דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת י"ג ישיבה פ"ו הישיבה השמונים-ושש של הכנסת העשרים יום רביעי, כ"ה בטבת התשע"ו (6 בינואר 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 6 הצעת חוק ביטוח פיקדונות בתאגיד בנקאי, התשע"ה–2015 7 יואב קיש (הליכוד): 8 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 10 הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) (תיקון – הארכת מועד), התשע"ו–2015 11 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 12 סגן שר האוצר יצחק כהן: 14 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – משך החקירה), התשע"ה–2015 15 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 16 הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על-פי הודיה), התשע"ה–2015 18 דב חנין (הרשימה המשותפת): 18 הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על-פי הודיה), התשע"ה–2015 21 קארין אלהרר (יש עתיד): 22 הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על-פי הודיה), התשע"ה–2015 22 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 23 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 24 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הרחבת הסדרי הבחירה), התשע"ה–2015 31 יעל גרמן (יש עתיד): 32 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 36 יעל גרמן (יש עתיד): 42 הצעת חוק שקיפות בהצהרת הון לנבחרי ציבור בכירים, התשע"ו–2015 43 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 44 הודעה אישית של חברת הכנסת מרב מיכאלי 48 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 49 הצעת חוק שקיפות בהצהרת הון לנבחרי ציבור בכירים, התשע"ו–2015 51 שרת המשפטים איילת שקד: 51 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 54 הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – החרגת הכנסה מעבודה או ממשלח-יד ממבחן ההכנסה), התשע"ה–2015 56 הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – החרגת הכנסה מעבודה או ממשלח-יד ממבחן ההכנסה), התשע"ה–2015 56 הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – סכום שלא יובא בחשבון בחישוב ההכנסה), התשע"ה–2015 56 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 57 שרת המשפטים איילת שקד: 58 מאיר כהן (יש עתיד): 64 זהבה גלאון (מרצ): 66 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 67 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 69 הצעת חוק הרשות הלאומית לתרבות ואמנות, התשע"ה–2015 76 יעקב פרי (יש עתיד): 76 שרת התרבות והספורט מירי רגב: 80 יעקב פרי (יש עתיד): 87 הצעת חוק הפסקת שיטת ההעסקה הקבלנית, התשע"ו–2015 90 עמיר פרץ (המחנה הציוני): 90 הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – איסור על התקשרות קבלנית להעסקת עובדים), התשע"ו–2015 96 דב חנין (הרשימה המשותפת): 96 שר התיירות יריב לוין: 98 דב חנין (הרשימה המשותפת): 103 הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – חובת גילוי של מסחר בניירות ערך לחבר בוועדת הכספים או הכלכלה של הכנסת), התשע"ה–2015 104 אילן גילאון (מרצ): 105 שר התיירות יריב לוין: 109 אילן גילאון (מרצ): 115 הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לגמלה בתקופת שהייה במקלט לנשים מוכות), התשע"ה–2015 116 זהבה גלאון (מרצ): 116 הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות אישה השוהה במקלט לנשים מוכות), התשע"ה–2015 117 עליזה לביא (יש עתיד): 117 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 118 יואל חסון (המחנה הציוני): 120 הצעת חוק יום המנוחה השבועי, התשע"ו–2015 126 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 127 הצעה לסדר-היום 150 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הנשק הבלתי-חוקי בחברה הערבית והשלכותיו על החברה הערבית ומחוצה לה 150 עיסאווי פריג' (מרצ): 151 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 161 שאילתות דחופות 169 124. חמישית מחיילי צה"ל נזקקים לסיוע כלכלי 169 איציק שמולי (המחנה הציוני): 169 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 170 123. כניסת כוחות משטרה למעונות הסטודנטים של אוניברסיטת תל-אביב 173 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 173 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 174 125. החזרת נשק שהוחרם 175 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 175 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 176 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 178 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 181 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 181 הצעות לסדר-היום 181 חשש לקריסת מנהרות בפרויקט הרכבת לירושלים 181 עליזה לביא (יש עתיד): 182 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 183 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 193 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 197 הצעות לסדר-היום 200 פערי מיגון ביישובי קו עימות בצפון 200 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 200 יצחק וקנין (ש"ס): 203 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 205 הצעה לסדר-היום 207 תרומות לצבא 207 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 208 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 210 הצעות לסדר-היום 212 גביית תשלומי יתר מסטודנטים בחלק מהמוסדות להשכלה גבוהה 213 מירב בן ארי (כולנו): 213 איציק שמולי (המחנה הציוני): 219 יעקב מרגי (ש"ס): 221 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 223 נורית קורן (הליכוד): 225 הצעות לסדר-היום 226 דברי ראש הממשלה בזירת הפיגוע בתל-אביב 226 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 226 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 228 עיסאווי פריג' (מרצ): 232 נורית קורן (הליכוד): 237 שר התיירות יריב לוין: 241 הודעה אישית של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין 256 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 257 הצעות לסדר-היום 261 דברי ראש הממשלה בזירת הפיגוע בתל-אביב 261 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 261 הודעה אישית של חבר הכנסת יואב קיש 274 יואב קיש (הליכוד): 274 הצעה לסדר-היום 275 ויטמין K 275 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 275 שר התיירות יריב לוין: 281 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 285 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 285 הצעה לסדר-היום 285 ישיש בעל מכולת בתל-אביב, שהפך לסמל מאבק השבת על רקע סוציאלי, הוכה על-ידי חילוני 285 יעקב מרגי (ש"ס): 286 סגן שר הפנים ירון מזוז: 287 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 289 שאילתות ותשובות 290 241. מימון אבטחת משחקי כדורגל 290 עיסאווי פריג' (מרצ): 290 שרת התרבות והספורט מירי רגב: 291 283, 294. ביטול תקצוב תיאטרון "קומקום" 294 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 294 שרת התרבות והספורט מירי רגב: 294 עיסאווי פריג' (מרצ): 298 שרת התרבות והספורט מירי רגב: 299 <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום כ"ה בטבת תשע"ו, 6 בינואר 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו פותחים בשאילתות דחופות. היינו רוצים לפתוח בשאילתות דחופות. את יודעת, גברתי מזכירת הכנסת, היה לי מרצה באוניברסיטה שתמיד היה אומר במצבים כאלה כשמישהו היה מאחר: אין לך שעון, ידידי? אני אקנה לך שעון. אני חושש שאני לא אעמוד בהוצאה של 119 שעונים. <חיים ילין (יש עתיד):> לא, לא, זה רק השרים. כי חברי הכנסת פה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא. גם חברי הכנסת לא נמצאים. <חיים ילין (יש עתיד):> אבל האיכות קובעת, לא הכמות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, אנחנו נעשה כדלקמן: חברי הכנסת איימן עודה, חמד עמאר ואיציק שמולי שנמצאים באולם, הם ודאי יקבלו את הזכות שלהם לשאילתה. השאילתות של חברי הכנסת מיקי זוהר וקסניה סבטלובה יורדות לצמיתות מאותן שאילתות דחופות. ירצו לקבל תשובה בכתב, יקבלו. גם השאילתה של חבר הכנסת מרגי – לא, לא, הוא שואל נוסף. הוא לא אשם בשום דבר. אז אני חוזר ואומר: חברי הכנסת שמולי, איימן עודה וחמד עמאר יוכלו בהמשך היום לשאול את השאילתה אם וכאשר יופיעו השרים. אנחנו כרגע מכריזים על הפסקה של עשר דקות. בעוד עשר דקות מתחילים בחקיקה. <(הישיבה נפסקה בשעה 11:01 ונתחדשה בשעה 11:14.)> <הצעת חוק ביטוח פיקדונות בתאגיד בנקאי, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1995/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו מחדשים את הישיבה ואנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק ביטוח פיקדונות בתאגיד בנקאי, התשע"ה–2015. למען הסר ספק, ההצעה הבאה היא הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20), מאת חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, שקיבלה פטור מחובת הנחה. זאת הצעת החוק הבאה. כרגע אני מזמין את חבר הכנסת יואב קיש. זה בתמיכת הממשלה. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד היושב-ראש, יש סיבה שמענישים את חברי הכנסת? את השרים זה לא מעניש, זה נותן להם פרס, לא לענות על שאילתות דחופות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הבנתי את ההערה. <מיכל רוזין (מרצ):> אני אומרת שהשרים קיבלו פרס, לא לענות לנו, חברי הכנסת, על שאילתות דחופות. אתה מעניש אותנו. אנחנו לא מקבלים תשובות על השאילתות שלנו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כל חברי הכנסת שהיו באולם, שלושה מתוך חמישה, כפי שהודעתי, יקבלו תשובות. מעכשיו, מי שלא יהיה בשעה 11:00 כאן באולם אחרי שבאים אלי עשרות חברי כנסת ומספרים שהשאילתה הכי דחופה בעולם לא אושרה ואנחנו סוף-סוף מאשרים – אם הממשלה, תיתנו לי לטפל בממשלה בדרך שאני יודע לטפל בה; אם חברי הכנסת – מי שלא יהיה פה, לא יקבל תשובה, לפחות לא יוכל לבוא בטענות. בבקשה, חבר הכנסת יואב קיש. עד עשר דקות לרשותך. <יואב קיש (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, שמח להיות פה. אני חושב שרוב סיעות הבית יתמכו בהצעת החוק הזאת, הצעת חוק שבאה ומדברת על ביטוח פיקדונות של אנשים פרטיים בבנקים במדינת ישראל. אתה יכול קצת להשתיק? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לשבת, חברי הכנסת. השר שטייניץ, אני מבקש ממך לשבת, אדוני. חברת הכנסת סבטלובה, נא לשבת. ההחלטה נרשמה בפרוטוקול, זאת ההחלטה, אין בלתה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> השר לא היה פה, שיירשם שהשר גלעד ארדן לא היה פה במליאה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני ידבר. <יואב קיש (הליכוד):> ההצעה הזאת נולדה כחלק ממהלך מאוד משמעותי שקורם עור וגידים ויתחיל להערכתי בשנה הקרובה, הנושא של הרפורמה בכל הקשור למגזר הבנקאי במדינת ישראל. ועדת שטרום, שהיו בה מיטב המומחים בנושא, הגישה מסקנות ביניים, שבמסגרתן גם נושא ביטוח הפיקדונות אכן מומלץ לתחילת החלה וקידום. אנחנו רואים מצב שבו כל המגזר הבנקאי, האשראי, נשלט על-ידי שני בנקים מאוד גדולים ועוד כמה בנקים קטנים וצריך לעבור שינוי, מהצעד של הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים, הצעד של ביטוח הפיקדונות, כשביטוח הפיקדונות הוא מעין יריית פתיחה לתחרות במגזר הבנקאי. הרי אנחנו רוצים להוסיף מתחרים, ודרך זה לייעל גם את הכלכלה וגם להוריד את יוקר המחיה. כדי שיבוא מתחרה חדש וייכנס לשוק הבנקאי, הוא צריך גם להיות מסוגל לקבל פיקדונות מהציבור. אנחנו כאזרחים מכירים ויודעים שאם אנחנו רוצים להפקיד את הכסף שלנו בבנק כזה או אחר, אנחנו רוצים לדעת שלפחות הכסף הזה בידיים טובות. ואם מגיע בנק חדש שרוצה להתחרות על השוק הזה, על הפיקדונות, בלי שהוא יהיה מוכר מספיק, בלי שהוא יהיה ידוע לכולנו, יהיה לנו חשש טבעי ללכת למהלך הזה. ולכן הצעת החוק הזו באה לאפשר לאותם בנקים ולאותם אזרחים שיפקידו את הכספים בבנקים האלה לדעת שאכן כספם מובטח. זה יאפשר להם להתחיל להתחרות במגזר הבנקאי בצורה יותר יעילה ובעצם יאפשר את המגמה, שאני מאמין שאנחנו נראה אותה מתגשמת בשנים הקרובות, של באמת רוויזיה ושינוי מאוד משמעותי בשוק הבנקאות במדינת ישראל. הנושא הזה של ביטוח פיקדונות קיים במדינות רבות בעולם, והפיקוח והתחלת ההחלה של ביטוח הפיקדונות יגבירו את התחרות ויצמצמו את החששות שלנו כלקוחות להפקיד בבנקים חדשים. אני רוצה רק להתייחס: הצעת החוק הזאת, אחרי שנעביר אותה בקריאה טרומית, תישאר ותמתין לחקיקה הממשלתית – חקיקה ממשלתית שתבוא ממשרד האוצר, שתומך בעניין הזה, ומן הסתם יחיל את העקרונות שיעלו מוועדת שטרום. אנחנו, בנושא הזה של ביטוח פיקדונות, נמתין לראות גם מה גישת האוצר ומה גישת הוועדה. אני אומר פה שאנחנו, אני וחבר הכנסת אלי כהן, שותפי לדרך – אלי, תודה רבה לך על כל העזרה והתמיכה. אנחנו בעצם הובלנו ביחד את המהלך הזה. אלי הוא שותף מלא להרבה מהלכים כלכליים, גם בנושא התחדשות עירונית וגם בנושא הזה של ביטוח פיקדונות. בעצם, אנחנו עבדנו ביחד על הצעת החוק הזו. המטרה שלנו אכן הייתה באמת להגן על אותם בנקים, מה שנקרא "הגנת ינוקא" על הבנקים החדשים שיצטרפו לתחרות, כדי, בסופו של דבר, להוזיל את יוקר המחיה לאזרח. לעומת זאת, במהלך שיחותינו, גם עם נציגי האוצר ונציגי בנק ישראל וממונים אחרים, עלה שיש עדיין חשיבה שיכול להיות נכון להרחיב את זה גם מעבר להגנת ינוקא. אנחנו בהחלט מבינים את ההיגיון בעניין הזה. הנושא הזה ייבחן ויבוא לידי ביטוי בהצעה הממשלתית, כפי שתיארתי קודם. לסיכומו של עניין, המטרה שלנו, בסופו של דבר, בכל הרפורמה הזאת שעוסקת באשראי שניתן לאזרחי מדינת ישראל, היא להגדיל מצד אחד את היכולת של עסקים קטנים ובינוניים ושל אזרחים לגוון את מקורות האשראי. זה יקרה כשיוציאו את חברות האשראי מהבנקים; זה יקרה כשנראה פה חברות ביטוח שיוכלו, תחת רגולציה מתאימה, גם להיכנס לשוק הזה, וזה יקרה גם כשנראה פה כניסה של בנקים חדשים. נושא ביטוח הפיקדונות הוא צעד הכרחי ומחויב, שילך יד ביד עם העניין הזה, כי אחרת אותו מהלך ייתקל בקשיים. רמת הסיכון שאנחנו, כאזרחים ועסקים, נראה במקומות האלה, תפחת עם הביטוח של הפיקדונות. בכל מקרה, אני רק רוצה להבהיר: אנחנו בפירוש מדברים על ביטוח פיקדונות לאזרחים, לא לחברות ענק, וביטוח פיקדונות שיוגבל גם בסכום מרבי – כרגע בהצעת החוק מדובר על 250,000 שקל. זאת אומרת, מי שיפקיד מיליונים עדיין יהיה חשוף לקריסה של אותו מוסד בנקאי; דרך אגב, זה כמו שראינו בארצות-הברית את "ליהמן ברדרס", והמקרים האלה קורים. אנחנו כן נשתדל, וזה בעקבות דיונים ושיחות עם הגורמים האחראים באוצר, לשקול האם אנחנו מגבילים את מספר הבנקים או לא מגבילים את מספר הבנקים שבהם לקוח יוכל להפקיד את הפיקדון שלו שיהיה מבוטח. בכל מקרה, אני אומר עוד הפעם: ודאי וודאי שהמטרה הראשונית היא להגדיל את התחרות ולאפשר לבנקים חדשים להתחרות תחת המטרייה הזו. הנושא הנוסף, שייבחן וייערך ויועבר – שניהם יחדיו – תחת החקיקה הממשלתית, יהיה הנושא של החלת ביטוח פיקדונות על כל המשק הבנקאי בישראל. אני רוצה לסיים ולהודות, כמו שהודיתי לחבר הכנסת אלי כהן, גם לשר האוצר, שלצערי אינו נמצא כרגע באולם, והעניין כמובן גם בתמיכתו ובעידודו, ועל שיתוף הפעולה בבנק ישראל ועם כל הממונים הרלוונטיים. תודה רבה לכולם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יואב קיש. אני מזמין את השר יובל שטייניץ למסור את תשובת הממשלה על ההצעה הזאת – את עמדת הממשלה לגבי ההצעה הזאת. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת יואב קיש, הממשלה החליטה לתמוך בהצעתך בקריאה טרומית, ובתנאי שהיא תוצמד אחר כך להצעת חוק ממשלתית, אם וכאשר תהיה כזו. אני התבקשתי על-ידי שר האוצר, במקרה הזה ישירות על-ידי סגן שר האוצר איציק כהן, להביע כאן את עמדת הממשלה. אני רוצה לומר לך, באופן כללי, שיותר תחרות במגזר הבנקאי זה דבר טוב. יותר תחרות תשרת את האזרחים, יהיו להם יותר אופציות, הבנקים יריבו עליהם ולא להפך, יציעו להם תנאים יותר טובים. וגם המגזר העסקי, גם המגזר העסקי, לא פחות מהאזרחים, מצפה לקצת יותר תחרות בסקטור הבנקאי. אבל יותר תחרות – וכאן אני אומר את דעתי האישית: צריך כמובן לוודא שיותר תחרות לא באה עם פחות אחריות. יותר תחרות על לבם של לוקחי האשראי, תנאים יותר טובים, זה דבר טוב וחיובי; אשראי שניתן בלי ביטחונות, בלי תנאים, שדוחפים לאנשים בכוח, אם התחרות מובילה למצב שהיה בארצות-הברית לפני משבר הסאב-פריים, שבתנאים מאוד קלים דחפו לאנשים, כולל לאנשים פשוטים, כמויות מאוד גדולות של אשראי שהם לא הצליחו להחזיר אחר כך – זה דבר רע. לכן צריך תמיד להיזהר – אני פונה אליך, ואני בטוח שגם שר האוצר וסגנו קשובים לעניין הזה, ויושב-ראש הוועדה הנכבד שמטפל בזה, שיושב לצדך; אני אומר לכם, לך אלי ולך יואב, שצריך לוודא שיותר תחרות לא באה על חשבון האחריות, שיותר תחרות פירושה לא פחות אחריות במתן אשראי ובלקיחת אשראי. יותר תחרות – דבר טוב ומבורך. חלילה וחס, פחות אחריות, כמו שהיה בארצות-הברית לפני משבר הסאב-פריים – דבר מסוכן ומזיק גם לאזרחים וגם למדינה. מאחר שאני מכיר גם אותך וגם את אלי כהן, יושב-ראש הוועדה, ושניכם חברי כנסת חדשים, מאוד מאוד מרשימים ורציניים, אני בטוח שגם אתם וגם הממשלה, משרד האוצר, יוודאו שכל רפורמה תוביל ליותר תחרות אבל בלי מצב של פחות אחריות. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר שטייניץ, שמסר את תשובת הממשלה על הצעת החוק. יש תמיכת ממשלה. אני עובר להצבעה על הצעת חוק ביטוח פיקדונות בתאגיד בנקאי, התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת יואב קיש וקבוצת חברי כנסת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 43 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ביטוח פיקדונות בתאגיד בנקאי, התשע"ה–2015, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד ההצעה – 43, אין מתנגדים או נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת הכספים של הכנסת להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) (תיקון – הארכת מועד), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2407/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) (תיקון – הארכת מועד), התשע"ו–2015, מאת חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי – ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה. בבקשה, גברתי. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> – – – סדר-היום? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא שמעתי. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> – – – את סדר-היום. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תכף תקבלו את סדר-היום המעודכן. המזכירות כרגע מדפיסה ומעבירה לחברי הכנסת. עדיין אין סדר-יום – חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, סליחה – וההצעה הבאה שתהיה על סדר-היום היא של חבר הכנסת טלב אבו עראר: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – משך החקירה). <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי וחברותי חברי הכנסת, בשנה שעברה עבר בכנסת חוק שמטרתו לקבוע שכר טרחה מקסימלי לעורכי-דין ואחרים שמטפלים במיצוי זכויות של ניצולי שואה. חברי חברי הכנסת, אני מדברת על ניצולי שואה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נא לשבת. חבר הכנסת דוד ביטן, נא לשבת, אדוני. חבר הכנסת סגן השר יצחק כהן, זה מפריע. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> חברי וחברותי, יחד עם רבים וטובים בבית הזה בכנסות הקודמות ובארגונים רבים למיצוי זכויות שפועלים במרחב הציבורי במדינת ישראל, גם אני עוסקת ללא לאות במיצוי הזכויות ובקידום הזכויות של ניצולי וניצולות שואה מרחבי העולם היהודי כולו. ברוך השם, בכנסת הזאת כבר זכינו, בהובלת שר האוצר ורבים וטובים שעמלו על זה במשך זמן רב, אדוני סגן שר האוצר שיושב פה, לאפשר לניצולי וניצולות שואה רבים לקבל את הזכויות שלהם על שנים קשות שהם עברו מסיבה אחת וידועה, והיא היותם יהודים. החוק שעבר בשנה שעברה קבע גם תקרה של שכר שיכולים לגבות אותם עורכי-דין ואחרים, וגם קבע שמי שגבה מעל התקרה שנקבעה, יוכל ניצול השואה לתבוע ממנו את כספו בחזרה. הוא יוכל לפנות לבתי-משפט ולתבוע מעורכי-הדין ומארגונים אחרים את הסכום שנגבה ממנו מעבר לתקרה שנקבעה. ההסדר נקבע לשנה אחת, והוא אמור היה להסתיים ב-31 בדצמבר 2015. בהצעת החוק שלי אני מבקשת להאריך את זה, ולקבוע שגם בשנה הקרובה יהיה אפשר לתבוע את שכר הטרחה שנגבה מעל התקרה שנקבעה. אני מבקשת מכולכם לתמוך בהארכה הזאת בשנה הנוספת, לאפשר תביעה רטרואקטיבית. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לא שומעת אותך, אדוני סגן השר. אדוני, אני לא שומעת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא שמעתי, לא הבנתי. את מתכוונת שתהיה הארכה לשכר הטרחה לעורכי-הדין? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> בהצעת החוק שעברה לפני שנה נקבעה תקרה לשכר הטרחה ונקבע שניצולי השואה יוכלו לתבוע את עורכי-הדין שגבו מהם מעל התקרה הזאת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> את זה הבנתי. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> ואנחנו מבקשים את הדבר הזה להאריך בשנה נוספת, מסיבה פשוטה, עקרונית – שלניצולי השואה יש זכות לקבל חזרה את הכסף שנגבה מהם מעבר לתקרה, ובעיקר משום שבשנה האחרונה ראינו שנפתחו 1,300 תיקים, מתוכם 1,100 תיקים נפתחו באזור המרכז. זאת אומרת, ניצולי השואה המבוגרים בפריפריה לא הגיעו עדיין למיצוי הזכות שלהם לתבוע את שכר הטרחה שנגבה מהם מעבר לתקרת השכר שנקבעה. אני מבקש מכל חברי וחברות הכנסת לתמוך בהצעה הזאת ולהמשיך, ביחד אתי וביחד עם רבים וטובים אחרים, את התהליך שבו אנחנו מתייחסים לניצולי השואה כאל אנשים שאנחנו מחויבים לחיים איכותיים ומיטביים שלהם בשנים שנותרו להם, בעזרת השם. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. אני מזמין את סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן להשיב להצעה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, תודה, אני רוצה להודות לך, חברת הכנסת שולי מועלם, שהגשת את הצעת החוק הזאת. במקביל יש גם הצעת חוק ממשלתית, שמעוכבת משום מה במשרד המשפטים – הם לא קובעים פגישה ואני לא יודע למה. אם שרת המשפטים הייתה פה, הייתי שואל אותה. על כל פנים, אדוני היושב-ראש, יש תופעה של עורכי-דין ומאכערים שרודפים ניצולי שואה – בניגוד לחוק; מטילים עליהם עיקולים – בניגוד לחוק; דופקים להם בדלת בחצות, בלילה, ומביאים צווי עיקול לקשישים ניצולי שואה – בניגוד לחוק. הגשנו הצעת חוק ממשלתית, ואני שמח שחברתי שולי מועלם הגישה הצעה. אנחנו נחבר את שתיהן. אנחנו תומכים בהצעת החוק שלך, אנחנו גם נרחיב אותה מעבר לזה. אני מודיע מעל במה זו: הגשנו כמה תלונות לוועדת האתיקה של לשכת עורכי-הדין נגד אותם עורכי-דין – אחד במיוחד – שרודפים את ניצולי השואה. רודפים אותם בניגוד לחוק; אף שחוקקנו חוק והגבלנו אותם, זה לא עוזר. אנחנו כנראה נשנה או נוסיף גם בחוק סדר הדין הפלילי, בדין העונשין, שזו כבר לא תהיה תביעה אזרחית נגד עורכי-הדין, זו גם תהיה תלונה במשטרה. ואני קורא מפה ליושב-ראש לשכת עורכי-הדין: על שולחנו מונחות מספר רב של תלונות לוועדת האתיקה. הם לא דנים בהן משום מה, אני לא יודע למה. הם לא דנים בהן ולא מגיבים. אני מודיע שהממשלה תומכת בהצעת החוק שלך. אני מבקש מלשכת עורכי-הדין לטפל באותם עורכי-דין סוררים, שעוברים על החוק ורודפים את אותם ניצולי שואה. אנחנו נחבר את שתי ההצעות, גם הצעת החוק הממשלתית וגם ההצעה שלך, לחקיקה שתובא לקריאה שנייה ולשלישית. אני מבקש להעביר את זה לוועדת העבודה והרווחה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. חברי הכנסת, הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) (תיקון – הארכת מועד), התשע"ו–2015 – הצבעה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 43 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) (תיקון – הארכת מועד), התשע"ו–2015, לוועדת החוקה, חוקה ומשפט נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 43, אין מתנגדים, יש נמנע אחד. אני קובע כי הצעת החוק אושרה ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – משך החקירה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1322/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – משך החקירה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת טלב אבו עראר. תשובה והצבעה, רשום לי, במועד אחר. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, הצעת החוק הזו אומרת, שאם לא הוגש כתב-אישום בתוך שנתיים מיום פתיחת חקירת המשטרה, ייסגר תיק החקירה. האמת, שחלק ניכר ממשך תביעה משפטית קשור למשך החקירה. במהלך החקירה אדם נתון לאיום מתמיד של הגשת כתב-אישום, דבר שעלול לפגוע הן במצבו הכלכלי והן בבריאותו הנפשית. הפגיעה ממשך החקירה הארוך נגרמת לחשוד אף שטרם הוכחה אשמתו, פגיעה בשמו או במעמדו, דבר שמוציא אותו מהחיים הנורמליים, פוגע בשלוותו. החזקת תיק החקירה פתוח עשויה להוות כלי איום וסחיטה כלפי החשוד. אי-סגירת התיק עלולה להפוך לכלי כוח במגרש הפוליטי והחברתי. לכן, מכובדי היושב-ראש, במקום לטלטל את החשוד, אני חושב שדי, מספיקות שנתיים להמשך ולהשלמת חקירה. אפשר להחריג במצבים שהם – אם היועץ המשפטי לממשלה יראה לנכון להאריך את זה יותר בדברים מסוימים או במצבים מסוימים, אפשר להסכים לזה. אנחנו, מכובדי היושב-ראש, במצב ובתקופה כל כך רגישה, ולכן ברצוני, נוסף על הצעת החוק, לדבר על כך שכולנו נהיה שותפים להרגיע את המצב, וגם היינו מצפים מראש הממשלה שיתנהג כך. אבל אם אחרי כל אירוע, אחרי כל פיגוע, ימשיך ראש הממשלה, שהוא של כולם, לא רק של היהודים, להתסיס, להבעיר ולהסית נגד האוכלוסייה הערבית – זה דבר שהוא בכלל לא מתאים לראש ממשלה בכל מדינה דמוקרטית נאורה. ולקשור את הפיגוע, שעד היום לא הוכח שהוא פיגוע על רקע לאומני – עד עכשיו לא שמעתי מהמשטרה ולא מהשב"כ ולא מאף גורם שזה על רקע לאומני; לקשור את זה לערבים בתוך הארץ הזאת – מוזר. מה קשור הפיגוע הזה למסגדים – שראש הממשלה מדבר על המסגדים? ועל המואזין – מה, הקריאה לתפילה נהייתה היום רעש שמפריע לאנשים? מוזר. זו קריאה לתפילה. נמשיך לקרוא לתפילה. היום הייתה ישיבה לגבי איסוף הנשק הבלתי-חוקי. ואני מכאן קורא לממשלת ישראל, למשטרת ישראל, לאסוף את הנשק; גם את החוקי – אנחנו לא צריכים אותו. גם את החוקי – אנחנו לא צריכים אותו. כל כלי נשק שהורג אדם, אנחנו לא צריכים אותו. היישובים הערביים נהפכו למגרש קרב, אלימות, פשע. כמה שנים ביקשנו לאסוף את הנשק הזה? משנת 2000 עד היום נהרגו, מכובדי היושב-ראש, 1,110 בני-אדם במגזר הערבי. הורגים האחד את השני במגזר הערבי, ולאף אחד בממשלה, לאף גורם במערכת הביטחון לא אכפת. רק אחרי הפיגוע בתל-אביב באה הקריאה לקיום ישיבה בוועדת הפנים לדיון בנושא הזה. הרי הזהרנו והתרענו כל הזמן שהנשק הוא איום על כולנו: ערבים, יהודים, כולנו. ולכן אנחנו קוראים לראש הממשלה להתעשת ולהפסיק להסית נגד האוכלוסייה הערבית. הרי האוכלוסייה הערבית הם אזרחים במדינה הזאת ואתה ראש ממשלה של כולם. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אבל אז הוא לא יהיה ראש הממשלה יותר. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> תירגע. הבנו את השיטה שלו, שעל חשבון ההסתה הוא משיג עוד ועוד כוח ברחוב היהודי. הבנו את זה. היום היותר-קיצוני נגד האוכלוסייה הערבית הוא שיכול להשיג עוד ועוד. היום, אחרי קריאתו של ראש הממשלה – היום נהרס מסגד, מסגד בנגב, ליד ירוחם, מכובדי היושב-ראש. באמת, אם המדיניות הזאת תימשך בצורה הזאת, לא יצאו מזה הרגיעה והיציבות. זה פוגע בחופש הפולחן. מה מפריע מסגד, מכובדי מאיר כהן? זה ליד ירוחם. היום לבדואים, לאל-עזאזמה, נהרס מסגד. על מה? למה? מסגד, כולו – הוא כמה? כבוד השר אריה דרעי, אתה אדם מאמין. כשהורסים מסגד זה פוגע בנו, בכל המוסלמים בעולם, כמו שאם הורסים או פוגעים בבית-כנסת בעולם בכלל, כל היהודים מתקוממים. ולכן אסור לנגוע, אסור לפגוע במקומות הקדושים לכל עדה, לכל לאום. כך אנחנו רוצים לראות. העניין מחייב שינוי במדיניות הממשלה כלפי האוכלוסייה הערבית, בכל התחומים. בכל התחומים. כמה שאנחנו מזהירים, מתריעים – אבל זה נהפך דווקא להסתה. כשאני מזהיר בפני כל העולם – שרים, ממשלה, חברי כנסת – זו הסתה, מכובדי היושב-ראש? אני מזהיר מכאן; זו לא הסתה. ודי עם המשך מדיניות כזאת רעה כלפי האוכלוסייה הערבית. אנחנו מבקשים להיות אזרחים שווים. זו תקוותנו. נמשיך במאבק שלנו, המאבק הלגיטימי, הצודק, נגד כל המדיניות הזאת, שרק מקפחת ורק מדירה אותנו. תודה, מכובדי היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. כאמור, תשובת הממשלה וההצבעה במועד אחר. <הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על-פי הודיה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/701/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת דב חנין) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על-פי הודיה), של חבר הכנסת דב חנין. זאת ההצעה שהיא במסגרת המכסה, והוצמדו אליה הצעות דומות של חברת הכנסת קארין אלהרר וקבוצת חברי הכנסת ושל חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי. אז לרשותו של חבר הכנסת דב חנין עד עשר דקות. בבקשה, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת החוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת סיוע להרשעה על בסיס הודיה). עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה זוכה בדיון הציבורי בימים האחרונים לכינוי "חוק זדורוב". ואכן, הרשעתו של רומן זדורוב עוררה ויכוח ודיון ציבורי מאוד נוקב, ובין היתר בשאלת מעמדה של ההודאה במשפט הישראלי. אבל הסוגיה הרבה יותר רחבה – יש לה משמעות עקרונית ומשמעותית ביותר לגבי מערכת המשפטי שלנו. הודאה, עמיתי חברי הכנסת, אולי יכולה לייצר תחושות בטן של אשמה, אבל לא תמיד היא באמת מבססת מספיק את האשמה בפועל. פרופסור דן סיימון, שחקר את תופעת הרשעות השווא, הסביר שלחץ מאוד גדול של נחקר להודות נובע מהרצון שלו לדעת: איך אני יוצא מפה. והוא גם אמר ששיטה של הפעלת לחצים על אדם עובדת, אבל צריך להבין שהלחצים האלה לא באמת קשורים לאמת ולאשם. וזו הבעיה העיקרית של המתודות האלה: השיטות האלה לא נוטות להביא יותר להודאות אמת מאשר להודאות שווא; הן לוקחות אדם שאין לו אינטרס להודות, ובסופו של יום הוא אכן מודה. מחקרים רבים נערכו בנושא הודאת השווא. אני רוצה להזכיר את מחקריו הרבים של ד"ר בועז סנג'רו ולהודות לו על העבודה שהוא וחוקרים אחרים עושים בתחום הזה. אנחנו היום מבינים שכל עוד השפיטה נעשית על-ידי בני-אדם אי-אפשר למנוע טעויות. זוהי אמירה של השופט המנוח חיים כהן. אמר בזמנו השופט המנוח אגרנט שלא קיימת וטרם נוצרה מערכת משפט שמסוגלת לפעול בשלמות וללא תקלה ולעשות צדק מוחלט בכל מקרה ומקרה. וכשאנחנו מדברים על שגיאות במערכת המשפט, על טעויות במערכת המשפט, מקומן של הודאות השווא הוא מאוד מאוד מרכזי. ואני רוצה, גברתי שרת המשפטים – כדאי שתקשיבי, תודה לך – אני רוצה להביא בהקשר הזה את המחקרים שנעשו בארצות-הברית ב-Law of Cardozo School, במסגרת פרויקט החפות, על-ידי שק ונויפלד. הם ערכו, אדוני היושב-ראש, בדיקות דנ"א שבהן השוו ראיות שהוצאו מהמחסנים, למשל כתמי זרע על בגדים, לחומר גנטי שנלקח מגופם של אסירים מורשעים, למשל באמצעות דגימות דם. והממצאים היו מרשימים. עד היום זוכו בארצות-הברית 170 אסירים שהורשעו ברצח או באונס ונידונו למאסר עולם או לעונש מוות. מכיוון שההוכחה באמצעות דנ"א ששוללת את זהותו של הנאשם כמבצע העבירה היא הוכחה ודאית, אין עוד היום מקום לפקפק בכך שקיימות הרשעות של חפים מפשע, והמקור העיקרי להרשעה של חפים מפשע בישראל הוא האפשרות שקיימת היום בדין להרשיע אדם על סמך הודאתו בלבד. בעבר, אדוני היושב-ראש, היו שראו בהודאה של נאשם את "מלכת הראיות". <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> "מלכת הראיות". <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כן. זו, אגב, אמירה – אתה בוודאי, אדוני היושב-ראש, יודע שהיא מיוחסת למי שהיה הקטגור במשפטי הראווה של סטלין, וישינסקי. אבל אף שזה נעשה ברגעי שפל של העולם המשפטי, אולי רגעי השפל מהנוראים ביותר של העולם המשפטי שאנחנו מכירים בהיסטוריה, התפיסה הזאת שהודאה היא כביכול "מלכת הראיות" התפשטה גם בארצות ובמקומות אחרים. אבל כמו שד"ר סנג'רו מציע לקרוא לה, היא בפועל "קיסרית הרשעות השווא", וכבר בשנת 1994 פורסם בישראל דין-וחשבון של הוועדה לעניין הרשעה על סמך הודאה בלבד בראשות השופט גולדברג, ושם ניפו את הסיבות להודאות שווא. וסיבות להודאות שווא, עמיתי חברי הכנסת, הן לא רק לחץ חיצוני שחוקרים מפעילים על הנחקר, אלא גם קבוצות סיכון נוספות. יש דברים שקשורים למבנה אישיותו של הנחקר הספציפי, יש דברים שקשורים להשפעת החקירה או המעצר על הנחקר, ויש גם שיקולים ולחצים חברתיים. הסיבות להודאות שווא הן מאוד מגוונות, אני רוצה לתאר כמה מהן. היו שהודו הודאות שווא כדי להיפטר מעול המשפט, בעבירות קלות; היו שהודו כדי לחפות על החברים שלהם; היו גם שהודו כדי להשיג פרנסה למשפחה שלהם, במימון של ארגון פשע; היו שהודו בתקווה שהדברים, אם הם יודו, לא יתפרסמו, לא יתפרסמו בעיתון; היו אפילו שהודו כדי להגיע מהר לבחינה באוניברסיטה, או כדי להגיע למשחק שחמט חשוב – אפילו מקרה כזה היה; היו שהודו בשל מחלות נפש, היו שהיו שיכורים מכדי לזכור באמת מה שהיה. על-פי פסיקת בית-המשפט העליון אצלנו, נקבע כי לצורך הרשעה המבוססת אך ורק על הודאת הנאשם מחוץ לכותלי בית-המשפט, נדרש דבר-מה נוסף. אבל הדבר-מה הנוסף שנדרש, עמיתי חברי הכנסת, הוא תוספת ראייתית קלה כנוצה. למשל, אפילו התאמה בין דברי הנאשם לבין ממצא כזה או אחר מזירת האירוע, שעשוי להיות ידוע לחוקרים ולנאשם עוד לפני מסירת ההודאה. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו מציעים לדרוש, כדי להרשיע על בסיס הודאה, ראיית סיוע, כלומר, ראיה אובייקטיבית חיצונית לנאשם, ראיה עצמאית, שיכולה לתמוך תמיכה משמעותית בהודאה שלו. למשל, מציאה של המכשיר שבאמצעותו בוצעה העבירה. כתב בזמנו השופט המנוח חיים כהן, שרובה ככולה של החקירה המשטרתית בישראל מתמקדת בניסיון לגבות מהחשוד הודאה, וכשמושגת הודאה החקירה נפסקת. אבל זאת קונספציה מוטעית, הקונספציה של אשמת חשוד כמדריכה להודאה. ולכן, הקונספציה הזו מובילה בלא-מעט מקרים להודאות שווא. אני מכיר את טענות הנגד כנגד דרישת הסיוע. אומרים שאולי אנחנו נתקשה להביא להרשעות. אני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, במציאות הישראלית, שאחוז ההרשעות הוא 90%, למעלה מ-90%, אנחנו לא עומדים בפני סכנה של הרשעות שווא – אנחנו עומדים בפני מצב של יותר מדי הרשעות שווא. הרווח מהשינוי יהיה גדול: יימנע חלק מההרשעות של חפים מפשע. יכול להיות שיהיה מצב שבו אשמים יזוכו, אבל זה עדיף על-פני מצב שבו חפים מפשע יורשעו. מקובל לנקוב במספרים של עשרה או 100, אבל אצל הרמב"ם, נדמה לי, המספר הוא 1,000. 1,000 אשמים שלא יורשעו שקולים כנגד חף מפשע אחד שמורשע. עוד דבר שצריך להגיד: אם אנשי המשטרה ואנשי הפרקליטות שמנחים אותם ידעו שללא סיוע אין הרשעה, המאמץ החקירתי באפיקים הנכונים יתגבר, תבוצענה חקירות יותר רציניות, יותר ממשיות, במקום הסתפקות בסחיטת הודאה, ותימצאנה ראיות אובייקטיביות, חיצוניות, ממשיות. בימינו, נוכח התקדמות המדע, ניתן ואפשר להשיג ראיות כאלה. ימי האינקוויזיציה, שבהם הסתמכו אך ורק על הודאות, חלפו מן העולם. ואני רוצה לומר גם שדווקא במצב שבו קשה להשיג ראיות, אנחנו יכולים לחזק את השגת הראיות, אם ההודאה שתינתן תהיה אכן הודאה אמיתית. אם ההודאה היא הודאה אמיתית, קשה להאמין שהעבריין האמיתי לא יוכל לכוון לעבר ראיה חיצונית שתוכל לשמש סיוע, ועבריין שלא יוכל לכוון לראיה חיצונית, אולי זה מחזק את החשש שההודאה היא הודאה חשודה וצריך לפסול אותה. עמיתי חברי הכנסת, יש שני סיכונים בהסתמכות על הודאה בלבד: הסיכון האחד, ולו הקדשתי הרבה הרבה מילים, הסיכון האחד הוא החשש מפני הרשעות בעקבות הודאות שווא; הסיכון השני הוא שהמאמצים שמרוכזים בהשגת הודאה בכל מחיר מובילים את רשויות החקירה להשתמש באמצעים בלתי חוקיים שעולים כדי יחס אכזרי, בלתי אנושי, משפיל, ואפילו עלולים להביא לידי עינויים. אני נחרדתי, אדוני היושב-ראש, כאשר קראתי את הכותרות בשבוע שעבר, ואני לא זוכר כותרות כאלה, אף שאני חושב שמקרים כאלה היו בעבר. אבל זו הפעם הראשונה שראיתי כותרות בעיתונים על הודאות של חשודים – כאן מדובר על חשודים בעבירות ביטחון, בפיגוע הרצחני והנוראי שהתרחש בדומא – שהודאות של נחקרים כאלה נגבו בעקבות עינויים. זה נכתב בעיתונים. אנחנו, עמיתי חברי הכנסת, ואני מקווה שכולם פה בבית הזה מבינים שאני מוקיע, מתנגד, ומציע להילחם בכל האמצעים החוקיים באותם פושעים שביצעו את המעשים הנוראיים של הרצח בדומא; אבל ודאי שעינויים בחקירה, עמיתי חברי הכנסת, זה איננו דבר שאנחנו רוצים לראות, איננו דבר שאנחנו רוצים לראות בשיטה המשפטית שלנו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> ולכן, אדוני היושב-ראש, משני הטעמים האלה, כדי למנוע הרשעות שווא וכדי למנוע את המוטיבציה לחקור בכל האמצעים ובכל מחיר, כולל עינויים, אני מציע לדרוש סיוע כתנאי להרשעה במשפט הישראלי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. <הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על-פי הודיה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/702/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כאמור, יש הצעות מוצמדות. חברת הכנסת קארין אלהרר וקבוצת חברי הכנסת הגישו הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על-פי הודיה), התשע"ה–2015. חברת הכנסת קארין אלהרר גם תנמק את ההצעה הזו. לרשות חברת הכנסת קארין אלהרר עד שלוש דקות. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כנסת נכבדה, אני לא אחזור על כל הדברים שנאמרו על-ידי חברי דב חנין, אבל באמת, בעיניים שלי, הרשעה על סמך הודאה בלבד היא הרשעה שמאוד קשה להגיד שהיא עומדת בצורה מלאה בחזקת החפות, כי הרי אנחנו יכולים בקלות רבה להגיע להרשעות שווא. יש אנשים שהם חפים מפשע, והרשעה על סמך הודאה בלבד טומנת בחובה נזק לחברה בעצם הזיכוי העקיף של האשמים האמיתיים. הדגש בהרשעה על סמך הודאה בלבד הולך לכיוון ההודאה ולא לכיוון איסוף נתונים ואיסוף ראיות. פשוט מסתפקים בקיומה של ההודאה. המשפט הישראלי נותן להודאה מעמד נכבד, אבל הוא לא יכול לתת לה מעמד בלעדי. נכון שהוא מסייג את האפשרות להרשיע בדבר-מה נוסף, אבל דבר-מה נוסף – כולנו מבינים שמדובר באיזו הגדרה שהיא אמורפית, היא נזילה, והיא לא מספקת חיץ מספיק מפני הודאות כוזבות. עכשיו, תראו, הודאות שווא לא בהכרח מתקבלות רק כי היו עינויים. לעתים קרובות, הודאות השווא ניתנות על-ידי חשודים שנמצאים תחת לחץ נפשי, וזה לא רק כי מישהו טלטל אותם, אלא כי הם נמצאים במצב לא טוב בחקירה, או שיש מדובבים בתא המעצר שמשכנעים אותם להודות כדי להקל את העונש הצפוי להם. עוד דבר שקורה זה שימוש בפרטים מוכמנים מצד חשודים, מה שמתברר לעתים כסוגסטיה. תראו, אם אנחנו באמת רוצים שחזקת החפות תהיה שווה מעבר לסלוגן והאמירה, אנחנו חייבים להשתמש בעוד דרישה מעבר להודאה, ודבר-מה, שכפי שאמרתי קודם, מאוד לא ברור מה זה אומר. אני קוראת לכנסת ישראל להצביע בעד ההצעה ובכך לשפר את המשפט הישראלי, במיוחד את המשפט הפלילי. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לחברת הכנסת קארין אלהרר. <הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על-פי הודיה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1360/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעה מוצמדת, דומה או זהה, נוספת היא של חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי. חבר הכנסת אוסאמה סעדי גם ינמק את ההצעה הזאת. לאחר מכן נצביע בנפרד על כל שלוש הצעות החוק. עד שלוש דקות לרשות אדוני. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, שמעתי את דבריו המלומדים של חברי דב חנין ואני מצטרף בכל הענווה לנימוקים שלו. אני חושב שמדובר בהצעת חוק ראויה. אפילו מן הראוי היה שהממשלה עצמה ומשרד המשפטים היו מקדמים הצעת חוק כזאת, כי למעשה מדובר, אדוני היושב-ראש, בדיני נפשות, כי במיוחד בעבירות חמורות, כמו העבירה החמורה ביותר בספר החוקים שהיא רצח, חבר הכנסת בהלול, מרשיעים אדם אך ורק על סמך ההודאה שלו. היום אנחנו יודעים שיש הודאות שווא, וזה לא מחזה נדיר, קיימים מקרים של הודאות שווא, אם כתוצאה מעינויים במהלך החקירה או מהפעלת אמצעים פסולים או מהפעלת תרגילי חקירה. אדוני היושב-ראש, החלפת את היושב-ראש הקבוע, אתה גם עורך-דין וגם התעסקת בנושאים האלה. אנחנו חושבים שהדרישה הקיימת בחוק היום, למעשה, התוספת הראייתית שמבקשים, והיא נמצאת היום בספר החוקים, שזה דבר-מה – ואני רק אסביר לחברי חברי הכנסת שהם לא משפטנים: יש שלוש דרגות של תוספת ראייתית. יש התוספת הכי קלה, שזה דבר-מה, ולמעשה כל דבר יכול לשמש דבר-מה; יש הדרישה היותר-רצינית של חיזוק, אבל יש הדרישה החזקה ביותר, שזה סיוע. אני חושב שכאשר מדובר בהרשעה על סמך הודיה בלבד, מן הראוי באמת שהתוספת הראייתית תהיה התוספת החזקה ביותר, על מנת להבטיח שלא יהיה ולו מקרה אחד, אדוני היושב-ראש, של אדם חף מפשע שהורשע במעשה שהוא לא עשה. לכן אנחנו סבורים שהצעת החוק הזאת היא הצעת חוק טובה, היא הצעת חוק שאפילו רבים מהמשפטנים, מהפרופסורים למשפטים באקדמיה, כבר הגישו את זה בעבר, וכתבו על זה הרבה מאמרים, ועל זה חלק גדול מהמשפט הפלילי ומפקודת הראיות – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, בבקשה, חבר הכנסת סעדי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> סיכום. אני חושב שזה לא צריך להיות פה חוצה מפלגות, חוצה סיעות, חוצה קואליציה–אופוזיציה. אני חושב, שכאשר אנחנו מדברים בדיני נפשות, הצעת חוק כזאת, צריך לתמוך בה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. ישיב על ההצעות במשולב השר יובל שטייניץ. <מיכל רוזין (מרצ):> למה שרת המשפטים לא עונה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שרת המשפטים לא מרגישה טוב ולכן השר יובל שטייניץ מחליף אותה. בבקשה, אדוני השר. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> איחולי רפואה שלמה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שמעתי כאן את השאלה. שרת המשפטים חולה. היא אומנם הגיעה לבניין כיוון שלא נמצא לה קיזוז, אבל ביקשה ממני לענות בשמה, יען כי קשה לה לדבר, ודאי לנאום. אז דבר ראשון, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לאחל החלמה מהירה לשרת המשפטים, שהשפעת שלה תעבור במהרה. <יעל גרמן (יש עתיד):> היא לא לקחה זריקה, חיסון? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> את זה תשאלי אותה, אני לא עוסק בעניינים של סודיות רפואית, שרת הבריאות לשעבר. שנית, אני רוצה לומר משהו כללי. אני חושב שאם אדם חולה ולא מרגיש טוב באופן קיצוני, זה יהיה יותר נכון, קולגיאלי והומני במקרים כאלה שאנחנו כן נתחשב זה בזה ונדע לקזז מישהו שחולה וצריך להישאר בבית. לכן, שרת המשפטים ביקשה ממני, ואני שמח למלא את מקומה ולקרוא את תשובתה. אחר כך אני רוצה גם להוסיף כמה דברים משלי. אני מקריא מתשובתה של שרת המשפטים איילת שקד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, בואו ננסה, קצת יותר שקט באולם, כדי שנוכל לשמוע את דבריו של השר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על-פי הודיה), התשע"ה–2015, מציעה לקבוע כי לא יורשע אדם על סמך הודאה אלא אם כן יש בחומר הראיות ראיה ממקור עצמאי בדרגת סיוע המסבכת את הנאשם באופן עצמאי ולא רק כאימות ההודאה, ולא להסתפק בראיית דבר-מה נוסף, שמטבעה משמשת לאימות ההודאה בלבד. לדברי המציע, חבר הכנסת ד"ר דב חנין, ההצעה נובעת מחשש מפני הרשעות שווא והודאות שווא ובשל הרצון ליצור תמריץ להסיט את המאמץ החקירתי מגביית ההודאה אל עבר ראיות אחרות. רבותי חברי הכנסת, מכובדי דב חנין, הממשלה מתנגדת להצעה מכמה טעמים. ראשית, בימים אלו מצוי משרד המשפטים בהליכי גיבוש של הצעת חוק ממשלתית בנושא. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אז מה, זו סיבה להתנגד? זו סיבה לתמוך. אני לא מבין את התשובה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> חבר הכנסת דב חנין, חכה לסיום ההקראה ואז תבין שיש פה סיבות טובות. רק הקראתי את תחילת המשפט, חכה לסופו. אם כן, בימים אלה משרד המשפטים מצוי בהליכי גיבוש הצעת חוק ממשלתית בנושא. הצעת החוק היא פרי המלצות הוועדה לסדר דין פלילי וראיות בראשות השופטת עדנה ארבל. ועדה זו דנה לעומק במשך שלוש שנים בנושא של תיקון סעיף 12 לפקודת הראיות, ואחת מהסוגיות המרכזיות שבהן עסקה אותה ועדה בראשות השופטת ארבל היא התוספת הראייתית להודאה. על כן, נכון לקדם נושא זה במסגרת הצעת חוק ממשלתית המבוססת על עבודה מקיפה וארוכה של ועדה ממשלתית בראשות השופטת בדימוס. שנית, אני סבורה – אני מקריא פה בשם שרת המשפטים, חבל שחברת הכנסת מרב מיכאלי לא כאן, היא ודאי הייתה שמחה לשמוע אותי נואם; אה, היא כאן. אמרתי לעצמי שתשמחי לשמוע אותי נואם בלשון נקבה כיוון שאני מקריא את הטקסט של שרת המשפטים. שנית, אני סבורה, חברת הכנסת מיכאלי, אני סבורה שיש להתנגד אף לגופה של אותה הצעה. לפי המלצות הוועדה לסדר דין פלילי וראיות יש לקבוע כי ככלל תידרש תוספת ראייתית מאמתת, אולם בשורה של מקרים המנויים בהצעת החוק תידרש ראיה מסבכת, בדרגת סיוע. אלה הם המקרים, לפי המלצות הוועדה, שבהן תידרש ראיה שהיא לא רק מאמתת אלא גם מסבכת: כאשר הנאשם משתייך לאחת מהאוכלוסיות הבאות – האוכלוסייה של חולי הנפש, אוכלוסיית בעלי הפיגור השכלי או קטינים; וכן, כאשר ננקטו כלפי הנאשם אמצעי לחץ פסולים שאינם עולים כדי עינויים, או כאשר תיעוד ההודאה של הנאשם היה לקוי במידה המשפיעה על יכולת בית-המשפט להתרשם מהודאת הנאשם ולהעריכה. אולם, לבית-המשפט יש שיקול דעת להסתפק בכל זאת בראיה מאמתת, בהתאם לנסיבות גביית ההודאה או תוכנה. כמו כן, תידרש ראיה מסבכת בכל מקרה אחר שבו יסבור בית-המשפט כי הדבר נחוץ להסרת ספק בדבר אמיתות ההודאה. אני סבורה, חברת הכנסת מיכאלי – חברת הכנסת מיכאלי, אני סבורה כי ההצעה הזאת מאוזנת ונותנת מענה לחשש מפני הודאות שווא, מבלי לפגוע באינטרס הציבורי באכיפת החוק. ועל כן, לדעתי, יש להעדיפה על פני המוצע בהצעת החוק הפרטית. נוכח האמור לעיל, אדוני היושב-ראש, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ואת הנוכחות של חברי הכנסת – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רק בקצרה, אדוני, כי אנחנו ביום עמוס מאוד. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> בקצרה; אני מקבל הנחיות מפה, מהצד הזה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את ההזדמנות, ובשני משפטים ליידע את הכנסת: חזרתי הבוקר, ב-04:00, מביקור בן יומיים בסין, מהכנס הטכנולוגי-מדעי-תעשייתי הגדול ביותר אי-פעם בין סין לישראל. גם הסינים אמרו שהם לא זוכרים התכנסות כזאת בבייג'ין. כ-150 חברות ישראליות ומעל 1,000 חברות סיניות. מעל 2,000 משתתפים נאספו ביחד כדי לחבור טכנולוגית-כלכלית-תעשייתית. זה היה הכנס הגדול ביותר, המרשים ביותר מסוגו – כנס היזמות, הפיתוח, הטכנולוגיה והתעשייה ישראל–סין. אני מוכרח לומר, כמי שרגיל בכנסים כאלה בעבר, כשר אוצר, גם בארצות-הברית וגם באירופה, גם בהודו וגם בסין, נדהמתי מההתעניינות הסינית, ממאות – ובעצם זה עבר את 1,000 החברות הסיניות. אני נפגשתי שם, כמובן, בתוקף תפקידי כשר האנרגיה, עם כמה מחברות האנרגיה הגדולות בסין, גם מהגדולות בעולם, חברת Sinotec, חברה "קטנה" שמעסיקה 970,000 בני-אדם – כמעט מיליון בני-אדם בחברה אחת – לעודד אותם לבוא ולהשקיע בחיפושי גז ונפט בישראל, באנרגיות מתחדשות, בטכנולוגיות ישראליות. אבל הכנס המרשים הזה, שאורגן על-ידי משרד הכלכלה והתעשייה, ביחד עם המנכ"ל עמית לנג, על-ידי השגרירות – בהנחיית השגריר שלנו שם מתן וילנאי ועל-ידי גורמים סיניים ממשלתיים ופרטיים שגם מימנו חלק גדול מהכנס – היה כנס מוצלח ומרשים בצורה בלתי רגילה. ואני יכול לומר על סמך התרשמותי, שנראה שהיחסים הכלכליים והתעשייתיים בין סין וישראל הם רק בתחילת הדרך. הפוטנציאל עצום. העניין עצום. ההערצה ליכולת הפיתוח וההמצאה והטכנולוגיה הישראלית היא עצומה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני השר – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – ויש הרבה הרבה מה לעשות במישור הזה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. חבר הכנסת דב חנין, השתכנעת? אתה מעוניין לנסות לשכנע אותנו שנית? חברי הכנסת, בואו נשתדל לשמור קצת יותר על השקט. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אי-אפשר לנהל דיון כל כך רציני באווירה של קרקס, ממש קרקס פה. ממש לא ראוי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני אנסה לעצור. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> ממש לא ראוי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, אנחנו מבקשים לשבת ולשמור קצת יותר על השקט כדי שחבר הכנסת חנין יוכל לומר את דבריו. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אפשר להגביר את המיקרופון קצת? אני לא שומע את עצמי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, אל תתחיל. חכה. רבותי חברי הכנסת, במרפסות של הקואליציה, קצת יותר שקט בבקשה. ננסה. חבר הכנסת חנין, בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. רבותי השרים, השר שטייניץ הוא אחד השרים הנבונים בממשלת ישראל, אבל על מה הוא דיבר אתנו עכשיו, אתם הקשבתם? לא במקרה השר שטייניץ ברח לסין מהדיון שלנו. הוא ברח לסין מכיוון שלא היה לו מה לענות לגופה של הצעת החוק הזאת. עמיתי חברי הכנסת, אתם הקשבתם לתשובה שהממשלה נתנה כאן? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני כאן. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני שמח שאתה כאן אתנו. אתם שמעתם את תשובת הממשלה על הצעת החוק הזאת? מה הממשלה בעצם אומרת לנו? 1. הם אומרים שהמצב לא טוב, צריך לשנות את המצב, ולכן בואו נשאיר כרגע את המצב כמות שהוא. זו הלוגיקה שהממשלה מציעה לחברי הכנסת לאמץ? עמיתי חברי הכנסת, קצת יותר כבוד לעצמנו כמוסד וקצת יותר אחריות בנושא שיש לו משמעות עצומה לגבי חירותם, חייהם של בני-האדם וגם עתידה של מערכת המשפט שלנו. התפיסה שהודאה היא מלכת הראיות אולי התחילה במשפט הרומי, אבל עברה דרך ארוכה ורעה במקומות האפלים ביותר בהיסטוריה של המערכת המשפטית, מהאינקוויזיציה ועד משפטי הראווה במשטר הסטליניסטי. ודי היה בכל המקומות האלה לסחוט הודאה מנחקר כדי להוכיח את אשמתו. את הדבר הזה חייבים לשנות. קיים חשש שאפשרות להרשיע על סמך הודאה מובילה להודאות שווא; את זה הראיתי בדיון, על זה לא קיבלנו תשובה. קיים חשש שמערכת שמסתפקת בהודאות מייצרת מוטיבציה ללחצים בלתי חוקיים ואפילו לעינויים; על זה לא קיבלנו היום תשובה. עמיתי חברי הכנסת, תראו מי תומך בהצעת החוק הזאת – מיטב המשפטנים שלנו: פרופסור אמנון רובינשטיין, פרופסור יורם שחר, רשימה ארוכה של משפטנים. עורכי-הדין דרור ארד-אילון, רחל תורן, יהודית קרפ, ורשימה ארוכה של עורכי-דין. עמיתי חברי הכנסת, אישי רוח – הרב יובל שרלו, יהושע סובול. רשימה ארוכה של אישי רוח תומכים בהצעת החוק הזאת. ואתם, כל אחד מכם יודע בסתר לבו שאי-אפשר, אי-אפשר להסתמך רק על הודאה. אנחנו צריכים ראיה מסייעת אמיתית, לא דבר-מה, שהוא קל כנוצה. עמיתי חברי הכנסת, ההצבעה היום היא הצבעה על גורלם של בני-אדם שעלולים להגיע לכלא, עלולים לשבת בכלא בגלל הרשעת שווא – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – ואני פונה למצפונם של כל חברי הכנסת: אל תפילו את הצעת החוק הזאת. מדברת שרת המשפטים בדבריה על – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני, לא, ממש משפט סיום בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני אסיים בזה. – – – על מהלך שמתבצע בממשלה. אני מברך על כך. אני מוכן להסכים, אדוני היושב-ראש, שלאחר ההצבעה בקריאה הטרומית אנחנו נמתין. גברתי שרת המשפטים, אני מוכן להציע שלאחר ההצבעה בקריאה הטרומית אנחנו נמתין להצעת החוק הממשלתית. אני רוצה לעשות את זה בתיאום עם הממשלה; זה לא מהלך שאנחנו רוצים לקדם כמהלך אופוזיציוני. אנחנו חייבים לעשות שינוי בתחום הזה, עמיתי חברי הכנסת, והכדור היום נמצא בידינו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. האם מי מן המציעים הנוספים, חברת הכנסת אלהרר או חבר הכנסת סעדי, מעוניין? לא. אז אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו נצביע, כזכור, על שלוש הצעות החוק בנפרד. אנחנו מצביעים בראש ובראשונה על הצעת החוק הראשונה: הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על-פי הודיה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת דב חנין. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 50 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 53 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על-פי הודיה), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 50 בעד, 53 מתנגדים. הצעת החוק לא התקבלה. אנחנו עוברים להצביע על הצעת החוק השנייה: הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על-פי הודיה), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת קארין אלהרר וקבוצת חברי הכנסת. אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 50 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 51 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על-פי הודיה), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 50 בעד, 51 מתנגדים. הצעת החוק לא התקבלה. ואנחנו עוברים להצביע על הצעת החוק השלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על-פי הודיה), התשע"ה–2015, של חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 50 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 53 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על-פי הודיה), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: בעד – 50, מתנגדים – 53. גם הצעת החוק הזאת לא עברה. <הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הרחבת הסדרי הבחירה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1192/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הרחבת הסדרי בחירה), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת יעל גרמן וקבוצת חברי כנסת. תנמק את ההצעה במשך עשר דקות חברת הכנסת יעל גרמן. <יעל גרמן (יש עתיד):> צריכים להשתיק את המליאה, אי-אפשר לדבר ככה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני אנסה. <יעל גרמן (יש עתיד):> זה ממש שוק. זה לא ייאמן. אי-אפשר לדבר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, אנחנו מבקשים לשמור על השקט. קשה ככה לנהל דיון. אנחנו נמתין. <יעל גרמן (יש עתיד):> תסתכל מה קורה בפאתי המליאה. שיהיה קצת שקט. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אם אפשר, הסדרנים שם במרפסת של הקואליציה, קצת להרגיע. <יעל גרמן (יש עתיד):> עוד, עוד, עוד, שיהיה קצת שקט. אדוני היושב-ראש, נכבדי השרים והשרות, חברותי חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת – אי-אפשר לדבר. לא, אי-אפשר, אני לא יכולה, אני מדברת אל האוויר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברים, קשה לנו מאוד ככה לנהל את הדיון. אני מבקש מאוד. חברי הכנסת, ששש. אוה, עכשיו ננסה. בבקשה. <יעל גרמן (יש עתיד):> השר לוין, יריב, אתה זוכר שביום שני עליתי כאן ואמרתי שאני בעד אחת מהצעות החוק – הרבות, דרך אגב; אני מצביעה בעד הצעות של הממשלה שהן הצעות טובות – ואמרתי גם שזה בניגוד למה שאתם עושים, שבאופן כמעט אוטומטי אתם מורידים את ההצעות שלנו, של האופוזיציה. אז אני ממש מבקשת ממך שתקשיב להצעת החוק הזאת שעלתה ביום ראשון האחרון, הצעה שלדעתי כל הציבור במדינת ישראל ממתין לה. שרת המשפטים לא נמצאת כאן – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ששש. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – אבל אני אשמח לקבל את תשומת לבו של השר דרעי – השר דרעי, אני אשמח לקבל את תשומת לבך, אני בדרך כלל מקבלת אותה; של השר אקוניס; של השר שטייניץ. אני מבקשת שתקשיבו. יש כאן הצעת חוק גם שלך, השר כץ, יש כאן הצעת חוק שכל הציבור ממתין לה. אנחנו כולנו יודעים שכאשר אנחנו באים לקופת-חולים ומבקשים להתאשפז בבית-חולים, נאלצים להתאשפז בבית-חולים, אין לנו ממש זכות בחירה. למעשה, קופת-החולים שולחת אותנו לאותו בית-חולים שעמו יש לה ההסדר הטוב ביותר, בדרך כלל הסדר כלכלי – אני ממש לא אדבר. אני לא אדבר עד שיהיה שקט. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, המצב עכשיו סביר. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא, זה לא סביר. לא סביר. ציפי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> זה חברייך באופוזיציה, את יכולה לקרוא להם. <יעל גרמן (יש עתיד):> חברי באופוזיציה, ציפי, מרב, בוז'י. לא. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אבל רגע, מה עם ההערה שלי אחרי שטייניץ? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> את צודקת. אחריה. שכחתי. אחריה. שטייניץ ידבר שוב. השר שטייניץ יענה גם עכשיו, אז תהיה הזדמנות נוספת. אני מתנצל. תהיה לך. בכבוד, חברת הכנסת גרמן. <יעל גרמן (יש עתיד):> כן, אני ממשיכה. למעשה, החולים שמגיעים לקופות-החולים ונאלצים להתאשפז, הם למעשה אסירים בידי קופות-החולים. ויכול להיות מצב אבסורדי, שתושב נהריה שיש בעירו בית-חולים, בית-חולים "הגליל", יישלח לבית-חולים "כרמל", מפני שבית-חולים "כרמל" שייך לקופת-חולים כללית. ולקופת-חולים כללית יותר משתלם לשלוח את המבוטחים שלה לבתי-החולים שלה; אף שהתושב החולה נמצא בנהריה, וחמש דקות מביתו יש בית-חולים, מאלצים אותו לנסוע 30 קילומטר לחיפה. אותו אבסורד אנחנו יכולים לגלות בפתח-תקווה. מבוטח של "מכבי" – אם "מכבי" לא הגיעו להסדר עם בילינסון, ובדרך כלל הם לא מגיעים להסדר, אז תושב פתח-תקווה ימצא את עצמו מנוע מלהתאשפז שתי דקות מביתו, בבילינסון. אבל יותר מכך – אתם זוכרים, חברי חברי הכנסת, סופה ורוברט, אתם כל כך נלחמתם על "הדסה", אתם זוכרים שקופת-חולים מאוחדת חתמה עם "שערי צדק", ואת כל המבוטחים שלה היא שלחה ל"שערי צדק" במקום לשלוח ל"הדסה", גם את אותם מבוטחים שגרים ליד "הדסה", ואיזה נזק נגרם ל"הדסה". מה שאני רוצה לומר – המצב היום הוא מצב אבסורדי, מצב אנומלי, מצב לא רצוי, שבו המבוטחים לא יכולים לבחור לעצמם את המקום שבו הם יתאשפזו. והחוק הזה בא למעשה לפתור ולתת מענה לעוול הזה. החוק הזה בא ואומר: בואו נפתח את אזורי הבחירה של בתי-החולים. כל קופת-חולים תהיה חייבת להציע למבוטחים שלה שלושה בתי-חולים, שניים מהם שאינם של אותה בעלות. זאת אומרת שהמבוטח יוכל לבחור או בית-חולים ממשלתי או בית-חולים של קופת-חולים או בית-חולים ציבורי. אחד מהם חייב להיות בית-חולים מרכזי שיש בו למעלה מ-1,000 מיטות, מה שאנחנו קוראים מרכז-על. אבל יותר מזה, הכי חשוב, אחד מבתי-החולים שהמבוטחים יוכלו לבחור, יהיו בו זמני המתנה לתורים שהם בגדר הממוצע. כי מה קורה היום? המבוטחים נשלחים לבתי-החולים, ושם פתאום הם מגלים שזמן ההמתנה לניתוח הוא חצי שנה, ושמונה חודשים. אז החוק הזה בא לתת מענה גם על הבעיה הזאת. אחד מבתי-החולים שכל קופת-חולים תהיה חייבת לתת לכל מבוטחיה יצטרך לעמוד בזמני ההמתנה הממוצעים, וכך אולי יעשו בתי-החולים את המאמצים שהם צריכים לעשות כדי לקצר את התורים. ומה יקרה אם קופת-חולים לא תעשה זאת – אזי רשאי המבוטח לבחור לו איזה בית-חולים שהוא רוצה. יוכל לבחור ולראות אם בבית-החולים הניתוח הספציפי הזה שהוא רוצה, נאמר ניתוח של ברך – החלפת ברך או החלפת ירך – אם בבית-החולים ששלחו אותו אליו ההמתנה היא תשעה חודשים, הוא לא ילך אליו. יבחר ויראה שבבית-החולים "אסף הרופא" זמן ההמתנה הוא 14 יום, וילך ל"אסף הרופא". בכך, חברים יקרים, המבוטחים יקבלו סוף-סוף את מה שמגיע להם. הם יקבלו את האפשרות לבחור בית-חולים שנותן להם את המענה הטוב ביותר, אותו מענה שמגיע להם בגין זה שהם מבוטחים ומשלמים שנים את הביטוח, את מס הבריאות. זהו חוק שאין בו ימין ושמאל. זהו חוק שלא צריך לחצות – חברי השר יריב לוין – לא צריך לחצות בין קואליציה לאופוזיציה. זהו חוק שגם הקואליציה צריכה לתמוך בו, כי המבוטחים – שואל אותי היושב-ראש, האם יש לו השלכות תקציביות. לכאורה לא צריכות להיות לזה בכלל השלכות תקציביות. אנחנו נערכנו לפתיחת אזורי הרישום כשאני הייתי שרת הבריאות, בעקבות ההמלצות של הוועדה שעמדתי בראשה. אנחנו נערכנו. אנחנו גילינו שיכול להיות שבשוליים צריך יהיה לפצות בית-חולים כזה או אחר – יכול להיות. לא מדובר בסכומים גבוהים, ובדרך כלל ניתן יהיה להגיע בהסכמה בדיוק למה שהחוק אומר. ניתן יהיה להגיע לזה. אבל בכך אנחנו למעשה נותנים מענה לכל המבוטחים, ואני רוצה לומר לכם, חברי הקואליציה, המבוטחים מצביעים גם לליכוד ולש"ס ולאגודת ישראל ולכולנו. הם מצביעים לכל המפלגות, ומגיע להם לקבל חופש בחירה. ולכן אני מבקשת מחברי השרים לשקול שוב את החלטת ועדת השרים ולהצביע בעד החוק הזה, שהוא צודק ונכון, וכל המבוטחים ממתינים לו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת גרמן. ישיב בשם שר הבריאות השר יובל שטייניץ. אדוני יוכל לספר לנו מה מצבם של ביטוחי הבריאות בסין. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הפילו עליך היום את כל המשימות הקשות. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> תשמע, כשאנחנו מקבלים פקודות מעליזה, אנחנו לא מעזים להרהר בכלל לסרב. אתה יודע, אם ראש הממשלה מנחה אותנו, או יושב-ראש הסיעה, זה רציני. אבל אם עליזה בראשי נותנת לך פקודה, אני רוצה לראות את מי שיסרב פקודה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> עליזה בשטח, הליכוד במתח. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אתה יודע מה, זה נכון. עליזה בשטח, הליכוד במתח. קלעת בול. על כל פנים, אני אתייחס להצעת החוק, וגם לעוד כמה נושאים, אבל ראשית להצעת החוק של ידידתי יעל גרמן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> זה יום ארוך מאוד. תארגן לנו שליש על התנהגות טובה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> גברתי חברת הכנסת גרמן, על פניו, אני כן רואה בעייתיות מסוימת בחוק הזה. אני אקח רק נושא אחד לדוגמה. לפי החוק, בכל אופציה שמציגים, או במגוון האופציות לאדם, תמיד יהיה כלול אחד מחמשת או ששת בתי-החולים הגדולים בארץ. סורוקה – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> יובל, על זה כבר דובר. הרעיון המקורי הוא להרחיב את יכולת הבחירה, לא לתת למבוטחים להיות אסורים בידי קופות-החולים שקובעות בהתאם לאינטרסים הכלכליים שלהן לאן אתה ואני נלך. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> הבנתי, הבנתי. אבל אני רוצה, למשל, להזהיר מפני דבר אחד שעל פניו נראה לי בעייתי. לפי החוק, בתי-החולים הגדולים והחזקים ממילא, סורוקה, שיבא, "תל-השומר", בילינסון או מרכז רבין, רמב"ם ו"הדסה" – בתי-החולים הללו, שהם באמת בתי-חולים טובים וגם גדולים מאוד וחזקים מאוד, מקבלים כאן בחוק יתרון גדול על בתי-החולים הקטנים יותר, שגם אותם אנחנו רוצים לפתח. כיוון שבכל אפשרות בחירה, אחד או יותר מבתי-החולים הגדולים, הענקיים, צריך להיכלל; ואני מניח שמערכת הבריאות – שר הבריאות רואה בכך בעיה שלפחות צריך להבין אותה, לבחון אותה ולגדר אותה כשמחוקקים חוק מהסוג הזה. על כל פנים, גברתי הייתה שרת הבריאות בקדנציה הקודמת, ולא הגישה את החוק אז בשם הממשלה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני אמרתי את זה, לא הקשבת לי. אנחנו הכנו את זה, יש תוכנית מסודרת במשרד הבריאות – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אוקיי. חברת הכנסת גרמן, אז אני מציע לך, מכיוון שהיית שרת בריאות – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> לחזור להיות שרה? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> א. ברצון אני מציע לך לחזור להיות שרה. אני בעד ממשלת אחדות לאומית. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – בקונסטלציה הזאת. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> ביש עתיד יש כמה אנשים מאוד איכותיים שאני אשמח לראות כקולגות ליד שולחן הממשלה. <יעקב פרי (יש עתיד):> אתה יכול לנקוב בשמותיהם? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לקרוא בשמותיהם? אני עכשיו נזכר בשלושה: ביעל גרמן, במאיר כהן, ומי זה זה שיושב לידו? יעקב פרי. אבל יש עוד. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אם כבר אתה מדבר על שרים לעתיד, אולי תרחיב בעניין. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> גם אתה, שמולי, מעוניין במשרה? אז אפשר להרחיב את הממשלה. אני בעד ממשלת אחדות לאומית. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> כל דבר בעתו. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אבל אני אחזור לענייננו. אני מציע לך, יעל – – – <אילן גילאון (מרצ):> מה יישאר אז לבנימין נתניהו אם אתה מחלק את כל השרים? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> הוא ראש ממשלה, הוא עושה עבודה מצוינת. הוא ראש ממשלה מוכשר ומנוסה מאין-כמותו, והוא ימשיך להוביל אותנו בממשלה צרה או בממשלה רחבה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> ואין בלתו. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> מה? <קארין אלהרר (יש עתיד):> שכחת להוסיף: ואין בלתו. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לא אמרתי "ואין בלתו". זה אנחנו אומרים לגבי הקדוש-ברוך-הוא. אמרתי שהוא אדם מוכשר, מנוסה, אחראי ורציני, וגם מרשים בצורה בלתי רגילה. <אילן גילאון (מרצ):> שכחת להוסיף חוש הומור. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לא, זה לא אמרתי. זה אתה אמרת. צריך לבחון את מה שאמרת. על כל פנים, אני מציע לך, חברת הכנסת גרמן, הרי את היית שרת הבריאות, ואת יכולה להניח שוודאי ששר בריאות, הצעה כזאת מקיפה, שנכנסת ללב-לבה של מערכת הבריאות, לא יהיה מוכן לקבל כשזו לא הצעה ממשלתית, או בשותפות הצעה ממשלתית, או אחרי דיאלוג ושיח אתו. לכן הממשלה מתנגדת להצעה. אני מציע לך למשוך אותה ולנסות לבוא בדברים עם שר הבריאות. עכשיו, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר כמה מילים בכל זאת על מאורע חשוב ובעייתי מאוד, וגם מאיים – מאיים על העולם כולו, וגם במידה מסוימת עלינו – שהתרחש הבוקר, וזה הניסוי הגרעיני בצפון-קוריאה. צפון-קוריאה, בפעם הרביעית – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני השר, אתה יודע מה הבעיה? שאתה מבלבל את חברי הכנסת. בסוף הם עוד יצביעו בטעות בעד החוק, כי הם ישכחו מה נימקת להם נגד החוק בגלל הדברים המרתקים שאתה מעביר לנו פה אחר כך. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> טוב שאתה מאיר את עיני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז בסוף תחזור לחוק. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני אחזור ואזכיר את עמדת הממשלה בסוף. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אוי ואבוי לי. כן. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> על כל פנים, עכשיו, ברגע של רצינות, כי זה לא נושא מצחיק, אדוני היושב-ראש, צפון-קוריאה שברה פעם רביעית את ההסכמה ואת האמנה הבין-לאומית למניעת ניסויים גרעיניים, ופעם אחרי פעם היא עושה ניסוי גרעיני, דבר ששום מדינה אחרת בעולם לא עשתה מזה שנים. לא רק זאת, הניסוי הגרעיני בצפון-קוריאה צריך להזכיר לכולנו שהמאמץ המרכזי שלנו צריך להיות למנוע מצב דומה במקרה האיראני; מצב דומה לקוריאה, שקודם יש הסכם ואחר כך יש נשק גרעיני. ולכן זו תזכורת כואבת לכך שאנחנו צריכים לחזק את המאמצים המודיעיניים שלנו, גם את שיתוף הפעולה המודיעיני עם האמריקנים ויתר מדינות המערב, כדי לוודא שהתסריט הבעייתי הזה של הסכם ואחריו פיתוח של נשק גרעיני, שקרה בצפון-קוריאה, לא יחזור על עצמו במקרה של הסכם הגרעין עם איראן. הדבר הזה חמור במיוחד לנוכח העובדה שצפון-קוריאה לא מאיימת רק על הסביבה שלה, כי היא גם הוכיחה בעבר את הנכונות שלה להעביר טכנולוגיות גרעיניות למדינות אחרות. כך, למשל, היו חשדות רבים לגבי מעורבותה של צפון-קוריאה בסיוע גם בתחום הטילים הבליסטיים, סיוע אסור, וגם בתחום הגרעין במזרח התיכון. ולכן חייבים לוודא בסוגיה האיראנית שאיראן לא שותפה, לא מקבלת, לא מעורבת באיזה אופן שהוא בתוכנית הגרעין או בפיתוח הגרעיני בצפון-קוריאה, ולא מנצלת את צפון-קוריאה כדרך לעקוף את המגבלות שהושתו עליה בהסכם הגרעין שנחתם לפני כמה חודשים. זה דבר שהזהרתי ממנו בעבר, כשהייתי השר האחראי לתיק האיראני, שצריך לוודא שאיראן לא מקבלת, לא קונה טכנולוגיות גרעיניות מצפון-קוריאה, לא מעורבת בפיתוח, בניסויים הגרעיניים בצפון-קוריאה. ההתנהגות של צפון-קוריאה בעבר, וכמובן גם ההתנהגות של איראן בעבר, הופכת את שתיהן לחשודות, ולכן הניסוי הגרעיני היום בצפון-קוריאה, שאינני יודע עוד אם הוא גרעין או פצצת אטום רגילה – צריך לחכות לנתונים הסייסמוגרפיים וגם האטמוספריים והמטאורולוגיים – אבל הניסוי הגרעיני הזה היום הוא בהחלט מדאיג את העולם כולו, הוא מדאיג את האזור הפסיפי ואת המזרח הרחוק, והוא צריך להדאיג גם אותנו כאן, לאור עברה של צפון-קוריאה כמדינה שמסייעת למדינות סוררות, כמו סוריה, כמו איראן, כמו מדינות אחרות, גם בטילים בליסטיים, גם בטכנולוגיות גרעין. ולכן קיבלנו היום תמרור אזהרה בסוגיה הצפון-קוריאנית, גם לגבי גורלם – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – של הסכמים שלא משגיחים ולא מפקחים עליהם כראוי, וגם לגבי צפון-קוריאה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לאור ההערה שלך בפתיחת דברי, אני חוזר ואומר, שלא תהיה טעות, לא בקואליציה ולא באופוזיציה: בשם שר הבריאות ובשם הממשלה, הממשלה, הקואליציה, מתנגדת להצעת החוק. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשר שטייניץ. חברת הכנסת גרמן מבקשת לנסות לשכנע אותנו פעם נוספת. <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ששש, אנחנו עוד לא בהצבעה. שלוש דקות לרשותך, גברתי. בבקשה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת יובל שטייניץ, אני כולי נרעשתי שלצד ההצעה שלי העלית את הדיון על פצצת המימן הממוזערת של צפון-קוריאה. אני באמת מנסה להבין את הקשר, ולא כל כך מצליחה. אבל, השר שטייניץ, אני רוצה להשיב לך. הפרטים – השר שטייניץ, אני רוצה להשיב לך. אני הקשבתי לך קשב רב. אין ספק שאת הפרטים צריך לעבד במשרד הבריאות. ואין ספק שאם אנחנו נחליט שלא רוצים דווקא את מרכזי-העל ורוצים איזו בחירה אחרת, בוודאי אפשר לשנות. אבל אני מדברת פה על משהו עקרוני. הרי היו כל כך הרבה פעמים שהצעות חוק שבסופו של דבר רוצים להעלות אותן, זאת אומרת שמוצאים לנכון שהן נכונות ונחוצות, מעלים אותן קודם כול בטרומית, מאשרים אותן בטרומית, והמציע ממתין – אם היא מציעה היא ממתינה – ממתינה לכך שבאמת תתגבש איזו הצעה של הממשלה, ולאחר מכן מאחדים. במקרה הזה אני חושבת שזה יהיה רעיון טוב, מפני שאפשר בהחלט להיעזר בניסיון של המציעה הנוכחית, החתומה מטה. ולכן, לדאבוני הרב, אני לא שמעתי תשובה אמיתית מדוע אתם הולכים להצביע נגד כל ציבור המבוטחים במדינת ישראל, שהיום נמצאים כלקוחות שבויים בידי קופת-החולים ולא יכולים לבחור את בית-החולים. ולכן אני בכל זאת מציעה לכם: בואו נעביר את זה בטרומית, נמתין עד שתתגבש ההצעה במשרד הבריאות, ונוכל להביא בשורה למבוטחי מדינת ישראל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אבל אני מדברת אל אוזניים ערלות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת גרמן. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הרחבת הסדרי בחירה), התשע"ה–2015. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 50 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 53 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הרחבת הסדרי בחירה), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: בעד – 50, נגד – 53. הצעת החוק לא התקבלה. <הצעת חוק שקיפות בהצהרת הון לנבחרי ציבור בכירים, התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2213/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק שקיפות בהצהרת הון לנבחרי ציבור בכירים, של חבר הכנסת רוברט אילטוב וקבוצת חברי הכנסת. ינמק את ההצעה חבר הכנסת אילטוב, במשך עשר דקות. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. אדוני יסביר את ההבדל בין החוק הקיים היום לבין מה שהוא מציע. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, זה כנראה הזמן לשכנע אתכם ואת השרים וחברי הקואליציה – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גם את שכחת. אז תזכירי לי אחר כך. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד היושב-ראש, קודם כול, אני רוצה להודות על הנוכחות הכל-כך גדולה של חברי הכנסת במליאה, אבל אני לא שומע את עצמי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אילטוב, אני מבקש לומר לפרוטוקול: בפעם השנייה שכחתי את הודעתה האישית של חברת הכנסת מרב מיכאלי, אז אנחנו נעשה זאת מייד אחרי דבריו של חבר הכנסת אילטוב, עוד לפני שהממשלה תשיב, ואת – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לפני ההצבעה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אמרתי. לפני שהממשלה תשיב, מייד אחרי דבריו. רק תזכירי לנו בזמן ולא מאוחר מדי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אולי – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> זאת הפעם השנייה שאתה שוכח אותה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בבקשה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> וזה הזמן לשכנע אתכם, השרים, ואת חברי הקואליציה להצביע בעד חוק שקיפות בהצהרת הון לבכירים ונבחרי ציבור. לפחות אלה שבניגוד עניינים, אני אשמח מאוד שלא יצביעו, כי מדובר על שרים וסגני שרים, וכשהם אומרים שהם לא יצביעו על ניגוד עניינים במתווה הגז, כי הם בניגוד עניינים – כשמדובר על שרים אני מקווה לפחות שבמעמד הזה הם לא יצביעו, ואז כנראה יהיה לנו רוב. אני שמעתי שרבים מהקואליציה טוענים שהצעת החוק היא הצעת חוק פופוליסטית. דווקא בקואליציה הזאת – צר לי שזאת החשיבה. כי אנחנו ראינו בקואליציה הזו שבמתווה הגז, שהוא מתווה חשוב למשק מדינת ישראל, הודיעו חלק מהשרים, שהם שרים מאוד בכירים בממשלה, שהם לא יצביעו מכיוון שיש להם ניגוד עניינים; והם פשוט סירבו להצביע, גם על המתווה וגם על העברת הסמכויות. ודווקא במקרה הזה, הצעת החוק הזאת באה להסדיר את כל הסוגיה של ההכנסות של בכירי המשק ונבחרי ציבור, שהם שרים, סגני שרים, ראש הממשלה, יושב-ראש הכנסת ובכירים אחרים; כדי לבוא ולהסדיר את כל הסוגיה של ההכנסות שלהם וחשש מניגוד עניינים. חשיפה של הצהרת ההון של הבכירים בעצם חושפת את ההכנסות של האנשים האלה, והציבור צריך לדעת האם לתמוך באותם נבחרי ציבור או לא לתמוך בהם, ולראות מה באמת עומד מאחורי האינטרסים של אותם אנשים. השרים האלה הם לא שרים זוטרים. אני רוצה להזכיר לחברי חברי הכנסת, שכשדובר על מתווה הגז, שהוא טריליון שקל למשק מדינת ישראל ב-30 השנים הקרובות, עתידה של מדינת ישראל, של הרפורמות – מתוך אותו המתווה יהיו רפורמות כלכליות, רפורמות בתחום הדיור, רפורמות בתחום הסוציאלי – דווקא השרים האלה שהם האחראים נאלצו שלא להצביע בהצעת החוק. ולמה לא הצביעו? לא מפני שהם לא יכלו, אלא מפני שהנושא הזה לא מוסדר. והחוק הזה בא להסדיר. לא ייתכן ששר, כבוד השר חיים כץ, שעכשיו מתיישב – לא יכול להיות ששר – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מה לא יכול להיות? שאני אשב? <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> לא. לא יכול להיות ששר כמוך, שאחראי לתחום הסוציאלי במדינת ישראל, לא יכול היה להיות שותף לדיון במתווה הגז כי הנושא הזה לא מוסדר בחוק, כי כל הסוגיה הזאת היא פשוט לא מוסדרת. הסוגיה הזאת צריכה להיות ברורה; הציבור צריך לדעת בעד מי הוא מצביע ואיך הוא מצביע. לכן, השרים האלה, שהם שר האוצר, שר הרווחה ושר הבינוי והשיכון, שלא יכלו לדבר ולדון ולהילחם על התקציבים ועל מתווה הגז, בעצם פגעו פגיעה קשה מאוד באמון הציבור. לכן, אני מאוד מבקש מכבוד השרים, לפחות אלה שבניגוד עניינים, שלא להצביע על הצעת החוק, כי הם פשוט בניגוד עניינים. אבל אני רוצה גם להדגיש ולדבר לא רק על הסוגיה שלנו, הפנימית: האם הם בניגוד עניינים או לא בניגוד עניינים והאם ההכנסות של אותם בכירי המשק שהם נבחרי ציבור – האם הדבר הזה טוב או לא טוב. הדבר הזה מקובל בכל העולם. רוב מדינות העולם אימצו את הסוגיה הזאת, כולל מדינות העולם השלישי, באפריקה, באמריקה הלטינית. בקונגרס האמריקני אחרי פרשיית ווטרגייט הכניסו כללי אתיקה נוקשים במיוחד על כל הבכירים של הממשל האמריקני, והם בעצם צריכים לדווח בצורה הכי מפורטת על ההכנסות והאינטרסים שלהם. כבוד היושב-ראש, אני חושב שהסוגיה הזאת היא סוגיה מאוד חשובה בכל הקשור למדינת ישראל והשקיפות והמלחמה בשחיתות. מדינת ישראל, גם ברמה ההצהרתית, חייבת לבוא ולהגיד: אנחנו תומכים בחוק שחושף את הצהרת ההון של נבחרי הציבור הבכירים, ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שלא לתמוך בהצעת החוק. כאשר מדינת ישראל, בכל הדירוגים הבין-לאומיים, גם ב-OECD, לא עומדת בראש מדינות שנלחמות בשחיתות, וכשבעצם אנחנו נמצאים אפילו אולי בתחתית אותם הדירוגים של מלחמה בשחיתות, אני חושב שהממשלה הזאת חייבת, פשוט חייבת, לקבל את הצעת החוק ולתמוך בה. כמו שאמרתי, רוב מדינות העולם, כולל באפריקה, פשוט אימצו את הדברים המקובלים האלה. הדבר הזה מעוגן בהסכמי שכר בין-לאומיים. זה מקובל. זה ברור שמדינות צריכות להיות שקופות ונבחרי הציבור צריכים להיות שקופים בהכנסותיהם. לכן, אני יודע שבקואליציה תומכים בהצעת החוק. אני אשמח, כבוד ראש הממשלה, שגם אתם תאמצו את אותם – – – <שר התיירות יריב לוין:> מה עם השופטים? – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> מה זה קשור לשופטים? שופטים לא מחוקקים; שופטים – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אני רוצה להגיד לך, כבוד השר לוין, אם אתה תאמץ את הצעת החוק בקריאה טרומית, אני אשקול את ההמלצה שלך להוסיף גם את השופטים. אנחנו נדבר תוך כדי דיונים בוועדה, ואם הדבר הזה יתבקש אנחנו כמובן נחשוף את הצהרות ההון של שופטים. <שר התיירות יריב לוין:> – – – נעביר את זה כמו שצריך. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אני אשמח. עוד הפעם, אני אומר לך, אם אתה עכשיו בא ואומר, כשר המקשר בין הקואליציה לכנסת, שאתה יכול לקבל את זה בתיקונים ובהתאמות עם הקואליציה ועם משרד המשפטים, אני אשמח מאוד לקדם את הצעת החוק יחד עם הקואליציה. אבל אני מבין שזאת הייתה הערת-סתם כדי – – – <שר התיירות יריב לוין:> לא, היא לא הייתה סתם – – – נראה מה הם יצביעו. זה יהיה הרבה יותר – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אני מציע כבר עכשיו – אני בא ואומר. אני כמציע אומר לך שאני יכול לקבל את ההמלצה שלך כבר עכשיו, ואם זה נכנס לפרוטוקול, ואם הקואליציה תתמוך, אני אוסיף את נושא השופטים בהתייעצות עם משרד המשפטים. <שר התיירות יריב לוין:> אז אני מציע – – – תחשוב על – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> לכן, כבוד היושב-ראש, אני חושב שאנחנו צריכים להיות חלק מאותן המדינות הנאורות, וגם מדינות עולם שלישי ומדינות מתפתחות, שבאות ומתכנסות לאיזשהו מתווה של שקיפות של נבחרי ציבור בכירים. אני חושב שאין דרך אחרת. אם לא עכשיו, זה בטח יגיע וזה יתבקש שהממשלה תאשר את הצעת החוק בשלב זה או אחר. אנחנו לא יכולים להיות מחוץ לקבוצת העמים שרוצים שקיפות של נבחרי הציבור בהכנסותיהם כדי שהציבור ידע. הציבור, זו הזכות שלו, הזכות הבסיסית, לדעת אם הנבחרים שלו מייצגים אותו או אינטרסים אחרים. אני שוב מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. אני מקווה מאוד שהתמיכה תתקבל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. תשיב על ההצעה, בשם הממשלה – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא. קודם – – – <הודעה אישית של חברת הכנסת מרב מיכאלי> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אה, סליחה. הודעה אישית של חברת הכנסת מרב מיכאלי, שהוזכרה בשמה בלשון נקבה על-ידי השר שטייניץ. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אכן הוזכרה בשמה על-ידי השר שטייניץ, לדעתי קרוב ל100 פעם בתשובה על הצעת החוק הקודמת. השר שטייניץ, כל פעם שהוא קרא, צריך להגיד, למי שלא עקבה, וכנראה שלא כולן עקבו – השר שטייניץ קרא את תשובתה של השרה שקד שהוא אמר שהיא חשה ברע. אגב, אנחנו שמחות לראות שהחלמת – לא החלמת, אבל בכל זאת באת. <שרת המשפטים איילת שקד:> אין לכם לב, אתם לא נותנים לי קיזוז. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אין לנו לב, אנחנו לא נותנים לך קיזוז. אנחנו עושות את העבודה שלנו, כן. בקיצור, הוא קרא את תשובתה של השרה שקד להצעת החוק, ולכן כל פעם שהוא קרא: אני סבורה, אני מאמינה, אני רוצה, וכן הלאה, אז הוא הזכיר את שמי, ואמר משהו: את ודאי מרוצה שאני מדבר בלשון נקבה וכו'. אז, השר שטייניץ, פשוט, אני מתנצלת, אבל אני חייבת להסביר לך את העניין הזה של הדיבור בנקבה. לא מדובר בדאחקה, וגם אין לי עניין שאתה תדבר בלשון נקבה, למרות שאתה יודע, יש עולם שלם של דראג שפתוח בפניך וישמח לקבל אותך, אני בטוחה. אבל – – – <אילן גילאון (מרצ):> זה היה מאוד – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, מאוד חינני. יש פוטנציאל, אי-אפשר להגיד שלא. <קריאה:> – – – השר שטייניץ – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> שטייניץ הוא פמיניסט. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אבל הסיבה שאני מדברת בנקבה – אני גם לא פונה אליך. אני לא יודעת אם שמת לב, אבל בשיחותינו – שהיו כמה, היו כמה שיחות בינינו – מעולם לא פניתי אלייךְ, השר שטייניץ, נכון? תמיד אני פונה אליךָ, השר שטייניץ. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אז אני פונה אלייך. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> הסיבה שאני מדברת בלשון רבות היא משום שיש לי התנגדות לעובדה שהשפה העברית היא כל כך ממוגדרת שלפי חוקי העברית הטהורים מספיק גבר אחד בקהל או בציבור בשביל שהשפה, הפנייה הכללית תצטרך להיות בזכר. זאת אומרת, אני מחוקה לחלוטין. אני – – – <קריאה:> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> זאת העברית, כך החוקים שלה. אגב, תוכלו למצוא את זה. בדיוק – א. יש פה מספיק מומחים לעברית, וגם כמה מומחיות. אבל גם תוכלו למצוא את זה, אגב, באתר של האקדמיה ללשון, שכותבת את זה תחת שגיאות נפוצות, וכך היא כותבת: פשטה השמועה שהאקדמיה אישרה לדבר בלשון רבות כשיש רוב נשי בחדר, ולא כן הדבר. כלומר, האקדמיה עומדת על זכותה להיות סופר-פטריארכלית עד הסוף המר. ואני חושבת שאני לא צריכה לדבר את עצמי בלשון זכר. כמו שאני לא מצפה ממך, השר שטייניץ, להגיד: אני סבורה, אני לא רוצה להגיד: אנחנו רוצים; אני רוצה להגיד: אנחנו רוצות. כי, השר שטייניץ, אנחנו רוצות, ואנחנו, ברוך השם, לאט-לאט נהיות כאן יותר ויותר נוכחות, יותר ויותר מיוצגות; אנחנו לאט-לאט מצליחות לקבוע את גורלנו, להיות בעלות על גופנו ועל הזכויות שלנו יותר ויותר, וחלק מזה היא הזכות להשמיע את הקול שלנו בגוף רבות. ולכן, אנחנו מזמינות אותך מאוד מאוד להצטרף כשאתה פונה אל חברות וחברי הכנסת, אבל אני ממש משחררת אותך מלהגיד: אני סבורה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה על ההבהרה החשובה. <קריאה:> מה את כל כך – – –? <הצעת חוק שקיפות בהצהרת הון לנבחרי ציבור בכירים, התשע"ו–2015> (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עכשיו תשיב על הצעת חוק שקיפות בהצהרת הון לנבחרי ציבור בכירים שרת המשפטים חברת הכנסת שקד. <שרת המשפטים איילת שקד:> חברי, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי חבר הכנסת רוברט אילטוב, אני בדרך כלל רגילה שאנחנו מגישים הצעות חוק ביחד; אני לא רגילה להתנגד להצעות חוק שלך. <קריאה:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> כן, אז הסיטואציה הזאת לא נוחה לי. הצעת חוק שקיפות בהצהרת הון לנבחרי ציבור בכירים, התשע"ו–2015, של חבר הכנסת רוברט אילטוב ואחרים, מבקשת לקבוע כי חברי ממשלה וראשי מפלגות יחויבו להגיש הצהרות הון ליושב-ראש הכנסת וכי הצהרות ההון האלה תפורסמנה באינטרנט. נכון להיום, שרים וחברי הכנסת נדרשים להגיש הצהרות הון, הן מכוח חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, והן מכוח הכללים למניעת ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים. בכל הנוגע לחברי הממשלה, הצהרות ההון נבדקות על-ידי מבקר המדינה. בהתאם לכללים, במקרה של חשש לניגוד עניינים, על חבר הממשלה להודיע למבקר המדינה ולפעול בהתאם לחוות דעת היועץ המשפטי לממשלה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כל עיתונאי שיש לו עיפרון ויודע לכתוב יעשה פוליטיקה. בשביל זה גם ויתרו פה על שכר – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> הלכה למעשה, החששות שעומדים בבסיס הצעת החוק כבר מקבלים מענה בהסדרים הקיימים. אין להתעלם גם מהחשש לפגיעה בפרטיות של השרים, הכרוכה בפרסום ובחשיפה של מידע אישי, כיוון שהנושא בכללותו מטופל בהסדרים אחרים. חשיפת המידע אינה נחוצה. אדגיש כי הצהרות הון כוללות מידע אישי שרובו אינו רלוונטי לצורך מניעת ניגוד עניינים. מידע רלוונטי אחר מצוי דווקא מחוץ להצהרת ההון, בשאלון מיוחד שמעבירים חברי הממשלה למבקר המדינה, ובו מידע על עיסוקים של חבר הממשלה וקרוביו ועל זיקות אחרות שיכולות להיות לו לתפקיד המיניסטריאלי. מידע זה נבדק על-ידי מבקר המדינה ועל-ידי היועץ המשפטי לממשלה ומטופל במידת הצורך. בראייתי, קיימת חשיבות רבה ביצירת שקיפות ציבורית ובמניעת ניגוד עניינים. עם זאת, ההצעה לפרסם מידע בנוגע להון האישי של חברי הממשלה אינה נחוצה לשם מניעת ניגוד עניינים. נוכח האמור לעיל, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. לכן, חברי חבר הכנסת רוברט אילטוב, אני מציעה שתשוב ותתמקד בהצעות החוק המעולות שלנו מהכנסת הקודמת, שאת חלקן עוד לא הצלחנו להעביר, ויש הרבה כאלה; גם הצעות כלכליות, גם הצעות לאומיות, גם הצעות חברתיות. אני מבקשת, חבר הכנסת רוברט אילטוב, שאני לא אצטרך יותר להתנגד להצעות חוק שלך, כי יש מספיק הצעות מהכנסת הקודמת, שהתפזרה טרם זמנה, שלא הספקנו להעביר. לדוגמה, חוק הלאום, שאני מציעה שתדונו עליו ותגישו אותו שוב. גם הממשלה הקימה צוות בראשותו של חבר הכנסת צחי הנגבי. הצוות הזה אמור לנסח גרסה שתהיה מקובלת על כל חברי הקואליציה. אבל אני אשמח, רוברט, אם תגיש את ההצעה המשותפת שלנו מהכנסת הקודמת. זה חוק מאוד מאוד חשוב. יש עוד חוקים רבים וחשובים אחרים שעמלנו עליהם ביחד, ואני אשמח אם תגיש אותם ולא את החוק הזה. צריך עוד לשאול שאלה: האם הגשתם את החוק הזה כשהייתם בממשלה? הייתם הרבה מאוד שנים בממשלה – וזאת שאלה שמאוד מעניינת אותי. כשהייתם סיעה בקואליציה, האם הגשתם את החוק הזה? רוברט, הגשתם, או שזאת פעם ראשונה? אתה רוצה לענות? טוב, הוא רוצה לענות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> טוב. אז הממשלה תומכת או מתנגדת? <שרת המשפטים איילת שקד:> הממשלה מתנגדת להצעת החוק, ואני אשמח אם חבר הכנסת רוברט אילטוב יענה לי, כי הסיעה שלו הייתה הרבה מאוד שנים בקואליציה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> יש יום ארוך. מה יענה, לא יענה. תני לו בראש וזהו, נו. מה המשחקים האלה? <שרת המשפטים איילת שקד:> אני חולה בשפעת ואין לכם לב. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> נכון, שלא יקזזו אותך – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אתם חסרי לב, וזה יתנקם בכם כי אני אדביק את כולכם. זהו? סיימנו? תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשרת המשפטים. חבר הכנסת רוברט אילטוב, אתה מעוניין לנסות לשכנע אותנו בשנית, למרות דבריה החדים? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> רוברט, ויתרת על חלק מהשכר שלך? <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> הצהרת ההון לא מדברת על השכר של חברי הכנסת, היא מדברת על חשיפה של אינטרסים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא, לא, ויתרת? ויתרת על חלק מהשכר? <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אני רוצה להגיד לכבוד השרה – קודם כול, כבוד השרה, אנחנו נמשיך בחקיקה שקשורה לנושאים הלאומיים. אני אשמח מאוד שהממשלה תתמוך בנושאים הלאומיים, כפי שהיא עשתה גם בכנסות הקודמות. אבל אני רוצה לגעת לעניינה של הצהרה זו. קודם כול, ההצהרה הזאת מדברת גם על קואליציה וגם על אופוזיציה. אם מדובר על ראשי המפלגות, ההצהרה הזאת היא יותר רחבה מכל הצעה אחרת. מדובר גם על אלה שהם לא נבחרים אבל הם ראשי מפלגות – יכול להיות גם מצב כזה – והם יכולים להיות גם בקואליציה וגם באופוזיציה; גם המצב משתנה, ואני ציינתי בדברי ההסבר שלי שהמצב של ניגוד עניינים שהצהירו עליו השרים הוא דבר שהוא לא נורמלי. לא יכול להית ששרים בכירים, החשובים למשק, כתוצאה מניגוד עניינים כזה או אחר, נאלצו בעצם לבוא ולא להצביע על מתווה הגז, שהוא הדבר החשוב ביותר למשק הישראלי ב-30 השנים האחרונות. הם ביקשו שלא להצביע בגלל ניגוד עניינים, וזה עכור. לכן אני בא ואומר: המציאות השתנתה; מדובר על קואליציה ואופוזיציה; מדובר על אנשים שהם גם מחוץ לכנסת אבל הם יודעים להשפיע פוליטית על תהליכים שמדינת ישראל מובילה. לכן הצעת החוק לחשיפה של הצהרת הון לבכירים במדינה היא מתבקשת, היא חשובה בעת הזאת, ולכן אני מבקש שהממשלה כן תתמוך. אני, כמובן, אשמח מאוד לקבל את הצעתו של יריב לוין שר התיירות להכליל גם את השרים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> את השופטים. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> את השופטים. ואם אתה תתמוך בנו, אנחנו כנראה נעביר את הצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שקיפות בהצהרות הון לנבחרי ציבור בכירים, התשע"ו–2015. אנו מצביעים – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 50 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 51 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק שקיפות בהצהרות הון לנבחרי ציבור בכירים, התשע"ו–2015, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 50 בעד, 51 נגד. הצעת החוק לא עברה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תצרף אותי להצבעה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> זה לא יעזור לך עכשיו. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> הייתי כאן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אבל לא הצבעת. אני מוכן לצרף אותך לפרוטוקול, זה לא משנה את ההצבעה. אנחנו מצרפים לפרוטוקול – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין מצביעה בעד. <הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – החרגת הכנסה מעבודה או ממשלח-יד ממבחן ההכנסה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/70/20; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"א, עמ' 1614.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – החרגת הכנסה מעבודה או ממשלח-יד ממבחן ההכנסה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/3/20; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"א, עמ' 1616.] (הצעת חברת הכנסת זהבה גלאון) <הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – סכום שלא יובא בחשבון בחישוב ההכנסה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1292/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת מרב מיכאלי) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום. יש לנו כאן שלוש הצעות חוק צמודות. השתיים הראשונות נומקו כבר על-ידי מציעיהן. רק השלישית, של חברת הכנסת מרב מיכאלי, טרם נומקה, והיא תנמק אותה כעת על הדוכן במשך שלוש דקות. הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – סכום שלא יובא בחשבון בחישוב ההכנסה), התשע"ה–2015 – חברת הכנסת מיכאלי, בבקשה. גברתי, שלוש דקות לרשותך, בבקשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני, חברי וחברותי חברות הכנסת, הצעת החוק שאני מעלה לפניכם הועלתה כאן כבר לא פעם, והיא אחת מהצעות החוק הכי – היא הצעת חוק שבאה לתקן את אחת העוולות הכי זועקות לשמים בישראל היום. מדובר באותן נשים גרושות שבעליהן, גרושיהן, בני-זוגן, לא משלמים להן את המזונות עבור הילדות והילדים שלהם, ולכן הן מקבלות את המזונות האלה מביטוח לאומי. כעונש על זה שהן מקבלות את המזונות האלה לא מבני-הזוג שלהן אלא מביטוח לאומי, כל שקל שהן משתכרות או מרוויחות מעל 641 שקלים, הקצבה – כך ביטוח לאומי קורא למזונות האלה, אדוני היושב-ראש; הוא קורא לזה קצבה אף שלא מדובר בקצבה – לא מדובר בקצבת נכות, לא מדובר בהבטחת הכנסה ולא בסיוע בשכר-דירה, מדובר במזונות שמגיעים בדין לילדות ולילדים – הביטוח הלאומי מקצץ 60 אגורות מכל שקל נוסף. 60 אגורות, חברות וחברים. אדוני, אני לא חושבת שיש כל כך הרבה קשב במליאה. אני לא יודעת איך להגיד את זה. אז קשב אנחנו לא יכולות לעשות, אבל שקט אולי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, בואו נשתדל להיות קצת יותר בשקט, בעיקר שם במרפסות מאחור. מרפסת הקואליציה מימין. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני. אז מה שאמרתי זה שנשים שמקבלות את המזונות שמגיעים לילדות ולילדים שלהן מהביטוח הלאומי מפני שבני-הזוג שלהן לא משלמים להן – אם הן גם עובדות, כל שקל מעל 641 שקלים שהן מכניסות, המזונות האלה שביטוח לאומי קורא להן קצבה, ממוסות בעצם ב-60 אגורות. זאת אומרת, זה מס של 60%. אתם יכולים לתאר לעצמכם את הדבר הזה? מס של 60% – מי משלם במשק הזה? אין דבר כזה. זאת אומרת, התקרה שהן יכולות להגיע אליה היא קצת יותר מ-6,000 וזהו. זהו. זה מה שהן יכולות להרוויח ממזונות ומהכנסה מעבודה ביחד. זאת אומרת, מדינת ישראל במו-ידיה דנה נשים, ילדות וילדים לעוני, ובעיקר, היא גורמת לזה להיות הדבר הכי לא כדאי להן, לצאת לעבוד. למה לצאת לעבוד אם בשביל כל שקל שאת עובדת בשבילו לא תקבלי את המזונות שמגיעים לך, וגם לא יהיה לך מי שתטפל או יטפל בבית בילדות ובילדים בזמן שאת עובדת? באמת, זו אחת העוולות הכי בלתי נסבלות שיש. עכשיו, זאת עוולה שנמשכת מאז ומעולם, פחות או יותר. אני יודעת שאני שותפה למאבק הזה לפחות שלוש שנים לפני בואי לכנסת. יש כאן חברות וחברי כנסת – קודם כול חברת הכנסת זהבה גלאון, חבר הכנסת מאיר כהן, שההצעה שלי מוצמדת להצעות שלהם, חבר הכנסת אילן גילאון, חברת הכנסת שלי יחימוביץ בעבודה – חברות וחברי כנסת רבים שנאבקים על הדבר הזה כבר שנים. זה פשוט מין קיר ברזל שאי-אפשר להוריד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. משפט סיכום, חברת הכנסת מיכאלי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> למה נשים גרושות שהבעלים שלהן לא משלמים להן את המזונות צריכות להיות נידונות לחיים ב-6,000 שקל בחודש להן ולילדות ולילדים שלהן? חברות וחברי הכנסת, בואו נתקן את זה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת מיכאלי. תשיב על שלוש ההצעות במשותף שרת המשפטים חברת הכנסת שקד. השרה תשיב על שלוש ההצעות, ולאחר מכן נקיים הצבעה – נפרדת, כמובן – על כל הצעה. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – החרגת הכנסה מעבודה או ממשלח-יד ממבחן ההכנסה) – חוק המזונות (הבטחת תשלום) מספק גמלת קיום לאשה שניתן לזכותה או לזכות ילדיה פסק-דין למזונות ובן-הזוג מתחמק מתשלום המזונות שנקבעו. ככלל, סכומי התשלום ותנאי הזכאות לפי חוק המזונות זהים לחוק הבטחת הכנסה. למשל, סכום הגמלה המרבי ומבחני ההכנסה זהים בשני חוקים, וגם סכום הכנסת העבודה שאינו מובא בחשבון לצורך מבחן ההכנסה זהה בשני החוקים ועומד על כ-600 שקלים למשפחות חד-הוריות הן בחוק הבטחת ההכנסה והן בחוק המזונות (הבטחת תשלום). כלומר, הכנסת עבודה של כ-600 שקל אינה מפחיתה את הגמלה בשני החוקים. אתה נדרשת לזה כשהיית שר הרווחה? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> ברור, מי לא נדרש? האוצר תמיד מתנגד, ראש הממשלה תמיד מתנגד. מה, זה חדש לכם? <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> האוצר תמיד הפיל? הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) – – – <קריאות:> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אנחנו נעשה את זה. תהיה רגוע, אנחנו נעשה את זה בלי הצעת החוק. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> שנים אני פונה לראש הממשלה בעניין הזה. שנים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הפעם זה יבוצע. – – – זה יבוצע. כל מה שהם לא עשו, אנחנו נעשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> השרה שקד, גם משרד המשפטים לא מוכן לשנות את ההגדרה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> זה הדבר הכי צודק בעולם – – – וחבל – – – <קריאה:> למה לא עשית את זה? <שרת המשפטים איילת שקד:> אני סומכת על שר הרווחה חיים כץ שיוביל את זה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> עכשיו זה יבוצע. <שרת המשפטים איילת שקד:> הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) מבקשת לקבוע כי הכנסת העבודה של אישה גרושה או פרודה לא תובא בחשבון בחישוב הכנסותיה לשם קביעת זכאותה לגמלת מזונות, וזאת כתמריץ ליציאת נשים גרושות לשוק העבודה. יש הרבה היגיון בהצעת החוק הזאת, אף שצריך גם להכניס בה כמה שינויים. אני שמחה לשמוע ששר הרווחה אמר שהוא יגיש הצעה ממשלתית שגם תענה על השינויים שצריך להכניס. הבעיות שקיימות בהצעת החוק: ראשית, הצעת החוק מבקשת להיטיב עם גרושות ופרודות בלבד, ללא התייחסות לאלמנות ולחד-הוריות אחרות. חברת הכנסת מיכאלי, למה לא התייחסתם לאלמנות ולחד-הוריות אחרות? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אפשר – – – בנוסף, למה – – – וגרושות – הבעיה היותר-גדולה – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> וגרושות. קשה להצדיק מתן סיוע רק לנשים גרושות ופרודות ולא לאלמנות וחד-הוריות. שנית, נראה שאין קושי משפטי להגדיל את הסכום הקובע לעניין מבחן הכנסת העבודה המובא בחשבון בעת קביעת הגמלה לכל הנשים החד-הוריות, לעומת יתר מקבלי גמלאות הקיום, לנוכח הקשיים המיוחדים של היותן המפרנסות היחידות במשפחה עם ילדים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> ההצעה לבטל לחלוטין את הסכום יוצרת פער בין האוכלוסיות השונות. שלישית, הממשלה לא רואה הצדקה לתשלום קצבת קיום למי שמרוויחה סכומים גבוהים, במיוחד למי שנמצאת מעל הממוצע במשק. עם זאת, בימים אלה מגבש משרד הרווחה, יחד עם המוסד לביטוח לאומי, הצעת פתרון כוללת בנושא מבחן ההכנסות הן לעניין אימהות חד-הוריות מכוח חוק הבטחת ההכנסה, והן לעניין נשים שלטובתן נפסק פסק-דין למזונות. לאור האמור לעיל, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. אני מאוד שמחה, חבר הכנסת ושר הרווחה חיים כץ, שאתם יושבים ומקדמים הצעת חוק ממשלתית כזאת. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> היום בשעה 17:00, 18:00, יש דיון, היום, בלי שום קשר להצעת החוק. ישיבה מס' – אני לא יודע כמה, יחד עם אלי כהן מכולנו. אנחנו נעשה עבודה מסודרת, והעוול הזה צריך להיפסק. <שרת המשפטים איילת שקד:> אני אומרת בקול רם למי שלא שמע את שר הרווחה: "העוול הזה צריך להיפסק", ציטוט. אני מאוד מקווה שבתוך כמה חודשים – שר הרווחה, מה אתה מעריך, חצי שנה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אנחנו בתקווה שזה ייגמר מהר. כשהם היו שם זה לא היה. הפעם זה יהיה. <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> מה לעשות, ביבי לא רצה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אבל עכשיו הוא ירצה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> ביבי לא רצה. <שרת המשפטים איילת שקד:> מי – – – <זהבה גלאון (מרצ):> השר חיים כץ עלה על הדוכן – – – וחבר הכנסת אלי כהן – – – וגם אני – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אבל הוא לא היה שר. <זהבה גלאון (מרצ):> וחבר הכנסת אלי כהן העלה את ההצעה הזאת – – – אני – – – <קריאות:> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> זהבה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> לא, 2014 – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אבל הוא היה יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה. <זהבה גלאון (מרצ):> נובמבר 2014, 30 בנובמבר – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אבל חבר הכנסת מאיר כהן היה השר. <זהבה גלאון (מרצ):> מרס, מרס – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תחליטי כבר, תחליטי – – – לא הייתי שר. <זהבה גלאון (מרצ):> במרס היית שר. <שרת המשפטים איילת שקד:> לא, הוא לא היה שר. זהבה, הממשלה הזאת ממאי. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אז תחליטי כבר. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – בונוס. לפני חצי שנה שר הרווחה עמד על הדוכן, הזיל דמעות תנין כמה זה חשוב לסייע לאימהות חד-הוריות – – – שמייחסת להן כפל קצבה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני גם יכול לענות? <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – לא, אנחנו לא מסכימים. הוא הסביר לנו – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשרת המשפטים. המציעים יוכלו לנסות לשכנע אותנו בשנית. ראשון הדוברים – חבר הכנסת מאיר כהן. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אדוני שר הרווחה, במרס האחרון עמדת כאן, התחייבת – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא במרס. <מאיר כהן (יש עתיד):> במאי. עמדת כאן, אמרת – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אל תפריע לי. עמדת כאן, אמרת: אני בדצמבר סוגר את העניין. חשבתי שיש לך מילה. אין לך מילה. אז עכשיו אתה תעלה לפה ותנסה למצוא איזה כסות לכל האנשים מכולנו. תסתכלו אלי, האנשים מכולנו, החברתיים, אתם באתם אלי ואמרתם: מאיר, תסכים לחצי שנה. אנחנו מתחייבים לדבר עם שר האוצר. מה, אתם השתגעתם, תגידו? 18,500 חד-הוריות. מה, לדפוק אותן? למה? ביקשתם חצי שנה – קיבלתם חצי שנה. היום לא יקרה כלום ומחר לא יקרה כלום, כי הביטוח הלאומי לא יהיה מוכן לעשות את זה. והשר, אתה לא תכופף את הביטוח הלאומי; אגב, כמו שלא כופפת אותם מוועדות הערר. אמרת לי שיש מהפכה. הלכתי לבדוק. אין כלום. אין כלום. אין כלום. אז אתה יודע מה? כשאנחנו גברים אתך, תהיה גם אתה גבר. ואם אתה עומד פה ואומר: תנו לי חמישה חודשים – תעמוד בזה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> השר כץ, אחרי ההצבעה תוכל להשיב. <מאיר כהן (יש עתיד):> ואני אומר לכם, אנשי כולנו, אני אומר לכם, תסתכלו לכאן, אלי אלאלוף, ומירב ושאשא. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> סליחה, תפסיקי לבלבל. שום הצעת חוק לא שמתם. אנשים מסתכלים עליכם. תתביישו לכם. כי אתם אמרתם: אנחנו נהיה אתכם. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> יש לי הודעה אישית. <מאיר כהן (יש עתיד):> הודעה אישית, אהה? בזמן האחרון יש לך הרבה הודעות אישיות. מה קרה, להגיד שאת מעלה הצעת חוק? תתביישו לכם. איזה מין קואליציה זאת? איזו כוחניות? מה, יש בזה קואליציה ואופוזיציה? וחיים, אני הולך אתך ומכבד אותך: היית צריך לעמוד היום ולהגיד: אני מעביר את זה בטרומית, כי התחייבתי. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. חברת הכנסת זהבה גלאון מבקשת שלוש דקות. אדוני שר הרווחה, אם שלושת המציעים יסכימו, תוכל להשיב לפני ההצבעה; אם לא, אתן לך את ההזדמנות להשיב לאחר ההצבעה. גברתי, שלוש דקות לרשותך, בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> תודה רבה. אדוני השר, עמדת כאן בחודש מאי על הדוכן – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תסכימי – – – <זהבה גלאון (מרצ):> רגע. קודם כול, אסכים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הנה, היא הסכימה. <זהבה גלאון (מרצ):> אני מכבדת אותך ואני אסכים, אבל אני לא יכולה לקבל את זה שעמדת כאן על הדוכן ופנית אלינו, למציעים, ואמרת לנו: תנו לנו חצי שנה; אני מתחייב לכם: אני הולך להביא רפורמה. המצב הזה שהקצבאות ניתנות לילדים ואתם מייחסים לנשים כפל קצבה, בקצבאות שניתנות לילדים – הסברת לנו באותות ובמופתים: תסמכו עלי. ואני סמכתי עליך, אתה יודע את זה, ולכן גם אתן לך להשיב. אבל אל תעלה לכאן ותגיד לנו: תנו לי זמן, אני יושב עם כולנו, אני מגבש רפורמה. אני נותנת לך שתעלה לכאן. אני רוצה שתגיד לנו שאתה מתחייב שאנחנו נעביר את ההצעה הזאת בקריאה טרומית, שאתה לא תגרום לנשים לעבוד בשחור כי הן לא רוצות להגיע לרף, כי הן לא רוצות לצאת לעבודה, כי אחר כך אתה מקצץ להן בקצבת הילדים. אני רוצה שתתחייב ותגיד להן: לכו לעבוד בכבוד, שיהיה לכן רצף תעסוקתי. תגיד לנו: אני מעביר את זה בטרומית, תמתינו לנו עם ההצעה הממשלתית. זה יהיה מין אקדח לרקה שיחייב אותך להביא הצעה ממשלתית. אתה לא יכול לפנות אלינו, מפני שאנחנו מחבבים אותך, ומפני שאנחנו מעריכים אותך, ואתה מושך אותנו באף חצי שנה, ואז לבוא לפה ולהגיד: כולנו, הישועה תבוא מכולנו. נו, באמת. אני מצפה ממך שתתייצב ותגיד לממשלה שלך ולשרים שלך ולראש הממשלה: אי-אפשר יותר לדפוק את האימהות החד-הוריות. אתה התחייבת לזה, ותעמוד בהתחייבות שלך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, גם שלוש דקות. השר כץ, נחת רוח. הכול יהיה בסדר. שלוש דקות לרשותך, גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה. היושב-ראש הציע שאסביר למה ההצעה שלי עושה מנגנון כלשהו, מציעה שכן תהיה הגבלה של שכר מינימום פלוס המזונות. זאת אומרת שההכנסה שאישה גרושה יכולה להשתכר, להכניס, היא כן מוגבלת באיזה אופן. והתשובה היא, אדוני, שאנחנו חיפשנו – לדעתי, יש לי שלוש הצעות חוק בנושא הזה, ופשוט ניסינו למצוא מנגנונים: אולי לזה יסכימו; אולי לא הכנסה בלי הגבלה מעבודה; אולי אם אישה תשתכר רק שכר מינימום, יסכימו לשלם לה את המזונות בלי למסות אותם ב-60%. זאת הסיבה. יש לנו עוד שתי אלטרנטיבות כאלה, אבל גם לזה הממשלה הזאת לא מסכימה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מאיר כהן. רגע, אתן לך עוד זמן. חברי הכנסת, קצת יותר בשקט, שננהל דיון מתורבת. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> שאלה פה שרת המשפטים איילת שקד את יושב-ראש האופוזיציה בוז'י הרצוג אם הוא כשר הרווחה לא נדרש לזה. לא זו בלבד שנדרש לזה – נדרש אף נדרש. אבל מי שסירב – נחש מי? עוד מ-2003, בנימין נתניהו כשר האוצר – סירב; כראש ממשלה – סירב. למה? כי הוא רואה בנשים האלה נטל. הוא לא רואה בהן פוטנציאל צמיחה; הוא לא רואה בהן את פוטנציאל הסייבר הגדול. <ירון מזוז (הליכוד):> כשאתם הייתם בממשלה – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> הוא לא רואה בהן פוטנציאל הסתה נגד ערבים. הוא רואה בהן נטל, ולכן הוא מאז ומתמיד סירב. גם כשאנחנו היינו בממשלה הוא סירב לאפשר את הדבר הזה, כי זה תלוי באוצר – גם כשר האוצר, גם כראש הממשלה. אז אל תצעק עלי: כשאתם הייתם בממשלה. <ירון מזוז (הליכוד):> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> היה שר רווחה שניסה לעשות זה, וכמו שרי רווחה אחרים – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מזוז. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – למעשה, כמו שר הרווחה הזה עכשיו, כמו שר הרווחה הזה עכשיו, שנכשל בלעשות את זה. <ירון מזוז (הליכוד):> לא עשה שום דבר. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> חברי וחברותי חברות הכנסת, יש פה התעקשות אטומה של ביורוקרטיה, כולל משרד המשפטים, כמו שאמרתי לשרה שקד, שמסרב להגדיר את המזונות האלה כמזונות ולא כקצבה או גמלה. זאת איננה קצבה ואיננה גמלה – וגם בה, אגב, צריך לשנות את המדיניות; גם שם צריך לאפשר לאנשים שמקבלים קצבת נכות להשתכר ולהרוויח את מה שהם מסוגלים ומסוגלות בעבודה, אבל על אחת כמה וכמה כשמדובר במזונות שבני-זוג לא משלמים. באמת, אדוני, אני מאוד שמחה על הסערה הזאת שקורית כאן. אולי ראש הממשלה יתחיל להבין שלא מדובר בנטל, אלא מדובר בחובה, ממש חובה של המדינה, גם לנשים, גם לילדות ולילדים האלה, ו-mind you – גם לכלכלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. המציע והמציעות, האם אתן מוכנות ששר הרווחה יעלה להשיב? חברת הכנסת גלאון? הן מוכנות, אז אתה יכול לבוא להשיב. יש לך חמש דקות, אדוני השר. כך על-פי התקנון. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת מאיר כהן, שמע, לא רציתי להגיד את מה שאני אומר, באמת שלא רציתי. לא רוצה להגיד. במשך חמישה חודשים – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> תגיד מה שאתה רוצה. אתה לא גבר. אתה אמרת: אני נותן לך מילה. תעמוד במילה שלך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת כהן, תן לשר להשיב. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> במשך חמישה חודשים משרד הרווחה עשה יותר ממה שישבת בשנתיים. <מאיר כהן (יש עתיד):> תפסיק לבלבל במוח. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תקשיב. תקשיב. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לפחות תשמע מה הוא עשה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת כהן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני השר. חבר הכנסת כהן. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> בינואר ועדות הערר יצאו בפיילוט – מה שאמרת שלא קרה. <מאיר כהן (יש עתיד):> לא קרה כלום. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> קרה. קרה. בינואר יצאו – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת, דבריך נשמעו באריכות. אנא שב ותן לשר להשיב. דבריך נשמעו. חבר הכנסת כהן. <מאיר כהן (יש עתיד):> התחייבת – תקיים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת כהן. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני השר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> רציתי לתת לכם קצת קרדיטים. הממשלה תעביר בלעדיכם. בלעדיכם. <מאיר כהן (יש עתיד):> אל תיתן. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> היא תעביר בלעדיכם. אתם יושבים פה ומדברים ומדברים – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – אחרי שהייתם שם ולא עשיתם כלום. שמעתי את שרת הבריאות. <מאיר כהן (יש עתיד):> תתבייש לך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני השר, לא. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> למה היא לא עשתה את זה? <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני השר. <מאיר כהן (יש עתיד):> בשביל זה אישרנו – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> איפה הייתם? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> סליחה, חבר הכנסת כהן, דבריך היוצאים מן הלב נשמעו. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> לא. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת גלאון, אל תגידי לי לא. חבר הכנסת כהן. <מאיר כהן (יש עתיד):> תן תגובה של גבר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת כהן, אני לא רוצה להוציא אותך, כי הדיון הוא חשוב. דבריך היוצאים מן הלב נשמעו, אבל בואו ניתן לשר להשיב. חבר הכנסת כהן, אנחנו נתחיל לקרוא לסדר. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת גלאון, תשבי או שאני אקרא אותך לסדר. אנחנו רוצים לתת לשר להשיב. דיברתם, דיברתם מן הלב, וזה טוב. בואו ניתן לשר להשיב. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> שיענה לעניין. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא ככה מנהלים דיון. <זהבה גלאון (מרצ):> הוא לא משיב לעניין. הוא ביקש לעלות והוא לא משיב לעניין. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת גלאון, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. אדוני השר, בבקשה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> שמעתי את מה שאמרתם. הצעת החוק הזאת – ה-disregard לנשים יעבור ב-ל-ע-ד-י-כ-ם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. תודה רבה, אדוני השר. אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה ואנחנו, כאמור, מצביעים בנפרד על שלוש הצעות החוק לפי הסדר. בנפרד על כל הצעת חוק. בנפרד. ראשונה – הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – החרגת הכנסה מעבודה או ממשלח-יד ממבחן ההכנסה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת מאיר כהן. אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 49 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 51 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – החרגת הכנסה מעבודה או ממשלח-יד ממבחן ההכנסה), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 49 בעד, 51 מתנגדים. הצעת החוק לא עברה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק השנייה, הצמודה, של חברת הכנסת זהבה גלאון: הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – החרגת הכנסה מעבודה או ממשלח-יד ממבחן הכנסה), התשע"ה–2015. אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 50 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 51 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – החרגת הכנסה מעבודה או ממשלח-יד ממבחן ההכנסה), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 50 בעד, 51 נגד. גם הצעה זו לא עברה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק השלישית, של חברת הכנסת מרב מיכאלי: הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – סכום שלא יובא בחשבון בחישוב ההכנסה), התשע"ה–2015. אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 50 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 51 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – סכום שלא יובא בחשבון בחישוב ההכנסה), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 50 בעד, 51 נגד. גם הצעת החוק הזאת לא התקבלה. <הצעת חוק הרשות הלאומית לתרבות ואמנות, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1919/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק הרשות הלאומית לתרבות ואמנות, התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יעקב פרי וקבוצת חברי הכנסת. ינמק את ההצעה במשך עשר דקות חבר הכנסת פרי, ואחריו תשיב בשם הממשלה שרת התרבות והספורט חברת הכנסת מירי רגב. עשר דקות לרשותך, אדוני. בבקשה. <יעקב פרי (יש עתיד):> נכבדי היושב-ראש, אפשר לעשות טיפה שקט? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, אנחנו מבקשים קצת יותר שקט באולם. הפעם זו המרפסת של האופוזיציה. חברת הכנסת מיכאלי. <יעקב פרי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, הצעת חוק זו שיזמתי ואשר תעלה היום להצבעה במליאה מבקשת להבטיח ולקדם את עתיד התרבות בישראל, לסייע לפריחת התרבות הישראלית והגעתה לרחבי העולם, וחשוב מכול – לנתק את הפוליטיקה מהתרבות. קיומה של התרבות בישראל, במקביל ובנפרד מהקיום המדיני והפוליטי, הכרחי לשרידותה של החברה הישראלית כחברה בריאה, פתוחה ודמוקרטית. אם אפשר לבקש מחברי הכנסת קצת תרבות – התרבות הישראלית על כלל תחומיה ושלל ביטוייה מייצגת את הרבגוניות הייחודית של החברה הישראלית. לא פעם התרבות משמשת לנו ככלי להתמודדות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת שטרן. חבר הכנסת שטרן, קצת יותר בשקט. תודה. <יעקב פרי (יש עתיד):> לא פעם התרבות משמשת לנו ככלי להתמודדות ולמתן ביטוי אמנותי למצבנו הקיומי – אפשר לומר לפעמים הבעייתי – במדינתנו היקרה. הצעת החוק מבקשת להקים גוף עצמאי, מרכזי, רשות לאומית לתרבות ולאמנות הנקייה מהתערבות רגולטורית פוליטית, כדי להבטיח חופש יצירה ומתן ביטוי למגוון הרב-תרבותי הרחב של החברה בישראל, להשקפות השונות הרווחות בה ולערכיה. לצערי, בממשלה הנוכחית אנו עדים לא פעם לפוליטיזציה צינית של משרדי ממשלה ממלכתיים שונים, אשר אמורים להיות נקיים מאינטרסים סקטוריאליים צרים ולפעול למען כלל הציבור. כך גם בתחום התרבות. עלינו לפעול ולהקים רשות זו ללא שיקולים פוליטיים צרים, על מנת שתוליך ותוביל תהליכי קבלת החלטה נכונים. הרשות אמורה לסייע לעצור את הסחף הפוליטי מלהכתים את התרבות הישראלית. על מדינת ישראל לפעול לפריחת התרבות הישראלית המגוונת, ולא לייצר צנזורה פוליטית המזכירה משטרים דיקטטוריים. גם אם לפעמים יש לאנשים מסוימים תחושות של אי-נוחות נוכח אמירות העולות מיצירות תרבות כאלה ואחרות, אין משמעות הדבר שמדינת ישראל צריכה לפעול כנגד אותן יצירות או אמנים. אין זה תפקידה של המדינה או של הממשלה להתערב בתרבות החברתית, בין שזו אוהדת את ראשי המדינה, ממשלתה או מדיניותה או חולקת עליה. יש חשיבות עצומה, אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי, להקמת רשות עצמאית לתרבות ואמנות אשר תפעל באופן עצמאי, תוך מתן אפשרות תכנון והסתמכות תקציבית לטווח ארוך, ללא התערבות פוליטית בהחלטותיה ובשקיפות ציבורית מלאה. הרשות לתרבות ואמנות תוקם מתוך הציבור הישראלי ועבורו, וחברי הרשות יפעלו בצורה עצמאית, בלתי תלויה ושוויונית לטובת כלל אזרחי המדינה. הרשות תפעל למניעת אפליה בין אזורים ובין קבוצות אוכלוסייה ותמנע השפעה חיצונית על הגורמים היצירתיים ועל מוסדות התרבות והאמנות. מערכת התרבות והאמנות היא מערכת אשר לה כל המאפיינים המחייבים אי-תלות, אך עם זאת היא טרם עברה תהליך אוטונומיזציה דוגמת מערכות נוספות כרשות השידור והמועצה להשכלה גבוהה. אני מודה לחברי מהמחנה הציוני על כך שהם מאזינים לי בקשב, אבל אני אודה לכם אם קצת פחות תפריעו לי. איילת. מערכת התרבות והאמנות היא מערכת אשר לה כל המאפיינים המחייבים אי-תלות. המעמד האוטונומי שיינתן למערכת התרבות והאמנות מבטיח, בין השאר, קיומה של מסגרת מוגדרת של מקורות תקציביים, מניעת אפליה בין אזורים ובין קבוצות אוכלוסייה ומניעת השפעה חיצונית על הגורמים היצירתיים ומוסדות התרבות והאמנות. אל לנו להיות כמשטרים שבהם נציגי התרבות היחידים שהורשו לפעול ייצגו אך ורק את עמדת השלטון. אין אנו רוצים לחיות בחברה סגורה, מבוקרת ומפוחדת, שבה לא ניתן שוויון הזדמנויות לכלל האמנים על סמך דעותיהם הפוליטיות. בנוסף, מוצע להקים מכון-ייצוא לתרבות ואמנות, אשר יתפקד כ"משרד חוץ" של התרבות הישראלית ויעודד ויקדם את ייצוא התרבות במדינת ישראל אל מדינות העולם כדי להגיע לקהלים חדשים ולחזק את התרבות הישראלית ואת מדינת ישראל. בדוח של האיחוד האירופי בנוגע לייצוא תרבות ממדינות נבחרות אל מדינות האיחוד צוין – ואני מצטט: אף שהתרבות הישראלית מתקבלת באהדה ברחבי העולם, הממשלה בישראל אינה מנסה לקדם בקנה-מידה רחב את הצגת התרבות הישראלית במדינות השונות. כמו כן צוין כי רוב המימון לקידום ייצוא התרבות בישראל נעשה על-ידי גורמים פרטיים ומדינות זרות, ואין פעילות ממשלתית רחבה בנושא. למדינות רבות ברחבי העולם מכוני ייצוא תרבות. בעולם מבינים זה כבר את החשיבות ההולכת וגוברת של מיתוג מדינות ביחסים הבין-לאומיים ואת המקום המשמעותי שתופסת התרבות בתחום הזה. אין בפעילות הקיימת של הגופים הרבים שנוגעים בקידום ייצוא התרבות הישראלית מימוש משמעותי של פוטנציאל הייצוא של התרבות הישראלית והיתרון הגלום בהדגשת התרבות הישראלית לשיפור התדמית של ישראל, כפי שעושות גם מדינות העולם כולו. במקרה שלנו, לא תזיק לנו קצת יותר חשיפה חיובית של מדינת ישראל דרך קידום התרבות השופעת והאמנות המובילה של מדינתנו ברחבי העולם. חברי וחברותי, הנושא הבוער שבו עוסקת הצעה זו הוא הפרדת הפוליטיקה מהתרבות הישראלית והבטחת הרבגוניות של התרבות הישראלית. אל לנו לסגת מן החזון ומן הדרך שהגדיר לנו דוד בן-גוריון, ואני מצטט: "מדינת ישראל, אני מקווה, לא תהיה אף פעם מדינה טוטליטרית, שבה יקבע השלטון את האמת המדעית, את הסגנון הספרותי, את כיוון האמנות, את דרך הרוח. במדינת ישראל תהיה חירות גמורה לאנשי הרוח, ואיש לא יכבוש ולא ישעבד את הרוח האנושי. ודווקא משום כך, תוטל על אנשי הרוח אחריות גדולה, החובה צמודה לזכות". אני מבקש מכם, חברי וחברותי, הבה נעמוד בחזונו של אבי האומה, הבה נבטיח כי התרבות בישראל תמשיך לפעול באופן עצמאי ובלתי תלוי במסדרונות השלטון, תוך הבטחת איכות האמנות והתרבות בישראל. ולחברי מהמחנה הציוני, המתכננים פעילות נקמה בהצבעה שלכם, אנא התבגרו. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב פרי. תשיב על ההצעה בשם הממשלה שרת התרבות והספורט חברת הכנסת מירי רגב. <נחמן שי (המחנה הציוני):> איזו נקמה? דיברת דברים – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> אמרו לי שאתם לא – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אנחנו? – – – <קריאות:> – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> לא, לא אכזבת – כי אתה פגעת בנו. מה זה "אנא תתבגרו"? <קריאות:> – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> אם פגעתי, אני מתנצל. <קריאות:> – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> כבוד סגן יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, מגישי ההצעה חבר הכנסת יעקב פרי ואחרים, ראשית, מדובר בהצעת חוק המבקשת להקים רשות לאומית לתרבות ואמנות, שתהיה תאגיד על-פי חוק. עיון בהצעת החוק ובתפקידי הרשות המוצעת מעלה שמטרות הרשות ותפקידיה הם למעשה תפקידיו של משרד התרבות והספורט – קביעת מדיניות תרבות למדינת ישראל, ביצוע חלוקת תקציבים והפיקוח עליהם, פיתוח התרבות בישראל, קידום החינוך ליצירה וצריכה של תרבות, תמיכה בפעולת תרבות וקביעת אמות מידה לתמיכה. הצעת החוק שלכם מעבירה סמכויות שלטוניות מובהקות לרשות לתרבות ואמנות. תפקידי הרשות, כפי שמוצע, הם תפקידים מובהקים של משרד ממשלתי, כגון קביעת מדיניות וחלוקת תמיכה למוסדות ציבור. בהתאם לכללים המקובלים בשירות המדינה, כפי שמצאו את ביטוים גם בדוח המועצה לתאגידים ציבוריים משנת 2003, אין להקים תאגיד לפי חוק במקרים הבאים: אין מקום להטיל תפקידים שלטוניים מובהקים על תאגיד ציבורי, ותפקידים אלו יש להטיל על הממשלה, אשר אחראית בפני הכנסת לביצועם, כגון קביעת מדיניות בתחום מסוים. תאגיד, מעצם מהותו, מוגבל על-פי החוק. לפיכך, כל שינוי במטרותיו או בתפקידיו, אשר נועד להלום צרכים משתנים, יצטרך להגיע בסוף לשינוי חקיקה. על מנת שתאגיד ציבורי לא יהיה תלוי במימון ממשלתי, חלק ניכר מתקציבו צריך להיות ממומן מהכנסותיו. לכן, אין להקים תאגיד ציבורי שאינו נושא את עצמו מבחינה כלכלית – ואתה יודע, מר פרי, שאין היום גוף תרבות שיכול להחזיק את עצמו. אין היום גוף תרבות אחד, אז איך אתה רוצה להקים תאגיד שיחזיק גם את עצמו מבחינה תרבותית? אין מקום להקים תאגיד תרבות ציבורי כאשר השיקול המכריע להקמתו הוא הרצון להשתחרר ממגבלות ארגוניות בהשוואה למגזר הממשלתי. בעתיד עוד תבוא ותציע להקים רשות למשרד החינוך. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> גם את משרד החינוך צריך לבטל, וגם משרד הביטחון נבטל, ואת משרד הבריאות נבטל. נקים רשויות לכל דבר כזה. ראינו מה קרה עם רשות תאגידי המים – זה רק הלך כנגד הציבור וכנגד האזרחים – – – <ירון מזוז (הליכוד):> נכון. נבטל אותם. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> נוסף על כל אלה, לא ברור לי כיצד תורם החוק שלך, או מבנה כזה, לפעילות בתחום התרבות והאמנות, בהשוואה לתפקיד משרד התרבות והספורט. לאור כל האמור לעיל, אין מחלוקת כי אין הצדקה להקמת הרשות. להפך, יש סיכונים רבים בהעברת סמכויות שלטוניות לתאגיד. ראינו מה קרה עם תאגידי המים; אם אנחנו נקים רשות תרבות, ברור לחלוטין מי ייהנה ממנה – ההגמוניה המערבית, זאת שעד היום מקבלת תקציבים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – לא נכון – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אם ברצוננו לדאוג לתרבות אמיתית, צריך להעביר תקציבים לפריפריה, כפי שאני עושה היום; צריך להביא תיקונים לקריטריונים, צריך להביא את המגזר הערבי, צריך להביא קריטריונים למגזר החרדי. את כל אלה עושה היום המשרד, בלוחות-זמנים בלתי אפשריים כמעט. הממשלה כבר דנה בהצעת החוק הזאת בעבר ודחתה אותה מהנימוקים האלה. לכן אני פונה לחברי הכנסת להתנגד להצעת החוק, לא לאפשר בכלל הקמת תאגידים ורשויות שמנסים לקחת את תפקיד הממשלה, ובסופו של דבר פוגעים – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בדמוקרטיה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – בציבור אזרחי המדינה הזו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בדמוקרטיה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> סליחה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ובדמוקרטיה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> וגם כמובן, בוודאי, כפי שאומר כאן כבוד היושב-ראש, פוגעים בדמוקרטיה. תראה כמה זמן לוקח לנו לנסות ולבטל את תאגידי המים, כי מרגע שיש איזשהו פקיד שאחראי לתאגידי המים, אתה לא יכול אפילו לקבוע את מחיר המים, ויש כבר מע"מ על המים, אז אתה רוצה שזה מה שאני אעשה לתרבות הישראלית? <יעקב פרי (יש עתיד):> מה שאת עושה – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> כדי שמי יחלק את כספי התרבות, איזה פקיד, שלא נבחר על-ידי הציבור, ואין לו שום יכולת לעמוד בפני נבחרי ציבור – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – או בפני הציבור כולו? אנחנו נמשיך לפעול במשרד התרבות כדי להנגיש את שירותי התרבות, כמו גם את הספורט, לפריפריה – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – קוטלר, קוטלר – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – למגזרים. חבל שלא הבאת את ההצעה הזאת כשאופיר פינס היה שר התרבות או כשמג'אדלה היה שר התרבות. אתה עושה את זה היום כי יש איזה כוח – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> הוא לא היה בכנסת. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – כנראה פוליטי – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> הוא לא היה בכנסת. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – וכוחות במוסדות התרבות, שמנסים להניא אותנו מלעשות את השינויים בתחום התרבות. ואנחנו נעשה את השינויים, נביא את שינויי הקריטריונים כבר בחודש הבא, ונביא תרבות שוויונית, צודקת, כי זה מה שאנחנו צריכים לעשות. כולם פה, או שאני יכולה להמשיך לדבר גם עוד שעה על תיקוני רגב? <מאיר פרוש (יהדות התורה):> להמשיך, להמשיך – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> כולם פה, ואני יכולה לעבור להצבעות? <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יש לחבר הכנסת הזדמנות להשיב אם הוא רוצה. <קריאות:> – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> ולכן, אני מתפלאת שדווקא אתה, פרי, הבאת את הצעת החוק הזאת. דיברת אתי עליה כמה פעמים, ואמרתי לך: אתה רוצה להעביר את הנושאים ואת התפקידים של משרד התרבות לרשות – זה פשוט לא נכון, לא תקין. מה שצריך לעשות זה לוודא שמשרד התרבות ימשיך לשנות את המדיניות ולהביא את התיקונים. כפי שהבטחתי, אני אביא אותם. חופש הביטוי, כפי שאמרתי, הוא הדנ"א של חברה דמוקרטית; חופש המימון – לא. אנחנו נממן ואנחנו נתמוך ואנחנו נמריץ את אותם מקומות שבהם היו חסמים חברתיים, שבהם היו חסמים תרבותיים. יש תפקיד למשרד התרבות להביא לידי כך שהרב-תרבותיות, שהפלורליזם, יגיעו לכל בית במדינת ישראל, וחלוקת המשאבים כפי שהייתה קיימת עד היום במשרד התרבות הייתה לא נכונה, לא שוויונית, היא הדירה מגזרים שלמים, הדירה את הפריפריה, והתפקיד שלנו זה להביא את התרבות לכל בית במדינת ישראל, גם כשאזרחיה נמצאים בפריפריה. אתה רוצה להשיב? <יעקב פרי (יש עתיד):> כן. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אני צריכה להמשיך לדבר אף-על-פי שהוא רוצה להשיב? אז מישהו בינתיים יכול להגיד לי מה קורה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני רק היושב-ראש, אני לא אומר לגברתי כמה זמן היא צריכה להשיב. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> מישהו מהקואליציה יכול להגיד לי מה קורה פה? <קריאות:> – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> מישהו יכול להגיד לי מה קורה? בקרוב אנחנו נביא – כבר אתמול הוצאנו את תיקוני רגב לאמנות פלסטית; בשבוע הבא נוציא את התיקונים לגבי תיאטרון – נביא את זה להערות הציבור. אנחנו מתואמים ברוב התיקונים עם משרד המשפטים. אנחנו נביא תיקונים אמיתיים – תיקונים אמיתיים – לטובת הפריפריה. הבאנו את התקנה החדשה של תקנת ינוקא – כידוע לכם, במשך שנים מוסד שפעל פחות משנתיים לא יכול היה לקבל תקציבים. זה הביא לכך שמגזרים רבים לא הצליחו לקבל תקציבים. באתי ליועץ המשפטי לממשלה, באתי לחשבת הכללית, ואמרתי: לא יכול להיות שאי-אפשר להקים תיאטרון במגזר הדרוזי כי הוא לא עובד שנתיים; צריך להקים אותו כדי שהוא יעבוד שנתיים, וכדי שזה יקרה צריך לשנות את התקנות. ואכן, שינינו גם את הסוגיה הזאת. הבנו שיש כאן חסמים חברתיים, והבאנו את תקנת ינוקא, אותה תקנה שמאפשרת להקים תיאטרון במגזר החרדי, תיאטרון במגזר הדרוזי, תיאטרון במגזר המוסלמי הערבי – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – כדי שנוכל להביא את הרב-תרבותיות – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – שטויות. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – גם של המגזרים האחרים. אני שמחה שתקנת ינוקא – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת גטאס, לא בעמידה, בבקשה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – עברה את היועץ המשפטי לממשלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת גטאס, בבקשה, לא בעמידה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> הוא אמר שאכן היה כאן חוסר שוויוניות, אכן היה כאן חסם חברתי, ואני שמחה שהצלחנו להסיר אותו. נוסף על זה – מה קרה, חבר'ה? – נוסף על זה, יש לנו כוונה להעמיד קרן לאמנים ויוצרים, להביא ניידות תרבות, להביא חממות תרבות לאותם אמנים, לא רק בפריפריה הגיאוגרפית אלא גם בפריפריה החברתית, חבר הכנסת שמולי. גם ללוד נביא את אותן ניידות תרבות ואותן חממות תרבות בנושא קולנוע, בנושא תיאטרון, בנושא מוזיקה, כדי לאפשר לאותם אמנים לצמוח מהפריפריה. אותה תפיסה אליטיסטית שניתֵן למרכז, ומוסדות התרבות במרכז יֵרדו לפריפריה, עבר זמנה. גמרנו, לא יהיה יותר. אנחנו צריכים להביא לידי ביטוי את אותם אמנים מהפריפריה, שהם אלה שישמיעו את קולם. לכן אנחנו נגביר ונשלש את אותם תקציבים לתיאטרון בדימונה, לתיאטרון בקריית-שמונה, לתיאטרון במגדל-העמק, לתיאטרון במגזרים כאלה ואחרים שאינם קיימים. אנחנו נקים אותם, כדי שגם קולם יבוא לידי ביטוי. רב-תרבותיות היא לא ססמה; רב-תרבותיות בסופו של דבר צריכה לבוא לידי ביטוי בהקצבת תקציבים, וזה מה שאנחנו עושים היום במשרד התרבות. חברים, אני מבקשת להתנגד להצעת החוק הזאת, משום שהצעת החוק הזאת לא תשנה דבר. משרד התרבות והספורט קובע מדיניות אמיתית, שוויונית, רב-תרבותית, ואנחנו נמשיך לעשות זאת. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשרת התרבות. המציע, חבר הכנסת יעקב פרי, יש לאדוני שלוש דקות נוספות כדי לנסות לשכנע את חברי הכנסת. <יעקב פרי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברתי השרה מירי רגב, את כנראה שכחת שמשרד התרבות והספורט היה בידי השרה לימור לבנת. עד כמה שידיעתי מגעת, היא הייתה חברת אותה מפלגה שאת חברה בה. אז זו בעיה בינך לבינה. זה דבר ראשון. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> זה רק מראה שזה לא עניין של מפלגה, זה עניין של אישיות. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> למה היא מפריעה? – – – ממתי שרה מפריעה לחבר כנסת נואם? איפה אתה? תעיר לה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – יש אנשים – הם עושים את השינוי. <יעקב פרי (יש עתיד):> גברתי, זה את אמרת. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> למה היא מפריעה? – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> אני השתדלתי להיות בשקט סבלני ותרבותי. אני אודה לך אם תאפשרי לי שלוש-ארבע הערות קצרות בלי להפריע לי. דבר שני, אני מבקש להתנצל התנצלות עמוקה בפני חברי מהמחנה הציוני – אני הוטעיתי. דבר שלישי – את טענת מדוע לא הגשתי את הצעת החוק הזאת בזמנם של אופיר פינס ומתן וילנאי, רק שלצערי לא הייתי אז בפוליטיקה אז לא יכולתי להגיש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לצערך? אתה בטוח שזה לצערך? <יעקב פרי (יש עתיד):> בטוח. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> אני גם לא הצעתי, דרך אגב, ברשות הזאת, גברתי השרה, לבטל את משרד התרבות והספורט. אני מבקש – ואני חושב שרבים במדינת ישראל תומכים בי – לנתק ולהרחיק עד כמה שניתן פוליטיקה מתרבות. זו כל הכוונה. אם אינני טועה, אם תשמעו את הקולות של האמנים – תשמעי, ואני מניח שאת מאוד קשובה לכך; אני חושב שאני לא טועה הרבה – זה לא הכול עניין של תקציבים, גברתי השרה, זה הרבה יותר מעל תקציבים, וזה הרבה יותר מעל סמכויות. אני מאוד מעריך את העובדה שאת מגינה בלהט על משרדך, רק לבקשותי לפגישות אתי, שלוש או ארבע פעמים, לא נענית, ואני מניח שאם היינו יושבים – אני לא יודע אם הייתי מעלה או לא הייתי מעלה, אבל לפחות היינו מלבנים את זה בצורה הרבה יותר נכונה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת פרי. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הרשות הלאומית לתרבות ואמנות, התשע"ה–2015. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 43 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 53 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הרשות הלאומית לתרבות ואמנות, התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 43 בעד, 53 נגד. הצעת החוק לא התקבלה. <הצעת חוק הפסקת שיטת ההעסקה הקבלנית, התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2035/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת עמיר פרץ) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום. גם כאן, שתי הצעות חוק צמודות. הצעת חוק הפסקת שיטת ההעסקה הקבלנית, התשע"ו–2015, של חבר הכנסת עמיר פרץ – חבר הכנסת פרץ, אתה מנמק את הצעת החוק שלך במשך עשר דקות. ולאחריו – במשך שלוש דקות חבר הכנסת דב חנין ינמק את הצעתו הצמודה. השר לוין ישיב על שתי ההצעות במשותף. עשר דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מכובדי השרים, קודם כול, אני מאוד שמח שהשר יריב לוין משיב לי. מי שלא יודע, לשר לוין יש רקע הסתדרותי מאוד מאוד משמעותי, ואני בטוח שזה ישפיע על עמדותיו ועל דרך תשובותיו. <נחמן שי (המחנה הציוני):> הוא אוהד "הפועל". <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> חברי הכנסת, אני מגיע היום ומציג בפניכם הצעה שלכאורה נראית קיצונית מדי, קיצונית מדי בעיני גורמים רבים. לצערי, המחלוקת פורצת דווקא באופוזיציה. אני מוצא את עצמי מתעמת עם חברי מהאופוזיציה, לרבות יושב-ראש יש עתיד, שעכשיו יוצא – יאיר לפיד, אני מצטט אותך, אז חכה. בוא, בוא. <יאיר לפיד (יש עתיד):> אם אתה מצטט אותי אני לא צריך להיות – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> לא, אולי תהנהן. תהנהן – בראשך – שזו אמת. <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – – זה שום דבר. זה רק אותן מילים מגבר נאה יותר. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> יפה, יפה. לפיד, בעניין הזה אפשר להגיד עליך שבזה אתה מבין. בזה אתה מבין. חברי הכנסת, כפי שאתם יודעים, כל חיי אני מאמין שהאדם העובד – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת קיש, תבקש מעוזרותיך – הצעקות האלה לא כל כך לעניין. <יואב קיש (הליכוד):> עוזרותיה. לא עוזרותי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עוזרותיה. אז, בבקשה. <יואב קיש (הליכוד):> כבר יוצאים כולם החוצה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> כל חיי אני מאמין שהאדם העובד הוא המפתח ליצירת חברה טובה יותר, צודקת יותר, פחות אלימה, הרבה יותר מתחשבת, פלורליסטית, שואפת שלום, שואפת הסדרים. לא משנה בעמדתו של מי אתה נמצא, באיזה צד של המפה הפוליטית, היכולת לבוא ולדבר על אנשים שהם עצמאים בארצם זה רק כאשר יש להם עצמאות כלכלית. מי שלא מבין, כאשר אתה עובד חברת כוח-אדם, אתה עדיין לא הגעת לעצמאותך במדינת ישראל. מדינת ישראל תוכל להתייצב בפני אזרחיה ולומר שהיא אכן הקנתה עצמאות לאזרחיה רק כאשר נדע שאדם במדינה הזאת מצליח להתפרנס בכבוד ולהזדקן בכבוד. יושב פה ראש ממשלה, וראש הממשלה בנימין נתניהו, אפשר לומר עליו שבעניין הזה הוא מציג עמדות אידיאולוגיות, ואני יכול להבין את העמדות שלו. הוא בהחלט מקורב לבעלי ההון, נותן להם את הקרדיט. הוא קצת הפתיע אותנו לאחרונה בתפיסות שלו על המונופולים, כשלפתע הוא תמך במונופול הכי גדול. אבל לצערי הרב, היום אני מבין שסיעת יש עתיד היא אחת הסיעות – לצערי הרב – שהולכות להיות גורם אנטי-חברתי ממדרגה ראשונה. חברי מאיר כהן, מכיוון שהשאירו אותך כאן לבד, אני אומר לך: שוחחתי עם יושב-ראש המפלגה שלך והוא אמר לי, זה נכון. <קריאה:> – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> שמע, חבר הכנסת אילן גילאון, מה אמר יושב-ראש יש עתיד. הוא אמר כך; כך הוא אמר לי לפני כמה דקות, זאת אומרת, שאני אפילו לא יכול לשכוח את הפרטים – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מה הוא אמר? <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> הוא אמר לי: אנחנו תומכים בקפיטליזם עם חמלה. <אילן גילאון (מרצ):> מה הוא אמר? <מאיר כהן (יש עתיד):> הוא אמר – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> רגע, אני מצטט אותו במדויק. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – בשוק חופשי. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> בסדר, בסדר. הוא אמר לי. אמרתי לו: אני יכול לצטט אותך? הוא אומר: כן. הוא אמר: אבל תדגיש שאנחנו בעד שוק חופשי. <מאיר כהן (יש עתיד):> בשוק חופשי. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> ברור, כולנו בעד שוק חופשי. אתה יודע מה זה שוק חופשי? זה גם הזכות שלך למות מתחת לגשר כשאתה שר את השירים הכי-הכי אטרקטיביים שלך. אני יכול – – <אילן גילאון (מרצ):> חבר הכנסת פרץ, בהגדרה – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> – – לשבח את חברתי חברת הכנסת שלי יחימוביץ, שאמרה: זה לא קפיטליזם עם חמלה, זה קפיטליזם עם חמאה. מדוע? כי כל עושק – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נכון. נכון. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> מה היא אמרה? <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> נכון, היא אמרה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> נכון, אבל זה לא החמאה שאתם חושבים עליה עכשיו. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> זה החמאה על הראש. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> זה החמאה על הראש. זה החמאה על הראש מצד אחד, וזה גם המצב שבו כל עושק – דרך אגב, כל עושק אפשר לצייר אותו כדבר המודרני ביותר. שימו לב, מה המילים שאנחנו מקבלים? אומרים לך: אל תתנגד ל-outsourcing. מה, השתגעת? זה הדבר הכי יפה שקרה לאנשים. אין עושק, אין מעשה שפוגע באנשים, בעיקר בציבורי העובדים, יותר מאשר אותם ניסיונות לצבוע ולעקוף את הדברים בצורה כל כך כל כך שקרית. ואני אומר היום לחברי יאיר לפיד: לצערי הרב, היום יש לי דז'ה-וו גדול, כי אני רואה לנגד עיני את אביך, זיכרונו לברכה, שהיה אידיאולוג אמיתי – לא ניסה להתחפש, לא ליד הכותל, לא ניסה להתחפש במקומות שיש ציבורים חלשים, לא ניסה להתחפש. אין בושה יותר גדולה מאשר לומר לאנשים: אנחנו בעד קפיטליזם עם חמלה. מה זה אומר, שאנחנו חוזרים לימי הסעד? שאנחנו חוזרים לאותה מדינה שכבר לא מדברת על צדק חברתי, מדברת על צדקה? מה זה אומר? מה זה אומר? ואני חושב שהאמירות האלה, שלצערי הרב באות מתוך האופוזיציה, הן אמירות קשות. ואני מודיע מרגע זה: אל תחפשו אותי בהצבעות בעד יש עתיד. זה לא מעניין אותי איזה הצבעה הם יביאו. אני בעד יש עתיד לא מצביע יותר בשום הצבעה, שום דבר לא ישכנע אותי. שום דבר לא ישכנע אותי. <אילן גילאון (מרצ):> – – – חמלה? <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אין לי חמלה. אני בדברים האלה, אילן, אין לי חמלה. עם כל הכבוד, הגיע הזמן שנפסיק לטשטש את הדברים האמיתיים שאנחנו מאמינים בהם. איך אמר לי יאיר לפיד? אצלי זה אידיאולוגיה. ומה אנחנו? לנו אין אידיאולוגיה? כמה פעמים בחודשים האחרונים נאלצנו להתפשר ולבלוע צפרדעים כדי לשמור על אחדות האופוזיציה? כמה פעמים? המון. והנה אנחנו מוצאים את עצמנו, לצערי הרב, במצב שבו פתאום מישהו מחליט שהוא אידיאולוג – ואנחנו במקום אחר. אנחנו אידיאולוגים הרבה מאוד שנים, הרבה לפני שמישהו פה הגיע. ואני זוכר את הימים שנאבקנו למען שכר מינימום. כולם יצאו נגד, והיום כל אחד רוצה להיות אבי אבות משפרי המצב בשכר המינימום. אני זוכר את הימים שנאבקנו על פנסיה לכל עובד; אמרו לי: המשק יתרסק, המשק יתמוטט. מה קרה? הנה היום יש לנו פנסיה לכל עובד והמשק לא מתרסק. ואני מודיע לכם: אני אחזור לכאן עוד שישה חודשים, וכמו קאטו הזקן אני אחזור פעם אחר פעם אחר פעם, עד שבסופו של דבר אנחנו נעביר את החקיקה הזאת כאן בכנסת ישראל. אני רוצה לומר כמה נתונים, ולומר שוב ליש עתיד: גם כששחררו את העבדים בארצות-הברית, כולם לא ידעו לאן לצאת מהחוות ששעבדו אותם בהן. היה קשה. איך אומרים לי? השתגעת, לא יהיו חברות כוח-אדם? מי יעסיק אותם, את כולם? אף אחד לא מעסיק בגלל שיטת העסקה, מעסיקים כי יש צורך, ואם מישהו צריך מסגר, הוא ימצא דרך להעסיק אותו באופן ישיר. הוא שאל אותי: מה, אתה רוצה לחזור לימים של שנות ה-50? אם לא הייתה העסקה ישירה, אבא שלי היה מסיים את חייו עני, גלמוד, ללא שום זכויות. רק בגלל אותה העסקה ישירה, ואף-על-פי שהוא הרוויח שכר מאוד זעום – מישהו חסך עבורו ומישהו חשב על היום שהוא יפרוש – הוא יכול היה לפרוש בראש מורם ולומר: עבדתי 30 שנה ואני שומר על כבודי. ואני מודיע היום: מי שמצביע נגד החוק הזה, פשוט מצביע על להנציח את העבדות. חברים יקרים, אני כבר הייתי בכל פינה בעניין הזה, אני שיניתי את החקיקה. הייתי זה ששינה את החוק וקבע את החוק של השוואת תנאים. קבעתי את החקיקה של תשעה חודשים, חתמנו הסכמים קיבוציים עם חברות כוח-אדם – לא עוזר כלום, הם בסוף מוצאים פטנטים לעקוף כל הסדרות שאתה מגיע אליהן אתם. לא יעזור כלום, הם לא יוותרו על הרווחים העצומים שיש להם. לכן תבינו, אין דרך אחרת. אני אגיד לכם למה החוק הזה חשוב. היום הממעיטים אומרים שיש 350,000 עובדי חברות כוח-אדם; המגזימים, או אלה שמחזיקים במספרים היותר-גדולים, מדברים על 700,000. בהסכם האחרון שנחתם עם הממשלה, הממשלה הסכימה להעביר קרוב ל-15,000 עובדים מהעסקה של חברות קבלן להעסקה ישירה. אתם יודעים איזה שמחה ואושר אצל אותם 15,000 איש? <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אם כולם אומרים שהמהלך הזה הוא מהלך נכון והוא מחזיר לאנשים האלה את כבודם, זאת אומרת שביום שמישהו אומר ש-15,000 איש שעוברים מהעסקה קבלנית להעסקה ישירה הם אנשים שהצילו את כבודם, באותו משפט הוא אומר ש-15,000 איש מעידים על כך שקרוב ל-500,000 איש נשארו ללא כבוד, ללא תקווה, ללא סיכוי, ויהיו, לצערי הרב, הגורם המרכזי שימשיך להנציח את הפערים בחברה הישראלית ולבנות את דור העניים הבא. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עמיר פרץ. <הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – איסור על התקשרות קבלנית להעסקת עובדים), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2062/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש לנו הצעה מוצמדת, הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – איסור על התקשרות קבלנית להעסקת עובדים), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין, יש לך שלוש דקות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת הצעת חוק שאוסרת התקשרות קבלנית להעסקת עובדים במערכת הציבורית. עמיתי חברי הכנסת, עבודת קבלן, או בשמה היותר-מדויק עבדות קבלן, נעשתה מכת מדינה אצלנו. אנחנו מחזיקים בשיאים בין-לאומיים בשיעור העובדים שמועסקים בצורה לא ישירה, עובדים שמגיעים לעבוד בבוקר במקום עבודה, אבל בעצם המעסיק שלהם הוא מישהו אחר לגמרי. עובדים כאלה, עמיתי חברי הכנסת, הם עובדים עם פחות זכויות, עובדים עם שכר נמוך יותר, עם מעמד חלש יותר, בדרך כלל הם לא מאורגנים, עובדים מוחלשים, נפגעים. לכן, עמיתי חברי הכנסת, התופעה הזאת היא תופעה הרסנית ופוגענית. אנחנו מדברים על העסקה קבלנית בשיעורי שיא בחברה הישראלית, אבל המכה הזאת מכה בעוצמה מיוחדת במערכות הציבוריות. חלק עצום מעובדי הקבלן בישראל עובדים במערכת הציבורית. לפי הנתונים שבפני, שמתבססים על נתוני הלמ"ס, היום בהעסקה קבלנית בישראל מועסקים 408,000 עובדים במגזר הציבורי. כ-40% מהעובדים במגזר הציבורי הם עובדי קבלן. זה נתון בלתי נתפס, זה נתון מזעזע. ההעסקה הזאת, שפוגעת במועסקים בצורה לא ישירה, קודם כול פוגעת בהמשך בכל העובדים האחרים. ניתן לכם קצת מספרים. לפי הנתונים שבפני, 19,000 מורי קבלן יש בישראל, 6,000 עובדות ועובדים סוציאליים, 15,000 סייעות במערכת החינוך, 83,500 מטפלות – אגב, ישראליות ולא ישראליות – בשירותי הסיעוד, יותר מ-85,000 עובדי ניקיון, יותר מ-42,000 שומרים ומאבטחים. אבל באיזה תחום אין היום עובדי קבלן? יש כבר גם רופאי קבלן, מהנדסי קבלן, פקידי קבלן ומזכירות קבלן. המערכת הציבורית חייבת להיות המקום שממנו מתחיל השינוי, שדרכו אנחנו עושים את המהלך לביעור הנגע הזה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הצעת החוק, שאני מביא בפני הכנסת, עמיתי חברי הכנסת, היא הצעת חוק שמגינה על עובדים וזכויות עובדים, אבל לא פחות מזה היא מגינה על החברה, היא מגינה על המקום שבו אנחנו חיים, כדי שזה יהיה מקום הוגן, צודק וראוי לעובדים ולכלל האנשים שחיים כאן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. ישיב, בשם שר הכלכלה, השר המקשר חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה. לאחר מכן יהיו שתי הצבעות בנפרד. <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, כרגיל. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, חברי חבר הכנסת עמיר פרץ, אתה יודע, יש לי פה, ככה, איזה נאום שלם שהכינו לי וכן הלאה, אבל מאחר שמדובר בך, אני חושב שאני לא אוכל סתם לשאת כאן דברים כלשהם, נדמה לי שאני חייב לך איזה חוב של כבוד מעבר לזה, אז אני אתחיל ואומר את האמת. האמת היא שההצעה שלך היא לא הצעה טובה, היא הצעה מצוינת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יפה. <שר התיירות יריב לוין:> זאת האמת. אני אפילו אגיד יותר מזה. אני חושב שיבוא יום ונוכל, אני מקווה, הבניין כולו, להתאחד ובאמת להעביר חוק מן הסוג הזה. אני רק חושב, ובזה נדמה לי שיש אמת, שאי-אפשר לעשות את הדבר הזה ברגע אחד, באבחת חרב, והדבר הזה מצריך תהליך כלשהו. אני מוכרח לומר שכחבר כנסת, אני חושב שזה בדיוק תפקידה של הכנסת; בעניין הזה אני מברך אותך: לבוא ולהציף את הנושא וכל הזמן ללחוץ את המערכת להתקדם ולהביא ולתיקון ולשינוי המצב. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני חושב שהרבה בזכות הצעות מן הסוג הזה, שהוגשו לאורך הזמן, וגם פעולה שעשו מתוך הממשלה, כולל פעולות שאתה היית שותף להן, יש באמת תהליך של התקדמות. אני חושב שעברה שורה שלמה של חוקים, מחקיקה שקובעת כי מזמין שירות אחראי גם הוא לכך שהעובד מקבל את התנאים שמגיעים לו והקמת מערך אכיפה מורחב; בשורה של חוקים וצווים שופרו משמעותית תנאי התעסוקה של עובדי הקבלן במקצועות השמירה והניקיון בהיבטים שונים. כמובן, לאחרונה סוכם בין שר האוצר ליושב-ראש ההסתדרות על המשך התהליך של קליטה משמעותית של עובדי קבלן. כך שאני חושב שאנחנו הולכים בכיוון הנכון. אני רוצה להאמין שנגיע ליום שבו באמת נוכל להניח את האבן האחרונה שתסתום את הגולל על הדבר הזה. טוב שההצעה הזאת מובאת לכאן. היא צריכה להמשיך ולדרבן את הממשלה לפעול בכיוון הזה. נדמה לי שאנחנו גם מחויבים לזה באופן מוחלט. יחד עם זאת, שוב, אם נהיה כנים ואמיתיים, אין יכולת ברגע אחד לבוא ולשים סוף לדבר באופן כזה כפי שמוצע בהצעה הזאת. לכן עמדת ועדת השרים לחקיקה, ורק מהטעם הזה, וכך גם עמדת הממשלה, היא שיש לדחות את הצעת החוק. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר יריב לוין. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. <עמיר פרץ (התנועה):> הצבעה, הצבעה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הצבעה, גברתי היושבת-ראש. הצבעה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת – רגע, רגע. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> לא, לא. נא להצביע. <קריאה:> למה לא להצביע? <עמיר פרץ (התנועה):> אני מוותר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת עמיר פרץ, אתה רוצה להוסיף? <עמיר פרץ (התנועה):> מוותר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא. מוותר. אוקיי. אנחנו נצביע שתי הצבעות נפרדות. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> הצעת חוק הפסקת שיטת ההעסקה הקבלנית, התשע"ו–2015, של חבר הכנסת עמיר – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש – – – <קריאה:> לא, לא. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> לא. <היו"ר טלי פלוסקוב:> דב חנין רוצה לחזור – – – <קריאות:> נגד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> ברגע שאמרו לנו "לא" – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> למה למשוך את הזמן ככה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, רבותי, ברגע שחבר כנסת מבקש, זכותו לחזור לכאן לשלוש דקות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> הוא לא רוצה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו הבנו מכאן שאין רצון לחזור לכאן. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> מה קורה, דב חנין? אני רוצה לשמוע. אתה מעוניין לבוא? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> מעוניין. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה מעוניין. זכותך. בבקשה. עמיר פרץ ויתר. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> גברתי – – – ההצבעה. היא לא יכולה לחזור. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בסדר, רבותי. עוד שלוש דקות אנחנו נעבור להצבעה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – היה פה רוב. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא נכון. – – – פה כולם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני. שלוש דקות שלך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה, גברתי היושבת-ראש. אני מאוד מעריך את ההתגייסות המהירה של הקואליציה להיכנס לאולם, אבל רצתם כל כך מהר שלא שמעתם את דברי השר המשיב, חבר הכנסת יריב לוין. הוא אמר על הצעת החוק של עמיר פרץ שהיא לא הצעה טובה – היא פשוט הצעה מצוינת. אני חושב שהדברים האלה נכונים לשתי הצעות החוק האלה. אני חושב שהגיע הזמן שגם הקואליציה תעשה פעם אחת מעשה ראוי – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – תביא את כל הדברים – – – לא חצי דברים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא. אני מצטט אותך בצורה מדויקת. אני מציע לקואליציה לעשות את המעשה הנכון והראוי ולתמוך במהלך שמצמצם את הרעה החולה של העבדות הקבלנית בחברה הישראלית. תעשו את המעשה הנכון. תעשו את המעשה הנכון. אמר חבר הכנסת השר לוין שהשינוי הזה לא יהיה בן-יום. אני בטוח שגם חבר הכנסת פרץ ובוודאי אני יודעים שזה לא יהיה בן-יום, אבל בואו ונתחיל את הדרך. בואו ונעביר מסר. בואו ונעביר מסר, בשם כנסת ישראל, שאנחנו לא רוצים עובדי קבלן בישראל. אתם מפלגות חברתיות? כל ההצבעות שלכם הן לא חברתיות. אולי תצביעו הצבעה חברתית? אולי באמת תתחילו ללכת בדרך שגם אתם מבינים שהיא הדרך הנכונה, שלא יהיו כאן עובדי קבלן? תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. רבותי, עכשיו אנחנו אכן עוברים להצבעה. אני מבקשת שתחזרו למקומותיכם. נתחיל בהצבעה על הצעת החוק של חבר הכנסת עמיר פרץ – הצעת חוק הפסקת שיטת ההעסקה הקבלנית, התשע"ו–2015. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 50 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הפסקת שיטת ההעסקה הקבלנית, התשע"ו–2015, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 41 בעד, 50 מתנגדים. הצעת החוק לא עוברת. אנחנו עוברים מייד להצבעה שנייה, על הצעת החוק של חבר הכנסת דב חנין: הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – איסור על התקשרות קבלנית להעסקת עובדים), התשע"ו–2015. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 50 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – איסור על התקשרות קבלנית להעסקת עובדים), התשע"ו–2015, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 40 חברי כנסת, 50 מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעת החוק הזאת לא מתקבלת. <הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – חובת גילוי של מסחר בניירות ערך לחבר בוועדת הכספים או הכלכלה של הכנסת), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/794/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – חובת גילוי של מסחר בניירות ערך לחבר בוועדת הכספים או הכלכלה של הכנסת), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת אילן גילאון וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה – עשר דקות להציג לנו את הצעת החוק שלך. עשר דקות, אדוני. <אילן גילאון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, תודה, רבותי השרים, חברי הכנסת, אי-אפשר שלא להגיב על הנושא הקודם שהיה פה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי חברי הכנסת, אנחנו מבקשים קצת שקט באולם. חבר הכנסת דרעי, חבר הכנסת ישראל כץ, השרים המכובדים שלנו – קשה להם, הם מרוכזים בשיחה. השר דרעי, אנחנו מבקשים להמשיך. חבר הכנסת יואל חסון, אתה עושה בצד הזה הרבה רעש. גם פה אתה עושה לא מעט, אבל פה – כן, אדוני, אני מבקשת להמשיך. <אילן גילאון (מרצ):> גברתי, אני בכלל מציע לקואליציה, שכאשר שר צריך להחזיק פה את האנשים עד שהיא תתמלא, כדאי אולי לעסוק בשירה בציבור או בדברים אחרים, ולא צריך חפירות בלתי נלאות שישנן כאן. אולי זה יהיה קצת יותר נעים להעביר כך את הזמן. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> שירה בציבור זה יופי. <אילן גילאון (מרצ):> נכון? או פנטומימה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> "מלאו אסמינו בר". <אילן גילאון (מרצ):> תסלחי לי, גברתי, אני חייב, נדרש, זה בקצות האצבעות שלי בכל אופן להידרש להצעה שחברי הכנסת עמיר פרץ ודב חנין העלו כאן קודם. די לנו מהחמלה הזאת, חברים וחברות. מדינה, אין לה מידה של חמלה. החמלה היא מידה פרטית של כל אדם שעוסק בכל עניין. אנחנו צריכים לעסוק בחלוקה, בעוני, ובסופו של דבר רק בדבר אחד – חלוקה בלתי נכונה של עושר. אז אנחנו מכירים את בעיית סרסורי כוח-האדם במדינת ישראל וכמה האחריות הזאת ולאן היא מובילה אותנו – תודה רבה. ולעצם העניין, גברתי. מנחם בגין, עליו השלום, היה אומר שאת המובן מאליו צריך להגיד. אני רוצה להגיד לך שגם מעשיות שצמח להן זקן וכולם מכירים אותן, גם אותן יש לספר מדי פעם. והנה, אני רוצה להתחיל את הדברים במעשייה על אותו יהודי שהגיע אל העיירה וחיפש לבקר בביתו של הגבאי. הוא שאל את פלוני הראשון שהוא פגש בדרכו איפה גר הגבאי; אז האיש אמר לו: הגבאי, הגבאי הגנב – תמשיך ישר, תפנה שמאלה ואז תמצא את מבוקשך. הוא הולך ישר, פונה שמאלה, ואז שואל עוד אדם: איפה גר הגבאי? פלוני אומר לו: הגבאי המושחת, הרשע הזה – תעלה ישר, קומה שלישית, תגיע אליו. עולה האיש אל הגבאי, דופק בדלת, ושואל אותו: תגיד, אתה הגבאי? אומר: כן, אני, עם מי יש לי הכבוד? אומר לו: תגיד, איך זה להיות גבאי? אומר לו: תראה, משכורת לא משהו, אבל כבוד הרבה אנשים נותנים לך. ומכאן מתחיל הדיון בהצעת החוק שאני מביא כאן, ואני לא מביא אותה, אגב, פעם ראשונה. כהרגלי, כל שישה חודשים אני מביא את הצעות החוק הקודמות שלי. גברתי, הממשלה והקואליציה פסלו את הצעת החוק הקודמת שהגשתי כאן על נושא של איסור אפליה בדיור, משום שהן אמרו שאין אפליה. גברתי, תסלחי לי, יש לי הפרעות קשב וריכוז. אני לא יכול להמשיך. אז אולי ארד, אני אדחה את הדברים שלי לפעם אחרת. אני בא ממדינה עם משטר קשה, נולדתי בה, ואני תמיד שם לב שהיושבת-ראש בריכוז. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אה, אתה דואג שאני – אז אני אתך. <אילן גילאון (מרצ):> למעשה, באופן שיטתי הממשלה לא פוסלת לפי סיבות מהותיות את החוקים אלא לפי גופו של אדם. פסלו לי לא מזמן הצעת חוק של איסור אפליה בדיור כי אמרו שאין אפליה; פסלו לי מע"מ אפס על תרופות כי אמרו שאין כסף; פסלו לי השוואת הקצבאות כי אמרו שלא צריך. מה תגיד הממשלה על הצעת החוק הזאת עכשיו? שלא צריך שקיפות? שלא יכול להיות ניגוד עניינים? שלא מתקבלות כאן החלטות שיכולות להשפיע על מהלכים במשק, שבסופו של דבר יכולים להיות קשורים לאותם עניינים אישיים שאנחנו מקיימים אותם? הצעת החוק הזאת באה ואומרת שכל החברים, לפחות אלה שנמצאים בוועדות כלכליות, כמו ועדת הכלכלה וועדת הכספים, יחשפו, גברתי, את תיק העסקות שלהם. על זה מדובר. אני מתחייב בשמי ובשם סיעתי שנחשוף בכל מקרה, וגם עשינו כך בעבר, את כל הצהרת ההון שלנו בפומבי, משום שאנשים, כאשר הם הולכים אל המסלול הציבורי, גברתי, פרטיותם פוקעת למעשה, והם צריכים להיות שקופים כמו חלון, שידע כולי עלמא שלא היה כאן רבב. הנה, אני אומר לך. וכאשר אני אומר שהממשלה ניגשת בצורה לא עניינית לאישור החוקים בוועדת השרים לענייני חקיקה, אולי יש מקום להכריז על כך – ואני מודיע על זה – שאני הולך להקים את ועד מסורבי החקיקה, הייתי כמעט אומר פסולי החקיקה – ומי שרוצה, שיירשם אצלי לאחר מכן; אלה שלא מצליחים להעביר שום חוק כאן, משום שהכיוון שממנו בא החוק הוא הכיוון הלא-נכון מבחינת הממשלה, מבלי הבחנה, ואנחנו רואים את זה ערבים לבקרים. יש נחמה אחת שראיתי בזמן האחרון, שהממשלה מאמצת חוקים של פסולי חקיקה, וזה טוב. אני יכול להבטיח כאן – פעם רציתי לחוקק חוק נגד גנבי חוקים, אבל פחדתי שיגנבו את החוק הזה אז לא חוקקנו אותו; אבל אני מבטיח לך, גברתי, שאם הממשלה רוצה לאמץ את החוק הזה, כי אין לה שום סיבה בעולם להתנגד לו, אנחנו בוודאי ובוודאי נסכים. אבל באמת, אין לממשלה שום תירוץ כאן: החוק הזה לא עולה כסף, החוק הזה מגדיל את השקיפות. נושא הפרטיות של אנשי ציבור איננו נושא הפרטיות של כל אדם מן היישוב. כל איש ציבור צריך שיהיה לו שער גדול מול הבית שלו ושיראו פנימה, בתוך הבית שלו, מה קורה. הוא צריך להיות נגיש לכל דכפין, ואין לאף אחד מה להסתיר. נאמר פה קודם, האם אנחנו בעד כלכלת שוק. אנחנו לגמרי בעד כלכלת שוק, ולאנשים מותר גם להיות עשירים מאוד, אין לנו בעיה עם זה, אבל אנחנו לא בעד חברת שוק. היות שהסיאוב היום בהתגלמותו והיות שהשקיפות – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אולי תהפוך את זה לניהול עיוור, וזה יעבור? <אילן גילאון (מרצ):> יש לנו זמן לדבר על זה בהמשך. יכול להיות שאין השפעה ישירה של הוועדות לגבי תהליכים באופן מיידי, אבל זו לא השאלה. למה לא? אני קודם כול שם על עצמי אבני ריחיים כבדות של שקיפות, ואני מתחייב מראש. אני חושב שאין לנו מה להסתיר, ולכן אני בא לזה. אני אמרתי, גברתי, אני יודע שהיום זה לא נורמטיבי, ואם אני אבוא לציבור ואומר לו: את חמור מי עשקתי ושור מי גנבתי, יכול להיות שאנשים רבים יגידו: הבחור הזה לא בסדר, הוא לא מתאים לפוליטיקה. הוא לא ערמומי מדי והוא לא מתוחכם מספיק, והוא לא יכול לעשות את הדברים הללו. אבל אני לכם אומר, שהבית הזה חייב להיות שוב בית שקוף. הוא לא יכול להמשיך כדרך כל עניין, בכל השחיתות שפושה היום במערכת הציבורית, שאנחנו רואים אותה יום אחרי יום, שעה אחרי שעה. עדיף שנעשה את זה שעה אחת קודם, ושאנחנו עצמנו נשית עלינו את העבותות הללו. כי כאשר בן-אדם ושליח ציבור עומד מול התיבה, צריך לדעת כל אדם בעם שהוא לא לקח לעצמו אגורה שחוקה אחת. היה דיון גדול מאוד לגבי השכר, גברתי, והוא מתחבר לאותו עניין. ולכן יש כאן לשפוך את התינוק עם המים. בעיני, מחוקקים, כמו שופטים – אגב, שצריכים להיות צמודים אלה לאלה, כי מחוקק מושחת או מתפתה לשחיתות זה לא פחות חמור מאשר שופט, ואולי יותר. צריכה להיות משכורת שהיא משכורת מכובדת, שאיננה יוצרת פיתויים, שמאפשרת לאנשים שזה יהיה עיסוקם היחיד. אני יודע שיש גם פה בבית הזה, אינני יודע ספציפית מי, אבל לפעמים ומדי פעם, ואולי גם עכשיו, אנשים שאינם זקוקים למשכורת הכנסת, משום שהם מנהלים כאן עסקים כבדים מאוד. ולכן, בעניין הזה, החמדנות היא צרה צרורה. אנחנו הצענו בזמננו – סיעת מרצ הציעה – לקחת ולהצמיד את השכר של חברי הכנסת באופן אוטומטי לעובדי מדינה אחרים, ולהיות צמודים למי ששופט ולמי שמחוקק, ושהדבר הזה לא יהיה יותר בידינו. בלית ברירה אנחנו נאלצים היום לתרום את הכספים שלנו, משום שאנחנו לא סומכים על כך שהוויתור על זה, על החלק הזה, היחסי מתוך המשכורת שלנו, לא ילך למטרות שאנחנו הכי מתנגדים להן. ולכן הדברים האלה צריכים גם להיראות וגם להיעשות ולא רק להיאמר. כלומר, במילים אחרות, שימו את הכסף במקום שהפה שלכם מדבר. אי-אפשר לדבר כאן גבוהה-גבוהה ולהיות מאוד טהרנים ומאוד מתחסדים, אבל בסופו של דבר לא לפתוח את החלון. אנחנו נוכל תמיד לבוא עם ידיים נקיות לכל דכפין ולומר: את שור מי גנבנו וחמור מי עשקנו. תודה רבה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. ישיב השר המקשר חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני. ומייד לאחר מכן אנחנו עוברים להצבעה, רבותי. <קארין אלהרר (יש עתיד):> יריב, איזה סיפור אתה רוצה לספר לנו – – – <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני אאפשר לחבר הכנסת גילאון להגיע למקומו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מקווה שאתם מעוניינים לשמוע את תשובתו של השר. <שר התיירות יריב לוין:> נדמה לי שאני אמור להשיב לו, אז לפחות – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נכון נכון. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> השר מתנגד בכל תוקף – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, אדוני. חבר הכנסת גילאון, אני מקווה שאתה רוצה לשמוע. חבר הכנסת חיים ילין, תודה. <שר התיירות יריב לוין:> – – ולצערי הרב, אפילו לא יכול לומר שההצעה היא הצעה מצוינת, כפי שיכולתי לומר לחבר הכנסת פרץ קודם. חבר הכנסת גילאון, אתה יודע, לעתים נדמה לי שאתה מושפע יתר על המידה מהאזור שאנחנו חיים בו. בפרט, הייתי אומר, ממנהג מסוים שקיים בקרב העדה השיעית המוסלמית. ולהם יש מנהג, שהם מקיימים בחג שנקרא חג – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – שיעי. <שר התיירות יריב לוין:> אני אומר לך, חבר הכנסת גילאון, אני לא יודע, לכן אני מתפלא. אם יתברר שאתה שיעי, אז אני יכול אולי להבין יותר טוב. מכיוון שלא ידוע לי שזה המצב – אתה יודע, יש חג שנקרא חג העשוראא, שבו לאות אבל מצליפים המאמינים בעצמם, לפעמים עד זוב דם. ועושה רושם – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> נאמץ את זה פה? <שר התיירות יריב לוין:> לא, אני חושש שחבר הכנסת גילאון מושפע מזה יותר מדי, משום שעושה רושם שאין הזדמנות שהוא לא מוצא כדי להצליף ביושבי הבית הזה, כאילו כאן יושבת עדת, רחמנא ליצלן, גנבים, הפועלים בסתר כדי להעלים מעיני הציבור עסקאות נכלוליות ומפוקפקות שהם עושים לרווחתם הפרטית ביושבם בוועדות הכנסת וסביב שולחן הממשלה. אני מוכרח להגיד לך, חבר הכנסת גילאון, אולי די עם זה? באמת די עם זה. אתה יודע, אם לשפוט לפחות על-פי ניסיון מערכות הבחירות האחרונות – ואתה הלוא חבר כנסת ותיק מאוד כאן, נדמה לי שזו כבר הקדנציה הרביעית שלך, אם אינני טועה, בבניין הזה – זה לא גרם לאיזה פרץ עצום של תמיכה בסיעתך, מהלכים מן הסוג הזה. ולא במקרה. ולא במקרה, חבר הכנסת גילאון, כי הציבור – כי הציבור, חבר הכנסת גילאון – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – אבל למה לדבר כל כך לא לעניין? <שר התיירות יריב לוין:> תכף אני אסביר לך. אם זה לא היה ברור עד עכשיו, אני אפרט. האמן לי, לא אברח מזה. אגב, אני מוכרח לומר לך, חבר הכנסת גילאון, שלא תהיה לי שום בעיה אם אני אצטרך למשוך זמן, כי אני אוכל לפרט את מה שכבר הספקתי לקרוא ב-100 העמודים שעברתי עליהם בספרו של היושב לצדך, חבר הכנסת שלח. אני יכול להגיד לך, ספר מרתק, יש לי הרבה מה לומר עליו. אז אין מה לדאוג לי, יש לי על מה לדבר. ברוך השם, הבעיה הזאת מאחורי. אבל – – – <אילן גילאון (מרצ):> עדיף שתדבר על הספר שלו – – – <עפר שלח (יש עתיד):> אתה יכול לפרט – – – <שר התיירות יריב לוין:> כן, כן, כן. לא לא, אני באמת אומר – אני באמת אומר, חבר הכנסת שלח, ספר מדהים. באמת. אני בעמוד 100, חייב להגיד לך שרק בשביל הציטוט של פקודת המבצע של סאדאת שאתה מפרט שם – דבר מדהים, באמת. אבל אנחנו עוד נדון בזה בהצעות האי-אמון, יהיה לנו – – – <עפר שלח (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – יהיה לנו זמן, אני מעריך. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> מה זה עמוד 100? גמרתי עד עמוד 300, סיימתי את הספר. <שר התיירות יריב לוין:> כן, אני בעמוד 100, אני מודה. השר שטייניץ, האמן לי שאם תהיה השר המקשר ותצטרך לרוץ הלוך וחזור לדוכן, כפי שאני עושה, לא תגיע ליותר מעמוד 100 בפרק הזמן הזה. אין מה לעשות. אבל, חבר הכנסת גילאון, אני באמת רוצה להגיד לך לגופו של עניין. חבר הכנסת גילאון, חבר הכנסת גילאון, אני רוצה באמת להגיד לך לגופו של עניין. תשמע, אתה כותב בהצעה שלך על החשש הזה שחברי ועדת הכספים או ועדת הכלכלה, שדיוניהן פתוחים לגמרי – הסיכוי שיש להם בכלל מידע פנים אמיתי הוא קלוש שבקלושים, מכיוון שמה שנעשה שם נעשה כולו לאור השמש, בדיונים פתוחים, במסמכים פתוחים שמוצגים לכולם. עליהם אתה רוצה להשית חובה דרקונית לדווח מייד על כל איזו פעולה שהם עושים. חבר הכנסת גילאון, אני באמת פונה אליך, אולי תשכנע אותי, כי אני עד היום לא הצלחתי להבין את העניין הזה. עכשיו אני שואל אותך, חבר הכנסת גילאון, ותגיד לי בכנות: איפה יכולה להיווצר בעיה יותר גדולה? באולמה הפתוח והמצולם של ועדת הכספים, שכל מה שנעשה בה גלוי וידוע, או אולי באולמו של איזשהו שופט שדן בתיק כלכלי וספק אם מישהו בכלל ער לקיומו של הדיון לבד מהצדדים הרלוונטיים? – טוב, גברתי היושבת-ראש, זו פשוט בדיחה. הניסיון לענות לחבר כנסת מציע, שבאופן שיטתי לא רוצה להקשיב לתשובה – אני חושב שזה לא מכובד. באמת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> כאילו שהממשלה מקשיבה, אדוני. נו, באמת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני רוצה באמת להעיר את תשומת לבו של חבר הכנסת גילאון – – – <שר התיירות יריב לוין:> תאמין לי שהקשבתי. חבר הכנסת חסון – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, אחר כך יש טענה שלא עונים. אז יש פה הסבר. <שר התיירות יריב לוין:> – – אני עונה לגוף העניין בצורה רצינית, עניינית. אתה לא חייב להקשיב, זו לא הצעה שלך. אבל אני חושב שהמציע, מן הדין שיקשיב. <יעל גרמן (יש עתיד):> אבל אני דיברתי אל השר. הוא לא הסתכל אפילו עלי. אז בבקשה, הפוסל במומו פוסל, אדוני. אני דיברתי אליך באופן אישי. <שר התיירות יריב לוין:> נכון. שמעתי כל מילה, מה לעשות. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא הסתכלת אלי. <שר התיירות יריב לוין:> לא חייב להסתכל כדי לשמוע. <יעל גרמן (יש עתיד):> אז אולי גם הוא לא מסתכל ושומע? <שר התיירות יריב לוין:> אני אגלה לכבוד שרת הבריאות לשעבר תגלית מדהימה: רואים דרך העיניים ושומעים מהאוזניים. אין חובה להסתכל כדי לשמוע. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני אגלה לך תגלית מדהימה: האוזניים והעיניים שלו ממש כמו האוזניים והעיניים שלך. אין הבדל. <שר התיירות יריב לוין:> אם חבר הכנסת גילאון שומע אותי, אז זה מצוין, אבל נדמה לי שזה לא המצב, מה לעשות. מכיוון שכשחבר הכנסת כהן לוחש באוזנו, קצת קשה. הוא רק בן-אדם אחרי הכול. עכשיו אני אומר לך, חבר הכנסת גילאון, אני באמת שואל אותך: איפה יכולה להיווצר בעיה גדולה יותר, באולם הפתוח לעיני כול של ועדת הכספים או הכלכלה, או באולם הסגור במעמד שני צדדים, בלי תקשורת, בלי חשיפה, בלי שום דבר, בדיון שמתקיים באולמו של איזשהו שופט באחד מבתי-המשפט? אני אשאל אותך יותר מזה: ומה בעניינם של שופטי בית-המשפט העליון שדנים עכשיו, בימים אלה, יצטרכו לדון בעתירות בנושא הגז? כן, עם כל המשמעויות של הדבר הזה, הכלכליות והאחרות. למה אתה לא מבקש את זה מהם? למה אתה לא דורש מהם? אתה יודע מה? – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> נו, יופי. אז הנה אני אגיד לך: כבר ביקשנו מעצמנו והחלנו על עצמנו חובה לתת הצהרות הון. החלנו על עצמנו חובה לתת הצהרות הון. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> למה אתה לא דורש מהם לתת הצהרות הון? למה? למה, חבר הכנסת גילאון, למה? למה אתה לא מגיש במקום ים הצעות החוק האלה הצעה אחת, להחיל עליהם לא יותר – אותו הדבר, מה שחל עלינו? למה אתה לא מגיש? למה? אולי תענה לנו פעם אחת – למה? <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אז אני אומר לך, הם לא יותר ישרים מאתנו ולא פחות; הם לא יותר הגונים מאתנו ולא פחות. תפסיק להטיל בנו דופי. תפסיק לחלק את העולם לנעלים ועליונים שאצלם אין שום אינטרס צר ושום עניין אישי, והם בחזקת צדיקים, וכאן – אנשים שכאילו יש להם רק אינטרסים צרים, רק עניינים אישיים, וכולם בחזקת מושחתים. מספיק עם זה כבר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, כבוד השר. חבר הכנסת אילן גילאון, אתה מעוניין לחזור? בבקשה. שוב יש שלוש דקות לחבר הכנסת לשכנע אותנו, ואז נעבור להצבעה. <אילן גילאון (מרצ):> אני אעשה את זה ממש בקיצור, משום שנראה לי שתשובתך מסתמכת על אי-הבנה טרגית. אני רק רוצה להגיד לך שבבית-הספר שאני למדתי, הילדים שאמרו "למה לא הוא", הם לא היו המקובלים ביותר, ויום אחד גם אתה לא תהיה מקובל. א. אני אפתיע אותך: אני מקבל את הצעתך; אני מוכן להשוות לגבי האחרים. אבל אני קודם כול אומר לך שאתה צריך להתחיל את הדרישה מעצמך. אתה קודם כול תהיה מאה אחוז, כך שתוכל לדרוש גם מכל האחרים. כאשר אתה מדבר בשם הרבים – אני לא יודע מה בדיוק, איך אתה מדבר כך, למה אתה מאשים אותנו – לאיזה קבוצה אתה בדיוק שייך? ומי בכלל מאשים כאן? ואולי צריך לבנות מחדש את האמון הזה בין אזרחי מדינת ישראל לפוליטיקאים. אנחנו הגענו היום למצב בסטטוס חברתי יותר נמוך – תשמע טוב – מעורכי-הדין; וחלקכם גם עורכי-דין פה. ככה הציבור מסתכל עלינו כאן. לכן, צריך לבנות באופן שקוף את המבנה הזה ולבנות מחדש את בסיס האמון. זו הבעיה המרכזית של המדינה הזאת. למה לא הם? ובכן, נתחיל מאנחנו, ואז כולם יצטרכו לעשות את זה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אילן גילאון. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה לחזור למקומכם. אנחנו מצביעים על הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – חובת גילוי של מסחר בניירות ערך לחבר בוועדת הכספים או הכלכלה של הכנסת), התשע"ה–2015. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 49 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 53 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – חובת גילוי של מסחר בניירות ערך לחבר בוועדת הכספים או הכלכלה של הכנסת), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 49 חברי כנסת, מתנגדים – 53, אחד נמנע. הצעת החוק לא עברה. <הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לגמלה בתקופת שהייה במקלט לנשים מוכות), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/62/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת זהבה גלאון) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים לשתי הצעות חוק מוצמדות בתמיכת הממשלה, ולכן ההנמקה תהיה מהמקום, מאוד קצרה. אני מזמינה את חברת הכנסת זהבה גלאון להציג לנו את הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לגמלה בתקופת שהייה במקלט לנשים מוכות), התשע"ה–2015. גברתי, יש לך דקה להנמקה. בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> תודה רבה, גברתי. אני רוצה להודות לוועדת השרים לחקיקה, שתומכת בהצעת החוק להבטחת הכנסה לנשים מוכות. על-פי ההצעה החדשה, נשים שתשהינה במקלט לנשים מוכות בין חודש לחצי שנה תהיינה זכאיות להבטחת הכנסה, בניגוד למצב היום, שמי ששהתה חודש קודם לכן תהייה זכאית. אני רוצה להודות לשר האוצר, לשר הרווחה, לשרה גילה גמליאל – שתקדם גם הצעה ממשלתית – ולשר יריב לוין, ראש הוועדה. זו הצעה שתמנע מנשים לחזור למעגל העוני, למעגל הטרור הגברי, האלים, ותסייע להן לשמור על ביטחון כלכלי וכבוד כלכלי. צריך להגיד שזו רק הצעה אחת ממכלול של הצעות שהמדינה לוקחת בהן אחריות לסייע לנשים מוכות. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת זהבה גלאון. <הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות אישה השוהה במקלט לנשים מוכות), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/63/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש לנו הצעה מוצמדת: הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות אישה השוהה במקלט לנשים מוכות), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת עליזה לביא וקבוצת חברי הכנסת. גם לך, גברתי, יש דקה להנמקה. <עליזה לביא (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברותי וחברי חברי הכנסת, השרים שנתנו יד באמת להעביר את ההצעה המאוד-חשובה הזאת, זו הצעה שגם בכנסת הקודמת עברה קריאה טרומית. יותר מדי שנים נשים לא זוכות למה שמגיע להן. נשים מוכות נאלצות לעבור למקלט, והזכות הזאת נמנעת מהן, וההצעה הזאת באמת תתקן עוול שנמשך יותר מדי שנים. אני קוראת לקדם את ההצעה הזאת כאן בכנסת, ואני מודה לשרה גמליאל, שבאמת עושה גם הצעה ממשלתית. יותר מדי זמן נשים מחכות להצעה החשובה הזאת, שתגאל אותן ממסלול האלימות ותסייע בידן לחזור לדרך החיים, לקדם ולהתקדם יחד עם הילדים שלהן. תודה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא. יש לנו בקשה להתנגד. <זהבה גלאון (מרצ):> גברתי, גברתי, אני שכחתי. אני התחייבתי שאנחנו נעביר את ההצעה הזאת בקריאה טרומית – שכחתי להגיד את זה – ואנחנו נמתין להצעה הממשלתית. <עליזה לביא (יש עתיד):> גברתי, עוד דבר אחד בשם שתינו – כבר כמה שנים, החוק הזה: אנחנו רוצות ביחד להודות לארגון הנשים ויצו על העבודה שלהן, גם במקלטים, וגם על איתור התופעה הזאת בקרב הנשים השוהות במקלטים. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. ישיב לנו שר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה, אדוני. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אעשה את זה מאוד בקצרה. קודם כול, שמעתי את חברת הכנסת זהבה גלאון אומרת: מעבירים בקריאה הטרומית ומחכים; לא שמעתי את חברת הכנסת עליזה לביא. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מצטרפת. מצטרפת. יחד עם זה, אני שמח שאת מעורבת במשרדי והחלטת שמי שיגיש את זה זו השרה גמליאל, שזה לא נוגע למשרדה. אז זה בסדר, זה בסדר. אנחנו נעשה את מה שאנחנו צריכים לעשות כדי לקדם את העניינים. השרה גמליאל תתעסק באזרחים ותיקים ובמגדרים, ואני אתעסק במשרדי. אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני השר, תודה רבה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ. חבר הכנסת יואל חסון, אתה רוצה עכשיו להתנגד? בבקשה. יש לנו בקשה להתנגדות של חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה, אדוני. לאיזו הצעת חוק אתה רוצה להתנגד? <יואב קיש (הליכוד):> יואל, על מה אתה רוצה? – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה צריך להחליט. <יואל חסון (המחנה הציוני):> של זהבה גלאון. <היו"ר טלי פלוסקוב:> של זהבה גלאון. <יואב קיש (הליכוד):> על מה אתה רוצה – – –? הרי אתה לא מתנגד – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> יואב, כשתהיה באופוזיציה, אתה תדע. <יואב קיש (הליכוד):> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – – בקרוב. <יואב קיש (הליכוד):> אני אף פעם לא אהיה בעד – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> שלוש דקות, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אחד מחברי הכנסת שיושבים כאן אתנו בבניין הזה, אמר את הדברים הבאים: תל-אביב היא לא חלק ממדינת ישראל. היא נוגדת כל מה שקשור לרעיון היהודי במדינה. תל-אביב מתנהלת כמו מדינה בפני עצמה – אנשים שלא מבינים את זה – והיא לא חלק ממדינת ישראל, ועוד כל מיני כזבים ודברים לא חכמים במיוחד. חבר הכנסת זוהר – – – <קריאות:> – – – <קריאה:> – – – כל מה שכתוב ב"הארץ"? <יואב קיש (הליכוד):> יואל, מה עם רמת-גן? מה עם רמת-גן? – – – תל-אביב. מה קורה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> חבר הכנסת זוהר, אני רוצה לומר לך דבר אחד: לא רק באמירותיך אתה מנסה לחלק אותנו שבטים-שבטים, לא רק באמירותיך אתה רוצה לחלק ולפלג את המדינה הזאת; גם בכל מיני הצעות חוק הזויות שמנסות לשנות כאן סטטוס-קוו של שנים. אני שואל אתכם, חברי הכנסת בקואליציה: האם המפלגות החרדיות והדתיות במדינת ישראל היו צריכות את חבר הכנסת מיקי זוהר שיבוא להגן על השבת? <מיקי לוי (יש עתיד):> כן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה הדתי הגדול? <מיקי לוי (יש עתיד):> כן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אותך היו צריכים שתבוא ותגן על השבת? אתה? <יואב קיש (הליכוד):> רגע, יואל, אז אתה לא מצביע בעד? אתה לא מצביע בעד החוק הזה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה? אתה תגן על השבת? <מירב בן ארי (כולנו):> על מה אתה צועק? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> על מה הוא צועק? <יואל חסון (המחנה הציוני):> על מה בדיוק? חבר הכנסת זוהר הוא יותר מחבר הכנסת פרוש או יותר מחבר הכנסת השר דרעי, או יותר מהמפלגות החרדיות שרוצות לשמר פה את הסטטוס-קוו? אתה, חבר הכנסת זוהר, מאלה שמנסים לפרק את החברה הישראלית, מנסים לעשות כאן הפרד ומשול בחברה הישראלית ולחזור כאן לשבטים-שבטים. ואני אומר לכם פה, חברי חברי הכנסת: כמו שאני יודע בוודאות שהצעת החוק שלך אף פעם לא תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל, אני גם יודע – – <יואב קיש (הליכוד):> יואל, זו ההצעה הבאה. התבלבלת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – שבסוף, חבר הכנסת זוהר, בימים שאתה כבר לא תהיה כאן, תהיה כאן ממשלה שפויה, ממשלה טובה, ממשלה שתעסוק בלחבר בעם ישראל ולא להפריד בעם ישראל. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. יהיו לנו שתי הצבעות נפרדות כרגע. הצבעה ראשונה – על הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לגמלה בתקופת שהייה במקלט לנשים מוכות), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת זהבה גלאון. רבותי, אני מבקשת להצביע. מי בעד? מי נגד? <יואב קיש (הליכוד):> זהבה, אנחנו מפרגנים לך. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 77 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לגמלה בתקופת שהייה במקלט לנשים מוכות), התשע"ה–2015, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 77 חברי כנסת בעד, אחד מתנגד. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> לוועדה למעמד האישה. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לתקן: חברת הכנסת מירב בן ארי הצביעה במקום רועי פולקמן, ורועי פולקמן הצביע במקום אלי כהן. אלי כהן בכלל לא הצביע. אלי כהן לא נוכח באולם. <מירב בן ארי (כולנו):> ואני גם הצבעתי לעצמי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אה, זאת הייתה – – –? אז פעמיים? <מירב בן ארי (כולנו):> צריך להוריד את ההצבעה של אלי כהן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> צריך להוריד אחד. אלי כהן לא נוכח באולם. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אז שוב, 77 בעד, אחד מתנגד. הצעת החוק תעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה ראשונה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> לוועדה למעמד האישה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתם מציעים לוועדה למעמד האישה? <יואב קיש (הליכוד):> לא. <היו"ר טלי פלוסקוב:> זה אומר שההצעה עוברת לוועדת הכנסת, ושם יקבלו החלטה באיזו ועדה יהיה המשך הדיון כי יש פה שתי בקשות שונות. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה הבאה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> למה לא לוועדה למעמד האישה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> כי הייתה פה הצעה לוועדת העבודה והרווחה. רבותי, אם כולם מסכימים להעביר את זה לוועדה – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> לא. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא. זהו, סגור, זה עובר לוועדת הכנסת. ההצבעה הבאה – על הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות אישה השוהה במקלט לנשים מוכות), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת עליזה לביא וקבוצת חברי הכנסת. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 75 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות אישה השוהה במקלט לנשים מוכות), התשע"ה–2015, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 75 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> למעמד האישה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> למעמד האישה? כולם מסכימים למעמד האישה? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> לא. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שוב – עוברת לוועדת הכנסת, ושם תתקבל ההחלטה באיזה ועדה יתקיים המשך הדיון. רבותי, יש לנו הודעה אישית של חבר הכנסת מיקי זוהר. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> לא צריך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא צריך? אוקיי, מוותר. <מיקי לוי (יש עתיד):> למה? נשמע מה יש לך להגיד. <יואל חסון (המחנה הציוני):> שנדע עם מי יש לנו עסק. <הצעת חוק יום המנוחה השבועי, התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2112/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק הבאה: הצעת חוק יום המנוחה השבועי, התשע"ו–2015, של חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר ודוד אמסלם. ינמק חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר. תשובה והצבעה יהיו במועד אחר. אדוני, עשר דקות. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני מציע לחברי האופוזיציה להקשיב בקשב רב, כי גם קודם לכן הותקפתי על-ידי חבר הכנסת יואל חסון. טוב, חברים, בואו נודה על האמת, המחנה הציוני קיים דיון בחוק שלי. הוא קיים דיון בגלל אדם אחד, כנראה האדם הסוציאלי היחיד שנשאר במחנה הציוני – חבר הכנסת יוסי יונה ביקש דיון מעמיק בחוק. למה? כי מסתבר שהחוק הזה הוא יהודי סוציאלי; הוא לא חוק שמדבר על כפייה דתית. הרי קל לתקוף את החוק הזה באמצעות טענות על כפייה דתית. אם לא תהיה הטענה של כפייה דתית, איך יצדיקו – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> סוציאליסט גדול. הצבעת עם עמיר פרץ? הסוציאליסט הגדול. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני מבקש שהיא לא תפריע לי. אני רוצה לדבר ברצף. היא מפריעה לי לדבר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, אני מבקשת. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> הסוציאליסט הגדול. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אני אתחיל להוציא את חברי הכנסת מהאולם. נא להירגע. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> זה נורא נורא קשה, אבל אני נותן לך את הפתרון למה הייתם חייבים להצביע נגד החוק; למה שלי יחימוביץ, אם הסוציאליזם במדינת ישראל, הייתה צריכה להצביע היום נגד החוק; למה בוז'י הרצוג, מי שמציג את עצמו כסוציאל-דמוקרט, היה צריך להצביע נגד החוק. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> למה אתה פונה אלינו? תשכנע קודם את החברים שלך בליכוד. תשכנע את החברים שלך בליכוד. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> למה איציק שמולי, איש סוציאלי בכל רמ"ח איבריו, היה צריך להצביע נגד החוק. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תשכנע את דוד ביטן. תשכנע קודם את דוד ביטן. <עליזה לביא (יש עתיד):> אתה סוחר בשבת. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אתה, אל תדבר על ציבור תל-אביבי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> למה מרב מיכאלי, אשת סוציאל-דמוקרט, הייתה צריכה להצביע נגד החוק. אני אנקוב בשמותיכם אחד אחד. למה עמיר פרץ, איש סוציאלי בכל רמ"ח איבריו, היה צריך להצביע נגד החוק? אני אגיד לכם למה – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אתה סוחר בשבת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת עליזה לביא, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני אגיד לך למה: כי רון חולדאי צלצל לברך. חברים, אנחנו יודעים שהציבור התל-אביבי תמך במחנה הציוני ואנחנו יודעים שלציבור התל-אביבי יש בעיה עם החוק שלי. אז רון חולדאי צלצל – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, אני קוראת אותך לסדר בפעם השנייה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, אל תיתני לי להמשיך במשפט. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אנחנו לא רוצים לעשות נזק לעניין הסוציאלי, אבל עדיין אנחנו מפחדים ממך, רון חולדאי, אנחנו חוששים ממך, כי אתה מחזיק ציבור שלם שתמך בנו בבחירות האחרונות. זו הסיבה. פחדתם להפסיד את הקול התל-אביבי, תודו באמת; ויתרתם על העקרונות שלכם, העקרונות הסוציאליים, בשביל להרוויח קול תל-אביבי. <חיים ילין (יש עתיד):> מה זה שייך? <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יואל חסון. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מיקי, תבוא ללוד. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> צריך להודות באמת, חברים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> בוא ללוד יום אחד. תבוא ללוד יום אחד. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת איציק שמולי, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני רוצה לומר דבר אחד קטן: בסופו של דבר, אני שמעתי את הביקורת בשבועות האחרונים – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תבוא ללוד. <מיקי לוי (יש עתיד):> אפילו דוד ביטן אמר שהוא – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מיקי לוי, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני שמעתי את הביקורת בשבועות האחרונים – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה רוצה לסגור את לוד, לא את תל-אביב. את לוד. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני שמעתי את הביקורת בשבועות האחרונים, שמעתי אותה היטב, ושמעתי גם מאיפה היא מגיעה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – לסגור את לוד. דבר עם הליכוד הליברלי – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> שמעתי מאיפה היא מגיעה. בסופו של דבר, היא מגיעה ממקום מאוד מאוד מאוד ברור – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, זאת פעם אחרונה שאני לא ממשיכה את המשפט. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – היא מגיעה מקבוצות כוח שמשפיעות על התקשורת. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, הם לא נותנים לי. את רואה? קשה להם לשמוע את האמת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מיקי לוי, אני קוראת אותך לסדר בפעם השנייה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> הציבור התל-אביבי לחץ אתכם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה לא יעבור. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אתם לא – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יואל חסון, אני קוראת אותך לסדר בפעם השנייה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – שמבקשת – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מיקי לוי, אני קוראת אותך לסדר בפעם השלישית, ואני מבקשת לצאת מהאולם. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מיקי לוי, אני מבקשת לצאת מהאולם. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – שמבקשים יום מנוחה אחד בשבוע? אתם לא יכולים לייצג אותם. אתם מייצגים את התל-אביבים – – – (חבר הכנסת מיקי לוי יוצא מאולם המליאה.) <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני, חבר הכנסת מיקי מכלוף, רגע. חבר הכנסת מיקי זוהר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – אתם פוגעים בתל-אביבים. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> כי מי – – – זה החברים שלנו בפריפריה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תתבייש לך – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> החברים שלנו בפריפריה. החברים שלנו בבית-שאן, החברים שלנו בקריית-גת, החברים שלנו בירוחם – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יואל חסון, אני קוראת אותך לסדר בפעם השלישית, ואני מבקשת לצאת מהאולם. <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, כן. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – החברים שלנו מהפריפריה עוזרים לנו כל פעם מחדש, ואנחנו לא נפקיר אותם. אתם מפקירים אותם פעם אחד פעם בשביל הציבור התל-אביבי. <קריאות:> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אנחנו לא נעשה את זה. אנחנו נשמור על הפריפריה. אנחנו נגן עליה, ויחד עם זה נגן על העקרונות של האנשים החלשים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אל תדבר על תל-אביבים – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, אני קוראת אותך לסדר בפעם השלישית ומבקשת לצאת מהאולם. <חיים ילין (יש עתיד):> למה אתה לא מצביע? למה אתה לא – – – את החוק? <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אנחנו נגן על האנשים החלשים, על בעלי העסקים החלשים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – אתה מדבר? – – – בכלל? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> יואל, אל תתרגז כל כך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – זה לא – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> יואל, זה לא בריא לך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מיקי זוהר, אני מבקשת לעצור עד שהחברים יצאו מהאולם. (חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין יוצאת מאולם המליאה.) <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> בשמחה, אני אעצור. <יואל חסון (המחנה הציוני):> החוק הזה לא יעבור, ואתה יודע שהוא לא יעבור. <חיים ילין (יש עתיד):> מיקי זוהר, למה אתה לא מצביע? למה אתה מוריד את החוק? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני אענה לך. אני אענה לך. אני אענה לך. אני מודיע לחברים – – – (חבר הכנסת יואל חסון יוצא מאולם המליאה.) <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת חיים ילין, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה. חברת הכנסת מיכל רוזין, אני מבקשת לשבת. חברת הכנסת תמר זנדברג, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אפשר לדבר? אתם שאלתם שאלה, אתם רוצים תשובה? תמר, את רוצה תשובה? תקשיבו. אני עשיתי – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> את רוצה תשובה? את רוצה תשובה? אני אענה לך. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת זנדברג, אני קוראת אותך לסדר בפעם השנייה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אפשר להפסיק? היא לא מפסיקה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מנסה. אתה רואה שאני מפנה את האולם. מי שיפריע לך יצא מהאולם. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> נחמד שעפו כל כך הרבה אנשים החוצה היום. <קריאות:> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> עם חוק כל כך חשוב, שלקחתם את החוק הזה – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אתה פחדן, תעשה הצבעה. <מיכל רוזין (מרצ):> הצבעה. הצבעה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת מיכל רוזין, אני קוראת אותך לסדר בפעם השנייה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – למה? ממה אתן מפחדות? ממה אתן חוששות? – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> איפה הסוציאליזם הגדול? איפה הוא נעלם? <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת רוזין, אני קוראת אותך לסדר בפעם השלישית. אני מבקשת לצאת מהאולם. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> לאן הוא הלך? <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת זנדברג, אני מבקשת לצאת מהאולם, קריאה בפעם השלישית. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אבד, כאילו לא היה. כי הציבור התל-אביבי הכניס את מרצ לכנסת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, כל חבר כנסת יש לו זכות להביע את עמדתו. תודה רבה. אני מבקשת לצאת מהאולם. (חברת הכנסת מיכל רוזין יוצאת מאולם המליאה.) (חברת הכנסת תמר זנדברג יוצאת מאולם המליאה.) <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> בלי תל-אביב, אני יודע שמרצ לא הייתה בכנסת, אבל איפה הסוציאליזם הנאור שלכם? היכן הוא נעלם? אני רוצה לשאול, לומר לכם – שאלו אותי אם אני מסוגל להעביר את ההצבעה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני אענה לך. עכשיו אני אענה לך. אתם רוצים לדעת – – – <חיים ילין (יש עתיד):> עשית מהשבת כסף, תתבייש. <קריאה:> זה לא קשור לתל-אביב – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אוקיי. אני רוצה להגיד לך – – – <חיים ילין (יש עתיד):> מה יהיה עם עסקים מחוץ לתל-אביב? <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – תל-אביב. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> הו, זה יפה, זה יפה. <קריאה:> לא, לא, לא. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אין בעיה שתהיי תל-אביבית גאה, אבל תפסיקו לוותר על הרעיון היהודי שם. תחזקו קצת את היהדות. היהדות זו הזכות שלנו בארץ הזו. <קריאות:> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> תל-אביב זנחה את הרעיון היהודי פעם אחר פעם, ואם אנחנו לא נגן על היהדות הזו, איך נצדיק את הקיום שלנו? <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת מירב בן ארי וחבר הכנסת פולקמן. כשמישהו מוציא משהו, אתם צריכים לצאת מהאולם. אז בבקשה. (חברת הכנסת מירב בן ארי יוצאת מאולם המליאה.) (חבר הכנסת רועי פולקמן יוצא מאולם המליאה.) <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> בן-גוריון, איש חילוני גמור, עמד עם ספר התנ"ך ואמר: הנה הקושאן, הנה הזכות שלנו בארצנו, הזכות האלוקית – – <קריאה:> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – למה בתל-אביב מתעלמים מזה, בוז'י? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> למה הם רוצים לשכוח את הרעיון היהודי? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – – להפריד את הדת מהמדינה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> למה הם רוצים להפוך את העיר הזאת לעיר ישראלית ודמוקרטית? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> בוא ותאמץ את כל מה – – – בן-גוריון. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> מה רע בעיר יהודית ודמוקרטית? מה רע בזה? לשם הם חותרים. לכך אני לא אתן יד. אני לא אתן יד. <קריאה:> אל תיתן. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> שנה מאסר – – – <קריאה:> תצביע. תצביע. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> לגבי ההצבעה – יכולתי להעביר את החוק הזה היום. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> איראן זה כאן. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> יושבים פה חברים בסיעה הערבית שעדיין לא הבהירו אם הם יצביעו בעד או נגד. תשאלו את הסיעה הערבית מה העמדה שלה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> איראן זה כאן. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אם הסיעה הערבית הייתה תומכת בחוק, הייתי יכול להעביר אותו. אני קיבלתי היום פנייה רשמית גם – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חיים ילין, אני קוראת אותך לסדר בפעם השלישית, ואני מבקשת לצאת. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> שלישית. אתה אפילו לא שומע אותי. אצלי הכול רשום. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> הוא יושב שם גם לא במקום שלו. <חיים ילין (יש עתיד):> ארבע מדינות יש: תל-אביב, הערבים – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת חיים ילין, אני מבקשת לצאת מהאולם. (חבר הכנסת חיים ילין יוצא מאולם המליאה.) <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> חיים, ועוטף-עזה. אל תשכח את עוטף-עזה. שלפחות יגידו שאמרת משהו רציני. חברים, חברים – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – מיקי, איראן זה כאן. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – הרעיון פה – אז רגע, שנת מאסר זה כל ה-issue? יכולנו להוריד את זה בוועדות, אל תחפשו תירוצים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – ועסקים בלוד ורמלה שאתה לא דואג להם. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אה, והעסקים בלוד ורמלה לא רוצים לנוח? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מי יבוא לקנות בלוד ורמלה? מתי יבואו לקנות בלוד ורמלה? מתי? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> העסקים בלוד ורמלה לא צריכים יום מנוחה? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הם צריכים – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> העסקים הקטנים בלוד ורמלה לא צריכים יום מנוחה? העובדים המוחלשים ברמלה ובלוד, שמחויבים לבוא לסופרמרקט ולהקליד על הקופה, הם לא צריכים יום מנוחה, איציק? אתה איש סוציאלי? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – בסופי שבוע – – – מי יבוא? מתי – – –? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> ככה מדבר אדם שרוצה זכויות סוציאליות? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – מתי? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה דואג להם? אתה לא דואג להם, אתה דופק אותם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת שמולי אני קוראת לך לסדר בפעם השלישית. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני מתפלא עליך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת איציק שמולי, אני מבקשת לצאת מהאולם. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> וזה לא מתאים לך. איציק שמולי? <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, הגעתי לאיציק שמולי. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> צר לי שגם לך גרמתי לצאת. <קריאה:> ברל כצנלסון מתהפך בקבר. (חבר הכנסת איציק שמולי יוצא מאולם המליאה.) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, יש לכל חבר כנסת עשר דקות להביע ולהציג את החוק שלו. לא מסכימים? אל תצביעו. זה לא ייתכן שאתם תפריעו ותריבו פה בקול רם. זה הכול. בבקשה. <קריאות:> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> חברים, המדינה הזאת תישאר לנצח מדינה יהודית ודמוקרטית – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> עכשיו נגיע לישראל ביתנו. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – וכמדינה יהודית ודמוקרטית היהדות תחייב אותנו ליום מנוחה אחד בשבוע, והוא יהיה יום השבת, תרצו או לא תרצו. והזכויות הסוציאליות שיש במדינת ישראל יקבעו שכל יהודי באשר הוא שירצה לנוח יום אחד בשבוע, ביום השבת, הוא ינוח בו, על אפכם ועל חמתכם, ותעשו מה שאתם רוצים – – <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> מתי קראת את ברל כצנלסון בפעם האחרונה? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – תקראו לי "כופה דתי" ותקראו לי "חשוך" ותקראו לי "משיחי" – אני אלך עם דרכי באמת ובאמונה עד הניצחון, בעזרת השם. עד לניצחון. כי הניצחון שלי הוא ניצחון של עם ישראל. הוא יוביל את העם הזה לשקט, הוא יוביל אותו לנחת והוא יוביל אותו להצלחה אדירה, כי אנחנו פה בזכות גורם אחד פשוט, שלא תטעו: בזכות הקדוש-ברוך-הוא. אמר את זה גם בן-גוריון, גם אני אומר את זה. החוק הוא חוק יהודי סוציאלי – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – כל יום שבת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – תפנימו את זה. תפסיקו לתקוף אותו בדרכים שהן לא האמת. אגב, הנה, אתה אומר, אלעזר שטרן, אתה בעצמך נגד מסחר בשבת, אז מה אתה עכשיו מתייפייף? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לסיים, חבר הכנסת מיקי זוהר. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אתה רק רוצה תחבורה ציבורית בשבת, אבל גם אתה בעצמך נגד מסחר. הרבה אנשים פה רוצים להתייפייף אל מול הציבור התל-אביבי – גם יש עתיד, גם מפלגת המחנה הציוני. אני לא מתרשם מזה. זה פופוליזם זול. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני, נא לסיים. נא לסיים. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני אומר את האמת, ואני אלך אתה עד הסוף. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> תביא להצבעה. <יעל גרמן (יש עתיד):> מה עם כולנו? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> ההצבעה נדחית למועד קרוב, והנה, אני מדגיש, חברים: מועד קרוב מאוד. מועד קרוב מאוד. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת מיקי זוהר. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר, ולכן אנחנו לא פותחים בדיון. <הצעה לסדר-היום> <הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הנשק הבלתי-חוקי בחברה הערבית והשלכותיו על החברה הערבית ומחוצה לה> <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעה הבאה, הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא – – – <משה גפני (יהדות התורה):> רגע, מה עם ההצעה הזאת? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אין, ההצעה הזאת – אמרנו: התשובה וההצבעה במועד אחר. אין דיון. אין דיון, אמרתי את זה בתחילת הדיון – – – <משה גפני (יהדות התורה):> למה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> ככה סוכם. <משה גפני (יהדות התורה):> אני חיכיתי – 27 שנים אני בכנסת – שיעלה חבר כנסת ממפלגה חילונית וידבר על השבת. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו, נכון לרגע זה, סיימנו את הדיון על הסעיף הזה, ולכן עברתי לסעיף הבא – – <קריאות:> רוצים הצבעה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הנשק הבלתי-חוקי בחברה הערבית והשלכותיו בחברה הערבית ומחוצה לה, הצעה לסדר-היום מס' 2279 של חבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – בבקשה, אדוני. יש לך עשר דקות. בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש – גפני, לאן אתה הולך? הרב גפני, לאן אתה הולך? <היו"ר טלי פלוסקוב:> הח"כים המורחקים יכולים להיכנס לאולם. <משה גפני (יהדות התורה):> אתה לא מדבר על שבת – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> נו, אני אמשיך את השבת, מה אתה מתעצבן? בואו נמשיך את השבת. רוצים רוגע – – – <משה גפני (יהדות התורה):> למה אתה מתערב בוויכוח בין היהודים – – –? <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת גפני, אנחנו כבר בסעיף הבא. לכן, כאשר ואם אנחנו נחזור לדיון, אני אתן לך זכות דיבור. בסדר? כרגע אנחנו עוברים לסעיף הבא. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> גפני – – – <משה גפני (יהדות התורה):> עובדים לא מתקבלים לעבודה בגלל שהם שומרים שבת. עובדים לא מתקבלים לעבודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גפני, חבר הכנסת מיקי זוהר, אני לקחתי כותרת ואני יושב ביני לבין עצמי וחושב: הוא לא רוצה תל-אביב ישראלית דמוקרטית. ככה הבנתי. חבר הכנסת זוהר לא רוצה את תל-אביב ישראלית דמוקרטית. רוצה אותה יהודית. <קריאה:> דמוקרטית. <עיסאווי פריג' (מרצ):> דמוקרטית. אתה פוחד – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה אמרת, אתה הורדת את המסכה, כמו רבים, ופוחד מהישראליות. אתה לא ישראלי. זה משמע הדברים. אתה יהודי, נקודה. זה מה שאתה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> גם יהודי וגם ישראלי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, אתה לא ישראלי. אתה פוחד מהישראליות. אתה עוד – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני פוחד? אתה לא יהודי במדינה הזאת. מזה אני פוחד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה עוד לא מצאת את עצמך. אתה פוחד – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – שזה יהיה לנצח. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה פוחד מהישראליות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מיקי זוהר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עכשיו, למה אני אומר את זה, חברים? זה מתחיל בתל-אביב? הרי זה קיים ביישובים הערביים מזמן. למה, חברים, למה החלטתי לעלות ולבקש ועדת חקירה פרלמנטרית על הנשק הבלתי-חוקי? למה? גילינו, כשהיה הפיגוע בתל-אביב, הרצח, ביום שישי, בא ראש הממשלה ועמד וגילה לנו דבר שהפתיע אותנו; גילה לנו ראש הממשלה ואמר שהוא לא מוכן, לא מוכן למצב: לא יהיו שתי מדינות בישראל. גילה משהו חדש. גילה ראש הממשלה שיש מדינה בתוך מדינה – מדינה שלא ידענו עליה, וחיכינו לראש הממשלה שיגיד. ואני שואל אתכם, חברים: אין מחדל בזה שראש הממשלה בא ומודה ומתוודה שיש לו מדינה בתוך מדינה? זה לא כישלון של ראש ממשלה בשבע שנים רצופות וראש ממשלה בארבע קדנציות? אני שואל: בוקר טוב, אליהו. איפה היית, אדוני ראש הממשלה, בכל שנות כהונתך? איפה היית בארבע הממשלות שניהלת? גילית פתאום שיש לך מדינה בתוך מדינה? אני שואל: איפה היית? ומשום כך, חברים, אני אומר, ושואל את עצמי: כשהתרענו – כל הח"כים הערבים, כל החברה הערבית – כשהתרענו וזעקנו עשרות שנים שיש לנו טרור אזרחי בתוך החברה הערבית, אתם אטמתם אוזניים. לא רציתם לשמוע את זה. זה לא עניין אתכם. עכשיו ראש הממשלה רוצה כותרת – הולך לתל-אביב ומשיג את הכותרת: לא יוקמו שתי מדינות. יפה. נכון לעכשיו זה בגדר הצהרה, אבל שתי המדינות ימשיכו להיות. למה? כי זה בכפר-קאסם, וזה בטייבה, וזה באום-אלפחם. זה שם. לא יעבור – אז יאללה, שימשיך. <יעקב פרי (יש עתיד):> עיסאווי, זאת אותה מדינה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אותה מדינה? לא, אבל ראש הממשלה אומר "שתי מדינות". לא, הוא אמר את זה. למה לנו לקחת את זה למקום אחר? ב-15 השנים האחרונות, כשנרצחו 1,100 אזרחי מדינת ישראל בחברה הערבית, זה – יאללה, מותר, מותר. כשזעקנו וצעקנו – קדימה, אז מה? שיחיו עם זה. אני רוצה, חברים, לשתף אתכם רק בשניים-שלושה נתונים. היום השתתפתי בישיבת ועדת הפנים כשחבר הכנסת אמסלם נזעק למשימה שהפכה להיות משימה לאומית: לטפל בנשק הבלתי-חוקי. קיים דיון בוועדת הפנים. נציג המשטרה ונציג צה"ל אמרו: תקשיבו, חברים, תקשיבו למספרים. נציג צה"ל אמר שבשנה, בממוצע, נגנבים מבסיסי צה"ל בין 80 ל-90 כלי נשק. זהו. נגנבים בין 80 ל-90 כלי נשק, לפי אומדן לא רשמי, אבל המשטרה מאשרת את זה באופן לא רשמי – מהשיחות אתה. חברים, לפי אומדן ישנם – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – – נמכרים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – ביישובים הערביים קרוב לחצי מיליון כלי נשק. אתם מפנימים? קרוב לחצי מיליון כלי נשק בלתי חוקיים. בטייבה לבד, לפי הערכת המשטרה, יש 24,000 כלי נשק, אתם מבינים? וצה"ל והמשטרה, היום בוועדת הפנים, אומרים לנו: ממוצע שנתי – בין 80 ל-90. אז אני שואל אתכם: אם מדובר במאות-אלפי כלי נשק בלתי חוקיים, ואומרים בצה"ל שנגנבים מהם בין 80 ל-90, אז מה מקור הנשק? תעזרו לנו. מה מקור הנשק? מה מקור הנשק? אין לכם תשובה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> 90% מהצבא. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אין לכם תשובה. מאיפה כלי הנשק? אני לא יודע. אולי זה בא מחו"ל, אולי זה מוברח מרוסיה, או אולי – לא יודע. אנחנו רוצים תשובה – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> 90% – מחיילי צה"ל – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז יפה. כששואלים בשטח: מאיפה הנשק הזה? <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> ככה הוא אמר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יש מספיק חיילים ומטווחים שנדאג לקחת נשק. ואני שואל אתכם: חצי מיליון כלי נשק במגזר הערבי – זה לא מחייב ועדת חקירה? חצי מיליון כלי נשק. בכפר-קאסם – עשרות אלפים; בכל בית יש נשק בלתי חוקי. זה לא מחייב ועדת חקירה? איפה הכישלון, מר ביבי נתניהו, ראש הממשלה? אתה אומר שתי מדינות. אתה מודה בכישלון. אני שואל אתכם: אתם מסתכלים בראי, חברי הכנסת, כשאתם רואים נתונים כאלה אתם לא פוחדים? אבל אני אגיד לכם מה. אנחנו מדברים על דו-קיום וחיים משותפים ולהיות ביחד. יש תחום אחד במדינה שהדו-קיום ולהיות ביחד הכי מצליח, והוא תחום העבריינות; תחום העבריינות – בין ערבים ליהודים – הוא התחום שהכי עובד ביחד. לכל עבריין וחייל בחברה הערבית יש חייל עם דרגה קצת יותר גבוהה בחברה היהודית. זהו, זה המצב. זה המצב. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אבל כשהחצר האחורית שהיא החברה הערבית, כשהחצר האחורית בוערת, היא תהיה חצר קדמית. ומה שראינו בתל-אביב זה ניצוץ ראשון. זה לא ימשיך להיות ככה – זה טבעם של החיים, זה הטבע. החצר האחורית והנשק הזה יגיעו גם לחצר הקדמית, יגיעו לתל-אביב ויגיעו לכל מקום. תתעוררו. כשאנחנו מבקשים ועדת חקירה – לפחות תבדקו את עצמכם: מאיפה הגיעו כלי הנשק האלה? מה קורה בצה"ל? <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> ספרתם את המלאי של הנשקים שיש? אני שואל: טיל "לאו", רימוני הלם – אלו באים מהרשות הפלסטינית? <ענת ברקו (הליכוד):> כן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן? <ענת ברקו (הליכוד):> כן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יפה. טילי "לאו" מהרשות. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> ברשות הפלסטינית יש נשק. <ענת ברקו (הליכוד):> גם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חצי מיליון כלי נשק מהרשות הפלסטינית. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> יש מפעלי ייצור בשטחי הרשות הפלסטינית. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ואללה, ואללה. <ענת ברקו (הליכוד):> 1,000 דולר – אני מביאה לך. אתה רוצה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז תרשי לי – – – <ענת ברקו (הליכוד):> 1,000 דולר – אני מביאה לך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז תרשי לי לשלוח ברכות – – <ענת ברקו (הליכוד):> פשוט – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – לאבו מאזן ולרשות על מפעלי הנשק שהקימו והצליחו להעביר לתוך מדינת ישראל. אלא מה? אני שואל אתכם, תסתכלו בראי ותבינו: כשאנחנו מבקשים ועדת חקירה פרלמנטרית, יש לנו סיבה. ואני מסיים בשתי נקודות, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, בדיוק רציתי להגיד לך לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> החוצפה של מקבלי ההחלטות. כשאני משתתף בדיונים בסוגיה הזאת, תראה מה החוצפה שלכם אומרת – לא כולכם, אלא מי שמשתתף ומקבלי ההחלטות. מה אומרים לי? אצל הערבים זאת פשיעה תרבותית. אתם אוהבים את כלי הנשק. תראה – איך אומרים? אנחנו נכנסים לבסיסים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – לוקחים, כי אוהבים. אבל מה השיח שהולך בחברה הערבית, חברים? אני אגלה לכם את זה: אומרים שהממסד מתכוון להציף אותנו בנשק, שנהיה חברה עם אנרכיה, פאודה, בלגניסטית, ושניכנס אחד בתוך השני – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – ושלא יהיה לנו זמן לאוניברסיטאות, להתעסק בדברים אחרים. זה השיח שמתקיים. ואתם אשמים בו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, חבר הכנסת פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> נכון? לא נכון? אני לא יודע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לשם כך, חברים – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> ענת – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – ריב בין חמולות, וצריך להוציא את הנשק מהחברה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> נכון. נכנסו לבסיסים ולקחו את הנשקים. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – לצערנו הרב. <עיסאווי פריג' (מרצ):> נכון. חצי מיליון כלי נשק שקיימים במגזר – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת פריג', אני מבקשת לסיים. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מסיים, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> משפט אחרון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לשם כך, חברים, בוא נתעלה על עצמנו. ועדת חקירה פרלמנטרית רק תיטיב עם החברה הישראלית, ואתם לא רוצים אותה – אתם רוצים חברה יהודית. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת פריג'. ישיב לנו השר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן, ולאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה, רבותי. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת עיסאווי פריג' מבקש להקים ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא בעיית הנשק הבלתי-חוקי בחברה הערבית והשלכותיו. הממשלה מתנגדת להצעה, ואני אסביר ואנמק מדוע. העמקת האכיפה בחברה הערבית בכלל ובנושא האמל"ח הבלתי-חוקי בפרט היא נושא מרכזי במיקוד של פעילות המשרד לביטחון הפנים ומשטרת ישראל. אנחנו לא חיכינו להצעה של חבר הכנסת עיסאווי פריג', וכבר בתחילת כהונתי, לפני כשישה חודשים, הנושא הראשון שאני דרשתי וקיבלתי תקציב עבורו זה הנושא של הרחבת שירותי השיטור ביישובים הערביים. זה נכון, ובזאת אני מסכים עם חבר הכנסת פריג', שזה שנים רבות אין מספיק שירותי שיטור שמופנים כלפי היישובים הערביים, ובהרבה מאוד יישובים גם אין תחנת משטרה – לא בפנים, גם לא ליד. בשנים האחרונות התחיל תהליך של שינוי, ונפתחו, מה שנקרא, אורגנים, שאלה תחנות מצומצמות יותר, של כ-60 שוטרים. נפתחו חמישה או שישה אורגנים כאלה בשנים האחרונות, אבל בהחלט קיים עדיין פער, שאני רואה אותו כאחד משני התחומים או ההתחייבויות הציבוריות המרכזיות שלי לקדנציה הזאת, וכפי שציינתי, קיבלתי גם תקציב לשם כך. בחודשים האחרונים נעשתה עבודת מטה במשטרת ישראל על-פי הנחייתי. המפכ"ל החדש, שנכנס לתפקידו לפני כשלושה שבועות, קיבל את העבודה הזאת, והוא אמור להציג לי בשבוע הבא את התוכנית לפריסת הקמת התחנות הנוספות שייתנו מענה לכל הבעיות שקיימות – וקיימות – בתחום האכיפה. מי שמשלם באמת את המחיר קודם כול זה לצערנו אזרחי ישראל הערבים, שנפגעים כתוצאה מפשיעה או תאונות דרכים ועוד ועוד בין פי-שניים לפי-שלושה מחלקם באוכלוסייה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה אתה מחדש, אדוני השר? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> א. אני לא חייב לחדש, אני נותן מענה והסבר. אולי אתם מתעלמים מהמענה וההסבר, ולכן אין צורך בחידושים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה אתה מחדש? מה אתה הולך לעשות שאחרים לא עשו? שמענו את התשובות האלה, אבל מה אתה מחדש? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> עוד לא סיימתי, אבל, חבר הכנסת פריג'. עוד לא סיימתי את דברי. כשאני אסיים אתה תסביר מה חידשתי ולא חידשתי. בכל מקרה, חבר הכנסת פריג', וגם חברי כנסת אחרים מהרשימה המשותפת, מנסים ליצור את הרושם כאילו הבעיה היא אך ורק במשטרת ישראל: היא לא אוספת את הנשק הבלתי-חוקי. הבעיה היא בכלל, כאילו חסרים פחי מחזור; זאת אומרת, בחברה הערבית יש אלפי אנשים שרק מחפשים איפה לתרום את הנשק הבלתי-חוקי, והמשטרה לא מגיעה עם כלי הרכב שלה ועם קונטיינרים לאסוף את הנשק הבלתי-חוקי. חברי חברי הכנסת, זה לא המצב. משטרת ישראל נותנת ונתנה דגש בשנים האחרונות לנסות ולשים את ידה, באמצעות פעולות אכיפה מאוד מורכבות, על אותו אמל"ח בלתי חוקי שנמצא ביישובים הערביים. אני אמרתי הבוקר בוועדת הפנים – ואני לא מחפש לגלגל אחריות על אף אחד – שהרבה מאוד מהנשק הבלתי-חוקי הזה, בעיקר בצפון הארץ, מגיע, לצערנו, מתוך צה"ל, מצבא ההגנה לישראל – אובדן, גנבה, מכירה – ובהחלט אנחנו צריכים לבצע טיפול בנושא הזה, אם על-ידי חקירות מעמיקות יותר ואם על-ידי סימון האמל"ח הצה"לי כך שיהיה קל יותר לאתר את המקור, מאיפה הוא הגיע. זה מצד אחד. מצד שני, זה כמובן לא פוטר מהצורך לבצע העמקה של האכיפה ביישובים הערביים. אבל, מי ששומע – עוד פעם – את הטרמינולוגיה של חברי הכנסת הערבים, שקוראים לנו – קוראים לנו, כן? – לעשות זאת – אז לא צריך שיקראו לנו. רק ב-2014 נפתחו 2,500 תיקי אכיפה בתחום הזה על פעולות של סחר, שימוש, החזקה, ייצור ונשיאה ללא היתר של אמצעי לחימה. אותו מספר, דרך אגב, גם בשנת 2015, ואנחנו מעמיקים כל העת ומרחיבים את פעולות האכיפה. אתמול בלילה, ב-02:00, לפנות בוקר, התחיל מבצע כזה, והוא מסתיים ממש בשעות אלה. ומי שלא מבין את מה שאמרתי קודם על הטרמינולוגיה, אני חוזר ומדגיש: מבצע לתפיסת – לא איסוף – תפיסת כלי נשק בלתי חוקיים הוא מבצע מאוד מאוד מורכב. המשטרה לא מגיעה למרכז היישוב וכולם יוצאים החוצה מהבתים ומוסרים. מדובר באנשים עבריינים, חלקם רוצחים, שמשתמשים בנשק הזה למטרות אלימות מאוד. הם לא ממהרים. חלקם אפילו גנבו אותו או קנו אותו בהרבה מאוד כסף, והם לא מחפשים לנדב אותו למשטרת ישראל. הם בדרך כלל מחביאים, מסליקים אותו בחצר או במקום אחר ברחבי היישוב. וכאשר המשטרה מגיעה היא לא מתקבלת בסוכריות ופרחים, אלא היא הרבה פעמים מתקבלת בהתנגדות מאוד מאוד אלימה. ואני רוצה להפנות מכאן קריאה אל חברי הכנסת הערבים, קריאה נגדית לקריאה שלהם: כשאתם קוראים למשטרת ישראל לבצע איסוף של הנשק הבלתי-חוקי – ואני מבטיח לכם שהאיסוף הזה יתבצע והוא יהיה מאוד מאוד נרחב – אני קורא לכם לגבות את הפעולות של המשטרה כאשר היא תיכנס ליישובים. כי זה לא חוכמה לומר את מה שאתם אומרים; החוכמה היא כאשר המשטרה תיכנס והיא תיתקל באלימות של אותם עבריינים שמחזיקים נשק בלתי חוקי. אז המבחן שלכם, כאנשי ציבור ומובילי דעת קהל בחברה הערבית, לגבות את הפעולות של המשטרה, ולא בכל פעם שתהיה שם התנגדות לגבות את המתנגדים ולהגיד למשטרה: תבואי בכפפות של משי ואל תעשי שום דבר, ומי שלא נותן לך מרצון את הנשק, אז אל תעשי לו שום דבר. אין שום משטרה בעולם שיכולה לעבוד בדרך הזאת, בטח לא משטרת ישראל, שמתמודדת אולי עם אחד האתגרים המורכבים ביותר בעולם המערבי, כי מה שיש כאן, כידוע, זה לא רק פעולות של פשיעה על רקע פלילי, אלא גם על רקע לאומני וטרוריסטי, ואני אומר את זה בצער רב. ולכן, אין שום צורך ואין שום מקום להקמת ועדות חקירה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כבוד השר, אתה לא – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> האסימון ירד מזמן בנושא הזה, חבר הכנסת פריג'. הפעולות מתקיימות כל העת. הן יורחבו, הן מתוקצבות כבר בתקציב המשרד לביטחון הפנים, וכל מה שצריך היום זה שיתוף פעולה בין המנהיגים ונבחרי הציבור לגבות את משטרת ישראל בכל הפעולות, בין המודיעיניות ובין המבצעיות, שעומדות להתבצע בתחום הזה בחודשים הקרובים. ולכן, אני מבקש, גברתי וחברי חברי הכנסת, להסיר את ההצעה מסדר-יומה של הכנסת. תודה רבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה לא מוכן – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן. רבותי, על-פי בקשת האופוזיציה ההצבעה תהיה שמית. לכן, אני מבקשת, גברתי מזכירת הכנסת, להתחיל בהצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – נגד איתן כבל – אינו נוכח אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד משה כחלון – נגד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – אינו נוכח אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. נא לחזור על שמות חברי הכנסת אשר לא השתתפו בהצבעה עד כה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – בעד דוד אזולאי – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח איתן ברושי – בעד באסל גטאס – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח אורן אסף חזן – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח איתן כבל – אינו נוכח ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח אראל מרגלית – אינו נוכח ניסן סלומינסקי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח מיקי רוזנטל – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת עפר שלח – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת <היו"ר טלי פלוסקוב:> האם יש מישהו באולם שלא שמע את שמו והוא רוצה להשתתף בהצבעה? לא. תודה, ההצבעה תמה. נא לסכם את ההצבעה ולהציג לנו את התוצאות. בעד – 37 חברי הכנסת, נגד – 46. הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הנשק הבלתי-החוקי בחברה הערבית והשלכתיו בחברה הערבית ומחוצה לה, לא עברה. לא התקבלה. <שאילתות דחופות> <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו חוזרים לשאילתות דחופות מהבוקר. אני מתכבדת להזמין את סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן להשיב לשאילתה דחופה מס' 124 מאת חבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת איציק שמולי, נא לגשת למיקרופון. רבותי, אני מבקשת שקט באולם. חבר הכנסת פריג', תודה רבה. <124. חמישית מחיילי צה"ל נזקקים לסיוע כלכלי> <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני לא יכול שלא להביע את מורת רוחי מכך שמכל הפרוצדורה יצא שחברי הכנסת המציעים את השאילתות הם אלה שנענשים בגלל המדיניות המופקרת של השרים, ששבוע אחרי שבוע מזלזלים בחברי הכנסת. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – מה אתה סתם מדבר? לא היו פה חברי כנסת. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני הייתי פה, השר גלעד ארדן. ואני מכבד את כל שרי הממשלה, ואי-אפשר להגיד שהיחס הוא הדדי בכל המקרים. כבוד סגן שר הביטחון, בסוף השבוע האחרון פרסם אגף כוח-אדם נתונים שלפיהם כל חייל חמישי בצה"ל נזקק לסיוע כלכלי. ברצוני לשאול אותך: 1. כיצד צמחה התופעה לממדים אלו תחת ידה של המערכת? 2. מה ייעשה כדי לשנות את המגמה בטווח המיידי ובטווח הארוך? תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש לנו שואל נוסף – אני לא רואה אותו באולם. כן, אדוני, בבקשה. נא להשיב. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> גברתי היושבת-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, מהנתונים שהוצגו על-ידי המוסד לביטוח הלאומי בדוח העוני לשנת 2014, עולה שכל משפחה חמישית בישראל נמצאת מתחת לקו העוני. צה"ל הוא צבא העם. הוא מקבל לשורותיו את המתגייסים עם כל המצוקות שמהן סבלו טרם גיוסם. השירות בצה"ל אינו מגדיל את מספר העניים בישראל, אלא מקטין אותו. צה"ל מחויב לתת לחייל מענה, ויצר מעטפת טיפול מלאה לכלל המצוקות הכלכליות כדי לאפשר לחייל למלא את שירותו הצבאי על הצד הטוב ביותר ולהתרכז במשימה הצבאית ללא צורך לדאוג לבעיות והמצוקות הקיימות בבית. החיילים הנמצאים במצוקה לרוב מטופלים טרם גיוסם על-ידי גורמי הרווחה. ככל שהטיפול והמענה יינתנו למשפחה על-ידי גורמי הרווחה בשלב מוקדם יותר כך החייל ייכנס לשורות צה"ל עם מעטפת טיפול ורווחה טובה יותר למשפחתו ולו. עם זאת, לצה"ל כלים רבים ומגוונים לטיפול באוכלוסיות הנדרשות לסיוע: חיילים בודדים, חיילים הזכאים לתשלומי משפחה וחיילים אחרים. שינוי המגמה שעליו מדבר חבר הכנסת שמולי אינו בידי צה"ל. זוהי בעיה חברתית לאומית שבה נדרשת לטפל המערכת האזרחית של משרדי הממשלה ומוסדותיה השונים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> זהו, סיימת? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כן, סיימתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת שמולי, אתה רוצה לשאול עוד שאלה? בבקשה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני סגן שר הביטחון, אולי בטנקים ומטוסים אני מבין טיפה פחות מכם; בעוני ובמקררים ריקים – ממש ממש לא. ואני אומר לך מידיעה, חייל שאתם אומרים לו להסתער, ובראש שלו עוברת המחשבה שהמקרר בבית שלו ריק, הוא חייל פחות טוב, הוא חייל שיש סיכוי יותר גבוה שהוא ייפגע. ואם כל מה שיש לכם לומר לי זה העובדה שצה"ל הוא צבא העם, ובגלל שיש 1.8 מיליון אזרחים בישראל מתחת לקו העוני אז זאת תמונת המצב גם בצה"ל, זו תשובה שהיא מאכזבת. אבל מעבר לזה שזה מאכזב, אני חושב שזה פשוט מפקיר את חיילי צה"ל. זה אומר מה אתם חושבים. רק לפני שבועיים עברו פה בוועדת הכספים מיליארדי שקלים מצד אחד לצד שני בלילות ללא שינה. איפה חיילי צה"ל בסיפור הזה? מה אתם עושים כדי לא להפקיר את אותם החיילים? אני רוצה רק להגיד – 3,000 חיילים בצה"ל מקבלים סיוע כלכלי, זה נכון; 40% מתוכם הם חיילים בשירות קרבי. 20,000 חיילים – צבא ההגנה לישראל נותן להם אישור לצאת ולעבוד. מה זה, צבא של תאילנדים? בבוקר הם עובדים, שומרים עלינו למען המדינה, ובערב אתם אומרים להם: אין למערכת תשובות, לכו תעבדו באיזו חנות ירקות? או, תקומו שעתיים בבוקר לפני, תחלקו עיתונים? זה מה שיש לצבא ההגנה לישראל לומר? אולי תוותרו על איזה 16-F אחד, אחד, בשביל להוריד את מספר העניים בצה"ל? למרות שבחברה הישראלית, הרב בן-דהן, המצב הוא קטסטרופלי, אתה צודק, אבל אולי תוותרו על איזה דבור קטן, אולי איזה טנק קטן – כנהג טנק אני אומר לך – אולי איזה הליקופטר כזה קטנטן, כדי להוריד את שיעורי העוני בצה"ל? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אין שואלים נוספים, אז בבקשה, כבוד סגן השר, נא להשיב. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> חבר הכנסת שמולי, חבל שהקשבת רק לחלק אחד שרצית להקשיב לו ולא לחלק השני. צה"ל נותן מענה לכל החיילים, ואם תרצה אני אתן לך פירוט מלא עד כמה צה"ל מסייע לחיילים שנמצאים בבעיות כלכליות קשות, מעזרה – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> סבלנות, אני הקשבתי בסבלנות. – – – מעזרה כספית חודשית, תלושי מזון, סיוע בשכר דירה, מענקים לחיילים בודדים. יש פה תשלומים חודשיים, תשלומים של שי לחג. צה"ל עושה. היום צה"ל הוריד את זה אפילו לרמה של מפקדי פלוגות שצה"ל נותן להם תלושים לחלק ולסייע לחיילים שנמצאים בקושי. וככל שהרמה עולה למג"דים ולמח"טים, רמת הסיוע הולכת וגדלה. בהחלטה אישית של מג"ד, הוא יכול היום לתת עזרה רחבה וגדולה לחיילים הנמצאים במצב כלכלי קשה. אני חושב שצה"ל עושה מאמצים אדירים כדי שהחיילים שנמצאים בצבא אכן יקבלו את הטיפול הראוי ואת העזרה הנתונה ככל שהדבר הזה נדרש. ולכן, לבוא ולהטיל אשמה כביכול שצה"ל איננו עושה כלום היא לא נכונה, והבעיה היא לא ויתור – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה לא מה שאמרתי, בכל הכבוד. אני לא אמרתי שהצבא לא עושה. אני לא אמרתי אבל שהצבא לא עושה. אמרתי – האם הצבא לא עושה די. אתה מביא לנו נתון של הביטוח הלאומי; בדוח הביטוח הלאומי נכללות גם אוכלוסייה חרדית ואוכלוסייה ערבית שלא משרתות, אז מה הנתון הזה רלוונטי? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> הנתון הזה רלוונטי כי פני הצבא הם פני החברה בישראל. אבל לעומת מה שניתן לאזרחים, הצבא נותן הרבה הרבה יותר. והיכולת הזאת, שהצבא מעמיד לרשות המפקדים הישירים של החיילים לתת עזרה מיידית ודחופה, עד מתן הלוואות ועוד פירוט נוסף רב שחיילים מקבלים, זאת עזרה גדולה מאוד שאיננה מותנית בכלום, רק ברצונו של המ"פ או המג"ד או המח"ט או האוגדונר. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני, אתה לא היית בשנה שעברה בממשלה – זה נכון. רק תסתכל, בבקשה ממך, על נתוני השנה שעברה. אם אתם עושים כל כך – הכול מושלם בצה"ל – איך נתוני העוני בצה"ל לא ירדו אם הטיפול הוא כל כך מיטבי? אני מצטער, אני ממש מצטער. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה, ואני מזמינה את השר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן להשיב על שאילתה דחופה מס' 123 מאת חבר הכנסת איימן עודה בנושא: כניסת כוחות משטרה למעונות הסטודנטים של אוניברסיטת תל-אביב. חבר הכנסת איימן עודה, נא לגשת למיקרופון. <123. כניסת כוחות משטרה למעונות הסטודנטים של אוניברסיטת תל-אביב> <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר לביטחון פנים, בבוקר יום ראשון פרצו כוחות משטרה למעונות הסטודנטים של אוניברסיטת תל-אביב. רצוני לשאול: 1. האם מוצו כל ההליכים המשפטיים הנדרשים, כגון צווי חיפוש וזימונים לחקירות? 2. האם מדובר במשפטי שדה וחקירות בזק של חשודים מיידיים לכאורה? תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כבוד השר, נא להשיב. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> יש לי כמה תשובות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, יש כמה שאלות אליך, אני רואה את זה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני לא מוצא את התשובה הכתובה, אבל אני אענה בעל-פה מתוך היכרותי וידיעתי. אה, בעצם מצאתי. התשובה על השאילתה הזאת היא תשובה די קצרה, ואם תרצה בשאלת ההמשך – אולי אני אבין יותר למה התכוון השואל. חבר הכנסת עודה שואל על כניסת כוחות המשטרה למעונות הסטודנטים של אוניברסיטת תל-אביב. אני חושב שכל הציבור ראה והבין שהמשטרה מנהלת מרדף חם אחרי אותו מחבל שביצע את הפיגוע ברחוב דיזנגוף, והמרדף הזה הצריך פעילות דחופה של כוחות משטרה רבים, שגם סרקו את כל האזורים שבהם הייתה איזו הסתברות, או לפעמים ידיעות מודיעיניות או מידע כללי לגבי חשודים שעונים על התיאור של המפגע. כמובן, ההנחיה של המפכ"ל ושלי הייתה שכל פנייה למשטרה תטופל במהירות הגבוהה ביותר ובהתייחסות הרצינית ביותר. אף אחד לא היה מקבל את זה אם היינו פוטרים, באותם ימים ראשונים מייד לאחר הפיגוע, בלא כלום פנייה. בין היתר, היה גם איזה מידע שענה על התיאור של החשוד ודיבר על נוכחות אפשרית שלו במעונות של האוניברסיטה. לכן, הכניסה לשם הייתה בדיוק כפי שנכנסו להרבה מאוד מקומות אחרים ובהתאם לחוק ולמה שהחוק מאפשר בסיטואציה המבצעית שהייתה קיימת באותם ימים ושעות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, כבוד השר. בבקשה, כבוד חבר הכנסת עודה, אם אתה רוצה להוסיף לשאלה שלך. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> זה גלש גם מהמעונות לבתי ערבים ביפו. שאלתי היא: האם הייתה הוראה גורפת לחפש בבתים של ערבים? האם המשטרה והשב"כ חשבו שהיורה יכול להתחבא או על מדף או בתוך מגירה, או שמטרת הפיכת בתים שלמים על תכולתם נעשתה רק מתוך נקמה או גזענות? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. אין לנו שואלים נוספים? אין. בבקשה להשיב, כבוד השר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> קודם כול, אני לא מבין מה הקשר – תמיד להכניס את המילה גזענות. במקרה הספציפי הזה הרי היה ידוע לאחר כמה זמן מי ביצע את הפשע הזה, ולצערנו הרב היה מדובר בערבי. אין פה שום קשר לגזענות. כשיש תיאור, חשד או מודיעין, אז מבצעים את החיפוש בהתאם לאותו חשד. דרך אגב, המשטרה נכנסה וסרקה וחיפשה גם בהרבה מאוד בתים של יהודים באזור צפון תל-אביב, ולא רק – דרך אגב. אני חייב לומר עוד פעם לחבר הכנסת עודה שאני מתפלא – חיפוש הוא לא תמיד אחר אדם; חיפוש הרבה פעמים יכול להיות גם אחרי ממצאים, או חפצים, או כל דבר שיכול להעיד על הימצאותו של האדם או של מי מהאנשים שסייעו לו, אם היו כאלה. דרך זה החקירה מתפתחת וכוחות המשטרה והשב"כ יכולים לקדם אותה ולהגביר את הסיכויים שהם ימצאו את החשוד. ולכן, כל הפעולות הללו היו תחת הצורך הדחוף הזה, החקירתי – דרך אגב, גם בגלל שהיה כמובן חשש שהמחבל יכול להמשיך ולבצע פיגועים נוספים, ולכן היה כאן בעצם סוג של פצצה מתקתקת, שיש צורך מבצעי דחוף לנטרל אותה כמה שיותר מהר. כל הפעולות היו תחת החשש הזה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לכבוד השר. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה, שאילתה דחופה מס' 125 מאת חבר הכנסת חמד עמאר בנושא: החזרת נשק שהוחרם. בבקשה, חבר הכנסת. <125. החזרת נשק שהוחרם> <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, פורסם שהנשק ששימש את הרוצח בתל-אביב הוחזר לאביו לפני כחודשיים. רצוני לשאול: 1. מדוע הוחזר הנשק לבעליו למרות שהיה ידוע שבנו ריצה חמש שנות מאסר בגין חטיפת נשק? 2. מה הם הנהלים להחזרת נשק מוחרם? 3. אילו צעדים תנקוט למניעת הישנות מקרים כאלה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת עמאר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> תודה לחבר הכנסת עמאר על השאילתה. 1. אבי החשוד שבו עוסקת השאילתה החזיק, למעשה – כפי שציינתי גם הבוקר בדיון בנושא ועדת החקירה בוועדת הפנים – הוא החזיק נשק כדין. ביום 25 במרס 2014 אכן נתפסו כלי הנשק שבידיו בעקבות חקירה שנפתחה נגדו בחשד לעבירה. ביום 30 באפריל 2015 הגיש אבי החשוד ערר לאגף לרישוי כלי ירייה במשרד לביטחון נפנים וביקש להחזיר לחזקתו את כלי הנשק שנתפסו. בעקבות כך, ומאחר שלא נמצאה מניעה, הוחלט להשיב לו את כלי הנשק האמורים. אני רוצה להסביר אחורה: יש במדינת ישראל אזרחים רבים שמחזיקים ברישיון לכלי ירייה עוד מכוח כללי העבר. בזמנו היו גם הוראות מעבר. כשהמשרד עבר למדיניות מצמצמת יותר, הוחלט בזמנו שמי שמחזיק ברישיון מכוח הכללים בעבר, יאפשרו לו להמשיך ולהחזיק ברישיון הנשק. בסופו של דבר משרד ממשלתי פועל מכוח חוק, והוא כפוף לחוק וליועץ המשפטי. אם אדם מגיש ערר ולא מוצאים סיבה או עילה חוקית לשלול ממנו את רישיון הנשק, אז בלית ברירה המשרד צריך להחזיר את הנשק. דרך אגב, אני חייב לומר שאני בטוח, בגלל היקף התופעה של נשק בלתי חוקי במגזר הערבי, שגם אם זה לא היה הנשק הזה, אותו מחבל היה כבר מוצא או קונה או משיג נשק – אם לא מהנשק של אבא שלו אז ממקום אחר. 2. לעניין הכללים הנהוגים באשר להחזרת נשק שנתפס: היה והוחלט להגיש כתב-אישום – כתב-אישום, פה לא הוגש נגד האבא כתב-אישום – בתיק שבו נתפס נשק, ההחלטה אם להשיב את הנשק לבעליו או לחלטו תהיה בהתאם להחלטת השופט בסיום ההליכים בתיק ובהתאם להחלטת פקיד הרישוי. היה והוחלט לסגור את התיק ולא להגיש כתב-אישום, יועבר התיק לבחינה מחודשת של הקצין המוסמך. הקצין ישקול אם להחזיר את הנשק לבעליו כאשר לנגד עיניו עומדים שיקולים רבים, וביניהם מסוכנות, היבט מודיעיני, לרבות התייעצות עם השב"כ במידת הצורך, והיבטים פליליים נוספים. היה והקצין המוסמך מתרשם כי אין עילה למנוע את החזרת הנשק, יוחזר הנשק לבעליו. כל החלטה של הקצין המוסמך מובאת כהמלצה לאגף לרישוי כלי ירייה להחלטה סופית. למעשה, ההחלטה הסופית של אגף כלי ירייה, פקיד הרישוי, נגזרת כמעט לגמרי מהעמדה המקצועית של המשטרה, כי אין לנו כלים נוספים מעבר לעמדות של משרד הבריאות לגבי אותו אדם ושל משטרת ישראל, שהיא הגורם המקצועי. 3. נוהלי העבודה נבחנים מעת לעת בשיתוף פעולה מלא בין המשטרה לאגף לרישוי כלי ירייה. במקרה חריג הנושא נלמד ומופקים לקחים. גם במקרה הזה – כך ייעשה בעקבות האירוע הקשה שהיינו עדים לו בימים אלה. אני בהחלט חושב שיש להפיק לקחים מהתהליך שמתבצע ולראות איך אנחנו מוודאים שגם אם מישהו מבני המשפחה, כפי שציינת בצדק, יש לו רקע כזה או אחר – צריך לוודא שמביאים את זה בחשבון. השאלה, ואת זה אני לא חושב שהספיקו לבדוק: כשבן-אדם שיש לו רישיון מגיש בקשה או מגיש ערר, האם בכלל בודקים את המעגל המשפחתי שלו? על כך אני עדיין לא קיבלתי תשובה, אבל אני רוצה לוודא את זה, ואם לא, אז צריך להכניס את זה למערך הבדיקות – למרות שמשפטית, עוד פעם, לא בטוח שהיינו מקבלים גיבוי, או שבעתיד נקבל גיבוי אם לא יהיה תיקון חקיקה. כי זה שמישהו יש לו במשפחה אדם שהוא בעייתי, לא בהכרח יחייב –משפטית – שיהיה לנו גיבוי משפטי לאסור עליו להחזיק כלי ירייה אם הוא עצמו, למשל, הוא מתנדב של המשטרה, כמו במקרה הזה, או משתף פעולה כזאת או אחרת עם כוחות הביטחון או כל דוגמה אחרת. <היו"ר יואל חסון:> שאלה נוספת, בבקשה. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני השר, אנחנו לא מדברים על מקרה של עבריין בבית, אבל אנחנו יודעים שהוא ניסה לחטוף נשק ונידון על זה לחמש שנים. זה מקרה ייחודי שחייבים היו לבדוק בבית: אם יש דבר כזה – לא היה מקום להחזיר את הנשק. שאלה שאני רוצה לשאול – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני אמרתי שאני מסכים לזה שהבדיקה צריכה להיות מעמיקה יותר ממה שהספיקו לעשות בארבעת הימים מאז הפיגוע, והבדיקה והפקת לקחים פנימה, כלפי המשטרה, בהחלט יתבצעו וצריכות להתבצע. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אני אומר, אותו אסיר הוא אסיר אלים, וכל הידיעות וכל הפרסומים היו שהוא היה מאוד אלים בכלא. יש יחידת פיקוח על עבריינים אלימים שמשתחררים, במיוחד בעבירת ביטחון כזאת. למה השב"ס לא עקב אחרי אותו אסיר אחרי שחרורו מהכלא? <היו"ר יואל חסון:> תודה. אדוני השר, לפני שאתה עונה, חבר הכנסת ג'בארין רוצה שאלה נוספת. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> למה השב"ס? <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> יש יחידת פיקוח על אסירים משתחררים. היא עוקבת אחריהם אחרי השחרור שלהם. למה במקרה הזה זה לא היה? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד השר, בהתייחס לפרסומים שהיו באמצעי התקשורת, עדיין סביב הפיגוע בתל-אביב, יש לי שתי שאלות. השאלה הראשונה: האם השר יכול לאשר שהרצח של נהג המונית גם הוא בוצע על-ידי אותו מפגע? השאלה השנייה: האם השר יכול לאשר או להכחיש שהיה קשר או ידע קודם כלשהו בין המפגע לבין אחד הנרצחים בפיגוע עצמו? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לצערי הרב, לא אוכל להשיב על השאלות של חבר הכנסת, כיוון שעל כל פרטי החקירה הוטל צו איסור פרסום, ובטח אני כשר שממונה על משטרת ישראל לא אוכל למסור פרטים או לתת תשובות בתוך החקירה. צר לי. הן עוסקות בפרטים שהם פרטים משמעותיים מתוך החקירה – למרות שהתקשורת נתנה לגביהם התייחסויות. <היו"ר יואל חסון:> אדוני, אבל אתה יודע, יש משהו מעניין שככה עולה בראשי כרגע: בניגוד לשר הביטחון, שאם הוא מעוניין לעדכן את הכנסת בדברים שאי-אפשר לומר אותם באופן פומבי אז יש באמת ועדות משנה חשאיות שמאפשרות את זה – האם לך כשר לביטחון פנים יש איזו ועדת משנה חשאית שאותה אתה כן יכול לעדכן בדברים? <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אבל האם בוועדת הפנים היא נקראת ועדת משנה חשאית? <קריאה:> כן, כן. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> קודם כול, יושב-ראש ועדה יכול להטיל חיסיון על דיונים של – – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> ועדת הפנים היא ועדה חשאית. <היו"ר יואל חסון:> אז אולי זה המקום. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> בבקשה. אם הוועדה תכונס, בין שזו ועדת הפנים או ועדת חוץ וביטחון – אני חושב שהגיע העת גם בוועדת חוץ וביטחון להתקין ועדה כזאת בקשר לביטחון פנים – אני אשמח לבוא ולתת פירוט מלא לחברי הכנסת. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> השר, לפחות לא תוכל להכחיש שיש קשר קודם כלשהו בין המפגע לבין – – – <היו"ר יואל חסון:> אתה מכניס את השר פה לפינות שהוא – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני לא מאשר ולא מכחיש, ואין בהתייחסות או באי-התייחסות שלי שום רמז לגבי מה שקיים או לא קיים. אני מתנצל. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> שאלה שנייה, לגבי הנושא של השב"ס. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> תראה, לגבי השב"ס – עוד פעם, אתה שואל אותי בשאלת המשך על מנגנונים שאני לא מספיק בקי בהם. אני בדקתי את זה – וגם כן, לא מספיק עדיין – בהקשר של הרצח שהיה במצעד הגאווה, של אותו אסיר, שליסל, שלאחר שחרורו גם כן ידעו שהוא אלים וכל מה שאתה אומר. למיטב הבנתי, אין מנגנון כזה כפי שאתה מציין; יש מנגנון כזה רק בנושא של עברייני מין, ואחת המשימות שאני הטלתי על הנציבה החדשה זה באמת להגיש המלצות לקשר ההמשכי. כמובן, לא יהיה אפשר לייצר מעקב אחרי כל אסיר שמשתחרר, אבל אני חושב שאפשר לדרג את האלימים ביותר, ולגביהם כן צריך להיות קשר גם מודיעיני וגם מבצעי בין השב"ס לבין המשטרה. אני אומר בצער שזה לא קיים עדיין, למיטב ידיעתי, המנגנון הזה, אבל זה יעד שאני הצבתי לנציבה החדשה – לפתח אותו. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני השר. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יואל חסון:> הודעת סגן מזכירת הכנסת, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 9), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. החלטת ועדת האתיקה מהיום בעניין קובלנה של שי דרומי נגד חברי הכנסת אחמד טיבי וטלב אבו עראר. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. <הצעות לסדר-היום> <חשש לקריסת מנהרות בפרויקט הרכבת לירושלים> <היו"ר יואל חסון:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: חשש לקריסת מנהרות בפרויקט הרכבת לירושלים – הצעות לסדר-היום מס' 2287 ו-2296. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. כן, אולי אני צפיתי את הבאות. זו הצעה לסדר-היום; כנראה שאתה תשיב עליה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברותי וחברי חברי הכנסת, אדוני שר התחבורה, חלם או לא חלם במדינתנו – הקריסה של המנהרות בפרויקט הרכבת לירושלים. עד כמה מצער היה לשמוע שבאוקטובר קורסת לה מנהרת השירות בפרויקט הדגל של הרכבת, פרויקט הדגל אל ירושלים שהובטח ודוברר – אחד מבין 46 פרוזדורי המילוט, 46 הפרוזדורים הללו שנכרו לאורך המנהרה שבין שער-הגיא לבין מבשרת-ציון. והנה, קורסת לה לאחר שנה. אני אומרת לך, אדוני היושב-ראש, המנהרות האלה במדינות אחרות צריכות להחזיק 120 שנים. ולא חולפת שנה, ומנהרה קורסת. איך קורה דבר כזה במדינת ישראל? כשבדקנו וקראנו אז מסתבר שלפי הסברים גיאולוגיים או הסברים מבניים, כתוצאה מלחץ המים שהביא להתבקעות רצפת הבטון – זה לא תחום ההתמחות שלי; לשמחתי, בתי מהנדסת תחבורה, הרמתי אליה טלפון ואמרתי לה: היי, איך דבר כזה קורה? תסבירי לי, מה קורה כאן? איך יכול שאנחנו, בשנים כאלה מתקדמות – יש מכרזים, חברה זוכה במכרז, ויש עליה את כל ההמלצות, והנה, לחץ מים, התבקעות. מה מלמדים אתכם? אז הסדקים האלה במנהרה הזאת – סדקים דומים מתגלים גם במנהרות השירות הסמוכות, מה שהביא, אדוני היושב-ראש, לעצירת העבודות במקום. אתה יודע, הבטיחו לנו עוד מעט רכבת, והנה שוב בעיות ונעצרים. אז הכשל הזה קשור להיבטים תכנונים והנדסיים שהרכבת כנראה ידעה עליהם כבר לפני ארבע שנים והתעלמה מהם. הרכבת מתעלמת מחוות הדעת ההנדסית שמוגשת על-ידי החברה הזוכה, וגם מחוות הדעת של חברת תכנון שהרכבת שכרה, שאמרה גם היא שהתכנון בעייתי; חוות הדעת של החברות הקבלניות ושל החברה המייעצת לרכבת המליצו על דיפון הבטן בכל מנהרות השירות בעובי של מטר, של מטר שלם. אבל ההתעלמות, וכנראה איזשהו רצון לחסוך, ואז החיסכון בבטון הזה, שזה באמת סיכון חיים של ממש, ובמקום לעשות את זה כמו שצריך, מטר, הדיפון נעשה בעובי של 20 סנטימטר בלבד, חרף ההתרעות החוזרות והנשנות שזה לא יעמוד, וזה לא יחזיק מעמד, וזה לא יעמוד בלחצי המים התת-קרקעיים. הקבלנים טוענים כי קיימת סכנה ממשית של קריסת עוד 11 מנהרות שירות לאורך הקו, ועבודות החיזוק שנדרשות באופן מיידי הן לפחות ל-24 מנהרות שירות שממוקמות לאורך המנהרה. המשמעות היא שהעבודה נעשית בצורה לא אחראית. במידה מסוימת זה מזל, וזה הצלת חיים שזה קרה עכשיו, אבל למה זה צריך לקרות? יש פה חברה שנבחרה, יש פה יועצים שאומרים – ההתרעות כבר נאמרו לפני כמה שנים, אז איך קורה דבר כזה שבעצם אנחנו רואים שהכול קורס? כסף שיורד לטמיון, עיכוב – הבטיחו יעד מסוים, העיכוב יהיה לפחות בין שישה חודשים ל-12 חודשים. זה עלויות נוספות של עשרות מיליונים. זו ממש מדינת חלם. המנהרות הללו היו צריכות לשרוד, כמו שאמרתי, 120 שנים. הן קורסות לנו מול העיניים עכשיו. הפרויקט התחבורתי הכי גדול שהיה כאן בשנים האחרונות מתנהל בצורה רשלנית. <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <עליזה לביא (יש עתיד):> הפרויקט לא יצא עדיין לפועל, וכבר הוא קורס. למה? האם מישהו חוסך פה על חשבון אזרחי מדינת ישראל? מישהו משחק פה בחיים של בני-אדם, בחיים שלנו. אז נקודה חיובית בסיפור הזה היא שאנחנו מגלים את הכשל עכשיו, וצריך לתקן את זה ומייד, אבל, אדוני היושב-ראש ואדוני שר התחבורה, פרויקט הדגל של מדינת ישראל, הפרויקט הגדול ביותר שהיה כאן, קורס מול עינינו, וחבל. לא נעמוד ביעד הזמן, אנחנו משלמים הרבה יותר כסף, ואין סיבה שכשנאמרות הנחיות ברורות והתרעות – וכבר לפני ארבע שנים – אנחנו רואים זלזול חוזר ונשנה, והנה הכול קורס מול עינינו. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, גברתי. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, הקשר בין הרכבת של תל-אביב לירושלים הוא שביתת השבת. שביתת השבת של הרכבת לירושלים היא סמל לקשר שיש לעיר עם ירושלים, וחלילה אם היא תיבקע – אדוני השר, אם אפשר לקבל את תשומת לבך – אם היא תיבקע וייחסם הקשר הרוחני של השבת מתל-אביב לירושלים, תל-אביב עלולה לאבד את צינור החיים, שנאמר: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". אדוני היושב-ראש, בקשר לעניין הטכני, השר כנראה כבר יסביר לנו תכף שזה איזה סכסוך בין שתי חברות – ואני רוצה להתייחס לגיבור היום הזה פה בכנסת, חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר. <היו"ר יואל חסון:> מיקי מכלוף זוהר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מיקי מכלוף זוהר. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, בפרשה שלנו נאמר: "וארא אל האבות אברהם יצחק ויעקב". אבל יצחק ויעקב היו בנים של אברהם; יעקב היה בנו של יצחק, יצחק היה בנו של אברהם. למה קוראים להם אבות? שכל אחד מהם היה בבחינת אב. כי אדם שמאמין בגלל שאבא שלו האמין, והוא חינך אותו לאמונה, הוא כמו בן טוב שהולך באמונת אבותיו, אבל אם מישהו חקר בעצמו למה צריך לקיים את מצוות התורה, הוא בדרגה עוד יותר גבוהה. זה מה שאני רוצה לומר: אברהם, יצחק ויעקב שמחים היום בחבר הכנסת מיקי מכלוף לוי, בנם היקר – לא לוי, זוהר – שקידש שם שמים ברבים, ומעצמיותו הוא יגע וחקר והגיע לאמונה כי השבת היא שמו של הקדוש-ברוך-הוא, והיא תנאי בל יעבור לקיומו של עם ישראל, וכל השומר שבת, מקדש שם שמים. אשריך, מיקי זוהר, שקידשת שם שמים ברבים, ואתה מייצג בכבוד את מיליון בוחרי הליכוד ובוחרי כולנו, שאינם רוצים לעבוד בשבת, ואת רוב בוחרי המחנה הציוני ויש עתיד, שלא רוצים לעבוד בשבת. אולי יש ביניהם כאלה שרוצים שמישהו אחר יעבוד בשבילם, בשכר מינימום, וישרת אותם ויעשה להם בשבת, אבל הם עצמם לא רוצים לעבוד בשבת. אני רוצה כן לומר על החשיבות של דברים שידועים וצריכים להיאמר: בגלל חילול שבת חרבה ירושלים – כך אומרת הגמרא במסכת שבת – חיה רעה באה לעולם, ובני-אדם מתמעטים בגלל חילולי שבת. בתל-אביב הגיע לפני שבוע חיה רעה והרג אנשים חפים מפשע. כל השומר שבת כאילו קיים את כל התורה, כל המענג את השבת ניצל מצרות ונותנים לו משאלות לבו וזוכה לארץ-ישראל. זוכה לארץ-ישראל – אומר המדרש בראשית רבה. וכל המשמר נרות שבת זוכה לראות נרות של ציון וזוכה לבנים תלמידי חכמים. ואני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש, ולומר את מה שהקדוש-ברוך-הוא אמר למשה: מתנה טובה יש לי בבית-גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל; לך והודיעם. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> אני רוצה לשאול אותך, אדוני – קודם כול, תיקון: כנראה זה מכלוף מיקי זוהר, כמו שאתה אמרת. דבר שני, איך הסתדרתם לפני מכלוף מיקי זוהר? חיכיתם לו שהוא יעזור לכם להציל את השבת? <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> השאלה טובה, ואני גם אגיד – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> השאלה מצוינת, ואני אגיד את התשובה. שתי סיבות יש לדבר, אחת אסטרטגית ואחת טקטית. <היו"ר יואל חסון:> אה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> טקטית זה שאם אנחנו נציע את זה, אין סיכוי שמישהו יקבל את זה – בגלל שאנחנו מציעים את זה. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לעומת זאת, מכלוף מיקי זוהר, שהוא בא בלי כיפה, והוא בא מהליכוד – אז יש יותר סיכוי שזה יעבור. זאת – הטקטית. אבל אסטרטגית, החוק הזה מדבר רק על מסחר בשבת, ואנחנו, כיהודים המצווים על שמירת השבת כהלכתה, לא יכולים להציג הצעת חוק פשרנית כזאת שמדברת רק על המסחר. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אבל כשבא יהודי כמו מיקי זוהר, גם מהצד היהודי, גם מהצד החברתי, גם מהצד הלאומי, ומציע הצעת חוק כזאת – אני חושב שהיה כבוד לכנסת אם זה היה עובר, וזו בושה לקואליציה שדחו אותה לשבוע הבא. <היו"ר יואל חסון:> אדוני, אני מאוד שמח על העמדה הטקטית והאסטרטגית שאתה מציג, אבל אני חושב שגם חבריך לספסלים ולמפלגה מעדיפים ולא היו רוצים שמישהו ייגע בסטטוס-קוו שאנחנו באמת מנסים לשמר במדינת ישראל. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – חבל. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אם שאלת על הסטטוס-קוו, קבע כבר בג"ץ שהחוק מופר בתל-אביב, וזו הפרה של הסטטוס-קוו. כל המסחרה הזאת של כל הקניונים – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – שפוגעים בפרנסתם של כל בעלי העסקים, זו הפרת הסטטוס-קוו חד-משמעית, לדעת הבג"ץ ולדעת כל האנשים שאינם חרדים. <עליזה לביא (יש עתיד):> אבל, חבר הכנסת אייכלר – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כך שאין פה הפרת הסטטוס-קוו מצד הליכוד, אלא דווקא הפרת הסטטוס-קוו מצד אותם גורמים עסקיים שמגלגלים מיליונים על חשבון העובדים המסכנים שמקבלים שכר מינימום. הם רוצים לשבת על היאכטות ביום שבת, אבל שההוא יעבוד בשבילו. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת אייכלר, כל מי שעובד בסופי השבוע, על-פי חוק לא מקבל שכר מינימום; מקבל 200% על-פי חוק. ולכן יש רבים ורבים וטובים במדינה הזאת, שאם הם לא היו עובדים בזמן הזה, לא היו מסוגלים לפרנס את עצמם. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אם כך, צריך לתקן את החוק, כי זה עוול גדול מאוד לאנשים אחרים. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – בשבת. הרי אתה יודע שכל הצעת חוק כזאת אפשר לאכוף. הרי החוק קיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> זהו, הוא רק מחזק את החוק הקיים. <עליזה לביא (יש עתיד):> לא, לא, לא. כל מה שהחוק הזה ביקש לעשות זה לסחור בשבת עצמה. אי-אפשר לסחור בשבת עצמה ככלי פוליטי. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מה זה נקרא "לסחור בשבת"? <עליזה לביא (יש עתיד):> מה – – – לעשות? – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מכלוף זוהר צריך קולות בבני-ברק? במאה-שערים? <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <קריאה:> ההפך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> להפך – הוא עושה את זה מדם לבו. אתם ראיתם. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מה, אתם חושדים בו שהוא עושה מעשה פוליטי? <קריאה:> כן. <עליזה לביא (יש עתיד):> ודאי. <קריאה:> חד-משמעית. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> הרב אייכלר – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> הרי הסכנה הפוליטית הגדולה ביותר בשבילו זה להיראות כמו שליברמן מאשים אותו, שהוא הופך את הליכוד ליהדות התורה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא, לא. אני מוחה על החשד בכשרים. בא יהודי – פעם ראשונה אחרי מנחם בגין, אגב. מנחם בגין גם סחר בשבת? <קריאה:> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> קודם כול, אני ממש מתפלא שאת אומרת את זה, כי את שומרת שבת. <עליזה לביא (יש עתיד):> ודאי שאני שומרת שבת. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אבל מנחם בגין עמד פה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> הרב אייכלר – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אני שומרת שבת. אני לא – – –. זה לזרוע שנאה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> על מנחם בגין היית אומרת את זה? מנחם בגין עמד על הבמה הזאת. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> תני לי. שמעתי אותך. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא, תן לי. <היו"ר יואל חסון:> אני נותן לך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> תני לי מילה. <היו"ר יואל חסון:> תני לו מילה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אם אתה נותן זמן, גם אני רוצה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מנחם בגין עמד פה – אני הייתי כתב צעיר – כשסגר את "אל על" בשבת, והוא אמר שהשבת היא הסמל של עם ישראל. <היו"ר יואל חסון:> נכון. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> והוא ציטט את אחד העם שאמר: יותר מששמרו בני ישראל על השבת, שמרה השבת על ישראל. ואני ראיתי שמישהו מחברי הכנסת של מפ"ם שאל חבר כנסת חרדי: איפה זה כתוב בגמרא? ואף אחד לא ידע. זה לא כתוב בגמרא; זו אמירה של אחד העם. אפילו אחד העם הבין שיותר מששמרו ישראל על השבת, שמרה השבת על ישראל. לכן זה חשוב לכם. אנחנו הרי שומרים שבת בכל מקרה ובכל מקום. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – רחוב אחד העם. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. תודה רבה. <עליזה לביא (יש עתיד):> הרב אייכלר – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני מודה לך על הדברים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – אחד העם. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אבל החוק הזה יכול להציל את כבודה של תל-אביב, וחבל שלא תמכתם בו. תודה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> מנחם בגין אמר גם שיש – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה לך, חבר הכנסת אייכלר. ישיב על ההצעה לסדר-היום שר התחבורה; בבקשה, אדוני. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <היו"ר יואל חסון:> זה מה שאמרתי. מה שמעת שאמרתי, חברת הכנסת רגב? השרה רגב, מה שמעת שאמרתי? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אני רואה את החיילים, והם מעניינים אותי יותר ממך, כבוד היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> אם אני מפסיד לחיילים, זה בסדר גמור. אין בעיה. אני גם מברך את חיילי צה"ל וקציני צה"ל שנמצאים אתנו כאן ביציע. בבקשה, אדוני שר התחבורה. אני מזכיר לך פשוט שאתה משיב על הצעות לסדר-היום בעניין חשש לקריסת מנהרות בפרויקט הרכבת לירושלים, ולא על השבת. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, לנוכח הפרסומים האחרונים על קריסת מנהרות הרכבת המהירה לירושלים, אבקש ראשית להבהיר כי המקרה הוא התרוממות רצפות באחת ממנהרות הקישור – מ-46 מנהרות הקישור – שקיימות במנהרה מס' 3 בפרויקט הרכבת המהירה לירושלים, מנהרה מאזור נחל יתלה עד לאזור מבשרת-ציון. לא מדובר בקריסת מנהרה, כפי שתואר בחלק מכלי התקשורת, אף שאין להקל ראש גם בנושא זה. מדיווח שהתקבל מחברת "רכבת ישראל" עולה כי האירוע נגרם בשל עומס מים שלא טופל כראוי, וכן מליקוי בשלביות הביצוע, אשר החליש את הרצפה. לפי הדיווח, מדובר בליקויים שבאחריות הקבלן, ולנוכח התנהלותו במקרה זה ובמקרים נוספים הפסיקה הרכבת את פעילות הקבלן באתר החל ביום 31 בדצמבר 2015, כך שכל התיקונים הנדרשים במנהרות יבוצעו על-ידי קבלן אחר. הובהר לנו על-ידי הרכבת כי לא תהיה השפעה על לוחות-הזמנים של הפרויקט. עם זאת, ולאור חשיבות ודחיפות הנושא, הנחיתי את מנהל אגף בכיר רכבות במשרדי לבצע באופן מיידי בדיקה ובחינה בלתי תלויות ולהגיש לי מסקנות והמלצות בתוך 60 ימים, בניתוח משמעויות האירוע על קידום וסיום הפרויקט. <היו"ר יואל חסון:> מה אתה מציע, אדוני? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> דעה נוספת, היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> בסדר, אבל שנייה, אני רוצה לשמוע מה השר מציע. אתה מציע להסתפק בהודעתך? אתה מציע להעביר את זה לדיון בוועדה? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אפשר להסתפק, ואני לא אתווכח עם המציעים, מה שהם ירצו. הרי בלאו הכי הולכים לבדוק. אם המציעים יסכימו, מאחר שביקשתי לבדוק מעבר לבדיקת הרכבת עצמה, בתוך 60 יום, אני מציע שאני אדווח על תוצאות הבדיקה לכנסת, ולאור זה המציעים יוכלו – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אז אם אפשר לדווח לוועדה כך שנשמע – אבל איך דבר כזה קורה? איך דבר כזה קורה? <היו"ר יואל חסון:> טוב, זה לא שעת שאלות, גברתי. אי-אפשר לעשות את זה בצורה כזאת. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> התשובה שלי הייתה ברורה כפי שהיא ניתנה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אז אנחנו נעשה דיון, נחכה לממצאים ונבקש דיון בוועדה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> קודם כול, עוד לא קורה. בואי נבהיר. אף-על-פי שעוד לא קורה, אני לא מקל ראש, והוריתי לבדוק. זה פרויקט ענק – לא יודע אם סיירת שם, במנהרות. 11.6 קילומטר כל מנהרה, שתי מנהרות, הכול חצוב והכול מדופן, ולפי התיאור כאן, באחת מ-46 המנהרות המקשרות – כל 250 מטר יש מנהרה מקשרת, מנהרת חירום שמקשרת בין שתי המנהרות העיקריות שבהן עוברות המסילות. באחת מ-46 המנהרות האלה התגלה הליקוי הזה, שהורו לטפל בו. מבחינת הרכבת אין כאן שינוי בלוח הזמנים. בוודאי שאין ולא יכולה להישאר בעיית בטיחות כלשהי. כאן לא מדובר בהתמוטטות מנהרות. יחד עם זאת ביקשתי ממי שאמון במשרדי – אני מקריא לך את התשובה, אבל אני אכן אומר לך אותה כרגע בשפה יותר אותנטית – ביקשתי ממנו לבדוק, מעבר לבדיקת הרכבת, באופן בלתי תלוי, את כל הסוגיה, כדי שלא יישאר ספק, כי – צריך להבין, הכותרות שהיו, המניע שלהן הוא סכסוך עסקי בין הרכבת לקבלן שהיא הפסיקה את עבודתו בקטע הסופי – סך הכול הוא עשה את העבודה כולה; האינטרס של הקבלן היה להציף. יחד עם זאת, זה לא אומר – זה שיש לו אינטרס זה לא אומר שלא יכולה להיות גם בעיה. ולכן אני הוריתי לבדוק בצורה קפדנית מה קורה, ואם קורה ומה צריך לעשות. אין כאן שום פגיעה במתווה, ובמסילות, ובעבודות, ובכל שאר הדברים, ומי שהציף את זה לכדי כותרות, זה אותו אינטרס, בעצם, של אותו קבלן, שמבחינת סמכויות הרכבת הפסיקה לו את העבודה, והיא כנראה תתבע אותו על אותו ליקוי באותו קטע שמחבר. <היו"ר יואל חסון:> טוב, טוב. תודה. מאה אחוז. פה – זה לא במליאה. אדוני השר, אתה מציע – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> חברת הכנסת עליזה לביא, אני רוצה להגיד לך בלי קשר לדבר הזה: זה בסדר גמור, וחובתכם הייתה להתריע ולשאול, ואני הייתי צריך לבוא – אגב, מייד הוריתי לבדוק, כמובן, עוד לפני השאילתות. וזה בסדר גמור לשמור על האינטרס הציבורי. יחד עם זאת, משניתנה תשובה, אז – צריך גם להסתכל על התמונה הכוללת. אני שר התחבורה כמעט שבע שנים, אני לא צריך להעיד על עצמי, מדינת ישראל כולה חשופה לפעילות; הרבה מהפעילות כבר הסתיימה, ורואים כבר את הדברים, והדברים הטובים שגלומים בפרויקטים כבר באים לידי ביטוי, ונעשים כאן דברים, ולא קרו מחדלים, ולא הייתה התמוטטות. היה פעם במחלף – נו, שם, איך קוראים לו, ליד אבן-יהודה? <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> שפירים? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> דרור. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> דרור. מחלף דרור. היה דבר שתוקן; המחלף עומד על תלו, המחלף עובד, מוצה הדין עם קבלנים שהתרשלו – או לא – אבל בואי ניקח את כל ה-100 מיליארד, לפחות, שמושקעים ומבוצעים כאן, ואנחנו ממש עומדים בפני סיום הדברים האלה – נעשתה כאן עבודה אדירה, שינוי פני מדינת ישראל מבחינה לאומית, כלכלית, חברתית. מסילות רכבת – לפני שבוע חנכנו באופקים את התחנה האחרונה, החדשה, ברכבת הנגב. היום הודעתי – מובן שתושבי אופקים ייסעו שלושה חודשים חינם, והיום הרמתי טלפון לראש עיריית רהט, טלאל אלקרינאוי, ואמרתי לו שגם הם ייסעו חינם, בתחנה הזאת, שלושה חודשים ברכבת לכל מקום. זאת אומרת, טובת כלל האוכלוסייה. אני רואה את הבניינים שבונים בשדרות, בנתיבות, באופקים. תחנת העמק, רכבת העמק המיתולוגית באוקטובר הבא – הזה – מתחילה לעבוד. אני רואה את התנופה ביישובים. הרכבת לכרמיאל אחרי זה. הרכבת לירושלים תפעל – עד תחילת החודשים הראשונים של 2018. נעשים כאן מעשים גדולים. ולמה אני אומר? כדי שהציבור, שגם רואה את הדברים, יקבל את הרושם האמיתי; נעשית עשייה, ובעשייה כל כך גדולה יכולים פה ושם גם להיות דברים – כל העניין הוא לא להקל ראש, לבדוק, לוודא שהדברים קורים. אז התימהון הוא קצת מוגזם. זאת אומרת, שאלת שאלה, קיבלת תשובה. התימהון הוא קצת מופרז. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה, אדוני. אתה מציע להסתפק בהודעתך? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אם רוצים. אם הם מוכנים. <עליזה לביא (יש עתיד):> אנחנו נשמח, אחרי, לשמוע את הדברים בוועדה. <היו"ר יואל חסון:> אז כרגע, בהודעה הזאת, אתם מסכימים להסתפק בהודעת השר? <עליזה לביא (יש עתיד):> בהודעת השר, ובעוד חודש מבקשים דיון בוועדה. <היו"ר יואל חסון:> את זה תבקשי בוועדה. תודה. מסתפקים בהודעת השר. דעה נוספת. בבקשה, אדוני, אתה יכול לרדת אני חושב. תודה רבה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אין לנו ספק שהקבלן לא רצה לפגוע, לא בשם הטוב שלו ולא בשום דבר אחר. הוא רק רצה לחסוך לעצמו כסף. זה העיקר. ואני מדבר כמהנדס. בדברים כאלה, התכנון מתחיל מזה שיש בדיקת קרקע. בבדיקת קרקע הם יכולים לדעת גם מה כמות המים ולחץ המים שיכול להיות שם, ולפי זה גם מתכננים. עכשיו, אני פונה לכבוד השר, לאחרונה היו חקירות משטרה על שחיתות בחברה ממשלתית ששייכת למשרד שלו. נוסף על העבודה של הקבלן – אני רוצה שכבוד השר ישמע, כי זה חשוב גם בבדיקה שלו. כבוד השר, אתה שומע אותי? הוא לא פה. כבוד השר – השר לא שומע אותי. מה שצריך לבדוק – כי קבלן יכול לעבוד איך שהוא רוצה אם אין עליו פיקוח. השאלה, אם במשרד התחבורה יש עניין של פיקוח ויש אחריות של המפקח הצמוד. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> יש אחריות? הוא לא שמע אותי, כי הוא לא – – – <היו"ר יואל חסון:> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> האחריות של הפיקוח – האם מפקחים שכשלו בעבר סולקו מהעבודה במשרד התחבורה – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – או שהם ממשיכים, וימשיכו, והחקירה זה רק כדי לסלק את הקבלן? <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. חברת הכנסת לביא, את מסתפקת בהודעת השר? <עליזה לביא (יש עתיד):> כן. <היו"ר יואל חסון:> אמרנו שכן, מאה אחוז. <עליזה לביא (יש עתיד):> אמרנו: עוד חודש דיון בוועדת הכלכלה. <היו"ר יואל חסון:> אז זה לא פה. זה לא קשור לדיון הזה עכשיו. <עליזה לביא (יש עתיד):> בסדר, רק שידע – – – <היו"ר יואל חסון:> את תבקשי, אבל זה לא קשור לזה עכשיו. הם מסתפקים בהודעת השר. <עליזה לביא (יש עתיד):> אבל ביקשתי. <היו"ר יואל חסון:> מה לא? הנה, שאלתי, האם את מסתפקת בהודעת השר? <עליזה לביא (יש עתיד):> לא – שידווח לוועדה עוד חודש, אחרי שתגיע התשובה. <היו"ר יואל חסון:> אני מסביר. את לא יכולה להגיש; תחליטי, זה או שאת מסתפקת בהודעת השר או שאת מבקשת להעביר לוועדה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אמרתי שאני מבקשת להעביר – אחרי שנשמע, הדוח יגיע לשר. <היו"ר יואל חסון:> אז את מבקשת להעביר לוועדה. זה לא עוד 30 יום ולא עוד 15 יום, זה לא קשור ללוח זמנים. <עליזה לביא (יש עתיד):> ועדת כלכלה. <היו"ר יואל חסון:> את מבקשת ועדת כלכלה. מאה אחוז. אנחנו מצביעים. חבר הכנסת אייכלר לא נמצא כאן. אנחנו מצביעים על ועדה. מי שבעד ועדה יצביע בעד – ועדת כלכלה. בבקשה. צריך גם לקחת בחשבון את עניין העומס של הוועדות, לא כל דבר צריך – – – הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. לכן ההצעה לסדר-היום תועבר להמשך דיון בוועדת הכלכלה. <הצעות לסדר-היום> <פערי מיגון ביישובי קו עימות בצפון> <היו"ר יואל חסון:> המשך סדר-היום: פערי מיגון ביישובי קו עימות – הצעות לסדר-היום מס' 2198, 2217, 2292 ו-2301. ראשון הדוברים, חבר הכנסת איל בן ראובן – בבקשה, אדוני. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> נדמה לי שסגן השר שאמור להשיב לא נמצא פה. <היו"ר יואל חסון:> כן. אני לא רואה פה את סגן השר, אדוני, ואנחנו נטפל בזה. אני מציע שתעלה. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> לא כדאי שהוא ישמע מה אני אומר? <היו"ר יואל חסון:> תמיד עדיף שהממשלה תשמע מה שחברי הכנסת אומרים, אבל אין לנו שר, מה נעשה. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> שר יש, רק אין מי שישיב. <היו"ר יואל חסון:> אין לנו סגן שר רלוונטי לנושא הזה. <קריאה:> יש. יש. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> למה? הוא אמור להיות כאן. <היו"ר יואל חסון:> תתחיל את דבריך בבקשה. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> כבוד ידידי היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, נזכרנו בשבועות האחרונים באויב היותר-משמעותי שלנו, "חיזבאללה" מצפון. אירוע מוצלח, על-פי מקורות זרים, של פגיעה בסמיר קונטאר, טרוריסט שהלך לעולמו בדרך הנכונה, ותגובה של "חיזבאללה" שהסתיימה, לאור פעולה מאוד נכונה של צה"ל, באפס נפגעים. האירוע היה יכול גם להיגמר אחרת. והרשו לי להעריך, לאור היותנו מוקפים על-ידי ארגוני טרור ש"חיזבאללה" הוא רק אחד מהם – הוא אומנם החזק שבהם – שמערכה בצפון מתישהו היא כמעט, לצערי, בלתי נמנעת. ניצחון במערכה שכזאת יהיה מורכב – חברים, כבוד השר, אם אפשר, תדברו – אתם מפריעים לנו. ניצחון יהיה מורכב ממימוש נכון של ההגנה של צה"ל, ממימוש נכון של ההתקפה של צה"ל ומחוסנו של העורף. ואני כאן היום בנושא העורף. העורף בצפון הוא רחב, ואני רוצה לצמצם את השיח לעורף המאוים ביותר, מרחב קו העימות, בטווחים של עד 10 קילומטר מקו הגבול. חברי הכנסת, איום בצפון של עשרות-אלפי פגזי מרגמה אפקטיביים – ראינו בדרום עד כמה הם אפקטיביים – שהזמן להגיע למחסה מפניהם הוא בין עשר ל-20 שניות, זאת לצד רקטות כבדות ביותר, בלי לפרט כאן, זאת לצד איום חדש ומאוד משמעותי של מתקפה קרקעית לחדירה ליישובים או למוצבי צה"ל, כל אלו מציבים אתגר אדיר לעמוד בו כך שתושבי קו העימות יוכלו לעבור מתקפה כזו במינימום נפגעים, שכל כך חשוב שאכן כך יהיה כדי שהעימות ייגמר בניצחון. היינו השבוע בצפון, יום לפני האירוע בהר-דב, ביקרנו בצה"ל, והיינו במפגש עם ראשי הרשויות, ואני קובע בצורה חד-משמעית כי הצפון איננו מוכן בפן האזרחי בצורה שאפילו מתקרבת לסבירה בהיבט מיגון האוכלוסייה. המיגון, ברור שאיננו עומד בפני עצמו, אבל הוא נתח מאוד משמעותי הן בהגנה על האוכלוסייה בזמן חירום והן בתחושת הביטחון של התושבים. ואני מציע – יושב פה חבר הכנסת ידידי חיים ילין, שיודע כמה המיגון שהמדינה תקצבה ושיפרה בדרום הביא לפריחה ולתנועת אזרחים דרומה לעוטף-עזה. חברים, המקלוט הקיים, חלקו איננו רלוונטי. מקלטים ציבוריים רבים לא כשירים, ואלה שכשירים לא מאפשרים הגעה בזמן אמת, בוודאי לא של אוכלוסייה מבוגרת, למחסה. הבעיה עמוקה יותר ככל שהמצב הסוציו-אקונומי ירוד יותר. כלומר, בכפר-ורדים, לצורך העניין, המצב סביר, אך ביישובי המועצה האזורית מבואות-חרמון חסרים 60 מקלטים; בחורפיש – חמישה מקלטים ציבוריים לכל צורכי המיגון של האוכלוסייה; בבית-ג'ן אין מקלטים ציבוריים, ואין ממ"דים ב-2,500 מתוך 3,700 יחידות דיור; וביישובים הערביים – אם יורשה לי להגיד "במרחב" – המושג המתאים הוא אין, אין שום דבר משמעותי. <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> אני מייד מסיים. וזאת לצד מצוקות נוספות, כמו תקציבים שנלקחו מהם, כשנגרם מכך שביישובים רבים אין רכב ביטחון, אין שומרים בשער היישוב ביישובים צמודי גדר – כבוד היושב-ראש, בזרעית היום אין שומר בשער. פשוט אבסורד. רבותי, המצב בלתי אפשרי ובלתי נסבל. לא נכון לרוץ אחרי המלחמה ולתקן. זה פשוט בלתי נסבל. אני מבקש שהנושא יוצף ויתחיל לצעוק לפני שיהיה מאוחר, ואני כמובן מבקש שיתוף פעולה של האוצר בעניין הזה עם הביטחון. אני מבקש להעביר את הנושא בדחיפות אל ועדת חוץ וביטחון. הנושא חייב להיות מטופל בתוכנית דחופה שמגדירה את אחריות המדינה ונותנת השתתפות משמעותית במיגון רלוונטי לעשרות-אלפי תושבים מאוימים באיום שהולך וגובר. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת בן ראובן. חבר הכנסת יצחק וקנין, בבקשה. <יצחק וקנין (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן שר הביטחון, שרים, חברי הכנסת, אני מתגורר על גבול הצפון, חי את המציאות, מכיר אותה. אני אספר לכם משהו. פה, מעל הדוכן הזה, חודשיים וחצי לפני מלחמת לבנון השנייה, אני עומד פה, אני אומר: רבותי, אנחנו נמצאים במצב קשה ואנחנו לא מוכנים. הפרוטוקולים קיימים, לקחתי את זה אחרי המלחמה, מה שנקרא. אמרתי: רבותי, דרום-לבנון זאת חבית חומר נפץ. כשזה יתפוצץ, הטילים יגיעו לעכו, לקריות, לחיפה, לעפולה. ציטטתי, אמרתי כך. ישבו חברי כנסת פה, אמרו לי: תגיד לי, אתה חי פה? רן כהן אמר לי: תגיד לי, אתה עם רגליים על הקרקע? אמרתי: חבר'ה, אתם מהצימרים והפסטורליה של הגליל, של הנוף, אבל אני אומר, כשזה יתחיל, אוי לנו. רבותי, אחרי חודשיים מתחילה מלחמה, וככה זה קורה בדיוק. לא היינו מוכנים, כמו שאמרת. מי כמוך, כאיש צבא במשך עשרות בשנים, מכיר את המציאות. לא היינו מוכנים, גם הצבא לא היה מוכן, וגם העורף לא היה מוכן. אני פיניתי מעל 3,000 משפחות לאזורים פה, כי לא היה להן מחסה. אני אומר לכם עוד פעם: הפעם זה לא יהיה מה שהיה בפעם הקודמת, כי – אני אגיד לכם משהו – הטילים, הם לא מגיעים עד עפולה; הטילים של ה"חיזבאללה" מגיעים עד תל-אביב. כל מרכז הארץ חשוף. גם אנחנו חשופים. אנחנו בבעיה רצינית, אבל מה שאומר איל – אין שומרים, אין כלום, הורידו את רכזי הביטחון, את הכול. לי היה נשק אישי, לקחו גם את הנשק, סגרו את מחסני הנשק. אין כלום. היום, אם יש חדירה של מחבלים, חלילה וחס, אני לא יודע איך אנחנו יוצאים מזה. אין שום – – – <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> אין ימ"מ לכיתות הכוננות. <יצחק וקנין (ש"ס):> אני אומר לכם, המצב הוא קטסטרופה. אני לא יודע איך אנחנו לא לומדים לקחים. מחכים שיהיה איזה נביא זעם, ואני לא רוצה להיות נביא זעם. אני לא רוצה שמה שאמרתי יתאמת, אבל המציאות תטפח לנו על הפנים כשזה יקרה – – <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> – – ואמרתי את זה פה מעל הדוכן, ואחרי חודשיים התחילה המלחמה, וקרה מה שקרה, והתברברנו בתוך לבנון והתברברנו בתוך המקלטים – אני אומר לכם, מקלטים, שום דבר לא היה מוכן – טילים על היישוב שלי, מעל 70 טילים. ואני רוצה להגיד לכם, כשנכנסו לתוך לבנון ומצאו, על הטיל היה כתוב אזימוט של הטיל: יערה, מחסן נשק; יערה, בסיס צבאי – אני אומר לכם את זה באחריות, על הטילים של ה"חיזבאללה". זאת אומרת, היום הוא יותר מדויק, פוגע למטרה, ואנחנו צריכים להבין שאם אנחנו לא נפעל מבעוד מועד, ונפעל נגד הסכנה הזאת, כשזה יתחיל מצבנו חלילה וחס עלול להיות בכי רע – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <יצחק וקנין (ש"ס):> – – וטוב שעה אחת קודם. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת וקנין. חבר הכנסת מוזס – אני לא רואה אותו פה, הוא לא נמצא; חברת הכנסת פלוסקוב – גם לא נמצאת. אדוני סגן שר הביטחון, זה בדיוק הרגע שאני לא מקנא בך. בבקשה, תנסה לענות. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> בבקשה, אדוני. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי השרים, אכן, אנחנו מודעים היטב ליכולות המצויות בידי האויב מול גבולה הצפוני של מדינת ישראל ולאיום הירי תלול-המסלול הנשקף לתושבי צפון הארץ מארגון ה"חיזבאללה". הגם שאפשר להניח כי בעת עימות רחב יישובי גבול הצפון יהיו נתונים לאיום טילים ורקטות משמעותי, הרי המיגון הפסיבי אינו חזות המענה הכולל. למיגון הפסיבי נדרש להוסיף גם את המענה הנוסף והמאוד-משמעותי: א. היכולות ההתקפיות של צה"ל, שתכליתן בין היתר שיבוש וצמצום הירי לעבר ישראל; ב. מערך ההגנה האקטיבי הרב-שכבתי של צה"ל, בעיקר "כיפת ברזל". נוסף על אלה ראוי לציין כי, כלקח ממבצע "צוק איתן", מערכת הביטחון מכינה תוכניות לפינוי היישובים הסמוכים לגדר, אשר במקרה הצורך ועל-פי הערכת המצב יפונו תושביהם למקומות בטוחים יותר. בסוגיית המיגון חשוב לציין כי אי-אפשר ולא נכון "למגן את עצמנו לדעת" בלבד, ועלינו לפעול בנושא זה בשיקול דעת ובאופן מאוזן, כדי לספק מענה לתושבים. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> אנחנו מדברים על מיגון מדעת, לא לדעת. תאמין לי, כל מה שאתה אומר – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> יכול להיות. רגע, תן לי רגע לסיים. תן לי, אני אסיים. בבקשה. <<איל בן ראובן (המחנה הציוני):> > לא, כי זה ססמאות, באמת. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> הקשבתי לדבריך היטב. חבר הכנסת איל בן ראובן, האלוף במיל', בוודאי מודע טוב מאחרים לצורך לאזן בין סוגי המענה השונים הנדרשים בהיבט הביטחוני. מדינת ישראל השקיעה בשנים האחרונות תקציבים רבים במיגון ובשיפוץ המקלטים בצפון, כדי להכשירם לשהייה ראויה. בין היתר, בשנים 2006–2008 הושקעו יותר מ-105 מיליון ש"ח בשיפוץ מקלטים בצפון. בשנה האחרונה, שנת 2015, הושקעו 7 מיליון ש"ח בשיפוץ 70 מקלטים בעוד 20 רשויות ברחבי הצפון, ונוסף על כך כ-14.5 מיליון שקלים הושקעו בבניית מרחבים מוגנים במוסדות חינוך ברמת-הגולן. המקלטים ברחבי הצפון, ככלל, במצב כשירות טוב, הודות לאחריות שמגלים ראשי הרשויות והקב"טים באחזקתם ולהשקעת המדינה בהם. מובן שאפשר עוד ועוד להוסיף, ולעולם לא נאמר שזה מספיק, אבל מערכת הביטחון איתנה בדעתה שהדבר שנעשה בשנים האחרונות מביא את המקלוט למצב הרבה הרבה יותר טוב מהמצב שבו היה הצפון במלחמת לבנון השנייה. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> מה אתה מציע, אדוני? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מבחינתי – להשאיר בסדר-היום. אתם רוצים דיון בוועדת החוץ והביטחון? אני גם מסכים. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> אני מבקש להעביר את זה לוועדת החוץ והביטחון, זה נושא חשוב מדי. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני מסכים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מאה אחוז. אנחנו נצביע על זה. בבקשה, אדוני. תודה רבה. אנחנו נצביע. מי שבעד – הוא בעד ועדת החוץ והביטחון, מי שנגד – הוא בעד להסיר, למעשה. אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> ובכן, שישה בעד, אין מתנגדים. ההצעה תועבר להמשך דיון בוועדת החוץ והביטחון. <הצעה לסדר-היום> <תרומות לצבא> <היו"ר יואל חסון:> ההצעה לסדר הבאה, של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בנושא: תרומות לצבא; הצעה לסדר-היום מס' 2290. הצעה חשובה מאוד. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תודה, אדוני היושב-ראש, תודה לחברי הכנסת, תודה כמובן לסגן שר הביטחון, שנמצא כאן – אומנם זה תפקידך, אבל הייתי שמחה אילו שר הביטחון היה במקרה הזה, כי אני חושבת שמדובר בבעיה קשה ביותר. אתם יודעים, עד לפני כמה דקות ישבו ביציע הציבור חיילים, והפיתוי לשאול אותם אם הם מקבלים את הציוד שהם צריכים בצבא היה מאוד מאוד גדול. כשאני חושבת על התרומות בצבא – אתם יודעים, פעם היה ה"שירותרום", היו דברים שכולנו, במידה מסוימת, אנחנו כחברה, התגייסנו למענם. היום אני חושבת שזה הגיע לאיזה קו פרשת מים, אפילו הייתי אומרת איזה סוג של שבר חברתי, אדוני סגן השר. כי כשאני מסתכלת על תקציב הביטחון וחושבת על גובה התרומות שהאגודה למען החייל וקרן לב"י, אני לא יודעת – תלוי, לפי דוח ועדת מינטקביץ, שעסקה בזה, את מי שואלים ואת מי בודקים – אני אומרת לעצמי: סבתא בישלה דייסה. אתה יודע למה, אדוני סגן השר? סבתא בישלה דייסה: היה לפנסיה תקציבית, ואולי לפנסיית גישור, ולמשכורות מאוד מאוד גבוהות, ולתקנים העודפים בצה"ל, וכמובן לדחוף את לוקר בלוקר – לזה היה תקציב, אבל כדי שלחיילים יהיו ברכיות, ביחידות צבאיות, בשביל זה צריך לגייס תרומה. לפני שבועיים פרסם רותם שטרקמן ב"דה-מרקר" כתבה מדהימה, אדוני סגן השר. הוא לא יכול היה להמחיש את זה, כי ההורים לא רצו להעביר לו, מפחד שיבולע לילדיהם, וגם ילדיהם לא רצו לחשוף את זה – הוא הראה איך בין הורים ביחידה מסוימת בצנחנים עוברת קבוצת ווטסאפ עם רשימה, רשימת ציוד שההורים צריכים לקנות לילדיהם, וכתוב שם איזה הורים יתנדבו לקנות מה. אתה יודע מה, אדוני סגן השר? אני לא ישנתי באותו לילה, כי לא יעלה על הדעת שצריך לגייס כסף כדי לקנות ברכיות, או אולר "לדרמן", שחלק מהיחידות צריכות, או נעליים. ואתה יודע מה, סגן השר אלי בן-דהן, אני מכירה את הנשמה שלך, ויש לך נשמה יהודית יתרה, ואני לא מעלה בדעתי שאתה סובל את האפליה שיש בצה"ל בין יחידות העילית לבין יחידות התחתית. לא יעלה על הדעת שאם, למשל, בסיירת מסוימת צריכים נעלי הרים, אבל צריך אותן גם ביחידות אחרות, ליחידה הזאת, ליחידת העילית, כנראה יימצא תורם. ואגב, למען הסר ספק, אין לי טענות לתורמים; התורמים רוצים להיות חלק, להרגיש חלק מהדבר הזה. אני לא אוהבת את כל הפוזות, אתה יודע, בכל זאת, מתן בסתר, אבל בסדר. אתה יודע מה, גם את זה אני מקבלת. אבל העובדה שהציוד הבסיסי ביותר – אפוד קרמי, אדוני סגן השר, שעולה 12,000 שקלים; יכול להיות שאפוד קרמי הורים צריכים לקנות לילדיהם? אני לא מצליחה להבין את זה. עכשיו, זה אחרי שהצבא הכניס שינויים. אדוני היושב-ראש, תרומות צריכות לעבור דרך אגף כוח-אדם, נכון? כולם יודעים, כולל בחור שאני מאוד מעריכה, אגב, הוא היה גלוי, בחור בשם ערן שמחי, מהצבא, שאמר בגילוי לב: אני יודע שזה לא נאכף. הוא אמר באחת התגובות לאחת הכתבות: אני יודע שזה לא נאכף. אני לא מעלה בדעתי – אתה יודע, אני חושבת לעצמי, היום אנחנו כבר לא עומדים בתור לטלפון הציבורי, נכון? לילדים יש סלולרי. אני זוכרת את עצמי מדברת בטלפון הציבורי ומייללת לאימא שלי שאין לי מה לאכול. אני לא יכולה לסבול את המחשבה שיש חיילים בצבא שמתקשרים להורים שלהם בסלולרי ואומרים להם: אין לי מה לנעול, או אומרים להם: חסר לי ציוד. אני לא יכולה לסבול את הדבר הזה. זה פשוט לא הגיוני. איפה האחריות של הצבא? איפה האחריות של מערכת הביטחון? איפה האחריות שלנו, של כולנו, שמבינים שיש כאן בעיה? מתפרסמים יותר מדי דברים בעניין הזה, אדוני סגן השר, של הורים שבוכים. מה עם ההורים שאין להם? אז לילד שלהם לא יהיה? אני לא מעלה על דעתי שאתה ישן בלילה כשיש דבר כזה. אני אומר לך עוד דבר – – <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני כבר אסיים. – – שמעתי איזושהי שמועה שהימ"חים מלאים בגלל דוח וינוגרד על מלחמת לבנון השנייה. גם אני חושבת שהימ"חים צריכים להיות מלאים, מצוין, אבל לא יעלה בדעתי שהציוד לא מגיע לחיילים בשטח. יתרה מזאת, אדוני סגן השר, אתה יודע מה, זה עיתוי טוב להגיד את זה, כי הדיון האחרון שהיה פה עסק בחשש מהתפרצות נוספת מול ה"חיזבאללה". בין החיילים ביחידות שונות בצה"ל יש אפליה. אדוני סגן השר, איזו אפליה יש בין חיילי הסדיר לבין חיילי המילואים – עוד פעם נתעורר, כמו ב"צוק איתן", כשנבין שלחיילי המילואים אין שום ציוד בכלל? בסדיר כבר הבנו, מה יהיה עם המילואימניקים? אני מצפה מכולם להתגייס לטובת העניין הזה. זה לא יכול להתנהל בתרומות, אדוני סגן השר. פשוט זה לא יכול להימשך ככה. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת נחמיאס ורבין. אדוני סגן השר, בבקשה. יום קשה היום. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה לומר – אני אומר לך מעבר לתשובה שכתובה לי כאן – אני מסכים עם כל מילה, שלא יהיו לך אי-הבנות. כבר אמרתי את זה כאן: אני אבא לשני בנים שמשרתים עכשיו בסדיר, אחד קצין ואחד בסיירת, ואני לא אגיד לך שהדברים האלה רחוקים ממני. לצערי הרב, אני מסכים עם כל מילה שאמרת, ואני אעשה כל מאמץ שהדברים האלה לא יקרו יותר. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני סגן השר, רק תאמר לי, אתה קנית ציוד לילדים שלך? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לצערי כן. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני רוצה להגיד לך יותר מזה – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> רגע. תני לי, תני לי, תני לי שנייה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> רק – תת-אלוף – – – שהיה ראש חטיבת לוגיסטיקה, סיפר איך עד לא מזמן, ממש לאחרונה – עד לא מזמן הוא היה זה שמטיף שיש את כל הציוד לחיילים בצבא ולא חסר שום דבר, עד שבנו דור התגייס לצבא, ואז הוא הלך לקנות לבן שלו את הציוד. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> נכון. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> סליחה, אדוני סגן השר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> טוב, אני רוצה קודם כול לומר, שלא תהיינה אי-הבנות: הנחיות הצבא אוסרות קבלת תרומות של אמצעי לחימה וציוד הכרחי המחויב להיות מסופק על-ידי צה"ל. קבלת תרומות מתאפשרת אך ורק עבור פריטים המשמשים את רווחת חיילי החובה או חיילי מילואים בשירות מילואים פעיל. רשימת הפריטים המאושרים לקבלת תרומה עברה את אישור היועץ המשפטי והוגדרה כציוד שאיננו ציוד ליבה, המשמש לרווחת החייל בלבד, לדוגמה: חם-צוואר, כפפות, או, להבדיל, ימי העשרה, הצגות וכדומה. על-פי הנחיות הצבא, השימוש בציוד אזרחי כתחליף לציוד הצה"לי, כגון אפודים קרמיים, וסטים, נעליים, מחסניות וכדומה, אסור בתכלית האיסור ומהווה עבירה חמורה על פקודות הצבא. בנוסף, חל איסור על קשר, לרבות באמצעות הרשתות החברתיות, בין חיילי ומפקדי צה"ל לתורמים או גופים פילנתרופיים. כל תרומה לצה"ל צריכה להיות מאושרת באופן פרטני על-ידי אכ"א מחלקת הפרט. במסגרת זו נעשה מאמץ רב ליצור שוויון בין יחידות צה"ל השונות, על בסיס תוכנית עבודה סדורה שאושרה מול כל הגופים, בהתאם לצורכי צה"ל. אנחנו מודעים לקיומן של תופעות חריגות בנושא זה, שבמסגרתן מגויסות תרומות שלא על-פי ההנחיות והפקודות. צה"ל רואה בחומרה רבה תופעות אלו, פעל וימשיך לפעול למגרן, גם בדרך של הנחלה מהותית של ההוראות, ואם יידרש – גם במישור המשמעתי. עכשיו אני רוצה להוסיף מילה. אני אומר לכם פה, רבותי חברי הכנסת, אם ידוע לכם על יחידה או על חיילים שאינם פועלים בהתאם לפקודות צה"ל הנ"ל, אני באופן אישי אשמח לקבל את כל המידע הנדרש, ואני מבטיח לכם שאני אסייע למיגור התופעה החמורה הזאת שהצבעת עליה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא רק למגר, אלא לסייע להם לקבל את הציוד, כי הרי הם הצד הנפגע. <היו"ר יואל חסון:> מה מציע אדוני? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני חושבת שהגיעה השעה, אם זה בסדר עם אדוני, לקיים על זה דיון בוועדת החוץ והביטחון. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני חושבת שזה לא דבר – – – <היו"ר יואל חסון:> אז אתה לא מתנגד לדיון בוועדת החוץ והביטחון. אנחנו נצביע. מי שבעד – הוא בעד ועדת חוץ וביטחון. בבקשה. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> שבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יועבר להמשך דיון בוועדת החוץ והביטחון. <הצעות לסדר-היום> <גביית תשלומי יתר מסטודנטים בחלק מהמוסדות להשכלה גבוהה> <היו"ר יואל חסון:> הנושא הבא: גביית תשלומי יתר מציבור הסטודנטים על-ידי חלק מהמוסדות להשכלה גבוהה, הצעות לסדר-היום מס' 2234, 2235 ו-2277. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת מירב בן ארי – בבקשה, גברתי. <מירב בן ארי (כולנו):> תודה, אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, ראשית, בגלל שחבר הכנסת אייכלר, כשהוא עלה לדיון הוא התייחס לשבת, אז אני רק רוצה להגיד משהו לגבי תל-אביב, כי ראיתי שגם אתה היית מאוד נזעם. אני יכולה להגיד לך, גם כאחת שחיה בתל-אביב כבר 14 שנה וגם כחברת מועצת העיר תל-אביב–יפו לפני שהגעתי לכנסת, ההתייחסות אליה כל הזמן כאן – גם בוועדות, גם בכנסת, גם של חברי הכנסת – כסוג של מדינה, היא פשוט של בן-אדם שלא גר שם אף פעם, כי הרי כל מי שגר בתל-אביב יודע שרוב האנשים – חוץ מנגיד, חברת הכנסת נחמיאס – רוב האנשים שגרים בתל-אביב בכלל הגיעו מכל הארץ. חברת הכנסת איילת נחמיאס גדלה כל חייה בתל-אביב, נכון? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> Guilty as charged. <מירב בן ארי (כולנו):> נכון. אבל רוב האנשים, רוב האנשים שנמצאים בתל-אביב, בכלל לא נולדו בתל-אביב. כל הזמן ההתלהמות הזאת שהפריפריה – רוב החבר'ה, שנמצאים אתי לפחות – אני אומנם גדלתי בנתניה, שזה לא הפריפריה המוגדרת כפריפריה גיאוגרפית, אבל רוב מי שגרים בתל-אביב באים מהפריפריה ומכל הארץ. לכן כל ההתייחסות, בעיני, היא לא רק לא רלוונטית, היא פשוט לא מחוברת למציאות. אז היה לי חשוב – – – <היו"ר יואל חסון:> אני מוסיף לך עוד שתי דקות כדי שיהיה לך זמן. <מירב בן ארי (כולנו):> תודה. חשוב לי לומר את זה, בעיקר בשמי ובשם החברים התל-אביביים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני חושב שזה היה מאוד חשוב. <היו"ר יואל חסון:> גאון, נדיב ואכזר; זה מז'בוטינסקי. <מירב בן ארי (כולנו):> בשמי ובשם החברים הדתיים – התל-אביבים, חלקם גם, דרך אגב, דתיים ומסורתיים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> גם אני – אני אמרתי היום שאני יהודייה מדעת. לא יהודייה כי נולדתי, אני יהודייה מדעת. <מירב בן ארי (כולנו):> אנחנו גם לא צריכים להתנצל על זה. אנחנו גאים בזה, אלו החברים שלי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אז זהו, שהיום מצאנו את עצמנו מתנצלים, חברת הכנסת בן ארי. <מירב בן ארי (כולנו):> בסדר, אנחנו לא מתנצלים. <היו"ר יואל חסון:> לא תהיה תוספת זמן. לענייננו. בבקשה, גברתי. <מירב בן ארי (כולנו):> לענייננו. קודם כול, אני רוצה להודות לחבר הכנסת – חברי היקר חבר הכנסת איציק שמולי, שבאמת האיר את עיני כיושב-ראש השדולה למען הסטודנטים וההשכלה הגבוהה. מה שקורה, אדוני היושב-ראש, זה שבמדינת ישראל אי-אפשר לשנות את שכר הלימוד של הסטודנטים במוסדות המתוקצבים, ולכן בעצם מה שעושות האוניברסיטאות והמכללות – הן בעצם עושות מעקף כדי להשית על הסטודנטים הוצאות נלוות. הבעייתיות בהוצאות הנלוות האלה – אני אבהיר את העניין: זה, נגיד, דמי שמירה. אתן לך דוגמה: דמי השמירה באוניברסיטת תל-אביב עומדים על 500 שקל בשנה. הנמוך ביותר, אגב, במכללת תל-חי – 255 ש"ח. יש, אגב, מוסדות שלא גובים דמי שמירה בכלל, למרות שיש שומרים, אבל הם מוצאים מקומות אחרים; ויש את וינגייט, נגיד, שגובה את דמי השמירה לפי הזמן שהסטודנט נמצא בקמפוס, שזה גם הגיוני, כי יש הבדל בין מי שלומד תואר שני יומיים למי שלומד שבוע. <היו"ר יואל חסון:> זה בכלל חוקי? כי תשלומי בית-ספר, נגיד, אמורים להיות מוגדרים. <מירב בן ארי (כולנו):> כן. קודם כול, זה חוקי, וגם היה דוח מלץ, שאומץ כהחלטת ממשלה, והוחלט שכן. כל זה, כמובן, בשיתוף פעולה מלא עם אגודת הסטודנטים. מה הבעיה? הבעיה היא השקיפות. דבר ראשון, שאתה כסטודנט, אתה לא יודע מה הם כל הנלווים. אומרים לך: שמירה, נלווים ורווחה. קודם כול, אני חושבת, וזה גם מה שנביא לוועדת החינוך – חבר הכנסת מרגי, יושב-ראש ועדת החינוך, תשמע רגע, כי זו גם הצעה שלי, שלך ושל שמולי. <היו"ר יואל חסון:> אני רוצה רגע לשאול אותך, כי את גם היית מנהיגת סטודנטים ואת מכירה את זה יותר טוב ממני – אם, נגיד, סטודנט יבוא ויגיד: אני לא מוכן לשלם דמי שמירה, או דמי אגודה? <מירב בן ארי (כולנו):> אגודה אין שאלה, אגודה זה וולונטרי. <היו"ר יואל חסון:> אה, וולונטרי. <מירב בן ארי (כולנו):> בטח. <היו"ר יואל חסון:> אבל דמי שמירה? <מירב בן ארי (כולנו):> גם אומרים לך: אתה יכול לשלם או לא לשלם. דמי שמירה, לדעתי, חבר הכנסת שמולי, דמי שמירה זה לא וולונטרי. זה היחיד שהוא לא וולונטרי. <היו"ר יואל חסון:> אם סטודנט, נגיד, יגיד: אני לא מוכן לשלם את דמי השמירה? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה נתון בוויכוח. <מירב בן ארי (כולנו):> כן. פה יש בעיה. אבל אגודת הסטודנטים – זה דמי רווחה, אתה לא מחויב. וכשאתה משלם – חכה, זה הרבה יותר מורכב, כי כשאתה כבר משלם את דמי החבר לאגודת הסטודנטים, ברוב המקומות אתה משלם למוסד האקדמי, והמוסד האקדמי מפריש לאגודה. עכשיו, ראו זה פלא, יש מוסד אחד במדינת ישראל שמפריש 100%, וזה סמינר הקיבוצים; כל השאר עושים לך מקח וממכר עם אגודת הסטודנטים. זה מפתיע. אבל, הנה, יש כאן – – – <היו"ר יואל חסון:> גובים מהאגודה איזה סוג של עמלה כזו? <מירב בן ארי (כולנו):> כן, סוג של מקח וממכר. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> לפעמים העמלה היא 50%. <היו"ר יואל חסון:> באמת? מדמי האגודה? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה "פרוטקשן" אקדמי. <מירב בן ארי (כולנו):> כן. אני, אני אתן לך דוגמה. יש סקר שפורסם בספטמבר 2015. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש – – – לקחת את כל תשומת הלב. <מירב בן ארי (כולנו):> כי הוא מנהיג סטודנטים בעצמו, לכן הוא מוטרד מזה. תראה, אני אתן לך דוגמה, היה סקר עכשיו, ב-2015, של אגודת הסטודנטים. בחלק מהמוסדות זה מופרש מלא – במוסד אחד – ובכל השאר זה חלקי. מתוך 14 מוסדות שמסרו נתונים בשנת הלימודים הזו – עולה שסכום ההעברה הוא 132 שקל; האגודות שזוכות להפרשה גבוהה יותר לסטודנטים הן בר-אילן – 261, וסמינר הקיבוצים – 100% דמי הרווחה. אני גם פגשתי יושבת-ראש אגודה שאמרה לי: תשמעי, אנחנו נכנסים, ואיך מנכ"ל המכללה אומר לנו? אם ניתן לכם הרבה מזה, תסכימו לחתום אתנו על זה – כי כל הסכמה לעוד נלווים, אתה צריך את ההסכמה של אגודת הסטודנטים. לכן, לדעתי – אני לא רוצה להשתמש במילה בעייתית, אבל אני יכולה להגיד לך, תחשוב בעצמך, שהמקח והממכר כאן מאוד בעייתיים. אני מציעה, וזה גם מה שאמרתי לחבר הכנסת מרגי, מאוד פשוט: א. שכל הנלווים של סטודנטים יהיו שקופים. האוניברסיטה תרשום הן את הנלווים והן כמה הם עולים. דבר שני, אני חושבת – ואני הבנתי שזה גם בהצעת חוק שמתקדמת – שאגודת הסטודנטים, מה שאתה משלם צריך להגיע לאגודת הסטודנטים – 100%, ולא 50% או 80%; פשוט מאוד. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, גברתי. חבר הכנסת איציק שמולי ודאי מבין בנושא, היה יושב-ראש התאחדות הסטודנטים. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> התייבשתי היום. <היו"ר יואל חסון:> אנחנו קצת נעלבים כשאת אומרת שהתייבשת פה, השרה רגב. מה, לא עשינו לך מעניין? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> מעניין, מעניין. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> היא נהנתה מכל רגע ועשתה את זה בחדווה רבה. <היו"ר יואל חסון:> אני יודע. סך הכול, רוב הזמן שישבת שם – הצצתי עלייך, והיית עם חיוך על הפנים. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> כל הזמן. אני תמיד עם חיוך על הפנים. אוי ואבוי לנו אם נאבד את החיוך. <היו"ר יואל חסון:> לפעמים יש סיבות לחייך פחות. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> לא, אל תהיה כזה דרמטי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> בישראל, כבוד היושב-ראש? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, אדוני סגן השר, יושב-ראש ועדת החינוך – – <קריאה:> אדוני השר. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אמרתי, רבותי השרים. – – ראשית לכול, בעניין של האגרות עסקינן, ואני חושב שנתחיל בברכה דווקא. אדוני סגן השר, אני חושב שהמהלך שעשיתם עם לימודי האנגלית הוא מהלך מבורך מאוד. זה משהו שהיה אבן ריחיים כלכלית על הרבה מאוד סטודנטים, ודווקא החלשים ביותר, שנדרשו לשלם בגין איזושהי רפורמה שעשו במערכת ההשכלה הגבוהה עוד תשלומים נלווים. ועל התיקון שאתם הבאתם – זה תיקון מבורך וחשוב מאוד. אז תבוא עליכם הברכה בעניין הזה. הסיפור, אדוני היושב-ראש, של האגרות, או התשלומים הנלווים, במערכת ההשכלה הגבוהה הוא סיפור לא חדש, הוא סיפור כאוב מאוד. בפועל, המוסדות להשכלה גבוהה לא מצליחים בשנים האחרונות להעלות את שכר הלימוד, וטוב שכך, אז בגלל המצוקה התקציבית הם מחפשים לעצמם כל מיני דרכים עוקפות ופתלתלות כדי להעלות את ההכנסות שלהם מכיוון הסטודנטים. אז בעצם נוצר פה איזשהו מצב שהוא לא פרופורציונלי, והוא לא סביר, שבמסגרתו כל שנה האגרות, התשלומים הנלווים מהסטודנטים, פשוט עולים, ועולים ועולים. מירב הזכירה כאן את דמי האבטחה – דמי האבטחה נעים בטווח של 500, 600, 700 שקל. יש אגרות – בשנת 2012, אדוני יושב-ראש ועדת החינוך, בדיון בוועדת החינוך מצאנו שבחלק מהמוסדות אפילו גובים מהסטודנטים אגרה על תאורת רחוב – על תאורת רחוב. עכשיו, זו מציאות מטורפת; ויש שלוש בעיות עיקריות. הבעיה הראשונה זה גובה האגרות. הזכירה כאן מירב, בכל שנה, לפי ועדת מלץ, חייבת להיות הסכמה בין האגודה לבין המכללה או האוניברסיטה לגבי האגרות שנגבות במוסד. מה קורה – האוניברסיטה עושה "פרוטקשן" אקדמי. היא אומרת לאגודה – – – <מירב בן ארי (כולנו):> לא רציתי להשתמש במונח, אז אמרתי מקח וממכר, מונח עדיף. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני כבר נכוויתי מהמערכת. <היו"ר יואל חסון:> הוא פחות דיפלומטי. <מירב בן ארי (כולנו):> כן, הוא יושב-ראש ההתאחדות לשעבר, זה משהו אחר. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> היא באה לאגודה ואומרת לה: תשמעו, אם אתם לא מעבירים לנו, נגיד, את ה"פקקטה" דמי תאורת רחוב באיזה מוסד אקדמי, לא נאשר לכם לגבות את דמי האגודה, ובעצם שמים חרב על הצוואר של האגודות. אז באופן הזה האגרות עולות משנה לשנה, ואין פיקוח אפקטיבי על גובה האגרות. הבעיה השנייה: אין שקיפות. אם לוקחים מכל סטודנט באוניברסיטת תל-אביב, אדוני סגן השר, 500 שקל על אבטחה – אגב, גם מכאלו שלומדים רק שעתיים בשבוע – תכפיל את זה ב-25,000 סטודנטים באוניברסיטת תל-אביב, מישהו פה רוצה להגיד לי שכל הסכום הזה הולך לטובת שמירה ואבטחה באוניברסיטת תל-אביב? לא. אתה יודע איך אני יודע שלא? כי אוניברסיטת תל-אביב מסרבת לחשוף כמה כסף היא מוציאה בשנה לטובת אבטחה. למה היא מסרבת לחשוף? כי זה חופש אקדמי. ואני יושב בצד הזה של המליאה, ואני אומר לכם ולאוניברסיטאות במדינת ישראל: כשאתן נושאות את שם החופש האקדמי לשווא, אתן כורתות את הענף שעליו אתן יושבות. והדבר האחרון, אדוני היושב-ראש – יש גם בעיה נוספת, חוץ מהעניין של השקיפות, שלא יודעים לאן הולך הכסף. בסופו של דבר בא דוח ועדת מלץ וקבע באופן חד-משמעי: סטודנטים יכולים להחליט שהם לא משלמים את האגרות, את התשלומים הנלווים. יש ויכוח, שאנחנו נברר אותו, אדוני יושב-ראש ועדת החינוך, עד שהדיון יגיע לוועדה, אם הוויכוח הזה כולל או לא כולל את דמי האבטחה, אבל הוא בוודאי לא כולל את תאורת הרחוב במוסד האקדמי או את דמי הספרייה או דמי שליחת מסרונים. סטודנט שמגיע היום למדור שכר לימוד, האוניברסיטה או המכללה לא טורחת להודיע לו שהוא רשאי לא לשלם את התשלומים האלה. ולכן, יש פה עוול גדול מאוד. אני מאוד מאוד מקווה שהדיון יגיע לוועדת החינוך, והצעת החוק שלנו תקודם במהרה, כדי שהסטודנטים יוכלו גם להכיר את זה שיש להם וולונטריות בתשלומים, גם תהיה יותר שקיפות לאן הולך הכסף, והכי חשוב: יהיה פיקוח אפקטיבי על גובה האגרות. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חבר הכנסת שמולי. חבר הכנסת מרגי, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט. סליחה? <יעקב מרגי (ש"ס):> הספורט זה כדי שאמהר? <היו"ר יואל חסון:> הספורט זה לראות כמה אתה ספורטיבי בדרך. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי כבוד השר, מכובדי כבוד סגן השר, קודם כול – אני רוצה לפתוח – מבחינתי זו הפתעה, ביטול בחינת האנגלית. גרוני ניחר, אם זה בפגישות וגם בדיונים בוועדה, מלזעוק את זעקתם של הסטודנטים על העושק של הטלת החובה הזאת, הנוספת, של הבחינה באנגלית. אני רוצה להרגיע, קודם – ולא ביקשנו לבטל זאת כדי לפגוע ברמת הסטודנטים או ברמת ידיעת השפה האנגלית. רק ביקשנו שזה לא יהיה חסם בכניסה. והם באים ומצהירים: אנחנו לא מציגים את זה כחסם, אבל א. חובת בחינה; ב. שבועיים אחרי שהמועצה להשכלה גבוהה אישרה להם לחייב בבחינת אנגלית, הוקם קורס מיוחד לאנגלית. עכשיו, לא רק שצריך לעשות את הבחינה, לשלם את האגרות על הבחינה, יש גם קורסים מיוחדים של – איך זה נקרא – מרכז ההערכה – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הבחינה וההערכה. <יעקב מרגי (ש"ס):> – – הבחינה וההערכה. שילוב ידיים של שני גופים, זה נהנה והשני לא חסר. אבל אני תמה יותר, היכן קולם של הסטודנטים. זה כבר שנים רבות שהנטל עליהם כבד מנשוא, בכל הרמות: שכר לימוד גבוה, קשה היום להשיג מלגות, שכר הדירה גבוה, יוקר המחיה, מטלות נוספת – שמענו על האגרות – ואני לא שומע את קולם של הסטודנטים. זה כוח עצום. כשהסטודנטים – כשההתאחדות ואגודות הסטודנטים משלבות ידיים ויוצאים למאבק – ראינו אותם בתקופות מסוימות – כוח עצום. מה גם שתמיד הסטודנטים היו מין כוח חלוץ כזה, אפילו למאבקים חברתיים. והם נתנו למערכות לוותר עליהם, לוותר על מרכז הכובד הזה, עמוד השדרה של החברה בישראל, ועוד מטלה, ועוד מטלה. אני מקווה – אני אומר זאת בעדינות, כי בימים כתיקונם הייתי זועק פה יותר, ואומר את זה בנאום בפתוס, כי – מתחילים להשתנות דברים במל"ג. מתחילים להשתנות דברים. בשנתיים האחרונות, מה שנקרא בין השמשות, בין הערביים, היה מי שהוביל את המועצה להשכלה גבוהה ואת ההשכלה הגבוהה בכלל למהלכים שכמעט רצו להחזיר אותנו 20 שנה אחורה בהנגשה של ההשכלה הגבוהה. רבותי, עם כל ההנגשה שהייתה, ויבורכו כל אלה שעשו את המהפכה, מאמנון רובינשטיין וכל אלה שקדמו לו, ואחריו, במכללות – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום. <יעקב מרגי (ש"ס):> אני מסיים, משפט אחרון. – – כמעט היה מי שרצה להחזיר אותנו. מבחינתם, רף של 50% הגעה להשכלה גבוהה זה די והותר. ובזה אני מסיים. אמרתי להם: ביום שתורידו את תנאי הסף למאבטח – ואני לא מזלזל במשרת מאבטח – עוד מעט, כמעט, מאבטח בבתי-ספר, יבקשו ממנו תואר ראשון. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <יעקב מרגי (ש"ס):> ואתה עדיין אומר לי: 50% זה מיצוי? אז אני חושב שזה צעד מבורך, ואני מודה לך, חבר הכנסת איציק שמולי, על הדיון. ושם נרחיב יותר, התמקדתי יותר בקטע של ההנגשה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת מרגי. ישיב לנו סגן שר החינוך חבר הכנסת הרב פרוש. <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אשתדל לשפר את דרכי. הרב פרוש – – <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – הרב פרוש, חברות הכנסת ממתינות למוצא פיך. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי הכנסת המציעים, חברת הכנסת מירב בן ארי, חבר הכנסת שמולי וחבר הכנסת מרגי, יושב-ראש ועדת החינוך, ב-17 בדצמבר 1995 מינה שר החינוך, התרבות והספורט דאז, פרופסור אמנון רובינשטיין, ועדה ציבורית לקביעת גובה שכר הלימוד – לא רק גובה שכר הלימוד, אלא גם תשלומים נלווים ומפעלי הסיוע לסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה, שמתוקצבים מהקופה הציבורית. הוועדה הזאת, שאני מדבר עליה כרגע, נתמנתה אז על-פי הסכמת כל הצדדים הנוגעים בדבר, לרבות נציגי הסטודנטים. בראש הוועדה עמד אז שופט בית-המשפט בדימוס יעקב מלץ. המוסדות להשכלה גבוהה, שמתוקצבים על-ידי המדינה, מחויבים לדוח ועדת יעקב מלץ, והמל"ג והוות"ת פועלות לאכיפתו. כמו כן, כל המוסדות להשכלה גבוהה מחויבים להוראות חוק זכויות הסטודנט בכל הקשור לגובה דמי הרישום למוסדות. דוח מלץ מסדיר, בין היתר, גם גביית תשלומים בגין שירותי רווחה ושירותים נלווים אחרים, והוא קבע כי אלו ייעשו על-פי הסכמים שייחתמו בין הנהלת אגודת הסטודנטים המקומית לבין הנהלת המוסד האקדמי, ובלבד שלא תישלל זכותו היסודית של הסטודנט שלא להצטרף להסכמים אלה, או לצאת מהם. בנושא גובה שירותי אבטחה (פדיון שמירה) נקבע בדוח מלץ כי הוא ייקבע בהסכמה בין הנהלת המוסד האקדמי לבין הנהלת אגודת הסטודנטים המקומית. פניות שמתקבלות במל"ג בנושא גביית יתר מטופלות אל מול המוסדות. ואני פונה כאן לחברי הכנסת המציעים: אם כבר עכשיו, או אחרי שזה יידון בוועדה, או במהלך דיון בוועדה, ככל שיש בידיכם מידע על חריגה מההוראות שאני ציינתי, המשרד מבקש להעביר אליו את הפרטים, כדי שנוכל לבדוק את זה. אני מבקש רק להוסיף כי המל"ג פועלת בקביעות להפחתת עלויות עבור הסטודנטים, כגון מיזם להפעלת קורסים לקראת קבלת פטור באנגלית כקורסים מקוונים ללא עלות, שהזכרת אתה, חבר הכנסת שמולי, וכמו החלטת המל"ג על פתיחת תוכנית להקמת כפרי-סטודנטים לצד המוסדות להשכלה גבוהה, שבמסגרתה יוענקו לכל סטודנט מלגת שכר לימוד מלאה וגם סיוע בתשלום שכר דירה, ועוד. מה שאני רוצה לומר לחברי הכנסת המציעים ולמליאה, שהמשרד – ואני אולי מציע, גם, שיעבירו את הדיון הזה לוועדת החינוך, ושם הנושא יידון יותר בהרחבה. אז בדרך כלל המציעים, כשהם מגיעים לפה, כוונתם היא למליאה, ואני מבקש לשנות את בקשתם. <קריאות:> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> הופעה של חבר כנסת – לפי התקנון, הופעה של חבר כנסת במליאה משמעותה: אני מבקש שהמליאה תדון בכך. אני מציע – כי הרי לא זו הייתה כוונתם, לכאורה הם רוצים דיון בוועדה – אני מייד מציע, בואו נעביר את זה לוועדה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ועדת חינוך. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> קיבלנו את הצעתך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ראשית, הבעת דעה של חברת הכנסת נורית קורן. חברת הכנסת קורן מעוניינת להביע דעה נוספת – דקה, מן הצד. בבקשה, גברתי. <נורית קורן (הליכוד):> תודה. אני מודה לחברי חברי הכנסת, ואדוני היושב-ראש, אני רוצה להוסיף עוד נדבך אחד לעניין התשלומים – תשלומי יתר של הסטודנטים – בעניין המעונות. כאשר סטודנט נרשם לאוניברסיטה, הוא צריך להפקיד 800 שקלים, ו-800 השקלים האלה, אם הוא לא מקבל יחידה במגורי הסטודנטים, הוא לא מקבל אותם בחזרה. אני חושבת שזו גנבה. לא ייתכן שהאוניברסיטאות גם לא מודיעות לסטודנט על ההסדר הזה. גם את הנושא הזה צריך לכלול בדיון שיתקיים בוועדה. אני מודה מאוד לחבר הכנסת שמולי, שהעלה את הנושא החשוב הזה לסדר-היום. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אין לכם הצעה אחרת, נכון? אנחנו נצביע על העברת ההצעות לסדר-היום לדיון בוועדת החינוך של הכנסת. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: תשעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעות תועברנה לדיון בוועדת החינוך של הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <דברי ראש הממשלה בזירת הפיגוע בתל-אביב> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: דברי ראש הממשלה בזירת הפיגוע בתל-אביב – הצעות לסדר-היום מס' 2289, 2294, 2295 ו-2302. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת מרב מיכאלי. שלוש דקות, גברתי, לרשותך. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברותי, חברי, חברי הכנסת, אני – זה כמעט אחד המקרים האלה של "איפה היית כש–" – ישבתי באולפן הטלוויזיה בערוץ 10 בתוכנית "המטה", קצת יותר מיממה אחרי הפיגוע הקשה בדיזנגוף, שבו נרצחו שלושה ונפצעו קשה. התארגנו לעבור בשידור חי לדברי ראש הממשלה ממקום הפיגוע. ואז ראיתי את יו"ר האופוזיציה של לפני 20 שנה מתלונן על הטרור כאילו זה ממש מחוץ לתחום אחריותו המוחלט, משליך את האחריות על אחרות ואחרים, מסית נגד 20% מאזרחיות ואזרחי מדינת ישראל הערביות והערבים, ולקינוח גם עושה את הדבר הזה, שהוא מתנה תנאים לאזרחות; מי יהיה רשאי ומי לא יהיה רשאי, לפי דעתו, להיות אזרח, באיזה תנאים. אני אומרת בכנות שזאת פגיעה אישית. אני מודה ומתוודה שזה פוגע בי לגמרי אישית, כאזרחית, שאני מבינה שהופכים את המדינה שלי למדינה לא דמוקרטית, שפוגעים בחופש האישי של כל אחד ואחת מאתנו, שפוגעים בשוויון, בחתירה לשוויון, באפשרות שיהיה כאן שוויון. עומד נתניהו ואומר: אנחנו נאכוף את החוק. אדוני ראש הממשלה שבע שנים – שבע שנים רצוף – אני כבר לא מדברת על מה שהיה קודם – שבע שנים רצוף; מי הפריע לאדוני לאכוף את החוק? אני שמעתי היום את חבר הכנסת טיבי, שמייד ידבר בשם עצמו, אבל שמעתי אותו היום בדיון אומר – הרי הם מתחננים, מתחננים ומתחננות, שיאספו את הנשק הלא-חוקי שמסתובב, אם מסתובב, איפה שמסתובב, ביישובים ערביים. 1,100 איש נרצחו בזמן הזה. המשטרה לא העמידה לדין, ולו לחקירה – לא הועמד לדין ולו אשם אחד, לא נתפס מעולם שום יורה בכל הנשק הלא-חוקי הזה, וראש הממשלה, שאמור להיות ראש הממשלה של כולן וכולם, עומד שם ופשוט מתנער מאחריות. פשוט זורק את האחריות, ועל הדרך מאפשר לשר שלו לביטחון הפנים – ועכשיו גם יוזמה של אחד מחברי הכנסת במפלגה – להציף את הרחובות בנשק; להציף את הרחובות בעוד נשק, שיפגע בעוד חפות וחפים מפשע, כמו שקרה בשנים שקדמו ל-2013, אז הצלחנו במאבק שהובילה יושבת-ראש ועדת הפנים מירי רגב לאיסוף הנשק מהמאבטחים לפני שהם הולכים הביתה; שלא ייקחו אותו אתם, כי בזמן שהם כן לקחו אותו אתם, 31 בני ובנות אדם נרצחו מהנשק הזה, מתו, נהרגו, תרצו, ועוד שבעה מאבטחים התאבדו בנשק הזה. אז ראש הממשלה נותן לנו נשק, מפריט לנו את הביטחון, נפטר מהאחריות, ובאמת באמת, זה נשמע כמו קלישאה, אבל באמת באמת מחרב לנו את הדמוקרטיה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת מיכאלי. חבר הכנסת אחמד טיבי. <קריאה:> – – – היושב-ראש סמוטריץ. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שלוש דקות, אדוני, לרשותך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> (אומר בערבית: רבותי חברי הכנסת, חלק מכם נכבדים וחלק לא כל כך.) <עיסאווי פריג' (מרצ):> הוא מבין ערבית. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אתה מבין ערבית. <שר התיירות יריב לוין:> אבל לאט. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הוא מבין ערבית. האשכנזי היחידי זה היושב-ראש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> (בערבית: אני לא מבין.) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתה, אבא שלך פרופסור במזרחנות או בערבית? <שר התיירות יריב לוין:> שפה וספרות ערבית. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> שפה וספרות ערבית. יריב לוין, אל תיקח את זה בחשבון, כי אני מדבר משהו כללי, מקובל – ימני, יש בו סממנים פאשיסטיים, אבל אוהד "הפועל תל-אביב" – זה בעייתי, איך זה נתפס? <שר התיירות יריב לוין:> תראו איך העברתי אותו לעברית. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, לאחרונה עלתה הצעה להציף את הרחוב בנשק. יש בחור חדש, הגיע בחור חדש לכנסת והציע להציף את הרחובות בנשק. אני רוצה להגיד לכם, אתה יודע מה אחד הגורמים לפיגוע בדיזנגוף? שהיה נשק זמין ברישיון. ברישיון. נשק אוטומטי. אבל פתאום מגיע ראש הממשלה לדיזנגוף, עם פודיום של משרד ראש הממשלה, ותוקף את הערבים על הנשק הלא-חוקי. אהלן וסהלן – הרי אנחנו כבר שנים דורשים לטפל בנגע הזה, שנקרא נשק לא חוקי. קיימנו דיונים עם ראש הממשלה כאן. נפגשנו אתו, ראשי המשותפת. נפגשנו עם המפכ"ל, עם השר לביטחון פנים – רק לפני יומיים חברי המשותפת נפגשו עם השר ארדן. כן, אנחנו דורשים – כאשר אנחנו דורשים לאסוף את הנשק, אנחנו לא אומרים, תלכו ותשתוללו. אומר השר ארדן, למה שלא תגבו את הפעילות? סליחה, יש הבדל בין לאסוף את הנשק – היו כמה מבצעים שהיה בהם איסוף נשק, אף אחד לא מתח ביקורת. אבל כאשר אתם באים, כמו ב-2006, ויורים באזרח נדים מלחם, נכון, אנחנו נהיה נגד. כאשר אתם מתחילים לחלק דוחות חניה, להפגין נוכחות, אז אנחנו נגד. אבל האמת היא שהוא גם עלה לכאן והטיף לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. ראש הממשלה, מישהו הטעה אותו, לא העביר לו את הדברים נכון, כאשר חבר הכנסת אוסאמה סעדי – "בחכי מעכום אנא" כאשר חבר הכנסת אוסאמה סעדי עלה לכאן, אמר אמירה ברורה, מוסרית, על הפיגוע שהיה בתל-אביב, בדיזנגוף, פיגוע נורא, ואמר שהוא תומך בהתנגדות עממית בשטחים הכבושים, ואמר, ואנחנו חוזרים ואומרים: אנחנו לא קבלני גינויים על כל פיגוע. מישהו הציע לי, כל גינוי – מיליארד שקל בתוכנית הפיתוח. זה נורא מה שאתם אומרים. זה סרקזם. אני רוצה לנצל את העובדה ששר התיירות כאן, האיש שמטיף לנו לאחרונה מוסר על גינויים. אתה מכיר את השמות של משפחת בכר בעזה, אדוני השר? הילד עאהד עאטף בכר – (בערבית: עשר שנים); זכריא עאטף בכר – (בערבית: עשר שנים); מוחמד ראמז בכר – (בערבית: 11 שנה); אסמאעיל מוחמד בכר – (בערבית: תשע שנים); הם נהרגו על-ידי הפצצה של הצבא בחוף-עזה. האם אתה מוכן לגנות את ההרג הנורא של ארבעת הילדים? <שר התיירות יריב לוין:> אני מגנה, אני אגיד לך בדיוק מה אני מגנה. הנה, אני אענה לך בדיוק – – – <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> או שאתה עושה מאמצים לגנות רק פגיעה בישראלים? אנחנו אנשים כאן – – – לחיות – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני אענה לך. אני מגנה – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – בכל פעם שיש פגיעה באזרחים – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני מגנה את ארגוני הטרור הפלסטיניים, ובראשם ה"חמאס", שהפך את הילדים האלה למגן חי לטרור – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ילד הוא ילד, אישה היא אישה, לא חשוב מי היא – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – את זה אני מגנה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הפציצו חוף, הרגו ארבעה ילדים, לכל ילד יש שם – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת טיבי, זמנך תם. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – ואתה שותק – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת טיבי, תודה. <שר התיירות יריב לוין:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – בעזה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת טיבי. <שר התיירות יריב לוין:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני חושף את הפרצוף האמיתי שלך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת טיבי, זמנך תם, אחרי שהוספתי לך כבר יותר מדקה. אז זמנך תם. תודה רבה. <נורית קורן (הליכוד):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תפסיקו להרוג ילדים, ואני מוכן לרדת עכשיו מהדוכן. <נורית קורן (הליכוד):> אנחנו לא הורגים ילדים. אתם הורגים ילדים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברים וחברות – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתמול קראת לי ראש הממשלה, למה אתה חוזר בך? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני לא חוזר בי. אני חושב שאתה, לפי הקצב הקיצוני שאנחנו רואים, עוד עלול להיות ראש הממשלה. הולך להיות מעניין – ממלכת יהודה תשתלט על ממלכת – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> (אומר בערבית: מפיך לשערי שמים.) <עיסאווי פריג' (מרצ):> (אומר בערבית: על זה בדיוק אני מדבר.) ממשלת – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> (אומר בערבית: מה אתה רוצה? אני לא מבין אותך, חבר הכנסת טיבי. מה אתה רוצה?) <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – שהוא צודק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> (אמר בערבית: דבר עברית.) <עיסאווי פריג' (מרצ):> (אומר בערבית: הוא מדבר עברית,) תראה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני מקווה שהוא צודק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני ייחלתי – – – <שר התיירות יריב לוין:> (בערבית: לאט-לאט.) <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – אותך. <קריאה:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני אמרתי: ממלכת יהודה תשתלט – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אבל רואים שהם לומדים ערבית לאחרונה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תראה, עובדה ששפת – – – <נורית קורן (הליכוד):> התחלנו שני שיעורים בערבית, אתה רואה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> כמו שאמרתי, ממלכת יהודה תשתלט על מדינת ישראל. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מדינת – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה התחלת עם "הפועל תל-אביב" בנימה חיובית לשר יריב לוין, אבל סיימת עם – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> במשהו עצוב. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עצוב, זה לא הכי. <שר התיירות יריב לוין:> "הפועל תל-אביב" – זה די עצוב לאחרונה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא לא, נדאג שלא ירדו ליגה. <שר התיירות יריב לוין:> לא ירדו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> נדאג שלא ירדו ליגה. תראה, כבוד השר, אני רוצה לרוץ אתך. תראה, ראש הממשלה, כשהיה בתל-אביב, תראה מה הוא אמר: מי שרוצה להיות ישראלי, שיהיה ישראלי עד הסוף, גם בזכויות וגם בחובות. ומה הן החובות? החובה הראשונה והעליונה – זה מעניין – היא לציית לחוקי המדינה. אז – החובה ומבחן האזרחות על-פי ראש הממשלה: לציית לחוקי המדינה. מכאן אני מבין שהאוכלוסייה הערבית, ברובה, לא מצייתת לחוקי המדינה. <שר התיירות יריב לוין:> מאיפה אתה מבין את זה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> ככה הבנתי. <שר התיירות יריב לוין:> אז הבנת לא נכון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני אשמח שתכוון אותי לכיוון. ואמר: מי שרוצה להיות ישראלי. וחברך, ידידך, עמיתך מאותה מפלגה, חבר הכנסת זוהר, כאן, אומר: אני מתנגד שתל-אביב תהיה ישראלית דמוקרטית. פוחד מהישראליות. וכאן ראש הממשלה אומר: מי שרוצה להיות ישראלי, שיהיה ישראלי עד הסוף. אתם בלבלתם אותנו; מה אתם רוצים? אנחנו עד עכשיו לא מבינים. והנושא – אני חוזר אחורה, לפני שנתיים, העוזר של טיבי עזר לי לשם כך, אני אזכיר לכם: לפני שנתיים היה רצח מזעזע באום-אלפחם. ברצח הזה, אבא ושני בניו נרצחו בתוך הבית. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת פריג', זמנך תם, אז משפט סיכום. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מסיים. אבא ושני ילדיו נרצחו באישון לילה בתוך הבית. ראש הממשלה נזעק, קרא לאימא, סיהאם אגבאריה, קרא לאימא אליו ללשכה, וקם ראש הממשלה, כמעט בבכי, אמר: נמצה את הדין ונטפל בבעיית הנשק הבלתי-חוקי. שמענו, קיבלנו כותרת, עוד הצהרה לפרוטוקול. וזה מה שהולך להיות עכשיו: ראש הממשלה הצהיר, וזה יישאר לפרוטוקול. וגם בסוגיית העזרה לחברה הערבית וצמצום הפערים – שאתה לקחת חלק בקביעת אמות המידה – זה בגדר הצהרות. במעשה, מה שהיה ימשיך להיות. צר לי מאוד, זאת ההיסטוריה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> (בערבית: תודה, חברי) חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למדת את שפת האויב, מה קרה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה. <קריאה:> הוא מתכונן למדינה הדו-לאומית, שהוא יהיה – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <קריאה:> הוא חייב, הוא חייב. <קריאה:> עכשיו נשמע אותה בערבית. נורית תדבר עכשיו בערבית. <נורית קורן (הליכוד):> לא, יהיה לי קצת קשה. אני מתרגשת. אני מתרגשת. קצת יהיה קשה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – שלום בערבית. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> פשוט לא בטוחים שאתם מבינים עברית, אחמד. אנחנו בודקים – אולי בערבית תבינו אותנו יותר טוב. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה תקבל את סמוטריץ לפרלמנט הפלסטיני כשתהיה פה מדינה ערבית? <קריאה:> כן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חיליק בר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> יגן על זכויות המיעוט – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שלוש דקות, גברתי, לרשותך. <נורית קורן (הליכוד):> אם אני אדבר קצת בערבית, אז אני אצטרך עוד דקה. אדוני היושב-ראש (בערבית: חבר הכנסת) – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> את ערבייה, עיראקית, למה? <נורית קורן (הליכוד):> אני לא עיראקית, אני תימנייה גאה. תימנייה גאה, לא עיראקית. <עיסאווי פריג' (מרצ):> את ערבייה תימנייה גאה. <נורית קורן (הליכוד):> נכון, מה לעשות, לא למדתי ערבית מספיק. עכשיו אני לומדת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <נורית קורן (הליכוד):> אני רוצה לברך את חיילי צה"ל שיושבים פה ושומעים אותנו. כל הכבוד שאתם באים ומשרתים את המדינה. אין כמוכם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עוד מעט – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני – – – <נורית קורן (הליכוד):> תניף, תניף את הדגל. נכון, דגל ישראל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <נורית קורן (הליכוד):> עצוב מאוד לשמוע את מה שמדברים כאן, ההסתה נגד ראש הממשלה. תמיד כשראש הממשלה מופיע ואומר משהו, תמיד, כל מה שהוא אומר – הסתה. מה שאומרים חברי הכנסת מהרשימה המשותפת זה לא הסתה. וכל הביקורת מהשמאל על דברי ההסתה והפלגנות היא בבחינת עיוות דבריו של ראש הממשלה. אני רוצה לומר לכם שיש כאן מסר – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> עכשיו אנחנו מקשיבים טוב. <נורית קורן (הליכוד):> – – חד וברור, שבעצם אנחנו – ראש הממשלה הקצה כספים לצמצום הפערים במגזר הערבי. והממשלה מקדמת תוכנית שהיא – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> הוא ראש ממשלה של שנים. עכשיו הוא נזכר? <נורית קורן (הליכוד):> – – חריגה וחסרת תקדים, של מיליארדי שקלים, לצמצום הפערים בחברה הערבית. אבל בלי שום סתירה בעניין, אנחנו דורשים, ואני חושבת שאנחנו, כחברי הכנסת, אנחנו חייבים זאת – לדרוש שחוקי מדינת ישראל ייאכפו בכל מקום במדינת ישראל; וזה כולל גם במגזר הערבי. לא ייתכן שהממשלה תעביר כספים לפעילות ולצמצום הפערים, ובו בזמן יימשכו הפרעות וחוסר אכיפת החוק – וקיום החוק – בכל התחומים. אני רוצה לצטט את ראש הממשלה: אי-אפשר לומר: אני ישראלי בזכויות ופלסטיני בחובות. זה לא ייתכן. שמירת החוק צריכה להתחיל מעבירות הבנייה; לאחרונה פורסם שיש 70,000 מבנים בלתי חוקיים במגזר הערבי. המדינה אישרה תוכניות מתאר, הקצתה מקומות שהכינה אותם למגורים, אך הבנייה באמת מתעכבת שם. אתם יודעים למה מתעכבת שם הבנייה? כי המועצות המקומיות הערביות לא לוקחות את הסמכויות שלהן ומכינות תוכניות בנייה מפורטות, כי הן לא שולטות שם – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת קורן, אם אפשר להתקדם לסיום בבקשה. <נורית קורן (הליכוד):> אני אסיים. לסיכום – אנחנו צריכים לדבר ולאכוף את החוק, וגם בעבירות בנייה. וגם בעניין הנשק – כולכם אומרים את זה, וכולכם יודעים שיש נשק, והמשטרה לא יכולה להיכנס למקומות מגורים של הערבים שמסתירים את הנשק, כי יש פרעות. ולכן, אתם אחר כך אומרים: למה המשטרה יורה – המשטרה יורה, כי מרימים עליהם את הנשק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <נורית קורן (הליכוד):> אני מאוד מקווה שהמגזר הערבי יפתח את השערים, ויאסוף את הנשק בעצמו, ויגיד למשטרה: הנה הנשק, בואו תיקחו את זה. תודה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> למה? במגזר – זה מה שעושים? בשביל זה יש משטרה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת קורן. ישיב על ההצעה, באיזה שפה שהוא יבחר, השר המקשר חבר הכנסת יריב לוין. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברות וחברי הכנסת, לפני שאני אתייחס לנושא של ההצעה לסדר-היום עצמה, אני חושב שאי-אפשר שלא להתייחס לאירוע חמור שהתרחש היום, שיש לו בעיני קשר ישיר גם להצעה הזאת לסדר-היום, ומדובר, כמובן, בהשתלחות הבוטה של המחנה הציוני וראשיו בראש הממשלה בעקבות האמירות של שגריר ארצות-הברית בישראל לשעבר מרטין אינדיק. אמר מרטין אינדיק את הדברים האלה: נתניהו ישב לידי, כן, בהלווייתו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, ואני זוכר שהוא אמר לי: תראה את זה, הוא גיבור עכשיו, אבל אם הוא לא היה נרצח אני הייתי מנצח אותו בבחירות, והוא היה נרשם בדפי ההיסטוריה כפוליטיקאי כושל. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> בהלוויה. <שר התיירות יריב לוין:> אמר את הדברים האלה מרטין אינדיק, והנה, חברת הכנסת מהמחנה הציוני, חברת הכנסת נחמיאס, כנראה עדיין לא הפנימה את חומרת הדברים שהתרחשו היום, משום שהמחנה הציוני וראשיו מיהרו להוציא את התגובה הזאת, אדוני היושב-ראש: דבריו של ראש הממשלה מוכיחים לאיזה שפל הוא מסוגל להגיע, וכן הלאה וכן הלאה. מה לעשות – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אז אני לוקחת שלייקעס, ואם הדברים נאמרו הם חמורים מאוד, מה לעשות. <שר התיירות יריב לוין:> – – מה לעשות, מה לעשות, חברת הכנסת נחמיאס ורבין, שבניגוד למחנה הציוני, ובניגוד להרצוג וללבני, עמית סגל דווקא הלך לבדוק את הדברים לפני שפרסם ולפני שהשמיץ, והוא בדק, והוא מצא תמונה, מה לעשות, מההלוויה, ובה רואים את ראש הממשלה נתניהו, שאז היה, כידוע, בעמדה אחרת, יושב, אכן יושב, בהלוויה, שבה הוא נכח, רק מה לעשות? מרטין אינדיק לא נמצא לא לימינו, ולא לשמאלו, ולא לידו, כלומר – לא היה ולא נברא. זה, לצערי הרב, זה דפוס ההתנהגות הקבוע של ראשי המחנה הציוני: לא בודקים, משמיצים את ראש הממשלה, וכשהשקרים שלהם נחשפים – פוף, נעלמים. הרצוג ולבני, תלמדו מעמית סגל: קודם בודקים, אחר כך מפרסמים. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> זה לא חבר סיעתך שתובע אותו במקרה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה, איך אתם – – –? <שר התיירות יריב לוין:> המחנה הציוני – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> זה לא חבר סיעתך שתובע אותו במקרה על השמצות ודיבה? <שר התיירות יריב לוין:> המחנה הציוני, השמצתם? תתנצלו. תתביישו לכם. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – התנצלות מעמית סגל? – – – <שר התיירות יריב לוין:> אבל, אתם יודעים – אתם יודעים שהמקרה הזה הוא הרי רק דוגמה – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אה, זו רק דוגמה למה – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – כי את ההצגה הזאת – – <קריאה:> על מה הוא אומר שזה דוגמה? <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – של השמצות, שקרים, חוסר אחריות, בלי לבדוק – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – המשנה הזאת של המחנה הציוני, מי שחושב שבספסלי האופוזיציה הכול מותר – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא לא, אבל – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – ששם אין אחריות, ושם אפשר להשמיץ בלי הפסקה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> וההסתה שלכם בקואליציה, זה מותר? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> צודק. לא, בטח לא מהכיסא שבו הוא ישב – – – <שר התיירות יריב לוין:> תתנצלו. תתנצלו. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – תתנצלו. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> השמצתם – תתנצלו. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – שלכם – – – <שר התיירות יריב לוין:> השמצתם – תתנצלו. השמצתם – תתנצלו. השמצתם – תתנצלו. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – שנים אתם מסיתים נגדנו. אתה לא מתבייש, כבוד השר? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> שנים אתם מסיתים נגדנו. אתה לא מתבייש? <שר התיירות יריב לוין:> במחנה הציוני משמיצים, משקרים – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת. <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> די, די, די. <שר התיירות יריב לוין:> – – נעלמים, ופוחדים להתנצל. תתנצלו. <קריאה:> פחדנים – – – <קריאה:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – לא יעזור לכם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברות וחברי הכנסת מן המחנה הציוני, אני מבקש. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – אתם יודעים מי הצד המסית במקרה הזה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חיליק בר, אני מבקש להירגע. <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו, עוד דוגמה ראינו גם בהצעה הזאת לסדר. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אז עכשיו אתה קורא למרטין אינדיק שקרן. <שר התיירות יריב לוין:> איפה ההצעה? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אתה קורא למרטין אינדיק שקרן – – <שר התיירות יריב לוין:> תתנצלי, חברת הכנסת מיכאלי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – כי עמית סגל בדק שהוא לא ישב לידו. <שר התיירות יריב לוין:> את יושבת-ראש סיעת העבודה, תתנצלי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אתה קורא למרטין אינדיק שקרן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת מיכאלי. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> לא, השקרן פה, אנחנו יודעים מי הוא – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת מיכאלי. <שר התיירות יריב לוין:> משמיצים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת סבטלובה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – ציונים – – <שר התיירות יריב לוין:> חסרי אחריות. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – שכחת איך מתנהג ראש ממשלה – – – <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו אני מגיע – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת סבטלובה, אני מבקש. <שר התיירות יריב לוין:> מי שחשב – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – לא, לא, לא. – – – <שר התיירות יריב לוין:> מי שחשב שהייתה לכם איזו מעידה מקרית – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת סבטלובה, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <שר התיירות יריב לוין:> מי שחשב שהייתה לכם איזו מעידה מקרית, אז הנה, רבותי: לא מעידה – דפוס פעולה קבוע. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> של ראש הממשלה – – – <שר התיירות יריב לוין:> אומר ראש הממשלה – ושוב, כמו בתמונה של עמית סגל, דברים מוקלטים, דברים מצולמים, דברים שאין שום בעיה לבדוק אותם – אומר ראש הממשלה בתל-אביב את הדברים האלה: "אני מעריך את הגינויים לפשע שהושמעו בציבור הערבי. מקרב אזרחי ישראל המוסלמים יש הרבה גורמים" – אני מדגיש: הרבה גורמים – "שיוצאים נגד האלימות, ומשוועים לכך שתהיה אכיפת חוק מלאה ביישובים שלהם. אני רואה בחיוב את ההשתלבות הגוברת בצבא, בשירות האזרחי, בכל חיי המדינה, של הקהילה הנוצרית, הקהילה הדרוזית, הבדואים בצפון, וגם בתוך הקהילה המוסלמית. אני קורא לכל אזרחי ישראל, ובייחוד לאזרחי ישראל המוסלמים, ללכת בדרך הזאת: דרך של שילוב, דו-קיום ושלום, ולא בדרך של הסתה, שנאה וקנאות. כולנו אזרחי המדינה" – כן, אני חוזר – "כולנו אזרחי המדינה – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> גם כאלה שנוהרים לקלפיות הם אזרחי המדינה? <שר התיירות יריב לוין:> – – "כולנו מחויבים לשמור עליה – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> גם אזרחים שנוהרים לקלפיות הם אזרחי מדינה? <שר התיירות יריב לוין:> – – ועל חוקיה". <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> לא, זה לא נראה ככה – – – <שר התיירות יריב לוין:> איפה זה? איפה זה ואיפה הסיפורים האלה שלכם על הסתות – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – ועל לא יודע – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אם ראש הממשלה לא היה מפיץ את ה"נוהרים", היית אומר שהוא גם – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – כל מיני האשמות, באמת, באמת עלובות. עכשיו אני אגיד לכם יותר מזה, כדי שלא תהיה טעות; כשם שאצלכם דפוס הפעולה של ההשמצות, השקרים, היעדר הבדיקה והבריחה מהאחריות כשהשקרים האלה מתגלים – זאת שיטה – אצל ראש הממשלה, כשהוא אומר דברים הוא גם עומד מאחוריהם – אצלו זאת גם שיטה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> ראש הממשלה, שיתחיל ליישם – – <שר התיירות יריב לוין:> כדי שלא תהיינה אי-הבנות – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – ואז יגידו משקרים, לא משקרים. <שר התיירות יריב לוין:> – – וכדי שהדברים יהיו חדים וברורים – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> יש הרבה דברים – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – וכדי שיהיה מובן שהוא התכוון למה שהוא אמר, הוא חזר כעבור יומיים גם בסיעת הליכוד על עמדתו, ואמר את הדברים האלה: "אני שומע את הביקורת בתקשורת על היחס של הממשלה, כביכול, לציבור הערבי. אני לא מקבל את הביקורת הזאת, היא מנוגדת לעובדות" – מה לעשות, כן – "רק בשבוע שעבר הממשלה" – בראשותו של ראש הממשלה – "אישרה תוכנית גדולה, חסרת תקדים, כדי לצמצם פערים במגזר הלא-יהודי". אני אעיר כאן בסוגריים: אנחנו רוצים ומאמינים שזה אפשרי, מוכנים להשקיע בזה לא מעט, אבל אנחנו עומדים על כך שהכספים האלה יביאו שינוי יסודי: שתהיה אכיפת חוק, שיהיה סדר, שתופסק הבנייה הבלתי-חוקית, שיהיה מעבר לבנייה רוויה – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תעשו – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – שיהיה עידוד להתגייסות לשירות האזרחי הלאומי ולצבא, שמי שפועל נגד הדברים האלה יוקע, לא יקבל, להפך, ימצא את עצמו במקום שבו ההטבות האלה מדלגות מעליו, כדי שהמדינה שלנו תתנהג סוף-סוף כפי שמדינה נורמלית צריכה לנהוג: תיתן שוויון לכולם, תעודד, תסייע למי שזקוק לסיוע, אבל גם תדרוש – תדרוש סדר, תדרוש אכיפת חוק, תדרוש נאמנות למדינה, תדרוש כבוד לחיילי צה"ל ולכוחות הביטחון. אלה דברים אלמנטריים. אגב, פעם – הם לא משנה שהמצאנו – כולה הייתה פעם משנה שלכם, שנשכחה עם השנים, נעלמה – איך אומרים? הומרצתם, חבר הכנסת בר. איפה אתם? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> הנה, הוא סיפק לך עכשיו כאן את חבר הכנסת בר, בסדר? <שר התיירות יריב לוין:> איפה אתם? לא, אני לא דיברתי עליך באופן אישי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא, מה פתאום. <שר התיירות יריב לוין:> אמרתי – דיברתי רק על סיעתך, אפילו אמרתי "הומרצתם", חבר הכנסת בר, לא אתה באופן אישי. אל – עוד פעם – אל תוציא את הדברים מהקשרם בבקשה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אין בעיה. <שר התיירות יריב לוין:> בכלל, אני חושב, אולי סיעת המחנה הציוני, אם יש בזה צורך, אני מוכן לעשות פנייה ליושב-ראש הכנסת, כדי שיוכל לסייע לכם, באמת, בכל מה שנדרש כדי שיועמדו לכם הכלים כדי לקרוא דברים כשהם נכתבים, כדי לשמוע דברים כשהם נאמרים, כדי לצפות בדברים כשהם משודרים – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מעריך את זה. מאוד מעריך את זה. <שר התיירות יריב לוין:> – – וכך אולי תימנענה הטעויות – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני הייתי – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – הנמהרות האלה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> כן. <שר התיירות יריב לוין:> אבל אני רוצה לומר לכם יותר מזה. אמר ראש הממשלה: "אנו פועלים גם שם" – כן, מה לעשות – "נגד קיצונים שכופרים בחוקי המדינה ובשלטון החוק. לכן הוצאנו את הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית וה'מוראביטון' אל מחוץ לחוק, לכן אנחנו פועלים נגד מסיתים ונגד הפרות חוק באשר הם, והמדיניות שלנו היא ברורה". <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> נזכרת קצת מאוחר, יריב. <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת סבטלובה, מדיניות ברורה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> נזכרת מאוחר מדי. <שר התיירות יריב לוין:> מדיניות ברורה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> למה לא הוצאתם לפני שש שנים? מאוחר מדי. <שר התיירות יריב לוין:> אנחנו מצמצמים פערים – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> למה? הם לא היו שם לפני שש שנים? <שר התיירות יריב לוין:> – – ואנחנו פועלים בתקיפות – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> למה עכשיו נזכרתם? <שר התיירות יריב לוין:> – – נגד מי שמפר את החוק – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> מאוחר מדי. <שר התיירות יריב לוין:> – – וכך נמשיך לעשות. ואני חושב שאופוזיציה אחראית הייתה צריכה להתייצב ולתמוך בזה, ולא להשמיץ – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> לא הוצאתם אותם כבר לפני שש שנים. <שר התיירות יריב לוין:> – – ולא לטעון טענות שאין להן שום בסיס. לכן, אדוני היושב-ראש, בכל הכבוד להצעה לסדר הזאת, אני מציע פשוט קודם לקרוא, לשמוע, לראות, לבדוק, אחר כך להגיש הצעות, אחר כך להשמיץ, ואחר כך להוציא הודעות. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <הודעה אישית של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין ביקשה הודעה אישית, אבל אני אתחום אותה בזמן. אני אתחום אותה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> לא הייתה פה שום התייחסות לחבר כנסת וורצמן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני אתחום אותה אישית, אבל בשתי דקות, חברת הכנסת ורבין. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני מבטיחה לך אפילו פחות. אדוני השר, אתה קראת בשמי פעמים – – <שר התיירות יריב לוין:> אני יכול לקרוא לך עשר פעמים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – במיוחד סביב העובדה – – – <שר התיירות יריב לוין:> אמרתי – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – גם בהתחשב בעובדה – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אז אני, זכותי לבקש הודעה אישית. ההודעה האישית אושרה על-ידי היושב-ראש, חבל שעכשיו אנחנו מכלים את הזמן. <שר התיירות יריב לוין:> – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> עם כל הכבוד, אדוני השר – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – בשמו של מישהו – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> עם כל הכבוד, אדוני השר – – – <שר התיירות יריב לוין:> לגמור את הדיון. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> עם כל הכבוד, אדוני השר, אושרה לי הודעה אישית, ואתה תיתן לי להביא אותה בפני המליאה. אני אומרת לכם את הדבר הבא: ראש הממשלה, גם אם לא ישב ליד השגריר אינדיק, לצורך העניין, באיזשהן נסיבות בהלוויה – אלא אם כן אתה אומר שהשגריר אינדיק הוא שקרן, וזה כנראה מה שאתה אמרת – באיזשהן נסיבות או באיזושהי צורה אמר את הדברים האלה. הדבר המדהים הוא שבאופן עקבי וקונסיסטנטי אתם משכיחים, שוכחים, ורוצים לוודא שכולם כאן ישכחו מה קדם לרצח רבין. אבל בוא נשים את זה לשנייה אחת בצד. <שר התיירות יריב לוין:> מה קדם? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא יכול להיות – – – <שר התיירות יריב לוין:> מה קדם? במה אנחנו – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא. זה בדיוק זה. <שר התיירות יריב לוין:> איזה דברי הבל אלה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> זה אותו חלק. מה שעניין אותו כנראה בהלוויה – – – <שר התיירות יריב לוין:> דברי הבל. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מה שעניין אותו כנראה בהלוויה זה רק דבר אחד. אתם מדהימים אותי כל פעם מחדש. <שר התיירות יריב לוין:> דברי הבל. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> במקום לומר שההסתה – – <שר התיירות יריב לוין:> דברי הבל. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – באמת צריכה להיפסק. <שר התיירות יריב לוין:> דברי הבל. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תפסיקו את ההסתה. <שר התיירות יריב לוין:> דברי הבל. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תתנהגו ככה. עכשיו תקשיב לי רק לדבר אחד, גם כלפי הציבור הערבי, גם כלפי הציבור החרדי, גם כלפי השמאל, וגם כלפי הימין, אדוני היקר, אנחנו צריכים באמת להפסיק להסית, לא רק להגיד את זה. לא רק להגיד את זה. להתנהג ככה. אתם לא יודעים להתנהג ככה, וזאת בדיוק הבעיה וזה לצערי. אני הייתי ב"סמטה" במוצאי שבת, יריב לוין, השר יריב לוין, ואני אומרת לך, זה לא מה שקרה ביום שבת, וזאת טעות גדולה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <הצעות לסדר-היום> <דברי ראש הממשלה בזירת הפיגוע בתל-אביב> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חיליק בר, למשך דקה, ואדוני השר, אם אתה חפץ להשיב, אנחנו כמובן ניתן גם לך. <שר התיירות יריב לוין:> לא, אני לא רואה טעם עכשיו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא. לא רואה טעם. בסדר. <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו זאת הצעה לסדר-היום. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יש פה דקה אחת, חבר הכנסת בר. בבקשה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אדוני השר, לא אתה ולא מפלגתך תטיפו לנו או תקראו לנו מסיתים ושקרנים. <שר התיירות יריב לוין:> תתנצל, חבר הכנסת בר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתם ברוני ההסתה – – <שר התיירות יריב לוין:> תתנצל. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – במדינה הזאת. <שר התיירות יריב לוין:> תתנצל. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתם ברוני – – <שר התיירות יריב לוין:> תתנצל. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – וממציאי השקר והקומבינה בשביל הישרדות פוליטית – – <שר התיירות יריב לוין:> תתנצל. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <יואב קיש (הליכוד):> איך אין לך בושה? <שר התיירות יריב לוין:> תתנצל. <יואב קיש (הליכוד):> איך אין לך בושה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – על מזבח ההישרדות הפוליטית שלכם. אתם לא תלמדו אותנו – – <יואב קיש (הליכוד):> אתם צריכים להיות מאוחדים אתנו. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – לא על אהבת ישראל – אנחנו אוהבים את ישראל – – <יואב קיש (הליכוד):> אתם צריכים להיות עכשיו מאוחדים אתנו – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – יותר מכם; אתם לא תלמדו אותנו על אהבת חיילי צה"ל – – <שר התיירות יריב לוין:> תתנצל. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – אנחנו אוהבים את חיילי צה"ל – – <שר התיירות יריב לוין:> תתנצל. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – ושומרים עליהם – – <יואב קיש (הליכוד):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – יותר מכם. ואני אגיד לך משהו – – <יואב קיש (הליכוד):> אתה צריך להיות מאוחד אתנו. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – אתם מתהללים בזה שאתם – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת קיש. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – ציונים. אתם אנטי-ציונים, אתם מובילים להרס המפעל הציוני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> זאת לא הודעה אישית. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתם מובילים אותנו למדינה דו-לאומית. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> ולכן אתם גם פחות יהודים מאתנו – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – כי אתם גם תובילו לאובדן הרוב – – <יואב קיש (הליכוד):> אתם צבועים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – היהודי במדינה הזאת. <יואב קיש (הליכוד):> אתם צבועים. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת בר, זאת לא הודעה אישית. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אבל הכי גרוע – יש לי 20 שניות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא. אבל זאת לא הודעה אישית. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אבל הכי גרוע – – <יואב קיש (הליכוד):> אתם צריכים להבין פעם אחת איפה אתם עומדים. אתם צבועים. אחרון הצבועים. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – אתם, רק שתדעו, אתם, בשנאת החינם – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – שאתם מפיצים, בשקרים וההסתה נגדנו – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ששש. <יואב קיש (הליכוד):> אחרון הצבועים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – אתם עושים את החטא הגדול ביותר נגד החברה והמדינה הישראלית, כי בית-המקדש חרב על שנאת חינם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> ואתם, עם הפצת השקר והשנאה נגדנו – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <יואב קיש (הליכוד):> אתם צריכים לעמוד לצדנו. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – תחריבו גם את הבית הזה. <יואב קיש (הליכוד):> – – – לגבות את ראש הממשלה. התנהלות של צבועים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ששש. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני פוגש, בניגוד לך – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא. אבל חבר הכנסת בר, תודה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – אנשים בעולם הערבי, והם אומרים לי: הימין בישראל כל כך מעודד אותנו, כי אנחנו כבר לא נצטרך להשמיד אתכם יום אחד – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חיליק בר, תודה רבה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – אתם משמידים את עצמכם. ואתם ברוני ההשמדה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת בר. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – בשנאה העצמית הזאת. תתביישו לכם אתם. <קריאות:> – – – <יואב קיש (הליכוד):> אני מבקש הודעה אישית. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת בר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מוכרח לומר שזאת ממש לא הייתה הודעה אישית. הודעה אישית, חבר הכנסת בר, נועדה להבהיר – – – <שר התיירות יריב לוין:> אתם לא מאמינים במה שאתם אומרים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – יפסיקו להסית. לא – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז אתה לא מאשים אותו חזרה בהודעה אישית, אתה מבהיר את עמדתך. <יואב קיש (הליכוד):> אני מבקש הודעה אישית. הוא קרא לי ברוני – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תפסיקו להסית כבר. <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני השר – – – <שר התיירות יריב לוין:> העיקר שסיעת המחנה הציוני משקרת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רגע, רגע, אדוני השר, אדוני השר, אדוני מבקש להסתפק בדברים שלו כאן או – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> שיפסיקו להסית, כי אנחנו לא ניתן להם להסית. <שר התיירות יריב לוין:> לא רואה צורך – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> בלי להגיב על הדברים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא רואה צורך. <שר התיירות יריב לוין:> – – – על כך שסיעת המחנה הציוני משקרת, מסיתה – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מה אדוני מציע לעשות עם ההצעה לסדר-היום? <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> להפסיק להסית – – – <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תפסיקו להסית, תתווכחו אידיאולוגית. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מה אדוני מציע לעשות עם ההצעה לסדר-היום? להסתפק בדברים? לא לא – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני מציע להסתפק בתשובה שלו. אנחנו נצביע. אנחנו – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> כבוד השר, אני אומר לך את האמת באהבה – תתווכחו אידיאולוגית איך לשנות, אל תסיתו כל הזמן. אל תסיתו כל הזמן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברים – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני חושב שאפשר להסתפק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יפה. אנחנו מצביעים עכשיו על הצעתו של השר יריב לוין להסתפק בדברים שנאמרו כאן. <יואב קיש (הליכוד):> רגע, בעד ההצעה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מי שבעד – זה אומר שמסתפקים במה שנאמר כאן. מי שנגד – רוצה להעביר את זה לדיון. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 21 <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רגע, רגע, מחילה, אני טעיתי. אנחנו עוצרים. רגע, אנחנו עוצרים. <נורית קורן (הליכוד):> תשנה את זה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברים, אנחנו עוצרים. אני טעיתי. אני לא יודע איך עושים את זה, רגע. אנחנו נצביע מחדש. תיקן אותי כאן המזכיר. אנחנו מצביעים על מה שאתם מבקשים. אז מה אתם מבקשים? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אנחנו מבקשים להעביר את זה לדיון במליאה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתם מבקשים להעביר את זה לדיון במליאה. אז אנחנו מצביעים עכשיו האם להעביר לדיון במליאה או להסיר מסדר-היום. מי בעד להעביר את זה לזה ומי נגד? אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 5 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 7 נמנעים – אין ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: חמישה בעד, שבעה נגד. ההצעה הוסרה מעל סדר-היום. <הודעה אישית של חבר הכנסת יואב קיש> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת קיש, ששמו הוזכר – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> את זה תעשה אצל גפני, חביבי, לא כאן. חבר הכנסת קיש, ששמו הוזכר, מבקש גם הוא הודעה אישית. אני מבקש ממך בכל לשון של בקשה: אל תזכיר שמות, כי אנחנו לא נגמור עם הסיפור הזה. אני נותן לך שתי דקות, חבר הכנסת קיש. בבקשה. <יואב קיש (הליכוד):> טוב, אני פשוט חייב להתייחס לדברים שנאמרו פה. נאמרה פה האשמה גם כלפי באופן אישי, וכלפי הסיעה שלי, סיעת הליכוד, לגבי דברים שנאמרו בצורה הכי ברורה על-ידי ראש הממשלה. הממשלה הזאת, לראשונה, בצעד שלא היה כדוגמתו ב-67 השנים האחרונות, נקבה בתקציב של 15 מיליארד שקלים לטובת המגזר הערבי. אבל – ויש פה אבל, וחשוב שיישמע האבל – אנחנו לא באים ונותנים פה carte blanche לכאלה שעושים טיסות ונסיעות והפלגות לעזה ורוצים מצד אחד גם להפליג לעזה ומהצד השני גם לקבל תקציבים. אנחנו בעד המגזר הערבי. אנחנו נדאג לשפר את התשתיות, לפתח את החינוך, להוציא את הנשקים. את הדברים האלה אנחנו נעשה. אבל באותה מידה אנחנו מצפים מהחברים של הרשימה המשותפת – המפלגה הזאת חייבת להבין שאי-אפשר לרקוד על שתי החתונות. הצביעות הזאת נגמרת. אתם אזרחים של מדינת ישראל, ואתם צריכים להתנהג כך. ובמקום הזה הם ייבחנו, ואנחנו אתם לא נשתף פעולה אם נמשיך לראות שהם פועלים נגד מדינת ישראל. ולחברי גם במחנה הציוני אני אומר את זה, די להסתה. יש גבול. די לצביעות. מספיק להיות פופוליסטים. הגיע הזמן שתעמדו יחד אתנו בעניין הזה, לדרישה אחידה מכל אזרחי מדינת ישראל לכבד את החוק ולכבד את הסדר. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אנחנו, בשעה טובה – אני גם אומר לפרוטוקול – סבורני ששגיתי בניהול חלק זה של הישיבה. <יעקב מרגי (ש"ס):> לא נורא. כשאתה בשלטון תהיה נדיב. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בסדר. אני אומר, ובכל זאת. <הצעה לסדר-היום> <ויטמין K> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעה לסדר-היום של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין בנושא: ויטמין K, הצעה לסדר-היום מס' 2293. אנחנו נשמח, חברת הכנסת ורבין, אם הקול עכשיו יהיה בדציבלים יותר רגועים, יותר בנחת. גברתי, יש לך עשר דקות. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תזכירי אותי, אני רוצה הודעה אישית. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> חיליק, זה נשמע רע בקונטקסט הזה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עשר דקות שלמות לרשותך, גברתי. בבקשה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני אשתדל להסתפק בפחות, גם מחמת זה שחברי חבר הכנסת מרגי, גם לו יש הצעה לסדר-היום. קודם כול, אני באמת מקבלת את מה שפתחת בו, חבר הכנסת סמוטריץ, יושב-ראש הישיבה, לנהל את הדיונים פה בצורה יותר רגועה. איכשהו אנחנו כל פעם מדברים על זה, וזה לא מתאפשר. ועכשיו אני אומרת לך בנימה יותר רגועה, חברי השר לוין, ואני לא אומרת סתם "חברי השר לוין", כי אנחנו מכירים הרבה שנים; אני אומרת לכם, אם אתם רוצים שההסתה תיפסק, האחריות מוטלת על כולנו, על כל יושבי הבית הזה, על כל אחד שמאכלס כאן כיסא, והגיע אליו בדרך כלל בזכות ובמאמץ מאוד מאוד גדול. ואני מוכרחה לומר לך, השר לוין, זה לא מרגיש ככה וזה לא נראה ככה. ואני בהחלט משתדלת – תתפלא, אתה לא תאמין – אני משתדלת להקשיב לראש הממשלה באוזן בלי פילטרים, או בלי הפילטרים שאתה היית חושב; להאזין לו באמת ולנסות למצוא אצלו את השיח המחבר, את אותה ערבות הדדית שאני בכל פעם מדברת עליה. אני מנסה באמת למצוא את זה. אני בירכתי את הממשלה בשבוע שעבר על התוכנית לטיפול בתשתיות במגזר הערבי. אני חושבת שזו באמת אחת התוכניות החשובות. אתה יודע, כמובן הנהי והבכי למה זה לא נעשה קודם, בסדר. אבל אני באמת מברכת על תוכנית חשובה שמתבצעת. אבל אני אומרת, לצד הדברים האלה, וגם אני, אתה יודע, אני מסתובבת מזועזעת, אני באמת – גרה בתל-אביב, אפילו שהיום צריך במליאה הזאת להגיד את זה בשקט, כי גם נגד התל-אביבים יש חבר כנסת שחושב שהוא יכול להסית. ותראו, זאת בעיה. באמת, השר לוין, זאת בעיה. הנה, זאת עוד דוגמה, המחשה מהבוקר, מתעוררים – סליחה, זה עוד אפילו קרה אתמול – פוק, אנחנו לא יהודים ואנחנו לא שייכים למדינה הזאת. מי שהוריו, אוי ואבוי, הגיעו לתל-אביב ושם קבעו את ביתם – תשמעו, זה לא נורמלי, באמת, זה לא נורמלי, ולכן אני באמת אומרת פעם אחר פעם, בבקשה, בואו, אנחנו נעשה –. היום הייתה לי שיחה על זה גם עם שר החינוך, גם בנושא של פסילת הספר "גדר חיה", ולקחתי את ההחלטה הזאת מאוד קשה. אבל באמת, לברור את המילים. האחריות הזאת מוטלת על כולנו. עם זאת אני מוכרחה להוסיף משהו, וזאת הערה אישית באמת לחברי בליכוד. אנחנו בהחלט בהחלט עומדים לצד הממשלה במאמץ המאוד-מאוד גדול שלה לטפל בטרור. עומדים לצדה פעם אחר פעם. יש פה ראשי סיעות בבית שתוקפים ללא הרף את הממשלה, בלי למצמץ. ואתה יודע מה, גם אני חושבת שאולי אפשר היה לעשות יותר, אבל אני יודעת שהסיטואציה הביטחונית מסובכת, אז אני משתדלת לנהוג באחריות. אבל אז, כשאנחנו מעזים להוציא איזושהי מילה מהפה, מייד מאשימים אותנו באיזו חתרנות, או בזה שאנחנו לא עומדים לצדה של הממשלה. אי-אפשר להיות כל הזמן לצדה של הממשלה, כי – מה לעשות, ממשלה עושה גם טעויות. זה לא אומר שבגלל טעויות מותר להסית, אבל זה עובד גם הפוך, אדוני השר. זה עובד שגם נגד המחנה הציוני, נגד מפלגת העבודה, לא מסיתים. ולפני רצח רבין, ידידי השר יריב לוין, אנחנו יודעים שהארץ לא שקטה, וההסתה נגד ראש הממשלה הייתה קשה מאוד מאוד. ואתה לא תאמין, אתמול בדיון בנושא "שוברים שתיקה", כידוע אני חתמתי על המכתב של סגן עמית דרי נגד הפעילות שלהם בחו"ל, ולמרות זאת, ואני אומרת לך, אני אמרתי אתמול, אני לא הבנתי לאיזו מכונת שיסוי כולם נכנסים פה. אז האחריות להפסיק את השיסוי הזה באמת מוטלת על כולם. סליחה שניצלתי חלק מהזמן שניתן לי בגין זה שזו הצעה רגילה, אבל אני רוצה לדבר אתכם על נושא. כתוב ויטמין K, אז כולם שואלים אותי: מה זה ויטמין K? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ויטמין P אנחנו יודעים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אז לא, זה ויטמין K, זה ויטמין K. אני רוצה לומר לכם, כל היושבים ברגע זה במליאה, לכולם יש ילדים, ואנחנו כנראה לא זוכרים שב-24 השעות הראשונות לחייהם נתנו להם ויטמין K. לא ויטמין P, היושב-ראש, ויטמין K. מדוע? משום שבדם הטבורי של תינוקות אין מספיק ויטמין K, בחלב האם אין מספיק ויטמין K. ומה עושה ויטמין K הזה? הוויטמין K אחראי לייצר קרישתיות בדם, דבר שהוא קריטי, וחיוני שיינתן ב-24 השעות הראשונות לחייו של ילד. לצערי, בשנים האחרונות, אבל במיוחד בחודש האחרון, שלושה תינוקות – אני לא בטוחה, אגב, שאין כבר תינוק רביעי – קיבלו שטף דם במוח. הגדול בין התינוקות האלה הוא בן חודשיים. ואתם יודעים למה? הוריו החליטו, שגם אם אין מחקרים, בטח לא מחקרים מדעיים, הוויטמין K הזה עשוי אולי, אולי, אולי בעתיד, לגרום סרטן לילדיהם. עכשיו אני אעשה לכם מבחן טריוויה. אתם יודעים כמה תינוקות נולדים בישראל מדי שנה? 177,000. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כן ירבו. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אמן ואמן. אתם יודעים כמה תינוקות בשנה לא מקבלים ויטמין K בשנים האחרונות – והמספר עולה בכל שנה? 900 תינוקות לא מקבלים ויטמין K. עכשיו, כשאנחנו בודקים את זה באחוזים – והשבוע עסקנו פה ארוכות בשמו של הסטטיסטיקן – לשעבר – הממשלתי, ומשלשום ואילך אמור: הסטטיסטיקן הלאומי – כשאתה בודק את זה במונחים סטטיסטיים זה כלום. <שר התיירות יריב לוין:> זה עוד לא. זה צריך לעבור קריאה שנייה ושלישית. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני מהמרת שאתם תילחמו על זה בכל כוחכם, בתור אחד החוקים – ואני זוכרת היטב מה שאתה אמרת, שבשביל הצעת החוק הזאת אתה נכנסת למגזר הציבורי והלכת להיבחר כחבר כנסת בפריימריז המאוד-מאוד-מאוד קשים שיש גם לכם וגם לנו. 900 תינוקות זה 0.3%. עכשיו, זה נשמע מעט מאוד, נכון? ומ-900 התינוקות האלה, השנה נניח ארבעה תינוקות נפגעו. יכול להיות אגב שיותר, אני לא בטוחה, פשוט משרד הבריאות היה כל כך נרעש מזה, כי זה קרה ברצף – פתאום היה רצף של תינוקות שנפגעו מהדבר הזה. עכשיו, אנחנו צריכים להבין שבישראל, בניגוד לעולם, יש אפשרות לקבל ויטמין K באופן פומי, כלומר דרך הפה, ולא בזריקה לשריר, כמקובל בעולם – שזה הרבה הרבה הרבה יותר טוב. בעולם נותנים את זה רק בזריקה, ובישראל, מכיוון שהבינו שיש הורים שמתנגדים לזריקות ליונקים, אישרו לתת את זה גם בצורה פומית. עכשיו, תבינו משהו, הרי המלצת משרד הבריאות היא שילדים יינקו חלב אם, נכון? זה נחשב יותר בריא. אבל בחלב אם אין מספיק ויטמין K. אז דווקא התינוקות בני-המזל הם אותם תינוקות שלא יונקים, שמקבלים תחליף חלב. כי שם יש כמויות, מינונים מסוימים, של ויטמין K, שהם יותר גבוהים מאשר בדם הטבורי של התינוק ומאשר בחלב אם. עכשיו, רק לפתוח סוגריים, שהם די חשובים בעניין הזה: בשנים האחרונות, באופן כללי, יש תופעה של אי-מתן חיסונים. צריך להגיד שבישראל צריך לתת כ-13 חיסונים בשנתיים הראשונות לחיי הילדים. כל אימא או אבא – כל הורה שאי-פעם החזיק את התינוק שלו או התינוקת שלו בידיו, והיה צריך לתת להם את הזריקה המחומשת שנותנים בגיל שנה, היה עד לצרחות האלה. יש בישראל הורים שהחליטו להפסיק לתת את החיסונים. אז אנחנו עדים פתאום להתפרצויות של מחלות כמו שעלת, של מחלות כמו חצבת – חברים, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אדוני השר – אלה מחלות שיכולות להרוג. אנחנו צריכים להבין את זה. עכשיו, אגב, צריך לומר משהו: אי-מתן חיסונים, על-פי המחקרים שנעשו, הוא באוכלוסיות בעלות יכולת כלכלית. מובן שהורה שמקבל החלטה כזאת לא מסתכל על סביבתו הקרובה ומה המשמעות של הילדים שעשויים להידבק במחלות כתוצאה מזה שהילדים שלהם נדבקים במחלות – או, לחלופי חלופין, אגב, יש עוד שיטה מעניינת: שמדביקים את הילדים. אני לא יודעת אם נתקלתם בזה – מדביקים את הילדים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> באבעבועות מדביקים כדי לגמור את זה בגיל צעיר. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> באבעבועות מדביקים את הילדים, נכון, נכון, באבעבועות מדביקים את הילדים, כן. עכשיו, צריך לומר את האמת. אני יו"ר שדולת המשפחה, יחד עם חברתי חברת הכנסת רחל עזריה. החלטנו שהדיון הבא שלנו בשדולה, שלפני חודש הייתה ההשקה שלה, יעסוק באוטונומיה של המשפחה בישראל. כי זה נכון גם בהקשר של חינוך, אבל גם בהקשר שאני מעלה עכשיו, של בריאות. כי השאלה היא כמובן עד כמה משרד הבריאות יכול להתערב באוטונומיה ההורית ובהחלטה של הורים לא לתת לילדים שלהם את מה שיכול לשמור עליהם, וזאת החלטה מאוד מאוד לא פשוטה. וכמו שאמרתי קודם, תאמרו לי, אולי, 0.5% מהתינוקות לא מקבלים ויטמין K, נו, ביג דיל, אתם יודעים, הורה לא מוציא רישיון להיות הורה, וכו' וכו' וכו'. אבל 900 תינוקות – 900 תינוקות. אנחנו חייבים להבין דבר אחד – זה לא שאני מנסה לומר שהורה שלא מחסן את ילדיו או לא נותן ויטמין K הוא לא הורה טוב. אני לא בוחנת – אדוני היושב-ראש, עם זה תזדהה – אני כמובן לא בודקת בציציות של ההורים הללו, כלומר אני לא אומרת שזה אוטומטית הופך אותם להורים רעים. אני בטוחה שההורות האיכותית שלי נבחנת לעתים מזומנות, ולא משום שנתתי לילדי את הוויטמינים ואת החיסונים. אבל כמדינה אנחנו חייבים לשאול את עצמנו לאן הולכת הרפואה המונעת. זאת רפואה מונעת – מתן ויטמין K זה רפואה מונעת. גם חיסונים זה רפואה מונעת. עכשיו, גם הורה שלא נותן חיסונים, אגב, מסתמך גם על מחקרים מהעולם שבהם נאמר שאולי אולי אולי החיסון בגיל שנה אולי אולי אול אולי גורם לאוטיזם, אולי גורם להפרעות קשב וריכוז. בכל מקרה, בהסתמך גם על המכתב של פרופסור גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור, וגם פרופסור אלי סומך, יו"ר איגוד רופאי הילדים, שממליצים מאוד ליטול ויטמין K, אני אומרת, אנחנו חייבים לעשות מהלך משמעותי עוד יותר, לעודד הורים לא לנטוש את הילדים שלהם ב-24 השעות הראשונות לחייהם. כן כן, אלה רגעים מאוד מאוד קשים של החלטות, ואנחנו צריכים להיות שם בשבילם. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מה את מציעה אבל? את רוצה שיכפו עליהם, או שאת רוצה שתהיה להם אוטונומיה? או שנעשה הסברה? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני חושבת שצריך לקיים דיון על: א. האם נדרשת – יכול להיות שצריך לעשות את זה בוועדת העבודה, הבריאות והרווחה, או בוועדה לזכויות הילד – האם באמת צריך לכפות מתן ויטמין K, או לחלופי חלופין, האם מעודדים יותר הסברה בנושא החיסונים והוויטמינים, כי לטעמי – הנה, עובדה, כולם פה שאלו אותי מה זה ויטמין K. חברי הכנסת, אני הייתי מצפה מעצמנו שנדע מה זה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אדוני השר ישיב – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> ולא רק ויטמין P, כמובן, אדוני היושב-ראש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> זה יש רק במחנה הציוני, זה אין אצלנו. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> באמת? מה אתה אומר? אדוני, שבועיים אחרי החטיבה להתיישבות? סליחה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה רוצה עוד הודעה אישית? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא, כאילו, באמת. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מה, לא סיימת היום? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> זה מפתה. זה מפתה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה, אתה לא מהמחנה הציוני? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> הוא? מהמחנה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה אתה לא מהמחנה הציוני? <שר התיירות יריב לוין:> טוב, תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בשבתי על הכיסא הזה אני מנוע מלהגיב. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, הנה, כשמגיע גם אפשר להחמיא. אז אני רוצה להודות לחברת הכנסת נחמיאס ורבין, שמעלה נושא שהוא באמת לא מושך קהל, כמו שאנחנו רואים, וגם לא, כנראה, יעמוד במרכז הדיונים בפריימריז הבאים במפלגתך או באיזושהי מפלגה, אבל הוא בכל זאת – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לך תדע; למה, לך תדע. <שר התיירות יריב לוין:> – – – אבל הוא בכל זאת נושא חשוב, וטוב שמופנית גם אליו תשומת הלב. מכיוון ששר הבריאות לא נמצא בארץ, אני אביא בשמו את התשובה שהוא העביר אלי בעניין הזה. אומר שר הבריאות, שנעשתה בדיקה של מסד הנתונים של טיפות-החלב, ולא נמצאה שם עלייה באחוז ההורים המדווחים על סירוב למתן זריקה של ויטמין בילדיהם, ואפילו נצפתה ירידה בשיעור ההורים המסרבים, לפחות על-פי הנתונים שיש בטיפות-החלב. בשנת 2014 – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אבל ויטמין K ניתן בבית-החולים <שר התיירות יריב לוין:> לא לא, אני אומר: מדווחים כי סירבו למתן זריקת ויטמין K בילדיהם במהלך האשפוז מייד לאחר הלידה – כן, ברור, אבל הנתונים הם של טיפות-החלב – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אוקיי, הבנתי. <שר התיירות יריב לוין:> – – והם מבוססים, צריך להבין, על השאלות ששואלים את ההורים כאשר הם מגיעים עם הילד, אני מניח בפעם הראשונה, לטיפת-חלב. ולכן, אני אומר, חשוב להבין שאלה נתונים שההורים מוסרים בטיפות-החלב, עם כל המגבלות שיש לדרך הזאת, אבל אלה הנתונים שיש, והנתונים האלה הם שבשנת 2014 דיווחו 0.17% מההורים על סירוב למתן הזריקה, ובשנת 2015 המספר הזה פחת ל-0.07%. עוד חשוב לציין שנעשתה גם בדיקה לגבי אשפוז של יילודים, או של ילדים, פעוטות, לאחר שהתברר שיש להם מחסור בוויטמין K, ונרשם מקרה אחד כזה בשנת 2014, ומקרה נוסף אחד כזה בשנת 2015, כך – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> עכשיו פרסם משרד הבריאות בעצמו שלושה מקרים. <שר התיירות יריב לוין:> לא לא, אני אומר שזה לא מפחית כהוא זה מחשיבות העניין, אלא שמה שבעצם מראים הנתונים: 1. שאין כאן איזשהו שינוי לרעה במוכנות בעניין הזה, ואין גם איזה שינוי לרעה, לפחות בנתונים היבשים, באשפוז בשל היעדר הוויטמין הזה. מצד שני, אני בהחלט מסכים, ואני חושב שלא יכול להיות על זה ויכוח, שחשוב להגביר את המודעות ולצמצם עד כמה שאפשר – למינימום – את מספר המסרבים, ובעניין הזה בוודאי שכל המלצה וכל רעיון נוסף בתחום הזה יתקבלו בברכה. אני חושב שבסך הכול, המאמץ שהמשרד עושה בעניין הזה הוא מאמץ משמעותי, והתוצאות שלו ניכרות, כי באמת אחוזי הסירוב נושקים לאפס. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> זה לא הנתונים שאני מכירה, אבל אני איאלץ אקבל את ההודעה שלך. <שר התיירות יריב לוין:> אלה הנתונים המספריים שהתקבלו מטיפות-החלב, ואם יש איזשהם נתונים אחרים, סקרים, או כל נתון שיכול לסייע בעניין הזה – בוודאי שהשר ישמח לקבל אותם. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> השר לוין, משרד הבריאות פרסם ב-2015 – אני מדברת אתך על דצמבר 2015, לא לפני שנה, דצמבר 2015 – שלושה מקרים באותו חודש. זה לא אותו – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני אומר לך, אלה הנתונים של האשפוזים: אחד ב-2014, אחד ב-2015. אלה הנתונים הרשמיים כפי שהתקבלו ממשרד הבריאות עצמו. אבל אני אומר שוב, גם אם יש שלושה, זה, שוב, עדיין לא תופעה עממית, וזה לא משנה את העובדה שהנתונים נכונים, מהסיבה הפשוטה שלשמחתנו ההסברה וההבנה והמאמץ שנעשה הם כאלה שהרוב המוחלט, עד כדי כמעט 100%, אכן דואגים שהילדים יקבלו את הוויטמין הזה, וצריך לעשות מאמץ לשמר את זה ולהעמיק את זה. בעניין הזה בוודאי אין ספק, והמשרד עושה את זה וימשיך לעשות את זה, ואם תהיה יוזמה ברוכה שתורמת לעניין הזה, היא בוודאי תתקבל בברכה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מה אדוני מציע לעשות עם ההצעה? <שר התיירות יריב לוין:> כפי שהמציעה תמצא לנכון. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, המציעה – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני אסתפק בהודעה. אני אסתפק בשלב זה בהודעה, ואני אעקוב אחרי – פשוט נעקוב, נחסוך את – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גברתי מסתפקת בהודעה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אבל הוא לא שר הבריאות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז אנחנו אפילו לא מצביעים. בסדר. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מזכיר הכנסת יקרא הודעה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין קבינט השרים של אוקראינה בדבר העסקת בני משפחה של חברי משלחת דיפלומטית או נציגות קונסולרית. תודה. <הצעה לסדר-היום> <ישיש בעל מכולת בתל-אביב, שהפך לסמל מאבק השבת על רקע סוציאלי, הוכה על-ידי חילוני> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: ישיש בעל מכולת בתל-אביב, שהפך לסמל מאבק השבת על רקע סוציאלי, הוכה על-ידי חילוני – הצעה לסדר-היום מס' 2278. עד עשר דקות לרשותך, אדוני. בבקשה. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי, כבוד השר, מי לא עסק היום בהצעת החוק של חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר, הצעת חוק חברתית שבאה ממקום של צדק חברתי וכלכלי, גם לעובדים וגם לבעלי עסקים קטנים – חבר כנסת מסיעת הליכוד שמאמין בדרך זו ונאבק למען מטרה צודקת זו. אני מכיר עוד הרבה אנשים, וגם חברי כנסת, שמאמינים בתפיסה חברתית זו, שמבקשת להשבית את המסחר בימי השבת. לי זו לא הפתעה, כי אני כבר שנים רבות נתקל בבעלי עסקים במקומות שאני מסתובב בהם, דוגמת מרכז "ביג" בבאר-שבע – כמה בעלי עסקים מלינים פעם אחר פעם, והם לא דתיים – מלינים על כך שזה פוגע בתחרות מסיבה אחת: כי לקוחות שנחשפים ביום השבת לעסקים האלה, בפעם הבאה כבר הם לא יבואו אליהם, וזה פוגע בתחרות. אמרתי להם שאין סיכוי – שלא יפנו אלי, שאין סיכוי שהצעת חוק שמבקשת להשבית את המסחר בשבת תעבור על-ידי חבר כנסת דתי, ובטח בטח לא על-ידי חבר כנסת חרדי. חוק להשבתת המסחר בשבתות שבא ממקום טוב, לכאורה, היה צריך לעורר דיון ציבורי, וטוב שכך. כפי שאתם מכירים אותי, אני חסיד של הדיון הציבורי. אבל תראו מה קרה. בתקופה האחרונה יצאו כמה בעלי עסקים בתל-אביב למאבק להשבתת המסחר בתל-אביב. והנה, בעקבות המאבק הזה נפל מר מוריס ברמר בן ה-84 – וזה גיל לא צעיר, בן 84, הייתי אומר אפילו כמעט שברירי – בעל המכולת הזה, בתל-אביב, נפל קורבן להתקפה פרועה של בחור צעיר, רק בשל החלטתו לצאת למאבק על שמירת השבת. צעיר אחר, שניסה להפריד, הותקף אף הוא. המקרה הזה התרחש בבוקר יום שלישי, תתפלאו לשמוע, זה מזעזע, לעיני אשתו – ודאי אשתו גם היא לא בחורה צעירה – והוא מבהיר להם בצורה חד-משמעית, כי הוא עושה זאת בשל המאבק לשמירת השבת, והחלטתו לצאת למאבק. בנו של המותקף, בחור בשם קובי, סיפר שהתוקף תקף את מוריס ברמר בן ה-84 במכות אגרופים, ומאז אבא שלו נמצא בטראומה, עד כדי תלות בטיפול רפואי ופסיכולוגי. הרי על המקרה הזה אפשר, ומסתמא גם קראו, באמצעי התקשורת, וזו לא הייתה מטרתי. מטרתי בהצעה לסדר הזאת, חברי חבר הכנסת עיסאווי פריג' – באתי היום לדבר על לבם של חברי הכנסת, על לבו של הציבור הרחב; אנו עדים בשנים האחרונות להקצנה בשיח הפוליטי, הקצנה בשיח הציבורי. השיח ברשתות החברתיות עבר לפסים אחרים, לפסים של אלימות מילולית ברמה בוטה ביותר. חברי הכנסת חוששים להתבטא בהרבה תחומים, שמא יבולע להם ברשתות החברתיות. אפשר לבקר, ואפשר לחלוק, וטוב שכך. אפשר להגיב גם בצורה מכובדת ולא בוטה. ואדרבה, הנה, אני אמר לכם בגילוי אישי: כשאני קורא תגובות של אנשים שחולקים עלי, על אמירות, או על דיונים, או על עמדות, כשהם כותבים ברמה גבוהה, אני קורא עד הסוף. אני אף נהנה, ואף אם אני חולק עליהם בצורה הכי מוחלטת. ואתם יודעים מה? אפתיע חלק מכם, לפעמים זה גם משפיע עלי, עושה רושם. כשתוקפים בצורה בוטה, בוטה, שגובלת בנאצות ופגיעות, אני עובר לדף הבא, אני אפילו לא קורא. אני לא יודע מה אתה רוצה לומר לי. אני גם, מעבר לזה, בגילוי אישי, בז לאותם אנשים שמגלים את סגנונם – את חרפתם ברבים. הרמה הנמוכה של התגובות ברשתות החברתיות כלפי אנשים שחולקים עליהם מביאה לפעמים חלחלה. רבותי, חז"ל אמרו במסכת אבות: "אבטליון אומר: חכמים, היזהרו בדבריכם, שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום המים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמים מתחלל". רבותי, התנא באבות כתב את זה במשל, אבל זה המצב. מה אנחנו, נבחרי הציבור, בשיח האלים, לפעמים, שקורה כאן? וככל שזה מצולם יותר, הופך להיות יותר קיצוני ויותר בוטה. מה אנחנו מנחילים לתלמידינו? מה אנחנו מנחילים לדורות הבאים? הרי אנחנו חברה רב-תרבותית ורבגונית, הרי אנחנו רוצים שיהיה פעם באמת דו-קיום אמיתי, שאחד לא חייב להסכים בו עם השני – ואני לא מאמין בדעה אחת, לא מאמין בצבע אחד, לא מאמין במחשבה אחת; אני כן מאמין שאדם יכול לחשוב אחרת ממני, אני כן מאמין שזכותו של אדם לחשוב אחרת ממני. גם זכותי לחשוב אחרת ממנו, ואני אכבד את דעתו, הוא יכבד את דעתי, ונשפר פה את האווירה. אני אומר אפילו, בואו יחד נטהר את האווירה. אפשר להתווכח, אפשר לחלוק. נעשה זאת בדרך מכובדת, ולו כדי שילמדו מאתנו התלמידים, הבאים אחרינו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. ישיב על ההצעה סגן השר חבר הכנסת ירון מזוז, סגן שר הפנים. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר הפנים ירון מזוז:> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, יש לציין כי בתאריך 20 בדצמבר 2015 התקבלה בממשלה ההחלטה להעביר לממשלה את הסמכות הנתונה לשר הפנים לפי סעיף 258 לפקודת העיריות בכל הקשור להצעת חוק עזר לתל-אביב–יפו (פתיחתן וסגירתן של חנויות), העוסק בפתיחתן וסגירתן של חנויות בשבת ובמועדי ישראל. הוחלט על מינוי ועדת מנכ"לים שתעשה עבודת מטה ותביא בתוך 180 ימים את המלצותיה בעניין מדיניות הממשלה בעת הפעלת הסמכויות האמורה, וכן בעניין קביעת יום ראשון כיום מנוחה נוסף. בנושא תקיפת בעל המכולת, היות שמדובר בתקיפה פיזית של אדם, הנושא אינו רלוונטי למשרד הפנים, אלא למשרד לביטחון פנים. ולנושא של חוק השבת, או של ההתנהלות של השבת, כאדם מאמין עמדתי היא שיש לשמור על השבת מכל משמר. עם זאת, המצב הנוכחי, שנקבע בעבר, מקיים איזון בין זכויות יסוד חשובות לבין חופש התנועה והעיסוק לבין חופש דת וחופש מדת. חבר הכנסת מיקי זוהר, חברי, הציע הצעה מעניינת, שהכותרת שלה בהחלט חברתית, אך לאור העובדה שאנו נמצאים במדינה יהודית-דמוקרטית, כל שינוי קטן עלול ליצור סערה, תחושה של כפייה דתית, התנגדות ומרמור. מכאן, שדעתי האישית היא שיש לשמור על הסטטוס-קוו בנושא דת בכלל ובנושא השבת בפרט. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מה אדוני סגן השר מציע? <סגן שר הפנים ירון מזוז:> להעביר את זה לוועדת הפנים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מציע להעביר לוועדת הפנים? הבעת דעה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> למה לא לקבל את התשובה שלך כהודעה בלבד? בשביל מה – – – דיון? <יעקב מרגי (ש"ס):> רגע, הדיון הוא אתי. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> מה אתה רוצה? <יעקב מרגי (ש"ס):> ועדה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אה, מה שאתה רוצה, סליחה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הודעה אישית, חברת הכנסת – סליחה, הבעת דעה – חברת הכנסת סבטלובה, דקה מן הצד. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ברצוני להצטרף לרוח הדברים של חבר הכנסת מרגי, שבאמת מפליא וכל פעם אורז את הדברים והמחשבות בצורה כל כך אלגנטית שאי-אפשר בעצם להתעלם. אני חושבת שאנחנו צריכים לחזק את מה שנאמר כאן כרגע, ובאמת לפעול למען הרוח הטובה שנשבה פה כרגע באולם הזה, ואנחנו לא שומעים את זה כל כך הרבה פעמים. אם באמת אנחנו יכולים לעשות פה משהו, להוות דוגמה, כמו שאנחנו אמורים להוות, למען כלל הציבור במדינת ישראל, ולהוות דוגמה, בעצם, מבחינת הדיון שאנחנו מנהלים, במיוחד בנושאים כל כך קונטרוברסליים, כמו למשל חוק השבת של חבר הכנסת מיקי זוהר – לרוב אנחנו לא נסכים זה עם זה, אבל אפילו לדעת לא להסכים זאת אמנות. אני מציעה לכולם ללמוד מחבר הכנסת מרגי בעניין הזה, ובאמת להגיע פה – אפילו לאי-הסכמות, להגיע בצורה טובה, חברית, לא לתקוף זה את זה ובטח ובטח לא להסית זה נגד זה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אנחנו נצביע עכשיו על הצעתו של סגן השר להעביר את הנושא לוועדת הפנים של הכנסת. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מרגי, יש עכשיו שאילתות מאוד מעניינות, אני מציע לך להישאר. איך שאתה רוצה. תוצאות ההצבעה: ארבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה תועבר לדיון לוועדת הפנים של הכנסת. <שאילתות ותשובות> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, גברתי השרה, לנושא הבא על סדר-היום: שאילתות לשרת התרבות והספורט. גברתי מוזמנת. בינתיים, חבר הכנסת עיסאווי פריג', אתה מוזמן לתפוס את מקומך ליד המיקרופון. כשהשרה תתפוס את מקומה, תשאל את שאלתך. (אומר בערבית: שאל, בן-אדם.) <עיסאווי פריג' (מרצ):> (אומר בערבית: טוב, על מה אשאל, אדוני היושב-ראש?) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> איוא. שאילתה מס' 241 של חבר הכנסת עיסאווי פריג': מימון אבטחת משחקי כדורגל. <241. מימון אבטחת משחקי כדורגל> <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברים, אני מאוד מצטער שנושא כל כך חשוב שמעסיק הרבה יישובים, אומנם בפריפריה ורחוקות – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני יקרא את הנוסח אבל, זה הרעיון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני אקרא את הנוסח. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> זה התקנון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> נושא כזה אני רגיל שאנחנו מקיימים בתחילת המושב, שתירשם הערה. סוגיה כזאת צריכים לדון בה הרבה, ולא בסוף היום. השאילתה היא לכבוד שרת התרבות והספורט, השרה מירי רגב. לאחרונה צומצם היקף החזר הוצאות האבטחה שמקבלות קבוצות הכדורגל בליגות א', ב' וג', הליגות הנמוכות, מ-70% ל-60%. במקביל, בליגות הגבוהות יותר עומד ההחזר על 90%. ברצוני לשאול: 1. מדוע קוצץ ההחזר? 2. מדוע קיים הבדל בהיקף ההחזר בין הליגות הגבוהות לנמוכות? 3. מה ייעשה לשינוי המציאות המפלה? תודה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מגיש ההצעה עיסאווי פריג', נתבקשתי להשיב על שאילתה בהתאם לטענה על הפחתת המימון בהוצאות אבטחה בליגות הנמוכות בענף הכדורגל. לפני שאענה את התשובה הארוכה, אני כבר אומרת לך שזה לא נכון. על-פי המדיניות שאני מתווה, נושא קידום הליגות הנמוכות נמצא בעדיפות גבוהה ביותר, משום שהליגות הנמוכות ממוקמות בפריפריה. כידוע לך, כפי שאני אמרתי גם בסוגיית התרבות וגם בסוגיית הספורט, אני מתכוונת להנגיש את התרבות והספורט ליישובי הפריפריה, למגזר הערבי ולמגזר החרדי. לליגות הנמוכות יש בעיני חשיבות חברתית גבוהה, הן בגלל מיקומן הגיאוגרפי והן בשל תרומתן לענף הכדורגל ולכמות המשחקים בענף זה. ראשית, אבקש לציין כי בניגוד לאמור בשאילתה, לא קוצץ שיעור החזר הוצאות האבטחה לליגות הנמוכות והוא עדיין עומד על 75% לכל היותר מההוצאות בפועל, על-פי המלצת ועדת לובצקי. בנוסף לכך, שיעור ההחזר המקסימלי שנקבע לליגות הגבוהות מתייחס לתמיכה בהוצאות האבטחה הניתנת באמצעות המשרד ועומד על 90%. ההבדל בהיקף הסכום בין הליגות הנמוכות לעומת הליגות הגבוהות מקורו קודם כול בהבדל העצום הקיים בין ההוצאות בפועל על האבטחה בליגות הגבוהות לעומת הליגות הנמוכות. אני שמחה לציין כי עוד בשנת 2015 אישרה המועצה הלאומית לספורט תוספת של 2 מיליון שקלים לתמיכה מיועדת לאבטחה בליגות הנמוכות, במסגרת חלוקת יתרת ההכנסות של הטוטו מתקציב 2016, כך שבפועל הסכום שיוקצה לנושא זה יעמוד על 7.5 מיליון שקלים. אבל זאת לא השורה הסופית. מבחינתי, מה שחשוב הוא שהליגות הנמוכות לא ישלמו בכלל את האבטחה, שנחזור לאותה תקופה שהטוטו מימן את האבטחה של הליגות הנמוכות. כך הנחיתי את מנכ"ל המשרד, על כך שוחחתי עם יושב-ראש המועצה הלאומית לספורט. שוחחתי על כך גם עם מנכ"ל הטוטו. אני מאמינה שכבר בשנה הקרובה הבשורה תרד לשטח. הליגות הנמוכות לא ישלמו יותר את הוצאות האבטחה, אלא הטוטו ישלם זאת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שאלה נוספת, חבר הכנסת פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי השרה, אני רוצה לקחת את המשפט האחרון שלך. אם אנחנו נעמוד במצב, בסיכום של המשפט האחרון, מבחינתי עשינו את שלנו. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> זה המצב, עיסאווי. זאת ההנחיה שירדה כבר לשטח. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי השרה, המצב בליגות הנמוכות, שהקבוצות בליגות ב' וג', שאמורות לממן את האבטחה, ולרוב אין להן – קורסות. אני חושב, ואני בדקתי את הנתונים, גברתי – יש ירידה בהשתתפות. בדקתי את זה במועצה ובהתאחדות. אבל אני מוכן – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> עיסאווי, אני הנחיתי שליגות נמוכות לא מממנות יותר את האבטחה שלהן, נקודה. התקציב יגיע מהטוטו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מוכן לקחת את הסיכום הסופי של גברתי, שבתחילת העונה הבאה הליגות הנמוכות לא ישתתפו במימון. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אתה יכול לקחת את הסיכום ואתה גם יכול לקחת את ההודעה שהוצאתי לפני שבוע בעניין הזה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עם זה אין לי מה להגיד. אני מאוד מברך, ואני מקווה שאומנם השטח ירגיש את זה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה לחבר הכנסת פריג'. שאילתה מס' 273 של חבר הכנסת באסל גטאס יורדת מסדר-היום היות שהוא איננו נוכח. אנחנו עוברים לשאילתות 283 ו-294 של חברת הכנסת קסניה סבטלובה וחבר הכנסת עיסאווי פריג': ביטול תקצוב תיאטרון "קומקום". תציג את השאילתה חברת הכנסת קסניה סבטלובה. <283, 294. ביטול תקצוב תיאטרון "קומקום"> <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> תיאטרון "קומקום" הוא מהתיאטראות היחידים שמופיעים בפני ילדים ממזרח-ירושלים. לאחרונה, את, כבוד השרה מירי רגב, הנחית להגדיל את תקציבי מוסדות התרבות בירושלים בשל גל הטרור שעובר על העיר, וההחלטה הנ"ל, להוריד את התקציב מתיאטרון "קומקום", כמובן, מנוגדת להצהרה הקודמת שלך. לאחר הביטול מצד משרד התרבות, עיריית ירושלים הצהירה גם שהיא תלך בעקבות ההחלטה של משרד התרבות. ברצוני לשאול: כיצד מתיישב ביטול התקציב של תיאטרון "קומקום" עם ההצהרה שלך? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מגישי ההצעה קסניה ועיסאווי פריג', נתבקשתי להשיב על שאילתה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, לא, לא. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> מה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תהיה לך שאלת המשך אחר כך, חבר הכנסת פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני לא אצטרך – – –? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אותה שאילתה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> התבקשתי להשיב על השאילתה בהתייחס לביטול תקצוב תיאטרון "קומקום". תחילה, אבקש להבהיר כי תיאטרון "קומקום" אינו התיאטרון היחידי – הוא לא – הכוונה, הוא לא התיאטרון היחידי שמופיע בפני ילדים ממזרח-ירושלים. יש תיאטראות נוספים המופיעים שם, כגון תיאטרון "הקרון" בירושלים, המיועד בעיקר לילדים ושייך לאותו ז'אנר שמשלב בובות וחפצים, וכן תיאטרון "בית הגפן" מחיפה הנתמך כתיאטרון ילדים מקצועי שהציג מאות פעמים במזרח-ירושלים, ותיאטרון יפו שהוא תיאטרון עברי-ערבי המציג בפני אוכלוסיות מעורבות. לעניין תקציב התמיכה במוסדות התרבות בירושלים, כאמור בשאילתה, התקציב אכן גדל בשנה זאת "בשל גל הטרור שעובר על העיר", אך אין הבדל בין החלטה זו לבין החלטה לא לתקצב את התיאטרון השנה ולא בכלום, מאחר שהכסף ניתן באמצעות תקנת ירושלים של משרד התרבות והספורט לגופים הנתמכים, ותיאטרון "קומקום" אינו אחד מהם. בהתאם לסעיף 8(ט) לנוהל שקבע שר האוצר, ועדת התמיכות חייבת להתנהל – מוסד ציבור חייב לפעול במשך שנתיים לפחות בטרם הוא פונה לקבלת תמיכה ממשלתית. תנאי זה קיים בכל מבחני התמיכה הקיימים – לא רק במשרד שלנו, אלא בכלל במשרדי הממשלה. זה תנאי, דרך אגב, שהחשב הכללי יחד עם היועץ המשפטי לממשלה הורו לכלל משרדי הממשלה. עמותת תיאטרון "קומקום" ביקשה לקבל תמיכה עבור פרויקט הפקתי בשנת 2015, אולם העמותה הוקמה רק בסוף שנת 2014, כך שהיא אינה עומדת בתנאי הסף המפורט לעיל ולא אושרה לה תמיכה. העמותה ביקשה לאשר לה תמיכה למרות אי-עמידתה בתנאי הנ"ל, בהתאם לחריג הקבוע בנוהל, אך היועץ המשפטי לממשלה הנחה שאין לאשר פטור כאמור אלא במקרים חריגים ביותר ובהנחה שהמשרד קובע שיש אינטרס ציבורי מובהק במתן הפטור. לאחר שנשקלו כל נסיבות המקרה, סברו אנשי המקצוע במשרד שהנימוקים שהציגה העמותה אינם מהווים "אינטרס ציבורי מובהק" שבגללו יש לסטות מעקרון השוויון, שהוא עקרון היסוד בכל הקשור לחלוקת תמיכות במגזר הציבורי. מדובר, כאמור, בתיאטרון אחד מני רבים, ללא ייחודיות יוצאת דופן. יש להבהיר כי תיאטרון "קומקום" מעולם לא נתמך כתיאטרון, אלא מנהלו, אורבך, נתמך כיוצר עצמאי בלבד במשך שנתיים-שלוש בגלל הפקות חד-פעמיות, שהיו מיועדות, דרך אגב, רק לקהל יהודי ורק לדוברי עברית, כי הוא לא העביר מעולם בקשה לשפה הערבית. נושא התיאטרון הדו-לאומי לא הוצג בפנינו עד כה. בנוסף, התיאטרון טרם עמד ברף האמנותי ובתנאים לשם קבלת תמיכה שוטפת. התיאטרון אף לא הגיש בקשה לתמיכה במסגרת התקציב למגזר הערבי. לעניין ביטול התמיכה של עיריית ירושלים, הריני להשיב כי עיריית ירושלים אינה כפופה למשרד וכי היא מחלקת את כספי התמיכה בתחום התרבות בהתאם לשיקול דעתה הבלעדי ועל-פי אחריותה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שאלות המשך של חבר הכנסת פריג'. אני מוכרח לומר, גברתי השרה: אינני מכיר את התיאטרון – המגבלה הזאת של שנתיים פעילות היא מגבלה רעה, ואנחנו צריכים לפעול לביטולה. אנחנו, כמדינה, מעבירים היום המון, מפריטים המון שירותים לארגוני מגזר שלישי, ולדרוש מהם לעשות את זה שנתיים על חשבונם, בלי תמיכת מדינה – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אני הבאתי את תקנת ינוקא, שזאת תקנה מיוחדת למוסדות תרבות בלבד – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> נכון. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – ששם בעצם אני יכולה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> זה קיים בארגוני רווחה וארגוני חסד. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> בדיוק. אבל זה קיים בכל הארגונים. זה דיון שצריכה לעשות הממשלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בסדר. אני לא מפנה את זה כלפייך. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אני בנושא תרבות הבאתי את תקנת ינוקא כדי להביא למגזר הערבי, למגזר החרדי ולפרויקטים מיוחדים את אותו תקציב על מנת להניע אותם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אבל איך התגברת על המגבלה של סעיף 3(א)? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> משום שבאתי ליועמ"ש – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שזה אינטרס ציבורי? אז הוא נתן לך – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – והראיתי לו שבמקומות שאני רוצה לקדם, נניח, תיאטרון דרוזי או תיאטרון חרדי, באותם מקומות התקנה של שנתיים מהווה חסם חברתי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז הוא הגדיר שיש פה אינטרס ציבורי עליון, ולכן – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> נכון. דרך אגב, אני גם נבדקת – תקנת ינוקא שאושרה לי, נבדקת נקודתית על-פי האינטרס הציבורי המובהק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי השרה, אני לא אכנס לסוגיה הטכנית של שנתיים ואמות מידה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> לא, אבל כרגע זה הקריטריון המחייב. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני לא אכנס, כי אני לא אתווכח, אלה סוגיות טכניות שנדבר עליהן בהזדמנויות אחרות. אמרת שיש לך האפשרות במקרים מיוחדים לקיים אינטרס ציבורי מובהק – לאשר תקצוב. מה זה אינטרס ציבורי מובהק? בשנת 2014 צפו בתיאטרון 2,000 ילדים ערבים ממזרח העיר, והשנה צפויים לבקר כ-2,500 ילדים ממזרח העיר. האם הנתונים האלה אינם בעינייך אינטרס ציבורי מובהק? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גברתי, אני אתן רק שאלת המשך לחברת הכנסת סבטלובה, ואז השרה תענה על שתי השאלות, כך מקובל. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> זו שאלת המשך שגם נוגעת לעניין של האינטרס הציבורי. אני סבורה שהחיבור בין תיאטרון שהוא ישראלי והוא תיאטרון שהוא גם לא תלוי בלשון – התייחסת לעניין הזה שהם מעולם לא ביקשו הכרה כתיאטרון מגזרי, אך זה בגלל שהם מפעילים בובות ומפעילים פנטומימות, ודברים שלא מצריכים – וככה הם גם בעצם משלבים את האמנים העולים מכל מדינות תבל, שבאים לארץ, וזאת הזדמנות מצוינת בשבילם להשתלב גם בעניין הזה. מובן שאלפים רבים של ילדים ממזרח העיר שרואים תיאטרון ישראלי, בעצם מבקרים בו, וככה הם מתחברים גם לתרבות הישראלית – הרבה פחות סביר שאחרי זה הם יבואו ויעשו פיגועים נגד תושבים ואזרחים ישראלים. לכן יש כאן אינטרס ציבורי ממדרגה עליונה. ומבחינת מספר הילדים שביקרו בתיאטרון "הקרון", וגם בתיאטרון השני שהזכרת, תיאטרון חיפאי שמגיע לעתים רחוקות מאוד לעיר, אז בהחלט, אני חושבת שיש פה צורך אולי להתחשב בנסיבות חריגות ומיוחדות, במיוחד במצב הקשה שאנחנו נתונים בו היום. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> כשאתם מדברים על אינטרס ציבורי מובהק, כמו שאני מבינה את ההחלטה של הוועדה שמחייבת תנאי סף של שנתיים, זאת אומרת, אילו נניח לא היה תיאטרון למגזר הערבי בכלל, אז היינו אומרים יש כאן אינטרס ציבורי לבטל את אותו תנאי סף של השנתיים ולאפשר – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה החלופות במזרח-ירושלים? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אז כמו שאמרתי לך: החלופות במזרח-ירושלים הן שתיים. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> פחות ילדים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתם שאלתם, חברי הכנסת – עכשיו השרה משיבה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> שאלתם שאלה – תנו לי לענות. החלופות במזרח-ירושלים הן שתיים: "הקרון" – תיאטרון בירושלים שמיועד לילדים באותו ז'אנר שגם משלב בובות וחפצים, כמו שאמרה כאן חברת הכנסת; האפשרות הנוספת – החלופות הן "בית הגפן", והנוסף הוא תיאטרון יפו. זאת אומרת, הם מגיעים למזרח – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> "בית הגפן" – – – תיאטרון יפו. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> כן. הם מגיעים לשם. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – "קומקום". <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> ויש לך תיאטרון "קומקום" בירושלים שעושה את אותו דבר בדיוק, לאותה אוכלוסייה בדיוק, ועם אותו ז'אנר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לאוכלוסייה של 300,000 איש. אוכלוסייה של 300,000 איש – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> לכן, מבחינתנו, אילו האוכלוסייה הזאת הייתה נשארת ללא תיאטרון בכלל, אז הייתי אומרת לך – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> לא. היא לא. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כן. זה ביפו, וזה בחיפה – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אבל אני מסבירה לכם שהם גם מגיעים לירושלים, ויש לך תיאטרון "הקרון" בירושלים שנותן מענה לתושבי מזרח-ירושלים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> איך נותן מענה לאלפי הסטודנטים? – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> הוא נותן להם מענה. אני לא מתכוונת כרגע לבוא ולטפל בתיאטרון "קומקום" – ומחר יהיה תיאטרון אחר שלא עומד בסף של השנתיים – אבל אני מוכנה, עם זאת – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – קיים הרבה שנים. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אם הוא קיים הרבה שנים אז היו מאשרים אותו כתנאי סף, ועובדה שהוא לא – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> איך – – – 2,500 ילדים ביקרו בו. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> עיסאווי, הרי אני אמרתי לך שאני מתכוונת לתת תמיכה למגזר הערבי משום שאני מאמינה שתרבות וספורט הם גשר לשלום. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יפה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אני, בהחלט, חושבת שהתפקיד שלנו – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – זה לראות כיצד אנחנו מסייעים. בוודאי, אני האחרונה שארצה שהילדים, לא יהיה להם איפה להיות ויעשו דברים אחרים במזרח-ירושלים. אשמח שהם יהיו בתיאטרון או בבית-העם או באצטדיון או בכדורגל – העיקר שיעסיקו אותם בדברים טובים, ולא בהסתה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז זה המצב. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> ולכן אני אומרת לך, משום שאתם עומדים על כך, אתם אומרים שהתיאטרון הזה עובד יותר משנתיים – הוא לא עובד, הוא לא עומד בתנאי סף של שנתיים. אני מוכנה שוב – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – מחדש – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> לא, הוא לא – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> השרה עונה לכם. אם תיתנו לה לדבר אז תשמעו שהיא אומרת מה שאתם רוצים. אבל תיתנו לה לדבר. <קריאה:> – – – שהוקם בדצמבר 2014. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> יפה, אז הוא לא עומד בתקנה של שנתיים, והוא גם לא עומד בתקנות אחרות. אבל, שוב, משום שאני חושבת שהאינטרס הציבורי כמו שאני מגדירה אינטרס ציבורי הוא חשוב – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> 300,000 – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – אני אנסה בכל זאת לנסות להעלות את זה למשנה ליועץ המשפטי לממשלה. ננסה לבדוק איך אנחנו יכולים בכל זאת לראות אם אנחנו יכולים להכניס את זה כחלק מתקנת ינוקא. נצטרך פה לראות באמת איזה תכנים עוברים שם – האם אלה באמת תכנים חינוכיים ערכיים לציבור שמגיע לצפות בהצגות האלה – ויכול להיות שאנחנו נצליח לעשות איזשהו שינוי. כרגע, כפי שזה נראה, אחרי שכבר בדקו את זה במשרד בגלל השאילתה – את מתארת לעצמך שאני לא עולה לכאן לענות על שאילתה בלי שבדקתי אותה. כרגע, למרות שבדקו את זה, התשובה של אותה ועדת חריגים אמרה – אין כאן אינטרס ציבורי מובהק לשנות את תנאי סף של שנתיים, כי אחר כך זה יביא אותנו לאיזשהו ניסיון רוחבי לעשות את זה לעוד ועוד מוסדות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה אינטרס ציבורי מובהק – 2,500 ילדים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> השרה ענתה לך שהיא תבחן את זה שנית. עיסאווי, אתה לא צריך לומר את זה שוב. <עיסאווי פריג' (מרצ):> 2,500 ילדים מבקרים שם. על מה את מדברת? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> עיסאווי, כפי שאמרתי לך, אני בוודאי רוצה יותר ממך שילדים יהיו בתיאטרון ולא יזרקו אבנים. תאמין לי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, גברתי השרה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ברצות השם ביום שני, א' בשבט התשע"ו, 11 בינואר 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 18:39.>