואה למדינות מפותחות, ישראל נמצאת בין מדינות – – – <חיים ילין (יש עתיד):> זה האמת שלך, לא שלנו. <היו"ר יואל חסון:> נכון, זאת האמת שלה. בדיוק. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> ישראל נמצאת בין המדינות בעלות שיעור תעסוקת נוער נמוך ביותר – 10% לעומת 31%–50% במדינות שמניתי. ישראל קובעת גיל מינימום גבוה יחסית לעבודה, מגיל 14 בחופשות, לעומת 13-12 ברוב המדינות המפותחות. אין שאלה שכל השיח והוויכוח – שאגב, התחיל כאן, כי לפני כמה ימים היה מאוד קשה למצוא מתנגדים לחוק הזה, לפחות לא בקרב אנשי מקצוע. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> בעיתונים. כל העיתונים. כל העיתונות נגד זה. מי אמר – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אין ספק שהשיח שנוצר פה נע בין הציר של להגן על הילד מפני ניצול מצד אחד, והוא חשוב, לבין הזכות של המתבגר להתנסות בעבודה כרכיב חיוני בתהליך ההתבגרות מאידך. אבל לא מספיק לצעוק שיש ניצול, ולא מספיק לעמוד בראש הוועדה לזכויות הילד ולהגיד שיש ניצול. לא מספיק להתלהם, ולא מספיק להתעמת, בשביל לעשות שינוי צריך לפעול. והיום יש לנו כאן הזדמנות לפעול. שימו לב מה קורה פה בימים האחרונים: העלינו את סוגיית עבודת הנוער על סדר-היום הציבורי. כבר השגתי את אחת המטרות של החוק – לשים את החוק הזה על סדר-היום הציבורי; ובתוך תהליך החקיקה הזה יש לנו הזדמנות מצוינת להעלות את עבודת הנוער ולהסדיר אותה באופן יסודי ומעמיק. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תגידו את המילה עבדות נוער, עבדות. <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת לוי אבקסיס. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> בדיקה מחדש של סוגיות בחוק עבודת הנוער מציבה את חובת המדינה לפיתוח מסגרות תעסוקה – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> עבדות – – – <היו"ר יואל חסון:> אמרת את זה יפה על הדוכן. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יואל חסון:> לא הקשבת לה. היא הייתה על הדוכן, היא אמרה את זה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – ולפעול לקידום של מנגנונים מוגברים לאכיפה ופיקוח. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> ואני עומדת כאן ומתחייבת בפניכם: אני לא אקדם את החוק הזה – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אז תורידי אותו. אז תורידי אותו. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – אם הוא לא יכלול מנגנונים ברורים – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אז תורידי אותו. אז תורידי אותו. אז תורידי אותו. אז תורידי אותו. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – של פיקוח ואכיפה, לא ברמת ההצהרה – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – לא ברמת ההמלצה, אלא ברמת המכניזם של איך זה הולך לעבוד. אז עמדו פה חברות כנסת וצעקו: מנצלים את הילדים שלנו, יש כאן עבדות, לא אוכפים את החוק. מה עשיתם בשביל למגר את התופעה הזאת במשך כל השנים שהייתם כאן? אז צועקים – יופי, זה טוב לעוד איזה כותרת בעיתון. אבל אם באמת חשוב לכם, אם באמת חשוב לכם לטפל בסוגיה הזאת, תצטרפו לתהליך הזה, תעזרו לנו לגבש הצעת חוק שהיא הוגנת עבור הילדים, שמאפשרת פתרון בחופשת הקיץ, ושבונה מנגנוני פיקוח מסודרים אחת ולתמיד. זה בידיים שלנו. אני אשמח לראות את כולכם – גם אותך, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, וגם אותך, חברת הכנסת לביא. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת שאשא ביטון. ישיב שר הכלכלה. בבקשה, אדוני, השר לוין. <יעקב מרגי (ש"ס):> בשם. <היו"ר יואל חסון:> בשם שר הכלכלה. <עליזה לביא (יש עתיד):> לא – – – <היו"ר יואל חסון:> הוא היה רוצה שאני אהיה נביא. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אתה צריך עובדים לבתי-מלון, ילדים לבתי-מלון? <היו"ר יואל חסון:> אגב, בתנ"ך יואל היה נביא, אתה יודע. יואל היה נביא – במקורות. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כמה פרקים יש בספר יואל? <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אתה יודע, אדוני היושב-ראש, יש ביטוי בערבית: מן תֻמכ לבאב אללה. נדמה לי שהוא אפילו לא צריך תרגום, אבל לטובת מי שבכל זאת לא הבין: מהפה שלך, מה שנקרא, לאלוהים. מכובדי – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> – – – ליווה אותך – – – תגיד יש פה בר-סמכא – – – <היו"ר יואל חסון:> השר לוין, בבקשה. חבר הכנסת פרץ, תודה. <שר התיירות יריב לוין:> מכובדי, הנושא הוא בהחלט נושא קונטרוברסלי. בחוק עבודת הנוער כיום מתאפשר רק לבני-נוער מגיל 14 לעבוד בחופשות לימודים רשמיות – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – בעבודות קלות, שאין בהן כדי להזיק לבריאותו ולהתפתחותו של הנוער, ואני מוכרח לומר שלא הייתי מתפלא – אולי אני אפילו מאוד מתפלא איך אף אחד לא הציע אולי להעלות את הגיל, כי אני מבין את הבעיה בצד הזה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> צודק לחלוטין. <שר התיירות יריב לוין:> ומנגד, יש כאלה שאומרים שדווקא התחימה בגיל 14 גם היא לא טובה ולא נכונה, מכיוון שגם ילדים ובני-נוער בגיל 13 יש להם הרצון והיכולת, הרבה פעמים – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אין להם את ההבנה של הזכויות. הם מנוצלים. <שר התיירות יריב לוין:> – – לעסוק באותן עבודות קלות בדומה לבני ה-14, ובכך גם לנצל יותר טוב את זמן החופשה מבחינתם וגם להשיג דברים אחרים. לא סוד – וראינו את זה גם כאן במליאה – שיש מגוון דעות נרחב בסוגיה הזאת. מצד אחד, לאור השינויים בשוק העבודה, ההגבלה קיימת ממילא בתקנות עבודות אסורות, והסקירה הבין-לאומית מראה כי במדינות רבות גיל העבודה הקלה הוא מתחת ל-14. הדוגמאות הן רבות: קנדה, גרמניה, נורבגיה, יפן, הולנד – בהחלט מדינות מתוקנות. יש בכך ערך, יתרון של הקניית ערכי עבודה בגיל מוקדם. <חיים ילין (יש עתיד):> מה זה אומר, שאם נוריד את הגיל נהיה מתקדמים עכשיו? <שר התיירות יריב לוין:> לפעמים האלטרנטיבה של בני-הנוער והימצאותם – – – <חיים ילין (יש עתיד):> מה זה אומר? מה זה אומר – שאם נוריד את הגיל, אנחנו מתקדמים עכשיו? <שר התיירות יריב לוין:> רגע רגע רגע, חבר הכנסת ילין. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת ילין, בבקשה. <שר התיירות יריב לוין:> לפעמים האלטרנטיבה להימצאות בני-נוער בעבודה היא הימצאותם במקומות שחושפים אותם דווקא לתופעות ולסכנות כאלה ואחרות, שאינני בטוח שהן טובות יותר מאשר האופציה שהם יימצאו במקום עבודה. מצד שני, עולה השאלה אם נכון להוציא בני-נוער בגיל כזה לעבוד, להיחשף ללחץ שכרוך במקום עבודה, ואם יש מספיק מקומות תעסוקה כבר כיום לבני-נוער. בהחלט הדבר הזה יכול לגרום להגדלת ההיצע של בני-הנוער, או הגדלת הביקוש למקומות עבודה, שלא תמיד יהיה לו מענה הולם מבחינת מספר מקומות העבודה הקיימים, ועוד. אני מוכרח לומר בגילוי לב שאם אתם שואלים אותי באופן אישי, אני אפילו נוטה יותר דווקא לגישה המחמירה, ופחות רוצה לראות בני-נוער עובדים בכלל כשיטה; יהיה להם מספיק לעבוד בחייהם. אבל אני חושב שיש בעניין הזה מגוון דעות, ומכיוון שיש לעניין הזה יתרונות, ובצדו גם בהחלט חסרונות, החליטה הממשלה שנכון יהיה לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית, ואחר כך לקיים באמת דיון מעמיק בנושא על כל היבטיו, וזאת כמובן בכפוף לכך שהמציעה מתחייבת שהליך החקיקה לא יקודם ללא הסכמות מלאות, גם מול משרד הכלכלה והתעשייה, גם מול משרד האוצר וגם מול משרד המשפטים. ולכן, אני חושב שאם אנחנו נאשר היום את החוק בקריאה טרומית ונדון בו לגופו, לא יקרה שום דבר, ונוכל להגיע לתוצאה שהיא תוצאה נכונה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> שאלה, שאלה. <היו"ר יואל חסון:> זה לא שעת שאלות לשר. אין שאלות לשר. <חיים ילין (יש עתיד):> למה אין שאלות לשר? למה מה קרה, זאת לא דמוקרטיה – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. תודה רבה לך, אדוני השר. חברי חברי הכנסת, היו כמה חברי כנסת שביקשו להתנגד, לפי הסדר: חברי הכנסת שלי יחימוביץ, אורלי לוי אבקסיס, אילן גילאון וחיים ילין. לכן, אני מאפשר לחברת הכנסת שלי יחימוביץ להתנגד, בבקשה. הבקשות לגבי הודעה אישית – אני אתייחס אליהן אחרי ההצבעה. בבקשה, חברת הכנסת יחימוביץ. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אם החוק הזה יבשיל ויתגלגל ויגיע לכדי חקיקה, זה יהיה אחד הרגעים השפלים והמבישים ביותר בתולדות הכנסת, ולא חסרים לנו כאלה. 2015, כנסת במדינה מערבית מחוקקת חוק, או רוצה לחוקק – אתם לא תחוקקו את החוק הזה בסופו של יום, כי הוא לא קונטרוברסלי, השר לוין. כל בר-דעת במדינה נורמלית לא מוריד את גיל העבודה. בעבר אנשים היו יולדים הרבה ילדים, בימי הביניים ובימי קדם, כדי שיעבדו בעבודה פיזית במשק הבית. חלק מהקדמה, חלק מהנאורות, חלק מעידן ההשכלה, כל מה שקרה אחרי המהפכה התעשייתית, היה חילוץ הילדים מעולם העבודה והארכת גיל הילדות. ומה אתם עושים? אתם מקצרים בחזרה את גיל הילדות. עושים לילדים טובה ומורידים את גיל העבודה לגיל 13. אתם לא מתביישים? זה אלף-בית; זה בסיס מוסרי של מדינה מערבית. אפילו אין כאן מה להתפלפל בחקיקות ובתיאומים. חרפה, פשוט חרפה. בהתחלה חשבתי שמישהו צוחק כאן, או שאני לא מבינה; שאולי אני לא מבינה את החוק הזה ויש בו משהו שהוא לא ברור – וקראתי את החוק. החוק אומר דבר נורא פשוט, שורה אחת: במקום "14 שנה" יבואו "13 שנים". עכשיו ההנמקה: דיברה חברתי אורלי לוי על כך שהבטלה מביאה לידי שעמום והשעמום מביא לידי חטא במסגרת דברי ההסבר של החוק. אבל יש דברים יותר גרועים. במצב הכלכלי הנוכחי, מספרים לנו המחוקקים – וועדת שרים לחקיקה מאשרת – נדרשים בני-נוער רבים לצאת לעבוד, בין היתר כדי לסייע להוריהם. זהו, מצאנו את הפתרון לסוגיית העוני? הילדים של האנשים העניים ילכו לעבוד בגיל 13 ויסייעו למשק-הבית? אתם לא מתביישים? מי ילך לעבוד? הילדים שלי ילכו לעבוד בגיל 13? לא, לא נתתי להם ללכת לעבוד בגיל 13. הילדים שלכם ילכו לעבוד? הנכדים שלכם ילכו לעבוד בגיל 13? לא. ילדים של אנשים עניים ילכו לעבוד בגיל 13. במקום להעלות את הגיל – במקום להעלות את גיל העבודה אתם מורידים אותו? זאת המפלגה החברתית שלכם? ויש שם עוד הסברים, החוק הזה זה ממש – החוק נחקק, מסבירים לנו, לפני למעלה מ-60 שנה, ונראה כי בחלוף השנים, ההתבגרות והבשלות של בני-הנוער מוקדמות משהיו בעבר. באיזה עולם בדיוק זה קורה? בעולם הנורמלי הילדות מתארכת, לא מתקצרת. תנו לילדים להיות ילדים. אל תשלחו אותם לעבוד ולפרנס משפחות. שמעתי את השר יריב לוין עונה כאן בחצי פה ואומר שזה קונטרוברסלי, וראיתי את האי-נוחות שלו, כי כל בר-דעת – אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו, האם אתה רוצה להוריד את גיל העבודה לגיל 13? <מיקי לוי (יש עתיד):> שולחים את הילדים לעבדות. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> האם אתה – אני שואלת אותך, אדוני ראש הממשלה – האם אתה רוצה להוריד את גיל העבודה ל-13? זה נראה לך הגיוני? האם הילדים שלך עבדו בגיל 13? האם הילדים של גלעד יעבדו בגיל 13? האם הילדים של בנט יעבדו בגיל 13? האם הילדים שלך, יריב, יעבדו בגיל 13? ישראל כץ, הילדים שלך עבדו בגיל 13? יצאו לעבודה? איזו חוצפה זאת, איזה חוסר רגישות, איזו קהות חושים; הילדים של העניים, אלה שאנחנו לא רואים, הם ילכו לעבוד בגיל 13. אתם יודעים כמה עבריינות – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. נא לסיים. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – יש בעולם העבודה אצל ילדים? אתם יודעים איך חוקי העבודה לא נאכפים? כמה ילדים מנוצלים בגילים האלה? האם אתם מלווים את הצעת החוק שלכם בהעלאת כמות הפקחים במשרד הכלכלה שיאכפו את חוקי העבודה? לא, חס וחלילה. אני מציעה שההצעה הזאת תיגנז לפני שתעלה לטרומית. הרי אנחנו יודעים שהיא לא תעבור, והיא לא קבילה, אז בואו נחסוך לעצמנו את הבושה ואת ההשפלה של להצביע אפילו בקריאה טרומית, אדוני ראש הממשלה – – <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – על הורדת גיל העבודה ל-13. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה לחברת הכנסת יחימוביץ. חברת הכנסת שאשא ביטון, ביקשת להגיב. בבקשה, גברתי. שלוש דקות עומדות לרשותך. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – העיקר עושים במתמטיקה – בני 13 ילכו לעבוד. השתגעתם? <היו"ר יואל חסון:> בבקשה, גברתי. שלוש דקות. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אשמח אם יהיה שקט כדי שאוכל גם להשלים את הדברים. חברים יקרים, באמת, לקחו איזושהי סיטואציה מאוד תמימה, מוגדרת, הפכו אותה לאיזושהי תמונת קיצון קשה – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> התמונה קשה. התמונה קשה. עבדות. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – כאילו אנחנו איזושהי מדינת עולם שלישי באמת. כשאנחנו רואים שבכל המדינות המפותחות לגיטימי וטבעי – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תתביישי לך. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – שילדים במסגרות מבוקרות – אני הקראתי. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> בארצות-הברית, באוסטרליה, בבלגיה, בגרמניה, בהולנד, בנורבגיה – דוח, לא אני עשיתי. <קריאות:> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> מחקר משווה בין-לאומי – מאפשרים לילדים לעבוד בעבודה קלה. <קריאות:> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> כבוד היושב-ראש, אי-אפשר לדבר ככה. אני מרגישה שאני נאלצת לצעוק. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אבל שם מפת העוני לא כל כך גבוהה, זאת הבעיה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> באמת. <היו"ר יואל חסון:> תמשיכי את דברייך. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> חברים – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אפילו ראש הממשלה לא שלם עם זה. <היו"ר יואל חסון:> את לא בבית-הלורדים, תמשיכי. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> חברים, אין פה עניין של עוני. יש פה עניין של חינוך. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <קריאות:> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> יש פה עניין של מסגרת במהלך החופש הגדול. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – כולנו לצאת למלחמה בעוני – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> עבודה היא לא עבדות. לעבודה יש ערך, ויודעים את זה היטב גם מי שיושבים בצד הזה של האולם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כולם נלחמים בעוני. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אנחנו מדברים על מקומות עבודה מאוד מסוימים. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה, תודה. גברתי, נא לעצור. חברת הכנסת סופה לנדבר, חברת הכנסת גלאון, חבר הכנסת פולקמן, אני מבקש לשבת, אי-אפשר ככה. נא לצאת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה המלחמה בעוני שלכם? <היו"ר יואל חסון:> סליחה, חבר הכנסת עיסאווי פריג', אני מבקש. חברת הכנסת יחימוביץ, נא לנהל את השיחות האלה בפינה, לא ברחבה כאן. <זהבה גלאון (מרצ):> איך שר החינוך מרשה שילדים בגיל 13 – – – <היו"ר יואל חסון:> נא להמשיך. בבקשה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> חברים, אתם מציגים את זה באמת בצורה דרמטית. ילד שעוזר למדריך בקייטנה – – <קריאות:> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – האם אין לזה ערך חינוכי? <מיקי לוי (יש עתיד):> לא. לא. לא. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה, תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אין לזה שום ערך. <היו"ר יואל חסון:> לא צריך לצעוק. לא צריך – חבר הכנסת מיקי לוי, אבל לא צריך לצעוק. תודה, אבל לא לצעוק, שומעים את זה. חברת הכנסת שאשא ביטון, אני יודע – שאלה אלייך – אני יודע ש"הנוער העובד והלומד" הודיעו – הבנתי שזה כרגע הגיע – שבשום מדינה בעולם אין עבודה מגיל 13. הם יודעים והם מכירים את הנושא הזה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> חברים, אנחנו לא מדברים על עבודה, אנחנו מדברים על עבודה בחופשים בלבד. <היו"ר יואל חסון:> אין עבודה בכלל. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> "הנוער העובד" הוא היחיד שמתנגד. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אוקיי, תודה, תודה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> בכל המדינות המפותחות, מסמך ממשלתי – עובדים בני-נוער גילאי 13-12. תלמדו את הנתונים. <קריאה:> הם בבית-ספר, יש חינוך חובה. <היו"ר יואל חסון:> תודה. אני מודה לך. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אני רוצה לסכם. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. נא לסיים. <קריאות:> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אני רוצה לסכם. לא מדובר בפרנסה, לא מדובר בעוני, לא מדובר בעבדות, מדובר כאן בערכי עבודה ובהיבטים חינוכיים – – <קריאות:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – מדובר בהעסקה במקומות מאורגנים – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – מדובר בהתאמה של חוק שנחקק לפני 60 שנה. קרו כאן איזה דבר או שניים ב-60 השנה האלה. <היו"ר יואל חסון:> תודה. תודה רבה. נא לסיים. תודה רבה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה, גברתי, תם זמנך. תודה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> וכן, מחובתנו לעשות את הכול כדי לוודא שהילדים שלנו נמצאים בסביבה הוגנת ולפקח שלא מנצלים אותם. <קריאות:> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> וכפי שאמרתי, החוק הזה יקודם – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. נא לסיים. <קריאות:> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – רק אם יהיה בו מנגנון אכיפה ופיקוח מוגדר. <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת שאשא ביטון, תודה רבה לך. אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה – אדוני ראש הממשלה, אתה רוצה לגשת להצבעה? <קריאה:> אפשר לדחות את זה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אדוני ראש הממשלה, מה ההחלטה? אנחנו ניגשים להצבעה? השר המקשר, אנחנו ניגשים להצבעה אני מבין. ניגשים להצבעה. ההצבעה היא הצבעה שמית. גברתי מזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. <קריאה:> רגע, רגע. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אני מבקש לאפשר לראש הממשלה. בבקשה, אדוני. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני קראתי עכשיו מכתב של יצחק קדמן מהמועצה לשלום הילד, שהוא תומך – ומקדם את החוק הזה. אני חושב שהמועצה לשלום הילד באמת דואגת לילדים. הוא מדבר על חופשת קיץ, והוא נותן שם נימוקים. מנגד אני שומע את הטענות שמועלות על-ידי חברי כנסת שונים, ואני חושב שהדבר הנכון בעת הזאת זה להעביר את זה, וניתן את זה בתוך הוועדה – שיהיה דיון בתוך הוועדה. – – – לשמוע את כל הצדדים – – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אם הדבר הזה – – – <קריאות:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> לא להפריע לראש הממשלה. חבר הכנסת מיקי לוי, תודה רבה. ראש הממשלה, תודה רבה. שמענו. אנחנו ניגשים להצבעה. בבקשה, הצבעה שמית. הקואליציה ביקשה. מי ביקש שמית? <קריאה:> אנחנו לא ביקשנו. <קריאה:> מי ביקש? <היו"ר יואל חסון:> אלקטרונית. הצבעה אלקטרונית, בבקשה, עכשיו. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 43 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 43 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון – גיל עבודה בחופשת לימודים), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> ובכן, 43 בעד, 43 נגד. הצעת החוק עבודת הנוער (תיקון – גיל עבודה בחופשת לימודים) לא עברה. ובכן, אנחנו עוברים להמשך סדר-היום: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הפערים בהישגים בין מערכת החינוך הערבית למערכת החינוך היהודית, הצעת חבר הכנסת יוסף ג'בארין. <הודעה אישית של חברת הכנסת עליזה לביא> <היו"ר יואל חסון:> אוקיי, אני מאפשר לחברת הכנסת לביא הודעה אישית. בבקשה. חבר הכנסת ג'בארין, נא להמתין שנייה, תודה. הייתה התייחסות אליה, אדוני, ואני יכול לאפשר לה. אל תעשה לי עם היד ככה, עם כל הכבוד, זה לא מכובד ולא יפה. אתה יודע מה היה פה? אתה עסוק בניירות שלך. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני ראש הממשלה, שרים נכבדים, הצעת החוק הזאת יצאה לא ראויה, יצאה לא נכונה, יצא שהיא עושה פה העדפה לילדים שההורים שלהם עובדים במסגרות מאורגנות כאלה ואחרות. הבעיה שלנו במדינת ישראל זה שאין אכיפה. היום הגיל הוא 14. המון תלונות, אדוני ראש הממשלה, מגיעות אלינו, על שעות לא שעות, על אי-תשלום, על התעמרות בילדים. למה? למה? למה לאפשר את החוק האומלל והנורא הזה? תודה. ותשקלו את זה ותעצרו את זה. אפשר היה לעצור בערר ואפשר היה למשוך את זה ואפשר היה להיענות לבקשתו של ראש הממשלה. אז, אדוני היושב-ראש, אני מוחלת על האמירות הקשות שנאמרו כלפי על-ידי חברת הכנסת המציעה, ומקווה ומבטיחה שאנחנו נעשה את הכול, ככל יכולתנו, לעצור את החוק הנורא והאומלל הזה. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לחברת הכנסת לביא. אדוני חבר הכנסת פרץ, אני מאפשר לך מהמיקרופון. בבקשה, אדוני. אני מאפשר לך מהמיקרופון, הייתה התייחסות. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אני רק משפט אחד. <היו"ר יואל חסון:> בבקשה, אדוני. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אני רוצה להגיד לראש הממשלה: אדוני ראש הממשלה, זה המקרה הקלאסי שבו לעתים עודף כוח גורם לכך שהקואליציה גם אכלה את הצפרדעים וגם גירשו אותה מהמליאה, וחבל. היינו יכולים סביב החוק הזה לשמור על קצת יותר הגינות. תאמין לי, אדוני ראש הממשלה, אני עבדתי בגיל 13, אני לא רוצה שאף ילד בישראל יעבוד בגיל 13. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> כל הכבוד. כל הכבוד. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת פרץ. <הצעה לסדר-היום> <הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הפערים בהישגים בין מערכת החינוך הערבית למערכת החינוך היהודית> <היו"ר יואל חסון:> אנחנו חוזרים לנושא הקודם: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הפערים בהישגים בין מערכת החינוך הערבית למערכת החינוך היהודית. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. עשר דקות עומדות לרשותך. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – <היו"ר יואל חסון:> בבקשה, אדוני. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כן, יש לי עשר דקות, אבל עדיין לא – יואל, פשוט אני אחכה עד – – – <היו"ר יואל חסון:> תראה, אני לא יכול לשלוט פה על כל אחד מחברי הכנסת. אני מקווה מאוד שדבריך יהיו מעניינים והם בכל זאת יקשיבו. תודה רבה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קשה לעלות לדוכן הזה אחרי דבריו של סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת סמוטריץ ולא להתייחס אליהם. עולה כאן סגן יושב-ראש הכנסת, חבר במפלגה בכירה בתוך הקואליציה, ואומר לנו מעל הדוכן הזה שאין עם פלסטיני. ראש הממשלה, ששמע את הדברים הללו, לא מצא לנכון להתייחס ולו במילה אחת למשפט הזה ששמענו. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> הוא מסכים. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> והנה סמוטריץ אומר שאולי ראש הממשלה מסכים. <ענת ברקו (הליכוד):> אתה אומר שאין עם יהודי. אתה אומר את זה. מה אתה מתחסד? אתה אומר את זה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני רוצה להזכיר לחבר הכנסת סמוטריץ, וגם לחברת הכנסת ברקו – – <ענת ברקו (הליכוד):> אתה אומר את זה. אתה אומר את זה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – העם הפלסטיני אינו צריך את ההכרה שלך ולא את ההכרה שלך. העם הפלסטיני קיים, והוא נמצא תחת הכיבוש הישראלי האכזרי. העם הפלסטיני גם ידע להיאבק בכיבוש הזה ולהשתחרר ולהקים את המדינה העצמאית שלו ליד מדינת ישראל. אל מול יוזמת השלום הפלסטינית, שמדברת על שתי מדינות, מדינה פלסטינית ליד מדינת ישראל בגבולות 67', הנה ההצעה שמתכחשת לקיומו של האחר ולזכותו של האחר. ולכן, חבר הכנסת סמוטריץ, אתה יכול לנוח, כי העם הפלסטיני יקים את המדינה שלו ויחגוג את העצמאות שלו – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> בסוריה. בסוריה, במצרים, בירדן. איפה אתה רוצה? איפה? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – וירושלים המזרחית גם תהיה הבירה שלו. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> תקימו בסוריה, תקימו בעיראק, תקימו בסעודיה. אין בעיה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> ואיך שאנחנו אומרים (אומר בערבית: ירצה מי שירצה וימאן מי שימאן.) אני מניח שאולי לפחות חברי שמכירים את השפה הערבית מכירים את המשפט המפורסם מהשיר של ראשד חוסיין: (אומר בערבית: נעשה שהסלעים יבינו אם בני-האדם אינם מבינים: כאשר העמים נחלצים לפעול הם נוחלים ניצחון.) כבוד היושב-ראש, אני רוצה לחזור לסוגיה שבגללה עליתי לדוכן, ההצעה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הפערים בחינוך בין תלמידים יהודים לתלמידים ערבים. מי ישיב לי, סגן השר פרוש? <היו"ר יואל חסון:> כן, סגן השר פרוש. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> סגן השר פרוש, אתה משיב? אני רוצה לפתוח בציטוט מתוך פסיקה של בית-המשפט בענייני שוויון, והציטוט הזה אומר: אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה כי נוהגים בהם איפה ואיפה. תחושת חוסר השוויון היא מהקשה שבתחושות. היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה, היא פוגעת בזהותו העצמית של האדם. לעניין החינוך, אני מדגיש כבר בהתחלה שהנושא הזה הוא לא חדש. אבל יכול להיות שמה שחדש בנושא זה העובדה שבתקופה האחרונה אנחנו נחשפים לנתונים רשמיים של משרד החינוך ושל משרד האוצר בעניין הפערים בין תלמידים יהודים לתלמידים ערבים במערכת החינוך. ואולי הנתון שאני אדגים, ההשקעות התקציביות בחטיבה העליונה, יכול להדגים לכם על מה אני מדבר כאן. תלמיד ערבי בחטיבה העליונה – ואני הולך לנקוב במספרים שהם מספרים של משרד החינוך – תלמיד ערבי בחטיבה העליונה בחינוך הרשמי מקבל בממוצע 18,667 שקלים חדשים, לעומת – תראו את המספר – תלמיד יהודי בחינוך הממלכתי-דתי, שמקבל 29,045 שקלים. זאת אומרת, פער של יותר מ-50% בין תלמידים ערבים לתלמידים בחינוך הממלכתי-דתי. הממוצע של ההשקעה בתלמיד היהודי בכלל הוא ממוצע של 24,631 שקל. זה גם פער עצום של כ-30% בחטיבה העליונה. אני רוצה גם לומר, סגן השר פרוש – אני מקווה שאתה מכיר את הנתונים הללו ואתה גם תתייחס אליהם. הפער הזה, היום משרד החינוך מכיר בו. אלא שבמשרד החינוך אומרים לנו שאין להם בעצם שום תוכנית כדי להתמודד אתו. משרד החינוך מתגאה כיום בתוכנית התקצוב הדיפרנציאלי, אבל אני כבר אומר שתוכנית התקצוב הדיפרנציאלי חלה רק על היסודי ועל חטיבת הביניים, והיא בכלל לא נוגעת בחטיבה העליונה. זאת אומרת שגם אם תבוצע תוכנית התקצוב הדיפרנציאלי במלואה, היא לא תיגע בפער העצום הזה בהשקעות בחטיבה העליונה. מובן שהשקעות משמעותן גם פגיעה בהישגים של התלמידים, ואני רוצה לתת לכם רק דוגמה אחת ממבחני המיצ"ב האחרונים. מבחני המיצ"ב הראו שהממוצע של התלמידים היהודים הוא פחות או יותר הממוצע של מדינות ה-OECD. זאת אומרת שמדינת ישראל נמצאת פחות או יותר באותו ממוצע של מדינות ה-OECD. אבל כשמגיעים ולוקחים רק את ממוצע הציונים של התלמידים הערבים, אנחנו רואים שזה 150 נקודות מתחת לממוצע. 150 נקודות, זאת אומרת ממש בתחתית סולם ההישגים. ולכן, כשמתבוננים בפער הזה בין הישגי התלמידים היהודים ובין הישגי התלמידים הערבים, אנחנו חושבים לרגע שאנחנו מדברים על שתי מדינות שונות. ממש שתי מדינות. אל מול הנתונים הללו, גם משרד החינוך לא בא עם שום תוכנית ממשית כדי לגרום לשינוי משמעותי. הפער הזה גם מתבטא בהישגים במבחני הבגרות, מבחני הבגרות שהם הכלי הכי משמעותי לכניסה להשכלה הגבוהה. חבר הכנסת חאג' יחיא, חבר הכנסת חאג' יחיא, אני רוצה גם שסגן השר פרוש – אני מקווה גם שלא ייצמד רק למה שכתוב אצלו שם, אבל גם קצת יתייחס לנתונים הללו. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> שיעור – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> חייב לציין שבכל זאת בעשירייה הפותחת של בתי-הספר המצליחים ביותר מופיעים בתי-ספר מהמגזר הערבי. אתה צודק באופן כללי, אבל חייב לציין את זה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כן, אבל זה רק משפר את הממוצע. אם אתה לוקח את כל הממוצע – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> חייב לציין את זה בשביל לחזק את אלה שמצליחים. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לא, מה שאתה אומר נכון. יש בתי-ספר ערביים מצטיינים, יש גם הרבה תלמידים מצטיינים. זה מובן מאליו. אבל תאמין לי שהם מצטיינים פשוט על-אף התת-תקצוב ועל-אף הקשיים ועל-אף האפליה, ולא בזכותה. אבל זה גם דוגמה שיש הפוטנציאל הזה ואם משקיעים בו אפשר להצטיין. אני רוצה לחזור לדוגמה של מבחני הבגרות, סגן השר פרוש. הנתונים האחרונים מראים שרק 23% מבני-הנוער הערבים בגיל הרלוונטי – 17, 18 – רק 23% מקבלים תעודת בגרות שבכלל יכולה להכשיר אותם לקבלה לאוניברסיטאות. זאת אומרת, כמעט תלמיד ערבי אחד מכל חמישה תלמידים יכול להמשיך להשכלה הגבוהה, יכול ללמוד במוסדות להשכלה הגבוהה. ואני תוהה, מה קורה עם כ-80% מהצעירים שלנו? אותם עשרות-אלפי מסיימים שאין להם תעודה שבכלל יכולים לפיה להיכנס לאוניברסיטאות או למכללות האקדמיות? זה נתון שהוא תעודת עוני לממשלה, אבל זה נתון שגם מהווה כתב-אישום – כתב-אישום למשרד החינוך על המחדל שלו בהתמודדות עם הפערים התהומיים הללו, הן ברמת התקצוב והן ברמת ההישגים, גם כשזה נוגע לבגרות וגם כשזה נוגע למבחנים בין-לאומיים כמו המיצ"ב והפיז"ה. לפיכך, אם משרד החינוך לא נותן את התשובות הללו, ההצעה שלי היא שפשוט תקום ועדת חקירה פרלמנטרית שתשב על המדוכה במשך כמה חודשים, תלמד את הנושא הזה לעומק ותציע גם למשרד החינוך וגם לממשלה תוכנית עבודה איך להתגבר על הפערים הללו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אלו פערים היסטוריים, והגיע הזמן, סגן שר החינוך, לטפל בסוגיה הזו; אבל לטפל באופן מהותי, לא רק בססמאות ולא רק בתוכניות שאף פעם לא מבוצעות. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. ישיב סגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת המציע יוסף ג'בארין, אני כן אשתדל להיצמד לטקסט. קודם כול, כשאני מקריא את הטקסט מטעם המשרד, שיהיה לך ברור – אם משהו לא נכון, זה פשוט דבר שיכול לעלות למעלה ולהיחקר בכל מקום שרק יהיה. אני אומר לך נתונים של המשרד; אם אני אמרתי משהו לא נכון במה שכתוב, אז פשוט אני צריך לבוא ולומר: סליחה, רבותי, הטעו אותי, אמרתי שקר. מאחר שאני חושב שהמשרד מאוד מאוד, מאוד מאוד, נזהר בנתונים שאני צריך להביא בפני חברי הכנסת, אז אני כן נצמד לטקסט. תאמין לי שהטקסט הוא לא כל כך גרוע. אתה תרצה אותו אחר כך, שאני אתן לך אותו, ויהיה ויכוח בינך לקצרנית מי מקבל את זה, גם אם אני אתן את זה לקצרנית, אני אזמין מייד שיעלו לי לכאן אחד ותקבל את הטקסט. חשוב לך לשמוע. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אם הטקסט מתייחס לנושא – בסדר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> בוודאי שהוא מתייחס לנושא. השאלה אם הוא מתייחס בסוף להקמת ועדת חקירה. לא על כל דבר מקימים ועדת חקירה. אם אחד עושה אז צריכים לחקור אותו? כשאחד לא עושה יש ועדת חקירה. אבל כשתשמע שעושים – על הגבול הדק הזה יש חילוקי דעות. כמדיניות, משרד החינוך מייחס חשיבות לקידום החינוך בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל, וזאת מתוך תפיסה כי החינוך וההשכלה הם הכלי החשוב ביותר לצמצום פערים חברתיים וכלכליים ולהגברת השוויון, גם ברמת הפרט וגם כקולקטיב. חינוך והשכלה הם הדרך והמפתח היחיד, ויש ביכולתם לסייע רבות בהשתלבותה ומעורבותה של האוכלוסייה הערבית – עד כמה שהיא רוצה כמובן, כן? – בחיי המדינה והחברה הישראלית. <היו"ר יואל חסון:> הרי, אדוני סגן השר, אין עוררין שיש פערים מאוד מאוד גדולים. למה לא באמת לבדוק אותם אחת ולתמיד? כי גם אתה רוצה לצמצם פערים, אז אולי זאת ההזדמנות לחקור, ללמוד, לבדוק ולצמצם פערים בין האוכלוסייה הערבית לאוכלוסייה היהודית במערכת החינוך. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני רוצה לומר כך: אם אני, למשל, הייתי שומע אותך אומר – הרי אין חולקין על כך שגם החרדים וגם הערבים סובלים מקיפוח. אם היית אומר את האמירה הזו הייתי אומר: אתה יושב-ראש, enough fair, מוכן להתייחס. אבל אתה לא עושה את זה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> תקימו ועדה – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> ואני שוב אומר, אתה כיושב-ראש צריך – סליחה שאני אומר לך – – – <היו"ר יואל חסון:> לא, אני שואל. זאת שאלה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> כיושב-ראש אתה צריך להתנהג באופן ממלכתי ולא לצדד – בצד של האופוזיציה. <היו"ר יואל חסון:> לא, אני שואל שאלה. מה? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אז אם השאלה שלך הייתה, הרי כולם יודעים שאצל החרדים ואצל הערבים יש קיפוח – תענה לי. <היו"ר יואל חסון:> אבל זה לא הנושא עכשיו. אבל זה לא הנושא. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אבל הרי אני עונה תשובה כללית עכשיו, נכון? אני בא לענות – – – <היו"ר יואל חסון:> לא, אתה אמור לענות להצעה לסדר-היום בנושא. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא, אני בא להגיד מה יש לערבים ולאחרים אין. אז אולי אני הולך להגיד עכשיו שהחרדים גם אין להם? אתה מייד – – – <היו"ר יואל חסון:> אז תגיד. אבל אני שאלתי על הנושא עצמו, אדוני. על הנושא עצמו. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אבל אתה שואל לפני שאני אומר. אבל אתה שואל לפני – אולי תשמע? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, אני מוכן להרחיב את ההצעה שתכלול גם את החינוך החרדי. <היו"ר יואל חסון:> אוה, מה דעתך? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני רוצה שאתה תזדהה. <היו"ר יואל חסון:> אז אני מצטרף, הנה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> זה שהוא, זה שחבר הכנסת ג'בארין, כי הוא מרגיש מה המיעוט מרגיש – הוא מוכן. אתה למה לא? <היו"ר יואל חסון:> אז אני חושב שחבר הכנסת ג'בארין אמיץ מאוד בזה שהציע את ההצעה לשלב גם את הציבור החרדי בבדיקה הזאת, והנה זה רעיון טוב. אפשר להגיע להסכמה פה במליאה להעביר את ההצעה הזו. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> ואני חושב שאתה כיושב-ראש הישיבה הזו צריך לנהוג בממלכתיות ולא לנקוט צעד אופוזיציוני. <היו"ר יואל חסון:> זה לא מה שעשיתי, אדוני. אתה יכול להגיד את זה עוד ארבע פעמים. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני אומר את זה, אני אומר. אני אומר זאת. אני אומר זאת. <היו"ר יואל חסון:> אתה יכול להגיד את זה עוד ארבע פעמים, זה לא מה שקרה. זה לא מה שקרה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אוקיי, אני אומר כך. <היו"ר יואל חסון:> מאה אחוז. <קריאה:> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לי אין שום בעיה. עליזה תגיד לי "גמרנו" – מצביעים. אכן כך, אפשר להצביע? <יואב קיש (הליכוד):> כן. שמית, שמית. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אה, שמית. אבל יש לי מה לומר עוד. אכן, נתגלו פערים בתקצוב אשר נבעו משיטת התקצוב שהייתה נהוגה במשרד החינוך עד כה. משרד החינוך נדרש לנושא ובהתאם לזאת יצא לתוכנית כוללת, תוכנית התקצוב הדיפרנציאלי, שבמסגרתה תוקנה שיטת התקצוב בחינוך היסודי ובחטיבת הביניים. <קריאות:> סגן השר – – – אלקטרונית, אלקטרונית. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני מצטער מאוד. תוכנית התקצוב הדיפרנציאלי של שעות ההוראה אומצה על-ידי שר החינוך הנוכחי ונמצאת בשנה השנייה ליישומה. במסגרת התוכנית, אשר מוטמעת באופן הדרגתי, יגדלו שעות ההוראה בבתי-הספר החלשים בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים על-פני חמש שנים בכמיליארד שקל. התוכנית תגיע ליישום מלא בשנת תשע"ט. תוכנית זו, כל מטרתה היא קידום השוויון וצמצום פערים, והיא צפויה לחזק באופן משמעותי את בתי-הספר בפריפריה החברתית-כלכלית של מדינת ישראל, ומטבע הדברים גם את רוב בתי-הספר במגזר הערבי. אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת ג'בארין, שאני מציע לך לקבל את הטקסט שלי, ובטקסט הזה – תספר את זה אחר כך גם ליושב-ראש הישיבה הנוכחי ותגיד לו עד כמה גם בחינוך קדם-יסודי יש למגזר הערבי יותר מאשר למגזר הכללי; גם בחינוך יסודי ובחטיבות ביניים יש למגזר הערבי יותר מאשר למגזר הכללי; גם בחינוך העל-יסודי כך הדברים. ואני מצויד פה בטבלאות, טבלאות שונות. אני חושב שאחרי שאתה תקרא את זה, חבר הכנסת ג'בארין, אתה תהיה בטוח בכך שאין כל צורך להקים ועדת חקירה פרלמנטרית שתדון בעניין הזה, מכיוון שיש עשייה גדולה במשרד החינוך לטובת המגזר הזה. אבל מאחר שכבר מראש חושבים כאלה שחושבים שהדברים האלה הם בין כה וכה לא מספיקים, אז אני מציע שנעבור להצבעה. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, סגן השר פרוש. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכנסת – 13 נגד – 33 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכנסת לא נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> ובכן, 13 בעד, 33 נגד. ההצעה לא התקבלה. נא להוסיף את חבר הכנסת נחמן שי, שהצביע בעד, אני משער. הצביע בעד. <הצעות לסדר-היום> <מתקפת ה-BDS נמשכת ומתעצמת> <היו"ר יואל חסון:> המשך סדר-היום. נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: מתקפת ה-BDS נמשכת ומתעצמת, מס' 2132, 2134, 2156, 2171, 2182, 2185, 2189 ו-2199. ראשון חברי הכנסת, חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. שלוש דקות עומדות לרשותך. בבקשה, אדוני. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, שרים, חברי הכנסת, המאבק המדיני, הכלכלי, המשפטי וכו' נגד ישראל נמשך והולך. רק בעת האחרונה הגדיר האיחוד האירופי לחבריו את הצורך לסמן מוצרים מישראל. רק בעת האחרונה, בשבוע האחרון, החליט הפרלמנט היווני להכיר במדינה פלסטינית, ואם כי זאת לא הממשלה, זה הפרלמנט, זאת החלטה משמעותית. ועוד ועוד גילויים שאני לא אלאה את הכנסת בהם. בשורה התחתונה, הפלסטינים ממשיכים, ובתנופה גדולה, במצור על מדינת ישראל. זה לא אנחנו צרים עליהם, זאת טעות, הם צרים עלינו. הם צרים עלינו, בתמיכה גם של מדינות, בתמיכה של ארגונים, דווקא ארגוני שמאל, שמאל רדיקלי, שרואים במערכה הזאת מערכה חשובה. הטרמינולוגיה שלהם היא טרמינולוגיה של ישראל כמדינת אפרטהייד, ישראל כמדינה קולוניאלית. הם מתעסקים אומנם עם ההתנחלויות והשטחים, אבל מאחור יש גם עניין לעסוק במדינת ישראל עצמה, לבודד אותה, לכלוא אותה באיזו פינה ולהכניע אותה. שלא יהיה ספק לאף אחד בבית הזה: אני מתנגד בצורה מלאה, בשכנוע מלא, לכל הפעולות של ה-BDS; גם למערכה הכללית וגם לאמצעים שננקטים נגד ישראל. אני חושב שאלה אמצעים חמורים, שליליים, שכל אחד מאתנו צריך להתנגד להם. יחד עם זאת אני רוצה לומר, גם פה, בבית הזה, וגם היום, שאנחנו לא מנהלים את המלחמה הזאת כמו שצריך. ייתכן מאוד שנשמע מהשר ארדן, שמשרדו מופקד עכשיו על כך, שורה של פעילויות; אם הוא ירצה או לא ירצה לחלוק אתנו, זאת זכותו. אבל גם השר ארדן צריך לדעת, וגם כולנו פה בבית, שאם לא נקדם פתרון מדיני במקביל – אני לא אומר לוותר על הBDS-; אני לא אומר שהפעולה שאתם עושים או תעשו היא לא חשובה. אני אתמוך בה, אני אעזור בה, וכשאני אהיה בחוץ-לארץ אני אהיה חלק ממנה. יחד עם זאת, חייבים לקדם פתרון מדיני, מפני שזאת מלחמה של שתי זרועות: זרוע אחת מכה ב-BDS ובטרור שהוא שכן לו, וזרוע שנייה מחפשת יד ממול ללחוץ אותה, ואומרת: עם הפלסטינים האלה אנחנו נצטרך בסופו של דבר להגיע להסדר. אנחנו לא יכולים להתעלם מהם. זה צריך להיות המאבק המשולב. זה מה שאני אומר לך, השר, וזה מה שאני אומר לממשלת ישראל: שני המאמצים יחד – תוכל להתגבר על ה-BDS הרבה יותר טוב אם תופיע עם יוזמות, אם תופיע עם פעולה חיובית ואם תאמר – ותבצע את זה: אנחנו רוצים לעשות הסדר. זה השילוב שאני מציע לך ולכנסת ישראל ללכת בו. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה לך, חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. אחריו – חברת הכנסת ברקו. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, השרים, חברי חברי הכנסת, כשמדברים על הBDS-, ועל מצבה של מדינת ישראל בעולם, צריך להסתכל אל השורש. בהמשך לדברים שאמרתי כאן קודם, שקצת קוממו עלי חלק מהבית הזה – אני חושב שכל עוד אנחנו מדברים אך ורק על שיקולים של ביטחון, על שיקולים טקטיים כאלה ואחרים, והצד השני, שעומד מולנו מדבר במונחים, בנרטיבים, של צדק, של מוסר, קשה מאוד לבוא בטענות לעולם. אם אדוני, היושב-ראש, ראש הממשלה שלנו, של הימין, בנימין נתניהו, שכתב את הספר "מקום תחת השמש", אומר לעולם בנאום בר-אילן, ואחר כך עוד כמה פעמים, שכאילו הפתרון הצודק והמוסרי לקונפליקט היהודי–ערבי שישנו כאן יותר מ-100 שנות ציונות, עובר דרך חלוקת הארץ, אז מה לנו כי נלין על אומות העולם שדורשות מאתנו להתקדם אל הפתרון הזה? הרי אם אתם טוענים שזה הפתרון, אז תעשו אותו; יש לכם בעיות ביטחון? נמצא פתרונות. תקבלו "כיפת ברזל", תקבלו "שרביט קסמים", תקבלו עוד מיליארד דולר בחבילת הסיוע הביטחוני האמריקני. טיפול שורש אמיתי במצבה של מדינת ישראל בעולם יכול להיעשות רק כאשר אנחנו נחזור לדבר במונחים של צדק ושל מוסר, נחזור ונאמר את הדברים הכי בסיסיים, שארץ-ישראל שייכת לעם ישראל; שאין דבר צודק ומוסרי יותר, בפרספקטיבה היסטורית ולאומית, מהתהליך הזה שעם ישראל חוזר הביתה שלו אחרי אלפיים שנות גלות ונדידות, אחרי אינקוויזיציות, רדיפות ושואה, והוא מקים כאן מחדש את הבית החדש שלו – כן, בכל מקום, גם ביהודה ושומרון, כי כמו שאמרנו קודם, סיפורי התנ"ך היו כאן, זאת הארץ שלנו, ואין נרטיבים אחרים. זה כתוב בכתבי הדת של הנוצרים, זה כתוב בכתבי הדת של המוסלמים, והעולם, שהוא ברובו דתי, יכיר בזה רק אם אנחנו נאמר את זה. זה עוד הרבה לפני הוויכוחים, אחר כך, הטכניים של – טוב, אבל מה לעשות, יכול להיות שאתה צודק, אבל. קודם כול לדבר על הצדק; לבוא לעולם ולומר את האמת ההיסטורית והיהודית הכל-כך פשוטה והכל-כך אמיתית, שקשה להבין איך אפשר להתווכח אתה. אז נכון, יש שאומרים שלא היה בית-מקדש אף פעם, ולא היינו פה אף פעם, והם היו כאן לפנינו, אבל אנחנו הרי יודעים שזה שקר. בואו נגיד את זה לעולם. אדוני השר ארדן, יש לך משימה אדירה על הכתפיים. אם תנסה לנהל כל הזמן קרבות חפירה, קרבות נסיגה והשהיה – לא תצליח; בשוליים אולי יהיו לך הצלחות כאלה ואחרות. אבל אם תלך על כל הקופה, אם תבוא אל העולם ותאמר ותציג את האמת הכל-כך פשוטה של עם ישראל, של מדינת ישראל, את השייכות, את הזיקה שלנו למקומות האלה, את ההסבר הכל-כך פשוט שלנו, למה אסור שתקום מדינה פלסטינית – להערכתי, גם אם זה ייקח קצת זמן, זאת דרך ארוכה שהיא קצרה, שתגרום בסופו של דבר גם לעולם להעריך את העמדה הזאת שלנו, לכבד אותה, וכנראה גם להשלים אתה. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה לך, אדוני. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה. שלוש דקות, גברתי. <ענת ברקו (הליכוד):> עוד לא התחלתי לדבר וכבר התחלת לספור, אדוני היושב-ראש? אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מה קורה כשה-BDS פוגש את הספורט – מהי תחרות ספורטיבית ללא המנון וללא דגל? מהי אותה תחרות במלזיה, כשרצו לקחת את הנוער, את השייטים שלנו, אבל לתת להם להתחרות ללא דגל ישראל, כפי שעשו באבו-דאבי בתחרות הג'ודו תחת הדגל של איגוד הג'ודו? האם הסמל, ההמנון, הדגל, הם לא חלק מנשמת אפה של המדינה, של הזהות המתחרה, הייצוג של הלאום בתחרויות מעין אלו? ברור, המאמץ שהספורטאים משקיעים בתחרויות האלה – מכינים את עצמם כל החיים, וחלקם זכו במדליות באבו-דאבי. אבל ההחלטה שלא לאפשר להתחרות ללא שימוש וללא הייצוג ההולם של המדינה עם המנון ודגל היא ההחלטה הנכונה, כי מדובר במדרון חלקלק של דה-לגיטימציה. אין כזה דבר דגל נייטרלי. אין כזה דבר דגל של איגוד ללא דגל של המדינה. ואנחנו רואים שגם כאלה שפעלו למען ה-BDS, כמו ארגון פיפ"א והטרוריסט ג'יבריל רג'וב, נצר למשפחת טרוריסטים ידועה מה"חמאס", גם הוא כשהוא נלחם בנו כדי שאנחנו לא נוכל להשתתף בתחרויות הספורט, אנחנו רואים מה עולה בגורלם, שאותם שותפים בשחיתות, מכירת משחקים וכדומה, אלה אותם אנשים ששיתפו פעולה ב-BDS נגד מדינת ישראל. גם ארגונים, ארגוני BDS, שמסתתרים מאחורי רעלה של צדקנות ומוסרנות, הם אותם סוכני השפעה, לצערי, גם אלו המצויים בקרבנו המוציאים דיבתה של הארץ רעה ועובדים בשליחותן של מדינות זרות. מדובר בחרב פיפיות – למנוע מספורטאים להתחרות זה בעצם לחסל את המשחקים האולימפיים ואת הרעיון שעומד מאחורי המשחקים הללו. אין שום משחק הוגן בלערב פוליטיקה וספורט, אבל אנחנו רואים שהדברים הללו קורים, ואני חושבת שכאשר מתחילים בדה-לגיטימציה של הספורטאים שלנו מובן שזו דה-לגיטימציה של מדינת ישראל. זו עוד צורה של לחימה שלא משנה מאין היא יונקת – שנאת יהודים, שנאת מדינת ישראל, הסתה, תעמולה – זה לא משנה, אבל זו עוד צורה של לחימה נגד מדינת ישראל. ולכן, במלחמה כמו במלחמה, היא תהיה מצדנו מלחמת חורמה. אני רוצה להזמין אתכם להשתתף בכנס בראשותו של כבוד השר ארדן, ב-6 בינואר, של השדולה ללוחמה ב-BDS. אנו מצפים לראות אתכם שם, ובאמת, לצאת עם איזושהי חשיבה מה צריך לעשות יותר טוב כדי שהאמת שלנו תצא לאור. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לחברת הכנסת ברקו. חבר הכנסת מייקל אורן – לא נמצא; חבר הכנסת רוברט אילטוב – לא נמצא. חברת הכנסת עליזה לביא – בבקשה, גברתי. שלוש דקות. בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, יום ארוך, חברותי, חברי חברי הכנסת, לוקחים לנו את הדגל. בשבועות האחרונים המתקפה של ה-BDS נמשכת ומתעצמת: בשבוע שעבר מכיר הפרלמנט ביוון במדינת פלסטין; באוגוסט האחרון, מארגני פסטיבל רוטוטום שמתקיים מדי שנה בספרד, בלחץ של תנועת ה-BDS בפסטיבל, דורשים מהמוזיקאי היהודי מתיסיהו, שבנה קריירה למסרים של שלום, תקווה ואחווה – הם מבקשים ממנו לחתום על הצהרת תמיכה במדינה הפלסטינית, אחרת, הם מאיימים, תבוטל ההופעה שלו. הוא מסרב וההופעה מבוטלת. לאחר מכן, אחרי הביטול שלו, מארגני הפסטיבל, שהופעל עליהם לחץ נגדי, מבינים את הטעות שלהם ומתנצלים, ומרשים לו להופיע ללא כל חתימה על המסמך שהם דרשו מראש. במלזיה – נעבור למקום אחר – נאסר על נבחרת הנוער להשתמש בסמלי הלאום של מדינת ישראל כשהם השתתפו באליפות העולם לנוער בשיט. ובשנה האחרונה היה ניסיון, ביוזמתו של יושב-ראש ההתאחדות הפלסטינית לכדורגל ג'יבריל רג'וב, להרחיק את ישראל מפיפ"א. בקונגרס השנתי של פיפ"א התכנסו במטרה לדון בהצעה הזאת – להשעות את ישראל, או להטיל עליה סנקציות; כולנו זוכרים היטב את הדיונים ואת ההתארגנות, אבל למהלכים הללו לא היה תקדים. הזירה החדשה, שמבקשים לבוא ולהשמיץ ולקלס את מדינת ישראל, מחייבת אותנו בהתארגנות ובהתמודדות נוספת. לשמחתנו הצלחנו למנוע גם את זה, אבל ההתגייסות דורשת מקצוענות, דורשת עמידה בסטנדרטים שמציבים לנו אויבינו. עליית המדרגה הזאת והניסיונות החוזרים והנשנים לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל מקשים עלינו, אבל אנחנו יכולים – אם נעבוד נכון וראוי ומדויק, כמו שאנחנו יודעים לעבוד גם בזירות אחרות, נוכל. הנה, עוד פעם, רק בחודש שעבר – והזכירו את זה קודמי – נבחרת ישראל בג'ודו מסיימת את ההופעה שלה ב"גראנד סלאם" באבו-דאבי עם מדליות ראשונות אי-פעם על האדמה הזו, ולמרות ההופעה המרשימה של ירדן ג'רבי ושגיא מוקי, הפריע לי מאוד לראות שספורטאי ישראל עלו למזרן ללא כל סממן, כל סממן, של זהות, שחושף את הזהות, את השיוך, של המדינה שלנו, אלא תחת – לא דגל ישראל חלילה – אלא תחת דגל איגוד הג'ודו העולמי. אפילו הדגל שהיה תפור על הבגדים של החבר'ה שלנו, הישראלים המצטיינים – ומכאן, באמת, תודתנו הגדולה על ההצלחה הנהדרת שלהם – אפילו הדגל על הבגדים כוסה במדבקות שחורות. מדובר בהחלטה אומללה של איגוד הג'ודו העולמי. איך אפשר להבין ולקבל החלטה שמונעת מספורטאי להיות מזוהה עם המדינה שהוא מייצג? ומה הרציונל שעומד מאחורי זה? אנחנו באמת באמת באמת חוזרים ורואים את ההתעמרות והיחסים הלא-טובים הללו. גם נבחרת הג'וניור של ישראל בג'ודו, שמתבקשת ונאלצת לוותר על ההשתתפות באליפות העולם שנערכה גם כן באבו-דאבי, ובגלל הקשיים שמערימים על המארגנים בקבלת הוויזה, והתחרות, שהיא הכי חשובה ויוקרתית לספורטאים עד גיל 21, נמנעת מהספורטאים הישראלים שמתאמנים עבורה כל השנה, ולמה? למה? רק משום שהם מייצגים את מדינת ישראל. <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים, גברתי. <עליזה לביא (יש עתיד):> אז השימושים האלה כלפי מדינת ישראל, הצגת המעשים הלא-מוסריים – זה שגוי. אדוני היושב-ראש, נדרשת יד אחת מכוונת. יש יותר מדי זרועות שמנסות לטפל. אנחנו צריכים, בשום שכל – יש את הידע, יש את הניסיון – לבוא ולהתמודד בצורה מדויקת ונכונה עם כל מי שמבקש להכפיש את שמה של מדינת ישראל בצורות שלא הכרנו קודם. אז אם כך מתנהגים כלפינו, אנחנו צריכים לדעת ולהקדים בהתארגנות מדויקת ומקצועית את אויבינו בכל צורות ההתנגדות כלפי מדינת ישראל. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חברת הכנסת לביא. חבר הכנסת מיכאל אורן, בבקשה. שלוש דקות. <מיכאל אורן (כולנו):> תודה, אדוני. נתחיל מהסיפור – עוד ב-2009, בעודי מכהן כשגריר ישראל בארצות-הברית, בקמפוס אמריקני, הסנאט של הקמפוס קיבל החלטה להחרים את ישראל. ישבתי עם הצוות של השגרירות ואמרתי: הנה, זה קמפוס אחד בתוך 7,000 קמפוסים בארצות-הברית שהחליט ככה, להחרים את מדינת ישראל. ואחד מהדיפלומטים היותר משכילים פנה אלי ואמר: כן, אבל זה קמפוס אחד יותר, מה שלא היה לפני שנה, וכעבור עוד שנתיים יהיו חמישה קמפוסים. לך תדע כמה קמפוסים שהחליטו להחרים את מדינת ישראל יש היום. אותו דבר – כנ"ל לגבי הסיפור של מלזיה. מה שהתחיל בחרם של מדינה מוסלמית נגד ספורטאים ישראלים, ומחרימים דברים מאוד ספציפיים – את הסמל, את ההמנון; בעיקר כשמדובר בספורטאים מן המצטיינים בעולם, שיש להם סיכוי טוב מאוד לזכות במדליית זהב – הם לא השמיעו את ההמנון. מה שמתחיל כאן אומנם בחרם של מדינה אחת, וחרם אומנם חלקי, יכול להתגלגל מהר מאוד לממדים הרבה יותר גדולים ומסוכנים ולגלוש לתחומים אחרים – מהספורט, מהאקדמיה, אל תוך המוסדות הפיננסיים והבנקאיים הגדולים ביבשת אירופה – ולפגוע בנו, במדינת ישראל, בצורה אסטרטגית. לכן אני מצטרף לכל אלה שדיברו היום וקוראים להתייחסות הרבה יותר רצינית לנושא הלחימה נגד ה-BDS, למאמץ לשמר את הלגיטימציה של מדינת ישראל. כבר לפני כמה חודשים ביקשתי מהממ"מ של הכנסת מחקר על היקף הכסף שהוקצב על-ידי המדינה למלחמה בנושא הזה, וקיבלתי תשובה ש-500 מיליון שקל למעשה. אדוני השר, היושב פה, קיבלת סכום מכובד מאוד, ואני יושב ועובד בשיתוף פעולה מלא עם הצוות שלך, ומאוד מתרשם שהם עושים עבודה רצינית ביותר. יש לך חלק מהתקציב הזה; יש עוד חלק גדול מאוד שהולך למקומות שונים לחלוטין. ואני חושב שאם נתאמץ ונביא את כל הנכס הזה, האדיר – מדובר על סכום משמעותי – ונמקד את המאמץ לשמור על השם הטוב ועל הלגיטימציה של מדינת ישראל, אנחנו יכולים להגן על עצמנו, ואפילו להעביר את המתקפה לצד השני, לצד של האויב. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת אורן. ישיב שר ההסברה, בכובעו כשר ההסברה – כך כתוב, אדוני – השר ארדן. בבקשה. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> אז לטובת מי שכתב, זה נקרא: המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה. <היו"ר יואל חסון:> אוקיי, הנה – בבקשה, אדוני. אני מראה לך – מזכירות הכנסת. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> אני מאמין, מאמין. צריך לתקן את מזכירות הכנסת. אדוני היושב-ראש – זה לא יהיה פשוט. קודם כול אני מבקש להודות לחברי הכנסת שהעלו את ההצעות. <היו"ר יואל חסון:> אני מקווה שאתה לא מידבק, אדוני השר. אני קצת חושש להיות לידך. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> אני מקווה שכן. אחרי הדרך המיוחדת שבה ניצלת את התקנון, אולי כדאי שתנוח קצת. <היו"ר יואל חסון:> הייתי רוצה כבר לנוח אחרי הדיון הסוער שהיה פה. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> טוב, בכל מקרה, אני מודה לחברי הכנסת שוב, אני רק רוצה – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אתה רוצה תה? <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> שתיתי, לא עוזר. תודה, אבל, בכל אופן. <היו"ר יואל חסון:> נחמן שי יודע להציע מים, כמו שאתה יודע. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> אני רוצה רק לעדכן את חברת הכנסת לביא, ששמעתי שהיא אמרה שזה חסר תקדים: אז לא, זה ממש לא חסר תקדים, ואני מניח שחבר הכנסת נחמן שי יוכל לספר לחברת הכנסת לביא שניסיונות חרם ודה-לגיטימציה היו בעבר נגד מדינת ישראל, מאז הקמתה, אפילו היו ניסיונות מוצלחים יותר. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> אני לא יודע, היו ימים שבהם אי-אפשר היה לקנות כאן כלי רכב של "טויוטה" למשל. <נחמן שי (המחנה הציוני):> "קוקה-קולה". <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> "קוקה-קולה" אני לא זוכר. הייתי כנראה צעיר מדי. "מקדונלד'ס". <עליזה לביא (יש עתיד):> לא במקום של תחרויות וארגונים – – – <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> אז, חס וחלילה, הנושא הוא – לא רק שהוא חשוב, אני רוצה לומר שהוא אתגר עם פוטנציאל אסטרטגי, אבל להגיד שהוא חסר תקדים זה קצת מרחיק לכת. <עליזה לביא (יש עתיד):> אולי אני טועה – – – <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> עם כל הכבוד להחלטות במלזיה או באוניברסיטה כזו או אחרת. <עליזה לביא (יש עתיד):> אבל אתה לא רואה עלייה ברף של הפגיעה בארגונים בין-לאומיים? <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> אני רואה עלייה ברף, אבל היא לא חסרת תקדים. היא פושטת ולובשת צורות – החרם או ניסיונות החרם והדה-לגיטימציה היו לאורך כל השנים. ברור שבעידן האינטרנט כל החלטה בכל מקום מגיעה לכל אחד מאתנו מיידית, אז התחושה היא – זה מעצים את התחושות. אבל בואו נחזור רגע לעניין. פעילות ה-BDS היא רק הביטוי האופרטיבי של קמפיין תודעתי רחב הרבה יותר, ששואף להציג את ישראל כתכלית הרוע וכמנוגדת במהותה לערכים הנאורים של העולם הדמוקרטי, כשהכוונה היא כמובן לפגוע באינטרסים החיוניים שלה, לבודד אותה בקרב משפחת העמים ובסוף להביא לסוף קיומה כבית הלאומי של הבית היהודי. אני כמובן מניח שחבר הכנסת נחמן שי לא מצפה ממני להציע כאן הצעות מדיניות חדשות שיקלו את ההתמודדות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – בישיבות ממשלה – – – <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> ודאי וודאי. בסופו של דבר זו סמכותו של ראש הממשלה, בתחום המדיני. אני רוצה להסביר קצת מה אמור לעשות בעצם המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה, כי באמת היו הדוגמאות שציינתם, בין אם זה במלזיה, או גם דוגמאות של הניסיונות להעמיד חיילי צה"ל לדין על מה שהם עושים במסגרת חובתם להגן על אזרחי ישראל מירי טילים ורקטות, וכל הפעולות האחרות שקשורות לאקדמיה ולמוסדות בין-לאומיים, וכן הלאה וכן הלאה. אז בממשלה הנוכחית, בשונה מבעבר, הוכר הצורך בעצם באופן פורמלי על-ידי החלטת קבינט ביטחוני – היא לא פורסמה, כי היא סודית, אבל יש החלטה כזאת, שמכירה בצורך לגבש מענה שיטתי ומקיף לאתגר הזה, ולמעשה היא הטילה עלי ועל המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה את האחריות – לא להחליף את כל המשרדים שעוסקים בנושא, כי יש הרבה מאוד גופים שעוסקים וגם הרבה מאוד ארגונים יהודיים ופרו-ישראליים בארץ ובעולם – אלא למעשה להיות גורם שמגבש מדיניות וגם מתאם ומתכלל את כל הגופים שקיימים, גם להעצים את הידע שקיים בהם, גם את התקנים, וגם לאסוף מידע ומודיעין בנושאים הללו. והכול הכול, בעצם, במטרה לא רק לסייע לחזק את המיתוג החיובי של מדינת ישראל ואת ההבנה מה מדינת ישראל מייצגת ומה הערכים שלה, אלא גם להשיב מלחמה שערה ולהפוך למעשה את גורמי הדה-לגיטימציה מאלה שרודפים ותוקפים לנרדפים ומותקפים. פעמים רבות, אם אנחנו נחשוף מי מאחוריהם, מה מקורות המימון שלהם, איזה עבירות הם עושים – והם עושים – אנחנו חושבים שזה יסייע מאוד להדוף את המתקפות האלה. כפי שאמרתי, המשרד כבר עובד, ויעבוד בשיתוף פעולה עם כל השרים ומשרדי הממשלה הרלוונטיים, אבל לא רק – אני חושב שגם לחברי הכנסת מימין ומשמאל יש פוטנציאל מאוד גדול להשתלב בפעילות הזאת, כי חברי הכנסת, מי כמוהם מכיר את מה שקורה באמת במדינה ואת הטיעונים, ואני חייב לומר שרוב רוב רוב חברי הכנסת, כאשר הם מייצגים את מדינת ישראל בעולם, הם גם נוקטים גישה ממלכתית, כי הם יודעים את האמת והם יודעים גם מה עומד מאחורי ניסיונות החרם – שזה לא באמת לנסות לקרב בין הצדדים או לפתור את הסכסוך, שזה דבר שאולי יש בינינו חילוקי דעות איך להשיג אותו, אבל היריב שלנו, שמקדם דה-לגיטימציה, לא זה השיקול שמנחה אותו. ולכן, כפי שאמרתי, המאבק הוא לא עניין של ימין או שמאל, ואני גם לא חושב – יכול להיות שאם המדיניות הייתה אחרת – וגם על זה אפשר להתווכח, נחמן – אם היינו מרוויחים יותר זמן או פחות זמן. אתה יודע, אני תמיד מציין כדוגמה את הדבר המעצבן שדווקא אחרי תוכנית ההתנתקות, כשישראל נדרשה ל"עופרת יצוקה" כדי להגן על עצמה, אז הפוליטיקאית הראשונה שהוצא נגדה צו מעצר בבית-משפט אירופי הייתה ציפי לבני. אז אני – עוד פעם – לא רוצה להיכנס לוויכוח על מדיניות וכמה היא מחסנת אותנו מפני דה-לגיטימציה, זה פחות בתחום שלי, אני חושב שיש הרבה הרבה עבודה לעשות עוד, בתחום שלי, כדי כן להדגיש ולהביא לידי ביטוי את מה שקיים במדינת ישראל, ולהציג את האמת העובדתית על מה שמתחולל כאן ולא את השקרים שמופצים על-ידי ארגוני הדה-לגיטימציה. חשוב לי להדגיש, לסיום, שהאתגר הזה הוא אכן בעל פוטנציאל שלילי אסטרטגי נגד מדינת ישראל, ולכן, כפי שציינתם בצדק, נדרש גיבוש מענה מקיף ורציני, ופעם ראשונה גם שהועמד תקציב. הוא לא יספיק, אבל הוא – בואו נגיד – חסר תקדים מול מה שהיה בעבר, כ-100 מיליון שקלים, שבו אני אמור לגבש תוכנית עבודה. כמובן, גם אם היו 2 מיליארד הייתי מוצא מה לעשות בהם, אבל ב-100 מיליון צריך לחשוב איפה אנחנו מעצימים פעילויות חיוביות שצריך להן יותר כסף, כי הן אפקטיביות, או איפה יש ואקום שעם הכסף הזה צריך לעודד פעילות, למשל הבאה של הרבה יותר משפיענים לא-יהודים למדינת ישראל, בדומה למה שעושה פרויקט "תגלית" עם הנוער היהודי, אבל עם קהילות שאנחנו פחות מחוברים אליהן או שהן פחות מכירות את מדינת ישראל, בין אם אלה פרלמנטרים מהאיחוד האירופי ובין אם הם מובילי דעת קהל של הקהילה ההיספנית או האפרו-אמריקנית בארצות-הברית, או איגודי עובדים רבים בעולם, שהם היום משפיעים מאוד בתחומים הכלכליים ופחות מכירים את מה שקורה במדינת ישראל. חשוב לי לציין, לסיום, שמדינת ישראל, בשונה ממה שמנסים לפעמים לומר – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> בדברים שאמרת, השר, מטפל גם משרד החוץ. זאת שאלת המפתח, איך אתה מסנכרן את הפעילויות. הם גם עוסקים בלהביא. אני מסכים אתך שזה כיוון נכון. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> כפי שאמרתי, קודם כול, את עמדתי אני לא מסתיר – אמרתי, בדיעבד, אחורה, הייתי מעדיף להיות שר החוץ. זאת אומרת, אם היו מציעים לי לא הייתי שולל כנראה, וגם הייתי חושב שהתחום הזה יכול היה להשתלב כחלק מפעילות משרד החוץ. דא עקא, שאינני קובע את הרכב הממשלה ואת חלוקת המשרדים, ואני פועל במסגרת מה שהוחלט. ולכן אני מבין היטב שצריך תיאום מלא עם משרד החוץ; אין לנו שום כוונה להחליף את היכולות שלו ואת ההימצאות של הנציגים שלו. דרך אגב, רוב המידע שזורם אלינו כרגע זורם על-ידי הנציגויות של משרד החוץ. מובן שעל זה אפשר להוסיף עוד ארגונים שיעשירו את הידע הזה, ואם נשכיל כולנו ונבין שבנושא הזה אנחנו פועלים למען אותה מדינה, בין אם קוראים לזה משרד x או y או מפלגה כזו או אחרת, אני חושב שנעשה שירות חשוב לעתידה של מדינת ישראל. אני באמת מחפש פה לנצל את מיטב הכוחות והמוחות שקיימים בעם היהודי. דרך אגב, לא בטוח שאני זקוק בעיקר לאנשי ימין בנושא הזה – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> – – אני לא מחפש to preach to the choir. <עליזה לביא (יש עתיד):> תראה מי יושב פה. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> לא, אני אומר: בחוץ-לארץ דווקא חלק מהבעיות שלנו הן עם קהלים שמזוהים מרכז–שמאל, ולפעמים מנסים לנצל את זה כדי לקחת אותם למקומות שהם לא תמיד מבינים שזה לא יעזור לפתור את הסכסוך או לקרב בין הצדדים, אלא בדיוק להפך. מה שכן היה חשוב לי לציין זה שבכל זאת עדיין לא צריך להספיד אותנו – כל כך מהר; ישראל עדיין לא מדינה מבודדת, אני חושב שהקשרים שלנו, גם הכלכליים וגם האקדמיים, ממשיכים להתפתח ולצמוח, ויש הרבה מדינות שפונות למדינת ישראל בבקשות לסיוע ושת"פ. אני לא אגנוב לראש הממשלה את כל ענייני הסייבר, אז אני לא אתחרה בו בעניין הזה, אבל בהחלט אפשר לציין שרק בחודשיים האחרונים הגיעו לישראל שבעה ראשי מדינות – מי שחשוב לו: יוון, קפריסין, הונדורס, גרמניה, מקדוניה, אוקראינה ואלבניה – ומגיעים כל הזמן הרבה מאוד שרי חוץ ושרים בכירים נוספים. אנחנו חותמים כול הזמן על הסכמי שת"פ כלכלי ומדעי; רק בשבועות האחרונים עם אוסטרליה, הונג-קונג ופנמה, ולקראת חתימה על הסכם נוסף עם יפן, משא-ומתן רציני עם סין ומדינות נוספות. מ"הורייזן 0 ,"202כבר כמעט 400 חברות ויזמים ישראלים קיבלו מענקים במסגרת השת"פ המדעי. בריטניה, שהיא אולי המוקד של מתקפת הדה-לגיטימציה, יש לנו אתה עלייה של 36% בסחר החוץ ההדדי מאז 2010. ועל הנציגות הרשמית באבו-דאבי, שנפתחה לאחרונה, לא צריך להרחיב. גם בתחום המאבק עצמו, של ה-BDS, וזה עוד לפני שאנחנו עובדים באופן מאורגן ומסודר כפי שאני מקווה שיקרה בקדנציה הזאת, אפשר לציין לטובה גם אירועים כמו שקרו לאחרונה בארצות-הברית: אומצה חקיקה פדרלית נגד ה-BDS. דרך אגב, לא רק ברמה הפדרלית, גם ברמת המדינות, ואני מקווה שזו תופעה שתלך ותתרחב; באנגליה מקודמת חקיקה כזו, שתמנע פעילות BDS בשלטון המקומי; בצרפת בית-המשפט העליון אישר את הרשעתם של פעילי BDS שניסו למנוע מכירה של מוצרים ישראליים. באופן טבעי, כשעוברת החלטה נגד ישראל, היא מקבלת בולטות מאוד מאוד גדולה, אני אומר בצער רב, בתקשורת הישראלית – דבר שנותן להם, לארגונים הללו, הרבה מאוד מוטיבציה. לעומת זאת, כשיש החלטות הפוכות, למשל של 200 ראשי אוניברסיטאות בארצות-הברית שמגנים באופן פומבי את פעילות ה-BDS, אז אולי חוץ ממני ועוד כמה מעורבים אף אחד לא שומע על ההחלטה הזאת. אני יכול, עוד פעם, למנות עוד ועוד, אבל – שלא שיובן מדברי שבגלל זה אנחנו אמורים להיות שאננים. ממש לא. התופעה זאת מתרחבת בהחלט, ומטעים באמצעותה גם הרבה מאוד אנשים טובים ותמימים שחושבים שבכך הם אולי תורמים לקידום של איזשהו תהליך שלום, וגם הרשות הפלסטינית, שלצערי בחרה בדרך החד-צדדית, שבעבר פחות הייתה מעורבת בנושא הזה, עכשיו מגבה – ומעורבת באופן ישיר בפעולות הדה-לגיטימציה וההחרמה. ולכן אנחנו לא נהיה שאננים, אנחנו נגבש את התוכנית הזאת, אנחנו נשמח לקבל כל רעיון או הצעה, כי החוכמה לא מצויה רק אצלנו, ויש פה אנשים מאוד מנוסים בתחום הזה. אני אשמח להעביר את זה לדיון, או בוועדה או במליאה, כפי שהמציעים יבקשו. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> מאה אחוז. תודה רבה, אדוני השר. רק שתדע שמשרד הבריאות ממליץ למי שחולה בתקופה הזאת להישאר בבית, אדוני השר, ולא להדביק. אז פה אתה מדביק בכלל את – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אולי זו באמת תוכנית מכוונת שלך. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אז היו מפסידים בהצבעה. <היו"ר יואל חסון:> לא היינו מקזזים – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> – – – האופוזיציה הייתה מתקזזת. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> האמת היא – – – <היו"ר יואל חסון:> אוקיי. השר מסכים למליאה או ועדה. יש הצעות אחרות של חבר כנסת, של המציעים? <ענת ברקו (הליכוד):> ועדת חוץ וביטחון. <עליזה לביא (יש עתיד):> ואז מה יהיה? מתי נעשה את הדיון הזה? <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא, את יכולה – – – <ענת ברקו (הליכוד):> בוועדת משנה לענייני חוץ. בוועדת משנה לענייני חוץ – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> טוב. אנחנו בעד. <היו"ר יואל חסון:> מאה אחוז. אנחנו נצביע. מי שבעד ועדת חוץ וביטחון – יצביע בעד, ומי שנגד – יהיה נגד. הצבעה. בבקשה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> מה לעשות. <ענת ברקו (הליכוד):> בעד. <היו"ר יואל חסון:> אם אתה בעד ועדת חוץ וביטחון – בעד. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – נגד – נגד מה? <היו"ר יואל חסון:> אתה נגד – הסרה מסדר-היום. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה על ההצבעה. ההצעות לסדר-היום בנושא מתקפת ה-BDS נמשכת ומתעצמת תועברנה לדיון בוועדת החוץ והביטחון. <הצעות לסדר-היום> <ממצאי דוח טאוב: הפערים החברתיים מעמיקים ומשבר הדיור מחריף> <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים להמשך סדר-היום. דוח טאוב: הפערים החברתיים מעמיקים ומשבר הדיור מחריף – הצעות לסדר-היום מס' 2158, 2169, 2177, 2193 ו-2200. ראשון המציעים, חבר הכנסת מקלב, בבקשה. שלוש דקות, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, חלום פרעה ופתרון יוסף – היו בו שני היבטים מרכזיים. פרעה התקשה לקבל את כל הפתרונות של כל החכמים וכל החרטומים, מכמה סיבות. שתי סיבות מרכזיות לכך שהם לא הניחו את דעתו היו הפערים שנראו לו בחלומות – מצד אחד שבע פרות שמנות, בריאות בשר ויפות מראה, מול שבע פרות רעות מראה ודקות בשר – פערים כאלה. והחלום השני היה גם כן – על שיבולים: שבע שיבולים בריאות וטובות מול שבע שיבולים דקות ושדופות. זה לא הסתדר לו. כל הפתרונות שנתנו לו לא הניחו את דעתו. והדבר השני הוא: למה צריך שני חלומות? למה לא מספיק חלום אחד? למה צריך שני חלומות? היה מספיק גם חלום אחד. יוסף פתר לו את זה; הוא הסביר לו הסבר, קודם כול, על הפערים – הוא הסביר לו איך יכול להיות שמצד אחד יכולות להיות שבע שנות שובע ומצד שני מייד לבוא שבע שנים של רעב, שמשכיחות את כל שנות השובע, וכן הלאה, ומדובר באוכל. זה הניח את דעתו. מדוע? כשיש פערים – הפערים האלה יכולים להיות – לא צריך שנים אחרות – זה יכול להיות באותה שנה, ועל זה דוח טאוב מצביע. בעצם, עיקרו של דוח טאוב, שהוא מצביע על פערים גדולים מאוד, שמצד אחד יש אוכלוסיות שמרוויחות ושההכנסה שלהן לנפש עולה באופן דרמטי, מול קבוצות גדולות במשק, כאלה שמפרנסים ושההכנסה שלהם נמוכה יותר. הוא, דוח טאוב, לא מדבר דווקא על עוני. צריך לשים את הדגש: הוא מדבר על כך שיוקר המחיה וההכנסה הממוצעת לנפש לא מקבילות; ההכנסה פחותה מסל הצריכה הממוצע. סל ההכנסה – רמת ההכנסה לנפש יותר נמוכה מעלות ממוצעת של סל הצריכה, וזה גורם לפערים, כי אנשים בעצם לא יכולים לכלכל את מעשיהם, ונוצרים להם פערים גדולים מאוד במצבם, וזה לכל אורך השדרה. מ-2003 עד 2015 שיעור ההכנסה עלה ב-5% ועלות הצריכה עלתה ב-21%. אנחנו בפערים האלה – אלה הפערים הכי גדולים שקיימים, גם בהשוואה למדינות ה-OECD, ושם לא קיימים פערים כאלה. זה יוקר המחיה, יוקר המוצרים במדינה, וזה מגיע עד כדי אבסורד שבמחירי החלב והביצים, הפערים בין המחירים אצלנו למחירים שם – ואנחנו מדברים על מוצרים שאנחנו, כחקלאות שקיימת, או הלולים, ענף הלול – בדברים שאנחנו מייצרים – ההבדל בינינו לבין מדינות ה-OECD הוא ב-45%, הפערים בעלויות. זה אומר שיש כאן פערים גדולים מאוד, והטיפול צריך להיות – – <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני מייד מסיים. – – באמת ממוקד בעניין הזה. מעבר לכך ש-20% מאלה שעכשיו, הקשישים, מאלה שאמורים היום להיכנס לגיל הפנסיה, או לגמלאים – 20% מהם מקבלים מתחת לפנסיה, והצעירים יותר, שמפרנסים – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> הנה, משפט אחרון. – – את משק-הבית, וגם כששני בני-הזוג, המפרנסים הראשיים, עובדים, הפער ביניהם מתרחב יותר. אנחנו לא מדברים כאן על הדירות, שם זה מתרחב יותר – היכולת להגיע לדירה נהפכת לחלום. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, השבוע התפרסם הדוח השנתי של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. הדוח עוד פעם מצביע על עלייה במחירי מוצרי הצריכה בישראל, והם מהגבוהים במדינות המפותחות, וגם עולה כי יוקר המחיה הולך ועולה. לפי הנתונים, מחירי המזון עלו מאז – מ-2000 עד 2014 – בכ-56%; מחיר הדיור עלה בכ-44%; שירותי הבריאות התייקרו ב-39%; שירותי החינוך והתרבות התייקרו ב-7%. אדוני היושב-ראש, מדינת ישראל היא מדינת השסעים, הפערים, והיא מדינה, באמת, שהיא שתי מדינות, או שלוש-ארבע, לא יודע, אבל שתיים מבחינת ההכנסה ומבחינת העושר. יש כאלה שיש להם, והם מעטים, ויש כאלה שאין להם. יש עוני במדינת ישראל, הצביעו על זה דוח הביטוח הלאומי ועוד דוחות. אדוני היושב-ראש, הפערים האלה מצטיירים ונראים בצורה ברורה במערכת החינוך. לפני כמה ימים הייתה לנו השקה של שדולת החינוך, קידום החינוך הערבי, ומרכז המחקר של הכנסת הגיש שם דוח שאנחנו ראינו בו את ההקצאה לכל תלמיד ואת הפער בין התלמידים היהודים והערבים – למשל, בחטיבות העליונות: 30%. נכון, משרד החינוך מנסה, וזה טוב, דרך תקצוב דיפרנציאלי, דרך הסייעת השנייה, ועוד דברים אחרים, לחפות ולהתגבר על הפער הזה, אבל צריך לעשות המון כדי שבאמת יהיה צדק חלוקתי בכלל – במשאבים, בהזדמנויות. המדינה צריכה להיות מדינת רווחה למען אזרחיה ולמען האדם, ולא להפך. לכן, צריך שינוי, צריך שינוי בדיסק. למשל, אני מתכוון לאוכלוסייה הערבית, שסבלה מאפליה, וסבלה מהזנחה, ואת זה כל הממשלות אמרו, אבל הן צריכות לפעול, לעשות שיהיה שוויון וצדק אמיתי, משום שזה תפקידה של מדינה, שתהיה למען כל אזרחיה, ולא רק חלק מהאזרחים. אנחנו צריכים מדינת רווחה. אני רק מביא דוגמה מההיסטוריה הערבית והאסלאמית בזמנו של הח'ליף עומר אבן אל-ח'טאב, שהוא הח'ליף הרשידי השני: היה רעב במדינה, אז הוא לא לקח מסים מהאנשים, ואפילו לא הפעיל את חוקי העונשין – – <ענת ברקו (הליכוד):> לא שילמנו – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – נגד הגנבים. <ענת ברקו (הליכוד):> לא שילמנו – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> הוא לא הפעיל. וכאשר אמרו לו: מה, אתה לא רוצה שהם ישלמו לפחות את ה"זכאת", שהיא אחד מעמודי התווך של האסלאם? <היו"ר יואל חסון:> תודה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אמר להם (אומר בערבית: לא נדרוש מהם את אשר לנו, עד שאנחנו נעשה להם וניתן להם מה שאנחנו חייבים לתת להם כמדינה.) תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה. תודה רבה לך, אדוני. חבר הכנסת מרגי, בבקשה. <יעקב מרגי (ש"ס):> תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> בבקשה, אדוני. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מכובדי חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, מכובדי השר וסגן השר, ההצעה לסדר-היום מדברת על ממצאי דוח טאוב, על הפערים החברתיים המעמיקים ומשבר הדיור המחריף. כמעט כל שנה אנחנו עולים ומדברים כשמתפרסם דוח על הפערים החברתיים במדינת ישראל, אם זה דוח של הביטוח הלאומי, דוח טאוב, דוחות של מכונים כאלה ואחרים, מחקרים. האמת, אין תחושה שיש מי שרוצה באמת לפתור את הבעיה הזאת, שנקראת הפערים החברתיים – בחלקה. יש צעדים כאלה ואחרים, שתורמים אולי במעט, ואנחנו רואים גם, באמת – האמת צריכה להיאמר, וביושר, התקציב האחרון של הממשלה – ולו יצויר שהוא ייושם כולו במלואו – יש בו כמה פרמטרים שלכאורה יכולים להביא לצמצום פערים. אבל צמצום פערים – אי-אפשר להיאבק בפערים באמצעות טפטופים פה ושם. זה חייב להיות במאבק מערכתי, משולב, של כל הממשלה, על כל משרדיה, בכל התחומים. כי אנחנו רואים, בשוטף, משרד מסוים, שר מסוים יכול לקבל החלטה שיכולה להביא לצמצום פערים במידה מסוימת, ומשרד אחר יכול לעשות צעד הפוך לגמרי, וצעד בולע צעד, ואנחנו שנה אחר שנה עם פערים הולכים ומתרחבים – פערים בחינוך, פערים בהשכלה הגבוהה, פערים בתעסוקה, פערים בדיור. ואין ספק, אם אני באמת רוצה להצביע על פתרון מיוחל, שיביא – ושייתן גם את התחושה שהממשלה באמת רוצה להיאבק בפערים החברתיים במדינת ישראל – צריך רשות מתכללת, צריך משרד שמתכלל את כל הפעילויות, את כל הפעולות. כשראינו שהממשלה קיבלה החלטה אמיצה להיאבק בחסמים הביורוקרטיים במשק, או להוביל לרפורמות מסוימות, היא מינתה פרסונה מיוחדת כדי שתוביל, הקימה ועדה מיוחדת כדי שתוביל את הרפורמות האלה. כשרוצים – כשרוצים להיאבק בעוני, רוצים להיאבק בפערים ולהביא לצמצום הפערים החברתיים – צריך להקים או רשות, או ועדה, עם ראש ועדה שמחויב אך ורק לנושא הזה, או משרד ממשלתי, או שר ייעודי לזה. אי-אפשר לסמוך על זה שצעד זה או אחר יביא לפתרון המיוחל. ולכן, אם אני מסכם את ההצעה לסדר-היום, אני אומר, רבותי, אם לא נעשה את הצעדים האלה, אם הממשלה לא תפקיד את הסוגיה הזאת בידי כתובת פרסונלית אחת – אם זה שר, אם זה משרד, אם זה ועדה, אם זה רשות – אנחנו נעמוד כאן כל שנה, ונדבר על הפערים החברתיים. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <יעקב מרגי (ש"ס):> אבל, בפערים חברתיים – אדוני היושב-ראש, בזה אני מסיים – בפערים חברתיים אנחנו לא יכולים לסמוך על הנס. יבוא היום, בסוף, שזה יתפוצץ לנו בפרצוף. הרי בואו, אני אומר לכם בכנות, אנחנו זוכרים את המחאה של קיץ – זה היה 2011, המחאה של הקיץ? <היו"ר יואל חסון:> כן. <יעקב מרגי (ש"ס):> ב-2011. בהתחלה הגבנו באדישות לאותה מחאה. מתי הממשלה נכנסה ללחץ? כשהיא הבינה שהולך לקרות משהו, כשהיא הבינה שהציבור – גמרנו, כשהתחילו גלי אלימות. לא לעולם חוסן, ואני לא קורא לאף אחד, אבל אי-אפשר לסמוך על הנס בצמצום פערים חברתיים. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <יעקב מרגי (ש"ס):> אני קורא לממשלה להקים רשות, או למנות שר או משרד, או להקים ועדה, שתיאבק ותביא לצמצום הפערים החברתיים במדינת ישראל. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. ישיב סגן שר הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי. בבקשה, אדוני. סגן השר נהרי – בבקשה, אדוני. <סגן שר הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להתייחס לדוח מרכז טאוב, שבמסגרתו הוגשו ההצעות לסדר-היום. בכותרת הדוח מופיע אומנם ציון של שנת 2015, אך רוב פרקיו מתייחסים לשנים עברו, מלבד הפרק על הוצאות הרווחה, שמעודכן לשנת 2014. הפרק הדן בעוני והפערים החברתיים-כלכליים מתייחס לתקופה עד 2011, ובמקרים מסוימים אף רק לתקופה עד שנת 2010, כך שאין בו כל עניין חדש, בפרט לאחר שהוגש לא מזמן דוח ממדי העוני והפערים החברתיים, עם הנתונים העדכניים ביותר שיש, נתוני 2014. דוח הביטוח הלאומי זכה לסיקור נרחב במעמד השר ובמעמד מנכ"ל הביטוח הלאומי. הפרק על שירותי הרווחה מתאר בצורה קולעת ותמציתית את עיקר המסקנות של סקירת השירותים החברתיים של משרד הרווחה ושל הדוח השנתי של הביטוח הלאומי, שניהם לשנת 2014, שהתפרסמו, בהתאמה, באוקטובר ובספטמבר 2015. כפי שהדגיש השר חיים כץ במסיבת העיתונאים על דוח ממדי העוני והפערים החברתיים של המוסד לביטוח לאומי, ועל בסיס נתונים מעודכנים עד לשנת 2014, הפערים שעדיין נותרו, למרות השיפור שחל בשלוש השנים האחרונות בשיעור המשפחות העניות, מחייבים נקיטת מדיניות משמעותית נוספת, הכוללת הגדרת יעדים לצמצום ממדי העוני לרמה של ממוצע העוני בארצות ה-OECD, בפרט בקרב ילדים. השר הדגיש גם את החשיבות של הטיפול באנשים העניים ביותר, שהם בגיל העבודה, ואנחנו פועלים יחד עם המוסד לביטוח לאומי להגדלת קצבאות הבטחת הכנסה לעובדים, באמצעות הפחתת שיעור הקיזוז של הקצבה. נוסף על כך, בכוונתנו לקדם באופן משמעותי, בשיתוף עם מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, את הנושא החשוב של קצבת הסיעוד, דבר שיהווה אור בקצה המנהרה, במיוחד עבור אלה בעלי התפקוד הנמוך ביותר, שהקצבה עבורם היא קריטית. כמו כן, בנושא זה אנחנו מתכוונים להקל את מבחן ההכנסה, כך שגם אנשים סיעודיים ממעמד הביניים יוכלו ליהנות מקצבת הסיעוד, יותר ממה שהיה עד כה. נוסף על אלו – שר הרווחה תומך ופועל לשיפור מענק העבודה, בעיקר עבור משפחות חד-הוריות. המענק שניתן כיום, והוא באחריות משרד האוצר, נמוך משמעותית מהמענקים שניתנים בארצות מפותחות אחרות. אנחנו פועלים ונוקטים את כל האמצעים לשפר את השירות הן של משרד הרווחה והן של המוסד לביטוח לאומי, בפרט בנושא של מיצוי זכויות. משרד הרווחה והשירותים החברתיים מטפל באוכלוסיות החיות בעוני ובהדרה, ומפתח שירותים ומענים עבור אוכלוסיות אלו. להלן כמה דוגמאות לתוכניות שפותחו עבור אותן אוכלוסיות חלשות החיות בעוני ובמצוקה או נמצאות בסיכון לחיות בעוני: תוכנית הדגל של משרד הרווחה והשירותים החברתיים בשנת 2015 היא תוכנית "נושמים לרווחה". תוכנית זו פועלת ב-95 רשויות מקומיות ומסייעת לכ-3,020 משפחות החיות העוני ובהדרה להתמודד טוב יותר עם מציאות חייהן ולהיחלץ ממעגל העוני. התוכנית ממומנת על-ידי המשרד בתקציב כולל של כ-100 מיליון ש"ח לשנה. התוכנית מקצה טיפול של עובדים סוציאליים ייעודיים, העובדים עם המשפחות באופן פרטני, ויש גם מלווה מומחה צמוד לכל משפחה, שמסייע במתן כלים ורכישת ידע ומיומנויות. נוסף על כך, התוכנית כוללת גם השקעה כספית עבור כל משפחה, כדי להתמודד עם צרכים קונקרטיים ומיידיים של המשפחה, בהתאם לתוכנית ההתערבות שנבנתה עמה. בקיצור, זו מעטפת שניתנת לאנשים נזקקים, ששם הכול מרוכז – מיצוי זכויות, העצמה, וכל הדברים שנצרכים, ולא עוד התור הזה שעומדים בו במשרד לשכת הרווחה, שלא מוסיף הרבה כבוד לאנשים, ולכן אנשים נמנעים מלגשת לשם. פה הם באים למקום שהוא מובנה, מקום חם, מקום נעים, מקום שנותן להם הרגשה טובה. כדאי וטוב לבקר המקומות האלה. אני רואה בזה בשורה. כמדד הצלחה של התוכנית נקבע ש-50% מהמשפחות ישפרו את מצבן לפחות בשלושה יעדים, הכוללים – שילוב או קידום בתעסוקה, שיפור מיומנויות בניהול תקציב משפחתי חכם, צמצום משמעותי של תלות המשפחה בשירותי הרווחה, הגברת היכולת למיצוי הזכויות של המשפחה, הרחבת מערכות התמיכה הטבעיות ותחושת שייכות לקהילה, שיפור התפקוד בין בני המשפחה ובין המשפחה לסביבתה. מרכיב אחר של התוכנית, לצד הטיפול הפרטני הממוקד במשפחות, הוא מרכזי העוצמה שהוקמו ומופעלים ב-95 יישובים; מרכזי העוצמה הם מרכזים ייעודיים המבקשים להבטיח הנגשת שירותים למיצוי זכויות, על רצף שממתן מידע ועד סנגור אקטיבי, ומופעלות בהן תוכניות מגוונות לקידום זכויות. מוצעות בהן תוכניות קבוצתיות וקהילתיות בדגש על תחום התעסוקה, אך גם תוכניות להעצמה ושיקום כלכלי. מרכיב חשוב נוסף במרכזים הוא קידום שינוי מדיניות חברתית לטובת אנשים שחיו בעוני. מרכזי התעסוקה – תוכנית לשילוב וקידום תעסוקתי למשפחות מוחלשות. תוכנית זו פועלת בחמישה יישובים. בבסיס התוכנית – ראיית הפרט בארבעת המעגלים המרכזיים של חייו: האישי, המשפחתי, הקהילתי והתעסוקתי. השירותים ניתנים תוך איגום ידע ומשאבים מגורמים מקצועיים שונים לקידום התעסוקה. אוכלוסיית היעד של מרכזי התעסוקה היא: 1. לקוחות הרווחה, המתקשים להשתלב בעולם העבודה, חסרי תעסוקה או כאלו שרוצים לשדרג את מעמדם המקצועי או להגדיל את הכנסתם; 2. לקוחות בעלי חסמים תעסוקתיים, נעדרי מיומנויות עבודה, השכלה וניסיון מקצועי, ובעלי בעיות רגשיות וקשיי הסתגלות. מרכזי התעסוקה פועלים על-פי כמה עקרונות: עבודה רב-מערכתית, איגום משאבים, הסרת חסמים תעסוקתיים אישיים, משפחתיים, קהילתיים, תרבותיים וכלכליים, התערבות רגישת-תרבות, מיקוד כוחות ושימוש במשאבי הקהילה, שילוב איכותי ארוך טווח בתעסוקה וליווי לכל אורך התהליך, קידום והכשרה מקצועית, תוכנית ממוקדת תוצאות. תוכניות נוספות של המשרד המהוות מסלול מורחב של מרכזי התעסוקה – תוכנית "אשת חיל" המיועדת לאוכלוסייה הערבית ולאוכלוסיית העולים, פועלת בכ-70 יישובים בארץ. היא הוקמה במטרה לספק לנשים את הכלים הנדרשים לשילובן המוצלח בשוק העבודה, באמצעות הגברת המוטיבציה, פיתוח מסוגלות תעסוקתית, הקניית מיומנויות נדרשות ומתן ליווי והכוונה אישית וקבוצתית להתפתחות מקצועית, תעסוקתית והשכלתית. תוכנית "תעסוקה לרווחה" פועלת ב-20 יישובים ונותנת ליווי כלכלי ושילוב בתעסוקה כאמצעי ליציאה מעוני עבור משפחות המוכרות במחלקות לשירותים חברתיים. תוכנית מפ"ה – משפחות פוגשות הזדמנות – תוכנית הפועלת בשמונה יישובים במחוז הדרום, בדגש על עבודה עם משפחות, על מיצוי זכויות ושיפור התפקוד, בליווי אינטנסיבי של עובדים סוציאליים. ביטחון תזונתי – הטיפול בנושא זה הוא אחד הצעדים המשמעותיים שננקטים כדי להרחיב את הסיוע לנזקקים ולצמצם את תופעת העוני והפערים החברתיים. בתקופת הכנסת התשע-עשרה נעשו כמה מהלכים בנושא, חלקם הגדול ברוח המלצות דוח מבקר המדינה; הושקה תוכנית להגברת הביטחון התזונתי, הוקצו עבורה לראשונה תקציבים ממשלתיים, שנועדו בין היתר לסייע במפעל הזנה לאספקת ארוחות לאוכלוסיות נזקקות. 70,000 ילדים נוספו למפעל ההזנה. אלפי עובדים עניים עם צרכים מיוחדים וקשישים במועדוניות מועשרות מקבלים בכל יום ארוחה חמה, ועוד. המועצה לביטחון תזונתי בוחנת דרכים לסייע למשפחות נזקקות ולגבש המלצה מיטבית לממשלה, בין היתר על-ידי בחינת עלויות של סלי מזון, הורדת מע"מ, הורדת מסים, פיקוח על מחירים, סיוע כספי ועוד. בעניין התקציב – הממשלה הקצתה כ-230 מיליון ש"ח לנושא הביטחון התזונתי, מהם 170 מיליון ש"ח הוקצו לתוכניות הזנה שונות, קיימות ופעילות, עבור תלמידים ואזרחים ותיקים, ו-60 מיליון ש"ח הוקצו לטובת סיוע ישיר למשפחות נזקקות באמצעות עמותות המזון, אולם הדבר לא הגיע לידי יישום בגלל בעיות משפטיות הקשורות להתקשרות של העמותות על-פי מכרזים. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, סגן השר נהרי. מה אתה מציע? <סגן שר הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי:> אני מציע להסתפק בתשובה. <יעקב מרגי (ש"ס):> מה פתאום, ועדה. <היו"ר יואל חסון:> הוא מציע להסתפק בתשובה. <יעקב מרגי (ש"ס):> ועדה, ועדה. <היו"ר יואל חסון:> טוב, זאת עמדת הממשלה. <יעקב מרגי (ש"ס):> לא, הוא יכול, הוא מתיישר אתנו. <היו"ר יואל חסון:> אתה מתיישר, אדוני? <סגן שר הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי:> אתיישר. <היו"ר יואל חסון:> יתיישר. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מי שבעד ועדה – אלא אם כן יש הצעות נוספות. יש הצעות נוספות? לא. אז הצבעה – מי שבעד ועדה יצביע בעד ועדת העבודה והרווחה. בבקשה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת ברקו, הקפידי להצביע. <ענת ברקו (הליכוד):> הצבעתי. <היו"ר יואל חסון:> כל הכבוד. <ענת ברקו (הליכוד):> אתה נוזף בי לשווא, אני ממלאת את חובתי כשליחת ציבור. <היו"ר יואל חסון:> לא, גברתי, אני רוצה לוודא שאת מצביעה גם בנושאים שאינם טרור. עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יועבר לדיון בוועדת העבודה והרווחה, חבר הכנסת מרגי. <הצעה לסדר-היום> <המשך פעילות בתי-החולים הפסיכיאטריים הפרטיים> <היו"ר יואל חסון:> המשך סדר-היום, הצעות לסדר-היום בנושא: המשך פעילות בתי-החולים הפסיכיאטריים הפרטיים, הצעות מס' 2122 ו-2191. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, יש מקומות שהכנסת מעדיפה שלא להסתכל לכיוונם, בדרך כלל מדובר במקומות שהם בקצה הסקאלה החברתית, ואין שום ספק שבתי-החולים לפגועי נפש, או יותר נכון המוסדות המטפלים בפגועי נפש, הם מסוג המקומות הללו; אף שאני יודע, אדוני השר, שאתה ביקרת במקום, כחלק מהמדיניות שלך להגיע – בפעלתנות הידועה שלך – בהפתעה לכל מקום ולראות את הדברים בזמן אמת, ועל כך, קודם כול, אני מברך אותך. אנחנו, חבר הכנסת גילאון ואני, ביקשנו להעלות על סדר-יומה של הכנסת את הנושא של המשך פעילות בתי-החולים הפסיכיאטריים הפרטיים. באוקטובר 2012 זעזעה את מערכת הבריאות בישראל פרשת "נווה יעקב" – יש שני מוסדות שמטפלים, אחד מהם הוא "נווה יעקב" והשני "אילנית" – מוסד שמקבל תהודה בתקשורת, בעיקר בתוכנית של קרן נויבך אבל לא רק. באותו תחקיר, אדוני היושב-ראש, עשרות אנשי צוות, בהם גם המנהלים והבעלים של מוסד החוסים הפרטי, נחקרו בחשד לתקיפה של חסרי ישע, התעללות, הזנחה, עבירות מין ואי-דיווח. למחרת המוסד נסגר על-ידי משרד הבריאות. עקב אותה פרשה אומללה הקים משרד הבריאות צוות, ובעצם המגמה שהסתמנה אז הייתה לוותר על המוסדות הפרטיים ולסגור את שני המוסדות הנותרים, "נווה שלווה" ו"אילנית" – סליחה, אתה תתקן אותי לגבי השם הראשון. גם השרה לשעבר, שרת הבריאות לשעבר, התבטאה בדבר הצורך לסגור את המוסדות, והגדיל לעשות מנכ"ל משרד הבריאות הקודם, שאמר, אדוני היושב-ראש, "אלו לא בתי-חולים, והפתרון שהם מציעים הוא אכסון של מטופלים ולא טיפול בהם. יש מעט מאוד שיקום ומעט מאוד רווחה". בינואר 2014 שלח מנכ"ל משרד הבריאות הודעה לבעלי "אילנית" על הפסקת ההתקשרות עמם, וחודשיים אחרי זה, אחרי שהוא עזב את תפקידו, פרסם המשרד מכרז להפעלת הוסטלים ודירות מוגנות בקהילה כחלופה לחלק ממטופלי "אילנית" ו"נווה שלווה". באותו חודש, כאמור, הודיע גמזו על עזיבתו, ולאחר מכן השתנה הכיוון. אנחנו למדים, כבוד השר, שלא זו בלבד שהמוסדות האלו ימשיכו לפעול, אלא שהמכרז בעצם מדבר על פתיחה של מסגרות פרטיות חדשות לטיפול באותם חוסים. עכשיו, יש כמה בעיות, ובזה אני אסיים, אדוני היושב-ראש. המוסדות האלה הם בעייתיים מכמה סיבות. קודם כול, יש טענה קשה, כבוד השר, על סטנדרטים נמוכים במיוחד באותם המקומות. יש בעיה קשה – טענה קשה שעולה – בדבר חוסר רגולציה מספקת מצד משרד הבריאות. זאת לא ביקורת פרסונלית, אלא ביקורת מערכתית – שהיא לא מספיק מתואמת ולא מספיק ברורה. והשאלה שלנו, כבוד השר, האם, בהינתן התנאים האלה – בכלל, האם תחום כזה צריך להיות מנוהל על-ידי גופים פרטיים? זו שאלה אחת. ושאלה שנייה, האם באמת הרגולציה של משרד הבריאות תבטיח שמקרים כמו אלו שקרו בשנת 2012 לא יחזרו? תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת שמולי. שר הבריאות – בבקשה, אדוני. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מחלקות האשפוז ב"אילנית" וב"נווה שלווה", שני בתי-החולים הפסיכיאטריים הפרטיים שקיימים כיום בישראל, מטפלות כיום בכ-150 אנשים אשר להם לקות כפולה, הפרעה נפשית והנמכה קוגניטיבית, המצריכה התייחסות טיפולית ייחודית. מאז פרשת "נווה יעקב", ולאור ההחלטה של מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר, פרופסור רוני גמזו, מוביל המשרד תהליך לבניית שירות חדש המותאם לאוכלוסייה זו. מודל השירות החדש: קהילה שיקומית בגישה אקולוגית, מגדיר מחדש את הגישה הטיפולית לאוכלוסייה זו, תוך שימת דגש על אוריינטציה שיקומית וקידום יכולותיהם התפקודיות בהיבטי חיים שונים. הגישה האקולוגית-סביבתית מתייחסת לסביבות ולמעגלים השונים שבהם נמצא האדם – האישי, המשפחתי, הקבוצתי והקהילתי, ושמה דגש על השתלבותו של האדם בכל אחד מהם. יצוין כי בשל מורכבות הקשיים שעמם אוכלוסייה זו מתמודדת, ולאחר שהמשרד קיים בחינה מעמיקה של הגישה המתאימה ביותר לקידום הדיירים במחלקות אלו, נבחרה גישה טיפולית המאזנת בין הרצון לקידום תפקודי ושילוב בחיי קהילה ובין היכולת להעניק סל רחב של שירותים במסגרת מתאימה. תהליך זה של יישום מודל השירות המתאים ביותר לאוכלוסייה זו נמצא בשלבים אחרונים לקראת פרסום מכרז להפעלת שתי מסגרות של קהילות שיקומיות בגישה אקולוגית. הסטנדרט השירותי החדש שנכתב למכרז והמבטא את עקרונות המודל שפורטו לעיל שונה לאין ערוך מצורות העבודה שמתקיימות היום ב"אילנית" וב"נווה שלווה", הן מבחינת מרחבי המגורים, חלוקה, פונקציות, פעילות ותכולה, והן בהיקפי משרות העובדים המקצועיים והפארה-מקצועיים. משרד הבריאות צופה כי כמה ספקי שירות יגישו הצעות להפעלת המסגרות האלה ומהם ייבחרו המפעילים של השירותים. לא מן הנמנע שגם המפעילים הנוכחיים של "אילנית" ו"נווה שלווה" יגישו הצעותיהם להפעלת המודל החדש, אולם יודגש כי לנוכח השוני המהותי בין אופן הפעלת שירותים אלו כיום ב"אילנית" וב"נווה שלווה" ובין הסטנדרט החדש הכלול במכרז, יידרשו מסגרות אלה להתאמות רבות ומשמעותיות של התשתיות, כוח-האדם ושיטות העבודה כדי שיוכלו לעמוד בתנאי המכרז. אם יעשו כן, תעמוד להן הזכות להתמודד במכרז כמו לכל ספק שירות אחר. אשר להיבטי הפיקוח והבקרה, הקהילות השיקומיות בגישה האקולוגית יהיו כפופות ישירות למטה בריאות הנפש במשרד הבריאות ותעמודנה בפיקוח אינטנסיבי של צוותי הבקרה של המשרד. לצורך זה ייבנה כלי בקרה ייעודי למסגרות החדשות שיוקמו, שיבחן עמידה בכל תנאי הנוהל ואיכות חיים מיטבית למטופלים. זו התשובה הפורמלית. עכשיו אני אסביר לך. הייתי שם. נעשה ביקור פתע עם חבר הכנסת אילן גילאון, ביקרנו במקום והקפדתי להיכנס לכל החורים, לא ויתרתי על שום דבר: מטבח, שירותים, מחסן, וזו הפעם השנייה שאני שם. הייתי כבר פעם, לפני כמה שנים – ללא הכר. שיפור באלף מעלות. לך אני אומר: נקי, מצוחצח, מסודר, חבל על הזמן. למחסן נכנסתי, הכול – והם לא ידעו שאנחנו באים. מאיפה אני יודע שלא ידעו? כי לא רצו להכניס אותנו, מלמעלה, עד שהזדהיתי כשר. באתי עם טלוויזיה גם; רדיו, טלוויזיה. לכן, אני אומר: לא דנים. זה א. ב. מה הטענה של חברי הכנסת, של אילן, שאני מזדהה אתה? וגם קורא – אצל קרן נויבך, כשעליתי לתוכנית, ואני לא יכול לעזור בזה – על אלימות. אילן טען שהייתה אלימות. אני, כרשות, כפוף למשטרה. אני לא יודע שום דבר אחר. אני לא שוטר, לא חוקר, לא בודק. הגשנו תלונה למשטרה, המשטרה טיפלה, סגרו את התיק; כך אני שומע. אז אני לא יכול לבוא בטענות למשטרה שסגרה את התיק. מי אני שאכריע בדבר? אני חייב לקבל מה שהמשטרה אומרת. אני נגד אלימות. אגב, אני בודק אפשרות, ואני לא מתחייב – אני אומר במפורש, לא מתחייב – אבל אני בודק אפשרות שמישהו שתפסו, והוא מואשם – לא מואשם בפועל אבל חושדים בו שהוא הרביץ, יכול להיות שאנחנו צריכים להשעות אותו. לא לפטר, כי אנחנו לא יודעים מה שהיה – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה קיים במשפחתונים, אגב. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כן, אבל מה שיקרה כאן, ואני בדקתי את זה במהלך הסיור: במקום הזה, כמו בעוד מקומות, יש כמה אנשים אלימים, לאו דווקא חולי נפש, כאילו זה חולי נפש אלימים, אני לא רוצה להגיד לך מאיזה אוכלוסיות. עכשיו, טענו אנשי המקום, וזה אמת, שלפעמים לא נותנים להם – לשם, תיאורטית – אז הוא אומר: אני אגיד שהתחלת אתי. אז צריך להיזהר מאוד במה שאנחנו עושים. אני לא שוטר, לא שופט, לא יודע מה להגיד על זה. בגלל זה אני צריך הרבה שיקול דעת לראות מה צריך לטפל במקרים של – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני, אולי אתה יכול להציע, אני לא יודע אם זה קיים או לא, אבל זה עולה לי עכשיו בראש, כתיבה של איזשהו קוד אתי לאותם מוסדות. למשל – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> הוא יבוא. בוא, אני אגיד לך – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> שנייה אחת. – – אחת הדוגמאות שנותנים לנו זה שקושרים אנשים למשך שלוש-ארבע שעות לכיסא. אני לא יודע – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> שמולי, שמולי – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – להגיד איפה נגמר הקו המקצועי. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> איציק, יש ועדות שמאשרות את זה בכל מקום כזה. צריך לזה אישור מיוחד, יש בידוד, יש הרבה דברים, ויש. לזה צריך אישור מיוחד, זה לא סתם. רציתי לראות גם את הכיסא, איך זה נראה, בדקתי את כל הדברים. אז – קטונתי מלהגיד לך כרגע שיש לי – אני נוטה, לבי נוטה, שמישהו שמאשימים אותו שניסה באלימות, במקומות כאלה – להשעות עד בירור. בד בבד, לבי גם אומר לי – אני מדבר אתכם פתוח, שלא תגידו לי שהחלטתי, שיגידו: הוא אמר מעל בימת הכנסת – אני מדבר אתכם, בעצם מתייעץ אתכם גם כן. לעומת זאת, יש עוד דבר: לחייב את המשטרה; שהוא צריך לתת החלטה בתוך שבוע ימים. אי-אפשר להשעות סתם ככה. אז מצד אחד אני משעה, מצד אחד אני צריך אישור של המפכ"ל שהוא מתחייב לי שבתוך שבוע ימים הוא גומר את התיק הזה, לכאן או לכאן. לא משנה לי מה, אבל תחליט. אל תסחבו את זה – לא יודע. ואז, יש לי סמכות, ומוסרית גם כן, להגיד: הנה, אני משעה אותו – אם אני יודע שבתוך שבוע ימים הכול מתבהר. אני לא אוריד לו כסף, חלילה וחס, אבל אני מדבר על תכל'ס. זאת התשובה שלי. אני, אין לי בעיה לדון בוועדה; אם אתם רוצים, אין שום בעיה. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת שמולי, לוועדה? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> עבודה ורווחה. <היו"ר נורית קורן:> אוקיי. אז אנחנו נצביע. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> יום טוב. <היו"ר נורית קורן:> יום טוב. תודה, אדוני השר. בעד – 6, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצעה לסדר-היום תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעות לסדר-היום> <קמפיין עידוד ההימורים של מפעל הפיס> <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להצעות הבאות לסדר-היום: קמפיין עידוד ההימורים של מפעל הפיס, מס' 2154 ו-2181. חבר הכנסת רועי פולקמן, בבקשה, וחברת הכנסת מרב מיכאלי אחריו. משיב סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. <רועי פולקמן (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, בימים האחרונים אנחנו עדים לקמפיין שיווקי לעידוד הימורים. הוא עוסק – בשתי צורות, הייתי אומר קמפיין מתוחכם – אחד עוסק בסיפור של כמה ההימורים האלה מועילים לעם ישראל, כלומר, בזכות הפיס אנחנו מפתחים, בונים בתי-ספר, ודרך אגב, אכן כך. מצד שני גם יוצאים בקמפיין כמה חשוב, כשכבר מהמרים, להמר באחריות. וגם הדבר הזה מוסכם, רק – הדבר המרכזי שהציק לי בסיפור הזה, וזה פרי תהליכים שכבר מתנהלים תקופה ארוכה, זה שאני מצפה ממפעל הפיס, וגם מהטוטו, לעשות מעשים, ולא רק לצאת בקמפיין שבסוף גורם לאדם הפשוט לחשוב – כל אדם – ש-1. זה טוב שהוא מהמר, ו-2. זה באמת רק עניין של אחריות. ועוד יותר מזה, כמובן, במקביל לכל הקמפיינים האלה, כל אדם חולם שאראלה תתקשר אליו – – <היו"ר נורית קורן:> חלום. <רועי פולקמן (כולנו):> – – חלום של כל אדם, ובאמת זה קמפיין שיווקי מאוד מאוד מוצלח. עכשיו, אנחנו שומעים הרי סיפורים לא מעטים על התמכרות להימורים, ואנחנו גם שומעים לא מעט סיפורים על אנשים שגם אם הם לא מכורים להימורים, היקף ההשקעה וההוצאה שהם מוציאים על הימורים הוא כזה שפוגע בתפקוד של המשפחה. זה יכול להיות אדם שלוקח את קצבאות הילדים ובמקום לקנות בהן בגדים לילדיו הולך ומהמר בשביל החלום להרוויח יותר. והפרסום הזה, כאילו באצטלה של להיות אחראיים, וזה גם טוב, אז – מה שמפריע לי בקמפיין האחריות הוא זה: האמירה אומרת: תשמעו, זה התפקיד שלכם להיות אחראיים. אנחנו נפתח את ההימורים כמה שיותר – ובימים אלה הוקמה ועדה במשרד האוצר, בראשות מנכ"ל משרד האוצר, שתכליתה לבדוק את נושא ההימורים, כולל שאלה שלא קיבלה מענה שנים רבות והיא: מהו היקף ההימורים הרצוי, כי הטענה הקבועה שמושמעת על-ידי גופי ההימורים היא: אם לא יהמרו אצלנו, חוקית, ילכו להימורים הלא-חוקיים. אז אכן יש פה שאלה, מהו המינון הנכון שבו צריך לאפשר הימורים, אבל השורה התחתונה, מבחינתי, ועליה נסובה כל ההצעה לסדר-היום, היא שזה לא מספיק שגופי ההימורים במדינת ישראל יצאו בקמפיין "קחו אחריות". מבחינתי, צריך לעשות מעשים. המעשים שצריך לעשות, בשלב הראשון – כי יש הרבה נושאים שקשורים להסדרה, אבל הדבר הראשון, וגם הנחתי הצעת חוק בנושא הזה, בנושא כרטיס שחקן – הדבר הבסיסי ביותר שאני דורש בנושא ההימורים הוא אחד: בכל הימור במנגנון חוקי במדינת ישראל יידרש זיהוי. היום במפעל הפיס, בין 20% ל-30% מהכספים, מהרווחים, מגיעים מהימורים במכונות מזל או בכרטיסי זיהוי שאינם מזוהים. בהימורים אחרים אתה צריך לתת כרטיס אשראי, זה חלק מהם; בטוטו בכלל אין זיהוי. אז – 1. חייב להיות זיהוי. כלומר, אדם בא להמר, שיוציא כרטיס. וכמובן, גם הגבלת גיל, כדי למנוע – שילדים לא יהמרו. הדבר השני הוא עניין ה-limit, ההגבלה. אדם הוציא כרטיס שחקן, לא בקפריזה של רגע, הוא לא נגרר לזה. הוא אומר: אני מוציא כרטיס, ואני קובע שאני יכול להוציא בחודש עד 200 שקלים על הימורים, מכל סוג. וכשאני בא להמר בטוטו או בלוטו, בפיס או בכל דבר אחר, אני מעביר את הכרטיס שלי. זה גם מזוהה שמית, וזה גם מוגבל, ואם עברת את הסכום אומרים לך: אדוני, הגדרת כרטיס, הגדרת שאתה לא מוציא יותר מ-200 שקלים בחודש, אתה לא יכול יותר להמר החודש. שני דברים בסיסיים, שהם מעבר לאמירה "קחו אחריות". כי עובדה שאם היינו לוקחים אחריות לכל דבר – לא סתם אנחנו מעלים מחירים של סיגריות; הרי היה אפשר למכור את הסיגריות במחיר אפס ולהגיד: תשמעו, קחו אחריות. אנחנו יודעים שיש פה התמכרות. יש פה איזון מסוים בין התפקיד של המדינה להגן על אנשים לבין פתרונות – – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <רועי פולקמן (כולנו):> אני מסיים. ולכן, המסר שלי הוא פשוט: קמפיין זה טוב; אין ספק שיש גם היגיון מסוים בלהרשות הימורים חוקיים במדינת ישראל. אבל אני מצפה שנקדם במהרה הן את הזיהוי והן את ההגבלה, לפחות כצעד ראשון. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה לחבר הכנסת רועי פולקמן. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי וחברתי חברת הכנסת, קודם כול, "בזכות הפיס"? לא, לא בזכות הפיס, בזכות הכסף של הציבור שמהמר במפעל הפיס, וחלק ניכר מהציבור הזה זה דווקא הציבור המוחלש והמוחלשת ביותר במדינת ישראל, שהכסף שלו דרך מפעל הפיס בא כאילו לעשות דברים טובים, אחרי שהוא עושה דברים מאוד רעים לכל האנשים האלה, שמהמרות ומהמרים במפעל הפיס. זה בעצם סוג של מס עקיף. המדינה צריכה כסף לבנות כיתות? בואו ניקח, נהמר, ניתן למי שאין לה כסף להמר, ומהכסף הזה נבנה כיתות או נבנה אולמות פיס או מתנ"סים או מה שזה לא יהיה. זה בעצם מיסוי, וזה המיסוי הכי גרוע שיש; הוא עקיף, הוא סמוי, והוא לוקח מהאנשים שהכי פחות צריך לקחת מהם. להמר באחריות? אנחנו מדברות על הימורים – זה אחד הדברים הממכרים ביותר שיש. אז מצד אחד לאפשר את זה ומצד שני לבוא ולהגיד: לא לא לא, אבל תהיו אחראיים? זאת אומרת לשים מכשול לפני עיוורות ועיוורים, אבל ממש מכשול בסדר גודל – לשים קיר; הם מתנגשים, ואומרים: תלכו באחריות, חברים, לא יפה. אז באמת, הציניות היא מאוד מאוד מרשימה. אני רוצה להגיד, חברי מר פולקמן ציין את זה – רבע מהרווחים של מפעל הפיס, חברי מר פולקמן, רבע מהרווח – לא מההכנסות, מהרווח הנקי של מפעל הפיס – בא לו ממכונות ההימורים האלקטרוניות, שהן הדבר הכי ממכר שיש, לא רק כי זה לא מזוהה, אלא כי זה אלקטרוני, מנצנץ, המהירות של הסיפוק המיידי היא מדהימה, אתה עושה עוד סיבוב, ועוד סיבוב, ועוד סיבוב, ממש כמו וגאס – זה ממש קזינו ברישיון. זה הכי ממכר שיש. זה רבע מהרווחים שלהם, ואת זה, חברי היקרים, את זה מפעל הפיס לא מפרסם, וזה הדבר הכי נגיש, שנמצא בפיצוציות – 500 כאלה ברחבי הארץ, 500 – נגישות גם, אגב, לבני-נוער; ואגב אותן מכונות בדיוק כמו המכונות הלא-חוקיות, מה שמאוד מאוד מקשה להבדיל מה הן המכונות החוקיות ומה הן המכונות הלא-חוקיות, והמשטרה היא הראשונה שאומרת את זה. והמשטרה, שהיה צריך להיוועץ בה לפני שנתנו למפעל הפיס את הרישיון הזה, לא נועצו בה. והמשטרה תגיד לכם כמה פשע פורח מסביב למכונות האלה. עכשיו, מפעל הפיס עצמו נוהג בחוסר אחריות נורא, ולא רק בחוסר אחריות, אלא בניגוד לחוק. מפעל הפיס עצמו לא עומד בתנאי ההיתר שלו, שיש לו, ההחרגה הזאת מחוק העונשין. ההיתר שהוא קיבל בשביל מכונות המזל האלה – הוא אמור לעמוד על החזר של 90% למהמרות ולמהמרים; הוא לא מגיע אפילו ל-70%. אז כן, היה דוח של מבקר המדינה, ומפעל הפיס אמר: כן כן, אנחנו נתקן, אנחנו נתקן, אבל הם לא עומדים בתנאים שהם מחויבים בהם, זאת אומרת: הם לוקחים מהציבור המהמר והמהמרת הזה עוד יותר ממה שמותר להם לקחת. עכשיו צריך להגיד בסוגריים דבר מאוד חשוב – יכול להיות שהמדינה צריכה לאפשר הימורים מתקבלים על הדעת, כאלה של פעם בשבוע, אולי כאלה של אפילו פעם ביום – של אחד, אבל בואו נזכור שכל זה מדובר פה, בינינו, כשראש הממשלה שוקל ברצינות גמורה לפתוח קזינו, לא של הממשלה, במדינת ישראל, להגדיל את ההתמכרות, להגדיל את המיסוי העקיף הזה, לטובת אנשים שהם גם לא המדינה והם לא כיתות לימוד. אני רוצה להגיד, גבירותי ורבותי, אני הגשתי הצעת חוק לביטול מכונות המזל של הפיס. זה הדבר הראשון שצריך לעשות, כי זה הנזק הכי גדול, זה הנזק הכי גדול לציבור. אני שמעתי – בכל הנקודות האלה, שהייתי בהן, אמרו לי כל פעם: תבואי ביום שמחלקים את דמי הביטוח הלאומי, ותראי את הציבור חוצה מסניף בנק הדואר, הם מקבלים את הכסף מביטוח לאומי וחוצים לפיצוצייה הקרובה, מאחורי הווילון, מאחורי מה שזה לא יהיה, ויושבים שם וגומרים כמויות אדירות של כסף. אני הגשתי את הצעת החוק הזאת. לצערי, שר האוצר, שבעיקרון כבר התבטא בפומבי, שגם הוא מתנגד למכונות האלה וגם הוא מכיר בנזק הנורא שהן גורמות – הפיל אותה בוועדת שרים לחקיקה, פשוט הפיל אותה. עכשיו, השר דרעי הגיש ערר, ושם זה עומד. <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אני מסיימת, אני מודה לך. אז אני רק רוצה לנצל את ההזדמנות ולהזמין את חברי – א. להפציר בחברי רועי פולקמן להפציר בשר האוצר לשקול מחדש את עמדתו בעניין זה; ב. להזמין אתכם לכנס שאנחנו מקיימות ב-20 בחודש ינואר בעניין הימורים והתמכרויות למפעל הפיס, וכאמור לעשות גם את מה שאתה אמרת, הצעת, מר פולקמן. אלה צעדים הכרחיים – ביטול המכונות הוא הצעד הראשון ההכרחי, וגם צמצום היקפי הפרסום של מפעל הפיס ושל ההימורים בכלל, גם הוא דבר שצריך לעשות. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת יצחק כהן, סגן שר האוצר, בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת – וחברות, הצעות דחופות לסדר-היום בעניין קמפיין עידוד ההימורים של מפעל הפיס. הוראות ההיתר שניתן למפעל הפיס כוללות כיום מגבלות ברורות הנוגעות בעריכת פרסומות. בעתיד, בהתאם להמלצות הצוות לגיבוש תוכנית להסדרה ולפיקוח על ההימורים החוקיים בישראל, בכוונתנו לאמץ את המגבלות הנוספות שנקבעו בעניין זה. הצוות לגיבוש תוכנית להסדרה ולפיקוח על ההימורים החוקיים בישראל, שהוקם מכוח החלטת הממשלה מס' 4474 מיום 35 במרס 2012, במסגרת כתב המינוי של שר המשפטים דאז, ואשר השתתפו בו גם נציגי אגף תקציבים והחשב הכללי במשרד האוצר, בחן את ההיבטים השונים של פרסום ושיווק ההימורים ואת דרכי ההסדרה בתחום זה, ואלה עיקריהם: מוצע כי תיקבע הסדרה ייעודית לנושא הפרסום והשיווק של ההימורים. בכלל זה מוצע לקבוע איסורים כלליים, דוגמת האיסור להציג את ההימורים כמשנים חיים, מהווים אלטרנטיבה לעבודה או פתרון לבעיות כלכליות וחברתיות – ראינו בשבוע שעבר; כולנו היינו עדים בזעזוע למקרה של אותו אב שהתמכר והסתבך בהימורים, ומכר את התינוקת שלו ב-100,00 שקל עקב הסתבכות בהימורים, עד כדי כך זה מגיע – ולמנוע הצגת תכנים הקושרים הימורים להצלחה בחיים, אטרקטיביות ותכונות חיוביות אחרות. כמו כן, יש למנוע הכללת קטינים או סלבריטאים בפרסומות. מוצע כי בהסדרה ייעודית תיכלל הסמכה לקביעה מפורטת של הנחיות לפרסום ושיווק הימורים, על-פי העקרונות שיימנו בהסדרה. מוצע לשקול הטלת חובה לכלול תוכן מיידע ומזהיר במסגרת פרסום ההימורים, כגון סיכוי זכייה ואזהרת התמכרות. מוצע כי הקווים המנחים אשר ייקבעו יחולו על מארגני ההימורים ויחייבו אותם, לגבי כלל הבמות ואמצעי הפרסום שבהם הם יבקשו לעשות שימוש. מוצע עוד כי ההסכמה לקבוע הגבלות תשתרע גם על אופן פרסום דבר שנותן סיוע או חסויות. ההמלצות האלה, בעיקרן, מחייבות עיגון בחקיקה. טיוטת הדוח הופצה להערות הציבור, וטיוטה סופית צפויה לעבור לאישור נציגי הממשלה השונים בשבועות הקרובים. לאחר אישור נציגי הממשלה השונים יוגש הדוח הסופי לאישור שרת המשפטים לשם יישום ההמלצות המוצעות בו. לטעמי זה לא מספיק. לטעמי, חברת הכנסת מרב מיכאלי, כשם שיש – להבדיל, או אם אפשר לקחת בהשאלה – את מאגר נתוני האשראי, יש גם מאגר של היכולות הכלכליות של המהמרים. נחמץ הלב לראות שביום שמקבלים את הקצבה מביטוח לאומי דוכני הפיס מלאים בקשי-יום, אנשים עניים, שלא זזים מהדוכן עד שמתכלה להם כל הקצבה, הם חוזרים הביתה עניים, שבורים ורצוצים. וזה חוזר על עצמו. כל חודש את רואה את המחזה המחריד הזה, שאנשים עניים קשי-יום שמקבלים את הכסף מהביטוח הלאומי, רצים לדוכן הפיס ולא זזים ממנו עד שהם מכלים את כל ממונם. לדעתי – מה שאני הצעתי לחברים באגף התקציבים, לחברי במקרו, לאיתי טמקין – אפשר בטכנולוגיה של היום לקבוע נתוני הימורים, כמו נתוני אשראי, אישיים. אדם כמו חברתי, שתרצה להמר, היא תוכל להמר על סכום – או עני שירצה להמר, לא יוכל להמר על יותר מ-10 שקלים. ואיך יהיה הזיהוי? כמו הזיהוי היום במקומות עבודה, דווקא במקומות עבודה היי-טקיסטיים, שאת נכנסת, שמה את האצבע שלך על מכשיר מזהה. אפשר שבכל דוכן, המהמר ישים שם את האצבע שלו והמכשיר לא יאפשר לו להמר על יותר ממה שהוא מסוגל. וזה לא ניתן להעברה – אצבע אי-אפשר להעביר, זה לא כרטיס. זה אמצעי חריג, אמצעי קיצוני, אבל לדעתי צריך לחשוב – הטכנולוגיה קיימת, זה יביא הרבה הרבה מזור, גם לכלכלה, אגב, שהכספים, המיליארדים האלה, וזה מיליארדים, במקום שילכו לצריכה – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מיליארדים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מיליארדים. אגב, אני חושב שתדברי על התקורות – התקורות שם מטורפות, גם מפרסום. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> פרסום זה חלק מהתקורות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> התקורות הן מטורפות. המיליארדים האלה, במקום שילכו לצריכה – אותם עניים, הלוא העניים האלה צורכים את הכסף, לצערי, הם לא חוסכים אותו. אם במקום להמר היו הולכים לצריכה – ואז אותם מיליארדים היו מניעים את גלגלי המשק. גם הכלכלה הייתה מאוד נהנית מהצריכה שהייתה כתוצאה מזה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, המכונות זה 500 מיליון שקל שמתפנה לך לצמיחה לשנה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה המון, זה מטורף, זה מטורף. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בצעד אחד של ביטול המכונות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אשר על כן, לא נעביר את זה – גברתי היושבת-ראש; אנחנו נעביר את זה לוועדה, ובוועדה אנחנו נמשיך לדון בעניין הזה, וניישם את כל ההצעות ואת כל ההחלטות, גם של חברי רועי פולקמן, גם של מרב מיכאלי וגם את מה שאני מציע. ואני מאוד מקווה שבאוצר יקדמו את התוכנית הזאת, של הזיהוי האישי, וגם של נתוני אשראי, נתוני הימור. לכל אחד יהיה נתון אישי, בכמה הוא מסוגל להמר. אותו עני לא יוכל להמר על יותר מכמה שקלים בודדים. ושוב אני אומר, הטכנולוגיה קיימת, צריך רק את הרצון. אשר על כן, אני מבקש להעביר את זה לוועדת העבודה והרווחה, ברשות המציעים, להמשך דיון, אלא אם כן יש לכם – רועי? <יעקב מרגי (ש"ס):> חינוך. <היו"ר נורית קורן:> חינוך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> או לוועדת החינוך. כדי שזה לא יירקב בוועדת הכנסת, אני מבקש מהמציעים גם להעביר את זה לוועדת החינוך. מה שתחליטו. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> חינוך זה מצוין. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> טוב. <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – כל ועדה – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מסכימה עם מרגי. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אבל חינוך זה רעיון טוב, כי השאלה – – – <היו"ר נורית קורן:> בסדר, אז אנחנו נעבור להצבעה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חינוך. <היו"ר נורית קורן:> לחינוך. המציעים – הבעת דעה נוספת, של חבר הכנסת דב חנין. <יעקב מרגי (ש"ס):> מכובדי סגן השר, מרגע שיוחלט על ועדת החינוך, ראשי מפעל הפיס לא – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הם יגידו לך כמה הם תורמים לטיפוח כיתות וכו'. <יעקב מרגי (ש"ס):> לא לא, לא עושה רושם. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אולמות. <יעקב מרגי (ש"ס):> לא עושה רושם. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אם כי האנשים במפעל הפיס הם אנשים טובים; היושב-ראש עוזי דיין הוא אדם מאוד טוב. <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <היו"ר נורית קורן:> אדוני סגן השר, אתה יכול לרדת. אנחנו נצביע. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה, גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אדוני סגן השר, אני רוצה להצטרף לדאגה של המציעים מאותו קמפיין עידוד הימורים של מפעל הפיס, אבל גם, עמיתי חברי הכנסת, להזהיר את כולנו מסכנה אפילו עוד יותר קשה ועוד יותר חמורה שאורבת לפתחנו, וזה רעיון העוועים להקים קזינו במדינת ישראל. ואני אומר בצער ובכאב, שהרעיון הזה מקודם בתמיכה של גורמים רבי כוח בממשלה. זה רעיון מסוכן, זה רעיון אנטי-חברתי. ההשלכות הכלכליות שלו הן מאוד מאוד מזיקות. קזינו לא יהיה פתרון לא לתיירות, לא לתעסוקה, ובטח לא לעתידה של החברה הישראלית. אני מציע שאדוני יושב-ראש ועדת החינוך, במסגרת הדיון שיתקיים בוועדה שלך, אני מציע שבאמת תעלה את השאלה העקרונית-יותר – האם יש רעיונות, ואיפה הם עומדים, לקדם, חוץ ממפעל הפיס, שכבר יש לנו, גם מפעלים פרטיים של קזינו בהיקפים גדולים במדינת ישראל. <היו"ר נורית קורן:> תודה. תודה לחבר הכנסת דב חנין. ואנחנו עוברים להצבעה – להעביר לוועדת החינוך. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> בעד – 10, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצעות לסדר-היום תועברנה לוועדת החינוך. <הצעות לסדר-היום התוכנית להקמת גן לאומי בחוף פלמחים בסכנת ביטול> <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להצעות הבאות לסדר-היום: התוכנית להקמת גן לאומי בחוף פלמחים בסכנת ביטול, מס' 2118, 2120, 2165 ו-2197. ישיב סגן שר האוצר יצחק כהן. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת דב חנין. <תמר זנדברג (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, השבוע התעוררנו לידיעה – הייתי אומרת – מבהילה. המאבק להצלת חוף פלמחים הוא אחד מהמאבקים הסביבתיים המוצלחים ביותר בשנים האחרונות; לדעתי אפילו אפשר לכנות אותו מאבק הדגל על השטחים הפתוחים, על החופים ועל העיקרון שהאינטרס הציבורי לשטח פתוח בחוף חשוב יותר מהאינטרס הכלכלי של יזם ושל כפר נופש. אני גאה – יושבת כאן עדי לוסטיג, שהובילה את המאבק הזה לביטול התוכנית, שיכולה – לפני תשע שנים, אם אינני טועה, הוא התחיל, כאשר היא וכמה תושבים נוספים שם באזור התעוררו בוקר אחד לתוכנית שעברה את כל האישורים, שהייתה תוכנית – כמעט כבר זהו, כפר הנופש היה בנוי, ועם המון רוח, המון נחישות והמון מאבק הצליחו לבטל תוכנית, באמת, כנגד כל הסיכויים. כשהמאבק הזה התחיל, אמרו: אין שום סיכוי, זהו, הדחפורים כבר בדרך, האישורים ניתנו, התוכנית עברה את כל השלבים, את כל שלבי התכנון. ולפני ארבע שנים, אחרי חמש שנים של מאבק, ניתנה הבשורה שכן, אפשר לנצח גם נגד כל הסיכויים, כאשר המטרה צודקת וכאשר האינטרס הציבורי גובר על האינטרס הנדל"ני והקנייני. ובאמת הוכרז גן, או הייתה הבטחה להכרזה על גן לאומי, שמתקדמת ממש עכשיו בוועדות התכנון. מדינת ישראל הייתה צריכה לעשות דבר אחד: להעמיד על כף המאזניים את אותו אינטרס ציבורי, את הצדק, את החוף, את חוף פלמחים, ועל הכף השנייה של המאזניים – כסף, פיצוי ליזמים. היזמים, מבחינתם, הלכו, עשו מה שהם יכולים, מה שהם צריכים – אישרו תוכנית, הובטחה להם איזושהי הכנסה מסוימת, ומגיע להם פיצוי, זה בסדר גמור. מדינת ישראל היא זו שהייתה צריכה לשלם את הפיצוי הזה. כשאני אומרת מדינת ישראל אני מתכוונת למשרד האוצר של מדינת ישראל, כי אצלו הכסף. והכול התקדם טוב ויפה, הלכו להליך בוררות אצל – היום – השופט מני מזוז, ומהרגע שהשופט מני מזוז התמנה לבית-המשפט העליון – אין בוררות, אין גישור, ובטייס אוטומטי התוכנית מתקדמת לקראת אישור, כאשר אם אין שיפוי ואין הסכמה על הפיצוי היא מתבטלת. וכאן אנחנו רואים את הכלל הידוע במאבקים ציבוריים: שהכישלון הוא תמיד סופי, אבל ההצלחה היא זמנית. אז הייתה לנו הצלחה, ועכשיו תורנו להוכיח שהיא לא זמנית, שבמקרה הזה ההצלחה והניצחון וההצלה של חוף פלמחים היא קבועה, והיא תישאר אתנו כאן, וחוף פלמחים יישאר פתוח לטובת הציבור, לטובת האינטרס הציבורי, וזה בסך הכול שאלה של כסף. אני יודעת איך הדברים האלה הולכים; בונים על זה שאנחנו נרדמנו. עשינו את המאבק, הלכה עדי לוסטיג עם הרסטות על הדיונות, על החול, הצטלמה, הכול טוב ויפה, אבל עכשיו בשקט בשקט יחזור כפר הנופש. וכאן התפקיד שלנו, חברותי וחברי חברי הכנסת, להרים את אותו רעש, את אותם דחפורים סביבתיים וירטואליים שינצחו את הדחפורים שעולים על חוף פלמחים, ולהראות שאנחנו כאן, בכנסת, נעמוד על כך שמה שהשגנו יישאר, הכסף יינתן לפיצוי – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <תמר זנדברג (מרצ):> – – וחוף פלמחים יינצל. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת דב חנין. אני רוצה לברך את הגברת לוסטיג; באמת, מאבקים אזרחיים מאוד מאוד חשובים. כל הכבוד. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, גברתי היושבת-ראש, הכנסת נמצאת היום במבחן; המאבק שהתנהל בפלמחים הוא מאבק על חוף ים מאוד מיוחד, הוא מאבק על חוף ים מאוד יקר, אבל הוא גם מאבק על הדמוקרטיה. כי אני זוכר את היום הראשון שהגעתי לחוף פלמחים ופגשתי את עדי וקבוצת חבריה המרשימים. החבר'ה המדהימים האלה עשו מעשה, ואמרו: אנחנו לא הולכים לוותר, לא הולכים לוותר על חוף הים שלנו, לא הולכים לוותר על הסביבה שלנו, לא הולכים לוותר, גם אם מאחורי הגב שלנו, ובלי ידיעתנו, העבירו בסתר תוכניות בעייתיות. אנחנו לא נוותר. והם יצאו למאבק, אכן, כנגד כל הסיכויים, ועוררו דעת קהל, ועוררו ציבור, והזמינו אותנו, חברי הכנסת. ואנחנו ניהלנו, גם בבית הזה, מאבק בוועדות השונות, ובעקבות פנייה שלנו, גברתי היושבת-ראש, נכנס לתמונה גם מבקר המדינה והוציא דוח רציני וחמור על מה שקרה בפרשת פלמחים. ובעקבות כל המאבקים האלה התקבלה החלטה, ואנחנו בירכנו עליה, לעשות בפלמחים גן לאומי. אדוני סגן שר האוצר, ההחלטה הזאת הייתה הישג משמעותי, אבל לא רק הישג סביבתי. זה היה קודם כול הישג חברתי – אנחנו מדברים על חוף ים שהוא של המון המון אנשים באזורי מרכז הארץ ודרום-המרכז – וזה גם היה הישג דמוקרטי, כי זה הראה לאזרחים בישראל שכן, כאשר אנחנו משמיעים את קולנו, האזרחים, הקול הזה גם נשמע והקול הזה יכול להשפיע. היום אנחנו נמצאים בעצם בתחנה האחרונה; בתחנה האחרונה שבה בעקבות כל התהליכים שהתבצעו צריך היה רק לשים את החתימה הסופית ולהוציא את המהלך הזה לדרך. אדוני סגן שר האוצר, אל תיתנו שבמשמרת שלכם המהלך הגדול הזה ייעצר; אל תיתנו שבמשמרת שלכם הדבר הזה ייפול. כן, צריך לפצות את היזמים, אבל זה כסף קטן יחסית לעומת התועלת החברתית הגדולה, הסביבתית, החברתית והדמוקרטית שבהצלת חוף פלמחים. ובאותה הזדמנות, אדוני השר, אני רוצה לסיים בכך שכמו חוף פלמחים יש עוד חופים בארץ, וגם בהם אפשר לעשות את אותו מעשה נלוז ולהוציא מהמגירה תוכנית חבויה שאף אחד לא ידע עליה ואף אחד לא התנגד לה בזמן, כי היא קודמה בסתר. ותוכניות כאלה, גם היום, מבחינה פורמלית, בכוחן לגבור על כל ההוראות הסביבתיות המתקדמות ועל כל ההגנות הראויות – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – שאנחנו חוקקנו להגנת החופים. ולכן, אדוני סגן השר, הפנייה שלנו אליך נוגעת לא רק לחוף פלמחים, אלא לכלל חופי ישראל. ובחופי ישראל צריך להיות הכלל שאומר: הנורמות המתקדמות המודרניות חייבות להתגבר על התוכניות העתיקות. זה נכון לפלמחים, זה נכון לחופים, זה נכון לחברה שאנחנו רוצים לראות בארץ הזאת. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, אדוני סגן שר האוצר, החופים שלנו, השטחים הפתוחים והגנים הלאומיים נמצאים כל הזמן תחת איום. איום מתמיד של בנייה בתקופות רגילות, ובימים אלה של משבר בשוק הדיור האיום הופך להיות יותר מוחשי והופך לסכנה של ממש. וצריך כל הזמן להיזהר שלא לשפוך את התינוק עם המים ולאשר תוכניות שכולנו נצטער עליהן בעתיד. בימים אלה אנחנו נמצאים בסכנה מוחשית בחוף פלמחים. כמו שכולנו זוכרים, עשור שלם נאבקו ארגוני הסביבה ברצון של יזמים להקים במקום כפר נופש, ונאבקו עם כל הלב והנשמה ברצון לגנוב מהציבור שטח פתוח – ואין לי מילה אחרת אלא להגיד לגנוב מהציבור שטח פתוח ורצועת חוף יפהפייה ששייכת לכולנו. וכאן המקום להגיד להם תודה רבה על כל המלחמות שלהם. המאבק הזה הצליח, ובית-המשפט דחה, כזכור, את עתירת היזמים וקבע שהמקום יישאר פתוח וטבעי לרווחת הציבור כולו. בדוח מבקר המדינה מ-2009 אף נמצאו ליקויים במכרז למכירת הקרקע, ולכולם היה ברור שאת התוכנית הרעה הזו צריך לבטל, וכך היה. אין מקום לתיירות מסחרית בחוף פלמחים. אלא שאם חשבנו שהאיום נזרק מהדלת, עכשיו הוא עוד עלול לחזור אלינו מהחלון. וכדי להסיר את האיום הזה צריך להסדיר את הפיצויים מול היזמים, כך קבע בית-המשפט. אם משרד האוצר לא יסדיר את נושא הפיצויים מול היזמים, הוא יעמוד בסכנה של ביצוע התוכנית הרעה הזאת וביטול ההחלטה לשמר את המקום כגן לאומי. אדוני סגן שר האוצר, חברי חבר הכנסת איציק כהן, גורם מרכזי באוצר, ויש לי מידע על כך, סירב לשבת מול היזמים ולפצות אותם כספית. ואני אומר לך יותר מזה, אדוני: אם אתה לא תתערב ובכל זאת יבנו שם – אוי ואבוי לנו אם יבנו – מדינת ישראל תיתבע על כל פרק הזמן שלא נתנו ליזם לבנות, כך שהמדינה לא תחמוק מאחריותה לפיצויים. ולכן ראוי שתתערב, אתה ושר האוצר, ותשבו מול היזמים. ואם אותו גורם בכיר באוצר, אחד מסגני הממונה על התקציבים באוצר – כולנו יודעים את השם שלו, מפאת כבודו אני לא רוצה להגיד את השם שלו – לא מוכן לשבת – – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי, אני מבקש, זה דבר כל כך חשוב. תיתני לי עוד דקה וחצי. <היו"ר נורית קורן:> בסדר, אז נא לסיים. דקה וחצי לא, אבל שני משפטים לסיום, בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, תאמיני לי, זה בנפשנו. זה לילדים שלך ושלי. תני לי עוד דקה וחצי, לא יותר מכך. ואני מצפה ממך – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת מיקי לוי, אני משתדלת לתת לכולם את אותו הזמן. אני מבקשת – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל תאמיני לי, אני לא מבקש ממך, גברתי היושבת-ראש – – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת. אני יודעת שזה חשוב, אני מבקשת לעמוד בזמנים. <מיקי לוי (יש עתיד):> בסדר. אבל את יודעת, יש דברים חשובים יותר מה"בלה בלה" שנעשה לפעמים באולם הזה. <היו"ר נורית קורן:> אני מצטערת. אני לא מזלזלת באף חבר כנסת ובמה שהוא רוצה לומר. אני מבקשת, עוד שני משפטים ולסיים. <יעקב מרגי (ש"ס):> איך אפשר לשמוע כשהוא צועק? <מיקי לוי (יש עתיד):> ולכן, אדוני סגן השר, אני מצפה ממך שתיתן הוראה חד-משמעית לאנשי האוצר, לסגן הממונה על התקציבים, לשבת מול היזמים ולפצות אותם – לפני שיהיה מאוחר מדי. אם יבנו שם כפר נופש וזה יצא אל הפועל, זה יהיה אות קין על המצח של כולנו, כולל שלי וכולל של חברי שניסו להציל ולעצור את המיזם הרע הזה, הגרוע הזה. מדינת ישראל היא לא מדינה גדולה, ולכן רצועת החוף שלה היא מאוד מאוד מצומצמת. אני קורא לך, אדוני סגן שר האוצר, לקחת את זה באופן אישי לידיים – – <היו"ר נורית קורן:> תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – לתת הוראה לאנשי האוצר לשבת, כפי שנכתב בפסק-הדין – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – מול היזמים, לשלם, כי כל גרוש שווה לנו – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת מיקי לוי, אתה מזלזל בי כיושבת-ראש, אני מבקשת לרדת. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – כי כל גרוש ששווה לנו ולעתיד ילדינו – – – <היו"ר נורית קורן:> סליחה, חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> עוד שנייה בבקשה. <היו"ר נורית קורן:> לא, אני מבקשת לרדת. <מיקי לוי (יש עתיד):> ואם אתם לא תעשו את זה – – <היו"ר נורית קורן:> סליחה. סדרנים, תורידו אותו. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – אנחנו נעשה את זה בדרכים שלנו, וזה ייגמר בצורה לא טובה. אני מאוד – – – <היו"ר נורית קורן:> אתה ממשיך לזלזל במה שאני אומרת לך, וזה לא בסדר. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני לא מזלזל בך, גברתי. <היו"ר נורית קורן:> סליחה, אדוני סגן שר האוצר, אני מבקשת לבוא ולענות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> את לא? <היו"ר נורית קורן:> אני לא יכולה לדבר, אני מנועה, וחבר הכנסת מיקי לוי לקח גם את הזמן שלי. בבקשה. אני מצטרפת לדברים של החברים שלי, שאמרו כאן דברים מאוד מאוד חשובים. הדבר החשוב שאני יכולה לומר – בוא, תעלה בבקשה – שכשיש מאבקים ציבוריים, ובסופו של דבר נאמרה המילה האחרונה על-ידי בית-המשפט, לא ייתכן שהדברים האלה יתהפכו ויחליטו לבנות במקומות שאמרו שלא יבנו וישאירו שטחים פתוחים. תודה רבה. <מיקי לוי (יש עתיד):> צר לי, אדוני, שלקחתי לך את הזמן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי הכנסת מיקי לוי – – <מיקי לוי (יש עתיד):> כן, אני רק אומר שלום ואני בא. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – ודב חנין, מדובר בתוכנית לגן לאומי שהוגשה על-ידי רשות הטבע והגנים, הבאה לשנות תוכנית מאושרת בכפר נופש בחוף פלמחים. התוכנית הופקדה, הוגשו בה כמה התנגדויות, והוועדה המחוזית אמורה לדון בהתנגדויות בחודש ינואר 2016. בהתייחס לסוגיית השיפוי במקרה של תביעת פיצויים לפי סעיף 197 בגין אישור התוכנית לגן לאומי במקום התוכנית המאושרת לכפר נופש, הרי שהגשת כתב השיפוי נקבעה כתנאי למתן תוקף לתוכנית הגן הלאומי בפלמחים. יחד עם זאת, התוכנית מצויה בשלב ההתנגדויות, וחלק מההתנגדויות שהוגשו עוסקות בשאלת כתב השיפוי, ומשכך הוועדה תדון בסוגיות אלה לעת ההכרעה בהתנגדויות. ככל שתחליט הוועדה להותיר את התנאי על כנו – אגב ההכרעה בהתנגדויות – הרי שיינתן פרק זמן כמקובל למילוי התנאים למתן תוקף לתוכנית. אתה מכיר את זה, מיקי; לא חדש לך. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – במשרד שלך התנגדתי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> באשר לטענות בדבר פיצויים, התקיים גישור בין היזמים למדינה אשר במסגרתו נדונה שאלת הפיצויים. במסגרת הגישור לא הגיעו הצדדים להסכמה. אין בעת הזו תביעה לפיצויים כנגד המדינה. עד כאן תשובתי. אבל אני כל כך שמח לראות את הרגישות לסביבה. אגב, שר התחבורה, כשאתה פה גם כן – – – <היו"ר נורית קורן:> סליחה, אני לא מאפשרת לך. <מיקי לוי (יש עתיד):> למה, גברתי? זה בהתאם לנוהל. אדוני – – – <היו"ר נורית קורן:> בסדר. אז עוד רגע, בבקשה. עוד רגע, עוד רגע. סגן השר לא – סגן השר עוד לא סיים לדבר. <קריאה:> אני מתנצל בפני סגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא סיימתי, מיקי. תן לי. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – סיים. אני מתנצל, מבקש תשובה – – – <קריאה:> – – – <היו"ר נורית קורן:> רגע, נשמע. <מיקי לוי (יש עתיד):> זכותי לפי הפרוטוקול, שאלת המשך. <יעקב מרגי (ש"ס):> מה פתאום? זה לא שאילתה <היו"ר נורית קורן:> זה לא שאילתה אבל. <מיקי לוי (יש עתיד):> אז מה? את רוצה שאני אצעק לו? אני אצעק לו. אדוני סגן שר האוצר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא סיימתי אבל, רגע. <היו"ר נורית קורן:> לא סיים. <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל אני יכול להפריע לו, זה הדמוקרטיה. <היו"ר נורית קורן:> אז תפריע לו, אין שום בעיה. ואז אני אבקש שיוציאו אותך מהאולם. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מיקי, אתה תפריע לי? אתה תפריע לי? <מיקי לוי (יש עתיד):> חס וחלילה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים, גברתי, אני כל כך שמח לראות פה חברים שכל כך חרדים לאיכות הסביבה ולדברים כל כך מרעננים. אבל למה לא מתייחסים למצוקים על החופים? זה לא מפריע לכם? <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> זו גם השאלה, זו גם השאלה. אנחנו מתחילים מהחופים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בעיית המצוקים לא מפריעה לכם? <היו"ר נורית קורן:> מפריעה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> יש לי תשובה, יש לי תשובה. אדוני סגן השר, אתה מזכיר לי את הדיון בפרק א' בחוק אוויר נקי. פתחנו את הדיון ואז באו ואנשים ואמרו: דב חנין, חבר הכנסת דב חנין, מה עם זיהום מים? אמרתי להם: אני גם נגד זיהום מים, אבל עכשיו אנחנו עוסקים בחוק אוויר נקי. אנחנו כרגע מדברים על – – – רק עניין המצוקים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה עשית לגבי המצוקים? איפה הלהט הזה? <תמר זנדברג (מרצ):> מה אתה עשית לגבי המצוקים? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> המון, המון. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> המון. אבל זה לא מספיק. <תמר זנדברג (מרצ):> אז מתחלקים. יש חלוקת – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> סגן השר – – – שאלה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, יושב פה שר התחבורה. יושב פה שר התחבורה, ידידי השר כץ. הוא אחד השרים המדהימים. לפעילות הענפה שלו אין אח ורע. <יעקב מרגי (ש"ס):> D9, D9. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בלי עין הרע, בלי עין הרע. ישראל כץ, בלי עין הרע. אני כל יום נוסע מאשקלון, מאשקלון לירושלים ומירושלים לאשקלון. עכשיו בקטעים האלה אתה רואה את העשייה; אתה רואה את הכביש מכפר-סילבר לכיוון קסטינה – – – <קריאה:> אחד הכבישים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל כשאני מגיע מכביש מס' 1 מתחמץ לי הלב. יגידו הירוקים – השקעה של עשרות, אם לא מאות מיליונים, על גשר, מנהרה אקולוגית. שמעת על זה? בשביל – – – <היו"ר נורית קורן:> חשוב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מאוד חשוב, מאוד חשוב. אבל 30% עניים במדינת ישראל, זה גם חשוב. זה שכל ילד שלישי עני, זה גם חשוב. עושים מנהרה אקולוגית, שעלותה – השר בטח – מאות מיליונים בשביל שלארנבת יהיה מקום – – – <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נחמד, מאוד נחמד. הייתי בונה שמורת טבע בכסף הזה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני סגן השר, אתה מכיר את המספרים. זה לא מאות מיליונים. – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה עשרות מיליונים. סליחה, אני חוזר בי, עשרות מיליונים. למה? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – למה משרד האוצר תוקף את משרד התחבורה? – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני לא תוקף. הפוך, אני מפרגן. זה לא הוא. אם זה היה תלוי בו – – – <קריאה:> זה – – – מבורך של השר כץ. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני מברך אותו על זה. אני רק מראה לכם דוגמאות של פרופורציות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יש לנו 30% מתושבי המדינה שהם במצב מאוד קשה כלכלית, יש לנו כל ילד שלישי במצב קשה, והארנבת כנראה יותר חשובה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר נורית קורן:> אנחנו מאזנים, אנחנו מאזנים בין הזכויות. כל הזמן אנחנו מאזנים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים, א. על זה אני מברך את השר כץ – על הפעילות המדהימה שלו; ב. אני מבקש גם מכם להיכנס לפרופורציות. קצת פרופורציות לא יזיקו, אוקיי? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני לא מבין את התשובה. בחיי אני לא מבין. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לא. אני לא, זה לא קשור לפלמחים, לא בעניין של פלמחים. <מיקי לוי (יש עתיד):> איציק, זה עדיין משאב של שר התחבורה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני סגן השר, אולי נחסוך בכביש לאשקלון שאנחנו עושים? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לא. חלילה, זה לא. ממש לא. <היו"ר נורית קורן:> נעשה מנהרה אקולוגית נוספת. <קריאה:> מה קורה עם פלמחים? – – – <היו"ר נורית קורן:> אדוני השר – אדוני סגן השר, לא סיימת? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בבקשה, לא סיימתי. לא סיימתי. אני הייתי שמח לשמוע את שר התחבורה ישראל. <קריאה:> סוף סדר-היום – עזוב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> קודם כול, אני מברך אותך. ואני שואל: מתי השלב השני – ממשואות-יצחק עד קסטינה? אני אשמח מאוד שזה יהיה ברצף. תודה רבה, כל טוב. <היו"ר נורית קורן:> רגע, אדוני אתה רוצה להעביר לוועדה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני מציע להעביר את זה – לאיזה ועדה אתם רוצים? איזה ועדה? <קריאה:> ועדת – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> דב, איזה ועדה אתה רוצה? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> ועדת הפנים והגנת הסביבה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מקובל על כולם ועדת הפנים והגנת הסביבה? <היו"ר נורית קורן:> ועדת הפנים והגנת הסביבה – כן, מציע. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני, באמת, עכשיו אני רציני. הפיצוי שהוצע ליזמים הוא פיצוי נמוך לכל בר-דעת, במטרה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עזוב, מיקי. למה אתה נכנס לזה? יש תהליך גישור. <מיקי לוי (יש עתיד):> דקה, דקה – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת מיקי לוי, אני חושבת – רגע, רגע – שאולי בדיון בוועדה כל הנתונים האלה וכל הדברים האלה יכולים לבוא לידי ביטוי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז ועדת הפנים והגנת הסביבה – אם זה מקובל על כל חברי, אני מבקש להעביר את זה לשם. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. הבעת דעה, בבקשה. חבר הכנסת דב חנין – דקה אחת. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אדוני סגן השר, בצדק אתה מפנה את תשומת לבנו לנושאים החברתיים, ודווקא הנושאים החברתיים מחייבים להגן על חוף פלמחים. מי משתמש בחוף פלמחים? לא משתמשים בחוף פלמחים אלה שיכולים לנסוע לריביירה הצרפתית, לא משתמשים בחוף פלמחים אלה שמאחורי הווילה שלהם יש בריכה פרטית והם לא הולכים בכלל לחוף הים. מי שמשתמש בחוף פלמחים זה העם הפשוט, אנשים שבשבילם החוף הזה הוא דבר בסיסי, הוא צורך בסיסי, הוא צורך חיוני, הוא צורך אנושי. ולכן, אדוני סגן השר – אדוני סגן השר, אדוני סגן השר – אני רוצה לברך אותך על הדברים החברתיים שלך, ולומר שדווקא הדברים האלה מחייבים את משרד האוצר להגן על חוף פלמחים, גם ברמה הסביבתית וגם ברמה החברתית, ואין שום סתירה בין השניים. <היו"ר נורית קורן:> תודה. אנחנו נעבור להצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> בעד – 10, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצעות לסדר-היום תועברנה לוועדת הפנים והגנת הסביבה לדיון. <הצעה לסדר-היום> <הזנחה והרס בבית-העלמין היהודי העתיק בצפת> <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום הבאה בנושא: הזנחה והרס בחלקו הגדול של בית-העלמין היהודי העתיק בצפת שרבבות פוקדים אותו, מס' 2178, של חבר הכנסת יעקב מרגי. ישיב השר לשירותי דת דוד אזולאי. <יעקב מרגי (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, מכובדי השרים, מכובדי השר לשירותי דת, נחשפה לנגד עינינו תמונת מצב מזעזעת: קברים רצוצים, סוסים משוטטים, קוצים ודרדרים ומאורות נחשים – תמונה עגומה, מראות קשים מבית-הקברות העתיק בצפת. בית-קברות עצום, גדול, רווי בקברי גדולי ישראל ותלמידי חכמים בישראל. אף נספי הרעש, רעידת האדמה בצפת, קבורים שם. גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, אנחנו כולנו מזדעזעים והמומים וממהרים להצביע על גורמים – מיקי, אפילו אני לא יכול להתגבר – וממהרים להצביע באצבע מאשימה על הגורמים האחראים, אנשי שלטון, כגזענים, כאנטישמים, מאשימים אותם באטימות – כשמדובר בבתי-עלמין יהודיים במדינות זרות. אך כאן אצלנו, כאן במדינת ישראל, בעיר הקודש צפת, מצב מחריד ומזעזע. מכובדי השר לשירותי דת, אני יודע שסוגיית בתי-העלמין העתיקים אינה תחת חסותך. אין בחוק שירותי הדת היהודיים התייחסות לבתי-עלמין עתיקים במדינת ישראל. הם בתי-עלמין ללא אבא וללא אימא. כל סוגיית בתי-העלמין העתיקים לא נמצאת מתחת לשום חוק. כל סוגיית הקבורה במדינת ישראל היא אומנם תחת חסותו של משרד הדתות או המשרד לשירותי דת – איך שלא נקרא לו. בתי-עלמין עתיקים שהם לא מקומות קדושים, כי גם למקומות קדושים יש הגדרה בחוק כמקומות הקדושים, וגם הם חוסים – עד לאחרונה הם לא היו תחת חסותו של המשרד לשירותי דת, אך בתקופה האחרונה הועברו הסמכויות ממשרד התיירות למשרד לשירותי דת. בתי-עלמין עתיקים לא קיימים כלל ועיקר מתחת לשום סעיף בחוק או מתחת לכל סעיף או תקנה תקציבית. שקופים, כאילו לא קיימים. גברתי היושבת בראש, ראשי הרשויות המקומיות, האזוריות, הכפרים שבהם שוכנים אותם בתי-עלמין עתיקים, מתעלמים, כי הם נוטים לחשוב שזה בית-עלמין של חברות קדישא, אבל זה לא נכון. הם נמצאים תחת השלטון המוניציפלי או של עירייה, או של מועצה אזורית, או של מועצה, או של כפר. אבל, מהמצב הזה נוצר מצב שבתי-עלמין עתיקים לא כאן ולא שם, כי ראשי רשויות לא מטפלים בהם. אני, בהיותי השר לשירותי דת ניסיתי לפעול, לא חיכיתי לחוק. ואז הייעוץ המשפטי של המשרד אמר לי: הם לא תחת חסותך, זה לא שטח שאתה יכול להיכנס בו, ולא יכולתי לתקצב. הייתי מתבייש כשהיה בא אלי ראש כפר מהמגזר הערבי ואמר לי: תקשיב, לא נעים, תראה איך נראה בית-העלמין הזה, מוזנח. הוא אמר לי: לא נעים לי, נכנסות לשם בהמות, תעשו משהו. אין קול, אין עונה ואין קשב. אדוני, מכובדי השר, זאת השעה, ברגע שהוצף הנושא, שצריך לקבל החלטה וצריך להגדיר אותם: או שיוגדרו כמקום קדוש ויוכפפו למחלקה לפיתוח המקומות הקדושים, או שנחייב את ראשי הרשויות שבשטחם חוסים בתי-העלמין לטפל בהם. מכובדי, כבוד השר, אני מביא לידיעתך עובדה שאולי ידועה לך: היום בתי-עלמין פעילים שהוגדרו כבית-עלמין סגור, החוק מחייב לטפל ולטפח אותם עד 25 שנה. בתום 25 שנה מיום ההכרזה עליהם כבית-עלמין סגור, אותה חברה קדישא פטורה מלתחזק ולטפח את אותו בית-עלמין. גם כאן יש לקונה וצריך למצוא – אנחנו, המדינה שלנו כבת 70 שנה עוד מעט וכבר יש היום בתי-עלמין סגורים שמתקרבים לגיל הזה של 25 שנה שבית-העלמין סגור, אז נוסיף גם אותם הם למצב הזה, העגום, של בתי-העלמין העתיקים. בנושא שאנחנו מטפלים, בית-העלמין העתיק בצפת, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, המצב לא היה חייב להיראות כפי שהוא היום. זה בית-עלמין מתויר בתיירות פנים, כי קבורים שם גדולי רבני ישראל: מרן ה"שולחן ערוך", הרב יוסף קארו, עליו השלום. קבור שם האר"י, קבור שם מחבר "לכה דודי", קבורים שם הרמ"ק, רבי פנחס בן יאיר; וכפי שאמרתי, נספי הרעש; אף נטבחי הטבח במעלות, חלקם קבורים שם. אבל החמור מכול הוא, שדווקא בית-העלמין העתיק בצפת נמצא, בהגדרה משפטית, בסטטוס, בבעלות של ההקדש. כפי שידוע לי, אדוני יתקן אותי אם לא, ההקדש נמצא, אם אפשר לומר בבעלותו – ראש ההקדש, או האחראי על ההקדש, זה הרב הראשי הספרדי לעיר הקודש צפת. אני יודע דבר אחד, אדוני השר, שסמכות הולכת עם אחריות. אי-אפשר להיות בעל הסמכות בלי לקחת אחריות, ואי-אפשר, מנגד, להטיל אחריות כשאין לך סמכות. אני אבקש מהמשרד שיבדוק את זה. בכלל, טוב שזה עלה. אני יודע שסוגיית בתי-עלמין עתיקים לא כפופה לך, אבל אם זה כבר עלה ומזכירות הממשלה החליטה שאתה תשיב, אני אבקש להרים את המשימה הזאת, וָלא, אני לוקח על עצמי לחוקק חוק בתי-עלמין עתיקים ולקבוע בחוק. כמובן, במשא-ומתן נחליט. הרי אין שטח שהוא לא או עירייה או מועצה אזורית או כפר או מועצה מקומית. אם זה נמצא בשטח מוניציפלי כלשהו, כפי שכל שטח אחר חייב להיות מתוחזק – אבל המדינה צריכה לשפות. לכן אני אתכונן, אם לא יימצא פתרון, להגיש הצעת חוק בתי-עלמין עתיקים, חוק שישית את חובת התחזוקה והטיפול על רשות כלשהי, שהמדינה, ביחד אתי, נקבל החלטה שאכן היא תישא בנטל הזה, ולהביא – אני לא אומר להביא כבוד; בואו נסיר קודם כול את החרפה הזאת מעל פנינו, מעל מצחנו. תודה. <היו"ר נורית קורן:> ישיב השר לשירותי דת דוד אזולאי, בבקשה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> גברתי היושבת בראש, עמיתי השר, מכובדי חברי הכנסת, ידידי השר לשעבר, חבר הכנסת הרב יעקב מרגי, יושב-ראש ועדת החינוך, ראשית, אני רוצה להודות לך על שהעלית את הנושא על סדר-היום. גם אני קראתי את אותה כתבה שאדוני קרא. אני חייב להגיד לך שקראתי והזדעזעתי ולא האמנתי למה שאני קורא, שבמדינת ישראל, בלב עיר הקודש צפת, יכול להיות מצב כזה. באמת חשבתי שאני מייד ביום ראשון אטפל בעניין. אז לקחתי את הנושא ותוך כדי טיפול אני בודק ומתברר שאין מי שייתן לי תשובה. זה פשוט לא נמצא בתחום טיפולי. זה לא בתחום טיפולו של המשרד לשירותי דת. אבל כפי שאדוני מכיר אותי, הנושא של מקומות קדושים, בתי-עלמין ישנים וקברי צדיקים מאוד קרוב ללבי, והוכחתי זאת בעבר. נדמה לי שאפילו קצת התחלפנו בתפקיד. כשאני הייתי חבר כנסת ואתה, אדוני, היית השר, גם אז אני העליתי כל מיני נושאים. ברוך השם, זכינו למענה. פה אני מודה שעדיין אין לי תשובה. אני נמצא פה ואין לי תשובה בשבילך. אבל אני מודיע לך חד-משמעית שאין לי שום כוונה לוותר בעניין הזה או להזניח את זה. הנושא חשוב, אי-אפשר להתעלם ממנו. כשמדברים על מורשת ישראל, זה אלף-בית של מורשת ישראל. כפי שהזכרת, גדולי עולם קבורים בבית-העלמין העתיק בצפת. אני מציע לחברי שנמצאים כאן ולאלה שלא נמצאים כאן וצופים בנו: פשוט כואב הלב; לו היינו רואים דבר כזה בחוץ-לארץ, הרי היינו מזדעזעים איך דבר כזה קורה. אני חייב לציין, גברתי היושבת בראש, לפני זמן לא רב ביקרתי במרוקו, ארץ הולדתי. בין היתר, ביקרתי בקברי צדיקים, ביקרתי בבתי-עלמין. אני רוצה להגיד לך, באמת, יש מקומות שפשוט תענוג היה לראות, איזו תחזוקה. לא-יהודים – בחלק גדול מהמקומות, תושבי המקום תחזקו את המקומות האלה. אני פשוט הייתי המום. תשמעו, זה עשה לי משהו לא טוב. אמרתי: ששם לא-יהודים יתחזקו? אבל זה עניין של אמונה. פשוט הם מאמינים בצדיקים ולכן הם מחזיקים את זה. אני מכיר את זה גם פה בארץ. אני יכול להפנות פה לכל מיני מקומות, כמו בסאג'ור, בפקיעין ובעוד מקומות, שבני המקום באמת מתחזקים את אותו קבר של צדיק. אני חושב בעניין הזה – אני פשוט עושה את זה בהתייעצות אתך, למרות שזה לא מקובל. היה לי הכי קל להגיד לך שזה לא נמצא בתחום טיפולי, ובזה סיימתי את מה שיש לי להגיד. אבל אני לא אעשה זאת, ואני לא מתכוון להרפות מהעניין הזה, כי בסופו של יום אני קודם כול חבר כנסת ואחר כך שר. לכן אני רוצה לבקש את רשותך. אני מציע שנעביר את זה לוועדה. מצדי זאת יכולה להיות ועדת החינוך או ועדת הפנים. <יעקב מרגי (ש"ס):> פנים. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אין בעיה, אני אבקש להעביר את הנושא הזה לוועדת הפנים. שם, אני מקווה, יתקיים דיון ויהיו לי תשובות. ואני אומר לך כרגע מעל בימה זו, ברגע שאדוני יחליט להגיש הצעת חוק כזאת, בטוח שבבית תמצא הרבה תומכים, ואני מוכן להיות בראש רשימת התומכים בממשלה להצעת החוק הזאת, אולי זה יביא מאן דהוא בממשלה לחשוב איך פעם אחת ולתמיד מתייחסים למקומות קדושים שהם הנשמה של העם היהודי – כשמדובר על רבי יוסף קארו, וכשמדובר על גדולי עולם שנמצאים במקום הזה, בהר-הזיתים, ואני באופן אישי מדי פעם הולך להתפלל ולהשתטח על קברי הצדיקים. אני חושב כואב הלב לשמוע שכך במדינת ישראל. לכן, גברתי היושבת-ראש, אם מציע ההצעה מקבל את ההצעה שלי, אני מודה לו על כך, אם לא, יש פרוטוקול, מה שתחליטו. <היו"ר נורית קורן:> אנחנו נצביע. אני אאפשר לך לרדת כדי שתספיק גם להצביע יחד אתנו. אנחנו נצביע להעביר את זה לוועדת הפנים, ואולי יבוא לציון גואל. בבקשה. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה <היו"ר נורית קורן:> בעד – 7, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה לסדר-היום תועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להודעת המזכירות. בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות הוועדה המיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור בעקבות דיון מהיר בנושא: שקיפות בחברות ביטוח בישראל, הצעתו של חבר הכנסת אורי מקלב. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <הצעה לסדר-היום> <התנכלות מתועדת של מתנחלים לפעילי זכויות האדם> <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להצעה הבאה לסדר-היום, מס' 2064, בנושא: התנכלות מתועדת של מתנחלים לפעילי זכויות האדם, של חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. ישיב סגן שר הביטחון אלי בן-דהן. בבקשה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. המתנחלת מחברון ענת כהן תקפה באמצע אוקטובר פעילת זכויות אדם מגרמניה. האשמה של הגרמנייה, האישה הזו הואשמה בדבר אחד כל כך פשוט – היא תיעדה את ההתנכלויות של המתנחלים והצבא לפלסטינים. זה כל האשמה שלה, היא תיעדה. היא לא השתתפה בכלום, היא עמדה וצילמה. אז לעמוד ולצלם זו כנראה אשמה שצריך לקבל בגינה סטירות, וזה מתועד, וראינו את זה בכלי התקשורת ובאתרים. ומה היא עשתה? היא רדפה אחריה ואחרי פעיל אחר, סטרה לה פעמיים – זה עולה מהסרט – פעמיים, בנוכחות שני חיילים. ומה הם עשו? כלום, הם לא עשו כלום. והתגובה – הם הפרידו בין הנצים. לא ראינו לא נצים, ולא ראינו שום תגובה, חוץ מלנסות לשמור על הטלפון הסלולרי הנייד שלה – פעילת השלום. זה כל האשמה שלה. בסרטון נראה פעיל בורח – יש עוד פעיל שהיה שם – מענת כהן, כשהיא רודפת אחריו ברחוב השוהדא, ששם בדרך כלל נמצאים פעילי זכויות אדם אשר מתעדים וממלאים דוחות על פעילות צה"ל והמתנחלים והפגיעות היומיומיות בתושבים ערבים בעלי המקום. ממשלת וצבא הכיבוש מכניסים את תושבי חברון לסגר כדי להקל ולתת חופש פעולה וחופש התנכלות למתנחלים הכובשים, וברגע שמישהו מהעולם בא לצלם את ההתעללות הזו, הצבא והמתנחלים ממשיכים להתעלל גם בהם. המקרה של ענת כהן, לפי מה שרואים בסרטון, הוא התעללות לשמה. וההתנהגות של החיילים – יש את השאלה לסגן השר: האם החיילים שעמדו דום ברגע שהיא סטרה לה פעמיים, וזה חלק ממה שראינו בסרט – האם זו המדיניות, האם זה על דעת עצמם, או שזו המדיניות וההנחיות שהחיילים מקבלים, וההנחיות האלה, האם הן לתת גיבוי, תמיכה והגנה לטרוריסטים היהודים שנמצאים שם? ראינו הרבה תיעוד של חיילים – ומתנחלים שוברים את המצלמות של אנשי "בצלם" ותוקפים אותם פיזית. מה הכוונה, להסתיר את המידע? אם לא מאמינים במה שעושים, או שמתביישים אולי, כדאי להגיד את זה. אם מתביישים במעשים האלה ובהתנכלויות, אז מונעים את הצילום שלהם, לא רוצים שהעולם יראה? צריך לדעת. ראינו את ההפרעות של החיילים, שמנעו מעיתונאית פלסטינית של התחנה הפלסטינית בכפר עבוד – שהם חסמו את המצלמה, שהם צעקו ושיבשו את הניסיון שלה להעביר לשידור. חיילים שהם בסדיר – אולי, לא יודע, הם במילואים. ראינו אותם, רואים את זה ברשתות גם החברתיות, וגם בטלוויזיה וגם בכלי תקשורת. האם זו המדיניות? אנו רואים בכל יום שישי את ההתנכלויות של החיילים, וגם המתנחלים, לאלה שבאים להפגין בצורה מתורבתת נגד גדר ההפרדה הגזענית. <ענת ברקו (הליכוד):> תיירי ההפגנות? אלה שיש להם סיור מאורגן ובאים לעשות פרובוקציות? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> באים להראות לעולם את הפנים המכוערות של הכיבוש – זה מה שהם באים להראות. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> להפגנה תרבותית. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אז אם הפנים לא מכוערות, מה יש לכם להסתיר? <קריאה:> אה – – – <ענת ברקו (הליכוד):> לנו אין מה להסתיר. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – בינינו, היא לא גדר הפרדה. אני הייתי שם כל החיים שלי. היא באה להגן על תושבי – – – <ענת ברקו (הליכוד):> זה גדר נגד טרור – מצילת חיים. <מיקי לוי (יש עתיד):> • – – – להגן על מדינת ישראל – – – • <ענת ברקו (הליכוד):> – – – גדר נגד טרור, אי-אפשר – – – <היו"ר נורית קורן:> סליחה, יש מישהו שמנהל את המליאה וזאת אני. נא לא להפריע. בבקשה. <ענת ברקו (הליכוד):> אבל צריך לשים דברים על דיוקם, מה לעשות. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> הם מאוד מדויקים, הם מאוד מדויקים. הם מאוד מדויקים, והם מתארים את המצב איך שהוא, אפילו בלי לחוות דעת. עדיין אני מדבר על המצב איך שהוא, בלי לחוות דעת. <מירב בן ארי (כולנו):> בלי חוות דעת, מה – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כן, עוד לא חיוויתי את דעתי, אני בהמשך אחווה את דעתי. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר נורית קורן:> נא לא להפריע לו. אני מבקשת, חברות הכנסת, תתאפקו. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> תשמעי אותם, ואני מקווה שתשמעי ותשקלי ותחשבי על מה שאת שומעת, ולא לבוא עם דעה קדומה, שהיא שגויה ורק מזיקה, ומזיקה גם ליהודים, לפני הערבים. <מירב בן ארי (כולנו):> אני מקשיבה. – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> עקירת עצי הזית של הפלסטינים ותקיפתם בזמן מסיק הזיתים, או גנבת הפרי של הפלסטינים על-ידי מסיק של המתנחלים בעצי הפלסטינים, בהסתמך על פסקי הלכה של רבנים שנמצאים ברבנות הראשית. לפני יומיים הקראתי את פסק ההלכה של הרב של צפת, שהוא חבר ברבנות הראשית, והוא מקבל גם משכורת מהמדינה וממשלמי המסים פה. חבר'ה, בעידן החדש של הטכנולוגיה, היום, כשלכל ילד יש טלפון סלולרי עם מצלמה משוכללת, כמה אפשר להסתיר? <ענת ברקו (הליכוד):> אנחנו גם לא מסתירים – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אתם מסתירים ביותר. <ענת ברקו (הליכוד):> – – את אלה שרוצחים עם סכינים ברחוב, גם אותם אי-אפשר להסתיר. כמה אפשר להסתיר? גדר ההפרדה מפרידה בין המתנחלים שלכם לאזרחים שלנו. <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת ברקו, אם תרצי לדבר, אני אתן לך מהצד. נא לא להפריע. <ענת ברקו (הליכוד):> צריך להגיד את האמת – מבלי להתייחס לכל הדברים שאמרת. <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת ענת ברקו, תאפשרו לו לסיים את דבריו. <ענת ברקו (הליכוד):> בסדר, אני חייבת להתייחס. הם – – – <היו"ר נורית קורן:> אני אתן לך להביע דעה מהצד. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> ההתנהלות של ממשלת ישראל מראה מדיניות ברורה, שהכוונה שלה להסתיר את פשעי הטרור היהודי נגד הפלסטינים. ובכל זאת, במעט שעולה לתקשורת ולרשתות החברתיות רואים את הפרצוף המכוער של הכיבוש והיחס הלא-אנושי לפלסטינים. אחרי כל מה שנחשף מפעולות הטרור, על חברי ממשלת ישראל להתבייש לפני שהם מדברים על טרור. לפני יומיים, בהצעת האי-אמון בממשלה בגלל מדיניותה ביחס לטרור היהודי, עלה שר וענה בשם הממשלה. הוא ברח מלתת תשובה אם לממשלה יש תוכנית בכלל לטיפול בטרור היהודי. הוא ברח, הוא לא השיב, והתחיל להתפלמס. אבל מה שהבנתי מהתשובה שלו בעקיפין, כי הוא לא נתן תשובה, שאין תוכנית. אם אין תוכנית, אז ממשיך המצב של תמיכה בטרור הזה. הוא שאל אותי אם אני מגנה ולא מגנה. אז זו ההזדמנות שאני אענה לו מה אני מגנה. קודם כול, אני מגנה את הכיבוש. אני מגנה את הפגיעה בזכויות אדם, בכל אדם. אני מגנה את רצח הפלסטינים במשפטי שדה. <היו"ר נורית קורן:> איזה משפטי שדה? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> שיורים עד שהוא נופל. <ענת ברקו (הליכוד):> אלה שבאים לרצוח? <היו"ר נורית קורן:> סליחה, סליחה, חבר הכנסת. חבר הכנסת, אתה יכול לומר, אבל תחליף במילים אחרות. אתה לא יכול לומר שאנחנו מוציאים להורג, כי זה לא נכון. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> טוב. זו דעתי ואני חושב שזה נכון, והכול מתועד. <ענת ברקו (הליכוד):> אלה שבאים לרצוח הם באו לטיול – – – <היו"ר נורית קורן:> אבל אתה צריך להעמיד את הדברים על דיוקם. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת ברקו, אני אאפשר לכם. אני אאפשר לכם. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני מגנה את הקמת ההתנחלויות והרחבתן. <היו"ר נורית קורן:> בבקשה. <מירב בן ארי (כולנו):> איך אתה רוצה שאנחנו נתייחס אליך אם אתה אומר דברים כאלה? <מיקי לוי (יש עתיד):> זו זכותך, אבל לא להגיד שאנחנו מוציאים להורג. <היו"ר נורית קורן:> שישנה את המילים. <מיקי לוי (יש עתיד):> ראיתי מחבלים מתאבדים שהורגים 20 איש בבת אחת, אדוני. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת מיקי לוי, אני אתן לך להביע דעה. בואו ניתן לו לסיים. <ענת ברקו (הליכוד):> הם שהידים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> מי אמר שאני תומך בהם? אני אמרתי "זכויות אדם, כל אדם", ואני חושב שזה מספיק ברור. בסדר? <היו"ר נורית קורן:> כל אדם? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כל אדם. אז אני חושב שזה מספיק ברור. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מה, יש לך בעיה לגנות בפועל? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני יודע מה שאני אומר, ומה שיש לך להגיד אתה תענה לי. אני מגנה את הכחדת 93 משפחות פלסטיניות בעזה לפני כשנתיים. 93 משפחות שלא נשאר לא אבא ולא סבא ולא בן ולא נכד, וזה מהתקיפות שהיו לבתים. וזה גם ילדים, גם זקנים, גם נשים, גם טף, גם בנות. את זה אני גם מגנה. אני מגנה את ההשוואה בין הכובש והנכבש. <ענת ברקו (הליכוד):> ואת ה"חמאס" אתה לא מגנה? את "האחים המוסלמים" אתה לא מגנה? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> מה שאני מגנה – אני לא מגנה את "האחים המוסלמים". <ענת ברקו (הליכוד):> את ה"חמאס". <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני לא מגנה את "האחים המוסלמים". <ענת ברקו (הליכוד):> את ה"חמאס", ה"חמאס". <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני לא מגנה את "האחים המוסלמים". <ענת ברקו (הליכוד):> – – – אתה לא מגנה? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לא, את "האחים המוסלמים" אני לא מגנה. <ענת ברקו (הליכוד):> ואת "דאעש" לא? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> "דאעש" כן. <ענת ברקו (הליכוד):> אה, יפה מצדך. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> ואני מגנה כל פשע נגד האנושות. כל פשע נגד האנושות. (אומר בערבית: הארץ הזאת קדושה ולא ישגשג בה עריץ.) אני אתרגם. <ענת ברקו (הליכוד):> בית אל-מקדס. אתה יודע, אתם אומרים על ירושלים "בית אל-מקדס", וזה בית-המקדש. אתה מבין את האבסורד? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אז את לא מבינה לא ערבית ולא עברית. <ענת ברקו (הליכוד):> מבינה מעולה. <היו"ר נורית קורן:> אנחנו לומדים עכשיו. אנחנו לאט-לאט נדע בדיוק מה אתם אומרים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> הארץ הזאת קדושה. <היו"ר נורית קורן:> יש לך עוד שני משפטים ולסיים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> נכנסו לדברי. עוד חצי דקה. <היו"ר נורית קורן:> אני יודעת, אבל שני משפטים ולסיים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> עוד חצי דקה, עוד חצי דקה. <היו"ר נורית קורן:> חצי דקה? בסדר. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> הארץ הזאת קדושה, ושלטון העוול לא יתמיד בה. זה לאורך כל ההיסטוריה, והחוק הזה לא ישתנה לעולם. ובקוראן, בסורת אל-איסרא', אלוהים פונה אל בני-ישראל והוא אומר להם: (אומר דברים בערבית ומתרגמם) והתרגום: אם תיטיבו, תיטיבו לנפשותיכם, ואם תרעו, רק להן. לכן, מה שהיה היום, שעולה הצעת חוק בתמיכת הממשלה, שאומרת: אין עם פלסטיני, ובסוף, בישיבה עם ראש הממשלה, ובתמיכתו, מי שהציע אותה אומר: זו ההתחלה של הסיפוח – וראש הממשלה יוצא למדינות העולם ומדבר על שלום ומדבר על שתי מדינות: אנחנו צריכים לדעת למי הוא משקר ומה העמדה שלו. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. חבר הכנסת אלי בן-דהן, סגן שר הביטחון, בבקשה. הבעת דעה אחרי דברי השר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> גברתי היושבת-ראש, חברי השר, חברי חברי הכנסת, בפתח דברי אני ארצה לשלוח תנחומים למשפחתו של גנדי קופמן, השם ייקום דמו, תושב חברון שנפטר הבוקר. ראשית, חבר הכנסת אל חכים, אני מתקומם נגד הביטוי "כוחות הכיבוש". צה"ל אינו צבא כיבוש. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אז מה הוא עושה בגדה המערבית? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אין עם נחשב כובש בארצו. שמעת? עוד פעם: אין עם כובש בארצו. שנית, בחודשים האחרונים – תקשיב טוב עד הסוף, אני לא הפרעתי לך – בחודשים האחרונים אנחנו עדים להתנכלות בלתי פוסקת של פלסטינים כנגד תושבי חברון. עד היום היו עשרות אירועי פח"ע נגד תושבי חברון וניסיונות רצח. באירועים אלה נרצחו חמישה אנשים תושבי חברון, 18 נפצעו קשה בדרגות שונות. רק הבוקר, כפי שהזכרתי קודם, מת מפצעיו עובד תחזוקה של היישוב בחברון, שנדקר על-ידי מחבל פלסטיני שבא להרוג אותו במדרגות של מערת המכפלה. כך שעם כל הכבוד, יש להעמיד את ההצעה שלך לסדר-יום בפרופורציה נכונה. ואגב דבריך, לא שמעתי מעולם אף אחד מחברי הכנסת שלכם שמגנה את הרצח של למעלה מ-20 יהודים שנרצחו בחודשיים האחרונים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> מה יש להם לעשות בשטחים? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אף אחד, אף אחד מכם לא גינה את הרצח. מה יש להם לעשות? אין להם מה לעשות. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אין להם מה לעשות, רק לרצוח. זו בדיוק הבעיה שלכם. רק לרצוח, זה מה שאתם יודעים לעשות. לגופו של עניין, צה"ל פועל לילות כימים להגן על התושבים מפני אירועי פח"ע וכדי למנוע כל אירוע חיכוך בין אוכלוסייה פלסטינית לאוכלוסייה יהודית באזור יהודה ושומרון בכלל ובמרחב חברון בפרט, כפי שמתואר בפנייה. במרחב חברון פרוסים כל העת כוחות ביטחון רבים, שאמונים על שמירת ביטחון המרחב ועל הגנת התושבים. אדגיש כי כוחות צה"ל המצויים באזור מונחים להתערב בכל אירוע חיכוך באשר הוא, במטרה לעצור את האירוע בצורה המהירה, המקצועית והבטוחה ביותר. אוסיף ואציין כי לאחר התרחשות כל אירוע חיכוך ובסיום טיפול של חיילי צה"ל, הנושא מועבר להמשך טיפולה של משטרת ישראל, וזאת לשם תחקור, אכיפה וטיפול בהגשת תלונות על-ידי האזרחים, ככל שאלה יחפצו בכך. חשוב לציין כי לאחרונה ניכרת ירידה משמעותית במספר אירועי החיכוך במרחב היישוב היהודי בחברון. חיילי צה"ל ימשיכו להגן ולשמור על התושבים הנמצאים בגזרה, תוך מתן אפשרות מלאה לחופש עיתונאי וחופש הביטוי, והכול בהתאם לחוק. בניגוד לנאמר בדבריך, אין ולא הייתה ולא תהיה התנכלות של כוחות הביטחון לפעילי זכויות האדם ולכתבים הנוכחים בשטח. כוחות הביטחון ימשיכו ויפעלו מתוך מטרה להפסיק את אירועי החיכוך הללו, להגן על התושבים ולפעול לשמירת הביטחון באזור. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. מה מציע סגן השר? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מבחינתי להסתפק בתשובה הזאת. לא צריך מעבר לזה. <היו"ר נורית קורן:> אוקיי. טוב, אנחנו עוברים להצבעה. מה המציע מבקש? חברת הכנסת ענת ברקו, את רוצה להביע דעה מהצד? לרשותך דקה. חברת הכנסת ברקו, עכשיו. אנחנו רוצים לסיים את היום. יום ארוך לכל הדעות. <ענת ברקו (הליכוד):> מהצד? <היו"ר נורית קורן:> כן, כן. <ענת ברקו (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, תודה, כנסת נכבדה, חבר הכנסת חאג' יחיא, למזלנו אין לנו טרוריסטים כמו שלכם. יש טרוריסטים, אך זה בטל בשישים, ואנו מתייחסים אליהם כאל טרוריסטים באופן שווה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> השב"כ חוקר אותם והם יעמדו לדין על-פי אותם קריטריונים. כיצד אתם נערכים לטרור בחברה כה אלימה? הנביא שלכם אמר: אל-קאתל יֻקתַל – רוצח צריך להרוג. ולכן, מי שיבוא עם סכין צריך לקחת בחשבון שדמו בראשו, וגם צריך לבדוק אם אין עליו, או עליה, חגורת נפץ. הפסוק שאתה הבאת מהקוראן הוא פסוק מעניין, כיוון שאת החלק הראשון אולי קצת שכחת – הוא מדבר על בָּנִי ישראל. לא פלסטינים – בָּנִי ישראל. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> בָּנִי ישראל – בְּנֵי ישראל. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אז תקראי. <ענת ברקו (הליכוד):> הוא מדבר על כך שבאמת אם הם יהיו טובים, ייתנו להם את הארץ הזאת. <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <ענת ברקו (הליכוד):> אבל בוא ונסתכל סביבנו. האם אלו שסביבנו, האסלאמיסטים ואלה שתומכים בהם, ב"חמאס" וכדומה, האם הם טובים מאתנו? לא ולא. <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <ענת ברקו (הליכוד):> אני מסיימת. משפט אחד, גברתי. גדר ההפרדה, שדיברת עליה, ותיירי ההפגנות המקצועיים – חס וחלילה הם לא יוכלו להפגין, לא בסוריה ולא בעזה. הם חוששים. פה אפשר לשתות בירה ולצאת להפגין ולחגוג בכל מיני חנגות ומסיבות. זה מה שהם עושים. גדר ההפרדה מפרידה בין הטרוריסטים לבין אלה שנפשם חפצה בחיים. <היו"ר נורית קורן:> תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. <ענת ברקו (הליכוד):> לכן אנחנו פה לנצח, ויקל עליכם להתמודד עם העניין הזה אם תשלימו אתו. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. אנחנו עוברים להצבעה. בעד זה הסרה, ומי שלא רוצה להסיר ורוצה להעביר לוועדה – נגד. <ענת ברקו (הליכוד):> בעד – זה בעד ההסרה? <היו"ר נורית קורן:> בעד – זה בעד ההסרה. כן. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 1 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 3 נמנעים – אין ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> בעד להסיר – 3, נגד – 1, אין נמנעים. ההצעה לסדר-היום תוסר מסדר-היום ולא תועבר לוועדה. <שאילתות ותשובות> <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים לשאילתות לשר הביטחון. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה. סגן השר, אני מבקשת ממך לעלות. בבקשה. חברת הכנסת ענת ברקו, נא להמתין. <70. פרויקט "עתידים"> <ענת ברקו (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אדוני שר התחבורה, אדוני סגן השר, אני רוצה לשאול – זו שאילתה שהוגשה לפני חצי שנה, היום סוף-סוף אני מגישה אותה – מדוע הוחלט בצה"ל לסגור את פרויקט הדגל החברתי של הצבא, פרויקט "עתידים"? פשוט – כאב לב גדול סביב העניין הזה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> גברתי היושבת-ראש, חברי שר התחבורה, חברי הכנסת, תוכנית "עתידים" להוראה הוקמה בשנת 2003 מתוך רצון לחזק את לימודי המדעים בפריפריה, לאור מחסור במורים למקצועות אלה. התוכנית נוסדה בשיתוף בין משרד האוצר, משרד החינוך ומשרד הביטחון עם יעד ל-100 מורים בשנה. כחלק מהתוכנית, בתום פרק ההכשרה האקדמית, שובצו המורים בבתי-ספר בפריפריה שבהם קיים מחסור במורים מקצועיים. בתחילת שנת 2014 התקיים דיון בראשות ראש חטיבת התכנון ומינהל כוח-אדם, במטרה לבחון את המשך תוכנית "עתידים" להוראה על רקע הקשיים התקציביים אשר התעוררו וכן על רקע בחינת כלל הפרויקטים הקיימים באגף כוח-אדם, במסגרת תוכנית הקטנת מספר חיילי הקבע של צה"ל. בדיון הוצג על-ידי חיל החינוך, אשר אחראים פיקודית לתוכנית, כי קיים פער בין החזון לבין מימוש התוכנית בפועל: מספר המורים המתחילים את הלימודים הוא בממוצע 15 בשנה – ואני מזכיר שהיעד היה 100 – ומתוך ה-15, שיעור הנשירה בתוכנית היה כ-25%; ובנוסף, למורים המסיימים – המעטים שמסיימים – קשיי השתלבות של המורים בבתי-הספר. לאור המידע והנתונים שהוצגו בדיון הנ"ל, לאור האפקטיביות הנמוכה של המסלול והמציאות התקציבית שהביאה תוכנית ההתכנסות בכל הרמות בצה"ל, סוכם על-ידי ראש חטיבת התכנון ומינהל כוח-אדם באגף כוח-אדם על צמצום הדרגתי של התוכנית עד לסגירתה בסוף שנת 2015. על זה נאמר מאמר חז"ל: "ההכרח לא יגונה". <היו"ר נורית קורן:> רגע, אדוני סגן השר, שאלה נוספת. חברת הכנסת ברקו, למה את הולכת רחוק? <ענת ברקו (הליכוד):> בגלל – – – <היו"ר נורית קורן:> אה, התמונות. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – הנשיא – – – <היו"ר נורית קורן:> אין בעיה. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני סגן השר, יש לי תחושה מאוד לא טובה. האם צה"ל מתפרק מתפקידו החברתי? התוכנית הזו הייתה תוכנית שנתנה הרבה מאוד תקווה וכלי לניוד חברתי בפריפריה, שלקחה ילדים למדעים. אני הייתי בצבא באותה תקופה, ואנחנו היינו גאים בתוכנית הזאת. היא בהחלט הראתה גם את התרומה האדירה של צה"ל, גם כקטר שמוביל לשינוי. לצערי הרב, אנחנו נמצאים היום בסיטואציה שאנשים פוטרו, אנשי קבע שהיו בתוכנית הזו, לחבר'ה נפסקו הלימודים באמצע, ולכן אני חושבת שיכול להיות שיש כאן איזושהי אמירה של צה"ל, ואנחנו פספסנו את העניין הזה, וכה חבל. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> צה"ל, חס ושלום, לא מתפרק מהמטרות החברתיות שלו. צה"ל ממשיך להיות כור ההיתוך והמחבר בין כל חלקי החברה הישראלית. צה"ל, כידוע, לוקח על עצמו משימות רבות מאוד, חברתיות, בחיבור עולים חדשים, בחיבור של אוכלוסיות קשות מבחינות רבות – צה"ל מחבר אותם להוויה הצה"לית והופך אותם לחיילים טובים. לצערנו הרב, כפי שאני הראיתי, התוכנית הזאת נכשלה. היא נכשלה כי ברגע שהממוצע יוצא 15 מורים בשנה – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – מתוך כוונה ל-100, ו-25% מהם נושרים, דהיינו בסופו של דבר אנחנו מגיעים ל-11 מורים בשנה – זה כישלון. זו לא הצלחה. ובשביל 11 מורים להחזיק מנגנון שלם, צה"ל לא יכול לעשות את זה. עדיף שצה"ל יפנה את המשאבים שיש לו לפרויקטים עם הצלחה גדולה יותר, ויש פרויקטים כאלה, מאשר להשקיע בפרויקט שהוא לא מוצלח, לצערנו הרב. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה לסגן השר חבר הכנסת אלי בן-דיין. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> דהן, דהן. <היו"ר נורית קורן:> בן-דהן, כן. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, כ"ג בטבת התשע"ו, 4 בינואר 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 19:37.>