דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ט"ו ישיבה צ"ב הישיבה התשעים-ושתיים של הכנסת העשרים יום רביעי, י' בשבט התשע"ו (20 בינואר 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 שאילתות דחופות 6 133. בהלת השפעת והמחסור בחיסונים 6 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 7 שר הבריאות יעקב ליצמן: 7 136. היעדר ניידת טיפול נמרץ בביתר-עילית 9 יואב בן צור (ש"ס): 9 שר הבריאות יעקב ליצמן: 10 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 12 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 12 134. חיבור מבנים בלתי מורשים לחשמל 15 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 15 סגן שר האוצר יצחק כהן: 15 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 17 137. עוקץ חברות הסלולר לחיילים בודדים 18 ענת ברקו (הליכוד): 18 שר התיירות יריב לוין: 19 מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): 22 הצעת חוק הקמת יישוב עירוני חדש, התשע"ה–2015 24 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 24 סגן שר הפנים משולם נהרי: 27 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 28 הצעת חוק הגנה על כספי ציבור (איסור מימון ומתן שירותים למאחזים בלתי מורשים), התשע"ה–2015 30 איתן כבל (המחנה הציוני): 30 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – אי-חיוב בריבית עקב שיהוי בביצוע הליכי הוצאה לפועל), התשע"ו–2016 33 דוד ביטן (הליכוד): 34 הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – מיצוי הליכים בתביעות תחלוף), התשע"ה–2015 35 אורי מקלב (יהדות התורה): 36 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודת זיכוי ליחיד שסיים לימודי מקצוע), התשע"ו–2015 38 מירב בן ארי (כולנו): 38 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודת זיכוי ליחיד שסיים לימודי מקצוע), התשע"ו–2015 40 איציק שמולי (המחנה הציוני): 41 סגן שר האוצר יצחק כהן: 42 הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (תנאים לפטור מארנונה למוסד מתנדב), התשע"ו–2015 45 דוד אמסלם (הליכוד): 45 סגן שר האוצר יצחק כהן: 46 יעל גרמן (יש עתיד): 47 דוד אמסלם (הליכוד): 48 הצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון – זכאות לרישום בפנקס), התשע"ה–2015 54 יוסי יונה (המחנה הציוני): 54 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 56 הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הנטל להוכחת תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל) 59 עודד פורר (ישראל ביתנו): 59 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 63 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 63 הצעות לסדר-היום 64 התבטאויות שרת החוץ של שבדיה נגד ישראל 64 נורית קורן (הליכוד): 65 עליזה לביא (יש עתיד): 67 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 68 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 70 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 71 דב חנין (הרשימה המשותפת): 75 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 76 הצעות לסדר-היום 77 קריסת חברת "מגה" והדאגה לעובדי החברה 77 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 78 היו"ר יצחק וקנין: 79 עמיר פרץ (המחנה הציוני): 79 מאיר כהן (יש עתיד): 81 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 82 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 87 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 92 דב חנין (הרשימה המשותפת): 93 מיקי לוי (יש עתיד): 95 הצעות לסדר-היום 98 חברות הקבלן הנסגרות כאשר מצטברות תלונות ונפתחות מייד מחדש 98 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 98 מיכל רוזין (מרצ): 101 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 102 שרת המשפטים איילת שקד: 105 דב חנין (הרשימה המשותפת): 106 הצעה לסדר-היום 108 דוח של ה-OECD ממקם את ישראל כמדינה עם שיעורי העוני הגבוהים ביותר בקרב חברות הארגון 108 מיקי לוי (יש עתיד): 109 שרת המשפטים איילת שקד: 110 דב חנין (הרשימה המשותפת): 111 הצעות לסדר-היום 112 משרד העלייה והקליטה אחראי לטיפול בתלמידים צברים שנולדו למשפחות של עולים מאתיופיה 112 מירב בן ארי (כולנו): 113 אלעזר שטרן (יש עתיד): 116 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 120 עודד פורר (ישראל ביתנו): 123 שאילתות ותשובות 126 39. הגשת כתבי-אישום נגד נשים הנמצאות במעגל הזנות 127 מיכל רוזין (מרצ): 127 שרת המשפטים איילת שקד: 128 230. הסתה לגזענות 131 מיכל רוזין (מרצ): 131 שרת המשפטים איילת שקד: 131 261. חוק הגנת הדייר המיושן 132 מיקי לוי (יש עתיד): 132 שרת המשפטים איילת שקד: 133 303. מימון טיפול רפואי למבצעי פיגועי טרור 135 ענת ברקו (הליכוד): 135 שר הבריאות יעקב ליצמן: 136 307. אי-מתן חיסונים חיוניים לילדים בדואים 138 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 138 שר הבריאות יעקב ליצמן: 138 357. בית-חולים בעיר ערבית 140 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 140 שר הבריאות יעקב ליצמן: 141 168. חופשת קיץ לתלמידים עם מוגבלות 143 נורית קורן (הליכוד): 143 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 143 197. בית-הספר אלאעסם ב' ביישוב אבו-תלול 146 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 146 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 147 207. שר החינוך נושא נשק 157 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 157 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 158 250. יישום חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות חינוך 161 מיכל רוזין (מרצ): 161 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 162 254. הפצת דברי שנאה בבית-ספר 166 מיכל רוזין (מרצ): 166 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 166 281. שילוב לקויי למידה באקדמיה 169 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 169 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 169 291. הוראה והוראת נהיגה: ניגוד עניינים 172 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 172 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 173 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 175 איילת נחמיאס ורבין (בשם ועדת הכנסת): 175 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 176 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 176 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום י' בשבט תשע"ו, 20 בינואר 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת רופאי השיניים (מס' 6), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מסקנות הוועדה לענייני ביקורת המדינה בעקבות דיון מהיר בהצעתן של חברות הכנסת יעל גרמן ויעל כהן-פארן בנושא: התנהלות איגוד ערים להגנת הסביבה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, שאילתות דחופות על סדר-היום. אני מתכבד להזמין קודם כול את שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן לעלות לדוכן כדי להשיב על שאילתה דחופה שמספרה 133 מאת חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. הנושא הוא: בהלת השפעת והמחסור בחיסונים. בבקשה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן תקרא את נוסח השאילתה והשר ישיב. <133. בהלת השפעת והמחסור בחיסונים> <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> תודה, היושב-ראש. לאחרונה אובחנו 88 חולים בשפעת קשה; יותר מ-20 במצב קשה, ילדים ונשים בהיריון. תשעה מהם נפטרו, לצערנו הרב. בתי-החולים מדווחים על מחסור בחיסונים. רק לפני שבוע, כשהתקיים יום הבריאות, הצטרכה המרפאה בכנסת לקבל תרומה של חיסונים כדי לחסן חלק מחברי הכנסת, ובהם הייתי אני גם כן. ההערכה היא שרק בעוד שבועות החיסונים יגיעו. מצד שני, אנחנו רואים את התמונות מבתי-החולים; אנשים לפעמים מחכים 24 שעות במיון בגלל העומס, ואותה זקנה במסדרון הפכה לזקנים ולזקנות, ולא רק זקנה אחת. שאלותי: 1. מה הוא המצב כיום, כבוד השר, בעניין השפעת? מה היחס למה שהזכרתי עד עכשיו? 2. מה הוא מצב התפוסה של חדרי המיון בבתי-חולים בשל השפעת? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה, אדוני השר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, תודה, 1. מתחילת השנה הנוכחית חוסנו על-ידי קופות-החולים כמיליון ו-700,000 איש נגד שפעת. בקופות-החולים נותרו למעלה מ-10,000 מנות חיסון, והן מנוידות במידת הצורך בין המרפאות. מנות נוספות שהוזמנו כבר הגיעו לישראל, ובימים הקרובים יתחדש המלאי בסניפים. חיסונים נוספים יגיעו לישראל בסוף ינואר או בתחילת פברואר. יודגש כי רכש החיסונים על-ידי קופות-החולים מתבצע על-פי צפי ביקוש, כדי להימנע מהשמדת חיסון. באופן מעשי, לאור מלאי החיסונים שנותר והחיסונים הנוספים שמגיעים, לא צפוי מחסור. 2. בשבוע האחרון נצפתה ירידה בשיעור הביקורים במיון ילדים בשל דלקת ריאות, ואילו במיון פנימי – מה שנקרא מבוגרים – נמשכת העלייה באחוז הביקורים. יש לציין כי אחוז הביקורים במיון פנימי אף נמצא מעל הממוצע הרב-שנתי, לעומת אחוז הביקורים במיון ילדים המצוי מתחת לממוצע הרב-שנתי. לסיכום, בשנה הנוכחית יש היענות גבוהה למבצע החיסון השנתי נגד שפעת, וקופות-החולים נערכו כדי לתת מענה על הביקוש הנוסף. אני רוצה, אבל, להעיר הערה צדדית. אני חושב שאנשים צריכים לקחת דוגמה. למשל, אני התחסנתי לפני חודשיים, מייד בהתחלה כשקראו להתחסן; אפילו עשיתי את זה מול כלי התקשורת, להוכיח לכולם – גם אני, גם המנכ"ל שלי – שצריך להתחסן. אם היו מתחסנים אז, לא הייתה כל הבהלה, כל הדבר; 2. וזה החידוש – אנחנו בודקים כרגע ויכול להיות שבשנה הבאה, בעזרת השם, אנחנו נחסן את כל הילדים נגד שפעת כבר בבתי-הספר. לא היה מעולם דבר כזה, זה חידוש גדול. השפעת מתחילה בעיקר מהילדים – למבוגרים, לא הפוך. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> קודם כול, אני חייבת להגיד שאני שמחה לשמוע את הבשורה הזו, שחושבים על חיסון ילדים בבתי-הספר, כי זה מעיד על ראייה מערכתית שמקדימה תרופה למכה, ולא לחכות עד שיהיה בעצם מה שראינו; ועל זה השאלה שלי. ידוע גם כן שנשים בהיריון, וידוע גם כן שזקנים וזקנות הם בעצם אוכלוסייה בסיכון גבוה. מצד שני, נכון, חיסונים – ואני יודעת שמגיעים לפעמים עד הבתים כדי לחסן אנשים מבוגרים. השאלה היא, האם באמת יש ראייה מערכתית רחבה יותר, שיודעת שככל שעולה המודעות לצורך בחיסון – ובעצם לעקוב אחרי הדוגמה שנתת, כבוד השר, בזה שהשר התחסן מוקדם – אנשים יתחסנו יותר? לא מביאים את זה בחשבון ומוסיפים את המנות; כי לא טבעי שנחכה עד סוף ינואר שיגיעו המנות האחרונות של החיסון, כאשר כמעט כל הבהלה של השפעת כבר עברה. האם לא כדאי להקדים בשנה הבאה ולהתחיל את כל העניין מוקדם יותר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. האם יש לשר מה להוסיף? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כן. קודם כול, צריך לדעת שחיסון משנה לשנה הבאה לא תקף, משתי סיבות: א. חיסון אי-אפשר לשמור לשנה; ב. כל פעם זה זן אחר של שפעת. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> זה כל פעם משתנה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לכן אנחנו לא יכולים – עד שאנחנו לא מקבלים אישור מ-WHO איזה חיסונים יש, אז אי-אפשר להקדים הרבה. ב. אני רוצה להדגיש, וזה עיקר החידוש אולי, בעקבות השאלה שלך לגבי השינוי. אם אנחנו רוצים להתחיל מילדים – השפעת מתחילה מילדים ועוברת למבוגרים. לכן, אם אנחנו נשכיל ונצליח להעביר חיסונים לילדים, עשינו דבר גדול – גם להוריד אצל מבוגרים וגם אצל נשים הרות את השפעת. אני חושב שזה ייתן מענה, פחות או יותר, על כל הדברים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. תודה לשר הבריאות על התשובה על השאילתה הזאת. הוא נשאר אתנו על הדוכן כדי להשיב על שאילתה דחופה שמספרה 136 מאת חבר הכנסת יואב בן צור. הנושא: היעדר ניידת טיפול נמרץ בעיר ביתר-עילית. יש גם שואל נוסף מראש, כי הוא הגיש שאילתה דומה, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. בבקשה, אדוני. <136. היעדר ניידת טיפול נמרץ בביתר-עילית> <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, תינוק נפטר השבוע בביתר-עילית. לדעתו המקצועית של איש ההצלה שטיפל בו, לו הייתה ניידת טיפול נמרץ בעיר, אפשר שהיה ניצל. ייתכן שזה נכון, וייתכן שזה לא נכון – אבל שאלותי לכבוד השר: 1. מדוע אין ניידת טיפול נמרץ בביתר-עילית? 2. מה הם הקריטריונים להצבת ניידות טיפול נמרץ בערי ישראל? 3. מה ייעשה להצבת ניידת טיפול נמרץ קבועה בביתר-עילית? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יואב בן צור. בבקשה, אדוני השר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני צריך לענות לו או גם לסמוטריץ? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, אתה עונה. אם יהיו שאלות נוספות – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אמרת שיש עוד שאלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא. זה במסגרת השאלות הנוספות שישאלו חברי הכנסת סמוטריץ ובאסל גטאס. בוודאי, אם חבר הכנסת בן צור ירצה לשאול שאלה נוספת, אז יש לו זכות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אוקיי, אז תודה רבה, אדוני היושב-ראש. 1–3. בראשית דברי, אני רוצה להשתתף בצערה העמוק והכבד של המשפחה. המקום ינחם אותם ושלא יוסיפו לדאבה עוד. בהתייחס לאירוע המצער מאוד המוזכר בשאילתה, שבו נפטר הפעוט בביתר-עילית, ובעקבות הפניית המקרה אלי, נבחן האירוע על-ידי נציב קבילות הציבור של משרד הבריאות, אשר קיבל את דוח הבדיקה שבוצעה על-ידי מד"א, מייד, בהתאם לבקשת המשרד. במסגרת הבדיקה נבדקו לוחות הזמנים במענה לאירוע, נשמעו הקלטות השיחות במוקד מד"א והתקיימה שיחה עם אנשי הצוות שטיפלו באירוע. לאירוע עצמו הגיע ראשון אמבולנס כונן מהיישוב ביתר-עילית בתוך שבע דקות, והמשיך בביצוע פעולות ההחייאה שביצעו ההורים בהתאם להנחיות שקיבלו מהמוקדן, ואט"ן הגיע שמונה דקות לאחר מכן – האט"ן הגיע מגוש-עציון. מסקנות נציב קבילות הציבור הן כי לא היה רבב בטיפול אנשי הצוות וכי לוחות הזמנים בטיפול באירוע הם בהתאם למקובל כיום, וכי גם בהינתן הטיפול המיטבי ביותר ולוחות זמנים קצרים יותר, אין כל ערובה שניתן היה להציל את הפעוט. משרד הבריאות גיבש תוכנית לאומית להגברת הזמינות של שירותי רפואת חירום. התוכנית מתבססת על הגברת המענה הראשוני על-ידי הציבור עצמו, באמצעות הדרכת הציבור לזיהוי מהיר ככל שניתן של מצבי חירום רפואיים והצורך להזניק אמבולנס, הרחבת הדרכות הציבור לביצוע פעולות החייאה וכן ביצוע הדרכה על-ידי מוקדן לביצוע פעולות החייאה מיידיות על-ידי המשפחה ומעגל הסובבים את החולה – נושא שאף הוכנס לפרויקט מדדי האיכות של משרד הבריאות בתחום שירותי רפואת חירום. יעד נוסף בתוכנית הלאומית שגובשה הוא הרחבת זמינות אמבולנסים וניידות טיפול נמרץ למענה מהיר יותר. במסגרת התוכנית הלאומית שמוביל המשרד וצוינה לעיל, גובשו קריטריונים לזמינות המענה על-ידי אמבולנסים וניידות טיפול נמרץ. בהתאם להמלצות אלה, ביישוב עירוני זמן התגובה של אמבולנס רגיל יהיה שמונה דקות, ושל ניידת טיפול נמרץ – עשר דקות. במרחב כפרי זמן תגובה של אמבולנס רגיל וניידת טיפול נמרץ יהיה כ-15 דקות. בהתאם לקריטריונים אלה, ולאחר שנבחנו זמני התגובה כיום של האמבולנסים של מד"א בכל הארץ, הוכנה תוכנית להוספת אמבולנסים ושדרוג של ניידות טיפול נמרץ ביישובים השונים ברחבי הארץ. במסגרת זו כלולה גם הוספת אמבולנס לטיפול נמרץ ביישוב ביתר-עילית. יישום תוכנית זו ותקצובה נבחנים בימים אלה על-ידי משרד הבריאות במסגרת תוכנית העבודה השנתית של המשרד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. חבר הכנסת יואב בן צור, שאלה נוספת. לאחר מכן – גם חברי הכנסת סמוטריץ וגטאס. <יואב בן צור (ש"ס):> אני שמח על התשובה של שר הבריאות. אין לי ספק שביעילות שלו, כל מדינת ישראל ירווח לה ויהיו ניידות טיפול נמרץ בכל מקום. אני רוצה להודות לאדוני השר על התשובה הברורה שקיבלנו, ואני מקווה שזה יהיה בהקדם. תודה רבה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני כמובן מצטרף לדברים של קודמי. חשוב, לי לפחות, להבהיר – וככה, היה נראה מתחילת התשובה שזה לא ברור – לי לפחות לא היה לרגע ספק, ולו קל שבקלים, באיכות המענה ובתפקוד של כוחות הרפואה של מד"א. לי לא ברור למה זה הגיע לבדיקה של נציבות תלונות ציבור. בכלל, אני לא חושב שנכון להסתכל על המכלול דרך המקרה הספציפי. אי-אפשר לקחת מקרה ספציפי שקרה ולבחון איך הכוחות פעלו. שוב, אני סמוך ובטוח שהם פעלו הכי טוב שהם יכולים. המקרה רק היה איזה מין קטליזטור להעלות את הסוגיה בכלל של ביתר-עילית, עיר גדולה, עיר ואם בישראל, והבקשה היחידה שלי מכבוד השר היא להתחשב במסגרת אותם קריטריונים – וגם אדוני היושב-ראש מכיר את האזור – גם בצירי התנועה במציאות הביטחונית שמשפיעה פעמיים: היא גם משפיעה פעם אחת, חס וחלילה, על אירועים ועל סיכונים שיכולים להתרחש באזור, ולא פחות מזה – על היכולת של נט"ן מגוש-עציון להגיע לביתר-עילית כשהוא צריך לעבור את כל הכביש של אל-ערוב ובית-אומר, עם הפקקים ועם זריקות האבנים והמצב הביטחוני. שוב, אם הבנתי נכון מהתשובה, אז מתוכנן, בעזרת השם – ואני אומר לכבוד השר: אנחנו בכנסת, אני כחבר ועדת הכספים, אם צריך מול האוצר, נגבה את הדרישה הזאת במאה אחוז. זה עניין של פיקוח נפש, של הצלת חיים, אסור שזה ייתקע בגלל כסף. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת סמוטריץ. חבר הכנסת גטאס, בבקשה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני לא ארפה מעניין שהזכרתי אותו לפניך יותר מפעם אחת, ויש לי הרגשה שכבודו לא עושה מספיק או לא לוקח אותו ממש ממש כמו שאני חושב שצריך למקם אותו – גבוה מאוד בסולם העדיפויות – וזה עניין שירותי החירום במגזר הערבי, הניתנים בידי חברות פרטיות. אדוני אולי לא יודע שמד"א לא נמצאת – אצלנו לא נמצאת; רק בערים היהודיות הקרובות. אני בראמה – אין לי מד"א; אני יכול למנות לך – עיר כמו תמרה, עיר כמו שפרעם, בת 30,000 ומשהו, 40,000 – אין מד"א. ואז, מי שממלא את החלל הזה זה החברות האלה, והחברות האלה, לצערי הרב, מופלות לרעה על-ידי מד"א, וכשיש אירועי חירום הן נזרקות החוצה, ובא משרד הבריאות ואף מקשה עליהן היום, בימים אלה, בתנאים. אני חושב שאולי תכנס אותם, תעשה עבודת מטה דרך המשרד שלך על איך אפשר לעזור להם במקום להצר את צעדיהם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת גטאס. השר ישיב לכולם, בבקשה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, תודה לחברי הכנסת בן צור וסמוטריץ, ואני רוצה להוסיף לכם: ברגע שמגיעה תלונה, אני מעביר את זה לנציבות תלונות הציבור. זה אוטומטי, אני לא מסתכל. זה לא ענייני מה היה. יש בן-אדם אובייקטיבי, פרופסור, והוא בודק את כל התלונות – זה לא אומר שדווקא חשבתי: זה לא טוב וכן טוב; ברגע שאני מקבל תלונה אני צריך לבדוק, וזה מה שעשיתי, ואני שמח על התשובות שהכול בסדר. אני מקבל את זה וסומך על זה. עכשיו אני רוצה גם לענות לגטאס וגם לענות לכולם. רבותי, אני עשיתי בקדנציה הקודמת חדרי מיון קדמיים, וחדרי מיון קדמיים עשיתי בכל המגזרים – כולל בקו הירוק, מעבר לקווים, כולל אצל הערבים, בלי אפליות. עשיתי קריטריונים מסודרים כמה ואיך. צריך לדעת שביתר – עוד מעט אני אגיע למגזר הערבי – ביתר נמצאת במרחק רבע שעה מבית-החולים "הדסה", לא יותר. ולכן, אני, כיוזמה של משרד הבריאות, יש לי בעיה לפתוח שם, כי כשהתחלנו זה היה חצי שעה, וירדנו ל-25 דקות. אבל מה? אני בהחלט מעודד – דיברו אתי לאחרונה אנשים פרטיים, שרוצים לפתוח שם חדר מיון, כפי שרוצים לפתוח גם בבית-שמש, ואני אעזור בהחלט, אני אטפח. אבל השתתפות המשרד – אני לא יכול, כי זה לא לפי הקריטריונים, אבל בהחלט כן, צריך לעשות את זה. בקשר למגזר הערבי – אותו דבר. אתמול הייתי בצפון. אתמול הייתי בצפון, ונפגשתי עם כל ראשי היישובים, גם ערבים וגם יהודים, ואמרתי להם אותו דבר: אני מוכן גם לפתוח עוד חדרי מיון קדמיים, שזה מקל עלי, וגם על חדרי מיון של בתי-חולים בכלל, ברגע שיש במקומות הקטנים, אבל אני מוכן לצמצם – כמה יישובים ביחד, לעשות בשביל כולם. אבל מה? זה חייב להיות במרחק של לפחות 25 דקות מבית-חולים; זה לא יכול להיות עשר דקות – שאני אתן להם מענה; זה – א. ב. וזו התשובה העיקרית על כל הדברים כאן – אנחנו בודקים בימים אלה את כל נושא האמבולנסים – אט"ן, נט"ן, אמבולנס רגיל: איפה יש, כמה יש, איזה סוג יש. אני בכלל חושב שבהחלט צריך נט"ן בביתר-עילית, בכלל ביישוב שם צריך נט"ן. אני בודק בימים אלה את היישובים מעבר לקו הירוק. אגב, גם שם, אני אומר, בואו נראה בדיוק מה יש לכל אחד ואיפה צריך נט"ן. לא בכל יישוב קטן, כשיש יישובים, אפשר לתת, אבל בקרבת מקום בהחלט צריך. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – 50,000 תושבים – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא, לא דיברתי כרגע על ביתר. ביתר – אמרתי לך מייד כן. על זה לא דיברתי אתך. דיברתי גם על יישובים קטנים. גם כאן וגם כאן – בכל המקומות אני צריך לדאוג. ולכן, כרגע אני עושה מיפוי – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> רגע, רגע, אני אשמע אותך. שנייה. ברגע זה אני עושה מיפוי בכל היישובים: איפה יש אמבולנס רגיל, נט"ן, איפה יש רופא, איפה יש עוזר רופא אולי. אנחנו בודקים את כל המקומות כרגע, ואני רוצה להיות בטוח לגבי המענה, שבמקום שאין בית-חולים – יש נט"ן. זה לדעתי הכלל שצריך להיות, ואני בודק את זה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> חדרי מיון מופרטים או של המשרד? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אמרתי שאם יש מרחק, אני אשתתף כמשרד; אמרתי להם אתמול, אף שזה יישוב קטן. אבל המרחק קובע, ואף נעשה לכמה יישובים ביחד. אמרתי להם אתמול, לראשי היישובים, שיפנו אלי, שיגידו לי שהם הגיעו להסכם בין היישובים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן ולכל השואלים. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה. אני מזמין את סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן לעלות לדוכן להשיב על שאילתה דחופה מס' 134 מאת חבר הכנסת יוסף ג'בארין. הנושא: חיבור מבנים בלתי מורשים לחשמל. בבקשה, חבר הכנסת ג'בארין, אתה יכול לקרוא את נוסח השאילתה. <134. חיבור מבנים בלתי מורשים לחשמל> <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד סגן השר, כפי שאולי ידוע לך, הנושא של בתים שאינם מחוברים לשירותי חשמל ולחברת החשמל – זה נושא כואב ואקוטי ביישובים הערביים. אנחנו מדברים על עשרות-אלפי בתים כאלה. לשמחתנו, השר והמשרד דיברו בתקופה האחרונה על תוכנית חיבור מבנים באזורים לא מוסדרים, ואני מעלה כמה שאלות כאן: 1. מה היא התוכנית שעליה מדבר המשרד? 2. מה הם תנאיה והיקפה? 3. האם היא חלה על כל היישובים בארץ? ושאלתי הספציפית היא לגבי החלתה על היישובים הערביים. 4. והשאלה היותר-פרקטית – מה על הרשויות המקומיות לעשות כדי לקדם את התוכנית? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת ג'בארין. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חבר הכנסת יוסף ג'בארין, כידוע לך, סעיף 157א לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965, מטיל איסור על חברת החשמל לישראל לספק חשמל לבניין אלא לאחר שמבקש החשמל הציג אישור מאת הרשות המאשרת את היתר הבנייה; סעיף 157א(ח)(1) לחוק התכנון והבנייה קובע כי שר האוצר רשאי לקבוע בצו, לאחר התייעצות עם הוועדה המחוזית הנוגעת בדבר, כי הוראות סעיף זה לא יחולו בשטח מסוים, וזאת בהתקיים שני תנאים: א. השטח כלול בתוכנית שהופקדה המתירה בנייה; ב. הרשות המאשרת חיוותה דעתה שלאחר אישור התוכנית לא תהיה מניעה לקבלת היתר בנייה בשטח הנדון, לרבות מניעה הנובעת מהתנגדות שהוגשה לתוכנית. אוקיי? הסעיף נועד לאפשר במקרים חריגים הקדמת חיבור לחשמל, טלפון ומים במהלך תקופת ביניים אשר עד לאישורה של התוכנית, שלאחריה יוצא היתר כנדרש. על מנת להפעיל סעיף זה התייעץ שר הפנים הקודם עם דרגי מקצוע במשרדי הממשלה ועם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים אזרחיים וקבע מתווה להפעלת שיקול דעת לצורך הפעלת הסמכות הקבועה בחוק, בכפוף לתנאים הבאים: 1. הוראות הסעיף יחולו רק על יחידות דיור שנבנו לפני 27 ביולי 2014; 2. אישור יינתן רק לשטח הכלול בתוכנית מופקדת מפורטת שנעשתה ביוזמת המדינה, הרשות המקומית או הוועדה המקומית והוגשה על-ידי מי מביניהן, ואשר כוללת 50 יחידות דיור לפחות; 3. אישור יינתן רק לאחר שתתקבל עמדת הוועדה המחוזית ביחס לתוכנית המופקדת, לרבות לגבי לוחות הזמנים הצפויים לאישורה והשפעה על ההתנגדויות שהוגשו לתוכנית על הבנייה נשוא החיבור המבוקש. לאחרונה הפעיל שר האוצר מר משה כחלון את סמכותו על בסיס מתווה שיקול הדעת שנקבע לו. זו הפעם הראשונה שהופעל הסעיף על בסיס המתווה האמור. החלטה זו חלה על כל היישובים העומדים בתנאים המפורטים לעיל. כדי לקדם הפעלת סעיף זה ביישובים נוספים, עליהם לקדם תוכניות על השטחים הנדונים ולהביא להפקדתן. עד כאן התשובה – היא די מפורטת – על כל סעיפיה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סגן השר, שאלה נוספת לחבר הכנסת יוסף ג'בארין, וגם לחבר הכנסת מסעוד גנאים. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד סגן השר, אני אתן לך דוגמה מהעיר שלי, מאום-אלפחם. בתקופה האחרונה אנחנו מנסים לכמת ולראות את היקף התופעה – ואנחנו מדברים על כ-1,500 בתים; תסכים אתי שזה מספר מאוד גדול – שאומרת שהבעיה מאוד קשה ביישוב. ולכן, אני חושב שצריך כאן אולי משהו יותר אפקטיבי, יותר אופרטיבי: שהמשרד עצמו יעשה מיפוי, מיפוי של התופעה הזאת, מה הם היישובים, ואז לבוא במשא-ומתן עם היישובים הללו, לראות מה הן השכונות שאפשר לקדם, וכך אולי ניתן לזרז את העניינים – כי זה גם קשור למוסדות תכנון, לסמכויות של הוועדה המחוזית וכו'. לכן אני קורא לשר, נוסף על הכרזת התוכנית הזאת – שזה כמובן חיובי – אולי ליזום מהלך יותר אקטיבי כדי לקדם את הפתרון של הסוגיה הזאת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ג'בארין. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ולאחר מכן – תשובת סגן השר. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה, אני מצטרף לכל השאלות והדרישות של חברי יוסף ג'בארין, אבל יש לי שאלה אחרת. אם לכבוד סגן השר יש תשובה, אני אשמח. הרבה מורים מהיישובים הערביים בצפון שמלמדים בדרום וגרים בבאר-שבע – בשכירות הם גרים שם – פונים למשרד החינוך כדי לקבל את ההטבה, הטבת המס, ומביאים גם טופס תושבות מהכפרים שלהם ומהערים. משרד החינוך אומר להם: לא מגיעה לכם ההטבה, כי אתם מקבלים תמריצים בדיור ובנסיעות. האם אדוני מודע לזה? האם זה תקין? האם זה נכון? הם מבקשים למצוא להם פתרון. עוד פעם, האנשים האלה, מרכז החיים שלהם – הם תושבים של הכפרים שלהם, של הערים שלהם, והגישו טופס תושבות מהכפרים האלה. למרות זאת, משרד החינוך כמעביד אומר להם שלא מגיעה להם הטבה. זה לפי המורים, לפי מה שדיברו אתי. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת מסעוד גנאים. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, אדוני היושב-ראש. קודם כול לגבי השאלה הנוספת של החבר יוסף ג'בארין: מי יכול להיות יותר אקטיבי מהתושבים עצמם? הם הלוא נוגעים בדבר הזה, זה מגיע להם. הם אמורים לקחת טיפה אחריות ולעשות את העבודה. הם צריכים להגיש את התוכנית, הם צריכים לפעול בעניין הזה. הממשלה לא תוכל לעשות סקר במקומות שהם בעצמם לא מעוניינים. ואם הם כל כך מעוניינים – שיהיו אקטיביים. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> בטח מעוניינים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אוקיי. אני אשמח מאוד לשבת אתך בהמשך ולראות במה אפשר לעזור, כי אתה רואה ששר האוצר הפעיל את סמכותו על-פי המתווה והקל הקלה גדולה מאוד על התושבים שהוא אישר להם. לגבי השאלה של הטבות המס ומרכז החיים – שיגמור לדבר בטלפון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עונים לך. אם זה לא מכשיר שמיעה, אז אני מבקש להוציא את הדבר הזה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> לא, לא, אבל אני שומע. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לגבי השאלה שלך, יש במתווה הטבות המס כמה כללים. אי-אפשר כפל מבצעים. אם הם בתוך המתווה, בתוך הטבות המס, הם יקבלו את ההטבה; אם לא, הם לא יקבלו את ההטבה. עד כאן. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> בסדר, הם הגישו שאילתה לשר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה רבה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן, וגם לשואלים. אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. השאילתה היא בעצם לשר התקשורת. השר לוין ישיב על שאילתה דחופה מס' 137 מאת חברת הכנסת ענת ברקו בנושא: עוקץ חברות הסלולר לחיילים בודדים. אני כבר אומר שחבר הכנסת מנואל טרכטנברג הגיש שאילתה דומה, ולכן הוא יהיה השואל הנוסף הראשון. בבקשה, גברתי. <137. עוקץ חברות הסלולר לחיילים בודדים> <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, אדוני השר, מאות חיילים בודדים נופלים בפח של נציגי חברות הסלולר שמציעים להם חבילה מיוחדת ומתנות, ובסוף החודש מגלים שאין הטבות, נכנסים לחובות, נאלצים לערוק ואף מגיעים למצב שנכנסים לכלא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת ענת ברקו. בבקשה, אדוני השר. <ענת ברקו (הליכוד):> סליחה – האם קיים פיקוח? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נקטעת, כן. <ענת ברקו (הליכוד):> האם קיים פיקוח על חברות – – –? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> האם מתקיים פיקוח על הנושא? בבקשה, אדוני. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה להודות לחברת הכנסת ברקו על העלאת נושא שהוא באמת נושא חשוב. הנושא הזה נמצא בעיקרו במנדט של משרד הכלכלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> משרד הכלכלה, בניגוד למה שאמרתי. נכון. <שר התיירות יריב לוין:> אבל אני, אדוני היושב-ראש, ביררתי גם שם וגם במשרד התקשורת. מאחר שאני עונה בשם שני המשרדים, אז כבר אמרתי שאנצל את זה כדי לקבל איזו תמונה מלאה, ואשתדל להביא את התשובה. הגורם שאמון על הטיפול בנושא הזה הוא הרשות להגנת הצרכן במשרד הכלכלה. התופעה של הבטחת מתנות והטבות, כשבפועל אין באמת מתנה או הטבה מוכרת, היא כמובן מעשה שעשוי להטעות צרכן בעניין מהותי בעסקה, דבר שהוא אסור על-פי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, וודאי שהרשות להגנת הצרכן עוסקת באופן שוטף בטיפול בתופעות ובמקרים כאלה. כיום מתנהלות ברשות להגנת הצרכן כמה חקירות כנגד חברות, וביניהן חברות תקשורת, באשר לתופעה הזאת שאת מציינת, של הבטחת מתנות וכן הלאה. בהמשך לכתבה שהתפרסמה בנושא הזה, בערוץ 10 כמדומני, הרשות פנתה לעמותת "בית חם לכל חייל" שנזכרה בכתבה וביקשה לקבל את התלונות הספציפיות שהצטברו שם בעניין הזה. התלונות האלה אומנם עדיין לא הועברו, אבל החקירה כבר מתנהלת. ברור לגמרי שברגע שהחקירה הזו תסתיים גם יינקטו הצעדים המתאימים, על-פי ממצאי החקירה. מעבר לזה, פירוט מדויק של סטטוס החקירה, מטבע הדברים, אני מנוע מלתת מעל הדוכן. אני רוצה גם לומר משהו מבחינת הצד של משרד התקשורת בעניין. שוב, הגם שהאחריות בסופו של עניין נמצאת ברשות להגנת הצרכן, גם משרד התקשורת בהחלט עוסק בסוגיה הזאת. במהלך 2015 אפילו הוטל עיצום כספי בגובה של מאות-אלפי שקלים על אחת מחברות הסלולר בגין סוגיה אחרת, בכך שהיא לא אפשרה לחיילים לעיין בהסכם ההתקשרות בצורה מפורטת וכפי שצריך להיות, בניגוד לתנאי הרישיון. המשרד קיים גם ויצר קישור בין צה"ל לבין חברות הסלולר כדי לייצר מנגנון יעיל לטיפול בבעיות כאלה שמתעוררות. אכן, בעקבות הפעולות האלה – לפחות מבחינת הדברים כפי שהם רשומים במשרד התקשורת – יש ירידה בהיקף הפניות ובהיקף התלונות על התופעה הזאת. גם משרד התקשורת ממשיך לפעול מול אכ"א בצה"ל כדי לנסות לטפל במקרים כאלה כאשר הם מתרחשים ולוודא שהבעיות תיפתרנה. כך שאני מקווה שהפעולה המשולבת – גם של הרשות להגנת הצרכן בצד החקירתי ובצד העונשי וגם של משרד התקשורת, הן בצד העונשי והן בטיפול הפרטני מול הצבא במקרים שבהם הדבר הזה נדרש – תביא בסופו של דבר למיגור התופעה הפסולה הזאת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. שאלה נוספת לחברת הכנסת ענת ברקו, ולאחר מכן לחבר הכנסת מנואל טרכטנברג. <ענת ברקו (הליכוד):> תודה, כבוד השר, על תשובתך. אני רוצה לבקש, מאחר שלחברות הסלולר יש נגישות לבסיסים בסימן של מבצעים לחיילים, זו בעיה עצומה. רצוי אולי לרכז את כל הסיפור הזה של מבצעים. קודם כול, לא לתת להם להגיע לבסיסי צה"ל עם מבצעי חיילים, כי האמון של החייל או החיילת גובר בכך שהם רואים את הדוכנים בתוך הבסיסים עצמם. הדבר הנוסף הוא טיפול מערכתי בכל העניין הזה. כאשר מדובר בחיילים שדמי הקיום שלהם הם זעומים בצורה בלתי רגילה – וגם בזה צריך לעשות כמה שיותר, וטוב שנעשה שיפור בעניין, אבל עדיין – לא יכול להיות שיגזלו את כבשת הרש. אנחנו חייבים למצוא את הדרך, אולי דרך הוועד למען החייל או דרך גופים אחרים – אם יש הקשר הזה מול אכ"א – שלא תהיה נגישות לגופים עסקיים לתוך בסיסים צבאיים עם כל מיני הבטחות, כשבסוף אנחנו רואים מה קורה מהן וחיילים נאלצים לערוק כדי לשלם חובות. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. הייתי מוסיף באופן אישי, שבמיוחד מזעזע כשזה קורה בבקו"ם ביום הגיוס של בן 18, שמבולבל, לחוץ, מתרגש, ובאותה הזדמנות חגיגית, או פחות חגיגית גם, חותם על כל מיני חוזים ואחר כך לא יודע מה לעשות אתם. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג, בבקשה. <שר התיירות יריב לוין:> אני יכול לומר, אדוני היושב-ראש, בקשר להערה הזאת, שאני חושב שייטיבו החברות המסחריות לעשות – הן לא צריכות להיכנס לבסיס, הן יכולות פשוט בחוץ להחתים את ההורים. הם עוד יותר מתרגשים, ולכן גם הם בטח לא ידעו על מה הם חותמים. את זה אני אומר את זה מניסיון אישי לא מזמן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ברור. זאת בדיוק הכוונה. <שר התיירות יריב לוין:> אין ספק בעניין הזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, חבר הכנסת מנואל טרכטנברג. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> אדוני השר, שמעתי את תשובתך ואני שמח שננקטים צעדים. אבל אני רוצה להגיד כך: הרשות להגנת הצרכן, שזה מוסד שאני מכיר, אני חושב שהיא לא הכתובת הנכונה במובן הבא – מדובר לא על עוד אזרח תמים אלא על חיילים. שנית, מדובר לא על תושב ותיק אלא על עולים חדשים, או בכל אופן שלא יודעים את השפה. שני המאפיינים האלה מבדלים את הקורבן ממעשי עוקץ אחרים, שהם לא פחות חמורים. הדבר השלישי שמבדל את המקרה, שלהבדיל מ"העוקץ הליטאי" ששמענו עליו אתמול וממקרים אחרים בזויים ונוראים, כאן מדובר על חברות סלולר. זה לא איזה גוף של הפשע המאורגן מחוץ-לארץ. הצירוף הזה, אני חושב, מביא לחשיבה שאולי צריך לפעול אחרת, ולא דרך הכלים הקונבנציונליים של הרשות להגנת הצרכן, עם כל הכבוד לרשות הזאת. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מנואל טרכטנברג. בבקשה, אדוני השר. <שר התיירות יריב לוין:> תודה רבה. ראשית, חברת הכנסת ברקו, אני לגמרי מסכים אתך. אומר לך יותר מזה: בשעת כהונתו של השר כחלון כשר התקשורת התקיימה פגישה בינו לבין ראשת אכ"א דאז אורנה ברביבאי. במסגרת הזו, אחת ההצעות שמשרד התקשורת הציע לצה"ל – מעבר לנקיטת פעולות, הסברה וכן הלאה – הייתה להרחיק לחלוטין את עמדות המכירה מבסיסי צה"ל ומפתחיהם, מהשערים. אני חושב שכך נכון לעשות, אבל הדבר הזה הוא כמובן עניין שצריך לטפל בו משרד הביטחון; הוא איננו נמצא בסמכות של משרד הכלכלה ולא של משרד התקשורת. מאחר שאת גם חברה פעילה בוועדת החוץ והביטחון, אני חושב שטוב שתעלי את זה בפורום הזה מול משרד הביטחון. יכול להיות, אגב, שחלק מהפעולות האלה כבר ננקטו, אבל ודאי שאם עדיין לא נשלמה הפעולה הזאת, נכון שהדבר הזה, לפחות בעיני, ייעשה. אבל ההחלטה והביצוע בעניין הזה הם בסמכותו של משרד הביטחון, ומולו צריך את העניין הזה לברר ולהשלים. חבר הכנסת טרכטנברג, אני מסכים לגמרי. אני רק אומר בצורה ברורה, שבסוף אנחנו יכולים לפעול מכוח החוק ועל-פי הסמכויות בחוק, והגורם המוסמך על-פי חוק לטפל בזה – והוראת החוק שישנה היא לא הוראה מסוימת רק לחיילים, ואין גוף מיוחד שמטפל בזה רק בהקשר של חיילים, אלא יש גוף שאמון על הטיפול בזה באופן כולל, כולל בסוגיה של החיילים, וזו הרשות להגנת הצרכן, וכמובן גם מכוח חוק שחל על כולם. מה שכן נעשה, ובזה אני מסכים אתך וזה גם קורה בפועל, שמאחר שמדובר בעניין הזה גם בתופעות של חיילים, נבדקות התלונות שנוגעות לחיילים באופן ספציפי ופרטני. הא ראיה, כמו שאמרתי קודם, שברגע שהתפרסמה אותה כתבה בערוץ 10, מייד נעשתה פנייה לאותה עמותה שחשפה את התופעה הזאת, כדי לקבל ממנה את התלונות ולטפל בהן באופן פרטני. לכן, הדבר הזה נעשה. צריך רק לזכור שהרשות להגנת הצרכן – בסופו של דבר היא מקיימת חקירה, והיא יכולה אחר כך לנקוט גם סנקציות עונשיות, וזה עוזר מאוד למגר את התופעה. אבל כדי להביא לכך שהתופעה תיפסק לחלוטין נדרש גם הצד של משרד התקשורת, שמטפל בחברות האלה ברגע שהן מפרות את תנאי הרישיון, ולכן גם הדבר הזה נעשה, אמרתי, בטיפול ספציפי במקרים האלה; והצד המניעתי, שנמצא במגרש של משרד הביטחון. נדמה לי שהפעולה המשולבת הזאת תוכל למגר באמת את התופעה הזאת. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> אולי צריך תיקון חקיקה בעניין. <ענת ברקו (הליכוד):> אולי חקיקה. <שר התיירות יריב לוין:> תראו, אני לא יודע, ואומר לכם גם למה. הבעיה איננה בחקיקה, החקיקה בסדר גמור, היא אוסרת. הפעולה הזו אסורה על-פי חוק. זה לא שהיום מותר לעשות את זה ואנחנו צריכים לחוקק חוק שיאסור את זה. מה שאנחנו צריכים זה אכיפה של החוק, לוודא שהדבר הזה קורה. הרשות להגנת הצרכן עושה את זה בכלי שלה; משרד התקשורת פועל לעשות את זה בכלי שלו, ואני חושב שמשרד הביטחון יכול לעשות את זה באמצעות הרחקת העניין הזה מתוך הבסיסים ומהכניסות לבסיסים. ואז הצירוף של כל הדברים האלה יפתור את העניין. אני לא חושב שיש צורך בחקיקה. להפך, אני חושב שהדבר הזה עלול להזיק, כי עד שנחוקק את החוק תהיה כאילו הנחה שהחוק הקיים איננו פותר את העניין, והם בינתיים בסדר עד שלא יהיה חוק, וזה בהחלט לא המצב. באופן חד וברור, המעשים האלה הם אסורים על-פי חוק, נקודה; גם בחוק הקיים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לשר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. ותודה גם לשואלים. אנחנו עוברים לחקיקה. סדרת חוקים לקריאה טרומית. ההצעה הראשונה: הצעת חוק נפגעי עבירה (תיקון – הזכות לקבל מידע על ההליך הפלילי), התשע"ה–2015, מאת חברת הכנסת חנין זועבי וקבוצת חברי כנסת. יש חברי כנסת שחתומים על ההצעה ומבקשים לנמק אותה? ההצעה יורדת מסדר-היום. <הצעת חוק הקמת יישוב עירוני חדש, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/860/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים להצעה הבאה: הצעת חוק הקמת יישוב עירוני חדש, התשע"ה–2015, מאת חבר הכנסת איימן – איימן עודה, סליחה – וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, אדוני, חבר הכנסת איימן עודה, נא לנמק את ההצעה. מי שישיב לאדוני הוא סגן שר הפנים חבר הכנסת משולם נהרי – לא, לא, אתה קודם תשמע את הנימוקים, אחר כך אדוני ישיב. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נציג הממשלה, מהי העיר בלי האנשים, אמר שייקספיר. ואנחנו, האוכלוסייה הערבית, שאיבדה את העיר אחרי הנכבה הנוראית בשנת 1948, לא נשארה לנו עיר. והעיר היא לא רק מספר התושבים, העיר היא יותר מזה: היא הרוח העירונית והרוח האינדיבידואלית. בעיר לא חשוב בן מי אתה, למי אתה שייך מבחינה משפחתית, מבחינה עדתית, אלא העיקר זה הבן-אדם. העיר היא הרוח האינדיבידואלית. ואנחנו איבדנו את הכפר – את הירק, את קולות הציפורים, את המחזה הפסטורלי – ולא הרווחנו את העיר. לא עיר של בתי-דפוס ומפלגות, בתי-קפה של המשכילים. אנחנו חיים בכפרי בטון צפופים. לכן מן הראוי להקים עיר ערבית חדשה. כאשר מדובר על עיר ערבית, צריך לזכור שמאז שנת 1948 עד עכשיו, אדוני היושב-ראש, המדינה הקימה 700 יישובים חדשים, כולם של יהודים, ואפס יישובים של ערבים בגליל ובמשולש, ממש אפס. אתה לא יכול ונציג הממשלה לא יכול להגיד לי שהוקם יישוב ערבי אחד מאז שנת 1948 בגליל ובמשולש, בחוף או במרג' אבן עאמר, מה שנקרא עמק יזרעאל. וזו זכות. לכן לפני כמה שנים התחילו לדבר על עיר ערבית. פתאום הציעו מקום מסוים ליד ג'דיידה-מכר, שנקרא טנטור. בוודאי זה לא הוקם, אבל המקום המוצע הוא על אדמות פרטיות של אנשים ולא על אדמות של המדינה. וזכותנו גם לחשוש מהמטרות של המקום הזה. כנראה הערבים נוהרים – והמילה הזו, נוהרים, היא מילה קשה – נוהרים לעכו, לנהריה, לכרמיאל, שזה יישוב שהוקם לטובת הייהוד, אז אולי צריך להקים משהו לערבים בשביל לשאוב את הערבים ולהשאיר את המקומות הללו עם רוב יהודי מוצק. אם יש היגיון בהקמת עיר, אז הוא צריך להיות בשיתוף פעולה. אנחנו נציגי האוכלוסייה הערבית – הקמת עיר חדשה זה דבר שהוא כל כך חיובי, כל כך נכון, כל כך בכיוון הנכון, אז בואו נעשה את זה ביחד, לא על אפה וחמתה של האוכלוסייה הערבית. איך זה יכול להיות אם זה דבר חשוב ובכיוון הנכון? ב-30 בחודש האחרון, דצמבר, התקבלה החלטה חשובה: התוכנית הכלכלית. ואני רוצה להביע עמדה לגבי התוכנית הכלכלית. יש בה שני דברים חשובים ביותר: זה הכסף, המספר, וזה שינויי מנגנוני ההקצאה. אין ספק בזה. אין ספק בזה. יחד עם זאת, אחרי שהתקבלה החלטה, אולי בשביל לרצות את ציבור הימין, התחילו לדבר על תנאים. התנאים לא נמצאים בתוכנית עצמה, חוץ מתנאי אחד והוא הבנייה הרוויה. ואני רוצה להתייחס לבנייה הרוויה וגם להתייחס לשאר התנאים שלא התקבלו עד עכשיו אבל רק מדברים על זה בתקשורת. לגבי הבנייה הרוויה – יש כפר ויש עיר. כמו שיש עיר כמו תל-אביב, שיש בה בנייה רוויה, יש קיבוצים שהוקמו על אדמות שלנו, אף אחד לא מבקש שתהיה שם בנייה רוויה. ויש גם מושבים. אז הכפר הוא בטבעו כפר. כאשר מדברים על עיר, נשמח לדבר על שכונה חדשה עם תשתיות הולמות, עם מערכת חינוך, מסחר, וגם בנייה רוויה. מישהו חושב שאנחנו בטבענו מתנגדים לבנייה רוויה? מה פתאום. אני גר בבניין גבוה, אני גר בבנייה רוויה ואין לי בעיה עם זה. אבל זה לא צריך להיות דרך התנכלות פוליטית, בוודאי לא דרך הסתה. צריך להביא תוכנית מלומדת ולהגיד שבעיר מסוימת אפשר לבנות שכונה חדשה עם תשתיות הולמות, כי זה עוד יותר מכוניות, אז צריך תשתיות הולמות; זה עוד יותר ילדים, אז צריך מערכת חינוך הולמת; וגם מערכת מסחר. אבל בוודאי לא דרך התנגחות פוליטית. אז זה התנאי היחידי שנמצא בתוכנית. לגבי תנאים שדובר עליהם בתקשורת אבל הם לא קיימים בתוכנית, אני גם רוצה להתייחס. לגבי האכיפה – הריסת בתים לא מורשים – אתם יודעים, חברי הכנסת וחברות הכנסת, סגנית השר ציפי חוטובלי, יש 50,000 בתים ערביים שנבנו ללא רישיון, ללא היתר. אז מה, המדינה רוצה לבוא עכשיו ולהרוס 50,000 בתים? זו מלחמה. חיפשנו מה כן. לכן נפגשנו עם ראש הממשלה והגשנו הצעה קונקרטית: במקום שאנחנו נבנה 30 בתים ללא היתר כל שלושה חודשים, והמדינה תהרוס בית כל שלושה חודשים, כמו שהיא הורסת היום, ההצעה שלנו אומרת שבמשך שנה וחצי המדינה לא תהרוס בתים – כלומר שישה בתים, לא יותר. נוציא הודעה לציבור שלנו: אל תבנו ללא היתר בתקופה המסומנת; ואנחנו מקימים צוות מקצועי שילמד את הסוגיה הזו, וילמד איך תיעשה לגליזציה לבתים הבלתי-מורשים. בינתיים לא קיבלנו תשובה. כי אנחנו לא מקבלים תשובות על הצעות מלומדות, ענייניות, שאנחנו מגישים. לגבי הסוגיה הזו, אני רוצה להתייחס לצפיפות בקרב האוכלוסייה הערבית. והדבר הזה נותן תשובה גם לבנייה הרוויה וגם לאכיפת החוק בסוגיית הבתים הבלתי-מורשים. אני רוצה להמחיש את הנושא של הצפיפות במתן דוגמה אחת, של הכפר תמרה, או העיר תמרה והעיר צפת. שתיהן נמצאות במחוז צפון. בעיר תמרה יש 30,000 תושבים, בצפת – 31,000 תושבים. תחום השיפוט של תמרה – 29,000 דונם; בצפת – 29,000 דונם. אבל מה ההבדלים? למשל, בנייה קיימת לתעשייה בעיר תמרה זה 9,100 מ"ר, לעומת 64,000 מ"ר בצפת. 9,000 מ"ר בתמרה, לעומת 64,000 מ"ר בצפת. לגבי הצפיפות, לפי תוכנית המתאר, בשנת 2030 יהיו בתמרה 10.7 אנשים לדונם אחד, לעומת 5.7 תושבים לדונם אחד בצפת. זוהי האפליה. על זה, גם הנכבה בשנת 1948, גם הצונאמי של הפקעות האדמה בשנות ה-50 וה-60 וה-70, גם אי-מתן הרחבה באזורי השיפוט ואי-אשרור תוכניות מתאר – ואחרי כל זה באים ואומרים שהערבים בונים בצורה לא חוקית. לכן צריך לפתור את הבעיה מהשורש ולתת זכויות באדמה ועל האדמה לאוכלוסייה הערבית במדינה. לפי התוכנית של הממשלה, הזרקורים מופנים לכיוון התעסוקה, ואנחנו מברכים על כך. מה זאת אומרת אנחנו מברכים – אנחנו נאבקנו. ישבנו עם האוצר 70 ישיבות, עם שר האוצר – 20 ישיבות. אנחנו רצינו את זה, אבל אנחנו רוצים גם שהעובדים לא יהיו עבדים. שיחזרו למקום יאה, מקום שאפשר לחיות בו, ולא ליישובי גפרורים. לכן נאבקנו עם הרשויות המקומיות והצלחנו להשיג תוכנית חומש של 2 מיליארד שקלים – 750 מיליון שקלים לבנייה, 750 מיליון שקלים לפיתוח, 200 מיליון שקלים מענקי איזון חד-פעמיים, וכל מיני דברים פה ושם – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – אבל, ודאי שזה עוד לא מספיק. עכשיו, אני רוצה לסכם, אדוני היושב-ראש. כאשר בונים עיר זה צריך להיות בהסכמה, כי זה דבר חיובי. לכן אי-אפשר להחליט על בניית אזור מסוים על אפם ועל חמתם של התושבים. לכן, אדוני, סגן השר, אני מציע לך: בוא נחליט עקרונית שאנחנו הולכים בכיוון הזה ובוא נשב ביחד, אולי נמצא פתרון הולם וצודק. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת איימן עודה. אני מזמין את סגן שר הפנים חבר הכנסת משולם נהרי למסור את תשובת הממשלה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לנו לא רשום שום דבר. בבקשה, אדוני. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק מבקשת לקבוע שיוקם יישוב עירוני על קרקע בבעלות המדינה במחוז הצפון, שייועד למגורים, לתעסוקה ולשירותים לאוכלוסייה הערבית. אולם, לפי נוסח ההצעה כל אזרח או תושב יהיה רשאי להתגורר ביישוב. עוד קובעת ההצעה כי הממשלה תקבע את מיקום היישוב וגודלו, בהתחשב בשיקולי תקציב, תשתית, סביבה, תעסוקה וחברה, ולאחר שהובאו בפניה עמדת המועצה הארצית לתכנון ובנייה וכן עמדות רשויות ציבוריות אחרות, ככל שתמצא לנכון. על-פי המצב הנהוג היום ועל-פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 1.1800, שכותרתה "נוהל קבלת החלטה בנושא הקמת יישובים חדשים", ההחלטה על הקמת יישוב חדש היא עניין שבמדיניות, ובעלת השלכות רחבות על היבטים שבאחריות של משרדי ממשלה רבים ושונים, ועל כן מן הראוי כי תתקבל על-ידי הממשלה או על-ידי ועדת שרים מטעמה. עוד קובעת ההנחיה כי לאור מורכבות ההחלטה על הקמת יישוב חדש ונוכח הסמכויות הנתונות לעניין זה לגורמים נוספים, שאותם הממשלה לא נועדה להחליף, כגון מוסדות התכנון, החלטת הממשלה כאמור חייבת להתבסס על עבודת מטה מקצועית בשיתוף כל הגורמים המקצועיים הנוגעים בדבר. בחינת ההיבטים התכנוניים והיבטים נוספים הכרוכים בהם, דוגמת הנושאים התשתיתיים והסביבתיים, תתבצע על-ידי המועצה הארצית לתכנון ובנייה. בצד חוות דעת המועצה הארצית, תונח בפני הממשלה גם התייחסות בהיבט הכלכלי-תקציבי הכרוך בנושא, בדרך כלל מטעם משרד האוצר. יודגש כי על-פי ההנחיה אין לכלול בהחלטה הוראות תכנוניות החלטיות כגון מיקום ותיחום מדויק של היישוב החדש. בהיבטים אלה רשאית הממשלה להביע מדיניותה, אך לא להחליט במקום הרשות המוסמכת. אשר על כן, הצעת החוק מבקשת לעקוף את הליך קבלת ההחלטה הקבוע בהנחיה לעניין ההחלטה העקרונית הנתונה לסמכות הממשלה בלא להתבסס ולהתקבל כנדרש, בהתאם לנוהל, על עבודת מטה מקצועית בשיתוף כל הגורמים המקצועיים הנוגעים בדבר. יתר על כן, הצעת החוק מבקשת לעקוף את הליכי קבלת ההחלטה הנתונים לסמכותם של מוסדות התכנון, הן בכל הנוגע לעצם הקמת היישוב, וביתר דגש – בעניינים הנוגעים למיקום היישוב וגודלו. אשר על כן, מוצע להתנגד להצעת החוק. אבל אני רוצה להוסיף: יש לציין כי ב-14 בינואר 2016 חתם שר הפנים אריה דרעי על אישור מעמד לעיר עראבה, ובכוונתו להמשיך ולפעול למען האוכלוסיות החלשות בישראל. אני מציע לך, איימן, יש לך היום הזדמנות פז. יש אוזן קשבת במשרד הפנים, גם לנושא של המצוקות באוכלוסייה הערבית. כדאי לשבת ולהידבר ולנסות לקדם, ולא בחקיקה, כי המשרד באמת רוצה, והשר עוד יותר מכולם, באמת, רוצה ללכת ולקדם. אני מציע להשאיר את הנושא הזה למשא-ומתן. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זאת אומרת, אדוני מציע לדחות את ההצבעה. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> או לדחות או להוריד, כדי לדבר, כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת איימן עודה, לרשותך עד שלוש דקות. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> תודה רבה לך, אדוני סגן השר. אולי זו הזדמנות גם להגיד מילה על שר הפנים אריה דרעי. אנחנו, חובתנו להגיד את האמת, אפילו אם היא לא פופולרית לפעמים. אריה דרעי, כאשר היה שר הפנים בשנות ה-90, היה שר הפנים הטוב ביותר, לטובת האוכלוסייה הערבית, מאז 1948 ועד שנות ה-90. אנחנו זוכרים לו את זה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> זה מפני שהוא היה בממשלת רבין. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אנחנו זוכרים לו את זה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> זכור את זה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> האם זה היה מספיק? ודאי שלא. אבל אנחנו רוצים שהוא ימשיך באותו כיוון ביתר שאת, כי הבעיות היום הן יותר קשות. אבל גם אנחנו יודעים שיש הבדל בין תקופת שנות ה-90 לבין התקופה הזו, בין הממשלה שהייתה לבין הממשלה הזו, שהיא הימנית ביותר והגזענית ביותר מזה 20 שנה לפחות. אבל בכל זאת, בוא נסכם ביחד, כמו שאמרת – אנחנו מחפשים עיר. כולם יודעים שהמדינה הקימה 700 יישובים, כולם ליהודים ואפס לערבים. וזו זכות של האוכלוסייה הערבית. לכן, להקים עיר על אפם ועל חמתם של האוכלוסייה הערבית ונציגיה או במשא-ומתן – אז הדרך הזו של משא-ומתן, חברי ברשימה המשותפת – ואני מדבר אל כל חברי הבית הזה – משא-ומתן, נדבר ביחד, נמצא פתרונות ביחד, ונדחה את ההצבעה למועד אחר. תודה רבה לך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת איימן עודה. אז אם אני מבין נכון, גם נציג הממשלה וגם המציע מבקשים לדחות את ההצבעה למועד אחר. יש להם אפשרות על-פי התקנון לעשות את זה. <הצעת חוק הגנה על כספי ציבור (איסור מימון ומתן שירותים למאחזים בלתי מורשים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1826/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים להצעת חוק הגנה על כספי ציבור (איסור מימון ומתן שירותים למאחזים בלתי מורשים), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת איתן כבל וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, אדוני. המשיב הוא סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. <קריאה:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני תכף אתייחס, גברתי, חברת הכנסת ה-121. אדוני היושב-ראש, אני, ברשותך, אתייחס לזה. אדוני היושב-ראש, חברי השרים, גברתי הרשמת, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני בפתיחת דברי אומר, כדי לחזלש את האירוע, שתשובה והצבעה יהיו במועד אחר, לבקשת הממשלה. ועדת השרים ביקשה להמשיך את הדיון בשאלה הלא-פשוטה המונחת לפתחה. ברשותכם, אדוני היושב-ראש, אני רוצה בעצם לומר כך: זה כמעט בלתי נתפס, אדוני שר הביטחון, שהגענו לרגע הזה שבו אני עומד כאן בפניכם ומציג את הצעת החוק כדי למנוע מהממשלה לממן מתקציב המדינה עבריינים. כן, חברת הכנסת גלאון, אני מדבר על כך שהממשלה – הצעת החוק הזו פשוטה כל כך. זאת אומרת, חוק על חוק. אני פשוט אכניס אתכן לנושא, יש לי מפסיק זמן, אז אנחנו מדברים בעצם על הצעת חוק המאחזים הבלתי-חוקיים. אני לא מתעסק בהתיישבות ביש"ע. כשתהיה ממשלה שיהיה לה האומץ לקבל החלטות – אני לא נוגע בזה. אבל יש למעלה מ-80 מאחזים בלתי חוקיים שהוגדרו על-ידי ממשלות ישראל, לא על-ידַי – הוגדרו כמאחזים וכהתיישבות בלתי חוקית. ואני רוצה להזכיר, אדוני שר הביטחון, אם אתה בביתך תחרוג בסנטימטר, בסנטימטר, אדוני סגן שר הביטחון, הרי מייד תקבל אליך תביעה, יבואו אליך מהרשויות. ושם, על כל גבעה, חבר הכנסת עמיר פרץ, תחת כל עץ רענן, ממשלת ישראל מממנת על חשבון הכספים שלנו, אולי אפילו על חשבון הכספים להתנחלויות, חבר הכנסת בן-דהן – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – מממנת בנייה בלתי חוקית בהגדרה. לא ליד, לא כאילו, בצורה שאיננה משתמעת – אין ויכוח על זה בכלל. אם יש החלטת ממשלה שמגדירה מהו מאחז בלתי חוקי, בלתי חוקי – הדגש הוא על בלתי חוקי – ומי שקובע את זה, חבר הכנסת איציק שמולי, זו ממשלת ישראל, שנותנת רשימה, שר הביטחון, שקובעת ומגדירה את כל אותם יישובים שכל בנייה בהם היא בנייה עבריינית. ובעצם, מה אנחנו מוצאים? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא. ממשלת ישראל, חבר הכנסת אלי בן-דהן. הרי ידעתי שמייד יהיה מי שיאמר: הפלסטינים בונים באופן בלתי חוקי. מי שבונה באופן בלתי חוקי, כולל פלסטינים – תעצור אותו. אבל אומר לך מה ההבדל: פה, חבר הכנסת בן-דהן, אדוני סגן השר, ממשלת ישראל היא זו שמממנת את הבנייה הבלתי-חוקית. היא זו שמממנת, חבר הכנסת מייקל מיכאל אורן. היא זו שמממנת. מדובר במיליארדים, במיליארדים רבים. ולכן, מה העניין הזה? אין ברירה למחוקק ולי אלא להציע הצעת חוק לאכוף חוק. הרי זו בדיחה. זו בדיחה. אבל הרי מדובר בממשלה שהיא בדיחה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> זו לא פעם ראשונה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> וכבר הבוקר שמענו את הבדיחות האלה: חבורת הטוקבקיסטים – לא אני אמרתי. אני אמרתי, חבר הכנסת שלח? אני קראתי לחוק הממשלה – לעשות reset על עצמו? אני קראתי לשר הביטחון, שאני באמת מכבד ומעריך? אמיתי, לא בציניות, לא ליד, לא כאילו. החבר בנט, השר בנט, הוא כבר מהווה איום ביטחוני עליך. כל הזמן, כל הזמן, השר בנט, לא יודע מי אלה שהוא מתייעץ אתם, מי אלה הטוקבקיסטים. הוא יושב אתם – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – המאבטחים אולי. <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – – את שר הביטחון. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> הוא שתל את בן-דהן שם. <איתן כבל (המחנה הציוני):> בן-דהן, האם אדוני מהשתולים במשרד הביטחון, של בנט? <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני לא יביך את סגן השר. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אנחנו רוצים לדעת, איפה הדברים עומדים? זאת אומרת, הכול נהיה משחק אבסורד אחד גדול. ואז חבר כנסת נדרש לבוא לכאן ולהציע הצעת חוק לממשלה, שהיא תאכוף חוק שהיא אמונה עליו. אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת וקנין – אני מקווה שזה לא יהיה לך לרועץ, ההגדרה הזו – אני אומר לך: אם אצלך במושב מישהו – לא בבית, בלול, בחצר – יוציא את הלול מטר, הרי ברור לך שהרשויות תגענה אליו. ברור לך. ואפילו הוא יכול למצוא את עצמו מאחורי סורג ובריח. ולכן, אני אומר לכם, אדוני סגן השר, אדוני שר הביטחון, ואני אלך אתכם את כל הדרך: מי שייתן הנחיה או יחתום או ישלם על בנייה מסוג כלשהו במאחז בלתי חוקי, יצטרך לתת את הדין בבית-המשפט, כי אני לא מכיר ראש רשות שיעז, בשכונתו או בעירו, לתת תקציב באזור שאיננו מאושר. האם אתה מכיר, אדוני היושב-ראש, מקרה כזה? לא. ברור שלא, כי לא תמצא. אבל שם – לית דין ולית דיין. ולכן, גם משם, מרוב המקומות האלה – מהם צומחים מה שהגדיר דני דיין, המיועד לשגריר בברזיל – אמר שאין מי שפוגע בהתיישבות כמו "תג מחיר", או מה שאנחנו קוראים נוער הגבעות. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני לרגע מקבל את ההחלטה או הבקשה של הממשלה, של ועדת השרים, שאולי מבינה את העניין הזה. אני לא מוכן שעל הדברים האלה יעברו לסדר-היום, מה גם, כמו שאמרתי, כל שקל שהולך להיאחזות בלתי חוקית הולך על חשבון השקעה אצלך במושב, במועצה האזורית שלך, ביישוב אצלי. הוא אפילו על חשבון – חבר הכנסת סגן השר בן-דהן – על חשבון התיישבות לגיטימית, זאת אומרת חוקית. אולי יש מי שיתווכח על הלגיטימיות שלה מבחינה פוליטית, אבל היא הוגדרה על-ידי המדינה – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אמרתי, כל אחד לוקח לעצמו את הטרמינולוגיה שלו, חבר הכנסת חאג' יחיא. בנקודה הזאת אני רק רוצה לדעת האם אתם – אתה, סגן השר, אתה, השר, אתה, השר אקוניס – תומכים בהמשך ההשקעות במקומות שהוגדרו על-ידיכם כאזורים, כהתיישבות שהיא לא חוקית. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איתן כבל. רבותי, תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – אי-חיוב בריבית עקב שיהוי בביצוע הליכי הוצאה לפועל), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2479/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – אי-חיוב בריבית עקב שיהוי בביצוע הליכי הוצאה לפועל), התשע"ו–2016 – הצעת חוק של חבר הכנסת דוד ביטן וקבוצת חברי הכנסת. הצעה זו היא בתמיכת הממשלה וגם קיבלה פטור מחובת הנחה. חבר הכנסת דוד ביטן, לרשותך עשר דקות להציג את הצעת החוק. <דוד ביטן (הליכוד):> אני אדבר קצר. הצעת החוק מציעה תיקון לחוק ההוצאה לפועל, במובן הזה שאם הזוכה פותח תיק הוצאה לפועל מעבר ל-180 יום מהמועד שהוא יכול היה לפתוח, הוא לא יוכל לקבל ריבית רטרואקטיבית אלא רק הצמדה. זאת אומרת, למשל, ההתיישנות בצ'ק היא שבע שנים. יש זוכים שישנים על הזכויות שלהם, והתוצאה היא שהם יכולים לפתוח תיק הוצאה לפועל גם אחרי שש שנים ו-11 חודשים, ואז, כשהוא פותח יש חיוב ריבית רטרואקטיבית של כמעט שבע שנים. זה דבר שלא יעלה על הדעת, מכיוון שגם הרבה פעמים החייב לא יודע איפה הצ'ק. אתן לכם דוגמה: אם הצ'ק הוסב כמה פעמים, הוא גם לא יודע מיהו הזוכה שאוחז בצ'ק. לכן, במצב הזה, אני סבור שיש מקום לתקן – שהחייב לא יחויב בריבית רטרואקטיבית אלא רק בהצמדה רטרואקטיבית, והריבית תחול ממועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל. זה לא יחול על מזונות. על חוב מזונות זה יחול רטרואקטיבית, כפי שזה היום. זה מה שאני מבקש. אני רוצה שזה יועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דוד ביטן. תשיב – אין תשובת ממשלה? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> איתן, קח דוגמה מביטן, מקצר – 20 שניות. אתה – 1,200 שניות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> שרת המשפטים נמצאת? אני מבין שהממשלה לא משיבה על הצעת החוק. <קריאה:> הממשלה תומכת. <היו"ר יצחק וקנין:> הממשלה תומכת. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – אי-חיוב בריבית עקב שיהוי בביצוע הליכי הוצאה לפועל), התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 47 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – אי-חיוב בריבית עקב שיהוי בביצוע הליכי הוצאה לפועל), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 47 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני אומר את זה לפרוטוקול: גם חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן בעד הצעת החוק. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – מיצוי הליכים בתביעות תחלוף), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1162/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – מיצוי הליכים בתביעות תחלוף), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת אורי מקלב – הנמקה מהמקום. חבר הכנסת אורי מקלב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם הצעת חוק של חבר הכנסת גפני ושלי, שנקראת הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – מיצוי הליכים בתביעות תחלוף). אדוני היושב-ראש וחברי חברי הכנסת, כפי שידוע, כשחברות הביטוח נתבעות על-ידי מבוטח שלהן – ניקח דוגמה: תאונת דרכים שקורית למבוטח, בחברת הביטוח – חברת הביטוח משלמת לתובע, למבוטח שלה, את התביעה שלו. מה קורה לאחר מכן? מישהו פגע בו. חברות הביטוח תובעות את הפוגע ישירות בבית-המשפט, ולא מנסות להתדיין לפני כן עם אותו פוגע – מה שנקרא: תביעת שיבוב. הן לא מנסות להתדיין אתו, וגם לא מנסות לפנות אליו: אולי אתה מודה בתאונה, אולי אתה מוכן לשלם, אולי אתה בכלל לא אשם, אולי זה לא אתה. השיח בין חברות הביטוח לבין הנתבעים שלהן הוא ישירות בבית-המשפט. אנחנו רוצים למנוע את ההוצאות המיותרות מאותם נתבעים, מאותם אלה שנקראים צד ג', שאין להם היכולת, לא הכספית ולא המעשית, להתמודד עם חברות הביטוח. נחייב את חברות הביטוח לפני כן לשלוח מכתב והצהרת כוונות: מה אתם אמורים לעשות בעקבות התביעה לאותו מבוטח, לאותו פוגע, ולתת לו גם את הזכות להשיב, מה יש לו להגיד בעקבות התביעה שלהן או בעקבות ניסיון התביעה שלהן. משמעות הצעת החוק הזאת היא שלפני כל תביעה של חברות הביטוח את צד ג' הן יחויבו לשלוח לו מכתב הסבר מנומק ואפשרות להתדיין אתן באופן ישיר. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. אני מבין שגם להצעה זו יש תמיכת ממשלה ואין תשובת ממשלה. הממשלה תומכת בהצעה. הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – פיצוי הליכים בתביעות תחלוף), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת אורי מקלב – רבותי, מי בעד הצעת החוק? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 52 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – פיצוי הליכים בתביעות תחלוף), התשע"ה–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <דוד ביטן (הליכוד):> רגע, טעות, טעות. לעצור. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני אוסיף אתכם. <דוד ביטן (הליכוד):> לא. ישבתי – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> תוסיף גם אותי – בעד. <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי. ברגע שאכריז את התוצאות. 52 בעד. חבר הכנסת דוד ביטן בטעות הצביע במקום חבר הכנסת אלי אלאלוף. אם כן, נא לתקן את זה בפרוטוקול, וגם להוסיף את קולה של חברת הכנסת יעל גרמן, שגם היא בעד הצעת החוק. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה טרומית: 52 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק גם היא תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה ראשונה. חבר הכנסת נגוסה מסב את תשומת לבי שגם הצבעתו לא נקלטה. נא להוסיף לפרוטוקול. זה לא משנה את התוצאה. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודת זיכוי ליחיד שסיים לימודי מקצוע), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2180/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן – הצעת חוק פ/2180, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודת זיכוי ליחיד שסיים לימודי מקצוע), התשע"ו–2015, של חברת הכנסת מירב בן ארי וקבוצת חברי הכנסת. חברת הכנסת מירב בן ארי. להצעה זו מוצמדת הצעת חוק דומה של חבר הכנסת איציק שמולי וקבוצת חברי הכנסת. שתי ההצעות הן בתמיכת הממשלה. חברת הכנסת מירב בן ארי, עשר דקות לרשותך. <מירב בן ארי (כולנו):> פחות. שנייה. <היו"ר יצחק וקנין:> רשות הדיבור שלך. <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, בשנת 2005 עבר תיקון לפקודת מס הכנסה שלפיו מי שמסיים לימודים אקדמיים במוסד להשכלה גבוהה יזכה לנקודת מס במשך שלוש שנים, בעוד מי שסיים לימודי מקצוע יזכה בחצי נקודה בלבד. כיום יש בישראל 66 מכללות טכנולוגיות. לומדים בהן קרוב ל-27,000 סטודנטים, שליש מהם סטודנטיות. מרבית המכללות הן תחת ארבע רשתות: "אורט", "עמל", "עתיד" ו"אתגר". שליש מהמכללות הטכנולוגיות פונות לאוכלוסיות החרדיות, וארבע מהמכללות פונות לאוכלוסייה הערבית. היום, יחיד שמסיים לימודי תואר אקדמי יכול לקבל נקודת זיכוי, ואם הוא מסיים תואר שני, הוא זכאי לחצי נקודה. יש כאן עוול היסטורי, שסטודנט להנדסה שמסיים את אותן שעות כמו סטודנט לתואר ראשון רגיל, מקבל רק חצי נקודת זיכוי. בכל שנה מסיימים במשק 7,700 הנדסאים. אני ניגשתי אל החוק הזה גם כיושבת-ראש השדולה למען הסטודנטים וההשכלה הגבוהה, אבל בעיקר לנוכח העובדה שיש כאן אפליה בין סטודנט לסטודנט; האחד זכאי לנקודת זכות, והשני – לחצי נקודה, ואין סיבה כלל וכלל להשאיר את המצב על כנו. הנתונים שאנחנו יודעים היום הם שהמשק זקוק להנדסאים, זקוק לתעשייה הזאת. אני וחברתי חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין נמצאות הרבה במכללות הטכנולוגיות ואצל התעשיינים. אנו מבינים את החוסר באותם צעירים סטודנטים אשר מסיימים את התואר הראשון כהנדסאים. המכללות הטכנולוגיות משרתות את כלל אוכלוסיית ישראל, ובעצם נותנות מענה לאותם מקומות, אפילו כתוספת להשכלה הגבוהה כיום, ובטח לצבא, בתחומי המחשוב והאלקטרוניקה. העברת התיקון לחוק היא בגלל חלק מעיוות שנוצר כאן בשנים האחרונות. אנחנו, הממשלה הזאת, ובטח חברי הכנסת, רואים בסטודנטים ההנדסאים שווים לכל סטודנט אקדמי מבחינת תקצוב או פיקוח. המדינה צריכה להתעורר, לחזק את המכללות הטכנולוגיות, לחזק את הסטודנטים ההנדסאים, ולהכיר בכך שהם מנוע צמיחה משמעותי להתפתחות של המשק, ובכלל של המדינה. זהו צעד ראשון, והדרך עוד ארוכה, לשיפור המצב של הסטודנטים ההנדסאים. אני רוצה להתייחס לעוד נקודה אחת. ביום ראשון הייתה אמורה להיות שביתה של הסטודנטים ההנדסאים – אדוני היושב-ראש, אני מרגישה שאני ממש צועקת, וקשה לי. וזה ממש חשוב. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג, אני ממש פונה אליך בכל לשון של בקשה. תודה. <מירב בן ארי (כולנו):> לא, אני ממש מרגישה שאני צועקת, ואני לא רוצה. אני רוצה רק לומר דבר אחד. ביום ראשון הייתה אמורה להיות שביתה של כל הסטודנטים ההנדסאים במשק. באמת, בזכות התערבות ושיחות, גם ביום שישי עד כניסת השבת וגם במוצאי-שבת, הצלחנו לעצור את השביתה הזאת. יש בעיה במדינת ישראל. ההנדסאים, הסטודנטים ההנדסאים, לצערנו, נחשבים לסטודנטים – לא נעים לי לומר סוג ב', כי זאת ראייה מאוד מאוד קשה. ולכן אנחנו, חברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, צריכים להתגייס ולשפר את המצב הזה, גם מבחינת התודעה, אבל גם לתת להם זכויות, בטח לא פחות מלסטודנטים אחרים במדינה. אני רוצה להודות למשרד האוצר על התמיכה שלו בהצעת החוק; לשר האוצר, שרואה את המכללות הטכנולוגיות בסדר-היום החברתי-ציבורי של מדינת ישראל. אני רוצה להודות להתאחדות הסטודנטים, להתאחדות ההנדסאים בישראל, ובכלל לכל מי ששותף – ויש כאן הרבה חברי כנסת ששותפים – להליך של שיפור המצב בתחום הטכנולוגי במדינת ישראל. תודה רבה גם לך, סגן שר האוצר. וכמובן, תתמכו. אין כאן עניין של קואליציה–אופוזיציה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. אדוני סגן השר ישיב על שתי הצעות, יש הצעה – – – <מירב בן ארי (כולנו):> רגע, מירב בן ארי, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> מירב בן ארי, מחילה. <מירב בן ארי (כולנו):> זאת לא פעם ראשונה. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודת זיכוי ליחיד שסיים לימודי מקצוע), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2202/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת איציק שמולי – הצעת חוק שמוצמדת להצעתה של חברת הכנסת מירב בן ארי. <מירב בן ארי (כולנו):> תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> שלוש דקות, ודאי. חבר הכנסת איציק שמולי, שלוש דקות לרשותך, ומייד אחרי כן ישיב סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני יכול לעלות לדוכן, זה לא – ודאי, ודאי. שלוש דקות מהדוכן, לא מהצד. מהדוכן, רבותי, מהדוכן, לא מהצד. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אבל זה על חשבון מכסה. <היו"ר יצחק וקנין:> כאשר כתוב "הנמקה מהמקום". אבל הפעם זאת לא הנמקה מהמקום. אדוני ידבר מעל הדוכן. שלוש דקות לרשותך. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מציג כאן, אדוני היושב-ראש, את ההצעה שכאמור מוצמדת להצעת החוק של חברת הכנסת הפעלתנית והנמרצת מירב בן ארי. ההצעה היא במקור של חברי לסיעה חבר הכנסת איתן ברושי, ואני מתכבד להביא את הדברים כהווייתם. מטרת הצעת החוק, אדוני היושב-ראש, היא לאפשר לבוגרי לימודי המקצועות רתכים, טכנאים, נגרים, חשמלאים, וכך הלאה, ליהנות מהטבת מס למשך שלוש שנים מיום סיום ההכשרה, בדומה למסיימי תואר אקדמי ראשון. זאת, עקב המחסור החמור מאוד בידיים עובדות בתעשייה המסורתית בישראל. ההכשרה המקצועית בישראל מדורגת ברמה נמוכה לעומת מדינות ה-OECD, ובמרבית המקצועות התעשייתיים אנו ניצבים בפני מחסור באנשי מקצוע מוסמכים. בנוסף, בעקבות פרישתם לגמלאות של עובדים רבים מהתעשייה המסורתית יהיה צורך בהכשרתם של עובדים מקצועיים רבים במהלך העשור הקרוב. באמצעות הצעה זו ניתן יהיה לעודד תעסוקה של בוגרי הכשרה מקצועית, דבר שיוביל לחיזוק הפריפריה ויצירת מקומות עבודה חדשים. התעשייה הישראלית עומדת ותעמוד בעתיד בפני אתגרים בלתי רגילים, לא פשוטים, ועליה לעמוד במשימה של הגברת הפריון תוך שמירה על מקצועיות, חדשנות ואיכות ללא פשרות. נוכח כך, חשוב מאוד שמדינת ישראל תשכיל כמה שיותר מהר לעודד צעירים מוכשרים להשתלב בתעשייה ולהזניק אותה קדימה. הצעת החוק הזאת מוצמדת, כאמור, להצעת החוק של חברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת ברושי, המציע המקורי של הצעת החוק, מוותר על סעיף אחד, על פסקה (2) בסעיף 1, כדי לשמור על הדמיון בין שתי ההצעות. הוא מחויב לתיאום, יחד עם חברת הכנסת מירב בן ארי, מול משרד הכלכלה ומשרד האוצר. חבר הכנסת ברושי מבקש להודות גם לחברת הכנסת מירב בן ארי, גם לממשלה, על שיתוף הפעולה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. ישיב סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שמולי, ואהבת לרעך כמוך. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, הצעות החוק של מירב בן ארי ואחרים, פ/2180, ושל איתן ברושי, איציק שמולי ואחרים, פ/2202 – הממשלה תומכת בהצעות החוק בקריאה טרומית בהעברתן לוועדה, ובתנאי – איציק ומירב, איפה מירב? <מירב בן ארי (כולנו):> כן, כן, אני יודעת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – ובתנאי שהמשך החקיקה יהיה מתואם עם משרדי הממשלה. התנאי מקובל עלייך? <מירב בן ארי (כולנו):> מקובל עלי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שמולי? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני יכול להגיד לך לא? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יפה. אז, אדוני, אז אנחנו בעד הצעת החוק, נתמוך בה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על כל הצעת חוק בנפרד. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודת זיכוי ליחיד שסיים לימודי מקצוע), התשע"ו–2015, של חברת הכנסת מירב בן ארי – אני מדגיש: מירב בן ארי – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 47 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודת זיכוי ליחיד שסיים לימודי מקצוע), התשע"ו–2015, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 47 – בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת הכספים להכנתה לקריאה ראשונה. הצעת החוק שהוצמדה להצעת החוק של חברת הכנסת מירב בן ארי, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אני יודע מה שאמרתי. אמרתי שהצעת החוק הזאת הוצמדה להצעת החוק של חברת הכנסת מירב בן ארי – לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודת זיכוי ליחיד שסיים לימודי מקצוע), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת איציק שמולי וקבוצת חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 48 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודת זיכוי ליחיד שסיים לימודי מקצוע), התשע"ו–2015, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 48 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכספים להכנתה לקריאה ראשונה. הצעת חוק לתיקון – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> כן, חבר הכנסת חאג' יחיא. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לפרוטוקול, להוסיף את שמו של חבר הכנסת חאג' יחיא, שגם הוא תמך בהצעת החוק. <הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (תנאים לפטור מארנונה למוסד מתנדב), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2255/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת דוד אמסלם) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (תנאים לפטור מארנונה למוסד מתנדב), התשע"ו–2015 – הצעת חוק של יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת דוד אמסלם. <דוד אמסלם (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש את תמיכתכם בהצעת החוק בנושא תנאים לפטור מארנונה למוסד מתנדב. כיום המצב הוא שמוסד מתנדב במדינת ישראל, שנותן שירותים שלרוב הממשלה מחויבת לתת אותם והיא לא נותנת אותם, מקבל פטור מארנונה או הנחה בארנונה. אבל מה הבעיה? רק אם הוא נותן את אותם שירותים באותה עיר. אם הוא קצת יותר חרוץ ונותן את השירותים גם לעיר הסמוכה, אומרים לו: לא, אז אתה לא מקבל את ההנחה. לכן, באנו לתקן את האבסורד הזה, כך שכל מוסד מתנדב במדינת ישראל, שמוכר כמוסד מתנדב, שפטור מארנונה או מקבל הנחה בארנונה על בסיס מקומי, אז גם אם הוא נותן שירות – אז בוודאי ובוודאי מגיע לו אותו פטור. זה בסיס הצעת החוק שלנו. אני מבקש, כמובן, את תמיכת החברים בחוק הזה על מנת באמת לתקן את העיוות הנוראי שאני רואה שקיים. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הפנים חבר הכנסת דוד אמסלם. ישיב סגן שר האוצר. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני רוצה להתנגד. <היו"ר יצחק וקנין:> את רוצה להתנגד? אוקיי. אחרי תשובת הממשלה תוכלי להתנגד. חברת הכנסת יעל גרמן מבקשת להתנגד, אבל זה רק אחרי תשובת הממשלה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר אקוניס והשר דוד אזולאי, הממשלה החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית. איפה דודי? דודי, הממשלה החליטה לתמוך בקריאה הטרומית. <דוד אמסלם (הליכוד):> כן, כן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ועכשיו ההתניות. המשך החקיקה ימתין חודש, וההצעה תקודם בכפוף לתיאום עם משרדי האוצר והפנים. מקובל עליך? <דוד אמסלם (הליכוד):> מקובל. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לפרוטוקול – מקובל עליו. אז אני מבקש מחברי לתמוך בהצעת החוק של חברי דודי אמסלם. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר האוצר. מתנגדת להצעת החוק חברת הכנסת יעל גרמן. שלוש דקות לרשותך. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, ובמיוחד אני פונה לחברי דודי אמסלם: ההצעה נהדרת, ראויה. <דוד אמסלם (הליכוד):> תעברי ללמה לא. <יעל גרמן (יש עתיד):> מייד אני אגיד – לא, לא, אבל אני חייבת לומר. אתה צודק במאה אחוז, יש באמת לקונה, ופעמים רבות, כראש עיר, כאשר אני רציתי לתת, לא יכולתי, מפני שבאמת הם עבדו בכל הארץ, וזאת הייתה באמת לקונה. אבל אני אומר לך מדוע כפי שהיא אני מתנגדת: כי אנחנו כאן, חברי הכנסת, גיבורים גדולים, ומחוקקים יופי של חוקים של הגב של הרשויות המקומיות. כל מה שאני מבקשת זה לשנות בהצעה ל"רשאית רשות מקומית", לא "חייבת". כי אחרת אני באה לירוחם ולשדרות ולשלומי ולקריית-שמונה ואני מחייבת אותם לתת פטור, שזה למעשה גירעון מההכנסה, שזה למעשה לסבסד. אני לא חושבת שיש לי רשות כרשות מחוקקת לעשות זאת, אלא אם כן העמדתי לרשותם שיפוי, ואם לא העמדתי לרשותם שיפוי – בואו נכתוב "רשאית". יכולה, רוצה, מוכנה? עלא כיפאק. לא יכולה, לא רוצה? אני לא רוצה לחייב. זו הסיבה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת דודי אמסלם, יש לך אפשרות לנסות לשכנע גם את חברת הכנסת יעל גרמן. <דוד אמסלם (הליכוד):> קודם כול, חברת הכנסת גרמן, אני מבקש לאשר את ההצעה כמו שהיא. אנחנו נבוא לוועדה ונדון. אנחנו לא עושים כאן דיון במקום הוועדה. אני מבין את הרעיון, אבל אני אתייחס לדברים שלך. לדעתי זה בדיוק מהדברים שמביאים לאבסורדים. אני דן בוועדה בהרבה מאוד נושאים, וכשאני נכנס – ואני באמת נכנס לעומקם של דברים – אני משתגע איך הגענו בכלל לקצוות שאני לא מאמין בגלל ה"רשאית". ראש עיר אחד רשאי, ראש עיר אחר, על אותו נושא – לא נותן. אני חושב שזה לא עניין של התנדבות; זה לא עניין של רצון טוב. יש חוק. אני חושב שהעמותות האלה נותנות את השירות שהמדינה צריכה לתת, ולא רק שהמדינה לא נותנת – אנחנו עוד מטילים עליהן ארנונה. עכשיו אני שואל: למה? יכול להיות שאותה עמותה – ראש העיר לא כל כך אוהב את הבן-אדם שעומד בראש העמותה. אז לא ייתן לו? אז לכן, זה דיון שנעשה בוועדה. אני מסכים אתך בדבר אחד, שהוא עקרוני לא רק לגבי הנושא הזה – בעיקר לגבי נושאים אחרים: באמת יש איזו תפיסה בממשלה, בממשלות, שכאילו ההכנסות – אצל הממשלה, ההוצאות – אצל הרשויות. זאת חלוקת העבודה. <יעל גרמן (יש עתיד):> נכון. <דוד אמסלם (הליכוד):> ועל זה אני מתריע כל הזמן בוועדות. במסגרת הדיון בחוק אנחנו נבדוק, גם מול השלטון המקומי, במה דברים אמורים, מה המשמעות הכספית. יש הבדל בין 200,000 לבין 200 מיליון. אז לכן אני אומר, אנחנו נבדוק את העסק. בדרך כלל – את מכירה אותי – אני עושה עבודה, משתדל לעשות עבודה קצת יותר עמוקה, ובוודאי ובוודאי אנחנו לא נחשוף ונשאיר את הרשויות עם ההוצאות הגדולות, בלי קשר לזה שגם הממשלה צריכה להיות בתוך הסיפור של השיפוי. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני יכולה לענות? <דוד אמסלם (הליכוד):> אבל – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אני לא יכולה לענות, אז אני רק רוצה לומר לך. <דוד אמסלם (הליכוד):> חברת הכנסת גרמן, היות שאת חברה בוועדה אצלי, אז אנחנו נדון בוועדה, ואת יודעת שאני נותן לך את זכות הדיבור, אז אין בעיה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אוקיי. אז בוא נקבע ככה: עכשיו אני מצביעה נגד. אם נשנה – אני אהיה בעד בשנייה ושלישית. <דוד אמסלם (הליכוד):> אני מציע שתעשי הפוך. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא. <היו"ר יצחק וקנין:> גם אני מציע שתעשי הפוך. חברת הכנסת גרמן – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> אני רוצה להציע לך הצעה. יש לי הצעה בשבילה. <היו"ר יצחק וקנין:> תן לי דקה. חברת הכנסת, אני חושב שמן הראוי – בדיוק הפוך. אני חושב כך. <דוד אמסלם (הליכוד):> אני גם מציע לך. למה אני מציע לך? מפני שבין כה וכה זה יעבור, אז לפחות את תתמכי בזה, ועכשיו אני אתן לך בוועדה גם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> בראשונה תוכלי להתנגד. <יעל גרמן (יש עתיד):> אבל מישהו צריך לייצג את הרשויות. <דוד אמסלם (הליכוד):> היות שאנחנו בטרומית, היות שאנחנו בשלבים הראשונים, הפרלימינריים, יהיה לך תמיד זמן להתנגד. אבל, דרך אגב, מבחינתי אני אקדיש לעניין. תרצי – תתנגדי; תרצי – לא. אני מציע לך את זה באמת ברמה החברית. הרי זה נושא לא פוליטי, זה נושא אזרחי. <יעל גרמן (יש עתיד):> זה נושא אמיתי. אני כראש רשות לא מוכנה שנחוקק חוקים פופוליסטיים על הגב של הרשויות. <דוד אמסלם (הליכוד):> אני הבנתי, לכן אמרתי. חברת הכנסת גרמן, כידוע לך, אני באתי מהשלטון המקומי. הסיפור הזה – אני חרד לו לא פחות ממך. <יעל גרמן (יש עתיד):> אז תכתוב "רשאי". "רשאי". <דוד אמסלם (הליכוד):> אז בדרך כלל, בדרך כלל – דרך אגב, ה"רשאי" מוריד את הנושא לגמרי. זה הדבר שאני הכי לא רוצה. למה? <יעל גרמן (יש עתיד):> אני מאוד רוצה. <דוד אמסלם (הליכוד):> אני אסביר לך למה לא. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני רוצה, קריית-שמונה – לא. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> דודי, בוועדה. <דוד אמסלם (הליכוד):> אבל זה מה שאני לא רוצה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אז אתה רוצה לאיים על קריית-שמונה? <דוד אמסלם (הליכוד):> בוודאי. בוודאי. מדינת ישראל לא עובדת על בסיס רוצה, לא רוצה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <דוד אמסלם (הליכוד):> לכן אני מציע לך, קודם כול כתפיסה – תמיד תסכימי. תמיד אפשר להתנגד בהמשך. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הפנים חבר הכנסת דודי אמסלם. אני מודה לך. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (תנאים לפטור מארנונה למוסד מתנדב), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת דוד אמסלם – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 48 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 2 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (תנאים לפטור מארנונה למוסד מתנדב), התשע"ו–2015, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 48 בעד, שני מתנגדים ואחד נמנע. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכספים להכנתה לקריאה ראשונה. ועדת הכספים, אני הבנתי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני מציע את ועדת הפנים. <היו"ר יצחק וקנין:> ועדת הכספים, רשום לי פה. <דוד אמסלם (הליכוד):> למה ועדת הכספים? לא, לא. זה יבוא לוועדה שלנו, לוועדת הפנים. <היו"ר יצחק וקנין:> לי רשום ועדת הכספים. <דוד אמסלם (הליכוד):> לא, לא, לא. <היו"ר יצחק וקנין:> דקה, דקה, דקה. תן לי לעשות סדר. <דוד אמסלם (הליכוד):> לא, לא רוצה. <היו"ר יצחק וקנין:> תן לי לעשות סדר. רבותי, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני, אתה מסכים שזה יועבר לפנים? <משה גפני (יהדות התורה):> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> כולם מסכימים לפנים? אף אחד לא מתנגד? <קריאה:> פנים, פנים. אין בקשות אחרות, רק פנים. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, זה יעבור לוועדת הפנים והגנת הסביבה, רבותי. <הצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון – זכאות לרישום בפנקס), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1709/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון – זכאות לרישום בפנקס), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יוסי יונה וקבוצת חברי כנסת. גם הצעה זו בתמיכת הממשלה. ישיב השר אופיר אקוניס. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי חברי הכנסת, חבר הכנסת דוד אמסלם, אנא ממך. רבותי חברי הכנסת, דוד ביטן, חברי הכנסת, נא לפזר את ההפגנה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> פוזרה? <היו"ר יצחק וקנין:> עכשיו אדוני יכול להתחיל. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני שמח להביא בפני יושבי הבית את הצעת החוק הפרטית הראשונה שלי. מדובר בחוק המהנדסים והאדריכלים, התשי"ח–1958, להלן: החוק. קיימת אפליה לעניין הזכאות לרישום בפנקס המהנדסים והאדריכלים בין בוגרי הטכניון לבין בוגרי שאר מוסדות ההשכלה בענפי ההנדסה והאדריכלות. הסעיפים בחוק שנוגעים לאפליה הזו נחקקו ב-1958 ואינם מתיישבים עם המציאות המאפיינת את מצבה של ההשכלה הגבוהה בישראל כיום. על-פי הוראות החוק, רק לבוגרי הטכניון עמדה הפריבילגיה להירשם באופן מיידי בפנקס המהנדסים והאדריכלים. בוגרים שסיימו את לימודיהם במוסדות אחרים נאלצו להגיש בקשות פרטניות לוועדה שבחנה את בקשותיהם והפעילה שיקול דעת, אדוני היושב-ראש, אם להכיר בתארים שלהם. פעילותה של הוועדה, שאת אמות המידה שלה ואת שיקוליה אין לדעת, יצרה עיוותים רבים ועוגמת נפש לרבים מבוגרי המחלקות להנדסה ולאדריכלות במוסדות שקיבלו הכרה מהמועצה להשכלה גבוהה. מאלה שלא זכו להכרה נמנעה האפשרות להתמודד על משרות ועל מכרזים במגזר הציבורי, וכך נפגעה זכות חופש העיסוק שלהם. חוסר ההתאמה של הוראות החוק הללו למציאות המאפיינת את ההשכלה הגבוהה בישראל הוחרף עם ההתפתחות הענפה של המוסדות להשכלה גבוהה מאז תחילת שנות ה-90, אדוני היושב-ראש. בשנים אלו הוקמו בישראל מוסדות חדשים רבים להשכלה הגבוהה, באישורה של המועצה להשכלה גבוהה. המועצה אישרה להם גם מתן תארים בתחום האדריכלות, וזאת לאחר שבחנה בקפידה הן את תוכנית הלימודים והן את סגל ההוראה של כל מוסד ומוסד. משעה שמוסדות אלו ותוכניות הלימודים שלהם קיבלו את אישורה של המועצה להשכלה גבוהה, מתייתר המנגנון להכרה פרטנית לבוגרים שלא עשו את לימודיהם בטכניון. הצעת חוק זו באה לתקן את העיוות הקיים בחוק בנוסח הקיים שלו. היא נועדה לאפשר לכל בוגר מוסד מוכר על-ידי המועצה להשכלה גבוהה, אשר השלים את חובותיו לתואר ראשון בתחומי האדריכלות, להירשם בפנקס המהנדסים והאדריכלים ולקבל הזדמנות שווה בשוק העבודה. הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת השבע-עשרה על-ידי חבר הכנסת אלכס מילר, ועל שולחן הכנסת השמונה-עשרה שוב על-ידי חבר הכנסת אלכס מילר וקבוצת חברי הכנסת. אני רוצה לציין שהצעת החוק המובאת בפניכם גובשה בשיתוף פעולה עם פורום האדריכלים הצעירים בראשות ויקטור אבקסיס ורונה אורובנו, ולהם מגיעה גם תודה. אני רוצה להודות למר שי לינדר ממשרד הכלכלה, לשר נפתלי בנט ולשרה איילת שקד ועוזריהם עמית פרסיקו וגיל ברינגר, וליועצי הפרלמנטרי המסור גיא עציון, שעמל לקשור את היוזמה והרצון הטוב של כלל הגורמים המעורבים לכדי הצעת חוק זו שמונחת בפניכם. אני גם מבקש, אדוני היושב-ראש – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כל הכבוד לתלמידי "בצלאל" בפרט, אומרים לי פה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> ויש לציין את תלמידי "בצלאל" בפרט, כפי שאומר חברי חבר הכנסת אראל מרגלית, על התרומה שלהם בקידומו של החוק הזה – זה הוזכר, אראל. אני גם מבקש מחברי הכנסת, שלאחר אישורו של החוק בקריאה הטרומית, יועבר החוק לניסוחו המלא לוועדת הכלכלה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. ישיב השר אופיר אקוניס בשם הממשלה. חבר הכנסת יונה – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> הברכות – אחרי ההצבעה. <היו"ר יצחק וקנין:> – – מה שרשום לנו פה, אנחנו בודקים את זה, תכף, שהצעת החוק עוברת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. חבר הכנסת יונה, אתה הקשבת? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> למה? <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי, תכף אנחנו נבדוק את זה ונגיע לאיזו הסכמה. אדוני השר. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת יונה, שלא תגידו אחר כך שהממשלה לא תומכת בחוקים ענייניים של האופוזיציה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> בדיוק. ואני מוכרח גם להגיד, אדוני היושב-ראש, שאני רואה פה רשימה ארוכה מאוד – אתה היוזם, ואליך הצטרפו חברות וחברים מכל סיעות הבית, מכל קצוות הקשת הפוליטית. בדקתי, שלושה מהם כבר לא אתנו בכנסת, התחילו את הכנסת העשרים – הם לא, אבל בוודאי לזכותם העובדה שהצטרפו אליך. כפי שאמר חבר הכנסת יונה, חוק המהנדסים והאדריכלים קובע היום כמה תנאים חלופיים לרישום מהנדסים ואדריכלים בפנקס המהנדסים והאדריכלים שמתנהל במשרד הכלכלה. אדוני היושב-ראש, תנאי אוטומטי שהוכר לרישום הוא – אני מצטט – "בעל תעודת מוסמך למדעי ההנדסה או מוסמך לארכיטקטורה מאת הטכניון מכון טכנולוגי לישראל", זאת, כפי שאמרת, חבר הכנסת יונה, מסיבות היסטוריות שהיו קיימות בעת חקיקת החוק. צריך לבוא ולומר בהגינות, ביושר, שהטכניון, המוסד ההיסטורי הזה, החשוב, שהוקם כבר בשנות ה-20 של המאה הקודמת באמת כמוסד העליון של לימודי ההנדסה בזמנו – הכול היה נכון לשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת. הצעת החוק הזאת, אדוני היושב-ראש, מבקשת להשוות את אלה שלמדו בטכניון לאלה שלמדו ולומדים במוסדות אחרים, ובעצם לאפשר לכולם להירשם בפנקס המהנדסים והאדריכלים. במסגרת הוועדה ייבחן אם ההשוואה תתבצע בצורה של מתן פטור למוסדות נוספים או בדרך של ביטול הפטור האוטומטי שניתן כיום לטכניון. הסיכום עם המציע הוא שהממשלה תתמוך בחוק בקריאה הטרומית, בכפוף לתיאומי נוסח בהמשך עם משרד הכלכלה. אני מבקש מחברות וחברי הבית להצביע בעד הצעת החוק החשובה הזאת, היוזמה הנבונה הזו. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר אופיר אקוניס. לפני שאני ניגש להצבעה, חבר הכנסת יוסי יונה, הנושא נבדק על-ידי מזכירות הכנסת כרגע, ואומרים שזה צריך להיות בהתאם למה שרשום בפרוטוקול פה בסדר-היום, שזה הולך לוועדת העבודה והרווחה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> למה? <היו"ר יצחק וקנין:> ככה רשמו וככה הם בדקו את זה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אנחנו רוצים – בבקשה – להביא את זה לוועדת הכנסת. <היו"ר יצחק וקנין:> תראו, אני יכול להעביר את זה לוועדת הכנסת, אפשר להעביר את זה לוועדת הכנסת ושם נסיים את זה. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון – זכאות לרישום בפנקס), התשע"ה–2015. מי בעד? מי נגד הצעתו של יוסי יונה? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון – זכאות לרישום בפנקס), התשע"ה–2015, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 41 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לוועדת הכלכלה. <היו"ר יצחק וקנין:> מישהו אמר כלכלה? כלכלה. אם כן, רבותי, ההצעה תועבר לוועדת הכנסת, שם יחליטו איפה היא תידון. תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. <הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הנטל להוכחת תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל)> [הצעת חוק פ/2266/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הנטל להוכחת תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל), של חבר הכנסת עודד פורר. להצעה זו תשובה והצבעה במועד אחר. עשר דקות לרשותך. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית נמצאת בתקופה האחרונה ממש בהגדרה של דמוקרטיה מתגוננת. ומפני מה מתגוננת הדמוקרטיה? היא מתגוננת מפני אנשים שרוצים לחסל אותה מתוכה; מפני כאלה שרוצים למנוע ממדינת ישראל להמשיך ולהתקיים כיהודית ודמוקרטית, כמדינתו של העם היהודי, ששב אליה אחרי אלפיים שנות גלות; ומפני אלה שרוצים באמצעים בלתי כשרים – של המרדה, של התססה, של אלימות – למחוק את מדינת ישראל כמו שאנחנו מכירים אותה. בהגות מדע המדינה נקבעו העקרונות שעל-פיהם הדמוקרטיה צריכה להתגונן והנושאים שמפניהם היא צריכה להתגונן, כמו למשל איום אפשרי על עצם הדמוקרטיה – או מניעת טרור, או בגידה, או חתרנות, או ניסיון לפגיעה במדינה או בביטחון המדינה. לצערי, חברי וחברותי חברי הכנסת, בשנים האחרונות ישנם גורמים שמרשים לעצמם לפעול באופן גלוי, בוטה, מתריס ומתסיס כנגד מדינת ישראל. הם עושים את זה במטרה להוביל לאלימות, למהומות, ובסופו של דבר על מנת לשלול את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, והם עושים את זה, אדוני היושב-ראש, תוך כדי שהם חוסים תחת כנפיו של הבית הזה. כדי להתגונן מפני כל הדברים האלה, התייחס לכך המחוקק בחוק-יסוד: הכנסת. אבל לעתים – גם אנחנו וגם הכנסות הקודמות לא הצליחו תמיד לצפות פני עתיד, ולפעמים מה שהיה נראה בלתי מתקבל על הדעת לפני שנים מספר ושלא ייתכן שיקרה – קורה. כך, למשל, קובע חוק-יסוד: הכנסת שרשימת מועמדים שאחת ממטרותיה היא שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית או הסתה לגזענות או תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל, לא תשתתף בבחירות. אבל איש לא העלה על דעתו שיגלו גם את הפטנט ויבואו מועמדים שיאמרו: זאת לא עמדת הרשימה, אבל זאת עמדתי, ואני חותר לכך – ואנחנו גם נאפשר לו להתמודד. כך, חברי וחברותי, אנחנו מוצאים את עצמנו עם חברי כנסת שפועלים בגלוי תוך שהם מנסים להסית נגד מדינת ישראל, והם אפילו לא מנסים להסתיר את המטרה שלהם. אחרת, איך אפשר להסביר את העובדה שחבר כנסת נוצרי עולה בשיא המהומות להר-הבית, בניגוד להנחיות שניתנו לכלל חברי הכנסת, בניגוד להנחיות של מערכת הביטחון, כדי להתסיס? והוא עושה את זה באופן בוטה ובאופן גלוי, וכשהוא נשאל למה הוא עולה להר-הבית, כששואלים אותו: מדוע עשית את מה שעשית, הוא לא מתנצל, הוא מחייך ואומר למצלמה: להתסיס. ושואלים אותו שוב, אולי לא שמעו את התשובה, והוא אומר שוב: כדי להתסיס. והוא אומר את זה כשמאחוריו תלויה תמונתו של המחבל עזמי בשארה, שגם הוא ישב כאן כחבר כנסת תוך שהוא עוסק בפעילות חתרנית, וכשהוא נחשד בריגול הוא מוצא את מקלטו באחת ממדינות ערב וממשיך לפעול משם כדי לנסות ולפגוע במדינת ישראל. וכך אנחנו מוצאים את עצמנו עם חבר כנסת שמרשה לעצמו לקרוא את "נאום השהידים" – מילה קצת מזעזעת, לקרוא "קדוש" למישהו שקידש רצח של נשים, ילדים ואזרחים חפים מפשע; הופכים לקדושים את אותם רוצחים. וכך אומר אותו חבר כנסת: "בהיסטוריה של העמים ובמאבקיהם, השהיד הוא שיא התפארת, אין ערך נעלה יותר מערך השהאדה. השהיד הוא אשר פורץ את הדרך ומסרטט בדמו את הדרך לחירות ולשחרור. השהיד הוא סמל המולדת. ברכות לאלפי השהידים", כך אמר חבר הכנסת אחמד טיבי, "ברכות לשהידים שלנו ושלכם בתוך הקו הירוק – אלה שהכובש רוצה שיכנו אותם מחבלים". וכך מרשה לעצמה גם חברת הכנסת חנין זועבי לומר בזמן מבצע "צוק איתן": "על מאות-אלפי מתפללים לעלות לאל-אקצא כדי לעמוד מול מזימה ישראלית להתרת דמם של תושבי מזרח-ירושלים. כיום יש פעילות של יחידים בלבד, ונחוצה תמיכה עממית. אם יימשכו פיגועי היחידים בלי תמיכה עממית, הם ידעכו תוך ימים. לכן, יציאת אלפים מבני העם תהפוך את האירועים הללו לאינתיפאדה אמיתית". אדוני היושב-ראש, ממש היא מצליחה להגשים את משאלותיה כנראה בשבועות האחרונים, חברת הכנסת זועבי, כשיהודים נדקרים ברחובות, ואולי האינתיפאדה הזו שעליה היא מדברת עולה וגואה. והיא גם מגדילה לעשות כששואלים אותה לגבי חוטפי שלושת הנערים: לטעון שהם לא טרוריסטים. והיריעה עוד רחבה, וככל שהייתם נותנים לי את הזמן יכולתי להמשיך בציטוטים נוספים ונוספים. לכן הוגשה הצעת החוק הזו, שמטרתה לתקן – פשוט לתקן – את הטעות שעשתה הכנסת בעבר, כשלא החילה על המועמד את אותם הקריטריונים וההגבלות שהחילה על הרשימות. וכך יש להפוך את המצב למצב שבו יתווספו המילים "לגבי המועמד – לא רק במעשיו של אדם, אלא לרבות בהתבטאויותיו", בוודאי אם הוא פועל לטובת המטרות הנלוזות של שלילת קיומה של מדינת ישראל. לא זו בלבד אלא שביקשנו להוסיף לסעיף שמונע ממי ששהה במדינת אויב בלא אישור להתמודד, גם סעיף שמונע זאת ממי שהשתתף בפעילות טרור או שהביע תמיכה פומבית בפעילות טרור נגד מדינת ישראל או שהוא תומך במאבק המזוין נגד מדינת ישראל. נשמע הגיוני מאוד, וצריך לתקן את זה בחוק. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> זה ישנו. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> לא, זה לא ישנו. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> 7א – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> שהוא תמך, שמישהו דיבר. שהוא תמך בפעילות או תומך בפעילות מזוינת נגד מדינת ישראל. את ההיגיון הזה צריך לשנות. ועד כמה שזה לא הגיוני, צריך לתקן. לצערי, חברי, משום מה כשהגיעה ההצעה לדיון בוועדת השרים, היא נאלמה דום, הורידה את הנושא מסדר-היום ולא דנה בו, אולי מתוך רצון לעצום עיניים, אולי לנסות שהנושא ייעלם ואולי אם הממשלה לא תדון בו אז לא יצטרכו להתייחס אליו. אבל אולי נדון את ועדת השרים לכף זכות ונניח שזה נעשה בטעות. כך נוצר מצב שאם הייתה ההצעה עולה היום, הקואליציה הייתה מתנגדת אוטומטית, כי ועדת השרים לא דנה בעניין. לכן פניתי לקואליציה וביקשתי שהדיון וההצבעה יתקיימו במועד אחר, כדי לתת לקואליציה את ההזדמנות – ואני אומר את זה לך, השר אקוניס – לדון בנושא ואולי לגלות אחריות ציבורית ולהודיע שהממשלה תומכת בהצעת החוק, שאין צודקת ממנה. ולעניין זה, אני רק אצטט חברים שיושבים בממשלה – את חבר הכנסת יריב לוין, שאמר בנובמבר האחרון: חנין זועבי הוכיחה היום שוב שהיא גיס חמישי ושאין לה מקום בכנסת ישראל. זועבי ממשיכה לנצל את תפקידה בכנסת כדי להשמיץ את המדינה ולעוות את ההיסטוריה. קשה להבין למה עוד זקוקים שופטי בג"ץ על מנת לקבוע שאין לה מקום בכנסת, ואחת ולתמיד לאפשר את פסילת מועמדותה מכאן ולהבא. ואני אסכם בדברי שרת המשפטים, חברת הכנסת שקד, שאמרה כאן, מעל במת הכנסת, לפני חצי שנה, לגבי חגיגת ההתבטאויות המסיתות: "אם כך, חברי הכנסת הנכבדים, החגיגה הזאת תיגמר. חבר כנסת שיתבטא ככה לא יוכל ככל הנראה להיות בכנסת. הסיפור הזה חייב להיפסק, החוק חייב להכיר בכך שגם אמירות שהן כשלעצמן משלהבות את הטרור וחותרות תחת קיומה של מדינת ישראל לא יוכלו להיאמר. טרוריסט הוא לא רק זה שמבצע את הפיגוע; אסור בשום מצב, בטח לא לחבר כנסת, לשלהב המונים לבצע פיגועים". לכן, בעיקר לאור האירועים שקרו גם בחודשים האחרונים, אדוני השר וחברי חברי הכנסת, ולאור העובדה שאנחנו רואים לאן מובילה ההסתה הזו, לאן מוביל השילוב הזה, אני פונה אליכם, בוודאי בקואליציה: תעמדו במילה שלכם, תובילו לתמיכה בחוק הזה, נקדם אותו יחד. זאת חובתנו, זאת חובתכם, לאמת, לצדק ולמדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עודד פורר. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> תודה, אדוני. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן מזכירת הכנסת. חברת הכנסת מרב מיכאלי, יושבת-ראש סיעת העבודה בכנסת, הודיעה לי שהיא מושכת את הצעת החוק שלה בנושא חוק שירותי הדת היהודיים. אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, לפני שאתה עובר, יש לי הצעה לסדר-היום. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מוכן לתת לך הודעה מהמיקרופון. בינתיים תדאגו שחברת הכנסת רויטל סויד תימצא פה, או נורית קורן. עליזה לביא פה? את פה. אז אני אאפשר לחברי הכנסת שיגיעו גם כן לדבר. את רוצה לומר משהו, חברת הכנסת? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מהצד. <היו"ר יצחק וקנין:> מהצד. נא לפתוח את המיקרופון לחברת הכנסת. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני. אני רוצה להגיד שסיעת המחנה הציוני ביקרה השבוע בשכונות שפירא ונווה-שאנן בדרום תל-אביב. אנחנו לא בפעם הראשונה במקום הזה. אני חושבת ששרי הממשלה ממש לא יודעים איפה זה. כי ראש הממשלה, הוא נמצא היום בדבוס, וגם היום וגם בשבע השנים האחרונות בשבתו כראש הממשלה דאג לזרוק את הבעיה של השכונות האלה בדרום תל-אביב ואת בעיית הזרים שנמצאים שם, עליהם, על התושבים שגרים באזור, ופשוט להשאיר את זה ככה. כמו תמיד – ולא צריך אותי שאני אגיד את זה, שרי הממשלה אומרים את זה לראש הממשלה בעצמם – ראש הממשלה בורח מלפתור בעיות לאומיות. אנחנו, כאמור, היינו שם. באנו לשמוע את התושבות והתושבים והטענות שלהם. הצגנו להם את התוכנית שלנו לשיקום השכונות. שמענו את התרומה שלהם וסיכמנו אתם שאנחנו נמשיך לקדם את ההצעה שמדברת על שיקום שכונות דרום תל-אביב והוצאת הזרים משם בשיתוף אתם. כשנשלים את העבודה על הצעת החוק הזאת והתוכנית נביא אותה למליאה ונראה שיש דרך לטפל בבעיית דרום תל-אביב והזרים במדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. <הצעות לסדר-היום> <התבטאויות שרת החוץ של שבדיה נגד ישראל> <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: התבטאויות שרת החוץ של שבדיה נגד ישראל, שמספריהן 2449, 2456, 2466 ו-2527. ראשונת הדוברים – נורית קורן, סגנית יושב-ראש הכנסת. ולאחריה, אם תגיע – חברת הכנסת רויטל סויד. אני אאפשר לה לדבר. אם לא – חברת הכנסת עליזה לביא. הנה, היא הגיעה. אוקיי. <נורית קורן (הליכוד):> – – – רויטל, הייתי נותנת לה קודם. <היו"ר יצחק וקנין:> לא, לא. את כבר למעלה, תישארי. שלוש דקות לרשותך. <נורית קורן (הליכוד):> תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבר הכנסת אופיר פינס – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אקוניס – השר, השר. <נורית קורן (הליכוד):> אקוניס. העליתי מישהו, העליתי מישהו. סליחה, מחילה מכבודך, מחילה, מחילה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא. נתת לו מחמאה, מה קרה? זה בסדר. <נורית קורן (הליכוד):> לא. אופיר שלנו הרבה יותר טוב, הרבה יותר מרשים. <קריאה:> אין תחרות. <היו"ר יצחק וקנין:> כולם טובים, כולם טובים. לא צריך – – – <נורית קורן (הליכוד):> חברי חברי הכנסת, אנחנו רוצים לדבר היום על ההתבטאויות של שרת החוץ השבדית, שאמרה בשבוע שעבר שישראל מוציאה להורג מחבלים ללא משפט. מדובר באמירה שערורייתית, הזויה, חצופה ומנותקת מן המציאות. אני רוצה להזכיר לכולנו שהאמירה הזאת באה בעקבות כל הפרסומים שבאים מהרשתות החברתיות – מצלמים חצי מהאמת כאשר מראים את המחבלים נורים אחרי שהם תקפו אנשים, נשים וטף. ואני רוצה להזכיר לכם שרק ביום ראשון נרצחה אימא לשישה ילדים על-ידי נער פלסטיני. וחבל מאוד שהבת שלה הייתה עסוקה למטה בקומה התחתונה בטלפון. ואם היא לא הייתה עסוקה, גם המחבל הזה היה מת, בידיים של הבת שלה. אני רוצה לומר לאזרחי ישראל וכוחות הביטחון שלמדינת ישראל יש זכות להגן על עצמה. זאת לא רק זכות אלא גם חובה: חובת המדינה להגן על האזרחים. ולכן, כאשר נתפס אדם שמבצע טרור, כשהוא נתפס הוא חף מפשע. הוא מובא לבית-משפט – לרבות טרוריסטים – ועומד לדין. ואני רוצה להזכיר לכם שיש מקומות אפלים שהם מוצאים להורג. אצלנו במדינת ישראל הם זוכים לכלא מפנק. אזרחי ישראל מתמודדים עם טרור שמקבל רוח גבית מאמירות חסרות אחריות ושקריות מעין אלו. גם חברי הרשימה המשותפת, שלא נמצאים פה, גם הם אומרים – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נמצאים, נמצאים. אפילו היושב-ראש שלהם נמצא, וגם יוסף ג'בארין. <נורית קורן (הליכוד):> אז סליחה. גם הם אומרים, ולא פעם כשהייתי בתפקידי כסגנית יושב-ראש הכנסת עמדה פה על הבמה אחת החברות ואמרה שישראל מוציאה להורג. אז גם פה, בבית הזה, צריך לחשוב פעמיים לפני שאומרים את הדברים האלה. ולא פלא שאחר כך שרה טוענת את מה שהיא טוענת. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <נורית קורן (הליכוד):> אני רוצה לומר לכם שחשוב מאוד שלפני שמתערבים, לפני שהאיחוד האירופי מתערב במדינת ישראל ולוקח כל מיני החלטות וכל מיני אמירות, חשוב מאוד לבדוק את העובדות ורק אחר כך להכתיב למדינת ישראל ולהגיד מה הם חושבים. הם לא יכולים להכתיב לנו, כי העובדות הן אחרות, ושיצאו בהצהרות לגבי נושאים אחרים ולא לגבי הנושאים האלה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת נורית קורן. תעלה חברת הכנסת עליזה לביא, ואחריה – חבר הכנסת ישראל אייכלר, נמצא, וגם איימן עודה נמצא. שלוש דקות לכל אחד. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברותי וחברי חברי הכנסת, אין גבול לצביעות. אתם יודעים, הייתי תמימה. שרת החוץ השבדית, כשהיא נכנסה לתפקיד, באה ואמרה: לי יש משנה סדורה, משנה פמיניסטית. אני רוצה להביא את ערכי הפמיניזם, השוויון, אל תוך משנת החוץ שלי. אני כשרת חוץ הולכת לפעול בדרכים שלא הכרתם. ממש, ככה. האוזניים שלי הזדקפו ואמרתי: וואו, יש לנו ממי ללמוד. פניתי לשגריר ישראל בשבדיה, פניתי לשגריר השבדי בישראל. אמרתי: בואו, בואו נקיים – נראה מה זה סדר-יום פמיניסטי של משרד החוץ. ואיך פתאום הקערה התהפכה. זה מה שאת מביאה, שרת החוץ השבדית; אמירות שהן קשקוש, שהן שקר, שהן בלי הבנה בכלל של כל הסיטואציה כאן – זה מה שאת מביאה? ואני רוצה באמת לבוא ולומר שהדברים הקשים שאמרת, ההתבטאויות האחרונות שלך, מרגוט ולסטרם, שקשרת בין הפיגועים בפריז לייאוש הפלסטיני, וההאשמה השקרית שהעזת להטיח שישראל מוציאה להורג מחבלים ללא משפט, ממש לא מקובלות עלינו. תפסיקי לשקר, תפסיקי לרמות. תפסיקי לגנוב בדיור הציבורי; טוב שיש עכשיו בשבדיה תחקיר שמראה את הפרצוף האמיתי שלך. אל תעשי את הקריירה הפוליטית שלך על חשבון מדינת ישראל. רק לפני כשבוע פגשתי כאן משלחת של חברי פרלמנט שבדים בראשות סגנית יושב-ראש הפרלמנט השבדי הגברת איזבל דינגיזיאן, שבאה וביקשה ללמוד מה אנחנו עושים כדי לקדם נשים באשר הן נשים. אז לבוא וללמוד במסגרות הללו של שוויון מגדרי, ובמסגרות הביטחוניות, משלחות שבאות ולומדות – זה כן. אתם רוצים לבוא, להכיר, להתוודע, ללמוד מהניסיון של מדינת ישראל, ובצד השני, לבוא ולשקר, להכפיש את שמנו סתם. הרי כל מילה כזאת מביאה לעוד הסלמה של הסכסוך. אז איך את מעזה? את אמורה להיות שרת חוץ. יושרה, הבנה של דיפלומטיה ציבורית – אין לך לא זה ולא זה. וראוי שתיתני תשובות על הדיור הציבורי, שגנבת בתור, וגם החברה שמשכירה אמרה שכל התירוצים העלובים שלך הם שקר גס. אז מי משקר פה, שרת החוץ השבדית? תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. יעלה חבר הכנסת ישראל אייכלר. ואחריו – אחרון הדוברים, יושב-ראש הסיעה המשותפת חבר הכנסת איימן עודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברי הכנסת, כשאני קורא מה שאומרים שרת החוץ השבדית ושרי האיחוד האירופי והשגריר האמריקני, שמקבל גיבוי מה-State Department, אני שואל את עצמי: סליחה, האם הם לא מצטטים מילה במילה מדברים שקראתי בעיתונים הישראליים ובאתרים הישראליים, ונאמרים ונחקרים ומתפרסמים בתקשורת הישראלית, שאומרים את כל הדברים האלה ועוד בצורה הרבה יותר חריפה – שישראל היא איראן, שישראל היא משטר של דיכוי ושבישראל אין דמוקרטיה? מי אמר להם את זה? אדוני היושב-ראש, אני רוצה שנדע שבכל הדורות, ולמדתי את זה, כולל במאה ה-20, כל מה שאומות העולם אמרו נגד יהודים הן קיבלו מיהודים, מיהודים שבגדו בעמם, מיהודים שיצאו מתוך העיירות וחשבו שהחיים היהודיים הם כל החסרונות שבעולם. איך אנחנו יכולים לבוא בטענה לשרת חוץ שבדית שצריכה להיבחר שם על-ידי המוסלמים שכבשו את שבדיה, בשעה שפה בארץ אומרים לעולם כולו: איראן זה כאן, חרדים זה ג'יהאד אסלאמי, מתנחלים זה "חמאס", הרבנות הראשית זה האינקוויזיציה. את כל הדברים הנוראיים בעולם אומרים – והיהודים לא לומדים שפות, ולא לומדים ליבה, והם בורים – כל חיסרון שבעולם נגד העם היהודי אומרים כאן, כולל בבית הזה. אז איזו צביעות יש לנו? היא צבועה, הגברת בשבדיה, אבל מה אני מצפה מאיזו שרת חוץ שבדית כשפה הצביעות חוגגת בתקשורת הישראלית יומם ולילה? מה מראים כל יום? גם אתמול – אלימות של החרדים. גם הסרטים, גם התיאטרון הישראלי במשך שנים לקח נושאים אנטי-דתיים בצורה הכי קיצונית. שיילוק יכול לבוא וללמוד מהתרבות הרעה של שנים רבות שעשו נגד הדת היהודית ונגד האופי היהודי. אז המסקנה שלנו צריכה להיות בדיוק הפוכה: אם באה גויה משבדיה ואומרת נגד היהודים ככה, אז אנחנו היהודים צריכים להגיד: לא, זה לא נכון, המידות הטובות ביותר יש בעם ישראל; הרחמנות הגדולה ביותר יש בעם ישראל, לא רק ליהודים אלא גם לאומות העולם. אין עוד מדינה בעולם שיש בה כל כך הרבה מעשי חסד לכולם; אין עוד עם בעולם שהערבות ההדדית – כשכואב ליהודי בצרפת, כואב ליהודי בתימן, כואב ליהודי במקסיקו ובברזיל, כואב ליהודי בישראל, כואב ליהודי בירושלים, כואב ליהודי בתל-אביב – אין את זה כמעט בכל אומה ולשון. את זה אנחנו צריכים להגיד לעולם. את זה אנחנו צריכים לכתוב לעצמנו ולשים את זה לעולם כולו. אני לא מצפה שעיתונאים בתקשורת יעסקו בדברים חיוביים. אני לא יודע למה, אבל הם אומרים שאם אתה תכתוב דברים חיוביים, אתה יכול לסגור את העיתון. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אייכלר, על הדברים שאתה אומר, עוד דקה מגיעה לך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> תודה רבה. להגיד: אדרבה ואדרבה, נכון, תקשורת לא יכולה לחיות רק מדברים טובים. אגב, מדברים גם על הכנסת, שיש לה תדמית גרועה. אתה ראית, אדוני היושב-ראש, שבתקשורת יכתבו על דברים גדולים שנעשים בוועדות הכנסת למען נזקקים, למען נכים, למען חולים? לא, רק את הדברים הרעים. אין לי בזה טענה, זה תפקידנו כאנשי ציבור לחטוף את זה. כי את השכר על מעשים טובים, מי שעוסק בצורכי ציבור באמונה, רק הקדוש-ברוך-הוא ישלם שכרו. אבל אנחנו הפכנו למערכת תקשורת שכל היום וכל יום היא נגד כל הקדוש והיקר לעם ישראל, ומצפים שאומות העולם לא יקנו את זה. האיחוד האירופי כותב נגד החינוך החרדי היהודי, שהוא גורם נזק לכלכלה העולמית והישראלית, מתוך חומרים שהוא מקבל מפה. דיברתי אתם, עם אנשי האיחוד האירופי. אמרתי: ראית את האנשים שלנו כשהם יוצאים לעבודה? לא, אנחנו מקבלים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> תודה על הדקה שנתת לי. ואני רוצה באמת, מכיוון שרצית דברים חיוביים – לסיים בחיוב. עם ישראל הוא העם היקר והאצילי ביותר, וכל אומות העולם לקחו את כל המידות הטובות מתוך תורת ישראל. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. יעלה אחרון הדוברים בהצעה זו, חבר הכנסת איימן עודה, יושב-ראש הרשימה המשותפת. שלוש דקות, חבר הכנסת איימן עודה, לרשותך. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני מקווה שלא רק אנחנו ברשימה המשותפת, יש לנו דעה שונה. יש מקרה של הרג, רצח, מה שאפשר לקרוא אחרי חקירה. שרת החוץ של שבדיה מבקשת לחקור – לא להאשים, לחקור. יכול להיות שיש צדק פה, אין צדק, אבל לחקור. בן-אדם – היא ביקשה לחקור את המקרה. <מירב בן ארי (כולנו):> מה היא קשורה בכלל? <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> הדבר הזה הוא כל כך בסיסי בכל מדינה מתוקנת. <עליזה לביא (יש עתיד):> היא קשרה בין הרצח בפריז לכאן. <מיקי לוי (יש עתיד):> היא האשימה, יש הבדל. אם היא הייתה מבקשת לחקור – אהלן וסהלן. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אז אני מבקש כן לחקור. וצריך לחקור. כאשר בן-אדם, לא חשוב אם הוא נהרג או נרצח – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> ילד בן 15 רצח. צריך לחקור מי הסית אותו; לחקור מי הסית ילד בן 15. מי הסית אותו? מי הסית אותו? <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> כבר אמרנו שהכיבוש משחית. הכיבוש משחית את החברה הישראלית. אתם חושבים שאי-אפשר לבדוק לגבי מקרים שבאמת רצחו, ממש רצחו, ולא צריך לחקור את המקרה הזה? איך זה יכול להיות? אני לא מבין. אני לא מבין. רק לחקור. יכול להיות שיצא x או y, אבל כן, יש לחקור את המקרה הזה. בן-אדם זה בן-אדם. הבן-אדם, החייל, כשיחזור לפה, הוא יחזור עם דם על הידיים. הוא עלול עוד לרצוח גם פה, כי הוא כבר רצח בן-אדם. הכיבוש הארור הזה משחית את החברה כולה. כולה. אני רוצה להגיד לכם, אני בהיותי גם ערבי, גם פלסטיני וגם אזרח במדינת ישראל – אני זה שיודע את שתי השפות, יודע את שתי התרבויות, רואה תקשורת פלסטינית ורואה תקשורת ישראלית; אני זה שרואה את שני הצדדים, ואני אומר לכם שאני מדי יום רואה את הלוויות, את האימהות הבוכות. אי-אפשר לצאת כולם, כולם, נגד חקירה. במדינה מתוקנת דמוקרטית חוקרים. יכול להיות שיצא x בחקירה, יכול להיות y, אבל כן לחקור. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איימן עודה. ישיב השר אופיר אקוניס בשם הממשלה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת עודה, הדבר היחיד, היחיד, שצריך לחקור הוא איך האישה הזאת משמשת שרת החוץ של שבדיה. זה הדבר היחיד שצריך לחקור. מדובר, אדוני היושב-ראש, על הגברת מרגוט ולסטרם. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> הגברת ולסטרם ממשיכה ומסיתה נגד מדינת ישראל, לא בהתבטאות הראשונה. הוזכרו כאן גם על-ידי חברת הכנסת לביא ההתבטאויות שלה לאחר הטבח הנוראי בפריז לפני חודשיים, שבהן היא קשרה, בהשקפתה המעוותת וההזויה, בין מה שהיא מכנה "הכיבוש הישראלי" לבין הטבח הזה, הנוראי. אנחנו כמובן מגנים ודוחים בשאט-נפש את דבריה של שרת החוץ של שבדיה. ברור כשמש, חברות וחברי הכנסת, שכעת משמשת בשבדיה בתפקיד שרת החוץ גברת שאיננה יודעת על מה היא מדברת, אין לה מושג במדיניות חוץ, איננה מבינה את המציאות במזרח התיכון בכלל ובישראל בפרט. עד לרגע זה לא דיברה מילה, לא גינתה, לא התייחסה לרצח המתועב – זוהי הוצאה להורג – של דפנה מאיר, זכרה לברכה, שבביתה ולעיני ששת ילדיה נרצחה על-ידי מחבל מתועב בן 15. לא הכיבוש, חבר הכנסת איימן עודה, הוא שהביא את השרץ הזה – הוא לא בן-אדם, הוא חיה דו-רגלית – את החיה הדו-רגלית הזאת, להיכנס לביתה של משפחת מאיר בעתניאל ולרצוח אישה בת 38. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> כשהוא חייל הוא בסדר. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> או מחבל אחר שניסה – סלח לי. מחבל אחר שניסה לרצוח – הוא ניסה לרצוח – אישה הרה בתקוע, פחות או יותר 24 שעות לאחר מכן. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אתה חושב שיש מישהו – אתה חושב שאנחנו נגן על זה? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> עכשיו אני אגיד לך בדיוק מה קרה. אני אגיד לך בדיוק מה קרה. אדוני היושב-ראש, זאת הזדמנות טובה. חבר הכנסת כהן היה שר בממשלה וודאי ראה סקירות של מדד ההסתה הפלסטינית כאשר היה חבר הממשלה. חבר הכנסת פרץ כיהן כשר הביטחון, הוא ודאי ראה סקירות כאלה בממשלה. מדד ההסתה הפלסטינית הרשמית, לא רק שאיננו הולך ויורד, חבר הכנסת עודה, הוא הולך ומתגבר. אנחנו ראינו בישיבת הממשלה ביום ראשון שילדה בת חמש בגן-ילדים של הרשות הפלסטינית באה ואומרת איך אין ישראל, יש רק פלסטין; איך הם יחזרו, לעכו וליפו ולרמלה ולנצרת. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – פשרה היסטורית. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> פשרה היסטורית על יפו? נביאנו יונה יצא מיפו לפני 4,000 שנה לשליחותו בנינווה. איפה הייתם בדיוק? איפה היו הפלסטינים לפני 4,000 שנה? איפה הם היו? לא היו. אולי מירושלים נצא – בירתנו זה 3,000 שנה – איפה הייתם? אני שואל אותך, היכן הייתם לפני 3,000 שנה? הייתם בירושלים? הייתם בחברון שהייתה בירתנו עוד לפני ירושלים, לפני למעלה מ-3,000 שנה? איפה הייתם? אני מציע להפסיק, גם לשרה השבדית, אדוני היושב-ראש, להפסיק – אגב, לא רק לה, גם לשרות ושרי האיחוד האירופי, שהולכים ומקצינים נגד ישראל ובעד הפלסטינים – להפסיק להטיף לנו, משום שצעדים כאלה, או אמירות מכוערות כאלה, כפי שאומרת הגברת ולסטרם, לא יקרבו את השלום, הן ירחיקו אותו. יכול להיות, חבר הכנסת עודה, יכול להיות, אינני יודע, אבל יכול להיות, כי נוצר שיח ציבורי – חברת הכנסת לביא, מאז שמענו על התבטאותה ההזויה של הגברת ולסטרם, שגם לאוזניהם של כמה צעירים ברשות הפלסטינית הגיעה ההתבטאות הזאת שלה, שהיא בוודאי נותנת רוח גבית לטרור. אינני מאשים, אינני מטיל אשמה ישירה, אבל יכול להיות שכאשר נוסף על ההסתה הפלסטינית, הרשמית, גם בגני-הילדים, בבתי-הספר, במערכת החינוך, בטלוויזיה הפלסטינית, אין הרי שם – תסכים אתי, חבר הכנסת עודה, שאין תקשורת חופשית ברשות הפלסטינית, זה לא קיים. זה קיים בישראל, זה לא קיים ברשות הפלסטינית. אולי המחבל הזה והמחבל מתקוע התרשמו מדבריה של חברת הפרלמנט, שרת החוץ השבדית, ועשו את מעשיהם הנתעבים. אין שום הצדקה למעשי רצח, להתקפות בסכינים, לירי מתועב על אזרח ישראלי. אגב, אני עוד לא שמעתי את הגינוי הרחב למעשה המכוער, המתועב, לרצח – זאת הוצאה להורג – של נשאת מלחם מערערה. עכשיו אפילו הטיעון של כיבוש, אפילו הטיעון הזה איננו נכון, שהרי ערערה, לשיטתכם, אני מקווה, איננה נמצאת תחת כיבוש. ערערה, מקום במדינת ישראל, במשולש, איננה נמצאת תחת כיבוש. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> הלך ועשה את מעשהו המתועב. הוויכוח, אדוני היושב-ראש, איננו על שטח, ואיננו על שטחים; הוא איננו על התנחלויות, איננו על עתניאל, אלא על תל-אביב; הוויכוח איננו על תקוע, אלא על יפו; הוויכוח איננו על בית-אל, אלא על חיפה, עירך; הוויכוח איננו על פסגות, הוויכוח הוא על עכו. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> הוויכוח איננו על ירושלים – לא על ירושלים המזרחית, הוויכוח הוא על ירושלים. ואני הולך להגיד לך את הדבר הבא – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – לא על חשבון – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – בוויכוח הזה שמתקיים מאז – כמה זה? 120 שנה, פחות או יותר – מאז הגיעו ראשוני המתיישבים שבי ציון למולדתנו ההיסטוריות, וכמובן ההתקפות המכוערות – אגב, כדאי לזכור שיטא הסמוכה לחברון – כן, מתי התרחש הטבח שבו נשחטו ילדים קטנים בחברון, ב-1929? האם הייתה ישראל? האם היו שטחים? האם היה ויכוח על שטח? האם היה ויכוח על קווי 67' או על קווי 47'? לא היה כלום. אלא הם מיניהם של הרוצחים המתועבים מחברון שעושים את המעשים הללו ב-2016, אדוני היושב-ראש, בעתניאל, או בקריית-ארבע, או בתקוע, או בתל-אביב. הוויכוח הוא לא על המקומות הללו, הוויכוח הוא על עצם הקיום של המדינה היהודית, של מדינת ישראל. ואני אגיד לך, חבר הכנסת עודה, אתם עומדים להפסיד בוויכוח הזה. מדינת ישראל היא מדינה חזקה, היא מדינה עם יכולות כבירות, לא רק בתחום הצבאי – יגיד לך חבר הכנסת מרגלית, שגם בתחום היזמות והחדשנות וההיי-טק והבנייה – יש כמובן עוד הרבה מה לשפר במדינתנו – אבל בוויכוח הזה, חבר הכנסת מרגלית, בוודאי בוויכוח ההיסטורי, וגם בוויכוח העתידי, דינה של האמת לנצח. וכיוון שהאמת היא לימיננו, אדוני היושב-ראש, אנחנו ננצח את כל אויבינו. תודה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אפשר להציע – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. מה אדוני מציע? אדוני השר, מה אדוני מציע? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> מה שיציעו המציעים אנחנו מציעים. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת לביא רוצה ועדה? <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> בסדר. דב חנין, דעה נוספת. אחר כך נעבור להצבעה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, ממשלת ישראל כנראה לא מכירה את האמירה העממית: אם מישהו אומר לך שאתה שיכור, אתה יכול להתעלם; אבל אם כולם אומרים לך שאתה שיכור, כדאי שתלך לישון. שרת החוץ השבדית הביעה ביקורת קשה על ממשלת ישראל ועל מדיניות ישראל. אז יש תשובה נורא פשוטה – היא אנטישמית. יש עוד שרי חוץ שהביעו ביקורת על מדיניות ממשלת ישראל, גם הם אנטישמים. השגריר האמריקני, גם הוא הביע ביקורת על מדיניות ממשלת ישראל, ואז הסבירו לנו שהוא לא ביטא את עמדות משרד החוץ והנשיא. ואז מופיע דובר משרד החוץ האמריקני, וחוזר על עמדת השגריר האמריקני. אז גם משרד החוץ האמריקני אנטישמי, וגם נשיא ארצות-הברית הוא אנטישמי, ושרי החוץ של מדינות העולם כולם אנטישמים, רק ממשלת ישראל צודקת, ורק ממשלת ישראל צַדֶקֶת. אני מציע לממשלת ישראל ללכת לישון. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. דעה נוספת של חבר הכנסת אראל מרגלית. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, קודם כול, מובן שאנחנו נגד ההתבטאות הזאת בצורה נחרצת, ואני תומך בכל מי שמדבר נגד ההתבטאות החריפה והבלתי-מתקבלת על הדעת הזאת. יחד עם זאת, אני רוצה להמליץ לממשלה ולמשרד החוץ, ובפעם שעברה המלצתי את זה גם לבנט במשרד הכלכלה: שבדיה היא מדינה חברה, לא מדינה אויבת. גם אם מישהו פה או שם מדבר נגדה. אנחנו היינו ביחד – יושב פה המזכיר – היינו ביחד במשלחת בשבדיה אצל משפחת ולנברג, הם קיבלו אותנו. הם הביאו אחר כך 60 מראשי הכלכלה השבדית לפה לארץ. אני אומר לכם את הדבר הבא: אתה דיברת קודם על הערכים היצירתיים והטכנולוגיים – ישראל חייבת לשמור על היחסים – גם אם פה מישהו מתבטא כך או פה מישהו מתבטא אחרת – על יחסים תקינים, טובים. הסגירה של הנציגויות הכלכליות בצפון אירופה היא טעות רצינית ביותר. אלה הנציגויות החשובות ביותר לקשרים. חייבים לשמור על הקשרים, יש לנו שם הרבה מאוד חברים, וצריך לשמור ולא לתת לאנשים רעים לקלקל. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אראל מרגלית. אם כן, חברי הכנסת רוצים שזה יעבור לוועדה, אני מבין. אם כן, נצביע. רבותי, מי שבעד הוא בעד להעביר את הנושא לוועדה. מי שמתנגד – הסרה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד – 3 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 12 בעד, שלושה מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הנושא יועבר לוועדת החוץ והביטחון לדיון. תודה למציעים. תודה לשר אופיר אקוניס. <הצעות לסדר-היום> <קריסת חברת "מגה" והדאגה לעובדי החברה> <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים. הצעות לסדר-היום: קריסת חברת "מגה" והדאגה לעובדי החברה, מס' 2513, 2525, 2526, 2529, 2539, 2540 ו-2541. אני אאפשר לחברת הכנסת סופה לנדבר להיות ראשונת הדוברים, מאחר שאני כרגע מנהל את הדיון ואינני יכול לדבר. <קריאה:> מי משיב? <היו"ר יצחק וקנין:> מי שמשיבה – לא, שר הכלכלה – יריב לוין צריך להשיב. שרת המשפטים? לי כתוב, השר יריב לוין. הנושא הזה שייך לכלכלה. אני אומר כמה מילים בין לבין, כדי שלא – – –. חברת הכנסת סופה לנדבר, שלוש דקות לרשותך. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני צריכה להגיד כאן שגם אני קניתי ב"מגה". לצערי, הסניף שקניתי בו באשדוד כבר נסגר לפני חצי שנה. אבל אני רוצה להגיד שבעיר החמישית בגודלה, עד כה לא מצאתי מקום שאני רוצה לקנות בו. עבדו שם אנשים מיוחדים, אנשים נאמנים לעסק, אנשים נאמנים למקום העבודה. אנשים טובים ביותר. הפרנסה הזאת שהם הביאו הביתה הייתה הפרנסה היחידה. היה להם רצון להציל את העסק, והאכזבה היא גדולה ביותר. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד שאנחנו, הקונים בסניף הזה, לא הרגשנו שהעסק הולך להתמוטט, שהייתה כאן בעיה. אבל אני חושבת שהייתה כאן מניפולציה, מניפולציה של בעלי השליטה. אחרי שמשכו הון, בונוסים, במצב הזה ש-3,500 איש – ועבדו שם יותר בשלב הראשון – הולכים הביתה, והפרנסה היחידה שהם מביאים לבית – איפה כאן משכנתה? איפה חובות? איפה החיים הרגילים של הילדים ושל המשפחות האלה? 3,500 משפחות – הולכים הביתה, וגם ההצלה הזאת – לחודש ימים. אני רוצה להאמין שזה יציל את העסק, אבל בינתיים הסכנה מעל הראש. למה אני מדברת, אדוני היושב-ראש, על מניפולציה? הבעלים של העסק חילקו את החברה לשני חלקים: נדל"ן ותכולה. החברה שרכשה את הנדל"ן השכירה לחברה האחות. האם זו לא מניפולציה? הם הכניסו לכיס מיליונים; הבעלים של העסק הזה, של "מגה", הכניסו מיליונים, וכאשר הם ידעו שהעסק בסכנה, הם המשיכו למשוך דיבידנדים. אני רוצה לשאול את שר האוצר: אדוני, איפה אתה? הרי לפני הבחירות דיברת על האנשים האלה. דיברת גבוהה-גבוהה. איפה אתה עכשיו? איפה אתה מפעיל את הרגולציה? ואיפה מי שצריך להיות אחראי לרגולציה? רבותי, מה שקורה כאן עם "מגה" זה טיטניק חברתי של מדינת ישראל, ולפני שיקרה כאן צונאמי אנחנו צריכים בעצם להפעיל את גופי הבקרה. מקרים דומים יכולים לקרות בעתיד, וכדי שזה לא יקרה חייבים כאן להפעיל את הרגולציה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> ולסיום, אדוני היושב-ראש – רגולציה ולא מניפולציה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת סופה לנדבר. חבר הכנסת משה גפני – לא נמצא באולם. חבר הכנסת עמיר פרץ, עד שאתה תגיע לדוכן, אני אומר כמה מילים. אני יכול? <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אני אקשיב לך. <היו"ר יצחק וקנין:> מאחר שגם אני הגשתי הצעה לסדר-היום בנושא הזה של "מגה" – אני חושב שיש משהו שחז"ל דיברו עליו בצורה מאוד מאוד ברורה: "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך". לא רק זה, אנחנו אומרים יום-יום בברכת המזון: "ואל תצריכנו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם". יתרה מזו, הבטלה מביאה לידי חטא. כל הנושא של ההתנהלות ב"מגה", לצערי הרב, לוקח אותנו למקום לא טוב. אני חושב שהעובדים, חרב עליהם עולמם, ולא מדובר, רבותי, בעובדים שמרוויחים משכורות עתק; זה שכר מינימום. וכאשר הם מוצאים את עצמם שגם פת הלחם הזאת, גם אותה לוקחים להם – זה חורבן אישי לכל אחד מהם. לכן, כל מי שיכול להירתם – אני קורא לממשלה, לשרים, לשר הכלכלה, לשר האוצר: כל מי שיש לו טיפה של רחמים חייב לעשות מעשה, להיכנס בעובי הקורה ולנסות להציל מהמציאות הקשה הזאת שנכפתה על אלפי עובדים, וטובה שעה אחת לפני כן. אדוני חבר הכנסת עמיר פרץ, שלוש דקות לרשותך. אני מודה לך על שהסכמת שאומר כמה מילים. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> בשמחה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברי השר נציג הממשלה, אין ספק שהיום הזה שבו אנו דנים על גורלם ועתידם של אותם אלפי עובדים שעבדו ב"מגה", ושירתו את הארגון הזה במשך עשרות שנים, והיו גם במקום שבו הרבה מאוד אזרחים יכלו לפגוש את החיים עצמם – את יוקר המחיה, מה זה עובדים שעובדים לפת לחמם בשכר מינימום וגאים במקום עבודתם. הכי מדהים זה שמדינת ישראל, שכל כך מתהללת בצמיחה הגדולה, ממשלת ישראל, שמדברת כל היום אל האזרחים ואומרת: אנחנו המדינה עם הכלכלה החזקה ביותר – מה שקורה היום ב"מגה" מוכיח ששיטת השוק החופשי, אותה שיטה שוודאי אופיר אקוניס יבוא ויגן עליה ככל יכולתו – פה אנחנו מבינים שגם כשממשלה לא מעורבת, היא חייבת להתערב, אפילו בשוק חופשי. מכיוון שאדוני השר, אתה יודע כמה עולה להקים מקום עבודה אחד בישראל? יש כאלה שאומרים 150,000 דולר, יש שאומרים 180,000 דולר, כדי להקים מקום עבודה אחד חדש. ופה לנגד עינינו 3,000 מקומות עבודה. עכשיו – איפה? אם בתל-אביב עולה 150,000 דולר להקים מקום עבודה, כמה עולה להקים מקום עבודה באופקים? כמה עולה להקים מקום עבודה בבית-שאן? כמה עולה מקום עבודה בעפולה או בעכו? כי הרשת הרי פרוסה לה בכל רחבי הארץ, היא מפרנסת אזרחים, היא נותנת כבוד. ונכון, יש שם משפחות שלמות. הם לא תכננו להתחתן, אבל נפגשו שם ברשת, והפכו שם לזוגות והקימו משפחות, כלומר יש לנו מקרים שאותם אנשים שנמצאים שם 20, 30 שנה, ודאי מתקרבים לגיל 50, לגיל 60 – שני בני-הזוג ימצאו את עצמם בחוץ. ואני בהחלט חושב, אדוני השר, שיש מקום להתערבות הממשלה, מכיוון שזיכיונות במדינה הזאת בסופו של דבר מיוצרים מתוך התשתית הכלכלית והחברתית שאותה כולנו בנינו. ואני פונה כאן גם לחברי מהתנועה הקיבוצית: גם לכם יש חלק בשליטה על "דור אלון"; גם אתם צריכים לומר את דברכם. אני רוצה גם לפנות לשאר השותפים: אי-אפשר לחמוק. אני מאוד מעריך את כולם. במשך עשרות שנים החזיקו את הרשת הזאת, אבל השיטה, אדוני השר, השיטה שכל חיי אני נלחם נגדה, שכאשר חברה מרוויחה, המנהלים מצטיינים, מקבלים בונוסים, וכאשר חברה מתמוטטת, העובדים אשמים; הם משלמים את המחיר. איזה מין חלוקה חסרת מצפון זו? איזה מין חלוקה של חוסר אחריות שהולכת ומטופחת? לכן, אדוני השר, אם כולם יצאו כאן מרוויחים מהמשבר הזה, יהיו עוד כאלה. למה להתאמץ להחזיק חברה? למה להכניס את היד לכיס אם אפשר להכריז על פשיטת רגל ואפשר להכריז פירוק החברה? אדוני היושב-ראש, אם תרשה לי עוד דקה. שוחחתי עם נציגי העובדים. אתה יודע מה, כבוד השר? תמצאו דרך, לא יודע איך. אני יודע, זה – פשוט, אתם לא תמהרו להתערב, אבל תמצאו דרך שתקבע לפחות שכשהמפרקים מעמידים עכשיו את החברה למכירה, לפחות שיהיו תנאי או שני תנאים או שלושה תנאים, אבל נתחיל מהתנאי הבסיסי: התנאי הבסיסי הוא שכל גורם שרוצה לקנות את החברה יודיע שהוא קונה אותה בשלמותה, מקשה אחת. זה תנאי ראשון שצריך להיות רשום בתנאים שעכשיו מפרסמים. התנאי השני – אותו קונה מתחייב שההסכם הקיבוצי שהיה ב"מגה" יעבור כפי שהוא, על זכויותיו ועל המחויבות שהיו בו כלפי העובדים, אל אותו מעסיק חדש. התנאי השלישי, והוא ודאי כלול בממשלה – יש הרי תקרת הביטוח הלאומי. כאשר חברה מתמוטטת, היום הביטוח הלאומי משלם במקום אותו מעסיק שאין לו יכולת לשלם. תקרת הפיצויים המקסימלית היא 138,000 שקלים, אם אני זוכר נכון. יש גם מה שנקרא אפשרות לתת דמי קדימה, ואז אתה מוציא אותם מתוך אותם 138,000 שקלים, והיא יכולה להוסיף עוד 50,000 שקל. אבל גם זה בטל בשישים, כי לא מדובר בחברה צעירה; מדובר בעובדים שהסכום של 100% הפיצויים שלהם מגיע למספרים הרבה יותר גדולים. אני לא מדבר על מעבר לכך. לכן, אדוני השר, אם הייתם יכולים להנחות על חברה שתהיה מקשה אחת, על תשלום פיצויים מלא, לא רק על התקרה של ביטוח לאומי, כי זו לא חוכמה – עובד עבד עשר שנים או שמונה שנים או שש שנים והגיע לתקרה של 138,000, ואז כאילו יצא עם פיצויים סבירים, ועובד אחר שעובד 30 שנה, שמגיעים לו 300,000 או 400,000, מוצא את עצמו שהוא יוכל לקבל רק את התקרה. זה דבר בלתי הגיוני. והדבר האחרון, אדוני, אני מאוד מבקש שהעניין הזה של קדימות לכל הזכויות, לכל התנאים הסוציאליים של אותם עובדים ששירתו את החברה הזאת, שירתו את הציבור הישראלי נאמנה – "מגה" הופכת לסמל. בואו, תעמוד פה, אדוני השר, ותגיד: "מגה", לא תצעדי לבד. רק תגיד זאת, ואז נדע שאתם הולכים להתערב ולעשות כמיטב יכולתכם. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עמיר פרץ. חבר הכנסת מאיר כהן, ואחריו – אחמד טיבי ביקש. אני הבנתי שאתה רצת אז אתה עוד נושם ואני – אוקיי, אנחנו נאפשר לחבר הכנסת, סגן יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת מאיר כהן. שלוש דקות. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני רוצה רק לחזק כמה דברים; אחד מהם נשמע על-ידי חבר הכנסת עמיר פרץ. כראש רשות, כשבא משקיע – עמיר, אתה מכיר את זה ודאי, היית ראש עיריית שדרות – וביקש לפתוח מפעל עם 50 עובדים, כל כך הרבה כסף הייתה מוכנה המדינה להשקיע בשביל המפעל הזה. אני זוכר מפעל, שבאתי למשרד התעשייה בזמנו, והיו מוכנים. אמרו: אם הוא יהיה מוכן לפתוח ולהעסיק 50 תושבי דימונה, אנחנו שמים 9 מיליון שקלים מייד, ובסיכומו של דבר אנחנו נגיע ל-28 מיליון. בשביל 50 עובדים. הסניף בדימונה עומד לפני סגירה. יש שם 100 עובדים; סניף You נסגר. גם שם היו 100 עובדים. והנה לכם, 200 עובדים הלכו הביתה. כך באור-עקיבא, כך בנתיבות ובעוד הרבה מאוד מקומות. גם בפריפריה וגם במרכז הארץ. גם בשדרות. גם בשדרות. לצערי הגדול, אנחנו רואים גם את שר האוצר וגם השרים בממשלה ואת ההסתדרות – ויש לי ביקורת גדולה מאוד על ההסתדרות, שממנה אתה באת. ותסלח לי על הדברים, אדוני, אבל אם היה מדובר בפיטורים של 100 עובדים מחברת החשמל, אני חושב שההסתדרות הייתה עומדת על רגליה האחוריות והיו מזדעקים בצורה בלתי רגילה, והיינו רואים מאבק ואיומים. אבל מה קורה כשאלפי אנשים, שממילא משתכרים שכר מינימום, יוצאים החוצה? אז עושים איזו ישיבה – אבי ניסנקורן ביחד עם האוצר – וקוראים: אנחנו מבקשים למכור את החברה מקשה אחת ולא לחלק אותה. כנראה החברה לא תימכר מקשה אחת, וכנראה יעוטו הטורפים. קרא לזה פגר שמונח, וכל אחד עם המקור שלו יגזור איזה משהו. כואב הלב לראות את האנשים האלה. באמת כואב הלב. ומה שאני מציע, אדוני השר, זה שבאמת תהיה רגישות שתקרא את המפה, שתעשה מיפוי מה קורה לעסקים מהסוג הזה. לא לחכות עד לאותו יום ששופטים ושהכול מתפרק, אלא הרבה לפני כן לקום ולנסות לטפל. ועמיר, אני מתגעגע להסתדרות לוחמת יותר. ואני אומר לך את זה כאחד שגדל בדימונה. אני מתגעגע להסתדרות שהיום, בעקבות מה שקורה, הייתה צריכה להשבית את המדינה. כי מגיע לעובדים האלה, שנתנו את נשמתם בשכר מינימום, שייאבקו בשבילם ולא יזרקו ססמאות באוויר. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. יעלה אחרון הדוברים, חבר הכנסת אחמד טיבי. ואחריו – ישיב השר אופיר אקוניס. שלוש דקות לרשותך, אדוני, חבר הכנסת, סגן יושב-ראש הכנסת אחמד טיבי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת מירב בן ארי – הנציגה היחידה של הקואליציה – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> סליחה, השר פה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> חכה, אני אגיע לשר. – – אין ספק שהנוכחות שלך היא נוכחות מזהירה, בודדת בצמרת, או בתחתית, מהצד הזה. <מאיר כהן (יש עתיד):> בצמרת, בצמרת. מגיע לה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> היא. הקואליציה, זה התחתית מבחינתי. אבל אני מבין שהשר אקוניס עונה על "מגה". על עובדי "מגה". זה מעניין. אני רק יכול להגיד שזה מעניין. אני ציפיתי משר אחר שיענה. אני לא רוצה שום יחס אחר, אבל בכל זאת. אבל זה היחס של הממשלה גם לעובדי "מגה". 3,000 משפחות. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> 3,500. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> שר המדע. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> והחלל. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – פאוזה? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני השר התורן. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> הם בודקים אם ה"מגה" קשור לחלל. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> שר המדע. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> שר המדע והחלל. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> הטכנולוגיה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> שר המדע, הטכנולוגיה והחלל החיצון. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא, הוא הוריד. הוא הוריד את החלל. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> חלל. לא חלל חיצון. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – אבל לא בשם. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אוקיי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> הוא נפטר מ"החלל". <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מה זה קשור לעובדי "מגה", ריבונו של עולם? מדע, חלל חיצון וטכנולוגיה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> תכף תשמע. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מה זה שייך? 3,000 משפחות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני יכול להגיד משהו, בבקשה? אני חושב שאופיר אקוניס, אתה יכול לשים אותו פה על תקן של כל שר. כל שר – יענה לך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זה אומר עליו משהו, או על השרים? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> זה נכון. על המיומנות שלו אף אחד לא מתווכח. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> זה אומר על יכולותיו. <היו"ר יצחק וקנין:> יש לו יכולות רבות ומגוונות. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> חבר הכנסת טיבי, סגן היושב-ראש הנוכחי – כי גם אתה סגן – הוא יהודי חכם. הוא יודע מה הוא אומר. <מאיר כהן (יש עתיד):> תקשיב לו. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> בדיוק. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אגב, היו לו דברי חוכמה בהירים ונהירים יותר מאשר המשפט האחרון, אבל – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> חבר הכנסת טיבי, אני חשבתי שהוא אומר "יהודי חכם" עליך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, בוא נדבר על 3,000 המשפחות של אנשים שעובדים קשה ומרוויחים מעט במשך שנים רבות. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> 3,500. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> 3,500 משפחות. קשה. מה יותר חשוב מהזכות האנושית הבסיסית של לעבוד ולחיות בכבוד, עם משכורת, עם עתיד בטוח של "אתה עובד – אתה מקבל שכר"? ואז, פתאום אפשר לפרק את החבילה הזאת, את האמנה החברתית שמבטיחה המשכיות של חיים בכבוד. מה עוד שהחיים שלהם הם חיי דוחק, מתקרבים לשכר מינימום, אלפי משפחות, עם הנהלה שמושכת רווחים. משכה רווחים בעבר, יכולה עדיין להמשיך למשוך רווחים. יהודים וערבים. אז אני שואל: איפה הממשלה? איפה הממשלה במשבר הזה? אתה צדקת, עמיתי חבר הכנסת מאיר כהן, אם היה מדובר בעובדי חברת החשמל או בנתב"ג זה לא היה נמשך, לא מצד הממשלה ולא מצד ההסתדרות, כי שם מדובר באיגודים חזקים. פה כל 3,500 העובדים, מתייחסים אליהם כאל אוויר, כאל אנשים שקופים. דיברנו על שקופים? אין שקופים בימים אלה כמו עובדי "מגה". <מאיר כהן (יש עתיד):> בתקופתו של עמיר השביתו את נתב"ג ואת החזקים לטובת – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בגלל החלשים. לזכותך, חבר הכנסת פרץ. הדברים האלה לא קורים היום. היום מחזקים את החזקים ומחלישים את החלשים, והשקופים הם שקופים יותר, ובעלי השררה ממשיכים להתחזק. הגיע הזמן, אדוני היושב-ראש, שהממשלה תעשה מעשה ותציל את 3,500 המשפחות של עובדי "מגה". הכנסת מאוחדת ביום הזה ועומדת לצד כל המשפחות האלה של עובדי "מגה". ויש לפתור את המשבר הזה על-ידי הממשלה. תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. ישיב לכל המציעים השר אופיר אקוניס. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברות וחברי הכנסת, אני חושב, חבר הכנסת טיבי, שהנושא הזה הוא הרבה יותר עצוב מאשר משעשע, גם אם ניסית לפתוח בהלצות ובהומור. כפי שפתחה חברת הכנסת לנדבר, גם אני לקוח די קבוע – בלי לפגוע באחרים – בסניף "מגה" בשכונתי. עובדים שם, חבר הכנסת פרץ, עשרות עובדים יהודים וערבים, ערביות שיוצאות לשוק העבודה – רובן לומדות באוניברסיטת תל-אביב ועובדות בסניף "מגה". מגיעים מכל קצות הארץ לעבוד בסניף הזה. כפי שאמרתי, חבר הכנסת טיבי, יהודים, יהודיות, ערבים, ערביות, עובדים. אני מכיר אותם, הם מכירים אותי, יחסי הערכה הדדית, וכמובן – השירות, אדוני היושב-ראש. השבוע, באחד מימי השבוע, כאשר הסניף, כמו כל סניפי "מגה", נסגר, נדמה לי ביום ראשון או שני, זה היה מראה עצוב מאוד. אני רוצה להגיד גם בעניין זה – זאת עדיין לא התשובה של משרד הכלכלה אלא אלה דברי שלי, ומייד אגיע לתשובת משרד הכלכלה – החוצפה ועזות המצח של המנהלים קודם כול לדרוש ולבקש את הבונוסים. בונוסים מקבלים בדרך כלל על הצלחה, ככה אני יודע. בונוסים מקבלים על הצלחה ולא על כישלונות. אז מבקשים וגם מצדיקים, במקום להתחבא באיזה מקום ולא לדבר כמה ימים, יוצאים לעיני המצלמות – אגב, אנשים, חבר הכנסת פרץ, שבאו מזרם פוליטי וכלכלי לא דומה לזה שלי. לא ננקוב בשמות, כי הם לא יכולים להגיב כאן, ואני גם לא מעוניין בוויכוח אישי, אבל אתה יודע בדיוק על מי אני מדבר. גם אדם שעשה בחייו כמה – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אני לא נקבתי בשמות. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> כן, לא נקבתי, בלי לנקוב בשמות. – – – ומצדיק, בעוד העובדים החלשים ביותר והעובדות החלשות ביותר עלולים ועלולות למצוא עצמם חסרי תעסוקה בסוף החודש שנתן בית-המשפט, הוא מצדיק את הבונוס הזה. חבר הכנסת מאיר כהן דיבר על החברה הקיבוצית וגם על החברה הפרטית. הוויכוחים בעניין תפיסות כלכליות הם חשובים ויסודיים. ניהלנו אותם בוועדת הכלכלה לא פעם כאשר היית חבר בה ואני הייתי היושב-ראש שלה, בכנסת השמונה-עשרה. אני חושב שבעניין הזה אין חילוקי דעות פוליטיים. נדרשת פעולה נמרצת להצלת הרשת הזאת, ונדרש באמת, אני חושב, גינוי מקיר לקיר על התנהגות של הבעלים שיכולים – כך אני חושב – הפרוטה נמצאת בכיסם, אם להיות פרוזאי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> יש מיליארד ו-300 מיליון שקלים שם – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני יודע מה שאני מדבר. יש שם קבוצה של אנשים שעושים הון – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – ואני לא מן המתנגדים להצלחה, אבל אם אתה מצליח, בזמנים הקשים אתה צריך להתייצב ולסייע. פה יש פעולה חברתית מן המעלה הראשונה. זאת הזדמנות טובה להביע בשם כולנו הערכה אדירה לעובדות ולעובדים בדימונה, בנתיבות, באופקים, בקריית-שמונה, במגזר הערבי, בתל-אביב, בשדרות – בכל מקום – ולקוות שהדברים יגיעו לידי הסדרה. עד כאן אלה היו דברים שלי. עכשיו אני מתכבד למסור למליאת הכנסת את תשובת משרד הכלכלה: כניסה של חברה גדולה לקשיים היא לא מאורע שגרתי, אבל בהחלט מדובר במשהו שקורה מעת לעת. לעתים מדובר בדעיכה אטית ולעתים – בקריסה מהירה. במקרה שלפנינו החברה נמצאה בקשיים זמן מה, ועדיין נראה כי יש היתכנות לחברה במבנה כזה או אחר, כפי שעולה מהחלטת בית-המשפט על הקפאת הליכים ומינוי הנאמן. למיטב ידיעתי, בית-המשפט הקציב 30 יום; הייתה בקשה ל-60, אבל 30 יום. אנחנו נותרנו עם 28 ימים מהיום הזה. ניסיון העבר לימד אותנו – כך משרד הכלכלה אומר – שבמקום שבו יש התערבות ממשלתית עלולים לפגוע בפתרון הנכון, ופעמים רבות מי שנהנים מההתערבות הם בעלי ההון ולא העובדים, והבעיה לא נפתרת אלא נדחית למועד מאוחר יותר. אגב, בהערה אישית אני חייב להגיד שהמשפט הזה לעתים נכון ולעתים איננו נכון. בכל מקרה – כך משרד הכלכלה – הדאגה האמיתית שלנו צריכה להיות לעובדים, ולא לנסות להחזיק בכוח בצורה מלאכותית עסק קיים. במקרה של "מגה" נראה כי יש פוטנציאל – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אני חושב, אדוני, שבתקופתך כיושב-ראש ועדת הכלכלה – – – "פרי הגליל". <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> "פרי הגליל", בוודאי. אכן כך, נכון. לכן הערתי את ההערה הזאת, שקצת שונה מן הנוסח של משרד הכלכלה. ובכן, אומרים במשרד הכלכלה שבמקרה של "מגה" נראה כי יש פוטנציאל להמשיך לקיים את החברה בצורה טובה ולהמשיך לספק פרנסה לאלפי עובדים. משרד הכלכלה שינה גישה בשנים האחרונות והחל לפעול לסייע לעובדים, ופחות למעסיקים. המחויבות היא לדאוג למפוטרים לעבודה חלופית, להכשרה, לעזרה ביציאה לדרך עצמאית. במקביל לשינוי המדיניות של משרד הכלכלה, גם שירות התעסוקה שינה גישה בשנים האחרונות, ולא מדובר כבר בלשכת החתמה. בכנסים הובהר לעובדים כי פועלים לשיבוצם בעבודה על-פי ניסיונם, רצונותיהם וצורכי השוק. כמובן, לא תמיד יהיה אפשר להגשים את מלוא הציפיות, אך מתאמי ההשמה והיועצים בלשכה יעמדו לצדם בדרך לעבודה הבאה. הקשיים של "מגה" נמשכים כבר חודשים רבים, וכבר במהלך הקיץ בוצעו מפגשים של ליווי מפוטרים קודמים בדרום ובמרכז. שירות התעסוקה שותף לחברה בתהליכי ליווי המפוטרים, בעיקר במתן מידע בדבר השירות למחפשי העבודה. בתחילת החודש, חבר הכנסת פרץ, משרד הכלכלה יצר שוב קשר עם "מגה" כדי לעשות כנסים נוספים בדרום, בצפון ובמרכז. לנוכח המצב המשפטי הנוכחי של החברה נכון לעכשיו הקשר נעצר, והמשרד ערוך להמשך פעילות מול העובדים. במקביל יתקיים בירושלים מפגש עם מעסיקים פוטנציאליים מתחום המזון שרוצים לקלוט את המפוטרים מייד. אני חושב שזה דבר חשוב והכרחי, אם נגיע למצב הזה, ואני מקווה כאן שלא נגיע למצב הזה. משרד הכלכלה ממשיך לעקוב מקרוב אחר ההתפתחויות, ויפעל בשיתוף עם שירות התעסוקה, ההסתדרות והמעסיקים למצוא פתרון מהיר וטוב לעובדים, ככל שאלה יידרשו לו. בכל מקרה, שירות התעסוקה שומר על קשר רציף עם החברה ועם מעסיקים פוטנציאליים כדי להגיב במהירות במידת הצורך. זוהי לשון התשובה של משרד הכלכלה. עכשיו אני אחזור בנימה אישית: 28 יום זה המון זמן, ובעיקר לבעלים שצריכים לעשות פה פעולה מהירה ולהפסיק את הניסיונות מעוררי הרחמים להסביר לנו למה הם מבקשים את הבונוסים השמנים שלהם. זה באמת דבר בלתי מתקבל על הדעת. אפילו מבחינה מוסרית זה לא מתקבל על הדעת. אני מקווה שבימים שנותרו כולנו, והעובדים והעובדות בראש ובראשונה, נגיע להסדר בעניין חברת "מגה". תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני השר, בבקשה להישאר. יש לנו כאן הבעות דעה נוספת. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אבל אני לא צריך להישאר. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> לא חייב לשמוע. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא אכפת לי להישאר, אבל אני לא צריך. אני אקשיב מהמקום. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בסדר. מה אדוני מציע? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לוועדת הכלכלה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> או ועדת העבודה והרווחה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לשיקולכם. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> כלכלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו נצביע אחר כך. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לשיקולכם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. חברת הכנסת נחמיאס ורבין, בבקשה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני נמניתי עם אלה שאוהבים לקנות בחנויות מכולת כמו של פעם, צרכניות – הרבה שנים אצל אדגר ביפו, והיום ב"שורצקי" בתל-אביב. אבל אתמול הלכתי לקנות בסניף "מגה" בבית-הכרם, ופגשתי את שלי, את אכרם, את עינת, את משהד, ודיברתי אתם. כלכלה חופשית – המשמעות היא לא חלוקת ערך בלתי הוגנת, שזה מה שאנחנו רואים שקרה כאן בעצם, השר אקוניס. כי כשנמשכו מיליארד ו-300 מיליון שקלים כדיבידנד – ואגב, אני נמנית עם אלה שחשבו כבר בקיץ שצריך ללכת לתהליך של הקפאת הליכים, משום שחשבתי שאז יהיה הרבה יותר קל מאשר לגרור את החברה בבוץ, ולייצר ודאות יותר מהירה לעובדים וגם לספקים, צריך להגיד. מי שאוהב היסטוריה כלכלית – ואני אוהבת היסטוריה כלכלית – אתם יודעים כמה שנים אנחנו אחרי קריסת "קלאב מרקט"? בדיוק עשר שנים, חבר הכנסת עמיר פרץ. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> 2005. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> 2005. בדיוק עשר שנים אחרי ש"קלאב מרקט" קרסה. כמה עובדים היו ב"קלאב מרקט"? 3,500 עובדים. בדיוק אותו דבר. הלכו לאותו מהלך של נאמנים. אחד הנאמנים של "מגה" היה נאמן של "קלאב מרקט". אנחנו נוטים לומר שיוקר המחיה התחיל אז ב"קלאב מרקט" – יש כאלה שאומרים את זה – בגלל העובדה ש"שופרסל" רכשה פתאום הרבה מאוד סניפים. אבל בסופו של דבר, מה אנחנו רוצים? ממה נפשך? רצינו שיצילו את מקומות העבודה של העובדים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת נחמיאס, אם אפשר – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני מסיימת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – לקצר. תודה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני רוצה להגיד דבר אחד מרכזי. בסופו של דבר, אם דירקטוריונים בישראל לא יהיו עצמאיים – ואני כבר הנחתי איזו הצעת חוק בעניין זה על שולחן הכנסת, בנושא שכר בכירים – פשוט לא יקרה כאן שום דבר. הדירקטוריונים חייבים להיות עצמאיים באמת; שליש דח"צים, איפה שיש גרעיני שליטה, ואפילו דירקטוריונים עם רוב בלתי תלוי, ככל שהדבר הזה דרוש. בסופו של דבר, אין מנוס ממינוי בודק למה שקרה ב"מגה". יש תהליך כזה על-פי חוק החברות. ב"קלאב מרקט", אגב, ויתרו על הדבר הזה, ותאמינו לי, אתם יודעים מה? אני מדברת מתוך ידיעה, הבנה, ומתוך הזדהות מרובה, כי אני יודעת מהם התהליכים שלפעמים עוברות חברות. אנחנו לא נעמוד מן הצד בשקט. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. הנושא חשוב, לכן אני לא מצמצם בלוחות-זמנים, אבל להשתדל – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, לא. בסדר. הנושא חשוב. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, השר אקוניס הוא שר מוכשר מאוד, אבל יש כאן בעיה גדולה: הוא לא שר הכלכלה. אני חייב לומר, מאז שמר נתניהו שר הכלכלה, לא ראיתי אותו פעם אחת בכנסת מתייחס לענייני הכלכלה, להוציא מקרה אחד – מר נתניהו התגייס במלוא המרץ לקדם את ענייני טייקוני הגז. אבל כאשר מדובר בעובדים, מר נתניהו לא מתעניין, מר נתניהו לא מגיע ומר נתניהו שולח לנו אנשים מוכשרים, אבל לא שר הכלכלה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני חייב לומר לך, אדוני היושב-ראש, שיש לי תחושה שבעניין הזה יש על שר הכלכלה השפעה רעה, וזו השפעה רעה, כנראה, של שר התקשורת, של שר החוץ ושל השר לפיתוח אזורי – שרים שמזלזלים בכנסת ולא מגיעים לכנסת לתת דין-וחשבון. אני מציע לנשיאות הכנסת, אדוני היושב-ראש, לזמן את השרים האלה. לא צריך הרבה כיסאות, מספיק כיסא אחד לכולם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו נכניס אותם לסבב בתורנויות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כיסא אחד לכולם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו נכניס אותם לסבב התורנויות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לקבל תשובות אמיתיות למה מזלזלים בכנסת. אבל אם היה מגיע שר הכלכלה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיום, בסדר, חבר הכנסת חנין? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> משפט סיום. אבל אם היה מגיע שר הכלכלה לכנסת, היינו יכולים בהחלט לבוא אליו בדרישות ולשאול אותו – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – היכן המדינה? למה המדינה מסתפקת רק בדברי תנחומים? למה היא לא נכנסת לתמונה? ולמה לא משנים את החוקים, כך שהביזיון הזה שבעלי ומנהלי העסק יכולים לקחת כספים עצומים לכיסיהם ומי שמשלם את המחיר על כישלון העסק, על משבר העסק, הוא לא המנהל ולא הבעלים אלא העובדים? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> שהביזיון הזה פעם אחת יבוא לסופו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, דעה נוספת. <מיקי לוי (יש עתיד):> היא עוסקת בדיני חברות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> זה שאתה בא לימין זה תמיד טוב, חבר הכנסת לוי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> לא. אני אוהב שליטה, אדוני היושב-ראש. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מפקד מחוז. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מה הם בכלל הגורמים להידרדרות של חברת "מגה"? יש כאן איזה מהלך של חזירות לשמה, של משיכת דיבידנד של 1.3 מיליארד שקל. זה ריקון החברה מתוכן, אין לי אלא להגיד – חזירות לשמה; ניהול כושל, ובעקבות הניהול הכושל בקשה לפרס. היו"ר הנוכחי מבקש מעל חצי מיליון שקל בונוס על שבעה חודשי עבודה, והיו"ר הקודם מבקש 1.3 מיליון שקל בונוס. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> היו"ר הקודם הוא אחד מהבעלים שהביאו את החברה הזאת – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> והוא אחד מהבעלים שהביאו את החברה הזו למצב שלה. פשוט ניהול כושל ובקשת בונוסים. חזירות לשמה. אין כאן דאגה לעובדים, אין כאן דאגה לספקים הקטנים – אני לא דואג ל"קוקה-קולה", הוא יודע איך לגבות את החוב שלו. המהלך הכי חמור, חברתי חברת הכנסת איילת נחמיאס, זה ההפרדה – וכאן לא יורדים לזה – ההפרדה בין "מגה" לחברת "הריבוע הכחול", שהיא הבעלים של הנדל"ן שהיה שייך ל"מגה". מה עשתה "הריבוע הכחול"? השכירה ל"מגה" שטחים מסחריים במחירים מופקעים, וגם כך היא הביאה להידרדרות שלה, והיא שולטת היום על כל הנדל"ן, שהוא שווה את הכסף. אני אומר, חברים, שכנראה מבחינה חוקית – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיום. משפט סיום. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – זה חוקי, אבל, חברת הכנסת איילת נחמיאס, ואת באמת מומחית לדיני חברות, בדיני חברות זה מתאפשר, אבל משהו – יש לקונה בדיני החברות, וראוי שהמחוקק, הבית הזה, יבחן את זה ויגיש הצעת חוק בהתאם, כי זה יבוא עלינו עוד פעם – איך מונעים את ההפרדה הזו כאשר מזהים את התחלת הירידה ופשיטת הרגל? תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אנחנו נצביע, אם כן, על העברת ההצעה לסדר-היום לדיון – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> זה חוקי אבל מסריח, נכון? <מיקי לוי (יש עתיד):> אמר לי חבר הכנסת פרץ, ואני חייב לצטט אותו: כשר, אבל מסריח. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. אם כן, אנחנו נצביע על ההצעה להעביר את ההצעה לסדר-היום לדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת. מי בעד? מי נגד? <מאיר כהן (יש עתיד):> מה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בעד זה להעביר לוועדת הכלכלה, נגד זה להסיר מסדר-היום. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: עשרה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצעה תובא לדיון, בעזרת השם, בוועדת הכלכלה של הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <חברות הקבלן הנסגרות כאשר מצטברות תלונות ונפתחות מייד מחדש> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום, הצעה לסדר-היום – חבר הכנסת טיבי, אתה מפריע לי – חברות הקבלן הנסגרות כאשר מצטברות תלונות ונפתחות מייד מחדש, מס' 2508, 2519 ו-2531. ראשונת הדוברים היא חברת הכנסת מרב מיכאלי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני. כן, חברתי מירב בן ארי, צדיקה בסדום. <מירב בן ארי (כולנו):> היום שמעתי את הכול – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, שמעת שאת מַזְהֶרֶת, שמעת שאת צדיקה בסדום. תראי מה זה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> היא – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, זה באמת נושא ישן, זה נושא מקומם כבר הרבה מאוד זמן וחוזר ונשנה. פשוט החודש גם – אני מניחה שזה מה שהיה הזרז שלנו להגיש שוב את הנושא הזה ולהעלות אותו על סדר-היום. אפשר היה לקרוא בעיתון "הארץ", שוב, סקירה מאוד מפורטת של איך בעלים – אני לא רוצה – אתה יודע, הכותרת אומרת "חברות קבלן מנצלות עובדים". זה לא חברות. חברה, עם כל הכבוד, היא ישות משפטית, היא לא הבעלים האמיתיים. יש בני-אדם שעומדים בראשות – בדיוק כמו ששמענו עכשיו את הדיון הזה על "מגה", בצדק – יש בני-אדם שמתנהגים פשוט בצורה מדהימה לבני-אדם, בנות-אדם, אחרים – בערלות-לב מטורפת, באיזה מין חוסר הבנה שמדובר באותו סוג של יצור, כאילו הסוג הזה של: אם צובטים אותך, לא ירד לך דם? אם ירד עליך גשם, לא תירטב? אם יפטרו אותך בהיריון ויזרקו אותך לכלבים, אם לא ייתנו לך את הזכויות הסוציאליות שלך – כאילו, באמת, אני לא מבינה מה אנשים חושבים לעצמם. אבל הם לא חושבים לעצמם – הם עושים את זה. בעלים של חברות קבלן, באופן קבוע, לא נותנים לעובדות ולעובדים, שמראש הם עובדים במצב מוחלש עם הגנה מאוד נמוכה, באמת בקושי עם הזכויות הכי בסיסיות – גוזלים מהם את הזכויות האלה. ואז, גם אם לוקחים להם את הרישיון, פשוט בתוך עשר דקות פותחים חברה חדשה ונותנים לאיזה קרוב משפחה או קרובת משפחה או לאיזה חבר ילדות או איזה מישהו לעמוד בראש, כאילו "בחאווה", כמו שאומרות אצלנו, והכול נמשך – הכול ממש מתנהל בסדר גמור. ממשיכים להעסיק את האנשים האלה, שאגב, במקרה שהחברה נסגרה, הרבה פעמים לא יקבלו גם את מה שהיה צריך להיות השכר שלהם, והרבה פעמים מי שמשלם להם את זה בכל זאת זה הביטוח הלאומי, כלומר אנחנו. בעלי החברה הולכים הביתה עם מה שנשאר מהחברה שלהם, ואנחנו, דרך הביטוח הלאומי, משלמות ומשלמים את מה שצריך לשלם לעובדים. אני הגשתי יחד עם חבר הכנסת יעקב מרגי הצעת חוק שבאה לתקן את הלקונות האלה, את כל הפרצות האלה בחוק. בהקשר הספציפי הזה, היא אומרת שלפחות שלוש שנים אחרי שנסגרה חברת כוח-אדם בגלל כל הסיבות האלה לא יוכלו – לא בעלי החברה ולא מי מטעמם וקשורים אליהם – לפתוח חברת כוח-אדם אחרת. בוא, צריך לפחות לתת זמן למצות את ההליכים של הבירור ואת ההליך המשפטי שבא יחד עם דבר כזה. אז לפחות שלוש שנים לא יהיה אפשר לפתוח חברת כוח-אדם חדשה. אבל האמת היא שהדבר האמיתי שצריך לקרות הוא לקבל ולהעביר את הצעת החוק של חבר הכנסת עמיר פרץ, שהוא העלה אותה פה ממש רק לפני שבוע או שבועיים, ולבטל באופן מוחלט וסופי את ההעסקה הקבלנית במדינת ישראל. הרישיון הזה לקיים עבדות מודרנית, באמת, במדינה מתוקנת ודמוקרטית, ויהודית, לא יכול שיימשך. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני רק שואל שאלת הבהרה. איך אפשר יהיה לפי הצעת החוק שלכם לאכוף? הרי גם היום לא הבעלים פותח, הוא גם לא מודה שזה מישהו מטעמו – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אז אנחנו – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – אז תהיה הצעת חוק, אבל היא לא באמת תהיה משמעותית. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אז א. אני אשמח להעביר אותה לעיונך, וב. אתה תראה שאנחנו מוסיפות שם להגדרות מי יכול להיות, לא רק בעלים אלא גם בעל תפקיד בכיר. זאת אומרת, אפשר יהיה לעקוב – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אחרי בעלי התפקיד. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – מי ממשיך להפעיל את החברה בעצם – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> טוב. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – ולראות שהמבנה בעצם הוא אותו מבנה ורק החליפו את השם של הבעלים. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה רבה. אני כמובן מצטרפת לכל דבריה של חברתי חברת הכנסת מיכאלי. אני רוצה לומר שאנחנו, בהמשך ישיר לדיון הקודם – אומנם לא היה מדובר בעובדי קבלן, אבל בהחלט אנחנו רואים שיש פה מדיניות שוק שנכשלת שוב ושוב, כאשר הטענה לאורך, כבר, אני חושבת למעלה מ-30 שנה במדינה, היא שהדרך הנכונה לנהל את השוק היא לתת כמה שיותר חופש לשוק להתנהל לבד, עם חוסר מעורבות. ואני חושבת שבכך אנחנו מפקירים את העובדות ואת העובדים. השיטה הזאת היא לא מקרית, זו מדיניות שפוגעת בסופו של דבר בכולנו. הדוח האחרון שפורסם על-ידי האגודה לזכויות האזרח מדבר על כ-56,000 עובדי ניקיון ו-70,000 עובדי שמירה ואבטחה שמועסקים על-ידי חברות קבלן. ההעסקה העקיפה התחילה במקומות האלה, אבל היא התפשטה והגיעה לרוב השירותים הציבוריים שניתנים לנו – ברווחה, בחינוך, בבריאות; זה הגיע לכל המקומות האלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כולל כאן בכנסת. <מיכל רוזין (מרצ):> בוודאי, גם בכנסת; אנחנו נלחמנו גם בעניין הזה. וכמובן, היום זה גם הגיע למקומות שבהם מרוויחים יפה, כמו היי-טק ומקומות כאלה, שיש בהם עובדים קבועים לצד עובדי קבלן, שלכאורה מרוויחים משכורות גבוהות אבל מהיום למחר יכולים להיות מפוטרים ולאבד את עולמם. הרבה פעמים האנשים האלה מתחייבים על סמך המשכורות הגבוהות למשכנתאות, להלוואות, להרבה מאוד דברים, ופתאום, מהרגע להרגע, הם מאבדים את מקום עבודתם. כמובן, העבודה הזאת מתאפיינת בהרבה מאוד הפרות של זכויות עובדים ועובדות, שכר נמוך – לעתים, כמו שאמרתי, יש גם היי-טק, אבל הרוב כמובן שכר נמוך – פגיעה בזכויות סוציאליות. ציינה פה חברתי מרב את נושא הפיטורים של נשים בהיריון. מספר אדיר של נשים בהיריון, שמחודש חמישי כבר מפטרים אותן. דרך אגב, זו בעיה גם במקומות העבודה הקבועים אבל בוודאי בהעסקה קבלנית. אנחנו, נוסף על חבר הכנסת פרץ, הגשנו בשתי הכנסות האחרונות כמה וכמה הצעות חוק, גם לביטול העסקה לא ישירה וגם, בצורה הדרגתית, לפחות, ביטול העסקה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עקיפה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – העסקה לא ישירה בשירות הציבורי. הרי המדינה היא המעסיקה הגדולה ביותר שמעסיקה בעבודה לא ישירה, בהעסקה לא ישירה. דיברנו, למשל הצענו בכנסת הקודמת הצעת חוק, שאפילו שר החינוך תמך בה אבל יצא מחוץ לאולם, שלפחות בתחום החינוך לא תהיה העסקה לא ישירה, ובוודאי בבריאות ורווחה. היום כבר אין על מה לדבר, כמעט כל שירותי הרווחה מופרטים לחלוטין בהעסקה לא ישירה. אני רוצה לומר שהשיטה הזאת, שאנחנו למדים עליה, של סגירת חברות ופתיחת חברות בשם אחר, היא לא שיטה חדשה וייחודיות לחברות קבלן. זה נעשה בהחלט גם במקומות אחרים, ואנחנו יודעים – רשויות המדינה, כאשר הן רוצות, כאשר מדובר בכל מיני חברות שפשטו רגל והקימו חברות חדשות וכדומה, יש הדרכים. רשויות המס, רשויות האכיפה, משרד הכלכלה יכול בהחלט לעקוב אחרי הדבר הזה. כל שיטת הישראבלוף הזאת צריכה לחדול מלהתקיים. אפשר לבדוק את הדברים האלה. השאלה, עד כמה חשובות לנו זכויות עובדים, זכויות עובדות, או עוד הפעם לאפשר לאותן חברות קבלניות לנצל עובדים חדשים ברישיון חדש. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יש שר במליאה? <ענת ברקו (הליכוד):> כן, יש שרה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> שרה. איפה השרה? <קריאה:> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אוקיי. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> שר הביטחון לשעבר יושב פה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> היא תענה לך, השרה תענה לך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני כמובן מצטרף לכל מילה שאמרה חברתי, אבל יש לציין שההצעה הזו הוגשה על-ידי חברתי חברת הכנסת חנין זועבי, ואושרה בנשיאות, רק שפשוט מטעמים של אילוץ מסוים, היא לא יכלה לבוא ולהציג אותה, אז אני מציג אותה במקומה ומוסיף כמה נקודות שלי. חברות הקבלן, בעצם במשטר הקפיטליסטי המודרני, הן דרך לעקוף את השיטה, לעקוף את החוקים, לעקוף את הרגולטורים, את מערכת הפיקוח, ולהכשיר מחדש סוג של עבדות – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברתי שרת המשפטים, נאמר לי עכשיו שאת משיבה על ההצעות האלה גם? <שרת המשפטים איילת שקד:> כן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז אולי תצטרפי אלינו, תוכלי לשמוע על מה את צריכה להשיב. תודה. סליחה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> והדרך הזו לעקוף היא דרך שהפכה להיות שיטה בפני עצמה להכשיר סוג שוק של תעסוקה שהוא, מקומו באמת באמת, אפילו במשטרים הכי קפיטליסטיים שישנם – "הקפיטליזם החזירי" לא יכול לסבול שוק תעסוקה כמו זה שמספקות חברות כוח-האדם. לסבר את האוזניים שלכם, 800 חברות כאלה מאושרות בישראל, 25% עברו חקירה דרך משרד הכלכלה. חלק גדול מהן נסגר עקב הרבה תקלות והרבה אי-עמידה בתקנות, כשכל חברה שנסגרה, כמעט אוטומטית למחרת קמה מחדש בשם חדש ותחת בעלות שהיא פיקטיבית, וחזרה לשוק וחזרה לעבוד. רובן לא משלמות שכר מינימום; בכל מיני שיטות מביאים לפיטורי עובדים, כולל נשים בהיריון, כולל נשים בהיריון, וזה בדרך שאי-אפשר לתפוס אותם. הם גורמים לנשים בהיריון להתפטר מהעבודה, ועובדים בבעלות צולבת, כך שאפילו מורה שעובד בחברה מסוימת, מתחיל לקבל אחרי תקופה מסוימת את תלוש המשכורת שלו מחברה אחרת, על מנת שלא יצבור ותק שיאלץ אותם לתת לו קביעות. הגיע הזמן, באמת הגיע הזמן, לגנבים, למאפיונרים, למאכערים כאלה, להגיד enough ולהוציא אותם. למערכת אכיפת החוק יש מספיק שיניים כדי לעצור את התופעה המכוערת הזו. וגברתי השרה, גברתי השרה, גברתי השרה, מה שלא נגיד על החברות האלה, לטוב ולרע, הן משרתות את הממשלה. הם עושים את כל העוולות האלה שלהם כדי לתת שירות תעסוקה לממשלה עצמה, לשירות הציבורי עצמו. ונקודה אחרונה, נקודה אחרונה. הביטוח הלאומי, גיליתי – פנה אלי השבוע הזה חבר שלי בחיפה. הוא הלך לביטוח לאומי לבקש הבטחת הכנסה, ביקשו שאשתו תגיע וייתנו לה תעסוקה. נתנו לו שלוש אופציות שאשתו תלך לעבוד. אשתו הייתה גננת, והיא פרשה מעבודתה בזמן המחלה שלו כדי לעזור לו. התברר, אחרי שהלך, ששלוש הכתובות שנתנו לו היו של שלוש חברות כוח-אדם. בחייכם, אם מישהו רוצה חברת כוח-אדם הוא זקוק לשירות התעסוקה ולביטוח לאומי כדי להגיע לחברת כוח-אדם? אין, ביטוח לאומי – אסור לו. זה בושה וחרפה שייתן לאנשים לגשת לחברות כוח-אדם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. שרת המשפטים חברת הכנסת שקד תשיב על ההצעות לסדר-היום. היא תאמר לנו גם מה היא מציעה לעשות עם ההצעה. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נתבקשתי לענות בשם שר הכלכלה. מינהל ההסדרה והאכיפה במשרד הכלכלה והתעשייה אוכף את חוקי העבודה שבסמכותו כלפי כלל העובדים, ומתמקד בעובדים בשכר נמוך. המפרים את החוק צפויים למתן התראות, להטלת עיצומים בהליכים מינהליים ולכתבי-אישום פליליים. בשנים האחרונות קידמה הממשלה שורה של חוקים והחלטות אשר נועדו לשפר את תנאי ההעסקה של עובדי הקבלן ולתת להם הגנה רבה יותר. בין היתר, עלה שכרם של עובדי הקבלן בשמירה וניקיון, נקבעה חובה להפריש להם לפנסיה וגמל ונוספו להם ימי חופשה. את הדבר הזה עשה שר הכלכלה בנט גם למאבטחים וגם לעובדי ניקיון בשנה שעברה. נקבעה אחריות למזמין השירות לוודא שהעובד מקבל את כל תנאי התעסוקה. החלנו מנגנון של עיצומים כספיים על הפרת זכויות עובדים ועוד. בסך הכול, העבודה לא הסתיימה, אך משרד הכלכלה פעל רבות לשפר את תנאי תעסוקתם של עובדי הקבלן. בין היתר, קבע המחוקק הגנה מיוחדת על עובדי חברות כוח-אדם ושירותים בכך שכל המבקש לפעול כקבלן חייב להחזיק ברישיון. מעסיק המבקש לפתוח חברת כוח-אדם או חברה העוסקת במתן שירותי שמירה, אבטחה וניקיון, נדרש לקבל רישיון מאגף ההסדרה מתוקף חוק קבלני כוח-אדם, התשנ"ו–1996. אחד מתנאי הרישיון, המשמש כהגנה נוספת, הוא דרישת החוק להמציא ערובה בנקאית כדי לקבל רישיון לעסוק בתחום ולהבטיח את זכויות העובדים. ניתן לחלט ערבות זו במצב שבו החברה לא עמדה בתנאי הרישיון והפרה את זכויות עובדיה. חילוט הערובה יכול להתבצע גם במקרה שהמעסיק מתפרק. בשנת 2014 קיבל המינהל 204 פניות של עובדי חברות כוח-אדם ושירותים בתחום השמירה, האבטחה והניקיון; בשנת 2015 קיבל המינהל 124 פניות של עובדי חברות כוח-אדם. בשנת 2014 פתח המינהל 295 תיקי חקירה נגד מעסיקים שהם חברות שירותים בתחומי שמירה, אבטחה וניקיון על חשד להפרות חוקי עבודה; בשנת 2015 נפתחו 238 כאמור. בשנת 2014 ניתנו 527 התראות בהתאם לחוק להגברת האכיפה ו-45 עיצומים כספיים בסך 2 מיליון ו-683,180 שקל. נוסף על כך הוטלו בהליך הפלילי 33 קנסות מינהליים בסכום כולל של כחצי מיליון שקל. בכל בקשה לרישיון חדש או לחידוש רישיון נבדקים מסמכי החברה, ואם מתעורר חשד של מצג שווא מצד החברה, לרבות כאשר חוקרי התחום חושדים כי מאחורי הבקשה עומד אדם אחר, נפתח תיק חקירה. ואולם, תיקים כאלה מורכבים, ולעתים בעת החקירה עולים חשדות נוספים, כך שבסופה של החקירה עילת ביטול הרישיון, אי-חידושו או התלייתו יכולה להיות אחרת. בשנה האחרונה נחקרו באגף ההסדרה בכל הקשור לתנאי הרישיון 176 חברות, ומתוכן, בכל הקשור להקמת חברה על-ידי אדם אחר, נפתחו 61 חקירות. בחקירות שהסתיים הטיפול בהן בוטל הרישיון לשלוש חברות, אשר לא הצליחו להזים את החשד, ונדחתה הבקשה של שש חברות אחרות, אשר אף הן לא הצליחו להזים את החשד שמאחורי הבקשה עומד אדם אחר. עשר חברות אחרות נחקרות בעניין וטרם התקבלה החלטה. שאר החברות הוחזרו להליך הרישוי או שנחקרו בגין עילות אחרות שאינן קשורות להקמת חברה על-ידי אדם אחר. אם רוצים להמשיך את הדיון, אני אשמח. אני חושבת שהוא צריך לעבור לוועדת העבודה והרווחה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, גברתי שרת המשפטים. דעה נוספת לחבר הכנסת דב חנין. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> ועדת הכלכלה. <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חנין, בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. גברתי שרת המשפטים, ככל הנראה השר אקוניס התעייף מלייצג כאן את שר הכלכלה, והפעם נשלחה שרה נמרצת ומוכשרת אחרת, שרת המשפטים, לייצג את שר הכלכלה, ששוב איננו כאן ולא נותן גם מענה לענייניהם של עובדי הקבלן. אבל אני דווקא שמח ששרת המשפטים ענתה לנו, כיוון שאנחנו צריכים לייצר פה שינוי בחקיקה, והדרך חייבת להתחיל במגזר הציבורי. מי שהיום מובילות את ההעסקה הקבלנית, את ההעסקה הלא-ישירה במערכת שלנו, אלה המערכות הציבוריות. הגיע הזמן להעביר חוק שיאמר בצורה פשוטה וברורה: עובדי הציבור הם עובדי ציבור והם לא עובדי קבלן, לא אחיות קבלן, לא מורי קבלן, לא רופאי קבלן ולא עובדי קבלן אחרים. רק בהתמודדות של חקיקה נוכל להתמודד עם הבעיה הזאת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. מה אומרת גברתי השרה לגבי הכתובת שאליה נעביר את הדיון? <שרת המשפטים איילת שקד:> נעביר לעבודה ורווחה, מה שהם ביקשו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עבודה ורווחה? מקובל על המציעים? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מקובל. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מקובל. <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אם המציעות מבקשות כלכלה, נעביר לוועדת הכנסת. <מיכל רוזין (מרצ):> ועדת הכלכלה זה יותר הגיוני, כי הסיפור פה זה החברות שנסגרות – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז בואו נצביע על העברה לוועדה, וועדת הכנסת תכריע לאיזה ועדה נכון יותר שזה יעבור, בסדר? אנחנו מצביעים עכשיו – מי בעד להעביר את זה לוועדה, וועדת הכנסת תקבע לאן זה עובר. מי בעד? מי נגד? או ועדת הכלכלה או ועדת העבודה והרווחה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: תשעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה תועבר לוועדה כפי שיוכרע בוועדת הכנסת. <הצעה לסדר-היום> <דוח של ה-OECD ממקם את ישראל כמדינה עם שיעורי העוני הגבוהים ביותר בקרב חברות הארגון> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: דוח של ה-OECD ממקם את ישראל כמדינה עם שיעורי העוני הגבוהים ביותר בקרב חברות הארגון, הצעות לסדר-היום מס' 2443, 2469, 2520 ו-2522. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי רוזנטל – גם כן איננו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי תמיד נוכח, מציינת המזכירה, בצדק. שלוש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, דוח ה-OECD בנושא העוני – מה כבר לא נאמר בבית הזה על הנושא הכאוב הזה? לפני הכול חשוב לומר את המובן מאליו, שזוהי תעודת עניות למדינת ישראל ולשורה ארוכה של ממשלות. הדוח מראה את העלייה במשך כ-15 שנים, עד שנת 2010, בשיעורי העוני – עד למקום הראשון והמביש בקרב מדינות ה-OECD – שבה עמד שיעור העוני על 21%, וכמה לא מפתיע שפערי האי-שוויון עד ל-2012 הלכו והתרחבו גם הם לממדים מבהילים. הדוח שאנו עוסקים בו, הדוח של ה-OECD, מתייחס ל-2010, וכל ממשלות ישראל לדורותיהן עד לתאריך זה נושאות באשמה. ובכן, מהי הדרך להתמודד עם העוני? הדרך עוברת בשני מסלולים: עידוד יציאה לעבודה של אוכלוסיות שלמות – יציאה לעבודה הוכחה לכל אורך הדרך כגורם המשפיע ביותר ביציאה ממעגל העוני. הנתונים מהשנים האחרונות מראים כי תחולת העוני בקרב משפחות שאין להן אף מפרנס עומדת על 70%. מי שלא עובד ואין לו אף מפרנס – 70%; משפחות בעלות מפרנס אחד – 25%; ואילו משפחות בעלות שני מפרנסים או יותר עומדות על פחות מ-5%. הנתונים לא משקרים, רבותי. יציאה לעבודה של שני בני-הזוג מוציאה, ברוב המקרים, גם ממעגל העוני. קצבאות לא הוציאו ממעגל העוני אלא רק הרחיבו אותו. תראו את הנתונים: עד 2010 לא בוטלו שום קצבאות, אבל לא הצלחנו להשתלט על נושא העוני. הממשלה צריכה לעודד יציאה לעבודה באמצעות הרחבת מענק העבודה – מה שפעם נקרא "מס הכנסה שלילי" – ובאמצעות הכנסת קריטריון מיצוי כושר ההשתכרות בכל תוכנית מענקים שהממשלה יוזמת, בקבלת דיור בר-השגה ובתוכניות דיור אחרות, בהורדת ההחלטה המוטעית לבטל את מיצוי כושר ההשתכרות בקבלת הסבסוד למעונות-יום. זוהי החלטה מוטעית, כי אם לא הולכים ועובדים אז בשביל מה לשמור על הילדים, אדוני היושב-ראש? המסלול השני הוא תמיכה ממשלתית ונתינת רשת ביטחון של המדינה. יישום דוח אלאלוף, שאנחנו יזמנו בממשלה הקודמת בפעם הראשונה – אני מבין שאי-אפשר להשקיע בפעם אחת את כל הסכום, אבל אנחנו התחלנו לתקצב אותו במעל מיליארד שקלים בתקציב 2015. אני שומע שגם לעת הזו הממשלה הזאת הולכת ומתקצבת את כל יישום דוח אלאלוף. אני מאוד מקווה שנגיע לקצה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני כבר מסיים, אדוני היושב-ראש. משפט. לצערי הרב, אני צופה שבשנים הקרובות תהיה רק עלייה בשיעור העוני ובפערי האי-שוויון. על הממשלה לתת דעתה על העניין הזה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. תשיב על הדברים שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ביקשתי לענות בשם שר הרווחה. אני לא אעשה כמו השר שטייניץ, שענה במקומי ודיבר בלשון נקבה. אני אגיד שזה שר הרווחה. הדוח שפורסם בארגון המדינות – ה-OECD – באמצע חודש דצמבר 2015 מציג תמונה עגומה לגבי מצב העוני ופערי השכר בישראל, בהשוואה למצב ביתר 33 מדינות ה-OECD. לגבי התחומים שבאחריותו של שר הרווחה, בעיקר שירותי הרווחה וקצבאות הביטוח הלאומי – מאז כניסתו לתפקיד הוא פועל במרץ ונוקט צעדים לשיפור קצבאות השלמת הכנסה וזיקנה, להקטנת שיעור קיזוז הקצבה בקצבת הבטחת הכנסה – בשלב ראשון בקרב אימהות חד-הוריות – כדי לשפר את התמורה לעבודה, וכן הוא פועל בתחום הסיעוד, לצמצום מבחן ההכנסה ולשיפור הקצבה ככל שהאדם הסיעודי מבוגר יותר ורמת התפקוד שלו ירודה יותר. כן ישפיעו לטובה הגדלת קצבאות הילדים ומענק החיסכון לילדים, הצפויים להשתלם בשלבים עד 2019. הוא קורא לכל שותפיו בממשלה לפעול, כל אחד בתחומו, לצמצום הפערים, וזאת בפרט בנוגע למענק העבודה, שמהווה כלי יעיל יחסית לצמצום פערים, והוא עדיין ברמה נמוכה מדי, במיוחד בהשוואה למדינות אחרות שמשתמשות גם הן בכלי הזה. משרד הרווחה והשירותים החברתיים מטפל באוכלוסיות החיות בעוני ובהדרה ומפתח שירותים ומעניק אותם עבור אוכלוסיות אלו. להלן כמה דוגמאות לתוכניות שפותחו עבור אותן אוכלוסיות חלשות, החיות בעוני ובמצוקה או נמצאות בסיכון לחיות בעוני: תוכנית הדגל של משרד הרווחה והשירותים החברתיים בשנת 2015 היא תוכנית "נושמים לרווחה". התוכנית פועלת ב-95 רשויות מקומיות ומסייעת לכ-03,00 משפחות החיות בעוני והדרה להתמודד עם מציאות חייהן טוב יותר ולהיחלץ ממעגל העוני. דבר נוסף שעושה המשרד זה מרכזי התעסוקה – תוכנית לשילוב ולקידום תעסוקתי למשפחות מוחלשות. התוכנית פועלת בחמישה יישובים. בבסיס התוכנית ראיית הפרט בארבעת המעגלים המרכזיים של חיי האדם: המעגל האישי, המשפחתי, הקהילתי והתעסוקתי. השירותים ניתנים תוך איגום ידע ומשאבים מגורמים מקצועיים שונים לקידום התעסוקה. מרכזי התעסוקה פועלים על-פי כמה עקרונות: עבודה רב-מערכתית; איגום משאבים; הסרת חסמים תעסוקתיים – אישיים, משפחתיים, קהילתיים, תרבותיים וכלכליים; התערבות רגישת תרבות; מיקוד בכוחות ושימוש במשאבי הקהילה; שילוב איכותי ארוך טווח בתעסוקה וליווי לאורך כל התהליך; קידום והכשרה מקצועית; תוכנית ממוקדת תוצאות. אני רוצה להגיד שאחד הדברים שצריך לעשות, כמובן, כדי שזה ישתפר – וזה לא באחריותו של שר הרווחה, זה באחריות שר הכלכלה – זה מה שבנט התחיל לעשות לפני שנתיים, לעודד תעסוקת חרדים; גברים חרדים ונשים ערביות. זה הפתרון. אני יודעת שמשרד הכלכלה בשנים הקודמות השקיע בזה הרבה משאבים, וצריך להשקיע בזה כי זה מה שישפר את המצב. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> קוראים לזה "חדשנות משבשת". תודה רבה – רגע, גברתי השרה, מה את מציעה לעשות עם ההצעה? להעביר לוועדת העבודה והרווחה. אדוני המציע, מקובל עליו? אז אנחנו מצביעים עכשיו – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> השרה דיברה ודיברה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אה, סליחה. סליחה, מחילה. הבעת דעה נוספת של חבר הכנסת דב חנין. אני מתנצל. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. הפעם שרת המשפטים ענתה בשם שר הרווחה, ואכן במשרד הרווחה נעשים דברים ראויים. אני בהחלט מברך על כל עשייה שנעשית בתחום הזה. אבל לא שר הרווחה הוא זה שצריך לענות לנו על עליית שיעור העוני בחברה הישראלית. שר הרווחה מטפל בעניים כשהם כבר עניים, אבל למה יש כל כך הרבה עניים? אדוני היושב-ראש, האם זו גזירה משמים? ממש לא. זו תולדה של מדיניות, ויש אחראי למדיניות הזו. לפני שמר נתניהו נבחר לראשות הממשלה ב-1996 שיעור העוני בקרב אזרחי ישראל היה 14%; היום שיעור העוני הוא 21%. זו ההצלחה הגדולה של נתניהו – יותר עניים, יותר אי-שוויון. בשיעורי העוני עקפנו את מקסיקו, עקפנו את טורקיה, אנחנו במקום הראשון ב-OECD. על זה, על עליית שיעורי העוני, ראש הממשלה בעצמו צריך לתת תשובה. ראש הממשלה צריך להגיע לכנסת, לענות ולהסביר, ולהביא אתו גם את שר הכלכלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אנחנו נצביע, אם כן, על העברת ההצעה הזאת לסדר-היום לדיון בוועדת העבודה והרווחה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: תשעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. כאמור, ההצעה תעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <משרד העלייה והקליטה אחראי לטיפול בתלמידים צברים שנולדו למשפחות של עולים מאתיופיה> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום בנושא: משרד העלייה והקליטה אחראי לטיפול בתלמידים צברים שנולדו למשפחות של עולים מאתיופיה, מס' 2511, 2524, 2536 ו-2535. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת מירב בן ארי. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לך, לך. קראתי בשמך. כיוון שקראתי בשמך, יש לך זכות לדבר על הדוכן. שלוש דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי וחברותי חברי הכנסת, אציין במליאה שמחר אנחנו הולכים, כמעט 30 חברי כנסת, לבתי-ספר בכל הארץ, מקריית-שמונה ועד דימונה, לדבר ולהעביר שיעור על חופש הביטוי ונגד ההסתה ברשתות החברתיות. זה חשוב, והנה ביטן הזכיר, ואיילת, וזה חשוב מאוד. עכשיו, אני רוצה לדבר על מה שראינו כולנו בעיתון, ולצערי, זה אפילו מתחבר למה שגם ראינו בכתבה של "המערכת" של מיקי חיימוביץ לגבי האוכלוסייה האתיופית. עכשיו, ב"המערכת" דיברו על משהו אחד, וקבענו, דרך אגב, דיון על העניין הזה, על האפליה העמוקה נגד האוכלוסייה האתיופית. ומה שמטריד זה שהכול בעצם קשור. כי בסופו של דבר, אם יש לנו שמונה סטודנטים במדינת ישראל בלימודי רפואה, זה אומר – אם לימודי רפואה הם שבע שנים, זה בערך סטודנט אתיופי אחד בשנה שלומד רפואה. 14 סטודנטים סיימו לימודים לתואר שלישי. זאת אומרת, יחסית לאוכלוסייה, אדוני היושב-ראש, אין שום פרופורציות הגיוניות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כמה אחוז הם מהאוכלוסייה? <מירב בן ארי (כולנו):> תראה, יש לנו 300,000 סטודנטים. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> 1.5% מהאוכלוסייה. <מירב בן ארי (כולנו):> והאתיופים הם 30% מהאוכלוסייה במדינת ישראל. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> 1.5% <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא. 1.5%. <מירב בן ארי (כולנו):> לא, 1.5%, סליחה. 1.8% מהאוכלוסייה, אפילו, הנה אני אדייק. 30% מהסטודנטים. אוקיי? יש 300,000 סטודנטים, בערך 10,000 סטודנטים במדינת ישראל הם אתיופים. רגע, הסתבכתי פה עם האחוזים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 30% זה 100,000. <מירב בן ארי (כולנו):> 1.8% מהאוכלוסייה הם אתיופים, 30% מהסטודנטים הם אתיופים. כן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז זה 100,000. מתוך 300,000 זה 100,000. <מירב בן ארי (כולנו):> כן, כן. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> מה 30%? הלוואי 30% היו יוצאי אתיופיה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> 30% מהסטודנטים העולים שמקבלים סיוע ממשרד הקליטה. <מירב בן ארי (כולנו):> או. בבקשה. הנה, תודה רבה לחבר הכנסת עודד פורר. אכן, מה שאנחנו מדברים פה – על 30% מהסטודנטים שמקבלים סיוע ממשרד הקליטה, אמר מנכ"ל משרד העלייה והקליטה לשעבר, נכון? <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אני לא – – – את הנתונים, אבל זה הגיוני. <מירב בן ארי (כולנו):> זה יותר הגיוני. עכשיו, תראה, מה הבעיה שלי – אני רואה את הבעיה? שרוב אותם חבר'ה צעירים יוצאי אתיופיה בכלל לא נולדו באתיופיה. הם נולדו בארץ. ואנחנו עדיין ממשיכים להתייחס אליהם כאל עולים, גם בתפיסה שלנו, וממה שראינו גם בטלוויזיה, בצורה כל כך מזעזעת, גם בגזענות שלנו. זאת אומרת – אני לא יודעת אם ראית, אדוני היושב-ראש, את התחקיר. ישבו שני בחורים לבנים על ספסל, וישבו שני בחורים יוצאי אתיופיה – אפילו לא אתיופים, ההורים שלהם נולדו באתיופיה. וברגע שהמשטרה הסתובבה היא ראתה אותם והתחילה לנהל אתם – מה אתם עושים כאן? למה אתם מסתובבים בשכונה? עכשיו, למה זה קשור? כי אומר שם הבחור, ובצדק: מהרגע שאני אומר מילה לא נכונה, מעלים אותי לניידת. העלו אותי לניידת, פותחים לי רישום פלילי. פותחים רישום פלילי, קשה לי למצוא עבודה, קשה לי אפילו להיכנס ללימודים אקדמיים. וזה הכול אותו דבר. וזה הכול אותו חוסר טיפול, ובעצם היחס הגזעני שלנו לאוכלוסייה האתיופית. ואני חושבת – רגע, בחצי דקה אגיד רק דבר אחד: אני יודעת שלוקח זמן לשנות תפיסות. כל אוכלוסייה כאן עברה, וכולנו עברנו את זה, לצערנו, כי אנחנו חברה של מהגרים; כל אוכלוסייה שעברה את התהליך הזה יודעת שקשה לשנות. אבל יש גם אחריות לכנסת, וכמובן באחריות – אני מאוד מקווה שנעביר את הנושא הזה לוועדת החינוך, ונקבל תשובות, גם מסגן השר וגם בוועדת החינוך, איך מדינת ישראל ובטח מערכת החינוך מתכוונות לטפל ובאמת להעלות לסדר-היום החברתי את הנושא הזה של הסטודנטים האתיופים, בטח בתחום הרפואה, במדינת ישראל. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. לא ברור לי איך זה קשור, חברתי, לכותרת של: משרד העלייה והקליטה אחראי לטיפול בתלמידים. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> משרד הקליטה מממן את המלגות לסטודנטים אפילו שהם נולדו בארץ. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שזה טוב או רע? לא הצלחתי להבין – אז זה טוב שהוא מממן או לא? אם הם מקבלים, כנראה הם צריכים. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יסבירו בהמשך הדיון. חבר הכנסת מנואל – – – <מירב בן ארי (כולנו):> אני רוצה רק להסביר לך שאין היום תוכנית לאומית לטיפול בנושא הזה של הסטודנטים האתיופים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז זו הייתה צריכה להיות כותרת ההצעה לסדר-היום. תודה רבה-רבה. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – איננו כאן. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני מנכ"ל משרד הקליטה לשעבר, יש מינהל סטודנטים במשרד הקליטה. אוקיי, זו הנקודה שצריך לשים על השולחן. תראו, הנתונים שהביאו אותנו לפנייה הזאת, מעבר למה שהוזכר כאן קודם, הם: סטודנטים ממוצא אתיופי לתואר שלישי – 14 סטודנטים בסך הכול; סטודנטים לרפואה – אחד במחזור. <מירב בן ארי (כולנו):> אחד בשנה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אמרתי, מחזור. עכשיו, אני מכיר את העניין הזה, את הבעייתיות, מהצבא, את הטיפול וגם את ההצלחה. תכף אגיד איך זה קשור לצבא. אבל אני רוצה לומר קודם: מי שמטפל היום בסטודנטים, כולל כאלה יוצאי אתיופיה שנולדו בארץ – זה לא בעיה של התקציב, את הבעיה של התקציב יחסית פתרנו. אני אומר את זה, אמרתי קודם שמתוקף העיסוק שלי בזה בצבא, אבל גם הייתי יושב-ראש הפרויקט הלאומי האתיופי אחרי הצבא. זה פרויקט שהיה צריך להיות מגה-פרויקט, ולצערנו הרב – אולי חצי מיליארד, זה מה שהוקצה לו, ובסוף זה נהיה 22 מיליון, זה מה שמדינת ישראל העמידה מאוחר יותר לקליטה הזאת. אבל יש כאן עניין של רצף. יש אתגר לשילוב האוכלוסייה האתיופית, וכרגע אני לא חושב שצריך לשים קו בין מי שנולד בארץ לבין מי שעלה, מפני שהבעיה היא הרבה יותר של שילוב תרבותי. ולכן גם אם ההורים עלו מאתיופיה בגיל מאוחר והילדים נולדו בארץ, עדיין הפערים הם אותם פערים. אבל כשאתה מסתכל ואתה רוצה לשים אצבע על איך אתה עושה אותם יותר, בקצה, בעלי עיסוקים מכבדים – אני לא אומר אפילו סטודנטים, מפני שסטודנט זה מכשיר, זה לא מטרה. וכשאתה מסתכל, דרך אגב, על מה לומדים הסטודנטים, אז זה מאוד יפה שלומדים לימודי חברה, אבל אנחנו יודעים שהכוונה תעסוקתית זה הרבה יותר לימודי הנדסה ומדעים מדויקים. ושם, לדוגמה, במדעי החברה, יש סטודנטים, היחס – 28% מהם לומדים חברה, ביחס ל-19% באוכלוסייה הישראלית הרגילה, ואם אלך להנדסה, אז 11% מהסטודנטים ממוצא אתיופי לומדים לימודי הנדסה, לעומת 17% האחרים. עכשיו, המדינה שזיהתה פערים, לקחה את החרדים ואת הערבים כמי שצריכים סוג של אפליה מתקנת, ושמה, העבירה אותם למל"ג. למה למל"ג? זה משרד החינוך. למה משרד החינוך? מפני שאתה לא יכול להתחיל לטפל בנקודה מסוימת, צריך להיות רצף. אם אתה אחראי – אני כבר מסיים – אתה אחראי לתיכונים, הם המכשירים לאקדמיה, אז תשים גם אותם תחת מי שאחראי על כל זה, כדי ליצור רצף. והמשפט האחרון שאני רוצה לומר פה, זה – אתה תיתן לי דקה, בגלל שזה מעניין. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חצי דקה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> כשהייתי מפקד בה"ד 1, יום אחד הביאו לי צוער ממוצא אתיופי להדחה. שאלתי: למה, מה הבעיה? אמרו לי: אין לו ביטחון עצמי. אמרתי: איך אתם יודעים שאין לו ביטחון עצמי? אמרו לי: הוא כבר ארבעה חודשים בקורס – אומר לי המפקד שלו – והוא עוד לא הסתכל לי בעיניים. אמרתי: תכניסו אותו. שאלתי את הצוער האתיופי: תגיד, אתה ארבעה חודשים פה, למה לא הסתכלת אף פעם לאבא שלך בעיניים – למפקד שלך? הוא אומר: לאבא שלי 20 שנה לא הסתכלתי בעיניים. אצלכם להסתכל בעיניים זה ישירות, אצלנו זה השפלה להסתכל למישהו בעיניים. ככה אנחנו גם מחברים את המבחנים הפסיכומטריים והפסיכוטכניים. מחברים אותם חברים שלומדים אתנו בבתי-הספר בתל-אביב או בחיפה או לא משנה איפה, ואין ספק שיש לזה השפעה תרבותית. והיום גם בכניסה לבית-ספר לרפואה בודקים גם את הדברים האלה. מה אני רוצה לומר? שצריך לעשות סוג של טרנספורמציה אחרת, של התאמה, מה המכשיר שבוחן ואיזה מתאם אתה בונה בין התרבות שאתה בא ממנה למוסדות ההשכלה. מפני שהרי – וזה המשפט האחרון – הם לא פחות מוכשרים מאתנו. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בהחלט היה שווה את הדקה הנוספת. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> עוד לא התחלתי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתה יודע שאני לא חותך אותך בדיוק בזמן. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> מאה אחוז. אני רוצה להתחיל בשאלתך החשובה בפתיחת הדיון הזה, ולהביא לך ציטוט מפיו של ג'יג'או בימרו, סטודנט לתואר שני באוניברסיטה העברית, שמנסה להסביר מה הבעיה בזה שסטודנטים יוצאי אתיופיה באוניברסיטאות בישראל מטופלים על-ידי משרד העלייה והקליטה ולא על-ידי משרד החינוך. הוא אומר כך: אם נשווה בין המל"ג לבין מינהל הסטודנטים במשרד העלייה והקליטה, שאני כביכול מטופל על-ידו, זה כמו שיש לך מסלול תחרותי, ומישהו שאיננו אתיופי מקבל ג'יפ וכל מה שצריך, בזמן שלנו נותנים קורקינט ואומרים לנו לעשות את אותו מסלול. זו הבעיה בקליפת אגוז. אדוני היושב-ראש, אין שום סיבה שצעירים שנולדו בארץ, בני 20 ו-30, יטופלו במסלול נפרד מחוץ למשרד החינוך. יש למשרד החינוך ויש למל"ג מנגנונים וכלים לסייע לקבוצות, לטפל בצרכים ספציפיים, ונעשים כאלה דברים. יש במשרד החינוך אפשרות לסייע, גם לסטודנטים ערבים, לסטודנטים חרדים. יש עניין של ליווי, סיוע אקדמי, תוכניות של הקניית כלים ותגבור, תוכניות אוריינטציה אקדמית לפני תחילת הלימודים, ייעוץ תעסוקתי והכוונה, מחקרים שמטרתם לזהות את המכשולים ואת החסמים שקיימים בפני כל אוכלוסייה – כל הדברים האלה נמצאים במשרד החינוך. מדוע יוצאי אתיופיה ממשיכים להיות מוגלים לפינה אחרת? מדוע עשרות שנים אחרי שהם בארץ, אחרי שהם נולדו בארץ, הם מקוטלגים במקום הזה של מישהו שצריך לקלוט אותו? מי צריך לקלוט אותם? למה את הילדים של אנשים אחרים פה אף אחד לא צריך לקלוט? למה אי-אפשר לתת פתרון שוויוני, הגיוני, נכון, במקום הראוי והנכון שלו – משרד החינוך? אדוני היושב-ראש, התוצאות הן מאוד קשות. דובר פה קודם על מספרים, אבל מספיק לדבר על המספר הזה: בשנה שעברה שמונה סטודנטים ממוצא אתיופי למדו רפואה. שמונה סטודנטים ממוצא אתיופי בכל השנים ביחד – שנה א', שנה ב', שנה ג', שנה ד', שנה ה', שנה ו', שנה ז' – שבע שנים לומדים רפואה. בכל המאסה הגדולה הזו שמונה סטודנטים יוצאי אתיופיה? משהו פה לא הגיוני. רק 14 סטודנטים יוצאי אתיופיה בכל מדינת ישראל לומדים לתואר שלישי. מה הולך כאן? אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, ואני מכיר את האנשים הצעירים האלה, וגם יצא לי להיפגש אתם. אני מדבר על אנשים סופר-מוכשרים – יוצרים, נבונים, עם יכולות בלתי רגילות. איך? מה קורה פה? יש כאן מנגנונים, אדוני היושב-ראש, שמחזיקים את האנשים האלה רחוק ומאחור. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהגיע הזמן שיתבצע מהלך, וגם יוצאי אתיופיה יטופלו כמו שצריך, במשרד החינוך ובמסגרת המל"ג. אני מציע שאנחנו נמשיך ונברר את הנושא הזה בוועדת החינוך של הכנסת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. תודה רבה. ישיב על ההצעה סגן שר החינוך. הנה, הבעת דעה – אחר כך, אחרי התשובה. סגן השר חבר הכנסת פרוש. לרגע הצלחת לבלבל אותי, חבר הכנסת פורר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מל"ג, ות"ת וגם משרד החינוך רואים חשיבות רבה בהנגשת ההשכלה הגבוהה למגזרים ייחודיים ובכלל זה ליוצאי העדה האתיופית. רק לאחרונה התחלנו במשרד החינוך ביישומה של תוכנית מערכתית רחבה לשילובם המיטבי של תלמידים יוצאי העדה האתיופית במערכת החינוך. במשרד מאמינים כי ההשקעה בשילובם במסגרת מערכת החינוך תקדם וגם תשפיע על קליטתם העתידית במוסדות להשכלה גבוהה. מדובר בעצם בתוכנית מערכתית ארבע-שנתית אשר קיבלה את אישור ועדת השרים לקידום שילובם של יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית ביום 11 באוקטובר 2015. תוכנית זו מתייחסת למכלול היבטי הקליטה והשילוב של תלמידים יוצאי העדה האתיופית במערכת החינוך. במסגרת התוכנית הוגדרו גם יעדים ברורים ולצדם תוכניות לפעולה בנושאים רבים, ביניהם עלייה בשיעור הזכאים לבגרות ולתעודה איכותית, הגדלת מספר המצטיינים, הכפלת מספר המורים יוצאי העדה המועסקים על-ידי מערכת החינוך, עלייה במספר המשתתפים בתנועות וארגוני נוער, שילוב תוכני תרבות ומורשת אתיופיה במקצועות היסטוריה ואזרחות, ביטול התוכניות המבדלות ושילוב ההורים בפעילות הבית-ספרית. כל אלה, מטרתם לצמצם פערים ולתרום לשילובם האמיתי והשוויוני בחברה. הוועדה לתכנון ולתקצוב שבמועצה להשכלה גבוהה עוסקת בתכנון רב-שנתי של כלל מערכת ההשכלה הגבוהה ובעניינים שוטפים העולים מתוכניות לימודים, משינויים מבניים ומחידושים של המועצה להשכלה גבוהה. בין יתר תפקידיה מטפלת המל"ג גם בהרחבת הנגישות להשכלה גבוהה למגזרים ייחודיים. מל"ג וות"ת, כאמור, רואות חשיבות רבה, כמו שאמרתי, בהנגשת ההשכלה הגבוהה לאוכלוסייה האתיופית. עם זאת, נושא הטיפול בסטודנטים יוצאי אתיופיה נתון מזה שנים רבות למינהל הסטודנטים במשרד העלייה והקליטה. בשל כך, וכדי להימנע מכפל סמכויות ומכפל תקציב, אין בסמכות המל"ג לטפל בנושאים אלה במקביל למשרד אחר. עם זאת, לאור חשיבות הנושא וההבנה שיש לסייע בהשתלבות הסטודנטים יוצאי אתיופיה במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, העבירה הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה למשרד העלייה והקליטה סכום של כ-9 מיליון שקל לשנה מתקציבה בשלוש השנים האחרונות, למטרה זו. <מירב בן ארי (כולנו):> למה היא – – – כסף ממשרד הקליטה? למה היא לא לוקחת את זה? מה קשור משרד הקליטה? הם כבר לא עולים חדשים. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> הטיפול, כמו שאני אמרתי – אני שוב אומר: נושא הטיפול בסטודנטים יוצאי אתיופיה נתון מזה שנים רבות למינהל הסטודנטים במשרד העלייה והקליטה. אני לא מכיר משרד שלא רוצה לטפל בעוד ועוד נושאים, אבל את ההכרעה על כך – לא במשרד החינוך החליטו. זה דבר שבא בהחלטה מגבוה, וזו הייתה ההכרעה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> השאלה כאן אם אתם לא חושבים שנכון יותר לפעול להעביר למשרד החינוך. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> יכול להיות בהחלט. יכול להיות בהחלט. מה שאנחנו חושבים – אנחנו היינו רוצים לנהל את כל המדינה. מה זה מה שאנחנו חושבים? <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אתה לא מנהל כבר את כל המדינה, חבר הכנסת פרוש? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אבל גם המשרד כמשרד – – – <קריאה:> – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אה, חשבתי שאתה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אוי ואבוי אם החרדים עוד ינהלו את כל המדינה. לכן, המשרד יכול להיות בעמדה; יכול להיות בעמדה, אבל הרי גם אם המשרד יגיד את העמדה, זה כבר ימנע דיון לגופו של עניין ואמיתי. לכן אני מספר את העובדה. משרד העלייה והקליטה הוא זה – מינהל הסטודנטים במשרד העלייה והקליטה הוא שמטפל בסטודנטים יוצאי אתיופיה, ולכן הזכרתי שהמשרד, למרות הכול, הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה העבירה למשרד העלייה והקליטה סכום של כ-9 מיליון שקל בשלוש השנים האחרונות, במקביל. <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני, כבוד השר – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני סגן שר. <מירב בן ארי (כולנו):> סגן שר החינוך, נדייק. – – אתה חושב שבמדינת ישראל 2016 עדיין יוצאי אתיופיה, שאפילו לא נולדו שם – זה צריך להיות במשרד הקליטה או שההמלצה שלך היא להעביר אותם למשרד החינוך? כמו – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני מציע – גם אם אני חושב כמוך, גם אם אני חושב כמוך, אני מבטיח לך שכאשר יעלה לדוכן כאן השר אלקין, שהוא שר העלייה והקליטה, הוא יסביר לך בק"ן טעמים מדוע זה צריך להיות במשרד העלייה והקליטה. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אוקיי, על כל פנים, אנחנו לא נסיים פה את הוויכוח. במקביל, ועל מנת שלא ייווצרו כפילויות, מממנים הוות"ת, משרד החינוך והקרן לחיילים משוחררים מעטפת ייחודית לתלמידי המכינות הקדם-אקדמיות יוצאי העדה האתיופית. מעטפת זו כוללת מלגת שכר לימוד מלאה ומלגת קיום, במידה שהם חיילים משוחררים, שיעורי עזר, מעונות, ספרי לימוד, רכז ועוד. בימים אלה החלה המל"ג בגיבוש תוכנית החומש לשנים הבאות עבור מערכת ההשכלה הגבוהה. סוגיית הטיפול בסטודנטים יוצאי אתיופיה – אנחנו מודעים למורכבות שבה היא נתונה כיום, והדבר הזה יידון וייבחן במלוא הרגישות והאחריות. לכן, אף שהמציעים מבקשים לדון על כך במליאה, אני מציע שהנושא הזה יידון – היכן הוא יידון? בוועדת החינוך או בוועדת העלייה והקליטה? <קריאה:> ביחד. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> משותפת. על כל פנים, ועדת הכנסת תחליט באיזו מן הוועדות הנושא הזה יידון. תודה, אדוני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. דעה נוספת של חבר הכנסת עודד פורר. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת מירב בן ארי, אני חושב שהנושא הזה באמת קריטי, וחשוב שמליאת הכנסת גם תדע איפה הדברים עומדים. ב-2014 יצאה לדרך תוכנית שנקראת תוכנית לאומית – את דיברת על תוכנית לאומית, חברת הכנסת בן ארי – תוכנית לאומית לקידום שילובם של יוצאי אתיופיה בישראל. אחד הפרמטרים בתוך התוכנית הזאת, שאגב, גובשה יחד עם קהילת יוצאי אתיופיה, הוא נושא ההשכלה הגבוהה. לצערי, המל"ג – אני אומר לכם את זה מניסיון – לא שיתפה פעולה בכל התהליכים האלה, מתוך חוסר רצון לקחת על עצמה את המסגרת הזאת. עכשיו, מה שעושה מינהל הסטודנטים, המינהל לסטודנטים עולים במשרד העלייה והקליטה – הוא לא תומך בסטודנטים ונותן איזו תמיכה הוליסטית; הוא בסך הכול הכספומט שדרכו מממנים את המלגות לאותם יוצאי אתיופיה כדי שהם ילמדו במוסדות להשכלה גבוהה. אין פה התמיכה ההוליסטית שהייתה נדרשת, אולי, מהמל"ג או ממשרד החינוך. רק כדי לומר עוד כמה דברים, אדוני סגן שר החינוך: צריך להבין שכשיצאה לדרך התוכנית הזאת, אז משרד החינוך, האגף לקליטת ילדים עולים במשרד החינוך, טיפל גם בילדים יוצאי אתיופיה שהם ילידי הארץ. ואחד הדברים שעלו במסגרת התוכנית זה העובדה שכדי לקדם את השילוב, לא יכול להיות שילדים ילידי הארץ יטופלו באגף שהוא אגף לקליטת עולים. הסיבה שהתקציב הזה לא עבר ממשרד העלייה והקליטה לגורם אחר – כי לא היה הגורם שהיה מוכן לקחת את האחריות לכך. ואז, בזמננו, גם אנחנו במשרד העלייה והקליטה אמרנו: אנחנו לא נחסום עכשיו את המלגות לסטודנטים האלה רק מפני שהמל"ג לא מוכנה לקחת את האחריות. אני חושב שהממשלה צריכה לעשות את הצעד הזה. סטודנטים שהם לא סטודנטים עולים, שהם ילידי הארץ, אם רוצים לתת להם מלגות וחשוב לתת להם מלגות – ייתן משרד החינוך דרך המל"ג או באמצעים אחרים את המלגות האלה, עם כל התמיכה. אני חושב שראוי לדון בעניין הזה בוועדת החינוך ולעקוב אחרי הביצוע. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אם כן, אנחנו נצביע על בקשתם של המציעים יחדיו להעביר את ההצעה לדיון בוועדת החינוך של הכנסת. אנחנו מצביעים. מי בעד ומי נגד? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לאיזו ועדה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ועדת החינוך, אדוני סגן השר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> ומה עם הקליטה? <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני אמרתי – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בסדר, אנחנו נעביר את זה לוועדת הכנסת והיא תדון אם ועדת החינוך או ועדת הקליטה או איזה פורום משותף, דיון משותף של שתי הוועדות. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עשרה תומכים, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצעה תועבר לוועדת הכנסת כדי לקבוע את הוועדה שתדון בה. אני מבקש, בתפר, לפני שנעבור לנושא הבא, לתזכר את חברי הכנסת שבשעה 16:00 ייערך באולם שאגאל סדר ט"ו בשבט. אומנם לא סתיו ולא אני הולכים לנגן שם, ובכל זאת, ההנאה מובטחת. חברי הכנסת כולם מוזמנים. <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום. הצעה לסדר-היום: הצורך באבטחת בתי-הכנסת במדינת ישראל – המציע איננו כאן, אז אנחנו מדלגים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני חושבת שמה שקורה כאן זה שצריך לקרוא לסדר את ההצעות לסדר-היום. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ביחס לממשלה? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> הממשלה, חברי הכנסת – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> שתהיה פה הממשלה אז נדבר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> טוב, אנחנו עוברים, אם כן – מה אנחנו עושים עם שר הבריאות? השר איננו כאן. שרת המשפטים, אנחנו נתחיל בשאילתות לשרת המשפטים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אגב, לתשומת לבך, בשבוע שעבר היושב-ראש ביטל שאילתות מפני שחברי הכנסת – לא הרשומים אלא – – – <שאילתות ותשובות> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שנייה אחת, חברת הכנסת. שאילתה ראשונה לשרת המשפטים, שאילתה 39, של חברת הכנסת מיכל רוזין: הגשת כתבי-אישום נגד נשים הנמצאות במעגל הזנות. <מיכל רוזין (מרצ):> או שאני התבלבלתי או שהיא התבלבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גברתי השרה, יותר טוב על דוכן הנאשמים, זה יותר – – – <מיכל רוזין (מרצ):> לא הבנתי אם אני אמורה לעלות או לא. כולה שלוש וכבר אנחנו מרגישים כאילו עשר בלילה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> יש שתי צדיקות פה – מיכל רוזין ואיילת שקד. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> של מי עכשיו? <מיכל רוזין (מרצ):> שלי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> נו, חברת הכנסת רוזין, אנחנו רוצים עד 16:00 להגיע לסדר ט"ו בשבט. <39. הגשת כתבי-אישום נגד נשים הנמצאות במעגל הזנות> <מיכל רוזין (מרצ):> תודה רבה. ב-8 באוקטובר 2014 פרסם אתר "הארץ" שהפרקליטות הגישה כתב-אישום נגד אישה הנמצאת במעגל הזנות בגין החזקת מקום לשם זנות. רצוני לשאול: כמה כתבי-אישום הוגשו נגד נשים וגברים בגין סעיף זה בשנים 2010–2014 – על-פי חלוקה מגדרית, כמובן? תודה. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברתי חברת הכנסת רוזין, ברצוני להביא לידיעת חברת הכנסת את תגובת פרקליטות המדינה במשרד המשפטים: בשנת 2011 החלה הפרקליטות במעבר לשימוש במערכת מחשוב חדשה, מעבר אשר נעשה באופן מדורג על-ידי מחוזות הפרקליטות השונים. הואיל וחלק מהנתונים המבוקשים הוסבו ממערכת המחשוב הישנה למערכת החדשה ונתונים נוספים לא הוזנו עובר לתקופה הזאת כלל, הנתונים המבוקשים במערכת על סעיפי העבירה המבוקשים ומין הנאשמים הוזנו באופן לא ממצה בשנים שקדמו לעליית מערכת המחשוב החדשה. לכן הנתונים שלהלן מתייחסים לתקופה שמשנת 2011 ואילך – כאשר מהימנות הנתונים משתפרת לאורך השנים. כמו כן, הואיל והזנת הנתונים נעשית באופן ידני, ייתכנו אי-דיוקים הנובעים מטעויות אנוש, אבל זה באמת מינורי. עוד נציין כי בשנה האחרונה משקיעה הפרקליטות מאמצים רבים בשיפור הנתונים הקיימים במערכת הממוחשבת ורמת דיוקם. כל הנתונים שיוצגו להלן מבוססים על נתונים שהופקו ממערכות המחשוב של הפרקליטות ב-21 ביוני 2015, ומתייחסים למידע על כתבי-אישום שהוגשו בין התאריכים 1 בינואר 2011 ו-31 בדצמבר 2014. אני אביא לך את זה אחר כך, את לא צריכה לכתוב. כמו כן, הואיל והבקשה הנ"ל התמקדה בפילוח נתונים לפי מין, והואיל ותיק הפרקליטות עשוי להכיל כמה כתבי-אישום וכמה נאשמים, אזי הנתונים המפורטים לעיל מתייחסים למספר כתבי-האישום שהוגשו ובהם יוחסה העבירה לסעיף 204 לחוק העונשין. בנוסף, נבקש להבהיר כי הנתונים שלהלן מתייחסים לכתב-אישום שבו יש נאשם או נאשמת אשר יוחסו לו או לה עבירה לפי סעיף 204 לחוק, ולא מן הנמנע כי הסעיף האמור מהווה סעיף משני לכתב-האישום. בתקופה המבוקשת הוגשו 31 כתבי-אישום שבהם יש נאשם ממין זכר ו-20 כתבי-אישום שבהם יש נאשמת ממין נקבה, ובכתב-האישום יוחסה העבירה לסעיף 204 לחוק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. שאלה נוספת – חברת הכנסת רוזין. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה רבה. ההתעקשות על הנתונים היא לא משנית או שולית. הרבה פעמים היא מציגה לנו תמונה של התופעה וכיצד היא מטופלת על-ידי הרשויות. אחד הדברים החשובים במאבק בזנות הוא ההחלטה של מדינת ישראל שאנחנו רוצים למגר את תופעת הזנות אבל אנחנו לא רוצים לפעול נגד הנשים בזנות. ומה שקורה, ממה שהגיע לידיעתי ולידי הארגונים שפועלים בתחום למיגור הזנות, זה שפעמים רבות נשים מועמדות או מקבלות כתבי-אישום על החזקת מקום כאשר הן לא הבעלים של המקום ולא הן שמחזיקות את המקום, אלא כמובן אותם סרסורים שגורמים להן – או מעבירים את השם שלהן כמחזיקות המקום או רושמים אותן כמחזיקות המקום. יכול להיות שנגלה שיש פה תופעה הפוכה, שיותר ויותר נשים מחזיקות מקום, שגם זה בניגוד לחוק, כמובן, אבל האם יש פה תופעה – אם לא נדע את העובדות, לא נוכל לדעת אם יש פה תופעה נוספת של ניצול נשים, שלא רק מנצלים אותן בזנות אלא גם משתמשים בהן כאיזה כיסוי, ובסופו של דבר הן מקבלות את כתבי-האישום ולא הסרסורים. <שרת המשפטים איילת שקד:> בסדר, אבל את יכולה לראות מהנתונים שבכל זאת הרוב גברים, אבל – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אבל יש המון נשים. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – – אבל יש המון נשים, כן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> טוב. גברתי השרה, ניכינו לך הרבה יותר משליש בשל התנהגות טובה. חבר הכנסת בהלול וחבר הכנסת גפני אינם כאן, אז יתר השאילתות – גם חבר הכנסת חמד עמאר איננו נוכח, ולכן גברתי משוחררת. אנחנו נעבור לשאילתות – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> גם לי יש. <שרת המשפטים איילת שקד:> למיקי יש. <מיכל רוזין (מרצ):> וגם לי יש עוד אחת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אה, ואללה, יש עוד עמוד. <שרת המשפטים איילת שקד:> לך יש עוד אחת? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יש, יש עוד דף, כן. בכל זאת הרווחנו. יש לנו עוד דף, נכון. אז שאילתה מס' – אני לא כל כך רואה פה את המספר כי מהודק עליו – 230 ומשהו של חברת הכנסת מיכל רוזין: הסתה לגזענות. <שרת המשפטים איילת שקד:> אה, הסתה לגזענות. רגע, זה בלגן פה. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה. עד שסוף-סוף עונים לנו, אז אנחנו מביאים את זה בצרורות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> טוב. טוב מאוד. <230. הסתה לגזענות> <מיכל רוזין (מרצ):> מידע שנאסף – זאת שאילתה שהוגשה בנובמבר – ואני רוצה לשאול על מידע שנאסף בלשכה שלי – מתוך נתונים מהרשתות החברתיות, שלפיהם מוצפים הרחובות בתכנים של גזענות על רקע לאומי. בירושלים, לדוגמה, הופצו כרוזים עם הססמה: בוחרים בחיים, מעסיקים יהודים. ראינו גם לאחרונה – אני מוסיפה, כי כמובן זאת שאילתה מנובמבר – לאחרונה הייתה סדרה שלמה, באחד הערוצים בטלוויזיה, שהראתה כיצד בערים שונות יש באמת מחאות וקמפיינים כנגד החברה הערבית. רציתי לשאול: 1. מה נעשה למניעת התופעה? 2. האם וכמה כתבי-אישום הוגשו השנה בעבירת הסתה לגזענות? תודה. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברת הכנסת רוזין, אני אענה על שתי השאלות. 1. במענה על השאלה הראשונה שלך, המשטרה היא המופקדת על איתור חשדות לעבירות בנושא הסתה לגזענות ואלימות. הפרקליטות מצדה בוחנת מקרים המועברים לעיונה מהמשטרה, מאשרת חקירות במקרים שבהם נראה שיש חשד לעבירות של הסתה לגזענות ולאלימות ומגישה כתבי-אישום במקרים המתאימים. יש לציין שהגשת כתב-אישום בעבירות אלה טעונה, על-פי החוק, את אישור היועץ המשפטי לממשלה, המקבל המלצה מהפרקליטות ומחליט אם לאשרה. במקרים מתאימים הפרקליטות אף מגישה בקשות למעצר עד תום ההליכים ודורשת עונשי מאסר בפועל בגין עבירות אלה. 2. באשר לשאלה השנייה שלך, על נתונים – עד כה, במהלך שנת 2015 אישר היועץ המשפטי לממשלה את הגשתם של 20 כתבי-אישום בעבירות של הסתה לגזענות ולאלימות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שאלה נוספת – חברת הכנסת רוזין. <מיכל רוזין (מרצ):> בתשובה על שאילתה שהגשתי לשר לביטחון פנים התברר שאותם 20 כתבי-אישום, מרביתם היו נגד אזרחים ערבים, ולא אזרחים יהודים. האם קיימת איזו אפליה מבחינת מנגנוני האכיפה והענישה, כאשר אנחנו רואים תופעות כאלה – ויש לי גם, אני פשוט לא יכולה להראות את זה כאן במליאה, יש לי אותם פרסומים ומי חתום עליהם, ואיזה ארגונים, והרבה פעמים אלה גם ראשי ערים ורבני ערים שמתבטאים בעניין הזה. וגם הובן ברשתות החברתיות – זה חתום על-ידי אנשים ספציפיים. האם יש פה אכיפה סלקטיבית רק כלפי האוכלוסייה הערבית ולא כלפי האוכלוסייה היהודית? תודה. <שרת המשפטים איילת שקד:> לא, אין פה. רשויות אכיפת החוק והחוק לא מפלים בין יהודים לערבים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. השאילתה הבאה – של חבר הכנסת מיקי לוי – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אז למה יש רוב נגד ערבים בלבד? למה? מה זה אומר? זה כמו עם האתיופים, במקרה יש רק שמונה בכל לימודי הרפואה. במקרה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כמו שיש יותר הסתה – – – <261. חוק הגנת הדייר המיושן> <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי השרה, אדוני היושב-ראש – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – לא 19, אחד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חוק הגנת הדייר המיושן. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – גברתי השרה, לעסק שהוא חברה בעירבון מוגבל – במקרה שלנו בעסקי צורפות; זה יכול להיות כל עסק אחר – הושכר נכס בדמי מפתח, מהעשורים הראשונים למדינת ישראל, והוא משלם בעבור שכירת הנכס סכום פעוט בשכירות חודשית, בערך 5% מדמי השכירות הריאליים, וזה לעולמי עד. מילא אם מדובר בתושב, באזרח, שבאמת זה מקום המגורים שלו, אז אני מוכן שתהיה שכירות הוגנת. אבל כשיש חברה בע"מ שיש לה רווחים עצומים, והיא משלמת רק 5% מערך הנכס, ולא נוכל להוציא אותה לעולמי עד – נראה לי שיש חוסר צדק בעניין, אף שלכאורה החוק מגן עליה, ולטעמי צריך לחוקק אולי – אני לא יודע אם להביא את זה כהצעה פרטית, אבל מאוד הייתי שמח לשמוע את דעתך. תודה. <שרת המשפטים איילת שקד:> תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת מיקי לוי, בשאילתה שלך ביקשת לברר אם חוק הגנת הדייר חל על נכס המשמש כבית-עסק של חברה בע"מ ומה ההצדקה לכך. בנוסף, ביקשת לדעת אם אתמוך בביטול החוק האמור. השקעתי בך. אתחיל בסקירה כללית ובהסבר על החוק, ואחר כך אני אתייחס לשתי השאלות. חוק הגנת הדייר איחד פקודות וחוקים ישנים שונים, חלקם עוד משנות ה-30 של המאה הקודמת, שעסקו בהגנה על דיירים מפני משכירי נכסים. מקורם של ההסדרים האלה בתקופות שבהן התחזקה עמדת המיקוח של בעלי הנכסים כלפי השוכרים והיה חשש שמא תנוצל עמדת מיקוח זו לרעה; דרך אגב, היום יש חברי כנסת שטוענים שאנחנו במציאות דומה. עיקרם של הסדרים אלה בשתי הוראות: האחת – מניעת פינוים של שוכרים בתום תקופת השכירות שהוסכם עליה; והשנייה – הגבלת דמי השכירות שניתן לגבות מהשוכרים לשיעור שנקבע באותן הוראות; להלן, מי שרוצה עכשיו – פיקוח על מחירי שכירות. ראוי לציין הסדר נוסף שקובע החוק, וגם הוא בעל משמעות רבה, וזה בעניין העברת הזכות לדיירות מוגנת לאחר פטירת הדייר. החוק קובע כי הדיירות המוגנת אינה מגיעה בהכרח לקִצה עם פטירתו של הדייר המוגן, ובהתקיים תנאים מסוימים הקבועים בחוק, זכאים קרוביו של הדייר שנפטר לזכות במעמד של דייר מוגן. כלומר, גם לאחר פטירתו של הדייר, בהתקיים אותם תנאים, לא יהיה אפשר לפנותם מהנכס, ואף דמי השכירות יהיו מוגבלים, כפי שהסברתי. עם השנים הפכה התכלית להגן על שוכרי דירות לבלתי נחוצה, מכיוון שהפער הגדול שהיה בעבר בין הביקוש למקומות מגורים ולבתי-עסק ובין ההיצע של מקומות אלה הלך והצטמצם. גם בתקופה שבה נדרשה ההגנה על הדיירים לא הגשים החוק את המטרות שתלו בו, וזאת עקב התפתחות הנוהג של גביית – בעת הכניסה לדירה – דמי מפתח, שנועדו לגשר על הפער שבין דמי השכירות שהחוק התיר לגבות לבין דמי השכירות הראויים, על-פי שיעורם בשוק החופשי. נוכח העובדה שהחוק לא הצליח לממש באופן מוחלט את תכליותיו, ובעקבות השינויים האמורים שחלו בשוק הדירות, קבע המחוקק כי החוק לא יחול עוד על דירות חדשות, וכן על דירות שנבנו לפני אותו מועד אך התפנו כדין מכל דייר הזכאי להחזיק בהן. החוק עדיין חל אפוא על דירות שבנייתן הסתיימה לפני שנת 1968 ולא התפנו כדין מדייר הזכאי להחזיק בהן. עכשיו אני אשיב על השאלות. אשר לתחולת החוק על בתי-עסק – חוק הגנת הדייר מגדיר "דייר" כ"מי שמחזיק בנכס", ו"נכס" מוגדר כ"דירה או בית-עסק". החוק מביא הוראות שונות הנוגעות לבית-עסק, והוא אף מקדיש פרק שלם לדמי השכירות שיחולו על בית-עסק. מכאן שתחולת החוק אינה מוגבלת לדירת מגורים, והיא משתרעת גם על שכירות של בית-עסק. אשר לעמדתי בנוגע לביטול החוק – כפי שעולה גם מהפנייה, חוק הגנת הדייר מעלה קשיים, בעיקר נוכח מצבם של בעלי נכסים שהחוק חל עליהם אך אינם יכולים לפנות את השוכר גם בחלוף שנים רבות ממועד החתימה על חוזה השכירות המקורי, ומוצאים את עצמם בפני מצב דברים שבו גם לאחר פטירת הדייר, הזכות לשכירת הדירה או הנכס עוברת לקרוביו של השוכר הראשון. לכן, אני בהחלט מבינה את הרצון שלך לבטל את זה. כמו כן, כפי שאמרתי, החוק מגביל את המשכיר ומאפשר לו לגבות דמי שכירות בשיעורים נמוכים במיוחד, וזאת ללא קשר ליכולתו הכלכלית של השוכר ומצבו הסוציו-אקונומי. יחד עם זאת, מובן כי קיים קושי בביטול רטרואקטיבי של זכויות שהוקנו בחוק ובהסתמך עליו, שהרי לא מדובר במי שהם פורעי חוק אלא במי שמנצלים זכות שהדין העניק להם. חוק זה נמצא בתחום אחריותו של שר הבינוי והשיכון. מבירור שערכו גורמי המקצוע במשרדי מול המחלקה המשפטית במשרד הבינוי והשיכון עלה כי ההסדרים הקבועים בחוק הגנת הדייר לא נבחנו באופן סדור תקופה ארוכה, ומשרד הבינוי והשיכון מעוניין לבחון אותם מחדש. לכן, אני באופן אישי מבינה מאוד את הכוונה שלך, אני גם תומכת בה, אבל צריך להתניע תהליך ולבקש ממשרד הבינוי והשיכון לבחון את זה. לצורך זה הוזמן מחקר בנושא, ותוצאותיו יהיו בסיס לטענה הזו. המחקר יתבצע במחצית הראשונה של שנת 2016. ולכן, אני מציעה שתעקוב מול משרד הבינוי והשיכון אחרי זה. אני מברכת את המשרד על היוזמה לבדוק את זה מחדש. ולאחר שיתקבלו תוצאות הבחינה תגובש עמדת משרד המשפטים בנושא תיקון החוק, כמובן, תוך התייחסות לסוגיה של זכויות קניין, חופש חוזים והגבלת הפרט. זאת אומרת, צריך לאזן בין הדברים האלה לבין הרציונל הנכון שלך. בסדר? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. שאלה נוספת, חבר הכנסת. <מיקי לוי (יש עתיד):> באמת, התשובה מאוד מפורטת, ותודה רבה לך על היושרה – שאת אומרת שאת תומכת ומבינה את זה. אני אישית אעקוב במחצית הראשונה של 2016 אחרי משרד הבינוי והשיכון, אם הוא ישנה את החוק. נעשה פה עוול משמעותי לאנשים. אנשים שהולכים לעולמם, אין שום סיבה, ובפרט כשמדובר בבתי-עסק, להעביר את זה ליורשים, והנה שטח של אלפי מטרים משמש יורשים ועוד פעם יורשים ועוד פעם יורשים במחירים מינימליים, כשהחברה שיושבת שם היא חברה בע"מ ומפיקה רווחים של מיליוני שקלים. תודה רבה לך על התשובה המפורטת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לגברתי שרת המשפטים. אנחנו עוברים לכמה שאילתות לשר הבריאות. ראשונת השואלים, חברת הכנסת ענת ברקו – שאילתה מס' 303: מימון טיפול רפואי למבצעי פיגועי טרור. <303. מימון טיפול רפואי למבצעי פיגועי טרור> <ענת ברקו (הליכוד):> גברתי שרת המשפטים, אדוני שר הבריאות, כנסת נכבדה, אדוני היושב-ראש, השאילתה היא: ידוע כי מחבלים אזרחים ישראלים שנפגעו במהלך פיגוע שהם ביצעו, למשל ב"דאעש", מקבלים טיפול רפואי מלא של מערכת הבריאות הישראלית. מה אדוני יכול לענות לי על השאלה הזו? האם מקובל שמישהו ביצע פיגוע, גם מחוץ לגבולות המדינה, והוא מקבל את מלוא הטיפול הרפואי על חשבון המדינה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני ישיב. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, תשובה על שאילתה מס' 303: כאשר מפגע הוא תושב ישראל, בעל תעודת זהות כחולה, הטיפול הרפואי עד להרשעתו בדין ממומן על-ידי קופות-החולים, אשר נדרשות לבצע קיזוז מול הביטוח הלאומי. לאחר הרשעתו, האחריות המימונית עוברת לשב"ס. אם המפגע אינו תושב ישראל, הטיפול ממומן על-ידי הגוף שביצע את המעצר – משטרת ישראל או צה"ל – במידה שהפיגוע בוצע בשטח הרשות. לא מתקיים קיזוז בגין עלות הטיפול במפגע בין הגורם המשלם לבין הכספים שגובה מדינת ישראל עבור הרשות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא מתבצע? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא. <ענת ברקו (הליכוד):> אתה יכול לחזור על הסיפה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> על הסיפה, כן. הוא אמר שלא מתבצע. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא מתקיים קיזוז בגין עלות הטיפול במפגע בין הגורם המשלם לבין הכספים שגובה מדינת ישראל עבור הרשות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שאלה נוספת של חברת הכנסת ענת ברקו. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני השר ליצמן, האם נראה לך הגיוני שאזרח ישראלי יצא משטח מדינת ישראל וחבר ל"דאעש" בסוריה וחוזר למדינת ישראל כדי לקבל את הטיפול הרפואי שמציל חיים גם, ומעבר לזה אנחנו מממנים אותו? וכמובן, הוא מביא את כל אותם רעיונות רדיקליים גם ביבוא ישיר, ללא מסים, לתוך שטח מדינת ישראל, עם האידיאולוגיה הרצחנית. איך יכול להיות? איך אנחנו יכולים בעצם לפתור את הבעיה שמשלמי המסים הישראלים לא יצטרכו לכסות טיפול רפואי של טרוריסטים, בטח לא אלה שחברו ויצאו משטח המדינה ובעצם לחמו בשדות זרים במסגרת תיירות הג'יהאד. למה זו בעיה שלנו? למה אנחנו צריכים לממן את זה? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אין לי תשובה אחרת, רק שאני מוכן לבדוק את זה. אני לא חולק עלייך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <ענת ברקו (הליכוד):> אוקיי. אז אני אשמח. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תפקידי להגיד את האמת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הרגל לשונך לומר, אומר לנו רש"י. טוב, תודה רבה. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה לשר הבריאות, של חבר הכנסת טלב אבו עראר, שאילתה מס' 307: אי-מתן חיסונים חיוניים לילדים בדואים. <307. אי-מתן חיסונים חיוניים לילדים בדואים> <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, אי-מתן חיסונים הדרושים לילדים אלה, שהם ילדים בדואים, נובע מאי-הנגשת השירותים החיוניים להם. רצוני לשאול: 1. מה נעשה להנגשת שירותים אלה לאזרחים אלה? 2. האם המרפאה הניידת תחזור לפעול? 3. למה אין מאפשרים מתן שירותי החיסונים לחברות חיצוניות? תודה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני יודע – לפני שאני אענה את התשובה שהכינו לי – פעם ביקשו דווקא שתהיה חברה חיצונית שתבוא למדינה, ואמרו שחברות חיצוניות לא משתלטות על זה. אז זה בדיוק הפוך אולי. אבל אני אענה על השאלה. במחוז דרום נעשות פעולות רבות המכוונות להנגשה של השירות ולהעלאת כיסוי החיסונים לכל תינוקות וילדי המחוז, כולל כמובן האוכלוסייה הבדואית. בהקשר זה אציין כי אירוע הפוליו בשנת 2013 הוא דוגמה המוכיחה שילדים בדואים בדרום מחוסנים היטב במשך שנים רבות – עובדה שאף אחד לא חלה למרות ההדבקה הנרחבת. אשר לסוגיות הספציפיות שעלו בשאילתה: א. יש פריסה רחבה מאוד של תחנות טיפת-חלב המשרתות את האוכלוסייה הבדואית. היקף הפריסה גבוה מזה הקיים בכל מקום אחר במדינה, בשיעור של טיפת-חלב אחת לכל 10,000 איש. ב. ניידת. עבודת הניידת לא רק שלא נפסקה, אלא אף הורחבה: יותר אחיות יוצאות לחסן תינוקות ופעוטות שאינם מגיעים לחיסונים; יותר שעות מוקדשות לעבודות הניידת. ג. מתן שירותים על-ידי חברות חיצוניות. מניסיוננו, הדבר אינו מהווה פתרון הולם. הוכחה לכך ראינו במסגרת השירות לבריאות התלמיד בבתי-הספר, אשר ניתן במשך כמה שנים על-ידי ספק חיצוני ונכשל בכיסוי חיסונים – ואני מדבר בעיקר בדרום. במרס 2012, כשהשירות עבר למשרד הבריאות, במחוז דרום בלבד, כיסוי החיסונים עמד על כ-30%, וממרס עד יוני העלינו אותו מעל 90%, הן לתלמידי השנתון והן לתלמידי השנתון הקודם. בסיפה אציין כי לא ברור לנו מה הבסיס לקביעה שקיים אי-מתן חיסונים חיוניים לילדים בדואים. אני פשוט מכחיש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אבו עראר, רוצה שאלת המשך? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי השר, בחלק מהיישובים הבלתי-מוכרים, ואפילו המוכרים, שהכירה בהם המדינה בעשור האחרון, יש בכל יישוב מרפאה עם רופא אחד, והוא צריך להגיש שירותים בריאותיים לאלפי תושבים. רופא אחד לא מספיק. דבר שני, המרפאות האלו לא מחוברות לחשמל. אין חשמל – לא יהיה שירות רפואי. ולכן, מה עושים במקרים האלה? תודה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> פונים לחברת חשמל ולרשות לחבר חשמל. זה לא שייך אלי. אני לא יכול לתת שירותים אם אין לי חשמל. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> שירותי בריאות, איך אפשר? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני לא יכול לעבוד במקום שאין חשמל. אז צריך לפנות לסדר את החשמל, לא יודע איך. זה לא שייך אלי. מצטער. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת אבו עראר. תודה רבה, אדוני השר. שאלה אחרונה לכבודו של חבר הכנסת באסל גטאס, מס' 357: בית-חולים בעיר ערבית. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא היה של סלימאן? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, לא. היא קיבלה את התשובה בכתב, ולכן אדוני פטור מלקרוא את הדברים כאן. <357. בית-חולים בעיר ערבית> <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לפי הפרסומים האחרונים של ה-OECD, שירותי הרפואה בישראל, במיוחד שירותי בתי-חולים, הם מעטים ביותר. שיעור המיטות לאוכלוסייה ל-1,000 תושבים הוא פחות מחצי מהממוצע האירופי, נוסף על דברים אחרים, כמו נגישות ל-MRI ועוד שירותים. רצוני לשאול: למה לא ייבנה בית-חולים ממשלתי? הממשלה, למה לא תבנה עוד בתי-חולים? במיוחד אני שואל על בית-חולים ממשלתי בעיר ערבית, כך שמצד אחד – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת גטאס, מדוע אדוני איננו קורא את נוסח השאילתה שהוגשה? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני קורא, אני קורא, עכשיו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, אדוני לא קרא את הנוסח. להשתדל להיצמד לנוסח של השאילתה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> רצוני לשאול: למה שלא ייבנה בית-חולים ממשלתי בעיר ערבית, כך שמצד אחד ישתפר מצב הבריאות, והוא יצמצם פערים לטובת החברה הערבית שאין בה אף בית-חולים ממשלתי, ומצד שני יצמצם את הפערים מול מדינות ה-OECD? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אדוני השר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> בתשובה על שאילתה מס' 357: מוסדות האשפוז במדינת ישראל משרתים את כלל האוכלוסייה ללא הבדל דת, גזע ומין, וכדוגמה: האוכלוסייה באזור המשולש מקבלת שירותים בבתי-החולים הלל יפה, "העמק", מאיר, רבין ורמב"ם. כל בתי-החולים אמורים לגדול ולהוסיף מאות מיטות בשנים הקרובות על מנת לתת מענה לגידול האוכלוסייה והזדקנותה. יש לזכור כי יש חשיבות רבה להגדלת בתי-החולים, כמו "העמק" והלל יפה, על מנת לאפשר יתרון לגודל הן מההיבט הרפואי והן מההיבט הכלכלי, ולא ליצור בתי-חולים קטנים, על כל המשתמע מכך. אני רוצה להוסיף לכך – לפני כן – שמשרד הבריאות לא בונה בתי-חולים לפי אוכלוסייה; עובדה שהוא לא בונה בתי-חולים לא בביתר ולא במקומות שהם דווקא חרדיים מובהקים. הוא בודק ובונה לפי הצורך. בונים עכשיו בית-חולים חדש באשדוד, שהוחלט עליו לפני עשר שנים. יסיימו אותו בעוד שנה. ברור שאנחנו נצטרך בתי-חולים נוספים, אחד יהיה בדרום ואחד בצפון, ולא הוחלט עדיין איפה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שאלה נוספת לחבר הכנסת גטאס. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כמעט כל הגליל המערבי, המרכזי והמזרחי, יש בו שלושה בתי-חולים – בעצם כן, אפשר להוסיף גם את פוריה – אבל זה צפת ונהריה; צפת, נהריה ובדרום פוריה. אז אם אתה בא ורואה עיר שלמה כמו סח'נין, ועל-ידה עראבה ודיר-חנא, אוכלוסייה של כמעט 100,000 תושבים, מרוחקים יותר מ-30, אולי אפילו 40 קילומטר מבית-חולים. המחשבה ההגיונית, גם בגלל הצורך וגם בגלל היעדר בתי-חולים בלב האוכלוסייה, זה לחשוב בכיוון של הקמת בית-חולים חדש ולמקם אותו בלב הבקעה הזו, בסח'נין לדוגמה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני, אני יודע שלמשל בסח'נין – נדמה לי – שפתחנו חדר מיון קדמי. זה נותן מענה עד לבית-החולים. עשינו את זה בהרבה מקומות ערביים, גם מעבר לקו הירוק, גם במקומות מרוחקים. כפי שאמרתי, לבנות בית-חולים זה לא סתם דבר כזה, אלה עלויות מדהימות, כספים גדולים, וגם לא קיים כרגע הצורך. שכחת לציין שבכל המקומות שהזכרת קודם הרחבנו את בתי-החולים, הכנסנו שירותים חדשים, הכנסנוMRI , הכנסנו שם את הדברים הכי חדשים. דווקא אתמול חנכתי בניין חדש בגליל, בנהריה, בבית-החולים "המרכז הרפואי לגליל", כפי שהא נקרא היום. אז אנחנו מרחיבים את השירותים לכולם; זה לא קשור לגזע, למין, לערבים, ליהודים, לחרדים, לחילונים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אבל עדיין מספר המיטות לתושבים הוא קטן. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> הוא גדל. עובדה שאני עשיתי הסכם בקדנציה הקודמת שלי להוסיף לפי כל שנה כמות מיטות, ועומדים בזה. אז מוסיפים כל שנה מיטות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשר הבריאות. אנחנו עוברים לשאילתות לסגן שר החינוך – לשר החינוך, וישיב עליהן סגן שר החינוך. ראשונת השואלות, חברת הכנסת נורית קורן, שאילתה מס' 168: חופשת קיץ לתלמידים עם מוגבלות. תמתינו עד שסגן השר יעלה לדוכן. בבקשה, חברת הכנסת קורן. <168. חופשת קיץ לתלמידים עם מוגבלות> <נורית קורן (הליכוד):> אנחנו בעצם מדברים על חופשת קיץ לתלמידים עם מוגבלות. לאחרונה קיימה ועדת החינוך דיון בנושא זה. בוועדה התקבלה תשובת השר, ללא התייחסות לבעיה. רצוני לשאול: מה לדעת השר צריכים ההורים לעשות בתקופה שבה אין מסגרת לילדים, אין סייעות ואין בייביסיטר? להזכירך, אדוני סגן השר, אנחנו מדברים על תלמידים עם מוגבלות, והשאלה שלי היא מ-29 ביולי 2015. אני מקווה שלפחות בקיץ הבא לא נצטרך לשאול את השאלה הזאת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אדוני סגן השר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת נורית קורן, חוק החינוך המיוחד, התשמ"ח–1988, קובע כי השר, בהסכמת שר האוצר, רשאי לקבוע כי שנת הלימודים במוסדות לחינוך מיוחד, כולם או מקצתם, תוארך מעבר לשנת לימודים רגילה. כן רשאי השר לקבוע כי לימודים במוסדות כאמור יתקיימו גם בתקופות של חופשת לימודים רגילה. בהתאם לאמור, נקבעה תוכנית להארכת שנת הלימודים בחופשות בחינוך המיוחד. תוכנית זו נקבעה מתוך ראייה מקצועית ופדגוגית המביאה בחשבון את הצרכים המשתנים של התלמידים עם צרכים מיוחדים בלקויות השונות. פרטי התוכנית מצויים בחוזר מנכ"ל תשס"ד/5, ינואר 2004, וככלל מערך הלימודים בחינוך המיוחד מורכב מימי הלימוד בחינוך הרגיל וכן מהימים שבהם מקיימת מערכת החינוך המיוחד את תוכנית הארכת הלימודים בחופשה. מערכת החינוך המיוחד פועלת בחופשות שבהן מערכת החינוך כולה בחופשה, בהתאם ללקויות ולרמות התפקוד השונות של התלמידים, לפי הפירוט הבא: 21 ימים בחגים: טרום-סוכות, סוכות, חנוכה ופסח; 27 ימים בחודש יולי; שמונה ימים בחודש אוגוסט. סך כל ימי הפעלת מערכת החינוך המיוחד בזמן חופשות עומד על 56 ימים. מדי שנה מפרסם האגף לחינוך מיוחד מבעוד מועד לוח שנתי ובו מצוינים ימי הלימוד, ימי הארכת שנת הלימודים בחופשה וימי החופשה שבהם בתי-הספר יהיו סגורים. פרסום זה נעשה טרם פתיחת שנת הלימודים ומאפשר להורים ולמסגרות להתארגן מבעוד מועד. חשוב לציין וגם להוסיף בהקשר זה כי קיימות מסגרות תמיכה נוספות למשפחה ולילד, המספקות מענים, כגון חופשונים, קייטנות בזמן החופש הגדול בימים שבהם בית-הספר אינו פועל, מועדוניות רווחה, תמיכה סוציאלית ועוד. את המידע על מסגרות אלה וסוגי השירותים הניתנים במסגרתן ניתן לקבל בלשכות הרווחה העירוניות. בהקשר זה אני מבקש לציין כי מערכת החינוך הפעילה בחופשה האחרונה ועתידה להפעיל גם בחופשת הקיץ הקרובה את התוכנית בתי-הספר של החופש הגדול. מסגרת זו נותנת מענה גם לילדי השילוב בכיתות א'-ב'. כמו כן, מערכת החינוך מקצה סייעת לילדים המשתלבים בקייטנות המפוקחות על-ידי משרד החינוך. נוסף על האמור, אני מבקש גם להביא לידיעתך כי בימים אלה אנו בוחנים את סוגיית הרחבת התוכנית. התחלנו בדיון מעמיק, שמתמקד בצורכי התלמידים בהיבטים הפדגוגיים ובהיבטים התקציביים הנדרשים להפעלת התוכנית מעבר למתכונת הקיימת היום. עם תום הדיונים יתקבלו החלטות בהתאם לשיקולים פדגוגיים וטיפוליים הנדרשים לתלמידי החינוך המיוחד על-פי הלקויות ורמות התפקוד השונות, וכן בהתאם למשמעויות התקציביות הנדרשות משינוי התוכנית. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. שאלה נוספת – חברת הכנסת קורן. <נורית קורן (הליכוד):> אדוני סגן השר, אני רוצה לומר לך שבדיון שקיימנו ב-29 ביולי בא אב חרדי ופשוט בכה; הוא אמר שזו ממש בעיה קשה, שיש ילד עם צרכים מיוחדים, והוא לא יכול לתת את המענה, וגם הבעיה שכל הטיפולים הפארה-רפואיים מופסקים בזמן החופשות. נכון שמודיעים להורים מתי יהיו החופשות, אבל אני רוצה לומר לך, תחשוב כמה גדול הקושי של ההורים האלה לקבל מענה ברשות המקומית – מכיוון שאלה ילדים עם צרכים מיוחדים ולא ניתן לקחת בייביסיטר רגילה, צריך לקחת בייביסיטר שתדע לטפל בילד עם הצרכים המיוחדים. לכן, אני מברכת על כך שאתם עכשיו מקיימים דיונים בנושא הזה. אני מבקשת שתראו לנכון לקצר את החופשות ולתת מענה להורים, כדי שיוכלו ללכת לעבודה. הורים רבים לא הולכים לעבודה חודשיים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני, תרשה לי טיפה להבהיר את השאילתה של חברת הכנסת קורן. מדובר בילדים שהם משולבים במסגרת הרגילה. <נורית קורן (הליכוד):> גם, גם. <אורי מקלב (יהדות התורה):> מדובר על זה, ולכן הבעיה הרבה יותר חמורה, מפני שאין להם מסגרת של חינוך מיוחד. הם נמצאים בבית-ספר רגיל, הם משולבים בכיתה – יש להם לקות קלה מאוד – ואין להם שום חופש מסודר. בקיץ, למשל, ההורים לא יכולים לשמור עליהם. הם במסגרות רגילות. <נורית קורן (הליכוד):> כן, יש מענה לכיתות א'–ג', אבל אין מענה לד', ה' וו', שאלה גילאים – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> זה לא הנושא רק של הקייטנות של החינוך המיוחד. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> חברת הכנסת נורית קורן, ובהמשך גם חבר הכנסת הרב מקלב, אני קודם כול רוצה לציין ולהזכיר לחברת הכנסת נורית קורן שהיא כבר העלתה את הנושא הזה בקיץ, וגם הרב מקלב, מכוח פעילותו, שוחח אתי על כך לפני החופשה הגדולה של הילדים בחינוך המיוחד. אז במשרד אמרו, לי לפחות, שאני נזכרתי מאוחר מדי להעיר להם ולבקש מהם שהדברים האלה יהיו אחרת. וכנראה מי שאין לו ילד בבית שהוא בעל צרכים מיוחדים לא יכול להבין את הבעייתיות של הנושא הזה. אבל מה שהובטח לי – ואת זה הבאתי כאן למליאה – זה שבשעתו נאמר שאכן לקראת פתיחת שנת הלימודים הבאה, שנת הלימודים תשע"ז, הדברים האלה ישתנו. <נורית קורן (הליכוד):> לא, אנחנו רוצים שבקיץ הזה כבר – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני מודה לך על כך, ואני מודה גם לחבר הכנסת הרב מקלב, שאתם מחדדים את זה כעת שוב. זה פשוט גורם לי שאני אצטרך לבדוק עכשיו במשרד מה קורה לקראת חופשות תשע"ו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אין מזרזין אלא למזורזין. <נורית קורן (הליכוד):> אני מברכת אותך, ואני מקווה מאוד שאנחנו ניתן פתרון לבעיה הזאת כבר השנה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת נורית קורן. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה, של חבר הכנסת טלב אבו עראר, מס' 197: בית-הספר אלעאסם ב' ביישוב אבו-תלול. <197. בית-הספר אלאעסם ב' ביישוב אבו-תלול> <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי סגן השר, ביישוב אבו-תלול, בבית-הספר אלאעסם ב', שהוא מבנה יביל, לומדים כיום כ-1,100 תלמידים בכיתות דחוסות. רצוני לשאול: 1. האם יחולק בית-הספר לשניים? 2. האם התחיל תכנון בית-הספר החדש בבנייה קשה? 3. מה הוא לוח הזמנים לתכנון? תודה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת טלב אבו עראר, מינהל הפיתוח במשרד החינוך פועל בשיתוף מלא עם הרשות המקומית להמשך קידומה הפיזי של מערכת החינוך. בשל בעיית הקרקעות הקיימת, הרשות הונחתה בדבר הפעולות שעליה לבצע על מנת לקדם את הפרויקטים. 1. בית-הספר לא מתוכנן להתפצל לשניים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> זה יישוב מוכר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> כן, כן. 2–3. התשובה של המשרד היא כך: אושר התכנון של בית-הספר. שלב א' של הפרויקט תוקצב בשנת 2015 בסכום כולל של 8 מיליון ו-595,100 שקלים, 1,850 מ"ר. הרשות נמצאת בשלבי התקשרות עם הקבלן המבצע. אני חייב לספר לך עוד פרט. התשובה על השאילתה הזו נכתבה באוקטובר. יכול להיות שאם תתעניין ברשות תמצא כבר תשובה שיש כבר התקשרות עם קבלן מבצע. על כל פנים, זו התשובה שאני יודע למסור לך כרגע. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. שאלת המשך. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> לפני כיומיים הגשתי שאילתה דחופה, מכובדי היושב-ראש, שאני לא יודע, משום מה הנשיאות, שאתה, היושב-ראש, חבר בה, לא קיבלה כזה נתון מדאיג וחמור – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני רק מבקש לתקן אותך, אדוני חבר הכנסת: שאילתות דחופות מאושרות על-ידי היושב-ראש ולא על-ידי נשיאות הכנסת. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אני יודע שהנשיאות מאשרת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, שאילתות דחופות מאשר היושב-ראש, חבל על הוויכוח. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> רק היושב-ראש לבדו? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כן. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> תודה על המידע, באמת לא ידעתי. טוב, נתון ממש חמור: כ-5,000 תלמידים בדואים גילאי שלוש–חמש הם בלי מסגרת חינוכית במדינת ישראל הדמוקרטית, היהודית, הדמוקרטית, הנאורה. בלי מסגרת חינוכית, מכובדי סגן היושב-ראש. מה יעשה משרדכם, משרד החינוך? אפילו בסיור שעשתה ועדת החינוך ביום ראשון האחרון בשני בתי-ספר במגזר הבדואי בנגב – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – מטעם המשרד מישהו העלה את זה – 5,000 תלמידים בלי מסגרת חינוכית. מה יעשה משרדך לקליטת תלמידים אלה? תודה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת טלב אבו עראר מעלה שאלה מאוד מאוד חשובה, ואני קטונתי מלהתערב בשיקוליו של היושב-ראש, שכמו שאתה אמרת, זה נתון לשיקולו האישי. אני לא יודע לענות תשובה כאשר אין לי הנתון הזה ולא יכולתי לבדוק קודם. ברור שאם יש 5,000 ילדים ללא כל רישום או ללא כל אחריות שהמשרד יודע עליה, זה דבר מאוד מאוד חמור, אבל אתה מציג אותו כך, ואני לא יודע להגיד לך תשובה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> זה נתון של משרד החינוך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אבו עראר, אני מבקש להציע – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני לא יודע להגיד לך תשובה, אבל אין לי ספק שאם המציע – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אבו עראר, אני מציע שאדוני – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> כן, אבל בכל אופן הוא מעלה את זה, אז הוא רוצה שאני אגיד – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, אז אדוני ישיב בכתב. זה לא רציני להתייחס – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני לא חושב שזה מכובד אם אני לא אתייחס כשהוא אומר מספר של 5,000 ילדים – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> זה מספר של משרד החינוך – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – – 5,000 ילדים ללא כל מערך פיקוח יחד עם המשרד. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני מתייחס לנתון הזה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> למה זה – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני לא מכיר אותו – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> זה מטעם משרד החינוך. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אתה יודע מה, או שאני אתן את העצה שלו – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> זה נתון של משרדך שלך. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> למה אתה עושה לי ככה עם האצבע? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> לא, אני לא עושה ככה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אבל למה אתה עושה לי ככה עם האצבע? למה אתה עושה את זה? הרי אני רוצה להתייחס למה שאתה מדבר, ואתה עושה לי עם האצבע ככה. זה הרי הדבר הכי חמור – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אני לא עושה ככה. אני לא מאיים, אני לא מאיים – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> תראה, אני מבקש להתייחס, ואתה עושה לי עם האצבע. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתה מכחיש עובדות כאן. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא, מי שנמצא פה במליאה יודע שאני לא מכחיש עובדות. אני אמרתי לך שאני לא יכול לאשר לך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אבו עראר, אתה לא מקשיב. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא יכול אשר לך, עובדה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני סגן השר, במחילה – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מי שאישר את זה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אבו עראר – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אוקיי, כנראה אתה צדקת שלא הייתי צריך להתייחס. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, חבר הכנסת אבו עראר, אתה לא מקשיב למה שסגן השר מנסה לענות לך – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, אני לא – סליחה, אני עובר לשאילתה הבאה שעל סדר-היום. חבר הכנסת באסל גטאס – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – לא רוצה לשמוע – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אתה גורם בעצמך שיגידו לך כאלה תשובות. אתה גורם לזה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> משרד החינוך מאשר את זה – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני מנסה לענות לך, אף-על-פי שאני לא אמור לדעת תשובה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני סגן השר – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני מנסה להתייחס, ואתה גורם לכך שכולם לא יוכלו להבין מה שאתה עושה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתה לא רוצה לשמוע את הנתון – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני סגן השר, ברשותך, אנחנו עוברים – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני ממש מתנצל על – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – לשאילתה מס' – רגע, רגע, אדוני, יש עוד שאילתות לאדוני. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני לא הולך, אני רק עושה לי סדר במה שאני צריך לעשות עם 5,000 הבדואים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שאילתה מס' 207, של חבר הכנסת באסל גטאס: שר החינוך – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני בכל אופן רושם לי את העניין של 5,000 בדואים, תלמידים – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> משרד החינוך – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אבו עראר, אנחנו עברנו לשאילתה הבאה, של חברך – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתה לא רוצה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – שר החינוך נושא נשק. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, אתה לא נותן לסגן השר להשיב. סגן השר רצה להשיב לך, ואם אתה היית – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> זה נתון של משרד החינוך – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אבל סגן השר לא התווכח עם הנתון שלך – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אבל – – – לא עונה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> טוב, חבר הכנסת גטאס, אתה עולה לשאילתה, או שאני עובר לשאילתה הבאה? מה אתה עושה דין לעצמך פה? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> זה נתון שנתן משרד החינוך. אתה לא רוצה לשמוע. זה נתון של משרד החינוך – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אבו עראר, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – תבין, זה נתון שנתן – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אבו עראר, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> רציתי לענות, אבל אתה מחפש משהו. לא אתי. לא אתי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני סגן השר – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> זה נתון של – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא אתי, בבקשה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אז אולי תלמד – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא אתי. תפסיק, די, נו מספיק, אתה פוגע בילדים האלה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אתה פוגע בילדים האלה בהתנהגות שלך. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אתה מפריע לחבר כנסת מהסיעה שלך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת גטאס, קרא בבקשה את השאילתה מתוך הכתב. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – דיווח. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כל מה שחברי ניסה להגיד זה שהנתון הזה של ה-5,000 הוא נתון של משרד החינוך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אבל סגן השר לא התווכח עם זה, חבר הכנסת גטאס. רק שחבר הכנסת אבו עראר לא רוצה להקשיב. <207. שר החינוך נושא נשק> <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני השר – כמובן, זה מופנה לבנט – אתמול התפרסמה תמונתך כשאתה נושא אקדח על גופך. ברצוני לשאול: 1. איזה סוג רישיון יש לך? 2. האם בכוונתך לעשות בו שימוש? 3. מה הוא הצורך בנשק אישי כשאתה מלווה במאבטחים אישיים? 4. איזה מסר הנך מבקש להעביר למורים או לתלמידים בתור שר החינוך? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> טוב שאמרת שהשאילתה מופנית – מאחר שאתה שואל שאלות אישיות, השאילתה מופנית לשר החינוך, והתשובה שלי היא כך: 1. התשובה היא: רישיון לאקדח. 2. התשובה היא: אם אהיה נוכח באירוע של ניסיון רצח, אירה במחבל. 3. תשובת השר היא: איני מלווה במאבטחים. 4. התשובה של השר היא: כשיש גל טרור, חובה להגן על עצמנו. זו חובה מוסרית ממדרגה ראשונה. אני רוצה רק לומר לך שאני עכשיו לא עונה מה שהשר ביקש לענות, אבל אני אומר לך שגם אני, ואני לא מבקש להיתפס כקיצוני, או – כאילו, אתה רוצה להאשים אנשים שכאילו רוצים לפגוע וסתם לשפוך דם? אני רוצה לומר לך: אצלנו בהלכה כתוב "הבא להורגך השכם להורגו". אם מישהו בא מולך עם סכין, אז מה? לעמוד בחיבוק ידיים? ממש לא. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת גטאס בטח מבקש לגנות את הפיגועים במסגרת שאלת ההמשך שלו. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> האם אני יכול לקבל את זה בכתב, אדוני? אני רוצה את התשובה הזו בכתב, כבוד השר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני לא יודע מה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> היא תהיה לך בפרוטוקול, אדוני. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני לא יודע מה הנוהל במזכירות. אני מוסר את זה למזכירות הכנסת – – <מיקי לוי (יש עתיד):> יש בפרוטוקול. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – ואם אני לא רוצה אני גם לא מוסר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יש פרוטוקול. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אתם יכולים לרשום, ותיקח. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> שר החינוך – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני עניתי לך בדיוק מה שהשר ביקש לענות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> בסדר, רק יש לי עוד שאלה: שר חינוך שמסתובב עם נשק מעביר מסר בתור האיש הבכיר ביותר במערכת החינוך, מסר מאוד ברור לתלמידים ולילדים ולמורים – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מה השאלה, חבר הכנסת גטאס? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – שצריך להסתובב עם נשק. <מיקי לוי (יש עתיד):> מה לעשות, זה בעקבות המצב. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני מבקש לענות כך: השר ענה את מה שהוא ביקש למסור, ומסרתי בשמו למה הוא נושא נשק. אני אומר לך שאני לא שואל אותך מדוע אתה שואל שאלות בזכותם של אלה שיורים עליהם כאשר הם הולכים עם סכינים. זה לא מתאים לחבר כנסת שישאל שאלות וינסה להגן על כאלה שהולכים עם סכינים ורוצים להרוג, לא. השר עושה את זה מכיוון שאולי הוא מפחד על עצמו, או שהוא רוצה לעזור לאחרים שבאים מולם עם סכין. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אבל יש חוק. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> ולמה אתה צריך להגן – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> יש מערכת חוק, יש משטרה, יש – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> למה אתה צריך להגן על מישהו או על כמה מהם שמנסים עם סכינים להרוג אנשים חפים מפשע? לכן לא מובן לי מה שאתה שאלת. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה, של חברת הכנסת מיכל רוזין, מס' 250: יישום חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות חינוך. <250. יישום חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות חינוך> <מיכל רוזין (מרצ):> תודה לך. אני חייבת לומר שאני לא יודעת מאיפה להתחיל, יש לי שאילתה מקורית מאוגוסט ושאילתה רגילה מנובמבר. לצערי הרב, גם התשובה שהתקבלה בכתב לא מספקת, בלשון המעטה. באוגוסט 2014 חוקק בכנסת חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות חינוך. על-פי סעיף 23 לחוק, הנהלים ייכנסו לתוקפם בתחילת שנת הלימודים תשע"ו. השר, בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת החינוך והתרבות והספורט של הכנסת, יקבע תנאים והוראות לעניין הרכב המזון שניתן לספק או למכור בתחום מוסד חינוך לעניין ערכו התזונתי, בהתחשב, בין השאר, בסוג מוסד החינוך ובצורכי התלמידים ובגילם. אני רוצה לשאול: 1. האם קבע המשרד הוראות על-פי התנאים בסעיף 2(ב) לחוק? 2. האם מינה שר החינוך גוף פיקוח על הנושא מכוח פרק ד' לחוק? 3. אם טרם נקבעו – ואני יודעת שטרם נקבעו – תקנות ומנגנוני פיקוח על החוק, הרי שנת הלימודים שכבר החלה מזמן, ומושב הכנסת הנוכחי – הסתיים כבר ההוא שהיה צריך לקבוע בו – כיצד אתם מתכוונים לפעול כדי ליישם את החוק? תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. אדוני סגן השר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> 1. סעיף 2(ב) בחוק קובע כי יש להתקין תקנות מכוחו של החוק. נוסח התקנות מגובש בימים אלה במשרד החינוך בתיאום עם משרדי ממשלה נוספים. כמקובל, עם סיום העבודה בנושא יובאו התקנות לאישור ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת כנדרש. 2. המשרד פועל ליישום הוראות החוק, לרבות מינויו של גוף פיקוח על הנושא. 3. גם בהיעדר התקנות אמון המשרד על הנחיית מוסדות החינוך בעניין – – – <קריאות:> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> יש פה התגברות על – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יש פה השתלטות עוינת על המיקרופונים. <קריאה:> כן, העיקר שפה בבית הזה אוהבים להגיד סייבר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> 3. גם בהיעדר התקנות אמון המשרד על הנחיות מוסדות החינוך בעניין פיקוח על איכות המזון, כפי שהיה עד כה. חוזר מנכ"ל בנושא מצוי בהליכי אישור ויפורסם בקרוב. אני מבקש להדגיש עוד שהמשרד נמצא בהליכים מתקדמים ביותר עם משרד המשפטים ומשרד הבריאות, ובזמן הקרוב ביותר יסיימו את הדיון בעניין הזה וההנחיות יוגשו לוועדת החינוך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה, אדוני סגן השר. שאלה נוספת – חברת הכנסת רוזין. <מיכל רוזין (מרצ):> כפי שאמרתי, אני קיבלתי את התשובה הזאת בכתב, מכיוון שהגשתי שאילתה ישירה לשר. אני עדיין לא מצליחה להבין מדוע תקנות שהיו צריכות להיכנס לתוקף כבר בתחילת שנת הלימודים הזאת – אנחנו נמצאים עכשיו כבר לקראת סוף ינואר; מדוע התקנות האלה לא הותקנו? מדוע הן לא הגיעו לוועדת החינוך של הכנסת? נראה שיש פה זלזול רציני בכל הנושא של פיקוח על איכות המזון. אנחנו יודעים שזו בעיה קשה מאוד במערכת החינוך, ומשום מה התקנות האלה לא הגיעו. אני רוצה לדעת מה נעשה ומתי. האם אתם יכולים להגיד לנו מתי התקנות האלה יגיעו לאישור? הרי אנחנו יודעים שבכנסת – סגן השר פרוש, אתה יודע כמוני, כבר הרבה שנים אתה פה – לוקח לפעמים גם שלוש וארבע שנים כדי שמשרד יביא תקנות לאישור ועדת הכנסת. אז מתי עומדות להגיע תקנות? תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> גברתי חברת הכנסת רוזין, שאני אדבר דוגרי? <מיכל רוזין (מרצ):> כן. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> הרי את יודעת שהיו בחירות בפברואר או במרס 2015, נכון? אני זוכר את הלילה שבו החליטו פה במליאה ללכת לבחירות – איזו שמחה הייתה בסיעת מרצ. זאת אומרת, אם אין תקנות זה חלק מזה שאנחנו החלטנו ללכת לבחירות. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני חושב שאת העדפת ללכת לבחירות מכך שיהיו תקנות. כי אם התקנות היו חשובות, היית שוקלת, אולי לא. דרך אגב, גם אני החלטתי, ואני הצבעתי בעד פיזור הכנסת, אבל אני לא ידעתי שאני אצטרך לענות לך על השאלה הזאת. את יודעת שאת החוק הזה חוקקו בזמן שר החינוך פירון. הלכנו לבחירות. אומנם הבחירות היו בפברואר או במרס, אבל ההחלטה על כך הייתה חצי שנה קודם. כך שבואו לא ניקח – מאז חוקק החוק ועד שהשר נכנס לתפקיד בסוף מאי, סוף מאי – – – <מיכל רוזין (מרצ):> בישראל הפקידים ממשיכים לעבוד, הם לא מתחלפים. זה לא ארצות-הברית, זה לא ארצות-הברית. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אמרנו שאנחנו מדברים דוגרי, אז זה מחוץ לפרוטוקול, מה שאני עונה לך. אז השר נכנס במאי. הוא נכנס לתקופה של היערכות לפתיחת שנת הלימודים, הוא מסיים את ההיערכות והוא באמצע אלול למנייננו, והוא כבר צריך להיערך לראש השנה, כיפור, סוכות, שמחה תורה, והוא נכנס לעבודה בחורף. אז אני אומר לך, המשרד עוסק בעניין הזה ברצינות, ואם לא נכריז עוד פעם על בחירות, נראה לי שהדבר הזה יקרה בקרוב. <מיכל רוזין (מרצ):> מתי? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> את יודעת, הנבואה – למי יש הנבואה? לא לאנשים שלא רוצים להיקרא שוטים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> טוב, בפעם הבאה חברת הכנסת רוזין אכן תחשוב פעמיים לפני שהיא תפזר את הכנסת. ויש לה שאילתה נוספת. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא, היא העדיפה את פיזור הכנסת על התקנות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יש לה שאילתה נוספת לאדוני, מס' 254: הפצת דברי שנאה בבית-ספר. <מיכל רוזין (מרצ):> אני ידעתי שלא משנה מה יהיו תוצאות הבחירות – אתם תהיו בממשלה, אז קיוויתי שתייעלו את השירות הציבורי. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא חשבת כך. את לא חשבת שיש עתיד ירדו מ-19 ל-11. <מיכל רוזין (מרצ):> לא, אבל ידעתי שהחרדים יהיו בממשלה, בוודאות. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> למה? היינו באופוזיציה יחד. <מיכל רוזין (מרצ):> אני אעשה לך את הניתוח אחר כך. בוודאות. <254. הפצת דברי שנאה בבית-ספר> <מיכל רוזין (מרצ):> השאלה שלי היא בנושא הפצת דברי שנאה בבית-ספר. אני חשפתי שבבית-ספר "נר הצפון" במגדל-העמק חולק לתלמידים מאמר שבו השמצות כנגד הציבור החילוני. שיחה עם המנהל שגם הוקלטה העלתה כי מאמרים מסוג זה מופצים דרך קבע לתלמידים והוריהם, ופעמים רבות לילדים החל מכיתה א' על מנת שייתנו להוריהם. אני רוצה לשאול: 1. האם קיים פיקוח על תכנים הנמסרים לתלמידי בתי-הספר של זרם החינוך החרדי? 2. אם כן – מה נעשה למניעת הפצת השמצות כנגד הציבור החילוני בבתי-ספר אלה? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> התשובה שהמשרד מבקש למסור היא כך: הנושא נבדק על-ידי מנהל מחוז ירושלים, מנח"י, והמחוז החרדי – שדרך אגב, המליאה ודאי יודעת שכעת – – – <מיכל רוזין (מרצ):> מדובר בבית-ספר במגדל-העמק. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אבל הרי את יודעת שמי שכיהן כמנהל מנח"י ירושלים היה גם מנהל המחוז החרדי, ומאחר ש"נר הצפון" כנראה קשור למחוז החרדי, התשובה היא, במלוא השקיפות, שהנושא נבדק על-ידי מנהל מחוז ירושלים, שהוא מנהל מנח"י, והוא היה, והוא עדיין בימים אלה, מנהל המחוז החרדי, אף שהייתה שאילתה מדוע עשו מכרז, וחבר הכנסת מיקי לוי הסכים אתי שהמכרז לא בא מפני שהחרדים ביקשו, אלא מפני שבית-משפט קבע. להלן התשובה: מייד עם קבלת הפנייה ובירור פרטי המקרה, המפקח על בית-הספר הבהיר למנהל את חומרת העניין, וזה הוציא הודעת התנצלות להורים. הדברים נכתבו על-ידי גורם חיצוני, עיתונאי, והופצו במנשר להורים. תוכן הדברים – דרך אגב, אני לא ראיתי אותם, אני לא יודע על מה הם – תוכן הדברים הנו חמור ביותר, וודאי שלא עולה בקנה אחד עם הערכים אשר אנו מצווים לחנך לאורם, ערכים של כבוד הדדי וסובלנות. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> המפקח על בית-הספר ימשיך לעקוב אחר התנהלות המוסד וימשיך בדיאלוג ובשיח, הן מול צוות ההוראה והן מול ההורים. המחוז החרדי במשרד החינוך ירענן את ההנחיות בכל הנוגע להפצת חומרים לתלמידים ולהוריהם. זו תשובת המשרד, שכנראה הוכנה בשיתוף מנהל המחוז החרדי הנוכחי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שאלת המשך, חברת הכנסת רוזין? <מיכל רוזין (מרצ):> כן. אני רוצה בכל זאת שתנסה להרחיב את תשובתך. אני יודעת שאתה מכיר היטב את החינוך החרדי. לצערי הרב, גם בסוף השבוע האחרון פורסמה כתבה על אנשים שרחמנא ליצלן יצאו בשאלה, משפחה שלמה – ורבים אחרים עושים זאת, מה לעשות – והם מספרים על החינוך במוסדות החרדיים שבהם מחנכים על החילונים – דברי הסתה קשים ביותר, קשים ביותר. אני חושבת שיש פה בעיה. זה עושה נזק והפרדה עוד יותר גדולים ממה שאנחנו רוצים שיקרה בחברה הישראלית. כפי שאנחנו לא רוצים שיסיתו נגד החברה החרדית – ומי כמוך יודע שאני נלחמת בעניין הזה – אני חושבת שמן הראוי להיאבק בהסתה הזאת נגד הציבור החילוני בתוך הציבור החרדי. אני לא חושבת שזה תורם משהו. ההפך, אני חושבת שזה רק יוצר שנאה, הסתה, פחד מהאחר, ובסופו של דבר, אנחנו כולנו כחברה משלמים על כך את המחיר. תודה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> תודה לחברת הכנסת רוזין על השאלה הנוספת. אני, למשל, אם הייתי מקבל מידע מאחד שחזר בתשובה – לא חזר בשאלה, אחד שחזר בתשובה – שבתקופה שהוא היה בבית-ספר חילוני או במוסד חילוני הסיתו שם נגד הציבור החרדי, הייתי מקבל את זה בעירבון מוגבל. <מיכל רוזין (מרצ):> למה? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני צריך לענות עכשיו, נכון? אני עונה לך, אומר לך: אם אני הייתי מקבל מידע מאחד שחזר בתשובה, שעזב את דרכו הקודמת, ובא לציבור החרדי ומספר להם: אתם יודעים מה עושים, איזה שטיפת מוח עושים לציבור – – – <מיכל רוזין (מרצ):> הנה, אבל הוכחתי. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> שאלת אותי לגבי בית-ספר "נר הצפון" בחיפה, ועניתי את מה שעניתי. את שואלת אותי שאלה על דבר שקרה בשבוע האחרון. אני אומר: אם אני הייתי מקבל מידע מאחד שחזר בתשובה על משהו שקרה בתקופה שהוא היה חילוני, הייתי מקבל את זה בעירבון מוגבל. למה אני אומר לך את זה? כי אם מישהו שהוא חוזר בשאלה, או אם זו משפחה שחוזרת בשאלה, שבאים ומספרים סיפורים על מה שעושים החרדים ואיזו שטיפת מוח – אני גם מציע לך, את לא חייבת, אני מציע לך לקבל את זה בעירבון מוגבל. כי הרי בדרך כלל, אם אחד חוזר בתשובה – קרה לו משהו. קרה לו משהו. ויש הרבה. איך אמרת? יש כאלה שחוזרים בשאלה? יש הרבה מאוד שחוזרים בתשובה. אלה שחוזרים בתשובה, קורה להם משהו. הרי זה לא בא ביום רגיל, חזרתי בתשובה. לא, זה תהליך. אני יודע על כאלה שלא מהציבור החרדי, שמסתכלים על אלה שחוזרים בתשובה – שהם אנשים תימהוניים. יש כאלה שחושבים כך. אני מבין גם שאם קורה הפוך, אם מישהו חוזר בשאלה, זה לא ביום אחד, קרה משהו. אז אני, על כל פנים, לא הייתי מקבל for granted ככה מישהו שסיפר לי על תשובה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אתה אומר שזה לא קורה? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> את חושבת שאני עושה את עבודת הפיקוח במשרד? ממש לא. ממש לא. אני לא רוצה לחלק ציונים מה עושים במגזר החילוני נגד החרדים ולא מה עושים במגזר החרדי נגד – זה לא מתפקידי. זה גם לא יועיל וגם לא יתרום לשום דבר. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חברת הכנסת נורית קורן – איננה כאן; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – גם איננה כאן. השאילתה הבאה היא של חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, מס' 281: שילוב לקויי למידה באקדמיה. אם השר יחליט לתת בכתב, הוא יכול לשלוח בכתב, אבל אין חובה כזו. חבר הכנסת בר, בבקשה. <281. שילוב לקויי למידה באקדמיה> <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תודה, אדוני. כבוד השר, בחוק זכויות תלמידים עם לקות למידה במוסדות על-תיכוניים נקבע שיובאו לוועדת החינוך תקנות לשילוב לקויי למידה עד דצמבר 2014. מכיוון שעד היום, לצערי, לא הותקנו התקנות הללו, שוררת אי-אחידות בין המוסדות השונים ונמנעת מסטודנטים רבים הזדמנות שווה להשכלה, שזה חמור מאוד. ברצוני לשאול: 1. האם התקיימה התייעצות בנושא עם הגופים המצוינים בחוק? 2. אם לא – מדוע לא הותקנו התקנות הללו? 3. מתי יותקנו התקנות? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת בר, לפני השאילתה שהעלית על הכתב ב-27 בדצמבר, שאלת בנושא הזה עוד שאילתה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> מה שהקראת עכשיו זה לא מה שכתוב בסך הכול של השאילתה שהגשת. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני הקראתי מהדף עכשיו. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לי יש משהו אחר. על כל פנים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הכותרת היא אותה כותרת. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> המספר של השאילתה הוא אותו מספר. אני אענה. 1–2. חוק זכויות תלמידים עם לקות למידה במוסדות על-תיכוניים, התשס”ח–2008, מחייב התקנת תקנות בנושאים שונים ומורכבים, לרבות הקביעה בחקיקה מהן ההתאמות לסטודנטים, מהי פעילות תומכת, קביעת אמות המידה לשיטות אבחון מקובלות, אופן הקביעה של שיטת האבחון ואופן עריכה של מסמך האבחון. נושאים אלו יוסדרו לראשונה בחקיקה. מאחר שמדובר בנושאים מורכבים מאוד ובעלי השפעה והשלכות מרחיקות לכת על ציבור רחב של סטודנטים אך גם על ציבור רחב של בעלי מקצוע ומאבחנים, קובע החוק פרוצדורה של התייעצות עם גורמים רבים. המשרד גיבש טיוטת תקנות והחל בהיוועצות עם הגורמים המקצועיים השונים, המנויים בחוק. היוועצות זו טרם נסתיימה, ומכיוון שכך, טרם הותקנו התקנות. 3. התקנת התקנות תושלם בעת הקרובה. השר מבקש להודות לך על שהפנית את תשומת לבנו לנושא חשוב זה. הוא גם מבטיח שיעקוב מקרוב אחר התקדמות אישור התקנות עד לחתימתן, <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שאלת המשך, חבר הכנסת בר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> האם אתה יודע מה סד הזמנים? מתי יותקנו התקנות? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא. אני רואה רק שהתשובה על השאילתה – השר הרי התייחס בלשון אישית אליך. על כל פנים, התשובה הזו נכתבה בסוף דצמבר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> ולא מצוין מתי יותקנו התקנות שסטודנטים רבים מחכים להן? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא. המשרד לא יכול להתחייב על דבר כזה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני רק רוצה שאלת המשך. תראה, תלמידים שהיה נהוג לתת להם את אותן הקלות בבתי-הספר, כשהם מגיעים לאקדמיה הם לא זוכים לזכויות שקיבלו בבית-הספר. יוצא מצב, אדוני סגן השר, שפעמים רבות, על אף האינטליגנציה והחוכמה שלהם הם מקבלים במבחני האקדמיה ציונים נמוכים בגלל לקויות הלמידה האלה. זאת אומרת, הם לא מקבלים שוויון הזדמנויות מלא. בהרבה מוסדות חינוך נותנים רק תוספת זמן לכל לקוי למידה, ואין התחשבות יתרה בצרכים האלה. יש ארבע דוגמאות של הקלות שאפשר לתת להם: למשל, הקראת שאלון בתחילת המבחן, או מבחן בעל-פה, או הקלדת המבחן בעל-פה או שכתוב. והשאלה היא, האם אתם תהיו מוכנים לשקול חלק מהפתרונות הללו כהקלות שתיתנו לתלמידים עם הלקויות הללו? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> חבר הכנסת בר, אני משוכנע שההצעות שאתה מעלה, או חלקן, בוודאי מקובלות על המשרד. אבל אני מבקש, אם אתה רוצה שאני אהיה אחראי לכך, לבדוק כדי לתת לך תשובה על השאילתה הנוספת, אני הייתי מציע שתעביר לי את זה בכתב. אני אשמח מאוד לענות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. שאילתה אחרונה לסגן שר החינוך. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> גברתי, אני יכול להחליף אותך כשרה תורנית, כי בשאילתות אנחנו לא יודעים אם צריך – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, לא, אנחנו לא מוותרים. אתה חושב שאתה יכול פה לוותר? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> היא ביקשה, היא ביקשה. אני לא חושב – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו לא מוותרים על השרה שקד אף פעם, בשום מצב. אין דבר כזה. שאילתה אחרונה של חבר הכנסת באסל גטאס. <291. הוראה והוראת נהיגה: ניגוד עניינים> <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> במשרד החינוך הוחלט לאסור באופן מוחלט על כל עובדי ההוראה לעבוד בהוראת נהיגה. ההחלטה גורפת. ברצוני לשאול: 1. איזה איסור קיים בפועל? 2. מה הרציונל? האם הוא מידתי? 3. למה למנוע ממורה ללמד נהיגה אם יוכח שאין ניגוד עניינים, הן לגבי מורי יסודי וחטיבת ביניים, שממילא התלמידים שלהם לא לומדים נהיגה, והן לגבי תלמידים שאין להם נגיעה למורה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת גטאס, אני שב ומעיר לאדוני שאדוני צריך לקרוא את נוסח השאילתה מתוך הדף שנמצא על מקומו, שמזכירות הכנסת ערכה והדפיסה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני חוזר ומזכיר לאדוני שצריך לקרוא את השאילתה בנוסחה, בהתאם – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> זה הנוסח שמופיע – שנמצא על השולחן. זה הנוסח שיש לי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בסדר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת באסל גטאס, ההוראות הכלליות בדבר סוגיית העבודה הנוספת של עובדי מדינה מפורטות בפרק 42 לתקנון שירות המדינה – תקשי"ר. בפרק זה נאסרה באופן קונקרטי העסקה נוספת של עובדי מדינה בתפקיד הוראת נהיגה, כמו גם בכמה מקצועות נוספים. משרד החינוך מיישם את ההוראות ודיני המשמעת שנקבעו בתקשי"ר ביחס לעובדי ההוראה, וניתן לעיין בעניין זה בחוזר המנכ"ל תשע"ה/12/א, שפורסם ביום 17 באוגוסט 2015. חוזר זה חל על כלל עובדי ההוראה, הן על אלו המועסקים על-ידי המשרד והן על אלו המועסקים על-ידי בעלויות. במהלך השנים, ובעקבות תלונות ופניות מהשטח, לרבות פניות ממפקחים, מנהלי מוסדות חינוך והורים לתלמידים, על אודות העסקת עובדי ההוראה בעבודה נוספת, נדרש משרד החינוך להסדיר את הנושא, כאשר לפניו עומדות המגבלות שנקבעו בתקשי"ר כאמור. בבוא המשרד לדון בנושא, עמדו לנגד עיניו טובת התלמידים והרצון למקד את יכולותיהם והכשרתם של עובדי ההוראה במקצוע. ההחלטה לאסור מתן היתר לעבודה נוספת בהוראת נהיגה במקביל למקצוע ההוראה הנה בראש ובראשונה פועל יוצא של ניגוד עניינים מובהק, אשר אינו תלוי רק בשכבת הגיל שבה מלמד עובד ההוראה. זאת ועוד, קיים קושי מובנה באכיפת הסדרי ניגוד עניינים כשמדובר בהוראת נהיגה. יש קשיים נוספים אשר עלו בבחינת העסקה כפולה מעין זו, וביניהם: 1. ניגוד העניינים מתקיים גם בקרב בני משפחה אחרים של התלמידים שהמורה מלמד, ולא ניתן להבטיח הפרדה אשר תמנע את ניגוד העניינים; 2. הגעה למתחם בית-הספר עם הרכב ללימוד נהיגה ועליו האות ל' נחשבת לפרסומת מסחרית אסורה בשטח מוסד חינוך; 3. היות שמקצוע הוראת הנהיגה הנו גמיש, נוצר מצב שחלק מעובדי ההוראה יצאו במהלך יום הלימודים מבית-הספר להוראת נהיגה וחזרו שוב לבית-הספר לשם המשך העיסוק בהוראה; 4. חלק ממורים אלו התחילו את יומם בשיעור או שניים של הוראת נהיגה עוד לפני הגעתם לבית-הספר, ועל כן איחרו להגיע ליום העבודה בבית-הספר. משכך, ולאחר שהנושא נדון בסדרה ארוכה של הליכים משפטיים בערכאות השונות, הוחלט לנקוט מדיניות אחידה וכוללת בעניין ולאסור עבודה בהוראת נהיגה במקביל לעבודת ההוראה בבתי-הספר לכלל עובדי ההוראה במערכת החינוך. כפי שצוין, הוראות אלו עוגנו בחוזר מנכ"ל אשר פורסם לאחרונה. עוד אציין, לשם השלמת התמונה, כי בשנים האחרונות יישם המשרד שתי רפורמות, "אופק חדש" ו"עוז לתמורה", אשר לצד טיפוח עבודת ההוראה, פיתוח מקצועי, קידום ועידוד התלמידים, ניתנו במסגרתן תוספות שכר על מנת לאפשר למורה שכר ראוי ולצמצם את הצורך בעבודות נוספות העשויות לגרום לשחיקה והיעדרות מהעבודה, כמו גם לניגוד עניינים, כפי שהובהר לעיל. לאור האמור, לא ניתן לאשר לעובדי הוראה לעסוק בעבודה נוספת בהוראת נהיגה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. שאלה נוספת לחבר הכנסת באסל גטאס. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לא ענית על זה שנגיד מורה ביסודי – אין שום ניגוד עניינים. יש פה חוק חופש העיסוק, יש חוקי-יסוד. אתה לא יכול למנוע מבן-אדם, מורה בבית-ספר יסודי, בזמנו החופשי, ללמד תלמיד שהוא בן 18 ומעלה, שאין שום ניגוד עניינים עם תפקידו בתור מורה ביסודי. וגם יש הרבה מורים שהם לא בתוכניות של "אופק חדש". כלומר, זו פגיעה לא מידתית – אנחנו רואים ציבור שלם שאתה מונע ממנו חופש עיסוק בעוד מקצוע. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת גטאס, אני סבור שבמכלול התשובות שנתתי יש גם תשובה על השאלה הזאת. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין תמסור לנו הודעה בשם ועדת הכנסת. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> זה לא קשור אלי? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, אדוני משוחרר. אדוני ביצע את תפקידו נאמנה. אנחנו מודים לו. חברת הכנסת נחמיאס ורבין, בבקשה. אחר כך יהיו כמה הודעות קצרות של המזכיר, ואנחנו נחתום את הישיבה. <איילת נחמיאס ורבין (בשם ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה כי ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעות לסדר-היום של חברי הכנסת ציפי לבני ובצלאל סמוטריץ בנושא: עיגון מעמדה וסמכויותיה של נציבות הביקורת על הפרקליטות בחקיקה ראשית. כמו-כן הוחלט כי ועדת החוקה, חוק ומשפט תקיים דיון משותף עם הוועדה לענייני ביקורת המדינה ובתיאום אתה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני מזכיר הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 44) (השעיה והעברה מכהונה של סגן ליושב-ראש הכנסת); וכן הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 43) (השעיה והעברה מכהונה של סגן ליושב-ראש הכנסת), התשע"ו–2016. מסקנות הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בעקבות דיון מהיר בהצעה של חברי הכנסת רויטל סויד ומרדכי יוגב בנושא: תוצאותיו של דוח המועצה לשלום הילד – "מצבם של הילדים". הסכם בדבר הפקה משותפת של סרטי קולנוע בין מדינת ישראל ובין ממשלת הרפובליקה הפדרטיבית של ברזיל. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעה של חברי הכנסת מרדכי יוגב ושרן השכל בנושא: התבטאויות חריפות של מרצים באקדמיה נגד נבחרי ציבור ונגד סטודנטים; ובהצעה של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה בנושא: האיום על מרצים באקדמיה בגין התבטאויותיהם. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני המזכיר. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, ברצות השם, ביום שני, ט"ו בשבט התשע"ו, הבא עלינו לטובה, 25 בינואר 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 16:14.>