דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת י"ד ישיבה פ"ט הישיבה השמונים-ותשע של הכנסת העשרים יום רביעי, ג' בשבט התשע"ו (13 בינואר 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 שאילתות דחופות 6 129. צו הריסה לעירוב בערד 6 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 6 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 7 127. מחירי פיתוח בבית-שמש 10 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 10 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 10 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 13 130. ביטול עבודה בתחנות הדלק כעבודה מועדפת 16 איתן ברושי (המחנה הציוני): 16 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 17 131. צפיפות ודוחק של חיילים בימי ראשון בתחנה המרכזית בבאר-שבע 20 יעקב מרגי (ש"ס): 20 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 20 מאיר כהן (יש עתיד): 22 מירב בן ארי (כולנו): 23 מיכל רוזין (מרצ): 23 132. הכרה ב"איחוד הצלה" כארגון עזר לשעת-חירום 25 טלי פלוסקוב (כולנו): 25 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 25 טלי פלוסקוב (כולנו): 26 דב חנין (הרשימה המשותפת): 26 אורי מקלב (יהדות התורה): 27 128. ערוץ 33 בערבית 30 עיסאווי פריג' (מרצ): 30 שר התיירות יריב לוין: 31 הודעת הממשלה על הפסקת כהונתו של סגן שר ועל מינוי סגני שרים 38 שר התיירות יריב לוין: 38 הצהרת אמונים של סגן השר משולם נהרי 39 משולם נהרי: 39 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 40 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 40 הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – פטור לזוגות צעירים מארנונה), התשע"ה–2015 41 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 41 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכרה בפגיעה מתוך מניע גזעני בעבודה כתאונת עבודה), התשע"ה–2015 44 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 44 הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – התאמות למי שנקרא לשירות מילואים בקריאת פתע), התשע"ה–2015 48 נחמן שי (המחנה הציוני): 49 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 51 נחמן שי (המחנה הציוני): 53 הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – עיון חוזר בפטור מטעמי הכרה דתית שהושג במרמה), התשע"ה–2015 54 עפר שלח (יש עתיד): 55 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 57 עפר שלח (יש עתיד): 59 הצעת חוק עידוד בניית דירות להשכרה (תיקון – פטור ממס רכישה), התשע"ה–2015 60 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 60 סגן שר האוצר יצחק כהן: 63 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 66 הצעת חוק להסדרת רעיית דבורים וייצור דבש, התשע"ה–2015 67 יצחק וקנין (ש"ס): 68 הצעת חוק להסדרת רעיית דבורים וייצור דבש, התשע"ו–2015 69 שרן השכל (הליכוד): 70 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 73 איתן ברושי (המחנה הציוני): 76 שרן השכל (הליכוד): 79 הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – הורה שכול), התשע"ו–2015 83 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 84 סגן שר האוצר יצחק כהן: 86 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ייצוג בפני המוסד), התשע"ה–2015 87 משה גפני (יהדות התורה): 87 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 88 איציק שמולי (המחנה הציוני): 89 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול האפשרות לצוות על עיכוב יציאה מהארץ בגין חוב כספי נמוך), התשע"ה–2015 91 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 92 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרחבת הזכאות לביטוח אימהות), התשע"ה–2015 97 עליזה לביא (יש עתיד): 97 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 99 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עקרת-בית לא תזדקק לתקופת אכשרה), התשע"ה–2015 100 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 100 הצעות לסדר-היום 102 תחקיר "עובדה" על פעילות ארגוני השמאל "בצלם" ו"תעאיוש" 102 נחמן שי (המחנה הציוני): 103 יואב קיש (הליכוד): 104 עליזה לביא (יש עתיד): 106 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 108 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 111 שרת המשפטים איילת שקד: 113 הצעות לסדר-היום 116 עיגון מעמדה וסמכויותיה של נציבות הביקורת על הפרקליטות בחקיקה ראשית 116 ציפי לבני (המחנה הציוני): 116 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 118 שרת המשפטים איילת שקד: 120 יעל גרמן (יש עתיד): 121 רויטל סויד (המחנה הציוני): 123 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 125 הצעות לסדר-היום 130 מעון "רעות" בירושלים, המהווה מסגרת טיפולית לילדים שחוו הזנחה, בסכנת סגירה 130 מירב בן ארי (כולנו): 131 מיקי לוי (יש עתיד): 132 יוסי יונה (המחנה הציוני): 133 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 134 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 136 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 139 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 139 הצעות לסדר-היום 140 עלייה במספר תאונות הדרכים ב-2015 140 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 140 רועי פולקמן (כולנו): 141 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 142 נורית קורן (הליכוד): 144 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 145 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 146 תמר זנדברג (מרצ): 155 דב חנין (הרשימה המשותפת): 155 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 156 הצעות לסדר-היום 160 אי-הכללת אזורי הפריפריה ברפורמת התחבורה הציבורית 160 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 161 דב חנין (הרשימה המשותפת): 165 טלי פלוסקוב (כולנו): 167 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 169 הודעת הממשלה על מינוי סגן שר 179 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 179 הצהרת אמונים של סגן השר ירון מזוז 180 ירון מזוז (הליכוד): 180 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 188 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 188 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום ג' בשבט תשע"ו, 13 בינואר 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת מזכר הבנות בין ממשלת הרפובליקה האיטלקית וממשלת מדינת ישראל בדבר שיתוף פעולה ביטחוני וצבאי. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, שאילתות דחופות. אנחנו קודם כול נזמין את השר לשירותי דת חבר הכנסת דוד אזולאי לעלות לדוכן להשיב על שאילתה דחופה מס' 129 של חבר הכנסת ישראל אייכלר. הנושא הוא: צו הריסה לעירוב בערד. בבקשה, חבר הכנסת אייכלר יקרא את נוסח השאילתה, והשר ישיב. לאחר מכן – שאלות נוספות. <129. צו הריסה לעירוב בערד> <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר לענייני דת הרב דוד אזולאי, עיריית ערד הוציאה צו הריסה לעירוב שבוצע על-ידי המועצה הדתית. עירוב זה פחים ועמודים. רצוני לשאול: 1. האם אכן קיים צו הריסה? 2. אם כן – מה היא סמכותו של ראש עירייה למנוע עירוב שיאפשר לשומרי שבת לשאת חפצים בשבת? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אייכלר. השר לשירותי דת, בבקשה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> תודה רבה, אדוני. קודם כול – אני אקדים ואומר לחברים שנמצאים ומאזינים וצופים בנו, עירוב, משמעותו ליהודי שומר תורה ומצוות שברגע שאין עירוב בעיר הוא לא יכול לטלטל, לא יכול להוציא שום דבר מהבית לחוץ. זה אומר שזה מקשה עליו את החיים, שאין עירוב בעיר. על-פי ההלכה, בכל עיר צריך שיהיה עירוב. העירוב הוא עמודים עם חוטים מסביב שמקיפים את כל העיר, וזה הופך את כל האזור הגיאוגרפי למקום מגורים, ואז ההלכה בעצם, על סמך העירוב, מאפשרת טלטול מהבית החוצה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בשבתות. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> בשבתות. תודה, אדוני, על ההערה. לעניין השאילתה, אדוני חבר הכנסת הרב אייכלר, אני רוצה קודם כול להגיד שהשאילתה הייתה צריכה להיות מיועדת לשר הפנים, אבל אני בכל זאת בדקתי את העניין, ואני אענה לאדוני: נושא העירוב בערד נמצא כרגע בטיפולו של ראש המועצה הדתית בערד מול הגורמים המקצועיים בעירייה. כרגע מתנהל משא-ומתן עם המועצה הדתית ומע"צ, מאחר שיש בעיה עם עמוד העירוב מעל כביש 31. לדבריו של ראש המועצה הדתית ערד, הרב חיים ברוז'ק, המועצה עושה כל שלאל ידה למציאת פתרון אשר מקובל על כל הצדדים ובכך למנוע את הריסת העירוב. המשרד לשירותי דת מתקצב בניית עמודי העירוב במועצות הדתיות, אולם אינו אמון על ההליכים המינהליים במועצות הדתיות. את הסוגיה המשפטית יש להפנות לשר הפנים, שאמון על תפקוד ראשי הרשויות. מכאן אני אומר, כפי שאמרתי בפתיחת דברי, מי שהיה אמור לטפל בזה זה משרד הפנים מול הרשות המקומית. למרות הכול אנחנו בדקנו את העניין הזה. יתרה מכך, אנחנו נעקוב אחרי הנושא הזה, ואני דרשתי שהדבר הזה יבוצע כמה שיותר מהר, עוד לפני השבת הקרובה, כדי שלא ייווצר מצב שהעיר תהיה ללא עירוב בשבת הקרובה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. שאלה נוספת לחבר הכנסת ישראל אייכלר – בבקשה, אדוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני כבוד השר, יש בידי חוות דעת של היועץ המשפטי של המועצה הדתית בירושלים עורך-הדין אשר אקסלרוד, שעירוב בכלל לא צריך בקשת היתר. מדובר בעמוד וחביות, ואין בזה שום צורך. יש פה חוות דעת מנומקת. בידי השנייה יש לי צו הריסה מינהלי של ראש העיר ניסן בן חמו, שמנהל מלחמה נגד התחרדות ערד. הוא כותב בצו ההריסה: להרוס את המבנה, אשר כולל חביות עם עמודים. זאת אומרת, מדובר פה במבנה, וכשהוא מפרט מה המבנה, הוא עצמו כותב "חביות עם עמודים". הווי אומר שיש פה מדיניות של אפליה. ראש העיר והעירייה כתבו לבית-המשפט שתפילה בבית-כנסת מהווה סכנה לשלום הציבור וסיכון חיי אדם, ובית-המשפט זרק אותו מהמדרגות מהטענה הזאת. כך שהמניעה של העירוב היא כדי למנוע מאנשים להגיע לבית-הכנסת, כי הוא לא רוצה שיגיעו לשם. לכן זאת לא שאלה לשר הפנים בלבד על מבנה של חביות עם עמודים, אלא האם אנחנו בערד – יש שם אזרחים ישראלים, יש שם מאריתריאה, וסודאנים, יש הרבה – האם ייתכן שהעירייה תגיד, למשל, שמסגד זה סיכון חיי אדם, והאם ייתכן שאנחנו נאפשר לאדם שפעל בתנועה למניעת התחרדות ערד שיהיה היועץ המשפטי וירדוף את הציבור החרדי שם. זה כן עניין של המשרד לשירותי דת, כדי לאפשר ליהודים ללכת להתפלל לפי ההלכה, עם עירוב. זאת לא שאלה של משרד הפנים, כי משרד הפנים לא שייך לעניין של המבנה. זה חביות עם עמודים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> השאלה היא באמת אליך – מה אתה עושה, ואם יש לך סנקציות להפעיל נגד ראש עיר שלוקח את הסמכות החוקית שיש לו לצווי הריסה ומנהל מלחמה פוליטית. אדוני היושב-ראש, ברשותך אני אומר, שכל מי שמדבר שערד מתחרדת – אני רוצה לומר מה שאמר שמעון המכבי לאנטיוכוס השביעי: לא ארץ זרה לקחנו, לא ארץ נוכרית כבשנו. אנחנו חיים בערד ובכל מקום בארץ-ישראל בזכות אבות ובזכותנו. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אייכלר. בבקשה, אדוני השר. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> חבר הכנסת אייכלר, קודם כול יש לי הרושם, לפי חוות הדעת המשפטית של אותו מהנדס בערד או היועץ המשפטי, שהוא כנראה לא יודע מה זה עירוב. אז כדאי שנסב את תשומת לבו שיצא ויראה מה זה עירוב. זה לא בניין, אלא כפי שאמר – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לצערי הרב, אדוני השר, הוא יודע מה זה עירוב, ודווקא מפני שהוא יודע מה זה עירוב הוא מקלקל לכל יהודי, דתי, חרדי וכו'. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אז חבל מאוד שהוא מנהל מאבק בעניין עירוב. אני, בכל אופן, הולך להתערב. אני לא אתן לו לעשות את זה. עם כל הכבוד לו, ערד שייכת לכלל ישראל, ולציבור החרדי שהגיע לשם ליישב את המקום הזה שבמשך שנים היה נעדר מתיישבים. אז אנחנו רק צריכים לחזק את ההתיישבות במקומות האלה, ולחזק את אלה שנמצאים שם. לעניין העירוב, אדוני חבר הכנסת הרב אייכלר, אני מודיעך ומבטיח לך שאני לא ארפה מהעניין הזה. אני אמשיך ואטפל, ואני לא אתן שיועץ משפטי כזה או אחר ימנע מהציבור שרוצה לקיים את השבת כהלכתה ולקיים עירוב כדי שיוכל לטלטל, שהוא ימנע זאת. אני מקווה שזה לא יקרה, בכל אופן, לא אצלי. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אייכלר, תודה לשר דוד אזולאי. אנחנו – היינו רוצים לעבור לשאילתה הבאה, כי השואל נמצא כאן, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, אבל גם אחרי שהפסקתי את הישיבה בפעם שעברה קיוויתי שהמסר עבר. אני רואה שבדקה האחרונה המסר עבר, ושר הבינוי והשיכון אכן הופיע במליאה. אני חוזר ואומר, מי שיש לו שאילתה כחבר כנסת – ואני רואה שחברי הכנסת למדו את העניין – או מי שצריך להשיב על השאילתה – ואני פונה גם לסגן שר הביטחון שעדיין לא כאן ולשר המקשר שעדיין לא כאן – שיהיו כאן בשעה 11:00. חבר הכנסת יואב גלנט, שר הבינוי והשיכון, יעלה בבקשה על הדוכן כדי להשיב על שאילתה מס' 127 מאת חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. הנושא הוא: מחירי פיתוח בבית-שמש. חבר הכנסת מוזס ייגש למיקרופון ויקרא את נוסח השאילתה. <127. מחירי פיתוח בבית-שמש> <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> תודה, אדוני היושב-ראש. השאילתה שלי מיועדת לשר הבינוי והשיכון. במכרזי "מחיר למשתכן" בבית-שמש נקבעו מחירי הפיתוח על סך 300,000 שקלים ליחידה, בגובה מחיר הפיתוח של רמת-שלמה בירושלים. ברצוני לשאול: האם מטרת הסכום הגבוה היא לממן הטבת מחיר למשתכן או לכיסוי עלות כביש 38 על חשבון הזוגות הצעירים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. בבקשה, אדוני השר. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> שלום לכולם. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שר הרווחה, ראשית, אני שמח שהצלחתי להפיק בלוח זמנים קצר את הלקחים מהדברים שאמר יושב-ראש הכנסת. הם אכן מקובלים עלי, ואני אפעל בהתאם בשביל לא לעכב אף אחד. אני רוצה, ראשית, הסבר כללי בהקשר, ולאחר מכן אכנס לפרטים. ההסבר הכללי אומר את הדבר הבא: לאורך שנים המדינה נהגה למכור את הקרקע במחירים גבוהים יחסית. הכסף הזה יועד לכמה שימושים: ראשית, עלויות הפיתוח הישירות בשטח – צריך להפעיל טרקטורים, לשים קווי מים, קווי ביוב ודברים דומים – פיתוח; הדבר השני, דרכי גישה מכל הכיוונים והסוגים; הדבר השלישי, מוסדות הציבור שמשרתים את כלל האזרחים וצריכים להקים; והדבר הרביעי שהיה לאורך השנים הוא גם גבייה דרך הקרקע עבור שימושים אחרים שהמדינה צריכה – לענייני חינוך, תרבות, ביטחון וכל דבר אחר. כתוצאה מזה האמירו מחירי הקרקע. מה שעשינו באמצעות שיטת מחיר למשתכן – הורדנו את העלויות הבסיסיות של הקרקע, אנחנו מוכרים אותה בסדרי גודל של בין 100,000 ל-200,000 שקלים יותר זול לקבלן, ליחידת דיור. עדיין, על הקרקע הזאת, גם אם אתה לא לוקח רווחים לדברים אחרים, צריך להשתמש על מנת לנצל אותה לדברים אחרים. ועכשיו, חוץ ממחיר הקרקע יש גם מרכיב הפיתוח, ואני רוצה גם להגיד לך את התשובה הפרטנית וגם לדבר על הנושא בבית-שמש. אנחנו פרסמנו בסוף שנת 2015 מכרז לשיווק של 4,268 יחידות בבית-שמש ברבעים ד' וה' בשיטת מחיר למשתכן. הניסיון שאנחנו רכשנו עד היום משבעה או שמונה פרויקטים שבהם יצאנו כבר וקיבלנו תוצאות הוא שבשיטת השיווק הזאת, שבה היזם מתחרה על המחיר הסופי שהרוכש ישלם עבור הדירה, ההוזלה היא בסדר גודל של בין 20% ל-30% בתוצאה הכוללת. הווי אומר, שאם בבית-שמש העלות המשוערת של דירה לפני מחיר למשתכן היא 1.2 מיליון שקלים, ההערכה היא שזה יביא לסדר גודל של בין 900,000 למיליון במחיר הסופי. אגב, אין הבדל בין רובע ד' לרובע ה', קרי בין האוכלוסייה החילונית או הדתית לבין האוכלוסייה החרדית, בשניהם אותם כללים. עלויות הפיתוח מגלמות את כלל העלויות של הפיתוח הישיר, כל התשתיות בתוך השכונה, של פיתוח ראש השטח, תשתיות שמשרתות כמה שכונות, כמו מערכות ביוב, כבישים, עורקים שמחברים את השכונה לעיר, ובמקרה שלנו גם השתתפות בכביש 38; שטחים ציבוריים. מרחב התכנון בבית-שמש הוא שטח הררי עם שיפועים חריפים באופן יחסי, ומבנה קרקע חרסיתי בעייתי, שגם הוא, יש לו עלויות משלו. ובנוסף, השטח אוצר בתוכו גם תגליות ארכיאולוגיות וגם קברים, שמחפשים או מבקשים פתרון נקודתי בהתאם לחוק העתיקות, ולכן עלויות הפיתוח מגיעות בסופו של דבר למחירים גבוהים יחסית. אם מסתכלים על סדרי-הגודל של מה שקורה, אז אנחנו מעריכים ש-300,000 שקל יצטרכו לתת מענה גם לפיתוח הישיר, לקווי הביוב ולדברים אחרים, גם לטופוגרפיה המאוד-בעייתית שצריך לתת לה מענה; גם – הערכה – אני נותן לך את המושגים – בין 20,000 ל-100,000 שקלים ליחידת דיור, פתרונות ייחודיים בגלל העתיקות שמצויות ברחבי בית-שמש. וההערכה היא שההעמסה בגין הכביש היא בהיקפים נמוכים יחסית. יחד עם זה, מאחר שהיעד שלנו הוא להביא להוזלה משמעותית של המחיר הסופי, אני חושב שבמקרה של בית-שמש אנחנו נצטרך סיוע מסוים מהאוצר בהזרמה תקציבית על מנת לאגום את כל הדברים ביחד. כלומר, אחרי שהורדנו את מחיר הקרקע, ולפיתוח יש העלויות שלו, עם כל המגבלות שנגזרות ממנו, לא יהיה אפשר להביא להוזלה שאנחנו רוצים, שהיא בין 200,000 ל-300,000 שקלים לדייר הסופי, מבלי שאנחנו נקבל חיזוק כלשהו מצד האוצר למקום הספציפי הזה. אנחנו עובדים על העניין הזה בימים אלה, ואני מקווה שזה ייתן תשובה. אבל לבסוף, כדי שתסיר דאגה מלבך – הנושא של כביש 38 הוא לא המרכיב העיקרי בתוך הסכומים שנאמרו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, קודם כול, לשר. שאלה נוספת לחבר הכנסת מוזס, וגם שאלה נוספת לחבר הכנסת אייכלר, ואני אבקש מן השר להשיב בתום השאלות. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> כבוד השר, שמעתי בין דבריך משהו בנושא רובע ד' ורובע ה', החרדי והחילוני. אני מבין שמדובר כאן על העניין הזה, על הפשרה שבית-שמש תהיה גם לחילונים, אבל איפה הסימטריה? כשאני מסתכל על הרשימה, בלי עין הרע, שאתם מצליחים לתכנן ולשווק דירות, 153,000 יחידות דיור בכל רחבי הארץ – ויש לי כאן רשימה – פלוס מה שבאחרונה עכשיו: קריית-גת – עוד 10,000 יחידות דיור; ראש-העין – עוד 10,000 יחידות דיור; מתחם תל-השומר – 11,500 יחידות דיור; אור-יהודה – 3,000 יחידות דיור; אשקלון – 11,000 יחידות דיור, וכל הבתים האלה מתוכננים בגובה מ-11 קומות ועד לרקיע השמים. למה? כי ידוע שחרדים לא יכולים לבוא לבניין שמתחיל ב-11 קומות, לעלות למעלה בשבת, אז ברור הוא – וגם חסרות סוכות, חסרים עוד אלמנטים. אז אני שואל, איפה הסימטריה? אומרים בבית-שמש: תנו גם לנו, לחילונים. אבל למה לא מגיע לחרדים? תנו גם לנו, לחרדים, ולא רק ברמת-שלמה. הדבר השני שמאוד מטריד אותי, כי שמעתי בדבריך שבסופו של דבר, אחרי כל ההטבות האלה, מחיר הדירה יהיה כמיליון שקלים לזוג הצעיר. האם זה פתרון למצוקת הדיור, מיליון שקלים לזוג צעיר שגר היום במחסנים טחובים ורקובים, במקומות ללא תנאים? האם זה יהיה הפתרון לציבור החרדי? חוץ מזה, אני לא רואה איפה. אם לא תיתן לנו משהו – אני שואל על קריית-גת – 17,500 יחידות דיור משווקות בקריית-גת; 5,000 כבר שיווקתם. בכרמי-גת עומדים לשווק 2,500 – כל הכבוד, במהירות כזאת, ועוד 10,000 יחידות דיור שגובלות כבר במתחם של הקריה החרדית, שיש בה תשתיות חרדיות, והיה טבעי לומר – אם בבית-שמש אנחנו מציעים לחילונים, תן לי בקריית-גת משהו, תן לי 2,000 יחידות דיור בקריית-גת, שהמחיר שם הוא לא כמו בבית-שמש, מבחינת מחירי פיתוח. הרי קריית-גת היא יותר מישורית, אין הייקור הזה. אבל יתרה מכך, אני רוצה לומר לך שמה שיש לי כאן ממשרד השיכון, ההבדל הוא ליחידת דיור – מה שהיה ב-2012, 142,000 שקלים ליחידת דיור, והיום הפיתוח – אני מדבר על פיתוח בלבד – הוא 300,000. שמעתי מה שאמרת, אבל אני חושב שגם אז היו קברים, וגם אז הייתה קרקע לא-ישרה בבית-שמש, וגם אז הייתה קרקע קשה, וגם אז היו עלויות. אני לא מבין, לא מסתדר לי משהו במערך הזה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מוזס. חבר הכנסת אייכלר, שאלה נוספת, ואז השר ישיב. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני רוצה להוסיף שאלה למה שאמר חברי הרב מוזס, יושב-ראש סיעת יהדות התורה. משרדי השיכון והאוצר במשך שנים רבות גרמו לייקור הדירות בכל הארץ על-ידי המכרזים לפי המרבה במחיר. הגיע משה כחלון, שר האוצר, עם בשורה גדולה לעם, קיבל עשרה מנדטים על הגל הזה שהוא הולך לבטל את הביורוקרטיה הנוראה שמייקרת דירות, וזו בשורה גדולה לכל העם, ללא הבדל חרדים, חילונים ואחרים. באים אתם עכשיו, עם מחירי הפיתוח, שלכאורה מחירי הפיתוח צריכים להיות במחיר השוק. אם אתם חושבים שזה מדי יקר לכם, תציעו את הפיתוח לקבלנים פרטיים, ואנחנו נזמין אצל קבלנים פרטיים את מחירי הפיתוח. אתה תראה כמה פחות זה יעלה. והשאלה המרכזית שרציתי לשאול: האם אתה מכיר עוד עיר אחת שאתה מטיל על התושבים שם את הכבישים הבין-עירוניים שמובילים אל העיר? האם תושבי ירושלים ישלמו ויממנו את המנהרות שעושים עכשיו לרכבת שמוליכה מירושלים לתל-אביב ואת התחנה המרכזית של הרכבת, את כל הקומות שחופרים פה? תושבי האזור ישלמו את מחירי הפיתוח? האם יש מושג כזה שאנשים שגרים במקום מסוים בכל הארץ משלמים את מחירי הפיתוח של כבישי הגישה? האם זה לא רק לבית-שמש ורק מפני שמדובר בחרדים? אני רוצה תשובה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. תודה לחבר הכנסת אייכלר. בבקשה, אדוני שר הבינוי והשיכון. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> תודה לחברי הכנסת מוזס ואייכלר על השאלה הראשית. אני אתחיל מהסוף: אין הבדל בין התייחסות לאוכלוסייה חרדית להתייחסות לאוכלוסייה אחרת. הטענה שכביכול נשמעת פה מהדברים, שעושים פה איזה סידור מיוחד בשביל להקשות על החרדים, היא גם לא במקומה וגם קצת מקוממת. כאשר אנחנו בונים את חריש, ואנחנו צריכים לחבר אותה לכביש 65 או לכביש 6, עם מחלפים שעולים מאות-מיליוני שקלים, הדבר הזה מועמס על עלויות הפיתוח; כאשר אנחנו מחברים את טירת-כרמל, את שכונת-החותרים, לכיוון כביש 4, עם הרחבה, זה מועמס על עלויות הפיתוח; כאשר אנחנו בונים בנהריה וצריכים לעשות כביש עוקף נהריה-צפון לכיוון שלומי, זה מועמס על עלויות הפיתוח, וכן הלאה וכן הלאה, בכל מקום. כלומר, מי שחושב שהכסף מגיע מאיזה מקום אחר, הוא שוגה. אני רוצה לתת לכם נתון שיסביר את הדברים בצורה הפשוטה ביותר. ראינו את המחירים של מחיר למשתכן. אני יכול לומר לכם מהערכה הכי קרובה שאפשר – תמיד אפשר לשחק עם זה – אם אנחנו מדברים על הדירה הזולה ביותר בסטנדרט סביר, בסטנדרט טוב, כאשר עלות הפיתוח היא נמוכה מאוד, כאשר עלות הקרקע קרובה לאפס והקבלן מרוויח משהו כדי שיעשה את זה וגם מחיל על זה את המע"מ וכן הלאה, המחיר הוא כ-660,000 שקל. למה אני אומר את זה? מפני שזו הייתה ההצעה הזולה ביותר שקיבלנו עד היום; היא הייתה בעפולה במסגרת מחיר למשתכן. מתחת לזה לא קיבלנו הצעות, וההצעה הזאת, להערכתנו, היא גבולית מבחינת הרווחיות שבה. המשמעות היא, שבכל מקום אחר, אם אתה מעמיס על זה משהו, בין שמדובר על פיתוח כבישים, בין שמדובר על פתרון של נושאי עתיקות או קברים, בין שמדובר בכבישים, בין שמדובר על דברים אחרים – זה יעלה יותר. והגמישות הזאת, שזה יגיע ל-900,000 או למיליון, קשורה באופי הקרקע, באופי השטח ובדברים אחרים. צריך להביא את זה בחשבון – אלה העלויות היום פחות או יותר. ראיתי גם במקומות שנבנו במחיר קצת יותר נמוך; הייתי עם חברי שר הבריאות ליצמן בחצור, הלכנו לראות את זה, הייתי במקומות אחרים, ואני חושב שההפרשים הם קטנים. עם זאת – ובזה אני אסיים את הדברים – אנחנו מסתכלים היום על משהו שונה לחלוטין. אני רוצה לספר לכם עליו, כי זה ייתן איזו תקווה. ראינו שבעולם בונים דירות לא בשלוש שנים, לא בחמש שנים – בחודשים, אני לא רוצה להגיד בשבועות. בהרבה מקומות בעולם. מי שמצטיין בזה היום במיוחד – דרום-מזרח אסיה, סין, סינגפור, חלקים מקוריאה. עשיתי ביקור אחד שם, והמנכ"ל שלי ייסע לראות חלק מהדברים. אנחנו עוסקים היום באופן משותף, ביחד, עם שר הבריאות בשיטה של בנייה מהירה, תוך חודשים, של בית-חולים לילדים בעפולה, לפי בקשתו של התורם שביקש לעשות את זה, וגם רוצים דרך זה לעשות הצגת תכלית ולהראות לאנשים איך אפשר לבנות במחירים שסדר-הגודל שלהם הוא 50% או 60%, ולוח-הזמנים הוא 50% או 60%, אולי פחות, ממה שנהוג היום. אני מקווה שהדבר הזה יקרום עור וגידים כמו שתוכנן, וזה יאפשר לנו גם להיכנס לטכנולוגיות חדשות לחלוטין – בנייה מהירה, מתועשת, בסטנדרטים גבוהים, בלוח-זמנים יותר קצר ובמחירים יותר נמוכים. אנחנו נציג את זה גם בממשלה בקרוב, במסגרת מה שהוטל עלינו לבחון – את תיעוש הבנייה – ונראה את זה. אני חושב שפה יכולה להיות בשורה. זה ייקח קצת זמן, אבל זה הכיוון. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> מה עם הדרת החרדים? – – – <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> הדרת החרדים – פשוט שכחתי חלק מהשאלות; אתה יודע, הזמן עובר. אני לא חושב שאנחנו מדירים מגזר כלשהו. בסיורים שלי ובביקורים שלי אני מבקר בכל המקומות ומנסה לתת פתרונות דיור. אתמול הייתי במגזר הערבי, לפני חודש-חודשיים הייתי במגזר החרדי – ולא בפעם הראשונה – כבר הייתי באלעד, הייתי במודיעין-עילית והייתי בבית-שמש, החרדית והלא-החרדית, ונכנסתי לכל הפרטים בשביל לראות איך פותרים דברים. הייתי באלעד – פתרתי את כביש הגישה לשם, ובסופו של דבר ניתן שם פתרון שייעל מאוד את הדברים. המון דברים נעשים. כולם בני, אני מסתכל על כולם אותו דבר; אין פה הדרה של אף אחד, ולדעתי – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> כשאתה בונה 12 קומות ומעלה, אין לך מקום לחרדים; כשאתה בונה בלי סוכה, אין לך מקום לחרדים; כשאתה לא מתאים את המטבח, אין מקום לחרדים. וזה מה שקורה ב-150,000 דירות. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> אנחנו לא מונעים מאף אחד. אנחנו נבנה באופן ספציפי מקומות שחרדים יוכלו להיות בהם. בנושא של בית-שמש הייתה בקשה מיוחדת, שנבעה, דרך אגב, כתוצאה – תחילתה מהסכמים קואליציוניים. אני נכנסתי אליה, אני לא חתום על ההסכמים האלה משום צד, אבל נכנסתי בכוח האחריות המשותפת שלי, מתוך ניסיון לפתור. הגענו ביחד עם ראש העיר ועם חברי הכנסת החרדים לאיזה מודוס ויוונדי שאפשר לחיות אתו, ואני חושב שזה טוב לכולם. זה שבית-שמש תמשיך ותתפתח ברובה כעיר חרדית – הדבר הזה הוא די ברור. יש פה נישה קטנה. יש מקומות נוספים ואזורים שונים – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> מה עם קריית-גת? אדמה מישורית, לא פיתוח יקר, 17,500 יחידות – – – <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> אני לא נכנס עכשיו לאיזה מקום כן ואיזה מקום לא. אנחנו בסופו של עניין מעודדים בנייה גבוהה. אני חושב שאנחנו צריכים לתת פתרון לאוכלוסייה החרדית במקומות שונים בארץ, גם בערים שרובן חרדיות וגם בערים אחרות, ואנחנו נעשה את זה. אני חושב שזה דבר חשוב, חיוני. האוכלוסייה החרדית צריכה מקום לגור בתנאים נוחים ובעלויות סבירות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. תודה לחברי הכנסת השואלים, תודה גם לשר הבינוי והשיכון חבר הכנסת יואב גלנט. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה. אני אזמין את שר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ לעלות לדוכן על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 130 של חבר הכנסת איתן ברושי. הנושא הוא: ביטול עבודה בתחנות הדלק כעבודה מועדפת. בבקשה, חבר הכנסת ברושי יקרא – – – <130. ביטול עבודה בתחנות הדלק כעבודה מועדפת> <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, השר כץ וחברי הכנסת, השאילתה שלי עוסקת בנושא ביטול עבודה בתחנות הדלק כעבודה מועדפת, ואני צמוד לשאילתה, על-פי הכללים. ב-21 בינואר 2014 הוצא דוח בין-משרדי בשיתוף משרדי הרווחה, הכלכלה והאוצר והמוסד לביטוח לאומי, שדן בבחינת ענפי התעסוקה המזכים במענק עבודה מועדפת. בדוח המליץ הצוות חד-משמעית להסיר את ענף תחנות הדלק מרשימת הענפים המזכים במענקי עבודה מועדפת. אני שואל את השר: מה היא עמדת המשרד בנושא? המשרד שהוא עומד בראשו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת ברושי. אדוני השר, בבקשה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש חברי חברי הכנסת, חוק הביטוח הלאומי קובע כי חייל משוחרר שעבד בעבודה מועדפת או נדרשת ולא מיצה את זכותו לדמי אבטלה יהיה זכאי למענק, בכפוף לתנאים הקבועים בחוק. עבודה מועדפת, או נדרשת לעניין זה, היא עבודה מסוג העבודות המנויות בלוח ח'. תכלית המענק לעבודה מועדפת היא הפניית חיילים משוחררים לעבוד בסוגי עבודות בלתי מקצועיות בעיקרן, בשל נחיצותן למשק המדינה וכלכלתה, ולעודד עבודה ישראלית במקצועות המוגדרים כעבודה מועדפת, כגון בניין, מפעלי תעשייה ומלאכה, חקלאות ועוד. במרוצת השנים הועלו הצעות ובקשות מצד גורמים ציבוריים ופרטיים להרחיב את תחולת המקצועות המוכרים לצורכי מענק. הצורך לבחון הצעות אלה, לצד הרצון לבחון ולגבש המלצות לקביעת המדיניות הממשלתית, הביאו להקמתו של צוות בין-משרדי, על-ידי שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון, לבחינת הנושא. הצוות כלל חברים ממשרדי הכלכלה, הרווחה, האוצר והמוסד לביטוח לאומי, וכן נועץ בשמאי ובגורמים נוספים במהלך גיבוש ההמלצות. בינואר 2014, בתקופת כהונתו של חבר הכנסת מאיר כהן כשר הרווחה והשירותים החברתיים, פורסם דוח הצוות הבין-משרדי. הצוות הבין-משרדי המליץ על הסרת ענף תחנות הדלק מרשימת הענפים בלוח ח', המזכים במענקי העבודה המועדפת, תוך שהוועדה מבהירה כי תכלית החוק הנה עידוד תעסוקת ישראלים גילאי השחרור מהצבא, תוך התמקדות בענפים שבהם קיים מחסור בעובדים ישראלים ובהם מועסקים עובדים זרים. מתן מענקי עבודה מועדפת לענפים שבהם לא קיים מחסור בעובדים ישראלים עלול ליצור עיוות של מנגנוני ההקצאה של עובדים במשק ועלול להביא לסבסוד שכר והסטה של עובדים מענפים שבהם קיים מחסור לענפים שבהם לא קיים מחסור שכזה. בתקופת חקיקת החוק היה ענף תחנות הדלק ענף שבו הועסקו עובדים שאינם ישראלים. עם זאת, כיום לא מועסקים כלל עובדים זרים בענף, ואין הבדל בין עבודה בתחנות דלק לעבודה בענפים אחרים בתחום השירותים, אשר מהווה נתח נכבד משוק העבודה. בהתאם לכך, הרי שמתן מענקים לענף זה אינו תורם לעידוד תעסוקת ישראלים בוגרי צבא בענפים המאופיינים במחסור בכוח-אדם ישראלי, ומעלה חשש כי כספי המענק משמשים למעשה כסבסוד למעסיקים, יתרה מכך, מתן המענק בענף זה הרי דוחק עובדים ישראלים אחרים מתחום תחנות הדלק ומושך לעבודה בענף חיילים משוחררים שהיו יכולים לעבוד בענפים אחרים, שבהם הם נחוצים יותר, שבהם יש צורך אמיתי לעידוד ותמרוץ העסקת עובדים ישראלים, כגון ענפי הבניין והחקלאות. לכן מתן המענק לענף תחנות הדלק יוצר הקצאה לא יעילה של עבודה והון בענף, ומהווה שימוש לא מיטבי בכ-25 מיליון שקל בשנה מכספי משלם המסים. זה בדיוק מה שאתה אומר, בדיוק אבל. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כן, אבל אתה רוצה לסגור תחנות דלק, ובצדק, ולהעביר את זה למקצועות חינוך, שזה לא בשאילתה הזו – שזה גם נחוץ. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> זו שאלה אחרת. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> זו שאלה אחרת. משרד הרווחה והמוסד לביטוח לאומי מגבשים בימים האלה הצעה לתיקון – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> משתמשים בהם בחלק מהמקומות לא כמתדלקים אלא כמוכרים בחנויות. <מירב בן ארי (כולנו):> אין בכלל מתדלקים כבר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> נכון, לכן צריך לסגור את זה. אין מתדלקים בכלל. אתה צודק במה שאתה אומר. משתמשים בהם לחנויות, וזו לא צריכה להיות עבודה מועדפת. צריך להעביר את זה – כמו שהחלטתם בוועדה, צריך להעביר את זה לאן שצריך להעביר את זה. לצערי, תשמעו, משרדים ממשלתיים עובדים לאט. אם זה היה עסק פרטי זה היה עובד הרבה יותר מהר. <יעקב מרגי (ש"ס):> ברוך הבא למועדון. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> בסדר, עובדים לאט. אבל משתדלים לעבוד, ועובדים לשפר. אז אנחנו, משרד הרווחה והמוסד לביטוח לאומי, מגבשים בימים אלה הצעה לתיקון חוק, שתתבסס על המלצות הצוות האמור, לרבות הסרת העבודה בתחנות הדלק מרשימת העבודות המועדפות. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> כמה זמן זה ייקח? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא יודע. אני רבתי עם מאיר כהן על מה שלא רבתי אתו אף פעם, בשבוע שעבר – על זמן. והזמן – אם הוא היה יודע כמה שעות אני הקדשתי בשביל להביא את מה שהוא רצה, בערבים, אז הוא לא היה אומר את מה שהוא אומר. אבל האוצר קשה. להביא כסף – קשה, גם כשצודקים וצריך. אז אני מקווה שעם מאיר כהן עכשיו הסכסוך מחוסל. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אני יכול גם – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני יכול גם לשאול שאלה נוספת, אם אתה רוצה. אבל אתה שואל מהכיסא, זה בסדר. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> נגיד שבישראל שום דבר לא מגיע בגרביטציה. הכול בכוח המשיכה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מאה אחוז, תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ, וגם לשואלים. אני מתכבד להזמין את סגן שר הביטחון חבר הכנסת אליהו בן-דהן להשיב על שתי שאילתות. הראשונה תהיה של חבר הכנסת יעקב מרגי, מספרה הוא 131, והנושא: צפיפות ודוחק של חיילים בימי ראשון בתחנה המרכזית בבאר-שבע. יש, שימו לב, כמה חברי כנסת שהגישו שאילתה דחופה בנושא הזה, לכן, אם ירצו – השואלים הנוספים יהיו חברי הכנסת מאיר כהן, מירב בן ארי, מיכל רוזין ושרן השכל. מי מהם שירצה לשאול שאלה נוספת – הם כבר רשומים. בבקשה, אדוני. סליחה, מיקרופון לחבר הכנסת מרגי. הוא לא בעונש. בבקשה. <131. צפיפות ודוחק של חיילים בימי ראשון בתחנה המרכזית בבאר-שבע> <יעקב מרגי (ש"ס):> תודה, אדוני היושב-ראש. אתמול דווח – כשהוגשה השאילתה – אתמול דווח על עוד יום ראשון בתחנה המרכזית בבאר-שבע. כביכול יום ראשון, אלפי חיילים נאבקים על מקום באוטובוס שייקחם לבסיסיהם. ברצוני לשאול: מדוע אין מוסיפים אוטובוסים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני סגן שר הביטחון. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בהתייחס לשאילתה דחופה של חבר הכנסת מרגי – אני רוצה להתייחס לתשובה בשני מישורים, האחד הוא המישור המיידי, זה אשר לגביו שאל חבר הכנסת מרגי את שאלתו, וחשוב לא פחות – צופה פני עתיד בהקשר של מעבר יחידות צה"ל לנגב בעתיד הקרוב. ראשית דבר, המצב הקיים היום – במסגרת תוכנית ההסעות הפועלת כיום מתקיימות אפשרויות היסע רבות לחיילים המשרתים בבסיסים בדרום: היסעים מחניון להבים, חליפי היסעים לרכבת מ-13 נקודות איסוף בארץ בהיקף של כ-70 אוטובוסים, וקו מיוחד מתחנת האוניברסיטה בבאר-שבע. נוסף על כל האפשרויות הללו, כדי להגדיל את מרחב האפשרויות לחייל ואת נפח ההיסעים, סוכם בימים אלה על מכרז שיחל לפעול בחודש פברואר השנה, אשר במסגרתו הוגדרו 19 נקודות נוספות מצפון הארץ לדרום, במסלולי נסיעה אשר יעקפו את באר-שבע כדי לקצר את זמן הנסיעה ולהקל את התנועה במרחב. אם כן, נשאלת השאלה, איך הגענו למצב שאליו התייחס חבר הכנסת מרגי? חשוב לציין כאן את ההיסטוריה: לפני ארבע שנים הוחלט במשותף עם משרד התחבורה על מהלך של תחליף היסעי רכבת בימי ראשון, זאת מתוך מטרה להקל את הצפיפות שנוצרה ברכבת בימי ראשון וכדי לשפר את תנאי הנסיעה ברכבת של אזרחים וחיילים כאחד. לכן נקבע כי חיילים לא ייסעו ברכבת בימי ראשון. תצורה זו, בשילוב נקודות ההיסעים השונות בארץ, יצרה מצב מאוזן מבחינת עומסים על אמצעי התחבורה ואפשרה הגעה של חיילים בבטחה ובנוחות לבסיסיהם, ובמקביל נסיעה בטוחה ונוחה בקו הרכבת לבאר-שבע. לאחרונה הוחלט במשרד התחבורה, באופן חד-צדדי וללא התייעצות ותיאום עם צה"ל ומשרד הביטחון, לפתוח מחדש את אפשרות הנסיעה ברכבת לחיילי צה"ל בימי ראשון. פעולה זו נעשתה ללא היערכות תשתיתית נדרשת, בעיקר בשני מישורים: הראשון, הגדלה של מספר הרציפים הזמינים להסעות החיילים בתחנה המרכזית של באר-שבע; נדרש להגדיל את מספר הרציפים משני רציפים הקיימים כיום לשבעה רציפים; והשני, תוספת אוטובוסים לטובת הסעות החיילים על מה שקיים היום. לצערנו, היות שלא התווספו רציפים להסעות ולא התווספו אוטובוסים, כמות החיילים המגיעה ברכבת בפרק זמן קצר גדולה מאוד, ולכן נוצר צוואר בקבוק בהסעות מהתחנה המרכזית בבאר-שבע. אנו כמובן פועלים מול משרד התחבורה כדי לתקן את המצב הזה באופן שציינתי זה עתה, ואני מקווה מאוד שאכן הפתרון יגיע כבר בימים הקרובים. ומכאן אני מגיע למבט השני, צופה פני עתיד, וזה אינו עתיד רחוק, אלא בשנים הקרובות – מעבר של עוד שני גופים גדולים, של יחידות צה"ל, לנגב: יחידת המודיעין ויחידת התקשוב. אני מבקש להדגיש: ללא היערכות תחבורתית רחבה בכל המישורים – רכבת, כבישים, מחלפים, תחבורה ציבורית עירונית – לא יהיה אפשר לספק את המענה הנדרש לחיילים הרבים ואנשי הקבע שיגיעו לנגב ולא יהיה אפשר למנף את הגעתם לפיתוח הכלכלי והחברתי האפשרי של הנגב; פה, בסוגריים, אני יכול לומר שחבר הכנסת מרגי ואני, שני באר-שבעים כמובן, מצפים לו מאוד מאוד. משרד הביטחון וצה"ל מצויים בדיונים מתמשכים בעניין הזה זה זמן רב עם משרד התחבורה, כולל מפגשים בדרג מנכ"לים, כדי לוודא שאכן הפתרונות הנדרשים יינתנו על-ידי משרד התחבורה בהיקפים הנדרשים ובלוח- הזמנים שיהיה תואם את מהלך מעבר היחידות לנגב. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר הביטחון. לחבר הכנסת מרגי אין שאלות נוספות. חבר הכנסת מאיר כהן – בבקשה, אדוני. שאלה נוספת של חבר הכנסת מאיר כהן. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אדוני סגן השר, היות שהלכתי לראות את זה, ויש סרטונים – חבר הכנסת מרגי, בוודאי ראית אותם, ומירב ראתה אותם – אנחנו נמצאים במצב של סכנת חיים. אני רוצה לתאר, אדוני יושב-ראש הכנסת: אוטובוסים, לפני שנכנסים למפרצונים, מסתערים עליהם עשרות חיילים, הנהגים שם עושים לוליינות בין החיילים. כך אי-אפשר לחכות לעוד שבוע. <מירב בן ארי (כולנו):> אי-אפשר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש לך עוד מעט שאלה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אני מאוד מבקש ממך, אדוני, אני באמת רוצה לשאול: למה אי-אפשר היום, כדי למנוע שחייל ייהרג שם, או חיילת, או שייפצעו אנשים, למה היום אי-אפשר – היום – לשבת עם שר התחבורה ולקבל החלטות? אני מכיר את שר התחבורה, ולהערכתי, אם העניין יובא בפניו, ימצאו לזה פתרון. הדבר השני, בדקתי: כל רבע שעה יוצא אוטובוס לבסיסים שלא אזכיר את שמם, כולנו יודעים. אומרים לי אנשי "אגד": שמישהו ייתן לנו הוראה, נדע להוציא כל חמש דקות אוטובוס. אני שואל אותך: כשיש פיקוח נפש, למה צריך לחכות עוד חודש למכרז ועוד חודשיים למכרז? יש פיקוח נפש. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חברת הכנסת מירב בן ארי, האם יש שאלה? כן. <מירב בן ארי (כולנו):> תודה, אדוני היושב-ראש. אני רק רוצה להוסיף, אף שחבר הכנסת מאיר כהן בעצם שאל את השאלה הכי קריטית בעיני, למה זה לא קורה עכשיו. אבל אני רוצה גם להוסיף, כדי שלא לחזור על דבריו, הבעיה היא לא רק שהמספר מועט; הבעיה היא שעקב קשיי מצפון של הנהגים, הם מעלים יותר חיילים, מה שזה לא רק הסיכון בתוך הרציף, אלא הסיכון הוא גם על האוטובוס. אומר הנהג – ואני אישית, דרך אגב, דיברתי גם עם הנהג – שלא נעים לו להשאיר אותם למטה והם מתחננים. ואז אנחנו מגיעים למצב שהנהג מסכן גם את עצמו וגם את החיילים. ואני כל כך שותפה לעניין שאמרו גם חבר הכנסת מרגי וגם חבר הכנסת כהן, על הקריטיות. ואני חושבת שלנו, בכלל לך כסגן השר, יש כאן אחריות להביא את זה ביום ראשון, או לשים שם שוטרים שלפחות יפקחו, לצערנו, על העניין, לפחות עד פברואר. אבל משהו חייב להיעשות לדעתי, וזה דחוף מאוד. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת בן ארי. חברת הכנסת מיכל רוזין – בבקשה, גברתי. <מיכל רוזין (מרצ):> כן, תודה לך. אני כמובן מצטרפת לכל קודמי בדברים, ואני רוצה לומר שזה לא דבר חדש – רק מאז ההעברה של הבסיסים לנגב. כבר אני שומעת מחיילים במשך למעלה מ-12 שנים שיש הבעיה הזאת, בעיקר בתחנה המרכזית בבאר-שבע, כך שזה לא משהו חדש. תמיד אומרים לנו: זה חדש ועוד רגע פותרים. אבל אני רוצה לשאול דווקא מהכיוון של החיילים. באמת, בכוונה לא שאלנו את שר התחבורה ושאלנו את שר הביטחון: האם יכולה להיות איזו גמישות בין יחידות צה"ל בהגעה בימי ראשון, שעות שונות של הגעה? האם מקִלים על החיילים? הרי חיילים שמגיעים באיחור נענשים, ונענשים קשות. האם יש איזו הקלה בעניין הזה? האם יש הבנה של יחידות צה"ל כלפי החיילים? אחרת מה? אחרת חייל שיש לו הורה כמוני אולי יסיע אותו בכל יום ראשון בבוקר לכל רחבי הארץ, וחייל אחר שאין להורים שלו האפשרות או רכב פרטי – לא יסיעו אותו. ולכן אני חושבת שפה גם הצבא צריך ללכת לקראת החיילים, ולא להגיד להם: בעיה שלכם, תמצאו פתרון. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת רוזין. בבקשה, אדוני סגן השר ישיב על השאלות הנוספות. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני מסכים שאכן יש פה סכנת חיים, גם לחיילים; ודאי שיש פה קושי גדול לנהגים. אין ספק בכך, והמצב מצריך פתרון. כפי שאמרתי, נוצרה כאן מציאות שבבת-אחת השתנה המצב, ניתנה אפשרות לחיילים לנסוע ברכבת, ואז בפרק זמן קצר מאוד מגיעים הרבה מאוד חיילים, וכמובן לא נאמר כמה, אבל מגיעים הרבה מאוד חיילים, אני מניח שאתם יודעים, כולם בזמן קצר, לתחנה המרכזית בבאר-שבע. משרד הביטחון, מייד כשהדבר הזה קרה ביום ראשון האחרון – וזאת פעם ראשונה, אלה לא דברים שקרו בעבר – מייד מטפל מול משרד התחבורה, ובעזרת השם כבר ביום ראשון זה יהיו פתרונות. המצב לא יהיה כמו שהיה היום. הזכרתי שמשרד הביטחון, בתחילת חודש פברואר, יוצא בתוכנית נוספת, תגבור של עוד 19 מקומות אחרים מכל רחבי הארץ כדי שאנשים יגיעו, בכלל לא להיכנס לבאר-שבע, יעקפו את העיר באר-שבע ויגיעו ישר לבסיסים בדרום, כך שאני מאמין שהדברים האלה יהיו. חברת הכנסת רוזין, אני אומר, הצבא מבין את המצוקה. חיילים לא נענשו בגלל הבעיה הזאת שקרתה ביום ראשון, כי היא באמת בעיה שאף אחד לא אשם בה. חיילים הגיעו בזמן וחיילים לא נענשו. אבל זאת לא הבעיה, זאת הבעיה הקטנה. באמת הבעיה היא – – – <מיכל רוזין (מרצ):> להישאר שבת זאת בעיה מאוד גדולה לחייל שנענש – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אבל אמרתי, חיילים לא נענשו על כך. זה לא קרה, כי הצבא הבין שקרתה פה תקלה מעבר לכוחו של החייל, והחייל לא יכול היה לצפות את הבעיה הזאת. חיילים לא נענשו. וכפי שאמרתי, כבר ביום ראשון הזה יהיה פתרון, בעזרת השם, ובעוד שבועיים וחצי יהיה פתרון הרבה יותר גדול ורחב, שיקל מאוד את המצוקה התחבורתית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר הביטחון. אתה נשאר אתנו – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כן, כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – לצורך מענה על שאילתה נוספת. אני מזמין את חברת הכנסת טלי פלוסקוב לגשת למיקרופון על מנת לקרוא לנו את נוסח השאילתה הדחופה מס' 132 בנושא: הכרה ב"איחוד הצלה" כארגון עזר לשעת-חירום. בבקשה, גברתי חברת הכנסת. <132. הכרה ב"איחוד הצלה" כארגון עזר לשעת-חירום> <טלי פלוסקוב (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני סגן השר, ארגון "איחוד הצלה" מפעיל כ-3,000 אנשי רפואה. הארגון פנה כמה פעמים למשרד הביטחון בבקשה להכיר בהם כארגון עזר לשעת-חירום. ברצוני לשאול: מדוע שר הביטחון, או משרד הביטחון, לא ראה לנכון לאמץ גוף כל כך חשוב ומרכזי לסיוע בשעת-חירום? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת פלוסקוב. אדוני סגן השר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אכן, שר הביטחון הגדיר שני תנאים מרכזיים להכרה בארגון עזר לשעת-חירום. התנאי הראשון: כשירות מבצעית של הארגון, דהיינו יכולת תגובה מיידית, היקף כוח-אדם משמעותי בפריסה גיאוגרפית רחבה ותוכנית היערכות לחירום. התנאי השני: יכולת ייחודית של הארגון מול גופים אחרים ומול יכולות אחרות הקיימות לשימוש מערכת הביטחון, בהקשר של טיפול בעורף בשעת-חירום. אני מכיר את ארגון "איחוד הצלה", ואני משבח את הארגון, שאכן באמת מפעיל בכל רחבי הארץ למעלה מ-3,000 שמצילים נפשות יום-יום. אולם בהתאם לשני התנאים שהזכרתי קודם, נעשתה במשרד הביטחון בדיקה של התבחינים הללו, ונמצא כי ארגון ”איחוד הצלה” אינו עומד בתנאי הסף הנדרשים להגדרתו כארגון עזר לשעת-חירום. חשוב לציין כי בהתאם למצב הקיים ואל מול הערכות התרחישים האפשריים, עמדת משרד הביטחון היא כי לא קיים פער וצורך נוסף במענה הרפואי לעורף בשעת-חירום. <מאיר כהן (יש עתיד):> איך יכול להיות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחברת הכנסת טלי פלוסקוב. אחריה – גם חברי הכנסת חנין ומקלב ביקשו לשאול שאלה נוספת. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אוקיי, 1. שמעתי את הקריטריונים וביקרתי ב"איחוד הצלה", ואני חושבת שהם כן עומדים בהם. השאלה, באמת, מתי בדקתם? והאם בדקו אותם בכלל – את הנושא – ובמה הם לא עומדים? השאלה שלי, האם אדוני יודע מי הארגונים שכן עומדים בתבחינים שעכשיו הגדרת? להבנתי, יכול להיות שבעבר הם לא עמדו בקריטריונים, אך המצב כיום – ושוב, זה לאחר שביקרתי אישית וראיתי – גם מסרבים לבדוק את הארגון, אני כרגע אומרת, משרד הביטחון, ונורא חבל. במשרד הביטחון יש אפילו בקשה של שר הבריאות להכיר בהם כארגון לשעת-חירום, כי הם הוכרו גם על-ידי משרד הבריאות – פנייתו של שר הבריאות נותרה ללא מענה. אני רוצה תשובה עדכנית נכון להיום. ואם צריך לעשות בדיקה מחודשת – אם אדוני סגן השר יגיד לי שהבדיקה נעשתה לפני שנה, הייתי ממליצה לעשות בדיקה מחודשת, כי חבל שאנחנו כמדינה מפספסים גוף כזה, שבהתנדבות עושים עבודת צדק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת פלוסקוב. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, שאלתי נוגעת לנושא קצת אחר, אבל אני יודע שאדוני מאוד בקי בו ובוודאי גם ישמח לענות עליו, ואני מתכוון לסוגיית ההתנחלויות החדשות המוקמות באישורו של שר הביטחון. באופן קונקרטי, אני מבקש לשאול על החלטתו של שר הביטחון לאשר את צירופו של מתחם בן 40 דונם לשטח השיפוט של המועצה האזורית גוש-עציון. אנחנו מדברים על מתחם שכבר היום כולל שלושה מבנים בנויים, שנמצא על כביש 60 בין ירושלים לחברון, מול מחנה הפליטים אל-ערוב. זה מתחם שנבנה בזמנו על-ידי מיסיונר אמריקני והיה בבעלות הכנסייה. חברת-קש שהוקמה בשבדיה התחזתה לגוף כנסייתי ורכשה את המתחם הזה ב-2010, ושנתיים לאחר מכן היא הודיעה על פירוקה, והנכס עבר לעמותה אמריקנית שבשליטת המיליונר האמריקני ארווינג מוסקוביץ. למעשה, המהלך שנעשה כרגע, שהוא היענות לבקשת המועצה האזורית גוש-עציון צירף את המתחם לשטח השיפוט שלה, הופך את המתחם הזה באופן רשמי להתנחלות. כבר עכשיו ניתן לאכלסו, מכיוון שהמבנים האלה בנויים שנים רבות ולא צריך עבורם היתר בנייה. מובן שבעתיד גם יוכלו לבקש עבורם תוכניות בנייה נוספות. משרד החוץ האמריקני פרסם גינוי לפעולה הזאת ואמר שהיא מבטאת את נחישותה של ממשלת ישראל לסכל את פתרון שתי המדינות. אדוני סגן שר הביטחון, מכיוון שאני יודע שאתה אדם ישר שאומר את הדברים באופן כן ואמיתי, האם אתה יכול לאשר את מסקנתו של משרד החוץ האמריקני? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. קצת חדשות טובות על הבוקר בשבילי. בבקשה, חבר הכנסת אורי מקלב, ולאחר מכן סגן השר ישיב. כמו שסגן השר יודע, נהוג שאם יש שאלות שלא קשורות ישירות לשאילתה המקורית, תוכל להעביר תשובה בכתב לחבר הכנסת דב חנין. אם אתה יכול להשיב – אנחנו נשמח. בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי סגן השר, לא רק שאני כן אשאל בנושא של השאילתה ממש, אלא שבעקבות התשובה שלך שיניתי את השאלה הנוספת. בעצם הייתה שאילתה, והשואלת לא קיבלה תשובה. נימקת את הקריטריונים, אבל מדוע הם לא עומדים בכך? לא קיבלנו תשובה מדוע "איחוד הצלה" לא עומדים בפרמטרים שאתה לבד – אתה הקראת שצריכה להיות פריסה, ויש להם פריסה מכובדת מאוד, כפי שאתה מכיר ויודע; דיברת על יכולת מבצעית – אני לא חושב שיש על זה ויכוח, על היכולת המבצעית. דיברת על עוד נושא אחד: האם יש עוד ארגון או עוד גוף שפועל בעניין. וכאן חברת הכנסת פלוסקוב רימזה, ואני רוצה להגיד את זה הרבה יותר פתוח: זה לא שאין צורך בגוף הזה, רק בעבר היו אולי מתחים בין שני הגופים, בין מגן-דוד-אדום לבין "איחוד הצלה". בהתערבות של אנשי ציבור, וכאן בכנסת, יושרו ההדורים. היום אין מחלוקת; היום עובדים בשיתוף פעולה. אולי הבדיקה נעשתה לפני הרבה זמן. כיום אין שום סיבה שלא יכירו בהם כארגון עזר. צורך השעה, הימים האלה מראים באמת את מה שהם פועלים, מה שהם עושים, את המהירות שבה הם מגיעים, הפריסה בכל המקומות בארץ. מבחן התוצאה – אנחנו רואים איפה שהם נמצאים ככוח העזר. אז איך אפשר להגיד שהם לא עומדים בפרמטרים? המציאות מוכיחה אחרת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה, אדוני סגן שר הביטחון. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תודה. חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש – אגב, חברת הכנסת פלוסקוב, אני ביקרתי שם לא פעם. <טלי פלוסקוב (כולנו):> תמליץ גם לשר הביטחון. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני אומר שאני ביקרתי שם ואני אכן מכיר. אני יכול לומר לגבי השאלות, גם שלך וגם של חבר הכנסת מקלב: דבר אחד אני יכול לבקש – שתתקבל תשובה עדכנית ומנומקת מדוע באמת הם לא עומדים בקריטריונים ובאילו קריטריונים הם לא עומדים. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אני רוצה לדעת מי כן עומד. <אורי מקלב (יהדות התורה):> למה הם לא עומדים. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני אבקש שהמשרד יעביר תשובה מסודרת – אני אדאג לכך – ויצביע באיזה קריטריון הם לא עומדים ומי כן עומד. אני מקבל את – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ומה צריך לשפר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> זו דרישה נכונה, צודקת, ואדאג לכך שהמשרד ישיב. לגבי שאלתו של חבר הכנסת דב חנין – הפתעת אותי בבוקר. לא ידעתי שמתחם בן 40 דונם הוא שמנע את הקמת שתי מדינות. זה באמת פלא. אני מתפלא עליך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא אמרתי – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> חבר הכנסת חנין, אני לא הפרעתי לך. תן לי לומר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תן לי להשיב לך. גם אני מעריך אותך כאדם רציני, חשבתי שיש לך נימוקים יותר טובים מזה. אתה יודע לבד שהפתרון של שתי מדינות לשני עמים לא מיושם כי הוא לא ישים. אין שום דרך. אין פרטנר. תפסיקו לחשוב שכביכול 40 דונם באיזה מקום הם שמונעים את הקמת המדינה הפלסטינית. אנחנו יודעים היטב. רק לאחרונה פורסמו ההצעות הנדיבות ביותר של ראש הממשלה אולמרט לאבו מאזן, ואנחנו גם יודעים את התשובה שהתקבלה – כי לא התקבלה תשובה. המקסימום שאנחנו מסוגלים לתת הוא הרבה הרבה פחות מהמינימום שאבו מאזן רוצה לקבל. מכיוון שזה הפער, אין שום סיכוי. זה חלום בלהות, חלום שאף אחד לא יכול להגשים אותו – בטח לא מתחם בן 40 דונם, שאגב, הוא מתחם סגור, מתחם שלא מפריע לשום דבר. אני גם רוצה לעדכן אותך, חבר הכנסת דב חנין: גם הכביש החדש שמתכננים, עוקף אל-ערוב, מתרחק ממחנה הפליטים אל-ערוב והוא לא פוגע במתחם הזה, כך שלא תהיה שום פגיעה במחנה הפליטים אל-ערוב בהכרה במתחם של 40 דונם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זאת ההרחבה החקלאית הזאת? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כן. זה היה בית-חולים פרוטסטנטי מזמן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר הביטחון חבר הכנסת אליהו בן-דהן על תשובותיו. אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין לעלות לדוכן על מנת להשיב לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת עיסאווי פריג' הגיש שאילתה שמספרה 128. השאילתה במקור היא לשר התקשורת. ערוץ 33 בערבית, בעצם הכוונה היא ל"עידן פלוס", ולכן אישרתי את דחיפות השאילתה. שואלים נוספים יהיו חבר הכנסת דב חנין וחבר הכנסת נחמן שי. הם הגישו שאילתות זהות, אז אפשרתי להם. אם אחד מהם לא יהיה, אני אאפשר גם לחבר הכנסת באסל גטאס לשאול. בבקשה. <128. ערוץ 33 בערבית> <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברים – בעניין "עידן פלוס". לאחרונה פורסם שנבחנת החלפת ערוצים במסגרת "עידן פלוס", וערוץ 20 יחליף את ערוץ 33 בשפה הערבית. רצוני לשאול: 1. האם אפשרות הוצאת ערוץ 33 עלתה לדיון? 2. אם כן – מדוע? 3. מה הוא ההסבר למצב שבו "עידן פלוס" יספק שישה ערוצים בעברית ואף לא ערוץ אחד בערבית? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת פריג'. בבקשה, אדוני השר. <שר התיירות יריב לוין:> תודה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, "עידן פלוס" הנו מערך שידורים אשר מפיץ בערוץ דיגיטלי את שידורי הערוצים 1, 2, 10, 23, 33 ו-99. את השידורים ניתן לקלוט באמצעות ממיר דיגיטלי בעלות חד-פעמית וללא תשלום דמי מנוי חודשיים. ככלל, ערוץ 33 הנו ערוץ המשודר בשפה הערבית ומשודר במסגרת שידורי "עידן פלוס" לכלל האוכלוסייה בישראל. על-פי הערכת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, רק 1% מקרב האוכלוסייה הערבית בישראל צורך את שידורי "עידן פלוס". אני חוזר: 1% לא מכלל הציבור; 1% בלבד מכלל אזרחי ישראל דוברי הערבית. הדיון שאליו מתייחסת השאילתה התקיים במשרד האוצר וביוזמתו, קרי, לא במשרד התקשורת. במהלך הדיון עלתה, בין היתר, סוגיית הגדלת אחוזי הצפייה ומגוון התכנים בערוצי הטלוויזיה המשודרים באמצעות מערך "עידן פלוס", וזאת כדי לחזק את המערך לטובת ציבור הצופים הצורך את השידורים באמצעות הממיר. בעת הזאת משרד התקשורת אינו מקיים דיונים בנושא. ככל שיעלה צורך בעתיד בבחינת הנושא הזה מחדש, הוא ייבחן על-ידי הגורמים הרלוונטיים, שידונו במכלול ההיבטים ככל שיידרש. אני חוזר ואומר: אומנם נתוני השימוש של דוברי הערבית ב"עידן פלוס" הם מעטים, אבל כרגע הנושא לא נמצא על סדר-היום, אם כי, אולי במסגרת הניסיונות לשפר את המצב ולהגביר את השימוש ב"עידן פלוס", יהיה צורך לשקול את העניין הזה פעם נוספת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. שאלה נוספת לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> בקוד הפתוח. ב"עמוס" זה משודר. רואים את זה ב"עמוס". <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. שאלה נוספת לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אנחנו רואים את זה ב"עמוס". <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> פנית בעניין הזה גם למנכ"ל הכנסת. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אחריו – שואלים נוספים, שהם חברי הכנסת חנין ושי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מכובדי השר, 1%, להערכת משרד האוצר, צופה ומשתמש ב"עידן פלוס". אני שואל אותך, למה הגענו למצב כזה שרק 1% משתמש ב"עידן פלוס" וצופה בערוץ 33? למה אין הפקות בערבית? ולמה משרד האוצר צריך לקיים דיון? מתשובתך אני מבין שאכן קיימת האפשרות שערוץ מורשת, ערוץ 20, יקבל את הפרס ויחליף את ערוץ 33. אתה אומר את זה לא בצורה ישירה אבל בצורה עקיפה. ככה משתמע מדבריך, שאכן התקיים דיון אבל הוא לא בתקשורת אלא באוצר. אני מבקש שהתשובה תהיה חותכת בעניין הזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת פריג'. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר לוין, אני מאוד מעריך אותך, אבל אני בכל זאת שב ומעיר לשר התקשורת, שכנראה מושפע משר הכלכלה, אולי משר החוץ, אולי מהשר לשיתוף פעולה אזורי – אלה הם ארבעה שרים שבאופן עקבי לא מגיעים לכנסת לענות על שאילתות. אני חושב שכדאי לראש הממשלה אולי לזמן אותם לבירור אצלו, זה לא מסובך. אני חושב שהבירור הזה מאוד דרוש, כי זה חלק מהכבוד לכנסת. לגופם של דברים. אדוני היושב-ראש, מצד אחד מורידים את ערוץ 33, וערוץ 33 הוא ערוץ הדיבור לציבור הערבי. אולי צריך לשפר את התכנים שלו, אולי צריך להרחיב את העיסוק שלו, אולי צריך להביא אנשי תקשורת שפונים יותר לציבור כדי להרחיב את הצפייה; אבל בצד השני אנחנו שומעים דיבורים מאוד מדאיגים, שאת המקום הזה עומדים להעביר לערוץ 20, שהוא ערוץ פוליטי, שעסוק, לצערי הגדול, בשנאה והסתה, עושה את הדברים תוך שימוש לרעה בכותרת של "מורשת יהודית", אבל הוא בעצם הפוך לכל המורשת ולכל המסורת של "אלה ואלה דברי אלוהים חיים"; ערוץ שאפילו לא נרתע מהסתה נגד נשיא המדינה – ואת זה רוצים להעביר לשימוש החופשי ב"עידן פלוס"? תמהני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חנין. חבר הכנסת נחמן שי, שאלה נוספת. לאחר מכן השר לוין ישיב. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני השר, הציבור הערבי הדובר ערבית במדינת ישראל רשאי שיהיו לו שידורים בטלוויזיה, כאזרחים שווי זכויות. ראש הממשלה מדגיש לאחרונה גם את החובות שלהם – גם את זה אני מקבל: שווי זכויות ושווי חובות. לא יכול להיות שהשידור שמיועד אליהם יתאדה. השידור הזה בערוץ 33, ברגע שאתה מדיר אותו מהאופציה הזאת של "עידן", לא יוכל להגיע אל האזרחים, אלא הם יצטרכו להיות או מנויים בכבלים או מנויים בלוויין. זו פגיעה ישירה. אין להם ערוץ אחר, אין להם מגוון, אין להם דרך אחרת לקבל שידור ממדינת ישראל בערבית. ואתה מפקיר את זה, הממשלה מפקירה את זה. עם כל הכבוד למאות ערוצים שמשודרים בלוויינים ובדרכים אחרות מעל לראשינו, מגיעים לציבור דובר הערבית – בסדר, אבל אנחנו רוצים, אני חושב שכל אחד מעוניין, שיקבלו גם ערוץ מתוך מדינת ישראל, חופשי, בלי תשלום. לשלם זה משהו אחר, אבל למה לא לתת להם את האופציה לא לשלם? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. בבקשה, חבר הכנסת יריב לוין, השר המקשר. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, אני אענה תחילה לחבר הכנסת פריג'. חבר הכנסת פריג', אני לא אחראי לא לפרשנויות של דברי ולא למה שמבינים מדברי. דברי היו ברורים. אני, אגב, אני לא זוכר שהזכרתי את ערוץ 20, אבל אני מוכרח לומר לך שאם יש לי מסקנה מהדיון הזה, והיא דווקא מסקנה חיובית – שערוץ 20 כנראה עושה עבודה טובה; יש לו השפעה, הוא מדובר, הוא מעורר עניין, יכול להיות שבאמת נכון לשקול את הכנסתו לתוך "עידן פלוס". זה אני מוכרח לומר, זה לפחות עולה כאן בהחלט – כחוט השני – מההתייחסויות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אבל זה לא מורשת. <שר התיירות יריב לוין:> רגע אחד, רגע, חבר הכנסת חנין, תכף אני אענה גם לך. לגופו של עניין, חבר הכנסת פריג', תראה, אני לא חולק על שום דבר ממה שאמרת. צריך שיהיה ערוץ בערבית – ואגב, ערוץ 33, גם אם לא יהיה ב"עידן פלוס", הוא עדיין קיים. צריך לספק את השירות. יש רק בעיה אחת קטנה, שאתם כולכם מתעלמים ממנה, גם אדוני חבר הכנסת שי – אין ביקוש לדבר הזה. אתם רוצים לתת – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תביא תכנים, תעשה תכנים. <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת פריג', אתם רוצים לתת לציבור את מה שהוא לא רוצה. מתעקשים בכוח לדחוף לו, במירכאות או בלי מירכאות, את ערוץ 33, שהוא לא מעוניין בו. לא מעוניין בו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זאת השיטה, אתה מייבש את הערוץ וגורם לו – – – <שר התיירות יריב לוין:> יותר מזה, חבר הכנסת פריג', זה לא רק שלא מעוניין בו, אלא צריך לזכור שאם אנחנו מדברים על רק 1% של דוברי ערבית שמחוברים ל"עידן פלוס", אפשר להניח בוודאות שלא כולם הצטרפו ל"עידן פלוס" בגלל ערוץ 33. זאת אומרת, אם ננכה את הנתון האמיתי של מספר האנשים שבאמת הדבר הזה חשוב להם והם הצטרפו ל"עידן פלוס" כי יש שם ערוץ 33, ולקיחתו מהם תגרום להם נזק, מדובר במספרים אפסיים. אני אומר לחבר הכנסת שי – אתה יודע, חבר הכנסת שי, אין גם טלוויזיה שמיועדת לציבור החרדי. למה אתה לא מתקומם כנגד הדבר הזה? הרי לכאורה המדינה צריכה – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> הציבור החרדי לא רואה טלוויזיה. <שר התיירות יריב לוין:> אה, יופי. בדיוק. אז עכשיו אני שואל אותך, הציבור דובר הערבית רואה טלוויזיה, לכן יש ערוצים דוברי ערבית, אבל הציבור דובר הערבית לא רוצה את "עידן פלוס". אז למה לציבור החרדי אפשר לא לעשות טלוויזיה בכלל, מתוך הנחה שהוא לא רואה אותה, ולציבור הערבי צריך להחזיק את ערוץ 33 ב"עידן פלוס" אף שאף אחד לא רואה? לא מתוך הנחה, אלא אחרי שנתַנּו ואף אחד לא הצטרף לשירות. אני לא מבין את ההיגיון הזה. אני חושב שאין בזה שום היגיון. עכשיו, חבר הכנסת חנין, לך אני מוכרח אבל בכל זאת עוד דבר אחד לומר, וזה מחזיר אותי, אדוני היושב-ראש, לשאלה שלא מרפה ממני מאז הדיון שהיה כאן ביום שני האחרון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מאז הדיון על שר הפנים. אני רואה שלא ישנת מאז. <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת חנין, מה הצבעת ביום שני, כאשר ראש הממשלה ביקש להעביר את תיק הפנים לידיו של השר דרעי? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני לא השתתפתי בהצבעה כדי להקל על ראש הממשלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – – לפתור את הדילמה הזאת – – – <שר התיירות יריב לוין:> אז עכשיו, אחרי שלא היית, אחרי שלא השתתפת בהצבעה, הנה ניתנת לך הזדמנות להאיר את עיני פעם נוספת. מה עמדתך: אתה מעדיף שראש הממשלה היה ממשיך להחזיק בידיו את תיק הפנים – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> חס ושלום. <שר התיירות יריב לוין:> – – או שאתה מעדיף שהוא יעבור לידיו של השר דרעי? מה אתה מעדיף? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> חס ושלום. חס ושלום. לכן הקלתי על ראש הממשלה ולא השתתפתי בהצבעה. הכי גרוע זה שזה אצל ראש הממשלה. הכי גרוע. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> יש כמה דילמות. <שר התיירות יריב לוין:> את הדילמה אני יודע. חברת הכנסת תומא סלימאן, אני את הדילמה מבין, רק מה התשובה, לכל הרוחות, אני לא מצליח לקבל. בבקשה, מה אתם מעדיפים? <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> זה זמן ההתניות. הכול מותנה. <שר התיירות יריב לוין:> חברי הכנסת חנין ותומא סלימאן, מה אתם מעדיפים? פעם אחת תגלו לי סוף-סוף. שראש הממשלה – תחשוב – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> זה זמן ההתניות. הכול מותנה. <שר התיירות יריב לוין:> אולי ראש הממשלה שוקד ממש עכשיו להחזיר לידי השר דרעי גם את תיק הכלכלה, והוא לא יודע מה לעשות, כי הוא מסתכל עליכם ולא יודע מה התשובה על הדילמה, כפי שקוראת לה חברת הכנסת תומא סלימאן. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> זה זמן ההתניות. <שר התיירות יריב לוין:> אז בואו תגידו לי מה לייעץ לו. לייעץ לו למסור את תיק הכלכלה לדרעי, או לייעץ לו להשאיר את תיק הכלכלה אצלו? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> חס ושלום, לא אצלו. שיביא לשר דרעי את כל התיקים – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תן לחברים זמן להתייעץ סיעתית, והם ישיבו לך תשובה. אנחנו צריכים להמשיך עם סדר-היום. <שר התיירות יריב לוין:> מכובדי, לכן אני אומר, מספיק עם הדמגוגיה הזאת על ראש הממשלה שמחזיק בכמה תיקים. כשראש הממשלה מבקש להעביר תיק לשר אחר, תתייצבו במליאה ותתמכו בהחלטה, ואז תראו שאתם רציניים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. אדוני השר, אל תלך רחוק כי אנחנו תכף נזמין אותך. אם כן, עד כאן שאילתות דחופות. <הודעת הממשלה על הפסקת כהונתו של סגן שר ועל מינוי סגני שרים> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני אבקש מאותו חבר הכנסת, יריב לוין, שהוא כידוע השר המקשר בין הממשלה לכנסת, למסור לנו את הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 9(א)(8) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, שלפיה חבר הכנסת ירון מזוז חדל לכהן בתפקיד סגן השר במשרד הפנים ביום כזה וכזה, כפי שיפרט השר, ומה קרה בעקבות זה. <שר התיירות יריב לוין:> סגני השרים מזוז ונהרי. <תהיו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לאחר מכן הוא ימסור לנו גם את הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה, לגבי מינוי סגני שרים שהם – אחד מהם הוא אותו חבר הכנסת ירון מזוז, והשני הוא חבר הכנסת משולם נהרי. בבקשה, אדוני, תמסור לנו את שתי ההודעות. בבקשה. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה, אני מתכבד להודיע לכנסת, בהתאם לסעיף 9(א)(8) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, כי חבר הכנסת ירון מזוז חדל לכהן בתפקיד סגן השר במשרד הפנים ביום 11 בינואר 2016, במועד שבו נפסקה כהונתו של ראש הממשלה כממלא-מקום שר הפנים, וזאת בהתאם לסעיף 26(2) לחוק-יסוד: הממשלה. כמו כן, אני מתכבד להודיע לכנסת כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה, לאשר בהסכמת ראש הממשלה את מינוים של סגני השרים המפורטים להלן: חבר הכנסת ירון מזוז – לסגן שר במשרד ראש הממשלה, מתמנה על-ידי ראש הממשלה; חבר הכנסת משולם נהרי – לסגן שר במשרד הפנים, מתמנה על-ידי שר הפנים. סגני השרים ייכנסו לתפקידם החל ממועד מסירת הודעה זו. אני כמובן מברך אותם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין על כך שמסר לנו את ההודעות. אני מזכיר לחברי הכנסת שבעקבות שינוי חוק סגני השרים, הם אומנם נכנסים לתפקידם במועד מסירת ההודעה, אבל צריכים לעלות לדוכן על מנת להצהיר אמונים, מאחר שלא היו בתפקיד ועכשיו הם חוזרים לתפקיד סגן שר. חבר הכנסת ירון מזוז איננו כאן, במליאה. לא יודע מה הסיבה לכך, אבל כנראה המעמד אינו חשוב. <הצהרת אמונים של סגן השר משולם נהרי> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת משולם נהרי לעלות לדוכן על מנת להצהיר אמונים כסגן שר בממשלה. בבקשה, אדוני יקרא את נוסח הצהרת האמונים וגם יחתום על ההצהרה. <משולם נהרי:> אני, משולם נהרי, בן נעמי, זכרה לברכה, ורבי יחיא, שייבדל לחיים טובים, מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כסגן שר ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <נחמן שי (המחנה הציוני):> יישר כוח. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו מברכים את סגן השר משולם נהרי, הישן-חדש. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 171) (תחילת הזכאות לגמלת סיעוד), התשע"ו–2016; הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 218), התשע"ו–2016; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 54), התשע"ו–2016; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (תיקון מס' 85), התשע"ו–2016; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 219), התשע"ו–2016; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 220), התשע"ו–2016. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – פטור לזוגות צעירים מארנונה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/736/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת – חקיקה. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן לנמק את הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – פטור לזוגות צעירים מארנונה), התשע"ה–2015. תשובה והצבעה במועד אחר. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן תנמק את הצעת החוק שלה ושל קבוצת חברי הכנסת. עד עשר דקות לרשותך. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) – התיקון מתייחס לפטור לזוגות צעירים מארנונה. הצעת החוק הזאת, אני מגישה אותה בשמי ובשם קבוצת חברי, חבר הכנסת איימן עודה, חברי הכנסת דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף, וחשוב לי לציין שהצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת השמונה-עשרה ועל שולחן הכנסת התשע-עשרה על-ידי חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי הכנסת. ההצעה שהנני מביאה בפניכם מתייחסת לשנה הראשונה לנישואיהם של זוגות ומבקשת שהם יקבלו פטור מתשלום ארנונה על מקום המגורים שלהם, של הזוג הצעיר, כדי לעזור בקשיים הכלכליים ולתמוך בהם בשנה הראשונה של הנישואין. איך שאנחנו מכירים מהסביבה הקרובה שלנו, זוגות צעירים בתחילת דרכם נכנסים בדרך כלל למצוקה כלכלית בתחילת החיים – ואני מדברת על הרוב, לא על האחוז הקטן שבורכו ויש להם חיים קלים ויש להם האמצעים הכלכליים כדי להתחיל את חייהם ברווחה, עם מקום מגורים, עם אפשרות לשלם את הארנונה. הרבה מהזוגות שאנחנו מכירים נכנסים למצוקה כלכלית גם בשל המשכנתה, גם בשל ההוצאות הגבוהות, בדרך כלל, של החתונות, וגם בגלל המצב הכלכלי באופן כללי. אי-אפשר להתעלם מכך שאחת המחאות הגדולות שהיו במדינה הזאת בשנים האחרונות התייחסה לנושא המצוקה הכלכלית, אפילו של מעמד הביניים. אנחנו לא מדברים אפילו על המצוקות הכלכליות של ציבור שהוא יותר רחב, שדווח עליו בדוח העוני האחרון, והתייחס לאחוזים גבוהים, הולכים ומתרבים, של אוכלוסיות שחיות מתחת לקו העוני. וכמובן, אם הם זוגות צעירים ובתחילת דרכם, הם יתקשו מאוד לשלם את מסי הארנונה, שבדרך כלל צוברים הרבה ריביות, ומקשים הלאה על מימוש החוב הזה ועל תשלום החוב הזה, לזוגות האלה בחיים שלהם. במחאה האחרונה גם דובר על הקושי במציאת דירות להשכרה, כדי שיוכלו להתקיים כזוגות. אנחנו מדברים פה על מצב שאפילו, לפעמים, בגלל מחסור בדירות קטנות לזוגות צעירים, אנשים או זוגות צריכים לשכור דירות שהן הרבה יותר גדולות ממה שהם צריכים, והם צריכים לשלם ארנונה גבוהה מאוד, שמחשבים אותה לפי המטרים של הדירה, ולכן, אם שוכרים דירה יותר גדולה, אז בעצם משלמים ארנונה יותר גבוהה. בשנת 2013, לפי הנתונים שיכולתי להשיג, היו 52,705 זוגות אשר נרשמו לאחר נישואים. כלומר, אם מדברים על הפטור הזה, אנחנו מדברים על סכומים שנעים בין 100 מיליון ל-110 מיליון שקל שלא ייכנסו – לצערי הרב או לשמחתי – במקרה שיעבור החוק הזה, לקופות של הרשויות המקומיות, ויצטרכו לדבר על דרך אחרת למלא את החור הזה שאולי נוצר אצלם. דיברתי עם הרבה חברי כנסת, וניגשו אלי הרבה חברי כנסת שהעלו שאלות בקשר לחוק הזה. ואני חושבת שהנקודות שהועלו בפני, ושגרמו לחברי כנסת לחשוב בעניין ההצבעה, הנקודות האלה בעיני הן חשובות והן צריכות לבוא בחשבון כאשר נרצה לקדם את החוק הזה. אחת הנקודות שעלו היא שבמדינת ישראל נישואים או ברית זוגיות, בדרך כלל הם רק לפי נישואים דתיים, ובאופן עקרוני, ואני מכבדת את זה, הרבה אנשים או שאין להם הזכות בעצם להינשא בצורה שעדיין נמצאת חוקית במדינת ישראל – אפשר קצת להרגיע? <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, מזכירי הסיעות, יש יותר מדי רעש בצד, גם בצד ימין וגם בצד שמאל. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הם לא יכולים לנהל ולהתמודד מפני שאתם – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> לצערי הרב, הרבה אנשים שהיו רוצים כן להתחתן, כן למסד קשר ביניהם, מנועים במדינת ישראל מלעשות את זה באופן הפורמלי, או מפני שהם זוגות חד-מיניים או מפני שהם אנשים שלא רוצים להתחתן לפי המוסד הדתי ששייכו אותם אליו, ואני מכבדת את זה. אני חושבת, לאחר שחשבתי על ההצעות האלה, שאפשר לחשוב על גרסה שתיתן אפשרות לאנשים שמכריזים באופן רשמי בפני משרד הפנים על קיום משק-בית משותף ועל חיים בזוגיות. אפשר להתחשב במצב הזה ושכן יקבלו את הפטור הזה. אפשר גם לחשוב על אנשים – הרבה אנשים אמרו – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אני לא יכול להמשיך את הישיבה בצורה כזאת, יותר מדי רעש. אנא מכם, מי שרוצה לדבר, שיתכבד ויצא בחוץ, ישתה קפה, ולא יעשה את זה בתוך המליאה. בקושי שומעים את הדוברת. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני בקושי שומעת את עצמי, ואני מרגישה שאני חייבת לצעוק. הייתי שמחה אם הרעש הזה היה בגלל הוויכוח שקיים על הצעת החוק. אבל משום מה, יש לי הרגשה שאף אחד – שכל אחד שקוע בדיבורים שלו. אני מבינה שלא כל הזוגות שיתחתנו או שירצו להכריז על זוגיות משותפת מגיע להם פטור בגלל המצב הכלכלי שלהם. הרבה, אולי, או חלק מהזוגות האלה יהיו במצב כלכלי אשר מאפשר להם את התשלומים של הארנונה באופן סדיר. ואני לא באה פה להציע משהו גורף שאינו מתחשב במצב הזה. הייתי רוצה להמשיך את השיחות האלה סביב הנושאים שכן אפשר להכניס לתוך החוק, כולל חישובים או קריטריונים כלכליים – למי מגיע פטור מבין הזוגות הצעירים האלה. לכן, אני מבקשת לדחות את התשובה. וכן, הגענו למסקנה שאפשר לדחות ולהמשיך את השיח הזה, כדי להגיע להצעת חוק שכן אפשר להעביר, וכן לתת באמת תמיכה לזוגות צעירים אשר מתקשים בתחילת דרכם. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. רבותי, תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכרה בפגיעה מתוך מניע גזעני בעבודה כתאונת עבודה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1696/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת באסל גטאס) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו נעבור לחוק הבא: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכרה בפגיעה מתוך מניע גזעני בעבודה כתאונת עבודה), התשע"ה–2015, הצעת חוק של חבר הכנסת באסל גטאס. אני מבין – חבר הכנסת באסל גטאס יעלה – אני מבין שיש הסכמה מצדך שזה יהפוך להצעה לסדר-היום. כן. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – יש שר? <היו"ר יצחק וקנין:> השר חיים כץ יושב כאן, הוא התורן. אני מבין – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לפני שאני ניגש לדבר על החוק, רציתי להזכיר או לעמוד על העניין שהיה היום. לצערי הרב, התגלתה גופה של אישה ערבייה ליד כפר-מנדא, ואפשר להתחיל להחשיב את זה כרצח ראשון ב-2016 של אישה ערבייה. בשנה שעברה נרצחו 14 נשים. לפי המספרים – עאידה, אני מדבר על רצח נשים ערביות, שהתחיל היום, לצערנו, בגילוי של גופתה של רנין רחאל, וזה נחשב כרצח אישה ראשון, ואמרתי שבשנה שעברה נרצחו 14 נשים. רק בשלושה מקרים הוגשו כתבי-אישום – נעצרו, והוגשו כתבי-אישום, שעוד לא התבררו בבתי-משפט. אז מי שמחפש – השר יריב לוין, שנתמנה על-ידי ראש הממשלה יחד עם אלקין בעניין אכיפת החוק, אז בבקשה. בבקשה, מה עושה המשטרה למנוע רצח נשים? איך היא מטפלת? כמה מקרי רצח מפוענחים, והקרימינלים, הפושעים, מובאים לבית-משפט שיקבלו את העונש שמגיע להם? אוזלת היד של המשטרה בעניין הזה אומרת דורשני. ואם כבר רוצים לאכוף את החוק, אז בבקשה, שהמשטרה תתחיל לעשות את עבודתה גם באיסוף נשק בלתי חוקי וגם בגילוי מקרי רצח נשים ומניעת אלימות. רבותי, הצעת החוק שאני מביא היום לתיקון חוק הביטוח הלאומי – הכרה בפגיעה מתוך מניע גזעני בעבודה כתאונת עבודה, היא חוק מתבקש. המצב כיום הוא אבסורד. אנחנו מציעים שבפגיעה מתוך מניע של גזענות – יוגדר שפגיעה מתוך מניע של גזענות כלפי עובד שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו – רואים אותה כפגיעה בעבודה; לעניין סעיף זה – "פגיעה" היא פגיעה בגוף או בחירות או ברכוש, לרבות איומים או סחיטה, ו"גזענות" – כהגדרתה בסעיף 144א לחוק העונשין, התשל"ז–1977, לרבות עוינות מחמת דת, השתייכות לקבוצה דתית, מוצא עדתי, נטייה מינית, או בשל היותו של אדם עובד זר. רבותי, מקרי תקיפה על רקע גזעני הולכים ומתרבים במצב הפוליטי הקיים בשנים האחרונות. אני יכול להביא לכם רק כמה דוגמאות על פגיעות בחפים מפשע רק בגלל מוצאם הלאומי או צבע עורם, או אפילו חשד להשתייכות לאומית או אתנית מסוימת. המקרה האחרון המזעזע המפורסם של אורי רזקן, יהודי מקריית-אתא עובד "שופרסל" שהותקף על-ידי יהודי אחר ונדקר כי האחר חשד שהוא ערבי. אורי רזקן נאלץ לעבור ניתוחים, הוא אושפז, והמקרה שלו זעזע את כל מי שיש קצת מצפון בתוכו. יצחק בן-חיים הותקף במרכז מסחרי בבית-שמש; חסן אוסרוף, עובד בעיריית תל-אביב, הותקף על רקע גזעני; נסים אבו-רמוז – תחנת "פז" בירושלים ב-9 בספטמבר 2012; והמקרה שהביא אותי אז, לפני שנתיים, להציע את החוק הזה, היה המקרה של המלצר בתל-אביב שנפל קורבן לאלימות קשה מצד חבורת צעירים בריונים מפני שבא ולקח מהשולחן שלהם את המיונז, את הצנצנת של המיונז. הם התנפלו עליו, הכו אותו עד זוב דם. האם זה נחשב לתאונת עבודה? או לפעולות איבה? החוק צריך להיות ברור במקרים האלה. היום החוק אומר שתאונת עבודה מוגדרת כדלקמן: תאונה – איפה קארין, היא ישנה? קארין אלהרר – תאונת עבודה שאירעה תוך כדי עבודה ועקב עבודתו של הנפגע אצל מעבידו או מטעמו. כלומר, על מנת שאירוע יוכר כתאונת עבודה, עליו למלא אחרי שלושת התנאים העיקריים. אדוני השר, החוק היום אומר: על מנת שתאונת עבודה תוכר כתאונת עבודה, צריך שיתמלאו שלושה תנאים עיקריים: 1. האירוע הוא תאונה; 2. היה תוך כדי העבודה; 3. עקב העבודה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> או בדרכו לעבודה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני תכף אגיע לזה. זה נכלל בתוך רשימה של אירועים חריגים, ואני היום מבקש שהרשימה הזאת – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תורחב. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – תכלול גם את האירוע של תאונה על רקע גזעני. תאונה היא אירוע חריג שאירע לעובד במהלך עבודתו. אם העובד לא יכול להצביע על אירוע חריג כזה, לא תוכר פגיעתו כתאונת עבודה. המקרים הבאים הוכרו על-ידי המוסד לביטוח לאומי ובית-הדין לעבודה כאירועים חריגים – מה הם? פציעה כתוצאה מפגיעה של מכונה אוטומטית; נפילה במהלך העבודה; תאונת דרכים במהלך עבודה, אם נסע לעבודה או חזר מהעבודה או נסע במשך העבודה; התמוטטות מבנה על העובד במהלך עבודתו, ואף ויכוח חריג – ויכוח חריג – שגרם להתרגזות מיוחדת יכולה להיחשב כתאונת עבודה; הרמת משא כבד, ועוד. תוך ועקב העבודה – תנאי נוסף להכרה באירוע כתאונת עבודה הנו כי הפגיעה הגופנית נגרמה תוך ועקב העבודה. כלומר, העובד צריך להראות כי קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג שאירע במהלך העבודה לבין הפגיעה הגופנית. העובדה שהפגיעה הגופנית או המחלה של העובד התפרצו בזמן העבודה, תוך כדי העבודה, אינה מספקת. ייתכן שמדובר במחלה רגילה של העובד, שאין קשר בינה לבין האירוע החריג בעבודה, ובמקרה היא התגלתה במהלך שעות העבודה. העובד חייב להוכיח כי המחלה-הפציעה אירעה עקב העבודה או בגלל העבודה. לא מספיק אם אתה חולה במחלה כרונית; להגיד שהייתה לך, התפרצה בעבודה עצמה, בשעות העבודה – זה לא מספיק כדי שתוכר כתאונת עבודה. צריך שההתפרצות של המחלה שקורית בשעות העבודה תהיה קשורה לעבודה עצמה. כך, לדוגמה, אדם חולה לב עלול לסבול מהתקף לב אחרי שעות העבודה, במהלך סוף השבוע או במהלך שעות העבודה. על מנת שהתקף הלב יוכר היום כתאונת עבודה, יש להראות כי אירוע חריג בעבודה גרם להתקף הלב, וללא האירוע החריג לא היה נגרם לעובד התקף לב באותו זמן. המציאות שבה עובד יכול לאבד את מקום עבודתו, יכול לסבול נפשית – אני אקרא לכם מה אמר הבחור הזה, אורי רזקן, על הפשע הנורא שהיה נגדו כי מישהו חשב שהוא ערבי בכלל; פשע שנאה, פשע גזעני ממדרגה ראשונה, וגם לא ייחשב לתאונת עבודה, והוא צריך ללכת ולהוכיח שזו פעולת איבה בשביל שיקבל פיצויים. זה אומר דורשני. הצעת החוק הזו לא באה להגן על קבוצת אוכלוסייה מסוימת – על יהודים או על שחורים. היא באה לעשות צדק עם כולם. כל קורבן להתקפה גזענית בגלל צבע עור – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – או מקור, במשך העבודה, צריכה להיות מוכרת. דיברתי עם השר, סיכמנו שזה יעבור להיות הצעה לסדר-היום, ואני אעבוד מול השר ומול משרד המשפטים לראות אם אפשר ואיך אפשר לקדם ניסוח שיהיה מקובל על כולם כדי לתקן את המצב הקיים. תודה רבה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מסכים למה שהוא ביקש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. אדוני רוצה או שאין צורך? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא, אני מסכים. <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעת חוק – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לא צריך להצביע? <היו"ר יצחק וקנין:> אה, כן, נכון. סליחה, רבותי. צריך להצביע שאנחנו הופכים את ההצעה להצעה לסדר-היום ושזה עובר לוועדה. אנחנו נחליט גם לאיזו ועדה זה יעבור. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> עבודה ורווחה. <היו"ר יצחק וקנין:> ועדת העבודה והרווחה. אם כן, רבותי, הצבעה על הצעה לסדר-היום. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 36 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכרה בפגיעה מתוך מניע גזעני בעבודה כתאונת עבודה), התשע"ה–2015, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 36 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכרה בפגיעה מתוך מניע גזעני בעבודה כתאונת עבודה) הופכת להצעה לסדר-היום ותועבר לוועדת העבודה, והרווחה והבריאות. <הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – התאמות למי שנקרא לשירות מילואים בקריאת פתע), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1440/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – התאמות למי שנקרא לשירות מילואים בקריאת פתע), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת נחמן שי וקבוצת חברי כנסת. חבר הכנסת נחמן שי, לרשותך עשר דקות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, שר הרווחה, תראו, דני הוא איש מילואים בצבא ההגנה לישראל. הוא למד הרבה שנים כדי להיות רואה-חשבון, הוא רוצה להיות רואה-חשבון, והוא הגיע לשלב שהוא יכול לגשת לבחינה בראיית-חשבון; זו בחינה שעושה לשכת רואי-החשבון בישראל. אבל זמן קצר לפני מועד הבחינה הוא זומן למילואים – הוא חייל קרבי. <מיקי לוי (יש עתיד):> מועצת רואי-חשבון. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מועצת רואי-חשבון, בסדר. מועצת רואי-חשבון. הוא זומן למילואים, הוא חייל קרבי. הוא לא רצה לוותר, דני, על השירות שלו במילואים. הוא יכול היה, הוא כבר מזמן יכול היה שלא לשרת במילואים, אבל הוא רוצה לשרת במילואים, כי הוא חושב שלשרת במילואים זאת אחריות של כל אזרח ואזרח במדינת ישראל. מספרם של האזרחים האלה, אגב, מצטמצם והולך. וזה היה לא צו מילואים רגיל, זה היה צו 8. צו 8 מוציא אותך ללא התרעה ממסגרת החיים שלך. לא מודיעים לך מראש: מתישהו אתה תשרת במילואים, אלא עכשיו, עכשיו אתה חייב לצאת למילואים. המדינה שלך נכנסה למבצע צבאי, ואולי אפילו למלחמה. אז הנה, "צוק איתן" – יש מלחמה, ודני הולך למלחמה, כי כך צריך לעשות, כי הוא אזרח נאמן במדינת ישראל. ואז פתאום, כשהשירות שלו התחיל וכשהוא משרת ביחידה קרבית וכשהוא נמצא בתוך הרצועה או באיזה מקום בדרך, הוא נזכר שהוא צריך להיבחן. הוא השקיע כל כך הרבה זמן גם בלימודים וגם בהתמחות וגם בכל דרך שהיא, ורכש ידע וניסיון, והוא מוכן, הוא בשל. אבל המפקד שלו לא משחרר אותו. המפקד של דני אומר לו: חברי הטוב דני, אנחנו צריכים אותך אתנו פה, אנחנו בתוך מלחמה. במלחמה אני לא יכול להוציא אותך. במילואים הייתי מוציא אותך ליום אחד או ליומיים. במלחמה אני לא יכול להוציא אותך, ואתה תצטרך לשרת אתנו, לטוב ולרע, ואתה מחמיץ את הבחינה שלך. ודני משתדל לחפש דרך. יש לו טלפון, אין לו טלפון, הוא מחייג למועצת רואי-חשבון, או אם זה ארגון אחר, ואומר: תעזרו לי, אני לא יכול להגיע לבחינה, מה יהיה עלי? אומרים לו: תשמע, חביבי, אנחנו מצטערים מאוד, זה מועד אחד, לא נוכל לעזור לך. אבל אני במילואים, אני עושה משהו שהוא חשוב למדינת ישראל. זה מאוד – אנחנו מאוד מעריכים את זה, באמת, הרגע שלחנו חבילות, הרגע שלחנו חבילות לחיילים בחזית, ואתה יודע, אנחנו ממש אתך, כל הדרך, אבל לא נוכל לדחות לך את הבחינה, כי בחינה זה דבר מסובך. יש עוד רואי-חשבון או מועמדים לרואי-חשבון שהגיעו לרגע הזה ומגיע להם להתמודד. כן, ואתה, נחפש לך בבוא הזמן, כשתסיים את השירות ותחזור וכן הלאה, אז אולי תהיה לך בחינה, אבל קרוב לוודאי שתצטרך לחכות עוד שנה עד למועד הבא. אבל למה, הוא אומר, למה לקפח אותי? מגיע לי מראש, תנו לי מועד חדש. לא לא, אנחנו לא יכולים, אין לנו, אנחנו לא מחויבים לזה. וככה הוא יחמיץ את הבחינה שלו, וככה הוא ישלם מחיר כפול ומכופל על העובדה שהוא היה אזרח במדינת ישראל, נאמן למדינה, רצה לעמוד באתגר הזה, להמשיך במילואים, אבל הוא נדפק – אין לזה הגדרה אחרת – בגלל המילואים, בגלל צו 8, שהוא נקרא אליהם במפתיע ולא באופן מתוכנן, הוא יחמיץ את הבחינה שלו. הוא לא יחיד, אותו כלל יכול לחול על חיים או על דוד או על כל איש מילואים אחר שמחכה לבחינה שלו בלשכת עורכי-הדין או במועצת שמאי המקרקעין או במועצת ההנדסה והאדריכלות. מסתבר שעל הגופים האלה לא חלה חובה לקבוע מועדים מיוחדים למען חיילים ששירתו במילואים. לא חלה עליהם, הם לא צריכים, הם גופים "פרטיים". המדינה הולכת לקראת חיילים, אי-אפשר להגיד שלא; היא נותנת להם נקודות זכות אקדמיות, על-פי חוק כבר, מלגות ניתנות, מעונות ניתנים, הטבה בצילומים, בחומרי עזר, עדיפות בהשאלת ספרים – יש הערכה לאנשי מילואים במוסדות להשכלה גבוהה, אני לא יכול להגיד שלא, וטוב שיש, וגם אין מספיק וצריך לעשות יותר, כולנו יודעים את זה. אבל הגופים הפרטיים הללו, אשר חוק המילואים אינו חל עליהם, הם יכולים לקבוע את התאריכים כפי שהם רוצים, והם אינם מחויבים על-פי חוק להתחשב באנשי מילואים. הם לא חייבים. ואז, אם הם נחמדים הם יעשו את זה, ואם הם לא נחמדים, הם לא יעשו את זה. מה אנחנו רוצים? מה אני רוצה בחוק הזה? אני רוצה לעשות את המינימום שבמינימום לטובת חיילי המילואים של מדינת ישראל. הם חיילי המילואים של כולם, אם אתם לא יודעים. הם לא חיילי המילואים שלי, הם לא של המחנה הציוני, הם לא של השר הזה והם לא של הכנסת הזאת, הם חיילי המילואים של מדינת ישראל, ומגיע להם ליהנות מהמינימום שבמינימום, מהטבות בגלל שירות המילואים המיוחד, שקראו להם אליו לצורך מיידי ודחוף. אסור בשום פנים ואופן שהם ייפגעו. אבל כל הדברים האלה כנראה לא מספיקים כדי שממשלת ישראל, שוועדת השרים תקבע לתת להם את ההקלה, כפי שתראו תכף ומייד. ואני קובע פה שאם החוק הזה לא יאושר, אם החוק הזה לא יאושר – והוא חוק קטן, הוא לא החוק שישנה סדרי בראשית, אבל הוא מאוד חשוב לעשרות-אלפי ומאות-אלפי אנשי מילואים במדינת ישראל, שחושבים שכשהם יוצאים למילואים, הזכויות שלהם נשמרות והמדינה מגינה עליהם. הם חושבים כך, אבל כשהם יגיעו לפרט הזה או האחר, הם יגלו שהמציאות שונה לגמרי. אז אם מדינת ישראל רוצה לירוק להם בפנים ואם היא רוצה לסטור להם ואם היא רוצה להגיד להם: חבר'ה, אתם פראיירים אמיתיים, זה החוק שיראה להם אם הם כן פראיירים או אם הם לא פראיירים, ונחכה לראות. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. ישיב לו סגן שר הביטחון אלי בן-דהן. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – איך אתה יכול להתנגד לחוק כזה? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כי אני מהסיירת, ולסיירת המשימות הכי קשות. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> לא, תגיד – – – סגן, הוא לא עונה על שאילתות – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה יודע, אדוני סגן שר הביטחון – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> נו תן לי, אתה לא יודע מה אני רוצה לענות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – אני מאוד מקווה ששר הביטחון מעריך את זה, מה שאתה עושה עבורו. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> גם אני, גם אני מקווה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא סתם אמרתי את זה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> על מה אתה מדבר? אתה יודע שהוא מעריך את זה. לפחות לי הוא אמר שהוא יודע שאתה – – – אז אתה יודע, אז מה אתה מקווה? תגיד לו שאתה יודע ששר הביטחון מעריך את זה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הממשלה החליטה לדחות ב-45 ימים את ההחלטה לגבי הצעת החוק של חבר הכנסת נחמן שי. הצעת החוק מבקשת להקל על חיילי מילואים העומדים בפני בחינות הסמכה שונות – בחינות הסמכה מטעם לשכת עורכי-הדין, מועצת שמאי המקרקעין, מועצת רואי-חשבון וכיוצא בזה – ולאפשר להם להיבחן במועד מיוחד, אם נעדרו מהבחינה עקב שירות מילואים שאליו נקראו בקריאת פתע בתקופת הלימודים שלפני בחינות ההסמכה או במהלכן. המטרה של הצעת החוק היא חיובית וחשובה, כולנו מסכימים לה, אולם ההסדרים הללו צריכים להיות מעוגנים בחוקים הספציפיים המפקחים על המקצועות שפורטו בהצעת החוק: עורכי-הדין, רואי-חשבון, שמאי מקרקעין. כל החוקים הללו הם באחריות משרד המשפטים. הנחת העבודה היא שהנושא מוסדר כבר היום באמצעות חקיקת המשנה של שלושת החוקים האמורים. ככל שנושאים מסוימים הם נעדרי הסדרה, הרי שמשרד המשפטים מתכוון לעגן את ההקלות הנ"ל בתקנות של כל אחד משלושת החוקים. הדחייה שעליה החליטה הממשלה נועדה לאפשר למשרד המשפטים לקדם תקנות אלו, שיסדירו את המבוקש. לכן אני מציע למבקשים להמתין 45 יום, כדי שנוכל לקבל את התקנות שמשרד המשפטים מציע. אם לא, אם תרצו להצביע על הצעת החוק הזאת, אנחנו ניאלץ להצביע נגדה. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת נחמן שי רוצה עוד שלוש דקות, אני מבין. שלוש דקות לרשותך. רבותי, מייד בסיום דבריו תתקיים הצבעה, לפי מה שאני מבין מהמציע. <נחמן שי (המחנה הציוני):> למה צריך לחכות 45 יום? מה זה הקשקוש הזה? בשביל מה לחכות? מה ילמדו ב-45 יום שלא יודעים עכשיו? <קריאה:> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא, לא אסכים, בטח שלא. יש לי עוד חוק כזה, שדוחים לי כל שבועיים בשבועיים – מיקי, אל תדאג, כל שבועיים אומרים: תבוא בעוד שבועיים, תדפוק על הדלת, אולי ניתן לך. אז אני לא רוצה לחכות, אני לא חושב שיש מה לחכות. אני מתפלא, יושב פה שר הביטחון, ואני משוכנע שהוא מבין את הצורך בחוק הזה. אם משרד המשפטים היה כל כך חכם, וזה רק פרט קטן, לנסח איזה תקנות, למה הוא לא עשה את זה עד עכשיו? מה קרה? מה קרה? הם הלוא מכירים את כל מצוקות אנשי המילואים במדינת ישראל, אז הם יכלו לעשות את זה, הם יכלו לאשר. כמובן, אפשר היה לאשר את החוק בחקיקה טרומית ולחכות להמשך, זה בוודאי, על זה אני כבר לא חולם. למה לא עשו את התקנות האלה? מדינת ישראל נלחמת כבר 67 שנה, ותמשיך להילחם, לצערנו הרב, וימשיכו לקרוא לאנשי מילואים. ואני אומר לכם עכשיו, מהדוכן הזה: לא יעשו את התקנות האלה. תנוח דעתכם, לא יעשו. ברגע שהחוק הזה ייפול עכשיו, התקנות האלה לא תתוקנה, ואנשי המילואים, אותו דני ומשה וחיים, אותם האנשים שדיברתי עליהם, ייקראו הלאה למילואים, כי מדינת ישראל תוציא אותם שוב ושוב למלחמות ולמבצעים צבאיים, וכשהם ישבו שמה בחזית, שמדינת ישראל שלחה אותם אליה, באותו זמן החברים שלהם שלא הלכו למילואים, הם ייגשו לבחינות האלה והם יוסמכו כרואי-חשבון והם יוסמכו כעורכי-דין והם יוסמכו כשמאים. הם יקבלו את זה, אבל אותם פראיירים של מדינת ישראל, אותם פראיירים שהולכים להילחם בשביל מדינת ישראל, בהם לא יטפלו, להם לא ידאגו. ואני מתפלא ששר הביטחון לא הגיב על ההחלטה המטופשת הזאת, ושלח את סגנו – זה בסדר, הוא חושף את החזה שלו לכל הביקורת פה בכנסת, זה בסדר, הוא אדם אמיץ. אז אני אומר לכם: זה כתם, זה כתם שאתם תיקחו על עצמכם, וכשאנשי המילואים יצאו לדרך, הם צריכים לדעת שהם לבד. מדינת ישראל לא עומדת מאחוריהם, היא לא רוצה לעזור להם באמת, הם באמת טיפשים, הם באמת פראיירים, ומה שהם צריכים לעשות זה לשאול את עצמם איך מדינת ישראל מגבה אותם: האם הם באמת משרתים את מדינת ישראל, או שהם יוצאים להילחם וכשהם מסתכלים אחורה הם רואים את עצמם לבד. אני כן עומד על כך שנצביע, ואני אומר לכם עוד, אני אעקוב אחרי זה ואני אחזור לכנסת ואני אחפש את התקנות האלה, שלעולם לא תתוקנה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שירות מילואים (תיקון – התאמות למי שנקרא לשירות מילואים בקריאת פתע), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת נחמן שי. מי בעד, מי נגד? <נחמן שי (המחנה הציוני):> זה בסדר ששר הביטחון יצביע נגד חיילי המילואים? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 43 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק שירות מילואים (תיקון – התאמות למי שנקרא לשירות מילואים בקריאת פתע), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 43 מתנגדים, 37 בעד. אם כן, הצעת החוק לא נתקבלה. <הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – עיון חוזר בפטור מטעמי הכרה דתית שהושג במרמה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1725/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – עיון חוזר בפטור מטעמי הכרה דתית שהושג במרמה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת עפר שלח וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת עפר שלח, עשר דקות לרשותך. <עפר שלח (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, מדובר בחוק שעוצב יחד עם משרד הביטחון, וירתק אותי לשמוע את תשובתו של שר הביטחון או של סגן שר הביטחון. אני אספר לכם, א. מהו החוק, וב. איך הוא עוצב. החוק עוסק באנומליה שאני בטוח שרוב חברי הכנסת ורוב הציבור אינם מכירים אותה. כשאדם בציבור הישראלי מקבל פטור משירות ביטחון מסיבה כלשהי, ומתברר שהסיבה היא סיבת שקר, ומוכח – זה לא צריך להיות מוכח לא בתהליך משפטי ולא בדבר אחר – אבל מוכח לדעתו של הפוקד, לדעתה של מערכת הביטחון, אז האיש או האישה האלה אוטומטית מחויבים בשירות ביטחון והפטור שלהם מבוטל. ברבות השנים השדולה השקטה, החשאית, שעובדת פה – חבר הכנסת כבל, אני מניח שאתה מכיר אותה – שעובדת פה לטובת מי שמשיג ובעיקר מי שמשיגה פטור משירות מסיבות דתיות – ואני בטוח, חבר הכנסת אלעזר שטרן, אתה היית ראש אכ"א, אני בטוח שאתה מכיר את המספרים. מדובר בלמעלה מ-40% מהבנות המועמדות לשירות ביטחון שמשיגות פטור, רובן ככולן מטעמי הכרה דתית. והנה מתברר שאם מישהי מאלה, למשל בשבוע שאחרי רואים אותה על חוף הים בביקיני, או יש הוכחה אחרת שהיא איננה מנהלת כלל אורח חיים דתי – במקרה הזה יצטרכו תהליך משפטי שלם וחלוט – חבר הכנסת שטרן – תהליך משפטי שלם וחלוט עד שיבוטל הפטור הזה. מובן שתהליך משפטי כזה במדינת ישראל אורך הרבה יותר מאורכו של חוק שירות ביטחון, ובסופו של דבר מביא לזה שהפטור הזה איננו מבוטל לעולם. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – גיור לדבר הזה – – – <עפר שלח (יש עתיד):> מה זה? <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – גיור – – – <עפר שלח (יש עתיד):> מעניין מה קורה קודם, חבר הכנסת פורר, תהליך משפטי חלוט או גיור. אני לא יודע מה יותר קל להשיג. עכשיו, החוק הזה, שהאי-צדק שבו זועק לשמים, ושהמספרים, כמו שאמרתי, הם מספרים ברמה שהופכת את אלה שמשרתות או למתנדבות או לפראייריות – הביטול של הדבר הזה בחקיקה הוא כמובן צדק מובן מאליו. אבל פה נכנס גם התהליך שבו עוצב החוק הזה. כפי ששרת המשפטים – ראיתי אותה פה קודם – יודעת היטב, במהלך דיוניה של הוועדה שעסקה בחוק הגיוס בכנסת הקודמת עלתה דרישה מטעם מערכת הביטחון, שמכיוון שבחוק הזה נחקק קיצור השירות לבנים, תהיה הארכת שירות מקבילה לבנות. עכשיו, אני התבקשתי מטעם הוועדה הזאת לדון מול מערכת הביטחון, כי הוועדה חשבה שאין שום הצדקה להאריך את שירות הבנות. ואמרה לי מערכת הביטחון, לשכת שר הביטחון, ובצדק: בסדר, אנחנו מוכנים לדבר על זה שלא תהיה הארכה של שירות הבנות, אבל בואו נדאג לזה שלפחות חלק מהבנות, אלה שברור לעין שהן משיגות את הפטור שלהן במרמה, את אלה נחייב בשירות ביטחון. מה יותר מתבקש מזה, חבר הכנסת הנגבי? מה יותר נכון מזה? אתה היית חבר באותה ועדה יחד אתי, אתה מכיר את זה. ולכן החוק הזה עוצב יחד עם מערכת הביטחון, כחלק מההסדרה שנגעה לחוק הגיוס, כחלק מההסדרה שהייתה חיונית למערכת הביטחון. עכשיו, בכנסת הקודמת נמצא מי שדאג לזה שהוא לא יחוקק, ובכנסת הזו שוב אנחנו מוצאים, הפעם גם את מערכת הביטחון, גם את משרד הביטחון, כחלק מהעמדה של הקואליציה, שמתנגדת לחוק הזה. ושיהיה ברור – – – <היו"ר יצחק וקנין:> סדרנים, סדרנים, תעשו סדר בצד ההוא. יותר מדי רעש. או שתוציאו אותם – רבותי, אני אוציא את מזכירי הסיעות, אחת ולתמיד. כל העוזרים הפרלמנטריים בצד. מילא חברי הכנסת מרעישים, אנחנו לא שולטים עליהם, אבל גם – זה הפך להיות שוק. <עפר שלח (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש. הרי ברור שיעלה פה שר הביטחון או סגנו ויגיד שבסך הכול ביקשו לדחות את החוק הזה בשלושה חודשים. כשוועדת השרים לחקיקה דוחה חוק של חבר אופוזיציה היא אומרת: אין לנו שום כוונה להעביר את החוק הזה אי-פעם. <נחמן שי (המחנה הציוני):> ברור, ברור. <עפר שלח (יש עתיד):> ולכן אנחנו מעלים אותו עכשיו. ונשאל, נשאל את האנשים בצד הקואליציוני של הבית, שהיו שותפים לחקיקה של חוק הגיוס; שהיו שותפים להסדר שבסופו של דבר אני והוועדה הפרלמנטרית הגענו אליו עם מערכת הביטחון, שבמסגרתו החוק הזה היה צריך לבוא לחקיקה; שתמכו בחוק הזה בפעם הקודמת – נשאל את האנשים האלה שרוממות השירות בגרונם, חבר הכנסת חסון, אבל זה עתה גמרו להצביע נגד חוק שמיטיב עם מילואימניקים, החוק שהציע חבר הכנסת שי: האם הפתרון שלהם – נדמה לי, חבר הכנסת שי, שהם פותרים את בעיית המילואים על-ידי זה שהם ידאגו שאנשים לא ישרתו גם בסדיר. זה מיניה וביה יפתור גם את הבעיה של הצעת החוק שלך. <נחמן שי (המחנה הציוני):> נכון, יפה, אז לא יהיו מילואים ולא יצטרכו – – – <עפר שלח (יש עתיד):> הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק מתבקשת, היא הצעת חוק ברורה, היא הצעת חוק שאין לי ספק שלא יימצא פה חבר כנסת אחד או אחת שיערערו על ההיגיון שבה ועל הצורך שבה, ואני מבקש מהכנסת לתמוך בה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עפר שלח. ישיב סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק מבקשת לקבוע, כי אם היה לפוקד יסוד סביר להניח שפטור מטעמי הכרה דתית ניתן כתוצאה ממסירת ידיעות כוזבות או מרמה, הוא רשאי להורות על עיון חוזר בפטור שניתן ובהמשך אף לבטלו. ההליך המוצע זהה לביטולם של פטורים אחרים משירות ביטחון, כמו פטור אישה נשואה וכדומה, ומבקש למעשה לבטל את ההבחנה בין פטור מטעמי הכרה דתית לפטורים אחרים משירות צבאי הקבועים בחוק שירות הביטחון. על-פי החוק הקיים, ביטול פטור מטעמי הכרה דתית אפשרי רק באמצעות הרשעתה של מי שביקשה את הפטור בעבירה של מסירת ידיעה כוזבת או שבועת שקר. במסגרת תיקון מס' 18 לחוק שירות ביטחון, נקבע המנגנון לביטול פטור שניתן מטעמי הכרה דתית, באמצעות הגשת בקשה לוועדה לביטול הפטור. המנגנון שנקבע בתיקון מס' 18 ייכנס לתוקף רק לאחר קביעת הרכב הוועדה האמורה בתקנות שייקבעו על-ידי שר הביטחון. תקנות אלה הונחו על שולחן הוועדה המיוחדת של הכנסת שהוקמה בכנסת התשע-עשרה להכנת חוק הגיוס. <עפר שלח (יש עתיד):> – – – 18. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> ההסדר המוצע הוא אכן הגיוני וראוי מבחינה משפטית. יחד עם זאת, מאז הוגשה הצעת החוק הפרטית, התקבלה החלטה של בג"ץ בפרשת מאי כליפה כנגד שר הביטחון, שעסקה בנושא האמור. ממנה עולה כי הדין הקיים היום נותן מענה לקושי המרכזי העולה בהצעת החוק, זאת כיוון שפסק-הדין הבהיר שלרשויות הצבא יש סמכות שלא להעניק פטור מטעמי הכרה דתית אם יש ראיות מינהליות לכך שתצהיר שנתנה המועמדת לשירות ביטחון אינו אמת – – <עפר שלח (יש עתיד):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – וזאת ללא תלות בהליך הפלילי. יחד עם זאת, דרך המלך היא התקנת התקנות מכוח תיקון מס' 18 לחוק שירות ביטחון. לכן ועדת השרים לחקיקה החליטה לדחות את הדיון בהצעה למשך שלושה חודשים, כדי לאפשר את אישורן של התקנות בכנסת. אשר על כן, אני מבקש לדחות את ההחלטה של מליאת הכנסת לגבי הצעת חוק זו בשלושה חודשים. היה וחברי הכנסת עומדים על כך שנצביע, ניאלץ להצביע נגד. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. חבר הכנסת עפר שלח, יש לך עוד שלוש דקות. אם לא, אני עובר להצבעה מייד. אם הוא חתום על החוק, הוא יכול. אם הוא לא חתום, הוא לא יכול. שלוש דקות לרשות חבר הכנסת עפר שלח. <עפר שלח (יש עתיד):> לבי לבי לסגן שר הביטחון, שנאלץ לעלות לפה הצעת חוק אחרי הצעת חוק ולהסביר למה הצעות חוק שהן טובות, ובמקרה הזה הצעת חוק שנוסחה במקור על-ידי מערכת הביטחון – הוא מבקש להצביע נגדה. לבי לשרת המשפטים שיושבת פה על-ידי, שהייתה שותפה יחד אתי להסדר הזה עם מערכת הביטחון; הוועדה, אפילו, בז'רגון המקובל נקראת על שמה, ועכשיו היא נאלצת להצביע. לבי לחברי כולנו, שפעם נוספת יצטרכו להצביע בניגוד לצו מצפונם והכרתם. ובמקרה הזה לא רק הם, אלא רבים, גם מחברי הליכוד, ואפילו הבית היהודי, שמכירים בצורך שהדבר המגונה הזה – החוק הזה, אגב, מכונה בז'רגון חוק השקרניות, וזה בדיוק מה שהחוק הזה עושה, בדיוק מה שהמצב הקיים עושה ובדיוק מה שאתם תנציחו אם תצביעו נגדו. אז – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – נגד היהדות, שמשמשת מחסה לשקרניות בחסות מערכת הביטחון או הדרג – – – <עפר שלח (יש עתיד):> אכן. אז קריאה אחרונה לבעלי המצפון וההכרה מביניכם, קריאה אחרונה לאנשים שיודעים היטב מה האחוזים של הבנות שאינן משרתות, וגם מה האחוזים בתוך הבנות שאינן משרתות שעושות את זה במרמה ובכחש. תצביעו פעם אחת למען מצפונכם. תאמינו לי, זה לא כואב. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עפר שלח. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – עיון חוזר בפטור מטעמי הכרה דתית שהושג במרמה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת עפר שלח – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 48 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – עיון חוזר בפטור מטעמי הכרה דתית שהושג במרמה), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 48 מתנגדים, 34 בעד. הצעת החוק לא נתקבלה. <הצעת חוק עידוד בניית דירות להשכרה (תיקון – פטור ממס רכישה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/430/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק פ/430, הצעת חוק עידוד בניית דירות להשכרה (תיקון – פטור ממס רכישה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת אראל מרגלית וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת אראל מרגלית, עשר דקות לרשותך. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, אני נרגש במיוחד לדבר היום – זה, אתה יודע למה – חברי חברי הכנסת, רבותי וגבירותי השרות והשרים, הצעת החוק הנוכחית היא הצעת חוק שבעצם הסכמנו עליה גם עם משרד הבינוי והשיכון וגם עם הדרג המקצועי במשרד האוצר. ואני חשבתי שאנחנו מגיעים להבנה על דיור להשכרה באופן שבו גם הצעירים והמבוגרים שרוצים לשכור את הדירות יוכלו ליהנות וגם ציבור המשקיעים ששוקל להשקיע בדיור להשכרה יקבל פה אופציה הרבה יותר אטרקטיבית. זו הצעה שאני מגיש עם חברי חיליק בר, עם נחמן שי, עם רויטל סויד ועם דב חנין, הצענו את ההצעה הזאת ביחד. ובעצם ההצעה הזו אומרת שהשקעה בדיור להשכרה מקבלת את האפשרות למכירה ולפטור ממס, במקום ל-25 שנה – ל-20 שנה. כלומר, אנחנו ישבנו עם משרד האוצר ומצאנו את האופן שבו ההשקעה הפרטית בדירות להשכרה היא הרבה יותר כדאית, והופכת להשקעה שהרבה יותר משקיעים ייכנסו אליה, כדי שתהיינה הרבה יותר דירות להשכרה בשוק. ישבנו עם אביגדור יצחקי, ישבנו עם עוזי לוי, ישבנו עם השר יואב גלנט, והגענו להסכמה. הגענו להסכמה שהמעבר מ-25 שנה ל-20 שנה הופך את התשואה על השקעה בדירות להשכרה להרבה יותר כדאית, ובבת-אחת תהיינה בשוק הרבה יותר דירות וישקיעו בהרבה יותר דירות להשכרה – לא על-ידי זה שאומרים למגזר העסקי: אנחנו לא אתך, אלא להפך; כמו שמייקל בלומברג עשה בניו-יורק, זו הצעה דומה למה שנעשה לגבי דירות להשכרה בניו-יורק. תיקח את נקודת המפתח שהמשקיע הפרטי – זה הופך לו לכדאי להשקיע בדירות בהשכרה; תיתן למשקיע הזה להרוויח, אבל אתה תקבל את הרווח החברתי, במובן זה שבבת-אחת יהיה הרבה יותר כדאי לבנות דירות להשכרה. לא הלכנו על הדבר הזה לבד. ישבנו עם משרד השיכון, קיבלנו את ברכתו. שר השיכון אמר: אבל תשמע, לפני שאתה הולך ומציע את זה, היום רשות הדיור במשרד האוצר היא בעצם מובילה; שב אתם ותגיע להסכמה. ישבנו עם אביגדור יצחקי, קיבלנו הערות, היינו מוכנים לשנות ולהגיע בהסכמה – כי הרי הם מקימים עכשיו את קרנות הריט – שאלו לא יהיו קבוצות רכישה אלא קרנות ריט, מה שהם רוצים. אבל העיקרון היה דומה. ואז נכנס עוזי לוי לתמונה, וגם הוא שאל, ובסופו של דבר הסכים. הגענו להסכמה. ואז, בבוקר ההצבעה, בבת-אחת, היחיד שהצביע בעד היה שר השיכון. כל השאר נעלמו. אני שואל אתכם, קרה לנו דבר דומה בחוק בעד שקיפות המונופולים הפרטיים, שאני, עוד הפעם, הגעתי עליו להסכמה עם האוצר לפני זמן מה. ברגע האחרון, גם שם, שרי הממשלה נעלמים מהצבעה בעד דבר שהוא חברתי, צודק, שמסכימים עם הגורם המקצועי, הגורמים המקצועיים, שעליו אנחנו עובדים – אבל שיש בו אומץ פוליטי לקבל את ההחלטה ולעשות אותו. כי עם המונופולים הפרטיים אתה בעצם מתעסק עם החברות הגדולות בתחום המזון, בתחום מוצרי הצריכה; אתה מתעסק עם אותן חברות – הם מוכרים פה מוצרים בפי-שלושה, פי-ארבעה ופי-חמישה ממה שבאירופה ובארצות-הברית. וכל מה שביקשנו שם, שזה יהיה שקוף. כאן אתה, עוד הפעם, מתעסק עם אותם גורמים שמשקיעים היום, ואתה אומר להם: בואו, אנחנו הופכים את ההשקעה לדירות בהשכרה להשקעה כדאית במקום השקעה של צדקה – כי אנחנו רוצים שזה יהיה להם כדאי. ואז, ברגע האחרון, איפה אתם? רבותי, איפה אתם? שרי הממשלה, אני שואל אתכם: איפה אתם? מסכימים אתכם, מגיעים אתכם להבנות, מחליטים שגם מבחינתכם זה נראה מוצדק ברמה החברתית. זה עושה שכל למגזר העסקי, זה דוחף את הדבר הזה שדירות להשכרה הופכות פתאום להשקעה כדאית. שר השיכון מסכים, הדרג המקצועי במשרד האוצר מסכים, וברגע האחרון, כשזה מגיע לשולחן הממשלה, אתם נעלמים או מצביעים נגד? מה זה, הכול פוליטי? הכול זה: לא, אנחנו לא ניתן לאופוזיציה להביא חוקים גם כשאנחנו מסכימים אתם ברמה העקרונית וגם כשאנחנו מגיעים אתם להסכמה על הפרטים? באופן כזה קשה מאוד לעבוד ביחד. בוועדת הכספים אנחנו עובדים ביחד, קואליציה ואופוזיציה. במקומות אחרים אנחנו מצליחים לעבוד ביחד בדברים שאנחנו מסכימים עליהם, ואתם, בנושא של חקיקה שיש בה מן ההיגיון, שמגיעים עליה להסכמה עם חבריכם בדרג המקצועי בממשלה, אתם, בסופו של דבר, ברגע האחרון, עושים מהכול פוליטיקה. לא מתעמתים עם דברים שצריכים בהם אומץ ונעלמים מההצבעה. אני אומר לכם, ואני קורא לכם: חברי הקואליציה, איציק כהן, סגן שר האוצר, הסכמנו על זה, על ההצעה הזו, עם אביגדור יצחקי והצוות שלו. שים לב, ההצעה אומרת דבר נורא פשוט: במקום שאחרי 25 שנה אתה תמכור את הנכס שבנית להשכרה, אתה יכול למכור אותו אחרי 20 שנה, ואין לך כפל מס. זה הופך את כל ההשקעה להרבה יותר כדאית. הוא הסכים לזה. יואב גלנט, שר השיכון, הסכים לזה. ואז, ברגע האחרון, ממניעים שלא ברור לי מה הם, פתאום רק יואב גלנט מצביע בעד, השאר נעלמו. אז אני קורא לכם, אני אומר לכם, זה דבר מבורך; זה יהפוך את ההשקעה בדירות להשכרה מהרמה העסקית להרבה יותר כדאית, כי חמש השנים האלה הן חמש שנים שעושות תשואה, תשואה כדאית לדירות להשכרה. תסתכלו על זה עוד הפעם, תנו לזה יד. ניתן דחיפה אמיתית לאותם גורמים עסקיים בשטח שמוכנים לבנות להשכרה ולא רוצים שאחרי 20 שנה ימסו אותם פעמיים. להפך, זה מתאים לחזון שלכם. אני אומר לכם, בואו נגייס את המגזר העסקי לדברים חברתיים באופן שבו הוא יקבל רווח עסקי, ואנחנו נקבל את הרווח החברתי. הרווח החברתי שלנו הוא שיהיה כדאי לבנות דירות להשכרה ולהשקיע בהן. אז אני קורא לכם שוב – אני לא יודע למה חלק מהשרים לא הופיעו, אני לא יודע למה חלק מהשרים ברגע האחרון שינו את דעתם. אני חוזר ואומר לכם, שר השיכון הצביע בעד, אביגדור יצחקי ועוזי לוי נתנו את ברכתם, אני לא מבין מה קרה שם, בוועדה, אבל אני קורא לכם עכשיו להצביע בעד, בכנסת. נעשה את זה יחד; אתם רוצים לעשות שם כמה שינויים? אתם רוצים לשנות את הנושא של קבוצות רכישה ורוצים לשנות אותו לקרנות ריט? מקובל עלי, נעשה את זה יחד, קואליציה ואופוזיציה, וניתן דחיפה אמיתית למגזר העסקי להשקיע בדירות להשכרה. אנחנו זקוקים לדירות להשכרה במחיר סביר כמו אוויר לנשימה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אראל מרגלית. ישיב סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, חברי חבר הכנסת אראל מרגלית, שידוע כמי שמציע הצעות טובות – אבל אני אנמק למה הממשלה נגד. בבקשה? <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לזכות אותך? ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. <קריאות:> אמן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הצעת החוק נועדה לעודד חברה המחזיקה בנדל"ן לשימוש להשכרה למגורים לתקופה ארוכה. עם זאת, מתן תמריץ לחברה בעת פירוקה לטובת בעלי המניות המחזיקים בה לא מממש את ייעודה של הצעת החוק, אלא מקצה את אותן ההטבות לפרטים המחזיקים בה בעת מימוש הנכסים. בהתאם לכך, אראל מרגלית, נראה כי הצעת החוק אינה מממשת את ייעודו של החוק המקורי. הצעת החוק נושאת עלות תקציבית אשר על-פי הערכות רשות המסים עשויה להגיע לכ-127 מיליון ש"ח בשנה, בהנחת מימוש של 50% מסך הדירות, הנובעת מאובדן הכנסות מס רכישה פוטנציאלי. מדברי ההסבר להצעת החוק אפשר ללמוד כי הצעת החוק נועדה לתת מענה ליזמים אשר מעוניינים לבנות בניינים להשכרה אך נמנעו לעשות זאת בשל התנאים המגבילים הנוכחיים למימוש הפטור ממס במכירת הנכס. מטרת החוק לעידוד בניית דירות להשכרה, התשס"ז–2007, היא ליצור תמריץ משמעותי לחברות שיש ברשותן נדל"ן המיועד לבניית דירות למגורים, שלא למכור אותו כמלאי דירות למגורים אלא להסב אותו להשכרה לטווח ארוך. חברה שהשכירה את הנדל"ן שברשותה למגורים למשך תקופה ארוכה, עשר שנים ומעלה, ועיכבה את מימוש המלאי שהיה ברשותה לצורכי השכרה למגורים, מגשימה את מטרות החוק, ולכן היא זכאית גם לפטור ממס שבח במכירתו. מתן תמריץ לבעלי המניות של החברה בדמות פטור ממס רכישה כאשר המקרקעין עוברים לידיהם הפרטיות, ללא קשר להמשך מימוש מטרת החוק על-ידיהם, אין בו כדי להשיג או לקדם את מטרות החוק. כאשר החברה מגשימה את תכלית החקיקה, ומשכירה לתקופה ארוכה, הפטור ממס שבח ממכירת הנדל"ן על-ידיה מגלם כבר את ההטבה למשקיעים, משום שהמיסוי של הרווחים בידם הוא חד-שלבי: 20%–30% מס סופי, בהתאם לשיעור החזקותיהם, במקום בשני שלבים, שהראשון הוא ברמת החברה, ונוסף על כך מס על דיבידנד בשיעורים של 25%–30% כאמור. מס רכישה מוטל על רוכש זכויות במקרקעין. הוצאת המקרקעין מידי החברה והעברתם לבעלי המניות אגב חיסול החברה, פירוק, כאשר המקרקעין עוברים להחזקתם ולשימושם הפרטי, אינן קשורות כלל להשגת מטרות החוק, ולפיכך אין במתן פטור ממס רכישה לבעלי המניות עם חיסול החברה כדי לעמוד בתכלית החוק. מכיוון שתכלית החוק היא לעודד חברה המחזיקה בנדל"ן להחזיק בו לשימוש להשכרה למגורים לתקופה ארוכה, יש לתת את התמריצים ברמת החברה, ולא ברמת בעל המניות. נדגיש כי בעל המניות אינו כבול כלל למגבלות המוטלות על החברה, ויכול לממש את השקעתו בכל רגע, אראל. לפיכך, מתן הטבת מס ישירות לבעלי המניות, רק בשל העובדה שהמקרקעין עברו לידיו הפרטיות, פטור ממס רכישה, אין בו כדי להגשים את תכלית החוק. לאור האמור לעיל, אבקש מחברי חברי הכנסת להסיר את הצעת החוק מסדר-היום. אומנם ידידי אראל מרגלית, בדרך כלל ההצעות שלו הצעות טובות, אבל כפי שהסברתי, זה קצת חורג מהתכלית המקורית כאשר חוקק החוק. על כל פנים, עד כאן בנושא החוק הזה, שהממשלה דחתה אותו. תרשו לי להתייחס לעוד נושא שהיום התקשורת עוסקת בו, וזה נושא ניצולי השואה וקבוצת עורכי-דין שרודפים את אותם ניצולים, אף שאין להם טרחה, ודורשים מהם שכר טרחה על החלטות מינהליות שהממשלה החליטה מעת לעת. אני עושה הפסקה קטנה, אראל, ברשותך. הפסקה קטנה, אני פותח סוגריים. הממשלה מחליטה מעת לעת החלטות מינהליות לתת לקבוצות של ניצולי השואה מענקים או קצבאות. אז באורח פלא, מה שקורה, מתנפלת עליהם קבוצת עורכי-דין שהחתימו אותם בעבר הרחוק באמצעות מאכערים, דבר שהוא אסור על-פי החוק. גברתי שרת המשפטים, כדאי שתתייחסי לעניין הזה. אני מדבר על עורכי-הדין, על התופעה של המאכערים ועורכי-הדין. <שרת המשפטים איילת שקד:> יש לך זמן? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הנושא חשוב. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> כתוב גם בחוק: במידה שאינה עולה על הנדרש. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> את זה עליזה תגיד, לא את. התופעה שזיהינו – גילינו שקבוצת מאכערים וקבוצה קטנה של עורכי-דין, שמכפישה את כל ציבור עורכי-הדין בישראל, רודפת את אותם ניצולי השואה, זקנים, חולים – טרף קל שקל מאוד לסחוט אותו במערכת של הוצאה לפועל שלא מגיעה להם בכלל. כשזיהינו את התופעה, חוקקנו פה, הבית הזה, פה-אחד, נגד אותה תופעה, אבל גם בזה מצאו חורים; אני זוכר שיושב-ראש הכנסת נתן היתר מיוחד להעלות את זה בתקופה שכבר לא היו מעלים חוקים – חוק להגנת ניצולי השואה. אבל, אדוני היושב-ראש, מסתבר שזה לא עזר. נחזיר את החוק לכאן, נתקן אותו גם בסדר הדין הפלילי; גם נחייב עורכי-דין שמורידים מהאתר של משרד האוצר טופס שהוא קל מאוד למילוי, לא מצריך שום טרחה, משכנעים בשיטות-לא-שיטות את אותו ניצול שואה שהם ימלאו את הטופס במקומו, ומייד באותו מעמד דורשים ממנו שכר טרחה שלא מגיע לו. מה שאנחנו יודעים, ששולחים מעקלים לניצולי שואה קשישים וחולים באמצע הלילה, דופקים להם בדלת, יודעים שזה טרף קל. יודעים שקל מאוד לסחוט אותם – אנחנו לא יכולים לעמוד מנגד. עליזה – עליזה, אני לא שומע את עצמי. בראשי. אני לא שומע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> עליזה בראשי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, ברשותך, אני מבקש להחזיר את החוק לכאן, לתקן אותו גם במישור הפלילי. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. יישר כוח על הפעילות הקשורה לניצולי השואה. האם חבר הכנסת אראל מרגלית מעוניין לחזור? בבקשה, אדוני, יש לך עוד שלוש דקות. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> סגן השר איציק כהן, אני מאוד מעריך את ההבנה המקצועית שלך ואת יושרך. עבדנו ביחד כשהיינו באופוזיציה ובמקומות אחרים, עבדנו ביחד על המתווה של הפיצויים לדרום, ואני מאוד מעריך אותך ואת עמדותיך. כאן צריך גם יושר. אתם אמרתם – ואתם הולכים לחוקק את זה עוד מעט כחוק ממשלתי, אנחנו נראה את זה. אתם רציתם שהשקעה בדירות להשכרה תהיה כדאית יותר – גם אתם. אתם הרי הולכים להביא את חוק הריט, אתם הולכים להפוך את קרנות הריט שמשקיעות לדיור מניב, זה הולך להיות הרבה יותר כדאי. אתם בעצמכם הולכים להביא את השינוי, שבמקום השקעה ל-25 שנה שאתה צריך להחזיק את הדירות להשכרה, אתם הולכים להביא שמשך ההחזקה ירד ל-20 שנה, כמו שאני הצעתי. זה אתם רוצים. אני הסכמתי אתכם על זה. דבר ראשון. דבר שני, אמרתם, אתם לא רוצים קבוצות רכישה, אתם רוצים קרנות ריט. אמרתי לכם: בסדר. זה לא כל כך משנה מה הגוף שבונה להשכרה. דבר שלישי, רצינו שכדי שיהיה מאוד כדאי לאנשים להשקיע בדירות להשכרה, שאחרי 20 השנה לא יהיה כפל מס – שאם אני בתור אדם אינדיבידואל רוצה להשקיע לדירה להשכרה בלהשקיע, יהיו עוד דירות להשכרה בשוק, ואחרי 20 שנה לא יהיה כפל מס. כל הדברים האלה, אתם אמרתם שאתם בעד. נכנס שר הבינוי והשיכון יואב גלנט – ואני לך מודה שהצבעת כפי שסיכמנו, וכפי שסוכם עם אביגדור יצחקי, וכפי שסוכם עם עוזי לוי. אבל אני לא מבין את החברים והחברות האחרים בוועדת השרים – לאן נעלמתם? למה הפכתם את זה לפוליטי? למה אחרי שאנחנו מסכימים על דברים, אתם באים ומטרפדים את זה כאילו שזה עניין של קואליציה–אופוזיציה? למה אחרי שמנסים להוביל תהליכים ביחד, ואתם מקבלים מאתנו את הגיבוי בוועדת הכספים על דברים שאנחנו מסכימים אתם – יושבת פה חברת הכנסת אורלי לוי, בנושא של דיור, יושבים פה חברים מכל הסיעות של האופוזיציה. כשמביאים הצעה רצינית, אנחנו שותפים בתמיכה בה, אבל הפוך זה לא עובד אצלכם. הפוך – אתם נעלמים. הפוך – הממשלה הזאת, כשמגיע חוק חברתי שעושה שכל, משום מה יש פקודה שאם זה מגיע מהאופוזיציה אתם חוסמים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לכן, אני אומר לכם, ככה לא נוהגת ממשלה אחראית שרוצה לעשות שינוי חברתי. אני קורא לכם להצביע בעד מה שאתם מאמינים בו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אראל מרגלית. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקשת מחברי הכנסת, לחזור למקומם. אנחנו מצביעים על הצעת חוק עידוד בניית דירות להשכרה (תיקון – פטור ממס רכישה), התשע"ה–2015. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק– 47 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק עידוד בניית דירות להשכרה (תיקון – פטור ממס רכישה), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 44 חברי כנסת בעד, מתנגדים – 47. הצעת חוק עידוד בניית דירות להשכרה (תיקון – פטור ממס רכישה), התשע"ה–2015, לא אושרה. <הצעת חוק להסדרת רעיית דבורים וייצור דבש, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1555/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק להסדרת רעיית דבורים וייצור דבש, התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יצחק וקנין וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת יצחק וקנין, בבקשה. <יצחק וקנין (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק הסדרת ענף הדבש – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי – סליחה, אדוני. חברי הכנסת היקרים, אנחנו מבקשים שקט באולם. מי שמעוניין לדבר יכול לצאת מהאולם, ותנו לחבר הכנסת להציג את ההצעה שלו. חבר הכנסת גפני, אני שומעת אתכם, בבקשה להוריד את הקול. תודה. <יצחק וקנין (ש"ס):> תודה. שוב הפעם, גברתי היושבת בראש, שותפים אתי להצעת החוק חברי הכנסת איתן ברושי, חיים ילין, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, ועוד חברי כנסת שחתמו על הצעת החוק. מדובר בהסדרה של אחד הענפים החשובים בחקלאות. כל נושא רעיית הדבורים, רבותי, זה לא רק דבש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כל הצוות ביציעים, אני מבקשת לצאת. סדרנים, אני מבקשת לעבור באולם ולהוציא את האנשים שמדברים. <יצחק וקנין (ש"ס):> ענף הדבש הוא ענף חקלאי רב-חשיבות. חשיבותו הרבה של הענף מתבטאת בהאבקה המבוצעת על-ידי הדבורים לגידולים חקלאיים ולצמחיית הבר בכללותה. כיום, רובה המכריע של ההאבקה בטבע מבוצעת על-ידי דבורת הדבש, שאותה מגדלים הדבוראים בגלל מזיקים, מחלות וטפילים. דבורת הדבש לא יכולה להתקיים בטבע. תרומת ההאבקה המבוצעת על-ידי דבורת הדבש היא משמעותית, ובחקלאות בלבד העריכו אותה הגורמים המקצועיים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר בכ-3 מיליארד שקלים חדשים בשנה. זאת ועוד, גם מאות דבוראים נסמכים בפרנסתם על ייצור דבש, והם מעסיקים עובדים רבים, כך שהענף בכללותו מפרנס אלפי אנשים. כדי להבטיח האבקה במחירים נאותים, נדרשת תשתית לענף גידול הדבורים וייצור הדבש, שכן ללא תשתית יהיה קושי בקיום המכוורות המהוות את הבסיס לקיום דבוריות איכותיות ושינוען לצורכי האבקה. ללא הסדרת שטחי רעייה קיים קושי לגדל דבורים. דבורים, להבדיל מבעלי-חיים אחרים, דוגמת צאן ובקר, אינן ניתנות לגידול ללא שטחי רעייה. תזונתן אינה בהכרח משפיעה על ייצור המוצר, כפי שדבורה מפיקה אם היא מוזנת במזון אחר שאינו צוף טבעי. הזנת דבורה במזון אחר, כאמור, תגרום לה לייצר מוצר שאינו דבש כהגדרתו בחוק זה, והוא אסור לשיווק כדבש. על כן, גידול דבורים, הטיפול בהן והזנתן מחייבים גם את ההסדרה בחקיקה. רבותי, אני לא אמשיך להקריא מפה, אני אגיד את עיקר הדברים. בכנסת הקודמת הממשלה הביאה את הצעת החוק; היו ויכוחים לגבי קיום כמה דברים שאני חושב שיש הסכמה לגביהם גם עם המשרד, גם כאשר שוחחנו עם המשרד, עם היועצים המשפטיים. המטרה שלנו, רבותי, היא לשמור את הענף. הענף הזה לא יכול להיות ענף פרוץ שכל אחד יכול לקחת מכוורות ולתקוע אותן איפה שהוא רוצה, כיוון שבמקומות אחרים בעולם יש מחלות שמחסלות להקות גדולות של דבורים, והמצב משפיע מאוד. כפי שאמרתי, אנחנו, כשאומרים דבורה, אנחנו חושבים מייד על הדבש. זה לא דבש, רבותי. כל מערכת ההפריה של הצמחים, של הפירות, מתבצעת על-ידי ההאבקה שהדבורים מעבירות, ולכן יש חשיבות גדולה – איפה אנחנו שמים את המכוורות, כמה יהיו בכל מקום. ולכן, אנחנו באנו – אני חושב שכל החברים שלי ששותפים להצעה, גם איתן ברושי וגם חיים ילין וגם עמר בר-לב, מכירים את המאטריה כחקלאים, כמי שמייצגים את החקלאים. יודעים על מה מדובר. אנחנו התחייבנו לכמה דברים כלפי הממשלה, לגבי הסדרה, או הצמדת החוק שלנו לחוק הממשלתי, וללכת ביחד עם אותן מגבלות שהממשלה ביקשה מאתנו. התחייבנו להן. אנחנו נעשה את זה בצורה מסודרת בוועדת הכלכלה על מנת להסדיר את הדבר הזה, כי החשיבות של הענף הזה לחקלאות בכלל היא גדולה. ולכן, אני לא אאריך פה בדברים. אני חושב שהצעת החוק חשובה מאוד. הסדרה של כל נושא רעיית הדבורים חשובה לכלל החקלאות במדינת ישראל, ואני מודה גם לממשלה, שהסכימה ותומכת בהצעת החוק שלנו עם אותן מגבלות שהסכמנו עליהן עם היועצים המשפטיים. כולי תקווה שחברי הכנסת יתמכו בהצעת החוק. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יצחק וקנין. <הצעת חוק להסדרת רעיית דבורים וייצור דבש, התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2254/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> היות שיש לנו הצעת חוק דומה באותו נושא, של חברת הכנסת שרן השכל, אני מזמינה את חברת הכנסת שרן השכל להציג לנו את הצעת חוק להסדרת רעיית דבורים וייצור דבש, התשע"ו–2015, ולאחר מכן השר ישיב על שתי ההצעות. ואז אנחנו נעבור – יש לנו בקשה גם להתנגד, ואז אנחנו נעבור להצבעה, שתי הצבעות, בנפרד. בהחלט. לרשותך עשר דקות, גברתי, בבקשה. <שרן השכל (הליכוד):> תודה. אדוני היושב-ראש – אה, הוא לא כאן, כבוד סגנית יושב-ראש הכנסת, חברות וחברי הכנסת, אחד הדברים המפתיעים ביותר שקרו לי מאז התחלתי לכהן כחברת כנסת זה להבין בכל פעם מחדש איך עובדים המנגנונים שמכתיבים את איכות חיינו. אני חזרתי מחו"ל לא מזמן ואני נזכרת בפעמים הראשונות שהסתובבתי בסופרמרקט או בשוק, ונדהמתי מהיוקר של מוצרי המזון בישראל לעומת מדינות אחרות, ושאלתי את עצמי איך זה קורה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אנחנו כבר שנים סובלים את זה תחת ממשלת נתניהו, גברתי. אני מצטער שגילית את זה מאוחר כל כך. <שרן השכל (הליכוד):> יוקר המחיה בישראל ביחס להכנסה של אזרחי המדינה הוא גבוה לפי כל מדד, והקולות הקוראים לרפורמה בשוק המזון בישראל נשמעו עוד הרבה לפני המחאה החברתית של קיץ 2011. למעשה, זה נושא שרק הולך וצובר תאוצה בשיח הציבורי ובתוכניות הכלכליות של כל הממשלות מאז תחילת שנות האלפיים ואפילו עוד קודם לכן. אני חושבת שכולכם תסכימו אתי שאם אפשר להוזיל את מחירי המזון בישראל, אז צריך לעשות את זה. והאמת היא שבמקרים רבים זה הרבה יותר פשוט ממה שנדמה לנו. לפעמים צעדים קטנים מספיקים כדי להביא מהפכה גדולה. בחודשים האחרונים התחלתי ללמוד לעומק את המצב בשוק המזון בישראל. נכון, אפשר לבוא בטענות כמעט לכל גורם בשרשרת הייצור והשיווק. אפשר להאשים את הממשלה ואת היצרנים ואת הקמעונאים, אפשר אפילו לכעוס על הצרכנים, שבשיא חוצפתם מבקשים מזון איכותי במחירים שפויים. כולם מדברים על תחרות, על חיסול הריכוזיות, על יבוא מקביל ועוד פתרונות, אך יש משהו שכולנו יכולים לעשות די בקלות בכל ענף וענף, וזה פשוט להסיר את החסמים שהמדינה עצמה שמה על שרשרת הייצור והשיווק של מוצרי המזון. אז כדי שנבין במה מדובר, הנה מה שקורה בשוק הדבש. למעלה מ-60% משוק הדבש הקמעונאי בישראל – תקשיבו טוב – 60% מוחזקים בידי חברה אחת. 25% משוק הדבש, מהשוק הקמעונאי, מוחזקים על-ידי חברה אחרת, ואילו 15% מהשוק מתחלקים בין שאר היצרנים. כל פעילות של דבוראות, מסחר וייבוא מחייבת אישור של מועצת הדבש לפי צו פיקוח מחירים, ותקנו אותי אם אני טועה, הצו עצמו מתחדש בכל שנה מתוקף תקנות חירום. אפילו החזקת דבש דבורים או מוצרי דבורים אחרים מחייבת אישור של מועצת הדבש, עד כדי כך שמי שמחזיק בביתו מעל ל-6 קילוגרם עובר על החוק. הבעיה היא, חברים, שמועצת הדבש עברה במרוצת השנים להיות גורם שיושב כאבן ריחיים על צווארה של תעשיית הדבש, או ליתר דיוק, על צווארם של אותם יצרנים קטנים שנאבקים כדי להוות גורם משמעותי בשוק אבל אינם מצליחים, כי מועצת הדבש פועלת בצורה שחוסמת תחרות. הנה דוגמה: מועצת הדבש נוהגת לפרסם מפעם לפעם את המחיר המרבי המומלץ לדבש לצרכן ואת התשלום המומלץ לכוורן. פער התיווך שבין המחיר המומלץ לכוורן למחיר לצרכן נע בין 150% ל-175%. ומי שלא מאמין מוזמן להסתכל בדוחות ומחקרים שהתפרסמו בנושא הזה מאז דוח מבקר המדינה בשנת 1991 ועד היום, כולל דוח מצוין של "פורום קהלת" משנת 2013. 25 שנה של דוחות ומחקרים. ואני שואלת: האם זה הגיוני שמועצה שלמעשה נשלטת על-ידי בעלי אינטרס, היא זו שתקבע מי יגדל וכמה יגדל, מי יוכל להציב כוורות להאבקת החקלאות והיכן, מה המחיר שישולם ליצרן ומה המחיר שישלם הצרכן, מי הם אלה שגורמים לכך שצנצנת דבש קטנה תעלה 20–25 שקלים, שקילו דבש יעלה 50 שקלים ולעתים יותר? מי גוזר את הקופון? מי גוזר את הקופון השמן בדרך? ואני אגיד לכם מי לא גוזר את הקופון – החקלאים בענף הדבש, הדבוראים, היצרנים הקטנים. והנה עוד אנומליה – כדי להתגבר על תקופות מחסור, משרד החקלאות מאפשר מכסות יבוא. והאבסורד הוא שמועצת הדבש היא גם זו שאחראית, למעשה, לקביעה מי יקבל את הפטור ממכס על ייבוא דבש בתקופות מחסור. ותאמינו לי כשאני מספרת לכם שכמעט כל הפטורים ניתנים לשתי החברות ששולטות בשוק, שתי החברות הגדולות; לא למשקים הקטנים, לא ליבואנים הפרטיים. התוצאה של כל זה היא גם יצירת קשיים בלתי נסבלים לדבוראים והיצרנים הקטנים, וגם זה אולי ייקור לא הכרחי והגיוני של המחיר לצרכן. אתמול התבשרתי שמשרד החקלאות משנה את נוהלי החלוקה הבלתי-הוגנים הללו ששלטו כאן עשרות שנים. זהו תחילתו של מהלך חיובי, שאני כמובן מברכת עליו, אבל הוא חייב לקבל המשך גם ברפורמה משמעותית בשוק המקומי. אז הפתרון שהצעתי, ולשמחתי הוא גם אושר בוועדת שרים לחקיקה, הוא לא להתחיל לעשות תיקונים שכל תכליתם להכביד את הרגולציה בשיטה של טלאי על טלאי, אלא להפך, לפשט את התהליך. אנחנו מדברים הרבה על צמצום הרגולציה, הסרת חסמים. אני מאמינה שאפשר לעשות את זה גם בלי לחסל ענף חקלאי שלם, אלא להפך, להפוך אותו לכזה שמאפשר לכל גורם שאינו דואופול או מונופול במשק הדבש להיכנס לתחרות הוגנת, על בסיס של כללי משחק שיאפשרו את זה. הצעת החוק קוראת להסדיר את חלוקת הצוף הגדל במקרקעי ציבור ולהבחין בינם לבין מקרקעין פרטיים. אין לי בעיה עם הסדרת חלוקת הצוף הגדל במקרקעי ציבור, ככל חלוקה של משאב ציבורי. מצד שני, בכל קרקע הנתונה לעיבוד חקלאי פרטי יש לאפשר גידול דבורים בכפוף לחובת רישום ודיווח. בתוך ההסדר הזה נכללת גם הקרקע החקלאית בחכירה. החוק החדש מציע שמקרקעין פרטיים או מקרקעי ציבור שהוקצו לעיבוד ומגורים פרטיים יהיו נתונים לרעייה בכפוף לחובת רישום ודיווח. לגבי כל הכוורות המוצבות לרעייה בשטחים פתוחים בישראל, כל מגדל יהיה חייב לרשום את כוורותיו ואת מקום הצבתן, את מועדי ההצבה, את מספר הכוורות ודרך סימונן ואת פרטי ההתקשרות. המרשם ישמש בראש ובראשונה כלי אפקטיבי להתמודדות עם מחלות ומניעת התפשטותן במקרה של שטחי רעייה סמוכים. בנוסף, המרשם יתרום ליעילות המנגנון החופשי בכך שיאפשר לדבוראים לכלכל את מעשיהם מראש ולתאם ביניהם את חלוקת השטחים באופן שקוף. אני בטוחה שמשרד החקלאות, כשיהיה לו הכלי הזה של המרשם, יוכל גם לעקוב אחר כוורות גנובות ולהתמודד עם פורעי החוק, זייפנים וכו'. ובכלל, אני בטוחה שאנשי המקצוע במשרד החקלאות יעשו עבודה מצוינת גם בכל הפונקציות האחרות שמועצת הדבש אמורה לטפל בהן. חברות וחברי הכנסת, העקרונות של חופש עיסוק וחופש קניין מהותיים לחוק הזה. הגבלה של המדינה על חלוקת הצוף שהופק בעיבוד חקלאי פרטי נוגדת עקרונות של קניין, חופש עיסוק ותחרות חופשית. ואגב, משטר חלוקת ההיתרים לשימוש במשאב הצוף הוא ייחודי למדינת ישראל, ואינו נהוג גם במדינות צפופות יותר ברחבי העולם. הפתרון שהחוק הזה מציע הוא פתרון טוב, שישמור על ענף חקלאי שמפרנס לא מעט אנשים, יוזיל את המחיר לצרכן ויסיר כמה מהחסמים הבולטים ביותר שמונעים מהענף המתוק הזה לממש את הפוטנציאל שלו. חשוב שנדע כולנו, המתנגדים להכנסת מתחרים חדשים לענף הדבש הם אלו המרוויחים מהמצב הקיים. החוק יאפשר תחרות הוגנת הן לטובת העוסקים בתחום והן לטובת הצרכן. ולחברים שהגישו הצעת חוק נגדית, שמעוניינים להוסיף חסמים, לעצור את הרפורמה הזו, לחזק את בעלי העניין ואת הגוף המונופולי שכבר שנים פוגע בחקלאים החלשים ובצרכנים – זה עצוב ומאכזב. אתם ההוכחה שכאשר פועלים למען הציבור, יש כוח אדיר שקם נגדו, ונציגים הופכים לשופר של בעלי הכוח והעניין. אני מבקשת מכולכם, גם מחברי האופוזיציה, לתמוך בחוק. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת שרן השכל. רבותי, יש לי פה בקשות להתנגד. <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> שנייה. שנייה. אני רואה את איתן ברושי. אנחנו נשמע קודם את התשובה של השר, ואחר כך אני אפנה אליכם. ישיב לנו שר החקלאות חבר הכנסת אורי אריאל. בבקשה, כבוד השר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> ברשות גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, השרים, הצעות החוק הפרטיות של חבר הכנסת הרב יצחק וקנין וחברת הכנסת שרן השכל בעניין הסדרת ענף הדבש בישראל נוגעות בענף אומנם קטן יחסית אבל חשוב מאוד. בעיקר, כפי שאמר חבר הכנסת וקנין, כי נושא הדבורים בעיקרו נוגע לעניין ההאבקה בשטחים החקלאיים בישראל, ולולא ההאבקה הזאת לא יהיו לנו פירות וירקות ושאר מיני מזון התלויים בהאבקה. הרגולציה בענף עוגנה עד כה בצווים מיושנים המבוססים על הכרזת מצב חירום בהתאם להנחיית בית-המשפט העליון והכנסת בעניין הצורך בהחלפת הצווים המסדירים את הפעילות באמצעי משק שונים, ושתוקפם תלוי בהכרזה על מצב חירום בחקיקה מודרנית ועדכנית. נוצרה ההזדמנות לגיבוש מדיניות חדשה בענף הדבש. אני מבקש להזכיר את קודמי, השר יאיר שמיר, שהחל בעבודה הזאת והכין את החוק, אלא שמפאת הקדמת הבחירות החוק לא התקדם, ואנחנו העברנו רציפות לעניין החוק הזה בכנסת הנוכחית. אנחנו מתכוונים בהחלט לקדם את זה. הצעת החוק הממשלתית מאמצת מדיניות חדשה שתאפשר את התייעלות ענף הדבש, תוך הפחתת העומס הביורוקרטי המינהלי ועידוד כניסת דבוראים חדשים לענף לטובת הגברת התחרות והפחתת המחירים לצרכן. תכליתה העיקרית של הרגולציה בהצעת חוק זו היא הבטחת קיומה של האבקה לגידולים חקלאיים ולצמחי בר. שירותי ההאבקה האלה מסופקים על-ידי הדבוראים לחקלאים, והם מוצר ציבורי חיוני שנועד להבטיח אספקת מזון לכלל ישראל. כיום רובה המכריע של ההאבקה בטבע מבוצע על-ידי דבורת הדבש, שאותה מגדלים הדבוראים. בשל מזיקים, מחלות וטפילים, לא יכולות כיום להתקיים דבורי הדבש בטבע. לא ניתן לגדל דבורים ללא הסדרת שטחי רעייה, ולא ניתן להזין את הדבורה במזון מוכן לצורך ייצור הדבש. בנוסף, היקף השטחים המתאימים לרעיית הדבורים במדינת ישראל מוגבל, כיוון שהיקפי הפרדסים והמטעים פחתו מאוד במרוצת השנים, ובשילוב עם האצת הבנייה בשטחים הפתוחים, שטחי הרעייה לדבורים הצטמצמו משמעותית. לכן עיקר הרגולציה בענף הדבש במדינת ישראל מתבטא בהקצאת היתרים ורישיונות להצבת כוורות לייצור דבש. הרגולציה בענף נעשתה עד כה על-ידי מועצת הדבש, חברה פרטית שחברים בה נציגי הממשלה, הדבוראים, המשווקים והתנועות המיישבות. על-פי הצעת החוק הממשלתית, סמכויות האסדרה בענף, לרבות הקצאת ההיתרים להצבת קרקעות במקרקעי ציבור, יועברו למשרד החקלאות ופיתוח הכפר, ובכך ניתן יהיה למנוע את החשש לניגוד העניינים שבקיום רגולציה בענף על-ידי גוף פרטי שאינו חלק מהמערכת השלטונית. בהצעת החוק גובשו עקרונות שוויוניים ושקופים שיאפשרו כניסת דבוראים חדשים לענף, ובכך יגדילו את התחרות, וזאת תוך שמירה על עקרונות יסוד של חופש עיסוק ושוויון. על-פי הצעת החוק הממשלתית, לצורך הצבת כוורות במקרקעי ציבור, שבהם מוצב הרוב המכריע של הכוורות, יידרש היתר מוועדת ההיתרים שתפעל במשרד החקלאות. מתן ההיתרים ייעשה באופן שוויוני בהתחשב בכושר הנשיאה של הצומח באזור שלגביו מתבקש ההיתר, בהיתרים הקודמים באזור המבוקש ובחשש לגרימת מטרד לציבור או השפעות סביבתיות משמעותיות עקב הצבת הכוורות. הצעות החוק הפרטיות של חברי הכנסת וקנין והשכל אף הן מבקשות להסדיר את ענף הדבש בישראל. בחלקן הן חולקות עקרונות דומים לאלה שבהצעת החוק הממשלתית, אך בחלקן הן סותרות חלק מהעקרונות שבבסיסה. אני מבקש את תשומת לב חברי הכנסת המציעים. לאור האמור, הממשלה הגיעה להסכמה עם חברי הכנסת המציעים כי לא תתנגד לאישור הצעות החוק בקריאה טרומית, ובלבד שהצעות החוק יוכפפו להצעת החוק הממשלתית, כך שככל שתהיה סתירה בין הצעות החוק הפרטיות לממשלתיות, נוסח הצעת החוק הממשלתית יגבר. כמו כן, סוכם עם חברי הכנסת המציעים שככל שיתבקש שינוי מהותי בנוסח הצעות החוק הממשלתיות נוכח הצעות החוק הפרטיות, יידרש אישור של משרדי הממשלה הרלוונטיים טרם אישור השינויים. נוכח ההסכמות עם חברי הכנסת המציעים, הממשלה תומכת בהצעת החוק. אני מבקש רק לקבל את הסכמתכם גם פה בכנסת להבנות ולהסכמות כפי שהושגו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> האם – חבר הכנסת וקנין? <יצחק וקנין (ש"ס):> אמרתי את זה למעלה, על הדוכן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה מסכים. חברת הכנסת השכל? מקובל. אוקיי. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שני חברי הכנסת נתנו את הסכמתם. תודה לשר החקלאות חבר הכנסת אורי אריאל. כעת יש לנו שתי בקשות להתנגד. אני רוצה לשאול את חברי הכנסת חיים ילין ואיתן ברושי, אלה שביקשו להתנגד, לאיזו הצעת חוק אתם רוצים להתנגד? כי אני רואה שאתם רשומים כיוזמים של החוק של וקנין. אם זו השנייה, אז רק אחד מכם יכול לבוא להתנגד. <קריאה:> הראשון שהרים יד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מי הראשון? אוקיי, רבותי, שנייה. <קריאה:> רגע, אנחנו צריכים – – – ואנחנו מצביעים? <היו"ר טלי פלוסקוב:> שנייה. מה? <קריאה:> אנחנו לא צריכים למסור – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> זה בסדר, זאת החלטה שלי, ולכן אני מחליטה. התקנון אומר שאם יותר מאחד נרשמו להתנגד, ליושב-ראש יש אפשרות לקבל החלטה מי מתנגד. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> מהיכרות, בכל אופן, מי יותר קשור לנושא, אתן אפשרות להתנגד לחבר הכנסת איתן ברושי. בבקשה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, אני בטוח שאני מייצג גם את חיים, חברי הכנסת, ההצעה השנייה של שרין השכל היא לא הגנה על החקלאות, שרין, היא ניסיון של השתלטות עוינת – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> שרֵן. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> שרֵן. – – – השתלטות עוינת על גידול חקלאי והפיכתו לתחום של עסקים פרטיים של טייקונים. היא מבצעת שליחות זרה שלא בטוח שהיא מבינה אותה עד הסוף. ההבדל בין שתי ההצעות הוא מאוד גדול, וקשה להבין איך ועדת שרים מאפשרת לחבר אותן. ההבדל בין הצעתו של וקנין להצעה השנייה הוא הבדל גדול ומשמעותי – בין תכנון ובקרה לבין מכרזים, ולתת לכל אחד לגדל מה שהוא רוצה ואיפה שהוא רוצה וכמה שהוא רוצה. לכן, הענף הזה – – – <שרן השכל (הליכוד):> זה לא נכון. – – – בעלי אינטרסים ובעלי – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> רגע, לא הפרעתי לך. הענף הזה – – – <שרן השכל (הליכוד):> – – – את החקלאים – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – – האם יש הבחנה בין – – <שרן השכל (הליכוד):> – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – מגדל, ולאורך זמן, שהוא חקלאי או אדם פרטי, שיקנה כוורות ויניח אותן איפה שהוא רוצה. לכן זו לא שאלה רק של הענף הזה – – <שרן השכל (הליכוד):> – – – שם. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – זו שאלה שמפתיע שהממשלה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> גברתי, אני אתן לך אפשרות לחזור לכאן ולהסביר. בסדר? <איתן ברושי (המחנה הציוני):> מפתיע שהממשלה וגם שר החקלאות – שלאחרונה הרחיב את החקלאות למועצות מקומיות ביהודה ושומרון אף שאין שם חקלאות – מפתיע ששר החקלאות יכול לומר פה שההצעות האלה דומות. הן לא דומות, הן שונות, וזה מאבק גדול על דמותה של החקלאות. תיקונים – כן, שינויים – כן, אבל לא לחסל את החקלאות דרך כאילו הוזלת יוקר המחיה. וראינו אצל רמי לוי ואצל אחרים מה זה יוקר המחיה. לכן אני קורא לממשלה להסיר את ידה מהצעה שכל-כולה חיסול הענף ואיתות למה שמצפה לנו במאבק על החקלאות. אני תומך ומציע לתמוך בהצעה של וקנין וקבוצת האנשים שבאה מההתיישבות, מהחקלאות, ואני רוצה למחות על ההצעה שנועדה לחסל ולפגוע, ולשאול שאלה: איך הממשלה ושר החקלאות מוכנים להכיר בה כהצעה שיכולה להיצמד? זה כמו מים ואש. צריך להתנגד לחיבור הזה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> סליחה. זאת לא הצמדה. אלה שתי הצעות חוק נפרדות. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> תודה. זאת לא הצמדה. צריך להצביע נגד. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן ברושי. האם חברי הכנסת יצחק וקנין ושרן השכל מעוניינים לחזור לכאן? <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אין לך התנגדות. שרן השכל? <יצחק וקנין (ש"ס):> אחריה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שרן השכל, בבקשה. יש לך אפשרות. מייד לאחר שלוש הדקות של שרן אנחנו עוברים להצבעה. <שרן השכל (הליכוד):> איתן, מה שאתה אמרת זה פשוט שקר גס. מה שכתוב בהצעת החוק הוא כן תכנון של איפה להציג את הכוורות ומה הנהלים – בכפוף למשרד החקלאות ולא בכפוף למועצה, שהיא מועצה אנכרוניסטית, שמנוהלת על-ידי בעלי עניין, שקוברת את הדבוראים החלשים יותר, אלו שאין להם כוח. מה שאתם עושים, אתם מנסים להכשיר את מועצת הדבש. בהצעת החוק שלכם כתוב שאתם רוצים שרק בית-משפט בעצם יוכל לפרק את המועצה הזו. <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – – <שרן השכל (הליכוד):> ועובדה שהממשלה אומרת שנפרק את המועצה הזו. למה? כי זמנה עבר, כי היא מושחתת, כי היא בעצם לא ממלאת את התפקיד שלה, כי היא מעלה את המחירים לצרכן – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> זו הצעת חוק שלכם. זו הצעת חוק של הממשלה שלך; הצעת החוק של הממשלה שלך שאנחנו תומכים בה. <שרן השכל (הליכוד):> – – וכי היא גוזלת את המחיר של החקלאים. אתם צריכים להתבייש. אתם הופכים להיות השופר של אלו שהם החזקים, של בעלי העניין. תתביישו בזה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אנחנו צריכים להתבייש שאנחנו תומכים בהצעת חוק של הממשלה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת שרן השכל. <שרן השכל (הליכוד):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זו הצעת חוק של הקואליציה. אנחנו צריכים להתבייש? את צריכה להצביע בעדה. <שרן השכל (הליכוד):> זה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> עוד רגע תצביעי בעדה, לא? <שרן השכל (הליכוד):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> את מצביעה בעד וקנין, לא? על מי את עושה פוזות? <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יצחק וקנין. <יצחק וקנין (ש"ס):> יש הצעת חוק של הממשלה, שאנחנו תומכים, והצעת חוק – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> נראה אותך. תתנגדי להצעת החוק. נראה אותך. <שרן השכל (הליכוד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי. אנחנו עוברים להצבעה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> נראה אותך. כולך דיבורים. תצביעי – – – <שרן השכל (הליכוד):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> יהיו שתי הצבעות נפרדות – על כל חוק בנפרד. אני מבקשת מחברי הכנסת לחזור למקומותיהם. עכשיו אנחנו מצביעים על הצעת חוק להסדרת רעיית דבורים וייצור דבש, התשע"ה–2015 – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תצביעי נגד, נראה אותך. תצביעי נגד. נראה אותך. כולך דיבורים. <שרן השכל (הליכוד):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תצביעי נגד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – של חבר הכנסת יצחק וקנין וקבוצת חברי הכנסת. חברי הכנסת, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תצביעי נגד. הכול צביעות. תצביעי נגד. צבועה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 81 נגד – 3 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק להסדרת רעיית דבורים וייצור דבש, התשע"ה–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה <היו"ר טלי פלוסקוב:> 81 חברי כנסת בעד, שלושה מתנגדים ואחד נמנע. הצעת חוק להסדרת רעיית דבורים וייצור דבש, התשע"ה–2015, עברה בקריאה הטרומית, ועוברת לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה ראשונה. עכשיו, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק להסדרת רעיית דבורים וייצור דבש, התשע"ו–2015, של חברת הכנסת שרן השכל וקבוצת חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 45 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 40 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להסדרת רעיית דבורים וייצור דבש, התשע"ו–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 45 חברי כנסת, מתנגדים – 40. הצעת חוק להסדרת רעיית דבורים וייצור דבש, התשע"ו–2015, עברה בקריאה טרומית, ועוברת לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה ראשונה, כמובן בהתניות שהוצגו כאן על-ידי שר החקלאות. <הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – הורה שכול), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2203/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – הורה שכול), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, עשר דקות להציג לנו את הצעתך. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי השרים וחברי הכנסת, קודם כול, אני שמח קצת לעמוד פה היום עם הצעה בדציבלים יותר נמוכים, בקונסנזוס; באמת חתומים עליה חברים מכל סיעות הבית. יש בזה כנראה משהו מרגיע וכיף גדול – לא לריב ולא להתווכח. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אל תתרגל הרבה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני באמת חושב שזו הצעה מאוד חשובה חברתית. כבר היום להורים שכולים של מערכת הביטחון יש אפשרות להמשיך לעבוד חמש שנים נוספות מעבר לגיל הפרישה, כשהרציונל פשוט: השכול, היגון והאבל הם כאלה שאם אדם יושב בבית הוא מתבשל בתוך עצמו, והשאיפה היא לאפשר לאותם הורים להמשיך להיות פרודוקטיביים, יצרניים, לתרום לעצמם ולחברה גם בגילים יותר מבוגרים. אנחנו בעצם לוקחים את המודל שקיים היום להורים שכולים במערכת הביטחון, ורוצים להרחיב אותו גם להורים שכולים בנסיבות טרגיות אחרות, מכיוון שהרציונל הוא אותו רציונל. יש מכאן שני תנאים שוועדת השרים לחקיקה הציבה לחוק הזה, ואני חושב שהם תנאים הגיוניים: האחד – שאנחנו נגיע להבנה עם משרד הכלכלה. בעצם, המשמעות היא שנגיע להבנה עם ארגוני המעסיקים. אני יכול כאן לדווח שאנחנו בעזרת השם מתחילים כבר דיאלוג בין ההסתדרות לבין ארגוני המעסיקים כדי למצוא את ההבנה בדיוק לגבי המנגנון, כדי לראות שבאמת עובדים שיכולים להמשיך לעבוד ימשיכו לעבוד, אבל לא נכפה על מעסיקים עובדים שלא יכולים להמשיך לעבוד. התנאי השני הוא שיישמר גם בנוסח הסופי של החוק איזה יתרון להורים שכולים של מערכת הביטחון; זה השר יריב לוין ביקש. הוא אומר: בסוף אנחנו, כחברה, להורים שכולים של חיילי צה"ל, של מערכת הביטחון, חבים איזה חוב מוסרי יותר גדול, ולכן תישמר עדיפות כלשהי להורים שכולים שאיבדו את יקיריהם במלחמות ישראל. אבל למעט שתי המגבלות האלה – ושוב, אני סמוך ובטוח שנצליח להגיע להבנה עם ההסתדרות והמעסיקים ולמצוא – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> לא. אני אומר: אפשר לייצר עדיפות כלשהי. אם, נניח, לאלה יש חמש שנים – לאלה ארבע שנים. לייצר עדיפות כלשהי שמשקפת יחס. זה היה תנאי של ועדת שרים לחקיקה. זה לא הופיע אצלי – – – <מיכל רוזין (מרצ):> כל הרעיון של החוק שלך זה ליצור את השוויון. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אבל היום זה לא קיים. מיכל, חברת הכנסת רוזין, היום זה לא קיים בכלל. אני בהצעה שלי חשבתי להשוות, כי אני חושב שהרציונל הוא אותו רציונל. אגב, משרד האוצר, כבר בתחילת הדרך אמר לי שהוא רוצה בכלל להעלות את גיל הפרישה, וגם כל מיני חישובים אקטואריים. יחד עם זה, במעט מאוד הזמן שלי פה בכנסת למדתי שלפעמים אני צריך להתפשר, וגם אם אני לא אגיע ל-100% – נגיע ל-80%. זאת אומרת, המצב היום הוא שהורים שכולים לא של מערכת הביטחון לא יכולים לעבוד יום אחד נוסף מעבר לגיל 67. שוב, אני חשבתי, בהצעת החוק המקורית, שנכון להשוות ב-100%. זה התנאי של ועדת שרים לחקיקה, אני חושב – אגב, סיכמנו במפורש שההגדרה היא "איזשהו יתרון", לא הגדרנו אותו, וניכנס פה לדיאלוג כנראה בוועדת העבודה והרווחה, נדמה לי, ואני סומך באמת במאה אחוז על יושב-ראש הוועדה שימצא כאן את שביל הזהב. אבל, מיכל ותמר, שוב, אני חושב שלא מפני שלא נצליח ל-100% אז בואו ונוותר גם על ה-80%. נגיע בסוף ל-80% – גם זה דבר טוב. אני באמת שמח ומבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. ישיב סגן שר האוצר יצחק כהן; בבקשה, אדוני. היום אתה נמצא כאן הרבה זמן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – הורה שכול), של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ ואחרים, פ/2203. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית בלבד, כפוף לכך שהמשך הליכי החקיקה – איפה בצלאל? בצלאל, אתה מקשיב? אני אתחיל מחדש. חשוב שתקשיב. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק שלך בקריאה הטרומית בלבד, כפוף לכך שהמשך הליכי החקיקה ייעשה בהסכמת משרד האוצר ומשרד הכלכלה ובתיאום עם המשרד לשוויון חברתי ומשרד המשפטים. מקובל עליך? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כמו כן, יובהר כי תינתן העדפה לשכול המוכר מכוח חוק חיילים שנספו במערכה ומכוח חוק נפגעי פעולות איבה על פני כל שכול אחר. שלא נדע משכול. אז אם אתה מסכים לתנאי הזה, אני מבקש מחברי לתמוך בהצעה. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 נגד – אין נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – הורה שכול), התשע"ו–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 39, אין מתנגדים, נמנעים – 2. הצעת החוק תועבר להמשך טיפול בוועדת העבודה והרווחה. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ייצוג בפני המוסד), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1612/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אחמד טיבי:> הצעת החוק הבאה – הצעת חוק הביטוח הלאומי (ייצוג בפני המוסד). חבר הכנסת משה גפני – בבקשה, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להביא לפני הכנסת את הצעת החוק של חבר הכנסת אורי מקלב ושלי, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ייצוג בפני המוסד), התשע"ה–2015. מדובר על אפשרות שיועץ מס יוכל לייצג בפני הביטוח הלאומי כדי להקל על אלה שעומדים בפני הביטוח הלאומי. עד היום היה צורך בבחינות מיוחדות שיועצי המס היו צריכים לעבור בציון של 70 ומעלה. היום זה נמצא בתוך הבחינות שיועץ מס מייצג עובר בכל מקרה. אגב, החוק של יועץ מס מייצג זה חוק שלי שהעברתי בשעתו. אני מבקש ממליאת הכנסת לאשר את הצעת החוק הזאת, שתקל גם על האנשים, האזרחים, שעומדים מול הביטוח הלאומי וגם על יועצי המס. אני מבקש להעביר את זה, אם המליאה תאשר, לוועדת הכספים כדי להמשיך בהליכי החקיקה. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה, חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת שמולי מבקש להתנגד. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא, אני רוצה לענות. <היו"ר אחמד טיבי:> השר יענה, ואחריו יתנגד חבר הכנסת שמולי. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בימים אלה מקדם המשרד הצעת חוק ממשלתית בנושא. לפיכך החליטה ועדת שרים לחקיקה לתמוך בהצעת החוק הפרטית בקריאה הטרומית – גפני, אני מקריא לך מה החליטה ועדת שרים לחקיקה, תוך כדי קריאה – לתמוך בקריאה הטרומית כפוף לכך שהייצוג של יועצי המס בפני המוסד יהיה רק ביחס לסוגיות חשבונאיות לעניין גבייה, ולהכפיף את המשך הליכי החקיקה של ההצעה להצעת החוק הממשלתית שעליה עובד משרדי, כשתגיע. זאת אומרת, אתה לא רץ עם הצעת החוק. אני מצפה שתגיד למליאה שאתה לא רץ עם הצעת החוק אלא ממתין להצעת חוק ממשלתית. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מקבל את ההחלטה. אני רק מבקש שיעשו את זה מהר, זה הכול. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> בסדר גמור. אז הוא מקבל את ההחלטה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך, השר כץ. מתנגד – חבר הכנסת שמולי. אם תרצה אחר כך לומר משהו, גם אפשר. שלוש דקות לשמולי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> חבר הכנסת גפני, אני לא מתנגד מהותית להצעת החוק שלך. אני פשוט למדתי מהגדולים פה, ומשתמש בתקנון הכנסת, כדי להתייחס לעניין אחר שעלה היום במסגרת השדולה למען האזרחים הוותיקים. לא יכולתי שלא להתרשם – ואני לא אומר את זה בציניות, אלא בהערכה – מהכאב שהביע פה סגן שר האוצר בנוגע לבעיה שעורכי-דין מסוג מסוים עושקים ניצולי שואה. אבל אני שואל את עצמי באותה נשימה איפה הרחמנות של משרד האוצר ושל שר האוצר כאשר מדובר בקשישים הסיעודיים. עמד פה, או קרוב לבניין הזה, שר האוצר לפני פחות מחודש – בחודש דצמבר – הסתכל בתוך הזום של המצלמות ואמר לכל עם ישראל: במשמרת שלי לא יזרקו את הקשישים הסיעודיים לרחוב. כך הוא אמר בחודש דצמבר. מה קרה? הגיע חודש ינואר. אתמול בחדשות ערוץ 2 נחשף שחברות הביטוח ממשיכות לזרוק קשישים ומבוטחים לרחוב. אתם יודעים, לא עבר חודש מהאמירה של שר האוצר, "אל תשליכני" וכל האמירות הבומבסטיות האלה. איפה אתה, אדוני שר האוצר? אתה הסתכלת לאנשים האלה בעיניים ואמרת להם שאחרי 20 ו-30 שנה שהם שילמו לחברות הביטוח לא יזרקו אותם לרחוב, והנה זה בדיוק מה שקורה. למה? אז תסתכל בעיניים של האנשים האלה, ופעם אחת ב-20 השנים האחרונות שמשרד האוצר יעמוד לימין המבוטחים ויפסיק להגן על האינטרסים של חברות הביטוח. מספרים לנו על פתרון כלשהו, ומי כמוך, אדוני שר הרווחה, מכיר את כל העולם הזה ואת כל הבלופים האלה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא הכול, לא הכול. בסדר – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – מתוך 1.2 מיליון אנשים שנפגעו מהביטוח הסיעודי, ב"פתרון" של שר האוצר מוצאים פתרון רק ל-70,000 איש. מי שנכנס למצב סיעודי בשלוש השנים האחרונות, בא שר האוצר ואומר לו: אתה לא בעסק, תסתדר לבד. והכי גרוע, הכי מצחיק, אתמול בתחקיר של ערוץ 2 על הפתרון של שר האוצר, מי שאמורות לממש אותו הן קופות-החולים. בא משרד הבריאות ואומר למצלמה, בלי להתבלבל: אתנו לא דיברו, והפתרון הזה לא מקובל עלינו; שר האוצר יכול להגיד מה שהוא רוצה. אז תגידו לי, זאת ממשלה? ככה מתייחסים לאזרחים הוותיקים במדינת ישראל? אז בטווח הארוך – וזאת האמירה שיצאה היום מהשדולה – אין פתרון אחר זולת ביטוח סיעודי ממלכתי. חד וחלק. עצם העובדה שהתחום הזה מנוהל בשוק פרטי, זה החטא הקדמון – – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – ובטווח הקצר – בזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש – אנחנו צריכים לעשות שני דברים: האחד, לחייב – לא לאפשר – את חברות הביטוח להמשיך את הפוליסות – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – וכן להתחיל להתייחס למפגע הזה של הרגולטור שקוראים לו המפקח על הביטוח, שיכול לעשות פה מה שהוא רוצה בלי שום רגולציה מתאימה של הממשלה והכנסת. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. חבר הכנסת שמולי, התנגדותך הייתה ברורה מאוד. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ייצוג בפני המוסד), התשע"ה–2015, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 32, אין מתנגדים, נמנע אחד. הוחלט להעביר את ההצעה לוועדת הכספים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לפרוטוקול, אדוני. <היו"ר אחמד טיבי:> חברי הכנסת מרב מיכאלי, יוסף ג'בארין, יפעת שאשא ביטון, מייקל אורן ואיילת נחמיאס, במקומה הזמני, הביעו תמיכה עקרונית בהצעת החוק – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא עקרונית. <היו"ר אחמד טיבי:> מעשית זה לא היה, כי לא הצבעתם. מהותית. הם תומכים בהצעת החוק, אבל הם לא ייחשבו בספירה. לוועדת הכספים, כמובן. <הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול האפשרות לצוות על עיכוב יציאה מהארץ בגין חוב כספי נמוך), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/814/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת ישראל אייכלר) <היו"ר אחמד טיבי:> הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון); חבר הכנסת ישראל אייכלר – בבקשה, אדוני. אגב, חברי הכנסת, הוסכם שתשובה והצבעה במועד אחר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד השר, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> יש הצבעה לפני זה. יש הצעת חוק לפני זה. <קריאות:> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> של עליזה לביא. <היו"ר אחמד טיבי:> עבר לסוף. עבר לסוף. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> למה? <היו"ר אחמד טיבי:> נא לא – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> למה? למה? <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אני ביקשתי להעלות הצעת חוק אזרחית פשוטה, בשולי החיים, אבל זה מטריד מאוד הרבה אנשים, ויש בזה פשוט עוול ביורוקרטי נורא שאפשר להסיר, ומשום מה עדיין לא נעשה הדבר, ואפילו לא זכיתי – כנראה אני לא בקואליציה, אדוני היושב-ראש – שיעבירו את זה אפילו בקריאה טרומית. אולי אני צריך להיות באופוזיציה ואז שרת המשפטים תעביר לי את החוקים כדי למצוא חן בעיניהם. אני רוצה להגיד מה החוק, החוק הוא פשוט מאוד: היום, צו עיכוב יציאה מן הארץ, שהיה תמיד מכשיר נגד בריחת עבריינים, נגד בריחת אנשים שמעגנים את נשותיהם ולא משלמים מזונות, נגד אנשים שעשו עסקים ורימו אנשים וצברו חובות גדולים ובורחים – אז יש צו עיכוב יציאה מן הארץ שמאפשר את המחסום הזה שהאיש לא יברח. אבל ככל דבר טוב שאפשר להשתמש בו לדברים רעים, זה הפך למכשיר גבייה בשיטת השוק האפור. אני אתן לכם דוגמה – הגיעו אלינו פניות ציבור בעניין: מישהו היה חייב לחברה סלולרית משהו כמו 300–400 שקלים, וכמו בטלפונים, הוא או איבד או שכח את הטלפון הזה, והוא עבר לחברה אחרת, והמכתבים כנראה הגיעו והוא לא ראה אותם. בקיצור, הזנחה רגילה כמו שיש בכל מקום. מה עושה החברה? מוציאה את זה לעורכי-דין חיצוניים לגבות את זה. עורכי-הדין החיצוניים – מישהו אמר לי שיש בעיה שמדינת ישראל היא המדינה שיש בה הכי הרבה עורכי-דין בעולם, והם מייצרים עבודה – התחילו להוסיף על החשבון הזה המון מכתבים וריביות וקנסות וקנסי-קנסות, והצליחו להפוך את החוב הזה למשהו כמו 2,000–2,500 שקלים. אז במקום שיצטרכו להתאמץ, האיש צריך לנסוע פעם לטיול, פעם לביקור, לשבוע, לשבועיים, או לשמחה משפחתית; הגיע מצב שאישה שילדה פה בארץ תינוק, אחרי שבועיים היא הייתה צריכה לנסוע לחוץ-לארץ מסיבות משפחתיות, הגיעה לשדה התעופה, העלתה את כל המזוודות, המטוס חיכה חצי שעה ולא מאפשרים לה לעבור ביקורת דרכונים. למה? כי היא רשומה על המסך כעבריינית נמלטת בשל 2,500 שקלים לאיזו חברה סלולרית. והבנקים היו סגורים – זה היה לפנות בוקר. הייתה צריכה דיילת של "אל על" לרוץ אתה, עם התינוק על הידיים, לחפש סניף בנק שכן פתוח – יש שם איזה סניף תורן שכן פתוח – והיא הייתה צריכה לבקש מאנשים, כי רוצים רק במזומן או בכרטיס אשראי, והייתה צריכה לשלם את 2,500 השקלים על משהו שהייתה יכולה להתווכח ולשלם רק 300 שקלים. עוגמת הנפש של האישה הזאת היא בלתי ניתנת לתיאור. היא תיארה את זה במכתבה לוועדה, אבל אני חשבתי על חצי שעה של מטוס, ש-400 אנשים עמדו וחיכו כי אי-אפשר להעלות את המטוס כשמזוודות שלה למעלה, ולכן היו צריכים כולם לחכות. זה דבר אחד. מקרה שני: אזרח שהגיע לארץ, פתח פה חנות קטנה – ואני מדבר על עובדות – שכר מבנה – מבנה, חנות – והלך לעירייה ורשם את הארנונה על שמו. כשהוא סיים – זה לא הלך – אחרי שנה שילם את הארנונה ונסע לחוץ-לארץ, ובעל-הבית לא טרח להעביר את הארנונה על שם השוכרים האחרים שבאו אחריו. אחרי שלוש שנים האיש בא לביקור משפחתי – אוי ואבוי, צו עיכוב יציאה מן הארץ, הוא לא יכול לצאת. כמה הוא חייב? אלפי שקלים של הארנונה והריבית, ושוב עורכי-הדין וכל זה. והוא אומר: סליחה, אבל אני שילמתי, אני אביא לכם אישור. לא עזר שום דבר. עוגמת נפש נוראה. אז מה אני רוצה לבוא ולומר? שצריך להיות סכום מינימלי – אני כתבתי אפילו 20,000 שקלים, אני מוכן להתפשר בוועדה על 10,000 שקלים – שאי-אפשר לעשות צו עיכוב יציאה מן הארץ לאדם שחייב פחות מ-10,000 שקלים. מה יש, הוא יברח? הוא פושע? ויש הסתייגות בחוק, בענייני מזונות: אם הוא חייב מזונות, אפילו שקל אחד, הוא לא יכול לצאת, זה ברור ומובן מאליו. אבל אי-אפשר להפוך את המערכת של ביקורת דרכונים למערכת גבייה של חברות עורכי-דין, ממש בשיטת השוק האפור, לתפוס את הבן-אדם ברגע הקשה ביותר ולהוציא ממנו את כל מה שהיית מתפשר עליו בבית-משפט או בכל מקום אחר. זה חוק כל כך פשוט, כל כך אזרחי, שהייתי מצפה שמשרד המשפטים וועדת שרים לענייני חקיקה, גם אם היה מגיש את זה מישהו מהאופוזיציה, תעביר את זה בקריאה טרומית ואחר כך לוועדה, ובוועדה משרד המשפטים יתחיל להתווכח על העיקרון של הדבר הזה. מה נעשה פה? במצב השורר בקואליציה, שוועדת השרים יושבת, באים כמה שרים בודדים, יושב פקיד של משרד המשפטים ואומר לו: לא. אבל אמרו: האיש טוען שיש בעיה, אז הוא אומר: אין בעיה, אנחנו נעשה שב-check in כבר יגידו לו שהוא מעוכב יציאה מן הארץ. אבל אם היו מזמינים אותנו להסביר – לא יכול להיות שחברת "אייר פראנס" וכל החברות הזרות, יהיה להן כל המאגר של כל החייבים של ישראל. לעומת זאת, יש אפשרות במשרד הפנים, בטלפון – יכול אדם להרים טלפון ולוודא, כשהוא בארץ, האם יש לו צו עיכוב או אין לו צו עיכוב, אז אי-אפשר לעשות את זה בצורה יותר נורמלית? העוול הנורא שבדבר הזה הוא שהביורוקרטיה לא זזה. ועוד יותר – בוועדת השרים אמרו לאנשי משרד המשפטים: כמה זמן ייקח לכם להסדיר שהעיכוב יהיה לפני שמעלים את המזוודות למטוס כדי שלא לעכב מטוסים? אז אמרו: בתוך שנה. למה? צריך לבדוק. מה זה שנה? אחרי זה אמרו: בתוך ארבעה חודשים. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אפילו אחרי עשר שנים זה לא יכול להיות, כי לא יכול להיות שמדינה תפזר לכל חברות התעופה את הדבר הזה. אני רוצה לבקש שוב מהכנסת: היות שסיכמתי שתשובה והצבעה יהיו במועד אחר, אני לא יכול לשנות את זה, אבל אם הייתה פה שרת המשפטים, הייתי מבקש להעביר את זה בקריאה טרומית, להביא את זה לוועדה – או ועדת כלכלה או ועדת כספים, מי שממונה על הדברים האלה, או ועדת הפנים; בעצם ועדת הפנים – לדון על הדבר הזה, להסדיר את הדבר הזה, כי הרבה אנשים סובלים. אמרו לי אנשים שעובדים, דיילים, שכמעט כל יום קורה סיפור כזה של חובות קטנים, של אנשים שנתקעים על דברים קטנים. אבל מה? אמרו לנו שיהיו תשובה והצבעה במועד אחר. אני רוצה להעלות את זה לדעת הקהל, ואני רוצה שהוועדה תאשר את זה. אם התשובה וההצבעה לא יהיו במועד קרוב מאוד, לא תהיה לנו ברירה אלא נצטרך להסיק מסקנות. אני לא יכול לתמוך בהחלטות ממשלתיות שלא מוצאות חן בעיני כל כך הרבה, המון כאלה חוקים – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תאמין לי, כל עוד אתה לא מדבר, המילה אצלך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כל עוד לא אמרת כלום, אתה עוד שולט על המילה; אחרי שאתה מדבר, היא שולטת בך. ואללה, סייג לחוכמה – שתיקה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> שאני לא אגיד שאני לא אצביע. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אתה לא צריך להגיד כלום, אבל – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני לא מתחייב לכלום, אני רק בא ואומר שלא ייתכן – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> יש חוקים של האופוזיציה שממש הלב נקרע שאני צריך להצביע נגד זה – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> זה בסדר – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – חוקים סוציאליים שאתה מסכים אתם. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> בשביל זה קיבלת כסף שלא היית מקבל אחרת. נו מה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז לכן אני אומר שאי-אפשר להמשיך ככה. צריך להביא תשובה והצבעה במועד מוקדם ולהסדיר את העניין הזה לטובת כולם. תודה רבה, אדוני. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. כפי שנאמר, תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרחבת הזכאות לביטוח אימהות), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/174/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אחמד טיבי:> עכשיו אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרחבת הזכאות לביטוח אימהות), של חברת הכנסת עליזה לביא – בתמיכת הממשלה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי, חברותי, אדוני שר הרווחה, כנסת נכבדה, היום עולה להצבעה הצעת חוק הביטוח הלאומי – הרחבת ההגדרה של המונח לידה. השר כץ, אני קודם כול רוצה להודות לך, שמהרגע הראשון שהעליתי את ההצעה בוועדת שרים, הנושא הזה נגע ללבך, ואתה נרתמת לנושא, ובאמת נתת ואפשרת לחוק החשוב הזה לעבור. תהיה הצעת חוק ממשלתית, ואדוני ירחיב כמובן בהמשך. הנושא הזה הוא נושא מאוד מאוד כאוב, שלרוב לא מדובר בו, הנושא של "לידות שקטות", לידות שבהן נשים יולדות ולד מת. היום חוק הביטוח הלאומי מגדיר את המונח לידה, שמקנה זכאות לזכויות ביטוח לאומי הקשורות באימהות, החל מהשבוע ה-26 להיריון. ההגדרה הזאת, ההגדרה הביורוקרטית הזאת, אינה תואמת את ההגדרה הרפואית, שלפיה לידה – יציאת העובר מהרחם, החל מהשבוע ה-22 להיריון, בין שהוולד חי ובין שהוולד מת. הלידה נרשמת בספר הלידות של בית-החולים, והקריטריון שמבחין בין הפסקת היריון לבין לידה הוא קו יכולת החיוּת של העובר. מתחת לשבוע 22 אין אפשרות להישרדות העובר. ואני חושבת, אדוני היושב-ראש, שלא במקרה אתה זה שמנהל עכשיו את הישיבה, כי מי כמוך מכיר את המצוקה הזאת. הצעת החוק הזאת באה לתקן את הפער בין הגדרת חוק הביטוח הלאומי להגדרה הרפואית של לידה, ולהשוות את הזכויות שלהן זכאיות נשים שיולדות בשבוע ה-22 להיריון לזכויות של נשים שיולדות בשבוע ה-26 להיריון ואילך. אנחנו מדברים על סדר גודל של 10%–20% מהלידות השקטות. כדי להבין את הקושי העצום הכרוך בחוויית לידה מהסוג הזה במישור הפיזי ובמישור הנפשי, נוסף העניין של ההתמודדות הרגשית, שצריכה להיות לא פשוטה ולא קלה. וכשאין ימי חופשה, וכשאין סיוע, תחליף של שכר, ונשים בוחרות וצריכות לקחת פרק זמן להתאושש, קשה יותר. אני רוצה לשתף אתכם בהרבה מאוד פניות ציבור שהגיעו אלי בשנים האחרונות, כי הנושא הזה עלה גם בכנסת הקודמת; נושא כאוב וקשה, שהרבה מאוד שנים נדחה ולא ניתן לו מענה. "עליזה, שלום. לפני כשמונה חודשים ילדתי תאומות בלידה שקטה. מאחר שנותרו לי עוד יומיים עד השבוע ה-26 לא הייתי זכאית לחופשת לידה. בעיצומו של משבר נפשי גדול, כאב פיזי והתמודדות עם אובדן כבד נאלצתי לשוב לעבודה לאחר שלושה שבועות, ללא שכר או ימי מחלה. לידה שקטה היא לידה רגילה, על כל המשתמע ממנה. לידות שקטות שמתרחשות כתוצאה מהפסקת היריון הן לידות מוקדמות, מהשבוע ה-26 ברוב המקרים, כי כך קובע החוק בישראל. מן הראוי שנשים שיולדות בשבוע ה-22 תקבלנה הבראה ליולדת וזה יותאם למציאות העכשווית. היוזמה הזאת חשובה, מבורכת, ואני מקווה שבאמת החוק הזה יעבור בכנסת הנוכחית" – כותבת לי הפונה. פנייה אחרת. כותבת לי אישה, שלמרות השנים הרבות שחלפו – והיא פותחת ואומרת: "אני בת 65, אבל עדיין זוכרת את הלידה השקטה שחוויתי לפי 30 שנים ואת העלבון". היא מתארת את העלבון הגדול שהיא חוותה, שהיא עברה במקום העבודה, ואף אחד לא האמין לה על הלידה, על התהליך שהיא עברה – "בעקבות זה נעדרתי ממקום העבודה ופוטרתי. את הצלקת הזאת של הפיטורים אני לא יכולה לשכוח. היא מדממת בי, ואני יודעת שברגע שהחוק הזה יעבור" – היא כותבת לי – "זה יהיה תיקון גדול מאוד להרבה מאוד נשים שסוחבות את הצלקות הללו הרבה מאוד שנים". ועוד כותבות לי נשים על הטראומות ועל הקשיים שהן סוחבות. יש פה גם איזה קשר בין-דורי בין נשים שמדברות היום על החוויה הזאת ועל התקופה שלא היו מילים לבוא ולהגדיר את מה שהן חוו בעצמן, והן מבקשות בכך גם לתקן עבור הנשים הצעירות שחוות. אני מבקשת מחברי הכנסת לתמוך בהצעה הזאת, ואני מבקשת להודות לכל מי שסייע בידי להזיז את החוק, וגם לך, אדוני השר, בשל העיכוב הזה – אני פשוט מהבוקר עם אימא שלי בבית-החולים ולא הייתי בטוחה שאני אספיק להגיע לאחר הבדיקה – אז אני רוצה להודות לחברים על ההתחשבות גם בשינוי הזה, וגם להודות לך, אדוני, בגלל העיכוב שהיה כאן. אני מבקשת מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת שתסייע ליישר את מונחי הגדרת הלידה באופן שיאפשר לנשים נוספות לקבל תמיכה מהביטוח הלאומי, גם מהמקום הפיזי וגם מהמקום הנפשי שכרוך בלידה של ולד מת, להתאוששות רפואית ונפשית, אבל גם באופן שהפרנסה שלהן לא תיפגע, וגם באופן שמקום העבודה יבין, יכיל ויסייע. מן ההיבט התקציבי מדובר לא בהרבה מקרים במהלך השנה, וגם במקרים הללו לא כל הנשים זכאיות לזכויות, עקב מעמדן בביטוח הלאומי – אני מניחה שהשר ירחיב. הצעת החוק החשובה הזאת היא פרי יוזמה משותפת של שדולת הנשים בישראל, בעקבות הפניות הרבות שהגיעו במשך השנים, והיא נכתבה בשיתוף האיגוד למיילדות וגינקולוגיה של ההסתדרות הרפואית בישראל. וכאן אני גם מבקשת להודות לכל קבוצות הפייסבוק ולנשים היקרות שנרתמו, ולחזור ולהודות לך, אדוני השר, על התמיכה הרבה בחוק הזה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. כבוד השר – בבקשה, אדוני. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לאור הסקירה הרחבה שנתנה חברת הכנסת עליזה לביא, והיא נתנה סקירה רחבה וממצה, אני לא הולך להיכנס לפרטים. עם זאת, הממשלה מכינה הצעת חוק בנושא הזה, ויש הסכמה. אני מבין שאת ממתינה, אז אני מקווה שזה יהיה מהר מאוד. בכוונתנו להביא את הצעת החוק הזאת לקריאה הראשונה בימים הקרובים. ועדת השרים החליטה לתמוך, בסיכום עם המציעה – לתמוך בהצעת החוק שלה. היא תמתין, היא תצמיד את הצעת החוק להצעת החוק הממשלתית, ואנחנו מבקשים להעביר את זה לוועדת העבודה והרווחה, לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> את מסכימה? <עליזה לביא (יש עתיד):> כן. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרחבת הזכאות לביטוח אימהות), התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 35, אין מתנגדים, אין נמנעים. חברת הכנסת סתיו שפיר מבקשת להודיע שהיא תומכת. הצעת החוק עוברת לוועדת העבודה והרווחה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אדוני, אפשר לרשום שאני תומכת מאוד? <היו"ר אחמד טיבי:> כן. חברת הכנסת טלי פלוסקוב מודיעה שהיא תומכת. תודה רבה. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עקרת-בית לא תזדקק לתקופת אכשרה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1970/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אחמד טיבי:> הצעת החוק האחרונה – חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עקרת-בית לא תזדקק לתקופת אכשרה), התשע"ה–2015. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אנחנו מגישים, אדוני השר, הצעת חוק – היום כל החוקים של הביטוח הלאומי. זה חוק סוציאלי, וצריך להכניס בו הרבה שינויים ותיקונים, ולכן רוב חברי וחברות הכנסת מציעים הצעות חוק, אדוני היושב-ראש, לתקן את חוק הביטוח הלאומי. היום אנחנו ברשימה המשותפת הגשנו שלוש הצעות חוק, אדוני השר: הצעת חוק של חברתנו עאידה תומא בעניין מתן פטור מארנונה לזוגות צעירים בשנה הראשונה; של חברי באסל גטאס לעניין הכרה בפגיעה ממניעים גזעניים כתאונת עבודה; והצעת החוק השלישית היום, שאני מגיש ביחד עם כמה חברים מהרשימה המשותפת, מדברת על הצעת חוק הביטוח הלאומי, תיקון לחוק – עקרת-בית לא תזדקק לתקופת אכשרה. זה מעיד, אדוני היושב-ראש, על החשיבות שאנחנו רואים, ברשימה המשותפת, בענייני דיומא של הציבור שלנו, שאנחנו כן דואגים לצרכים ולרווחת הציבור הזה, ומגישים הצעות חוק, אבל לצערנו הרב, ולדאבוננו, ועדת השרים לענייני חקיקה, באופן עקבי וסיסטמטי, תמיד מתנגדת להצעות החוק שלנו. לכן אנחנו מברכים – חבר הכנסת ביטן – לכן אנחנו מברכים את חבר הכנסת ביטן על היוזמה שלו אתמול, שהייתה בוועדת הכנסת, ואנחנו תמכנו והודענו שאנחנו תומכים בהצעה שלו, שלפיה כל חבר כנסת יכול להופיע בפני ועדת השרים לענייני חקיקה פעמיים בשנה, בעניין שני חוקים שהוא מבקש לקדם. אנחנו חושבים שמדובר בהצעה ראויה מאוד, במיוחד שאנחנו רואים שכאשר אנחנו מדברים עם יושבת-ראש הוועדה, או ממלא-המקום, השר יריב לוין, או חברים אחרים בוועדה, ואנחנו מסבירים להם את הצעות החוק שלנו, אז הם כן מתעניינים, ואומרים: תנו לנו לבדוק, ולפעמים אפשר לקדם משהו. אבל כאשר באים ורואים רק הצעות חוק מהאופוזיציה, או מהרשימה המשותפת, ויש מתנגדים לזה – זה לא מכובד, לא ראוי ולא ענייני. וכאשר כל הזמן מאשימים אותנו שאנחנו מתעסקים, אדוני היושב-ראש, בבעיה הפלסטינית, ולא מתעסקים בעניינים של האזרחים הערבים, אז הנה, כן – גם בהצעות החוק, גם בשאילתות, גם בדיונים המהירים, גם בכל מקום ובכל זמן שאנחנו נעלה, גם בפגישות עם שרים וגם בסיורים עם שרים, אנחנו מנסים לקדם את העניינים של הציבור ששלח אותנו. הצעת החוק שלנו אומרת שעקרת-בית שמוגדרת בחוק ביטוח לאומי נשואה אבל לא עובדת, לא כשכירה ולא עצמאית, אבל בן-זוגה מבוטח, היא כן נחשבת מבוטחת, והיא מקבלת קצבת זיקנה; אבל אם בעלה לא מבוטח, או שהיא לא נשואה ולא עובדת – היא לא תוגדר מבוטחת ולא תהיה זכאית לקצבת ביטוח לאומי, אלא אם כן תהיה לה תקופת אכשרה; תקופת אכשרה, זאת אומרת שהיא צריכה לשלם דמי ביטוח – סעיף 246 מדבר על 60 חודשים, ועל שנים רבות, כדי שהיא תהיה מבוטחת. לכן, כאשר במגזר הערבי אחוז ניכר וגדול מהנשים לא עובדות, והן עקרות-בית, ובמקרים לא רבים שבן-הזוג לא עובד ולא מבוטח, או שהיא לא נשואה – היא לא תהיה זכאית לקצבת זיקנה, ואנחנו חושבים שהיא כן צריכה לקבל קצבת זיקנה, במיוחד כשתגיע לגיל 64, לפחות תהיה הכנסת מינימום בצורה של קצבת זיקנה שהיא תוכל לקבל. אני סיכמתי שאנחנו נבדוק את העניין הזה לעומק עם המוסד לביטוח לאומי ועם משרד הרווחה, ולכן סיכמנו שהתשובה וההצבעה יהיו במועד מאוחר יותר. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה, חבר הכנסת סעדי. <הצעות לסדר-היום> <תחקיר "עובדה" על פעילות ארגוני השמאל "בצלם" ו"תעאיוש"> <היו"ר אחמד טיבי:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: תחקיר "עובדה" על פעילות ארגוני השמאל "בצלם" ו"תעאיוש", מס' 2344, 2359, 2365, 2375, 2384, 2398, 2405 ו-2417. ראשון המציעים, חבר הכנסת יואב קיש – לא נמצא; חבר הכנסת אלי כהן – לא נמצא; חבר הכנסת נחמן שי – נמצא גם נמצא. <יואב קיש (הליכוד):> גמרנו את החקיקה? אז אני אחריו? <היו"ר אחמד טיבי:> אני אשקול את בקשתך. <יואב קיש (הליכוד):> הקדמתם אותי עם החקיקה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> נכון, נכון, זה מוקדם. <היו"ר אחמד טיבי:> זה בסמכויות היושב-ראש. בבקשה, נחמן. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שבוע שידרה התוכנית "עובדה" תחקיר על ארגון שמאל שנאשם בכך שאחד מפעיליו מסגיר מוכרי אדמות פלסטיניות לידי מנגנון הביטחון של הרשות הפלסטינית, מראה ודיווח מכוערים שקשה היה לצפות בהם וקשה היה לקבל אותם. אני חושב שאף אחד לא יכול להזדהות עם מעשה שבו מסגירים אדם, שעבר או לא עבר על חוק, לידי ארגון – כאן במקרה ארגון הביטחון המסכל הפלסטיני – שם הוא כנראה – או שהם עוברים עינויים קשים, ויש אומרים וגם נרצחים. באשמה לכך נשא אותו פעיל ששמו הוזכר בתוכנית, אבל בינתיים כבר מוצג בצורה סמויה כזו או אחרת בתקשורת – הפיקסלים פתאום פועלים שם. <קריאה:> – – – מי זה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> השם מופיע שם. השם לא חשוב לי, לצורך העניין. תראו, אני מסתייג לחלוטין, שלא יהיה לאיש ספק, ממה שהוא עשה, ומתנגד לכך בכל תוקף. יחד עם זאת, אני חושב שהקמפיין וה"עליהום" שבא אחר כך, שכוון נגד אותם ארגונים חשובים, לגיטימיים, חלק בלתי נפרד מהחברה האזרחית, שפועלים בתוכנו – בעלי אידיאולוגיה, בעלי משימה, בעלי שליחות לאומית, חברתית – כל הקמפיין הזה היה שלילי, חמור, מיותר, הרסני, דורסני, והשתלב כמו כפפה ליד במערכה שהממשלה הזאת גזרה על החברה האזרחית במדינת ישראל, על אותן עמותות שפעילותן לא נושאת חן בעיניה. אני מאוד מצר על כך שגם התוכנית, בסופו של דבר, "עובדה", בלי להתכוון, נתנה יד לקמפיין הזה. כאן מתבצעת, במדינת ישראל, הסתה חמורה נגד אותם ארגונים. הסתה לא מוצדקת, כי אני סבור שהדמוקרטיה הישראלית יכולה – אפילו צריכה ארגונים כאלה. זה חלק בלתי נפרד מהתהליך הדמוקרטי. כך פה, כך בכל העולם. כאשר שגריר ארצות-הברית מטריח את עצמו ללשכתה של שרת המשפטים כדי לומר לה: תעצרו את חוק העמותות, הוא לא עושה את זה כי הוא מתערב בענייניה הפנימיים של ישראל, אלא הוא עושה את זה מפני שהוא חרד לדמוקרטיה במדינת ישראל. הדמוקרטיה היא ערך משותף מרכזי לנו ולארצות-הברית. ארגונים יהודיים בארצות-הברית – ארגונים יהודיים, אתמול ראיתי הודעה של ארגון ה-ADL, של הליגה נגד השמצה, שיוצא נגד המסע הזה נגד ארגוני השמאל. אני רוצה לשוב ולומר: המעשים שמיוחסים לאותו פעיל, אם הם אומנם נעשו, הם מעשים חמורים, שאני מסתייג מהם בכל לשון – מסתייג מהם בכל לשון. יחד עם זאת, הניסיון להכתים קבוצה שלמה של עמותות ושל ארגונים במדינת ישראל בגלל אותם מעשים לא מקובל עלי, חמור, שלילי, וחשוב שייעקר – ייעקר – מתוך השיח הציבורי. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> הדובר הבא, לפנים משורת הדין, יהיה חבר הכנסת יואב קיש. אני שב ומדגיש שכשאני נמצא בשלטון אני מגלה נדיבות ורוחב לב. <קריאה:> חמלה. <היו"ר אחמד טיבי:> לא הייתי אומר חמלה, האיש הזה לא צריך חמלה, אבל רוחב לב. <יואב קיש (הליכוד):> תודה ליושב-ראש. כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני מאוד שמחתי לשמוע את הדברים של חברי נחמן שי, חבר הכנסת נחמן שי, שגינה בצורה הכי ברורה שאפשר פה, מעל הדוכן הזה, את המעשים שבהם מואשמים לכאורה הפעילים של אותו ארגון. ואני חושב שהקריאה הזו – ולצערי, היא לא שגורה בפי כל המפלגות פה בבית – הייתה צריכה להיות משותפת לכולם. אם בימין אנחנו נתקלים גם בקבוצות קיצוניות שעושות עד כדי טרור יהודי, אנחנו ללא שום – באמת, מכל הצד הימני של המפה יש גינוי מוחלט של התופעה הזאת והתייחסות אליה כאל עשבים שוטים. לצערי, כשהעשבים השוטים מגיעים מהצד של השמאל, אנחנו פתאום רואים התגייסות – שמירה על ערכים, שמירה על הדמוקרטיה. חברים, צריך להגיד במילים הכי פשוטות: הדברים האלה, אסור שייעשו. אסור להביע מילה של תמיכה בדבר הזה. הקמפיין, או המהלך, שבעצם הוביל גם חקיקה שלי בעניין, חשיפה של ארגונים שמקבלים כסף ממדינות זרות בשביל לפעול למען האינטרסים שלהן, בצורה הכי חמורה, בשקרים, במעשים שלא ייעשו, על גבול הפלילי, כפי שראינו בתחקיר – זה אחר כך גם הולך לאו"ם. אנחנו הזמנו אותם פה לדיון בכנסת, הם לא הגיעו. אם זה היה דיון באו"ם, היו רצים, ישר לספר את הסיפורים שלהם. מספיק עם הצביעות והסטנדרטים הכפולים האלה. הגיע הזמן שיהיה מעל הבימה הזו ומעל הדוכן הזה גינוי ברור מפה לפה, מכל הסיעות של הבית. לא יכול להיות שידידתנו הגדולה ארצות-הברית, שבה יש חוק דומה אחד לאחד, שנקרא חוק הסוכן הזר, באה – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> ממש לא – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זה ממש לא אותו חוק, יואב. <יואב קיש (הליכוד):> בדיוק אותו חוק. – – באה ומטיפה לנו מוסר בעניין הזה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה יכול לחשוב מה שאתה רוצה, אבל – – – <יואב קיש (הליכוד):> יכולים להירתם לצדנו – אני חשבתי לקרוא לחוק חוק הסוכן הזר, אבל בסוף הלכנו על המילה שתולים. אני חושב שהניסיון של אותם קיצונים הזויים, שעכשיו בקמפיין מציגים את תמונתו של רבין, זיכרונו לברכה, כאילו זה קשור לעניין, או מאשימים אותנו במדינת שטאזי – זה, כשאין תשובות, כשלא יודעים להתמודד עם האמת, אז הולכים לכיוון הזה. והאמת היא פשוטה: המעשים האלה צריכים להיפסק. אני לא בעד להוציא את הארגונים האלה מחוץ לחוק; אנחנו בדמוקרטיה. אני רק חושב שמשמאל קיצוני והזוי אנחנו צריכים להתנער בדיוק כמו שאנחנו עושים את זה בצד הימני של המפה. ובמקום זה, החיבוק שמקבלים, כביכול מאבירי הדמוקרטיה, מכתים קבוצה הרבה יותר גדולה. אז אני אסיים ואומר שהגיע הזמן שנשלב פה ידיים ביחד, כל הבית הזה, נעביר את החקיקה הזו, ונעביר מסר ברור שאנחנו מתנגדים לשוליים הקיצוניים ההזויים האלה. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני שר התחבורה, חברותי, חברי חברי הכנסת, פעילות לא חוקית ולא מוסרית היא לא עניין של שמאל ולא עניין של ימין, היא עניין של כולנו. כולנו צריכים לשמור על החוק במדינת ישראל ועל אמות המוסר. בואו נפסיק עם המלחמה המיותרת הזאת בין שמאל ובין ימין. תחקיר "עובדה" שפורסם לפני כמה ימים חשף, מה לעשות, פרשייה מסואבת של פעילות שהיא לא חוקית ולא מוסרית בארגוני השמאל הקיצוני: מימון ממדינות זרות, פעילויות לא חוקיות ולא מוסריות, הלשנה שגורמת לרצח על-ידי הביטחון המסכל של אותם הפלסטינים שמוכרים, מעבירים מידע, משתפים פעולה. וכן – התגרות מכוונת בחיילי צה"ל, עד כדי הסיכון הממשי לחייהם. חיילי צה"ל הם לא שכירי חרב, אלה הילדים והילדות שלנו, ואת התמונות הללו כולנו רואים, מכירים, שומעים בבית מהילדים שלנו, ואי-אפשר שזה יימשך כך. זה לא נתפס בעיני שארגונים שמתיימרים להיות לוחמים לזכויות אדם ואזרח פוגעים בכזו קלות ובזלזול בזכות הבסיסית ביותר של אדם, הזכות לחיים. בעקבות שידור הכתבה החל שצף של תגובות ביקורתיות, גם על הכתבה, בליווי דברים קשים על העיתונאית האמיצה אילנה דיין; אבל גם שתיקה בצדן, שתיקה תקשורתית חסרת תקדים. תגובות מקוממות, כגון: חבירה לכוחות חשוכים המנסים לעשות דה-לגיטימציה של ארגוני השמאל ושל זכויות אדם; או טענה, או מילים ושימושים כמו: שימשתם ככלי שרת בידי הימין, נתתם תחמושת בידיים כאלה וכאלה. חברים, כך אי-אפשר להמשיך, והשתיקה קשה מאוד בקרב רבים מהאנשים שציפיתי שיבואו ויגיבו, והשתיקה הזאת מעוררת הרבה מאוד אי-נחת ומועקה על איפה ואיפה. פתחתי ואמרתי שמוסר, נורמות נכונות צריכות להיות משותפות לכולנו. אז גם פעילי השמאל וגם פעילי הימין – כן, התקשורת לא באה לשרת, כלי שרת, ובטח לא עבודתה העיתונאית של אילנה דיין ושל מערכת "עובדה". התפקיד שלה הוא להגן על הדמוקרטיה, וכדי שהיא תוכל לעשות את זה, עליה לחשוף את הדברים הרעים, את המחלות הקשות והמכוערות של שני הצדדים – או, אם יש, יותר – במפה הפוליטית. ואנחנו צריכים לבוא ולתקן. צריך לבוא ולראות ולאחוז ידיים. אז גם אותם דוברי ביקורת שכחו את כתבות התחקיר שעשתה אילנה שהדליקו פנס גדול מאוד על הנעשה בשטחים, על אטימות של שופטים, על מקרים קשים שבהם חיילי צה"ל חרגו, על אסיר בשם נידאל אבו סעדה שהורשע על לא עוול בכפו, וגם על קצין אחד שכולנו זוכרים, סרן ר' נקרא לו, המ"פ שעמד – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – במרכז פרשת מותה המיותר של ילדה בת 13. יש דברים שהם לא נוחים ולא משרתים, אבל התפקיד שלנו הוא לבוא ביחד ולהתמודד, ולא שכשלא נוח לנו, או שמשהו קורה בערוגה שקרובה אלינו יותר, אז פתאום אנחנו יודעים לצאת – – – <היו"ר אחמד טיבי:> בכל זאת, תודה רבה. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, אדוני, אבל המראות האלה הם מראות חמורים, שמהווים קריאת השכמה מהירה, מהדהדת, ובעיקר לאלה, אדוני, שתומכים בארגוני השמאל הקיצוני, ואנחנו כאן צריכים לבוא ולראות איך אנחנו מתמודדים עם שקרים ועם מעשים שלא ייעשו. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. חבר הכנסת אייכלר, תפאדל (אומר בערבית: נשארנו לבד, אף לא חבר כנסת אחד.) <טלי פלוסקוב (כולנו):> מה אמרת? <היו"ר אחמד טיבי:> אמרתי לנאזם: נשארנו בודדים, אף לא חבר כנסת – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא יפה הזלזול שלך באלה – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא, הוא התכוון לחברי כנסת – לאיזה חברי כנסת התכוונת? <היו"ר אחמד טיבי:> לחברי כנסת ערבים התכוונתי. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> הוא לא הבין את זה. <היו"ר אחמד טיבי:> לא, הוא הבין. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אבל יהיו לך דוברי ערבית פה, לומדים עכשיו. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כל אזרח שחי בארץ ושמע את התקשורת רואה ועד למערך של צביעות בלתי רגילה מכל הצדדים. כשנוח לאנשים מסוימים, הם צועקים "חופש הביטוי", "חופש אקדמי", "חופש עיתונאי" וחופש וחופש וחופש; כשלא נוח להם – "הסתה", "השמצה", "אלימות", "רדיפה", "פלילי". ותמיד זה בשני הצדדים, זה לא ייאמן. ואני טוען כבר שנים שכל המלחמה בין דת למדינה, בין חרדים לחילונים, בין ציונים לחרדים, בין דתיים לדתיים, ממומנת על-ידי גורמים חיצוניים שמעוניינים לעשות מלחמה בתוך הציבור היהודי בארץ-ישראל. וראה זה פלא, אלה אותם גורמים שעושים את כל המלחמות בין ימין לשמאל, בין מתנחלים לתושבים, אפילו בין "הקשת המזרחית" וכל מיני ארגונים חברתיים לבין הממשלה, עד כדי המחאה החברתית. הצד השווה: בכולם זה כסף זר של מדינות זרות וארגונים בין-לאומיים, שאני לא מאשים אותם, כי יש כנראה מספיק יהודים שבאים אליהם להגיד להם: תנו לי כסף ואני אחנך את העם היהודי שהוא יהיה יותר מודרני, שיהיה יותר מערבי, שיהיה יותר בעד שלום, שיהיה יותר בעד ערכים אוניברסליים מערביים; והם בתמימותם חושבים שמדינת ישראל זה איזה גטו קטן, עם ממשלה של שלטון קהילה, שאפשר להחליף את ראש הממשלה, למשל, על-ידי הבאת אשתו למרתף החקירות ולשאול אותה למה היא נתנה לאביה לחם לאכול ובגד ללבוש בביתה, דבר שאין בשום מקום בעולם. וככה ישברו את המשפחה הזאת, עד שהגברת תגיד לבעלה: בוא נעזוב את כל העסק. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מתי זה ישודר ב"עובדה", הסיפור שלך? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> הסיפור שלי הוא אמיתי. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אני מקווה שיש לך – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> 15 שנה אני טוען את זה. אתה רוצה שאני אגיד את השמות של הארגונים האלה? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תביא, תביא את כל הרשימה של הארגונים שתומכים – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> בוא אני אגיד לך, אני אגיד לך, אני אגיד לך – לא אגיד שמות פה, כי אני, כשאני אומר את זה, אני צריך להיות כמו רוזנטל – מבוסס, עם מסמכים. אבל כשקיבלתי, חברי הכנסת, ב-2003, מסמך מאיזה ארגון זכויות אדם ואני רואה שם על ההשתלטות של החרדים ושל הדת ושל הסכנה, צלצלתי אליהם ואמרתי: סליחה, כל החוברת שלכם מדברת על עניינים חברתיים שאני מזדהה אתם – לעזור לערבים ולעזור לעניים ולעזור למסכנים – ופתאום אני מוצא את עצמי כנאשם פה. אני לא רוצה להגיד את השם – קרן מאוד מפורסמת. היא לא קרן ישנה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> להפך. אני אומר – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז הם הודו בפני. נפגשתי עם האיחוד האירופי, הם עשו מפגש עם עיתונאים חרדים. שאלתי אותם: תגידו, למה אתם לא תומכים בארגוני הסברה לצורכי הציבור החרדי, העניים? הם אמרו: לא, תבין, אנחנו תומכים רק באלה שנלחמים נגד הכיבוש ונגד העריצות, ומה לעשות, אנחנו לא תומכים בדת. הם אפילו לא תומכים בדת המוסלמית, אגב. מדובר פה בקבוצות של אנשים – ועל מי אני כועס? לא על אלה שתומכים. לאו עכברא גנב אלא חורא גנב. אלה היהודים שבאים אליהם, מוסרים להם חומר נגד אחיהם היהודים: מציגים את ישראל כמו איראן; מציגים את ש"ס כמו תנועת "חמאס"; מציגים את יהדות התורה כמו "הג'יהאד האסלאמי". כך הם אומרים בחוץ-לארץ. אדוני היושב-ראש, אם תרשה לי, הייתי בפרלמנט הבריטי, והפגישו אותי – – – <היו"ר אחמד טיבי:> משפט אחרון. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> משפט אחרון – בעניין ה-BDS. אולי אני אדבר על זה פעם אחרת, יותר באריכות. פגשתי שם מישהו, יהודי, שאלתי אותו: תגיד לי, איך אני יכול לשכנע אנשים, חברי פרלמנט בריטים, שאין בזה יושר, בעניין הזה של ה-BDS? אז הוא אמר לי: לא יעזור לך כלום, אתה צריך לשכנע את החברים שלך שם, בכנסת שלכם, שראש הממשלה ישנה את המדיניות, אחרת תדע לך שהחרם על המוצרים האלה – זה חוצה את כל המפלגות, ואמרתי לו: ובראשן עומדים יהודים. בושה וחרפה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. תודה רבה. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, תפאדלי (אומר בערבית: את וענת מבינות.) <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אתה צריך לשמוע את קסניה, איזה נאום היא הרביצה בערבית. חבר הכנסת אייכלר, אתה גבוה. אדוני היושב-ראש, חברתי השרה, חברי וחברותי חברי הכנסת, התחקיר המזעזע ומדהים באותו זמן של אילנה דיין ב"עובדה" על "בצלם" ו"תעאיוש" – הולך ובא מאותו מקום: המלחמה הבלתי-פוסקת על היותה של מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, על היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. ארגוני השמאל הקיצוניים האלה, שיוצרים לעצמם את הדה-לגיטימציה בפעילות המטורפת שהם עושים, מתיימרים לעטוף את זה בזכויות, באדם. הזכות הבסיסית של בני-האדם היא זכות החיים, וההתרברבות שנאמרה שם, במשדר הזה, מדברת על זה שבעצם מסרו מישהו אל מותו. הם מסרו מישהו, ובעצם התוצאה של זה הייתה מוות, אז איזה זכויות אדם יש פה? יש פה בעצם ניסיון בלתי פוסק לא לעזור לערבים ולא לדבר על זכויות אדם ולא להיות הומניים. אין מה להסוות את כל הדברים האלה. יש פה חתירה נגד קיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. התחקיר הזה, אדוני, רק מוכיח, גברתי השרה, את הנחיצות של העברה הכי מהירה של החוק, של השקיפות של כל מה שקורה בעמותות הנוראיות האלה של השמאל הקיצוני, שמחרחרות ריב בחברה הישראלית – חלק בחלק; את זה שהם חותרים תחת קיומנו כאן; את זה שבעצם, באופן די מפתיע, חלק מארגוני השמאל, במקום לעשות בדק-בית על מה שקורה בתוכם, בחרו להתנפל על אילנה דיין – פתאום אילנה דיין היא כבר לא עיתונאית; פתאום חופש הביטוי שלה לא חשוב; פתאום, גברתי, אותו חופש ביטוי שמקודש פה חדשות לבקרים הולך לאיבוד. למה? כי אילנה דיין שמה זרקור גדול מאוד על עשייה שנוגדת כל זכות אדם. כל זכות אדם נעלמה בתוך המשדר הזה, וחברי בשמאל – חלקם בחרו לא לגנות את זה, לא לגנות את הפעילות הנוראית של אותו עזרא נאווי – ותכף נדבר עליו, תכף נרענן קצת את הזיכרון פה של חלק מהחברים, במה הוא הואשם. חלק מחברינו בשמאל – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אף שכולם יודעים, יש צו איסור פרסום. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אוקיי, תודה. אתה מתקן אותי, אדוני, לא ידעתי עליו. <מיקי לוי (יש עתיד):> כולם יודעים, אבל. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> ברור שכולם יודעים. הוא התרברב בפיו ובשמו המלא שהוא מסר סוכן קרקעות לידי הרשות הפלסטינית. כולם יודעים גם מה הייתה התוצאה של זה, אבל גם על זה אף אחד לא מדבר. במקום להתנער מהעבודה, מהזעזוע הגדול הזה, בחרו שוב ושוב חלק מחברינו לתקוף את העבודה העיתונאית הראויה של אילנה דיין. האיש הזה, שיש על שמו צו איסור פרסום, חברים, הוא פדופיל, הוא פדופיל. הוא הואשם, הוא ידוע, הוא מוכר בקהילה של העשייה הנוראית הזאת. בו מתהדרים ארגוני השמאל? באיש הזה? זכויות אדם של ילדים שפדופיל עשה בהם את המעשים שלו – איזה זכויות אדם יש פה? על זה אתם תוקפים את אילנה דיין, שמראה את פרצופו האמיתי של פדופיל, שמראה את פרצופם האמיתי של ארגוני שמאל קיצוניים, שבלי שום צורך בשום חקיקה עושים דה-לגיטימציה לעצמם? הם לא צריכים להאשים אף אחד. המלחמה בארגונים האלה ובעשייה של הארגונים האלה, שנוגדת כל זכות אדם הכי בסיסית, ובראשה הזכות לחיים – הזכות לחיים היא הזכות הראשונה. התחקיר הזה, הקשה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> משפט טוב לסיים בו את דברייך. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> ובזה אני מסיימת. הזכות לחיים הובאה באופן בולט בתחקיר הקשה והמזעזע הזה. על הזכות לחיים הזאת כולנו צריכים להילחם, תוך דחייה בשאט נפש של הפעולות הנוראות של ארגון "בצלם" וארגון "תעאיוש". תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. תעלה שרת המשפטים, השרה איילת שקד. בבקשה, גברתי. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שאתייחס להשלכות המעשיות של תחקיר "עובדה", אני רוצה לפנות מכאן לארגונים שחלק קטן מפעילותם נחשף לעין הציבור, מאז יום חמישי האחרון. אני מתכוונת ל"שוברים שתיקה", "רבנים למען זכויות אדם", "בצלם" ו"תעאיוש", שחבריהם והאנשים הפועלים בשמם היו מעורבים במעשים החמורים שנקלטו בעדשת המצלמה. מרוב קריאות "זאב, זאב" במהלך השנים האחרונות, והאשמות השווא שטפלתם על הצבא ביחס להתנהלות לא מוסרית שהוא כאילו נוהג בה כלפי הערבים, התחלתם לקבל כלגיטימי מצב שבו חברים בארגון שלכם הפכו בעצמם לזאבים ולחיות טרף של ממש. אתם מאשימים חיילים שקושרים בפלנלית את עיני מי שנעצר כחשוד בטרור, ובמקביל אתם עוצמים עיניים ומגבים חשוד בסיוע להריגת אדם חף מפשע. כמו גמל שלא מצליח להבחין בדבשת הבולטת שעל גבו, גם אתם לא מצליחים לראות את החטוטרת המוסרית שצמחה לכם, ושכולם מסביבכם מבחינים בה מייד. מרוב הכרזות תלושות שוב ושוב על מעשים שמזכירים לכם תקופות אפלות בהיסטוריה, אתם לא מצליחים לזהות את האפלה שהשתלטה עליכם, את ליקוי המאורות שאתם נמצאים בו כיום, את מכת החושך המוסרי שנפלה עליכם. מרוב השוואות שאתם עורכים חדשות לבקרים בין החברה הישראלית למקולקלות שבחברות, לא עצרתם לרגע לעשות חשבון נפש עם עצמכם. עלה על דעתכם לבדוק לאיזה ארגונים מקבילים בעולם הפכתם להיות דומים, ומה זה אומר עליכם כשאתם משתפים פעולה עם הביטחון המסכל הפלסטיני? והאם תמיד הכרתם את המילים גזנגה וזובור שהפעילים שלכם עושים בהן שימוש לאחרונה, או שאולי אלה החידושים האחרונים בלקסיקון השלם של זכויות האדם? את החזרה לחלקי המולדת ההיסטורית של העם היהודי הגדרתם במשך שנים כ"קולוניאליזם", והתכוונתם להעביר בכך ביקורת על ישראל. אבל באותה נשימה לא היה אכפת לכם להגדיר אדם שהורשע במעשה סדום בקטין בן 15 כ"אימפריה". הפעילות ההולכת והמתרחבת שלו כנראה יותר לגיטימית בעיניכם. המוסר שלכם כבר מזמן אינו כפול – הוא משולש, הוא מרובע, הוא מחומש, כבר הפסקנו לבדוק. גם שמות הארגונים שלכם כאילו נלקחו מתוך מילון "שיחדש" של ג'ורג' אורוול; לא רק שאין קשר בין השמות לפעילות, בדרך כלל הפעילות שלכם הפוכה מהשם שבחרתם להעניק לארגון שלכם. ארגון "בצלם", בשם הארגון שלכם אתם נושאים לשווא את צלמו של אלוהים. אתם מבקשים לעשות בצלם הזה שימוש פוליטי, אבל אתם פשוט לא מצליחים לגנות פעיל שלכם שנחשד בסיוע לפגיעה באדם חף מפשע שנברא בצלם. ולמה? במה חטא אותו פלסטיני? האם סחר קרקעות עם יהודים לא מאפשר לכם להגדיר את מי שמולכם כאדם? עד כדי כך אתם מלאי שנאה? עד כדי כך הפוליטיקה שלכם מעבירה אתכם על דעתכם? ארגון "רבנים למען זכויות אדם", על האיסור "לא תרצח" שבעשרת הדיברות כבר למדתם, או שאולי זו סוגיה הלכתית שאתם עוד מתלבטים לגביה? אני בוודאי לא צריכה לספר לכם שכשקין רצח את אחיו, איש בעולם לא דיבר, ובכל זאת העולם כולו רעש, כי דמו של הבל צעק מן האדמה. עולם ששותק ועובר לסדר-היום על מעשה רצח הוא עולם לא אנושי. ארגון שהעומד בראשו מגיע לתמוך בבית-המשפט במי שחשוד בסיוע להריגה וקשירת קשר הוא ארגון שבשום צורה לא יכול להגדיר את עצמו ארגון זכויות אדם. ארגון "שוברים שתיקה", אני לא זוכרת שבוע אחד בשנים האחרונות ששתקתם כל כך הרבה. מה קרה, שברתם את השתיקה כל כך הרבה פעמים נגד מדינת ישראל ונגד חיילי צה"ל הגיבורים שכבר לא נשארו לכם מילים כדי לעשות בהן שימוש כשצריך? בדיוק פה השתתקתם? עד כדי כך קשה לכם לגנות ניסיון רצח? ואולי השתיקה הזאת היא משום שאת אוצר המילים העשיר שלכם אתם משקיעים גם ברגע הזה כדי לשכנע עוד גורם בחו"ל להחרים את ישראל. ופה אני רוצה להגיד לכם כמה מזעזע בשבילי לשמוע אדם שהיה מנכ"ל משרד החוץ הישראלי, אלון ליאל, שפועל בשירות ה-BDS ומלמד אנשים צעירים ואנשים ששייכים לארגון זכויות אדם כמו "שוברים שתיקה" כמה חשוב להחרים את ישראל בחו"ל וכמה חשוב להפעיל את הלחץ. ארגון "תעאיוש", משמעות השם שלכם בערבית היא דו-קיום, ואתם מגדירים את עצמכם התארגנות של ערבים ויהודים הפועלים לנתץ את חומות הגזענות וההפרדה מתוך שותפות ערבית-יהודית אמיתית. זו חייבת להיות בדיחה. הארגון שהעומד בראשו הסגיר פלסטינים למותם מדבר על שותפות אמיתית. אחרי הכול, מהי שותפות אמיתית אם לא הקשר העז שנוצר בין מענה למעונה? ההתארגנות החביבה הזאת שלכם, שמבקשת לקדם את מטרותיה לטענתכם "באמצעות פעולות סולידריות יומיומיות, ישירות ובלתי אלימות", מוציאה שם רע למילה סולידריות. ההשלכות בטווח הקצר של תחקיר "עובדה" ברורות לחלוטין; חקירה נפתחה נגד המעורבים במעשים, ואני קוראת לכולנו להתאזר בסבלנות עד סופה. אין לי ספק שרשויות האכיפה והחקירה יעשו את עבודתן. בטווח הארוך יותר אני מאמינה שככל שתיווצר יותר שקיפות גם בתחום הזה, כך ייטב לכולנו. ראינו מה חשיפה אחת קטנה עושה לשיח הציבורי בישראל, ואין לי שום ספק ששקיפות מוגברת וקבועה במנגנון מוצלח ולאורך זמן, כפי שאקדם במסגרת חוק השקיפות, תצליח לייצר שיח בריא יותר של כלל החברה בישראל. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> מה מציעה השרה? <שרת המשפטים איילת שקד:> להעביר את הנושא לדיון בוועדת החוקה. <היו"ר אחמד טיבי:> נצביע. מי שבעד הוא בעד העברה לוועדת החוקה, מי שנגד הוא בעד הסרה, הסרה מסדר-היום, הכוונה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> 14 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הוחלט להעביר את הנושא לדיון בוועדת החוקה. <הצעות לסדר-היום> <עיגון מעמדה וסמכויותיה של נציבות הביקורת על הפרקליטות בחקיקה ראשית> <היו"ר אחמד טיבי:> אנחנו עוברים לנושא הבא: עיגון מעמדה וסמכויותיה של נציבות הביקורת על הפרקליטות בחקיקה ראשית, הצעות לסדר-היום מס' 2385, 2401 ו-2418. חברת הכנסת ציפי לבני, בבקשה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני עוסקת כאן לא בעניין תיאורטי אלא מבחינתי אולי הדבר החשוב ביותר שעשיתי בהיותי שרת המשפטים: הקמת גוף הביקורת לא רק על הפרקליטות אלא על כלל גופי התביעה במדינת ישראל ואלה שמקבלים את אותה סמכות מהיועץ המשפטי לממשלה. נכנסתי לתפקיד אחרי הרבה שנים שבהן הנושא היה על סדר-היום, עם מחלוקות והתנגדויות שונות בעניין הזה. עמדתי הייתה תמיד, שיש להקים את הגוף הזה. קודם כול, כי אני מאמינה בשקיפות, אני מאמינה בביקורת, ואני מאמינה שזה צריך לחול על כולם. ביום כניסתי לתפקיד אמרתי: אין אדם מעל החוק ואין גוף שחסין מביקורת, ושני הדברים האלה צריכים להתקיים. אנחנו מדברים על המערכת אולי החשובה ביותר בדמוקרטיה הישראלית, מערכת אכיפת החוק. לי יש אמון מלא במערכת אכיפת החוק. יש לי אמון מלא באנשים שעובדים בפרקליטות המדינה ורואים בעבודתם באמת שליחות, אמיתית; שליחות לא מטעם עצמם, אלא בשם הערכים שאני מאמינה בהם. שליחות מטעם הציבור. וכשאמרתי שאין אדם מעל החוק, אלה בדיוק האנשים שגם פועלים כך, ללא מורא וללא משוא פנים, כאלה שהיו יכולים להגיש כתבי-אישום גם נגד נשיא, גם נגד שרים וגם נגד ראש ממשלה במדינת ישראל; אלה שמנקים, בעודנו מדברים, גם את השחיתות הציבורית. ואין חשוב מזה. והייתי רוצה לחשוב שגם הציבור חש ככה כלפי גורמי אכיפת החוק. אבל לא זה המצב. והתחושה היא שמדובר בקבוצה שעובדת בלי נכונות לחשוף את פעולותיה או לעמוד לביקורת. עם כניסתי לתפקיד הגעתי להסכמות עם היועץ המשפטי לממשלה שיקום הגוף הזה. התמנתה ועומדת בראשו דמות מרשימה, אמיצה, שאכפת לה מהמערכת – הילה גרסטל לא באה כדי לפגוע בפרקליטים. גם היא רואה בעבודתה שליחות, וגם היא מחויבת לעשות את אותה ביקורת, ביקורת עניינית, ביקורת מתקנת, ביקורת שכל אחד יוכל להפיק ממנה את הלקחים גם באופן אישי וגם ברמת המערכת כולה. כי צריך להבהיר: פיצול של המערכת היום, גם אם הדבר מומלץ בדוח גולדברג, זה דבר שיביא להריסתה, ולהריסתו של הגוף שהוקם. אני יודעת שהפרקליטים התנגדו לביקורת אישית. כללתי בחוק שהגשתי את כל ההגנות האפשריות ברמה העניינית: לא לעשות ביקורת תוך כדי הליך שיפוטי, כדי שלא יאוימו כשהם פועלים ללא חת, כפי שצריך, באולם בית-המשפט. קבענו שלא יתקבלו תלונות אנונימיות, כדי שלא יהיה שימוש לרעה. קבענו שלא יישקל שיקול דעתם המשפטי, כי זה דבר שבאמת שייך להם. אבל גם מערכתית וגם מבחינת התנהלות, יש צורך לעשות את הבדיקות האלה. אני רוצה שכל אזרח במדינת ישראל ידע שיש לו כתובת, ושבודקים את הנעשה בעניינו, כי עניינו יכול להיות חירותו לשנים ארוכות או מאסרו לשנים ארוכות. זה לא עניין קל ערך. וברגע שאנחנו ניפתח ונאפשר לכל אזרח לעשות את זה, אמון הציבור במערכת יגבר. עכשיו, זה לא סוד, יש כאלה שרוצים לפגוע בשומרי הסף, במערכת המשפט, במערכות אכיפת החוק. אני בהחלט מודעת לזה. חלקם הם גם כאלה שכבר הוגשו נגדם כתבי-אישום. אבל אנחנו כן יכולים לייצר כאן קונסנזוס סביב ההבנה שהגוף שהוקם הוא גוף נדרש. קיים גוף כזה גם על שופטים במדינת ישראל, וטוב שכך. וכל מהלך אחר, שבא בעקבות שביתת הפרקליטים – ואני מצרה על שביתתם, אני חושבת שהם היו צריכים – הראשונים – לבוא ולהגיד: אנחנו פתוחים, אנחנו יכולים לקבל ביקורת. לא מדובר בעניין אישי, מרדף אחרי מישהו; שמותיהם ממילא לא יפורסמו. אבל כל אחד מאתנו שלוקח על עצמו שליחות כלשהי, כל אחד מאתנו צריך גם לתת דין-וחשבון. ואם זה לא נעשה לציבור ישירות, אז בוודאי דרך גוף הביקורת. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אני קוראת ואני מבקשת משרת המשפטים: אני יודעת שאנחנו שותפות בעניין הזה לאותה השקפת עולם כוללת, ואני מודעת לזה שלא פשוט הדבר כשיש התנגדות כל כך קשה מתוך המערכת. ההתנגדות הזאת מצערת אותי – ורק, דרך אגב, כשהקמנו אותה, בזה אחר זה התייצבו כולם ואמרו: תומכים אנחנו, למעט באמת ארגון העובדים. לא מדובר בדיני עבודה, סליחה. ולכן, אני מקווה שאותו גוף ביקורת בראשותה של הילה גרסטל, שעושה עבודה באמת נפלאה, ימשיך להתקיים. אני ביקשתי לעגן אותו בחקיקה, בין היתר בגלל מה שאני רואה שקורה. ברגע שיש חקיקה, יוסרו סימני השאלה, יהיה ברור שזה צריך לעבוד, וכך גם קבענו כשהקמנו את הגוף, שנעביר אותו לחקיקה. וגם אם הייתה המלצה לפצל, אני מבקשת – אל תפצלי את הגוף הזה, תשמרי עליו. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, בחולם. <קריאה:> בצלאל, לא נתנאל. <היו"ר אחמד טיבי:> בצלאל בבי"ת, סמוטריץ בחולם. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> שלום, אדוני הריבון – אה, היושב-ראש – חברתי השרה, טוב, אני באמת לא רוצה לחזור על הדברים הנכונים מאוד שאמרה קודמתי. אני חושב, אגב, שמגיע לשרה לשעבר ציפי לבני – אומרים שאפשר להגיד פה על הדוכן – שאפו גדול על ההקמה של הגוף הזה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> תודה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני באמת לא רוצה לחזור, אני חותם ממש על כל מילה, גם על האמון הגדול במערכת וגם על ההבנה – אני אולי אוסיף רק שהאמון הציבורי במערכת הוא אחד מהנדבכים הכי מרכזיים של הלגיטימציה שלה, כי התוקף המוסרי שלנו כחברה לקחת אדם, לשלול את חירותו ולשים אותו בבית-סוהר נשען על הלגיטימציה הציבורית שכחברה אנחנו מעניקים לאותן מערכות אכיפה. אני מדלג על כל הדברים הגדולים באמת שחברת הכנסת לבני אמרה, ורוצה לרדת לכמה פרטים קטנים. ישבתי אתמול, גברתי השרה, עם ארגון הפרקליטים ושמעתי אותם בקשב רב. יש גם הערות מסוימות שאפשר לקחת מן הדברים שלהם, נניח על היחס בין הפרקליט בקצה – ששיקול הדעת הוא לא שלו אלא בדרך כלל של הממונים עליו, וצריך לראות שלא הופכים עכשיו את הביקורת – ופה הבעיה, אגב, היא דווקא באותה ביקורת פרטנית. צריך לראות שלא הופכים אותה עכשיו לכלי ניגוח, שכל עורך-דין שקצת לא מרוצה מהצד שכנגד עכשיו הולך ומגיש תביעה בצורה קנטרנית. צריך לראות איך מגינים על אותם פרקליטים בקצה, שהם בדרך כלל – שוב, שיקול הדעת תמיד יהיה של הממונים עליהם, ברוב המקרים, אבל הם אלה שימצאו את עצמם אחר כך בחזית ויחטפו את כל האש. צריך לראות שהביקורת, כמו ביקורת בכלל, נועדה לשפר, ולכן אין בה סנקציות, אלא היא מציפה את הבעיה ומעבירה לגורם הממונה את הממצאים, כדי שהגורם הממונה יעשה אתם מה שהוא רוצה, ולא מתחילים פה עכשיו לצוד מכשפות ולתלות אנשים בכיכרות. אבל – וזה אבל גדול, חברתי שרת המשפטים – אסור בשום פנים ואופן להפריד בין הביקורת הנקודתית הפרטנית לביקורת המערכתית. זה בעצם לעקר את כל גוף הביקורת הזה מתוכן, מכיוון שכל ביקורת פרטנית שתהיה, כשירצו לגלגל אותה, יגידו: רגע, רגע, רגע, זו בעצם סוגיה מערכתית, בואו נעביר את זה לביקורת המערכתית. את הביקורות המערכתיות ינהל גוף אחר שנמצא בתוך המערכת, ואם אני חוזר לשאלת אמון הציבור – אין דבר כזה שגוף מבקר את עצמו ולא נמצא תחת ביקורת. לכן גוף הביקורת חייב לטפל גם בביקורות פרטניות וגם בביקורות מערכתיות. ושוב, הפיצול פשוט יסרס את כל המערכת הזאת. ישחקו כאן פינג-פונג בין שני הגופים האלה, ולא באמת – הביקורת לא תהיה אפקטיבית. וכן אמירה אחרונה על היקף הביקורת, כי היו גם טענות שבסוף, גם פרקליטות המדינה כפופה למבקר המדינה. אין גוף ביקורת מיוחד למשרד הפנים, אין גוף ביקורת מיוחד – אבל צריך לדעת שכגודל האחריות והסמכות – וחברת הכנסת לבני דיברה כאן על הדברים קודם בנקודות – כגודל הסמכות והאחריות כך גם היקף הביקורת. ככל שגוף נמצא בצומת שהוא מקבל החלטות יותר הרות גורל גם ביחס לאנשים פרטיים – אם מדברים על הליכים פליליים – ולא פחות מזה ביחס למדינה כולה, ופרקליטות המדינה – משרד המשפטים כיום הוא משרד שחולש באמת על כמעט כל מה שקורה כאן במדינת ישראל. כשיש גוף שהוא כל כך חזק, שהוא בעצמו, אגב – הרי הוא נמצא מעל המשטרה, זאת אומרת, הוא נמצא מעל כל רשויות האכיפה. כל מיני מנגנונים שיכולים להיות קיימים ולעבוד טוב אצל גופים אחרים לא יכולים לעבוד אצל הגוף הזה, כי הוא באמת הגוף שנמצא מעל כולם; הוא מנחה את כולם, הוא מוביל את כולם, יש לו סמכות על כולם; היקפי הסמכות שלו הם באמת בלתי מוגבלים; הוא בדרך כלל קובע את גבולות הסמכות של גופים אחרים במדינה – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – ולכן יש גם הצדקה לגוף ביקורת עצמאי שיתמחה, שילמד את שיקול הדעת, את היקף שיקול הדעת ואת הנהלים ופשוט יעשה ביקורת אפקטיבית. וכמו שאמרה חברת הכנסת לבני, פשוט כדי שהמערכת הזאת תקבל את האמון הציבורי שהיא זקוקה לו כמו אוויר לנשימה. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. גברתי השרה. <קריאה:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אחרי השרה. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, אני שמחה שיש נושא אחד שמאחד את כל חברי הכנסת, שמאל, ימין, ערבים, יהודים, דתיים, סמוטריץ ולבני וגרמן וחברת הכנסת סויד. כל חברי הכנסת בנושא הזה חושבים אותו דבר. אני באמת רוצה לברך את חברת הכנסת לבני שהקימה את הגוף הזה. זה היה, אני מסכימה אתך, צעד מאוד מאוד משמעותי וחשוב בקדנציה הקודמת. בראש הגוף, כפי שאמרת, עומדת שופטת בדימוס מוערכת מאוד, שעושה עבודה באמת מקצועית, מאמינה במה שהיא עושה, ואנחנו רואים כבר תוצאות של דוחות שהפרקליטות מקבלת ולומדת ומשתפרת, כי הרי בכל ארגון, בטח כזה גדול וכזה חזק – בכל ארגון יש בעיות, וכל ארגון יכול להשתפר. כשנכנסתי לתפקיד היו, הייתי מגדירה, עיצומים בפרקליטות בגלל החיכוכים של ועד העובדים של הפרקליטות עם גוף הביקורת. ואני חשבתי, ואני עדיין חושבת, שהדרך הנכונה, כפי שאמרת, היא ללכת לחקיקה. ביקשתי מכבוד השופט בדימוס, השופט גולדברג, שהיה גם מבקר המדינה וגם נציב תלונות הציבור על השופטים, לבחון את הסוגיה הזאת, והוא באמת הציע להחיל את הביקורת גם על היועץ המשפטי לממשלה, מה שלא קיים היום, וגם לפצל בין הביקורת המערכתית לביקורת הפרטנית. אני שומעת מה אתם אומרים, באמת; אני אומרת ככה, זה גם משמאל וגם מימין, באמת בלי שום שייכות או זהות מפלגתית או פוליטית. כולם מאמינים בביקורת, כולם חושבים שהפרקליטות היא גוף חזק מאוד ושראוי שתהיה עליו ביקורת. דרך אגב, זה גם גוף מאוד מקצועי עם אנשים מאוד טובים שעובדים מהבוקר עד הערב בשכר לא גבוה בשביל באמת להגן על שלטון החוק במדינה. וצריך למצוא את הנוסחה הנכונה, שתהיה – מצד אחד, תגביר את אמון הציבור במערכת ותמצא כשלים שבעקבות הממצאים יוכלו לתקן, ומצד שני תגן על הפרקליט שמגן על המדינה, ולא תהפוך את הפרקליטות לגוף רופס. אז בימים אלה אני מנסה למצוא את הנוסחה שתצליח לעגן את כל הדברים האלה. אני גם כמובן מדברת אתכם, אני מקווה מאוד שנעשה את זה כולם ביחד. תודה רבה. אני רוצה להעביר את ההצעות לסדר-היום לדיון בוועדת החוקה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חברת הכנסת יעל גרמן, דעה אחרת. <שרת המשפטים איילת שקד:> לא, אין לה דעה אחרת. <היו"ר אחמד טיבי:> הבעת דעה. היא לא חייבת להיות אחרת. <יעל גרמן (יש עתיד):> כן, אני ממש לא בטוחה שהיא תהיה אחרת. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי וחברותי חברי הכנסת וחברות הכנסת, זה באמת כמעט חזון אחרית הימים כאשר אני מסכימה עם בצלאל סמוטריץ. אני לא יודעת אם יהיה עוד נושא. אני מסכימה לכל מילה שהוא אמר – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> כן, אבל אני לא הייתי פה. <קריאות:> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> דווקא בנושא ההורים השכולים לא כל כך הסכמתי, אבל יצאתי מסיבות אחרות. לא הצבעתי. ודאי שאני מסכימה עם כל מילה. אני רוצה לפנות – קודם כול אני רוצה להתחיל ולומר שבכלל אין ספק – אני יודעת שהפרקליטים מרגישים והפרקליטות מרגישה היום תחת מתקפה, וחבל, כיוון שזה גוף חשוב מכדי שנתקיף אותו או מכדי שהוא ירגיש שהוא מותקף. זה גוף ששומר עלינו, שומר על החוק, שומר על הסדר, שומר מפני שחיתות, שומר מפני אלימות, שומר מפני כל דבר שאנחנו רוצים באמת לשמור במדינה. עם זאת, דווקא בשל כך, דווקא מפני שהוא שומר, ודווקא מפני שיש לו סמכויות כל כך רבות, ודווקא מפני שהוא כל כך חזק, הוא זקוק לגוף ביקורת. וגוף ביקורת לא יכול להיות גוף ביקורת פנימי, הוא חייב להיות גוף ביקורת חיצוני, כי גוף ביקורת חיצוני יכול לראות בצורה אובייקטיבית את הנעשה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <יעל גרמן (יש עתיד):> ואני רוצה רק לחזק את מה שנאמר, ולחזק את ידי שרת המשפטים, שלמעשה נקרעת – היא ממונה על הפרקליטות והיא יודעת את הערך ואת החשיבות של מעשיהם; מצד שני, היא גם מבינה את החשיבות של הביקורת. ואני מבקשת לחזק את ידיה ולבקש ממנה שלא להפריד בין הביקורת המערכתית לביקורת הפרטנית. אין דבר כזה, מתוך הפרט אנחנו למדים על הכלל, ומתוך הכלל – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – אנחנו מסיקים על הפרט. <היו"ר אחמד טיבי:> חברת הכנסת סויד. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, גם אני מצטרפת לדברים של שרת המשפטים לשעבר, חברת הכנסת לבני, שלמעשה יזמה, הגתה והביאה את גוף הביקורת, את הנציבות, לכדי הקמה; וגם לשרת המשפטים איילת שקד, שהיום אמורה לקבל את ההכרעה כיצד גוף הביקורת יתנהל וכיצד תהיה הביקורת. אני רוצה להקדים ולומר, הפרקליטים עושים עבודת קודש, הם עובדים יום וליל. לא ניתן לבוא ולומר באיזשהו אופן שהם מכניסים אג'נדה אישית, ואת זה אני יכולה לומר מקרוב. יכול להיות שמדי פעם הם טועים, יכול להיות שהם שוגים. זה כמעט לא קורה. ותמיד תמיד מה שהם רואים לנגד עיניהם זה את שלטון החוק, את מדינת ישראל, כדי שתהיה לנו חברה מתוקנת, ללא פשיעה, שחיתות וכיוצא בזה. אבל, מה לעשות וכולנו בני-אדם, ואין אף אדם או גוף שיכול להיות חסין מביקורת כלשהי. עכשיו, גוף הנציבות הוקם, ויש הביקורת, ועכשיו, לאחר דוח גולדברג, השאלה המתבקשת היא האם אנחנו מדברים על ביקורת שתהיה ביקורת – – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> שנייה. – – – האם אנחנו מדברים על ביקורת שתהיה ביקורת מפולגת, פרטנית לחוד ומערכתית לחוד, או במקום אחד. ופה הפרקליטים מבקשים בקשה שאיננה יכולה להתקיים. ומדוע היא איננה יכולה להתקיים? כי לא יכול להיות שהיועץ המשפטי, שהוא בעצמו איננו מבוקר, יהיה זה שיעשה את הביקורת המערכתית, ומאידך, תהיה ביקורת פרטנית לבד. עכשיו, אנחנו מבינים שיכול להיות שיש דברים שצריך לבוא ולהקשיב ולשמוע. ואני עומדת פה – אני לא פונה לשרת המשפטים, כי פנו אליה כבר – אני עומדת פה, ומהמקום הזה פונה לחברי הפרקליטים ואומרת להם: בואו נעשה את זה בד-בבד כי צריך לעגן את זה בחקיקה, כי צריך שהביקורת המערכתית – – <היו"ר אחמד טיבי:> נא לסיים. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – והפרטנית תהיה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> נדמה לי שעברה כבר דקה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – הביקורת המערכתית והפרטנית תהיה משולבת. יכול להיות שאפשר לבוא ולשמוע, ולנסות לעשות – לעגל את הריבוע או לרבע את המעגל. אינני יודעת איך לעשות, אבל בסופו של דבר – ואני מסיימת, אדוני היושב-ראש – חייבת להיות ביקורת מערכתית ופרטנית שתחסה תחת נציבות אחת וגוף אחד. וחברי הפרקליטים, אתם עומדים היום בימים מאוד קשים עם ביקורת לא פשוטה מצד הציבור אליכם בגין דברים – על חלקם בצדק ועל רובם לא בצדק. אז דווקא בגלל זה, ודווקא מפני שצריך להגביר את אמון הציבור בכם ובמערכת המשפט ובבית-המשפט העליון, תסכימו. אין לכם מה להסתיר, אין שום סיבה שלא תהיו מבוקרים, אין לכם ממה לחשוש. <היו"ר אחמד טיבי:> נא לשאוף – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> – – לסיים את הנאום. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, הבעת דעה. <שרת המשפטים איילת שקד:> רק הנושא של פולארד איחד ככה את כולם. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר אחמד טיבי:> זה יותר. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אני לא מאוחדת אתכם, רק שתדעו. <שרת המשפטים איילת שקד:> אה, שוב לא. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> לא הייתי שותפה להצעה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> גברתי השרה – – <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה, חבר הכנסת סעדי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – חברי חברי הכנסת, אני שמעתי מחדרי, פשוט היו לי פגישות עם ראשי מועצות מהצפון, אז שמעתי את כל הדיון, גם את שרת המשפטים הקודמת, חברת הכנסת ציפי לבני, וגם את חבר הכנסת סמוטריץ, וגם שמעתי את התשובה של כבוד השרה. אני חייב להגיד שבעניינים מקצועיים חייבים להגיע לאחדות דעים, וטוב שכך. ואני נתתי לפני כמה ימים מחמאה לכבוד השרה – סמוטריץ, למה אתה מפריע? עד שאני – – – <היו"ר אחמד טיבי:> עד שהוא אומר – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> עד שאני אומר כמה מילים טובות לכבוד השרה, אתה מפריע לה? <נחמן שי (המחנה הציוני):> תגיד גם על סמוטריץ. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אני נתתי מחמאות לוועדה למינוי קאדים שרעיים, שעומדת בראשה כבוד שרת המשפטים, והגענו – ואולי פעם ראשונה בהיסטוריה, שאנחנו ממנים, אדוני היושב-ראש, שבעה שופטים במכה אחת כמעט בהסכמה מלאה. ולכן אני חושב שגם בעניין הזה של הפרקליטות וביקורת על הפרקליטות – ויצא לי לפגוש נציגים של הפרקליטות, ואמרתי להם במפורש שאין כזה גוף שהוא היום חסין ביקורת, אל תבקשו מאתנו דברים שאנחנו לא נוכל להסכים. והם אמרו לי שהם בעד עיגון העניין הזה בחקיקה ראשית, אדוני היושב-ראש. ולכן, מה שאני מבקש גם מכבוד השרה, שכמו שאנחנו עושים בוועדת החוקה, למשל, בעניין חוק לשכת עורכי-הדין, שאנחנו באים בדברים ועושים סוף-סוף חוק לשכת עורכי-הדין שיסדיר את כל הנושא של לשכת עורכי-הדין, גם בעניין הזה חשוב לשמוע את דעתם, אבל מובן שלא נוכל לקבל את הכול. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אבל חשוב גם שאם רוצים להסדיר את העניין הזה, אז גם שיבואו בדברים עם נציגי הפרקליטות. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. הצבעה, תפדאלו. מי שבעד, הוא בעד להעביר לוועדה כהצעת השרה. מי שנגד, הוא בעד הסרת ההצעה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> יש בינינו ויכוח על איזו ועדה. <מיקי לוי (יש עתיד):> הוועדה לביקורת המדינה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> ציפי, ציפי, רגע, רגע. רגע, רגע. הצבעה <היו"ר אחמד טיבי:> אין רגע, ההצבעה הסתיימה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> לא הצבעתי. <קריאה:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> עוד פעם, אדוני, לא הצבענו. <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא הצגת את הנושא להצבעה, אני חיכיתי. <היו"ר אחמד טיבי:> טוב. גם בשנה הראשונה, בכיתה ג', כשאומרים "הצבעה" אז מצביעים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא הצגת – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אמרנו "הצבעה", קראנו. אני אבטל, לפנים משורת הדין, את ההצבעה, ואני אאפשר לכל התלמידים – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אבל מה מצביעים? <היו"ר אחמד טיבי:> – – לכל חברי הכנסת, הצבעה חוזרת. <נחמן שי (המחנה הציוני):> על מה מצביעים? <היו"ר אחמד טיבי:> מי שבעד הוא בעד העברה לוועדה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אה, אוקיי. <היו"ר אחמד טיבי:> מי שנגד – להסיר את ההצעה מסדר-היום. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מצוין. יפה, עכשיו – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> כולנו בעד. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> איזו ועדה? הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <שרת המשפטים איילת שקד:> עכשיו אני לא הספקתי, עוד פעם. <היו"ר אחמד טיבי:> השרה תומכת בהצעה. השרה ביקשה ועדת החוקה. <מיקי לוי (יש עתיד):> ביקורת המדינה. <קריאה:> לא, לא, לא, לא. <היו"ר אחמד טיבי:> היא עוברת לוועדת הכנסת שתכריע באיזו ועדה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <הצעות לסדר-היום> <מעון "רעות" בירושלים, המהווה מסגרת טיפולית לילדים שחוו הזנחה, בסכנת סגירה> <היו"ר אחמד טיבי:> סכנת הסגירה של מעון "רעות" בירושלים – הצעות מס' 2335, 2338, 2340 ו-2407. תפתח חברת הכנסת מירב בן ארי. <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להודות לחבר הכנסת מיקי לוי שיזם את ההצעה והצטרפתי אליו. אני רוצה לדבר על מעון "רעות". מעון "רעות" הוא מסוג המקומות שאנחנו רואים וקוראים עליהם בעיתון ואנחנו מדפדפים, וחבל, כי המעון הזה ומה שהוא עושה עבור הילדים האלה הוא ייחודי, ולצערנו הוא עומד בפני סכנת סגירה. אז כמה מילים על מעון "רעות", כדי שגם תדעו. זה מעון שפועל משנת 1984, יש בו 25-24 ילדים מגיל שבע עד גיל 13. ובעצם, המעון הזה הוא מה שנקרא הצ'אנס האחרון, האופציה האחרונה שלהם אחרי שהם עברו הרבה מסגרות. בעיקרון, מי שחושב על זה, אומר: רגע, איך ילד בן שבע או שמונה או עשר כבר עבר כל כך הרבה מסגרות? כי כנראה בגיל מאוד צעיר הוא כבר יצא מהבית. ולכן, בעצם המעון הזה הוא האפשרות האחרונה לפני אשפוז בבית-חולים פסיכיאטרי. וכרגע הוא נמצא בסכנת סגירה. המעון שייך לעמותת "אור שלום", והעמותה הזו הצהירה שהיא בגירעון של מעל חצי מיליון שקל. הסיבה שבאמת המעון הזה מגיע לסדר-היום, ואני מאוד מקווה – הבנתי, אדוני שר התחבורה, שאתה הוא שיענה לנו על הסגירה של המעון במקום שר הרווחה, אז אם אתה יכול רק להבין כמה הנושא הזה חשוב לנו, ובטח לחברי הכנסת בכלל, וגם למציעים. כי מבחינתנו המעון הזה – אם הוא נסגר, הוא שולח את הילדים האלה לאשפוז בבית-חולים פסיכיאטרי. ויש בעיה, ואנחנו רואים אותה לא פעם ולא פעמיים, כשסוגרים מעון או סוגרים הוסטל ומעבירים ילדים לבית-חולים פסיכיאטרי. אתה אומר: למה? מה קשור? נכון, יש לילד בעיות התנהגות, יש לו בעיות התנהגות קשות גם, אז איך יכול להיות ששולחים אותו לאשפוז פסיכיאטרי? מה, כל מי שיש לו בעיית התנהגות עכשיו נשלח אותו לפסיכיאטר, ניתן לו כדורים, נאשפז אותו? – בטח בגיל כזה צעיר. המעון עצמו – אגב, מה שמיוחד במעון, שיש בו בית-ספר לחינוך מיוחד, ושם לכל ילד וילד יש יחס פרטני ותשומת לב ופעילויות העשרה ופעילויות ספורט. ומספרים על אותם ילדים שכן עברו את המעון, הצליחו להשתקם, אדוני היושב-ראש, ואחרי שהצליחו להשתקם הצליחו לחזור למסגרות נורמטיביות. אני רוצה לתת כדוגמה את יונתן, שם בדוי, שהסיפור שלו הובא גם בעיתון, ילד – הנה, בשניות האחרונות שנותרו לי – שהעבירו; כבר בגיל שלוש הוציאו אותו שירותי הרווחה מהבית למקלט חירום, אחרי שהתקבלו תלונות על הזנחה פיזית ורגשית מצד אמו שעסקה בזנות. אחרי כמה חודשים הוא הושם במשפחת אומנה שהתקשתה לקלוט אותו כיוון שהתנהגותו הייתה אלימה. אחרי שלוש שנים הוא הועבר למעון "רעות", והוא נמצא שם עד היום. גם את רון הוציאו רשויות הרווחה בצו חירום מהבית כשהיה רק בן ארבע; האם הייתה מכורה לסמים, ושלושת האחים הועברו לאימוץ. אני רוצה להגיד על שני הילדים הקטנים האלה, שהיום הם כבר אחרי כמה שנים של שיקום במעון "רעות", והם ממש בדרך למסגרת של גילאי 13 ומעלה, נורמטיבית, לא לבית-חולים, בטח לא לאשפוז בבית-חולים לחולי נפש. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, האורחים ביציע, חיילי צה"ל מבה"ד 1, אם אני לא טועה, צוערי בה"ד 1, ברוכים הבאים. אדוני היושב-ראש, נחרדתי לשמוע בשבוע שעבר כי מעון "רעות" בירושלים, שמשמש מסגרת טיפולית שבה שוהים 26 ילדים בגילי שבע עד 13 – שבע עד 13 – שאין להם בית, שחוו הזנחה קשה, עשוי להיסגר בתום השנה הנוכחית. אני מבין כי העמותה שמפעילה את המעון והנהלת המעון התכנסו בסוף השבוע וקיבלו החלטה שלא לסגור את המעון כבר בקיץ הקרוב. אני לא יודע איך הם ימשיכו להתקיים, אבל זו ההחלטה האמיצה שהם קיבלו, כפי שתכננו בהתחלה. אבל עתידו של המעון בתום השנה עדיין אינו ברור. סגירת המעון, חברי חברי הכנסת, תשלח את הילדים שניתן להם בו טיפול לאשפוז בבית-חולים פסיכיאטרי או למוסד סגור לנוער, מציאות שתעלה למדינת ישראל או למשרד הבריאות ומשרד הרווחה הרבה הרבה יותר כסף מאשר החזקה של הילדים במעון הנוכחי, וכנראה גם לא תספק פתרון הולם ובטוח לאותם ילדים. מעון "רעות" הוא מוסד מאוד חשוב והכרחי, שמשרד הרווחה יעשה הכול כדי למנוע את סגירתו בגלל קריסה כלכלית עתידית אפשרית. המעון הזה מתמודד עם הילדים הכי קשים, שנמצאים בשוליים של החברה, ואין לו שום תחליף. הוא פועל כבר 20 שנה, הוא מהווה חלופת אשפוז לילדים ומקבל את המקרים הקשים ביותר שהגיעו למערכת הרווחה, ילדים שסובלים משילוב של בעיות התנהגות קשות ובעיות רגשיות. המעון הוקם במטרה להיות המענה האחרון, חברים; זו התחנה האחרונה לילדים לפני אשפוז כפוי. האם אפשר לסגור מעון כזה? זו השאלה שמונחת לפנינו. הוא מצוי כיום בגירעון של 600,000 שקל. העמותה אינה מסוגלת לעמוד בתשלומי השכירות של המבנים שבהם הוא פועל, כאשר השכירות היא 65,000 שקלים לחודש, ומשרד הרווחה מעביר רק 20,000 שקלים בחודש למטרה זו. בנוסף, בחודש שעבר הוחלט במשרד הרווחה ליישר קו ולהעניק לכלל המעונות הציבוריים תקציב אחיד, כך שכל עמותה תקבל 8,500 שקלים לילד לחודש. המשמעות עבור מעון "רעות" – קיצוץ של 1,000 שקל לכל ילד, כלומר 300,000 שקלים בשנה. אני מבין, ואני מברך על כך – וחבל ששר הרווחה איננו כאן – שההחלטה הזו לתת איזה סכום מסוים קבוע לכל המעונות ירדה מעל הפרק, ויתחילו לבחון כל מעון על-פי הצרכים שלו, איזה מדרג דיפרנציאלי בנתינת סכומי התמיכה. ואני מאוד מברך על כך. הייתי מאוד שמח לשמוע גם על הנושא הזה. אני כבר מסיים, אדוני. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> לעת הזו הוסר איום סגירת המעון כרגע, ואני פונה אל שר הרווחה, אני פשוט מבקש ממנו: עשה אתנו חסד, בשביל הנשמה שלנו, של חברי הכנסת שיושבים פה. האמינו לי, כשראיתי את הידיעה לא ישנתי טוב באותו לילה. אני מבקש ממך, עשה אתנו חסד, עשה חסד עם אזרחי מדינת ישראל ומנע את סגירתו של המעון החשוב הזה. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני תוהה, תגידו, יכול להיות משהו יותר מוזר מזה שאנחנו פה עומדים, חברי כנסת כמו חברי מיקי לוי ומירב חברתי, ותכף גם אורלי חברתי, ונבקש חסד משר הרווחה שייתן 10,000 שקל כדי לממן את המשך קיומו של המעון? האם אין זה אבסורד? האם אין זה אבסורד שאנחנו מתייחסים לשירות הזה כאילו הוא צדקה, ואנחנו מידפקים על דלתו של הגביר, שזה שר בממשלת ישראל, ודורשים ממנו שיואיל בטובו להעביר 10,000 שקל כדי שהמעון הזה ימשיך להתקיים? כנסת ישראל. מירב בן ארי, האם אנחנו לא מדברים כאן על זכות יסוד של האזרחים, של הילדים הללו? האם זה לא מחובתה ולא מצדקתה של המדינה להעניק את השירות הזה? הסיטואציה הספציפית הזו, קריסתו האפשרית או לא אפשרית של המעון, היא אינדיקציה לבעיה חמורה ומבנית יותר במדינת ישראל. ההחלטה של ממשלת ישראל, או ההחלטות של ממשלת ישראל, להעביר שירותי רווחה, אדוני היושב-ראש, לעמותות ולמלכ"רים. לא נותר עוד מה להפריט מבחינת הנכסים הפיזיים של המדינה, והנה אנחנו מפריטים את השירותים החברתיים שלה לעמותות, למלכ"רים. והדבר הנורא ביותר, שהכסף הזה שמועבר על-ידי משרד הרווחה, אדוני היושב-ראש, 24 מיליארד שקל, מועבר ללא שום פיקוח וללא שום רגולציה. זה הדבר הנורא. במקום שהמדינה תהיה גם המממן וגם המפעיל, היא מתנערת מהאחריות שלה, מעבירה את השירותים הללו. דרך אגב, המון פעמים היא מעבירה את השירותים לאוכלוסיות שנדרשות באופן הנואש ביותר לטיפולה המסור והרחום של המדינה. דווקא שם המדינה מתנערת. דווקא שם היא באה ואומרת: אתם יודעים מה? לא מענייני. הנה הכסף, קחו אותו בבקשה, תנהלו את העניינים. אנחנו רואים את זה במקרה של ילדים חולים במערכת החינוך, אנחנו רואים את זה בילדי קצה במערכת החינוך, שדווקא שם הטיפול מועבר לעמותות. דווקא שם, במקום לעודד, במקום להביא את המורות ואת המורים ואת העובדים הסוציאליים הטובים ביותר, דווקא שם מפריטים. דווקא שם מפריטים. זה דבר נורא, זה אות קלון על ממשלה או על ממשלות שחושבות שהנה הן יודעות את הדבר המופלא ביותר. הממשלה: אנחנו לא יודעים לנהל, שהמגזר הפרטי ינהל – והנה כל יום אנחנו שומעים על עוד מחדל ניהולי, על עוד הפקרה, על עוד פגיעה, אבל הדת אינה משתנה, הממשלה אינה יודעת לנהל; הבה ונעביר את הדברים הללו לשירותם של מלכ"רים, עמותות ועוד ועוד ועוד. אני מוחה על כך, אני מתקומם יחד אתכם, אבל אני חולק עליכם באשר לפתרון. הפתרון הוא לא בקשה של צדקה משר הרווחה; הפתרון הוא, במקרים רבים – ואני לא רוצה להכליל – במקרים רבים יש להחזיר את המימון ואת הניהול לידיה של מדינת ישראל, חד-משמעית. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, חברי החברים המציעים, מיקי לוי, יוסי יונה, מירב בן ארי, תקשיבו, זה אבסורד, זה לא תקין, זה הזוי, אבל מעל לכול זה חזירי, כי אם מישהו חושב שהמדינה לא יודעת מה העלות האמיתית של החזקת ילד כזה במוסד כזה – או שהוא לא מכיר את כללי המשחק, או שהוא משחק אותה כמו הקופים האלה: לא ראיתי, לא שמעתי, לא ידעתי. ובכוונה וביד מכוונת משרד האוצר מתקצב בחוסר את השירותים האלה. ועל מה אנחנו מדברים כאן? אנחנו לא מדברים רק על ילדים חסרי עורף משפחתי. אנחנו מדברים על ילדים בקצה הרצף של הילדים במדינת ישראל; אנחנו מדברים על תעריף פוסט-אשפוזי, ויש הבדל בין ילדי פנימיות לבין ילדים במסגרת פוסט-אשפוזית, ולא בכדי בעבר הם היו מתומחרים אחרת, כי ידעו שצריך להגיש להם הרבה יותר שירותים מאשר לילד נורמטיבי שהוצא מהמשפחה בגלל קשיים כאלה או אחרים אבל אין לו פגיעה פנימית עמוקה. המדינה בונה על כך שהעמותות האלו ילכו לקבץ נדבות; כן, לקבץ נדבות מכל מיני נדבנים כדי לטפל בילדים של המדינה, כי הילדים האלו הם ילדים בחסות המדינה. האפוטרופוס החדש שלהם הוא המדינה. ברגע שהם הוצאו בצו בית-משפט מהמשפחה שלהם, כאילו המדינה באה ואמרה: ההורים לא מתפקדים כהורים – לא כאילו, היא אומרת את זה הלכה למעשה – ולכן אנחנו נכנסים לנעליים שלהם, ואנחנו צריכים לעשות עבודה יותר טובה ולתת להם את כל הצרכים שלהם. אך מנגד היא מתקצבת בחוסר, בצורה מכוונת, גסה ואכזרית, כי לילדים האלו זו הסללה שלהם לחדר סגור, לאשפוז כפוי שממנו לא יוצאים. תבדקו בבקשה במשרד הבריאות מה הסיכויים של ילד שאושפז x זמן במוסד פסיכיאטרי לקום ולהשתקם. <מירב בן ארי (כולנו):> כן, אבל אורלי, מי ששינה את החלוקה זה משרד הרווחה – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> זה לא משנה. מלכתחילה הוא מתוקצב בחוסר, וכדי לנסות לפתור את המימון להשמה החוץ-ביתית של הילדים הרגילים הנורמטיביים היו צריכים להביא תוספת. אך מה אנו רואים? מאיפה באה התוספת? מהילדים על קצה הרצף. הורדנו מאלה כדי לתת לאלה, הורדנו מהקשים ביותר כדי לאזן טיפה את אלו שעוד אפשר. ככה לא עושים את הדברים. תשמעו, הכי קל לבוא לילדים האלה ולקחת להם את התקציבים האלה. אף אחד לא ידבר, אף אחד לא יזעק; הם לא יעשו הפגנות, הם גם לא יכולים להצביע; הם לא יכולים להצביע, הם ילדים, לכן הם לא כוח אלקטורלי. אבל פה אני לא רוצה לפנות רק לשר הרווחה, אני רוצה לפנות פה גם לשר האוצר ולבקש ממנו לא חמלה – צדק; כי יש תמחור ויש עלות לטיפול בילדים האלו. ואם "אור שלום" קרסו, ותחשבו על זה, אם השכירות עולה 65,000 שקלים בחודש והמדינה משתתפת רק ב-20,000 שקלים, זאת אומרת שהילדים מסבסדים את המדינה. בשם הילדים, המדינה מקבצת נדבות מנדבנים; בשם הילדים החולים, הפצועים האלו, ילדים שנפצעו מפני שהמדינה לא ידעה לאתר אותם דקה קודם, לא ידעה לבדוק את זה כמו שצריך. המדינה מפרה את חובותיה כלפי הילדים החלשים ביותר בחברה, וכשאני מדברת על החלשים ביותר, אלה החלשים האמיתיים. זה לא רק ילדים חסרי קורת גג וחסרי עורף משפחתי, אלה ילדים שעברו התעללות והזנחה קשה. אז מה, אנחנו רוצים להוסיף חטא על פשע ולכלוא אותם, היה והמעון הזה ייסגר? זאת תהיה כליאה עד סוף ימיהם. האם מישהו מאתנו יכול לישון בשקט אחרי דבר כזה? מיקי חברי, אמרת קודם שלא יכולת לישון בשקט בגלל הכתבה. הכתבה הזאת מציפה את העיוות הנורא ביותר שקיים במדינה. המדינה שולחת ילדים חולים ופצועים לקבץ נדבות בעולם כדי להביא לה כסף, כאשר רק לפני שבוע או שבועיים עשינו העברות של עשרות מיליארדים אחרי חודש של תקציב. <מיקי לוי (יש עתיד):> 50. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> 50 מיליארד שקל. לא מצאו עודפים שאפשר להעביר לשם? מה סדרי העדיפויות המעוותים האלו? איזה מדינה מעוותת נהיינו. אז נכון, חברי יוסי יונה, המדינה חייבת לחזור ולקחת את השירותים האלו, אי-אפשר לתת אותם – גם אם יהיו טובים ככל שיהיו, אבל זה כאילו להתנער מאחריות. <היו"ר אחמד טיבי:> את שוקלת לסיים? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> משפט אחרון – אבל יותר מזה, גם אם כבר יש עמותה, תנו לה לספק את השירותים כמו שצריך, ואל תשלחו ילדים – אני לא רוצה להגיד מסכנים, אבל אין לי מילה אחרת – לקבץ נדבות בעבור מדינת ישראל, זו בושה וחרפה. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. מכובדי השר כץ יענה בשם שר הרווחה והשירותים החברתיים. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בשמו של שר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ, אני מתכבד להקריא את התשובה ביחס לנושא כפי שהוגדר: סכנת הסגירה של מעון "רעות" בירושלים, המהווה מסגרת טיפולית לילדים שחוו הזנחה. פנימיית "רעות" היא מסגרת טיפולית כוללנית חוץ-ביתית, המוגדרת כפנימייה פוסט-אשפוזית חשובה, ותיקה ומוערכת על-ידי השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה, ומתחנכים בה כ-24 ילדים בגילים שמונה עד 13. מדובר בנערים שסובלים מהפרעות רגשיות והתנהגותיות קשות. עמותת "אור שלום" מפעילה את הפנימייה. ההחלטה על סגירת פנימיית "רעות" הייתה של העמותה ולא של המשרד, כפי שיוסבר בהמשך. הפנימייה מתוקצבת בסך 9,318 שקלים לחניך לחודש. תעריף זה כולל תוספת היסטורית, ייחודית וחריגה, בהיקף של כ-800 ש"ח לילד לחודש, בגין היות הפנימייה מוגדרת כפנימייה הראשונה שקלטה לפני 20 שנה ילדים עם בעיות התנהגות. חוק חובת המכרזים מגדיר כיום את ההתקשרויות עם ספקי השירות של המשרד ומחייב אחידות, כך שהמשרד נאלץ לאחד את שיטת התקצוב וליצור שוויון ושקיפות בין כל הפנימיות הקולטות ילדים באותו הפרופיל. התעריף לילד בכל הפנימיות הפוסט-אשפוזיות, ובכללן הפנימיות המטפלות בילדים עם פרופיל זהה לזה שבפנימיית "רעות", עומד על סך 8,494 לילד חודש. יחד עם זאת, התקציב עבור ילד בפנימיית "רעות" טרם הופחת, והמשרד התחייב לתת להם את התעריף שצוין קודם לכן באופן קבוע. מיקום הפנימייה ותנאי הפעלתה מהווים חלק מסאגה עתיקת יומין: מבנה הפנימייה אינו מתאים לייעודו, והשירות לילד ולנוער מתריע על כך בפני העמותה למעלה מעשור. לצערנו, אף שבתקופה זו נפתחו עשרות פנימיות על-ידי ארגונים שונים ברחבי הארץ, לא הצליחה עמותת "אור שלום" המפעילה את הפנימייה למצוא מקום חלופי הולם לפנימייה. חלק מהגירעון התקציבי נובע מכך שהעמותה משלמת שכר דירה גבוה עבור הפנימייה, ובה-בעת לא יכולה להגדיל את מספר הילדים בהתאם להסכם, עקב המבנה הלא-מותאם – חדרים קטנים והיעדר מרחב ציבורי. לחיזוק חוסנו הכלכלי של הארגון ביצע משרד הרווחה כמה פעולות מיוחדות, הכוללות העברת מקדמה; ביצוע החזרים בגין תשלומים המעוכבים עקב אי-יכולתו של הארגון להבטיח גביית כספים המגיעים לו – הוועדות; השלמת תהליך של העמדת תעריף המשפחתון לתעריף מרבי, וזאת לאחר בדיקה שכוח-האדם שמעסיק הארגון תואם את התשלום הניתן לו. נוסף על כך נאמר להנהלת הארגון שהמשרד שוקד בימים אלו על עדכון התעריף הפוסט-אשפוזי. עקב כך, העמותה קיבלה תוספת תעריף במסגרות המעונות המשפחתיים שלה, בסך 837 ש"ח לחניך לחודש, בתעריף שיקומי, ו-670 ש"ח לחודש בתעריף טיפולי – תוספות של יותר ממיליון ו-364,000 שקלים לשנה. נוסף על כך יקבלו הפנימיות הציבוריות תוספת 4% רווח על כל המכסות הניתנות לפנימיות הפרטיות. מדובר בתוספות תקציב משמעותיות, שיצמצמו את הגירעון התפעולי של העמותה בכללה. לגבי הפער בין התעריף הפוסט-אשפוזי של הפנימיות בבעלות ציבורית לפנימיות בבעלות פרטית, חשוב לומר כי פער זה נובע מהבדלים בתוספות בגין מע”מ ורווח. תעריף פרטי מחושב בתוספת מע”מ על כל מרכיבי המודל – כוח-אדם והוצאות אחזקה – וכן מתוספת רווח בגובה 4%. תעריף ציבורי מחושב בתוספת מע”מ רק על מרכיב הוצאות האחזקה, ללא תוספת רווח. החל בינואר 2016 יתווסף לתעריף הציבורי מרכיב רווח בגובה 4%, כמו בתעריף הפרטי. לאחר מאמצים מתמשכים של המשרד ובחינת הקלות ייחודיות, הסכימה העמותה להמשיך להפעיל את הפנימייה, והיא לא תיסגר, אולם העמותה מתחייבת למצוא מקום חלופי הולם לילדים בשנתיים הקרובות. לסיכום, לאור כל ההתערבויות, מובן שהמשרד מצפה להמשך הפעלת המעון ולא לסגירתו. סגירת המעון תחייב העברת הילדים למסגרות חלופיות, בעוד אנו סבורים שקביעות, התקשרות ורצף טיפול הם חלק חיוני וחשוב ליצירת סביבה שאנו רוצים להעניק לילדים. אנו תקווה שעמותת "אור שלום" תסיים משבר זה בסימן צמיחה והמשך פיתוח של הפנימייה במבנה חדש ובמודל מותאם – שר הרווחה והשירותים החברתיים. <היו"ר אחמד טיבי:> מה אדוני מציע? להסתפק בדברים? להעביר לוועדה? <מיקי לוי (יש עתיד):> העברה לוועדה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> מה שהמציעים רוצים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> להעביר לוועדת הכספים. <מיקי לוי (יש עתיד):> ועדת הכספים, אדוני. <היו"ר אחמד טיבי:> הצבעה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> מסכים להצעה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה, אדוני. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 9, אין נמנעים, אין מתנגדים. הנושא עובר לוועדת הכספים. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אחמד טיבי:> הודעה לסגן המזכירה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון בהצעות לסדר-היום של חברי הכנסת עודד פורר, יואב קיש ואחמד טיבי בנושא: פעילות ארגון "שוברים שתיקה" נגד אזרחי ישראל וחיילי צה"ל. תודה. <הצעות לסדר-היום> <עלייה במספר תאונות הדרכים ב-2015> <היו"ר אחמד טיבי:> הנושא הבא: עלייה במספר תאונות הדרכים ב-2015, הצעות לסדר-היום מס' 2306, 2328, 2339, 2354, 2402 ו-2419. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, תודה לך, כנסת נכבדה, 357 אזרחים נהרגו בתאונות דרכים ב-2015. מדובר בעלייה עקבית במספר ההרוגים והפצועים בתאונות דרכים מאז 2012. לא רק המאות האלה – אחד, אזרח ליום – נהרגים בתאונות, אלא גם המשפחות שלהם, שנאלצות לספוג ימים ארוכים, שבועות, לפעמים חודשים, בבתי-החולים ובטיפולים, כשהן סביב הפצועים, בסיוע להם, ובניסיון לטפל בהם מאבדות עבודה, מאבדות כסף, ילדים שנשארים לבד בבית. ועם כל הדברים האלה ממשלת ישראל לא מתמודדת. בראש הטבלה האיומה הזאת נמצאים הקשישים – 56% הרוגים מהולכי הרגל ההרוגים הם קשישים בני 65 ומעלה. ומה עשתה הממשלה? קיצצה בתקציב הרשות למלחמה בתאונות דרכים. מאז 2008 התקציב של הרשות ירד בקרוב ל-70% – רשות שהיא צולעת וחסרת שיניים. גם משרד החינוך מדבר כבר שנתיים על שילוב תוכנית חינוכית לבטיחות בדרכים, שתהיה חלק ממבחני הבגרות ומהזכאות לבגרות. ומה קורה לתוכנית הזאת? שום דבר. מתעכבת. וכמה מביש, שדווקא בנושא הכואב הזה החליטה הממשלה לאחרונה להשתמש כעוד ספין, כדי לתרץ את חוסר המעש שלה אל מול הטרור; במקום להתמודד, באה הממשלה ואומרת – יושבים שרים מכובדים, השר לביטחון הפנים ושר החינוך – ואומרים בטלוויזיה ובתקשורת: אזרחי ישראל יכולים להמשיך לחיות את חייהם; הרבה יותר מסוכן מהטרור – לצאת מהבית ולהיהרג בתאונת דרכים, שם הסטטיסטיקה הרבה יותר קשה. עוד ספין מביתה של הממשלה הלא-מתפקדת הזאת; ממשלה שאם הייתה מפסיקה רק לרגע להילחם באזרחים שלה, להפחיד אותם ולשתק אותם, ולזרוע בקרבם עוד ועוד אימה, אולי הייתה מצליחה להתמודד עם התאונות בדרכים. אולי היא הייתה גם מתחילה להתמודד עם 5,000 אנשים שמתים מזיהומים בבתי-חולים מדי שנה. אולי היא הייתה מתחילה להתמודד עם 24 פועלי בניין שנהרגים בתאונות עבודה, ועוד 7,000 שנפצעו בשנה האחרונה בתאונות עבודה. על כל אלה יש 17 פקחים בלבד במשרד הכלכלה. אולי אם הייתה הממשלה מפסיקה לרגע להילחם באזרחים שלה ולהפחיד אותם כל הזמן ולזרוק עליהם עוד ספין ועוד ספין, ועוד שקרים, ועוד הכפשות, ועוד פחד, היא הייתה מתמודדת עם איום המנהרות שה"חמאס" הצליח לשקם בעזה מאז המלחמה. ו-2.7 מיליארד שקלים שיכולים להיות מושקעים בגדר, משום מה לא כלולים בהסכם עם משרד הביטחון, ולא נמצאה להם תשובה. אולי הממשלה הייתה יכולה גם להתמודד עם האיום של עוד מלחמה מיותרת ולעשות משהו כדי למנוע אותה ולעצור אותה בעוד מועד. אבל אין לממשלה זמן, היא עסוקה בספינים, היא עסוקה בהפחדות והיא עסוקה בתירוצים. עכשיו זה תאונות הדרכים. אז אם כבר זרקתם את הספין הזה, אדוני שר התחבורה, אולי לפחות תטפלו בו? אולי דבר אחד יצא – דבר אחד טוב יצא מההפחדה הזאת. אתם לא מצליחים לטפל בטרור, טפלו בתאונות הדרכים, נראה אתכם עושים לפחות את זה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת פולקמן. <רועי פולקמן (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אתמקד בפן אחד של הסוגיה, וזה באמת משהו שנגעה בו בקצרה מאוד חברתי חברת הכנסת סתיו שפיר – בנושא של הפגיעות בקשישים, נושא שאני חושב שאנחנו יכולים לטפל בו באופן ממוקד. אני חושב ששר התחבורה עושה רבות מאוד לשיפור תשתיות התחבורה במדינת ישראל, דבר שיש לו גם קשר ישיר להגברת הבטיחות. נכון שהנתונים בשנים האחרונות לא טובים, ויש לזה הרבה סיבות. אני לא אתמקד בכל הסוגיות של תאונות הדרכים; אני כן חושב שאנחנו יכולים למגר או לפחות לצמצם באופן דרמטי את נושא תאונות הדרכים בקרב קשישים. לפחות הנתונים שאני ראיתי הם שחל זינוק במספר הקשישים שקיפחו את חייהם בעת חציית כביש. אני רואה כאן נתון שמדבר על – מכ-20% מכל סך הרוגי תאונות הדרכים ל-45% בשנת 2015. ואם הנתון הזה נכון, זה נתון דרמטי, שבאמת חייבים לתחקר אותו ולהבין למה זה קורה. לפי הדבר הזה, כמעט כל הרוג שני הוא קשיש. זה דבר די מדהים. עוד פעם, אם אכן אלה נתונים מדויקים – צריך לבדוק אותם. אבל בכל מקרה נראה לי שיש החמרה משמעותית. הפגיעוּת של האוכלוסייה המבוגרת ידועה בעולם, והיא תופעה רחבה בכלל במדינות מערביות, אבל הרושם שלי הוא שבישראל התופעה אפילו חמורה יותר. הנסיבות של התאונות שבהן מעורבים קשישים שונות מנסיבות התאונות עם הולכי-רגל צעירים יותר. התאונות האלה בדרך כלל מתרחשות בעת הליכה רגילה, לעתים קרובות קרוב לבית, במרכזי קניות או באתרי פנאי שבהם קשישים מבלים כשהם מחוץ לבית. הן מתרחשות בעיקר בשעות היום, במיוחד בין 08:00 ל-13:00, באזורים עירוניים, כמו שאמרתי, ולא פעם גם במעברי חצייה. גם כשיש הסדרי תנועה, הם אינם מותאמים, על-פי רוב, לאוכלוסייה הזאת. דוגמה אחת הייתה הסיפור של מעברי חצייה בלי רמזור, ש-53% מהתאונות מתרחשות בהם, ולא במעברי חצייה בקטע דרך. כמו כן, משך הזמן של רמזורים לעתים, בעיקר באזורים שבהם נמצאים קשישים, ככל הנראה לא מותאם לצרכים של קשישים; משך הזמן של הרמזורים קצר מדי, דבר שגם הוא מקשה מעבר בטוח של הכביש. מן הצד הפוגע, הרוב המכריע נפגע מרכב קל, עד 4 טון, והשאר – על-ידי רכב ציבורי, וגם על-ידי אופנועים, והסיבה הנפוצה ביותר היא אי-מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה ובמקרים של נסיעה לאחור. למרות המאמצים שנעשו לאורך השנים לשפר את תנאי הדרך, ובאמת על כך אפשר לשבח מאוד את שר התחבורה, על העבודה החשובה מאוד והמרשימה מאוד שנעשית בשנים האחרונות בשיפור הכבישים במדינת ישראל, יש לעשות יותר, בהקשר של קשישים באופן מיוחד. בינואר 2014 התפרסם מחקר שנערך על-ידי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שהפנה זרקור לבעיה הספציפית של קשישים, ודיברו על שורה של צעדים, ובהם: שילוט ברור וגדול יותר, אמצעי מיתון תנועה באזורים שבהם נמצאים קשישים, הארכת משך האור הירוק להולכי רגל, רמזור מעברי חצייה, הגברת האכיפה של אי-מתן זכות קדימה ועוד. אני פונה אליך, אדוני שר התחבורה, לקבל את המלצות הדוח של הרשות הלאומית ולהתאים את הדרך למשתמשים מבוגרים. אני יודע שנושא תאונות הדרכים חשוב לך, ונעשים הרבה דברים. אני חושב שספציפית סוגיית הקשישים היא בעיה שוודאי שאנחנו יכולים לתקוף באופן מאוד רציני ולצמצם אותה, ואולי אפילו להעלים אותה בכלל אם נפנה את תשומת לבנו לעניין הזה. אני אשמח שהנושא יועבר – או אבקש שהנושא יועבר – לדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר, שעסק בנושא הזה גם בקדנציה הקודמת. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, שוב אנחנו מעלים את הנושא של עלייה במספר תאונות הדרכים; שוב אנחנו מדברים על עלייה של 11%, בשנת 2015, יחסית ל-2014; שוב אנחנו אומרים שיש עלייה מאז 2012, באחוזים, בהרוגים בתאונות דרכים. אדוני השר, מדינת ישראל משקיעה בכל שנה כמעט 17 מיליארד שקל בתשתיות, ובמקום שנראה ירידה במספר ההרוגים בתאונות הדרכים וירידה בתאונות הדרכים, אנחנו רואים עלייה – סימן שנכשלנו. אני חושב, מן הראוי שתהיה תוכנית לכל הנושא של בטיחות בדרכים. וכשאני שומע וקורא בעיתונים שהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אין לה דירקטוריון בעצם – מ-15 חברי דירקטוריון הנהלה שצריכים להיות, יש היום חמישה. וכבוד השר, אמרת לפני בערך חודש שאתה מוסיף עוד חברי הנהלה. חברי חברי הכנסת, שתדעו לכם, עם חמישה חברי הנהלה, הרשות לא יכולה להחליט שום החלטה, וכשהרשות מגיעה לוועדת הכספים ולוועדות, אנחנו אומרים שלא מנצלים את התקציב. איך הם יכולים לנצל תקציב כשאין מי שיאשר להם את התקציב? הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, לפי דעתי, ולפי התפיסה של השר, אני חושב, צריכה להיות האחראית, המקשרת, המתאמת את כל הנושא של הבטיחות בדרכים במדינת ישראל. אנחנו מקצצים את התקציב, אנחנו לא נותנים להם את הסמכויות הדרושות, ונוסף על כך אין לנו הנהלה שם. מתפקידנו להגיד: הרשות נכשלה בביצוע תפקידה, וזה מה שנאמר בכל מקום; במקום לבוא ולחזק את הרשות – לבוא ולשבת עם תוכנית. אנחנו יודעים שיש מוקדי סיכון. במקום שנשקיע 200 מיליון שקל במוקדי סיכון בשנה, נשקיע 600 מיליון שקל במוקדי סיכון – נפתור את הבעיה של מוקדי סיכון; לא נחכה חמש-עשר שנים עד שנגמור את הנושא של מוקדי סיכון. נתמקד בנושא הזה של מוקדי סיכון. אנחנו יודעים שרוב ההרוגים הם בכבישים בין-עירוניים. נתמקד בהרתעה, בהכנסת כוח-אדם שיפקח בכבישים. ומה אנחנו עושים? קיצוץ; קיצוץ של יותר מ-40% בשוטרי תנועה במדינת ישראל: במקום 650-640 שוטרים שהיו, היום יש 360 שוטרים. זה מה שאמר נציג המשטרה בוועדה שאני קיימתי, בשדולה שאני קיימתי. קיצוץ יותר מ-40%. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אני מסיים, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני מבקש – אני חושב, אנחנו דורשים ממך לקחת את הנושא של הבטיחות בדרכים לסדר העדיפויות שלך במשרד. תשתיות – חשוב, אבל חיי אדם – מאוד מאוד חשוב. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חבר הכנסת גפני – אינו נוכח. חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה, ואחריה – אחרון הדוברים, חבר הכנסת אחמד טיבי. <נורית קורן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שר התחבורה, לפני שבוע שודרה בחדשות ערוץ 2 כתבה על אי-חגירת ילדים בזמן נסיעה ברכב. במקרים חמורים הילדים אינם חגורים כלל, ובחמורים פחות, כפי שהוצג, הילדים לא יושבים בכיסאות המותאמים והכיסאות אינם מחוברים כלל למושב הרכב. אני רוצה להגיד לכם שאלו דברים מזעזעים, זה פשוט נורא. יומיים אחר כך פורסם ב"ידיעות אחרונות" סקר שאומר ש-91% מההורים מסכנים את הילדים מכיוון שהם לא מתקינים כראוי את כיסא הבטיחות במכונית וכ-20% מההורים כלל לא חוגרים את הילדים ומעמידים את הפעוטות בסכנת חיים ממשית. חברים, אי-אפשר להמשיך ככה. אדוני היושב-ראש, חגורת הבטיחות הוכחה כאביזר בטיחות מציל חיים. יש עדיין אחוז גבוה מאוד של נהגים שמסיעים את הילדים לא חגורים. כנראה אין מספיק הרתעה, ומוסיף לזה גם חוסר אכיפה. החוק נדון בוועדת הכלכלה לפני שלוש שנים, ונקבע בו מדרג של קנסות שלפיו ככל שהילד צעיר יותר הקנס גדול יותר וככל שהוא בוגר הקנס מצטמצם. בכל מקרה, הקנס הוא בין 500 ל-1,000 שקלים. לדעתי הקנס לא מרתיע כלל, וקנס על סיכון חיי ילד שווה לקנס של דיבור בטלפון בזמן נסיעה. אי לכך, הענישה צריכה להיות בהתאם; כמו שנהג שנוהג במהירות ומסכן את חייו ואת האחרים הוא עבריין פלילי, כך הורה שלא חוגר את ילדו ומסכן את עצמו ואת חיי הילד שלו הוא עבריין. אתם שומעים מה אני אומרת? הוא עבריין. אני מניחה היום הצעת חוק שתעלה את העונש הקל של 500 עד 1,000 שקל לעונש של מאסר חודש. מדובר בחיי אדם, מדובר בחיי ילדינו, ואני מקווה שזה מה שירתיע הורים ויגרום להם לשמור על חיי ילדיהם ולחגור אותם כראוי. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, גברתי. חבר הכנסת אחמד טיבי, אחרון הדוברים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, רבותי חברי הכנסת, שנת 2015 הסתיימה עם 354 הרוגים בתאונות דרכים. דוח של עמותת "אור ירוק", שעושה עבודה מצוינת בנושא הזה, מצביע על כך שמדובר בעלייה של 11% בהשוואה לשנת 2014. גרוע מכך, זוהי השנה השלישית ברציפות שנרשמת עלייה במספר ההרוגים בתאונות דרכים. הממשלה הציבה לעצמה יעד של ירידה אל מתחת לרף 300 ההרוגים בשנת 2015. יעד זה נקבע על-ידי ועדת שיינין, במסגרת תוכנית רב-שנתית לבטיחות בדרכים, אשר אושרה בהחלטת ממשלה. אין ספק שהיעד הזה לא הושג. זה שלוש שנים מספר ההרוגים בכבישים עולה, והממשלה הנוכחית בחרה לקצץ את תקציב המאבק בתאונות הדרכים במקום להכפילו. לפי נתוני "אור ירוק", תקציב הרשות הלאומית הוא 222 מיליון שקל במקום 550 מיליון. אגף התנועה פועל עם 113 ניידות במקום 450. תקציב מוקדי הסיכון נמוך ב-50% ממה שצריך, 200 מיליון במקום 400, ואלה רק דוגמאות בודדות למצב. אחת האוכלוסיות, אדוני השר – וכבר שוחחנו על כך כמה פעמים – הנפגעות מכך היא החברה הערבית, שבאופן עקבי מספר ההרוגים בה גבוה באופן משמעותי מחלקה באוכלוסייה. האזרחים הערבים הם 30% ויותר מההרוגים, אף שהשיעור שלנו באוכלוסייה הוא 20%. מצב זה נמשך שנים ארוכות, וממשלות ישראל, במקום לנצל את ההזדמנות להשקעה דווקא במקום שבו היא תניב את התשואה הרבה ביותר, בוחרת להמשיך להתעלם. כידוע לכולם, בסופו של דבר יבואו לשאול: מאין יבוא התקציב, מאין ניקח. דווקא במקרה של תאונות הדרכים, השאלה מיותרת – לא רק כי מדובר בחיי אדם, אדוני השר, אלא בגלל העובדה הפשוטה שלמלחמה הזאת נדרשים מאות-מיליוני שקלים בודדים, והנזק הנגרם מתאונות הדרכים הוא כ-15 מיליארד שקלים בשנה. יש כמה נושאים שמדאיגים אותנו מאוד, והעליתי אותם בפניך ובפני הכנסת. למשל, תאונות חצר. זה סוג של מוות נורא והרג שקיים כמעט רק בחברה הערבית. הוא נובע גם מרשלנות של המשפחה, וגם מהיעדר מגרשי חניה או מגרשי משחקים לילדים. זה דבר שמחייב למצוא פתרון. 95%, כנראה, מהילדים ההרוגים בתאונות כאלה – זה קורה ביישובים הערביים. כבישים אדומים, תאורה בכבישים חשוכים. כל זה – כבישים אדומים – אמרתי, וכבר שוחחתי אתך; יש בקרוב פגישה עם השר בנושא הזה, על כביש בטייבה, שכולם יודעים מה הבעיה שם: מספר רב של תאונות, אנשים נפגעו, אנשים נפצעו שם. הגיע הזמן שהממשלה תקצה את התקציבים המתאימים. מע"צ בתמונה חזק, אדוני השר, אתה בתמונה חזק, עשית דברים טובים במקומות אחרים, אין סיבה שדווקא בכביש האדום והנורא הזה, שהוא גם מסוכן, מצד אחד, אבל הוא גם צוואר בקבוק שפוגע בתושבי טייבה ביציאה ובחזרה מהעבודה – שעתיים עיכוב. הגיע הזמן לפתור גם את זה, אבל מעל לכול, הגיע הזמן לחסוך בחיי אדם, ולעשות הכול כדי שתאונות הדרכים ירדו ונחסוך בחיי היקרים מכול. תודה רבה לך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. כבוד השר יעלה להשיב. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לשבח את כל חברות וחברי הכנסת שהגישו את ההצעות לסדר-היום בנושא תאונות הדרכים. אין ספק שעצם הדיון והעלאת הנושא למודעות תורמים את תרומתם להעלאת המודעות הציבורית, להעלאת מודעות הנהגות והנהגים, המבוגרים והצעירים, לכך שיש צורך בנהיגה נכונה וזהירה. עם זאת, ממשלת ישראל אחראית להובלת מדיניות ולביצוע פעילות כדי לצמצם ולהוריד ככל האפשר את מספר הנפגעים, ההרוגים והפצועים בתאונות הדרכים. אני רוצה לומר קודם כול דברים שהם בגדר עובדות, את כל האמת על מלחמה בתאונות הדרכים בהקשר של תפקידי כשר התחבורה והבטיחות בדרכים. יש כאן פשוט דברים עובדתיים: בשבע שנות כהונתי, ואני כמעט שבע שנים בתפקידי כשר התחבורה והבטיחות בדרכים, הייתה ירידה של כ-30% במספר ההרוגים בתאונות הדרכים לעומת שבע השנים שקדמו לכהונתי. משנת 2002 עד 2008, שקדמו לכהונתי, נהרגו – ואלה מספרים נוראים – 3,285 בני-אדם בתאונות דרכים. מ-2009 עד 2015 – אלה גם מספרים קשים – נהרגו 2,375. בסך הכול, וזה החלק החיובי, אומנם מדובר בהרוגים, אבל 910 הרוגים פחות נהרגו בשבע השנים האלה לעומת שבע השנים הקודמות. לעומת ממוצע של 340 הרוגים לשנה קודם לכן – כלומר 340 ממוצע בשנים האלה, לעומת 470 הרוגים בממוצע בשנים שקדמו לכהונתי. כל הרוג הוא עולם ומלואו, ולכן אנחנו נמשיך לעשות את הכול ולהשקיע בתשתיות, בתחבורה ציבורית, בבטיחות הרכב, בהכשרת הנהג ובתחומים רבים נוספים, לצד מתן אפשרות למשרד לביטחון הפנים ולמשטרת ישראל להגביר את פעילות האכיפה כדי להציל חיים. אני גם יכול לפרט ביחס לכל שנה. הנתונים הם חשובים, גם מהבחינה הזאת שאומרים: אוקיי, אז הייתה ירידה, אבל בשנים האחרונות הייתה עלייה ביחס ל-2012. אני אתן לכם את הנתונים שקדמו לכהונתי: בשנת 2002 היו 548 הרוגים; ב-2003 – 480; ב-2004 – 505; ב-2005 – 465; ב-2006 – 439; ב-2007 – 415; וב-2008 – 433. כמו שאמרתי, לפני כהונתי היו 3,285 הרוגים. בשנת 2009, כשנכנסתי לתפקידי, ריכזנו מאמץ מיוחד מול משטרת התנועה ומפקדה דאז, ניצב אבי בן-חמו, שעשה עבודה מצוינת. הצלחתי להוציא מתקציב הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים תקציב להשכרת 100 ניידות על חשבון הסברה ודברים אחרים, שהלכו מייד להגברת האכיפה ולעוד מאמצים אחרים שעשינו. הייתה ירידה של כמעט 100 הרוגים באותה שנה. כלומר, מספר ההרוגים ירד ל-346, ירידה מאוד דרסטית, בשנת 2009. גם אז, אבל – המגמה היא מגמה של ירידה, אבל בשנת 2010 הייתה עלייה ל-375. בשנת 2011 הייתה עלייה ל-382, אבל ב-2012 הייתה ירידה, מדהימה ומבורכת, ל-290 הרוגים באותה השנה. ב-2012 בעצם ירדנו פחות מהיעד של 2015. ולאחר מכן, ב-2013, הייתה עלייה ל-309; 2014 – עלייה ל-319, ו-2015, עלייה ל-354. קודם כול, בכל שנה צריך לעשות הכול, אבל המגמה היא של ירידה. ואי-אפשר למדוד ירידה במספרי הרוגים. אגב, מספרי הפצועים הם עוד הרבה יותר משמעותיים. מתוך סך כל הנסיעות והנסועה, הייתה ירידה גדולה. אני מונה בהרוגים, כי זה הדבר שמקובל. אני אומר עוד פעם, כל אדם הוא עולם ומלואו, אני מדבר כרגע על מספרים ככלי עזר כדי להבין את המגמות. ב-2009 הייתה ירידה דרסטית, הייתה עלייה ב-2010, 2011, וירידה מדהימה ב-2012, ועלייה ב-2013, 2014, 2015. לכן, כשצריך להסתכל, צריך להסתכל על מכלול, והמכלול הוא של ירידה, ואלה הנתונים. לאור הדברים האלה, אני רוצה באמת לציין מה הדברים שמתבצעים ומה הדברים שנעשים. אגב, גם לבוא ולציין אחוזים – עוד פעם, זה לגיטימי, אבל זה לא מאפשר לשקף באמת את הדברים. עלייה היא עלייה, וצריך לטפל, וצריך להמשיך לעשות את הפעילות, ואני יכול לומר שהפעילות שמתבצעת היא פעילות חסרת תקדים בהיקפה, אבל לא אחדש לכם, אתם רואים. אפילו חבר הכנסת אחמד טיבי, היושב-ראש דעכשיו, שמדבר על כביש טייבה, יחד עם הצורך שהוא זועק עליו כבר שנים, באופן לגיטימי, לטפל בו, הוא אומר: אני לא מתעלם, ואני משבח את כל מה שעשה במקומות האחרים. אף אחד כאן לא יכול לטעון ולא רוצה לטעון, ולא רוצה שלא לשקף את האמת, ולא לומר שמתבצעת פעילות אדירה בתחומי התשתיות והתחבורה הציבורית. הרבה מהתשתיות והתחבורה הציבורית הן דברים חופפים, והתחבורה הציבורית בנוסף, במיזמים שמקודמים – זה דברים נוספים. כי כשאנחנו סוללים מקריית-שמונה ועד אילת את כבישי ישראל, נעה שם גם תחבורה ציבורית, ונעים שם רכבים שבמקום שינועו בכבישים אדומים הם נעים בכבישים מצילי חיים שהם כביש רחבים שיש בהם הפרדות ואין תאונות חזית. אני יכול רק לגעת כאן בחלק מהכבישים שהיו בהם תאונות נוראיות עד לא מזמן. שמונה נשים מהמגזר הבדואי נהרגו כשהגיעו מתפילה בהר-הבית, באל-אקצא. שמונה הנשים נהרגו ליד היישובים שם בדרום, בכביש 31. אבל בתוך חודשים כבר עומד להיפתח כל כביש 31 עד צומת שוקת ככביש 6 לכל דבר, ומשם הכביש לערד – כבר מוכנים שלושה-רבעים, גברתי, יושבת-ראש העיר ערד לשעבר – ראשת, או איך שאומרים, אבל חברת הכנסת בהווה, וקטע אחד שהיה מסובך להפקעות מבוצע כבר עכשיו. זאת התשובה האמיתית. אפשר להטליא טלאי על טלאי, וצריך לטפל בהפרדות קשיחות, ודברים – זה באחריות החברות המבצעות והמחזיקות. לעשות, ואם יש הערות או נתונים – ודאי שאנחנו דוחפים וגם כן מקדמים. אבל הכביש המודרני הוא הכביש המציל חיים. מובן שעדיין זה לא פוטר את הנהגים מחובת האחריות. אותו דבר בכביש לבית-שמש. כמה נהרגו בכביש האדום הזה, כביש 38, משער-הגיא לבית-שמש? נהרגו המון. היום עובדים על כביש 38 והופכים אותו לכביש מודרני. העבודה לוקחת זמן, אבל היא לא רק מתוקצבת, היא גם מבוצעת. נלחמתי שנים, כי הפרויקטים האלה של הכבישים האדומים לא מוגדרים אצל כלכלני האסכולה הקלאסית ככבישים שיש בהם כדאיות כלכלית. עוברים שם פחות רכבים כי הם במעין פריפריות או כבישים צדדיים מהכביש המרכזי, ונאבקתי שנים על כל כביש כזה. אותו דבר בגליל, אם אני אמנה שם את כל הכבישים, ובנגב, ובדרך לירושלים – זה כביש ראשי שיש לו כדאיות כלכלית, אבל הוא היה כביש ללא שוליים, כביש מסוכן, כביש עם עקומות וסיבובים. אתם רואים בעצמכם את תהליך השינוי קורה. וכך הכביש מאשקלון לקריית-מלאכי, שהוא כביש אדום מימי הבריטים, חד-מסלולי, הוא מטופל כרגע ומורחב. וכך המון כבישים אחרים. זה לא רק כביש חדש, זה גם ביצוע במוקדי סיכון. היום, כשאנחנו סוללים את רכבת העמק מחיפה עד בית-שאן, עבור דרך עפולה ומגדל-העמק וכפר-ברוך וכפר-יהושע וכל המקומות, אנחנו מטפלים בהפרדות, בטיפול במוקדי סיכון. כשאנחנו סוללים רכבת לכרמיאל מאזור לב-המפרץ, עכו–חיפה, ותחנת הרכבת בכרמיאל תהיה תחנה מרכזית לכרמיאל ולכל היישובים בסביבה – רבים מהם, אגב, חבר הכנסת טיבי, הם יישובים ערביים או דרוזיים או כפרים אחרים שייהנו מתחנת רכבת מודרנית – כשבדרך מטופלות הפרדות ומבוצעים דברים. כלומר, ההשקעה בתחבורה הציבורית, ברכבת הקלה בתל-אביב, בהוצאה לדרך של הרכבת הקלה בירושלים – סיום העבודות וההוצאה לדרך – בשדרוג קווי הרכבת; במיזמים – עלתה רפורמה ענקית בתעריפים שהוצאנו עכשיו לדרך, ובאותם מקומות בודדים שהייתה התייקרות וידאתי שהורידו את ההתייקרות אף שהרחיבו את השירות לאוטובוסים ורכבות ביחד. אבל באופן אבסולוטי – רק הנחות; שום התייקרות. וההנחות הן של עשרות-עשרות אחוזים, ואטרקטיביות הנסיעה בתחבורה ציבורית חוסכת גם חיי אדם לצד תועלות אחרות. וכל הדברים האלה הם השקעה עצומה שלא הייתה מעולם. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שהוקמה על-פי חוק, ביוזמתו של אבי נאור, שגם שילם מחיר אישי – איבד את בנו בתאונת דרכים, וגם יזם את עמותת "אור ירוק", ומוציא מכיסו, והוציא סכומים ניכרים, ואני מברך אותו ומשבח אותו על זה; אבל הוא יזם הקמת רשות ממשלתית ממלכתית, והרשות הזאת הוקמה כמו שהיא הוקמה, עם החוקים שמלווים אותה. הרשות הזאת, אין לה סמכות אמיתית, לא מול משרד התחבורה – כי זו לא הבעיה, אני אחראי גם לרשות – אלא מול משרדים וגופים אחרים. כביכול, מועבר דרכה תקציב – אני אומר, כביכול – למשטרת התנועה, אבל זה לא כל תקציבה של משטרת התנועה. ומשטרת התנועה לא כפופה למשרד התחבורה, היא פועלת בשיתוף, בתיאום, עושה את עבודתה, אבל משטרת התנועה היא חלק ממשטרת ישראל. ואם כל המטרה היא להעביר כמה עשרות-מיליוני שקלים דרך הרשות לתגבור משטרת התנועה, אני כבר אמרתי, אדוני היושב-ראש, שמן הראוי להעביר את הכסף ישירות למשטרת ישראל ולמשטרת התנועה, כי בלאו הכי לרשות אין סמכות לגבי הפעלת משטרת התנועה. לצערי, היו ויכוחים שלא היו על דעתי, בין הנהלת הרשות שהייתה מלאה ותפקדה לבין המשטרה, אם יעבירו ניידות כולל GPS או לא, ודברים – ביקשתי מהם: תעבירו את הניידות. היה שם ויכוח מקצועי. אני בעד שיהיו כמה שיותר ניידות. אני בטוח שהשר לביטחון פנים, שציטטו אותו כאן, לא התכוון לומר שהמאבק בתאונות הדרכים, שהוא חלק ממנו, וחלק מרכזי, הוא לא חשוב, וגם שר החינוך, שהוא גם חלק מהמאבק דרך החינוך התחבורתי, הוא לא התכוון להגיד שזה לא חשוב – אולי התבטאות לא מוצלחת. הוא גם לא התכוון להגיד שהוא מוכן להסתגל לטרור. אבל זה חוק הרשות, גם מול משרד החינוך, גם מול מקומות אחרים. לגבי כל החלק התחבורתי, תקציב הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים שאתם מצטטים כאן מעולם לא היה בפועל 550 מיליון שקלים. נכתב ב-2008 שהוא יהיה; בפועל, הוא היה כבר אז הרבה יותר נמוך, וגם לא מומש. אני אומר לכם באחריות שפעילות התשתיות שהרשות הלאומית מעורבת בה – משום שכל מוקד סיכון, נציג הרשות מסייר בשטח ויושב בוועדה ביחד עם המשטרה ומשרד התחבורה, והם דנים לפי כל הפרמטרים איך להקדים טיפול במוקדי סיכון; אבל הביצוע והסכומים הם הרבה יותר מתקציב הרשות, שזה חלק מרכזי מפעילותה. כל מה שתיארתי כאן וכל ההשקעה בתשתיות ובבטיחות זה באמת הרבה יותר מאשר מה שכתוב באופן פורמלי. אז תוסיף 200 מיליון לתקציב הרשות, תוסיף 300 מיליון, ו-400 מיליון, ומיליארד ו-2 גם לתקציב על השקעה בתשתיות בטיחות בשנה, ותוסיף גם יותר. אני אמרתי כאן, ואמרתי בדיון הקודם, ואמרתי לך, חבר הכנסת עמאר, אני עוסק באיתור מועמד מתאים – מועמדת, מועמד – לתפקיד יושב-ראש הרשות. היה ד"ר יעקב שיינין, הוא נתפס בעיני כאדם המתאים ביותר. הוא עמד בראש ועדת שיינין. השיקול שלי היה ענייני כשהצעתי לו להיות בראש הגוף – והוא עמד בראש הגוף ועשה כמיטב יכולתו, כן? – כדי לנסות ולהוריד את מספר ההרוגים. הוא קיבל סמכות מלאה. ואני קיימתי קשר ומקיים קשר עם כמה מועמדים או מועמדות אפשריים כדי למצוא את המועמד המתאים. אין טעם שאני אמנה – לפני שאנחנו יודעים מי היושב-ראש, היושבת-ראש, ומה המאפיינים – את החברים, אישי הציבור, הנוספים שמטבע הדברים צריכים להשלים. אם זה ניצב לשעבר, ראש אגף תנועה לשעבר, אז יכול להיות שצריך מהנדסות או מהנדסים או כאלה שמתמחים בדברים אחרים; ואם להפך, אז יכול להיות שצריך ההפך. אנחנו ממש בימים הקרובים נסיים את תהליך האיתור הזה ונביא את ההצעות, כמובן, לוועדות המתאימות כדי להשלים את ההרכב. אני אומר כאן באחריות שהרכב חסר לא מנע ולא היה הסיבה לכך שתקציב הרשות לא מומש במלואו. לא הייתה שום בעיה בקבלת החלטות, לא הייתה שום בעיה בפורום. הוא לא מומש במלואו מסיבות כאלה ואחרות. ולכן, לא בגלל היעדר כספים נפגמה פעילות הרשות, אף שהרשות היא גוף שאני רואה בו גוף מרכזי; והלוואי שהחוק היה מאפשר לה יותר שיניים וסמכויות. בבקשה, כשחוק הרשות ייגמר בעוד שנה, אז בבקשה, אני אשמח אם הכנסת תיזום או אנחנו ניזום, או כולם, לנסות להקים גוף שיש לו סמכויות גם מול גופים אחרים. אבל ברור לכם שמדובר במשרדי ממשלה ואף אחד לא יתנדב במהירות. אני פונה ליחידי שאין חשש שהוא יהיה בממשלה בזמן הקרוב, חבר הכנסת טיבי. <היו"ר אחמד טיבי:> זה נכון. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> בכל ממשלה ריאלית, שגם אתם תהיו בה, יהיה מאבק על סמכויות מול משרדים. לכן, אלה שהקימו את הרשות עוד טרם זמני, באמת – החתימו מיליון איש בארץ, אגב, על היוזמה הזאת. והם פעלו. לא הצליחו להעביר בחקיקה את העברת הסמכויות לרשות גם אז. בדיוק מאותן הסיבות. ולכן, אני במסגרת הזאת, עם הרשות הזאת, עם מיטב האנשים שצריכים להיות בה, עם שיתוף פעולה מלא, אני מתכוון בהחלט לחזק אותה ולאפשר לפעול. אבל אני אומר עוד פעם, לא היו 550 מיליון, לא היו 400 מיליון בתשתיות בין-עירוניות במוקדי סיכון, לא היו סכומים כאלה מעבר לכל מה שאנחנו עושים בלאו הכי. לא היו דברים כאלה. ולמה אני אומר את זה – ואני אגיד גם מילה אחת על הנהגים. אחרי שתיארתי כאן את כל האחריות ואת הפעילות, אני מציע לכם, חברות וחברי הכנסת – ורק חברת הכנסת קורן עשתה את זה, היא התייחסה לאחריות של הורים, במקרה הזה. זה יכול להיות גם אחריות של נהגים, שלא חוגרים את ילדיהם הפעוטים והפעוטות בחגורת בטיחות במושב שקיים. היא אמרה: 61% מסכנים את הילדים. יש אכיפה – צריכה להיות גם הסברה, צריכה להיות מודעות. מה שאני אומר – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא, אני חושבת – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לא במובן של לשחרר את הממשלה מאחריות. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא, לא. השאלה היא – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני תמיד אחראי למה שאני עושה, אבל יש אחריות המוטלת גם על הנהגים ועל ההורים. הרי בסופו של דבר, מי שאוחזים בהגה הם הנהגים. אני לא אומר את זה כתחליף. ואני מציע, עוד פעם, מבחינה הסברתית, מבחינת פנייה אל עצמנו – אף שלצערי, כשר אני נוהג פחות, אבל גם בתקופות שנהגתי יותר – וכל מי שנוהג ונוהגת, בסופו של דבר, ההגה ביד הנהג. אני לא הרביתי לבלות בחו"ל או לסייר בחו"ל או לטייל בחו"ל; מדי פעם אני נוסע, כשצריך. אבל יש כאן אנשים, אני מניח, שמכירים את ארצות-הברית יותר ממני. יש שם אזורים שלמים עם כבישים דו-מסלוליים – לפי החיוך אני מבין, חברת הכנסת זנדברג, שהיית שם לא מעט. <תמר זנדברג (מרצ):> איפה? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> בארצות-הברית. <תמר זנדברג (מרצ):> לא, לא – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אה, לא? אז לא את אבל אולי אחרים. אבל בכל מקרה אנחנו מודעים למה שקורה שם. יש שם אזורים שלמים, יש שם כבישים צרים, שאף אחד לא יגיד: עכשיו תעשה את הכביש הזה ותעשה את הכביש הזה. יש כאן אזורים כפריים, אז מה? אתם חושבים שיש לי אוטוסטרדה בין כל שני מושבים? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> על כביש 71. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> ואני אומר את זה, ובעניין הזה אני חייב להעיד על עצמי כמי שהוביל, בגיבוי הממשלה, מהפכת תשתיות שעוד לא הייתה כמוה, וגם כנראה לא תהיה כמוה. והופכים את כל המדינה. אבל לא תהיה מציאות שבה כל כבישי ישראל בתוך הערים ומחוץ לערים יהיו אוטוסטרדות רחבות. אין מציאות כזאת באף מדינה. ובסופו של דבר, בכביש 6 מתהפכים נהגים. ואם נעצרים בשוליים בחוסר זהירות פוגעים בהם נהגים. אני אומר, אחרי כל האחריות – גם הנהגים. והכלי המתווך העיקרי, אגב, בין התשתיות, בין גופים מצילי חיים כמו מד"א ואחרים, בין הסברה, בין חינוך, בין בטיחות הרכב, בין הכשרת הנהג – ששיפרנו בצורה חסרת תקדים, עם ליווי של חצי שנה של ההורים, ליווי חובה אחרי הטסט; עם הפרטה שאני הולך לעשות בטסטים כדי שלא יחכו שלושה-ארבעה חודשים אחרי שסיימו ללמוד נהיגה, אלא בתוך שלושה ימים ייגשו למבחנים, ובתוך 14 יום אם יצטרכו מבחן נוסף. וכל זה לטובת העניין. וכל זה לטובת העניין, ואני לא מציע לאף אחד לתפוס טרמפ פוליטי על דברים. הגב שלי הוא לא מקום נוח לתפוס עליו טרמפ. אם אתם לא מאמינים, תשאלו – אני לא מדבר על היושבים כאן – תשאלו את עובדי הנמלים, הרכבות, התעופה. אי-אפשר לשהות על גבי בטרמפים מהסוג הזה, כי אני עושה את המעשים הנכונים. בסוף גם העובדים וגם האזרחים וכולם מבינים. ואיפה הרפורמה הגדולה שיכולה לנצל את המשאבים ואת היכולות הישראליות, שתתווך בין התשתיות וכל הפעילות הזאת לבין הנהגים? המקום הזה נמצא בשילוב והטמעת אביזרי בטיחות. חיישנים, מערכות התרעה בכלי הרכב. אני הבאתי את זה לממשלה, והממשלה קיבלה החלטה עקרונית. אנחנו עובדים מול משרד האוצר על הדברים האלה. אגב, חלק מהדברים, ואני אומר אותם כאן חד-משמעית – בקרוב מאוד אני אעשה מתוקף סמכותי – אני, מתוקף סמכותי – הצו נמצא עכשיו במשרד המשפטים, אני מחכה שהוא יחזור, יחייב כל אוטובוס ומשאית חדשים, ובהמשך גם לא, להתקין מערכות בטיחות כתנאי לחידוש הרישיון שלהם. אלה דברים שאני כן יכול לעשות בצו בגלל הפער בין מחיר הרכב להתקנת המערכות. לגבי רכבים פרטיים, אנחנו נותנים תמריצים מאוד גבוהים למי שקונה רכב חדש. אבל הציבור הגדול הוא בתווך. בעלי הרכב הלא-חדש, ואלה רוב-רובם של הרכבים שנעים בכבישים – חייבים למצוא את הדרך, על-ידי מתן תמריץ, לאפשר להם להתקין את מערכות הבטיחות; עד שיותקנו מספיק מערכות, שנוכל גם לחייב את זה. שלא תהיה גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה. אני אומר לכם, ואני בדקתי את הנושא היטב, מעבר לכל הפעילות, הממדים האלה של מערכות בטיחות, מערכות התרעה מפני פגיעה בהולכי רגל, אופניים, מכוניות לפנים, מכוניות מהצד, הן מצילות חיים – אני לא רוצה להתווכח אם זה 80% – בעשרות-עשרות אחוזים. זה בדוק בעולם. זה בדוק בעולם, ואני איאבק בכל כוחי כדי שיימצאו המשאבים לאפשר. ההמצאה הבסיסית היא, אגב, של חברות ישראליות, אבל יש גם חברות בחו"ל. אנחנו לא באים להעשיר חברה כזו או אחרת, אנחנו באים להשתמש בידע שכל חברות הרכב בעולם כבר משתמשות בו. חייבים להתקין את זה. זה כמו להיערך לזה ולרכב האוטונומי, ואנחנו גם לזה נערכים. אלה הדברים שמעבר לכל הפעילות הקונבנציונלית, שהיא מאוד חשובה, יאפשרו לחסוך חיים, לחסוך בנפגעים בעשרות-עשרות אחוזים; להביא את זה ממש למספרים נמוכים, ואולי אפילו למנוע את זה כמעט לחלוטין. וחייבים לעשות את זה במקביל, לא במקום. לא במקום הפעילות הזאת, לא במקום אחריות הנהגים, אלא להתקין מכשירים שלפי כל המחקרים, באותן שלוש שניות קריטיות שבהן הנהג חשוף לתאונה – אולי בגלל תשתית, אולי בגלל היעדר ערנות שלו, אולי בגלל שילוב של דברים – באותן שלוש שניות, מערכת ההתרעה שמתריעה מאפשרת לו להגיב ולמנוע. אותה משאית שפוגעת ברכב פרטי שיוצא מאיזה מושב או מיישוב קטן, ברגע שיש לה מערכת התרעה, הנהג יקבל את ההתרעה ויספיק לבלום. אותה תאונה אפילו, שהייתה, ששמונה אנשים נהרגו, על-ידי פגיעה צדדית – אם יש מערכת התרעה מפני פגיעת-צד של אותה משאית, הנהג ב-99% ידע להגיב. הוא יקבל התרעה אם הוא נרדם או אם קרה משהו אחר או התשתית לא הייתה טובה. ולכן חייבים לעשות את כל הפעילות הזאת, ואני אומר עוד פעם, תוך חיזוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, עם המגבלות החוקיות שיש לה בזה שהיא לא גוף כופה ואוכף. כמו שאמרתי, בקרוב מאוד אני מאתר דמות שתוכל להוביל, אולי מתוקף האוטוריטה, האישיות, הסמכות והניסיון, כי אני בהחלט רואה ברשות כלי מרכזי בהובלה וייזום של דברים מהסוג הזה. אדוני היושב-ראש, אלה דברי בנושא חשוב זה. אני מוכן שזה יידון בכל מקום. כמה שיותר דיונים, זה יותר חידוד של דברים, יותר רעיונות. <היו"ר אחמד טיבי:> מה אתה מציע? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> מה שהמציעים רוצים. אני תומך. אם הם אחידים בעמדתם, אני אתמוך בעמדתם. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> לוועדה. <היו"ר אחמד טיבי:> ועדה. חברי הכנסת מעוניינים לוועדה, אדוני. ועדת הכלכלה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> מאה אחוז. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. הצבעה. <תמר זנדברג (מרצ):> רגע, יש לנו דעות אחרות. <היו"ר אחמד טיבי:> ממש דעות אחרות? <תמר זנדברג (מרצ):> יש לנו עמדה אחרת. <היו"ר אחמד טיבי:> חברת הכנסת זנדברג, הבעת דעה. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה, אדוני היושב-ראש. האמת היא שזאת ממש דעה אחרת כהגדרתה, ואני אסביר למה. אני האזנתי לדיון מתחילתו, אני מברכת את היוזמים. קודם כול, אני לא אחזור על הנתונים, נתונים חמורים – עלייה בהרוגים בתאונות הדרכים, ילדים, קשישים וכו'. והפתרונות שדובר בהם הם פתרונות מסוג בטיחות, תשתיות; הוזכרו כאן הנהגים, אביזרים, אוטוסטרדות רחבות וכו'. חברות וחברים, הדיון הזה כולו החמיץ את האתגר המרכזי ואת הכשל העיקרי שהוא זה שיכול להפחית בצורה משמעותית, ולא איזה כמה מספרים קטנים לפה ולשם – להפחית בצורה משמעותית את מספר ההרוגים – והוא מעבר משמעותי מנסיעה ברכב הפרטי לתחבורה ציבורית. רק בשנה האחרונה, באותו זמן שנהרגו 357 בני אדם, עלו על הכביש למעלה מ-250,000 מכוניות חדשות, רכבים פרטיים. באותו זמן, בשנים האחרונות יש ירידה עקבית בשימוש בתחבורה הציבורית כחלק מכלל הנסיעות המרכזי. בעולם – הזכרת, אדוני השר, את הנעשה בעולם. בעולם יש נתונים מובהקים שמצביעים על הקשר בין עלייה בשימוש בתחבורה הציבורית ובין ירידה בתאונות הדרכים. ארגון התחבורה האמריקני מצא ששיעור התמותה בתאונות של נוסעי תחבורה ציבורית נמוך ב-92% משיעור התמותה של נוסעי הרכב הפרטי. במקסיקו-סיטי בשנים האחרונות נסללו 1,000 קילומטר של מסלולי BRT חדשים, ובאותו זמן שיעור תאונות הדרכים ירד ב-40%. אנחנו בישראל עדיין מדברים על התחבורה הציבורית ועל התמותה בתאונות דרכים כשני קווים שכביכול לא נפגשים. משרד התחבורה, תקציבו – 18% ממנו מוצא על תחבורה ציבורית, ו-42% על כבישים, מחלפים ותשתיות לרכב פרטי. נכון, אדוני השר, שגם האוטובוסים נוסעים בכביש. אבל הנתון של נסיעה בתחבורה הציבורית בישראל יורד באופן עקבי, ושל מכוניות חדשות עולה באופן עקבי. זאת מציאות שעם כל האביזרים ועם כל הטכנולוגיה שנשקיע, עד שלא נפחית את הנסיעות ברכב פרטי, שזה הדבר הקטלני והמסוכן ביותר, כפי שמראים הנתונים, יותר מכל הרוגי הטרור ומלחמות ישראל גם יחד לאורך השנים, עד שלא נשקיע השקעה משמעותית – זה כרוך גם בסוויץ' מחשבתי משמעותי ונפילת אסימון משמעותי שם – אנחנו נמשיך לספור את ההרוגים ולא להבין איך ולמה זה קורה לנו. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת דב חנין, אחר כך השר. הבעת דעה – דב חנין, דקה, ואחר כך אתה, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אתה הזכרת דברים רבים בדבריך, ובהחלט יש דברים שאני מברך עליהם מאוד. למשל כביש 31, הכביש האדום הזה, שאולי הוא אפילו אדום ושחור, כביש שהוביל להרוגים רבים. נעשית בו עבודה מבורכת, ואני באמת מאחל לעצמנו שבמהרה בימינו הכביש הזה יושלם בכל חלקיו, ואפשר יהיה להגיע עד ערד, כולל היישובים שבדרך, בצורה בטוחה וראויה. אבל, עמיתי חברי הכנסת, הרי אנחנו יודעים היום שאחד הכישלונות הגדולים של הממשלה הוא בתחום הביטחון האישי. היא לא יכולה להביא ביטחון אישי. ואז כשהשר בנט מנסה למצוא איזה תחום שבו התמונה היא יותר עגומה מאשר הכישלון בתחום הביטחון האישי, הוא מוצא את תחום תאונות הדרכים, כי התמונה היא תמונה קודרת. והתמונה הקודרת הזאת – אף ששר התחבורה הוא שר מאוד נמרץ, ואכן עושה הרבה הרבה שיפורים ושינויים בתחום התשתיות ובתחומים נוספים – היא תוצאה הכרחית של העומס הבלתי-נסבל בכבישי ישראל ברכבים פרטיים. יש כאן תלות קיצונית ברכב הפרטי. חברת הכנסת זנדברג הביאה כמה מספרים, אבל גם בלי המספרים, אנחנו יודעים שאנחנו צפופים בכל מקום, נוסעים בפקקים בלתי נסבלים, ואי-אפשר לבנות כל כך הרבה כבישים שיכילו את כל כך הרבה המכוניות שעולות בכל שנה על כבישי ישראל. כדי לשנות את זה חייבים מהפכה של תחבורה ציבורית. ומהפכה של תחבורה ציבורית היא לא רק עניין תשתיות. היא עניין של עדיפויות דרך אמיתיות כדי שבכביש לא יעמדו בפקקים עם מכוניות פרטיות; זה עניין של תדירות גבוהה, עניין של רמת שירות טובה, עניין של תחנות אוטובוס שנוחות למשתמש, עניין של קישוריות טובה, עניין של מחירים נמוכים – על זה נדבר בהצעה הבאה לסדר-היום. ולכן אתגר התחבורה הציבורית, אדוני השר, עומד לפתחנו, וזה אתגר שצריך ללכת עליו ממש כאתגר של מהפכה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. השר מבקש להתערב בדיון. כן. זו זכותו של השר. הנושא בדמו, בנפשו. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. אני עליתי רק כדי להשיב בהקשר של תחבורה ציבורית. קודם כול, לגבי הנתונים, ממוצע כלי הרכב בישראל הוא כ-300 ומשהו ל-1,000 נפש; הממוצע באירופה הוא בין 600, 700 ל-1,000 נפש; הממוצע בארצות-הברית הוא בין 800, 900 כלי רכב ל-1,000 נפש. כלומר, אתם רוצים להשוות למדינות מתקדמות, אז במדינות מתקדמות יש לאנשים כלי רכב שהם יכולים לנוע בהם. הסוגיה הזאת – קודם כול, א. – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – הרבה יותר – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – – זאת אומרת, אם החזון שלכם הוא שאנשים לא יוכלו לקנות כאן רכבים בטוחים, טובים וזולים, ושלא יוכלו לנסוע ברכב, אני לא חולק אתכם את אותו חזון. פעם פרס, כשהוא עוד היה מנהיג מפלגת פועלים, אמר "מכונית לכל פועל"; אז אני אומר "מכונית לכל אזרח". אני חושב שאין סתירה בין הדברים. עם זאת, מקובל בעולם – וזה הדבר שמדינת ישראל נשארה בו בפיגור עצום שהולך ונסגר הודות לפעילות מואצת שאנחנו עושים בשבע השנים האחרונות, שלא הייתה בקנה-מידה רחב קודם לכן. מי שלא דאג לרכב פרטי ולכביש, הוא גם לא דאג לתחבורה ציבורית, למערכות הסעת המונים ולדברים האחרים. מי שלא סידר את הדרך בטייבה – לא אני התחלתי לא לסדר; זה לא סודר עוד קודם. אנחנו מסדרים, ונסדר גם את זה. אנחנו משקיעים ומקדמים תחבורה ציבורית בהיקף חסר תקדים. אלא שלהבדיל מכביש, מחלף או גשר, התחבורה הציבורית בנויה בצורה של פאזל. יש כמה מרכיבים שצריך לקדם ביחד במקביל, ובסופו של דבר, כשהם נפגשים, אתה מקבל את התמורה של יכולת לנסוע ולהשתמש בתחבורה ציבורית בשעות העומס בעיקר – שעות העבודה בבוקר, החזרה בערב, אחר הצהריים. וכך זה קיים בעולם, כי כבר התחילו לעבוד על זה לפני 150 שנה. וזה שילוב של אוטובוסים, מוניות שירות, מוניות, רכבות תחתית, רכבות קלות וכל כלי התחבורה שיש. ולהעביר אותם לעידן החשמלי, ההיברידי, הפחות-מזהם – כל הדברים שהעולם עושה. ואנחנו עושים היום את כל הדברים האלה. ואם ניקח את גוש-דן, ששני הדוברים דווקא באים מתוכו – בגוש-דן הפיגור הוא עצום ביחס לעולם, וזה פיגור שנמשך כבר למעלה מ-60 שנה. והיום אנחנו מקדמים שם במקביל את העלייה המשמעותית בהיקף האוטובוסים, קידום נת"צים, קידום אכיפה אלקטרונית באמצעות העיריות, שחוקקנו כאן, וחבר הכנסת חנין גם סייע בעניין הזה, להסמיך את העיריות לעשות את זה. אנחנו עושים את כל הדברים האלה, סוללים את הרכבת הקלה התחתית ברוב הקטעים שלה, מוציאים לדרך עוד מיזמים כאלה עד סוף השנה הזאת, כדי להביא למצב שגם בעל הרכב, שגר במקום מסוים או אפילו בתוך העיר, יוכל בשעות העומס לעלות ולהשתמש בתחבורה הציבורית, ובשעות הפנאי הלא-עמוסות – לנסוע ברכב הפרטי. יחד עם זאת, אני חייב לומר שמדיניות רכבי הליסינג והחזר הוצאות רכב וכל הסכמי השכר – שאני מניח, חבר הכנסת חנין, שאתה לא התנתקת עד כדי כך מהשורשים שאתה מסנן את כל ההטבות האלה; אתה מייצג עובדים בבסיס – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – אלה נורמות שהשתרשו בחקיקה ובהחלטות ובהסכמים, שיכול להיות שהם מעודדים שימוש ברכב פרטי על חשבון הרכב הציבורי. אז אלה דברים שבמקביל, לא כשר תחבורה, אבל במקביל, הממשלה, הכנסת, ארגוני העובדים, העובדים עצמם, הוועדים היציגים של העובדים, יכולים להתחיל לפעול בתוכנית ארוכת-טווח שתעניק תמרוצים של מעבר של הטבות למי שישתמש בתחבורה הציבורית. אגב, לעשות את זה לא בכפייה אלא בתמרוץ. אבל זה לא קשור לעשייה הגדולה שנעשית כדי לאפשר תשתית של תחבורה ציבורית. אני מציע לכם לא להקל ראש במה שקורה כרגע בכל מדינת ישראל. אגב, אני חייב לומר, ונדמה לי שזו גם הצעה לסדר-היום, שלמעט הגליל המזרחי, שאין שם עיר מטרופולינית, וצריך למצוא את הדרכים לרפורמה בין-עירונית כדי לשלב אותם גם בתוך ההטבות האלה, כל שאר אזורי הארץ מחוברים, משולבים, מוטבים ומתומרצים לעבור לתחבורה הציבורית. אנחנו כרגע השקנו תוכנית של מיליארד שקלים, השקעה בנת"צים, בגוש-דן – זה המקום הבעייתי ביותר. אנחנו משקיעים מאות מיליונים ברשת שבילי אופניים שתאפשר תנועה גם באופניים, שזו גם תחבורה שהיא חליף לרכב. כמו שאמרתי, אנחנו משקיעים באכיפה אלקטרונית. אנחנו מימנו לעיריית תל-אביב בעשרות מיליונים רכישת מצלמות. מחכים שמשרד המשפטים יגמור להתקין את התקנות כדי לעבור לאכיפה היחידה בנת"צים שהיא ריאלית ואפקטיבית. זו אכיפה על-ידי העיריות עצמן. לכן ההשקעה בתחבורה הציבורית, התפתחות התחבורה הציבורית, היא חסרת תקדים. היא תקרה, היא תביא אותנו להיות מדינה מודרנית גם בעניין הזה, לא במקום כל הפעולות האחרות שציינתי שצריך לעשות. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. לפני שאנחנו עוברים להצבעה, אני מוצף מקריאות מהציבור מה לגבי ההשבעה של חבר הכנסת ירון מזוז כסגן שר במשרד ראש הממשלה. הייתה בבוקר. <תמר זנדברג (מרצ):> עוצר את הנשימה. <היו"ר אחמד טיבי:> נכון. שמתי לב שבחלק מההודעות אנשים מאיצים בי לערוך את ההצבעה. יש תסבוכת משפטית. היות שסגן השר לא נכח בעת שקראו לו אחרי הודעת השר המקשר – נדמה לי שהחוק אומר שהוא צריך להישבע סמוך להודעת השר – מפרשים את הדברים ברגע זה: האם צריך הודעה מחדש של הממשלה, או האם אפשר להשביע אותו? אני מחכה להכרעה המשפטית בקושיה הזאת. מי שעוצר את נשימתו, שיתאפק; זה הולך להיפתר בקרוב. תודה רבה. הצבעה על נושא תאונות הדרכים, שהוא לא פחות חשוב. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אל תגזים. <קריאה:> – – – <קריאה:> תצביע – – – <היו"ר אחמד טיבי:> והוא גם אופציה. נצביע מה יותר חשוב. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> בעד – זה לוועדה, כן? <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – זה לוועדת הכלכלה, ונגד – זה בעד הסרה מסדר-היום. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אפשר להתקדם? <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 10, אין נמנעים ואין מתנגדים. הנושא יועבר לדיון בוועדת הכלכלה. <הצעות לסדר-היום> <אי-הכללת אזורי הפריפריה ברפורמת התחבורה הציבורית> <היו"ר אחמד טיבי:> הנושא הבא, שהוא האחרון בסדר-היום: אי-הכללת אזורי הפריפריה ברפורמת התחבורה הציבורית, הצעות לסדר-היום מס' 2333, 2369, 2404 ו-2420. יפתח מי שיזם ראשון, חבר הכנסת חיליק בר. בבקשה. ירון, תישאר פה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, אני לא מציג את סגן השר עכשיו? <היו"ר אחמד טיבי:> דקה. הוא יציג, כי גם הציבור מתעניין. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> למה להשאיר בן-אדם במתח? <היו"ר אחמד טיבי:> נכון, אני אאפשר לך מייד. אנחנו נקטע את הדיון. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> זה לא בסדר. למה? יש לי – – – הדיון צריך להיות ברצף. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא. גם בגלל השר – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> עם כל הכבוד. <היו"ר אחמד טיבי:> אוקיי. אוקיי. בבקשה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> חברותי וחברי חברי הכנסת, אדוני השר, חיילי צה"ל, אדוני השר, אמרת באמת שאתה עושה את הדברים הנכונים, ובאמת אתה עושה הרבה דברים נכונים. רפורמה בתחבורה ציבורית היא נכונה, הנחה בשווי מע"מ היא נכונה, ולכן גם תמכנו בה, אגב. אבל ככל שהיא נעשית באופן רוחבי ולא דיפרנציאלי היא מנציחה ולא מתקנת את אותם העיוותים ההיסטוריים שקיימים בתחבורה הציבורית. כך, למשל, יש היום מקומות, חברי דוד ביטן, שהתושבים משלמים בין 2 ל-3 שקלים על נסיעה – עוד הנחה קטנה והנהג ישלם לתושבים על הנסיעה – ולעומת זאת, יש מקומות שבהם תעריפי הנסיעה גבוהים מאוד מאוד, וזה בעיקר באזורים שלא נכללו באותה רפורמת מטרופולינים. רפורמת תעריפי המטרופולינים בתחבורה הציבורית שנכנסה לתוקף בינואר 2016, הוזילה באופן כללי את התעריפים, ואני מברך על כך. העניין הוא שיש כמה עיוותי תעריפים אחרים, שמן הראוי שוועדת המחירים תבצע עבודת עומק רצינית ותשקול מחדש את אופן חישוב התעריפים לפי מספר הקילומטרים ולפי מצב חברתי כלכלי, באופן שייתן עדיפות לפריפריה ולא באופן שיוציא את הפריפריה אל מחוץ לרפורמה. בתעריפי התחבורה הציבורית, אדוני השר, יש כמה תעריפים: א. תעריפים שונים בין יעדים זהים – אני לא יודע אם אתה יודע, כי אמרת שאתה לא נוסע כבר הרבה זמן באוטובוסים, אבל נסיעה מ"אגד" פתח-תקווה לירושלים עולה 19 שקלים בקו 426, ובקו 947 היא עולה 25 שקלים, כלומר 6 שקלים יותר. מה ההיגיון בזה? כבר לפני חמש שנים, בינואר 2011, בג"ץ קבע שעל משרד התחבורה לקבוע תעריפים זהים, ואני שואל אותך: למה לא פעלתם לפי בקשת או קביעת בג"ץ? בג"ץ לא מבקש – הוא קובע. ב. עמוד 599 בדוח מבקר המדינה 64א, אדוני, ממליץ לבטל חיוב תשלום של נסיעה עירונית עבור המשתמשים בתחבורה בין-עירונית. את זה ממליץ מבקר המדינה, אדוני השר. הוא מדבר על החיוב המיותר עבור נסיעה בקו פנימי עבור מי שמשתמשים בקווים בין-עירוניים. עד היום משרד התחבורה לא אימץ את המלצות דוח מבקר המדינה. ואני גם שואל, למה? ג. הממשלה עשתה רפורמה בתעריפי המטרופולינים, אבל מה לגבי רפורמה בתעריפים הבין-עירוניים ותעריפים עירוניים שמחוץ למטרופולינים? בזה לא נגעתם. לכן צריך, אדוני השר, לתקן את העיוותים, כך שאופן חישוב התעריפים ייקבע לפי קילומטר, באופן שבמקומות יקרים התעריף יוזל ובמקומות זולים התעריף אולי טיפה יתייקר. אדוני השר, אני באמת רציתי לפרגן לך על הרפורמה בתעריפי התחבורה הציבורית, שהיא צעד חיובי, אבל קשה לי, כי עד שהממשלה הזאת כבר עושה דבר אחד טוב – היא עושה אותו הפוך. להוזיל ולפשט את הנסיעה בתחבורה הציבורית זה דבר ראוי, אבל להדיר מההטבה הזאת דווקא את תושבי הפריפריה זה אחת משתיים: או טיפשות או רשעות, ואני לא יודע מה יותר גרוע. איך ייתכן, אדוני היושב-ראש, וזו רק דוגמה אחת, שהמחיר לקילומטר נסיעה בין תל-אביב לחיפה הוא 27 אגורות, ובין קריית-שמונה לצפת הוא 65 אגורות? למה זה? יותר מכפול. אולי מפני שבקריית-שמונה מרוויחים יותר מאשר בחיפה? אולי זה מפני שבצפת, עיר הולדתי, מרוויחים יותר מאשר בתל-אביב? אני לא חושב. תחבורה ציבורית זולה בפריפריה זאת לא אופציה – זאת חובה מכל כיוון שנבחן את זה. האם בדקתם, אדוני השר, לפני שקיבלתם את ההחלטה הזאת, מה אחוז האנשים שמשתמשים בתחבורה הציבורית בפריפריה לעומת אחוז האנשים שמשתמשים בתחבורה הציבורית בגוש-דן? אני אגלה לך משהו שאתה כבר יודע: בגוש-דן משתמשים הרבה פחות בתחבורה הציבורית מאשר בפריפריה. ולכן אני שואל אותך, האם ברפורמה הזאת, אדוני – ואני לא יודע אם זה בכוונה – אתם רוצים לעשות קופה על חשבון הפריפריה? יותר מזה, ברפורמה הזאת, יכול מאוד להיות שאתם מממנים את המרכז על חשבון הפריפריה, וזה דבר שאני יודע, אדוני, שאם תבין אותו, אתה גם תהיה נגדו, כי בוודאי הלב שלך לא במקום הזה. ולכן, אדוני, אני קורא לך לתקן את הרפורמה הזאת. את ההטבה הזאת, של הוזלה, יש לתת קודם כול ובראש ובראשונה לתושבי הפריפריה, אבל במקום זאת הממשלה הזאת, לצערי, מדירה אותם מהרפורמה באופן חמור ביותר, כי הרי ידוע שהדרך לקדם את הפריפריה היא להשאיר אותה מחוץ לרפורמות של הממשלה. ולסיכום, אדוני היושב-ראש, איזה מסר מעביר צעד שכזה, ואיך הוא משתלב במדיניות המוצהרת של שר התחבורה והממשלה לעודד מעבר של תושבים לפריפריה? חברים, הצעד הזה הוא באמת – אדוני השר – יריקה בפרצוף של מאות-אלפי חברים ותושבים שזקוקים היום לממשלה יותר מכול בנגב ובגליל, ובמקום להעלות את תושבי הנגב והגליל על רכבת הקדמה, אתם גם משאירים אותם בתחנת האוטובוס, וגם דורשים מהם לשלם יותר על הנסיעה הזאת. משרד שלם הקימה הממשלה, המשרד לפיתוח הפריפריה. אולי במקום להקים משרדים פיקטיביים צריך להעביר את הסמכויות אליך, ותראו גם תכל'ס מה הממשלה הזאת באמת עושה למען הפריפריה, ואיזה עדיפות היא נותנת לפריפריה. לא צריך משרד שלם עם שם מפוצץ בשביל זה, צריך רק מעט שכל ישר, הרבה היגיון ומעט רגישות חברתית. אבל זה, אדוני היושב-ראש, כנראה יותר מדי לבקש מהממשלה הזאת. תודה, אדוני. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך. חבר הכנסת דב חנין. אחריו – דוברת אחת, ומסיימים את סדר-היום. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> ואז ההשבעה? <היו"ר אחמד טיבי:> וזהו. תודה, חיליק. יש עוד דוברת אחת, מכובדת, אחרי חבר כנסת דב חנין – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> – – ואחריה – אני אומר לך, גם לציבור, כי הציבור מתעניין – ואז, אחריה, תהיה השבעה. <ירון מזוז (הליכוד):> בעזרת השם. בעזרת השם. <היו"ר אחמד טיבי:> בעזרת השם, בוודאי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני נשאר בשבילך – – – <משולם נהרי (ש"ס):> אחמד – – – <היו"ר אחמד טיבי:> – – – לגביך היו פחות דרישות מהקהל. היו. זו הייתה הודעה מרגשת. אבל דרמטית – זה ירון. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אתה, ההודעה לגביך מרגשת. לגביו – דרמטית. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, בימים האלה נכנסת לתוקף רפורמה במחירים של התחבורה הציבורית במטרופולינים, ואדוני, שר התחבורה, אני בסך הכול חושב שהמהלך הוא מהלך נכון, ואני גם מברך על העובדה שבאותם מקרים שבהם היה צריך לתקן כדי לייצר תוצאה של הוזלה – אתה הודעת בצורה ברורה שאכן הדברים יתוקנו, והתוצאה המבוקשת והנדרשת של הוזלה במחירי התחבורה הציבורית אכן תושג. אבל מה קורה עם הפריפריה? למרבה הצער, הפריפריה פעם נוספת נשארת מאחור, ואסור להשאיר אותה מאחור. מחירי התחבורה הציבורית בפריפריה הם אבסורדיים. אני אתן כמה דוגמאות: מראש-פינה לחיפה – 39.5 שקלים לכיוון. יש אנשים שעובדים יום-יום בחיפה וצריכים להגיע לחיפה או למפרץ מראש-פינה – 80 שקלים הלוך וחזור. שדרות–ירושלים – 39.5 שקלים לכל כיוון; באר-שבע–ירושלים – 31.5 שקלים לכל כיוון. אדוני היושב-ראש, מה שנעשה ברפורמה במטרופולינים, מבחינת הפריפריה לא רק שלא שיפר את מצב הפריפריה, לא רק שהשאיר את הפריפריה מאחור, אלא בפועל גורם לתושבי הפריפריה מצב יותר גרוע. אני רוצה להביא בפניכם – אדוני סגן המזכיר, אני מנסה לשכנע גם את שר התחבורה – אני רוצה להביא בפניכם, למשל, את סיפורו של קובי, שהתפרסם היום ב"ידיעות אחרונות", סיפור שהתפרסם תחת הכותרת: רפורמת חלם. קובי, שמשתמש בתחבורה ציבורית, נוסע באופן קבוע בקו שדרות–תל-אביב. בעבר הוא השתמש בקו של רכבת ואוטובוס ב"חופשי חודשי", עלה לו 693 שקלים לחודש. עכשיו יש רפורמה, אז הודיעו לו בתחנת הרכבת בתל-אביב שלא יכולים לחדש לו את ה"חודשי חופשי" הזה, כי הרפורמה כוללת רק מעגלים מסוימים, והמעגל של גוש-דן מגיע רק עד אשקלון, לא עד שדרות. לרוע מזלו הוא צריך להגיע לשדרות, תחנה אחת יותר. ולכן שלחו אותו לשדרות, ובשדרות הוא גילה שמחיר אותו כרטיס עכשיו הוא 730 שקלים, זאת אומרת, תושב הפריפריה שאינו נמצא במעגלים שעליהם חלה הרפורמה המטרופולינית, אם הוא עדיין רוצה להגיע למטרופולין, צריך לשלם יותר. זה אבסורד. זה אבסורד, זו פגיעה בתושבי הפריפריה. אגב, הפקידה בשדרות ניסתה להציע לו קומבינה – כרטיס משדרות לאשקלון, ואז שהוא יקנה עוד כרטיס, מאשקלון לתל-אביב, ואז המחיר יהיה 655 שקלים, אבל כפי שהוא גילה, הוא יצטרך לנסוע משדרות לאשקלון, לצאת מהתחנה, לחזור לתחנה, ואז לעלות לרכבת לתל-אביב, שכבר עזבה את התחנה. זה אכן חלם. עמיתי חברי הכנסת, אין שום אפשרות להשאיר את הפריפריה מאחור בנושא התחבורה הציבורית. ואני רוצה לומר כמה מילים על הספין השקרי שנעשה בימים אלה, שבו מנסים לשכנע אותנו שלא יעשו את רפורמת המחירים בפריפריה בגלל הפחתת המע"מ על התחבורה הציבורית שיזם השר דרעי ושהכנסת כולה הייתה מאוחדת בתמיכה בה. זה, עמיתי חברי הכנסת, פשוט בלוף, כי הכסף לרפורמת הפחתת המע"מ מגיע מתקציבים קואליציוניים, הוא לא הסטה של תקציב אחד במשרד התחבורה לטובת שימוש אחר. אני אומר באופן ברור – הכסף לרפורמת מחירים בפריפריה נמצא וצריך להימצא בתקציב הכללי של משרד התחבורה. עמיתי חברי הכנסת, המסר שהתקבל מהמהלך האחרון הוא מסר אנטי-חברתי מוחלט; אומרים לתושבי הפריפריה: אתם תצטרכו להמתין, אתם תצטרכו לחכות; כשנמצא כסף – אם נמצא כסף – נגיע גם לטפל בפריפריה. ואת זה עושה ממשלה – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – שעלתה לשלטון בקולות תושבי הפריפריה, הבטיחה פתרונות לתושבי הפריפריה, ופעם אחר פעם משאירה אותם מאחור, הנה הדוגמה, גם בתחבורה הציבורית. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חברת הכנסת טלי פליסקוב. <טלי פלוסקוב (כולנו):> פלוסקוב. <היו"ר אחמד טיבי:> פלוסקוב. אני עושה "קרשנדו", מעלה עד לרגע השיא, ואז משביע את ירון מזוז. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, כבוד סגן השר, חברי וחברות הכנסת, אני מצד אחד רוצה לברך את שר התחבורה ישראל כץ על הרפורמה, ועל כך שבאמת מרגישים כבר כמה שנים ברצף שאכן יש בולדוזר שדוחף את התחבורה הציבורית בישראל. וזה לא סוד, נכון שיחד אנחנו הבאנו את כביש 31 למצב שהוא נמצא. כבוד השר, אני מאוד אשמח אם אתה גם תקשיב לי, אני מקווה שאתה שומע מה אני אומרת. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> אין צורך להרחיב במילים על חשיבותה של תחבורה ציבורית; היא כמובן תורמת לירידה בתאונות הדרכים, מפחיתה את עומס התנועה ומגדילה את הגישה של האוכלוסיות החלשות, או המרוחקות, לשירותי בריאות, חינוך, ספורט, רווחה ותרבות. הרפורמה האחרונה היא אכן מבורכת, אבל כמי שהייתה ראש עיר, בערד – חשוב להבין כי הרפורמה אינה נוגעת בבעיה משמעותית ביותר בתחבורה הציבורית, והיא הקשר בין הפריפריה למרכז. אני אדבר מניסיוני כראש עיריית ערד, אך בכך אני מכוונת לפריפריה כולה: המחיר של נסיעת אוטובוס מערד לתל-אביב, אדוני השר – מחיר נסיעה מערד לתל-אביב היום – 46 שקלים בכיוון אחד, 92 שקלים כרטיס הלוך-חזור, וזה רק מתחנה מרכזית אחת לתחנה מרכזית אחרת. לרוב נדרשות נסיעות נוספות, בתוך הערים, כך שמדובר בהוצאה של כ-110 שקלים לאדם שמעוניין להגיע לאזור תל-אביב, 220 שקל לזוג, 330 לזוג צעיר עם ילד; סכום גבוה לכל הדעות. זו לא פריבילגיה, כבוד השר. תושבי ערד חיים באופן קבוע על הקו ערד–תל-אביב, לצורכיהם היומיומיים; סטודנט שרוצה להתקבל לאוניברסיטת תל-אביב, בעל עסק שנדרש להגיע לפגישה עסקית, זוג שמעוניין לצפות בהצגה בתיאטרון "הקאמרי" או קשיש הנזקק לרופא מומחה באיכילוב. זהו סכום חסר פרופורציה לתושב ערד שתלוי בשירותים שמסופקים באזור גוש-דן. כאשר מחיר הנסיעה גבוה כל כך, מובן שגם אין מה לדבר על מציאת עבודה באזור המרכז. העלות במקרה זה גבוהה מהתועלת. כך שלצערי, הרפורמה לא עונה על הצורך החשוב הזה. כמובן, יש משמעות להוזלת העלויות בין הערים השכנות לערד, כמו דימונה, באר-שבע וירוחם, אך כל עוד מרכז הכובד התרבותי, הכלכלי והתעסוקתי נמצא בגוש-דן, חובה עלינו לספק נגישות גבוהה, זולה וזמינה שלו לתושבי הפריפריה. מניסיוני, אלו תושבים שאוהבים את הפריפריה, אך לא רוצים להרגיש שרמת חייהם נמוכה מזו של תושבי המרכז. כבוד השר, משאת נפשי האמיתית היא לראות את הנגב פורח. אך עד שזה יקרה, רבותי, אני מבקשת ממך, כבוד השר, לקדם בהקדם רפורמה שתאפשר לתושבי הפריפריה כולה נגישות גבוהה של אזור המרכז – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> משפט אחרון, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – כזאת שתפתח בפניהם אפשרויות רכישת שירותים חברתיים רחבים יותר, והכי חשוב – שתסייע להם להגדיל את כושר ההשתכרות שלהם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ותודה לכל מי שנמצא באולם בשעה כה מאוחרת. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> רגע, אני רוצה לשמוע את התשובה של השר. <היו"ר אחמד טיבי:> תשובת השר, בבקשה. רוצה להשיב? שמע, ההודעות הדרמטיות מתקבלות האחת אחרי השנייה, גם ביטלו את הפריימריז בליכוד, גם ירון מזוז. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> כן? – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אתם לא עודכנתם שהפריימריז התבטלו. <דוד ביטן (הליכוד):> אנחנו כבר יודעים את זה. <ירון מזוז (הליכוד):> אנחנו מעודכנים. <היו"ר אחמד טיבי:> טוב, ביטן יודע את זה ראשון. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> האם בוטלו הפריימריז בליכוד? <היו"ר אחמד טיבי:> כן. כן. אני מודיע לך, אדוני השר כץ, אחד מעמודי התווך של הליכוד, שאכן בוטלו הבחירות – הפריימריז בליכוד. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אז יושב-ראש הליכוד נבחר בעצם בהסכמה. <היו"ר אחמד טיבי:> אגב, הן בוטלו, כי סיכוייו של הפתק הלבן לנצח לא היו גדולים. <דוד ביטן (הליכוד):> הפתק הלבן מערער – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, זה ייחודו של הליכוד, שכולם מתעניינים במה שקורה בו. אתה כאדם נבון ודאי עושה את זה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. בבקשה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, ביחס להצעות הדחופות שטוענות שהפריפריה לא נכללה ברפורמת התחבורה הציבורית, ובכן, האמירה הזאת היא לא נכונה; היא נכונה בחלק מאוד קטן שלה, שהוא גם כן חלק שיש בו שיפורים רבים, הטבות רבות, בשנים האלה, אבל הוא החלק שברפורמה הוא שלב ג'. אחרי שאנחנו כרגע בשלב ב', ברפורמה הבין-עירונית, שזה השלב הבא של הרפורמה, הוא ודאי גם כן ייכלל. יישובי הפריפריה הרבים שנמצאים – בעצם אני כבר לא יודע מהי לא פריפריה. נאמר, מטרופולין תל-אביב מוגדרת מאשדוד ועד חדרה – חדרה ועד זיכרון-יעקב, מטרופולין תל-אביב זה גם עד העיר מודיעין, כפר-קאסם, ועוד אפילו מזרחה משם. זה מטרופולין תל-אביב, שכבר כוללת הרבה יישובי פריפריה. ניקח את מטרופולין ירושלים, שכוללת הרבה מאוד יישובי פריפריה, במובנים רבים, ואת מטרופולין חיפה, שכוללת המון יישובי פריפריה שמגיעה עד נצרת-עילית, ונצרת, וכרמיאל, ומגדל-העמק, ועוד הרבה מאוד מקומות אחרים. כמובן, מטרופולין חיפה כוללת גם יישובים כמו נהריה, ושלומי, ומעלות, ופקיעין ובית-ג'ן, ואזור כרמיאל, וראמה, וסח'נין, ודיר-חנא, והדרום – מצפה-רמון, ירוחם, שדרות, נתיבות, אופקים, ערד, יישובי עוטף-עזה, כל היישובים האחרים. הרפורמה היא מאוד משמעותית, וכמו שגם אמרתם, אותן התייקרויות בודדות גם כן בוטלו, בהוראתי, כי הן היו מנוגדות למדיניות שלי, לכן – הכול הטבות, הכול הטבות משמעותיות, לפי הפרמטרים שבהם עובדים בעולם: שלושה מעגלים בכל מטרופולין. והבשורה הכי חשובה, לגבי אותם מקומות שכבר יש בהם רכבות, או שעתידות להיות רכבות בעוד זמן לא ארוך, היכולת לנוע ולשלב בין אוטובוסים לרכבות, ללא מגבלה, במנוי יומי, מנוי שבועי או מנוי חודשי, נותנת הטבה מאוד משמעותית. כלומר, גם המחירים לא עלו, גם ברוב מכריע של המקומות המחירים ירדו בעשרות אחוזים, וגם יכולים לנסוע בכרטיס הזה גם ברכבת, גם באוטובוס לרכבת, גם ברכבת, גם ברכבת לאוטובוס, וחזור, ולכל מקום. הייתי אתמול בביקורים בבאר-שבע, במועצות האזוריות מרחבים ושדות-נגב; הייתי ממש לפני זמן קצר באופקים, בנתיבות, בשדרות. אם ניקח אזור אחד, יש שם עוד מועצות אזוריות, עוד יישובים עירוניים, ואני מבקר בכל הארץ. אתם יודעים איזו בשורה הרפורמה בתחבורה הציבורית הביאה למקומות האלה? הרפורמה לא מסתיימת בדבר הזה, כי במקביל אנחנו עושים את הרפורמה של מכרזים, של אשכולות ותחרות בין מפעילים בהרבה מאוד מקומות, על מתן שירות לאותם אזורים, שמי שזוכה – למשל זכה במכרז – הוא כבר מתחייב שהאוטובוסים יהיו החדישים ביותר, ואגב, הם זולים היום יותר, כי גם פתחתי לתחרות את נושא ייבוא האוטובוסים, עם הגנה של 15% על מפעלי ההרכבה בארץ, שממשיכים לעבוד, למרות הזעקות שהיו, ממשיכים להרוויח, אבל מחיר אוטובוס היום, לתחבורה ציבורית, הוא 800,000-700,000 שקלים, במקום 1.4 מיליון, כשכל ההפרש הזה שולם לכיסי הבעלים, לא לפועלים, שעובדים בשכר מינימום, רובם, על חשבון הקופה הציבורית. וגם את הרפורמה הזאת עשיתי, ולכן יש יותר אוטובוסים חדישים, שמצוידים בכל העזרים, והתחנות מונגשות בקצב הולך וגובר, ושילוט אלקטרוני, גם בפריפריה, שעם GPS מראה את זמן ההגעה המדויק, ושילוט סטטי, ותחנות מקורות שמגינות בגשם ובשמש, וכל הדברים. והדבר הכי חשוב, אם תיקחו את הפריפריה האמיתית, האזורים הכפריים – ואני אומר את זה כמי שנולד וגר שם – האוטובוסים והתחבורה הציבורית בקושי הגיעו ליישובים הכפריים, ובכל אשכול כזה, בתיאום עם ראשי הרשויות, וגם ביישובים העירוניים, בתיאום לגבי כל השכונות, השירות החדש, אם בבאר-שבע, למשל, שהייתי אתמול, הוא כבר מכיל את כל התכנון של הגעה לשכונות החדשות, של השילוט האלקטרוני, של האוטובוסים החדישים. תשאלו את ראש עיריית באר-שבע. הוא לא מהליכוד, ואני לעולם גם לא עושה את השיקול הזה, למי שייך ראש הרשות, אם בכלל, לאיזו מפלגה. אני מסתכל על התושבים. ולהגיד שאנחנו לא עוזרים לפריפריה? חבר הכנסת בר, אתה, שורשיך מחוברים לחברה הישראלית – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לכן זה כואב לי. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> סיפרת לי. מותר לי להגיד מה הערת לי לגבי אביך, או שלא? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> על הפנקס האדום? שהדברים היו מוכרים? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> חד-משמעית. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אתה מכיר את המקומות האלה – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> בגלל זה הנתונים שהבאתי זה נתונים. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – האם אתה יכול לטעון שבאר-שבע היא לא פריפריה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> היא פריפריה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אנחנו עובדים כדי שהיא לא תהיה פריפריה. חנכתי אתמול גשר עצום ומפואר שמחבר בין הרכבת לאוניברסיטה, למרכז ההיי-טק, כל מתחמי התחזוקה, כל שירות הרכבת, שהולך ומתקצר, כל הדברים האלה, הדרכים, כביש 6. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא על הגשר. דיברתי על תעריפי הנסיעה, לא על הגשר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אבל התחבורה הציבורית – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> נו? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – נוסף על רכבת בבאר-שבע, בחודש ספטמבר הקרוב, במכרז שכבר יש בו זוכים, וכבר מכינים אותו לביצוע, הזוכים, וכך גם בכל אזור הנגב – בשדרות, באופקים, בכל המקומות. חברה שזכתה, נדמה לי חברת-הבת של "דן", במקרה הזה, וחברה אחרת כאן, שעתידה לזכות בעוד שבוע, בבאר-שבע נדמה לי – מראש כבר מצוידים בתוכנית שתואמה עם ראשי הרשויות ועם הצוות המקצועי להגיע לכל המקומות שלא הגיעו עד עכשיו, עם מיטב הציוד המשוכלל, עם כל האמצעים. אנחנו עושים מהפך בתחבורה הציבורית בפריפריה. אנחנו עושים את זה בכל מקום – גם בגליל המזרחי, הזכיין החדש שיפר את השירות ברמות גבוהות. נכון שיש עיוות במחירים היסטוריים לגבי אותם מקומות שהרפורמה המטרופולינית הזאת – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> על זה אני מדבר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לא, עיוות – אבל אני הוזלתי את מחיר המקסימום בישראל ל-45 שקלים, גם מקריית-שמונה. עשינו המון דברים. כל מה שאני מתאר כאן זה עוד לפני ההטבה של הנחה של 14.5% נטו שתהיה על כל מרכיבי התחבורה הציבורית בכל הארץ. מה שאני מתאר עכשיו זה עוד לפני. ההנחה הזאת תהיה על כל הארץ, היא תוזיל עוד יותר את הדברים, פר כל קו וכל שירות שניתן היום. תדבר עם ראש עיריית שדרות, נתיבות, אופקים, ערד – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> הכול נכון, כבוד השר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – ירוחם, באר-שבע, אשקלון; המועצה האזורית אשכול, שכרגע נוסעים שלושה חודשים חינם ברכבת החדשה באופקים – צירפנו אותם. דבר עם טלאל אלקרינאוי, ראש עיריית רהט, שבישרתי לו לפני שבוע שגם רהט נוסעת שלושה חודשים חינם ברכבת מאופקים, ולאחר מכן כל התושבים שמוגדרים באותו אזור ייסעו שנתיים בהנחה של 50%. <טלי פלוסקוב (כולנו):> מה קורה עם מחיר של 43 שקלים, האם זה סביר, כבוד השר? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> יש פרוצדורה של קימה, נגישות וקריאות ביניים תוך כדי זה? לא. <היו"ר אחמד טיבי:> היא סגנית היושב-ראש. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני מבקש לאפשר לי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אלה הנתונים שהבאנו. <טלי פלוסקוב (כולנו):> בירכנו את השר על זה. בירכנו, אמרנו. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> גברתי חברת הכנסת, כל מה שתיארתי כאן על הדרום, באוקטובר – אחרי כל הרפורמה והתעריפים – היה אצלי ראש עיריית עפולה לפני שבוע, ואני בישרתי לו ואמרתי לו שגם התחנה שתיפתח בבית-שאן, בעפולה, בכפר-יהושע ובכפר-ברוך – שלושה חודשים תהיה נסיעה חינם, ואחרי זה נסיעה ב-50% הנחה. והכי חשוב, לגבי הרפורמה – הם יקבלו כרטיסים מוזלים של שילוב רכבת ואוטובוס, אף-על-פי שהם לא נכללים פורמלית עכשיו, בסבב הזה של נסיעה מוזלת למטרופולין חיפה. נסיעה מוזלת למטרופולין חיפה ושילוב של רכבת ואוטובוס. כלומר, אנחנו, דרך סלילת הרכבות, שדרוג שירותי האוטובוס, הרחבת השירות – ואם נדבר על המגזר הערבי, אני יכול לציין את מה שקורה עכשיו – אנחנו בתנופה אדירה. כשהממשלה באה להכין תוכנית איך לשדרג את הטיפול האזרחי במגזר הערבי, היא לקחה את התחבורה כמודל, ואמרו את זה בישיבת הממשלה: אנחנו רוצים לעשות בשאר הדברים את מה שנעשה בתחבורה, ובמיוחד בתחבורה הציבורית, שלראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל נכנסה והוכנסה לתוך היישובים הערביים. <היו"ר אחמד טיבי:> 30 יישובים כבר קיימת בהם תחבורה ציבורית – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> זה בשנים האלה. <היו"ר אחמד טיבי:> לפני החלטת הממשלה האחרונה, בשנים האחרונות. אתה צודק. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> נכון. והביקוש הוא גבוה מאוד, נגענו בצורך אמיתי. חבר הכנסת, שאתה גם מזכ"ל העבודה – כבר הערתי לשואלת אחת, ששאלה שאלה נוספת, מאיפה שורשי הקיפוח במגזר הערבי – הפניתי אותה לראשי מפא"י, שידעו לנהוג בכפל לשון. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תשמע, זה יפה שאתה גם לא אומר את האמת וגם 40 שנה אתם בשלטון ועדיין מפילים את זה עלינו. זה כישרון – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לא, אני מתאר כאן מציאות של עשייה – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> דווקא המגזר הערבי אומר שבשנתיים שרבין היה בשלטון – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – בכל היישובים היהודיים וגם ביישובים הערביים, הדרוזיים, הצ'רקסיים, ובכל המקומות. <היו"ר אחמד טיבי:> לדעתי, אתם מתעללים בכוונה בירון מזוז. האיש מחכה להשבעה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> ובכל המקומות. הרי אני מסביר למה לא היה בעבר במגזר הערבי. אנחנו לא למדנו להבטיח ולא לעשות. הדעות המדיניות שלנו מאוד ברורות; חוק וסדר – רוצים. אגב, גם האוכלוסייה רוצה, ברובה הגדול. אבל אני עושה בשבע השנים האלה, אני לא מסביר למה לא עשיתי; אני אומר: עשיתי, אבל – אם משווים לעבר. אז היישובים הערביים הם כבר לא פריפריה? הדרוזיים הם לא פריפריה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> ועוד איך פריפריה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> בבקשה. אז באר-שבע פריפריה, וכל היישובים סביבה; שדרות – ודאי, עוטף-עזה, ואשכול, וכולם. חיפה גם היא פריפריה, עם כל הכבוד. ושלומי, ונהריה וכל המקומות, והכפרים ויישובי המיעוטים, וכל סובב-ירושלים, וירושלים עצמה, שצריכה חיזוק, עם אוכלוסייה גדולה שמשתמשת בתחבורה ציבורית, וחלק מיישובי יהודה ושומרון – כל הדברים האלה מבוצעים ברפורמה הזאת. נכון, אני עוד פעם אומר, חבר הכנסת בר, שאין מטרופולין בגליל המזרחי, זה דבר שמבחינה לאומית צריך לעשות: צריך לקחת עיר, לבנות, לחזק ולהרחיב, כדי לשפר את רמת השירות שמקבלים במקום. אני יודע ששר השיכון הנוכחי, השר גלנט, מדבר על הדברים האלה ומנסה ליזום גם את הדבר הזה, והוא חשוב. אבל למעט העובדה הזאת, שאין מטרופולין שם, מכל שאר הבחינות הם חלק מהמודרניזציה, מהטיפול ומההנחות שמקבלים היום כולם. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה, אדוני. מה אתה מציע, ועדת הכלכלה? ועדת הכלכלה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני תמיד שמח שידברו על התחבורה הציבורית, ועל הרפורמה הזאת, בכל מקום. מה שחבר הכנסת בר וחבריו יבחרו, אני – – – <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה, אנחנו מתחילים להצביע עוד מעט. בעד – ועדה, נגד – הסרה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין <דוד ביטן (הליכוד):> רגע, אבל זה לא הנושא. זה לא הנושא שבסדר-היום פה בהצבעה. <היו"ר אחמד טיבי:> זה יפה שאתה אומר את זה תוך כדי שיחה בטלפון. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> זה נכון, אגב. עשינו הצבעה על מעונות-יום בירושלים. זה מה שיש לנו במסכים. <היו"ר אחמד טיבי:> אכן, ההערה במקום. <דוד ביטן (הליכוד):> לכן הפרענו באמצע הדיבור. <היו"ר אחמד טיבי:> בשעתיים האחרונות יש בעיה במחשבים. אנחנו נצביע עוד פעם, עכשיו על מה שמופיע, ואני אגיד את זה: אי-הכללת אזורי הפריפריה ברפורמת התחבורה הציבורית: בעד – זה העברה לוועדת הכלכלה, נגד – זה הסרה. בבקשה, מצביעים שוב. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אבל גם פה מופיע לנו "סגירת מעונות-יום". <דוד ביטן (הליכוד):> נכון, עוד פעם מופיע במחשב. <היו"ר אחמד טיבי:> אבל הודעתי לפרוטוקול. זהו, זה התקבל. והצבענו פעמיים. תודה רבה. אנשי המחשוב, נא לטפל בזה יותר מאוחר. <הודעת הממשלה על מינוי סגן שר> <היו"ר אחמד טיבי:> ובכן, זה מתקרב, חבר הכנסת מזוז, זה מתקרב. אדוני השר גלנט, עכשיו אנחנו משביעים את סגן השר נהרי כסגן השר במשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, על-פי ההודעה של הממשלה, שייתן וימסור השר גלנט. בבקשה, אדוני. הוא רק יישמע. נהרי, אתה הושבעת בבוקר, ולכן זה מספיק מבחינת עלייה לדוכן והשבעה. השר רק יקריא את הודעת הממשלה על הפריפריה, אחר כך יגיע הרגע שכולנו ממתינים לו, וזה ההשבעה של ירון מזוז. תודה רבה, אדוני. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת, כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 25א לחוק-יסוד: הממשלה, לאשר, בהסכמת ראש הממשלה, את מינויו של חבר הכנסת משולם נהרי לסגן שר במשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, נוסף על תפקידו כסגן שר במשרד הפנים. סגן השר ייכנס לתפקידו במשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל החל במועד מסירת הודעה זו. בהצלחה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה לך, אדוני השר. בהצלחה. <הצהרת אמונים של סגן השר ירון מזוז> <היו"ר אחמד טיבי:> ובכן, זה מגיע, רבותי. כעת – הצהרת אמונים של סגן השר במשרד ראש הממשלה חבר הכנסת ירון מזוז. נא לעלות. נא להקשיב, הררי. נהרי. <ירון מזוז (הליכוד):> נהרי. <היו"ר אחמד טיבי:> גלנט, בכל זאת, רגע מכונן. בבקשה. <ירון מזוז (הליכוד):> מכובדי יושב-ראש הכנסת מר אחמד טיבי, השר יואב גלנט, יושב-ראש – הכנסת דוד ביטן – – <דוד ביטן (הליכוד):> ועדת הכנסת. <ירון מזוז (הליכוד):> – – ועדת הכנסת – – <היו"ר אחמד טיבי:> הציבור. <ירון מזוז (הליכוד):> – – סגן שר הפנים – – <היו"ר אחמד טיבי:> הציבור. <משולם נהרי (ש"ס):> והנגב והגליל. <ירון מזוז (הליכוד):> אתה רואה? שלא נשכח – והנגב והפריפריה, נהרי – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מה עם נציגי האופוזיציה? <ירון מזוז (הליכוד):> – – חיליק, טלי – תראה כמה אנשים הגיעו. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תדע שהאופוזיציה התעקשה להשאיר אותי פה כדי שתהיה נוכחות, שתהיה נוכחות בהשבעה שלך. <טלי פלוסקוב (כולנו):> איזה פריבילגיה יש לך, לקרוא את כל מי – – – <ירון מזוז (הליכוד):> זה דבר מאוד מאוד חשוב, כי זה ממש – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <ירון מזוז (הליכוד):> דוד ביטן, זה עכשיו מה שביקשת. <היו"ר אחמד טיבי:> יש שם גם אחמד וכאייד, שעדיין לא נשללה מהם תעודת הזהות. <ירון מזוז (הליכוד):> איפה, תראה לי אותם? <היו"ר אחמד טיבי:> אחמד, צד ימין, הוא מאום-אלפחם. <ירון מזוז (הליכוד):> אחמד. <היו"ר אחמד טיבי:> כאייד הוא מרהט. <ירון מזוז (הליכוד):> מרהט. ותעודת הזהות אצלם? <היו"ר אחמד טיבי:> עדיין אצלם. לא נשללה. <ירון מזוז (הליכוד):> עדיין אצלם. <היו"ר אחמד טיבי:> אתה יודע למה אני נרגש ושמח? <ירון מזוז (הליכוד):> כן, אחמד. <היו"ר אחמד טיבי:> כי אתה עובר ממשרד הפנים, ששם אפשר לשלול תעודות זהות, למשרד ראש הממשלה, שהיכולת שלך שם לשלול תעודות זהות היא לא גדולה. <ירון מזוז (הליכוד):> לא – אחמד – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> זה משרד שלא עושים בו כלום. <ירון מזוז (הליכוד):> חיליק, תירגע. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא – – – <ירון מזוז (הליכוד):> חיליק, תירגע. תירגע, קודם כול. ולאחמד אני רוצה לענות תשובה. משרד ראש הממשלה – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <ירון מזוז (הליכוד):> דוד, אענה לו. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> בסוף הוא ייקח גם ממני את תעודת הזהות. <ירון מזוז (הליכוד):> במשרד ראש הממשלה אני הולך להיות אחראי למשרד הפנים, ככה שנושא התעודות – – – <היו"ר אחמד טיבי:> לא הבנתי. אתה אחראי לאריה דרעי, שהוא שר הפנים? <ירון מזוז (הליכוד):> אני הולך להיות אחראי למשרד הפנים, שזה כל – של מי הוא הביא? את תעודת הזהות של – – – <היו"ר אחמד טיבי:> זה של אחמד. <ירון מזוז (הליכוד):> תן לי לראות אותה, אם זה תקין. נראה את – אחמד – ככה שעניין תעודת הזהות נשאר אצלי. <דוד ביטן (הליכוד):> האחריות. <ירון מזוז (הליכוד):> האחריות. <היו"ר אחמד טיבי:> אז אני רוצה לומר לך, גם בהומור אבל גם ברצינות – – <ירון מזוז (הליכוד):> כן, אחמד. <היו"ר אחמד טיבי:> – – התעודה של אחמד תישאר, כי הוא יישאר באום-אלפחם. <ירון מזוז (הליכוד):> בכיף. אמרנו – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אני לא יודע אם אתה אוהב את זה, אבל – – – <ירון מזוז (הליכוד):> לא לא, אני אוהב את זה, אבל, אחמד, אתה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אגב, בערבית, אתה יודע ערבית – – – <ירון מזוז (הליכוד):> אבל תתקן – – – <היו"ר אחמד טיבי:> בערבית, אתה יודע ערבית – – <ירון מזוז (הליכוד):> כן. <היו"ר אחמד טיבי:> – – "מוואטן", שזה אזרח, השורש שלה זה מ"וואטן", שזה מולדת. כך שיש קשר בין האזרחות לעובדה שהוא נמצא – – – <ירון מזוז (הליכוד):> לא, אבל, אחמד, אני רוצה שתגיד דבר אחד – תודֶה. אמרתי: כל מי שמתעסק בטרור, לקחת לו תעודת זהות. <היו"ר אחמד טיבי:> אגב, כשאני על הדוכן קוראים לי "אדוני היושב-ראש". <ירון מזוז (הליכוד):> אדוני היושב-ראש – בכיף, אדוני היושב-ראש, מר אחמד טיבי. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <דוד ביטן (הליכוד):> נעבור להשבעה. <ירון מזוז (הליכוד):> טוב, בואו נעבור להשבעה. <היו"ר אחמד טיבי:> אוקיי, בוא תקרא את החלק הדרמטי. ובכן, זה מגיע. בבקשה. <ירון מזוז:> אני, ירון מזוז בן חיה ויהושע, מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כסגן שר ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) תודה רבה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אין איזה מוזיקה, כמו בחתונה? <טלי פלוסקוב (כולנו):> איזה מתח. <היו"ר אחמד טיבי:> טוב, היית המשבצת האחרונה בלוגו של הממשלה כדי להצליח. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> הקרשנדו. <היו"ר אחמד טיבי:> הקרשנדו. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אחמד טיבי:> עכשיו – זה היה רגע השיא, עכשיו זה דה-קרשנדו, עכשיו המתח ירד, והירידה הזאת תסתכם בהודעת סיום של סגן המזכירה. בבקשה, אדוני. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – – <קריאה:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> ביטן הוא בולדוזר. כן. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> – – מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעת חברי הכנסת רועי פולקמן, יואב בן צור, יחיאל חיליק בר, נורית קורן, מאיר כהן, עבדאללה אבו מערוף וחמד עמאר בנושא: הוזלת משק המים בישראל ואי-יישום החלטת ועדת בלינקוב בנושא; ומסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעת חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין בנושא: אי-אכיפת הורדת המע"מ. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> עם השבעת סגן השר מזוז תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, י"ח בשבט התשע"ו, 18 בינואר 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 17:33.>