דברי הכנסת

דברי הכנסת י"ט / מושב שני / ישיבות ק"ב–ק"ד / ו'–ח' באדר א' התשע"ו / 15–17 בפברואר 2016 / 19 חוברת י"ט ישיבה ק"ב הישיבה המאה-ושתיים של הכנסת העשרים יום שני, ו' באדר א' התשע"ו (15 בפברואר 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 נאומים בני דקה 8 דב חנין (הרשימה המשותפת): 8 אכרם חסון (כולנו): 9 נחמן שי (המחנה הציוני): 10 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 10 מיקי לוי (יש עתיד): 11 איתן ברושי (המחנה הציוני): 11 עליזה לביא (יש עתיד): 12 אורן אסף חזן (הליכוד): 12 חיים ילין (יש עתיד): 13 אברהם נגוסה (הליכוד): 14 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 14 ענת ברקו (הליכוד): 15 מירב בן ארי (כולנו): 17 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 18 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 19 הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016 20 מרדכי יוגב (בשם ועדת החוץ והביטחון): 20 מיכל רוזין (מרצ): 25 מרדכי יוגב (בשם ועדת החוץ והביטחון): 26 הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 7), התשע"ו–2016 30 מרדכי יוגב (בשם ועדת החוץ והביטחון): 30 תמר זנדברג (מרצ): 32 זהבה גלאון (מרצ): 35 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 37 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 37 הצעת חוק החברות (תיקון מס' 27), התשע"ו–2016 37 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 37 דב חנין (הרשימה המשותפת): 39 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 169), התשע"ו–2016 42 מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 42 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 172) (תיקון הגדרת לידה), התשע"ו–2016 44 שר הביטחון משה יעלון: 44 זהבה גלאון (מרצ): 45 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 46 איציק שמולי (המחנה הציוני): 47 עליזה לביא (יש עתיד): 48 יוסי יונה (המחנה הציוני): 50 אורן אסף חזן (הליכוד): 52 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 54 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 56 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 62 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 62 הצעת חוק הסדרת העיסוק בייצוג על-ידי יועצי מס (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016 62 סגן שר האוצר יצחק כהן: 63 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 64 אורן אסף חזן (הליכוד): 65 הצעת חוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים) (תיקון מס' 8) (זיכוי ממס ליחיד על הכנסה חייבת מיגיעה אישית), התשע"ו–2016 68 סגן שר האוצר יצחק כהן: 69 הצעת חוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים) (תיקון – זיכוי ממס מהכנסה חייבת מיגיעה אישית), התשע"ו–2016 71 משה גפני (יהדות התורה): 71 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 72 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 73 רויטל סויד (המחנה הציוני): 75 איתן ברושי (המחנה הציוני): 77 אורי מקלב (יהדות התורה): 79 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 81 נחמן שי (המחנה הציוני): 86 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 88 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 88 הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 21), התשע"ו–2016 89 סגן שר האוצר יצחק כהן: 89 איציק שמולי (המחנה הציוני): 91 רויטל סויד (המחנה הציוני): 93 זהבה גלאון (מרצ): 94 אלעזר שטרן (יש עתיד): 95 נחמן שי (המחנה הציוני): 97 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 98 אורן אסף חזן (הליכוד): 101 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 102 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 103 הצעת חוק מוסר תשלומים לספקים, התשע"ו–2016 106 סגן שר האוצר יצחק כהן: 106 הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – מוסר תשלומים), התשע"ה–2015 112 שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 113 רועי פולקמן (כולנו): 122 אורן אסף חזן (הליכוד): 124 איתן כבל (המחנה הציוני): 125 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 127 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 129 הצעת חוק ייצוג הולם לעובדים עם מוגבלות בגופים ציבוריים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016 132 איציק שמולי (המחנה הציוני): 132 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 135 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 136 נחמן שי (המחנה הציוני): 138 מירב בן ארי (כולנו): 139 רויטל סויד (המחנה הציוני): 143 קארין אלהרר (יש עתיד): 144 נורית קורן (הליכוד): 145 יואב קיש (הליכוד): 147 הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 61) (החלת האיסור על משלוח פרסומת לשם קבלת תרומות או לתעמולה), התשע"ה–2014 150 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 150 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום ו' באדר א' התשע"ו, 15 בפברואר 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 17) (פסק-דין פלילי של בית-משפט צבאי כראיה בהליך אזרחי), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת ענת ברקו. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק 2596/20 וכלה בהצעת חוק 2630/20 – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת אזרח ותיק), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, אלי אלאלוף, מאיר כהן, אילן גילאון, איציק שמולי, חיים ילין, יחיאל חיליק בר, מרדכי יוגב, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, בצלאל סמוטריץ ונורית קורן; הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – עצמאות נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, דוד ביטן, עאידה תומא סלימאן ומיכל בירן; הצעת חוק לימוד מורשת עדות ישראל, התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – התאמות לסטודנטית לאחר לידה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, סתיו שפיר, יעקב מרגי, יפעת שאשא ביטון, מירב בן ארי, רועי פולקמן ומנחם אליעזר מוזס; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת דמי פגיעה לעובד עצמאי), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת נורית קורן, אלי כהן, מירב בן ארי, שרן השכל, יעקב מרגי, מיכל בירן, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יואל חסון, יוסי יונה, תמר זנדברג, מיכל רוזין, אברהם נגוסה, אמיר אוחנה, חמד עמאר, אוסאמה סעדי, יואב קיש, ענת ברקו, דוד ביטן, אורלי לוי אבקסיס, רועי פולקמן, יפעת שאשא ביטון ורוברט אילטוב; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – הקצאת מקומות חניה נגישים במקום ציבורי לאזרח ותיק שמלאו לו 75 שנים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי לעובד שמלאו לו 50 שנים), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק הקצאת מקומות לציבור בטקסים ממלכתיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת איילת נחמיאס ורבין, מירב בן ארי, רועי פולקמן ודוד ביטן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת לידה בשל לידת תאומים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, זהבה גלאון, תמר זנדברג, עליזה לביא, קסניה סבטלובה, נחמן שי, מיכל בירן, איתן כבל, מרב מיכאלי, שלי יחימוביץ, יוסי יונה, יואל חסון, חנין זועבי, דב חנין, בצלאל סמוטריץ, ענת ברקו, עבדאללה אבו מערוף, עאידה תומא סלימאן, יחיאל חיליק בר, נורית קורן ואיימן עודה; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – הגבלת דמי רישום), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת איל בן ראובן, ענת ברקו, ציפי לבני, יעקב מרגי, מירב בן ארי, אברהם נגוסה, מיקי לוי, בצלאל סמוטריץ, איתן כבל, קסניה סבטלובה, נחמן שי, רועי פולקמן, מרב מיכאלי, רוברט אילטוב, דב חנין, איתן ברושי, יוסי יונה, איימן עודה, עבדאללה אבו מערוף, יוסף ג'בארין, אראל מרגלית, יחיאל חיליק בר, מיכל בירן, זוהיר בהלול, חנין זועבי, נאוה בוקר, עודד פורר, עליזה לביא, איציק שמולי, עבד אל חכים חאג' יחיא, סופה לנדבר, יעל כהן-פארן, זהבה גלאון ועמר בר-לב; הצעת חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה) (תיקון – ניוד זכויות באזור סיכון), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת ניסן סלומינסקי ובצלאל סמוטריץ; הצעת חוק להבטחת דיור חלופי לתושבי שכונת הארגזים, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דוד אמסלם, יוסי יונה, אורן אסף חזן, דב חנין, יעל כהן-פארן, תמר זנדברג, מכלוף מיקי זוהר ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – סעיף 92), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת נחמן שי, קסניה סבטלובה, יוסי יונה, מיכל בירן, איתן כבל, חיים ילין, איתן ברושי, עפר שלח, איציק שמולי, מרב מיכאלי, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן, דב חנין, באסל גטאס, יוסף ג'בארין, יחיאל חיליק בר, אראל מרגלית, מיקי לוי, מנואל טרכטנברג, איילת נחמיאס ורבין, רויטל סויד, עיסאווי פריג' ועאידה תומא סלימאן; הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – זמן תשדירי פרסומת בשידורי רדיו), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, יעקב מרגי, איציק שמולי, יואב בן צור, שרן השכל, נאוה בוקר, מרדכי יוגב ואברהם נגוסה; הצעת חוק להגבלת דמי השכירות שמשלמים עולים בעבור שיכון ביחידת דיור במקבץ דירות לקשישים, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת סופה לנדבר, אורלי לוי אבקסיס, עודד פורר, עיסאווי פריג', מיקי לוי, עליזה לביא, איילת נחמיאס ורבין, רויטל סויד, קסניה סבטלובה, איתן כבל, שלי יחימוביץ, אראל מרגלית, יחיאל חיליק בר, מיקי רוזנטל, מיכל רוזין, אברהם נגוסה, אלי אלאלוף וחיים ילין; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שידור ישיבות מועצה), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – הצבעת שוהים במוסדות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דוד ביטן, דוד אמסלם ויואב בן צור; הצעת חוק הגנת הדייר (תיקון – אחזקת הבית והתיקונים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת באסל גטאס, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף, ג'מאל זחאלקה, עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, אחמד טיבי, דב חנין, אילן גילאון, מאיר כהן, יוסף ג'בארין, חנין זועבי, אורלי לוי אבקסיס ועבד אל חכים חאג' יחיא; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת תשלום בעד חניה במוסד רפואי), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק הפחתת פליטות גזי חממה, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יעל כהן-פארן, יצחק הרצוג, ציפי לבני, אראל מרגלית, איל בן ראובן, יוסי יונה, איילת נחמיאס ורבין, נחמן שי, איציק שמולי, עמר בר-לב, מרב מיכאלי, קסניה סבטלובה, יחיאל חיליק בר, מיקי רוזנטל, יואל חסון, מיכל בירן, איתן כבל, איתן ברושי, מנואל טרכטנברג, סתיו שפיר, רויטל סויד, זוהיר בהלול, עמיר פרץ ושלי יחימוביץ; הצעת חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות (תיקון – הסדרת זכאות להסעה, ליווי ופיקוח), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דוד אמסלם, קארין אלהרר, אורי מקלב, עבדאללה אבו מערוף, זוהיר בהלול, יעל גרמן ובצלאל סמוטריץ; הצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון – חובת פרסום פרטי ספק), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, חמד עמאר, רועי פולקמן, מירב בן ארי, יואב בן צור, נחמן שי, דב חנין ותמר זנדברג; הצעת חוק סוכן זר, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יואב קיש, מכלוף מיקי זוהר, אברהם נגוסה, נאוה בוקר, בצלאל סמוטריץ, שולי מועלם-רפאלי, נורית קורן, יואב בן צור, מנחם אליעזר מוזס, דוד ביטן, חמד עמאר, אלי כהן, רוברט אילטוב, עודד פורר, מירב בן ארי ומרדכי יוגב; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – הארכת תוקף זכאות לדירה ציבורית), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון, אלי כהן, רועי פולקמן, טלי פלוסקוב, מרדכי יוגב, אורי מקלב, אברהם נגוסה, נורית קורן, שרן השכל, אחמד טיבי, מאיר כהן ומנואל טרכטנברג; הצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון – חובת פרסום פרטי ספק), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת נחמן שי; הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון – בדיקות תקינות שנתיות ותיעודן), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אילן גילאון ואברהם נגוסה; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – חובת נימוק החלטה שלא להורות על מתן צו הגנה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, תמר זנדברג, שולי מועלם-רפאלי, מירב בן ארי, דב חנין, יוסף ג'בארין, ג'מאל זחאלקה, עבדאללה אבו מערוף וחנין זועבי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (המבקש להישפט על עבירות קנס), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון – מרכזי טיפול למתן טיפול רגשי לקטינים נפגעי עבירות מין), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון ואחמד טיבי; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – זכאות בני משפחה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, דב חנין, באסל גטאס, מירב בן ארי, זהבה גלאון, ג'מאל זחאלקה, עבדאללה אבו מערוף, חנין זועבי ויוסף ג'בארין; הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – ביטול גיל פרישת חובה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת טלי פלוסקוב ואראל מרגלית; הצעת חוק מס הכנסה (פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים) (תיקון – פטור על הכנסה מהשכרת דירה לטווח ארוך), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת איילת נחמיאס ורבין, מיקי לוי, דוד ביטן, אורי מקלב וישראל אייכלר; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – אות הכרה למעסיקים עובדים בעלי מוגבלויות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת נחמן שי, רועי פולקמן, מנחם אליעזר מוזס, ענת ברקו, אורי מקלב, עליזה לביא, יחיאל חיליק בר, איתן כבל, איציק שמולי, דב חנין, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, מיקי לוי, יואל רזבוזוב, מיכל בירן, יואל חסון, אראל מרגלית, חמד עמאר, מאיר כהן, עבדאללה אבו מערוף וחנין זועבי; הצעת חוק הסדרת הטיפול בחולי נפש (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, מירב בן ארי, שולי מועלם-רפאלי, דב חנין, עאידה תומא סלימאן, זוהיר בהלול, אילן גילאון, יצחק וקנין, אורי מקלב, נחמן שי, איילת נחמיאס ורבין, קסניה סבטלובה, יחיאל חיליק בר, קארין אלהרר ואלעזר שטרן וקבוצת חברות הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (אכיפת דיני עבודה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, מכלוף מיקי זוהר, אלי כהן, משה גפני, יצחק וקנין, עליזה לביא, דב חנין, נחמן שי, ישראל אייכלר, יואב בן צור, רועי פולקמן, אלי אלאלוף, מירב בן ארי, דוד אמסלם, מיכאל אורן, יעקב מרגי, יואב קיש, מנחם אליעזר מוזס, שולי מועלם-רפאלי, אורי מקלב, דוד ביטן, מאיר כהן, יעקב פרי וחיים ילין. מסקנות ועדת החוץ והביטחון בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת עמר בר-לב ועליזה לביא בנושא: תנאי מיגון הולמים לבית-החולים הגריאטרי במועצה המקומית שלומי; בהצעתם של חברי הכנסת ענת ברקו ואראל מרגלית בנושא: סגירת הפנימיות הצבאיות; ובהצעתם של חברי הכנסת נחמן שי, עליזה לביא ובצלאל סמוטריץ בנושא: סירובה של ברזיל להכיר במינוי של דני דיין לשגריר בברזיל. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <נאומים בני דקה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אין היום הצעות אי-אמון עקב כך שראש הממשלה וחלק מהשרים נמצאים בשליחות מדינית בחוץ-לארץ. לכן אנחנו, כמצוות התקנון, נפתח בנאומים בני דקה. אני אפעיל את ההצבעה על מנת שתוכלו להירשם. בבקשה, ההצבעה לצורך ההרשמה החלה. בינתיים אזמין את חבר הכנסת דב חנין לפתוח את פרק הנאומים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני שר הביטחון, אני שמח שאתה נמצא כאן היום, כי הדברים שאני מתכוון לומר נוגעים למשרדך ולפעולה של הצבא בבקעת-הירדן. הסוגיה שאני רוצה להקדיש לה כמה מילים היא אותו גל חמור של הריסות בבקעת-הירדן בשבוע שעבר. אני מדבר על הריסה של שני בתים ושלושה דירים בכפר ג'יפתליק, הריסה שהותירה 18 בני-אדם, ביניהם שבעה ילדים ותינוקות, ללא קורת גג. באותו מקום המינהל האזרחי חתך והרס גם צינור מים ראשי, וכך נותרו 52 משפחות, כ-300 בני-אדם, דרומית-מערבית לג'יפתליק ללא מים; בכפר פסאיל הצבא הרס אוהל מגורים ששיכן ארבעה מבוגרים וארבעה ילדים, וכן דיר לחיות ומבנה שירותים במקום הזה; בכפר כרזליה הרסו החיילים מבנה מגורים של שתי משפחות, מבנים לחיות ושירותים, והותירו 25 אנשים ללא קורת גג. בדרכם החוצה החיילים חפרו תעלה והציבו תל אבנים שמנתק את הקהילה לחלוטין מהכביש הראשי היחידי בסביבה. בכפר אל-מכסר שליד מחסום חמרה הרס הצבא בשבוע שעבר שני מבני מגורים ששיכנו 21 נשים וגברים, תינוקות וזקנים, ושני דירי צאן. למחרת היום, הצבא שב והרס אוהל קטן שהצלב האדום סיפק לתושבים להגנה מהקור העז. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני מסיים, אדוני היושב-ראש. ההריסות האלה הן לא רק עוול לאותם אנשים שנשארים בקור, ללא מחסה מינימלי מהקור הקשה של החורף; זה מעשה פוליטי שהמטרה שלו היא לדחוק את הפלסטינים מבקעת-הירדן. גם מעשה כזה הוא מעשה פסול ומסוכן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אכרם חסון – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי. <אכרם חסון (כולנו):> אדוני היושב-ראש, אתמול קרתה תאונה קטלנית, קשה. הצטערנו לשמוע על שישה הרוגים ועשרות פצועים. מובן שאנחנו משתתפים בצערן של המשפחות ומאחלים החלמה לפצועים. מובן שזה לא מפתיע אותי. כראש רשות לשעבר תמיד הזהרתי ממצב התשתיות וממצב חוקי התנועה שכמעט לא קיימים בהרבה יישובים ערביים וגם ביישובים הדרוזיים. אני ביקשתי שייקחו יישוב אחד, לפחות בהתחלה, כפיילוט, וישקיעו בו השקעה גדולה מאוד כדי שיהיו מדרכות נכונות, כדי שיהיו שוליים, כדי שיהיו כניסות וכבישים נאותים ונורמליים כדי שכל אחד ייסע. לפעמים אנחנו מתפלאים שרוב הנהגים המעורבים הם מהמגזר הלא-יהודי, ורוב התאונות קורות, כמובן, במגזר הערבי. אני רוצה להגיד לך כאן, מידיעה, שלא משקיעים במגזר בתחום הזה. לכן אני מבקש משר התחבורה קודם כול שישקיע; שייקח יישוב אחד, ישקיע בו את כל הכסף. כל פעם נותנים קצת כסף לסדר את הדברים, ובסופו של דבר אנחנו לא רואים – כאילו לא נעשה כלום. ולכן חשוב שגם חברי הכנסת וגם השרים, וכל מי שמופקד בבית הזה על העשייה לאוכלוסייה, שסוף-סוף אנחנו נתחיל לשדרג את היישובים האלה, לקדם אותם, כדי למנוע אסונות, כי זה עולה הרבה כסף למדינה. אנחנו מאבדים את היקר לנו. ולכן יפה שעה אחת קודם. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת אכרם חסון. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רק רציתי להביע התפעלות מהתרגיל המרהיב של ראש הממשלה, שביצע פליק-פלאק לאחור, שזה מאוד קשה, לפעמים קדימה – אני לא יודע לעשות את זה לשני הכיוונים – כאשר הוא הצליח בשיחה עם שרת החוץ של האיחוד האירופי להגיד את כל הדברים שאפשר לומר, חוץ מדבר פשוט אחד: גברתי, מה יהיה עם סימון המוצרים? הלוא לפני שלושה חודשים הכרזנו מלחמה על האיחוד האירופי ועל הפרלמנט, ואמרו: איך זה יכול להיות שאירופה מסמנת מוצרים? ואמרנו: הם יסמנו אנשים, ואמרנו פה, ואמרנו כך. וכולנו בבית הזה, אני חושב, נלחמנו נגד. והנה, ראש הממשלה מדבר עם שרת החוץ, מחדש את הדיאלוג אתה – ואני חושב שזה מאוד חשוב – ואז מסכמים שסימון המוצרים הוא לא תקדים לגבי העתיד. זה לא צריך להיות כך. אני – אדוני יודע מאיפה אני בא – נגד סימון המוצרים, אני חושב שזה מהלך מוטעה. ועד שהאיחוד האירופי לא יורד הלכה למעשה מסימון המוצרים, אי-אפשר להמשיך ולדבר אתו כאילו לא קרה שום דבר. אני מאוד תמה שפה, בחלק הזה של האולם, אף אחד לא אמר מילה. אי-אפשר לסמן מוצרים, לא מהצד הזה של הקו הירוק ולא מהצד הזה של הקו הירוק. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. אחריו – חבר הכנסת מיקי לוי. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. מטאוע קרינאווי, שעבאן איימן, וליד שנאוי, רנין רחאל, אברהים חג'אזי, אוסאמה אבו עסידה, סמירה אסמאעיל, ענאד נעים, מוחמד אל-פראונה, מוחמד ג'ורבאן – אלה עשרה אנשים, גברים ונשים, מהאוכלוסייה הערבית, שנרצחו מתחילת השנה עד 10 בחודש הזה. תשעה מהם נהרגו בירי. מה שזה אומר – שהנשק הורג אותנו. פנינו – ואנחנו ממשיכים לפנות – לממשלה, לא רק לדבר, לא רק לבוא ולהגיד: אנחנו צריכים לאכוף את החוק, אלא לאכוף את החוק, לאסוף את הנשק המסוכן, הרוצח, ההורג. ואני אומר, כל עוד הממשלה לא עושה את האקט הזה, לאסוף את הנשק, היא תהיה שותפה ברצח הקודם וגם ברצח הבא. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת מיקי לוי – בבקשה, אדוני. ואחריו – חבר הכנסת איתן ברושי. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש. היום בוועדת הכספים, יחד עם חברי – אנחנו כמובן הצבענו נגד – עברו להם 80 מיליון שקל בהינף יד, כאילו לא קרה שום דבר, כאילו מדובר ב-80 שקלים, לתקצוב סטודנטים אברכים. זה היה ראוי אלמלא זה היה עקום. והכול עקום בגלל כל מיני הסכמים קואליציוניים. בעבר בג"ץ פסל את העברת הכספים האלה בצורה הזו, ושר האוצר מחלק את כספי הציבור ללא הכרה על-פי לחצים סקטוריאליים – אין לזה שום מילה אחרת. 80 מיליון שקל עבור אברכים סטודנטים עם כל מיני מדרגות ואלמנטים שלא מהעולם הזה. מיליארדי שקלים חולקו במסגרת ההסכמים הקואליציוניים על מנת להבטיח את הישרדות הממשלה הזו, אדוני, ואתם יודעים את זה היטב. הכסף זורם כמו מים, והקופה הציבורית מתרוקנת. כבר היום, כבר היום, חברי כנסת נכבדים, בנק ישראל מצביע על גירעון של 3.4% – גירעון צפוי. ומי ישלם את המחיר? כולנו נשלם את המחיר בתקציב 2016, תקציב שגורם נזקים בלתי רגילים בגזירות והעלאות מסים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת איתן ברושי – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת עליזה לביא. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, שר הביטחון, חברי הכנסת, גם אני תחת הרושם של התאונה של אתמול ותאונות בתקופה האחרונה, ואפשר לומר פה: די לקטל בדרכים. בראשית דברי אני רוצה להביע תנחומים למשפחות ההרוגים ולשלוח החלמה מהירה לפצועים בתאונה הקשה שהתרחשה אמש. התאונה הקשה של אתמול מדגישה לנו פעם נוספת את תמונת המצב החמורה של הבטיחות בדרכים ובכבישים בישראל. השנה היא השנה השלישית שבה חלה עלייה במספר ההרוגים בדרכים – נתון המעיד על התנהלות כושלת, בכל מקרה בעייתית, של הממשלה, בטיפולה בבעיה. בשנת 2015 יעד הממשלה היה לרדת מרף 300 ההרוגים, שזה המון; במציאות מספר הקורבנות הגיע ל-344. ממשלת ישראל חייבת להתייחס לנושא ברצינות מלאה, בדחיפות, ועל ממשלת ישראל לבצע מהלכים מיידיים בטווח הזמן הקצר, ועכשיו. לפי נתוני "אור ירוק", שהם מוסמכים, יש מעל 200 קטעי כביש ומעל 60 צמתים הגורמים לסיכון מיידי. על הממשלה לטפל בתשתיות נוסף על מה שהיא עושה, להקציב משאבים נוספים, ובעיקר לתת עדיפות למוקדי סיכון ולהגביר פעם נוספת את האכיפה המשטרתית בכל מקום ומקום. שלא נדע עוד תאונות וצער. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חברת הכנסת עליזה לביא. אחריה – חבר הכנסת אורן אסף חזן. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, אני מבקשת מכאן להביע תנחומים למשפחות של ההרוגים בתאונה. תאונות הן לא גזירת גורל, ואנחנו יכולים וחובה עלינו לתקן ולשנות, וצריך. אבל, אדוני, אני רוצה לדבר על מחדל מתמשך כאן, שבעקבותיו פתיחת העונה של ליגת-העל בכדורסל לנשים לא תתאפשר – כספים שלא מועברים לקבוצות הכדורסל של הנשים. הליגה מסתיימת והכסף לא מועבר, למרות ההבטחות החוזרות ונשנות. הסיכוי הוא אפסי. העונה התחילה באוקטובר, הכסף הובטח שיועבר, והקבוצות נאלצות לקחת הלוואות גדולות מאוד מהבנקים כדי לממש, או להבטיח ולתת מה שהובטח. ליגת-העל בכדורסל נשים היא על סף השבתה, וזה בניגוד לכספים רבים, 14 מיליון שקל ויותר, שמועברים לכדורסל הגברים. אנחנו מדברים פה על סכום מאוד מאוד קטן וזעום, בכל שנה מחדש. בשנה שעברה פתרנו את הבעיה, אבל זה היה פלסטר. צריך לבוא – ויש הכלים והתקנון והקריטריונים של חלוקת כספים. אי-אפשר שספורט הנשים במדינת ישראל באופן עקבי נשרך מאחור. התקציבים הם שמים וארץ, אבל אנחנו עומדים ממש בפני שוקת שבורה של סגירה של האפשרות הזאת לכדורסל הנשים. אני מבקשת משרת התרבות והספורט, שאני יודעת שהיא מצויה בנושא הזה – גברתי, העונה מסתיימת, והכסף לא מגיע. תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת לביא. חבר הכנסת אורן אסף חזן, ואחריו – חבר הכנסת חיים ילין. <אורן אסף חזן (הליכוד):> היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, כבוד השר, אורחים, אנחנו כמעט שנה מאז תחילת כהונתה של הכנסת העשרים, ויש משהו שממש מציק לי: אין גוף במדינה שלא עומד לביקורת. מבקר המדינה, יש לו הסמכויות והיכולת לבקר כל גוף במדינת ישראל, למעט אחד, כנסת ישראל, שיש העושים בה כרצונם. אני קורא לך, אדוני היושב-ראש יולי אדלשטיין, לפתוח את כנסת ישראל לביקורת מבקר המדינה, או לחלופין למצוא את הדרך להוביל בחקיקה שגם הכנסת תהיה גוף מבוקר. זו הצעתי. אני אשמח – אני בטוח שחברי הכנסת ישמחו להצטרף אלי, ואם יש דבר שגרם לי לחדד את הדבר הזה – אני פונה אליך, מכיוון שאי-אפשר להגיש שאילתות ליושב-ראש הכנסת, אני פונה אליך בבקשה: עיתונאי אקטיביסט, שבחר להפוך מעיתונאי לעיתונאי אקטיביסט, בשם תומר אביטל – נתקלתי בימים האחרונים בכתבה בתקשורת – באופן לא ברור וללא סיבה הנראית לעין, אלא רק סיבה המעלה תהיות, אישור הכניסה הקבוע שלו לכנסת, כשל כל עיתונאי, נשלל. אני קורא לך, אדוני היושב-ראש, להשיב לו את האישור הקבוע, כדי שהוא יוכל להעביר – הוא והמיזם שלו, "100 ימים של שקיפות" – את שרואות עיניו בצורה הגונה ושקופה. אחרי הכול, כנסת ישראל מתהדרת בכך שהיא המוסד השקוף והמוביל את השקיפות בשליחות הציבורית; להשיב לו, כדי שהוא יוכל לבלות במסדרונות, לקחת חלק בוועדות ולהביא לציבור את הדברים כפי שהם. אני אשמח על שיתוף הפעולה שלך. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חזן. חבר הכנסת חיים ילין – בבקשה, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפעמים אנחנו מנסים לעשות דברים טובים, אבל הם יוצאים עקומים. החלטת הממשלה מס' 2017, לגבי עוטף-עזה, שהממשלה אישרה בספטמבר 2014, יצאה לדרך. אלא מה, חלק גדול מאוד מהעבודות היה צריך להיות מבוצע על-ידי החטיבה להתיישבות. כידוע, משרד המשפטים עצר את כל העברת הכספים לחטיבה להתיישבות. החטיבה להתיישבות התחילה בעבודות – החורף הזה שמוריד לנו בעוטף-עזה סדר גודל של בין 400 ל-450 מ"מ, שזה פי-שניים מהממוצע הרב-שנתי באזורים מסוימים, הרס את כל התשתיות, כי לקבלנים אין אפשרות להמשיך לעבוד, כי אין להם תשלומים. תבינו, ממשלת ישראל מקבלת החלטה; משרד המשפטים כותב שלא רשאים להעביר כספים; משרד האוצר לא מעביר את התקציבים, ובעצם מי שמשלמת את המחיר זו אותה אוכלוסייה שראש הממשלה וממשלת ישראל רצו כמה שיותר מהר לתמוך בהם ולעשות להם טוב. לא יצא טוב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת ילין. חבר הכנסת אברהם נגוסה, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. <אברהם נגוסה (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, אתמול התבשרנו בתקשורת, והיום גם שמענו בוועדה, שמח"ש סגרו את תיק החקירה של יוסף סלמסה, זיכרונו לברכה. הנושא מאוד כואב, לא רק למשפחה, אלא אני חושב שכל עם ישראל רוצה לדעת את האמת ושהצדק יצא לאור. מצד אחד, אמרו שהשוטרים נתנו עדות שקר. מצד שני, אמרו שאין עניין פלילי ורק משמעתי, וסגרו את התיק. למיטב ידיעתי, כשלמדתי משפטים, מסירת עדות שקר זה פלילי, ולכן אם הם יודעים בוודאות שנתנו עדות שקר, איך זה לא פלילי? ולכן, אנחנו מאבדים את האמון במשטרת ישראל. משטרת ישראל חייבת לתקן את עצמה, וצריך לשפר את התנאים כדי לבנות את האמון, בעיקר עם יוצאי אתיופיה, וכל אזרחי ישראל. לכן, אני פונה מכאן לשרת המשפטים, ליועץ המשפטי לממשלה, לבטל פשוט לאלתר את ההחלטה של מח"ש ולפתוח ולהמשיך בחקירה עד שהצדק יצא לאור. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת אברהם נגוסה. חבר הכנסת מסעוד גנאים – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת ענת ברקו. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשבוע שעבר שמענו טיעון פה בכנסת, טיעון חדש, קטלני, משכנע, למה אין עם פלסטיני ולמה לא צריך שתהיה מדינה פלסטינית. הטיעון הגאוני הוא של חברת הכנסת ענת ברקו, ומהיום – זהו, אין לנו מה לחפש כערבים ופלסטינים, כי אין עם כזה ששמו עם פלסטיני. הרי אין לנו את הפ"א, מה לעשות. איך ראש הממשלה, הקוסם, הגאון, לא ידע את זה ולא השתמש בזה בהסברה בכל העולם? לכן, אני מציע לראש הממשלה, שממנה שרים על שמאל ועל ימין, למנות את חברת הכנסת ענת ברקו לשרת הסברה, ועם חוטובלי בחוץ זה יהיה שילוב קטלני, ושבדיה לעולם לא תצעד לבד. תודה. <ענת ברקו (הליכוד):> שוואיה שוואיה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חברת הכנסת ענת ברקו. באמת שלא תכננתי את זה. בבקשה. <ענת ברקו (הליכוד):> זה היה טוב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, גברתי. <ענת ברקו (הליכוד):> כרגיל, הדמיון המזרחי, אוקיי. טוב, אדוני היושב-ראש, כבוד שר הביטחון, כנסת נכבדה – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> ואני שייכת גם לדמיון המזרחי, אז הביאו בחשבון, אף אחד לא יכול להאשים אותי בשום דבר. <חיים ילין (יש עתיד):> לא, זה אומר שאשכנזי – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – מי שחשב שהמהומה בשבוע שעבר תרתיע אותי מלהמשיך בסדרת הרצאותי על השקרים הפלסטיניים, כדאי שיעבור לו. אני כמובן ממשיכה. בשבוע שעבר דיברתי מעל במה זו במשך עשר דקות על שלל נושאים שקשורים לסכסוך שלנו מול שכנינו, אבל הערת אגב אחת על מקור המילה פלסטין עשתה את כל ההבדל. ראיתם את פרצי הצחוק של חברי מרצ במליאה. אותם זה הצחיק עד מעל לראש, אבל משום מה, את חברי הרשימה המשותפת שנכחו שם זה ממש לא הצחיק. הם הבינו. זמן קצר לאחר מכן עלה חבר הכנסת אוסאמה סעדי, אני רוצה לצטט את מה שהוא אמר בערבית, כי אני מניחה שרוב האנשים שהיו כאן לא מבינים. הוא אמר כאן מעל הדוכן: עם הג'בארין – עם הענקים – כמוהו כיתר העמים. מדינת פלסטין בוא תבוא, אין מנוס. ואז הוא המשיך, כמו שערפאת היה אומר, בין אם תרצו ובין אם לא תרצו. למרבה המזל, הוא לא שלח אותנו לשתות את מימי עזה, כפי שערפאת המליץ לנו לעשות. ועכשיו אני שואלת: אם דיברתי כאלה שטויות, כמו שסברו המומחים לענייני ערבים ממרצ, אותו חבר הכנסת סעדי, מה הוא קופץ? בשביל מה הוא עלה רועד מהתרגשות להסביר לנו שהוא שייך לעם הענקים? למה? אולי זה קרה כי נגעתי אצלו בעצב רגיש? אני מציעה שסוף-סוף יחליטו מי הם כדי להוכיח שקדמו לנו כביכול – גזע הענקים, צאצאי היבוסי, כפי שטוען עריקאת, או ערפאת שדיבר על כנענים, או בכלל שישו היה פלסטיני. תחליטו מה שאתם רוצים. אנחנו מצדנו יודעים את האמת – הזהות הפלסטינית נוצרה כתגובת-נגד לציונות. אבל – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <ענת ברקו (הליכוד):> דקה אחת, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> דקה אחת עברה מזמן, גברתי. <ענת ברקו (הליכוד):> אבל רוב האנשים כאן קיבלו יותר מדקה אחת, אדוני. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אבל מה יש לעשות, יש ציונות, ובניגוד לאחמד טיבי שרואה בנו ישות זמנית פה, כמו הצלבנים, הציונות כאן כדי להישאר. וכשאנחנו דורשים מהפלסטינים להכיר בנו כמדינה יהודית זה לא משום שעם עתיק כמונו זקוק להכרה הזו, אלא כדי להפסיק לטעון את טענת השיבה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <ענת ברקו (הליכוד):> – – ועל מנת שיהיה הסדר ויהיה קץ לאשליות. אני מבינה שגם המומחיות ממרצ מבינות שלא מספיק לומר "בחייאת, אבו מאזן", ושיהיה קשה לעשות שלום עם הפלסטינים כשמדינת ישראל והעם היהודי בכלל כלל לא מופיעים אצלם על המפה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. חברת הכנסת מירב בן ארי – בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת חמד עמאר. אחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת אייכלר. <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, השרים, חברי, חברותי חברי הכנסת, גם אני רוצה להתייחס לדיון שהיה היום בוועדת הביקורת בנושא של יוסף סלמסה. אני חושבת גם שהאחריות שלנו כחברי כנסת היא לא להשאיר את זה רק לחבר הכנסת נגוסה, שפעיל ועושה כל כך הרבה למען האוכלוסייה האתיופית, אלא גם אנחנו, גם אנחנו צריכים לקחת חלק ולהיות חלק במאבק הזה. ההחלטה בעצם לסגור את התיק במח"ש מול אותם שוטרים שהיו מעורבים באירוע הקשה הזה, אותם שוטרים שדיבר עליהם חבר הכנסת נגוסה – לא רק רישום כוזב, אלא גם ידוע שהם הפעילו את אקדח הטיזר נגד יוסף, שהיה כפות ואזוק מחוץ לתחנת המשטרה, זרוק שם בחוץ עד שאביו הגיע לקחת אותו באמבולנס. כל ההתנהלות הכושלת הזו של המשטרה, ובסופו של דבר המליצו להגיש להליך משמעתי ולא הליך פלילי – אני חושבת שזה מקומם, ואני חושבת שזה נורא ושזו אחריות שלנו כחברה. הדבר הכי נורא בעיני הוא שישבנו שם בוועדה ואמרנו: איך יכול להיות שעל חשד להטרדה מינית – חשד; לא שאני חלילה מזלזלת, אבל בחשד להטרדה יש שוטרים שיוצאים לחל"ת, יש שוטרים שעוזבים את המשטרה, אבל על דבר כזה שבו צעיר מצא את מותו, וכרגע הנסיבות עוד נבדקות בכלל איך הוא מצא את מותו – על נסיבות כאלה שוטרים מועמדים להליך משמעתי ואפילו לא להליך פלילי. זו בושה, בושה שלנו כחברה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת חמד עמאר – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, אתמול אירעה תאונת דרכים קשה מאוד בכביש 1. קיפחו את חייהם שישה בני-אדם ונפצעו 12 בני-אדם. קודם כול, אני רוצה לשלוח את תנחומי למשפחות שאיבדו את יקיריהן ולאחל החלמה מהירה לפצועים. אני רוצה להתייחס לשלוש נקודות: הנקודה הראשונה, הנושא של שוליים בכבישי ישראל. אני לא יודע אם שינו את התקינה, כי אני נוסע בכבישי ישראל ואני לא נתקל בשוליים. כל עצירה של רכב בצד הכביש זו סכנת חיים לעוצר וסכנת חיים לרכבים שעוברים. הנקודה השנייה, מפרצי חניה, אדוני היושב-ראש. נהג משאית, נהג שרוצה לנוח, להתרענן, צריך לנסוע הרבה קילומטרים עד שימצא מפרץ חניה. לכן, שתי הנקודות האלה הן נקודות חשובות בבטיחות בדרכים. הנקודה השלישית, מוקדי סיכון. ממשלת ישראל, שהכירה במוקדי סיכון בצמתים מסוכנים, בכבישים אדומים – יש 65 מוקדי סיכון במדינת ישראל – הקצתה לנושא הזה 2 מיליארד שקל לתוכנית חומש, כשהיא אמורה לנצל כל שנה קרוב ל-400 מיליון שקלים. מבדיקה שעשיתי, בשנת 2014 נוצלו רק 156 מיליון שקלים. לכן אני קורא לשר התחבורה, לממשלת ישראל, לקחת את נושא הבטיחות בדרכים בידיים ולטפל בו. תאונות דרכים הן לא גזירת גורל, ואנחנו יכולים להפחית את מספר ההרוגים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת אייכלר – בבקשה, אדוני, אחרון הדוברים בנאומים בני דקה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, עם ישראל הרכין ראש באבל כבד על התאונה המחרידה שהייתה אתמול בכביש ירושלים–בני-ברק באוטובוס מס' 402. מתנדבים ורופאים בבתי-החולים עמלו קשה להציל את הפצועים, ואני מציין שהרופאים היו מכל העדות ומכל החוגים ומכל חלקי העם. אבל, אדוני היושב-ראש, לא תאמין את אשר אספר לך, שאחד בשם נדב כספי, שאמרו לי שפעם היה סגן עורך "מעריב", כתב בפומבי מילים אלה, דלהלן: "אח, איזה תענוג לראות דוסים מתרסקים. אנחנו מפרנסים אותם בלי כל סיבה, שהנבלות האלה אוכלי החינם, מוצצי הדם, ימותו בתאונות", ועוד קללה נמרצת. ואני שואל, אדוני היושב-ראש, אם מישהו היה כותב דבר כזה על תאונה של קבוצה אחרת, האם – – – <חיים ילין (יש עתיד):> מי כתב את זה? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> נדב כספי. אני לא יודע מאיזה בית הוא בא ואני לא יודע מה עשו אבותיו – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> בפייסבוק, וזה נפוץ בכל הווטסאפים. ואני שואל שאלה כזאת: אם מישהו היה כותב את זה על אוכלוסייה אחרת, מייד השב"כ, המחלקה היהודית הייתה עוצרת אותו מעצר מינהלי או חוקרת אותו, או היועץ המשפטי היה מגיש נגדו, או המשטרה חוקרת אותו על הסתה ועל כל הסעיפים שמתאימים לאנשים כאלה. אני בטוח שהוא לא מייצג אף אחד, אבל עצם העובדה שהוא לא מתבייש, נדב כספי, לכתוב את זה בשמו, בפומבי, מראה שיש פה מורסה מאוד מאוד מסוכנת. אתה יודע מה, כל מילה תהיה מיותרת. אני חושב שכל אזרח שישמע את הציטוט הזה יבין לאיזה שפל אנשים יכולים לרדת – לא נגד בני עמם, אלא נגד בני-אדם בכלל, לכתוב בצורה כזו. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. אני רק מקווה שאדוני או מישהו אחר ניגש למשטרה והגיש תלונה, ואני סמוך ובטוח שהבן-אדם ימצא את עצמו לפחות בחקירה. מישהו צריך לעשות את זה. תודה לכל אלה שדיברו בנאומים בני דקה. <הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016> [מס' מ/994; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' 8288; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים להמשך סדר-היום: הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016, קריאה שנייה ושלישית. יציג את החוק חבר הכנסת מרדכי יוגב בשם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. בבקשה, אדוני. <מרדכי יוגב (בשם ועדת החוץ והביטחון):> אדוני היושב-ראש, שר הביטחון, כנסת נכבדה, גם אני, ברשותך, במשפט, אתייחס לתאונה המחרידה של אתמול, ויחד עם כולנו ברצוני לאחל רפואה שלמה לפצועים ולהביע תנחומים למשפחות שאיבדו את יקיריהן. אם מדובר על היסח דעת, אז – שנלמד כולנו, ולא נזדקק כל אחד, ונהיה מרוכזים בנהיגה. אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס׳ 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס׳ 15), התשע״ו–2016. עניינה של הצעת החוק הוא הארכת הוראת השעה המאפשרת הצבת חיילים לשירות במשטרת ישראל במסגרת המכונה שח״ם – שירות חיילים במשטרה. הוראת השעה נחקקה ב-1995, בשעה שהיה עודף כוח-אדם בצה״ל והוחלט להקצות חיילים ליחידות במשטרת ישראל שעיקר פעילותן ביטחון המדינה ותושביה; ושר הביטחון קבע זאת בצו. החוק קובע כי לחייל שהוצב ביחידות אלה תהיה זכות להביע את התנגדותו לכך ולשרת ביחידה רגילה של צה״ל, וכן נקבע בו כי מספר החיילים שיוצבו במשטרת ישראל ייקבע בידי שר הביטחון, בהסכמת השר לביטחון הפנים ובאישור הממשלה וועדת החוץ והביטחון של הכנסת. לאורך השנים המליצו ועדות ציבוריות שונות, ובהן ועדת בן-בסט וועדת ברודט, לצמצם באופן ניכר הצבת חיילים ביחידות שמחוץ לצה״ל, ובהן משטרת ישראל. ועדת בני כהן, שהקים שר הביטחון בשנת 2011 בעקבות החלטת הממשלה בעניין, המליצה לבטל לגמרי את הצבת החיילים במשטרה. דוח מבקר המדינה בשנת 2012 הצביע על כמה בעיות בהפעלת חיילי חובה במשטרה, שנובעות מתקופת שירותם הקצרה, גילם הצעיר של החיילים וחוסר הבשלות לתפקיד של שוטר סיור, אבל לצד זאת הצביע המבקר וציין כי יש שוטרי שח"ם איכותיים מאוד ובעלי מוטיבציה שתורמים תרומה ניכרת ליחידותיהם. לעתים בתום שירות החובה הם העתודה של משטרת ישראל והם מתגייסים לשירות קבע במשטרה. המבקר קרא לממשלה בהמלצותיו לגבש פתרונות חלופיים לשח"ם באמצעות ועדת בני כהן. הוראת השעה הוארכה עד כה 14 פעמים, לאחרונה בשנת 2011, ותוקפה פקע ביום י"ט בטבת תשע"ו, 31 בדצמבר – חודש וחצי מאחורינו. כאמור, מספר החיילים שיוצבו במשטרה נקבע על-ידי שר הביטחון, בהסכמת השר לביטחון הפנים, באישור הממשלה וועדת החוץ הביטחון של הכנסת, אך עד לרגע זה לא הגיעו שר הביטחון והשר לביטחון הפנים להסכמה על מספר החיילים. שר הביטחון דורש לקצץ במספר החיילים, על יסוד המלצות הוועדות שהוזכרו לעיל ונוכח הקיצור בתקופת השירות הסדיר שיפחית גם הוא את מספר חיילי צה"ל בשנים הקרובות, ומנגד, השר לביטחון הפנים מתנגד לקיצוץ כל עוד לא ניתנה למשטרה חלופה לחיילים, שכיום שיעורם קרוב ל־20% משוטרי הסיור. הממשלה מינתה זה מכבר את סגן ראש המטה לביטחון לאומי, תת-אלוף במילואים זאב צוק-רם, להציג בפניה המלצות בנושא, אך טרם דנה בהמלצות אלו. במצב דברים זה, הצעת החוק המונחת על שולחן הממשלה מאפשרת את המשך הצבתם של החיילים במשטרה לשלוש שנים נוספות, עד יום כ"ג בטבת התשע"ט, 31 בדצמבר 2018 – אך ורק במישור העקרוני. ועדת החוץ והביטחון התכנסה, הבינה שיש פה צורך, ויש צורך פשוט למצוא את האיזון המספרי בין שר הביטחון לשר לביטחון הפנים. כל עוד לא יסכימו ביניהם שר הביטחון והשר לביטחון הפנים על מספר החיילים, והמספר לא יאושר בממשלה ובוועדת החוץ והביטחון, בפועל לא יהיה אפשר להציב במשטרת ישראל חיילים חדשים, אבל החוק, כחוק עקרוני, יעמוד במקומו, ולכשיוסכם על המספר הוא יאפשר זאת. אני מקווה שהשרים יגיעו להבנות בהקדם האפשרי, כדי לאפשר למשטרה להמשיך למלא את מצבתה וכדי שהחיילים שכבר ממתינים להצבה יוכלו להתחיל לשרת. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, היא גם הייתה על דעת החברים כולם, בוועדת החוץ והביטחון, מהקואליציה ומהאופוזיציה. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני לא הבנתי. רק שאבין על מה אנחנו מצביעים: אז ההצעה הזאת כרגע לא תיושם? כל עוד אין – – – <מרדכי יוגב (בשם ועדת החוץ והביטחון):> ההצעה היא – מכיוון שהוראת השעה פקעה לפני חודש וחצי, אנחנו מבקשים להצביע על הארכתה למשך שלוש שנים נוספות, להאריך אותה כפי שהיא עמדה עד עכשיו, ולתת בידי שר הביטחון והשר לביטחון פנים – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בגיוס הקרוב יהיה גיוס על-פי המספרים של השנה הקודמת, או שלא יהיה גיוס? <מרדכי יוגב (בשם ועדת החוץ והביטחון):> אנחנו סומכים על שני השרים, שהם יגיעו למספר המאוזן בהחלטה שלהם. נמצא פה שר הביטחון – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ואז המספר יבוא בתקנה של אחד המשרדים, או איך? <מרדכי יוגב (בשם ועדת החוץ והביטחון):> החוק כחוק יהיה קיים, הוא בתוקף. על המספר שלו אנחנו נותנים לשני השרים להגיע להסכמה. כך על דעת כל חברי ועדת החוץ והביטחון, שהיא בעצם זו שצריכה לאשר את המשך הארכת התקנה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אז למה צריך לאשרר את זה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא הבנתי. <מיכל רוזין (מרצ):> גם אנחנו לא הבנו. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא יהיה גיוס. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שר הביטחון, לא פורמלית – הסכמתם. מחר – ישבתם, בשעה טובה ומוצלחת, הסכמתם שזה יהיה 1,000 חיילים; מה קורה הלאה? זו תקנה? אתם תפרסמו את זה ברשומות? אתם תודיעו על זה לוועדת החוץ והביטחון? מה יקרה עם זה? <שר הביטחון משה יעלון:> קודם כול, יש חיילים שמשרתים היום, והוראת השעה פקעה ב-31 בדצמבר. זאת אומרת, צריך להמשיך ולהפוך את זה לחוקי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> להמשיך את שירותם. <שר הביטחון משה יעלון:> הצבה של החיילים החדשים מותנית בהסכמה על מספר החיילים שישרתו במשטרת ישראל. זה כרגע נמצא בעבודת מטה במל"ל, שלמעשה הסתיימה. המל"ל אמור להציג לממשלה – זו הייתה החלטת הממשלה – וברגע שזה יסוכם בממשלה זה יובא לוועדת החוץ והביטחון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה מה שרציתי לשמוע – זה יובא לאישור ועדת החוץ והביטחון. <שר הביטחון משה יעלון:> בהחלט. <מרדכי יוגב (בשם ועדת החוץ והביטחון):> ויאושר על-ידיה, על דעת חברי ועדת החוץ והביטחון מכל הסיעות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מרדכי יוגב, שהציג לנו את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית בשם ועדת החוץ והביטחון. יש כמה בקשות דיבור. חברי הכנסת מסיעת מרצ מעוניינים לממש את בקשת הדיבור? <מיכל רוזין (מרצ):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז הראשונה – חברת הכנסת מיכל רוזין. לפי הסדר שרשום לי: מיכל רוזין, זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', תמר זנדברג. מי שמעוניין – אתם מוזמנים. <מיכל רוזין (מרצ):> אני ותמר. <תמר זנדברג (מרצ):> רק מיכל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אה, רק אחת. בסדר גמור. חמש דקות לרשותך, גברתי. <אילן גילאון (מרצ):> השר לא מדבר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא. מי שירצה – אני פה; תרצו לוותר – תוותרו. אם לא, תקבלו רשות דיבור. בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד היושב-ראש, תודה, קודם כול, אכן, מה שהעלית זו סוגיה חשובה, מכיוון שאנחנו כן אישרנו, בסופו של דבר, את הצו לשלוש שנים, כך שאולי הממשלה צריכה לקבל את המספר, אבל אנחנו, אין לנו כבר הליך של אישור – אישרנו. כלומר, כרגע זה בין שר הביטחון לבין השר לביטחון הפנים, וזו המחלוקת שגם הוצגה לנו בוועדה, אני חייבת לומר. הגיע השר לביטחון פנים, והוא הציג את המחלוקת עם משרד הביטחון. המחלוקת לא נפתרה, היא כרגע בעינה עומדת. לצערי הרב, מה שהם יחליטו אנחנו כבר אישרנו; נתנו להם צ'ק מקדים ואישרנו להם. הבטן בהחלט התהפכה לנו, אני חייבת לומר. חברי כנסת וחברות כנסת, גם מהאופוזיציה וגם מהקואליציה, לא אהבנו את זה, כיוון שכמו הרבה דברים במדינה, קמה ועדה רצינית שישבה ודנה בנושא והחליטה שזה לא נכון. זה לא נכון שמתוך המלש"בים, מתוך אלה שמתגייסים לצה"ל, כוחות הביטחון השונים – המשטרה, השב"כ וכדומה – יקבלו חלק מהמתגייסים. הם טענו שכמובן גם לתפקידים האלה, שאותם מאיישים היום חיילים – ואני חייבת לומר, יותר מ-70% הם חיילות. חשוב לומר את זה, זה לא במקרה; 70% מאותם משרתים שמועברים מהצבא למשטרה – למשל, מדובר על חיילות – הטענה של השר לביטחון הפנים הייתה שהוא אינו יכול, לא נותנים לו בכלל את האופציה לבחור את מי הוא יכול לקחת לשירות. ולכן הצבא כמובן מעביר את מי שהוא לא רוצה בשירותו או פחות נזקק לו, נגיד את זה בצורה יפה, לשירותו, מה שיוצר מצב מאוד מסוכן היום במשטרה בעיני, של חיילות צעירות שמגיעות לשרת במשטרה – זו לא המטרה שאליה הן התגייסו. הן לא התגייסו לצבא על מנת ללכת ולהיות פקידות במשטרה או חיילות במוקד 100; זאת לא הייתה הכוונה. הוועדה בהחלט טענה נגד העניין הזה, והעלינו את זה, חברי וחברות הכנסת, כמו שאמרתי, מהקואליציה ומהאופוזיציה; העלינו את זה בוועדה כביקורת מאוד חריפה שלנו. וכמו בהרבה נושאים אחרים, כבוד היושב-ראש, מביאים לנו את זה בדקה לשתים-עשרה ואומרים לנו שעוד שנייה הכרכרה תהפוך לדלעת וסינדרלה תחזור להיות לכלוכית. בעצם מצמידים לנו אקדח לרקה ואומרים לנו: אם לא תעשו את זה, עכשיו המשטרה תישאר בלי 1,000 תקנים ואיך נאייש אותם. אנחנו אישרנו את זה לשלוש שנים, לצערי הרב. זה זמן ארוך מדי, זה לא זמן נכון. זה זמן שבעצם מבטיח שלא יהיה שינוי, שהמצב הזה מתקבע. תרשה לי לחזק אותך, שר הביטחון, אני חושבת שזה לא נכון. אנחנו שולחים את בנינו ובנותינו להתגייס לצבא כשירות חובה והתנדבותי – לא התנדבותי, סליחה, שירות חובה – ולכן לא נכון שאנחנו נעביר בצורה הזאת. צריך להיות אולי חוק אחר שידבר על שירות אזרחי, כמובן, שהוא רק לכוחות הביטחון, ולא לרווחה, בריאות, חינוך וכדומה. אבל כל עוד אנחנו לא עושים את המהפכה הגדולה הזאת, ההעברה של אותן חיילים ובעיקר חיילות, אני חושבת שהגיעה זמנה להיפסק. העובדה שאנחנו מאריכים את זה בשלוש שנים מוכיחה שוב שאנחנו באמת מקימים ועדות, קובעים סייגים, קובעים עקרונות, ואז אנחנו בדקה לשתים-עשרה מעבירים דברים שכולנו נגדם רק כי אין ברירה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת מיכל רוזין. חברי כנסת נוספים רוצים – לא, מוותרים? מוותרים. חברת הכנסת מיכל רוזין דיברה בעצם בשם כולם. מי שהציג את החוק, חבר הכנסת מרדכי יוגב, מבקש לעלות ולהסביר את הנושאים שעלו במסגרת בקשת הדיבור. בבקשה, אדוני. <מרדכי יוגב (בשם ועדת החוץ והביטחון):> אני מבקש להשיב בקצרה על הדברים שנאמרו פה. חברת הכנסת מיכל, חברת הכנסת מיכל רוזין, אני מבקש להשיב לך בקצרה מתוך עיקרי החוק. ראשית, בתוך החוק אין הצבה במשטרה למי שאינו רוצה בכך ורוצה להיות מוצב בצה"ל, לא לחייל ולא לחיילת, אלא בהסכמתו. <מאיר כהן (יש עתיד):> חבר הכנסת, זה לא נכון. <מרדכי יוגב (בשם ועדת החוץ והביטחון):> זה כתוב. <מאיר כהן (יש עתיד):> זה לא נכון, מה שאתה אומר. <מרדכי יוגב (בשם ועדת החוץ והביטחון):> הדבר השני, אנחנו מאשרים פה את האישור העקרוני, מתוך החלטה והבנה באיזונים שבין מערכת הביטחון לבין תפקידים ביטחוניים. כל מה שאיננו ביטחוני – עולה עכשיו, למשל, גם הדיון של מורות חיילות, וגם בו אנחנו מתכנסים למספרים יותר קטנים, ממשיכים על דעת כלל החברים, אופוזיציה וקואליציה. <מיכל רוזין (מרצ):> אבל הצבא נגד. הצבא לא רוצה להעביר. <מרדכי יוגב (בשם ועדת החוץ והביטחון):> רגע, אני מסביר. על דעת הצבא, על דעת ראש אכ"א, שדיברתי אתו אתמול, כל מה שעם אוריינטציה לצה"ל ויש לו אוריינטציה לצה"ל יישאר במינונים יותר נמוכים, ואולי בתהליך של שלוש-ארבע שנים, כן או לא יצומצם, יעלה לעוד דיון בוועדה. ומתלבטים בו. מה שאין בו אוריינטציה יעבור לשירות לאומי. שירותים כמו "שמע" ו"לטם", ולב כולנו שם, ושר הרווחה מכיר, וכולנו רוצים שימשיכו לשרת שם צעירים – אבל ימשיכו לא על חשבון שירות צבאי אלא על חשבון שירות לאומי; ויצטרכו להבין שהם שם. הדיון נמשך. הוא נמשך בצורה עניינית לחלוטין, אין פה אופוזיציה וקואליציה. <מיכל רוזין (מרצ):> שר הביטחון מתנגד. <מרדכי יוגב (בשם ועדת החוץ והביטחון):> אין פה אופוזיציה וקואליציה, יש פה רק השיקול הענייני של מה מספר החיילים שצה"ל זקוק להם וכמה הוא ייתן. ואפילו צה"ל מבין היום שיש לו צורך בחיילים במג"ב שיעשו את השירות שם, ויש צורך בעוד דברים ובהצבות נוספות. יש פה דיון עקרוני. <מיכל רוזין (מרצ):> זה לא מג"ב. <מרדכי יוגב (בשם ועדת החוץ והביטחון):> אלה שוטרים כחולים, אלה שוטרים כחולים. <מיכל רוזין (מרצ):> אבל זה לא מג"ב. <מרדכי יוגב (בשם ועדת החוץ והביטחון):> אני יודע. <מיכל רוזין (מרצ):> החוק הזה הוא לא מג"ב. <מרדכי יוגב (בשם ועדת החוץ והביטחון):> אני יודע. אבל מדובר פה רק על אישור החוק, על האישור העקרוני שלו. ויש הסכמה עקרונית לכך, והסיפור הוא רק מספר המוצבים. ומספר המוצבים הזה תמיד יחזור לוועדה ותמיד יידון, ותמיד יוחלט, שוב, אחרי המלצת שר הביטחון והשר לביטחון הפנים – יחזור לוועדה, יידון בוועדה, והמספר עצמו יסוכם בוועדה על-ידי חברי הוועדה כהחלטת ועדת החוץ והביטחון. ולכן אני ממליץ לכולם לתמוך בחוק ולהעביר אותו, ונאפשר בכך גם לצה"ל ולכל מי שירצה להתנדב אליו לשרת בו, וגם את אותו מספר שיסכימו עליו שר הביטחון והשר לביטחון הפנים, לאפשר למשטרת ישראל למלא גם את יעדיה באותם מספרים שהשרים יסכימו. וועדת החוץ והביטחון תצטרך לאשר את המספר הזה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מרדכי יוגב. אם כן, חברי הכנסת, הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016 – אני מעלה את החוק להצבעה בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד סעיף 1 – 24 נגד – 5 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, להלן התוצאות של הקריאה השנייה: בעד – 24, חמישה מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. ואנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. קריאה שלישית. הצבעה מס' 3 בעד החוק – 25 נגד – 5 נמנעים – אין חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בקריאה שלישית התוצאה היא כדלקמן: 25 בעד, חמישה מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שלישית. <הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 7), התשע"ו–2016> [מס' מ/993; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' 8288; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מזמין את אותו חבר הכנסת מרדכי יוגב, בשם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, להציג לנו את הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 7), התשע"ו–2016, גם כן לקריאה שנייה ושלישית. בבקשה, אדוני. <מרדכי יוגב (בשם ועדת החוץ והביטחון):> הצעת חוק שירות ביטחון – מקבילה למה שהצגתי קודם – (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 7), התשע"ו–2016. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – אתם יודעים מה, אני לפני כן רוצה להגיד תודה, שכחתי, גם על החוק הזה וגם על החוק הקודם, למחלקה המשפטית של ועדת החוץ והביטחון: לעורכת-דין מירי פרנקל-שור, לעורך-דין עידו בן-יצחק ולכל מי שעמל גם בחקיקה וגם בניסוח של הדברים. אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס׳ 7). בדומה להצעת החוק הקודמת שהצגתי, הצעת החוק הזו מאריכה את הוראת השעה שעניינה הצבת חיילים מחוץ לצה״ל, במקרה הזה בשירות בתי-הסוהר. הוראת שעה זו נחקקה מאוחר יותר, בנסיבות שונות מהנסיבות שבהן נחקקה הוראת השעה של הצבה במשטרה הכחולה, עם העברת האחריות להחזקתם של אסירים, אסירים ביטחוניים, מצה״ל לשירות בתי-הסוהר, אסירים שמשך שהייתם בבתי-הסוהר ארוך יותר, או שמסיבות שונות נוספות עוברים מהכלא הצבאי אל הכלא האזרחי. בצד העברת אחריות זו, נקבע בהוראת השעה כי ניתן יהיה להציב חיילים ביחידות שתפקידן אבטחת בתי-הסוהר, אלה שמשמשים להחזקת אסירים ביטחוניים בלבד, או של אגפים בבתי-הסוהר המשמשים להחזקת אסירים ביטחוניים בלבד, בתפקידים של אבטחה וליווי של אסירים ביטחוניים, או בתפקידים של שירותי מינהלה הנוגעים לארגון כוח-האדם וטיפול בפרט ביחס לחיילים המשרתים בשירות בתי-הסוהר. בדומה להוראת השעה בעניין המשטרה, קובע החוק כי לחייל שהוצב ביחידות אלה תהיה הזכות להביע את התנגדותו. חברת הכנסת מיכל רוזין וחבר הכנסת חיים ילין או מאיר, תהיה לחייל שהוצב ביחידות אלה, כמובן גם לחיילת, הזכות להביע התנגדות לכך ולשרת ביחידה רגילה של צה״ל. כתוב בפנים. דהיינו, רק מי שיסכים לשרת שם. וכן נקבע בו כי מספר החיילים שיוצבו בשב״ס ייקבע בידי שר הביטחון, בהסכמת השר לביטחון הפנים ובאישור הממשלה וועדת החוץ והביטחון של הכנסת. בניגוד לסוגיית הצבת החיילים במשטרה, לא המליצה ועדת בני כהן על ביטול המסלול, אלא על בחינתו מחדש בעתיד. הוראת שעה זו הוארכה עד כה שש פעמים, לאחרונה בשנת 2011, ותוקפה פקע ביום י"ט בטבת התשע"ו, 31 בדצמבר 2015 – לפני כחודש וחצי. כמו סוגיית מספר החיילים המוצבים במשטרה, גם סוגיה זו היא כבר בעבודת מטה, במל"ל, וצריכה כבר להגיע להחלטת ממשלה, על דעת שר הביטחון והשר לביטחון הפנים. לפיכך, גם כאן, הצעת החוק המונחת על שולחן הכנסת מאפשרת את המשך הצבתם של החיילים בשירות בתי-הסוהר בשלוש השנים הבאות, עד יום כ"ג בטבת התשע"ט, 31 בדצמבר 2018, אך רק במישור העקרוני. ההצבה בפועל תתאפשר רק לאחר שהמספר הזה יאושר – על-פי החלטתם של שר הביטחון והשר לביטחון הפנים, ואישור הממשלה, ואישור ועדת חוץ והביטחון – רק אז תתאפשר ההצבה בפועל. אני מקווה שגם בעניין זה יגיעו השרים להבנות בהקדם האפשרי, והבנתי שהגיעו, הבנתי שזה בעבודת מטה. זה צריך כבר להגיע להחלטת הממשלה, כדי לאפשר לשב"ס להמשיך לפעול במצבה מלאה וכדי שהחיילים שכבר ממתינים להצבתם יוכלו להתחיל לשרת. גם להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מרדכי יוגב. אין הסתייגויות להצעת החוק, אך יש בקשות לרשות דיבור. חברת הכנסת מיכל רוזין – לא. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. רק תמר זנדברג מדברת בשם הסיעה? <זהבה גלאון (מרצ):> אולי אני אדבר. תסמני בבקשה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי. בבקשה, גברתי. <תמר זנדברג (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, תודה, אני רוצה להצטרף לדברים של חברתי מיכל רוזן בדיון בחוק הקודם. תראו, זאת לא הפעם הראשונה, ולצערי לא השנייה, ולא השלישית, ולא הרביעית ולא העשירית, שמובא לנו כאן ברגע האחרון – אני רואה את הצוותים המקצועיים ואת היועצים המשפטיים יושבים בצדדים, ובצדק מבחינתם, חיילים יושבים בבית בדחיית שירות כבר חודש וחצי – זה תמיד ברגע האחרון, זה תמיד: מה נעשה? כוח-האדם במשבר וכו'. וכל זה כדי לכסות על כך שאנחנו פשוט מבקשים לגייס חיילי צה"ל למשימות שירות בתי-הסוהר והמשטרה, במקום השוטרים והניצבים הרגילים, שמקבלים שכר ומועסקים כעובדים מן המניין; אומנם בגופים ששומרים על הסדר הציבורי ובבתי-הסוהר, אבל הם צריכים להיות מועסקים לכל דבר. יש לנו ויכוח על זה כל פעם שמדובר על נושאי שירות לאומי ושירות של חיילים. מסבירים לנו שזה לא במקום המשרות במשק, וזה לא לוקח עבודה, זה רק בנוסף. והנה זה, אין פה עדות אפילו, זה ברור; במקום שישרתו בשב"ס ובמשטרה שוטרים וגונדרים, משרתים שם חיילים, נקודה, סוף. זה לעניין הזה. אני רוצה להוסיף מילה לגבי חוק ההשעיה החדש, שנוסחו פורסם לנו בדקות האחרונות. יש לנו התפתחות חדשה. יושב-ראש ועדת החוקה, שנכנס כרגע למליאה, עכשיו רוצה להתמודד לא רק עם שלילת מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לא רק עם הסתה לגזענות, לא רק עם הזדהות עם ארגון טרור ומדינת אויב, אלא עם אינתיפאדת היחידים. מצאת שיטה, מצוין. חוק השעיית חברי כנסת, זה עכשיו הצנזור – – – <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> זה לא נכון. סכינאות – זה לא? – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני, יש לי הצעה בשבילך. בוא נדייק – בדיוק מה אתה רוצה לעשות: מי שיש לו שם ערבי, יודח מהכנסת. <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> למה? <תמר זנדברג (מרצ):> אחר כך, מי שמביע דעות שמאלניות, יודח מהכנסת. <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> למה? <תמר זנדברג (מרצ):> זה מה שאתה רוצה לעשות. <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> ממש לא. <תמר זנדברג (מרצ):> זה מה שאתה מנסה – תוציא את המרצע מהשק. <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> ממש לא. <תמר זנדברג (מרצ):> זה לא ויכוח פוליטי. <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> ממש לא. <תמר זנדברג (מרצ):> ואתה יודע מה? אתה יודע מה, אני מפנה אותך להתנגדות – באמת אתה כנראה מעולם לא חשת מה זה להיות מיעוט. אתה חושב שאתה נולדת ברוב – – – <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> אני לא חשתי את עצמי כמיעוט? – – – <תמר זנדברג (מרצ):> כנראה, כנראה. אני מפנה אותך לחברי המפלגה שלך ולחברי מפלגות אחרות, שאומנם שייכים היום לרוב, אבל יודעים שהגלגל הזה מסתובב, ומי ששייך היום לרוב, במקום שינצל את כוח הריבון שלו – – – <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> כשגירשתם אותי, איפה היית? כשגירשתם אותי, איפה היית? <תמר זנדברג (מרצ):> מאה אחוז, ואתה רצית שהנציגים שלך יודחו מהכנסת באותה הזדמנות? אתה יודע שאז זה היה קרוב לזה? <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> זה ממש לא אותו דבר. <תמר זנדברג (מרצ):> אתה יודע מה, בתור מי שהיה כאן בזירה הציבורית בתקופת ההתנתקות, אתה רוצה שהרוב שהיה כאן בכנסת לזה, על-ידי ראש ממשלה מהימין, בתמיכת השמאל והימין, יהיה לו הכוח לסלק אותך מהכנסת על דבר כזה? <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> על מה? על מה לגרש אותי? <תמר זנדברג (מרצ):> אם לא – תגנוז את ההצעה הזאת, ומייד. אל תיתן לרוב להשתמש בכוח עריצות הריבון שלו כדי להדיח מיעוט משום שהוא לא מוצא חן בעיניך. אל תעשה את זה. זה מדרון חלקלק ומסוכן, ואם אתה חושב שהוא יעצור רק בערבים, ואחר כך יעצור רק בשמאל, אתה טועה. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חברת הכנסת זהבה גלאון, את רוצה עוד לנמק? בבקשה, חמש דקות לרשותך. <זהבה גלאון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, אני מתכוונת להצביע נגד הצעת החוק, ואני תומכת בנימוקים שנימקו שתי חברותי, מיכל רוזין ותמר זנדברג, קודם לכן. אני רוצה לנצל את שהותו של שר הביטחון במליאה ולשאול: אדוני השר, נודע לי שבביקור האחרון של מזכיר המדינה האמריקני קרי באזור, הוא נפגש עם ראש הממשלה. הביקור, ממה שסוקר, נאמר שהוא נועד לעיצוב מחדש של רגיעה ביטחונית. ובעצם, אם אני מבינה נכון, הוא נועד למטרה שונה: הוא נועד לבחון את גבולות הגמישות הישראלית לקראת הפלסטינים בסוגיות כלכליות בעלות השלכות מדיניות מהותיות. אני רוצה לגעת בנקודה מאוד מאוד ספציפית; אנחנו מדברים על אזור דרום הר-חברון, שמתקיים בו מצב שיש שני שטחים שמוגדרים אזור A, והם מופרדים זה מזה במסדרון צר המוגדר אזור C – ברוחב של איזה כביש דו-מסלולי. עכשיו, מזכיר המדינה קרי שאל את נתניהו: האם ממשלת ישראל תיאות, כמחווה כלכלית כלפי הרשות הפלסטינית, לחבר את שני האזורים האלה במעבר. אם זה היה קורה זה היה מאפשר לפלסטינים גישה למרחב בגודל של כ-10,000 דונם של קרקע חקלאית מניבה, שבעצם נותרה בלתי מעובדת כי אין אפשרות גישה אליה, כי מכל העברים שלה היא אזור C. האמריקנים ראו בכך מחווה הגיונית לאור ההתחייבות של נתניהו לשפר את המצב הכלכלי הפלסטיני במסגרת המאמצים להשיג רגיעה. וראש הממשלה נתניהו – אני שואלת האם זה היה גם בהתייעצות אתך, אדוני – ראש הממשלה נתניהו בעצם סירב לבקשתו של מזכיר המדינה, והוא חזר לוושינגטון עם הכרעה ברורה, בעצם, שאין סיכוי לשינוי כלשהו במצב המדיני הפלסטיני, כי נתניהו לא יהיה מוכן לספוג את המחיר הפוליטי של המהלך הזה. על בסיס זה אנחנו מבינים שהנשיא אובמה הגיע למסקנה שאין מה להשקיע כאן באזור. אומנם סגן הנשיא ביידן מגיע לארץ, זה קשור לדברים אחרים. האם תוכל, אדוני שר הביטחון, בהזדמנות זו, לאשר את השאלה ששאלתי? תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. נרשמו עוד אנשים לבקשות דיבור: אילן גילאון ועיסאווי פריג'. מוותרים? אוקיי. אם כך, כל בקשות הדיבור נענו, ואין לנו הסתייגות. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה על חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 7), התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד סעיף 1 – 33 נגד – 5 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר נורית קורן:> התוצאה: בעד – 33, חמישה מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו, אם כן, עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 7), התשע"ו–2016, קריאה שלישית – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד החוק – 33 נגד – 5 נמנעים – אין חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי-הסוהר) (תיקון מס' 7), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר נורית קורן:> התוצאות הן: בעד – 33, חמישה מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, הצעת החוק עברה בקריאה שלישית, והחוק ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר נורית קורן:> אנחנו נעבור להודעה של המזכירות. בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 22), התשע"ו–2016; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26), התשע"ו–2016; הצעת חוק מוסר תשלומים לספקים, התשע"ו–2016. תודה. <הצעת חוק החברות (תיקון מס' 27), התשע"ו–2016> [מס' מ/988; "דברי הכנסת", חוב' י"ג, עמ' 8656; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר נורית קורן:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק החברות (תיקון מס' 27), התשע"ו–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר – שאני לא רואה אותו, אבל לא חשוב – וחברי חברי הכנסת, אנחנו יודעים שבבורסה שלנו, אחת הבעיות היא שיש הרבה רגולציה – אה, אני רואה את השר – הרבה מאוד רגולציה, וכתוצאה מזה חברות בורחות, וחשוב מאוד שתהיה הקלה ברגולציה, עם שמירה על הבורסה, אבל הקלה. והנה, כאן אנחנו אישרנו – ועדת החוקה אישרה – ארבע הקלות בבורסה, ואני חושב שזה לברכה. ואני רק אקריא אותן, את ההקלות, לא את ההסברים. <היו"ר נורית קורן:> ששש. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הקלה אחת באה לאפשר לאחד את דיוני ועדות הביקורת והתגמול, ולחסוך בעלויות הכרוכות בקיום ישיבות נפרדות; הקלה שנייה, מוצע להפחית את הרוב הנדרש לאישור כפל כהונה, כאמור, באספה הכללית של חברה ציבורית, מרוב של שני-שלישים שהיה נדרש עד היום לרוב רגיל מקרב בעלי המניות שאינם בעלי השליטה ואין להם עניין בהצבעה; ההקלה השלישית היא לאפשר – – <היו"ר נורית קורן:> ששש. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – לדירקטור חיצוני תושב ישראל – – – <היו"ר נורית קורן:> רגע, סליחה, חבר הכנסת סלומינסקי. חברי הכנסת, אני מבקשת, כל חברי הכנסת שנמצאים ליד הדלת, מי שרוצה יישאר, מי שרוצה לדבר, נא לצאת החוצה. בבקשה. זה מאוד מפריע. תודה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – וההקלה הרביעית היא לקבוע כי לא יהיה צורך באישור האספה הכללית להמשך כהונתם של דירקטורים חיצוניים לאחר שהפכה החברה לחברה ציבורית, ואישור זה יידרש רק אם יצאו לקדנציה נוספת. אבל במעבר עצמו, מי שהיה דירקטור ימשיך להיות דירקטור. אלה הצעות טובות, שבסך הכול מקלות על הבורסה, ולכן, אני פונה לחברי – לאשר את הצעת חוק החברות (תיקון מס' 27), התשע"ו–2016. לחוק הזה אין הסתייגויות, ואני מבקש מחברי לאשר אותו בקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. אין הסתייגויות לחוק הזה, ואנחנו עוברים לבקשות רשות דיבור. חברי הכנסת שביקשו הם: זהבה גלאון – לא במליאה; חבר הכנסת אילן גילאון – מוותר; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח. כן, חנין – מורחקת. חבר הכנסת דב חנין. חברים, אני רק מבקשת קצת יותר שקט בצד השמאלי שלנו, בתאים. יותר מדי רעש. בבקשה. חבר הכנסת דב חנין, חמש דקות לרשותך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, יש לנו הערות על חוק החברות, ואנחנו חושבים שהמנגנון שמוצע בו איננו מנגנון טוב, אבל כמו חברי וחברותי שדיברו קודם לכן, אני מבקש להקדיש את זמן הדיבור שלי ליוזמה שתידון מחר בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, אותו רעיון מסוכן שמאפשר לרוב הפרלמנטרי לגרש מהכנסת מיעוט מרגיז ומעצבן. אני גם קורא בצער ובדאגה את הידיעה שפורסמה היום בתקשורת, שהחוק שיאפשר את הגירוש יורחב כך שאפשר יהיה לגרש חבר כנסת מהכנסת לא רק בשל מעשה שעשה, אלא גם בשל התבטאות שאמר. זאת אומרת, אנחנו מייצרים פה מנגנון שמאפשר לרוב להיפטר מהמיעוט. תבואו ותגידו לי: כן, אבל אנחנו מדברים על המצבים המקוממים והמרגיזים ביותר. התשובה על כך, עמיתי חברי הכנסת, היא מאוד פשוטה: בדיוק למצבים המרגיזים והמקוממים ביותר נועדה הדמוקרטיה; אין שום צורך להגן על חופש הדיבור של מי שמבטא עמדות ודעות שמקובלות על הכול. יש צורך להגן על חופש הביטוי, על חופש ההתבטאות של מי שאומר דברים מרגיזים, מקוממים ולחלוטין לא מקובלים על דעתו של הרוב. שימו לב, אנחנו מדברים לא רק על פגיעה בביטוי של אזרחים, אנחנו מדברים על פגיעה בחופש הביטוי של נציגי ציבור, של אנשים שנבחרו לכנסת כדי להביע את עמדותיהם ואת דעותיהם. חבר הכנסת סלומינסקי, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מניח שחברי הכנסת שאתה חושב עליהם כמועמדים לענישה, אתה לא הצבעת עבורם – אני אומר את זה בזהירות, כי הרי ההצבעה לכנסת היא הצבעה חשאית, ואני לא יודע מה הצבעת מאחורי הפרגוד – אבל אני מוכן להניח, לצורך הדיון, שלא הצבעת לאותם חברי כנסת שאתה רוצה להעניש. זכותך המלאה. זכותו המלאה של הציבור כולו לא להצביע. ואם אנשים לא יקבלו מספיק קולות, הם לא יהיו כאן בכנסת. כדי להיבחר לכנסת צריך לקבל אלפים רבים של קולות מאזרחי ישראל, ששולחים לכנסת חברי כנסת שיביעו באומץ, ללא רתיעה, ללא חשש, ללא משוא פנים, ללא פחד, את עמדותיהם. המנגנון הזה, שמאפשר לרוב להעניש חברי כנסת מהמיעוט, הוא מנגנון אנטי-דמוקרטי בצורה קיצונית ומרחיקת לכת מאוד מאוד. אני רוצה לומר בהקשר הזה משפט נוסף: אומרים שיש מנגנונים כאלה גם במדינות אחרות. אז אני רוצה לומר לכם שאני בדקתי וראיתי שבמדינות אחרות המנגנונים האלה, של ענישה, של סילוק חבר כנסת או חבר פרלמנט על-ידי רוב פרלמנטרי, מיועדים למצב שבו בן-אדם עבר עבירה פלילית והורשע בעבירה פלילית. מנגנונים כאלה, אגב, קיימים גם אצלנו. אבל זה לא מצב שבו הרוב הפרלמנטרי מחליט על המיעוט הפרלמנטרי; זה מצב שבו בית-משפט, שהוא גוף חוץ-מפלגתי, חוץ-פרלמנטרי, בוחן עבירה פלילית של אדם שעשה מעשה מסוים, דן אותו, מחייב אותו בדין, קובע לו עונש מאסר, ואז אפשר לסלק את אותו פרלמנטר, אם הוא חבר פרלמנט, גם מהפרלמנט שבו הוא חבר. יש הבדל עצום בין מצב שבו בית-משפט קובע את דינו ודן מישהו למאסר, ואז ממילא הוא גם לא יכול להיות בכנסת, או בפרלמנט, לבין מצב שבו הרוב הפרלמנטרי הוא זה שמנצל את כוחו הפוליטי כדי לגרש מתוכו חברי פרלמנט מהמיעוט. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שהחוק המסוכן הזה הוא חוק שצריכה להיות לו התנגדות רחבה, מקיר אל קיר. אנחנו כולנו צריכים להבין שמה שמתחיל היום בפינה הכביכול-קיצונית יתפשט משם לפינות נוספות, ומה שמתחיל בפינות הקיצוניות והפחות-קיצוניות יגיע בסופו של דבר גם לאזורים יותר קרובים למרכז. המנגנון הזה, שאנחנו מתבקשים להתחיל לקדם מחר בכנסת, הוא מנגנון חיסול עצמי של דמוקרטיה פרלמנטרית. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לכן אני מציע לך, אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, ולחברי ועדת החוקה לא ללכת בדרך המסוכנת הזאת. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק החברות (תיקון מס' 27), התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד? זאת הקריאה השנייה. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–4 – 31 נגד – 6 נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר נורית קורן:> התוצאה: בעד – 31, נגד – 6, אין נמנעים. אם כך, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. ואנחנו עוברים לקריאה השלישית. הצעת חוק החברות (תיקון מס' 27), התשע"ו–2016, קריאה שלישית – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד החוק – 29 נגד – 6 נמנעים – אין חוק החברות (תיקון מס' 27), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר נורית קורן:> התוצאה: בעד – 29, נגד – 6, אין נמנעים. אם כן, החוק התקבל וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 169), התשע"ו–2016> [מס' כ/615; "דברי הכנסת", חוב' ט"ו, עמ' 9231; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 169), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה ושלישית. תציג את הצעת החוק, בשם יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חברת הכנסת מירב בן ארי. בבקשה. <מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אדוני שר הביטחון, חברי וחברותי חברי הכנסת, לפני שאני אציג את החוק אני אגיד שזה יום מאוד מרגש בשבילי. זו פעם ראשונה בחיי שאני מעבירה חוק בקריאה שנייה ושלישית. זה חוק חברתי, חוק שמדבר על צמצום פערים, חוק שאני גאה שזה החוק הראשון שלי, ובכלל שזה חוק שעובר, ואני כמובן אשמח על התמיכה שלכם. חוק הביטוח הלאומי בעצם עושה סדר במענק הלימודים, נותן למשפחות חד-הוריות ולמקבלי קצבת קיום מענק לימודים עד כיתה י"ב; מסדר את המענק כך שכל שנה זה יהיה 1,000 שקלים חדשים, ומסדר את זה בצורה כזאת שזה יהיה מא' עד י"ב, ולא יהיו מצבים כמו היום, שילד כבר בכיתה ח' מפסיק לקבל מענק לימודים. החוק הוא חוק חברתי, הוא חוק כלכלי, הוא חוק שמדבר בדיוק על אותם ערכים של סיעת כולנו לצמצום פערים חברתיים. אני אודה גם בסוף החוק, אבל מאוד חשוב לי לציין את שר האוצר והתמיכה שלו ושל הצוות שלו. זה חוק שעולה קרוב ל-33 מיליון שקלים. זה חוק שמכניס 70,000 ילדים למעגל של מקבלי מענק לימודים. אני רוצה להודות לשר הרווחה, לצוות הביטוח הלאומי וליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה שעזר לי לקדם את החוק הזה. אני עוד אתייחס בסוף, לאחר שהחוק יעבור, לעוד כמה אנשים חשובים שעזרו לי, אבל אני לא יכולה שלא להתייחס לעמותת "ידיד" שהביאה את החוק הזה לפתחי, שאמרה שבמשך כל כך הרבה זמן ניסו להעביר, והנה היום זה הצליח. אז אני אשמח שתתמכו בהצעת החוק, ואחרי ההצבעה אני אחזור להודות לשאר. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. להצעת החוק אין הסתייגויות ולא ביקשו רשות דיבור, ולכן אנחנו נעבור להצבעה. חברת הכנסת מירב בן ארי, שבי במקום כדי שאנחנו נוכל להצביע על החוק בקריאה שנייה. אם כך, אנחנו מצביעים על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 169), התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד סעיפים 1–2 – 21 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר נורית קורן:> התוצאה: בעד – 21, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, ההצעה עברה בקריאה שנייה. להוסיף לפרוטוקול את חברת הכנסת רחל עזריה, בעד, וגם את חברת הכנסת זהבה גלאון. אם כך, אנחנו ממשיכים ואנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 169), התשע"ו–2016, בקריאה שלישית – מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע. הצבעה מס' 9 בעד החוק – 24 נגד – אין נמנעים – אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 169), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר נורית קורן:> התוצאה: בעד – 24, אין מתנגדים ואין נמנעים, ולפרוטוקול אני מבקשת להוסיף את חבר הכנסת אילן גילאון, בעד, שתמך בחוק. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שלישית, והיא תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. מזל טוב, חברת הכנסת בן ארי. את רוצה לברך? בבקשה. <מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> תודה, גברתי היושבת-ראש. אני רק חייבת להגיד תודה גם, באמת, על התמיכה שלכם, אבל אני רוצה להודות לעוזרים שלי, לצוות שלי, לחני ולגיא ולאלכס, שעוזרים לי לקדם את ההצעה הזו ועזרו לי. ואני רוצה להודות לכל המשתתפים – תשמע, חיים, תשמע – – – <חיים ילין (יש עתיד):> לא, באתי להודות. <מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לא, הנה, אני כאן. אני רוצה להודות לכל המשפחות החד-הוריות בישראל ולכל המשפחות של מקבלי קצבת קיום, שלמרות כל הקשיים הפיזיים, לא מוותרות ונלחמות בשביל הילדים שלהן בדיוק כמו שאני גדלתי, ואני גאה שזה החוק הראשון שלי במדינת ישראל. תודה. <היו"ר נורית קורן:> בואי, אני רוצה לברך אותך. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 172) (תיקון הגדרת לידה), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1009); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר נורית קורן:> אם כן, אנחנו ממשיכים. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 172) (תיקון הגדרת לידה), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר משה יעלון, בשם שר הרווחה והשירותים החברתיים. בבקשה. <שר הביטחון משה יעלון:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, בשמו של שר הרווחה, השר חיים כץ – – – <היו"ר נורית קורן:> סליחה, אדוני השר, רק שנייה, אני אשתיק אותם. אפשר בבקשה רק לקבל שקט במליאה? תודה. בבקשה, אדוני. <שר הביטחון משה יעלון:> הוראות פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי קובעות את תנאי הזכאויות השונות למבוטחת שילדה. סעיף 39 לחוק מגדיר לידה: לידת ולד חי או לידה אחרי 26 שבועות של היריון. בהתאם להגדרה זו, כל מבוטחת שילדה לאחר 26 שבועות של היריון, גם אם הוולד נולד מת, חס וחלילה, זכאית לכל הגמלאות המנויות בפרק ג' לחוק, ובכלל זה דמי לידה ומענק לידה, ככל שהיא עומדת בתנאים האחרים הקבועים בחוק. כידוע, דמי הלידה נועדו להחליף את שכר המבוטחת בשבועות שבהם נעדרה מעבודתה לצורך הטיפול ברך הנולד, וכן לצורך החלמתה הפיזית והנפשית. מתן דמי לידה רק למי שילדה אחרי 26 שבועות לא מאפשר תקופת החלמה לנשים שילדו בשלב מוקדם יותר, אף שבמרבית המקרים הפסקת היריון בשבוע ה-22 ואילך מבוצעת אף היא בדרך של לידה. על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מתרחשות כל שנה כ-170 לידות שקטות, מהשבוע ה-22 ועד השבוע ה-25, כולל. לפיכך מוצע לתקן את ההגדרה ולקבוע גם כי לידה שהתרחשה בשבוע ה-22 להיריון תיחשב כלידה לצורך החוק. באופן זה, מבוטחת שילדה לאחר תום 22 שבועות של היריון תהיה זכאית לכל הגמלאות מכוח פרק ג' האמור. נוכח חשיבות העניין תמכה ועדת השרים לחקיקה בהצעת החוק החשובה, ונבקש את הכנסת לתמוך גם כן ולהעבירה לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. אם כן, אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת. חברת הכנסת זהבה גלאון. אחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. לרשותך שלוש דקות. <זהבה גלאון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה. חבל שיושב-ראש ועדת החוקה לא נמצא כאן במליאה. הייתי שואלת אותו מה שמים להם בקפה בבית היהודי; מה בדיוק הדבר הזה שמערבבים להם כדי להגיש הצעת חוק במסגרת חוק ההשתקה, שמחמירה את המצב הקיים גם היום ואומרת שמי שיביע תמיכה כלשהי – איך זה הוגדר, חבר הכנסת חנין? – במישהו שהוא מחבל או – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תומך בטרור. <זהבה גלאון (מרצ):> תומך בטרור. עכשיו אני רוצה להגיד כמה דברים. קודם כול, למען הסר ספק, אנחנו מתנגדים לטרור. טרור הוא טרור הוא טרור, בין שהוא נעשה – לא משנה על-ידי איזה צד; שלא יובן לא נכון, אנחנו לא מבקשים לתת לגיטימציה לטרור. אבל אז נזכרתי באחד מבניה – אפשר להתווכח עליו פוליטית – אבל אחד מבניה המפוארים של המדינה הזאת; נזכרתי במי שהיה גם ראש ממשלה בישראל, היה רמטכ"ל, היה שר ביטחון – אני לא סגורה על זה; הוא היה שר הפנים – אני לא סגורה על מה שהוא היה. אמר אהוד ברק בזמנו: לו הייתי פלסטיני, הייתי מצטרף לארגון טרור. זה מה שאמר אהוד ברק. אפשר להתווכח על האמירה שלו – מוצלחת, לא מוצלחת; ראש ממשלה מוצלח, לא מוצלח – יש לי הרבה ביקורת על אהוד ברק. על-פי הצעתו, אליבא דחבר הכנסת ניסן סלומינסקי, לו אהוד ברק ראש ממשלה או שר, אוטומטית החוק הזה מופעל נגדו – עף מהכנסת, ובמקומו נכנס הבא בתור, איציק שמולי, ברשימה. סתם. האם זה נשמע לכם סביר? האם זה נראה לכם הגיוני לחוקק הצעות חוק שכל המטרה שלהן היא המלחמה בימין מי יצהיר יותר נאמנות להצעות חוק הזויות, להצעות חוק מטורפות, שיש להן רק מטרה אחת – להעיף מכאן רק קבוצה אחת של חברי כנסת, רק מגזע אחד, על בסיס אתני ולא על בסיס שום דבר אחר – להעיף מהכנסת את חברי הכנסת הערבים? אתם השתגעתם, תגידו? ואני עדיין מחכה שיסביר לנו חבר הכנסת סלומינסקי מה הוא שם שם בקפה. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, כשפה בכנסת דיברו על אפרטהייד, כולם קמו, והייתה זעקה – מה זה אפרטהייד? זה לא יכול להיות. מה זה אפרטהייד בעצם? זה אותו חוק שמיישמים בצורה אחרת נגד עם אחר. היה מקרה לפני פחות משבוע, ב-10 בפברואר – לפי כתב-אישום שהוגש במחוז מרכז – בבוקר, תושב קרני-שומרון בן 45 מואשם שהוא זרק גרזן לעבר רכב פלסטיני שהיה בנסיעה. מזל, אחרי שהגרזן הזה ניפץ את השמשה, הוא נפל בין רגליו, על הכיסא של הנהג. הוא לא הרג אותו. ולמה? בוא נשמע למה – אני מדבר מכתב-האישום, לא מהתושב הזה שהותקף – התושב הזה השתלב בתנועה והכעיס את תושב קרני-שומרון, הכעיס את המתנחל, שהוא הסמל של הכיבוש שם. ואז הוא רדף אחריו, עקף אותו, חיכה לו בהמשך הדרך וזרק עליו את הגרזן. עד פה רואים שזה מקרה טרור. זה טרור לשמו, ואם היה לו נשק גם, הוא היה מפעיל את הנשק והיה יורה בו. אבל כשמגישים כתב-אישום, בכתב-האישום הוא מואשם רק בעבירה של "יידוי חפץ לעבר כלי תחבורה". האם זה המקרה באמת? פה בכנסת קראו "ירי" לאבנים, לא לגרזנים, ומחמירים את הענישה. השאלה, אם זה לא אפרטהייד, איך אפשר לקרוא לזה? אם זו לא גזענות, איך אפשר לקרוא לזה? אם זה לא ביטולה של המדינה וביטול החוקים, איך אפשר לקרוא לזה? לנסות ולעשות חוק משלהם, בדיוק כמו שחוסמים כבישים לכפרים הערביים שם בשטחים, כמו שעוקרים עצים, גם מנסים להרוג. זה ניסיון לרצח, זה מקרה טרור, ובמקרה טרור צריך להפעיל חוקים נגד טרור. אי-אפשר להמשיך עם הסלחנות הזו למתנחלים. אני אומר לכם, כל שתיקה על המעשים שלהם זה מנגנון להרס עצמי, ותגיע השעה שכולם יגידו: איפה היינו? למה לא חשבנו נכון ולמה לא עצרנו אותם? אני מתריע מפה: צריך להעמיד אותם במקום ולהפעיל את החוקים נגדם; ואת האמת, צריך להוציא אותם בכלל מהשטחים הכבושים. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חבר הכנסת חאג' יחיא, אני מסכים בהחלט עם המסקנה הסופית של דבריך לגבי הצורך לסיים את – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> הכיבוש. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> כן, בהחלט. אני מסכים עם המסקנה. אני אפילו מתרעם ויכול להזדהות עם המקרה שהבאת פה, שאם באמת הפרטים הם נכונים וכל ההאשמה מסתכמת ביידוי חפץ זר כלפי אותו תושב פלסטיני, זה דבר חמור מאוד, ואנחנו צריכים להיאבק בצביעות הזאת כשהיא קורית ולגנות אותה בכל תוקף. אבל אני מזמין אותך וגם את חברי הכנסת האחרים להגדיר טרור כאשר הוא מתרחש, גם כאשר זה נמצא מחוץ לאזורי הנוחות שלנו. אני עומד כאן, ואני לא מתבלבל ולא מהסס בכלל להגדיר את מה שאתה הצגת כאן כדוגמה של טרור בהגדרה. באותה נשימה אני מצפה, גם כאשר זה פחות נוח, שתשתמש באותה הגדרה כאשר הסיטואציה מחייבת את זה. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חברת הכנסת עליזה לביא. <עליזה לביא (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, הצעה חשובה; הצעה שיותר מדי שנים מתמהמהת ולא מקודמת. אני שמחה מאוד ששר העבודה והרווחה, השר כץ, החליט להביא – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> שר הרווחה. <עליזה לביא (יש עתיד):> שר הרווחה? <מאיר כהן (יש עתיד):> אין עבודה. <עליזה לביא (יש עתיד):> יש עבודה. יש הרבה עבודה. אבל שר הרווחה החליט – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> רוצים להחזיר. <עליזה לביא (יש עתיד):> גם אם תחזיר וגם אם לא תחזיר, יש הרבה מאוד עבודה, וצריך להמשיך ולעשות. העבודה היא חיינו. אבל זאת הצעת חוק מאוד מאוד חשובה, הכרחית, בפער הזה שבין ההגדרה הרפואית להגדרה הביורוקרטית של מדינת ישראל לגבי לידה שקטה; לידה שבה החזרה הביתה היא חזרה קשה, חזרה בלי תינוק. אין תינוק, ההיריון הסתיים במוות של תינוק. יותר מדי שנים נשים נאבקו ביוזמתן ובעצמן על ההבנה הזאת שצריך לסייע, מגיע וצריך. גם הנשים הללו, במקרים הקשים האלה, צריכות לקבל את מענק הלידה, את דמי הלידה, את הזכאות לחופשה. אנחנו מדברים על 1% מכלל הלידות במדינת ישראל, שהן לידות שקטות. זה חוק שייתן מענה לנשים באשר הן. זה לא עניין לא של קואליציה ושל אופוזיציה ושל מגזר כזה ושל מגזר אחר. אני שמחה שהצעת החוק הפרטית שהעליתי גם בכנסת הקודמת וגם בכנסת הזאת, ואשר עברה לפני כחודש, תצטרף עכשיו להצעת החוק הממשלתית שאתם, אני מקווה מאוד, תאשרו בנדיבותכם עכשיו. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <עליזה לביא (יש עתיד):> אנחנו בעצם נשנה פה עוול מתמשך של יותר מדי שנים כלפי נשים, שמהשבוע ה-22 עד השבוע ה-26, בתקופה הזאת כ-20% מהלידות השקטות מתרחשות – – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – לא זכו לכל אותם תנאים שהגיעו לנשים, על-פי ההגדרה הביורוקרטית של שבוע 26. בכך, גברתי, נתקן עוול רב-שנים לנשים, למשפחות – – <היו"ר נורית קורן:> תודה, חברת כנסת לביא. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – ואני מקווה שנשלים את החקיקה הזאת במהרה. תודה, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל רוזין. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר נורית קורן:> מוותרת. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר נורית קורן:> סליחה, לא ראיתי אותך. אתה היום בחולצה אדומה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> הייתי שקט, גברתי. אולי החולצה האדומה היא גם משהו סימבולי. <היו"ר נורית קורן:> שלוש דקות לרשותך. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי וחברות הכנסת, אדוני השר, היום אני דווקא רוצה לשאת בפניכם דברים שלא אני כתבתי. אני רוצה לשאת בפניכם דברים שהגיעו לאוזני מרחוק, ממקום שבו עד לאחרונה הם נחשבו לדברי כפירה, נחשבו למסרים שאבד עליהם כלח. הנה, הקשיבו, כך נושא הדברים אומר: הנה האמת הפשוטה, בארץ יש עובדים רבים שעמלים קשה אבל לא מרוויחים מספיק כסף כדי להבטיח שתהיה פת לחם לילדיהם על שולחנם. לזה, הוא אומר, צריך לשים סוף. ברחבי הארץ יש מקרים רבים שבהם האבא עובד, האימא עובדת, וגם הילדים שלהם עובדים, ועדיין אין להם מספיק כסף כדי לשלם את החשבונות, אין להם מקום להניח את ראשם. משהו בסיסי כאן לא מסתדר. משהו כאן לא צודק באופן יסודי. הבעיות שאתן אנחנו מתמודדים אינן גזירת שמים, הוא אומר. הן פועל יוצא של החלטות אנושיות גרועות, והחלטות אנושיות טובות, הוא אומר, יכולות לשנות את זה. הפוליטיקה של היום נשלטת על-ידי הכסף הגדול, ולכן היא גם מקדמת את האינטרסים של מיעוט קטן ועשיר כקורח על חשבון רוב האזרחים – מעמד הביניים, משפחות חד-הוריות, שכבות מוחלשות ועניים מרודים. יש לשים קץ למציאות הזאת. אנחנו לא יכולים להרשות לכסף הגדול לגרום למדינה לכרוע ברך בפני עשירי הארץ. יש להחזיר את הפוליטיקה לציבור ויש לחלק מחדש את העושר הלאומי שלנו. אנחנו מדינה עשירה שיש בה עניים רבים, רבים מדי. הדרך לשנות את המציאות הזאת היא באמצעות מערכת מיסוי שתובעת מעשירי הארץ ומהתאגידים הגדולים לשלם חלק הוגן מהכנסתם לקופה הציבורית. גברתי היושבת-ראש, כאן באה מילת המפתח, ואני מביא דברים בשם אומרם. הוא אומר כך: אני לא פוחד מהמילה סוציאליזם, ובזאת אני מתכוון למדיניות סוציאל-דמוקרטית כפי שהיא נהוגה במדינות כמו דנמרק, שבדיה, נורבגיה ומדינות אירופיות אחרות. אלה מדינות שבהן הזכות לבריאות, חינוך, חינוך בגיל הרך ותוכנית פנסיה ממלכתית נתפסת כזכות בסיסית. גברתי היושבת-ראש, כפי שאת וחברי כנסת מנחשים, ליקטתי את הדברים האלה מנאומיו מעוררי ההשראה של ברני סנדרס, שמתחרה על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות-הברית. כמה מרעננים הדברים, כמה תקפים הם גם לחברה שלנו. אנחנו אוהבים לחקות את אמריקה; לעתים אנחנו מאמצים משם ערכים בעייתיים ואופנות מפוקפקות. אבל הנה, עכשיו יש לנו הזדמנות לאמץ משם ערכים ראויים, ערכים שהאיש הזה מקדם. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אני מסיים, גברתי היושבת-ראש. איך הם אומרים שם, באמריקה: Feel the Burn – הרגישו את הבעירה. הגיע הזמן שגם פה נרגיש את הבעירה, הבעירה שעולה מקמפיין הבחירות של האיש הזה, שהגיע הזמן שהיא תנחה גם את המדיניות הכלכלית שלנו. תודה, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חבר הכנסת דוד אמסלם – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל גרמן – – <יעל גרמן (יש עתיד):> מוותרת. <היו"ר נורית קורן:> – – מוותרת; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חבר הכנסת עודד פורר – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר נורית קורן:> – – מוותר. חבר הכנסת אורן אסף חזן. שלוש דקות לרשותך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני רוצה לשתף אתכם בסוגיה שמאוד מטרידה אותי בימים האחרונים; לא רק שהיא מטרידה אותי, היא אף מדירה שינה מעיני. אני רוצה לשתף אתכם ברגשות שלי לגבי חוק ההשעיה, מה שמכונה חוק השעיית חברי הכנסת, חוק ה-90. ראשית, למען הסר ספק, שלא יהיו כאן אי-הבנות, חברי כנסת כמו החברים בבל"ד, שביצעו מה שביצעו, וחברי כנסת אחרים שמגבים טרור, נותנים יד לטרור, בוגדים במדינת ישראל, מקומם לא בכנסת הזאת. לא רק שלא בכנסת הזאת, לא בגבולות המדינה. צריך לזרוק אותם בסוריה, יחד עם השאר. שלא יהיו פה אי-הבנות. אבל עדיין, כשאני מסתכל על הכנסת הזאת, חברינו וחברותינו בוועדת האתיקה למשל – ועדת האתיקה, שהיא ועדה כחלק מבית פוליטי, הרי אי-אפשר להתכחש לעובדה שכנסת ישראל היא לא רק בית פוליטי, היא הנשמה והלב הפועם של הפוליטיקה הישראלית – שיושבים בוועדת האתיקה; ומצד אחד חברת כנסת שמאחלת "תמות, זבל ואפס" לחבר כנסת אחר, יוצאת עם צל"ש. חברת כנסת אחרת, שאומרת "כלב", ועוד כל מיני פניני חוכמה שעדיף שהציבור לא ישמע אותן – מקבלת טפיחה על השכם. מצד שני, חברי כנסת, או – חבר כנסת בסך הכול בא ואמר את האמת שעל לבו, האמת של הציבור – ראינו את התוצאה. מכאן, אני שואל, איך אנחנו יכולים להפקיד בידיים של החברים והחברות שלי ושל כולנו פה בבית הזה את ההחלטה אם לא רק להשעות, אלא לזרוק, חבר או חברת כנסת אחרים, שדעותיהם שונות בתכלית השוני משלנו? האם ייתכן שאנחנו רוצים לגזול את עבודתה של הרשות השופטת ולהשאיר אותה בידי רשות פוליטית? אסור שכך יהיה הדבר. אין בזה כל שחר וכל היגיון. האם בשביל איזו התמודדות – בעייתית, יש לומר – עם חברי כנסת שחדשות לבקרים בוגדים, תרתי משמע, באמון הכנסת, הציבור ומעל הכול באמון – בוגדים במדינת ישראל, אנחנו רוצים לאבד את עצמנו לדעת ולסתום ולסגור את הגולל על אלף-בית של דמוקרטיה, הלוא הוא חופש הביטוי? הדבר הזה מטריד אותי עד מאוד. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מסכם ואומר – – <היו"ר נורית קורן:> משפט אחד בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – תפקידנו כרשות המחוקקת, כחברים בכנסת ישראל, למצוא את כל הפתרונות החוקיים כדי שאותם בוגדים ימצאו את עצמם מחוץ לכנסת היום, בעבר ובעתיד – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – אבל לא לעשות את הדרך כדי שתהיה פה איזו מציאות או מדיניות הפחדה שבה חברי כנסת לא יוכלו לקבל את המנדט שקיבלו – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת אורן חזן, נא לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – לא מאתנו, אלא מהציבור, שברצותו בחר וברצותו יחליט אם נהיה כאן או לא. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה. הרשימה סגורה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> עד שיש איך להעיף אותך מהכנסת אתה מתנגד לזה, תגיד לי? <אורן אסף חזן (הליכוד):> חיליק בר, שוב ליצן, זה קורה לו. אמרתי לך, את הליצנים תיקח קטנים. אמרתי לך, אחי. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> ערב טוב, גברתי היושבת-ראש, אדוני השר המקשר, שר הביטחון, אנחנו כולנו תחת הרושם המזעזע של תאונת הדרכים הנוראה שהייתה אתמול בכביש ירושלים–תל-אביב, שבה קיפדו את חייהם שישה צעירים, וזוג צעיר – השתתפתי בהלוויה היום אחר-הצהריים; האישה נפטרה, והבעל פצוע והגיע על כיסא גלגלים ללוויה; רצו לחגוג את יום הנישואים שלהם בבני-ברק, ובאה יד קלה על ההגה, כפי שמסתבר, ואני תכף אסביר לכם, וגדעה את חייה. ובכלל, גדעה את עתיד חייהן של כמה וכמה משפחות, כמו משפחת מלמוד, שהאישה, האימא, נהרגה, ובן הזקונים הולך לחופה ביום ז' אדר, זאת אומרת, אנחנו עומדים כאן ממש חודש לפני החתונה. תהיה נשמתם צרורה בצרור החיים, של אלה שנפטרו, ולפצועים אנחנו נשלח ברכת רפואה שלמה, שיחלימו במהרה, ובפרט לבחורה, הכלה, שפרלינג, שפצועה קשה, והיא אמורה להתחתן בעוד שבועיים – דחו את החתונה, נקווה שהיא תחלים, ונוכל לשמוח בשמחתם. השאלה הנשאלת היא, מהי קלות הדעת הזאת, לנהג שרק לפני שנתיים, על אותו קו, 402, באותו כביש, ירושלים–בני-ברק, ירושלים–תל-אביב, לא רחוק מהמקום הזה, דצמבר 2013, נהג באוטו, נכנס במשאית, גירד, ולמזלנו היו "רק" 18 פצועים קל. מהי קלות הדעת לתת לנהג הזה עוד פעם לנהוג אוטובוס עם 50 נוסעים? מהי קלות הדעת – לנהג שיש לו עבירות? מי ייתן את הדין על כך שלוקחים את אותו נהג ומושיבים אותו על ההגה? מאיפה זה נובע, קלות הדעת הנוראה הזאת? מה גם שהיום מסתבר בבית-המשפט שהוא אפילו לקח את הקופסה השחורה וניסה לשבש. מה קורה אתנו? מי אחראי לזה? מי ייתן את הדין על זה? הדברים האלה עוברים ככה, שוכחים, כבר בכלל מי זוכר שב-2013 בדצמבר הייתה באותו מקום תאונת דרכים והיו "רק" 18 פצועים? <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> האם באמת – על מה חלילה וחלילה אנחנו מחכים? אני חושב שאחת ולתמיד צריכים לקחת את העניין לידיים. צריכה להיות ועדה שתחקור את הנושא הזה, לראות מי ומי ממנה נהגים לסכן את שלום הנוסעים. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אורי מקלב – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. אחרון הדוברים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, האמת היא, גברתי היושבת-ראש, מאז הגילוי האנתרופולוגי המרעיש של חברת הכנסת ענת ברקו – "ברקו" בבי"ת, לא "פרקו", בפ"א דגושה – אני תוהה – – – <ענת ברקו (הליכוד):> בבי"ת דגושה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני תוהה – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> מה אתה תוהה? אתה צריך להיות מרוצה. <ענת ברקו (הליכוד):> תהיה מרוצה, מה אתה תוהה? קיבלת – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אתה שומע את ענת ברקו, ששירתה הרבה זמן בצבא, ואתה אומר – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אה, חבר הכנסת כבל מזכיר לי – אפרופו, הוא אמר שאת סגן-אלוף בצבא. הייתה לי אמירה פעם, והוא מזכיר לי אותה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא לא לא. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זה לא כולל את האלופים וסגני-האלופים, רק חלק מאלה שהגיעו לכאן. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> איך ניצחתם? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> שאלתי, איך ניצחתם אותנו חמש פעמים, עם חומר כזה? עכשיו מתווסף עוד סגן-אלוף. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת אחמד טיבי, אתה בוחר לענות להם? לא על חשבון הזמן שלך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> עוד לא התחלתי. <היו"ר נורית קורן:> אני מצטערת. חברת הכנסת ברקו, אני מבקשת לא להפריע. <ענת ברקו (הליכוד):> אתה היית – – – <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת ענת ברקו, אני מבקשת שלא להפריע לאחמד טיבי. <ענת ברקו (הליכוד):> סליחה, סליחה, הוא פנה אלי, לא? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: הרי את יודעת ערבית. פלסטין קיימת. פלסטין בפ' רפה ובפ' דגושה. אִתך ובלעדייך. יש פאשיסט ויש פּאשיסט. את פאשיסטית או פּאשיסטית? בערבית את פאשיסטית, בגלל שמי שמבטל עם בגלל שאין אות הוא מדרובּ. מה את שותה בבוקר? המים, מה אתם שמים בהם, במים, המים הממוקשים שלכם? מה אתם שותים? מים? קפה רגיל? או שאתם שמים בהם משהו? <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> (בערבית: מה שמים לכם בקפה?) <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מה שמים לכם בקפה, בספסלים האחוריים של הליכוד? <ענת ברקו (הליכוד):> אתה יבוסי, או כנעני, או ג'בארין? או שאתה קרוב לישו? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> (אומר בערבית: האמת היא – אני לא יודע, זה טמטום? שיגעון? יש לנו, אום כולתום שרה "לסבלנות יש גבול". נכון שלסבלנות יש גבול, את יודעת את זה, אבל לטמטום – יש גבול.) <אורן אסף חזן (הליכוד):> רק פחדן מדבר כך שאף אחד לא מבין. <היו"ר נורית קורן:> חבר כנסת אורן אסף חזן, נא לא להפריע. בבקשה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> (אומר בערבית: יש פתגם שהולם אותך: "לא נשארו בלול נוצות זולת אַת, מרוטת הזנב".) <ענת ברקו (הליכוד):> לצדנו, לא במקומנו, אדוני. לצדנו. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אמרת משפט שנכנס לפנתיאון ההיסטוריה. <ענת ברקו (הליכוד):> מעולה, איזה יופי. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת אחמד טיבי, הזמן תם. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זה חשוב, חשוב. את מלמדת אותו גם באוניברסיטה, את המשפט הזה? <ענת ברקו (הליכוד):> כן, כן. ממש. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> באיזו אוניברסיטה? תל-אביב? בר-אילן? <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. <ענת ברקו (הליכוד):> בכנסת, בפנתיאון הכנסת, עם כל המוחות שיושבים כאן. <היו"ר נורית קורן:> שוכראן לחבר הכנסת אחמד טיבי. משפט אחרון. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> האמת היא, היות שאת מדברת פה על מקום שכולל את כולנו (אומר בערבית: צריך לומר: אלוהים, אל תדוננו לכף חובה בשל מעשי השוטים אשר בנו.) <אורן אסף חזן (הליכוד):> היושבת-ראש, תדרשי תרגום. זה לא ייתכן. הוא מעביר מסר, אנחנו לא יודעים למי הוא מעביר מסר. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת טיבי, לסיים. אני מבקשת רק משפט בעברית. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> (אומר בערבית: האמת היא שהכנסת הזאת – ואתן משל ובזה אני מסיים. אתה יכול לדבר, הפתגם הזה מתאים לך: הבית צר והחמור בועט.) <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת אחמד טיבי, תודה רבה. <ענת ברקו (הליכוד):> אתה לא שולח אותנו לשתות מהמים של עזה? <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להצבעה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> רק פחדן מדבר כך שלא נבין. אל תפחד להגיד בעברית. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. חברים, כבדו את המעמד, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 172) (תיקון – הגדרת לידה), התשע"ו–2016 – קריאה ראשונה. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 172) (תיקון – הגדרת לידה), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> התוצאות: בעד – 24, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק תועבר לוועדה המוסמכת לדון בהצעת החוק, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, להכנה לקריאה שנייה ושלישית. אנחנו עוברים להצעת חוק הבאה, הצעת חוק הסדרת העיסוק בייצוג על-ידי יועצי מס (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. חבר הכנסת יצחק כהן, סגן השר – אנחנו נמתין לו רגע, נראה אם הוא נמצא. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר נורית קורן:> הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 139), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. מסקנות הוועדה המיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יעל כהן-פארן ואורן אסף חזן בנושא: צוותי עבודה ממשלתיים חדשים במשרד האוצר הפועלים במודל צוות קנדל. תודה. <היו"ר נורית קורן:> אם כך, סגן השר איננו. אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים) (תיקון מס' 8) (זיכוי ממס ליחיד על הכנסה חייבת מיגיעה אישית), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה – סגן השר איננו נוכח במליאה ואין מי שיציג, ולכן אנחנו עוברים להצעת חוק הבאה. סגן השר נמצא באולם. <הצעת חוק הסדרת העיסוק בייצוג על-ידי יועצי מס (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1010); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר נורית קורן:> אם כן, אנחנו נחזור להצעת החוק הראשונה: חוק הסדרת העיסוק בייצוג על-ידי יועצי מס (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גברתי היושבת-ראש, תודה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק הסדרת העיסוק בייצוג על-ידי יועצי מס (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016, מ/1010, קריאה ראשונה. הצעת החוק המונחת לפניכם, חברי, עוסקת בשלושה נושאים: א. הבהרה כי יועץ מס מייצג רשאי לתת אישור בדבר נתונים שעליהם התבסס בדיווח שהגיש לרשויות המס או למוסד לביטוח לאומי, במסגרת פעולת הייצוג שלו; ב. הבהרה כי ניתן להתמחות ברשות המסים; ג. הפרדה בין הליך החקירה נגד יועץ המס לבין הליך התביעה נגדו. אני אסביר. מתן אישור על-ידי יועץ המס – מוסדות הממשלה, מוסדות פיננסיים וגופים שונים דורשים מזמן לזמן אישור על נתוני הכנסות מתוך דיווחים המוגשים לרשות המסים ולמוסד לביטוח לאומי. חוק הסדרת העיסוק בייצוג על-ידי יועצי המס אינו כולל הוראה מפורשת שלפיה יועץ מס מייצג רשאי לאשר נתונים שעליהם התבסס לעניין דיווחים שהוא הגיש או שבכוונתו להגיש לרשויות המס בעבור נישום. בתיקון – בתיקון, לא פתיקון, אחמד; בי"ת, לא פ"א. בתיקון מוצע להוסיף סעיף שיבהיר כי יועץ מס מייצג רשאי לתת אישור בדבר נתונים שעליהם התבסס בדיווח שהגיש או שבכוונתו להגיש לרשויות המס במסגרת פעולת הייצוג שלו כיועץ מס מייצג. התמחות יועץ המס – גברתי היושבת-ראש, מוצע לתקן את סעיף 10(א) לחוק הסדרת העיסוק בייצוג על-ידי יועצי מס כך שיובהר שניתן להתמחות ברשות המסים בתנאים האמורים בסעיף. כמו כן מוצע לקבוע מי רשאי להיות מאמן של מתמחים בייעוץ מס ברשות המסים. הפרדת הליך החקירה מהליך התביעה – סעיף 22 לחוק הסדרת העיסוק בייצוג על-ידי יועצי מס קובע לעניין הליכי משמעת של יועצי מס מייצגים מיהו התובע ומהם תפקידיו. כיום הסעיף מתיר לתובע גם לחקור תלונות כנגד יועץ המס. הצעת החוק מציעה להפריד בין הליך החקירה לתביעה ולאפשר ליושב-ראש מועצת יועצי המס המייצגים למנות חוקרים שאינם התובעים, והכול לצורך הבטחת תקינות ההליך המשמעתי. בהתאמה, מוצע לקבוע כי חומר החקירה וממצאיה יועברו לתובע, אשר הוא זה שמגיש את הקובלנה על עבירת המשמעת. אבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חברת כנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה. לאחריו – חבר הכנסת איציק שמולי; מוותר. שלוש דקות לרשותך. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, ראש הממשלה, בנאום המפורסם שאפשר לקרוא לו "נאום דיזנגוף", דיבר על אכיפת חוק במגזר הערבי, באוכלוסייה הערבית, ואני אומר – כן, אכיפת חוק; אבל בוא נראה איפה המדינה ואיפה החוקים, ומה היא אוכפת, ומה היא לא אוכפת, ולמה היא מתכוונת. בסוף השבוע שעבר נתקלתי בבעיה שהיא בעיה שכיחה וצריכה טיפול; עבירה על החוק במאה אחוז, שצריך לטפל בה. ישבתי עם צעיר שבגלל ההכנסה שלו, בגלל המצב שלו, הוא נקלע לקשיים, ואז הלך וקיבל – לקח הלוואות בשוק האפור. ואיזה הלוואות? הלוואות – חלק מהן מגיע לריבית חודשית, ואני רוצה שתאזינו, ריבית חודשית של 15%. ומי שמקבל הלוואות כאלה, אין סיכוי שהוא יוכל לשלם אותן, כי הוא לא קיבל הלוואות כי מחר הוא מקבל את הירושה של המיליארדים או המיליונים כדי גם לחיות חיים טובים, וזה רק הלוואות גישור. זה חד-משמעי לא. אם הוא מקבל 50,000 שקל וצריך לשלם 7,500 שקל בחודש רק ריבית, אז אין סיכוי שהוא ימשיך לחיות. אנשים כמו זה יש הרבה, שכתוצאה מההלוואות האלה, המלווים נישלו אותם מכל רכושם, אפילו מהבתים שלהם, וזרקו אותם לרחוב. איפה המדינה, איפה רשויות החוק, ומה עושים? אנשים כאלה גם נרצחו כי לא עמדו בתשלומים, ואנשים כאלה, חלק מהם ברח מהארץ – הוא לא נמצא בארץ, השאיר אישה וילדים ברחוב, כי לקחו להם את הבית וזרקו אותם לרחוב. דברים כאלה, אני מבקש, כשמדברים על החוק – זה החוק שצריך לבוא, ולהתייחס לאנשים בכבוד. הרי למקומות תעסוקה המדינה לא דואגת, האבטלה גואה. התוכנית של המדינה היא להגיע ל-40%, 41% של תעסוקת נשים בשנת 2020, שזה לא קיים עוד היום. אנשים חיים בעוני. מי שחי בעוני, כדי להשלים את החודש, לגמור את החודש, לפעמים מגיע למצב שהוא מתחנן לפקיד הבנק כדי לקבל את 200 השקל ולא מצליח. ואז הוא הולך לשוק האפור, ובשוק האפור הוא פשוט הולך להתאבד. זה המצב. איפה המדינה, שתדאג לאוכלוסייה למקומות תעסוקה, ותדאג גם ליישם את החוק, כדי לפחות לתת חיים לאנשים. המדינה היא האחראית לתת פתרון גם לתעסוקה וגם לאלה שעוברים על החוק, והם במפורש עבריינים, כי יש להם חוקים משלהם, והחוקים שלהם זה גזר-דין מוות. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת. חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסי יונה – מוותר. חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח. חבר הכנסת דוד אמסלם – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת. חברת הכנסת יעל גרמן – מוותרת. חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת. חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת. חבר הכנסת אורן אסף חזן. אחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ברשותך, הפעם, היושבת-ראש, תשתדלי בסוף דברי לא לקטוע. תני לי את הפריבילגיה – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת – שלוש דקות בדיוק, ונא לסיים בדיוק בזמן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – של סגן יושב-ראש הכנסת – מזכיר לך. <היו"ר נורית קורן:> נא לעמוד בזמנים. זה לא משנה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אבל את מפריעה לי. <היו"ר נורית קורן:> זה לא משנה. אני אאפס. חבר הכנסת אורן חזן, שלוש דקות. זה הזמן המוגבל. נא לעמוד בזמנים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תודה רבה. כבוד השר, חברי, חברותי, חברי הכנסת, כנסת נכבדה, דיברתי בקצרה ואני מבקש להאריך בנאום בן דקה בנושא שמטריד אותי, נושא נוסף שמדיר שינה מעיני. ממשלת ישראל, כל רשות מקומית, אפילו אגודת הסטודנטים – אין גוף במדינת ישראל שאינו עומד תחת ביקורת. והפלא ופלא, אני, חבר הכנסת שבעבר חשף בפניכם ויכוחים ענייניים על מדיניות ביטחונית – שלימים רואים שאני צודק; חבר כנסת שבא ובדק וראה שלאחר 67 שנים אפילו שמה של מדינת ישראל, היא מדינת ישראל, חוק בעל השלכות רחבות, היו אלה שזלזלו, והיום הוא כבר עומד ומוכן לקריאה שנייה ושלישית. ועכשיו, פעם נוספת שאני בא וזועק: המלך הוא עירום. כנסת ישראל היא המוסד היחיד – הגוף הציבורי היחיד שאינו פתוח לביקורת. יש עושים בו כרצונם. האם ייתכן שדווקא הרשות המחוקקת, זו המפקחת, זו שימים על ימים מנהלת דיונים רחבים כמעט על כל גוף ונושא במדינה, לא חשופה לביקורת? לא נתונה לביקורת? קראתי ליושב-ראש יולי אדלשטיין להצטרף אלי, ולפתוח את שערי כנסת ישראל למבקר המדינה. הייתכן שיש לנו משהו להסתיר? הרי ברור הדבר שלא. יחד עם זאת, יש סדרה של התנהלויות שהן לא – לא לשביעות רצונם של מי מחברי הכנסת; הן לא לשביעות רצונו של הציבור. לכן, אין דבר יותר נכון לגוף שמגדיר את עצמו כגוף שמוביל את השקיפות הציבורית, שיהיה הוא, בראש ובראשונה, פתוח לביקורת. עכשיו, אני לא מדבר על מינוי מבקר פנימי. <היו"ר נורית קורן:> יש לך עוד 35 שניות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זו פעם שנייה שאת מפריעה לי. אני מבקש שלא תפריעי לי. <היו"ר נורית קורן:> ככה לא מדברים ליושבת-ראש. אני מבקשת לשמור על האיפוק. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מתי תלמד לדבר לאנשים? אתה מדבר לא יפה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בסדר. אני אומר עוד פעם – האם ייתכן שאנחנו נפחד להיות פתוחים לביקורת? אני קורא שוב ליושב-ראש הכנסת יולי אדלשטיין – הוא יכול לעשות את זה לבד; רק לקבל החלטה, שבה הוא פותח את דלתות הבית הזה – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – למבקר המדינה. אם לא כך יהיה, אני בטוח שרבים חברי הכנסת, מהקואליציה והאופוזיציה כאחד, שיצטרפו אלי כדי לחוקק את חוק מבקר הכנסת, אשר יראה אחת ולתמיד, בין אם טובה ובין אם רעה, את התנהלותה של כנסת ישראל. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח. חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת. חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח. חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח. חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח. חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח. חבר הכנסת אורי מקלב – אינו נוכח. חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. אם כך, תם סדר הדוברים. אדוני השר, אתה רוצה להגיב? אנחנו עוברים להצבעה של הצעת חוק הסדרת העיסוק בייצוג על-ידי יועצי מס (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הסדרת העיסוק בייצוג על-ידי יועצי מס (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> אוסיף אותך. התוצאות הן: בעד – 23, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, והוועדה המוסמכת לדון בה היא ועדת החוקה, חוק ומשפט. היא תועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית. אני מוסיפה לפרוטוקול את חבר הכנסת פרופסור יוסי יונה – בעד. אנחנו עוברים להמשך. <הצעת חוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים) (תיקון מס' 8) (זיכוי ממס ליחיד על הכנסה חייבת מיגיעה אישית), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1011); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר נורית קורן:> הצעת חוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים) (תיקון מס' 8) (זיכוי ממס ליחיד על הכנסה חייבת מיגיעה אישית), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה. יציג את החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה. מוצמדת להצעה הזאת הצעת חוק של חבר הכנסת משה גפני, וגם הוא יעלה לנמק? השר ינמק. גם חבר הכנסת גפני ינמק, ואחר כך יהיה דיון. תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> זה כולל את הקזינו באילת שראש הממשלה תומך בו? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נגד באופן מוחלט. <זהבה גלאון (מרצ):> ראש הממשלה מקדם את זה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז אנחנו נגד. אתם בעד? מרצ בעד? <מיכל רוזין (מרצ):> נגד. תמיד היינו ותמיד נהיה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתם בעד? <קריאות:> לא. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים, הצעת חוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים) (תיקון מס' 8) (זיכוי ממס ליחיד על הכנסה חייבת מיגיעה אישית), מ/1011, קריאה ראשונה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, הצעת החוק המונחת לפניכם, עניינה הצעה לתיקון סעיף 11 – מה הוא אמר? מה הוא אומר? <אילן גילאון (מרצ):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נתחיל מההתחלה. הצעת החוק המונחת לפניכם, עניינה הצעה לתיקון סעיף 11 לחוק אזור סחר חופשי באילת וקביעה כי הזיכוי ממס הניתן מכוחו יינתן מכלל ההכנסה החייבת מיגיעה אישית של התושבים, ולא רק מהכנסתם מעבודה, מעסק או ממשלח יד. סעיף 11(א) לחוק אזור סחר חופשי באילת קובע כי מי שהיה במשך כל שנת המס תושב אילת זכאי באותה שנה לזיכוי ממס בשיעור 10% מהכנסתו החייבת לפי סעיף 2(1) או (2) לפקודה עד סכום של 241,080 ש"ח, שנצמחה או שהופקה באזור אילת או באזור חבל אילות, ולא יהיה זכאי להנחה לפי סעיף 11 לפקודת מס הכנסה. הסעיף האמור נותן לתושבי אילת הטבת מס בדומה להטבת המס שניתנת לתושבי יישובים אחרים על-פי סעיף 11 לפקודת מס הכנסה. ואולם, הזיכוי הניתן על-פי סעיף 11 לפקודת מס הכנסה לתושבי יישובים מסוימים הוא מהכנסתו החייבת של התושב מיגיעה אישית. אם כן, חברי חברי הכנסת, מטרת התיקון היא להשוות את ההכנסה החייבת שבחוק אזור סחר חופשי באילת, שלגביה ניתן הזיכוי, לזו שבסעיף 11 לפקודת מס הכנסה, ולקבוע שהזיכוי יינתן לתושבי אילת לגבי כל הכנסה מיגיעה אישית, כהגדרתה בפקודה. כך למעשה גם תושב אילת שמקבל הכנסה מקצבה יהיה זכאי לזיכוי ממס החל על הכנסתו. מוצע לקבוע כי תחילתו של החוק המוצע תהיה ביום 1 בינואר 2016, וכי הוא יחול על הכנסה שהופקה ביום זה או לאחריו. מאחר שמדובר בהטבת מס, וכדי שזו תחול על שנת מס מלאה, מוצע להחיל את התיקון מתחילת שנת המס. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים – מוישה, משה גפני – ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. מקובל עליך? <משה גפני (יהדות התורה):> כן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <הצעת חוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים) (תיקון – זיכוי ממס מהכנסה חייבת מיגיעה אישית), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2427/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת משה גפני, אתה יכול להגיע לדוכן ולהציג את הצעת החוק שלך, שעוסקת גם כן – הצעת חוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים) (תיקון – זיכוי ממס מהכנסה חייבת מיגיעה אישית), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אדוני סגן השר, אני מודה לכם על הצעת החוק שהבאת. אנחנו ביקשנו – חברי הכנסת מיקי זוהר, אורי מקלב, יואב בן צור ואנוכי – אנחנו ביקשנו – מכיוון שהייתה הצעת חוק, אני מניח שאתה הסברת את הדברים האלה – אנחנו ביקשנו, היות שהטבות המס שחלות על אילת, מכיוון שזה אזור סחר חופשי, ההטבות לא חלות על גמלאים. כאשר חוקקנו את החוק של הטבות המס ביישובים לא נגענו בעניין הזה, מכיוון שהטבות המס באילת נובעות מסיבות אחרות, לא מהסיבה הרגילה של הטבות המס של הפריפריה, של מה שדנו בו באריכות, אלא מכוח חוק אזור סחר חופשי באילת, ולכן לא נגענו בעניין, אחרת היינו מבקשים לתקן את זה גם בחוק הזה. ויפה עשתה הממשלה – מה שהבאת, אדוני סגן השר, שצריך שזה יחול, הטבות המס באילת שנובעות מהחוק שעליו דיברנו צריכות לחול גם על גמלאים שהם תושבי אילת, ולגבי ההכנסה מיגיעה אישית שכוללת הכנסה מקצבה, שגם תושבי אילת הגמלאים יהיו זכאי להטבת המס הזאת. אני מבקש, גברתי היושבת-ראש, לתמוך בהצעת החוק הממשלתית, וכמובן בהצעת החוק הפרטית, שעניינה עשיית צדק עם גמלאי אילת, שלא יהיו שונים בעניין הזה מהתושבים האחרים שזכאים להטבות מס. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. אם כן, אנחנו עוברים לדיון. חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חברת הכנסת זהבה גלאון – מוותרת. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה. הרשימה סגורה, רשימת הדוברים. אני סוגרת אותה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא לגיטימי. זו עבירה על החוק. <היו"ר נורית קורן:> בעוד שעה תוכל להיות הריבון פה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> נמשיך עוד שעה, או נסיים בעוד שעה? <היו"ר נורית קורן:> אז בבקשה, שלוש דקות. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, אני ממשיך בנושא של אכיפת החוק באוכלוסייה הערבית, והנושא הבא באכיפת החוק הוא העניין של איכות הסביבה. היישובים הערביים הפכו להיות החצר האחורית של המדינה; מעבירים את כל פסולת הבניין – אתרי פסולת מאושרים, חלק, והם לא עומדים בדרישות. אני זוכר שסגרתי אתר, כשהייתי ראש עיר – צו סגירה לאתר, כי הוא הגיע – בתקופה הראשונה שהגעתי לראשות העיר, התברר שהגובה של אתר הפסולת – הוא עבר את הגובה המותר לו ביותר מ-25 מטר. ואנחנו מדברים על עשרות רבות של דונמים. זה – 1. 2. יש הרבה אתרי פסולת מאולתרים שהם בכלל לא חוקיים, ואין אכיפה, כי ברור, מי שבא עם פסולת בניין צריך להיכנס לאתר מוסדר ולשלם אגרות. כדי לחסוך אגרות, יש לו חצר אחורית ושם הוא זורק את הפסולת שלו. נוסף על כך, יש אתרי פסולת שקיבלו לכאורה היתרים להתחלה, והתקופה שלהם הסתיימה – נסגרו. אחרי שסוגרים אותם הרי יש כל הגזים שנפלטים משם, וכל הנוזלים שמחלחלים ומגיעים למי התהום, אבל למי אכפת? צריך לשקם. וגם בהסכמים ולפי החוק, צריך לשקם את אתרי הפסולת האלה. אותם בכלל לא משקמים, ולא שואלים. ואני מדבר על עצמי, גם בטייבה – ב-2007 חתמתי על הסכם עם חברה מחו"ל, שהיא תשקם ותקלוט את הגזים, ולא יעלה לנו שקל אחד, ומאז לא התעסקו עם זה, לא טיפלו בזה. ולא רק זה, גם זה – נוסף על כך, כשאתה מבקש להפשיר אדמה לבנייה, אדמה חקלאית, הם לא מרחיקים את האשפה, בהתחלה – או אתר פסולת – מהיישובים, אלא היישובים גם זוחלים, ומגיעים אליהם, צריך להפשיר אדמה לבנייה, ואז את האדמה לא מפשירים. אתה צריך להיות רחוק מרחק מסוים מאותו אתר אשפה. ואז זה גם – עוד כלי לחנק של היישובים הערביים, ואז אומרים, למה אתם בונים ללא היתר? אז העבירות האלה הן עבירות של המדינה, לא עבירות של מישהו אחר. כי מי שאמור לאכוף זה המדינה, לא מישהו אחר; לא אני כאדם פרטי, לא אנשים פרטיים יכולים. אדם פרטי יכול לבוא ולהגיד: אל תזרוק בשטח שלי, אבל מעבר לזה הוא לא יכול. כי הרבה מקומות שהפכו להיות בדיוק הפסולת – ואני מוסיף עוד משהו: בלימודַי בטכניון, בהנדסה – – <היו"ר נורית קורן:> אתה צריך לסיים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> ממש חצי משפט. – – עשינו חישובים של המרחק מהריכוז המקסימלי של העשן שעולה מתחנת הכוח בחדרה – הגובה שלהם נקבע כדי שהריכוז המקסימלי יעבור לאזור ואדי-עארה. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת חיים ילין – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת דוד אמסלם – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אילת בכל פעם מתגלה באמת כנקודה הפריפריאלית ביותר במדינת ישראל; זאת האמת. עד לפני שבועיים, כשבג"ץ הכריע בשאלה המאוד-מאוד קריטית לתושבי אילת ביחס להמשך תפעולו של שדה-דב, תושבי אילת, במידה רבה, היו בני-ערובה של החלטה לא רציונלית, צריך לומר. ההחלטה הלא-רציונלית הזאת אמרה שלמרות שלא סוגרים את הפעילות הצבאית בשדה-דב עד 2019, את הפעילות האזרחית סוגרים כבר ביוני 2016. תאמינו לי, היום בבוקר מישהו תקף אותי באמירה: למה כל דבר שמכריעים בכנסת הולך לבג"ץ, או כל דבר שהממשלה מכריעה הולך לבג"ץ? זאת תשובה קלאסית לשאלה הזאת: משום שאם זה לא היה מגיע לבג"ץ, מאוד מאוד יכול להיות ששדה-דב היה נסגר ביוני 2016. אני מפריעה לך, חבר הכנסת טיבי? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> עקרונית לא. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> עקרונית לא. אני שמחה לשמוע שעקרונית לא. אני מקווה שגם לא עקרונית לא. בכל אופן, אני רוצה להגיד לכם, ההחלטה הזאת על סגירת השדה ביוני 2016 הייתה החלטה שערורייתית. עכשיו, מה קרה? החליט בג"ץ לדחות את ההחלטה עד 2017. למה ב-2017, כשהפעילות הצבאית בשדה נסגרת ב-2019? עכשיו אני רוצה לספר לכם משהו מדהים. כשאני גדלתי בתל-אביב, שדה-דב נחשב לאויב המר ביותר של השכונות הקרובות אליו. היום, עם תחלופת הצירים, עם השינויים שחלו, הוא כבר לא האויב. הם כבר רוצים שהוא יישאר שם. בשבוע שעבר אני סיירתי שם – נסעתי לאילת לכמה שעות – אני סיירתי שם לראות איזו חתיכה רוצים להשאיר בתור שדה אזרחי. תאמינו לי, תושבי אילת זקוקים לזה, תושבי מרכז הארץ זקוקים לזה. בואו נאמר את האמת: אין מספיק שדות תעופה בישראל, נקודה. לסגור שדה תעופה עובד? זאת באמת כבר חלמאות שאני לא מבינה אותה. אבל יותר מכך, שדה-דב, שמקשר את הנקודה הדרומית ביותר במדינת ישראל למרכז הארץ – זה פשוט דבר לא רציונלי. תסלחו לי, חברים וחברות, זה דבר לא רציונלי. ולכן אני אומרת לכם, אנחנו צריכים לראות ולדאוג בדבקות שתהיה דרך תעבורה טובה ואיכותית לתושבי אילת, שבאמת באמת – בואו, מקסים שם, נהדר שם, המון המון יתרונות, כולל זיכוי מס על הכנסה חייבת מיגיעה אישית, נהדר. זה לא מספיק, חברים וחברות. זה לא מספיק. אנחנו יודעים שאין שם מספיק תעסוקה ואין שם מספיק פתרונות. אנחנו חייבים לעזור. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חברת הכנסת יעל גרמן – מוותרת. חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת. אה, היא פה. רויטל. שלוש דקות לרשותך. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, על שולחננו, שולחנם של חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט, הונחה לפני כשעה, קצת יותר, הצעת חוק שרוצה, מתעתד להגיש יושב-ראש ועדת החוקה – הצעת חוק השעיה. הכנסת תוכל ברוב של 90 חברי כנסת להשעות חבר כנסת מכהן. אז קודם כול, בואו נקרא לילד בשמו: זה לא חוק השעיה, זה חוק הדחה. הכנסת תוכל להדיח חבר כנסת אחר, שנבחר על-ידי ציבור הבוחרים. באיזו עילה? על כל מעשה, והפעם הוא רוצה להוסיף, יושב-ראש ועדת חוקה, גם את הביטוי "התבטאות"; לא רק מעשה, גם התבטאות ששוללת את קיומה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית, מסיתה לגזענות וגם תומכת בטרור. עכשיו, אני שואלת את עצמי, ואני אשמח אם חברי פה יסייעו לי: הביטוי "הערבים נוהרים בהמוניהם לקלפיות", או "הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפיות על-ידי עמותות השמאל", זו הסתה לגזענות? חבר הכנסת אחמד טיבי, זו הסתה לגזענות, האמירה הזו? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תחזרי על זה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> "הערבים נוהרים בהמוניהם לקלפיות", או "הערבים נעים בהמוניהם לקלפיות באמצעות עמותות השמאל". כי אני חושבת שזו הסתה לגזענות, ואז חוק ההשעיה מאפשר לנו בכנסת להדיח ברוב של 90 חברי כנסת את מי שאמר אותה. אז מה אנחנו בעצם עושים? אנחנו לוקחים חוק, שהקואליציה, הימין, חושב שבאיזושהי דרך הוא יפגע בחברי הכנסת הערבים – אגב, אני אינני מקבלת בשום דרך וצורה שהיא את מה שהם עשו, חברי הכנסת של בל"ד – אבל יוכלו להדיח חבר כנסת מכהן על הסתה לגזענות. מהר מאוד זה לא יהיה חוק נגד חברי הכנסת הערבים, זה יהיה חוק נגד מי שרוצה לחוקק אותו, שמסית לגזענות באופן שיטתי ועקבי. איך אפשר לתת כל כך הרבה כוח פוליטי בידיים של חברי כנסת ולא בידיים של בית-המשפט העליון? איך אפשר לבוא ולתת כוח שכזה, שאפשר לעשות בו שימושים איומים והוא מדרון חלקלק, ובסופו של דבר לאפשר לחברי כנסת לבוא ולהדיח חבר כנסת שנבחר על-ידי ציבור על מעשה אקראי בודד אחד? <היו"ר נורית קורן:> תודה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> בניגוד, אגב, לוועדת בחירות, שיכולה לבוא ולבחון התנהלות שלמה. <היו"ר נורית קורן:> תודה, חברת הכנסת רויטל סויד. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> ואיזה כוח נותנים לחברי כנסת לבוא וכל פעם להדיח שוב ושוב את אותו חבר כנסת? <היו"ר נורית קורן:> תודה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אני מזמינה את כולם מחר לוועדת החוקה להתנגד להצעת החוק הזו, שאינה חוקתית ואינה דמוקרטית. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה, חברת הכנסת רויטל סויד. תודה רבה. חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – מוותרת; חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, שר הביטחון, אולי זו גם פעם נוספת, אני אומר, סמלי שאתה הערב ליד שולחן הממשלה. אני רוצה לדבר על אילת. ובהמשך לחברתי שדיברה על שדה התעופה, אני רוצה לומר שמשהו – חבר ועדת הכנסת, דודי – אני חושב שיש פה משהו מאוד תמוה. הוא חלק מאובדן הכיוון והדרך שהמדינה כולה נתונה בו כבר זה אולי שנים. לבוא ולהעמיד מול פיתוח הנגב והגליל – זה לא רק אילת. זו הערבה התיכונה, הערבה הדרומית, קריית-שמונה, רמת-הגולן, הגליל-העליון, ששדה התעופה שדה-דב הוא החיבור שלהם למרכז הארץ – להעמיד מול זה 12,000 דירות בתל-אביב. כאילו שהבעיה של עם ישראל היא להגדיל את תל-אביב עכשיו. מישהו כאן השתגע ומשהו כאן השתבש. מישהו איבד את הכיוון. אותה ממשלה שנתנה לרמי לוי להדליק משואה ומשפילה חקלאים, היא מציעה לבנות מגדלים בתל-אביב במקום לפתח את הנגב ואת הגליל. זה לא יהיה נכון ולא – עזבו את הבג"ץ. וזו לא בעיה של שנתיים. זו בעיה של אובדן דרך ותפיסת עולם. להוריד את שדה-דב מהמפה – אין לזה פתרון לאזור הדרומי והצפוני. אדוני שר הביטחון, לפי דעתי זה גם לא בדוק עד הסוף, שתל-אביב תהיה בלי משטח נחיתה. ואיך אתה מגיע לקריה? וראש הממשלה, והרמטכ"ל? זה משטח נחיתה, שאם משאירים רק אותו, את השדה המינימלי, בלי לוגיסטיקה ובלי דברים אחרים, אפילו לא צריך לוותר על כל הנדל"ן. אבל איך מדינה שמדברת על חיזוק הפריפריה מביאה למציאות שכדי לסגור את שדה-דב ולבנות 12,000 דירות בתל-אביב, כאילו זו בעיה לאומית, כאילו תל-אביב לא גדולה מספיק – משהו פה גדול משובש וחייבים להחזיר את הגלגל לנקודת המוצא הנכונה. לכן אני חושב שביום שנותנים הטבה לאילת, מה זה יעזור שייתנו הנחה ממע"מ אם לא תהיה תיירות? מה זה יעזור אם אדם לא יכול להגיע לטיפולי בריאות? מי שיצטרך לנסוע מאילת לתמנע, לנחות בבן-גוריון ולהגיע לתל-אביב, הוא כבר יבוא עם האוטו הפרטי או שהוא לא יבוא. דיברנו היום על תחבורה בפריפריה, אדוני יושב-ראש ועדת הרווחה. לכן אני אומר לממשלה, ואני אומר לקואליציה, זה לא יכול להיות. מה אתם מסמנים בהחלטה הזאת, שלא אכפת לכם מהדרום? שלא אכפת לכם מהצפון? באמת תל-אביב לא מספיק גדולה? שמעתי שרון חולדאי מוכן לבלוע את בת-ים, כי בת-ים במצוקה. אז לאן רוצים להגיע עם הגודל של העיר הזאת? זה היעד הלאומי של ממשלה שרוצה להתיישב מהים עד הנהר? מי שרוצה לשבת מהים ועד הנהר לא יכול להתעלם ממה שקורה ביניהם. העדיפות לנגב ולגליל היא לא ביטוי, אלה סתם מילים. אם הממשלה סוגרת את שדה-דב, היא אומרת לאזרחים מה היא חושבת על הפריפריה. זה יותר חזק מכל ההחלטות. ולכן אני קורא לממשלה ואני קורא לשרים לא להיאחז בשום דבר, אלא לחזור לערכים הנכונים של עדיפות לנגב והגליל. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> שדה-דב – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – ייסגר, זה אומר לתת מכה אנושה למי שגר במקומות הרחוקים והקשים. ולכן הבעיה היא לא עוד מגדלים – – <היו"ר נורית קורן:> תודה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – ולא עוד דירות, אלא קודם כול הנגב והגליל. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. <אורי מקלב (יהדות התורה):> גברתי היושבת בראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, לפני שאנחנו נגיב על החוק החשוב, החוק הממשלתי והחוק הפרטי של חבר הכנסת גפני בנושא הסחר החופשי באילת – – – <היו"ר נורית קורן:> חברי הכנסת, דוד ביטן – דוד ביטן, חברי הכנסת, קצת לשמור על השקט ולכבד את חבר הכנסת. <אורי מקלב (יהדות התורה):> הצעת החוק טובה מאוד. הצעת החוק הממשלתית היא טובה מאוד, וגם הצעת החוק של חבר הכנסת גפני, שמשלימה את הצעת החוק הממשלתית ומוסיפה גם את הקשישים – שיזכו או שיוכלו ליהנות מהפטור ומההקלות במס כתושבי אילת. בכל אופן, אי-אפשר לא להזכיר ולציין את התאונה המחרידה שהייתה אתמול בכביש ירושלים–תל-אביב, שבה קופחו חייהם של שישה אנשים, ועוד פצועים רבים. שישה הרוגים זה לא רק שישה, אלא זה אחד ועוד אחד ועוד אחד – הורים נהפכו להורים שכולים, ילדים נהפכו ליתומים; משפחות נפגעו, נהרסו. אנחנו שולחים גם תנחומים וגם איחולי החלמה לפצועים. אנחנו יודעים שזאת אחת משרשרת תאונות דרכים שקורות בתקופה האחרונה. תאונה דומה לכך קרתה בדרום, עם נשים מכפר בדואי בדרום שחזרו לכפרן, עם משאית שחנתה בצד, והאוטובוס עבר, וכמובן גם היו – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> דורא. <אורי מקלב (יהדות התורה):> דורא – שגם זעזעה אז. והנה, ממשיכה מתכונת כזו בכביש, שלא התשתיות שם הן בעייתיות, אלא בכביש ירושלים–תל-אביב המחודש והרחב. יחד עם העלייה הגדולה והדרמטית במספר ההרוגים, כפי שגם חבר הכנסת איתן כבל כיושב-ראש ועדת הכלכלה מקיים עכשיו דיונים מיוחדים אינטנסיביים, במסגרת כמעט שימוע בנושאים האלה – אנחנו לא מורידים מסדר-היום, ואני חושב שאסור להוריד מסדר-היום ואסור להשלים עם כאלה תאונות, ולא יכולים להגיד שרק בגלל שהגורם האנושי היה מעורב פה – ופעם זה נושא התשתיות, ופעם זה נושא של אכיפה. במיוחד כשאנחנו באים לדון בנושא של גורם אנושי, באמת חובה עלינו – באה החובה לראות אם לא היה אפשר למנוע את התאונה הזאת. זו תאונה מיותרת לגמרי. מדוע אנחנו נתקלים שוב ושוב בזה שגורם אנושי – ונהגי תחבורה ציבורית, ששם צריכה להיות זהירות הרבה יותר גדולה – אנחנו נתקלים בהרג כזה ובתאונה כזאת מחרידה בגלל היסח דעת, בלי להאשים את הנהג או לא להאשים את הנהג. אנחנו נראה מה אנחנו יכולים לעשות. ואנחנו העלינו את זה, גברתי היושבת בראש, בתקופה האחרונה, ודיברנו על כך כשהייתה שביתת נהגים. והחברות היו כאן בכנסת, ואנחנו שמענו מהם על השכר, על התנאים שבהם מעסיקים אותם, ואז נפרסה בפנינו תמונה שהזדעזענו ממנה – איך אנחנו כממשלה, איך אנחנו כמשרד התחבורה, נפעיל רגולציה ונפעיל הסכמים מול החברות של התחבורה הציבורית? מה מתברר? שהתחרות בין חברות התחבורה הציבורית, בינן לבין עצמן – כדי לזכות במכרזים, על מה התחרות? על כמה כסף זיכיון הן נותנות לממשלה בחזרה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. נא לסיים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני ממש מסיים. כמה כסף אנחנו נותנים חזרה לממשלה. מתברר שחברה שזכתה באשכול בצפון החזירה למדינה 250 – רבע מיליון שקל עבור זיכיון. איך הם מרוויחים עכשיו? איפה יש להם את ה"שפיל", את המרווח שהם יכולים לחסוך? על מה הם מרוויחים? זה חיסכון בכוח-אדם מיומן, מקצועי, בתנאי העסקה, שהם גורמים בסופו של דבר – – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – לגורם אנושי דומיננטי – – – <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת. זה חשוב מה שאתה אומר, אבל אני מצטערת, חרגת מהזמן. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני מבין. אני מסיים, וזה המשפט האחרון. בעוד דברים, בעיקר בנושא בטיחות – במקומות האלה הם חוסכים. אנחנו צריכים להעמיד כתנאי המרכזי במכרזים האלה דווקא – – <היו"ר נורית קורן:> תודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – לתת שכר הוגן, דווקא העסקה של נהגים מיומנים, נהגים מקצועיים; לתת להם את התנאים. שמענו על תנאים נוראיים, גברתי היושבת בראש – – <היו"ר נורית קורן:> תודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – והנה, אנחנו היום רואים תוצאות כאלה. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי. שלוש דקות לרשותך. נא לעמוד בזמנים. שלוש דקות לרשותך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. א. אני עליתי לדוכן כדי לומר לך שלא אומרים נוכַח, אלא נוכֵחַ. נוכֵחַ – – – <קריאה:> כבר דנו בזה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> זה לא בפ"א. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> דנתם בזה, אוקיי. קלעתי לדעת גדולות וגדולים. ואני רוצה לתת דוגמאות, לא סתם, כדי שאנשים יבינו. כדי שאנשים יבינו. נוכֵחַ הוא מי שנָכַח במקום. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אחמד, טוב שיש כאן אדם אחד שיודע עברית על בורייה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני משתדל. למשל, חברי הכנסת של הליכוד אינם נוכחים בדרך כלל במליאה. זה משפט – – – <היו"ר נורית קורן:> יש אחת לרפואה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> חברת כנסת מהליכוד. חברת. אמרתי "חברי", אוקיי? נוכַח הוא מי שנודע לו, הבין, הפנים – נוכַח לדעת. למשל, בכל פעם שאני נכנס למליאה ושומע את האגף הזה, אני חושב שהמילה שאתם עם נבחר היא מאותגרת; שזה לא בדיוק עומד במבחן המציאות. <איתן כבל (המחנה הציוני):> או, לחלופין, שזה המזל שלנו. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> יש לכם מזל אחר, לצערי הרב. אתה הבנת. גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להמשיך מאיפה שחבר הכנסת מקלב – היי, מה שלומכן? חברת הכנסת מירב בן ארי, אנחנו היינו יחד בארצות-הברית לפני שבוע. זו הייתה הפעם הראשונה שהיא השתתפה בביקור כזה. זה היה ב-Breakfast Forum. היא עשתה חיל שם. גם חברת הכנסת קארין אלהרר, שעלתה ונאמה, והיה לה נאום מרגש – מרגש – בפני 3,000 איש. <מירב בן ארי (כולנו):> ואחמד טיבי עלה לחזק – – – <זהבה גלאון (מרצ):> סליחה, ומה עם חברת הכנסת זנדברג? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> חכי. חכי. חכי. זנדברג, יש לה חלק גדול יותר. תפסיקי להיות קנאית, זהבה. <זהבה גלאון (מרצ):> אני קנאית? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> כן. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מה המחנאות הזאת? אני חולק שבחים למישהי מהקואליציה בכלל. <זהבה גלאון (מרצ):> מעניין למה. מעניין למה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תמר זנדברג, חברת הכנסת הפעילה והפעלתנית והידענית, הייתה שם, והשאירה רושם עז על הנוכחים. אני שמח – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הייתי בחברתן בחלק הראשון של הביקור שלי, והחלק השני בו היה יותר חשוב. <זהבה גלאון (מרצ):> לא נפתח – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אגב, שאלה אותי חברת הכנסת בן ארי אם אחרי שנפרדתי מהן נפגשתי עם יהודים אחרים. ואז עניתי לה את האמת. האמת היא שכל הפלגים של מנהיגות ארצות-הברית ביקשו להיפגש אתי – בצניעות אני אומר – ונפגשתי אתם. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> טיבי, זה גדול עליך להיות צנוע. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> כולם. כולם. כל מי שנלחמים אחד בשני שם, כל הזרמים. <מירב בן ארי (כולנו):> בסוף מי היה בבית הלבן, היהודים או הערבים? מי? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הח"כ הערבי היה בבית הלבן, אבל הוא נפגש עם יהודים בבית הלבן. <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת לסיים. תודה, חבר הכנסת אחמד טיבי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, רציתי לדבר על תאונות דרכים; אני אדבר – – <היו"ר נורית קורן:> בשלב הבא. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – בנאום הבא. <היו"ר נורית קורן:> אני מודה לך מאוד. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זה היה רגע של עברית, עם הערה על ביקור בארצות-הברית. <היו"ר נורית קורן:> בסדר. תודה רבה. תודה רבה לך. זה על זה שנתתי לך לדבר. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. <נחמן שי (המחנה הציוני):> תודה. גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה להצטרף מעל הדוכן הזה לכל מעשה שיכול לשפר – ולסייע לעיר אילת. ואני מודה שהייתי שם לאחרונה כמה ימים. התרשמתי מאוד מהעיר הדרומית; היא עברה הרבה – הרבה שינויים, היא נעשתה נעימה יותר, נוחה יותר, מאירת פנים, והיא פנינה דרומית; אין לנו שתיים כאלה. אני חושב שהדרישה של תושבי אילת, שהחיים בה עבורם הם לא רק בתי-מלון וחיים יפים, אלא מציאות – הדרישה שלהם לשמר את שדה התעופה דב לרשותם היא דרישה לגיטימית. איכות החיים שלהם באילת תלויה – קשר עמוק אל שדה התעופה הזה. ומי כמו שר הביטחון, שהוא עצמו תושב האזור הזה, יודע למה הכוונה. לעלות ברכב משם זה סיפור ארוך ביותר. כבר עכשיו לצאת מהעיר לשדה החדש, ואחר כך לטוס ללוד, ואחר כך להיכנס לתל-אביב – לא מגיע להם. אני חושב שמחובתה של מדינת ישראל, שרוצה, רוצה מאוד, שאילת תהיה עיר שלמה, גדולה, וכשמסתכלים לצד השני של המפרץ ורואים את עקבה מבינים שיכולה להיות שם עיר גדולה – זו חובתה של המדינה, זה חובתה של הכנסת הזאת, זה חובתו של כל אחד ואחד מאתנו לחפש דרכים להקל על העיר אילת. אז אם החוק הזה יסייע להם בדרך אחרת, בבקשה. אבל אני חושב שהסוגיה הזאת, של שדות התעופה והנגישות המהירה והקריטית מאילת למרכז הארץ, צריכה להוביל את הממשלה הזאת לפתרון על דעתם של תושבי אילת, כדי להקל על חייהם, כי הם זכאים וראויים לכך. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת נחמן שי היה אחרון הדוברים. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים שתי הצבעות נפרדות. נא לשים לב, חברי הכנסת. חבר הכנסת דוד ביטן, אם אתה רוצה להצביע, נא לשבת במקומך. אני אמתין. <דוד ביטן (הליכוד):> זה בהסכמה, מה זה משנה? <היו"ר נורית קורן:> הצעת חוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים) (תיקון מס' 8) (זיכוי ממס ליחיד על הכנסה חייבת מיגיעה אישית), התשע"ו–2016 – קריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים) (תיקון מס' 8) (זיכוי ממס ליחיד על הכנסה חייבת מיגיעה אישית), התשע"ו–2016, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> התוצאות: בעד – 26, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק תועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית לוועדה המוסמכת לדון בהצעת החוק, שהיא ועדת הכספים. אנחנו עוברים – – – <דוד ביטן (הליכוד):> רגע. יש לי הודעה. <היו"ר נורית קורן:> רגע, לא סיימתי. אנחנו עוברים להצעת החוק המוצמדת, של חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת, שהוצמדה להצעת החוק הקודמת. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים) (תיקון – זיכוי ממס מהכנסה חייבת מיגיעה אישית), התשע"ו–2016, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> התוצאה: בעד – 25, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק תועבר גם היא לוועדת הכספים, להכנה לקריאה ראשונה. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להודעה של חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה. חבר הכנסת ביטן, יש הצבעה על ההודעה? <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אין הצבעה. שום הצבעה. <היו"ר נורית קורן:> אין הצבעה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה כי ועדת הכלכלה תדון: 1. בהצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע״ו–2015, של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, לשם הכנתה לקריאה ראשונה; 2. בהצעה לסדר-היום בנושא: תמ"א 41 וקידום הפחתת השימוש בפחם – של חברת הכנסת יעל כהן-פארן. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 21), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1019); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר נורית קורן:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 22), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה, כפוף להנחה על שולחן הכנסת. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, בשנים האחרונות – אלעזר, זו הצעת חוק שתעניין אותך – בשנים האחרונות הורחב מעגל הזכאים לקצבאות או למענקים המיועדים לאוכלוסיות שונות של ניצולי השואה, בין השאר מכוח החלטות מינהליות שניתנו בידי שר האוצר. חלק בלתי נפרד מההחלטה המינהלית הוא הפשטות והקלות שבהן אפשר לקבל את התגמולים או את המענק, ללא הראיות הנדרשות בהליך משפטי רגיל. אף שההכרה בזכאות לתגמולים או למענקים נעשתה מתוקף החלטה מינהלית, ולא מתוקף פסק-דין, אולצו ניצולי השואה לשלם שכר טרחה מופרז לעורכי-דין, כאילו ההכרה בזכאותם ניתנה במסגרת הליך משפטי מלא. במקרים רבים אף ננקטו הליכי הוצאה לפועל נגד ניצולי שואה, לגביית שכר טרחה. שמעתי על מקרים של ניצולי שואה ששכבו במצבים סיעודיים, ללא הכרה, ובשתים-עשרה בלילה דפקו להם בדלת והביאו להם צווי עיקול. כמו כן, בדרך כלל לא ניתנה הסמכה מפורשת על-ידי ניצולי השואה למי שטיפל בעניינם לייצגם גם במסלול החדש, שבו הזכאות היא מכוח החלטה מינהלית – אני חוזר, החלטה מינהלית – ניצולי השואה לא הבינו את משמעותה של ההחלטה המינהלית כמסלול נפרד. היה על עורכי-הדין או המטפלים – בסוגריים: מאכערים – להסביר לניצולים כי עומד בפניהם מסלול אחר, שאינו מסלול משפטי, שהוא אוטומטי, וללא דרישת ראיות, וכן לבקש את רשותם לפנות בשמם ולייצגם גם במסגרת המסלול המינהלי. חשוב להדגיש – אוכלוסיית הזכאים היא אוכלוסייה מבוגרת, חלשה, ההולכת ומתמעטת, ומתקשה להתמודד עם עורכי-דין וגורמי טיפול שונים. לאור כל האמור, אנו מביאים היום לאישורכם את הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 22), התשע"ו–2016. מדובר בהצעת חוק ממשלתית המבקשת להגביל את שכר הטרחה שגובים עורכי-דין וגורמי טיפול מניצולי שואה – גורמי טיפול, זהבה, זה מילה מכובסת למאכערים – כאשר הזכאות לקצבה חודשית או למענק שנתי נובעת מהחלטה מינהלית מיטיבה שקיבלה המדינה, ולא מהליך משפטי. גברתי היושבת-ראש, הצעת החוק מחייבת את עורכי-הדין לקבל הסמכה מפורשת מהניצולים לייצג אותם במסלול של ההחלטה המינהלית ולהסביר להם את משמעויותיו כתנאי לגביית שכר טרחה מהם. הצעת החוק מבקשת ליצור הלימה בין הקלות שבה ניצולים יכולים לזכות בתגמולים או במענק מהמדינה לבין הטרחה המינימלית הנדרשת מעורך-דין או מגורם מטפל המבקש לטפל בעניינם. בכך יובטח כי עיקר כספי הסיוע שנובעים מההחלטות המטיבות שקיבלה המדינה לטובת הניצולים אכן יגיעו לידי הניצולים עצמם. כמו כן, הצעת החוק קובעת סנקציה פלילית על גביית שכר טרחה שלא בהתאם לחוק. אנו מקווים שקידום החוק יקל את הקשיים שחווים ניצולי השואה ויקדם ולו במעט את רווחתם בזמן הקצר שנותר להם לחיות. למה אנחנו מוסיפים פה קביעה של סנקציה פלילית? מכיוון שאם כבר חוקקנו חוק והגשנו תלונות, וזה לא עזר, הסיבה שאנחנו מגישים עכשיו את החוק הזה לסנקציה פלילית, כדי שנוכל במקרים מסוימים קיצוניים גם להגיש תלונות למשטרה. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <קריאה:> – – – <היו"ר נורית קורן:> עבודה ורווחה. אנחנו ממשיכים ופותחים את הדיון. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אדוני השר, סגן השר וחברי הכנסת, אם מדינת ישראל הייתה מקום מתוקן והחברה הישראלית הייתה מקום מתוקן, לא היינו צריכים חוק כזה כדי שיסדיר את האופן, את היחס היומיומי שבו אנחנו צריכים להתייחס אל ניצולי השואה. אבל אם הגענו למצב שבו בכנסת ישראל – בכנסת הזאת – מדברים על אפשרות של סגירת בתי-תמחוי של ניצולי שואה, על ניצולי שואה שיושבים בקור, והכי גרוע – על מאכערים שלא הולכים לאנשים "רגילים", אזרחים "רגילים", ומוליכים אותם שולל, אלא הולכים בידיעה לאנשים המוחלשים ביותר ומפילים אותם בפח, מתוך מצוקה – זה הדבר החמור ביותר. ואני רוצה לשבח אותך, אדוני סגן השר, שעוד מהכנסת הקודמת אתה לקחת על עצמך את הנושא הזה. אתה רואה את העוולה הזאת שמתחוללת כאן, ולא במספרים קטנים – איך הם אורבים לניצולי השואה כמו חיות טרף, יודעים שניצולי השואה לא יודעים להתגונן, הם לא מבינים שום דבר בחוקים ובביורוקרטיה ובתקנות; הם אורבים להם כמו חיות טרף בכל מועדוני הקשישים ובכל המקומות שבהם הם מתכנסים, מחתימים אותם על טפסים, ואחרי זה אותם ניצולים גם לא מקבלים את השירות וגם משלמים אלפי שקלים, אלפי שקלים על שום דבר. הרי ייאמר לזכותה של הממשלה, כבר בכנסת הקודמת אתם קידמתם שינוי מדיניות מאוד משמעותי בעניין הזה. זאת אומרת שניצולי השואה, כדי לקבל את מה שהמדינה עשתה עבורם, לא צריכים לא עורך-דין ולא משפטן ולא איזה מאכער שיבוא ויסדר להם; הם בסך הכול צריכים לדעת שיש להם זכות כזאת וללכת ולבקש את זה. אבל אותם מאכערים לא טורחים ליידע את הניצולים שעומדת להם הזכות הזאת. הם עושים הצגה כאילו הם עושים עבורם איזשהו שירות גדול ומשמעותי, ולפעמים מנצלים את העובדה שאותם ניצולי שואה מחכים עשר ו-20 ו-30 ו-40 שנה לאותו מענק או הכרה מצד המדינה, ובאופן שרלטני ומכוער כל כך הולכים ומנצלים את האנשים האלה. אז תבורכו, אדוני סגן השר, על המהלך הזה. אני חושב שמדובר במהלך מאוד מאוד משמעותי, וכפי שדיברתי אתך, אותה תופעה מכוערת קורית גם במועדונים של הקשישים הסיעודיים. איך הולכים למועדונים של חולי פרקינסון, של חולים סיעודיים, מחתימים אותם על טפסים, גובים מהם 30% ו-40% מהקצבה שלהם – 30%, 40% מהקצבה שלהם – עורכי-דין שמביישים את המקצוע. <אלי אלאלוף (כולנו):> איפה לשכת עורכי-הדין – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> סליחה? <אלי אלאלוף (כולנו):> איפה לשכת עורכי-הדין – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> כפי שאמר סגן השר, אנחנו מחכים לוועדת האתיקה של לשכת עורכי-הדין – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה יכול לחכות להם עד מחר. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – ואני קורא לכם, אדוני סגן השר, במשפט סיכום שלי – – <היו"ר נורית קורן:> תודה. נא לסיים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – בואו נרחיב את זה. בואו נרחיב את זה, כי כפי שמוליכים שולל את ניצולי השואה המסכנים, עושים את אותו התרגיל גם לקשישים הסיעודיים, שלא יודעים להתגונן בפני התופעה המכוערת הזאת. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חברת הכנסת טלי פלוסקוב – אינה נוכחת. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה, ואחריה – חברת הכנסת זהבה גלאון. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, היום התכנסה השדולה שבראשה אני עומדת, השדולה למיגור שיח אלים ובריוני ברשתות החברתיות. את השדולה הזו כינסתי כבר כמה פעמים, אבל היום הכינוס יוחד כולו להתמודדות של ראשי הערים, השלטון המקומי, עם האלימות והבריונות ברשת. מסתבר שבמשך שנים חשבו ברשויות המקומיות שהאלימות שאתה הם מתמודדים היא האלימות ברחובות. ובאמת, יש הפרויקט "עיר ללא אלימות", שמתוקצב בסכומים מאוד מאוד גבוהים, והמטרה שלו היא שברשות המקומית תהיה היכולת להתמודד עם אלימות. אבל היום כולם מבינים שהאלימות שאתה מתמודדים – בעיקר ברחובות, בבתי-הספר, בכיתות, בבית, בחדר שלנו, כל אחד בחדרו – זו האלימות והבריונות ברשת. מה עושה הרשות המקומית להתמודד עם זה? הגיע היום יושב-ראש מרכז השלטון המקומי חיים ביבס, הגיעו ראשי ערים רבים, ראשי מועצות, חברי כנסת, איגודים, וכולם דיברו על התופעה שאין ספק שצריך להתמודד אתה ויש למגר אותה. מעבר לעובדה שפנינו למשרד לביטחון הפנים, למשרד החינוך וגם לכל פרויקט "עיר ללא אלימות" ודרשנו מהם לא רק יותר כספים ויותר משאבים – תייחדו תוכנית ייעודית להתמודדות עם אלימות ובריונות ברשת, שתהיה אחת שמיועדת כולה אך ורק לרשויות המקומיות. לא ייתכן שכל רשות תצטרך על-פי היצירתיות שלה ועל-פי מי שנמצא בה ועל-פי החשיבה המקורית שלה להתמודד עם הנושא שהיום הוא הנושא. רק אתמול קראנו ושמענו על ילדה בכיתה ו' שניסתה להתאבד בגלל פגיעות בווטסאפ. חברים שלה פגעו בה בווטסאפ, וילדה בכיתה ו' ניסתה להתאבד. מה עוד צריך לקרות כדי שאנחנו נבין שאי-אפשר להמשיך יותר עם השיימינג, האלימות והבריונות? יותר מזה – חייבים, מעבר להקמת פרויקט "עיר ללא אלימות" ברשת, חייבים גם לבוא, ושבכל עיר יהיה אדם מיועד ברשות שזה הנושא שהוא יעסוק בו, זה מה שהוא יתעסק אתו, אלה הדברים שאתם הוא ילך. ומעבר לזה, נתנו ארגז כלים, ארגז כלים שהוא פתרון ביניים. הוא לא פתרון של חקיקה, הוא לא מחליף חינוך, הוא בוודאי לא מחליף הקצאת משאבים ותוכנית ייעודית. ארגז הכלים היה בדוגמת עמותות, איגודים, שמגיעים – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – ומכשירים בני-נוער, שגרירים, אפליקציות שמאפשרות מחיקה מיידית של תמונות פוגעניות. מספיק שמי ששלח את זה לוחץ על כפתור והתמונות נמחקות אצל כל מי שנשלח אליו. <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת רויטל סויד, אני מבקשת לעמוד בזמן. נא לסיים. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אני מסיימת ואומרת שאני מודה לכל חברי הכנסת שהגיעו לשדולה, ואין ספק שזה היה מפגש אחד מתוך רבים. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. <זהבה גלאון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, אני עומדת כאן על הדוכן כבת לניצולי שואה. לצערי, רק אבא שלי נותר בחיים מכל המשפחה המורחבת שלי. ואני מודה שבניגוד לחבר הכנסת איציק שמולי, שבירך את סגן השר ואת הממשלה – אומנם זה צעד משמעותי, אנחנו הולכים להתעסק במאכערים, לטפל במאכערים, לא רק מבחינה אזרחית אלא גם מבחינה פלילית – אני מודה שאני מתביישת, חבר הכנסת שמולי, שאנחנו צריכים לעמוד כאן היום ולחוקק חוקים כאלה, אחרי שהמדינה שנים חמסה את הכספים שמגיעים לניצולי השואה, חמסה את הכספים. איזה בושה שאנשים שהגיעו לגיל 90 – אבא שלי, חגגנו לו 90 השבוע. אז – הוא לא צריך אתכם, יש לו את הילדים שלו, אבל מה עם שאר האנשים? מה עם שאר אותם אנשים שנותרו, אותם המעטים שנותרו? הם צריכים לעבור את התהליכים האלה עדיין כדי לקבל את מה שהמדינה מחויבת לתת להם, בצורה של לא לעמוד בוועדות האלה וכל הדברים האלה. הכול כבר נאמר כאן, מדברים על זה כבר הרבה זמן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – זה לא נכון, את אומרת דברים לא נכונים. <זהבה גלאון (מרצ):> אבל אני לא מדברת רק על החוק זה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני לא מכיר ניצולי שואה שעומדים בתור. <זהבה גלאון (מרצ):> אני מכירה ניצולי שואה שרק לפני כמה זמן הודיעו להם שייקחו להם כל מיני הקצבות שהקציבו להם, כי היה ריב בין הגופים למי יהיה כסף לשלם. זה שכל הדבר הזה נופל בין הכיסאות – איך בכלל אתם יכולים להסתכל לניצולים בעיניים? החוק הזה מאפשר סנקציה פלילית על מי שמתעמר – ובעצם מבקש לגזול את כבשת הרש ממי שמקבל עכשיו עוד משהו. אבל איך בכלל המדינה יכולה להסתכל לניצולי השואה בעיניים? כל שנה מכנסים כנסים וקוראים "לכל איש יש שם", וכל אותן אזכרות ב"יד ושם" ובכנסת, וכשזה מגיע לכסף, לתת לאנשים את הדברים הבסיסיים – שיניים, מכשירי שמיעה ומשקפיים – אז המדינה, תראו איך היא מתייחסת. אם אנחנו צריכים לבוא כאן היום ולחוקק חוקים כאלה, זה אומר שהמדינה נכשלה במתן מענה לאותם מעטים שנותרו בחיים. תודה, אדוני. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך, חברת הכנסת גלאון. חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – לא כאן. חבר הכנסת אלעזר שטרן. שלוש דקות. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני רוצה לדבר על ניצולי השואה, ובהזדמנות הזאת על עוד דבר. אני חושב שהנושא של מיצוי זכויות, כל התעשייה שהתפתחה כאן – אני חושב שצריך לברך אותך, סגן השר איציק כהן, אני זוכר אותך עוד בקדנציה הקודמת מול מי שאתה הקפדת לקרוא להם מאכערים, והם קראו לעצמם שמות אחרים. צריך לומר גם שלחלק גדול מהאנשים הם עזרו, אבל אני מסכים שהמחיר יקר והטיפול – גם בהגבלת התשלומים וגם ביכולת התביעה שלהם בדיעבד, שאנחנו מתעסקים בזה גם עכשיו, בעיני זה תיקון נכון. אני חושב, אבל, שבמידה מסוימת זו נקודת תורפה של מדינת ישראל שבכלל הענף הזה התפתח ככה. אני אומר את זה בכאב. אני מכיר התבטאויות של ניצולי שואה על השטיחים במשרדים של אותם עורכי-דין, במה הם נקנו. <אלי אלאלוף (כולנו):> לא רק עורכי-דין, יש גם רואי-חשבון. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אוקיי – מאכערים, איציק אומר. אני, דרך אגב, חושב שנכון היה שהרשות, היא עצמה, תיתן את השירות הזה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> היא נותנת. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> עובדה. אז אני אגיד לך, סגן השר. א. היא נותנת – לא מספיק טוב. אני חושב שגם ראש הרשות, עפרה רוס, תודה בזה. עובדה – אפילו בהכרה ביוצאי גלויות אחרות, בסדר? נעזרו בהם. אבל אני רוצה להגיד יותר מזה: חלק מהניצולים מקבלים ישירות מגרמניה, לא מהרשות בכלל, וגם בעניין הזה צריך שמדינת ישראל – לא רק דרך ועידת התביעות – מדינת ישראל תיקח אחריות, בשביל לצמצם את התלות באותם עורכי-דין, ואתה, לחלקם בצדק, תקרא מאכערים. אבל אני רוצה פה לשבח, בהקשר הזה, את הקליניקות, הפרקטיקות של הסטודנטים, שעובדים כמעט בכל אוניברסיטה בישראל – יש גופים של מתנדבים שמסייעים באותם – וחוסכים בכלל, מראש, את השירות של אותם עורכי-דין או מאכערים. אני חושב שמשרד האוצר צריך לחבק אותם עוד יותר בשביל לייעל את השירות שלהם. והמשפט האחרון – אני בכלל חושב – ויושב פה גם שר הביטחון – כל הנושא של מיצוי זכויות במדינת ישראל, אנשים סוחטים אנשים, וסוחטים אחרי זה את המדינה, עם כל מיני אחוזי נכות שלא היו, רק בגלל התמחויות של עורכי-דין. נכון שגם שם, בכנסת הקודמת, נדמה לי, הגבלנו את התביעות הרפואיות – כמה אפשר לשלם. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זה לא בקודמת. זה בכנסת הזאת. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> בכנסת הזאת? אוקיי. ואני חושב שגם בנושא הזה, של אחוזי נכות של קציני צה"ל ומשוחררי צה"ל, נכון גם שם להגביל. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי. <קריאה:> – – – שיעורים פרטיים. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אנחנו עבדנו. שנה עבדנו, והוא – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני מתנצל בשם חברי חבר הכנסת מיקי רוזנטל – – – סליחה ותודה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, מזל טוב לאבא של חברת הכנסת זהבה גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> תודה רבה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מי כמונו, שזכינו לחגוג ימי הולדת 90 של הורים, שהיו להם כמובן משפחות שנספו, יודע להעריך את הנס הגדול שאירע, שהם הגיעו לגיל כל כך גבוה, וברוך השם הם אתנו. אני אומר את זה כי דור השואה הולך ומתמעט, זה כבר הסוף של הסוף, זה כבר נס שנשארו עוד קצת להיות עמנו. ולכן, קצב החקיקה בעניין הזה, אפשר להגדיר אותו בארבע מילים: מאוחר מדי ומעט מדי. זהו. אני יודע שחברי יצחק כהן, סגן השר, עמל בנושא ומשוכנע בצדקת העניין, אבל כל יום, כל יום, ידידי, שעובר ולא נעשה המעשה הגדול כדי לסייע בעדם – עוד יש הוויכוח הגדול: אלה שהגיעו לפני 1953 ואלה שהגיעו אחרי 1953 – את זה עוד לא הצליחו לפתור, את המחלוקת הזאת – הם כבר אינם אתנו, כמעט כולם, והם נגמרים והולכים לנגד עינינו. אנחנו, איציק שמולי ואני, שמטפלים בשדולה שלנו, של הגמלאים והגמלאיות, יודעים שיש כאלה שלא זכו להיות גמלאים וגמלאיות; הם בגיל הזה, אבל לא זכו לכך. לכן אני תובע ממך, אדוני סגן השר, ואני אומר לך בטון הכי חברי שאפשר: קח את הנושא הזה במלוא היכולת שלך, יחד עם חברי יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה. לכו עם זה קדימה, אתם עושים פה מעשה גדול, מעשה אנושי. אנחנו חייבים להם כל כך הרבה, הם ראויים לכך. תסיימו את זה, כדי שבסוף, כשכל התהליכים האלה ייגמרו, יהיה בכלל למי לתת עוד משהו. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> מודה לך. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אחרי כל הברכות, אני רוצה לבקש משהו אישי מהממשלה. אתם עושים דבר חשוב היום, אני מסכימה עם כל הברכות שקיבלתם, אבל העובדה שצריך יוזמה פרטית של חברי חבר הכנסת איציק שמולי כדי לוודא שניצולי השואה יהיה להם כסף לחשמל בחורף המאוד-מאוד קר הזה, היא מאוד בעייתית בעיני. היא לא בעייתית כי הוא יזם את זה, היא בעייתית משום שזהו תפקידה של הממשלה וזהו תפקידן של הרשויות המקומיות לוודא שניצולי השואה לא יישארו לבד. ואנחנו מוכרחים למצוא את הדרך לעשות את זה, אדוני סגן השר. במשרד האוצר יש רשות לזכויות ניצולי השואה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> את לא עוקבת – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני לא עוקבת? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> את לא עוקבת אחרי הפעילות של האוצר. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני רוצה להגיד לך שאני כן – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> סליחה, אני כן עוקבת, אדוני סגן השר. אני כן עוקבת, והבעיה עדיין קיימת. ואני אומרת לך, עדיין יש ניצולי השואה שאין להם די משאבים. אני אומרת לך את זה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תוספות לניצולים – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> כן, אבל, אדוני, אני רוצה להדגים לך בעיה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – תוספות לחימום, צריך להוסיף להם עוד – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני רוצה להדגים לך בעיה, בסדר? יש הרבה מאוד מבצעים מיוחדים, אבל בוא אני אמחיש לך בעיה. הרבה מאוד מניצולי השואה שאני מטפלת בהם לא יודעים איך להגיע לרשויות ולא יודעים איך להגיע לקרנות. הרשויות לא מגיעות אליהם. לא מגיעות אליהם, אדוני. חלקם אנשים עריריים, הם לא יכולים למלא את הטפסים לבד. אנחנו צריכים לדעת להגיע אליהם. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מגיעים אליהם. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אז אני אומרת לך, אדוני סגן השר, תבדוק אותי. אני אומרת, אני אעביר לך – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, אני מציע שתבדקי אותנו. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני אומרת לך, אם לא הייתי נתקלת במקרים כאלה לא היה לי על מה לדבר היום, ויש לי על מה לדבר היום. ואדוני סגן השר, כפי שהתחלתי ואמרתי, אני לא לא מברכת על מה שאתם עושים, אני אומרת: צריך לעשות עוד. נשארו מעט מאוד ניצולי שואה, אנחנו חייבים לדאוג להם, אנחנו חייבים לוודא שהם לא יישארו לבד. זאת אחריות – באמת, אתם יודעים מה, כל כך הרבה מילים אנחנו מבזבזים על הדבר הזה, אני באמת באמת – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אפשר לברך את הרשות ואת העומדת בראשה עפרה רוס. לא, תברכי – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> סליחה, אדוני, אתה יודע משהו? בירכתי את אדוני סגן השר, אני יכולה לברך את מי שאני רוצה, אתה יודע, ככה זה הולך. ככה זה הולך. אני חושבת שצריך לעשות יותר. אם אני נתקלת בניצולי שואה עריריים, שאין מי שיטפל בהם – אם אני נתקלת בניצולי שואה עריריים שאין מי שיטפל בהם ואין מי שיעזור להם למלא את הטפסים, אז עם כל הכבוד, אני חושבת שזו אחריותי וחובתי לבוא ולהציף את הדברים האלה כאן במליאה, ולדעת ולהגיד שוב ושוב: אסור לנו להותיר אותם לבד. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת אורן חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברותי, חברי חברי הכנסת, מדהים אותי לראות איך פעם אחר פעם אנחנו מגיעים לדיונים בנושא השואה, בנושא ניצולי השואה, בנושא זיכרון, בנושא תקומה; פעם אחר פעם אנחנו שומעים הצהרות, שומעים מילים גבוהות, שומעים התחייבויות לעתיד, ולעתים דווקא במקומות הבודדים שבהם באמת באים לעשות, דווקא אז נתקלים בביקורת. אני חושב שאם יש נושא שאין מקום לאף אחד בבית הזה, וגם מחוצה לו, לנסות ולהפוך אותו לזול, לפופוליסטי, לפרסונלי, הוא הנושא הזה. אמרתי בעבר, וזכיתי לשמוע את דבריו של חברי חבר הכנסת איציק שמולי, שלמדתי מהם רבות – הוא פתח את עיני. הוא עמד פה מעל דוכן הכנסת ואמר שהדור שלנו לא באמת מבין את המשקל שיש לו על הכתפיים. אנחנו דור המעבר. אנחנו הדור האחרון שזוכה לראות בעיניים שלו לא רק את החורבות והמראות הקשים והזיכרונות הצורבים של אושוויץ ומיידנק, אלא בפועל, בזיקה וקפיצה ישירה לעבר, לגעת באנשים ולשמוע ממקור ראשון, ולהרגיש לא רק מה באמת קרה שם – מה עבר על אותם אלה, אבות ואימהות של כולנו, שזכו לבנות את המדינה, לעבור את תלאות הנאצים, יימח שמם ויאבד זכרם, שזכו לעלות לארץ-ישראל, להגשים את חלום אבותינו ולבנות פה מדינה. ולעתים, כשאני שומע את השיח, שלא פעם הוא מתלהם, הוא קיצוני, הוא חריג, הוא שיח של ריב ומלחמה במקום שיח של דרכי נועם בנושאי הוויכוחים בסדר היום-יום, גם אם לעתים לא כולנו מסכימים עליהם. צריך לקחת לעצמנו רגע קל כדי לקפוץ לאחור ולנסות להבין מה על הכתפיים שלנו. אני בוחר לנצל את חצי הדקה שנותרה לי כדי לבקש מכל מי שיכול למצות את הזמן כדי להעביר את המסר הזה, שאני למדתי אותו מחבר הכנסת שמולי. מצחיק לומר שאמרתי את אותם דברים דווקא על השורשים שלי מבית אבא ואימא ממרוקו וטריפולי, ובלי לשים לב בכלל עד כמה זה בא לידי ביטוי בחשיבות של אלה שעברו וספגו את מה שכולנו מנסים לתפוס עליו בעלות. באותה הזדמנות גם נזכור, שמעבר לזיכרון אותם 6 מיליון נרצחים, אנחנו צריכים לעשות הכול, לא רק בדיבורים, לא רק בססמאות, גם במחיר של לקום מהכיסא, לצאת מהרכב ולעזור בפועל לאותם אלה שזוכים בימים אלה לעתים גם לחוות את ימיהם האחרונים. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת חיליק בר, בבקשה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אדוני סגן השר לוי – כהן, חברי הטוב הטוב הטוב איציק כהן, שאני יודע שלבך במקום הנכון, ואני יודע שהבעיה היא לא בך, ואתה מתמודד עם הכספים שיש או אין או שנותנים או שלא. ואתה יודע, דווקא אני, כנכד לניצול שואה, של סבי יעקב קוטובסקי, זכרו לברכה, בדרך כלל לא עולה לדבר בפורומים האלה כשמדברים על ניצולי השואה, כי אני נעלב בשמם, אדוני חבר הכנסת. אני רק שלוש שנים, רק קדנציה שנייה בכנסת, ואני כבר עד לאין-ספור דיונים על כמה צריך לסייע לניצולי השואה וכמה אסור לפגוע בהם, והמילים הגבוהות האלה, ידידי איציק כהן, על השואה והתקומה. ואתה יודע מה? הייתה שואה, והייתה לנו תקומה, ואני רוצה להגיד לך שלהרבה מניצולי השואה, להרבה מדי, אין תקומה. אבל אתה יודע למה לא שומעים על זה? ואתה יודע למה אנחנו מברברים את עצמנו לדעת כל כנסת? כי הם לא ציבור חזק, כי הם ציבור זקן שהולך ונעלם. הם חלשים, הם לא יכולים למלא כיכרות, הם לא יכולים לכתוב פוסט בפייסבוק כמו שאנחנו יודעים. ולכן קל לפעמים להתעמר בהם או לקבל החלטות כספיות על חשבונם ועל חשבון כסף ויחס שמגיעים להם, לא בתור נדבה, ידידי איציק כהן. ואני אומר לך שסבא שלי, זכרו לברכה, יעקב קוטובסקי, לא רצה את השילומים, הוא לא רצה את הסיוע של המדינה. הוא הסתפק בזה שהוא פשוט חי ומגדל ילדים ונכדים, ואני ביניהם. אבל אתה יודע מה? אמרה חברת הכנסת זהבה גלאון, ובצדק – סבי, זכרו לברכה, זכה שתהיה לו משפחה תומכת. אבל כשאני רואה את אותן כתבות טלוויזיה, שבטח גם חברי אלאלוף בתפקידו הקודם ואולי גם בתפקידו הזה רואה, על הוסטלים ובתים לזקנים וקשישים, שניצולי שואה ישנים בהם, ללא תרופות, ללא שמיכות, בארץ שהם כל כך כל כך כל כך כל כך – אולי עברו את המסע הכי קשה מכולנו כדי להגיע אליה, אני מתבייש, בוש ונכלם. ולכן אני קורא לך בדקה שיש לי: מעשה הצדק – לא הצדקה – שאנחנו צריכים לעשות עם ניצולי השואה הוא משהו שהממשלה הזאת צריכה אחת ולתמיד להחליט בתקציב שלה, ביסוד התקציב שלה, שהיא פותרת; שלאותם אלה שחיים – ואגב, אלה הניצולים היום הם אנשים שהיו או ילדים קטנים – תחשוב, עברו 70 שנה – או ילדים קטנים או בגיל העשרה שלהם. אותה טראומה שהם קיבלו בשנות העשרה ובילדות שלהם, חיים בארץ הזאת 70 שנה, וכל כנסת שומעים מחדש, כמה אנחנו, שיושבים פה במגדל השן, בפלורוסנטים ובמזגן, דואגים וחרדים, וכמה אנחנו לא עושים בשבילם מספיק. ואני קורא דווקא לך, חברי אלי אלאלוף, שעושה ועשה לא מעט בנושא הזה: תתעקשו שבתקציב הבא, בבסיס התקציב, יהיה תקציב, שעם כל הכבוד, הוא חשוב הרבה יותר מהרבה דברים שאנחנו מתקצבים, שיפתור אחת ולתמיד את עוגמת הנפש ואת הביזיון הזה, ואת המראות הקשים האלה שאנחנו רואים של ניצולי שואה. ולא רק בשבילם, הם כבר בסוף החיים שלהם – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – אלא בשבילנו כחברה וכעם יהודי. כי כעם יהודי, אם לא נדע לטפל באנשים האלה ולתת להם לסיים, ממש לסיים, את חייהם בכבוד, אז בטח לא נוכל להסתכל לעצמנו בעיניים. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. אני מבקשת לעמוד בזמנים. שלוש דקות לרשותך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, אני מודה לך שהחלפת אותי בתפקידי הרם כסגן יושב-ראש הכנסת. האמת היא – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> תיזהר כשאתה עף על עצמך, שלא תקבל מכה מהתקרה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא אקבל – בעצם, אני כן, אני מועמד יותר מאחרים לקבל מכה מהתקרה, כי אני היחידי, אני וחברי, שיש לנו תקרת זכוכית. זה ההבדל. <היו"ר נורית קורן:> ממש לא. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> עליתי כאן כדי לומר – סליחה? <זהבה גלאון (מרצ):> יש לכם תקרת בטון; לנו יש תקרת זכוכית, לא? <היו"ר נורית קורן:> יש להרבה אנשים במדינה תקרת זכוכית. בוא נמשיך בדברים. <איתן כבל (המחנה הציוני):> תגידי, הוא יודע איזו תקרה יש לו, את אומרת לו גם את זה? <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת אחמד טיבי – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – אני אומרת לו. <היו"ר נורית קורן:> – – אנחנו מדברים על הצעת חוק כל כך חשובה. תמשיך בדבריך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> עליתי כאן כדי לעשות את מה שאני עושה בכל קדנציה – לתמוך בהצעות החוק האלה, שיש בהן אמפתיה גם לניצולי השואה וגם לקורבנות. ומבחנה של המדינה, כמדינה הטוענת שהיא מדינת רווחה, דווקא במקרים האלה, שאמורים להיות המובן מאליו; אבל המובן מאליו הזה לא מתממש תמיד, ולפעמים אנחנו נתקלים, גם בכנסת, גם בתקשורת, בעריריים, ניצולי שואה שמגיעים לפת לחם, ואני חושב שזה מצב מביש, ולכן אני אתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה, גברתי. <היו"ר נורית קורן:> תודה. אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו נצביע – הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 22), התשע"ו–2016, בקריאה ראשונה. אנחנו עוברים להצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 22), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> בעד – 26, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, ההצעה תועבר להמשך חקיקה והכנה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. <הצעת חוק מוסר תשלומים לספקים, התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1021); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר נורית קורן:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק מוסר תשלומים לספקים, התשע"ו–2016, קריאה ראשונה, קיבלה פטור מחובת הנחה בכפוף להנחה על שולחן הכנסת. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן, בבקשה. יש הצעת חוק מוצמדת להצעת החוק הזאת, של חברת הכנסת שלי יחימוביץ. סגן השר, בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר נורית קורן:> בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כבוד השר, אני מציין אותך לשבח, כבוד שר הביטחון, אתה יושב פה רצוף. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> משרה ביטחון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> משרה ביטחון, בעזרת השם. גברתי היושבת-ראש, הצעת החוק הזאת היא תולדה מקיפה של הממשלה, משרד הכלכלה, בראשותו – בזמנו – של השר דרעי ושל שר האוצר משה כחלון. הפעילות של העסקים הקטנים והבינוניים בישראל מאופיינת בחסמים רבים במגוון תחומים הנוגעים לפעילות היומיומית של העסק, לשרידותו, להתפתחותו ולמיצוי הפוטנציאל שלו. בכלל זה קיימת בעיית תזרים מזומנים בעקבות דחיית תשלומים למועדים ארוכים על-ידי לקוחות איתנים וגדולים, הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי. לפי נתוני הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה והתעשייה, ממוצע ימי אשראי ספקים בעד מכירת טובין, מתן שירות או ביצוע עבודה עמד בשנת 2015 על 72 יום. להוציא עסקאות שמבצעים משרדי הממשלה, אין כיום כללים המסדירים את מועדי התשלום במשק. יחד עם זאת, דוח של הצוות לבחינת ייעול תהליכי התשלום לספקים בממשלה, שהקימו שר האוצר ושר הכלכלה – שר האוצר משה כחלון ושר הכלכלה בזמנו אריה דרעי – בראשות החשבת הכללית במשרד האוצר, מיום 1 באפריל 2014, מצא כי 67% מהחשבוניות משולמות לאחר המועדים הקבועים בהוראת התכ"ם המסדירה את מועד התשלום לספקים. גופים ציבוריים אחרים, ובתוכם רשויות מקומיות, תאגידים סטטוטוריים וחברות ממשלתיות, אינם נתונים בסד זמנים כלשהו לביצוע התשלום, וקיימת שונות במספר ימי האשראי בפועל בין מוסדות המדינה השונים, אשר יכולים להגיע גם לתשלומים של שוטף פלוס 90, וגם – לא תאמינו – שוטף פלוס 120. פרקטיקה של דחיית תשלומים מקשה במיוחד על עסקים קטנים ובינוניים, החסרים את היכולת הפיננסית להמתין פרקי זמן ממושכים עד לקבלת התשלום. כתוצאה מכך הם נאלצים לשאת בנטל ממוני כבד ולחפש מקורות מימון חלופיים עד לקבלת התמורה. היעדר אסדרה של תנאי התשלום במשק פוגע בעסקים הקטנים, הסובלים בעקבות כך מקשיי מימון, ופוגע גם במזמין השירות, הטובין או העבודה, המשלם מחיר יקר הרבה יותר בשל התשלום הנדחה. אדוני היושב-ראש, כדי לשפר את סיכויי ההישרדות ואפשרויות ההתפתחות של עסקים בכלל ושל עסקים קטנים ובינוניים בפרט, מבקשת הממשלה לשפר את תנאי עשיית העסקים והיזמות בישראל באמצעות החוק הייעודי המוצע, הקובע מועדי תשלום מקסימליים במשק בעד מכירת טובין, מתן שירות או ביצוע עבודה על-ידי ספק. חברי חברי הכנסת, בהצעת החוק מוסדרים מועדי התשלום בהתאם לסוג הגוף המתקשר: משרדי ממשלה ישלמו את התמורה בעד העסקה לא יאוחר מ-30 ימים מסוף החודש שבו הוגש להם החשבון, או לא יאוחר מ-45 ימים מהמועד שבו התקבל החשבון, בהתאם לאופן עבודת המשרד הממשלתי. ביחס לעסקאות שעניינן עבודות הנדסה בנאיות נקבעו מועדי תשלום מאוחרים יותר כאמור, נוכח מורכבותן של עסקאות אלה, המערבות בדרך כלל גורמי פיקוח ובקרה. גופים נתמכים ומתוקצבים אשר מבנה התקציב שלהם אינו נסמך על מקורות עצמאיים בלבד ישלמו את התמורה בעד העסקה לא יאוחר מ-45 ימים מתום החודש שבו קיבלו את החשבון, אלא אם כן קבעו הצדדים הסדרי תשלום מפורשים אחרים בחוזה ביניהם. הצדדים רשאים לעשות כן, בין נוכח אופייה הייחודי של ההתקשרות אשר מצריך או מצדיק קביעת מועדים אחרים לתשלום, ובין כשהמועדים האחרים שנקבעו לתשלום אינם בלתי הוגנים באופן חריג. רשות מקומית שהתקשרה עם ספק בחוזה לביצוע עסקה תשלם את התמורה בעד העסקה לא יאוחר מ-45 ימים מתום החודש שבו קיבלה את החשבון. כפי שנקבע ביחס למשרדי הממשלה, גם לרשות מקומית קבוע מועד תשלום מאוחר יותר כאשר מדובר בעסקה שעניינה עבודות הנדסה בנאיות. בנוסף, במקרה שבו העסקה ממומנת באמצעות מימון חיצוני ובהיעדר ודאות לרשות המקומית בדבר מועד קבלת המימון המיועד לידיה, תהא הרשות רשאית לשלם את התמורה בעד העסקה עד תום עשרה ימי עסקים ממועד קבלת המימון החיצוני הרלוונטי לעסקה. עסקים פרטיים שהתקשרו עם ספק בחוזה לביצוע עסקה ישלמו את התמורה בעד העסקה לא יאוחר מ-45 ימים מתום החודש שבו קיבלו את החשבון, אלא אם כן קבעו הצדדים הסדרי תשלום מפורשים אחרים בחוזה. הסדר זה, מצד אחד, מחיל גם על המגזר העסקי הפרטי רף של עמידה במועדי תשלום קבועים, ומצד שני, מאפשר לצדדים להתנות על הסדר זה כאשר אופייה הייחודי של העסקה או ההתקשרות – למשל אופן המימון של המזמין – יכול להצדיק את ההתניה, או כשהמועד אינו בלתי הוגן באופן חריג. הצעת החוק קובעת כי תמורה שלא שולמה עד המועד האחרון לתשלום החשבון בהתאם למועדי התשלום שנקבעו בחוק לפי סוג העסקה, תשולם לספק בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה. בחלוף 30 ימים מהמועד האמור תישא התמורה לספק בריבית פיגורים כמשמעותה בחוק האמור. מנגנון הוספת ריבית והצמדה וריבית פיגורים לתמורה נועד לפצות את הספק על נזקיו בשל האיחור, ולהפוך את האיחור בתשלום ללא-כדאי מבחינה כלכלית, ובתוך כך לעודד את המזמין לעמוד במועדי התשלום הקבועים בחוק. חברי חבר הכנסת איתן כבל, מערכת הבריאות הציבורית ייחודית בכך שהיא מאופיינת בהסדרים כלכליים פרטניים, הנובעים, בין השאר, מכמה חוקים, לרבות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים ופרק ה' לחוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014), התשע"ג–2013. הסדרים אלה יוצרים סביבת עבודה נורמטיבית וכלכלית שמאפייניה וכללי פעולתה הייחודיים אינם מהותיים לפעילות שאר משרדי הממשלה והגופים הציבורים במדינת ישראל. לפיכך, אדוני היושב-ראש, מוצע להחריג את מערכת הבריאות הציבורית ומוסדותיה מתחולת החוק המוצע עד אשר יקבעו השרים בתקנות כללים מותאמים למערכת זו. כן מוצע, חברי חברי הכנסת, להחריג רשות מקומית בהבראה, שהיא רשות מקומית שאושרה לה תוכנית הבראה, וזאת כל עוד תוכנית ההבראה בתוקף, ורשות מקומית שמונה לה חשב מלווה, וזאת כל עוד מינויו של החשב המלווה בתוקף. רשויות מקומיות בהבראה מצויות בתהליך מניעת התדרדרות וייצוב פיננסי, הנמשך בדרך כלל כמה שנים, כאשר בתקופה זו הכנסות הרשות אינן ודאיות ותלויות בתנאים שונים. על כן, לרוב במסגרת פעילותן יש צורך לערוך הסדרי פריסת תשלומים שונים עם נושיהן. חברי חבר הכנסת רועי פולקמן, יש לך הצעה דומה. אשר על כן, אני רוצה פשוט לברך את השרים, השר אריה דרעי והשר משה כחלון, ואת הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה, שקיבלה ודחפה את החוק החשוב הזה, ואת יועץ שר הכלכלה שי לינדר. עוד בימיו הראשונים של אריה דרעי כשר הכלכלה הוא התניע את המהלך, מתוך הציווי החברתי הנורמטיבי "ביומו תתן שכרו". וכן ברכות לשר האוצר משה כחלון, שיחד עם השר דרעי הגיש את הצעת החוק הזאת. על כן, אבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה – – <היו"ר אחמד טיבי:> אדוני סגן השר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – ולהעבירה לוועדת הכספים. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. אדוני סגן השר, במשפט אחד, מה – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> מה הכספים? למה הכספים? <היו"ר אחמד טיבי:> חכה. חכה. במשפט אחד תגיד מה מטרת החוק. מה זאת ההחרגה מהחוק? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> את מי החרגנו? לא החרגנו אף אחד. <היו"ר אחמד טיבי:> לא? מה כתוב? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מי? איפה החרגה? <איתן כבל (המחנה הציוני):> איך הכספים? פולקמן. <רועי פולקמן (כולנו):> הכנסת, הכנסת, ועדת הכנסת. <מירב בן ארי (כולנו):> הכנסת הוא אומר. <איתן כבל (המחנה הציוני):> הוא אמר הכספים. <רועי פולקמן (כולנו):> ועדת הכנסת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הבקשה היא – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> הוא לא קרא טוב את מה שאתם אמרתם לו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הבקשה היא – – – <היו"ר אחמד טיבי:> הכלכלה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ועדת הכנסת. <רועי פולקמן (כולנו):> לא, להעביר את זה לוועדת הכנסת, ואז – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לוועדת הכנסת. הסדר תשלומי חוב. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> למה לא לכלכלה? איתן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לוועדת הכנסת. למה הכנסת אני לא יודע. מה הקשר? <רועי פולקמן (כולנו):> לוועדת הכנסת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> למה ועדת הכנסת? סתם – – – <רועי פולקמן (כולנו):> הם יחליטו אם זה הולך לוועדת הכנסת, הכלכלה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אדוני, הדיון הזה יתקיים אחרי ההצבעה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אוקיי. <היו"ר אחמד טיבי:> קודם יש דיון, אחר כך מצביעים, אחר כך קובעים איזו ועדה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> איתן, לדעתי ועדת הכלכלה זה קלאסי, אבל – – – <הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – מוסר תשלומים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1948/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת שלי יחימוביץ) <היו"ר אחמד טיבי:> חברת הכנסת שלי יחימוביץ, הצעה מוצמדת. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> כל הכבוד לך. <היו"ר אחמד טיבי:> לפני אורן חזן? כבר עשיתי טובה אחת. שתי טובות. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – <היו"ר אחמד טיבי:> שתיים. בבקשה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – "ביומו תתן שכרו" זה משפט מצוין, ואכן, זאת כל מטרתו של החוק – מאוד מאוד פשוטה: מי צריך בכלל לחוקק חוק כזה, שאדם יקבל את השכר המגיע לו על שירותים שהוא סיפק, על עבודה שהוא עשה, על מוצר שהוא ייצר, בזמן? זאת המהות של החוק הזה. וזה מסוג החוקים שנולדים כדי לתקן מציאות מעוותת שלא הייתה צריכה להתרחש מלכתחילה. ובמציאות המעוותת הזאת ספקים קטנים ובינוניים, עסקים שכל עתידם תלוי לפעמים באספקת עבודה מסוג אחד למשרדי ממשלה, לרשויות מקומיות, מחכים – לא שוטף פלוס 30, ולא שוטף פלוס 60, ולפעמים גם לא שוטף פלוס 90, אלא שוטף פלוס לך תחפש את החברים שלך, ומתישהו אולי תקבל את הכסף הזה. לעסקים גדולים זה לא באמת משנה, הם יכולים לספוג את העיכוב הזה, אבל עסקים קטנים ובינוניים, עצמאים קטנים, פשוט קורסים. עושים את העבודה, נותנים את חלבם, את דמם, את היזע שלהם, ולא מקבלים שכר. אני רוצה להודות גם לשר הכלכלה אריה דרעי וגם לשר האוצר משה כחלון. זה נראה חוק מובן מאליו לחלוטין, אבל עובדה היא שכנסת אחר כנסת ניסינו לחוקק אותו, עם רוח גבית מרחבי הציבור, עם תמיכה של המוני בעלי עסקים קטנים ובינוניים, של ארגון העסקים הקטנים והבינוניים "להב", וכן הלאה וכן הלאה, וכל פעם שרי האוצר בתורם מצאו לנכון לעכב את החוק הזה, מסיבות שונות ומשונות. הגדיל לעשות שר האוצר לשעבר יאיר לפיד, שמינה ועדה שבדקה ובדקה ובדקה ובדקה, ובסוף גם הוא תקע את החוק, כמובן לא לפני שהוא התרברב על קידומו בסטטוס בפייסבוק. ועל כן, מה שנראה באמת מובן מאליו, כפי שאמרת, אדוני השר – איך – תגיד לי את המשפט הזה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "ביומו תתן שכרו". <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> ב-? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "ביומו תתן שכרו". <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> "ביומו תתן שכרו". <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה לא אני אמרתי, זה כתוב בתורה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> מצטט, כמובן, את המקורות. "ביומו תתן שכרו". באמת, אותה אמת פשוטה, שבכל הקשור ליחסי עבודה בין מעסיקים ועובדים שכירים היא מאוד מעוגנת בחוק – יש חוקי עבודה, יש חוקי מגן, אבל באופן אבסורדי דווקא העצמאים לא מוגנים כפי שהשכירים מוגנים, במקרה הזה. והחוק הזה בא ונותן להם הגנה רחבה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> יש הוראה של החשבת הכללית באוצר. רק הצעה פשוטה – תרימי אליה טלפון, ואז אולי תחזרי בך. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> כבר לחזור בי? למה לחזור בי? <מיקי לוי (יש עתיד):> זה לא נעשה אומנם בצורת חוק, אבל הייתה הוראה של החשבת הכללית באוצר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה יצא מההוראה הזאת? <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> כיוון ששמעתי שוב ושוב ושוב את אותם אנשים שמספקים עבודות ולא רואים את הכסף – אנחנו מדברים על מציאות, במציאות הזאת – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – די כבר, די, די, די. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אבל למה? נו, באמת, לא חייבים לגונן עליו בכל מחיר, ואפשר לתת קרדיט לשר האוצר ולשר הכלכלה – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מיקי לא תמיד מתלונן. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – הנוכחיים על כך שמצאו לנכון סוף-סוף, בשעה טובה, לחוקק את החוק החשוב הזה. <מיקי לוי (יש עתיד):> בין לתת קרדיט – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> ולמי שמגיע – מגיע. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – לבין להכפיש רב המרחק. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> ולמי שלא מגיע – לא מגיע. <מיקי לוי (יש עתיד):> רב המרחק. רב המרחק. <מירב בן ארי (כולנו):> איזה קרדיט? – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> מה לעשות, מה לעשות. <מיקי לוי (יש עתיד):> נתתי – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> קצת, מילה פרגון, אפשר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה יודע מה, תן לו שוטף פלוס 30, בסדר? <מירב בן ארי (כולנו):> תן לו, תן לו – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> תן לו שוטף פלוס 30 – – – <היו"ר אחמד טיבי:> שלי. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> הם לא, בסדר. <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – היא רוצה תודה במזומן. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> יש חוק השעיה, ואני יכול להתחיל להפעיל אותו. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> לא, לא, לא. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אין חוק כזה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – זאת לא השעיה, זאת הדחה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – אתה יודע מי קופץ בראש, מה? <קריאה:> אין ולא יהיה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> זאת לא השעיה, זאת הדחה, בבקשה לדייק. <היו"ר אחמד טיבי:> אני אמרתי השהיה, בה"א, ולא השעיה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, תומכי טרור צריך להדיח. אם שמעת את הנאום שלי – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אבל מה עם ההסתה לגזענות שלך, אורן חזן? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אורן, אורן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ההסתה לגזענות שלי? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אז אפשר יהיה להדיח אותך. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת אורן חזן – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הסתה לגזענות שלי? את לא מתביישת? <היו"ר אחמד טיבי:> – – אין בינך לבין גזענות שום דבר, הכול מקרי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> הכול מקרי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> נא לאפשר לחברת הכנסת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, חבר הכנסת חזן. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אורן, רק הערה, ז'קטים בהירים זה מאפריל ולכיוון הקיץ. <אורן אסף חזן (הליכוד):> השמש יצאה, אדוני הסטייליסט. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, נא להמשיך, דקה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אני חייבת לומר שאני אפילו מסכימה עם ההסתייגות ועם ההחלשה המסוימת של החוק הפרטי, כפי שאנחנו ניסינו לחוקק אותו. "אנחנו" זה ראשית עם יריב לוין ועם איציק וקנין, ואחר כך עם רוברט אילטוב, וההחלשה לכאורה של החוק הזה אומרת שרשויות מקומיות שתלויות במימון ממשלתי לצורך תשלום עבור הפרויקט ישלמו עשרה ימים ממועד קבלת הכסף שהמדינה מעבירה להם בעבור העסקה. זה לא אידיאלי, זה לא טוב, אבל מצד שני גם אי-אפשר להתעמר ברשויות המקומיות. לכן יש כאן מידתיות, וגם עם המגבלה הזאת אפשר לחיות, עד שתתוקן והרשויות יקבלו את מה שמגיע להן בזמן. עוד מילה. מוסר תשלומים קלוקל מצד המדינה, שאמורה לשמש דוגמה, מחלחל גם לסקטור הפרטי, מעוות נורמות מוסריות בסיסיות והופך את כל יחסי המסחר, שמושתתים על אמון ועל תשלום בזמן, למרמס. על כן – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – החוק הזה יביא הקלת-מה לאותם עסקים קטנים ובינוניים ועצמאים, שבאמת נאבקים על פת הלחם במאמץ רב מאוד, בלי הגנות, וטוב שכך. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. אני אשנה את סדרי הדוברים. שב, שב, אורן. לחבר הכנסת פולקמן יש הצעה דומה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> קמתי להתמתח, אני מתמתח, אל תדאג. <היו"ר אחמד טיבי:> – – ולכן – אתה תהיה אחריו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לכבוד הוא לי להיות אחריו. <קריאה:> הצעה אחת כבר עברה. <רועי פולקמן (כולנו):> היא עברה בטרומית. <היו"ר אחמד טיבי:> עברה בטרומית. לפנים משורת הדין. נדיבות. נדיבות. <רועי פולקמן (כולנו):> כן, היא עברה בטרומית. אני ממש – משפט, כי את הרוב אמרה חברת הכנסת יחימוביץ, אז כמובן, אני רוצה – תודה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אספר משהו, חוויה מהחוויות שלי כחבר כנסת חדש פה, במשכן הזה. <אלי אלאלוף (כולנו):> אמרנו, 25 – – – <רועי פולקמן (כולנו):> כן, זה נכון. היו שתי הצעות שחבר הכנסת אלי כהן ואני הנחנו בימים הראשונים, ממש הצעות החוק הראשונות, היו שתיים, אחת דמי אבטלה לעצמאים, והשנייה הייתה מוסר תשלומים – שוטף פלוס 30, גרסה קצת שונה מהגרסה הזאת, ולאורך הדרך אמרנו: אלו הדברים המרכזיים שחשבנו שנכון – אחרי שהחוק הוגש אמרו לנו: תשמעו, אלו שני נושאים, כמו שאמרה חברת הכנסת יחימוביץ, שלאורך המון המון זמן מדברים על החוקים האלה, ולא מצליחים לא בזה ולא בזה; לא בדמי אבטלה, ששנים רבות מדברים על זה, וגם מוסר התשלומים, שלכאורה זה קצת יותר פשוט. לאורך הרבה מאוד זמן מעלים את ההצעות האלה, וההצעות האלה לא מושלמות. כמו הרבה נושאים סביב עסקים קטנים ובינוניים, אנחנו נחושים לעשות כאן שינוי. ואמר לי את זה רועי כהן מ"להב" כשהתחלנו, הוא אמר: תראו, הצעות חוק, יש ערמה כזאת בנושא עסקים קטנים ובינוניים, מה שחסר לנו, בשפה של הכדורסל, זה הרגל המסיימת. ובאמת, אחד הדברים שאני חווה לא מעט – עברנו את זה גם סביב תוכנית 15 המיליארד למגזר הערבי – האתגר הכי גדול שלנו זה היישום. למשל, תוכניות צמצום פערים יש למכביר; האתגר שלנו הוא היישום. גם בנושא עסקים קטנים ובינוניים האתגר הוא היישום. ואני ממש שמח גם על הסיפור הזה, כמובן על ההתגייסות של השר דרעי, וגם כמובן על כך ששר האוצר מקבל את ההחלטות האלה ומוכן לעמוד מאחוריהן. ובעניין הזה, באמת, לא רק שהעברנו בטרומית, לדעתי לפני חודשיים, אלא באמת אמרנו: נצמיד את זה להצעה הממשלתית, ולא עבר הרבה זמן, ויש לנו בשורה. אני חושב שאנחנו באותו מקום הגענו למתווה, אחרי עבודה מאוד מאומצת גם על דמי אבטלה לעצמאים, ואני מקווה שגם זה יובא לחקיקה עד סוף המושב הזה, אחרי, לדעתי, עשור שמדברים על הדבר הזה. לכן, באמת, תודה גם לנושאי הלפיד לאורך כל הכנסות האחרונות, כמובן חברת הכנסת יחימוביץ ואחרים, שהתעסקו בנושאים האלה בכנסות האחרונות. ואני באמת שמח שאנחנו נמצאים בכנסת העשרים ואנחנו קרובים לרגל מסיימת. נאמר כאן קודם, ניסו גם קודמים לעשות את זה – התוצאות לא הגיעו. פנו אלינו המון עסקים שאמרו: למרות הוראות התכ"ם, למרות מה שהחשבת הכללית הוציאה, זה לא קרה, זה לא מומש. והאתגר היה גם להחיל את זה על השלטון המקומי, שהוא היה אולי האגוז הקשה לפיצוח, כיוון ששם הרבה מאוד מהעיכוב – יש לי סיפורים למכביר, כמות פניות הציבור שהגיעו אלי על העיכובים האלה היא אדירה. ואני שמח שיחד עם המרכז לשלטון מקומי הגענו להבנות. זה אולי לא מושלם, אבל הגענו להבנות על מוסר התשלומים בשלטון המקומי. וגם משרדי הממשלה – עכשיו יהיו לזה שיניים, כי אפשר יהיה לתבוע ריבית פיגורים על הדבר הזה. ובאמת, בא לציון גואל על כל העיכובים הבלתי-נסבלים האלה, שחוסמים את שוק העסקים הפרטי. אז כן ירבו ההצעות האלה, ושירבו המקרים של רגל מסיימת; לא רק הצהרות חוק, לא רק הצעות חוק שעוברות בקריאה טרומית, אלא נשלים את החקיקה. מוסר תשלומים זה הסעיף שלך. אז תודה רבה, ושיהיה לנו בהצלחה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. תיקון מתמטי קל – אמרת: תוכנית 15 מיליארד שקל. אין בתוכנית מספר כזה. אין. אין, ככה קוראים לה. אולי במאה הבאה. <רועי פולקמן (כולנו):> תוכנית צמצום פערים. <היו"ר אחמד טיבי:> אוקיי. בבקשה, חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, בשעה טובה, סוף-סוף אנחנו מוצאים את עצמנו – ובעזרת השם גם במהרה – מקדמים חוק שסוף-סוף מביא בשורה לעסקים הקטנים, לעסקים הבינוניים, לעצמאים, אלה שנלחמים יום-יום, שעה-שעה, רגע-רגע, רק בשביל זכות קיום. ראשית, אני רוצה להגיד שאני לא התפלאתי שיש לי הרבה מן המשותף עם דבריה של שלי יחימוביץ, חברת הכנסת. זו לא פעם ראשונה, ואני אומר לכם שכל מילה שהיא הוציאה מפיה פשוט חקוקה בסלע. רק מה, גם בהצעת החוק הזו אנחנו עדיין לא מוצאים פתרון של ממש, ועם כל הבשורה שמביאים השר דרעי והשר כחלון החברתי שלנו, אני עדיין בוחר להאמין שיש כוחות במשק הישראלי, בשוק הישראלי, בשלטון המקומי, שיעשו הכול כדי לקבור את ההצעה הזאת. עמדתי פה הרבה לפני שנכתבה הצעת החוק הזו – שוחחנו על זה לפני כמה דקות, אני וחבר הכנסת פולקמן, על כך שאם אנחנו נרצה באמת שיבוא שכרו ביומו, יש לזה דרך. הרי בסופו של דבר מוסר התשלומים הוא לא רק תלוי תקציב, הוא גם לא רק תלוי החלטה של – אם זה ברשויות המקומיות – ראש הרשות או הגזבר; אם זה בכל חברה פרטית – של מנכ"ל החברה, גזבר החברה, החשב. בסופו של יום זה עניין של תזרים מזומנים. אם אנחנו רוצים באמת להביא פתרון שבו אנשים יוכלו למחוק לרגע את הפיקציה הזאת שנקראת שוטף 30, שוטף 90, שוטף 120, שוטף – עד היום אני לא יודע מתי ישלמו לי את מה שחייבים לי עוד מהמסעדה שהייתה לי לפני שש שנים או חמש שנים – אז כדי לעשות את הדבר הזה, אנחנו צריכים לעשות שינוי ולהכניס את הבנקים לסיפור. אני טוען שצריך לבנות איזושהי מערכה מול הבנקים, שכאשר עסק קטן, עסק בינוני, עצמאי כזה או אחר, מקבל הזמנת עבודה מרשות, מחברה ציבורית – אגב, גם מחברות אמידות במשק – היום אנחנו יודעים שיש לא מעט מחקרים ונקודות לחיוב, לשלילה, שיכולים להעיד על היכולת, על קו האשראי של העסקים הפרטיים גם; כזו שכאשר בן-אדם מוציא חשבונית, נותן שירות, מקבל את החשבונית, הולך אתה לבנק, והבנק מול החשבונית הזו מגדיל לו את המסגרת אוטומטית. והכסף מאותה חברה או רשות יחזור לבנק, והערב הישיר לתשלום יהיה מקבל העבודה. ואז נמצא את עצמנו, כאשר הענקים במשק, הגדולים, החזקים – ברשותך, עוד רגע אחד ואני מסיים – הבנקים מחד, החברות הגדולות, הרשויות המקומיות, האוצר מאידך, אם תהיה להם בעיה היא תהיה התנגשות חזיתית, ולא נמצא את עצמנו כאשר עצמאים לא מקבלים – ויכולתי לספר לכם פה סיפורים מכאן ועד לפורים הבא, לא הקרוב – רודפים אחרי פרוטות, באמת פרוטות, לקבל רק בגלל מוסר תשלומים לקוי. אני רוצה לברך את השרים. אני מקווה שההצבעה היום – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – תהיה צעד ראשון בדרך לחקיקה אמיתית. לא רק כזו שמשנה בכותרת, אלא כזו שמשנה בפועל את מוסר התשלומים ואת זכות הקיום לעסקים הקטנים הבודדים והעצמאיים שחיים יום-יום כדי להתקיים בכבוד. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. אתה אף פעם לא תפגע בתקרה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> זה נכון, אתה צודק. אני מסכים. <היו"ר אחמד טיבי:> זאת התגובה שלי אליך. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, מה ששלי שלי. <היו"ר אחמד טיבי:> היתרון ברור, אתה אומר. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית, ברשותכם, מובן שהחוק הזה אמור להיות, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בוועדת הכלכלה. אני לא רוצה להרחיב עכשיו כאן, מה גם שהחוק של חבר הכנסת רועי פולקמן כבר מונח, והוא עצמו גם אמור להיות המוביל בתוך הוועדה בדיון הזה. ניתן לו כל הקרדיט בעניין הזה, אבל זה דיון שאין מקומו כאן. אני רק רוצה לומר לכולנו, חבר הכנסת פולקמן, וחשוב לי לומר את זה – באמת המעשה הוא מעשה מאוד משמעותי בחקיקה הזו, אבל אני כבר אומר את זה לכולנו, כיוון שפה מדובר בעניין מאוד מורכב ומאוד מסובך, שהוא כמו דומינו. זו שרשרת, חברת הכנסת שלי יחימוביץ: זה שילם לזה, זה לא שילם לזה, זה שילם לזה, ואתה פתאום מוצא את עצמך בתוך מערכת שכבר מקריאת החומר והדברים – אני אומר את זה לנו ולמי שבאמת מתכוון להעביר את החוק – חייב שלצד הוועדה יהיה שולחן של כל הגורמים האלה, שאין מצב – אני אומר את זה בעיקר למשרדי ממשלה, כי בסופו של עניין התהליך הזה הוא משרדי ממשלה, חבר הכנסת אלאלוף, אל מול רשויות מקומיות. קודם כול, זאת הליבה. הממשלה לא מעבירה כספים לרשויות המקומיות. הרשויות המקומיות אומרות: מה אתה רוצה מאתנו? אלה לא מעבירים, המדינה היא – דרך אגב, זה מסוג החוקים המצחיקים, כי המדינה היא העבריינית אולי הכי גדולה מהבחינה הזו; היא זו שמתחילה ברוב המקרים, או בחלק ניכר מן המקרים, את הפקק; היא לא מעבירה את התשלום כמו שצריך, או בזמן, או היא מערימה עוד בקשות ועוד טפסים ועוד אישורים, ואז התהליך מתחיל להתגלגל. ואם הדברים האלה לא ייפתרו, אני חוזר ואומר לכם, אנחנו נמצא את עצמנו כמו המאמר: היה לי את המטה הכי טוב בעולם, באה המלחמה והרסה לי אותו. יהיה לנו חוק כל כך טוב, כל כך מצוין, שהוא יהיה אות מתה. וזה מסוג החוקים שהרצון של כולם הוא כן ונכון ואמיתי, אבל מצד שני, אם מלכתחילה – ואתה מכיר את זה, בחוקים שהייתה לך גם הזכות להיות שותף בהעברתם, שאם אתה לא יורד ופועל – אני רק רוצה לתת לך דוגמה אחרונה, שכולנו נשארנו עד למעלה מחצות – חוק חיבור מפעלים לגז. אני אומר לך בכנות, אתה זוכר איך עמלנו בחוק ההסדרים יום אחר יום, שעה אחר שעה, אל תוך הלילה, ובאמת הוצאנו מתחת ידינו עבודה יוצאת מן הכלל. ואני לא יודע מתי זה הולך להיות, אחרי שכבר קיצרנו את כל הדרך. ופה, כשמספר הבעיות הוא בקל וחומר, אני מציע לכולנו לרתום את כל הכוחות, אחרת אנחנו נמצא את עצמנו מתברברים עם העניין. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת שמולי – מוותר. חברת הכנסת זנדברג – מוותרת. חבר הכנסת מרגלית – גמיש אבל לא מוותר. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> בחיים לא מוותר. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, קודם כול, איציק כהן, סגן השר, אני מברך על המהלך הזה. שלי יחימוביץ, אני מברך אותך על זה שאתם מובילים – גם אני חתום על הצעת החוק, יחד עם חבר הכנסת אילטוב. אתם לא מצאתם לנכון לחבר את זה כי הבנתי שחשבתם שהצעות החוק הן שונות, אבל בסדר. הגיע הזמן – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> הלשכה המשפטית של ועדת הכלכלה חשבה שזה לא מספיק דומה. בקיצור, הגיע הזמן, ואני רוצה לומר שבמדינת ישראל היום, העסקים הקטנים, ובכלל, העסקים הבינוניים, מממנים את ממשלת ישראל, מממנים את הרשויות המקומיות, וגם את החברות הגדולות יותר, ופשוט נהפכו לבנק של המדינה. לכן – הצעד הזה התבקש, מתבקש, ואני מברך עליו. אם אנחנו מסתכלים מסביב, אני רוצה שתסתכלו – חבר הכנסת וקנין, אתמול הבאתי את כל משרד המדען הראשי לקריית-שמונה; הסתובבנו בחנויות, פשוט עסק אחרי עסק נסגר. ירושלים – למרות העזרה שהכריזו עליה קבל עם ועדה – עסק אחרי עסק נסגר. המצב בארץ קשה, קשה מנשוא. והפרנסה – הפרנסה של הרבה מאוד מהאנשים שעובדים בעסקים הקטנים פשוט לא קיימת. הפדיון ירד פלאים. אני כל הזמן חוזר על זה, ואני לא בטוח במספר המדויק ב-12 החודשים האחרונים, אבל בגדול – כמו שאתה יודע, חבר הכנסת רועי פולקמן; אתה מתעסק עם זה – עשרות-אלפי עסקים קטנים – 60,000 זה היה בפעם האחרונה שאני ספרתי – נסגרו ב-12 החודשים האחרונים. חשוב מאוד שיהיו דמי אבטלה לעצמאים, וחשוב שנשים שם כסף. כל הכבוד על המהלך המשותף הזה; החוק הנוכחי חשוב מאוד, כי מוסר התשלומים זה אולי הדבר שהכי מקשה על העסקים הקטנים, והדבר הבא שאנחנו צריכים לעשות – יש לי הצעת חוק שאני מקווה שנעבוד עליה יחד – זה כל הנושא הביורוקרטי – One Stop Shop. אני מנסה עם עשרה ראשי ערים ורשויות להביא לכם פיילוט שמשרד הפנים והרשות המקומית יעבדו יחד וירכזו בכל עיר במקום אחד. תראו, זה לא שכל הבקשות שמבקשים מהעסק הקטן הן לא לגיטימיות – הן לגיטימיות; מכבי אש, משטרה – כולם מבקשים בקשות לגיטימיות. אבל זה שכל אחד מענה את העסק באופן עצמאי, זה בלתי אפשרי. לכן יש המודל של שווייץ, ששם יש לך צ'מפיון – אדם שמייצג, בשם העירייה ובשם משרד הפנים יחד, את הרשויות, והוא דואג לתכלל את הבקשות ולפתור את הבעיות. הדבר השני, רועי פולקמן, שאני רוצה להראות לכם איך זה יכול לעבוד, ואנחנו יכולים לעשות את זה פה בירושלים ובמקומות אחרים, זה להקים מרכז אחד בכל עיר, שהוא ה-hub שמשרת את העסקים הקטנים, נותן להם את הפתרונות שהממשלה והעירייה שמות שם, את הרשויות שמטפלות בהם, ואנחנו שמים שם את כל האנשים שנותנים להם גם את השירותים, ואז בעצם אנחנו חייבים לשנות את הראש שלנו – גם מס הכנסה, צריך לדבר אתו: עסק קטן הוא לא מישהו שבא לרמות את המדינה – הוא גיבור תרבות וגיבור של העיר, כי הוא מעסיק עשרה, חמישה – 20 חבר'ה צעירים אם זה מסעדה; חמישה אנשים אם זה בית-דפוס; עשרה אנשים אם זה מספרה – הוא מעסיק ונותן את הפרנסה לאנשים. לכן אנחנו חייבים לעשות מין סרט מצויר כזה – כמו גיבורי-על – האנשים שמובילים את המסעדות, את העסקים הקטנים בערים, הם האנשים שנותנים לעיר את החיים, ואנחנו חייבים לתת להם להצליח. לפעמים עסק גם לא מצליח, אז הוא צריך להיסגר, אבל ברגע שהוא עסק טוב, צריך לתת לו את התנאים להצליח, כי 450,000 עסקים קטנים ובינוניים בישראל מפרנסים הרבה מאוד משפחות. תנו להם עזרה, הם ייתנו לנו פרנסה. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. היטבת להאריך. חברת הכנסת רויטל סויד – מוותרת. חברת הכנסת גלאון – איננה כאן. חברת הכנסת רוזין – איננה כאן. חברת הכנסת תומא סלימאן – איננה כאן. חבר הכנסת אחמד טיבי – אני תוהה אם לעשות את מה שעשיתי לפני כמה שנים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> שנתת לעצמך רשות דיבור. <היו"ר אחמד טיבי:> אפשרתי לחבר כנסת המבקש לדבר ממקומו של היושב-ראש, וקראתי אותו לסדר אחרי שהוא חרג מהזמן. אני אוותר הפעם. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני עומדת בנימוס, אדוני, אבל אני – – – <היו"ר אחמד טיבי:> חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. בבקשה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני רוצה להביע – זה מאוד מוצא חן בעינינו שיש שר שנמצא בהתמדה ולא זז כל הזמן ומתפזר לנו לכל המשכן הזה. אני יודעת שזה תפקידך וזאת התורנות שלך, אבל בכל זאת אני רוצה להביע הערכה. <יצחק וקנין (ש"ס):> מזל שיש לנו שר ביטחון – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> כן, לכן הבעתי את הערכתי. אני רוצה לומר לחברי חבר הכנסת אראל מרגלית – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – בכלל טוב. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – שאני מאוד אהבתי את התיאור של בעלי העסקים הקטנים כגיבורי-על. אני חושבת שזה תיאור מאוד מאוד מאוד מדויק של מצבם, תיאור מאוד מאוד מדויק של המלחמה היומיומית שהם חווים. אין כמעט רחוב – בואו נאמר את האמת – תרבות הקניונים, בלי לפגוע בפרנסתם של הקניונים, שלצערנו גם היא נפגעת בימינו אלה – איבדנו משהו מאותה תרבות, מאותה ערבות הדדית שמאפיינת את החברה הישראלית. העובדה שהעסקים יוצאים מהרחובות ומתכנסים לתוך הקניונים היא בסופו של דבר ביטוי לאובדן הערבות והסולידריות החברתית. אנחנו צריכים להבין, לדבר הזה יש מחיר. אתם זוכרים שהיו זבנים ומכולתניקים – לאובדן של המקצועות האלה, של המקומות האלה, יש מחיר חברתי מאוד כבד. בסופו של דבר העסקים הקטנטנים האלה, הזעירים האלה – אנחנו כל הזמן משתמשים במהירות כזאת בעסקים קטנים ובינוניים בלי להבין בכלל על מה אנחנו מדברים. לפעמים הממשלה מביאה הצעות חוק שמדברות על עסקים קטנים כעסקים של עד 100 מיליון שקל. חברים, על מה אנחנו מדברים? עסקים קטנים וזעירים הם עסקים אולי עד מיליון שקל בשנה, ואלה העסקים שמתניעים את הכלכלה. עסקים בבעלות נשים, עסקים בבעלות בני מיעוטים, עסקים שבאמת יכולים לייצר פריון יותר גבוה למשק הישראלי, ולא רק עסקים שמייצאים, ידידי חבר הכנסת רועי פולקמן. אני רוצה לומר דבר אחד אחרי מילות ההוקרה שנאמרו כאן על קידום החוק. מאוד חשוב שאנחנו נזכור שהאחריות שלנו כמדינה היא לא להיות מפרת החוק הקבועה – בכל מיני נושאים ובכל מיני תחומים אתה נתקל בזה. בנושא עובדי הקבלן – הכי הרבה עובדי קבלן יש בשירות המדינה; מוסר תשלומים הכי נמוך יש במשרדי המדינה. ואנחנו רואים את זה בעוד אין-ספור מקרים שאנחנו נתקלים בהם. המדינה צריכה לשמש דוגמה. מתי המדינה הפסיקה להיות המצפן והמצפון? תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת סגן השר כהן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הצבעה. <היו"ר אחמד טיבי:> לא רוצה לעלות. אוקיי. אנחנו עוברים להצבעה. אלה יהיו שתי הצבעות: קודם הצבעה על הצעת החוק הממשלתית. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מוסר תשלומים לספקים, התשע"ו–2016, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 27, אין מתנגדים, אין נמנעים. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אני בעד. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת מרגלית הוא בעצם בעד, מלבד העובדה שהוא נוכח. תודה רבה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אני בעד משמע אני קיים. <היו"ר אחמד טיבי:> הצעת החוק עברה לוועדת הכלכלה. <מירב בן ארי (כולנו):> כנסת. <היו"ר אחמד טיבי:> לוועדת הכנסת, כי יש חילוקי דעות. עכשיו אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק של חברת הכנסת שלי יחימוביץ. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מוסר תשלומים לספקים, התשע"ו–2016, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> 28 בעד, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. הוחלט להעביר את הצעת החוק לוועדת הכנסת, שם ייקבע לאיזו ועדה היא תעבור להמשך דיון. תודה רבה. <הצעת חוק ייצוג הולם לעובדים עם מוגבלות בגופים ציבוריים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/618); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר אחמד טיבי:> אנחנו עוברים לאייטם הבא: הצעת חוק ייצוג הולם לעובדים עם מוגבלות בגופים ציבוריים (תיקוני חקיקה). מי מציג? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת שמולי, בבקשה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני חושב שאנחנו מביאים כאן היום מהלך חשוב מאוד, אולי מהלך היסטורי, עבור ציבור גדול במדינת ישראל; מהלך שאנחנו מנסים לקדם עוד מהכנסת הקודמת, ואולי גם לפני כן. בכנסת הקודמת חתמו על הצעת החוק הזו למעלה מ-80 חברי כנסת, ביניהם אילן גילאון שיושב כאן, ובכנסת הזאת אנחנו מקדמים את ההצעה הזו, שמדברת על שילוב של אנשים עם מוגבלות בגופים ציבוריים, מה שעשוי לפתוח, תרתי משמע, את דלת הכניסה של ציבור האנשים עם המוגבלות לתוך החברה הישראלית. יותר מדי שנים מדינת ישראל והחברה הישראלית אומרות לציבור האנשים עם המוגבלות: שבו בצד. תגיעו לגיל 21, קחו את הקצבה שלכם, שבו בפינה של החדר, ואנחנו לא רוצים לשמוע מכם. המהלך הזה מצטרף למהלך שיזמה ההסתדרות יחד עם המעסיקים, מהלך מקביל בשוק הפרטי. המהלך הזה, התכלית שלו היא לפתוח את שערי החברה הישראלית ולפתוח את שערי שוק התעסוקה הישראלי לציבור האנשים עם המוגבלות. כי אם אנחנו אומרים לילדים שלנו בכיתות ובגני-הילדים שנכון וצריך בבתי-ספר לשלב ילדים עם מוגבלות, אנחנו באותה נשימה יכולים להגיד גם להורים שלהם שנכון לשלב אנשים עם מוגבלות במקומות העבודה. תמונת המצב נכון להיום היא עגומה במיוחד; אני מדבר על השירות הציבורי כמובן. הדוח של מבקר המדינה מ-2013 קבע – והוא לא בדק את כל הגופים הציבוריים – הוא מצא תמונה מאוד מאוד חמורה: שבסך הכול 2% מהעובדים בשירות הציבורי הם אנשים עם מוגבלות. במצב הנוכחי, במצב המשפטי הנוכחי, יש בחוק חובה של ייצוג הולם של אנשים עם מוגבלות במקומות עבודה. רק מה הבעיה? שהחוק לא בא וקובע מהו אותו ייצוג הולם שאנחנו מדברים עליו, והחוק לא בא וקובע מהן אותן דרכים שבאמצעותן ניתן יהיה להגיע לייצוג הולם במקומות העבודה, כך שהחוק הנוכחי הוא אות מתה בספר החוקים של מדינת ישראל. הצעת החוק הזו, התכלית שלה היא מאוד מאוד ברורה: אנחנו מתכוונים בכל הגופים הציבוריים במדינת ישראל – משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות, קופות-החולים, האוניברסיטאות, כוחות הביטחון – כל גוף ציבורי כהגדרתו בחוק, שיעור האנשים עם המוגבלות שיועסקו בו יהיה בין 5% ל-7%, תוך מתן עדיפות משמעותית לכאלו שהם בעלי מוגבלות משמעותית, כלומר ברמת נכות של 40% ומעלה. הגענו גם להסדרים מיוחדים וטבעיים עם כוחות הביטחון, ואני חושב שגם בהמשך מסלול החקיקה ניתן יהיה, לדעתי ולהערכתי ולתקוותי, לסיים את החקיקה הזו בכנסת הזו. הדבר השני שהצעת החוק קובעת זה מינוי ממונה בכל מקום עבודה ציבורי, שידאג שהחוק הזה ייושם בגופים הציבוריים. אותו ממונה, אגב, בדומה, להבדיל אלפי הבדלות, למה שנעשה, מיכל רוזין, בחוק של מניעת הטרדות מיניות במקומות עבודה. גם שם יש ממונה שאמור לשמש כתובת לעובדים, ולהבדיל, גם בחוק הזה אנחנו מעוניינים בכל מקום עבודה לשים את אותה כתובת. אותו ממונה ידאג גם במידה שמקום העבודה לא עומד באותו אחוז ייצוג שבין 5% ל-7% – אותו ממונה, האחריות שלו תהיה להגיש תוכנית לממשלה ולכנסת, שתבוא ותגיד איך אנחנו מתכוונים באותו מקום עבודה לשפר ולהעלות את רמת הייצוג. וכמובן, כדי להשלים את עבודת הבקרה והפיקוח, אנחנו מדברים על כך שאותו ממונה גם יהיה חייב לדווח דיווח שנתי לממשלה, לכנסת וגם לנציבות על המצב ועל היישום של החוק במקום העבודה. הצעד הזה, חברי חברי הכנסת, הוא צעד נוסף, משמעותי וגדול מאוד, בדרך למימוש היעד הנכסף של שילוב אנשים עם מוגבלות בשוק התעסוקה, בדרך לשילובם המלא בחברה הישראלית. החוק הזה וההעסקה הזאת טובים לכולם. אנחנו לא עושים פה לא צדקה ולא חסד. הדוח של הממ"מ של הכנסת כבר הראה – וגם משרד הכלכלה דבק בעמדה הזו – ששילוב אנשים עם מוגבלויות בשוק התעסוקה יתרום למשק הישראלי כ-5 מיליארד שקל בשנה. אני רוצה, לבסוף, להודות גם ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, חברי חבר הכנסת אלי אלאלוף, על כך שהדיונים בוועדה שלך הם ענייניים ונמרצים, ואתה מבין את החשיבות. ובאותה נשימה גם להודות להנהלת הוועדה, לענת, ולצוות המשפטי בראשות נועה בן-שבת. אני חושב שמגיעה מילה טובה גם לממשלה, לוועדת השרים לענייני חקיקה ולחברי יואב קיש, שביחד אתי גם הוא מצמיד את הצעת החוק שלו ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה על העניין הזה. מילה טובה גם להסתדרות, לארגוני המעסיקים, לארגונים של ציבור האנשים עם המוגבלות, שכל כך הרבה שנים מנסים לדחוף את החוק הזה, ואני חושב שהיום אנחנו מביאים להם בשורה. ואחרון חביב, למי שניסח עבורי בכנסת הקודמת את הצעת החוק הזו, עורך-דין ולאדי גור-ארי, שהוא בעצמו, בהגדרה לפחות, איש עם מוגבלות, אבל גם איש עם הרבה מאוד יכולות ושאיפות וכישורים, שהוא זה שניסח את הצעת החוק הזאת, באמצעותו גם של אורן הלמן. גם מילה טובה לחברי כנסת, לאותם 80 חברי כנסת, שבכנסת הקודמת הלכו אתי עם הצעת החוק הזאת והיו מוכנים, בלי שיקולי קואליציה ואופוזיציה, לתמוך בהצעת החוק הזאת. אני חושב שאנחנו עושים פה היום דבר גדול, ועל כך תודתי לכנסת וגם לממשלה. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני אכן מסכים לדברים שהוא אמר עליך, חבר הכנסת אלאלוף. אני לא חבר בוועדתך, אבל כשאני נמצא שם – פשוט תענוג להיות אצלך. אתה מקצועי ואמפתי. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> מה אמרת? <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> מקצועי, אמפתי ומתקתק באופן ענייני. אני מודה לך על התקתוק. חבר הכנסת בן ראובן – לא נמצא. חברת הכנסת זנדברג – לא נמצאת. חברת הכנסת גלאון – מוותרת. חבר הכנסת ג'בארין – לא נמצא. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – נמצא. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, אני קודם כול מברך על הצעת החוק. זאת הצעת חוק הומנית, מתחייבת, ולא – אנחנו ננציח את המצב של בעלי המוגבלות. לא להסתפק רק במוגבלות, אלא מוסיפים להם גם בדידות. העבודה זה גם חלק מהחיים. לא רק ההכנסה הכספית, אלא להשתלב בחברה ולהרגיש שהם לא חסרים ולא חסר להם כלום, שהם יכולים. זה מאוד מאוד חשוב, הקטע הזה. הם יכולים לתרום, והם לא צריכים להיות לבד. שני הדברים חשובים מאוד, כי יש הרבה בעלי מוגבלויות – לכאורה, כי המגבלות הן אולי גופניות, אבל יש להם הישגים משלהם; יש מדענים עם מוגבלויות, יש אנשים שיכולים לתרום רבות לאוכלוסייה, לאנשים וגם לעצמם. לכן חשוב שהם ישתלבו בכל מקום, במיוחד בתפקידים ציבוריים, ויוכלו לתרום משם. הקצבה שמקבלים היא כמן התחייבות מוסרית של המדינה להם כדי שיוכלו לחיות בכבוד, וחלק מהחיים בכבוד – גם לעבוד. מה שחשוב גם, כשהם עובדים הם צריכים להשתכר, ואסור בכל רמה של איסור – זה מה שעושים היום, וזה לא מקובל – שבודקים את ההכנסה של בעל מוגבלות, ומהכנסה מסוימת מתחילים לקצץ בקצבה שהם מקבלים. הקצבה שבעל מוגבלות מקבל, אסור לפגוע בה, אסור לגעת בה. היא צריכה להיות איך שהיא, ללא שום קשר עם ההכנסה שהם מקבלים, כי אנחנו לא רוצים להיות במצב שאנחנו חיים בו היום, שבעלי מוגבלות מתחילים לבדוק את השעות שהם צריכים לעבוד, וללכת הביתה, כדי לא לפגוע בקצבה שהם מקבלים. זאת נקודה מאוד חשובה. אני חושב שצריך גם בחוק, או בחוק אחר, לתקן, שקצבה, לא נוגעים בה, אפילו אם אתה מקבל הכנסה גבוהה ביותר, כי החלק המוסרי צריך להישאר שם. זה – 1. 2. העניין של החוק שנפל. הוגש חוק, והיום מחתימים על חוק מחדש, בעניין של השוואת קצבת הנכות לשכר המינימלי במשק. אם אנחנו מדברים על בעלי מוגבלות, אנחנו צריכים לדאוג גם לכבוד שלהם, כמו שאמרתי קודם. אז הם צריכים לחיות בכבוד, כי יש הוצאות גדולות; לבעלי מוגבלות יש הוצאות נוספות על אלה של אנשים בריאים. לכן, להם צריך לדאוג. נוסף על כך, יש חוקים. כל היום דיברתי על אכיפה, אז יש חוקים של נגישות. מתי באמת יתחילו לאכוף את החוקים האלה? כי אם אני מדבר על בעלי מוגבלות, הם צריכים להגיע לכל מקום. יש בתי-ספר – ואני העליתי את זה לפני כמה חודשים – באוכלוסייה הערבית יש מקומות לעיוורים שסגרו, כיתות ששולבו בהן עיוורים סגרו וסוגרים, יש בתי-ספר שאין להם נגישות, ואף אחד לא מפקח ולא מתקצב. אז אם אנחנו מדברים על בעלי מוגבלות, אנחנו צריכים לדאוג להם ולדעת שהם חלק מהאוכלוסייה; הם לא נטל על האוכלוסייה, אלא הם צריכים לקבל את מה שמגיע להם. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> שוכראן, שיח'. חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת אלי כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת אייכלר, חברת הכנסת עליזה לביא, חבר הכנסת טלב אבו עראר – לא נמצאים. אבל חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – לא נמצא. חברי הכנסת יוסי יונה, נחמן שי, דוד אמסלם – לא נמצאים. מיקי לוי – מוותר. איילת נחמיאס ורבין, בבקשה. <יואב קיש (הליכוד):> – – – חבר הכנסת חאג' יחיא, אני שואל את עצמי מתי נראה במה – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> שאלה מצוינת. אז אני רוצה לספר לכם שלפני שלושה שבועות או שבועיים – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> יש אומרים שאנחנו עם מוגבלויות. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> קודם כול, אני רוצה להגיד לכם משהו. אני עומדת פה ואומרת: כולנו פה אנשים עם מוגבלות. המוגבלות שלנו פשוט בלתי נראית לעין, זה כל ההבדל. סליחה, אני נורא מצטערת. בעיני המוגבלות של חבר הכנסת אילן גילאון בלתי נראית לעין. הוא בן-אדם מדהים בעיני, מה אני אעשה. רואים אותה, אבל היא לא – מבחינתי – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> יש מוגבלות גופנית, אבל יש מוגבלויות אחרות. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מבחינתי, הקורקינט הממונע שהוא נוסע עליו כדי שתהיה לו חניה קבועה, מבחינתי, אני לא רואה אותו. מה שבסוף אנחנו צריכים לראות זה בני-אדם. לפני שבועיים פורסם שחברת "לגו" – סליחה שאני עושה פרסומת לחברה מסחרית – אני לא מתכוונת, אבל אני חושבת שהם עשו מהלך מתבקש, והם הוציאו דמות שהיא על כיסא גלגלים. אני חושבת, חברי חבר הכנסת איציק שמולי, שהצעת החוק הזאת היא הצעת חוק חשובה, חיונית. באופן אבסורדי, הייתי אומרת שהיא אפילו מתחברת להצעת החוק שעוסקת במוסר תשלומים. אני אומר לך מדוע, משום שהמדינה, על פניו, לא הייתה צריכה להזדקק להצעת חוק כזאת כדי שהיא תחשוב שחשוב לשלב אנשים עם מוגבלות במקומות עבודה של המדינה. שהיא לא תדבר בשפה של NIMBY, של – Not In My Backyard. אני לא רוצה לראות את האנשים האלה, ואני מרחיק אותם עד הנגב הרחוק, או עד הגליל הרחוק עוד יותר, כי אני לא באמת רוצה לראות אותם. לא, אני רוצה לראות אותם, הם צריכים להיות משולבים – גם בחברות פרטיות, גם במגזר העסקי, גם במגזר השלישי; בכל מקום הם צריכים להיות משולבים. יש להם תרומה אדירה. לפני שבועיים פורסם תחקיר מאוד מאוד קשה על נושא שאנחנו מכירים, על השכר במפעלים המוגנים. אני חושבת שאנחנו לא יכולים לעמוד מנגד. זאת האחריות האישית שלנו – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> זאת לא הצעה שמדברת על זה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני יודעת. אבל אני אומרת שאנחנו צריכים – תאמיני או לא, קארין, אפילו בשעה הזאת – זאת שעה יחסית מוקדמת ליום שני, אני יודעת על מה אני מדברת. <קארין אלהרר (יש עתיד):> ראיתי אותך כל היום נואמת. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא התבלבלתי. לכן – זה חלק מאותו עניין, התחושה הזאת שאנחנו צריכים לדאוג להם – עד כדי כך שהם מרוויחים רק 7 שקלים לשעה. אנחנו חייבים ליטול אחריות לדברים האלה. הצעת החוק הזאת היא חלק ממהלך שלם של קבלה חברתית אמיתית. לא קבלה חברתית, לא אנחנו מקבלים אותם. חברים, אתם יודעים מה? במידה רבה הם צריכים לקבל אותנו. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. בדיעבד חזרו לנחמן. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני הבטחתי להיות קצר, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אבל לא יכולתי שלא להוסיף את קולי לחוק בדרגת חשיבות כל כך גדולה. זה גם חוק מוסרי, זה גם חוק חברתי ממדרגה ראשונה. חיים בקרבנו מאות-אלפים, אולי יותר ממיליון, אנשים שסובלים ממוגבלות כזאת או אחרת; מוגבלות שבמקרים רבים מאוד היא בכלל יתרון – שהופכת אותם לאנשים מיוחדים, בעלי יכולת, אנשים מצטיינים, אנשים בעלי מוטיבציה, אנשים שיודעים למשוך את עצמם קדימה, הם ובני משפחותיהם גם כן. נקודה מאוד חשובה. הם ראויים שהחברה הישראלית תעשה כל שביכולתה כדי שהם ישתלבו השתלבות מלאה. עברנו דורות של התייחסות לאנשים המיוחדים האלה, אבל עכשיו אנחנו חיים בעידן שכולם מבינים שהם חלק בלתי נפרד מאתנו. הם יודעים לעשות כל הדברים, והם יכולים לתרום תרומה שווה ודומה לחברה, לקהילה, לכל מסגרת שבה הם נמצאים. לכן אני שמח מאוד שכנסת ישראל נוקטת היום את הצעד הזה, הולכת עם החוק הזה קדימה. האחריות עכשיו תהיה להבטיח שהדברים האלה ייעשו, שבאמת המעסיקים במשק הישראלי יבינו את המחויבות שלהם להעסקה כזאת. אני מבטיח לכם שבסופו של דבר הם יגלו שהם לא עשו טובה לאף אחד, או לאף אחת, אלא שהם פשוט מצאו אנשים מצוינים לעבוד אתם. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חברת הכנסת גרמן – לא נמצאת. חברת הכנסת מירב בן ארי, שהצטיינה בביקור בארצות-הברית. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> השתתפתם בתחרות ההצבעות? <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, זה היה מפגש – חברי וחברותי חברי הכנסת, אני רוצה להגיד לכם שהמפגש הזה בארצות-הברית היה מרגש, כי קארין עלתה לדבר, חברת הכנסת קארין אלהרר, וכשהיא עלתה לדבר, ישבו שם 3,000, 4,000 איש. <היו"ר אחמד טיבי:> 3,000 באולם הקטן. <מירב בן ארי (כולנו):> חברי פרלמנט מכל העולם, בעיקר באמת אמריקאים וסנטורים וחברי קונגרס, וקארין עלתה לדבר. <היו"ר אחמד טיבי:> וריגשה את כולם. <מירב בן ארי (כולנו):> קודם כול, בזה שהיא עלתה היא כבר ריגשה את כולם. וישבו שם גם – זה היה בכלל האירוע של המזרח התיכון, אז היו שם גם מלא חברי פרלמנט מכל מדינות המזרח התיכון. היא עלתה וריגשה את כולם. אנחנו ישבנו שם כמו חבורה גאה ונרגשת, ובשיא כל ההתרגשות, כשהיא עולה ומדברת ומייצגת את הכנסת – באמת, עד עכשיו אני חושבת שזה מרגש אותי – עולה האדון הנכבד הזה – – <היו"ר אחמד טיבי:> פרץ לבמה. <מירב בן ארי (כולנו):> – – פרץ לבמה, עולה – זה היה כנס של המזרח התיכון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> למרות שניסיתי לעצור אותו. <היו"ר אחמד טיבי:> יואל ניסה, אמר לי: לא יפה. <מירב בן ארי (כולנו):> אני ויואל יושבים שם נרגשים בקהל, והוא עולה, ופשוט מדבר על זה שהוא – לא, תשמע, הוא עלה – היא בכלל הייתה מופתעת לרגע, והוא התחיל להגיד שהוא גם חבר כנסת בכנסת – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> האמריקאים היו בטוחים שזה פיגוע. <מירב בן ארי (כולנו):> ממש. עכשיו, האמריקאים האלה – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – הם גם יכלו לירות בו. <מירב בן ארי (כולנו):> נכון, גם ככה הם מאוד מאוד מסודרים, והוא לא יכול פתאום להתפרץ, כי יש לו"ז – אבל מי יכול עליו? וזה היה מאוד מרגש. אז אני חייבת להגיד גם – אגב, אם אתם רוצים ממש – הוא פרץ ועמד שם ואמר שהוא חבר כנסת, ויחד עם קארין בפרלמנט של ישראל, בכנסת, והאנשים פשוט מחאו להם כפיים. <היו"ר אחמד טיבי:> למרות חילוקי הדעות, אנחנו בני-אדם. <מירב בן ארי (כולנו):> הוא אמר: אני אוהב אותה, אני אוהב את קארין. הוא גם צעק למה הוא אוהב אותנו. <מיכל רוזין (מרצ):> זה – – – קורה באמריקה. <מירב בן ארי (כולנו):> כן, זה לא קורה פה. <היו"ר אחמד טיבי:> סליחה, על קארין אני אומר את זה גם כאן. <מירב בן ארי (כולנו):> גם לי אתה אומר את זה, סליחה. <היו"ר אחמד טיבי:> באספות פנימיות. <קריאה:> הלו, הלו – – – <מירב בן ארי (כולנו):> צודקים. לכן נרשמה התרגשות בקהל, בעיקר שרוב חברי הפרלמנט שם היו ממדינות המזרח התיכון, וזה היה כבוד. אבל אני עליתי רק כדי – – – <היו"ר אחמד טיבי:> לא רק חברי פרלמנט – סופרים, אינטלקטואלים, אמנים. <מירב בן ארי (כולנו):> כן, אמנים. אני עליתי רק כדי לברך את חברי חבר הכנסת איציק שמולי וחברת הכנסת קארין אלהרר, ששניהם חברי כנסת מאוד מאוד מאוד חרוצים, ומהיום שהגעתי לכנסת אני שומעת כמה אתם מתעסקים בנושא של אנשים – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – בפנסיה, אני מקווה. <מירב בן ארי (כולנו):> לא, חלילה. אני מאוד מאוד רוצה לסכם. אני רק רוצה לפרגן ולהגיד להם שזו באמת הצעת חוק חשובה, מצוינת. בסופו של דבר, ההצטיינות של חבר כנסת – לפחות במה שלמדתי היום – זה שהוא לוקח נושא ומתמקד בו. והנושא של אנשים עם מוגבלויות זה נושא שאתם מקדמים בכל – גם בוועדות, גם בשדולות, ולכן היה לי חשוב לעלות לפה ולפרגן לכם על העבודה הזאת. יישר כוח. תודה, אדוני היושב-ראש. <קריאה:> מה היה מצב הנגישות באולם? <מירב בן ארי (כולנו):> היה מצוין. הייתה לה מעלית. <היו"ר אחמד טיבי:> חברת הכנסת רויטל סויד. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני באמת עולה רק כדי לומר לך, חברי חבר הכנסת איציק שמולי – וגם כמובן כל מי שהצטרף אליך לחוק הזה – באמת, כל הכבוד. כל הכבוד מכיוון שהיום, בחקיקת החוק הזה, למעשה, אתה, וגם חברת הכנסת אלהרר, וגם חברת הכנסת מירב בן ארי, שהן חלק מקבוצת חברי הכנסת שתמכו בחוק – באמת, עשיתם איזשהו צדק, צדק היסטורי, שינוי. יש פה איזושהי הצבעה, שכל מי שנוכֵחַ בה – נוכַח? אחמד, אתה לא מקשיב. <היו"ר אחמד טיבי:> אמרנו: נוכֵחַ. חשבתי שהפנמתם. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> בסדר, לחדד. נוכֵחַ. – – – שכל מי שנוכח כאן יכול לדעת שיש לו יד – – – <היו"ר אחמד טיבי:> כל מי שנוכֵחַ יכול להיות נוכַח שיש לו יד. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – יכול להיווכח ולדעת שיש פה באמת הצעת חוק שהיא הצעת חוק תקדימית, היסטורית, כפי שאמרה עכשיו חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק שעוד ידברו אודותיה. ועבור ציבור המוגבלים, והמוגבלים מאוד, כפי שמצוין פה בהצעת החוק, האופק, העתיד, השינוי, היכולת להשתלב במקומות עבודה, בגופים ציבוריים, במקומות שעד היום היו סגורים בפניהם, במקומות שעד היום הם לא יכלו להשתלב בהם. יש פה איזושהי אמירה, אמירה חברתית מאוד מאוד גדולה, ואני מקווה שהחוק הזה יהיה רק התחלה לסדרת חוקים, בין היתר גם להצעת חוק שאני הגשתי – הצעת חוק שלוקים בשכלם, מוגבלים בשכלם, יותר נכון, יוכלו להשתלב במקומות עבודה, לא מתוך כורח והכרח, אלא מתוך עידוד של המעסיקים; שזה יהיה וולונטרי, ויוכלו להעסיק אותם, ובכך לזכות בכל מיני תמריצים, כגון פטור מביטוח לאומי, או השלמה של שכר מינימום, או קבלת אות וכיוצא בזה. באמת, מתוך חשיבה על החברה על איך אנחנו רוצים שהיא תהיה, איך שאנחנו רוצים שהיא תיראה, וקבלת האחר והשונה באופן שוויוני, באופן מוחלט. אז תודה לך, חבר הכנסת איציק שמולי. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת זוהיר בהלול – לא נמצא; חברת הכנסת סבטלובה – לא נמצאת; חבר הכנסת חזן – לא נמצא; חבר הכנסת גנאים – לא נמצא; חבר הכנסת מוזס – לא נמצא; חבר הכנסת שלח – לא נמצא; חברת כהן-פארן – לא נמצאת; חבר הכנסת ברושי – לא נמצא. חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני כאן כי אני חייבת של איציק שמולי. באמת, הוא יזם את הצעת החוק הזאת, ואני הצטרפתי בשמחה, וחייבים להודות גם ליואב קיש, שגם הוא יזם את אותה הצעה, ובעצם אין מה לעשות, צריך עזרה מהקואליציה כדי להעביר דברים במדינת ישראל – אז, יואב, תודה; וגם חברת הכנסת נורית קורן, שהיא יושבת-ראש משותפת בשדולה. תראו, אני אגיד לכם את הדבר המתבקש. קודם כול, ההצעה הזאת, לצערנו, צריך אותה. לצערנו הרב – ואני אגיד לכם את מה שאני אומרת תמיד – החקיקה בישראל מופלאה, באמת. וזו עוד הצעה מצוינת, שאומנם צריך אותה, אבל הנה היא מגיעה לספר החוקים הישראלי. ועכשיו, אחרי שזה עובר לספר החוקים הישראלי, אני רוצה לקוות שמדינת ישראל ורשויות האכיפה ייקחו את האתגר הגדול הזה, כי מדובר פה באתגר משמעותי, וגם יישמו את הצעת החוק. אנחנו נורא נרגשים כל פעם שעוברת הצעת חוק, ואומרים: הנה מגיע השינוי המיוחל בחייהם של אזרחים ואזרחיות, אבל בסופו של דבר החיים מלמדים, המציאות מלמדת, שלא תמיד הצעות החוק האלה באות לידי ביטוי בחיי היום-יום. אז נכון שהיום אנחנו צריכים ליהנות מהרגע, שכנסת ישראל עושה – לא קורה הרבה, אבל כנסת ישראל עושה – את המעשה הכי נכון שיש, הכי משמעותי. עבודה, אני אומרת, היא לא רק השכר שבצדה – אומנם צריך לדאוג לשכר הוגן, ויותר מכך, אבל הרבה פעמים, ובעיקר עבור אנשים עם מוגבלות, שמרגישים בחברה מאוד לא יצרנים, כאלה שזנוחים בצד, כאלה ש-נו, מה יצא מכם – מבחינתם, מבחינתנו – כי גם אני כזאת – מבחינתנו, עבודה היא סיבה לקום בבוקר, היא תהליך חברות מאוד משמעותי, היא לדבר עם עוד אנשים. לכן אני חושבת שאין צודקת מההצעה הזאת, אז תודה רבה, איציק, שאתה מוביל את זה עוד מהקדנציה הקודמת, ותודה רבה, יואב, ונורית, על כל הסיוע. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. חבר הכנסת אמיר אוחנה – לא נמצא. חבר הכנסת טרכטנברג – לא. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אני מבקש שמישהו יצייץ את מה שאמרה זהבה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – לא פה. חבר הכנסת בר-לב – מוותר. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – לא כאן. חברת הכנסת נורית קורן. <נורית קורן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, שר הביטחון מר יעלון, חברי חברי הכנסת שנותרו פה אחרי שכמעט כולם כבר הלכו, הצעת החוק הזאת היא הצעה מאוד מאוד חשובה, וצריך להודות לאיציק שמולי, שהניח אותה בכנסת הקודמת וגם עכשיו, וגם לחברי יואב קיש, שיחד חתמנו וקידמנו אותה. זאת הצעת החוק הראשונה שחתמתי עליה. אני חושבת, יואב, שגם אתה, זאת הצעת החוק הראשונה. אני רוצה לומר לכם שאני חושבת שזה דבר מאוד מאוד חשוב, כי האג'נדה שלי היא שאני רוצה שתהיה חברה ערכית ושוויונית במדינת ישראל. וזו הדרך – לקחת את האנשים עם המוגבלות, ולא להסתכל על המוגבלות שלהם, ולהתייחס אליהם כאנשים לכל דבר ועניין, כדי שהם יוכלו לקום בבוקר, ללכת לעבוד, להביא שכר הולם הביתה ולהתפרנס בכבוד. אני רוצה לספר לחברי הכנסת שלא היו בוועדה – גם חבר הכנסת שמולי וגם חבר הכנסת קיש ישבו בוועדה – שבפעם האחרונה שהייתי, לפני שבועיים, קמו אנשי הצבא והמשטרה ואמרו: אנחנו מבקשים להוריד את אחוז ההעסקה שאנחנו צריכים להעסיק. הדיונים הלכו ובאו מסביב לשולחן – יושב פה חבר הכנסת אלאלוף, שהוא יושב-ראש הוועדה – והצבא ביקש להוריד את האחוז, המשטרה ביקשה להוריד את האחוז, וחברי הכנסת הסכימו. ופתאום קם הנציג של הרכבת ואמר: גם אני רוצה; אנחנו עובדים כל היום מחוץ למשרד, אין לנו הרבה אנשי מינהלה. אתם יודעים מה? אנחנו, האנשים שהולכים ורואים ושומעים, לא מבינים לפעמים את הצורך של אנשים עם מוגבלות לבוא לעבוד. אני רוצה לומר לכם שבאותו רגע קמתי ואמרתי שאני לא מבינה איך האנשים שיושבים מסביב לשולחן בוועדה לא מבינים שצריך להעסיק אנשים עם מוגבלות. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <מיקי לוי (יש עתיד):> תתחשב בה כמו שהיא מתחשבת בנו – ארבע דקות אחרי הזמן. <נורית קורן (הליכוד):> תודה רבה על ההגנה, אבל אני אסיים. <היו"ר אחמד טיבי:> אני נותן לה תוספת זמן. <נורית קורן (הליכוד):> אני מבקשת מחברי הכנסת לתמוך בהצעה הזאת בקריאה ראשונה, וכשהיא תבוא לקריאה שנייה ושלישית, אני מקווה שעוד במושב הזה, שנזכה שהיא תיכנס לספר החוקים. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת יואב קיש. <יואב קיש (הליכוד):> תודה. שלום, השר יעלון. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם שאחד הדברים, בתור חבר כנסת חדש שמגיע לכנסת – אי-אפשר שלא להתרשם ולראות שהכנסת היא דוגמה טובה לשילוב אנשים עם מוגבלות. אני לא מדבר בלשון צחוק, מה שנקרא, על החברים שלנו פה, אלא אני מדבר על עובדי הכנסת. אני חושב שאם יש כמה דברים שאנחנו יכולים להתגאות בכנסת – אני חושב שגם היושב-ראש מתגאה בזה, בצדק – זה הנושא של שילוב אנשים עם מוגבלות בקרב עובדי הכנסת. אני חושב שבעניין הזה כנסת ישראל יכולה להיות דוגמה ומופת לכל המגזר הציבורי. וזו בעצם מטרת החוק. זו בעצם החקיקה שאנחנו שמים היום על שולחן הכנסת, שמטרתה באמת לשלב, ולהביא, מצד אחד, אותנו כחברה למקום טוב יותר, ומצד שני, לתת לאותם אנשים הזדמנות שווה, וליצור מצב – אנחנו קוראים להם אנשים עם מוגבלות – שהמגבלה שלהם לא תהווה מגבלה, לפחות לא באפשרות וביכולת לעבוד. אני רוצה לשתף אתכם בכמה דברים שעלו בדיוני הוועדה. אחד הנושאים המשמעותיים שעלו ועיכבו את הקריאה הראשונה היה מה ההגדרה של משמעות "אדם עם מוגבלות", כי צריך לדעת איפה שמים את הקו. מצד אחד, חשוב לנו שישלבו אנשים עם מוגבלות משמעותית. מצד שני, ברגע שאתה עושה את זה, פתאום מי שהמוגבלות שלו היא לא כזאת משמעותית, והוא לא נחשב, הוא לא מקבל את העידוד שהחוק הזה אמור לעודד. סביב העניין הזה דנו לא מעט, ואני שמח לומר שזה אחד מנושאי המפתח שכן הגענו בהם להסכמות – איפה חברת הכנסת סויד, שגם הזכירה מוגבלות נפשית – ולכן גם הנושא הזה נכנס. יואל, נשמח אם תוכל לעדכן אותה אחר כך על העניין הזה, של מוגבלות נפשית, שכן נכנס לחוק הזה. נושא נוסף שעלה בוועדה, וזה מה שהזכירה פה חברת הכנסת נורית קורן, שהייתה שותפה מלאה, ועדיין שותפה לכל המהלך, ותודה לך על השותפות, זה הנושא של כוחות הביטחון. כי הגישה שהייתה, וזו גישה שאני מצר עליה, שראינו במקומות האלה, זו לא גישה של אנחנו בעד ואנחנו רוצים, אלא גישה של תעשו לי כמה שפחות, כי זה מפריע. תבינו, זה מפריע, כי ככה וככה וככה. על העניין הזה נלחמנו. מה שאמרה קודם נורית – דרשנו מהם: אוקיי, אתם רוצים הטבה? אז אנחנו לא מדברים על 5%, כי 5% היום זה בחוק; אנחנו רוצים 7%. אגב, 5% זה המספר שהעלינו בהצעה שהבאנו בכנסת הנוכחית. הכנסת הקודמת דיברה, נדמה לי, על 3% – איציק? אני חושב שחשוב שנשמור על 5%. אני חושב שזה יהיה יעד יותר ריאלי ויותר נכון. גם הוא עדיין לא מביא לידי ביטוי את מלוא הספקטרום, אבל זה בהחלט צעד נכון בכיוון. וגם במקום הזה, של כוחות הביטחון, אני חושב שהשיח חייב להשתנות. אנחנו עדיין במקום – לפחות ממה שראיתי שם – שיש יותר מדי אנשים במקום של "זה מפריע" – זה לא חלק מאתנו, כאילו מכריחים אותי. אני חושב שהדבר הזה לא טוב. אני מקווה שלאחר שהחוק יעבור, ולאחר שנתקדם, וגם אנחנו כחברה נשתפר, אולי האווירה הזאת תשתנה, כי אם אני מסתכל באנלוגיה מסוימת, אולי למה שלפני 30 ו-50 שנה היה שילוב נשים, ואיפה היינו במקום הזה מבחינת, באמת, שוויון לנשים, ובוודאי גם למגזר הערבי, או מגזרים אחרים, כפי שדיברנו – אני חושב שבמקום הזה, של האנשים עם מוגבלות, אנחנו כחברה נמצאים רחוק רחוק מאחור, ויש לנו דרך ארוכה לעשות. לגבי החוק, השארנו שני נושאים פתוחים, והם נושאים משמעותיים שיצטרכו לעבור בחקיקה בוועדה. יושב פה יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת אלי אלאלוף, שללא תמיכתו ועידודו – יש לו הרבה דברים על האג'נדה שם בוועדה, והנושא הזה מקבל ממנו קדימות ועדיפות, ותודה לך על כך. אנחנו בהחלט מעריכים את המאמצים והשותפות בנושא הזה, יודעים שזה חשוב לך. שני נושאים נשארו פתוחים. האחד זה הנושא של איך אנחנו מודדים את היעד במגזר הציבורי בלי לפגוע בפרטיות של העובד. הרי אנחנו דורשים מהמשרדים ומהרשויות לבוא ולדווח לנו מהו אחוז העובדים עם מוגבלויות שיש לנו במשרד – זה אומר שהם צריכים לקחת את ה-database של כל העובדים שלהם, ומישהו צריך לבדוק ולראות לפי תעודת הזהות אם אותו עובד נופל לקריטריון הרלוונטי. כל התהליך הזה חייב להיעשות בצורה שתשמור על חסיון הפרט. אני מודה שתשובה ברורה לדבר הזה לא הייתה לנו. אנחנו צריכים לבדוק איך עושים את זה. שמענו את הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הם טענו קצת שזה גם – אנחנו לא מתעסקים בזה, זה לא העסק שלנו. אנחנו נצטרך למצוא לזה פתרון, ואנחנו נצטרך למצוא לזה דרך, כי אחרת לא נוכל להשתפר. אם לא נדע מה היעד ועל כמה אנחנו עומדים, לא נדע להשתפר. וכמובן, אני אומר את זה חד וחלק, לא נפגע בחסיון הפרט בעניין הזה. אנחנו חושבים שזה חלק מאוד חשוב וזכות בסיסית, ומובן שהיא חייבת להישמר. הנושא השני שלא סגרנו, ואני אומר, לא סגרנו – מה הייתה המשמעות? המשמעות הייתה שאנחנו רוצים להביא את זה לקריאה ראשונה, רוצים לקבל את ההצבעה של המליאה בעד קריאה ראשונה, ויודעים שנשאר לנו עוד לטפל בנושא הזה, פשוט בשביל לא לעצור את התהליך של החקיקה. הנושא השני זה באמת נושא הסנקציות, נושא הענישה; מה אנחנו עושים לאותו משרד, בוא נגיד, אולי אפילו סתם ככה, משרד הרווחה, שכביכול לא עומד ביעד, או משרד התיירות או עיריית חולון, או כל מקום אחר, לא עומדים ביעד, מה עושים? אז נתנו לזה כלי אחד, של ממונה על התחום בתוך אותו משרד או עירייה, והיא או הוא צריכים להגיש תוכנית איך עולים ביעד, איך מצליחים באמת להגיע למספרים שאנחנו מדברים עליהם. אבל השאלה הגדולה, וזו שאלה שאני חושב שחשוב מאוד שנענה עליה גם לקראת הקריאה הבאה, היא מה תהיה הסנקציה; ואני אומר לכם פה, מעל הבימה, חייבת להיות סנקציה. אז כנראה אנחנו לא מדברים במישור הפלילי, זה לא מישור פלילי, אבל אנחנו נמצא את המנגנון, בין אם מדובר בנושא עבירה מינהלתית – ואני מודה שגם לזה הייתה התנגדות בוועדה, חשבו שזו סנקציה קשה מדי; או אולי למנוע גיוס של עובדים מסוג מסוים, או משהו כזה. אנחנו נמצא את המנגנון שאותו ארגון, אותו מגזר בתוך המגזר הציבורי, אותה קבוצה, אותו משרד שלא יעמוד ביעד, הוא ישלם על זה מחיר. אחרת אנחנו עושים פה חוק בלי שיניים, ולצערי יש יותר מדי כאלה, ואני מאוד מאוד לא רוצה שהחוק הזה יהיה כזה. <היו"ר אחמד טיבי:> סיימת? <יואב קיש (הליכוד):> אני רוצה לסיים, כבוד היושב-ראש, בלהודות לעורך-דין ולאדי גור-ארי, שהוא בעצם שותף מלא לכל הדרך, עוד עם איציק שמולי בהצעה הראשונה, וכמובן גם עכשיו; אני רוצה להודות לך, איציק, על שותפות לדרך, באמת הובלת את זה בכנסת הקודמת ואתה מוביל את זה עכשיו, ואני שמח שאנחנו הצטרפנו, חברת הכנסת נורית קורן ואנוכי, באמת בשביל לקדם את זה. ונכון מה שאמרת – אנחנו צריכים פה קואליציה של כל המליאה, וזה חשוב, וזה מה שהשגנו וזה מה שיש לנו. מי שאני רוצה עוד להודות לו זה אורן הלמן, שפועל ומוביל גם פעילות מחוץ לכנסת, כמובן, של עמותת "סיכוי שווה", שדואגת להציב את אותם אנשים עם מוגבלויות גם בשוק האזרחי, ואני מקווה שגם במגזר הציבורי. אז אני מאוד מקווה שנקבל היום את אמון המליאה, אני מאמין שכך יהיה. אני חושב שלנו כחברה עדיין נכונה דרך ארוכה, ואני מקווה שבמקום הזה הכנסת תהיה דוגמה ומופת. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. הצבעה, רבותי. נא להצביע. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ייצוג הולם לעובדים עם מוגבלות בגופים ציבוריים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 26, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק חוזרת לוועדת העבודה והרווחה להמשך דיון. תודה רבה. <הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 61) (החלת האיסור על משלוח פרסומת לשם קבלת תרומות או לתעמולה), התשע"ה–2014> [מס' פ/2053/19; "דברי הכנסת" ה-19, מושב שלישי, חוב' ז', עמ' 14934.] <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני מוכן לקרוא לי? <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת איתן כבל, שהוא יו"ר ועדת הכלכלה – סעיף אחרון, הודעה. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רשמת פרלמנטרית, חברותי וחברי חברי הכנסת, הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 61) (החלת האיסור על משלוח פרסומת לשם קבלת תרומות או לתעמולה), התשע"ה–2014, שאותה יזמו בכנסת התשע-עשרה חברי הכנסת מיקי רוזנטל ועדי קול, התקבלה בקריאה ראשונה ביום י”ז בכסלו התשע"ה, 9 בדצמבר 2014, והועברה לוועדת הכלכלה. בהתאם להוראות חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, וביוזמת חבר הכנסת מיקי רוזנטל, מיוזמי הצעת החוק בכנסת הקודמת, החליטה ועדת הכלכלה ביום כ"ג בשבט התשע"ו, 2 בפברואר 2016, כי ברצונה להחיל דין רציפות על הצעת החוק האמורה. כעת מתבקשת הכנסת להחליט על החלת דין רציפות. הצעת החוק נועדה לתקן את סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), האוסר שיגור דבר פרסומת באמצעות מערכת פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטית, הודעה אלקטרונית או מסרון בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, כך שהאיסור יחול גם על מסר המופץ לציבור הרחב ומטרתו בקשת תרומה או הפצת תעמולה. אציין כי הפצת מסרים פוליטיים, ובכלל זה תעמולת בחירות, לא תיחשב הפצת מסרים אסורה. בנוסף, בהצעת החוק מוצע לקבוע כי אם דבר הפרסומת שוגר באמצעות מסר קולי, יאפשר המפרסם לנמען, במשך 30 שניות מתחילת ההודעה, להסיר את שמו מרשימת התפוצה של המפרסם בדרך של לחיצה על החייגן. הממשלה הביעה את תמיכתה בהחלת דין רציפות על הצעת חוק זו, ולא היו התנגדויות אחרות. לפיכך מתבקשת הכנסת לאשר את החלת דין הרציפות על הצעת החוק. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך, חבר הכנסת איתן כבל, יושב-ראש ועדת הכלכלה. לחברי הסיעות יש אפשרות להגיש ערעור תוך 14 יום מהיום. אין הצבעה על ההודעה של חבר הכנסת איתן כבל. לכן, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ז' באדר א' התשע"ו, 16 בפברואר 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 20:48.>