דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת י"ח
ישיבה ק'
הישיבה המאה של הכנסת העשרים
יום שלישי, ל' בשבט התשע"ו (9 בפברואר 2016)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
נאומים בני דקה 4
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 4
מיכל רוזין (מרצ): 4
אילן גילאון (מרצ): 5
מרדכי יוגב (הבית היהודי): 6
אלי בן-דהן (הבית היהודי): 6
אורי מקלב (יהדות התורה): 7
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 7
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 8
מאיר כהן (יש עתיד): 9
איתן ברושי (המחנה הציוני): 10
אכרם חסון (כולנו): 11
דב חנין (הרשימה המשותפת): 12
נאוה בוקר (הליכוד): 13
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 13
נורית קורן (הליכוד): 14
אורן אסף חזן (הליכוד): 15
ענת ברקו (הליכוד): 16
סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 17
נחמן שי (המחנה הציוני): 18
יעל גרמן (יש עתיד): 19
רויטל סויד (המחנה הציוני): 19
מירב בן ארי (כולנו): 20
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 21
איימן עודה (הרשימה המשותפת): 22
הצעות לסדר-היום 22
ציון יום הצדעה למשטרת ישראל 22
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 22
מיקי לוי (יש עתיד): 24
דוד אמסלם (הליכוד): 26
מרדכי יוגב (הבית היהודי): 27
נחמן שי (המחנה הציוני): 29
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 31
מירב בן ארי (כולנו): 32
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 34
איציק שמולי (המחנה הציוני): 35
ענת ברקו (הליכוד): 35
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 36
דוד ביטן (הליכוד): 37
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 37
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 43
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 43
הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 22) (הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות), התשע"ו–2016 44
ענת ברקו (הליכוד): 44
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום ל' בשבט תשע"ו, 9 בפברואר 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
אנחנו נפתח בנאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה כדי שתוכלו להירשם לנאומים. בבקשה, ההרשמה החלה. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי תהיה הראשונה. בבקשה, גברתי.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, ביום ראשון האחרון, לפני יומיים, מלאה שנה לפטירתו של חברנו האהוב, השר חבר הכנסת אורי אורבך.
אנחנו זוכרים את אורי מתוך התחושה של "בזכירה סוד הגאולה". אנחנו רוצים לזכור את אורי דרך מה שהיה חשוב לו בחייו, לקחת את הדברים שאורי הוביל – את החיבור לכל אדם, את הקשר לכל חלקי החברה הישראלית, את הרצון האמיתי לשמש גשר, את היכולת המדהימה לדבר בפשטות לכל אחת ואחד מאתנו, ובעיקר את ההומור, ההומור הגדול.
אורי כתב בשביל כולנו את המקבילה של "הילד הזה הוא אני", את סדרת הספרים שלו "ילדים כמונו", על הילד והילדה הדתיים. מתוך הסדרה הזאת אני מבקשת להקריא שיר קצר: "התפילות של הספרדים,/ התפילות של האשכנזים,/ התפילות של כל היהודים,/ עולות לשמים כמו מלאכים/ ומתייצבות שם יחד עם שאר הנוסחים.// וה' מקבל כל תפילה מייד/ ולא שואל: 'איפה אבא שלך נולד?'"
יהי זכרו של אהובנו ברוך.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. חברת הכנסת מיכל רוזין – בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת אילן גילאון.
<מיכל רוזין (מרצ):>
כולנו מאוד נרגשים. אורי היה חבר, וגם אם לא היה בינינו פער גילים כל כך גדול, הוא מאוד נהנה להיות המבוגר המייעץ והתומך, בין אם לגשת אחרי נאום ולהציע לי איזה סיומת סרקסטית או עוקצנית יותר ובין אם לתת עצה איך לקדם חוק ובאילו טיעונים. הוא אפילו היה עונה לי ב"כן, בתי" – היה לו, ככה, כנראה חלק מהמשרד לאזרחים ותיקים – ושאל אם מותר לקרוא לי מיכלי, כמו שהוא קורא לאשתו שתחיה.
מצד אחד הייתה לו היכולת להיות באמת אידיאולוג נלהב ולהתווכח נמרצות, גם אתי, מאוד, על דעותיו, וצד שני – לראות הכול בפרופורציות ולדעת לצחוק, גם על עצמו, גם על חבריו.
גם אני רוצה לקרוא לזכרו מתוך סדרת ספריו "ילדים כמונו": "להוביל, להנהיג/ כמו שצריך,/ להעביר פעולות – זהו מדריך!// לשמש דוגמה,/ להציג מופת,/ לשמור על השבט,/ לדעת לתת.// להגיד 'אחרי!' בכל עת ורגע,/ ולא להתחמק בתירוצים/ מהאומגה". תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חבר הכנסת אילן גילאון – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מוטי יוגב.
<אילן גילאון (מרצ):>
אדוני, חברי חברי הכנסת, כן, אני הייתי חבר של אורי אורבך. גיליתי אותו יום אחד באולפן, בקרן זווית – של "גלי צה"ל". ידעתי רק את שמו, ופתאום גיליתי את "המתמיד" של ביאליק במקום.
אורי אורבך היה שליח הציבור האולטימטיבי, אפשר לומר. חוץ מהדעות שלו הוא היה איש מושלם, ממש ככה. הברית בינינו הייתה בנויה על הברכה "שתהיה לך הצלחה גדולה במפלגה קטנה".
הוא אצלי בתוך הלב כל יום וכל שעה. אני נזכר בו משום שהיו בו תכונות של נדיבות, של יכולת לבקר את עצמו, של צניעות, בעצם כל התכונות שהופכות את האדם לאדם שהוא שליח ציבור אמיתי לפני התיבה.
אני מאוד מתגעגע אליו, אדוני. אני אקרא את אחד משיריו כמובן: "גם כשתהיה זקן/ בעוד 80 שנה./ גם כשתלך כפוף/ בעזרת הנכדה הקטנה;/ גם כשכבר לא תוכל/ לראות בלי משקפיים,/ גם כשתתחיל לשכוח/ איפה הנחת את השיניים;/ גם כשלגמרי תשכח/ מקומות/ אירועים/ אנשים/ שלמדו אתך בכיתה –/ תמיד תזכור מייד/ באיזה שבט אתה". ואנחנו באמת היינו באותו שבט. ביי.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת מוטי יוגב – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אלי בן-דהן.
<מרדכי יוגב (הבית היהודי):>
תודה, אדוני היושב-ראש. אני מוצא לנכון – אומנם זה שייך לחלק השני של הישיבה – ברשותך, ברשות השר לביטחון הפנים, חברי חברי הכנסת ומפקדי משטרת ישראל שעמנו, אני הכרתי את אורי חברנו, השר לענייני גמלאים אורי אורבך, בעת שהייתי מזכ"ל "בני עקיבא" וחיפשתי דרכים לחזק את בני-הנוער, בעיקר בגיל ההתבגרות. שלחו אותי לאורי, והוא, בשניות, הוציא, שלף ככה כמה ססמאות שהיו מאוד קולעות, וקלעו גם ללבו של הנוער, שכשאמרת אותן לנוער הוא פשוט התחבר לאידיאלים ולעשייה חברתית חיובית. לאחר מכן נפגשנו פה.
וקיבלתי קטע שהוא ממש מתאים – גם לכבודכם, מפקדי משטרת ישראל – מהספר "ילדים כמונו", ובו כתב אורי כך – והוא מתייחס גם אליכם ואל כל המשרתים שירות משמעותי בצבא, במשטרה ובמקומות אחרים: "ילדים שאבא שלהם חוזר הביתה מאוחר/ מחכים כל היום שיגיע מחר./ ילדים שאבא שלהם לא עושה מילואים/ לא יודעים מה זה געגועים". ואוסיף ואומר גם, לזכרו של אורי, שיהיה חי בלבנו כולנו: ילדים שאבא או אימא שלהם משרתים שנים ארוכות במשטרת ישראל, אז – מכאן שלוחה אליכם – שפשוט תקנו את הספרים של אורי, ותביאו גם לילדים שלכם מעט חיוך, ויהא זכרו ברוך, ונשמתו תהא צרורה בצרור החיים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מרדכי יוגב. חבר הכנסת אלי בן-דהן, ואחריו – חבר הכנסת אורי מקלב.
<אלי בן-דהן (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, מזכירת הכנסת העירה את תשומת לבי לכך שלא מקובל שסגן שר נואם בנאומים של דקה, אבל הלא-מקובל – זה היה אורי. אורי, הוא באמת היה הלא-מקובל. תדמיתו הייתה שונה ממה שהוא היה באמת; אורי היה אדם לא רגיל, לא מקובל, תמיד ידע לומר את הדעה אולי השונה וההפוכה ממה שכולנו חשבנו, אבל תמיד הוא צדק, ולא אנחנו.
גם אני רוצה לקרוא קטע קצר מספרו "ילדים כמונו", קטע שמתאים מאוד מאוד לאורי, שנפטר ויצא מאתנו, לצערנו, לפני עת: "לשמים מגיעים אחרי 120" – אורי כמובן לא זכה לכך – "לשמים מגיעים אחרי 120/ גם העניים וגם העשירים./ שם לא שואלים אם קנית בתים או רחובות, שם העיקר שאספת מצוות". ואורי אסף מצוות.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אלי בן-דהן, סגן שר הביטחון. חבר הכנסת אורי מקלב – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אומנם עברה שנה מאז פטירתו של חברנו אורי, אבל החסר מורגש, ולא פעם החברים מזכירים אמרות שנונות שלו ותובנות מיוחדות, תובנות של אורי. מכיוון שאנחנו כאן היום מדברים באולם המליאה, זה דווקא מזכיר לי – חלק מההיכרות הקרובה נעשתה דווקא כאן, באולם המליאה, ורציתי לציין את אורי כאיש שמתבונן, אורי שלא נותן לדברים לחלוף מעל פניו, ובדרך שלו, המקורית מאוד, התבונן על הדברים ולקח מהם מוסר וניסה גם כן קצת לתקן את הסביבה.
יש כאלה שאמרו שאורי היה מצליף, או היה מבקר בצורה מאוד מיוחדת אבל עטף את זה תמיד באיזה הומור או בצורת דברים מיוחדת, ואני דווקא חושב שהדברים שלו לא היו ביקורת ולא הצלפה, אלא היו דברי מוסר, ויש הבדל גדול בין מוסר לבין ביקורת; מוסר זה מי שמסתכל לתוך הדברים, עמוק, ואומר – ותוכו כברו – שהוא גם יכול להוציא את זה החוצה ולראות איך לתקן ואיך לשנות. וזה המיוחד.
נתנו לי דף מהספר, אבל אני באתי מוועדה, ישירות, ולא הבאתי את זה אתי. אני כן זוכר את המסר, ובזה אסיים – זה היה משהו, כמה שורות קצרות, שאומרות: מה ההבדל בין מקלחת רגילה למקלחת לכבוד שבת, בין ההכנות לשבת – זה תלוי בחשיבה, תלוי בהתבוננות. אם עושים את זה לכבוד שבת – אז זה באמת הכנות לשבת. אם לא – זה סתם מקלחת. ככה, בערך, הדברים. אבל האופי והמקור, עיקר הדברים – זה ההתבוננות. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ – בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת שלי יחימוביץ.
<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. האמת – אני פה בזכות אורי, אם אפשר לומר את זה ככה. נכנסתי על חשבונו, אחרי שהוא נפטר. אני לא זכיתי להכיר אותו, אני חדש פה, לא הייתי בקדנציה הקודמת. את הקריירה הפוליטית שלו אני לא מכיר, אבל אני פגשתי את אורי לפני 24 שנה, כילד בן 11 שחשב פעם להיות משורר, והלך עם חבר טוב, בכיתה ג', הרים טלפון לאורי, שהיה בזמנו עורך העיתון "אותיות". בלי להכיר ובלי לדעת הוא קיבל אותנו, השקיע בנו כמעט שלוש שעות, די הסביר לנו למה אנחנו רחוקים מלהיות משוררים, ובסוף, אני, לפחות, לא יצאתי כזה. ליווה אותנו אחר כך, יפה, אפילו לאוטובוס הביתה.
אז משורר לא יצא, ואני אקרא, באמת, שיר שלו, כמו יתר חברי: "אורן נולד ב-2.6,/ גילי נולד ב-5.3,/ איתי נולד ב-20.10,/ ורק אני נולדתי בתאריך עברי". יהי זכרו ברוך.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה רבה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. חברת הכנסת שלי יחימוביץ. אחריה – חבר הכנסת מאיר כהן.
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
רבים יודעים שאורי ואני היינו משני הצדדים של המתרס הפוליטי, אבל מעטים יודעים שהסכמנו בכל כך הרבה דברים, עד שפשוט תקצר היריעה מלתאר.
נוכח מצבה העגום של רשות השידור, בחרתי לקרוא נאום של אורי, כאן, במליאה, על רשות השידור; נאום קצר.
"אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, תחשבו שיהיו לנו רק בתי-חולים פרטיים, ושכל אחד יקבל טיפול לפי הכסף שיש לו; רק בתי-חולים פרטיים, לא גם; – – – ותחשבו שיהיו לנו רק בתי-ספר פרטיים, וכל אחד יקבל חינוך ולימוד רק לפי הכסף שיש להורים שלו. אין כסף – לא תלמד לקרוא; יש כסף – תלמד; יש לך הרבה כסף – תלמד 12 שנים. ותחשבו שלא יהיה לנו צה"ל, יהיו לנו רק חברות שמירה. זה יהיה משתלם יותר, אולי – בלי כל הפנסיות, בלי כל התנאים, אבל מאוד מאוד יעיל. – – – ותחשבו שיהיו בתי-סוהר פרטיים – האמת היא שאת זה כבר חשבו – רק בתי-סוהר פרטיים. ותחשבו שיהיו לנו רק כבישי אגרה, כבישים פרטיים. מי שאין לו – שילך ברגל – – – רק דברים פרטיים, כי אנחנו בפרטיזציה של המציאות", אומר אורי אורבך, "פעם אמרו 'מהפרת עד החידקל', היום: מהפרט – זכויות הפרט, זכויות הפרטי. תחשבו – – – שיהיה לכם רק שידור פרטי, רק שידור פרטי – – – אף אחד לא ימות, בטח לא מייד.
"ואחרי שלא יהיה ערוץ ציבורי" – ולא רשת ב', ולא רדיו באמהרית, ולא רק"ע – "גם הערוצים המסחריים יהיו יותר גרועים. – – – וערוץ ממוסחר זה הרבה יותר גרוע מערוץ מסחרי – – – זה שהכול, הכול, משועבד בשביל הפרסומות ובשביל הכסף". פרטיזציה.
"אל תחשבו ששידור ציבורי זה מותרות, כי אתם לא חושבים שבית-ספר ציבורי זה מותרות, ולא שבית-חולים ציבורי זה מותרות ולא שבית-סוהר ציבורי זה מותרות. – – – שום דבר הוא לא מותרות, ושידור ציבורי הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה ושל חברה פתוחה, שלא חיה רק מפרסומות". עד כאן דברי אורי אורבך, כל מילה בסלע. תודה רבה. יהי זכרו ברוך.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. אני מתנצל בפני חברי כנסת אחרים, אבל אתם רואים שעשיתי פה תרגיל קטן ונתתי פה ברצף לכל אלה שדיברו לזכרו של חברנו אורי אורבך לדבר, ואני מתאר לעצמי שאצל אף אחד מאתנו אין שום טרוניה בנושא הזה, כולנו ודאי מכבדים את זכרו, ויהי באמת זכרו ברוך.
חבר הכנסת מאיר כהן – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת איתן ברושי.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי וחברות כנסת נכבדים, הידד למיקי לוי על ארגון היום המופתי למשטרת ישראל. ברוכים הבאים, המפכ"ל וכל מפקדת המשטרה, יישר כוח, חיבוק גדול מכנסת ישראל, ותודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, על הרמת היום הזה.
ובכל זאת, אדוני ראש הממשלה ושר החוץ, השר לזה ולזה ולזה ולזה ולזה – אם אפשר, דקה מזמנך. אני בוחר לפנות אליך בכובע שלך כשר החוץ, אם כי על-פי הנתונים שנחשפו בכנס השגרירים אתמול נראה כי את הכובע הזה שכחת מזמן. בזמן שקשקשת בהסברה כושלת נגד האיום האיראני עשתה איראן בית-ספר בדיפלומטיה לישראל. איך קרה שלאיראן יש 41 נציגויות בעולם, יותר מאשר לישראל? הידעת, אדוני ראש הממשלה, שלמדינת ישראל ולרשות הפלסטינית יש אותו מספר נציגויות בעולם? זאת שערורייה, ושפל חסר תקדים במדיניות החוץ שלנו. במקום לפתוח עוד ועוד נציגויות של ישראל בעולם, סגרת חמש נוספות. את ההיא בבלרוס סגרת כנראה כדי לנקום בשר ליברמן.
אתה הפכת את תיק החוץ מהתיק החשוב ביותר לאופציה פוליטית: אולי בוז'י? אולי יאיר? אולי ליברמן? אומנם אתה בדרך כלל הראשון לזהות, אבל הרשה לי, אדוני ראש הממשלה, לפקוח את עיניך. אם לא הבנת, אף אחד לא מצטרף לממשלה שלך, אז תעשה טובה, בעיקר תעשה טובה לביטחון הלאומי שלנו, ותמנה – תמנה סוף-סוף – שר חוץ. אפילו מישהו שלך, מהמפלגה שלך, ויש מספיק מוכשרים. ואגב, אל תדאג, אף אחד לא יתמודד נגדך מבית. כולם כבר הבינו שזה לא משתלם. תודה רבה על הדקה מזמנך.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת איתן ברושי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אכרם חסון.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מפקדים ולוחמים ממשטרת ישראל, זהו יום חשוב, אבל לכנסת הוא לא רק הוקרה ותודה – הוא גם מחויבות לסיוע בכל מה שנדרש כדי לאפשר למשטרה לפעול ולהצליח.
ולעצם הדברים, בסוף השבוע האחרון ביקרתי ביישובי עוטף-עזה. בימים אלה אזור הנגב המערבי צבוע מרבדי כלניות העוטפים את עוטף-עזה, אך עם זאת, אי-אפשר להתעלם מדאגת התושבים נוכח איומי המנהרות ואיומים נוספים. עלינו לתת מענה בטווח הזמן המיידי כדי להשיב את תחושת הביטחון והביטחון לתושבי העוטף והדרום כולו. בסיור נפגשתי עם תושבי האזור, בהם גם חברי קיבוץ נירים ונתיב-העשרה. למרות הקשיים הרבים, נוכחתי לראות את חוסנם הנפשי ואהבתם הגדולה לאזור, וזה בהחלט ראוי לציון. לתושבים יש רצון ויכולת להמשיך את שגרת החיים, כולל לבנות ולהתרחב.
התושבים העלו בפני, ולא בפעם הראשונה, את הטענה על תשתיות לקויות, בעיקר כביש הדמים 232, שמשמש נתיב מרכזי לאורך יישובי העוטף, לרבות השירותים הניתנים לרצועת-עזה. העורק המרכזי הזה כבר גרם לתאונות רבות.
והדבר השני – שהחטיבה להתיישבות לא מתוקצבת. עקב כך קבלנים מוציאים כלים באמצע העבודות, משאירים תעלות פתוחות ביישובים ואפילו מוציאים גנרטורים לחירום, כי לא מועברים תקציבים, וזו לא פעם ראשונה שהמדינה לא יודעת מה יד ימין ומה יד שמאל עושות, ובין אמירה למעשה יש ת"ק פרסה.
אני רוצה לומר פה, ובזה לסיים: חברים יקרים, דין עוטף-עזה כדין תל-אביב. אל לנו לשכוח את תושבי העוטף העומדים בחזית, ובגבורה. על ממשלת ישראל להקצות את המשאבים הנדרשים, ואף למעלה מכך, למען פיתוח היישובים, שיקום העוטף ומתן עדיפות לאומית לא רק במילים, אלא במעשים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. אני מקווה שלא גרמת לשום בהלה בעוטף-עזה כשאמרת: דין עוטף-עזה כדין תל-אביב, אבל אלה כבר – –
<קריאה:>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
– – אסוציאציות היסטוריות.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
דאגה בתל-אביב.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חבר הכנסת אכרם חסון – בבקשה, אדוני. ואחריו – חבר הכנסת דב חנין.
<אכרם חסון (כולנו):>
אדוני היושב-ראש, היום השתתפתי ביום ההצדעה לשוטרי ישראל, שמגיע להם בזכות. אני, כראש עיר שעבד עם המשטרה, וגם כאדם שהתנדב עשר שנים במשטרה, יודע להעריך את עבודת הקודש שעושה המשטרה, במיוחד בימים מטורפים אלה.
אבל מצד שני, כאשר בדקתי מה מצב בני העדה שלי, העדה הדרוזית, במשטרה, מצאתי היום, כבוד השר, שיש רק ניצב-משנה דרוזי אחד, אף-על-פי שבעבר היה לנו ניצב דרוזי, והיו לנו שלושה מפקדי תחנות משטרה, והיו עוד הרבה קצינים בכירים במשטרה. אני לא יודע למה נעצר קידום הדרוזים, אף שהקצינים הדרוזים כיום הם יותר מוכשרים ויותר חכמים, והם יכולים להתקדם. לכן אני מבקש מכבודך, מבקש מהמפכ"ל ומהפיקוד העליון של המשטרה, לתת העדפה מתקנת ונקודת זינוק שווה לדרוזים.
גם בכנסת השמונה-עשרה, אדוני היושב-ראש, הגשתי שאילתה לשר לביטחון הפנים הקודם: למה לא מגייסים היום למשטרה ולכוחות הביטחון דרוזי ששירת בחיל האוויר או בחיל הים בדרגת – נגיד – טכנאי, וקיבל רובאי 03 או 02? איזה מסר אנחנו מעבירים לצעירים שמאמינים במדינת ישראל, ואנחנו מחנכים אותם שלשרת את המדינה זו זכות ולא רק חובה?
לעניות דעתי, צריך לשנות את המתכונת הזאת, ולתת פרס ולקדם כל צעיר ישראלי, במיוחד מבני המיעוטים, שאוהב את המדינה, מאמין בה ומשרת אותה בכבוד. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת נאוה בוקר.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה, אדוני היושב-ראש. גם אני רוצה לפתוח במשפט על אורי אורבך, שאנחנו חסרים אותו כבר שנה. דיברו רבות על סגנונו המיוחד של אורי; אני רוצה להגיד משפט על דרכו, ולאו דווקא על דרכו המדינית, שהייתה הפוכה לדרכי, אלא על דרכו בעניינים חברתיים, שבה מצאנו לא מעט משותף. כשר לענייני גמלאים הוא נראה היה לי לפעמים כאופוזיציה, אופוזיציה חברתית בתוך ממשלה שהעמדות שלה היו אחרות, ואני רוצה להזכיר במיוחד את העזרה שלו בקידום ענייניהם וזכויותיהם של ניצולי השואה, ואני חושב שבתחום הזה זכויותיו היו רבות.
אדוני היושב-ראש, אני קראתי בדאגה גדולה את דברי ראש הממשלה בישיבת הממשלה השבוע: אני אבטל את ועדות האיתור, כי נבחרנו כדי למשול. אמר ראש הממשלה: אנחנו נבחרנו כדי למשול – חלק מהמשילות זה לבחור אנשים, ולכן צריך לבטל את הנוהל שהשתרש פה של ועדות מינויים. כך פוגעים בשירות ממשלתי, שהוא מקצועי, שהוא עצמאי, שיש בו יציבות פנימית; פותחים פתח גם למינויים פוליטיים ופותחים פתח גם לערעור השיטה.
במיוחד אני מודאג כשאני שומע את ראש הממשלה אומר "משילות". נדמה לי שכדאי לראש הממשלה להסתכל אחורה לקדנציה הקודמת ולראות את הנזקים העצומים שנעשו כאן בשם המשילות. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת נאוה בוקר – בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
<נאוה בוקר (הליכוד):>
שלום לכולם, לפני שאני מתחילה אני רוצה לומר שאני מאוד מתרגשת לראות כאן את החולצות הכחולות, את השוטרים, היום. תודה לכם שאתם שומרים על ביטחוננו; גאה בכם, מצדיעה לכם.
היום אני רוצה לדבר על ההטיה התקשורתית נגד ישראל. בשבוע שעבר רצחו שלושה מחבלים פלסטינים בדם קר את הדר כהן, זכרה לברכה, לוחמת מג"ב אמיצה שמנעה בגופה פיגוע המוני. לעומת זאת, ברשת CBS בחרו לדווח על האירוע בצורה קצת אחרת; הם כתבו ששלושה פלסטינים נהרגו בזמן שהאלימות היומיומית נמשכת. כן. עד עכשיו לא נמצא האחראי לכותרת המרושעת והאנטישמית הזאת.
לצערי, באינתיפאדה הנוכחית בולטת הפעם, נוסף על ההסתה של הרשות הפלסטינית, גם הסתה תקשורתית חסרת גבולות. יותר מדי פעמים ראינו כותרות מעוותות ב-CNN, ב-CBS ובכלי תקשורת נוספים. מי שחושב שזאת טעות אנוש, אני מזמינה אותו לקרוא את דבריו של העיתונאי מתיו פרידמן מסוכנות AP. לדברי פרידמן, ההחלטות שמתקבלות בשלוחות של כלי התקשורת העולמיים הגדולים בארץ הן החלטות פוליטיות במסווה של החלטות עיתונאיות.
אני הייתי בעברי גם עיתונאית, וברור לי שאם הייתי משקרת באופן כל כך בוטה, היו שוללים ממני את הרישיון. לכן, אני פונה מכאן בקריאה ברורה לניצן חן, ראש לשכת העיתונות הממשלתית: צריך לשלול באופן מיידי את תעודות העיתונאי של האחראים לביזיון הזה. דמוקרטיה חייבת לדעת להגן על עצמה. לא נסבול עוד שקרים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת נאוה בוקר. חבר הכנסת מסעוד גנאים. אחריו – חברת הכנסת נורית קורן.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת אורי אורבך היה גם חברנו, היינו יחד בכנסת הזאת. למרות התהום הגדולה-מאוד בינינו, פוליטית ורעיונית, היה כיף להתווכח אתו; הוא חלק עלינו, חלקנו עליו, אבל בכבוד ובהומור.
אדוני היושב-ראש, לפני כמה ימים נשרפו ספרי קודש, ספרי תורה, ונשרף וחולל בית-כנסת. אני רוצה לומר באופן ברור: לא חשוב איפה המקום הקדוש או איפה הם הספרים הקדושים – חילולם הוא מעשה שראוי לכל גינוי והוקעה. מה גם שבדת האסלאם – אנחנו כמוסלמים מאמינים ומכירים בספרי הקודש של היהדות ושל הנצרות, בתורה ובברית החדשה, והאמונה הזאת היא אחד מעמודי התווך של עקרונות האמונה באסלאם. הסכסוך הפוליטי והמאבק נגד הכיבוש או הדיכוי, לפי דעתי, אינם מצדיקים חילול ספרי קודש. המאבק צריך להיות מוסרי ורחוק מפגיעה באמונתם או במקומות הקדושים של אחרים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חברת הכנסת נורית קורן. אחריה – חבר הכנסת אורן אסף חזן.
<נורית קורן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, השר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן, חברי חברי הכנסת, המפכ"ל אלשיך, רוני אלשיך, התימני הראשון בתפקיד זה – וזה כבוד גדול, כבוד גדול וגאווה גדולה לעדה התימנית, לעדה שלנו – אני רוצה לומר תודה לחבר הכנסת מיקי לוי – – –
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
זה היה השיקול המרכזי.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
זה היה השיקול המרכזי, אומר השר ארדן.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
לא היחיד.
<נורית קורן (הליכוד):>
לא היחיד. חבר הכנסת גלעד ארדן, השר, גדל בין תימנים באשקלון, לכן לא היה לו פשוט – זה היה פשוט לבחור.
אני רוצה להודות לחבר הכנסת מיקי לוי, שיזם את יום המשטרה בכנסת, ואני רוצה להצדיע למשטרה, שפועלת בזמנים של טרור בצורה מופתית, מאפשרת חיים תקינים לכל אזרחי מדינת ישראל.
אני רוצה לספר לכם, חברי חברי הכנסת ואדוני היושב-ראש, שבמסגרת הצעת חוק שהגשתי – שבמוקדי החירום יקבלו גם מסרונים, הודעות במסרונים – ביקרתי במוקדי המשטרה ברמלה ובחולון וביקרתי במוקד שמופעל לאנשים עם מוגבלות, לחירשים ולקויי שמיעה, שמופעל על-ידי מסרונים. אני רוצה לספר לכם – הרבה אנשים לא יודעים והרבה אזרחים לא יודעים שמופעל כזה מוקד. הוא שנים רבות מתפקד, וזה מוקד מצוין, שמאפשר לאנשים חירשים להודיע למשטרה הודעות, והם מקבלים מענה. כיושבת-ראש השדולה לאנשים עם מוגבלות היה מאוד מאוד חשוב לי לראות את זה, וגם להרחיב את זה לקהל הרחב, כי אני חושבת שזה מאוד מאוד חשוב, כי זה מציל חיים במקרה של חטיפה, כליאת שווא ואלימות במשפחה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<נורית קורן (הליכוד):>
דקה. נוסף על כך, נחשפתי למוקד 110, אשר נותן מידע עדכני לכל פונה. אני רוצה לספר ולהחמיא לאנשי המוקד, שגם בשעת בוקר מוקדמת – בשעה 06:00, בחודש שעבר, פניתי ביום השלג לדעת אם אני יכולה להגיע לכנסת או לא. נתנו לי מידע עדכני בנועם ובנחת, גם אפילו אחרי שצלצלתי שוב אחרי שעה.
אני רוצה להצדיע פה לאנשי המשטרה וגם לשר, שעושה רק דברים טובים במשטרה, וכל הכבוד.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת נורית קורן. חבר הכנסת אורן אסף חזן. אחריו – חברת הכנסת ענת ברקו.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי, חברותי, חברי הכנסת, כבוד השר, כבוד המפכ"ל, צמרת המשטרה, מפקדים, מפקדות, אורחים נכבדים, המעשה הנתעב של בל"ד, שהלכו ועמדו לכבוד אותם מרצחים חיות אדם, חידד את ההבדל שבינינו לבינם. אנו שמקדשים את החיים, בעוד הם מקדשים את המוות.
בחרתי לנצל את הדקה שלי כסגן יושב-ראש הכנסת לדומייה לזכרם של אחינו ואחיותינו שנרצחו, נהרגו ונפלו בגבורה רק על שום היותם יהודים. מי שהחיים חשובים לו מוזמן להצטרף אלי.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. חברת הכנסת ענת ברקו – בבקשה, גברתי.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
יהי זכרם ברוך.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
ואחריה – חברת הכנסת סופה לנדבר.
<ענת ברקו (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר ארדן, המדים הירוקים, חיילי צה"ל, כל הכבוד לכם, וכחולי המדים, כוחות הביטחון, המפכ"ל – אף שאני בת לעדה העיראקית, בכל זאת אני מברכת אותך.
אני רוצה להמשיך בסדרת ההרצאות שלי על השקרים הפלסטיניים, ואני יודעת שחבר הכנסת גנאים ממש מחכה כל שבוע לשמוע את הסדרה בהמשכים.
בפברואר 2014 אבו מאזן יצא למתקפת חיוכים – כנראה יש איזה אינטראקציה עם זריף – ופגש במוקטעה ברמאללה משלחת של 300 סטודנטים ישראלים. הוא כמובן פתח את דבריו בעברית עם כזה "שלום עליכם" לבבי, היה נחמד לאותו קהל ישראלי. בין שאר הסוגיות הוא גם דיבר על הדרישה הישראלית להכרה פלסטינית בישראל כמדינה יהודית. הוא אמר להם: מה אתם רוצים מאתנו, עשיתם שלום עם ירדן, עם מצרים, לא דרשתם דרישה כזאת – כמובן, עם ירדן ומצרים אין לנו סכסוך טריטוריאלי על כל הקופה כפי שאנחנו רואים כאן.
אמר אבו מאזן, ונתן את ההסבר האמיתי רק לקהל הערבי, לגבי סירובו. בריאיון שנתן ל"אל-אח'באר אל-יום" המצרי ב-30 בנובמבר 2014, הוא אמר את הדברים הבאים: נתייצב נגד המפעל הזה לא מתוך עקשנות בלבד, אלא משום שהדבר סותר את האינטרסים שלנו. אם ישראל תוכר כמדינה יהודית, לא תתאפשר החזרת פליטים, ויש 6 מיליון פליטים המבקשים לחזור – אגב: 6 מיליון, כמובן לא מספר מקרי, עוד ניסיון לגנוב נרטיב ישראלי יהודי לטובת שכתוב ההיסטוריה הפלסטינית.
הנה יצא המרצע מן השק: הכרה פלסטינית במדינת ישראל תמנע חזרת פליטים – סליחה, זה ממש מפריע – אבל זה רלוונטי לא רק לגבי אלה שרוצים לבוא לפה, אלא גם לגבי אלה שכבר פה ואולי רוצים לעבור למקום אחר. ב-2009, בשיחה סגורה, על-פי ה"גרדיאן", לאחר שאבו מאזן אמר שפלסטינים בירדן, בלבנון ובמקומות נוספים יוכלו לקבל אזרחות במדינה הפלסטינית העתידית, שאל אחד מחברי הצוות, אזרח ישראלי, ערבי ישראלי מנצרת, את השאלה הפשוטה: האם תינתן לי אזרחות של המדינה הפלסטינית?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<ענת ברקו (הליכוד):>
אתם יודעים מה ענה לו אבו מאזן? – ברשותך, אני מסיימת, אדוני היושב-ראש – תשובה מאוד ברורה. התשובה האסטרטגית היא: לא, אתם חייבים להישאר היכן שאתם. ב-1948 מנו הפלסטינים בישראל 138,000, וכעת הם יותר ממיליון. אתם חייבים להישאר שם.
וכי למה זה? כיוון שהכוונה היא כמובן להביא לקצה של המדינה היהודית. כך שאותו מנהיג, שאת עבודת הדוקטורט שלו עשה על שיתוף פעולה כביכול בין הציונות לבין הנאציזם, ומצטייר כמתון – יש בעיה. לצערנו הרב, פיוס היסטורי עם מי שלא מוכן לקחת אחריות לא נראה באופק. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. חברת הכנסת סופה לנדבר – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת נחמן שי.
<סופה לנדבר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, לפני שנה חתמנו על הסכם כלכלי עם רוסיה הלבנה, בלרוס. אני צריכה להגיד שבוועדה המעורבת לפיתוח יחסים כלכליים ומסחריים, שעכשיו עומד בראשה השר אלקין, נלחמנו במשך שנתיים – אני הייתי ראש הוועדה הזאת, ואני צריכה להגיד שהיום אני יושבת-ראש האגודה הפרלמנטרית, וזה עוד צעד, צעד שפותח דרכים כלכליות, דרכים חדשות ויתרונות, שבלרוס נכנסה עכשיו לשוק החופשי, והשוק החופשי הוא בשורה טובה לאנשי עסקים, שייכנסו לדרך של יחסים כלכליים. זו תמיכה כלכלית של "אשרא", ואני צריכה להגיד שעשינו עבודה קשה, ולמרות הכול – הוועדה המעורבת עשתה עבודה קשה ביותר. תודה לשר החוץ אז, השר ליברמן, ולקונסול הכבוד, מוטקין, למשרד האוצר, ל"אשרא" ולמדינת בלרוס. אני צריכה להגיד שבאותה ועדה אנחנו ביטלנו את הוויזות, וגם, בדרך קשה ביותר.
אסור לסגור עכשיו את השגרירות. ואני מזכירה כאן לכנסת, וההשפעה שלך, היושב-ראש, על שר החוץ הנוכחי, ראש הממשלה – שלך, של אלקין – ביחסים שאנחנו פיתחנו עם המדינה הזאת, אסור היום לסגור את השגרירות. צריכים לעשות הכול כדי שהיא לא תיסגר. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת סופה לנדבר. חבר הכנסת נחמן שי. אחריו – חברת הכנסת יעל גרמן.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, גם אני זוכר בימים האלה את חברנו אורי אורבך, זיכרונו לברכה, שהיה אור גדול בבית הזה, ואורו כבה.
אני רוצה לדבר על נושא אחר. אני רוצה לדבר על דרישה שהוציאה הצנזורית הצבאית הראשית בימים האלה, שפונה לבלוגרים ולבעלי אתרים באינטרנט ודורשת מהם לראות את החומרים בנושא צבא וביטחון לפני פרסומם.
אנחנו יודעים היטב, וגם החברים מהמשטרה שיושבים פה מעלינו, שהרשתות החברתיות הן עכשיו עולם מלא בפני עצמו, וכולם עוקבים ולומדים מה קורה שם. בלי זה כנראה אי-אפשר. אבל הרעיון לבקש מהגורמים המשתתפים והתורמים באינטרנט, ברשתות החברתיות, להגיש את החומרים שלהם לבדיקה מוקדמת של הצנזורה, זה לשבור את הראש ישר בקיר, בלי תווך ביניים. הרי לא יכול להיות בשום פנים ואופן שמישהו יחשוב שהרשתות האלה ניתנות לבקרה מראש, זה לא יכול להיות. מה שלא יהיה פה הלוא יבוא משם, היינו שם כבר, בהיסטוריה שלנו, על אחת כמה וכמה בימים האלה.
אני מבין את האתגר, זה גם אתגר טכנולוגי, זה גם אתגר מהותי, אבל אני מציע לישראל, שבימים האלה סופגת על כל צעד ושעל חבטות בדמוקרטיה שלה ובדימוי שלה כמדינה דמוקרטית, לחפש דרכים אחרות להתמודד עם השאלה הזאת. הדרישה הזאת רק תזכה אותנו בעוד מטחים של בוז ממדינות שונות ומגורמים שונים בעולם. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת יעל גרמן – בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת רויטל סויד.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי וחברותי, וכמובן אורחים נכבדים אהובים ומוערכים, ביום ראשון עלה משה איבגי להצגת בכורה; אף אחד עוד לא ידע אם הוא אשם או זכאי, גם לא היה ברור, אומנם, אם התלונות יחזיקו מים, אבל בכל זאת הייתה נגדו האשמה בהטרדה מינית עם סיפור באמת מאוד חמור, ואנחנו יודעים כמה קשה לאישה שעברה הטרדה מינית לבוא ולהעיד על כך. כמעט שאין אישה שממציאה דבר כזה. איך זה, איך זה שהקהל מחא לו כפיים? את זה אני לא יכולה להבין, ועל זה אני לא סולחת.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. חברת הכנסת רויטל סויד. אחריה – חברת הכנסת מירב בן ארי.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, המפכ"ל, סגן המפכ"ל, ניצבים, בהחלט ראויה משטרת ישראל שכנסת ישראל תעשה לה יום הצדעה. אתם מתמודדים, יחד עם כל מדינת ישראל, עם אתגרים גדולים מאוד, בהצלחה מרובה. אנחנו בהחלט חייבים לזקוף לכם ולזכותכם הרבה מאוד מההצלחות שיש בתפיסת המפגעים, בחיסולם וכמובן בהצלת חיי אדם, ותודה לכם על כך. ותודה לחבר הכנסת מיקי לוי, שיזם את היום.
מי שמע את המילה פיברומיאלגיה?
<יעל גרמן (יש עתיד):>
אני.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
ולא שרת הבריאות לשעבר, הגברת גרמן, ולא שר הרווחה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
יש כאלה ששמעו.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
לא בכדי – רק שניהם. זו מחלה, שנקראת המחלה השקופה. כמעט שלא מכירים אותה ולא שומעים עליה, אבל זו מחלה ש-250,000 אנשים במדינת ישראל חולים בה. כאבים חזקים, סימפטומים שקשה מאוד להבין, חוסר יכולת לצאת מהמיטה.
רוב החולים הם נשים. רופאי משפחה לא יודעים לאבחן את המחלה, ולאחר שהיא כבר מאובחנת – פה מתחילה דרך הייסורים; 12 שנה לקח לביטוח הלאומי להכיר בה, וחרף זאת עדיין נופלים החולים בין הכיסאות. תרופות שיכולות לשכך את הכאבים לא נמצאות בסל התרופות, שלא לדבר על טיפולים, ושלא לדבר על מעסיקים, שלא יודעים כיצד להעסיק אנשים שחולים במחלה.
יזמתי דיון בוועדת העבודה והרווחה, והיום הגיעו נציגי עמותות וחולים במחלה שסיפרו כמה קשה להם להתמודד עם חיי היום-יום. אני רוצה ומבקשת שקודם כול נעלה את המודעות למחלה הזאת פה, בכנסת, ואז, יחד, נפעל גם להכרה, גם לזכויות, גם לכך שהתרופות יהיו בסל התרופות, וגם להקל קצת על החולים במחלה הזאת, שרק שרת הבריאות לעבר ושר הרווחה לשעבר מכירים את שמה במליאה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. חברת הכנסת מירב בן ארי. אחריה – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. יחתום את הנאומים חבר הכנסת איימן עודה, ואז נעבור לציון יום ההצדעה למשטרה ישראל.
<מירב בן ארי (כולנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, אני רוצה דווקא להתייחס למשהו שפורסם היום, והתייחסתי אליו גם בנאום בן דקה שלי לפני חודשיים, לגבי יניב נחמן.
היום גילינו שהפרקליטות החליטה להגיש, ובצדק, ערעור לבית-המשפט העליון על העונש שנפסק ליניב נחמן. אני מזכירה לכם שהוא הורשע באונס ובמעשה מגונה בכוח, אבל לא הוטל עליו עונש מאסר בפועל. היום הפרקליטות ציינה כי העונש חוטא לשיקולי הרתעת הרבים ולא מבטא מדיניות ענישה ראויה בעבירות מין. אני רוצה לברך את הפרקליטות על ההחלטה הזאת. ההחלטה לשחרר אנס שהודה באונס, למרות הכול לשחרר אותו לחופשי, היא לא הגיונית, היא לא מתאימה, ויותר מכול, היא עושה נזק עצום לציבור הנשים בכל המדינה.
מבחינתי, אני דיברתי על זה גם ביום שניתן לו העונש, אם אתם זוכרים, כאן, בנאום בן דקה, והחלטתי לדבר על זה גם היום, ולא לעבור לסדר-היום על העניין שאנס, שידוע לכולם שהוא אנס, שהשתמש גם בסם אונס, יצא לחופשי. זה שהם הכירו לפני כן – ודיברתי על זה גם בנאום הקודם שלי – וזה שהם התכתבו בפייסבוק לאחר מקרה האונס, זה לא הופך את העניין ללגיטימי. וזה שזוג מכיר, זה לא הופך את האונס למותר.
אז אני מודה לפרקליטות, אני מברכת אותם, ואני מאוד מקווה שפסק-הדין של יניב נחמן ישתנה, וישתנה לרעה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ואחריה – אחרון הדוברים, חבר הכנסת איימן עודה.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני עומדת כאן, ניצבת מול כחולי המדים, הבוקר ביקרתי את משפחתה של רב-שוטר הדר כהן, שעמדה בעצמה לנוכח הזוועה הזאת שהתרחשה, ומנעה, ככל שיכלה למנוע – באמת, תודה רבה לכם על עמידה הממושכת בחזית.
תודה רבה לאחד השוטרים הכי טובים שהכרתי אי-פעם, חבר הכנסת מיקי לוי, שהכרתי אותו עוד כשהוא היה מפקד מרחב מוריה לפני מאתיים-חמישים שנה. אז תודה לך על כל מה שאתה עושה בבית הזה, לא רק על יום המשטרה.
חברתי חברת הכנסת שלי יחימוביץ הקריאה קטע של אורי אורבך, זיכרונו לברכה, בנושא השידור הציבורי. היו לי מספר מועט מאוד של מפגשים עם אורי אורבך, אבל גם אני אהבתי להקשיב לו, גם כשלא הסכמתי אתו, ואני רוצה להזכיר לכולנו שב-1 באפריל כנראה לא יהיה שידור ציבורי במדינת ישראל, אלא אם כן אנחנו נאריך את תוקפה של רשות השידור הקיימת, בגלל העובדה שהתאגיד הציבורי החדש עדיין אינו ערוך לשידור.
אני חושבת שאסור לנו לרסק את האנשים האלה, שאחראים למסך מאוד מאוד מאוד חשוב במדינת ישראל ולמיקרופון מאוד חשוב במדינת ישראל, לקולו של הציבור, לקולו של השידור הציבורי. אסור לנו לתת לדבר הזה להיעלם. זה מאוד מאוד חשוב, זה מוטל על הבית הזה גם הפעם. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת איימן עודה – בבקשה, אדוני.
<איימן עודה (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, אחד הפרלמנטים הנחשבים ביותר בהיסטוריה הוא הפרלמנט האתונאי. זה פרלמנט שהעשיר את העשייה הפרלמנטרית בכל ההיסטוריה. אבל הפרלמנט הזה קרס בעקבות חוק האוסטרקיזם. מהו חוק האוסטרקיזם? זה חוק שנותן זכות לחברי פרלמנט להדיח חברים אחרים בפרלמנט.
אנחנו נבחרי העם, אנחנו לא רוצים להיות נבחרי נבחרי העם, ואתה, ודווקא אתה, בהיותך יושב-ראש הכנסת, אני פונה אליך ומבקש שתיאבק בכל מאודך נגד העברת חוק שנותן זכות לחברי כנסת להדיח חברי כנסת אחרים. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת איימן עודה. אכן, אוסטרקיזם זאת תופעה בעייתית.
חברי הכנסת, תודה לכל הנואמים בנאומים בני דקה.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום הצדעה למשטרת ישראל>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו, כפי שאמרתי, ממשיכים עם סדרת האירועים בכנסת, יום ההוקרה לאנשי משטרת ישראל. במסגרת הצעות לסדר-היום – מס' 2765, 2794, 2850, 2851, 2859, 2868 ו-2879 – נציין את היום הזה גם כאן במליאה.
אדוני השר לביטחון הפנים ולנושאים אסטרטגיים חבר הכנסת גלעד ארדן, אדוני מפכ"ל המשטרה רב-ניצב רוני אלשיך, חבר הכנסת וגם ניצב בדימוס מיקי לוי, היוזם ונותן החסות ליום הזה – יישר כוח בשם כולנו – חברות וחברי הכנסת, ניצבי משטרת ישראל, מפקדים, שוטרים, לוחמי משמר הגבול, נציגי המשפחות השכולות – כבוד לנו שאתם אתנו – קהל נכבד כולו.
שלמה המלך כתב בספר משלי: "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין שֹטר ומֹשל". יש בעולמנו גם יצורים שבאורח פלא אין להם צורך לא בשוטרים ולא בסמכות שלטונית. אך בעולם האנושי, אין זה כך. לכל אדם יש מערכת ערכיו וצו מצפונו, אבל בלי משטרה מאורגנת, סמכותית וחזקה, אנה אנו באים? המשטרה, כשמה כן היא: היא הערובה שלנו לשמירה על סדרי ממשל ומשטר תקינים. בלי משטרה איכותית ויעילה, לא תיכון חברה מתוקנת. וכבר אמרו חכמינו בפרקי אבות: "אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו".
משטרת ישראל עברה תקופה לא קלה, בלשון המעטה, ואין כאן צורך להרחיב; הדברים ידועים ומתפרסמים חדשות לבקרים. דווקא משום כך, יש חשיבות יתרה ליום הוקרה זה לאלפי השוטרים והשוטרות, הקצינים והקצינות, שמרכיבים את הגוף הגדול ולפעמים-מושמץ הזה, לא תמיד בצדק. אנשי ונשות המשטרה עושים מלאכה קשה ומסורה בכל מקום ובכל רגע, בתפקידי אבטחה וסדר, בילוש וחקירות, בכבישים ועל קו התפר, כדי שנוכל לישון בשקט ולקיים כאן חברה איתנה ומשגשגת.
היום הזה ראויים השוטרים למיטב החיזוקים, הברכות והתודות של כולנו כאן בכנסת ושל כלל אזרחי ישראל. אנו מלאי הערכה לכולכם, העושים לילות כימים כדי לאפשר לכולנו, בכל מקום, לקיים שגרת חיים תקינה ובטוחה.
יש לנו משטרה אחת, וכזו היא תישאר. אני תקווה כי בהובלת המפכ"ל החדש, רב-ניצב רוני אלשיך, יצעד ארגון גדול וחיוני זה לעבר עידן מבטיח. אני סמוך ובטוח שמשטרת ישראל קשובה לקולות; היא תלך ותשתפר, תייעל את השירות לאזרח, תשכלל את מאבקה בפשיעה ותוכיח לציבור שמגיע לה קרדיט גדול על עשייה משמעותית רחבת היקף, על פעילות ללא לאות, ובעיקר – שהציבור מאמין בה וסומך עליה.
ברכות למשטרה ביום חגה הפרלמנטרי, והצלחה רבה לכולכם.
אני מתכבד להזמין לשאת דברים את חבר הכנסת מיקי לוי – כאמור, יוזם היום הזה.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
ואחריו – חבר הכנסת דוד אמסלם, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, וחברי הכנסת מרדכי יוגב, נחמן שי, חמד עמאר ומירב בן ארי. ודאי שבסוף ישיב לכל המתדיינים השר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר לביטחון הפנים ולנושאים אסטרטגיים חבר הכנסת גלעד ארדן, מפכ"ל משטרת ישראל רב-ניצב רוני אלשיך, חברי סגל הפיקוד הבכיר של משטרת ישראל, חברי כנסת, אורחים נכבדים, האמת, שאני עומד כאן, אדוני, ומתרגש. מתרגש, כי גם בחלומותי לא תיארתי לעצמי, כשהתרוצצתי ברחובות ירושלים בתקופות קשות מאוד – בין 2000 ל-2004 – זה היה התפקיד האחרון שעשיתי כמפקד מחוז ירושלים – לא חלמתי שאעמוד כאן יום אחד, אסתכל אל היציעים הצבועים כחול ואהיה גאה במדים שלבשתי 24 שנים. אני גאה על המשפחה שלי, המשפחה הראשונה שלי, המשפחה הגרעינית שלי – משפחת משטרת ישראל.
אין בכלל ספק שהמשטרה עברה טלטלה לא פשוטה בשנים האחרונות, ואי-אפשר שהפרט יעיד על הכלל. כמי ששירת שנים רבות במגוון תפקידים – ואם אני הולך אחורה לשנת 1986, עת התרוצצתי כמפקד פלוגה צעיר בסמטאות העיר העתיקה באינתיפאדה הראשונה – אפשר לשאול את כפות – הנעליים שלי, הן מכירות כל מרצפת וכל פינה – חשתי את אותה שליחות שחווים כאן או חשים כאן או מרגישים כאן חברי שיושבים כאן ביציע.
30,000 שוטרי משטרת ישראל, שעובדים בכל מזג אוויר, 24 שעות ביממה, ומהווים שכפ"ץ אנושי, תרתי משמע, לאזרחי מדינת ישראל, ומגינים עליהם בחירוף נפש אל מול הטרור המשתולל ברחובותינו. וידם לא רק בהגנה מפני הטרור, ידם בכול; אין משטרה רב-תכליתית כמו משטרת ישראל, שחוקרת, בוחנת, בודקת – כשאנחנו נמצאים, מסבים בליל-הסדר, השוטרים האלה נמצאים ברחובות, משליטים חוק וסדר. הם כלב השמירה של הדמוקרטיה הישראלית, יחד עם גורמים נוספים, וההקרבה, ואומץ הלב, המקצועיות שהם מפגינים – אין לה סוף.
אני יודע ומכיר את מורכבות עבודת המשטרה. אני מכיר את האתגרים הניצבים בפניכם, חברי כחולי המדים. זה לא פשוט. לעתים – איך אמר היושב-ראש: כל הזמן אתה שוטר, רק אתה כל הזמן צועק במליאה. אז – כן, כשמישהו מנסה לפגוע במשפחה שלי, אני קם, צועק, מתרוצץ, ולא אחת גם מורחק מהאולם הזה, כשאני – מודה – מאבד את העצבים שלי.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
לא על-ידי המשטרה – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
או על-ידי המשטרה – עדיין לא עצרו אותי.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
– – – לא על-ידי המשטרה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
כן.
מוטלת עלינו החובה כנבחרי ציבור – וכאן אני פונה לחברי חברי הכנסת – להבטיח – וכאן תודה רבה גם לסגן שר האוצר, שנמצא אתנו, וגם לחבר הכנסת השר גלעד ארדן, על התקציב הבאמת-רחב שניתן למשטרת ישראל לשנת 2016. לא די בתקציב הזה. ואיך אמר השר גלעד ארדן? צריך לעבוד על תר"ש, על איזשהו תקציב רב-שנתי, כדי שמשטרת ישראל תוכל לתכנן את העתיד. זהו גוף שלא יכול לחיות מעכשיו להיום, אלא יש לו צורך בטכנולוגיות, יש לו צורך בתכנון של כוח-אדם, בקורסים. טוב נעשה אנחנו כנבחרי ציבור אם ניתן דעתנו על העניין הזה. ואני מבטיח לכם, אני מבטיח גם לך, אדוני המפכ"ל, שאנחנו נתגייס כולנו, כתף אחת, כדי לסייע בידי משטרת ישראל.
אני מבקש גם להודות לך, אדוני יושב-ראש הכנסת, על שאפשרת לקיים את היום הזה; אני רוצה להודות לקציני ושוטרי משטרת ישראל; לעובדי הכנסת, שעמלו ועזרו לנו בהפקה של היום המקצועי הזה; לראשי הוועדות, יושב-ראש ועדת הפנים ויושב-ראש ועדת חוקה, שניאותו לקיים דיונים בנושא המשטרה; תודה רבה לך, אדוני, יושב-ראש ועדת הפנים.
ואני רוצה לאחל לך, ידידי, המפכ"ל הנכנס, הרבה מאוד הצלחה. אנחנו תולים בך תקוות רבות. אזרחי מדינת ישראל, הבית הזה, נושאים אליך עיניים ותולים בך תקוות רבות. אין לי בכלל ספק, על-פי ההיכרות שלנו, של, אם אני לא טועה, משהו כמו 20 שנה, שאתה האיש הנכון במקום הנכון.
אמרתי לא אחת: המקום שממנו אתה בא, המודיעין, דומה למודיעין המשטרתי; חקירות, עסקת בזה כל חייך, אתה מקצוען אמיתי; אדם חכם, חושב מחוץ לקופסה, את שאר מקצועות המשטרה – ואני מכיר אותך – אתה תלמד תוך כדי תנועה.
לסיום, שוטרים, שוטרות, לוחמים ולוחמות, כמי שגדל במשטרה ומרגיש בשר מבשרה – כן, ואני גאה על כך – אני מבקש להצדיע לכם ביום הזה ולומר לכם תודה גדולה מכל הלב. תודה בשם כנסת ישראל, תודה בשם אזרחי מדינת ישראל, כולנו חייבים לכם חוב גדול.
תודה רבה וברוכים הבאים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מיקי לוי, גם על היוזמה, גם על הביצוע וגם על דבריו, ואני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דודו אמסלם, לשאת דברים.
<דוד אמסלם (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום אנו מציינים את יום ההצדעה למשטרת ישראל.
האתגרים הניצבים בפני המשטרה הם מורכבים וכוללים קשת רחבה של תפקידים. משטרת ישראל מופקדת על אכיפת החוק ושמירת הסדר הציבורי. היא אחראית לביטחון הפנים של המדינה, שבמסגרתו היא לוקחת חלק במלחמה נגד איום הטרור, לצד רשויות ביטחון נוספות. היא אחראית לשמירת הסדר הציבורי, למלחמה בפשיעה, לאכיפת החוק ולהגברת הביטחון האישי של אזרחי המדינה.
כל אזרח במדינת ישראל זכאי וחייב ליהנות מביטחון אישי. חשוב וראוי שיהיו לכל אזרח ואזרחית, בכל חלקי מדינת ישראל ובכל המגזרים, חיים של חוק וסדר. זהו סממן של מדינה מתוקנת. חוסן חברתי נבחן גם, ולדעתי בעיקר, במידת האמון של אזרחי המדינה במערכות אכיפת החוק, ובעיקר במשטרה. אמון הציבור במשטרה הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה. אמון רב במשטרה מעיד על מדינת חוק, על ביטחון אישי, ומשפיע בהכרח על החוסן הלאומי שלנו. תחושת הביטחון האישי של האזרחים והאמון של האזרחים במשטרה תלויים בנוכחות משטרתית בשטח ובמענה שהמשטרה נותנת לאזרחים הפונים אליה. כך מתחזקת תחושת האזרחים כי המשטרה נמצאת שם ובשבילם.
ימים לא קלים עברו על המשטרה. ביקורת רבה נמתחה על המשטרה. ביקורת, ככלל, אינה דבר מחליש, אלא להפך; יש ללמוד ממנה ולהפיק לקחים, כך שבסוף התהליך, הביקורת מובילה להתחזקות המערכת. מובן שמדובר בביקורת עניינית, ולא בביקורת שרק נועדה להחליש את המערכת. אין לי כל ספק שהמשטרה, בהובלתו של המפכ"ל החדש, רב-ניצב רוני אלשיך, שאנו מאחלים לו הצלחה רבה – היום גם עשינו את זה בוועדה שלנו – תצא מחוזקת מאירועים אלו.
משטרת ישראל היא משטרה חזקה. השוטרים והשוטרות הם חדורי שליחות ובעלי יכולות מבצעיות גבוהות. הם, יחד עם לוחמי משמר הגבול, פועלים תוך סיכון עצמי ואישי לא פשוט. הם מחויבים לתפקידם 24 שעות ביממה, בשבתות ובחגים. כדי לעמוד בכל האתגרים שלפתחה של המשטרה, עלינו לחזק אותה ולהמשיך לצייד אותה באמצעים טכנולוגיים מודרניים, ולהמשיך ולשפר את תנאי השירות של השוטרים והשוטרות, ולדעתי – בעיקר לתת להם את היחס הראוי, כי אני מאמין שזה המרכיב המרכזי במוטיבציה בכלל, של כל איש מקצוע, ובוודאי של המשטרה.
במעמד זה אני מבקש בשמי ובשם חברי ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת להביע הערכה והוקרה לכל שוטרי ושוטרות משטרת ישראל באשר הם, ולמתנדבים ולמתנדבות במשמר האזרחי, אשר מבצעים את תפקידם מתוך שליחות והכרה בערך השירות לטובת העם והמדינה.
היום אנו מציינים גם את יום המשפחה. אני מבקש להביע את הערכתי לכל בני המשפחה של השוטרים והשוטרות, הנושאים בנטל יחד עמם, מאחורי הקלעים, במציאות יומית קשה ומורכבת, ושותפים בשירות המדינה. בסך הכול, כל אחד יודע שבסופו של דבר משפחה חזקה מאפשרת לו גם למלא את התפקיד שלו; ככל שהוא יותר קשה, הוא זקוק יותר למשפחה איתנה שעומדת מאחוריו.
אז באמת, רבותי, אני מצדיע לכם, ובאמת מאחל לכם הצלחה, כמובן למפכ"ל החדש – ההצלחה שלך, כמו שאמרתי בוועדה, היא הצלחה של כלל עם ישראל. תודה רבה.
רק עוד מילה, למיקי לוי, שיזם את היום הזה: באמת שאפו. תודה, אחלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מודה לחבר הכנסת דוד אמסלם, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, ומתכבד להזמין את חבר הכנסת מרדכי יוגב לשאת דברים. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך.
<מרדכי יוגב (הבית היהודי):>
ברשות היושב-ראש, ברשות השר לביטחון הפנים, חברי חבר הכנסת מיקי לוי, יוזם היום החשוב הזה, המפכ"ל וסגל הפיקוד, שוטרים, שוטרות, אורחים נוספים יקרים, אני לא מרבה לנאום כאן בימי שלישי, אבל בחרתי וביקשתי לדבר ביום הזה, ואני מבקש לפתוח את דברי בסמל – סמל לכבודה של משטרת ישראל – בהצדעה והתייחדות עם זכרה של גיבורה, רב-שוטרת הדר כהן, השם ייקום דמה, שנהרגה בקרב עם המחבלים ביום רביעי שעבר, בעת שעמדה על משמר שערי ירושלים בשער שכם. הדר, שוטרת מג"ב צעירה, בסך הכול חודשיים, אך אמיצה וחדורת מוטיבציה למלא את תפקידה, פתחה באש לעבר המחבלים ואף פגעה באחד מהם, ונורתה ונהרגה בידי מחבל נוסף.
פלסטינים שמאדירים מקפחי-חיים, רוצחים ורוצחות, קוראים כיכרות על שמם של שהידים ומקדשים שנאה ומוות; אצלנו מקדשים את החיים. אצלנו, חיילינו ושוטרינו נועדו להגן על החיים, ובלית ברירה – לפגוע במי שבא לפגוע בנו, ואף להרוג. ההרג הוא ברירת מחדל כדי להציל חיים, וכך נהגה שוטרת מג"ב הדר כהן, ואכן, לפי מה שידוע, בגבורתה מנעה פיגוע גדול והצילה חיי רבים.
הצעתי לראש עיריית ירושלים מר ניר ברקת לקרוא לרחבת שער שכם רחבת "עוז והדר". הדר הפכה לקורבן ציבור, אות ומופת, סמל למשטרת ישראל ולנוער בישראל. "עוז והדר" לקוח מתוך "אשת חיל" שבספר משלי, ושניהם ביטויים שקלעו לאישיותה, שבמותה הצילה חיים, ותהי נשמתה צרורה בצרור החיים.
אירועים שונים בשנים האחרונות הביאו לירידה משמעותית בקרנה של המשטרה ובאמון במשטרה בקרב הציבור בישראל. אבל אין לי ספק שרוב השוטרים והשוטרות בישראל, כך גם המפקדים, טובים ומסורים – אני מכיר חלק מהם כפקודי בעבר – והתגייסו לתפקידיהם מתוך אידיאולוגיה וציונות לשמה, לשמור על ביטחון הפנים של ישראל. אין לי ספק שמפכ"ל המשטרה הנוכחי, רב-ניצב רוני אלשיך, יחד עם כל סגל הפיקוד הבכיר, שחלקו פה עמנו, יצעידו את משטרת ישראל בדרך מבצעית, מקצועית ומשרתת, דרך של אמת, שתחזיר לציבור גם את האמון הרחב במשטרת ישראל.
אדוני השר לביטחון הפנים, ראשית, אבקש להודות לך על מאמציך להגדלת תקציב המשטרה ולהגדלת כוחה. שנית, אני מבקש לומר לך, והיו בינינו כמה שיחות: שאפו על הבחירה וגם על ההובלה גם של המדיניות.
אני מבקש לומר שעוד לא עשינו את כל הדרך – ואתה ציינת את זה – והשכר של אותם שוטרים, בפרט אלה שמתמודדים בחזיתות הטרור, ראוי שיעלה גם הוא, כתוספת מבצעית שלה הם ראויים.
אני מבקש להצדיע ולהודות באופן מיוחד למפקדי ולשוטרי ושוטרות מחוז ירושלים, שבשנתיים-שלוש האחרונות נחשפתי – ואף ניסיתי להתערב יותר – לכמה סוגיות – כדי לחזק את העשייה שלכם שם: אתם ואתן, שוטרי ושוטרות מזרח-ירושלים, עמדתם בשנים האחרונות בעומס עבודה ואירועים רבים מאוד. התמודדתם ואתם מתמודדים, כמו גם אותה שוטרת-בת-חודשיים, הדר, השם ייקום דמה, עם מצבים שעמם מתמודדים צנחנים ויחידות מיוחדות בחזיתות של איום, סיכונים ומצבים מורכבים, ונדרשתם להגן ולתקוף כאחת, ולשמור על ירושלים המאוחדת שלנו כבירת ישראל לנצח.
שליחות ואחריות גדולה על כתפיה של משטרת ישראל, "שומרים הפקד לעירך כל היום וכל הלילה"; שוטרי משטרת ישראל, שעושים לילות כימים למען ביטחון הפנים של ירושלים, הנגב והצפון, מחוז ש"י והמרכז, במדינת ישראל כולה. ומכאן גם קריאה שהושמעה גם היום באודיטוריום, ואני מצטרף אליה, וגם השתדלתי ונמשיך לפעול לפיה, לקרוא לכל הצעירים בישראל, בוגרי הצבא: התגייסו למשטרה, זה אתגר חשוב וגדול. במגוון התפקידים של משטרת ישראל אתגרים חשובים ומעניינים, מהשירות לאזרח, דרך שמירת החוק והסדר ועד האחריות לביטחון הפנים והסיוע לביטחון בכלל – אתגרים לכל צעיר וצעירה.
אם אני צריך לסיים את דברי במילה אחת, אומר לכם, מפקדים, מפקדות, שוטרי ושוטרות משטרת ישראל, כולל ירוקי המדים שבמג"ב, בשמי ובשם הכנסת, חברי לכנסת, בשם עם ישראל: תודה; ובמשפט אחד: תודה רבה וברכת הצלחה גדולה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הכנסת מצדיעה היום למשטרת ישראל. אני רוצה להודות לחבר הכנסת ידידי מיקי לוי, שיזם את הרעיון הזה, זה היה גם ביצוע מצוין וגם רעיון מעולה. אני רוצה לברך בהזדמנות הזאת את השר ארדן – הוא עדיין מקבל ברכות, הוא רק שבעה חודשים בתפקיד – וכמובן את המפכ"ל התימני הראשון; בן-גוריון חשב שצריך להיות רמטכ"ל – הייתי בשדה-בוקר בשבוע שעבר, בשבת, וראיתי מכתב שכתבו לו – שאלה אותו אזרחית – או אזרח: מה אתה מעדיף, רופא תימני או רמטכ"ל תימני? אז הוא אמר שלא כל אחד יכול להיות רופא, ואם את יכולה להיות – או יכול להיות – רופא, הוא מעדיף את זה על פני המקצוע האחר. אז מפכ"ל זה בסדר גמור – החזון התגשם בחלקו.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
חשבתי שאתה מתכוון שלא כל אחד יכול להיות תימני.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
זה – איתן כבל היה פה, הוא הסביר לי את הקסם המיוחד של העדה התימנית.
<מירב בן ארי (כולנו):>
הנציגים של העדה עזבו.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
המשטרה היא אחד מיסודות הדמוקרטיה הישראלית, ויש לה תפקיד חשוב מאין כמוהו: אכיפת החוק. אנחנו יכולים לחוקק, ואנחנו מחוקקים הרבה חוקים, אבל הם לא שווים את הנייר שעליהם הם נכתבו, אם לא יהיה מי שיאכוף אותם. המשטרה והפרקליטות, שהולכות בדרך כלל יד ביד, הן הזרוע האוכפת את החוקים במדינת ישראל.
בהקשר הזה, נזכור כולנו שיש לכל אחד מאתנו חוויה משטרתית מכוננת, כולל חברתי שלי יחימוביץ מאתמול. כל אחד כבר עבר בית אחד שנפרץ – – –
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
לא צריך להיסחף, זה לא מכונן.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
זה לא ממש.
כל אחד שעבר כבר בית אחד שנפרץ, ועוד בית שנפרץ, ואפילו שוטר שפוגש אותו ואומר לו: עכשיו תעמוד פה בצד ואני אראה לך, כמו שאמר לי לאחרונה. אז לכל אחד כבר יש איזושהי התנסות עם המשטרה, עם השחקן המרכזי והחשוב הזה, ויחד עם זאת, אף אחד אסור שיזלזל או יוריד במשהו מהמשטרה או ממשקלה של המשטרה. תפקידה במרחב הציבורי הוא חשוב לאין ערוך. כל אזרח ואזרחית מצפים לראות שוטר, לקבל שוטר ולכבד אותו.
מתוך הדברים האלה עולות כמה אמיתות שאני רוצה להדגיש: 1. ישראל זקוקה למשטרה חזקה ובעלת יכולת, עם כל ההשקעות המתבקשות בכך. אנחנו לא עושים לאף אחד טובה כשאנחנו משקיעים במשטרה, כי אנחנו משקיעים בסופו של דבר בעצמנו.
2. המשטרה חייבת להיות עצמאית. החוק מחייב אותה יותר מכל אחד אחר, ורק הוא מונח מעליה; לא דרג פוליטי ולא אף אחד אחר, אלא החוק והאחריות כלפי הציבור כולו.
3. המשטרה גם צריכה להיות אמיצה – אמיצה כדי שתפעל ללא פחד וללא משוא פנים; שתוכל להילחם בפשע, שתוכל לעקור את הפשע מתוכנו, ובימים האלה כמובן גם להתייצב מול הטרור, כפי שעושים מאות ואלפי שוטרים ברגעים האלה שאנחנו מדברים – והוזכר גם האירוע הטרגי מהשבוע שעבר, ומותה של השוטרת, שוטרת מג"ב.
4. ולבסוף, אנחנו צריכים משטרה נקיית כפיים. השנים האחרונות, המטלטלות, שעברו על המשטרה, אינן יכולות לעבור בלי שייעשה בה עכשיו טיפול שורש, ואסור לעצום עיניים ולהתעלם ממה שקרה. מערכת שאיבדה את מחצית הפיקוד הבכיר שלה, בנסיבות שאנחנו לא רוצים להזכיר אותן בכלל, איננה יכולה להתעלם ממה שקרה; היא חייבת להסתכל על המצב הזה בעיניים פקוחות ולשאול את עצמה איך להבטיח שהדורות הבאים של השוטרים ושל הקצינים והקצינות במשטרת ישראל יהיו אחרים. הציבור מסתכל עליכם כדוגמה להתנהגות נקייה. כשאתם תתנהגו כך, גם הציבור יתנהג כך. ולכן, האחריות הכבדה שמוטלת היום על המפקדים החדשים של המשטרה, וגם על המפכ"ל, שעכשיו בונה מטה חדש, וגם על השר, זה באמת לנקות ולטהר את המשטרה מכל הפגמים שנפלו בה בשנים האחרונות.
אני חושב שיש פה אתגר עצום, והצלחת המשטרה יהיה בה מסר חשוב מאוד למדינת ישראל. מסר חשוב מאוד. ולכן אני רוצה מפה לשלוח ברכה גם לך, השר ארדן, גם לך, המפכ"ל החדש, גם לקצינים החדשים שמונו וגם לקצינים שצומחים במשטרה ונמצאים שם כבר עשרות שנים, ומשקיעים במשטרה את תמצית חייהם, את כל עניינם. ואני מבטיח גם כאן, כחבר כנסת, שאנחנו נעשה כל מה שאנחנו יכולים כדי לתת לכם את הכלים, כמה שאנחנו יכולים, אבל את העבודה אתם תצטרכו לעשות. כל טוב. תודה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, כבוד המפכ"ל – והסגל הבכיר – אני רוצה לאחל לך הצלחה בתפקיד.
בראשית דברי אני רוצה לברך את חברי חבר הכנסת מיקי לוי, לשעבר מפקד מחוז ירושלים, אשר יזם את היום החשוב הזה, הצדעה למשטרת ישראל בכנסת. אין כמו ימי האלימות האלה שאנו עדים להם בתקופה האחרונה, כדי להרים על נס את פועלה של משטרת ישראל. שוטרי משטרת ישראל פועלים ללא לאות, בנחישות, לילות כימים, באומץ לב הראוי לכל שבח, כדי להגן על תושבי המדינה. אין לי ספק שכל אזרחי המדינה שותפים לתחושתי זו וכמוני מחבקים היום את שוטרי ישראל בהכרת תודה.
במשטרת ישראל משרתים רבים מבני העדה הדרוזית. נאמנותם ומסירותם לעבודתם, ותרומתם למשטרה, מורגשות בכל אחד מהתחומים שבהם הם עוסקים. בהזדמנות זו, ברצוני לציין את גבורתו של רב-סמל זידאן סייף בפיגוע בבית-הכנסת בהר-נוף. זידאן סייף, שהיה שוטר במשטרת התנועה בירושלים, חתר למגע עם המחבלים, חירף את נפשו להצלת חיים, נפצע אנושות בקרב היריות עם המחבלים, ומת מפצעיו. במותו הציל רבים. וגם ראינו את זה עם השוטרת, רק השבוע.
אני רוצה לפנות כאן למפכ"ל: אני יושב הרבה עם השר, יושב עם הרבה צעירים דרוזים שהיו לוחמים, קצינים, תרמו שלוש שנים מהחיים שלהם למען ביטחון מדינת ישראל. הם מנסים להתגייס למשטרה, כי הם רוצים להמשיך לתרום, ומערימים עליהם קשיים ודוחקים אותם הצדה. רק בתקופה האחרונה אנחנו מרגישים את זה, ואני לא יודע למה. אני חושב שצריך לבדוק את זה; לעודד את הצעירים האלה להתגייס ולהמשיך לתרום.
ונקודה שנייה שאני חייב להעלות – הנושא של קידום קצינים דרוזים. ולמה אני מעלה את זה? יגידו לי: זה נושא מקצועי. אבל אני אומר: לא; יש בעיה, יש מדיניות, אני לא יודע מה יש, אבל לא יכול להיות מצב שרק בשנה האחרונה, שנת 2015, קידמו שלושה קצינים לדרגת סגן-ניצב במשטרת ישראל, כאשר שנים רבות היו רק בדרגת רב-פקד, ושנים רבות לפני זה היו ניצבים, תת-ניצבים, ניצבי-משנה. למה היום אין יותר מדרגת סגן-ניצב במשטרה הכחולה? לכן, אני קורא למפכ"ל לבדוק את הנושא, ואם יש מדיניות כזאת – לשנות את המדיניות. זה חשוב להמשך תרומתם של אותם צעירים שרוצים להמשיך לתרום, למען משטרת ישראל, למען מדינת ישראל, למען ביטחונה של מדינת ישראל. תודה רבה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת מירב בן ארי – בבקשה, גברתי.
<מירב בן ארי (כולנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, מפכ"ל המשטרה, נציגי המשטרה – אני עכשיו אתייחס – לא התייחסתי בנאומים בני דקה כמו כולם, כי היה לי חשוב להתייחס בנאום הזה במיוחד לכם. אני רוצה גם לאחל לך הצלחה בתפקיד – אומנם אתה כבר כמה חודשים – חודשיים – אז שיהיה בהצלחה, ואנחנו כאן, כל הכנסת, מאחוריך.
אני רוצה גם להתייחס לשוטרים של משטרת ירושלים, כי גם הבוקר שמענו על אותה נערה בת 16 שיצאה לחקות את החברים שלה והלכה לדקור שוטרים; היא יצאה מהבית עם סכין מטבח גדולה והלכה לשער שכם, ושם, לשמחתנו, אותם שוטרים הצליחו לנטרל – והגיבו במקצוענות ראויה.
לפני שבוע נהרגה באותו השער הלוחמת הדר כהן, זיכרונה לברכה, דיברו עליה גם חברי חברי הכנסת, ובעצם נראה שזה היה ניסיון הפיגוע הגדול והמשמעותי ביותר שהיה מול אותם שוטרים, וגם כאן, למרות ההתקפה ולמרות אלמנט ההפתעה, הצליחו השוטרים והשוטרות לעצור ולמנוע פיגוע קשה יותר על אזרחי ישראל.
אני כל הזמן חושבת לעצמי על אותן שעות רבות שהשוטרים האלה מעבירים בתוך אוכלוסייה עוינת, כשהם עומדים על המשמר, שומרים על הביטחון של ירושלים, ובכלל של תושבי ישראל, וזה לא מובן מאליו, לעמוד שעות בגשם, בקור המקפיא של ירושלים, לסכן את החיים בכל בדיקה שגרתית, כמו אותה בדיקה שהדר כהן, זיכרונה לברכה, עשתה, שבסך הכול באה וביקשה תעודות, ובעצם מצאה את מותה במקום. המחשבות האלה כל הזמן מלוות אותי, ואני גם חושבת שבעצם כולכם – זה אתם, השכנים שלנו, הדודים, החברים, ובעצם כל אחד מאתנו, במדינה, הוא חלק ממשטרת ישראל.
אנחנו, בבית הזה, צריכים לתת את הכבוד הראוי לאותם שוטרים שנמצאים על המשמר, שבודקים את החשודים, שמתפעלים את המוקד, שנוהגים באופנועים, ברכבים, שבודקים את המטענים, שמקימים את המחסומים, עוצרים את ההפגנות, ובעצם מגינים בכל כך הרבה תפקידים על חיינו. אני רוצה אפילו להודות לחברינו ההולכים על ארבע, הכלבים, שגם הם חלק מהפעילות החשובה שלכם, וגם הם מגינים עלינו. אני חושבת שכחברה, לעתים אנחנו שוכחים, ואנחנו לא עומדים מספיק על המשמר בלהגן עליכם.
בשנים האחרונות אנחנו גם נתקלים בתופעה של שיימינג באינטרנט וברשתות החברתיות, שגם היא לא פוסחת השוטרים. ראינו את זה, לצערנו, גם באסון עם תת-ניצב אפי ברכה, שלקח את חייו בידיו, לצערנו, רק בשל אותה התנהלות ברשתות החברתיות, השיימיניג הזה, ללא גבולות, שמוביל לפגיעה באנשים. ואני חושבת על משפחתו של תת-ניצב אפי ברכה, ואני חושבת על כל אותן משפחות שעוברות את תהליך השיימינג שהמפקד בבית נחשף לו.
מכיוון שזה גם יום המשפחה, אי-אפשר שלא להתייחס ולהגיד תודה למשפחות שלכם, להורים שלכם, לנשים, לגברים, לילדים, שעוברים לפעמים חיים שלמים בלי שתהיו חלק מרכזי מחייהם; אתם מפספסים לפעמים ימי הולדת, לפעמים את המסיבה בגן, רק כי יש לכם אחריות כזו חשובה. אז אני רוצה להודות למשפחות שלכם, שמלוות אתכם. גם הן חלק מהביטחון שלנו, של מדינת ישראל.
אני רוצה להודות לחברי חבר הכנסת מיקי לוי; אתם אדם מיוחד, נלחם תמיד בחירוף נפש למען הדברים שעליהם אתה שומר. אני רוצה להודות לך על שיזמת את היום החשוב והמרגש הזה. אני רוצה בכלל להודות לך על זה שאתה כאן, כי אתה באמת דמות ומודל. יש לכם נציג מדהים, ששלחתם לכנסת, שעושה את עבודתו נאמנה. אני גם רוצה להודות לשר לביטחון הפנים, שעושה את תפקידו בצורה ראויה, ומלווה אתכם, נמצא אתכם תמיד בכל האירועים בשטח. אנחנו רואים את זה, וזה לא מובן מאליו, אז – תודה רבה, ותודה לכולכם שהגעתם ליום הזה, ולחבר הכנסת מיקי לוי על היוזמה.
ואני רוצה להגיד משהו אחרון. אומנם אני האישה היחידה שדיברה כאן בהצעות לסדר-היום, אבל, אדוני המפכ"ל, אני נותנת לך פה טיפ: שבפעם הבאה יישבו שם לידך לפחות איזה שתיים, אתה יודע – לא רק מירי יכין, שם. תודה רבה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה. תודה רבה, גברתי. אני מאפשר הבעת דעה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. בבקשה, גברתי, דקה לרשותך.
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
המפכ"ל, בהצלחה בתפקידך. מיקי, תודה רבה על היום הזה. אני חושבת שהיום הזה ראוי במיוחד, כי – מי כמונו יודע כמה קיתונות של ביקורת המשטרה סופגת השכם והערב – לפעמים בצדק, אבל בואו נודה: אין גוף שחסין משגיאות ומטעויות.
ואני גם מבקשת היום להצדיע לשוטרי משטרת ישראל. השוטרים במדינת ישראל מתמודדים עם אתגרים ששום שוטר בשום מדינה בעולם לא מתמודד אתם – גם הדברים הרגילים ששוטרים מתמודדים אתם, וגם לוחמה בטרור של ממש. בסופו של דבר, כל שוטר, ולו הזוטר ביותר, יוצא לו לעתים – יש הסתברות גבוהה שהוא ייאלץ להתמודד עם פיגוע טרור; דבר שלא קורה בעולם הרחב.
השוטרים מרוויחים מעט מדי, ועובדים קשה מאוד, והם משרתי הציבור, באמת, שעושים את העבודה הקשה ביותר, בחוד החנית, וגם מקבלים המון זלזול, בוז וביקורת במקביל לעבודתם. לו זה היה תלוי בי, שוטרים היו מרוויחים יותר, מקבלים כבוד רב יותר, וגם מקבלים את הזכות להתאגד, כמו שוטרים במדינות מערביות רבות בעולם. לצערי, לא הצלחתי במהלך הזה שלי, אבל אני רוצה שידעו שוטרי משטרת ישראל, שגם בימים קשים, עם הביקורת המוצדקת, יש להם ידידים פה, במשכן הכנסת. בהצלחה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, גברתי. בגלל היום החגיגי אני מאפשר לעוד שלושה חברי כנסת, ארבעה, כל אחד דקה – נסגרה הרשימה – ואז השר ישיב. אני מזמין את איציק שמולי – בבקשה, אדוני. אנא הקפידו על דקה. תודה.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
תודה רבה על הנדיבות, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לברך את היוזמים של היום הזה, ובמיוחד – גם – להצטרף להצדעה הפרלמנטרית למפכ"ל ולעוסקים במלאכה, לכל השוטרים.
ברור לנו שהאתגרים שעומדים בפניכם הם עצומים. היחס והציפיות שיש מהאזרחים ומהבית הזה בכלל כלפי המשטרה, לא עולים בקנה אחד עם התקצוב והתמיכה שלהם אתם זוכים, כלומר היחס הוא הפוך. ולמרות הכול, אני רוצה ביום הזה, גם כן, להעלות על נס את התרומה האדירה שלכם, המרכזית שלכם, לביטחון היומיומי שלנו.
ואם אפשר עוד במשפט אחד לבקש ממך, אדוני המפכ"ל, נושא אחד – כל אחד והנושאים שקרובים ללבו: יש תחושה שהנושא של מניעת צער בעלי-חיים במשטרה נדחק לקרן זווית במקרה הטוב, ונתפס כמטרד במקרה הרע. אני מבקש, ביום הזה, גם להתייחס לסוגיות האלה, ש-נכון, הן לא כמו שמירה על חיי האדם וביטחון האזרחים, אבל לכל הפחות שלא יעלו גיחוך בחלק מתחנות המשטרה. תודה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת ענת ברקו – בבקשה, גברתי.
<ענת ברקו (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, אדוני השר, חברי מיקי לוי, כל הכבוד. אני חושבת שהמשטרה נמצאת בכיוון הנכון. אנחנו מרגישים איזושהי תזוזה. ונכון שהתנופה היא, לצערנו הרב, לנוכח העובדה שהאזרחים רואים ששוטרים ושוטרות, כמו הדר כהן, זכרה לברכה, חוסמים בגופם את המחבלים ואת הטרוריסטים שאורבים לנו בכל מקום, ובעיקר כאן, בירושלים.
אתם עושים עבודה מצוינת במניעת פשיעה וטרור; באמת שאין לה אח ורע בעולם. רואים אתכם בכל מקום, ואני חושבת שהעבודה מדברת בעד עצמה. הכיוון המקצועי הישר, החתירה למגע, הקשר עם האזרחים, באמת, המענה המיידי והמקצועי, הם שיעשו את העבודה, ואני חושבת שהדברים הללו ניכרים בחודשים האחרונים.
אז הרבה הרבה תודה למיקי, לשר, שבאמת גם מרגישים את התזוזה הזאת, מאז נכנסת לתפקיד, תנופה של עשייה. אני מרגישה את זה גם בחקיקה וגם בגיבוי מהשר שאני זוכה לחקיקה שעוסקת בביטחון פנים.
תודה רבה מקרב לב, ויום משפחה שמח. אני יודעת כמה ערבים הילדים מחכים לכם בבית ואתם לא מגיעים, או מגיעים עם מדים לכל מיני מקומות שאתם לא אמורים להיות בהם במדים – אני מכירה את זה מהבית הפרטי שלי, אז באמת: תודה, והרבה הרבה הערכה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
באמת נדיב היום.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
זאת הבעיה עם נאומים בני דקה – שיש לנו תמיד כל כך הרבה מה לומר.
אני רוצה באמת לומר לשר לביטחון פנים שהתחושה היא שבאמת יש, אתם יודעים – אומרים "יש בעל-בית" – התחושה שאתה נמצא שם היא מאוד מורגשת. ובאמת, למפכ"ל הנכנס – אני מצטרפת לחברתי מירב בן ארי – אני חושבת שנכנסת בתקופה מאוד מאוד מאתגרת, אבל גם אני מקווה שסגל המשטרה ימנה יותר נשים. אני משוכנעת שנוכל לתרום.
אחד הדברים שאנחנו חווים פה בכנסת זה הרבה מאוד חקיקה פרטית. כל הזמן שואלים: למה חקיקה פרטית, ולמה חקיקה? וזו שאלה מצוינת – משום שאנחנו מוצאים את עצמנו הרבה פעמים עומדים מול שוקת שבורה בנושא אכיפה. התייחס לזה חברי חבר הכנסת שמולי בנושא צער בעלי-חיים. באמת האתגר המאוד-מאוד גדול בתוך העומס העצום שיש בנושא של שיטור "רגיל" וביטחון פנים עקב מעשי טרור לא מותיר זמן, הרבה פעמים, למשימות האחרות. ואנחנו באמת נצטרך למצוא את הדרך לתת לכם יותר משאבים, יותר כוח, יותר כלים, כדי לעשות את כל עבודת האכיפה, כדי – תסלחו לי, חברי חברי הכנסת – שגם אנחנו אולי לפעמים נרגיש שאנחנו נדרשים להגיש פחות הצעות חוק פרטיות. תודה רבה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה. אחרון לפני סיכום השר – חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכנסת. אדוני.
<דוד ביטן (הליכוד):>
טוב, אני קודם כול מברך על הדיון הזה ועל היום הזה. אני רוצה לומר לכם, המפכ"ל והניצבים, שאתם עושים עבודה מצוינת. הביקורת שאתם חווים כל הזמן נובעת מזה שיש חוסר באמצעים ובכוח-אדם – אי-אפשר להיות בכל מקום, אי-אפשר לעשות כל דבר, כשצריכים יותר ויותר שוטרים בשטח ובכל מקום אחר. ואני קורא לממשלה כאן, לנציג הממשלה, לשר – אני יודע שהוא עושה מאמצים בעניין הזה – להגדיל את התקציב ולתת כמה שיותר תוספת כוח-אדם, כי נושא השיטור והמשטרה בכל מקום ומקום חשוב מאוד לתושבי המדינה.
אני גם רוצה לומר לכם שקרנכם עלתה לא רק בעיני, אלא גם בעיני הציבור, מאז גל הטרור האחרון; התפקוד שלכם בגל הטרור, החתירה למגע – ראינו את זה ממש בפיגוע בבאר-שבע, איך השוטרים נכנסים פנימה וחותרים למגע מול המחבל שהיה. כל הכבוד לכם. תמשיכו כך.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה. יסכם בשם הממשלה – אדוני, השר לביטחון הפנים גלעד ארדן. לאחר מכן נעבור לחקיקה. בבקשה, אדוני.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אני קודם כול באמת רוצה לברך את המפכ"ל וכל מפקדות ומפקדי המשטרה שנמצאים כאן באולם, וגם את כל אלה שהשתתפו ביום החשוב הזה, וכמובן להודות לכל חברות וחברי הכנסת שהשתתפו בדיונים בוועדות, כאן במליאה, הביעו את דעתם. אנחנו מקבלים באהבה גם את התמיכה והגיבוי וגם, לעתים, את דברי הביקורת, שהיא חשובה. למה אתה עושה – – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אמרת: "לעתים, את דברי הביקורת". גם וגם.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
לא הבנת את סימני הפיסוק בדברי, פשוט. הכול מוסב – אהבה זה על הכול. אמרתי: בדרך כלל גיבוי ותמיכה; לעתים גם ביקורת.
<היו"ר מאיר כהן:>
תבין אותו, אדוני השר, אנחנו אחרי שיעור ערבית.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
יש לי בעיות בדרך כלל בהבעת דברי.
<ענת ברקו (הליכוד):>
– – – נחמן נושא נשוא מושא.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
לא חשוב. בכל מקרה, לפני שאנסה לענות על חלק מהדברים שנשמעו כאן, וגם לומר את אשר על לבי, אני רוצה להביע את התודה וההערכה קודם כול לחבר הכנסת מיקי לוי, על היוזמה והארגון המופתי של היום הזה, ובאמת, בשם כל משטרת ישראל – בטח בשמי, כשר לביטחון הפנים – אני מאוד מודה לך על היוזמה החשובה הזאת.
עם הזמן – אני נפגש עם שרים לביטחון פנים ומפכ"לים ממדינות אחרות – למדתי שיש הרבה מדינות שבהן מציינים יום לאומי להצדעה למשטרה, ולא בכדי, דרך אגב. תכף אסביר למה. יכול להיות – כבר הסתמסתי עם השרה רגב, שהיא יושבת-ראש הוועדה לסמלים וטקסים – שאת המודל הזה שכאן צריך להרחיב לכל המוסדות הממלכתיים, הממשלתיים, גם למערכת החינוך, כי אם אנחנו מסכימים על מה שאמר המפכ"ל – שאנחנו לא רוצים שאימהות יבהילו את ילדיהן שאם הם לא יאכלו יבוא שוטר, אלא להפך, שהילדים יגדלו כאן בהבנה מה תפקידם של השוטרים, שכאן הוא גם ייחודי, בהגנה על חייהם ושלומם, בטח אכיפת החוק, שגם היא מגינה על ילדי ישראל פעמים רבות – אז יכול להיות שהחשיבה צריכה להיות להרחיב את היום הזה.
לפני שאעבור להקראת הנאום שכתבתי, אנסה לגעת בקצרה בדברים שנשמעו כאן. קודם כול, לא הסכמתי למה שנשמע כאן, דומני מחבר הכנסת שי, שאם השוטרים כולם, מהראשון ועד האחרון, ינהגו כהלכה, וכולם, שפתם תהיה שפה ראויה, והנימוס והכול ינהג אצלם, אז העם יתנהג אחרת. צר לי לומר לך, באכזבה, מצדי: אני חושב שזה ההפך, כלומר, משטרת ישראל משקפת את עם ישראל, במובן מסוים גם כנסת ישראל. כמו שהתנהגות של ח"כ כזה או אחר כאן מאוד מתסכלת אותנו כשאנחנו מגיעים לבית-ספר ומסתכלים על כל חברי הכנסת אותו דבר, אני מניח שגם במשטרת ישראל, שמונה קצת יותר מעיר ממוצעת בישראל – 30,000 שוטרות ושוטרים – גם אותם זה מאוד מאוד מתסכל כשכל התנהגות של שוטר, שוטרת, חייל שח"ם, שנוהג בצורה לפעמים כזאת או אחרת, משליכה תקשורתית, תדמיתית – לא בצדק, כמובן, בעיני – על כל התדמית של הארגון הגדול והמורכב הזה.
ושוב, בואו נזכור: כל ההשוואות לגופים ביטחוניים אחרים, בדרך כלל לא רלוונטיות, כי משטרה, שב"כ, מוסד, שמושקעים במאבק תמידי באויבי המדינה, שונים לחלוטין מהתפקיד הלא-רק-ביטחוני שיש למשטרה, אלא גם האזרחי – להשליט את החוק והסדר על אזרחי מדינת ישראל, ומובן שהם נבחנים, והם הרבה יותר שקופים בפעילות שלהם – כל דבר שהם עושים, כל טעות אנוש, כל – לפעמים לא טעות, אלא דבר שצריך לתקן אותו – חשופים לעין כול. אני חושב שאנחנו צריכים להיזהר מאוד מאוד, דווקא כמובילי דעת קהל, מהכללות בהקשר הזה. אני אגע בכך בהמשך דברי.
אדוני היושב-ראש, משטרת ישראל נדרשת להתמודד מדי יום עם קשת מתרחבת של איומים כלפי הציבור בתחומי הפשיעה, הסדר הציבורי והתנועה, כפי שמקובל בכל משטרה בעולם, ונוסף על כך היא ממלאת תפקיד ייחודי בתחומי הביטחון ומניעת הפח"ע. המשטרה פועלת בזירה מורכבת, ונמצאת כמעט תמיד בעין הסערה הציבורית. היא עושה זאת באופן המקצועי והרגיש ביותר. היא פועלת בנחישות וללא משוא פנים בעת שהיא אוכפת את החוק, פועלת לקיים את הסדר הציבורי ונלחמת בטרור באחת מהחברות ההטרוגניות ביותר בעולם.
בחודשים האחרונים, כשר האמון על ביטחון הפנים, נחשפתי להיבטים רבים של פעילות המשטרה – היבטים שלעתים נסתרים מעיני הציבור ונעלמים מהשיח הציבורי. גיליתי כי הציבור בישראל – גם אני במידה מסוימת – חשוף – הייתי חשוף – רק לקצה הקרחון של עבודה ענפה, יומיומית, קשה ואפורה, הנעשית לרוב מאחורי הקלעים. בשנה החולפת, ובחודשים האחרונים ביתר שאת, עמדו לפתחה של המשטרה אתגרים ומבחנים קשים ומורכבים, שעודנו נמצאים בעיצומם: גל עכור ומתמשך של טרור לאומני מסוג חדש, שימוש גובר במרחב הקיברנטי להסתה לטרור, אלימות, הפרות סדר ופשיעה, ומלחמה בלתי פוסקת בפשיעה המאורגנת. אילולא הפעילות הזאת אפשר רק לדמיין כיצד, חס וחלילה, הייתה נראית החברה הישראלית היום.
השוטר הנו הכתובת שהציבור מכיר ופונה אליה בכל צרה כדי לקבל עזרה וסיוע בעתות שגרה, וקל וחומר בעתות חירום. אני יכול גם להגיד שחוץ מהאזרח, מסתבר או התגלה לי שגם הממשלה, כל פעם שאין לה מי שיטפל במשהו, הפכה את המשטרה למפיק האירועים הלאומי; די להיזכר בביקור האפיפיור, או בפיקוח – כל מיני נושאים שלא הוסדרו, הממשלה לא הצליחה, לא השכילה להכריע בהם שנים רבות – זה אפילו הפיקוח על בטיחות של עסקים או אירועים ציבוריים.
חשיבותה של המשטרה לחוסן החברתי וכחוליה מרכזית בשרשרת הביטחון האישי והחוסן הלאומי מקבלת חיזוק עם כל עימות בגבולות המדינה, וכאשר האויב מבקש להפוך את העורף לחזית העיקרית, וגם פה ראוי להזכיר, שוב, שאין היום איזשהו איום מיידי או תרחיש של כיבוש גבולות המדינה או הכרעת צה"ל על הגבול. אויבי המדינה, ארגוני הטרור, היום מזהים אך ורק את העורף האזרחי כבטן הרכה – לפחות בעיניהם – ומכלול האיומים שהם מייצרים, בין אם זה טילים, רקטות או טרור סכינים, מוכוון כל כולו לשטח שבו משטרת ישראל היא בעצם האחראית לפיקוד ולשליטה, והיכולת שלה והמקצועיות שלה והעוצמה שלה, עד החוליה שחברת הכנסת יחימוביץ דיברה עליה – גם שכר השוטרים והתנאים שלהם, ובהקשר הזה אנחנו בעצם ועד העובדים שלהם – ישפיעו אולי יותר מכל דבר אחר בשעת-חירום על החוסן הלאומי והיכולת שלנו להמשיך להתקיים כאן כחברה וכמדינה.
הישגיה של המשטרה אינם תוצאה של מזל, אלא פרי עבודת נמלים ענפה ותכנון מושכל וצופה פני עתיד. המשטרה משקיעה רבות, בונה את עצמה להתמודדות עם האיומים ועם ומצבי משבר.
השירות במשטרה היום מחייב כישורים טכנולוגיים ורמת ידע גבוהה מאוד כדי להילחם מול תחכום פושעים ועבריינים ולנצח במערכה בחוכמה. העשייה, ההישגים והיכולת אינם מוכרים ברובם לציבור, כפי שציינתי קודם, או זוכים לחשיפה דלה בדרך כלל בשיח התקשורתי. אני תקווה שיום הצדעה זה יסייע להעלות למודעות הציבורית, לחיזוק התדמית, אמון הציבור, כמקור גאווה לכל שוטר ושוטרת ומשיכת כוח-אדם איכותי להתגייסות למשטרה, ולא בכדי, אומר לכם שבשנה האחרונה המשטרה נתקלה בקשיים גדולים מאוד מאוד לנוכח הפרשיות שנחשפו בה, קושי רב מאוד להגדיל את הגיוס למשטרה, אף שהיו לנו צרכים, ויש לנו עדיין צרכים כאלה. וכשאנחנו מדברים כאן על הצורך לגייס הרבה יותר כוח-אדם, ולהגדיל את המשטרה, וכוח-אדם איכותי, שתבינו שגם האיזון בין הביקורת להבעת האמון בהישגים של המשטרה – גם זה דבר שמאוד מאוד משפיע על היכולת של המשטרה לצרף לשורותיה עוד כוח-אדם, וכוח-אדם איכותי.
לאחרונה אנו עדים לגילויי אלימות בכל מגזרי החברה: במשפחה, בכבישים, בבתי-הספר, גם במטוסים, במגרשי הספורט, כלפי בעלי-חיים ובכל תחומי החיים. משטרה חזקה, בעלת יכולת ומגובה באמון הציבור, חיונית לשמירה על המרקם החברתי, על יציבות הדמוקרטיה ועל שלטון החוק.
בהסתכלות קדימה, האתגרים והאיומים יהיו אחרים ממה שהכרנו, או אף צפינו, ובכלל זה התפתחות המרכזיות והנחיצות של המרחב הקיברנטי באורח חיינו, והפוטנציאל הגלום בו לפגיעה קשה, בכל הרמות. בהקשר הזה אני אחזור על מה שהסביר המפכ"ל, שאל לנו להתבשם מהירידה-לכאורה בממדי הפשיעה הקלאסיים שהתרגלנו למדוד, כיוון שהפשיעה הזאת עוברת למרחבים האחרים, למרחב הקיברנטי למשל. מציאות זו מקנה חשיבות אסטרטגית להמשך חיזוק והתעצמות המשטרה, יכולתה ושיתוף הפעולה עם הציבור שעליו היא מגינה לשימור איכות החיים ואורח החיים.
בתקופה האחרונה היו אירועים שהשליכו על תדמית המשטרה לשלילה, אירועים שחייבו את המשטרה להפיק לקחים ולנקוט מהלכים ארגוניים למניעת הישנותם. אסור, כפי שאמרתי, לאירועים בודדים אלו לעוות את התמונה הכוללת ולהטות את התודעה הציבורית באופן מעוות, שישפיע על האמון ויפגע בעבודת הקודש הנעשית לילות כימים בכל מקום, זמן ומזג אוויר. אני מתחייב בפניכם ובפני אזרחי מדינת ישראל – דרך אגב, כפי שעשיתי לאחר המחדל במצעד הגאווה – שבכל תקלה או מחדל, ולא משנה מאיזו רמה עד איזו רמה הם יקרו או יכללו בתוכם, אני אקפיד תמיד לקיים חקירה ובדיקה מקיפה, מקצועית ואובייקטיבית, כדי להפיק את כל הלקחים הנדרשים. אני יודע בהחלט שזו גם עמדת המפקח הכללי, וכמובן – סגל הפיקוד של המשטרה.
שוטרי משטרת ישראל נדרשים לעמוד במצבים רבים ומגוונים, מול גורמי פשיעה שמגלים זילות בחיי אדם ורכושו, דרך הפרות סדר אלימות של קיצוניים וכדורי מפגעים. האחריות הרובצת לפתחם של השוטרים כבדה ויומיומית. השוטרים בשליחותם ובדוגמתם האישית מבטיחים את שלטון החוק והדמוקרטיה, על מכלול האיזונים והמורכבויות, בעמידה איתנה מול הפשע ועמידה לצד החפים מפשע. השוטר נדרש לפעול בחוכמה ולדעת לקבל החלטות שלעתים יקבעו את גורלו של אדם ואת כיוון ההתפתחות של האירוע. במקרים רבים השוטר נדרש לקבל החלטות מיידיות, קריטיות, ולפעילותו עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת ואף נפיצות. בחתירה לביצור חוסנה החברתי והביטחוני של המדינה, השוטרים מסכנים את חייהם יומם וליל, תוך הקפדה על החוק, הסדר והביטחון, בתנאים מורכבים ומתוך תחושה עמוקה של מסירות, דבקות במשימה, אומץ ונחישות, למען ביטחונה של המדינה, ועל כן, שירותם הוא בגדר – כפי שציינתם בצדק – שליחות לאומית.
את הדוגמה הקשה והכואבת של הימים האחרונים, של רב-שוטרת הדר כהן, זיכרונה לברכה, ציינתם כולכם, ובצדק. אני חושב שזו, לצערנו, לא הדוגמה היחידה; יש גם עשרות שוטרות ושוטרים שנפצעו. נהרג עוד לוחם משמר הגבול, בני יעקובוביץ, זיכרונו לברכה. כל הדוגמאות הללו מחייבות אותי גם להוסיף עוד כמה מילים, אולי בהקשר ייחודי של יום הזה, ומעבר לכל מה שאמרנו כאן היום, ולכל הסקירות המקיפות שהמפכ"ל ואני נתנו בוועדות, גם לגבי האיזונים הנדרשים בין זכויות הפרט לבין הסמכויות שנדרשות למשטרה, וגם הדגשים שפירטנו לגביהם בוועדות, במה תתמקד המשטרה; ואולי לא התייחסנו לנושא צער בעלי-חיים, ואתה, חבר הכנסת שמולי, בצדק, העלית את הנושא הזה. אתה בוודאי יודע שאני מייחס לו חשיבות רבה, וגם הנושא הזה הוגדר כאחד הנושאים שיש לחזק בפעילות של משטרת ישראל, ואנחנו ניבחן על כך.
אבל מה שאני רוצה לסיים בו ולדבר עליו זה העובדה שבשנים האחרונות אנו עדים לתופעה קשה של פגיעה בשוטרים – ופה אני מדבר על פגיעה פרסונלית – על רקע ועקב תפקודם, בפרסומים שקריים, בעיקר באינטרנט אבל לא רק באינטרנט, שהיום אולי מאפשר יותר בקלות לרדוף את השוטרים, את הקצינים, על מילוי תפקידם, וברור לכולנו על מה ולמה – כי אותם שוטרות ושוטרים, קצינות וקצינים, עושים זאת אל מול גורמים עברייניים, שמוכנים לעשות הרבה מאוד כדי לבצע דה-לגיטימציה למי שמנסה להביא למיצוי הדין עמם.
המקרה הקשה ביותר, שמוכר לכול, וגם הוא הוזכר כאן, נדמה לי שעל-ידי חברת הכנסת בן ארי, הוא המקרה הטרגי של תת-ניצב אפרים ברכה, זיכרונו לברכה. הסוף הטרגי של הפרשה הזאת מוכר לכולנו, ואולם עניינו של תת-ניצב ברכה, ש"זכה" לפרסום בתקשורת הארצית – זכה במירכאות כפולות – אינו יחיד במינו. קיימים, לצערנו, עוד מקרים רבים, שאינם נשמעים בציבור, שבהם עומדים מדי יום ביומו שוטרי משטרת ישראל בחזית מול האזרח, ומתמודדים גם עם תופעת הפרסומים הפוגעניים, או כפי שהם מכונים, שיימינג, נגדם. התופעה שאני מתאר קיימת בישראל בכלל כלפי עובדי ציבור, כגון עובדי משרד הרווחה, עובדי הפרקליטות, עובדי עיריות ועוד – על כך יכול להעיד המקרה שאירע לפני כמה חודשים של מנהל לשכת האוכלוסין בתל-אביב, ששם קץ לחייו לאחר פרסומים נגדו ברשתות החברתיות, אולם ציבור השוטרים, שפועלים לאכיפת החוק באופן גלוי ומזוהה, נמצאים בחזית, ועל כן הם מטרה נוחה, לצערנו, למבקשים להשתלח במי שמייצגים את המדינה, ובעצם בשם חברי הכנסת יוצאים לרחובות כדי לאכוף את החוק.
כל פרסום מסוג זה פוגע בשוטר, פוגע במשפחתו, בילדיו, בחבריו ובעמיתיו לעבודה. אנו רואים בתופעה קשה זו איום של ממש על יכולתם של שוטרים למלא את תפקידם ללא מורא. אחת הבעיות, כמובן, היא הסלחנות המערכתית כלפי מי שפוגעים ללא בסיס – שוב, אני חוזר ומסביר שיש הרי מחלקה לחקירות שוטרים, שברוך השם עושה פעילות רחבה, וגם המשטרה יודעת לבדוק את עצמה פנימה. יש לנו מחויבות מלאה לנושא הזה של בדיקה עצמית והפקת לקחים, וגם הסקת מסקנות אישיות, אם יש צורך. ועדיין, אנחנו מצפים שלא תהיה סלחנות מערכתית כלפי מי שפוגעים ללא בסיס בעובדי ציבור, ובשוטרים בפרט.
רק לפני כמה ימים – אני מציין זאת כדוגמה – הורשעה לפי הודאתה חברת כנסת בישראל על שכינתה שוטרים – ממוצא ערבי, דרך אגב – בכינוי "בוגדים”, ובין היתר אמרה להם את הדברים האלה, ואני מצטט: צריך לירוק להם בפרצוף, אלה שמעידים נגד בנינו ובנותינו. צריך לנקות בהם את הרצפה, לא ללחוץ להם את היד. ואל ניתן להם להיות בינינו, ושיפחדו מאתנו. אני לא רוצה פה להרחיב ולפרט מה העונש שנגזר, ואם הוא חמור או לא חמור. בכל מקרה, העונש ודאי לא יתקן את הנזק החמור שנגרם לאותם שוטרים, וכפי שתיארתי, למשפחותיהם, לילדיהם ולחבריהם – אותם שוטרים שבסך הכול ביצעו את עבודתם נאמנה.
לכן, לסיום, אני באמת פונה, ככה, מלב אל לב, אל עצמנו, אל השרים, אל חברי הכנסת, אל אלה שמעצבים או משפיעים על דעת הקהל אולי יותר מכול – וסליחה אם פגעתי באנשי התקשורת – להיות מודעים; מודעים לנושא הפרסומים הפוגעניים הללו נגד עובדי ציבור, ושוטרים בפרט, ולזכור כי אנחנו, כל אחד מאתנו, שמוביל דעת קהל בקרב הציבור שהוא מייצג, יכולים גם כן להיות שותפים בהובלת השינוי, החיזוק והמקצועיות של משטרת ישראל, והחיבור שלה – אכן, בצדק אמרתם כאן – הרב-תרבותי, ההדוק יותר אל אזרחי מדינת ישראל, כי השוטרים והשוטרות, כפי שפתחנו ואמרנו, מבצעים את עבודתם למען כולנו.
תודה רבה לכם. כל הכבוד למשטרת ישראל. תודה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, אדוני. גם המציעים וגם השר, האם נסתפק בדיון הזה, או שאנחנו רוצים – המציעים? נסתפק בדיון הזה.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר מאיר כהן:>
שוב, אנחנו נסתפק בדיוק הזה. תודה רבה לכולם.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר מאיר כהן:>
אנחנו עוברים לחקיקה, ולפני זה – הודעה לסגן מזכירת הכנסת. אדוני.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבעת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 7), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון; הצעת חוק החברות (תיקון מס' 27), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, אדוני.
<הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 22) (הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות), התשע"ו–2016>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/619); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר מאיר כהן:>
אנחנו עוברים להצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 22) (הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת ענת ברקו – קריאה ראשונה. גברתי, אנא הציגי את הצעת החוק. עד עשר דקות לרשותך.
<ענת ברקו (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, אדוני השר, החוק האמור, של הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות, הוא חוק חברתי, ביטחוני, חשוב מאין כמותו. החוק הזה בעצם אומר שיש הכרת תודה למשרתים בצה"ל, ולא רק זה – אל מול אלה שאינם משרתים, אנו נותנים את התקופה הזאת, שהם נותנים את מיטב שנותיהם, השנים הכי יפות בחייהם, לטובת צה"ל, לטובת כולנו, ובזמן שהם מקבלים הכשרות צבאיות, אנו נוודא ונדאג שההכשרות שיהיה אפשר למצוא להן מקבילה אזרחית, יהיו באחריות צה"ל, ואז מול הגופים המתאימים, הגופים המקצועיים, הם יקבלו את ההסמכות בעודם בצבא. והיה אם יהיה צורך לעשות התאמות ולעשות השלמות, ויתאפשר לעשות את זה תוך כדי שירות – הדבר הנכון הוא לעשות את זה.
דבר נוסף – יהיה בכך גם לומר שאנו רוצים לקבל למשק כוח-אדם מוכשר ומיומן, לטובת המשק, וגם אנשים שכבר צברו את הניסיון, והם משתחררים מצה"ל עם מקצוע לחיים, גם אם לא ירצו לעסוק בו, ויעסקו בו כסטודנטים, או יעסקו במקצועות שהם רכשו בצבא – דוד, סליחה. באמת, סליחה. פשוט המליאה שקטה, אז זה ממש מפריע.
הדבר גם יצמצם את הפער בין אלה ששירתו לבין אלה שלא שירתו, ובעצם מתחילים את החיים שלהם בגיל 18, זמנם בידם, יש להם זמן ללימודים, לטיולים, ואלה שמשרתים מתחילים את החיים הרבה יותר מאוחר, הכול נדחה. בהרבה מאוד מקרים הם נוסעים ומחפשים את עצמם, ואני מניחה שאם היה להם מקצוע לחיים, או אפילו מקצוע לתקופה מסוימת, שיעזור להם להתפרנס או לעלות על איזשהו מסלול בחיים המקצועיים שלהם, הדבר בהחלט ייתן להם איזושהי נקודת התחלה טובה.
באופן כללי, אני רוצה להגיד כאן אמירה שמלווה אותי כבר הרבה מאוד זמן: לעומת לפני 20 שנה, למשל, אני יכולה לומר שחיילי צה"ל היום מופלים לרעה; אנחנו לא רואים איזושהי הכרה מיוחדת בשירות, בתרומה הערכית, בחובה המוסרית שהם ממלאים בכך שהם משרתים, וצריך להדגיש – אל מול אלה שלא משרתים. הם לא זוכים לאיזשהן הטבות מיוחדות או מרחיקות לכת כפי שהיינו רוצים לראות, או כפי שאני באופן אישי הייתי רוצה לראות.
שר הביטחון מגבה את החוק, ואני רוצה להודות לו על כך. אני רוצה להודות לאכ"א, לתת-אלוף מירב קירשנר, לראש חטיבת תומכ"א על התמיכה. היום אנחנו רואים את העבודה שנעשית באכ"א בפתיחת תיקי יסוד אחד-אחד, לפי מרכיבי תפקיד, כדי למצוא ולשחרר כמה שיותר מקצועות שיאפשרו לחיילים הללו לרכוש מקצוע שיהיה רלוונטי גם לאזרחות. הבדיקה נעשית גם על-ידי משרד הכלכלה. אנו מחפשים נתיבים במשרד הכלכלה, במשרד הבריאות, מקצועות שיהיו רלוונטיים לאזרחות בכל התחומים ועל-פי ההכשרות הצבאיות.
העניין הזה גם יוביל לכך שישוחרר כוח-אדם טכנולוגי. חשוב לומר, נכון שיש הרבה מאוד מקצועות שאולי בסוף מסתדרים אתם בגלל העשייה הצבאית, אבל אנחנו חיים היום בעולם שהוא יותר פורמליסטי, ויש חשיבות לתעודות, ויש חשיבות להכרה הפורמלית. ולכן, הדבר הזה ייתן בהחלט נקודת זינוק לחיים.
לגבי האקדמיה – החוק פוצל, ולכן הקטע האקדמי לא נכלל בחוק זה. עם זאת, אין הדבר אומר שקרדיט אקדמי או פטור מקורסים מסוימים שניתן על-פי הכשרות צבאיות ייפגע. חשוב לי להדגיש את הדבר, אף-על-פי שהקטע האקדמי פוצל, כדי שלא לפגום בחוק, ולאפשר לו לרוץ קדימה בזמן שהקרדיטציה האקדמית, שאנו שואפים להגיע אליה, גם כמקבילה לקורסים צבאיים, למשל קורסים של מנהיגות, בה"ד 1 כסמינר מנהיגות – שיהיה להם קרדיט אקדמי – הדבר הזה בהחלט רלוונטי וחשוב.
החוק אומר גם שתהיה ועדה שמדי זמן מסוים – אחת לשנה, פעמיים בשנה – ייבחנו בה המקצועות הצבאיים שנפתחו, ותהיה אפשרות להתאים אותם. כלומר, החוק יתעדכן, הוא יהיה חוק נושם, חוק שנותן את האפשרות לעדכן על-פי המקצועות ועל-פי הצעידה לעבר העתיד, למקצועות חדשים, חדשניים, שיאפשרו גם התמחויות, גם התנסות מקצועית וגם חבירה לכוחות שנותנים איזושהי אחיזה בשוק העבודה המקומי.
אני באמת חושבת שגם קורסים שניתנים כצ'ופר לחיילים, והיום מוגבלים לזירה הצבאית, כמו קורסים שניתנים ללוחמים אפילו, כמו קורסים של מדריכי חדר כושר, מצילים, קורסים שהיום מופיעים על התעודות כתעודה צבאית, אף-על-פי שהם יכולים לתת מענה גם באזרחות, וגם מקום של עיסוק ומקום עבודה באזרחות, לא יצומצמו יותר לתחום הצבאי, ויאפשרו גם עבודה והכרה אזרחית מול המשרדים הרלוונטיים.
אני רוצה להודות – – –
<היו"ר מאיר כהן:>
האם, גברתי, קורס כבאות בצבא מקביל לקורס כבאים באזרחות?
<ענת ברקו (הליכוד):>
יכול להיות שלא אחד לאחד – – –
<היו"ר מאיר כהן:>
אני שואל שאלה רטורית, כי אני יודע שלא. גם קורס מצילים לא.
<ענת ברקו (הליכוד):>
אז זה בדיוק מה שאנחנו אומרים כרגע, שהיה אם – יכול להיות שנדרשים כמה ימים – הם יעשו את ההשלמות האלה. בגלל זה מפרקים את תיקי היסוד.
החוק הזה משנה חיים של אלפי בני-אדם. הוא מאוד מאוד חשוב, והוא גם אומר: אתם, החיילים, הילדים שלנו – זה יום המשפחה היום – המשרתים, אנו עושים את זה באמת עבורכם, כיוון שאנו מלאי הערכה לתרומה שלכם למדינה, לערך השירות, ואנו בהחלט רוצים לתת לכם איזושהי התחלה לחיים. החוק טוב לחיילים, טוב למשק, ואנו נקבל במשק אנשים מוכשרים, מנוסים, שיתרמו גם בלהניע את גלגלי הכלכלה.
אני מבקשת מכולם לתמוך בחוק חשוב זה. תודה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, גברתי.
<דוד אמסלם (הליכוד):>
את יכולה לענות לנו באיזה מקצוע צבאי – – – ולאחר שהחייל משתחרר הוא לא רלוונטי באזרחות? תני לי דוגמה.
<ענת ברקו (הליכוד):>
יש הרבה מאוד מקצועות. אני אתן לך דוגמה. למשל, יש טכנאי מסוקים צבאיים, ויש מערכים בתוך טכנאי מסוקים, או כל מיני מקצועות בתחום של חיל הים, למשל מערכים של אופטיקה. יש השלמות מסוימות שנותנים את המומחיות. וגם אם הם משתחררים מהצבא עם מקצוע צבאי, אין להם תעודה לאזרחות, ולכן הם לא נמדדים ולא יכולים להיקלט בשוק העבודה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה.
<ענת ברקו (הליכוד):>
לכן, החוק הזה בא בדיוק להסדיר את העניין הזה. מדובר באלפי מקצועות, עושים עבודה על זה עם המשרדים הרלוונטיים. אני אתן דוגמה קטנה. למשל, אפילו חובש קרבי: היום, כשהוא משתחרר מהצבא, לא רשאי לקחת דם בקופת-חולים. נראה לך הגיוני? לא. לכן – – –
<קריאה:>
– – –
<דוד אמסלם (הליכוד):>
חובש צבאי גם בצבא לא לוקח דם.
<ענת ברקו (הליכוד):>
ועוד איך לוקח דם. לוקח דם.
<היו"ר מאיר כהן:>
גברתי, אנחנו נסתפק בזה. גברתי.
<ענת ברקו (הליכוד):>
אפילו חובש קרבי, חובש קרבי שגומר קורס בבה"ד 10, לא מורשה לקחת דם, או לא מורשה לעשות אינפוזיה. לא משנה כרגע, הדברים האלה ייבחנו עם הגופים – – –
<דוד אמסלם (הליכוד):>
אבל פה, זו בדיוק, אולי, הדוגמה שנתתי הכי רלוונטית – –
<דוד ביטן (הליכוד):>
– – – לא מורשה לעשות – – –
<דוד אמסלם (הליכוד):>
– – יכול להיות שהצבא, בגלל מערך הצבא והדרישות הצבאיות, שהן ספציפיות לצבא, מכשיר חיילים בגיל מסוים בהכשרה מאוד מסוימת, ויכול להיות שבאזרחות אתה מבקש הכשרה קצת יותר גבוהה לאותו מקצוע.
<ענת ברקו (הליכוד):>
נכון.
<דוד אמסלם (הליכוד):>
אז איפה הבעיה? לא הצלחתי להבין – אני מבין את האירוע מבחינת הרעיון. הלכה למעשה אני לא מצליח להבין – – –
<ענת ברקו (הליכוד):>
אם היושב-ראש ייתן לי עוד דקה – –
<היו"ר מאיר כהן:>
לא, גברתי, לא.
<ענת ברקו (הליכוד):>
– – אני אגיד לו את זה במילה.
<היו"ר מאיר כהן:>
לא לא, סליחה.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר מאיר כהן:>
יש לך עוד דקה. בבקשה.
<ענת ברקו (הליכוד):>
אז יש לי עוד דקה. סליחה.
<היו"ר מאיר כהן:>
אין בעיה.
<ענת ברקו (הליכוד):>
חבל. החוק הוא חשוב, באמת – – –
<היו"ר מאיר כהן:>
יש לך עוד דקה ורבע.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
יהיו עוד דיונים על החוק – – –
<ענת ברקו (הליכוד):>
אני אומר לך, דודי. דודי, השאלה שלך היא מצוינת. הכוונה היא שניקח – אנו מפרקים את התפקיד הצבאי – מול הגוף הרלוונטי; נאמר, מי שאחראי להכשרות במשרד הכלכלה, או מי שאחראי להכשרות, שר הבריאות למשל. אז אנחנו לוקחים את ההכשרה, ואומרים: חסרה. הגוף המקצועי מצביע על החסר ואומר לצבא: אם אתם תיתנו עוד פרק מסוים בהכשרה, החיילים הללו יהיו זכאים לתעודה שהיא תקפה גם לאזרחות. לפעמים לא מדובר במשהו מאוד ארוך. לפעמים זה יגלוש לאזרחות. אם יהיה אפשר לתת את זה במהלך השירות הצבאי, יעשו את זה. אנחנו בונים את ההשלמות בתוך הקורסים, כדי להשתדל להוציא חיילים וחיילות עם כמה שיותר מקצועות צבאיים – עם הסמכה אזרחית, וזה החידוש הגדול. תודה רבה, אדוני.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, גברתי. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. איציק שמולי, בבקשה.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
– – –
<היו"ר מאיר כהן:>
מוותר. מיכל רוזין – לא נמצאת. נחמן שי?
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
– – –
<היו"ר מאיר כהן:>
מוותר. דודי אמסלם, אתה רשום, אתה יכול לדבר שלוש דקות. יש לך מה להגיד? בבקשה.
<דוד אמסלם (הליכוד):>
אני מוותר, אני כבר – – – אתה כדי שהיא תסביר לי בדיוק – – –
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, אדוני. ישראל אייכלר – לא נמצא. מיקי לוי. אדוני?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – –
<היו"ר מאיר כהן:>
מוותר. זהבה גלאון – לא נמצאת; עליזה לביא – לא נמצאת; איילת נחמיאס ורבין – לא נמצאת; דב חנין – לא נמצא; יעל גרמן – לא נמצאת; מירב בן ארי – לא נמצאת. אה, היא פה? מירב?
<קריאה:>
– – –
<היו"ר מאיר כהן:>
אז מה השתנה? אוקיי. רויטל סויד – לא נמצאת; זוהיר בהלול – לא נמצא; קסניה סבטלובה – לא נמצאת; עיסאווי פריג' – כנ"ל. עודד פורר?
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
– – –
<היו"ר מאיר כהן:>
עודד מוותר. עבד אל חכים חאג' יחיא – לא נמצא; אורן אסף חזן – לא נמצא; מנחם אליעזר מוזס – לא נמצא; עפר שלח – לא נמצא; יעל כהן-פארן – לא נמצאת; איתן ברושי – לא נמצא; ויוסי יונה – לא נמצא.
אם כן, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 22) (הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת ברקו – בבקשה.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 22) (הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות), התשע"ו–2016, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
<היו"ר מאיר כהן:>
13 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת החוץ והביטחון.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, א' באדר א' התשע"ו, 10 בפברואר 2016, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. תודה רבה.
<הישיבה ננעלה בשעה 18:04>