דברי הכנסת

דברי הכנסת חוב' ט"ז ישיבה צ"ז הישיבה התשעים-ושבע של הכנסת העשרים יום שלישי, כ"ג בשבט התשע"ו (2 בפברואר 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 נאומים בני דקה 5 נאוה בוקר (הליכוד): 5 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 5 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 6 ענת ברקו (הליכוד): 7 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 9 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 10 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 11 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 13 אלעזר שטרן (יש עתיד): 13 אורן אסף חזן (הליכוד): 14 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 14 יעל גרמן (יש עתיד): 15 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 16 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 17 עליזה לביא (יש עתיד): 18 דב חנין (הרשימה המשותפת): 19 רויטל סויד (המחנה הציוני): 19 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 20 מאיר כהן (יש עתיד): 20 דוד ביטן (הליכוד): 21 ציון יום אתגרי המחר בתעסוקה: חשיבה מחדש על הכשרה והשכלה בעולם עבודה משתנה 22 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 22 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (עידוד נשים בעסקים), התשע"ה–2015 23 עליזה לביא (יש עתיד): 23 סגן שר האוצר יצחק כהן: 26 סגן שר האוצר יצחק כהן: 27 הצעות לסדר-היום 28 ציון יום אתגרי המחר בתעסוקה: חשיבה מחדש על הכשרה והשכלה בעולם עבודה משתנה 28 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 28 מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): 31 זהבה גלאון (מרצ): 32 עודד פורר (ישראל ביתנו): 36 אורן אסף חזן (הליכוד): 39 יעקב מרגי (ש"ס): 41 סגן שר האוצר יצחק כהן: 42 הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני-זוג שנפרדו (תיקון), התשע"ו–2016 50 אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 50 זהבה גלאון (מרצ): 51 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 55 הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ו–2016 58 אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 58 שעת שאלות 64 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 64 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 65 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 66 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 69 זהבה גלאון (מרצ): 73 אורי מקלב (יהדות התורה): 77 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 81 יוסי יונה (המחנה הציוני): 83 הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 44) (השעיה והעברה מכהונה של סגן ליושב-ראש הכנסת); 85 הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 43) (השעיה והעברה מכהונה של סגן ליושב-ראש הכנסת), התשע"ו–2016 85 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 85 איציק שמולי (המחנה הציוני): 88 אורן אסף חזן (הליכוד): 90 אלעזר שטרן (יש עתיד): 95 הצעת ועדת החוץ והביטחון בדבר פיצול הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – הכרה אזרחית בהכשרות וקורסים צבאיים), התשע"ה–2015 97 ענת ברקו (בשם ועדת החוץ והביטחון): 98 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום כ"ג בשבט תשע"ו, 2 בפברואר 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 15 והוראת שעה), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק הסדרת העיסוק בהדברה תברואתית, התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 18), התשע"ו–2016; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 74) (דיון לפני דן יחיד בעבירות הנוגעות לחומר משכר), התשע"ו–2016. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק ייצוג הולם לעובדים עם מוגבלות בגופים ציבוריים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, מטעם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הצעת ועדת החוץ והביטחון בדבר פיצול הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – הכרה אזרחית בהכשרות וקורסים צבאיים), התשע"ה–2015. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <נאומים בני דקה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שתוכלו להירשם. בבקשה, נא להצביע, מי שמעוניין. אני בינתיים אזמין את חברת הכנסת נאוה בוקר. בבקשה, גברתי, תתחילי. אחריה – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. <נאוה בוקר (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, בשבוע האחרון שמעתי הרבה דיבורים על הסתה, אבל רק על הסתה של הימין. כנראה שחברינו ממפלגות השמאל היו השבוע על הירח, כי אצלנו, בכדור-הארץ, מצאתי כמה דוגמאות חמורות מאוד להסתה מהכיוון השני, הסתה של השמאל. בשבוע האחרון השוותה חברת הכנסת זהבה גלאון את הקמפיין של ועד מתיישבי השומרון לחרם של הנאצים על היהודים ב-1 באפריל. איך היא כתבה בפוסט שלה? "ישראל 2016 – גרמניה 1933". מעניין. חברת כנסת נוספת, סתיו שפיר, כתבה מכתב לשר החינוך ודרשה שבספר האזרחות ייכתב כי ראש הממשלה יצחק רבין נרצח כתוצאה מגל הסתה שמקורו בימין בראשותו של בנימין נתניהו – עוד הסתה בוטה מלווה בשקרים נגד הימין, שעברה בשתיקה. בנוסף, בעיר רעננה חברת מרצ קראה להחרים מסעדה שהחליטה לסגור בשבת. חברים, המסקנה שלי ברורה. במדינת ישראל יש רוב שפוי שמגנה הסתה ומקדם שיח מתון, ולעומת זאת, ישנו מיעוט הזוי המגן על פעילים קיצוניים ומסית ללא הרף נגד ציבורים שלמים. כנראה שיש כאלה שעדיין לא הפנימו שהם הפסידו בבחירות ולכן הם מרשים לעצמם להשתולל ולהשתלח. במקום לבוא בטענות לאחרים, הגיע הזמן שתעצרו את ההסתה הזאת, תפסיקו עם ההשוואות לנאצים, תקיאו את הקיצונים מקרבכם. בסך הכול הפסדתם בבחירות, זה לא אומר שהעולם התמוטט. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת נאוה בוקר. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת יעל כהן-פארן. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, עכשיו קיבלנו הודעה מעו"ד פאיז נאסר, שהוא העורך-דין של סלים אבו חג'אג', והוא הודיע לנו שהיום בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור שהוא הגיש על הריסת ביתו של סלים אבו חג'אג', ויכול להיות שההריסה תתבצע כבר היום או מחר. המדיניות הזאת היא המשך המדיניות של האכיפה הבלתי-מוצדקת, הבלתי-אנושית, שהחלה בשבוע שעבר, כשהרסו את הבית של אברהים אזברגה. אלה הבתים, אדוני היושב-ראש, שהם בין טייבה לקלנסואה, שאנחנו כבר שנים מנסים להכשיר אותם. אנחנו נפגשנו עם נשיא המדינה, עם שר האוצר, עם מנהל קבינט הדיור. קיבלנו אישור, עיריית טייבה קיבלה אישור, ומחר יש דיון בוותמ"ל על התוכנית הזאת, והתוכנית הזו כוללת את הבתים האלה. ולכן אנחנו לא מבינים למה אצה הדרך כל כך להרוס את הבתים ולהשאיר את האנשים האלה בלי קורת גג, בתנאים כאלה קשים, במזג אוויר כזה. תנו לנו לטפל בעניין הזה ולהכשיר את הבתים האלה. תנו לנו לחיות, אל תיתנו לנו להגיע למצב שאנחנו נתעמת ונגיע לעימותים בשביל להגן על עצמנו בשביל למצוא קורת גג. תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. חברת הכנסת יעל כהן-פארן. אחריה – חברת הכנסת ענת ברקו. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברות וחברי הכנסת, ראש העיר חיפה יונה יהב מכנס הערב ישיבת מועצה, מארח את השר גבאי והשר ליצמן, וככל הנראה הולך לצאת בהצהרות פומפוזיות, כנראה חסרות תוכן. לפני שמר ראש העיר מציג את הבשורה שלו, אני רוצה לדרוש ממנו לענות על מספר שאלות: מדוע כאשר לפני שנתיים ניסו פעילי סביבה להציג בפניך את דוח תחלואת הילדים החריגה בחיפה, ענית להם בגסות: אתם יכולים לדחוף אותו – ואני לא אמשיך. מדוע אמרת בריאיון ל"מעריב", לפני הבחירות המקומיות האחרונות: בתי-הזיקוק רוצים לגדול פי-שלושה – מצוין. מדוע בכנסים ציבוריים ובתקשורת השמעת אמירות כמו: אתם נושמים בחיפה את האוויר הכי נקי בארץ, כל מה שאתם שומעים על הזיהום במפרץ הוא רק בעיה תדמיתית, והמשכת לומר: ארגוני הסביבה מעוניינים להדגיש את זיהום האוויר בחיפה רק כדי להצדיק את קיומם. מדוע עיריית חיפה, שבראשותך, שנציגיה חברים בוועדות התכנון למתחם בז"ן, לא התנגדה לפני שנים ספורות להקמת מתקן ייצור חדש שנקרא "פצחן מימני" – מתקן ענק ומסוכן ביותר שפולט זיהום המכיל מאות טונות של מימן נפיץ בטמפרטורות ובלחץ גבוהים? מדוע בתפקידך כיושב-ראש איגוד ערים חיפה לסביבה, הנך ממשיך להגן על המנכ"ל והסמנכ"לית שאחראית לניטור ופיקוח מצב זיהום האוויר במפרץ, בשעה שבמשך שנים היא מצויה בניגוד עניינים חריף, כשבעלה מרוויח במקביל עשרות-מיליוני שקלים מפרויקטים עבור בז"ן ועבור מפעלי תעשייה נוספים בחיפה? מדוע עיריית חיפה לא הגישה במועד ערר נגד הרחבת בז"ן, ונזכרה לעשות זאת כשכבר היה ידוע שלא ניתן עוד להגיש עררים? מדוע זגזגת בדיונים על הרחבת בז"ן? פעם תמכת, ובלחץ הציבור, אחר כך השמעת דברים הפוכים. מדוע לא התנגדת להקמת נמל הדלקים המסוכן בחיפה? מדוע עד עתה אינך מפעיל את הסמכויות שנתונות בידך, כיושב-ראש איגוד ערים חיפה, לבצע אכיפה נרחבת במפעלי המפרץ, במיוחד בבז"ן? לשם מה כל ההצגה התקשורתית הזאת של חסימת שערי בז"ן עם משאיות אשפה, כשאתה פשוט יכול כל יום לבצע עוד ועוד ביקורות ובדיקות במפעלים המזהמים של בז"ן? מדוע הוועדה לאיכות הסביבה בעירייה כמעט שלא מתכנסת? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חברת הכנסת ענת ברקו – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת מסעוד גנאים. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, אני ממשיכה בסדרת הרצאותי אודות השקרים הפלסטיניים. פספסתי שבוע, ואני יודעת – – <קריאה:> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – אני יודעת שאתה היית מוטרד מזה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> איזה מספר זה? <ענת ברקו (הליכוד):> זה בהמשכים, אני עוד לא סופרת אותן. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אתם תקבלו גמול השתלמות בסוף הסקירה שלי. תארו לכם שאתם מגיעים לבית-מרקחת, מתלוננים על בעיה רפואית כלשהי. הרוקח נותן לכם חפיסת כדורים, אך רגע לפני שאתם קונים אותה, אתם מעיינים בכתוב על גבי האריזה ומגלים שיש לכדורים הללו תופעות לוואי קשות מאוד – תופעות שהרוקח לא טרח לעדכן אתכם בהן. טוב. אז נגיד שאתם שואלים את הרוקח מה יש לו להגיד על הכדורים – והרוקח הוא לא סתם רוקח; הוא דוקטור לרוקחות, והוא אומר: שמעו, אני לא אתן לכם עצות כיצד להתנהל עם הכדורים האלה. מה הייתם חושבים על רוקח שכזה? סביר להניח שהייתם אומרים שמדובר בשרלטן, חסר אחריות מקצועית. חבר הכנסת ד"ר ג'מאל זחאלקה נשאל לפני כמה חודשים בריאיון ל"מקור ראשון", על-ידי טוכפלד, האם מה שאנו רואים היום זו אינתיפאדה. ומה הייתה תשובתו? אני מקווה שכן. אני מעוניין באינתיפאדה בלתי חמושה, כמו האינתיפאדה הראשונה. ואז הוא נשאל: כולל זריקות אבנים, ירי על מכוניות נוסעות, דקירות סכין? אז שימו לב לתשובתו: אני לא אתן לפלסטינים עצות כיצד לנהל את המאבק. שמעתם? הוא לא נותן עצות, אך עולה להר-הבית ומקלל שוטרים ומסית. חבר הכנסת זחאלקה – הוא לא ידע, זחאלקה לא ידע – שזה יגרום להתפרעויות ולהסתה ולרצח. אז קודם כול אני רוצה להזכיר לחבר הכנסת זחאלקה כי במהלך האינתיפאדה הראשונה – אותה אינתיפאדה בלתי חמושה, כדבריו – נהרגו 84 ישראלים, מתוכם 56 אזרחים, זאת על-פי הדיווח של ארגון "בצלם". בוא נאמר שהם לא נהרגו מזיהום אוויר שנוצר מהבערת צמיגים במהלך ההפגנות. אבל אני רוצה להזכיר לזחאלקה, כי על-פי נתוני אותו ארגון, נהרגו במהלכה של האינתיפאדה הראשונה יותר מ-1,500 פלסטינים. אל תדאגי, אני ציינתי גם את המספר הזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <ענת ברקו (הליכוד):> לא כולל – אני כבר מסיימת, אדוני היושב-ראש – לא כולל את אותם פלסטינים שחוסלו באותה תקופה על-ידי פלסטינים אחרים במסגרת מסע ההרג והרצח, שאנחנו יודעים שאף פעם לא נגמר רק ביהודים. אז לסיום, יש לומר לרוקח ד"ר זחאלקה: הכדורים שאתה מציע לא מסוכנים רק לאלו שייקחו אותם, אלא גם לאלו שיחושו צורך לתת אותם. בסוף, גם אם אתה מעוניין או מקווה לאינתיפאדה, אתה בוודאי יודע שהיא לא הורגת רק יהודים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מסעוד גנאים. אחריו – חבר הכנסת דוד ביטן. <דוד ביטן (הליכוד):> לא, לא, שים אותי אחרון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אוקיי, בסדר גמור. במקום חבר הכנסת דוד ביטן – חבר הכנסת חמד עמאר. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לאור הברקים של חברת הכנסת ענת ברקו, מי אומר שהכנסת מקום לא מעניין? <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> תמיד משכילים. כל יום שלישי אנחנו משכילים יותר. אדוני היושב-ראש, היום היה בכנסת דיון מיוחד בוועדה לזכויות הילד, גם באודיטוריום, על בטיחות ילדים, וזה לרגל 20 שנה לארגון "בטרם". הדיון היה חשוב מאוד, משום שלפי דעתי, הנושא הוא העתיד שלנו; משום שהילדים שלנו הם העתיד שלנו. היפגעות ילדים, תמותת ילדים – אלה עניינים שצריכים להיות בראש מעייננו, גם כפוליטיקאים. אני תמיד אומר: הפוליטיקאי פה לא רק כדי להציג עמדות פוליטיות, להתנגח או להתווכח; הוא גם עוסק בהצלת חיים, שהם החשובים ביותר, וזה דרך גיוס כל הכלים הפרלמנטריים וכל הסמכויות שלנו כדי באמת למנוע היפגעות של ילדים, או להפחית אותה, וגם למנוע את מותם. בקשר לילדים, אני רוצה לקשור את זה להריסת הבתים. כאשר הורסים בית, אדוני היושב-ראש, לא רק הורסים בית חומרי – הכוונה, את הבטון ואת הבלוק; הם הורסים חיים. גם החיים של הילדים נהרסים כאשר הורסים את הבית של ההורים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת מסעוד גנאים. אני מזמין את חבר הכנסת חמד עמאר – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אבו מערוף. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שיחת היום ברחוב הדרוזי – כל ההחלטה של המשנה ליועץ המשפטי בדוח שחיבר: להתחיל להרוס בתים בלתי חוקיים במגזר הדרוזי. אז קודם כול אני רוצה להרגיע את המשנה ליועץ המשפטי: אין בנייה בלתי חוקית במגזר הדרוזי; יש בנייה בלתי מורשית שצריך להסדיר. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> לא מוסדרת. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> ואני – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> היא לא מוסדרת. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> בלתי מורשית, ושצריך להסדיר. ואני אסביר: כל הבנייה במגזר הדרוזי היא בקרקע פרטית של הדרוזים; אפילו לא מטר אחד על אדמות מדינה. לכן, ההחלטה שלו על בנייה בלתי חוקית לא קשורה אלינו ולא קשורה לעדה הדרוזית. אני אתן לכם דוגמה: ניקח את היישוב פקיעין. אתמול נתתי כדוגמה את היישוב בית-ג'ן. אני אתן דוגמה: היישוב פקיעין. תוכנית המתאר אושרה ליישוב פקיעין בשנת 1991, זה אומר לפני 25 שנים, אבל התחילו להכין את תוכנית המתאר בשנות ה-70, כי לוקח בין 15 שנים ל-17 שנים להכין תוכנית מתאר. אז אנחנו מדברים על קרוב ל-40 שנה ללא תוכנית מתאר חדשה. לכן, אני קורא לשר האוצר משה כחלון, שהוא היום הממונה על מינהל התכנון, והוא אחראי לוועדות התכנון והבנייה, לתת הוראה לוועדות התכנון והבנייה להקפיא את כל ההליכים נגד היישובים הדרוזיים ולהיכנס לתכנון מואץ על מנת שהבתים הבלתי-מורשים יוסדרו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת אבו מערוף – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת זוהיר בהלול. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השר חיים כץ, התבשרנו לפני כמה שבועות, חמישה שבועות, שמתוכננת סלילת כביש חדש, שמתפצל צפונית לצד שמאל מכביש 85, עכו–כרמיאל–צפת, שבא מעל מג'ד-אלכרום לכיוון ההרים ולכיוון המושבים – כישור ואחרים – שיש שם באזור. המושבים האלה, כמובן, בנויים על אדמות שהופקעו, מכפר ירכא בעיקר, ומהכפר בענה– דיר-אל-אסד. טוב, אם יש סלילת כביש חדש, שמשרת את התושבים, את האזרחים, חוסך יותר מ-25 או אפילו 30 קילומטר – לעשות מעגל גדול כדי להגיע למשל למושב הזה או לירכא מהצד השני או להמשיך בדרך לכיוון מעלות – זה כביש טוב, והרבה זמן ביקשנו שיהיה גם שם כביש שיקל על התושבים בכלל וגם יקל את התחבורה. אבל יש ניואנס – אבל גדול או אבל קטן: הכביש הזה מיועד אך ורק לגרים במושבים. וזה – – – <קריאה:> – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כן. כן. <קריאה:> – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כן. <קריאה:> – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כן. ולכן – אני בעד שהכביש ייסלל. הכביש הזה טוב וישרת אזור שלם, והוא חוסך. אבל אני לא חושב – מעכשיו אני אומר ומצהיר: הכביש הזה לא ישרת רק את תושבי המושב. ואני אומר – אני מתכוון למה שאני אומר. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת זוהיר בהלול – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, ואולי בהזדמנות חגיגית זו גם אדוני שר הרווחה מר חיים כץ, אחת מן הסוגיות שמדירות שינה מעיני ומעיני רבים כאן בארץ זו סוגיית קהות החושים שאליה נקלענו פעם אחר פעם. אם אינני טועה, ואם נעשה ספירה וסריקה, ואולי אפילו סקירה, כמה פעמים בכנסת ישראל דיברנו על עוני – נדמה לי שאנחנו יכולים לגעת במספר מיליון. אבל יש לנו קהות חשים. אף אחד לא נוגע בעוני ואף אחד לא מבין מה חשה משפחה שידה אינה משגת לקנות לחם וחלב. והדוח האחרון של ה-OECD בדק את העניין והגיע לשתי מסקנות: שהחרדים מככבים במקום הראשון בעוני – מככבים, כמובן במירכאות מאוד מיוסרות – עם 80% שנאנקים מתחת לקו העוני, בעוד הערבים במקום השני, עם הישג מצוין של 60%. כלומר, אם תיקחו את גובהי – 1.91 – תחלקו אותי ל-60% של עוני ו-40% מעל לקו העוני, תמצאו את מצבי הטרגי כמהות העניין. אני חושב שמדינת ישראל ב-2016 חייבת לנסוק מעלה-מעלה כדי לתת אפשרות לציבור הערבי, שמה שמבדיל אותו מהציבור החרדי – הציבור החרדי לא כל כך מגלה אקטיביזם כדי לעבוד ולצאת ממעגל העוני, בעוד הערבים משוועים ליציאה מתחת לקו העוני. תנו לערבים לחיות בצלם אנוש, תנו להם לצאת ממעגל העוני, מהייאוש המחפיר שבו הם נמצאים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת אלעזר שטרן, ואחריו – חבר הכנסת אורן אסף חזן. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, קיימנו היום שדולה בכנסת על הנושא של הכשרות. זה לא חדש שאני מתעסק בנושאים האלה כאן, בעיקר כיוון שאני חושב שהדברים האלה, המונופול הזה שניתן, במקום להפוך את היהדות לגשר הוא הופך את היהדות למפלגת, בתוך העם. מנכ"ל משרד האוצר, שהגיע, דיבר על עלויות של לפחות חצי מיליארד שקל – רק של המונופול, כמובן, לא של הכשרות עצמה. הגיע אלינו משגיח כשרות שפיטרו אותו בגלל, דווקא, שהוא לא היה מוכן להתפשר על כשרות, ומינו במקומו את הבן של הרב האזורי, שמוכרחים לקבל ממנו כשרות, כמובן בעלות של פי-חמישה, והוא בכלל לא גר באזור, הוא גר רחוק והוא גם לא מגיע להשגיח. מה שאני רוצה לומר, עוד פעם, שגם אני, שחשבתי שאני כבר מכיר הכול ושמעתי הכול בדברים האלה – אני לא יכול להגיד "מזדעזע", אולי זה קשה מדי, אבל משתומם כל פעם מחדש איך אנחנו כולנו לא מתעוררים. כל החיבור הזה למעשה נתן מקום להשתלטות עוינת על יהדותה של המדינה מצד גורמים קיצוניים יותר, ומי שמשלם את המחיר הזה זה כל מי שיהדותה של מדינת ישראל חשובה לו – ואני לא רוצה להגיד גבוה יותר, "שמדינת ישראל חשובה לו", כיוון שאני מאמין שלכולנו המדינה חשובה. אבל אני מקווה שגם הבית הזה לא ישפוט את הכול תמיד לפי קואליציה ואופוזיציה. אני מזכיר שאני את הדברים האלה אמרתי גם כשהייתי בתוך הקואליציה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני פעם אחר פעם לא מצליח להתמודד עם התבטאויות, התנהגויות או מוסר כפול אמיתי של חלק מחברי או חברות הכנסת. אני שומע עכשיו שחברה בבית הזה, חברת הכנסת סתיו שפיר, מתלוננת על כך שהמכתב שבו היא פונה לשר בנט – למה הימין והעומד בראשו נתניהו לא מוזכרים כמי שאחראים לרצח רבין בלימודי האזרחות – מדוע המכתב הזה הודלף. ואני תופס את השערות ואני תוהה: האם השאלה של זכות הציבור לדעת על טענה מסיתה, מסוכנת, פוגענית ומשבשת את ההיסטוריה עומדת על הפרק, או שמא כבודה של מי שעומדת בראש הוועדה לשקיפות? שכן איך את יכולה לעמוד בראש הוועדה לשקיפות, ובינתיים את מטילה לא רק מסך עשן, אלא קיר שחור עם מיסוך מלא על דברייך, שהם שגויים, שקריים, בוטים ומובילים להסתה? אני אסכם ואומר: מעולם לא היה קשר, לא בין ראש הממשלה נתניהו, לא בין הימין בישראל, בטח שלא בין המפלגה שבה אני חבר וגאה להיות חבר, מפלגת הליכוד, ובין אותו רצח נורא, שכולנו מגנים ואסור שמקרה שכמותו יחזור. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת יעל גרמן. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. אני אמשיך את דבריו של חברי אוסאמה סעדי בקשר לבית בטייבה. בעל הבית הוא תושב קלנסואה, שאין בה אפילו מגרש אחד ריק שאפשר לבנות בו. התחילו לתכנן תוכנית מתאר בשנת 2000, עד היום התוכנית לא מאושרת. באותו זמן התחילו גם עם טייבה. בטייבה אושרה תוכנית מתאר לפני שנה, או פחות משנה אפילו, ויש אפשרות – יש מכתב – שבוותמ"ל יבדקו היתכנות תכנונית שם. אז אני פונה גם לכבוד היושב-ראש וגם לראש הממשלה ולכולם: הרי הקמתם את "צוות 120 הימים", שהצביע על קשיים בעניין השיכון במגזר הערבי. צריך לבדוק את האפשרות של אישור התוכניות, והתוכנית מגיעה לדיון בוותמ"ל מחר. אז עוד סבלנות, כי אם אתה הורס עוד בית, אתה מוסיף עוד כמה משפחות למעגל החוסר בבנייה. עוד שני משפטים. אתמול הכנסת אישרה לראש הממשלה לקבל עליו את משרד הכלכלה. אני פה פונה לראש הממשלה: חודש ינואר רק לפני יומיים הסתיים. באותו חודש נהרגו שבעה פועלים בבניין, שניים יהודים, אחד ממולדובה וארבעה ערבים – שלושה מהם אזרחי מדינת ישראל ואחד מהשטחים; ועוד 19 פצועים קשה. המצב הזה לא יכול להימשך, עם 17 פקחים ליותר מ-13,000 אתרי בנייה. זה באחריות ראש הממשלה, וכל הרוג, אם הוא לא יטפל בזה, יהיה באחריותו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת יעל גרמן – בבקשה, גברתי, ואחריה – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אדוני השר, חברותי חברות הכנסת וחברי חברי הכנסת, היום קיימה ועדת הכספים את הדיון החמישי בסך הכול – שלושה בוועדת הכספים ושניים בוועדת החוקה, חוק ומשפט – בנושא החברה להשבת נכסים של נספי השואה. כידוע לכם, כבר ביולי הפסיקה החברה, בניגוד לחוק ובניגוד למחויבותה, להעביר את הכספים ל-11,000 ניצולי שואה נזקקים. היא הפסיקה להעביר את הכספים בגלל סכסוך שיש לה עם חברה אחרת, חברת "אוצר התיישבות היהודים", ששייכת כידוע להסתדרות הציונית. אותנו, חברי הכנסת, לא מעניין הסכסוך. אנחנו לא רוצים לשמוע על הסכסוך בין שתי החברות. אנחנו רוצים למצוא פתרון ולהחזיר כמה שיותר מהר את התגמולים ואת הכספים המגיעים לניצולי השואה. ואני פונה אליך, אדוני היושב-ראש, ואל כל חברי הכנסת: לפנות לשר האוצר ולראש הממשלה ולבקש מהם את התערבותם האישית, כדי שיוכלו לתת לאותה חברה להשבה רק ערבות מדינה, ובאמצעותה ניתן יהיה לקחת הלוואה זמנית, הלוואת גישור – שתוכל באמת להחזיר את הכספים המגיעים לניצולי השואה. כל המניות של החברה להשבה הן בבעלות המדינה. למדינה לא ייגרם שום נזק, לחברה יש נכסים בסכום של 250 מיליון שקל בדמות מניות של בנק לאומי בתוך "אוצר התיישבות היהודים", ולכן אם רק המדינה תיתן את הערבות, אנחנו נוכל לראות בחזרה את הכספים אצל ניצולי השואה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אחריה – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, אתמול – או בעצם שלשום בחצות – הייתה ידיעה שסמירה אסמאעיל מכפר ראמה, בת 40, נמצאה בדירתה מוטלת על הרצפה עם סימני אלימות, מישהו רצח אותה. זאת האישה הרביעית השנה, או בעצם, תוך חודש אחד ארבע נשים במדינת ישראל נהרגו, נרצחו: שתיים ערביות, אחת – נמצאה גופה ועוד לא ברורה הזהות של הנרצחת, ואישה יהודייה גם כן נרצחה, תוך חודש אחד. אי-אפשר להתעלם מהעובדות האלה. אי-אפשר להמשיך לא להביא את זה לסדר-היום הציבורי, להמשיך הלאה כאשר נשים נרצחות בחברה הישראלית. ואני לא רואה שהעולם מתרעם על זה; אני לא רואה שהרשויות שאמורות לטפל בנשים הסובלות מאלימות או שחייהן נמצאים בסכנה מזדעזעות וקוראות לפגישות חירום, או מתדיינות בנושא הזה לפחות. אני מאוד שמחה ששר הרווחה נמצא באולם עכשיו ושומע אותי. אני חושבת שאי-אפשר להמשיך במצב הזה שיד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה; המידע שנמצא במשטרה לא מועבר לרווחה כראוי, והמידע שנמצא ברווחה לא עובר למשטרה כראוי. אי-אפשר להמשיך בלי רשות שתטפל ותעמיד את הנושא של אלימות נגד נשים ורצח נשים בראש מעייניה. ועוד דבר אחד: כאשר כולם מדברים על מדיניות הריסת הבתים, כאשר אנחנו לפני יומיים ראינו את המראות של הריסת הבית בטייבה, וכאשר יותר מ-50,000 בתים מאוימים בהריסה, שיגיעו אליהם כוחות משטרה מלווים בכוחות אשר יכניסו את הדחפורים ויהרסו את הבית – אני רוצה לשאול: מישהו חושב שאישה ערבייה, אחרי מראות כאלה, תראה במשטרה כתובת בשבילה? תראה במשטרה המקום שהיא יכולה להתלונן בו על אלימות? אני חושבת שלפני שנוקטים צעדים צריך לחשוב טוב מאוד על צעדים בוני אמון, אם זה בהכרה בבניינים האלה והכשרתם, ואם זה בלבנות אמון עם המשטרה, שתהפוך באמת למקום שאליו נשים ניגשות. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ואחריה – חברת הכנסת עליזה לביא. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני רוצה להודות לחברת הכנסת עליזה לביא, חברתי, על כך שהיא יזמה את יום אתגרי התעסוקה. כל מי מאתנו שמסתכל על עצמו או על ילדיו מבין שעולם התעסוקה השתנה וצפוי להשתנות באופן דרמטי, והמשימה הזאת היא משימה לאומית כבדת משקל. אם הממשלה לא תאחז את השור בקרניו, אנחנו נמצא אנשים שלא יודעים כיצד להתנהל בשוק התעסוקה, לא מצליחים להחזיק מקום תעסוקה לאורך זמן, ואולי גם נמצא אותם – לא אולי, אנחנו כנראה נמצא אותם פנסיונרים עניים יותר מכפי שאנחנו רואים את הפנסיונרים של היום. הדבר הזה מאוד מדאיג. ואני רוצה לחבר את העניין הזה לישיבת ועדת הכלכלה שניהלתי הבוקר בנושא חוק העסקים הקטנים. הממשלה הביאה חוק עסקים קטנים שעל פניו אמור לעודד פיתוח עסקים קטנים בישראל. המציאות היא שהחוק הוא דקלרציה. דקלרציות, הצהרות, זה דבר מאוד מאוד חשוב, אבל הן לא נותנות שום דבר. אתמול הגשתי הצעת אי-אמון בממשלה בנושא הטיפול בעסקים הקטנים. בעניין הזה, כמו בעניין שוק התעסוקה – דברים שקשורים אחד לשני – אנחנו חייבים לפתח את העסקים הקטנים בישראל, לפתח את העסקים הקטנים בראשות נשים במדינת ישראל, וגם במגזרים, משום שזה מנוע הצמיחה הישראלי. כשאנחנו שואלים את עצמנו כיצד ארצות-הברית הגדולה יצאה מהמשבר הכלכלי והפיננסי הגדול שהיא הייתה בו – זאת הייתה הדרך: השקעה אמיתית, תג מחיר על השקעה בעסקים קטנים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> זו השקעה בעתיד של הילדים שלנו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת נחמיאס ורבין. חברת הכנסת עליזה לביא, ואחריה – חבר הכנסת דב חנין. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להודות גם לך על אישור יום התעסוקה, היום המיוחד שהתקיים כאן היום. אז תודה לך, אדוני היושב-ראש, ולחברי יושבי-ראש הוועדות על הדיונים המרתקים שהיו, לעובדי המשכן על העבודה הנהדרת שהייתה אתם, ולממ"מ על המחקרים הנהדרים. באמת, ידע רב. אבל, אדוני היושב-ראש, מדינת ישראל יודעת: יש לנו ידע, יש לנו רשות לאומית לכלכלה, יש לנו משרד כלכלה, יש לנו שר כלכלה חדש מאתמול, שזה ראש הממשלה, וחצים מוכוונים, אבל אנחנו דורכים במקום; אנחנו נסוגים לאחור. מערכת התעסוקה במדינת ישראל הולכת אחורה. אם לא נתעשת ונבין שזה נושא לאומי, נושא שאנחנו צריכים כולנו להתכנס ולהבין איך אנחנו מתקדמים אותו קדימה – זו אחריות של המדינה לקחת את הדברים האלה צעד אחד קדימה. הנתונים של ה-OECD, הנתונים שהוצגו בדבוס, כולם מדברים על עולם תעסוקה משתנה. בתוך חמש שנים יהיה פה עולם אחר, ופחות אנשים תהיה להם עבודה. המסלולים שהילדים שלנו גדלים בהם, הנכדים שלנו, הם אותם מסלולים שאנחנו גדלנו בהם, אין בהם שינוי. וזו ממש זריית חול בעיניים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אנשים צריכים להתעורר ולהבין. ואתה יודע, אדוני, כשאני מסתכלת וקוראת את דברי הרמב"ם על מצוות הצדקה – הרמב"ם מדבר על כך שמציאת עבודה לחבר, לרע, זו המצווה החשובה ביותר; לא נתינה של כסף ולא נדבה אלא מציאת עבודה והכשרה למקום עבודה ראוי. תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת רויטל סויד. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. שני עניינים שנמצאים מתחת לרדאר התקשורתי והציבורי: היום בבוקר הרסו כוחות הצבא בתים בשני כפרים פלסטיניים בגדה המערבית. מדובר בביר-אלע'ואנמה וח'רבת-אלחילווה, שני יישובים פלסטיניים בדרום הר-חברון. ההריסות נעשו בלי הודעה מוקדמת; צעד פתאומי, קיצוני, שהותיר משפחות עם ילדים ללא קורת גג במהלך החורף. המהלכים האלה הם לא יוצאי דופן, זה מה שקורה. כך נדחקים הפלסטינים משטחי C, כך מתבצע סיפוח בפועל שלהם. ואלה הן, עמיתי חברי הכנסת, לא תוכניות הזויות של השר בנט, אלא פעולה הזויה של הממשלה כולה. ועניין אחר. העיתונאי מוחמד אלקיק שובת רעב במחאה על מעצרו המינהלי כבר יותר מ-70 ימים. הוא נמצא במצב קריטי, יש סכנה לחייו. וזו ההזדמנות, אדוני היושב-ראש, לדרוש לסיים את המעצרים המינהליים. אם למדינה יש טענות, שתעמיד אנשים לדין. אבל מעצר מינהלי הוא פגיעה קיצונית בזכויות אדם. צריך לעשות את הכול כדי שלא ייגרם חס וחלילה אסון והאסיר שובת הרעב לא ימות בכלאו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת רויטל סויד – בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת איל בן ראובן. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, היום קיימנו דיון בוועדת הפנים בשאלה אם לתקן את חוק המסתננים ולקצר אותו מ-20 חודשים ל-12 חודשים. ישבתי שם והסתכלתי ואמרתי לעצמי: אנחנו מתקשקשים עם תיקון חוק שמתייחס למסתננים – 20 חודשים, 12 חודשים – אבל מישהו מאתנו ישב פעם אחת לדון מה עם מצבם של תושבי השכונות בדרום תל-אביב? האם לא היה ראוי, במקום כל חוק המסתננים, שאנחנו מתקנים אותו שוב ושוב ושוב בהוראת בג"ץ, לשבת כמו שצריך, לקבל החלטה שמטפלים בתושבי שכונות דרום תל-אביב? שפותרים את הבעיות הקשות שהם מתמודדים אתן: בעיות בטיחות, נערות וצעירות שלא יכולות להסתובב בלילה, קשישים שנשדדים מייד כשהם לוקחים את כספי הביטוח הלאומי, אנשים שכשהם פותחים את חלון ביתם, מה שהם רואים זה דברים שאף אחד מאתנו שיושב בבית הזה לא רואה מחלון ביתו? לא לשבת ולהכין תוכנית לאומית כיצד מצילים את הדרום, את תושבי דרום תל-אביב? במקום זה מתקנים שוב ושוב ושוב, בהוראת בג"ץ, את חוק המסתננים. ואני אומרת: חוק להצלת תושבי דרום תל-אביב, זה מה שצריך לעשות, בזה אנחנו צריכים להתעסק בכנסת הזאת. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת איל בן ראובן – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מאיר כהן. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, בחודש ינואר האחרון נהרגו שבעה אנשים, עובדים, בתאונות עבודה: ויטלי אסף, בן 43, זיכרונו לברכה; אחמד ביראווי, בן 29, זיכרונו לברכה; פאיז סאלח, בן 43, זיכרונו לברכה; אשרף טהא, בן 41, זיכרונו לברכה; יהודה לגזיאל, בן 63, זיכרונו לברכה; קאסם אבו ראס, בן 34, זיכרונו לברכה; טודור דובראש, בן 32, ממולדובה, שמת מפצעיו. זו שערורייה בקנה מידה לאומי, והיא חמורה עוד יותר מאחר שהרשימה האיומה שהקראתי היא המשך ל-38 הרוגים ב-2011, 31 הרוגים ב-2012 – אני לא רוצה לעבור על כל הרשימה. ב-2015 – 34 הרוגים. ואחרי אלו, בסערה האחרונה אנחנו נתקלים בתופעה קשה של עובדים שמאולצים להיכנס, לעלות על מנופים ולעבוד בתנאים בלתי אפשריים, ומנהליהם אומרים להם: עלו, ואם לא – אז לכו הביתה. אז יש מינהל בטיחות ובריאות במשרד הכלכלה; אם אלו התוצאות, אז מה שיש לא רלוונטי. יש דוח אודי אדם מ-2011; אם אלו התוצאות אז הדוח הזה כנראה לא מיושם. אני קורא מכאן לפעולה מהבית הזה, לפעולה מהירה, מחייבת, שיפור ותוצאות. מי שגורם לפגיעה בחוסר אחריות בעובדיו ולא מקיים את הנדרש, חייב לשלם מחיר. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. חבר הכנסת מאיר כהן – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת דוד ביטן. <מאיר כהן (יש עתיד):> תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, היום בוועדת הכספים נודע שממשלת הולנד, אדוני היושב-ראש, ממשלת הולנד הפסיקה לשלם קצבאות לניצולי שואה הולנדים בטענה שהם מקבלים כפל קצבאות: הם מקבלים בארץ, אז אנחנו לא ניתן להם. יתרה מכך, הם הפסיקו לשלם קצבה לניצולת שואה שגרה במודיעין בטענה שמודיעין נמצאת מעבר לקו הירוק, ורק כשהעמידו אותם על טעותם הם החזירו את הקצבה. אני כועס – ואנחנו כועסים על כך – שברשות לניצולי שואה שליד משרד האוצר ידעו מהדבר הזה, ולא העבירו את זה לדרג הרבה יותר בכיר. זה דבר מאוד חמור שממשלה ששילמה כל הזמן לניצולי שואה שהיו אזרחיה מחליטה להפסיק לשלם בגלל שהם מקבלים מהאוצר הישראלי. זה דבר שצריך להיות מטופל ברמות של ראש הממשלה, של שר החוץ, כי זו באמת התערבות גסה ובוטה. אסור שזה יהיה כך. וטוב עשה גפני, ואני מלא הערכה אליו, שבוועדת הכספים קיבל החלטה להקים צוות של ארבעה חברי כנסת שיטפלו בזה. אבל, אדוני היושב-ראש, ראוי שבאמת – או ממך כיושב-ראש הכנסת, או משר האוצר, או משר הרווחה, מול הקולגות שלכם בהולנד – להעמיד אותם על טעותם. זה דבר שאסור, שלא היה צריך בכלל לקרות בתוך המציאות שלנו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת דוד ביטן – בבקשה, אדוני. לאחר דבריו אנחנו נעבור לציון יום אתגרי המחר בתעסוקה. <דוד ביטן (הליכוד):> אני רוצה להתייחס לנושא מפרץ חיפה. אני יודע שהיו חברים שדיברו על זה; לא שמעתי אותם, אז אני מקווה לא לחזור על מה שהם אמרו. אבל המצב שם הוא בלתי נסבל. כל הזמן הרשויות מבטיחות לנו שהמחקרים לא נכונים ואין שום בעיה, והחולי שם גואה וגואה. אין ספק שיש לנו בעיה בנושא הכלכלי, כי יש שם מפעלים מאוד חשובים למדינת ישראל. אבל מספיק זה מספיק. אם צריך לסגור את המפעלים, אז אנחנו צריכים לסגור אותם, על מנת שהם יעשו את הפעולות הנכונות. אנחנו צריכים לסמוך על המשרד להגנת הסביבה ועל עיריית חיפה, אבל אנחנו כנראה לא יכולים לסמוך עליהם, כי הם לא מבצעים את העבודה שלהם, משיקולים כאלה ואחרים. לכן, אני קורא לממשלת ישראל: אם צריך להוציא צווי סגירה, שיוציאו מייד צווי סגירה ויטפלו בבעיה באופן אמיתי אחת ולתמיד. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דוד ביטן. עד כאן נאומים בני דקה. תודה לכל הנואמים. <ציון יום אתגרי המחר בתעסוקה: חשיבה מחדש על הכשרה והשכלה בעולם עבודה משתנה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו פותחים כעת דיון מיוחד בנושא: אתגרי המחר בתעסוקה: חשיבה מחדש על הכשרה והשכלה בעולם משתנה, נושא שיזמה חברת הכנסת עליזה לביא ונדון לאורך כל היום בכמה מוועדות הכנסת, וכן בכנס מקצועי שהתקיים מוקדם יותר כאן במשכן. לעולמנו המודרני, המשתנה תדיר מבחינות רבות, השלכות דרמטיות על עולם התעסוקה. ענפים רבים הולכים ונעלמים, ואתם פוחת גם הצורך בעובדים, לעתים כליל. מנגד, גובר הצורך בעובדים מיומנים בענפים ובמקצועות חדשים, אבל דומה שלעתים הביקוש רחוק מלספק את הצורך, נוכח מחסור בהשכלה רלוונטית. תופעת הפיגור והמחסור בידע ובהשכלה בקרב שכבות רחבות בישראל עדיין לא חדרה דייה ללב התודעה הציבורית ובקרב מקבלי ההחלטות. מטרת יום הדיונים המיוחד היא להאיר עיניים ולקיים חשיבה רחבת היקף על היערכות מדינת ישראל לתמורות בעולם התעסוקה; למפות את הצרכים בכל הרמות – בהשכלה האקדמית, בעולם העסקים ובשירותים הממשלתיים הנוגעים לתחום התעסוקה. מדובר בנושא לאומי ממדרגה ראשונה. למיטב הבנתי, הנתונים שפרסם ה-OECD בנושא רחוקים מלהחמיא לנו, ועל כן דרושה היערכות מקיפה צופה פני עתיד. אין ספק שהפניית הזרקור לנושא עשויה לתרום לקידומו, ואני מקווה שהנוגעים בדבר ברשות המבצעת ישכילו לקחת את הדברים לתשומת הלב, להתעמק בנתונים ובמגמות המוצגים כאן היום ולגבש תוכנית פעולה. אני מודה לכל מי שלקחו חלק בדיונים המיוחדים היום, וכמובן, עוד פעם, לחברת הכנסת לביא, שיזמה את העלאת הנושא על ראש שמחתנו ודיונינו. <הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (עידוד נשים בעסקים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/147/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו קודם כול נתחיל בהצעת חוק לדיון מוקדם. הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (עידוד נשים בעסקים), התשע"ה–2015, של חברי הכנסת עליזה לביא, דב חנין ומיקי לוי – בבקשה. חברת הכנסת לביא תנמק את ההצעה, נשמע את התשובה, תשובת הממשלה, מפי סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן, ונצביע. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש. תודה על הדברים. יום חשוב עברנו כאן היום, יום ששם, באמת, פרוז'קטור על ההמשך, המשך של עבודה מחייבת, ורבים התחייבו. לא סוד שעתיד התעסוקה מציב אתגרים בפנינו. זה ממש לפתחנו, ואנחנו באיחור מאוד מאוד גדול. בהרבה מאוד מהמדינות נעשו כבר צעדים אופרטיביים, אם זה בארצות-הברית ואם זה באוסטרליה, שיש בה רשות שמטפלת בנושא הזה של התאמה לעולם תעסוקה משתנה, אחריות של מדינה לכוון אנשים. נעשו צעדים מעשיים, אבל המדינה שלנו מדשדשת ועומדת במקום, והידע הרב שהצטבר נשאר במקום של הידע. שמענו היום הרבה מאוד מהתוכנית וההבנות והראייה. אבל, אדוני היושב-ראש, צריך רשות אחת שתבין שהנושא של תעסוקה זה נכס לאומי, זה מציאות שבאמת צריך לבוא ולשנות אותה. יש לנו את היכולת, רק צריך תקציבים וצריך הבנה וצריך ראייה ואסטרטגיה. כי גם שמענו אנשים חרדים שמדברים על החשיבות – ובכנות מאוד גדולה – מה קורה כשאין לך את הידע, כשאין לך את האנגלית, לבוא ולהתקדם. בשבוע שאנחנו שומעים שוב שחוזר ועולה הנושא של לימודי ליבה, אז מה המדיניות שלנו כמדינה? מה ההבנה שלנו? צריך להקשיב לשטח, לעקוף לפעמים את ההנהגה. אמרה היום, באמת בכאב מאוד מאוד גדול – בוועדה נאמרה אמירה: אז אולי אל תקראו לזה לימודי ליבה, תקראו לזה בשם אחר. אבל תיתנו לנו את הידע, תיתנו לנו את הכלים. צעירים חרדים בגיל 22–23 מגיעים לעולם העבודה, ולעולם לא יוכלו להתקדם. זו אחריות של מדינה. אז ביום שלאחר היום שבו מתמנה ראש הממשלה להיות שר הכלכלה, אני מבקשת באמת מראש הממשלה להבין שצריך הרבה מאוד זמן כדי לתקן את הכלכלה בישראל. מדינת ישראל, יש לה משרד כלכלה עם אנשי מקצוע טובים מאוד. אבל צריך יד מכוונת, יד מכוונת שבאמת תיתן את המענה. אני רק רוצה לצטט מה שנאמר על-ידי נציגת משרד הכלכלה בדיון; היא אמרה, ואני מצטטת: למשרד הכלכלה אין היכולת לטפל בתעסוקה של המחר. הוא בקושי מסתדר עם התעסוקה של היום, כי יש לו מספר מצומצם של תקנים. אז אם אנחנו רוצים לבוא – ואני עומדת פה, באמת, אחרי יום מרתק שבו שמענו והתוודענו והכרנו, והידע קיים, אדוני היושב-ראש. אבל מגיע לאזרחי מדינת ישראל שר כלכלה במשרה מלאה, שיסתכל 20 ו-30 שנים קדימה ולא רק לטווח הקצר. ושוב אני חוזרת ואומרת: הידע לפתחנו. הנתונים צורחים למולנו, ואנחנו צריכים לבוא ולהתנער. זה אחריות שלנו לילדים ולנכדים ולדורות הבאים שלנו. תקנון הכנסת מאפשר לי לדבר על הצעת החוק שלי וגם על ההצעה לסדר-היום. אני לא יכולה לדבר פעמיים ולכן אני מחברת את הדברים כאן: גם על ההצעה לסדר-היום שהגשנו במסגרת היום של תעסוקת המחר וגם על הצעת החוק שלי. יש השיר המקסים של דורי בן-זאב, "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול". אם נחזור וניזכר במילים של השיר: "אחד רוצה להיות נהג, לנסוע לעפולה./ אתה תהיה רופא ותרפא אנשים./ אני אהיה צייר ואצייר רק את שולה,/ נגור מחוץ לעיר ונגדל שם פרחים". אז נהגים הולכים להיעלם. זה מהמקצועות שלא יהיו, לא נהגי אוטובוסים ולא נהגי מוניות. רופאים נפגוש פחות. מי שייקח לנו את בדיקות הדם זה כבר לא תהיה האחות אסתר בכנסת. יהיו רובוטים, אנחנו רואים שזה כבר נכנס. התשובה למילות השיר הוותיק הזה היא באמת מורכבת, היא משתנה מול עינינו. אם דורי בן-זאב היה צריך לכתוב את השיר הזה מחדש, הוא היה כותב את זה אחרת אל מול המחר. את המציאות הזאת, כמו שאמרתי, יש לנו: המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, הדברים שהשאיר לנו יוג'ין קנדל במצגת המפורסמת שהוזכרה פה היום על עולם העבודה העתידי ועל ההשלכות על התעסוקה בישראל – הן הרי מוכרות לנו. צריך אומץ, צריך הבנה, צריך לראות את זה בתקציב המדינה וצריך לראות את זה בסנכרון הכללי, ולא פתאום, כמו שאמרתי קודם, להבין שאלה פטורים ואלה לא שייכים ואלה קיימים. לעניין הצעת החוק לתיקון פקודת העיריות. גם בדיון היום בבוקר, הדיון שפתח, בוועדת הכלכלה, בנושא של החוק על עסקים קטנים ובינוניים – האנשים הללו, שיש להם עסקים בינוניים וקטנים, נמצאים בקושי מתמיד ויומיומי. בתוך עמי אני חיה, קשובה, רואה, בטח בימים של מצב ביטחוני רעוע. המצב קשה לכולם. אבל כשאנחנו לוקחים את זה – והצעת החוק שלי מדברת על נשים – נשים סובלות פעמיים. האם ידעת, אדוני היושב-ראש, שרק 4% מהעסקים הקטנים הפרטיים במדינת ישראל רשומים על שמות של נשים? רק 4% נשים. כשכיהנתי כיושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי נחשפתי לנתון הקשה הזה. זה לא יכול להיות שזה הנתון שניתן פה במדינת ישראל. ביחד באמת חשבנו על הצעת החוק המאוד-חשובה הזאת, יחד עם חברי חברי הכנסת דב חנין ומיקי לוי. המציאות הזאת מלמדת אותנו, בהמשך לדברים שאמרתי עד עכשיו, שמשהו לא נכון בכלכלה הישראלית. יש איזה עיוות מתמשך שאוחז במקומותינו כבר שנים רבות, וחייבים לפרק אותו. וכדי לפרק אותו צריך ללכת בשני כיוונים. הכיוון האחד הוא זיהוי של חסמים, העצמה של נשים, שיתופי פעולה ועוד; נמצאת פה יושבת-ראש הוועדה המכהנת, עאידה תומא סלימאן, שעושה עבודה נהדרת, ותודה רבה על הדיון היום בוועדה, שבאמת זיהה וחשף חסמים. יותר מדי שנים העיוות הזה קיים, ולא ניתן לחכות עד שהוא יוסדר באופן תהליכי. אנחנו חייבים להתערב בחקיקה, לפחות עד שהמצב יהיה ראוי ונכון ושוויוני. אז תיקון 16 לחוק חובת המכרזים קובע שבמכרזים לאומיים במדינת ישראל ייעשה מאמץ לסייע לנשים עצמאיות, נשים יזמיות ועוד ועוד. אבל נשים לא ניגשות ולא זוכות במכרזים ברמה הלאומית, כי הן לא עומדות בתנאי הסף. הן לא עומדות בתנאי הסף כי תנאי הסף לפעמים כתובים לא בהתכתבות עם המציאות הקיימת. אז ברמה הלאומית יש הבנה ויש החלטה, אבל כמו שאמרתי, בדקנו וראינו שזה לא עוזר. העסקים של נשים לא מתקדמים. שאלתי את עצמי את השאלה מדוע זה לא מתקדם. התשובה היא מאוד פשוטה. במציאות הישראלית עסקים של נשים הם עדיין עסקים קטנים מאוד, משלל נסיבות, ולא תואמים את הדרישות. אז כדי לקדם עסקים אנחנו חייבים לא להסתפק ברמה הלאומית אלא גם לעבור לרמה העירונית. אנחנו צריכים לייצר מנגנון שגם המכרזים שעיריות מפרסמות, יוטמעו בהם מנגנונים של העדפת נשים. זה נכון כדי לקדם שוויון לנשים. זה נכון גם כדי לקדם את הצמיחה במשק, כדי שהחברה שלנו תהיה חברה ראויה יותר. החלת התיקון לעידוד נשים בעסקים גם על מכרזים של הרשויות המקומיות תעודד נשים לקחת חלק ולהתנסות ביזמות ותוביל לצמיחה של המשק הישראלי כולו. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לחזור למהות, ל-essence של היום הזה ובאמת לסכם אותו ולדבר על כמה דברים שאנחנו צריכים. אנחנו צריכים להפנים שהכלים שאנחנו כולנו צריכים להקנות לדור הצעיר הם בעיקר מיומנויות, גמישות מחשבתית, לבדוק ולראות – את הטיפוח העצמי בעולם משתנה, החל מהגיל הרך ועד מערכת ההשכלה הכללית, גם האקדמית, גם המכללות, גם המכללות שאינן מורשות; לעודד יזמות, לעודד התכתבות עם המציאות הקיימת. המחקר של הממ"מ חשף בפנינו מודלים שקורים בעולם. אסור לנו, דווקא כמדינה שמקדמת את העשייה ואת התעשייה – רובוטים שהוצגו בפנינו מפותחים פה במדינת ישראל, אבל אסור לנו שהרובוטים המתקדמים האלה יעשו בסופו של דבר תהליך הפוך והם יגבירו את הפערים החברתיים בתוך מדינת ישראל. כי אם הם יהיו נחלתן של קבוצות מסוימות בחברה בישראל בלבד, שכרנו יצא בהפסדנו. הכתובת היא על הקיר והנתונים עובדים נגדנו. אנחנו צריכים, כולנו, להבין שיש פה נושא שעלינו להמשיך ולטפל בו. להטמיע את המידע ואת הידע שעומדים לפתחנו, וָלא – אנחנו נלך אחורה. גם במערכת החינוך, גם במשרד הכלכלה, גם במשרד ראש הממשלה, צריך לקום מרכז אחד שייקח את הידע הזה. כי גם בהכנות ליום הזה – שירות התעסוקה, משרד הכלכלה, משרד ראש הממשלה והמועצה הלאומית לכלכלה, כל אחד עובד לבד. אין פה סנכרון של המערכת כולה, הבנה שצריך להיות פה שינוי מרכזי, והנחיה. אם ממשלת אוסטרליה הקימה מרכז כזה בראשות הממשלה, ואם הנשיא אובמה נותן לזה כספים ייעודיים שנכנסים לתקציב המדינה, לאדפטציות, לאנשים שנמצאים באבטלה בגיל 40 ו-45, להתאמה, לכשירות, לכלים, להנגשה, מדינת ישראל חייבת להקצות לכך תקציבים ולהקים יד אחת מכוונת שתיתן באמת את המענה הנדרש לתעסוקת המחר, שהגיעה לכאן. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת עליזה לביא, שהציגה לנו לקריאה טרומית הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (עידוד נשים בתעסוקה), התשע"ה–2015. אנחנו נשמע את תשובת הממשלה מפי סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן; בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (עידוד נשים בעסקים), התשע"ה–2015. גברתי המציעה, חברת הכנסת עליזה לביא, במכרזים של משרדי ממשלה וגופים אחרים לפי חוק חובת המכרזים, התשנ"ב–1992, נכלל מנגנון של העדפת עסקים בשליטת נשים. כאשר יש במכרז שתי הצעות שקיבלו תוצאה משוקללת זהה, שהיא גם התוצאה הגבוהה ביותר במכרז, תיבחר ההצעה שהיא של עסק בשליטת אישה. הצעת החוק מבקשת להחיל מנגנון זה גם על מכרזי רשויות מקומיות. בנוסף, הצעת החוק מבקשת להחיל מנגנון זה גם על התקשרויות של רשויות מקומיות הנעשות בפטור ממכרז. ככלל, החלת מנגנוני העדפה שונים במכרזים היא שאלה מורכבת, המצריכה איזון בין האינטרסים השונים, ובהם שני העקרונות הבסיסיים העומדים בלב דיני המכרזים הציבוריים: שוויון ויעילות כלכלית אל מול אינטרסים חברתיים שונים, ובענייננו – עידוד נשים בעסקים. מנגנון ההעדפה המוצע בהצעת החוק והקיים במכרזי המדינה הוא מנגנון מרוכך יחסית, הקובע העדפה רק במקרה של שוויון מוחלט בין שתי ההצעות, וככזה, הפגיעה שלו הן בשוויון והן ביעילות הכלכלית היא פחותה. חשוב לציין, אדוני היושב-ראש, כי סוכם עם המציעה, חברת הכנסת עליזה לביא – את אתי? – כי תהליך החקיקה ייעשה בתיאום ובהסכמה עם משרד הפנים ככל שיידרש. האם עד כאן? לפרוטוקול. <עליזה לביא (יש עתיד):> כן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לפיכך, מוצע לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית ולהעביר אותה לוועדה לקידום מעמד האישה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה לסגן שר האוצר יצחק כהן. יש הסכמה של המציעה לתיאום עם הממשלה. אנחנו נעבור להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (עידוד נשים בעסקים), התשע"ה–2015, בקריאה טרומית. מי בעד ההצעה? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (עידוד נשים בעסקים), התשע"ה–2015, לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 19, בתוספת קולו של חבר הכנסת אלי אלאלוף, אין מתנגדים או נמנעים. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אתה יכול להוסיף אותי? <איתן כבל (המחנה הציוני):> אם אדוני יכול להוסיף אותי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נוסיף לפרוטוקול את כוונת חברי הכנסת סויד, כבל וכהן-פארן לתמוך בהצעת החוק, אבל לא נשנה את תוצאות ההצבעה. ההצעה עוברת להכנתה לקריאה ראשונה בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. <הצעות לסדר-היום> <ציון יום אתגרי המחר בתעסוקה: חשיבה מחדש על הכשרה והשכלה בעולם עבודה משתנה> <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים לסדרת הצעות לסדר-היום בנושא: ציון יום אתגרי המחר בתעסוקה: חשיבה מחדש על הכשרה והשכלה בעולם עבודה משתנה, מס' 2324, 2674, 2675 ו-2766. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת באסל גטאס – בבקשה, אדוני. אחריו – חברי הכנסת יעקב מרגי, מנואל טרכטנברג וזהבה גלאון. לאחר מכן, בעלי הצעות רגילות בנושא הם עודד פורר ואורן אסף חזן. עד חמש דקות לרשות אדוני. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני סגן השר, העבודה, התעסוקה, היא לא רק ערך כלכלי ולא רק משאב כלכלי; היא משאב חברתי-תרבותי. אין דת ואין ספר קדום שלא התייחס אליה. תרשו לי לצטט בפתח דברי פסוק מהקוראן, שהוא מפורסם, שהפך להיות חלק מהתרבות, ההווי והפולקלור שלנו, שאומר (אומר בערבית: אֱמור, עֲשׂוּ את מעשיכם, ואלוהים יראה את אשר תעשו, וכן גם שליחו והמאמינים.) הפתיחה היא: תגיד "אעמלו" – תעבדו, תעסקו; אלוהים יראה את תוצאות העבודה שלכם וגם השליח – הרסול – וכל המאמינים. לסמן שערך העבודה בעיקרו הוא ערך כללי סוציאלי-חברתי, ולא רק כלכלי. <מאיר כהן (יש עתיד):> תצטט משהו מהברית החדשה. משהו מהברית החדשה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני ציטטתי בעבר ואני אמשיך לצטט. אני איש חילוני. בשבילי הדת היא חלק תרבותי מכונן בזהות הלאומית שלי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הוא, אין לו אלוהים. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> בגלל זה עלית למסגד אל-אקצא? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אם אני מצטער על משהו – שאתם לא יודעים ערבית; שתרגישו, לא רק תבינו; תרגישו כשאני מצטט את הפסוק הזה: וקל אעמלו. וקל אעמלו פסירא אללה הוא עמלכם ורסולה ואלמאמנון. משהו אדיר, כמו שירה. אבל בחזרה לעניין של התעסוקה והכלכלה והחשיבות של להסתכל על התעסוקה היום לא רק בממד החברתי – שכולם צריכים לעבוד, לממש את עצמם, למצוא את המימוש העצמי בעבודה – אלא גם שהעבודה תהיה קשורה ומחוברת לעתיד. כי בלי זה, התעסוקה כשלעצמה, ורואים מה קורה היום, אפילו לא יכולה להוציא משפחות מתחת לקו העוני. לדבר רק על תעסוקה, או על תעסוקת נשים – היום באופנה תעסוקת נשים ערביות, לדוגמה – לא יספיק; זה חשוב, זה משהו שמתחייב, אבל לא מספיק. אתמול הקשבתי להרצאתו המאוד-מעניינת של חוזה אנחל גורייה, שהוא ה-Secretary General של ה-OECD, ולמדתי משהו מאוד מעניין. תשמעו טוב מה הוא אומר. הוא אומר: ה-OECD עבר מלדבר על תעסוקה ובכלל לדבר על האינדיקטורים – אתה שומע, מנואל? פרופסור טרכטנברג, הוא אומר משהו מאוד מעניין – שכבר לא מדברים ב-OECD על אותם אינדיקטורים כלכליים טיפוסיים: צמיחה, אבטלה, עניינים כמו תעסוקה וכו', אלא היום מפתחים אינדיקטור חדש שנקרא ה-well-being. צריכים להתחיל למדוד – – אני לא יודע איך מתרגמים את זה לעברית: איכות חיים? <איתן כבל (המחנה הציוני):> כן, אפשר. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – את ה-well-being, את ההווי שלך. <זהבה גלאון (מרצ):> זה לא הווי, הוויה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הוויה אנושית, well-being. והיום האתגר זה איך למדוד את ה-well-being: לא רק בכסף שנכנס לכיס, לא רק בהכנסת משפחה או יחיד, אלא בהוויה האנושית שלך כבן-אדם, שהתעסוקה היא מרכיב אחד ממנה. מה שקורה, ישראל מפגרת בעניין התנובה של התעסוקה ותרומתה ל-GDB – לרמת איכות החיים והתוצר הלאומי הגולמי – כי הפריון בעבודה לא רק עומד, סטטי; ביחס למדינות אחרות הוא הולך אחורה. ובלי להבין שצריך גם הקניית יכולות, אפשרויות וטכנולוגיות לכוח העבודה, הפריון ימשיך להידרדר. בלי זה אי-אפשר להתקדם ועל זה צריך לחשוב – ואיך להביא אוכלוסיות שלמות שהן היום בשוליים לקבל את אותן יכולות ואותן אפשרויות ולדעת איך להשתמש בטכנולוגיות האלה; זה האתגר האמיתי. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. יעלה חבר הכנסת יעקב מרגי – איננו. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג, ואחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון. חמש דקות. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לברך את חברת הכנסת עליזה לביא על היוזמה להקדיש יום שלם של דיונים לנושא החשוב הזה. אנחנו חיים בעיצומו של צונאמי טכנולוגי, שמכה ומציף כל פינה בחיינו, אבל בעיקר את ההקשר התעסוקתי. מקצועות ועיסוקים שהיו בהם משכורות גבוהות וגם הילה ופרסטיז'ה הולכים ונעלמים, ותחתיהם קמים אחרים. אותו הדבר לגבי מפעלים ומעסיקים. וכמובן, כישורים ותארים והכשרות, שהיו מכשירים לעולם התעסוקה ומספקים ביטחון תעסוקתי לאורך זמן – כל אלה הופכים ללא רלוונטיים, ובמקומם נדרשים כישורים אחרים. לצד השינויים האלה, במקרו אנחנו רואים גם גידול מאוד תלול באי-שוויון. כי מה שקורה – וזאת תופעה מאוד מעניינת שלא קרתה בעבר בממדים האלה – שהמרכז התעסוקתי הולך ומתרוקן, ובמקומו, בקצה העליון יש ביקוש רב לבעלי יכולת יצירתית וחדשנות וידע אקדמי ומחקרי, ומצד שני גם גדל הביקוש למקצועות שבתחתית הסולם. זה פחות ידוע – המעסיק הגדול ביותר בעולם כיום הוא "וולמארט", רשת סופרמרקטים זולים שמעסיקים יותר מ-2 מיליון איש בכל העולם. המעסיק השני בגודלו, "מקדונלד'ס", מעסיק קרוב ל-2 מיליון איש בכל העולם במשכורות של פחות משכר מינימום. אם כן, יש פה איום משמעותי על השדרה המרכזית של החברה, של התעסוקה. מה עלינו לעשות מול השינויים האלה: קודם כול, לא לנסות לעצור את הקטר הדוהר של הטכנולוגיה. להפך, אנחנו צריכים לחבק אותו, ולנווט אותו לכיוונים שישרתו את הצרכים של הדור העתידי. מה עלינו לעשות כמדינה מול האתגר הזה: מילת המפתח היא גמישות, ולהביא את המערכות שלנו, בעיקר את מערכת החינוך, על כל רבדיה, לכך שיהיו יותר גמישות, יותר נגישות. להוריד את המחיצות הדיסציפלינריות. אנחנו עדיין מלמדים – גם בתיכון, גם באוניברסיטאות – על-פי המקצועות של העבר, כל מקצוע ומקצוע בנישה שלו. כיום העולם הוא מולטי-דיסציפלינרי, צריך להוריד את המחיצות האלו. צריך להבין שמה שדרוש זה גם כישורים חברתיים, מה שנקרא EQ,Emotional Intelligence, ולא רקIQ , שאנחנו כל כך מקדשים במתמטיקה וכך הלאה. האוניברסיטאות והמכללות שלנו צריכות להיות הרבה יותר קשובות לצרכים התעסוקתיים העתידיים, ולא רק להסתכל על הצרכים המחקריים, או, שוב פעם, על המבנה הפקולטתי הקלאסי. כאן דרוש מהלך מאוד משמעותי של חיבור עם מעסיקים שעומדים בקדמה הטכנולוגית, מ"גוגל" ועד "אינטל" ואחרים, שיכולים להביא לאוניברסיטאות את הידע על הצרכים העתידיים, וביחד להשפיע על ה-curriculum, על מה לומדים. כיום תואר אקדמי הוא מאוד קשיח: אתה צריך ללמוד שלוש שנים ל-BA ועוד שנתיים ל-MA וכן הלאה. לצעירים של היום הדרישות התעסוקתיות של היום פונות לכיוונים אחרים – לסדרות של קורסים, שיכולים להוות בסיס תעסוקתי. לבסוף, אני רוצה לציין שמה שדרוש יותר מכול זה קשב שלטוני לסוגיה הזאת, וזה לא קיים במידה המספקת. רבותי, אנחנו עוסקים יותר מדי בדחוף ולא בחשוב, גם בהקשר הזה. ואם לא נתפנה, ואם השלטון, השרים הנוגעים בדבר, לא יקדישו לנושא הזה את תשומת הלב הנדרשת, נמצא את עצמנו בעוד מספר שנים שוב מקיימים דיון כזה. אבל הדחיפות תלך ותגבר, כי אם לא נעשה היום, הדור הצעיר לא יוכל לרכוש לעצמו את הכלים כדי להתמודד עם התעסוקה העתידית ועם השינויים של העולם התעסוקתי בעתיד. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מנואל טרכטנברג. תעלה חברת הכנסת זהבה גלאון, ואחריה – חבר הכנסת עודד פורר. חמש דקות, חברת הכנסת זהבה גלאון, לרשותך. <זהבה גלאון (מרצ):> תודה רבה, אדוני. תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא על היוזמה. אתגרי המחר בתעסוקה: הכשרה והשכלה בעולם עבודה משתנה – וצריך לקחת בחשבון גם את סוגיית הפנסיה. אני רוצה לייחד את הדברים שלי למה שאני קוראת פנסיה מגדרית, אם אני יכולה לומר את זה באופן הזה, ולעדכן את המליאה שקצבת פנסיה חודשית ממוצעת של אישה – שימו לב – היא כ-54% מקצבה של גבר. וכשהם יזדקנו והם יפרשו, הוא יקבל משהו כמו 6,820 שקל בחודש, והיא – זה הנתון השערורייתי – תקבל רק 3,790 שקלים. אני מדברת על בני-זוג נשואים, גבר ואישה, שיצאו לפנסיה, ואצל גברים ונשים שאינם נשואים הפער אפילו גדול עוד יותר. את הנתון המדהים הזה, הבלתי-מתקבל על הדעת, חשפתי בשבוע שעבר במחקר חדש שערך הצוות הכלכלי בלשכה שלי. חברי חברי הכנסת, זה נתון מטורף. זה מטורף אפילו בהשוואה לפערי השכר הגבוהים מלכתחילה בין גברים לנשים שעדיין נמצאים בשוק התעסוקה. אנחנו מדברים על זה הרבה בדיונים, בוועדות, בוועדה לקידום מעמד האישה, על פערי השכר בין גברים לנשים. נתון נוסף שחשפנו ואני רוצה להביא לתשומת לבכם, הוא מרתק ומקומם לא פחות: כשנשים מגיעות לגיל הפנסיה – חלק מהחיסכון הפנסיוני של האוכלוסיות הכי מוחלשות בישראל עובר ישירות לידיים של האוכלוסיות החזקות. אז ההערה הראשונה מתייחסת לחלוקת הפנסיה בין נשים לגברים, שהיא חלוקה מגדרית, וההערה והשנייה, החשובה לא פחות, היא לעובדה שהאוכלוסיות הכי מוחלשות בישראל, חלק מהחיסכון הפנסיוני שלהן עובר לידיים של האוכלוסיות החזקות ביותר. תשאלו איך זה קורה, איך יש כאלה פערי קצבאות אדירים בין נשים לגברים, אז אני רוצה לתת שתי סיבות מרכזיות. הסיבה הראשונה היא פערי השכר הגבוהים בשוק התעסוקה ואופן חישוב, מה שנקרא – אני רוצה להביא לתשומת לבכם מושג שקוראים לו מקדם ההמרה. זה מנגנון. זה מושג שקובע איך יחולק החיסכון הפנסיוני שצברנו במהלך החיים שלנו. המספר הזה מחושב על סמך ההערכה כמה שנים נותרו לחוסך – או במקרה הזה לחוסכת – כמה שנים נותרו להם לחיות אחרי היציאה לפנסיה. אצל נשים החיסכון הזה מתחלק במספר הרבה יותר גדול – גם בגלל שממוצע תוחלת החיים שלהן גבוה יותר, וגם משום שהן יוצאות מוקדם יותר לפנסיה. זה ממש לא מתקבל על הדעת. גם ככה נשים מופלות לאורך כל דרכן התעסוקתית. כבר בגיל בית-הספר אנחנו יודעים איך בנות מוסללות לעבר מקצועות שמרוויחים בהם פחות, ובהמשך – איך הן נתקלות בחסמים גדולים ביכולת שלהן להשתלב במקצועות עתירי שכר בשוק העבודה. ובמרבית משקי-הבית נשים הן הראשונות לוותר או להתפשר על הקריירה שלהן למען גידול ילדים. אז בין אם הסיבה היא שמלכתחילה נשים עובדות בעבודות רווחיות פחות, ולכן "ויתור" על הקריירה שלהן עולה למשק-הבית פחות, ובין אם הסיבה היא חלוקה מגדרית שבמסגרתה מצופה מהאישה לטפל בילדים, חברי חברי הכנסת, המשמעות היא אחת: נשים הן אלו שמוותרות על חודשי עבודה, על שעות עבודה ועל התקדמות לטובת גידול הילדים. והעובדה כי שוק התעסוקה אינו מותאם להורים לילדים תורמת גם היא לפערים הגדולים בין נשים לגברים. זו נקודה אחת. הנקודה השנייה, אדוני. הבדיקה שערכנו מראה כי האי-שוויון בשוק התעסוקה מועצם פי כמה לאחר גיל הפרישה. השילוב של האפליה בשוק העבודה עם אותו מקדם המרה גבוה של נשים יוצר מציאות בלתי-נסבלת, שבמסגרתה נשים בגיל פרישה נאלצות להתקיים ממחצית ההכנסה של גברים. ולמה אני טורחת להדגיש את זה? כי אנחנו שומעים בשנים האחרונות, כל פעם זה בא לכנסת, שיש דרישה חוזרת ונשנית להשוואת גיל הפרישה לנשים וגברים. ומי שתומך בהעלאת גיל הפרישה לנשים תמיד אומר שגם ככה הקטנו את מקדם ההמרה של נשים. אני אומרת לכם, חברי חברי הכנסת, זה אולי נכון מבחינה טכנית, אבל מבחינה מהותית זו שגיאה, היות שנשים רבות נפלטות משוק העבודה מוקדם יותר מגברים. הן לא ימשיכו לצבור חיסכון פנסיוני בשנים שיתווספו בגין העלאת גיל הפרישה, משום שבמקום לעבוד הן צפויות לשנות אבטלה נוספות. משמעות הדבר, חברי חברי הכנסת, ואני רואה את שר הרווחה מתקרב – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> באתי לענות לך קצת. התחיל לשעמם לי. <זהבה גלאון (מרצ):> טוב שבאת, כי המומחיות שלך בנושא הפנסיוני ידועה, ואני רוצה שתיקח בחשבון, אדוני, שמשמעות הדבר היא שגם אם החיסכון הפנסיוני של נשים יחולק אחרת, הן בסך הכול יתחילו ליהנות ממנו מאוחר יותר, והוא יישאר קטן ולא מספק. המצב הזה הוא לא רע הכרחי. ההבדלים בתוחלת החיים של נשים וגברים – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אם היו משלמים את הביטוח הלאומי – – – <זהבה גלאון (מרצ):> רגע, אני אגיד לך עכשיו. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אם היו משלמים את הביטוח הלאומי ולא היה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אז תשמע, תן לי להגיד לך. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מציע – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אני רוצה רק, ברשותך – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני אוסיף לך עוד דקה. <זהבה גלאון (מרצ):> תודה. עוד נקודה אחת. אתן לך עוד דוגמה – וההבדלים בין גברים לנשים ותוחלת החיים זה לא הדבר היחיד שקיים. תשמע, אדוני, אנחנו יודעים, למשל, שבין תושבי הפריפריה לתושבי המרכז קיימים פערים אדירים בתוחלת החיים, גם ככה – בין יהודים לערבים, בין עניים לעשירים. בואו ניקח את הדוגמה של תוחלת החיים ברעננה, שהיא גבוהה ביותר משש שנים לעומת רהט, חדרה, קריית-אתא, רמלה או לוד. אם היינו לוקחים את הפער הזה בחשבון ומחשבים לפיו את קצבת הפנסיה החודשית, חוסך מיישוב חלש שקצבת הפנסיה שלו עומדת על 5,000 שקל היה יכול לקבל מעל 800 שקלים נוספים כל חודש, לעומת חוסך ביישוב מבוסס. מה המשמעות של זה, אדוני? ששיטת החישוב הנוכחית פוגעת באוכלוסיות מוחלשות, מעמיקה את הפערים העמוקים ממילא – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> איזו שיטת חישוב? <זהבה גלאון (מרצ):> שקיימת היום – מקדם ההמרה, שהוא היום רק על-פי חלוקה מגדרית, הבדל בין נשים לגברים, ולא מביא בחשבון פרמטרים נוספים, כמו יישובי פריפריה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הוא מבוסס על תוחלת החיים והריבית בעולם. <זהבה גלאון (מרצ):> אז זה לא הגיוני. אדוני, זה נראה לך סביר שהחוסכים העניים, תושבי הפריפריה, מעבירים למעשה חלק מהחיסכון הפנסיוני שלהם לחוסכים האמידים יותר? אני חושבת שזה לא סביר – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> זהבה, לא נראה לי שהילדים שלך – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני השר – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – והילדים שלנו – אין להם פנסיה. אנחנו מדברים פה על הפנסיה שלא קיימת. לאף ילד שנכנס למעגל העבודה אחרי ינואר 1995 אין פנסיה. יש לו חיסכון ארוך טווח שאין בו כלום. <זהבה גלאון (מרצ):> תרשה לי. ברשותך, אתה מעלה סוגיה שהיא סוגיה חשובה. אני מסכמת ואני יורדת, אדוני. יש שתי סוגיות שאתה חייב לתת עליהן את הדעת: המנגנון הזה שנקרא מנגנון ההמרה, שמבוסס רק על הבחנה בין נשים לגברים, דופק את האוכלוסיות המוחלשות בפריפריה, שמסבסדות את האוכלוסיות החזקות בשוהם, במודיעין. איזו סיבה יש שבקריית-אתא, ברמלה או בלוד יסבסדו את זה? זה דבר אחד. הם חיים פחות; הם פשוט חיים פחות ומסבסדים את העשירים. ודבר שני, לא יכול להיות שאישה נשואה מרוויחה – הפנסיה שלה, שהיא 3,000 ומשהו, הפנסיה שלה נמוכה ב-54% משל גברים. זה סביר? התשובה היא לא. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. יעלה חבר הכנסת עודד פורר, ואחריו – אחרון הדוברים בהצעה זו לסדר-היום, חבר הכנסת אורן אסף חזן. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני קודם כול רוצה לברך את חברת הכנסת עליזה לביא על היום החשוב הזה שעוסק באתגרי המחר. אנחנו הרבה עוסקים ביום-יום, ולא תמיד יוצא לחשוב על העתיד. דיברנו על זה היום בוועדה לביקורת המדינה. היה פה פעם נציב הדורות הבאים בכנסת. הייתה קצת, איזושהי חשיבה שבכל נקודה שאנחנו עושים צריך להסתכל מה קורה הלאה, מה העתיד שלנו ומה העתיד בעיקר כשאנחנו מסתכלים על שוק התעסוקה. והיום נוכחנו לדעת, בוועדה לביקורת המדינה, שאין בממשלה שום חשיבה מסודרת על אתגרי המחר בתעסוקה, מה שהולך להוביל למשבר מאוד חמור – אגב, לא עוד הרבה שנים, אם אנחנו נסתכל על מה שקורה בשירות המדינה – ועשרות-אלפי עובדים שפתאום לא תהיה נחיצות במקצוע שלהם, בפרופסיה שלהם, אם לא תהיה איזושהי חשיבה עכשיו איך אנחנו נערכים. לפעמים זה נראה שאנחנו נוהגים כמו כשמנהלים את התקציב. אדוני היושב-ראש, כשמנהלים את התקציב, אז לוקחים את התקציב של השנה שעברה, ויש טייס אוטומטי ועוד 1.5%, וזה דומה לזה שאני אנהג ברכב שלי וכל היום אסתכל במראה האחורית ולפי זה אני אנהג – לפי המראה האחורית שלי, מה שהיא מראה לי. אבל צריך להסתכל קדימה ולראות מה האתגר שלנו לשנים הבאות. ולא בהכרח התקציב שהיה למשרד הרווחה ב-2015 הוא התקציב הנכון פלוס איזשהם תיקונים ל-2016, אלא יכול להיות שצריכה להיות מהפכה אחרת. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> צריך להיות פי-שישה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> יכול להיות. יכול להיות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מה יכול להיות? אם אתה מסתכל על ה-OECD והבדלי העוני, שאנחנו מתחת – ב-6%, וההבדל של 6% הוא 72 מיליארד, אז תבין מה זה 6%. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> בשביל זה צריך לבנות תקציב בראייה קדימה, ולא בראייה אחורה. פשוט עושים: בוא נראה מה עשינו, שלא נפגע במישהו שנתנו לו בפעם הקודמת, נמשיך לתת בפעם הבאה – זאת לא מדיניות. במדיניות להסתכל קדימה מה באמת אנחנו צריכים לעשות. אבל, לשמחתי, כן היה פה היום איזשהו דיון שנוגע לעתיד, שנוגע למחר, שנוגע לאיך אנחנו רואים את העתיד שלנו כאן ואת הצמיחה שלנו כאן. ואני קצת אלך לנושא אחר, כי אני לא יכול להתעלם מהחדשות שראינו רק עכשיו, לאחרונה, על ההסתה של הרשות הפלסטינית וההסתה שממשיכה בתוך בתי-הספר. כשעסקנו פה היום בדורות הבאים ובצמיחה ובחיים, אז לא רחוק מכאן עסקו במוות, ובג'יהאד, ובדם ובהסתה. והיום מפורסם באתר "וואלה", שאם ניקח, לדוגמה, קריאה וטקסטים לתלמידי כיתה ח', אז הקריאה והטקסטים שלהם זה: אחי, העושקים עברו כל גבול, ולכן הג'יהאד וההקרבה הם חובה. ואם ניקח את ספר הלימוד לתלמידי כיתה ב' – תלמידי כיתה ב' – שמציגים להם את המפות, אז, לאלה שחפצים בדו-קיום – מדינת ישראל לא קיימת במפות האלה; מפות שמציגים לתלמידי כיתה ב' בספרי הרשות הפלסטינית, שמודפסים כאן ומשרד החינוך אמור לפקח עליהם, אין שם מדינת ישראל, יש שם מדינת פלסטין. או תלמידי – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – – במדינת ישראל תראה שהיא ארץ-ישראל הגדולה. אז גם – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> כולל עבר הירדן המזרחי, שנקרע מאתנו ב-1922, בניגוד למנדט הבריטי, שהבטיח לנו אותו? אז אם אנחנו מסתכלים על מה עושים בכיתות ז' ואיזה שירים מלמדים בכיתות ז', למשל, אז שם לומדים כבר שירה ואמנות. לומדים את "שיר השהיד": "שמיעת שקשוק הנשק נעימה לאוזנינו, ומשמחת את נפשי זרימת הדם, וכן גוף המוטל על קרקע ישימון שעליו מתקוטטים טורפי מדבר". בחייך, זהו מות גיבורים, ומי שמבקש מוות אצילי זה, הוא הגיבור. ואם אני הולך לתלמידי כיתה ה' – תלמידי כיתה ה', אנחנו מדברים, אדוני השר, על ילדים בני 11, בני עשר. הם לומדים אמנות כזאת: תחת דגלי התהילה, הג'יהאד והמאבק בדם, הקרבה, אחווה ונאמנות, אנו שבים, שבים, הוי גבעות, שבים, הוי רמות. אז לומדים שם שירה של מוות, של דם, של הסתה. ודווקא פה אני גם רוצה לפנות לממשלה בהקשר הזה ולשר החינוך: תראו, אנחנו קיימנו בסוף אוקטובר דיון בוועדת החינוך של הכנסת על ההסתה במערכת החינוך הפלסטינית ועל העובדה שמשרד החינוך לא מפעיל את סמכותו לעניין הזה. וענה לנו שר החינוך במכתב ואמר: יש סמכות למשרד החינוך, וכשאנחנו מוציאים ספר כזה אנחנו עוקבים אחרי הספרים, כשמוצאים הסתה כזאת אנחנו משמידים את הספרים ומדפיסים ספרים חדשים. אז הנה, חודשיים אחר כך מוצאים את הספרים האלה. אני חושב שהממשלה צריכה לפעול ביתר שאת בעניין הזה, ולבדוק כמו שהיא צריכה לבדוק, ולבצע, ולהפעיל את סמכותה בהקשר הזה. כי אי-אפשר להסביר אחרת את העובדה שאנחנו רואים ילדים אוחזים בסכין ויוצאים לרצוח, אם לא בעקבות אותה הסתה ואותו דרדור לדם ולמוות במקום עיסוק בחיים. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עודד פורר. יעלה חבר הכנסת אורן אסף חזן. גם לך חמש דקות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, חברותי, חברי חברי הכנסת, חבל שחבר הכנסת גטאס כבר לא נמצא אתנו, אחרת הייתי מצטט גם אני פסוק מתורתנו הקדושה, פרשת לך לך, שמתחילה: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך", וממשיכה: ולזרעך אתננה עד עולם. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אורן, אני מכיר מישהו – – – והתפללנו: פרשת כי תצא ותלך לך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מכיר לא מעט חברים פה שאני גם מתפלל כי יצאו וילכו להם, אבל אנחנו נשאיר את זה לפעם אחרת. חברים, אני רוצה להתחיל. אני חושב שלא נאמרה מספיק תודה לחברת הכנסת, חברתי הטובה, עליזה לביא; לקחה נושא שיום-יום, שעה-שעה, נוגע בכיס של כל אחד ואחת מאתנו, בבית הזה ומחוצה לו, שנוגע בכל בית בישראל, ובלי בושה, וללא מורא, ובלי לחשוב אם התקשורת מעוניינת או לא, אם זה טרנדי, אם זה שווה כותרות, שמה אותו על השולחן, העלתה אותו על סדר-היום. כי בסופו של יום, חברת הכנסת לביא עושה את הדבר כי היא מבינה שבסוף התהליך, לצדו, לפניו, מאחוריו, מדובר בבני-אדם. אני אישית רוצה להגיד לך תודה. זכיתי לעמוד כאן ולדבר על הנושא הזה – בזכותך. אני רוצה לדבר קצת אחרת. דובר היום רבות על כל אתגרי המחר בתעסוקה, על לואו-טק והיי-טק, על צעירים ועל בני הדור השלישי, על רובוטיקה, על עבודת כפיים – דובר על הכול. אני רוצה להסתכל על זה מזווית קצת אחרת. אני חושב שיש לנו משגה בגישה – ויסלחו לי כולם, ראשית, גם את. אני חושב שאנחנו לא מדברים על אתגרי המחר; אנחנו מדברים על אתגרי היום, כי אם היום אנחנו לא נשכיל לעשות את השינוי, חברים, מחר לא יגיע. דיברה פה חברת הכנסת גלאון בעניין הפנסיות. מדברים רבות על הפנסיות, התאמות, ריביות, עלויות. יש דבר אחד שאנחנו לא מתעסקים בו בכלל כי פשוט קל לטאטא אותו מתחת לשולחן: מה יקרה לבני הדור שלי ואלה שאחרי, וייתכן גם שלחלק מהאנשים שיושבים פה, שלא נהנים מפנסיה תקציבית אלא מפרישים מדי חודש בחודשו כסף, אבל בגלל שיש איזה – בואו נקרא לזה בלשון רכה – סטייליסט לתסרוקות, אז התספורת הפכה להיות דבר שבשגרה, ובשקט בשקט, בלי שנשים לב, הקופה מתרוקנת. ואני, בניגוד לסבא שלי, יוסף גואטה, זיכרונו לברכה, שהלך לעולמו לא מזמן, שעבד קרוב ל-40 שנה ב"סולל בונה" ומעל 30 שנה נהנה מפנסיה – 32, אם אני לא טועה – יכול להיות שאני לא אזכה ליהנות מההפרשות שאני מפריש היום מהמשכורת. לא רק כאן בכנסת, גם לפני. <קריאה:> עם הגנטיקה, תגיע גם עד 100 שנה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש פה הרבה חברים שאני לא בטוח שישמחו לשמוע את מה שאמרת. אמרתי: אני אגיע עד 80, לגבורות, אני אומר תודה, מספיק לי. אבל אם נסתכל על זה בעיניים, לא יכול להיות מצב שאנחנו לא מתעסקים בזה היום. חברים, הקופה מתרוקנת. פעם אמרו "ישראל מתייבשת". הגיע ראש הממשלה דאז, זיכרונו לברכה, שרון, מצא פתרון, והיום יש שפע של מים. חברים, הקופה מתרוקנת, ואחד אחרי השני, אנשים שזה תפקידם, מטאטאים את הנושא; אומרים: כשהמצוקה תגיע, אני כבר לא אהיה כאן, לא יהיה את מי לבקר, מי יזכור שאני הייתי אחראי על המתג באותו רגע? אני אנצל את הדקה שנותרה לי כדי לספר למי שלא יודע שלפני הכנסת, נכון, גרתי גם בבולגריה; עבדתי, נהניתי, היה לי טוב, אני לא מסתיר את זה. אבל רגע לפני שנסעתי לשם לטפל בבריאות, עבדתי, אני חושב, בעבודה הכי קשה שאפשר לעבוד. הייתה לי מסעדה קטנה, שווארמה. יום-יום, שעה-שעה, קמתי בבוקר, קצצתי ירקות, הלבשתי את ה"סיח", עמדתי מול השיפוד, מול האש הבוערת. עזרתי לאנשים לחייך. בסוף, הדרך ללבו של אדם עוברת – כולנו יודעים איפה. אבל הנושא הוא לא אני שעבדתי. הנושא הוא שהעסק הזה היה חלק מעסקים קטנים רבים בישראל שאין להם מענה. וכשמם, ככה אנחנו בוחרים להתייחס אליהם – קטנים. אני אסכם ואומר, מבלי לגזול עוד מהזמן היקר של הנוכחים, שהגיע הזמן שנקבל על עצמנו אחריות ונעשה שינוי בתפיסה של העסקים הקטנים. כנסת ישראל צריכה להבהיר למדינת ישראל שמדינת ישראל היא עסק לכל דבר. ואם מדינת ישראל לא תדע להשקיע נכון ולווסת נכון את הפעילות שלה מול אותם עסקים, בסופו של דבר לא יהיה פה עתיד. כי השקעה נכונה מביאה להצלחה גדולה, אבל חוסר השקעה מביא למפלה, ולנו בבית הזה יש אחריות רבה כלפי כל האזרחים באשר הם. עליזה, תודה רבה. החברים שנוכחים, תודה רבה. כבוד היושב-ראש, תודה רבה. בהצלחה בכל אתגרי היום עם הפתרונות למחר. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. חבר הכנסת יעקב מרגי – חמש דקות לרשותך. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, מכובדי סגן השר, אדוני היושב-ראש, הכנסת מציינת היום יום מיוחד לציון אתגרי המחר בתעסוקה, בניהולה ובהנחייתה של חברת הכנסת ד"ר עליזה לביא. גם אנחנו בוועדת החינוך נדרשנו לסוגיה, בדיון של שעתיים כמעט, שכל תכליתו הייתה התאמה של הלימודים האקדמיים ובמוסדות להשכלה גבוהה לעולם התעסוקה המשתנה. הרי סוגיה זו של חוסר התאמה הייתה ידועה לנו מאז ומתמיד, שהן מערכת החינוך והן מערכות ההשכלה הגבוהה תמיד מפגרות – ויפגרו גם בעתיד – אחרי אתגרי המחר, מטבע הדברים, ועלינו לצמצם ככל שניתן פערים אלו תוך כדי התנהלות שוטפת. בדיון עלה צורך בפיתוח רב-שיח בין המגזר העסקי, התעשייה המפותחת ומערכות ההשכלה וההכשרה. כמו כן, עלה בדיון הצורך לשלב בתוכניות ההכשרה וההשכלה הגבוהה הכשרה ומתן כלים לפיתוח אינטליגנציה אינטלקטואלית ורגשית, וכן, גם כישורי חיים. להלן אקריא לכם מכתב שכתב לי סטודנט, שכותרתו: דברים שלא לימדו אותי מעולם בבית-הספר – לא לימדו אותי איך לשלם מסים, איך שיטת המיסוי במדינה עובדת, איך לכתוב קורות חיים, איך לשווק את עצמי, איך לרכוש בית ואיך לרכוש רכב. וגם – תתפלאו לשמוע – לא לימדו אותי איך לנהל חשבון בנק. אבל היי – ככה הוא כותב לי – אני יודע לדקלם שיר של ביאליק ואמרה של שייקספיר. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מה שחשוב הוא שבסוף הדיון הגענו להסכמה גורפת סביב השולחן שיש צורך לבצע את ההתאמות הנדרשות תוך כדי עבודת המערכת. הוועדה קראה למל"ג ולוות"ת, וכן למשרד החינוך, לקיים דיון מתמיד בדבר ההתאמות הנדרשות של המוסדות להשכלה גבוהה לעולם התעסוקה של מחר. אדוני היושב-ראש, הוועדה גם קראה בסוף הדיון, והודיעה, על-פי בקשתה של חברת הכנסת עליזה לביא, שהוועדה תקיים דיון נוסף, בזמן הקרוב אני חושב, סביב כל מה שנאסף. את כל ההסכמות והסיכומים שהיו ביום הזה, צריך להפוך מהלכה למעשה. התוצאה תהיה win-win, לכולם. win לתלמיד, win למערכות ההשכלה הגבוהה, לחברה ולכלכלה הישראלית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי, יושב-ראש ועדת החינוך. ישיב לכל הדוברים סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להודות לכם על ההצעה לסדר-היום החשובה הזאת, שבה נציג את תוכניות הממשלה בכל מה שקשור לאתגרי המחר בתעסוקה, בתעשייה. אדוני היושב-ראש, בעשור האחרון שיעורי התעסוקה במשק עלו באופן משמעותי והיו המנוע המרכזי לשיעורי הצמיחה הגבוהים במשק. כך, בשנת 2003 שיעור התעסוקה בקרב גילאי העבודה העיקריים, 25–64, עמד על 66.9%, כמעט 67%; בשנת 2015 הוא עמד על 76.3%. באותה תקופה שיעור האבטלה במשק קטן מ-13.6% ל-5.3% – משהו מדהים, כמעט אבטלה אפס. אבטלה חיכוכית, מה שנקרא. למעשה, אדוני היושב-ראש, מדובר בגידול של למעלה מ-1.2 מיליון מועסקים חדשים במשק. גידול זה היה אחראי לשיעורי הצמיחה המרשימים של המשק, לשיפור ברמת החיים, ובשנים האחרונות אף לצמצום תחולת העוני בשל הגידול בהכנסה של משקי-הבית. שיעור זה, אדוני היושב-ראש, נובע ממדיניות ממשלתית להגדלת התמריץ להשתלבות בתעסוקה, בשל שינוי בתמהיל האוכלוסייה וגידול במספר המשכילים; מדיניות שהתמקדה בפריסת שירותים להקלה על השתלבות בתעסוקה, ובתוך כך פריסה של צהרונים ביישובים חלשים, חינוך חינם לגילאי אפס עד שלוש, הרחבת היצע מעונות היום, מס הכנסה שלילי, ועוד ועוד תוכניות שיצאו מן הכוח אל הפועל. במבט צופה עתיד, האתגרים המרכזיים בנושא התעסוקה הם בראש ובראשונה הגדלת שיעורי התעסוקה של אוכלוסיות מעוטות השתתפות, בעיקר נשים ערביות וחרדים. לצד זה, אתגר נוסף הוא הגדלה ושיפור של הפריון המשקי באמצעות, בין היתר, שיפור רמות ההון האנושי, שיבטיח בטווח הרחוק את המשך מגמות הצמיחה ואת הכדאיות בהשתלבות בתעסוקה בשל הגדלה ברמות השכר. המגמות העולמיות שצפויות להשפיע על שוק העבודה בישראל הן: מהפכת המידע – בעולם החדש, אדוני היושב-ראש, צפוי יתרון מהותי לעובדים משכילים ומיומנים שיודעים לעבוד בסביבה דיגיטלית ולהסתגל לשינויים טכנולוגיים במהירות; גלובליזציה; אוטומציה; שינויים דמוגרפיים בכוח העבודה – בישראל גידול באוכלוסיית הנשים החרדיות והערביות. שיעור ההשתתפות של נשים, בעיקר, נמוך באופן משמעותי משל כלל האוכלוסייה. בהקשר זה משרד הכלכלה משקיע משאבים רבים בפיתוח תשתיות לשילוב אוכלוסיות היעד של הממשלה בתעסוקה, וכן בפיתוח תוכניות ייחודיות לשילוב וקידום של אוכלוסיות אלה בשוק העבודה. השלכת המגמות הצפויות על שוק העבודה העתידי: א. אי-ודאות גבוהה; ב. שינויים במשלחי היד הנדרשים; ג. דרישה למיומנויות חדשות ומתפתחות לאורך חיי העובד. איך נערכים, שאלתם ויפה שאלתם, חברת הכנסת יושבת-ראש מרצ זהבה גלאון: א. פיתוח מענים גמישים המותאמים לשינויים במשק; ב. טיפול עומק באוכלוסיות יעד לפי המגמות הדמוגרפיות הצפויות. להלן חלק מהצעדים בתחום ההכשרה ופיתוח כוח-אדם מקצועי ובתחום שילוב אוכלוסיות בתעסוקה: הטיפול במחסור בכוח-אדם עתיר ידע – – – ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. <היו"ר יצחק וקנין:> אמן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הטיפול במחסור בכוח-אדם עתיר ידע: תעשיית ההיי-טק הנה מנוע הצמיחה המרכזי של המשק הישראלי, יושב-ראש ועדת הכלכלה, כאשר יתרונה היחסי מבוסס על כוח-אדם עתיר ידע ואיכותי. לשם שימור הצלחתה, תעשייה זו זקוקה לזרם הולך וגובר של אקדמאים מצטיינים, בוגרי המקצועות הנדסה ומחשבים. עם זאת, מספר הבוגרים שהאקדמיה הישראלית מצמיחה אינו מצליח לעמוד בביקושים הגוברים, והתעשייה נמצאת במחסור של 5,000 אקדמאים. אני חוזר, פרופסור יונה, מחסור של 5,000 אקדמאים. גופי ממשלה רבים, כפי שדיברה חברת הכנסת עליזה לביא – ביקשת שמישהו יתכלל, אז בבקשה, תקשיבי – משרדי הכלכלה, האוצר, ות"ת, ראש הממשלה, המדע, החינוך, צה"ל ועוד, משלבים כוחות לשם טיפול במחסור זה. לשם כך, הוקם צוות היגוי בין-משרדי בראשות הממונה על התעסוקה והמדען הראשי במשרד הכלכלה והתעשייה. במקביל – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני סגן השר, אתה יכול קצת את האינטונציה – אני פשוט לא יכול לעמוד בזה, בטוב, בטוב הזה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תשב. <עליזה לביא (יש עתיד):> אתה חושב שאנחנו לא מקשיבים – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> תוך כדי אני מקשיב – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אנחנו – – – עובדים על זה כמה חודשים ומחכים לשמוע את התשובה שלך. רוצים ללמוד. <אלי אלאלוף (כולנו):> תראה איזה כבוד אתה מקבל – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> איפה הייתי? איתן, הפסקת לי את חוט המחשבה. <עליזה לביא (יש עתיד):> הנתונים על התעסוקה. <זהבה גלאון (מרצ):> 5,000 אקדמאים חסרים בתעשייה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נכון. בין הפעולות שננקטות ניתן למנות: תוכנית לשילוב אקדמאים ערבים בתעשיית ההיי-טק, של משרד הכלכלה; תוכנית ות"ת לתמרוץ האוניברסיטאות והגדלת מספר הסטודנטים להנדסה ומחשבים; תוכנית "הישגים להיי-טק" – ות"ת, האוצר וראש הממשלה – שמטרתה לאפשר נגישות להשכלה טכנולוגית גבוהה לצעירים בפריפריה, איתן כבל; התוכנית הלאומית להשבת אקדמאים ישראלים מחו"ל; תוכנית העשרה טכנולוגית לתלמידים ותלמידות שמוביל משרד המדע, ותוכניות נוספות נמצאות בקנה. עם זאת, חשוב להדגיש שללא השקעה לטווח ארוך במערכת החינוך, שתוביל להגדלת מספר התלמידים הניגשים לבגרות טכנולוגית, המחסור לא יוכל להיפתר. ואכן, משרד החינוך, שאתו אנו עומדים בקשר רציף, הציב את הנושא כאחד היעדים המרכזיים שלו ומוביל פעולות רבות בתחום זה, כדוגמת היוזמה להכפלת מספר מסיימי בגרות חמש יחידות מתמטיקה. עד כאן בסדר, איתן? תקן אותי. הכשרה מקצועית ופיתוח כוח-אדם: האגף להכשרה מקצועית ופיתוח כוח-אדם עוסק בפיתוח ההון האנושי בישראל באמצעות מגוון כלים להכשרה המיועדים הן לפרט והן למעסיקים. במהלך השנה האחרונה גיבש האגף להכשרה תוכנית הכשרות בהתאם לביקוש שהעלו מעסיקים. בנוסף, האגף מפעיל מספר כלי הכשרה נוספים, ביניהם: On the Job Training – OJT – מסלול המיועד למעסיקים המכשירים עובדים תוך כדי עבודה, כאשר במסגרתו נדרש המעסיק להקצות חונך בעל מקצוע שמלווה ומדריך את העובדים החדשים. המסלול כולל השתתפות חלקית של המדינה במימון שכר העובדים החדשים ושכר חונכיהם במהלך תקופת ההכשרה הראשונית במקום העבודה. מספר החודשים משתנה בהתאם למקצוע. "כיתה במפעל": מסלול הכשרה הנעשית לפי דרישת המעסיק ולרוב אף מבוצעת במפעל עצמו. תוכנית הלימודים מותאמת לצורכי המעסיק, והמשתתפים בהכשרה נבחרים על-פי מדדים שנקבעו על-ידו, כאשר מימון ההכשרה נעשה על-ידי האגף להכשרה והמעסיק מצדו מתחייב להעסיק כשני-שלישים מהמוכשרים, מה שנקרא "השמה בצדה". נוהל "כיתה במפעל" נמצא כעת בתהליכי שיפור ותיקון, שנועדו להקל על המעסיקים המעוניינים לקחת חלק בתוכנית, ובפרט העסקים הקטנים, שעד כה התקשו בשימוש בכלי בשל הצורך לקלוט מספר רב של עובדים חדשים. טיוטת נוהל חדש פורסמה להיוועצות במעסיקים, וכעת אנחנו בוחנים את הטמעת ההערות שהתקבלו ונתייחס אליהן. חניכות המבוגרים: מודל החניכות, שגרסאות שונות שלו נפוצות במדינות שונות באירופה, מאפשר למוכשר לשלב הכשרה במקביל לעבודה בשכר. שילוב זה מנפק יתרונות הן למעסיק והן למוכשר, שכן המסלול מאפשר צבירת ניסיון מעשי במקביל להכשרה מוסדית מסודרת. במסגרת העבודה המשותפת של משרד הכלכלה באמצעות האגף להכשרה מקצועית מקודם כעת פיילוט להפעלת תוכנית מסוג זה בארץ, כאשר שלושת הקורסים הראשונים בפורמט זה פותחו במהלך החודש האחרון. הכשרה באמצעות שוברים אישיים – כלי הכשרה לפרט: מסלול הכשרה שבאמצעותו מופנים מועמדים העומדים בקריטריונים של אוכלוסיות יעד להכשרה מקצועית באמצעות שוברים אישיים. מסלול זה מאפשר לפונה להשתתף בהכשרה מקצועית ללימוד מקצוע על-פי בחירתו. סבסוד ההכשרה נעשה באמצעות השובר, כאשר בנוסף זכאי המוכשר למענק השמה במידה שהוא עובד לאחר הקורס במקצוע הנלמד. אם הוא יעבוד באחד המקצועות שלמד, הוא יקבל אפילו שובר השמה. השנה אנו משקיעים משאבים גבוהים יותר במגוון כלים ובשיתוף מעסיקים, מתוך כוונה שהדבר יביא למפנה בתחום ההכשרות המקצועיות ויאפשר השקעה עתידית הולכת וגוברת של הממשלה בפיתוח כוח-האדם המיומן בישראל. מכיוון שהנושאים החשובים האלה יכולים להיות גם סימפוזיון של יומיים, תרצו שנמשיך לפרט את התוכניות? <עליזה לביא (יש עתיד):> צריכים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> צריכים. אם תרצו שנפרט, נמשיך לפרט. אם תרצו להסתפק בתשובה עד כאן – נסתפק. אדוני, אני חושב שכדאי להעביר את הדיון לוועדה של חבר הכנסת איתן כבל להמשך ליבון הנושאים והתוכניות. איתן, אתה מוכן לקבל את זה אליך לוועדה? <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה רבה. אני באמת מודה לך מאוד. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אחרי כל הטוב הזה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר האוצר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חוץ ממה שפירטתי לפניכם, יש עוד המון תוכניות, שמפאת קוצר הזמן לא נוכל לפרט אותן ונפרט אותן בוועדה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – את ה"אני מאמין" שלך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על זה נאמר: מה עוד תבקשי מאתנו מכורה ואין ואין עדיין. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. תודה לחברת הכנסת עליזה לביא על היום המיוחד הזה בנושא של תעסוקה, במיוחד של נשים, שזה דבר חשוב מאוד. יישר כוח. רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק לחלוקת – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אה, סליחה. אני צריך להצביע אם מעבירים את זה לוועדת הכלכלה, אני מבין. אוקיי. <קריאה:> ועדת הכלכלה. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבין שזו הסכמה, נכון? ועדת הכלכלה. אם כן, רבותי, בהתאם, גם, לבקשת המציעים – – – <אלי אלאלוף (כולנו):> אני מציע – – – לוועדה שלי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת עליזה לביא, אתם רציתם שזה ילך לוועדת הכלכלה או לעבודה ורווחה? <אלי אלאלוף (כולנו):> השם של הוועדה הוא עבודה – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – – לכלכלה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ועדת הכנסת תחליט. <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי. אם כן, רבותי, זה הולך לוועדה. ניתן או לוועדת הכנסת או שתעשו ועדה משותפת. <עליזה לביא (יש עתיד):> אני חושבת, אדוני, שזה הדבר הנכון. <אלי אלאלוף (כולנו):> אני חושב שהוועדה שלי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לפי מה שנאמר לי על-ידי סגן מזכירת הכנסת, תעסוקה זה ועדת הכלכלה. ככה נאמר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> בוא, נבוא אליך – – – ועדת הכלכלה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> היושב-ראש, ועדה משותפת – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אמרתי את זה, אבל לזה צריך, שני היושבי-ראש – – – אם כן, רבותי, בואו נצביע קודם ואחרי כן נקבל את ההחלטות. מי בעד, רבותי, העברה לוועדה? מי בעד? מי נגד? תצביעו. <דוד ביטן (הליכוד):> תרשום את זה בדברים של – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – – הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, זה יועבר – – – <קריאה:> מישהו פה לא הצביע. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מצרף גם את קולה של חברת הכנסת עליזה לביא, אם כן, לפרוטוקול. הנושא יועבר לוועדת הכלכלה. אפילו יושב-ראש ועדת העבודה, חבר הכנסת אלי אלאלוף, מסכים שזה יועבר לוועדת הכלכלה. הנושא יועבר לוועדת הכלכלה להמשך דיון. <הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני-זוג שנפרדו (תיקון), התשע"ו–2016> [מס' כ/613; "דברי הכנסת", חוב' ט"ז, עמ' 9443; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני-זוג שנפרדו (תיקון), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אני מציע שכל הדיונים הרציניים יהיו בימי שלישי. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, להצעה זו אין הסתייגויות אבל יש בקשות רשות דיבור, ואנחנו נאפשר, לאותם חברי כנסת שירצו, לומר דברים בנושא. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש המאוד-מכובד, חברי הרב יצחק וקנין, חברי הכנסת, אדוני השר, אני מתכבד להביא לפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני-זוג שנפרדו (תיקון), התשע"ו–2016. לפני כשנה וחצי, בעצם קצת פחות אפילו, נחקק החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני-זוג שנפרדו. מדובר בחוק חשוב מאוד, לדעתי, שקבע את דרכי החלוקה של החיסכון הפנסיוני במקרה של פרידה של בני-זוג. במסגרת החוק נקבעה הוראה שמאפשרת לחלק חיסכון פנסיוני גם במצב שבו ניתן פסק-דין לחלוקת חיסכון פנסיוני עד שנתיים לפני חקיקת החוק. במצבים אלה נדרש שהבקשה לרישום פסק-הדין תוגש עד לתום שנה מיום תחילתו של החוק, כלומר עד ליום 6 בפברואר 2016, דהיינו בעוד שלושה ימים. בינתיים עולה שהחוק אינו מוכר, ולכן גם אינו מנוצל. זו בכלל נקודה מאוד מרכזית, לדעתי, בבעיות של החקיקה בכנסת – שהכנסת לא מפרסמת ולא פועלת לפרסם את החוקים שלה, ורק יודעי דבר יכולים לנצל את החוקים האלה. יחד עם חברים – חברות, יותר נכון: זהבה גלאון ומרב מיכאלי – הגשנו, בשיתוף פעולה עם ארגון "נעמת", את הצעת החוק להארכת תקופת הרישום של פסק-הדין בשנתיים, עד פברואר 2018. ידוע לנו, ואפילו קיבלנו טיוטה ראשונה, שהאוצר מביא תזכיר רחב יותר לתיקון החוק, אבל לא יכולנו לחכות, כי 6 בפברואר הוא המועד שקובע את גמר הפעלת החוק במתכונת הנוכחית. לכן הצעת החוק באה היום לאישורכם, ללא הסתייגויות – בוועדה זה עבר פה-אחד – ואני מבקש את אישור הכנסת בקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף. בקשת דיבור של חברת הכנסת זהבה גלאון – רשות הדיבור שלך. מייד אחרי כן אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה ושלישית. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לחבר הכנסת אלי אלאלוף, יושב-ראש הוועדה, שלקח על עצמו, באמת, במהירות, בסד של לוח זמנים, להגיש את התיקון לחוק שהוא פירט כאן עכשיו. אני רוצה לעדכן את חברי הכנסת שהחוק הזה שאנחנו דנים בו היום – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני חבר הכנסת דודי, אדוני השר, זה לא מכובד מה שאתם עושים לחברת הכנסת. אדוני השר, אדוני, חיים כץ, אתה אפילו לא מתייחס למה שאני אומר לך. תאר לעצמך שאתה מדבר אתי – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – אליך, אתה לא הוגן שאתה אומר את זה לי. <היו"ר יצחק וקנין:> היא מדברת. זה לא נעים, זה לא נעים. <זהבה גלאון (מרצ):> אבל אני בדיוק רציתי להחמיא לך, ואתה – – – <דוד ביטן (הליכוד):> זה אני אשם. <היו"ר יצחק וקנין:> פשוט לא נעים, היא מדברת אליך, ואתה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> דבר לאשם, אל דוד ביטן. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה יודע, אדוני, שאני מאוד מכבד אותך – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> וזה הדדי. <היו"ר יצחק וקנין:> – – וגם את חברת הכנסת שיושבת לידך, שלי יחימוביץ. <זהבה גלאון (מרצ):> חברי חברי הכנסת, במושב הקודם, יושב-ראש ועדת הרווחה חבר הכנסת חיים כץ ואני העברנו את הצעת החוק הזאת שאנחנו מדברים עליה עכשיו, לחלוקת חיסכון פנסיוני, אני רוצה לעדכן אתכם – אחרי 13 שנים. 13, נכון? 13 שנות חקיקה. 13 שנות חקיקה, פשוט אי-אפשר לתאר כמה החוק הזה היה מסובך, קשה. היה קשה לשכנע – אני אומרת את זה בהרבה כבוד לשר הרווחה – היה קשה לשכנע את כל הגורמים בכלל ללכת לחלוקה הזאת, לראות בחיסכון הפנסיוני חלק מהרכוש המשותף שנצבר, בין בני-הזוג. אני רוצה להודות לך, אדוני יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, בגלל שמצאנו – וזו גם פנייה אליך, ואמר את זה חבר הכנסת אלאלוף עכשיו בדברים שלו – מצאנו שאנשים לא מודעים לחוק הזה ונשים לא יודעות לדרוש את הזכות שלהן. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> עם הפרסום שהיה לו – – – <זהבה גלאון (מרצ):> איזה פרסום היה לו, אדוני? זה עקב אכילס גדול, ואני חושבת שזה אתגר מאוד גדול, גם מבחינתך, לדאוג שיהיה לזה פרסום. גם ככה זה כל כך מסובך. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> את שולטת בתקשורת. <זהבה גלאון (מרצ):> אני שולטת בתקשורת? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> נו, בטח שאת שולטת בתקשורת. <זהבה גלאון (מרצ):> הו, ברור. ברור. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> הוא לא בעניינים, זהבה. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה יודע, זו זעקת הקוזק הנגזל במיטבה, אדוני. אנחנו – מי? מה? אתה יודע. ברור. אדוני, ההצעה הזאת, שחברת הכנסת מרב מיכאלי, חבר הכנסת אלאלוף ואני מגישים עכשיו, להארכת תקופת התחולה בעוד שנתיים, היא משמעותית, כי אנשים לא יודעים. אנחנו שמענו בוועדה. ישבה גם נציגת "נעמת" – זו הזדמנות להגיד תודה לעורכת-הדין גלי עציון ולעמותת "גרנית", שמלוות את כל החקיקה הכל-כך מסובכת ומורכבת הזאת. ישבו נציגים, עורכי-דין מלשכת עורכי-הדין. עורכי-דין – הם לא יודעים להסביר ללקוחות שלהם; בתי-משפט לא יודעים להפנים את המשמעות של החוק. זה אחד החוקים הכי מסובכים, הכי חשובים: נשים מצאו את עצמן – נשים עבדו במשק-הבית וגידלו את הילדים, וכשהן התגרשו הן ראו שרק את הפנסיה, את החיסכון הפנסיוני, הן לא יכולות – ועד שעשינו את המהלך הזה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> זה בעיקר נשות אנשי צה"ל. <זהבה גלאון (מרצ):> בעיקר נשות אנשי צה"ל. גם זו הערה נכונה. אדוני השר, אני אומרת את זה שוב לחברי הכנסת: זו הצעת חוק שקידמנו 13 שנים, כמעט נגד כל הסיכויים, ואני רוצה לברך אותך, אדוני, ואותך, אדוני השר, ואת חברתי חברת הכנסת מרב מיכאלי, שהגענו לרגע הזה, להארכת תקופת התחולה. קחו בחשבון שצריך לעשות מאמץ ממש משמעותי לפרסם. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תני להצביע. תני להצביע לפני שיתחרטו לך. <זהבה גלאון (מרצ):> תני להצביע, אמר השר. אני נותנת להצביע. קח על עצמך – כפפה – לראות איך אתה, במשרד שלך, מנסה לקדם את המודעות לחוק הזה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. מרב מיכאלי, יש לך אפשרות לדבר בהתאם לפרוטוקול. תרצי? חמש דקות, אני הולך לפי הכללים. כן? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב בראש. אני רק רוצה להצטרף לדבריה הנכוחים של חברתי חברת הכנסת זהבה גלאון, שבאמת, אני – הייתה לי זכות להצטרף בכנסת הקודמת לעבודה על החוק עצמו ולהיות שותפה להגשת ההארכה של החוק לחברי אלי אלאלוף, כמובן, ולשר כץ, שאני חושבת שאת רוב 14 השנים – אתה ליווית חצי מהן לפחות כיושב-ראש ועדת העבודה והרווחה. את העבודה הזאת – אני רק אגיד דבר אחד, ברשותך – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הוועדה – – – שנה. שנה, אבל באינטנסיבי. לפני זה הייתה ועדה חיצונית שבנתה אותו, והיה שם איזה פרופסור שהשקיע בזה. חוק מושקע. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> ברוך השם. אני רוצה, ברשותך, אדוני, להגיד דבר אחד: בעיני זה, שוב, אחד הצעדים הקטנים אבל המשמעותיים בדרך להכרה בערך הכלכלי של עבודת הבית וגידול הילדות והילדים – עבודת נשים קלאסית, שעדיין, התרבות המערבית והמזרחית, הכלכלה, לא מכירה בערך הכלכלי שלה, של העבודות השקופות, שלפי ארגון העבודה הבין-לאומי, אילו היו נספרות בחשבונות הלאומיים של המדינות, היו מגדילות את התוצר העולמי הגולמי ב-30%, לא פחות מזה. תחשוב כמה טריליונים, הרי טריליונים של דולרים נמצאים בעבודות האלה שנשים עושות בלי שיש הכרה בערך הכלכלי שלהן, בזמן שלהן, בתפוקה שלהן, במשמעות שלהן לקיום החברה האנושית עלי אדמות היום. גם החוק הזה, שמאפשר לנשים ליהנות מפירות העבודה שנעשתה – העבודה שמישהו קיבל עליה כסף בזמן שהן עשו עבודה שהן לא מקבלות עליה, עדיין, כסף – הוא צעד חשוב בדרך להכרה הזאת. אין לי ספק – וזאת אחריות שלנו, פמיניסטיות ונשים וגברים שרוצים להיות שותפים ליצירה של חברה שוויונית באמת: המטרה האמיתית שלנו היא לייצר את הערך הכלכלי הזה, שלא יבוא, לא אגב ולא במאבק ולא למרות, אלא באמת הכרה במשמעות האדירה שיש לעבודות נשים השקופות האלה, של גידול ילדות וילדים, גידול הדורות הבאים, תחזוקת בית ומשק משפחתי בתור, באמת, אחת מאבני היסוד של החברה האנושית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. אנחנו נעבור להצבעה, רבותי, בקריאה שנייה. <רחל עזריה (כולנו):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> כאמור, אין הסתייגויות לחוק. הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני-זוג שנפרדו (תיקון), התשע"ו–2016 – רבותי, קריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד סעיף 1 – 21 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 21 בעד. אין מתנגדים, אין נמנעים. <קריאה:> ברכות. <היו"ר יצחק וקנין:> החוק עבר בקריאה שנייה, רבותי. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו נעבור לקריאה שלישית. רבותי, מי בעד? מי נגד? קריאה שלישית. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 21 נגד – אין נמנעים – אין חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני-זוג שנפרדו (תיקון), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 21 בעד. אין מתנגדים. אין נמנעים. הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני-זוג שנפרדו (תיקון), התשע"ו–2016, נתקבלה בקריאה שלישית והחוק ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <רחל עזריה (כולנו):> מזל טוב, אלי. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אלי אלאלוף. תודה לחברי הכנסת שהשתתפו בדיוני הוועדה. <הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ו–2016> [מס' כ/592; "דברי הכנסת, חוב' ב', עמ' 5014; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ו–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף. רבותי, גם לחוק זה אין הסתייגויות, ואין בקשות רשות דיבור. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר חיים כץ, תרשו לי לחרוג טיפה מהנוהל ולהתחיל בזה שהחוק הזה הוא עידוד לתושבים חוזרים ולעולים חדשים ביחד. זאת נקודה מאוד מרכזית, ואני שמח שהמערכת, ללא צורך בשכנוע מיוחד, הגיעה למסקנה שזה בעצם חוק שיאפשר לכל אזרחי ישראל לחזור הביתה. נקודה שנייה: אנחנו, לצערנו, מתמודדים עם בעיה מאוד קשה של מחסור בכוח-אדם בכל מקצועות הבריאות, והמערכת הציבורית, של משרד הבריאות, מתפנקת. התפנקה. ופה אני חייב להודות באופן איש לשר הבריאות הרב ליצמן, לשר העלייה והקליטה חבר הכנסת – – <קריאה:> אלקין. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – אלקין, על מעורבותם המאוד-פעילה כדי לקדם את זה. נעשית עבודה בנושא של החזרת תושבים ועידוד עלייה של בעלי המקצועות האלה מכל הארצות, אבל במיוחד מצרפת. זה גם עבודה משותפת של ידידי אברהם נגוסה, יושב-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. אנחנו נמצאים, ורק שלשום הייתה לי ההזדמנות הנוספת – אני מכיר את "עלה נגב" לפני לידתו, והייתי מעורה באופן אישי, ואני גאה שעשיתי את זה; יש אולי כאלה שיגידו שיש ניגוד אינטרסים בעזרה לפרויקטים מסוג זה – להגיע ליד אופקים, במרחבים, ולראות כמה הפרויקט הזה זקוק לכוח-אדם, בכל תחום. התחומים המקצועיים הרפואיים – ממתינים על המזוודות כדי לבוא לשרת אותם. אם זה speech therapy, אם זה טיפול בנושא התזונה, אם זה בפיזיותרפיה וכו'. ואנחנו עוד מתפנקים: האם תעודה שמתקבלת בצרפת שהיא אינה תעודה אקדמית היא גם טובה כמו תעודה אקדמית שמתקבלת פה בארץ. אז אני רוצה להגיד: כל מדינה יש לה הכללים שלה להכרה במקצועות. יש מקצועות שבמדינות מסוימות מכירים בהם בתעודות, כדבר מאוד חשוב, ולפעמים ברמה מקצועית טובה יותר מאשר תעודה אקדמית. ואנחנו נדבקים לתעודה האקדמית כאל דבר – כוח עליון שמקנה אוטומטית יכולת מקצועית טובה יותר. לא כך הדבר. אז הצעת החוק הזו באה לתקן את הנושא הזה. אז אני מביא לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק שאמורה לאפשר תיקון – לאפשר לפעול במקצוע בתחומים כמו ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, טיפול בהפרעת תקשורת ותזונה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> למה זה רק לעולים, אבל? <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לא. ותושבים חוזרים. <קריאה:> – – – <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כתוב, חד-משמעית, ואמרתי את זה כמשפט ראשון. <קריאה:> – – – <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כי בעיני, כנציג אזרחי, החברה האזרחית, אני עומד על כך. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מי שהיה תושב ישראל – – <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – ולמד בחו"ל וחזר, זה לא חל עליו. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> זה כן חל. כתנאי – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – זה – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אם הוא יצא רק כדי ללמוד – – – <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> יש פה, יש פה – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אם הוא יצא רק כדי ללמוד – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אין כוונה שמישהו יצא לחו"ל ללמוד כדי לחזור עם הטבות. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אוקיי. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אבל אם הוא חי בחו"ל – – – <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אני אגיע. אז אני אגיע. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אני אגיע. אני אגיע. יוסף, אני אגיע. אני אסביר. אני מצטער שלא הצלחתי, אבל תן לנו עוד זמן קצת, נגיע גם לזה. במקצועות האלה אנחנו מבקשים להכיר בתעודה, בשש השנים הקרובות, כתעודה שמספיקה כדי לפעול בתחום שלהם. בחלק מזערי מהם, אם המנהל של משרד הבריאות ימצא לנכון, הוא יכול גם לדרוש מהם שישה חודשים של סטאז'. אז אנחנו מבקשים בחוק הזה לקבוע הוראת מעבר, אשר תאפשר, במשך שש שנים, עד דצמבר 2021, מתן תעודה מקצועית בתחומי הבריאות שאמרתי, למי שהשלים לימודיו כלימודי תעודה במקצועות הנ"ל. מוצע אף, במקרים חריגים, לחלק מהם, לעשות סטאז' של עד שישה חודשים כדי לקבל את התעודה. השר רשאי להאריך בשתי פעימות, כל פעם של שלוש שנים, את הצו הזה, את החוק הזה. לצערי – ופה, יוסף, אני מצטרף אליך – לא הצלחתי לשכנע את המערכת שהחוק הזה יהיה לכל מי שחוזר ללא תקופת ניסיון וכו'. אבל לא לשכוח: מי שיצא מפה כדי ללמוד בחו"ל וחוזר, יש לו אפשרות לעבור מבחן. אכן, זה למי שהיום לומד בחו"ל, כמו הבן שלי; כשהוא יחזור הביתה, בעזרת השם, הוא יוכל לעבור מבחן. כפי שאמרתי קודם, הצעת החוק הזו עברה פה-אחד בוועדה. אני רוצה לציין שזאת הייתה הצעת חוק שהתחיל חבר הכנסת לשעבר שמעון אוחיון, היא חודשה על-פי בקשתו של אילטוב, חבר הכנסת אילטוב, בפעילות חזקה מאוד של סופה, חברת הכנסת סופה לנדבר, ועודד פורר. אני רוצה, כפי שאמרתי – אבל זה לא משחרר אותי – להודות במיוחד לשר הבריאות ולשר העלייה והקליטה על תמיכתם. אני מבקש להביא לאישור התיקון לחוק בקריאה שנייה ושלישית. כפי שאמרתי, אין הסתייגויות, ובוועדה זה עבר פה-אחד. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אלי אלאלוף. כאמור, אין הסתייגויות ואין בקשות לרשות דיבור. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ו–2016 – קריאה שנייה. רבותי, מי בעד? מי נגד? <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> יש תקלה במחשב, אבל זה בסדר. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> ולרויטל לא היה בכלל – – – הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–2 – 14 נגד – אין נמנעים – 1 סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 14 בעד, אחד נמנע, אין מתנגדים. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> כן, אני מוסיף, לפרוטוקול, את קולה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ, וגם את קולה של חברת הכנסת רויטל סויד. אם כן, החוק עבר בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? קריאה שלישית. הצבעה מס' 7 בעד החוק – 15 נגד – אין נמנעים – 1 חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 15 בעד, אחד נמנע, אין מתנגדים. הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ו–2016, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <שעת שאלות> <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אני אזמין את שר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ לשעת שאלות. אנחנו נתחיל עם חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, שתשאל את השר מהצד. shoot, הרשות שלך. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תודה רבה לשר וליושב-ראש. מכמה פניות שהגיעו אלי לאחרונה מצטיירת תמונה עגומה שלפיה קיים חוסר שקיפות ביחס להחלטות הוועדה של משרד הרווחה בשאלה אם ילד או ילדה הנמצאים אצל משפחת אומנה יקבלו מעמד של ילדים בני-אימוץ במשפחה האומנת. ברור שישנם פרטים בנוגע לילד שצריכים להישאר חסויים. באחת הפניות, תשובת המחלקה המשפטית למשפחה אומנת הייתה: עם כל הכבוד, לא ברור מכוח מה עלי לתת לך דין-וחשבון לגבי אופן הטיפול בתיק, הסברים ניתנו לגורמים שעמם אני נמצאת בקשרי עבודה. השאלות שאני מפנה לשר הן: מדוע הפרוטוקולים, או לכל הפחות נימוקי ההחלטה של הוועדה ביחס לפניות של משפחות האומנה, אינם מובאים לידיעת משפחת האומנה – עם השארת הפרטים המתבקשים חסויים, כמובן? או לילד עצמו, אם הילד – הוא לא בגיר, אבל אולי אפשר לתקשר אתו בצורה בוגרת. כיצד מוסדר היום, בחוק או בנוהל, עניין יידוע משפחות האומנה ו/או הילד בקשר להחלטת הוועדה בנושא כאמור? תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, את רוצה תשובה ארוכה או תשובה קצרה? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני רוצה תשובה של השר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אה, אני אגיד לך. אם אנחנו נלך לסיפה, אז בהתייחס להערתך, ביחס להחלטות הוועדה בדבר ילדים בני-אימוץ במשפחות אומנה, מוצע בהצעת חוק כי בית-משפט או ועדת תכנון טיפול והערכה ישקלו את האפשרות להמליץ על פתיחה בהליכי אימוץ לפי חוק אימוץ ילדים, אם לאחר שקילת זכותו של הילד לגדול בבית הוריו או לחזור אליו נראה כי לא ניתן להחזירו לביתו על אף מאמצים סבירים שנעשים לשם כך. זה מטופל בהצעת חוק. בואי נחכה קצת ונראה מה העניינים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני מקבלת את עמדת השר. תודה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מאה אחוז. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הרווחה, השר חיים כץ. אני מבין שחבר הכנסת זוהיר בהלול אינו נוכח, אז השואל הבא, חבר הכנסת יוסף ג'בארין, ישאל את שר – – – <זהבה גלאון (מרצ):> תסתכל, רשימת הדוברים. <היו"ר יצחק וקנין:> אני הולך כרגע בהתאם לרשימת הדוברים שמונחת לפני. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> גם חנין זועבי לא נוכחת? <היו"ר יצחק וקנין:> היא לא נוכחת. חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת. זה לפרוטוקול בלבד. אדוני ישאל את השר. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד השר, זה אחד הנושאים שלדעתי הם אולי הכי חשובים להרבה רשויות מקומיות והכי כואבים בתחום הזה של שירותי רווחה – המדינה מתקצבת את הרשויות המקומיות בתקציבים ייעודיים עבור שירותי חינוך ורווחה. תקציבי הרווחה ניתנים בשיטת המימון התואם, מה שנקרא שיטת המצ'ינג. בשיטה זו משרדי הרווחה והחינוך מממנים 75% מתקציב הרווחה כנגד מימון תואם של 25% מתקציב הרשות המקומית. שיטה זו מכבידה עד מאוד על רשויות מקומיות המתקשות לממן את חלקן ומכבידה עליהן במימוש תקציבים שהממשלה מקצה. כך, למשל, ברשויות המקומיות בפריפריה, ברשויות המקומיות הערביות, נרשמו הכי הרבה מטופלים שרשומים במחלקות הרווחה, ובכל זאת, אותן מחלקות רווחה מקבלות הכי פחות תקציבים בשל שיטת החלוקה הקיימת. שאלתי היא: האם השר מודע להשלכות הקשות שיש לשיטת המצ'ינג על הרשויות המקומיות החלשות? האם לשר הרווחה יש תוכניות לצמצום פערים בתקציבים בין הרשויות המקומיות החלשות, שמדורגות בתחתית הסולם הסוציו-אקונומי, לבין הרשויות החזקות? האם השר מתכוון להנהיג שיטת תקצוב דיפרנציאלי בתקציבי הרווחה? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. אדוני השר, רשות הדיבור שלך. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אתה יודע שבחוק ההסדרים הייתה הצעה לעשות דיפרנציאציה, שרשויות חזקות יסבסדו רשויות חלשות. זה גרם לאנדרלמוסיה לא קטנה אצל ראשי הערים; היו כאלה שתמכו, כגון ירושלים, והיו כאלה שהתנגדו, כולל יושב-ראש מרכז השלטון המקומי. גם אני חשבתי שצריך לתת תמיכה לאשכולות נמוכים יותר – 1, 2 ואפילו 3. יחד עם זה, אני רוצה להגיד לך שהרשויות החלשות ניצלו 99.5% מהכספים שהיו מיועדים להן. זאת אומרת, הם יכולים להגיד: קשה לי, לא קשה לי, חסר לי, אני לא משתמש – הם השתמשו עד השקל האחרון. זאת אומרת, הם מתלוננים – אני משתמש במילה עדינה – אולי בגלל שזה קשה להם והם היו רוצים עוד כסף לפעילות רווחה, כי הם לא מקבלים כסף מספיק. אך אחד לא מקבל כסף מספיק ברווחה. גם אני לא מקבל כסף מספיק. הצרכים הרבה יותר גדולים ממה שיש לי, ואני צריך לחשוב איך אני מחלק את הכסף הזה ואיך אני נותן. גם אני הייתי רוצה לתת יותר. אבל למרות המצ'ינג, למרות המצ'ינג, כל היישובים ב-1–3, ש-78 מהם זה היישובים הערביים, הם באשכולות 1–3, ניצלו את הכסף. ניצלו את הכסף, ולצערי – אני חושב שהיה צריך לעשות דיפרנציאציה, אולי לתת פחות ליישובים חדשים. ניסיתי לעשות את זה, אבל הצעת האוצר, שבאה לעשות דיפרנציאציה בעלות אפס – אני לא חושב שהיה צריך לעשות את זה בעלות אפס. האוצר היה צריך להשתתף – – – <קריאה:> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כן, כן, עם עלות תקציבית. היה צריך לעשות את זה בעלות תקציבית. האוצר הגיש הצעה בעלות אפס, שנפלה. בואו נחכה לסיבוב הבא – וזה כבר לא יהיה בכנסת הזאת. לא יהיה בכנסת הזאת. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יוסף – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אין שאלה נוספת, לא? <היו"ר יצחק וקנין:> כן, כן. ודאי, יש. זו שאילתה בעל-פה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> יש? בסדר. <היו"ר יצחק וקנין:> ודאי, אדוני יכול לשאול. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אתה יכול לשאול מה שאתה רוצה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> הנושא חשוב, כבוד השר. גם אם אין, הייתי מצפה שתסכים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת ג'בארין – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני לא הולך לשום מקום. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני לא רוצה להתווכח על הנתון שדיברת עליו, אבל אני יודע, למשל, שכל פעם שיש קול קורא לשירותי רווחה – שלא לדבר על שירותי חינוך, אבל לא נדבר על חינוך – אז רשויות מקומיות מוחלשות פשוט לא מגישות. הן יודעות שאין להן פשוט את הכסף, המצ'ינג הזה. אז אתה מפתיע אותי אם אתה אומר לי ששיטת המצ'ינג לא משפיעה על הרשויות המקומיות החלשות. זה לא מה שאנחנו יודעים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> זה לא מה שאמרתי. אני אמרתי שהיא משפיעה. אמרתי שהם, למרות המצ'ינג, מנצלים 99%. הכול פה מוקלט, אני לא חוזר בי. זה, אני יכול להביא לך את התקציב שלי. אני ניצלתי במשרד 99.5% מהכספים בשנת 2015. 99.5%. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לא, אבל זה אומר אולי – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הכסף הרי חוזר לאוצר. אני עושה מלחמות, מלחמות בשביל שלא לחזור לאוצר. יש לנו אותו אינטרס. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> יכול להיות שזה בלי הנתון של הקולות הקוראים. זאת אומרת בלי שאתה מבקש, שזה משהו אחר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אוקיי, טוב. אני אבדוק את זה. אני אתן לך בהזדמנות, בשיחה בינינו, תשובה בעניין. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין, תודה לשר. אנחנו עוברים לשואל הבא, חבר הכנסת זוהיר בהלול. אני מקדים אותך בגלל שיש לכם ישיבת סיעה, ונמשיך – מייד אחרי כן זהבה גלאון. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> תודה, אדוני היושב-ראש, וגם לך, אדוני שר הרווחה חיים כץ. עמותת "סיכוי" פרסמה מחקר על התקנים, מה שנקרא התקינה, של עובדים סוציאליים בחברה הערבית, ומהמחקר הזה עלו כמה חסמים. א. הנוסחה שלפיה משרד הרווחה מקצה תקנים של עובדים סוציאליים איננה שוויונית. על-פי הנוסחה הזו, הוקצו לציבור הערבי 16.5% מהתקנים, למרות שאחוז זה איננו מבטא את האחוז האמיתי של הנזקקים בתוך הציבור הערבי, שכידוע לך הוא מתחת לקו העוני לפחות ב-60%, השיעור שנבדק לפחות על-ידי ה-OECD בתקופה האחרונה. ב. בעיית ההקצאה בפועל של התקנים: המשרד מקצה הקצאות חסר של תקנים של עובדים סוציאליים לרשויות המקומיות הערבית. ג. גם ביקורת עצמית יש לי בעניין הזה: על-פי המחקר של "סיכוי", הרשויות המקומיות הערביות מתקשות לעתים לאייש את התקנים שהן מקבלות. השאלה היא כדלקמן, אדוני השר: כיצד השינוי בנוסחת הקצאת תקנים של עובדים סוציאליים, שבוצע בשנת 2012, סגר פערים בהקצאה או מקדם מענה בתקנים לצרכים האמיתיים של הציבור הערבי? <היו"ר ויצחק וקנין:> יש לי בקשה מהשואלים הבאים, ובטח מחבר הכנסת זוהיר בהלול: אנא מכם, אתם חייבים להיצמד לטקסט, לא להכניס משפטים שלא כתובים בטקסט. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> שאבתי את ההשראה מד"ר ג'בארין. <היו"ר יצחק וקנין:> אבל לא, ד"ר ג'בארין קרא את הכול מילה במילה מהטקסט, הוא לא הוסיף מילה אחת – אולי מילה פה, אבל גם זה לא היה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אז התנצלותי ניתנת בזאת בנדיבות לב לכנסת ישראל ובעיקר ליושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבקש מהשואלים הבאים להיצמד לטקסט. זה הכלל בשאילתה בעל-פה: הטקסט חייב להישמע מילה במילה, בלי תוספת של דברים. תודה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> זו הייתה שאלת הבתולין שלי, אז אנא. <היו"ר יצחק וקנין:> בוודאי, ראית שלא הפסקתי אותך, נתתי לך, במרוצת – לא תחסום שור בדישו. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני חייב להגן על היושב-ראש; קודם הפרעתי לו קצת אז אני חייב להגן עליו, מאחר שמכינים את התשובות, עובדים במשרדים; אתם מגישים את השאילתות ואנחנו מתייחסים אליהן ברצינות במשרד ובהתאם לשאילתה אנחנו נותנים תשובה. בשביל זה הוא מבקש – כדי שאני לא אעמוד פה ולא אדע מה לענות לך הוא אומר: תיצמד – כי יש לי תשובה מוכנה. גם בתשובה המוכנה אני לא אתייחס למה שהם דיברו אתי ב-2012. אני אתחיל מ-2014. ב-2014, ביוזמת משרד הרווחה, גובשה תוכנית דגל ייחודית וחדשנית, שקוראים לה "נושמים לרווחה", לסיוע אינטנסיבי למשפחות שחיות בעוני והדרה. התוכנית פועלת ב-95 רשויות מקומיות ומסייעת ל-3,020 משפחות – אני אגיע גם ספציפית – להתמודד עם מציאות חייהן טוב יותר ולנסות להיחלץ ממעגל העוני. התוכנית ממומנת על-ידי המשרד בתקציב כולל של 100 מיליון שקל. מאחר שהתוכנית הייתה בנויה לאשכולות 1–5, מתוך 108 תקנים שהוקצו לתוכנית, 41.75 הלכו למגזר הערבי – 39% מהתוכנית הלכה למגזר הערבי, לא כולל ערים מעורבות; לא כולל ערים מעורבות. בשנת 2015 הוקצו שישה תקנים למזרח-ירושלים, והולכים להקצות להם עוד תקנים. ב-2016 יש חלוקה, שיצאה לפני שבוע, של 130 תקנים, ויש שם העדפה בולטת למגזר הערבי, העדפה בולטת. אם תבוא אלי מחר, אני אתן לך את המספר המדויק, מתוך 130 כמה הולכים למגזר הערבי – העדפה בולטת. מחר, מחר, יום רביעי, אני פה, אני יכול להגיד לך את המספר המדויק, מתוך 130 כמה הולכים. אני חושב שנעשים מהלכים לא מעטים כדי לצמצם את הפערים, ואני אתן לך מחר תשובה, מתוך ה-130 שחילקנו – אתמול, שלשום או בשבוע הבא – כמה הולכים למגזר הערבי. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> תודה לך. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אוקיי, תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת זוהיר בהלול, תודה לשר. השואלת הבאה – חברת הכנסת זהבה גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> רגע, זוהיר, אתה לא מרוצה? אני אתן לך מחר את המספר, כמה מתוך – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> לא, אני מכה על חטא שהארכתי; לא, יש לי ביקורת עצמית גבוהה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אנחנו תוהים, אם המצב כל כך טוב כמו שאתה אומר, למה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא, המצב לא טוב. המצב לא טוב, אבל יש עדיפות למגזר הערבי על המגזר היהודי. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני מקווה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> יש עדיפות; יש שם יותר עוני, יותר מצוקה, ויש עדיפות למגזר הערבי. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> יש צרכים – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> בסדר, אני לא מתלונן. <היו"ר יצחק וקנין:> יוסף ג'בארין, אני יכול להגיד שחבר הכנסת חיים כץ כשר – איש אמת, לא פוחד לומר – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הכול יהיה שקוף, אני גם אתן לך את כולם, תסתכל על הכול. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אין לי סיבה לפקפק. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> החלוקה מסודרת, שקופה, וכל אחד יכול לראות את הנתונים. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> מחר, מחר אני בא אליך, חיים. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – לקבל עותק, גם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. חברת הכנסת זהבה גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> תודה, אדוני. אדוני השר, השאלה שלי מתייחסת לסוגיה של עקרת-בית, מה שמוגדר קצבת נכות לעקרת-בית, ואני שואלת כמה נשים מקבלות קצבה מהביטוח הלאומי תחת ההגדרה של עקרת-בית נכה, ומה כוללים המבדקים שאותן נשים צריכות לעבור והשאלות שעליהן לענות בבחינה של אובדן כושר התפקוד במשק-הבית לאישה שהוגדרה כעקרת-בית נכה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. אדוני השר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מאחר שאת בקיאה בחוק ובקיאה באנשים, את יודעת שבהתאם לחוק, עקרות-בית פטורות מתשלום דמי ביטוח לאומי, ולפיכך הן גם אינן מבוטחות, וזאת להבדיל מגברים שאינם עובדים. בחוק הביטוח הלאומי קיימים הבדלים בין זכויות וחובות של אישה או גבר נשואים שאינם עובדים מחוץ למשק-ביתם. הדבר בא לידי ביטוי, בין היתר, בכל הקשור לחובות ולזכויות של עקרת-בית בנכות כללית. על-פי המצב החוקי הקיים, עקרות-בית צריכות לצבור 50% נכות רפואית לפחות – בשונה ממשתכרים, שהסף הרפואי שלהם הוא 40% אם יש סעיף דומיננטי או 60% במידה שאין סעיף דומיננטי. הן נבדקות על-פי כושרן לתפקד במשק-הבית ולא על-פי כושרן להשתכר, כפי שנבדק גבר נשוי שאינו עובד. עקרות-בית אינן זכאיות לתוספת עבור בן-זוג, תוספת של 1,172 שקלים. הן פטורות מתשלום דמי ביטוח, וזאת בניגוד לגבר נשוי, החייב בתשלום דמי ביטוח גם אם אינו עובד מחוץ למשק-ביתו. כך נוצר המצב שבקרב מקבלי קצבת נכות ישנן כ-16,000 – את מדברת על מספרים – כ-16,000 עקרות-בית המקבלות קצבה בתנאים מופחתים, מתוך 231,000 מקבלי קצבת נכות כללית. כאמור, קיים שוני בבחינת הזכאות לקצבת נכות לעקרות-הבית – בדיקת אישה נשואה היא בהתאם לתפקוד במשק-הבית, ולא על-פי כושרה להשתכר, כפי שנבדק גבר נשוי. לעניין תפקוד במשק-הבית נבדקים מספר תחומים המאפיינים משק-בית רגיל, כגון עבודות מטבח, ניקיון, סידור הבית, כביסה וכדומה, ולגבי כל תחום נבחנת מידת הצורך של האישה בסיוע. יש לציין כי המוסד לביטוח לאומי הציג מספר הצעות לביטול מעמד עקרת-הבית גם בזכויות וגם בחובות, והן נפסלו מסיבות שונות. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. שאלה נוספת לחברת הכנסת זהבה גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אני מודה שאני ממש – אין לי איך להגדיר – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> נדהמת. <זהבה גלאון (מרצ):> לא, לא נדהמת, מבוישת. מתביישת שאתה נאלץ לקרוא תשובה מחפירה שכזאת, שעושה הבחנה – הרי זה פשוט לא מתקבל על הדעת. אנחנו מדברים על שני אנשים, אישה וגבר, שניהם נכים; אישה נבדקת על-פי היכולת שלה לעשות כביסה, לסדר את הבית, וגבר נבדק על-פי היכולת שלו לקבל קצבה על אובדן כושר השתכרות? לא הגיע הזמן, בישראל של 2016, לשנות את זה? זה מחפיר, זה לא לכבוד הכנסת שאתה עומד כאן ואתה לא אומר לי: אני הולך לשנות את זה, אני הולך לשנות את השיטה; כן, גם על הנושא של התשלום של הביטוח הלאומי. אישה וגבר נכים צריכים להימדד על-פי אותה אמת מידה. זה פשוט מחפיר שאתה אומר לי: היו הצעות והן נדחו. אתה צריך להגיד לי כאן ועכשיו: אני מתחייב לקדם את המהלך הזה. זה לא יכול להיות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תשמעי, אני אגיד לך שאני חושב שאת לא צודקת. למה את לא צודקת? למה את לא צודקת? למה את ואני, ביחד, את ואני התנגדנו לתשלום סמלי של עקרות-בית לביטוח לאומי. אמרנו: ישלמו 10 שקלים, 20 שקל. התנגדנו, את ואני. וברגע שהתנגדנו – מי שאין עליו חובות, לא מגיעות לו זכויות. היינו צריכים לחשוב טיפה קדימה ולהגיד בחוק ההסדרים: אתם יודעים מה, שתשלמנה הנשים סכום סמלי של 10 שקלים לחודש, עקרת-בית. אמרנו, היא לא עובדת, היא לא – מצד אחד, אני הייתי אתך. גם אני צעקתי: מה פתאום, היא לא עובדת. וגם את, תלכי להיסטוריה הלא-רחוקה ותראי שהיינו ביחד, אלה שהתנגדו שהנשים ישלמו. אז אם התנגדנו שעקרות-בית שלא עובדות ישלמו – והייתה הצעה כזאת בחוק ההסדרים, כן, בחוק ההסדרים בתקציב. גם אני התנגדתי, אני אומר את האמת. בדיעבד אולי טעינו. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אולי טעינו, ולכן הן לא מקבלות. לכן הן לא מקבלות. היינו צריכים להגיד: אתם יודעים מה, אתם רוצים 40 שקלים? בואו ניתן 10 שקלים וניתן להן מעמד. אבל אנחנו, הפופוליזם תוקף אותך ואותי – – – <זהבה גלאון (מרצ):> לא, לא – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אותך ואותי. אנחנו רואים את טובת האזרח לכאורה באותו רגע, ואני לא יודע אם החיסכון של 10 שקלים היה לטובתו – – – <זהבה גלאון (מרצ):> בוא – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> זה המצב, זהבה. תשמעי, את ואני, תלכי לחוק ההסדרים, כשרצו להשית על עקרות-בית ביטוח לאומי, אנחנו התנגדנו. <זהבה גלאון (מרצ):> נכון, אבל לא זאת הייתה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> נכון, התנגדנו, ועכשיו, כשמגיעות להן זכויות, אז לא מגיעות להן זכויות. <זהבה גלאון (מרצ):> אז לא זו הדרך – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא, בדיעבד טעינו. מי שלא עושה לא טועה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה מוכן להרים את הכפפה שנטפל בזה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני מוכן לנסות ולבוא לאוצר – שישלמו לביטוח לאומי סכום מזערי ויקבלו זכויות. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון, תודה לשר. חבר הכנסת מאיר כהן – איננו – לפרוטוקול; אני לא יודע אפילו אם לפרוטוקול, כן? גם זה לא. חבר הכנסת אורי מקלב, אדוני ישאל את השר. נא להיצמד לטקסט. <זהבה גלאון (מרצ):> תודה רבה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, מכובדי השר, השאלה שלי אליך, אדוני השר, כותרתה: גיל הכניסה למעון יום שיקומי – לילד נכה, ולמעון רגיל – לאחים של הילד הנכה. ילדים הזכאים למעונות יום שיקומיים זכאים לכך החל מגיל חצי שנה. כמו כן, האחים של ילדים בעלי נכויות מסוימות זכאים לסבסוד על-ידי הרווחה עבור שהייה במעון יום רגיל רק החל מגיל חצי שנה, למרות שזמן חופשת הלידה בתשלום הנו רק שלושה חודשים. ברצוני לשאול, אדוני השר, האם בכוונתך לשנות את התקנות כך שילד שאובחן לפני גיל חצי שנה יהיה זכאי למעון יום שיקומי החל מגיל שלושה חודשים ואח לילד נכה יהיה זכאי לסבסוד מגיל שלושה חודשים? תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. אדוני השר ישיב. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תראה, חוק מעונות יום שיקומיים, כמו שאמרת, קבע באופן חד-משמעי את הגיל חצי שנה; קבע אותו כגיל תחילת הזכאות גם אם ישנן אינדיקציות חד-משמעיות לנכות, לקות או עיכוב התפתחותי מייד עם הלידה. יצוין כי התקיימו בעניין גיל הזכאות לחוק זה עשרות דיונים. עשרות דיונים של בעלי מקצוע. הסיבה היא חשיבות הקשר בין האם לילד; קוראים לזה bonding. הספרות המקצועית והפרקטיקה בנושא attachment מצביעות על חיוניות קשר זה להתפתחות הילד בהיבטים המנטליים-שכליים אצל ילדים ללא פגיעה שכלית ובהיבטים של התפתחות רגשית אצל ילדים עם פגיעה. בנוסף, חשוב לזכור שהערכה התפתחותית של פעוטות מלידה ועד גיל חצי שנה במרכזים להתפתחות הילד לוקחת מספר חודשים. אלה החלטות של בעלי המקצוע. מאחר שמדובר בהערכה מולטי-דיסציפלינרית של פסיכולוג התפתחותי, מרפא בעיסוק ועוד, יודגש כי מה שנראה כעיכוב התפתחותי, במקרים רבים כלל אינו מעיד על ליקוי כלשהו אלא על קצבי גדילה והתפתחות שונים מילד לילד, אשר קשורים הן בגורמים תורשתיים והן בגורמי הסביבה. לפיכך, במיוחד במצבים כאלה רצוי להמתין, כדי שלא לתייג את הפעוט בתווית אבחונית שגויה, שלאחר מכן נזקיה יעלו על התועלות שבה. יחד עם זאת, משרד הרווחה, באמצעות אגף השיקום, מתכנן להשתלב בתקופה הקרובה בתוכנית בשם "אמי ואני", הפועלת בעמותת "שלוה", ואשר מאפשרת לאם ולפעוט עם עיכוב התפתחותי או מוגבלות להגיע פעם בשבוע למסגרת לקבל טיפולים פארה-רפואיים, וכן מאפשרת להם לקבל כלים וסיוע, הן בהיבטים הרגשיים-משפחתיים והן בהיבטים הפרקטיים, להתמודד עם מצבו של הפעוט. הגורמים המקצועיים, אמרתי לך, החליטו שזה פרק הזמן שלדעתם צריך להיות, ואנחנו, חברי הכנסת, רואים לפעמים דברים אחרים מהם, אבל בשורה התחתונה כנראה הם מבינים יותר טוב מאתנו ואנחנו צריכים לקבל את ההחלטות המקצועיות שלהם. הם מחויבים למקצוע שלהם, הם למדו אותו והשקיעו בו, ואנחנו צריכים לקבל את ההחלטות שלהם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר. חבר הכנסת אורי מקלב, שאלה נוספת. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני השר, אני המתנתי עם השאילתה הזאת מאז תחילת כהונתי בכנסת. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מאז? <אורי מקלב (יהדות התורה):> כבר בתחילת כהונתי בכנסת פנו אלי בעניין הזה, וחיכיתי שחיים כץ יהיה השר, כי יש לו חשיבה שונה, הוא צולל לתוך דברים. ב-2016 התפיסות צריכות קצת אחרות, ואני אגיד לך גם למה. נניח תסמונת דאון – בתסמונת דאון כל הדברים האלה לא רלוונטיים, כבר יודעים בדיוק מה הם. הילד, מייד כשהוא נולד, יודעים שהוא עם תסמונת דאון. איזה עוד התפתחויות יש? יודעים מה הילד. ולכן, למה לא לתת לאימא לצאת לעבודה כבר בגיל שלושה חודשים, גם לפרנס וגם לשיקום שלה? היא תוכל לתת את החום לילד לא פחות. פעם אחת. פעם שנייה, גם אם נניח שזה נכון לגבי ילד שהוא ילד שיקומי, אבל לגבי אחיו – אם אנחנו נרצה לתת לאימא את האפשרות להשקיע בילד בזמן שהילדים האחרים נמצאים מחוץ למסגרת הביתית, בשעות האלה שהיא לבד אתו – ניתן לה את הכול. אז למה הילד השני זכאי רק בגיל חצי שנה? גם אם אתה רוצה לתת את החום והאהבה לילד הזה, תן את האפשרות. לכן, אולי חשיבה אחרת בכל העניין הזה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מאה אחוז. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. אדוני השר? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אין תשובה. אני אנסה לעזור בעזרה, במעשים, לא בדיבורים. תביא לי את זה כתוב ואנחנו נראה איך אנחנו יכולים לנסות לעזור במקרה הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. השואל הבא היה צריך להיות חמד עמאר, והוא ביקש מהשר, אם אפשר, לשלוח לו את התשובה בכתב. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ואני אכבד את בקשתו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני השר. חברת הכנסת מרב מיכאלי – איננה נוכחת. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אין לה שאילתה. <היו"ר יצחק וקנין:> מירב בן ארי, סליחה – איננה. איילת נחמיאס – שאלה. חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אוסאמה סעדי, אוקיי, תשאל במקומו. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> יש כזה דבר? <היו"ר יצחק וקנין:> הוא בחו"ל, במשלחת. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> כן, כן, ביקשנו אישור מכבוד היושב-ראש וזה אושר. <היו"ר יצחק וקנין:> מכיוון שזה משלחת של הכנסת – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני אשלח לך את התשובה בכתב, בסדר? כדי שתוכל לתת לו את זה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> כן, אבל אני אשאל. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אתה תשאל ואני אשלח לו את התשובה בכתב. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, רק אם אפשר להיצמד לטקסט. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> כן, כן, אני שואל את זה במקומו. אדוני השר, משרד הרווחה פועל על מנת לצמצם את ממדי העוני במדינה, לשפר את איכות חייהם של האזרחים ולפעול למען אורח חיים מכובד ותקין. שאלתי היא: מה הן התוכניות של משרדך לצמצום ממדי העוני בחברה הערבית? אילו תוכניות רווחה מקדם משרדך ביישובים הערביים, ומה התקציב המוקצה לכך? תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אתה רוצה את התשובה, או שאני אשלח לו אותה כתובה? לשלוח לו כתובה? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> כן. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מאה אחוז. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי ותודה לשר. לא, אדוני, יש עוד – לא, בעצם סופה לנדבר איננה. אם כן, נסתיימו השאילתות. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> לא, אני. <היו"ר יצחק וקנין:> נכון, חבר הכנסת יוסי יונה ביקש לשאול שאלה, וזה שאנחנו בשעת שאלות – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> שאלה קשה או שאלה קלה? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אני חושב שאתה בכל מקרה תצליח להתמודד עם השאלות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא, אם זו שאלה קשה, אני אתן את זה ליושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> האפשרות – או בביטוח לאומי, או בנושא פנסיה, או ביטוח סיעודי. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> ביטוח לאומי, ביטוח לאומי, ביטוח לאומי, זה קשור לביטוח לאומי. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לך לפנסיה, בחייאת דינכ, לך לפנסיה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אה, לא, לא, ביטוח לאומי, אדוני השר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> על הפנסיה, בבקשה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני השר, מעל חמישה חודשים מתגוררת באוהל מול בית ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים אם שבנה נלקח ממנה על-ידי רשויות הרווחה. הבן נלקח ממנה על בסיס דוח פסיכיאטר, שמודה שלא פגש אותה או את בנה מעולם. הבן מוחזק בכפייה בפנימייה פוסט-טראומטית. בגלל שהבן נלקח ממנה היא לא מקבלת קצבת ביטוח לאומי. אז אני מבקש מכבודו לומר לנו האם המקרה מוכר לך והאם יש בכוונתך לעשות משהו בנדון. תודה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תראה, אני מתייחס אליך כאל בן-אדם רציני, באמת. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> הדדי, אדוני השר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני חושב שלא היית צריך לבוא ולשאול. היית צריך לפנות אלי, לתת לי מכתב. הייתי בודק את זה, הייתי נותן לך תשובה עניינית. זה לא – המקרה לא מוכר לי, ואתה לא מצפה שאני אשלוף. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> לא. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אבל בוא תיתן לי את זה, אני אבדוק. אני אתן לך תשובה מסודרת, עניינית. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אוקיי. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> עכשיו, אתה רוצה לשאול עוד שאלה, תשאל. <היו"ר יצחק וקנין:> זה בהתאם לפרוטוקול, אדוני. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> לא, לא. אדוני, זו השאלה היחידה שאני רוצה לשאול. אני שמח על תגובתך, שאתה אכן מתכוון לטפל בזה ולתת לי תשובה פרטנית. תודה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני הולך לבדוק. אמרתי: לבדוק, ואני אתן לך תשובה מסודרת. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> תודה, אדוני השר. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מודה לחבר הכנסת יוסי יונה. אני מודה לשר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. אדוני השר, תודה. ודאי, אם אפשר, אדוני חבר הכנסת יוסי יונה, אולי אפילו תעביר בכתב את הדברים לשר, והשר יטפל בזה בהתאם. <הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 44) (השעיה והעברה מכהונה של סגן ליושב-ראש הכנסת);> <הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 43) (השעיה והעברה מכהונה של סגן ליושב-ראש הכנסת), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/616); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 44) (השעיה והעברה מכהונה של סגן ליושב-ראש הכנסת), קריאה ראשונה – יציג מטעם ועדת הכנסת יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אני מציע שהדיון יהיה במאוחד וההצבעה בנפרד, כי זה אותו דבר – תיקונים. <היו"ר יצחק וקנין:> גם סעיף 7? <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> כן. אני אציג את שניהם. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מציע שתציג גם את 7. הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 44) (השעיה והעברה מכהונה של סגן יושב-ראש כנסת) – גם בקריאה ראשונה – תציג אותן, נצביע בנפרד על כל אחת. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אני אציג אותן יחד, הצבעה בנפרד. אני לא יכול להציג – כי זה חלק ככה, חלק ככה. ההצעה באה בעצם לשנות את ההסדר הקיים היום בחוק לעניין סגן יושב-ראש הכנסת. היום בעצם סיעה ממנה סגן ליושב-ראש הכנסת לפי מפתח סיעתי. זאת אומרת, לא יכול להיות מצב שכל הסגנים יהיו מהליכוד או מהמחנ"צ או מהרשימה הערבית, אלא כל סיעה מקבלת סגנים על-פי המפתח הסיעתי של הבחירות לכנסת, או המפתח הסיעתי כפי שהוא קיים בכנסת אם היו פיצולים כאלה ואחרים. אבל לשנות או להחליף סגן יושב-ראש כנסת – הסיעה איננה יכולה לעשות את זה. היא יכולה לעשות את זה, בהסדר הקיים, רק באמצעות הצבעה בכנסת. זה דבר שלא יכול להימשך, מכיוון שאם הוא נציג של הסיעה, והסיעה סבורה שהוא לא מייצג אותה נאמנה או שהוא לא יכול לייצג אותה, או מכל סיבה אחרת, לדעתי – לפי התיקון המוצע היא תהיה רשאית לעשות את זה באמצעות הודעה. זאת אומרת, היום המצב הוא כך – יש מספר אפשרויות בחוק הקיים, ואני אסביר מה התיקונים. קודם כול, היום הכנסת יכולה להחליף בהצבעה יושב-ראש כנסת או סגן יושב-ראש כנסת ברוב של 90 חברי הכנסת, וזה קורה במצב מאוד מאוד מורכב. ההעברה מכהונה נעשית מחמת התנהגות שאינה הולמת, וצריכים להתקיים כל אלה: החלטה של ועדת האתיקה כי היושב-ראש או סגנו נהגו באופן שאינו הולם את מעמדם; אחריה, 61 חברי כנסת לפחות צריכים להגיש קובלנה לוועדת הכנסת, אשר צריכה לקבל החלטה ברוב של שלושה-רבעים מחבריה; לבסוף – החלטה של הכנסת ברוב של לפחות 90 חברי כנסת. מוצע על-ידינו בהצעת החוק הזו המובאת לקריאה ראשונה שיושב-ראש הכנסת, מעמדו נשאר, ועל מנת להחליף אותו בנסיבות האלה, עם כל התנאים האלה, צריכים 90 חברי כנסת. לעומת זאת, סגן יושב-ראש, להבדיל מהחלפה על-ידי סיעה – זאת אומרת, הכנסת מחליטה להחליף את הסגן. מספיק יהיה – הוא צריך לעמוד בתנאים האלה, אבל מספיק יהיה רוב של 61 חברי כנסת. לאחר מכן, בהשעיה מחמת עבירה, לא השעיה מחמת עבירות אתיקה או קלון או משהו כזה, אלא עבירה שהוא עשה: החוק היום קובע שנדרש רוב מיוחס של 61 חברי כנסת גם ליושב-ראש וגם לח"כ – וגם לסגן. ההצעה שלנו היא שלעניין היושב-ראש יישאר הרוב המיוחס, ולעניין הסגן מספיק יהיה רוב רגיל במצב הזה. לעומת זאת, התיקון המשמעותי ביותר זה שהסיעה יכולה, באמצעות הודעה, להחליף סגן. היא מחליטה, מהסיבות שלה, מודיעה לכנסת על החלפת הסגן ואז ממנים את הסגן החדש. היום זה בלתי אפשרי. האפשרות היחידה היום זה להחליף סגן או ברוב של 90 ח"כים, מכהונה – בשל התנהגות שאינה הולמת, או השעיה מחמת עבירה ברוב של 61 ח"כים. את זה אנחנו רוצים למנוע. אתן לכם דוגמה, למשל, שהייתה בקדנציה הקודמת: הבית היהודי רצה להחליף את חבר הכנסת – אני לא זוכר את שמו אבל הוא היה סגן מטעמם, והם לא יכלו לעשות את זה, למרות שהוא לא ייצג אותם, הוא הלך ברשימה אחרת לבחירות. זה דבר שהוא לא ראוי ולא נכון לעשות. ובעצם, כמו שהוא מונה על-ידי הסיעה כדי לייצג אותה, לפי מפתח סיעתי, הם יוכלו לעשות את זה. לכן, אני מציע בשלב הזה – התחולה, דרך אגב, שהוחלט בהצעה הזו היא מהיום. זאת אומרת, זה לא חל מהכנסת הבאה אלא חל מהכנסת הזאת. מהרגע שהחוק הזה יקבל תוקף הסיעות יוכלו לנהוג באותו אופן שההצעה אומרת. זה לא אומר שלקראת הקריאה השנייה והשלישית אנחנו לא נעשה תיקונים כאלה ואחרים. אבל נכון להיום, זאת ההצעה של ועדת הכנסת לקריאה הראשונה. לכן, אני מבקש את אישורה של הכנסת לשתי ההצעות בקריאה ראשונה – שני החוקים – כפי שאישרה ועדת הכנסת, ולהחזרתן לוועדה לשם הכנתן לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן. אם כן, אנחנו נעבור לרשימת הדוברים בדיון בהצעות החוק. נתחיל בתיקון מס' 44; נקיים דיון משולב על שניהם, והצבעה נפרדת על כל חוק בקריאה הראשונה. דב חנין – אינו נוכח, זהבה גלאון – איננה, מנואל טרכטנברג – איננו, תמר זנדברג – איננה, טלב אבו עראר – איננו, יוסי יונה – ירצה לדבר, אדוני? לא, מוותר. קארין אלהרר – איננה, יעל גרמן – איננה, ישראל אייכלר – איננו, עבד אל חאג' יחיא – מוותר, יוסף ג'בארין – איננו, מיכל רוזין – איננה, איילת נחמיאס ורבין – איננה, מאיר כהן, עליזה לביא. איציק שמולי, רוצה לדבר, אדוני? כן. חבר הכנסת איציק שמולי. ולאחריו ג'מאל זחאלקה – איננו. נקריא את הרשימה בהתאם. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הוא אחרון הדוברים? <היו"ר יצחק וקנין:> לא. יש לנו עוד רשימה, אבל לפי מה שאני רואה 99% אינם נוכחים במליאה. אדוני, שלוש דקות לרשותך. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני רוצה לנצל את הבמה ולהעלות על סדר-היום של הכנסת נושא שנדון אתמול בעניין ביטוח הבריאות, הרפורמה בביטוחי הבריאות, שנכנסה למעשה אתמול לתוקף. אין שום ספק שבשוק הבריאות יש קטסטרופה עם הביטוחים הפרטיים. אבל גם אם יוצאים מתוך נקודת הנחה שצריכה להיות רפורמה, אז כשמביאים רפורמה, הרפורמה הזאת צריכה להיות אפויה ומושלמת. ומה שאנחנו אתמול – חבר הכנסת אוסאמה סעדי ואני ואחרים בוועדת העבודה והרווחה – כששמענו כיצד יוצאת הרפורמה לדרך, אנחנו פשוט נבהלנו. כשאדם בא לקנות ביטוח בריאות פרטי, אז מה שהוא מחפש זה ודאות ויציבות. ברפורמה הזאת – בימים האחרונים, אדוני היושב-ראש, מכרו לכל התקשורת הישראלית את הבלוף הזה, שביטוחי הבריאות הולכים ליפול, לרדת ב-20% בטווח הזמן הקצר, וכל התקשורת נפלה בפח והתחילה למחוא כפיים. רק מה שכחו להגיד? שנתנו לחברות הביטוח את הזכות להעלות את הביטוח, לייקר אותו כל שנתיים ב-20% באופן חד-צדדי. זאת אומרת, אדוני היושב-ראש, מה עשינו בזה? בן-אדם הצטרף לביטוח בריאות בגיל 30, משלם נגיד 200 שקלים. עושים לו מחר בבוקר 20% הנחה – יתחיל לשלם עכשיו 160 שקלים, ועכשיו כל שנתיים יוכלו להעלות לו את הפוליסה ב-20%. בגיל 60 – אני עשיתי אתמול את החישוב – הוא כבר ישלם 1,800 שקלים. אם זה לא בלוף, ואם זה לא נקרא לעבוד בשביל חברות הביטוח – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זה אמיתי, מה שאתה אומר? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אמיתי, אחד לאחד. <היו"ר יצחק וקנין:> אני סומך על הבדיקות שלך. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אחד לאחד. <היו"ר יצחק וקנין:> זה חמור מאוד. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אחד לאחד. <היו"ר יצחק וקנין:> כל שנה, או שזה חד-פעמי – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> כל שנתיים. <היו"ר יצחק וקנין:> אפילו כל שנתיים – זה לא חד-פעמי? כל שנתיים 20%? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> כל שנתיים מותר יהיה לחברת הביטוח, באופן חד-צדדי – אני עומד מאחורי המילים שלי – לייקר את הפוליסות בעוד 20%. אם היא רוצה מעבר ל-20% היא כבר צריכה ללכת למפקחת. אבל בשביל מה היא צריכה להתאמץ? היא לא צריכה. <היו"ר יצחק וקנין:> היא לא צריכה ללכת, אם יש לה דבר כזה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> יותר גרוע מזה, אדוני היושב-ראש – ובזה אני אסיים – לא רק שהיא לא טיפלה באלמנט של המחיר, היא לא טיפלה גם באלמנט של האיכות. אתה בוודאי כמוני מקבל הרבה פניות ציבור על כך שמוכרים למבוטחים משהו אחד, וכשבסוף, כשאירוע מתרגש על משפחה, חס וחלילה, היא לא יכולה לממש את הביטוח. גם ברפורמה החדשה של ביטוחי הבריאות אגף המפקח על שוק הביטוח ממשיך להפקיר את המבוטחים, ממשיך לאפשר מכירה של פוליסות עמומות, סתומות, לא ברורות, שבסופו של דבר מבהירות עיקרון בסיסי אחד: המפקח על הביטוח עובד ושומר על האינטרסים של חברות הביטוח, ומפקיר כל הזמן – גם בתחום הסיעוד וגם בתחום הבריאות – את המבוטחים. מה שאנחנו צריכים לעשות, אדוני היושב-ראש – ובזה אני מסיים – מעבר לתיקון הרפורמה, זה מה שהוצע גם בממשלה וגם בכנסת: להגביר את הפיקוח על הרגולטור הזה, כך שכל החלטה שלו צריכה לעבור אישור של הבית הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> לפחות של ועדה, ודאי. תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. אני חושב שהעלית נושא מאוד חשוב. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – הצעת חוק שאני אדאג שמישהו פה יגיש, שכל שינוי של מעל 50 מיליון ופגיעה בציבור – אישור של הממשלה. <היו"ר יצחק וקנין:> גם – – – לפחות של הוועדה שנוגעת בדבר. זה חשוב מאוד שיהיה פיקוח פרלמנטרי על חוקים כאלה. תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו; באסל גטאס – איננו; עאידה תומא סלימאן – איננה; מיקי לוי – איננו; חיים ילין – איננו; קסניה סבטלובה – איננה; עיסאווי פריג' – איננו. אורן אסף חזן, שלוש דקות לרשותך, ואחריך – אליעזר מנחם מוזס; גם הוא לא נמצא באולם. אנחנו לקראת סיום הרשימה. שלוש דקות לרשותך, אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יחשבו שאני מתקשה לדבר בגלל החוק. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, כנסת נכבדה – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אתה בעד או נגד? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – איך אני יכול להתנגד לחוק שכולם קוראים לו על שמי? אני לא מבין, אני יכול להגיד לא? אתם בסדר? הסירו דאגה מלבכם. אני תומך בחברי חבר הכנסת דוד ביטן בהצעת החוק שלו. לא מעט פעמים יש לנו מחלוקות על דרך – עניינית, ויכוחים אידיאולוגיים – אבל הפעם הזאת אני רוצה לעמוד שוב לצדו. הוא עבר מסכת לא קלה, שבה אנשים חשבו כאילו יש איזה חתול שחור שעבר בינינו וכאילו החוק הזה נולד כדי לפגוע בח"כ כזה או אחר, שלא לומר באח, אבל לא כך הדבר. אני אגיד מה ההסתייגות שלי, במה בעיני צריך לעשות שינוי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אם אתה מסכים, אז למה צריך הצעת חוק? <היו"ר יצחק וקנין:> זכותו להגיד מה שהוא חושב מעל הדוכן, כמו שאיציק שמולי דיבר על מה שהוא רוצה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני חושב שכאן הטעות שלך. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אני שואל אותך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני סגן יושב-ראש הכנסת. אני משתתף קבוע בישיבות הנשיאות – יכול להעיד על כך היושב-ראש המכהן בפועל, ידידי חבר הכנסת וקנין – קבוע בכל יום שני; עוזר לקבוע את סדר-יומה של הכנסת, מייצג את הכנסת באירועים. נכון, עדיין לא זוכה לנהל את ישיבות המליאה. אבל אתה יודע מה? אני אגלה לך עוד סוד: לא נורא. בפעם האחרונה שהסתכלתי החוצה השמים עוד לא נפלו. אוסאמה, זאת רק תחילת הדרך. אתה ממהר לאנשהו? אני לא ממהר לשום מקום. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אני לא ממהר. אני לא סגן – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אוסאמה, בוא לא ניקח את זה אישי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אשמח לענות לך, רק אל תצעק. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אני לא צועק, רק שתשמע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אומר שאני לא ממהר לשום מקום, ואני מניח, בעזרת השם, שיבוא יום ויבין מי שטעה שהוא טעה וייתן לי את שעתי בניהול ישיבות הכנסת. לעניין החוק עצמו, יש לי הסתייגות אחת. אני רוצה להביע את עמדתי – שהיא לא שלי, היא עמדתם של מרבית סגני יושב-ראש הכנסת, כפי שנאמרה בישיבת הנשיאות. ההסתייגות היא לעניין השרבוב והערבוב של פוליטיקה וסיעה אל מול התפקיד הממלכתי של סגן יושב-ראש הכנסת. כאשר אנחנו, או לפחות חלקנו בעת הזאת, יושבים על הכיסא הזה ומייצגים את התפקיד שאנחנו מייצגים בכל מקום שהוא, אסור שאנו נהיה מושפעים מגורמים זרים או משיקולים זרים או מחשבונות פוליטיים כאלה ואחרים. כדי שניהול הישיבות יתבצע בצורה הוגנת, הגונה – ברשותך, אני גוזל עוד כמה רגעים, בגלל – – – <קריאה:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, חלילה. לא הפרעה, שיח. אתה יודע, לפעמים הציבור רואה – שיח. <היו"ר יצחק וקנין:> – – – יכול להמשיך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מכיוון שאנו לא רוצים שיהיה מצב שבו מנהל הישיבה בפועל, או כאשר הוא מייצג את הכנסת בתוך הבית הזה ומחוצה לו, יושפע ממניפולציות פוליטיות, מהפחדות, מחשבונות, שלא לומר סגירת חשבונות, וכדי שנשמור על הממלכתיות הזאת, אסור לנו לעשות את השינוי הזה. רלוונטי, הגון, נכון וצודק – אולי להוריד טיפה את גובה החומה הבצורה למי שיושב ומכהן בתפקיד סגן יושב-ראש הכנסת – אגב, גם בתפקיד יושב-ראש הכנסת – שכן שם צריך לקיים מצווה דקה מן הדקה, שכן אנו מסתכלים עליו וכולם מסתכלים עלינו. אבל, חברי חבר הכנסת ביטן, אם, כפי שכבר דיברנו בעבר, תשכיל לשנות את הדבר הזה, זה יהפוך את החוק הזה לענייני, שלא לומר, אף לעתים צודק, ולא לפופוליסטי. לא רבות הפעמים – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> מה אתה מבקש? <היו"ר יצחק וקנין:> לא, אדוני חבר הכנסת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אסביר. כשאני – השינוי שאני מבקש – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא הבנתי. מה ההסתייגות שלך? על מה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> ההסתייגות שלי באה מהמקום הזה שבמכתב סיעה תוכל לבטל את התפקיד הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה בעצם טוען שהסיעה לא תוכל לפטר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני חושב שזה יהיה לא נכון. אגב, כדי שלא יגידו שמא אני חושש, אני מוכן לסייג את עצמי מההסתייגות הזאת, הווי אומר, תחילו את זה עלי. אני לא חושש. אבל כאשר אנחנו מחוקקים חוקים כאן, אנחנו לא מסתכלים על היום או על אתמול, אנחנו מסתכלים שנים קדימה; אנחנו לא מסתכלים על הכנסת העשרים – אנחנו מסתכלים גם על הכנסות שבאות אחריה. כדי שלא ישבו פה יושבי-ראש שימהרו לזרוק אנשים מהמליאה, לא יתנהגו אתם בשוויוניות – לחלק מהאנשים לקצר ולעמוד על השנייה ולאחרים לתת להאריך בדברים – אסור לתת לפוליטיקה להיכנס לתוך השיח הממלכתי הזה. אני מסכם ואומר: שלא יהיו פה אי-הבנות. זה נכון שיש מפלגות, יש סיעות, יש אנשים שיודעים לכבד מילה, אבל בבואנו לחוקק חוק, אנחנו לא יכולים לבנות על החברים שלנו שנמצאים כאן. אנחנו גם צריכים להסתכל על מי שעוד יכול לשבת כאן. אני מברך אותך לא רק על החוק הזה – על כל המהלכים שאתה עושה בוועדת הכנסת. אני חושב שהתיקונים שאתה עושה הם נכונים וטובים, רק צריך להיות ענייניים ולהסתכל במבט לקדימה – יותר נכון, קדימה כבר איננה – במבט לעתיד, ולא מתוך איזו חקיקה שהיא טובה בכותרות אבל בפרקטיקה היא מסוכנת לבית הזה ולדרכי הנועם שבו. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – איננו; אראל מרגלית – איננו; חברת הכנסת רויטל סויד – איננה; יעל כהן-פארן – איננה; זוהיר בהלול – איננו. אלעזר שטרן, אדוני, שלוש דקות. אחריך – עפר שלח. אנחנו ממש לקראת סיום חברי הכנסת שנרשמו. שלוש דקות. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, עמיתי, משפט קצר על האירוע הזה ואחר כך על עוד נקודה אחת. אני מודה, ואני צריך להגיד גם לחבר הכנסת אורן חזן – אף שיש היגיון בכל מה שאמרת כאן, אני מוכרח להגיד את זה: אני חושב שאי-אפשר להתכחש לעובדה שהמינויים של סגני יושב-ראש הכנסת הם פר-אקסלנס מינויים סיעתיים, מראש. זאת אומרת, נגיד, אולי יושב-ראש הכנסת – שבמידה מסוימת הוא גם, אבל הוא לפחות צריך רוב של חברי הכנסת – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אין, רוב זה 90. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – אז המפתח למינוי של סגן יושב-ראש כנסת – חוץ מחבר הכנסת וקנין, שיושב עכשיו בראש, שהייתה פה התכנסות מיוחדת, בגלל ההערכה שיש כלפיו במשך שנים, אני אומר את האמת, וגם הדרך שבה הוא מנהל וניהל את הישיבות בעבר – אז זה הולך לפי מפתח סיעתי, בהקשרים האלה. לכן, הטענה שלך, יש בה בעיה, אבל אני לא רוצה להיכנס רק לדבר הזה. אני רוצה לנצל את הבמה ולהגיד עוד דבר שנשמע פה אתמול בערב, ואני מודה שכחבר כנסת התביישתי; זה סוג, עוד פעם – רצף של הידרדרות. הממשלה החליטה על הקצאת מקום לזרמים האחרים בכותל המערבי. עלה פה אתמול חבר כנסת ודיבר על האשפתות והאשפות, והשווה זרמים חשובים ביהדות – לא משנה אם אני נמנה עמם או לא נמנה עמם באופן אישי. אני חושב שהדברים האלה, כשדנים פה בכנסת, הם מבזים אותנו כחברי כנסת. בכלל, בהקשר הזה אני חושב, שהטרמינולוגיה הזאת של משחק מילים עלוב כל כך של שער האשפות, ולזרוק לשם – איך אני אגיד? – את רוב יהדותה של ארצות-הברית – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה נאמר פה במליאה? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> כן, כן. – – – לזרוק לשם את רוב יהדותה של ארצות-הברית – אין לי מילים על זה, בכל היבט שלא יהיה. בהקשרים האלה אני חושב שזאת פגיעה קשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אסור שזה יקרה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> דבר אחרון: אני חושב שצר לנו, כחברי הכנסת, אם אנחנו מדברים על מעמדה של הכנסת, שגם ההחלטה הזאת של הממשלה שהתקבלה, התקבלה כי נפל פחד בית-המשפט העליון עליהם – זה כבר לא קשור – ולא פחד המליאה הזאת. אין לי ספק שהמליאה הזאת, מבחינת הייצוג שלה, היא הרבה יותר סובלנית גם כלפי זרמים אחרים. וזה שזה נמשך כל כך הרבה זמן, זה רק בגלל שיקולים קואליציוניים, לדעתי צרים, וחבל, בגלל שהם מרחיקים אנשים מהיהדות. אני מקווה שפחד בית-המשפט העליון לא ייהפך לכלי המרכזי שמושך אותנו למקומות כאלה, אלא אנחנו גם נדע לקבל החלטות כאלה בלי בית-המשפט העליון, אבל כנראה נגזר עלינו גם זה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. יעלה חבר הכנסת עפר שלח – איננו; חבר הכנסת עמר בר-לב – איננו; איתן כבל – מוותר; איתן ברושי – איננו; סתיו שפיר – איננה. אם כן, רבותי, הסתיימה רשימת הדוברים. אנחנו נעבור להצבעה על כל חוק בנפרד. הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 44) (השעיה והעברה מכהונה של סגן ליושב-ראש הכנסת), קריאה ראשונה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 6 נגד – 7 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 44) (השעיה והעברה מכהונה של סגן ליושב-ראש הכנסת) לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> שישה בעד, שבעה מתנגדים. הצעת החוק לא עברה בקריאה ראשונה. אם כן, הצעת החוק נפלה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אורן, אתה צריך להגיד תודה לאופוזיציה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני הצבעתי בעד, אני לא יודע מה אתכם. <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 43) (השעיה והעברה מכהונה של סגן ליושב-ראש הכנסת), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה – רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 6 נגד – 7 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 43) (השעיה והעברה מכהונה של סגן ליושב-ראש הכנסת), התשע"ו–2016, לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> שישה בעד, שבעה מתנגדים. גם הצעת חוק זו לא עברה. <הצעת ועדת החוץ והביטחון בדבר פיצול הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – הכרה אזרחית בהכשרות וקורסים צבאיים), התשע"ה–2015> [נספחות.] <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת ועדת החוץ והביטחון בדבר פיצול הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – הכרה אזרחית בהכשרות וקורסים צבאיים), התשע"ה–2015. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת ענת ברקו, בשם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. <ענת ברקו (בשם ועדת החוץ והביטחון):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, אני מתכבדת להציג בפני הכנסת את החלטת ועדת החוץ והביטחון לפצל את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – הכרה אזרחית בהכשרות וקורסים צבאיים), התשע"ה–2015, בהתאם להוראות סעיף 79(ב) לתקנון הכנסת. הצעת החוק נועדה ליצור תהליך שיאפשר הכרה אזרחית בהכשרות וקורסים צבאיים, ובכך תקל על חיילים משוחררים להשתלב בשוק העבודה. במהלך דיוני ועדת החוץ והביטחון בהכנת הצעת החוק לקריאה ראשונה התעוררה מחלוקת באשר לתחולת החוק על הכשרות וקורסים שיכולים להיות מוכרים לשם קבלת פטור בגין הכשרה צבאית לצורכי לימודים אקדמיים. כדי שמחלוקת זו לא תעכב את קידומם של יתר ההסדרים המוצעים בהצעת החוק – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, זה מפריע. חברי הכנסת, אנא מכם, נא לא להפריע. <ענת ברקו (בשם ועדת החוץ והביטחון):> כדי שמחלוקת זו לא תעכב את קידומם של יתר ההסדרים המוצעים בהצעת החוק, החליטה הוועדה לפצל את הצעת החוק לשניים. חלק הארי של הצעת החוק, שעניינו הכרה אזרחית בהכשרות מקצועיות, אושר להנחה לקריאה ראשונה, ואילו החלק שעניינו הכרה לצורך לימודים אקדמיים יישאר בשלב זה על שולחן הוועדה ויובא לקריאה ראשונה במועד מאוחר יותר. אבקש מחברי חברי הכנסת וחברות הכנסת לתמוך בהצעת הוועדה לפצל את הצעת החוק. תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. לא נרשמו דוברים לבקשה זו לפיצול. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד בקשת הפיצול? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד הצעת ועדת החוץ והביטחון – 7 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת החוץ והביטחון בדבר פיצול הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – הכרה אזרחית בהכשרות וקורסים צבאיים), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> שבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, בקשת הפיצול נתקבלה, וההצעה תוחזר לוועדת החוץ והביטחון. אם כן, רבותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ד בשבט התשע"ו, 3 בפברואר 2016, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. תודה. <הישיבה ננעלה בשעה 19:07.>