דברי הכנסת

דברי הכנסת טו / מושב שני / ישיבות צ'–צ"ב / ח'–י' בשבט התשע"ו / 18–20 בינואר 2016 / 15 חוברת ט"ו ישיבה צ' הישיבה התשעים של הכנסת העשרים יום שני, ח' בשבט התשע"ו (18 בינואר 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7 1. מדיניות חוץ כושלת של ישראל; מדינה ללא שר חוץ פוגעת בהתקדמות המדינית ובמשא-ומתן ומכרסמת באינטרסים המדיניים, הביטחוניים והכלכליים שלה; 7 2. ממשלה כושלת בוחרת בהסתה; 7 3. השיתוק של ראש הממשלה ושר הביטחון בהתמודדות עם האתגר הביטחוני 7 נחמן שי (המחנה הציוני): 8 שר התיירות יריב לוין: 12 דב חנין (הרשימה המשותפת): 19 שר התיירות יריב לוין: 22 עפר שלח (יש עתיד): 33 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 36 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 46 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 47 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 47 1. מדיניות חוץ כושלת של ישראל; מדינה ללא שר חוץ פוגעת בהתקדמות המדינית ובמשא-ומתן ומכרסמת באינטרסים המדיניים, הביטחוניים והכלכליים שלה; 47 2. ממשלה כושלת בוחרת בהסתה; 47 3. השיתוק של ראש הממשלה ושר הביטחון בהתמודדות עם האתגר הביטחוני 47 איתן כבל (המחנה הציוני): 48 חיים ילין (יש עתיד): 49 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 53 יואב בן צור (ש"ס): 53 מירב בן ארי (כולנו): 55 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 56 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 60 שר הבריאות יעקב ליצמן: 62 אילן גילאון (מרצ): 64 איוב קרא (הליכוד): 65 שר התיירות יריב לוין: 67 הודעת הממשלה על הפסקת כהונתו של סגן שר 72 שר התיירות יריב לוין: 72 הודעה אישית של חבר הכנסת עפר שלח 73 עפר שלח (יש עתיד): 73 הצעת חוק תעריפי התחבורה הציבורית, התשע"ו–2016 73 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 74 השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי: 77 הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 9), התשע"ו–2016 77 מאיר כהן (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 78 הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 82), התשע"ו–2016 80 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 80 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 82 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 83 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 169), התשע"ו–2016 83 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 83 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 84 יוסי יונה (המחנה הציוני): 86 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 87 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 88 עליזה לביא (יש עתיד): 90 איציק שמולי (המחנה הציוני): 91 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 171) (תחילת הזכאות לגמלת סיעוד), התשע"ו–2016 94 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 94 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מועד תחילת הזכאות לגמלת סיעוד), התשע"ו–2015 94 מאיר כהן (יש עתיד): 95 נחמן שי (המחנה הציוני): 96 איציק שמולי (המחנה הציוני): 97 דב חנין (הרשימה המשותפת): 98 רויטל סויד (המחנה הציוני): 99 הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016 103 שרת התרבות והספורט מירי רגב: 104 נחמן שי (המחנה הציוני): 105 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 106 מיקי לוי (יש עתיד): 108 איתן ברושי (המחנה הציוני): 110 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 218), התשע"ו–2016 112 סגן שר האוצר יצחק כהן: 112 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 116 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 116 חילופי גברי בוועדות הכנסת 116 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 116 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 218), התשע"ו–2016 117 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 117 יוסי יונה (המחנה הציוני): 118 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 119 רויטל סויד (המחנה הציוני): 120 הצעת חוק קיזוז מסים (תיקון מס' 2), התשע"ו–2016 122 סגן שר האוצר יצחק כהן: 122 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 124 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 126 נחמן שי (המחנה הציוני): 128 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 28) (כריות ביטחון לקרנות פנסיה ותיקות), התשע"ד–2014 129 הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 5) (איסור הפליה בשל לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה), התשע"ד–2014 130 יוסי יונה (בשם ועדת הכלכלה): 131 הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון מס' 5) (איסור שימוש ברכב שנעברה בו עבירה), התשע"ו–2016 132 מיקי לוי (יש עתיד): 132 יואל חסון (המחנה הציוני): 134 דב חנין (הרשימה המשותפת): 136 מיכל רוזין (מרצ): 138 אלעזר שטרן (יש עתיד): 139 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 170) (הרחבת מעגל הזכאים למענק לימודים), התשע"ו–2016 141 מירב בן ארי (כולנו): 142 יואל חסון (המחנה הציוני): 144 דב חנין (הרשימה המשותפת): 147 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום ח' בשבט תשע"ו, 18 בינואר 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 58) (שינוי שיטת עדכון הגמלאות לעובדי שירותי הביטחון), התשע"ו–2016; הצעת חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על-ידי ישות מדינית זרה (תיקון) (הגברת השקיפות לגבי נתמכים שעיקר מימונם מתרומות של ישויות מדיניות זרות), התשע"ו–2016. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 49), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2492/20 וכלה בהצעת חוק פ/2519/20 – הצעת חוק זיכרון השואה (תמיכה במוסדות הנצחה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן ודב חנין; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – חופשת לידה לגבר), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – תקצוב מוסדות פטורים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת משה גפני, יעקב מרגי, אורי מקלב, יואב בן צור, יצחק וקנין, ישראל אייכלר ומנחם אליעזר מוזס; הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון – חובת הכנת תסקיר בטיחות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, יפעת שאשא ביטון, מירב בן ארי, אלי אלאלוף, יואל חסון, זהבה גלאון, יוסי יונה, דב חנין, מאיר כהן ויחיאל חיליק בר; הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון – השעיית עובד שירות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, אלי אלאלוף, קארין אלהרר, מאיר כהן, יואל חסון, נורית קורן, מירב בן ארי, ענת ברקו, יוסי יונה ודב חנין; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – טיפול בהסתה נגד חיילים חרדים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת שרן השכל, יעקב מרגי, בצלאל סמוטריץ, רועי פולקמן, מירב בן ארי, יואל רזבוזוב, רחל עזריה, קארין אלהרר, איילת נחמיאס ורבין, קסניה סבטלובה, נחמן שי ואמיר אוחנה; הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – קיצור משך זמן ההחלטה בערעור), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – מתן תעודת הכשר על-ידי רב מקומי), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם (תיקון – מניעת סיום העסקה לשם הימנעות מהעסקה ישירה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת נחמן שי, שלי יחימוביץ, יוסי יונה, קסניה סבטלובה, איתן כבל, יחיאל חיליק בר, סתיו שפיר, מיכל בירן ותמר זנדברג; הצעת חוק הספורט (תיקון – זכויות ספורטאים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, רחל עזריה, דוד ביטן, איתן כבל, נורית קורן, רועי פולקמן, איימן עודה, זוהיר בהלול ומרב מיכאלי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי פגיעה לעצמאי), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עפר שלח, משה גפני ומרב מיכאלי; הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת חיים ילין, נחמן שי, איתן כבל, איציק שמולי, יחיאל חיליק בר, יצחק וקנין, מירב בן ארי, יואל רזבוזוב, יואל חסון ואיל בן ראובן; הצעת חוק החזר הוצאות כספיות בגין עריכת נישואין אזרחיים בחו"ל, התשע"ו–2016, מאת חברות הכנסת קסניה סבטלובה ומיכל בירן; הצעת חוק חופש המידע (תיקון – פטור מאגרה ליחיד), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם (תיקון – ביטול החוק), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – חובת דיווח חברתי-סביבתי), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – חיזוק יציבות רשויות השלטון), מאת חברי הכנסת ניסן סלומינסקי, יואב בן צור ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק נציבות זכויות האדם, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק העונשין (תיקון – חודשי מאסר), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת מרדכי יוגב; הצעת חוק זכויות, שירותים והתאמות בחינוך לילדים עם צרכים מיוחדים, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, קארין אלהרר, אילן גילאון, יואב בן צור, מירב בן ארי, מנואל טרכטנברג, אלי אלאלוף, יוסי יונה, זהבה גלאון, נחמן שי, יפעת שאשא ביטון, דב חנין, מרדכי יוגב, מאיר כהן, יואל חסון ויחיאל חיליק בר; הצעת חוק משק החשמל (תיקון – חיוב בשל צריכה משותפת), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת ניסן סלומינסקי, מרדכי יוגב, בצלאל סמוטריץ ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (ביטול תיקון מס' 8), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק למניעת שימוש לרעה בהליך המשפטי, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק ברית הזוגיות האזרחית, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, יאיר לפיד, יעל גרמן, מיקי לוי, עפר שלח, מאיר כהן, חיים ילין, יואל רזבוזוב, יעקב פרי, קארין אלהרר ואלעזר שטרן; הצעת חוק הגנה על עובדים בעת אירוע אסון המוני, התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – חידוש אוטומטי של הנחה בארנונה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת נחמן שי, יוסי יונה, רויטל סויד, איתן כבל, יחיאל חיליק בר, מנואל טרכטנברג, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, מיכל בירן, איל בן ראובן, מיכל רוזין, אילן גילאון, יפעת שאשא ביטון, עאידה תומא סלימאן, יואל חסון, מירב בן ארי, אלי כהן, איציק שמולי, חיים ילין, קארין אלהרר, דב חנין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – ילד נעדר עוגן משפחתי), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, אלי אלאלוף, יעקב מרגי, נורית קורן, אלי כהן, רועי פולקמן, יפעת שאשא ביטון, יוסי יונה, נחמן שי, טלי פלוסקוב וקארין אלהרר; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – היוועדות חזותית), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם. הודעות שר החינוך חבר הכנסת נפתלי בנט על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיונים מהירים בנושאים האלה: ההסתה במערכת החינוך של הרשות הפלסטינית – הצעתן של חברות הכנסת ענת ברקו, עליזה לביא ומירב בן ארי; המחסור החמור בסייעות לילדים החולים במחלת הסוכרת והתמודדותם של ילדים בני עשר ומעלה החולים בה עם מצבים מסכני חיים – הצעתה של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין; הפרת חוק השאלת ספרים בבתי-הספר וחיוב תלמידים לרכוש טאבלטים כעזר לימודי – הצעתם של חברי הכנסת איציק שמולי, יפעת שאשא ביטון ומיכל רוזין; שידורי תמונות קשות לצפייה מזירות פיגועים – הצעתם של חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון, קארין אלהרר, נורית קורן, יעקב מרגי, סופה לנדבר וישראל אייכלר. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מירב בן ארי, איציק שמולי ונורית קורן בנושא: מותה הטרגי בהתאבדות של מ"א ז"ל בעקבות חרם של חבריה לכיתה; בהצעתו של חבר הכנסת יצחק וקנין בנושא: ילדה בת 13 נטלה את חייה – דמה זועק מן האדמה; בהצעתם של חברי הכנסת יואל רזבוזוב, קסניה סבטלובה וסופה לנדבר בנושא: התמודדות עם הירידה בשיעור האקדמאים יוצאי ברית-המועצות ושיעור הנשירה בקרב ילדי עולים מברית-המועצות לשעבר מבית-הספר התיכון. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. מדיניות חוץ כושלת של ישראל; מדינה ללא שר חוץ פוגעת בהתקדמות המדינית ובמשא-ומתן ומכרסמת באינטרסים המדיניים, הביטחוניים והכלכליים שלה;> <2. ממשלה כושלת בוחרת בהסתה;> <3. השיתוק של ראש הממשלה ושר הביטחון בהתמודדות עם האתגר הביטחוני> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצעות אי-אמון. מטעם המחנה הציוני – מדיניות חוץ כושלת של ישראל; מדינה ללא שר חוץ פוגעת בהתקדמות המדינית ובמשא-ומתן ומכרסמת באינטרסים המדיניים, הביטחוניים והכלכליים שלה. ינמק את ההצעה חבר הכנסת נחמן שי. מי שישיב לו הוא השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, חבר הכנסת שי. עד עשר דקות לרשותך. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, חברי חברי הכנסת, קודם כול אני חושב שלא נוכל לפתוח את הישיבה הזאת בלי להעלות את זכרה של דפנה מאיר, זיכרונה לברכה, שנרצחה אתמול ונטמנה באדמת ארץ-ישראל היום, ולשלוח מפה תנחומים לבני משפחתה – לבעלה נתן, לבניה ולבנותיה, רננה, עקיבא, אהבה, נועה, יאיר ויניב. אנחנו מאבדים עוד ועוד יהודים ויהודיות במלחמה הזאת בינינו לבין הטרור; משלמים מחיר כבד. אני מדבר כרגע על המדיניות של מדינת ישראל, ואנחנו צריכים לחשוב, כולנו, האם אנחנו ממצים במדיניות שלנו גם את הדרך הזאת, המדינית, שעשויה למנוע טרור; היא לא תמנע טרור לחלוטין, אף פעם לא, כנראה, אבל היא תצמצם אותו מאוד. אני רוצה להתחיל את המסע הזה, המדיני, הקצר שלנו, בהחלטה שצפויה להתקבל היום בבריסל על-ידי האיחוד האירופי – החלטה שמחמירה ומחריפה את הצעדים שהאיחוד האירופי נוקט כלפי ישראל. מסתבר שסימני האזהרה שניתנו לנו בשנים האחרונות מפעם לפעם, בכל פעם בהחלטה קצת יותר חריפה, שהלכה עוד רבע צעד קדימה, עד כדי סימון המוצרים לפני כחודשיים, לא הספיקו. היא לא הספיקה כדי להעביר לממשלת ישראל את המסר שאנחנו חייבים לפתוח במשא-ומתן, אנחנו חייבים לעשות צעד או צעדים מדיניים כדי לקדם הסדר בינינו לבין הפלסטינים. זה מה שאירופה אומרת לנו, זה מה שהאיחוד האירופי אומר לנו – תתחילו. הם אולי יודעים שגם אולי לא נצליח להגיע, אבל הם רוצים לראות מאמץ מהצד הישראלי כדי לקדם הסדר. זה מה שהם רוצים. והם צודקים בדרישה הזאת שלהם. הם לא צודקים בסימון מוצרים, ואני עוד לא יודע בדיוק מה ההחלטה המפורטת היום, אבל היא החלטה הרבה יותר גרועה – אם היא באמת תתקבל – כזו שמעבירה לא רק קו ירוק, קו אדום, בין ישראל לבין השטחים שמעבר לקו הירוק. כי אירופה מתנגדת לעובדה שישראל ממשיכה לשלוט במשך כמעט 50 שנה בחייהם של מיליוני פלסטינים ובשטחים הללו שנתפסו ב-1967 על-ידינו – מתנגדת, ורוצה לראות פתרון. היא מצביעה על הדרך, מצביעה על הפתרון, על שתי מדינות לשני עמים, אבל הממשלה הזאת אטומה – עיניה עצומות, אוזניה סגורות, גם פיה סגור. היא לא מדברת, היא לא אומרת דבר, היא לא יוזמת, היא לא מחפשת מוצא מן המלכוד הזה שנכנסנו אליו – שטרור מוליך לפעולות גמול מצד ישראל, וחייהם של הפלסטינים הולכים ונעשים גרועים יותר והתקווה נעלמת מחייהם, אז הם הולכים ודוקרים. אני לא אקבל אף פעם את הדרך הזאת, אבל כשאנשים לא רואים שום דבר טוב שעתיד לקרות להם – לא, שום דבר; ודור אחרי דור – אנחנו כבר בדור השלישי מאז 67' – בדור השלישי מאז 67' – ואין מוצא, ואין פתרון, ואין דרך אחרת, שום דרך – אז מה אנחנו מצפים שהם יעשו? ייהנו מרמת החיים הגבוהה שאנחנו מבטיחים להם? אפילו זה לא קיים. אפילו זה, אף שעכשיו ראיתי ששר האוצר אומר: אני מחפש את הרווחה הכלכלית. הוא לא ימצא את הרווחה הכלכלית, וגם אם לאנשים תהיה איזו רווחה כלכלית, שכולה בעירבון מוגבל, זה לא ימנע מהם לחפש דרכים, כולל אלימות, כדי לדחוק אותנו מחוץ לשטחים. ואירופה מתייצבת – לא אומר שהיא מתייצבת לצדם, כי אז יגידו שהאירופים אנטישמים, זו תמיד התגובה הבאה שלנו – אבל אירופה אומרת: אנחנו רוצים לראות התקדמות במשא-ומתן. אנחנו רוצים שאתם תבינו שהשטחים הללו לא יישארו בידיכם – הם לא יישארו בידיכם – ועליכם לדבר עם הפלסטינים כיצד אתם תצאו משם, תבטיחו את ביטחונכם, תקבעו לעצמכם גבול משותף ותהיינה שם שתי מדינות. ההגדרה של ראש הממשלה, שיש – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> סליחה שאני מפריע לך, אבל מדבריך משתמע שכאילו יש איזה צידוק או צל-צלו של צידוק לדקור, כי המצב הוא מאוד קשה – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא, לא, אני תמיד יודע – לא, לא. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – שדווקא אתם תהיו זהירים מאוד. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מאיר ידידי, אני זהיר מאוד. כבר אמרתי את זה כל כך הרבה פעמים, שאני לא צריך לחזור על זה: אין בשום מקום אפילו קורטוב של הבנה והסכמה למעשי אלימות, לדקירות, לדריסות או לכל דרך אחרת. אבל כל אחד שמסתכל על זה אומר: אתה חייב להציע להם. פעם דיברנו על המקל והגזר, פעם דיברנו על העוצמה הרכה והעוצמה הקשה; משהו אתה צריך להציע לאנשים כדי שהם ידעו בשביל מה הם חיים, בשביל מה הם חיים. אלה חיים שאין להם שום עתיד. ולכן זה פוגע דווקא בצעירים – אלה הראשונים שמבחינים בזה. אין להם לאן ללכת ואין להם מה לעשות עם עצמם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> יש להם גם מה לבוא בטענות להנהגה שלהם. <נחמן שי (המחנה הציוני):> גם נכון. בסדר. גם נכון. יש להם גם הנהגה, שאני לא בטוח שהיא מתעוררת בבוקר בתחושה מה היא עשתה למען הסדר עם מדינת ישראל. אבל האינטרס שלנו, יואל ידידי, יותר גדול מהאינטרס שלהם – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> נכון מאוד. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – מפני שאנחנו רואים איך הדמוגרפיה משתנה, ואנחנו רואים איך החיבוק הזה שלהם אותנו הולך ומגביל אותנו. הם הולכים להיות אלה שיהיו פה רוב בארץ הגדולה-קטנה הזאת, האהובה עלינו כל כך, בעוד 20 או 30 שנה. ואז מה נעשה? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> גם אם לא רוב, אז מה? 45% זה לא מספיק? <נחמן שי (המחנה הציוני):> נכון. גם 50% ו-50% או 45% ו-55% זה מספיק כדי שאנחנו נשאל את עצמנו איזו מדינה תהיה לנו בסופו של דבר. ראש הממשלה אמר שיש לנו משבר לא קטן עם האמריקנים. למה הוא התכוון ב"משבר לא קטן", כשאירופה מסבה את פניה מישראל? מסבה את פניה. וכבר למדנו שזה לא רק עניין מדיני, זה גם עניין כלכלי – כשהם מסמנים מוצרים, הם מסמנים מוצרים שבאים מישראל. אז אולי זה פוגע היום רק קצת בשטחים, בשטחים מעבר לקו הירוק, אבל זה יפגע בעתיד ביצוא מישראל. ואני רוצה, מאחר שהזמן באמת קצר היום, רק לומר: מי מנהל את מערכת החוץ של מדינת ישראל? אני סקרן לדעת. מי מנהל? כי יש אומנם ראש ממשלה, שפורמלית מחזיק בתיק החוץ, אבל הוא לא שר החוץ; הוא לא משקיע בזה מאמץ, הוא אפילו לא עושה את המינימום שבמינימום – הוא לא מגן על עובדי משרד החוץ, שהפכו להיות טרף קל בידיהם או בפיהם של שרים בממשלת ישראל – ראה ערך נפתלי בנט, שר החינוך, שמכל הדברים שמעסיקים את שר החינוך במדינת ישראל עם 50 מיליארד שקל תקציב, מה מעסיק אותו? איזה דברי שטות שאמר אלון ליאל. אז הוא אמר מה שאמר. זכותו להגיד, זה בסדר. מכאן להסיק שזה הדנ"א של עובדי משרד החוץ ולהקיש על למעלה מ-1,000 עובדים של משרד החוץ, שמשרתים את המדינה בנאמנות גם בתוך הארץ וגם מחוץ לארץ? מה קרה? אז הוא אמר, אלון, זכותו. ואחר כך, כשראש הממשלה באמת עשה איזה ניסיון קל כדי להגן על העובדים – קל, קטן – אז הוא, בנט, גם תוקף את ראש הממשלה, הוא אומר לו: ככה לא מקדמים משילות. זאת אומרת, הוא גם מלמד עכשיו – וזה יפה, אגב, נחמד – את ראש הממשלה איך לנהל את העניינים שלו. חברות וחברים, ידידי חברי הכנסת, אין שר חוץ במדינת ישראל ואין משרד חוץ במדינת ישראל. אולי לא צריך, אנחנו מדינה שסך הכול כמה מעסיקים אותה ענייני החוץ שלה, היא בכלל בשוליים של השוליים של הזירה הבין-לאומית, אז באמת לא צריך. אבל בינינו לבין עצמנו, איך זה יכול להיות שעוד מעט נוקפת שנה – שנה – לחייה של הממשלה הקורסת הזאת, ועדיין אין שר חוץ, עדיין זה איזה תפקיד נוסף על תפקידו – אתה מכיר את זה, עמר – נוסף על תפקידו הוא גם שר החוץ. בינתיים הוא הוסיף עוד כמה תפקידים, מחלק אותם, מחזיר אותם, מחלק אותם – מה קורה פה? והמשרד הזה – אנחנו עשינו פה דיון לא מזמן, בכנסת, שאלנו: משרד החוץ – משרד נחוץ? גזרו חלקים מהפעילות שלו לכל מיני משרדים ומשרדונים, כדי שלכל אחד תהיה איזו תוספת תואר קטנה, לשרים, כדי שלהם יהיה גם איזה מין שר חוץ קטן. חברים וחברות, הממשלה הזאת מזניחה חזית גדולה וחשובה בחייה של המדינה הזאת. מזניחה אותה. והמחיר שאנחנו משלמים על כך הוא כבר עכשיו כבד, והוא יהיה עוד יותר כבד בעתיד. ומכל הסיבות שבעולם שאני יכול למנות, ואני יכול למנות שורה ארוכה, גם מהסיבה הזאת וגם מתוך הסיבה הזאת היא צריכה ללכת. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יריב לוין, השר המקשר בין הממשלה לכנסת, להשיב בשם הממשלה על הצעת האי-אמון. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת נחמן שי, קודם כול, אל ייאוש. אל ייאוש, חבר הכנסת שי, מצבנו לא כזה גרוע – להפך, המצב הוא טוב, הוא משתפר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> איפה אתה חי? אתה חי פה? <קריאה:> השלום בפתח? <שר התיירות יריב לוין:> אני לא חושב שהשלום בפתח, אבל זה דבר שלצערי לא תלוי בנו. ולעומת זאת, הדברים שכן תלויים בנו מתקדמים ונעשים, ואני יכול לומר לך שגם הפעילות בתחומי יחסי החוץ של ישראל היא אולי האינטנסיבית ביותר שידענו אי-פעם. קודם כול, אני חושב שזו הזדמנות לומר, אחרי כל האמירות או הדיונים שהיו סביב סוגיית עובדי משרד החוץ ומשרד החוץ, שיש לנו 106 נציגויות של משרד החוץ שבאמת עושות עבודת קודש, ועבודה טובה ומקצועית, ואנשיהן משרתים במקומות שרבים מהם לא קלים ולא נוחים. ונדמה לי שכל אחד מאתנו – ואתה בוודאי בקי בזה, כאחד האנשים – ואני חושב שגם את זה ראוי לומר – עומדת לך זכות גדולה על העובדה שאתה עושה דבר, ולא כולנו מוכנים להיענות לאתגר הזה, הופעה בפורומים פרלמנטריים בין-לאומיים וייצוג המדינה במקומות שבהם באמת המאבק קשה, ולצערי הרב, ללא הקרדיט הציבורי שהיית צריך לקבל על העשייה הזאת. כך שחבר הכנסת שי, אני יכול לומר שמי כמוך יודע איזו עבודה קשה הם עושים. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שאני לא אסתכן אם אומר, שגם על דעתך ראוי חבר הכנסת שי להערכה גדולה מאוד על העשייה הזאת שלו. אני חושב שזה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ממני הוא קיבל אפילו בכתב את הערכתי. <שר התיירות יריב לוין:> זה בהחלט מגיע לו. עכשיו, אני מוכרח לומר לך גם משהו בעניין אחר שדיברת עליו, בנושא האיחוד האירופי. תראה, חבר הכנסת שי, צר לי לומר, הם פשוט לא צודקים. לא צודקים. והם לא צודקים בהרבה מאוד מובנים, וקודם כול בזה שהם מנסים לכפות פתרון. אין שלום בלי רצון והסדר ששני הצדדים מגיעים אליו מתוך השאיפה שלהם וההסכמה שלהם. מי שחושב שאפשר לכפות פתרון בסגנון הקולוניאליזם האירופי של פעם יביא את האזור בדיוק למצב, לצערי הרב, שהאזור הזה נמצא, וכולנו זוכרים מי קבע את גבולותיו ואיך סרטטו את החלוקה המדינית שלו, ומי אחראי לזה. ולכן אני אומר שמי שמחפש לכפות פתרון הוא בטח לא צודק. יותר מזה, מי שמנסה לעשות את זה בצורה חד-צדדית, ומי שעושה את זה תוך אימוץ של סטנדרט אחד כלפינו, שהוא שונה לחלוטין מאשר כלפי כל מדינה אחרת, ובטח ובטח כלפי הצד השני, הוא בטח ובטח לא צודק. אני חושב שזה לא קביל, ואני חושב שהדבר המצער באמת הוא שזה רק מרחיק את השלום, משום שלצערי הרב, זה נוטע אשליה אצל הקיצונים בצד השני, שאם רק ילחצו עלינו יותר, ואם רק יסמנו אותנו, ואם רק יחרימו אותנו, אז התוצאה של הדבר הזה תהיה שאנחנו נתקפל, ניכנע – ואמרתי, עוד פעם, לא נגיע להסדר אלא נפקיר את ביטחוננו. אין שום סיכוי שזה יקרה, בטח לא בממשלה הזאת. נכון, זה מאוד מתסכל, כי היו רגילים שבמה שמכונה "התהליך המדיני" יש שני צדדים; יש צד אחד ישראלי, שכל הזמן מוותר ונסוג, ויש צד אחד ערבי, שכל הזמן הולך ומעלה את הדרישות שלו. אנחנו נסוגים, והם דורשים יותר; אנחנו מוותרים, והם מעלים את הרף. ואז נוצר מצב שככל שוויתרנו, כך הרחקנו את השלום, והפער רק התרחב. אז נכון, עכשיו יש ממשלה שאומרת: כן, אנחנו רוצים שלום; אומרת: כן, אנחנו רוצים משא-ומתן עכשיו ומייד, בלי תנאים. לא מחר, לא בעתיד, בלי שום תנאים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> משא-ומתן על מה? משא-ומתן על מה? <שר התיירות יריב לוין:> אומרת: כן, אנחנו מוכנים להתייצב ולקיים את ההתדיינות הזאת בכל מקום. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> תגיד על מה המשא-ומתן. <שר התיירות יריב לוין:> ויש צד שני שמסרב. ואם הסרבנות הזאת תקבל גיבוי ותקבל פרסים, התוצאה תהיה רק שהקיצונים אצלם – לצערי הרב, כמה דוגמאות מהם יש לנו כאן בבניין הזה; חבל, אבל זה המצב – שהקיצונים האלה כוחם יגבר, כי הם יגידו: הנה, צדקנו, אמרנו לכם, אל תשבו למשא-ומתן, ילחצו עליהם, הם יוותרו. וברור לגמרי שבשיטה כזאת נגיע רק לתוהו ובוהו, לעוד אלימות, לעוד טרור ולעוד פער שילך ויגדל. ולכן אני חושב שהם טועים. לחלקם, אגב, יש כוונות טובות; אצל חלקם – ונדמה לי, לצערי הרב, שהייתה לנו דוגמה כזאת עם שרת החוץ של שבדיה לאחרונה. לא בטוח שהשאיפה לשלום ואהבת ישראל הן בדיוק שני המרכיבים שאצלה בוערים בנפש. אני גם חושב שצריך לומר הרבה דברים על שינויים מאוד מאוד גדולים שקורים. תראה, בעוד אנחנו מדברים כאן על הפקרת יחסי החוץ של מדינת ישראל, שתי שרות חוץ של שתי מדינות מאוד חשובות במרחבים שלהן, הודו ורואנדה, נמצאות כאן, שתי שרות חוץ. במקביל, נעשות הכנות לביקור של נשיא קניה. בנוסף, כידוע, ראש הממשלה יוצא בסוף החודש לביקור בקפריסין, למפגש משולש עם ראש ממשלת יוון ועם נשיא קפריסין. אם זה לא מספיק, תבוא לכאן ממשלת יוון למפגש בין-ממשלתי יום קודם – וזה לא שראש הממשלה לא נפגש עם נשיא קפריסין ועם ראש ממשלת יוון כבר הרבה זמן; זה קרה כמה וכמה פעמים רק בחודשים האחרונים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מפגש כראש ממשלה או כשר חוץ? <שר התיירות יריב לוין:> במהלך 2015 ביקרו במדינת ישראל עשרה ראשי ממשלה, תשעה נשיאים, 25 שרי חוץ, 83 שרים וסגני שרים; משרד החוץ אירח 316 משלחות כאן במהלך שנה אחת, כלומר ממוצע של משלחת ליום; רק בחודשיים הקרובים יש קרוב ל-50 משלחות נוספות שמגיעות לכאן, של שרים ופרלמנטרים מרחבי העולם. זאת עשייה אדירה, עשייה ענפה, ועשייה שמוכיחה, אגב, שכל האמירות האלה על בידוד הן לא נכונות. אני אומר לך את האמת, חבר הכנסת שי, ההפך הוא הנכון. זה לא רק שיש לנו עוצמה טכנולוגית, ויש לנו עוצמה כלכלית, ויש לנו יציבות אזורית, ויש לנו הרבה דברים שבעולם כולו זקוקים להם; אני חושב שיש לנו גם עוצמה מוסרית שרבים רואים אותה, ויש לנו צדקת דרך, ויש לנו עמידה איתנה על הדרך שלנו, שברגע שאנחנו עושים ונוהגים כך פתאום קורה דבר מדהים – אנשים מתחילים להבין שאולי גם יש צדק בדברינו, ומתחילים להקשיב לנו. כי כאשר אתה כל הזמן משדר שהם צודקים ואנחנו צריכים לסגת, הם מאשימים ואנחנו האשמים – אז מה אנחנו יכולים לרצות מאחרים? אבל כשאתה משדר ביטחון בדרך שלך, ביטחון בזכויותיך, ושם את האמת על השולחן ולא מתעייף מלומר אותה פעם אחר פעם – כן, בסוף זה מחלחל, ואני חושב שאת הדבר הזה רואים. ראינו את זה גם בכך שהצלחנו למנוע את הצעת ההחלטה בסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית שכוונה כנגדנו; הצלחנו למנוע החלטה נוספת שהפלסטינים ניסו לקדם באו"ם בסוף 2014. אני חושב שאנחנו נוכחים ונמצאים כמעט בכל זירה ובכל מקום, ודברינו לא – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> צריך להסביר, לא רק להתגונן. <שר התיירות יריב לוין:> ואנחנו מסבירים, ואנחנו לא רק מתגוננים, ואני אומר לך שמקשיבים לנו. עכשיו, תראה, ראש הממשלה – אל תצחק, חבר הכנסת ילין, כי זה לא רציני, באמת. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו אני אומר לכם עוד דבר, ראש הממשלה שמכהן – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מה אתה חושב – – – <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת גטאס, הרי אם הממשלה הזאת – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה חושב שאפשר לכסות את השמש? <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת גטאס, אם הממשלה הזאת הייתה באמת גרועה למדינת ישראל, אתה היית תומך בה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה חושב שאפשר לכסות את השמש? <שר התיירות יריב לוין:> כל פעם שאתה מצביע נגדה, אני יודע שאנחנו כנראה בסדר. כי את טובת המדינה אתה בטח לא מחפש. עכשיו אני אומר לך יותר מזה – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה מוזמן להמשיך. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, זו אמירה לא לגיטימית, עם כל הכבוד. <שר התיירות יריב לוין:> לא לגיטימית? לא לגיטימית? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא לגיטימית. <שר התיירות יריב לוין:> אני שופט אותו רק על-פי מעשיו, זה הכול. מי שמצטרף למשט טרור לעזה לא מחפש את טובת מדינת ישראל. סליחה, חברת הכנסת מיכאלי, מצטער לנפץ את האשליות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אבל אתה ממשיך לשקר – איפה הטרור היה? <שר התיירות יריב לוין:> מי שחושב שהוראות הוא מקבל מאבו מאזן ותפקידו לייצג אותו פה בכנסת – זה, עם כל הכבוד, חברת הכנסת מיכאלי, לא טובת מדינת ישראל. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> ספינה קטנה – – – זו ספינת טרור? <שר התיירות יריב לוין:> מי שמסית בלי הפסקה מכאן וקורא לאלימות ולאינתיפאדה, זה לא מי שמחפש את טובת מדינת ישראל ואזרחיה, מה לעשות. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אז אתה אומר שתתמכו בחוק? <שר התיירות יריב לוין:> מה לעשות – לא נעים, אבל זאת האמת. עכשיו אני אומר עוד דבר אחד. חבר הכנסת שי, ראש הממשלה הרי עסוק בנושאים המדיניים מסביב לשעון, נפגש בארץ ובחו"ל עם ראשי ממשלות ונשיאים ושרי חוץ. אין שר חוץ שמגיע ואומרים לו: לראש הממשלה אין זמן להיפגש אתך; הוא נפגש עם כולם, מקיים שיחות אינטנסיביות, שיחות טלפוניות על בסיס יומיומי. נדמה לי שרק מה שאירע בוועידת האקלים – נדמה לי שזאת הייתה ההוכחה הטובה ביותר – בפורום בין-לאומי, שמגיעים אליו כל מנהיגי העולם, וזמנם של כולם עמוס ודחוק והם בוררים את פגישותיהם בקפידה – ראש ממשלת ישראל נפגש גם עם נשיא ארצות-הברית וגם עם נשיא רוסיה וגם עם נשיא צרפת וגם עם ראש ממשלת הודו וגם עם ראש ממשלת קנדה וגם עם ראש ממשלת אוסטרליה. איפה הבידוד שאתם מדברים עליו? איפה ראש ממשלה שלא פועל בנושאי החוץ? אני אומר לכם שההפך הוא הנכון. ואני אומר לכם עוד דבר אחד – בואו, שימו רגע את הפוליטיקה הקטנה בצד, תסתכלו קצת, מטר קדימה – אני אומר לכם שבעולם מתרחשים שינויים ענקיים, שינויים ענקיים, תזוזות עצומות – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> חד-משמעית. <שר התיירות יריב לוין:> – – ואנחנו נמצאים שם, ואנחנו פורצים למקומות שלא היינו בהם, ואנחנו מקבלים היום תמיכה במקומות שלא חלמנו שנוכל לקבל. היחסים הבילטרליים שלנו עם שורה של מדינות נמצאים היום בשיא שאף אחד לא חלם שנגיע אליו, כולל עם מעצמות גדולות. אנחנו צריכים עוד קצת סבלנות, אנחנו צריכים לשדר עמידה איתנה על מה שאנחנו מאמינים בו. אני אומר לכם, אם נעשה את זה, בתוך זמן לא רב אנחנו נראה את הדברים האלה באים לידי ביטוי גם בהצבעות במוסדות הבין-לאומיים. זה הכיוון שאנחנו הולכים אליו, זה מה שראש הממשלה והממשלה עושים. אני חושב שאופוזיציה אחראית – ואני פונה אליכם, כמובן, ולא לחבר הכנסת גטאס – אתם צריכים לגבות את זה ולתמוך בזה. ואני אומר שוב, אני חושב שגם לכם יש, אגב, תרומה למאמצים האלה, וציינתי קודם את העבודה החשובה שעושה חבר הכנסת שי, והיא בוודאי חלק חשוב מהמאמץ הזה שהוא משותף לכולנו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יריב לוין, השר המקשר בין הממשלה לכנסת. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון הבאה, מטעם הרשימה המשותפת: ממשלה כושלת בוחרת בהסתה. מי שינמק את ההצעה הוא חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני – וישיב לו השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. עד עשר דקות לרשות אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, ממשלת נתניהו קיבלה השבוע בשורה קשה במיוחד, וכולנו צריכים להשתתף בצערה. עמיתי חבר הכנסת, מסתבר שאיראן עומדת בהסכם הגרעין. כל התנאים שנקבעו בהסכם, ובהם פירוק של 5,060 צנטריפוגות, הסרת הליבה מן הכור באראק, מילויו בבטון, הוצאת עודפי האורניום המועשר מהמדינה כך שלא תיוותר בידי איראן כמות של מעבר ל-300 ק"ג, הפחתת רמת ההעשרה מ-20% ל-3.67%, פתיחת השערים בפני הפיקוח המעמיק והמקיף – כל תנאי הסכם הגרעין בוצעו על-ידי איראן. וזו, ללא ספק, בשורה קשה מאוד לממשלת נתניהו, כי ראש הממשלה נתניהו במשך שנים השתמש באיום הגרעין האיראני כתירוץ כדי לא לעסוק בשום דבר אחר. בשלב מסוים, עמיתי חברי הכנסת, הוא כמעט גרר את כולנו למלחמה בעניין הזה. והנה מתברר שבאמצעות הסכם, ובלי אפילו הרוג אחד, אפשר ליצור מחויבות בין-לאומית ואפשר לעשות שינוי ממשי. עמיתי חברי הכנסת, מפחיד לדמיין לאן ניסו לגרור אותנו, ולאן ניסו לגרור את העולם, מנהיגים שמסוגלים לחשוב רק על דרכים צבאיות להתמודדות עם בעיות. יש מה ללמוד ממה שקרה עכשיו. אפשר וצריך ללמוד, שבניגוד למה שחושבים בממשלת נתניהו, יש גם פתרונות פוליטיים, והם אפילו יותר אפקטיביים, יותר יעילים. עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה להרגיע אתכם: את הלקח הזה, ממשלת נתניהו בוודאי לא מתכוונת ללמוד. מר נתניהו השתמש באיום האיראני כדי לא לקדם שום פתרון לסכסוך הישראלי–פלסטיני. וגם בעניין הזה, אפילו מתוך מערכת הביטחון של מדינת ישראל אומרים אנשים בכירים שאין שום פתרון צבאי. ממשלת נתניהו ממשיכה ותמשיך ללכת עם הראש בקיר ולחשוב שמה שלא עבד בכוח, יעבוד עם יותר כוח, ויותר ויותר קורבנות, יותר ויותר הרוגים. ממשלת נתניהו לא מתכוונת ללמוד את הלקח, אבל, עמיתי חברי הכנסת, האמת היא שלסכנה היא כן נערכה מראש; לסכנה הזאת של נטילת הצעצוע הזה ששמו "איום איראני" מר נתניהו נערך. הוא היה הראשון לזהות שאולי הדגל הזה שבו הוא השתמש כל כך הרבה שנים, ובאפקטיביות כל כך גדולה, עומד להילקח ממנו, זיהה את הסכנה ומייד נקט אמצעים כדי להתמודד אתה. התירוץ האולטימטיבי שלא לעסוק בחיים עצמם נלקח ממנו, והוא מצא לעצמו תירוץ חדש ואויב חדש. האויב החדש סומן במהירות גדולה. כבר בתחילת השנה סומן האויב הפנימי הראשון: האוכלוסייה הערבית. איך אמרנו? ההסתה היא מקלטו של הנכשל. הנה הדוגמה הראשונה. זה התחיל ביום הבחירות. אתם זוכרים את האזרחים הערבים שנוהרים בכמויות לקלפיות – האמירה חסרת התקדים של ראש ממשלה שמזהיר מפני השתתפות לגיטימית, דמוקרטית, של אזרחים בבחירות? זו הייתה רק דוגמה ראשונה, כי מכאן הדרך הייתה פתוחה לנחשול של השמצות והתקפות והסתות שהדמיון יתקשה אפילו להתמודד אתן. כאן, מעל הדוכן הזה, ראש הממשלה נתניהו דיבר על אנשי בל"ד הקומוניסטים שצועדים בהפגנות עם דגלי בל"ד – עם דגלי "דאעש" – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> "דאעש". <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – אמירה מופרכת, דמיונית, חסרת קשר למציאות, וראש הממשלה נתניהו יודע היטב שאין לה שום קשר עם המציאות. הציבור הערבי, על כל חילוקי הדעות העמוקים שיש בתוכו, הוקיע ומוקיע את "דאעש" מקיר לקיר, במערכת הפוליטית והחברתית של הציבור הערבי. וכמובן, הדוגמה הבוטה האחרונה היא השתלחות במיעוט הערבי בעקבות הרצח בדיזנגוף – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – שהסיעה שלכם תוציא הודעת גינוי – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – בעקבות הרצח בדיזנגוף – שכולם גינו אותו. שכולם גינו אותו. ראש הממשלה נתניהו לא נרתע, אלא השתלח במיעוט הערבי בצורה חסרת תקדים; ממש מעתיק שורה בשורה, מילה במילה, מהאנטישמים ברוסיה הצארית: הכו ביהודים והצילו את רוסיה, וכאן הססמה: הכו בערבים וכך שלטון נתניהו יינצל. הוא לא מסתפק בהעתקה מרוסיה, הא מוכן גם להעתיק ממקומות אחרים באירופה. הוא מייבא אלינו, לארץ, את אגדת הסכין בגב; אגדת הסכין בגב, שהיום מחוברת לארגוני זכויות האדם, לאנשי השמאל, ל"שוברים שתיקה", ל"בצלם", לאגודה לזכויות האזרח. כל הארגונים האלה מסומנים היום כאויב פנימי; כל הארגונים האלה מסומנים היום כבעיה שבה צריך לטפל, אתה צריך להתמודד. והכול, עמיתי חברי הכנסת, כל ההסתה הזאת – נגד ערבים, נגד אנשי שמאל, נגד אנשי זכויות אדם, נגד ארגונים, נגד מי שחושב אחרת – הכול כדי לא לעסוק בחיים עצמם. ואני באתי לדבר היום, כאן, מעל הדוכן הזה, על החיים עצמם. אתם יודעים איך הם נראים, עמיתי חברי הכנסת? בואו נסתכל על הנתונים: מתפרסם השבוע הדוח של ה-OECD. עברנו למקום הראשון בשיעורי עוני של ילדים. אנחנו במקום הראשון בעולם המערבי, בעולם המפותח, בשיעורי עוני של ילדים. באופן יחסי, בישראל חיים הכי הרבה ילדים עניים. זה נתון מביש. זה נתון מקומם. וכך נראים החיים עצמם. לא רק עוני של ילדים: דוח ה-OECD ממקם את ישראל כמדינה עם שיעורי העוני הגבוהים ביותר בקרב חברות הארגון. כ-21% מתושבי המדינה נמצאים מתחת לקו העוני – יותר מאשר מקסיקו, שהיא שהשיגה אותנו בשנה שעברה. בואו ניקח את הנתון ההיסטורי, לפני עידן נתניהו. היינו במקום קצת יותר טוב. באמצע שנות ה-90, לפני שנתניהו בא עם שלטונו הרע והשנים הרעות שלו בשלטון, באמצע שנות ה-90, 14% בלבד מתושבי ישראל היו מתחת לקו העוני. אני מדבר על שיעורי עוני – בואו נדבר על פערי ההכנסות, אי-שוויון. גם כאן, מדינת ישראל, שבאופן יחסי בעבר הייתה במקום סביר יותר, היום שוברת שיאים ברמות האי-שוויון: בצד אחד עוני קיצוני, ובצד שני ביזה – ביזה של הציבור; ביזה של משאבי הציבור; מתווה הגז השערורייתי, שבו אתם העברתם נכסים של הציבור בחינם, כמעט בחינם, לבעלי הון, לטייקונים שמקורבים לצלחת. מדברים על רווחי הגז ועל טייקוני הגז. לא שכחנו את אוצרות הטבע האחרים; לא שכחנו את הפקרת ים-המלח; לא שכחנו את מה שקורה בתחום הפוספטים, שבו ראש הממשלה ממשיך לקדם, והממשלה שלו ממשיכה לקדם בנייה של שדה פוספטים, כרייה של שדה פוספטים חדש, שיביא רווחים נוספים לאחים עופר על חשבון הבריאות, על חשבון החיים של תושבי ערד, של תושבי אל-פורעה, של הערבים והיהודים שחיים בנגב. אנחנו מדברים על אוצרות הטבע – בואו נדבר על רווחי הבנקים, עוד מגזר שיקר ללבו של ראש הממשלה. הבנקים משנה לשנה שוברים שיאים ברווחים שלהם. לא משנה אם יש משבר, לא משנה אם יש מצוקה, לא משנה אם יש אבטלה ולא משנה אם יש עוני – הבנקים משנה לשנה מגדילים את הרווחים שלהם. בואו נסתכל על פן נוסף של המציאות שלנו: קריסה של הסדרי הרווחה; מערכת בריאות שנמצאת במשבר קשה; מערכת חינוך שנמצאת במצוקה תקציבית; משבר דיור שלא רק שלא נפתר מאז המחאה החברתית הגדולה, אלא מחירי הדיור ממשיכים לעלות: הדיור להשכרה יקר יותר, הדיור לרכישה יקר יותר מאשר ב-2011. עמיתי חברי הכנסת, בממשלה הזאת אין ביטחון חברתי וכלכלי. אין גם ביטחון אישי. כך נראה מודל ניהול הסכסוך: בני-אדם נרצחים, נפצעים, מפחדים. לנצח תאכל חרב – זו הבטחתו של ראש הממשלה נתניהו. אתם הבאתם אותנו למבוי סתום בכל התחומים; אתם יצרתם מצב של חוסר תקווה בכל התחומים: אין ביטחון, אין שלום, אין צדק חברתי – אין שום סיבה להשאיר את ביבי בשלטון. ולכן, עמיתי חברי כהכנסת, הוא בוחר בהסתה; לכן הוא חייב אויב פנימי; לכן הוא תוקף גם את הדמוקרטיה. הממשלה הזאת חייבת ללכת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. אני מזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין להשיב. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> לאט-לאט – – – <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברות הכנסת, חברי הכנסת חנין ואבו עראר, בואו נתחיל כמובן בגינוי שלכם לרצח הנורא שהתרחש אתמול – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> רגע, רגע – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת חנין, אני אענה על הכול. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני אענה על הכול. אני רק שמעתי אותך משתמש פה בכל מיני ביטויים מבישים ובכל מיני השוואות מגוחכות ומופרכות, וגם לא מכובדות. אז בוא, קודם כול, תהיה ישר עם מצפונך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני ישר – – – <שר התיירות יריב לוין:> אגב, הייתה לך, אתה יודע – איך אמרת – דגל בל"ד אמרת, נדמה לי, נכון? במקום דגל "דאעש". <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> הייתה פליטת פה פרוידיאנית-משהו, הייתי אומר. אבל בוא נאמר את האמת, חבר הכנסת חנין: למה – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> יריב – – – <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת חנין – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – אני לא יודע כלום. אני מצפה שאתם תאמרו בקול חד, צלול וברור שאתם מגנים את הרצח שהיה אתמול, את הפיגוע שהיה היום; את כל האירועים האלה של טרור ששוטפים אותנו. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אנחנו ישרים. אנחנו מביעים צער וכאב על כל – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני לא ביקשתי שתביע, לא צער ולא כאב. תגנה את הטרוריסטים. תגנה את הטרוריסטים – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – תקרא לחברה הפלסטינית להקיא אותם מתוכה. נו, בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> בבקשה, נו. חבר הכנסת חנין, תאמין לי, בשביל בשורה כזאת אני מוכן לרדת מהדוכן, לתת לך להשיב פה במקומי. הגיע הזמן. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> תגנה. הגיע הזמן שתגנה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני מוכן לעלות ולהגיב. <שר התיירות יריב לוין:> לא להגיב. תגנה, אל תגיב. להגיב הגבתם מספיק. לא התפתלויות ובריחה – את זה אתם עושים כל הזמן. תגנה, חבר הכנסת אבו עראר, מה יש? רוצחים הם רוצחים, לא? <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> טרוריסט הוא טרוריסט, לא? <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אז תיקחו אחריות למצב. <שר התיירות יריב לוין:> מה פתאום? כל – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני מוכן. <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת תומא סלימאן, מה אתך? אולי את תגני? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> יכולת לגנות אתמול, לא היית צריך לחכות לעכשיו. אבל אני לא שמעתי אותך אתמול, אז אמרתי אולי עכשיו תיזכר. אולי יקרה נס. טוב, רבותי, אתם יודעים – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – האלימות. תענה לעניין. <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת אבו עראר, אתה יודע, ככל שמתרגזים יותר כך מתברר כנראה שהדברים יותר נכונים ומדויקים. עכשיו אני – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> מה נכון ומדויק? <שר התיירות יריב לוין:> שהממשלה הזאת העלתה את שכר המינימום כפי שלא היה מעולם; הגדילה את תוספת השלמת הכנסה למקבלי קצבאות זיקנה ושאירים כפי שלא היה אף פעם; העלתה קצבאות ילדים בשיעור דרמטי כמו שלא קרה אף פעם – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> באמת? – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – עשתה חיסכון ארוך-טווח לילדים החיים בעוני כמו שלא היה מעולם; העלתה את שכר חיילי החובה כמו שלא היה אף פעם – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> תגיד לי, אתה בלעת סם אונס או מה? על מה אתה מדבר? <שר התיירות יריב לוין:> טוב, אדוני היושב-ראש, נדמה לי שלחרפות שאנחנו רואים פה במליאה מצטרפת גם האמירה הזאת של חבר הכנסת גילאון – – <אילן גילאון (מרצ):> אני לא מבין מאיפה אתה מביא את הדברים האלה. <שר התיירות יריב לוין:> – – של פרלמנטר כל כך ותיק – – <אילן גילאון (מרצ):> על העלייה הדרמטית בשכר המינימום? על מה אתה מדבר? <שר התיירות יריב לוין:> – – אבל אני אכבד אותך, חבר הכנסת גילאון, ולא אשיב לך על הדברים הקשים האלה. <אילן גילאון (מרצ):> אל תשיב – – – <שר התיירות יריב לוין:> מה שאני כן אעשה – אני בכל זאת אחזור על הרשימה, כי היא באמת מאוד מאוד חשובה, עד כדי כך שבאמת קשה לשמוע, נכון? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> עלייה דרמטית. <שר התיירות יריב לוין:> העלאת שכר מינימום; הגדלת תוספת השלמת הכנסה למקבלי קצבאות זיקנה ושאירים – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – אתה – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – העלאת קצבאות ילדים; העלאת שכר חיילי חובה; חיסכון ארוך-טווח לילדים; הגדלת הזכאות של ילדים לטיפולי שיניים חינם. הממשלה הזאת מכהנת, חבר הכנסת חנין, קצת יותר מחצי שנה – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – תראה כמה פעולות חברתיות. כמה. כמה פעולות. כמה. באמת – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הצליח להוריד את שיעור העוני – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – איך אתה לא מתבייש? איך אתה לא מתבייש? שלא נדבר על כך שגם שיעורי העוני יורדים וימשיכו לרדת, ועם הצעדים האלה שנקטנו תהיה ירידה משמעותית עוד יותר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – איך לרדת. <שר התיירות יריב לוין:> ועכשיו אני אגיד לך עוד דבר: הממשלה הזאת גם דאגה לעוד דבר שהוא מאוד חשוב – היא דאגה לזה שיהיו כאן שיעורי אבטלה נמוכים מאוד, מהנמוכים שיש בעולם המערבי בכלל. אני לא מדבר על מדינות נחשלות, מפני שכולנו יודעים – – – <אילן גילאון (מרצ):> כמה עניים יש במדינה הזאת? מאיפה אנחנו יודעים – – – לעומת ה-OECD, שאנחנו – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – כולנו יודעים – חבר הכנסת גילאון, אני בנאום הזה לא אתייחס להערות שלך, אני כבר אומר, עד שלא תמצא לנכון להתנצל על האמירה שלך – – – <אילן גילאון (מרצ):> זה אמירות פרלמנטריות – – – <שר התיירות יריב לוין:> חשבתי שתחשוב על זה לבד, חשבתי שתחשוב על זה לבד, אבל אם אתה לא חושב שצריך להתנצל – אתה תרשה לי לשמור על כבוד הבניין בכך שאני לא אענה לך עכשיו – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – אף שאני בדרך כלל שמח לענות כששואלים אותי, גם כשזה בקריאות ביניים. לא הייתה ממשלה שעשתה כל כך הרבה בזמן קצר כזה, ולא היו ממשלה וראש ממשלה שכיהנו לאורך תקופה כל כך ארוכה והצליחו לשמור על אחוזי אבטלה כאלה נמוכים – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – כאלה נמוכים, שזה הבסיס למניעת עוני ולשמירה על צמיחה ולשמירה על – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו, אני אגיד לך עוד דבר אחד, חבר הכנסת חנין, לסיכום – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> טוב – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני אגיד לך עוד דבר אחד, חבר הכנסת חנין, לסיכום, והוא מתייחס לסוגיית מתווה הגז. אתה יודע, עיינתי בפרוטוקולים של ישיבות הכנסת לפני התקופה שאני הייתי חבר כנסת, וראיתי שמפלגתך דווקא כיהנה בבית הזה כל השנים – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – ואני חושב שזה דבר יפה ומכובד, אגב. אגב, אני חושב שפעם היא האמינה בסטלין. היום היא מעמידה פנים שהשלום בפתח ורק אנחנו מונעים. אתם יודעים – אין מה לעשות, ההתפכחות באה אצלכם מאוחר, אבל מכיוון שהיא לפחות באה ממקום טוב, אז זה בסדר. אבל אני אגיד לך דבר אחד, חבר הכנסת חנין, לא ראיתי אף נאום של אף נציג שלכם שבא ואמר: תגידו, מה פתאום אתם נותנים זיכיונות לחיפושי גז ונפט? למה אתם לא מחפשים לבד? למה המדינה לא משקיעה בחיפוש גז ונפט? למה לא נקטין את תקציבי הרווחה ונשקיע בחיפושי גז ונפט למען רווחתם של הדורות הבאים? שום דבר. רק לשבת כאן, לצעוק אז: תשקיעו רק ברווחה, אל תעשו שום דבר לפיתוח ולצמיחה. ולכן, חילקו זיכיונות כמו שחילקו, ועשו טעויות כמו שעשו – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אנחנו אשמים בחלוקת הזיכיונות. <שר התיירות יריב לוין:> – – והיום, כשבאים למזער את הנזק ולתקן אותו ולהבטיח שהגז יצא החוצה, חוץ מלהגיד לא ולא ולא ולא – שום דבר; שום הצעה מעשית שמסוגלת גם להוציא את הגז מהאדמה, גם להבטיח אספקת גז לישראל, גם להבטיח את היתרונות המדיניים שבהוצאת הגז, וגם – מה לעשות, חבר הכנסת חנין – להבטיח שיהיו משקיעים נוספים שיבואו וישקיעו בגז ובדברים אחרים. האמן לי – לא חוכמה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת לוין. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת חיים ילין. <קריאות:> לא. <עפר שלח (יש עתיד):> זה אני בעשר דקות הקרובות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב. אני אומנם עולה חדש, אבל אני יודע לקרוא עברית. זה מה שכתוב לי. <עפר שלח (יש עתיד):> יכול להיות שזה טעות שלנו, באמת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השיתוק של ראש הממשלה ושר הביטחון בהתמודדות עם האתגר הביטחוני, מטעם סיעת יש עתיד – חבר הכנסת עפר שלח, בבקשה. <עפר שלח (יש עתיד):> אם היה נכנס לי בעשר דקות הייתי עושה את זה, אבל אתה טוב ממני בעיבוד טקסטים. אני בטוח שבתשובה שלך – – – <שר התיירות יריב לוין:> לא, לא. זה לא אני הפעם. מספיק – – – אני רואה שאתם חושבים שיש לי פחות מדי, אבל זה בסדר. <עפר שלח (יש עתיד):> בפתח דברי – דברים שעוסקים במצב הביטחוני. אנחנו חייבים ביום הזה גם לשלוח תנחומים למשפחתה של דפנה מאיר, זיכרונה לברכה, שנרצחה בעתניאל, וגם לברך ברפואה שלמה, לאחל רפואה שלמה למיכל פרומן, שהיא ממש אצלנו אפילו ביש עתיד, בשר מבשרנו – – <קריאה:> – – – <עפר שלח (יש עתיד):> – – נכון, ואנחנו מאחלים לה רפואה שלמה. גל הטרור נמשך, ואנחנו מונים כבר יותר מ-100 – היום מנה הרמטכ"ל בדבריו במכון למחקרי ביטחון לאומי יותר מ-100 ניסיונות דקירה, דריסה ופיגועים אחרים. אמר הרמטכ"ל באופן מרתק – והרמטכ"ל הנוכחי, השר לוין, אתה בטח יודע, היה מפקד אוגדת איו"ש שהדביר את הטרור באמצע העשור הקודם – אמר: הלחימה בטרור הזה, יש אלמנט שהיה מאוד מאוד מרכזי בהדברת הטרור בעשור הקודם, והוא המודיעין, והוא כמעט איננו בה. למעלה מ-100 איש מחליטים לצאת מבתיהם; אחד-אחד, לפעמים אחת-אחת, יוצאים ומבצעים פיגוע שהם יודעים שהם לא יחזרו ממנו, או מניחים כך לפחות, ושניים או שלושה ביום מבצעים את הדבר הזה, ואנחנו מתקשים להבין ואי לכך גם מתקשים להתמודד. אבל כדי להתמודד – ואני אתייחס בהמשך דברי לא פעם לדברים שאמר היום ראש המטה הכללי, איש ששווה להאזין לו גם בדבר הזה וגם בדברים אחרים – כדי להתמודד, אי-אפשר, בניגוד למה שעושה הממשלה הזאת, להתמקד אך ורק בפתרונות טקטיים. אנחנו תמכנו בחלק גדול, אולי בכל הפתרונות הטקטיים שהוצעו על-ידי כוחות הביטחון ואומצו על-ידי הממשלה, כולל צעדים שהם דרקוניים בזמנים אחרים, אבל בזמן שאנחנו נמצאים בו אנחנו תמכנו בהם – כולל הריסת בתים, מעצרים וצעדים אחרים. אבל במצב שבו הצעדים האלה אינם עובדים, במצב שבו אנחנו בתוך גל שאיננו שוכך, במצב שבו אנשים, כמו שאמרנו, יוצאים מבתיהם אחד-אחד או אחת-אחת והם מוכנים להתאבד, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם הצעדים הטקטיים האלה, האם הדרך שנוקטת הממשלה היא הדרך הנכונה. אז יש פה עניין של ייאוש, יש פה עניין של תרבות, יש פה עניין של הסתה בוודאי – התייחסת אל זה קודם, השר לוין, ובצדק; אבל יש פה, בין השאר – וזה הדבר שבו אנחנו יכולים לטפל – גם ייאוש גדול של חברה שלמה שאיננה רואה לנגד עיניה לא עתיד מדיני ולא עתיד אחר; וגם לזה התייחס היום הרמטכ"ל. ותפקידה של ממשלה בזמן הזה הוא להיות אקטיבית, הוא לא להישען לאחור ולהאשים את הצד השני – גם כשהצד השני אשם. אני, בוודאי, הרי אינני מנקה אותו, ומטיל עליו את האחריות המלאה – אלא לעשות את הדברים שצריך כדי להבטיח ביטחון, גם בחזית הזאת, גם בחזית אחרת, ולא לעשות רק צעדים טקטיים, אלא לעשות מה שצריך כדי לשנות את המצב מעיקרו. לפני שאני אכנס למה הוא שינוי המצב מעיקרו, אני רוצה להקביל את זה למה שקורה באותו זמן ממש בחזית אחרת שבה אנחנו נמצאים, החזית בעזה. תנאי היסוד – אדוני סגן שר הביטחון, השר לוין, אתם יודעים את זה היטב – תנאי היסוד בחזית עזה זהים כמעט לחלוטין למה שראינו פה בקיץ 2014. הלחץ המצרי על ה"חמאס" בעזה הוא אולי יותר כבד היום ממה שהוא היה לפני "צוק איתן"; המצב הכלכלי והמצב החברתי בעזה אולי יותר קשים ממה שהם היו לפני "צוק איתן"; הייאוש בעזה והתחושה של הקיצונים בעזה שהדרך היחידה שלהם להזיז משהו תהיה התמודדות עם ישראל אינם שונים ממה שראינו לפני קיץ 2014; הזרוע הצבאית של ה"חמאס" משלימה את ההכנות שלה למלחמה עם ישראל; המסקנה של הזרוע הצבאית של ה"חמאס" היא שישראל אולי לא למדה מספיק לקח. אני לא רואה – אמר היום הרמטכ"ל משפט מעניין ביחס להרתעה – אני לא רואה שום סימן לזה שיצרנו הרתעה אל מול האנשים שנמצאים במצב הזה. אנחנו, אדוני השר, איננו עושים דבר לדחיית המלחמה הבאה. מהי דחיית המלחמה הבאה? דחיית המלחמה הבאה מתחילה כשהממשלה, כמו שאני אומר, הממשלה היא אקטיבית. הממשלה איננה רק נשענת אחורה ומאשימה את האויב; היא מתחילה בניסיון אמיתי לשנות את המצב מעיקרו. ויש גורמים במזרח התיכון, גורמים שהם או מבקשי יציבות או שיש להם אינטרסים אחרים. אנחנו בסיטואציה – הזכרת את הספר שלי, השר לוין; אני פותח אותו בניתוח זה שהיום, האויב של היום הוא גם השותף של היום. זה אפילו לא האויב של היום הוא השותף של מחר. וכך גורם כמו טורקיה, שיש בינה לבינינו עוינות שנובעת מהמשטר הטורקי, שנובעת מההתנהגות של ארדואן, אבל בינינו לבין טורקיה יש שותפות אינטרסים בהרבה מאוד דברים, כולל – עשוי להיות – בעניין של עזה. כך גורם כמו סעודיה, כך גורם כמו ירדן. כל הגורמים מבקשי היציבות – ומצרים, כמובן; הגורמים מבקשי היציבות במזרח התיכון, יש להם אתנו שותפות, ואנחנו צריכים ללכת עם הגורמים האלה יחד, בראש ובראשונה בסוגיה של עזה, למהלך שעיקרו צעדים כלכליים, שיפור המצב בעזה, נכונות ללכת אפילו רחוק עם הצעדים הכלכליים האלה, תמורת שינוי ביכולות ובכוונות של ה"חמאס". עד ליעד של פירוז. אבל אני אומר, עוד לפני יעד של פירוז, הצעדים האלה צריכים להיות הדרגתיים; הם צריכים כל הזמן לשים לפניהם את המטרה של הצעד הבא לקראת פירוז של עזה ושינוי המצב בעיקרו. אבל הצעדים האלה צריכים להיעשות כדי לדחות את המלחמה הבאה. אבל חוסר המעשה של הממשלה בתחום הזה הוא רק חלק מחוסר המעשה שלה, כי באותו זמן, בעוד אנחנו לא משנים את המצב מעיקרו ואיננו דוחים את המלחמה הבאה, אנחנו, חבר הכנסת ילין, מי כמוך יודע, גם לא מתכוננים אל המלחמה שבפתח. <חיים ילין (יש עתיד):> זה ברור. <עפר שלח (יש עתיד):> וגם פה יש העתק כמעט מוחלט של המצב שהיה לפני "צוק איתן". אני עוסק הרבה, במסגרת תפקידי בוועדת החוץ והביטחון ובוועדה לתקציב הביטחון, בין השאר, גם בהסכמות התקציביות בין האוצר לבין מערכת הביטחון לתקציב הרב-שנתי והתוכנית הרב-שנתית של צה"ל. ויש בהסכם הזה הרבה מאוד על מה שיהיה בתוך התקצוב ומה שיהיה מחוץ לתקצוב, הסכמים על דברים כמו מים כלכליים ודברים אחרים. דבר אחד אין בו: אין בו סיכום תקציבי על המכשול בעזה, אף שהיום מערכת הביטחון אומרת שיש לה אמצעים שהיא מאמינה בהם – אני כמובן לא יכול להיכנס אליהם מעל בימת הכנסת. באותה מידה, אגב, אין גם תקצוב של המכשול בצפון, שהוא גבול שבו האויב שנמצא מצדו השני הוא אויב הרבה יותר מסוכן. זה סוג אחר של מכשול. לדבר הזה ולדבר הזה נדרשים מיליארדים. ההערכה – והדברים התפרסמו אז אני יכול להתייחס אליהם – ההערכה למכשול המלא ברצועת-עזה היא 2.7 מיליארד שקל, אבל יש גם צעדי ביניים בדרך לזה. ולדברים האלה אין סיכום תקציבי, נכון לזמן שאנחנו מדברים. זאת אומרת, ביד אחת, יד משותקת אחת, לא עושים את מה שצריך כדי לדחות את המלחמה הבאה, וביד המשותקת השנייה לא עושים את מה שצריך כדי להתכונן אם חס וחלילה המלחמה הזאת תפרוץ בזמן שבין לבין. דיבר היום הרמטכ"ל על יהודה ושומרון, על מה שהוא חושב שצריך לעשות שם, ואמר שגם בתוך המצב שאנחנו נמצאים בו צריך להשאיר לפלסטינים תקווה, צריך לשפר את המצב הכלכלי, צריך ליצור מצב – לא מפני שהוא מייחס את טרור המתאבדים או טרור היחידים הזה אך ורק לייאוש שהציבור הפלסטיני נתון בו, אבל כדי שלא להחמיר את המצב, כדי להיות אקטיבי, כדי שלא להחמיר את המצב, צריך לעשות דברים. את אותם דברים בדיוק צריך לעשות בעזה. הצבא מבין את זה, הדרג המקצועי מבין את זה, הממשלה איננה עושה דבר. הממשלה איננה עושה דבר כי היא קפואה מפחד: מה יגיד הימין הקיצוני? מה יגידו אם יעלו, אפרופו עזה, את הנושא הפלסטיני בכלל? הממשלה איננה עושה דבר לא כדי לדחות את המלחמה ולא כדי להתכונן אל המלחמה שבעין. והשר לוין, מי כמוך יודע, היינו אתה ואני בלב החקירה של הדבר הזה – איך יכולה מערכת שלמה, איך יכולה הממשלה, איך יכול ראש ממשלה שהיה בשלטון באותו זמן כל השנים האלה, להביא אותנו למצב שבו חמש שנים נבנתה לעינינו מערכה, והגענו אליה לא מוכנים. והנה עברה המערכה הזאת, והנה צה"ל מסיק ממנה את הלקחים בהרבה מאוד מישורים שאני עוסק בהם, והדרג המדיני איננו מסיק ואיננו עושה מה שצריך, לא בשינוי המצב ולא בהגנה. במצב כזה, בממשלה כזאת, בראש ממשלה כזה, שאינם לומדים לקחים אפילו מהטעויות שלהם עצמם מהזמן הקרוב, אין ולא יכול להיות אמון, ולכן אני קורא לכנסת להביע אי-אמון בממשלה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עפר שלח. ישיב סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. בבקשה, אדוני. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, צר לי, אבל נראה לי כי התסכול המתמשך של מפלגת יש עתיד מישיבתה באופוזיציה מוביל אותה להגיש הצעות אי-אמון סדרתיות הנשענות על טענות שאין להן בסיס ונסתרו כבר מעל בימת הכנסת, גם על-ידי, שוב ושוב. גם הצעת האי-אמון הזאת – וזאת יודע היטב יושב-ראש סיעת יש עתיד חבר הכנסת עפר שלח – היא מִחזור של קודמותיה. <עפר שלח (יש עתיד):> המצב לא השתנה, למה שלא נמחזר? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> חבר הכנסת שלח טוען לשיתוק של ראש הממשלה ושל שר הביטחון בהתמודדות עם האתגר הביטחוני. אין אמירה רחוקה כל כך מן המציאות כמו האמירה הזאת. צה"ל נהנה מחופש פעולה מלא בגזרות השונות, ופועל באופן נחוש, מקצועי ומתמשך – – <עפר שלח (יש עתיד):> – – – חוסר חופש פעולה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – תוך השגת – – – <עפר שלח (יש עתיד):> רוצים פעולה של הדרג המדיני. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – – תוך השגת – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תן לי לסיים. – – – תוך השגת תוצאות מצוינות הבאות לידי ביטוי בהרתעה חזקה ויציבה של אויבינו מסביב בעקבות פעולה מדודה, אחראית ומאוזנת מולם. אני רוצה לתת לך נתונים שאתה בטח מכיר. מאז "צוק איתן", שנה וחצי, 72 אירועי ירי היו מרצועת-עזה. רק 22 היו בשטח ישראל, השאר כושלים או יורטו. ההרתעה הזאת לא הביאה מעולם – לא היה שקט כזה כבר שנים רבות מרצועת-עזה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – היה אותו שקט. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לא היה. <חיים ילין (יש עתיד):> אל תגיד לי, אני מכיר את השקט בעל-פה. כל יום אני סופר אותם. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תבדוק את זה היטב. חבר הכנסת ילין, תבדוק את זה היטב. <חיים ילין (יש עתיד):> אני בודק לך אותם. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תבדוק את זה היטב. <חיים ילין (יש עתיד):> מכרו לנו את זה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> זה ההיקף הנמוך ביותר משנת 2001 של ירי תלול-מסלול מרצועת-עזה. <חיים ילין (יש עתיד):> השלום בפתח. <מאיר כהן (יש עתיד):> כנראה לשיטתך היה יום אחד של שקט. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לא, יותר. <מאיר כהן (יש עתיד):> תפסיק, נו, באמת. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> הרתעה זו משתקפת היטב באופן שבו מרוסנים ה"חמאס" וה"חיזבאללה" בפעולתנו מולם. <מאיר כהן (יש עתיד):> תעזוב את הדף, תגיד מה שהלב שלך אומר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני אגיד עוד מעט. <חיים ילין (יש עתיד):> תאמין למה שאתה אומר, תבוא – – – תשמע. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> נכון, אנחנו לא בשווייץ. <חיים ילין (יש עתיד):> אתה רואה שצדקתי? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אנחנו לא בשווייץ, ולעתים מאתגרים אותנו אויבינו בפעולות שונות, חלקן גם על גדרות עזה. אבל פעילויות אלו אינן יוזמות של ה"חמאס" לדרדר או להשלים את המצב, כי "חמאס" יודע שיש הרתעה כלפיו ועל כל פעולה שיעשה הוא ייענש; הגם שאין חולק על רצונו של "חמאס" להתעצם ולהכין עצמו לעימות. הרי כבר נאמר מעל בימה זו, אנו מקיימים פעילות רציפה ומתמשכת לצמצום ההתעצמות של ארגוני הטרור ברצועה, אשר כתוצאה ממנה מתקשים הארגונים לשקם יכולות שהיו להם לפני המבצע. ויודע היטב חבר הכנסת שלח, חבר ועדת החוץ והביטחון, כי על מאמצים אלו לא ניתן להרחיב מעל בימה זו. גם לעניין המאמצים לשיפור מצבה הכלכלי של הרצועה, נאמר כבר כי לאחר מבצע "צוק איתן" החלה מערכת הביטחון, יחד עם האו"ם והרשות הפלסטינית, לפעול לשיקום המתקנים האזרחיים הבלתי-מעורבים בלחימה ובתי התושבים ברצועת-עזה שנפגעו במלחמה. <עפר שלח (יש עתיד):> על כמה דברים מערכת הביטחון ממליצה ואתם לא מבצעים? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> רגע. פעולה זו נעשית באמצעות הכנסה מבוקרת ומפוקחת של חומרי בנייה, כדי להבטיח כי אלה יופנו לצורכי שיקום בלבד. מאות רבות של משאיות שבהן תשומות בנייה וסחורות, עוברות מדי יום מישראל לרצועת-עזה. בנוסף, הורחבה מדיניות התנועה מעזה ואליה, במטרה למנוע פגיעה בצרכים ההומניטריים של האזרחים הבלתי-מעורבים בלחימה. כך, כמות המשאיות הנכנסת כל יום לעזה דרך מעבר כרם-שלום גדלה בהתמדה ועומדת היום על בין 750 ל-900 משאיות ביום. <חיים ילין (יש עתיד):> בלי הרחבת 232 שהובטחה גם. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אלה שני דברים שונים. <חיים ילין (יש עתיד):> אז, כן. הכול שונה. גם הנמל שונה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> זה, תגיש שאילתה לשר התחבורה. <חיים ילין (יש עתיד):> לא, סגן שר הביטחון, זה מדיניות. יודע מה זה מדיניות? ראייה כוללת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת חיים ילין, יהיו לך פה שלוש דקות להגיב. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> בנוסף, העלאת מכסת היתרי כניסה לישראל לסוחרים ל-5,000 מ-2,000 היתרים שהיו קודם, אישור הרחבת מרחב הדיג ל-6 מייל, וגם אישור שיווק תוצרת חקלאית ותעשייתית. בתחום התשתיות: הכפלת הספקת המים לעזה מ-5 מיליון ליטר מעוקב ל-10 מיליון ליטר מעוקב, באמצעות צינור נחל-עוז; אישור העברת יבילים, שהם תרומה מעומאן, מיריחו לרצועת-עזה. עם כל הכבוד להטפה שלכם לקידום פירוז הרצועה, או לפחות הקטנת היכולת והמוטיבציה של "חמאס" למלחמה תמורת שיפור משמעותי בחיי התושבים ברצועה, אני מבקש להיות ברור בעניין הזה, מבלי להיכנס לפרטים שלא ניתן לדבר עליהם כאן: אין משפט קיום לתזה הזאת של יש עתיד. אילו רווחת תושבי עזה עמדה למול עיניו של ה"חמאס", הוא לא היה נכנס למבצע "צוק איתן". ואתה יודע היטב, חבר הכנסת שלח, שאין לנו בעניין הזה פרטנר. ולכן, לעניין מה שמכונה בהצעת האי-אמון "הזנחת העורף", גם כאן מדובר בטענות שנאמרו כבר והן ממוחזרות וחסרות בסיס. אומנם לא נמגן עצמנו לדעת, אבל אנו ממשיכים במאמצינו בנושא הגנת העורף בכל התחומים. <עפר שלח (יש עתיד):> יש סיכום תקציבי על המכשול או אין? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> יכולות תקיפה לטובת המניעה, צמצום הירי וגביית מחיר על כל ירי מהרצועה, וכמובן יכולות הגנה רב-שכבתיות, שכולנו מכירים אותן, מלבד מיגון פיזי. <עפר שלח (יש עתיד):> יש סיכום תקציבי על המכשול או אין? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אין זה המקום – אני אענה לך מייד. <עפר שלח (יש עתיד):> מה זה "אין זה המקום"? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אין זה המקום לעסוק בפתרון בעיית המנהרות, ואני גם לא מוכן לדון על כך במליאת הכנסת – במידע כזה ואחר שהוצג לכם בוועדת חוץ וביטחון או בוועדת המשנה. טוב היה עושה חבר הכנסת שלח אם היה מגלה איפוק ואחריות בנושא הזה. אומר בבירור – – – <עפר שלח (יש עתיד):> תפסיק להשמיץ. כל מה שאמרתי אלה דברים שפרסמו, ואגב, לא יצאו לא מוועדת חוץ וביטחון ולא משום דבר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> די. הם יצאו. זה מידע שקיבלת מוועדת חוץ וביטחון. <עפר שלח (יש עתיד):> שקר וכזב. אתה משקר במצח נחושה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> וואי, וואי, וואי. <עפר שלח (יש עתיד):> אין לך מושג על מה שאתה מדבר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כך אתה אומר? <עפר שלח (יש עתיד):> הדברים האלה יצאו. היות שאני יודע – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת עפר שלח, עומד כאן סגן שר הביטחון – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> עפר, אני מציע לך. <עפר שלח (יש עתיד):> שקר וכזב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – ומשיב לך. <עפר שלח (יש עתיד):> בסדר, עומד סגן שר ומשקר. מה אני אעשה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אז אני מבקשת קצת לשמור על הכבוד לבן-אדם. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני מציע לך, תחזור בך מהביטוי. תאמין לי, לא – – – <עפר שלח (יש עתיד):> שקר וכזב. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לא מתאים לך לומר כך. אני אומר לך. <עפר שלח (יש עתיד):> שקר וכזב, סגן שר הביטחון. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> עפר, לא מתאים לך. <עפר שלח (יש עתיד):> אין לך מושג על מה אתה מדבר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לא מתאים לך לומר את המשפט הזה. <עפר שלח (יש עתיד):> אין לך מושג על מה אתה מדבר. זאת הדרך שלכם להתמודד עם אינפורמציה. הדרך שלכם להתמודד עם אינפורמציה זה להגיד: הדליפו אותה מוועדת חוץ וביטחון. הבל הבלים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת עפר שלח, אני מבקשת להפסיק. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני ממליץ לך – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת עפר שלח, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תחזור בך. אני אומר לך, לא מכובד ולא מתאים לך לומר משפט כזה. זה ממש לא מכובד. כי אתה יודע שזה לא-אמת, מה שאתה אומר עכשיו. <עפר שלח (יש עתיד):> ואתה יודע שמה שאתה אומר לא-אמת. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני מצטער. אם אתה מצפה שאני כאן אמסור דיווח מה נעשה לפתרון בעיית המנהרות, אתה יודע שדבר כזה לא ניתן למסור כאן במליאה, והדבר הזה נדון רק בוועדות משנה בוועדת חוץ וביטחון. זה נושא רגיש, שאי-אפשר לדון עליו כאן במליאה. ולכן, עם כל הכבוד, זה לא המקום לדון בו. אני מצטער, ועל כן אני מסיים. לצערי, אין בסיס לטענות של מפלגת יש עתיד, ואני מבקש מהכנסת לדחות את הצעת האי-אמון שהוגשה על-ידם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> לפני שאנחנו מתחילים את הדיון בהצעות האי-אמון, הודעה למזכירת הכנסת. <עפר שלח (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, היות שנאמרו פה דברים שהם חמורים, אני מרגיש שיש צורך שאני אגיב עליהם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> ברגע שאנחנו נגיע לדיון. <עפר שלח (יש עתיד):> לא, מה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, לא עכשיו. <עפר שלח (יש עתיד):> לא. עכשיו, כשהם נאמרו. גברתי היושבת-ראש, זה ייקח 20 שניות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני, אתה יכול להשיב אחרי ההצבעה, ואני יכולה לתת לך. יש פה תקנון, ואנחנו פועלים על-פי התקנון. כרגע אני מבקשת לשבת, יש פה הודעה למזכירת הכנסת. ניתן לך להשיב, אבל בזמן שמותר. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק תעריפי התחבורה הציבורית, התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת הכספים. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> על-פי הסיכום בין קואליציה לאופוזיציה, הצעת החוק הזאת תשולב בסדר-היום. <הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. מדיניות חוץ כושלת של ישראל; מדינה ללא שר חוץ פוגעת בהתקדמות המדינית ובמשא-ומתן ומכרסמת באינטרסים המדיניים, הביטחוניים והכלכליים שלה;> <2. ממשלה כושלת בוחרת בהסתה;> <3. השיתוק של ראש הממשלה ושר הביטחון בהתמודדות עם האתגר הביטחוני> <היו"ר טלי פלוסקוב:> ועכשיו, רבותי, אנחנו מתחילים את הדיון על הצעות האי-אמון. ראשון הדוברים – מטעם המחנה הציוני, חבר הכנסת איתן כבל. <מאיר כהן (יש עתיד):> היושבת-ראש, הצעת החוק תעלה היום? <היו"ר טלי פלוסקוב:> היום, כן. אחרי האי-אמון היא תשלב את זה בסדר-היום. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <איתן כבל (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, אדוני סגן השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית, אני, קודם כול, אישית – אני מניח כבר שנאמרו כאן הדברים – שולח את תנחומי הכנים, מעומק הלב, למשפחתה של הנרצחת, שבאמת לא עליה נאמר "אחרי מות קדושים אמור". כי כשאתה קורא את סיפור חייה של האישה המופלאה הזו, אתה רואה איזה כוחות גדולים יש בעם הזה. אני אומר זאת בהתרגשות רבה. יש רגעים שאתה מסתכל על הדברים, חבר הכנסת מאיר כהן – בני-אדם, אלה בני-אדם – ואתה אומר: וואו, איזה תעצומות נפש, איזה אנשים גדולים. והיא הייתה אישה גדולה. והמעשה – אין מילים, לפחות שאני יכול לקחת לעצמי או לנסות להשתמש בסופרלטיבים שיכולים לתאר תחושות שלי על האירוע הזה. זאת אומרת, אני נזהר, כי כל מילה שאתה יכול להשתמש בה, חס וחלילה עלולה להמעיט ולגרוע מהעוצמה של התחושה של אדם כמוני כלפי אירוע מן הסוג הזה. ואני אומר זאת, כי בתוך כל הבליל הזה, חבר הכנסת בן-דהן, הפכנו את הדיון בינינו, שאם חס וחלילה יש יהודי שנרצח, חייו ניטלו, הופכים את הדיון לדיון פוליטי, ולרגע שוכחים את הסיפור האמיתי, שקודם כול עוסקים בבני-אדם. אני יכול לומר לך, חברי חבר הכנסת בן-דהן, אם אני לרגע עוזב את כל התהליך הזה – ומנוחתה עדן, הנרצחת – זאת חובתם של צה"ל ושל מערכת הביטחון לתת את המיטב כדי להגן על אזרחי מדינת ישראל. זאת חובת כולנו. ומערכת הביטחון וצה"ל איננה מטפלת באנשים לפי תעודה; בכל מקום אשר הם נמצאים – וזה לא משנה מה דעותי ואם אני בעד התיישבות ביהודה ושומרון או לא – חובתה של מדינת ישראל, כל עוד ממשלה ריבונית לא קיבלה החלטה אחרת, להגן על אזרחי מדינת ישראל. אבל גם אי-אפשר בנסיבות האלה להתעלם מהקונטקסט הפוליטי, שאתה שם בצד את כל הוויכוח הנוגע לשאלות התיישבות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני מסיים, גברתי. יש שאלה, שאלת הביטחון – ואין ביטחון; ואין ביטחון. אני מנסה לדמיין, גברתי – ואני מסיים בזה – מה היה קורה, חבר הכנסת חיים ילין, אילו דמות ממחנה המרכז ושמאלה הייתה היום מנהיגה היום את המדינה וחס וחלילה אירועים מהסוג הזה היו קורים. השמים היו נופלים. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> ולכן, אני ממש משתמש במילים בחסכנות – אני באמת מסיים, גברתי – זה לא רגע שאני רוצה לבוא בו חשבון, אבל גם ברגע הקשה הזה אי-אפשר להתעלם, והייתי חייב לומר, בעדינות רבה, מה אני מרגיש. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת חיים ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, לפני שאני מתחיל, קודם כול תנחומי למשפחת מאיר. כל מילה שאני אגיד על רמת הביטחון ועל מה עובר על התושבים מיותרת לגמרי, כי אני יודע שמהר מאוד יבואו ויגידו שאני רוקד על משהו שאני לא רוצה לרקוד עליו. מיכל פרומן, שאנחנו מכירים באופן אישי: חיבוק ענק והחלמה מהירה. אתמול ישבתי ודיברתי עם יוחאי דמרי, ראש מועצת דרום הר-חברון. אני חייב להגיד לך, סגן שר הביטחון, נקרע הלב. הוא החזיר אותי ל"עופרת יצוקה", ל"עמוד ענן" ול"צוק איתן"; הוא החזיר אותי ממש למקום הזה שהוא מרגיש שאין ממשלה. הוא אמר לי את המשפט הזה: ממשלת ישראל שלחה אותנו ליישב חבל ארץ זה, אבל ממשלת ישראל לא מסוגלת לדאוג לביטחון שלנו. אלה מילים שיצאו מהלב, בלי שום קונוטציה פוליטית, בלי אופוזיציה ובלי קואליציה, ואתה יודע את זה יפה מאוד. אין מדיניות; אין גם מדיניות בתוך המשרד שנקרא משרד הביטחון. מי מוביל פה? שתי זרועות יש: הביטחונית-הצבאית והמדינית. אני רוצה להגן פה על חברי חבר הכנסת עפר שלח. אני מכיר אותו לא מעט. אפשר להגיד מה שרוצים; באמת, אני אומר לך – מה שרוצים. לעולם הוא לא ידליף; לעולם הוא לא ישתמש במידע שיש לו. מה לעשות, הבחור יודע הרבה. הוא חקר את משרד הביטחון יותר ממך וממני ומכל מי שיושב פה, ראיין כמעט כל גנרל וכל קצין בצבא ההגנה לישראל. אתה לא יכול להגיד את מה שאתה אמרת. אני מאוד מקווה שכבני-אדם בוגרים – אתה תתנצל והוא יוכל להגיב באופן ראוי. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מה אמרתי? פגעתי בו? <חיים ילין (יש עתיד):> אני אומר לך, אני נפגעתי בשמו. אני לא יודע אם הוא נפגע, כי הוא עשוי קצת אחרת ממני, אבל אני נפגעתי בשמו, אני חייב להגיד. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> חיים, אתה טועה. <חיים ילין (יש עתיד):> אני אומר לך, אתה פשוט התנפלת עליו, התנפלת, ואמרת שהוא משתמש במידע – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אדוני, אני לא חירש. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> בבקשה, אם תתנצל, אז לא אמרתי כלום. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני לא אמרתי לו שקרן; הוא אמר. אני לא אמרתי עליו שקרן. <חיים ילין (יש עתיד):> אני רוצה להגיד לך משהו. אתה אמרת ש-70 ומשהו טילים שוגרו לעבר עוטף-עזה, מתוכם רק 27 הגיעו לתוך מדינת ישראל. אני חייב להגיד לך משהו. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> 22. <חיים ילין (יש עתיד):> ירי טילים זה לא סטטיסטיקה; ירי טילים זה לא השוואה בין שנה לשנה. ירי טילים זה 27 פעמים שילדים קפצו ב"צבע אדום", וזה לא ביטחון. זה אפס. ביום שתביאו אפס, באותו יום אני אבוא ואני אגיד: אין אי-אמון יותר. אין אי-אמון יותר. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אין שר במליאה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. יריב לוין יושב בצד. <חיים ילין (יש עתיד):> ביטחון זה לא רק צבא. ביטחון זה גם להגיד לארדואן: אדוני היקר, אין שום בעיה. אנחנו אתך – אתה רוצה לבוא לרצועת-עזה? תמורת זה שה"חמאס" ישים את הטרור בצד; זה לקחת את שרת החוץ של שבדיה, זאת שמתנכלת לנו כל הזמן. תביא אותה אלי יום אחד, אני אשים אותה במנהרה בעין-השלושה ונראה מה היא חושבת על טרור באותו יום. לא, אבל אין לכם מדיניות. אתם סוגרים את כל הדלתות ונאטמים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> איך מסבירים את מה שעובר על עוטף-עזה? איך מסבירים המצב הביטחוני הזה? לסיכום אני רוצה לומר משפט אחרון. אני אומר לך את זה עכשיו מכל הלב, כי אני קרוע לגמרי. כשהבן שלי אור, ב"שובו אחים" – סיפרתי את זה היום – נכנס לבתים בשביל לחפש אחר מחבלים ובשביל לחפש את אותם נערים שנחטפו, הוא הפך את הבתים. הוא אמר את זה: כואב לו להפוך בתים. הפכתם אותו לשמאלן; אתם, אתם הפכתם אותו. הפכתם את המילים תקווה, אופק, הסכם, לדברים שהם גנאי לחלוטין. זה מה שצריכים לעשות – לא ימין ולא שמאל. אתם, את כל זה צריכים לתת לעם הזה. אתם לא מסוגלים לתת את זה, חד-משמעית. בכול אני מאשים אתכם. האי-אמון הזה הוא כל כך במקום. אני באמת אומר לך את זה – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <חיים ילין (יש עתיד):> – – כל כך במקום. אתה היית היום ב-11:00 בבית-הקברות. כל יום אנחנו קוברים פה בן-אדם. תגיד לי, האי-אמון הזה לא מוצדק? אתם רוצים אחדות? תביאו מדיניות ותביאו אופק ותקבלו את כל האופוזיציה אתכם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. דברים מרגשים בהחלט, אבל – – – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה; שלוש דקות, אדוני. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת בראש, רבותי וגבירותי חברי וחברות הכנסת, לפני כמה ימים קיבל בג"ץ החלטה המאפשרת לעקור את תושבי היישוב אום-אלחיראן ולבנות תחת היישוב, במקומו, יישוב יהודי חדש. אין צדק בהחלטה הזאת. זאת החלטה שמותירה מאחוריה אומללות וסבל נוראיים למשפחות שעברו, או הועברו בשנות ה-50 מאדמותיהן אל המקום הזה, ועכשיו עוקרים אותן עוד פעם, בלי לאפשר להן להמשיך לחיות במתכונת כלשהי. למה אני אומר את זה? דעתי על החלטת בג"ץ היא שזו החלטה לא צודקת. אבל יש החלטה כבר; ההחלטה לא מחייבת את הממשלה לעקור את היישוב, לא מחייבת את הממשלה להרוס את היישוב. הממשלה רק מאפשרת – ההחלטה רק מאפשרת לממשלה לעשות מה שהיא רוצה, ומחר יכולה הממשלה לקבל החלטה אחרת לגמרי, זה בידיה. להשאיר את היישוב – היו הצעות אפילו להפוך אותו לשכונה בתוך היישוב החדש. כל ההצעות האלה נדחו עד היום. אפילו היו הצעות של השופטים, של השופט רובינשטיין, נדמה לי. אני קורא לממשלה להימנע מעקירת תושבי אום-אלחיראן. אני קורא לממשלה להימנע מהריסת היישוב אום-אלחיראן. אני קורא לממשלה לבוא בהידברות כדי לאפשר לאנשים להמשיך לחיות את חייהם ולמצוא הסדר נאות ומקובל עליהם. אבל אם הממשלה רוצה לכפות את זה בכוח ולבוא להרוס, לבוא לעקור, אז אנשים יתנגדו. אני הייתי באום-אלחיראן לפחות עשר פעמים, ואני מזהיר מכך שצעד כזה יוביל להתנגדות עזה, לא רק של תושבי אום-אלחיראן, אלא של כלל האזרחים הערבים בנגב, של כלל הציבור הערבי ושל כל שוחרי זכויות אדם בארץ באשר הם, שהם ייאבקו ויתנגדו לצעד כזה. אנחנו רוצים למצוא פתרון. אני קורא לממשלה למצוא פתרון, אבל אם רוצים לכפות עלינו עימות, אנחנו לא נברח ממנו. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת יואב בן צור. <יואב בן צור (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, אני רוצה לפתוח בדברי תנחומים למשפחת מאיר על הירצחה של אם המשפחה אמש. זו אבדה גדולה למשפחה ולכל עם ישראל. האימא, שהייתה אישיות מורמת מעם, כמו שאנחנו שומעים – זהו בהחלט רצח נתעב שקשה מאוד לסלוח עליו. אני רוצה לשלוח איחולי החלמה לאישה שנפגעה, נפצעה, היום בפיגוע בתקוע. אני מאחל, בעזרת השם, שהקדוש-ברוך-הוא ישלח לה רפואה שלמה ותחזור לביתה בריאה ושלמה. חברי חברי הכנסת, גברתי היושבת בראש, היום זה גם יום בשורה. זה יום בשורה, כי היום יעבור פה בקריאה שנייה ושלישית החוק להורדת תעריפי התחבורה הציבורית, שזה חוק חברתי מן המעלה הראשונה, שיזם והגה יושב-ראש תנועת ש"ס, שר הפנים והשר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה דרעי, מתוך ראייה חברתית להקל על כלל תושבי המדינה, ללא הבדל דת, גזע ומין. לכולם תהיה הנחה משמעותית, ובכך ירד יוקר המחיה. מה גם שבעזרת השם, בימים הקרובים יבוא החוק להורדת תעריפי המים, ובכך נשלים חקיקה חברתית לטובת כלל אזרחי המדינה, כי שמה לה תנועת ש"ס כמטרה לטפל כמה שיותר בשקופים. אני רוצה לעבור לנושא של אי-אמון. כשאנחנו מדברים על ממשלה ללא שר חוץ, רצוי שנדייק: זו ממשלה שמשרד החוץ, האמור לגבש ולעצב את מדיניות החוץ של מדינת ישראל, נמצא בידיו של ראש הפירמידה של הממשלה ומי שמתווה את מדיניות הממשלה. מעולם לא היה תיאום כל כך מושלם בין מדיניות הממשלה לבין מדיניות החוץ האמורה לייצג את מדיניות הממשלה. ובעיני, ואני חושב שגם בעיני רבים אחרים מחברי חברי הכנסת, המצב הנוכחי טוב לאין-ערוך ממצב שבו נאלצים הממשלה ומי שעומד בראשה להתמודד עם שר חוץ לעומתי, והיו דברים מעולם. אם זהו ייעודו של משרד החוץ, ואני חושב שייעודו הוא לשמש הגוף הממשלתי המרכזי בגיבוש ובעיצוב ההסברה והדיפלומטיה הציבורית של מדינת ישראל ובהובלתה – ואני מצטט מהצעת חוק של חבר איתן כבל מהמחנה הציוני; אם זהו ייעודו של משרד החוץ, אני חושב שאף אחד מחברי לא יחלוק על כך, בטח לא חברי מהמחנה הציוני החברים בסיעתו של יוזם החוק. נשגב מבינתי מה הבעיה בכך שמי שנמצא בראש הפירמידה שאמורה להגדיר את מדיניות הממשלה הוא שיגבש ויעצב את מדיניות החוץ של מדינת ישראל. לסיום, אני לא יכול להתעלם מהטענה כאילו היעדרו של שר חוץ שאינו ראש ממשלה פוגע במשא-ומתן ובהתקדמות מדינית. אבל על איזה משא-ומתן מדובר? עם מי בדיוק? עם אבו מאזן? אני חושב שיש גבול לדמגוגיה. משרד החוץ מתפקד היטב, הממשלה מתפקדת היטב, ובזמן שאתם מגישים אין-ספור הצעות אי-אמון, הממשלה הנוכחית מעבירה ותעביר עוד עשרות חוקים לטובתם ולרווחתם של אזרחי ישראל. וכל עוד זה המצב, אני משער שהממשלה הנוכחית תשלים את ימיה, ולכן לא נותר אלא להמשיך לזעוק מספסלי האופוזיציה על היעדר שר חוץ רק מפני שמשרד החוץ מוחזק בידי ראש הממשלה, או להצטרף לעשייה הרבה שנעשית ועוד תיעשה. תודה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יואב בן צור. חברת הכנסת מירב בן ארי. <מירב בן ארי (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, תודה, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, מכיוון שהדיון באי-אמון עוסק בנושא של הסתה, אני רוצה להתייחס עדיין לחשיפה של עמרי אסנהיים ב"עובדה" בשבוע שעבר, שלפיה פעילים של השמאל בעצם מבקשים להעביר לידי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים סוחרים – בעצם מוכרים של קרקעות ליהודים, ובכך הם גוזרים עליהם סוג של מיתה, עינויים – שמענו את כל הדברים שהם נאלצים לעבור. מה שהטריד אותי בסיפור הזה הוא בעיקר התגובה, ואני רוצה להתייחס לתגובה של השמאל הקיצוני. בשמאל הייתה מין תגובה רפה כזאת, אבל בשמאל הקיצוני טענו שזו מדינת ה"שטאזי", וציינתי את זה. זאת אומרת, לא הטרידו אותם בעיקר הדברים הקשים שנאמרו שם על-ידי אותו נאווי, אלא איך בכלל שמים שתולים בתוך ארגון שמאלני, בעצם ארגון של זכויות אדם. אחד הדברים שגם הבנתי, שהטענה המרכזית שלהם, לפחות של השמאל הקיצוני, היא שנאווי היה איזה בורג קטן במערכת. באחד התיאורים תיארו אותו "האינסטלטור הירושלמי" – זאת אומרת, איזה פעיל קטן כזה, חסר חשיבות, שעל הדרך עושה קצת פרובוקציות. אז אני רוצה – רק כדי לחדד לך, גברתי היושבת-ראש, עזרא נאווי, וכמובן השותף שלו, הם רחוקים מלהיות פעילים קטנים. בגיליון ההרשעות העשיר שלו, אני אקריא לך, אפשר למצוא שימוש בלתי חוקי בנשק, גידול והחזקת סמים, כניסה לשטח סגור, איומים, הסעת שב"חים, תקיפת שוטרים, ולא נשכח, בעילת קטין בן 15, כשהוא בן 41. מסמך שנחשף בבית-משפט גילה גם שהוא שיתף פעולה עם ה"חמאס" מול אחת ההתנחלויות. ולכן, ההצגה שלו כפעיל קטן, אנונימי, בניסיון לגמד את הממצאים שנחשפו עליו ב"עובדה", היא אפילו מעליבה בעיני, כי מה עוד אפשר לעשות כדי להשקיע באותו פעיל? אני רוצה גם להזכיר כאן לחברי וחברותי חברי הכנסת, כשנאווי הורשע בתקיפת שוטר, עלה קמפיין בין-לאומי, שימו לב, 20,000 איש חתמו על ההסכם להציל את נאווי. אפשר לקרוא לזה סרט. בכירים באקדמיה התייצבו; יהודית קרפ, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי, קראה לו מעל דוכן בית-המשפט "רובין הוד"; זהבה גלאון, באחת מישיבות הכנסת, קראה לו "אימפריה", ואפילו דב חנין תקף את המערכת שהרשיעה אותו. לכן, חשוב לי, בעיקר כשאנחנו מתעסקים בהסתה, לומר שיש כאן שני צדדים, ולא יכול להיות שכשקורה מצב כזה שמכניסים פעילים, ובצדק, לארגון כזה, שיוצא חד-משמעית נגד זכויות אדם, אי-אפשר לבוא ולגמד את זה, ואי-אפשר לבוא ולהתעסק בשאלה למה הכנסנו, כשהדיון כאן בעיני הוא פשוט מטריד. כי זה לא למה הכנסנו; זה שהכנסנו, גילינו את הממצאים הקשים, ועכשיו – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – עכשיו אנחנו צריכים להבין שמדובר פה בארגון, מה שנקרא, שזכויות אדם ממנו והלאה. ורק עוד נקודה אחת אני חייבת לציין כאן: מי שלא מבין את החשיבות של להכניס אנשים לארגונים כאלה, לא מבין בדמוקרטיה, ובטח לא בחופש עיתונות. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני הצהריים ליווינו למנוחות בצער ובכאב גדול את דפנה מאיר, השם ייקום דמה. מצד אחד, אני מרגיש שזה לא זמן לאמירות קשות או לחשבונות פוליטיים. מצד שני, אני חושב שהאחריות שלנו, של כולנו – ומה לעשות, אני כחבר כנסת מרגיש את האחריות הזאת כבדה כבדה על הכתפיים, לחיים שנקטפו ולחיים שחלילה, חלילה, חלילה, אנחנו לא רוצים כמובן שייקטפו שוב, ולכן צריך לומר את הדברים. אסור לנו בשום פנים ואופן לקבל את גל הטרור הזה – ואגב, חברת הכנסת אלהרר, אני ממש לא אוהב את הביטוי הזה, גל טרור. זה מין משהו – – – <מירב בן ארי (כולנו):> איך אתה רוצה לקרוא לו? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אסור לנו בשום פנים ואופן לקבל את אובדן החיים הכל-כך קשה הזה כגזירת גורל, כדבר שהוא מובן מאליו. זאת מציאות בלתי נסבלת שחייבת להיפסק. <קארין אלהרר (יש עתיד):> חבר הכנסת סמוטריץ, אתה בקואליציה, תעשו משהו. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> חברת הכנסת אלהרר, את מכירה אותי מספיק טוב בקצת זמן שאני כאן כדי לדעת שאני אומר את מה שאני חושב ולא עושה חשבונות של קואליציה–אופוזיציה. ואני, לצערי הרב – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא, בסדר. אבל מה אתה חושב, שבאגף הזה – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אז תני לי רגע, אני – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא, אבל מה אדוני חושב, שבאגף הזה אוהבים את המציאות הזאת? – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני לא מסתכל עליכם; אני מסתכל על מקומו הנפקד של שר הביטחון, ואני מתקשה מאוד לברוח מהתחושה ששר הביטחון מקבל את זה כמין גזירת גורל, שטוב, מה לעשות, במדינת ישראל יש פיגועים, ויש טרור, ומה לעשות, צריך לחיות עם זה. וזה בעיני, כחבר הקואליציה שלא נרדם בלילות, קארין, במובן הכי פשוט של המילה – לא נרדם בלילות, כי אני נושא באחריות, גם כי אני חבר כנסת, אחד מ-120 האנשים היקרים שיושבים כאן, ובוודאי ובוודאי כחבר קואליציה, לא כמטפורה, אני לא ישן בלילות. זאת מציאות בלתי נסבלת. עוד לפני שאני בכלל נותן רעיונות – יש שר ביטחון, יש רמטכ"ל, יש ראש שב"כ; חבר'ה, תפתרו את הבעיה. אתם לא יודעים? תניחו את המפתחות. אזרחי מדינת ישראל לא יכולים ולא צריכים לקבל את האמירות האלה כאילו זאת גזירת גורל. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> סמוטריץ, אתה סובל מפיצול אישיות? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני ממש לא סובל מפיצול אישיות. אני אומר את מה שאני מרגיש ואת מה שאני מאמין, אביגדור, וזה לא קשור לקואליציה ואופוזיציה. תשתחררו מזה. תשתחררו לרגע מקואליציה–אופוזיציה כשאנשים מתים מסביבנו. <חיים ילין (יש עתיד):> בצלאל, אין בעיה, אבל אין מדיניות, אין מדיניות. מה אתה רוצה? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אז הנה, אני רוצה לתת – תאריכי לי בעוד חצי דקה, כי דיברו אתי. בחצי דקה שנשארה אני רוצה לומר מה אני חושב. ועוד פעם – לא מבין גדול בביטחון, חבר הכנסת ליברמן. <קריאות:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני, עוד לפני שאני מבין – לא מבין, לא רוצה להבין – זאת לא מציאות שאפשר לקבל אותה, נקודה. ובעניין הזה, הממשלה שאני חבר בה נכשלת כישלון חרוץ. ממשלה שלא מסוגלת לספק ביטחון לאזרחיה – במבחן התוצאה נכשלת, נקודה. מה זה קשור לקואליציה–אופוזיציה? <קארין אלהרר (יש עתיד):> צודק. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> זה לא אומר, אגב, חברי לאופוזיציה, שיש כרגע אופציה יותר טובה. אנחנו לא רצים להפיל את הממשלה הזאת. אבל בנקודה הזאת הממשלה כושלת. ותרשי לי – – <קריאות:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> בינתיים הם מפילים אותנו. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – באמת, גברתי, חצי דקה. אני כן רוצה נקודה אחת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רגע, תנו לו לסיים את חצי הדקה שנתתי, שהוא יצליח להגיד את עמדתו. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני רוצה לומר, להעיר כאן נקודה אחת גדולה. דיברתי פה יותר מפעם אחת. שוב, לפי עניות דעתי, בסוף, מי שרוצה לגדוע טרור צריך לגדוע את התקווה שהוא נשען עליה. וכל עוד ראש הממשלה שלנו מדבר על חזון שתי המדינות, הוא מטפח את התקווה ואת החזון ואת האשליה אצל הפלסטינים, ואז חלקם גם חותרים לממש את התקווה הזאת דרך הטרור. אבל אני הולך עכשיו למשהו שהוא הרבה יותר טקטי: אנחנו חייבים להמחיש להם שטרור לא משתלם. חברי לקואליציה, איך יכול להיות שפלסטינים ממשיכים לנסוע בצומת בית-ענון כשפעמיים בשבוע יש בו ניסיון פיגוע? אז אומר לי שר הביטחון: אני חייב לשמר את מרקם החיים הטוב של הפלסטינים. ואללה, גם אני רוצה לשמר אחלה מרקם חיים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני רוצה לשמר מרקם חיים כדי שהם יבינו שיש להם מה להפסיד. אבל אם אני אף פעם לא מציב את השטר הזה לפירעון, ולא ממחיש להם את מחיר ההפסד, ולא ממחיש להם שיש להם מה להפסיד, אז למה שהם יפסיקו את הטרור? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> צריך לסגור את הצירים; צריך לגבות מחירים כלכליים מהפלסטינים. אם אנחנו נחיה בשקט, יהיו להם חיים טובים, ואם אצלנו יירצחו אנשים ברחובות, אז לא יהיו להם חיים טובים, נקודה. מה לא ברור בזה? תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. חבר הכנסת אביגדור ליברמן. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> אדוני השר, גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו ראינו ביומיים האחרונים הסלמה נוספת בטרור הפלסטיני הפוגע בנו יום-יום. אתמול זאת הייתה חדירה ליישוב עתניאל, שבה נרצחה דפנה מאיר, והיום חדירה ליישוב תקוע, שבה נפצעה אישה בהיריון, מיכל פרומן. וכמובן, קודם כול, תנחומי למשפחת מאיר ואיחולי החלמה מהירה למיכל פרומן. אבל זה חלק מאותה הידרדרות במצב הביטחוני והמדיני של מדינת ישראל. וכשאני מדבר על האטימות בתחום המדיני, על כך שראש הממשלה עשה פוגרום במשרד החוץ, שמשרד החוץ לא קיים, אולי הדוגמה הבולטת זו ההחלטה לסגור ארבע נציגויות ושתי שגרירויות, האחת באל-סלבדור והשנייה בבלרוס. מהי העלות של אותה שגרירות בפרופיל של בלרוס או אל-סלבדור? כמה עולה למדינת ישראל להחזיק שגרירות מן הסוג הזה? 4 מיליון שקל. אז לא מצאנו 4 מיליון שקל לשגרירות בבלרוס ו-4 מיליון שקל לשגרירות באל-סלבדור? מה התשובה? שאותה שגרירות אל-סלבדור בתל-אביב היום עוברת לרמאללה, ואותו דבר שגרירות בלרוס; סוגרים בתל-אביב ומעבירים לרמאללה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> במחאה. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> כמובן במחאה. מהי העלות של הסכמים קואליציוניים שחולקו פה ביד נדיבה? 12 מיליארד ו-400 מיליון שקל, חולקו ממש בהינף יד, בלי בקרה, לכל דורש. מה העודף התקציבי? ראינו, הרי הצבענו על הצעת התקציב. עודף התקציב של מדינת ישראל בשנה הזאת – 23 מיליארד שקל. ולא מצאו 4 מיליון שקל לשגרירות אחת ועוד 4 מיליון שקל לשגרירות השנייה. ואחר כך אנחנו מופתעים: הידרדרות במצב המדיני, במצבה המדיני של ישראל; כולם רוצים לפתוח נציגויות ברמאללה וכולם סוגרים נציגויות בתל-אביב. איזה מין חוכמה? רק אתמול התבשרנו על סנקציות חדשות שהוחלט עליהן במועצת שרי החוץ של אירופה. האם היה אפשר למנוע את זה? בוודאי היה אפשר למנוע. מתי התחיל ראש הממשלה להרים טלפונים לעמיתיו שרי החוץ האירופים? רק אתמול, אחרי שההחלטה התקבלה. אחרי שהחלב נשפך אתה נזכר? הרי דנו על ההחלטה הזאת, המתגבשת, כבר חודשים רבים. איך לא מצאת זמן להרים טלפונים חודשים לפני זה, לשלוח לשם את בכירי הדיפלומטים שלנו? כולם יושבים מתוסכלים באפס מעש פה בירושלים כי אין תקציב לנסיעות, אין תקציב לפעילות – קיצצו בתקציב משרד החוץ. המשרד היחידי שבו קוצץ התקציב במונחים ריאליים הוא משרד החוץ. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> כלומר, מצבנו הבין-לאומי, המדיני, הוא מצוין, אפשר לקצץ בתקציב משרד החוץ. אני רק, ברשותך, היושבת-ראש, עוד דקה. אני לא רוצה לדבר על הצביעות של ההחלטה בנוגע לסנקציות נגד איראן. דווקא עכשיו התקבלה החלטה סופית לבטל את הסנקציות, כשבאיראן מכריזים על תחרות – הקריקטורה הכי טובה בנושא השואה, עם פרס של 50,000 דולר לקריקטורה הכי טובה. אבל גם מבחינתנו, האם אנחנו עשינו מה שהיינו צריכים לעשות? אני אומר לכם – לא. וזה לא הזמן וזה לא הפורום לדיון, אבל כשראש הממשלה דיבר גבוהה-גבוהה, "כל האופציות על השולחן", למה הוא בדיוק התכוון? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> הוא כנראה התכוון שהאופציה המועדפת עליו היא האופציה לא לעשות כלום. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> ולכן – סליחה – ולכן אני רק רוצה להגיע למסקנה היחידה שיש לי: שאין לנו ראש ממשלה מתפקד, שיש פוליטיקאי שמנסה לשרוד, ולכן אין לנו ביטחון, לכן יש לנו טרור ושפיכות דמים. אני מציע שראש הממשלה יפטר דחוף את שר החוץ, יסיק מסקנות וסוף-סוף יתייחס למשרד החוץ ברצינות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אביגדור ליברמן. חבר הכנסת שר הבריאות יעקב ליצמן. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני דווקא רוצה לדבר על מה שקורה ב"מגה". המצב שם – אמללו 1,000, 2,000 משפחות. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> 3,500 משפחות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> 3,500 משפחות. העשירים הועשרו, וכולנו שותקים. אני חושב שזה מצב לא נורמלי, מצב שאי-אפשר לעבור עליו לסדר-היום. אני לא יודע מה בית-המשפט החליט היום, אם הוא החליט. <מאיר כהן (יש עתיד):> להשהות ל-30 יום. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לְמה? <מאיר כהן (יש עתיד):> ל-30 יום. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כן, כמה 30 יום הם קיבלו כבר? מה? שטויות. אז אולי ימכרו את זה, אולי לא, לא יודע. כל זמן שהם לא יכניסו את היד לכיס, לא יהיה שום דבר. אבל אני מניח שאתם ציפיתם גם שאני אדבר על השבת. הם הרסו, דרסו ברגל גסה את השבת. רק מי שעושה את זה יכול לדרוס גם משפחות. מי שעושה את זה בגסות, כמו שהוא עשה את זה – ואני מדבר על מה שהיה בעבר – רק הוא יכול לעשות, לקחת משפחות. הם לא שילמו כלום מכספם. מכיסם, מכספם לא ירד שום דבר. רק התעשרו. לפני יומיים-שלושה קיבלו בונוסים; אחד ביקש – לא, הוא לא קיבל, אולי כן קיבל – דודי ויסמן. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> קפלן קיבל למעלה מ-500,000 שקל. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> 500,000? אבל קפלן לפחות עבד. אני לא מדבר – הוא לא בעל-הבית. אבל הבעלבתים שם, נורא ואיום. ולכן אני חוזר רק על הקטע הזה – רק מי שיודע והרס ודרס את השבת בריש גלי, רק בן-אדם כזה יש לו החוצפה לדרוס משפחות, לאמלל אותן, להוציא מהן את הכסף ולעשות את מה שהוא עוד מתעשר ממנו. אני חושב שהגיע הזמן שאנחנו נעשה מחאה ציבורית נגד כל מה שקורה שם. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת שר הבריאות יעקב ליצמן. חבר הכנסת אילן גילאון – בבקשה, אדוני. <אילן גילאון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת שרציתי לדבר על "מגה", ואולי עוד אספיק לדבר בסוף הדברים, אבל איך אפשר להתעלם כאשר דפנה מאור, בחורה עוד לא בת 40 – דפנה מאיר, סליחה. ואומרים שרצח אם לעיני עולליה, גברתי, עוד לא ברא לא השטן ולא האבא של השטן. אני קורא מכאן לפלסטינים: אל תבחרו בדרך המוות. גם כאשר ייאושכם גדול, אל תבחרו בדרך המוות ובאג'נדה הזאת. דמכם בראשכם. וזה לא יינקה בשום מקום. אבל אני שואל את עצמי, גברתי, למה היינו צריכים להגיע עד כאן? למי האחריות לכך? זה הקורבן ה-29 של גל הטרור האחרון. אני בא ממקום, גברתי, שהחיים הם הדבר הקדוש היחיד שקיים, ואין קדוש ממנו, ואין קדוש מעבר אליו. מדוע אישה בת 40, אם לשישה ילדים, צריכה לאבד את חייה? אני תובע את החשבון הזה מהממשלה הזאת. אני תובע את הביטחון הזה מהממשלה הזאת, ואני רוצה לדעת במה אתם טובים. במה אתה טוב, ראש הממשלה, מר ביטחון? פיגועים יום-יום ואנשים נהרגים, ואין ביטחון. "מגה" עלול להיות פיגוע חברתי רב-נפגעים, גברתי. ואני מחבר את הדברים כדי להראות שאני לא מבין. אמר כאן קודם השר יריב לוין: לא הייתה כממשלה הזאת. כממשלה הזאת למה? מה בדיוק? לאיזה הצלחות בדיוק? לזה שסוכסכנו – שאנחנו מסוכסכים עם כל העולם? לזה שאנחנו חושבים שאנחנו כל הזמן צודקים? כן, יתפסו את הרוצח המתועב. מה זה "רוצח מתועב"? יש רוצח שאיננו מתועב? מתועב שבמתועבים. אז יתפסו אותו. זה לא יחזיר את החיים של האישה הזו. ובמקום כל הזמן לחשוב מי צדק קודם ומי היה קודם – זה לא משנה. תפתרו את הבעיה בפתרון לחיים, ותבינו את העובדה המאוד-בסיסית, שאפשר, ממשלתי היקרה, מדי פעם להשתמש גם במוח. גם במוח, לא רק בכוח. כי דרך הכוח לא הובילה לשום מקום. ואתם יודעים את זה. שאם לא כן, מדוע אנחנו מאבדים חיים של אנשים שלא יצעדו יותר בשדותינו ולא יתפסו יותר את מקום החניה שלנו? והאישה הזאת לא תזכה לקנות מתנה שסבתא קונה לילדיה. למה? מדוע, גברתי? ואני את הדבר הזה תולה כקולר באחריות הממשלה הזאת. ושיהיה ברור לגמרי, לא נתתם, לא רמת חיים, לא איכות חיים, ואתם אינכם נותנים חיים. לכן אתם צריכים להסתלק מן העולם ולהסתלק מפה כממשלה ולא להיות כאן יותר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת איוב קרא, אחרון הדוברים. לאחר מכן – יסכם את הדיון השר יריב לוין. <איוב קרא (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, אני שמעתי בקשב את הדברים שעלו כאן. ולפעמים אני מעלה תהיות, האם האנשים מימיני כרגע רואים את מה שמתחולל במזרח התיכון, או שהם עוצמים עיניים וכאילו דבר לא קורה כאן? זו לא חוכמה להטיף על דברים שבעצם אנחנו רואים יום-יום, שעה-שעה. יש מצב היום שלא היה מאז ומעולם. יש קואליציה בראשות סעודיה, שכוללת 34 מדינות שבעצם חרתו על דגלן להילחם בהקצנה באותם אויבים שלנו. רק יש מישהו שחושב שבעצם זה לא טוב קשר גלוי עם אותן 34 מדינות. אבל הפניות קיימות, הקשרים קיימים עם חלק מהן לפחות, וצריך לקרוא לילד בשמו: אם לא היה גל הטרור הזה, הוא היה בעצם מעצים ומגיע לממדים הרבה יותר גדולים ממה שאנחנו רואים עכשיו. אנחנו נלחמים בטרוריסטים שמסוגלים להרוג אישה ליד ילדיה. אנחנו נאבקים בטרוריסטים שבעצם תוקעים סכין באישה בהיריון. אלה האויבים שאנחנו נלחמים נגדם. ובמקום לגבות את הממשלה בעשייה שלה בתקופה האחרונה – אנחנו רק לפני חודש וחצי, חודשיים, בפעם הראשונה, הכנסנו 1,500 ירדנים, בפעם הראשונה, לעבוד באילת באופן יומי. לא היה כדבר הזה מעולם. עשיתי ביקור שם, והם מודים לשמים. זה פיילוט שאנחנו הולכים להמשיך אתו גם באזור ים-המלח, לעוד 4,000 עובדים בהמשך, ועוד הרבה עסקים מתפתחים עם ירדן ועם חברות ישראליות. אנחנו מאז 1995 ניסינו להקים גשר בשער-הירדן, ליד בית-שאן, כדי להביא ל-Free Zone, לאזור תעסוקה ותעשייה חופשי. מאז 1995 לא היה פתרון לאותו גשר. הממשלה הנוכחית גיבתה אותי, ואנחנו יצאנו למכרז של 60 מיליון שקל כדי לקדם את האזור הכי חשוב בהסכם השלום עם ירדן, ואו-טו-טו יש זכייה. בחודשים הקרובים יתחילו לבנות את אזור התעשייה והתעסוקה החדש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <איוב קרא (הליכוד):> אני רוצה לומר שההקצנה הזאת לא קיימת. אם הייתה הקצנה של הממשלה הזאת, לא הייתה הקצאת 15 מיליארד שקל למגזר הערבי, וכמעט 2.5 מיליארד למגזר הדרוזי, ועוד מיליארדים למגזר הבדואי. על מה אנחנו מדברים? איפה היה הדבר הזה? אי-אפשר לזרוק דברי הבל שאין להם מקום בעולם הזה במקום לתת גיבוי. זו תקופה קשה, ואני קורא לכם, האנשים מצד ימין, להצטרף לממשלה. התקופה היא תקופת מבחן. תבואו להיות חלק מהקואליציה, כדי למגר את טרור, למגר את "דאעש", למגר את הג'יהאדיסטים למיניהם. <חיים ילין (יש עתיד):> מה מפריע לראש הממשלה לעשות את זה? <איוב קרא (הליכוד):> וזו התשובה הנכונה – – <<היו"ר טלי פלוסקוב:> > תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> מה מפריע לראש הממשלה לעשות את זה? מה מפריע לראש הממשלה לעשות את זה? <איוב קרא (הליכוד):> – – כדי להציל את מה שאפשר להציל בכל הסוגיה הזאת. <מיקי לוי (יש עתיד):> מה מפריע לראש הממשלה לעשות את זה? מה מפריע לראש הממשלה לעשות את זה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איוב קרא. יסכם את הדיון השר המקשר חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת כהן מחייך, אומר לעצמו: נו, מה השבוע? <קארין אלהרר (יש עתיד):> מה תגיד היום? <שר התיירות יריב לוין:> מה אני אגיד היום? לא, זה אפילו לא מה אני אגיד היום; מה אני אגיד היום שעוד לא אמרתי היום, כי כבר הייתי פה על הדוכן פעמיים. אז האמת היא שחשבתי מה אני אעשה. נזכרתי בעוד אמירה אחת של חבר הכנסת חנין – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> כן, זה נכון. נזכרתי בעוד אמירה אחת של חבר הכנסת חנין, שבכל זאת, אני חושב, הייתה ראויה לתגובה גם קודם, אבל בוודאי, אם יש זמן, היא ראויה לתגובה עכשיו. דיברת, חבר הכנסת חנין, בהתלהבות אדירה על יישום הסכם הגרעין עם איראן. איזו ברכה. הנה, נפתרו בעיות העולם. הכול כבר טוב. האיראנים מפרקים – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> זה ממש לא מה שאמרתי. <שר התיירות יריב לוין:> – – הדיפלומטיה – לא שמעת את עצמך. אני דווקא הקשבתי לך. הדיפלומטיה כבר ניצחה, והנה לנו הוכחה שאפשר בדרכים דיפלומטיות להשיג את הכול, ואין צורך בשום דבר אחר. אז טוב, חבר הכנסת חנין, בוא נעשה סדר. אתה יודע שלכל אורך המאבק שניהלה הממשלה – ואגב, ממשיכה לנהל – בנושא ההסכם הזה, אולי האמירה הכי חשובה הייתה שהבעיה הכי קשה בהסכם הזה היא העובדה שגם אם יקרה מה שלדעתי אין ספק שלא יקרה, אבל גם אם יקרה הבלתי-אפשרי, ואיראן תקיים את כולו, עד האות האחרונה, הרי שתוצאתו תהיה שלאיראן יהיה נשק גרעיני ביד. למה? משום שאפילו לפי שיטת ההסכם הזה, בתום פרק זמן לא ארוך מדי איראן תוכל להמשיך לפעול ולפתח את הנשק הגרעיני בלי שום מגבלות. כל המגבלות שהוטלו עליה תוסרנה. ואמרנו גם שפה טמון אולי הסוד הגדול של ההסכם הזה, ואולי הבעיה הגדולה ביותר שלו, שבעוד כולם עלולים להתפעל ממימוש ההסכם, הנתיב לפצצה נסלל. והנה, אמרנו עוד דבר. אמרנו שההסכם הזה יש בו חור שני גדול מאוד: מנגנוני הפיקוח שישנם בו לא מספיק טובים, לא מספיק יעילים, לא מאפשרים באמת מעקב אמיתי אחרי מה שמתרחש שם; לא מאפשרים למנוע בזמן אמת הפרות, וגם צריך להגיד את האמת – מקשים מאוד על היכולת לעשות משהו אם ההפרות האלה תתגלינה. אז, חבר הכנסת חנין, הנה כי כן, העובדה שנקבע שלכאורה איראן עמדה בצעדים הראשונים שהייתה אמורה לבצע, והנושא הזה לכאורה מצדיק את ביטולן של הסנקציות, זו סיבה למסיבה או זו סיבה לדאגה? זה בכלל אומר משהו? הלוא זה בדיוק מה שחששנו ממנו. זו בדיוק הסיבה שאנחנו מודאגים ומוטרדים, משום שהיה ברור שמנגנוני האכיפה האלה אינם מספיק טובים, ומנגנוני הביקורת אינם מספיק טובים, והיכולת לוודא ולעמוד על תמונת מצב ההפרות בזמן אמת היא לא מספיק טובה. בדיוק על זה התרענו. אז מאיפה הצהלה הזאת? מאיפה הביטחון הזה, בהבל פה כמעט, שהכול בסדר, שיש לנו סיבות כאלה טובות לשמוח? אני אגיד לך עוד דבר, חבר הכנסת חנין, על הניצחון הדיפלומטי הגדול הזה. להטיל את הסנקציות, זו הייתה משימה קשה וארוכת שנים. היא, אגב, הייתה הישג מדיני אדיר. לבטל אותן – ראית כמה מהר, באבחת חרב כמעט. ומה נעשה עכשיו, חבר הכנסת חנין, אם תהיינה הפרות ואם נצליח בכל זאת, ולמרות הקשיים, לגלות אותן, ואפילו אם ישתכנע העולם שזה המצב? מה יידרש, אם בכלל אפשר יהיה, כדי להחזיר את הסנקציות למקומן? אז אני שואל אותך שוב: מה הסיבה לקורת הרוח והזחיחות הזאת? אבל, חבר הכנסת חנין, בזה זה לא מסתיים, הרי. כי בצד ההסכם הזה, שפותח את כל הפתחים הרחבים האלה לכיוון הפצצה, מסתתרת, לצערי הרב, בעיה נוספת, גדולה ביותר: ההסכם הזה יאפשר לאיראן להזרים לקופתה את הכספים שהיא זקוקה להם לא למטרות שלום, לא לשיפור מצב תושביה, אלא קודם כול, ובראש ובראשונה, כדי לשמן בכסף רב יותר ובמהירות גבוהה יותר את מנגנוני הטרור שלה בכל העולם. אדוני היושב-ראש, אינני מכיר אף פרלמנט של אף מדינה מערבית שיש בו כזאת קורת-רוח מן הבשורה שאיראן מקבלת את הכסף שיגיע לידיים של ה"חיזבאללה", ויגיע לידיים של החות'ים בתימן, ויגיע לידיים של תאי טרור איראניים ברחבי העולם כולו. חבר הכנסת חנין, זאת בשורה כל כך טובה? זה ניצחון לדיפלומטיה, או שזה כישלון חרוץ, קוצר ראות וסיכון אדיר, אדיר, שכולנו עלולים, חבר הכנסת חנין, בקרוב מאוד לשלם את מחירו? וכולנו, אגב, זה לא רק מדינת ישראל, לא רק אזרחי ישראל. לצערי הרב מדובר באיום ובסיכון ובכסף שיתדלק טרור שיכול לפגוע בכל אזרח בכל מקום על רחבי הגלובוס, כפי שכבר קרה לא פעם בעבר. ועוד הערה – אני רואה, חבר הכנסת חנין, שאתה ככה מתקרב אלי – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא באופן מאיים. <שר התיירות יריב לוין:> לא, לא, לא. חס וחלילה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מפריד בין הנצים. <שר התיירות יריב לוין:> אני מוכרח לומר שחבר הכנסת חנין הוא בר-פלוגתא קשה, אבל גם הגון, וגם – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מסכים אתך במאה אחוז. <שר התיירות יריב לוין:> – – הייתי אומר, בוודאי לא מאלה שצריך לחוש מאוים בגללם. עם זאת, אין הרבה טעם להשיב לו כשהוא לא מקשיב, וזאת בעיה. אם כי אני מודה שהוא כבר הקשיב זמן די רב עד עכשיו, גם זה אפשר להגיד לזכותו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוא לא אשם בצרות של הקואליציה בוודאי. <שר התיירות יריב לוין:> זה נכון. אבל, חבר הכנסת חנין, בכל זאת, משחזרת אלינו, יש – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> למה? אני באמצע התשובה. טוב, אני אסיים, חבר הכנסת חנין, ואומר לך שאני חייב לך עוד התייחסות אחת ביחס לנזק האדיר שטמון בהסכם הזה ומדוע אין לנו שום סיבה לשמוח על ביצועו. והתשובה הזאת, אני מניח, תינתן במועד קרוב, כי הזדמנויות הרי לא תחסרנה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, לרבות השרים, נא לשבת. כן, קודם כול למען הסר ספק לגבי תוצאות ההצבעה אחר כך, חבר הכנסת אילן גילאון הודיע על כך שעמדת ההצבעה שלו מושבתת, לכן הוא יצביע ידנית עד שתטופל הבעיה. נצרף את קולו ודאי לפי אופי ההצבעה שלו. דבר שני, הונחה על שולחנה של הכנסת הצעת חוק שיצאה מוועדת הכספים לקריאה שנייה ושלישית, הצעת חוק תעריפי התחבורה הציבורית, התשע"ו–2016. אין להצעה לא בקשות דיבור ולא הסתייגויות, ולכן נשלב אותה בתחילת סדר החקיקה. חבר הכנסת דב חנין ודאי ישאל עכשיו, ובצדק: אז למה סדר-היום לא מעודכן? ואני אשיב לו – כי הוא לוחם ידוע למען הגנת הסביבה – שביקשתי מן המזכירות לא להדפיס סדר-יום חדש ולחסוך בנייר. ההצעה הזאת, כפי שאמרתי, לא שנויה בשום מחלוקת, נתמכת על-ידי אופוזיציה-קואליציה, היא תקבל גם אישור מן האופוזיציה להעלות אותה על סדר-היום, לכן ביקשתי לא להדפיס סדר-יום חדש ולהוציא עוד מאות דפי נייר. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעות האי-אמון בממשלה. מדיניות חוץ כושלת של ישראל; מדינה ללא שר חוץ פוגעת בהתקדמות המדינית ובמשא-ומתן ומכרסמת באינטרסים המדיניים, הביטחוניים והכלכליים שלה, מטעם המחנה הציוני – מי בעד האי-אמון? מי נגד? נא להצביע. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה – 41 נגד – 55 נמנעים – 9 הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אילן גילאון הצביע בעד הצעת האי-אמון, לכן בעד ההצעה – 42, בצירוף אילן גילאון, 55 מתנגדים, תשעה נמנעו. הצעת האי-אמון של המחנה הציוני לא התקבלה. מטעם הרשימה המשותפת – ממשלה כושלת בוחרת בהסתה. מי בעד ההצעה של הרשימה המשותפת? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 46 נגד – 54 נמנעים – אין הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 46, נגד – 54, אין נמנעים. הצעת האי-אמון של הרשימה המשותפת נדחתה. סליחה, בעד – 47, בצירוף קולו של אילן גילאון, אבל זה לא משנה את תוצאות ההצבעה. השיתוק של ראש הממשלה ושר הביטחון בהתמודדות עם האתגר הביטחוני, מטעם יש עתיד – מי בעד ההצעה? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 41 נגד – 55 נמנעים – 8 הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אילן גילאון תומך בהצעת האי-אמון, לכן בעד – 42, נגד – 55, שמונה נמנעו. גם הצעת האי-אמון מטעם יש עתיד לא התקבלה. <הודעת הממשלה על הפסקת כהונתו של סגן שר> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נשמע את הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 9(א)(8) לחוק הממשלה. אני מזמין את השר המקשר חבר הכנסת יריב לוין למסור את ההודעה בנוגע להתפטרותו של משולם נהרי מתפקיד סגן שר במשרד הרווחה. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, בהתאם לסעיף 9(א)(8) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, אני מתכבד להודיע לכנסת, כי כהונתו של סגן השר במשרד הרווחה והשירותים החברתיים, חבר הכנסת משולם נהרי, נפסקה ביום 13 בינואר 2016, בשעה 21:12, וזאת בחלוף 48 שעות מהמועד שבו מסר חבר הכנסת משולם נהרי לשר הרווחה והשירותים החברתיים את כתב התפטרותו מתפקידו כסגן השר במשרד הזה, הכול לפי הוראות סעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר המקשר חבר הכנסת יריב לוין. זאת הודעה בלבד, שבעצם לא משנה את המציאות שכבר נקבעה. <הודעה אישית של חבר הכנסת עפר שלח> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה העלה הבירור בקשר לחבר הכנסת שלח? אדוני בבקשה יעלה. הודעה קצרה בלבד. <עפר שלח (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, בתשובתו על הצעת האי-אמון שנימקתי התייחס סגן שר הביטחון באופן אישי ופוגעני גם אלי וגם אל חברי ועדת החוץ והביטחון בכלל. מדובר, חבר הכנסת בר-לב, בוועדת המשנה בראשותך. הייתי מציע שגם אתה תיקח את זה באופן אישי לחלוטין, מכיוון שמדובר בהאשמה חסרת שחר. ציטטתי כאן מידיעה עיתונאית, ואני אומר לכם מתוך ידיעה מוחלטת: מקורה לא היה בחברי ועדת החוץ והביטחון. להבדיל מההאשמות שרצות מדי פעם בין חברי הקבינט, מוועדת החוץ והביטחון ובוודאי מוועדות המשנה שלה אין ולא יהיו הדלפות, וסגן שר הביטחון, שלא הייתה לו כאן תשובה מהותית על הטענות שהעליתי, בחר במקום זה לתקוף אישית ולהאשים, חבר הכנסת בר-לב, אותך, אותי ואת חברינו לוועדת המשנה בהדלפה. האשמה חסרת שחר לחלוטין. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עפר שלח. העמדה ברורה. <הצעת חוק תעריפי התחבורה הציבורית, התשע"ו–2016> [מס' מ/998; "דברי הכנסת", חוב' י"ד, עמ' 8944; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו, כפי שאמרתי, נשמע את חבר הכנסת משה גפני, שיציג לנו את הצעת חוק תעריפי התחבורה הציבורית, התשע"ו–2016. אין הסתייגות, אין בקשות דיבור. מייד בסיום דבריו של יושב-ראש ועדת הכספים אנחנו נצביע. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת, אני מתכבד להגיש למליאת הכנסת את הצעת חוק תעריפי התחבורה הציבורית, התשע"ו–2016, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת החוק הזאת אושרה בממשלה ביוזמתו של השר הרב אריה דרעי, והיא חלק מההסכם הקואליציוני של ש"ס. הצעת החוק מדברת על הפחתת תעריפי התחבורה הציבורית ב-14.5%, וזו בעצם הפחתת המע"מ. אני רוצה להסביר – ושר הפנים והפריפריה והנגב והגליל הציג את החוק בוועדת הכספים הבוקר. הצעת החוק – אני אומר לשבחם של חברי הוועדה, גם מהאופוזיציה וגם מהקואליציה, כולם תמכו בהצעת החוק ובירכו על כך – הצעת החוק הזאת נעשתה באופן קצת משונה. מצד אחד, התביעה של השר דרעי הייתה להוריד את המע"מ, שלא יהיה מע"מ על התעריפים של התחבורה הציבורית, ומצד שני, באו אנשי משרד האוצר ואמרו שהם לא רוצים שיהיה מע"מ דיפרנציאלי, שיש דברים שיש עליהם מע"מ ויש דברים שאין עליהם מע"מ, ולכן – אני עושה את זה מהר – מפחיתים את המחירים של התחבורה הציבורית בשווי המע"מ, אבל לא מורידים את המע"מ עצמו, שזה דבר משונה. למה זה משונה? מכיוון שכדי להפחית תעריפים צריך תהליך. התהליך הוא צו הפיקוח על המחירים; לפני זה יש ועדת המחירים. זה תהליך לא קצר – עד שוועדת המחירים מתכנסת ועד שהשרים מתכנסים כדי לקבוע את צו הפיקוח עובר זמן. והמשמעות של העניין – בשלב מסוים יהיה אפשר לבטל את ההפחתה הזאת באיזו קונסטלציה. אנחנו בוועדה עשינו כמה שינויים; אני אומר אותם בקצרה. בהצעת החוק המקורית יש שישה סעיפים; בהצעת החוק המוגשת לפניכם יש רק ארבעה סעיפים. מיקדנו אותה בהפחתה הזאת, שזה מה שיהיה, לא יהיה מעבר לזה; קבענו – בסעיף 2 המונח לפניכם קבענו תאריך, עד מתי עושים את ההפחתה – עד ליום י"ד בשבט התשע"ו, 24 בינואר – בתוך שבוע ימים התעריפים צריכים להיות מופחתים; הורדנו את שני הסעיפים האחרונים שהיו בהצעת החוק המקורית. בהצעת החוק המקורית היה באמור בסעיף 4 כדי למנוע שינויי תעריפים. חששנו מהסעיף הזה, שבהמשך יהיה אפשר לפגוע בהפחתה הזאת והורדנו את הסעיף הזה; הוא לא קיים. הורדנו את סעיף 6, ששר האוצר, הממונה על ביצועו של חוק זה, בהסכמת שר התחבורה והבטיחות בדרכים, יכול להתקין תקנות – גם זה לא קשור לעניין. קבענו, חד-משמעית: בתוך שבוע – אני מסיים – הוועדה של שני השרים צריכה לקבוע, לאחר ועדת המחירים. הכול צריך להיעשות בתוך שבוע. משרד האוצר הסכים לזה, משרד התחבורה הסכים לזה, בתוך שבוע המחירים יופחתו, וקיבענו את ההחלטה הזאת של הממשלה וההסכמה שהייתה עם שר האוצר שלך, אדוני שר הפנים. ההחלטה הזאת, שמפחיתים את המחירים בגובה המע"מ, שזה יוצא 14.5%, תיכנס לתוקפה מייד. יהיה קשה מאוד לבטל אותה, מכיוון שזה חוק שעובר בקריאה שנייה ושלישית. אני מודה לחברי הוועדה שסייעו בדיון כדי להגיע לתוצאה הזאת, גם לאופוזיציה וגם לקואליציה. אין בקשה לרשות דיבור, אין הסתייגויות לחוק הזה. אני מבקש, גברתי היושבת-ראש, את תמיכת הכנסת בהצעת החוק החשובה הזאת. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. רבותי, יהיו לנו עכשיו שתי הצבעות ברצף, קריאה שנייה ושלישית, ולכן אני מבקשת שתחזרו למקומכם. אנחנו הולכים להצביע על הצעת חוק תעריפי התחבורה הציבורית, התשע"ו–2016, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–4 – 91 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 91 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת אורלי לוי הצביעה בעד, מבקשת לרשום לפרוטוקול. <נחמן שי (המחנה הציוני):> להוסיף אותי בבקשה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יאיר לפיד וחבר הכנסת נחמן שי – לפרוטוקול, להוסיף את ההצבעה בעד. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה, ולכן אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית. רבותי, אני מבקשת, מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 92 נגד – אין נמנעים – אין חוק תעריפי התחבורה הציבורית, התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 92 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק תעריפי – – – <שר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, כן, ברגע שאני אקריא. השר אריה מכלוף דרעי מבקש לומר כמה מילים מהדוכן. בבקשה, אדוני. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> אדוני ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להודות לכל חברי הבית שהתאחדו סביב הצעת חוק שהמשמעות שלה, שבימים הקרובים, כל אזרחי מדינת ישראל שמשתמשים בתחבורה הציבורית ישלמו פחות 14.5% נטו, שזה כל גובה המע"מ. זו סנונית ראשונה, בעזרת השם, לקראת המשך הורדת יוקר המחיה. בשבוע הבא, בעזרת השם, נביא הצעת חוק בנושא הפחתת מחירי המים, באותו שיעור. אני רוצה להודות, ראשית, לראש הממשלה, שנתן לי גיבוי מלא לאורך כל הדרך במאבק על התקציב ועל החוק; לשר האוצר, ידידי השר כחלון – תבורך, וזו רק ההתחלה. אנחנו גומרים עם זה, נתחיל דברים אחרים, בעזרת השם. וליושב-ראש הוועדה, הרב משה גפני, יישר כוח גדול על הבמה המכובדת, על הזריזות, על המקצועיות, ואני מודה לכולם. ובאמת, אזרחי מדינת ישראל ראויים לכך, בעיקר השכבות החלשות יותר, שיהיה להם היום פחות עול של יוקר המחיה ויוכלו לחיות יותר בכבוד. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לכבוד השר. אני קובעת כי חוק תעריפי התחבורה הציבורית, התשע"ו–2016, עבר בקריאה השלישית ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 9), התשע"ו–2016> [מס' מ/893; "דברי הכנסת", חוב' ב', עמ' 5017; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 9), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק, בשם יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – וזה המקום להשתתף בצערו של חבר הכנסת אלי אלאלוף על מות אחיו – יציג את הצעת החוק חבר הכנסת מאיר כהן. <מאיר כהן (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (תיקון מס' 9), התשע"ו–2016, שהגישה הממשלה. ההצעה קובעת הוראות הסמכה חשובות לקביעת תקנות מכוח פקודת הבטיחות בעבודה, לשם מניעת חשיפה לגורמי סיכון. בין השאר, ניתן יהיה לקבוע בתקנות תנאים לגבי האדם שמבצע עבודה מסוימת. התנאים יכולים להיות לעניין השכלה, הכשרה וניסיון, אך גם לעניין גיל והיעדר מגבלה רפואית שאינה מאפשרת את ביצוע העבודה. אם ייקבעו תקנות שיאפשרו הרשאה לבצע תפקיד בדיקה ובקרה במקום העבודה, התנאים יוכלו לכלול גם דרישה לבדיקת עבר פלילי וניגוד עניינים, ובתקנות שידרשו הרשאה להכשרה מקצועית, גם תנאים לגבי ביצוע ההכשרה המקצועית. מובן שקביעת תקנות מסוגים אלה תדרוש הצדקות מתאימות בכל מקרה ומקרה להגבלת חופש העיסוק. בנוסף, אפשר יהיה לקבוע תקנות לעניין חובות הגבלות ותנאים לגבי מחזיק במקום עבודה ולגבי מבצעי התפקיד, לפי הרשאה או בלעדיה, לשם הבטחת מקצועיות העבודה ולשם שמירת הבטיחות, הבריאות והגהות במקום העבודה. בתקנות אלה אפשר יהיה לקבוע מחיר מרבי או מזערי שניתן יהיה לגבות בעד שירות שנותן מי שקיבל הרשאה, כגון רישיון או היתר, הנדרשים לפי התקנות לביצוע עבודה או לביצוע תפקיד בדיקה ובקרה או למתן הכשרה מקצועית. תנאים נחוצים אפשר יהיה לקבוע גם בהרשאה עצמה, ובמקרה של חשש ממשי וצורך דחוף לקבוע הוראות שלא היו ידועים בעת התקנת התקנות, יוכל השר או מפקח ראשי לתת הוראות דחופות לסוג מסוים של בעלי הרשאה בדרך של פרסום ברשומות ובאינטרנט. בנוסף, יהיה אפשר לקבוע בתקנות אגרות בעד מתן הרשאה, בעד בחינות לצורך הרשאה ובעד פיקוח של המשרד לפי פקודת הבטיחות בעבודה ולפי חוק ארגון הפיקוח על העבודה. בהצעת החוק נקבעו גם הוראות הנוגעות למתן הרשאה, לרבות לעניין השגה וערעור על החלטות לגבי נתינת הרשאה, התלייתה וביטולה, פרסום רשימת בעלי ההשראה וכן דינים החלים על עובדי ציבור, שיחולו על בעל ההרשאה לביצוע תפקיד בדיקה ובקרה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני פונה אליכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. כאמור, לא הוגשו הסתייגויות ובקשות דיבור. לכן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקשת מחברי הכנסת המעוניינים להשתתף בהצבעה לחזור למקומם. אנחנו מצביעים על הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 9), התשע"ו–2016, כולל לוח התיקונים, בקריאה השנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–8 – 48 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–8 נתקבלו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 48 חברי כנסת. לפרוטוקול, חברת הכנסת יעל גרמן מצביעה בעד; חבר הכנסת מיקי זוהר מצביע בעד; חברת הכנסת ענת ברקו, גם את לא הצבעת? מבקשת לרשום בעד; חבר הכנסת מייקל אורן מבקש לרשום בעד; חבר הכנסת בן צור מבקש לרשום בעד. ובכן, אני קובעת כי הצעת החוק עברה בקריאה השנייה. עכשיו אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית. אני מבקשת להצביע. מי בעד? מי נגד? כמובן, שוב כולל לוח התיקונים. הצבעה מס' 7 בעד החוק – 48 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 9), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 48 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 9), התשע"ו–2016, עברה בקריאה השלישית והחוק נכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 82), התשע"ו–2016> [מס' מ/976; "דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' 7928; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 82), התשע"ו–2016. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, השרים, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 82), התשע"ו–2016. החוק לקידום התחרות בענף המזון, התשע"ד–2014, מטרתו הייתה – או קיימת – לקדם ולהגביר את התחרות בענף המזון על-ידי איסור או הגבלה של התנהגויות שפגעו בתחרות במסגרת היחסים שבין הקמעונאי לספק, בין הקמעונאים עצמם ובין הקמעונאי לצרכן. דא עקא שבחוק שהיה – ששש, אף אחד לא שומע. בהצעת החוק שלפניכם – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> שנייה, אדוני. אני מבקשת מחברי הכנסת קצת שקט. חברת הכנסת מירב בן ארי, אני שומעת את הקול שלך. קצת להנמיך, בבקשה. כל העוזרים והיועצים, בבקשה. תודה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בדבר דומה – כל מה שקשור לחוק ההגבלים העסקיים במה שקשור למזון – החוק קובע שהדיון כולו ייערך בבית-המשפט המחוזי בירושלים, שיש לו מומחיות בנושא הזה, ולכן הוא מרכז את כל הנושאים שם. הנושא שאנחנו מדברים עליו עכשיו דומה מאוד, ורובו גם משיק לחוק ההגבלים העסקיים. לכן, הצעת החוק הזאת באה להשוות ולומר שנתקן את חוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד–1984, ואת חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982, ונקנה לשר המשפטים סמכות לקבוע בצו כי עבירות לפי פרק ב' וסעיף 55 לחוק המזון יידונו בבית-משפט המחוזי בירושלים, וזאת במקום הדין הרגיל, שבו הסמכות העניינית נקבעת לפי חומרת העבירות – סעיף 51 לחוק בתי-המשפט – והסמכות המקומית על-פי אזור השיפוט של העבירה או מקום מגוריו של העבריין – סעיף 6(א) לחוק סדר הדין הפלילי. מה שאנחנו רוצים בסך הכול לעשות זה לרכז את כל התביעות – כמו בחוק ההגבלים, בנושא של המזון, שכולן מרוכזות בבית-המשפט המחוזי בירושלים – גם את העבירות האלה, שנובעות מהחוק לקידום התחרות בענף המזון, לרכז באותו מקום. שאלתי ובדקתי, שלא יהיה מצב שמישהו שיש לו מכולת בקריית-שמונה יצטרך עכשיו להגיע לדיון בירושלים, אם הוא עובר איזו עבירה בנושא של הרשתות. התברר שכאן מדובר אך ורק על הרשתות הגדולות. הרשתות הגדולות, יש להן בדרך כלל סניפים בכל הארץ, יש להן מערכת מסודרת. זה לא להטריח אדם בודד, שלגביו זה לא חל, כך שאין בזה טרחה, ומצד שני, תהיה השוואה לחוק ההגבלים העסקיים, כי בין כה וכה העבירות האלה חופפות; ב. בית-המשפט המחוזי בירושלים התמחה בחוק הזה. אין הסתייגויות לחוק הזה, ואני מבקש מחברי לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי. כאמור, אין הסתייגויות, אך יש בקשות רשות דיבור. חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת אילן גילאון – לא; עיסאווי פריג' – לא; מיכל רוזין – לא; חברת הכנסת תמר זנדברג – לא. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה – שתי הצבעות רצופות. אני מבקשת להצביע על הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 82), התשע"ו–2016, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד סעיפים 1–2 – 47 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 47 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. חברת הכנסת יעל – תזכירי לי, בבקשה, סליחה – ביקשה לרשום שהיא הצביעה בעד. מי עוד? גם חברת הכנסת נורית קורן, לפרוטוקול. הצעת החוק עברה בקריאה השנייה. עכשיו אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד החוק – 51 נגד – אין נמנעים – אין חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 82), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 51 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 82), התשע"ו–2016, עברה בקריאה השלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק סליקה אלקטרונית של שיקים, התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת הכלכלה של הכנסת. תודה. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 169), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/996); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 169), התשע"ו–2016, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה, אדוני. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 169), התשע״ו–2016, מבקשת לאפשר לנכים קשים זכאות לקצבה חודשית מלאה החל מהיום ה-31 לתאריך הקובע, שבו למעשה עקב הליקוי נגרם לנכה אי-כושר להשתכר. היום זה אחרי 90 יום. סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר מהו הסכום הבסיסי, וסעיפים רבים בחוק מפנים להגדרה זו. בסעיף 105 לחוק מופיעה הגדרה נוספת לסכום הבסיסי, המתייחסת לשיעור אחר. על כן, וכדי למנוע בלבול בין ההגדרה כאמור לבין ההגדרה שבסעיף 1, מוצע לתקן את ההפניה בהגדרה שבסעיף 105 ולשנותה מ"הסכום הבסיסי" ל"הסכום החודשי". סעיף 196 לחוק קובע כי זכאותם של נכים כלליים לתשלום הגמלה תחל בתום 90 ימים מהתאריך הקובע, שהנו התאריך שבו עקב הליקוי נגרם לנכה אי-כושר השתכרות. ההוראה נועדה להבטיח שקצבת נכות תשולם רק למי שנגרם לו אי-כושר משמעותי, ולתקופה ארוכה, בהתאם לתכלית הוראות פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי. עם זאת, לאור נוסח הוראת החוק, גם כאשר מתברר בדיעבד כי נגרם לנכה אי-כושר להשתכר לתקופה ארוכה, מעבר לתום 90 הימים האמורים, הוא אינו זכאי לתשלום בעד אותם 90 הימים הראשונים, ולפיכך במקרים מסוימים נותר הנכה ללא כל סיוע כלכלי בתקופה הזאת. לפיכך, מוצע לתקן את סעיף 196 לחוק ולקבוע כי נכים בעלי ליקוי חמור – נכים ששיעור נכותם הרפואית הוא 70% לפחות או 40% בגין סעיפי הליקוי בתחום הנפש והפיגור – אשר נקבעה להם דרגת אי-כושר מלאה, ואשר אינם זכאים בגין אותה התקופה לקצבת שירותים מיוחדים מכוח תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים), התשל"ט–1979, יהיו זכאים לקצבה חודשית מלאה – קצבת יחיד מלאה בתוספת קצבה חודשית נוספת ובלא תוספת של בן-זוג וילדים –החל מהיום ה-31 לתאריך הקובע. ומה אני אומר, שמולי? – בשבילך, אני יודע שאתה מתעניין – היום, כשהיה מישהו נכה קשה, הוא היה מקבל את הקצבה אחרי 90 יום, ולא היה – נכות ארוכה, 90 יום ראשונים, הביטוח הלאומי היה לוקח לו את הכסף. הצעת החוק הזאת באה ואומרת: חדל לקחת 90, ומעכשיו ניקח לך רק 30 יום. זאת אומרת, הוא מרוויח עוד חודשיים נטו. ואם הוא מרוויח עוד חודשיים נטו, אז אני מבקש מכם לאשר את הצעת החוק בקריאה הראשונה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר הרווחה והשירותים החברתיים. רבותי, יש לנו רשימת דוברים בחוק הזה. חבר הכנסת אראל מרגלית – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כמה דוברים? <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. כעת רשומים אצלי 21 דוברים. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, רבותי השרים, אני בעד הצעת החוק הזאת. אבל אני רוצה לדבר – ביום שאנחנו מאשרים את הורדת תעריפי התחבורה, אני רציתי רגע לדבר על התחבורה הציבורית בצפון ובדרום. כי במהלך של שבועיים הממשלה הביאה שתי תוכניות לתחבורה ציבורית: אחת באמת של השר דרעי, שכולנו הצבענו בעדה, וזו הורדת התעריפים, והשנייה, המתווה של התחבורה הציבורית שהשר כץ הביא, שהוא מתווה חשוב. רק אם אתם מסתכלים על המפה, אתם יכולים לראות שהגליל העליון והגליל המזרחי לא נמצאים על המפה. עכשיו, אני שואל אתכם: אנחנו מצד אחד חוגגים את העניין הזה שמביאים תוכנית לתחבורה ציבורית, ומצד שני דרום הארץ וצפון הארץ לא נמצאים במתווה. עכשיו, אני לא יודע מי מכם יודע – אני במקרה, יש לי בת שגמרה עכשיו ללמוד בתל-חי – מי מכם יודע איך החבר'ה בצפון מתניידים ממקום למקום. הם גומרים לעבוד כמלצר או כמלצרית במסעדה, או כאיזה מישהו בביטחון בשתים-עשרה וחצי בלילה, וכשאתה נוסע בין קריית-שמונה ומטולה והקיבוצים, אתה רואה מלא חבר'ה לוקחים טרמפים בשעה הזאת. אין מתווה תחבורה ציבורית בצפון הארץ ובדרום הארץ. אז עכשיו אני שואל אתכם: בשבוע שאנחנו חוגגים את הורדת תעריפי התחבורה הציבורית במרכז הארץ ובכלל, למה לא מביאים פתרון, שיעלה בערך 10-8 מיליון שקל, שאפשר להוסיף אותו ל-120 מיליון השקל שהשר כץ הביא במתווה התחבורה, ושסוף-סוף יהיו יותר קווי אוטובוסים בין יישוב ליישוב בצפון, שיהיו מסובסדים? היום כשאתה נוסע מאיזה קיבוץ לקריית-שמונה זה עולה לך אותו מחיר כמו שזה עולה לך מתל-אביב לירושלים. רבותי, הנושא של תחבורה ציבורית הוא חשוב כמו ההשכלה, כמו הבריאות, כמו התעסוקה. ומי שלא מבין שהגליל העליון והגולן, אי-אפשר להשאיר אותם מחוץ למתווה התחבורה הציבורית של מדינת ישראל, שכח את העניינים. עכשיו, אני רק רוצה להגיד לכם: כשהמתווה לא כלל את יישובי השומרון וההתנחלויות, הלך השר כץ, נפגש עם ראש המועצה האזורית שומרון דגן – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – והם הסכימו מייד על מתווה זמני. את אותו מתווה זמני שהסכמתם עליו בשומרון, תסכימו עליו בבקשה בגליל העליון, בגולן, במבואות-חרמון, בצפת – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – בכל אותם יישובים שלא נכללים במתווה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אראל מרגלית. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> נוכח, נוכח, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש? סליחה. בבקשה, חבר הכנסת יוסי יונה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אני רוצה, גברתי היושבת-ראש, לסטות מהנושא ולדבר על המשבר ב"מגה", שהוא למעשה, לדעתי, עוד אינדיקציה לאופן שבו מתאפיינת או מתאפיין הרגולטור – במקרה הספציפי הזה הרשות לניירות ערך – לאופן שבו מתנהלים תאגידים בישראל. 3,500 משפחות אפשר שיאבדו את מקום העבודה שלהן. העובדים, אלה הראשונים, גברתי היושבת-ראש, לשלם את המחיר על ניהול כושל. רק לפני חצי שנה פוטרו 2,500 עובדים כחלק מההסדר שאמור היה לייעל ולהעמיד את התאגיד הזה על רגליים איתנות. והנה אנחנו רואים דברים שהם מדהימים, נתונים שהם באמת מסמרי שיער: בעלים של "מגה" שרוקנו אותה מהמשאבים שלה – במהלך של כשמונה שנים הם גרפו משם כ-1.5 מיליארד שקלים. והנה גם היום אנחנו שומעים על בונוסים, רק ב-2013 בונוס של 100 מיליון שקל שקיבל מר קפלן מהחברה הזו, ועוד ועוד. ו"אלון ריבוע כחול", החברה האחות, שגובה מהרשת "מגה" סכומי עתק מופרכים על שכירת הנכסים – הנדל"נים שלה. ועכשיו, גברתי, לבדיחה. אנשים מדברים המון על אחריות תאגידית, על כך שהתאגידים שפועלים בחברה הישראלית ובמשק הישראלי מגלים אכפתיות, מגלים עניין, שדאגתם נתונה לחברה באופן כללי. והנה, ראי, גברתי, עוד קריסה של חברה בגלל ניהול כושל, ואפשר שגם בגלל הפקרות ציבורית. איפה היה, איפה נמצא האחראי לשוק ההון? אני קורא מפה להחמרת הפיקוח ואפילו להחמרת החקיקה במקרים שבהם אנחנו רואים ניהול כושל שנגוע בהפקרות ציבורית ושפוגע באינטרס הציבורי הכללי. תודה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. שלוש דקות, אדוני. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. אני אתחיל בזה שאני מוחה על כך שבישיבות של הנשיאות, אנחנו מגישים הצעות לסדר-היום ושאילתות ולרוב הן לא מתקבלות. ואני אדבר על שאילתה שהגשתי והיום היא נדחתה. השאילתה היא בקשר למקרה שהיה ב-11 בינואר השנה: הייתה הודעה מהמשטרה, מכוחות הביטחון, התרעה על אפשרות של פיגוע, וכל המערכת הביטחונית, עם מחסומים, עם הכול, התחילו להתכונן בנהריה לאפשרות של פיגוע. משום מה, הפעם המשטרה – שלאחרונה היא תמיד מחליטה שהיא נותנת חיסיון לכל המידע וצווי איסור פרסום והכול – מיהרה מאוד והודיעה שתושבת טייבה הולכת לעשות פיגוע בנהריה. האירוע הסתיים בשעה 22:30, האישה נתפסה, והתברר שאין לה – לא בארנק שלה, לא בתיק שלה, לא על הגוף שלה – דבר. המשטרה אפילו לא בחרה להרגיע את הרוחות עד למחרת בבוקר, וההודעה הייתה: פיגוע נמנע בנהריה. הרי לא היה פיגוע. אתם באתם והכתמתם את טייבה ואת האישה שלא עשתה שום עוול, אלא מישהו הודיע הודעת שקר. אז במקום לבוא ולהודיע שהייתה הודעת שווא, היה שקר וזו לא אמת, המשטרה הודיעה שנמנע פיגוע. על איזה פיגוע אתם מדברים? הרי לא היה. מה, גם זה חלק מההסתה נגד האזרחים הערבים במדינה? זה – 1; 2. אחר כך הודיעו שהאישה נשואה, בירושלים, כאילו, שהיא לא תושבת טייבה עוד. אז אני שואל: למה? למה המדינה, המשטרה, לא מחכה עד שהדברים יתבררו בהודעתה על האזרחית, מי עשה ומי יכול להיות בזה? השאלה השנייה: למה לחכות עד הבוקר? להשאיר את האנשים במתח כל הזמן, כל הלילה להשאיר את האנשים במתח? 3. מה עשתה המשטרה ומה עושים עם אנשים שמודיעים הודעות שקר? קודם כול, כמה זה עולה למדינה? ודבר שני – מכתימים אוכלוסייה שלמה. לכן אני אומר שגם המשטרה צריכה להיות זהירה, צריכה לדעת מה לפרסם ומה לא לפרסם, ולא להיות חלק מההסתה הפוליטית. הם צריכים להתעסק אך ורק במקצוע שלהם, וההודעות שלהם צריכות להיות שקולות; ההודעות שלהם צריכות להיות כדי להרגיע ולא להפחיד. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חאג' יחיא. חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו – חברת הכנסת עליזה לביא. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, כבוד חברי הכנסת, אי-אפשר היום לנאום ולדבר על דברים מאוד חשובים, דברים חשובים לחיים, בשעה שהיה רצח כל כך נורא של אימא לשישה ילדים בפתח ביתה, ביישוב עתניאל, דפנה מאיר, השם ייקום דמה. אין לי מה לומר, כי כל הדברים החכמים כבר נאמרו. הסך הכול של כולם הוא שאין לנו תשובה ואין לנו פתרון ורק צריך להתפלל לקדוש-ברוך-הוא שישמור ויציל ויגן עלינו ויושיענו. עכשיו להצעת חוק הביטוח הלאומי – סליחה על המעבר החד – חוק טוב, שהולך להיטיב עם נכים. זה יצא לי בדיוק ביום שבו בוועדה לפניות הציבור עלה נושא, כבוד היושבת-ראש, שאני לא ידעתי עליו, ואולי גם את לא יודעת, והוא שיש חברות פרטיות לביטוח סיעודי, זאת אומרת, לא ביטוח לאומי שהמדינה נותנת, אלא מישהו שרוצה יותר, או משהו שהביטוח הלאומי לא נותן, ואז יש חברות ביטוח. אנשים משלמים עשרות שנים על פוליסה כזאת. מתברר שכשהם נהיים סיעודיים, גם אם הביטוח הלאומי מכיר – וזה לא פשוט לקבל הכרה מהביטוח הלאומי שהאבא או האימא סיעודיים – אומרת חברת הביטוח: לא, אני לא מכירה. בשבילי הוא לא סיעודי. זה שוד לאור היום, ועושות את זה כל חברות הביטוח, כך שאין לי פה העדפה לאיזו חברת ביטוח. ומה מתברר? שלפי החוק הם יכולים לקבוע. הם שולחים רופא משלהם, וכמובן, הרופא מקבל תשלום מחברת הביטוח. <היו"ר טלי פלוסקוב:> ברור. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> יש פה ניגוד עניינים בלתי אפשרי. חבר הכנסת שמולי היה שם, בדיון הזה. הוא עסק הרבה בנושא של ביטוח קבוצתי, ואנחנו דיברנו היום על ביטוח פרטי – לא משנה. העיקרון – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> העיקרון אותו עיקרון: הרגולטור שומר על הגנבים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> העיקרון אותו עקרון, בדיוק. יש לנו רגולציה במשרד האוצר, יש מפקחת על הביטוח, ואנחנו מבקשים, קודם כול, שזה לא יהיה רופא שעובד בשביל החברה. זה כמו שאני בא לחנות ואני אומר: אני רוצה x, והוא לוקח ממני כסף, מביא לי סחורה אחרת, ואני אומר: זאת לא הסחורה שרציתי – אדוני, אני אקבע שזאת הסחורה שאתה קנית. זאת אומרת, אני קניתי פוליסה, ואני אומר שאני רוצה את זה כשחלילה אני אצטרך סיעוד, ואתה בא ואומר לי: לא, זה לא סיעוד, אבא שלך בריא, או אימא שלך בריאה. זה לא ייאמן. צריך לבטל את הדבר הזה וצריך לפקח עליהם. עוד דבר: התברר לנו בדיון שמעצם ההתדיינות בין חברת הביטוח למשפחה הם מרוויחים כל יום, כי בינתיים החולה מזדקן, או שהוא ימות ויהיה להם מזל, או שהוא יחיה ואז הם הרוויחו חצי שנה שהם התדיינו עם המשפחה. לכן, צריך לעשות חוק שביום הגשת התביעה – לא מיום סיום ההתדיינות אלא ביום הגשת התביעה – מתחיל המונה לספור את הימים שהביטוח צריך לשלם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ואם באים לתקן את חוק הביטוח הלאומי – ויש הרבה מה לתקן בחוק הביטוח הלאומי – אסור לשכוח את ההשלמה הזאת. אם נוכל לעשות את זה – אני מבקש גם משר הרווחה וגם משר האוצר לתקן את העוול הזה, אחרת אנחנו נבקש מהאזרחים שלא לרכוש פוליסות ביטוח סיעודי לפני שהם יודעים שלא החתול שומר על החלב, ולא הרופא של חברת הביטוח, שמקבל כסף, יקבע מתי תהיו סיעודיים ומתי לא. שכולם יהיו בריאים. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חברת הכנסת עליזה לביא. <עליזה לביא (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברותי, חברי חברי הכנסת, גם לי קשה מאוד לחזור לשגרה אחרי הרצח המזעזע של דפנה מאיר, השם ייקום דמה, בפתח ביתה; אימא לשישה ילדים שביקשה לסוכך ולהגן על הילדים שלה ושילמה בחייה; רוצח נתעב שבא אל ביתה ורצח אותה. אני מבקשת מכאן למסור תנחומים למשפחה וגם לאחל רפואה שלמה למיכל פרומן, אשתו של שיבי פרומן, שאתנו ביש עתיד, ובאמת לייחל שהרפואה השלמה תגיע במהרה. דפנה מאיר הייתה אחות בחייה. דפנה דגלה בסיוע לכל אחד ואחת. מספיק היה לקרוא תגובות של חבריה לעבודה, גם של רופאים ערבים, שדיברו עליה דברים טובים וסיפרו על שיתוף פעולה ועל יחד שאפשר. בשבועיים האחרונים אני נמצאת הרבה עם אימא שלי שנמצאת בבית-חולים, ואני רואה איך גם חולים וגם רופאים, ואחיות והצוות הרפואי, ערבים ויהודים, נמצאים ביחד, אם כמטופלים ואם כמטפלים. ואפשר, אפשר שיהיה כאן אחרת. צריך שיהיה כאן אחרת. אנחנו לא צריכים את הרגעים הנוראיים האלה כדי להבין שבדרך הזאת אנחנו לא נגיע לשום מקום. אז יש לנו עכשיו שישה ילדים יתומים שמתווספים לרשימה הקשה והארוכה, ואני מבקשת מכאן, בבקשה, להוריד את סף השנאה ואת הדרך שככה לוקחת אותנו אחורה, ולנסות ולמצוא באמת את היחד הזה, שאפשר. מצאתי תפילה. אתם יודעים שאני מאוד מאוד מאוד רגישה ועוקבת אחר תפילות של נשים. הקדשתי לעבודה הזאת הרבה מאוד שנים מחיי, ונחשפתי לתפילה שכתבה דפנה, זיכרונה לברכה. היא כתבה את התפילה הזאת תוך כדי המבחן שלה בתרופות במחלקה הנוירוכירורגית בסורוקה. אני לא אקרא את כל התפילה, אבל אני רוצה כן לקרוא את השורות האחרונות של התפילה, שהיא מדברת על המקום הזה של לדעת ולהבין ולדייק בתרופות, ולתת – התרופות הנכונות לכל המטופלים שלה, מבלי להתבלבל ולו פעם אחת: "זכני נא לתת תרופות לחולים מתוך בריאותי האיתנה ולהודות על כך שאיני נוטלת תרופות אלו בעצמי. זכני נא ללמוד להזדהות, מתוך בריאות, עם סבלו של החולה ולעזור לו ככל יכולתי בכלים שאתה נותן לי יום-יום ושעה-שעה". תפילה לאחות שכתבה דפנה מאיר, השם ייקום דמה, בעתניאל. ובמעבר חד, גברתי היושבת-ראש, דיברנו – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> הזמן שלך תם, אז בקצרה, בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> ממש בקצרה. דיברנו כאן על תחבורה ציבורית, ואני מברכת. שני דברים כדי לקדם חברה – תחבורה ציבורית והשכלה; שניים שביחד ייתנו לנו את המחר הטוב והמדויק יותר. ואנחנו, מדינת ישראל, לא נערכים מספיק לתעסוקת המחר. ועל כן, אני מזמינה את כולם, בעוד שבועיים, ב-2 בפברואר – יום מיוחד כאן, בכנסת ישראל, שיעסוק במנעד הנושאים – איך אנחנו עושים חברה טובה יותר מהמקום של תעסוקה נכונה, גם לחברה הישראלית המשתנה וגם אל מול המקצועות שמשתנים, ושיהיה באמת עתיד טוב לכולנו. תודה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא. חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת. חבר הכנסת נחמן שי – מוותר. חבר הכנסת איציק שמולי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, גם אני רוצה להקדיש כמה דקות לטובת המאבק של עובדי "מגה". עברתי היום, בדרך לכנסת – יצאתי מביתי ונתקלתי באותה הפגנה של העובדים שעמדו משעה מוקדמת מאוד בבוקר מול בית-המשפט המחוזי בלוד והתחננו, התחננו על חייהם, תרתי משמע, כדי שבית-המשפט יאפשר את המשך פעילותה של החברה. מצאתי שם עובדים שהם כואבים והם בוכים והם זועקים, והם בעיקר צודקים; עובדים שרק לפני תשעה חודשים שילמו בריבית דריבית דריבית על החטאים של ההנהלה ושל הבעלים. 2,000 מהעובדים, לפני תשעה חדשים, הלכו הביתה. בשיחה עם אחד הגורמים בהסתדרות הוא סיפר לי שלא זו בלבד שהעובדים האלה הלכו הביתה כתוצאה מהמשבר הזה שקורה עכשיו, 1,000 מתוכם, שבעת יציאתם או העזבתם מהחברה הובטחו להם תנאים נורמליים, תנאי פרישה, עכשיו, בעקבות המשבר הנוכחי, ספק גדול אם החברה תוכל לעמוד גם בהתחייבות הזאת, כמו בשאר ההתחייבויות שיש לה. אבל הסיפור של חברת "מגה" זה סיפור על האבסורד שמתחולל בחברה הישראלית. לא מזמן צוין כאן יום העוני, ואמרנו במשפט אחד: הבעיה של הכלכלה הישראלית – ולא צריך לסבך את זה יותר מדי – היא בעיה מאוד מאוד פשוטה: יותר ויותר אנשים מקבלים פחות ופחות, ופחות ופחות אנשים מקבלים יותר ויותר. ומה כמו האבסורד הזה שאתמול התגלה במהדורות החדשות, שבעת שכולם בהנהלה ובדירקטוריון של חברת "מגה" יודעים שהחברה הזאת נקלעה לקשיים, לפני כמה ימים, כאילו כלום, מאשרים ליושב-ראש החברה בונוס של חצי מיליון שקל. רק כדי לסבר את האוזן, במונחים של שכר מינימום – שכר עבודה, כן? לא בונוס – זה בערך 105 עובדים שיכלו לקבל שכר. אז על מה אנחנו מדברים פה? שלא לדבר על היושב-ראש הקודם, שההצלחות המהוללות שלו הביאו את "מגה" לקריסה בשנת 2014, או שכתוצאה מאותן פעולות ב-2014 היא קרסה בהמשך – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – ודרש גם כן בונוס שמן במיוחד. אז עכשיו יש החלטה, גברתי היושבת-ראש, החלטה שהתקבלה ובאה ונותנת ארכה של 30 ימים שבמהלכם העסק יישאר בחיים. אבל אני קורא גם מכאן לבית-המשפט וגם לנאמנים: אסור, אסור, אסור שפעם נוספת העובדים ישלמו על החטאים של המנהלים והבעלים, על החזירות – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – של המנהלים והבעלים. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> מוותר. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נמצא; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חבר הכנסת יצחק הרצוג – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל גרמן – מוותרת. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. מי שמעוניין להצביע – אפשר להגיע לאולם. אנחנו מצביעים על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 169), התשע"ו–2016, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 169), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 30 – מיכל רוזין, לא הספקת? <חיים ילין (יש עתיד):> היא לא הגיעה בזמן – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> ראיתי. 31 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפרוטוקול: חברת הכנסת שלי יחימוביץ וחברת הכנסת מיכל רוזין וחבר הכנסת יוסי יונה בעד הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 169), התשע"ו–2016. היא עברה בקריאה ראשונה ועוברת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 171) (תחילת הזכאות לגמלת סיעוד), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1001); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 171) (תחילת הזכאות לגמלת סיעוד), התשע"ו–2016. יציג את הצעת החוק שר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, לפי הוראות סעיף 229 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, מתחילה הזכאות לגמלת סיעוד בתום 30 ימים מה-1 בחודש שבו הוגשה התביעה. כך נוצר פער שרירותי במועד תחילת הזכאות בין מי שהגיש את תביעתו לגמלה בראשיתו של חודש, וממתין חודש שלם לתחילת זכאותו, ובין מי שהגיש את התביעה בסופו, וממתין ימים ספורים בלבד, עד תחילת החודש הבא אחריו. לכן מוצע לקבוע כי הזכאות לגמלת סיעוד תתחיל באופן אחיד בתום שבעה ימים מיום הגשת התביעה לגמלה. מוצע לקבוע כי תחילתו של החוק המוצע תהיה ב-1 בחודש שלאחר פרסומו, והוא יחול על מי שהגיש תביעתו לגמלת סיעוד במועד האמור ואילך. מוצע לתמוך בהצעה ולהעבירה לוועדת העבודה והרווחה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לכבוד השר. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מועד תחילת הזכאות לגמלת סיעוד), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2131/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש לנו הצעה מוצמדת של חבר הכנסת מאיר כהן. גם לך, חבר הכנסת מאיר כהן, יש שלוש דקות להציג את הצעת החוק שלך, ואז אנחנו נגיע לדיון. שלוש דקות, אדוני. בבקשה. <מאיר כהן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, העלייה בתוחלת החיים הביאה לגידול ניכר בשיעור הקשישים בחברה הישראלית, וחלקם סובלים מבעיות בריאות ומירידה בתפקוד הפיזי, האינטלקטואלי והנפשי והם זקוקים לסיוע בתפקוד היומיומי. מתן שירותי הסיעוד לקשישים הממשיכים להתגורר בקהילה משפר את איכות חייהם ומאפשר למנוע או לדחות את אשפוזם במוסד, ובמידה לא קטנה גם להקטין את עלויות הטיפול בהם בהשוואה לעלויות האשפוז במוסד. ואכן, בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, קיים פרק המעניק גמלת סיעוד לקשישים. באותו חוק יש חמישה תנאים הקובעים את זכאותו של הקשיש לגמלת סיעוד. החוק שאני הצעתי הוא בדיוק – חברי אנשי יש עתיד, החוק שאני הצעתי הוא בדיוק זהה, אחד לאחד, לחוק שהוצג עכשיו על-ידי שר הרווחה. צר לי שוועדת השרים דחתה את החוק שלי ואישרה שבוע אחרי כן את הצעת החוק הממשלתית. חבל שעושים פוליטיקה על גב הקשישים. אני מאוד מבקש, באותה יד שאתם תומכים בהצעה, אנא תתמכו גם בהצעה שלי. לא מכובד שנעשה פוליטיקה על גב הקשישים. תודה רבה לכם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. אנחנו מתחילים בדיון. חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת. חבר הכנסת אראל מרגלית, אתה מעוניין? בבקשה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אני מוותר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מוותר. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – מוותרת; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת. חבר הכנסת נחמן שי – נחמן, אתה בא? בבקשה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אתמוך בהצעה הזאת, כמו שאני אתמוך בכל הצעה שנועדה להקל את מצוקתם של האזרחים הוותיקים ושל הקשישים והקשישות בהמשך במדינת ישראל. זוהי אחת הקבוצות שהממשלה אינה נותנת דעתה עליה; מתעלמת מהם, מסתכלת עליהם כעל איזה מטען עודף שאיכשהו נמצא שם על הסיפון באיזה מקום וצריך להיפטר ממנו בהזדמנות הראשונה. אבל מה לעשות ש-900,000 איש אינם טועים? 900,000 איש במדינת ישראל הם בשלב הזה של אזרחים ותיקים, ותוחלת החיים במדינת ישראל – תודה לאל, אני צריך להגיד – גדלה והולכת, והיא כבר עומדת על 84 לנשים ו-81 לגברים. והיא תלך ותעלה, לפי כל התחזיות. אבל מדינת ישראל, שיש לה מתנה – אוכלוסייה כל כך גדולה, מגוונת, בעלת ניסיון, שחיה פה חיים ארוכים או קצרים ושהיא חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, ושעשתה רבות כדי שהמדינה הזאת תקום ותתקיים – מדינת ישראל, לקראת הפרישה שלהם לפנסיה, בועטת בהם. תשוו את הנתונים של ה-OECD. מה ה-OECD מגלה לנו? הוא מגלה לנו שכאשר הם מגיעים לשלב היציאה לגמלאות, מצבם של הגמלאים והגמלאיות במדינת ישראל הוא השני ב-OECD. הוא השני. אבל מה קורה להם אחר כך, כשהם מתחילים לתת את התשלומים הממלכתיים או הממשלתיים כדי לתמוך בהם? כל מדינות ה-OECD מסייעות; מדינת ישראל מורידה אותם, את האוכלוסייה הזאת של הגמלאים והגמלאיות, של האזרחים הוותיקים, עד למקום השני מלמטה. זאת אומרת, זה שווה – כמובן היושבת-ראש שלנו, שעכשיו קיבלה עליה ועדת משנה לנושא הזה, היא בוודאי תדקלם כמוני את הנתונים האלה בתוך זמן קצר מאוד – שכשמדינות ה-OECD מבינות שהגמלאים והגמלאיות החדשים חייבים תמיכה, הם מקבלים אותה מהמקורות המדינתיים, הממשלתיים, הממלכתיים, נקרא להם איך שאנחנו רוצים. אצלנו לא. אצלנו הם נשארים באותו מקום, וכמה שהם מקבלים זה נמוך כל כך שזה מוריד אותם לתחתית. וכך אנחנו מגלים את הנתון המדהים – אני שונא את המילה הזאת, המדהים – ש-21% מהאוכלוסייה הזאת במדינת ישראל מצויים מתחת לקו העוני. את הנתון הזה כדאי שאנחנו נזכור עכשיו, וגם בלילה, ואם נתעורר בלילה מאיזו סיבה זאת תהיה הסיבה, שאחד מתוך חמישה מתוך האוכלוסייה הזאת שציינתי, של הגמלאים והגמלאיות, של אזרחים ותיקים, הוא, היא, מתחת לקו העוני. תודה לך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת איציק שמולי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, לפני חודש עמד פה שר האוצר של מדינת ישראל – אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, אני מבקש לחצי דקה את תשומת הלב שלך, כי אתה פחות או יותר המושיע האחרון שאולי יכול להיות בבית הזה לעניין הזה. היום היה דיון נוסף בכל מה שקשור להונאה של חברות הביטוח את הקשישים הסיעודיים ואת המבוטחים, ואני אומר לך, הבעיה היא כפולה – 1. עמד פה שר האוצר והתחייב: במשמרת שלי לא יזרקו קשישים לרחוב. אנחנו כבר מצאנו קרוב ל-1,500, 2,000 קשישים ומבוטחים שחברות הביטוח ממשיכות לזרוק אותם לרחוב כמו כלבים. ככה, מבטלות פוליסות על ימין ועל שמאל. אז זה ברמה אחת. וברמה השנייה, הולכת להיכנס הרי לתוקף רפורמה נוספת בביטוחי הבריאות; יש לנו דברים טובים להגיד עליה, דברים רעים להגיד עליה, אבל תחשוב, אדוני יושב-ראש ועדת כספים, על עצם העובדה – ואני יודע שיואב קיש מקדם הצעת חוק בעניין – כשרגולטור במדינת ישראל, המפקח על שוק הביטוח וההון, יכול לקבל החלטות שיש להן משמעות דרמטית, פשוט דרמטית, לכל כך הרבה אנשים במדינת ישראל, ככה, בלי פיקוח של הכנסת, בלי פיקוח מספק של הממשלה. מילא ששרי הממשלה היו בכלל מקבלים איזו החלטה בנוגע לרפורמה שהולכת להתקבל; מילא ששרי הממשלה היו מעורבים בכל מה שקשור להונאת הביטוח הסיעודי; אבל המוצא האחרון שנותר לנו זה הכנסת והוועדה שאתה עומד בראשה, ואני חושב שלא יכול להיות, לא סביר במדינת ישראל, שטריליונים יזוזו ממקום אחד למקום שני בהחלטה שהמעמד שלה זה חקיקת משנה. אז בקשתי אליך, אדוני יושב-ראש ועדת כספים, היא א. היינו בכל מיני ועדות בכנסת: פניות הציבור וביקורת המדינה ועבודה ורווחה; עכשיו אנחנו רוצים להגיע לוועדת הכספים כדי לדון במשבר של הביטוח הסיעודי. אני חושב שזה המקום, לאור התפקוד הכושל של הרגולטור והמשמעויות הכלכליות שיש לעניין הזה. ובכלל, אני חושב שהגיעה העת לקיים דיון כלשהו על חוסר הפיקוח המספק של הכנסת על הרגולטור הזה, שפשוט, אין דרך אחרת להסתכל על זה, חורץ וחותך גורלות במדינת ישראל, בלי שיש עליו פיקוח מספק, לא משנה מי הממשלה ולא משנה מהו ההרכב בכנסת. יש בעיה מבנית וצריך לטפל בה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה, אני תומך בהצעת החוק שלפנינו. אני חושב שאכן צריך לקצר את משך ההמתנה לגמלת סיעוד. אין שום סיבה למשך ההמתנה הקיים היום. קיצור לשבעה ימים נכון, ראוי ואפילו הכרחי. אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להתייחס לשתי נקודות. נקודה אחת – בהמשך לדבריו של חבר הכנסת שמולי, עמיתי חברי הכנסת, אכן הגיע הזמן לקדם במדינת ישראל ביטוח סיעודי בתחומי הביטוח, ביטוח הבריאות הממלכתי. הרעיון של ביטוח סיעודי פרטי כושל, מכשיל, והביא אותנו לשורה ארוכה של בעיות מסובכות. את הקשר הגורדי הזה אפשר וצריך לחתוך. את הביטוח הסיעודי צריך להכניס לביטוח הבריאות הממלכתי, ניתן לעשות את זה. התוספת לתשלום שתידרש מכל אחד מאתנו כדי שהביטוח הסיעודי ייכלל בביטוח הממלכתי היא מזערית. ולכן המהלך הזה חשוב, חיוני, ואפילו דחוף. כמה מילים בעניין "מגה". הנה, שערורייה שפשוט קשה להבין. חברת "מגה" במשך שנים עשתה רווחים. בעלים ומנהלים התעשרו מרווחי "מגה". עכשיו החברה נקלעה לקשיים. מי שהוביל אותה לקשיים האלה הם אותם בעלים ומנהלים, אבל מי שצריך לשלם את המחיר, עמיתי חברי הכנסת, הם העובדים. אותם עובדים שהגיעו ומגיעים בשעות בוקר מוקדמות ועובדים קשה, נותנים שירות ללקוחות, לפעמים לקוחות חסרי סבלנות, מבצעים עבודה קשה, לפעמים מתישה, והם חוזרים הביתה בסוף היום עם שכר נמוך, לא גבוה בהרבה משכר המינימום – העובדים האלה, אלפי עובדים כאלה, נדרשים לשלם את מחיר המשבר שאליו נקלעה החברה הזאת? דבר כזה, עמיתי חברי הכנסת, פשוט לא ייתכן, לא אפשרי ברמה המוסרית, ברמה העקרונית, ואנחנו צריכים להפוך אותו לבלתי אפשרי ברמה החוקית. עמיתי חברי הכנסת, הגיע הזמן לקדם חקיקה שתאמר שמפעל שנקלע לקשיים – קודם כול צריך לבדוק איזה תגמולים ואיזה הכנסות קיבלו הבעלים והמנהלים, ולאפשר מנגנון שיוכל לקחת, להחזיר את התגמולים האלה מאותם בעלים ואותם מנהלים. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> העובדים, אדוני היושב-ראש, צריכים להיות מוגנים. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. חברת הכנסת רויטל סויד. שלוש דקות, גברתי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> צריך להוריד ולהוריד ולהוריד. <היו"ר מאיר כהן:> תקבלי עוד עשר שניות. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, השר, חברי חברי הכנסת, לפני כמה חודשים עמד פה השר לביטחון פנים והציג חוק שבמשך שנים נמצא במשרד הבט"פ, חוק שהכנסת מעולם לא אישרה בשום דרך וצורה שהיא להעביר, חוק הידוע בכינויו חוק המישוש. עמד פה השר לביטחון פנים ואמר: אין ברירה. בגלל גל הטרור, בגלל המצב הביטחוני, בגלל הצורך שלנו להתמודד עם ביטחון של התושבים, אין לנו מנוס מלהעלות את החוק הזה, חוק המישוש. ואנחנו, אף שהחוק כפי שהוא היה, הוא חוק שפוגע מאוד בזכויות הפרט, הסכמנו. הסכמנו בגלל המצב הביטחוני, בגלל גל הטרור, ובשביל לתת למשטרה עוד כלים להתמודד עם המפגעים. ואז הגענו לדיונים בוועדת החוקה. ומה שקרה בוועדת החוקה זה משהו שכל חברי הבית הזה צריכים לדעת, כי בסופו של דבר לחוק הזה יש שני חלקים: החלק האחד שקשור לביטחון המדינה, לכל ביטחון הפנים שלנו עכשיו עם גל הטרור, ועליו כמעט אין לנו הערות, ואני לא מדברת עליו בכלל, וחלק אחר שמאפשר חיפושים על כל אדם שיש חשד לגביו, אם יש ויכוח קולני, עם גידופים, עם קללות, עם משהו שנראה מרתיע. מהבוקר אנחנו מקבלים, חברי ועדת החוקה, ואני ברמה האישית, אין-ספור סמ"סים מתושבים ואזרחים שאומרים: אל תיתנו לחוק המישוש הזה לעבור, אל תפגעו לנו בדמוקרטיה, אל תפגעו לנו בזכויות הפרט. ואנחנו נמצאים בוועדת החוקה, ואנחנו אומרים: את כל החלק הביטחוני נעביר, אבל למה ליצור ייצור כלאיים בדמות חוק חיפוש? עוד מעט עומד להגיע חוק חיפוש גדול, חדש, מודרני, שהכול יהיה תחת קורת גג אחת. למה אנחנו צריכים לעשות טלאים, סעיף פה וסעיף שם? אני לא יודעת מי מכם ראה את התשדיר של גל גבאי, "החשוד המיידי". זהו חוק של profiling – כל בן מיעוטים, כל אדם שחום עור, כל יוצאי העדה האתיופית, כל אדם שמראהו קצת חשוד, החוק הזה יאפשר באיזשהו אופן מייד לערוך עליו חיפוש, בין שהוא גבר, בין שהוא אישה. גם אם זאת אישה, גם אם יש שם רק שוטרים, אין התייחסות לכך שתהיה אישה שתערוך את החיפוש, והפוך. ואנחנו זועקים. כל מה שקשור לביטחון המדינה – אנחנו נאפשר את חקיקת החוק. אבל אני קוראת כאן היום מהדוכן לכל חברי בקואליציה: תלמדו את החוק, תראו מה זה חוק המישוש, תראו את ההתייחסות לחיפוש האזרחי, אל תאפשרו אותו. אני מסיימת ואומרת, כשפונים אלי אזרחים, הם אומרים: לא יכול להיות שתעבירו בכנסת את החוק הזה. אז הנה, אני אומרת, אני מתריעה: החוק הזה עומד לעבור – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – כולנו חייבים לעצור אותו. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת יצחק הרצוג – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל גרמן – מוותרת. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 171) (תחילת הזכאות לגמלת סיעוד), התשע"ו–2016, הצעה ממשלתית, בקריאה ראשונה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 171) (תחילת הזכאות לגמלת סיעוד), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> יש עוד הצבעה. בעד – 30, נגד – אפס. <קארין אלהרר (יש עתיד):> רגע, טעות – – – <היו"ר מאיר כהן:> קארין, לפרוטוקול, אנחנו נוסיף אותך, קארין. <קארין אלהרר (יש עתיד):> נרשם לי בטעות "נוכח". למה לפרוטוקול? <היו"ר מאיר כהן:> האם הייתה טעות? גם את חבר הכנסת יוסי יונה לפרוטוקול. חברת הכנסת קארין, האם לחצת? מה היה שם? <קארין אלהרר (יש עתיד):> לחצתי. בטעות נרשם "נוכח", ואני בעד. <היו"ר מאיר כהן:> אוקיי. לא משנה, אבל זה לא ישנה את ההצבעה. <משה גפני (יהדות התורה):> אתה יכול להוסיף אותה. <היו"ר מאיר כהן:> הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, והיא תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אנחנו, ברשותכם – להכנה לקריאה שנייה ושלישית, אמרתי. אנחנו עוברים להצעת החוק שהוצמדה להצעה הקודמת, לדיון מוקדם – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מועד תחילת הזכאות לגמלת סיעוד), של חבר הכנסת מאיר כהן, שבמקרה הוא אני. אנחנו עוברים להצבעה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני. <עפר שלח (יש עתיד):> יש פה נפוטיזם, מאיר. <היו"ר מאיר כהן:> כן. <מיכל רוזין (מרצ):> "אומרים שאני אינני אני, אז מי אני בכלל?" <חיים ילין (יש עתיד):> אתה בועט את הקרן ונוגח גם את הגול. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מועד תחילת הזכאות לגמלת סיעוד), התשע"ו–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> בעד – 33, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. גם ההצעה הזאת תעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1002); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו, ברשותכם, עוברים להצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (תיקון מס' 3). יציג את הצעת החוק השר לביטחון פנים חבר הכנסת גלעד ארדן. בבקשה, אדוני. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> או השרה מירי רגב. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> יושבת-ראש ועדת הפנים לשעבר. מירי, אולי – – – <היו"ר מאיר כהן:> כן, יושבת-ראש ועדת – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> שוב, השרה מירי רגב תציג את הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (תיקון מס' 3). בבקשה, גברתי. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> כבוד היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, השרים, כנסת נכבדה, אני מתכבדת להציג בפניכם, ולבקשתו של השר ארדן, השר לביטחון פנים, את הצעת החוק הבאה לאישור בקריאה ראשונה – חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016. חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב–2012, הקים את הרשות הארצית לכבאות והצלה וביצע רפורמה מקיפה בשירותי הכבאות וההצלה בישראל. בשל הניסיון שהצטבר מאז הקמת הרשות ובשל כמה ליקויים שהתגלו בו, מוצע לערוך בו כמה תיקונים. 1. סעיף 18 לחוק קובע כי מפקד יחידה יהיה רשאי להעמיד מתנדב לדין משמעתי ולהטיל עליו עונש של התראה, נזיפה או הפסקת התנדבות. מוצע להסמיך את מפקד היחידה להטיל גם עונש של הגבלת התנדבות במקרים המתאימים. 2. סעיף 31 לחוק, שעניינו צוות כיבוי מפעלי, מסדיר, בין השאר, את סמכותו של הנציב להורות בצו לבעל מפעל לקיים במפעלו צוות כיבוי שיפעל באירוע דלקה בלבד עד הגעת כוחות רשות הכבאות וההצלה למקום ויסייע לרשות עם הגיעה למקום. מוצע לקבוע כי צוות כיבוי כאמור, שיוסמך על-ידי הנציב, יפעל באירועי כבאות והצלה גם אם אין מדובר באירוע דלקה דווקא, לרבות מתן מענה מיידי באירועים של חומרים מסוכנים. כמו כן, מוצע לקבוע כי הנציב לא ידרוש כי לצוות הכיבוי וההצלה תהיה הכשרה לפעול באירוע חומרים מסוכנים, אלא לגבי מפעל מהסוג שנקבע כי מתקיים בו סיכון מיוחד לאירוע חומרים מסוכנים, כאשר רשימת המפעלים שיקבע השר לביטחון הפנים תיקבע גם בהתייעצות עם השר להגנת הסביבה ושר הכלכלה והתעשייה לעניין זה. 3. סעיף 36 לחוק קובע את התנאים הנדרשים לצורך הקצאת כבאים וציוד בתשלום בעבור אירוע או פעולה מטעמו הדורשים זאת. אחד התנאים שהקצין המוסמך צריך לבדוק לפי הקצאה כאמור הוא כי התקיימו לגבי הפעולה או האירוע הוראות כל דין, לרבות כאשר נדרש לפעולה או לאירוע רישיון, היתר או אישור לפי כל דין, והגורם המוסמך החליט כי הרישיון, ההיתר או האישור מותנים בהקצאת כבאים וציוד לכיבוי אש או לחילוץ. מוצע להבהיר כי במקרה שנדרש לפעולה או לאירוע רישיון, היתר או אישור, תהיה לגורם המוסמך סמכות לקבוע כי הם יהיו מותנים בבחינת הקצין המוסמך מטעם הרשות בדבר הצורך בהקצאת כבאים וציוד לכיבוי אש או לחילוץ, בהיותה הרשות הארצית האמונה על בטיחות האש ואשר ההחלטה על הקצאת כבאים בתשלום מצויה בסמכותה. 4. סעיף 80 לחוק, הקובע חובת פיקוח על נושא משרה בתאגיד, מפנה לעבירות שנעברו בידי תאגיד או בידי עובד מעובדיו שעניינן בטיחות באש. גם צו הפסקה מינהלי שניתן על-ידי מפקד המחוז, לפי סעיף 51 לחוק, הוא צו הקובע חובות שהפרתן דומה ואשר לגביהן נקבעה חובת פיקוח של נושא המשרה. מסיבה זו ראוי לכלול גם את הוראת הצו המינהלי האמור כחובה שלקיומה אחראי נושא המשרה. לפיכך, מוצע לתקן את סעיף 80 כדי להרחיב את מסגרת חובת הפיקוח הקיימת לנושא משרה. בנוסף, כוללת הצעת החוק כמה תיקונים טכניים. לאור האמור לעיל, אבקשכם לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי השרה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. שר האוצר, אתה גורם להתרגשות גדולה מאוד. חברת הכנסת זהבה גלאון – לא נמצאת; חבר הכנסת אראל מרגלית – לא נמצא; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – לא נמצא; חבר הכנסת יואל חסון – לא נמצא; חבר הכנסת יוסי יונה – לא נמצא; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – לא נמצא; חבר הכנסת ישראל אייכלר – לא נמצא. חברת הכנסת עליזה לביא. <עליזה לביא (יש עתיד):> מוותרת. <היו"ר מאיר כהן:> מוותרת. חברת הכנסת תמר זנדברג – לא נמצאת. חבר הכנסת נחמן שי. אדוני. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אומר רק כמה משפטים. החוק הזה, כמובן, אני אתמוך בו, בשינויים, אבל אני רוצה לומר, מאחר שהחוק הזה עוסק בהיבטים של כבאות והצלה, גם פה, מעל במת הכנסת, את מה שאנחנו קוראים ושומעים ויודעים, שמעזה נחפרות מנהרות לתוך מדינת ישראל. זאת עובדה שאי-אפשר להכחיש; זאת עובדה שיש עליה כמה וכמה דיווחים ממקורות שונים. מדינת ישראל שותקת ואינה אומרת דבר. אחר כך, כשיגיע היום, והוא יגיע, וניכנס לעימות עם ה"חמאס", ותבואנה הפתעות שאני לא רוצה לתאר לכם ולעצמנו מה יקרה בהן, נתעורר פתאום ונשאל איך לא אמרנו ואיך לא ידענו ולמה לא עשינו. כל מי שעבר טראומות לאומיות במדינת ישראל – ועבדכם עבר אחדות מהן, החל במלחמת יום הכיפורים ואילך – זוכר ויודע שכשהכתובת היא על הקיר יש כאלה שקוראים אותה ויש כאלה שמתעלמים ממנה; יש כאלה שמבינים אותה ויש כאלה שאומרים: מה זה שם? אני לא רואה את זה, זה איזה כתם. אז זה לא כתם, אלה ידיעות ברורות שאינן משתמעות לשתי פנים שהמנהרות נבנות והמנהרות נמשכות, והתנועה הזאת, התת-קרקעית, של ה"חמאס" לא נעצרה לרגע. ואם חלילה נגיע לרגע ההוא שבו יצאו אנשים מתוך המנהרות האלה ויפעלו בתוך ישראל, אל תאמרו שלא ידעתם. תודה לך. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – בבקשה, גברתי. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי הכנסת, אנחנו נתמוך בחוק הזה מתוך הבנה אמיתית של חשיבות הפעילות של כוחות הכיבוי וההצלה, מתוך הבנה שהנושא הזה באמת עוסק בהצלת נפשות והצלת חיים, ואנחנו רואים את החשיבות הזאת. אבל באותה נימה ובאותה הבנה של החשיבות, אני לא יכולה שלא לציין שאותם כוחות כיבוי והצלה – התבשרנו בימים האחרונים – החליטו וקיבלו הוראה לא להיכנס לכפרים הבדואיים, הכפרים הערביים הבדואיים בנגב, בלי ליווי משטרתי. כנראה הגישה הזו שרואה באוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב קבוצה עוינת, לא אזרחים שמגיע להם לקבל שירותים על-ידי המדינה, לא פוסחת על המקרים שיש בהם הצלת חיים. אני לא מבינה, כאשר בוער איזה בית, כאשר מישהו מקבל התקף לב והוא נמצא במקום מרוחק והוא מבקש שמד"א יגיעו אליו או שכוחות הכיבוי יגיעו כדי לכבות את האש – שמענו על המקרה הטרגי שהיה לפני שבועיים בנגב, שהלכו קורבנות, שלושה ילדים של משפחה אחת. אז מה צריך לעשות? שכוחות ההצלה או כוחות הכיבוי יעמדו בצד ויחכו עד שיעשו את התיאום עם המשטרה – – – <היו"ר מאיר כהן:> האם במקרה האחרון חיכו בחוץ? <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> לא, לא. אני מנסה לתאר לעצמי מקרה, חס וחלילה – – – <היו"ר מאיר כהן:> אבל האם במקרה האחרון ברהט זה קרה? <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני לא שמעתי על זה, אבל בדיוק כאשר קורה מקרה כזה מחריד וטרגי, האם אפשר לחשוב שכוחות ההצלה לא יגיעו אלא בליווי משטרתי, אחרי שיעשו את התיאום עם המשטרה, ועד שימצאו מי שילווה את הכוחות כדי להיכנס לכפרים שממילא לפעמים הכניסה אליהם, מכיוון שהם כפרים לא מוכרים, היא בדרך-לא-דרך, דרך עפר וטלטלות? אני קיימתי היום דיון בוועדה על נושא השפעת הריסת הבתים על הנשים בנגב. תתארו לעצמכם מקרה טרגי תוך כדי הריסת הבתים. מה צריך לעשות אז? עד שהמשטרה תזמין כוחות הצלה, ותחכה להם בחוץ, ותלווה אותם פנימה, ימותו מי שצריכים את הכוחות האלה והאש תכלה את הכול. אני לא מבינה את זה. היו מקרים שבהם – ואני לא בעד זה, ואני רואה את החשיבות שכל כוחות ההצלה לא יותקפו. היה מקרה של זריקת אבנים. מה קורה עם המקרים שבהם אוכלוסיות אחרות שברו וחיבלו במכוניות ובצוותים של הצלה ושל כיבוי? מה קרה במקרה הזה? המדינה התנערה מאחריותה ואמרה: מה, נכנסים לזירת מלחמה? <היו"ר מאיר כהן:> תודה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> הכוחות האלה באים לאזרחים שזכותם לקבל את השירות במלואו. אני אומרת שכמו שאנחנו מתנהגים באחריות כאשר יש חוק שמשרת את האזרחים, ואנחנו תומכים בו בלי לחשוב אופוזיציה וקואליציה, אני מבקשת את אותה גישה מהממשלה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה – מוותר; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – לא נמצא; חבר הכנסת עמר בר-לב – לא נמצא; חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אף שנאמרו כאן דברים על-ידי כמה דוברים, חברי, בכל הנושא של "מגה", בכל זאת אני רוצה לחדד כמה נושאים. אתמול התבשרנו שיושב-ראש הדירקטוריון הנוכחי מושך למעלה מחצי מיליון שקל, כאשר עובדים הולכים הביתה עם משכורת מינימום – חוצפה שאין כדוגמתה – והיושב-ראש הקודם ביקש מעל מיליון ו-300,00 שקל על מה שהוא עשה. הנושא של "מגה" אמור לנגוע בכולנו, מכיוון ש-3,500 איש הולכים הביתה. זאת ועוד – אין מספיק מזומנים בקופת החברה כדי לשלם את אותם פיצויים ואת אותן משכורות החודש לאותם 3,500 עובדים. <היו"ר מאיר כהן:> זה נוסף על העובדים ב-You, נכון? <מיקי לוי (יש עתיד):> נוסף על העובדים ב-You. זאת ועוד – ואני לא דואג לספקים הגדולים כמו "קוקה-קולה"; אלה יקבלו את המגיע להם בצורה כזאת או אחרת, כי הם חזקים ויש להם סוללה של עורכי-דין, והם כבר רצו – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת מירב בן ארי. תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – לכונס, ודרך הגבלת ההליכים יקבלו את המגיע להם. אני לא יודע כמה מכם יודעים, אבל חברת הנדל"ן של "מגה" הופרדה מחברת "מגה" על-ידי חברה בת, שהוקמה לצורך השליטה בחברת הנדל"ן שנמכרה לחברה הבת במחיר נמוך יותר. וראה זה פלא, החברה הבת, חברת הנדל"ן, השכירה לחברה האם את השטחים המסחריים במחירים מופקעים. מכאן התחילה ההידרדרות הבלתי-חוזרת, כי כמה אפשר להחזיק מעמד כשאתה משלם מחיר מופקע על שטח מסחרי? ההידרדרות מובטחת. וההידרדרות הזאת היא לאורך שנים. זאת ועוד, אף שאני שומע את בירן עומד בטלוויזיה ואומר: לא לקחתי שקל לכיסי, בעלי החברה משכו ממנה דיבידנדים לאורך כל השנים והפקירו את העובדים לנפשם. אז נכון, אדוני, בחברה פרטית, לכאורה אין לנו מה לעשות; לכאורה כל ההליכים האלה בחסות החוק. וכשההליך הזה ייגמר – תבינו שכשמציעים 1.7 מיליארד שקל על כלל החברה והנדל"ן, תבינו איזה שווי זה, איזו עוצמה – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אבל זאת חברה אחרת. <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל זאת חברה אחרת, זאת חברה בת. זה לא שייך לפיטורי 3,000 עובדים – – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה דיני חברות. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה דיני חברות, כמו שחברי איציק שמולי אומר. אני חושב שמהבית הזה צריכה לבוא קריאה לאותם אנשים – אני מסיים, אדוני – שאם העובדים האלה ייפגעו, הבית הזה יתחשבן אתם בהמשך הדרך. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – לא נמצא; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – לא נמצא; חבר הכנסת דב חנין – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> מוותר – – – <היו"ר מאיר כהן:> אוה. תשמע, תן לי לעכל את זה. חברת הכנסת רויטל סויד – לא נמצאת; חברת הכנסת מיכל רוזין – לא נמצאת; חברת הכנסת יעל גרמן – לא נמצאת; חבר הכנסת איתן ברושי – אדוני, בבקשה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, גם אני רוצה לפתוח, בזמן הקצר שעומד לרשותי, במילת השתתפות בצער. אנחנו חווים פיגועים שאינם פוסקים, ואנחנו משתתפים בצערן של המשפחות ומאחלים החלמה מהירה לפצועים; לומר שאנחנו מאוחדים במאבק בטרור, וננהל אותו כתף אל כתף, יחד, ללא חלוקה של אופוזיציה וקואליציה. אבל אנחנו בהחלט חלוקים בשאלה של היום שאחרי, והדרך היחידה והעיקרית היא לא לתקוף את הביטחון, אלא ליצור מחדש את היכולת לשתי מדינות לשני עמים. גם אם לא יבוא במהרה הסכם, צריך ליצור תנאים שכשתינתן ההזדמנות יהיה אפשר ליישם אותו. אני קורא לממשלה לקבל את רוח הדברים שאנחנו משדרים כבר תקופה ארוכה ולהחזיר את הביטחון סביב תוכנית פעולה משותפת. אפשר לאחד את העם, ולא דווקא דרך הכנסת, אלא בתמיכה רחבה של ציבור רחב שהוא יותר מתון ממה שהכנסת משדרת ומשקפת. ביחס לסעיף הנדון, יש כאן מעט חברים, ואני פונה גם לממשלה, ואני רוצה לומר בהזדמנות שעוסקים בכיבוי, שהדרישות של כיבוי האש הפכו להיות מכשלה, אדוני סגן שר האוצר, ואי-אפשר לעמוד בדרישות האלה. כיבוי האש יצר איזה כיסוי לעצמו שמונע פיתוח של תעשיית תיירות, עסקים קטנים וכל מה שאתם רוצים. הפכנו להיות מדינה שמכתיבה דרישות לא סבירות, בעלויות לא סבירות, שמונעות ועוצרות פיתוח. אני קורא לך כסגן שר האוצר, ואני חושב שלא יהיה מנוס מלהביא את זה לחקיקה, כי הממשלה לא משתלטת על המגמה שאנחנו רואים בשנים האחרונות, שמובילים אותה – אולי כתוצאה מטראומות ופחדים – גורמים שממונים על כיבוי האש, שלקחו טווחי ביטחון בלתי סבירים, דרישות יקרות מאוד, שבולמות פיתוח כלכלי, תעשייתי, תיירות, עסקים וכל דבר. אני קורא לכם, חברי הכנסת, ולממשלה ולך, סגן שר האוצר, להקים צוות בדיקה מטעם הממשלה שיקבע את הנורמות הנדרשות באמת, ולא ככיסוי למישהו למען יראו וייראו. צריך למנוע תקלות, צריך להימנע מאסונות, אבל צריך לראות איפה הגבול שאם עוברים אותו לא יהיה כאן פיתוח כלכלי. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. ובכן, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016 – קריאה ראשונה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> בעד – 30, נגד – אין, נמנעים – אין. ההצעה עברה בקריאה ראשונה וחוזרת לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. אנחנו מוסיפים את חבר הכנסת דוד ביטן, בבקשה. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 218), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1000); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 218), התשע"ו–2016, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הדואר ירד? <היו"ר מאיר כהן:> כן. חוק הדואר ירד וחוק מיסוי המקרקעין ירד. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תיקון מס' 210 – הצעת חוק היסטורית. חוק הריטים, מה שנקרא, בא בראש ובראשונה להוות כלי חשוב בשכלול שוק הדיור ובמאמצים שהשר כחלון מקדם להפחתת המחירים. מורי ורבותי, החוק מאפשר ומעודד את רכישתם של נכסים מסוג חדש, נכסים להשכרה למגורים לטווח ארוך, זאת, בין היתר, באמצעות הטבות מס והקלות בתחום ניירות הערך. גברתי השרה, קרן הריט תוכל לראשונה לממן פרויקטים להשכרה באמצעות גיוס הון מהציבור. באופן זה מושגים היתרונות הבאים: ראשית, ציבור משקי-הבית יוכל להשקיע בדיור מבלי לרכוש דירות. כלומר, גם זוג צעיר שיש ברשותו רק חלק מהסכום הדרוש לרכישת דירה יוכל להבטיח, אדוני היושב-ראש, את הערך של כספו באמצעות הצמדתו לשוק הדיור. כמו כן, ציבור המשקיעים יעדיף לקבל תשואה דרך קרן הריט ולא באמצעות רכישת דירות בשוק החופשי. דירות אלו יושכרו לטווח הארוך, בניגוד למשקיעים פרטיים המשכירים לטווח הקצר. בנוסף, אדוני היושב-ראש, הציבור יהיה גורם חשוב במימון הפרויקטים להשכרה ויסייע בהגדלת ההיצע. ההשקעה בדיור בלי לרכוש דירה מצננת את הביקוש לדירות, ומימון החלופה של השכרה ארוכת-טווח תורם להתפתחותו של שוק זה וכך מפחית את הלחץ של משקי-הבית לעבור לדירה בבעלותם. חשוב לציין, חברי חברי הכנסת, שקיימים גם יתרונות לגופים המוסדיים אשר יבחרו להשקיע בקרנות הריט. המוסדיים, אשר מנהלים את הכספים של כולנו ומשקיעים בפרויקטים דומים בחו"ל, יוכלו להשקיע בקרן לעומת השקעה ישירה. אפשרות זו חוסכת בעיקר את פיתוח ההתמחות בתחום, וכן מאפשרת פיזור רחב יותר של ההשקעות. באופן זה, יוכלו גם גופים מוסדיים קטנים יותר להשקיע בשוק הדיור להשכרה. גולת הכותרת של ההטבות שאנו מציעים בחוק זה היא הפחתה של מס רכישה עבור הקרנות, על נדל"ן להשכרה לטווח ארוך שתקנה הקרן, מ-8%–10% ל-0.5% בלבד. מס הרכישה הגבוה שמוטל על המשקיעים, שהשר כחלון פעל להעלות ביולי האחרון, נועד להפחית את הביקוש של משקיעים פרטיים לדירות, אשר בא על חשבון הזוגות הצעירים חסרי הדירה. עם זאת, השקעה בנכסים להשכרה לטווח ארוך, כדוגמת אלו שהוציאה המדינה למכרז ותוציא חברת "דירה להשכיר" בכמויות גדולות יותר בשנים הקרובות, היא מוצר אחר, אשר קיים בכל העולם ואשר אנו עמלים על קידומו ופיתוחו בישראל. בניינים המושכרים לטווח ארוך ומנוהלים על-ידי חברה הנותנת שירותים אמינים לדיירים מיטיבים עם משקי-הבית ומהווים, כפי שאמרתי, תחליף לרכישת דירה. לפיכך, ראינו לנכון לתת את ההטבה במס הרכישה לקרנות הריט וכך לעודד את ההשקעה בדיור להשכרה קונצרנית. פעולה חשובה נוספת של החוק – יושב-ראש הוועדה מר ביטן – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברי הכנסת, יקירי, אני מבקש. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> הכול טוב ויפה, אבל אנחנו הצענו את החוק הזה בשבוע שעבר ואתם התנגדתם. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> סימן שזה חוק טוב. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> זה בסדר שחברות הריט יוכלו לעשות את זה, אבל לא רק חברות הריט, גם משקיעים אחרים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. <היו"ר מאיר כהן:> אמן. אתה מזכה את כולנו, סגן השר. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> איציק, תן איזו תפילה גם לביטוח הסיעודי. אם לא משרד האוצר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חברי איציק שמולי, פעולה חשובה נוספת של החוק היא בתחום קידום הקמתן של קרנות ריט נוספות המשקיעות בנדל"ן בכלל, וכן באמצעות שחרור חסמים אשר זיהינו שקיימים בדרך להקמת הקרנות. חברי חבר הכנסת אראל מרגלית, מאז הוכנס לפקודת מס הכנסה הפרק העוסק בקרנות ריט להשקעה בנדל"ן, בשנת 2005, הוקמו רק שתי קרנות ריט. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אני בעד להקים קרנות ריט, אבל הן לא היחידות שיכולות להשקיע בדיור להשכרה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה עוד כלי, עוד מכשיר. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> בשביל זה – אני התפלאתי, בגלל החוק שלכם. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אנו צופים, יקירי, שהתיקונים שהכנסנו כעת בחוק יעודדו הקמתן של קרנות נוספות, כפי שאתה רוצה, מה שיביא מכשיר נוסף להשקעה בנדל"ן עבור ציבור המשקיעים, ישכלל את המסחר בשוק ההון המקומי ויחזק את הבורסה לניירות ערך. קבענו, אדוני היושב-ראש, כי מייסדי הקרנות האלה יוכלו להעביר נדל"ן לקרן ולדחות את מס השבח עד למועד מימוש המניות או הנדל"ן – עד המפגש עם הכסף. הקלנו את התנאים הנדרשים בעת הרישום למסחר בבורסה, ונקבעה תקופה מדורגת לירידה משליטה של המייסדים בקרן. לסיכום, מהלך זה מצטרף לשורה של מהלכים שהשר כחלון מקדם בחודשים האחרונים בשוק הדיור, והוא משלים למהלך מחיר למשתכן, אשר מסייע לזוגות הצעירים חסרי הדירה לרכוש דירה בהנחה משמעותית, וראינו את זה כבר בשטח. חוק הריטים, אדוני היושב-ראש, כאמור, מטפל במקטע נוסף, המקטע של דיור להשכרה וההשקעה בו. אנו בטוחים, בעזרת השם, כי צעדים אלה ואחרים יחוללו בקרוב את השינוי המיוחל בשוק הדיור בישראל. אני רוצה להודות, אדוני היושב-ראש, לשר האוצר מר משה כחלון, לאנשי הצוות שטיפלו בעניין הזה, למעין נשר מאגף התקציבים, וכמובן ליושב-ראש מטה הדיור אביגדור יצחקי, שעושה לילותיו כימים כדי לקדם את הפרויקטים האלה. תודה, אדוני היושב-ראש. אני מבקש מכל החברים להצביע בעד הצעת החוק ולעביר אותה לוועדה של אלי כהן, ועדת הרפורמות. <היו"ר מאיר כהן:> תודה, אדוני. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר מאיר כהן:> לפני הדוברים, הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. אדוני, זה עם הצבעה או רק הודעה? <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> לא, רק הודעה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה כי הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי תדון בהצעות החוק האלה: 1. הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לגמלה בתקופת שהייה במקלט לנשים מוכות), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; 2. הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות אישה השוהה במקלט לנשים מוכות), התשע"ה–2015, מאת חברות הכנסת אורלי לוי אבקסיס ועליזה לביא וקבוצת חברי הכנסת. תכף נראה אם אין לי עוד אחת. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> הודעה שנייה, בסדר? <היו"ר מאיר כהן:> לפנים משורת הדין, בבקשה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אבקש להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדה המשותפת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות וועדת החוץ והביטחון לפי חוק שירות לאומי אזרחי, התשע"ד–2014: מטעם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, במקום חבר הכנסת איימן עודה יכהן חבר הכנסת מאיר כהן. תודה רבה. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 218), התשע"ו–2016> (קריאה ראשונה) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים לדיון בהצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 218). ראשונת הדוברים, חברת הכנסת זהבה גלאון – לא נמצאת. חבר הכנסת אראל מרגלית – אדוני, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, אדוני. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, חברי סגן השר איציק כהן, קודם כול, הצעת החוק שאתם מעלים עכשיו היא הצעה טובה, כי קרנות ריט – איציק, איציק, תקשיב. קרנות ריט זה כלי חשוב בכל הנושא של בנייה להשכרה, גם של בניינים מסחריים וגם של בנייני מגורים. איציק, זה חשוב. אבל אני מתפלא שבשבוע שעבר פסלתם את ההצעה שלי שמאפשרת לא רק לקרנות ריט – בינינו, לא כל אחד יכול להקים קרן ריט, לרשום אותה בבורסה, לגייס הון מהציבור ולהשקיע בדיור להשכרה. יכול מאוד להיות שקבוצת משקיעים פרטית רוצה לקנות בניין והיא רוצה להשכיר את הדירות שלו. היא רוצה לעשות את זה בצורה כזאת שהיא יכולה ליהנות אחרי 20 שנה, כמו שאתם מציעים בקרן הריט, שתהיה היכולת גם להשקיע, שזה מגדיל את ההיצע בשוק ההשכרה, והיא לא רוצה להירשם בבורסה. היא לא רוצה להיות קרן ענקית. היא רוצה לקנות בניין בתל-אביב ולעשות את הדברים האלה, ואחרי 20 שנה היא רוצה ליהנות מאותם התנאים. על זה הסכמתי עם אביגדור יצחקי ועם האנשים הטובים במשרד האוצר; על זה הסכמתי עם שר השיכון, עם יואב גלנט, וחשבתי שאנחנו מסכימים על זה. ועכשיו החלק הזה שאתם מציעים זה הצעה ספציפית לקרנות ריט, שהיא חשובה, כי אתם בעצם מאפשרים לקרנות ריט את התנאים שהם יוכלו על גביהם להנפיק בבורסה ולגייס כסף מהציבור כדי להשקיע בדיור להשכרה, אם דיור מסחרי או דיור פרטי, לדירות – חשוב מאוד. אבל אל תגבילו – זה כמו שאני אגיד שבהיי-טק יכולות להשקיע רק קרנות ממוסדות, ואם אתה אדם פרטי, אתה לא נהנה מאותם תנאים שקרן יכולה. לא. אני אומר – אני רוצה להחזיר את החוק לשולחן ולהרחיב את אותם תנאים לא רק לקרנות ריט, אלא כל גורם, גם אם הוא לא קרן ציבורית בבורסה שרוצה להשקיע בדיור להשכרה, ורוצה לבנות, להשכיר את הדירות, ואחרי 20 שנה ליהנות מתנאים דומים שקרן הריט נהנית – זה דבר שהוא סביר לחלוטין, וכדאי שנבצע אותו. אני אחזיר את הצעת החוק הזאת; אני אנסה להרחיב אותה כדי שזה יכלול גם משקיעים אחרים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> בסדר גמור. אבל מעבר לזה, אני בעד. אני חושב שזה חשוב, ואני חושב שמה שבלומברג עשה בניו-יורק – הגיע הזמן שיעשו במדינת ישראל Public-private partnership, שלשוק הפרטי יהיה כדאי להשקיע בדיור שהוא גם דיור ציבורי וגם דיור להשכרה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – לא נמצא; חבר הכנסת יואל חסון – מוותר. חבר הכנסת יוסי יונה. בבקשה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, לפני כן התייחסתי לסוגיה הזאת של משבר "מגה". הלכתי ובדקתי קצת נתונים כדי להראות את יחסי הגומלין בין שתי החברות האחיות, שהאחת היא רשת "מגה" והשנייה היא "אלון ריבוע כחול". רק כדי שתתרשמו קצת מהנתונים: שווי השוק של "הריבוע הכחול" עמד ב-2012 על 866 מיליון שקל; היום הוא עומד, ב-2016, על 1.361 מיליארד שקל, וההון העצמי שלה, שעמד ב-2007 על 866 מיליון שקל, היום עומד על כ-1.5 מיליארד. אני רוצה לתהות יחד אתכם, מדוע לא קיימת אחריות תאגידית בין שתי החברות הללו כך ש"הריבוע הכחול" תואיל, אדוני היושב-ראש, לתחוב את ידה לתוך הכיס שלה עמוק ולחלץ את "מגה" מהבעיות שלה? מה גם, היום שמענו לראשונה, ואולי זה לא לראשונה, שקיימת הצעת רכש, או עומדת להיות הצעת רכש מצדו של רמי לוי לרשתות של "מגה", ועל בסיס העדויות שאנחנו הולכים ומלקטים על האופן שבו רמי לוי מתייחס לעובדיו, אז לא זו בלבד שהולך להיות לנו אולי איזה קווזי-מונופול, או דואופול, בתחום הזה של רשתות מזון, הרי שאנחנו צריכים להתריע פה גם על האפשרות שהעובדים שיועברו לשם, במידה שאכן תהיה השתלטות שכזאת או רכש, הרי שתנאי ההעסקה של העובדים יורעו בהשוואה לתנאים שלהם היום. אני רוצה לחזור על דברי שאמרתי לפני כן, שאפשר שמכאן תצא קריאה לממונים על שוק ההון, על ניירות הערך, שיעשו את עבודתם טוב יותר, לפני שאנחנו נתדרדר למציאות תאגידית שהיא לא מיטיבה עם העובדים, ואני מניח שגם לא עם הצרכנים. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה. שלוש דקות, אדוני. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. בשבוע שעבר, בבית-החולים של אוניברסיטת א-נג'אח בשכם, היה הניתוח הראשון של השתלת לב מלאכותי בגופו של אחמד, צעיר בן 19 מאזור ג'נין. הבחור הזה, הלב שלו עבד בהיקף של 10% בלבד. הניתוח בוצע בידיים פלסטיניות ב-100%. המנהל של בית-החולים ודיקן הפקולטה לרפואה באוניברסיטת א-נג'אח בשכם, מי שהיה בראש הצוות שביצע את הניתוח הזה, הוא פרופסור סלים חאג' יחיא, תושב טייבה, תושב היישוב שלי. פרופסור סלים הוא אחד המנתחים המומחים בהשתלות לב רגיל ולב מלאכותי, מהראשונים בעולם. הוא ביצע הרבה השתלות כאלה גם בבריטניה וגם בעוד כמה מדינות בעולם. הניתוח הזה נמשך כ-12 שעות, ובסוף הניתוח אחמד יוצא לחיים חדשים. לכן אני צריך לברך מפה את פרופסור סלים, שלקח לידיו את הנהלת בית-החולים הזה, שעשה את כל ההכשרה הנדרשת לקיום ניתוח כזה, שצועד בצעדים ארוכים מאוד כדי לקדם גם את הפקולטה לרפואה באוניברסיטת א-נג'אח. הניתוח הזה, העלות שלו בעולם, בחו"ל, היא כמיליון שקל; העלות של הניתוח שבוצע בבית-החולים של האוניברסיטה א-נג'אח עלה פחות משליש מהסכום הזה. לכן אני פונה גם לפרופסור סלים ומבקש ממנו, וגם מבקש מהרשות, שיפעלו למען עצמאות בעניין של הרפואה, שבתי-החולים יהיו מוכשרים, ושפרופסור סלים יכשיר עוד ועוד רופאים כדי לשרת את העם. אנחנו מודים לו. פרופסור סלים חאג' יחיא – (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: פרופ' סלים חאג' יחיא, אנו גאים בך. אלוהים יברך אותך. אתה תמיד בבחינת אוצר ומשענת לעמך ולאנשיך. אתה הנושא באחריות להכשרת רופאים מומחים כך שלא יהיה צורך עוד בבתי-חולים ישראליים או בבתי-חולים מחוץ למדינה. העם הפלסטיני בדרכו לעצמאות, והוא ראוי לטיפול הרפואי הטוב ביותר. פעם נוספת, פרופ' סלים חאג' יחיא, אחי פרופ' סלים, אנו גאים בך. אלוהים יברך אותך.) <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת ישראל אייכלר – לא נמצא; חברת הכנסת עליזה לביא – מוותרת; חברת הכנסת תמר זנדברג – לא נמצאת; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – לא נמצא; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – לא נמצאת; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – לא נמצא; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – לא נמצא. חברת הכנסת רויטל סויד. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, מי שנסע בכביש איילון בשבועות האחרונים זכה לראות פרסומת גדולה מאוד עם איזה סמיילי כזה חמוד ונאיבי ותמים, מחייך, ומעליו כתוב: Blindspot. אז מסתבר שה-Blindspot הנאיבי הזה, המחייך והתמים הוא אפליקציה שהוצאה עכשיו, אפליקציה שמאפשרת לשלוח מסרונים לכל אחד מאנשי הקשר שלך – גם אם הוא לא הוריד בעצמו את האפליקציה הזו – באופן אנונימי. אני רוצה לשתף אתכם במקצת מהמסרונים שעוברים באמצעות האפליקציה הזאת, ה-Blindspot: נערות מקבלות הטרדות מיניות, אנשים מקבלים איומים ברצח – – <מיקי לוי (יש עתיד):> הצעת חוק. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – וכל זה היה היום בדיון בוועדת המדע והטכנולוגיה, שיזמנו אני וחלק מחברותי, והיו בה אנשים שסיפרו על הדברים האלה שהם קיבלו. אנשים שמקבלים אין-ספור הודעות עם דחיפה: לכו תתאבדו. סיפר בעל שאשתו הייתה בשיעור באוניברסיטה, היא קיבלה אין-ספור מסרונים שברגע שהיא יוצאת מהדלת ירצחו אותה. הכול בחסות האנונימיות. זו האפליקציה ההרסנית הזו, ה-Blindspot. אנחנו חודשים נאבקים באלימות, בבריונות, בהסתה, בגזענות ברשת. כיושבת-ראש השדולה אני מטפלת בילדים בני שמונה ותשע, ועד מבוגרים, בנערות בנות 16 שביצעו ניסיונות אובדניים, הכול בחסות הרשת החברתית. וזה כשזה לא אנונימי. אז תארו לעצמכם מה הנזק שיכולה אפליקציה כזאת לעשות. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> קיימנו היום דיון בוועדת המדע, ובדיון היום הבנו, ואני קראתי: חייב להיות מאבק ציבורי. המאבק הציבורי הזה חייב להיות הודעה, להגיד: חייבים להחרים את האפליקציה הזאת. מבוגרים, הורים, ילדים, כולם חייבים להחרים את האפליקציה הזאת – כמו שהחרמנו את אפליקציית "סיקרט" והיא הלכה מהעולם – כי בסופו של דבר, זו אפליקציה שעובדת על רווח כלכלי. ועד אז, ועד שיקרה – אני רואה אותך, מיקי, ואתה מדבר על חקיקה, ואתה מדבר על מודעוּת, ואתה מדבר על חינוך, ויש לברך גם את השר לביטחון פנים על מה שהוא עשה, אבל בינתיים, עד שנעשה את הדברים האלה – ואני עומדת מ-30 במרס, מיום כינון הכנסת, ומדברת רק על האלימות והבריונות ברשת, ולצערי, מיום ליום המצב הולך ומחמיר בתחום הזה. הולך ומחמיר. ובינתיים, עד שאנחנו נצליח לקחת את המקום הזה, את הזירה הזאת, שהיא זירה מדהימה, עם הרבה מאוד דעות וביקורת שאפשר להביע, ולהחליף דעות ועמדות, זירה מדהימה, אבל עד אז, עד שאנחנו נצליח לעצור את הדבר הזה, חייבים להחרים את אפליקציית ה-Blindspot. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת יצחק הרצוג – לא נמצא; חברת הכנסת מיכל רוזין – לא נמצאת; חברת הכנסת יעל גרמן – לא נמצאת. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 218), התשע"ו–2016. אני חוזר – בקריאה ראשונה. בבקשה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 218), התשע"ו–2016, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 21 בעד, אין נמנעים ואין מתנגדים. אנחנו נוסיף את חבר הכנסת נחמן שי לפרוטוקול. אם כן, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 218), התשע"ו–2016, עברה בקריאה ראשונה, ותעבור לוועדת הרפורמות להכנה לקריאה שנייה ושלישית – לוועדת הכספים? תעבור לוועדת הכנסת לקבלת החלטה. את מי לרשום? חבר הכנסת דב חנין, להוסיף אותו לרשימה, לפרוטוקול. <הצעת חוק קיזוז מסים (תיקון מס' 2), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/997); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק קיזוז מסים (תיקון מס' 2), התשע"ו–2016, גם לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן השר חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני סגן השר, אתה לא יודע עד כמה אני סקרן להבין על מה החוק הזה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> איזה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני מקווה שאתה יודע. <קריאה:> איזה מסים? איזה מסים מקזזים? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, חשבתי – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה חשבת? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, החוק הזה עכשיו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על החוק הקודם הצבעת? <יואל חסון (המחנה הציוני):> הקודם כן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> למה הצבעת? <יואל חסון (המחנה הציוני):> הצבעתי גם. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> טוב, אדוני היושב-ראש, חברי חסון, הצעת חוק קיזוז מסים (תיקון מס' 2) – היית צריך לשאול שאלה אחרת: למה לא עושים חוק או פקודת מס הכנסה כחול-לבן? היה צריך תיקון ועוד תיקון ועוד תיקון, חלאס. זה חוק עות'מאני, שעבר לבריטים ועבר אלינו, והוא כל הזמן בתיקונים. אתה לא חושב שהגיע הזמן? <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה בממשלה, אז קדימה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חוק קיזוז מסים – חברי חבר הכנסת חסון – התש"ם–1980, מסדיר את זכותה של רשות מס לקזז החזר מס כנגד חוב מס סופי – אוקיי? ברגע שייגמר האירוע, היא יכולה, היא רשאית לקזז מס כנגד חוב מס סופי. על-פי החוק, ניתן לבצע את הקיזוז רק לאחר משלוח הודעה בכתב על הכוונה לבצע את הקיזוז. עד כאן? אם יהיו בעיות, תצביע. לאחר בחינה של הליכי הגבייה המופעלים כיום עלה הצורך בתיקון החוק מתוך רצון לקצר ולייעל את הליכי הגבייה, מתוך רצון להיטיב את מצבם של החייבים – – עד כאן? אפשר להמשיך? <מירב בן ארי (כולנו):> אפשר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – שכן כל עוד לא מבוצע קיזוז, צובר החוב ריבית, הפרשי הצמדה וקנסות, וכן עלולים לפעול כנגד החייב בהליכי אכיפה אחרים. לאור האמור, מוצע להשוות את ההוראה בחוק להוראה בדין הכללי, סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973, שלפיה קיזוז בין חיובים הדדיים ניתן לביצוע בהודעה של צד אחד למשנהו. דהיינו, די במתן הודעה לצורך ביצוע מיידי של הקיזוז, ואין צורך במשלוח מכתב על כוונה לבצע קיזוז. חוק טוב, חוק מועיל, חוק עם הפנים לאזרח. אני חושב שגם פה ראוי שכולם יצביעו עליו פה-אחד. אבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לדיון. חברת הכנסת זהבה גלאון – לא נמצאת; חבר הכנסת אראל מרגלית – לא נמצא; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – לא נמצא; חבר הכנסת יואל חסון, אדוני? מוותר; חבר הכנסת יוסי יונה – לא נמצא. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, לפני כשבועיים ג'מיל עזאם, תושב טייבה, צעיר בשנות ה-20 לחייו, בלי עבר פלילי, בלי רישום, בלי כלום, בלי אפילו תיק אחד שרשום על שמו, שעשה משהו בכלל בחיים שלו בניגוד לחוק, עוצרים אותו. הוא נמצא בטנדר "טויוטה" שהוציא רק לפני פחות מחודשיים מהחברה, רכב חדש – חיפוש, אנחנו מחפשים נשק. עמוד בצד – התחילו לחפש, התחילו לפרק את הרכב שלו. הורידו כנפיים, הורידו מה שצריך, החזירו את הכול, התקינו את הכול והחזירו את הכול למקומו. פתאום באה פלוגה אחרת: אתם לא יודעים לחפש, זוזו הצדה, בוא; לקחו אותו למרחק של עשרות מטרים, עשו חיץ בינו לבין הרכב, והתחילו לפרק. ומה זה לפרק? זה לשבור. ג'מיל, אתה שומע? בום. ג'מיל, אתה שומע? בום – פירקו לו את הרכב, לא מצאו כלום, כי אין לו כלום. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מי זה ג'מיל? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> ג'מיל עזאם זה הבחור, בעל הרכב שבאים לחפש בו, תושב טייבה, אני מכיר אותו אישית. <יואל חסון (המחנה הציוני):> עד כדי כך שהוא קיבל זכות להיות מוזכר כאן? – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אתה שומע? כי זה לא רק הוא, אלא ההתנהגות של המשטרה ושל העומדים בראשה והאחראים לפעילות שלה. <ענת ברקו (הליכוד):> יחס אישי. אישית לוחצת. <היו"ר מאיר כהן:> תמשיך – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסוף, מה קורה? סיימתם. אתם מחזירים את הרכב איך שהיה? מה פתאום? תביא גרר ותיקח את זה, ואם יש לך תלונות, תגיש תביעה. ולפחות יש דבר אחד, קטן כזה, חיובי, שנתנו לו איזה פתק שרשמו בו שהם אלה ששברו את הרכב הזה. כדי לתקן את הרכב היה צריך להחזיר אותו לחברה, והתיקונים עלו עשרות רבות של אלפי שקלים. השאלה – אנחנו באנו ועמדנו פה ואפילו התחננו וביקשנו: אנחנו לא רוצים נשק במגזר הערבי. האוכלוסייה הערבית – אנחנו מוותרים על הזכות הזו לשאת נשק. אבל מי שירצה לחפש את הנשק – לפחות יש רמה מינימלית של אנושיות בעניין של החיפוש עצמו. לא יכול להיות שייכנסו לבתים וישברו; לא יכול להיות שישברו גם רכבים. ואפילו אם הוא יקבל פיצוי על התיקון של הרכב שלו. האם זה יפצה אותו על עוגמת הנפש? על היחס המשפיל שהוא קיבל? לכן, אני פונה ואומר פה מעל הבמה הזאת: כדי לקיים חוק צריך גם לקיים אותו לפי החוק, ולא בעבריינות ולא בפורענות. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת ישראל אייכלר – כמעט אמרתי "לא נמצא". ברוך הבא. בבקשה, אדוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק טוב, אבל הוא הודעה פומבית של מדינת ישראל שהדואר החליף את סמל הצבי בסמל הצב. והוא אומר: מה פתאום אני אשלח מכתב? בינתיים האיש יצבור ריבית, אז זה עלול להיות הרבה ריבית. תארו לעצמכם כמה זמן לוקח לשלוח מכתב. <היו"ר מאיר כהן:> אדוני יודע שאנחנו מדברים על הצעת חוק קיזוז מסים? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כן. <היו"ר מאיר כהן:> אה, אוקיי. בסדר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כי מה אומר החוק? מה היה עד היום? היו חייבים לשלוח מכתב כדי לעשות את הקיזוז. החוק בא ואומר שלא צריך מכתב. למה לא צריך מכתב? כי אין דואר, או מפני שעד שהמכתב יגיע, הריבית תעלה לחובת הנישום. אדוני היושב-ראש, אני עליתי פשוט כדי לדבר על נושא שעומד היום על סדר-היום הציבורי: חברת "מגה" ו-3,500 העובדים שלה. הרבה דברים כבר נאמרו והרבה דברים לא צריך להוסיף. יש נקודה קטנה שאנשים שואלים: למה אתם חושבים שמכיוון שחברת "מגה" הכריזה על חילולי שבת והנהיגה חנויות של AM:PM לחלל שבת – לכן זה קרה? אנחנו לא עושים את חשבונותיו של הקדוש-ברוך-הוא. יש לפעמים שדרך רשעים צלחה, ויש לפעמים שכן רואים הנהגה אלוקית בגלוי. אבל כתוב בחז"ל, שהם ודאי כן ידעו: כל המשמר שבת כהלכתה, נותנים לו נחלה בלי מצרים. אבל אני לא הולך לדבר פה על הצד האמוני של העניין, כי אנחנו כולנו מאמינים. אני רוצה לדבר על הצד המסחרי של העניין, וזה כדי לומר לכל בעלי החברות ולכל אנשי העסקים שחושבים שעל-ידי זה שהם יילחמו נגד השבת – אני מדבר עכשיו במונח החברתי-הסוציולוגי של הדבר – הם יצליחו לעשות עוד הון ורווחים; הם ישבו על היאכטות והאנשים יעבדו בשבילם והציבור יבוא ויקנה והם ירוויחו. אז הנה, "מגה" היא אות קלון לרעיון הזה. ואומר – אפילו מסחרית. היה פעם עורך עיתון בפולניה שאמר לכותבים שלו: אל תפגעו באף אחד, אפילו שלא בכוונה – בעיקר שלא בכוונה – כי גם הוא, עלולות להיות לו כמה פרוטות לקנות עיתון ולא לקנות את העיתון, והוא עלול להחרים אותנו. חברה מסחרית שפועלת במדינת היהודים צריכה לדעת שיש פה מיליוני יהודים שומרי שבת. ולכן, כאשר באים ומכריזים על פתיחת עסקים בשבת, צריך לדעת שפוגעים ברגשותיהם ובאמונתם של מאות-אלפי אזרחים ואולי מיליוני אזרחים. בסופו של חשבון הוכח שכאשר חברת AM:PM חגגה, ו"מגה" וכל הבעלים האלה – ויסמן בראשם – חשבו שהם הולכים לשאת פה דגלים של עשיית עושר בשבת, המציאות המסחרית הוכיחה שהם גרמו עוול – לא לעצמם; הם גרפו את הכסף. הם גרמו עוול ל-3,500 עובדים שעובדים קשה ונשארו בלי פרנסה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לכן זה יהיה לאות לבני מרי, שכמו שנאמר ששמירת שבת היא סגולה לפרנסה, חילולי שבת הם סגולה לכישלון. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. תודה רבה. חברת הכנסת עליזה לביא; חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת. חבר הכנסת נחמן שי. שוב, חברת הכנסת מירב בן ארי, עד כאן שומעים. אדוני, שלוש דקות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני אתמוך בהצעת החוק הזאת, אבל רציתי לציין, בהמשך להצעת האי-אמון, שהכנסת, כדרכה, דחתה ברוב גדול – הכול טוב, החיים נמשכים – שהיו היום שתי התפתחויות מדיניות חשובות שכדאי לזכור אותן, כי אני חושב שהן מהוות נקודות ציון. אחת היא דברים שאמר שגריר ארצות-הברית בישראל דן שפירו בהופעה שלו בכנס של ה-INSS, המכון למחקרי ביטחון של אוניברסיטת תל-אביב; השנייה היא החלטת האיחוד האירופי. בשני המקרים המסר הוא פשוט וחד: ישראל מבודדת את עצמה לדעת. ישראל מבודדת את עצמה לדעת. גם ארצות-הברית אומרת לנו את זה, ואין לנו ידידה יותר גדולה מארצות-הברית, וגם אירופה אומרת לנו את זה באמצעות ההחלטה של האיחוד האירופי, שמדגישה ומחדדת את הכלל שהיא לא תסכים לשום פעולה שהיא שנעזרת באירופה, שקשורה באירופה ושעוברת מעבר לקו הירוק, ושמחריפה את הלחצים ומחריפה את הסנקציות שהיא נוקטת כלפי ישראל. אירופה הולכת שלב אחרי שלב ומתייחסת בחומרה לעובדה שישראל ממשיכה בפעילות שלה בשטחים, כולל בהתנחלויות וכולל בכל מיני פעולות אחרות. לצד הצער ולצד הכאב על הטרור ועל האסונות שפקדו אותנו ביממה האחרונה, משני המקומות האלה, גם מארצות-הברית באמצעות דן שפירו השגריר וגם מאירופה, עולה מסר ברור: ישראל איננה יכולה להמשיך ולהחזיק בשטחים האלה. כתוצאה מהחזקת השטחים יחסיה, גם עם ארצות-הברית וגם עם אירופה, עם האיחוד האירופי, עם הלב של אירופה, הולכים ומחמירים. תזכרו את היום הזה, מפני שהיום הזה חלו בו שתי תפניות. דן שפירו לא היה אומר את הדברים האלה אילולא קיבל את גיבויו של הנשיא, ולכן גם הגיב ראש הממשלה כפי שהגיב; ואירופה לא הייתה מחליטה את ההחלטה הזאת אילולא הגיעה למסקנה שכל מה שהיא עשתה עד עכשיו היה ללא תועלת, והיא רוצה להבהיר ולהעביר את המסר הזה לישראל. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – לא נמצא; חבר הכנסת אחמד טיבי – לא נמצא; חבר הכנסת עמר בר-לב – לא נמצא; חבר הכנסת מיקי לוי – לא נמצא; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – כנ"ל; חבר הכנסת דב חנין – מוותר; חברת הכנסת רויטל סויד – מוותרת; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חברת הכנסת יעל גרמן – לא נמצאת. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה – הצעת חוק קיזוז מסים (תיקון מס' 2), התשע"ו–2016, בקריאה ראשונה, בבקשה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק קיזוז מסים (תיקון מס' 2), התשע"ו–2016, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 25 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק תעבור לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 28) (כריות ביטחון לקרנות פנסיה ותיקות), התשע"ד–2014> [מס' מ/831; "דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' 7918.] <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים, ברשותכם, להודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 28), התשע"ד–2014. ההודעה נמסרה ביום 21 בדצמבר 2015. הנמקת הערעורים של סיעות המחנה הציוני ומרצ – לא מסרו. לכן הם לא ינמקו את הערעור. חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. לפני זה, הצעת חוק קיזוז מסים (תיקון מס' 2) עברה לוועדת הכספים. אני אמרתי. אנחנו עוברים להצבעה על הודעת הממשלה. בבקשה. הצבעה מס' 16 בעד הודעת הממשלה – 23 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 28) (כריות ביטחון לקרנות פנסיה ותיקות), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 23 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הודעת הממשלה עברה, והצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 5) (איסור הפליה בשל לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה), התשע"ד–2014> ["דברי הכנסת" ה-19, מושב שני, חוברת ל"ז, עמ' 12769.] <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 5) (איסור הפליה בשל לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה), התשע"ד–2014. ימסור את ההודעה חבר הכנסת יוסי יונה, בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. אדוני, בבקשה. אין הצבעה, כמובן. <יוסי יונה (בשם ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, לפי הפרוטוקול אני צריך לקרוא הכול? <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, כן. <יוסי יונה (בשם ועדת הכלכלה):> לכבוד חבר הכנסת היושב-ראש יולי יואל אדלשטיין, שלום רב. הנדון: הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 5) (איסור הפליה בשל לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה), התשע"ד–2014, כ/570. 1. הריני מתכבד להודיעך כי בהתאם להוראות חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, החליטה ועדת הכלכלה בישיבתה ביום כ"ה בטבת התשע"ו, 6 בינואר 2016, להודיע לכנסת על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 5) (איסור הפליה בשל לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה), התשע"ד–2014. היא פורסמה בהצעת חוק הכנסת כ/570; מספר הצעת החוק בדיון מוקדם: פ/1749/19, של חברי הכנסת פנינה תמנו-שטה, שמעון אוחיון, דב ליפמן, בועז טופורובסקי, גילה גמליאל, רוברט אילטוב, דוד צור, רינה פרנקל, יוני שטבון, יעקב מרגי, זבולון כלפה ואורלי לוי אבקסיס. הצעת החוק נתקבלה בקריאה ראשונה בכנסת היוצאת ביום ג' באב התשע"ג, 30 ביולי 2014, והועברה לוועדת הכלכלה. חברי הכנסת היוזמים, המכהנים בכנסת העשרים, ולא מונו לשר או לסגן שר, הם רוברט אילטוב, יעקב מרגי ואורלי לוי אבקסיס. 2. חבר כנסת אחד לפחות המכהן בכנסת הנכנסת נתן את הסכמתו להחלת דין הרציפות. 3. אודה לך אם תואיל להעמיד את הודעת הוועדה על סדר-יומה של הכנסת לצורך אישורה. בכבוד רב, על החתום, איתן כבל, יושב-ראש ועדת הכלכלה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון מס' 5) (איסור שימוש ברכב שנעברה בו עבירה), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/614); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון מס' 5) (איסור שימוש ברכב שנעברה בו עבירה), התשע"ו–2016. הדיון הוא לקראת קריאה ראשונה. החוק הוא של חבר הכנסת מיקי לוי וחברת הכנסת מיכל רוזין. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה, אדוני. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת חברתי מיכל רוזין, שהצטרפה לחוק הזה, חבר הכנסת דודי אמסלם, יושב-ראש ועדת הפנים של הכנסת – איך אומרים בלשוננו? – אשר תקתק את החוק הזה והביא אותו במהירות שיא בוועדת הפנים והביא אותו להצגה במליאה, מדובר בחוק איסור שימוש בטרקטורונים, ג'יפים, 4x4, ואופנועים שהשתוללו עליהם בחוף הים, הרסו חי, הרסו צומח, פגעו בצבי ים, פגעו בביצי צבי ים, הרסו דיונות, ולא אחת גם השתוללו בחופים וגרמו לפציעת מתרחצים. עד עתה היה ניתן לשלול את רישיונו של אדם על-ידי קצין משטרה או על-ידי בית-המשפט, אלא מה? מה שקרה, שהרכב הועבר למישהו אחר – לבן משפחה, לחבר – וראה זה פלא, נהג אחר המשיך להשתולל ולבצע את העבירות בחופי הים. התיקון הזה בא לעשות סדר בנושא הזה ולמנוע את השתוללותם של רכבי 4x4. איך אמר לנו, חברת הכנסת רוזין, אחד מבעלי הג'יפים? קניתי רכב ב-400,000 שקל כדי שאני אוכל לנסוע בים. לא יאומן כי יסופר. הוא קנה את הרכב הזה. אז אני מאמין שאם קצין משטרה יהיה רשאי לשלול את רישיונו של הרכב ולהעמיד אותו לאחסנה למשך 30 יום, ובית-המשפט – זה התיקון המוצע, למעשה – יוכל לשלול את רישיון הרכב ולאפסן אותו ל-120 יום, והתיקון והאחסנה יחולו על הבעלים, אותו אדם שהשקיע ברכב 4x4, ג'יפ יפה תואר, 400,000 שקל והוא יאופסן, ידע להבא להיזהר ולא לעלות עם כלי הרכב האלה על חוף הים, ולא ישחיתו הן גנים ציבוריים, הן חי וצומח, והחשוב ביותר – לא יסכנו את חיי המתרחצים. לא אחת קרה בחופי הרחצה – ויש לנו חופי רחצה ארוכים מאוד – שאותם רכבים חנו על קו המים ממש, ומקומם של המתרחצים נדחק הצדה. אמר לנו עוד אחד, ברוב חוצפתו: אבל אני קניתי 4x4 להוריד את הצידנית לקו המים. נהדר. להוריד את הצידנית אל קו המים. החוק הזה – שתוקתק במהירות שיא על-ידי ועדת הפנים, חבל על הזמן. יושב-ראש ועדת הפנים יעיל מאין – – – <היו"ר מאיר כהן:> השרה צוחקת כי היה לה חלק בזה? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> מיקי מצחיק אותי. <היו"ר מאיר כהן:> יפה. <מיקי לוי (יש עתיד):> בסדר גמור. העיקר שייקחו להם את הרכב ויעמידו אותו, רכב יפהפה של 400,000 שקל או אופנוע וכו', ולא יפגעו יותר בחי, לא יפגעו בצומח, והחשוב ביותר – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אני שמחה שסוף-סוף הנושא הזה הגיע לחקיקה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – לא יפגעו במתרחצים עצמם. אני מאוד מקווה שכולנו נעביר את זה היום במליאה, נעביר את זה לתיקונים לקראת קריאה שנייה ושלישית, ועד לעונת הרחצה הקרובה, לקיץ הקרוב, החוק הזה יצא לדרך וימנע הרבה מאוד אסונות. תודה רבה, אדוני. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת זהבה גלאון – לא נמצאת; חבר הכנסת אראל מרגלית – לא נמצא; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – לא נמצא; חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. שלוש דקות, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק חשובה. אני מברך עליה. אני שמח שאנחנו מתקדמים לכיוון של התייחסות קצת יותר רצינית לחופי הים במדינת ישראל. אתם יודעים, ודאי רוב חברי הכנסת מודעים לעובדה שרוב שטחי חופי הים במדינת ישראל בכלל לא פתוחים לציבור, בכלל לא נמצאים כאזורים חופשיים לציבור; ולצערי, גם אלה שכן נמצאים, הם במצב כל כך ירוד, במצב כל כך לא מטופל ולא מטופח. אתם יודעים, כל מי שטייל בעולם, כולל במקומות שלא מגרדים אפילו את רמת החיים של מדינת ישראל או את הכלכלה הישראלית, יכול לראות התייחסות כל כך אחרת לים, לחופי הים, למה שיש מעל הים, מתחת לים, מה שיש בחופים עצמם, לשמירה על ערכי הטבע של הים וסביבתו, על הפתיחות של חופי הים. רק אצלנו כל כך הרבה זמן חופי הים הם סוג של מקום שעד היום אף אחד לא יודע איך לעכל אותו ואיך להפוך אותו למקום מתוחזק יותר, שמור יותר, מטופל יותר, פתוח יותר, בטיחותי יותר. מה שקורה בחופי הים – מה שנקרא "החופים המוכרזים והפחות-מוכרזים", "המפוקחים והלא-מפוקחים" – זה באמת עד היום, לצערי, רמה לא ראויה למדינה, כפי שאני לפחות רואה את מדינת ישראל – רמה לא גבוהה של הסטנדרט בחופים במדינת ישראל. החוק הזה הוא עוד שלב חשוב, ואני מקווה שדווקא במדינה כמו שלנו, שהיא חמה, והים הוא דבר כל כך הגיוני לנו וכל כך חלק מחיינו, נדע גם להפוך אותו למשהו הרבה יותר נעים. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יוסי יונה – לא נמצא; חבר הכנסת ישראל אייכלר – לא נמצא; חברת הכנסת עליזה לביא – לא נמצאת. חברת הכנסת תמר זנדברג. <תמר זנדברג (מרצ):> מוותרת. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת איציק שמולי – לא נמצא; חבר הכנסת אחמד טיבי – לא נמצא; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> סליחה. חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת עמר בר-לב – לא נמצא; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – לא נמצא. חבר הכנסת דב חנין. אדוני. <קריאות:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> חשבנו שהוא לא מרגיש טוב. קודם הוא לא רצה לעלות. <היו"ר מאיר כהן:> שלוש דקות, אדוני. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> התקשרנו לד"ר ליפשיץ. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך. תודה לך, אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת – – – <היו"ר מאיר כהן:> אני רק אציין שדואגים לשלומך, אתה שם לב? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. תודה רבה. בהחלט תודה, עמיתי. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להקדים ולברך את שני מציעי הצעת החוק החשובה והראויה הזאת, חברי הכנסת מיקי לוי ומיכל רוזין. אנחנו עסקנו באיסור נהיגה בחוף הים גם בקדנציה הקודמת וגם בקדנציה שלפניה, ושכללנו וחיזקנו את חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים, אבל המנגנון שאתם מציעים, של איסור השימוש ברכב, הוא תוספת חשובה וראויה, שכן מבחינה מעשית, למרות כל המנגנונים שאימצנו בחוק, התופעה המסוכנת, הבעייתית הזאת, עדיין נמשכת. כמי שאוהב ללכת לים, אוהב להתרחץ בים, אני נתקל עדיין בתופעה של נהגי ג'יפים וג'יפונים שדוהרים על החופים. יש לנו בעיה אמיתית של אכיפה, ואנחנו חייבים מנגנונים יותר אפקטיביים ויותר קשים של אכיפה כדי שהמסר יעבור. חוף הים נועד לרחצה, נועד למנוחה, נועד לנופש; הוא בטח לא נועד לנהיגה פרועה בכלי רכב. עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חלק מרקמה שאנחנו צריכים לקדם בכנסת, רקמה של חוקים שמגינים על חופי ישראל. אורך רצועת החוף המוכרז לרחצה היום, אם נחלק אותה במספר אזרחי ישראל, הוא 2 סנטימטרים לכל אחד ואחת מאתנו. זה מה שיש. על החופים האלה קיימים איומים רבים. אנחנו מדברים היום על נהיגת כלי רכב, אבל בואו נדבר על האיומים הקשים שנמצאים מבנייה. <היו"ר מאיר כהן:> נעשתה בדיקה כזאת של חופים מורשים לחלק למספר – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כן, כן. חופים מוכרזים חלקי מספר האנשים – 2 סנטימטרים לאדם. <היו"ר מאיר כהן:> מדהים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, האיומים שנמצאים היום על החופים שלנו שייכים לכמה קטגוריות, ואני רוצה להתמקד כרגע בקטגוריה אחת, שהיא הקטגוריה של איומי הבנייה. במערכת התכנון מקודמת היום הצעה לשנות את תוכנית המתאר הארצית שמגינה על חופי ישראל. המהלך הזה הוא מסוכן. השבוע ביום רביעי – מתוכנן דיון בנושא הזה. המהלך הזה הוא מהלך מסוכן, הוא מהלך בעייתי, והוא מהלך שנעשה ללא דיון ציבורי מספק. אני אומר בצער ובכאב שראש מינהל התכנון הארצי במשרד האוצר, חבר הכנסת פולקמן, איננה מבצעת את התפקיד שבדרך כלל הגורמים שמילאו את התפקיד הזה היו מבצעים, של הגנה ואיזון מפני אינטרסים ולחצים תכנוניים שאין להם מקום. הפתרון לזה, אדוני היושב-ראש, חייב להימצא כאן, בכנסת. הציבור רוצה הגנה על החופים, והדרך להגן על החופים צריכה להיות בחקיקה, בדיוק בדרך שאתם עושים: לחוקק חוקים נוספים שמגינים על חופי ישראל מפני האיומים. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת רויטל סויד. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מוותרת. <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת מיכל רוזין. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> היושב-ראש, יש אחריה עוד? <היו"ר מאיר כהן:> יש עוד הצעת חוק אחת. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא, אחריה. <היו"ר מאיר כהן:> הדוברים – לא. אחרונת הדוברים. בבקשה, גברתי. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד יושב-ראש הישיבה, השרה, חברי הכנסת, אני בהחלט גאה להציג את הצעת החוק שלי ושל חבר הכנסת מיקי לוי, ותודה לו באמת על הצירוף. אני גם רוצה להודות באמת ליושב-ראש ועדת הפנים חבר הכנסת אמסלם, שקידם את הצעת החוק הזאת, ואני מקווה שגם לשנייה ושלישית הוא יקדם אותה במהירות. אני חייבת לומר, אני בדרך כלל חוששת או נזהרת מהחמרת ענישה. כאשר אנחנו באים להחמיר ענישה, מוטל עלינו לבדוק קודם כול אם החוק שכבר נחקק נאכף, וכאשר הוא נאכף, מה הם בעצם הכשלים בחוק הקודם שדורשים את החמרת הענישה או החמרת החקיקה. וכאשר נפגשנו עם רשות הטבע והגנים ועם הרשויות המקומיות קיבלנו תמונה קשה ביותר, שבה ראינו שנהגים רבים מאוד מפרים את החוק, מסתירים את מספר הרכב שבו הם נוסעים, ולכן גם לא ניתן ללתת להם דוחות; וכאשר ניתנים דוחות, הם, בעזרת איזולירבנד משנים מספרים מ-3 ל-8, מ-6 ל-5, עושים כל מיני טריקים, ובעזרת הטריקים האלה אנשים תמימים, הרבה מאוד אזרחים ואזרחיות תמימים במדינה, קיבלו קנסות משום שהפקחים חשבו שזה הרכב שלהם, כאשר המספר היה שונה, כמובן. במדינת ישראל יש ריכוז כלי הרכב מסוג טרקטורונים וריינג'רים הגבוה בעולם. הגבוה בעולם. מדי שנה רשות הטבע והגנים נתנה כ-2,000 דוחות – 2,000 דוחות בשנה – ומספר כלי הרכב המוערך שנוסע על החופים הוא פי-חמישה. זאת אומרת, יש פה בעיה קשה. מעבר לעובדה שאני חושבת שגם לכך נידרש, חבר הכנסת לוי, לקריאה שנייה ושלישית – להגביר את האכיפה; לא ייתכן שעל כל האכיפה הזאת ממונים ארבעה פקחים בלבד. אומנם הם מזעיקים את המשטרה, אבל ארבעה פקחים כמובן זה מספר נמוך מדי. אבל המסקנה המתבקשת הייתה שהדרך היחידה שבה נרתיע את אותם עבריינים מנסיעה על החוף, הרס הסביבה ופגיעה בבני-אדם – אני מזכירה לכם: אישה נדרסה בקיץ האחרון על-ידי רכב שנסע רק להוריד צידנית על קו החוף. אנחנו קוראים לרשויות המקומיות, לרשות הטבע והגנים ולממשלה לפרסם את דבר החקיקה הזה ולהודיע להם שהרכב שלהם יחולט לתקופה של בין 30 יום לשלושה חודשים. אני חושבת שהעונש הזה יהווה הרתעה מתאימה ונכונה, בהתאם לנתונים שהובאו בפנינו. אין מנוס, אין דרך. אנחנו חייבים להגן לא רק על הסביבה ועל החופים שלנו – גם על בני-אדם, על המתרחצים. בואו נכין את עצמנו לקיץ כראוי, נעביר את החקיקה הזאת ונרגיש הרבה יותר בטוחים. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> יישר כוח. <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת יעל גרמן – לא נמצאת. אנחנו עוברים להצבעה. <קריאה:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> אלעזר שטרן ביקש דקה. בבקשה, אדוני. דקה, אדוני. בבקשה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> חברי חבר הכנסת מיקי לוי, ראיתי שאף אחד לא דיבר על פרשת השבוע. הייתי בטוח שהעלית את זה בגלל פרשת השבוע. <מיכל רוזין (מרצ):> זה ביום רביעי. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, לא. פרשת השבוע הזה היא שירת הים. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – מחפשים את זה בבית-הכנסת. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> בעצם מה שהחוק שלך בא לעשות – שכמו אז גם היום נוכל לשיר כולנו על שפתו של ים את שירת הים. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> איזה יופי. <מיקי לוי (יש עתיד):> יפה מאוד. <חיים ילין (יש עתיד):> בשביל זה הוא עלה את כל המדרגות בטיסה, בשביל להגיע לדקה הזאת. <היו"ר מאיר כהן:> אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (איסור שימוש ברכב שנעברה בו עבירה), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת מיקי לוי וחברת הכנסת מיכל רוזין, בקריאה ראשונה. בבקשה, אנחנו ניגשים להצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון מס' 5) (איסור שימוש ברכב שנעברה בו עבירה), התשע"ו–2016, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> בעד – 25 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עוברת לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> נוסיף את חברת הכנסת מרב מיכאלי, לפרוטוקול, להצבעה הקודמת. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 170) (הרחבת מעגל הזכאים למענק לימודים), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/615); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר מאיר כהן:> הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 170) (הרחבת מעגל הזכאים למענק לימודים), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת מירב בן ארי, לקריאה ראשונה. בבקשה, גברתי, תציגי את הצעת החוק. <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, גברתי השרה, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני מביאה היום לקריאה ראשונה הצעת חוק חברתית שמרגשת אותי באופן אישי – אל תלכי, תצביעי, זו הצעת חוק מדהימה, באמת חבל. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אז יאללה, מהר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אנחנו נשארים להצביע. <מירב בן ארי (כולנו):> הצעת החוק בעצם מרחיבה את מעגל הזכאות ונותנת מענק לימודים למשפחות חד-הוריות, למקבלי הבטחת הכנסה, למי שבמשמורתם ילד שנתייתם משני הוריו או שבמשמורתם ילד נטוש, הורה במשפחה בת ארבעה ילדים ויותר, ובלבד שהוא זכאי להבטחת הכנסה. מה שהיה עד היום במדינה זה שכל ההורים האלה בעצם קיבלו מענק לימודים עד כיתה ט' בלבד, ואף שדווקא בתיכון יש הרבה יותר הוצאות וגם יש הכנה לבגרויות, דווקא בשנים שבהן היו הכי צריכים את מענק הלימודים, מענק הלימודים הזה הופסק. ולכן, הצעת החוק מסדירה את התמיכה לכל משך הזמן מכיתה א' עד י"ב, וגם עושה סדר בכך שבכל שנה הם יקבלו את אותו סכום. כלומר, בהצעת החוק הקודמת הייתה מקפצה מאוד גדולה מו' לז', מ-1,500 ל-800 ש"ח, ועכשיו מה שעשינו: פשוט מא' עד י"ב – כ-1,000 שקלים לכל המשפחות האלה. אני חייבת לומר שכבת למשפחה חד-הורית, נורא בער לי להעביר את זה למשפחות החד-הוריות, וכמובן, בתמיכה של משרד האוצר, משרד הרווחה והביטוח הלאומי הרחבנו את מעגל הזכאים לכל מי שציינתי, שזה כל אותן משפחות שמקבלות הבטחת הכנסה, ולדעתי זה צדק – זה צדק חברתי וזה צדק היסטורי. אני רוצה להודות לעמותת "ידיד", שהביאה לפתחי את הצעת החוק החשובה הזאת; אני רוצה להודות לשר האוצר ולמשרד האוצר על התמיכה הבלתי-מסויגת שלהם בחוק הזה; אני רוצה להודות למשרד הרווחה ולביטוח הלאומי; אני רוצה להודות לחברי יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, וכמובן לשלוח את תנחומי על פטירתו של אחיו ולהודות לו מכאן על התמיכה שלו בוועדת העבודה והרווחה, ולך, אדוני היושב-ראש. לסיום, אני רוצה להודות לצוות שלי, לעוזרים שלי, שמאוקטובר, כשהעלינו בטרומית ועד היום, ישבו ועשו ככל שניתן כדי לקדם. ובאמת, בעזרת התמיכה שלכם, קואליציה ואופוזיציה, בשנת הלימודים תשע"ז יוכלו המשפחות האלה לזכות, כבר בשנת הלימודים הבאה, לתמיכה עד כיתה י"ב. אז תודה רבה לכולכם, ותתמכו, זה חשוב. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. תודה רבה, גברתי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אנחנו רוצים להודות לך. <היו"ר מאיר כהן:> אכן, הצעת חוק ראויה מאוד. רשימת הדוברים: חברת הכנסת זהבה גלאון – לא נמצאת; חבר הכנסת אראל מרגלית – לא נמצא; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – – – <קריאה:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> אוקיי. סליחה. חבר הכנסת יואל חסון. <קריאה:> חשבתי שהוא ויתר. <היו"ר מאיר כהן:> כן, גם אנחנו חשבנו, אבל לא. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> קיווינו, לא חשבנו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי הכנסת, חברת הכנסת בן ארי, אני מבקש באמת להודות לך ולברך אותך על הצעת החוק הזאת, שמתקדמת לאטה לקריאה שנייה ושלישית. אני רוצה לומר לכם, חברי חברי הכנסת, הרבה פעמים דווקא הצעות שעוברות ככה בלילה, בשקט, בלי הרבה רעש, בלי הרבה כותרות, הן הצעות החוק שמשנות חיים לאנשים, וזו אחת מהן. בזכות הצעת החוק כנראה אלפי אנשים היום, אולי בעתיד עשרות-אלפי אנשים, חייהם הולכים להשתנות ביום שהיא תעבור בקריאה שנייה ושלישית, ואני מקווה שזה יקרה במהרה. וזה בלי כותרות ובלי מבזקים ובלי פרסומים, ואתם יודעים מה? לא בטוח שגם בפייסבוק יהיה לזה איזה מקום. אז אני רוצה להודות לך, חברת הכנסת בן ארי, על החוק הזה, להודות לכל מי שעבד על זה, ואני שמח שאנחנו, בשעה הזאת, יש לנו הזכות להצביע בעד חוק חשוב כזה. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני ממשיך ברשימת הדוברים. <חיים ילין (יש עתיד):> יואל, אבל זה עוד מוקדם, הלילה לפנינו. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח. <קריאות:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת. חבר הכנסת נחמן שי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> מוותר. חבר הכנסת איציק שמולי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> מוותר. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – לא נוכח. חבר הכנסת יוסף ג'בארין. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> מוותר. חבר הכנסת עמר בר-לב – לא נמצא. חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> מוותר. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – לא נמצא. חבר הכנסת דב חנין. ובכן, חזר לאיתנו. <קריאות:> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> דב, אני לא הכנסתי אותך כדי שתדבר, הכנסתי אותך להצביע. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, אדוני. אני מבקש. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אכלת ארוחת ערב? אכלת ארוחת ערב? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> דב, אני לא הכנסתי אותך שתדבר, רק שתצביע. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני עשיתי את זה בדקה – – – <קריאות:> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני אעשה את זה קצר. תודה לך, אדוני היושב-ראש, ברכות לחברת הכנסת מירב בן ארי. הסוגיה הזאת שהבאת בפנינו היא אחת הסוגיות המטרידות שניסינו להתמודד אתן גם בכנסות קודמות, בלי הצלחה. המנגנון הזה שאומר שהתמיכה בילדים הולכת ומצטמצמת ככל שהגיל עולה, אין בו היגיון, הוא לא תואם את המציאות, הוא לא תואם את הצרכים והוא לא צודק. אני חייב לומר לך בצער שכל הניסיונות שניסינו לעשות בעניין הזה בקדנציה הקודמת לא עלו יפה, ואני מאוד מאוד מברך אותך ומעריך את זה שהצלחת לפרוץ את הפתח הזה, ואני מעריך את משרד האוצר שהיה מוכן ללכת לקראת המהלך הזה. אני רק מקווה שבהמשך התהליך, אולי אפילו במסגרת הדיון בהצעת החוק שלך, אנחנו נעלה במעט את שיעור התמיכה, כי נדמה לי ששיעור התמיכה שמוצע עלול להיות מצומצם מדי. אבל אולי נצליח בהסכמה ומתוך אותה רוח טובה שאת הצלחת לקדם בה את החוק הזה, אולי נצליח גם לעשות את הדבר הזה, ובהצלחה. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת רויטל סויד. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> מוותרת. חבר הכנסת יצחק הרצוג – לא נמצא. חברת הכנסת מיכל רוזין. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> מוותרת. חברת הכנסת יעל גרמן – לא נמצאת. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 170) (הרחבת מעגל הזכאים למענק לימודים), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת מירב בן ארי וקבוצת חברי הכנסת, קריאה ראשונה, בבקשה. אנחנו עוברים להצבעה. <קריאות:> יישר כוח. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 170) (הרחבת מעגל הזכאים למענק לימודים), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 22 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 170) עברה בקריאה ראשונה ועוברת לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ט' בשבט התשע"ו, 19 בינואר 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 20:50.>