דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוב' י"ט
ישיבה ק"ג
הישיבה המאה-ושלוש של הכנסת העשרים
יום שלישי, ז' באדר א' התשע"ו (16 בפברואר 2016)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3
נאומים בני דקה 3
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 4
סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 5
נאוה בוקר (הליכוד): 5
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 7
איתן ברושי (המחנה הציוני): 8
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 8
יעל גרמן (יש עתיד): 9
נחמן שי (המחנה הציוני): 10
רויטל סויד (המחנה הציוני): 11
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 11
דב חנין (הרשימה המשותפת): 12
עמר בר-לב (המחנה הציוני): 13
איציק שמולי (המחנה הציוני): 14
שאילתות ותשובות 15
354. סימון תעודות זהות של פלסטינים בחברון 15
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 15
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 18
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יצחק וקנין:>
צהריים טובים. אני מתכבד לפתוח את מליאת הכנסת – יום שלישי, ז' באדר א' התשע"ו, 16 בפברואר 2016.
כהרגלנו ביום שלישי, אנחנו פותחים בנאומים בני דקה, אבל לפני כן – הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון מס' 10) (העברת מסמך בדרך דיגיטלית), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת מיקי לוי.
מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעה של חברי הכנסת איציק שמולי, קארין אלהרר, אורן אסף חזן ויפעת שאשא ביטון בנושא: משלחות לזכר השואה לפולין – תלמידים נותרים מאחור, בארץ, בגלל מצוקה כלכלית; ובהצעה של חבר הכנסת חמד עמאר בנושא: קרטל בנסיעות לפולין. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יצחק וקנין:>
אבקש מכל חברי הכנסת שרוצים להשתתף בנאומים בני דקה להירשם ברגע הזה. אני מפעיל את שעון ההצבעה, אבל אאפשר לראשון המבקשים, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. אתה הראשון, ואחרי כן אנחנו נתנהל בהתאם לרישום. הפעלתי את ההצבעה? הנה, ההצבעה מופעלת.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים.
כבוד היושב-ראש, היום ביקרנו, ביוזמת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, באתר בנייה שבו בחודש הזה נפל פועל בניין ונהרג – זה היה בפתח-תקווה. הגענו לשטח. לא רק אני, כמומחה, יודע, אלא כל מי שנכח שם יודע ומבין מה הסיבות לכל הקטל הזה בבניין. אספר מה ראינו שם: יש מנהל עבודה אחד שצריך לנהל שלושה מבנים רבי-קומות מעל מרתף, וגם שטח, עבודות בשלבים שונים – יש בניינים בגמר, יש בניינים בשלד ויש בניינים באמצע – והוא צריך להיות ממונה בטיחות, והוא צריך לבדוק גם את העובדים, גם את התקדמות העבודה, גם את קבלני המשנה וגם אם העובדים בכלל מורשים ואם יש להם הסמכה ואת כל הנתונים והם יכולים ומוסמכים לעבוד בעבודת בניין שם, ובעבודה בגובה במיוחד. המסקנה שהגענו אליה: לא יכול להיות שמצב כזה יימשך.
בנוסף, המדינה – אנחנו מזכירים עוד פעם את 17 הפקחים לכל אתרי הבנייה – הפקח האחראי מטעם משרד הכלכלה מפקח על 600 אתרים, ושלושת המבנים האלה נקראים אתר אחד. יש גם אתרים שהוא לא מפקח עליהם. המצב הזה צריך להיפסק. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. דרך אגב, את מה שהוא אומר שמעתי בשידור חי מחבר הכנסת איל בן מנחם, שהיה אתכם יחד, נכון?
<אלי בן-דהן (הבית היהודי):>
בן ראובן.
<היו"ר יצחק וקנין:>
סליחה, בן ראובן. הוא היה אתכם יחד בסיור.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בראשות חבר הכנסת אלי אלאלוף, שהוא יושב-ראש הוועדה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
כן. שמעתי את הדברים. נפגשנו באיזושהי פגישה, לא בכנסת, והוא סיפר לי את הדברים. תודה שאתה מעלה נושא כל כך חשוב.
חברת הכנסת סופה לנדבר, ואחריה – חברת הכנסת נאוה בוקר, ואחרי כן – חבר הכנסת אחמד טיבי.
<סופה לנדבר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני דווקא רוצה את הדקה הזאת להקדיש לחיילים הבודדים. במשרד העלייה והקליטה – ואני ישבתי במשרד – יש אגף צעירים שצריך לעסוק בנושאים שונים של צעירים, וגם בחיילים בודדים, אבל זה לא רק משרד העלייה והקליטה, זה גם משרד הביטחון; אני מדברת על חיילים בודדים, על אלו שסיימו כבר שירות בצבא. צריך להגיד שהאנשים האלה מגיעים מכל המדינות, מכל רחבי העולם, ונפרדים מהמשפחה, וכאן הם לבד, כאשר הם נתנו את השנים הכי טובות למדינת ישראל. מדינת ישראל לא צריכה להשאיר אותם לבד אחרי שירות בצבא. זה תהליך מאוד לא פשוט.
צר לי כאשר אני קוראת כתבה אחרי כתבה על אלו שהזניחו אותם, על אלו שלא מצאו דרך במדינת ישראל ולא מצאו טיפול ראוי ונשארו לבד. אני חושבת שמספיק שחייל בודד נמצא כאן לבד, בלי משפחה. אחרי שירות בצבא, לא הצבא ולא משרד העלייה והקליטה צריכים לעזוב אותו; צריכים לתת לו טיפול אישי ופרטני, טיפול שישאיר אותו בארץ, טיפול שלמענו הוא בעצם הגיע למדינת ישראל. הוא הגיע כדי להיות חלק של מדינת ישראל, וחבל לי מאוד על השנים הטובות שהשקענו בחייל הזה ושהחייל הזה השקיע במדינת ישראל, והוא עזב את המדינה. אז מה עשינו? אני בטוחה שיש תוכנית, גם במשרד העלייה והקליטה וגם במשרד הביטחון. אסור להשאיר אותם לבד.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה. תודה לחברת הכנסת סופה לנדבר. תעלה חברת הכנסת נאוה בוקר, ואחריה – חבר הכנסת אחמד טיבי.
<נאוה בוקר (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הבנתי שזה נהיה נורא טרנדי לדבר על קץ הדמוקרטיה ועל תקופות אפלות, אז החלטתי גם אני לדבר על מהו בעיני קץ הדמוקרטיה. איך הייתם מגדירים מצב שבו חברי כנסת הולכים לבקר משפחה של מחבלים ועומדים דקת דומייה לזכרם? איך הייתם מגדירים מצב שבו חבר כנסת טוען כי אלו שרוצחים את ילדינו אינם מחבלים אלא שהידים שהלכו להרוג במסגרת המאבק בכיבוש? איך חברת כנסת משתתפת במשט טרור שבו התכוונו לפגוע בחיילינו עם סכינים?
אז כן, ככה זה נראה כשקץ הדמוקרטיה מתקרב. חברי כנסת מנצלים את חסינותם, הולכים ומסיתים לטרור, ממרידים נגד המדינה, ומה אנחנו אמורים לעשות – לשתוק? מה אנחנו אמורים להגיד לציבור שבחר בנו? כן, אני מדברת גם על הציבור הערבי, שבחר בחברי כנסת וקיבל תומכי טרור. נגיד להם שאין מה לעשות, שזה המצב? אף בן-אדם שפוי לא יוכל להשלים עם זה. הטרור הזה, הדמוקרטיה שהופכת לכלי שרת בידם של מסיתים – זה באמת מזכיר לי תקופות אפלות.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה רבה.
<נאוה בוקר (הליכוד):>
משפט אחרון. אני אומרת כאן, כדי שזה יהיה ברור לכולם: חוק ההשעיה ייצור את ההרתעה הדרושה, ואנחנו נמצה את כל האפשרויות שברשותנו כדי לעצור את הטרור שיוצא מתוך הכנסת. לא ניתן למסיתי בל"ד להרוס לנו את הדמוקרטיה. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת נאוה בוקר. יעלה חבר הכנסת אחמד טיבי.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
מרשה לי לדבר?
<נאוה בוקר (הליכוד):>
סליחה?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
כי אמרת: קץ הדמוקרטיה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת איתן ברושי.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, אתמול קיבלתי פנייה מאחד ההורים מכפר-קאסם שהבן שלהם, יחד עם עוד שלושה, ארבעה צעירים – הם שחקנים נערים של "מכבי הרצליה". בחזרה שלהם, גברתי ראש העיר לשעבר – – –
<יעל גרמן (יש עתיד):>
– – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
נכון. בחזרה שלהם – הם חזרו מהרצליה לפתח-תקווה, לתחנת הרכבת, כדי לחזור לכפר-קאסם, ושם, בתחנת הרכבת בפתח-תקווה, הם הותקפו על-ידי צעירים יהודים. ניסו לדרוס אותם ברכב, אחר כך תקפו אותם פיזית – ירדו מהרכב – והם ניצלו כי הם קפצו ועלו לאוטובוס. נהג האוטובוס שם לב, לקח אותם והמשיך בנסיעה. הם נפגעו פיזית. זאת הייתה חוויה נוראה לארבעת הנערים. ניסו להגיש תלונה בלילה בכפר-קאסם. בתחנה אמרו להם: תלכו לטייבה. הוגשה בסופו של דבר תלונה, אבל יש כל כך הרבה תלונות על אלימות וגזענות נגד צעירים וצעירות ערבים.
נשאלת השאלה: מה ייעשה למי שתקף את הנערים, את הילדים האלה? מה תעשה קבוצת "מכבי הרצליה", למשל, שבה משחקים הנערים? ההתאחדות? המשטרה? במקרה הפוך נדמה לי שהם כבר היו במעצר.
אני קורא למשטרה ולשר לביטחון פנים: תתחילו לטפל בגזענים ובאלימות של יהודים כלפי ערבים, כי הנושא הפך להיות מגפה ממש.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת איתן ברושי, ואחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, במהלך חודש מאי בשנת 2015 הכריז משרד החינוך על רפורמה בחינוך לגיל הרך, ובמסגרתה הועסקה סייעת שנייה בגנים המונים 30 ילדים ומעלה. משיחות עם הצוות החינוכי בגנים, הורים לילדים וועדי הורים נודע כי גן שהחל את פעילותו בשנה הנוכחית עם מניין של 30 ילדים אך ירד במניין הילדים, ולו בילד אחד, עקב אילוצים שונים – משרד החינוך הפסיק את העסקתה של הסייעת השנייה באופן מיידי, לרבות במהלך השנה. עקב כך נוצרה מציאות קשה שפוגעת במערכת החינוך ובילדים.
הפסקת עבודתה של הסייעת השנייה פוגעת בסייעת שזה עתה התקבלה לעבודה אך מפאת נוהלי המשרד נשארת ללא עבודה, וללא שום התראה מוקדמת. כמו כן, כאמור, ישנה פגיעה בצוות החינוכי, ובו הגננות, שמתקשות לעמוד בנטל הטיפול השוטף בילדים, וזאת ללא התראה מוקדמת או היערכות מראש לשם הסתגלות לשינוי במצב. ההחלטה פוגעת בהורים ובילדיהם, שהורגלו לסייעת נוספת ועתה זוכים לתשומת לב מועטה ולתנאים לא הולמים למען ההתפתחות המיטבית על-ידי הצוות החינוכי בגן. יום הלימודים לא יכול להתקיים בגן ללא הסייעת השנייה.
אני פונה לשר החינוך להסיר את רוע הגזירה ולא לפגוע בסייעת השנייה במהלך שנת הלימודים, ודרכך, אדוני היושב-ראש – להנהלת נשיאות הכנסת לאשר את זה לדיון ולא לדחות את זה. זה לא פחות חשוב מהנושאים שאישרתם בימים האחרונים. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני חושב שיש נושאים שאפשר להביא אותם בשאלה דחופה – שאילתה דחופה. הנושא הזה, אני חושב שהוא יותר מתאים לשאילתה דחופה, ואז השר או סגן שר החינוך ייתנו לך תשובה יותר מהירה, יותר קצרה, ולא בתוך דיון בוועדה. כך אני חושב, אבל אביא את הדברים למי שצריך.
תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. תעלה חברת הכנסת קסניה סבטלובה, ואחריה – חברת הכנסת יעל גרמן.
<קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בימים האחרונים אנחנו מוצפים בהצעות: לקיים פסגת שלום אזורית, פסגת שלום מקומית, ניסיונות תיווך של ממשלת מרוקו ומלך מרוקו שהציע, באמצעות נציגיו כאן בארץ, שהם יהודים ישראלים, ומעוניינים בקידום של יחסי שלום בינינו לבין הסביבה הטבעית שלנו, המזרח התיכון. ההצעות האלה ישנן; הן כרגע נמצאות על השולחן יחד עם יוזמת השלום הערבית משנת 2002, שעד היום ממשלת ישראל לא השכילה, לא היטיבה ולא חשבה שזה נכון לתת מענה על יוזמה חשובה זו, וגם על היוזמות הבאות. ואנחנו כרגע מתבשרים על כך שגם ממשלת צרפת וגם ממשלות נוספות מעוניינות לתווך ולקדם את נושא השלום והדו-קיום שלנו עם השכנים הפלסטינים שלנו – בפ"א רפה.
אני חושבת שאנחנו, האחריות שלנו כישראלים, כאנשים שהביטחון של מדינת ישראל חשוב להם, לקחת את האחריות בידיים שלנו ולהגיד שאנחנו, אל לנו להיות סרבני השלום. אם הצד השני לא מעוניין – שהוא יבוא ויגיד: אני לא מעוניין להשתתף בוועידת שלום; אני לא מעוניין להשתתף במשא-ומתן. אבל אנחנו – אנחנו שוחרי השלום, אנחנו שוחרי הביטחון, אנחנו אלה שבאמת חרדים לערכים של הדמוקרטיה, של חופש, וכמובן רוצים לספק את השלום לנו, לילדים שלנו ולנכדים שלנו ולהמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
אין פתרון אחר זמין על השולחן היום מלבד פתרון של שתי מדינות לשני עמים. רק במצב שאנחנו נוכל לקיים מגע כלשהו עם הצד הפלסטיני, אם זה יהיה בתיווך של צרפת, מצרים, מרוקו או כל מדינה אחרת – מדינה ידידותית כמובן, לא מדינה עוינת לנו – אז ייטב לנו ונוכל באמת לברר את העמדות, לגבש עמדות ולהיכנס אל תוך משא-ומתן שישים קץ לשפיכות הדמים, שישים קץ למציאות הבלתי-אפשרית של קיפאון מדיני, ולסיים אחת ולתמיד את השליטה בעם אחר, שהיא בלתי נסבלת. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. תעלה חברת הכנסת יעל גרמן, ואחריה – חבר הכנסת נחמן שי.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש – אני לא רואה שר – חברי וחברותי חברי הכנסת, לפני כשנה וחצי ישבה ועדה ציבורית בראשותה של השופטת שרה פריש וקבעה את הקריטריונים למתן פטור במס הכנסה – מה שנקרא סעיף 46. השכילו השופטת שרה פריש והוועדה שהיא עמדה בראשה לבוא ולומר שיש לנתק את הקשרים הפוליטיים ואת המניעים הפוליטיים ממתן הפטור; יש לקחת את הקריטריונים הציבוריים, ורק הם צריכים לקבוע. והשכיל שר האוצר דאז, יאיר לפיד, לקבל את ההמלצות כפי שהן ומייד ליישמן.
לדאבוני הרב, היום בוועדת הכספים היה ניסיון לסגת מההחלטות האלה, והיה ניסיון, שלשמחתי הרבה לא צלח, להוציא את רל"א – "רופאים לזכויות אדם" – מהעמותות שזכאיות לפטור על-פי סעיף 46. אני אומרת לצערי, ולשמחתי זה לא צלח, מפני ש"רופאים לזכויות אדם" – אולי לא יודעים, אבל הם פועלים כל כך הרבה למען הרפואה הציבורית. הם שפעלו והיו מהגורמים לכך שהוספו מכשירי MRI בבתי-החולים שלנו, פה בישראל; הם פעלו למען חיזוק הרפואה הציבורית; הם פעלו כאשר הם גילו שהיו ניסויים של "אנתרקס" על החיילים שלנו. אז לבוא ולנסות להכתים אותם היה מעשה לא ראוי, ואני שמחה שהוא לא צלח.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. יעלה חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חברת הכנסת רויטל סויד.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שעתיים בערך, בשער שכם, עצרו שוטרי מג"ב שני עיתונאים של עיתון בלתי ידוע, בלתי מוכר, בשם "וושינגטון פוסט" – את ראש המערכת שלהם ואת אחד הכתבים – בהאשמה או בחשד להסתה. הם עמדו שם ברחוב וראיינו תושבים, אזרחים, אנשים שעברו ברחוב, והם החליטו שהפעילות הזאת חשודה. עיכבו אותם לחקירה – זה לא היה מעצר, זה היה עיכוב לחקירה – ואחר כך הם שוחררו.
אז אני רוצה לשאול: מאיפה הטמטום הזה מגיע בדיוק? קודם כול, צריך לבדוק את זהותם; אם הם מציגים תעודות עיתונאי, הם נושאים תעודות עיתונאי של לשכת העיתונות הממשלתית, זה כבר מעמיד אותם במצב מסוים. שנית, עצם הרעיון שאתה עוצר עיתונאים, משבש את הפעילות שלהם, לא מוצא כמובן שם דבר בדיעבד, אבל גורם נזק עצום למדינת ישראל בימים, חודשים ושנים שאנחנו זקוקים לתקשורת, ובמיוחד למובילים שלה – וה"וושינגטון פוסט" הוא אחד החשובים – זה מצב בלתי נסבל.
אנחנו יודעים את זה; זו לא הפעם הראשונה ולא הפעם האחרונה; הכנסת דנה בזה, ועדות של הכנסת – זה לא משנה שום דבר. אם השוטר או החייל ברמה של השדה, ברמה של השטח, אינו מבין שעיתונאים הם לא נושא לחקירה, עיתונאים הם חלק מהזירה, צריך לקחת את הנוכחות שלהם בחשבון, הם לא האויב – הם גם לא אוהב בהכרח, אבל הם לא האויב – אז אנחנו לא ננצח אף פעם במלחמת ההסברה שלנו. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. תעלה חברת הכנסת רויטל סויד, ואחריה – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תאונה קטלנית מחרידה אירעה רק אתמול, שלשום, תאונה שבה שישה אנשים איבדו את חייהם. נושא תאונות הדרכים, שעולה לפרקים על סדר-היום, הוא נושא שצריך להבין: הן גובות מדי שנה כ-400 אנשים; הם מאבדים את חייהם רק בגלל תאונות דרכים. וכאשר אנחנו יודעים שמאות אנשים מתים בסיטואציות כאלה, הנושא הזה חייב להיות אחד הנושאים שעל סדר-היום הציבורי באופן תדיר, ולא רק אחרי שקורית תאונה קטלנית כל כך כפי שאירע בכביש מס' 1.
אבל אחד הדברים החשובים ביותר הוא – לפחות בינתיים, עד שאנחנו מוצאים באיזשהו אופן את הנוסחה הנכונה להתמודד עם אירוע שלמעשה יכול לקרות כמעט לכל אחד מאתנו, בין כהולך רגל, בין כנוסע, בין כנהג ובין כנפגע – אחד הדברים שאנחנו חייבים לשים ולשוות לנגד עינינו זה – 1. שנהגי תחבורה ציבורית לא יהיו אנשים, מה שאנחנו מכנים, "שוורים מועדים", אנשים שכבר התנסו בתאונות, בין היתר קטלניות; לא להחזיר נהג שכבר הראה שהוא נהג רשלן להיות נהג של תחבורה ציבורית; 2. אנחנו יודעים לבקש כל כך יפה את הר"פ, את גיליון הרישום הפלילי, כדי לדעת מי עבריין מין ומי לא, ומי שהוא עבריין מין לא ינהג בתחבורה ציבורית, כי אנחנו לא רוצים לסכן בין היתר את ילדינו. באותה מידה – לדרוש שנראה את הגיליון התעבורתי, את הר"פ של התעבורה, כדי שלא יהיו נהגים שהם עברייני תעבורה נהגי תחבורה ציבורית.
ומילת סיכום: לא יכול להיות שכאשר יש תאונה כל כך קטלנית וכאשר ההלוויה נערכת בבני-ברק ואנשים רוצים להגיע מירושלים – לכל הפחות חברת "אגד": תעמידו אוטובוס שייקח את האנשים שרוצים להגיע להלוויה ואין להם האמצעים והדרך להגיע. יש לכם אחריות בנושא. לפחות הייתם מעמידים את האוטובוס הזה שייקח את האנשים להלוויה, שאתם, בדרך זו או אחרת, אחראים לה, ואל תאמרו להם שאינכם מספקים להם את האמצעים האלה. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. תעלה חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ואחריה – דב חנין.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
חברתי חברת הכנסת סויד אמרה לי שהיא ראתה שבדיון בנושא תאונות הדרכים היה לי מאוד קשה. אז אני רוצה לשאול אתכם: אני מניחה שאף אחד מכם אינו יודע מי הוא שמואל כץ. שמואל כץ היה צריך להיות היום בן 18; בנו של שלומי כץ, שניגש אלי אחרי הדיון. שמואל כץ היה בן שלוש כשהוא ירד מרכב ההסעות ברמת-שלמה. המעיל שלו נתפס בדלת, והנהג המשיך לנסוע. אני מעלה את הבן הגדול שלי כל יום על ההסעות. אני, את אהרן הנהג אוהבת כמו סבא, ומבחינתי הוא באמת הבן-אדם, הייתי אומרת אחד האנשים הכי חשובים בחיים שלי, אחד האנשים שאני חייבת להיות מסוגלת לסמוך עליהם – שהוא לא רק לוקח את בני בשלום, הוא גם מחזיר אותו בשלום.
זה לא רק עניין תאונות הדרכים; זו העובדה שאנחנו נוטים לשכוח את האנשים מאוד מאוד מהר. ואת אמו של לוי יצחק, שנהרג ביום ראשון – אמרתי קודם בדיון "נרצח", כי במידה מסוימת, לפי התנהגות הנהג, שרץ מהר מהר אחרי התאונה לגעת בטכוגרף של האוטובוס, בקופסה השחורה של האוטובוס – מאוד יכול להיות שזה נרצח. הקול של אימא של לוי יצחק מלווה אותי, מלווה אותי מאוד חזק.
יש מחסור נוראי בנהגי אוטובוסים בישראל, חברים וחברות, אדוני היושב-ראש; מחסור נוראי. ואני שאלתי את מזכיר הנהלת "אגד" שהיה בדיון: עד כמה אתם מתפשרים על איכות הנהגים שנוהגים באוטובוסים שלנו, ובכלל בכל הרכבים הכבדים? תיקן אותי, בצדק, ראש אגף התנועה ניצב ירון בארי: בכל הרכבים הכבדים. עד כמה אתם מתפשרים על איכות אותם נהגים שמסיעים, שנוהגים, שעולים על הכבישים ושמסכנים את חיי כולנו?
אנחנו פשוט, הבית הזה, אנחנו אומרים את זה כל הזמן, אבל באמת, זה לפתחנו, זה לפתחנו, זה לפתחנו. בואו נזכור את האנשים האלה. הפנים שלהם והפנים של המשפחות שלהם הם הנורה המהבהבת. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. יעלה חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת עמר בר-לב.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה לך, אדוני היושב-ראש. שלוש הערות קצרות בעקבות דברים שנאמרו כאן.
אני רוצה להצטרף לדבריה החשובים של שרת הבריאות לשעבר, חברת הכנסת גרמן, בעניין "רופאים לזכויות אדם", ארגון חשוב, שטוב שנמנעה הפגיעה המסוכנת והבעייתית שתוכננה להיעשות בו.
בהמשך לדבריה של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, אכן, הנהגים הם חוליית המפתח, בוודאי חוליית המפתח בתחבורה הציבורית. חסרים הרבה מאוד נהגים בתחבורה הציבורית, אבל, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך: הנהגים לא יגיעו לעבוד בתחבורה הציבורית. יש הרבה נהגים שלא מגיעים לעבוד בתחום הזה, כי התנאים בלתי אפשריים. אנחנו קיימנו דיון בוועדת המשנה על תנאי העבודה של הנהגים, ושמענו על נהגים שאין להם אפילו מקום, סליחה, להתפנות במסגרת העבודה שלהם, ועובדים בתנאים בלתי אפשריים. אז כשאנשים עובדים בתנאים בלתי אפשריים, המציאות היא בלתי אפשרית כלפיהם, והם גם מגיעים לעשות דברים שאסור לעשות אותם.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
– – –
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
והשכר – למרות השיפור, עדיין יש מרחב גדול לשיפור. לכן, אם רוצים להתמודד עם הבעיה של מחסור בנהגים, ואם רוצים לייצר מצב של נהגים בסטנדרטים יותר גבוהים, צריך לשפר את היחס לנהגים עצמם.
הערה אחרונה, בעקבות הביקור שעשינו היום באתר הבנייה, שגם הוא הוזכר כאן. אנחנו ראינו תמונה בלתי אפשרית: עובדים בלי קסדות, לא רתומים כשהם עובדים בגובה – סכנת נפשות. אבל למרבה הצער, זה לא רק באתר הזה; זה בהרבה מאוד אתרי בנייה בישראל. זו המציאות. ככה זה נראה כשהשר הממונה יודע להשקיע כל כך הרבה זמן בלהגן על הטייקונים במתווה הגז, אבל לא מקדיש אפילו דקה אחת להגנה על עובדים במקומות עבודה. אני חושב שהגיע הזמן, אדוני היושב-ראש, שראש הממשלה יזמין את שר הכלכלה נתניהו ויפטר אותו לאלתר מתפקידו.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. רעיון מאוד יצירתי. יעלה חבר הכנסת עמר בר-לב, ואחריו – חבר הכנסת איציק שמולי.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
תודה, אדוני היושב-ראש. האמת היא שלא התכוונתי לדבר עד ששמעתי את חברי חבר הכנסת נחמן שי מספר על האירוע שבו שוטרי מג"ב עצרו עיתונאים; נדמה לי שזה היה מה"וושינגטון פוסט". כן.
אני שם שאלה אפילו חמורה יותר מזו שהציב חברי נחמן שי: נניח שאנשי מג"ב רואים שני בני-אדם מדברים עם שני בני-אדם אחרים – האם זו עילה לבוא ולבדוק אותם? לבחון אותם? וכמובן, מעבר לזה, אם הם כבר כן באים ובוחנים ורואים שהם עיתונאים, האם הדרך שבה באמת אנחנו רוצים שהעולם יבין את המקום שבו אנחנו נמצאים, האם זאת הדרך – להפריע להם בעבודתם ולטעון כנגדם טענות כאלה ואחרות?
בסופו של דבר, עיתונאים, תפקידם לראות את המציאות, לראות אותה ולדווח, וכמובן, המשימה שלנו כאזרחי מדינת ישראל, ובוודאי של אנשי כוחות הביטחון, היא לעשות את המקסימום כדי שהם יוכלו לבצע את תפקידם כראוי, ואולי בזכות זה, בין היתר, גם הדיווח שלהם יהיה יותר חיובי. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת עמר בר-לב. יעלה חבר הכנסת איציק שמולי.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, בימים האחרונים מתפרסמים עוד ועוד מקרים של התעללות בבעלי-חיים דווקא במקומות שבהם אמורים לספק להם הגנה ומקלט. בסוף השבוע פורסם באתר "מאקו" תחקיר מזעזע על כלביית אשקלון, ופשוט – איך להגיד את זה בלשון עדינה – אם יש גיהינום עלי אדמות לבעלי-החיים, קוראים לו כלביית אשקלון. כשחשבנו שראינו את הרע מכול אז התפרסם הסיפור על כלביית בית-שאן, שהם, מטעמי יעילות, וכדי לחסוך כסף, פשוט עשו איזה קבר אחים כזה בחצר האחורית של הכלבייה והתחילו להרדים כלבים בסיטונאות. ואנשים כאלה מטפלים בבעלי-חיים.
אז אני רוצה לומר מכאן, אדוני היושב-ראש, שאחת מנקודות האור בכנסת הזאת היא שיתוף הפעולה סביב הדאגה לבעלי-החיים. ואני אומר לכם, בחודש הבא אנחנו מציינים פה, יעל גרמן ואנוכי, – ואתנו גם שרן השכל ויעל פארן וכל הכנסת – את יום בעלי-החיים בכנסת. ואנחנו לא נהיה סובלניים יותר כלפי תופעות כאלה.
היום הוועדה בראשותי היא שהתכבדה ותגיש לראשונה, באופן היסטורי, את התלונה למשטרה וליחידת הפיצו"ח של משרד החקלאות נגד הפושעים הללו.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
כל הכבוד.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת שמולי.
<שאילתות ותשובות>
<היו"ר יצחק וקנין:>
אנחנו נזמין את סגן שר הביטחון לעלות לדוכן לענות על שאילתות של חברי הכנסת אסף אורן חזן ועאידה תומא סלימאן.
חבר הכנסת שמולי, חבר הכנסת שמולי – הוא יצא. מזכירת הכנסת אומרת לי שהנושא הזה יעלה מחר כשאילתה דחופה בשעה 11:00, בזמן השאילתות הדחופות. לנוכח הדחיפות של הנושא, אישרו את זה.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
ואני ארשם מחר לשאלה נוספת.
<היו"ר יצחק וקנין:>
כן, ודאי. חבר הכנסת אורן חזן – אינו נוכח באולם. עאידה תשאל את שאילתה 354: סימון תעודות זהות של פלסטינים בחברון. רשות הדיבור שלך, עאידה תומא סלימאן.
<354. סימון תעודות זהות של פלסטינים בחברון>
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, כפי שנאמר, זה בעניין סימון תעודות זהות של פלסטינים בחברון. השאילתה הזאת הוגשה ב-20 בינואר, כאשר קראתי שבכל מיני עיתונים פורסם שצה"ל החל בנוהל מספור של תעודות זהות של פלסטינים בחברון, נוסף על מספר הזהות. כלומר, זה לא עניין של מספור רגיל שבא עם תעודת הזהות, אלא מין חותמת כזאת, שנותנת מספר מסוים, מזהה.
ברצוני לשאול:
1. האם זה אכן נעשה?
2. אם כן – מי החליט לתת מספור נוסף ולמי נותנים את המספור הזה?
3. מה היא מטרת המספור הנוסף?
4. האם יהודים שמתגוררים בחברון מקבלים אותו מספור?
<היו"ר יצחק וקנין:>
את לא יכולה להמשיך. אני אסביר לך למה.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
אני לא ממשיכה. זהו, סיימתי.
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא, אני אסביר לך: הנוהל והתקנון קובעים שאת חייבת להיצמד לטקסט.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
אני בדיוק בטקסט.
<היו"ר יצחק וקנין:>
כן, אבל את מוסיפה מילים שהן לא בטקסט. לכן – אני אומר את זה הרבה פעמים לשואלים: נא להיצמד לטקסט.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
איפה? אדוני היושב-ראש, אני קראתי את השאלות בדיוק כמו שהן נמצאות בטקסט.
<היו"ר יצחק וקנין:>
זה לא מופיע אצלי. את הוספת מילים שהן בכלל לא בטקסט.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
איזה?
<היו"ר יצחק וקנין:>
טוב, את רוצה שאני אחזור על הסטנוגרמה?
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
לא, הנה, יש לי את – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא, זה גם לא ויכוח, הוויכוח לא בינינו. בואי נסכם כך, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן: זה נוהג של רוב חברי הכנסת.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
אני יודעת, בגלל זה נצמדתי.
<<היו"ר יצחק וקנין:>
>
הם עולים והם קוראים מה שלא כתוב. כתוב – הקראת את כל מה שכתוב, אבל גם מה שלא כתוב. לכן, אני מבקש הרבה פעמים: את זה את יכולה לעשות בשאלה השנייה שלך, ודאי, אבל לא בשאלה הראשונה. את חייבת להיצמד, כי הוא צריך לענות לך בהתאם לשאלות.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
אדוני, אני מבינה, אני שמעתי אותך. אני קראתי את השאלות בדיוק כפי שהן.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אז אולי – אני – – –
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
בהתחלה רק הוספתי שראיתי את הפרסום בכמה עיתונים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא משנה.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
אבל השאלות שיש לי בידיים זה ארבע שאלות – הקראתי אותן.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אוקיי, את יכולה לשבת, הוא יענה לך, ואם תרצי – אני אאפשר לך עוד שאלה.
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בעקבות ריבוי הפיגועים במרחב היישוב היהודי בחברון ולנוכח הערכת מצב, הוחלט כי שכונת תל-רומיידה תוגדר כשטח צבאי סגור. תושבי השכונה אומנם מורשים לנוע במרחב, אך הם עוברים בידוק ביטחוני לפני יציאתם מהשכונה.
1–4. מספור תעודות הזהות הנו יוזמה מקומית אשר נועדה להקל ולזרז את הליך הבידוק עבור הערבים תושבי השכונה. עם היוודע האירוע למפקדים, הוחלט כי המדבקות יוסרו באופן מיידי, ובימים הקרובים ייבחנו פתרונות אחרים לייעול הבידוק. עם זאת, אני רוצה לציין כי חלק ניכר מהפיגועים האחרונים נבעו מכך שהמפגעים התבקשו להראות את תעודות הזהות שלהם ויחד עם התעודה הם שלפו גם סכין או כלי נשק.
אני רוצה לומר עוד דבר: אין ספק שהפתרון האמיתי ל"אי-נעימות" הנגרמת לתושבי תל-רומיידה הוא הפסקה מוחלטת של פעולות ההתנכלות לתושבי חברון היהודים והשלמה מלאה עם יישובה ביהודים. חשוב לציין כי גם הרשות הפלסטינית התחייבה במסגרת הסכם חברון לקבל את עצם קיומו של היישוב היהודי בחברון ולשמור על ביטחון תושביו. אני בטוח כי אם שני תנאים אלו יתקיימו, גם חיי תושבי תל-רומיידה הערבים יהיו נוחים יותר.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אפשר שאלה נוספת לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
האם הוסר המספור שהיה קיים ושאדוני סגן השר אמר שבעצם הוחלט להסיר? האם הוא הוסר טוטלית מכלל תעודות הזהות? מה טיב התהליך השני שחושבים עליו? האם גם הוא יכלול פן כזה שממתג את הציבור הקיים שם?
אני מבינה, אני למדתי שאני לא יכולה אפילו להתווכח מהו הפתרון האמיתי, אבל אני אשאל את השאלות.
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
כפי שהשבתי, המדבקות הוסרו. אין היום מדבקות. אני חוזר ומסביר שוב: הרעיון היה להקל על התושבים. מדובר בבידוק ביטחוני שנעשה לתושבים הערבים שיוצאים מהשכונה, כדי לזרז את הבידוק; לכן הודבקו להם מדבקות על תעודת הזהות. כיוון שהייתה התנגדות והמפקדים הבינו שהדבר הזה איננו מעוגן בפקודות הצבא, הדבר הוסר. אין כרגע תהליך אחר.
אני רק שב ואומר: צריך להבין שהבידוק הזה נעשה מכיוון שיצאו אנשים עם כלי נשק מתל-רומיידה כדי לפגוע ביהודים. לא יצאו עם כלי נשק – לא יהיה בידוק.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, תודה לסגן השר. חבר הכנסת אורן חזן איננו, אז אתה לא חייב להשיב.
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
לפרוטוקול גם לא צריך?
<היו"ר יצחק וקנין:>
אפילו לא. אין שום חובה. תודה לסגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. רבותי, היום סיימנו מוקדם מהרגיל.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום רביעי, ח' באדר א' התשע"ו, 17 בפברואר 2016, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 16:38.>