דברי הכנסת

דברי הכנסת י"ח / מושב שני / ישיבות צ"ט–ק"א / כ"ט בשבט – א' באדר א' התשע"ו / 8–10 בפברואר 2016 / 18 חוברת י"ח ישיבה צ"ט הישיבה התשעים-ותשע של הכנסת העשרים יום שני, כ"ט בשבט התשע"ו (8 בפברואר 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 7 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 7 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 9 1. האי-שוויון ההולך ומעמיק בחברה הישראלית; 9 2. המלצות הצוות למיגור הבנייה ללא היתר – הכרזת מלחמה על האזרחים הערבים; 9 3. הבור התקציבי המעמיק וחוסר האחריות של ראש הממשלה ושר האוצר 9 יוסי יונה (המחנה הציוני): 9 סגן שר האוצר יצחק כהן: 12 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 16 שר העלייה והקליטה זאב אלקין: 19 מיקי לוי (יש עתיד): 23 סגן שר האוצר יצחק כהן: 27 איציק שמולי (המחנה הציוני): 34 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 36 מאיר כהן (יש עתיד): 37 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 39 אילן גילאון (מרצ): 40 נורית קורן (הליכוד): 43 שר העלייה והקליטה זאב אלקין: 44 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 51 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 55 הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 68), התשע"ו–2016 58 צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 58 הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון מס' 18 והוראת שעה), התשע"ו–2016 61 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 61 זהבה גלאון (מרצ): 63 עיסאווי פריג' (מרצ): 68 חיים ילין (יש עתיד): 76 איתן ברושי (המחנה הציוני): 78 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 80 הודעה אישית של חבר הכנסת אורן אסף חזן 82 אורן אסף חזן (הליכוד): 83 חילופי גברי בוועדות הכנסת 86 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 86 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 86 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 87 הצעת ועדת הכנסת בדבר שינוי שמה של ועדה לעניין מסוים ובדבר סמכויותיה 87 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 87 הצעת חוק הסדרת העיסוק בהדברה תברואית, התשע"ו–2016 88 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 88 השר להגנת הסביבה אבי גבאי: 95 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 96 הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ו–2016 98 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 98 תמר זנדברג (מרצ): 100 רויטל סויד (המחנה הציוני): 101 יעל גרמן (יש עתיד): 103 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 104 מיכל רוזין (מרצ): 107 חיים ילין (יש עתיד): 109 עיסאווי פריג' (מרצ): 109 זהבה גלאון (מרצ): 110 נחמן שי (המחנה הציוני): 112 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 115 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 117 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 131 הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון מס' 5), התשע"ו–2016 131 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 132 מיקי לוי (יש עתיד): 134 מיכל רוזין (מרצ): 135 הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 15 והוראת שעה), התשע"ו–2016 136 אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 136 רחל עזריה (כולנו): 139 הצעת חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על-ידי ישות מדינית זרה (תיקון) (הגברת השקיפות לגבי נתמכים שעיקר מימונם מתרומות של ישויות מדיניות זרות), התשע"ו–2016 140 שרת המשפטים איילת שקד: 141 אילן גילאון (מרצ): 163 זהבה גלאון (מרצ): 171 דב חנין (הרשימה המשותפת): 173 זהבה גלאון (מרצ): 175 מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): 181 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 182 נחמן שי (המחנה הציוני): 184 תמר זנדברג (מרצ): 185 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 187 יוסי יונה (המחנה הציוני): 188 קארין אלהרר (יש עתיד): 191 יעל גרמן (יש עתיד): 192 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 193 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 197 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 199 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 200 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 205 מיכל רוזין (מרצ): 206 מאיר כהן (יש עתיד): 209 עליזה לביא (יש עתיד): 210 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 212 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 218 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 220 יעקב פרי (יש עתיד): 221 אילן גילאון (מרצ): 222 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 224 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 226 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 227 עיסאווי פריג' (מרצ): 228 מיקי לוי (יש עתיד): 231 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 232 רויטל סויד (המחנה הציוני): 233 אלעזר שטרן (יש עתיד): 234 חיים ילין (יש עתיד): 238 עפר שלח (יש עתיד): 239 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 240 מיכל בירן (המחנה הציוני): 242 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 244 איתן ברושי (המחנה הציוני): 248 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 250 עודד פורר (ישראל ביתנו): 252 אורן אסף חזן (הליכוד): 254 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 255 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 269 יאיר לפיד (יש עתיד): 271 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 272 שרת המשפטים איילת שקד: 273 זהבה גלאון (מרצ): 277 הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 18) (כלי ירייה המשמשים לשירותי שמירה), התשע"ו–2016 280 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 280 תמר זנדברג (מרצ): 282 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 285 עליזה לביא (יש עתיד): 287 מיכל רוזין (מרצ): 289 עיסאווי פריג' (מרצ): 291 מיקי לוי (יש עתיד): 292 דב חנין (הרשימה המשותפת): 293 יעל גרמן (יש עתיד): 294 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 294 אמיר אוחנה (הליכוד): 296 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 298 אורן אסף חזן (הליכוד): 301 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 303 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 305 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 305 הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 54), התשע"ו–2016 306 שר הבריאות יעקב ליצמן: 306 מיקי לוי (יש עתיד): 307 אורן אסף חזן (הליכוד): 307 הצעת חוק מיסוי מקרקעין (תיקון מס' 85), התשע"ו–2016 311 שר הבריאות יעקב ליצמן: 311 מיקי לוי (יש עתיד): 312 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 317 אורן אסף חזן (הליכוד): 318 שר הבריאות יעקב ליצמן: 323 הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 74) (דיון לפני דן יחיד בעבירות הנוגעות לחומר משכר), התשע"ו–2016 324 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 324 מירב בן ארי (כולנו): 326 הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק לעיגון מעמדם של בתי-המשפט הצבאיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015 327 ענת ברקו (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 328 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 139) (פרסום טפסים באתר האינטרנט והתקשרות באמצעות דואר אלקטרוני), התשע"ו–2016 329 רועי פולקמן (כולנו): 329 אורן אסף חזן (הליכוד): 334 הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 21), התשע"ו–2016 346 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 346 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום כ"ט בשבט התשע"ו, 8 בפברואר 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 59), התשע"ו–2016; הצעת חוק רשות הספנות והנמלים (תיקון מס' 4 והוראת שעה) (פטור ממס על כספים שיועדו להפקדה בקופת גמל מרכזית לקצבה), התשע"ו–2016. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2584 וכלה בהצעת חוק פ/2595 – הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – בחירת רבני עיר), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – בחירת רב יישוב ורב אזורי וכהונתם), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – היתר לניהול אתר הנצחה ממלכתי גבעת-התחמושת), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – הגנה על בעלי חשבונות מוגבלים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת רחל עזריה, טלי פלוסקוב, יצחק וקנין, אורי מקלב, מיכל בירן, מיקי לוי, אילן גילאון, נאוה בוקר, דב חנין ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תשלום רטרואקטיבי בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק זכות ערר על החלטה בעניין רישוי מקצועות רפואיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, אורלי לוי אבקסיס, סופה לנדבר, חמד עמאר, רוברט אילטוב, מירב בן ארי, יעל גרמן, איתן ברושי, מיקי לוי, עליזה לביא, יוסי יונה, איילת נחמיאס ורבין, נחמן שי, אברהם נגוסה, אלעזר שטרן, אלי אלאלוף ובצלאל סמוטריץ; הצעת חוק לתיקון פקודת העדה הדתית (המרה) (גיור על-ידי רב מקומי), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן, יאיר לפיד, יצחק הרצוג ואביגדור ליברמן; הצעת חוק העונשין (תיקון – קביעת עונש מזערי והוראת שעה לעבירת החזקת נשק בלא רשות על-פי דין), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דוד ביטן ודוד אמסלם; הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון – הגבלת שכר טרחה של עורכי-דין), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מיכאל אורן, נחמן שי, איילת נחמיאס ורבין ויוסי יונה; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – הרחבת תחולה על עובדים עצמאים ומתנדבים), התשע"ו–2016, מאת חברות הכנסת שרן השכל, שולי מועלם-רפאלי, רחל עזריה, קארין אלהרר, מיכל רוזין, תמר זנדברג, יעל גרמן, סופה לנדבר, טלי פלוסקוב, מירב בן ארי, נאוה בוקר, יפעת שאשא ביטון, איילת נחמיאס ורבין, קסניה סבטלובה, מיכל בירן, זהבה גלאון, יעל כהן-פארן, נורית קורן, עליזה לביא, מרב מיכאלי, חנין זועבי, אורלי לוי אבקסיס, עאידה תומא סלימאן וסתיו שפיר; הצעת חוק למניעת התחזות, אנונימיות והטעיה באינטרנט, במחשב ובטלפון הסלולרי, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דוד ביטן, דוד אמסלם, אברהם נגוסה, חיים ילין ואלעזר שטרן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עדכון הסכום הבסיסי לפי שכר המינימום לעניין קצבת שירותים מיוחדים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יואב קיש, מכלוף מיקי זוהר, שרן השכל, בצלאל סמוטריץ, איציק שמולי, ענת ברקו, יואל רזבוזוב, עבד אל חכים חאג' יחיא, יואב בן צור, אילן גילאון, דב חנין, יוסי יונה וקארין אלהרר. הודעות שר החינוך על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון בהצעות לסדר-היום של חברי הכנסת רועי פולקמן ויוסי יונה בנושא: אי-יישום תוכנית להקמת מעונות סטודנטים; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אלי כהן, מיקי לוי, מכלוף מיקי זוהר, יואב בן צור ויוסי יונה בנושא: תופעת ההימורים של בני-נוער על משחקי כדורגל ב"ווינר"; ובעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מירב בן ארי, מאיר כהן ורויטל סויד בנושא: שינוי מדיניות משרד החינוך באבחון תלמידים לקויי למידה וזכאותם להתאמות. הודעות שר החינוך על מסקנות ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בעקבות דיון בהצעות לסדר-היום של חברי הכנסת איתן כבל, סופה לנדבר, יעקב מרגי, אורי מקלב, עליזה לביא ומיכל רוזין בנושא: גבולות השיח במרחב האינטרנטי – התאבדות בעקבות פוסט בפייסבוק; ובעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אלי כהן ועמר בר-לב בנושא: העסקה ישירה של מגשרים חינוכיים ומנחים אזוריים בני הקהילה האתיופית על-ידי משרד החינוך. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון בהצעות לסדר-היום של חברי הכנסת זוהיר בהלול, איימן עודה, עליזה לביא ועיסאווי פריג' בנושא: השביתה המתמשכת של בתי-הספר הנוצריים מתחילת שנת הלימודים – ישיבת מעקב. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. האי-שוויון ההולך ומעמיק בחברה הישראלית;> <2. המלצות הצוות למיגור הבנייה ללא היתר – הכרזת מלחמה על האזרחים הערבים;> <3. הבור התקציבי המעמיק וחוסר האחריות של ראש הממשלה ושר האוצר> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, יום שני, סדרת הצעות אי-אמון. הראשונה שבהן, מטעם המחנה הציוני: האי-שוויון ההולך ומעמיק בחברה הישראלית. מי שינמק את ההצעה הוא חבר הכנסת יוסי יונה. בבקשה, אדוני. ישיב לו סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. עד עשר דקות לרשות אדוני. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש חברי, חברות וחברי הכנסת, לפני שבוע הגיע לישראל אנחל גורייה, מזכ"ל ה-OECD. במהלך הביקור הגיש לנו המזכ"ל את הדוח הדו-שנתי של הארגון. כיאה לאורח נכבד ורם דרג ביקשו מארחיו לספק לו רשמים מפיתוחיה של הטכנולוגיה והכלכלה הישראלית. הוא רכב במכונית של "מובילאיי" הישראלית על פיתוחיה החדשניים, והוא גם למד עוד ועוד על רוח היזמות הישראלית ועל נפלאות הטכנולוגיה שלנו. הוא נחשף אפילו לתרבות הקולינרית שלנו, אדוני היושב-ראש. אני בטוח שאנחל נהנה מאוד מארוחת הערב שהוגשה לו במסעדת "טורו" הירושלמית. אומנם יש דברים רבים שבהם אנחנו יכולים, בצדק רב, אדוני היושב-ראש, להיות גאים. ואני פונה אליך, אדוני ראש הממשלה נתניהו, הרי אין כמוך בניצול כל הזדמנות לשבח את הישגיה של מדינתנו ועל הדרך לקחת לעצמך את הקרדיט על הישגים אלה. אדוני ראש הממשלה, אתה יוצא מגדרך כדי להלל את הכלכלה הישראלית ואת חוסנה. ונכון, היא אכן חסונה. אבל אתה, אדוני ראש הממשלה, רואה רק צד אחד של המטבע הכלכלי; אתה רואה רק את הצד שעליו נמצאים מדדי צמיחה, הכנסה לנפש, יציבות מחירים ושיעורי אינפלציה. שם ההישגים אומנם מרשימים, אך עדיין רחוקים מאוד מלהיות מספקים. אבל אם אתה רוצה לקחת קרדיט על הצד הזה של המטבע, אדוני ראש הממשלה, הרי שאתה לא יכול להתנער מהאחריות לגבי צדו השני של המטבע. ועל הצד השני של המטבע מצוינים מדדי העוני והפערים החברתיים. הצד הזה נעלם מעיניך. הוא לא מעניין אותך. הוא נעלם בדרך כלל מנאומיך, כאילו מדובר במדינה אחרת, כאילו מדובר בכלכלה אחרת. כך זה היה תמיד. זוהי משנתך הכלכלית. אתה רואה במשק הישראלי עסק, שאתה מתבונן עליו מנקודת מבטו של בעל-הבית שכל מעייניו נתונים לשורת הרווח. לצערנו, יש טייקונים רבים בארצנו שפועלים על-פי היגיון צר זה. זו התנהלות מקוממת; זו התנהלות אנוכית וחמדנית. אבל חמור הדבר שבעתיים כאשר אתה, אדוני ראש הממשלה, מתבונן בכלכלה הישראלית ובמשק הישראלי מתוך אותה נקודת מבט. מבחינתך, אם המשק הישראלי צומח, אם הוא משגשג, אז דיינו. האופן שבו מתחלקים רווחיו של המפעל אינו מעניין אותך. לא מעניין אותך, אדוני ראש הממשלה, שפערי השכר בשוק העבודה הם מהגבוהים בעולם המערבי; מעולם לא שמענו אותך מתבטא בעניין, שלא לומר מגנה את התופעה המגונה הזאת. לא מעניין אותך, אדוני ראש הממשלה, שהשכר החציוני במשק עומד על 6,500 שקל בלבד; לא מעניין אותך, אדוני ראש הממשלה, שהכנסתם של חצי מהמשתכרים במשק אינה עולה על סכום זה. ואלה אינם רק מספרים. לכל אחד מהעובדים האלה, מהעובדות האלה, ששכרם עומד מתחת לשכר החציוני, יש משפחה, יש ילדים, יש חלומות. אתה מתגאה, אדוני ראש הממשלה, בעובדה ששיעורי האבטלה בישראל הם מהנמוכים בעולם המערבי, אבל אתה מתעלם מהעובדה שרבות מהמשרות הן חלקיות, וחמור מכך – שהגידול בשיעורי התעסוקה לא משתקף בירידה בשיעורי העוני. אחת התופעות המקוממות שמאפיינות את שוק העבודה הישראלי היא זו של עובדים עניים. לפי הדוח של הביטוח הלאומי לשנת 2014 – וזה הדוח האחרון, אדוני היושב-ראש, שאפשר לקחת ממנו נתונים – 277,000 אנשים עובדים נמצאו מתחת לקו העוני. תחולת העוני של משפחות עובדות, שמשמעותה שיעור האוכלוסייה שהכנסתה נמוכה מקו העוני, עלתה בשיעור גבוה והגיעה ל-13.1%, לעומת 12.5% ב-2013. זה לא הגיוני, זה לא מוסרי וזה גם לא יעיל. איך קורה, אדוני ראש הממשלה, שבישראל של 2016 העבודה אינה גואלת את בעליה מעוני? לפני למעלה משנה סיפרה עובדת סוציאלית בשם נגה נמרודי, המסייעת לאוכלוסיות במצוקה בקריית-מלאכי, שעבדה במשרה חלקית – שכרה עמד על 3,464 שקלים בחודש. כן, שמעתם טוב, חברי חברי הכנסת, 3,464 שקלים בחודש. באותה כתבה קראנו על רבקה סבבנטו מנתניה, בת 38, נשואה ואם לארבעה ילדים בגילים חמש עד 17, שעובדת כבר 17 שנים כסייעת גננת במעונות-יום. במהלך שנות עבודתה הארוכות נעה משכורתה סביב 3,900–4,200 שקל בלבד – פחות משכר מינימום. היא קיבלה העלאה קטנה, אבל שכרה נותר עדיין נמוך – סביב 4,600 שקלים בחודש. בעלה, הנדסאי כימיה במקצועו, עובד כלבורנט במשכורת דומה. תגיד לי אתה, אדוני ראש הממשלה, כיצד אמורה משפחת סבבנטו לקיים את עצמה בכבוד; תגיד לי אתה, אדוני ראש הממשלה, כיצד יכולה המשפחה להבטיח שילדיה יקבלו חינוך נאות, יתפתחו, ירכשו מיומנויות מקצועיות שיאפשרו להם להשתלב בשוק העבודה, להקים משפחה משלהם מבלי להידרדר מתחת לקו העוני. אכן, הכתבה התפרסמה לפני למעלה משנה. האם אדוני ראש הממשלה חושב שמצבה של משפחת סבבנטו השתפר מאז פלאים? אולי, אבל בישראל חיות עשרות-אלפי משפחות שמצבן דומה למצבה של משפחה זו. והסיבה לקיומה של תופעה רווחת ונפסדת זו, אדוני ראש הממשלה, היא השקפת העולם שלך. שוב, השקפת עולם שרואה במשק הישראלי מפעל שמעייניו נתונים רק לשורת הרווח, אבל אדישה לאופן שבו הרווח מתחלק בין עובדיו. הדוח של ה-OECD קובע כי אף שישראל נהנתה מצמיחה כלכלית משמעותית בעשור האחרון, פירות הצמיחה לא חולקו באופן שווה. אחוזי העוני גבוהים ביחס למדינות ה-OECD, באופן המשקף את הפערים החברתיים והכלכליים בחברה הישראלית. אדוני ראש הממשלה, תפיסת העולם שלך אומרת: עזבו אותנו משוויון, בואו נגדיל את העוגה ואז כולם ייהנו. תפיסה זו פושטת את הרגל. למעט פירורים המגיעים מטה, העושר הלאומי שלנו הולך ומתרכז בידיים מועטות. במקום שחלקים גדולים ממנו יופנו לשירותים חברתיים כמו בריאות, דיור וחינוך, הם נותרים בידיהם של עשירי הארץ, וההשלכות ברורות. כך, לדוגמה, ההוצאה האזרחית על חינוך לילד אצלנו היא מהנמוכות בעולם המערבי. ואני שוב שואל אותך, אדוני ראש הממשלה, כיצד ניתן לדבר גבוהה על חשיבותו של החינוך להתפתחותו של דור העתיד ולהשתלבותו המיטבית בחברה ובשוק העבודה שלה, כשמערכת החינוך עוברת תהליכי הפרטה מואצים וכאשר עתידם החינוכי של הילדים תלוי ביישוב שבו הם גרים ובהכנסה של הוריהם? אני גם רוצה להוסיף ולומר, אדוני ראש הממשלה, שאתה אינך נאמן גם להשקפת עולמך הכלכלית. מר כלכלה חופשית, האיש שמדבר גבוהה על הצורך לפרק את הריכוזיות במשק הישראלי – הנה, אתה נכנע באופן מביש לתאגידי גז בין-לאומיים ומפקיד בידיו של תמנון מונופוליסטי רב-זרועות את עתודות הגז של ישראל, תמנון האוכף על ישראל הסדרים כובלים רבי-שנים, גובה מחירים מופרזים על הגז ומאיים על הביטחון האנרגטי שלנו. האם יש אבסורד גדול מזה, מהשימוש שאתה עושה בסעיף 52 בחוק ההגבלים העסקיים, שימוש שמאפשר לך, בתפקידך כשר הכלכלה, לתת לתאגידים האלה פטורים להסדרים כובלים מטעמים של מדיניות חוץ וביטחון המדינה, כאשר התוצאה תהיה פגיעה חמורה בריבונות שלנו, בריבונות של מדינת ישראל? תחת שרביטך, אדוני ראש הממשלה, קיימת סכנה מוחשית שהריבונות שלנו תוכפף, כפועל יוצא מהשימוש שאתה עושה בסעיף הזה, לאינטרסים של מונופולים מקומיים ובין-לאומיים. לאלוהים הפתרונים. אנחנו נשמח לשמוע ממך, אדוני ראש הממשלה, כיצד אתה מיישב סתירות בהתנהלותך הפוליטית; כיצד ניתן להסביר את העובדה שהנך נאבק בנחישות רבה, ללא לאות – ועדיין בחוסר היגיון מדיני – להחיל את הריבונות שלנו על כל מטר ומטר ביהודה ובשומרון, אך מאידך הנך אדיש לחלוטין לפגיעה כה משמעותית בריבונות שלנו כשמדובר בתאגידי ענק ובמעורבותם בפוליטיקה הפנימית שלנו; כיצד ניתן להסביר את המאמץ הכביר שעושים חברים אחרים בממשלתך לפקח ואף להגביל את השפעתו של כסף זר על הפוליטיקה הפנימית שלנו, בעוד אתה מאפשר בקלות מעוררת השתאות לתאגידי ענק בין-לאומיים, ל"מעמד המיליארדרים", כפי שמכנה אותם ברני סנדרס שמתמודד על מועמדות המפלגה הדמוקרטית בארצות-הברית, לרכוש השפעה חסרת תקדים על הפוליטיקה שלנו. אדוני ראש הממשלה, אתה מעודד תהליכים דומים בארצנו, תהליכים שסופם יהיה הפיכתה של ישראל לבת-ערובה של הכסף הגדול – אני מייד מסיים, אדוני היושב-ראש. משפט אחד או שניים. תהליכים אלה מחזירים אותי לנקודת ההתחלה, לדוח של ה-OECD. הממצאים שלו מעידים על כישלונה של המדיניות הכלכלית של ממשלתך, אדוני ראש הממשלה, מדיניות שאחראית להפרטת שירותי הרווחה, לצמיחת הפערים בחברה הישראלית ולגידול מבהיל בשיעורי העוני בה – בהחלט סיבות טובות לסיום כהונתה של הממשלה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. אני מתכבד להזמין את סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן להשיב למחנה הציוני בשם הממשלה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, ידידי פרופסור יוסי יונה, אני חושב שהכלכלה הישראלית – – איפה הוא? <קריאות:> הוא פה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> במקומו. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אנחנו כולנו דרוכים לתשובה שלך. <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – היא מושא לקנאה של הכלכלות המערביות. תסתכל על נתוני האבטלה, תסתכל על יחס חוב–תוצר; תסתכל על התקציב המאוזן, על הגבייה, על הצמיחה, על הגירעון. <מיקי לוי (יש עתיד):> איזו צמיחה? איזו צמיחה? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הצמיחה שהייתה לפני שנתיים-שלוש. <מיקי לוי (יש עתיד):> איזו צמיחה – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הייתה צמיחה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מיקי, נתנו לכם שנתיים. נתנו לכם שנתיים, לא השארתם אבן על אבן, דחילק. לא השארתם אבן על אבן. <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה קיבלת 10 מיליארד שקל עודף כשאתה מסרת לי 39 מיליארד שקל מינוס. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תראה, מיקי, גם אם תחזרו על שקר מאה פעם, השקר יישאר שקר – – <מיקי לוי (יש עתיד):> איציק, תראה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – ועם מספרים אי-אפשר להתווכח. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני סגן שר האוצר – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה מוכן להגן עלי, אדוני? <מיקי לוי (יש עתיד):> – – אני מזמין את כל הנוכחים לעשות גוגל, לא יותר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה מוותר – אדוני חבר הכנסת מיקי לוי, אתה מוותר על הדיבור עוד כמה דקות? <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, אדוני, לא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, אז אנחנו מקשיבים לתשובתו של סגן שר האוצר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מיקי, די אם ניזכר בתוכנית המפוארת שלכם של מע"מ אפס על הדיור. ניזכר רק בזה. איך זה שיתק את כל הזוגות הצעירים, איך ריתק אותם למקומותיהם. חיכו, חיכו, בסוף מה היה? שוד ושבר. מיקי, אתם הייתם אסון כלכלי. הלוא תקציב 15' – שמתם אותו בגירעון של 3.4%, שכחת את זה? שכחת שהצבת אותו ב-3 נקודה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> קיבלת ב-2.9. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> 3.4. <מיקי לוי (יש עתיד):> קיבלת ב-2.9. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מיקי יקירי, עם מספרים אי-אפשר להתווכח. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סגן השר, זה יעזור אם לא תפנה כל הזמן לחבר הכנסת פלוני אלמוני, אז אולי בכל – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים, אדוני היושב-ראש, אתה צודק. הוא חבר שלי, אז אני מתייחס אליו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר, אני לא מתנגד לחברויות בין חברי כנסת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני רוצה לומר לך, אדוני, שהכלכלה הישראלית היא באמת מושא לקנאה של הרבה הרבה כלכלות מערביות. הפרויקטים החברתיים, היחס לזקנים, היחס לניצולי שואה, היחס למשרדי הממשלה – נמצא פה שר הביטחון – שכרם של חיילי החובה, הטיפול בגמלאי צה"ל, היחס לנגדי צה"ל, תקציב הביטחון עצמו, תקציב רב-שנתי שנבנה יחד עם משרד הביטחון עקב בצד אגודל, תר"ש, שקוראים לו תר"ש גדעון. שקט בגזרה הביטחונית מבחינה תקציבית נותן לשר הביטחון אפשרות לרכז את כל המאמץ בביטחון ישראל ולא להתעסק בבעיות תקציביות שלא צריכות להיות לו. משרד החינוך, עם התוספות המדהימות, משרד הרווחה, המטה הלאומי לדיור, שעושים עבודה יוצאת מן הכלל. כבר היום, בפרויקטים ששווקו, יש ירידה של 300,000–400,000 שקל במחירי הדיור. אדוני היושב-ראש, אני מבין שיש אופוזיציה ויש קואליציה, אבל יש גם צד ענייני בדבר הזה. זה טוב אם תבוא האופוזיציה פעם אחת ותשבח ותהלל את הפעילות הכלכלית של הממשלה. באמת, שר האוצר משה כחלון, משרד האוצר והממשלה מובילים את זה, אומנם בשקט אבל בבטחה, ונאחל להם הצלחה. ואתם, רבותי חברי האופוזיציה, לא יזיק, לא יזיק אם תפרגנו. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> ענית על כל התהיות. באמת, שכנעת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – שעוד מעט נשמע אותו פעם נוספת, אבל קודם אנחנו נשמע את חבר הכנסת אוסאמה סעדי, שיעלה לכאן לנמק הצעת אי-אמון מטעם הרשימה המשותפת: המלצות הצוות למיגור הבנייה ללא היתר – הכרזת מלחמה על האזרחים הערבים. ישיב השר זאב אלקין בשם ראש הממשלה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, הצעת האי-אמון של הרשימה המשותפת שהגשנו השבוע, אדוני היושב-ראש, היא בנושא האכיפה נגד בנייה – מה שנקרא בנייה בלי היתר; אנחנו לא קוראים לזה בנייה בלתי חוקית, אדוני היושב-ראש – וההמלצות של המשנה ליועץ המשפטי ארז קמיניץ, שאומצו על-ידי היועץ המשפטי לממשלה שפרש בינתיים. לפני שאני אדבר על הנושא הזה, אי-אפשר שלא להגיד כמה משפטים על מה שקרה היום ובימים האחרונים, על מסע ההסתה וההכפשה חסר הרסן מבית-מדרשו של ראש הממשלה נגד הציבור הערבי ונגד חברי הכנסת מטעם הרשימה שלי, הרשימה המשותפת. ההסתה הזאת היא לא הסתה חד-פעמית, אלא היא המשך של מסע מתוכנן, מתוזמן, שהתחיל ביום הבחירות, עם המשפט הידוע, ש"הערבים נוהרים לקלפיות"; המשיך כאן, בנאום בכנסת של ראש הממשלה, על חברי כנסת של בל"ד והקומוניסטים, שהולכים ומאחוריהם דגלי "דאעש", וגם לאחר מכן, נאום דיזנגוף, על מדינה בתוך מדינה ועל מובלעות שכביכול אין בהן אכיפת חוק, ועל העניין של איסוף הנשק, והגיע לשיאו ביום שישי, לאחר הביקור של חברינו מהרשימה המשותפת אצל משפחות ממזרח-ירושלים – ירושלים המזרחית – בנושא אנושי הומניטרי ממדרגה ראשונה, של החזרת הגופות למשפחות כדי להביא אותן לקבורה. ונושא זה הוא נושא – בכל הדתות – נושא חשוב, דתי – שצריך להביא את המת לקבורה כמה שיותר מוקדם, ולא צריך אפילו לאחר או לעכב את זה. אצלנו בערבית אומרים: (אומר בערבית ומתרגם) הכבוד למת זה להביא אותו לקבורה. לאחר הפגישה הזאת קמה זעקה, שהוביל ראש הממשלה, והגדיל לעשות כשהגיש, באופן יוצא דופן, תלונה לוועדת האתיקה. וגם כבודך – יושב-ראש הכנסת גם הגיש, הצטרף והגיש תלונה. שמענו על 450 תלונות שוועדת האתיקה עכשיו יושבת, בשעה זו, כדי לדון בהן, וכנראה – ואנחנו מזהירים – פסק-הדין וגזר-הדין כבר נכתבו, כי אפילו לא רצו לתת לחברים שלנו ארכה של כמה ימים להגיש תגובות; תלונתו של ראש הממשלה, שנתקבלה רק אתמול בלילה בשעה מאוחרת, עוד לא הצליחו להגיב עליה. הצעת חוק, שאדוני השר כבר עמל עליה ועובד עליה, כבר מתגלגלת, ושמענו שהנהלת הקואליציה אישרה פה-אחד תמיכה בהצעת חוק להשעות חבר כנסת ברוב של 90 בגלל התנהגות לא הולמת. משווים את זה, אדוני היושב-ראש, להדחת יושב-ראש הכנסת, או סגן, או אפילו נשיא המדינה. אומרים: מה, אם אפשר להדיח נשיא מדינה ברוב של 90, אז אי-אפשר להדיח חבר כנסת ברוב של 90? לא, אי-אפשר. יש הבדל משמעותי בין מי שנבחר על-ידי הכנסת, והכנסת יכולה להדיח אותו ולהשעות אותו, לבין חבר כנסת, שנבחר על-ידי כלל הציבור, ואי-אפשר להדיח אותו אלא אם כן יש עבירה פלילית, אלא אם כן הוסרה החסינות שלו. ואני מתפלא, אדוני היושב-ראש – אנחנו נמצאים במדינת חוק – כאשר היועץ המשפטי לממשלה הורה על קיומה של בדיקה – לא מחכים אפילו לתוצאות הבדיקה. לא מחכים, כבר הגישו כתב-אישום, כבר הוציאו גזר-דין, כבר רוצים לבצע את גזר-הדין ולתלות אותם על גרדום בחצר העיר. למה? לא שמענו אף אחד, אדוני היושב-ראש, שהגיש תלונה או אפילו הקים קול צעקה כאשר שרת המשפטים – שרה – נפגשה עם משפחות הרוצחים של משפחת דוואבשה. לעניין ההמלצות של דוח קמיניץ – יש גם "צוות 120 הימים" שאותה ממשלה הקימה במקביל להקמת צוות האכיפה של ארז קמיניץ. "צוות 120 הימים" נתן המלצות, אדוני היושב-ראש; "צוות 120 הימים" פרסם דוח ביוני 2015, ובו כמה המלצות אופרטיביות לטיפול במצוקת הדיור. הצוות זיהה כי עד שנת 2000 היה חוסר משמעותי בתכנון מתארי ביישובים הערביים, אולם גם לאחר התערבות ממשלתית וקידום תכנון מתארי, בכל הקשור לתכנון מפורט עדיין יש חוסר. לפיכך, בין יתר המלצותיו, נכללו בדוח המלצות לקידום התכנון במגזר הערבי, תוך הסדרת הבנייה הקיימת. הצוות הדגיש כי טיפול בסוגיית הבנייה הבלתי-חוקית במגזר הערבי הוא חלק בלתי נפרד מהטיפול במצוקת הדיור כולה במגזר, וכי אף בעת התכנון צריך לראות שיש תוכניות מתאר שעל בסיסן אפשר להוציא היתרים. רק בארבעה יישובים ערביים, אדוני היושב-ראש, יש ועדה מקומית, ובכל שאר היישובים אין ועדות, ולכן אי-אפשר להוציא היתרים. אי-אפשר להוציא היתרים. מדברים כיום על יותר מ-50,000 בתים במגזר הערבי שנבנו בלי היתר. זה לא שהערבים, בגנים שלהם, תורשתית, אוהבים לבנות לא חוקי, אדוני היושב-ראש. אבל כאשר אין תוכניות מתאר, אין הרחבת אזורי שיפוט, אי-אפשר להוציא היתרים, אז מה אפשר לעשות עם הריבוי הטבעי, אם לא שאנשים ייאלצו ונאלצים לבנות? הצוות המליץ, אדוני היושב-ראש, כי ייעשה מאמץ מוגבר – בד בבד עם יישום המלצות "צוות 120 הימים" והחקיקה שהגיעה בעקבותיו, שזה ילך במקביל, בד בבד. בדרך זו יתאפשר מצד אחד שימוש במכלול ההקלות שהעניקה הממשלה כדי לאפשר תכנון ובינוי, ואז אפשר לדבר על אכיפה. אבל מה שראינו, אדוני היושב-ראש, שאצה הדרך לממשלה; היא רוצה להרוס, והיא התחילה להרוס – הרסה בית בטייבה, ורוצה להרוס עוד בתים, כאשר המלצות "צוות 120 הימים", אפילו עוד לא התחילו ליישם אותן, עוד לא התחילו לממש אותן. ואני אומר: קודם כול בוא נבצע את המלצות "צוות 120 הימים", בוא נאשר תוכניות מתאר לכל היישובים הערביים, בוא נרחיב את אזורי השיפוט. אז נלבין את כל הבתים שאפשר להלבין לפי "צוות 120 הימים". הצענו, אדוני היושב-ראש, ואני מסיים – הצענו, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, הצעה שמקובלת על הנהגת הציבור הערבי, על ועדת המעקב העליונה, על הרשימה המשותפת, על ועד ראשי הרשויות, שניקח שנה, שנה וחצי, שלא תהיינה הריסות, שתהיה הקפאה בהריסות. ובאותו זמן אנחנו מתחייבים, ראשי הרשויות הערביות מתחייבים, שלא תהיה בנייה באזורים שהם מחוץ לקו הכחול, מחוץ לתוכניות המתאר, במשך השנה הזאת. ואז יורחבו אזורי השיפוט, יאושרו תוכניות המתאר – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – נלבין את כל עשרות-אלפי הבתים. ואז, אם יישארו כמה בתים, אפשר לדבר על פתרון ספציפי לבתים האלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אבל לא להתחיל להרוס, אלא לדבר. אנחנו מבקשים שתדברו אתנו, תדברו עם הנהגת הציבור הערבי. דוח "צוות 120 הימים" – דיבר אתנו, היינו, נפגשנו כמה פעמים, אבל על דוח ארז לא דיברו אתנו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> ובלי דיבורים, אנחנו מזהירים שתהיה תסיסה במגזר הערבי אם תימשך תופעת הריסת הבתים. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בשם הממשלה ישיב השר זאב אלקין, בבקשה. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי שר הביטחון, חברי חברי הכנסת, אני חושב שעצם הגשת האי-אמון בנושא הזה היא דוגמה מצוינת איך נושא אזרחי, שבסך הכול הוא אינטרס של המגזר הערבי עצמו, הופך בידי חברי כנסת ברשימה המשותפת לכלי להסתה כנגד הממשלה וכנגד מדינת ישראל. הרי תסתכלו על הכותרת: המלצות הצוות למיגור הבנייה ללא היתר – הכרזת מלחמה על הערבים. לא פחות ולא יותר – הכרזת מלחמה. אחת מהשתיים: או שמי שהגישו את האי-אמון לא קראו את הצעת המחליטים – היא, אגב, עוד לא אושרה בממשלה, אז אני מניח שעוד לא הכרזנו מלחמה, אנחנו בדרך. כן, זו התרעה לפני הכרזת מלחמה, חברי מהרשימה המשותפת. אבל או שלא קראתם את הצעת המחליטים, שהציעה – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> בדוח קמיניץ כתוב: קידום הלחימה. אתם השתמשתם בלחימה, לא אנחנו. קידום הלחימה, זה מה שכתוב בדוח קמיניץ. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> עכשיו, קודם כול, דוח קמיניץ, כפי שאתה יודע, לא התייחס אך ורק למגזר הערבי. הוא התייחס לבנייה הבלתי-חוקית בכלל, והציע שורה של תהליכי חקיקה כדי להתמודד עם זה. אגב, מעניין שאתה אוטומטית מקשר בנייה בלתי חוקית למגזר הערבי. שים לב, אתה עשית את זה, לא הממשלה עשתה את זה ולא אני עשיתי את זה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> הממשלה לא אישרה תוכניות. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> עכשיו, לאחר מכן עוד תאשים את הממשלה שהיא מדביקה תוויות לציבור הערבי. אבל, עוד פעם, מה שהתכוונה לעשות הממשלה – ושוב אני חוזר ואומר: עוד לא נגמר הדיון, אפילו עוד לא התחיל הדיון, רק פורסמה טיוטת הצעת המחליטים הממשלתית, ויש על זה כל מיני עמדות לכאן ולכאן. מה שהתכוונה הממשלה לעשות, מי שהיה פותח את הצעת המחליטים, חוץ מאישור דוח קמיניץ – שאני עוד פעם מפנה את תשומת לבך שאין בו התייחסות לכך שהדוח כולו מכוון למגזר הערבי, הוא מדבר על בנייה בלתי חוקית בכלל. מה שהתכוונה הממשלה, אם תראו – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> כתוב: במגזר הערבי והדרוזי. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> אם תראו את הצעת המחליטים, שהיא כן מכוונת למגזר הערבי, תגלו שם, רחמנא ליצלן, העברת סמכויות לרשויות מקומיות במגזר הערבי, בדיוק משהו שדיברת עליו מעל הבמה הזאת. זו באמת הכרזת מלחמה בדרגה עליונה מצד ממשלת ישראל על המגזר הערבי – העברת סמכויות לרשויות של המגזר הערבי בתחום האכיפה מצד אחד, ובהנחה שהן יודעות לעמוד בנושא הזה של אכיפה, גם הקדמה של תהליך ההקמה של הוועדה המקומית. הדבר שביקשת והאשמת את הממשלה שהיא לא עושה, זה מופיע בדיוק באותה הצעת מחליטים. אז איפה כאן הכרזת מלחמה? איפה מצאתם את זה? עכשיו, יש פה הקצאת תקנים ומשאבים לרשויות מקומיות במגזר הערבי, כדי לעסוק באכיפה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> להריסה. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> כדי לעסוק באכיפה. לרשויות מקומיות במגזר הערבי, לאותם ראשי רשויות שבשמם דיברת רק לפני רגע. ויש כאן גם הקצאת תקנים וחיזוק המעמד של היחידה הארצית לאכיפת בנייה, במקביל לזירוז התהליך של העברת הסמכויות גם בתחום תכנון והקמת ועדות מקומיות באותו מגזר ערבי. אז איפה הכרזת מלחמה? אבל הרי אי-אפשר לנהל את השיח על זה פתוח. הייתי מבין אם היית עוד אומר על ההצעות שלי ושל חברי יריב לוין שאנחנו מכריזים מלחמה. אף שנדמה לי שגם מי שיסתכל על ההמלצות שלנו – והן גם עוד לא פורסמו רשמית, והדיון בממשלה עוד לפנינו – חלק ממה שאנחנו מציעים לא רחוק ממה שהצעת מעל הבמה הזאת. גם אנחנו מציעים לקחת פרק זמן כלשהו שבמהלכו מצד אחד לא יהיו הריסות, ומצד שני לא יהיה קידום בנייה בלתי חוקית חדשה. ואם ייבנה משהו בלתי חוקי חדש, זה ייהרס. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אז זו ההצעה שלנו. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> לכן, גם מי שמעיין ברצינות, ולא ברמה של כותרות, ולא ברמה של הדבקת תוויות, בהצעות שלנו – תגלה להפתעתך שאולי גם שם יש דברים משותפים. יש גם דברים שבמחלוקת, נכון, כי אנחנו מציעים לאחר השלמת התהליך הזה כן להתנות חלק מהתקציבים שקיימים בהחלטת הממשלה בעמידה ביעדים האלה של האכיפה, ואני מניח שיהיה על זה ויכוח. אם אז היית מתגולל עלינו, עוד הייתי מבין. אבל לתקוף את הצעת המחליטים של הממשלה, שכל מה שהיא עושה, היא רק מעבירה סמכויות ומעבירה תקנים ומעבירה כלים, גם של תכנון וגם של אכיפה, לרשויות מקומיות, לקרוא לזה הכרזת מלחמה? מאיפה זה נובע? לצערי, אתם לא יודעים לנהל שיח אחר. הרי הצעת האי-אמון לא תהיה הצעת אי-אמון, והשיח עם הממשלה לא יהיה שיח עם הממשלה, אם זה לא ילווה בהסתה ואם לא ילווה בביטויים מאוד מאוד חריגים – לחפש את המפריד, לחפש את הנושא להלהיט את הציבור הערבי ולנסות להראות שהנה, רק אתם עומדים על המשמר כנגד הממשלה הנוראית שמגיעה פה רק לפגוע בציבור הערבי. הרי מי שצריך את האכיפה של בנייה בלתי חוקית במגזר הערבי, הראשונים שצריכים את זה הם המגזר הערבי. הרי מה התוצאות של בנייה בלתי חוקית? שכשמחפשים מקום לבית-ספר, אין איפה לבנות אותו; כשמחפשים מקום לכביש, אין איפה להעביר אותו, כי בנו שם בנייה בלתי חוקית. הראשונים שנפגעים מפגיעה בשטחים ציבוריים ומהיעדר תכנון נכון, ומבנייה פרועה בלי שום קווי מתאר ובלי שום תכנון, הם המגזר הערבי עצמו. הוא נפגע. אז במקום לטפל בבעיות של הציבור ששלח אתכם לכנסת, כל מה שאתם מחפשים זה להסית ולהפוך את זה לעניין של מלחמת עולם. תיקח את האירוע שאליו התייחסת. במקום להתבייש באירוע הזה, שהולכים שלושה חברי כנסת, חברים שלכם לרשימה, ועומדים דקת דומייה לזכר טרוריסטים נתעבים, ובמקום להוקיע את זה מכול וכול, מה שעושים כל חברי הכנסת של הרשימה המשותפת – כולל, לצערי, גם אתה, איימן, בראשם – נותנים להם גיבוי. זאת הדרך של השיח בין המגזר היהודי למגזר הערבי? <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני השר, זאת לא הייתה דומייה, זאת הייתה אל-פאתִחה, ואת זה קוראים לכל בן-אדם שמת, ממש ממש לכולם, אפילו אם אתה לא מסכים. ואני, בשם כולנו, לא נסכים אף פעם לפגוע ביהודי בהיותו יהודי. חד וחלק. בוודאי לא בפלסטיני בהיותו פלסטיני. חד וחלק. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> אני מאוד שמח על ההכרזה שלך. אבל כשההכרזה שלך, איימן, לא מלווה באמירה מאוד מאוד ברורה וחדה על המעשים של חבריך, שאין דרך להבין אותם אחרת ואין דרך לפרש אותם אחרת, וכל הציבור, גם במגזר הערבי וגם במגזר היהודי, מבין את זה רק בדרך מאוד מאוד פשוטה: תמיכה באותם טרוריסטים נתעבים שלקחו חיי אדם. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אז אני אומר לך שלא. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> אי-אפשר מצד אחד להגיד "אנחנו נגד טרור", ומצד שני לתת גיבוי מוחלט לאותם חברי כנסת שעשו את מה שעשו. אי-אפשר. אי-אפשר להחזיק את החבל בשתי קצותיו. תצטרכו להחליט במה אתם רוצים לטפל: האם אתם רוצים לטפל בבעיות האמיתיות של המגזר הערבי, או שאתם רוצים להמשיך להסית, להדביק כותרות, להגיד על כך שמכריזים מלחמה ולחפש את המפריד בין שני הציבורים האלה ולא לחפש את המאחד? לכן אני מציע לכם להתעשת כל עוד לא מאוחר; לא לקחת את הציבור למקומות האלה. זה גם לא מה שהוא רוצה. הוא רוצה לחיות בכבוד, הוא רוצה לחפש את הזכויות שלו. תיאבקו על הזכויות שלו, זה בסדר גמור, תבקרו את הממשלה כשאנחנו לא בסדר, אבל אל תתעסקו בהסתה. זה לא יביא שום דבר מעשי טוב לציבור שאתם מייצגים בכנסת, וזה ולא יביא טוב לא לציבור הערבי ולא לציבור היהודי. המעשים האלה, אני הייתי מצפה מכם לא רק שלא להגן עליהם, אלא להתייצב יחד אתנו ולהוקיע אותם, ולקדם את החקיקה שאנחנו רוצים לקדם כדי לשים קווים אדומים בכנסת, מאוד מאוד מאוד ברורים, כי המשך המעשים מהסוג הזה פוגע לא רק במדינת ישראל כולה, לא רק בקרובי המשפחות שנרצחו ונפגעו מאותם מפגעים, הם פוגעים בין השאר גם במגזר הערבי שאתם מייצגים כאן, פוגעים במפלגה שלכם. ולכן אתם עושים כאן טעות איומה גם בהצעת האי-אמון הזאת, כפי שניסחתם אותה, וגם בכל ההתנהלות בימים האחרונים. אני מפציר בכם, תתעשתו, כל עוד לא מאוחר, וכמובן, אני קורא לכנסת לדחות את הצעת האי-אמון. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר אלקין. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון הבאה: הבור התקציבי המעמיק וחוסר האחריות של ראש הממשלה ושר האוצר, מטעם יש עתיד. מי שינמק את ההצעה הוא חבר הכנסת מיקי לוי. ישיב לו סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. <מיקי לוי (יש עתיד):> הוא מקשיב דרך הטלוויזיה, אבל זה בסדר, זה לגיטימי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוא ידע מה להשיב, סמוך עליו. <מיקי לוי (יש עתיד):> כן, ודאי, יש לי ניסיון עם זה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עד עשר דקות לרשות אדוני. <מיקי לוי (יש עתיד):> יש לי ניסיון עם זה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נכון. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו מבקשים מהכנסת להביע אי-אמון בממשלה על רקע ניהול מדיניות כלכלית חסרת אחריות. הממשלה פיזרה, וממשיכה לפזר, מיליארדי שקלים לכל עבר, והיא מכניסה את המשק לגירעון שהולך ומעמיק, אשר כולנו ניאלץ לשלם את המחיר שלו בתקציב הבא. אני אנצל את כניסתו של חברי חבר הכנסת סגן השר יצחק כהן – בוויכוח הקודם, סוף-סוף הגענו לידי הסכמה. ההסכמה היא, אדוני היושב-ראש, שהקופה, או התקציב שהתקבל בסיום הקדנציה הקודמת של סגן השר ידידי יצחק כהן, עת שימש כסגן שר האוצר, הסתיימה בגירעון של 3.9% – ליתר דיוק 3.98%. זה אומר גירעון קטסטרופלי, זה אומר גירעון של 39 מיליארד שקלים. זו הקופה, זה התקציב שהתקבל בינואר, בתחילת שנת התקציב 2013, והיינו אמורים לסגור את הפערים של התקציב הזה, והיינו אמורים לסגור גירעון של עלות מלחמה בעזה שעלתה כ-10 מיליארד שקל ללא עליית מסים, ועם כל זה סיימנו את התקציב בסוף 2014 עם גירעון של 29.9 – 2.15%, הרבה הרבה יותר טוב ממה שקיבלנו. אבל לעצם העניין, אדוני, סקירה של מצב המשק שפרסם בנק ישראל – לא אני, בנק ישראל – אך לפני שבוע, מעלה כי הבנק צופה גירעון – תחזיקו את עצמכם חזק – של 14 מיליארד שקל בתקציב 2017. ובינתיים, כך עולה מסקירות בנק ישראל, שר האוצר והממשלה כולה מנסים לעבוד על כולנו ולעוות את התמונה הפיסקלית כדי שלא נרגיש שהגירעון רק מעמיק. הם מציגים לנו גירעון של 2.9%, אבל מוציאים מכללי החשבונאות המקובלים חלק מעלויות התוכניות של הממשלה, וכך מסתירים שכבר עכשיו, כבר היום, על-פי ההערכה של בנק ישראל, הגירעון מגיע ל-3.3%. אם מביאים בחשבון שנוסף על כך הממשלה דחתה חלק ניכר מיישום תוכניותיה לשנת 2017 והשנים הבאות, מתקבלת תמונה מבהילה של גירעון עמוק, שאתם מובילים את המשק אליו בחוסר אחריות משווע. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מי היה מאמין שרק בחודש יולי 2015, זמן קצר לאחר כניסתו של שר האוצר כחלון לתפקידו, כל כותרות העיתונים בישרו על מה שאנחנו ביש עתיד כבר ידענו – שיש עודף תקציבי של 10 מיליארד שקל בתקציב המדינה. זה העודף התקציבי שהשארנו כאשר עזבנו את תקציב המדינה. הייתה גבייה עמוקה יותר, שאינה לזכות הממשלה הזאת – עם זה תסכים אתי, אני מאוד מקווה, אדוני סגן שר האוצר. וזה לא קרה יש מאין, כי ניהלנו תקציב אחראי ומאוזן, לא שפכנו כספים קואליציוניים על כל מיני סקטורים ללא הבחנה, ועבדנו קשה מול רשות המסים כדי להעמיק את הגבייה, תוך כדי מלחמה בלתי מתפשרת בהון השחור. אני יכול להעיד שבחלקת אלוהים הקטנה שלי כסגן שר האוצר שהיה אחראי לרשות המסים – אני מודה, על-פי הצעתו והמלצתו של קודמי בתפקיד, סגן השר יצחק כהן – התרוצצתי בוועדות הכנסת כדי להעביר תיקוני חקיקה שסגרו פרצות במס. ביקרתי אישית ב-84 משרדי המס של הרשות, דיברתי עם העובדים, והצבנו יעדים ומדדים לכל המנהלים. חיברתי את המשטרה לרשות המסים, השקענו כסף בפיתוח ורכישה של מערכות מחשוב חדשות, פתחנו שולחן עגול עם הארגונים המייצגים של העסקים הקטנים, רואי-החשבון, לשכת עורכי-הדין, והבאנו מאות תקנים לרשות המסים – כ-400 תקנים, 300 תקני עובדים ועוד 100 תקני סטודנטים – כדי למלא את החסר. בקיצור, עבדנו קשה כדי לייעל את עבודת רשות המסים, להצליח במאבק בהון השחור ולהעמיק את הגבייה. הצלחנו. וכשנכנס שר האוצר הוא קיבל משק יציב עם עודף תקציבי של יותר מ-10 מיליארד שקלים. אז תסבירו לי, חברי בקואליציה, איך הגענו בתוך פחות מתשעה חודשים למשבר פיסקלי ולגירעון שרק הולך וגדל? איך לקחתם עודף תקציבי של 10 מיליארד שקלים והצלחתם לייצר בור? כי הסקירה של בנק ישראל – לא שלי, אדוני היושב-ראש, של בנק ישראל – לא משאירה מקום לספק: קיבלתם מאתנו כלכלה יציבה ומאוזנת, עם עודפי גבייה, ואחרי תשעה חודשים בלבד הבאתם אותנו לפתחו של משבר. והתשובה, חברים, ברורה: חוסר אחריות בלתי נסבל והיענות לכל הלחצים הסקטוריאליים; מיליארדי שקלים שנסגרו במהלך המשא-ומתן הקואליציוני בין יהדות התורה והבית היהודי לליכוד והעברות תקציביות של מיליארדים נוספים מאז קמה הממשלה הרעה הזאת. אבל זה לא הכול. הממשלה הזאת עושה כל שביכולתה כדי לפגוע במנועי הצמיחה – ואיזה מנוע צמיחה גדול יותר מיציאה של אוכלוסיות שלמות לשוק העבודה? אתם עושים כל מה שאתם יכולים כדי למנוע תמריצים שיעודדו יציאה לעבודה; כך היה כשהורדתם את הניקוד של קריטריון כושר ההשתכרות בזכאות לקבלת דיור בר-השגה; כך היה כשנמנעתם מלהרחיב את מענק העבודה בשנת 2015, כדי שלא לכלול עוד אימהות – חד-הוריות – שיוצאות לעבוד יותר ומרוויחות יותר; כך היה כשביטלתם את התנאי של יציאה לעבודה של שני בני-הזוג בזכאות לקבלת מעונות-יום, וכך היה כשהכפלתם, אך לפני כמה שבועות, פי-שמונה, רטרואקטיבית, בחודש דצמבר האחרון, את הקצבאות לאברכים, שכמובן לא יוצאים לעבוד, והכפלתם להם בצורה קבועה את הקצבה בשנים הבאות – וזה נתון, אני מניח, שלא תוכל לסתור. כל אלה, חברי חברי הכנסת, מציירים לנו תמונה מאוד מדאיגה: שר אוצר וממשלה שמפזרים כספים לכל עבר, מעודדים אי-יציאה לעבודה, ופוגעים בכך בצמיחה, ומסתירים את עומק הגירעון – על-פי בנק ישראל, לא על-פי חבר הכנסת מיקי לוי. את המחיר, אין לי ספק, כולנו נשלם בתקציב 2017, בהעלאת מסים ובקיצוץ בתקציבים של המשרדים החברתיים – חינוך, בריאות, רווחה וכו'. חברי חברי הכנסת, לאור חוסר האחריות הפיסקלי שאותו מנהלים הממשלה ושר האוצר, אנחנו מבקשים מהכנסת להביע אי-אמון בממשלה. אני מניח שיעלה סגן שר האוצר ויגיד כמה טוב לנו ובאיזה גן-עדן אנחנו חיים, והכול בסדר מבחינה תקציבית, ואין שום בעיות, ועושים ובונים וכו'. אנחנו נמתין בסבלנות. כי כבר עכשיו, אם אתה תגיד לי רק, אדוני סגן שר האוצר, ידידי כאח לי, חבר הכנסת סגן שר האוצר יצחק כהן – תסביר לי רק את ההבדל בין נגידת בנק ישראל ד"ר פלוג לביניכם בהערכת עומק הגירעון, כשהיא מדברת כבר על גירעון גדול יותר, באחוזים גדולים. אתם מדברים על 2.9%, והיא כבר מדברת על 2.4%, 2.6%. וזהו גירעון גדול מאוד – לא על פי; על-פי בנק ישראל. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי שהציג הצעת אי-אמון מטעם יש עתיד. אני מתכבד להזמין את סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. כפי שהסתבר, אפילו אחיו של חבר הכנסת מיקי לוי. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני – – – <קריאה:> – – – לבן-דוד ושר. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> שכל תלמיד חכם שאין תוכו כברו, שלא ייכנס לבית-המדרש. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני, ברשותך. ברשותך, אדוני היושב-ראש, פעם אחת ולתמיד שייכתבו בפרוטוקול הכנסת, בספר "דברי הכנסת" – הייתי עושה פה גם שלט גדול, כן? – המספרים האמיתיים. לא מהעיתון ולא מהדודה ולא מהתחושות, המספרים האמיתיים. זה לא 4% – איפה הוא? איפה מיקי? זה לא 4.4%, מיקי. תשכח מזה. <מיקי לוי (יש עתיד):> 3.9%. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אחרי שהראיתי לך. אבל 3.9% זה לא 4.4%, מיקי. יש הבדל. <מיקי לוי (יש עתיד):> 3.9%. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יש הבדל עצום. <מיקי לוי (יש עתיד):> 39 מיליארד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יש הבדל עצום. חצי. אתה יודע כמה זה? המון. <מיקי לוי (יש עתיד):> אנחנו מסכימים על 3.9%. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לא. אתה כל הזמן צועק: 4.4%, 4.5% – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> חבר הכנסת כהן – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים, בוא, תן לי. תרשה לי. תרשה לי. לא הפרעתי לך. העובדות – אתה מדבר על תחזיות, אני מדבר אתך על עובדות. אז, אדוני היושב-ראש, פעם אחת לתמיד: בשנת 2012 – 3.89%; ב-13' – 3.15%; ב-14' – 2.74%; ב-15' – 2.14%, למרות שאתם העברתם, גם בממשלה וגם בכנסת, 3.4%. <מיקי לוי (יש עתיד):> עזוב, מה קיבלת? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה זה עזוב? <מיקי לוי (יש עתיד):> מה קיבלת? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה זה עזוב? מה אתה, איפה אתה נמצא? <מיקי לוי (יש עתיד):> מה קיבלת? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עזוב – מחנה-יהודה. עזוב. <מיקי לוי (יש עתיד):> מה קיבלת? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> טוב. אני, אתה יודע מה? אני לא עוזב. על כל פנים, נחזור לשנת התקציב 2015, אוקיי? הסתיימה לשמחתי בגירעון של 2.15%, הנמוך ביותר בשבע השנים האחרונות. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא שלך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, של הסבתא שלי. בסדר. "לא שלך". שלך. איזה. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, מה אתה רוצה? כאילו, כוננת ממשלה בחודש ה-11. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל אתה תכננת 3.4%. <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> קיצצת קצבאות ילדים – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – הוספת עשרות ילדים – עשרות-אלפים, עשרות – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רגע. תן לי לדבר. אני ישבתי בשקט, שמעתי אותך. <מיקי לוי (יש עתיד):> כוננת ממשלה בחודש ה-11. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שמעתי אותך בשקט, תשמע אותי – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> מה זה, לעסקים שלך? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה יהיה, אדוני היושב-ראש? אתה מוכן לטפל? – הוספת עשרות-אלפי ילדים, דחסת אותם מתחת לקו העוני. על מה אתה מדבר? קיצצת קצבאות ילדים בצורה אכזרית. על מה? <מיקי לוי (יש עתיד):> הוצאתי אותם לעבודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תכננת גירעון. עם כל זה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> הוצאתי אותם לעבודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עם כל זה, תכננת גירעון 3.4%. אז על מה אתה מדבר, מיקי? תעשה לי טובה. בוא נגמור את העניין הזה פעם אחת ולתמיד. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תרשום את זה בפרוטוקול – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> תרשום – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רק, חבר הכנסת מיקי לוי, לא מנהלים פה דיאלוגים. מחילה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שיהיו רשומים המספרים. אלה המספרים. כל פעם שאני אתווכח אתך, תוציאו את הפרוטוקול. אוקיי? הלאה. <מאיר כהן (יש עתיד):> איציק, אם זה יירשם בפרוטוקול זה עדיין לא אומר שאתה צודק. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא. לא הייתי משכנע אותו. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא כל פעם אומר מספרים, אני לא יודע מאיפה הוא ממציא אותם: 4.4%, 4.6%, 8.8%. מיקי, אתה אדם רציני – – <מיקי לוי (יש עתיד):> 3.9%. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – תהיה צמוד לאמת. <מיקי לוי (יש עתיד):> 3.9% – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עוד פעם 3.9%. אוקיי. בסדר. העיקר שרשום. רשמת. <חיים ילין (יש עתיד):> 24:10 – – – בארצות-הברית. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ואגיד לך מה קרה – בבקשה? <חיים ילין (יש עתיד):> 24:10. התוצאה אתמול. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> דנוור, דנוור ניצחה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני סגן השר, יש לנו יום ארוך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הירידה בגירעון תרמה להפחתת היחס בין החוב הציבורי לתוצר הלאומי, יחס חוב–תוצר, מ-66.7% ל-64.9%. משהו מדהים. הירידה ביחס חוב–תוצר משפרת את יציבות המשק וכן את יכולתו להתמודד עם האטה כלכלית ומשברים. בנוסף, הירידה ביחס חוב–תוצר תפחית את תשלומי הריבית של מדינת ישראל ותאפשר בעתיד פינוי מקורות תקציביים לטובת תקציבים תומכי צמיחה. לצד השמירה על המדיניות הפיסקלית האחראית, פעלה הממשלה במסגרת אישור התקציב האחרון בהתאם לסדרי העדיפויות שלה, אשר התבססו על העקרונות הבאים: חלוקה צודקת יותר של המשאבים הלאומיים, טיפול במשבר הדיור והפחתת יוקר המחיה לאזרחים, וכן הגברת הפריון במשק. על בסיס אותם עקרונות, תקציב המדינה כולל תוספות משמעותיות למשרדים החברתיים, ותשמע, מיקי: תוספת של 6.7 מיליארד ש"ח למשרד החינוך; תוספת של 4.6 מיליארד ש"ח למשרד הבריאות; תוספת של 900 מיליון למשרד הרווחה; תוספת של 2.6 מיליארד לקצבאות הילדים שגזלתם להם אותן מהפה – הוצאתם את הלחם מהפה, הוצאתם להם – ולמענקי העצמה, תוכנית "חיסכון לכל ילד". פירוט של כלל תוספות תקציב אלו הופיע בחוברות התקציב שהונחו בפני חברי הכנסת טרם אישור התקציב, והוא נגיש לעיון הציבור במערכת אינטרנטית ייעודית שהעלינו לטובת הנושא באתר משרד האוצר. בתקופה הקרובה יחל משרד האוצר בעבודה אינטנסיבית לגיבוש תקציב המדינה הבא, ל-2017, בעזרת השם. גם במסגרת תקציב זה תמשיך הממשלה לשמור על מדיניות פיסקלית אחראית, ובד בבד לתת, ככל הניתן, מענה לצרכים החברתיים הקיימים במדינת ישראל. אחד הדגלים המרכזיים של משרד האוצר בתקציב המדינה האחרון היה חלוקה חברתית יותר של המשאבים הציבוריים. לאור זאת, התקציב כלל גידולים חסרי תקדים – התקציב החברתי – וזאת במטרה לצמצם את הפערים בחברה הישראלית. גם בתקציב הבא נמשיך לשמור על אותם עקרונות, אותם דגלים. אנחנו נראה גירעון נמוך וצמיחה גבוהה, יחס חוב–תוצר שממשיך לרדת וכלכלה חזקה ויציבה. תודה, אדוני היושב-ראש. תודה לך, מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> הלוואי, ושאלוהים יעזור לנו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בעזרת השם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני סגן השר. ראשון הדוברים, חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. אנחנו נקפיד היום על לוחות הזמנים בשל סדר-היום הארוך והמעניין שמובטח לנו. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני סגן השר, אני הייתי רוצה לעדכן אותך שהיום אנחנו בחודש פברואר, והיום עסקה – גם היום – קרן נויבך, בתוכנית שלה, בביטוחים הסיעודיים. ואם תהית לעצמך האם העניין הזה נפתר, אז הריני לעדכן אותך שבחודש ינואר, בהכשר של משרד האוצר והמפקחת על הביטוח, זרקתם עוד 4,500 מבוטחים לרחוב. אז עם האמת הזאת בסוף אתם תצטרכו להתמודד, אדוני סגן השר. זה שעומד שר האוצר ואומר שבתקופה שלו לא יזרקו קשישים לרחוב – זה מצוין. אני בעד. השאלה אבל, בסוף, מה עושות חברות הביטוח? ובמבחן המעשה, אדוני סגן השר, ואתה יודע טוב מאוד, שבסופו של דבר, כרגע המשבר בביטוחים הסיעודיים נמשך במלוא עוזו. ואם הכותרת של האי-אמון של הסיעה שלי היום מדברת על בעיית האי-שוויון שהולך ומעמיק במדינת ישראל, אז אתם יודעים – עזבו את האופוזיציה, תקשיבו למה שאומר לכם ה-OECD. ה-OECD בעצמו אומר לכם: מדינת ישראל נמצאת בקונפליקט פנימי עמוק, ובעצם מתנהלות בה שתי כלכלות: בכלכלה אחת, בפרמטרים של המקרו-כלכלה, מדינת ישראל היא אלופת העולם – הצמיחה פה היא בסדר גמור בשנים האחרונות, האבטלה נמוכה, ההחזר של החוב הלאומי הוא המהיר ביותר בעולם המערבי; אבל תראו מה קורה בבחינת הכלכלה שאותה חווים אזרחי ישראל, ושם אנשים פשוט הולכים ונשחקים עד דק. אני רוצה להקדיש עוד דקה, אדוני היושב-ראש, לכל הסערה של חברי הכנסת מסיעת בל"ד. אתה עמדת פה, אדוני יושב-ראש הסיעה המשותפת איימן עודה, לפני שבוע, יחד עם זהבה גלאון, והבעתם אי-אמון גורף ביושב-ראש האופוזיציה ובמפלגת – במפלגה שלי. עכשיו, אני אומר לך: אין שום ספק שהחוק – לא, נתחיל קודם לכן – אין שום ספק שהמדיניות שהממשלה מקדמת ממיטה אסון על שני העמים; אין שום ספק שהחוק שהממשלה מקדמת הוא חוק שאין לו מקום בכנסת ישראל. זהו חוק מסוכן מאוד. את הדבר הזה אנחנו מתייצבים ואומרים בפה מלא. אני מצפה ממך גם כן, אדוני, יושב-ראש הסיעה המשותפת, גם באזורים שזה פחות נוח, להעמיד את חברי סיעת בל"ד על מקומם. אני מצפה ממך לאמירה כלשהי, מעבר לסיפור של אנטיגונה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. חבר הכנסת שמולי, ממש משפט סיכום. תקפיד על הזמנים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> משפט סיכום. – – כי בסופו של דבר, בסופו של דבר, הצעד הזה, לא רק שמבחינתי הוא נותן לגיטימציה לכל מיני מעשים שהם פשוט פסולים מעיקרם, בסוף הוא מחבל במאמצים שלנו – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – של המחנה שלנו, לקדם את אותם רעיונות שאנחנו מדברים עליהם פה כל היום. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, לגבי הסערה – אני תומך בצעדים למען החזרת הגופות למשפחות, כולל הפגישה עם המשפחות, כי זה דבר הומניטרי, מוסרי, ממדרגה ראשונה. ואני שואל, על מה המהומה? אז הבנתי, על זה שהם עמדו דקת דומייה. האנשים עמדו לקרוא את סורת אל-פאתחה, שקוראים כאשר יש פטירה, לכל בן-אדם – זו התרבות שלנו – לכל בן-אדם, אם אתה מסכים עם מעשיו ואם אתה לא מסכים עם מעשיו. אבל אני רוצה להיות חד וברור: חבר הכנסת איציק, אנחנו מוקיעים, אנחנו יוצאים חוצץ נגד פגיעה בחפים מפשע, יהודים כפלסטינים. אנחנו קוראים לכולם להוציא את כל האזרחים, יהודים כפלסטינים, ממעגל האימה, המלחמה, האלימות, בוודאי. יחד עם זאת, אנחנו תומכים במאבקו הצודק של העם הפלסטיני נגד הכיבוש ולמען הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> גם אנחנו, אבל ברגע שקוראים להם "משפחות שכולות" אתם מאבדים אותנו, לא את הימין. אתם מוותרים עלינו. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אז אני מבקש מכולם להנמיך את הלהבות. אני קורא לכולם, באחריות – אני קורא לכולם, באחריות – להנמיך את הלהבות, כי ממש לא צריך לעשות כך. צריך להתווכח, אבל מה שקורה בעצם זה הסתה, בעיקר מראש הממשלה, וזו לא רק גזענות מבנית, זו פוליטיקה מכוונת. תבינו, אתם במיוחד, אני פונה אליכם – ראש הממשלה יודע יותר מכולם מהו משקלה של האוכלוסייה הערבית. הוא למד את זה על בשרו כאשר רבין נשען על קולות האוכלוסייה הערבית, הוא למד את זה על בשרו כאשר ההבדל בין פרס לבין נתניהו, בשנת 1996, היה 30,000 קולות. הוא יודע מה המשקל של האוכלוסייה הערבית. לכן הוא נושא הדגל בהסתה נגד האוכלוסייה הערבית. לכן הוא זה שאמר את נאום "הערבים נוהרים לקלפיות". לכן הוא זה שאמר דברי כזב ושקר כאשר האשימו אותנו שאנחנו מניפים דגלי "דאעש". לכן הוא זה שהסית בנאום דיזנגוף המפורסם. לכן הוא ממשיך להסית נגדנו. זה בעיקר נגדנו, אבל לא רק, זה גם נגדכם – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת איימן עודה, משפט סיכום. אנחנו אמרנו שנקפיד. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – זה גם נגדכם, אתם. לכן, בלי שהאוכלוסייה הערבית תהיה אוכלוסייה לגיטימית במדינה, הצד הזה לא יחזור לשלטון אף פעם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> לכן אתם לא צריכים להיות נגדנו, אתם צריכים להיות עם האמת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה, תודה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מאיר כהן, אני מתנצל, אבל אנחנו באמת נצטרך להקפיד על הזמנים. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כמעט בכל תחום שנבחר, ממעגלי חיינו, יהיה אפשר ליצור הצעת אי-אמון שתהיה מציאותית ותהיה לה אחיזה במציאות הכואבת שלנו. בתחום הביטחון, אדוני שר הביטחון – פיגועי הטרור משתוללים ודם היהודים נשפך, דמם הפך להפקר. ואתה, כהרגלך בקודש, אדוני ראש הממשלה, מקשקש, ומברבר, ומספר לנו שבכלל תאונות הדרכים הן הבעיה האמיתית שלנו, כי הן גובות מספר רב יותר של הרוגים. בתחום הכלכלי – בלבלת את אזרחי מדינת ישראל, אדוני ראש הממשלה. מול דברי הרהב חסרי התכלית שלך על היותנו מדינה שממריאה וכלכלתה חזקה, אנו מככבים בכל הדוחות במלוא מערומינו: פערים הולכים וגדלים, ביטחון תעסוקתי רופף, ולא ירחק היום ורוב המשק הישראלי יהיה מורכב מעובדי קבלן שמשתכרים שכר מינימום. ואז כיאה לרצונך, אדוני ראש הממשלה, כולנו נהיה עסוקים במלחמת קיום, ומי ישים לב לטעויות שלך? מי ישים לב למה שאתה עושה? אתה שואף לדמוקטטורה, ומפנטז מדי לילה, אדוני ראש הממשלה, על כהונתו של המלך נתניהו הראשון. מדיניות החוץ? בוא נדבר על זה. ישראל מוחרמת ומודרת מאי-מפעם. הסכם הגרעין עם איראן, השואפת להשמיד אותנו, נחתם, ואתה ממשיך לברבר, ובמשך חמש שנים מברבר עם גרפים ונאומים. כישלונך מהדהד בכל העולם; אירופה וארצות-הברית הופכות לפרו-המדינה-הפלסטינית, ואתה לא מבין את המצב, את מצב החירום שבו אנחנו נתונים. אתה ממשיך להוליך שולל ולספר על היותך שר החוץ והמסבירן הלאומי. איפה אתה ואיפה הסברה? איפה אתה ואיפה ביטחון, אדוני ראש הממשלה? איפה אתה ואיפה כלכלה? בין כל התחומים הללו עוברת כחוט השני מילה אחת – התפרקות. אתה ריק ממעשים, אדוני ראש הממשלה, ומלא בדיבורי סרק. הממשלה הנוכחית היא שיא-שיאה של ההתפרקות. על כן, ראוי שהממשלה הזאת תתפרק. עוד שתי שניות – לך, איימן עודה, ידידי איימן עודה, אני רוצה להגיד משהו: שמעתי את דבריך, שנאמרים בכאב. אתה תקווה לגשר במציאות הכואבת והמדממת הזאת. אני יודע ששמו לך איזה מטען צד – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, חבר הכנסת כהן. <מאיר כהן (יש עתיד):> לך אני אומר – משפט סיכום – לך אני אומר: תחשוב גם על הרגשות שלנו, זה לא חד-צדדי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <מאיר כהן (יש עתיד):> תחשוב על הרגשות שלנו, תחשוב מה שזה עשה בכל בית במדינת ישראל. תודה, אדוני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת מאיר כהן. חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת יגאל גואטה – אינו נוכח; חבר הכנסת רוברט אילטוב. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר – אני לא רואה אותו – הנה הוא שם. בראשית דברי אני רוצה להגיד שסיעתנו תתמוך כמובן בשתי הצעות אי-אמון, של המחנה הציוני ושל יש עתיד, אך ברצוני להתייחס למה שקורה כאן, בכנסת, והטענות שלי הן לקואליציה ולראש הממשלה בנימין נתניהו. אני הייתי רוצה לבקש להפסיק עם הצביעות, כבוד ראש הממשלה. תפסיק בבקשה עם הצביעות, תפסיק בבקשה עם מדיניות הזיגזגים. תביא ביטחון למדינת ישראל, נקודה. לשם כך נבחרת. קודם כול, ביטחון למדינת ישראל ולאזרחיה. נא להפסיק עם הצביעות. תפסיק להתרפס מול אויבינו. אתה נבחרת למשול. כך התייחסת לוועדת האיתור לפני כמה ימים וטענת שאתה רוצה למנות אנשים ואתה רוצה משילות, אתה רוצה למשול. העם הביא אותך כדי שתוכל למשול. העם הביא אותך כדי שתמשול, לא כדי שתחלק את הג'ובים. תמשול. יש לך צבא, יש לך כוחות ביטחון, יש לך משטרה; תעשה סדר, תביא ביטחון, תמשול, אל תחלק ג'ובים. למה אתם לא אומרים לו את זה, כבוד היושב-ראש? אתם, הבית היהודי, בתוך הקואליציה. כאשר אנשים נכנסים לתוך הבתים ושוחטים אנשים; כאשר אנחנו מביאים חקיקה פה בכנסת כדי לקחת את האנשים שמייצגים את ארגוני הטרור, שמסיתים נגד מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אנחנו מביאים חקיקה – הוא, ורק הוא, ראש הממשלה מוציא הנחיה ליושבי-ראש הקואליציה להצביע נגד החקיקה. איפה אתם, הבית היהודי? איפה אתם? נכנסים ליישובים שאתם מייצגים, שוחטים אנשים בתוך הבתים – מתי אתם מפסיקים את זה? הוא רוצה את ועדות האיתור כדי לחלק עוד ג'ובים ועוד ג'ובים ועוד ג'ובים, ויש לו חיילים, ויש לו קצינים, והוא לא מביא ביטחון. כמה ג'ובים הוא רוצה? עוד ג'וב ועוד ג'וב. כבוד היושב-ראש, אנחנו רוצים ביטחון ורק ביטחון. אנחנו רוצים חקיקה כדי שחברי כנסת לא יזלזלו בכנסת ולא יתמכו בארגוני טרור ולא יעמדו דקת דומייה לרוצחים. בשום פנים ואופן. חייבים לעשות סדר בדבר הזה. אנחנו רוצים שבני מיעוטים יהיו פה בכנסת; אנחנו רוצים שהם יעמדו ויגנו על בני מיעוטים, אבל אנחנו לא רוצים שהם יגנו על זכויות הרוצחים, עם כל הכבוד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, בבקשה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> לכן, כבוד היושב-ראש, אנחנו רוצים משילות, אנחנו רוצים ממשלה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – אנחנו רוצים ביטחון. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב – אינו נוכח. חבר הכנסת אילן גילאון. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אם תרשה לי, בראשית הדברים אני רוצה להזכיר שאתמול מלאה שנה למותו של חברנו אורי אורבך. הוא היה גם חבר אישי שלי, הייתי אומר חבר נפש. לחברות שלנו קראנו "ברית בין הטועים" – הוא היה בטוח שאני טועה, ואני הייתי בטוח שהוא טועה. בסוף הוא טעה, כמובן, ואני צדקתי. אבל אני מזכיר אותו משום שהוא היה דוגמה ומופת לשליח ציבור שעומד לפני התיבה – צנוע, חכם, שנון ונדיב, וזה כל מה שמרכיב מעמד של אציל. זה מה שהיה אורי אורבך עבורי. היות שאני לא מאמין בממדים אחרים, אורי אורבך נמצא עמוק וחזק בתוך זיכרוני, והוא ילווה אותי כל זמן שנשמה באפי, ואני בטוח שגם עם רבים אחרים כך. וראיתי לנכון לציין עליו – אני לא יודע אם זה המעמד או איך הכנסת מציינת את זה. ולעניינו של סדר-היום, אדוני, כי קרו דברים השבוע. אני בהחלט אתחיל בהתייחסות לביקור אצל משפחות המחבלים של חלק מתוך הרשימה המשותפת. כמובן יצא קצפי כנגד הדבר. אני חושב שהיה פה הרכב של טיפשות, חוסר רגישות, אי-הבנה של מה זה דו-קיום. ודו-קיום, המשמעות המיוחדת ביותר של המושג הזה היא היכולת שלך לחשוב מה הצד השני מרגיש. זאת המשמעות המיידית האמיתית. זאת הייתה טיפשות גדולה, בעיקר משום שנתנו לטרמפיסט הסדרתי, הרצידיביסט, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאיננו מחמיץ, אדוני, שום נסיעה בחינם לשום מקום, פשוט נתנו לו נסיעה חינם כדי לייצר עוד פעם הסחה גדולה כדי, עוד פעם, שוב ושוב לברוח מן הבעיה המרכזית, אדוני היושב-ראש, והיא הבעיה של פתרון המשבר. מדבר כאן אדם שמאמין בשתי מדינות לשני עמים, ואני מאמין בחלוקת ירושלים כבירה משותפת, ואני מאמין בגבולות 67' כפתרון יסוד עם תיקונים מוסכמים. אני מאמין בכל אלה, ואני בשום פנים ואופן – לבי לא עם אלה שלא מתחשבים בדו-קיום הזה גם בצד השני. אני מוכרח לומר כאן שלדעתי גם לא כל חלקי הרשימה המשותפת ידעו על הדבר הזה, אבל מכאן ועד להסקת מסקנות, אדוני היושב-ראש, לגבי חקיקה – אגב, ראש הממשלה שכבר מכהן בתפקיד של כחמישה שרים, גם הפך למחוקק לאחרונה, אדוני. עוד מעט כמו בצפון-קוריאה – תמיד חשבתי שהדוגמה שלו היא ארדואן ופוטין – אולי הדוגמה של ראש הממשלה היא ממש קים ג'ונג-איל. מה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, על השעון. הצבעתי על השעון, חבר הכנסת גילאון. <אילן גילאון (מרצ):> אה, סיימתי את זמני? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני נותן לך עוד חצי דקה בגלל ראשית דבריך, אבל נסה לקצר. בבקשה. <אילן גילאון (מרצ):> אני מודה לך, אדוני, רק התחלתי להתחמם. אבל אני רוצה להגיד לך – זאת אומרת, ראש הממשלה מחוקק כבר, ויושב-ראש הכנסת פונה בעצמו לוועדת האתיקה בעניין הזה. יהיו הדברים מתועבים ככל שיהיו, יש דברים אתיים שלא ייעשו כאן – ראש הממשלה לא יכול לשמש בכל התפקידים. מבחינה זו, מי שיפסיק להיות חבר כנסת זה מי שמערכת החוק תקבע, ולא שום ועדה. אמרו לי: תסתכל בבית-הלורדים האנגלי. רבאק, כשאנחנו נהיה כמו הבריטים, אז אפשר יהיה גם לקיים את זה כאן, אבל לאט לכם. ולכן אני אומר, באמת – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. משפט סיכום, תבחר. <אילן גילאון (מרצ):> אני רוצה לומר לגבי החסינות המהותית. יהיו רעים הדברים בעיני ככל שיהיו, אני חושב שהעניין של החסינות המהותית צריך להיות נתון רק לגורם חיצוני. מכאן אני מתנצל, אדוני, שגזלתי יותר מדי זמן. ובכל אופן, דברים מצד אחד אינם נראים לי, אבל אתייחס אל הביקור הזה כאילו לא הייתה החקיקה הנואלת הזאת, ואל החקיקה הנואלת הזאת כאילו לא היה הביקור בדומא. תודה רבה, אדוני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חברת הכנסת נורית קורן – כמעט אמרתי גלרון, וואי, סליחה. <אילן גילאון (מרצ):> גלרון? <נורית קורן (הליכוד):> תיקנת, זה בסדר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הולך טוב. <נורית קורן (הליכוד):> אנחנו בשעה שאנחנו כבר עייפים, אז זה בסדר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שלוש דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. <נורית קורן (הליכוד):> עוד לא התחלתי. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר זאב אלקין, אנחנו בעצם נמצאים עכשיו בדיון על אי-אמון בממשלה. אני רוצה לומר לכם שאני רוצה לשבח את ראש הממשלה שמטפל בצורה טובה ביותר, לעת הזאת, בעניין הטרור של ילדים שמוסתים כנגד יהודים באשר הם יהודים. אני מבקשת להוקיע את חברי הרשימה המשותפת, חברי בל"ד אשר עמדו דקת דומייה לזכר רוצחים. גבירותי ורבותי, חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, בל נשכח, הם עמדו דקת דומייה לזכר רוצחים, ילדים רוצחים. לא יעלה על הדעת שחברי כנסת יחצו קו אדום ויעמדו דקת דומייה לזכר רוצחים. זו הסתה לשמה, והיא מאותתת לאחרים שמעשה הטרור של הילדים הרוצחים הוא דבר לגיטימי, ואפשר לעבור לסדר-היום, ואפשר להמשיך לצאת ולעשות פיגועים וטרור במדינת ישראל. אבל לא עוד. אנחנו לא ניתן יד. העובדה היא שהיום הייתה ישיבה של ועדת הכנסת, היה דיון בוועדת הכנסת, ואני רוצה לציין שגם מהמחנה הציוני אמרו את אותם דברים שאנחנו בסיעת הליכוד כל הזמן אומרים. זה אומר שיש פה הסכמה רחבה שאסור לעשות מעשה כזה. שוב, אני אומרת לכם, אני רוצה להוקיע את המעשה של לעמוד דום לזכר רוצחים. זה לא ייתכן פה בכנסת הזאת שכזה דבר יהיה. אם חברי הכנסת רוצים לייצג, והם טוענים שהם נבחרו על-ידי המיעוט הערבי, שהם יבואו וייצגו את המיעוט הערבי, והם לא עושים את זה פה בכנסת. אני רוצה לספר לחברי הכנסת שנוכחים פה שלפני כשלושה שבועות ביקרתי בדרום בבתי-ספר של בדואים, בכפרים בדואיים, אחד בכפר מוכר ואחד בכפר לא-מוכר. אני רוצה לשבח את מנהלת מחוז דרום של משרד החינוך, שהסבירה לנו והראתה לנו את כל התקציבים שבתי-הספר האלה מקבלים – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום בבקשה. <נורית קורן (הליכוד):> – – למען הילדים הבדואים, שגם ככה מציאות החיים שלהם קשה, כי ההורים שלהם בוחרים לחיות ככה. הכפרים הבדואיים הבלתי-מוכרים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חברת הכנסת נורית קורן. <נורית קורן (הליכוד):> משפט סיום. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום. <נורית קורן (הליכוד):> אני רק רוצה לומר שבביקור הזה נכחו חברי הרשימה המשותפת, ובמיוחד חברת הכנסת חנין זועבי כל הזמן ניסתה להראות שהמדינה לא מטפלת, לא נותנת תקציבים, וכל הזמן ניסתה להגיד לתלמידים: תגידו למצלמה את הדברים הלא-טובים. ואני רוצה לומר לכם שלא כך הם פני הדברים. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט ארוך. תודה. ישיב בשם הממשלה, יסכם – סליחה, יסכם את כל הדיון הער שהיה כאן, בשם הממשלה, השר זאב אלקין, ומייד אחר כך אנחנו נעבור להצבעות. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אני חושב שעצם העובדה שבשעה 17:20 אני צריך כבר לסכם את הדיון על הצעות האי-אמון מלמדת הרבה על שני דברים: על מצבה של האופוזיציה ובכלל על הנחיצות לעבור את הטקס הזה משבוע לשבוע. הרי זה לא סוד שבכנסת הקודמת, חלק מחברי כנסת שהיום יושבים בצד הזה של האולם, בצד של האופוזיציה, ואז היו חלק מקואליציה והיו חברי ממשלה, והציעו את הצעת החקיקה של סדרה של חוקי המשילות, ואחד מהנימוקים היה – אני מזכיר לכם, אדוני השר לשעבר וחבר הכנסת פרי – שאין טעם בטקס השבועי הזה, ברמה השבועית, כי בסופו של דבר לאופוזיציה כבר אין מה להגיד; כי גם היא בסוף מתעייפת ביכולת שלה לבקר את הממשלה כשאין מה לבקר. ולכן כוונת המחוקק הייתה לצמצם את המספר של הטקסים האלה, שסך הכול בזמן הזה הכנסת יכלה לקיים דיון בחוקים, ויש לא מעט חוקים כרגע על סדר-היום, ולעסוק בעבודה האמיתית של המחוקקים. ולכן אני תמה על חלק מחברי, שהיום הפכו לאופוזיציה, איך פתאום דברים שרואים מכאן הם לא דברים שראו משם, ואנחנו עדיין, אף שהעברנו את חקיקת המשילות והבטחתם לבוחר שאחת מהתוצאות שלה תהיה סך הכול מיקוד הזמן לעבודה פרלמנטרית – בסוף אתם דווקא בין אלה שמובילים משבוע לשבוע את הטקס הזה. אבל רואים שהאופוזיציה התעייפה. תסתכלו על האולם הזה, אני צריך למשוך את הזמן לא רק כדי שקואליציה תגייס כוחות, גם כדי שאופוזיציה תגייס כוחות. אין לה כוח לבוא לפה ולהיות בסיכום הדיון ולהשתתף בהצבעה. זה רק מוכיח פעם נוספת כמה דברים. האחד, שבאמת הטקס הזה בחלקו מיותר, כי אתם מבינים שאין כרגע לפחות שום סיכוי להפיכה בבית הזה ואין שום סיכוי לאי-אמון, וגם אין כל כך כוחות לבקר את הממשלה, כי כמות הוויכוחים והמחלוקות בתוך האופוזיציה לפעמים אפילו גוברת על כמות המחלוקות בין חלקים מהאופוזיציה לממשלה. זה מחזה משעשע לשבת כאן בתור יושב-ראש קואליציה בדימוס, שיודע מה המורכבות של ניהול של קואליציה של 61 חברי כנסת, וכל פעם לגלות איך בהצבעות האי-אמון בדרך פלא הפערים לטובת הקואליציה הם פערים אדירים. אתה שואל את עצמך איך זה יכול להיות, ואז אתה מגלה שיש סיעה מסוימת באופוזיציה שלא מצביעה כשהסיעות האחרות מגישות אי-אמון, והפוך. לפעמים זה תלוי מה מצב הרוח בשבוע מסוים. לפעמים רבה מפלגת אופוזיציה אחת עם מפלגת אופוזיציה אחרת, ואז היא מענישה אותם בזה שהיא לא תומכת בהצעת האי-אמון שלהם. וסך הכול, אולי זה איזה תרגיל להרדים אותנו, כי בסופו של דבר נפסיק לבוא, ואז אולי כן תצליחו לגייס רוב – שעדיין לא יעזור לכם, כמובן, להפוך את הממשלה. אבל בסופו של דבר אני חושב שהכיסאות הריקים, גם במהלך הדיון הזה וגם אפילו בשלב הסיום שלו, כשהוא מתקרב להצבעה, מלמדים היטב על המצב הדי-קשה שהאופוזיציה נמצאת בתוכו: משוסעת, מחולקת בינה לבין עצמה. אני חושב שייטב לכולנו, כן, אני מציע לכם – אדוני יושב-ראש האופוזיציה, אני רואה שאתה הצטרפת לדיון, אז אתה אולי הכתובת הראשונה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> שמעתי שאתה נותן ציונים. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> סוף-סוף עליתי על הדוכן, אז אני לא יכול לא להתייחס למצב האופוזיציוני שבא כאן לידי ביטוי. אז אני מציע, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, אם אתם לא מצליחים להתאחד סביב הצעות האי-אמון, ואפילו לא מצליחים לגייס את הכוחות, אז אולי באמת מוטב לקיים את כוונת המחוקק ולצמצם את מספר הדיונים בהצעות האי-אמון כפי שהתכוונו מלכתחילה, ולא לחזור על האירוע הזה, שבסוף בסוף בסוף מראה את המצב הבעייתי בתוך האופוזיציה דווקא. אפילו באירוע המשעשע של הצבעה על חוק להקדמת הבחירות, שזה כידוע נשק יום הדין, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, ומוציאים אותו פעם אחת בחצי שנה – אפילו שם, נדמה לי, הפערים לטובת הקואליציה היו יותר גדולים מכפי שהם באמת בבניין הזה. אז לכן המציאות הזאת מלמדת שכנראה אנחנו עוד רחוקים מאוד מהיום המיוחל, וכדאי לאופוזיציה להתרכז במלאכת החקיקה ולא בניסיונות סרק בסגנון הזה של אי-אמון. אני גם ניסיתי למצוא איזה קו מחבר ומאחד בין מספר הצעות האי-אמון שאוחדו כאן, וכשלתי לחלוטין. נדמה לי שחלק מסיעות האופוזיציה לא היו חותמות על חלק מהצעות האי-אמון של חלק מהמפלגות, ונדמה לי שלפני כשבועיים היה פה בכלל מחזה מדהים, שאחת מסיעות האופוזיציה הצביעה אתנו. עד כדי כך הצלחתם לעצבן אותם בנושא של אי-אמון – נדמה לי שזה היה על חוק השקיפות, שאנשי ישראל ביתנו אפילו הצביעו אמון בממשלה. זו מדרגה מיוחדת, אולי חסרת תקדים, לרמת הבלגן והאי-סדר במלאכת האופוזיציה, ואני מברך אתכם על כך. זה מקל עלינו את העבודה; סך הכול מאפשר לנו לעשות את מלאכתנו ולהוביל את מלאכת הממשלה בכנסת, וכמובן גם בממשלה. רק תחסכו לכולנו את השעות המיותרות האלה. יש לא מעט חוקים היום על סדר-היום שעליהם אפשר להתווכח, ולא נגיע למצב שכולנו משקיעים בטקס מיותר לחלוטין, ואחר כך, כשמצביעים על החוקים, רוב חברי הכנסת כבר התקזזו האחד עם השני והלכו הביתה. אבל מעבר לציון המצב העגום הזה של יחסי הכוחות בתוך האופוזיציה ובניהול הדיון הזה, אי-אפשר שלא להשתמש בבמה הזאת, חברי חברי הכנסת – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, קצת יותר שקט בבקשה. חברי הכנסת, בעיקר העוזרים והמנהלים במרפסות. קצת יותר שקט, שנוכל לשמוע את דברי הטעם של שר הקליטה. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> אני יכול להמשיך, אדוני היושב-ראש? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כן. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> תודה רבה. כפי שאמרתי, אי-אפשר בימים האלה שלא להתייחס לרמות החדשות, הבעייתיות, שחלק מחברי הבית מביאים אותנו ומביאים את כולנו ואת השם הטוב של הבית הזה אליהן. אנחנו היינו כאן בפתיחת דיון האי-אמון, ואני עניתי על הצעת אי-אמון של חברינו מהרשימה המשותפת. גם הפניתי את תשומת לבם, כשהם עלו על הדוכן הזה וביקרו את הממשלה, לזה שהתברר שהיא עושה בדיוק חלק מהדברים שהם מבקשים שהיא תעשה. זה חלק מאותה רמת הרצינות ואותה רמת ההסתה. אבל אני חיכיתי, ואני עדיין מחכה, לשווא, שהגינויים לאירוע הקשה שהיה פה בשבוע שעבר על-ידי חלק מחברי הכנסת, חברי כנסת ממפלגת בל"ד – אני רואה שחבר הכנסת זחאלקה בדיוק הצטרף אלינו, באולם, ואני חייב להגיד שאני מאוד התאכזבתי; קיוויתי שאולי לפחות היום, כשקצת נרגעו הרוחות – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, אי-אפשר ככה לנהל דיון. רק שנייה, אדוני השר. אנחנו נמתין. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> אני לא ממהר לשום מקום. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כן, ככה אני מבין. עד הרגע שתקבל את האות. חברי הכנסת, העוזרים בקצוות, ככה קשה לנהל דיון. חברי הכנסת, נמתין עוד קצת. עכשיו נראה לי שזה סביר כבר, שר הקליטה. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> תודה רבה. פתחתי ואמרתי שקיוויתי שלפחות היום, כשעברו כמה ימים מהאירוע הקשה הזה, שהיו מעורבים בו חבר הכנסת זחאלקה, חברת הכנסת חנין זועבי וחבר הכנסת באסל גטאס, יימצא לפחות צדיק אחד בסדום, ברשימה המשותפת, שיעמוד כאן ויגיד דברים מאוד ברורים; במקום האינסטינקט המוטבע, מייד לעמוד על הקווים ולדבר על המעשה ההומניטרי המדהים של עמידת דקת דומייה לזכר רוצחים נתעבים, יבוא לכאן ויתנצל. יתנצל בשם נבחרי ציבור שהם חברי סיעתו, שחצו – חבר הכנסת זחאלקה וחברת הכנסת זועבי, חציתם מחדש קווים אדומים בכל ההיסטוריה של הבית הזה. לא היה כדבר הזה. אגב, גם לא יכול להיות בשום פרלמנט מתוקן בשום מדינה נורמלית, חבר פרלמנט שקם, עומד דקת דומייה – עומד דקת דומייה – לזכר רוצחים נתעבים. תארו לעצמכם מה היה קורה אם בקונגרס האמריקני חבר קונגרס היה קם ועומד דקת דומייה לזכר המחבלים מהפיגוע בבניינים התאומים – כמה דקות אחרי זה הוא היה יכול להיות חבר קונגרס? והנה אנחנו, עבר יום ועוד יום, והתכנסנו כאן ביום שני, וחבר הכנסת זחאלקה יושב כאן בשקט כחבר שווה-זכויות בבית הזה, מרגיש עצמו מאוד בנוח ולא מתבייש אפילו לרגע במה שהם עשו. מאחוריו יושבת חברת הכנסת חנין זועבי ומרגישה את עצמה מאוד בנוח, והחברים שלהם לספסלי אותה סיעה ואותה מפלגה או שותקים או מגבים אותם, ריאיון אחר ריאיון. הייתי מצפה ממך סוף-סוף, חבר הכנסת איימן עודה, לבוא באומץ לדוכן הזה ולהגיד לחברים שלך – אתה יודע מה, אל תגנה אותם, תגיד להם לפחות שהם טעו, במקום להתייצב על קווי ההגנה אוטומטית. אתם חייבים את זה בראש ובראשונה לכם, לא לנו; לציבור ששלח אתכם לכנסת. כי המעשים האלה, וההתנהגות הזאת, של חבר הכנסת זחאלקה, חברת הכנסת זועבי וחבר הכנסת גטאס, פוגעים לא רק ברגשות הציבור היהודי, ולא רק ברגשות המשפחות של אלה שנרצחו ואלה שנפצעו – הם פוגעים בציבור הערבי כולו. אתם במעשים האלה גורמים להסתה; אתם במעשים האלה גורמים לפילוג הולך וגדל בין שני הציבורים במדינת ישראל. לכן, אני במקומכם לא הייתי מראה את פני במליאת הכנסת כמה ימים לאחר האירוע. זה חוצפה בלתי רגילה לבוא לפה ולהתיישב כאילו שום דבר לא קרה, בלי לבקש סליחה, בלי להתנצל על האירוע הקשה הזה. אבל מי שאשם בעצם היכולת הזאת, שלכם, לבוא בעזות מצח, ואירוע אחר אירוע לעשות מעשים קשים ביותר נגד המדינה שבפרלמנט שלה אתם משרתים – מי שאשם בכל זה, בסופו של דבר, זה אנחנו. כי אנחנו הבלגנו פעם אחר פעם, והכלנו, ואמרנו: זה יסתדר – וזה לא מסתדר. מעשה קיצוני אחד גורר אחריו מעשה קיצוני אחר, ואתה כבר לא יודע איפה הגבול. כבר היה נדמה, לאחר סיפור ה"מרמרה" של חברת הכנסת זועבי, שהנה נחצו כל הגבולות, הרי לבוא עם האנשים שמרימים את ידיהם על חיילי צה"ל זה כבר קצה ההתנהלות. הבית הזה אמר אז את דברו, והרחיק אותך לחצי שנה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לשלושה חודשים. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> לשלושה חודשים, סליחה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> במקרה השני – לחצי שנה. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> כן. והנה, התברר שלא – אפשר להמשיך, ולחצות עוד גבולות, ועוד גבולות, ועוד גבולות, ומתברר שכל הכלים שעומדים לרשותנו לא עוזרים, להפך; אומרים לי בשקט חלק מהחברים של הרשימה המשותפת: מה אתם רוצים מאתנו? הרי כשזחאלקה, זועבי וגטאס עושים את מה שהם עושים הם רק מקבלים שכר – רק מקבלים יותר פרסום, וכל הכלים שלכם, סך הכול, לא מפריעים להם יותר מדי. לכן גם אנחנו בסוף נצטרך להיות יותר קיצוניים. לכן, יש כאן מחדל – של כולנו, אגב. אנחנו כולנו, חברי הבית הזה, נושאים באחריות הזאת, שהבלגנו ואפשרנו פעם אחר פעם לעבור את הקווים האדומים הסבירים ביותר בכל פרלמנט בעולם. לכן, אתם לא משאירים לנו היום ברירה – אתם לא משאירים לנו ברירה אלא ללכת ולתת לבית הזה כלים להביע את עמדתו במקרים קיצוניים מהסוג הזה – למעשה, אני חושב שהייתה פה תגובה כמעט מהקצה עד לקצה של הבית הזה, מה דעתנו על מה שעשיתם – לתת לבית הזה כלים כדי לנסות להגיד לכם: עד כאן, עברתם קווים אדומים, אנחנו לא מוכנים יותר לסבול את זה. הבית הזה חייב לקבל כלים להתייחסות למצבי הקיצון האלה. זה צריך להיעשות בצורה אחראית, צריך לעשות את זה לפי המודלים שקיימים לנו היום בחקיקה של חוקי-יסוד, צריך לעשות את זה בדיוק באותם מקרים חריגים מהסוג שאתם מייצרים. אגב, יכול להיות שכשלבית הזה יהיו הכלים האלה פתאום נראה שאתם לא כאלה קיצוניים; כי אני כבר למדתי – פעם סיפרו לנו שאי-אפשר להיות חבר כנסת ברשימה המשותפת בלי לנסוע למדינת אויב, עד שבאופן מפורש בחוק הופיע שמי שנוסע למדינת אויב לא יכול להתמודד בפעם הבאה, ואז התברר שאפשר. מה שהיה בלתי אפשרי קודם, פתאום אפשר; כי מתברר שעם כל שנאתכם למדינה הזאת, את המשכורת של חבר פרלמנט במדינה הזאת – על זה אתם לא מוכנים לוותר, וזה מצדיק כל ויתור אידיאולוגי. אז, כנראה גם כאן, במקרה הזה, אנחנו חייבים להעמיד לעצמנו את הכלי שיאפשר לבית הזה להתאחד בקונסנזוס מאוד רחב לאותם מקרי קיצון שקיימים כבר היום בחקיקה הישראלית למקרי קיצון במקרה של נשיא ויושב-ראש הכנסת, וגם לפתח כלי להשעיה של חבר כנסת מתוך הבית הזה. זה מה שהבאתם על עצמכם במו-ידיכם בהתנהלות הזאת, וזה מה שהביאו עלינו גם חבריכם לסיעה, שלא מעזים, שמפחדים לקום ולגנות ולהגיב על האירוע הזה. צדיק אחד בסדום לא נמצא. ציפיתי לפחות ממך, חבר הכנסת דב חנין, להגיד דברים מאוד ברורים. גם לזה לא זכיתי. הייתה פה חזית אחידה, ברשימה המשותפת, בגיבוי הזה שניתן לשלושת החברים שחצו את הקווים האדומים. לכן אל תתפלאו אם בסופו של דבר תראו שהגדשתם את הסאה, ושלבית הזה נמאס מההתנהלות הזאת, והוא ילך להגן על עצמו. כל דמוקרטיה חייבת לדעת להגן על עצמה. אנחנו נעמיד לעצמנו כלים כמדינה דמוקרטית וכפרלמנט דמוקרטי שמכבד את עצמו ורוצה שהציבור הישראלי יכבד אותו. נעמיד לעצמנו כלים להתמודד עם אירועים מהסוג הזה. חבר כנסת שיעשה מעשה קיצון מהסוג הזה, עלול למצוא את עצמו לתקופה כזאת או אחרת מחוץ לכותלי הבית הזה. כך יחליטו משני קצות הבית. זה לא עניין של קואליציה ואופוזיציה. ואני קורא לנציגי המפלגות, לא רק בתוך הקואליציה, גם בתוך האופוזיציה – כל אותם ראשי מפלגות וחברי מפלגות שהביעו, בצדק, את סלידתם מהמעשה של שלושת חברי הכנסת מבל"ד – אני קורא לכם לא להסתפק בציוצים בטוויטר; ציוצים בטוויטר הם תרומה עצומה לשינוי המצב במדינת ישראל, אבל מי שרוצה לשנות אותו באמת חייב ללכת אתנו יד ביד למלאכת החקיקה, ואחת ולתמיד להעמיד לפרלמנט הישראלי כלים אמיתיים לכך. אני קורא ליושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת בוז'י הרצוג, לא רק לדבר, אלא לעשות, ולתת יד למעשה הזה. אני קורא לציפי לבני, ששיתפה אותנו בטוויטר שלה במה היא חושבת על המעשה הזה, לא להסתפק – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> שיתפתי במה אני חושבת עליכם היום. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> – – לא להסתפק בעניין הזה, ולא להסתתר, אלא לבוא ולקחת חלק בתיקון החשוב וההכרחי הזה. צריך להחליט, ציפי, אי-אפשר להיות גם וגם. הגיע הזמן שתחליטו: או שאתם ממשיכים לתת גיבוי לזחאלקה, לחנין זועבי ולבאסל גטאס, או שאתם, כמו הרוב המוחץ של הציבור הישראלי, מגיעים למצב הזה שאתם אומרים די, וחייבים לתת לזה כלים, כלים פרלמנטריים אמיתיים. אי-אפשר ליהנות מכל העולמות ולהסתתר מאחורי הדבר הזה. אני קורא לחברינו מיש עתיד – האחד אחרי השני, כולל מנהיג המפלגה, חברנו חבר הכנסת והשר לשעבר יאיר לפיד, שהביע את עמדתו, מה הוא חושב על אותם חברי כנסת – לא להסתפק בדיבורים בתקשורת ובראיונות, אלא לקחת חלק במעשה הנכון והאמיתי ולגבש כאן רוב ברור לחקיקה שתיתן כלים לבית הזה. גם אתם, חברי מיש עתיד, תצטרכו להחליט, או שאתם אתם או שאתם נגדם. אי-אפשר להיות פה באמצע, ואני מאוד מאוד מקווה שתחליטו נכון, והרוח הזאת, שנתתם לה ביטוי בדיבורים, תבוא לידי ביטוי במעשים בהצבעה בכנסת. הייתי רוצה לקוות שגם מפלגת מרצ, כל עוד היא מגדירה את עצמה מפלגה ציונית תיקח חלק במאמץ הזה. אבל, לצערי, אני כבר לא מצפה לזה. פעם אחר פעם ראיתי שבמבחנים מהסוג הזה, זהבה גלאון וחבריה מרגישים קרבה הרבה יותר גדולה לחברי כנסת מבל"ד – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> – – מאשר למפלגות הציוניות. לכן, לצערי, אני כבר כמעט לא מצפה, אבל אולי אולי נופתע, אולי נופתע לטובה. לסיכום, אני קורא לחברי הבית הזה לדחות את הצעות האי-אמון, אבל מה שחשוב יותר, לתת כולנו את היד, כל מי שרוצה להגן על מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, כל מי שהוא נגד הסתה ותמיכה בטרור, לתת את היד לחקיקה הזאת, ובסופו של דבר, אחת ולתמיד, להעמיד את אותם חברי כנסת תומכי טרור, שמביישים את כל הבית הזה, במקומם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר אלקין. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. ראש הממשלה גם הוא מבקש להשתתף בדיון. בבקשה, אדוני ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו. בבקשה, אדוני ראש הממשלה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שמעתי את ההתקפות עלי בכמה וכמה ישיבות סיעה בכנסת היום. אני מבקש להבהיר שני דברים: אנחנו בעד השילוב של אזרחי ישראל הערבים בחברה הישראלית, בכלכלת ישראל, במדינת ישראל. אנחנו משקיעים בזה מאמצים רבים, ואנחנו משקיעים בזה משאבים רבים. <קריאה:> רק שלא ינהרו, אבל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> נוהרים, נוהרים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אבל באותה עת, באותה עת, ודווקא מתוך הראייה הזאת – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – קצת כבוד. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – איננו מוכנים לקבל מצב שבו חברי כנסת יתמכו במשפחות של רוצחי אזרחים ישראלים ויעמדו דום לזכרם של אלה שרצחו את ילדינו. יש גבול. יש דבר כזה שנקרא כבוד לאומי. אני מנסה לדמיין מה היה קורה בפרלמנט הבריטי אם חברי כנסת בריטים היו עומדים דום לזכרו של ג'ון הג'יהאדיסט; או אם חברי קונגרס אמריקני היו עומדים דום לזכרם של הרוצחים בקליפורניה. יש גבול. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הם לא היו מוכנים לקבל את זה, ואנחנו איננו מוכנים לקבל את זה, ואנחנו נפעל נגד זה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> זו הסתה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> תפסיק להסית. תפסיק להסית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לראש הממשלה חבר הכנסת בנימין – מה זה? מה זה? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> זה נאום של פאשיסט. מר נתניהו הפאשיסט. לא מתבייש? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זחאלקה, חבר הכנסת זחאלקה, הסיבה היחידה שאתה נמצא באולם זה כי זה פרלמנט דמוקרטי ולא מרחיקים כאן מהצבעות. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – פאשיסט ומסית – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זחאלקה, תשמע, גם לסבלנות שלי יש גבול. מספיק. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – הוא משקר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גם לסבלנות שלי יש גבול. גם לסבלנות שלי יש גבול, חבר הכנסת זחאלקה. מספיק. מספיק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – מקומך בסוריה – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – נתניהו אחראי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, מכיוון – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זחאלקה. <דוד ביטן (הליכוד):> יולי, תוציא אותו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תוציא אותו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, כמצוות התקנון – בוודאי, טוב – מסתבר שאנחנו לא מצביעים, אז אני שמח – אני קורא אותך לסדר, חבר הכנסת זחאלקה, בפעם הראשונה. חבר הכנסת יצחק הרצוג ראש האופוזיציה מעוניין לדבר. ראש הממשלה דיבר, ודאי שיש לו זכות. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת זועבי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת זועבי, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. חברי הכנסת מסיעת הליכוד, תכף גם אתם תצאו מהאולם. בבקשה, אדוני ראש האופוזיציה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, גם אני וגם רבים רבים מחברי סולדים ומסתייגים מעומק הלב ממה שעשתה – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> גם אני סולד ממך – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זחאלקה, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זחאלקה, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא לצאת. אם תרצה לחזור להצבעה, אתה יכול. נא לצאת מהאולם. (חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה יוצא מאולם המליאה.) <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> חבר הכנסת זחאלקה האשים לא מזמן את מפלגתי בהקמת מדינת ישראל. חבר הכנסת זחאלקה גם הגן על עמידת דום לזכרם של אותם מחבלים מתאבדים, וחבר הכנסת זחאלקה וחבריו הצדיקו לא מעט מן המעשים וחצו קווים אדומים. אבל אני חייב לומר שבין זה לבין הפרת כללי היסוד של התנהלות הכנסת, כך שהם יהיו מדרון חלקלק שיום אחד, בשל מה שמוגדר "התנהגות לא ראויה", יעיפו מפה חברי כנסת מימין ומשמאל – אני חושב שחובה עלינו ככנסת לשמור בצורה הבסיסית ביותר את כללי המשחק ההוגנים ולשמור על המעטפת, כיוון שהיום, כבר היום – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – יש לכנסת ולמערכת המשפטית די והותר כלים לטפל בתופעה ובהתנהגות הזאת. תודה רבה לכם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> זו שאננות. זו שאננות. ככה נראית שאננות. זו שאננות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת האי-אמון מטעם סיעת המחנה הציוני, מי בעד? <קריאה:> – – – מי נושף לך בעורף – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת האי-אמון מטעם המחנה הציוני: האי-שוויון ההולך ומעמיק בחברה הישראלית – מי בעד הצעת האי-אמון? מי נגד? הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה – 50 נגד – 52 נמנעים – אין הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 50 בעד, 52 נגד, אין נמנעים. ההצעה לא התקבלה. מטעם הרשימה המשותפת: המלצות הצוות למיגור הבנייה ללא היתר – הכרזת מלחמה על האזרחים הערבים. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 44 נגד – 57 נמנעים – 1 הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 44, נגד – 57, נמנע אחד. אני קובע כי גם הצעת הרשימה המשותפת לא התקבלה. מטעם יש עתיד: הבור התקציבי המעמיק וחוסר האחריות של ראש הממשלה ושר האוצר. מי בעד ההצעה? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 50 נגד – 52 נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יושבים פה ומצביעים אתם פה-אחד, איך זה יכול להיות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 50 בעד, 52 נגד, אין נמנעים. גם הצעת האי-אמון מטעם יש עתיד לא התקבלה. הכנסת דחתה את כל הצעות האי-אמון. אנחנו עוברים לחקיקה. חברי הכנסת, לידיעתכם, סדר-יום לשעות רבות, אם לא לימים רבים ברצף, כך שתיערכו בהקדם להצבעות, כי אם כל פעם יהיה גם פיליבסטר לצורך גיוסים, גם ביום רביעי לא נסיים כאן את ההצבעות. <הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 68), התשע"ו–2016> [מס' מ/882; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י, עמ' 1314; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 68), התשע"ו–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית – יציג את הצעת החוק היושב-ראש בכבודו ובעצמו, חבר הכנסת צחי הנגבי. אנחנו שמחים על כך ומבקשים ממך להציג את הצעת החוק. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> תודה, אדוני, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק השיפוט הצבאי(תיקון מס׳ 68), התשע״ו–2016. הצעת החוק כוללת שני תיקונים הנוגעים לעבירת עריקה. תיקונים אלה, שמייד אציג, קובעים הקלות בעבירה זו ומבטאים שינוי משמעותי בתפיסתה של העבירה בחוק שנחקק עוד בשנות ה-50, בעת שהיה צורך להרגיל את הציבור בחובת השירות הצבאי. חוק השיפוט הצבאי קובע שתי עבירות שעניינן היעדרות של חיילים מן השירות שלא ברשות. עבירת הבסיס היא עבירת "היעדר מן השירות", המכונה לעתים "נפקדות", ודינה שלוש שנות מאסר. העבירה החמורה יותר, עבירת עריקה, מבוססת על עבירת נפקדות, בתוספת כוונה שלא לחזור לשירות. דינה של עבירה זו לפי החוק הקיים הוא 15 שנות מאסר. כמבחן עזר לבחינת הכוונה שלא לחזור לשירות קובע כיום חוק השיפוט הצבאי, כי חייל שנעדר מן השירות יותר מ-21 ימים, חזקה עליו שלא התכוון לחזור לשירות הצבאי. משמעות הדבר היא שבמקרה כזה יראו בו עריק, אלא אם כן יוכיח שלא הייתה לו כוונה שלא לחזור לשירות הצבאי. התיקון הראשון בהצעת החוק נוגע לעונש המרבי על עבירת עריקה. העונש הקבוע כיום בחוק, 15 שנות מאסר, הוא חמור מדי ביחס לעבירה זו, וכן בהשוואה לעונשים המרביים על עבירות אחרות הקבועות בחוק השיפוט הצבאי. על כן מוצע להפחית את העונש המרבי, תוך יצירת מדרג: ככלל, העונש המרבי יהיה שבע שנות מאסר, ואולם אם העריקה הייתה תוך כדי פעילות מבצעית, או תוך כדי פעילות קרבית של יחידתו של החייל, העונש המרבי יהיה עשר שנות מאסר. התיקון השני בהצעת החוק, אדוני היושב-ראש, נוגע לאותה חזקה המטילה על חיילים שנעדרו יותר מ־21 ימים מן השירות את נטל ההוכחה שלא התכוונו שלא לחזור לשירות צבאי. כיום התקופה הקבועה בחוק השיפוט הצבאי, של 21 ימים, היא קצרה מאוד. רוב החיילים שנעדרים מן השירות אינם עבריינים שעושים זאת במטרה להשתמט מחובת השירות; רובם עושים זאת עקב מצוקה כלכלית, אישית או משפחתית. רבים מהם נעדרים שבועות ואף חודשים ארוכים מיחידותיהם. אף שראוי לטפל גם במקרים אלו, לא יהיה נכון לקבוע באופן קטגורי שחיילים מסוג זה התכוונו שלא לחזור לשירות ולהדביק להם תוויות של עריקים. על כן, ההצעה של הוועדה היא להאריך את תקופת החזקה הקבועה בחוק באופן משמעותי, מ־21 ימים לשנה וחצי, 18 חודשים. משמעות הדבר היא כי רק אם חייל נעדר משירות צבאי תקופה העולה על שנה וחצי יעבור אליו נטל ההוכחה, והוא יהיה זה שיצטרך להוכיח שלא התכוון כלל לחזור לשירות. כמובן, אין פירושו של דבר שחייל שנעדר פחות מ־18 חודשים יצא פטור בלא כלום; ראשית, אפשר להעמיד אותו לדין בעבירת הבסיס, נפקדות. שנית, יהיה אפשר להרשיעו גם בעבירת עריקה, אך רק אם התביעה תוכיח כי התכוון שלא לחזור לשירות. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. היא התקבלה למעשה ללא הבחנה בין ימין ושמאל, אופוזיציה וקואליציה, והיא על דעת הוועדה. אבקש מחברי הכנסת מכל סיעות הבית לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. כפי שהוא אמר, להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות ולא הוגשו בקשות רשות דיבור. לכן אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת החוק כולה, בנוסחה כנוסח הוועדה – הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 68), התשע"ו–2016. אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–2 – 62 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 62 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. גם חברת הכנסת רויטל סויד מצרפת לפרוטוקול את קולה בעד הצעת החוק. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה על הצעת החוק הזאת בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד החוק – 72 נגד – אין נמנעים – אין חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 68), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 72 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עוברת ונכנסת אחר כבוד לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון מס' 18 והוראת שעה), התשע"ו–2016> [מס' מ/980; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' 8282; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון מס' 18 והוראת שעה), התשע"ו–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. בבקשה, אדוני. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון מס' 18 והוראת שעה), התשע"ו–2016. הצעת חוק זאת באה לעודד או בעצם לתת את ממד ההדדיות עם ארצות-הברית. בהצעת חוק זאת מוצע לקבוע כי משקיעים זרים, עובדים מומחים חיוניים ובני-זוגם שהם אזרחי ארצות-הברית לא ייחשבו לעובדים זרים, ולפיכך לא תחול לגבי העסקתם חובת תשלום היטל עובד זר לפי סעיף 45 לחוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל. נציגי הממשלה הסבירו לחברי הוועדה שהתיקון הזה עשוי להכניס השקעות זרות מארצות-הברית לישראל, והדבר מבורך, והתיקון נועד לשקף את הסכם ההדדיות; אם אין הסכם כזה, המציאות היא שלא מקבלים את הוויזה המיוחדת בארצות-הברית, ואז אם מישהו רוצה להשקיע, הוא לא יוכל להיות פה – הוא לא יוכל לקבל כאן את מה שהוא נזקק, ולא בארצות-הברית. זה יוצר הסכם הדדיות חשוב למדינת ישראל. כאשר החוק הזה הגיע, ולאחר שהחלטנו, חברי הוועדה כולם ללא יוצא מן הכלל, לאשר את החוק הזה, ביקשתי, על דעת חברי הוועדה – מכיוון שאנחנו מדברים כאן על היטל של עובדים זרים, ומכיוון שאנחנו פנינו לאחר דיון שהתקיים לגבי מס מעסיקים, היטל מעסיקים, על עובדים זרים בחקלאות, ולאחר שפניתי לשר האוצר ולשר החקלאות, והייתה החלטה שמבטלים את ההיטל הזה, הוציאה הממשלה בשבוע שעבר תזכיר חוק שהתהליך שלו הוא תהליך ארוך, מטבע הדברים, כפי שכולם יודעים. המשמעות של העניין – שהחקלאים קיבלו מידע, וזה פורסם, ששר האוצר הודיע שמבטלים ב-2016 את היטל העובדים הזרים. ומכיוון שיצאה הודעה כזאת, טענו בוועדה שהמציאות – ואני גם דיברתי עם שר האוצר עצמו – טענו שהחקלאים יבואו לכלל טעות. חשב מי שחשב, שאם מבטלים את היטל העובדים הזרים לשנת 2016, בעצם החקלאים צריכים לשלם בדצמבר 2016, ועד אז החוק יעבור, ולא היא; כל עוד החוק לא מבוטל, המציאות היא שצריך לשלם מקדמות – צריך לשלם בתחילת פברואר, או באמצע פברואר – אבל עכשיו כבר צריך לשלם. לכן הצעתי לחברי הוועדה שאנחנו נוסיף לחוק הזה, של היטל עובדים זרים לגבי הסכם ההדדיות עם ארצות-הברית – להכניס לחוק את ביטול ההיטל של העובדים הזרים בחקלאות, כאן, בחוק הזה, ושנאשר אותו מייד בתחילת פברואר. הממשלה הסכימה, והתחיל דיון – לטענת הממשלה, אני חושב שהיא לא צודקת בעניין הזה, אבל הם ביקשו שזה יהיה הוראת שעה לשלוש שנים. אנחנו לא הסכמנו; אנחנו רצינו שזו תהיה החלטה קבועה. המצב של החקלאות בארץ הוא כפי שהוא, הרעיון של הטלת ההיטל על עובדים זרים בחקלאות בא לעודד ישראלים שיבואו לעבוד בחקלאות. ההיטל הזה, לדעת כולם, בדיונים שקיימנו בוועדה עם נציגי משרד האוצר ומשרד החקלאות והגורמים השונים שעוסקים בחקלאות, החוק הזה, היטל העובדים הזרים, לא הביא עובדים ישראלים לענף. עובדים ישראלים שישנם – גם בלי זה, ואם אין עובדים ישראלים – גם עם ההיטל הזה, וההיטל הזה בעצם גורם נזק לחקלאים. הסכימו לשלוש שנים, אנחנו, כדרכה של ועדת הכספים, רצינו שזה יהיה קבוע ולא הצלחנו, אנחנו לא שוברים את הכלים, אבל החלטנו שאנחנו נעשה את זה לחמש שנים, את ביטול ההיטל של העובדים הזרים בחקלאות, וזה מה שמופיע בחוק. אני אמרתי בוועדה, ואני אומר את זה כאן במליאה, על דעת חברי בוועדת הכספים: אנחנו בתקופה הזאת נעשה מאמץ לבטל את הוראת השעה, לבטל את ההיטל הזה, שהוא איננו צודק, הוא לא נכון, הוא לא השיג את מטרתו, כפי שאמרתי מה שחשבו אז, ובסופו של דבר, בגלל ההסכמה שלנו עם הממשלה, מונח כאן ביטול ההיטל של העובדים הזרים לחמש שנים. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בחוק הזה על שני חלקיו; החלק הראשון הוא חשוב – הסכם ההדדיות עם ארצות-הברית – ביטול ההיטל של העובדים הזרים לגבי מומחים חיוניים ובני-זוגם שמגיעים לארץ, כדי שגם ישראלים שמגיעים לארצות-הברית ובני-זוגם יקבלו את הוויזה, את מה שצריך. שם אין היטל של עובדים זרים בכלל, אצלנו יש, והם יקבלו את הביטול הזה. והחלק השני של הצעת החוק שמונחת לפניכם, שעליה אנחנו אמורים להצביע – אני מבקש כמובן את התמיכה בביטול ההיטל של העובדים הזרים בחקלאות, לפי הצעת החוק לחמש שנים, ואנחנו אומרים שנעשה הכול כדי לבטל את זה באופן קבוע. בכל מקרה, אין הסתייגויות לחוק הזה, יש רק הסתייגויות לדיבור. אדוני היושב-ראש, אני מבקש את תמיכת הכנסת בחוק. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכספים. כאמור, לחוק זה לא הוגשו הסתייגויות, אך יש לנו כמה בקשות רשות דיבור. ראשונת המבקשים – חברת הכנסת זהבה גלאון. חמש דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, עלה ראש הממשלה לדוכן וקרא לחברי הכנסת, בשם הכבוד הלאומי, לתמוך בהצעת חוק נואלת שהוא מקדם, שתאפשר ל-90 חברי כנסת להעיף חברי כנסת מהמשכן, בעיקר אם הם חברי כנסת ערבים. אני רוצה לומר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים – – <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – ההצעה הזאת היא מפחידה. ולמה היא מפחידה? כי לנו במרצ הייתה ביקורת על חברי הכנסת של בל"ד – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – תומכי טרור מהמשכן. <זהבה גלאון (מרצ):> – – שהלכו לבקר משפחות מחבלים. חשבנו שזה צעד פרובוקטיבי, צעד מזיק. חשבנו גם שהסחר-מכר של המשרד לביטחון הפנים לעומת משרד הביטחון בכל מה שקשור לסוגיית הגופות הוא בלתי מתקבל על הדעת. מדינה לא מחזיקה גופות, גם אם הן גופות של מחבלים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> ואני רוצה לשבח את העמדה של מערכת הביטחון, להחזיר גופות כדי למנוע התלהטות יתר. שום דבר מבחינתנו לא מצדיק את המהלך שעשו חברי הכנסת של בל"ד. אבל האם זה נותן לגיטימציה להתנהלות של ראש הממשלה, שעולה כאן על הדוכן, ובשם מה שמכונה הכבוד הלאומי, כבר יומיים-שלושה משתלח באזרחי ישראל הערבים ובנציגים שלהם בכנסת? ובואו נגיד את זה בצורה ברורה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – את מעוותת את המציאות. זה לא נכון מה שאת אומרת. <זהבה גלאון (מרצ):> – – ככל שהמצב הכלכלי והביטחוני מחמיר – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן, הרי אנחנו לא מנהלים דיאלוג. <זהבה גלאון (מרצ):> – – ראש הממשלה מסיט את הדיון לעבר חברי הכנסת הערבים. הוא רוצה חברי כנסת ערבים טובים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> נכון. <זהבה גלאון (מרצ):> – – הוא רוצה ערבים טובים – ובכך הוא עושה דה-לגיטימציה לכל אזרחי ישראל הערבים. הוא עושה דה-לגיטימציה לנציגים שלהם בכנסת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא רוצים תומכי טרור במשכן. <זהבה גלאון (מרצ):> הוא עושה דה-לגיטימציה לנציגים שלהם בכנסת. חברי חברי הכנסת, אם חברי הכנסת של בל"ד פעלו בניגוד לחוק, יש דרכים לפעול בהתאם לחוק. אבל כשחבר הכנסת, סליחה, השר, אלקין, עולה לדוכן, והוא קבלן הביצוע של ראש הממשלה לתועבה של חקיקה שאין לה היתכנות – – <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – תומכי טרור – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – אין לה היתכנות, כי הבית היהודי הודיע שהוא לא יתמוך בזה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – בבית הזה, למחבלים – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – יהדות התורה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אני שומעת אותו – מהרגע שהתחלתי לדבר הוא לא מפסיק לזמזם לי באוזן כמו איזה יבחוש; פשוט יבחוש ביצות, זה מה שאתה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עכשיו נתת לו רשות דיבור. <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> חברי חברי הכנסת – חברי חברי הכנסת – אי-אפשר, כשמעבירים ביקורת – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מציע, חברת הכנסת גלאון – – – <זהבה גלאון (מרצ):> לא, אל תציע לי, כי אני מסיימת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת גלאון, לא, אני כן מציע לחזור מהכינוי הלא-ראוי המכוון לחבר הכנסת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מי חינך אותך, מי נתן לך את החינוך הזה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן, תשב בבקשה. חברת הכנסת גלאון, תחשבי על הדברים, יש לך עוד שלושת-רבעי דקה לחזור רק מהכינוי הלא-ראוי הזה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אי-אפשר, שבועות וחודשים, מרגע שעולים כאן לדוכן, לומר משפט או להגיד פסקה ברצף בלי שלחבר הכנסת חזן יהיה מה להגיד. זה פשוט בלתי נסבל. זה פשוט בלתי נסבל. אבל מה שיותר לא נסבל זה המדיניות של הממשלה שלכם, חבורה עלובה שנאבקת באזרחי ישראל הערבים בצורה של חקיקה שהיא לא לגיטימית. אם חברי הכנסת של בל"ד פעלו שלא כדין, תעמידו אותם לדין. יש חוקים במדינת ישראל, אבל לא מחוקקים חוקים רטרואקטיביים, ולא פועלים באופן הזה, שעכשיו אתם עושים דה-לגיטימציה לכולם. אנחנו נגד פרובוקציה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חברת הכנסת גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> – – אבל אנחנו נגד לאפשר – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> משפט אחרון, אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כבר נגמר הזמן. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – אנחנו נגד לאפשר לראש הממשלה לעלות כאן בשם הכבוד הלאומי ולרמוס את הכנסת כולה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חברת הכנסת גלאון. חבר הכנסת אילן גילאון – מוותר. חבר הכנסת עיסאווי פריג', לרגע חשבתי שאדוני באיזה לארג'יות כזאת יוותר גם. לילה ארוך יש לנו. לא, אנחנו שמחים לשמוע אותך תמיד, חבר הכנסת פריג'. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – אנחנו לא חולקים את אותה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חמש דקות, אדוני, לרשותך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי, חברים וחברות, מה לעשות, שמעתי את ראש הממשלה, וכל יום וכל פעם הוא ממשיך, בקסמו, בדברים – צריך ללמוד ממנו רבות; נתן לכבוד הלאומי להוביל אותו למקומות לא הכי. ביום חמישי, אני מתאר לעצמי, הספסלים שם, וחלק מהספסלים כאן, גם, הרגישו הכי טוב, ואללה, ראו חברי הכנסת מבל"ד שעשו את הפגישה, והנה, המקהלה צריכה להתאחד ולקום מחדש, חיכינו להם בפינה – חיכינו להם בפינה – המקהלה צריכה להתכנס ולהתחיל לשיר את שירי השנאה וההסתה שלה. כי הרי אתם מזה מוזנים, מההסתה, ומחכים לכל הזדמנות וכל הזדמנות – הנה, הם טעו, הם טעו, בוא נחכה להם, טעו, בוא ננצל את הטעות שלהם. ואז, קמו מכל מקום, אם ראש הממשלה, עם חברי כנסת – וצר לי מאוד, יושב-ראש האופוזיציה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – וחברים מהמחנה הציוני, שהיום שמעתי בוועדת הכנסת – והתחילה המקהלה לשיר: הם טעו, בוא נעשה להם אמבוש כמו שעשינו להם קודם ועשינו להם לפני. נעשה להם, הם טעו. אני לא בא כאן לתת הגנה. אני מודה, הם טעו. יש לי דעה אחרת. אבל אני מדבר על הצד של לחכות בפינה. ועכשיו גייסתי את הכבוד הלאומי, גייסתי את הכבוד הלאומי שנפגע. הכבוד הלאומי בסכנה. בסכנה. חברים, תמשיכו לשפוט, תמשיכו לחקור, תמשיכו להסית, תמשיכו להביא שנאה, תוציאו את בל"ד מחוץ לחוק – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> נכון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – תוציאו את מרצ מחוץ לחוק – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> צודק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – תביאו את חוק העמותות, תביאו את חוק המישוש, תביאו את הכול, ותמשיכו גם להגיד: אנחנו מדינה דמוקרטית. אנחנו מדינה דמוקרטית. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה לא יודע שבדמוקרטיה הרוב קובע, חביבי? <עיסאווי פריג' (מרצ):> איזה שילוב נהדר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הרוב קובע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תמשיכו, תמשיכו למשש, תמשיכו להביא חוקים שהדמיון לא מסוגל לתפוס אותם. ותמשיכו להגיד שאנחנו מדינה דמוקרטית. הרי ממה אתם ניזונים? איך אתם קיימים, אם לא מההסתה ומהפחד? ובשם הכבוד הלאומי – הכבוד הלאומי נפגע, הכבוד הלאומי ששנים על-גבי שנים אני מסית, וכשאני אומר "נוהרים לקלפי" – הכול בשם הכבוד הלאומי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הוא לא אמר "נוהרים". <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני ממשיך את שיטת השנאה בשם הכבוד הלאומי – עכשיו נזכרת, אדוני ראש הממשלה, שהכבוד הלאומי התעורר? <אורן אסף חזן (הליכוד):> פריג', הוא לא אמר "נוהרים". פריג', הוא לא אמר "נוהרים". <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה – חקיקה אנטי-דמוקרטית, חקיקה דורסנית, בשם הגנה על הכבוד הלאומי. די, חברים. די, די, די. ואל תמשיכו להגיד שאנחנו מדינה דמוקרטית. אתם מובילים אותנו – אמרנו את זה פעמים רבות ונמשיך להגיד את זה – אתם מובילים אותנו למקומות שדורות עד שנצא משם. אתם מסוכנים ליהודים יותר מלערבים. תקשיבו, אתם סכנה ליהודים יותר מאשר לערבים. מה צריך לעשות? מה צריך לעשות? תגידו לי. מה צריך לעשות? מדברים כשהדגל מעלינו. מה צריך, לחפש את המנורה? מה צריך לעשות שתפסיקו להסית? מה צריך? <עודד פורר (ישראל ביתנו):> להפסיק לתמוך במחבלים. זה הכול. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתם חוזרים אחד אחרי אחד. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> להוציא אתכם. להוציא אתכם מפה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה צריך לעשות? די עם השטויות שלכם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> להוציא אתכם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתם חבורת מסיתים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> להראות לכם את הדרך החוצה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתם חבורת מסיתים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> להראות לכם את הדרך החוצה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> השרה איילת שקד, לפני חודש – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> להראות לכם – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – נפגשה עם משפחת רוצחי דומא. לא שמענו שהכבוד הלאומי נפגע. לא שמענו אף אחד מכם שאמר מילה כאן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום. <עיסאווי פריג' (מרצ):> סתמתם את פיכם. תתביישו לכם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. תודה רבה, חבר הכנסת פריג'. חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חברת הכנסת תמר זנדברג – איננה נוכחת; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – גם כן אינה נוכחת. חבר הכנסת חיים ילין. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אצל חבר הכנסת חזן הכול מותר. הכול מותר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת פריג'. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה עוד טוען שאני לא בסדר? <עיסאווי פריג' (מרצ):> הכנסת – – – הרבה אספסופים. הרבה אספסופים יש בכנסת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אה, עכשיו אנחנו גם אספסוף? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חמש דקות, אדוני. <יעל גרמן (יש עתיד):> אתה אמרת שאתה רוצה להוציא אותו מפה? זה מה שאתה אמרת? שהוא יצא מפה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מברר. אל תתערבי. שבי בפינה שלך ואל תתערבי. <יעל גרמן (יש עתיד):> בעזרת ישראלים? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת גרמן. חבר הכנסת חזן. <יעל גרמן (יש עתיד):> תתבייש לך. תתבייש לך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ששש, ששש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני אינני רוצה לקרוא לסדר. חברת הכנסת גרמן. <יעל גרמן (יש עתיד):> פאשיסט. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת גרמן, אינני רוצה לקרוא לסדר. <יעל גרמן (יש עתיד):> אתה שמעת מה שהוא אמר? <אורן אסף חזן (הליכוד):> תת-רמה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אתה חושב שאפשר לעבור על זה בשתיקה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת גרמן – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – לעיסאווי פריג', שהוא רוצה שיצא מהמדינה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת גרמן, אני מבקש ממך – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אם נשתוק על דברים כאלה, מה יקרה לנו? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז את יכולה ללכת אליו ולדבר אתו. יש לך דרכים אחרות. לא במליאה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה את מצפה מאספסופים כאלה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, אני אתחיל לקרוא לסדר. אדוני, חמש דקות לרשותך. בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה, אני רוצה לדבר לגופו של עניין, של החוק, ולא לגופו של עניין על מה עובר במדינת ישראל ועל מליאת הכנסת. אנחנו מחוקקים, וצריכים להתייחס גם לנושאים שאנחנו עכשיו הולכים להצביע עליהם. אני רוצה להודות, קודם כול, לשר האוצר, ואני הולך בנאום הזה ממש לפרגן, כי מה שקורה פה זה משהו היסטורי. יחד עם שר החקלאות ויושב-ראש ועדת הכספים גפני – גפני, גפני, אני מבין שאתה כל דקה מקבל מילה טובה, אז לכן מה אכפת לך עוד אחד, פחות אחד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה את מצפה מאיש כזה? מה אתה מצפה ממנו? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להבין, מליאת הכנסת הפכה להיות במה להשמצות? אני רק רוצה להבין. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מליאת הכנסת היא במה – אורן, אני אקרא אותך לסדר, טוב? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה שומע את הדברים שנאמרים כאן? לא, אני רק רוצה להבין. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מליאת הכנסת היא מקום שבו מנהלים דיונים וכל אחד אומר את מה שהוא חושב בתורו ובצורה מסודרת. מחילה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הבנתי. <חיים ילין (יש עתיד):> אז אני רוצה להודות שוב לשר האוצר, לשר החקלאות, ליושב-ראש ועדת הכספים, ללובי, לשדולה החקלאית, שהיו שותפים למהלך, לחבר הכנסת עמר בר-לב, חבר הכנסת וקנין וחבר הכנסת איתן ברושי, שהביאו בעצם בשורה מבחינת החקלאים. החיסכון הוא לא גדול, אבל הוא חיסכון שהוא בעצם חשוב, מפני שמצב החקלאות הולך ומידרדר מיום ליום. אני אומר את הדברים האלה כי החקלאות מבחינתנו היא חלק מההתיישבות וחלק מהביטחון של מדינת ישראל, אבל מעל הכול היא גם הביטחון התזונתי שלנו. ואם אנחנו לא נתמוך ולא נעשה את השינוי המבוקש, אנחנו נהיה בלי חקלאים ונהיה בלי חקלאות. ואני מציע לכולנו להצביע על החוק. אני מקווה שלא תהיה פה התנגדות. ועכשיו כמה דברים בצד הפוליטי. אין לי ספק, אין לי ספק, אני אומר את זה, שמצב של הסתה מכל הצדדים והבערת האש בטח לא מנמיכים כהוא-זה את האלימות בתוך מדינת ישראל. כל שבוע, בלי יוצא מן הכלל, אנחנו חווים את החוויה הזאת פה במליאה. כל שבוע. ואנשים מסתכלים עלינו והם אומרים: אם ככה הכנסת מתנהגת, אז למה לא בחוץ גם? אני מבקש לציין דבר אחד בסיסי – אתה יכול לעשות שם סדר? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> במרפסת המחנה הציוני, חבר הכנסת ילין מבקש – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אני מבין שזה בגלל הדייגים של הבוקר, אבל הכול בסדר. הדמוקרטיה היא אבן יסוד של מדינת ישראל. אנחנו שמרימים את הדגל הזה ואומרים שאנחנו המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון, ואנחנו גאים בה, אז אנחנו גם צריכים לשמור עליה. קל מאוד באופן דמוקרטי, וזה מה שקורה היום במדינת ישראל, לחוקק חוקים אנטי-דמוקרטיים; הרי הרוב קובע. אבל אבן יסוד של הדמוקרטיה היא לגונן ולשמור על המיעוט. האמינו לי, אני אומר את זה כאחד שגדל בדיקטטורה, שכל מילה שהוא הוציא – ללכת לכלא. ואנחנו במדרון הזה. והמתח הזה בין שמירת הדמוקרטיה לשמירת הביטחון האישי של כל אזרח במדינת ישראל לבין זכויות אדם, המתח הזה הוא המבחן האמיתי של כנסת ישראל. האמינו לי, לא הוויכוחים האלה יביאו לנו את הביטחון. אם ויכוחים וצעקות מביאים לביטחון, בוא נצעק יום ולילה. זה רק מלהיט את הרוח, רק מביא אותנו לאלימות מילולית, שמתפרשת כאלימות פיזית. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום. <חיים ילין (יש עתיד):> לכן יש לנו אחריות; יש אחריות לכל חבר כנסת פה, בכנסת ישראל, להנמיך את הלהבות, לשמור על הדמוקרטיה, לשמור על הצביון של מדינת ישראל. הוא כל כך חשוב, הוא כל כך חסר – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> – – הוא כל כך פשוט, שאני לא מבין איך אנחנו מצליחים להסתבך. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת יצחק וקנין – אינו נוכח. חבר הכנסת איתן ברושי. חמש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, שר הביטחון, השר הנוכח, ואולי זה לא מקרה שאתה פה, בדיון הזה. חברי הכנסת, זהו יום חשוב לחקלאים ולחקלאות בישראל. אחרי עשור של מס מיותר, לא צודק, לא חוקי, לא הוגן, הכנסת מסירה גזירה מעל החקלאים ברחבי הארץ כולה, ובעיקר במשק המשפחתי, בעיקר מעל המגדלים. <אלי אלאלוף (כולנו):> למה לא מעל העובדים? <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני, חברי, אנחנו בעד כל מקום שצריך להקל. עכשיו דנים בנושא הזה. מאז התחילה כהונתה של הכנסת הזאת, בוועדת הכספים והשדולה החקלאית הזאת, אנחנו פועלים לבטל את המס, שהערך שלו הוא כ-160 – – <אלי אלאלוף (כולנו):> מי יותר חלש, החקלאים או הנכים? <איתן ברושי (המחנה הציוני):> זה לא מתאים לך. – – כ-160 מיליון שקל – כ-160 מיליון שקל לשנה – – <אלי אלאלוף (כולנו):> – – – היה בדיון אצלנו והעברתם את זה. בושה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – שהם תוצאה ממס של 160 מיליון שקל בשנה בגין 21,000 עובדים זרים. אנחנו גרמנו נזק גדול לחקלאים. תראו, לא על המס הזה בלבד מדברים היום, אלא על עתידה של החקלאות בישראל. החקלאות, שכאן בכנסת מרבים לשבח אותה ואפילו להפוך אותה למנוף מדיני כאן ובעולם – הפכנו את החקלאים למאוימים ואת ההתיישבות שמנו בסימן שאלה. מה שנחוץ – ואני מקווה, בכנסת הזאת – חוקי עוגן והחלטות ברזל, שלא כל פקיד יכול להמציא את הגלגל ולא כל שר יכול להטיל גזירה. אני חושב – להגיד בהזדמנות הזאת, במגבלת הזמן, שיש שני משאבים שהם ברשותה, באחריותה ובניהולה של המדינה, ואלה המים והקרקע. שני המשאבים האלה הם בסיס למה שקורה כאן, ושניהם לא מנוהלים בדרך המיטבית. על בסיס של שנים האוצר הפך את המים ואת הקרקע למנוע ולמשאבה של כסף, ולא למנוע ולנקודת התפתחות וצמיחה. אני חושב שאנחנו בדרך, בעקבות ביטול המס, אבל לא רק לחקלאים, וזה לא המס היחיד. סך הכול, על עובדים זרים – חברים יודעים – היה מוטל בשנים האחרונות מס של 300 מיליון שקלים. גם הורידו את נקודות הזיכוי וגם דמי מחיה לא ריאליים. העלות על החקלאים לא הביאה אף ישראלי לחקלאות, ואני חושב שזה טוב שיבואו ישראלים לחקלאות, אבל אי-אפשר לקיים אותה בלי העובדים הזרים, ואי-אפשר לקיים את החקלאות עם המסים ועם מחירי המים. החקלאות במשבר, והחקלאים נוטשים, והמדינה חייבת לנקוט צעדים יותר דרמטיים, יותר משמעותיים, כי חקלאות זה לא רק כסף, זה גם ערך, וזה לא רק ביטחון מזון, זה בכלל השטחים הפתוחים והירוקים. מדינה שאיננה יושבת על אדמתה, אין לה תקנה. לכן אני רוצה להודות לשר האוצר ולפקידיו, שלהם זה היה יותר קשה, והם ניסו גם להפריע; לשר החקלאות, ליושב-ראש ועדת הכספים גפני, שהתגלה כמי שמבין, פועל ושותף למאמץ; לחברי מוועדת הכספים ומהשדולה; ולומר שככל האפשר, אדוני היושב-ראש, להפוך את זה מהוראת שעה לחוק של קבע. לעולם לא ניתַן ולא ניתֵן להחזיר את העוולה הזאת. וככל האפשר, נפתור גם בעיות אחרות. אבל החקלאות והחקלאים, ההתיישבות – וההתיישבות כולה – לא יהיו בלי מתיישבים ובלי חקלאים. ועל הממשלה מוטלת האחריות לדון בימים הקרובים בחוק המים. זהו חוק רע, שנעשה בלי תיאום ובלי הידברות, עקב מהלכים שגויים של פקידי האוצר, שיכולים לאיים על עתידה של המדינה. אני לא מציע לכנסת לתת את העתיד שלנו בידי פקידים חסרי בגרות, חסרי ניסיון, שמפילים אותנו פעם אחר פעם למקומות לא נכונים, בוודאי בתחום ההתיישבות והחקלאות. צריך לבנות, צריך לפתח, צריך לעודד את ההתיישבות החקלאית ולא לפגוע בה. ולכן צריך לברך על המאמץ הזה, ואני קורא לכולנו, אופוזיציה וקואליציה, כפי שפעלנו בוועדת הכספים, לפעול כאן, במליאה, לאשר את זה ולהפוך את זה ליום של ציון, ליום של מועד, שבו אנחנו מתחילים להתיר את החקלאים מהכבלים שהממשלות הקודמות שמו להם על הצוואר. שיהיה בהצלחה, ועוד פעם: תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. אה, אדוני מבקש לסכם. יושב-ראש ועדת הכספים. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> עד שיסיימו שם תפילת ערבית. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אה. "יעלה ויבוא" – אני מקווה שלא ישכחו. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הנושא של החקלאות איננו רק נושא כספי או רק דבר כלכלי, שבו מדינה צריכה לעזור לקבוצות שונות באוכלוסייה, שעוסקות בתחום מסוים, שעוסקות בחקלאות, והמדינה צריכה לסייע להם, שזה נכון כשלעצמו. הנושא של החקלאות הוא גם ערך. כאשר אתה מדבר על מציאות שבה אתה קשור לארץ שבה אתה גר, שבה המדינה מתקיימת, הנושא של חקלאות הוא נושא ערכי, הוא נושא שצריך לתמוך בו מכל היבט אפשרי, מעבר לעניין הכלכלי הפשוט. מדינה שאיננה מעריכה את האנשים שעוסקים בחקלאות היא מדינה נטולת ערכים, היא מדינה שאין בה הכבוד והיכולת לגרום לאנשים שיוכלו להתפרנס – ולעבד את האדמה ולעשות את הדברים החיוניים למי שנמצא בארץ הזאת. אבותינו, אברהם, יצחק ויעקב, עסקו בחקלאות – חברת הכנסת מרב מיכאלי, אני רואה שאת – ולא עוד, אלא כאשר הם ירדו למצרים, פרעה שאל את יעקב, אז הוא אומר לו: רועי צאן היו עבדיך, מנעורינו ועד עתה. אנחנו עוסקים בעניין הזה. זה נושא שאצלנו הוא נושא שראוי להערכה. אנחנו מתחנכים על כך שצריך לדעת לעסוק בעיסוקים הללו. ולא עוד, אלא שמשה רבנו, שנבחר להנהיג את האומה, זה היה כי הוא ריחם על הטלה – הוא ריחם על זה שהיה זקוק לרחמים. בנושא הערכי הזה, אנחנו צריכים לדעת שאי-אפשר להשליך את הנושא של החקלאות מכיוון שכלכלית אנחנו הולכים היום להיי-טק, אנחנו הולכים היום לכל מיני מקומות אחרים. אני חושב שזה נושא חשוב, הנושא הזה של ביטול ההיטל על העובדים הזרים. אין בזה צורך. אמרתי את זה קודם. הוא מיותר לגמרי, אלא אם כן רוצים כסף, שהאוצר יהיה לו עוד כסף. יש לי הרבה הצעות מאיפה אפשר לקחת כסף, לא זה הפתרון. אנחנו קיימנו דיון בוועדה על נושאים נוספים, לגבי היטל של מעסיקים, היטל מס מעסיקים, לגבי נושא התיירות, הבניין, הנושאים הנוספים שאני מבין שעליהם מתקיימים דיונים היום במשרד האוצר, אבל ההיטל על החקלאות, אין חולק שהוא צריך להתבטל. ולכן אני מבקש, אדוני היושב-ראש – ראיתי שהם סיימו להתפלל ערבית – אדוני היושב-ראש, אני מבקש את תמיכת מליאת הכנסת בהצעת החוק הזאת, על שני חלקיה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, יושב-ראש ועדת הכספים. אני מקווה שכולם זכרו להגיד "יעלה ויבוא" בתפילת ערבית. מי ששכח לא צריך לחזור, אבל בלילה אין מקדשין ראשי חודשים. בלילה לא צריך לחזור. כאמור, אין הסתייגויות להצעת החוק הזאת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון מס' 18 והוראת שעה), התשע"ו–2016, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–2 – 55 נגד – אין נמנעים – 4 סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 55 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה על הצעת החוק כנוסח הוועדה – סליחה, ארבעה נמנעים. סליחה. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה בקריאה שלישית על הצעת החוק בנוסחה של הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד החוק – 58 נגד – אין נמנעים – 6 חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון מס' 18 והוראת שעה), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 58 תומכים, אין מתנגדים, שישה נמנעים. הצעת החוק עברה ונכנסה לספר החוקים של מדינת ישראל. <הודעה אישית של חבר הכנסת אורן אסף חזן> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הודעה אישית של חבר הכנסת אורן חזן. חמש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חברת הכנסת גלאון, לאן את בורחת? <קריאה:> רק חמש דקות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה, אתה תעמוד דום. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לזכרך – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אה, כבר עמדת דום למען טרור. חצוף. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> פשוט נפלא. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, חברי, חברותי, חברי הכנסת, אתם יודעים מה? אני כבר לא כל כך בטוח שאפשר להגיד "כנסת נכבדה". כשעומדת חברת כנסת – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אל תפריע לי בבקשה. תכבד. <אילן גילאון (מרצ):> חבר הכנסת הנרקומן אורן חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חבר הכנסת גילאון, אתה מספיק שנים בבית הזה כדי לדעת מתי להיות בשקט. פה אל תפריע. אתה אמור להכיר את מקומך. כאשר עומדת חברת כנסת, יושבת-ראש סיעה, ובמקום להגיב עניינית על טענות קשות בוחרת שוב להשתמש בביטויים, מילים מספר ילדים או גן-חיות, זה לא כבוד הכנסת, חברים. פעם אחר פעם אנחנו רואים חברי כנסת שמשתמשים בשיח שבבית-הספר תלמידים היו נזרקים מבית-הספר עליו, ולא נותנים על זה את הדין. איזה מין דבר? אני לא אנצל את כל חמש הדקות שנתת לי, אדוני היושב-ראש, כי יש לנו באמת יום ארוך, ותהיה לי במה להגיד את כל הדברים שיש לי לומר בהקשר של אותם חברי כנסת שאני מתבייש להגיד עליהם "חברי כנסת", שהמעשים שלהם גובלים בבגידה של ממש. אני רק אומר לחברת הכנסת גלאון שברחה ככה קט-קט, מהר, כמו קטקט, מהאולם, שאני בוחר להבין שהיא בסך הכול חלשת אופי. כי מי מתנהג ככה? רק מי שלא יודע לעמוד ולהגיב ולהשיב בצורה עניינית. ואם המחיר האישי שאני צריך לשלם על כך שאני עומד מול אותם עוכרי ישראל, גם במרצ, שעומדים ומגבים את אותם חברים ברשימה הפלסטינית המאוחדת, ובתגובה לכך מכפישים אותי – תפאדלו. כולם ראו כמה זה לא מפריע לי, לא קריאות ה"תמות", ולא קריאות ה"כלב" וגם לא אמירת ה"יבחוש". אני תוהה אם היא בכלל יודעת מה זה אומר. אני רק אומר לכם שאני אמשיך לעמוד כאן פעם אחר פעם איתן ואשמיע את הקול השפוי של הימין וגם של המרכז בישראל, שלא מוכן עוד לראות חברי כנסת בבית הזה, לא רק חברי כנסת ערבים, חברי כנסת יהודים, שלעתים נדמה כאילו שכחו שהם יהודים, עומדים ומגינים, שלא לומר כמעט בגופם, על מעשים שגובלים בבגידה במדינה. לא יכול להיות מצב שחברת הכנסת גלאון, שאחרי זה באה אלי מאחורה בפרסה ומחייכת – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הבטחת לא – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אשאיר את הדקה האחרונה. – – – שמחייכת בפרסה וצוחקת כאילו זה איזה משחק – לא עוד. מי שלא ידע לכבד את הבמה הזאת, את המליאה, את הנוכחים, לא יזכה לקבל כבוד, לא ממני ולא מאף אחד אחר, גם לא מאחורי הקיר. לא עוד פעם אחת למצלמה בשביל לקבל איזו כותרת מסכנה, ופעם אחת מאחורי הפרגוד מחייכים כאילו לא קרה דבר. מדהים לראות שדווקא חברי כנסת שנמצאים שנים במשכן הזה מתנהגים בהתנהגות שבעיני מבזה את הציבור בישראל. אם אתם אכן איתנים בעמדתכם, תעמדו מאחוריה ולא תרוצו כמו ילדים בגן לחייך וללחוץ יד כדי להסתיר את בושתכם. אני אסכם ואומר כמו שאמרתי: אני מודה ליושב-ראש על ההזדמנות, אני מרחם על חברת הכנסת גלאון – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. תודה לתקנון, חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – שזאת רמת השיח שלה, אבל לא יהיה עוד מקום שבו חברי כנסת לא ייתנו את הדין על שיח שהוא לא רק לא ברמה, הוא תת-רמה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כמה הודעות ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> כבוד היושב-ראש, שלוש הודעות, אחת בהצבעה. זאת לא בהצבעה, רק הודעה. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אבקש להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות הכנסת, מטעם סיעת המחנה הציוני: בוועדת החינוך, התרבות והספורט, במקום חברת הכנסת יעל כהן-פארן, יכהן חבר הכנסת מנואל טרכטנברג; בוועדת המדע והטכנולוגיה, במקום חבר הכנסת מנואל טרכטנברג, תכהן חברת הכנסת יעל כהן-פארן. <איתן כבל (המחנה הציוני):> פּארן. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> פארן? <איתן כבל (המחנה הציוני):> בפ"א דגושה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> פּארן? אתה בטוח? <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה כי ועדת הכספים תדון בהצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 219), התשע"ו–2016, מ/1003, ובהצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 220), התשע"ו–2016, מ/1003, לשם הכנתן לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. <הצעת ועדת הכנסת בדבר שינוי שמה של ועדה לעניין מסוים ובדבר סמכויותיה> <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> עכשיו ההודעה הזאת בהצבעה: כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת החליטה כי הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית ובהצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים חוץ-מוסדיים), תכין לקריאה השנייה והשלישית גם את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 218), התשע"ו–2016, ושם הוועדה יהיה: הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, בהצעת חוק שירותים פיננסיים חוץ-מוסדיים ובהצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה. במקרה הזה, מכיוון שזו ועדה מיוחדת, כל חוק שמועבר אליה – אנחנו צריכים לתקן את השם, וכל חוק שהיא מסיימת לדון בו, אנחנו מאשרים את אותו חוק שהם סיימו לדון בו. אם הוועדה תסיים את הדיון באחת מהצעות חוק אלה, והיא תאושר בקריאה שלישית, יימחק שמה משם הוועדה. אבקש את אישורה של הכנסת לשינוי שמה של הוועדה וסמכויותיה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת. אנחנו עוברים, חברי הכנסת, להצבעה על הודעתו השלישית בעניינה של הוועדה המיוחדת. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 8 בעד הצעת ועדת הכנסת – 36 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת בדבר שינוי שמה וסמכויותיה של הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית ובהצעת חוק שירותים פיננסיים חוץ-מוסדיים נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 36 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. גם חבר הכנסת קרא – לפרוטוקול – תמך בהודעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת אשר התקבלה. <הצעת חוק הסדרת העיסוק בהדברה תברואית, התשע"ו–2016> [מס' מ/861; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י', עמ' 1314; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, אם כן, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הסדרת העיסוק בהדברה תברואית, התשע"ו–2016, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת דוד אמסלם. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הסדרת העיסוק בהדברה תברואית, התשע"ו–2016, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. מטרתה של הצעת חוק זו, שיזמה הממשלה, היא להסדיר כראוי ובאופן מלא את העיסוק בהדברת מזיקים לאדם ולרכוש שאינה הדברה חקלאית. נושא זה הוסדר עד היום במסגרת תקנות רישוי עסקים, התשל"ה–1975, אולם ההסדרה במסגרת זו הייתה חלקית בלבד ולא אפשרה פיקוח מיטבי של המשרד להגנת הסביבה על העוסקים בהדברה. יתרה מזו, לפי התקנות הקיימות, גם אנשים שאינם בעלי היתרים לעסוק בהדברה היו יכולים לבצע פעולות הדברה, אף במקומות רגישים. נוסף על כך, ההסדר החוקי הקיים נחקק מכוח חקיקה התלויה במצב החירום הקיים במדינה. במסגרת המהלך הנרחב של קיבוע החקיקה התלויה במצב חירום באופן שיאפשר את ביטולו, נדרש להסדיר גם את סוגיית ההדברה בחוק קבוע שאינו תלוי במצב חירום. הצעת החוק שלפניכם מבקשת, אם כן, לחולל כמה שינויים מרכזיים בשוק העוסקים בהדברה. ראשית, מבקשת הצעת החוק לקבוע כי העיסוק בהדברה מחייב קבלת רישיון מתאים לכך מהמשרד להגנת הסביבה. הצעת החוק קובעת את התנאים לקבלת הרישיון כאמור, ובין היתר קובעת כי על מבקשי הרישיון יהיה להשתתף בתוכניות הכשרה עיוניות ומעשיות שהמשרד יפקח עליהן ויקבע את תוכנן ולעמוד בבחינות שייערכו בסיומן. עוד מוצע לקבוע במפורש במסגרת החוק את החובות שיחולו על המדבירים בעת שיבצעו פעולות הדברה. מוצע לקבוע עדיפות לשימוש באמצעים ובחומרי הדברה שפגיעתם בסביבה ובבעלי-חיים נמוכה יותר, לקבוע מהו המידע שיש למסור למזמיני ההדברה טרם ביצוע ההדברה, לקבוע את הפעולות שעל המדביר לבצע טרם ביצוע ההדברה, במהלכה ובסיומה, ואת החובה לתעד את כל הפעולות האמורות לצורך שמירה על בטיחות ההדברה. לצורך פיקוח אפקטיבי על פעולת המדבירים מוצע לקבוע אמצעים שונים שהמשרד יוכל לנקוט: אמצעים מינהליים כגון ביטול או התליה של רישיון המדביר, או סירוב לחדשו, או חיוב המדביר בהכשרה או בבחינה נוספת כתנאי לחידוש רישיון, אמצעים עונשיים, וכן הטלת עיצומים כספיים שיאפשרו במקרים המתאימים לבצע אכיפה בהליך מהיר ויעיל יותר. בנוסף, מבקשת הצעת החוק לקבוע הוראות מעבר, על מנת לאפשר למי שעוסקים בתחום זה כבר היום לעבור באופן הדרגתי למשטר החדש ולמנוע פגיעה יתרה בהם. במסגרת הדיונים בהצעת החוק החליטה הוועדה בראשותי על כמה תיקונים משמעותיים בהצעת החוק. כך החליטה הוועדה כי הצעת החוק תקבע חובות שיחולו גם על מפעילים של מדבירים, שאינם מדבירים בעצמם, כגון רשויות מקומיות או בעלי חברות הדברה. על מפעילים אלה מוצע לאסור בחוק להעסיק בפעולות הדברה את מי שלא הורשה לכך, וכן להטיל עליהם חובות נוספות שיאפשרו למדבירים הפועלים מטעמם לפעול כראוי ובהתאם להוראות החוק. עוד החליטה הוועדה לקבוע חובות דיווח של מדביר ומפעיל כאשר יש בהדברה שביצעו תקלות העלולות לפגוע בציבור או בסביבה, לקבוע את סמכותו של רשם המדבירים במשרד להגנת הסביבה לתת הנחיות מקצועיות מחייבות למדבירים, וכן להרחיב את הוראות המעבר שהוצעו בתחילה על-ידי הממשלה, על מנת להקל ככל האפשר על המועסקים בתחום כיום להסתגל להוראות בחוק החדש. יצוין עוד כי במסגרת הצעת החוק מוצע לתקן את חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע"א–2011. חוק זה מאפשר כיום לשר להגנת הסביבה למנות מבין עובדי משרדו מפקחים שמוסמכים לנקוט פעולות פיקוח ואכיפה לצורך פיקוח על חוקים מסוימים שבאחריות המשרד להגנת הסביבה, וזאת לאחר התייעצות עם השר לביטחון פנים ולאחר שאותם מפקחים קיבלו הכשרה שהורה עליה השר להגנת הסביבה בהסכמת השר לביטחון פנים. התיקון המוצע כעת מבקש לאפשר לשר להגנת הסביבה למנות מבין עובדי משרדו ממוני הגנת הסביבה, שיהיו להם הסמכויות לנקוט פעולות פיקוח בלבד על חוקים מסוימים שבאחריות המשרד להגנת הסביבה, כפי שייקבע, וזאת ללא חובה להתייעץ קודם עם השר לביטחון פנים בעניין המינוי וההכשרה. החוק הראשון שלגביו מוצע למנות ממוני הגנת סביבה כאמור הוא חוק העיסוק בהדברה תברואית המונח לפנינו. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות בודדות, אך אבקש כי הכנסת תדחה הסתייגויות אלה ותתמוך בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בהצעת החוק בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הפנים של הכנסת. ראשונת המסתייגים, חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת. חבר הכנסת אילן גילאון. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מוותר? <מיכל רוזין (מרצ):> הורדנו את ההסתייגויות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אה, הורדתם את כל ההסתייגויות? <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז אין לנו הסתייגויות בכלל. שר הביטחון גם, נכון? הסיר את הסתייגותו. <שר הביטחון משה יעלון:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הסיר את הסתייגותו. אז אין לנו הסתייגויות. אנחנו נעבור, אם כן – – – <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אה, יש לנו גם בקשות לרשות דיבור, אכן כן. בקשות רשות דיבור – חבר הכנסת אורי מקלב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מוותר. חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח. חבר הכנסת מסעוד גנאים. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מוותר. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מוותרת. גם חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת זועבי – אינה נוכחת. חבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מוותר. חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח. יוסף ג'בארין. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מוותר. חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – גם אינו נוכח. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – – אני מוותר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אה, סליחה, סליחה. מוותר. <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> סליחה, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף נוכח גם נוכח, ומוותר על בקשת רשות הדיבור. אנחנו, אם כן, מצביעים על הצעת חוק הסדרת העיסוק בהדברה תברואית. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתה לא מעדיף לומר אחרי? – אחרי ההצבעה. אדוני השר, אחרי ההצבעה. אחרי ההצבעה. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה על הצעת חוק העיסוק בהדברה תברואית, התשע"ו–2016, בקריאה שנייה – על נוסח החוק כולו, כנוסחה של הוועדה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 1–62 – 52 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–62 נתקבלו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 52 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה על הצעת החוק בקריאה שלישית. <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה – אדוני סגן המזכירה, תודה רבה – ואנחנו מצביעים, אם כן, כעת – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מקלב הצביע בטעות במקומו של חבר הכנסת פרוש, אז תהיה לו הזדמנות להצביע במקומו בהצבעה בקריאה השלישית – כנוסחה של הוועדה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 10 בעד החוק – 52 נגד – אין נמנעים – אין חוק הסדרת העיסוק בהדברה תברואית, התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 52 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. החוק התקבל בקריאה שלישית ונכנס אחר כבוד לספר החוקים של מדינת ישראל. דברי ברכה – השר להגנת הסביבה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש יכול להוסיף אותי לשלישית? אדוני היושב-ראש, לשלישית. לקריאה השלישית – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת, לא רואה אותך – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> הצבעתי לשנייה, לא לשלישית. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת איתן כבל מבקש – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני לא רואה אותך – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – – זיהיתי לפי הקול. מבקש להצטרף גם הוא בעד, לפרוטוקול, בקריאה השלישית. אדוני השר, בבקשה. <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אני רוצה רק לברך ולומר תודה רבה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת דודי אמסלם, חברי הטוב, שהנהיג ביד רמה את הוועדה וקידם את החוק, ושיפר אותו בעיקר. אני חושב שהיופי בהליך החקיקה הזה בוועדת הפנים הוא לא שהחוק עבר; החוק השתפר בתוך דיוני הוועדה והפך לחוק נכון יותר, מתון יותר וגם הוגן יותר עם כל הצדדים. אני חושב שעל זה באמת כל הכבוד, ואני חושב שבכלל בוועדה, החל ביושב-ראש הנוכחי בצלאל סמוטריץ, חבר הכנסת סמוטריץ, ועד חבר הכנסת אבו מערוף, כולם נתנו רעיונות לחוק הזה – מהכי ימין ועד הכי – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – – <השר להגנת הסביבה אבי גבאי:> אבל כל אחד נתן את שלו – כל אחד נתן את שלו ושיפר את החוק, ואני חושב שזה יפה שכך מתנהל תהליך חקיקה בכנסת. ממש לכבודה של הכנסת. תודה רבה. תודה רבה כמובן לעובדים של המשרד שלי – אלון פה, והאנשים שלו שעשו עבודה, וזזו ורצו, ולרותם שרץ בין כולם. אני חושב שיש לנו חוק צודק יותר, שגם ייתן בריאות, גם ייתן סביבה, גם ייתן בטיחות טובה יותר, ואני חושב שהוא גם מצמצם פערים, החוק הזה. באופן כאילו לא הגיוני, הוא לא מצמצם את הפערים בין החרקים, אבל בין המדבירים, ובין אנשים שהיום שוכרים אותם והם נוסעים על וספה אחרי שעשו קורס לעזרה ראשונה; אז מחר בבוקר הם יעשו קורס של ממש ויהיו מדבירים של ממש, ויהיו יותר עצמאים. ככל שיהיו לנו אנשים יותר עצמאים ויותר יזמים ויותר עסקים קטנים, כך טוב יותר לחברה. תודה רבה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> גם בסיסי צה"ל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אני, ברשות יושב-ראש הוועדה, אכן מברך – אה, אתה עולה לברך? אתה רוצה לברך את השר? אז זהו, רציתי לומר גם – על, באמת, דיאלוג מאוד ענייני ומקצועי בוועדה. תעלה לברך אותו. היית צריך להגיד את זה בהתחלה. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> לא, אתה יודע, אין מברכין אלא על המוגמר. אני יודע אם זה יעבור או לא? אחרי שזה עובר, אין בעיה. אז קודם כול, אני רוצה באמת להודות לשר. יש לנו שר להגנת הסביבה מדהים, גם באישיות שלו וגם בדחיפת הנושאים. באמת, אבי, אתה והצוות עשיתם פה עבודה מקצועית, עם המון סבלנות. עשינו הרבה ישיבות בנושא. אני רוצה להודות גם לכל חברי הוועדה. ויש חבר אחד שאני רוצה להודות לו במיוחד, מעבר לך, אדוני היושב-ראש, וזה חבר הכנסת אבו מערוף, שבאמת בא, מלווה, משתתף ותורם מניסיונו, גם כרופא, בנושא הזה ובשאר הנושאים. ובאמת, אני שמח שגם בחוק הזה, ובדרך כלל בכל החוקים שלנו, בוועדה אנחנו משתדלים שלא לערב את המתחים הפוליטיים, כי מדובר באמת בסוגיות אזרחיות פר-אקסלנס. אז כל אחד מביא את המטענים שלו ואת הידע שלו. ובאמת, אני רוצה להודות לך, אבי, ולמשרד שלך. וכמובן, בסוף אני מודה לצוות שלי, שבאמת ריכז את הכול. אז מעבר לצוות האישי שלי, נמרוד, דוד ויפית, אני רוצה להודות קודם כול למנהלת הוועדה המקסימה שלנו לאה קריכלי, אחלה. אני רוצה להודות לתומר, היועץ המשפטי שלנו. תומר, לירון, באמת תודה, אני אוהב אתכם, ולכל הצוות, שבאמת, גם יושב מאחורי הקלעים, והוא לא נמצא כאן. אתם יודעים, שום דבר לא מובן מאליו. אתם בעצם המנוע של כל העסק הזה. אז באמת תודה. שאפו. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> רגע, מה עם חברי ועדת הפנים? סליחה. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אמרתי, כל חברי ועדת הפנים. עכשיו יש לנו חברה חדשה בוועדת הפנים, קודם כול, מברוכ, על זה שאת מכבדת אותנו כחברת ועדה; כמובן, זוהיר בהלול, ויש גם משתתפים נוספים בוועדה, שהם לא חברי הוועדה, ממאיר וצפונה, אז באמת תודה רבה לכולם. אני שמח, באמת. החוק הזה, לטעמי, באמת בא להסדיר איזו לקונה שאני עד היום לא ידעתי שהיא קיימת בכלל, שבן-אדם שמדביר בחומרים רעילים בא בלי רישיון, בלי כלום, יכול להדביר בבתים, והכול בסדר. אז לכן, באמת, זו הייתה היוזמה של המשרד, ואני מודה, באמת, לך, השר, וכמובן בשם כל עם ישראל אני מודה לך על הפעולה הברוכה הזאת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתה יכול להישאר למעלה, אדוני היושב-ראש. <הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ו–2016> [מס' מ/1006; "דברי הכנסת", חוב' י"ז, עמ' 9681; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ו–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת דוד אמסלם. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. חוק למניעת הסתננות (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ד–2014, אשר אושר בכנסת ביום 9 בדצמבר 2013, קבע, בין היתר, לראשונה, את הכללים והמסגרת הנורמטיבית להקמת מתקן שהייה פתוח למסתננים אשר אין אפשרות להרחיקם מישראל בעת הזאת. ההסדר לא קבע הגבלה כלשהי של התקופה והזמן המרביים שאפשר להחזיק מסתנן במתקן פתוח. הסדר זה נקבע לאחר שבג"ץ פסל את ההסדר הקודם, אשר התבסס על החזקת המסתננים במשמורת סגורה, הן אלה ששהו כבר בישראל והן אלה שייכנסו בעתיד, לתקופה של שלוש שנים. בפסק-דין של בית-המשפט העליון מיום 22 בספטמבר 2014 נקבע כי גם ההסדרים שנקבעו בתיקון מס' 4 האמור אינם חוקתיים, בשל פגיעתם הבלתי-מידתית בזכות החוקתית לחירות ולכבוד. על כן הכריז בית-המשפט על ביטול הסדרים אלה, לרבות פרק ד' לחוק, אשר מכוחו הוקם מרכז השהייה. בעקבות פסק-דין זה חוקקה הכנסת ביום 8 בדצמבר 2014 הסדר חדש, אשר בו, בין היתר, תוקנו ההסדרים הנוגעים למתקן השהייה הפתוח, בניסיון להתאימו לסטנדרטים החוקתיים שקבע בית-המשפט העליון, לרבות הגבלת תקופת הזמן המרבית לשהייה במרכז ל-20 חודשים. ביום 11 באוגוסט 2015 קבע בית-המשפט העליון כי מרבית הוראות ההסדר החדש צולחות את הביקורת החוקתית, למעט הוראות סעיפים 32ד(א) ו-32כא לחוק, שלפיהן התקופה המרבית להחזקת מסתנן במרכז השהייה היא 20 חודשים, שכן מדובר בפרק זמן ארוך יתר על המידה להחזקה בתנאים מגבילי חירות. בית-המשפט קבע כי בטלותם של סעיפים אלה תושעה למשך תקופה של שישה חודשים, ובמהלכה תהיה התקופה המרבית להחזקה במרכז השהייה 12 חודשים. לאור האמור לעיל, מוצע בהצעת חוק זו, שיזמה הממשלה, לקבוע כי התקופה המרבית לשהייה במרכז הפתוח תהיה 12 חודשים. לא חשבנו שזה יהיה פחות, זה בסדר. קביעה זו מתיישבת עם פסיקת בית-המשפט העליון, פוגעת במידה פחותה בכבודו ובחירותו של המסתנן ועומדת בסטנדרטים החוקתיים שקבע בית-המשפט. עוד מוצע לקבוע, כי אם ניתנה בעבר למסתנן הוראת שהייה שנקבעה בה תקופה העולה על 12 חודשים, יראו אותה כאילו נקבעה בה תקופה של 12 חודשים, אלא אם כן קבע ממונה ביקורת הגבולות לעניין אותו מסתנן תקופת שהייה קצרה יותר. הצעת החוק מוגשת בצירוף הסתייגויות, אך אבקש כי הכנסת תדחה הסתייגויות אלה ותתמוך בהצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אנחנו נתחיל, אם כן – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, רשימת הדוברים בבקשה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני המזכיר יעלה לנו את רשימת הדוברים, כבר. מבקשים להביא לידיעת חברי הכנסת שבקריאה שנייה ושלישית לא חייבים לשים את רשימת הדוברים. אף-על-פי-כן המזכיר הנאמן שלנו ינסה לעשות את זה. אנחנו נתחיל, אם כן, בהנמקת ההסתייגויות בהתאם להסכמות. <מיכל רוזין (מרצ):> לא הבנו מה אמרת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אמרתי שבדיונים בקריאה שנייה ושלישית, כך נהוג כאן, כנראה, בכנסת, לא שמים את רשימת הדוברים במחשבים, ובכל זאת המזכיר שלנו, הנאמן, ינסה לעשות לנו את זה. ובינתיים אנחנו נתחיל בהנמקת ההסתייגויות בהתאם לסיכומים שהגיעו אליהם בוועדת ההסכמות. ראשונת המנמקים – חברת הכנסת תמר זנדברג. חמש דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, ראינו כאן קודם את ראש הממשלה בעוד מופע נלהב ונרגש, הפעם מגן על הכבוד הלאומי, לא פחות ולא יותר. וזה אחרי איזו התגוללות של כמה ימים, עוד פעם, על חברי הכנסת הערבים, ודרכם על הערבים כולם. יש גם כאלה – שעל השמאלנים כולם בבת-אחת, ששיאה היום בהחלטת הקואליציה לקבל פה-אחד – שימו לב, פה-אחד – הצעת חוק שלפיה חברי כנסת יוכלו לפסול את החברות של חבר כנסת או חברת כנסת. כל הדבר הזה – אגב, מדובר בהצעה; היא הוצגה כתגובה מהירה, ממש תגובת בזק, של ראש הממשלה ושל הקואליציה, על פגישתם של חברי בל"ד עם משפחות המחבלים, אבל האמת היא שהצעת החוק הזאת מתגלגלת כאן במסדרונות כבר כמה שנים, תחילתה עוד בשנת 2010, עם חבר הכנסת דני דנון, אז חבר כנסת זוטר בשולי הימין הקיצוני, והיום, הנה, אותה הצעת חוק אצה רצה וחזרה והתגלגלה לה אל ה"מיינסטרים" של הממשלה והקואליציה, והתקבלה פה-אחד בהנהלת הקואליציה. ואני שואלת את עצמי, מה קרה; מה קרה שראש הממשלה בעצמו החליט לקחת את היוזמה הזאת, שבמסגרתה הרוב יכול להתאגד ולהחליט לחסל, לחסום, להדיר ולפסול את המיעוט? מה קרה, מה ההצדקה לזה? ואז אוזני קלטה ידיעה, שקצת נדחקה היום לשולי החדשות – היא אומנם הפציעה בכותרות הראשיות לאיזה כמה דקות, אבל היא די מהר נדחקה למטה למטה, כותרת ראשית שממנה עולה שראש הממשלה מצטרף לדרישה של חברי הכנסת מבל"ד – תארו לעצמכם – היה דיווח שממשלת ישראל מתכוונת ועומדת להגיע להסכמה להחזיר את גופות המחבלים. מה קרה? – דבר שאתה, אדוני שר הביטחון, כבר עושה בתחומים שבשליטתך בגדה המערבית – מה קרה? האם לא נראה לנו שראש הממשלה החליט לחסן את עצמו מפני התגובות שיגיעו מימין, מבנט ומליברמן, ולכן יצר סערה שלמה סביב חוק הפסילה, וכל זה כדי להלבין ולהכשיר את החזרת גופות המחבלים שהוא עצמו הולך לעשות? האם לא היה כאן ערבוב פוליטי, שבמסגרתו גם כאשר מנסים לקבל החלטה נכונה, החלטה עם שיקול דעת, החלטה שקולה, שאולי שולי-שוליו של הימין הקיצוני יחשיב אותה כהחלטה שמאלנית, חס וחלילה, צריך למהול אותה בכל כך הרבה קיצוניות, הסתה והתגוללות, שוב פעם על המיעוט, שוב פעם על הערבים, שוב פעם על השמאלנים ועל כל מי שעומד איתן להגן על הערכים של הדמוקרטיה במדינת ישראל? כל זה כדי לשלם מס שפתיים לאיזה מולך ימין קיצוני שאיבד כל היגיון, שאיבד כל רסן, שאי-אפשר להשביע אותו, שלא רבקה מיכאלי ולא דוד גרוסמן ולא עמוס עוז – אף אחד לא מספיק טוב בשביל לרצות אותו. ואני רוצה לשבח אותך, אדוני היושב-ראש. אני יודעת שזה דבר מסוכן פוליטית לשנינו, אבל אני רוצה לשבח אותך, באמת אני רוצה להגיד – יש רגעים שצריך להגיד: עד כאן. כי זה ברור לנו שאחרי חברי הכנסת – אולי אחרי חברי הכנסת הערבים אלה יהיו חברי כנסת ממרצ שיושעו כאן בבית הזה. יכול להיות. ויכול להיות שאז, כשזה יקרה, להרבה כאן בבית, כולל אולי בספסלי האופוזיציה, לא יהיה כל כך אכפת. אבל אחרי זה, זה יגיע אליכם; ואחרי זה, זה יגיע אליכם, חברי חברי מפלגת העבודה; ואחרי זה, זה יגיע אליכם, יש עתיד; ואחרי זה אולי גם כולנו כבר לא יהיו מספיק נאמנים בשביל לעמוד בקריטריונים הנוקשים של ליברמן וחבריו מהימין הקיצוני. ולכן, חברות וחברים, יש רגעים שכל אחת ואחד מאתנו צריך לומר: עד כאן, לא יקום ולא יהיה. אי-אפשר לנצל את הסלידה הציבורית הכללית שהייתה מביקור חברי הכנסת של בל"ד אצל המשפחות, ותחת זה להגניב פנימה את היוזמה החוצה קו אדום, המשנה סדרי עולם, שאין לה מקום, ושאסור בשום פנים ואופן לתת לה אפילו טיפ-טיפה של לגיטימציה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת זנדברג. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. <היו"ר מאיר כהן:> עשר דקות לרשותך, גברתי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אנחנו דנים היום בהצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ו–2016. אבל אתם יודעים לפני כמה שנים החוק הזה פקד לראשונה את הכנסת? – חמש שנים. אתם יודעים כמה גלגולים הוא כבר עבר דרך בית-המשפט העליון? ארבעה. אתם מבינים שהיום אנחנו אמורים להצביע על חוק שהשינוי שבו אמור להיות תיקון מ-20 חודשי שהייה למסתננים או למבקשי מקלט במתקן "חולות" ל-12 חודשי שהייה? כן, בזה עוסקת הכנסת, חמש שנים בזה עוסקת הממשלה. למה? למה כל האנרגיה האדירה הזו מתעסקת בחוק במקום להתעסק בדבר האמיתי? למה כל הדיונים האלה פה בכנסת ובממשלה ובבית-המשפט העליון, במקום לדבר על הצורך האמיתי והאקוטי – מה עושים עם תושבי שכונות דרום תל-אביב? מה עושים אתם? איך משפרים את חייהם, שהפכו להיות סיוט אחד מתמשך מבוקר עד לילה? לא שנה, לא שנתיים, לא שלוש, לא חמש ולא שמונה – עשר שנים. עשר שנים קשות. ממשלת ישראל השקיעה באיזשהו אופן בשכונות דרום תל-אביב? ממש לא. דוח מבקר המדינה, שהוגש רק בשנה שעברה, בדיוק על המצב של תושבי שכונות דרום תל-אביב, קבע באופן מאוד חריף וחד, שהמצב איננו נסבל, מאף היבט שלא נבחן: לא מבחינת תשתיות, לא מבחינת רווחה, לא מבחינת בריאות ולא מבחינת שיטור, כדי לאפשר איזה מינימום, אבל מינימום, של חיים בהגינות, בנועם. כאשר כל אחד מאתנו פותח את חלון ביתו, דירתו, סף דלתו, מה הוא רואה? הוא נושם אוויר צח, הוא רואה מראות נקיים. אתם יודעים מה קורה בשכונות דרום תל-אביב? נערות ונשים אינן מסוגלות ללכת ברחוב בבטחה. הן מוטרדות מינית ונאנסות. ורק לאחרונה ניתן פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב על אונס של אישה בת 80. קשישים חוששים לצאת מהבית, לא רק ביום שהם הולכים לקחת את דמי הביטוח הלאומי; הם חוששים לצאת מהבית בכלל. מכים אותם, מטרידים אותם. גנבות הן דבר שבשגרה, וחצרות הבתים הפכו למאורות סמים ומקום לזנות ולהתקהלות. מישהו מאתנו פה היה מוכן לשנייה לחיות באופן הזה? מישהו מאתנו פה היה מוכן באיזשהו אופן שכשהוא פותח את חלון ביתו או את דלת דירתו, זה מה שהוא יחווה? מישהו מאתנו לשנייה היה מוכן שזה מה שירגישו ילדיו, בנותיו, הוריו? אף אחד. אבל מה אנחנו עושים פה היום? אנחנו היום, תסלחו לי, מתקשקשים עם תיקון לחוק, שאמור לתקן את משך השהייה במתקן "חולות" מ-20 חודש ל-12 חודש. את מי זה בדיוק יציל? איזו אחת מהשכונות בדרום תל-אביב? למי זה יסייע? עם מי זה יעשה חסד? מה קורה לנו פה? ממשלת ישראל, חמש שנים אתם חוזרים הלוך ושוב עם החוק הזה מול בית-המשפט העליון. פעם אחת קיבלתם החלטה איך לשפר את החיים של תושבי שכונות דרום תל-אביב? פעם אחת קיימתם דיון על העניין הזה? פעם אחת קיבלתם החלטה על שיטור יתר במקום? פעם אחת קיבלתם החלטה על הרחבת שירותי הרווחה במקום? פעם אחת קיבלתם החלטה על ענייני החינוך במקום? האם פעם אחת ממשלת ישראל הסתכלה לאזרחיה תושבי שכונות דרום תל-אביב בפנים? התשובה היא לא. גם לא אחרי דוח מבקר מדינה נוקב מאוד. אז תסלחו לי, חברי, כל החוק הזה הוא חוק מיותר. אותם חודשים שאנחנו הולכים היום להעביר, הקואליציה בהתנגדות האופוזיציה, לא ישנו מאומה: לא ישנו את חייהם של עשרות-אלפי תושבים; לא ישנו את חייהן של נערות, שתמשכנה לא לצאת מהבית ותמשכנה להיות מוטרדות מינית; וקשישים שימשיכו לחיות בקומה שלישית, כשהם חוששים לרדת למטה לטיול היומי שלהם, כשקרובי המשפחה שלהם מסרבים לבוא לבקר אותם בשכונת המגורים שלהם, רק מהפחד ממה שיאונה להם. אז ממשלת ישראל, תקבלו החלטה, ותתחילו להתייחס לאזרחים תושבי שכונות דרום תל-אביב. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. אני מזמין את חברת הכנסת יעל גרמן; בבקשה, גברתי. חמש דקות לרשותך. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, אומרים שהחוק הזה ייתן פתרון לתושבי דרום תל-אביב. ואני שואלת אותך, אדוני היושב-ראש, חברי, וגם אותך, אדוני שר הביטחון, במה החוק הזה יביא ישועה לתושבי דרום תל-אביב? במה? נניח שנצליח, שהמדינה תצליח, לקחת ולאסור 2,000, 3,000, 4,000 פליטים – מה עם שאר ה-46,000 מתוך ה-50,000? ומה יקרה כאשר אותם 2,000 ישתחררו – לאן הם ילכו? הרי הם יחזרו לדרום תל-אביב. אז בשביל מה החוק הזה? למה הוא נועד? אני שמעתי בוועדה – שמעתי את זעקתם של תושבי שכונות דרום תל-אביב, והם צודקים, הם מצפים מהמדינה שלהם שתסייע להם, שתאמר שהיא רוצה לעזור להם. המדינה שלהם זאת הממשלה הזאת, והממשלה הזאת כבר נמצאת בשלטון עשר שנים, ועשר שנים לא נעשה שום דבר, אז בשביל מה החוק הזה? ואני מבקשת להיתלות באילן גבוה; אני מבקשת להיתלות בשופטת בית-המשפט העליון, עוד כשהייתה משנה, בשופטת מרים נאור. בפסק-הדין הראשון שהיא נתנה, בבג"ץ הראשון, היא אמרה שהיא מאוד מאוד מקווה שהמדינה תמצא פתרון יצירתי. היא כותבת כך: המדינה ניצבת מול מציאות חיים הכפויה עליה הר כגיגית, ועם המציאות הזאת של דרום תל-אביב המדינה צריכה להתמודד, וההתמודדות הזאת מציבה קשיים שמחייבים פתרונות יצירתיים. והיא מוסיפה ואומרת: יכולה הייתה להיות זאת שעתה היפה של המדינה, שבמציאות שנכפתה עליה תשכיל למצוא פתרונות הומניים. <היו"ר מאיר כהן:> מתי זה נכתב? <יעל גרמן (יש עתיד):> כך אמרה השופטת נאור בפסק-הדין אדם, למעשה בבג"ץ הראשון. ובבג"ץ השלישי, שהוגש לפני כשנה וחצי, היא מסבירה: בפסק-דיני, כאשר כתבתי את אשר כתבתי, לא חשבתי על הפתרון שאתם הצעתם. בין השאר הצעתי שם להפוך את מתקן המשמורת למרכז שהייה פתוח, שהשהייה בו רצונית, לא מרכז השהייה כפי שהוקם לימים ב"חולות" עמד מול עיני כאשר כתבתי את הדברים שכתבתי. אז מדוע אנחנו לא מקשיבים לבית-המשפט? והרי את שופטת בית-המשפט העליון, את הנשיאה מרים נאור, אי-אפשר להאשים, רחמנא ליצלן, שהיא לא פטריוטית, או אולי אפילו במרכז או בשמאל. אני חושבת שכאשר היא באה, כולם היו בטוחים שהיא פטריוטית, ובוודאי שקודם כול וראשית לכול היא אשת מקצוע מהמדרגה הראשונה. וכך היא כותבת: הייתי שמחה לראות את מדינתי שלי עם יותר חמלה גם כלפי מי שחשוד בכך שהסתנן לישראל לשבור שבר. אז אני שואלת אותך, אדוני היושב-ראש, ואותך, אדוני השר, ואת כל חברי הממשלה וראש הממשלה שיושבים כאן: פתרון לדרום תל-אביב – אין. הרי הצעת החוק הזאת לא תהפוך את דרום תל-אביב למקום שכל כך טוב לגור בו. היא גם לא תוציא את הפליטים שאין להם היכן לישון מגינת-לוינסקי, היא גם לא תביא להם פרנסה שאולי תגרום לכך שהם יוכלו באמת לחיות חיים ואולי פחות להציק לדרום תל-אביב. ומצד שני, מבחינה הומנית היא עושה עוול. היא לוקחת אנשים שלא חטאו – הם לא גנבו, הם לא אנסו, הם לא עשו שום דבר המנוגד לחוק, הם בסך הכול פליטים שאי-אפשר להחזיר אותם לארצות מוצאם, מפני ששם נשקפת להם סכנת חיים. הם פליטים שמדינת ישראל אפילו לא טרחה לעשות איזה תהליך כדי להכיר בהם כפליטים, כמו שעושות כל מדינות העולם. ומה מצפים מהפליטים האלה? שלא יאכלו? שלא יעבדו? שלא יישנו? אז מדינת ישראל לא פותרת את הבעיה של דרום תל-אביב, לא פותרת את בעיית הפליטים, מסרבת לשמוע בקולה של שופטת בית-המשפט העליון, ומפנה לב קר אל הקריאה: בואו נמצא פתרון הומני. רק לפני שבוע מדינת ישראל – ממשלת ישראל, סליחה, הקואליציה כאן והכנסת הצביעו נגד הצעה כל כך יפה שבאה מן האופוזיציה, הצעה שבאמת נתנה פתרון, ואתה, אדוני היושב-ראש, יודע כי הצעה דומה גם אנחנו ניסחנו, הצעה שאומרת: בואו נשקם קודם כול את שכונות דרום תל-אביב, ובד בבד נכיר בפליטים שאינם יכולים לחזור לארצם וניתן להם את האמצעים לעבוד ולשמור על בריאותם, וכך כולם היו נהנים. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <יעל גרמן (יש עתיד):> הצעת החוק שעומדת בפנינו, אין בה לא תועלת ולא מוסר. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. תודה רבה, גברתי. אני מזמין את חבר הכנסת זוהיר בהלול. בבקשה, אדוני. עשר דקות לרשותך, אדוני. בבקשה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בראש מעיינינו כבוד האדם, באשר הוא. נדמה לי שמדינת ישראל הפכה את כבוד האדם וחירותו, חוק קונסטיטוציוני מ-1992 – הפכה אותו לשבר כלי. איך ייתכן שדווקא מדינת היהודים לא תגלה את החמלה המצופה ממנה ותכיר במצוקותיהם של אותם פליטים, המכונים, רחמנא ליצלן, בלקסיקון הישראלי, מסתננים? אז אומנם זה תיאור עובדתי, אבל נדמה לי שהתיאור האנושי שמשתלב בהגדרה של כבוד האדם וחירותו מחייב אותנו להגדיר את אותם מסתננים כפליטים. פליטות, אדוני היושב-ראש, הפכה להיות חלק מחיזיון מציאותי בעולם, ונדמה לי שגם ישראל אמורה בצורה זו או אחרת לקחת חלק מוסרי באותו נרטיב שמתהווה לנגד עינינו והופך את המציאות בעולם ובאזור למציאות קשה. אז אומנם באופן טבעי הייתי מדבר אולי על קבלתם או קליטתם, לפחות מבחינה הומניטרית, של כמה מהפליטים בעולם הערבי גם בישראל, סוגיה שצריך לדון בה בכובד ראש, אבל בינתיים יש פליטים שהם בני-אדם שברחו מהטרגדיות שפקדו את מדינותיהם ובאו לכאן תחת האיום על חייהם וחיי השרידים שנותרו באותן מדינות. שומה – שומה, גבירותי ורבותי, על מדינת היהודים, שנתיניה ואזרחיה חוו את הדברים הנוראים ביותר בהיסטוריה המודרנית, ליטול חלק חמלתי כדי להכיר במצוקותיהם של אותם פליטים במדינת ישראל. אני בוודאי מצטרף בכובד ראש לדבריה של רויטל סויד ולדברייך, גברתי, יעל גרמן, שעל המדינה לא לחמוק מהאחריות המוסרית הזאת. אבל, בד בבד, אדוני היושב-ראש, בד בבד ובאותה נשימה – המדינה, שמתכנסת בתוך עצמה ומסתגרת פעם אחר פעם בתוך קונכייה, ומגלה פחדים פבלוביים הולכים ונשנים, ההסתגרות הזאת, הקונכייה הזאת, ההתכנסות בתוך עצמה של המדינה הזאת, הופכת את מדינת ישראל לאשליה, אני ממש מתנצל. המדינה הזאת, שאמורה לקחת חלק בעולם המתקדם, מדינה מדהימה בסיפור הצלחתה, איננה מצליחה לחבר פסיפסים אנושיים בקרבה, בתוכה. עד מתי נעמוד דום בפני חקיקה הדרתית, חקיקה שמדירה את כבוד האדם מן האג'נדה הציבורית אצלנו כאן, במדינת ישראל? אלא מאי? ההסתגרות הזו הופכת גם את אזרחי מדינת ישראל, לפחות חלק מהם, לשותפים לאותה טרגדיה. ואני, יעל גרמן, מקבל ממש מילה במילה את מה שכיוונת אליו כאל, אולי – אני משתמש אולי במילה שלי, אבל אולי היא משתלבת גם בתפיסת העולם שלך – הפקרתם של תושבי דרום תל-אביב על-ידי המדינה, שאיננה מצליחה להכניס את אותם פליטים לתוך מתקני השהייה, שעוד ידובר עליהם בעתיד כידועים לשמצה, מכיוון ששם נגזלת ונגדעת האפשרות של אותם פליטים לחיות בצלם אנוש. אבל נניח שאין מנוס וצריך מתקני שהייה. ואני מקבל כמובן את פסיקת בית-המשפט, שאולי גם החוק הזה משתלב אתה ומתמזג אתה, להוריד מ-20 חודשים ל-12 חודשים. אבל מה קורה גם לאותם אזרחים שהפליטים באים אל שכונותיהם ובשל מצוקתם מוסיפים אש וגופרית על אותו רצון כן, אותה שאיפה, אותה כמיהה, של אותם אנשים לחיות חיים נורמליים ונורמטיביים, ולא הוא הדבר, מכיוון שהצרה של הפליטים נופלת כצרה, כפצצה מתקתקת, על אותם תושבים שחייהם הפכו לגיהינום? ושאלתי, אדוני היושב-ראש, היא שאלת תם. לא תמימה ממש, לא תם, אבל בוא נניח: מדוע לא לבזר – מהמילה ביזור – את אותם פליטים? למה לא לבזר אותם ברחבי המדינה ולהכריז שמדובר כאן בפרויקט לאומי? שהאחריות מוטלת על רשויות שונות ועל מרחבים שונים במפה הישראלית של מדינת ישראל? מדוע כל הפצצה המתקתקת הזו אמורה לחבוט רק בחייהם של תושבי דרום תל-אביב? שם – אדוני היושב-ראש, אתה הרי, אתה יודע, אבל אני חבר כנסת חדש, ירוק וטרי, אני מכתת רגליים. מה לעשות, לא משתמש תמיד בדיגיטציה וברשת החברתית, ואני לא מסתפק במה שהתקשורת, שאני חלק ממנה וחלק מבשרה, אלא אני באתי עם כמה חברי וחברותי מהמפלגה שלי אל שכונות דרום תל-אביב, וחוויתי את המכאובים האלה מ-eye witness אישי שלי. אני הייתי עד לתלונות, לאינסידנטים, לקשיים. דרום תל-אביב הפכה להיות בתקופה האחרונה ליותר מאשר החצר האחורית של מדינת ישראל. ואני מדבר על תל-אביב. מישהו כאן כינה את תל-אביב "ציוויליזציה" לפני כמה דקות; אינני יודע אם זה היה עיסאווי פריג' או מישהו אחר – ציוויליזציה – או אפילו אולי אחד מן השרים. בציוויליזציה, בחלון הראווה של מדינת ישראל, תקועה לה דרום תל-אביב כגווייה שאיננה נעה ואיננה זזה, ואף אחד לא מניד עפעף. ואפילו המוסר שלנו, שאיננו ניתן לפליטים, איננו ניתן לתושבי דרום תל-אביב. איך יכול להיות שמדינת היהודים, שאני מלין עליה שאיננה חמלתית כלפי פליטים, בד בבד, באותה נשימה, איננה חמלתית כלפי אזרחיה ותושביה? היא מפקירה אותם, נוטשת אותם מדממים, אינם מתפקדים. ואינני רוצה להכביר בדוגמאות שכבר, בלהיטותה ובשנינותה, המשפטנית וחברת הכנסת העכשווית רויטל סויד תיארה בצורה מרגשת. חברי הכנסת אמורים להיות החיישנים של החברה הישראלית. אתם ואני הסיסמוגרף של החברה הישראלית. איך אנחנו יכולים להירגע כאשר חוק כזה עובר מבלי לתת את הדעת על המחירים? המחיר הוא מחיר גבוה, הוא מחיר דמים; הוא מחיר שפוגע בנפשות; הוא פוגע בצלם האנוש; הוא פוגע בזכותם של האנשים האלה בדרום תל-אביב לחיות חיים נורמטיביים, ולא הוא הדבר – הם סובלים, הם מתייסרים. ואני כאן באופן אולי אבסורדי אומר שהבעיה היא כפולה: היא בעיית פליטות והיא בעיית אזרחות, או אולי תושבות. הכנסת אמורה לשקף בתשקיף אמיתי, כאספקלריה, את מה שקורה בתוך החברה. באים חברי הכנסת ומחוקקים בבית הנכבד הזה חוקים שהם לא רלוונטיים לחיים. אני למדתי – כאשר הייתי איש תקשורת למדתי שלא יכולה להיות כתבה או מאמר שהם לא רלוונטיים. החוק הזה הוא לא רלוונטי – עבר זמנו, בטל קורבנו; הוא בא כדי להכביד עוד יותר גם על הפליטים וגם על התושבים בדרום תל-אביב. אז את מי הוא מושיע? איזה חסד הוא נותן ולמי? אם הפליטים נזרקים לרחובות ואם התושבים משלמים את המחיר, אז באמת ובתמים זו כבר שאלה מרכזית ומהותית. אדוני השר, אם התושבים ישלמו את המחיר, והפליטים אינם חיים בצלם אנוש, אז מדוע החוק הזה, לעזאזל? רק כדי שנאמר שהבניין הזה מגלה אקטיביזם חקיקתי? נו, באמת. איפה האיכות שלכם? איזה מין בניין כזה, שאיננו מחפש את האיכות ורק מחפש את הכמות? אתם רק מחפשים כמה חוקים עוברים כאן בבניין. מה זה מעניין? קורבנות מדממים על השטיח, ואנחנו מצביעים כמורמי עם. כתם שחור ואות קין על מצחה של מדינת ישראל, כאשר הזרוע המבצעת שלה תחוקק ותאשר בעוד דקות מעטות את אחד מהחוקים המדירים, הלא-אנושיים, שאת המחיר שלה הם ישלמו פליטים וישלמו תושבים. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חברת הכנסת מיכל רוזין. בבקשה, גברתי. חמש דקות לרשותך, גברתי. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה רבה. חברי וחברות הכנסת, אתם יודעים, דיבר פה ראש הממשלה על כבוד לאומי. אני רוצה לגלות לכם סוד: כאשר משתתפים נציגי הממשלה באירועים בחו"ל, בעיקר באו"ם, הם מציגים את פסיקות בג"ץ בנוגע למבקשי המקלט בעצם כתמונת המראה של הדמוקרטיה הישראלית, ומאוד מאוד מתגאים בעובדה שיש לנו בית-משפט עליון שפוסל חוקים שאינם חוקתיים, שמגן על זכויות מיעוטים ועל זכויות של פליטים. הם בפירוש הולכים וטוענים את זה בחו"ל. ביד אחת הממשלה משמיצה את בג"ץ; השרים – כל שר פנים שהיה פה יצא חוצץ נגד בג"ץ והאשים אותם שהם סניף של מרצ, ואיך הם מעזים בכלל, והם לא מבינים ללבם של תושבי דרום תל-אביב. אמרו את זה גם על מבקר המדינה, שיצא בדוח כל כך קשה על הזנחת דרום תל-אביב ועל כך שהממשלה בעצם לא מוצאת פתרון, והפתרון היחיד שהיא מצאה זה לכלוא את אותם אנשים חפים מפשע, שכל חטאם הוא בכך שהם הסיגו גבול כדי למצוא להם חיים טובים יותר, ומהצד השני, מתגאים בכך בעולם ומשתמשים בכך כדי להראות עד כמה אנחנו מדינה דמוקרטית, מתוקנת ומתקדמת. לצערי הרב, מדיניות ההתעללות וההתעמרות במבקשי המקלט ממשיכה במדינת ישראל. אנחנו שוב ושוב מתעלמים מהתוכן, מהמסר, מהמשמעות של מה שבג"ץ אמר לנו; אנחנו כל פעם, בכל פעם שבג"ץ פוסק, אנחנו מתייחסים רק לעניין הטכני: כמה חודשים הוא מתיר לנו לכלוא ב"סהרונים"; כמה חודשים הוא מתיר לנו לשים את מבקשי המקלט במתקן "חולות", שגם הוא כלא לכל דבר. זה הדבר היחיד. אנחנו לא לוקחים את המסר, אנחנו לא מפעילים שום תוכנית שתוציא את עשרות האלפים שנמצאים – על כל אחד ב"חולות" יש עשרה שנמצאים בחוץ, ובעיקר במרכזי הערים, ובעיקר בדרום תל-אביב. אנחנו לא מפעילים שום תוכנית בעצם, חוץ מהתוכנית של "החזרה מרצון", במירכאות כפולות כמובן, מכיוון שאין פה שום חזרה מרצון כשאתה אומר לאנשים: או כלא או ללכת מפה, אוגנדה או רואנדה. לשם הם מגיעים ללא תעודות, ללא מסמכים. למרות התחייבויות בין-לאומיות של מדינת ישראל, שאם אנחנו מעבירים למדינה שלישית מבקש מקלט, אנחנו חייבים שידאגו לו למעמד סטטוטורי; אנחנו חייבים שידאגו לו לעבודה, שידאגו לו לבריאות ורווחה – כל הדברים האלה לא קיימים. הם נכלאים במדינות האלה, הם מועברים למדינה אחרת, הם מגורשים חזרה לארצותיהם, לאותן ארצות שלנו אסור לשלוח אותם חזרה. אותן ארצות במין איזה סיבוב ואיזה קומבינות עם ממשלת ישראל, מעבירות אותם חזרה למדינות שלהם. ולמה בעצם המסמכים האלה, ההסכמים האלה, עם אוגנדה, עם רואנדה, למה הם סודיים? למה עד היום לא הצלחנו לראות אותם? למה אף-על-פי שאושר לי דיון מהיר בוועדת חוץ וביטחון על הנושא הזה בדיוק, עד היום הדיון הזה לא קוים? למה? למה מפחדים להראות לנו מה יש בהסכמים האלה? כי אז נחשוף מה מדינת ישראל נותנת למדינות האלה, מה היא משלמת, כמה כסף, ואולי בנשק, אולי בדברים אחרים. מה אנחנו משלמים למדינות האלה כדי ש"ייקחו" מאתנו את מבקשי המקלט? מדוע לא חושפים את זה בפנינו? אולי כי יש פה משהו כשר אבל מסריח? אולי כי לא רוצים שאנחנו נדע עד כמה העלויות האלה, נוסף על חצי המיליארד שעלה להקים את "חולות", שלא לדבר כמה עולה לתחזק אותו מדי שנה, אולי גם הסכומים העצומים שאין לי ספק שמשולמים לאותן ממשלות רואנדה ואוגנדה כדי שיסכימו לקבל אליהן את מתי המעט שמסכימים לעזוב את המדינה? במקום לקחת את כל הכסף הזה וליצור תוכניות הולמות, ראויות, לאותם מבקשי מקלט, להוציא אותם, כן, ממרכזי הערים, לתת כל מיני אופציות, אם אופציות שאני הבאתי, של 6,000 ו-8,000 שהיו יכולים לעבוד בבניין ובחקלאות, וסירבו לקבל אותן, ואם לשפץ את דרום תל-אביב ולהעניק את התשתיות הנכונות ואת הדרך הנכונה לפתור את הבעיה ולתת זכויות חברתיות, זכויות של בריאות – במקום שנשלם עשרות-מיליונים לבתי-חולים, אנחנו, מתוך המשכורת שלהם, נחייב אותם לשלם מס בריאות. כל הדברים האלה – יש תוכניות הגיוניות, יש תוכניות שאפשר ליישם מחר בבוקר. לא צריך פה לא חוקים ולא החלטות גדולות, הממשלה יכולה לקחת על עצמה ולקדם, אבל אנחנו לא רוצים, אנחנו רוצים להשאיר את המצב כמו שהוא, כדי שימשיכו לזעוק התושבים בדרום תל-אביב, כדי שימשיכו לסבול – כן, לסבול, מהמצב הקשה, אבל ככה נוכל לשסות אוכלוסייה באוכלוסייה, מיעוט במיעוט, קבוצה מוחלשת בקבוצה מוחלשת, והנה, הממשלה יוצאת מורווחת – הפרד ומשול כבר אמרנו? כבוד לאומי. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת חיים ילין; בבקשה, אדוני. חמש דקות לרשותך, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, החוק הזה לא היה צריך להגיע בכלל. אני אומר את זה פה בגלוי. בתחילת 2008 הוצאתי מכתב לראש הממשלה אהוד אולמרט, ולאחר מכן, כשנכנס בנימין נתניהו – את אותו מכתב. נפגשתי עם שניהם על גבול מצרים והראיתי להם את המספרים, של כמה מסתננים כל יום, אבל כל יום, היו עוברים דרך מועצה אזורית אשכול – בין 100 ל-150 כל יום. תעשו את המכפלות לבד. כמה שנים גבול מצרים היה פרוץ. והיום יש גדר. אני מברך על הגדר. אין מסתננים. במזל גם גבול מצרים עבר התפתחויות, והאיום של טרור מגבול מצרים הפך להיות יותר אקוטי, ולכן, הגדר, שתי פעולות יש לה: גם מניעת הסתננות, אבל גם מערך שלם נגד הסתננות של טרור. אבל אנחנו, כמדינה, נופלים תמיד למלכודת הזאת; אנחנו לא מונעים. לעולם אנחנו לא מונעים את זה. אנחנו צריכים את השרפה בכרמל בשביל להביא את ה"סופר-טנקר". אנחנו צריכים את המלחמות בשביל לקבל צל"שים. אנחנו צריכים את החקיקה הזאת כי לא שמנו גדר בזמן. זה לא עניין של פוליטיקה. מדינה, צריך לנהל אותה. צריך למנוע את הדברים, צריך למנוע אסונות. נכון, חלק מהמסתננים, חלקם, מדינת ישראל היא מקלט מדיני מבחינתם. זה נכון. אבל יש הבדל בכמויות שאנחנו דנים בהן. בשנה מסוימת עברו דרך מועצה אזורית אשכול קרוב ל-30,000 מסתננים, בשיא שלהם. ואני לא רוצה לדבר אתכם על הברחות של סמים, נשק וזנות, ונשים שאפילו לא ידעו למה הן באות. כמה דברים היינו יכולים למנוע אם רק הגדר הזאת הייתה בזמן. אני מתריע, לא על החקיקה; אני מתריע על זה שאנחנו חייבים לשנות את התפיסה – לא לחוקק ולא לעשות בדיעבד, אלא לעשות לפני. אנחנו חייבים לחשוב קדימה, כל הזמן, לא רק התפקיד שלנו, ומעל הכול, הביצוע – של ממשלת ישראל ושל ראש הממשלה. ולכן, באתי לדבר לא בעד ולא נגד, אלא באתי לנסות להילחם על שיטה, על תפיסה אחרת לגמרי – בואו נמנע תמיד, תמיד, במחשבה, את האסון הבא. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בבקשה. חמש דקות לאדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי, חברים, למען האמת, דיברנו רבות על החוק המביש והמבזה הזה שאנחנו אמורים להצביע עליו, וצפוי שזה יעבור. דיברנו רבות, אבל אנחנו נמשיך להגיד את עמדתנו ונמשיך להגיד את צעקתנו, עד לדקה התשעים, כי זה מחייב אותנו להמשיך להגיד את זה. אבל מה שמדאיג – ואני רוצה להתייחס לכמה נקודות – מה שמעניין בחוק הזה, וירדוף אותנו רבות – זה חוק עוקף-בג"ץ. אדוני היושב-ראש, לעקוף את בג"ץ הפך להיות מודה בממשלה הזאת. יש, אני מבין, בשלטון הדמוקרטי שלוש רשויות: מבצעת, מחוקקת, שופטת. יש הפרדת רשויות, וזה הבסיס לכל משטר דמוקרטי. בממשלה הזאת המציאו לנו את עוקף-בג"ץ. כל מה שלא מוצא חן בעיניהם, מוציאים חקיקה עוקפת-בג"ץ, בכל תחום ותחום. זה חוק העקיפות, כאילו המציאו לנו עוד מדרג מיוחד למשטר הדמוקרטי המתהווה בכנסת התשע-עשרה והעשרים. וזה טוב, עקיפה, אפשר לחיות אתה, יש אחרים שהלכו גם על הריסת בג"ץ – עם D-9, אבל ראש הממשלה בינתיים מסתפק בעקיפת בג"ץ. אז מה שאני רוצה, וכאן לוקח אותי ראש הממשלה למשפט שהתהדר בו, שהיה במליאה, סוגיית הכבוד הלאומי, שאני חייב להתייחס אליה שוב, בהיבט הזה. ואני אומר, ראש הממשלה מר בנימין נתניהו דואג לכבוד הלאומי, והוא אמר את זה בקול נחרץ ומובן, אבל החוק הזה, וסדרת חוקים אנטי-דמוקרטיים שעברה בבית הזה, הופכים אותנו למדינה חסרת כבוד. ומה שאני אומר לראש הממשלה: מי שלא נותן כבוד לחוק, ומי שלא נותן כבוד לחיי אדם, ומי שלא נותן כבוד לזכויות אזרח, ומי שלא נותן כבוד לבג"ץ, ומי שלא נותן כבוד לדמוקרטיה – לא יכול לדבר על כבוד לאומי. זה כבר צביעות. כבוד – אתה צריך לתת כבוד לבג"ץ, כבוד לחוק, כבוד לאדם, כבוד לדמוקרטיה. כשאתה לא מסוגל לתת את הכבוד הזה, אתה לא יכול להתהדר ולשלוף בשם הכבוד הלאומי "אני מבקש". וכאן, בשם הכבוד הלאומי, הוא מבקש לרמוס את בג"ץ, לרמוס את הדמוקרטיה ואת כל ההומניות והמוסריות שאנחנו מסוגלים לדבר עליהן בבית הזה. אז, אדוני ראש הממשלה, אתה לא נותן כבוד למדינה, אתה רק מדבר בססמאות. ברמת המהות אתה לא נמצא שם. תודה, אדוני. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת נחמן שי. חמש דקות, גברתי. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, אנחנו באים להצביע היום על הצעת חוק בעקבות פסיקת בג"ץ. אני חייבת לומר שאני נוהגת כבוד רב בבג"ץ, אבל אני חושבת שבג"ץ היה צריך לפסול את החוק הזה, לפסול אותו בפעם השלישית. אין בעיני דבר שיכול להכשיר מוסרית כליאה של אנשים בלי משפט כשהמטרה היא להכעיס עליהם את החיים. גם 12 חודשים כליאה ללא משפט זה מזעזע. 20 זה מזעזע יותר, אבל 12 חודשים זה מזעזע לא פחות. שנה. ביום חמישי האחרון הייתי בהצגה בתיאטרון "תמונע" ביחד עם חברתי חברת הכנסת מיכל רוזין, של תיאטרון "חולות", וראינו הצגה משותפת של מבקשי מקלט וישראלים שהתגייסו להיאבק בתופעה המזעזעת של מתקן "חולות". ואני חייבת לומר ששופטי בג"ץ לא ראו לנגד עיניהם את האנשים האלה שראינו השבוע בתיאטרון "תמונע" מספרים על החיים שלהם במידה גדולה של הומור, אבל כמה זה עצוב. אם זה לא היה עצוב, זה היה אולי מצחיק, האופן שבו הם הציגו את זה. ואני אומרת את זה כי אני חושבת שהעובדה שבית-המשפט פסל רק את משך ההחזקה במתקן היא מהלך שגוי בעיני. אני חושבת שבית-המשפט היה צריך להתייחס לעמדת הארגונים שעתרו נגד התיקון שהם מסרו בעקבות הפסיקה. בית-המשפט הבהיר היום – כך אמרו הארגונים בפעם השלישית – כי גם הפעם המחוקק לא הקדיש מחשבה ודיון מעמיק לפני שהוא הורה על שלילת חירותם של אלפי בני-אדם. והארגונים ביקשו כמובן להפנות את היצירתיות של המדינה – 43,000 מבקשי מקלט. איך אני יודעת שהם מבקשי מקלט ולא מסתננים? כי אף פעם לא בדקו, אף פעם לא הזימו את המחשבה שהם מבקשי מקלט. לא בודקים אותם באופן פרטני, לא בודקים אותם אחד-אחד לדעת אם הם פליטים, אם הם מבקשי מקלט כדי לאפשר להם תעודת פליטות, שהם יוכלו לעבור למדינה אחרת. מתייחסים לכולם באופן קולקטיבי; וההתייחסות הזאת באופן קולקטיבי הביאה למדיניות הממשלה שלקחה את האנשים האלה ופשוט פיזרה אותם – בואו נקרא לילד בשמו – פיזרה אותם בדרום תל-אביב כדי להפגיש שתי אוכלוסיות במצוקה, כדי לייצר את המצב הנורא שהיום נמצאים בו תושבי דרום תל-אביב, שדובר על המצב שלהם כאן כבר קודם. תיארה את זה בחדות רבה חברת הכנסת רויטל סויד. למה? למה היה צריך לעשות את זה? למה אי-אפשר עכשיו, למשל – הם כבר כאן, האנשים האלה – לחשוב על תושבות חברתית, על ביזור אוכלוסייה. אני גרה בפתח-תקווה, למה שלא יהיו מבקשי מקלט בפתח-תקווה? למה שלא יאפשרו להם לעבוד? למה אנחנו ממשיכים במדיניות הדלת המסתובבת, שחברות כוח-אדם מביאות לכאן עובדים זרים כדי שיעבדו בכל מיני מקומות? למה לא לקחת את האנשים האלה שכאן, ובזמן שהם נמצאים כאן, עד שיבדקו את בקשתם, למה – – – <היו"ר מאיר כהן:> את יודעת, בפתח-תקווה יש אלפים, והם לא מטופלים – אותו הדבר. <זהבה גלאון (מרצ):> כן, אני יודעת. כן, זה נכון. אני יודעת. רק אחרי שאמרתי את זה, חשבתי שזאת לא דוגמה טובה. זה נכון, אדוני. אבל אני אומרת, למה שלא ייקחו את האנשים האלה שכאן, יחליטו: בחמש השנים הקרובות אנחנו עושים מבצע. הרי כבר לא נכנסים מבקשי מקלט חדשים, בנו גדר, למה אנחנו לא עושים מבצע? בתוך חמש שנים בודקים את הסטטוס של כולם; בזמן הזה מכשירים אותם לעבודה, נותנים להם לעבוד, נותנים להם לחיות בצורה מכובדת. איך אנחנו כעם למוד פליטות, אנשים שעברו את זה על בשרם, איך אנחנו יכולים להתייחס בצורה כל כך חסרת כבוד, כל כך מבזה, לבני-אדם שברחו ממקומות של טבח עם, שנרדפו שם? עכשיו אני אומרת: ואם הם לא? אז נתכבד ונחזיר אותם לארצות מוצאם אם הם מהגרי עבודה. ואם הם כן? אנחנו יכולים לקחת על עצמנו את האחריות הזו לשלח אותם חזרה? אוגנדה–רואנדה, אתם מכירים את זה? אוגנדה–רואנדה. זה לא מכובד, וזה קורה – ובזה אני רוצה לסיים – רק בגלל סיבה אחת: מפני שיש אינטרסים כלכליים מאוד מאוד חזקים של חברות כוח-אדם שמחוברות לגורמים בממשלה. אני אומרת את זה בצורה ברורה – חברות כוח-אדם שמתפרנסות, סליחה על הביטוי, על כל גולגולת שנכנסת לכאן לארץ באמצעות מדיניות הדלת המסתובבת. הם מעדיפים להביא עוד ועוד עובדים זרים במקום להכשיר את מבקשי המקלט לתת שירותים, לעבוד בצורה מכובדת. אלה רק אינטרסים כלכליים. אני כבר לא מדברת על הגזענות ועל הדמוניזציה שעשו להם. "סרטן", קראו להם שרים בממשלה. בואו נגיד את זה, חברי חברי הכנסת: לגורמים במפלגת השלטון, בליכוד, יש אינטרסים כלכליים בחברות כוח-אדם, וזו התוצאה. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני. <נחמן שי (המחנה הציוני):> תודה. <היו"ר מאיר כהן:> חמש דקות לרשותך, אדוני. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אני חושב שזאת פעם שלישית או רביעית שאנחנו דנים בנושא הזה במסגרת החוק, אבל הוא עלה על סדר-יומה של הכנסת עשרות פעמים, פה במליאה, בוועדות שונות. ומה שיוצא בסופו של דבר זה בלבול אחד גדול. מדינת ישראל לא יודעת איך לנהוג במבקשי המקלט, במסתננים; היא אפילו לא יודעת איך להגדיר אותם. הם לא נופלים בשום מקום – מי הם בכלל? מספרים, לא אנשים. וכך נגזר עליהם לחיות בתוך מדינת ישראל ללא זהות, ללא אישיות, ללא מקום מקלט לעצמם, ללא עבודה מסודרת, ללא מקום מגורים; כלום, צל. כשאנחנו מדברים על שקופים, הם השקופים שבינינו. הם מסתובבים פה, ואנחנו רק משפילים את מבטנו כדי לא לראות אותם, כדי לא להבין את עוצמת הנוכחות שלהם בלב-לבה של מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש היה, נדמה לי, ראש עיריית דימונה איזה שנתיים-שלוש, כן? <היו"ר מאיר כהן:> עשר. <נחמן שי (המחנה הציוני):> ועשר. יש גם בדימונה קהילה, שהיא שונה מרוב תושבי מדינת ישראל, של הכושים העבריים. גם אתם בשעתם היו קשיים גדולים מאוד. <היו"ר מאיר כהן:> עדיין, אפשר לומר. <נחמן שי (המחנה הציוני):> ועדיין יש. זה לא – אני יודע, זאת לא אוכלוסייה פשוטה. <היו"ר מאיר כהן:> אבל הם תושבים ארעיים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אבל נמצא להם פתרון, ויש להם חיי קהילה. <היו"ר מאיר כהן:> והם מתגייסים לצבא. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אוה, אפילו את זה לא ידעתי. אז נמצאה דרך של חיים משותפים אתם. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מה הם? <היו"ר מאיר כהן:> הם מתגייסים לצבא, הם חלק מהקהילה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> כן. שוכחים. והם חיים רק בדימונה, כמדומני, אולי – הם יוצאים משם, הם לא בכלא. <היו"ר מאיר כהן:> המרכז בדימונה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אוקיי. אז הנה דוגמה. נכון, יש להם איזו זיקה לדת היהודית וכדומה, גם כן, ברור שזה עובר איזה מבחנים, אבל מדינת ישראל מצאה דרך, כי היא רצתה להתמודד עם השאלה הזאת. פה בורחים מפתרון. מה עושים? עושים את הדבר הכי אנטי-דמוקרטי: מכניסים אותם לבית-כלא – אין הגדרה אחרת למתקן "חולות" – ל-x חודשים. כל פעם ה-x הזה הוא x מינוס משהו, עד שיגיעו לסף שבית-המשפט הגבוה לצדק יאשר. כל פעם מורידים קצת, מורידים קצת ומורידים קצת. אבל אף אחד בממשלת ישראל לא שאל את עצמו – יש לנו 50,000 מבקשי מקלט, מספרם כנראה לא עולה; הוא עולה בבודדים, כי קשה מאוד לחצות את הגדר. אז סיכמנו, זאת הבעיה, בואו נחשוב מה אפשר לעשות אתם. אם אפשר להוציא אותם מפה, אני בעד. אני לא הייתי רוצה שיגדל מספרם של הלא-יהודים שחיים בתוכנו. אני חושב שזו מדינה יהודית, היא צריכה לשמור – אני לא מדבר על אזרחים במדינת ישראל, תהיה דתם אשר תהיה. אבל אם אי-אפשר להרחיק אותם, וזה עומד בניגוד לנוהג, לנהלים ולאמנות הבין-לאומיות, אז צריך לאפשר להם חיים, צריך לתת להם משהו לעשות עם עצמם. ואז הם נדחסים כולם לדרום תל-אביב, ויוצרים נוכחות מסיבית ביותר. היינו בדרום העיר לאחרונה, בדרום תל-אביב, וראינו את החיים הקשים שלהם מצד אחד, ושל האוכלוסייה תושבת העיר מצד אחר. ואז הם, דווקא אלה שמצבם, נגיד, לא הכי מזהיר, הם משלמים את המחיר הכי כבד. קשה להם בלאו-הכי, אז עכשיו יהיה להם קשה יותר, ומדינת ישראל לא מתייחסת אליהם. טוב, הם נמצאים באיזה תא שטח אחד, ושם הם יחיו. אני דורש מממשלת ישראל להציג תוכנית – דבר די נדיר אצל הממשלה הזאת – תוכנית סדורה, עם מטרה, עם אמצעים, עם תקציב, כדי להציג פתרון. הלוא אי-אפשר להמשיך לדחות את זה עד קץ הימים. מה גם שמדובר באנשים – מה גם שכידוע, הם מתרבים – מה לעשות, הטבע, וכל שנה יש כנראה כ-1,000 ילדים חדשים שנולדים להם. אז מה נעשה עם הילדים? והם כבר נולדים אתנו, והם כבר מדברים עברית, והם מכירים את הארץ הזאת. הנושא הזה, אדוני היושב-ראש – מה שעושים היום, לוקחים איזה כדור הרגעה, במקרה הטוב. לכדורים האלה יש רק בעיה אחת – התוחלת שלהם היא קצרה. ניקח את הכדור, הכאב הזה אולי יעבור לזמן קצר, הוא יחזור ויהלום בנו בפרצופנו. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חברת הכנסת מרב מיכאלי. גברתי, חמש דקות לרשותך. בבקשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני, חברי וחברותי חברות הכנסת, אך ביום רביעי האחרון הממשלה הפילה את הצעת החוק שלנו, שביקשה לתת פתרון הגון, הגיוני, מעשי, כלכלי, שבא קודם כול לטפל בתושבות ותושבי דרום תל-אביב ובשכונות דרום תל-אביב, ועל הדרך, באמת, בשביל לעשות את זה, לטפל גם במכונים מסתננים, מבקשי מקלט, מהגרי עבודה, פליטים; יש להם שלל שמות, לאנשים האלה שהגיעו מאפריקה ונמצאים היום במדינת ישראל במצב נורא ואיום. נורא ואיום בשבילם, אבל בעיקר נורא ואיום בשבילנו, בעיקר נורא ואיום בשביל תושבות ותושבי דרום תל-אביב. ואגב, צריך להגיד, גם חלק בערד, גם באילת לא כולם במצב טוב, וכל זה משום שמדינת ישראל מסרבת לעשות את הדבר שהיא מחויבת לו חוקית, מחויבת לו מבחינת המשפט הבין-לאומי, מחויבת לו מוסרית, וזה לבדוק, פשוט לבדוק כל אחד ואחד מאלה שכבר הגיעו לכאן ונמצאים כאן, מה באמת מעמדו: האם הוא פליט? האם הוא מהגר עבודה? האם הוא מבקש מקלט? הוא מסתנן מסוכן? לבדוק ולנהוג בו בהתאם. ואז, אדוני, לא היינו נדרשים לחוקים הדרקוניים האלה, כמו זה שעכשיו ממשלת נתניהו מביאה בפעם המי-יודעת-כמה בעוד סיבוב. הפעם לפחות היא התאימה אותו לדרישות של בג"ץ. אבל השאלה הגדולה, אדוני, וזאת הדרמה, חברי וחברותי: האם החוק הזה יפתור את הבעיה? והתשובה, למרבה הצער, היא לא. לא גדול ומהדהד. משום שאפשר לכלוא 3,000 אפריקנים ב"חולות", ואז אחרי שנה הם יצאו משם וייכנסו 3,000 אפריקנים חדשים ל"חולות", ואז אחרי שנה יצאו עוד 3,000 וייכנסו 3,000 אחרים, ואולי חלק מה-3,000 הראשונים יחזרו שוב, אבל האם ישתפר כתוצאה מזה מצבם של תושבי דרום תל-אביב? התשובה היא לא. האם תשוקם השכונה? האם יהיו כאן פחות אפריקנים, במדינת ישראל? התשובה היא לא. אין בהצעה הזאת פתרון, יש בה רק נזק בין-לאומי, יש בה רק נזק מוסרי למדינת ישראל, ויש בה חוסר תועלת, וגם, צריך להגיד, המון המון המון כסף מבוזבז; לפחות 2 מיליארד שקל שעלה להקים את המתקן הזה, "חולות"; לפחות חצי מיליארד שקל בשנה שעולה לתחזק אותו. אדוני, כשר הרווחה לשעבר, יודע איזה דברים מרחיקי לכת ומהפכות בחיי תושבות ותושבי מדינת ישראל אפשר לעשות בסכומים העצומים האלה, שהולכים פשוט בשביל לכלוא 3,000 אפריקנים בשנה. לא לפתור את הבעיה, להמשיך לתקוע אותה ואת תושבות ותושבי דרום תל-אביב עם הבעיה. זה מה שמביאה לנו היום ממשלת ישראל, זה מה שהיא עושה, למרבה הצער, בהרבה מאוד דברים אחרים – לא מביאה פתרונות, ומביאה באמת תקלות ונזקים שעושים לנו נזק גם בחוץ. לכן, אדוני, אנחנו נצביע נגד החוק הזה, ואנחנו קוראות וקוראים לכל חברי הכנסת להצביע נגדו ולשקול מחדש לאמץ באופן כזה או אחר את התוכנית שלנו לשיקום דרום תל-אביב, לטיפול אמיתי, יעיל, אפקטיבי, בבעיית האפריקנים במדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה לך, גברתי. אני מזמין את חבר הכנסת איתן כבל – לא נמצא; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי רוזנטל – אינו נוכח; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – מוותר; חברת הכנסת ציפי לבני – מוותרת – אה, לא נמצאת, סליחה; חבר הכנסת חיליק בר – מוותר; חברת הכנסת סתיו שפיר – מוותרת. נמצאת כאן, חברת הכנסת סתיו שפיר? לא נמצאת. יושב-ראש הוועדה, אדוני, רוצה לסכם? <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> תדבר – – – בוועדה. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת סלומינסקי, אנחנו לא ניתן לקרקס להמשיך. הוא יסכם את מה שהוא צריך. בבקשה, אדוני יושב-ראש הוועדה, חוק המסתננים. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> מאיר, אדוני היושב-ראש, אנחנו גם צריכים, בקטע הזה, כמצוות הקואליציה, למשוך טיפה את הזמן, אין מה לעשות. כמאמר "הגשש": אלה שואלים את אותן שאלות, אלה עונים אותן תשובות, מה יש פה לספר? היות שפה יוצאים החבר'ה – נרשמו והורידו את רשות הדיבור – לכן אנחנו ניאלץ לדבר על העניין הזה. תראה, חוק המסתננים, כפי שהעברנו אותו בסופו של דבר, אנחנו התיישרנו סביב 12 חודשים. אני חושב שבמכלול הכללי מדינת ישראל הייתה חייבת להגן על עצמה, בסוגיה זו, כפוף כמובן לכל הכללים הבין-לאומיים. חלק מהעניין הוא בעצם שכל מי שיסתנן למדינת ישראל, בסופו של עניין לא יהיה לו אינסנטיב לעשות את זה, ובסופו של דבר רוב האנשים שנכנסים למדינה, על-פי הבנת המדינה, הם יותר מסתננים – מה שנקרא מסתנני עבודה, אנשים שמחפשים לשפר את מצבם הכלכלי. הם מגיעים מאפריקה. אם נאפשר בקלות לאנשים האלה להיכנס למדינת ישראל, אין ספק שאנחנו נראה כאן גל של מסתננים לישראל, ובסופו של דבר אנחנו לא נצליח לעצור את הגל הזה. כי באפריקה באמת יש טרגדיות גם ככה, יש שם מצב כלכלי לא פשוט, ואנחנו רואים מה שקורה גם סביב כל המזרח התיכון, שאנשים משפרים – או נודדים ממקום למקום – חלק מהעניין הוא מוטיבציות כלכליות; לא בהכרח המצב הביטחוני שם מסכן את חייהם והם לא יכולים לחיות, אלא באמת אנשים נעים היום ממדינה למדינה לחפש את עתידם, והאינסנטיב המרכזי הוא הנושאים הכלכליים. גם אירופה היום מוצפת לא רק בפליטים סורים אלא באמת מכל העולם, בעיקר על מנת לשפר את המצב הכלכלי. אנשים, בסופו של יום – ואני גם אומר את זה לכל אזרחי מדינת ישראל – בן-אדם רגיל קם בבוקר, רוצה לפרנס את משפחתו – הנושא הכלכלי הוא הנושא המרכזי שמעניין אזרח רגיל כמעט בכל מדינה, ולכן גם האזרחים שנמצאים במדינות קשות-יום, שקשה מאוד להתפרנס בהן, מחפשים דרך לצאת מהן ולשקם את מצבם ואת מצב משפחתם. לכן אנחנו בעצם רואים שרוב – או כמעט כל – המסתננים שמגיעים למדינת ישראל אלה מסתננים שבאים מתוקף זה. המוטיבציה שלהם היא מוטיבציה כלכלית. לכן למדינת ישראל יש הכרח – זו לא שאלה של רצון, אני רואה את זה כהכרח לאומי ממדרגה ראשונה לעצור את זה. אין לנו ברירה. התנועה פה היא תנועה המונית. אני מניח שאם היה מדובר בכמה אלפים בודדים – אני משוכנע שכל ממשלה, בלי קשר למי היא הייתה – במיוחד שאנחנו, כעם היהודי, היינו רואים את זה אחרת. גם בזמנו של מנחם בגין, זיכרונו לברכה, היה הסיפור של הספינה הווייטנאמית. אז בוודאי מדינת ישראל שמחה לקלוט אותם ברצון ובאהבה, לחבק אותם. היות שבעצם פה מדובר בגל עצום, שהגיע למצב שכבר יש כאן במדינת ישראל כמעט 100,000 – דרך אגב, אנחנו מקיימים סיור של ועדת הפנים, אני חושב שבשבוע הבא; לא יודע אם בשבוע הבא, אבל בתקופה הקרובה – דיברתי קודם עם מנהלת הוועדה שלנו – לדרום תל-אביב. בדרום תל-אביב בעצם – רוב המסתננים הגיעו לדרום תל-אביב, השתקעו שם, מה שגרם לכך שהאוכלוסייה שגרה במקום, נהפכו חייה, והם בלתי נסבלים שם מבחינתם, גם בנושא של הביטחון האישי – – – <היו"ר מאיר כהן:> אני מבקש, בצד שמאל, אנא מכם. מסכמים את הדיון. זמנו בידו, אבל זה לא אומר שאתם צריכים – אני אפילו לא שומע אותו. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> עליזה, בדרך כלל קשה לי לדבר דברי סרק. בחיים שלי לא עשיתי את זה. אז אני מבקש, תזרזו שם את האנשים, אני לא יכול להמשיך לדבר. תזדרזו. תעבירו לי בפעם הבאה רשימות של נושאים – אני לא רגיל לזה. <קריאה:> – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אין בעיה. אני רק צריך לדעת מה אני מקריא. לא חשוב לי להקריא עוד פעם את הצעות החוק, אתה יודע, רק תנו לי נושאים שאני מקריא אותם באופן טכני. בכל מקרה, אנחנו החלטנו בוועדה לעשות סיור בדרום תל-אביב, על מנת – היה דיון מעניין מאוד היום בוועדת הפנים. מאיר, אתה היית שם? <היו"ר מאיר כהן:> לא, היום לא. מעניין. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> היום לא היית? אז תדע לך שרשמתי לך חיסור. שלא תתבלבל. היום עשינו דיון מדהים בוועדת הפנים בנושא מפרץ חיפה, זיהום האוויר. בעקבות כל הפרסומים שהיו לאחרונה בתקשורת, אני סברתי שבאמת כדאי להביא את כל המומחים ואת המשרדים ואת השרים, כדי שעם ישראל בסוף לא יחיה באיזו בלבלה, אלא באמת ישמע אחת ולתמיד מה המצב. היום הבאנו גם את מי שערך את המחקר; הוועדה זימנה גם את שר הבריאות, את השר להגנת הסביבה, גם את הגורמים במשרד הבריאות שמנחים את צוות המחקר, ובסופו של דבר – סליחה, גם סגן השר במשרד ראש הממשלה מזוז היה בדיון. היות שהוא גם גר בקריות, אז הוא הרגיש צורך להגיע וגם לדבר באופן מאוד מאוד רגשי על הנושא. <היו"ר מאיר כהן:> שמעתי את התיאור שלו על רחוב דגניה, ואני מכיר אנשים שגרים שם. צדקת בתיאור הזה. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אנחנו נזמן אותו, כמובן, חדשות לבקרים בנושאים שקשורים לחיפה. הוא בן-אדם שנבחר דרך מחוז חיפה, חשוב לו מאוד לבוא ולהגיד את העמדה שלו בנושאים הלוקאליים, שקשורים למקום, ובאמת הוא הגיע. אבל בסופו של עניין, דווקא אני לא מסכים עם חברת הכנסת סויד. אני די נרגעתי דווקא מהסיפור, במובן זה שהייתה שם הרבה דיסאינפורמציה. גם מוביל המחקר דיבר ונתן סקירה, ואמר שהמחקר עצמו לא הסתיים בכלל, גם ככה הם תכננו רק בעוד חודשיים לפרסם את הממצאים. בנושא של הממוצעים הארציים בין הנפות – בסך הכול גם בנפת חיפה זה די דומה – הממצאים שיש שם – למה שקורה בנפות אחרות או במטרופולין אחרת, מטרופולין תל-אביב וכו'. לכן דווקא הפוך – אני חושב שדווקא מבחינת הממצאים שלנו, בסך הכול, מבחינתי האישית זה הרגיע אותי במובן מסוים, אבל כמובן, אנחנו נמשיך ונעקוב אחרי הנושא הזה. אנחנו גם החלטנו לזמן שוב את אותו הרכב לוועדה בעוד כחודש, חודש וחצי, לאחר שיסתיים המחקר ויוצג במשרדי הממשלה הרלוונטיים. אנחנו נבקש – מה אתה אומר? <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> כל המסתננים שמגיעים לאירופה, לטורקיה – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> דיברתי על זה. דיברתי על זה. לכן אני אומר – חבר'ה, תזדרזו שם. לכן אני אומר, בגדול, אנחנו נעשה דיון נוסף בוועדה בעוד כחודשיים על מנת לשמוע את הממצאים. דרך אגב, המחקר הוא מאוד מעניין; היו שם שתי החלטות מאוד חשובות במהלך הדיון, שאמרו אותן השרים, גם ליצמן וגם גבאי: א. המימון של המחקר הזה, שעד היום בוצע במימון בז"ן, יבוצע מתקציב ממשלת ישראל. אני רואה את זה כדבר חשוב מאוד, מפני שכפי שאמרתי, אני חושב שזה עושה את המחקר פחות תלוי במממן. לפעמים יש אינטרסים כלכליים במחקר כזה או אחר, ולכן אני אישית חושב שזה באמת חשוב שהמחקר מתבצע – בוודאי מחקר ברמה הזאת ובנושא כל כך חשוב ואקוטי – שזה ממומן על-ידי תקציב ממשלת ישראל ולא על-ידי תקציבים של גורמים סביבתיים כאלה ואחרים, שבמסגרת תוכנית כזאת או אחרת שהם רוצים להגיש לבינוי כזה או אחר, מטילים עליהם מטלות סביבתיות כמו תסקירי סביבה וכו'. אני חושב שברמה כזאת של בעיה – בוודאי אני מניח שכל מי שבא לאזור חיפה לא צריך להיות איזה פרופסור גדול לענייני איכות סביבה כדי להבין שהאוויר בחיפה מזוהם. הוא רואה את זה בעיניים, מריח את זה באף. מספיק שהוא לא תתרן, והוא כבר מבין שיש פה בעיה בעניין. לכן אני שמחתי – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – האזורים, עובדה שיש בהם יותר מחלת סרטן – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> לא, אין קשר. אני אסביר. אני אסביר: א. האזורים כרגע לא חשובים, כי הסיפור לא הסתיים. המחקר הוא מחקר לחמש שנים. כרגע אפילו הסשן הראשון לשנה עוד לא הסתיים – ממילא היו צריכים לפרסם את זה בעוד חודשיים. נניח שנלך לשיטתך, והוא יבוא ויגיד שיש כמה רחובות בעייתיים – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אבל אנשים צריכים לדעת. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> שנייה. דקה, דקה. לדעת זה לא מספיק. השאלה היא מה אתה עושה עם המידע. אם המידע נכון, אתה לא נותן מידע חלקי; אתה אמור – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> רק שנייה. לכן בוא נשאל אותו כל יום. לכן אני אומר, גם במחקר יש תקופות – אתה בונה את המתודולוגיה בצורה מסוימת, הגיונית. אם החלטת שנה, אז אתה מסיים את המחקר בתוך שנה; מציג אותו בפני מזמיני העבודה, שאני מניח שהם יודעים לעשות לך את הבקרות – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> בז"ן או – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> מה? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מי אלה מזמיני המחקר, בז"ן או – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני סיפרתי לחברים שאני שמחתי היום – מהישיבה, בסופו של עניין, אני יצאתי עם שתי תובנות ששימחו אותי: 1. שהשר להגנת הסביבה ושר הבריאות הודיעו חד-משמעית שהמחקר – הם הודיעו למנהל המחקר שהמימון יינתן על-ידי ממשלת ישראל. זה דבר שאותי שימח, כי אני חושב שנושאים כאלה אמורים להיות ממומנים על-ידי המדינה. אנחנו לא מחפשים תורמים, אנחנו לא מחפשים בעלי אינטרסים, אנחנו גם לא מחפשים מטלות יזם. זה מחקר שמדינת ישראל צריכה להוביל במימונה האישי, ואז אתה בטוח שאתה מקבל גם את התוצאות הנכונות-יותר. בוודאי זה פחות תלוי מאשר כשמישהו אחר מממן, ואני מכיר הרבה מחקרים, שאני קורא עליהם חדשות לבקרים, למשל בנושא תרופות וכו', שחברות תרופות מממנות, והציבור הרחב, ואני בתוכו, לא יודע מה לעשות עם הממצאים – האם זה נכון, לא נכון? אין לי מושג. לכן אני שמחתי כאן על ההחלטה של השר. דבר שני, שמחתי גם לשמוע את שר הבריאות שאומר חד-משמעית: רבותי, אני לא מסובב את העניין. אם בסופו של דבר יסתבר שהמפעלים או המזהמים האלה שם חייבים להפסיק לפעול כי הם הדבר הישיר שגורם לתחלואה, אנחנו נעצור את זה, לא משנה לי איך. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> למה אתה צוחק, מיקי? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תקשיב, אני מאוד מעריך אותך ואת הדאגה שלך, אבל עידן עופר – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> שאלתי למה אתה צוחק. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – הוא מנהל את המדינה, ולא אתה, ולא ועדת הכנסת, ולא משרד העבודה. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אז, דרך אגב, למה באת לדיון ולא נסעת אליו ישר למשרד, לשבת אתו? היית מתקזז אתי לפחות. עזוב, אתה יודע מה? אני אגיד לך משהו. גם אם אתה צודק – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אם זה אכפת לך – לא, אם זה אכפת לך באמת, ואכפת לך, אז חשוב שיהיה – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> קודם כול תחזור בך מהמשפט "אם אכפת לך באמת". אני עזבתי את הדיון, אם לא אכפת לי אז אין דיון. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אני גם אמרתי שאני חושב שאכפת לך. חשוב מאוד שתדאג לנושא הניטור האמיתי. אין ניטור אמיתי, תאמין לי – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אתה יודע מה, אני אגיד לך משהו, מיקי. אני עשיתי דיון לפני כחמישה חודשים בנושא. אני התעכבתי על הנושא הזה. רציתי לדעת באמת כמה תחנות ניטור יש, מה הפיזור שלהן, מה הן מנטרות. נתנו לנו רשימת חומרים שהם בודקים. אין לי כלים, תקשיב, זאת הדילמה שלי כחבר כנסת, אני לא כימאי, ואני גם לא מבין באיכות האוויר. אני אז זימנתי לדיון את המשרד להגנת הסביבה ואת הבחור שבעצם תחום אחריותו – כל הסיפור של זיהום האוויר. שאלתי אותו, אמרתי לו, הרי זה תחום העיסוק שלך והמומחיות שלך, מה אתה אומר על העניין? אז האמת היא שאז הוא נתן לי תשובות מספקות. עכשיו, אני לא יודע מה לעשות אתן. עכשיו, אם אני לא סומך עליו אז אנחנו בבעיה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> יש לו תקציב מוגבל. בוא נעשה דיון על הניטור, רק על הניטור ומה צריך לנטר. תזמין כל מיני מומחים וגם את המשרד להגנת הסביבה. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אוקיי, אין בעיה. בעזרת השם, שלב א' במחקר יסתיים, אנחנו בתחילת המושב הבא, תזכיר לי, אני אעשה דיון, בעזרת השם, בלי נדר, רק על הנושא. טוב, רבותי, היות שמסמנים לי כאן שהכוחות כבר הגיעו והכול מוכן כבר למשחק, אז אני מודה לכם על ההקשבה, ועל זה שהייתי טרחן אני מתנצל. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. <נחמן שי (המחנה הציוני):> היית בסדר. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> היית בסדר גמור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו מודים לך, אדוני יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אמסלם. חברי הכנסת, מי שמעוניין להצביע, שישב. הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ו–2016. יש סדרה ארוכה של הסתייגויות. מול מי אני עובד, חברי הכנסת? מול מי אני עובד? חברת הכנסת זנדברג. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז בשפת הסימנים, חברת הכנסת זנדברג, כי אני – – – <תמר זנדברג (מרצ):> כל ההסתייגויות – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> את מרכזת את כל ההסתייגויות, או לא? כן. אז תעזרי לעצמך עם הידיים אם אני לא שומע משהו. לפני סעיף 1, הסתייגות של סיעת מרצ. מצביעים? <תמר זנדברג (מרצ):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מצביעים. הסתייגות של קבוצת סיעת מרצ – חברי הכנסת תמר זנדברג, זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג' ומיכל רוזין – לפני סעיף 1, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 45 נמנעים – 2 ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לפני סעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני אביא בחשבון. בעד – 32, נגד – 46, כולל חבר הכנסת סמוטריץ, שניים נמנעו. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. לסעיף 1, הסתייגות של קבוצת המחנה הציוני – חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן ויעל כהן-פארן, קבוצת מרצ וחברת הכנסת יעל גרמן. הסתייגות מס' 2, מצביעים? <תמר זנדברג (מרצ):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מצביעים. הסתייגות מס' 2 לסעיף 1 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 45 נמנעים – 2 ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברת הכנסת יעל גרמן לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 37, נגד – 45, שניים נמנעו. הסתייגות מס' 2 לא התקבלה. הסתייגות מס' 3? <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא שומע. <תמר זנדברג (מרצ):> 3 ו-4 אפשר להסיר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 3 ו-4 מסירים. גם לחלופין מסירים? <תמר זנדברג (מרצ):> גם לחלופין. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז הסתייגות מס' 5 של קבוצת מרצ לסעיף 1. הסתייגות מס' 5 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 47 נמנעים – 1 ההסתייגות (5) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, להסתייגות מס' 5 הצביעו כך: בעד – 37, נגד – 47, אחד נמנע. ההסתייגות לא התקבלה. 6? <תמר זנדברג (מרצ):> 6 להסיר, 7 מצביעים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 6 מסירים. 7 לסעיף 1 – מצביעים. הסתייגות מס' 7 לסעיף 1 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 48 נמנעים – 1 ההסתייגות (7) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> על הסתייגות מס' 7, התפלגות הקולות: בעד – 37, נגד – 48, נמנע אחד. גם הסתייגות מס' 7 לא התקבלה. הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 1, לכן נצביע על סעיף 1 כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. סעיף מס' 1 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 15 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 32 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, סעיף 1: 55 בעד, 32 נגד, אין נמנעים. סעיף 1 אושר כנוסח הוועדה. לאחרי סעיף 1, הסתייגות מס' 8 – לא להצביע? <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מוסרת. 9? <תמר זנדברג (מרצ):> 9 – להסיר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 9 – להסיר. <תמר זנדברג (מרצ):> הסתייגות 10, שיקום שכונות דרום תל-אביב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לסעיף 2 אין הסתייגויות, לכן אנחנו נצביע על סעיף 2 כנוסח הוועדה. מי בעד סעיף 2? מי נגד? הצבעה מס' 16 בעד סעיף 2 – 55 נגד – 32 נמנעים – אין סעיף 2 נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סעיף 2 כנוסח הוועדה, חברי הכנסת: 55 בעד הסעיף, 32 נגדו, אין נמנעים. סעיף 2 אושר כנוסח הוועדה. לאחרי סעיף 2 – הסתייגות מס' 10, ואנחנו מתבקשים להצביע – של קבוצת המחנה הציוני, קבוצת מרצ וחברת הכנסת גרמן. מי בעד? <תמר זנדברג (מרצ):> הקמת מינהלת לשיקום שכונות דרום תל-אביב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? <קריאה:> נגד. <תמר זנדברג (מרצ):> נגד מינהלת שיקום שכונות דרום תל-אביב? הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (10) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברת הכנסת יעל גרמן לאחרי סעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 41, נגד – 46, אין נמנעים. הסתייגות מס' 10 לאחר סעיף 2 לא אושרה. אין הסתייגויות ל-3 ו-4; לכן אנחנו נצביע על סעיפים 3 ו-4 כנוסח הוועדה. מי בעד הסעיפים? מי נגד? הצבעה מס' 18 בעד סעיפים 3–4 – 55 נגד – 32 נמנעים – אין סעיפים 3–4 נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סעיפים 4-3 כנוסח הוועדה, התוצאות: 55 בעד, 32 נגד, אין נמנעים. סעיפים 3 ו-4 אושרו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. כל החוק אושר בקריאה שנייה כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות. לכן נעבור להצבעה בקריאה שלישית. הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ו–2016 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. קריאה שלישית. הצבעה מס' 19 בעד החוק – 55 נגד – 32 נמנעים – אין חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 55, נגד – 32, אין נמנעים. הצעת החוק אושרה כנדרש בשלוש קריאות. אנחנו נעבור עכשיו – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אפשר להודות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, בבקשה, חבר הכנסת דוד אמסלם, שדיבר כל כך יפה לפני ההצבעות, רוצה לחזור ולומר עוד כמה מילים, בעצם להודות לכל אלה שעסקו במלאכה. בבקשה, אדוני. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> קודם כול, אני אבקש להודות לחברי ורעי יואב בן צור. יואב בעצם עבד על החוק הזה בוועדה. אני לא הובלתי את הדיון בוועדה. באמת, יואב, תודה על כל העבודה המסורה שעשית. כמובן, שוב הפעם, לצוות שלי. אין טעם לחזור, כי יש לי פה עוד חוק, אז בסוף אני אודה לכם על הכול ביחד. אז באמת תודה רבה לכולם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת אמסלם. <הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון מס' 5), התשע"ו–2016> [מס' כ/614; "דברי הכנסת", חוב' ט"ו, עמ' 9250; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים להצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון מס' 5), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה ושלישית. מזל שהוא לא הספיק להתרחק. חבר הכנסת דוד אמסלם, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה – בבקשה, אדוני. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> תודה, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני מוכן – דוד, אתה רוצה לבוא ולהקריא את החוק במקומי? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אסור לו, אסור לו. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> תמיד אתה עסוק אתי. אתה רוצה לבוא לקרוא את החוק במקומי? <דוד ביטן (הליכוד):> תמיד טועים בינינו, אז אני יכול – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> זה נכון, זה נכון. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון מס' 5), התשע"ו–2016, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים, התשנ"ז–1997, קובע כי בית-המשפט רשאי, אם הרשיע אדם בעבירה של נהיגה ברכב בחוף הים, לפסול אותו אדם מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה שלא תעלה על 120 ימים. כמו כן קובע החוק כי קצין משטרה בדרגת מפקח ומעלה רשאי לפסול אדם מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, אם יש יסוד סביר להניח כי הוא נהג ברכב בניגוד להוראות החוק באופן שיש בו כדי לסכן חיי אדם או לגרום לפגיעה ניכרת בסביבה. פעמים רבות, נהגים שרישיונם נפסל ממשיכים לנהוג בחוף הים למרות פסילת רישיון הנהיגה שלהם, תוך זלזול בחוק וסיכון ממשי של חיי אדם. בניסיון למגר תופעה זו, מוצע בהצעת חוק זו, שיזמו חברי הכנסת מיקי לוי ומיכל רוזין – שאפו; גם לך, מיקי, שאפו על החוק – כי נוסף על כל עונש אחר, יוכל בית-המשפט להרשיע אדם בעבירה כאמור ולהורות בצו על איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה שלא תעלה על 120 ימים, בדומה לאיסור השימוש שנקבע בפקודת התעבורה לעניין עבירות תעבורה חמורות. כמו כן, בהתקיים התנאים האמורים לעיל לעניין פסילת רישיון נהיגה על-ידי קצין משטרה, מוצע להסמיך קצין משטרה בדרגת מפקח ומעלה להורות על איסור שימוש ברכב לתקופה של 30 ימים, ובלבד שיש לו יסוד להניח כי יוגש נגד הנהג כתב-אישום. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, לכן אבקש כי הכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון מס' 5), התשע"ו–2016, בקריאה שנייה. אני אבקש מכולם לשבת. הצבעה מס' 20 בעד סעיפים 1–2 – 68 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר מאיר כהן:> ובכן, 68 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. החוק עבר בקריאה שנייה. אנחנו נעבור להצבעה על החוק בקריאה שלישית. בבקשה. הצבעה מס' 21 בעד החוק – 63 נגד – אין נמנעים – אין חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון מס' 5), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> אם כן, בקריאה שלישית, 63 בעד, נגד – אין, נמנעים – אין. החוק עבר גם בקריאה שנייה וגם בקריאה שלישית ויעבור לספר החוקים בשעה טובה. אני מזמין את חבר הכנסת מיקי לוי לברך בקצרה. <מיקי לוי (יש עתיד):> בקצרה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקש להודות למנהלת ועדת הפנים לאה קריכלי, שקידמה את החוק, ליועץ המשפטי שליווה את הדיונים בהצעת החוק, עורך-דין תומר רוזנר, ולצוות הוועדה המסור. וכמובן, איך לא – איפה הוא, יושב-ראש הוועדה? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הוא הלך לעצור את הזיהום בחיפה בגופו. <מיקי לוי (יש עתיד):> וכמובן, איך לא, ליושב-ראש ועדת הפנים דודו אמסלם, שקידם במהירות ובמקצועיות ראויות לשמן את החוק, בתוך שבועות מספר, לקריאה שנייה ושלישית. איך אומרים החבר'ה – באמת תקתק את החוק במהירות. תודה רבה גם לחברתי חברת הכנסת מיכל רוזין שהצטרפה להצעה. חברי חברי הכנסת, באישור הצעת החוק כנסת ישראל שמה הערב סוף להפקרות ששוררת בחופים ומבטיחה שכבר בקיץ הקרוב יהיו בידי רשויות אכיפת החוק האמצעים החוקיים הראויים לפעול כנגד העבריינים שמסכנים חיי אדם ופוגעים בשמורות הטבע. רק החמרת הענישה כנגד העבריינים שמתפרעים בחופים תעזור להפסיק את הזלזול הזה בחיי אדם ואת הפגיעה בטבע. תודה רבה, ובהצלחה לכולנו. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת מיכל רוזין, גם את רוצה להודות, בקצרה. נאפשר לך, בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> עיסאווי, תודה שהצבעת בעד. חבר הכנסת עיסאווי פריג', תודה שהצבעת בעד. אני רוצה להודיע לכולם, ובעיקר לאזרחים ולאזרחיות במדינת ישראל, שהקיץ הבא, תקופת הרחצה הבאה, שמתחילה לדעתי במאי, אם אני לא טועה, הולכת להיות בטוחה יותר לכולנו. אני חושבת שבאמת, כבוד ליושב-ראש ועדת הפנים דוד אמסלם, שבהחלט זירז את החקיקה, כפי שראוי, מהקיץ הקודם, כשהתחלתי את הצעת החוק הזאת, לאחר דריסתה על חוף הים של מתרחצת. זה באמת הגיע לשיא שלא היה אפשר יותר לסבול את ההתפרעות, את הפראות, על חופי ישראל. אני חושבת שטוב עשינו שהגשנו את הצעת החוק; טוב שחוקקנו את החוק במהירות. אנחנו יצרנו פה קיץ יותר בטוח לכולנו. אני מקווה מאוד שבהמשך לחוק הזה יהיו יותר פקחים שיפקחו בחופים, ובעיקר שנדע לעשות סדר וגם לתת אפשרות לכולם ליהנות מהחופים, גם מספורט ימי, גם כמובן למתרחצים, גם כמובן לשמור על הטבע והסביבה, ושלא נהרוס את המעט שיש לנו. החוף שלנו, חשוב לשמור עליו ועל החיות, בעלי-החיים. אני רוצה להגיד תודה לרשות שמורות הטבע ול"אור ירוק", לצוותים – היועצים הפוליטיים שלי ושל חבר הכנסת מיקי לוי. כמובן לצוות הוועדה, ליועצים המשפטיים ולמנהלת הוועדה. תודה רבה. ברכות, מיקי, להמשך חוקים נוספים. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 15 והוראת שעה), התשע"ו–2016> [מס' כ/613; "דברי הכנסת", חוב' י"ד, עמ' 8974; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 15 והוראת שעה), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף. בבקשה, אדוני. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, גברתי השרה, זה יכול להתקבל כיום חגיגי, אף-על-פי שהוא יום קשה לכולנו, האירוע של הימים האחרונים, אבל פה יש בשורה טובה, לפחות העובדים שיש להם ארבע שנות ותק, שעד עכשיו היו להם 14 ימי חופשה, ועם קיזוז של ימי החופשה הרגילים בעצם יש להם רק עשרה ימים. הצעת החוק שהובאה על-ידי ידידתי, חברת הסיעה שלי, רחל עזריה, יכולה להיחשב מהפכה, כי אני פונה בעצם לכל המפלגות הוותיקות, ששנים רבות – ואני פונה במיוחד לצד של ההסתדרות ומפלגת העבודה – ששנים רבות לא דאגו לשפר את החופשות של העובדים החלשים: קחו את זה כדבר שכדאי שתשקלו ותחשבו עליו. האמת שגם זה ניתן טיפין-טיפין – עם היומיים שהתווספו לחופשה, בעצם יגיעו ל-12 יום בשנה, כפי שאמרתי, רק למי שיש לו לפחות ארבע שנות ותק במקום עבודתו – תתפצל פעימה ראשונה ביולי 2016, בעוד ארבעה חודשים, והפעימה השנייה, של יום אחד, בינואר 2017, דהיינו בשנת התקציב הבאה. הפיצול הזה בא בעקבות ההסכם הקיבוצי בין ההסתדרות לבין המעסיקים, ולכן פה לא הרגזנו אף אחד. אבל האמת, מי שסובל מההחלטה הזאת, בניגוד להחלטה הקודמת, לבטל את ההיטל עבור העובדים הזרים למעסיק בתחום החקלאות – זה מטיל עול כבד על המעסיקים של הנכים, המוגבלים, שזקוקים לשירות סיעוד באמצעות עובדים זרים. בעבורם זו הוצאה נוספת. חברים, תקשיבו, תקשיבו, הקשבתם טוב מאוד כשדובר על החקלאות, פה-אחד הסכמתם. שי, חשוב גם שתדעו על אנשי הסיעוד – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> ואם חסרים לכם שיעורים פרטיים, יש לכם מומחה בסיעה, ובצדק, מומחה נהדר, איציק שמולי. אבל פה נותנים חופש לעובדים הזרים, עובדי הסיעוד, אבל על חשבון מי? על חשבון המעסיקים, דהיינו, הנכים, שזקוקים להם גם ביום החופש, ותמורת החופש שהם נותנים, הם חייבים להוציא כסף נוסף כדי לקבל מחליפים. <היו"ר מאיר כהן:> החוק מתייחס לזה, אדוני? <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לצערי, לא, ואין פה שיפוי של המדינה. כל פעם שמוסיפים על המעסיקים, שזה כולל הנכים, לצערי, אנחנו מכבידים יותר על כל מי שמקבל קצבת נכות או קצבה כלשהי שמלווה בעובד סיעוד, עובד זר. לכן, אני פה מבקש, אנחנו נדון בוועדה, ונביא הצעה יחד עם חברים נוספים, כדי שיהיה שיפוי אוטומטי לאוכלוסייה שסובלת מהטבה לעובדים הפשוטים שהכוונה של החוק היא אליהם. אני חייב לציין – קצת היסטוריה לא תזיק לנו מדי פעם – מי שקבע בפעם הראשונה שיש צורך בחופשה במדינה, בחופש מהעבודה, בחופשה שנתית, זה יהודי בשם בלום, ליאון בלום, שהיה ראש ממשלת צרפת לפני מלחמת העולם השנייה. אנחנו צריכים ללמוד מהאיש הדגול הזה, שלפני כמעט 80 שנה הנהיג את הנושא של החופשה עבור העובדים, ואנחנו עוד לא ניצלנו את זה. אני חייב להגיד שזה לא רק טובת העובד, זה גם טובת המעסיק – חברים פה, אתם מפריעים לי. חברים, מיקי, אני מכבד את כולם. תשימו לב שאני בדרך כלל לא מדבר – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברים. חבר הכנסת ביטן, שרת המשפטים, אני מבקש מכם, זה מפריע לחבר הכנסת, יושב-ראש הוועדה, להציג את הצעת החוק. אז אנא מכם, רוצים לדבר – בצד. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אני חוזר על הנקודה הזאת, שבעיני היא מאוד חשובה. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת איימן עודה. בבקשה, אדוני. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – – הם רוצים שהעובדים יהיו מסורים, שיעבדו במסירות, שישפרו את יכולת העבודה שלהם וישרתו טוב יותר את המעסיקים שלהם – כדאי שיעשו את זה בתנאי עבודה הולמים. ומי שדואג למעסיק, שידאג גם לעובדים, גם לילדים שלהם, שייהנו מנוכחות ההורים יומיים נוספים, כאילו זה דבר גדול מאוד, ולדעתי לא מספיק. אני רוצה להגיד, כרגיל בוועדה שלנו, ואני שמח וגאה בזה – גם להודות לכל הצוות הנפלא של הוועדה, אם מנהלי הוועדה, אם היועצים המשפטיים וחברי הוועדה; כל אחד כבודו במקומו מונח. הצעת החוק הזאת היא ללא הסתייגויות, ולכן אני מבקש, אדוני היושב-ראש, להעביר אותה בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקש מכולם לשבת. אני מזכיר, אנחנו מצביעים בקריאה שנייה על הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 15 והוראת שעה), התשע"ו–2016. אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 22 בעד סעיפים 1–2 – 43 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר מאיר כהן:> 43 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים – בקריאה שנייה. ברשותכם, אנחנו עוברים לקריאה שלישית. בבקשה. הצבעה מס' 23 בעד החוק – 42 נגד – אין נמנעים – אין חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 15 והוראת שעה), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 42 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני חוזר, הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 15 והוראת שעה), התשע"ו–2016, עברה גם בקריאה שנייה וגם בקריאה שלישית, פה-אחד כמובן. אני מזמין את רחל עזריה. לפנים משורת הדין, רבותי, אני מבקש, בגלל סדר-היום העמוס, אלה שמודים – שיעשו את זה בקיצור. תודה רבה. בבקשה, גברתי. <רחל עזריה (כולנו):> תודה רבה. אני רוצה להודות ולברך על אישור החוק שמגדיל את מינימום ימי החופשה במשק מעשרה ל-12 ימים. במדינת ישראל, לפי ההערכות, למיליון וחצי עובדים במשק יש עשרה ימי חופשה בלבד בשנה, וכעת המינימום יגדל, ועבורם זאת הקלה משמעותית. מדובר בעובדים מוחלשים, אך גם בעובדים צעירים בני המעמד הבינוני, עורכי-דין צעירים, אדריכלים, רואי-חשבון, עובדים צעירים בענפים שונים. החוק הזה בא לצמצם פערים גם בין מי שעובד בעבודה מאורגנת ומוגנת ומקבל בדרך כלל כ-20 ימי חופשה, לעומת מי שלא. נוסף על כך, בהגדלת מינימום ימי החופשה ל-12 אנחנו מתקרבים מעט למספר ימי החופשה שיש לעובדים ב-OECD. שם כבר מזמן העלו את מינימום ימי החופשה ל-15 ואף ל-20. אני רוצה לשתף אתכם בנתון בלתי נתפס, שלפיו בישראל, במצטבר, אנחנו עובדים, תקשיבו טוב, 254 שעות בשנה יותר מאשר ב-OECD – זה חודש וחצי עבודה, הן בימים עודפים והן בשעות עודפות. יש לנו הרבה עבודת תיקון בנושא כדי לאפשר לאנשים חיים סבירים ולהגדיל את הפריון במשק. זאת משימה גדולה שעומדת בפנינו, ואני מקווה שנצליח בה. לפני התודות אני רוצה לפנות לארגוני הנכים, לאנשים שמעסיקים עובדי סיעוד: אני מודעת לאתגר בחוק הזה, ויחד עם חבר הכנסת אלי אלאלוף, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ועם משרד הכלכלה, אנחנו פועלים כדי לשפות אתכם, או למצוא פתרון לעומס שאנחנו מטילים עליכם. ולתודות – תודה למשרד האוצר ולשר האוצר משה כחלון על העבודה האינטנסיבית והתמיכה לאורך הדרך; למשרד הכלכלה ולשר הכלכלה הקודם, השר אריה דרעי, שיחד הגענו להסכמות האלה שאפשרו את העברת החוק; לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות והעומד בראשה, חבר הכנסת אלי אלאלוף; לצוותים המשפטיים כולם; תודה לאבי ניסנקורן, יו"ר ההסתדרות, ולשרגא ברוש, יו"ר נשיאות הארגונים העסקיים – הצלחנו יחד להגיע להסכמות – וכמובן, ליועצים שלי, עמרי, ישי ורותם, על העבודה המאומצת, ולכם, חברי הכנסת מהקואליציה והאופוזיציה, שתמכתם באהדה ובשמחה לאורך הדרך, תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. אנחנו מוסיפים לפרוטוקול את קולה של חברת הכנסת נחמיאס ורבין ואת קולו של חבר הכנסת מיקי רוזנטל. <הצעת חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על-ידי ישות מדינית זרה (תיקון) (הגברת השקיפות לגבי נתמכים שעיקר מימונם מתרומות של ישויות מדיניות זרות), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1005); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים, ברשותכם, להצעת חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על-ידי ישות מדינית זרה (תיקון) (הגברת השקיפות לגבי נתמכים שעיקר מימונם מתרומות של ישויות מדיניות זרות), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה. לפני זה אני מזכיר שרשימת הדוברים נסגרה ויש 60 דוברים. אנחנו נקפיד על הזמן. אני מבקש משרת המשפטים להציג את הצעת החוק. גברתי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בושה, בושה, בושה. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אחרי שעות רבות של דיונים ציבוריים בעניין חוק השקיפות, אין-סוף מאמרים, טורי מערכת והרבה מאוד זעקות שבר עולות ויורדות מצד הספסלים שבצד הזה של האולם, אחרי שחשבתי שכל מה שיכול היה להיאמר בנושא הזה כבר נאמר, התחוורה אצלי לאחרונה תובנה חדשה בנושא – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה יום שחור. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת עיסאווי. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – אתם, המתנגדים לחוק השקיפות, לא באמת יודעים למה אתם מתנגדים לחוק. כל מי שמביט בכם מהצד מבחין מייד שכבר מזמן עברתם משלב ההתנגדות לחוק בשל אידיאולוגיה לשלב ההתנגדות לחוק בשל פרנויה. ובשלב הזה, שאתם נמצאים בו כעת, שלב הפרנויה, אני מרגישה שהטיעונים קצת מבולבלים ולא מסודרים. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> חלק מכם הרי חושב שהצעת החוק נוראה – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תפסיקי להסית. תדברי בעד החוק, מה את מדברת כל היום – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> – – ואסור להכניס אות אחת ממנה לספר חוקים. אבל באותה שעה ממש, חלק אחר מכם חושב שנכון היה להחיל את החוק גם על גופים אחרים ונוספים. אלה כמו אלה מייללים בסוג של רפלקס פוליטי על מות הדמוקרטיה והסכנה לשלטון החוק. <תמר זנדברג (מרצ):> איפה התרומה – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אבל האמת צריכה להיאמר – הטענות שלכם סותרות חזיתית אחת את השנייה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הכבוד הלאומי – – – הכבוד הלאומי. <שרת המשפטים איילת שקד:> אני מבקשת לנצל את הזמן שיש לי כדי לעשות לכם קצת סדר בראש – – <היו"ר מאיר כהן:> חברי הכנסת, אנא מכם. בבקשה. חברי הכנסת, אנא מכם. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברי הכנסת, נרשמתם לדבר. לכל אחד יש שלוש דקות. אנא מכם, תנו לשרה להציג את הצעת החוק. <מיכל רוזין (מרצ):> שרת משפטים שאומרת – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> – – ולסדר על המדף את הפרנויות השונות שלכם אחת-אחת. <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת רוזין. <שרת המשפטים איילת שקד:> אני לא שומעת. <מיכל רוזין (מרצ):> מה זה? מה זה? את מדברת על חברי כנסת – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת רוזין, חברת הכנסת תמר זנדברג. אני לא אשתמש – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אני פשוט רוצה לעזור לכם לבנות את הטיעון נגד הצעת החוק בצורה הטובה ביותר, יותר משאתם בונים אותו. בסופו של דבר, אפשר לתמצת את ההתנגדויות שלכם ביחס לחוק השקיפות לשלוש כותרות: פגיעה בזכות יסוד מוגנת – – <מיכל רוזין (מרצ):> על מה את מדברת? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תדברי על החוק. למה את מדברת עלינו? תדברי למה החוק הוא טוב. מה העניין הזה של ההסתה כל יום? <שרת המשפטים איילת שקד:> תכף אני אדבר – – – אבל יש לי מלא זמן. אבל יש לי מלא זמן. אני אדבר גם וגם. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תדברי למה את חושבת שהחוק טוב. מה זאת ההסתה הזאת? את שרת המשפטים, תתביישי לך. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – פגיעה בהליך הדמוקרטי התקין ובזכויות המיעוט ופגיעה בחופש ההתאגדות ובחופש העיסוק. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> בואו נעבור עניין-עניין ונבחן את הפגיעה שהצעת החוק הזאת מייצרת. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זו שיטה. עולה שרת משפטים ומדברת נגד, ראש ממשלה מדבר נגד. <שרת המשפטים איילת שקד:> נתחיל מהטענה שיש לכאורה בחוק הזה פגיעה בזכות יסוד מוגנת. זכות היסוד היחידה שגיליתי שהיא מוגנת כאן היא זכות הקניין. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תדברי בעד החוק – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אני תכף אדבר. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – זה הכול. <שרת המשפטים איילת שקד:> תנו לי, יש לי מלא זמן. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אל תיתנו לנו ציונים. אל תיתנו לנו ציונים. לא צריך ממך שום דבר. <שרת המשפטים איילת שקד:> שנים שנים שהשמאל – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת מיקי רוזנטל, אנא ממך. <שרת המשפטים איילת שקד:> שנים שהשמאל מדבר אתנו על חשיבות השקיפות – שקיפות בחטיבה להתיישבות, שקיפות בתקציבים, שקיפות בתחום הלוביסטים, שקיפות בוועדת שרים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> שקיפות בבית היהודי, שקיפות בתרומות שאתם מקבלים. <שרת המשפטים איילת שקד:> עם הזמן נראה לי שפשוט התחלתם להאמין שערך השקיפות שייך לכם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> עיסאווי, עיסאווי פריג', חבר הכנסת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה רגע היסטורי, אדוני היושב-ראש. זה רגע היסטורי. <שרת המשפטים איילת שקד:> אחרי שנים שהשמאל לקח את השקיפות קרדום לחפור בו וכלי מינהלי לעשות בו שימוש פוליטי כנגד הימין, התחלתם לחשוב שהשקיפות זו נחלה שירשתם. <מיכל רוזין (מרצ):> את שרת משפטים, תגידי טיעונים – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> התחלתם לנהוג בשקיפות מנהג בעלים, כאילו השקיפות היא נכס שהיה רשום בטאבו על השם שלכם. <תמר זנדברג (מרצ):> אין קשר – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אבל אתם בנים ממשיכים. אתם בשמאל – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אתם בשמאל – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברת הכנסת מיכל רוזין, חברת הכנסת מיכל רוזין, גם כשהייתי מורה לא הוצאתי מהכיתה, אז תפסיקו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, לא צריך – – – <היו"ר מאיר כהן:> תפסיקו. די. חברים, לא, אתם חייבים לאפשר לשרה להגיד את דברה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה רגע היסטורי. <היו"ר מאיר כהן:> עיסאווי, אני מבקש ממך. מספיק. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אתם בשמאל מזדעקים על עצם השימוש – – <היו"ר מאיר כהן:> מספיק, די. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – של הצעת החוק בביטוי "שקיפות", כאילו לקחו מכם משהו ששייך לכם. <זהבה גלאון (מרצ):> איך החוק הזה קשור לשקיפות? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתם לא מכירים בזה. זה רגע היסטורי. <היו"ר מאיר כהן:> עיסאווי פריג', תמר, חברת הכנסת זנדברג. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תן לנו לראות את זה. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. די, זהו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, זה רגע היסטורי, תן לנו לחיות את הרגע. <היו"ר מאיר כהן:> די, יש לך המון זמן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה רגע היסטורי. רואים את השרה – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', כל יום יש רגעים היסטוריים. עכשיו שמענו אותך, אני מבקש ממך, תן לשרה לדבר. <שרת המשפטים איילת שקד:> בתור שרת משפטים אני אחראית, כמו שכולכם בוודאי יודעים, גם לתחום הטאבו במדינת ישראל, כך שהחלטתי להריץ בדיקה קטנה אצלי במשרד. רציתי לבדוק אם השמאל באמת מחזיק בזכות קניין על השקיפות. ומה התברר, רבותי? <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> התברר שאין לכם במפלגת השמאל אף זכות רשומה על השקיפות. השקיפות לא שייכת לכם, זו לא ירושה שלכם. ומתברר שתצטרכו לקבל את זה שלפעמים הנושא החשוב הזה מקודם על-ידי חברים ממפלגות השמאל ולפעמים – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה עם השקיפות בחטיבה להתיישבות? <שרת המשפטים איילת שקד:> – – על-ידי חברים ממפלגות הימין. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> טוהר המידות, שקיפות ומינהל תקין – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', קריאה לסדר פעם שנייה. חברת הכנסת תמר זנדברג, קריאה לסדר פעם ראשונה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> שאלתי שאלה – – – <היו"ר מאיר כהן:> עיסאווי פריג', אתה רוצה שיצלמו אותך? באמת. אתה מקשיב בנחת. <אילן גילאון (מרצ):> אנחנו רוצים לדעת את שמו של – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבריה. <שרת המשפטים איילת שקד:> טוהר המידות, שקיפות ומינהל תקין אינם עניינים שמקודמים על-ידי צד אחד בלבד באולם הזה. אלה ערכים שכולנו צריכים לשאוף אליהם, גם אם לעתים זה פחות נעים לכם. עכשיו בואו נתקדם. עוד אחת מהטענות נגד החוק היא שיש בו פגיעה בהליך הדמוקרטי התקין ובזכויות המיעוט. <מיכל רוזין (מרצ):> אולי תציגי את החוק לפני שאת מציגה את הטענות שלנו? <שרת המשפטים איילת שקד:> אני הצגתי את החוק הזה כבר הרבה פעמים. <מיכל רוזין (מרצ):> תציגי את החוק. <שרת המשפטים איילת שקד:> אם תיתני לי לסיים, אני אציג אותו. כנראה, חברת הכנסת מיכל רוזין, את ואני לא תופסות את ההליך הדמוקרטי באופן דומה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אוווו. <שרת המשפטים איילת שקד:> אני תמיד האמנתי שבבסיס ההליך הדמוקרטי עומדת הכרעת הבוחר הישראלי. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זאת פגיעה בדמוקרטיה. <שרת המשפטים איילת שקד:> אבל מיום ליום אני יותר – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', גם חברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת עיסאווי פריג', אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. סליחה, אדוני. אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. <עיסאווי פריג' (מרצ):> איפה השקיפות שלכם? <היו"ר מאיר כהן:> אוקיי, קיבלת. קדימה, קדימה. עיסאווי – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> את מדברת על דמוקרטיה? (חבר הכנסת עיסאווי פריג' יוצא מאולם המליאה.) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו רוצים להמשיך. <תמר זנדברג (מרצ):> אין לך יתרון על אף אחד פה. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – – אני יותר ויותר מבינה שלכם יש תפיסה – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת תמר זנדברג, אני מבקש ממך. <תמר זנדברג (מרצ):> תייצגי את שלך וזהו. אל תדברי בשם אף אחד אחר. <היו"ר מאיר כהן:> אוקיי, שמענו את הקריאה, תיתנו לשרה לדבר. תיתנו לשרה לדבר. תיתנו לשרה לדבר. <שרת המשפטים איילת שקד:> לפני חודש התפרסמה כתבה בעיתון "ידיעות אחרונות" – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת שולי מועלם, תודה על העזרה. אני מודה לך מאוד. בבקשה, גברתי. <שרת המשפטים איילת שקד:> לפני חודש התפרסמה כתבה בעיתון "ידיעות אחרונות" על אלון ליאל. בכתבה הזו מתועדת שיחה בין ליאל לבין פעילים של "שוברים שתיקה". ליאל, המשתדל להוציא את דיבתה של ישראל רעה, נשאל על-ידי אחד הפעילים כך: את הלגיטימציה שלנו אנחנו מקבלים מהציבור הישראלי, לא? אנחנו לא הולכים ראש בראש עם החברה הישראלית – – – <זהבה גלאון (מרצ):> את חצופה, את חצופה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> עכשיו אני אומרת, חברת הכנסת זהבה גלאון, אני מציעה שתקשיבי למה שענה אלון ליאל: איזו לגיטימציה יש לך? יש לך לגיטימציה של 2%, אתה מבין? <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> איזה 2%? של האנשים הכי מוסריים, הכי נבונים, שמסוגלים לראות 20 שנה קדימה, שלא שטופי מוח של הפרופגנדה הימנית המשיחית. עד כאן ליאל. <קריאות:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> וזו, רבותי, התמצית של העניין. מכיוון שאתם תופסים את עצמכם כצודקים גם כאשר אתם מייצגים 2% בחברה הישראלית; מכיוון שאתם מאמינים שחוץ מכם כולם שטופים שטיפת מוח דתית – – <קריאות:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> – – מכיוון שאתם לא מאמינים במושג רצון הבוחר – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מה זה קשור לרצון הבוחר? <שרת המשפטים איילת שקד:> – – ואתם משוכנעים שרק אתם יודעים לספק לציבור את מה שהוא באמת צריך, אתם מוכנים לדלג על הכרעת הרוב – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – דמוקרטית. דמוקרטיה זה לשמוע כל ביקורת. <תמר זנדברג (מרצ):> זה לא קשור – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת רוזין, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, נדמה לי. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> – – ואת הכול אתם תעשו בדרך של כפייה – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת אילן גילאון, אנא ממך. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – על הציבור הישראלי. <מיכל רוזין (מרצ):> אנחנו כופים? <שרת המשפטים איילת שקד:> יש בכם ישרים – – <מיכל רוזין (מרצ):> את הזויה – – – <היו"ר מאיר כהן:> מיכל. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – חברת הכנסת שלי יחימוביץ, לדוגמה – – <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת רוזין. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת רוזין, יהיה לך זמן לענות. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – שאמרה בסוגיית מינויו של דיין שיש כיעור במעשים האלה, שלא מסוגלים לקבל את הכרעת הרוב – – <אילן גילאון (מרצ):> זעקי ארץ אהובה – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> – – אבל רובכם מנתקים בין דמוקרטיה לשלטון הרוב. <אילן גילאון (מרצ):> לאן הגענו? <שרת המשפטים איילת שקד:> אצלכם דמוקרטיה היא שלטון הצדק, ורק אתם כמובן יודעים מהו צדק; צדק הוא עוד מושג שנדמה לכם שרשום על שמכם בטאבו – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> – – אתם חושבים שהדמוקרטיה הישראלית כה שברירית, שיום-יום אתם מנסים להציל אותה מידיו של הציבור הישראלי, שהוא אבן היסוד שלה – – <תמר זנדברג (מרצ):> יש לך משהו להגיד על החוק? <שרת המשפטים איילת שקד:> – – ואז אתם טוענים נגד החוק, שיש בו פגיעה בחופש ההתאגדות והעיסוק. <תמר זנדברג (מרצ):> מה עם החוק? חוק? זה חוק? את שרה בממשלה, מה זה הדבר הזה? <שרת המשפטים איילת שקד:> התחושה הבלתי-נמנעת היא שאתם פשוט מחפשים תירוצים. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – ועכשיו חברת כנסת מהבית היהודי. <קריאות:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> איפה החוק? חוק. <שרת המשפטים איילת שקד:> הרי החוק הזה כל כך פשוט וכל כך צודק. החוק הזה הוא תוצאה של חשיבה ישרה ושכל ישר, ואתם מתאמצים לחפש מתחת לאדמה סיבות להיאבק בו. <מיכל רוזין (מרצ):> תתביישי לך. <תמר זנדברג (מרצ):> מה זה "ואתם", "ואתם", "ואתם"? <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת זנדברג. <שרת המשפטים איילת שקד:> החטא הקדמון של אותן עמותות שכה מזדעקות נגד החוק הוא בדיוק החטא שאתם בשמאל נמנעים מלהודות בו ביחס אליהן – – <תמר זנדברג (מרצ):> די, די כבר, שמאל, שמאל, שמאל, די. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – וזה בדיוק מה שהחוק הזה חושף. <מיכל רוזין (מרצ):> תכף תדברי בשם אחדות העם – – – <קריאות:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אתם בעמותות מספרים לנו כי הפעילות והפרסומים שלכם אינם מבטאים את עמדת התורמים שלכם, ולכן צריך לשמור על עצמאות מוחלטת ולא לחשוף – – <תמר זנדברג (מרצ):> את מדברת על תורמים? – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת תמר זנדברג, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – אבל קו ההגנה הזה הוא מגוחך לחלוטין – – <תמר זנדברג (מרצ):> מה עם – – – <היו"ר מאיר כהן:> אנא ממך, שבי. אנא ממך, שבי. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> – – ולא שיש איזה צורך לאתגר אותו – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> – – אבל לצורך העניין הזה – – <היו"ר מאיר כהן:> גברתי השרה. <קריאות:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> – – חברי הכנסת, בואו ניקח דוגמה אחת מייצגת – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – מה – – – של סוחר נשק – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> – – הארגון הכנסייתי ההולנדי – זה מה שיש לכם להגיד? נו, באמת, תתקדמו. תתקדמו. <אילן גילאון (מרצ):> את מיתממת – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת אילן גילאון. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת אילן גילאון, אנא ממך, שב. <קריאות:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> הארגון הכנסייתי ההולנדי – – <קריאות:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> – – בואו תקשיבו קצת – – <תמר זנדברג (מרצ):> תורם לך סוחר נשק וסמים מורשע. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – בואו תלמדו משהו – – <קריאות:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> – – ICCO, שביקש להעביר ל"שוברים שתיקה" – טוב, נו, אי-אפשר להמשיך ככה. <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת אילן גילאון. <שרת המשפטים איילת שקד:> חברת הכנסת זנדברג, זה דווקא נתון שאני בטוחה שהוא יעניין אותך – – – <תמר זנדברג (מרצ):> תתביישי לך. <קריאות:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> – – – בואי תקשיבי לנתון שאני בטוחה שהוא יעניין אותך. <קריאות:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> תתביישי לך. <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת תמר זנדברג, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. אנא ממך, גברתי. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברים, חברים, גם אם זה – – – <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אין קשר בין – – – למה שאת מתארת. את מסיתה מעל הדוכן. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> תתביישי לך. זה מה שאת עושה – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. (חברת הכנסת תמר זנדברג יוצאת מאולם המליאה.) <שרת המשפטים איילת שקד:> הארגון הכנסייתי ההולנדי, ICCO – בואו תקשיבו קצת – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> הארגון הכנסייתי ההולנדי,ICCO , ביקש להעביר ל"שוברים שתיקה" – – <מירב בן ארי (כולנו):> אנחנו רוצים להקשיב. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> – – אחרי מבצע "עופרת יצוקה" – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> – – תרומה של 42,000 יורו – – <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת בן ארי. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – תורמים. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – אבל לתורמים היה תנאי; התנאי להעברת הכספים – תקשיבו, התנאי להעברת הכספים של הארגון ICCO ל"שוברים שתיקה" היה מסירה של לא פחות מ-90 עדויות מפלילות נגד חיילי צה"ל. למי שמתקשה לעשות את החשבון, אומר לכם שזה יוצא 466 יורו על כל ראש של חייל ישראלי. <זהבה גלאון (מרצ):> את פופוליסטית זולה – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> בהמרה לשקלים לפי שער יציג זה יוצא – – <זהבה גלאון (מרצ):> איזה פופוליסטית את. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – פחות או יותר 2,000 שקלים שנכנסו לקופת "שוברים שתיקה" – – <יעל גרמן (יש עתיד):> ובגלל זה – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> – – על כל עדות מפלילה נגד חיילי צה"ל. זה מה ששווה חייל צה"ל בעיני "שוברים שתיקה". <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> את פופוליסטית זולה. את פופוליסטית זולה – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> על העברות הכספים האלה – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – חיילי צה"ל. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – מי שמתנגד לחוק מבקש להגן. זה חופש ההתאגדות שבשמו אתם מדברים היום – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> – – אלה תחומי העיסוק שאתם מעוניינים לקדם. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – ולסתום פיות. תנו לה לסתום פיות ולהשתיק קולות אחרים משלך. זה מה שאת רוצה – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> רבותי, יהודי חכם אמר פעם שחושך לא מגרשים באמצעות מקל; חושך מגרשים באמצעות אור. <מיכל רוזין (מרצ):> זה אור? אור גדול. <קריאות:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> המידע שנחשף לציבור בשבועות האחרונים מבהיר לנו כמה חושך מופץ על-ידי אותן עמותות שמבקשות להוציא את דיבתנו – – – <קריאות:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> זה הזוי. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – את מביאה לנו את האור? – – – <מיכל רוזין (מרצ):> זה הזוי. הזוי. <שרת המשפטים איילת שקד:> החוק הזה – חבל שחברת הכנסת תמר זנדברג לא נמצאת כאן – – <קריאות:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברי – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> – – כדי שהיא תוכל להקשיב מה החוק הזה בא לעשות. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת גילאון וחברת הכנסת גלאון וחברת הכנסת מיכל רוזין, אנא מכם. <שרת המשפטים איילת שקד:> חברת הכנסת מיכל רוזין, אני מבקשת שאת תספרי אחר כך לחברת הכנסת זנדברג. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – להציג את החוק – – – פופוליזם זול – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> החוק הזה מבקש מעמותות שמקבלות למעל 50% מתקציבן מימון ממדינות זרות, בסך הכול ליידע את הציבור – – – <קריאות:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> – – – ליידע את הציבור בפרסומים – – <קריאות:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> – – ליידע את הציבור בוועדות – – <קריאות:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> – – ליידע את הציבור כשהם באים לדבר אתו. <קריאות:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> חוק השקיפות הוא הבחירה שלנו להוסיף אור למערכת הציבורית, להגביר את המידע הנגיש לציבור. חוק השקיפות הוא דרישה להפסיק להתחבא, הוא חובת ההתייצבות בפני הציבור. <אילן גילאון (מרצ):> – – – את השטות הזאת – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> תודה רבה שניסיתם להקשיב. לפחות אתם. <קריאה:> – – – לא ניסינו להקשיב – – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה לך, גברתי. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. <אילן גילאון (מרצ):> – – – מי הוא זה? מה שמו? <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. הדובר הראשון – חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לכל דובר. בבקשה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, עמיתי חברי הכנסת, ג'ורג' אורוול קם לתחייה ודיבר פה מעל דוכן הכנסת – חושך הוא אור, סתימת פיות היא דמוקרטיה. שרת משפטים תומכת "אם תרצו" מדברת אתנו על תרומות לעמותות? "אם תרצו", הארגון שתורם ראשי שלו הוא תומך היטלר ג'ון הייגי. קצת בושה, קצת בושה. עמיתי חברי הכנסת, אתמול קמפיין השתולים, היום חוק העמותות, מחר חוק סילוק חברי כנסת מהמיעוט על-ידי רוב דורסני. יש קשר בין הדברים האלה, והקשר הוא שלטון כושל, שאין לו תשובות בשום תחום. אין ביטחון אישי, אין ביטחון חברתי, יש עוני, יש משבר דיור, אז כשאין להם תשובות הם מחפשים שעיר לעזאזל, עוברים להסתה. עמיתי חברי הכנסת, לא כל יום עולה ראש הממשלה על דוכן הנואמים כאן, בכנסת, אבל יש חוקיות – כשנתניהו עולה לדבר, תהיה תמיד עוד מתקפה על האזרחים הערבים. יהיו תמיד עוד הסתה, עוד פרץ של שקרים ודמגוגיה. למה הוא כל כך נחוש? למה הוא כל כך עקבי בעניין הזה? יש על זה תשובה מאוד פשוטה, אפילו תשובה מתמטית. איך מגיעים ל-61 חברי כנסת שיהיו נגד ממשלת ימין נוספת בראשות נתניהו? נתניהו מבין שאם האזרחים הערבים ייחשבו לא לגיטימיים, אם הם יפסיקו להצביע לכנסת, אם הם יחשבו שהבית הזה איננו מתאים להם ואיננו מאפשר להם לדבר, הוא יישאר ראש הממשלה. הוא זוכר היטב את ימי ממשלת רבין, שהקואליציה שלו, של רבין, נשענה על תמיכה מבחוץ של חברי כנסת מסיעות שנבחרו בקולות הציבור הערבי. נתניהו מבין שאם הוא רוצה להמשיך לשלוט, הוא חייב למחוק את הלגיטימיות של האזרחים הערבים, להוציא אותם מהמפה הפוליטית ולהוציא אותם מהשיח הפוליטי, ולכן הוא כל כך מושקע במסע הדה-לגיטימציה הזה. באותו מסע שהתחיל בשקר של יום הבחירות על הערבים שנוהרים בהמוניהם לקלפיות, אחר כך עבר לחברי הכנסת הערבים, שכביכול צועדים עם דגלי "דאעש", וממשיך בסבב ההסתה האחרון. עמיתי חברי הכנסת, אני הצטערתי היום לראות חברים באופוזיציה שנגררו אחרי הספין הזה. טוב שמנהיגי האופוזיציה התייצבו הערב והצהירו שהם לא ייתנו יד לחוק המסוכן שנתניהו מתכוון לקדם. צריך לומר פה בבירור, ההסתה והדה-לגיטימציה שמתחילות בציבור הערבי לא יעצרו שם. מחר יזרקו גם חברי כנסת ממפלגות מרכז, כל מי שיעז להשמיע ביקורת נגד השלטון הכושל והמסית הזה. וחוק העמותות, עמיתי חברי הכנסת, הוא רק חלק מהמהלך הכולל הזה. אין שום בעיית שקיפות בארגוני זכויות האדם. הכול שקוף, הכול ידוע. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כל החסיונות, כל הסודות, נמצאים בארגוני ימין. כל הסודות נמצאים במועצת יש"ע – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – "אם תרצו", עמותת אלע"ד. שם צריך שקיפות. אבל שם הממשלה לא עושה – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – ולא מקדמת שקיפות בכלל. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חברת הכנסת זהבה גלאון. בבקשה, גברתי. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עמדה כאן שרת המשפטים – עמדה וברחה, הייתי אומרת – ודיברה – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתה עוד לא שר המשפטים, ויש לי אליך הערכה רבה. – – – עמדה ודיברה בשם השקיפות, נשאה את שם השקיפות לשווא. היא אמרה לנו – ואני מצטטת – מה אתם מייללים, אמרה לנו השרה שקד. ואני אומרת, את מדברת בשם השקיפות? למה לא דיווחת לנו עד רגע זה על זהות התורמים העלומים שלך, השרה שקד, שאחד מהם חשוד בסחר בין-לאומי בסמים ובנשק, בהלבנת הון, בקשרים לפשע מאורגן ולקבוצות טרור, כפי שנחשף בתחקיר "מולד"? את מדברת כאן ומגדירה את הארגונים, את ארגוני החברה האזרחית, ארגוני זכויות האדם, כסוכנים זרים שלא נאמנים למדינה, ועכשיו הם מחויבים בשקיפות, כאילו הם לא שקופים, כאילו הם לא מדווחים? מה בעצם עשתה כאן השרה איילת שקד? קומדיאנטית. באה לנו לכאן קומדיאנטית, באיזו תת-רמה של טיעונים, לרדוף את ארגוני השמאל. אתם יודעים, פעם, ברוסיה הצארית, כשרצו להאשים בצרות של השלטון, אמרו "נכה ביהודים ונציל את המולדת". ועכשיו, אנחנו נכה בשמאל, נכה בארגוני החברה האזרחית, נסיט את כל תשומת הלב מהביצה הממאירה ששם צמחה הצעת החוק הזו; נצוד את ארגוני זכויות האדם, נסתום להם את הפה, נעשה דה-לגיטימציה לשגריר הבכיר לשעבר אלון ליאל. עומדת כאן שרת המשפטים ומעזה לדבר סרה – השרה מדברת סרה – במי שהיה מבכירי השגרירים כאן בארץ ושירת את המדינה בצורה נאמנה? חברי חברי הכנסת – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – זה אומר שהוא יכול להכפיש? <זהבה גלאון (מרצ):> – – מותר לבקר את השלטון. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> הוא היה מנכ"ל משרד החוץ, אז מותר לו להכפיש את המדינה? <זהבה גלאון (מרצ):> מותר לבקר את השלטון. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אל תסתמו לנו את הפה. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת פורר. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> זה לא נותן לו שום לגיטימציה. שום לגיטימציה. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת פורר, בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> כל התבטאות – – – <זהבה גלאון (מרצ):> חברי חברי הכנסת – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – מה שמוציא את דיבתה של ישראל בעולם – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> זה לא – – – זו התנגדות למדינה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – זה לפעול נגד הדמוקרטיה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת פורר וחברת הכנסת רוזין. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – אני אפעל שיהיה לחץ מבחוץ, כי אני לא יכול – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, גברתי. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – אנטי-דמוקרטי. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אנטי-דמוקרטי. אלון ליאל הוא אנטי-דמוקרטי – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת – חבר הכנסת פורר. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – ומי שמגן עליו, מגן על מכפישי ישראל. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת פורר. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> וזה מה שאתם עושים. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת פורר – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> לפחות אל תגנו על מכפישים. <היו"ר מאיר כהן:> – – אנא ממך. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> תוציא אותו. תוציא אותו. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> חברי חברי הכנסת, בואו – – <היו"ר מאיר כהן:> עיסאווי, רק חזרת. <זהבה גלאון (מרצ):> – – בואו נקרא לילד בשמו. זו לא שקיפות, זו רדיפה פוליטית. מי שמבזים את שם ישראל בעולם אלה לא הארגונים. הארגונים הם פטריוטים לחברה הישראלית. מי שמוציאים את דיבת ישראל בעולם היא איילת שקד והחברים המתנחלים שלה. והעולם נגד ישראל לא בגלל הארגונים – בגלל איילת שקד. העולם שונא את ישראל לא בגלל מה שהארגונים מפרסמים. העולם הוא נגד ישראל בגלל הכיבוש. ועד שלא תפנימו את זה שמי שעושה נזק למדינת ישראל אלו לא הארגונים, זה הכיבוש. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <זהבה גלאון (מרצ):> עד שלא תפנימו את זה ותמשיכו לרדוף – זה לא יעזור לכם, עונת הציד הזאת תיגמר. מי שלא מבין שהיום הוא רודף את ארגוני השמאל, מחר זה יתהפך עליו. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <זהבה גלאון (מרצ):> תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. אני מזמין את חבר הכנסת מנואל טרכטנברג. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – <היו"ר מאיר כהן:> עיסאווי, בבקשה. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> – – מי שקורא את הצעת החוק הזאת שמונחת לפנינו יכול לחשוב בתמימותו שמדובר על חוק באמת ראוי. הרי מה כתוב כאן? שצריך לחשוף מידע לציבור. רבותי, החוק הזה לא נוגע לעניין שלכאורה לשמו הוא כאן. זה חלק ממגמה מסוכנת ביותר, שיש לה שלושה מאפיינים – וזה לא קורה או קרה רק במדינת ישראל – אני רוצה למנות אותם: הדבר הראשון הוא הסטת תשומת הלב הציבורית מהבעיות הבוערות שהממשלה לא מסוגלת להתמודד אתן. אצלנו זו בעיית הביטחון, התקיעות המדינית ובעיית העוני והפערים החברתיים. אז מה עושים? מסיטים את תשומת הלב לעבר מחוזות אחרים. הדבר השני הוא הגדרה מחדש של מה זו דמוקרטיה. שמענו את שרת המשפטים אומרת זאת פעם אחר פעם. אצלה דמוקרטיה זה רק שלטון הרוב. רבותי, אין דבר יותר מסוכן מזה, כי המשמעות הזאת של דמוקרטיה היא רודנות הרוב ולא שלטון הרוב, והמהות של הדמוקרטיה היא לא זה, אלא בדיוק ההפך, זו הגנה על המיעוט על-אף הדעות של הרוב, לא חשוב מה גודלו של הרוב. התבלבלו כאן היוצרות, ושרת המשפטים חזרה כמה פעמים במשך נאומה בדיוק על הנקודה הזאת, וזה הדבר הכי חמור. והמאפיין השלישי של מגמות כאלו הוא תהליך ההפחדה. ההפחדה, כלומר לאט-לאט אתה עושה דה-לגיטימציה עם סנקציות כלפי כל מי שמתנגד לך. ומה לעשות, אנשים מפחדים. אנשים לא רוצים לסכן את מקום עבודתם או את השם הטוב שלהם, או מה יגידו על הילדים שלהם. הם מתרחקים ואומרים: לא, לא, לא. אנחנו מחזיקים באותן דעות, אבל אתה יודע מה, למה לי? למה לי? מה יצא לי מזה? מה, נחליף ראש ממשלה? לא, הוא ימשיך לעד. הם מתרחקים. רבותי, זה איום קיומי עלינו, כולנו. אני רוצה להגיד לכם, אני תמיד אוהב להסתכל על ההיסטוריה. במאה ה-20 ראינו תהליכים מאוד דומים, ואני אמנה אותם: ראינו את זה בספרד של פרנקו; ראינו את זה בפורטוגל של סלזר; ראינו את זה באיטליה של מוסוליני; ראינו את זה בארגנטינה של פרון; ראינו את זה ברוסיה של פוטין, רואים את זה לנגד עינינו; ראינו את זה בארצות-הברית של מקארתי, וראינו – ורואים – את זה במדינת ישראל של בנימין נתניהו. ואלו תהליכים, רבותי, שהנזק שלהם הוא עצום – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> – – הוא ממושך, ומוטב לעצור כאן. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה לך, אדוני. אני מזמין את חברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה, גברתי. שלוש דקות, גברתי. בבקשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה, אדוני. עומדת כאן שרת המשפטים ומאשימה אותנו שאנחנו רוצות ורוצים לקחת מונופול על השקיפות. כאילו היא באמת מביאה שקיפות. רק ביום רביעי האחרון כל האגף – שעכשיו הוא ריק כל כך – של הקואליציה, שרת המשפטים, הפילו את הצעת החוק של שרת המשפטים לשעבר ציפי לבני, שאמרה: שקיפות? סבבה – שקיפות לכולם ולכולן; לכל סוגי התרומות, לכל סוגי העמותות. אבל האמת צריכה להיאמר, חברות וחברים: החוק הזה הוא לא שקיפות, הוא – איך להגיד את זה? הוא חוק הטלאי הצהוב. חוק הטלאי הצהוב לעמותות של זכויות אדם, חוק הטלאי הצהוב לעמותות של החברה האזרחית – לשדולת הנשים, לארגון "בטרם" ולארגוני שלום. שלום, מילה מגונה מאין כמותה בעידן הזה של ממשלות נתניהו. עכשיו מה? שרת המשפטים רוצה לחשוף תרומות מחו"ל, אבל היא לא רוצה לחשוף את ה-100%, 100% התרומות שמקבל נתניהו לפריימריז שלו הן מחו"ל; 100% התרומות לפריימריז שלו הן מחו"ל. 95% מהתרומות לפריימריז של בנט וגם 42% מהתרומות לפריימריז של שקד עצמה – שכפי שאמרה פה חברת הכנסת גלאון וצעק בקול רם חבר הכנסת אילן גילאון, יש שם תורמים מפוקפקים ביותר שזהותם עדיין עלומה. אז אם אנחנו כל כך רוצות ורוצים שקיפות, למה הפילה הממשלה הזאת את החוק של ציפי לבני, שדיבר על שקיפות אמיתית? זאת ועוד, צריך להגיד, הבייבי, הבייבי הענק, השמן והמנופח של הבית היהודי, מפלגתה של שרת המשפטים – החטיבה להתיישבות. הרי החטיבה להתיישבות – עמדה שרת המשפטים ומפלגתה על הרגליים האחוריות, שלא תהיה חלילה החטיבה להתיישבות כפופה לחוק חופש המידע. סירבו בקדנציה הקודמת – כמה פעמים רצנו לוועדת החוקה בניסיון להחיל על החטיבה את חוק חופש המידע, והקואליציה מנעה את זה פעם אחר פעם. וגם בקדנציה הזאת הביאה הקואליציה חוק חדש שבא להסדיר את החטיבה המהוללת להתיישבות, אבל גם בחוק הזה החטיבה להתיישבות חוסה בצל חשכה גמורה; לא חשופה, לא למבקר המדינה, לא לחוק חופש המידע, באופן כזה שאיילת שקד וכל הגורמים שמנצלים את הכסף הציבורי לעשות את אותם דברים שעושות עמותות הימין – שכן, מחרבות את הדמוקרטיה הישראלית – יישארו בלתי שקופים בעליל. זה החוק אולי הכי צבוע – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – שהגיע לכנסת הזאת, אדוני היושב-ראש, מזה הרבה הרבה הרבה זמן. לפחות את זה צריך להגיד בקול רם מאוד. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. יעלה חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג. שלוש דקות. אני אקפיד על הזמן. <נחמן שי (המחנה הציוני):> ברור – כשאני בא. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק הזה הוא קריאת קרב להרס הדמוקרטיה בישראל. הוא חוק רע, חוק שמקומו לא יכירו בספר החוקים של מדינת ישראל. הוא נועד להרוס את החברה האזרחית, לפגוע בחופש שלה, בערכים שלה, ולהתאים אותם לדרכי הפעולה הפסולות של הממשלה. אתם, האנשים שחסרים ליד השולחן הזה, ואתם, האגף הזה שהוא ריק – הוא לא רק ריק פיזית, הוא ריק גם מהותית, כי אין שם כלום בין האנשים האלה, אנשים ריקים – אתם הכרזתם מלחמה על התקשורת במדינת ישראל, על מערכת החינוך שלה, על הארגונים הלא-ממשלתיים – זה החוק הנלוז הזה – על התרבות שלנו, על האמנות, הכול. מטרה אחרי מטרה, מטרה אחרי מטרה – לירות, להפיל וללכת הלאה, ועד שלא תכריעו אותם, לא תירגעו. וכשתהרסו אותם, פתאום תגלו את הריק הגדול, כי אתם לא מביאים שום דבר במקום. שום דבר; רק להרוס, להשמיד, לעקור ולהשאיר מדבר. אלה המרכיבים החיוניים של הדמוקרטיה: זה חופש הביטוי, זה חופש היצירה, זה חופש התנועה, זה חופש המחשבה – שמעתם? לחשוב, גם זאת, יש פעולה מסוימת שכדאי להפעיל אותה מדי פעם, אבל האנשים הריקים האלה שכחו את זה. אתם בוגדים בשליחות הציבורית שלכם. אתם בוגדים באנשים ששלחו אתכם, כי אני לא מאמין שהם רצו מדינה ללא תרבות וללא אמנות וללא תקשורת וללא חינוך. אני לא מאמין שהם רצו בזה. הם לא הבינו אולי, אבל אתם עכשיו מבינים. ואני אומר לכם, הטלפונים שלנו, המיילים שלנו, מתפוצצים מרוב פניות של אנשים, של חברי פרלמנטים, של ארגונים מכל העולם, שפונים אלינו ומבקשים את עזרתנו ואומרים, תצילו. אבל הם כבר לא רוצים; הם רוצים שאנחנו נציל את עצמנו מידי עצמנו, הם רוצים שאנחנו נשמור על מדינת ישראל כי הם כבר לא יכולים לעשות את זה יותר. הם פונים לגברת שקד – היא מסבירה לשגריר האמריקני את החוקים של ארצות-הברית. היא לא מבינה, לא את החוקים של ארצות-הברית ולא את החוקים של מדינת ישראל, את החוק הזה שהיא מביאה. מתעוותת עתה לנגד עינינו תדמיתה של מדינת ישראל, דימויה בקהילת העולם. את זה לא יהיה אפשר לשקם, אני אומר לכם. לצערי, לצערנו המשותף, זה יעבור היום, כי האנשים הריקים האלה ייכנסו עוד מעט לאולם ויצביעו בעד, אבל אני מבטיח לכם, בשמי ובשם כל החברים שיושבים בצד הזה, שאנחנו נמשיך להילחם על העקרונות האלה – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – גם בתוך הבית הזה וגם מחוצה לו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. תעלה חברת הכנסת תמר זנדברג, ואחריה – חבר הכנסת טלב אבו עראר. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> וקנין, עכשיו אפשר להצביע, אנחנו הרוב. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – הריקים ייכנסו, השקופים ייכנסו. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, לפני זמן לא רב ראינו כאן מופע אימים הזוי ומוזר של מי שקוראת לעצמה שרת משפטים בישראל, ויכול היה להיכתב על דפיו של הספר "1984" של אורוול, שאמר שאמת היא שקר, בורות היא ידע, מלחמה היא שלום, ולפי איילת שקד, שקיפות היא הסתרה וחיסיון. אני מזמן לא ראיתי מופע צביעות וצדקנות מוזר שכזה, שבו שרה, במקום להסביר את החוק שאין בו אות אחת להתגאות בה, בוחרת להתגולל – שוב, יש לציין – בפעם המי-יודע-כמה דווקא על השמאל ועל חברי הכנסת מהשמאל שיושבים כאן, כאילו בהם כל רע, בעוד שהיא טובלת ושרץ בידה. מפני שהחוק שהיא מכנה "חוק השקיפות" הוא חוק פוליטי, הוא חוק רודף, הוא חוק מסית, הוא חוק מסמן, והוא חוק שאין לו מקום בספר החוקים של אף מדינה דמוקרטית. מה אומרת לנו השרה שקד ומה אומרים לנו שרי הימין וחברי הכנסת והממשלה בזמן האחרון? – מה אתם רוצים? שקיפות. הרי ערך אחרי ערך, הימין הקיצוני הולך אחרי ערכים מוגנים בחברה הישראלית, שדרך אגב, לא היה אמור להיות להם שום קשר לשמאל וימין, ונושא את שמם לשווא. זה מתחיל עם דמוקרטיה, שבשם הדמוקרטיה רודפים מיעוט; זה עובר לשקיפות, שבשם השקיפות נותנים הכשר לחיסיון ולהסתרה של עמותות שאנחנו רוצים ביקרן, וזה המקום כאן לפתוח סוגריים ולהגיד – אתם לא תאמינו, חברות וחברים, אותן עמותות שייפגעו מהחוק הזה, כולן עמותות שמאל ועמותות זכויות אדם ועמותות שחותרות לשלום. מקורות המימון שלהן גלויים; הם שקופים, הם מופיעים באתר האינטרנט של הארגונים עצמם, ואם זה לא מספיק, הם מופיעים באתר רשם העמותות, יחידה של משרד המשפטים שהשרה המופקדת עליו עמדה כאן לפני כמה דקות וגלגלה עיניים לשמים. לעומת זאת, ואני יודעת שאתם הולכים עכשיו ליפול מהכיסא, עמותות הימין – החל מ"אם תרצו" ועד אלע"ד וועד מתיישבי השומרון ומי לא – תחזיקו חזק, מקורות המימון שלהם חסויים. לפי תחקיר "שלום עכשיו", למעלה מ-90% ממקורות המימון של שלל עמותות ימין מרכזיות חסויים. הם פונים לרשם העמותות ומקבלים חיסיון על מקורות המימון שלהם. אני יודעת שאתם לא מאמינים לזה, אבל זאת האמת, וזה המחנה הפוליטי שבשמו שרת המשפטים עומדת כאן ובלי בושה מדברת על שקיפות. איך לא רועדות לה הידיים? איך היא לא מתביישת? <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <תמר זנדברג (מרצ):> אני לא מצליחה להבין איך כסף שמגיע ממדינות ידידותיות לישראל, מדינות ש-30% מהיצוא של מדינת ישראל מכוון אליהן, ואני רוצה לראות כאן את שר הכלכלה ואת שר האוצר מנסים לצאת נגד מדינות שכלכלת ישראל נשענת עליהן – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – ולעומת זאת, מגיעים ממחנה פוליטי שעשה את הקריירה שלו על הסתה, על גזענות, תחת מעטה של חיסיון והסתרה. אם זה לא בושה, אני לא יודעת מה זה כן. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. יעלה חבר הכנסת טלב אבו עראר, ולאחריו – חבר הכנסת יוסי יונה. שלוש דקות. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, המושג שקיפות – האמת שאני לא מתפלא לשמוע על מושג כזה, כי בממשלה הזו יש שקיפות מופרזת בנישול מהקרקעות, בהריסת הבתים, בעקירת יישובים. אין יותר שקוף. טוב שיושב מולי כבוד השר אורי אריאל. אין יותר שקיפות מזה שהממשלה רוצה לגרש אזרחים בדואים מאום-אלחיראן כדי לבנות את היישוב חירן וליישב שם יהודים. יש יותר שקוף מזה? אין. כל הזמן מדברים על יישובים בלתי מוכרים, אבל האמת היא שגם האזרחים שם לא מוכרים. אזרח מדינת ישראל שאין לו מים, אין לו חשמל, אין לו מרפאה, אין לו בית – האזרח הזה לא מוכר. האזרח הזה לא מוכר – מוזנח, מופקר, מקופח. שקיפות כזו של מדיניות כלפי האוכלוסייה הערבית בכלל לא ראיתי ולא שמעתי. ראש הממשלה מתכוון להאריך את גילו הפוליטי באמצעים פסולים: בהסתה נגד האוכלוסייה הערבית, בפגיעה בעמותות שתורמות ומסייעות לשכבות החלשות, לפריפריה, לבדואים בנגב; בא לפגוע באלה שמסייעים במקומות שהמדינה לא מכירה. ומה עוד? באים לפגוע ולחסום את העמותות שמגלות את המדיניות, מדיניות הכיבוש נגד העם הפלסטיני; לפגוע ב"שוברים שתיקה", כי הם חושפים ומגלים מה עושה צה"ל בשטחים הכבושים. באים לחשוף, ולכן רצתה הממשלה הזו לחסום אותן, את העמותות האלה, לפגוע בהן. מכובדי אורי אריאל, שר החקלאות, בדקתי את העניין עם מועצת חורה. אתה הצעת מעל בימה זו, אמרת שאתה מתכוון להעביר את תושבי אום-אלחיראן לחורה. חורה מתנגדת לקבל, לקלוט אף תושב מהפזורה, מהיישובים הבלתי-מוכרים. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> זה לא חוקי. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> יש לך פתרון אחר? <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אורי, תפסיק להגיד דברי שקר ודברים שהם לא רלוונטיים. יש לך פתרון לתושבי אום-אלחיראן, שהעברת אותם אתה, באמצעות המושל הצבאי שלך, ב-1956? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> תן לי, אדוני, רק משפט אחד. שהוא יענה לי. ב-1956. מה, הם חומר במעבדה? כל חודש, כל שנה, אתה משתמש בהם כחומר לעשות מהם ניסוי מסוים? העברת אותם ב-1956 לאום-אלחיראן. אין לך אדמה ליישב שם או להעביר יהודים לשם, רק במקום שהם גרים? בושה וחרפה. איבדתם את האנושיות אפילו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. אנחנו עוברים לחבר הכנסת יוסי יונה, ולאחריו – חברת הכנסת קארין אלהרר. שלוש דקות. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אתחיל מאיזה סוג של כמעט וידוי. שנים ארוכות הייתי מעורב בפעילות בחברה האזרחית – בעמותות, בתנועות, בארגונים, שמומנו על-ידי, רחמנא ליצלן, מדינות זרות. וראו זה פלא, המדינות הזרות או הקרנות שמימנו את העמותות ואת התנועות הללו, הן עצמן תמיד דאגו וביקשו שהשמות של הקרנות יופיעו על המסמכים שלהן. מעניין. וזה לא נאמר מבחינתן כי הן רצו שקיפות, אלא הן רצו קרדיט. לא הייתה להן שום תחושה של בושה או עלבון, והן לא רצו לפעול במחשכים ובמסתרים כדי לתת את המימון שלהן. הן תבעו שהשמות של הקרנות שסיפקו את המשאבים יופיעו על המסמכים. אז מה קרה? מה נשאר? אז הנה, עכשיו נאמר לנו שעל-פי החוק הזה יצוין שפעילותה של עמותה או קרן כזו או אחרת ממומנת על-ידי מדינה זרה. ואני חושד, אם כן, שמה שיש כאן זה לא הסוגיה הזאת של מי מימן, אלא יש כאן את החשיבות הזו של האקט של הסימון – האקט או ההתכוונות; זאת אומרת, זה שמסמנים אותך. כלומר, התוכן עצמו הוא לא חשוב, אלא בעצם האקט שרוצים לסמן אותך כמשהו לא לגיטימי, וכאן בעצם עולה הבעיה הזאת. זאת אומרת, מאחורי כל המאבק הזה, או אם תרצו, הצעת החוק הזו, שלכאורה מדברת על שקיפות – היא לא מדברת על השקיפות, היא מדברת על משהו אחר: היא מדברת על האפשרות לסמן אותך כמשהו שהוא אינו לגיטימי. ולכן קיימת בעיה מאוד מאוד עמוקה עם החוק הזה. לא האקט של השקיפות. אני רוצה גם לומר, אנחנו גם יודעים – תראו, אפשר שבסופו של יום ממשלת ישראל, שרי ממשלת ישראל ואיילת שקד בעצמה הסתבכו עם משהו שאולי הם לא כל כך רוצים אותו כבר היום. תראו את ההסתבכות – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> לא, מה פתאום. זה כתוב להם בהסכם הקואליציוני. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> כתוב להם. כתוב להם, אבל ראי, כאשר הם הבינו את המשמעות הבין-לאומית של הדבר הזה הם נבוכו והחלו לסגת פה ושם, כי הם גם מבינים – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> לא אכפת להם מאמריקה. מי זאת אמריקה? באמת, מישהו צריך את ארצות-הברית או את האיחוד האירופי? <מיכל רוזין (מרצ):> אנחנו במבוכה, הם לא במבוכה. הם לא מתביישים, הם לא במבוכה. למה אתה מכניס להם משהו שהם לא מרגישים? אנחנו נבוכים. <יעל גרמן (יש עתיד):> באמת, יוסי. <היו"ר יצחק וקנין:> יעל, את עוד מעט מדברת, יעל, מעל הדוכן. ככה בקושי שומעים אותך. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> יעל ומיכל, ניסיתי באיזה ניסיון נואש להציל את כבודם. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> כן, להציג את הכוונות שלהם. אני בא ואומר שוב באופן חד-משמעי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אפשר שאתן צודקות. אז אני אומר באופן חד-משמעי: הסיפור כאן הוא לא העניין של השקיפות, אדוני היושב-ראש, אלא הכוונה מאחורי הפעולה של הסימון, כפי שאמרתי, כי מה שנשאר מהחוק הזה ומה שיסומן – זה כבר שנים מסומן. שנים. אני פעלתי, לפני שהגעתי לכנסת, בתנועות, בעמותות, ושם היה כתוב: הקרן הזאת והזאת מימנה. אז מה השוני? האקט של הסימון כמשהו לא לגיטימי, וזה הדבר הנורא בחוק הזה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. תעלה חברת הכנסת קארין אלהרר, ואחריה – חברת הכנסת יעל גרמן. לרשותך, חברת הכנסת קארין אלהרר, שלוש דקות. אפעיל את השעון ברגע שתגיעי לדוכן. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר – אה, יש שר באולם, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, האמת שהכנתי נאום עם המון המון פרטים, אבל שבאמת ישקף אולי בצורה הכי טובה את מה שקורה כאן היום. אתמול חזרתי מביקור בן שבוע בארצות-הברית. נפגשתי עם חברי קונגרס, והם בהלם, בהלם מההצעה הזאת, שהיא הצעה שאין מילה אחרת לתאר אותה חוץ מרצונה של ממשלת ישראל להיות מבודדת, מנודה, בלי כל קשר לעולם. יש לי חדשות בשבילכם: אי-אפשר לחיות ככה. הדבר שמאוד לא ברור לי הוא מה זו השקיפות הזאת. כשמדברים על שקיפות, אם כבר, אם כבר רוצים שקיפות, בואו נחיל אותה מהמדינות הזרות ועד התורמים הפרטיים. מה שונה תורם פרטי ממדינה זרה? אנחנו הרי רוצים שקיפות, לא? תורמים פרטיים, שיש להם כל מיני עסקים מפוקפקים, שתורמים לפוליטיקאים ישראלים, זה בסדר? אני באמת לא מצליחה להבין את הדבר הזה. איפה השקיפות? יכול להיות שאני לא מבינה את ההגדרה המילונית של המילה שקיפות, אבל עושה רושם שהשקיפות הזאת ממש לא תתקיים. עכשיו, תראו, חוק העמותות בלאו הכי קובע חובת דיווח. אז מה, לאן אנחנו ממהרים בדיווח נוסף? רוצים פתאום להידמות לשיטה האמריקנית – דרך אגב, בשיטה האמריקנית אין שום דבר שדומה להצעת החוק שמוגשת כאן היום. הסימון הוא הדבר המרכזי. יש עמותות שלא מוצאות חן בעיני ממשלת ישראל. אז אני מציעה לממשלת ישראל לקום מוקדם בבוקר, לממן פעילויות שהמדינות הזרות הרבה פעמים מממנות, ואז לא צריך אף אחד. השר אורי אריאל, יש משהו שלא מוצא חן בעיניכם? – תעשו את העבודה עד הסוף, תחסמו את זה. הרי זה מה שאתם רוצים באמת. זה לא העניין של השקיפות. תהיו הוגנים, תבואו ותגידו את הדברים עד הסוף, אל תגידו חצאי אמיתות. אל תייפו את המציאות שאתם מנסים לייצר – ודרך אגב, המציאות שאתם מנסים לייצר היא מציאות של הפחדה ודה-לגיטימציה של ארגונים ועמותות שפועלים לטובת כל אזרחי המדינה: שמאלנים, ימנים, חרדים, חילונים. איפה אתם? איפה הממשלה? למה היא לא עושה את עבודתה? למה בכלל צריך את החברה האזרחית? זה מה שצריך לשאול. עכשיו, אני פונה לראש הממשלה, שכרגיל לא נמצא, הוא מגיע רק להצבעות; ומילא שרת המשפטים, שהציגה את הצעת החוק אבל אפילו לא נשארה לשמוע מה יש להגיד על הצעת החוק המהוללת שלה. אז אגיד לראש הממשלה וגם לשרת המשפטים: אל תפחדו ממדינות אחרות, אל תפחדו מתרומות ממדינות אחרות. דרך אגב, אתם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <קארין אלהרר (יש עתיד):> בסדר גמור. – – – אתם הנתרמים הגדולים ביותר. המדינות האחרות לא ישפיעו על המשטר ההרסני שאתם מנסים לייצר כאן במסווה של דמוקרטיה. זו דמוקרטיה מאוד בעייתית. אגיד לכם: גם אם זה יהיה המאבק האחרון, אלחם על זכותכם. אבל אתם צריכים גם להילחם על זכותם של האזרחים לחיות פה חיים נורמליים ולא מבודדים משאר מדינות העולם. הגיע הזמן שאם יש לכם כוונה, תממשו אותה עד הסוף. אתם הרי נבחרתם, תעשו את העבודה שלכם. אבל אל תנסו להצדיק את המעשים שלכם בכל מיני אמירות שאין בינן לבין המציאות דבר וחצי דבר. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> כי בואו נודה על האמת: שקיפות אין פה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. תעלה חברת הכנסת יעל גרמן, ואחריה – חבר הכנסת ישראל אייכלר. אם הוא לא יהיה – הוא לא נמצא באולם כרגע, אחריו – אוסאמה סעדי. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברותי וחברי, עומדת פה שרה ומדברת על כך שאנחנו לא מבינים דמוקרטיה. וכדאי היה שהיא תוסיף ותאמר שגם שגריר ארצות-הברית לא מבין מה זו דמוקרטיה; גם נשיא ארצות-הברית שמתנגד לחוק הזה לא יודע מה זו דמוקרטיה; גם האיחוד האירופי לא מבין מה זו דמוקרטיה; גם התנועה הקונסרבטיבית והתנועה הרפורמית וגם ארגונים יהודיים, כל אלה שבאו ופנו, ובמשך השבועות האחרונים ניסו וגם הצליחו לדחות את החוק בכמה שבועות – כולם לא מבינים מה זו דמוקרטיה. כאן מבינים מה זו דמוקרטיה. היום ראינו מופע דמוקרטיה. ראינו פה היום את אורן חזן אומר לחבר כנסת, לעיסאווי פריג': כל הערבים, שילכו ממדינת ישראל, לא צריכים את הערבים פה בארץ. גם אותך, עיסאווי, לא צריך, תסתלק מפה. זאת דמוקרטיה. ממש. מופת לדמוקרטיה. גם חוק ההזנה בכוח זה דמוקרטיה, וחוק המישוש זה דמוקרטיה, וחוק המסתננים שעבר היום. בוודאי, בוא נסלק את הפליטים ונסלק את האסירים – אולי נהרוג אותם, אני לא יודעת – ונסלק את הערבים. ועכשיו נסמן גם את כל עמותות השמאל, ותכף אקריא לכם על מה מדובר. ויופי, ויהיו פה 61 חברי כנסת, שהם אלה שיקבעו מה זו דמוקרטיה. מה מותר, מה אסור, וכל השאר – שילכו לעזאזל. אז אני רוצה לקרוא לכם, רק כדי שתדעו – כן, קל מאוד לדבר על "שוברים שתיקה", כי רבים מאתנו כועסים על מה שהם עושים בחו"ל. ואולי גם קל לדבר על עוד שתיים-שלוש עמותות. אבל, חברים יקרים, חוק זה לא שתיים-שלוש עמותות, חוק כולל את הכול. ובתוך החוק הנורא ואיום הזה, החוק הלא-דמוקרטי, החוק שירחיק את מדינות העולם מאתנו, החוק שיסמן אותנו בסימן שחור של אנטי-דמוקרטיה – בתוכו נמצאים: ארגון סיוע לפליטים; "אישה לאישה" – מרכז פמיניסטי; "בזכות" – המרכז לזכויות אדם; "בית מועצת יחד"; מתכננים למען זכויות תכנון; מרכז לשמירה על הזכויות; "המוקד להגנת הפרט"; המוקד לפליטים; עמותה לקידום הקשרים; הקרן למגיני זכויות; הקרן לשיתוף פעולה כלכלי; ח.ל. חינוך לשלום, ועוד – מרכז פרס לשלום. כל אלה – טלוויזיה חינוכית ועוד – לא זו, האחרת – כל אלה מועמדים להיות בתוך החוק הנורא הזה. ואתם מדברים לנו על דמוקרטיה? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – נמצא. אחריו – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. שלוש דקות לרשותך. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, החוק הזה אין בו לא שקיפות ולא נוהל תקין ולא מינהל תקין, כולו סימון ותיוג. ואין בסימון ותיוג – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כמו סימון מוצרים באירופה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> בדיוק, שאתם מתנגדים כל כך, אבל עכשיו אתם תומכים. אתם תומכים. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אתם מסמנים את המוצרים שלנו ואנחנו מסמנים את המוצרים שלכם. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אתם תומכים עכשיו פתאום. כשמסמנים עכשיו, אתם תומכים. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> שם אין התנחלויות, זה לא אותו דבר. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אנחנו מסמנים את – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אני מקריא את מה שאמר ראש הממשלה על החוק הזה, חוק העמותות. הוא אמר: אני לא מבין איך הדרישה לשקיפות היא אנטי-דמוקרטית – אמר נתניהו במהלך ישיבת הממשלה – ההפך הוא הנכון. במשטר דמוקרטי אנחנו צריכים לדעת מי מממן עמותות כאלה ואחרות, מימין ומשמאל, מלמעלה ומלמטה. אז אני שואל, אדוני ראש הממשלה: אם אתה תומך בבדיקה ובשקיפות של כל העמותות, גם מימין, גם משמאל, גם מלמעלה, גם מלמטה, אז למה החוק הזה מדבר אך ורק על עמותות שהן עמותות שמאל, עמותות שמתעסקות אך ורק בזכויות אזרח, עמותות במגזר הערבי? <עודד פורר (ישראל ביתנו):> איפה זה כתוב בחוק? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> כתוב שרק ממדינות זרות. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> איפה כתוב שזה רק עמותות שמאל? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> רק מדינות זרות. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אה, מדינות זרות – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> רק מדינות זרות. למה לא תורמים פרטיים? <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, רבותי, חברי הכנסת. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> למה לא תורמים פרטיים? למה לא תורמים פרטיים? תגיד לי, עודד. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עודד פורר וחבר הכנסת רוברט אילטוב, עוד מעט תוכלו לדבר גם. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> למה לא תורמים פרטיים? למה רק ממדינות זרות? תורמים פרטיים עלומי שם, חסויים – אתם לא אומרים שום מילה על זה – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> תמכנו גם בחוק של חברת הכנסת לבני. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – שום מילה על זה אתם לא אומרים. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את שאר הזמן – יהיה לנו מספיק זמן גם בוועדת החוקה לדון על החוק הזה, וודאי שנגיש הרבה הסתייגויות ונשמיע את הדעה שלנו, אבל אני רוצה להקריא משהו לחברי מהאופוזיציה. לחברותי הקרובות ביותר רויטל סויד, יעל גרמן, מיכל רוזין, שאיננה פה, וקארין אלהרר גם, אני מקריא שיר שכתב מרטין נימלר, שהיה כומר פרוטסטנטי גרמני שהתנגד לנאציזם. <יעל גרמן (יש עתיד):> 1936. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> ותשמעו מה שהוא אמר – אני חושב שחברתי רויטל פעם ציטטה את זה, ואני מזכיר לך עכשיו, היום, את מה שהוא אמר: תחילה הם באו ולקחו את הקומוניסטים – תשמעי, חברת הכנסת עאידה תומא, אבו מערוף – תחילה הם באו – – <היו"ר יצחק וקנין:> אם אפשר רק לקצר. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> כן, כן. – – ולקחו את הקומוניסטים, ולא השמעתי את קולי מפני שלא הייתי קומוניסט; ואז הם באו ולקחו את הסוציאליסטים, ולא השמעתי את קולי מפני שלא הייתי סוציאליסט; ואז הם לקחו את חברי האיגוד המקצועי, ולא השמעתי את קולי מפני שלא הייתי חבר האיגוד המקצועי; ואז הם באו ולקחו את היהודים, ולא השמעתי את קולי מפני שלא הייתי יהודי; ואז הם באו ולקחו אותי, וכבר לא נותר אדם לדבר בעדי. תחשבו על זה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני חבר הכנסת אוסאמה סעדי. יעלה חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. שלוש דקות לרשותך. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נציג הממשלה – אפשר להמשיך בלי נציג ממשלה? <היו"ר יצחק וקנין:> השר יצא לרגע אחד. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> טוב, בסדר, אני אמשיך. <היו"ר יצחק וקנין:> אפשר להמשיך, הוא ביקש. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> חוק הסימון והדה-לגיטימציה של העמותות הוא חוק אנטי-דמוקרטי, שסולל את הדרך לרמיסת חופש הביטוי וצמצום המרווח הפוליטי החופשי. אני לא אדבר על ההיבטים החוקתיים של אי-חוקיות החוק הזה. את העניין הזה העלו הארגונים לזכויות האדם, כולל האגודה לזכויות האזרח והמכון הישראלי לדמוקרטיה. שני המוסדות האלו מתנגדים ודוחים את החוק על הסף, ומן הראוי וההגון היה שמציעי החוק והממשלה היו מביאים את זה בחשבון לפני ההצעה, ולכן העניין הוא פוליטי לחלוטין. החוק הזה סולל דרך לדיקטטורה שלטונית, והוא לא רק התחלה של סכנת פאשיזם, אלא הוא מהווה צעדים מתקדמים ליישומו. האם על-ידי הגבלת המימון פעילויות העמותות יפסקו? מובן שלא. האם זו מטרת החוק? האם מציעי החוק יכולים לענות בכנות על מטרתם בחוק הזה? במקום להגיד שהמלך עירום ולהעלות לשיח הציבורי את הצורך בסיום הכיבוש והפסקת ההתנחלויות, אנו בפני חוק שפוגע בזכויות יסוד, שחקיקתו אינה מגבירה את השקיפות, אלא זו תהיה רדיפה פוליטית, סתימת פיות ושלילת דעות אחרות שמתנגדות לכיבוש ולמה שיש. המטרה העיקרית של החוק – להסתיר מהציבור ומהעולם את מה שהולך בשטחים תחת הכיבוש ולדכא כל ניסיון שמגנה אותו ומגלה את הפנים האמיתיות של הכיבוש. כמו כן, מטרתו של החוק הזה היא דה-לגיטימציה של השיח הציבורי הלגיטימי נגד המשך הכיבוש, ועוד לקדש יותר ויותר את פולחן הפרה הקדושה. בעבר היו הצעות דומות במטרה לפגוע בעמותות בעלות אג'נדה שונה מזו של הממשלה, והן לא קודמו עקב פגיעתן הקשה בזכויות האדם, פגיעתן הקשה בדמוקרטיה. הרי יש חוק עמותות, והוא מחייב שקיפות ודיווחים על תרומה העולה על 20,000 שקל, וכל ארבעה חודשים גם דיווחים לרשם העמותות. לכן, מובן שהמטרה של החוק הזה היא דה-לגיטימציה של כל מה שנקרא דמוקרטיה ושקיפות. אף שמציעי החוק בטענתם מבקשים איסור התערבות לא לגיטימית של מדינות זרות, יש לציין שאותן מדינות זרות, ברוב המקרים תורמות להרבה תחומים חברתיים, כולל רפואה ותרבות, בישראל. אם מדברים על דמוקרטיה, אז לא ככה מתנהגים במדינה דמוקרטית. במדינה דמוקרטית אין להגביל פעילות פוליטית, חברתית ואחרת, על-פי השקפת עולמם הפוליטית – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – של חלק מהאוכלוסייה במדינה, תוך ניצול הכוח הפוליטי של אותה קבוצה שולטת. החוק הזה הוא חוק אנטי-דמוקרטי, חוק לא לשקיפות; הוא חוק שמתחיל סלילת דרך של דיקטטורה. צריך להוקיע אותו ולא לאשר אותו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. יעלה חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – חברת הכנסת סתיו שפיר. שלוש דקות לרשותך. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, הדמוקרטיה היא לא רק שלטון הרוב, אלא המבחן האמיתי לדמוקרטיה הוא שמירה על זכויות המיעוט וזכויות אדם. אין דמוקרטיה בלי שני המרכיבים האלה, אחרת היא דיקטטורה. הממשלה הזאת בועטת בשני העקרונות האלה ברגל גסה על-ידי חקיקת חוקים גזעניים רבים וממשיכה לדרדר את המדינה לכיוון של פאשיזם. סיעות הקואליציה, לפי מה שנודע לנו, החליטו פה-אחד לתמוך בחוק השעיית חברי כנסת, וזה לפי התנהגות נאותה – אני לא יודע מה ההגדרה של "התנהגות נאותה", אז גם זה כנראה לפי שיקול דעתו של ראש הממשלה, אני לא יודע אם זה או אחר – וזה בניגוד מוחלט לעקרונות הדמוקרטיה, כי הפרלמנט הוא לא בית-משפט, ומי שיכול להרשיע הוא אך ורק בית-משפט. לפי החוקים הקיימים, מי שהורשע בעבירות עם קלון ישר מושעה מהכנסת, הוא לא יכול להמשיך להיות חבר פרלמנט, ואם אני רק אזכיר לראש הממשלה, יושב-ראש הסיעה שלו היה במקום הזה. אז זה החוק בעצם. מי שבחר בחבר הכנסת הוא זה שיכול לקבוע אם הוא לא רוצה שהוא ימשיך לקדנציה נוספת. בדמוקרטיה, מי שאינו מסכים עם דעותיך, מי שנגדך ונגד העמדות שלך, לא חייב ולא בהכרח שהוא נגד המדינה. אז המדינה היא לא אתה, המדינה היא המנהיג רק בדיקטטורות. זכות הציבור לדעת היא לא רק זכות שניתנת רק על-ידי העיתונות או התקשורת – כי, לצערי, הרבה הרבה אנשי תקשורת, התפקיד שלהם הוא רק להסית ורק לעודד גזענות כל עוד מדובר באוכלוסייה הערבית או בחלק מהשמאל. זכויות האדם הן לשמור על צלם אנוש, לפרסם ולהודיע גם על מקרים של פגיעה בזכויות אדם, כדי לשמור על צלם אנוש וכדי להציל את המדינה מרודנים ולהציל את הרודנים האלה גם מעצמם. בהרבה מקרים עמותות נכנסות ונותנות מענה אם המדינה נכשלה. יש הרבה עמותות שעובדות בתמיכה ובעזרה חברתית – – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כן. אם מדברים על שקיפות, כבוד היושב-ראש, אז צריך ללכת לשקיפות של כל העמותות, לא שלעמותות הימין מותר לעשות ולהסתיר את המידע ואת המקורות שלהן, ולא רק לדבר על תמיכות מממשלות, אלא גם מאנשי עסקים, שכל התמיכה שלהם בעמותות הימין היא כדי להנציח את הכיבוש ולפגוע בעם אחר. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. תעלה חברת הכנסת סתיו שפיר, ואחריה – יוסף ג'בארין. שלוש דקות לרשותך. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, תודה לך, כנסת נכבדה, אני רוצה לספר לכם סיפור קצר על שרת המשפטים ותגובתה על חוק העמותות של עצמה. כשהשרה – חבל שהיא לא נמצאת כאן להקשיב לדיון הזה; אני מקווה שיש פה איזה שר, כבוד היושב-ראש, מאחר שאלה חוקי הכנסת. <היו"ר יצחק וקנין:> שר החקלאות. <יעל גרמן (יש עתיד):> תדברי כמה שאת רוצה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> הוא במזנון, אדוני היושב-ראש. <יעל גרמן (יש עתיד):> בסדר, בינתיים היא יכולה לדבר כמה שהיא רוצה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> מתאים לשרי הבית היהודי לחמוק מהדיון על שקיפות של עמותות, שבין היתר עוסק בעמותות שמקורבות אליהם. כמה מפתיע. <קארין אלהרר (יש עתיד):> שקיפות של עצמם. <היו"ר יצחק וקנין:> תדברי. זמנך חופשי עד שיבוא שר. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אני לא מדברת כדי לדבר – – <היו"ר יצחק וקנין:> הנה, השר נכנס, אוקיי. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – אני מדברת כדי שאנחנו נוכל לקיים פה דיון עם הממשלה על החוק הזה. כך הכנסת אמורה לעבוד. <היו"ר יצחק וקנין:> ודאי. השר נכנס, הוא ביקש. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אנחנו לא אמורים להגיע לכאן כדי לדבר עם עצמנו, עם כל הכבוד. אז תשמעו סיפור על שרת המשפטים איילת שקד: ברגע שהיא הכריזה על החוק שלה, אני פניתי אליה במכתב אישי. בירכתי אותה על כך שהיא פועלת למען שקיפות ועל שהכריזה על מאבק השקיפות כחלק ממאבקיה. אני מסכימה על כך שמאבק השקיפות לא צריך להיות עניין של ימין ושמאל, ויותר מזה – הייתי מצפה שכל פוליטיקאי שנכנס למשכן, בעיקר בתקופה הזו שאנחנו שומעים יום אחרי יום על עוד סיפורי שחיתות, יילחם גם הוא למען שקיפות ויניף את הדגל הזה. כתבתי לשרת המשפטים שאני מבקשת שחוק העמותות יחיל שקיפות מלאה על העמותות. וכחלק מהשקיפות הזו, ביקשתי משרת המשפטים להורות לרשם העמותות, שנמצא, שכפוף לה למעשה, לפרסם את רשימת העמותות שמקבלות חיסיון. ובכן, יש עשרות עמותות שמקבלות חיסיון על תרומות של מעל ל-20,000 שקלים; לפעמים תרומות של מיליוני שקלים. אני ביקשתי ממנה להבין מי הן העמותות האלה. עונה לי שרת המשפטים ששקיפות – כך היא כתבה – היא לא ערך מוחלט. ויש תורמים לעמותות, ואני מצטטת: "שעשוי לבקש לעשות זאת במסגרת מתן בסתר או לבקש חיסיון ביחס לתרומתו משלל סיבות אלטרואיסטיות". כלומר, יש תורמים שהם אלטרואיסטים, אבל יש תרומות שהן בעצם איזו קונספירציה קיצונית להשמדת המדינה, ועליהן צריך לדווח. הזמנתי את השרה איילת שקד להגיע ולתת על כך דיווח בוועדת השקיפות – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – היא סירבה להגיע. ואז הלכנו לדוחות של רשם העמותות כדי לקבל את הפרטים, והפלא ופלא: רשם העמותות, אדוני היושב-ראש, פרסם כמה דוחות שונים. מופיעים שם שמות של עמותות. דוח אחד הוגש לבית-המשפט, אחד לעתירה של התנועה לחופש המידע, אחד הגיע אלינו, לוועדה. עשרות עמותות, אבל הן לא חופפות. ואז מה התגלה? שיש כל מיני עמותות שמקבלות חיסיון, אבל זה אפילו לא מדווח. עמותה אחת – בטח שמעתם עליה – קוראים לה "אם תרצו". המנכ"ל שלה לא מזמן התפטר בגלל קמפיין הסתה מכוער כנגד גיבורי התרבות של מדינת ישראל. אותה עמותה – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – לא דיווחה – שנייה. יש לי כמה דברים להגיד והשר לא היה. אני מבקשת עוד קצת זמן. אותה עמותה – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני נותן לך עוד דקה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – לא דיווחה על תרומותיה. קיבלה אישור רטרואקטיבי על אותו חיסיון, על התרומות שלה, וזאת בשעה שהיא גם קיבלה תמיכה של עשרות-אלפי שקלים מהמדינה על חשבון הכסף של כולנו. אבל ל"אם תרצו" מותר לא לדווח על התורמים, כי הם כנראה קרובים לשרה איילת שקד. יש עוד עמותות שלא מדווחות על התורמים שלהן. אחת מהן היא הקרן לטיפוח הרעיון הציוני. זה שם שנשמע, כמובן, מאוד נכון, אבל מדובר בעמותה שהיא עמותה של חברת-הבת של "אמנה". אני מניחה ששמעתם על "אמנה" לאחרונה בתחקיר המדהים שפרסם רביב דרוקר בערוץ 10 בשבוע שעבר; אותה חברה ש-14 מתוך 15 העסקאות, עסקאות הנדל"ן שלה, התבררו כמזויפות, בנוגע לשטחים בהתנחלויות. ועמותת-הבת, העמותה של חברת-הבת קיבלה ב-2013 תרומות של 37 מיליון שקלים, שביחס לרובן, שוב – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – הם לא דיווחו לרשם העמותות על מקור התרומות. אבל זה, כמובן, בסדר. בעיקר מאחר שראשי העמותה, חלקם חברים במחתרת היהודית וטרוריסטים מורשעים – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – הם גם חברים של איילת שקד ונפתלי בנט. וזה לא הסוף. גם מועצת יש"ע שכחה לדווח – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – על מענקי הקפאה שהיא קיבלה. ועוד, ועוד, ועוד. <היו"ר יצחק וקנין:> טוב, אני מבין שהרשימה ארוכה, אבל את חייבת לסיים. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> ורק, ורק – אבל הרשימה הזאת חשובה, אדוני. אני מצטערת, אבל אני חושבת שאמרתי דברי טעם. <היו"ר יצחק וקנין:> כן, אבל הוספתי לך דקה. הוספתי לך דקה. ובואי, בואי נהיה הגונים. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> איילת שקד ושרי הבית היהודי מפחדים משקיפות. זאת האמת. אז העובדה שמה שאנחנו רואים פה זה שמחנה אחד נלחם על שקיפות ומחנה אחר נאבק בכל כוחו כדי שלא תהיה שקיפות, מלמדת על הפחד שלהם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אתם מפחדים משקיפות כי אתם יודעים שכל מה שהחוק הזה נועד לעשות זה להגן על הארגונים שמיישמים את האג'נדה שלכם במקומות שאתם מעדיפים לא לדבר עליהם בקול רם – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – מול הציבור הישראלי ועל חשבון הציבור הישראלי. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. תעלה חברת הכנסת מיכל רוזין – איננה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מי שיצא זה ג'בארין, אבל תקראי לה, אני אאפשר לה לדבר. שלוש דקות. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, שלוש דקות לרשותך. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, עמדה כאן שרת המשפטים, ובמקום לדבר על החוק היא כל הזמן רצתה להטיח בנו ולנסות לחזק את השיח האפולוגטי. אני לא עומדת כאן – ואין לי שום כוונה להתנצל, לא בפני שרת המשפטים ולא בפני אף אחד אחר. ישבתי היום בדיון בוועדת הכנסת. אמרתי את דעתי בצורה ישירה, כפי שגם אמרתי בסוף השבוע שעבר, בנושא פעילותם של חברי הכנסת מבל"ד. אנחנו, כולנו, ציונים; מי שיושב בצד הזה של הבית, מי שיושב בצד הזה של הבית. למה מעולם לא עלה בדעתי לפקפק במידת הציונות של השר אורי אריאל? למה? בעיני הוא עושה מעשים שמסכנים את הציונות. אני מפקפקת בציונות שלו? אנחנו רואים את הציונות בצורה שונה. למה אם מביאים חוק שנועד לייצר שקיפות – למה הוא חד-צדדי? מה הפחד הגדול? תגידו לי. מה הבעיה עם זה שתהיה שקיפות גם לגבי אותם אנשים פרטיים שתורמים כסף? אני רוצה לדעת מה האינטרסים שלהם. אתם יודעים מה, עזבו את השקיפות הפוליטית לצורך הנושא של השפעת מדינות על הפוליטיקה הפנים-ישראלית. אני לפחות מסכימה עם העניין הזה. בסדר? אין לי בעיה. אני רוצה לדעת את זה. בסדר? אבל אני רוצה לדעת גם מה האינטרסים העסקיים של אנשים שתורמים כסף לשרים מהבית היהודי או לשרים מהליכוד. ואדוני היושב-ראש, מי שבודק רואה שאת מרבית התרומות מחו"ל, בפריימריז, מקבלים לא שרים ולא חברי כנסת מן השמאל, מן המחנה הציוני או ממרצ, אלא אנשים שיושבים בימין. האם אי-פעם, אי-פעם, זה גרם לי לפקפק במידת המחויבות שלהם למדינת ישראל או לציונות? אפילו לא לדמוקרטיה. ואתם יודעים מה, זהו יום מאוד קשה לדמוקרטיה הישראלית. אני חתמתי על מכתב נגד פעילות "שוברים שתיקה" בחוץ-לארץ. אז מה? האם זה הופך את הציונות שלי ליותר חזקה בגלל זה? לא. זה בסך הכול אומר שאני לא מתנצלת על העובדה שאני ציונית, על כך שאני רוצה לגדל כאן את ילדי, ועל כך שכל מי שיושב אתי במפלגה רוצה לגדל את ילדיו כאן – בשלום, בשקט, במדינה יהודית ודמוקרטית. אני לא מוכנה שניכנע לשיח המתנצל שדורשים מאתנו שרים מן הימין. גם לא שרת המשפטים. באומץ הייתה צריכה שרת המשפטים לבוא ולהגיד: שקיפות מכל הצדדים. שקיפות – זה משרת את כולנו. למה אני לא יודעת מי הם התורמים של "אם תרצו"? למה אני לא צריכה לדעת מי הם התורמים של "אם תרצו"? למה? אני רוצה לדעת מי הם האנשים שחשוב להם לתרום לארגון כל כך קריטי וכל כך חיוני, שעושה פה קמפיינים של "שתולים" כלפי אנשים שבאמת באמת יש להם רגל ויד בבניית הארץ הזאת; גם אם הם לא מסכימים עם הימין, גם אם הם לא מסכימים עם השרה שקד. איפה אנחנו ולמה אנחנו מאבדים את עצמנו לדעת? אפשר להיות ציונים מימין, אפשר להיות ציונים משמאל, אפשר לאהוב את ישראל בלי פחד. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. תעלה חברת הכנסת מיכל רוזין, ואחריה – חברת הכנסת מירב בן ארי. אם – אני רואה שהיא לא נמצאת באולם – חבר הכנסת מאיר כהן. <מיקי לוי (יש עתיד):> ואם הוא לא נמצא, מי הבא – – –? <היו"ר יצחק וקנין:> עליזה לביא. שלוש דקות. <מיכל רוזין (מרצ):> חברי וחברות הכנסת, השעה כבר מאוחרת. אנחנו כבר רגילים לשעה הזאת בכל יום שני. <קריאה:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> סליחה? מאוד מוקדם. נכון. אבל עדיין ספסלי הקואליציה כמעט ריקים לחלוטין. <קריאה:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> כן. בדיוק. <קריאה:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אני פונה לחברי הממשלה הווירטואלית שלא קיימת פה, ולחברי וחברות הכנסת הווירטואליים מהקואליציה שכמעט לא קיימים פה, ואומרת לכם: אתם מבקשים לסמן את ארגוני השמאל במעטה של הגברת שקיפות, אבל בעוד כל התרומות שארגוני השמאל מקבלים מדווחות, רשומות, גלויות לכול באתר רשם העמותות, עמותות הימין, לצערי הרב, נהנות מחיסיון. משנת 2006 עמותת אלע"ד הכניסה לכיסה 426 מיליון שקלים; עמותת מועצת יש"ע – 22 מיליון שקלים ממקורות עלומים – או כמו שמתן פלד, בכובעו כרשם העמותות של "אם תרצו", קורא להם, "יהודים טובים". ואני מאוד אשמח לשאול – ולצערי הוא לא נמצא פה – את הלוביסט של הארגון שרץ והגיש את חוק השתולים שלו, בעקבות הקמפיין המסית והנורא שלהם, שסימן אנשים ספציפיים כמטרות חיות – מי הם אותם יהודים טובים? מי תורם להם? ואם הידיים שלהם כל כך טהורות וכל התורמים הם יהודים טובים וטהורים, מדוע הם מפחדים ולא מפרסמים את הנתונים האלה? ולצערי הרב, כל הדיון הזה על מדינות זרות שמגיעות מכאן ומתערבות משם, כל מיני אמירות שבאות להפחיד ולהסית את הציבור נגד עמותות השמאל – וזה לא רק עמותות השמאל, זה השמאל כולו; שוכחים שנציגי ההתנחלות נמצאים כבר שנים, אפילו בתפקידים רשמיים, בקרב אומות העולם השונות, מככבים על במות העולם ומודיעים לעולם כולו שיהודה ושומרון הם חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. זה לא פוגע במדינת ישראל, זה והמשך הכיבוש, כמו שאמרה חברתי חברת הכנסת זהבה גלאון. זה לא פוגע. מה שפוגע זה שיש אנשים במדינת ישראל שחושבים אחרת מהממשלה. קוראים לזה פאשיזם, דרך אגב. כשאתה חושב שמי שחושב שונה מראש הממשלה הוא נגד המדינה, זה פאשיזם. בדמוקרטיה מותר לחשוב שונה מראש הממשלה וממדיניות הממשלה שלו, ועדיין זה בסדר. אתם יודעים, דיבר פה ראש הממשלה על כבוד לאומי – בשם הכבוד הלאומי אנחנו לא יכולים להרשות שחברי כנסת ינהגו כך או אחרת. אז בואו נדבר על הכבוד הלאומי, על זה שהעולם מאס בך, ראש הממשלה, מאס במדיניות של ממשלת ישראל לכבוש ולא להביא שום פתרון ולא להציע שום תקווה, שום חזון, לא לעם בתוך מדינת ישראל – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <מיכל רוזין (מרצ):> – – ולא בהתנחלויות. ואומרים לנו בארצות-הברית שהחוק יפגע בדמוקרטיה הישראלית, ומדברים אתנו באמת על החשש הכבד שלהם, ומובן שהם אומרים בצורה חד-משמעית שבין זה לבין החוק שלהם לגבי סוכן זר אין שום קשר. וחברי השדולה, בכך אני מסיימת, זה חשוב לומר – חברי השדולה למען ישראל באירופה פנו לנתניהו ופנו אלינו, חברי וחברות הכנסת, ואמרו: חוק השקיפות הזה מדאיג ביותר. ולא מדובר רק בחברי פרלמנט מהשמאל. גם חברי פרלמנט שהם חברים בשדולה למען ישראל שיגרו מכתב בהול ואמרו: חבר'ה, עצרו את זה, זה מסכן את מערכת היחסים שלנו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <מיכל רוזין (מרצ):> אלה המדינות שתורמות לנו, מגינות עלינו בכל העולם. עם כל הכבוד, אם רוצים כבוד לאומי, צריך להתייחס אל עצמנו קודם כול בכבוד. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. יעלה חבר הכנסת מאיר כהן, ואחריו – חברת הכנסת עליזה לביא. שלוש דקות לרשותך. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חייב להגיד ש"שוברים שתיקה" די מכעיסים אותי, ואני חייב להגיד שעוד עמותות מכעיסות אותי בדברים ובשיח שהן מנהלות גם בארץ וגם בחו"ל; וזה גורם לי להתגרד באי-נוחות, וזה גורם לי לכעוס, גם לי וגם לבני וגם לחברי, אבל אין בזה ולא כלום עם הצעת החוק הזאת. מפלטם של אנשים מבולבלים, שלא בטוחים בדרכם, הוא לסמן את האחר, וזה מה שעושה הצעת החוק הזאת. לא ברור לי למה אנחנו עסוקים בסימונים שלא נשים. הרי ברור לך, אדוני היושב-ראש, כפרלמנטר ותיק, שאפשר להכיל בתוכנו דעות גם אם אנחנו לא מסכימים אתן; שאפשר להכיל בתוכנו אמירות, גם אם הן מכעיסות אותנו. אבל, למען השם, מה בין זה לבין לסמן עמותות? אלוהים אדירים. שערו בנפשכם שאנחנו נעבור ונראה שלטים במדינה דמוקרטית, שבצד מסומנים מי אנחנו ומי תורם. ניחא אם מציעי החוק היו באים ואומרים שגם תרומות של אנשים פרטיים, גם שם תהיה שקיפות. אבל כשעושים הבדלה ורוצים לעשות הפרדה בין אלה שאתנו, וזה לגיטימי ואלה יכולים לא להיות שקופים והכול מותר, אבל אלה שלא חושבים כמונו – אותם נסמן. אז זה סימונים בתרבות – ושמעתי עכשיו שגם ועדת סל התרבות במשרד החינוך, שהיה לי כבוד להכיר אותה ולהימנות עם חבריה בזמני, כמנהל בית-ספר, גם היא עוברת איזה סוג של שיפוץ. גם שם יסמנו אנשים שהם "משלנו" ו"לא משלנו". על כן, זו באמת הצעת חוק מיותרת. אתה יכול לא להסכים עם מה שהם אומרים ולהתנגד לכל מילה, אבל אנחנו צריכים מאוד מאוד להיזהר. אנחנו נמצאים באיזה מצב של דמוקטטורה, ככה אני מרגיש, וזאת התחושה בציבור – שאם אני לא יכול להתווכח ואם אני לא יכול לעמוד ולהגיד את דעתי, ואם מישהו מכעיס אותי, מייד אני מסמן אותו. מזל שבינתיים סיפור השתולים נרגע, כי שתולים זה בוגדים, ועמותות מסומנות זה להגיד לציבור: תיזהרו, הם לא מתוכנו, הם הבוגדים. צריך – – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> חבר הכנסת כהן, אל תסמן אותנו – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> עודד, עודד, אני לא מפריע לך – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רוברט. <מאיר כהן (יש עתיד):> אה, רוברט, יקירי, אני לא נוהג להפריע, אז עוד משפט אחד ואני מסיים. ואם כבר הערת, גם אתה, רוברט, שער בנפשך שיום אחד השלטון לא יהיה שלטון הימין. שער בנפשך שיהיה שלטון השמאל, ואתה עם האמירות שלך, שמקוממות אנשים אחרים, יצטרכו לסמן אותך. תחשוב על זה – – <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבר מסמנים אותי. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – תמיד תחשוב אם אתה נמצא בצד השני. תודה רבה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> זאת לא פעם ראשונה שמסמנים אותנו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. תעלה חברת הכנסת עליזה לביא, ואחריה – חבר הכנסת אלי כהן, ואחריו – חבר הכנסת איציק שמולי. שלוש דקות. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברותי, חברי חברי הכנסת, הרבה מאוד כסף מועבר למדינת ישראל. רק פה, בכניסה, תפסו אותי נציגי "שלום עכשיו" ושאלו אותי: אתם באמת? מה אתם? איך אתם? מה אתם? חברים, יותר מדי כסף מועבר לארגונים שמנסים להשפיע כאן באמצעות הכסף הזה על סדר-היום במדינת ישראל. על נושאים שהם לא בהסכמה. כסף זר שמבקש לבוא ולהתערב כאן. הכסף הזה, שמועבר על-ידי מדינות אירופיות – וזה גם לא עולה בקנה אחד עם המדיניות של שיח, של שוויון זכויות, שהן רוצות להביא לעולם, בטח לא באמצעות חלק מהארגונים שפועלים כאן בישראל; ודיברנו הרבה על "שוברים שתיקה" ועל עוד ארגונים שמבקשים להביא לכאוס טוטלי פה במדינה שלנו. אז מה שעומד פה על הפרק זה שקיפות. אבל אתה יודע, אדוני היושב-ראש, בימים שאין לנו שר חוץ במדינת ישראל, אם היה לנו פה שר חוץ שמבין מדיניות מהי, ומבין דיאלוג מהו – הרי כסף מועבר לפה על-ידי האיחוד האירופי, על-ידי מדינות באירופה. חברים, חוק העמותות הזה יזיק יותר ממה שהוא יועיל. מהר מאוד ימצאו את הדרך המשפטית לעקוף אותו, הוא לא יהיה רלוונטי. הוא לא ייתן את המענה שאנחנו היינו צריכים לייצר, להביא, באמצעות דרכים דיאלוגיות, באמצעות יחסי חוץ נכונים, בריאים, תמידיים, עקביים. צריך להביא את זה בדרך ראויה, בדרך נכונה. להציג פה כמו שהחוק הזה הוצג – ובחרה בדרך הזאת, לצערי הרב, שרת המשפטים, שיש לי הרבה הערכה אליה; אני לא מבינה למה היא בחרה בדרך שבחרה להציג את החוק הזה. כך לא מתקנים, כך מקלקלים. החוק הזה ייתן יותר כוח לארגונים הבעייתיים שפועלים בישראל בשם המדינות שמממנות אותם. למשל, מנגנון המימון שמכונה "המינהלת" של ארבע המדינות – שבדיה, שווייץ, דנמרק והולנד, שמעביר כספים מארגונים הפועלים בניגוד, אבל בניגוד, למדיניות המוצהרת של אירופה, ארגונים שמקבלים כאן ועושים שימוש ציני, וצריך לבוא ולבדוק אבל זה באמצעות הדיאלוג בין מדינת ישראל לבין המדינות הללו; הבנה שבאמת צריך לבוא ולמצוא מודל, וקיימים מודלים כאלה, וביחסי חוץ תקניים, בטח עם מדינה כמו נורבגיה, ושר החוץ הנורבגי מגיע לכאן, לכנסת, ביום שני הקרוב. יום שני הקרוב – אני מזמינה אתכם, 12:30, טקס שאני מקיימת כיו"ר אגודת הידידות ישראל–נורבגיה, ונארח שם את שר החוץ הנורבגי. אז אי-אפשר לבוא ולדבר, אי-אפשר לבוא ולנהל – אתם רוצים להעביר כספים, בואו נראה איך עושים את זה; איך בעצם עושים את זה בצורה חכמה. לא מעבירים את זה לארגונים שתומכים באנטישמיות, למשל, או שמעורבים בטרור, או שמתכחשים לזכותה של ישראל – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – להגדרה של דמוקרטית ויהודית. חברים, יש דרך. אנחנו ידענו להסתדר כל כך הרבה שנים עם הבנות ועם יחסי חוץ מעולים. בדרך הזאת של החוק הבעייתי הזה אנחנו רק נלך אחורה. ותאמינו לי, חוק כזה אפשר בקלות לעקוף, אדוני היושב-ראש, וזה מה שיקרה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. יעלה חבר הכנסת אלי כהן. <אלי כהן (כולנו):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מוותר? מוותר. חבר הכנסת איציק שמולי – לא נמצא באולם; חברת הכנסת חנין זועבי – איננה; ג'מאל זחאלקה – איננו; יואב קיש, חבר הכנסת יואב קיש – איננו; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – איננו; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שלוש דקות לרשותך. ואחריה – חבר הכנסת איל בן ראובן. <זהבה גלאון (מרצ):> ואחריה מי? <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת איל בן ראובן. אחרי כן – חברי הכנסת מיקי לוי, אילן גילאון, קסניה סבטלובה, והרשימה עוד ארוכה. שלוש דקות. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> במכבסת המילים הישראלית, שקיפות – וכנראה אנחנו נצטרך מהר מאוד לפתוח איזה מילון כדי שנתחיל להבין מה קורה פה – שקיפות היא המילה השנייה לרדיפה פוליטית; מישוש היא המילה האחרת של רמיסת כבוד האדם; הרחקת חברי כנסת היא רמיסת הבחירה של האזרחים בנציגים שלהם, ובדרך גם רמיסת הדמוקרטיה; כיבוש זאת המילה הסותרת את המילה סכסוך. זה לא עניין רק של מכבסת מילים, זאת הצהרה גלויה על זה שציד המכשפות התחיל, וזאת הצהרה גם כן שעונת הרדיפות כבר הגיעה והיא בדלת. מי שמדבר על שקיפות ומי שרוצה לחשוף מידע, וזה נאמר כבר כמה פעמים, וזה כל כך חשוב לו, כי השקיפות היא חלק מהכבוד הלאומי – יכול להיות שאני כערבייה לא חלק מהכבוד הלאומי, אז אני לא מבינה מה זה שקיפות, כי אני לא מבינה מה זה הכבוד הלאומי שדיברו עליו היום. מי שרוצה לחשוף מידע לציבור, אז שיחשוף באמת מאיפה מגיעים הכספים לכל הארגונים שהוזכרו על-ידי שאר חברי הכנסת שדיברו עד עכשיו. בבקשה. תגידו, למה "אם תרצו" יכולה לנהל קמפיינים בעלויות כאלה? מי תורם להם את הכסף הזה? תגידו מי תורם למועצת יש"ע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> את יכולה לשאול את האתר מי תורם – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אורן – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> עונת החיסול הכללי – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה קרה קפצתם כולכם? <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> עונת החיסול הכללי שפתחה בה ממשלת נתניהו היא בעצם חיסול כללי של כל קול שפוי במדינה הזאת. היא חיסול של כל הנאבקים למען חשיפת – כן, חשיפה, אבל חשיפת העוולות המבוצעות נגד זכויות אדם, נגד כבוד האדם, וחשיפת כל הפשעים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – את לא מבינה שכבר לא מאמינים לכם. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – הפשעים של הכיבוש. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כבר לא מאמינים לכם. של הכיבוש – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> החוק הזה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אורן חזן, נא לא להפריע. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> החוק הזה בא לחפות על חוסר היכולת, האימפוטנציה של נתניהו וממשלתו – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – לספק תשובות לציבור הכללי, לציבור של אזרחי מדינת ישראל קודם כול – שאלות שקשורות בביטחונם, שאלות שקשורות במחייתם – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – בכבודם. לא, אני – קטעו אותי כמה פעמים, אני רוצה להמשיך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אף אחד לא הפריע לך. אף אחד לא הפריע לך. <היו"ר יצחק וקנין:> אני יושב פה. זה שהוא העיר – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אולי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> העיר הערות ביניים, את לא הפסקת לדבר, אבל אני אאפשר לך לסיים עוד חצי דקה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> חברים, מי שהגן בבוקר, ומי שהשתתף בהמולה, ומי שהשתתף במסע ההסתה בבוקר, צריך להבין שזה גם כן חלק מהמאבק נגד החוק הזה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אי-אפשר להשתתף במסעי הסתה ולהגן על הדמוקרטיה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ומה עם מי שהשתתף – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אלה בלתי נפרדים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ומה עם מי שהשתתף – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כל פעם שרוצים להעביר חוק – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אורן חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חבל על הזמן. השעון נגמר. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – אנטי-דמוקרטי – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אורן חזן. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – מלווים אותו בסערת הסתה. <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא – אתה רוצה שאוציא אותך בחוץ? אתה קורא פעם אחר פעם, אתה מפריע. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> עוד יגיע – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – היום אולי, אולי, שיצליחו להסית – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – דוכן הכנסת. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – נגד האוכלוסייה הערבית, אבל בדרך, עד שיגיעו לשם, ירמסו את כל אלה שניסו להגן על הדמוקרטיה כדי שלא יעמוד מולם אף אחד. ואם לא נתעורר – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תודה רבה. תודה רבה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – זה עוד יקרה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. חבר הכנסת אורן חזן, הערות הביניים שלך הן לא מכובדות. אתה לא מנהל את הישיבה שאתה תגיד לה "תודה רבה". אתה יכול – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> בסדר. לא מכובד לעמוד פה – – – את ראש ממשלה. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, אני – אתה רוצה שאני – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא מכובד לעמוד פה ולתת רוח גבית לאלה שמסיתים. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, אתה רוצה שאני אקרא אותך לסדר? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רק אומר. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת איל בן ראובן. שלוש דקות. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. רבותי, אותם חברים שקראתי בשמותיהם ולא יהיו נוכחים באולם, אני לא אאפשר להם לדבר. חבר הכנסת איל בן ראובן, שלוש דקות. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני שואל אתכם, מה תכלית החוק הזה? שקיפות זה דבר חשוב. אם הייתי חושב לרגע ששקיפות היא העניין, הייתי אומר ניחא. ואם הייתם רוצים שקיפות, הייתם אולי מצביעים בעד החוק של ציפי לבני לפני שבוע, שקורא לשקיפות מלאה וחשיפת מקורות של מדינות זרות ותורמים פרטיים. אבל לא באמת בשקיפות עניינכם. חברי חברי וחברות הכנסת, החוק הזה מריח רע, והריח הופך לבלתי נסבל כאשר מתקיים חיבור ישיר בין החוק שאתם מעלים היום לרעיון חוק הנאמנות בתרבות של השרה רגב, שעושה כל שניתן כדי לפגוע בתרבות עצמאית, יצירתית ואמיתית. וכל אלו הם רוח גבית ל"אם תרצו" שחטפו בראש ומתנצלים, התנצלות שמזכירה לי את התנצלות ראש הממשלה לערביי ישראל לאחר קריאתו הגזענית באשר לנהירת הערבים לקלפי. לחוק הזה ריח של פניקה, של היסטריה. אז באין פתרון אמיתי למאבק כנגד סכינאים בודדים בני 13–15, אתם יוצאים למלחמה בדמוקרטיה הישראלית? לסמן ארגונים ואנשים בשל דעותיהם? שיסביר לי מישהו מה החוק הזה יעזור לצה"ל, לשב"כ, למדינת ישראל במאבק נגד טרור. אז בואו אגלה לכם סוד קטן: אין פתרון צבאי למלחמה הזאת בבודדים, בילדים שלוקחים סכין ביתי ויוצאים לדקור ישראלים. שום אוגדה, שום טכנולוגיה, ובעיקר שום סתימת פיות וסימונים למיניהם של אנשים ודעות לא מוסיפים כהוא-זה לפתרון הבעיה. הפתרון הוא במקום אחר, בשינוי אמיתי במדיניות, ולצערי, אתם, ממשלת ישראל, לא שם. מה עושה החוק הזה? החוק הזה מוסיף ונותן חימוש רע למדינות בעולם שמחפשות כלי ניגוח מול מדינת ישראל, וחמור מכך, לוקח כלים ממדינות שרוצות לעזור לנו, ואנחנו צריכים אותן. אז אני מבין את הקושי שלכם, ממשלת ישראל, באין ביטחון לאזרחי המדינה, בציבור שמתחיל למאוס בכם, בדרך ההפחדה והניסיון לפגוע בכל מי שאומר לכם את האמת בפרצוף. אני רואה בעיני רוחי את אלו שהביאו אותנו למדינה, למדינה יפה ומתקדמת: בן-גוריון, רבין, מנחם בגין, ואני מודה שבולט לי מנחם בגין, מנהיג מזרם אחר משלי, אבל מנהיג דמוקרט. חברים, בגין, זיכרונו לברכה, מתהפך בקברו. אני ממש שומע את קולו זועק למול המלחמה שהכרזתם, ממשלת ישראל, על הדמוקרטיה, ברעיונות ההזויים של סימון אנשים וארגונים בשל דעותיהם. אני עדיין מקווה שתשכילו לחזור בכם. ואם לא, אני מקווה שתמצאו את המקום והזמן – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> – – להתבייש במערכה המבישה שלכם בדמוקרטיה הישראלית. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. יעלה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת יעקב פרי. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, יום לאחר יום אנחנו מגלים שקשה מאוד לנהל פוליטיקה ראויה, פוליטיקה שוחרת טוב, פוליטיקה שמנסה ככל האפשר למנוע מפוליטיקה אחרת להשאיר מאחוריה שובל של אומללות, שובל אילם של אומללות וסבל, כאמרתו של פוקו. היום החליטה ועדת האתיקה להרחיק אותי ואת עמיתי מהכנסת. אני מרגיש שוועדת האתיקה פגעה בעצמה. אני לא נפגעתי. אני עשיתי את המעשה הראוי, של לנסות לעזור למשפחות אומללות להביא את בניהן לקבורה. זה מה שניסיתי לעשות. אבל יש פוליטיקאי בישראל, שהוכיח השבוע עד כמה קשה המצב. אנשים שבימים כתיקונם מדברים על זכויות אדם, מדברים אפילו על שוויון, גם אומרים משהו על שלום צודק, אפילו נגד הכיבוש, נגררו אחריו. הוא עמד על הפודיום ודיבר בצורה מתלהמת על סמך שקרים, וכולם חשבו שיש פה משהו נוראי שקרה. אף אחד כמובן לא טרח להרים אלי טלפון לשאול מה היה. יש אולי אחד או שניים, דווקא ממפלגת העבודה, שהרימו טלפון לחברי, שמעו מה קרה, והם לא דיברו, ולא במקרה, כי הם שמעו את האמת. אבל מה לעשות, יש בפנינו מצב, איך אומרים, prova של הקטסטרופה. כאשר יש התלהמות, וכאשר כביכול נוצר מצב של חירום וסערה, אז אנשים אין להם העוגן המוסרי להיאחז בו, והם נסחפים בסערתו של נתניהו, והם עושי דברו של נתניהו, והם נותנים רוח גבית לנתניהו, גם אם הם מתנגדים לנתניהו. ודברים שנאמרים ביום רגיל, נעלמים כאשר אנשים מאבדים את העשתונות וכאשר יש סערה. ולכן המצב מסוכן, ואני רואה שאנשים, גם בשמאל – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – יכולים לשתוק ולתמוך בעוולות נגד הציבור הערבי ונגד הפלסטינים כשיש סערה. זה היה בטבח באל-אקצא, 1990, כאשר השמאל הציוני תמך בממשלה, תמך בשמיר בימים הראשונים. אחר כך הוא התעשת והתחיל לבקר, ואז אני קראתי לזה סינדרום היום הראשון של השמאל הציוני, של פשיטת הרגל המוסרית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> ואחר כך מתחילים להיזכר ולשנות את דעתם. אני בטוח שחלק מהאנשים, לפחות אלה שיש להם מצפון כלשהו, ישנו את דעתם ויגידו: טעינו. יש כאלה שקהות הלב שלהם וקהות החושים – שום דבר לא יעזור, אפילו אם הם בשמאל, הם בימין, זה לא משנה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. יעלה חבר הכנסת יעקב פרי. שלוש דקות לרשותך. <יעקב פרי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי הכנסת, הצעת התיקון לחוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על-ידי ישות מדינית זרה, מיותרת ומסוכנת. החוק הקיים מחייב עמותות בהתנהלות שקופה, והרי ברור לכול כי הצעת החוק שמובאת בפנינו היום לא נועדה באמת להגביר שקיפות, אלא מטרתה היא פגיעה בארגונים ובעמותות שמבקרים את ממשלת ישראל. בפועל, כל שהצעת החוק הזו עושה הוא לפגוע בחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית, בלגיטימציה של ארגוני החברה האזרחית בישראל, ולהזיק לתדמיתה של מדינת ישראל בקהילה הבין-לאומית, אשר בימים אלה, לצערנו, שלילית ממילא. יש ערך עליון לשקיפות. יש שיטענו כי קיים צורך להגביר את השקיפות של כלל הארגונים והעמותות לגבי מקורות המימון שלהם. אך מדוע הממשלה מתעקשת לעשות איפה ואיפה ולא דורשת שקיפות גם לגבי תורמים פרטיים, שלהם אינטרסים שונים שאינם פחותים מאלו של ישויות זרות? מדובר ברדיפה סלקטיבית על רקע עמדות פוליטיות של ארגונים ועמותות מצד אחד של המתרס. צעדים שכאלה, שמטרתם סימון של עמותות וארגונים, ואשר מגובים בקמפיינים שמסמנים אנשים פרטיים ואישי תרבות, מערערים את יסודותיה הדמוקרטיים של מדינתנו היקרה. אנו, חברי הכנסת המייצגים את חלקי העם השונים, אמונים על כך שכל אדם וכל ארגון יוכלו להשמיע את דעתם ברבים ללא חשש לרדיפה, בייחוד מטעם השלטון, כמובן בתנאי שאין מדובר בקריאות להסתה ובדברי שנאה. יותר מכך, עלינו להילחם על כך שכל אחד יוכל להשמיע את דעתו, גם כאשר זו מנוגדת לעמדתנו שלנו. נראה כי יש חוסר הבנה בסיסי של מהות הדמוקרטיה. בבסיסה של שיטת הממשל הדמוקרטית עומד עקרון הכרעת הרוב, אך אין משמעותו של עקרון הכרעת הרוב כי דעות אשר אינן תואמות את דעת הרוב אינן בנות זכות קיום. אל לנו להפוך לחברה שבה יש עריצות הרוב. חובתה של הדמוקרטיה להגן על זכותם של אנשים להביע את מגוון קשת הדעות ולקחת חלק בחיי היום-יום, תוך השמעת קולם באופן חופשי. הצעת החוק הניצבת בפנינו, אדוני היושב-ראש, מטרתה להרתיע ולהפחיד עמותות שמאל. אומנם איני מסכים עם רבות מדעותיהן של אותן עמותות, כמו שחולק אני על עמדות של עמותות מהצד השני של המתרס הפוליטי, אך עלינו להילחם על הזכות של כלל חלקי הציבור להשמיע את קולם ללא פחד וללא חשש רדיפה מטעם השלטון. מאוד כואב לי לראות כי שונאי ישראל עושים לא פעם שימוש בארגונים ישראליים על מנת להכפיש את תדמיתה של מדינת ישראל, אך יש דרכים אחרות, דמוקרטיות ויעילות יותר, להילחם על צדקת דרכה של מדינת ישראל ובדה-לגיטימציה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <יעקב פרי (יש עתיד):> אישורה של הצעת חוק זו היום יהווה סטירת לחי לדמוקרטיה הישראלית ויביא למכה אנושה לתדמיתה של ישראל בעולם; מכה קשה מזו שגורמת פעילות אותם ארגונים, כאשר הטיעון שישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון כבר לא יחזיק מים. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יעקב פרי. יעלה חבר הכנסת אילן גילאון, ואחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין, ואחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. שלוש דקות, חבר הכנסת אילן גילאון, לרשותך. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד שר הבריאות, איך אני יודע, אדוני, שמדובר בחבורה של טרמפיסטים אופורטוניסטים, הייתי אומר טרמפורטוניסטים? הרי הוויכוח הוא איננו ויכוח פוליטי-אידיאולוגי של ימין מול שמאל. כאשר אתה רואה את זאת שדיברה קודם, המתקראת שרת המשפטים, אתה בעצם חושב לעצמך לא שהדור פוחת, אדוני, הדור נמוג. אם זו שרת המשפטים של מדינת ישראל, ממשיכת דרכו של יוסף בורג הגדול של המפד"ל, ואורן חזן הוא ממשיך דרכו של ז'בוטינסקי, אנה אנו באים, אדוני? וכאשר אתה צריך לחשוב מי מוציא את דיבתה של ישראל רעה בחוצות – זאת המציאות הזאת, ששרת המשפטים היא זו שאיננה יותר מאשר הזרוע המדינית של נוער הזוועות בתוך הממשלה, שהיא באה מתוך אותו בית-מדרש שממנו צמחו אזובי הקיר, והיום הם הפכו לזרם המרכזי. אדוני, השאלה המרכזית היא: פטריוטים או אידיוטים? על מה אנחנו מדברים? על מה בוכה הנביא, אדוני? זוהי דיבתה של מדינתנו רעה בחוצות, עד כדי כך שאני יכול להגיד לך שהיום אני סומך יותר על כנותן ועל כוונותיהן הטובות של מדינות זרות לעומת ממשלת האפסים הזאת שישנה כאן, שמקיימת כל דבר כמו אותם כלבים שמנסים לסמן את המגרש שלהם. הרי לצורך כך בא החוק הזה, אדוני. אין בו שום צורך, אין פה שום חוסר שקיפות. על מי אנחנו סומכים יותר – על סוחרי הנשק והמהמרים שתורמים לאיילת שקד, או על הולנד או על שבדיה? בוא נאמר בכנות על מה אנחנו מדברים? לכן הצורך בכך, אדוני, איננו צורך אמיתי. הוא צורך להראות: הנה, אנחנו שולטים. ככל שאתה חלש יותר, ככה דרושים לך סימנים של כוח גדולים יותר. זה מה שההצעה הזאת מבקשת. אני רוצה שתבין שבכל צורה ובכל מקום אנחנו מדברים שוב ושוב על אותן חברות קש של זייפני האדמות בשטחים, של אלה שקונים ועושקים ורומסים וגונבים. פטריוטיזם, אדוני, זה לשמור על נכסי המדינה, לא לקחת אדמות של אחרים; פטריוטיזם במקרה הזה הוא מפלטם של המנוולים – אלה שאינם מסוגלים לומר מילה אחת אמת בלי להסמיק. ראיתי את השרה, ראיתי את שפת הגוף – כמשל היא. זאת מדינת ישראל, ממש כמו שבזמנה, את צרפת ייצגה אותה נערה – זה מה שהיום מייצג אותנו. לכן האנשים האלה הם דיבתה הרעה של מדינת ישראל. אבל אנחנו לא ניפול. עם כל התחושה שאולי שורתנו לא מסודרת במידת-מה – כמו שאומר ברכט – אנחנו לא ניפול, ואנחנו לא ניסוג. מדוע? כי זה הקרב על הבית שלנו – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <אילן גילאון (מרצ):> – – בעידן של ליקוי מאורות. האנשים האלה הם האטד שאם לא נשים לב ישרוף את ארזי הלבנון, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. יעלה חבר הכנסת יוסף ג'בארין, ואחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. שלוש דקות לרשותך. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רק לפני כשלוש-ארבע שעות פגשתי במשכן הכנסת את שגריר האיחוד האירופי בישראל, והאמת היא שהוא עדיין לא מבין מה רוצים בהצעת החוק הזו. מה רוצים? <יעל גרמן (יש עתיד):> שיצטרף לאופוזיציה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> בנאיביות שלו, אולי, הוא שואל; בדרך כלל חברות שמתיימרות להיות דמוקרטיות דווקא מתגאות שהן מקבלות תקציבים מהאיחוד האירופי – הרי אנשים נאבקים כדי לקבל תקציבים מהאיחוד האירופי. אם נסתכל על רשימת המדינות שתומכות בעמותות, מושא הדיון, אלה מדינות כמו שווייץ, שוויצריה, נורבגיה, בלגיה, הולנד, צרפת – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> שווייץ ושוויצריה? אתה בטוח? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מה מבייש את הממשלה הזו שמדינות דמוקרטיות כאלו תומכות בפעילות של הגנה על הדמוקרטיה וזכויות האדם? ואם דיברנו על האיחוד האירופי, גבירותי ורבותי, אנחנו מדברים על השותף הכלכלי הבכיר ביותר אולי לכלכלת ישראל. אז לתמיכה כלכלית, ליחסים עם הממשלה ולתמוך בכלכלת ישראל זה הכול מצוין ויפה, ופשוט כל הזמן לוחצים ליותר שיתופי פעולה, וכשזה מגיע לפעילות של הגנה על הדמוקרטיה – זו ממש הכותרת של הפעילות – והגנה על זכויות האדם, פתאום זה נהפך למשהו לא לגיטימי? מאוד מוזר. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – אז צריך להציג אותם – – – מה הבעיה? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אז כנראה זו לא המטרה האמיתית; האיחוד האירופי הוא לא המטרה האמיתית, המדינות הדמוקרטיות הללו הן לא המטרה. המטרה כאן היא להמשיך ולפגוע בארגוני זכויות האדם, שהם אולי נשארו האור האחרון בקצה אותה מנהרה של דיכוי זכויות אדם גם בתוך המדינה, ושל דיכוי זכויות העם הפלסטיני בשטחים הכבושים. אני רוצה להגיד לכם שיש חוט מקשר בין הצעת החוק הזו לבין ההצעה שראש הממשלה מקדם בעניין השעיית חברי הכנסת. אמרנו את זה – גם אם יש 119 חברי כנסת שמבקשים להשעות את אותו חבר כנסת אחד שנותר, זה הליך לא דמוקרטי. אותו חבר כנסת נבחר על-ידי הציבור, נבחר על-ידי תומכיו; הוא מייצג עשרות אלפים. מי נתן לכנסת – מי ייתן לכנסת את הסמכות הזאת לבוא ולהשעות אותו? אני חושב שהחוק הזה הוא חוק מסוכן. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> הוא חוק מסוכן לחברה, הוא חוק מסוכן לדמוקרטיה, הוא חוק מסוכן לפעילות הפוליטית, והוא גם בא לסמן ולרדוף פוליטית בעיקר את הנהגת המיעוט, הן המיעוט ברמה הלאומית, אבל גם המיעוט ברמה של השקפה פוליטית. אסור לתת לחוקים הללו לעבור. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. תעלה חברת הכנסת קסניה סבטלובה, ולאחריה – חבר הכנסת מסעוד גנאים, ולאחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. שלוש דקות לרשותך. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, צר לי לבשר את זה לאיילת שקד, כבוד שרת המשפטים, אבל יש כמה מדינות בעולם שיכולות לתבוע זכויות יוצרים על החוק שלה שהיא אימצה בשמחה כל כך גדולה. למען האמת מדובר לא רק בחוק אחד, אלא בסדרה שלמה של חוקים; חוק העמותות, כמובן, אבל גם חוק המישוש וגם חוק הגישוש, ואני לא יודעת מה יהיה הבא בתור, אבל בהחלט יש כיוון מסוים שממנו איילת שקד שואבת את ההשראה שלה. ולא, למדינות האלה לא קוראים ארצות-הברית, צרפת, בריטניה או נורבגיה. מדובר במדינות שנמצאות בתחתית של מדד הדמוקרטיה, כגון סין, מלזיה, אינדונזיה, וכן, גם רוסיה של הנשיא ולדימיר פוטין. בשנת 2012, חברי היקרים, חוקק ברוסיה חוק שמחייב את העמותות שמקבלות מימון מחוץ-לארץ לחשוף את מקורות המימון, ליידע את השלטונות על כך וגם להירשם כסוכנים זרים. במהלך ארבע השנים האחרונות – ראו זה פלא – גברו ההתקפות והאיומים נגד מי שעובד בעמותות אלה שעוסקות בזכויות אדם, בייעוץ משפטי לקהילת הלהט"ב, עוסקות בחופש הביטוי, בחופש העיתונות ובעידוד הדמוקרטיה. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי חברי הכנסת, יש יותר מדי רעש. <מיכל רוזין (מרצ):> אתה שומע את הרעש מפה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> חלק מהעמותות האלה קיבלו איתות שהן אינן רצויות במדינה, כלומר איומים מפורשים, ונאלצו להפסיק את פעילותן. בשנת 2015 עבר חוק נוסף באותה מדינה, ברוסיה, שמאפשר לאסור על ארגונים זרים לפעול בתחומי המדינה. החוק החדש יתיר לרשויות לתבוע ארגונים לא ממשלתיים זרים או חברות שיוגדרו בלתי רצויות, באשמה של פגיעה – שימו לב – בביטחון המדינה, בלי הוכחה מהי פגיעה בביטחון. אנשים פרטיים העובדים בארגונים אלה עלולים להיכנס או להישלח למאסר של עד שש שנים. נשמע מוכר? אתם לא טועים. תוסיפו לכך מנה גדושה של הפחדה בלתי פוסקת מהתקשורת הנשלטת ביד רמה, רציחות פוליטיות במינון, ועידוד הלאומנות הקיצונית, ותקבלו את אותה תוצאה במדינת ישראל. כאשר תשלים השרה שקד את המהלך הזה שלה, וכאשר חבריה יחסלו סופית את פתרון שתי המדינות לשני עמים, נוכל לומר שפעם הייתה לנו מדינה יהודית ודמוקרטית ושמה מדינת ישראל. אז אין שום צורך לחכות, חברי היקרים, לראות כיצד ייושם החוק הזה שמציעה השרה שקד. במדינת ישראל אנחנו כבר יודעים הרי כיצד הוא ישפיע על חיינו: הוא ישאב את החיים מהחברה האזרחית, ומי שייפגע ממנו יהיו כמובן אזרחי ישראל כולם, יהודים וערבים כאחד, ימנים ושמאלנים, נשים וגברים, שבחסותה של איילת שקד ובחסות חברי הקואליציה, ישראל, מדינה שהייתה פעם יהודית ודמוקרטית, תהפוך למקום חשוך שמסוכן לחיות בו. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. יעלה חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. שלוש דקות לרשותך. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אין יותר מסוכן לדמוקרטיה מאלה שמדברים בשמה, או מאלה שטוענים שהם מגינים עליה, ובדרך להגנה עליה, בשם המושג דמוקרטיה מתגוננת – האמת שהם האויבים של הדמוקרטיה ולא האחרים; לא המיעוטים, לא העמותות, לא השמאל, לא כל אחר שחושב ראש הממשלה, הקואליציה או הרוב, שהם שונים ממנו. בדרך להגן על הדמוקרטיה רומסים את כל עיקריה. מה גם שקושרים לזה את מילת הקסם "ביטחון". היום ראש הממשלה עושה את הלינקג' הזה, השילוב הזה, בין העניין שהוא רוצה להגן על הביטחון של המדינה מהאויבים – והאויב, מתברר, זה כל מי שיש לו דעה אחרת שהיא נבדלת ושונה מהדעה של ראש הממשלה – ומשלב את העניין של דמוקרטיה במגננה. ראש הממשלה, כאשר הלך לוושינגטון, אמר שמדינת ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון שהיא באמת דמוקרטית, ושם כולם עמדו על הרגליים ומחאו לו כפיים. אבל עכשיו, כאשר אנחנו בוחנים את מה שעשה ראש הממשלה – רק בבחירות האלה, רק בבחירות האלה, אני לא רוצה לחזור אחורה יותר – מאז השתמש בהפחדה ובהסתה נגד האוכלוסייה הערבית, הוא בונה ובנה את ההון הפוליטי שלו על מסע הסתה והפחדה; נגד ערבים, נגד שמאל, נגד עמותות, נגד כולם, כדי שהוא ייזכר בספרי ההיסטוריה כראש הממשלה הישראלי שכיהן התקופה הארוכה ביותר, והוא מזמן עבר את בן-גוריון ואת האחרים. אוי לו למי שבונה את ההון הפוליטי שלו על חשבון ההסתה וההפחדה נגד האחרים. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. יעלה עיסאווי פריג', ואחריו – חבר הכנסת מיקי לוי. עד שהוא הגיע למקום כבר התאזן, התאפס, הזמן. שלוש דקות לרשותך, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כבוד היושב-ראש, חברים וחברות, לא השאירו לי, החברים, הרבה מה להגיד. <קריאה:> תודה רבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אפילו ידידי יעקב פרי התייחס מא' עד ת' – לכל ההשלכות. לא השארתם לי. תראה, היום באמת אין לכם – אתם לא מתחשבים בדמוקרטיה. היום שני חוקים אנטי-דמוקרטיים שצועקים לשמים עברו כאן: חוק המסתננים, והחוק שאמור לעבור בזכות הכיסאות הריקים. אני רואה חולצה שחורה, כי זה אמור להיות יום שחור לחבורה שם. באמת יום שחור, והחולצה השחורה שאני רואה מסמנת את היום השחור של הבית הזה, שחוק כזה עובר. שני חוקים עברו היום, בשבוע שעבר – חוק המישוש – וכל שבוע מביאים לנו חוק תוצר ההזיות של קואליציה של 61. בזכותכם, אדוני היושב-ראש, אתם האנשים, אתם, ש"ס ויהדות התורה והתחפושת ששמה כולנו, אבל מכם אני מצפה – נכון שלהיות בקואליציה, ליהנות ממנעמי הקואליציה, לקדם את האג'נדה של האוכלוסייה שלכם, זה מאוד חשוב. אבל כל זה חשוב, וצריך גם לשמור עלינו, איפה אנחנו נמצאים. אתה, כבוד היושב-ראש, בעצמך אמרת יום אחד, שאוי ואבוי לנו אם מרצ לא תהיה חלק מההוויה הפוליטית הישראלית. נכון, כבודו? <היו"ר יצחק וקנין:> אמת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יפה. אבל אתם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אבל אני אגיד לך מה – לא על חשבון הזמן שלך. אני אגיד לך משהו: לא פעם אמרתי, אתה גם אשם וגם אני אשם וכולם אשמים פה – יש פה איזה טירוף הדעת לחקיקה. אין עוד פרלמנט בעולם שמחוקק חוקים ברמה של מדינת ישראל. בפרלמנט בבריטניה מחוקקים חמישה חוקים, שישה חוקים, בשנה. פה יש טירוף הדעת. האחד גונב לשני את החוקים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אנחנו אחראים או הקואליציה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> כולם ביחד אחראים לטירוף החקיקה הזה, ואני אומר לך, נעשה טוב אם נגביל את עצמנו בחקיקה, כי – אתה יודע, אני יושב בישיבות הנשיאות ואני זוכר שמזכירת הכנסת, בתחילת הקדנציה אמרה: עד הרגע הזה יש לי 3,400 חוקים בקנה. בתוך שבועיים. טירוף הדעת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> טירוף הדעת זה להיות בכנסת העשרים עם קואליציה של – – – <היו"ר יצחק וקנין:> ומה שאמרתי לא על חשבון הזמן שלך. אני מוסיף לך את הזמן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני אקבל כל החלטה שתקבל, אדוני. דיברת יותר מדקה, אבל אני סומך על זה. בכל אופן, חברים, קואליציה של 61 מעזה להעביר כמויות של חוקים; חוקים דורסניים, קשים, עם השלכות מרחיקות לכת. כמו שהיום – שני חוקים מאוד קשים, חוק המסתננים וחוק העמותות; ובשבוע שעבר, חוק המישוש, בקואליציה של 61. ועכשיו חושבים, לפני סגירת המושב, איך להביא את החוק המטורף של השעיית חברי כנסת; השעיית חברי כנסת, ש-90 חברי כנסת יכולים להשעות חבר כנסת. היום, איך שקראתי, יהדות התורה שמה וטו, להחליף את התנאים להשעיית חבר כנסת, שלא יהיה תנאי "התנהגות לא הולמת". שמו שלושה תנאים: תמיכה בטרור, תמיכה במאבק מזוין או בגזענות, או אי-הכרה באופייה של המדינה כיהודית-דמוקרטית. שלושת הדברים האלה, חברים, קיימים בחוק-יסוד: הכנסת. החוק לא בא לחדש. אבל בכל זאת אני אראה להם. אני אראה להם מה אני מסוגל. <היו"ר יצחק וקנין:> עוד כמה שניות אתה צריך? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מסכם, אדוני היושב-ראש. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה מבין את זה? ואתם יושבים עם רגל על רגל, כבוד השר, בקלות, ואתם לא יודעים כמה אתם פוגעים בעצמכם. הימים עוד יגידו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בסוף, אדוני, מרוב ימים שחורים לכנסת הזאת, אני לא יודע עכשיו לצפות לגרוע. כנראה מחכים לנו ימים גרועים הרבה יותר, כי אין גבול לתיאבון המטורף שאנחנו רואים. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת מיקי לוי, ואחריו – חבר הכנסת איימן עודה. שלוש דקות. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חייב בראשית דברי להתייחס למעשיהם של חברי הכנסת של בל"ד. אני חייב לציין כי הם מעוררים בי שאט-נפש; התנהגותם אינה מקובלת עלי ומעוררת בי סלידה. אבל אין הדבר קשור לחוק המוצע. החוק הזה הוא רימון עשן שבא לכסות על אי-עשייה. הממשלה הזו, אדוני היושב-ראש, לא מפסיקה לזרוק רימוני עשן שינסו לכסות על המחדלים והכישלונות שלה ועל חוסר העשייה בתחומים רבים. במקום להביא לכאן חוקים שיורידו את יוקר המחיה, חוקים שייאבקו בהון השחור ויגדילו את תקציב המדינה, חוקים שייאבקו בעוני או חוקים שיקלו את הביורוקרטיה הממשלתית; במקום חוקים שייטיבו את חייו של האזרח – במקום זאת אנחנו צריכים לבזבז את זמנה של מליאת הכנסת בחוק מיותר, טיפשי, שכל מטרתו להתנגח בעמותות שמאל, לסמן אותן ולקרוץ לאגף הימני, שכרגע אף אחד לא יושב בו. החוק הזה ריק מתוכן ולא מקדם כלום. האם החוק הזה יעצור את פעולתן של עמותות השמאל? לא, הוא לא יעצור; האם החוק הזה ימנע מהן לקבל תרומות מחו"ל? לא, הוא לא ימנע קבלת תרומות מחו"ל, כי לא תהיה שליטה על זה; האם החוק הזה יוביל לשקיפות? לא, הוא לא יוביל לשקיפות. כבר היום ניתן לראות את רשימת התורמים שלהן באתר האינטרנט. הכול גלוי והכול ידוע, הכול על השולחן, אז מה הצורך בחוק הזה, לעזאזל? ומה בכל זאת יש לנו פה? רטוריקה מתלהמת וחסרת פרופורציה, ריקה מכל תוכן אמיתי. החוק הזה מצייר את ישראל בעולם כמקדמת חקיקה אנטי-דמוקרטית ורודפת ארגוני זכויות אדם. הבעיה, שבדרך, כמו תמיד, הממשלה הזו גוררת את מדינת ישראל כולה לבוץ. אף שאין בחוק הזה כדי להצר באמת את פעולותיהן של עמותות השמאל, בפועל, מראית העין האנטי-דמוקרטית והרדיפה שהוא יוצר, עושים בנו שמות בזירה הבין-לאומית ומכפישים את שמה של מדינת ישראל. זהו פיגוע דיפלומטי. גורמי חו"ל ששוחחתי אתם, אדוני היושב-ראש – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <מיקי לוי (יש עתיד):> משפט אחרון, ברשותך. – – ציינו בפני כי מדינת ישראל מאבדת את שפיותה הדמוקרטית. לאן אתם מובילים אותנו? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. יעלה חבר הכנסת איימן עודה, אחריו – חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ואחריה – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. אחריו – חברת הכנסת רויטל סויד. שלוש דקות לרשותך. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי, עמיתי חברי הכנסת וחברות הכנסת, הפרלמנט האתונאי הוא עדיין תפארת בכל ההיסטוריה, אבל מתי הוא קרס? בעידן שנקרא האוסטרקיזם היווני, כאשר חברי פרלמנט החליטו להשעות חברים אחרים מהפרלמנט האתונאי בשל דעות אחרות. זה מה שקרה וקורה בעצם לא רק היום הזה, לא רק בשנה האחרונה, אלא בשנים האחרונות. אנחנו נמצאים במדרון חלקלק של כרסום המרחב הדמוקרטי. שמעתי והשתתפתי בישיבה שמדברת על תרבות-נאמנות, ואני חושב, מה זה נאמנות? ולמי הנאמנות? ולאיזה ערכים הנאמנות? האם היא לימין הקיצוני? לימין המתון? למרכז? לשמאל הציוני? למי הנאמנות? במדינת חוק מענישים את מי שהפר את החוק, נקודה. הנאמנות היא מילה שנשאבת מעידן הפיאודליזם, כאשר דיברו על נאמנות בין העובד לבין האדון. הברית החברתית היום בין האזרח לבין המדינה היא האזרחות ולא הנאמנות. אבל אם בכלל שואלים על נאמנות, אז חשוב לחשוב האם לממשלה יש נאמנות כלפי אזרחיה, גם העניים, גם הערבים, גם אלה שיש להם תפיסה אחרת, או שאין לה כלל וכלל נאמנות כלפיהם? ראש המסיתים, נושא הדגל, מי שמכוון, הוא ראש הממשלה נתניהו. הוא עושה את זה לא רק מתוך גזענות מובנית; הוא יודע טוב מאוד מה הוא עושה. הוא עושה דה-לגיטימציה לכל מי שחושב אחרת, רק בשביל לשמור על השלטון שלו. כך זה היה בכל הנאומים שלו. אני לפעמים מנסה לחשוב רק איך חבר כנסת מסוים תקף בצורה זו או אחרת, איך ראש הממשלה עמד פה והסית נגד קבוצה שלמה; איך הוא עמד עכשיו ודיבר על הכבוד הלאומי רק בשביל להסית עוד נגד החברה הערבית. אני שוב ושוב פונה אליכם; אני אומר לכם שהאוכלוסייה הערבית לבדה לא יכולה, אנחנו רק 18% – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – אבל בלעדינו אי-אפשר בכלל. זוהי המשוואה: אנחנו לבד לא יכולים, אבל בלעדינו אי-אפשר בכלל. לכן אל תיתנו יד לדה-לגיטימציה של האוכלוסייה הערבית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איימן עודה. תעלה חברת הכנסת שלי יחימוביץ – איננה; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – איננו. חברת הכנסת רויטל סויד, ואחריה – חבר הכנסת אלעזר שטרן, ולאחריו – חיים ילין. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חברותי חברות הכנסת, מירב בן ארי, אני אשמח שתקשיבי כנציגת הקואליציה היחידה כמעט. אני רוצה לשתף אתכם במחקר על מקורות המימון של תשע עמותות שמזוהות עם הימין הישראלי. המחקר הזה, שפורסם בדצמבר 2015, מתייחס לתשע עמותות, ובהן מועצת יש"ע, "רגבים", אלע"ד, המכון לאסטרטגיה ציונית, "אם תרצו", ששמענו עליה לאחרונה, ועוד כמה עמותות. כמה נתונים לפתיח: סך כל המימון של העמותות האלה בין 2006 ל-2013 היה 580.88 מיליון שקלים. מתוך זה, 485.81 מיליון היו מתרומות; 95.07 מיליון היו מהשתתפויות. סך כל התרומות שהיו שקופות לגמרי, שידעו לחלוטין ממי הן הגיעו, עמד על 1.7% בלבד מהתרומות. סך כל התרומות שחסויות מסך כל התרומות עמד על 93.7% מסך התרומות. אנחנו מדברים על 455 מיליון שקלים חסויים לחלוטין בתוך מקבץ של תשע עמותות שמזוהות עם הימין. אז אני שואלת אתכם: כשאנחנו מדברים על שקיפות, למה הכוונה בשקיפות? האם הכוונה בשקיפות היא באמת כאשר כל מי שמקבל תרומות, ולא משנה ממי, יהיה חייב לחשוף ממי הן? כי אם כן, זה מקובל. אפילו מקובל מאוד. אבל למה? למה יש פה תיוג? למה יש פה סימון? למה יש פה כוונה שרק עמותות שמקבלות מישויות זרות תיחשפנה, אם לא כדי לדחוק אותן הצדה ולסמן אותן? אבל בואו נמשיך בקצרה עם העמותות האלה, עמותות שמזוהות בעיקר עם הימין. המסקנה הראשונה הייתה שרק 3.93% מהתרומות היו על שם אדם או גוף שתרם. חוסר הדיווח היה בממדים עצומים, והסיבה נובעת כנראה מכך שרוב התרומות המדווחות שהתקבלו הגיעו מחו"ל. וואו, חו"ל, הרי אמרנו שמחו"ל אנחנו כן מזהים. אבל לא, זה הגיע רק כאשר צוין שמה של הקרן שהעבירה אותם, ולא שם האדם או הגוף שתרם. וחלק מהן היו פחות מ-20,000 שקלים, ואז לא צריך לדווח. אז הנה אנחנו רואים שתשע עמותות – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – שאחת מהן היא "אם תרצו", מקבלות 93% שאנחנו לא יודעים ממי הם – מי הם האנשים שתרמו, מי עמד מאחורי הדברים, מי הוא זה שמממן את העמותות כמו גם פוליטיקאים. ראש הממשלה מקבל 100% תרומות מגופים פרטיים, ואנחנו לא יודעים מי הם, וכך גם השר נפתלי בנט באחוזים מאוד גבוהים. אז אנחנו בעד שקיפות; שקיפות לכול, לא שקיפות שמפלה, לא שקיפות שמבחינה, ולא שקיפות כזאת שבאה ואומרת שבכל מקום שיגיע אדם שממומן על-ידי ישות זרה הוא יצטרך לומר את זה גם בפוסט בפייסבוק ובכל מקום כדי להכתים ולהרחיק ממנו. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. יעלה חבר הכנסת אלעזר שטרן, ואחריו – חבר הכנסת חיים ילין. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו כל בוקר קמים – כוננות ספיגה. לובשים קסדה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא, אומרים "מודה אני". <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה נשמע מעניין. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> השר ליצמן, אתה רוצה להתחיל אתי? אנחנו גם אומרים "מודה אני" וגם קמים לכוננות ספיגה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אנחנו רוצים להתעורר קצת. <<אלעזר שטרן (יש עתיד):> > בכוננות ספיגה אנחנו לובשים קסדות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> כנראה לאלעזר שטרן יש איזה פסוק אחר, יכול להיות? אני מוסיף לך כמה שאתה רוצה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> חבר הכנסת ליצמן, אני אגיד לך. אנחנו בכוננות ספיגה – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> סליחה, זה שר. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> השר? כן, סליחה. עד שזכית, במיוחד שזו עבודה משותפת שלך ושל יש עתיד. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אמרתי רק בשבילו. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא נספר הזמן. <היו"ר יצחק וקנין:> מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> בקיצור, אני רוצה להגיד לכם משהו. אנחנו כל בוקר קמים לכוננות ספיגה; לובשים שכפ"ץ, קסדה. שרת המשפטים חושבת שאנחנו לא יודעים מה זה, מפני שאנחנו כנראה לא מספיק נאמנים ושקופים, ואנחנו מחכים לראות איזה מבחנים יעשו לנו היום – אם אנחנו לאומיים מספיק, אם אנחנו שקופים מספיק, אם אנחנו נאמנים מספיק, אם אנחנו יהודים מספיק. כן, כל פעם. האמת היא – די כבר, באמת. אני רוצה להגיד, אני שומע שראש הממשלה לא נמצא פה מפני שגם הוא מתעסק עכשיו בשקיפות הרבה יותר מטרידה – בשקיפות העודפת של הקבינט. אני לא יודע אם יש פה סוגיה של נאמנות, של לאומיות, כך אני שמעתי שראש הממשלה עכשיו הוציא הודעה מלשכת ראש הממשלה על עודף שקיפות בקבינט. כן, שיוצאים מתוך הקבינט החוצה בשביל לקושש קולות, זה כאילו שמענו את זה לפני כמה חודשים; הערב זה התברר עוד פעם. אם כבר מתעסקים בשקיפות, אני מציע להתעסק הרבה – – – <עפר שלח (יש עתיד):> – – – במצגת מ"צוק איתן". <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני מציע להתעסק בשקיפות הזאת הרבה יותר. אני חושב שהמשותף לכאילו-אין-שקיפות פה ולשקיפות כאן, שאנחנו הולכים לדברים שנמדדים לפי כותרות, למסרים, לצערי הרב, פופוליסטיים, לא משנה אם יגיעו לקראת חקיקה או לא יגיעו לקראת חקיקה. אני אומר את האמת: דעתי גם אינה נוחה מהמעורבות של מדינות זרות בגיבוש עמדותיו של הציבור בישראל. אבל אני מודה שדעתי גם אינה נוחה מסבסוד מסיבי, גם אם הוא מהעמותות ולא ממדינות או מגופים פרטיים, של עמדות פוליטיות אחרות בתוך החברה הישראלית. אני רוצה להגיד יותר מזה – גם כספים שמגיעים מתוך הכנסת, מה שנקרא כספים קואליציוניים; כשכספים קואליציוניים הולכים לגיבוש עמדות פוליטיות של צד אחד, לא משנה מה הם הצינורות, אם החטיבה להתיישבות, אם גרעינים, אני חושב שיש בכך בעיה – או דרך כל מיני עמותות שהן לא שקופות – אני חושב שהבעיה בכך מבחינה דמוקרטית היא לא פחות קשה. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אנחנו יוצרים קהל שהוא שפוט של כספים קואליציוניים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> משפט אחרון באמת, אדוני היושב-ראש. אתה דיברת עם השר ליצמן חמש דקות. משפט אחד, באמת. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תגיד כבר, כבר בזבזת אותו. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> מספיק עם הציונים האלה על נאמנות ועל לאומיות. אין לכם, לא יותר שנות שירות ולא יותר נאמנות, ולא יותר מסירות למדינה, לצד הזה יותר מאשר לצד הזה. בבקשה, אתם לא יותר נאמנים. אני לא יודע אם החוק הזה יעבור או לא יעבור, אבל אתם יודעים מה שיעבור, אבל בקשה אחת – אחרי זה תרגיעו קצת. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת חיים ילין, ואחריו – חבר הכנסת עפר שלח. אחריו – עמר בר-לב. שלוש דקות. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אין חבר קיבוץ אחד במדינת ישראל שלא יודע שב-51% אפשר לקבוע שהרוב הנחוץ זה 75% – אין אחד שלא יודע את הטריק הזה. בשם הדמוקרטיה אפשר לקבל כל החלטה. חברים, ראש הממשלה ימשיך בדרך שהוא מבצע בצורה יסודית, ובסוף הקדנציה שלו, שאני מקווה מאוד שיהיה כמה שיותר מהיר, הוא לא יוכל להגיד שאנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אנחנו נהיה כמו כל העמים – דיקטטורה לחלוטין. מי שלא רואה איך אנחנו מתקרבים לשם, הוא לא יודע מה זו דיקטטורה, חד-משמעית. ועכשיו, לי כבר קשה שקוראים לי שמאלן, בוגד, כופר, אז אני רוצה להגיד לקבינט של מדינת ישראל: אתם בוגדים – בוגדים בעם ישראל, בוגדים בעוטף-עזה, בוגדים בערכים שעליהם גדלנו. אתם יורים בתוך הנגמ"ש ומנהלים את המלחמה כאילו אתם לא יודעים ש"בצוק איתן" הלכו 67 חיילים ונשארו 67 משפחות שכולות. ככה נראית המנהיגות שלכם. ככה אתם מובילים את מדינת ישראל ואת העם. אני מתבייש בכם אף-על-פי שנבחרתם באופן דמוקרטי. אני כמיעוט אומר לכם: תרדו מזה כבר, תתחילו להנהיג ולתת ביטחון לעם שלכם, לתושבי עוטף-עזה. המנהרות הן לא משחק ילדים ולא משחק שמביא קולות – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אתה רוצה לדעת איך הגעתי למנהרות? אם לא הבנת מה שאמרתי על בגידה בעם, אז עכשיו אתה תבין – כאשר מישהו אומר לתקוף את המנהרות ואחרים אומרים לא, והשיח הזה מתנהל בטלוויזיה וברדיו ובעיתונות, ומאחורי זה יושבים 50,000 תושבים בעוטף-עזה ומחכים להבין מה המשמעות, ומה השיח שמנהלים בקבינט אחרי שקוראים לכולנו בוגדים, שתולים וכל מה שאתם רוצים – חבר הכנסת נחמן שי – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים, חבר הכנסת ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> – – עכשיו אתה מבין למה אני אומר שהקבינט בוגד בערכים ובעם ישראל. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת עפר שלח, בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> חבר הכנסת שלח יכול לדבר עכשיו 20 דקות, כי אין שר במליאה. <היו"ר נורית קורן:> השר כבר חוזר, הוא יצא רגע להפסקה קצרה. אנחנו בני-אדם. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה לא לפי הכללים – – – מה זה הסיבות האלה של ילדים בכיתה א'? <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת מיקי לוי, ערב טוב. אני רק הגעתי למשמרת. <עפר שלח (יש עתיד):> חברת הכנסת רוזין, אני לא יכול לצטט מתוך הספר שלי כי זו תהיה הדלפה מישיבת קבינט, כי זה בערך מה שחברי הקבינט עושים בישיבות האחרונות. אני אגיד לכם מה הצרה של לעמוד פה עכשיו – כי זה ניצחונו של הציניקן, ברגע שאתה עומד פה עכשיו ומתווכח עם החוק המטומטם וחסר השחר הזה. ברגע שאתה מתדיין על העובדה אם עמותות צריכות לדווח ארבע פעמים בשנה, או שזה יהיה כתוב להן על המצח, או שזה יהיה בפרסומים בפייסבוק, או שמישהו יחזיק את זה בכיס, בפתק כל הזמן, שאולי עוצר אותו שוטר באור אדום והוא מראה לו את זה: הנה, יש לי פתק על התרומות שלי מחו"ל, אז הציניקן ניצח. כי הרי זה מה שהוא רוצה; הוא רוצה שנעמוד פה ונשב פה ביום שני, יום של חקיקה ממשלתית בבית הזה, ולא נעסוק בחוקים בעלי תוכן ולא נעסוק בשאלה האם הממשלה הזאת ממלאת את חובתה, אם בביטחון, חברי חיים ילין, ואם בדברים אחרים, ולא נעסוק בעניינים שיש בהם מהות בבית הזה. אז זה מה שהוא עושה, והתרגיל הזה ימיו עתיקים משל ימי מדינת ישראל. מה שהוא עושה, הוא פונה למישהו, מפנה אליו אצבע מאשימה ודורש ממנו עכשיו להוציא את תעודת היושר שלו. והמישהו הזה יכול להיות כל אחד. אז עכשיו זה העמותות האלה, שאת שמן של רבות מהן לא ידענו עד שהתברר שהן מקבלות תרומות מממשלות בחו"ל; ומחר זה יהיה משהו אחר, העיקר שלא נעסוק בעיקר. והנה, כבר העברתי דקה וחצי ולא עסקתי בעיקר. אז אתה לא יודע מה לעשות, כי להתעלם מזה אי-אפשר, כי המדרון החלקלק הוא קשה. אני אומר לכם, אנשים מחו"ל מסתכלים עלינו – הייתי בארצות-הברית בשבוע שעבר – אנשים בארצות-הברית, בוושינגטון, במקום שנהג להסתכל עלינו ולהגיד: הנה מדינה שחולקת אתנו את הערכים שלנו, שמה שיש לנו אתה זה לא רק אינטרסים ולא רק אויבים משותפים, זאת מערכת משותפת של ערכים – והיום, איפה ישראל ואיפה הערכים האלה? אז הם מסתכלים על הוויכוחים שהתנהלו בתוך הבית הזה, בתוך המליאה הזאת רק היום, כן? עם כל מיני מבחני נאמנות וכל מיני חוקים שנוגדים את הדמוקרטיה וכל מיני דברים שמי שכתב אותם אפילו לא מבין אותם, והם אומרים: עם המדינה הזאת אנחנו כבר לא – אנחנו אולי נתמוך בה, כי האינטרסים נשארים שם, אבל אנחנו לא יכולים יותר להגיד שהערכים שלנו ושלהם אותו דבר. ומי שלא מבין את הסכנה שטמונה בזה, ומי שלא מבין את הסכנה שטמונה בזה שאנחנו נשחק את המשחק הציני הזה עד הסוף ונבזבז עליו את זמננו, מי שלא מבין את זה הוא כנראה חבר כנסת. כי הנה, אני עומד כאן, והנה, אני מסיים את הנאום שלי ועוד לא הבנתי. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה; איננו. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, בבקשה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה יודע, רציתי לנאום נאום אחר, חבר הכנסת שלח. <היו"ר נורית קורן:> לרשותך שלוש דקות, בבקשה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אדוני השר הנעדר, אני התכוונתי לנאום נאום אחר, אבל עפר שלח שאל כל כך הרבה שאלות. חבר הכנסת שלח – הוא שאל למה, ואני אגיד לך למה: ככל שמפלס הטרור עולה כך מתגברות המתקפות של הממשלה על האופוזיציה. ככל שמניין ההרוגים בטרור עולה, ככה עושים דה-לגיטימציה לשליש מהציבור. זה הסיפור. במה עסקה הממשלה הזאת השבוע? ביום ראשון פתח ראש הממשלה את ישיבת הממשלה וסיפר על זה שאנחנו הולכים לפזר את ועדות האיתור, כי אנחנו רוצים לקבוע מי – מתקפה על הפקידים, כדי שיפחדו; לפזר את נבחרת הדירקטורים, לסדר ג'ובים לחבר'ה מהליכוד, ובעיקר לגרום לפקידות הממשלתית לרעוד. כי אם הגל הקודם לא הספיק – שכל פקיד ציבורי שלא הסכים למדיניות הממשלה עף, פחות או יותר, מהממונה על ההגבלים העסקיים ועד הגברת מרשות החשמל – הנה הרמז: אם לא תתיישרו לקו של הממשלה, תעופו. ככה התחיל השבוע בישיבת הממשלה. הוא המשיך – במה עסק היום ראש הממשלה רוב היום? בחוק איך נרחיק חברי כנסת סוררים. בזה הוא עוסק. ועוד לא מסתיים יום שני, ואנחנו כבר בעיסוק המרכזי השלישי של הממשלה, והוא חוק הישראבלוף הזה, שקוראים לו שקיפות. אבל הכול הכול הכול נועד בעצם להתמודד עם האי-יכולת, האין-אונות של הממשלה הזאת. זה כל הסיפור. כי מאחר שאין לה שום מדיניות סבירה, אז היא עוסקת בעיקר בדה-לגיטימציה של שאר הציבור. ובכן, אין הרבה מילים להכביר על החוק הזה. אני מתבייש בשרת המשפטים שלנו, שדיברה פה בשם השקיפות, אבל בעצם לא מדובר בשקיפות, מדובר פה רק בצביעות. למה צביעות? כי הרי החוק לא אוסר לקבל תרומות ממדינות זרות. אז לקבל צוללות מגרמניה זה בסדר, אבל ממשלת גרמניה, אם היא תורמת לעמותה פה – זה לא בסדר. ממשלת שבדיה יכולה לתרום עשרות-מיליוני שקלים לאקדמיה הישראלית, אבל לארגון ישראלי שיש לו דעות מסוימות כאלה או אחרות – זה לא קביל בעיניהם. אבא שלי, אני אומר לך, עפר, חינך אותי, הוא אמר לי: תשמע, אל תקטין אחרים, תגדיל את עצמך. אבל מאחר שמדובר בממשלה של גמדים, אז היא לא יכולה – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> אל תעליב את הגמדים. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – היא לא יכולה אלא להקטין אחרים. זה כל הסיפור. זה כל הסיפור. לא שקיפות ולא קשקושים. אם היה מדובר בחוק שקיפות אמיתית, שאומר: תראו, כל מי שמזרים פה כסף, בין שהוא תאגיד גדול ובין שהוא תורם פרטי, בין שהוא מדינה – והיה אומר: בוא נראה שכל העניין הזה שקוף, אין שום בעיה. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדרבה ואדרבה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אז היינו יודעים. אדרבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה, חבר הכנסת מיקי רוזנטל. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אבל מאחר שזאת לא הייתה הכוונה, אלא רק להסתיר את מחדלי הממשלה, זה מה שיצא: חוק לא-שקיפות – צביעות. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הכול כבר נאמר על חוק העמותות, ובכל זאת, המסר חשוב שיהדהד. אני חושבת שהמשפט שהכי הטריד אותי, שאמרה שרת המשפטים איילת שקד – היא חזרה עליו שוב ושוב – שלמדינות יש ערוצים אחרים, ובגלל זה זה לא לגיטימי שהן תורמות כסף לארגונים; כי הרי יש להן השגריר, והשגריר יכול לבוא ולדבר ולפנות. היא כל הזמן חזרה על הטיעון הזה. בואו נחשוב רגע מה זה אומר, כשחושבים על המשמעות של זה, שאנשים פרטיים מסכנים – לשלדון אדלסון אין שגריר פה. אז איזה ברירה יש לו, חוץ – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> יש לו, מה זאת אומרת? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> יש לו השגרירות הכי גדולה בישראל. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> איזו ברירה יש לו, חוץ מלפתוח עיתון בשביל ראש הממשלה? כי אין לו שגרירות, הוא לא יכול לפנות דרך השגריר. מה יכולים לעשות כל האוונגליסטים המשוגעים? שגריר אין להם פה. איזו ברירה יש להם חוץ מלתרום ל"אם תרצו" ולאין-ספור עמותות ימין וחברי כנסת מהימין? כי אין להם שגריר. הטיעון הזה הוא טיעון מגוחך. כשאני רואה את מי שעומדת בראש אגודת הידידות של גרמניה–ישראל, אישה אוהבת ישראל, ששנים, עשרות שנים כבר נמצאת בכל זירה, בכל חזית, מגינה על ישראל. כשהיא צריכה לבוא לשרת המשפטים ולהגיד, באיזו עמדה חסרת תקדים ולא נעימה החוק הזה שם אותה. למה לשים את החברים שלנו, את החברים של מדינת ישראל, את הידידים שלנו מכל העולם במצבים כל כך לא נעימים? ולעומת זאת, מי נכנס מתחת לרדאר? כשרואים את רשימת התרומות של "אם תרצו" ורואים שם כל כך הרבה תרומות שמסתכמות בדיוק מתחת – בדיוק בסכום שמעליו צריך לדווח מי תרם, עוד ועוד תרומות שאם אני לא טועה – 20,000 שקלים. זה בסדר? מה קורה שם? אנחנו לא יודעים. אבל כשרואים את זה, זה נראה כל כך מחושב וכל כך ברור שהייתה שם כוונת מכוון, שמטרתה להסתיר מי מממן את פעילותה של "אם תרצו". כשמדברים על ג'ון הייגי האוונגליסטי, שאמר שהיטלר צדק, זה בסדר? אלה האנשים שאנחנו רוצים שיממנו פעילות במדינת ישראל? כשאנחנו מדברים על אדלסון והקזינו שלו והחקירות הפדרליות על סחיטה באיומים ושידול לזנות וקשרים עם המאפיה הסינית, זה בסדר? כשמישהו מחזיק עיתון וזה לא מדווח בשום מקום כהוצאה של מערכת הבחירות, זה בסדר? אבל מה מדאיג? מדינות שתומכות בארגונים. החוק הוא פארסה. אני גם רוצה להאמין שבסופו של דבר הוא לא יגיע לכדי גמר. שמישהו, אולי, בתוך הקואליציה הזאת, בסוף יבין איזה נזק אתם גורמים למצב הבעייתי מלכתחילה של מדינת ישראל בעולם. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אני מסיימת. לא מספיק שכל יום שעובר אתם יוצרים בעיות הסברה, במה שקורה עם הרשות הפלסטינית ובהיעדר משא-ומתן, ובחברי כנסת מהקואליציה שעולים ואומרים אמירות גזעניות ממש מהדוכן הזה; לא מספיק שבכל יום אתם יוצרים בעיות חדשות – – <היו"ר נורית קורן:> תודה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – עכשיו החוק הזה בא ונותן עוד דחיפה קטנה בדרך למדינה שממש ממש לא נעים לחיות בה. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> כמעט חצות, זמן לווידויים. <היו"ר נורית קורן:> או-אה. <חיים ילין (יש עתיד):> זוהיר, עוד מעט הכרכרה מגיעה. הכרכרה מגיעה ב-24:00 בול. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> רוברט, אכן אכן, רוברט, ידידי היקר. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> זה זמן לתיקונים. <מיקי לוי (יש עתיד):> בבקשה, פעם נוספת את המשפט. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> הווידוי הראשון, חברי המתעוררים – פתאום האדרנלין חוזר לזרום בעורקים שלכם – לומר לכם בגילוי לב, הבריות אמרו לי שנבון הייתי. אבל אותן בריות אמרו לי שטיפש הפכתי. כשבחוץ הייתי, חברות וחברים, דרור קיבלתי, וכשלחבר כנסת לוהקתי, נאשם אוטומטי נעשיתי. אלא מאי? וזה וידוי מס' 2. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אתה משורר. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> המוזה נפלה עלי, מר נחמן שי. מה לעשות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> רק תיזהר מהמוזה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מי מממן אותה, את המוזה? <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> כי אם חשבתם שהביביזציה בשיטת הסלאמי שלה – אתם יודעים, שיטת הסלאמי נוצרה על-ידי הקומוניזציה והסובייטיזציה. ועכשיו היא הפכה לביביזציה, מכיוון שבנימין נתניהו, ברדיפה מקארתיסטית, הפך את הערבים למוקצים מחמת מיאוס. אבל אם אתם, אחי היהודים, חשבתם שהסכר יעצור את הסחף, אתם טועים, מכיוון שהנה, זה מגיע אליכם. אז אומנם באופן אוטומטי בנימין נתניהו עולה לדוכן וצולף בערבים, אבל הצליפה הגיעה אליכם – חוק העמותות, הרדיפה אחרי השמאל הישראלי, סתימת הפיות. ואני, כשקיבלתי את הדרור בחוץ, אמרו לי שזו המדינה הדמוקרטית היחידה במרחבי המזרח התיכון. איזו דמוקרטיה ואיזו חארטה? מהלכים עליכם אימים. מכניסים אתכם אל כלוב שכולו אשליות. כי מי ששתק כאשר הערבים נרדפו, עכשיו מקבל את הזפטה על הפנים. מדינת ישראל מנוהלת, גבירותי ורבותי, על-ידי איש יחיד סגולה שמתעתע בכם, רודה בכם – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – והופך את הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון – כשאר המונרכיות במזרח התיכון. אתם נמצאים בכלוב שכולו מונרכיה כאן. כולכם מנוהלים על-ידי ביביזציה. ותפסיקו – – – <היו"ר נורית קורן:> תודה, חבר הכנסת בהלול. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> כן, אני מסיים, גברת קורן. תני למשורר עוד – – <היו"ר נורית קורן:> אי-אפשר לתת כי יש לנו זמנים – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – להתחרז לקראת הסיום. <היו"ר נורית קורן:> – – והרשימה עוד ארוכה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אני יודע. <יעל גרמן (יש עתיד):> לבקשת הקהל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני נותן לו דקה ממני. דקה ממני. <היו"ר נורית קורן:> אני מרשה לו אחר כך למטה, לא מעל הדוכן. אז בבקשה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אז אני מסיים ואומר לכם, באמת, תצאו מהבדיה, תשתחררו מהשקר. <היו"ר נורית קורן:> תודה, חבר הכנסת זוהיר בהלול. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> גם תנו לעצמכם – – <היו"ר נורית קורן:> משפט אחרון. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – את הווידוי האמיתי שאני כבר נתתי לו לגיטימציה: אנחנו חיים בחושך ולא באור. תודה רבה לך. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת איתן ברושי. אחריו – חבר הכנסת דוד אמסלם. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, ערב טוב, עוד מעט לילה טוב, נשאלת השאלה מה הרקע לסוגיות הלא-פשוטות של שעות בלילה שהכנסת עוסקת בהן. מדברים בלי סוף, ומגיעים להכרעות על חודו של קול, או משהו דומה. ונראה לי שאם היינו שואלים מהי השאלה המרכזית, או מהי הבעיה המרכזית שאם היינו עונים עליה היינו אולי מתקדמים, אין לי ספק – זו מערכת היחסים והסדרת הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים, זה היה משפיע לא רק על המזרח התיכון אלא גם על מה שקורה בתוכנו, ובוודאי בינינו ובין ערביי ישראל. ומאחר שהממשלה היא ימנית קיצונית, והכנסת היא ימנית מרוב הציבור בישראל, צריך ללכת לשאול את העם, אף שהיו בחירות לא מזמן. ולכן, לפי דעתי, חברי באופוזיציה, ובקואליציה – שהמושבים שלה ריקים – המסקנה היא ללכת למשאל עם. ללכת למשאל עם, לשאול את הציבור, שלפי דעתי רובו עדיין רוצה שתי מדינות, וזה לא מתחלק לפי מפלגות. אני חושב שהסקרים מראים – ואנחנו יודעים אותם – שרוב הציבור בישראל, גם ממפלגות הקואליציה, חושב שישראל צריכה לחתור לשתי מדינות לשני עמים ולהיות מדינה יהודית ודמוקרטית. עצם ההכרעה הזאת, גם אם ההסדר לא אפשרי מחר בבוקר, היה מכניס אותנו למערכת אחרת של קבלת החלטות ולמערכת אחרת של התנהלות, קודם כול של הממשלה, שבמרכזה הבטחת התנאים לאפשרות שבבוא העת יהיו כאן שתי מדינות. המדינה לא יכולה להתנהל כשהממשלה שבויה בידיים של הימין הקיצוני – כשרוב הציבור הוא לא חלק מהימין הקיצוני. לכן היה צריך להביא היום חוק למשאל עם, שהיה מכריע בשאלה המרכזית אם מדינה או שתיים, ולא בפרטי הסדר כלשהו. ההכרעה – ולפי דעתי, רוב העם רוצה שתי מדינות – הייתה מחייבת את הממשלה; היא הייתה גם משחררת את ראש הממשלה מהחיבוק של הימין הקיצוני ומרכיבים של חלק מהקואליציה, היא הייתה גם יוצרת קושי באופוזיציה, שהייתה צריכה להשתחרר מחלק מהשמאל הקיצוני. היא הייתה מייצרת בציבור את היכולת להאמין שחיבור של הגופים האחראיים המרכזיים, משמאל ומימין, יכול להוביל למדינה יותר צודקת, יותר יהודית, יותר דמוקרטית, ובתוך זה, השלמה מרחיקת לכת עם הסביבה וגם בתוכנו. לכן, השאלות האלה של השקיפות, של המישוש, של אין-סוף נושאים שהם מעוררי מחלוקת, שהם לא מתקדמים לשום דבר, הם מנציחים פה את הפער – ולצערי, גם ההתנהגות של אנשי בל"ד יוצרת קושי גם בקרב אלה שאינם בקואליציה, כדי ליצור את הכוח שיאזן. ישראל מתחלקת לשני גושים די דומים, והבעיה היא לא מי יהיה – אחד יותר או אחד פחות. לא ניתן לקבל הכרעות עקרוניות גדולות שנדרשות במציאות הזאת אם לא יהיה חיבור בין המרכיבים המרכזיים בחיים של החברה הישראלית. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> לפי דעתי, הציבור יותר בוגר ויותר מבין מהשוליים משמאל והשוליים מימין – – <היו"ר נורית קורן:> תודה, חבר הכנסת ברושי. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – והשוליים משמאל והשוליים מימין מונעים קבלת החלטה. ולכן צריך להעביר את ההכרעה לעם – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – ועד סוף השנה לערוך משאל עם כדי לקבל הכרעה – שתי מדינות או מדינה אחת. זה ישחרר את הלחץ – – <היו"ר נורית קורן:> תודה, חבר הכנסת ברושי. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – מהרבה נושאים שיוצרים פה מתיחות. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת דוד אמסלם. חבר הכנסת רוברט אילטוב, בבקשה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> הפעם אני אדבר בשם האופוזיציה. בקול השפוי של האופוזיציה. כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת – – <היו"ר נורית קורן:> חברי חברי הכנסת, בבקשה, קצת יותר שקט. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – אני שמעתי פה הרבה מאוד דברים, ואני בשם האופוזיציה חייב להגיד את עמדת הנגד של האופוזיציה. קודם כול, יש מדינה אחת שהיא מנהיגת העולם החופשי, שיש לה חוק שנקרא Foreign Agents Registration Act The, משנת 1938, חברי חברי הכנסת. מדינה שקוראים לה ארצות-הברית קיימה את החוק הזה לפני מלחמת העולם השנייה כי התערבו לה בעניינים הפנימיים, מדינות זרות, ובעיקר גרמניה הנאצית והאימפריה הסובייטית, שבעצם רצתה את הפרולטריון הגלובלי גם בארצות-הברית וגם בכל העולם החופשי. לכן, לבוא ולהגיד שבשום מדינה דמוקרטית אין החוק זה להטעות מראש את הציבור ולהגיד דברים שהם לא-אמת. זה דבר אחד. אני בשם השמאל הייתי נעלב שצריך לשלם להן כסף, לעמותות, כדי להביא את האג'נדה שאנחנו מדינה לא דמוקרטית. הרי למה החוק הזה בא? הרי אתם טוענים שעד עכשיו זו הייתה דמוקרטיה ומעכשיו זו לא תהיה, אז למה הכסף הזה הגיע? נו באמת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תשאל את ישראל ביתנו. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> לכן, חברי חברי הכנסת, אני רוצה באמת לבוא להגיד שבאותן המדינות שהוזכרו פה, שווייץ ונורבגיה וגרמניה ובריטניה, נעשה סקר לא מזמן, ובאותן מדינות, אחרי מלחמת העולם השנייה, 25%–40% מהאוכלוסייה שלהן הם אנטישמיים. למה שאותן המדינות לא ישקיעו כסף בארגונים בתוך אותן מדינות ללמד את האנשים סובלנות, לקבל את האחר? למה הם צריכים ללמד את מדינת ישראל דמוקרטיה? הרי פה אנחנו רואים שכל יום בא חבר כנסת, שופך על מדינת ישראל טונות של זבל – אנחנו רואים את הנציגים של מפלגת בל"ד שפשוט באים ומעודדים טרור נגד מדינת ישראל, מדברים חופשי. גבולות המותר כבר נמחקו מזמן. לכן, כבוד היושבת-ראש, אנחנו תומכים בהצעת החוק. הצעת החוק ראויה. אנחנו מציעים לאותן מדינות שמממנות פה ארגוני זכויות אדם, שהם לא בדיוק זכויות אדם, הם מתוך מרקם הפעילות הבין-לאומי של דה-לגיטימציה למדינת ישראל, מביאים חומר נגד מדינת ישראל, תובעים את חיילי צה"ל, תובעים את מדינת ישראל כמדינה שמאוסה בכל העולם. חברים, לפני פחות מ-100 שנה, התהליך באירופה היה אותו תהליך של סימון מוצרים – – – <היו"ר נורית קורן:> תודה, חבר הכנסת אילטוב. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – – אנחנו מסמנים את ארגוני השמאל – הם מסמנים אותנו, גברתי היושבת-ראש, הם מסמנים אותנו בכל מקום, וכשאנחנו סימנו אותם זה כואב להם. שידעו שזה גם כואב לנו. <היו"ר נורית קורן:> תודה לחבר הכנסת רוברט אילטוב. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת דוד ביטן. אם הוא לא יהיה – חבר הכנסת אורן אסף חזן. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, השתדלתי היום להיות מאוד קשוב במהלך הדיונים, ואני חייב לומר שהמופע של הצביעות ושל הצקצקנות שראינו פה הוא פשוט מדהים. חברי חברי הכנסת שמתנגדים היום לחקיקה הזאת, אתם בכלל ביומיים האחרונים צועקים כל כך חזק, כמו הילד שצעק "זאב, זאב". אתם כל כך חרדים לדמוקרטיה הישראלית כביכול, במקום שלא צריך להיות חרדים לה, וכל כך הופכים כל חקיקה כאילו היא החקיקה האנטי-דמוקרטית שמחריבה את מדינת ישראל, שכאשר באמת יש חקיקה כזאת, קולכם לא יישמע, כי זה פשוט כבר נשמע מגוחך. הרי אנחנו מסתכלים שוב סביבנו, ואז, כמו שאמר חברי חבר הכנסת רוברט אילטוב, אם אנחנו בוחנים את החקיקה באיזו מדינה לא כל כך דמוקרטית, ארצות-הברית, אנחנו מגלים שיש שם החקיקה בעניין של סוכן זר – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> עודד, לא מתאים לך. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – ואנחנו מגלים שלפי החקיקה הזאת – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> זה לא נכון. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> בוא תשמע מה אומרת החקיקה הזאת. החקיקה הזאת אומרת שכל ארגון אמריקני שמקבל תרומות מממשלה זרה, ייחשב לסוכן זר, ולכן יידרש רישום מיוחד במשרד המשפטים הפדרלי. מה לעשות, זה מה שאומר החוק. ומה לעשות שעל-פי החקיקה הצרפתית, העונש בגין יצירת קשר עם ארגון זר או מדינה זרה, במטרה לגרום לפעילויות עוינות – מוכר קצת לגבי מה ששמענו שקורה פה בתקופה האחרונה – הוא 30 שנות מאסר וקנס של 450,000 יורו, והמשפט הצרפתי בפסיקתו כבר הגדיר שפעילות עוינת היא גם פעילות שמובילה לגינויה של צרפת ברחבי העולם על-ידי מדינת זרות. אז מה אתם מצקצקים בלשונכם ומגלגלים את עיניכם לשמים? ואתם מדברים פה כל הזמן על החרדה מפני הדמוקרטיה. כן, כשיש עמותה שעיקר הכנסתה ממדינות זרות עם אינטרסים זרים, אני רוצה שהציבור ידע את זה. ועכשיו גם מדברים על החקיקה, כשעוד לא ראינו את תזכיר החוק – כן, מדברים על חקיקה שדיברו עליה פה בקואליציה של אפשרות להשעיית חברי כנסת ברוב של 90 חברי כנסת. בואו תבדקו מה קורה בבית-המחוקקים האמריקני ומה אומרים הקונגרס והסנאט לגבי היכולת שלהם להדיח חברי קונגרס וחברי סנאט נבחרים. שם לא נדרש רוב של שלושת-רבעי חברי הבית כמו שדורשים פה בהצעת החקיקה שעוד תונח; שם נדרש רק רוב של שני-שלישים, מה לעשות. הדמוקרטיה האמריקנית היא לא דוגמה מספיק טובה בשבילנו כדי להבין איך דמוקרטיה צריכה להגן על עצמה? גם הדמוקרטיה האמריקנית ידעה להגן על עצמה, ויש מקום שגם הדמוקרטיה הישראלית תדע להגן על עצמה מפני אלה שרוצים לעקור אותה, להסית נגדה ולפגוע בה. ובכל פעם שאתם נושאים את שם הדמוקרטיה לשווא בהקשר הזה אתם פוגעים ביכולת שלנו ושלכם לטעון את זה כשבאמת יש פגיעה בדמוקרטיה, וכשבאמת פוגעים בחקיקה וכשבאמת עושים דברים שלא ייעשו. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> לכן אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בחקיקה הזאת. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת דוד ביטן – אינו נוכח. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה. ואחריו – חברת הכנסת חנין זועבי. חברים, אני מבקשת קצת יותר שקט באולם. חברת הכנסת מירב בן ארי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, חברותי, חברי, חברי הכנסת, כנסת נכבדה, האזנתי בקשב רב לנואם אחר נואם מהצד הנאור, זה שרק הוא ולו בלבד אכפת מזכויות אדם; זה שרק לו, ולו בלבד, אכפת מדמוקרטיה, אכפת מכבודה של מדינת ישראל, משמה; רק לו בלבד אכפת מאותן העוולות הנוראיות שעושה הצבא הארור, צבא ההגנה לישראל; רק לו, ולו בלבד, אכפת מאותן עוולות נוראיות שעושים המתנחלים, רחמנא ליצלן. חברים, על מי אתם עובדים? לא נמאס לכם? הציבור בישראל כבר לא קונה את הסיפורים שלכם. עמותות, במקרה הזה בצורה בוטה וגסה, עמותות שמאל שמקיימות ומכילות בתוכן את קשר השתיקה של השמאל בישראל – הקרן החדשה, שעוטפת את "בצלם", שפועלת ביחד עם "שוברים שתיקה", שמעבירים כסף לעזרא נאווי, שמשלם לפלסטינים כדי לפגוע בחיילים; אותה קרן חדשה שעובדת עם "מולד", שעובד בשיתוף פעולה עם המחנה הציוני – אה, סליחה, עם מפלגת העבודה, עם העומד בראשו; אותה קרן חדשה שקיימה וחלחלה לחלקים נכבדים במפלגת יש עתיד – אני לא בטוח אם באמת יש כזה – קשר השתיקה של השמאל בישראל, אותו קשר שתיקה שמזלזל, לא באמת בדמוקרטיה, מזלזל בציבור בישראל ומסכן הלכה למעשה את ריבונותה של מדינת ישראל. אתם עומדים פה ומספרים לנו ומטיפים לנו מוסר על כמה שהחקיקה הזאת מסוכנת? על כמה שצריך לפרוס שטיח אדום לממשלות זרות בדרכן לערער את ריבונותה של מדינת ישראל? חברים, לא עוד. צריך לברך את הממשלה הזו על הצעד האמיץ הזה, בעיני צעד ראשון מני רבים, לא רק לסימון עמותות או גילוי נאות, בדרך לפירוק אותן עמותות של שונאי ישראל, אותן עמותות מסוכנות שפוגעות יום-יום בחיילי צה"ל, שפוגעות יום-יום באזרחי המדינה, שפוגעות לא פחות מזה בריבונותה של מדינת ישראל. הגיע הזמן שאנחנו נפסיק להתבייש – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – ונאמר את זה בצורה ברורה: אנחנו לא ניתן לכם יותר יד לפגוע בנו, ואנחנו נעמוד כאן בגאווה ונגיד, כמו שאנחנו אומרים תמיד – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – שארץ-ישראל לעם ישראל – ברשותך, היושבת-ראש – ארץ-ישראל לעם ישראל ולא לישמעאל. צבא ההגנה לישראל המוסרי בעולם – – <היו"ר נורית קורן:> תודה, חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – ואם יש מישהו שאין לו מקום זה אתם, אלה שמכלכלים את אותן עמותות. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה, ואחריה – חברת הכנסת יעל כהן-פארן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> עוד לא השעו אותה? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה להקריא מכתב של פרופסור נורית פלד-אלחנן, שהגישה היום – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> עוד לא השעו אותך? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – לוועדת האתיקה בעניין הפגישה עם המשפחות השכולות בירושלים: משפחתי חברה בפורום המשפחות השכולות הישראלי–פלסטיני למען שלום – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> סליחה, על איזו משפחות היא מדברת – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – ושם מתקבלת כל משפחה שכולה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> רק הבהרה. היא מדברת על משפחות המחבלים? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – בין אם בנה הרג חפים מפשע בעזה או בג'נין, בכלי נשק משוכללים ומתוחכמים – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> בושה. בושה שאת מדברת – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – ובין אם – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> בושה – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – דקר אדם ברחוב בסכין מטבח – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא מספיק – – – <היו"ר נורית קורן:> חברי הכנסת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – היא מוסיפה חטא על פשע – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תצא, ואל תקשיב לי. תצא. תצא מהאולם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – להפיץ את השנאה שלה? באמת, זה נשמע הגיוני? – – – <היו"ר נורית קורן:> חברי הכנסת. יש לה זכות דיבור, נא לא להפריע לה. <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> משפחות שכולות? משפחות – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, אין לה זכות בבית הזה. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת חזן, נא לשבת בשקט, לא להפריע. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> תפסיק להפריע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – כיבדתי אותך – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אז אני רוצה עוד דקה, ברשותך. <היו"ר נורית קורן:> אני לא נותנת עוד דקה. תמשיכי. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> לא. אני רוצה עוד דקה, ברשותך, את יושבת-ראש, את אמורה להגן עלי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה זה הדבר הזה? – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> ככה אמרה חברתי – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת חזן, פעם ראשונה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה זה הדבר הזה? <היו"ר נורית קורן:> אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> ככה אמרה חברתי – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לא להפריע לה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – ילדינו שוכנים כולם בממלכת הילדים התת-קרקעית שעליה מכסה אדמת המקום הזה כולה. השכול מאחד את כולנו, כי אף הורה לא רוצה שילדיו ירוצו אל מותם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, טיפה רגישות – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> השאלה שעלינו לשאול את עצמנו ולא את אף אחד אחר היא – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> צריך לשאול את עצמנו – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – מה הביא את הילדים הללו לחשוב על נקם ועל רצח ועל התאבדות בגיל שבו היו צריכים לחשוב על כדורגל – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> טרוריסטים – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – ועל בגדים אופנתיים. חברי הכנסת שהלכו לנחם את משפחות הילדים המתים ולנסות לעזור להן בהשבת גופות ילדיהן, ראויים להיות דוגמה ומופת – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – של אנושיות לכולנו. הפליאה והזעם צריכים להיות מופנים כלפי יתר חברי הכנסת – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – שלא מוצאים לנכון אף פעם לנחם משפחות שכולות פלסטיניות – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <קריאות:> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – ובכך מחנכים דור אחר דור – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה נשמע לך הגיוני? איפה הרגישות – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – להאמין שמותם של ילדים פלסטינים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – הוא דבר רצוי ומועיל, ושתחושת האבל והאובדן מיוחדת ליהודים בלבד. חברי הכנסת של בל"ד יצאו להיפגש עם המשפחות הפלסטיניות – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – משפחות – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – במטרה ברורה ומוצהרת: לפתור בעיה הומניטרית קשה – – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – הגופות שמוחזקות במשך חודשים – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – בידי ממשלת ישראל ואינן מוחזרות למשפחותיהן לקבורה. <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> מדובר במדיניות שנויה במחלוקת – – – <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת חנין זועבי, אני מבקשת לסיים. <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת חנין זועבי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> המפריד – – – <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> חברי הכנסת. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – המפריד בין דם לדם – אני מסיימת. <היו"ר נורית קורן:> חברי הכנסת, סליחה. אני מבקשת לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> איפה הרגישות שלך? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> מסיימת. <היו"ר נורית קורן:> עכשיו. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> מסיימת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> נגמר הזמן. <היו"ר נורית קורן:> משפט אחרון. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> המפריד בין דם לדם הוא גזען מסוכן ואכזר – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> דם של מחבלים זה לא דם. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – מי שסוחר בגופות של ילדים – – <היו"ר נורית קורן:> תודה. חברת הכנסת חנין זועבי. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – עוד לא ברא השטן מונח לתארו. <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת חנין זועבי. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אני מסיימת. <היו"ר נורית קורן:> לא. סיימת. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> סיימתי. כן. <היו"ר נורית קורן:> נא לרדת. <קריאות:> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> חוק העמותות – – – <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת חנין זועבי, נא לרדת. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אני מסיימת. משפט סיום. <היו"ר נורית קורן:> סליחה. אני מבקשת להוריד אותה, סדרן. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> חוק העמותות חושף את פניה האמיתיות של החברה – – <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת חנין זועבי. סדרנית, תורידי אותה. <קריאות:> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – וכמו שכוחות המשטרה רודפים את הילדים הפלסטינים – – <היו"ר נורית קורן:> נא להוריד אותה. נא להוריד אותה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – ככה הפוליטיקאים – – <היו"ר נורית קורן:> נא להוריד אותה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> שנייה, שנייה, שנייה. <קריאות:> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – מהבית היהודי ועד מרצ, רודפים חברי כנסת ערבים – – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת, תסגרו לה את המיקרופון. נא לסגור את המיקרופון, בבקשה. <קריאות:> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תעזבו אותי. תעזבו אותי. <היו"ר נורית קורן:> סליחה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תעזבו אותי, אני יורדת לבד. <היו"ר נורית קורן:> נא לרדת. נא לרדת מהדוכן. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אני יורדת לבד. <קריאות:> – – – <קריאה:> תתביישי – – – <היו"ר נורית קורן:> חברים, נא לשמור על איפוק. אני מבקשת, אנחנו רוצים להמשיך, ואני מבקשת מחברי הכנסת, נא לעמוד בזמנים. אנחנו ממשיכים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה. חבר הכנסת חזן, אני מבקשת, נא להתאפק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מצטער שזה בוער בי. <היו"ר נורית קורן:> אחרון הדוברים, חבר הכנסת יאיר לפיד – אחרי חברת הכנסת יעל כהן-פארן. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה, גברתי. כבוד היושבת-ראש, אני לא אנסה להתחרות – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת חזן, בבקשה לשמור על איפוק. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אני לא אנסה להתחרות, אני אחזור לנושא החוק שלנו. החוק הזה הוא חוק שמטרתו לעשות דה-לגיטימציה לעמותות ולחברה האזרחית בישראל. אני לא יודעת כמה מכם גייסו כספים לעמותות בישראל. אני יכולה להגיד לכם שעשיתי את זה לא מעט שנים. אני גם מכירה בין חברות הבית הזה מישהי שעשתה את זה אתי, ואני מצטערת שהיא הולכת להצביע בעד החוק הזה. מי שגייס כספים יודע שהמהות של הצעת החוק הזאת פסולה, שכל מהותה אינה שקיפות אלא להוציא עמותות מחוץ לקונסנזוס ולעשות להן דה-לגיטימציה. מי שרוצה שקיפות, רוצה לקבל מידע על מקורות המימון של העמותות, פשוט יסתכל באתרי האינטרנט שלהן, או באתר האינטרנט "גיידסטאר" – בקליק אחד אתה מוצא את כל המידע על העמותות, שחושפות אותו כי הן מחויבות בכך לפי חוק העמותות. התפיסה שתרומה של מדינות או גורמים בין-מדינתיים כמו האיחוד האירופי מכתיבה לעמותות מלמעלה מה הן צריכות לעשות, זו תפיסה פשוט מטעה במכוון. היא נובעת אולי מהיכרות של מי שיזם את החוק עם תורמים פרטיים, שבמקרה שלהם הם כן מכתיבים מלמעלה מה העמותה צריכה לעשות. בתרומות ממדינות יש שקיפות מלאה וקריטריונים ברורים. הן מגדירות לא מה יעשו עם הכסף – העמותות מגדירות מה הן יעשו עם הכסף כשהן מגישות את הפרויקטים. אבל אני רוצה לשאול אתכם אם מישהו שמע כאן על תנועת "ישראל שלי", התנועה שהקימה איילת שקד, שרת המשפטים היום, ביחד עם נפתלי בנט, שר החינוך היום, בשנת 2010. אז אני ניסיתי לראות אם הארגון שלהם פעל בשקיפות, ואני בטוחה שכולכם תתפלאו מאוד לשמוע שכמובן שלא. "ישראל שלי" לא נרשמה מעולם כעמותה או כישות משפטית כלשהי, אז אי-אפשר למצוא עליה שום מידע, לא על מקורות התרומות שלה, לא דוחות כספיים, לא שמות של מייסדים. בשנת 2014 נרשמה עמותה בשם דומה שנקראת "קרן ידידי ישראל שלי" – אין לה אישור מינהל תקין, אי-אפשר לראות שום דוח כספי שלה. כשמסתכלים על עמותות שמזוהות עם הצד הימני, לא רואים שם שום שקיפות בדרך כלל. אי-אפשר לראות את רשימת התורמים – דיברו על זה כאן לפני – אבל כשכן אפשר לראות מי התורמים, מוצאים שם גורמים כמו נוצרים אוונגליסטים, שמה המטרה שלהם? המטרה שלהם שישו יחזור אחרי מלחמת גוג ומגוג. אלה התורמים לארגוני הימין הקיצוני, וכך הם כנראה מקדמים את מטרותיהם. מה שהחוק הזה יעשה זה דה-לגיטימציה, והוא לגיטימציה של השיח המתלהם במדינת ישראל. הוא ייקח את זה אפילו למחוזות הרבה יותר הזויים. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אני רק רוצה לסיים, לספר לכם – – – <היו"ר נורית קורן:> משפט אחרון בבקשה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> משפט אחרון. אני שומעת מחברי בעמותות סביבתיות בחיפה, שפועלים למען הפחתת זיהום האוויר בחיפה, שכבר היום, עוד לפני שהחוק הזה עבר, מקבלים תגובות של הסתה ברשת. שאומרים להם: מי מקורות המימון שלכם? <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת יעל פארן, נא לרדת מהדוכן. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אתם עוכרי ישראל – ככה אומרים להם, לארגונים שפועלים כדי להפחית את זיהום האוויר בחיפה. תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – בזמנים? מה זה הדבר הזה? <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת יאיר לפיד, ואחריו – אחרון הדוברים – אני מבקשת קצת איפוק; חבר הכנסת יאיר לפיד, ואחריו – חבר הכנסת יצחק הרצוג, אחרון הדוברים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כבר שכחנו איך הוא נראה. חשבתי שהתפטרת ולא – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הבעיה בחוק העמותות היא לא עניין שמאל או ימין, אפילו לא זכויות אדם, אלא שזה חוק שמחטיא את המטרה. אני נלחם בעמותות האלה כבר הרבה מאוד זמן, הרבה לפני כל אלה שהתעוררו עכשיו. אבל מה החוק הזה יעשה? החוק הזה אומר שעכשיו, כשנגיד "שוברים שתיקה" יפרסמו מודעה, יהיה כתוב על זה: בחסות האיחוד האירופי; וכש"תעאיוש" יפרסמו מודעה יהיה כתוב: בחסות ממשלת גרמניה. אתם מחזקים אותם, אתם מגדילים את עמותות השמאל ההזויות האלה ונותנים להן לגיטימציה של האיחוד האירופי, של ממשלות אירופיות. זה חוק שמייצר אפקט הפוך למה שהוא מנסה לעשות. מה אתם רוצים לעשות? שעכשיו "שוברים שתיקה" יהיה ארגון רשמי של האיחוד האירופי, עם חותמת של האיחוד האירופי ושל ממשלות אירופיות? זה מקל עליהם לאסוף תרומות, זה נותן להם לגיטימציה, זה הופך אותם לארגונים לגיטימיים במקום ארגוני שמאל הזויים שגורמים נזק למדינת ישראל. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> למה הזויים? למה? <יאיר לפיד (יש עתיד):> זו חובבנות. אני קורא לקואליציה להצביע נגד זה לא מפני שהם שמאל, אלא מפני שאם אתם באמת מחנה לאומי, מחנה לאומי לא נותן לגיטימציה לארגוני שמאל הזויים. תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש לך פתרון? תביא פתרון – – – <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת יצחק הרצוג, בבקשה. אחריו תסכם שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> חברות וחברי הכנסת, קיבלתם בדואר אלקטרוני – וגם את, השרה שקד – מכתב מחבר פרלמנט גרמני ששמו אלמר ברוק. למי שלא יודע, אלמר ברוק הוא אחד מידידי ישראל הגדולים ביותר, והוא בעצם, הייתי אומר, הקול התומך ביותר של מדינת ישראל בפרלמנט האירופי. עשרות בשנים הוא עומד בחזית לשמור על שמנו הטוב. אלמר ברוק פנה לכל אחת ואחד מכם והסביר עד כמה החוק הזה יעוות את שמה של ישראל בעולם ועד כמה הוא יגרום לה נזק בקהילה הבין-לאומית, ועד כמה שהוא נתפס מפלה בין קבוצה לקבוצה ובין ארגון לארגון. ואני חושב שמוטלת עליכם האחריות. אני אומר לך, גברתי, השרה שקד, אתם לא בחנתם את המשמעויות של החוק הזה לגבי מצבה של ישראל בפורומים החשובים ביותר, ואין לכם מושג כמה נזק גורם החוק הזה בקרב ידידי ישראל ואלה שצריכים להגן עליה כשהם נמצאים לעתים בעמדת מיעוט ונחיתות. אז אני קורא לכל חברות וחברי הכנסת: תעצרו את החקיקה המיותרת הזאת, שפוגעת בחירות ההתאגדות, שמפלה בין ארגונים מזרם אחד לארגונים מזרם אחר, בין ארגונים שנהנים מכספים פרטיים עלומים ומסוכנים לבין ארגונים שמקבלים תמיכה מגורמים ממשלתיים שקופים. ואני קורא לכם לקרוא שוב את הפנייה ששלח לכם אלמר ברוק ב-5 בפברואר. היא בפניכם, וגם האחריות מוטלת בפניכם. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חברת הכנסת איילת שקד תסכם את הדיון. שרת המשפטים. <שרת המשפטים איילת שקד:> גברתי היושבת-ראש, תודה, כנסת נכבדה, חבר הכנסת הרצוג, יושב-ראש האופוזיציה, אני רוצה להגיד לך שאני בקשר עם אותם חברי פרלמנט מגרמניה, כפי ששוחחתי עם שגריר ארצות-הברית והסברתי לו ארוכות על החוק. גם עם חברי הפרלמנט מגרמניה נפגשתי. אני נפגשת אתם, דרך אגב, שוב, עם השדולה למען ישראל, ביום שני, אם אני לא טועה. הם יהיו בשדולה. אני רוצה להגיד לכם שחלק גדול מהדמוניזציה של החוק הזה בעולם נובע מהפעילות של אותם ארגוני שמאל, שראו שהם לא יכולים לקבל מענה כאן בארץ, אז הם עבדו באותה שיטה, הלכו והפעילו חברי פרלמנט באירופה כדי להתסיס אותם נגד החוק. אז עם השיטה הזאת אנחנו סיימנו. למי שלא היה כאן קודם – היו כאן קודם, כשהצגתי את החוק, מעט חברי כנסת – אני רוצה לתת לכם דוגמה. הארגון הכנסייתי ההולנדי ICCO ביקש להעביר ל"שוברים שתיקה" אחרי מבצע "עופרת יצוקה" תרומה של 42,000 יורו. אבל לתורמים היה תנאי; התנאי להעברת הכספים היה מסירה של לא פחות מ-90 עדויות מפלילות נגד חיילי צה"ל. מי שמתקשה לעשות את החשבון, זה אומר 466 יורו על כל ראש של חייל ישראלי. בהמרה לשקלים – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אמרת את זה. <שרת המשפטים איילת שקד:> לא כולם הקשיבו. אתה היית, וגם אתה, אבל הרוב לא היו. אני רוצה שהם ישמעו. בהמרה לשקלים לפי שער יציג זה פחות או יותר 2,000 שקלים שנכנסו לקופת "שוברים שתיקה" – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> למה החוק לא עוצר את זה? <שרת המשפטים איילת שקד:> הוא מפריע לי. הוא כל הזמן מפריע לי. <אילן גילאון (מרצ):> – – – סוחר הנשק שמממן את הקמפיין שלך? אני רוצה לדעת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת גילאון, בסדר. שמענו. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – על כל עדות מפלילה כנגד חייל צה"ל. זה מה ששווים חיילי צה"ל בעיניהם של "שוברים שתיקה". רציתי שתדעו. הנחתי שיהיה לי כאן זמן בסיכום, אז אני רוצה להסביר לכם קצת על הארגונים. בדקתי אילו ארגונים נכנסים תחת הקטגוריה שמקבלים מעל 50% תרומות ממשלתיות. דרך אגב, אשמח מאוד אם מדינות יתרמו גם לעמותות מימין ושהן גם ייכנסו לחוק הזה. אז "קואליציית נשים לשלום" מקבלת מעל 3 מיליון שקלים – 90% ממשלות זרות: הולנד, גרמניה, שבדיה, האיחוד האירופי ואירלנד; ארגון "זוכרות", לדוגמה – ארגון "זוכרות" מקדם את זכות השיבה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – יישובי השומרון. השרה – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> גם רוב האופוזיציה, לשמחתי, אינם מאמינים בזכות השיבה וחושבים שמדינת ישראל צריכה להישאר מדינה יהודית ודמוקרטית. אבל ארגון "זוכרות" לא; ארגון "זוכרות" מקדם את זכות השיבה. התקציב שלהם ב-2012 – – <אילן גילאון (מרצ):> מה עם – – – שמממנת את שרת המשפטים? <שרת המשפטים איילת שקד:> – – זה 3.684 מיליון שקלים, ו-75% מהתקציב מגיע מבלגיה, צרפת, בריטניה, שווייץ, הולנד, גרמניה ואירלנד. עוד דוגמה: "שוברים שתיקה" – כמעט 6 מיליון שקלים, 66% מזה ממדינות זרות: ספרד, האיחוד האירופי, נורבגיה, בריטניה, הולנד, שבדיה; ארגון "עדאלה" מקבל מעל 10 מיליון שקלים – 60% מגרמניה, בריטניה, הולנד. אתם יודעים, יש פה עוד רשימה ארוכה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – מועצת יש"ע. <שרת המשפטים איילת שקד:> יש ארגון שנקרא "מי מרוויח"; "מי מרוויח" מעורב בקמפיין ה-BDS, מקבל מעל מיליון שקלים מאירלנד, נורבגיה, ספרד, הולנד, גרמניה. <אילן גילאון (מרצ):> אני סומך עליהם יותר ממה שאני סומך עלייך. <מיכל רוזין (מרצ):> זה לא קשור לשקיפות, זה קשור לעמדות פוליטיות. <שרת המשפטים איילת שקד:> זה בוודאי קשור לשקיפות. לפחות אני רוצה לגרום לכך שהציבור ידע את זה. כן, מגיע לציבור במדינת ישראל לדעת אילו מדינות מממנות את אותם ארגונים. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אולי תשתקו? זה לא הגיוני שאתה לא מוציא אותם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת גילאון. בסדר, אבל היא לא חייבת לענות. אתה שאלת, היא לא חייבת לענות. חברת הכנסת רוזין, את נואמת. זו לא קריאת ביניים, את נואמת. <שרת המשפטים איילת שקד:> מגיע לציבור לדעת. זו זכות בסיסית שמגיעה לציבור במדינת ישראל לדעת – לפחות לדעת – בשם אילו אינטרסים הארגונים האלה עובדים. <מיכל רוזין (מרצ):> מה שאת עושה זה הסתה נגד עמדות. זה לא קשור לשקיפות. <אילן גילאון (מרצ):> אין לך מושג – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. כן, חברת הכנסת גלאון, הצעה לסדר. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, אנחנו מבקשים לראות בהצעת החוק הזאת שמוגשת עכשיו הצעת אי-אמון בממשלה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אוקיי. גברתי, האם הוגשו כל המסמכים כנדרש לפי התקנון למזכירות הכנסת? <זהבה גלאון (מרצ):> אכן כן, אדוני. אכן כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אוקיי. חברי הכנסת, אנחנו נמתין דקה-שתיים. הגישו הצעת אי-אמון, פשוט מזכירת הכנסת מעדכנת אותי שזה נסרק כרגע במזכירות, וכנדרש על-פי התקנון, תכף במיילים שלכם תוכלו לראות את המסמכים הנדרשים, קווי יסוד של הממשלה החדשה, הסכמתה של חברת הכנסת זהבה גלאון לכהן כראש ממשלה וכל המסמכים. המייל נשלח לכל חברי הכנסת. אנחנו, למען הסדר הטוב, נמתין דקה, שלא תהיה אחר כך טענה שמי מחברי הכנסת לא קיבל. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מאוד מצטער, אבל לשאלתו של השר אלקין: לחבר הכנסת יאיר לפיד, למיטב הבנתי, לא מיועד שום תפקיד בממשלה הבאה. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> זו שערורייה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> השר אלקין, אפילו הם לא רוצים אותו, השר אלקין. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> מי ראש הממשלה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת זהבה גלאון, יש כתב הסכמה כנדרש ויש קווי יסוד של הממשלה. <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> זהבה, אפילו שר את לא נותנת לו, זאת שערורייה. <זהבה גלאון (מרצ):> אין ארוחות חינם – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בלועזית זה נקרא "אלטרואיזם". האם נשלחו המיילים? תכף מזכירת הכנסת תודיע שהמיילים נשלחו, ואז נוכל להצביע. חברי הכנסת, מייד לאחר ההצבעה על החוק אנחנו נעבור להמשך החקיקה. מי שאולי שכח, יש לנו עוד סדר-יום ארוך. הצעת החוק הבאה תהיה הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 18), התשע"ו–2016. טוב, חברי הכנסת, המייל נשלח לכולם, נא לשבת, אלא אם מישהו רוצה לעיין בקווי היסוד של הממשלה. אנחנו יכולים להצביע. בשם הממשלה, חבר הכנסת זאב אלקין, שר העלייה והקליטה, אתה, בשם הממשלה, מודיע שאתם מבקשים לקיים – – – <שר העלייה והקליטה זאב אלקין:> כממלא-מקום של השר המקשר בין הממשלה לכנסת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כמי שמתפקד כרגע כשר המקשר, אוקיי. אז אם כן, אנחנו נצביע על הצעת חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על-ידי ישות מדינית זרה (תיקון) (הגברת השקיפות לגבי נתמכים שעיקר מימונם מתרומות של ישויות מדיניות זרות), התשע"ו–2016, בקריאה ראשונה. חברי הכנסת, מי שמצביע בעד, פירוש הדבר שהוא מצביע, כידוע, בעד החוק, זאת אומרת, הוא מבקש לדחות את הצעת האי-אמון. מי שמצביע נגד, מתנגד לחוק, ועל-ידי כך גם תומך בהצעת האי-אמון, למען הסר ספק. בעד – בעד החוק. בבקשה, ניתן להצביע. הצבעה מס' 24 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 50 נגד – 43 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על-ידי ישות מדינית זרה (תיקון) (הגברת השקיפות לגבי נתמכים שעיקר מימונם מתרומות של ישויות מדיניות זרות), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 50, יש 43 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. הצעת האי-אמון ודאי נדחתה, ברור. <הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 18) (כלי ירייה המשמשים לשירותי שמירה), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1012); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 18), התשע"ו–2016, לקריאה ראשונה. יציג את הצעה השר לביטחון פנים חבר הכנסת גלעד ארדן. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג את הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 18) (כלי ירייה המשמשים לשירותי שמירה), התשע"ו–2016, לקריאה ראשונה. חוק כלי הירייה קובע, בסעיף 10ג, כי המחזיקים בכלי ירייה מכוח היותם מועסקים בשירותי שמירה, רשאים לשאת את כלי הירייה רק במסגרת עיסוקם ותוך הגבלה לאזור שבו הם מועסקים. בהתאם להוראות החוק האמורות, נקבעו בחודש יולי 2013 הוראות בדבר השארת כלי הירייה של השומרים במקום העיסוק. עם זאת, בחודש נובמבר 2014, עקב החמרה במצב הביטחוני בישראל, נקבעה הוראת שעה, שמאז הוארכה מעת לעת, המתירה לשומרים לקחת את כלי הירייה לביתם, בכפוף – – – <היו"ר נורית קורן:> חברי הכנסת – רק רגע, אדוני השר, רק רגע – חברי הכנסת, אני מבקשת קצת שקט, אי-אפשר לדבר ככה, שומעים את כולם. חבר הכנסת אילטוב, אני מבקשת, מי שרוצה לדבר, אפשר לצאת החוצה. אי-אפשר ככה, תודה. בבקשה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> בכפוף לשימוש בתותב ולאחסנת כלי הירייה בכספת ביתית. הרציונל של הוראת השעה הוא שנשיאת כלי ירייה על-ידי מאבטחים כשירים ומיומנים גם מעבר לשעות העבודה עשויה לתרום להתמודדות עם פעילות חבלנית עוינת, להוות מכפיל כוח ולסייע לכוחות הביטחון, ובכך לחזק את ביטחון הציבור. בעקבות קביעת הוראת השעה, הוחלט להסדיר במפורש מתן סמכות לרשות המוסמכת על-פי החוק לקבוע הוראות לעניין נשיאה והחזקה של כלי ירייה על-ידי מועסקים בשירותי שמירה שלא בעת ביצוע השמירה בפועל ומחוץ למקום שבו מבוצעת השמירה, וזאת אם ראתה לנכון לקבוע כן לצורך שמירה על שלום הציבור וביטחונו, בתקופה שבה ביכולתם של השומרים להוות סיוע לכוחות הביטחון בהתמודדות עם פעילות חבלנית עוינת גם מחוץ לשעות עבודתם הרשמית, או משיקולים נוספים, למשל במצבים שבהם השארת כלי הירייה במקום שבו מתבצעת השמירה עלולה לגרום לסכנה. <היו"ר נורית קורן:> חברי הכנסת, חברי הכנסת, זה מוגזם. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לדעתי, זה אחד השיאים, הרעש הזה. <היו"ר נורית קורן:> חברי הכנסת, חברי הכנסת, אני מבקשת שקט באולם, אי-אפשר להמשיך את הדיון כך. חברי הכנסת מסיעת המחנה הציוני, אני מבקשת. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> מצד שני, מוצע להבהיר ביתר שאת את ברירת המחדל, ולפיה הכלל הוא כי השומר יישא את כלי הירייה רק במסגרת עבודתו. ברור לי כי עלייה בלתי מבוקרת במספר המחזיקים בנשק במרחב הציבורי טומנת בחובה גם סכנה לחיי חפים מפשע, וחשוב לי להדגיש כי אני שותף לדאגה זו. לכן, המטרה העיקרית של החוק היא לייצר עלייה מבוקרת שתשרת את המטרות שמניתי לעיל ולהבטיח ככל הניתן שהמאבטחים אשר יורשו לשאת נשק גם מחוץ לשעות העבודה יהיו מיומנים וכשירים לכך. בהתאם לכך, חשוב להדגיש כי כל המאבטחים החמושים עוברים החל מהשנה בדיקות התאמה, כולל בדיקת כשירות נפשית, כמו גם הכשרות תקופתיות לשימוש בנשק והנחיות ברורות בנוגע לאחסנתו. מובן שהמשרד לביטחון הפנים מבצע, וימשיך לבצע, עבודת מטה מתמשכת, על מנת לעמוד מדי תקופה על הצורך בעיצוב ובעדכון המדיניות העתידית. לאור האמור ולנוכח העובדה, שוב, שאנחנו נמצאים גם באיזה מצב ביטחוני ייחודי, שיש יתרונות לאזרחים מיומנים בשימוש בנשק והם ישמשו כמכפילי כוח לכוחות המשטרה ומג"ב, אבקשכם לאשר את החוק המוצע בקריאה ראשונה ולהעבירו לוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתו לקריאה השנייה והשלישית. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה לשר גלעד ארדן, השר לביטחון פנים. אנחנו ממשיכים בדיון, בבקשה. חברי הכנסת, אני ממש מבקשת, זה בלתי אפשרי להמשיך לנהל את הדיונים כך. קצת יותר שקט. חבר הכנסת איל בן ראובן, ראשון הדוברים – לא רואה אותו, אינו נוכח. אנחנו עוברים לחברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת זהבה גלאון. <תמר זנדברג (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, תודה, בכנסת הקודמת נעשה כאן בכנסת, על-ידי שרי ביטחון פנים לשעבר וחברי כנסת, מאמץ אמיתי וכן לצמצם את הפיזור של כלי הנשק במרחב האזרחי, מתוך הבנה נורא פשוטה: נשק זה דבר שהורג – – <היו"ר נורית קורן:> ששש. <תמר זנדברג (מרצ):> – – וחייהן וחייהם של נשים, ילדים וגברים במרחב הביתי והאזרחי שווים לא פחות ודמם סמוק לא פחות משל כל אזרח ואזרחית אחרים. והניסיון הזה גם נשא פרי. היה מהלך עקבי, באמצעות תקנות שהתקין השר לביטחון פנים, להפקדת הנשק בכספות, בכספות במקומות העבודה. נאמר לנו – גם כאשר היה רצון להרחיב את מתן הרישיונות לנשק – מי יוכל לשאת נשק. כל זה היה בידיעה שהנשק הזה משמש במקום שהוא אמור לשמש בו, שזה בזירות אבטחה, במקומות שחס וחלילה – על מנת למנוע פיגועי טרור, אירועים אלימים וכו', אבל הנשק הזה יופקד בסופו של היום במקום העבודה. יש כאן אפילו חבר כנסת חדש – ברוך הבא – חבר הכנסת אמיר אוחנה, שיוזם שדולה כדי להרחיב את מתן רישיונות הנשק, וכל זה תחת המטרייה שהייתה נהוגה כאן, שהנשק הזה בסופו של דבר מופקד, ולא חוזר הביתה. בבית אין לו מה לעשות; על שולחן המטבח הוא הורג. והנה, בשעת לילה מאוחרת ביום מימות השבוע, בחסות הפחד והבהלה, התבהלה שקיימת בציבור מהאלימות ומהטרור ששוררים בחוץ, מובאת כאן הצעת חוק ממשלתית לפרוץ את כל הגבולות האלה. אנחנו כבר לא מדברים על רישיונות, מי יוכל לשאת נשק, אצל מי יופקד הנשק הזה, מאבטחים; אנחנו מדברים על ההיתר לשאת את הנשק – לאן? הביתה. איזה פיגוע טרור, חבר הכנסת אוחנה, הנשק הזה ימנע בבית? למי הוא יופנה? <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – תל-אביב – – – <תמר זנדברג (מרצ):> באמת? <אמיר אוחנה (הליכוד):> כן. <תמר זנדברג (מרצ):> בבית? <אמיר אוחנה (הליכוד):> כן. <תמר זנדברג (מרצ):> בבית? <אמיר אוחנה (הליכוד):> שמונה פיגועים שרק בחודשים האחרונים – – – על-ידי אזרחים שנשאו נשק. שמונה פיגועים. על חיי האדם האלה את לא חושבת? <תמר זנדברג (מרצ):> אתה לא חושב על חיי האדם של הנשים שנרצחות בבתים שלהן באקדחים האלה? החיים שלהן שווים פחות? <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> למה, כי הן נשים? תתבייש. חברות וחברים, הצעת החוק הזאת מסוכנת. היא תעלה בחיי אדם הרבה יותר ממה שהיא תציל. אסור לנצל את גל הטרור כדי לפזר נשק לכל דורש ולהפוך את המרחב הביתי והאזרחי למערב הפרוע, שאזרחים פה יורים האחד על השני ומסכנים חיי אנשים חפים מפשע. תדחו את הצעת החוק הזאת. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה – אינו נוכח. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מוותר. <היו"ר נורית קורן:> אה, אתה מוותר. לא ראיתי אותך, סליחה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת איציק שמולי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מוותר. <היו"ר נורית קורן:> מוותר? מוותר. אז אחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר; מוותר. אחריו – חברת הכנסת עליזה לביא. <קריאה:> היא לא נמצאת. <היו"ר נורית קורן:> לא, היא פה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש – – <היו"ר נורית קורן:> בבקשה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – מבקשים שהרבה אנשים – מי שיש לו שיקול הדעת הנכון – לא בודקים, לא פסיכולוגית, לא בודקים את שיקול הדעת שלו, אם הוא שיקול דעת נכון, אם הוא מושכל, שיקבל את הנשק. ובוא נשאל – חבר הכנסת אוחנה דיבר לפני דקה כאילו נשען על סטטיסטיקה – מה יותר? אז בואו לא נסתכל על הימים האחרונים, בואו נסתכל על הימים הארוכים ועל המדינה, ומי שמקבל את הנשק היום – מתי הוא מחזיר אותו. האם זה נשק של הוראת שעה, מה שנקרא, או שמי שמקבל את הנשק מקבל אותו לעד, והוא חוזר הביתה, והוא יכול להשתמש בו נגד האישה, אולי נגד השכן, אולי – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> אוי ואבוי, שאזרחים לא יוכלו להגן על עצמם. אוי ואבוי. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אולי אוי ואבוי למדינה שאין לה החוקים ואין לה המשטרה שלה ואין לה כוחות הביטחון, שהיא לא יכולה לסמוך עליהם ורוצה שכל אזרח, עם שיקול – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> משטרה – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – הדעת המוטעה – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> טרור – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – שיקול הדעת המוטעה, שהמניע שלו יהיה גזעני, אולי כמו – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> חברים מהרשימה שלך עמדו לזכר הרוצחים – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> רגע, אתה מתבלבל, אתה מבולבל, אתה לא יודע בדיוק מה אתה עושה ואתה לא יודע מה אתה מדבר. אנחנו מדברים על חוקים, אנחנו מדברים על מדינה, אנחנו מדברים על אזרחים; אנחנו לא מדברים על שטויות שחלק מהאנשים שמדברים פה, וכבר דיברו הרבה היום. אז אני מדבר על הנשק שאתה לא נותן אותו עד שהמצב יירגע. אתה נותן נשק למישהו שירצה להשתמש בו בנסיבות שרק הוא יעשה את שיקול הדעת, מבחינתו, ותמיד יחפש את התירוץ, ותמיד יחפש אפילו את האנשים שחשב שאולי הם ערבים. והיו גם יהודים שנרצחו בידי יהודים ונפגעו – כי היה נדמה לו שהוא ערבי. וכאילו שדמו של הערבי מותר וכל אחד יכול לעשות את שיקול הדעת, וכל אחד צריך לבוא ולהגיד: תירה בו, תהרוג אותו, תן לו כדור; יריתי בו כדורים עד שנפל, עד שהתמוטט. אז אני אומר, אני מזהיר פה: זה לא חוק, ואסור שיהיה חוק, ואסור לתת לאנשים – מי שלא עוסק בביטחון לא צריך להחזיק נשק. כמו שאנחנו באנו ודיברנו ופנינו לממשלה ואמרנו: אנחנו לא רוצים נשק במגזר הערבי; שהממשלה תיקח אותו, שתבוא, תאכוף את החוק. אנחנו מבקשים את אותו חוק גם אצל היהודים, גם אצל הערבים: שנשק לא יהיה בידי אזרחים, כי זה לא יציל אותם, זה רק יפגע בחפים מפשע. יכול להיות שתתווכח על העניין של החפים מפשע, אבל אני אומר: נשק יכול להרוג, ויכול להרוג הרבה חפים מפשע, ובהרבה מקומות שהיה רצח, היה רצח במשפחה, היה רצח בין שכנים, היה רצח של אנשים – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – של אנשים שהתווכחו על חניה. היה רצח. אז נשק זה רק הורג. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חברת הכנסת עליזה לביא, ואחריה – חבר הכנסת טלב אבו עראר. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני השר לביטחון פנים, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני מזכירה לכולנו שבפסח לפני שנתיים ירה מאבטח למוות באשתו. זה היה ברכב שנסע. הרצח הזה היה מול העיניים של הילדה המשותפת שלהם. <אמיר אוחנה (הליכוד):> כמה מקרים היו מאז ברחובות? את מדברת על פסח לפני שנתיים? <עליזה לביא (יש עתיד):> כן, אבל, חבר הכנסת אוחנה, תראה, קיימתי על זה הרבה מאוד דיונים כיושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה. יש יותר מדי נשקים בידיים של אזרחים. אירחנו בוועדה הרבה מאוד אנשים שיש להם עסק – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> תקשיב לי רגע. מנהלים, מנכ"לים של חברות אבטחה – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> הקשבתי בקשב רב לגיסי, שיש לו חברת אבטחה מאוד גדולה; למדתי את הנושא לעומק, והוא אמר לי: עליזה, צריך להחזיר נשקים בסוף יום העבודה. קיימנו דיון בלשכה של השר לביטחון פנים הקודם, שבו הוא בחן את הנושא הזה, וההחלטה הייתה שצריך להפקיד את הנשקים. יש יותר מדי נשקים שמסתובבים בידיים אזרחיות, ואתה יודע את זה – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – גם במגזר היהודי וגם במגזר הערבי. למה לעשות את זה? נכון שהימים הם ימים קשים, הם ימים טרופים, אבל הקורלציה בין השימוש בנשקים הללו לבין רצח, לבין אלימות, היא גבוהה מאוד. אין סיבה, באמת, גם בימים טרופים וקשים שכאלה. צריך לתת את זה, חבר הכנסת אוחנה, למי שיכול, אבל לא למאבטחים. תראה, היום בירושלים הוכשרו מאבטחים. מי שבינתיים היה עד שהמאבטחים האלה הוכשרו, היו חיילי וחיילות צה"ל. מה קרה? הכשירו מאבטחים, המאבטחים האלה היום, באמת חבר'ה מקסימים, אבל הולכים עם הנשקים הביתה. אנחנו לא יכולים לבוא ולפקח 24 שעות על הנשקים הללו. יש הרבה דברים שקורים, הרבה מאוד, והתוצאה היא בשטח. אתה יודע כמה נשים נרצחו מתחילת השנה? ואנחנו נמצאים רק בתחילת חודש פברואר. יותר מדי נשקים מסתובבים בחברה האזרחית. אנחנו צריכים לבוא ולצמצם. החוק הזה הוא חוק שמחזיר אותנו אחורה. אי-אפשר לזלזל בניסיון ובעבודה ובידע של לא מעט, לפני מעט זמן. שום דבר לא השתנה כאן בחברה האזרחית, רק היו פה יותר מקרים של טרור ויותר מקרים קשים של אלימות. אז יותר נשקים, בצורה לא מבוקרת – תקרא את חוות הדעת, אני מוכנה לתת לך אותן, של אנשים שמנהלים את החברות הללו והם באים ואומרים: אנחנו צריכים חקיקה, וצריך סדר ותקנות בנושא הזה של הפקדת הנשקים בידיים במקרים האזרחיים. אז למה לבוא בצורה כזאת ולעשות את זה? אני לא מצליחה להבין את חוסר האחריות בהעברה של חוק שכזה. תודה, גברתי. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אני סוגרת את רשימת הדוברים. היא סגורה ולא ניתן להירשם יותר. <מיכל רוזין (מרצ):> אמיר אוחנה, חבר הכנסת אוחנה, בסוף השבוע האחרון ילד בן שמונה – בן שמונה, בארצות-הברית – לקח מהארנק של אימא שלו את האקדח הפרטי שלה, שהיא מחזיקה לשם הגנה עצמית, ונכנס למכולת כדי לבצע שוד. זה לא כי הוא ילד רע, זה לא כי הוא ילד בסיכון, זה לא כי אני לא יודעת באיזו שכונה הוא גדל; זה כי זה מצוי, זה קיים וזה בהישג יד. בשנה האחרונה יש עלייה של 60% ברצח נשים. 60%. אני מבינה היטב את הצורך בביטחון אישי, אבל המדרון החלקלק שאליו אתה מוביל אותנו, זה בדיוק מה שקורה היום בארצות-הברית – שמאות אנשים, אלפי אנשים, נרצחים מדי שנה מכיוון שיש לאנשים כל כך הרבה נשק פרטי. אז עם כל הכבוד לזה שאנחנו חיים במדינה שיש בה חשש ביטחוני, מן הראוי להעלות את תקני המשטרה, ואנחנו בעד זה שיהיו יותר שוטרים ויותר מאבטחים שישמרו עלינו. לא ייתכן שכל אחד שילך הביתה עם נשק יהווה איום לאשתו ולמשפחתו. נשק בבית זה לא רק כאשר הם יורים באישה. נשק בבית – יש לו מסר; מסר לאישה, מסר לילדים: לאבא יש נשק. האיום באלימות הוא לפעמים יותר גרוע מהאלימות עצמה. האיום הזה שאתה יודע שאתה חי בבית שבו לאבא שרודה, אבא אלים, אבא בריון, יש נשק – החשש הרבה יותר גדול. ואנחנו רואים שבסופו של דבר יש לזה התוצאות, ובגלל זה במשך שנתיים ישבה יושבת-ראש ועדת פנים לשעבר מירי רגב, השרה היום, ישבה ותיקנה תקנות, בהרבה מאוד דיונים, שקבעו שמאבטחים יצטרכו לשים את הנשק שלהם בכספת. זה לא נעשה כלאחר יד, כמו שאתם מביאים פה חקיקה כל יומיים. זה לא נעשה ללא מחשבה; זה נעשה עם הרבה מאוד מחשבה, עם הרבה מאוד מחקרים, שהמטרה שלהם לשמור על שלום הציבור. שלום הציבור זה לא רק מטרור; זה גם מטרור בבית. הביטחון האישי שלנו מורכב מהרבה מאוד דברים. הפחד מטרור הוא פחד קיים אצל כולם, אבל גם הפחד מאלימות במשפחה, הפחד מפורצים, הפחד מאונס. יש הרבה פחדים שאנחנו חיים אתם, וצריך לקחת בשקלול של המדינה את כל האיזונים. יש לנו צבא שישמור עלינו, יש לנו משטרה שתשמור עלינו. צריך יותר תקנים? בואו נקבע יותר תקנים. לא נשלח את המאבטחים וכל מיני אנשים שרוצים היום נשק עם נשק הביתה. תראו מה קורה היום בכל המטווחים. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> מה קורה? מה קורה? <מיכל רוזין (מרצ):> מה קורה במטווחים? אני אספר לך, כי אתה לא היית במטווח בחודשים האחרונים. היום במטווח, כשאתה הולך להתאמן עם נשק, אומרים לך – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> תקשיב טוב, השר ארדן. אם פעם היו אומרים: אתם לא מעזים – לא לירות, לא לכוון, לא שום דבר, היום אומרים: תעזבו אתכם, ישר אתם יורים בראש; לא לרגליים, לא אזהרות, לא שום דבר. זה מה שאומרים היום במטווחים. אני מציעה לך לבוא אתי בהפתעה למטווח ולשמוע מה אומרים. חבל שאתה מזלזל. אני יכולה להביא לך עדויות כתובות של אנשים שהלכו למטווחים כדי לחדש את הרישיון בחודשים האחרונים – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <מיכל רוזין (מרצ):> – – וזה מה שנאמר להם. אני יודעת שקשה לך לשמוע. <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אתה בא עם ההצעות שלך, אתה רוצה להעביר את ההצעות שלך. לא מעניין אותך שנשים נרצחות, כי זה סרח עודף, זה לא דבר חשוב. לא פועלים בעניין הזה. הביטחון האישי הוא משני. הכול – רק הביטחון הלאומי. לצערי הרב, זה בדיוק מה שאתם מזניחים. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת עיסאווי פריג', ואחריו – חבר הכנסת יוסי יונה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כבוד היושבת-ראש, חברים וחברות, בכנסת הזאת השיאים נשברים האחד אחרי השני. אנחנו רגילים, חברים, שהגלגל לא חוזר אחורה, אבל בעידן השר גלעד ארדן ההיגיון הזה – גם הפיזיקה מתהפכת. הגלגל צריך לחזור אחורה; זאת הלוגיקה החדשה של השר גלעד ארדן. זה מה שאני מבין. בעשור האחרון, עד 2013 – אמרו את זה לפני – נהרגו 30 קורבנות מנשק של שומרים, ולשם כך הקימו ועדה שעסקה וישבה והושקע. הוועדה המליצה המלצות. כתוצאה מההמלצות הוחלט לצמצם את כלי הנשק, ובא חוק לצמצום כלי נשק. ועכשיו התעוררו והחליטו שבשם ביטחון הציבור צריך להחזיר את הגלגל אחורה. בשם ביטחון הציבור. אני אומר לכם, חברים – אני אגיד שני משפטים, שתזכרו את זה טוב, כל מי שמצביעים בעד החוק הזה: בשם הביטחון אתם מביאים כאן, בשם הביטחון, מביאים למצב של היעדר ביטחון; והדבר השני – בשם הצלת חיים אתם עם החוק הזה גורמים לאובדן חיים. ואני מזכיר לכם: הנרצח או הנרצחת הראשונה שתהיה כתוצאה מהחוק הזה, מנשק של מאבטחים בבית, תהיה באחריותכם, ואתם צריכים לבקש סליחה, כי לא תהיה אחת ולא שתיים – יהיו רבות. ההיסטוריה מלמדת את זה, אומרת את זה, ואתם בכל זאת מתעקשים להחזיר את הגלגל אחורה. זו ממשלה, קואליציה הזויה. ההחלטות שלכם הזויות ומנותקות מהמציאות. תודה לך, גברתי. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת דודי אמסלם – מוותר. חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת מיקי לוי, שלוש דקות לרשותך. נא לעמוד בזמנים. <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני לא מבין על מה הצעקה. מדינת ישראל, עם כל הכבוד לכם, נמצאת בשעת משבר. הטרור משתולל ברחובותינו, וזכותו וחובתו של השר לתקן תקנות כדי לאפשר ליותר נושאי נשק להיות ברחובות, כדי להגן מהטרור המשתולל על אזרחי מדינת ישראל. והשר הצהיר, וגם החוק מגדיר את זה, שבסמכותו לבוא ולהגיד שהתקופה הסתיימה ולחזור אחורה לאותם הסדרים שאותם מאבטחים יוכלו בסיום יום העבודה להניח את כלי נשקם באותה חברה שבה הם עובדים. אני אינני מבין על מה המהומה. תסתכלו מה קורה ברחובות מדינת ישראל, תתעוררו. כל יום שניים-שלושה אירועים, ולפחות ב-35% מהאירועים מי שעצר את המחבלים זה אזרחים נושאי נשק. ולכן, אדוני השר, טוב עשית שהתקנת שעת חירום למדינת ישראל, וכל הכלים כשרים כדי לבלום את התופעה הזאת של מחבלים שמשתוללים ברחובותינו. אומנם זימנתי דיון נוסף – אני גם מאוד מקווה שתעמוד על דעתך לא למסור גופות. לא בוער שום דבר, אדוני השר. אני אומר לך – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – תן לו מילה טובה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> נתתי לו מילה טובה. לא שמעת, חבר הכנסת חזן. אני לא מהמתחסדים ומהמתייפייפים. כן. לא להחזיר גופות, חד-משמעית. אני רוצה להגיד לך שביום ראשון ביקרתי אצל משפחת כהן – לוחמת משמר הגבול שמסרה נפשה והסתערה אל מול כדורים שורקים ושילמה בחייה. אדוני השר, אני רוצה להגיד לך, אני מביא לך מסר מאביה של לוחמת מג"ב – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> גיבורת ישראל. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – שלא ידע שמחזירים את שלוש גופות המחבלים לקבטיה בעוד המשפחה יושבת שבעה. ואני ביקשתי מאבי המשפחה לעמוד כאן, כדי שלא יהיו כל מיני טענות שאני עושה שימוש לא ראוי. יכלה ממשלת ישראל להתאפק ולא להחזיר את שלוש גופות המחבלים – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – שפגעו בהדר כהן, השם ייקום דמה. תודה. <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. אחריו – חברת הכנסת יעל גרמן. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברותי שקדמו לי בדיון דיברו על צד אחד מאוד חשוב של ההתנגדות להצעת החוק הרעה הזאת: העובדה שהאקדח שנמצא במערכה הראשונה גם יירה במערכה השלישית; העובדה שהאקדח שנמצא על שולחן המטבח עלול להביא לרצח בתוך המשפחה; העובדה שככל שיש יותר כלי נשק זמינים כך יש יותר רציחות ומקרי הרג מיותרים. זה צד אחד מאוד חשוב של העניין. צד אחר מאוד חשוב של העניין קשור דווקא להנמקה של המצדדים בהצעת החוק הזאת. אנחנו אכן בימים מאוד קשים. יש משבר אצלנו, יש טרור, יש רציחות ויש דקירות, ויש חוסר ביטחון אישי; בוודאי. אבל זאת תוצאה של מדיניות הממשלה. ובר הגדיר מדינה כגוף שמחזיק בידו את המונופולין על השימוש בכוח. בעצם, התוצאה של המדיניות שלכם היא הובלה לפירוק המדינה כגוף כזה שבאמת מרכז בידיו את המונופולין על שימוש בכוח, כי אתם בעצם מובילים למצב של כל אחד בידיו נשק, מיליציות ברחובות, אנרכיה מוחלטת. במקום חוסר הביטחון שיש היום יהיה חוסר ביטחון עוד יותר קיצוני. זו התוצאה של מדיניות שלא נותנת פתרונות אמיתיים. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. <יעל גרמן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על היבט נוסף שאף אחד לא הזכיר – אני רוצה לדבר על מקרי ההתאבדות שקורים במדינה. למעלה מ-500 נשים וגברים, ילדים וקשישים מתאבדים מדי שנה. כ-6,000 מנסים להתאבד; לא כולם מצליחים. אחת הסיבות העיקריות להתאבדות היא זמינות האמצעים הקטלניים שנמצאים ליד אותו אדם שבאותו הרגע חולפת במוחו מחשבת ההתאבדות; אם באותו רגע לא יימצא לידו כלי נשק או כל אמצעי קטלני אחר, הוא לא יתאבד, יישאר בחיים, והמחשבה הזאת אולי לא תחזור יותר בחיים. לא אני אומרת זאת אלא מחקרים. אני לא יודעת כמה מכם יודעים שממשלת ישראל קיבלה החלטה בסוף 2013 לצאת בתוכנית לאומית למניעת אובדנות – תוכנית שהובלתי; תוכנית שהיו שותפים בה משרד הבריאות, משרד החינוך, משרד הרווחה, המשרד לאזרחים ותיקים ומשרד העלייה והקליטה; תוכנית שהיה תקציב בצדה, ועשתה דברים רבים. בין השאר, היא קבעה שחייבים לצמצם את הנגישות של אמצעים קטלניים. ובראש ובראשונה התוכנית הזאת באה והמליצה למשטרה ולמשרד לביטחון פנים להימנע מלתת נשק לאותם גורמים שמשתמשים בנשק במהלך שעות העבודה, קרי, שומרים ומאבטחים, אבל לא רק. כל מי שיש לו נשק בזמן העבודה – שיפקיד אותו. ואכן, אותה ועדה שציינו ישבה וחשבה, ואמרה שיש להמליץ שלא לתת לאותם שומרים ומאבטחים את הנשק. אני חושבת שזאת תהיה שגיאה גדולה להחזיר את הנשק לידי המאבטחים ולידי השומרים, גם בגלל מקרי הרצח של הנשים וגם בגלל ההתאבדויות. על הביטחון צריכים לשמור גורמי הביטחון, ואנחנו צריכים לדאוג לאזרחים כדי שכמה שפחות יירצחו ויתאבדו. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – מוותרת; חברת הכנסת מרב מיכאלי, ואחריה – חבר הכנסת אמיר אוחנה. בבקשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה, גברתי. זה פשוט לא ייאמן. רק לפני שנתיים, בקיץ 2013, אחרי עבודה קשה, רבה, מאומצת באמת – וצריך להגיד ולתת קרדיט – בראשות מי שהייתה אז יושבת-ראש ועדת הפנים, מירי רגב, הצלחנו לאסור על מאבטחים לקחת את הנשק הביתה. חברתי, אם את מוכנה – – – <היו"ר נורית קורן:> חברי הכנסת. חבר הכנסת אורן חזן, חבר הכנסת דודי אמסלם, השר גלעד ארדן, אני מבקשת שקט באולם. תודה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה. הדבר הכי משמעותי, אולי, שהניע את המהלך הזה, החשוב כל כך, היה הנתונים, שדיברו בעד עצמם. בעשור שקדם להחלטה הזאת נרצחו 33 אזרחים, רובן אזרחיות, מכלי נשק שמאבטחים לקחו הביתה; בהמשך ישיר למה שאמרה חברתי יעל גרמן, שבעה מאבטחים התאבדו באמצעות הנשק הזה. 40 איש בעשור מנשק שמאבטחים לקחו הביתה, 40 איש ואישה בעשור. אני לא יודעת אם שמתם לב, אבל בישראל יש לא מעט חמושים ברחובות: יש חיילים, יש שוטרים, יש מאבטחים בעבודה, עם הנשק שלהם בעבודה, במקומות ציבוריים – מכל עבר. יש המון נשק ברחובות. לא צריך את הנשק גם בבית. אמר חברי דב חנין, בצדק, שכל הרעיון של מדינה, חברי בממשלה, הוא שיש הסכם של החברה שיש רק גוף אחד שיש לו זכות להשתמש בכוח, להשתמש באלימות, להשתמש בכלי נשק. אתם מוותרים על הזכות הזאת. אתם מוסרים את האחריות לביטחון האישי של כל אחד ואחת מאתנו לנו, לכל אחד ואחת מהאזרחים. אתם אומרים להם: אנחנו לא מסוגלים להגן עליכם; תגנו על עצמכם. כל מי שיכול לשים יד על נשק – שישים יד על נשק ויגן על עצמו. זה לא יגרום לאנשים להגן על עצמם; זה יגרום ליותר אנשים לאבד חיים, לקפח חיים של עצמם, של אחרות ושל אחרים. אני רוצה להגיד לך מילה, חברי אמיר: רצח נשים מתבצע כשמאבטחים לוקחים את הנשק הביתה וכשהם לא לוקחים את הנשק הביתה. כשהם לוקחים את הנשק הביתה, מתאפשר יותר רצח, יותר בקלות. מה שנשים חיות תחתיו באופן קבוע זה לא פחות מטרור; זה לא פחות טרור מהטרור הלאומי שאנחנו כישראליות וישראלים מתמודדים אתו, אלא שבטרור הזה – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – אתם לא מוצאים לנכון להילחם. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת אמיר אוחנה, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. <אמיר אוחנה (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חברות הכנסת, זה לא מפתיע. לא מפתיע לראות את אלה שיוצאים נגד זכות ההגנה העצמית של מדינת ישראל גם כשהיא מותקפת באלפי טילים שנורים על אזרחיה – לא מפתיע לראות אותם יוצאים גם נגד זכות ההגנה העצמית, הזכות הכל-כך טבעית, כל כך בסיסית, כל כך אוניברסלית – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כאילו לא הקשבת למילה. פשוט לא הקשבת. <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – בכל מערכת משפט, של אזרחי ישראל להגן על עצמם מפני הטרור המשתולל. <יעל גרמן (יש עתיד):> אף אחד לא אמר את זה. אף אחד לא אמר שזה נגד זכות ההגנה העצמית. <אמיר אוחנה (הליכוד):> נכון, נכון שצריך להגן על נשים הנרצחות על-ידי בעליהן. למרבה הצער, הדבר הזה קורה, ברוב-רובם המוחלט של המקרים, תוך שימוש באמצעים שאינם אקדחים המוחזקים ברישיון. ראינו מקרים שזה נעשה בחניקה; ראינו מקרים שזה נעשה בסכין, בגרזן, בפטיש, והעובדה שחברת הכנסת עליזה לביא הצליחה מן היקב ומן הגורן לקושש רק מקרה מלפני שנתיים, זה המקרה האחרון, בעוד אנחנו רואים יום-יום אזרחים ישראלים נטבחים פה ברחובות – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – זו עובדה שצריכה להעיד נגד הטיעונים שלכם. הצעת החוק הזאת שמביא השר היום היא הצעה מידתית, אחראית, שקולה. אתם טוענים על מערב פרוע, על ארצות-הברית. אתם יודעים שבארצות-הברית שיעור נשיאת הנשק עומד על 100%? כלומר, נכון שלחלק מהאזרחים אין נשק ולאחרים יש חמישה כלי נשק, אבל סטטיסטית, שיעור נשיאת נשק בארצות-הברית עומד על 100%. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> זה מה שאתה רוצה? כמו בארצות-הברית? <אמיר אוחנה (הליכוד):> בישראל המצב היום הוא שבין 2% ל-4% מאזרחי ישראל נושאים נשק. ההצעה של השר לא תשנה באופן מהותי את המספר הזה. אני הייתי אפילו הולך דרך ארוכה יותר: כל אזרח שאין לו עבר פלילי ואין לו רישום פלילי – ואגב, במקרי אלימות במשפחה בדרך כלל יש להם רישום פלילי, כי אלה לא מקרים חד-פעמיים; אלה מקרים מתמשכים. אנשים שהם שומרי חוק, אנשים שאין להם עבר רפואי רלוונטי ושמשרתים במילואים, כלומר מקבלים מהמדינה נשק למשל 30 יום בשנה, והיא אומרת, בוא תשמור על המדינה, יוכלו גם להגן על עצמם ועל בני משפחותיהם ביתר ימות השנה. חברים, הטרור הזה לא התחיל לפני ארבעה חודשים. הטרור שאנחנו חווים כאן הוא טרור ארוך, שגם לא התחיל ב-1967, כמו שאני שומע מחלק מחברי כאן. הטרור התחיל הרבה לפני, והוא כנראה גם יישאר כאן, לפחות בזמן הקרוב. אנחנו לא מדברים על הפרטה של הביטחון. אנחנו לא מדברים על למסור את הביטחון מהמדינה לאזרחים. אבל כן, הביטחון, כמו תחומים נוספים, כמו חינוך, הוא עניין של שותפות – שותפות בין המדינה לבין האזרח – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – כאשר בחלק של האזרח, בנושא הביטחון האישי – ובזה אני מסיים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תגיד לי, אתה רוצה לעבור מפלגה? – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – השותפות הזאת באה לידי ביטוי בערנות, בדיווח לרשויות וגם בהגנה אקטיבית, שאותה עלינו, כמדינה, לאפשר לאזרחים – להגן על עצמם ועל זולתם. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ואחריה – אחרון הדוברים, אורן אסף חזן. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> טוב, דיברו לפני והזכירו את כל הנושא של אלימות נגד נשים. בעצם מה הצעת החוק באה להגיד? שחוזרים אחורה מכל הדיונים שהתקיימו עד עכשיו, שבהם השכלנו ולמדנו, ולאחר מאבק של שנים, של נשים וארגוני נשים, שגם אספו סטטיסטיקה וגם הסבירו וגם נאבקו עד שהגענו לרגע הזה שלפחות הורדנו את הנשקים שנמצאים בבתים ושאיימו על חיי נשים – וכפי שהזכירה חברתי מיכל, זה לא שרק צריך להגן על הנשים שנרצחות, כי אלה, אין מה להגן עליהן, הן כבר נרצחו; צריך להגן על אלה המאוימות מהנשק הזה, שעדיין בחיים אבל הן חיות תחת הטרור הזה. אבל בדיוק לזה ציפיתי. אז יגידו למאבטחים: תיקחו את הנשק הביתה. אני אומרת לכם, הם ייקחו את הנשק, יהיו רציחות, אבל זה לא יפסיק את מה שקורה בתקופה האחרונה, וזה לא יגן ולא ייתן תחושת ביטחון לאוכלוסייה ולציבור. אז מה, תבוא ההצעה שהציע חבר הכנסת אמיר – לתת לכל אדם במדינת ישראל, לחמש את המדינה – לא, נכון, לערבים לא; ייתנו את זה – – – <קריאה:> – – – שמשרתים בצבא – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – ייתנו את זה לכל מי שאין לו עבר פלילי. כנראה לא יודעים ולא מבינים שרוב האנשים האלימים בחברה שלנו – אם אלימות נגד נשים או אלימות נגד מי שסובב אותם – אין להם עבר פלילי, כי עוד לא הגיעו לשלב הזה, כי עוד לא התלוננו עליהם, כי עוד לא ראו מספיק ראיות לפתוח להם תיק ולהעביר אותם בבית-משפט ולקבל את העבר הפלילי שדובר עליו. אבל אפילו, נגיד שכל אלה שהזכרת יקבלו נשק לידיים. אני אומרת לך, זה לא ייפסק, כי מי שאחראי לביטחון באופן כללי צריך לקלוט שלא עם עוד נשק מבטיחים ביטחון לאנשים, אלא במקרה אחר – כשיפסיק הכיבוש, כשאנשים ידעו ויבינו שלא חיים על חרבם, על החרבות שלהם. זה מה שהבטיח ראש הממשלה – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – ארבעה נרצחים. אם וילדיה נרצחו – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> תתחילו להבין שהממשלה הזאת רוצה לחיות על חרב – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – ורוצה להמשיך את המצב הזה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> מה שפותר את הבעיה – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> אתם תראו – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני לא מתדיינת עם מישהו, אני נואמת. <היו"ר נורית קורן:> אז תמשיכי לדבר. נגמר הזמן. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אז שיפסיקו להפריע. <היו"ר נורית קורן:> הוא יכול לקרוא קריאות ביניים. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני אומרת את זה שוב – – <היו"ר נורית קורן:> משפט סיום. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – מה שיבטיח את הביטחון לאזרחי מדינת ישראל הוא לא שיגידו בעוד שבועיים שהיא נרצחה על רקע הכבוד הלאומי. על זה שחשבו שהם מגינים על הכבוד הלאומי – זה יוביל לעוד רציחות של עוד נשים. <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. תודה. חבר הכנסת אורן חזן, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חברותי חברות הכנסת, לא כיבוש אם כי שיבוש. יש לכם מחשבה משובשת. אתם חושבים שמישהו בכלל יכול להאמין לשטות הזאת שיוצאת לכם מהפה חדשות לבקרים, שהתשובה האולטימטיבית לכל חקיקה נורמטיבית שבאה להגן על אזרחי מדינת ישראל תבוא בדמות כיבוש? אז אמרתי שהכבושים היחידים שאני מכיר הם החמוצים אצלי במקרר; היום אני מבין שיש כיבוש – הלהיט החדש של אדל כובש בסערה את ראשי מצעדי הפזמונים. ארץ-ישראל שלנו, עאידה. אנחנו לא ניתן אותה. ואני אגלה לך סוד, אם נצטרך לתת לכל אזרח במדינת ישראל נשק כדי להגן על עצמו נגד האחים הפלסטינים שלכם, שקמים עלינו לכלותנו, אנחנו ניתן, ואנחנו גם ניתן להם גיבוי. וזו גם הבמה להגיד תודה לשר ארדן, שר אמיץ, שלא רק שאינו מפחד לשנות את החקיקה, אלא מיישם הלכה למעשה את מה שלכם הכי מפריע, והכי הרבה. לא מחזיר גופות של חיות. את גופות החיות אנחנו נזרוק בבור, ככה, פוף, כי זה מה שמגיע להם. זהו. זהו. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לא מגיע לך שנענה לך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אז למה אתה עונה לי? אני רוצה לספר לכם, לנצל את הדקה – למה אתה עונה לי? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לא עונה לך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אז מה אתה עושה? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לא עונה לך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אם זה נקרא לא לענות, תמשיך לא לענות לי, תמשיך. אני רוצה לספר לכם. אני קורא לרשימה "הרשימה הפלסטינית המאוחדת", אבל היום גיליתי שלא כולם אנשים רעים שם, שלא כולם נותנים יד של ממש לטרור. היום גיליתי שיש חברי כנסת שהוצע להם לבוא ולתמוך במשפחות חיות האדם, במשפחות המחבלים, והם סירבו. הייתי רוצה שאותם חברי כנסת – האם אתה שומע אותי, חבר הכנסת סעדי? – יהיו אמיצים דיים לעמוד מעל הדוכן הזה ולגנות את המעשה הנתעב. לא יכול להיות מצב שבו אתם, באמתלה של זכויות אדם ויפות נפש מכוערת – זאת כבר לא רוח גבית לטרור, זו יד של ממש לטרור רצחני, שפוגע חדשות לבקרים באחים ובאחיות של כולנו. ואם אתם רואים עצמכם ערבים בעלי אזרחות ישראלית, לא עוד ערביי ישראל, ברשותך – – <היו"ר נורית קורן:> משפט אחרון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – במילה אחת, עם כל הכבוד. את נותנת פה לחבר'ה מהשמאל – – – <היו"ר נורית קורן:> משפט אחרון, חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אין בעיה. כותרת, חברת הכנסת נורית? במשפט אחרון אני אסכם. יש לנו עוד מספיק חוקים הערב שאני אמשיך את השיח, אבל אני רק אגיד: לא עוד ערביי ישראל, כי אם ישראל זה אנו – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – המשך לאברהם, יצחק ויעקב. עם ישראל חי וקיים ולא מפחד מדרך ארוכה. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ערבים בעלי אזרחות ישראלית, ולא טרור. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. חבר הכנסת חזן, תודה. אני מבקשת מהשר גלעד ארדן, השר לביטחון פנים, לסכם את הדיון, ולאחר מכן נעבור להצבעה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הקשבתי רוב קשב לטענות של חלק מחברי האופוזיציה. שמחתי לראות שיש גם כמה חברים אחראיים ובעלי ניסיון באופוזיציה שתמכו – את, דומני, לא דיברת. <זהבה גלאון (מרצ):> מה אני אמרתי? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> ראית? יש קשב. לא, תמר זנדברג ייצגה אותך בכבוד רב, אפילו יותר טוב ממה שאת היית טוענת. בהקשר הזה. בהקשר הזה. <תמר זנדברג (מרצ):> אל תסבך אותי. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> כן, כן. בכל אופן, כפי שאני אמרתי, אנחנו ערים לדאגה שמא שימוש מוגבר – לא שימוש, אלא נשיאה של כלי נשק עלולה לגרום תקלות או לייצר אלימות מוגברת. כפי שהסברתי, אין לנו פטור. אנחנו מחויבים להעמיד את החשש הזה גם אל מול התועלת. התועלת היום היא ברורה: כשאנחנו בעצם באמצע גל טרור, שמבוסס על החלטות של יחידים רבים ואף פעם אי-אפשר לדעת איפה יתקוף המחבל הבא – ואנחנו לא יודעים – אף מדינה לא יודעת לייצר מצב של שוטר על כל מטר רבוע; ראינו כבר במספר רב מאוד של פעמים שאזרחים שנשאו נשק והיו מיומנים בשימוש בו הם אלה שעצרו את המפגע והצילו חיים רבים. אז כאשר יש לנו במדינת ישראל מאבטחים שהם כבר מיומנים ועברו קורס הכשרה, אם אני יודע להוסיף להם עוד מגבלות ועוד תבחינים, כמו למשל אותן בדיקות פסיכולוגיות תקופתיות שהם עוברים כדי לעמוד על מצבם; אם אני יודע להגביל, וזו סמכות שנמצאת בחוק, כך שלא בכל מקום בארץ הם יוכלו לשאת נשק, אלא רק מאבטחים בעיר מסוימת שאנחנו רוצים לתת בה תגבור מסוים ברחובות, אז אני חושב שבאיזונים המתבקשים, התועלת של הציבור בהיבט הביטחון האישי תהיה רבה הרבה יותר מאשר הסיכונים שהחוק הזה עלול לייצר. לכן, שוב, אני מבקש מהכנסת לתמוך בו בקריאה הראשונה ולהעבירו לוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתו לקריאה השנייה והשלישית. תודה. את יכולה לשבת, חברת הכנסת גלאון. <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 18), התשע"ו–2016, בקריאה ראשונה. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 25 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 נגד – 23 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 18), התשע"ו–2016, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חבר הכנסת לוי, צדיק בסדום, אני מצדיע לך. <היו"ר נורית קורן:> בעד – 28, 23 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק תועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים עכשיו להודעה של מזכירות הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת איתן ברושי, ג'מאל זחאלקה, נורית קורן וחמד עמאר בנושא: טיבן של מערכות התשתיות והניקוז ברשויות המקומיות השונות ויעילותן בהתמודדות עם כמות המשקעים לאור ההצפות האחרונות ופגעי מזג האוויר. מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת איציק שמולי, קארין אלהרר, אוסאמה סעדי ונורית קורן בנושא: הפגיעה בלקוחות ביטוחי הבריאות כתוצאה מהרפורמה המתקרבת. הודעות שר החינוך על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת יוסף ג'בארין בנושא: סכנת סגירת המכללה האקדמית בנצרת; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת איציק שמולי, מירב בן ארי, עיסאווי פריג', עבדאללה אבו מערוף, אורן אסף חזן וקארין אלהרר בנושא: הגנה על ילדים מפני אלימות במסגרות חינוכיות. הודעת שר החינוך על מסקנות הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בעקבות דיון בהצעות לסדר-היום של חברי הכנסת רחל עזריה, תמר זנדברג ואורי מקלב בנושא: מצבם הקשה של מעונות-היום והחינוך לגילאי אפס עד שלוש, כפי שעולה מהדוח של מכון ברוקדייל. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 54), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1003); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר נורית קורן:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק הבאה – אני מבקשת קצת יותר שקט באולם – הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 54), התשע"ו–2016, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר הבריאות, השר יעקב ליצמן. בבקשה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק מציעה לקבוע, כי ברכישת מקרקעין עבור קבוצת רכישה באמצעות נאמן, יהיה הנאמן חייב להודיע למוכר על הנאמנות על מנת שהמוכר ידע כי עליו להעביר מע"מ למדינה בעבור העסקה. היום קובע חוק מס ערך מוסף כי במקרה של קבוצת רכישה מדובר בעסקת אקראי החייבת ממילא במע"מ. לא פעל הנאמן כאמור, יראו אותו כאילו מכר את הזכות במקרקעין לקבוצת הרכישה, ולא כנאמן, ויחול חיוב במע"מ בעסקה זו. עוד מוצע להשית קנס, עיצום כספי, על מי שמפר את הוראות סעיפים 117(א)(3) – מסירת ידיעה או דוח שאינם נכונים בלי הסבר סביר, ו-117(א)(5) – הוציא חשבונית בלי שהיה זכאי לעשות כן לפי חוק מע"מ, בגובה 25% מסכום המס שלגביו בוצעה ההפרה ו-50% מסכום המס במקרה של הפרה חוזרת. אכיפה זו נדרשת על מנת לייעל את ההליכים הפליליים במקרים אלה וליצור אפיק חלופי להגשת כתבי-אישום. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <היו"ר נורית קורן:> תודה. אנחנו עוברים לדיון בחוק. חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. <אורן אסף חזן (הליכוד):> עד שיש באופוזיציה איש שאומר דברי טעם, לא ניתן לו את הבמה? <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חברים, החוק הזה מחויב המציאות. הוא התחיל עוד בתקופתי. מדובר בקבוצות רכישה שהבעלים שלהן שולחים את נציגם כדי לנהל משא-ומתן עם מוכר הקרקע. מוכר הקרקע אמור להעביר את כספי המע"מ לטובת מדינת ישראל. ומכיוון שאותו נציג אינו אומר לו שהוא מייצג קבוצות רכישה, לצורך העניין יחויב הבעלים של הקרקע אפילו אם הוא לא אמר לו; זה מה שהחוק אומר: לשלם את מס ערך מוסף עבור אוצר המדינה. החוק הזה בא לסתום פרצה ולבטל עוול שנעשה לאוצר המדינה. אני קורא לכם להצביע בעד. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק הרצוג – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רק רוצה להגיד במילה אחת, לפני שאני מתחיל, לכל אלה שצועקים: אם מפריע לכם שאנחנו נואמים בשעות האלה, אל תביאו חוקים להצבעה בשעה 01:00, לפנות בוקר. יש לנו יום בשבוע שאנחנו מקבלים את זכות הדיבור, וברשותכם, אני רוצה לנצל את הזכות הזאת. ברשות היושב-ראש – חבר הכנסת מיקי זוהר, אתה תאהב את דברי, דברי קודש. בוא, תישאר במליאה, בבקשה. ברשותך, אני אשמח אם תקשיב. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני, אני נותן לך שלוש דקות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ברשות היושב-ראש, ברשות חברי חברי הכנסת, חברותי, אני, בהמשך הדברים שנאמרו פה לא מכבר, ולתגובה של חברי הכנסת – שאני לעתים מתקשה להאמין שאני עוד קורא לכם חברי כנסת – מהרשימה הפלסטינית המשותפת, אני רוצה להרשות לעצמי – וקטונתי, חלילה, ואני מתנצל אלף אלפי התנצלויות אם חטאתי בדברי – לצטט קצת מדבריו של הרב לאו, הרב ישראל מאיר לאו, הרב הראשי לישראל לשעבר ורבה של העיר תל-אביב. לפני כמה ימים, באזכרה לאברהם שטרן, הלוא הוא יאיר, מספר הרב לאו בדבריו, בדברי התורה, על פרשת לך לך; פרשת לך לך מתחילה בדברים: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". למה נאמר "אראך"? הרי אומר לו: "לך לך מארצך וממולדתך" – הכוונה להראות לו – אל הארץ אשר אני אראה לך, לאן אתה הולך. אבל אראך, פשוטו כמשמעו: אַרְאָה אותך. אז לחברים מהרשימה הפלסטינית שעוד לא מבינים, "אראך", מסביר הרב לאו, אראך זה אראה אותך בגדולתך; אראה אותך בעוצמתך; אראה אותך באחיזתך בארץ אשר לך נתתיה, לך ולזרעך עד עולם. כבר אז בורא עולם נתן אותה לנו, העם הנבחר. מה לעשות, אני יודע שיש חלקים גם כאן, בכנסת הזאת, שלעתים מרגישים כאילו הם שכחו שהם יהודים. עליכם אני לא מתפלא, חברי הרשימה הפלסטינית המשותפת; אלה עם המורשת הירדנית, עם ההיסטוריה הירדנית, חלקם אולי מצרית, שכן נאמר לפני, ואין טעם לחזור על הדברים: לא היה עם פלסטיני. כל כך הרבה סיפורים מסביב, אבל יש דבר אחד שהוא ברור: העם היהודי היה ולנצח יהיה. אנו קיבלנו את תורתנו הקדושה, ואתם יודעים מה? אנחנו לא מתביישים בה, ואנחנו עומדים על זכותנו – זכות היסטורית, זכות ביטחונית, זכות אמונית. זו ארצנו. וכשאומר "אראך" בפרשת לך לך, היום אנחנו רואים 67 שנים של גדולה של עם שפעם אחר פעם – כפי שאנחנו אומרים בהגדה: "בכל דור ודור באים עלינו לכלותנו" – פעם אחר פעם מאז קום המדינה באים לכלותנו והקדוש-ברוך-הוא מצילנו מידם. ועם ישראל הוא עם הנצח, וכוחות הביטחון עומדים איתנים ומראים לכם ולחברים שלכם מי בעל-הבית. ואם בדברי תורה עסקינן, הרי אנחנו עכשיו בערב ראש חודש אדר, ובקרוב נחגוג את חג הפורים – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> ראש חודש, לא ערב. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אמרתי, ראש חודש אדר א'. זה מה שאמרתי. אני קצת צרוד, אני מתנצל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – בקרוב חג הפורים. הרי מסופר על המן הרשע שניסה להרוג, לאבד ולהשמיד את כל היהודים, וגם אז לא צלח בידו. אבל מאז ועד היום העם היהודי בראש חודש אדר מרבה בשמחה. והייתי מזמין אתכם ואותך, ידידי יושב-ראש המליאה, לשיר אתי ביחד: "מש- מש- מש- משנכנס אדר". <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה הליכודיאדה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> משנכנס אדר מרבים בשמחה. אנחנו לא מתביישים במי שאנחנו. אנחנו לא מתביישים להיות שמחים. שיהיה לכולנו חודש טוב, ובעזרת השם, אנחנו נמשיך להיות כאן, כמו שאמרתי בעבר. לגביכם – אני לא כל בטוח. חודש טוב לכולם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת אורן חזן. חבר הכנסת אמסלם – מוותר? <דוד אמסלם (הליכוד):> מוותר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה אומר: לעלות אחרי אורן חזן – היינו בשיא הקרשנדו. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ודאי, מי יכול לעלות לדבר אחרי אורן חזן? <נחמן שי (המחנה הציוני):> איפה היית עד עכשיו? הבאת רוח חיים. <דוד אמסלם (הליכוד):> תן לו חצי שעה רצוף לגמור את – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לא, לא. אנחנו נשאיר את ההצעה שלך ליום אחר, ליושב-ראש מליאה אחר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> "מ-ש-נכנס אדר מרבים בשמחה." <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן, תכף אני אדאג שילוו אותך בשירה החוצה. חברות וחברים, אם כן, זה אחרון הדוברים. אתה מוותר על מענה? אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. חברות וחברים, הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 54), התשע"ו–2016 – נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 26 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 54), התשע"ו–2016, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן, 22 בעד, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 54) עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת הכנסת, ליושב-ראש ועדת הכנסת דוד ביטן, שיחליטו לאן החוק עובר. נוסיף את סתיו שפיר בעד וגם את נורית קורן וגם את תמר זנדברג. <הצעת חוק מיסוי מקרקעין (תיקון מס' 85), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1003); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק מיסוי מקרקעין (תיקון מס' 85), לקריאה ראשונה. השר יעקב ליצמן יעלה להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, על מנת להגדיל את היצע יחידות הדיור ולייעל את השימוש במלאי הקיים, ונוסף על צעדים שננקטו בחקיקת דיני המס כדי למתן את הביקוש לדירות מגורים, מוצע כי התקופה שבה מותר להחזיק בשתי דירות מגורים ולהיחשב לבעל דירת מגורים יחידה – החזקה בדירת המגורים הישנה ורכישת דירת מגורים חדשה חלף דירה זו – תקוצר משנתיים לשנה לעניין מס רכישה, ומשנה וחצי לשנה לעניין מס שבח, כך שרק מי שימכור את דירת המגורים הישנה בתוך שנה מרכישת דירת המגורים החדשה ייהנה משיעורי מס רכישה של דירה יחידה ומפטור ממס שבח. זאת, על רקע התארכות משך ההחזקה בדירות המגורים, שנעשית, בין היתר, מתוך ציפייה של המוכרים למקסום הרווח ולעליות מחירים. התיקון המוצע אינו חל על המועדים הקבועים כיום למי שרוכש דירה מקבלן. לאותה תכלית של הגדלת היצע הדירות מוצע גם להגביל את התקופה שבה ניתן למכור דירה בירושה בפטור ממס שבח, שכרגע אינה מוגבלת, לשנתיים. זאת, כדי לעודד יורשים למכור את דירת המגורים, שכן כיום אין שום תמריץ למכור אותה בשל אי-הגבלת הפטור. ההגבלה לא תחול לגבי יורש שהוא בן-הזוג של המוריש, ילדו מתחת לגיל 21 או ילדו החוסה תחת אפוטרופסות משפטית. במקרים אלו הדרישה למכור בתוך שנתיים תחול מיום פטירתו של בן-הזוג, מיום הגיעו של ילדו של המוריש לגיל 21 או מיום שבו יפסיק ילדו של המוריש להיות חסוי – הכול לפי העניין. אבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. אנחנו עוברים לדוברים. גלאון – לא נמצאת. אייכלר, זנדברג, נחמן שי, סלימאן, שמולי. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני כבר פה, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לא עושים דברים כאלה. לא, לא עושים דברים כאלה. מה זה הדבר הזה? <מיקי לוי (יש עתיד):> הם לא רוצים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, אתה צריך לרדת, שאני אקרא לך. חבר הכנסת מיקי לוי – נמצא? בבקשה, אדוני. מה זה הדבר הזה? <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אנחנו ננצל את הבמה עד תומה. תסביר לו, מיקי. <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל אני עכשיו באמת קורא לכל הנוכחים כאן, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, להקשיב בקשב רב, כי מדובר בחוק גרוע, שבא לייסר את אזרחי מדינת ישראל. חד-משמעי. אני אומר לכם את זה. תקשיבו. קודם כול, עשו פה איזה תרגיל – רשות המסים – והכניסו חוק ירושה בתוך חוק רגיל. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא, לא, אנחנו נוציא את זה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל אתה הקראת את זה, אדוני. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני יודע. <מיקי לוי (יש עתיד):> בגלל זה אני רוצה שזה יירשם בפרוטוקול. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> מיקי, מיקי, אני יודע. <מיקי לוי (יש עתיד):> אז אני רוצה שזה יירשם בפרוטוקול, חד-משמעית. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> זה נרשם בפרוטוקול. <דוד ביטן (הליכוד):> החלק הראשון – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> תראו, מדובר בחוק הראשון. זה שני חוקים. מדובר בחוק הראשון, שהוא מכירת דירה למשפרי דיור. דודי, תן לי לדבר, בבקשה, שיירשם בפרוטוקול – ואני מקבל את מה שאתה אומר, אני אציין את זה, אבל אני לא לוקח סיכונים. <דוד ביטן (הליכוד):> גם השר אומר. <מיקי לוי (יש עתיד):> ולכן, על-פי חוק – שימו לב – אדם שמשפר את הדיור שלו, מוכר דירה שברשותו והולך לקנות דירה אחרת, עד היום היו לו 24 חודש כדי למכור את הדירה הראשונה. מה באה הממשלה ואומרת? אתה, שהולך וקונה דירה שנייה כדי לשפר את הדיור שלך, תמכור את הדירה הראשונה בתוך 12 חודש. סליחה? ואם אני נמצא במקום שקשה לי למכור את הדירה, באיזה מקום בפריפריה? ואם כרגע המחירים לא טובים? ואם יש איזו בעיה משפטית ועיקול על הדירה שלי ואני אעבור את 12 החודש? וזה שייך לכל אחד מאזרחי מדינת ישראל, וגם לאלה שיושבים פה. אז אחרי 12 חודש יטילו עלי מס שבח או מס רכישה? אנחנו השתגענו? משפרי דיור. על מה אנחנו מדברים? עד היום היה 24 חודש; היום מבקשים להוריד את זה ל-12 חודש. מה, אתם רוצים להצליף באזרחי מדינת ישראל? לא מספיק קשה להם? <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה הרציונל? <מיקי לוי (יש עתיד):> הרציונל? למה? כאילו אם תחזיק אותה 24 חודש, יהיו לך 12 חודש להשכיר אותה. איזה שטות זאת. איזה שטות זאת, מכיוון שגם אם תשכיר אותה לשנה נוספת, לחוק השכירות לא יקרה כלום. חברים, אני קורא לכם לא להצביע לחוק הזה. עכשיו, שימו לב: לתוך החוק הזה, בתוך החוק הזה הסתנן חוק נוסף: חוק ירושה, שבא ואומר: אם אתם קיבלתם את דירת ההורים שלכם בירושה, היום הדירה בירושה היא ללא מס שבח עד סוף הדורות. אין בעיה, ההורים שלנו, אנחנו, עבדנו כל כך קשה, שילמנו מסים כל החיים שלנו. באה רשות המסים – ותסלחו לי, גם שר האוצר וראש רשות המסים – מתוך רָעוּת אומרים: אתה תמכור את הדירה בתוך שנתיים. אבל סליחה, אם יש ארבעה יורשים ויש סכסוך ושניים לא רוצים – שניים לא רוצים למכור? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <מיקי לוי (יש עתיד):> תן לי עוד דקה, אדוני. זה כל כך חשוב. יש סכסוך, אז אי-אפשר למכור את הדירה. מעבר לעניין הזה, בתרבויות מסוימות, כמו התרבות שלי ושל חלק מהיושבים פה, אסור לפתוח את הדירה במשך שנה, אלא אחרי שנה, כשהאבל מסתיים. אז נשארה לי רק שנה למכור את הדירה, ואם לא – יטילו עלי מס שבח? ואם יש סכסוך הולכים לבית-המשפט, וגם זה לוקח כמה שנים. אנחנו השתגענו? גם אם הדירה הזאת תוטל אל תוך שוק השכירות – שגם ככה חסרות בו דירות להשכרה – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, מיקי. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – אני לא מבין את הדרישה הזאת. אני מציע לכם למשוך את החוק הזה, כדי שלא נצביע נגד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא להפיל אותו. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא לא לא, זה לא דיאלוג עכשיו. הוא מעבר לזמן שלו. אני מבקש, אנחנו רק ב-01:30 עכשיו. תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> תאמין לי, מיקי, אני מצפה ממך קצת לרמה יותר אינטליגנטית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. יופי, אז תצביע כאוות נפשך. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> מה הוא עשה בתור שר אוצר? <מיקי לוי (יש עתיד):> אני קורא לכם, במתכונת הזאת – להצביע נגד החוק. החטא הזה בא ומצליף באזרחי מדינת ישראל. אל תיתנו ידכם לכך. אתם מצליפים באזרחי מדינת ישראל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. הדברים בהחלט מובנים. פריג', רוזין, מערוף, חזן. חזן, אתה מדבר? אה, סליחה, סליחה. רגע, רגע, חכה. מערוף – לא, לא. אני קראתי בשמך ולא ראיתי שאתה פה. אני חוזר ומדגיש לכל הדוברים: שלוש דקות בדיוק. תכוונו את הנאומים שלכם. שלוש דקות. דוד, יש לך שלוש דקות לשכנע אותו שלא לדבר. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השר, שר הבריאות, החוק הקודם – הצבענו; יכול להיות שצריך קצת כסף. אומנם אני עקרונית נגד המע"מ בכלל, ובכל זאת זה לאוצר, זה טוב, זה כסף שיחזור לבריאות, יחזור לרווחה – בסדר. אבל כאן אנחנו פוגעים קשות, באכזריות, באזרח הפשוט. זה חוק דרקוני שגוזל מהאזרח הפשוט מגורים. אולי ככה תיפתר בעיית הדיור שנמצא במשבר, שמדברים עליה כל הזמן, והיא מה שנקרא הבייבי של הקואליציה, של מפלגת כולנו. איך אפשר לחוקק חוק כזה? איך אפשר, במצב שקיים? לכל מילה שחבר הכנסת מיקי לוי אמר, אני מצטרף, לכן אני מקצר, בשביל לחסוך לכם זמן. זה חוק דרקוני שפוגע באכזריות, קשה, באזרח הפשוט. צריך את החוק הזה להחזיר ולא לחוקק. אני לא אפרט עוד הרבה. זה חוק גרוע ביותר בזמן שיש משבר בדיור, וחבל שמחוקקים אותו בזמן הזה, ועושים מחטף עכשיו בשביל לחוקק חוק כזה. זו בושה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת אבו מערוף. חזן, מה החלטת? לדבר? <קריאות:> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> סתם הוא מדבר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר'ה, הוא עוד לא דיבר היום על הרשימה הפלסטינית המשותפת. תגידו לי, מה קרה לכם? <מירב בן ארי (כולנו):> זו כבר הפעם הרביעית שלו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני, שלוש דקות בדיוק. <דוד ביטן (הליכוד):> לא, דקה הוא מדבר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> דקה זו החלטה שלו. <מירב בן ארי (כולנו):> די, כמה אפשר? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני, שלוש הדקות שלך החלו. שלוש הדקות שלך החלו. אני מבקש שקט. בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כל הכבוד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת היא שהסיבה שעליתי לדבר – ראשית, כדי להגיד שכל מילה, על סף האות, שיצאה מפיו של חבר הכנסת מיקי לוי, פשוט נכונה. אבל לא פחות חמור מכך – ההתנהלות שלנו, שאנחנו צוחקים על הציבור. מביא האוצר לוועדת הכספים, לפני חודשים מעטים, הצעה להעלות את מס הרכישה; מעלה את מס הרכישה ב-8%. מישהו פה בחדר הזה, במליאה הזאת, מישהו בעם ישראל באמת חושב שאדם שיש לו דירה ראשונה ושנייה, כשהוא בא לקנות את השלישית והרביעית שלו במיליון וחצי, 1.6 מיליון, 1.8 מיליון, עוד 40,000 שקל במס הרכישה יפריעו לו? על מי אנחנו עובדים? מישהו פה חושב שבדרך של ססמאות נפתור את מצוקת הדיור? מישהו פה חושב שבדרך שאנחנו – אני זהיר בדברי – דוחקים אנשים לפינה להיפטר מנכסיהם רק כדי לשפר את הדיור שבו הם חיים, את קורת הגג שעליה עבדו כל כך הרבה, נפתור את מצוקת הדיור? אולי הגיע הזמן שאם אנחנו באמת רוצים לעשות שינוי, אז נעלה את מס הרכישה ב-50%, ואם – – – <דוד ביטן (הליכוד):> אתה לא מבין את הסעיף. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא מדבר על הסעיף, אני מדבר על מצוקת הדיור. <מירב בן ארי (כולנו):> אתה לא מבין – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא מדבר על הסעיף. אל תלמדי אותי. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> חברת הכנסת בן ארי – – <מירב בן ארי (כולנו):> מה זה קשור? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – כשאני מכרתי דירות, אני חושב שאת עוד לא סיימת את הבגרויות שלך, אז בואי, אל תפריעי לי. <מירב בן ארי (כולנו):> תפסיק להתנשא עלי. תפסיק להתנשא עלי. אם אתה חושב שאתה יכול להתנשא כאן – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> כשאני מכרתי דירות – בסדר? אוקיי? <מירב בן ארי (כולנו):> – – אתה טועה. אל תתנשא עלי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא רק מכרתי – עוד לפני שמכרתי גם עבדתי בבניין, אז בואי, אל תפריעי. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> ופתאום את לא מצוננת, את צועקת פה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <מירב בן ארי (כולנו):> אתה לא תתנשא עלי. אתה לא תתנשא עלי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אני מבקש שתיתן לי לדבר. תשתיק אותה. זה לא הגיוני. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – לעשות את זה על חשבון – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רוצה להגיד לכם שאם אנחנו רוצים לפתור את מצוקת הדיור, צריך להחזיר את מס רכוש, שבעלי קרקעות שמחזיקים את הקרקע – ברוב המקרים, אנשים שעל הקרקע שלהם אפשר, בתב"ע, לבנות אלפי יחידות דיור, מחזיקים אותה, כי להם יש כבר מספיק; הם ראו שובע, אז הם לא ממהרים לשחרר. כדי לפתור את מצוקת הדיור, צריך לחייב ראשי ערים לבנות, לחייב לבנות, דירות של שני חדרים ושלושה. מי קבע שזוג צעיר צריך לגור בפנטהאוז, בדופלקס, בשמופלקס? כדי לפתור את מצוקת הדיור צריך לפתור את בעיית ההון העצמי. להפסיק – ואני מסכם, למרות כל ההפרעות – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סיימת, אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, אני מסכם, משפט אחרון. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סיימת. <מירב בן ארי (כולנו):> תודה רבה. תודה, שמענו מספיק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> סליחה, חיליק, פריבילגיה של סגן יושב-ראש, תן לי משפט אחרון. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט אחרון, חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כדי לפתור את המצוקה, צריך להפסיק לעשות חשבון לטייקונים ולבנקים ולשמנקים, כי אם זוג צעיר רוצה לקנות דירה, אנחנו צריכים לתת לו את היכולת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בואו נשב ונבנה קריטריונים נכונים לקבלת משכנתה, ולא ננסה לבנות – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – קריטריונים להרוויח ריביות כפולות בבנקים. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. תודה, אדוני. אוסאמה סעדי – נמצא? איוב קרא – מוותר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <קריאות> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> דוד אמסלם. השר, אתה רוצה? בבקשה. בבקשה, אדוני, דברי סיכום, ואנחנו עוברים להצבעה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> רבותי חברי הכנסת, הסיכום עם משרד האוצר, מה שידוע לי, גם עם יושב-ראש ועדת הפנים – כל הנושא הזה של מס עיזבון, יוצא. זה לא יהיה בחוק הזה. אני יכול להמליץ גם שאני חושב ששנה – צריך להאריך, אבל על זה אין לי סיכום עם משרד האוצר. אבל כל הנושא הזה של מס עיזבון, שיחול גם על ירושה – זה לא, זה יצא מהחוק הזה, וכך צריך להיות. אנחנו, לפחות ביהדות התורה, לא הסכמנו לתמוך בזה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, אדוני השר. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק מיסוי מקרקעין (תיקון מס' 85), התשע"ו–2016. אני מבקש להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 27 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – 7 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מיסוי מקרקעין (תיקון מס' 85), התשע"ו–2016, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 16 בעד, שבעה מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק מיסוי מקרקעין (תיקון מס' 85) עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכספים להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 74) (דיון לפני דן יחיד בעבירות הנוגעות לחומר משכר), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1013); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 74) (דיון לפני דן יחיד בעבירות הנוגעות לחומר משכר), התשע"ו–2016. יציג את ההצעה סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. בבקשה, אדוני. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מי שעדיין ער פה – איזה צעקות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מבקש לשמור על השקט שם. חבר הכנסת חזן, תודה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני מתכבד להביא לאישור מליאת הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 74) (דיון לפני דן יחיד בעבירות הנוגעות לחומר משכר). הכלל בבתי-הדין הצבאיים הפועלים לפי חוק השיפוט הצבאי הוא שבית-דין צבאי מחוזי ידון בשלושה או בחמישה, וכי נשיא בית-דין צבאי מחוזי המרכיב מותב בית-דין יכלול בו שופט צבאי אחד לפחות ושופט צבאי – משפטאי אחד לפחות. החוק גם קובע חריג לכלל זה. כדי לייעל את הדיונים, קיימת רשימה של עבירות שבהן יכול בית-הדין הצבאי לדון בשופט צבאי – משפטאי אחד. עבירות אלה הן היעדר מן השירות שלא ברשות, איבוד קשר עם היחידה, בריחה ממשמורת, סירוב להיבדק לשם גילוי שימוש בסמים מסוכנים, שימוש בסם מסוכן או החזקת סם מסוכן לשימוש עצמי בלא היתר, החזקת כלים המשמשים לצריכה עצמית של סם מסוכן או להכנת סם מסוכן לצריכה כאמור בלא היתר. עוד קובע סעיף 203, כי בית-דין צבאי מחוזי ידון בדן יחיד גם בעבירות צבאיות כגון התנהגות מבישה, התנהגות שאינה הולמת ואי-קיום הוראות המחייבות בצבא. התיקון המוצע מרחיב את רשימת העבירות שבהן ידון בית-דין צבאי מחוזי בשופט צבאי – משפטאי אחד כך שתכלול גם עבירה של הכנסה, החזקה, מכירה או שימוש בחומר משכר בניגוד לפקודות הצבא. על-פי פקודות הצבא, חל איסור הכנסת חומר משכר למחנות צה”ל, וכן חל איסור על החזקתו של חומר משכר, מכירתו וצריכתו במחנות צה”ל, בהיות החייל בתפקיד, כשהחייל נושא נשק צבאי – כולם מקשיבים, אה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת מזוז, אתם ממש עושים רעש. חבר הכנסת ביטן, בבקשה, תנו לסגן השר לסיים. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – בעודו לבוש מדים, או כשהחייל שוהה בחופשה קצרה אם אסר על כך מפקדו. חומר משכר מוגדר בפקודות הצבא כמשקה משכר, סם או כל חומר אחר שקיים יסוד סביר להניח שהשימוש בו עשוי לשבש את תפקודו של החייל באופן כזה שפעילותו עלולה להמריץ או לדכא את מערכת העצבים, לגרום להזיות, או לגרום שינויים בהכרה, בתפיסה, במצב הרוח או בהתנהגות, בין שהחומר אסור לפי פקודת הסמים המסוכנים ובין שאינו אסור, לרבות חומר שעל-פי פרסומו ברבים גורם למשתמש לתופעות הנגרמות כתוצאה מהשימוש בסם מסוכן. הפקודה מדגישה כי תכשיר מרשם או תכשיר בלא מרשם כהגדרתם בפקודת הרוקחים לא ייחשבו לחומר משכר, ובלבד שנעשה בהם שימוש בהתאם להוראות הגורם הרפואי או היצרן. הקניית סמכות שיפוט לדן יחיד גם בעבירות הנוגעות לחומרים משכרים נועדה לייעל ולקצר את הליכי הדיון בעבירה זו. הדבר רצוי וחיוני לנוכח נגע השימוש באלכוהול ובחומרים משכרים, שהפך לתופעה חברתית שאינה פוסחת גם על חיילי צה"ל. כיוון שעבירות של שימוש והחזקה בסם מסוכן נדונות כבר כיום בפני דן יחיד, יש מקום לעשות כן גם בעבירות הנוגעות לחומרים משכרים, אשר מפאת מהותן ואופיין ניתן להסתפק בשיפוט בעניינן לפני שופט צבאי – משפטאי אחד ולא לפני מותב. יצוין כי עבירות אלה הן מסוג עוון, אשר העונש המרבי הקבוע בצדן הוא שנת מאסר אחת. אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק הזאת בקריאה ראשונה ולהעביר אותה לוועדת החוץ והביטחון להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. אנחנו עוברים לרשימת הדוברות והדוברים. זנדברג – מוותרת. גלאון, שמולי, אייכלר, רוזין, פריג', נחמן שי, דוד אמסלם. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> דוד אמסלם. מיקי. מיקי. מיקי – מוותר. מירב בן ארי. <מירב בן ארי (כולנו):> אני מוותרת על זכות הדיבור, כי אני מתחשבת בחברי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> את מוותרת. אורן אסף חזן. לא. אתה אמיתי? <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה שיו"ר ועדת הכנסת יגיד. לוותר? הפעם מוותר. בחוק הבא – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מוזס. תודה. אדוני סגן השר, רוצה לסכם? <מירב בן ארי (כולנו):> הוא סיכם. כבר סיכם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 74) (דיון לפני דן יחיד בעבירות הנוגעות לחומר משכר), התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 28 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 74) (דיון לפני דן יחיד בעבירות הנוגעות לחומר משכר), התשע"ו–2016, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 22 בעד, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 74) (דיון לפני דן יחיד בעבירות הנוגעות לחומר משכר), התשע"ו–2016, עברה בקריאה הראשונה ותעבור לוועדת החוץ והביטחון להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק לעיגון מעמדם של בתי-המשפט הצבאיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015> [נספחות.] <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים לבקשת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק לעיגון מעמדם של בתי-המשפט הצבאיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015. תציג את הבקשה חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה. ללא דוברים. אנחנו נעבור להצבעה מייד לאחר הצגת הבקשה. בבקשה, גברתי. <ענת ברקו (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> על-פי הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, מחליטה הכנסת, לפי סעיף 79(ב) לתקנון הכנסת, לאשר את החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט לפצל את הצעת חוק לעיגון מעמדם של בתי-המשפט הצבאיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015, לשתי הצעות חוק נפרדות, כך שחלק אחד מההצעה יכלול את סעיף 4 וחלק אחר מההצעה יכלול את יתר הוראות הצעת החוק. הצעת החוק לעיגון מעמדם של בתי-המשפט הצבאיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015 – להלן: הצעת חוק לעיגון מעמדם של בתי-המשפט הצבאיים – נדונה בכנסת בקריאה טרומית ביום י"א בכסלו התשע"ו, 23 בדצמבר 2015, והועברה לטיפולה של ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לקראת הכנתה לקריאה ראשונה. הצעת החוק עוסקת בכמה נושאים נפרדים. בשל השוני שבין הנושאים וכדי לאפשר דיון נפרד וממוקד בכל אחד מהם, מוצע לפצל את הצעת החוק לשתי הצעות חוק נפרדות – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברים, לשמור על השקט, בבקשה. <ענת ברקו (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – כך שחלק אחד של ההצעה יכלול את התיקון לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א–1981, שקובע שגם הרשעות ועונשים של בתי-משפט צבאיים ייכללו בפרטי הרישום של המרשם הפלילי, סעיף 4, והחלק האחר יכלול את התיקון לסעיף 42א בפקודת הראיות [נוסח משולב], התשל"א–1971, שקובע את תחולת הסעיף כאמור על בתי-משפט צבאיים, סעיף 2, וכן את התיקון לסעיף 57 לחוק העונשין, התשל"ז–1977, שעניינו מאסר על תנאי שהוטל על-ידי בית-משפט צבאי, סעיף 3. אני מבקשת לאשר את ההצעה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, גברתי. אנחנו עוברים להצבעה על בקשת ועדת החוקה. מי שבעד – בעד. מי שנגד – נגד. נא להצביע. הצבעה מס' 29 בעד הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט – 14 נגד – 7 נמנעים – אין הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק לעיגון מעמדם של בתי-המשפט הצבאיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015, נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 14 בעד, שבעה מתנגדים. אני קובע כי המליאה אישרה את בקשת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק לעיגון מעמדם של בתי-המשפט הצבאיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015. <הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 139) (פרסום טפסים באתר האינטרנט והתקשרות באמצעות דואר אלקטרוני), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/617); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 139) (פרסום טפסים באתר האינטרנט והתקשרות באמצעות דואר אלקטרוני). יציג אותה חבר הכנסת רועי פולקמן. <רועי פולקמן (כולנו):> מכיוון שנראה לי שלכולם יש עוד הרבה מאוד כוח בשעה המוקדמת, אני אתחיל דווקא – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – פולקמן. <רועי פולקמן (כולנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אתחיל מהתודות; קודם כול לחבר הכנסת איציק שמולי, שנשאר כאן ביום הולדתו עד שעה כה מאוחרת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הרסת לי את הנאום הבא. <רועי פולקמן (כולנו):> באמת? אז בכל זאת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הרסת לי את הנאום הבא. <רועי פולקמן (כולנו):> כבר נגיד לאיציק שמולי, שביום ההולדת שלו טורח – – – <תמר זנדברג (מרצ):> איציק, זהו, נגמר לך יום ההולדת, זה היה אתמול. <רועי פולקמן (כולנו):> נכון, זה כבר היה אתמול, אבל הוא טורח להישאר כאן עד שעה כזאת. <קריאות:> – – – <רועי פולקמן (כולנו):> אני אתחיל. אומנם זה עוד לא סוף הדרך של החוק הזה – – <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר'ה. חזן, תירגע. <רועי פולקמן (כולנו):> – – אבל אני דווקא אתחיל מהסוף. כמובן, תודה לדודי אמסלם על התהליך. אני חייב לומר שכאשר הגענו עם החוק, הוא אמר: זה נשמע לי הזוי שצריך להעביר חוק כזה בכנסת. אבל הדבר המדהים הוא שראינו – חוויתי את זה גם עם אמי המבוגרת. היא גרה בדיור מוגן בתל-אביב, וראינו שהיא לא צריכה להגיע לעירייה כדי לשלם חשבונות ולקבל טפסים, אבל מסתבר שזה שבתל-אביב זה מאוד מאורגן – בהרבה מאוד רשויות במדינת ישראל זה לא המצב. לא רק שאין אפילו אתר אינטרנט, אלא שאם אתה רוצה לשלוח אימייל לפקיד על נושא מינימלי שיש בו טופס, אפילו אין כתובת אימייל אל מי לשלוח. לא יכול להיות שבשנת 2016 – דיברנו על זה במשרדי הממשלה; לא יכול להיות שברשות מקומית – – – <צחי הנגבי (הליכוד):> שכנעת אותנו. <רועי פולקמן (כולנו):> יופי, אז אנחנו מתקדמים. רק שתי הערות שחשוב לי להגיד, וכמובן גם להגיד תודה לגילה גמליאל ול"ישראל דיגיטלית", שהם הגורם המרכזי בעניין הזה. אני רק אגיד שיש קצת חששות בשלטון המקומי, ופנו אלי, וכן חשוב לי להגיד את זה – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <רועי פולקמן (כולנו):> אני מנסה לשכנע אתכם. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> משוכנעים. <רועי פולקמן (כולנו):> אני יודע שלא, לכן אני מדבר אליכם. אתם עומדים פה, ואני רואה שצריך לשכנע אתכם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא השתכנענו. <רועי פולקמן (כולנו):> תהיו רגועים. יש לכם הרבה רשויות מקומיות. זה לא יעלה כסף לרשויות המקומיות. זה שאפשר לענות באימייל ולשלוח טפסים, זה לא יעלה כסף. "ישראל דיגיטלית" תלווה את הרשויות, אז תשקלו את זה. אין סיבה שבשנת 2016 בן-אדם ילך לעירייה כדי לקחת טופס, למלא אותו ולהגיש. הכול אפשר להוריד באינטרנט, למלא ולשלוח. זה אלף-בית. אנחנו ניתן כמה שנים לעשות את זה, אנחנו נלווה את הרשויות. אז, חברים, זה עוד חלק מהדרך. אתם מתחייבים, כל חברי הליכוד שעומדים פה, מול כל הרשויות המקומיות שיגידו: תקשיבו, זה עולה. מישהו אמר לי: אין לנו מחשב ברשות המקומית. חבר'ה, 2016. אם אין מחשב, נעזור לו לקנות מחשב. חברים, אז תודה רבה. אנחנו נתקדם צעד קדימה עם העניין הזה. אנשים קשישים ומוגבלים וכל אחד אחר לא יעמדו בתור בשום רשות מקומית. מקובל? אז תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> רגע, התייעצות סיעתית. <רועי פולקמן (כולנו):> התייעצות סיעתית, 01:40. אני פונה אל הלב שלכם. <צחי הנגבי (הליכוד):> אנחנו דורשים – – – <רועי פולקמן (כולנו):> אני פונה אל הלב שלכם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שמית? שמית? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני דורש תשובה והצבעה במועד מאוחר יותר. <רועי פולקמן (כולנו):> אז אני מבקש שבפעם הבאה בליכודיאדה זה יהיה נושא ראשון: שירות לאזרח – מספר אחת; זה הדבר שאנחנו רוצים. שירות לאזרח צריך להיות הדגל של כולנו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> האזרח מספר אחת, הנשיא, או שירות לאזרח – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> כל הכבוד לרועי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. זנדברג, רוזין, גלאון, אייכלר, נחמן שי, שמולי. <קריאה:> מה עם חזן? <אורן אסף חזן (הליכוד):> עכשיו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מפחד לקרוא את השם שלו. <קריאות:> מוותר. מוותר. <רועי פולקמן (כולנו):> לא נכון. אורן, מה יהיה? רק אם אתה אומר שאתה תומך בכל הכוח בהמשך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> צחי, אתם לא מחנכים אותו איכשהו? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני נבחרתי להשיב בשם הסיעה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שלוש דקות, אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, בשם סיעת הליכוד – – – <קריאה:> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> שמע, לך למשרד הפנים, תחליף את השם לזועבי, ואתה מושעה ארבעה חודשים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אל תקלל אותי. <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> קודם כול, שני דברים: 1. – ומצד שני, יש לנו גם מוחמד זועבי אצלנו בליכוד, ציוני אמיתי. חבר'ה, יש גם אנשים עם השם זועבי שמביאים כבוד למדינה – – <קריאה:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – לא כמו זאת שעושה לי רע לראות אותה כל בוקר מחדש, ואנחנו נראה לה את הדרך החוצה, אבל יש גם כאלה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> מוחמד זועבי בן 18 עכשיו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מזל טוב. אבל רגע, לפני שנאחל לו מזל טוב, חברים, תשמעו. בשקט-בשקט, יש יאמרו מתחת לאף, חברנו איציק יצחק – – – <קריאה:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, סלח לי, אדוני. אני חושב שכשמדברים פה על לויאליות וחברות וערכים, לאיציק שמולי יש יום הולדת. אני בחרתי לעצמי להקדיש את שתי הדקות ו-11 – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה לא שר במליאה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, אני לא מתכוון לשיר. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר'ה, זה לא קרקס. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, אני לא מתכוון לשיר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני יודע שאתם בליכודיאדה רגילים לזה. פה זה לא קרקס, אי-אפשר לשיר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> עכשיו זה גזענות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לא, לא. <נורית קורן (הליכוד):> בעבודה – זה הקרקס. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לא, לא. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זו גזענות. אני לא מתכוון לשיר, אבל – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – אתה מפריע לי. <קריאות:> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <ירון מזוז (הליכוד):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, יש לך דקה ו-50 שניות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חברים, אם לא תיתנו לי לדבר אני אעלה לדבר גם בחוק הבא. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מפרגן לליכודיאדה. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – זה עבודה בעיניים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> חברים, אתם פוגעים בכבודו של איציק שמולי כשאתם עושים את זה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מודיע, אם לא תיתנו לי לדבר בשקט, אני אעלה לדבר בחוק הבא שוב. אז, איציק שמולי, ראשית, אני חושב גם היום – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני פוחד ממה שהולך לבוא. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, אל תפחד, אל תפחד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> איציק, אני מציע לך לצאת מהמליאה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא יכול לדבר? אני לא מבין. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני. <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> איציק שמולי – – – <ירון מזוז (הליכוד):> תוסיף לו דקה. תוסיף לו דקה, חיליק. <דוד ביטן (הליכוד):> איציק, בזה הרגע – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רוצה לאחל לך – – – <דוד ביטן (הליכוד):> 5% מפלגת העבודה, בזה הרגע. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת ביטן, תן לחבר הכנסת חזן לסיים, אנחנו מאוד מבקשים ממך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> סגן יושב-ראש הכנסת. <ירון מזוז (הליכוד):> תוסיף לו דקה. תוסיף לו דקה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> דקה, אדוני. <קריאות:> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה לא יכול – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אדוני, תדבר, עובר לך הזמן. בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רוצה להגיד – אני מסתכל, מישיר מבט לעיניך ואומר לך שלא רבות הפעמים שאני תוהה אם אתה נמצא במפלגה הנכונה. אני חושב שמקומך דווקא בצד הימני של המפה – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> איציק, צא לפני שהוא מחסל לך את הפריימריז, איציק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – דווקא אצלנו. חבל – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הלו, זו מתנה ליום הולדת? <אורן אסף חזן (הליכוד):> רגע, שנייה, תן לי לתקן. <קריאות:> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> וזה נחשב שהוא אוהב אותך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חבר'ה, תשמעו. מה שאתם עושים – אתם מזלזלים עכשיו, וזה לא בסדר. לבן-אדם יש יום הולדת – 37? כמה? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> 6. <אורן אסף חזן (הליכוד):> 36. לבן-אדם יש יום-הולדת 26 ואתם עושים פה רעש. אני רוצה להגיד לך, באמת בשם כולם: אני חושב שאיציק שמולי לא מקבל מספיק תודה על העשייה החברתית, על הנתינה שלו לאדם ולחיות – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> כל מילה – – – בפריימריז. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא נכון, למה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר'ה, 13 שניות, תנו לו לסיים. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני, בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בן-אדם לא יכול לברך חבר פעם – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה לסיים. <קריאות:> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> תשע, שמונה, שבע, שש, חמש, ארבע, שלוש, שתיים, אחת – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> איציק שמולי, יום הולדת שמח. אני אוהב אותך ואני מאחל לנו עוד שנים רבות של עשייה משותפת בכנסת ישראל, מימין ומשמאל. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מוכרח משותפת? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. איציק שמולי, מכיסא יושב-ראש הכנסת אני מצטרף בחום בפעם הראשונה לנאום של חזן ומאחל לך באמת, בשם כולנו, יום הולדת שמח, וכל מה שאמר לך חזן זה כאין וכאפס לעומת מה שאתה עושה. אז באמת, מזל טוב. <מירב בן ארי (כולנו):> מזל טוב לשולי מועלם – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> גם לך יש יום הולדת? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> גם לשולי? <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חזן, רוצה עוד דקה? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – לא צריך לעלות – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> נעלה שוב בחוק הבא, שולי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא. פריג', מוזס. קרא, קרא, קרא. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הוא פה? אמסלם. <קריאה:> איוב כבר ישן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. האם מר פולקמן רוצה? <רועי פולקמן (כולנו):> לא. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא. יש תשובת ממשלה? <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 139) (פרסום טפסים באתר האינטרנט והתקשרות באמצעות דואר אלקטרוני). נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 30 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 139) (פרסום טפסים באתר האינטרנט והתקשרות באמצעות דואר אלקטרוני), התשע"ו–2016, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 21 בעד, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 139) (פרסום טפסים באתר האינטרנט והתקשרות באמצעות דואר אלקטרוני) עברה, ותעבור להכנה בוועדת הפנים והגנת הסביבה. <הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 21), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/620); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת החוק האחרונה על סדר-היום: הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 21), של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, לקריאה ראשונה. שולי, נאחל גם לך מזל טוב ורק בריאות ואושר. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ואני אפילו אוסיף לך דקה, אם תרצי. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לא לא, אני אנסה ממש לצמצם את זה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר. מזל טוב. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אדוני השר, אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, עניינו של חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) הוא בקביעת הגבלות על שכר הטרחה אשר ניתן לגבות בעד טיפול בתביעות לקבלת תגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים ולפי חוק התביעות של קורבנות השואה (הסדר הטיפול). החוק נכנס לתוקפו בדצמבר 2014, ונקבע בו כי ניצול המבקש להגיש תביעה להחזרת עודף שכר טרחה יפנה בכתב לעורך-דין או לגורם המטפל בתוך שנה מיום פרסום החוק. כשהחוק נכנס הגבילו את זה לשנה מיום פרסום החוק ברשומות, ובהצעה שלי אנחנו מבקשים להאריך את זה בשנה נוספת. החוק הסמיך את האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים להעניק סיוע לניצולי שואה ללא מבחן זכאות כלכלית וללא תשלום. ניצולי שואה רבים פנו לאגף בבקשה לסייע להם בתביעות להשבת שכר טרחה עודף. נפתחו כ-1,300 תיקים שרובם – כ-1,100 – במחוז תל-אביב ורק כ-200 בשאר המחוזות. פיזור האוכלוסייה של מי שתבעו באזור תל-אביב הבהיר שטרם מוצה הפוטנציאל של הפניות של ניצולי השואה לקבלת סיוע בתביעות להשבת שכר הטרחה, בעיקר בפריפריה. כל הזמן ממשיכות לזרום בקשות נוספות לסייע בהשבת שכר הטרחה. אנחנו, כמובן – וגם החוק הזה הוא חלק מהמחויבות שלנו לניצולי השואה, חלק מהמחויבות של הכנסת ושל החברה הישראלית בכלל להקל על ניצולי השואה את חייהם. במהלך השנה שהופעל החוק הזה למדנו על קיומן של כמה הוראות שדורשות תיקון, וגם אותן הוספנו בהכנה לקריאה הראשונה אל ההצעה להאריך את התיקון בעוד שנה. מלבד הארכה בשנה נוספת, הוספנו ארבע נקודות: אנחנו מבהירים בהצעת החוק החדשה שחישוב של הסכומים שמרכיבים את העודף כולל גם מע"מ. מה שראינו זה שעורכי-הדין גבו מע"מ, ואז הסבירו שכשהם מחזירים, הם מחזירים בלי המע"מ – איזה מין טריק בלתי ברור. נקודה נוספת שהבהרנו בהצעה זה שאסור לעורכי-הדין לגבות הוצאות או עמלות או החזרים כשהם מטפלים בבקשה של ניצול שואה להשיב את שכר הטרחה. לדוגמה, אם היה צריך להוציא איזה דף מאיזה ארכיון, אז את הסכום שהיה צריך לשלם לארכיון השיתו על ניצול השואה – דבר שלא מקובל. נקודה נוספת – אם ניתנה החלטה מינהלית שמעניקה זכאות לתגמולים ואחרי ההחלטה הוגש ערעור לבית-המשפט ואחד מהם נדחה או נדחק או שהופסק הטיפול בהם, עורך-הדין לא יהיה זכאי לשכר הטרחה בגין הגשת הערעור. והנקודה האחרונה – שכר הטרחה בגין הטיפול בתביעה, בקבלת קצבה לפי החוק הגרמני לקבלת קצבאות לעובדי גטאות – מבהירים בהצעת החוק שלי ששכר הטרחה המרבי שניתן לגבות הוא 15% מתוך קצבאות של חמש שנים, ולא 15% מכלל הסכום. המטרה, כמו שאמרתי, היא במסגרת המחויבות שלנו לניצולי השואה: להקל עליהם את חייהם, להקל עליהם במיצוי הזכויות שלהם. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חברת הכנסת מועלם. אני עובר לרשימת הדוברים. זנדברג, גלאון, שמולי. שמולי, שמולי, שמולי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אייכלר, רוזין, פריג', נחמן שי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אמסלם, מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כולם ישנוניים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אורן אסף חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רק אנצל את הבמה להגיד כל הכבוד לשולי מועלם. אשרייך, ויתגשמו כל משאלות לבך לטובה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. מוזס. תודה. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 21), של חברת הכנסת שולי מועלם. אני מפעיל את ההצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 31 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 21), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 21 בעד, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 21) עברה בקריאה ראשונה ותחזור לוועדת החוקה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים היום, יום שלישי, ל' בשבט התשע"ו, 9 בפברואר 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 01:50.>