דברי הכנסת

דברי הכנסת כ' / מושב שני / ישיבות ק"ה–ק"ז / י"ג–ט"ו באדר א' התשע"ו / 22–24 בפברואר 2016 / 20 חוברת כ' ישיבה ק"ה הישיבה המאה-וחמש של הכנסת העשרים יום שני, י"ג באדר א התשע"ו (22 בפברואר 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 16:01 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 9 1. היותה ממשלה שנכשלת במלחמה בטרור ועוברת למלחמה בדמוקרטיה; 9 2. המשך מדיניות הממשלה במעצרים המינהליים והתעלמותה מהסכנה הנשקפת לחיי שובתי הרעב; 9 3. שחיתות וחוסר תפקוד של משרדי הממשלה 9 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 9 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 12 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 13 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 17 קארין אלהרר (יש עתיד): 31 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 34 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 36 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 39 אלעזר שטרן (יש עתיד): 40 אכרם חסון (כולנו): 43 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 44 יגאל גואטה (ש"ס): 47 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 49 אורי מקלב (יהדות התורה): 51 עיסאווי פריג' (מרצ): 54 אורן אסף חזן (הליכוד): 55 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 58 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 139), התשע"ו–2016 81 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 82 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 84 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 85 הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר 85 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 85 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 86 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 87 רויטל סויד (המחנה הציוני): 89 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 90 דב חנין (הרשימה המשותפת): 92 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 93 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 94 חיים ילין (יש עתיד): 95 מיכל רוזין (מרצ): 96 יואל חסון (המחנה הציוני): 97 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 98 מיקי לוי (יש עתיד): 99 איתן כבל (המחנה הציוני): 101 איתן ברושי (המחנה הציוני): 104 עודד פורר (ישראל ביתנו): 106 אמיר אוחנה (הליכוד): 107 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 109 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 110 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 106 והוראת שעה), התשע"ו–2016 115 שר התיירות יריב לוין: 115 תמר זנדברג (מרצ): 118 רויטל סויד (המחנה הציוני): 120 דב חנין (הרשימה המשותפת): 121 נחמן שי (המחנה הציוני): 122 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 124 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 125 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 127 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 128 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 128 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 130 אמיר אוחנה (הליכוד): 132 יעל גרמן (יש עתיד): 133 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 135 נורית קורן (הליכוד): 136 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 137 דוד ביטן (הליכוד): 137 שר התיירות יריב לוין: 138 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 142 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 142 הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 58) (שינוי שיטת עדכון הגמלאות לעובדי שירותי הביטחון), התשע"ו–2016 143 סגן שר האוצר יצחק כהן: 143 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 144 דוד אמסלם (הליכוד): 145 אמיר אוחנה (הליכוד): 146 מירב בן ארי (כולנו): 146 סגן שר האוצר יצחק כהן: 148 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 221), התשע"ו–2016 149 סגן שר האוצר יצחק כהן: 150 זהבה גלאון (מרצ): 152 יואל חסון (המחנה הציוני): 155 מירב בן ארי (כולנו): 157 איציק שמולי (המחנה הציוני): 159 הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון מס' 9), התשע"ו–2016 162 סגן שר האוצר יצחק כהן: 163 מיקי לוי (יש עתיד): 165 הודעות יושב-ראש ועדת הכנסת 168 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 169 הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26), התשע"ו–2016 171 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 172 נחמן שי (המחנה הציוני): 175 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 177 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 182 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 183 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 183 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 185 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 185 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 188 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הדואר (תיקון מס' 12) (רישום פרטי שולח על גבי דבר דואר רשום וציונם בהודעה), התשע"ד–2014 191 נחמן שי (המחנה הציוני): 192 הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 17) (פסק-דין פלילי של בית-משפט צבאי כראיה בהליך אזרחי), התשע"ו–2016 194 ענת ברקו (הליכוד): 194 אמיר אוחנה (הליכוד): 199 נורית קורן (הליכוד): 200 שאילתות ותשובות 203 296. אי-פתיחת אזורי רישום לנישואין 206 אלעזר שטרן (יש עתיד): 206 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 206 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום י"ג באדר א' תשע"ו, 22 בפברואר 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 69), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון; הצעת חוק אומנה לילדים, התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון מס' 9), התשע"ו–2016; הצעת חוק פינוי ובינוי (פיצויים) (תיקון מס' 4) (פינוי בשל סירוב בלתי סביר), התשע"ו–2016. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הארכת תקופת זכות יוצרים בתקליט וזכויות מבצעים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, מירב בן ארי ודוד ביטן וקבוצת חברי הכנסת. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2631/20 וכלה בהצעת חוק פ/2671/20 – הצעת חוק לקביעת יום ראשון כיום מנוחה במקום יום שישי, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת ציפי לבני, יצחק הרצוג, עמיר פרץ, איתן כבל, יואל חסון, איל בן ראובן, מיכל בירן, יעל כהן-פארן, איילת נחמיאס ורבין, רויטל סויד, קסניה סבטלובה, יחיאל חיליק בר, נחמן שי, אראל מרגלית, יוסי יונה, איתן ברושי ושלי יחימוביץ; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (ערים קולטות עלייה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יוסי יונה ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת קצבת נכות לשכר המינימום), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אילן גילאון, קארין אלהרר, דב חנין, יעל גרמן, זהבה גלאון, מיכל רוזין, עיסאווי פריג', עמר בר-לב ותמר זנדברג; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (ערים קולטות עלייה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יואל רזבוזוב, מכלוף מיקי זוהר, אברהם נגוסה, סופה לנדבר ואלי כהן; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – ביטול מסלול הטבות המס), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – דין-וחשבון), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – ביטוח פנסיוני במסלול ברירת מחדל), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מיכל בירן ועמר בר-לב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח שאירים לאלמן), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק איגודי ערים (תיקון – הרחבת סמכויות), התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – איסור התניית היתר בהתקנת מקומות חניה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק שימוש חוזר במים אפורים, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות למטרות שירותי סידור חוץ-ביתי הולם לילדים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, דוד אמסלם, אביגדור ליברמן, דוד ביטן, יוסי יונה, סופה לנדבר ורוברט אילטוב; הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון – נגישות תחבורה ציבורית), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת איתן כבל, אורי מקלב, משה גפני, דוד ביטן, אורן אסף חזן, דב חנין, יוסי יונה, אורלי לוי אבקסיס, מיכל רוזין, עיסאווי פריג', חיים ילין, איילת נחמיאס ורבין, יחיאל חיליק בר, אלעזר שטרן ורוברט אילטוב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת נכות וקצבת שאירים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, דב חנין, עבדאללה אבו מערוף, ישראל אייכלר, ענת ברקו, יחיאל חיליק בר, איימן עודה, איתן כבל, מיכל רוזין, עבד אל חכים חאג' יחיא, זוהיר בהלול, קארין אלהרר, קסניה סבטלובה ויואל חסון; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (שיעור המס על הכנסה חייבת של יחיד), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – דיור בר-השגה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, אורלי לוי אבקסיס, אילן גילאון, סתיו שפיר, איציק שמולי ועמר בר-לב; הצעת חוק הרשות לוועדות רפואיות, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת סופה לנדבר, חמד עמאר, רוברט אילטוב, אביגדור ליברמן ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק האזרחות (תיקון – מעמד של ילד), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת סופה לנדבר, רוברט אילטוב, עודד פורר, חמד עמאר, יעל גרמן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, עליזה לביא, יעל כהן-פארן, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין ואיציק שמולי; הצעת חוק הקולנוע (תיקון – תמיכה בקבוצות מיעוט), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק חינוך חינם לילדים חולים (תיקון – הגדרת ילד חולה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק כתוביות בסרטים ובמופעים, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הגבלות על שחרור מוקדם לאסירים פושטי רגל (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יעקב פרי, חיים ילין, יואל רזבוזוב, עפר שלח, קארין אלהרר, עליזה לביא, מיקי לוי, יואב קיש, אלי אלאלוף, יעקב מרגי, מנחם אליעזר מוזס, מרב מיכאלי, עיסאווי פריג', ענת ברקו, מירב בן ארי, רועי פולקמן, איציק שמולי, נחמן שי, מיכל רוזין ואילן גילאון; הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של הגרלות והימורים, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, אלי כהן, מרב מיכאלי, שרן השכל, איילת נחמיאס ורבין ויואב בן צור; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – הצבעת סטודנטים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, קארין אלהרר, מירב בן ארי, איציק שמולי, יואב קיש, נחמן שי, תמר זנדברג, מיקי לוי, יואל רזבוזוב, עליזה לביא, יוסי יונה, דב חנין, דוד ביטן ויעקב מרגי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ברל כצנלסון (ציון זכרו ופועלו), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, יצחק הרצוג, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן ויעל כהן-פארן; הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – איסור התקשרות קבלנית להעסקת עובדים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – התאמת קצבת הסיעוד להעלאת שכר המינימום), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותים דחופים לרפואת ילדים בקופת-חולים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק אזכור וציון מותם של הרוגים בענף הבנייה באתר התאונה, התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – איסור פגיעה בתנאי עבודה של עובד שחלה הגבלה על פיטוריו), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, עאידה תומא סלימאן, רחל עזריה, רועי פולקמן, מאיר כהן, אחמד טיבי, שולי מועלם-רפאלי, זהבה גלאון, מיכל רוזין, נורית קורן ועליזה לביא; הצעת חוק חופש המידע (תיקון – מידע על נגישות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אילן גילאון, יעקב מרגי, נורית קורן, איציק שמולי, מיקי רוזנטל וקארין אלהרר; הצעת חוק לתיקון פקודת המסים (גבייה) (ביטול החוק), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, משה גפני, שולי מועלם-רפאלי, יואב בן צור, נורית קורן, טלי פלוסקוב, איימן עודה, זהבה גלאון, אורלי לוי אבקסיס וקארין אלהרר; הצעת חוק קצבה ומשכורת מקופה ציבורית, התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – הקלה בתנאי סף למפעל קטן), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, רועי פולקמן, משה גפני, אלי כהן, עודד פורר, רוברט אילטוב, דוד ביטן, עליזה לביא, יעקב פרי ויעקב מרגי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – שקיפות תשלומים קבועים בעסקה מתמשכת), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת איתן כבל, אלי כהן, נורית קורן, דב חנין ואיתן ברושי; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – איסור פינוי ללא סידור חלופי), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, אורלי לוי אבקסיס, אילן גילאון, איציק שמולי, סתיו שפיר ועמר בר-לב; הצעת חוק ההתיישנות (תיקון – הרחבת הגדרת בן משפחה לעניין תקופת ההתיישנות של תביעה בשל תקיפה מינית או התעללות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, שלי יחימוביץ, דב חנין, יחיאל חיליק בר, חנין זועבי, קארין אלהרר, יוסי יונה, מירב בן ארי, שולי מועלם-רפאלי, זהבה גלאון, עבדאללה אבו מערוף, עאידה תומא סלימאן, איימן עודה ויואל חסון; הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (תיקון – ביטול אגרות בעד פעולות הרשות באירוע כבאות והצלה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת נאוה בוקר, יעקב מרגי, עבדאללה אבו מערוף, חמד עמאר, מכלוף מיקי זוהר, יצחק וקנין, אברהם נגוסה ואבי דיכטר; הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון – ביטול ניכוי הקצבה החודשית לפי הסכם עם גרמניה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת סופה לנדבר, אביגדור ליברמן, יעל גרמן, זהבה גלאון, תמר זנדברג, עליזה לביא, מיקי רוזנטל, שלי יחימוביץ, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, יחיאל חיליק בר, איתן ברושי, חיים ילין, עודד פורר, רוברט אילטוב, אורן אסף חזן, קארין אלהרר, חמד עמאר, אילן גילאון, מיכל רוזין, מיקי לוי, אלעזר שטרן, יעל כהן-פארן, אורלי לוי אבקסיס ואיציק שמולי; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – השעיית חבר הכנסת), מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק סימון מוצרים ממדינות המסמנות תוצרת ישראלית המיוצרת ביהודה והשומרון, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, אברהם נגוסה, בצלאל סמוטריץ, עודד פורר, נאוה בוקר ויצחק וקנין. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת איתן ברושי ורוברט אילטוב בנושא: חשש למחסור במכסות ייצור החלב לשנת 2016. הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 117(ב) לתקנון הכנסת. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. היותה ממשלה שנכשלת במלחמה בטרור ועוברת למלחמה בדמוקרטיה;> <2. המשך מדיניות הממשלה במעצרים המינהליים והתעלמותה מהסכנה הנשקפת לחיי שובתי הרעב;> <3. שחיתות וחוסר תפקוד של משרדי הממשלה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסדרת הצעות אי-אמון בממשלה. הראשונה שבהן מטעם המחנה הציוני: ממשלה שנכשלת במלחמה בטרור ועוברת למלחמה בדמוקרטיה. חבר הכנסת איל בן ראובן – בבקשה, אדוני; אתה יכול לנמק את ההצעה. עד עשר דקות לרשותך. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, בחנתי את רשימת אירועי הטרור מ-1 בינואר השנה ועד היום: כמעט שלא היה יום ללא אירוע טרור ברחובות; בדרך כלל, יותר מאירוע אחד. מספר הנרצחים הישראלים מתחילתו של גל הטרור הוא עד כה 31, ועוד עשרות נפצעו. אנחנו היום בחודש החמישי לגל הטרור הנוכחי. ביום חמישי האחרון התקשר אלי חבר מאזור ירושלים, חבר שעבר יחד אתי מצבים קשים – לחמנו יחד במלחמת יום הכיפורים בגדוד ששילם מחיר נורא – ובקול נרגש הוא שאג לטלפון: מה קורה כאן במדינה הזאת? אני נמצא בשוק מחנה-יהודה הצפוף, הרועש והגועש משכבר הימים, והשוק ריק. חברי הכנסת, אנחנו בגל טרור שאיננו עומד בפני עצמו. זהו עוד גל שבא לאחר גלים קודמים שהסתיימו להם במהלכים כוחניים, אשר בעקבותיהם לא התקדמנו לשום מקום, לשום מרחב מדיני שנותן איזושהי הבלחה של תקווה למשהו טוב יותר. השונה בגל הזה, שאומרים אנשי מערכת הביטחון המצוינים שלנו, שאין פתרון צבאי, כוחני, לתופעת הטרור הנוכחית של בני 13, 15, שלוקחים סכין מטבח והופכים בהינף יד מילד לטרוריסט רוצח, שבדרך כלל מחוסל והופך לשהיד או למודל לחיקוי. שום מודיעין או טכנולוגיה, שום אוגדה וחימוש מדויק ושום F-35 לא נותנים מענה רלוונטי לתופעה הזאת. וראש ממשלתנו, המכונה מר ביטחון, וחלק משרינו זועקים בקול: זה הם, זה הם. הססמאות הנבובות משכבר הימים: אין פרטנר, אבו מאזן החלש, האיחוד האירופי, ארגוני השמאל, ערביי ישראל; לעתים גם אנחנו, הפוליטיקאים "עוכרי ישראל" מהמרכז והשמאל שחושבים אחרת. ובשבוע האחרון הצטרף אלינו אורח – גם הרמטכ"ל, שממש לא מבין את עולם המלחמה, ונכנס גם הוא לרשימת האשמים של חלק מחברי הבית הזה. אומר לכם מכאן, ראש הממשלה וחלק משריך – כי יש גם יוצאים מן הכלל – אתם בהיסטריה. אתם בפניקה, ועם ישראל משלם מחיר נורא על דרכי הפעולה הכושלות שלכם. והמחיר הוא קורבנות, המחיר הוא תחושת חוסר ביטחון בציבור, המחיר הוא העולם – הבין-לאומי – שפשוט מתחיל להימאס לו מאתנו, מההאשמות שלנו אותו במצב. המחיר הוא גם שחלק מיחידות צה"ל לא מתאמנות כראוי אלא נמצאות חלק ניכר מזמן בלחימה, שהיא חשובה לעת הזו, אבל היא איננה הלחימה העיקרית שלשמה הן צריכות להתכונן. המחיר הוא גם – והוא קשה מאוד – של פלגנות והקצנה נוראה בקרב הציבור בישראל. וכל זאת לקראת אתגרים ביטחוניים שצפויים לנו בעתיד, הן מצפון והן מדרום. אכן, לא עלינו כל האשמה ואפילו רוב האשמה במצב החיכוך והלחימה באויבינו. הם אויבים, הם מסיתים, הם רוצים שיהיה לנו רע. אבל אנחנו, עם ישראל, שואלים את מקבלי ההחלטות, מר נתניהו וממשלתו: מה אתם עושים לשינוי המצב? ואני אומר לכם כאן, מעל בימה זו: אתם התבלבלתם. אתם שולחים את צה"ל ואת זרועות הביטחון להפעיל את עוצמתם, ואת זה נכון לעשות כשאין ברירה. אבל כשראשי מערכת הביטחון אומרים לכם: אין פתרון צבאי, אין פתרון של כוח, או-אז צריך לפעמים להפעיל את המוח; צריך לחפש דרכים אחרות, מעבר להאשמת כל מי שמסביב. וזה מה שאנחנו אומרים לכם – יש גם דרכים אחרות. ואתם בחרתם בדרך מעניינת, איומה ונוראה, בחרתם בלחימה בדמוקרטיה, במוסר ובערכי הלחימה. בחרתם בלחימה בכל מי שחושב אחרת, בכל מי שאומר דברים, שסוטה קצת מהדרך של ה"הם אשמים"; ואומר: אולי גם אנחנו צריכים קצת לחשוב ולעשות קצת אחרת. אומר לכם צה"ל מאז פרוץ הגל הנוכחי, שהסיבה העמוקה לטרור הנוכחי היא חוסר תקווה ואור בקצה המנהרה לעם הפלסטיני, החיכוך הכמעט יומיומי ביהודה ושומרון בין המתנחלים לפלסטינים, ולא בכל מקום, ושצה"ל צריך להפריד ביניהם, והמצב הכלכלי המאוד קשה בעזה – כל אלו הם מוקדי אש להבה שמבעירים את השטח. ואני אינני מתעלם, כמובן, מההסתה הפלסטינית. ואתם, ממשלת ישראל, בואו נסתכל מה על סדר-יומכם. כמו שאמרתי, אתם בחרתם במלחמה בדמוקרטיה. התחלתם עם חוק העמותות ללא סימון אנשים והמשכתם בסימון אנשים וארגונים שמדברים וחושבים אחרת. משם עברתם לרעיון חוק הנאמנות המתוכנן, של סתימת פיות לאמנים, יוצרים וסופרים, כשברור שאנשים נפלאים כמו דויד גרוסמן, כמו עמוס עוז, כמו ס. יזהר, זיכרונו לברכה, ואחרים, הם יובלו למוקד בהיותם עוכרי ישראל. והיום על סדר-יומכם חוק ההשעיה, שהוא מילה מכובסת לחוק ההדחה מהכנסת, שמופנה ומכוון היום לחברי הכנסת הערבים, ובעתיד יכול להיות שיופנה נגד כל חבר כנסת שיאמר דברים שונים ונגד עמדת הרוב. ואני מזכיר לכולנו, הכנסת, בוחריה הם העם, ולא חברי הכנסת. מי שמנו להדיח את מי שבחר העם? ניצול מצב הביטחון המידרדר וניסיון לרתום את עקרון הכרעת הרוב למימוש חקיקה פופוליסטית הפכו לדבר שבשגרה. השתלחויות במיעוטים, התבטאויות פופוליסטיות, הפכו לכלים בידי הממשלה לגיוס דעת קהל כדי לזכות בעוד כותרת, בעוד דקת תהילה ובעוד הרתעה מול מי שמביע ביקורת על ההתנהלות הלקויה הזאת. ריכוז כוח נגד המיעוט מסוכן לדמוקרטיה. מיעוט שמשמיע קול נוסף, שאולי לעתים אינו נעים, אך בראייה לטווח רחוק אולי הוא קול נכון, אולי הוא קול חשוב. כן, אני מתנגד נחרצות לביקור חברי בל"ד את משפחות הטרוריסטים ולעמידתם דום לזכר הרוצחים. הייתי בין המחליטים בוועדת האתיקה – המצוינת והחשובה שיש לנו – על הרחקתם לתקופה קצובה. אך ניצול מקרה זה להצעת חוק להדחת חברי כנסת הוא עוד תופעת היסטריה, פניקה, של ראש הממשלה. וזוהי הכרזה אמיתית של מלחמה בדמוקרטיה. שמעתי את ראש הממשלה אומר בקול רועם: הדמוקרטיה צריכה להגן על עצמה. ואני שואל אותך, אדוני ראש הממשלה, בפני מי? ותשובתי פשוטה ובהירה – בפניך, ובפני שריך. אתם שמובילים את המתקפה על הדמוקרטיה הישראלית. וכמה עצוב שאין בכם מי שמרים את הראש וזועק: עד כאן. ברצוני לסיים את דברי בכמה מילים על תופעת הדיון המביש והביקורת המבישה של חלק מחברי הצד השמאלי שלי, כאן, על דברי הרמטכ"ל בשבוע האחרון. עד לאן הגעתם? רמטכ"ל מצוין, שמזכיר לנו, לעם ישראל, לבני-הנוער, לחיילינו, שפעולה צבאית, קשה ככל שתהיה, מחייבת רוח לחימה, מוסר ושיקול דעת. האם לא ברור לכם שערכים ומוסר הם-הם הסיבה החשובה ביותר להישגי צה"ל ומדינת ישראל ושזה מה שמבחין אותנו מאויבינו? ואתה, ראש הממשלה, תגובתך על ההשתלחויות נגד הרמטכ"ל הייתה מהוססת, והגיעה באיחור. במשך כמה ימים אפשרת לחבריך מהימין להשתלח ברמטכ"ל. אתה, שכן החזקת רובה בידיך, בניגוד לחלק מהמבקרים, שמעולם לא החזיקו רובה – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> מה זה "חבריך מהימין"? סגנית השר ומשרדו. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> ועוד ועוד. אכן. אתה, שכן החזקת רובה בידיך, מצופה ממך לצאת בקול רועם לעם ישראל ולגבות את הרמטכ"ל. ואני אומר פה, תלמד משר הביטחון שלך, במקרה הזה, מהו גיבוי לרמטכ"ל, ועוד רבים מחברי. ואשרינו שיש לנו רמטכ"ל כזה. איני יכול שלא לשתף אתכם בתחושתי שבמדינת ישראל התהפכו היוצרות – הצבא חושב אסטרטגיה, והממשלה מובילה טקטיקה פופוליסטית וכושלת. צר לי עליכם, חברי בממשלה. כן, יש חיבור ישיר בין כל מה שהצגתי על מלחמתכם הכושלת בטרור, ניסיונותיכם לפעול נגד הדמוקרטיה והביקורת המבישה של חלק מכם על דברי הרמטכ"ל. ועל כך, ועל כן, עליכם ללכת הביתה. אני קורא לכל חברי הבית הזה להצביע אי-אמון בממשלה הכושלת הזאת. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אופיר אקוניס, השר שישיב לנו מטעם הממשלה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ובכן, אדוני, ככל שמצבה של מפלגת העבודה בסקרים מחמיר, כך מקצינות ההתבטאויות של ראשיה. וכיוון שחברי מפלגת העבודה, ובראשם חבר הכנסת הרצוג וחברת הכנסת לבני, המטיפים לדמוקרטיה, אינם מסוגלים, אדוני, לשבת בדיון דמוקרטי כדי לשמוע תשובות מנומקות, תשובות ענייניות, תשובות יסודיות, על האשמות השווא שלהם, אינני מתכוון להשיב על הצעת האי-אמון של סיעת העבודה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר אופיר אקוניס. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. המשך מדיניות הממשלה במעצרים המינהליים והתעלמותה מהסכנה הנשקפת לחיי שובתי הרעב, מטעם הרשימה המשותפת, כאמור. בבקשה, עד עשר דקות לרשות אדוני. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני ראיתי, כמוכם, את תגובת השר. ראיתי את שרירות הרוב, עריצות הרוב. ראיתי מה זאת אומרת כיסאות ריקים, מה זאת אומרת עשייה פרלמנטרית מול ממשלה כזו. אנחנו נתנגד להצעה של המחנה הציוני, אבל צריך לתת כבוד, אדוני השר. בכל זאת, צריך לתת כבוד, לא לרדת מהבמה ולהיעזר ברוב – בעריצות רוב. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני נתתי כבוד, הכנתי תשובה מנומקת. מטיפים על דמוקרטיה. מטיפים – לא יטיפו לי ולא לחברי על דמוקרטיה – ומסתלקים מהאולם. את ההתנהגות האנטי-פרלמנטרית הזאת אני לא מתכוון לקבל. <קריאות:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני לא אשמע הטפות מוסר מהמערך. מספסלי המערך אני לא אשמע. מהמערך, ממפלגת העבודה, ממפא"י, מכולכם – אני לא אקשיב. תאמינו לי שאני עוד אקום – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אנחנו נשמע מספסלי גח"ל? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא מתאים. אתה שר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עד כאן, חברי הכנסת, השר אקוניס. תודה רבה לכולם. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה יכול למחות על זה שהם יצאו, אבל אתה לא יכול לדבר כמו איזה בריון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברי הכנסת מסיעת המחנה הציוני. תודה גם לשר. כרגע חבר הכנסת איימן עודה ימשיך את דבריו. בבקשה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני השר, דיברת על המערך. אני רוצה לדבר אתך על מנחם בגין, ראש הממשלה המיתולוגי של הליכוד, שאהוב על כל כך הרבה אנשים בבית הזה. הוא התנגד נחרצות לשימוש במעצרים מינהליים. ב-21 במאי 1951 הוא הגיב בנאום מעל במה זו על הודעתו של השר שרת על הפעלת חוקי חירום ומעצר מינהלי כלפי חברי מחתרת "ברית הקנאים". כך אמר בגין – הוא אמר: לא נכון. יש חוקים רודניים. יש חוקים בלתי מוסריים. יש חוקים נאציים, כך הוא אמר – יש חוקים נאציים. אל תשאלו אותי מי קובע איזה חוק הוא נאצי ואיזה חוק הוא בלתי מוסרי. החוק שהשתמשת בו הוא נאצי, הוא רודני, הוא בלתי מוסרי. וחוק בלתי מוסרי הוא גם בלתי חוקי. על כן, המעצר הוא בלתי חוקי, והצו שלכם הוא שרירותי. לא הייתה לכם כל זכות לעשות זאת כאשר קיימת כנסת, כאשר קיים בית-דין, כאשר יש בידיכם מערכת חקיקה. מוחמד אלקיק בסופו של דבר יצא לחופש כמנצח. מוחמד אלקיק מגלם בגופו את ניצחון הרצון האנושי מול האטימות והרוע של הכיבוש. מוחמד אלקיק – בן 33 – הוא רק בן 33 – נשוי ואב לשני ילדים, עיתונאי ופרשן. הוא עציר מינהלי הנאבק על חייו אחרי שביתת רעב של 90 ימים, והוא עדיין אפילו לא יודע במה הוא מואשם. האם מאמריו היו הסיבה למעצרו? אולי דיווחו בטלוויזיה, או פשוט דעותיו? אלקיק, דרך אגב, הוא לא העיתונאי היחיד מהגדה שעצור במעצר מינהלי. יחד אתו – שלושה עיתונאים נוספים. כאשר אפילו עיתונאי מוכר וידוע מה"וושינגטון פוסט" נעצר על-ידי המשטרה בחשד להסתה, אתם רק יכולים לדמיין מה היחס לעיתונאים פלסטינים. לא סתם ישראל מדורגת במקום ה-101 במדד חופש העיתונות הבין-לאומי, מדד שנתי המתפרסם על-יד׳ ארגון "עיתונאים בלי גבולות", הבודק את חופש העיתונות ב-120 מדינות. ישראל ממוקמת מתחת לאוגנדה וקניה. 660 עצירים מינהליים – 660 עצירים מינהליים – עצורים בניגוד למוסר ולדעת בבתי-הכלא בישראל היום. המספר הגדול ביותר מאז 2008 – עצור אחד יהודי ו-659 פלסטינים שחירותם נלקחה מהם, כל זכויותיהם נשללו מהם, ומעל הכול נשללה זכותם להיאבק על חפותם. ישראל הפכה את זה לשיטה: היא חוטפת אנשים מבתיהם ומשליכה אותם לבתי-הכלא ללא כל יכולת להיאבק על חפותם. זאת הדמוקרטיה שאתם כל כך מתגאים בה. מעצר מינהלי הוא הליך המבוצע על סמך הוראה מינהלית בלבד, ללא כתב-אישום, ללא חשיפת הראיות ולמעשה ללא משפט או הכרעה שיפוטית. מעצר מינהלי יכול להתחדש כל שישה חודשים לתקופת זמן בלתי מוגבלת, לנצח. עצירים מינהליים אינם יכולים לדעת מתי יצאו לחופשי ואם אי-פעם יהיה לסיוט הזה סוף. אתמול התפטר עורך-דינו של אלקיק, עורך-הדין ג'ואד בולוס, לאות מחאה על הסחבת הבלתי-נגמרת במשא-ומתן על העברתו לבית-חולים פלסטיני וסיום החזקתו בכפייה בבית-החולים "העמק". חייו של אלקיק תלויים על בלימה; ראש הממשלה ושר הביטחון הם שיישאו באחריות למותו. מוחמד אלקיק נאבק באומץ על חייו ועל שחרורו, ובסופו של דבר מוחמד אלקיק ישוחרר, הוא יהיה אדם חופשי אשר ניצח את הכיבוש ואת מנטליות הדיכוי שיוצרת את אותם פשעים מכוערים דוגמת המעצר המינהלי. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אי-אפשר לעלות לנאום על האי-אמון העמוק בממשלה וביושב בראשה בלי להזכיר את מושא נפשו החדש של ראש הממשלה, חוק ההדחה. ראש הממשלה רוצה שחברי הכנסת הם שיקבעו אם אותם נציגים שנבחרו על-ידי הציבור לייצגם יכולים להמשיך בעבודתם בבית הזה. זאת לא דמוקרטיה, זאת עריצות הרוב. תפקידי אינו לרצות או לשמח את יושבי הבית הזה – תפקידנו אינו לרצות או לשמח את יושבי הבית הזה; אני פה לא לייצג אתכם, הציבור שבחר בנו בתמיכה חסרת תקדים – למענו ובשבילו אנו עומדים פה מולכם. תהליך קריסתו של הפרלמנט המפורסם של אתונה התחיל בתקופת האוסטרקיזם, כאשר ניתנה הסמכות לאספת העם לגרש אזרח, מה שבפועל הפך להיות שיטה של הגליית יריבים פוליטיים. זה אותו ראש ממשלה ששיקר והסית נגד הציבור הערבי ביום הבחירות; הוא ממשיך את אותו קו מסוכן, מלא בשנאה וייאוש, כ׳ זה כל מה שיש לו להציע. ההסתה והשנאה לא עוצרות בציבור הערבי; נתניהו צריך לסמן עוד אויבים, בשביל שהציבור יתעסק בשנאה במקום בלחשוב ולהאמין שאפשר לחיות פה אחרת – בחירות, שוויון ודמוקרטיה. התרוממה פה, בחסות נתניהו, רשת שלמה של ארגוני ימין, שכל תפקידם לרדוף – במימון ממשלתי – את כל מי שמתנגד לממשלה ולמדיניות הכיבוש, הנישול והאפליה. הנה, רק בשבוע שעבר למדנו בעיתון "הארץ", שהפרויקט הראשון של אותו ארגון מרגלים, רגע לפני שהם הושתלו בארגוני השמאל, היה לייצר על-ידי שקר ומרמה את תשתית השנאה שעל בסיסה קבע שר הביטחון באוקטובר 2014 שפלסטינים לא יורשו להמשיך לנסוע באותם אוטובוסים עם המתנחלים. אותו ארגון, "עד כאן", ביים הטרדות מיניות – דבר נלוז ושפל מאין כמוהו: הם עיבדו צילומים ויצרו מצג שווא, שאותו העבירו לכלי התקשורת ולמקבלי ההחלטות. אז מטרתם הייתה הפרדה בין יהודים לפלסטינים בקווי האוטובוסים. אחרי שהם נכשלו, ושר הביטחון חזר בו מהחלטתו לאחר סערה בין-לאומית על קווי האפרטהייד בגדה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – הם עברו לעבוד כמרגלים – ושוב צריך להזכיר: במימון המדינה – בארגוני שמאל וזכויות אדם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> ולסיום, ביום שבת גל השנאה הגיע לידידי אודי אלוני, בנה של שלומית אלוני היקרה, שהותקף בבוטות כי הביע את דעותיו הפוליטיות הכנות והאמיצות. וזאת הזדמנות נפלאה לסיים עם קרן אור ולברך את אודי אלוני ואת תאמר נפאר, ועוד שורה ארוכה של אמנים ואמניות, על הזכייה שלהם בשבת בפרס בחירת הקהל בפסטיבל ברלין על הסרט "צומת 48'", שמספר על החיים בצל העוני והדיכוי בלוד ועל מוזיקה ואהבה שנותנות תקווה לעתיד טוב יותר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אני גאה בכם, חברים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת איימן עודה. אני מזמין את השר אופיר אקוניס להשיב בשם הממשלה על הצעת האי-אמון של הרשימה המשותפת. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> עודה, תישאר באולם, שהוא לא ייעלב. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, חבר הכנסת רוזנטל, אני לא נעלב, אתם מעליבים את הדיון הדמוקרטי, אתם מעליבים את הפרלמנט, ובראש ובראשונה – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> סליחה, איפה הממשלה? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – ובראש ובראשונה מעליבים את עצמכם; ואחר כך, כשהם פותחים עיתון ביום שישי ורואים – איך אתם קוראים לעצמכם היום – המחנה הציוני מתרסק ל-15 מנדטים, בדרך להיעלמות, משום שאתם לא מקבלים את אמון הציבור – – <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> זאת התשובה? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – לא אי-אמון בממשלה – – <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> זאת התשובה שלך? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – את אמון הציבור אתם לא מקבלים. תסיקו את המסקנות. <קריאה:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> תסיקו את המסקנות. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לעצם העניין, למה ירדת? <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> תענה על מה שאמר עודה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, "אני רוצה שתהיה בידי האפשרות לעצור מינהלית, ללא בלבולים משפטיים מורכבים, את מנהיגי ה'חמאס' בשטחים, את פעיליו, ולא אצטרך לכל מיני הסברים שלא תמיד המודיעין יכול לספק כאסמכתה לגלית". <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> את הדברים הללו, אדוני היושב-ראש – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> את הדברים הללו, אדוני היושב-ראש – ציטוט מילה במילה – אמר ראש הממשלה יצחק רבין, זכרו לברכה, מנהיג מפלגת העבודה, כאשר מפלגת העבודה עוד הייתה בקו הבריאות, עם כל הוויכוח הפוליטי – והיה ויכוח פוליטי נוקב, חבר הכנסת עודה, קשה ביותר, עם ביטויי גנאי משני הצדדים, אגב; משני הצדדים היו ביטויי גנאי, ואני בטוח ששני הצדדים גם היו חוזרים בהם מן הדברים שנשמעו אז, בימים הנוראים הללו של הסכמי אוסלו האומללים. אבל כאשר ראש הממשלה יצחק רבין, זכרו לברכה, רמטכ"ל ששת הימים, האיש שבימיו שוחררה ירושלים, ושוחרר הגולן, ושוחררו השומרון ויהודה, וגם רצועת-עזה וסיני – כאשר היה צריך להילחם בטרור, הוא נלחם בטרור, וכאשר הוא אמר את המשפט הזה, ובעצם הצדיק את המעצרים המינהליים, האיש הזה, שהיה פה רמטכ"ל וראש הממשלה כבר בפעם השנייה, כנראה ידע על מה הוא מדבר. ובכן, אדוני, אני אעביר, ברשותך, את תשובת המשרד לביטחון הפנים על הצעת האי-אמון של הסיעה הערבית המשותפת. כך אומרים במשרד לביטחון פנים: מדיניות הממשלה בנושא מעצרים מינהליים אינה בתחום אחריות משטרת ישראל. על-פי החלטת בג"ץ, מר מוחמד אלקיק אינו במעמד עצור מינהלי. עוד נקבע בהחלטת בג"ץ, כי מר אלקיק, שהוא תושב השומרון ויהודה – כתבו לי כאן "השטחים", אבל אני אינני מכיר במעמד הזה – השומרון ויהודה, רשאי להימצא בתחומי בית-החולים "העמק" שבעפולה. משטרת ישראל, אדוני היושב-ראש, הציבה כוח משטרתי בבית-החולים לשם סיוע למאבטחי בית-החולים בשמירת הסדר הציבורי ובקיום שגרת הפעילות התקינה בבית-החולים. עוד מציינים במשרד לביטחון הפנים כי הימצאותו של מר אלקיק בתחום בית-החולים מביאה מבקרים רבים לבית-החולים, ובנוסף, מתקבלות בקשות רבות למשמרות מחאה באזור בית-החולים. לפיכך, לצד הכוח המשטרתי המוצב שם, ערוכה המשטרה במעטפת בית-החולים לכל אירוע מחאה או אירוע בעל פוטנציאל. בקשות למחאות שלגביהן עלה חשש לפגיעה לא מידתית, לא אושרו, והוצעו למבקשים מקומות חלופיים לביצוע המחאה. המחאות המתקיימות נעשות תוך שמירה על הסדר הציבורי וללא הפרעה לשגרת פעילות בית-החולים או לצירי התנועה שבאזור. עכשיו, חבר הכנסת איימן עודה, אדוני היושב-ראש, חברי יש עתיד וחברי מפלגת העבודה, אני אגיד לכם מתי לא יהיה עוד צורך – חבר הכנסת פרי היה גם ראש שירות הביטחון הכללי, גם בתקופת כהונתו של יצחק רבין שציטטתי כאן – מתי לא יהיה עוד צורך, אדוני היושב-ראש, במעצרים מינהליים: כאשר לא יהיה טרור פלסטיני. כאשר, אדוני היושב-ראש, לא יהיה עוד טרור פלסטיני, לא יהיה צורך במעצרים מינהליים. אבל מה, הדבר הזה כנראה הוא חלום אוטופי של מי שרוצה לחיות בשלום עם שכניו, שזה אנחנו, כאן כל עם ישראל – מצביעי הליכוד ומצביעי העבודה, מצביעי מרצ ומצביעי ישראל ביתנו – כולם. אבל אתם כבר מורגלים, קשה לשחרר אתכם מן ההרגלים המגונים – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אתה גזען – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – שלכם, של 100 שנות טרור – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – כי אתה רואה את כל היהודים – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני אומר לך עובדות – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – ואתה מתקשה. ובכן, אדוני היושב-ראש, לדאבון הלב – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – לדאבון הלב, זו ממש איננה גזענות אלא עובדה – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> מה זאת אומרת כל היהודים בצד אחד וכל הערבים בצד אחר? – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – 100 שנים של – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – מה זאת אומרת? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> חבר הכנסת עודה – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> מה זאת אומרת, כל היהודים בצד אחד והערבים בצד אחר? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – 100 שנים של טרור אכזרי, ברברי, חייתי, לפני שהיו שטחים, לפני ניצחוננו ב-1967, לפני ניצחוננו ב-1948, לפני שהיו חיילי צה"ל או שוטרות מג"ב או שירות הביטחון הכללי – מסורת. מסורת שכזאת, של רצח, של הסתות, של טבח נוראי, של המרד הערבי הגדול והמרד הערבי הקטן, והתקפות על צירי התנועה. הרי כל הדברים האלה קיימים בהיסטוריה הציונית 100 שנה. באו אליכם מתיישבים, באו אליכם שבי ציון, הושיטו יד לשלום, הוציאו כרוזים, כתבו מאמרים, באו אל הנכבדים, רצו בשלום. זאב ז'בוטינסקי כתב על חיים משותפים; אצלכם אין תפיסה של חיים משותפים – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> תתבייש – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – אצלכם יש חיים במקום – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – <קריאות:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אין פה שום גזענות עד לרגע זה, אדוני היושב-ראש. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אל תגיד את זה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אין אצלכם רצון לחיים משותפים – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אל תגיד את זה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – אני מצטער לשמוע ואני מצטער להשמיע, אבל עובדה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אבל אתה גזען. מה זאת אומרת אצלכם? איך אתה אומר את זה? – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אבל אין שום היבט – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> למה אצלכם? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> מה אני יכול לעשות. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> מה זאת אומרת אצלכם? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אין היבט של שלום אצל האוכלוסייה הפלסטינית, מה אני יכול לעשות. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – אתה לא רוצה שלום – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> תתבייש לך – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <קריאות:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> מה אני יכול לעשות. ידידי – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אתה לא רוצה שלום – – – <קריאות:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> ידידי, ידידי, תקשיב טוב. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אמרת שאתה – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> חבר הכנסת אחמד סעדי, תשמע טוב. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אתה אומר: אין – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני אגיד לך, אני אתן לך תשובה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> כיוון ששאלת, אני אתן לך תשובה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> איזה שלום אתה רוצה? <קריאה:> – – – כל הערבים? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אתה רוצה תשובה או לא רוצה תשובה? <קריאה:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא, אל תצעק, טיעוניך יישמעו בנחת אם תדבר ולא תצעק. כאשר מתייצב – אני אסביר לך, אני אענה לך, חייב לך תשובה על הרצון בשלום. צוטט כאן מנחם בגין. זה באמת מפעים ממש את לבי – אגב, זה יותר בא מפה מאשר מהאוכלוסייה הערבית, אני מודה, הסתות ואמירות קשות נגד הדמוקרט הגדול ביותר בהיסטוריה של העם היהודי בעת החדשה. פתאום כולם, פתאום כולם משתמשים בו, פתאום – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> רגע, מי זה? מי זה? מי זה? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> ראש הממשלה השישי, מנחם בגין. כדאי לך לקרוא קצת דברים שהוא כתב – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא. חשבתי שהתייחסת לראש ממשלה אחר. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – כדאי לך קצת לצפות בנאומיו, כיצד מובילים מדינה לשלום, חבר הכנסת אחמד סעדי, ואני אגיד לך מתי אפשר לעשות שלום ועם מי – – <קריאה:> כולם אחמד? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – כאשר בצד השני – זה לא עניין של ערבים או יהודים, חבר הכנסת עודה, ואל תגרור לוויכוח הגזעי או הגזעני – כאשר בצד השני – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אתה נכנסת לזה – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני עונה לו. לא, אני עונה לך. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – לא גררנו אותך. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אתה תקבל תשובה. גם את תקבלי תשובה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אין לנו תרבות שלום? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – כאשר בצד השני – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אין לנו תרבות שלום? – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא, לצערי לא. נתתי לך דוגמאות מ-100 השנים האחרונות. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אתה מסתמך על – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> כאשר בצד השני – – – <קריאות:> – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> כאשר בצד השני עומד מנהיג אמיץ, מתייצב, למשל אנואר סאדאת, ואומר No more war, יש שלום; כאשר בצד השני עומד מלך ירדן ואומר: שלום – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> כמה הוא התחנן לגולדה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> תקשיב טוב. כאשר הוא אומר – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> כמה הוא התחנן לגולדה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – כאשר הוא אומר: שלום בין בני אברהם, יש שלום. היה אמור להיות, אדוני היושב-ראש, שלום עם מדינה – לא בלתי חשובה באזורנו – ששנים ארוכות שלט בה הרוב הערבי הנוצרי, ושמה לבנון. ועמד להיחתם הסכם שלום. אבל כמה ימים לאחר שהיה אמור להיחתם, נרצח הנשיא הלבנוני והסכם השלום לא נחתם. אנחנו מוכנים לחתום על הסכם שלום עם מי שרוצה לחיות אתנו בדו-קיום, עם מי שרוצה לחיות לצדנו – – <קריאה:> אבו מאזן – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – ולא במקומנו. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> יש את אבו מאזן. <קריאות:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אבו מאזן – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> יש את אבו מאזן. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – בחייך. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> יש את אבו מאזן. יש יותר איש שלום ממנו? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> בחייך. תקשיב טוב. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> יש יותר איש שלום ממנו? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> המסית הגדול. המסית הגדול, אבו מאזן – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אתה המסית הגדול. <קריאות:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> תקשיבו טוב, אני אומר את זה בכל העולם ואני אגיד את זה גם כאן. המסית הגדול, שמערכת החינוך שלו ומערכת התקשורת – אני מודה לך באמת, חבר הכנסת עודה, על כך שדירגת אותנו במקום 100 לגבי חופש העיתונות. חופש העיתונות בישראל הוא מספר אחת בעולם. אבו מאזן מפעיל מערכת של הסתה בבתי-הספר, בגני-הילדים, בתקשורת הפלסטינית, שאיננה חופשית. היא במקום ה-1,000 בעולם, לא במקום ה-100 בעולם. אין שם תקשורת חופשית. הוא מעודד, אדוני היושב-ראש – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – אין שום דבר – – – אפס – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – ילדות קטנות, ילדים קטנים, ילדות קטנות, לצאת ולדקור אזרחים חפים מפשע, והם מספרים לנו שהם הושפעו מההסתה הפלסטינית. אז ודאי אבו מאזן איננו רוצה שלום. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר אופיר אקוניס על תשובתו. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת קארין אלהרר להציג לנו הצעת אי-אמון מטעם יש עתיד: שחיתות וחוסר תפקוד של משרדי הממשלה. אני רק מקווה, חברת הכנסת קארין אלהרר, שמייד בסיום דברייך תיגשי לתחנת המשטרה הקרובה ותגישי תלונה – ואני אומר את זה ודאי בציניות – אבל בכל זאת, בואו נחשוב איך אנחנו מנסחים הצעות אי-אמון. מי שידוע לו על מעשי שחיתות, שייגש למשטרה, זאת חובתו כאזרח. <קארין אלהרר (יש עתיד):> זה בוודאי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ביקורת על הממשלה היא לא רק לגיטימית אלא נחוצה, אבל אם ידועים מקרי שחיתות, אז נא לגשת למשטרה ולא למיקרופון באולם. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני יושב-ראש הכנסת, תודה רבה, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אנחנו מבקשים להביע אי-אמון בממשלה על רקע השחיתות הגואה במדינת ישראל וחוסר התפקוד – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> השר אקוניס, אני אשמע אותך, אני אפילו לא אתווכח אתך – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – אני אתן לך להשמיע את דבריך בנחת – ככה שומעים יותר טוב, בנחת. אז אני מציעה, אולי תקשיב. מי יודע, אולי אני אשכנע אותך. תופעת השחיתות הציבורית במדינת ישראל מכרסמת ביסודות הדמוקרטיים ומרסקת את אמון הציבור בנבחריו. השחיתות מאיימת על יציבות החברה ואיתנותה, מערערת את המוסדות הדמוקרטיים ופוגעת קשות בשלטון החוק. מדי שבוע מתגלות בישראל פרשיות שחיתות חדשות של נבחרי ציבור, ורק לפני שבוע נכנס לראשונה ראש ממשלה לשעבר לכלא, כאחרון הפושעים. הבוקר קיימתי בוועדה לביקורת המדינה דיון שעסק בשאלה הכל-כך טריוויאלית, מי מטפל בשחיתות במדינת ישראל. מזה שבע שנים מדינת ישראל מנוהלת על-ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו. לא רק שממשלת נתניהו פוגעת בלי די בערכים דמוקרטיים מוחלטים בשלל הצעות חוק שעולות כאן מדי שבוע, וחלקן נדונו בדקות האחרונות, היא גם מתעלמת לחלוטין מהטיפול המערכתי בשחיתות, מניעתה ויצירת הרתעה. יצירת ההרתעה מפני השחיתות שואפת לאפס, ולהבדיל ממדינות העולם, במדינת ישראל לא קיים גוף אחד מתכלל שמטרתו היא מאבק אמיתי בשחיתות. כיום יש כמה גופים שונים שעוסקים בכך, אך אין כתובת אחת ברורה לציבור. הדאגה לציבור ועשיית צדק עמו מזמן נעלמו ממחוזותינו. במקומן נכנסים מנעמי השלטון האישיים והדאגה לכיסא הפוליטי לטווח הארוך. בעולם, רבים מהגופים מוקמים מכוח חוק ייעודי למלחמה בשחיתות, וחלק מהגופים פועלים מכוח חוק קיים העוסק בתחום רחב יותר. כמה כיף לפזול הצדה ולראות מדינות כמו אוסטריה, ניו-סאות׳-ויילס באוסטרליה, בריטניה, סלובניה, אוסטרליה המערבית, קנדה, ספרד וארצות-הברית, שבהן כן השכילו להקים גוף מסודר שנלחם בשחיתות. שם, הרחק מעבר לים, כן מטפלים. מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, הגם שהיא קיימת מעל 60 שנה, לא השכילה ליצור לעצמה גוף סמכותי כזה, גם לא כאשר מקרי השחיתות נערמים והתופעה מתרחבת – שרי ממשלה, נשיא לשעבר, ראש ממשלה לשעבר, נבחרי ציבור ברשויות המקומיות, פקידים במגזר הציבורי, עובדים ברשויות הממשלתיות. יותר מדי פנים ושמות, מוכרים יותר ומוכרים פחות, ובממשלה עומדים מנגד. למה לפתור בעיות עמוקות וחשובות כשאפשר להתרכז בלעומתיות, בתיקוני חקיקה מיותרים ופופוליסטיים? הממשלה לא מתבטאת בחריפות כנגד תופעת השחיתות המתפשטת, לא שמים את הנושא בראש סדר העדיפות, והעובדה בשטח היא שיותר ויותר אנחנו נתקלים בתופעה, וכך, חברים, לא רחוקה הדרך שנהפוך חברה חולה שאיבדה את הבושה. לא זו בלבד שלא מטפלים בבעיה מהשורש, גם הממשלה לא מצליחה לנהל את משרדיה כראוי; יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה, חוסר התקשורת בין המשרדים חוגג. הפיקוח על שרי הממשלה כל כך רופף, שדברים רבים לא נעשים. ומי נופל בין הכיסאות? הציבור. ממשלת נתניהו שוכחת מיהו הציבור ומאבדת את היכולת לתת לו שירות ראוי והוגן, כפי שמתבקש ממשרדי ממשלה. בוועדה לביקורת המדינה אני רואה מדי שבוע בלגן חוגג. משרד אחרי משרד מגיעים לדיון בלי תשובות, זורקים את האחריות מהאחד לשני, ומי נפגע – מי? האזרח, נכון. כך, לדוגמה – אני אתן דוגמה: 175 חוקים לא ממומשים בגלל שהמשרדים לא התקינו תקנות. אתם בוודאי תשאלו: מיהו אותו משרד שאחראי להתקנת התקנות? ובכן, כל משרדי הממשלה אחראים להתקנת התקנות. אבל מי הגורם המאסדר? אין כזה. היינו מצפים לחשוב שזה יהיה משרד המשפטים, אבל הוא טוען שהוא לא הבייביסיטר של המשרדים האחרים. חברת החשמל והיערן הראשי לא כרתו עצים במשך שנים. בסערה האחרונה, שהייתה בנובמבר, הם התווכחו ביניהם בדיון בוועדה, לא הצליחו להסכים מי אחראי לכריתת העצים. אחרי הדיון בוועדה והלחץ הם התחילו לכרות, ואולי יהיו פחות אסונות. זכויות חברתיות של זכאים בדיור הציבורי לא ממומשות כי משרד הבינוי והשיכון, מס הכנסה והביטוח הלאומי לא מסכימים להעביר קבצים ביניהם. עד שהם כבר הסכימו, הגיע משרד המשפטים והחליט שרגע, צריך לחכות לחוות דעת משפטיות ואי-אפשר להפעיל את השירות. הממשלה עסוקה במשחקים פוליטיים, במאבקים פנימיים על הישרדותה, במקום לפעול לייעול העבודה, ליצירת סדר, לטיפול בגורמים משחיתים ולהשבת האמון של הציבור, שאבד. ואני שואלת את עצמי: איך ייתכן סדר בממשלה שאזרחים אפילו לא יודעים להגיד מי בכלל מחזיק בה היום את תיק הכלכלה, מי מחזיק בתיק הפריפריה, מי מטפל בשירות הלאומי, מי מתעסק בתקשורת? הסמכויות פה עוברות מיד ליד מרגע לרגע, ואפילו אנחנו, כחברי כנסת, לא תמיד קמים בבוקר ומצליחים לזכור מי השר האחראי לכל משרד, אז מה לנו לצפות מהציבור? כשראש הממשלה צריך להגיע לוועדות הכנסת, שם נעשית כל כך הרבה עבודה, לתת דין-וחשבון כשר התקשורת, שר הכלכלה, שר החוץ והשר לשיתוף פעולה אזורי – הוא לא יכול, בואו נודה על האמת. אז איך אנחנו מצפים שתיעשה עבודה משמעותית במשרדים? מי ייתן את הדין והחשבון? מה נגיד על כל אותם נציגי ציבור שבורחים מאחריות בשל ניגוד עניינים? יותר מדי ניגודי עניינים ופחות מדי התמודדות עם האמת הקשה. אז בעצם, בואו נודה על האמת, כל מה שאנחנו עושים כאן זו הצגה. אנחנו משחקים בכאילו, כי הרי העבודה האמיתית במשרדים הללו נעשית כמעט על-ידי גורם אחד, והגורם המנהל, השר שהוא גם ראש הממשלה, אין סיכוי שהוא יצליח לעבוד, ולא כי אני לא מעריכה את כישוריו. אפילו שיהיו לו כישורים טובים ככל שיהיו – הוא לא יכול. זה בלגן; יותר מבלגן – זה מתחיל להיראות יותר כמו קרקס. אף אחד לא רוצה לחיות במדינה שלא מצליחה לחשוב לטווח הארוך – אלא במדינה שמנהלת גופים שהם מפוקחים כראוי, שיש דין ויש דיין. אזרחי מדינת ישראל רוצים בעיקר לראות שיש לממשלה תשובות להם, לאזרחים, כי בואו נודה על האמת: הם שלחו את הכנסת והם שלחו את הממשלה. לצערי, זה לא המצב. אז כשמזניחים את הדברים החשובים באמת, לנוכח השחיתות הגואה וחוסר הסדר בין משרדי הממשלה, אנחנו מבקשים מהכנסת להביע אי-אמון בממשלה ולשים סוף לבלגן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. אנחנו מזמינים את השר אופיר אקוניס להשיב בשם הממשלה. לאחר מכן יתחיל דיון סיעתי. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברות וחברי הכנסת, חברת הכנסת אלהרר, אני אחזור על מה שאמרתי לך כאן, ברדתך מהדוכן: את באמת נואמת יפה ונואמת מנומק, ואני באמת נפעם מנאומך חוצב הלהבות, אבל מה לזה ולשחיתות שלטונית? אולי אשאל אותך, חברת הכנסת אלהרר, היכן היה יושב-ראש המפלגה שלך ביום הקשה הזה – רק ביום שני שעבר זה היה, בשעות הללו פחות או יותר – כשחברו הטוב, ראש הממשלה לשעבר, מר אהוד אולמרט, נכנס לכלא? בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ראש ממשלה נכנס אל הכלא. ומר לפיד, יושב-ראש יש עתיד, שעל כל דבר יש לו מה לומר – יש סטטוס פעם אחת ביום לפחות, מרגש, כתוב יפה אני מוכרח להגיד, כפי שכתב כאשר היה פובליציסט ב"מעריב" ואחר כך ב"ידיעות", או ההפך – על כל דבר יש לו מה להגיד. הנה, מר לפיד שם. שלום לך, מר לפיד, מה שלומך? בדיוק דיברתי על יכולות הכתיבה המצוינות שלך – גם בעיתונות הכתובה וגם בעיתונות המשודרת. אבל שאלתי את חברת הכנסת אלהרר היכן היו יכולות הכתיבה שלך בשבוע שעבר ביום שני, כאשר חברך, מר אולמרט, נכנס – לראשונה ראש ממשלה בישראל נכנס לבית-הכלא. זה היה יום קשה, יום מר ונמהר. היכן היו יכולות הכתיבה הללו? האם נאלם דום מר לפיד? ואני אומר באמת, באמת יכולות כתיבה, יכולת ביטוי – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> אבל אתה כן – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – מרהיבה. אני אומר את זה בהערכה, בהערכה רבה. ועל דמוקרטיה אתם מדברים, סגן היושב-ראש? הוא גם מסיעת יש עתיד. אני לא אשאל אותך, כי כאן אתה יושב-ראש, אבל אולי אותך, חברת הכנסת אלהרר – אני שומע את צקצוקי הלשון ותקתוקי המקלדת של חברי סיעתך יש עתיד בציוצים, בטוויטרים, בסטטוסים בפייסבוק, על הפגיעה בדמוקרטיה. ואני שואל אותך – אולי תעני לי, כי זו באמת שאלה שמאוד עניינה אותי; באמת אני אומר לך, כאדם שחבר במפלגה הדמוקרטית הגדולה ביותר בישראל, שעומד לבחירה פעם אחר פעם על-ידי עשרות-אלפי מתפקדים כדי להשתלב ברשימת הליכוד לכנסת, וברוך השם מקבל אמון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה מתכוון לארגזים. לארגזים. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אתם מדברים על ביטול הדמוקרטיה, אבל רק לפני שבוע וחצי, אדוני היושב-ראש, פה-אחד – פה-אחד – בוטל התקנון של מפלגת יש עתיד, הקובע שמן הכנסת הבאה מתחייבות בחירות דמוקרטיות, פתוחות, שקופות, שמבקר המדינה צריך לקבל עליהן דין-וחשבון, לתפקיד יושב-ראש יש עתיד. איפה היית אז? <קארין אלהרר (יש עתיד):> השר אקוניס, אני מחשיבה אותך לאחד שיש לו טענות משמעותיות יותר. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> את מדברת על דמוקרטיה? את מדברת על שחיתויות? את מדברת על מינהל תקין? אני אומר לכם: טלו קורה מבין עיניכם; נאה דורש נאה מקיים – זה כנראה לא כלל שחל על סיעת יש עתיד. אני מבקש מחברות וחברי הכנסת לדחות גם את הצעת האי-אמון של יש עתיד. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <קארין אלהרר (יש עתיד):> קיוויתי שתהיה אמירה יותר משמעותית, אני חייבת לומר. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני מנסה לענות. אין תשובות? <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – עובדות. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אלה עובדות. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני השר. אנחנו עוברים לדיון סיעתי. אני מבקש מחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – בבקשה, גברתי. יש עשרה דוברים. אנא, להקפיד על לוח הזמנים – שלוש דקות לכל דובר. בבקשה, גברתי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> השר אקוניס, אני מקווה שאתה לא נוטש בגיני. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אה, בסדר. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני לא נוהג כמו מפלגת העבודה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> למה, אנחנו נעלמים? לא ידעתי, לא שמתי לב שנעלמנו אי-פעם. אני מציעה לבדוק את הנוכחות במליאה, אדוני. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> המערך. מפא"י. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אבל היום באת רגיז במיוחד, אז אני אשתדל לתרום עוד קצת. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> ממש לא רגיז. רגוע לגמרי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אה, אוקיי. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מליאה יקרה – חברי הכנסת, חברי, המליאה ככה קצת ריקה – היא ריקה, היא ריקה. היא ריקה קצת פחות מהאופן שבו הממשלה מטפלת בטרור המתגבר. באופן מדהים, אדוני היושב-ראש, אני לא יודעת אם שמת לב, אבל מצאנו את האשם. סוף-סוף מצאנו מיהו הפקיד הממשלתי שאשם בחידלון הזה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת. הוא אינו נבחר ציבור, הוא איש שרץ על הג'בלאות, סחב אלונקות, פיקד על קרבות. גם היום כתפיו, צריך לומר, נראות די רחבות, ועדיין מצויות תחת האלונקה. הקרבות שהוא צריך לנהל הם יומיומיים, ועוסקים בביטחון אזרחי ישראל בכל מקום ובכל פינה בארץ. הוא איש הגון, שקט, אינו מחפש פוליטיקה ואינו מחפש מי ירדוף אחריו – איזו מפלגה תרדוף אחריו בסוף כהונתו. לא מעניין אותו אם נקצר או נאריך את הצינון לקצינים בכירים, אם נפיל או לא נפיל היום את הממשלה, כי מבחינתו המשימה אחת היא: לשמור על ביטחון אזרחי ישראל. וביום רביעי האחרון, הפקיד הבכיר הזה, רב-אלוף גדי איזנקוט, השקט, הצנוע, איש העשייה ולא איש המדון, נגרר בבוץ משוח בזפת ונוצות על-ידי חברי כנסת מהבית הזה, על-ידי שרים וסגני שרים, בעוד מקומות רבים בארץ מצויים תחת איום יומיומי; בעוד מערכת הביטחון מסכלת פיגועים ומצויה במתח מתמיד איך לשמור על הציבור הישראלי; בעוד רמת הכוננות נשמרת בקרב כל כוחות הביטחון; בעוד הרמטכ"ל, בנסיבות הקשות והמורכבות האלה, מנסה לשקף את רמות המוסר המצופות מכל חייל בצה"ל. אתם באמת חושבים שהוא התכוון לשנות בדבריו את הוראות הפתיחה באש? האם הוא, האיש שתחת אלונקת הממשלה הבלתי-מסוגלת-לעשות-משהו-אמיתי-נגד-הטרור-הזה, הוא הבעיה שלנו, או המזל של כולנו? חבר כנסת, כאן, בבית הזה, חשב שזאת העת המתאימה להיכנס ברמטכ"ל; זה הזמן לערער את פיקודו, תפקודו, אחריותו העצומה, רק מפני שהוא העז שלא לדבר במכתמים, בססמאות, אפילו בפתגמים, אלא במעשים. מישהו באמת חשב שהרמטכ"ל התכוון לרפות את ידיהם של חיילים? מישהו באמת חושב שלרמטכ"ל צריך להסביר איך מתנהלים החיילים בשטח? מישהו באמת חושב שהרמטכ"ל עוסק ב-איך נראית ישראל בחוץ? או שהוא דואג לביטחון ולביטחונם של תושבי ישראל? זאת הממשלה, אליהו – ובוקר טוב גם לך, ראש הממשלה, שבגללה אנחנו צריכים להיות מוטרדים מאיך שישראל נראית בחוץ. <היו"ר מאיר כהן:> תודה, גברתי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אבל לא, זה הרמטכ"ל שסיבך אותנו, נו, באמת, אתם שמטיחים בו האשמות חסרות שחר. כמה קל להאשים ניסיון להתבטא בזהירות ובאופן מחושב מול צעירים הנלהבים לשרת את מדינתם, כאמירה בוטה ומזלזלת. אשרינו שהתברכנו ברמטכ"ל כזה. כמה עצוב שרק שר הביטחון והאופוזיציה התגייסו להגן עליו. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> כמה עצוב שהוא זקוק להגנה כזאת. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. אני מזמין את חבר הכנסת מסעוד גנאים. בבקשה, אדוני. אני שוב חוזר: אנא הקפידו, שלוש דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה אין רשימת דוברים? <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אולי בכוונה אין אצלך, עיסאווי? <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, אדוני. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, המעצר המינהלי – אמרו את זה אנשים יותר חכמים מאתנו, ויותר משכילים, ויודעים יותר משפט ודמוקרטיה – זו חיה אנטי-דמוקרטית דורסנית. אי-אפשר לעצור בן-אדם על סמך מידע סודי, לא להעמידו לדין, לא למשפט, לא לתת לו להגן על עצמו, ובסוף הכול סגור על סמך מידע של השב"כ, והכול סודי, ולא לתת לו הזדמנות להגן על עצמו, ולא לתת לציבור לדעת על מה בכלל העצור הזה נעצר. אדוני היושב-ראש, מאבקו של מוחמד אלקיק, ומאבקם של כל העצירים שפתחו בצום ובשביתת רעב כדי להביע את המחאה שלהם, את הזעם, על החיה הזאת, האנטי-דמוקרטית, על דריסת זכותם האנושית, הוא מאבק צודק. אתה יודע מה? הוא מאבק גם מתבקש למדינה, אפילו, כדי לשחרר אותה מההסתגרות הלאומית הזאת, הדורסנית הזאת, של הממשלה; כדי שתהיה יותר דמוקרטית, יותר נאורה, יותר צודקת. לפני שלוש או ארבע שנים, אדוני היושב-ראש, ביקרתי בכלא מג'ידו אחד מוותיקי העצורים המינהליים הפלסטינים. הוא חבר בפרלמנט הפלסטיני, במועצה המחוקקת, שמו אחמד אל-חאג' עלי, היה בן כ-75, נדמה לי, 74, והוא נעצר ולא יודע על מה. איש משכיל, מרצה. הוא אמר לי: אני עמדתי בפני השופט, אמרתי לו: כבוד השופט, אני בן-אדם שקרא את הספרים של היהודים – במורשת, בהיסטוריה, בדת, בכול. ושם הססמה, או הדבר העיקרי, שבלי צדק אין שלום. אני רוצה לשאול: איפה הצדק במעצר שלי? אמר לו השופט אחרי שכולם הלכו: אדון חאג' עלי, בוא אגיד לך. יש עוד ספר שלא קראת, שהוא חשוב, שהוא הספר של השב"כ. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת אלעזר שטרן. בבקשה. שלוש דקות. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> תודה. אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת – יש שר? <היו"ר מאיר כהן:> כן כן. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> מה? <היו"ר מאיר כהן:> השר אקוניס – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> עיסאווי, אתה רוצה להיות שר? <היו"ר מאיר כהן:> כן כן, יש, יש, יש. השר לוין כאן. השר לוין כאן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> קטונו. <היו"ר מאיר כהן:> השר לוין כאן. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> למה? עיסאווי בסדר. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> כל אחד צריך להכיר – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> עיסאווי יכול להיות שר. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת שטרן, השעון – שלוש דקות לרשותך. בבקשה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> בסדר, זה חלק מהאי-אמון – – <היו"ר מאיר כהן:> אוקיי. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – שעיסאווי יכול להיות שר הרבה יותר טוב מהרבה שרים שיושבים כאן. זה לא אי-אמון? אדוני היושב-ראש, לא היית קודם. רק רציתי לעדכן, כיוון שהוער לחברתנו, ששחיתות זה לא עבירה פלילית. יש הרבה דברים שקשורים לשחיתות, אבל שחיתות, שדובר עליה כאן, לצערי הרב, זה לא עבירה פלילית, ולכן טוב שהיא עולה כאן. כשאנחנו מדברים על תפקוד הממשלה ועל אי-אמון, אז אנחנו – זה כבר עלה כאן – התבשרנו היום על הכרזות של ה-BDS ברכבות בלונדון. מובן שאנחנו מגנים אותן – הן שקריות, הן נבזיות, ואנחנו, אחרי שגינינו, שואלים: איפה היה שר החוץ? מילא שאנחנו, חברי הכנסת הפשוטים, צריכים לקום ולהתעורר ולהיות מופתעים, אבל למה מדינת ישראל קמה מופתעת למה שקורה ברכבות בלונדון? למה, אחרי שהיא מופתעת, מי שצריך לטפל בלהוריד את זה זה שר החוץ בפועל, יאיר לפיד? למה אין שר חוץ שיטפל בדברים האלה? אז חשבתי שיש שרת חוץ – סליחה, סגנית שר חוץ – והסתכלתי מה סגנית שר החוץ עשתה בימים האחרונים נגד ה-BDS, אז הבנתי שהיא יצאה נגד דברי הרמטכ"ל בטענה שדבריו לא משרתים את הזירה הדיפלומטית הישראלית. אדוני היושב-ראש, אני לא יודע כמה זמן עוד תשב פה, אבל אם תשב הרבה זמן אתה בטח תשמע איזה חבר כנסת מהקואליציה עולה ואומר שבגלל התבטאות הרמטכ"ל תלו את השלטים ברכבות בלונדון, בגלל שזה מה שאמרה סגנית שר החוץ. ואנחנו כמובן חושבים על דברי הרמטכ"ל, שטוב שנאמרו, שהם בדיוק אלה שנלחמים ב-BDS. בדיוק האווירה הזאת והאמירה הזאת של הרמטכ"ל, בניגוד, הפוך, למה שחושבים חלק משרי הממשלה, זו תרומה למלחמה ב-BDS. ואם צריך אי-אמון, אין לי יותר מה להגיד חוץ מכך שעוד מעט נבזבז פה הרבה מאוד דקות על העברת סמכויות משר הכלכלה לשר אזולאי, זה מה שהממשלה הזאת מעסיקה אותנו בו שבוע אחרי שבוע בגלל שראש הממשלה הוא כל כך הרבה שרים – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – ובסוף נגמר לו הזמן והוא צריך להעביר חלק מהסמכויות לשרים, שגם הם לא יודעים מה נפל עליהם. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת אכרם חסון. אדוני. <אכרם חסון (כולנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נושא השחיתות ותפקוד משרדי הממשלה – זה לא תופעה חדשה שנולדה אתמול. לצערי הרב, זה חלק מהתרבות הישראלית במשך יותר מ-40-30 שנה. זה מה שאנחנו מאמצים, זה לא שייך רק לקואליציה ולא שייך לאופוזיציה. אנחנו מכירים מנהיגים, ומכירים נציגים, ומכירים מנהלי מחלקות ומכירים ראשי רשויות ששייכים לכל המחנות, ולצערי הרב, אנחנו רואים שהסתבכו בשחיתות. היום, כל אזרח במדינת ישראל, אם אין לו פרוטקציה ואין לו קשרים, הוא לא יכול לקבל שום שירות נאות. לא מזמן טיפלתי בבחור שנפגע בכתף, מסמר נכנס לו לכתף, והיה מטופל שמונה חודשים בבתי-חולים, בהלוך וחזור כדי לקבוע לו תור לניתוח. בסוף הרופא אמר לו: אם אתה תבוא אלי באופן פרטי ותשלם 40,000 שקל, אני מוכן בשבוע הבא לעשות לך את הניתוח. אז גם מערכת הבריאות נגועה בשחיתות. המוסד לביטוח לאומי, שאנחנו מכירים, במיוחד בני המיעוטים, אנחנו רואים, מי שיש לו קשרים מקבל טיפול. אפילו ניצולי שואה נפטרו ולא קיבלו את הזכויות שלהם מהמוסד לביטוח לאומי – מה, זה לא שחיתות? השחיתות הורסת כל חלקה טובה במדינת ישראל. אני יכול לספר לכם שראשי הרשויות במגזר הערבי או במגזר שלנו ממנים מנהלי בתי-ספר. אנחנו יכולים להגיד לכם מראש איזה אדם הולך להיות מנהל בית-ספר. וכשאנחנו, האופוזיציה, מתלוננים – אין אבא ואין אימא, אין מי שיעזור להם, כי כנראה גם הדין במגזר שלנו שונה מהדין במגזר היהודי. ולכן אחר כך שואלים למה השחיתות גואה במגזר שלנו – גואה כי אתה צריך להביא קשרים חדשים אצל מקבלי החלטות כדי שאתה תקבל מה שמגיע לך כאזרח. לצערי הרב, הדבר הזה גורם לנו נזק אדיר, והטיפול היחידי שצריך לעשות זה השקעה במערכת החינוך. צריך להשקיע בגני-הילדים, צריך לגדל דור שיודע מה זה ערכים, יודע מה זה כבוד, יודע מה זה שירות נאות לאזרח. אף אחד לא עושה לנו טובה שהוא נותן לנו שירותים. לצערי הרב, אני ראיתי גם כמה מקרים בנמלים; עובד נמל ישר והגון שבא ומודיע על שחיתות, הוא באופן אוטומטי מנודה, באופן אוטומטי נרדף, לא נותנים לו להתקדם. אותו דבר במועצה מקומית; איש אופוזיציה שהולך נגד ראש מועצה מושחת, מתחילים לפטר לו את קרובי המשפחה שלו, מתחילים לשלוח לו מודדים שימדדו לו את הבית שלו, מתנכלים לו, מתנכלים לו וכשהוא מתלונן התלונה לא זוכה ליחס מצד המשטרה כפי שקורה במגזר היהודי. כאשר ראש רשות במגזר היהודי עושה עבירה גדולה מאוד, אנחנו רואים את "להב 433" ורואים את מחלקות המשטרה ומחלקות החקירות מתלבשים עליו, וגם התקשורת, אבל התקשורת הישראלית לא מתעניינת במגזר הלא-יהודי, לא מתעסקת במגזר הדרוזי, כי אנחנו מגזרים קטנים וכנראה לא מעניינים. ולכן, השחיתות הפכה להיות חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום; אני לא מגזים, חברי, זה נעשה יום-יום – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <אכרם חסון (כולנו):> – – אנחנו מרגישים את זה. ולכן, אני חושב, אדוני היושב-ראש, זה לא שייך לממשלה א' או ממשלה ב', אנחנו, כל חברי הבית, חייבים לשלב ידיים כדי להילחם בתופעה הזאת. אנחנו חייבים להקים שדולה למען התנועה לאיכות השלטון, כדי שאנחנו נוכל לחיות בשלום ובמינהל תקין. תודה רבה לך. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. בבקשה, אדוני. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, התנהל כאן בימים האחרונים דיון על מוסר המלחמה, על ערכי צה"ל, על טוהר הנשק, על הפרשנות הנכונה של המונח הכל-כך אמיתי וכל כך צודק – הקם להורגך השכם להורגו. אני רוצה לומר כאן בצורה חד-משמעית – אין דבר מוסרי יותר וערכי יותר מאמירה חד-משמעית: מחבל שיוצא לרצוח יהודי באשר הוא יהודי, יהא גילו אשר יהא, לא חוזר בחיים, נקודה. והציפייה שלי הייתה, גם מהדרג המדיני, ולא פחות מזה גם מהדרג הצבאי, לתת הנחיה חד-משמעית מלמעלה, שלפיה מחבל שיוצא לבצע פיגוע לא חוזר בחיים. זה אלף-בית, קודם כול של מוסר. הרי במי מדובר? אני שומע שאומרים: אנחנו לא כמוהם – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> בצלאל, אם הוא בורח? אם הוא יצא והוא בורח? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> חבר'ה, מה מחבל, חבר הכנסת שטרן, אשר יוצא – להיכנס ל"רמי לוי" ולרצוח ביום חמישי אבא לילדה בת חודש וחצי – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> וילדה בת 13 יצאה – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – שהתחתן לפני כלום זמן, שרק עושה קניות לשבת? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אתה צודק, אתה צודק, אבל – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> לפני דקה הוא רצה לרצוח יהודי חף מפשע, וגם עכשיו הוא רוצה לרצוח, ובעוד דקה הוא רוצה לרצוח, והדבר היחידי שהשתנה אולי בעובדה שהוא שוכב כאן עכשיו זה היכולת – אין לו יכולת. אבל הוא בן מוות. זה אלף-בית של מוסר, אלף-בית של הרתעה, זה אלף-בית של איך לנהל מלחמה. תראו, אנחנו מתמודדים עם גל טרור לא פשוט בחודשים האחרונים, וצריך להודות על האמת, וצה"ל בהיבט הטקטי – אתם מכירים את דעתי, הפתרון המשמעותי בסוף לטרור, מי שרוצה אסטרטגית לפתור טרור צריך לטפל בתקווה שמניעה אותו – אבל במישור הטקטי צה"ל היום מאוד מתקשה להתמודד עם אותו טרור סכינים של ילדים. מה המשמעות, שהם מנצחים אותנו? האלף-בית שלנו זה לוודא שאין ניצחונות, אין דבר כזה, לא חוזרים בחיים, מי שיוצא מהבית, לוקח סכין ורוצה לרצוח יהודי באשר הוא יהודי. אני שואל אותך, חבר הכנסת שטרן, שנים-שנים-שנים, כשנניח ה"חמאס" יורה "קסאם" אל עבר יישובי הדרום, מה עושה צה"ל בלילה? צה"ל מעלה מסוק ותוקף מטרות. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אתה שואל שאלות? אתה לא רוצה לשמוע, בצלאל, אתה לא רוצה לשמוע. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> ואני שואל אתכם: אבל זה לא באותו זמן, זה לא באותו מקום, זה לא נגד אותו בן-אדם – איזו זכות יש לך? איזה תוקף מוסרי יש לך להגיב בהפגזה אל עבר יעדי טרור אחרי שנעשה שיגור? הרי אני לא מדבר עכשיו על אותו בן-אדם שירה עליך את ה"קסאם", יש לך איזשהו שיוך ארגוני ואתה מפגיז, כי במלחמה לא מסתכלים רק על מקום, זמן, מרחב, בן-אדם; יש תפיסה יותר כללית, יותר קולקטיבית. ואם ירו עלי מותר לי – מה זה "מותר לי"? אני חייב להחזיר כדי לגבות מחיר, כדי להרתיע, כדי להבהיר שמי שיפגיז אותי ישלם מחיר וזה לא משתלם, כדי להגן על אזרחי. אני חייב להבהיר שמי שיוצא לבצע פיגוע לא הולך לקייטנת שב"ס אחר כך ועושה בגרות ותואר ראשון על חשבוננו ואחר כך משתחרר באיזו עסקה כגיבור עם משכורת. <היו"ר מאיר כהן:> תודה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> מי שיוצא לבצע פיגוע לא חוזר בחיים, נקודה. זה, אדוני היושב-ראש, הדבר הכי ערכי והכי מוסרי, ושאף אחד לא ימציא לנו כאן מונחים מעוותים של מוסר. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת יגאל גואטה, בבקשה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> בצלאל, אתה המצאת עכשיו מונחים חדשים. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> ממש לא, אתה תסביר לי על דוד המלך – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> לא שייך – – – <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, אדוני. <יגאל גואטה (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, בשעה זו מלווים רבבות מעם ישראל למנוחת לעולמים את כבוד קדושת האדמו"ר מערלוי, רבי יוחנן סופר, זכר צדיק לברכה. אני מבקש להקריא כאן את ההודעה שפרסמה היום תנועתי, תנועת ש"ס, עם היוודע דבר האבדה הגדולה. תנועת ש"ס, ובראשה מועצת חכמי התורה שליט"א, יושב-ראש התנועה הרב אריה דרעי ונציגיה, מבכים מרה את הסתלקותו לגנזי מרומים של זקן האדמו"רים, כבוד קדושת האדמו"ר מערלוי, זכר צדיק וקדוש לברכה, חבר מועצת גדולי התורה, שהשיב הבוקר את נשמתו הטהורה ליוצרה. כבוד קדושת האדמו"ר, אשר נודע בקדושתו וגאונותו בתורה, הקים את קהילת ערלוי המעטירה לאחר השואה, והנהיג את קהילתו כאב רחום עשרות בשנים. האדמו"ר היה בידידות עזה ועמוקה עם מרן רבנו עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה, ידידות שנמשכה עשרות בשנים, והיו ביניהם עשרות חילופי מכתבים בדברי תורה והלכה, תוך ביטויי הערכה וכבוד. כך, למשל, בספרו "יביע אומר" כותב עליו מרן: ידיד נפשי, אוהבך בלב ונפש, צדיק יסוד עולם. תנועת ש"ס אבלה עם כל בית ישראל על האובדן הגדול לעולם התורה והחסידות, ומן השמים ננוחם, וה' ירפא את שבר עמו. רבותי חברי הכנסת, מכאן תרשו לי לעבור לאחד הנושאים שעליהם הוגשה הצעת אי-אמון, ואני משער שלא תתפלאו אם יהיה זה דווקא הנושא שהוגש על-ידי סיעת יש עתיד: שחיתות וחוסר תפקוד של משרדי הממשלה. זוהי, במחילה מכבודכם, עוד שליפה שאין לה יסוד, וכנראה שגם אין בה תועלת. חברי חברי הכנסת, אני יכול לעמוד פה ולטעון שבממשלה הקודמת לא באמת הייתם קשובים לסבלותיהם של השכבות החלשות. אני יכול לעמוד פה ולומר ששר האוצר משה כחלון צריך לטפל בבעיות החברתיות הבוערות שעל הפרק, שהוזנחו על-ידיכם, כאשר כל דאגתכם הייתה למעמד הביניים, ולהם בלבד. עם כל הכבוד, אתם מדברים על חוסר תפקוד. מי לא מתפקד? השר ליצמן, שאתם משבחים אותו תחת כל עץ רענן? הרב אריה דרעי, שעשה רפורמות ומהפכות בזמן כל כך קצר? או השר כחלון, שעושה לילות כימים כדי להביא לשוויון בין חלשים לחזקים? שמעתי את חברת הכנסת קארין אלהרר. מבחינתה כל העולם מושחת, בכולם היא הטילה דופי, כולל באנשי חוק ומשפט, כולל אלו שהיו בתפקידים גם בקדנציה הקודמת. נו באמת, זה לא רציני. שמעתי אותה מלינה על גורמי הפיקוח על הממשלה. הרי מדובר באותם גורמי פיקוח שהיו גם בממשלה הקודמת; למה אז שתקת? <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <יגאל גואטה (ש"ס):> למה בממשלה הקודמת לא הפריע לך שאין גורם מאזן? אבל, רבותי חברי הכנסת, אני מבקש לדבר על דרך החיוב, ולא על דרך השלילה. עוד דקה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מאיר כהן:> לא, אנחנו – שלוש דקות. עוד דקה, ואני מבקש ממך לסיים. <יגאל גואטה (ש"ס):> חצי דקה. חברי מיש עתיד ומהאופוזיציה, נכון שתפקידכם הוא לבקר את הממשלה. ביקורת היא תמיד חיובית אם היא ביקורת בונה, לא ביקורת לשם ביקורת. לכן אני מצפה מכם לבקר את הממשלה, אבל בד בבד – להטות שכם. הרי יש מספיק דברים שאנו רואים עין בעין: טרור משתולל ברחובות; אנו עדים לעוני משווע – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה. <יגאל גואטה (ש"ס):> – – הציבור מחפש עבודה משותפת, ולא מחלוקות. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת חמד עמאר. בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אורי מקלב. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, בסוף השבוע ישבתי עם כמה חבר'ה אצלי בבית, ואחד החבר'ה התקיל אותי בשאלה מאוד מאוד קשה; הוא שאל אותי את השאלה בכמה משרדים מחזיק ראש ממשלת ישראל. התשובה הראשונה שאמרתי: אני יודע שהוא ראש הממשלה, הוא מחזיק במשרד ראש הממשלה. אחרי זה התחלתי לחשוב, והסתכלתי על מצבנו המדיני ועל תפקודו של משרד החוץ, ונזכרתי שהוא גם משמש כשר החוץ. אחרי זה נזכרתי במתווה הגז, ואמרתי: גם שר הכלכלה. ונזכרתי בכל הנושא של ההפרטה בתקשורת, ונזכרתי – גם שר התקשורת. אבל היה חסר לו עוד משרד אחד, והייתי צריך להיכנס לגוגל ולחפש. ואז מצאתי: השר לפיתוח אזורי. אז ראש הממשלה מחזיק בחמישה משרדים, כולל המשרד שלו. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> מה עם התקשורת? <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אמרתי תקשורת. נזכרתי בכל נושא ההפרטה – אז התקשורת. אני לא יודע מתי ראש הממשלה ביקר במשרד החוץ, מתי נפגש עם הפקידות הבכירה של משרד הכלכלה, מתי הוא בדק מה מצבנו האזורי, וכל הניסוח של הוויכוח האזורי. לכן, אני חושב שאם ראש הממשלה יכול לתפקד בכל המשרדים, אני מציע לפטר את כל השרים, ושהוא ישמש ראש הממשלה ושר-על לכל המשרדים. ואז נזכרתי בהחלטות ממשלה, והייתה החלטת ממשלה להעצמת היישוב הדרוזי והצ'רקסי בסוף שנת 2014, דצמבר. כי המגזר הדרוזי מסתמך על תוכניות חומש. אבל היו בחירות, ואמרו שיעשו תוכנית לשנה אחת. ואז החליטו להעביר 187 מיליון שקל עד מרס, לא קשור בבחירות ולא קשור בתקציב. בדקנו את זה, ועדת הכספים, לפני שלושה שבועות, והתברר שהועברו רק 48 מיליון שקל, ו-48 מיליון שקל עברו בסוף השנה. <היו"ר מאיר כהן:> מתוך כמה? <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> מתוך 187 מיליון. קרוב ל-140 מיליון שקל – עדיין לא הועבר אפילו שקל אחד – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> לאיפה? למועצות הדרוזיות? <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> למועצות הדרוזיות. אפילו שקל אחד לא עבר, וזה לא הפתיע אותי. זה לא הפתיע אותי, כי בדקתי שמשרד הרווחה העביר 5 מיליון שקל לכל שנת 2015, ועשיתי חישוב פשוט: לחלק את זה ל-132, לחלק את זה לימים, והתברר שלכל אזרח דרוזי במדינת ישראל משרד הרווחה מקבל 10 אגורות. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> ואני חייב להזכיר עוד נושא אחד – – <היו"ר מאיר כהן:> בקצרה. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> – – נושא ההפרטה של הבוחנים. מדינת ישראל מרוויחה מהנושא הזה 57 מיליון שקל בשנה – למה להפריט את זה – לידיים פרטיות? תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה, אדוני. תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, בתחילת דברי, יחד – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תשאל את מסעוד, הוא מבין יותר ממך. <אורי מקלב (יהדות התורה):> כבר שאלתי, כבר כתבתי. בתחילת דברי, יחד עם בית ישראל, אנחנו מבכים מרה את הסתלקותו של זקן האדמו"רים, האדמו"ר מערלוי, זכר צדיק לברכה, שמסר נפשו למען התורה, למען קודשי ישראל ולמען כלל ישראל, בכלל וככלל. בנחמת ציון וירושלים ננוחם. אי-אפשר, אבל, לדלג ולעבור לסדר-היום על הדרמות הגדולות שהיו לנו בשבוע שעבר, של חוק ההשעיה, ומחר זה מגיע גם לוועדת החוקה, ובוודאי זה יתעורר שוב. ובתוך כל הדרמה הזאת, והוויכוח הגדול, לא שמנו לב לשיח-המשנה שלנו, בין חברי הכנסת של בל"ד, שביקרו במקומות האלה, ביקרו במקום, ואולי בטענה שהביעו הזדהות והלכו לבקר משפחה של רוצחים, והם טענו מנגד שזה היה ביקור של דברים הומניטריים, של קבורת הגופות, ומה שאנחנו באמת – אולי הבענו איזו הזדהות, זאת הייתה בסך הכול תפילה שאנחנו דיברנו ואמרנו עליהם, שזה נקרא – פסוקים מהקוראן, סורת אל-פאתחה. אבל מזה ועד הזדהות – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה איש דתי אמיתי – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> זה נהוג. מה אתם רוצים מאתנו? לא, זאת לא הייתה הבעת הזדהות, זאת הייתה סורת אל-פאתחה. מה ענו להם כאן נציגי הממשלה? מה אנחנו, רוב הבית, אמרנו? מה הרוח של תפילה פתאום נחה עליכם? מה יש לך, זחאלקה, עם תפילה? מה יש לחברת הכנסת זועבי עם תפילה? ועוד יותר – ובאסל גטאס, מה לך עם התפילה? זה לא, אלה דברים אחרים, ולא היינו מוכנים לקבל את זה. אבל כשיש קבוצה, למה אנחנו צריכים ללכת רחוק – קבוצה קטנה ומשנית שפתאום רוח של תפילה שוררת עליהם ומקום המקדש מאוד חשוב להם, והכותל המערבי חשוב להם, וספר התורה מאוד חשוב להם, והם באים באדיקות להתפלל תפילת ראש חודש בכותל המערבי, ואנחנו לא שואלים מה לכם ולכל זה. תורה אכפת לכם? אין מצווה אחת בתורה שאתם מקיימים. אין מצווה אחת שאתם לא בזים לה. ואתם מדברים על תורה, שאתם כל כך באדיקות באים לקרוא בה בתפילת ראש חודש. מסידור התפילה שלכם אתם קרעתם את כל המילים – "ותחזינה עינינו בשובך לציון", "ולירושלים עירך", את כל זה מחקתם וקרעתם מהתפילה. מקום מקדש בכלל לא מוזכר אצלכם, לא מוזכר אצלכם "גאל ישראל", קרעתם את זה. שבת אכפת להם? נלחמים נגד השבת. איזה דבר בתורה? תפילין בתפילת מוסף של ראש חודש, זה בדיוק – – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני, בזה אני אסיים. לא בתורת ישראל, לא עם ישראל – הנדבכים הגדולים; הייחוס – פוגעים; מה שקרה לעם היהודי, מיליוני יהודים איבדנו בגלל הפעולות של הרפורמים. ובסוף – ארץ-ישראל. ואני שואל כאן את הימין: ארץ-ישראל, זה מה שהיה אכפת לכם? בואו נראה מה קורה לחיילי צה"ל כל יום שישי מרביי אשרמן, מה הוא עושה כרביי רפורמי, נלחם וזורק אבנים – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – ומטיח בחיילי ישראל. <היו"ר מאיר כהן:> אתה כבר מדבר דקה – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> אל תזלזלו ואל תיקחו את שם השם לשווא – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – אל תיקחו את ספר התורה שאתם מזלזלים בו. חוק ההשעיה, אתכם צריכים להשעות. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. אחריו – אחרון הדוברים, אורן חזן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> וואי, וואי, וואי, וואי. <קריאה:> חבר הכנסת. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת, בוודאי ובוודאי. בבקשה, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אל תמהר ללחוץ. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברים, למען האמת, אני רוצה לדבר על שר החינוך של מדינת ישראל נפתלי בנט, שאנחנו נקרא לו "השולף המהיר בישראל". כל יום יש לו מה להגיד. אנחנו לומדים כמה עולמו צר, שהוא בגודל התפיסה של הבית היהודי; זה ככה. אתמול בישיבת הממשלה, תראה מה אמר – אמר והכריז שהמשפחות הפלסטיניות לא מונעות מבניהן לבצע פיגועים כי הן מקבלות על זה כסף מהרשות. והיום הכריז והדגיש שבשנה הבאה ייתן דגש לאחדות ירושלים. שתי הכרזות ביומיים. אני אתחיל בראשונה. נכון, נכון, הוא לא רואה בצד השני אנשים. בעיניו הפלסטינים, אמר את זה, רסיס בישבן. וככה הוא לא רואה אנשים. אני שואל אותך, מכובדי שר החינוך, אתה באמת מאמין שהורים, האימהות, האבות שולחים את בניהם בשביל לקבל כסף? אתה לא רואה אנשים בצד השני? זאת תפיסת העולם שלך? ואתה בא, משלים את זה, ורוצה להקדיש את השנה הבאה לאחדות ירושלים. אבל לא שאלת את עצמך – 40% מתושבי ירושלים הם אנשים שאתה לא מחשיב אותם, אנשים שאתה לא סופר אותם. 40% – שכחת שהם ערבים? מה תגיד לילד? במה תצחק עליו? מה תגיד לו? ירושלים מאוחדת, ואני פוחד ללכת ברחובותיה? איזה מדע בדיוני אתה הולך לספר לו? מה תגיד לו? תגיד לו: ירושלים מאוחדת ויש בה שכונות עוני ומחנות פליטים? מה תגיד לו? אני שואל אותך, אדוני השר, אם אתה שומע – שאתה יוצא עם אמירות כאלו. אתה רוצה לספר את האמת לילד. איזה מדע בדיוני אתה רוצה לספר לילד? 50 שנות כיבוש, אתה רוצה לציין אותן באחדות ירושלים? ש-50 השנים האלו הרחיקו אותה ועשו אותה מיום ליום חבית של חומר נפץ. מה תגיד לילד? איזה מדע בדיוני תגיד לו? די. מה תגיד לו? דבר אחד הבנו: רסיסים בישבן – ככה אתה רואה את הפלסטינים. אבל תצחק על הילד שפוחד ללכת ברחובות עיר שהיא עיר הבירה שלו? <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> במקום שאתה תספק לו ביטחון ופתרון, אתה מספק לו מדע בדיוני. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה צחוק הגורל. תודה, אדוני. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת אורן חזן – בבקשה, אדוני, ואחריו יעלה לסכם ולהשיב בשם הממשלה השר אופיר אקוניס. בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה זה? יש אזעקה בחוץ. השר מגלה ערנות. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברותי, חברי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, שוב יום שני, שוב אי-אמון, ושוב במקום להתעסק במציאות היומיומית שבה אתם, חברי האופוזיציה, תשלבו כוחות עם הקואליציה לנוכח גל הטרור, שלא לומר האינתיפאדה שמשתגעת ומשתוללת ברחובות, אתם מתעסקים – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> מה כבר – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – אתם מתעסקים בפוליטיקה הזולה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אענה לך, ידידי פורר, חבר הכנסת פורר, אני אענה לך. היום אני קורא שוב כי בימים האחרונים נלקחו רמי לוי וצוות הסופרמרקט לחקירה, לבדיקות, האם הייתה מספיק אבטחה בסופר, לא הייתה מספיק אבטחה בסופר. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> הממשלה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> כאילו בתוך הסופר אין סכינים. כאילו אם המאבטח בכניסה היה מגלה שעל אותם – יש כאלה שקוראים להם ילדים; בעיני מי שהולכים לסופרמרקט עם סכינים ביד וכוונה לרצוח הם לא ילדים, אין בינם לבין ילדות שום קשר, ובינם לבין תום ותמימות – שום קשר. כשהייתי בן 14 הלכתי לסופרמרקט לקנות שקית שוקו, אולי מקסימום טרופית. במקום שאנחנו, מכל קצוות הקשת הפוליטית – למעט החברים של הרשימה הפלסטינית המשותפת, שאני יכול להבין את הקושי שלהם להתמודד עם המציאות – במקום שאנחנו נגבה אחת ולתמיד את התובנה שהשכנים שלנו הם לא באמת שכנים שלנו: הם קמים בוקר-בוקר בכוונה אחת, כדי לעמוד עלינו לכלותנו; במקום שאנחנו נבין שהשיח הוא לא עם אותו מאבטח – שיש לומר גם כאן, בבית הזה, שצריך לעשות רבות כדי לדאוג לרווחתם של אותם מאבטחים בסופרים, במרכולים, בקניונים – הבעיה היא לא אצלו. מתוך אלפי אנשים שעוברים הלוך וחזור בתוך סופר מלא כלים שאפשר להפוך אותם באחת לכלי רצח והרג, אנחנו תולים את האשמה בו? ובמקום שאני אשמע פה האחד אחרי השנייה והשנייה אחרי האחד – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> מי זה אנחנו, אורן? אתם הממשלה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – שיעלו לדוכן הזה, משמאל קודם כול, בלי קשר לממשלה, כדי להפנים ולהבין שהם לא רוצים אותנו פה, אנחנו זורים חול בעיני הציבור ומפילים את האשמה עלינו, על הקואליציה, על ראש הממשלה. ואני רוצה לגזול את השניות האחרונות שנותרו לי בנאום הזה כדי לנצל, להזכיר למי ששכח בבית הזה – היום שמעתי שחברת הכנסת סתיו שפיר מבקרת את דבריו של השר בנט כאילו העם היהודי, תחילת דרכו הייתה במצרים. אז אני רוצה להזכיר, ובאמת בקצרה – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> כעם כן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – שזאת באמת שאלה, אחת השאלות שהיא המפתח – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה, אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – לקונפליקט – ואני מסיים, אדוני היושב-ראש – המפתח לקונפליקט בינינו לבין אותם אלה שקוראים לעצמם פלסטינים, אבל קודם כול, בינינו לבין עצמנו. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> באיזו נקודת זמן התחילה ההיסטוריה? יש כאלה שחושבים שלפני 67 שנה, ויש אנחנו, היהודים, שזוכרים שהיא התחילה אצל בורא עולם – – <היו"ר מאיר כהן:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – באברהם אבינו, באבותינו הקדושים, בדרכי אבות, בדרכה של יהודה ושומרון הסיפור של כל יהודי. אנחנו כאן כדי להישאר – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – נקודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את השר אקוניס. בבקשה, אדוני שר המדע. בבקשה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, את התרבות הפרלמנטרית של ראשי מפלגת העבודה ראינו – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> או. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – ראינו בדיון הזה – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> נו, באמת. מאור הגולה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> המערך, מפא"י, לא מפלגת העבודה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – ראינו בדיון הזה, חבר הכנסת רוזנטל. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מה עם המערך? מה עם המערך? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מה עם המערך? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני אגיד לכם בדיוק מה עם המערך. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> כן? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> במערך אין כל חדש. הגלגולים שלכם – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> איך הדיחו אותך מלהיות שר התקשורת? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> הגלגולים שלכם – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> איך הדיחו אותך, אם יש לך יכולת תקשורתית כזאת ענקית? מה פתאום רשות השידור – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> חבר הכנסת רוזנטל, אני אתייחס לרשות השידור. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> כן. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> הגלגולים שלכם – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אין דבר שנגעת בו ולא הרסת. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> הלוואי שתהרוס דבר אחד – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> יש, את החלל. את החלל הוא לא הרס. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> הלוואי שתהרוס דבר אחד שאני עשיתי בכל שש השנים – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא, אני מפרגן לך. את החלל לא הרסת. את החלל לא הרסת. מדהים. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – שאני חבר כנסת, אחרי שבע שנים, בכל החיים שלך, חבר הכנסת רוזנטל, שפועלם בא לידי ביטוי בעיתונות. כן, זה מה שעשית. שום הישג פרלמנטרי, שום הישג פוליטי. הרי שר לעולם לא תהיה, משום שמפלגתך, הקורסת בסקרים מיום ליום ומאבדת את אמון הציבור דקה אחר דקה, לא תגיע עוד לשלטון. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> ראיתי שגם ככה הם ירדו בסקרים. ראיתי שירדו ב-10%. מה יהיה? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> עכשיו תחלום, עכשיו תחלום, עכשיו תחלום להגיע. עכשיו תחלום. ואני לא מדרדר, אדוני היושב-ראש, בניגוד לחברי מפלגת העבודה – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> המערך, המערך. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – את הדיון הזה לדיון אישי. אני יכול לעשות את זה, אבל אני לא אעשה את זה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זה מה שאתה עושה כל הזמן. <היו"ר מאיר כהן:> עדיף שלא. עדיף שלא. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מתחילת היום. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא לא, אני לא עושה את זה כל הזמן. זה לא נעשה, חבר הכנסת רוזנטל. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא, לא. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> תאמין לי, לטובתך. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אני, יש לי בעיה בהבנת הנשמע. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> יש לך בעיה קשה בהבנת הנשמע. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> בטח, בטח. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> ותאמין לי, ולא מהיום, דרך אגב. אבל אני לא אעשה את זה, משום שאני אעמוד – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא לא, בוא תסית ותגיד שאתה לא מסית. חצוף. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – על התרבות הפוליטית העלובה של מפלגת העבודה לגלגוליה. משום שאת הטפות המוסר שלכם על פגיעה בדמוקרטיה, ועל פרלמנט, ועל מיהו פאשיסט, ומיהו, לדאבון הלב, אדוני היושב-ראש, גם משמש, בהפגנות שלכם, משמש כראש ממשלה ומקבל ביטויים שלא היו מעולם בשיח הציבורי, כרוצח, זה הכול מבית היוצר של השמאל, שלכם. אתם המצאתם את הדברים. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אנחנו עמדנו בכיכר-ציון וצעקנו "בוגד". <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אתם לא עמדתם בכיכר – אתם לא הייתם רחוקים משם. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אנחנו היינו. תשכתבו גם את ההיסטוריה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אדם שהסתתם נגדו כל חייכם, בניתם קריירה של הסתה עלובה – נגד מנחם בגין, שהיום אתם מטיפים לנו – השר לוין – המטיפים הגדולים, חברי מפלגת העבודה הסיתו נגדו עוד לפני קום המדינה. הכו באלימות. הרי מאיפה נוצרה, מאיפה באה, האלימות הפוליטית? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תמיד מהשמאל. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אתה יודע, חבר הכנסת רוזנטל? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תמיד מהשמאל, רק רצחו מהשמאל. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אתה יודע מהם שורשיה? אתה יודע מהם שורשיה? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> את ארלוזורוב רצחו השמאלנים. את רבין רצחו השמאלנים. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אתה יודע מהם שורשיה של האלימות הפוליטית בתולדות היישוב ובתולדות המדינה? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> רק השמאל. השמאל, השמאל. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> וגם עכשיו, אתה הרי יודע – אם אתה לא יודע, אז לך ללמוד. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אופיר, זה לא הוגן. לא משלמים לנו על זה שאנחנו צריכים לשמוע אותך. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אם אתה יודע ומטשטש, אז זה בעיה שלך. ואנחנו ראינו, אדוני היושב-ראש, את הביטוי בתרבות הפרלמנטרית של מפלגת העבודה, כאשר ראשיה היו כאן, והעדיפו לברוח מן המליאה מאשר לשמוע את האמת. ואני, ברור לי – ברור, חבר הכנסת רוזנטל – הקריסה בסקרים מלחיצה. נכון, זה מלחיץ. באמת, נורא מלחיץ. <חיים ילין (יש עתיד):> היא לא מלחיצה, היא מעודדת אותנו. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> תכף נגיע אליכם, חכה בסבלנות. חכה. לא, אתה לא היית פה, חבר הכנסת ילין. תכף גם נגיע אליכם. <חיים ילין (יש עתיד):> אני שמעתי אותך בטלוויזיה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אה, שמעת בטלוויזיה? אני מקווה שלמדת. אם יש לך תשובות, אני אשמח לשמוע. <חיים ילין (יש עתיד):> יש לי תשובות נהדרות. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> ובכן, חבר הכנסת בן ראובן, אתה נימקת את הצעת האי-אמון, באמת, חברת הכנסת לבני עכשיו טרחה לבוא להקשיב לתשובה. זה כבר התקדמות. תכף יבוא גם בוז'י. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא, היא לקחה את ההקלטה של שבוע שעבר. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא, תכף הוא יבוא. לא, אני לא הייתי פה בשבוע שעבר. תכף אני אספר לך מה עשיתי למען המדינה בשבוע שעבר, כשחבר הכנסת רוזנטל חבש את ספסלי האופוזיציה – חכה בסבלנות – ויחבוש אותם עוד לשנים ארוכות. ובכן, חבר הכנסת בן ראובן, אתה עשית כאן מעשה – בשמו של יושב-ראש מפלגת העבודה ובשמה של מפלגת העבודה, כאשר נימקת את הצעת האי-אמון שאתם הגשתם – חמור ביותר, וראוי לכל גינוי ובוז, ובוז בעיקר מחיילי וחיילות צה"ל, שהצביעו גם עבורכם, גם עבור מרצ, גם עבור הליכוד – והרבה, דרך אגב, הרבה יותר מאשר לכם – וגם עבור ישראל ביתנו והמפד"ל, הבית היהודי, ומפלגות פחות או יותר המיוצגות כאן בכנסת – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> בעניין הזה אתה צודק. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – ואתה ניסית לגרור את צבא ההגנה לישראל, את צבא העם, כפי שגיבש אותו מנהיג מפלגתך הראשון, דוד בן-גוריון, לתוך הוויכוח הפוליטי. ובכן, אם לא הייתם עושים את השגיאות המביכות האלה בעבר, ניחא. אבל עשיתם כבר. עשיתם את השגיאות האלה, חבר הכנסת בן ראובן, בעבר. גררתם – אולי גם אתה היית בתוך השגיאה הזאת – גררתם את חיילי צה"ל לתוך הוויכוח כאשר הובלתם – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – הרמטכ"ל – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> ידידי, אף אחד לא הכניס את הרמטכ"ל. אני לא יודע מאיפה אתם מביאים את זה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתם הכנסתם את הרמטכ"ל. אתם הכנסתם את הרמטכ"ל. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אתם מפיצים שקר, ואז אתם מאמינים בו. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> מי הכניס את הרמטכ"ל לעניין, אני? מי? אתה קשקשן. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> חוטובלי – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אולי לא היינו פה, אדוני היושב-ראש. לא הליכוד, ולא ראש הממשלה, ולא איש הכניס את הרמטכ"ל לתוך – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> ציפי חוטובלי לא מהליכוד? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני לא יודע מה חוטובלי, היא לא דיברה בשם הממשלה, היא דיברה בשם עצמה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> מה זה בשם עצמה? היא לא מהליכוד? היא טענה שהרמטכ"ל פוגע בישראל בחוץ. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> אתה חוצפן. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני חוצפן ואתה גאון ויפה. מה אני יכול? אלוהים לא יכול לתת הכול. אדוני, הוא מחלק את היופי, ואת החוכמה, ואת קור הרוח, ואת יכולת המנהיגות, הוא מחלק אותם שווה בשווה ביני לבין חבר הכנסת רוזנטל, לחבר הכנסת בן ראובן, עם תנועות ידיים. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> אני התקשרתי לרמטכ"ל, לא אתה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אתה ראית את תנועת היד הבהמית הזאת? ראית את תנועת היד האלימה הזאת? ראית את תנועת היד המגונה הזאת? אני אגיד מה שאני רוצה. אני אגיד כאן מה שאני רוצה – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אתה אומר מה שאתה רוצה – – – כבוד הכנסת. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – אני אומר את דברי, גם אם הם לא מוצאים חן בעיניכם. הרי אלה הם בדיוק הדברים שדיברתי עליהם בתחילת דברי: האלימות, הבריונות, ההסתה בשיח הפוליטי – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> שלכם, שלכם. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – החלו תמיד במפלגת העבודה לגלגוליה – לגלגוליה, היא התחילה. רוצים לעסוק בזה? נעסוק בזה. שמולי יכול לחייך, הוא אדם צעיר במפלגת העבודה. הוא לא מכיר את ההיסטוריה של מפלגת העבודה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה 30 שנה בשלטון. 30 שנה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אנחנו מכירים, ואנחנו נחזור עליה ונלמד את כל ילדי ישראל מי עשה זאת – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> זקן חברי הכנסת – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – מי עשה זאת. ואתם טשטשתם במשך שנות דור את הסיפור ההיסטורי – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תכף תוציא לנו את הפנקס האדום. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – טשטשתם אותו, ועכשיו בא שר החינוך נפתלי בנט, ולפניו שרי חינוך נוספים – ולא שי פירון – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> בטח כבר סגרו את ערוץ הכנסת כדי שלא ישדרו את הרגעים המביכים. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – ולא שי פירון – ומנסים לתקן תיקונים. אגב, חבר הכנסת פריג', שר החינוך קיבל החלטה היסטורית חשובה, זאת תהיה השנה שבה נציין 50 שנה לאיחודה של בירתנו זה 3,000 – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אתה יכול לצעוק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה בירתנו? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> הצעקות שלך לא ישנו כלום. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אתה יכול לצעוק מה שאתה רוצה. תצעק, תצווח. בצווחנות לא בונים מנהיגות. אתה תמשיך לצווח, ואנחנו נלמד את ילדי ישראל ממתי הייתה ירושלים הבירה של מדינת ישראל – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – ושל העם היהודי – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – ומתי אוחדה ירושלים במלחמה – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אלוהים ישמור את ילדי ישראל מכם. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> שהליכוד הוביל אותה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – במלחמת מגן. אני אמרתי שמי שהוביל את המלחמה – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הליכוד שחרר את ירושלים, הליכוד בנה את המדינה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> קודם כול, במלחמת ששת הימים נלחמו כל חיילי צה"ל. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה פתטי. אתה פשוט פתטי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> זמנך עבר. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> חבר הכנסת שי, זמנך עבר. הרי אתה פעם בקדימה, ופעם במפלגת העבודה, מחפש מפלגות, מחפש אכסניה פוליטית. אופורטוניזם פוליטי. מה אתה חושב? מה אתה חושב, שאני מפחד להגיד לך את האמת? בואו נחפש איזושהי מפלגה, פעם נהיה בקדימה, ופעם נהיה בתנועה, ופעם נהיה במפלגת העבודה, אדוני היושב-ראש. בואו נחפש – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> הליכוד המציא את האופורטוניזם. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> הליכוד המציא את האופורטוניזם? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> כן. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> עוד לא למדנו מה שאתם עשיתם. איך שאתם לא נתתם לאנשים לעבוד במדינה הזאת על בסיס השקפות פוליטיות – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – איך הדרתם אנשים, איך הדרתם עדות שלמות – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – מפלגה – – – מדינה. אתם הרסתם אותה. פשוט ביזיון. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מה עם חבר הכנסת הנגבי? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – עדות שלמות הדרתם מן השיח הציבורי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> עדות שלמות אתם הדרתם מן השיח של מערכת החינוך – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני לא רוצה לדבר. אתה יודע מה, אולי חברת הכנסת לבני תעיד איך – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אתם צועקים כי אתם בלחץ. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אתם צועקים כי אתם לחוצים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – ואתם הרסתם. אתם הרסתם. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> הצעקות שלכם מעידות על דבר אחד; קוראים לו לחץ. כאשר פותחים את העיתון ביום שישי בבוקר – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> איזה עיתון? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> עיתון "מעריב". <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> את העיתון "מעריב". <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – "ישראל היום". <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא, לא. זה סקר "מעריב". איננו נוטה לטובת הליכוד. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – ומגלים שמפלגתכם בתוך שנה אחת יורדת, קורסת, חברת הכנסת יחימוביץ, מ-24 מנדטים, מושבים, בכנסת הזאת ל-15 בכנסת הבאה, אפשר להבין את הלחץ. אדוני היושב-ראש, גם אני הייתי בלחץ אם מפלגתי הייתה מאבדת תשעה מנדטים בתוך פחות משנה. אתה לא צריך להגיב. אני אומר מה אני – אם אני הייתי במצב כזה אני הייתי צועק ומשתולל. יש תנועות ידיים לחבר הכנסת בן ראובן. עוד רגע אני גם אהיה הפאשיסט הגדול, הסכנה לדמוקרטיה, וצועק ברחובות ירושלים במדים של מפלגה מסוימת – שכך האשמתם את מנהיגנו שנים ארוכות – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> כמו שביבי – – – את המנדט הבריטי. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – ועכשיו באים ומזילים דמעות תנין על מר גורלכם. ובכן, אני מציע לכם, במקום להזיל דמעות תנין תבינו למה הציבור איננו רוצה בכם. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> חבר הכנסת הרצוג, לא היית כאן כדי לשמוע את התשובה. שמעתי אותך אתמול בבוקר ביומן הבוקר של הרדיו ונאלצתי לדבר אחריך. קשה באמת לטשטש את הדברים שאמרת שם, אבל אתה ניסית, ואחריך הלכו חברי מפלגתך, לערב את הצבא בתוך הוויכוח הפוליטי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אנחנו עירבנו את הצבא? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> עשיתם את זה, ודאי שעירבתם אותם – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אנחנו עירבנו את הצבא? אתם מעכתם את הרמטכ"ל. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> גברתי הנכבדה, את יותר צעירה מחברי הכנסת בן ראובן וחבר הכנסת רוזנטל וחבר הכנסת שי – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – ראש הממשלה – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – אולי בעתיד תגיעי לממשלה. אולי. קשה לי להאמין. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> קשה לי להאמין שתגיעי לממשלה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא בגללך. את אישה באמת נפלאה. אבל מפלגתך לא מציגה לציבור עמדות שיביאו אותה לממשלה – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – זה יותר קרוב ממה שאתה חושב. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> פורים בסוף החודש. חבר הכנסת בר, פורים בסוף החודש הבא. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – 12 מנדטים. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> תחכה לסוף החודש הבא. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> של נעליך כשאתה מדבר על המפלגה הזאת. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> חברת הכנסת ורבין, את אישה צעירה. אולי תגיעי בקונסטלציה כזאת או אחרת. אגב, עלייך אני מאמין באמת שלא תדלגי ממפלגה למפלגה – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אוי, אני מודה לך. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – במקרה שלך. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אה, שלום לך, חברת הכנסת פארן, מטעם איזו מפלגה את נכנסת לכנסת? איזה פריימריז קשים את עברת? איזה ציבור הצביע בשבילך? <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> כל אחד מכם, אני אעשה פלסתר בבית הזה אם אתם תעזו להוריד את הדיון נגדי לרמות אישיות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> היא עברה את הפריימריז של ענת ברקו. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אם מישהו פה יעז – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אתה – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אם מישהו פה יעז – עם תנועות היד שלך, חבר הכנסת בן ראובן, שלא מאיימות עלי ולא מפחידות אותי, ואני בז להן בדיוק כמו שאני בז לדברי ההבל שדיברת כאן שאומנם חברת הכנסת לבני וחבר הכנסת הרצוג לא יכלו לשאת משום שניסו לברוח מן האמת. עכשיו, אתם תברחו מן האמת פעם אחר פעם. הרי אתם כבר תפרתם חליפות, אתם כבר הרחתם את מסדרונות השלטון, חילקתם תפקידים – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – "ראש הממשלה יצחק הרצוג" – פורים זה בסוף החודש, בוז'י. חכה בסבלנות. בפורים אולי תתחפש לראש ממשלה – – <קריאות:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – וגם אז לא יהיו לך היכולות, לא להוביל מדינה, אפילו לא להוביל מפלגה. ההתרסקות בסקרים פשוט מוציאה אתכם מדעתכם – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אקוניס, למה אתה מתחפש? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – חבר הכנסת בר, תשמרו על קור רוח – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני מאוד רגוע. היום שאתה תשב פה יותר קרוב. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> היום הזה רחוק מאוד – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> העם הזה מתחיל לגלות את הפרצוף האמיתי שלכם. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – אל תתפרו את החליפות שלכם כל כך מהר. יש לכם עוד הרבה שנים – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> ניפגש בבחירות הבאות. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – לשרת את העם באופוזיציה. אני מבקש מחברות וחברי הכנסת לדחות – הייתי אומר, אבל אני לא אגיד, בשאט נפש – את חלק מהצעות האי-אמון של סיעות האופוזיציה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר אקוניס. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. ממשלה שנכשלת במלחמה בטרור ועוברת למלחמה בדמוקרטיה – מטעם המחנה הציוני. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה – 36 נגד – 53 נמנעים – 7 הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 36 בעד, 53 נגד, שבעה נמנעו. אני קובע כי הצעת האי-אמון של המחנה הציוני לא התקבלה. מטעם הרשימה המשותפת – המשך מדיניות הממשלה במעצרים המינהליים והתעלמותה מהסכנה הנשקפת לחיי שובתי הרעב. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 36 נגד – 61 נמנעים – 1 הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא התקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 36, נגד – 61, נמנע אחד. אני קובע כי גם הצעת הרשימה המשותפת לא התקבלה. שחיתות וחוסר תפקוד של משרדי הממשלה – מטעם יש עתיד. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 48 נגד – 53 נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 48, נגד – 53, אין נמנעים. גם הצעת יש עתיד נדחתה. הכנסת דחתה את כל הצעות האי-אמון. <הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 139), התשע"ו–2016> [מס' כ/617; "דברי הכנסת", חוב' י"ח, עמ' 10085; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 139), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את ההצעה חבר הכנסת דוד אמסלם, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 139), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. מטרתה של הצעת חוק זו, שיזמו חברי הכנסת רועי פולקמן, רחל עזריה ומירב בן ארי, היא לשפר את השירות הניתן ברשויות המקומיות ואת נגישותו, לצמצם את הביורוקרטיה ולייעל את תהליכי העבודה ברשויות המקומיות. לשם כך מוצע לקבוע כי כל רשות מקומית תפרסם באתר האינטרנט שלה את כל הטפסים הנדרשים לקבלת השירותים שהיא מספקת. בנוסף, מוצע לקבוע כי רשות מקומית תאפשר לשלוח לה כל פנייה או טופס הנדרש לקבלת שירות כאמור באמצעות דואר אלקטרוני, ותפרסם לשם כך באתר האינטרנט שלה ובכל פרסום רשמי אחר שבו נכללים פרטים על דרכי פנייה אליה את כתובות הדואר האלקטרוני שאליהן ניתן לשלוח פניות וטפסים כאמור. <היו"ר מאיר כהן:> סליחה, אדוני. בית-המחוקקים, אני מבקש, חברים. מי שרוצה לדבר – הצדה. מציגים עכשיו הצעת חוק. אני מבקש מכולם: כל מי שרוצה לדבר – הצדה. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> יש גם פינת קפה בצד. <היו"ר מאיר כהן:> נכון, בהחלט. אנא מכם. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> עם זאת, מוצע להחריג מהוראות אלו שירות שנדרשת לגביו נוכחותו האישית של הפונה על-פי כל דין, ושירותים אחרים שיקבע שר הפנים לעניין זה. כדי לאפשר לרשויות המקומיות להיערך לשינויים המוצעים, מוצע כי תחילתו של החוק תהיה בתום שנה מיום פרסומו, אולם לעניין קבלת פניות וטפסים באמצעות דואר אלקטרוני יוכל שר הפנים, בנסיבות מיוחדות, לדחות את תחולת ההוראה ברשות מקומית מסוימת למועד שלא יעלה על שנתיים מיום הפרסום. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. לכן אבקש כי הכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. כאמור, אין הסתייגויות, אבל יש בקשת דיבור אחת, של חבר הכנסת אורי מקלב. בוא בבקשה – אתה מוותר. סליחה? <אורי מקלב (יהדות התורה):> לצורך ייעול הדיון. <היו"ר מאיר כהן:> לצורך ייעול הדיון. אז אנחנו עוברים להצבעה. <קריאה:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> אין הסתייגויות. כן, בוודאי. אין הסתייגויות. אנחנו מצביעים על הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 139), התשע"ו–2016, בקריאה שנייה. בבקשה. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–4 – 69 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר מאיר כהן:> 69 בעד, אין מתנגדים. אנחנו מוסיפים לפרוטוקול את חברת הכנסת שולי מועלם. ושוב, אתם יכולים להצביע בקריאה שלישית – ואת חבר הכנסת גנאים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה, ואנחנו עוברים לקריאה שלישית. בבקשה. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 74 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 139), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 74 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 139), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מאיר כהן:> הודעה למזכירת הכנסת; בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 13), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 118(א) לתקנון הכנסת. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה, גברתי. <הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר> <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים לבקשת הממשלה, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר את הסמכויות הנתונות לשר הכלכלה והתעשייה על-פי סעיפים 4, 6, 7, 7א, 10, 11א, 15, 15א, 16א ו-17 לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט–1969, לשר דוד אזולאי. החלטה זו תעמוד בתוקף כל עוד ראש הממשלה משמש גם בתפקיד שר הכלכלה והתעשייה. אנחנו נערוך דיון ונצביע. יציג את הבקשה השר אופיר אקוניס, בשם ראש הממשלה. בבקשה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> תודה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת, כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר את הסמכויות הנתונות לשר הכלכלה והתעשייה על-פי סעיפים 4, 6, 7, 7א, 10, 11א, 15, 15א, 16א ו-17 לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט–1969, לשר דוד אזולאי. החלטה זו תעמוד בתוקף כל עוד ראש הממשלה משמש גם בתפקיד שר הכלכלה והתעשייה. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, הממשלה מבקשת את אישור הכנסת להחלטה זו. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה לאדוני. כאמור, אנחנו עוברים לרשימת הדוברים – דיון בבקשת הממשלה. אנחנו נקפיד על שלוש דקות לכל דובר. אני מבקש מחבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אדוני, בבקשה – מוותר. חברת הכנסת תמר זנדברג – בבקשה, גברתי; אינה נמצאת. חבר הכנסת נחמן שי, אדוני – מוותר. חבר הכנסת נחמן שי – אינו נמצא. חבר הכנסת אראל מרגלית – בבקשה, אדוני. שלוש דקות. בבקשה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אנחנו מדברים עוד פעם על העברת סמכויות של משרד הכלכלה, אחרי שראש הממשלה הפך את עצמו לשר הכלכלה – קבוע. ואני אומר, רבותי, תסתכלו מסביב ותשאלו את עצמכם אם מדינת ישראל וממשלת ישראל יכולות לאפשר לעצמן שלא יהיה שר כלכלה במשרה מלאה. איפה התעשייה הישראלית? בשנה ממוצעת נפתחים 60 מפעלים במדינת ישראל. בשנה האחרונה נפתחו ארבעה ונסגרו 20. 60,000 עסקים קטנים ובינוניים נסגרו ב-12 החודשים האחרונים – מספר שיא. אדוני השר, גם בתחום התיירות, הרבה מאוד מהעסקים הקטנים, הרבה מאוד ממורי הדרך, הרבה מאוד מאלה שניסו לבנות ולעשות דברים – סגרו. הרבה מסעדנים סגרו. כמעט בכל תחום במדינה הזאת העסק תקוע. המדינה תקועה. גומרים חבר'ה צעירים את "אורט בראודה" בכרמיאל, גומרות בחורות צעירות את המכללה בגליל המערבי, את תל-חי, את ספיר, את סמי שמעון – איזה מקום עבודה הממשלה הזאת מציעה להם? איזה תוכניות? קזינו? קזינו אתם מציעים להם? יושבת אילת על אחד מאוצרות הטבע הגדולים שיש, כל החקלאות שקשורה לים, זה ההיי-טק מהים. זה יכול להיות אחד המקומות המרתקים במדינת ישראל. ומה אתם מציעים? שוק אפור, אנשים שיהיו מכורים, קזינו. מה אתם מציעים? יושבת אילת, יחד עם אילות ויחד עם הערבה, על אחד מפרויקטי התשתיות של אנרגיה חלופית המעניינים ביותר בארץ. יש חממת "ערבה פאוור", שיושבת ביטבתה, רוצה להתרחב, רוצה להקים גריד קטן, שיהיה דוגמה ומופת לכל מדינת ישראל. רוצים לעבוד בתחום האנרגיה בהרבה מאוד פרויקטים חדשים – זה נושא חדש לאילת, אילות והערבה. הים הוא נושא חדש לאילת, אילות והערבה. תיירות שקשורה לים, תיירות שקשורה לאנרגיה, תיירות שקשורה לספורט – זה נושא חדש לאילת, אילות והערבה, אבל אתם רוצים להביא לדרום זונות וסרסורים ושוק אפור, וכל מה שאתם לא מצליחים לעשות בטוב, אתם רוצים לעשות ברע. בושה למדינת ישראל. בושה שזו ההצעה שאתם מציעים לדרום. אני מתבייש, ואם אתם לא רוצים לשנות את זה, אנחנו נכריח אתכם לשנות את זה, כי האזרחים לא יהיו מוכנים לתת לעיר של שמש להפוך לעיר אפורה של שוק אפור. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת דודי אמסלם – מוותר. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – בבקשה, גברתי. שלוש דקות לרשותך. בבקשה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו שוב מתייחסים ומדברים על נושא שהוא נושא כאוב, ולצערנו אנחנו נאלצים להתמודד אתו באופן תכוף ביותר, וזה כמובן נושא העברת הסמכויות בממשלה. נושא העברת הסמכויות בממשלה – מרוב שאנחנו מטפלים רק בו בזמן המושב הזה, נדמה לי שכבר הגיע הזמן להקים משרד מיוחד שיטפל רק בעניין של העברת הסמכויות, וגם אפליקציה מסוימת שתהיה אחראית לזה ותעדכן את כולנו מי אחראי לאיזה משרד, איך קוראים לו, במקרה שזה לא בנימין נתניהו, כמובן, שמרכז לפחות חצי מהתיקים הקיימים. אז לגבי החצי השני, שאתם מעבירים וזורקים ככה בזלזול מהאחד לשני, של מי יטפל בזה ומחר אני מטפל בזה, אז לגבי העניין הזה, הגיע הזמן לשים לזה סוף. תעשו סדר בבלגן, או בלגן בסדר, איך שאתם מעדיפים, אבל בכל מקרה תעדכנו אותנו, כדי שאנחנו והציבור הרחב נדע בדיוק מה קורה עם זה. ואם כבר אנחנו מדברים על העברת הסמכויות, אז אנחנו עדיין לא הבנו, אנחנו והציבור הרחב שאנחנו מייצגים, בדיוק מיהו השר שאחראי, מששת השרים שאמונים על העניין הזה, לטיפול בסכסוך שלנו עם הרשות הפלסטינית, ומי בדיוק אמון על סדרת ההקלות שעכשיו יאפשרו לרשות הפלסטינית ולפלסטינים שיעברו מהגדה לישראל או מעזה לישראל ויעבדו פה וישתלבו על-פי התוכנית שאנחנו כולנו שמענו עליה היום בבוקר – ישתלבו בהיי-טק ישראלי וישתלבו במקומות עבודה כאלה ואחרים. אז אני רוצה, קודם כול – שלושה דברים: הצתה מאוחרת. שמעתם פתגם כזה? אז הצתה מאוחרת – זה מה שיש לנו. עכשיו, פתאום, באמצע אינתיפאדה שאתם קוראים לה גל טרור – זה יופי של שם לאינתיפאדה, באמת כל הכבוד לכם – פתאום נזכרתם לטפל במצב הכלכלי ברשות הפלסטינית, זה מצוין. דבר שני, התוכנית הזאת קיימת כבר הרבה שנים, לא אתם המצאתם אותה ולא אתם הבאתם אותה, אבל מי שהביא אותה צריך לדעת שהוא קיצץ אותה לפחות ב-80% ממה שהיה. אז במקום באמת לתת מענה למצוקה מאוד קשה, כלכלית, של התושבים ברשות הפלסטינית, אתם עושים צחוק מהעבודה. גם נזכרתם מאוחר וגם ביטלתם את רוב הדברים ואת רוב החוקים ואת רוב ההקלות שבאמת היו איכשהו מקִלות את המצב ברשות הפלסטינית. דבר שלישי שאני חייבת להגיד לכם: כל הכבוד למפלגת הליכוד, למפלגת השלטון, ולבנימין נתניהו העומד בראשה – לא, אתם לא טועים, אני באמת אומרת את הדברים האלה, כי אתם, במו-ידיכם, מקרבים את קצה של מדינת ישראל. אז מה שיוצא מזה, שאתם, בכל האמצעים שלכם, דוחפים לדבר אחד – השמדתה של מדינת ישראל. זה מה שאתם עושים. אתם מקרבים את קצה של מדינת ישראל הדמוקרטית והיהודית, היהודית והדמוקרטית, ואתם מקרבים את היצירה של מדינת ישראטין, ובנימין נתניהו יהיה שם אזרח כבוד, הוא הראשון שיקבל שם אזרחות, יקראו כיכרות על שמו, כי באמת בלעדיו זה לא היה קורה. אז במקום להיפרד מהפלסטינים ולהגיד להם, חברים, אנחנו רוצים היום להיפרד בכבוד, שתחיו ותקיימו לכם את ההיי-טק שלכם שם אצלכם ברמאללה, ובשכם, ובעזה – במקום זה – – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אני תכף מסיימת. – – – במקום זה, בנימין נתניהו עכשיו יוזם תוכנית דווקא להתמזגות בין שני העמים, בצורה כזאת שלעולם לא יהיה – להפריד. <היו"ר מאיר כהן:> גברתי, תודה רבה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> עכשיו, גם הצתה מאוחרת, גם ברגע האחרון, וגם בעצם משהו שמזיק מאוד לענייניה של מדינת ישראל – כל הכבוד לך, בנימין נתניהו. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. תודה רבה, גברתי. אני מזמין את עיסאווי פריג' – מוותר; חבר הכנסת עמר בר-לב – לא נמצא באולם; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח. חברת הכנסת רויטל סויד – בבקשה, גברתי. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> איזה מחמאות מחבר הכנסת עמיר פרץ. בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> בשמלה אדומה. <היו"ר מאיר כהן:> שלוש דקות. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אם חשבנו שסאגת חוק ההשעיה, שבעצם הוא חוק ההדחה, מאחורינו, הרי מתברר שממש לא. והנה, מחר מתגלגלת לה הצעת החוק בוורסיה השלישית שלה. חשבתי לתומי, אולי הפעם היא תהיה דמוקרטית, לא תפגע בשום דרך וצורה שהיא בזכות להיבחר, בנבחרי הציבור שנבחרו, בחופש הביטוי – אז חשבנו. אבל שיהיה ברור, הצעת חוק ההדחה, שמגיעה מחר לשולחן ועדת החוקה, חוק ומשפט, היא אותה גברת בשינוי אדרת; אותו חוק פוגעני, שאומר שחברי הכנסת רוצים לקחת לעצמם סמכות בכוח, שיכולה להיות רק לבית-המשפט העליון. חברי כנסת לא יכולים להדיח חברי כנסת אחרים שנבחרו. זהו מדרון חלקלק. היום רוצים להדיח את חברי הכנסת של בל"ד, ומחר כל אחד מחברי הכנסת שהוא חבר כנסת עם דעת מיעוט צריך להיות בסכנה. לא יעזור כלום בשינוי. אז גם אם זה לא יהיה על התבטאות בודדת, על מעשה בודד, עדיין נותנים כוח לחברי כנסת לערוך חיסולים פוליטיים, ממש כך, והחוק הזה מאוד מאוד מסוכן. ואם רוצים באיזה אופן לאפשר גם הדחה של חברי כנסת גם בתקופת הכהונה, גם בתקופה שאנחנו לא בין בחירות, שזה מוקנה לוועדת הבחירות, אז יתכבדו להכין את סעיף 7(א) לחוק, ולתת את הכוח הזה לבית-המשפט העליון. מה יש לחברי הכנסת בקואליציה, שכל כך רוצים את השררה הזאת ואת הכוח הזה, להיות מסוגלים להדיח דעת מיעוט? הרי רוצים להיות מסוגלים להדיח חברי כנסת משום שהם מסיתים לגזענות. חברי בימין, יבוא יום שמישהו יגיד על הימין הקיצון שהוא מדיח לגזענות נגד חברי הכנסת הערבים. מה תעשו אז? רוב של 90 חברי כנסת יוכל להדיח אתכם. יבוא יום ומישהו יחליט שבימין הקיצון, מי שלא מגנה אירועים כמו דומא, או שהוא בעד אותה מלכות ישראל, נוער הגבעות שמאמינים במלכות ישראל, חותר תחת מדינה יהודית ודמוקרטית. <אמיר אוחנה (הליכוד):> יש פה חבר כנסת אחד שלא מגנה את האירוע בדומא? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מה תעשו אז? מה קורה פה? איך יכול להיות שאנחנו נותנים לנבחרי ציבור כוח להדיח נבחרי ציבור? זה כוח ששייך לבית-המשפט העליון, וצריך להשאיר אותו רק בידיו. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. אני מזמין את חבר הכנסת זוהיר בהלול. בבקשה, אדוני. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אני מתנצל בפניך, אדוני היושב-ראש, שאת הטרמינולוגיה שאשתמש בה כרגע אני שואב ושואל מעולמי הקודם: ישראל מפסידה בכל הגזרות. אינני מבין כיצד אנחנו מופתעים מן העובדה שברכבות בלונדון רודפים את מדינת ישראל. אנחנו שואלים, היכן לא תוקפים את ישראל? אז ישראל בעצם מפסידה לא רק ברכבות, אלא גם בכיכרות, ברחובות, באוניברסיטאות, ברשתות, אבל גם ביבשות. רק אתמול חזרתי, אדוני היושב-ראש, מביקור מרתק בדרום-קוריאה. שם השתתפתי בכנס – אני וחברי עיסאווי פריג' – שכותרתו: כיצד מתגברים על חסמים בדרך לשלום. מדינות העולם מוטרדות מהסוגיה כבדת משקל הזאת. פעם אחר פעם מדינות העולם, גם השלישי וגם הנאור, מתחבטות, יושבות על המדוכה, כדי למצוא פתרונות לסכסוכים ברחבי העולם. ומי בכלל לא שועה – מי בכלל לא שועה לעניין הזה? רק ביבי נתניהו. האיש קפוא, מאובן, תקוע. שבוי בקונספציה. איננו מוכן להביט לא ימינה ולא שמאלה. איננו מוכן לחרוג ממנהגיו ואיננו מוכן להתגמש או להתכתב עם המציאות. מדברים על טרור במדינת ישראל, והרי אנחנו כל הזמן מתריעים, אדוני היושב-ראש, על היעדר ביטחון אישי במדינת ישראל. אבל אף פעם אנחנו לא שואלים את עצמנו מאין זה נובע ועל מה. כי מר בנימין נתניהו, ראש ממשלתנו, איננו מוכן להתכתב עם המציאות ואיננו מוכן להפנות מבט אל עבר התקווה, אל עבר שולחן מאויד ומתאייד ומאודה; בשפתנו אנחנו אומרים על השולחן הזה – שולחן הדיונים. הוא משאיר אותו יתום, משאיר אותו שומם, איננו מאייש אותו ולו לרגע כדי להפיח תקווה בקרב העמים באזור הזה. איך יכול להיות שאנחנו מופתעים מה-BDS ברכבות בלונדון כאשר אנחנו יודעים שאנחנו מנותקים מהמציאות שקרובה לאזורנו – קרובה לכתפנו וקרובה לאזורנו. אנחנו רחוקים אולי 20 קילומטרים מפלסטינים, אבל אנחנו נמצאים מרחק אלפיים קילומטרים מהכוונה האמיתית של כל ראש ממשלה שנמצא בתווך של סכסוך בינינו לבין הפלסטינים. אלפיים שנים. לא בכדי אני אומר לך אלפיים שנים – מכיוון שבאסוציאציות של העם היהודי, אלפיים זה מספר שיש לו משמעויות כבדות משקל. <היו"ר מאיר כהן:> תודה, אדוני. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> לכן, דרכך, אני אומר לך, אדוני היושב-ראש – אין אלא שפיות, והשפיות מחייבת את ראש הממשלה ואת המדינה הזאת לחבור לתהליך השלום. <היו"ר מאיר כהן:> תודה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אני שמח, קודם כול, על כל סמכות שמועברת משר הכלכלה והתעשייה לשרים אחרים. קודם כול, אדוני היושב-ראש, זה נותן לי מקום מסוים לאופטימיות שאולי מישהו יתחיל לטפל בבעיות. כי שר הכלכלה שלנו, שיודע להקדיש כל כך הרבה זמן ומאמץ לכתוב תצהיר מפורט לבית-המשפט העליון, ואפילו להקדיש מזמנו, להגיע ולהסביר לשופטים כמה מתווה הגז לא טוב רק לטייקונים – הוא כמובן מצוין לטייקונים, אבל הוא גם חיוני למדינת ישראל כי אין לנו אפשרות אחרת; אותו שר כלכלה, שיש לו כל כך הרבה זמן להקדיש לטייקונים ולהגן על האינטרסים שלהם במתווה הגז, לא יודע לטפל בתאונות עבודה, לא יודע לטפל בחוסר הבטיחות המוחלט בענף הבניין. השבוע נפל פועל נוסף אל מותו; איפה שר הכלכלה? איפה שר הכלכלה, אדוני היושב-ראש? אני חושב ששר הכלכלה צריך מייד להעביר את סמכויותיו בענייני תאונות עבודה לשר אחר. השר דוד אזולאי בוודאי יתאים לזה כי הוא שר חרוץ ויודע לעשות את עבודתו. שר הכלכלה הנוכחי הוא שר כושל. וראש הממשלה חייב להזמין את השר הכושל הזה ולהודיע לו שהוא חייב לעזוב את תפקידו מייד. הוא לא השר הכושל היחיד. אגב, אני מדבר על תחום תאונות העבודה אבל אפשר לדבר גם על תחומים נוספים. אפשר לדבר על תחום התקשורת, שגם הוא מנוהל בצורה מאוד מאוד עקומה ובעייתית. גם שר התקשורת הוא שר כושל. אני לא יודע אם שמעתם, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, בזמן האחרון על שיתוף פעולה אזורי. אז אין שיתוף פעולה אזורי, אבל יש שר מיוחד שנקרא השר לשיתוף פעולה אזורי. גם זה שר כושל. אגב, גם הוא נקרא בנימין נתניהו. יש עוד שר אחד, שאני שומע שלא מבצע בצורה תקינה את עבודתו, והוא שר החוץ. אני שומע מאנשי משרד החוץ שמשרדם נמצא במשבר קשה, שהמשרד הזה איננו מתפקד, שקולו של המשרד איננו נשמע, שהגורמים המקצועיים במשרד החוץ מרגישים מוחלשים, מרגישים מודרים, מרגישים שאינם שותפים בשום דיון משמעותי. גם שר החוץ הזה חייב ללכת. יש מכנה משותף בין שר הכלכלה, השר לפיתוח אזורי, שר התקשורת ושר החוץ: לכולם קוראים בשם הפרטי בנימין וכולם צריכים לעזוב את תפקידיהם מייד. לכן אני מציע לממשלה הצעת ייעול: במקום לבוא אלינו בכל שבוע ולקחת עוד סמכויות משר הכלכלה לטובת שר כזה או אחר, בואו נתחיל להתנהל בצורה מסודרת. יהיה במדינת ישראל שר כלכלה, יהיה במדינת ישראל שר תקשורת, יהיה במדינת ישראל שר חוץ. יהיה במדינת ישראל אולי אפילו שר לפיתוח אזורי, לשיתוף פעולה אזורי. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> ואז, אדוני היושב-ראש, אולי באמת תהיה לנו ממשלה מתפקדת, אנחנו צריכים כזאת. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת חאג' יחיא, בבקשה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, עוד לא הספקנו להתעורר מההחלטה, פה בכנסת, על הקביעה שראש הממשלה יהיה שר הכלכלה, ופתאום הוא התחיל להתנער או לברוח – אני לא יודע איך לקרוא לזה – לוותר על סמכויות ולהעביר אותן לשרים אחרים. למה הוא צריך להיות שר הכלכלה? אם הוא לא יכול, שייתן את זה למישהו אחר. אם זה רק העניין של הגז, הייתי מציע לפרק את משרד הכלכלה, או לחלק את הסמכויות של המשרד הזה, ואז להשאיר משרד שיקראו לו משרד הגז והוא יהיה תחת אחריותו של ראש הממשלה. אז יכול להיות שיהיה מצב שגם ראש הממשלה יתאדה מהחיים הציבוריים שלנו, כמו שהגז מתאדה, ואז נראה ראש ממשלה שיכול לטפל באמת בענייני המדינה ובענייני האוכלוסייה. אני מתפלא, מה הקשר בין הסמכויות במשרד הכלכלה למשרד הדתות, לשר הדתות? הרי יש דבר הגיוני אחד להעביר לשר הדתות, וזה ענייני הדת המוסלמית. איך במדינת ישראל, שיש לה שר שנקרא שר הדתות, הסמכויות בעניינים הדתיים של המוסלמים הן במשרד הפנים? איפה זה יכול לקרות? מי יכול לטפל בזה במשרד הפנים? הפקידים של משרד הפנים? אז למה יש משרד הדתות? הרי העבירו את הסמכויות בענייני הדת המוסלמית למשרד הפנים מפני שביטלו את שר הדתות, את משרד הדתות. זה בוטל ואז הם העבירו. לכן, בתקופה הזאת, עם כל הריבוי של תאונות העבודה, הייתי רוצה לשאול את שר הכלכלה: אם אתה באמת, כראש הממשלה – ואז יש אנשים שיחשבו לרגע, אם המשרד הזה הוא תחת שרביטו של ראש הממשלה, אז הוא יקבל תשומת לב, אבל אנחנו לא רואים. האם יש לו תוכנית איך לטפל ואיך למגר את תאונות העבודה, בבניין במיוחד? האם יש לו תשובה לגברת שהייתה צריכה לרדת מהמנוף אתמול, כי היא מסכנת את החיים שלה ואת החיים של העובדים, ובגלל זה הכריחו אותה לעלות עוד הפעם על המנוף, וכשהיא סירבה להרים את תבניות הברזל הכבדות מחשש שהן ייפלו ויהרגו אנשים שעובדים שם – היא מפוטרת. האם לראש הממשלה יש תשובה? האם הוא בא כשר הכלכלה עם תשובות? יש לו פתרונות? האם יש לו פתרונות או שהוא מתכוון אפילו לחשוב על פתרונות או על הבעיה של האבטלה הגואה במגזר הערבי, באוכלוסייה הערבית? למצוא מקומות עבודה להעסקת נשים, להעסקת אקדמאים – יש לו? הוא שר כלכלה באמת או שזה רק העניין של הגז? אז שיתאדה מהחיים הציבוריים שלנו כמו הגז. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה, אנחנו מדברים פה על העברת הסמכויות של שר הכלכלה, ואני רוצה לשאול את שר הכלכלה וראש הממשלה, שאומנם לא נמצא כאן בחדר, אם הוא העביר כבר את הסמכויות שלו גם בכל הקשור למפעלי התעשייה במפרץ חיפה? כי לא נראה שכשר הכלכלה מטריד אותו בכלל מה קורה באזור מפרץ חיפה, מה קורה באזור התעשייה של מפרץ חיפה ומה קורה עם מכל האמוניה במפרץ חיפה. האם צריך שיהיה באמת – יתממש – אותו איום של נסראללה, שישתמש בפצצה הגרעינית שאנחנו מעניקים לו, כדי לגרום נזק בלתי יתואר לכל תושבי הצפון, לכל תושבי מפרץ חיפה והקריות? האם אנחנו צריכים לחכות לאסון? תשמעו, מפרץ חיפה, יש בו הריכוז הכי גדול של חומרים מסוכנים בכלל בארץ, ובוודאי קרוב לאזורי אוכלוסייה, קרוב לאנשים שחיים בו. מכל האמוניה לבדו מסכן עשרות-אלפי אנשים – אלה החיים עצמם. איפה שר הכלכלה? זה לא נתפס שראש הממשלה ושר הכלכלה לא התייחס בכלל לעניין הזה. כל המחקר שיצא על מפרץ חיפה, והזיהום והתחלואה, כל האיומים עכשיו מנסראללה – שום התייחסות. אתם יודעים, היה עכשיו הסיפור של הזיהום הנורא במים בעיירה, עיר קטנה, פלינט, במישיגן. 100,000 איש, מאוכלוסייה של 300 מיליון בארצות-הברית, ונשיא ארצות-הברית מדבר על פלינט, ונוסע לפלינט, ורוצה לראות מה קורה שם. ואנחנו, אוכלוסייה של 800,000 איש – 800,000 תושבים חיים בצל זיהום, בצל סכנה ביטחונית אמיתית, שמאיימת על החיים שלהם, וראש הממשלה, שר הכלכלה, לא פוצה פה. אז נראה שכן, כנראה הוא כבר העביר את הסמכויות שלו בנושא מפרץ חיפה, גם אותן הוא העביר, כי אין לו שום אמירה בעניין. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. אני מזמין את חבר הכנסת חיים ילין. בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כשהייתי שריונר בסדיר, היה איזה כפתור, שכאשר היו לוחצים עליו, היה יוצא עשן לבן, והוא היה הופך למיסוך, ואז האויב לא היה רואה אותנו. ככה עושה ראש הממשלה. כבוד השר יריב לוין, אומנם יצאנו בתיקו, אבל – עכשיו אני יודע שאתה מקשיב לי. אותו דבר עושה ראש הממשלה – לוחץ על הכפתור של המיסוך. מה המיסוך השבוע? קזינו באילת. הופה, עכשיו, חבר'ה, אין טרור, אין BDS, אין עכשיו בכלל שלטים בלונדון. כבוד חבר הכנסת אוחנה, היינו בדיון היום בבוקר, נכון? ועדת חוץ וביטחון. מה היה – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> תגיד לנו, מי הוריד את השלטים? <חיים ילין (יש עתיד):> רגע, שנייה, לאט-לאט, תנו לי, יש לי שלוש דקות. תכף אני אסביר הכול. – – הגיעו לשם פקידים בכירים של משרד החוץ להודיע שהם סוגרים שגרירויות. הם מדברים על איך איראן והפלסטינים משתלטים על התקשורת בדרום-אמריקה. 73 תחנות יש שם. אבל שר החוץ – רגע, שנייה, הדיון הוא על שר הכלכלה, נכון? תכף אני אגיע אליו. <היו"ר מאיר כהן:> לא משנה על מי הדיון, יש לך עוד דקה וחצי. <חיים ילין (יש עתיד):> בסדר. אבל שר החוץ לא מסביר. ועכשיו אני שואל, למי הוא העביר את הסמכויות האלה, שר החוץ? הוא העביר אותם למנכ"ל משרד החוץ, הוא אחראי עכשיו לכול. חברים יקרים, את המדינה צריך לנהל. הטרור, צריך להילחם בו. את הנושא הזה, של השלטים ששמו היום ברכבת – אם חבר הכנסת יאיר לפיד, ולא כי הוא היושב-ראש של יש עתיד, לא היה בא ומדבר עם ראש העיר, לא בטוח שזה גם היה יורד. אם חברי הכנסת מהמחנה הציוני לא היו נוסעים ומסבירים מה עובר על מדינת ישראל, כנראה גם אף אחד לא היה נלחם. כי בנימין נתניהו בנוי רק על דבר אחד – לשבת פה ממול, ולדאוג להעביר סמכויות לאחרים, כך שהוא לעולם לא יהיה אחראי. אדוני ראש הממשלה, אני רוצה להזכיר לך שאתה, ב"צוק איתן", אמרת: אני אחראי, אני נושא באחריות. אתה אחראי לגל הטרור שיש היום. אתה אחראי לזה שמדינות באירופה לא רוצות לדבר אתנו בכלל. אתה אחראי לזה שיש לך מספיק זמן ללכת לבתי-המשפט לדון בבג"ץ של הגז, אבל אין לך זמן להסביר מה עובר על מדינת ישראל, מה עובר על התושבים שלך, מה עובר על אזרחי מדינת ישראל, מה הטרור עושה לנו – אף אחד לא מסביר. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד יושב-ראש הישיבה, כבוד חברי הכנסת, כבוד השר, אני רוצה לשאול אתכם איך זה יכול להיות שהכנסת בוחרת שלא לאשר – נשיאות הכנסת בוחרת שלא לאשר דיונים – לא דיון מהיר, לא שאילתה דחופה, לא הצעה לסדר – על התפטרותם של חברי המל"ג. הדברים האלה עוברים לסדר-היום כאילו זה לא דבר חשוב לציבור, כאילו לא מן הראוי לדבר על זה, כאילו זה נושא שולי לחלוטין. שר החינוך, שלצערי לא נמצא כאן, פועל באופן שמוביל את משרד החינוך – אני לא רוצה להשתמש במילים קשות שכבר השתמשתי בהן בעבר – אבל הוא בהחלט מייצר משרד חינוך לקבוצת אוכלוסייה אחת בלבד, ולא לקבוצת ישראל כולה. ועם כל הכבוד, לא יכול להיות שאנחנו עוברים שוב ושוב הצהרות – בהתחלה זה היה ספר, "גדר חיה", שנפסל, ואז הוא לא בדיוק נפסל, ואחר כך אנחנו עוברים לזה שייקבע צמצום של היצירות שבית-הספר יוכל לבחור – הצגות – רפרטואר ההצגות שבית-הספר יוכל לבחור, כאשר מדובר פה כל הזמן בביטול החלטות של ועדות מקצועיות. כמובן, ספר האזרחות, שחלק מחברי הוועדה המקצועית שלו התפטרו מכיוון – הם אמרו: לא יכול להיות שלא מקבלים את ההצעות הפדגוגיות וההמלצות הפדגוגיות שלנו. כל הזמן יש פה חבלה מכוונת בוועדות המקצועיות. וברור לי לחלוטין – ואני מאוד מאמינה בשיטה הפרלמנטרית שלנו, שבה שר הוא לא רק מקצועי; שר הוא בהחלט איש פוליטי, ויש לו אמירה פוליטית. אבל השאלה היא אם בשם האמירה הפוליטית הזאת, ובוודאי שר שבא ממפלגה מאוד מסוימת, שהיא אינה המפלגה הגדולה, השלטת, מפלגת השלטון, הוא מכוון את כל מערכת החינוך לכיוון אחד מסוים, כאשר הוא מנהל בעצם בקהל הבוחרים שלו מערכת חינוך בלעדית. זאת אומרת, הוא, יש לו החינוך הממלכתי-דתי, ששם הוא מחליט מה יילמד, מה העקרונות, מה הקווים התקציביים גם, אבל הוא רוצה גם להחליט מה הילדים שלי ילמדו ומה יהיו התכנים שהם ייחשפו להם. וצר לי מאוד, אני חושבת שהעובדה ששר החינוך שוב ושוב פוגע בצוותים המקצועיים, בצוותים הפדגוגיים, ובסופו של דבר מכריע למה הילדים שלי ייחשפו ומה הילדים שלי ילמדו – אני חושבת שהוא עושה נזק למערכת החינוך. וטוב ששעה אחת קודם יעצור אותו ראש הממשלה ויגיד, אדוני, מערכת החינוך היא של כולנו, היא של כל מדינת ישראל, ולכן, מן הראוי שנקשיב לצוותים הפדגוגיים, נקשיב לצוותים המקצועיים וננהל מערכת תקינה, נכונה, שממנה כולנו נצא נשכרים. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. אני מזמין את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת. חבר הכנסת אורן אסף חזן – לא נמצא. חבר הכנסת יואל חסון – אדוני, בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כולנו מבינים שמה שקורה בשנים האחרונות מבחינת מעמדה של מדינת ישראל בעולם הולך, מתעצם, וגורם לנו נזק משמעותי ביותר. נזק, אגב, שאני לא בטוח שיהיה אפשר לתקן כל כך בקלות, גם אם, אדוני, יושב-ראש מפלגתך יהיה שר החוץ, ויתקשר לראש עיריית לונדון – וכן בגללו ירדו או לא ירדו השלטים, אף ששמעתי, אדוני, שאמר השגריר גולד שהם מטפלים בזה כבר מאתמול, וכבר אתמול התקבלה החלטה על הורדת השלטים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> ועוד לא יודעים אם הם ירדו או לא. <יואל חסון (המחנה הציוני):> כן, בוא נראה אם הם ירדו. אבל אני קודם כול בא ואומר, ואני קודם כול באמת מעריך מאוד את הרצון של חבר הכנסת לפיד לסייע, כמו שכולנו, כמו שציין את זה חבר הכנסת ילין, גם אנחנו במחנה הציוני שנמצאים בעולם מסייעים, פועלים, מדברים עם חברי פרלמנט, מדברים עם ראשי מדינות, עושים הכול כדי לעזור לישראל, בלי קשר מאיזה מפלגה אנחנו. עדיין, אני אומר, אי-אפשר שכל אחד מאתנו ייתן פה יד, פה כתף, פה עזרה. איך אנחנו מקבלים את המציאות הזו שלמדינת ישראל אין שר חוץ במשרה מלאה? איך אפשר לקבל את הדבר הזה? ראש הממשלה משחרר לו סרטונים ביוטיוב, שבהם רואים אותו לוחץ פה יד לשר החוץ הזה, לשר החוץ הזה, יושב בלשכתו ומקבל שרי חוץ מהבוקר עד הלילה. מצוין. אבל סליחה, שר חוץ זה לא רק לקיים את הפגישות, אלא גם לוודא שמשהו יוצא מהפגישות האלה, ולוודא שמשרד החוץ שנמצא פה-פה ממש לידנו מתפקד. חברי חברי הכנסת, אני מציע שכולנו באמת באמת נדאג – חבר הכנסת אוחנה, חבר הליכוד, כדאי מאוד שתדאג מאוד מהעובדה הזאת שמשרד החוץ שלנו לא מתפקד. והוא לא לא מתפקד בגלל שאין לו היכולת או שאין שם אנשים שיודעים לעשות את העבודה. הוא לא מתפקד כי אין מי שמנהל אותו, כי אין שר חוץ במשרה מלאה, כי אין מדיניות, כי יש אבל – תסלחו לי, כן? – קריקטורה של סגנית שר חוץ שרק גורמת נזק לשירות החוץ במדינת ישראל ועושה יום-יום פיגועים דיפלומטיים, פיגועים דיפלומטיים, במרחב הבין-לאומי שאתו ישראל צריכה להתמודד. וזה המצב. ואז אנחנו – אתם יודעים מה, לא אנחנו, חברי חברי הכנסת, אזרחי מדינת ישראל שמסתובבים היום בעולם וצריכים לראות שלטים כמו שראינו היום בלונדון, וצריכים לראות תגובות קשות שהם מקבלים, על לא עוול בכפנו, באמת, אבל בגלל שאף אחד לא מתמודד עם ההסתה הנוראית נגד מדינת ישראל. אף אחד לא באמת מתמודד עם ארגוני BDS – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – עם החרמות. אף אחד לא נותן לזה מענה, כי אין מנהיגות במדינת ישראל, ויש רק עוד פוסט, עוד לחיצת יד, אבל אין עבודת עומק אמיתית. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מסעוד גנאים – בבקשה, אדוני. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שר החינוך נפתלי בנט הכריז היום שהשנה הבאה תהיה שנת ירושלים המאוחדת במערכת החינוך. ואני שאלתי את השר, מאחר שמדובר בדבר שהוא במחלוקת, ויש עמדות פוליטיות סותרות – עמדתי וגם עמדת זרמים פוליטיים אחרים היא שירושלים מחולקת וירושלים המזרחית היא שטח כבוש – ואי-אפשר להכריז בגלל 50 שנה של כיבוש העיר – שאתה תכריח את כל מערכת החינוך בישראל וכל בתי-הספר בישראל ללמד על ירושלים המאוחדת בגלל שעברו 50 שנה לכיבושה. אמרתי לו: למה אתה לא תכריז על זה שתהיה שנת ירושלים, וכל אחד ילמד על ירושלים מהזווית ומהעמדה שלו, מהמורשת שלו, מההיסטוריה שלו, כי אי-אפשר – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – לא מדינת ישראל. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אבל אתה טוען שאתם מדינה דמוקרטית, חבר הכנסת פורר. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> מדינה יהודית ודמוקרטית. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> במדינה דמוקרטית לא כופים על המיעוט את מה שרוצה הרוב. ובקשר לשר בנט, לא כופים את השקפת העולם הציונית-דתית שמאמינה בארץ-ישראל השלמה על ציבור שלם שיש לו עמדה מנוגדת, אחרת, כי למידה בסוף – הסופר או המחנך ג'ון הולט אמר: הוראה בכפייה לא גורמת ללמידה, היא פוגעת בלמידה. ערכי החינוך הבסיסיים הם חינוך לפלורליזם וכיבוד עמדתו של האחר. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת עפר שלח – לא נמצא; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – לא נמצא; חבר הכנסת ישראל אייכלר – לא נמצא. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שוב פעם מגיע יום שני ואתו הפארסה הקבועה – העברת סמכויות משר אחד לשר שני, ומשר שני לשרה שלישית, ומשרה שלישית לראש הממשלה וחוזר חלילה. אגפי הממשלה השונים, בכלל משרדי הממשלה, הם היום הסחורה הכי חמה בשוק, ואתם גם סמכויות השרים שעוברות ממשרד למשרד תוך רמיסה גסה של מערכת השלטון, האיזונים והבלמים ותקינות המערכת הדמוקרטית. איני יודע כבר איזה סמכויות מצויות בידיו של איזה שר, ואני חושב שגם שרי הממשלה הזו ובוודאי חברי הקואליציה שותפים לבלבול שאוחז בי ובהם בחודשים האחרונים. להלן רשימה קצרה של מה שאושר כאן בשנה האחרונה; עוד לא חלפה לה שנה: מינהל התכנון עובר ממשרד הפנים למשרד האוצר; האחריות לשירות האזרחי הועברה ממשרד ראש הממשלה למשרד החקלאות – כאילו הם עוסקים בגידול חסה בשטחים; האחריות לגז הועברה למליאת הממשלה, ולאחר מכן, כשהתגלו קשיים נוספים, הועבר השר עצמו ממשרד הכלכלה למשרד הפנים; החטיבה להתיישבות הועברה ממשרד הבינוי למשרד החקלאות, ואגב, משרד הבינוי חזר להיות משרד הבינוי והשיכון – על כך, תתפלאו, אני דווקא מברך; האחריות להחלטה אם לאפשר או שלא לאפשר פתיחת עסק בשבת, הועברה משר הפנים למליאת הממשלה; משרד החוץ פורק לחלוטין וחולק לכמה משרי הממשלה כתוספת לתיקים שקיבלו עם הרכבת הממשלה; מינהל מקרקעי ישראל הועבר ממשרד הבינוי למשרד האוצר; סגן שר הועבר גם הוא ממשרד הפנים למשרד ראש הממשלה, וסגן שר הרווחה הועבר ממשרד הרווחה למשרד הפנים. גם היום אנחנו מתבקשים להעביר סמכויות, או אולי בעצם להחזיר סמכויות, או שמא להעביר סמכויות שהועברו, שאחרי שהוחזרו אל מי שהן הועברו לידיו – מבולבלים? אתם לא לבד. מי שעוקב, מי עוקב, מי יודע, עד לאן תדרדרו את הבית הזה, עד לאן תדרדרו את מערכת השלטון. אני קורא לכל חברי בקואליציה שלא להמשיך ולתת יד למה שנעשה פה בחודשים האחרונים. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <מיקי לוי (יש עתיד):> מילא, אתם עושים צחוק מעצמכם, אבל לפחות אל תצחקו על האזרחים. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת איתן כבל. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אקוניס מאיים עלי. אדוני השר, אני מבקש ממך לא לאיים עלי. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, אדוני. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רשמות פרלמנטריות, חברי וחברותי חברי הכנסת, חבר הכנסת אקוניס נתן פה הופעה, ואתה יודע מה רע? שבחינם אנחנו חייבים לשמוע אותו. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> ואני בכלל לא; האמת, זה קשה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> זה לא נכון, אתה מקבל על זה כסף. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני מודה, אני מודה, השתכללת מאוד עם הזמן. אבל נו, באמת, מי ישמע אותך? אלוהים ישמור. אתה מדבר – מתי פעם אחרונה היית אצל הפסיכולוג? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> מעולם לא. מעולם לא. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני אומר לך, לך תנסה. זאת לא בושה, דרך אגב. אתם נואמים פה כאילו הספסלים האלה, למען השם, מנהלים את המדינה. הלוואי. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אתה כל הזמן תוקף אותנו, מזכיר לנו את מפא"י ומזכיר לנו את בן-גוריון. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> נכון, נכון. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אלוהים ישמור, עשר שנים. עשר שנים אתם מנהלים את המדינה. <חיים ילין (יש עתיד):> לא, לא. יותר. <מיקי לוי (יש עתיד):> עשר? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> 20, 40. <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא, לא, לא, לא. חברים, זה על חשבון הזמן שלי. אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת, השר אקוניס, באמת, מה קורה פה למען השם? אין דיור, אין רווחה. מה יש כאן? מה יש? <מיקי לוי (יש עתיד):> אין ביטחון. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אין ביטחון. אין. מה, מה תגיד לי עכשיו? מה תספר לי? איזה פירוטכניקה תיתן לי? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני אגיד לך. <איתן כבל (המחנה הציוני):> סוף כל דיון. חברי וחברותי חברי הכנסת, אין קשקוש יותר גדול מזה. אתה יודע מה? נכון, זה כבר פאסה. אלוהים, אי-אפשר כבר לדבר על זה, על הדברים שאמר הרמטכ"ל איזנקוט. מה הוא אמר, למען השם? מה הוא אמר? <חיים ילין (יש עתיד):> סרק, סרק, סרק, הוא אמר. <איתן כבל (המחנה הציוני):> מה הוא בסך הכול אמר? אמר, חידד והסב את תשומת הלב. זאת אומרת, כל מה שעושה מפקד בכל אירוע. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אחריות וזהירות. <איתן כבל (המחנה הציוני):> מה בסך הכול אמר? והם תקפו אותו בשצף קצף. אלוהים. כל היום הם מבוהלים מעצמם. הם פשוט לא עושים כלום. שר התיירות, באמת. יריב, מה קורה לכם? בסוף יש פה מדינה. היא לא רק שלכם, היא גם שלנו. של כולנו פה. מה זה? אין כלום. אין בנייה בשטחים, לשיטתכם, אין ביטחון, אין שום דבר. כל היום הוא מכדרר את כולנו פה. נהיה המכדרר הלאומי. הכול באמת זה שיח מבזה, אדוני היושב-ראש. אין כלום. על מה אנחנו מתווכחים כל הזמן? יושבים פה ומדברים. אני שומע את שר הבינוי והשיכון, ואללה, שיהיה בריא, אומר: שוב נשמע את הסיפור הזה, שאומרים: הייתה עלייה של 8% במחירי הדיור – הירושה. עד מתי תפסיק להיות ירושה? אז מתי זה יהיה הם, שלי? מתי זה יתחיל להיות שלהם? <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני מסיים, אדוני. מתי זה יתחיל להיות שלהם? יש מועד? אפשר לקבל מועד? <מיקי לוי (יש עתיד):> אף פעם לא. אף פעם הם לא ייקחו אחריות. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> בעוד 40 שנה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה לאדוני. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, השר וחברי הכנסת, הדיון היום הוא חלק מההזדמנות לומר מילה על משרד הכלכלה שהוא גם משרד התעשייה ועל פגיעה מתמשכת בייצור, גם החקלאי וגם התעשייתי. היום היה ביקור במפעל "סטארקיסט" בטירת-כרמל וב"לגין" ביגור, שני מפעלים שהולכים לפטר בין 200 ל-300 עובדים בעקבות החלטה על ייבוא טונה ארוזה ומעובדת, לעומת המציאות שהיה ייבוא טונה, והיו מעבדים אותה עם אמצעים נוספים ואורזים אותה כאן, במפעלים בישראל. זאת ממשלה שהבעיה היא לא אם יש או אין שר – והדיון הזה, חלקו, הוא דיון סרק; שמעתי פה את המילה. השאלה מה עושים. הבוקר שר האוצר הכריז מלחמה, מלחמה על חקלאי וחקלאות ישראל. לפי דעתי, מאז הקמת המדינה לא היה בוקר שחור כמו הבוקר הזה לחקלאי ישראל, שזכויותיהם ידועות כאן בוודאי. והנה, פתאום ייבוא גורף. כאשר מדינות בעולם נאבקות על יכולת הייצור וישראל היא מודל לחיקוי, יכולה לקום ממשלה בישראל – ממשלה ששחטה את כל הפרות הקדושות ונשארת עם עגל הזהב; ממשלה שנותנת לרמי לוי להדליק משואה ומשפילה את החקלאים, כשבחוסר מדיניות ובתכמנות ומאחורי הגב של דיון שמתקיים עם נציגי החקלאים מודיעים בתקשורת להמונים שהנה, מחסלים את החקלאות, סוגרים את המועצות, ועכשיו, קדימה לייבא. אנחנו רצינו להיות עם נורמלי שחוזר לאדמתו ולהפסיק להיות עם של סוחרים וצוענים. והנה, שר אוצר חדש מאמץ במלוא הקיטור את ההצעות של אגף תקציבים, ששרים רבים ידעו לזרוק אותן לפח האשפה. וכרגע לא מדובר רק על חקלאות. אם מדובר להביא ירקות קפואים, פוגעים בשטחים הפתוחים ופוגעים במפעלים, כולל בחצור; מפעל ששנים ניסו לקיים אותו לעיבוד תוצרת. מישהו כאן השתגע. משהו כאן השתבש. כאילו מישהו מגלגל את גלגל ההיסטוריה אחורה. אנחנו בעד להוריד את יוקר המחיה, אבל בעד תוכנית ולא בעד גחמות. אין כאן תוכנית, אין כאן יעדים, אין כאן יד ימין ויד שמאל. יש כאן ממשלה ימנית עם שתי ידיים שמאליות, ואנחנו לעסק הזה לא ניתן לעבור. כבר מחר שר האוצר מבין את הטעות וקורא לנציגים להידברות. לא היו עושים את זה לאף סקטור במשק. מישהו מפרש את הנכונות של החקלאים לקום בבוקר כחולשה וכחוסר יכולת להתגונן בפני עריצות פקידי האוצר. הממשלה חייבת להחזיר את הכבוד למי שקם בבוקר לעבוד. עם כל הכבוד לדיבורים בכנסת, מזה לא בונים מדינה. הפכנו את הייצור להשפלה – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – רוב המפעלים מוקמים בחוץ-לארץ, ויש ייצוא של קווי ייצור – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – ואנחנו יוצרים מציאות שלהיות כאן חקלאי, לייצר כאן את התוצרת לעם ישראל בעידן של חרמות והרצון להיות בלתי תלויים, הופך להיות משימה לא רק בלתי אפשרית – זה גם השפלה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> והממשלה צריכה לחזור בה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> תודה, אדוני. אני חייב לומר ששוב אנחנו נמצאים בריטואל הקבוע של ההצבעות על העברת סמכויות משר לשר. ואני חייב לומר שמה שקורה בהקשר הזה, אם אנחנו מדברים עכשיו על שר הכלכלה, אז שוב המשק הישראלי מדומה לאיזו נושאת מטוסים שנמצאת בהפלגה, הפלגה לשום מקום, כשהקברניט, במקום להיות בגשר ולראות לאן מפליגים, נמצא בבטן הספינה, וכמו ב"טיטניק", פשוט מסדר את הכיסאות לתזמורת לקראת ההתנגשות בקרחון. דיבר פה חבר הכנסת ברושי על ההחרבה של החקלאות ועל הכותרות שקמנו אליהן הבוקר. המזעזעות. אבל הן נוגעות בדיוק במה שאמור לגעת גם שר הכלכלה. אתם מדברים על ביטול המכסים. השר אקוניס, אתם מדברים על ביטול המכסים. מה המשמעות של ביטול מכס? המשמעות היא ששר כלכלה מוותר על כל הכלים שיש בידו כדי לעשות הסכם סחר חופשי. הרי מה האינטרס של מדינה אחרת, כמו סין, כמו דרום-קוריאה, כמו מדינות שאנחנו רוצים סחר אתן, כלכלי, לעשות אתנו הסכם סחר? כל המשמעות של הסכם הסחר היא שהם מבטלים את המכסים על מוצרים שלנו ובתמורה אנחנו מבטלים את המכסים על המוצרים שלהם. אבל אין שום אינטרס לעשות הסכם עם מדינת ישראל כי למדינת ישראל אין שום מדיניות כלכלה. יש מדיניות של הפלגה לשום מקום, ומבטלים את המכסים ככה; ומבטלים גם את היכולת להגיע לאיזשהו משא-ומתן עם המדינות האחרות כדי לעשות הסכם. ומה עושה שר הכלכלה במדיניות של ממשלה שמחריבה והורסת את העסקים הקטנים פעם אחר פעם? אז בואו אני אגלה לכם, שבמשרד הכלכלה, למשל, יש קרן הלוואות לעסקים קטנים. ראוי, דרוש, נכון. מישהו מכם פעם אחת ניסה להגיש בקשה לקרן הזו? אז כשאתה מגיש בקשה לקרן הזו כדי לקבל חצי מיליון שקל, שלכאורה אמור להיות נפרד מהאובליגו שלך, מכריחה אותך המדינה לעבור דרך הבנק. אז הבנק סופר לך את זה באובליגו. וכדי להגיש את הבקשה אתה גם חייב לעבור באיזו קליקה של יועצים עסקיים, שדרכם אתה חייב למלא את הטפסים. גם אם אתה רוצה למלא אותם לבד, אתה חייב לעבור דרכם ולשלם עוד סכום של בין 7,000 ל-12,000 שקל על עצם ההגשה. ובסוף אתה מקבל ריבית שהיא לכאורה ריבית יותר טובה מהריבית הבנקאית, אבל חסמת לך את כל האובליגו. אבל אין אפילו שר כלכלה שאפשר יהיה לדבר אתו על הדברים האלה. אתם מחריבים את העסקים הקטנים. אני אתמול הסתובבתי בבאר-שבע. עסק של 100 עובדים נחשב עסק קטן. העסק הזה עכשיו הוסיפו לו עוד שני ימי חופש לכל עובד. מישהו חשב מי ישלם את זה? הורדתם לעסק הזה סדר גודל של 75,000 שקל קנס השנה הזו. מאיפה הוא יביא אותם? מאיזה כסף? ובמקום זה אתם עסוקים בהעברת סמכויות משר הכלכלה לשר הדתות ומשר הדתות לשר אחר. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אני מסיים בזה שאני פשוט אציע לראש הממשלה את מה שאולי ראוי לעשות לאור מצבה הכלכלי של מדינת ישראל – זה פשוט לפטר את שר הכלכלה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אמיר אוחנה, בבקשה. בבקשה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, השרים, שמעתי רוב קשב את דבריה של חברתי הרהוטה, כהרגלה, רויטל סויד, על החוק שיאפשר בתנאים כל כך קיצוניים וכל כך נדירים להשעות חבר כנסת. אם אני יכול לסכם את הנאום הרהוט של חברתי הרהוטה בשתי מילים, הרי זה מות הדמוקרטיה. שוב, מות הדמוקרטיה. אם הדמוקרטיה הישראלית הייתה בעל חיים, היא בוודאי הייתה חתול – כמה נשמות; שלא לומר עדר של חתולים. ובינתיים, אני מזמין אתכם, חברי חברי הכנסת, לתת שם של דמוקרטיה אחת – רק אחת – נוספת שתחת אותם איומים שמדינת ישראל מתמודדת אתם משחר הקמתה, מקיימת דמוקרטיה חיה, נושמת ובועטת כמו הדמוקרטיה שאנחנו מקיימים כאן. רק אחת. אין עוד אחת כזאת. ומה בא אותו חוק שאנחנו מנסים לקדם לומר? מה הוא בא לומר? סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת, שכבר קיים כיום – לא רק כיום, למעלה מ-30 שנה הוא קיים – קובע שלא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת אם יש במעשיו של האדם במפורש או במשתמע אחת מאלה: שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות, או תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל. נו, על זה בוודאי כולנו מסכימים. אנחנו מדי בחירות מגיעים לוועדת הבחירות ומבקשים לפסול מועמדים או סיעות שאינם עומדים בתנאי הסעיף הזה. אז על מה קמה המהומה? האם מועמד צריך לעמוד בסעיפים הללו רק כאשר הוא מבקש להתמודד לכנסת, אבל במשך הכהונה שלו הוא פטור מכל אלה? הוא יכול לעשות כאוות נפשו? להסית לטרור? מה דמוקרטי בלהסית לטרור, רבותי? מה דמוקרטי? האם בשם חופש הביטוי אנחנו מבקשים לרצוח את הדמוקרטיה הישראלית? החוק הזה, רבותי, לא רק שהוא קיים במדינות רבות נוספות, דמוקרטיות, אולי צעירות מהדמוקרטיה הישראלית, אולי פחות ותיקות – באנגליה, בארצות-הברית, ניתן על-ידי רוב של חברי הכנסת – אגב, רוב קטן יותר מהרוב הנדרש כאן – להשעות חברי כנסת. החוק הזה, לא רק שאיננו פוגע בדמוקרטיה, אלא הוא מגן על הדמוקרטיה. חברי משמאל, אתם הרי – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – מביעים זעזוע – משפט אחרון – חדשות לבקרים מההתנהגות של חברי הכנסת, כולל הביקור האחרון שאנחנו מדברים עליו כאן, העמידה לזכרם של רוצחים וטרוריסטים. אבל מה אתם עושים עם זה? אז אתם מזדעזעים. אבל כשאתם מתבקשים להתייצב ולפעול נגד אותם חברי כנסת, איפה אתם? איפה אתם? <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת מרב מיכאלי – בבקשה, גברתי. אחריה יסכם השר אופיר אקוניס. בבקשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה, אדוני. חברי וחברותי חברות הכנסת, בסך הכול אנחנו פחות משנה פה, ומספר הפעמים שהתבקשנו להעביר סמכויות כלשהן של שר כלשהו לשר אחר למשרד אחר – אלמלא זה היה כל כך עצוב וכל כך גרוע לאזרחיות ואזרחי ישראל ולמדינת ישראל, זו יכולה הייתה יכולה להיות ממש – לא ברור אם פרודיה, או קומדיה – מה שבטוח קומדיה של טעויות. זאת פארסה, חברות וחברים. באמת, קשה למצוא את הידיים ואת הרגליים. מישהי הציעה היום שנעשה אפליקציה; אפליקציה לסמכויות הממשלה, כדי שהשרות והשרים עצמם, הפקידות והפקידים בממשלה – שלא לדבר על חברות וחברי הכנסת – יוכלו לדעת מי בכלל בממשלה אחראי לעשות מה. עכשיו, מה? אילו העברת הסמכויות הזאת הייתה פועלת לטובת משהו, הייתה מקדמת באיזה אופן את המדינה, את עבודת הממשלה, את הכלכלה הישראלית, חלילה, את מצב הביטחון של אזרחיות ואזרחי ישראל, שהפך ממש למרמס מוחלט – אבל ההפך הוא הנכון. לא פלא שהממשלה הזאת לא מתפקדת. היא לא מתפקדת הרבה בגלל שיש לה מדיניות גרועה, לקויה; בגלל שהיא עסוקה הרבה יותר מדי ברווח הפוליטי של כל אחד מהמרכיבים של הממשלה. זאת אומרת, מילא הממשלה כממשלה פועלת להעצים את כוחה. אבל זה ממש לא ככה, זה כל חלק בתוך הממשלה דואג לכוח הפוליטי שלו. ולא זאת בלבד שהשלם איננו גדול מסך חלקיה של הממשלה, אלא להפך, קטן בהרבה מאוד מאוד מאוד. משום שהרווח הפוליטי הזה בא על חשבון המהות; על חשבון טובת המדינה, טובת האזרחיות והאזרחים שלה. חברות וחברים, אנחנו מציינות כבר חמישה חודשים לגל טרור נוראי שבו אזרחיות ואזרחי ישראל חשופים, על בסיס יומי, ברחוב, בכל מקום – חייהם בסכנה. חייהם בסכנה. יש מה לעשות נגד זה. למעשה, הצבא – מערכת הביטחון מציעה חדשות לבקרים מה שכדאי לעשות נגד זה. אבל הממשלה? לא, לא, לא. הממשלה מעבירה סמכויות. בדיוק היא עסוקה בלהעביר סמכויות ממשרד אחד לשני. ככה נראית הממשלה הזאת, אדוני היושב-ראש. כמו שאמרתי קודם, אלמלא זה היה כל כך עצוב, כנראה היינו מאוד מאוד מתגלגלות מצחוק. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. אני מזמין את שר המדע, השר אקוניס – בבקשה – לסכם את הדיון. בבקשה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי הכנסת, חברות וחברי הכנסת, אין ספק שהמרה השחורה שאליה מנסה האופוזיציה להוביל אותנו מדהימה בכל פעם מחדש. שמעתי כאן את הדיון. אני הייתי מציע, חבר הכנסת כבל, להושיב מפלגה שלמה על ספת הפסיכיאטר – לא על ספת הפסיכולוג – כדי לבדוק איך היא מתדרדרת ומדרדרת את עצמה במשך שנות דור כמעט. ולכן עצתך, האישית או הלאומית – אגב, היה גם ספר כזה – לא מתקבלת. אגב, חבר הכנסת כבל, רק כדי להעמיד דברים על דיוקם, דבר שאני מאוד מקפיד בו – מאוד מקפיד בו, ואני אעשה זאת גם הפעם, חבר הכנסת לוי – בעובדות – אני שומע פה כל מיני מספרים על אורך הכהונה של ממשלה כזאת או אחרת בראשות הליכוד. שנים ארוכות שמפלגת העבודה – גם יש עתיד בשנתיים הקודמות, אבל זה זמן קצר מאוד. מפלגת העבודה, כידוע לך – אתה היית גם שר וגם ראש עיר, אלו לא שני תפקידים בלתי מבוטלים: ראש עיריית דימונה ושר בממשלה. אז בממשלה שאתה כיהנת בה מפלגת העבודה אכן לא הייתה חלק מן הממשלה. אבל בממשלות רבות קודמות – כולל חבר הכנסת כבל, שהיה שר בממשלות, גם בשנים האחרונות. שלא לדבר על ההזדמנות, חבר הכנסת כבל, שניתנה למפלגת העבודה בשנים האחרונות להוביל לבדה את המדינה. זה קרה די מזמן, אני מוכרח להגיד לך, אדוני היושב-ראש, באמת מזמן, אבל זה קרה. ולכן בואו נעמיד דברים על דיוקם. אפילו בדיון כלכלי, חבר הכנסת כבל, הייתי מציע להעמיד דברים על דיוקם. בוודאי חברות הכנסת יחימוביץ ושפיר יסכימו אתי: דווקא ההפרטות הגדולות ביותר במשק הישראלי הובלו על-ידי ממשלות העבודה ושרי אוצר ממפלגת העבודה – זה דבר ידוע, ואכן עשו דברים נכונים ונבונים מדי פעם, לא יותר מדי. חברי הכנסת, פארן ופורר – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> פּארן. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> פּארן? פוֹרר בוודאות. פּארן, תודה, אני מודה לך, חבר הכנסת בָר. <קריאה:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אמרתי חבר הכנסת בָר. הבי"ת דגושה, כמובן. ובכן, מחריבה, הורסת, בידוד, דיכאון, אבטלה – מה לא היה, אדוני היושב-ראש? אז רק לשים את הדברים על דיוקם: כיוון שמדובר בהעברת סמכויות משר הכלכלה לשר הדתות, והרבה, כולל חברת הכנסת מיכאלי, העלו פה סוגיות כלכליות ומדיניות כלכלית – מדינת ישראל היא לא רק הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אדוני היושב-ראש, יציבה ביותר, אולי בין היציבות ביותר מכל הדמוקרטיות בעולם המערבי, היא גם כלכלה יציבה מאוד. עכשיו, אפשר להתווכח, ובזה אני מוכן, חבר הכנסת בר, גם להודות, כי אתה יודע, צריך גם להודות, מחירי הדיור, העובדות מוכיחות שלא רק שלא ירדו, אלא שגם ממשיכים לעלות. פה יש בעיה קשה מאוד, קשה מאוד, שאנחנו מודעים לה. נעשים צעדים רבים, אך לא מספקים. כמובן, צריך גם לומר באומץ שדבר אחד עיקרי יביא לבלימת מחירי הדיור, וזה כמובן העלאת ריבית בנק ישראל, המושפעת מן הריבית בעולם. בעניין זה איננו יכולים להתערב. הנה, תראו איך הדמוקרטיה עובדת, איך השלטון עובד – לא מתערבים, חברת הכנסת גרמן, בשום צורה, גם על-פי חוק וגם על-פי היגיון – ואת היית שרה כלכלית בממשלה הקודמת – בפעילותו של בנק ישראל. ולכן, כל עוד הבנק המרכזי מקבל את החלטותיו בעניין הריבית, הדבר בוודאי, גברתי היושבת-ראש, מקשה מאוד, ואת זה צריך לומר לציבור, גם לציבור שצופה בנו עכשיו: קשה מאוד יהיה לבלום את העלייה במחירי הדיור, משום שהריבית הנמוכה כרגע, אחת התוצאות שלה היא כמובן ריבית נמוכה על האוברדרפט שלנו, וריבית נמוכה מאוד – – – <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא לא, לא אמרתי – – <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – הכול, חברת הכנסת לנדבר. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני לא אמרתי. אמרתי שאחד ההיבטים, ואני מסכים אתך, גם מינהל מקרקעי ישראל, גם ההיצע והביקוש, גם מהירות הבנייה, גם מהירות האישורים, חבר הכנסת פורר – כל הדברים הללו בהחלט משפיעים – וגם הריבית, זה ברור כשמש. אבל, ואת זאת כדאי לזכור, חבר הכנסת בהלול, הכלכלה הישראלית יציבה באופן כזה שגם משבר הסאב-פריים המפורסם של 2008 חלף מעליה. אגב, אנחנו עומדים בפני שנה כלכלית לא פשוטה בעולם כולו, ואנחנו רואים את זה, הסימנים כבר נראים, ובכל זאת היציבות של הכלכלה הישראלית היא מן החזקות בעולם, ואני מקווה ומאמין שגם אם יחלוף, גם אם יעבור מעל ראשנו, גברתי היושבת-ראש, משבר עולמי כמו זה של 2008, גם אז נעמוד בו ונצליח. לעניין הבידוד הבין-לאומי, העובדה שלא רוצים כאן בכלל – כן, הקמפיין האנטישמי של ה-BDS, קמפיין אנטישמי מן המעלה הראשונה, שניזון מיסודות של אנטישמיות מודרנית, גברתי היושבת-ראש, שמובל, חבר הכנסת אורן – מן הנאבקים הבולטים בו – ה-BDS הוא תנועה אנטישמית בעיקרה, והיא בעלת יסודות אנטישמיים. עניינה, חברת הכנסת גרמן, עניינה הוא הוויכוח על ההתיישבות – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> מסכימה, מסכימה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני יודע שאת מסכימה. אני חושב שבאופן גורף, כולל, רבים מחברי האופוזיציה מסכימים עם הטענה. זה מצער, אבל זוהי העובדה, ולכן פה נדרשת פעילות אגרסיבית מאוד, חוצת-מפלגות, גברתי היושבת-ראש, של כולנו. לא של – גם של סיעת כולנו, אבל של כולנו – כולנו, חברי הכנסת. חברת הכנסת זהבה גלאון, הייתי מצפה גם ממך להתגייס לעניין זה. <זהבה גלאון (מרצ):> באיזה נושא, אדוני? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> החרמות, תנועת ה-BDS שהוזכרה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> קודם כול תמנו שר חוץ – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> שלום לך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – תתייחסו ברצינות לשירות החוץ. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> חבר הכנסת חסון, מזמן לא ראיתי אותך, איפה היית? <יואל חסון (המחנה הציוני):> התגעגעת? התגעגעת? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> בהחלט. לא שמעתי את קריאותיך ביממה האחרונה, ואני יודע שאתה נלחם ב-BDS, וזה טוב. <זהבה גלאון (מרצ):> עוד כמה זמן אנחנו – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> את שאלתך זו את מוזמנת להפנות להנהלת הקואליציה, גברתי. ובכן, תנועת ה-BDS המכוערת והאנטישמית, בסופו של דבר, השר בנט – בסופו של דבר פגיעתה שולית, בשלב הזה. היא עושה הרבה מאוד רעש, מאוד קולנית, קמפיינים טובים מבחינתם, אבל ההשפעה היא קטנה. חזרתי מביקור עבודה בארצות-הברית – הכלכלה השביעית בגודלה בעולם היא במדינת קליפורניה – נחתם שם הסכם. ישמעו על זה, גברתי, בהרחבה יתרה בכלי התקשורת בארץ או בשיח הציבורי בארץ. זו התשובה הטובה ביותר ל-BDS, לתנועת החרמות. אנחנו נמשיך וניאבק בהם, ואנחנו גם נוכל להם, כפי שיכולנו לתנועות אחרות, אנטי-ישראליות, גם בעבר. אני אבקש מחברות וחברי הכנסת לאשר את הודעת הממשלה על העברת הסמכויות. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר אקוניס. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקשת מחברי הכנסת לחזור למקומותיהם. אנחנו הולכים להצביע על בקשת הממשלה, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר את הסמכויות הנתונות לשר הכלכלה והתעשייה על-פי סעיפים 4, 6, 7, 7א, 10, 11א, 15, 15א, 16א ו-17 לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט–1969, לשר דוד אזולאי. אני מבקשת – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד הודעת הממשלה – 44 נגד – 40 נמנעים – אין הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הכלכלה והתעשייה לשר דוד אזולאי נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 44 בעד, 40 נגד, אין נמנעים. בקשת הממשלה אושרה. <הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 106 והוראת שעה), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1018); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעות חוק. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 106 והוראת שעה), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה – יציג את הצעת החוק שר התיירות חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי וחברות הכנסת, גברתי, אתגר גדול מזדמן לי היום, אני צריך להגיש חוק בענייני משרדי. זה לא קורה לי בדרך כלל. על-פי רוב אני עונה כאן על שלל משרדים אחרים, אבל הפעם, באמת, אני חושב שהצעת חוק שהיא גם בעלת חשיבות גדולה, ואולי זה לא מקרה שיצא שגברתי, כיושבת-ראש שדולת התיירות, עומדת גם כאן בראש ומנהלת את הישיבה הזאת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> וגאה בחוק שלך, גם כראש רשות לשעבר. <שר התיירות יריב לוין:> תודה. זו בהחלט גם הזדמנות להודות לחברנו השר משה כחלון, שר האוצר, שותף מלא בהובלת החוק הזה ובהובלת רפורמה ומהפכה באמת משמעותית וחשובה בתחום בניית תשתיות התיירות ובתי-המלון. ענף התיירות, וזה לא סוד, יש בו פוטנציאל עצום, אבל הפוטנציאל הזה רחוק מאוד ממימוש. יש שורה של בעיות שהענף מתמודד אתן והן מצריכות טיפול והתייחסות אחרת, וזה לא רק נושא הביטחון, זה גם נושאים שקשורים בשיווק ונושאים שנוגעים לוויזות, ונושאים שקשורים לעידוד הגעת תיירים לכאן גם בדרך האוויר וגם בדרך הים. אחד הנושאים שמצריכים בהחלט טיפול הוא נושא תשתיות התיירות, ובפרט נושא הקמת בתי-מלון, משום שזה איננו סוד שמספר בתי-המלון ומספר חדרי המלון בישראל הם נמוכים – היקף הבנייה של מלונות הוא נמוך מאוד. יש מקומות, כמו אילת, שבהם למעשה לא נבנים בתי-מלון בכלל. הסיבות לזה הן מגוונות. אבל אין ספק שאולי הבעיה הגדולה ביותר, שמביאה לכך שלא נבנים כאן חדרי מלון, וכפועל יוצא היצע המלונות שיש לנו איננו מתאים למה שדרוש ולמה שמבקשים תיירים שמגיעים מחו"ל, ולא רק זה, אלא מביא גם לעלייה גדולה של המחירים, מכיוון שההיצע הוא מוגבל – אין ספק שהסיבה העיקרית והראשונה היא התמשכות תהליכי התכנון וקבלת ההיתרים, שאורכים היום מספר רב של שנים, ולצד זה כמובן פער בין התשואה הממוצעת בענף לבין רמת הסיכון, וכל הדברים האלה יחד הופכים את ההשקעה בהקמת מלונות לבת-סיכון וגורמים לחשש לפגיעה בהיצע התיירותי. בהחלטת ממשלה מס' 713, מיום ג' בכסלו תשע"ו, 15 בנובמבר 2015, נקבע והוצע לתקן את חוק התכנון והבנייה בשני היבטים: בהגברת הכדאיות הכלכלית לבניית בתי-מלון באמצעות תוספת זכויות בנייה למגורים, ובקביעת מסלול תכנון מהיר ופשוט יותר למיזמים להקמת מתקני אכסון מלונאיים. ואני אתייחס כמובן לשני הנושאים. אני אתחיל דווקא בנושא של קיצור הליכי התכנון והבנייה. משרד התיירות בדק ומצא שהזמן הממוצע להקמת מלון נאמד היום בעשר שנים מיום רכישת הקרקע. ברור שתהליך כזה מייקר את העלויות, מרתיע יזמים, וכמובן לא מאפשר קידום של בנייה באופן שיגדיל את ההיצע בצורה משמעותית. קיצור משך הליכי התכנון והבנייה של מלונות צפוי להביא לתנופת פיתוח והשקעות בענף התיירות, ובכלל זה לתוספת משמעותית של חדרי מלון לענף. לשם כך, מוצע בהצעת החוק להסמיך את שר התיירות להכריז על מיזם הכולל מתקני אכסון מלונאיים כתשתית תיירות לאומית, ובהתאם, תוכנית למיזם כאמור תידון בוועדה לתשתיות לאומיות, ועדה שהוקמה בין השאר במטרה לייעל את הליכי התכנון והבנייה של תשתיות לאומיות, ויחולו עליה הוראות החוק החלות על תשתיות לאומיות. ובעניין הזה זה שינוי מאוד מאוד גדול כאשר התיירות סוף-סוף מקבלת את המקום שהיא צריכה לקבל ואת המעמד שהיא צריכה לקבל ואת תשומת הלב שהיא צריכה לקבל על-ידי הכרה בה כתשתית לאומית והכרה במיזמים תיירותיים ככאלה שראויים לקבל עדיפות וקדימות בהיותם תשתיות לאומיות. ההסמכה להכריז על תשתיות תיירות לאומיות תחול במקרים הבאים: 1. מיזם להקמת מתקן אכסון מלונאי אחד או יותר, המוקם במתחם שנמצא באזור גיאוגרפי אחד וכולל לפחות 500 יחידות אירוח; 2. מיזם להקמת שני מתקני אכסון מלונאיים לפחות הכוללים יחד 300 יחידות אירוח, המוקם בפריסה ארצית או אזורית; 3. מיזם להקמת ארבעה מתקני אכסון מלונאיים לפחות, המוקם בפריסה ארצית או אזורית, בלא דרישה למספר מינימלי של יחידות האירוח. חשוב להדגיש שהדבר הזה יאפשר לנו סוף-סוף גם למשוך לכאן רשתות מלונאות בין-לאומיות, כי עד היום, כדי להקים רשת של מלונות בארץ היא נדרשת ללכת לשורה של ועדות תכנון ובנייה, בכל עיר ובכל מקום שבו רוצים להקים את המלון לוועדה אחרת. כאן אפשר יהיה לרכז, להקים בבת-אחת, בתהליך תכנוני אחד, כמה בתי-מלון של רשת בפריסה גיאוגרפית רחבה בכל הארץ, והדבר הזה כמובן יאפשר לנו סוף-סוף להביא לכאן מלונות ורשתות בתי-מלון מחוץ-לארץ בהיקפים שלא ראינו עד היום. על מנת לייעל את ההליך, מוצע כי אתר או תשתית המשמשים גורמי משיכה תיירותיים, יכול שיוגדרו כתשתית לצורכי תיירות ויידונו במסגרת הוועדה לתשתיות לאומיות. ההסדר המוצע נסמך על הסדר קיים, וזאת במסגרת הוועדה לתשתיות לאומיות, ומשתלב באופן מלא עם פעילות הממשלה לייעול ולזירוז הליכי התכנון, על כלל היבטיהם. אני חושב שיש כאן גם הקפדה על איזון נכון בין הרצון לקדם את הבנייה לבין כמובן דאגה לנושאים של איכות סביבה והגנת סביבה, שגם הם בוודאי חשובים, ואני חושב שההסדר הזה הוא הסדר נכון, הוא הסדר מאוזן והוא הסדר שישיג את התכליות שעליהן דיברתי קודם. מרכיב נוסף שמונע היום הקמת בתי-מלון הוא נושא הכדאיות הכלכלית. החזר השקעה של מיזם מלונאי מאופיין בתקופת זמן ארוכה שמגדילה את רמת הסיכון של הפרויקט, ולא פחות מזה, מקשה קבלת מימון. למעשה, היום בנקים כמעט שאינם מוכנים לתת מימון להקמת בתי-מלון, וכמובן שפרמיית הסיכון הנגבית גבוהה ביחס לענפים אחרים. ככל שמיזם מלונאי יוכל להקדים את ההכנסות כך יקטן הסיכון בפרויקט התשואה הפנימית שלו תגדל, ובד בבד אפשר יהיה לקבל מימון ביתר קלות ובתנאים יותר טובים. הוספת בנייה למגורים במגרש המיועד למלונאות עשויה להוביל להקדמת זרימת ההכנסות מהמיזם המלונאי, ומכאן להוזלת המימון בדרך שתוארה כאמור. כך נעשה בלא-מעט מקומות בעולם, ובהצלחה גדולה. עירוב שימושים של מלונאות ומגורים במבנה מלונאי מקובל בעולם, לא פוגע במרקם העדין המתקיים בין המיזם המלונאי לסביבה, והוא משתלב גם במאמץ שאנחנו עושים להרחיב את היצע הדיור, ובכך בעצם יעודד הקמה של עוד יחידות דיור, עוד מלונות, ויהפוך את המיזמים האלה למיזמים כדאיים. לפיכך, אנחנו מציעים כהוראת שעה למשך שנתיים, באזורים שבהם יש ועדות מקומיות עצמאיות, לאפשר המרה של מחצית מהגדלת השטח הכולל המותר לבניית מלונות, דהיינו תוספת של 20% לזכויות הבנייה הקיימות, לצורך ייעוד של מגורים. כמו כן, אנחנו מציעים שגם במקרה של הסבת מבנה, תוך שינוי ייעוד לייעוד מלונאי, ניתן יהיה להוסיף 40% זכויות בנייה, כאשר במחצית – שוב, 20% – אפשר יהיה להשתמש לצורכי מגורים, ובכך בעצם אנחנו מביאים בהצעת החוק הזו פתרון משולב גם לבעיה של אורך הליכי התכנון, גם לבעיית המימון, ובדרך הזאת אני צופה שאנחנו נראה בנייה של אלפי חדרי מלון בתוך פרק זמן לא ארוך, נביא להורדת יוקר המחיה על-ידי כך שיהיה היצע הרבה יותר גדול, ולכן מחירי הנופש ירדו, נביא מלונות חדישים שיהפכו את ישראל לתחרותית יותר, נמשוך לכאן יותר תיירים, ובדרך הזאת נגביר כמובן את התעסוקה, את ההכנסות במשק. ונדמה לי שהדבר הזה הוא חיוני, בפרט בענף שנפרס על פני כל הארץ, מהצפון ועד לדרום, ענף שמספק תעסוקה בהיקפים מאוד גדולים, תעסוקה שחלק לא מבוטל ממנה מרוכז דווקא באזורי הפריפריה, ואני בהחלט מצפה שהכנסת תביע תמיכה רחבה בהצעה. אני מבקש עוד להוסיף ולציין, שתיקון החוק הובא לדיון במועצה הארצית שהשתתפו בו גם נציגי משרד התיירות, ובנוסף – אני כמובן קראתי בעיון את פרוטוקול הדיון, את העמדות השונות של חברי המועצה, כל אלה הובאו בפני, ואני חושב שבהינתן כל הנתונים האלה, הצעת החוק באמת בנויה בצורה מאוזנת, בצורה שתאפשר לנו לקדם את ענף התיירות למקום אחר ובתוך פרק זמן לא ארוך. אני, כמובן, מבקש את תמיכת הכנסת בהצעה בקריאה הראשונה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר התיירות חבר הכנסת יריב לוין. יש לנו רשימת דוברים. ראשון הדוברים, או יותר נכון, ראשונת הדוברים – חברת הכנסת תמר זנדברג. <תמר זנדברג (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, על מנת להבין מה יש בהצעה הזו, צריך קודם כול להבין מה זה הוועדה לתשתיות לאומיות. הכנסת הזאת דנה כמה פעמים בשנים האחרונות בכל מיני דרכים בכל מיני ועדות עוקפות מערכת התכנון – וד"ל, ותמ"ל, כל מיני ועדות חדשות, שדרך אגב, עכשיו אנחנו מתחילים לראות את הנזקים שלהן – שמטרתן לקצר את הליכי התכנון בגלל משבר הדיור, בגלל משבר מחירי הדיור. אז הנה עכשיו גם התיירות מתווספת לזה. כנראה, אדוני שר התיירות – אני לא יודעת על איזה נתונים התבססתם כאשר החלטתם שהליכי התכנון הם הבעיה של המלונאות והתיירות בישראל. יש הרבה מאוד נתונים שמצביעים על דברים אחרים, אבל הדרך – מצאנו פראייר, מה שנקרא, כל פעם שרוצים לעשות משהו ואין איזה דרך אחרת, קשה להתמודד עם המצב עצמו – קשה להתמודד עם משבר הדיור, קשה להתמודד עם משבר התיירות – אז יש דרך: מהיום אל תאמרו מלון, אמרו פרויקט תשתית לאומי. זה כבר לא פסי רכבת, זה כבר לא מפעלים, זה כבר לא פרויקטים לאומיים. מהיום מלון הוא פרויקט תשתית, יש לו ועדה מיוחדת – הוועדה לתשתיות לאומיות – שם מתקדמים היום פרויקטים של מלונאות. האם צריך להביא בחשבון את הטבע, את הסביבה, את האיזון בין הצרכים השונים? לא. מלון הוא מהיום פרויקט תשתית. ולא רק זה, חברת הכנסת גרמן – ראיתי שזה מעניין אותך באופן מיוחד – במסגרת אותו פרויקט מלונאות – אני יודעת שהנושא קרוב ללבך באופן מיוחד – אפשר גם לשלב 20% מגורים, וזה מוגדר פרויקט תשתית לאומי. <יעל גרמן (יש עתיד):> על שפת הים. <תמר זנדברג (מרצ):> זה מוכר לך מאיפה שהוא? <יעל גרמן (יש עתיד):> על שפת הים. <תמר זנדברג (מרצ):> על שפת הים, על שפת המרינה – – <יעל גרמן (יש עתיד):> על הכינרת. <תמר זנדברג (מרצ):> – – על הכינרת, על ערכי טבע, בים-המלח. למה לא? בדיוק. כבר לא צריך להתמודד עם המצב הביטחוני שפוגע בתיירות, לא צריך להתמודד עם המחירים במלונות שפוגעים בתיירות, יש לנו – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – לא צריך להתמודד עם האיזונים במסגרת הליך תכנון רגיל – יש לנו פרויקט תשתית לאומי להקים מלון, ובמסגרתו – עם 20% מגורים, ויש גם אפשרות לקדם באמצעות הוועדה הזאת מיזמים תיירותיים שאינם בתי-מלון, לדוגמה, כל מיני אטרקציות, מתחמים מסוגרים בתשלום, שימנעו גישה מהציבור אבל יוגדרו מעכשיו פרויקט תשתית לאומי, ככל הנראה לטובת העשרת כיסיהם של היזמים שיזמו אותם. בקיצור, זאת הצעה עקומה, היא לא תפתור את משבר המלונאות, היא רק תחריב עוד יותר את מערכת התכנון, העקומה גם ככה, שכמות העיוותים שנכנסו בה בשנים האחרונות היא גדולה מאוד, והנה עוד אחד מהם. בין זה לבין תשתיות לאומיות אין כלום, ולכן בין זה ובין הוועדה לתשתיות לאומיות אין ולא דבר. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חברת הכנסת רויטל סויד. שלוש דקות, גברתי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, במדינת ישראל יש מאות נשים עגונות, מאות נשים מסורבות גט, מאות נשים שהבעלים שלהן לא רוצים לומר את המילים: רוצה אני, הרי את מגורשת. הם מסרבים לגרש את נשותיהם. אתמול נחשף סיפור מאוד מורכב; סיפור של בחור בשם עודד גז, אפילו אפשר לומר ד"ר עודד גז. ד"ר עודד גז פרוד מאשתו כבר ארבע שנים – ארבע שנים שהיא מבקשת שהוא ייתן לה גט, והוא מסרב. הוא דוגל בקדושת הנישואים, אותם נישואים שבהם היא אינה מוכנה להיות נשואה לו יותר. בית-הדין הרבני, בראשותו של הרב הראשי הרב לאו, ניסה בכל דרך אפשרית להביא לכך שהוא יגרש את אשתו, שיסכים לתת לה גט. ואז הם הלכו להליך – אני חושבת שהוא קצת נדיר, אבל ייתכן שלא – הליך של ביוש, של שיימינג, בחברה הדתית, שהוא חלק ממנה. הם קראו שלא להעלות אותו לתורה; הם קראו שלא לתת לו לעבור לפני הדוכן, הווה אומר להיות שליח ציבור; הם קראו שלא להזמין אותו לא לאכול, לא לסעוד, גם לא לסעוד אותו כשהוא חולה; הם קראו שלא לקיים אתו קשרים חברתיים. בשפת הפייסבוק קוראים לזה שיימינג; בשפת הרחוב קוראים לזה הפעלת לחץ חברתי על ד"ר עודד גז. הזמינו אקדמאים מהאוניברסיטה שבה הוא מלמד היום, כדי שידעו כיצד הפסאדה שהוא מציג איננה קיימת, והוא מסרב לתת לאשתו גט. שני ילדיו, ילדיהם, כמובן עומדים באמצע. ואני שואלת את בית-הדין: הלכתם כברת דרך, עשיתם את הצעד הכל-כך קשה והטלתם חרם, מדוע לא לנקוט את הסנקציה הכי מרחיקת לכת, להטיל צו מעצר, שהד"ר, האקדמאי, שהולך ובא באוניברסיטה כדוקטור לפיזיקה – ידעו כולם שהוא יושב במעצר כי הוא לא משחרר את אשתו כבר ארבע שנים? תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת. חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין – שלוש דקות, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה לך, אדוני השר, אני רוצה לפתוח בברכה לשר התיירות על הגישה הרצינית שלו לחוק הזה ולדיאלוג עם חברי הכנסת. לפני שהחוק הגיע לכאן, למליאת הכנסת, שר התיירות הנחה את הצוות שלו – ואני יודע שאתי, לפחות, התנהלה שיחה מאוד מאוד רצינית ומקצועית על-ידי היועץ של השר, שבאמת הסביר לי את הרציונל בצורה מאוד מקיפה, הסביר לי את הקשיים ואת האתגרים שקיימים בענף התיירות, ואדוני השר, אני חושב שזו גישה נכונה. אני חושב שהגישה של הדיאלוג היא גישה מאוד מאוד נכונה, ובמקרה הזה אני גם רוצה לומר שזה לא רק היה דיאלוג, אלא גם היה דיאלוג עם הרבה מאוד נתונים מקצועיים ועם גישה מאוד מאוד רצינית, שמכבדת את הדיון, מכבדת אותנו, חברי הכנסת, ומכבדת את תהליך החקיקה. הלוואי, אדוני השר, שכך ייראה הדיאלוג בינינו בכלל, גם כאשר בסופו של דבר יש אי-הסכמות. אני רוצה להגיד שתי מילים על הצעת החוק שבפנינו, ולהתחיל בנקודה שבה יש הסכמה. אדוני השר, האתגר שאתה רואה בפני ענף התיירות בישראל הוא אתגר אמיתי. הקשיים שיש בענף הזה הם גדולים מאוד, הם מגוונים, ואנחנו כולנו צריכים להתגייס לימינו של ענף התיירות כדי שבאמת יהיה פה ענף תיירות טוב ומשגשג ומתפתח, גם למען זה שיגיעו לכאן תיירים מהעולם, וזה טוב, וגם כדי שישראלים יוכלו לנפוש בישראל במחירים סבירים. כדי שהדבר הזה יקרה, המדינה צריכה להתגייס הרבה יותר לסייע לענף התיירות. צריך לסייע בגלל המנגנונים, או לייצר מנגנונים שידעו לתקן את המציאות, שבה לפעמים בענף התיירות נוצרים שברים בלתי צפויים בשל אירועים ביטחוניים, בשל קשיים אחרים, קשיים שהענף לעצמו או לבדו לא יכול לפתור אותם. אני גם חושב שצריך לייעל את הליכי התכנון לגבי מבני תיירות ומתקני תיירות, וגם כאן אני מסכים עם הגישה של השר ושל הממשלה. אני לא מסכים באופן קונקרטי עם הפתרון. אני לא מסכים עם הפתרון של הצעת הוועדה לתשתיות לאומיות, כי אני חושב שהוועדה לתשתיות לאומיות זה מנגנון תכנוני עקום, שמייצר תוצאות תכנוניות עקומות ובעייתיות. אני חושב שתכנונית אנחנו חייבים לשפר את מערכת התכנון הקיימת אצלנו. אנחנו בכלל צריכים לגרום למצב שתכנון בישראל נעשה מהיר יותר, מקצועי יותר, רציני יותר. צריך לתגבר את מערכת התכנון. יש עומסים בלתי רגילים בכל ועדות התכנון; אנשי המקצוע לא מסוגלים לעמוד בנטל המשימות שלהם, אבל אותם צריך לחזק. אנחנו לא יכולים לאפשר לעצמנו מערכת של מסלולים עוקפים; כל פעם נגלה בעיה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני מסיים בזה – כל פעם נגלה אחרת ונייצר עוד מסלול עוקף ועוד מסלול עוקף ועוד מסלול עוקף, במקום להתמודד עם הבעיה של שיפור מערכת התכנון הרצינית, המקצועית, שצריכה להיות לנו לכל התחומים, ובטח גם לענייני תיירות. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח. חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת. חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת. חבר הכנסת נחמן שי, שלוש דקות לרשותך. <נחמן שי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, התיירות היא אחת התעשיות הכי חשובות במדינת ישראל. זה גורם כלכלי ממדרגה ראשונה, שגם משפיע באופן ישיר ועקיף על המצב הכלכלי של המדינה כולה; כשהתיירות פורחת, המדינה פורחת; כשהמדינה פורחת, התיירות פורחת. אבל מה אנחנו רואים? אנחנו רואים תיירות בירידה. אנחנו רואים, אם אני לא טועה – והשר אולי יתקן אותי – שיש ירידה של 20% – פחות? אני אשמח. אני אשמח. כמה שתגיד לי, מספר – – – <שר התיירות יריב לוין:> ירידה של אחוזים בודדים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אוקיי. אבל יש ירידה בתיירות לישראל, ובעיני זה דבר חמור וקשה, כי אני מניח שבראש ובראשונה המצב הביטחוני מרתיע תיירים מלבוא למדינת ישראל. אנשים שיוצאים לנופש לא מחפשים מוקדי מתיחות ולא באים לצפות בדקירות. הם רוצים לנוח, הם רוצים לסייר, הם רוצים לבקר, הם רוצים לראות מדינה אחרת, הם רוצים לאכול ולשתות וליהנות. כזה הוא אופייה של תיירות. אני לא מדבר על אנשים שבאים בנסיבות אחרות. וכאן, עם כל ההערכה לשר, שבאמת משקיע מתוך רצון להקים מחדש את הענף הזה ששקע בשנים האחרונות – אנחנו יודעים, כל מלחמה כזו או אחרת רק דוחקת אותו – אנחנו חייבים לטפל, השר, במשהו שהוא בקצה האחר של השולחן הזה: איך אנחנו מחלצים את מדינת ישראל מהטראומה הביטחונית הבלתי-פוסקת שבה היא נמצאת? זה העניין. אני יודע שכשר תיירות ידך קצרה מלהושיע, אתה לא יכול להשפיע באופן ישיר. אבל אתה חבר הממשלה הזאת, והממשלה הזאת חייבת לראות לפניה את התמונה כולה. היא לא יכולה להסתפק רק במרכיב אחד. היא לא יכולה לומר: בואו, התיירות תפרח, אבל המדינה, הפעילות הכלכלית שבה תיעצר. התיירות לא יכולה להיות תופעה בודדת בנסיבות בין-לאומיות אזוריות ומקומיות, שהן שונות לחלוטין. לכן המסקנה, עד כמה שזה נשמע מחבר קצוות שאינם קשורים האחד לשני, זה בדיוק קשור האחד לשני: עד אשר המצב הביטחוני לא ישתנה, עד אשר נצליח – הממשלה תצליח, כרגע היא נכשלת – לעצור את מבול הפיגועים האלה, עד אשר היא תצליח להשתחרר מן החיבוק הפלסטיני הזה, שלוקח מאתנו משאבים ושואב מאתנו אנשים, ושמשקיע אותנו, לא נוכל להביא להצלחת התיירות. תהיה תיירות באיזשהו גובה, אבל בשום פנים ואופן לא בממדים של הצמיחה הבין-לאומית, שאנחנו יודעים שהיא הולכת וגדלה כל העת. לכן לא יעזור שום דבר, בסוף, בהרבה נושאים אבל גם בנושא הזה, רק לכשיימצא פתרון מדיני, רק כאשר מדינת ישראל תשכיל להגיע להסדר כזה שירגיע את המצב הביטחוני וייתן לנו גבולות בטוחים, אז ורק אז התיירות תפרח. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח. חברת הכנסת יעל כהן-פארן. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה רבה, היושבת-ראש – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> שלוש דקות, גברתי. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – אוקיי, תראו, כשהקימו את הוות"ל בשנת 2002 בחוק ההסדרים קמה זעקה ציבורית. קמה זעקה ציבורית, כי בעצם בוועדה לתשתיות לאומיות ניסו גם להכניס תשתיות לאומיות לתוך ועדה שתאשר אותן יותר מהר, שהיא כמעט כולה בשליטה של הממשלה, 12 מתוך 16 נציגים של משרדי הממשלה, וגם ניסו להכניס שם 1,000 יחידות דיור שייחשבו כפרויקט תשתיות לאומי, שיאושר גם הוא בוות"ל. זה לא עבר. את זה ועדת הכספים עצרה, וב-2002 – זה עבר בחוק ההסדרים – הנושא הזה לא עבר. תתפלאו לשמוע אולי שבוות"ל, הוועדה שהשר לוין כל כך רוצה להעביר שם את מתחמי המלונאות החדשים, אין נציג למשרד התיירות. אין נציג למשרד התיירות, כי תיירות אינה תשתית לאומית. תיירות לא נחשבה אף פעם תשתית לאומית, ולא נחשבה משהו שצריך שבשבילו יהיה נציג של משרד התיירות בוות"ל, כי הוות"ל לא אמורה לאשר שום תוכנית שקשורה לתיירות. עכשיו, היום מנסים לזרז; אנחנו שומעים שחסרים פה בתי-מלון. אני יודעת מכל מיני גופים שמעורים קצת בתכנון, שמנסים להבין: איפה חסרים בתי-מלון? האם באמת רשויות התכנון הן הגורמים שמהווים צוואר בקבוק? אולי זה רישוי? אולי זה תחומים אחרים? לא בדיוק קיבלו מענה, גם המועצה הארצית לא קיבלה מענה. אבל זה לא מפריע כמובן להמשיך ולקדם את הצעת החוק כדי לדהור קדימה. ובעצם, מה מסתתר לנו בהצעת החוק? בואו נשים את זה על השולחן. זה לא לבניית מתחמי מלונאות. המטרה של הצעת החוק היא להכשיר 20% מתוך כל בית-מלון להיות חדרי אירוח – דירות נופש, סליחה, דירות נופש, לא חדרי אירוח – דירות מגורים. לא דירות נופש ולא חדרי אירוח – דירות מגורים. והיכן בונים את אותם בתי-המלון? היכן יבנו את אותם בתי-המלון? בוודאי, במקומות שמותר לבנות בתי-מלון, ובדרך כלל אסור לבנות בהם בתי-מגורים, כי הם מקומות יותר רגישים, כי הם מקומות שהחוקים, שיחסית התקדמו קצת בישראל, מתירים לבנות בהם רק בתי-מלון. למשל, בין 100 ל-300 מטר מחוף הים מותר לבנות רק מתחמים לתיירות. לא דירות, לא מגורים. אבל בחסות החוק הזה נמצא ש-20% מכל בית-מלון יהיו דירות מגורים. ונחשו מי יוכל לגור שם? לא אני, לא מרבית תושבי מדינת ישראל. זה לא יהיה דיור בר-השגה, זה יהיה דיור מאוד מאוד יקר, מאוד יוקרתי. וכמו שראינו, חוק החופים הולך והולך ונהרס בחסות הכנסת. וכאן זאת עוד דריסה גסה של אותו חוק שנועד להבטיח, למשל, את החופים לציבור. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> סיימתי. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח. חבר הכנסת ישראל אייכלר – מגיע? בבקשה. אגב, לא הודעתי שהרשימה נעולה. שלוש דקות, אדוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לפני שאדבר על תיירות, אני רוצה לומר את אשר נאמר: הלוא תדעו כי שר וגדול נפל היום בישראל. זקן האדמו"רים, רבי יוחנן סופר, זכר צדיק לברכה, חבר מועצת גדולי התורה, הובא היום למנוחות בגשם שוטף, ואלפי יהודים בכו וליוו אותו בגלל מה שהוא היה. אומנם הוא היה בן 93, אבל הוא היה ניצול השואה, שהגיע לבד. משפחתו – אמו, אביו, סבו ואחיותיו נהרגו בשואה. היו הרבה אנשים שבאו שבורים ורצוצים, ולא יכלו אפילו להתארגן להקים משפחה. והוא הקים אלפי-אלפי משפחות של תלמידים שיש להם כבר נינים והם עדיין רואים בו אבא. הוא שארית הפליטה בעיקר מיהדות הונגריה ורומניה, תלמידי החת"ם סופר. הוא היה בן הנין של החת"ם סופר – של ה"כתב סופר" וכל הדורות של מנהיגי יהדות הונגריה. והוא היה להם לאבא. והיום באו ארבעה-חמישה דורות, אלפי אנשים, שראו בו אבא. וזה הכוח האדיר הרוחני של אדם, שחוץ מהמשפחה הקטנה שהוא הקים, הוא דאג לאחרים, וגם הקים את מכון החת"ם סופר כדי להאדיר את ספרי החת"ם סופר, שהם היום בכל העולם היהודי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> הוא היה צאצא של החת"ם סופר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כן, בן נין של החת"ם סופר, של ה"כתב סופר", של כל המשפחה. כן, הייתה לו דינסטיה. אבל הכוח האישי לבוא להתנער מעפר, זה דבר שהדור שלנו כבר לא מסוגל להבין איך אנשים יכלו לעשות את זה. אז זכותו תגן עלינו. עכשיו, לגבי עניין התיירות. אדוני שר התיירות, כל מה שמשקיעים פה בתיירות זה דבר חשוב מאוד, בפרט שיש כל כך הרבה אויבים מבחוץ שרוצים למנוע מתיירים, להפחיד תיירים מלבוא לארץ-ישראל, ולכן זה חשוב. אבל סדר עדיפויות, אדוני השר. יש קרוב למיליון יהודים דתיים וחרדים שמגיעים לארץ באופן קבוע, ויש להם משפחות פה, וההשקעה בתיירות הדתית החרדית שואפת יחסית לאפס. אני זוכר תקופות שהיו אומרים שהצליינים מביאים הרבה כסף. היו תקופות שהשקיעו בהר בגליל בגלל המילניום הון עתק. אבל חניון קטן ליד הכותל המערבי, או תחבורה ציבורית לכותל המערבי, שזה האתר המתויר ביותר בארץ-ישראל – אפס השקעה. ואני אומר את זה בכאב לב, הייתי רוצה מאוד לשבח את כבוד השר. ואני לא יודע אם יש תוכניות בכלל במשרד התיירות על העניין הזה של שינוע תיירים לכותל המערבי. המקום השני המתויר ביותר בארץ-ישראל הוא קבר רבי שמעון בר יוחאי. וגם שם ההזנחה נוראה. והיו תקופות שמשרד התיירות השקיע שם, כשזה היה מתחת לכבוד השר; היום אני מבין שזה חזר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני רוצה לומר, באותה שעה – אני מסיים, גברתי היושבת-ראש – במקום שיעשו, ישקיעו, באולי מישהו יעשה טובה ויבוא, צריך לעודד את אותם אנשים שבאים וחוזרים ובאים, ולחשוב ולהשקיע בתיירות. זאת התיירות הרווחית ביותר. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת אוסאמה סעדי. שלוש דקות לרשותך. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, כמובן גם אני מצטרף לדבריו של חברי דב חנין בעניין הגישה של הידברות בטרם. אומנם יש לנו השגות על הצעת החוק הספציפית הזאת, אבל המגמה, אדוני השר, לבוא בדברים בטרם יתבשלו וייקבעו דברים וייקבעו עובדות, בין אם זה הצעות חוק ובין אם זה תוכניות אחרות – אנחנו מברכים ואף מבקשים שכך יהיה וכך ייעשה. ובעניין תוכניות המתאר, סמכויות של ועדות מקומיות ותוספת, מובן שיש לנו בעיות תכנוניות במגזר הערבי, אנחנו העלינו את זה כבר ב"צוות 120 הימים" ובצוות של המשנה ליועץ המשפטי ארז, ואף נפגשנו כמה פעמים, אני וחברי ברשימה המשותפת, והעלינו כל מיני הצעות, ואפילו העלינו הצעה מרחיקת לכת של הקפאת הבנייה-בלי-רישיון במגזר הערבי תמורת התחייבות והקפאת ההריסות למשך תקופה קצובה, שבה, בתקופה הזאת, ננצל את הזמן לקדם את תוכניות המתאר והרחבת שטחי השיפוט, דבר שבוודאי יביא, גם לדעת המתכננים והרשויות, להלבנת עשרות-אלפי בתים, וכך אנחנו נתקדם בפתרון מצוקות הדיור במגזר הערבי. העניין של ביזור סמכויות התכנון בין משרדים שונים, יש בו כדי לפגוע באחידות הדברים, ובסופו של דבר, אם ועדות התכנון וענייני התכנון יתפזרו בין משרד האוצר, שאנחנו יודעים שמינהל התכנון עבר אליו, למשרד הפנים, למשרד התיירות – שכמובן אנחנו יודעים שחלק מהעניין הזה נוגע למשרד התיירות, ומכאן באה ההצעה הזאת, שאפילו נותנת סמכות לשר התיירות להכריז על כמה אתרים כאתרים של תשתיות לאומיות, לכן אנחנו היינו מבקשים שבענייני תכנון ובנייה, באמת על ההצעות שאנחנו הצענו, גברתי היושבת-ראש, שיבואו וידברו אתנו, בתקווה למצוא פתרונות לבעיות הדיור והתכנון במגזר הערבי. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת. חבר הכנסת עמר בר-לב. שלוש דקות לרשותך, אדוני. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> תודה, גברתי. אדוני השר, שר התיירות, אני מבין את הרציונל בחוק הזה ואת הצורך, כי המצב קשה; יש ביורוקרטיה קשה, יש תהליכי תכנון ארוכים, ולכן אני מבין על הסף את הצורך להזיז דברים. אבל יש לנו עוד כמה בעיות, ואחת הבעיות הקשות זו כמובן הבעיה הביטחונית והסכינאות ברחובות. ואדוני השר, הממשלה שאתה חבר בה – אני מבקש, דורש, מתחנן, שתעשו משהו בנושא הביטחון. אין לי ספק שאם רמת הביטחון ברחוב שלנו, ברחובות ערי ישראל, תשתפר, גם מצב התיירות ישתפר, אולי הרבה יותר מאשר – תוספת מלונות כאלה או אחרים. אבל יש עוד נקודה, והנקודה הנוספת, אדוני השר, היא הערכים שלנו, הערכים של מדינת ישראל, ולצערי, בהרבה מובנים אנחנו הולכים ומתרחקים מהערכים של העולם הדמוקרטי הנאור; אם זה דרישות, בין היתר שלך – אני חושב שאתה מוביל את זה – לשינויים בבית-המשפט העליון והמאזן בין הרשות המחוקקת, לשופטת, למבצעת, אם זה בנושאים אחרים, חוקי עמותות למיניהם. ולצערי, אני אומר את זה ממש לצערי, הטבעת שמתהדקת, הולכת ומתהדקת, סביב מדינת ישראל, ולצערי מבדלת אותנו – בינינו לבין העולם הנאור הדמוקרטי, שאנחנו רוצים להיות חלק ממנו, גם זה דבר שפוגע בתיירות, שגורם לחלק לא מבוטל מהתיירים להימנע מלבוא למדינת ישראל. ואני לא רוצה בכלל להזכיר, אבל אני כן אזכיר, את דבר התועבה שהתפרסם היום והופיע היום ב-Underground בלונדון, שכמובן אני מתנגד לו בכל תוקף, אבל ככה מנסים להראות אותנו. ולכן, אני חושב שיש הרבה מה לעשות מעבר לזה. אבל אם אני חוזר לעניין הביורוקרטיה הכבדה, אני חושב שהדרך להתמודד זה לא להגיד: אוקיי, יש ביורוקרטיה בלתי נסבלת, בואו נקפיא אותה ובואו נבנה דרכים עוקפות. אני אתמוך בכל דרך אפשרית בך ובחברי ממשלה אחרים שבאמת יתמודדו עם בעיית הביורוקרטיה במדינת ישראל, עם הרגולציה – החלק השלילי שברגולציה, שבגללו כמעט כל מהלך שהממשלה מנסה לעשות – ואתה יודע את זה בוודאי יותר טוב ממני, מהמקום שאתה נמצא בו – מנסים לעשות ולא מצליחים. אז לכן, בתור משפט סיום, אני חושב שדרוש טיפול שורש, ולא לפתח דרכים עוקפות, כי הדרכים העוקפות, גם אם הן יעילות, הן גורמות בסופו של דבר – שהביורוקרטיה תישאר, ובסופו של דבר היא עולה עלינו להשמידנו. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, כנראה אנחנו נמשיך בכל שבוע לדבר על הנשק שמסתובב באוכלוסייה הערבית, על היריות ועל הרצח. אני אתחיל משעות הבוקר, מקרה שהיה לפני – לפני שאני יוצא לכיוון ירושלים, באחד מרחובות טייבה – הדרך חסומה, יש משטרה, יש גרר, יש רכב שם, ויש הרבה דם. הבדיקה – בחור צעיר נורה במקום ונפצע בינוני עד קשה. אפילו בכלי התקשורת – וחיפשתי במתכוון הן בחדשות, בבוקר, וגם בכלי התקשורת, באינטרנט – לא ראיתי זכר למקרה הזה. זה – 1. 2. בשעות אחר-הצהריים נורה עוד צעיר, גם הוא נפצע בינוני, מכפר-קאסם. בשעה האחרונה, עכשיו ממש, בשעה האחרונה, נורו שלושה צעירים בלוד, אחד מהם, איהאב אבו לבן, בן 19, נרצח, ועוד שני פצועים. מתי הממשלה תקבל את ההחלטה הנכונה ותתחיל לבצע, ולא רק תפריח ססמאות ולא רק תתקוף אותנו על המחדלים שלה? מתי נראה לטרגדיה הזאת פתרון? מתי אפשר לחיות בביטחון בתוך הבית? הבחור הצעיר שראיתי בבוקר את הרכב שלו, הוא בסך הכול היה בדרך לעבודה, ברכב שלו, רוצה ללכת לעבודה. מתי – ואני פונה לכבוד השר – בלי לתקוף אותנו, מתי הממשלה תחליט שהגיע הזמן? אם הנשק הזה – ולצערי כנראה אני צריך לעלות את זה – אם הנשק הזה היה מופנה ליהודים, כל העולם היה מתקומם. המקרה שהיה בתל-אביב היה בנשק עם רישיון, כבוד השר, ותקפו את כל הערבים על המקרה הזה. מתי? האם יש באמת כוונה לממשלה שהערבים ימשיכו לרצוח אחד את השני? האם הממשלה מתכוונת לטפל בנושא הזה? האם יש תוכנית בכלל? האם מישהו חשב? האם גם בזה אנחנו נהיה אשמים, אם המשטרה לא מקיימת ולא אוכפת את החוק? עד מתי? אני הייתי רוצה – וזה יותר חשוב מאשר להוסיף עוד כמה חדרים בבתי-מלון, או כמה דירות לטייקונים. גם הגז לטייקונים וגם הגדלה תחת המחסה של תיירות גם לטייקונים – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> חיי אדם לא כל כך חשובים כנראה לממשלה – אז אני מתריע. והנה, יש שר מהממשלה, שמע, והאחריות היא עליכם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חאג' יחיא. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן; אינה נוכחת. חבר הכנסת טלב אבו עראר. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, חברי השר, מכובדי חברי הכנסת וחברות הכנסת, האמת שהמצב בנגב בקרב האזרחים הערבים-בדואים – אני, כבדואי, רוצה לדבר על המציאות הקיימת שם, מכובדי השר, שהבדואי, נהרס ביתו, מנשלים אותו מאדמתו, עוקרים את היישוב שלו, מקימים שם, על חורבנו של היישוב הבדואי, יישוב יהודי, כמו שקרה באום-אלחיראן, אפילו קרוב לערד שם, ביישוב אל-פורעה. גברתי הייתה ראש עיריית ערד. התנגדת וגם ראש העיר היום מתנגד להקמת שדה-בריר שם, שגורם סכנות לחיי אדם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כריית פוספטים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> נכון. האם מדינת ישראל הדמוקרטית, ככה קוראים לה, וכך השר לוין קורא לה, כלפי האוכלוסייה בנגב לא חושב שהיא כך, ומעדיפים את הכסף על חיי אדם? אנחנו לא יכולים להרגיש שאנחנו באמת אזרחים, או להרגיש שאנחנו ראויים לחיים מכובדים. אפילו גם על אתר הפסולת של הקמ"ג, שהרבה הרבה עיתונים – כל התקשורת הישראלית דיברה על הזיהום הרדיואקטיבי שגורם הקמ"ג לכל תושבי הסביבה. איפה מאיר כהן? לא נמצא כאן. וכל מחלות הסרטן בערערה-בנגב, בדימונה, בירוחם, מכובדי השר לוין. תושבי ערד, הרבה אנשים שם יודעים שהם נושאים את מחלת הסרטן והמקור הוא הקמ"ג. וחוץ מזה, נוסף על כך, במקום שימצאו פתרון איך אפשר באמת לשמור על חייהם של התושבים בנגב, חושבים לעשות אתר פסולת, אתר פסולת של הקמ"ג, איפה? קרוב לערד. אני מדבר כאן על בני-אדם, על אזרחים, הן בדואים והן יהודים. זה מסכן את כולנו. איזה מין ממשלה כזאת אטומה שלא מבינה את הצרכים של אזרחיה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> נוסף על כך, מצוקת הדיור – גברתי, בזה אני מסיים – בקרב הזוגות הצעירים גם ביישובים הקיימים. לדוגמה, בערערה-בנגב, ואני גר שם, אין אפילו מגרש אחד לקנות, לרכוש. מאז שהוקם היישוב הזה לא התפתחה אפילו שכונה אחת – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – לא מגרש אחד נוסף. על מה מדברים? פיתוח הנגב? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> באמת צריך להתבייש שמדברים על פיתוח הנגב. תודה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> טלב, אבל אתם אשמים, מה פתאום אתם מביאים ילדים? אל תביאו ילדים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> חלאס, נסגור. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת אמיר אוחנה. <קריאה:> – – – מה זה? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – חלאס, תשתוק. <היו"ר טלי פלוסקוב:> פתרון יצירתי. <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> שלוש דקות, אדוני. <אמיר אוחנה (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, תודה, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, שמעתי קודם את חבר הכנסת אראל מרגלית מדבר בנושא הקזינו, וחששתי שמא המהמרים על הגדרות. אני רוצה לומר כך, חברים: אילת בשנים האחרונות סופגת מכות קשות. אנחנו ראינו בארבע השנים האחרונות – ואני שמח ששר התיירות נמצא כאן – ירידה של 50% או 40%, אם אינני טועה; כן, בחמש השנים האחרונות – 40% ירידה בתיירות באילת, ואנחנו צריכים לחשוב על פתרונות יצירתיים, לחשוב מחוץ לקופסה, איך אנחנו מטפלים בבעיה הזאת. בהחלט יש לאילת אטרקציות רבות להציע, אבל כדי למשוך אליה תיירים, צריך לראות מה עשו בעולם. אז ראינו בעולם, ראינו באירופה, למשל, שקזינו לבדו לא עובד, אבל כאשר מדברים על מתחם תיירות משולב, כפי שבונים בימים אלה בקפריסין וכפי שבנו בסינגפור – אנחנו רואים בסינגפור, למשל, בחלוף שנה אחת מהקמת אותו מתחם שאני מדבר עליו, ראינו עלייה של 20% בתיירות. זה דבר שאנחנו חייבים לחשוב עליו לא רק בהיבט הזה של להציל את העיר אילת. יש פה היבט נוסף, וזה היבט שמאפיין את תפיסת העולם השמאלנית לעומת תפיסת העולם הימנית, תפיסת העולם שמאמינה בחירות האדם, שמאמינה בחופש, לעומת תפיסה שאומרת: אנחנו צריכים לנהל את חיי האזרח, להיכנס כמה שיותר לחייו, לאסור עליו. אם רק נאפשר לו להמר, האזרחים כולם יהמרו את חסכונותיהם ובתיהם. אם רק נאפשר להם להגן על עצמם, הם יירו כמו מטורפים – כאילו אנחנו חיות טרף שרק מחכות לרגע שישימו לנו אקדח ביד כי לחסל פה על ימין ועל שמאל. ואנחנו, לעומת זאת, אנחנו יודעים שכאשר אתה אוסר התנהגות מסוימת אתה לא מפסיק אותה. ראו, חברי, מה קרה בארצות-הברית בשנות ה-20 וה-30, תקופת ה-Prohibition, תקופת היובש, כשהממשל הפדרלי אסר ייצור, הפצה ומסחר באלכוהול. האם זה הפסיק את צריכת האלכוהול? להפך. מה שזה עשה, זה הגביר את ארגוני הפשיעה. זה למעשה הצמיח את ארגוני הפשיעה שעד לשנים האחרונות הממשל הפדרלי בארצות-הברית נאלץ להתמודד אתם. זה מה שמתחולל מתחת לאפנו. אתם חושבים שאין קזינו בישראל? יש ועוד איך. יש קזינואים רבים בישראל. הם לא חוקיים, הם לוקחים מקומות בדירות, בקלאבים, מועדונים למיניהם, ושם מאוד לא כדאי להיות חייב כסף, כי שם מה שיש זה ארגוני פשיעה. אנחנו מבקשים להוציא את זה מארגוני הפשיעה, להכניס את זה למדינה, כדי שגם הכסף ילך למדינה, וגם תהיה שליטה של המדינה כדי לוודא שלא מתחוללת שם עבריינות, כפי שקורה, אגב, בווגאס. יש שם פיקוח מאוד הדוק. אנחנו רואים שהעיר משגשגת, העיר צומחת – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – מי שמע על לוטראקי, למשל, לפני הקזינו? תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אמיר אוחנה. חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח. חברת הכנסת יעל גרמן. שלוש דקות, גברתי. <יעל גרמן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת – הפתעה, אני הולכת לדבר על החוק. <שר התיירות יריב לוין:> – – – כל הכבוד. <יעל גרמן (יש עתיד):> אבל לפני שאני אדבר על החוק, אדוני השר – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> לא, לא, לא, זה על החוק, על החוק. תאמין לי, ממש. זה משהו שקשור. – – אני רוצה לומר שהחוק הזה הזכיר לי דיון שהיה לנו בוועדת הפנים לפני שבוע. לפני שבוע, בוועדת הפנים, ב-08:30, צריך היה להיות דיון טכני לחלוטין על גריעת 8.2 דונם מהר-הכרמל, מרשות שמורות הטבע בהר-הכרמל, לטובת תוכנית של בית-אורן. אני מסתכלת בתוכנית, ואני רואה חלק מהתוכנית – שרוצים לגרוע מהיער כביש היקפי. למה לא? יופי. עוד חלק זה מחיצה מפני אש. בית-אורן בוודאי צריך מחיצה מפני אש ביערות הכרמל, נהדר. עוד חלק, לא כתוב כמה, עבור בית-עלמין, בית-קברות. אני, כראש עירייה, אני יודעת שתמיד צריך להרחיב בתי-קברות, סבבה. עוד חלק, שוב, היה שם לתחנת שאיבה לביוב, גם דברים שמאוד מאוד ראויים. ואז, בסוגריים, בקטן ובסוף, היה כתוב: 12–25 יחידות דיור. בום. יחידות דיור פרטיות בתוך יער? בשביל זה גורעים מהיער? כדי להקים יחידות דיור? כשהגעתי לוועדה, היועץ המשפטי שאל את היוזמים, המועצה האזורית שאחראית לבית-אורן: כמה מ-8.2 הדונם אתם מתכוונים לייעד לדירות? ותנחש, אדוני השר, כמה? 50 מטרים? 500 מ"ר? 6.4 דונם. בשביל זה רצו לגרוע. טוב, אז למזלנו גילינו את זה, והיושב-ראש דוד אמסלם לא נתן, והורדנו את זה. למה אני מספרת את זה בהקשר של החוק? כי בחוק הזה יש דברים טובים, אני אומרת לך, אני מכירה, ואני מתמצאת בתוכניות בניין, ובאמת יש דברים טובים. אבל יש בו דבר שהוא בלתי נסבל: ההיתר לבנות למגורים בתוכניות שיועדו מראש למלונאות. כי – מה זה למעשה? זה נותן היתר לכל אלה שעיניהם כלות לבנות על שפת הים, ולבנות בכינרת, ולנצל את המשאבים הטבעיים הכל-כך מצומצמים שיש לנו במדינת ישראל, לנצל אותם לצרכים פרטיים. מלונאות זה צורך ציבורי. אתה ואני וכלל ישראל יכולים לבוא ולבקר במלון, ואם הוא גם על שפת הים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – אז כל אחד מאתנו יכול ליהנות מהנוף לים, וזה בסדר גמור. אבל למה, למה לעזאזל לתת אפשרות לאנשים פרטיים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – לקחת את הרכוש ששייך לכולנו ולנכס אותו רק להם? ולכן אתנגד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח. חבר הכנסת מסעוד גנאים. שלוש דקות. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי התייחסו לזה שאולי הצעת החוק, יש בה דברים חיוביים, אבל אני אתייחס לדברים אחרים, שהם חשובים לפי דעתי. זה כמה שבועות, אפילו חודשים, אנשים באים אלינו כנציגי ציבור, כחברי כנסת, בקשר ליוקר, לסכומים הגבוהים מאוד שהם משלמים לתאגידי המים והביוב על העניין של החיבור למים, לביוב, מה שמכונה ההקמה. למשל, באזור שלנו, אני מדבר על הצפון עכשיו, מחיר המטר להקמה קפץ – אני מדבר על חיבור למים, לביוב, לבתים החדשים שנבנים – קפץ מכ-70 שקל ל-163 שקלים או 170 שקלים. זאת קפיצה – לא 100%, יותר. ואנשים, זה פוגע באנשים בשכבות החלשות, באנשים שרוצים לבנות בית לבנים שלהם, לבנות את העתיד שלהם – לפני שהוא מתחיל לבנות את הבית הוא משלם עשרות-אלפי שקלים: זה היטלי השבחה, זה חיבור למים, לביוב, זה כל מיני בדיקות, כל מיני מסים – עד שהוא יתחיל לבנות את הבית לבן שלו. אנשים סובלים. אנשים צועקים: תעזרו לנו. גברתי היושבת-ראש, אם אנחנו לא נדאג לאנשים האלה, אנשים אומרים, אתם בסוף תאלצו אותנו לבנות בלי היתר – אני לא רוצה היתר. אני לא מדבר על האנשים שבונים מחוץ לתוכנית המתאר או לגבולות המתאר. לא. אני מדבר על אנשים שיש להם אדמה שלהם, אדמה פרטית, שטח פרטי; רוצה לבנות בו, אבל הוא מתייאש בסוף, אין לו כסף. מאיפה? בקושי הוא אסף את הכסף הזה בשביל לבנות בית – לקבלן שרוצה לבנות, לחומרים, לכל הדברים האלה, ועד שהשיג את ההיתר, או את ועדת התכנון – ועכשיו היוקר הזה, הסכומים האלה – בסוף – האנשים האלה נאנקים תחת הסבל הזה ותחת הנטל הזה. אני חושב שחובתנו להעלות את הנושא הזה, אם זה מול שר התשתיות והמים, אם מול רשות המים. העלינו את זה פעם בוועדת הפנים, לפני כחודשיים, ואני פה זועק את זעקתם של האנשים האלה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת דוד אמסלם – אינו נוכח; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח. חברת הכנסת נורית קורן. שלוש דקות לרשותך, גברתי. <נורית קורן (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, השעה מוקדמת – אנחנו רק בשעה 20:00, ובכל זאת הספסלים ריקים. חוק התכנון והבנייה מאוד חשוב, כי אנחנו רוצים לאפשר שיהיו מלונות במדינת ישראל, ואולי על-ידי כך להוזיל את העלויות, ונוכל לספק לכל האזרחים מחיר זול יותר לכל חופשה, וגם באילת, עם המע"מ, נוכל לשלם על כל חדר ועל כל נופש חבילה הרבה יותר זולה, ולכן, צריך לאשר כמה שיותר בתי-מלון בכל רחבי הארץ. אבל הערב אני רוצה לדבר דווקא על סיור שערכתי אתמול בעפרה, גברתי היושבת-ראש. בעפרה יש מצב שהוא בלתי נסבל: אין תב"ע לכל היישוב, והבתים נבנים ללא תב"ע. משום-מה החליטו, כנראה ב"שלום עכשיו", או בעוד איזושהי עמותה, לקחת תשעה בתים, תשעה בתים על גבעה אחת, ולגשת עם הסיפור של תשעת הבתים לבג"ץ. הם הגיעו לבג"ץ, ובג"ץ פסק שהבתים האלה נבנו בבנייה בלתי חוקית; כאשר מעבר לכביש, מעבר לכביש, שכונה שלמה, הכול אותו מצב: הסטטוס של האדמות אותו הדבר, אין שום שינוי – אין תב"ע לעיר עפרה. 40 שנה אין תב"ע, אבל בג"ץ החליט שתשעת הבתים צריכים להיהרס עד פברואר 2017. אני חושבת שזה משהו שלא ניתן לתפיסה, שלפעמים חושבים שאין אנשים בבתים האלה, ושם לא גרים לא אנשים, ולא משפחות, ולא ילדים. המדינה שלחה את המתיישבים, נתנה להם תשתית של מים, חשמל, כבישים, בתי-ספר, גני-ילדים; איך יכול להיות שאין תב"ע ליישוב שלם – עפרה? והדבר הזה, צריך לסדר אותו, והוא בר-תיקון, וצריך להאיץ, גם כן, את חוק התכנון והבנייה, גם בנושא הזה, שתהיה תב"ע לעיר עפרה, ואנחנו נוציא את איום ההריסה מעל כל המשפחות בתשעת הבתים האלה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת נורית קורן. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, ובראשם השר המקשר, ובמקרה זה שר התיירות, שהחוק הזה נוגע לו, אני מאוד תומך בחוק הזה, על התמהיל בין מלונאות לדירות, כי זה הוכיח את עצמו. אדוני זוכר, כשהקימו את מלון "פלאזה" בירושלים, זה היה חידוש אז. הרי היה מאוד יקר להקים מלון בירושלים, אבל עם התמהיל, שבחרו להקצות חלק לדירות, ועד היום מתגוררות שם משפחות אמידות, זה הביא באמת את האפשרות להקים את זה. אני רואה, בפרט בגליל – מקומות כמו צפת, שהמקום הזה הוא ממש, מבחינת מלונאות יש רק מלונות יוקרתיים, ואין מלונות עממיים, כאשר אם אנחנו נביא בחשבון שהמקום המתויר מספר שתיים במדינה זה מירון וצפת, אבל אף אחד לא נשאר שם אפילו ללינת לילה אחד, כי אין איפה להיות. ובאים עשרות ועשרות-אלפי אנשים. בל"ג בעומר לבד באים מחו"ל כ-50,000 איש, ואין שום מקום נורמלי, אלא, תסלחו לי, גם לולים נהפכו לצימרים. בגלל זה אני מאוד מאוד תומך. אבל צריכים לקחת בחשבון, אם אנחנו רואים עיר כמו טבריה – איזה פיתוח של מלונות, או נהריה – איזה פיתוח של מלונות. אנחנו בוודאי חייבים לראות משהו ולעשות בגליל העליון – להביא לבניית מלון עממי או כמה מלונות עממיים. והתמהיל של דירות ומלונאות יכול להביא ברכה לתיירות ולמשקיעים. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. חבר הכנסת יואב קיש – אינו נוכח; חבר הכנסת דוד ביטן. השר מבקש להשיב, אני הבנתי, אז אחרון הדוברים יהיה השר. בבקשה. <דוד ביטן (הליכוד):> אני, קודם כול, לא מבין את האופוזיציה. בסך הכול צריך לברך את השר שנקט יוזמה על מנת לנער את כל נושא התיירות, שהיום נמצאת במצב מאוד קשה. אין בכלל מיזמים תיירותיים חדשים, מכיוון שאף משקיע לא מוכן להשקיע עשרות-מיליוני דולרים במבנים שבסופו של דבר לא יניבו לו את התשואה הנכונה, ובמצב הזה אי-אפשר ולא יהיה אפשר לפתח תיירות בישראל. על כן, היום כמעט לא נבנים בתי-מלון, וגם בתי-המלון הקיימים, אף אחד לא מתחזק אותם כמו שצריך. אם רוצים תיירות צריכים לאפשר שתהיה תיירות. אני הייתי בעקבה בסיור לפני שנתיים, ומה שקורה שם זה דבר שלא ייאמן. משקיעים שם הקטארים והסעודים בפרויקטים עשרות-מיליארדי דולרים, ואי-אפשר להתחרות עם זה. לא לחינם ולא סתם התיירות עוברת לאט-לאט לעקבה, וכשהפרויקטים האלה יסתיימו לא תהיה תיירות באילת, צריך להבין את זה. לכן, כל הכבוד לך, אדוני השר, שנקטת פעולה שהיא מחויבת המציאות משתי סיבות: א. ההכרה בפרויקטים, המיזמים התיירותיים, כתשתית לאומית מאפשרת לך להפנות את זה לוועדה, ולא במסגרת הוועדות הרגילות, ועדות התכנון הרגילות, וזה מאפשר לקבל במהירות רבה מאוד תוקף למיזמים התיירותיים שאתה רוצה, על מנת שאפשר יהיה להתחיל בהם מייד, ולא להמתין שבע שנים עד שייגמרו ההתנגדויות ורק בעוד שבע שנים יוכלו ליצור איזשהו פרויקט. דבר שני, הנושא הזה של דיור מעורב עם תיירות – אני חושב שזה מצוין. גם יש בלנס במסגרת הוועדה המקומית, כי הוועדה המקומית יודעת מה הצרכים בעיר ומה היא צריכה לקדם, ולכן אתה מאפשר את זה במסגרת שיקול דעת של הוועדה המקומית. זה דבר טוב מאוד. שנית, זה מה שיאפשר להכניס את התקציב או לאפשר את הרווח שממנו אפשר יהיה לבנות את המיזם התיירותי, שהיום אי-אפשר לעשות אותו ולא ניתן לעשות אותו. ואם אנחנו יוצרים איזו ערבוביה בין חדרי מלון למגורים, התוצאה היא שהיזמים יפנו לערוץ הזה ויוכלו לבנות מלונות בכל הערים, לא רק באילת ולא רק בטבריה אלא גם בערים כמו תל-אביב, ראשון-לציון, בת-ים, הרצליה, חיפה – לאורך כל רצועת החוף, כי הוכח שאם נותנים אפשרות, במיוחד באזורי החוף, לבנות דירות – כמובן, לא 40 מטר מהחוף אלא במרחק מעל 100 מטר, שזה בסדר גמור, וגם היום התב"ע מתירה את זה – במצב הזה אפשר יהיה לפתח את התיירות בישראל בלי השקעה ממשלתית גדולה. לכן אני אומר: כל הכבוד על היוזמה. ודאי שעוד יהיו תיקונים לחוק הזה כשהוא יבוא לדיון, אבל אני רוצה לברך אותך על זה, וטוב היה אם כל השרים היו נוקטים יוזמות כדי לפתח את הדברים שהם אחראים להם. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דוד ביטן. אם כן, השר מתבקש להשיב – יותר נכון, הוא בעצמו ביקש להשיב. שר התיירות חבר הכנסת יריב לוין, בבקשה, ולאחר מכן נגיע להצבעה. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מוכרח להגיד את האמת, גברתי היושבת-ראש: דיברתי עם השר התורן, השר דוד אזולאי. אמרתי לו שהוא יכול לצאת, כי חשבתי שנכון שאני אשב כאן ואשמע באמת ברצינות את הדיון ואוכל להתייחס לדברים רציניים שהיו אמורים להיאמר כאן לגוף הנושא. אבל איך אמרה כאן קודם, ובצדק, חברת הכנסת גרמן? היא תפתיע ותדבר על הנושא. אני חושב שמעטים חברי הכנסת שעשו את זה, וחבל מאוד. אני חושב שזה לא רציני ומאוד מאוד מצער. יש לי תמיהה גדולה במיוחד, חברי הכנסת גנאים ואבו עראר, תמיהה גדולה מאוד לגביכם. באמת, אני מוכרח להגיד לכם. מה, תיירות זה לא מספיק חשוב? בניית בתי-מלון זה לא מספיק חשוב? אין ציבור שאתם אמורים לייצג שעובד בבתי-המלון האלה ומתפרנס מהתעשייה הזאת? בואו אני אגלה לכם סוד: יש אחוז עצום של עובדים בתעשיית התיירות מקרב האוכלוסייה המוסלמית, האוכלוסייה הבדואית ואוכלוסיית המיעוטים בכלל. אגיד לך יותר מזה, חבר הכנסת – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – הבית שהורסים אותו. <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת טלב אבו עראר, חבר הכנסת טלב אבו עראר, אתה יכול לצעוק כמה שאתה רוצה, אבל אם הייתם רציניים – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> הבית יותר חשוב מבית-מלון. אתם הורסים את הבית. <שר התיירות יריב לוין:> אם הייתם מתייחסים לשליחות שלכם בצורה רצינית ולא כל היום מחפשים לשאת כאן נאומים מתלהמים של פוליטיקה הכי נמוכה – חברי הכנסת אבו עראר וגנאים, אני מנסה לפחות להציע לכם הצעה: בפעם הבאה שעולה נושא כזה, שהוא סופר-חשוב לציבור שאתם אמורים לייצג, תתייחסו לגופו של עניין. תתעמקו בסוגיה, תשקלו את ההצבעה שלכם, ואל תצביעו באופן אוטומטי נגד, כי ההצבעה שלכם נגד הצעת החוק הזו פירושה הצבעה שלכם נגד מתן אפשרויות תעסוקה לרבים מאוד מציבור המיעוטים, בפרט באזורי הפריפריה. אם יש לכם סיבות טובות אחרות אני אולי יכול להבין, אבל לא נראה לי שמי מכם אפילו השקיע גרם של מחשבה בהתייחסות לעניין עצמו, וחבל. אני גם חייב התייחסות לחברת הכנסת גרמן, כי היא, לזכותה ייאמר, באמת עשתה מעשה חריג פה ודיברה לגופו של הנושא. אני אומר לחברת הכנסת גרמן: תראי, אני אומר לך בגילוי לב, שום פתרון הוא לא פתרון מושלם. אבל יש היום מציאות, וזו עובדה מוכחת לאורך הרבה מאוד שנים, יש היום מציאות שאי-אפשר לקדם בנייה של בתי-מלון, גם בגלל בעיות תכנון, כמו שהסברתי כשהצגתי את הצעת החוק, וגם בגלל בעיה קשה מאוד של יכולת להשיג מימון וכדאיות כלכלית של הפרויקטים, כי זה פשוט לא משתלם, או אם זה משתלם – זה משתלם הרבה פחות מאפשרויות השקעה אחרות, ואם רוצים לקבל מימון אי-אפשר כי רמת הסיכון היא גבוהה ובנקים פשוט לא מוכנים לתת כסף לטובת העניין הזה. אני כבר אומר, חברת הכנסת גרמן, צריך להיות זהירים שלא נאפשר בדלת האחורית בנייה למגורים במקום שזה לא צריך לקרות. אני בהחלט מוכן, ואני אומר את זה כאן מעל הדוכן – לא כוויתור, אלא כהסכמה עם דבר שהוא נכון בעיני – אני חושב שלא יכול להיות שדרך הדבר הזה נאפשר בנייה למגורים על קו החוף, חד-משמעית. ואם הדבר הזה יצריך תיקון, אני בהחלט חושב שאפשר את התיקונים האלה לעשות. מצד שני, אני אומר, חברת הכנסת גרמן, באופן אמיתי, לא יהיה אפשר להמשיך במצב הקיים, כי לא בונים כאן מלונות, כי אין מימון, כי העלות גבוהה מדי, כי זמן הבנייה והתהליך ארוכים מאוד. ויש עוד בעיה, והיא בעיני בעיה מרכזית וחשובה: אם תסתכלי ותראי, אין במדינת ישראל רשתות בתי-מלון בין-לאומיות, או כמעט אין. הדבר הזה הוא לא מקרי, כי תחשבי על רשת שרוצה היום להיכנס לכאן, ואומרים לה: בשביל לבנות מלון בחיפה תלכי לוועדה בחיפה, כדי לבנות את המלון באילת תלכי לוועדה באילת, כדי לבנות את המלון בירושלים תלכי לוועדה בירושלים, ואת המלון בתל-אביב – בתל-אביב, ובנצרת – בנצרת, וכן הלאה. ואז אומרת אותה רשת: כמה זמן זה ייקח? מה ידרשו ממני? אז אומרים להם את האמת, הרי אנחנו לא נרמה אף אחד – במקום אחד ייקח חמש שנים, באחד שלוש שנים, באחד שמונה שנים, באחד יבקשו א', בשני – א' וב', בשני – רק ב', בשלישי – ג' ובלבד שלא יהיה א' – אף אחד לא מוכן להיכנס הנה בצורה הזאת. אחד הדברים החשובים שהצעת החוק הזאת מביאה זה האפשרות לאגם שורה של מגרשים כאלה מכל הארץ במקום אחד. תבוא רשת, תגיד, אלה בתי-המלון שאני רוצה לבנות – התהליך יהיה תהליך אחד; היא תקבל אישור בזמן אחד, היא תוכל לבנות את כל המלונות במקביל, היא תוכל לבנות אותם באותו סטנדרט, היא תוכל ליצור מצב שהיא בונה אותם ויודעת מתי כל הפרויקט הזה מסתיים, ואז היא יכולה לשווק את עצמה כרשת ולא כאוסף ספורדי שפעם יש מלון כאן, ובעוד חמש שנים הוא לא יהיה שם. כל הבעיות הענקיות האלה מחייבות פתרון. נכון, אני אומר, יש כאן גם דברים שמצריכים fine tuning, מצריכים תיקון. נתת דוגמה של הנושא של החוף, ואני גם מסכים אתך. אבל אני חושב שלא נכון להתנגד להצעה הזאת. אני חושב שהיה נכון שהאופוזיציה תתמוך בה. אני רוצה להגיד לחברי מהאופוזיציה יותר מזה: אני חושב שנושא של התיירות הוא נושא שצריך להיות מעל המחלוקות הפוליטיות. הוא רלוונטי לכולם; הוא רלוונטי לצפון, ולדרום, ולמיעוטים ולחרדים. הוא לא שייך למגזר מסוים. אני גם מוכרח לומר עוד דבר אחד, שהוא חשוב מאוד בעיני. תראו, זה לא סוד שאני חבר בוועדת שרים לענייני חקיקה, ואני שומע לא מעט טענות, שהוועדה דנה ופוסלת הצעות רק בגלל זהות המציע, וטענות מהסוג הזה. חברת הכנסת קארין אלהרר, את יודעת שאני לא מתבייש להתעמת גם עם הדברים. ואני גם לא מתבייש להגיד בגילוי לב, כי את היית חברה בקואליציה בקדנציה הקודמת, ואת יודעת מה הייתה עמדת מפלגתך ועמדת שרייך בנושאים האלה. לפעמים העובדה – מה לעשות, העובדה שבקואליציה יש אחריות ובאופוזיציה אתה יכול לנהוג ככל העולה על רוחך, לפעמים היא גם משפיעה – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אבל אני אומר לך, חברת הכנסת אלהרר, שאם אתם תצביעו היום נגד ההצעה הזאת, אני חושב שלא תוכלו לבוא יותר בשום טענה לשום עניין – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – כי זה באמת לא ענייני, זה באמת לא רציני. אני חושב שאם את אותו החוק היו מגישים בקדנציה הקודמת הייתם תומכים בו בהתלהבות; זה לא היה מהחוקים שהייתם מצביעים בעדו בלית ברירה כי אתם חלק מקואליציה, אלא זה החוק שהייתם תומכים בו בהתלהבות, כי הייתם חושבים שהוא חשוב. לכן אני מצפה בכל זאת שתהיה כאן, סביב העניין הזה, שהוא משותף לכולנו, הצבעה עניינית. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לשר התיירות חבר הכנסת יריב לוין. רבותי, אנחנו נעבור להצבעה. אני מבקשת מחברי הכנסת להגיע למקומכם. אנחנו מצביעים על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 106 והוראת שעה), התשע"ו–2016, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 נגד – 34 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 106 והוראת שעה), התשע"ו–2016, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 38, נגד – 34, אין נמנעים. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 106 והוראת שעה), התשע"ו–2016, עברה בקריאה ראשונה ועוברת לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים) (תיקון מס' 8), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת הכספים. מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעות חברי הכנסת אורי מקלב, שולי מועלם-רפאלי, סופה לנדבר ויחיאל חיליק בר בנושא: הכללת תרופות מצילות חיים בביטוחים המשלימים. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן מזכירת הכנסת. <הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 58) (שינוי שיטת עדכון הגמלאות לעובדי שירותי הביטחון), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1004); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 58) (שינוי שיטת עדכון הגמלאות לעובדי שירותי הביטחון), התשע"ו–2016. יציג את החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה. חברי הכנסת, אני מבקשת שקט באולם. תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 58) (שינוי שיטת עדכון הגמלאות לעובדי שירותי הביטחון), התשע"ו–2016, לקריאה ראשונה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, נכון להיום קצבתם של גמלאי שירותי הביטחון מוצמדת לשכר המשולם לחייל צה"ל פעיל באותה דרגה שבה דורג העובד ערב פרישתו מהשירות. בשנת 2009 שונתה שיטת עדכון הקצבה המשולמת לעובדי המדינה, כך שבמקום שהקצבה תהיה מוצמדת לעובד פעיל, היא תוצמד בהתאם לשיעור עליית מדד המחירים לצרכן. תיקון דומה נעשה מאוחר יותר גם לגבי שוטרים וסוהרים ולגבי חיילים משרתי קבע. קבוצת הגמלאים של השירותים – שב"כ והמוסד ­– היא הקבוצה האחרונה בשירות המדינה שלגביה לא שונתה שיטת עדכון הקצבה. במסגרת הצעת החוק מוצע לשנות את שיטת הצמדת הקצבה גם לגבי גמלאי שירותי הביטחון, כך שבמקום שהקצבה תוצמד לחייל פעיל היא תוצמד למדד. הצעת החוק מבוססת על סיכום בין משרד האוצר לשירותי הביטחון, שנחתם לפני כמה חודשים ומבוסס על עקרונות שינוי שיטת ההצמדה שיושמו בעבר לגבי השוטרים, הסוהרים וחיילי הקבע. אבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים: חבר הכנסת דב חנין – מוותר; חברת הכנסת זהבה גלאון – מוותרת; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח; חבר הכנסת יואל חסון – מוותר; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חבר הכנסת טלב אבו עראר – מוותר; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת איל בן ראובן – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – מוותרת; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ברשותכם, כמה מילים לזכרו של האדמו"ר מערלוי. אני חוזר יחד עם רבבות אלפי ישראל ואלפי תלמידים מיותמים מהלוויית הגאון הצדיק כבוד קדושת האדמו"ר מערלוי שליטא, זקן האדמו"רים, אשר בשנת תש"ה, 1945, מייד לאחר השואה, כאשר כל קהילת ערלוי, בראשות אביו וסבו – נו? <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברי הכנסת, יושב-ראש הקואליציה – אדוני יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת צחי הנגבי, אם אתם מעוניינים לשוחח, בבקשה תתרחקו מכאן, כי אני שומעת אתכם יותר ממה שאני שומעת את הדובר. רבותי, אני מבקשת לצאת. תודה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – כאשר מייד לאחר השואה, לאחר שכל קהילת ערלוי, בראשות רבה של הקהילה וראש הישיבה, סבו של המנוח זצ"ל, אביו ואמו וכל בני המשפחה הובלו לאושוויץ, שם נרצחו על קידוש השם, ורק המנוח זצ"ל ניצל בחסדי ה', לא התייאש, לקח את אמת הבניין בידיו והתחיל לשקם מחדש את קהילות ערלוי ומוסדותיהן אשר מתנוססים ומפארים את יישובי הארץ, מירושלים, בני-ברק, חיפה, אילת, ביתר, אשדוד ועד מרחבי הגולה בארצות-הברית ובאירופה, בדרך ובסגנון המיוחד של ממשיכי מרן החת"ם סופר. הוא הקים לגיונות של תלמידי חכמים, יושבי על מדין, רבנים ודיינים ומורי צדק. כחבר בנשיאות של מועצת גדולי התורה הוא ניווט בתבונה רבה את מהלכי היהדות הנאמנה על כל מערכותיה. תהי נשמתו צרורה בצרור החיים, ובהמשך דרכו ופעליו ננוחם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אמן. תודה רבה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – מוותרת; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת עפר שלח – מוותר; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן כבל – מוותר; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח. חבר הכנסת דוד אמסלם – בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. <דוד אמסלם (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לדבר בעצם – לספר את הסיפור של הקופה הציבורית. בסופו של עניין, היום כשמישהו יוצא לפנסיה תקציבית, עד לפני כמה שנים הוא היה משלם קנס: כשני-שלישים עד גיל 57; עד גיל 60 שליש, ומעבר לזה שום דבר. זה בהנחת עבודה שהוא היה חוזר לעבוד במשרה שנייה בתוך המערכת הציבורית הממשלתית או העירונית. לפני כמה שנים התעשייה האווירית, צה"ל ומשטרת ישראל החריגו את עצמם מהעניין. אין לי מושג איך, אבל החריגו את עצמם. בימים אלה – המוסד והשב"כ בזמנם, בגלל סיפור שלא קשור רק לקופה הציבורית, לא חתמו על איזשהו הסכם ולכן לא נכנסו להסדר. היום ההצעה הזאת עולה בנושא של השב"כ והמוסד. אני הגשתי הצעת חוק שתסדיר את כל המשק. בסופו של עניין, מה התוצאה הסופית היום? שמי שיוצא בפנסיה תקציבית, אם הוא עובד אחד ממשרדי הממשלה או עובד עירייה שיוצא בפנסיה, לרוב של 4,000 שקל, ורוצה לעבוד במשרה נוספת במדינה, נותנים לו קנס של שני-שלישים. אחד שיוצא מהמערכות הצבאיות והמשטרה, בגיל הרבה יותר מוקדם ובפנסיה הרבה יותר גבוהה, אומרים לו: אתה לא צריך לשלם, אתה, ברוך השם, תיסע, תעבוד, הכול בסדר. אז אני הגשתי הצעת חוק שבאה להסדיר את כל הנושא, והיא אמורה לעלות בשבוע הבא בוועדת שרים. לכן אני מבקש מהחברים, באמת, בנושא הזה להביא את כל המשק להסדר הזה ולא להחריג כרגע רק את המוסד והשב"כ. גם אם נחכה שבוע לא יקרה שום דבר, נביא את כולם יחד לאותה מערכת שוויונית, שלדעתי זה יותר מוצדק, יותר מוסרי ויותר הגיוני. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דוד אמסלם. חבר הכנסת אמיר אוחנה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי חברי וחברות הכנסת, בשבוע שעבר, במסגרת השדולה לעיצוב מדיניות נשיאת כלי ירייה, הגיעו אנשי משטרה, ראשי ארגונים, חוקרים באקדמיה, אנשי המשרד לביטחון פנים, השר לביטחון פנים, וכולם הביעו הסכמה שיש להקל במדיניות נשיאת כלי הירייה בישראל, בוודאי ובוודאי נוכח המצב הביטחוני שבו אנחנו מצויים. הגיעו גם מתנגדים – ליתר דיוק, מתנגדות לרעיון הזה. רצה הגורל ובאותו שבוע, ביום חמישי האחרון, אירעו שני אירועים נפרדים שהדגימו בדיוק את הצורך בדבר הזה. מצד אחד, האירוע בתל-אביב שהפריך את ההנחה שכדי לבצע רצח מישהו צריך שיהיה לו אקדח; נרצחה צעירה באמצעות סכין. מאוחר יותר באותו היום, בסופר "רמי לוי" בשער-בנימין, אירע פיגוע. שני צעירים ערבים עם סכינים הגיעו והחלו לדקור את המבקרים במקום. טוביה ינאי ויסמן, זיכרונו לברכה, גיבור שהסתער בידיים חשופות על המפגעים, נרצח. שניות אחר כך אזרח שנשא נשק ברישיון הסתער על המחבלים, הפעם לא בידיים חשופות, וחיסל אותם. כמה חיים הציל אותו אזרח, אנחנו לא יכולים לדעת; אנחנו רק יודעים שמלבד האירוע הזה, רק בחודשים האחרונים ורק בירושלים סוכלו שמונה פיגועים בידי אזרחים שנשאו נשק. עד מתי אנחנו נשלח את אזרחינו להתגונן עם מטריות ועגלות קניות? עד מתי? מי שרוצה לרצוח, חברי, לצערנו הרב, יש לו דרכים רבות נוספות לעשות זאת. אבל מי שרוצה להגן על עצמו חייב שיהיה לו אקדח. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אמיר אוחנה. חברת הכנסת מירב בן ארי. <מירב בן ארי (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני רוצה דווקא להתייחס לנושא שדובר היום ואתמול, של התפטרות ששת חברי – התפטרותם המיותרת של ששת חברי המל"ג. בעקבות הדיון הסוער עלו כל מיני ביטויים נגד שר החינוך, אבל בכלל איך זה יכול להיות שחגית מסר-ירון – התפוטרה אני קוראת לזה – התפטרה, הוא פיטר אותה. עכשיו, קודם כול צריך להבין את הבסיס. סגן יו"ר המל"ג – זהו תפקיד פוליטי. היה זה אצל הקודם, דובדבני? שמשוני? אני כל פעם מתבלבלת. יפה, הוא היה של גדעון סער, אבל הוא ידע לקום וללכת כשהגיע זמנו. כשהשר הלך, הלך גם הוא. למה צריך את כל ההליך הזה? למה צריך את כל ההליך המיותר הזה? סיימת את התפקיד, הגיע שר חדש, מותר לו – מותר לו, מותר לו – להחליף את סגנית יו"ר המל"ג. עכשיו, אני יודעת שזה מפריע לשמוע, כי כל הזמן מדברים על זה שבעצם השר בנט מחליט על אופי המל"ג. אני רוצה להגיד לכם כמה דברים על המל"ג. קודם כול, מפתיע שששת המפוטרים, אלה שהתפטרו, כולם מאוניברסיטאות; אין שם אף נציג של המכללות. מעניין שאף אחד מהם לא בחר ללכת. אני במקרה אתמול הייתי בפגישה במרכז הבין-תחומי הרצליה; שם הם כמובן לא זוכים לשום דבר מהמל"ג. נכון, הם מהמקום שלא מגיע להם, אבל זה שהסטודנט משלם את שכר הלימוד, זה לא אומר שלא מגיע לו, נגיד, מעונות מהמדינה. למה? למה שלא יגיע לו? למה המרכז הבין-תחומי שש שנים מחכה לאישור לדוקטורט? שש שנים. למה? למה, מפני שהוא מכללה? למה תמיד המכללות הן תמיד, לא נעים להגיד, סוג ב'? <זהבה גלאון (מרצ):> את דואגת למכללה – – –? <מירב בן ארי (כולנו):> סליחה, אני דואגת למכללות הלא-מתוקצבות ולמכללות המתוקצבות, וכן, אני דואגת שהמל"ג, כפי שהיא היום – הגיע הזמן שהיא תשתנה. סליחה, הגיע הזמן שיהיה שינוי ושיהיו הרבה יותר נציגים של מכללות. עם כל הכבוד, האוניברסיטאות, שרובן נמצאות בהליך של פשיטת רגל, שרובן, אם לא היו אוניברסיטה ולא היו מקבלים תקציב של קרוב ל-10 מיליארד במדינת ישראל, היו פושטות את הרגל. את יודעת מה, חברת הכנסת גלאון? אני אגיד לך עוד משהו. במקרה אני וחבר הכנסת שמולי, בתחילת התפקיד שלי, לקחנו על עצמנו לקדם את הנושא של מעורבות חברתית של סטודנטים, שבתמורה למעורבות חברתית הם יקבלו שתי נקודות זכות. באמת, הלכנו ועשינו סקר על סטודנטים מתנדבים. מה גילינו? שרוב הסטודנטים שמתנדבים במדינת ישראל, מאיפה הם באים? מהמכללות. עכשיו תגידי לי, מתוקצבות, לא מתוקצבות, בסופו של דבר, אם אנחנו כמדינה רוצים לקדם את המכללות, מתוקצבות או לא, ומבינים שזה השער, בוא נגיד החדש יותר לאקדמיה, ואפשרות לקדם חבר'ה צעירים ולהנגיש את ההשכלה הגבוהה, מה שאני וחבר הכנסת שמולי כל הזמן מנסים, אז יש לנו בעיה. אני אומרת, זה בסדר – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <מירב בן ארי (כולנו):> אני מסיימת. זה בסדר גמור, חבל כמובן, פיטורים זה דבר שהוא לא טוב וחבל שהם הלכו, אבל אם הם החליטו ללכת, יפנו את מקומם ויביאו רוח חדשה למל"ג. זה בסדר גמור, זה לגיטימי, ואפילו הגיע הזמן לזה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן מבקש להשיב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חברי חברי הכנסת, ההצעה הזאת מתייחסת לעובדי השב"כ והמוסד, לשירותים. ככל שתהיינה הצעות נוספות שדנות בקבוצות האחרונות, אנחנו נדון בהן בנפרד במשרדים הרלוונטיים ושם נשקול צעדינו. אבל אין לזה שום קשר להצעה הזאת. ההצעה הזאת כבר כמה חודשים – כבר נחתמה. אני מבקש להצביע בעד ולהעביר אותה לוועדת העבודה והרווחה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן שר האוצר. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקשת מחברי הכנסת לחזור למקומם. אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו הולכים להצביע על הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 58) (שינוי שיטת עדכון הגמלאות לעובדי שירותי הביטחון), התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 49 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 58) (שינוי שיטת עדכון הגמלאות לעובדי שירותי הביטחון), התשע"ו–2016, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 49, אחד מתנגד. הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 58) (שינוי שיטת עדכון הגמלאות לעובדי שירותי הביטחון), התשע"ו–2016, עברה בקריאה ראשונה, ועוברת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <קריאה:> – – – ועדת הפנים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש בקשה להעביר את זה לוועדת הפנים; מה שזה אומר, שזה עובר לוועדת הכנסת לקביעת הוועדה שתמשיך לדון בהצעת החוק הנ"ל. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 221), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1016); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברים, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 221), התשע"ו–2016. אדוני סגן השר חבר הכנסת יצחק כהן, אני מבקשת ממך להציג את הצעת החוק הבאה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, גברתי היושבת-ראש, הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון מס' 9), התשע"ו–2016. במסגרת יישום מדיניות הממשלה לתמיכה בעובדים בעלי הכנסה נמוכה – דודי – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת דוד ביטן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – לעובדים בעלי הכנסה נמוכה. תקשיב – נחקק בסוף 2007 חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה לצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי), התשס"ח–2007. החוק מקנה זכאות לקבלת מענק לעובדים – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> סליחה, אדוני סגן השר. אנחנו דנים בהצעת חוק אחרת. אנחנו דנים כעת בהצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 221 ). <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אוקיי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> החוק הזה יהיה בהמשך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 221) – FATCA – לקריאה ראשונה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת הנכבדים, הצעת החוק המונחת בפניכם נועדה לאפשר את יישום הסכם FATCA, שנחתם בין ממשלת ארצות-הברית לממשלת ישראל ומסדיר את חילופי המידע בין ישראל וארצות-הברית לצורך אכיפת דיני המס ואת יישומם של הסכמים בין-לאומיים נוספים לחילופי מידע על מידע פיננסי שיושמו על-פי תקן שהתווה ה-OECD ואשר ישראל התחייבה ליישמו מסוף שנת 2018. הסכם FATCA ויישומו הכרחיים לצורך שמירה על יציבותה של המערכת הפיננסית בישראל. ההסכם נחתם בעקבות חקיקה אמריקנית שחייבה את כל המוסדות הפיננסיים בעולם לזהות כל אמריקני שמנהל אצלם חשבון ולדווח עליו לרשויות המס בארצות-הברית. בחקיקה האמריקנית נקבעו סנקציות של ניכוי במקור של 30% מכל תשלום ממקור הכנסה אמריקני שיועבר למוסד פיננסי שלא מציית להסדר. 80 מדינות חתמו על הסכם דומה ומדינות רבות נוספות צפויות לעשות זאת בזמן הקרוב. ההסכם חיוני גם לצורך אכיפת דיני המס של ישראל על תושבי ישראל המנהלים חשבונות במוסדות פיננסיים בארצות-הברית. ה-OECD רואה בחילופי מידע אוטומטיים בין מדינות כלי מרכזי למניעת התחמקות מתשלום מס ופרסם לצורך כך תקן לחילופי מידע אוטומטיים המבוסס על המודל שעוגן בהסכמי FATCA, לזיהוי ואיסוף מידע על-ידי המוסדות הפיננסיים והעברתו לרשות המס המקומית, כדי שזו תעבירו למדינת התושבות של הלקוח. מדינות החברות ב-OECD נדרשות ליישם את התקן ולצורך כך להתאים את החקיקה הפנימית שלהן. עיקרי הצעת החוק: הסמכה של שר האוצר לקבוע הוראות למוסדות הפיננסיים בדבר זיהוי ואיסוף מידע על אודות לקוחותיהם שהם תושבים זרים והעברתו לרשות המסים, כדי שזו תעבירו למדינת התושבות של הלקוח; עיצומים כספיים על מוסדות פיננסיים שמפרים את הוראות החוק; הסמכה של שר האוצר לקבוע הוראות מיוחדות לעניין יישום הסכם FATCA, לרבות הוראות בדבר סגירת חשבונות של סרבנים, ניכויים ודיווחים על מוסדות פיננסיים לא מצייתים; תיקונים עקיפים לחוק איסור הלבנת הון לצורך שימוש במידע שנאסף לצורך חוק איסור הלבנת הון ליישום הסכמי FATCA וההסכמים הנוספים. אבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן השר חבר הכנסת יצחק כהן. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת מיכל רוזין. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> מוותרת. חברת הכנסת רויטל סויד. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מוותרת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מוותרת. חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> יש לי מה להגיד. <קריאה:> נילחם על זכותך לומר את זה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> זכותך, גברתי, ויש לך שלוש דקות. <זהבה גלאון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, לא הייתי עולה לולא עלתה לכאן חברת הכנסת מירב בן ארי, ואני רוצה להתייחס לכמה אמיתות שהיא אמרה. פשוט אני חושבת שחשוב שהדברים ייאמרו כאן. אני רוצה לנסות להפריך כמה אמירות מבלי להתייחס לגופו של עניין. תפקיד ראש המל"ג הוא לא תפקיד פוליטי, חברת הכנסת בן ארי. <מירב בן ארי (כולנו):> ראש המל"ג הוא שר – – – <זהבה גלאון (מרצ):> סגן יו"ר המל"ג. יו"ר המל"ג הוא שר החינוך; סגן יו"ר המל"ג אינו תפקיד פוליטי. מעולם לא היה, דרך אגב. זה תפקיד מקצועי של איש אקדמיה או אשת אקדמיה בכיר או בכירה. מה שקרה עכשיו במשרד החינוך, שהתפטרו שישה מחברי המועצה להשכלה גבוהה ונותרו 16 חברים, ולא 19 כפי הנדרש. במקום שהדבר הזה ידליק אצלך נורה אדומה, במקום שתעמדי כאן ותתקוממי ותגידי, הייתכן? מה קורה במועצה להשכלה גבוהה? מה קורה במערכת החינוך תחת הנהגתו של בנט? את עומדת ומסבירה לנו – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – הם התפטרו. <זהבה גלאון (מרצ):> הם התפטרו כי הם לא מוכנים לשמש יותר חותמת גומי להתנהלות של השר במשרד החינוך. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> זאת הערה ראשונה. אני מדברת עכשיו על מושכלות יסוד, זאת הערה ראשונה. הערה שנייה קשורה לדברים שלך לגבי מכללות ואוניברסיטאות. מדינה מתוקנת צריכה להזרים כספים לאוניברסיטאות וגם למכללות. אבל לעמוד כאן, חברתי חברת הכנסת – אני אומרת גילוי נאות; אני הולכת לומר משהו בניגוד לאינטרס שלי – הבן שלי עשה את התואר השני שלו בבין-תחומי. למרות זאת, אני אומרת שלעמוד כאן ולהיות ה"לוביסטית" או לא ה"לוביסטית" של המכללה – – <מירב בן ארי (כולנו):> אני לא לוביסטית. <זהבה גלאון (מרצ):> – – הכי חזקה, פרטית, הכי עשירה במדינת ישראל, ולזעוק זעקת שבר בשם המכללה בהרצליה? באמת. <מירב בן ארי (כולנו):> אני נתתי דוגמה לאוזלת היד של המל"ג, שמוסד אקדמי מחכה שש שנים בשביל שייתנו לו הכרה. <זהבה גלאון (מרצ):> הדוגמה של המרכז הבין-תחומי היא לא דוגמה. את צריכה לזעוק – – – <מירב בן ארי (כולנו):> למה? למה? <זהבה גלאון (מרצ):> אני אגיד לך למה. את צריכה לזעוק את זעקתם – – – <מירב בן ארי (כולנו):> למה? למה? הם לא סטודנטים? אני לא סטודנטית? <זהבה גלאון (מרצ):> תני לי רגע. את צריכה לזעוק את זעקתן של המכללות בפריפריה והמכללות המתוקצבות, שהתקציב שלהן הוא זעום. המכללה הכי עשירה בארץ, הכי אליטיסטית בארץ, אנחנו עכשיו זועקים את הזעקה שלהם? נו, באמת. <מירב בן ארי (כולנו):> אפשר לזעוק את הזעקה של כולם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת זהבה גלאון. גברתי, אנחנו ממשיכים. חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר. חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת. חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח. חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> הוא נוכח. <היו"ר טלי פלוסקוב:> סליחה, מוותר. חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת. חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – מוותרת. חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח. חבר הכנסת יואל חסון – כן מדבר. בבקשה, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש – – – <מירב בן ארי (כולנו):> בוגר המרכז הבין-תחומי, אם אפשר לציין לפרוטוקול. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מנצל את שלוש הדקות האלה כדי לעדכן את חברי הכנסת על מהפכה – על החלטה חשובה שהתקבלה היום בוועדת הכנסת. אנחנו מקיימים עכשיו דיון – תשימו לב לאווירה, דיון סטרילי, נקי, כל אחד מאתנו יכול לחשוב, לעשות, להצביע כפי שהוא רוצה, בלי שאף אחד עומד מאחוריו, בלי שאף אחד מפריע לו, בלי שאף אחד מסב את תשומת לבו, בצדק או שלא בצדק, לכל מיני דברים מסביב. האווירה הסטרילית הזאת, אני הרבה שנים, חברי חברי הכנסת – אני בכנסת משנת 2006 – חושב שהאווירה הזאת חסרה בוועדות הכנסת. כולכם כבר יודעים מעבודתכם בוועדות הכנסת, שהרבה פעמים תהליך ההצבעות הוא מבולגן, הוא לא מסודר, אי-אפשר לדעת מה חבר כנסת הצביע ומה לא הצביע, יש המון הסחות דעת, המון ניסיונות השפעה על חברי כנסת בהצבעות בוועדת הכנסת. אני חושב שהגיע הזמן לשים לזה סוף. המשמעות של לשים לזה סוף היא, שהיום יחד עם חברי ועדת הכנסת בראשות חבר הכנסת דוד ביטן, עברה החלטה חשובה, שקובעת שיושבי-ראש ועדות הכנסת השונות יוכלו לקבל החלטה שבזמן הצבעה – רק בזמן הצבעה – יכולים יושבי-הראש להוציא מהדיון אורחים, ובלבד שהם אינם חברי כנסת, כמובן, עובדי כנסת, נציגי הממשלה, נציגי תקשורת, עיתונאים וכיוצא באלה. כל האחרים צריכים לצאת מהדיון – יושב-ראש הוועדה יכול להוציא אותם מהדיון לצורך קיום הצבעה שקטה, נטולת השפעות זרות, נטולת השפעות של אינטרסנטים ואחרים. חשוב להדגיש – בשום צורה ובשום דרך לא פגענו בשקיפות של התנהלות ועדות הכנסת. ועדות הכנסת ממשיכות להיות פתוחות לכלל הציבור, לכלל המתעניינים, לכלל האנשים שמושפעים מהחלטות ועדות הכנסת, וכמובן משודרות ופתוחות. עוד אני מבקש להגיד, שבשיחה בוועדת הכנסת סוכם שאנחנו נפעל, גברתי היושבת-ראש, לכך שברגע שיימצא הפתרון הדיגיטלי, הטכנולוגי, להצבעת חברי הכנסת, גם הצבעות חברי הכנסת יוצגו על מסך בוועדת הכנסת עצמה, בתוך החדר עצמו, וגם מחוץ לחדר, כדי לדעת בכל שלב מה הצביע כל חבר כנסת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זאת שקיפות, זה מה שצריך להיות, אבל גם מול שקיפות, חשוב שיהיה תהליך הצבעות נקי, נטול השפעות, כזה שמאפשר לחבר הכנסת לקבל את ההחלטה שלו ולהצביע בלב שקט, על-פי מצפונו, ללא הפרעות. מהפכה, גברתי יושבת-ראש הישיבה, אני שמח שחבר הכנסת ביטן, היושב-ראש, חברי ועדת הכנסת ואני, הבאנו היום לכנסת. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חבר הכנסת איל בן ראובן – מוותר; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת. חברת הכנסת מירב בן ארי, אז את כבר לא צריכה הודעה אישית, כי בטח תתייחסי לזה. <מירב בן ארי (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי וחברותי חברי הכנסת – וחברת הכנסת גלאון, עוד מילה אחת כדי שנסגור את הסיפור כמו שצריך. אני יושבת-ראש השדולה למען ההשכלה הגבוהה בישראל והסטודנטים, יחד עם חברת הכנסת עליזה לביא. בתוך הנושא אני תמיד לטובת הסטודנטים, וגם לטובת ההשכלה הגבוהה. בדיוק כמו שהצלחתי, בכוחות גדולים מאוד של האוצר, למנוע את שביתת ההנדסאים שהייתה אמורה להיות, באמת, באמצעות מנכ"ל משרד האוצר, ויוכי, המנכ"לית – הסטודנטים ההנדסאים. הצלחנו למצוא. אני לטובת כל הסטודנטים במדינת ישראל, שלא יהיו טעויות. אבל אני רוצה להגיד משהו על הבין-תחומי, כי אני לא יכולה לעמוד מנגד. אני בוגרת – תואר ראשון ותואר שני. כשאני נרשמתי לאקדמיה, האוניברסיטה לא ספרה אותי, לא ספרה אותי – הייתי מירב בן ארי, מספר. כשבאתי למרכז הבין-תחומי האליטיסטי המתנשא – הגעתי אחרי חמש שנים בכוחות הביטחון; לא הייתי איזה לוחמת גדולה, אבל סיימתי כקצינת חינוך בחטיבת גולני – נתנו לי הזדמנות, מכיוון שהייתי חמש שנים בצבא, שלא קיבלתי באף מוסד אקדמי, אף מוסד. אני רוצה להגיד לך שלתואר ראשון ותואר שני קיבלתי מלגה מלאה מקרן אייסף. תקשיבי טוב. במרכז הבין-תחומי יש הרבה יותר מלגאים מבאוניברסיטאות, והרבה יותר מבמכללות האחרות. אני רוצה לומר לך משהו. אני לא יודעת אם הייתי פה אילולא המרכז הבין-תחומי. אני לא לוביסטית שלו, זה פשוט חלק מחיי. אני מודה. למדתי שם, קיבלתי מלגה מלאה וקיבלתי הזדמנות ללמוד לימודי משפטים ותואר שני במינהל עסקים. כשבאוניברסיטה ראו מירב בן ארי, ראו שיש לי רק תעודת בגרות, ולא פסיכומטרי, והחליטו לא לקבל אותי. לכן זה מקומם בעיני, כי המכללות – אני לא לוביסטית של אף אחד, אני בעד הסטודנטים במדינת ישראל, ואני בעד המכללות, כי מה שעשו כאן המכללות בשלוש השנים האחרונות לא עשתה שום אוניברסיטה, ולא ישכנעו אותי אחרת. רוצים להנגיש – תקשיבי, רק מילה אחרונה – רוצים להנגיש את ההשכלה הגבוהה? פותחים יותר ויותר מכללות. אני מצטערת. לרובנו, אגב, האוניברסיטאות לא נתנו את הפלטפורמות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <מירב בן ארי (כולנו):> אני בעדם – אני לא נגד אף אחד, אני לוביסטית של כל הסטודנטים במדינת ישראל, אבל אני לא יכולה לעמוד מנגד כשאת עומדת ומשמיצה. באמת, בסופו של דבר – – – <זהבה גלאון (מרצ):> סליחה, לא היית פה אם לא הייתה לך מלגה ולא היה לך כסף. כל אחד יכול ללמוד בבין-תחומי? נו, באמת. <מירב בן ארי (כולנו):> לא – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אני לא נגד הבין-תחומי. אמרתי קודם שהבן שלי למד בבין-תחומי. אני חושבת שהאחריות שלנו היא לדבר קודם כול על המכללות שהן לא – – <מירב בן ארי (כולנו):> אז, הנה, הבהרתי – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – המכללות המתוקצבות. יש לך אחריות ציבורית, זה הכול. <מירב בן ארי (כולנו):> חברת הכנסת גלאון – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לסכם. <מירב בן ארי (כולנו):> – – הבהרתי בתחילת דברי ובסוף דברי שאני לוביסטית של כל הסטודנטים במדינת ישראל. אני מקווה שזה ברור. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת דוד אמסלם – אינו נוכח. חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. חבר הכנסת איציק שמולי, אחרון הדוברים, ואנחנו עוברים להצבעה. חבר הכנסת איציק שמולי. <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> סליחה. אם אתה רוצה לחזור לכאן, אין – – – <קריאה:> נוכח נפקד – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, אדוני. שלוש דקות. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, תראו, בעניין המל"ג, אני לא חושב שהכנסת היא בעמדה שהיא יכולה להגיד: פרופסור כזה כן, פרופסור אחר לא, זה מינוי ראוי וזה מינוי פחות ראוי. אני רוצה לדבר על סוגיה שהיא עקרונית יותר, ונגעה בה חברת הכנסת בן ארי. במובן מסוים, המל"ג משלמת – המועצה להשכלה גבוהה משלמת את המחיר של נשיאת שם החופש האקדמי לשווא. הרי במשך כל כך הרבה שנים, דווקא מתוך חרדה לחופש האקדמי ואיסור לעשות בו – אתם יודעים, לבוא ולהגיד שהחופש האקדמי זה המשכורת של המציל בבריכה באוניברסיטת תל-אביב, בפעם הבאה שתבוא ותדבר באמת על עניינים של חופש אקדמי, לא יתייחסו לזה ברצינות, וצריך להגיד את האמת. בעיית היסוד של המועצה להשכלה גבוהה היא שנציגי המפוקחים הם המפקחים. מי מחלק את המשאבים במערכת ההשכלה הגבוהה? המל"ג. תבחנו פעם אחת את הרכב המל"ג – מי שיושב במל"ג זה אך ורק, כמעט באופן בלעדי, האוניברסיטאות. מי עושה רגולציה במועצה להשכלה גבוהה? אני ישבתי שם, ואני אומר לכם בלי להתבלבל, העונש והאכיפה שמופנים כלפי האוניברסיטאות, כלפי מכללות וכלפי מכללות לחינוך – זה מופעל באופן דיפרנציאלי. לאמור, אם אתה אוניברסיטה שעברה על התקנות, עשתה משהו בניגוד לתקנות מל"ג, בדרך כלל הסתפקו באזהרה; אם אתה מכללה ציבורית, אתה תחטוף גם עונש; אם אתה מכללה לחינוך, יבעטו אותך מחוץ לחדר – ככה זה עובד. עכשיו, מה בסך הכול אומרים? ואני אומר לכם עוד פעם, אני לא יודע, אפילו לא מכיר את השמות של מי שיצאו ומי שעומדים להיכנס, לא מכיר ולא נכנס לעניין הפרסונלי. אני מדבר על העניין העקרוני. והעניין העקרוני הוא שעד שלא תהיה נציגות מגוונת יותר של הסטודנטים, ושל הסגל הזוטר, ושל המכללות לחינוך, ושל המכללות הציבוריות, בתוך הגוף שמנהל את המועצה להשכלה גבוהה, אנחנו נמשיך לראות את התופעות האלה, השליליות. איך זה שיום אחד בבוקר, בשנת 2010, אני חושב, קמה מדינת ישראל, ולפתע גילתה שהאוניברסיטאות שלה בגירעון של 20 מיליארד שקל? איך זה? למה זה קורה? <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הכלכלנים – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> לא, זה קורה כי שנה אחרי שנה דיווחו האוניברסיטאות לוות"ת שהגירעון הוא בסך הכול 2 מיליארד שקל, בזמן שהוא היה 20 מיליארד. אז אם היו שם נציגים מעוד שחקנים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – שנוגעים במערכת ההשכלה הגבוהה, אני חושב שהדברים היו נראים אחרת. אז לא צריך להיבהל משינויים בהרכב של המועצה להשכלה גבוהה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. יסכם את הדיון סגן שר האוצר. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> להצביע? אוקיי. אם כן, אנחנו מצביעים על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 221), התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 221), התשע"ו–2016, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 37 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 221), התשע"ו–2016, עברה בקריאה ראשונה, ועוברת לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן. בבקשה להוסיף את עמר בר-לב כתומך, ואיתן ברושי כתומך – – <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – ואת חברת הכנסת נאוה בוקר, וחבר הכנסת חאג' יחיא – – <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רגע, רבותי. – – חבר הכנסת אכרם חסון, חבר הכנסת יוסף ג'בארין, חבר הכנסת איוב קרא, חברת הכנסת נורית קורן וחבר הכנסת ירון מזוז. <חיים ילין (יש עתיד):> יש לך בעיה, מי שנמצא פה לא – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אבל תשים לב: זה רק לפרוטוקול, זה לא משנה את תוצאות ההצבעה. <הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון מס' 9), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1022); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון מס' 9), התשע"ו–2016. יציג את החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה, אדוני, סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. אנחנו מחכים להצגת החוק. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון מס' 9). במסגרת יישום מדיניות הממשלה לתמיכה בעובדים בעלי הכנסה נמוכה, נחקק בסוף שנת 2007 חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי), התשס"ח–2007. החוק מקנה זכאות לקבלת מענק לעובדים ולעצמאים שהם חלק מכוח העבודה אך הכנסתם השנתית נמוכה, בהתאם לתנאים שנקבעו בחוק. מעבר להיותו תמריץ ליציאה לעבודה, המענק המשולם לפי החוק משמש כלי לצמצום פערים חברתיים וכלכליים ולהקטנת ממדי העוני בישראל, כך שמדובר בכלי מאוד משמעותי, התומך באוכלוסייה חלשה ומעודד אותה להשתלב בשוק העבודה ולתרום למשק הישראלי, המופעל בהיקף רחב ובלי ביורוקרטיה מיותרת. בשנת 2014, בסביבות 275,000 עובדים ועצמאים זכאים קיבלו בפועל את המענק, והמענקים ששולמו היו בסכום כולל של כ-950 מיליון ש"ח. תכליתה של הצעת החוק להיטיב עם מקבלי המענק ולהקל עליהם בכמה דרכים – אני לא שומע את עצמי. כבוד היושב-ראש – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כן, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – אני לא שומע את עצמי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לשמור על השקט. בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אם אפשר – טיפה להגביר. תכליתה של הצעת החוק להיטיב עם מקבלי המענק ולהקל עליהם בכמה דרכים. ראשית, ההצעה באה להיטיב את מצבן של אוכלוסיות נזקקות הזכאיות למענק. כך, לדוגמה, מוצע להגדיל את טווח ההכנסה המקנה זכאות למענק במקרה של עובד שהוא הורה יחיד, שכן לאוכלוסייה זו מאפיינים ייחודיים בהקשר של שוק העבודה, היא מתמודדת עם קשיים כלכליים מיוחדים, וחשוב לתמרץ אותה להיכנס לשוק העבודה. כמו כן, מוצע להגדיל את טווח השכר שבו עובד שנקבע לו שכר מינימום מותאם, מופחת, הזכאי למענק יוכל לקבל את המענק. עוד מוצע להקל על עובד כאמור, כלומר עובד שנקבע לו שכר מינימום מותאם, בכך שלא יחול עליו התנאי בחוק שלפיו רק הורה זכאי למענק. על-פי הצעת החוק, עובד שנקבע לו שכר מינימום מותאם יוכל לקבל את המענק אפילו אם אין לו ילדים. בתיקון גם מוצע להשוות את מעמד העצמאים למעמד השכירים לצורך קבלת המענק. עד היום עצמאים היו מקבלים את המענק באמצעות קיזוזו מהמס אשר היו צריכים לשלם, כלומר כסוג של זיכוי ממס. את הכסף עצמו היו יכולים לקבל רק לאחר חמש שנים בקיזוז 25%, באופן שפגע בהם יחסית לעובדים שכירים. בהצעת החוק מוצע להשוות את ההסדר לגבי עצמאים להסדר הקבוע לשכירים, שלפיו יקבלו את המענק בשלמותו כבר בשנה העוקבת לשנה שבשלה נתבע המענק. חשוב מאוד, חברי חברי הכנסת, שקבלת המענק תהיה פשוטה וקלה ויתאפשר לכמות המרבית של הזכאים ליהנות מהמענק. לפיכך, בהצעה ניתן מענה לכמה סוגיות שהתעוררו בכל הקשור ליישום החוק מאז שנת 2007. כך, לדוגמה, מוצע להאריך את פרק הזמן להגשת תביעה למענק לפי החוק ולהקדים את מועדי התשלום, וכן לקבוע הוראות שימנעו את עיקול כספי המענק בהתאם לתנאים המפורטים בהצעה. כמו כן ניתן מענה לסוגיה שהתעוררה ביחס למי שעושה מילואים וסכום המענק שלו עלול להיפגע, מכיוון שתגמולי המילואים לא נחשבים לשם קבלת המענק. מוצע לתקן זאת ולהוסיף תגמולי מילואים להכנסות שאפשר לקבל בעדן את המענק. לבסוף, מוצע לתקן את שם החוק כך שהמונח "מס הכנסה שלילי" יוחלף במונח "מענק עבודה". אני חוזר: מחליפים את שם החוק, במקום מס הכנסה שלילי – מענק עבודה. שם החוק היום עלול לעורר קונוטציות שליליות ולהרתיע זכאים פוטנציאליים מהגשת בקשה לקבלת המענק. המונח מענק עבודה מבהיר שהמענק ניתן בשל עבודה, מבטא בצורה טובה יותר את מהות החוק ונותן דגש לחשיבות החוק ביצירת תמריץ ותגמול על עבודה. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים והדוברות. מנואל טרכטנברג – אינו נוכח; נחמן שי – מוותר; יואל חסון – מוותר; אראל מרגלית – אינו נוכח; זנדברג – מוותרת; יואב קיש – אינו נוכח; עיסאווי פריג' – לא נוכח; עמר בר-לב, רויטל סויד, עפר שלח, מנחם מוזס, ישראל אייכלר, זהבה גלאון, חיים ילין. מיקי לוי – בבקשה, אדוני, אחרון הדוברים, ולאחר מכן נעבור להצבעה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, באוקטובר 2014 העברנו בכנסת בקריאה ראשונה את החוק שהביא שר האוצר לפיד להרחבת הזכאות למענק עבודה, מה שמכונה מס הכנסה שלילי. ביקשנו לעשות צדק עם שתי אוכלוסיות יקרות: להשוות את התנאים של העובדים העצמאים לאלו של השכירים בקבלת מענק העבודה ולהכניס עשרות-אלפי אימהות חד-הוריות כזכאיות לקבלת מענק עבודה באמצעות הורדת רצפת השכר ל-1,200 ש"ח והעלאת תקרת השכר המזכה ל-10,800 ש"ח. לצערי הרב, שר האוצר כחלון בחר להקפיא את החוק – להקפיא את החוק במשך שנה מאז נכנס לתפקידו, ולא הסכים להחיל עליו דין רציפות. בשנה זו, חברי חברי הכנסת, חולקו מיליארדי שקלים סקטוריאליים לכל עבר, אבל 130 מיליון שקל לאימהות חד-הוריות ולעצמאים לא נמצאו. שנה שלמה רדפתי אחרי פקידי האוצר והשר כחלון וביקשתי, התחננתי: תפשירו את החוק ותקדמו אותו. במהלך התקופה אף הגשתי הצעת חוק פרטית משלי, שעברה בקריאה טרומית, ודאגה לעצמאים, ואני מקווה, כפי שהובטח לי על-ידי השר האוצר ואנשיו, שהיא אכן תוצמד להצעה הממשלתית, כי אין סיבה שעצמאים יקבלו את הכסף רק לאחר חמש שנים, ועוד ינכו להם, ככה סתם, 25% ממס מענק העבודה. אז היום, חברי חברי הכנסת, סוף-סוף זה קורה, החוק יעבור בקריאה ראשונה, ואני בהחלט רוצה לברך את שר האוצר על המהלך החשוב והצודק הזה, כי צריך לתמרץ את מי שיוצא לעבודה, וצריך לדאוג למי שמרוויח שכר נמוך, ומענק העבודה הוכיח את עצמו כתמריץ אפקטיבי ומשתלם ליציאה לעבודה. ועם זאת, מכובדי שר האוצר, בגלל הזמן שנמרח, בעלי המוגבלות, העצמאים והאימהות החד-הוריות הפסידו את המענק ל-2015. אז אל תהיו כאלה גיבורים, ואל תיטעו את כל המחשבה שהנה אתם לארג'ים, כי אתם לא. אתם מסמסתם את החוק הזה במשך שנה שלמה כדי לחסוך 130 מיליון שקל. ועבור אלה שמרוויחים שכר נמוך, ובמיוחד לאימהות החד-הוריות, שהן אחת האוכלוסיות החלשות ביותר במשק, כל שקל חשוב. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <מיקי לוי (יש עתיד):> מדובר בסכום משמעותי שמשלם את הגן לילד וסוגר חלק מהמינוס בבנק. אדוני שר האוצר, אני פונה אליך מעל בימה זו ומבקש ממך להחיל את החוק רטרואקטיבית, כי אתה מרחת את החוק הזה במשך שנה, וגם על 2015 צריך לשלם. מדובר בסך הכול ב-130 מיליון שקל – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיכום, אפשר? <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מסיים, אדוני. – – שזה כסף קטן לעומת המיליארדים שחילקת סקטוריאלית בכספים קואליציוניים. כמו שידעתם לתת רטרואקטיבית בדצמבר קצבה מוכפלת פי-שמונה לאברכים, ואני מברך על כך, תנו גם לאימהות החד-הוריות ולעצמאים שיוצאים לעבוד, כי גם להם מגיע. אדוני, משפט אחרון. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אחרון. <מיקי לוי (יש עתיד):> תאמין לי. לסיום, תרשה לי להודות לאדם יקר שסייע לנו לכל אורך הדרך ועזר לדחוף את החוק: ידידי רן מלמד, סמנכ״ל עמותת "ידיד", תודה רבה מכל הלב. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה לאחרון הדוברים, חבר הכנסת מיקי לוי. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון מס' 9). מי בעד? מי נגד? נא להצביע. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון מס' 9), התשע"ו–2016, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן, 39 בעד, ללא מתנגדים וללא נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון מס' 9) עברה, ותועבר לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו מוסיפים את חיים ילין, בעד – לפרוטוקול. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> גם בעד? טלב אבו עראר בעד. אוסאמה סעדי בעד, דב חנין בעד. כולם בעד. יפעת שאשא בעד, נאוה בוקר בעד. <הודעות יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה. לאחר מכן אנחנו עוברים להצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26), אם יגיע השר ארדן להציג אותה. בבקשה, אדוני. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, הכנסת החליטה בישיבתה ביום רביעי, ח' באדר א' התשע"ו, 17 בפברואר 2016, להעביר את הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון – הגבלת שכר טרחה של עורכי-דין), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת מיכאל אורן, לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות ביקש להעביר את ההצעה הנ"ל מוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את הצעת החוק הנ"ל מוועדת החוקה, חוק ומשפט לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. זה עם הצבעה בעצם. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן, הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת דורשת הצבעה, אז אנחנו נעבור להצבעה על הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת. רגע, אתה בא לעוד אחת? אוקיי. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד הודעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת? נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד הצעת ועדת הכנסת – 31 נגד – אין נמנעים – 2 הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון – הגבלת שכר טרחה של עורכי-דין), התשע"ו–2016, מוועדת החוקה, חוק ומשפט לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, יושב-ראש ועדת הכנסת. 31 בעד, ללא מתנגדים. ההודעה אושרה על-ידי המליאה. שני נמנעים. יושב-ראש ועדת הכנסת ישוב לעוד הודעה. זאת הודעה עם הצבעה? <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> גם זאת בהצבעה. אז רגע, אני אתן את זאת שבלי הצבעה, ואחר כך – הצבעה. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת – – – <קריאות:> – – – <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אמרתי לכם שהבעיה זה הסיבוב פה, הזווית, זה מעייף לעלות. אני לא הייתי בצבא כמוכם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה לא מזיק. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אל תקשו על יושב-ראש ועדת הכנסת עם עלייה לפודיום כל – – – <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> העלייה בזווית היא בעייתית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש גבול למה שאפשר לבקש ממנו. <קריאות:> – – – <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> נכון, היום כן, היום כן. אני יכול לעלות לשער בקט-רגל. אין גולים. לא נכנס גול אחד אצלי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת בהלול מציע שאולי תראה בזה ספורט. אז אולי תודיע את ההצבעה ואז תחזור – – – <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> ועדת הכנסת קבעה כי הוועדה המיוחדת לזכויות הילד תדון בהצעות לסדר-היום בנושא: חוסר ההצלחה בגיבוש כתבי-אישום בגין התעללות בחסרי ישע, הצעות חברי הכנסת איציק שמולי, יפעת שאשא ביטון וסופה לנדבר. עכשיו ההודעה עם הצבעה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אה, זאת הודעה ללא הצבעה. עכשיו עוד הודעה עם הצבעה, למי שרוצה להקשיב. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, הכנסת החליטה בישיבתה ביום שני, ו' באדר א' התשע"ו, 15 בפברואר 2016, להעביר את הצעת חוק הסדרת העיסוק בייצוג על-ידי יועצי מס (תיקון מס׳ 3), התשע״ו–2016, לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. יושב-ראש ועדת הכספים ביקש להעביר את ההצעה הנ"ל מוועדת החוקה, חוק ומשפט לוועדת הכספים. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את הצעת החוק הנ״ל מוועדת החוקה, חוק ומשפט לוועדת הכספים, לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. ואל תלחץ מהר, תן לי רגע. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא לוחץ עד שתשב במקום. אנחנו נעבור, כשביטן יגיע למקום, להצבעה על הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת. אדוני, יושב-ראש הוועדה, אנחנו יכולים? <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> כן, כן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא להצביע על הודעתו. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 12 בעד הצעת ועדת הכנסת – 33 נגד – אין נמנעים – 1 הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק הסדרת העיסוק בייצוג על-ידי יועצי מס (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016, מוועדת החוקה, חוק ומשפט לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 33 בעד, נמנע אחד. אני קובע כי הודעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת אושרה על-ידי המליאה. שטרן בעד, מרגלית בעד, סויד בעד. בסדר גמור. <הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1020); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים, חברות וחברים, להצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26) – קריאה ראשונה. יציג את החוק השר לביטחון פנים, השר גלעד ארדן. בבקשה. לאחר מכן נעבור לרשימת דוברים. אם יש חברות וחברים שנרשמו כבר רוצים לא לדבר, עדיף שיודיעו את זה עכשיו למזכירות. בבקשה, אדוני. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם לקריאה ראשונה את הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26), התשע"ו–2016. עניינה של הצעת החוק הזאת הוא החמרת הענישה של מי שמסייעים לתושבים זרים השוהים בישראל שלא כדין – אני מחדד: לא מדובר במסתננים אלא מדובר בתושבי יהודה ושומרון, תושבים זרים, קרי פלסטינים השוהים בישראל שלא כדין – בהסעתם, בהלנתם או בהעסקתם. אני חושב שאין צורך להרחיב ולהסביר אבל בכל זאת אני אחדד, שלאור ההחמרה במצב הביטחוני שאתו מתמודדת מדינת ישראל, שכפי שלצערנו אנחנו רואים, הוא כולל אירועים אלימים כמו הפרות סדר, יידוי אבנים ואף דקירות ופיגועי ירי כנגד אזרחי ישראל, כשאנחנו בוחנים מי בסופו של דבר המבצעים – ברוב-רובם המכריע של המקרים מדובר, בעיקר בגל הטרור האחרון, בשוהים בלתי חוקיים. דומני שאולי חוץ ממקרה אחד או אחד וחצי, באף אחד מהפיגועים המבצע לא היה תושב יהודה ושומרון שיש לו רישיון עבודה בישראל. ולכן – לטעמי, כבר היה צריך לעשות זאת בעבר, אבל בהחלט, כעת יש צורך דחוף עוד יותר לשפר את ההתמודדות של מדינת ישראל עם התופעה של כניסת שוהים בלתי חוקיים למדינת ישראל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברות הכנסת סבטלובה ובירן, זה ממש ממש מפריע שם. מיכל בירן, מיכל בירן, אתן ממש מפריעות וצועקות. אנא. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> ואני רוצה לחדד פה עוד נקודה. משטרת ישראל מבצעת פעילות רבה – אני עוד מעט אפרט – כנגד השוהים הבלתי-חוקיים, שמעתה אני אכנה אותם שב"חים. ועדיין, כשאותם שב"חים מובאים בפני שופט, היכולת להעניש אותם ולייצר הרתעה היא יכולת מאוד מאוד נמוכה. גם העונשים אינם משמעותיים; אם זה לא מאסר בפועל, כיוון שהם מוחזרים ליהודה ושומרון, היכולת באמת לגבות את המחיר מאוד מופחתת. ולכן, הצעת החוק הזו באה בעצם להתמקד במי שיוצרים בעד בצע כסף את אותה סכנה ביטחונית לחייהם של אזרחי מדינת ישראל. ומי שיוצרים את הסכנה הזו אלה אותם ישראלים, בין שאלה המעסיקים של אותם שוהים בלתי חוקיים, בין שאלה המסיעים אותם ממעברי הגבול אל תוככי הערים ובין שאלה המלינים, שמלינים אותם. כי שלושת אלה, להבדיל מחמשת המ"מים של ז'בוטינסקי, שלושת המ"מים – המלינים, המעסיקים והמסיעים – הם אלה שבעד בצע כסף למעשה גורמים לסכנה ביטחונית לחייהם של אזרחי מדינת ישראל. ולכן, מתוך כוונה לתת מענה לתופעה הזו ולאור נתונים שמלמדים על רף ענישה, כפי שאמרתי, שאיננו עולה בקנה אחד עם חומרת המעשים והסיכון שנוצר מהם, הצעת החוק הזו למעשה מציעה להחמיר באופן משמעותי את הענישה של מעסיקים ומלינים של שב"חים ולהעמיד את עונשם של מעסיקים ומלינים בנסיבות חמורות – כאשר מדובר בהעסקה של יותר משני אנשים והלנה שעולה על שני לילות – על עונש של עד ארבע שנות מאסר; ובכך, בעצם, לשנות את ההגדרה של העבירה מעוון לפשע. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אולי צריך יותר הגמשה, להגמיש יותר את ההיתרים. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני בעד. אני בעד. אני חייב לומר פה גם משהו על פרסומים שאני שומע מעת לעת בתקשורת הישראלית, וטוב שהשר נפתלי בנט גם נמצא פה כחבר קבינט. אנחנו עוסקים הרבה בתקשורת על מי מדליף ומה מדליפים מהקבינט. בדרך כלל הדרג הפוליטי מואשם בהדלפות מהקבינט, ואני שומע שיש בקבינט צדדים אחראיים ויש צדדים פחות אחראיים. הצדדים הפחות אחראיים בדרך כלל מואשמים בכך שהם מציעים כל מיני סנקציות על הפלסטינים ולהצר את צעדיהם. וזה נאמר בדרך כלל בהקשר של מתן היתרי עבודה. ואני אומר חד-משמעית – ואני לא רואה בזה לא הדלפה ולא מידע; זה דבר שאני אומר בכל ריאיון, רק בדרך כלל לא רוצים להקשיב: אנחנו בעד שכל מי שמערכת הביטחון חושבת שאפשר לתת לו היתר עבודה בישראל, שתיתן לו היתר עבודה בישראל. אני לא מכיר שרים פה, בקבינט או בממשלה, שדרשו בהקשר הזה לצמצם את כמות ההיתרים. כל דרך שאפשר לצמצם בה את התמריצים לצאת לפיגועים, צריך לנקוט. אני, דרך אגב, לא חושב שהתמריץ הכלכלי הוא הדבר המרכזי, או שהוא ואין בלתו. יש, לצערי, גם אמונות דתיות ומאבקים אחרים. אבל אם יש כאלה שגם זה משפיע עליהם, אז בבקשה. אני בעד גם להרחיב את מספר ההיתרים שניתנים לפלסטינים לעבוד בישראל. לא רואה הבדל או צורך לתת עדיפות דווקא להם על-פני אלה שמגיעים לכאן כעובדים זרים מרחוק. הם השכנים שלנו, בסופו של דבר. ואני כרגע שוב חוזר ומדגיש: הצעת החוק הזאת לא מתמקדת בהם. היא מתמקדת בתושבי ישראל, שבתמורה לבצע כסף, כדי להביא שוהים בלתי חוקיים, לנצל אותם עם שכר מאוד מאוד נמוך וגם לייצר פה איזשהו סוג של סכנה ביטחונית – כי הם לא מפוקחים, איננו יודעים מי הם, מה הרקע שלהם, מה יכול להשפיע עליהם. אין לנו שום דרך לפקח ולדעת. והם נמצאים לפעמים במרכזי הערים ימים ארוכים וגם לנים שם באתרי הבנייה. אני אתן כמה דוגמאות: מנתונים שהופקו על-ידי משטרת ישראל עולה כי מאסרים שהוטלו על-ידי בתי-המשפט בגין העבירות האמורות בשנת 2015, היו כמעט תמיד על הרף הנמוך ביותר בהבניית הענישה שאפשר לתת על העבירות הללו, באופן שאיננו משקף את חומרת העבירה. למשל, מתוך 28 עונשי מאסר שהוטלו בגין עבירה של הלנת שוהה בלתי חוקי, הרוב המכריע לא עלה על שישה חודשי מאסר. בדרך כלל מרצים את זה לא במאסר בכלל בפועל אלא על-ידי עבודות שירות. מתוך 364 עונשי מאסר לכאורה שהוטלו בעבירות של הסעת שב"ח, למעלה ממחצית מהתיקים הסתיימו בפחות משלושה חודשי מאסר. גם זה, כמובן, לא מרצים את זה בפועל. מתוך 119 עונשי מאסר שהוטלו בגין עבירה של העסקת שב"ח, שוב, למעלה ממחצית מהתיקים מסתיימים בפחות משלושה חודשי מאסר. הצעת החוק הזו בעצם מבהירה שהאחריות תחול לא רק על המעסיק הישיר של השוהה הבלתי-חוקי אלא גם על אותו יזם למעלה, שעוצם את עיניו. הוא יודע שבפרויקט שלו מועסקים הרבה מאוד קבלני משנה, שהם מביאים את הפועלים, והוא עוצם את עיניו. הוא לא מקיים שם שום מערך פיקוח. הוא אומר: זה קבלן החשמל, או קבלן הגבס, ובעצם מטיל את האחריות רק על המעסיק הישיר. ובעצם, היזם המרכזי, שהוא המרוויח את רוב הכסף בפרויקט, נהנה מהחיסכון בעלויות אבל אין עליו שום אחריות לאותה העסקה של שב"חים. ולכן, הצעת החוק הזאת קובעת, שגם מי שהעסיק או הלין בעקיפין, באמצעות אחר שמועסק על-ידו או מטעמו – גם הוא יישא באחריות. גם הקנסות בחוק הזה מוחמרים, בעיקר כאשר מבצע העבירה הוא תאגיד, כי לגבי תאגיד העונשים שקבועים היום בחוק אינם מרתיעים, וגם מוטלת אחריות על נושאי משרה בתאגידים שתפקידם לדרוש מהקבלנים ולהבטיח שהחוק והוראותיו נשמרים. אני גם יכול לתת דוגמאות של קנסות ב-2015 – הם אינם עולים כמעט אף פעם על 2,000, 3,000 שקל. זה בוודאי לא מרתיע תאגידים גדולים, שיש להם פרויקטים ענקיים של מיליארדי שקלים, מלהעסיק שם שוהים בלתי חוקיים. סמכות נוספת, מעניינת, שהחוק קובע היא הסמכות שניתנת להגביל שימוש במקום שבו בוצעו עבירות של הלנה או העסקה. הסמכות הזאת תינתן למשטרה ל-30 יום, עד שיוגש כתב-האישום. לאחר שיוגש כתב-אישום, מי שיקבל את הסמכות זה בית-המשפט, עד לתום ההליכים המשפטיים, לפי שיקול דעתו. כמו כן, מוצע להסמיך את בית-המשפט להורות על איסור המשך עיסוק הקשור בעבירה, הן כצעד מניעתי במהלך החקירה והמשפט והן כצעד ענישתי נוסף על כל עונש אחר שיוטל בגזר-הדין. כמו כן, מוצע כי הוראת השעה לעניין ההסדרים הנוגעים למסיע הבודד ולהסעה על-ידי נהגי מוניות תוארך שוב – כי היא עומדת לפקוע – לתקופה של שנתיים. זאת, מאחר שהמצב הביטחוני שהביא לחקיקתה של הוראת השעה עומד בעינו ולא נראה שינוי בעתיד הקרוב. אני מקווה שקביעת הוראות החוק כאמור, ביחד עם מכלול הצעדים הננקטים על-ידי גורמי הביטחון הנוגעים בדבר, יסייעו לממשלה במלחמתה בטרור ויסייעו בחיזוק ביטחונם של תושבי ישראל. חברי חברי הכנסת, כפי שהסברתי בתחילת דברי, מדובר בחוק חשוב, שיסייע למשטרה לאכוף את איסור ההעסקה של שוהה בלתי חוקי. אבל ההתמקדות היא באותם ישראלים וברווח הכספי שהם מנסים להרוויח על-ידי העסקה של עובדים שהם יכולים לשלם להם שכר נמוך יותר באופן משמעותי. ולכן, אני מבקש מהכנסת לאשר את החוק בקריאה הראשונה ולהעביר אותו לוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתו לקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה לשר ארדן. אנחנו עוברים, ברשותכם, לרשימת הדוברות והדוברים. נחמן שי, בבקשה. אחריו – מנו טרכטנברג. יש לך עד שלוש דקות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> תודה. אדוני היושב-ראש, תודה, השר וחברי וחברותי חברי הכנסת, המאבק בטרור מחייב לפרקים לנקוט צעדים קשים וקיצוניים. המגבלות שהחוק הזה מטיל הן מגבלות קשות, אני מודה בכך. יחד עם זאת, בתנאים שמדינת ישראל נמצאת בהם היום, בעיצומה – אולי לא עיצומה עדיין – של האינתיפאדה השלישית – הממשלה מתחמקת מלכנות אותה בשם זה, אבל המציאות טופחת על פניה – גם האמצעים האלה, בכאב ובצער, יהיו מקובלים עלינו. כי המאבק בנסיבות כאלה הוא של התנגשות בין ערכים דמוקרטיים של חופש תנועה, חופש ביטוי לפרקים וכדומה, ומולם עומד הצורך להילחם בטרור. זאת דילמה קשה מאוד שגם בית-המשפט הגבוה לצדק נתן עליה את דעתו בעבר ותמך בצעדים שמדינת ישראל נוקטת. לכן, אני אומר, בצער, אבל מתוך מחשבה, שבעת הזאת אפשר לתמוך. מה שמפריע לי זה לא חוק זה או חוק אחר; זה קשה. מה שמפריע לי זה שהממשלה ממשיכה לנהל את המלחמה שלה בטרור – גם בטרור הזה – בצורה לא יצירתית, לא מקורית, לא התקפית, לא יוזמת. אני לא צריך לטפס על עצים גבוהים מדי, אני רק יכול לצטט חברים מתוך הקבינט הביטחוני, למשל השר בנט שהזכיר השר ארדן. הוא עצמו, מאיזשהן סיבות שאף פעם אני לא יודע, דבריו כן הופיעו בתקשורת, ונאמר בהם שהוא מתח ביקורת חריפה על שר הביטחון. אז אם חבר קבינט אומר דברים כאלה על שר הביטחון, מי אני שאוכל לסתור אותו? הוא בוודאי יודע יותר על מה שהממשלה הזאת עושה, על איך שכוחות הביטחון פועלים – בהנחיית הממשלה, כי הרי הם לא פועלים לפי רצונם ובהשראתם אלא על-פי הנחיות הדרג המדיני. אני רוצה לשוב ולומר, ולצטט גם את ראש אמ"ן, שאמר לא מזמן, לפני חודש ומשהו, בישיבת הממשלה – ראש הממשלה אמר, שוב – זה בנוי על ציטוטים שדלפו מהישיבה, אבל הם לא הוכחשו – שהדרך לפתרון היא בין היתר בכך שהמצב הכלכלי-החברתי ששורר בשטחים ישתנה. גם ראש אמ"ן מודה במה שאנחנו אומרים פה לא פעם ולא פעמיים: שהייאוש הוא אחת הסיבות לטרור. אנחנו נתנגד לטרור, תמיד נתנגד לטרור, אבל צריך לטפל גם בשורשים הללו, ובין היתר – בתחושת הייאוש של הדור הצעיר. ואני מחכה, מחכה ומחכה שהממשלה תעשה את זה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת נחמן. מנו טרכטנברג – לא נוכח; יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; מיקי לוי – מוותר. זנדברג – אוסאמה סעדי, סליחה. סליחה. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לא, הוא ברשות דיבור. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> בסך הכול זה ישמור על יותר תעסוקה לערביי ישראל עם רמת שכר גבוהה יותר. הוא צריך לתמוך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אולי הוא תומך. אולי הוא תומך. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני רוצה לדאוג שהקבלנים הגדולים לא ייקחו פועלים זולים מהשטחים בלי היתר ויעסיקו את ערביי ישראל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בוא נשמע. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, אתה תוהה מה העמדה שלנו. מובן שאנחנו נגד – – <קריאה:> מה? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – באופן התקיף ביותר. <דוד ביטן (הליכוד):> אתה הפתעת אותנו. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לא יאומן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ביטן כמעט נפל מהכיסא. אני ראיתי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> גם השר נפל מהכיסא. מה שאמר חברי נחמן שי, שאין לכם פתרונות יצירתיים, אדוני השר גלעד – אני אומר לך שאתה מקדיש יותר זמן למציאת פתרונות יצירתיים, אבל שלא עוזרים ולא מקדמים. אנחנו כבר כמה חודשים – בתקופה האחרונה היה לנו כבר עונשי מינימום; אדוני השר, אתה זוכר שהחמרתם את הענישה על מיידי אבנים, ובאת ואמרת שצריך להיאבק בתופעה בירושלים המזרחית. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אחרי זה ראית – אפילו עוד לפני שיבש הדיו, אדוני השר, לפני שיבש הדיו על החוק הזה, אמרת: זה לא מספיק, אני צריך עוד אמצעים. אז רצית עונשי מינימום למיידי אבנים. ביקשת רבע מהעונש המקסימלי. וכנראה שהוקסמת מהעניין הזה של עונשי מינימום, למרות שזה חריג שבחריג, וזה לא מקובל בפסיקה של בתי-המשפט בישראל. אבל עכשיו אתה גם הבאת לנו משהו – יצור חדש לגמרי. <דוד ביטן (הליכוד):> למה? זה היה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> איפה היה? <דוד ביטן (הליכוד):> היה. להאריך – מוצע להאריך בשנתיים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לא, קנסות המינימום הם המצאה חדשה של השר גלעד ארדן. <דוד ביטן (הליכוד):> אבל זה היה, מה אתה רוצה? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> קנסות מינימום. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אתה יכול לחזור על המשפט הזה כמה פעמים? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אני אומר שהשר גלעד ארדן מתאמץ ומנסה בכל כוחו להביא חקיקה יצירתית, ובכך הוא משנה סדרי עולם, סדרי משפט וסדרי בראשית. אבל אני אומר לך, אדוני השר, עם כל הכבוד: ניסיתם את העניין הזה של החמרת העונשים על מיידי אבנים ולא הצלחתם; ניסיתם את עונשי המינימום, מאסר בפועל של קטינים, ולא הצלחתם. עכשיו אתם מביאים הצעת חוק מחמירה ביותר, שמגבילה את שיקול הדעת של בית-המשפט. אתם קובעים עונשי מינימום ועונשים דרקוניים של 200,000 שקל, ולתאגידים – 400,000 שקל, ועונש של ארבע שנים מאסר. הרי היום יש למשטרה ולבתי-משפט גם סמכות להגביל ולהחרים. דוד ביטן, היום מחרימים רכבים. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – זה קנס מינהלי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> רכבים. רכבים. אז היום אתם רוצים להגביל שימוש במקום. יעני, מי שהלין פועלים מהשטחים בחדרון ברמת-גן – המשטרה תבוא ותגביל את השימוש ותאסור את השימוש באותו חדרון עלוב ברמת-גן. ככה אתם רוצים להיאבק? באמת? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <דוד ביטן (הליכוד):> יש לי זכות דיבור. אני אסביר. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> בטח שיש לך זכות. אני רוצה שתענו לי אם האמצעים האלה תורמים, לא תורמים. הרי היום אנשים – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיכום. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – עם רישיונות, אפילו בתל-אביב, עשו פיגועים. מה תעשו אתם? אנשים עם רישיונות. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> רק אחד. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> רק אחד. וכמה פועלים בלי רישיון עשו פיגועים? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> כולם. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לא, תביא סטטיסטיקה. הבאת לנו סטטיסטיקה? <דוד ביטן (הליכוד):> מה, ניתן לו פרס? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אמרת לנו שמתוך המפגעים שהיו, 90% – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. נא לסיים. <דוד ביטן (הליכוד):> אתה רוצה שניתן לו פרס? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – אני אומר לכם: אחוז נמוך מאוד מהפועלים. יש פסיקה, אדוני השר – ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש – יש פסיקה שרוב-רובם של הפועלים, השוהים הבלתי-חוקיים בתוך שטחי מדינת ישראל, באים למדינת ישראל לחפש מקור פרנסה ותו לא. ותו לא. תבדקו את הפסיקה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני חבר הכנסת אוסאמה סעדי. <דוד ביטן (הליכוד):> שניתן להם פרס? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לא פרס. לא פרס. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מיקי לוי – מוותר; עליזה לביא – אינה נוכחת; איציק שמולי – מוותר. תומא סלימאן, עאידה, בבקשה. אחריה – מירב בן ארי. בבקשה, גברתי. עד שלוש דקות. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, האמת, ישבתי והקשבתי לשר ארדן, והיה איזה רגע שבאמת האמנתי שהחוק הזה הוא חוק חברתי. ברגע שהתחלת לדבר, השר ארדן, על עצם העובדה שאתה בעצם רוצה להגן, להגן על העובדים האלה ממצבי ניצול, כאשר המעסיקים שלהם מביאים אותם בתנאים כאלה, ואז – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא אמרתי שזה העיקר. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אוקיי. יכול להיות שלא הרחקת לכת עד כדי כך. אמרת שאתה רוצה להעניש את המעסיקים אשר מנצלים את העובדים האלה, ובסופו של דבר המטרה שלהם היא להרוויח כסף, וזה דבר שהוא לא חדש. מצד שני, הוספת עכשיו לחבר הכנסת אוסאמה סעדי, שיכול להיות שהיינו צריכים לתמוך בזה כי זה גוזל מהאוכלוסייה הערבית מקומות עבודה. אני חושבת שלרגע היה אפשר להמשיך עם קו המחשבה הזה ולחשוב שהחוק הזה הוא חברתי, אלמלא נזכרתי שבעצם במדינת ישראל, ברוב המקצועות וברוב מקומות העבודה, יש ניצול מחפיר, אפילו של עובדים שהם אזרחי ואזרחיות המדינה, ואני לא רואה את הממשלה לוקחת על עצמה את האחריות לאכוף את החוקים כדי להגן על העובדים. אז בואו נשים את הנושא הזה של מניעת ניצול עובדים בצד, כי החוק הזה לא בא באמת לטפל בבעיה הזאת. יכול להיות שזו תהיה תופעת לוואי. בעצם, מה שבא החוק לעשות הוא לטפל בבעיה – חושבים שככה מטפלים בבעיה – על-ידי נתינת אקמול במקום לעקור את הפשע האמיתי שגורם לאנשים לחפש את מחייתם, להסתכן ולהיכנס למקומות שאסור להם על-פי החוק הישראלי להיות בהם, ולהסתכן בזה שהם יאבדו את האפשרות להשתכר, ולהיות מנוצלים ולקבל על עצמם להיות מנוצלים, כי הם חיים כבר הרבה שנים תחת מדיניות של המשך כיבוש, אשר סוגר עליהם ואשר שם אותם מאחורי גדר וחומה ומונע מהם גם תעסוקה אמיתית, שכרסם בכלכלה הפלסטינית ולא אפשר לה להתפתח ולספק מקומות עבודה לאנשים. אני בטוחה שהאוכלוסייה הפלסטינית מעבר לגדר הייתה שמחה למצוא מקום עבודה ליד הבית, להשתכר בכבוד, להגיע הביתה ולא לצאת ב-02:00, להסתנן ולהתחבא ולהיות במעקב של המשטרה. אני חושבת שהגיע הזמן לטפל בבעיה האמיתית: להפסיק את הכיבוש ולפתור את הבעיה הזאת אחת ולתמיד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, גברתי. מירב בן ארי. מסעוד גנאים – בבקשה, אדוני. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, למה בכל פעם להביא הצעת חוק או לחדש אותה, להחמיר יותר, להעניש יותר, להיות נוקשה יותר? בסדר, החמרתם, הענשתם, נהייתם נוקשים, דורסניים יותר. יש ביטחון? אין שפיכות דמים? יש שקט? התשובה: אין. אז יש פתרון אחר. למה, כפי שאומרים בבתי-הספר, למה לא חושבים מחוץ לקופסה הזאת, הקופסה שרואה שהפתרונות הם רק פתרונות ביטחוניים, כוחניים? יש פתרון. אתה יודע מה? בסדר, לא רוצים שיבואו הערבים הפלסטינים מהגדה לעבוד כפועלים בישראל, לא רוצים שייכנסו בכלל – יש פתרון: תנו להם את המדינה שלהם, שתהיה מדינה פלסטינית עצמאית, שיסתדרו שם, ימצאו מקומות עבודה שם וזהו. לא תראו אותם פה ולא תצטרכו לחוקק חוקים לא אנושיים, משום שהחוק המכונה חוק הכניסה לישראל, אנחנו קוראים לו בערבית "מנע לם אלשמל" – בגלל שיש משפחות שהן קרועות בגלל החוק הזה. אני מכיר, וחברי גם מכירים, כפר בשם ברטעה אל-ע'רביה, המערבית, וברטעה א-שרקיה, המזרחית – האחת בישראל והשנייה בגדה המערבית, בשטחים הכבושים. שם הצעת החוק הזאת, החוק הזה קורע משפחות ולבבות. אז למה לכם? במיוחד כשזה לא הביא ביטחון ולא הביא למניעת שפיכות דמים. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חבר הכנסת אראל מרגלית. חבר הכנסת דוד אמסלם. חברת הכנסת סבטלובה, רוצה לדבר? עבד אל חכים חאג' יחיא, חבר הכנסת – בבקשה, אדוני. אחריו – עמר בר-לב, ואחריו – רויטל סויד. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, לפני שאני אדבר על הנושא של הצעת החוק הזאת, אני אדבר, כי לא היית במליאה – כבוד השר, אני רוצה שתשמע אותי ממש בכמה שניות. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> שומע. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> היום במגזר הערבי – ארבעה פצועים והרוג אחד בשלושה מקרים של ירי: אחד בטייבה, שלא יצא לתקשורת, אני לא יודע אם זה הגיע אליך, ואני ראיתי בעצמי את המשטרה חוסמת את הכביש לפני שיצאתי לכיוון ירושלים, אחד בכפר-קאסם, הרוג אחד בלוד ועוד שני פצועים. וזה לפתח המשרד שלך. העניין של הנשק – לא צריך בכל שבוע לחזור על זה כמה פעמים. אני חושב שאם תתרכז בנושא הזה, זה יכול להביא יותר ביטחון ויותר שקט מאשר החוק הזה שאתה מציע. דיברת על סטטיסטיקה. אני בודק את הסטטיסטיקה ואני עוקב, ואני אחד שיש לו ראש מתמטי; סטטיסטיקה ומספרים זה ההתמחות שלי. אני בודק את כל הפיגועים, את כל האירועים הביטחוניים האחרונים, ואני מוצא שרוב-רובם היו או בשטחים, מחוץ לגבולות מדינת ישראל, או בירושלים המזרחית. אז כל הנושא הזה – הוא לא בא לטפל בביטחון. בכלל, הוא לא קשור לענייני הביטחון; הוא קשור יותר ויותר לחנק שממשלת ישראל עושה וממשיכה לעשות לאנשים בשטחים. וזה פשוט, כל צעיר שלא ימצא עבודה – דוחפים אותו לכיוון המעשים הביטחוניים, ובזה צריכה לטפל ממשלת ישראל: להגדיל את המכסות של העובדים ולעזור, אפילו מתרומות מחו"ל, למצוא מקומות עבודה ולהקים מקומות עבודה, מפעלים, מקומות מסחר, כל הדרכים לשפר את המצב הכלכלי בשטחים שם. הם לא ירצו להגיע לפה אם ימצאו את מקומות העבודה שלהם והמצב הכלכלי שלהם ישתפר, ואז אנחנו לא צריכים את החוק הזה. אבל גם בתוך החוק הזה – אני אשאל את השר: יש הרבה אנשים שעוד לא הצליחו לקבל תעודת זהות או לאחד את המשפחה, והם נשואים. אני אשאל: אם המשטרה תגיע לטייבה, שזה היישוב שלי, ותמצא את אשתו של תושב המקום אצלו בבית, מה העונש שלו? איך מתייחסים אליו? האם היא שוהה בלתי חוקית? אם היא יושבת עם הבנים שלה באותו בית, היא שוהה בלתי חוקית? מענישים אותו על שהלין את אשתו אצלו בבית כי אין לה תעודת זהות, כי היא שוהה בלתי חוקית? מה שהיה לפני שנתיים בג'לג'וליה: פחות מחודש אחרי הלידה הפרידו בינה לבין התינוק שלה. זה החוק שמתכוונים אליו? זה החוק שיביא את הביטחון? זה החוק שיביא את השקט, או ללכת לכיוון של להיפרד: מדינה פלסטינית שתבנה את הכלכלה שלה, שאנשים ירגישו כמו כל אומות העולם, עם שגשוג כלכלי ועם חופש? תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת. חבר הכנסת בר-לב, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת סויד וחבר הכנסת בהלול. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני בעד מדינת חוק, ואני בהחלט בעד שבמדינת חוק מי שעובר על החוק ייענש. בהחלט. ובמקרה כזה, ברגע שיש עובד ללא רישיון ומעביד שמעסיק עובד ללא רישיון, אני בהחלט בעד זה שיענישו את המעסיק בצורה הרבה יותר חמורה מאשר את המועסק, כי הוא בעל הכוח בהשוואה למועסק. לכן, במובן הזה אני בהחלט תומך בהצעת החוק הזאת, עוד לפני שאנחנו מדברים את מי, איזה חוק, עוברים על מה. ודאי שבמקרה הזה, כשמדובר בעובדים בלתי חוקיים, צריך להחמיר על אחת כמה וכמה עם תושבי ישראל, אזרחי ישראל, שעוברים על החוק ומאפשרים את העסקתם. יחד עם זאת, כמדינת חוק, אני חושב שמן הראוי שמדינת ישראל תעשה את המקסימום בשביל לתת רישיונות עבודה לעובדים שהם אינם אזרחי מדינת ישראל. ואפילו מערכת הביטחון – אפרופו המצב הביטחוני בחודשים האחרונים – אפילו מערכת הביטחון באה והמליצה לפני הממשלה להגדיל את מספר אישורי התעסוקה בתוך גבולות הקו הירוק, מתוך הבנה שהאנשים, רוב-רובם, רוב-רובם של העובדים הפלסטינים שמגיעים למדינת ישראל ועובדים במדינת ישראל, הם אינם מחבלים, הם רחוק ממחבלים, הם לא פוגעים בביטחון מדינת ישראל, ומערכת הביטחון אמרה הפוך – הם אפילו תומכים בביטחון, כי נוצר להם אינטרס משותף, יחד אתנו. לכן, לסיכום דברי, אדוני היושב-ראש ואדוני השר, אני בהחלט בעד החוק הזה. אני בעד החמרה עם אזרחי מדינת ישראל שעוברים על החוק הזה. ואני מאוד ממליץ לממשלת ישראל לנקוט את כל הצעדים האפשריים בשביל להגדיל את מספר רישיונות העבודה ללא ישראלים, בפרט פלסטינים, בשביל באמת לאפשר להם לחיות בכבוד, וגם לאפשר למעסיקים לחיות בכבוד ולפרנס את עסקיהם. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת בר-לב. חברת הכנסת סויד – לא נמצאת. חבר הכנסת בהלול, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת אורן אסף חזן וחבר הכנסת חסון, אם יהיו. בבקשה, אדוני. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> כבוד השר ארדן, ממך דווקא ציפיתי לא שלהישען על תשתית שכולה בנויה על ה"טיקט" הביטחוני. נדמה לי שההישענות על הסוגיה הביטחונית היא הישענות ארכאית. ואם דובר כאן על יציאה מן הקופסה, אז שומה עלי לצפות דווקא ממך, כאיש שמגלם בעיני את המיניסטר הישראלי החדש, דווקא ממך הייתי מצפה ליתר יצירתיות בסוגיה הזאת. ואני אומר לך, ממש בטיעונים מאוד מתומצתים: איך יכול להיות שבגבול החוצץ בין הפלסטינים – נניח שזה גם גבול דמיוני, למרות שמדינת ישראל נשענת על יותר ויותר חומות ויותר ויותר על גדרות, מה שנקרא ההתכנסות, תורת ההתכנסות וההסתגרות של ישראל על-פי משנתו הידועה, לדעתי לשמצה, של בנימין נתניהו. נניח שחוצץ קו דמיוני בין הפלסטיני לבין הישראלי, כאשר הממוצע לנפש בישראל, על-פי המידע שברשותי – ויתקנו אותי הכלכלנים המלומדים, שנמצאים למכביר בבניין הזה – 34,770 שקלים, כלומר משהו כמו 35,000 לשנה. לעומת זאת, הפלסטיני המצוי, מעבר לקו הדמיוני הזה, משתכר עשרות דולרים לחודש. האם בצלם אנוש יכול זה לחיות לצד זה, כאשר הוא רואה את מלתעות הפער בין ישראלי לבין פלסטיני? הואיל וכך המצב, והואיל והוא לא יכול להימשך עד לנצח נצחים כראות עיניו של בנימין נתניהו, ראש ממשלתנו, אז מה לעשות, החיים והטבע עושים את שלהם. יש, אם שכחתם, תורת האבולוציה; יש התורה הדרוויניסטית, שגורמת לבן-אדם לנסות ולפתח את עצמו, לפחות על-פי תהליכי הטבע. אבל הואיל וישראל מונעת את התהליכים הדרוויניסטיים האלה, אז מסתננים נכנסים למדינת ישראל, ומשוועים לעבודה, ומקבלים את הגב ואת המשענת מאנשים שנכון שהם עוברים על החוק, אבל זו עבירה על החוק מאונס. הרי אנחנו מתוודעים פעם אחר פעם לסצנות אנושיות קורעות לב, כאשר מהגרים מכל רחבי המזרח התיכון חוצים אוקיינוסים וימים, בים סוער ובגלים גועשים, מסכנים את חייהם, רק כדי למצוא את התקווה מעבר לגבול. אז לכן אני חושב שא. צריך לחשוב על הגמשה מאוד מאוד דרמטית, למרות שאתה, כבוד השר – ואני מאוד מקווה שאתה שומע אותי, למרות שחברי וידידי ורעי דודי אמסלם בוודאי מנדב לאוזניך דברים עם טעם, כהרגלו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיכום. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אבל אני אומר לך כך: אני מאוד שמחתי על המידע שנתת לנו מלב-לבו של הקבינט, שבו יש רוב לשרים שמוכנים לתת יותר ויותר היתרי עבודה לפלסטינים בישראל. ואני רוצה להזכיר לך שלפני שנים – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיכום, אדוני. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – לא מעטות, היו פלסטינים שגדשו את מדינת ישראל, גדשו את השוק הישראלי, הלכו לעבודה, לעבוד במסעדות בתל-אביב, וחזרו הביתה בסוף השבוע עם 1,000 שקלים, 1,500 שקלים, והפיחו תקווה של רווחה בקרב יקיריהם בבית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> תנו לפלסטינים לחיות בצלם אנוש, והם יעבדו בתוך מדינת ישראל, ותן להם את התקווה להביא הביתה את הלחם ואת החלב, ואז אתה תקבל פחות פיגועים, כי ההסתגרות הזאת של בנימין נתניהו מביאה אותנו לאותה מציאות עוועים – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – שבה אנחנו מתוודעים לקורבנות ועוד קורבנות; ואלה קורבנות יקרים, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחבר הכנסת בהלול. חבר הכנסת חזן – אינו נוכח; חבר הכנסת חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חבר הכנסת מוזס – אינו נוכח. חבר הכנסת טלב אבו עראר – בבקשה, אדוני. אחריו – יוסף ג'בארין, ואחרון הדוברים – חבר הכנסת דוד ביטן, אם יהיו, ואז אנחנו נעבור להצבעה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני באמת פונה בשאלה לשר לביטחון הפנים: חוק איסור איחוד משפחות וחוק הכניסה לישראל, אחד – כאילו כל שנה מחדשים אותו, והשני – הוראת שעה כל שנתיים; לא יודע מה נוסח החוק. למה לא מבקשים שהחוקים האלה יהיו חוקים קבועים? כאילו אתם מרגישים, אולי מאמינים, שהם באמת לא חוקים דמוקרטיים; אנטי-דמוקרטיים. ואני חושב, מכובדי השר, השר לביטחון הפנים, שדברים אחרים, יותר חשובים, צריכים להעסיק אותך, אתה במיוחד. אנחנו עומדים בפני מלחמה: מלחמת תאונות הדרכים. הגשתי שלוש פעמים ברצף, שלושה שבועות, מכובדי השר, על הקטל בדרכים. אתה, כשר לביטחון הפנים – זו הגדרה כללית, שכוללת גם את הנהגים. זו תופעה שמצריכה השקעות אדירות בתחום המודעות, ההתנהגות של הנהגים והולכי הרגל, ואנחנו לא מרגישים ולא רואים ירידה משמעותית בתאונות הדרכים, ובכל יום אנו שומעים על הרוגים או פצועים. ביום שלישי לפני שבועיים נספו בכביש 31 שלושה צעירים בתאונת דרכים חזיתית; בצומת שגב-שלום נהרג שלשום אדם שהוא תושב המקום, תושב שגב-שלום – למרות שפנינו אל שר התחבורה למצוא שם פתרון, להקים שם רמזור, כיכר, מחלף, כל פתרון שהוא מקובל, שבאמת ימנע את האסונות האלה. לאורך השנים, מכובדי היושב-ראש, כמו שמראים הנתונים, אין ירידה במספר הנהרגים בתאונות הדרכים. בשנת 2008 נהרגו בכבישי ישראל 448 בני-אדם. אולי, מכובדי, דוד אמסלם, שאתה מפריע לי עכשיו, תקשיב למה שאני אומר. אלה נתונים חמורים ומדאיגים, שלפיהם נהרגים בני-אדם – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> מה שאתה אומר – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> בשנת 2008 – 448; 2009 – 370 בני-אדם נהרגו, ולא במלחמה, בכבישים; ב-2010 – למעלה מ-380; 2011 – 385; 2012 – 292; בשנת 2015 – 309 הרוגים; בשנת 2016, מכובדי, חברי חברי הכנסת, רק חודשיים מאז תחילת שנת 2016, עד אתמול, 21 בפברואר, נהרגו 52 בני-אדם, ואשתקד באותה תקופה – 56 הרוגים בכבישים. דבר כזה, מכובדי השר לביטחון הפנים, צריך למצוא לו פתרונות כאן כדי למנוע וכדי להבטיח חיי אדם במדינת ישראל. תודה רבה, אדוני אמסלם, שוכראן. <דוד אמסלם (הליכוד):> עפוואן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה לחבר הכנסת אבו עראר. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח. חבר הכנסת דוד ביטן ביקש לדבר. אתן חצי דקה לקרוא לו, כי הוא ממש ביקש, אבל אם הוא לא מגיע בתוך 20 שניות אנחנו נעבור לתשובת השר. <חיים ילין (יש עתיד):> אני לא זוכר שעשו לי דבר כזה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני אעשה גם לך, חיימקה. אדוני השר, תעלה להשיב. רגע, רגע – לא. לא היה לו מזל, מה לעשות. <קריאות:> כולם בעד. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> המחנה הציוני בעד? <קריאות:> כן, כן, בעד, בעד. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אז אני מוותר. לא מדבר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברות וחברים, אם כן, השר לא מדבר. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26) בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 נגד – 12 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26), התשע"ו–2016, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 35 בעד, 12 מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26), התשע"ו–2016, ותעבור לוועדת הפנים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת כבל, לפרוטוקול, הצביע בעד; חברת הכנסת סבטלובה – בעד; חבר הכנסת מיקי לוי – בעד. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברת הכנסת חנין זועבי – נגד. יש עוד מישהו? <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת מקלב – בעד. זה לא משנה את התוצאות, אבל נוסיף את זה לפרוטוקול. <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הדואר (תיקון מס' 12) (רישום פרטי שולח על גבי דבר דואר רשום וציונם בהודעה), התשע"ד–2014> [מס' מ/881; "דברי הכנסת", חוב' י', עמ' 7626.] <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הדואר (תיקון מס' 12) (רישום פרטי שולח על גבי דבר דואר רשום וציונם בהודעה), התשע"ד–2014. יציג אותה חבר הכנסת נחמן שי. אז מי מציג את ההצעה? אה, הוצגה. בבקשה, נחמן שי יעלה להתנגד, ואחריו – חבר הכנסת פריג', ואז אנחנו עוברים מייד להצבעה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> הוא לא מתנגד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מנמק, סליחה. מנמק התנגדות. למה אתה מערער את הביטחון שלי? אתה מנמק התנגדות. <איתן כבל (המחנה הציוני):> הוא לא נגד, אבל. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מה פתאום? אני בעד. זו הצעת חוק שלי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אוקיי. אז הוא לא מנמק התנגדות, הוא פשוט מנמק למה הוא בעד. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני מנמק הסכמה, לא התנגדות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נמק, נחמן. <נחמן שי (המחנה הציוני):> לשם שינוי אנמק הסכמה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> עד חמש דקות, אדוני. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני השר, אדוני היושב-ראש, חברי, כבר שלוש שנים, אולי יותר, אנחנו עוסקים פה בסוגיה של הדואר הרשום ומנסים – אני אומר את זה בלשון רבים, כי היו כבר כמה הצעות חוק כאלה, וגם הרבה חברים בכנסת תמכו בהצעה – להביא לכך שדברי דואר רשום שאנחנו מקבלים בביתנו או בבית-הדואר או בדרך אחרת, יהיה כתוב עליהם בצורה ברורה מי הוא השולח. אנחנו מכירים את הרעיון המעולה הזה שבו במדינת ההימורים, אז אתה מהמר גם על הדואר שאתה לוקח. אתה מקבל את זה, כמו אראלה ממפעל הפיס, בלי לדעת מי זה ומה, ואז אתה פותח ואתה מגלה את מה שאתה מגלה או את מגלה. לפעמים זה בשורות טובות, לפעמים זה בשורות פחות טובות. המדינה והשולחים לא מחויבים לומר לך מי השולח. אז אני הולך, כנראה – והממשלה החליטה, וגם יש עוד הצעות חוק ברוח זו – לסיים את הפסטיבל הזה, ואני מקווה מאוד, בעזרת יושב-ראש ועדת הכלכלה, שאנחנו נוכל להגיע למצב שדברי דואר רשום שמגיעים אלינו יישאו את כתובתו של השולח. מובן שהמדינה, בדרכה המיוחדת, החריגה את עצמה. מוסדות המדינה והמדינה עצמה – יהיה כתוב "מדינת ישראל", אז לא תדעו בדיוק מאין זה בא. אבל עדיין, יש רבים שמקבלים דברי דואר מאחרים או אחרות וכדומה, והם זכאים לדעת מי השולח. ההנחיה היא שבבית-הדואר, כלומר אותו פקיד או פקידה שאליהם יבוא השולח או השולחת, יצטרכו לכתוב מי השולח. אם לא יהיה כתוב, לא יהיה אפשר לקבל את דבר הדואר הזה ולשגר אותו. זו משמעות העניין. כלומר, האחריות בסופו של דבר תיפול על השולח או השולחת, ובית-הדואר לא יוכל לקבל את אותו דבר הדואר. כל הפרטים, כל הסיפור הלא-מורכב הזה, אבל החשוב הזה, ציבורית, יידונו בוועדת הכלכלה – אני מקווה שברוח טובה. אני מאמין שחברת "דואר ישראל", שנמצאת עכשיו בשלבים של בנייה מחדש, של התאוששות מהמשבר שעבר עליה, וכולנו צופים בתקווה לעתידה הטוב, תוכל לאמץ את השינוי הזה מתוך ההבנה, כמו שאנחנו מבינים, שהיא היום מובילה שינוי לטובת הצרכנים, הלקוחות שלה, ולכן גם החוק הזה ישתלב באותה רוח. את כל הפרטים תוכלו לקרוא בהצעת החוק. אשמח מאוד אם תהיה פה תמיכה בהצעת החוק הזאת, שמצטרפת להצעת חוק ממשלתית. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת נחמן שי. האם חבר הכנסת פריג' נמצא פה? לא. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה בעד ונגד החלת דין הרציפות. מי שבעד יצביע בעד, מי שנגד – נגד החלת דין הרציפות. ההצבעה החלה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 14 בעד הודעת הממשלה – 38 נגד – 1 נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הדואר (תיקון מס' 12) (רישום פרטי שולח על גבי דבר דואר רשום וציונם בהודעה), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן, בעד – 38, מתנגד אחד. אני קובע כי המליאה אישרה את החלת דין הרציפות והצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת הכלכלה. <הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 17) (פסק-דין פלילי של בית-משפט צבאי כראיה בהליך אזרחי), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/621); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 17) (פסק-דין פלילי של בית-משפט צבאי כראיה בהליך אזרחי), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת ענת ברקו. ענת ברקו – הנה היא. חברת הכנסת ברקו, בבקשה, נא לעלות לנמק. אחריה יש רשימת דוברים. לאחר מכן אפילו יש לנו עוד שאילתות לשר לשירותי דת. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> חברת הכנסת ברקו, אין צורך, השתכנענו, אלא אם כן יש הברקה חדשה. <ענת ברקו (הליכוד):> השתכנעת? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש לך עד עשר דקות. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק לעיגון מעמד בתי-המשפט – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> חברת הכנסת ברקו, אולי תנאמי בשפת הקו"ף? <ענת ברקו (הליכוד):> חכה, בשפת הפ"א. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חסון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הפ"א. בשפת הפ"א. <ענת ברקו (הליכוד):> הצעת החוק לעיגון מעמד בתי-המשפט הצבאיים היא הצעת חוק שדובר בה כבר רבות. היום אנחנו הולכים לקריאה ראשונה. אין בהצעת החוק שלי כל סיפוח או שינוי סטטוס של בתי-המשפט באיו"ש, אלא הכרה בתוצרי השיפוט הללו. זה לא חדש. יותר מכך, מדינות מכירות אף בתוצרי שיפוט של מדינה זרה, בלי להתייחס למעמד בשטח. הלכה למעשה, בהליכים שנעשו לפני בתי-המשפט באיו"ש בעצם ישנה הכרה דה-פקטו, והצעת החוק שאפרט משלימה דה-יורה את ההכרה הזאת. הנושא החשוב שעליו מדובר בהצעה – כיום מתקיימת קורלציה בין פסק-דין שניתן בהליך פלילי, והוא מתקבל כראיה בעצם בתהליך אזרחי, אך מה דינו של פסק-דין פלילי הניתן בבית-משפט באיו"ש? הצעת החוק קובעת שגם פסק-דין פלילי שניתן בבית-משפט באיו"ש יהיה קביל כראיה בהליך אזרחי, כך שאנשים שנפגעו בפיגועי טרור, והמפגעים הורשעו בבית-משפט צבאי באיו"ש, לא יצטרכו לעבור את כל התהליכים המשפטיים מחדש ולהוכיח את דבר העבירה, אלא יהיו יכולים – קורבנות המשפחות יוכלו להגיש תביעה אזרחית. לא יהיה צורך להביא את כלל הנחקרים מחדש ולהפעיל את משטרת ישראל, שב"כ, עדים, ולקיים את ההליך המשפטי כדי להוכיח שעשו זאת, אלא נקודת המוצא היא פסק-הדין שניתן בבית-המשפט הצבאי אשר התקבל להמשך התביעה האזרחית. אני רוצה לסכם ולומר שיש חשיבות בקבלת הצעת החוק. היא מתיישבת גם עם המגמה העולמית של שיתוף המידע ומיסודו בתחום של עבירות ביטחון. קיומה של מערכת שיפוטית באיו"ש הנה עובדה קיימת, ואי-אפשר להתעלם ממנה ולנהוג כבת-יענה בתוצריה. בכוונת החוק לתת עזרה לנפגעי טרור בתביעות אזרחיות נגד אלו שגרמו למוות או לפציעה של יקיריהן. אין בחוק זה משום שינוי של סטטוס בתי-המשפט הללו, שערכאת השיפוט בהם עולה בקנה אחד עם אמנת ז'נבה ומשפט האזור. אני קוראת לחברותי וחברי לתמוך בחוק, שיביא – יקל ולו במשהו את הכאב של משפחות נפגעי הטרור. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חברת הכנסת ברקו. אנחנו עוברים לרשימת הדוברות והדוברים. נחמן שי, טרכטנברג, יעל כהן-פארן. עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני; עד שלוש דקות. אחריו – חבר הכנסת מיקי לוי וחברת הכנסת זנדברג. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> מוותר, מוותר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מוותר? מיקי לוי, זנדברג, עליזה לביא, איציק שמולי, תומא סלימאן. מירב בן ארי – מוותרת? <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> עיסאווי פריג', דב חנין, אראל מרגלית – מוותר? מוותר. דוד אמסלם – מוותר? קסניה סבטלובה – אינה נוכחת. אוסאמה סעדי, עמר בר-לב, רויטל סויד, זוהיר בהלול, אורן אסף חזן, יואל חסון, עפר שלח, מנחם מוזס. <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה לא רשום. <קריאה:> הוא רוצה להירשם. לא סגרת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אה, אוקיי, לא סגרתי, בסדר גמור. אז רגע. יוסף ג'בארין. איתן ברושי? <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא. בסדר. אתה רוצה לדבר, ברושי? ברושי. <קריאה:> לא, לא, לא. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר. חבר הכנסת אוחנה הוא האחרון שנרשם ומוזמן. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מי? <קריאה:> נורית קורן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אה, אוקיי. נורית קורן – – <נורית קורן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – לא רוצה. חבר הכנסת אוחנה – נו, איפה הוא נעלם? בבקשה. חברת הכנסת קורן, את רוצה לדבר? <נורית קורן (הליכוד):> כן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז בבקשה. ואחריה – חבר הכנסת אוחנה, אחרון הדוברים. את רוצה לוותר? <נורית קורן (הליכוד):> לא, אני רוצה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז בבקשה, חבר הכנסת אוחנה, ואחריו – נורית קורן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני, הרשימה נעולה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הרשימה נעולה. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. <אמיר אוחנה (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חברותי חברות הכנסת, למעשה החוק הזה הוא עוד נדבך משפטי להתמודד עם המכה שאנחנו מתמודדים אתה משחר הקמתה של המדינה ואף לפניה – עם הטרור. המנגנון הזה קיים במשפט הפלילי: אתה יכול לקחת פסק-דין פלילי ולהביא אותו כראיה במשפט אזרחי. זה מנגנון קיים. משתמשים בו רבות. למעשה, ההצעה שחברת הכנסת ברקו מביאה בפנינו מבקשת ליישם את זה גם במשפט הצבאי, שכידוע, הכללים – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> המשפטי הצבאי הוא הרי חסר. איך אתה יכול להשוות – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> סליחה, מקל וחומר, מקל וחומר. <מיקי לוי (יש עתיד):> זאת מערכת חסרה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> חבר הכנסת היקר לוי, הרעיון הוא מקל וחומר. במשפט פלילי סף הראיות שאתה צריך להגיע אליו הוא גבוה הרבה יותר מאשר במשפט אזרחי. במשפט פלילי אתה צריך להוכיח מעל ומעבר לכל ספק סביר. אם מתרגמים את זה למספרים, אנחנו מדברים בערך על 97% ודאות. לעומת זאת, במשפט אזרחי אתה צריך להוכיח במאזן הסתברויות, כלומר מעל 50%, שהגרסה הזאת יותר נכונה מהגרסה הזאת. על כן, הרעיון שיהיה אפשר להביא פסק-דין שניתן בפלילי כראיה במשפט אזרחי הוא בבחינת קל וחומר. אותו דבר בבתי-הדין הצבאיים. גם שם הרף הראייתי הנדרש הוא אותו רף כמו בבתי-המשפט הפליליים – – <קריאה:> – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> בוודאי שכן, לפחות על-פי הגדרה. – – ועל כן אין סיבה שלא נוכל להשתמש באותו פסק-דין, אחרי ששמעו עדויות וחקרו עדים וחקירה נגדית וכו' על-פי כל הכללים – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> איזה חקירות – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – שלא נוכל להשתמש בזה בהליך אזרחי כדי להגיש תביעה נגד אותו מעוול. זה הרעיון. אבקש מחברי הכנסת להצטרף אלי בתמיכה בחוק הטוב הזה. אנחנו אכן נעשה כך. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת אוחנה. חברת הכנסת קורן, אחרונת הדוברים, ולאחר מכן נעבור להצבעה. <נורית קורן (הליכוד):> חברים, אדוני היושב-ראש – אין לנו שר? יש לנו רק סגן שר? – סגן השר אלי בן-דהן, סגן השר איציק כהן ואדוני השר דוד אזולאי, שר הדתות, הערב אני רוצה לספר לכם על ישיבת ועדה שהשתתפתי בה היום, הוועדה לזכויות הילד, שהיושבת-ראש שלה היא יפעת שאשא ביטון. היא זימנה דיון על האחיות של טיפות-החלב. זה דיון מאוד מאוד חשוב; הדיון בשירות הזה של אחיות טיפות-החלב זה דיון חשוב מאוד. יש כאן כמה אימהות שנותרו ערות היום, ואני רוצה לספר לכם שזה חשוב, כי האחיות בטיפות-החלב מטפלות בנשים הרות, בתינוקות וגם בילדים, נותנות חיסונים ומלמדות את האימהות – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אפשר טיפה שקט במליאה? תודה. <נורית קורן (הליכוד):> – – ומלמדות את האימהות איך לטפל ברך הנולד. מכיוון שמשרד הבריאות החל לייבש את הנושא הזה של אחיות טיפות-חלב, האחיות מתמודדות עם קושי רב מאוד, ובוועדה הן העלו את העניין שהן משמשות גם מזכירות, הן צריכות לעשות הרבה עבודה חיצונית שלא קשורה לתפקיד שלהן, וזה מאוד קשה להן. אני חושבת שאחות טיפת-חלב זה מוסד שצריך לשמור עליו, מאוד חשוב לשמר, כי הן צריכות להראות לאימהות החדשות איך לטפל בילדים. אני רוצה לספר לכם על מקרה של תינוקת שעמדה ליד קומקום מים חמים וכל הקומקום נשפך עליה, נשפך עליה, ויש לה כווייות בדרגה שנייה ושלישית. הילדה הגיעה לבית-חולים, שכבה בבית-חולים כחודש וחצי, עברה השתלות ביד, וברגליים ובכף הרגל. תינוקת בת תשעה חודשים. אני רוצה לומר לכם שאם הייתה אחות טיפת-חלב שהיה לה זמן, היא הייתה מלמדת את האם הצעירה מה צריך לעשות במקרה של כווייה ויכול להיות שהאימא, אילו היא הייתה מודרכת מראש על-ידי אחות טיפת-חלב – לא היה מצב כזה שהתינוקת הייתה זקוקה להשתלת עור. אני חושבת שאנחנו צריכים לשים לב לאחיות, ולדרוש משר הבריאות ומשר האוצר להקציב תקציבים שישמרו על האחיות, ולהוסיף תקנים, כי זה דבר חשוב מאוד. אני רוצה להודות ליושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד, ליפעת שאשא ביטון: תמשיכי לעשות דברים טובים למען הילדים, ולשמור על כולם, כי זה חשוב מאוד, ואנחנו צריכים לשים לב גם לאחיות טיפות-החלב, גם לאחיות בתי-הספר וגם לאחיות בתי-החולים. תודה ולילה טוב. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חברת הכנסת נורית קורן. אני מבין שהקואליציה ביקשה הצבעה שמית. זה מה שצחי הנגבי אמר. <דוד ביטן (הליכוד):> מה הצבעה שמית? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> איפה צחי? צחי הנגבי הגיע וביקש הצבעה שמית. אם אתם חוזרים בכם, בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> הוא יצא החוצה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מבקש תשובה מהקואליציה. צחי? <צחי הנגבי (הליכוד):> רגילה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הצבעה רגילה. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית על הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 17) (פסק-דין פלילי של בית-משפט צבאי כראיה בהליך אזרחי). בבקשה, מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא עובר, לא עובר, לא עובר, לא עובר. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 נגד – 29 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה לא נתקבלה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אמרתי לכם לא עובר? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן, 29 בעד ו-29 נגד. אני קובע – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברות וחברים, אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 17) (פסק-דין פלילי של בית-משפט צבאי כראיה בהליך אזרחי) לא התקבלה ולא עברה. <שאילתות ותשובות> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברות וחברים, אנחנו עוברים לשאילתות לשר לשירותי דת. כבוד השר יעלה לענות על שאילתות. בבקשה, כבוד השר דוד אזולאי. חבר הכנסת אלעזר שטרן כבר ייגש לעמדה. חבר הכנסת שטרן, אנא גש לעמדת השאילתה. חברות וחברים, אני מאוד שמח על ההתרגשות. אני מבקש קצת לשמור על שקט ולאפשר לנו להמשיך בסדר-היום. <איתן כבל (המחנה הציוני):> יש עוד משהו? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש שאילתות, איתן, אתה משוחרר. חבר הכנסת שטרן ישאל שאילתה ראשונה, מס' 296, בנושא: אי-פתיחת אזורי רישום לנישואין. חברות וחברים, נא להתרגש ולהלול ולהתבאס בחוץ, בסדר? באמת אי-אפשר להמשיך ככה. חברת הכנסת זנדברג, תודה. חבר הכנסת הנגבי, אתם ממש מפריעים. דוד, חשבון נפש בחוץ, בבקשה, חשבון נפש בחוץ. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, לא. זה תחקיר, זה תחקיר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תחקיר, חשבון נפש והפקת מסקנות – בחוץ. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> באיזה בית-משפט הם יישפטו? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חיסול חשבונות – בחוץ. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> זו שמחת עניים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> באיזה בית-משפט הם יישפטו? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בית-משפט ביטן העליון לצדק. <זהבה גלאון (מרצ):> שמחה לאיד זו לא שמחה כבר? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> גם שמחה בחוץ. בוודאי, גם שמחה וגם צהלה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> תמיד, תמיד, בסוף היום זה בסדר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני שמח שב-22:30 יש כאלה אנרגיות, ואני מבקש להמשיך בסדר-היום, למרות ההתרגשות הגדולה. חבר הכנסת שטרן, מפקדי לשעבר – בבקשה, תשאל. תודה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אשריך, זכית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נכון. <296. אי-פתיחת אזורי רישום לנישואין> <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני השר, שנתיים לאחר תיקון פקודת הנישואין והגירושין עדיין נדרשים בני-זוג להגיע למקום מגוריהם לצורך נישואין כדי להנפיק תעודת רווקות. רצוני לשאול: מדוע אינך פועל ליישום פתיחת אזורי הרישום באמצעות הנחיית המועצות הדתיות שלא לדרוש תעודת רווקות מהמועצה הדתית במקום המגורים? תודה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת אלעזר שטרן, בשנת תשע"ד–2013 התקבל בכנסת ישראל תיקון לפקודת הנישואין לפתיחת אזורי הרישום. התיקון – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני לא יכול לשמוע את התשובה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שנתחיל להוציא אנשים? חבר הכנסת ביטן, בחייאת, דברו בחוץ, נו. תודה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> תודה רבה, אדוני. התיקון לחוק מאפשר לבני-זוג לבחור את מקום הרישום לנישואין ללא קשר למקום מגוריהם. בתיקון החוק לא הייתה שום התייחסות לעניין ביטול תעודת הרווקות. לאחר שהתקבל החוק לפתיחת אזורי רישום, מועצת הרבנות הראשית לישראל נדרשה לעניין, ולשם כך הקימה ועדה מיוחדת שתבחן את השלכות החוק והצורך בתעודות הרווקות. בוועדה זו ישבו רבנים מחברי מועצת הרבנות הראשית לישראל, מנהלי מחלקות נישואין וגורמים מקצועיים במשרד לשירותי דת. המשרד הציג לוועדה תוכנית-אב למחשוב, מערכת ממוחשבת לרישום נישואין, שאמורה לתת פתרון וחלופה לצורך בתעודת הרווקות. הוועדה בחנה את המערכת הממוחשבת החדשה – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – הצבעה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> – – וביקשה להוסיף תיקונים ושיפורים למערכת. בוועדה סוכם כי לאחר הטמעת התיקונים ולאחר שהמערכת תופעל בכל המועצות, מועצת הרבנות הראשית תתכנס לקבל החלטה בעניין. בימים אלה המערכת הממוחשבת לרישום נישואים נכנסת לשימוש כפיילוט בעשר מועצות דתיות ברחבי הארץ. אני מקווה שבעזרת השם, ממש בחודשים הקרובים, במהלך 2016, תופעל המערכת הממוחשבת בכל המועצות הדתיות, ובין היתר תיתן מענה גם על עניין תעודות הרווקות. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אפשר שאלת המשך? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, שאלת המשך. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני השר, אני מאמין בכנות כוונותיך באופן אישי – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> תודה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – ואין לי ספק שאתה מתכוון לכל מה – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> תאמין לי, גם במשרד. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> כן, אבל אני רוצה להגיד לך משהו: התרגיל הזה של תעודת הרווקות, זה היה תרגיל איך להתחמק ממה שנקרא כאן חוק "צהר" אז, למרות שמי שהעביר את זה היה סגן שר הדתות, בפעם הקודמת. לצערי הרב, אנחנו ידענו שימשיכו לטרטר את הבאים להירשם לנישואים. לא ידענו את הטכניקה, ואני חושב שאנשים ברבנות הראשית – אני לא רוצה להגיד הרבנים הראשיים – עלו על הרעיון הזה של תעודת רווקות שלמעשה סותר את מהות החוק. מה בא החוק לעשות? להגיד: תשמעו, רשם נישואים הוא רשם נישואים; רב הוא רב. דרך אגב, זה נכון לכל הדברים. אם יש סטודנט שלומד בבאר-שבע וגר בקריית-שמונה – כל הטרטור הזה. אתה יודע מה הם אומרים לנו בסוף? אדוני השר, אתה יודע מה הם אומרים לנו בסוף? תעזוב אותנו מהרבנות הזאת, ואתה רוצה – תעזוב אותנו מהיהדות הזאת, ואנחנו נתחתן בלי רב. אל תרשום אותנו. את הזכויות שלנו נקבל. זה מה שהרבנים הראשיים לא מבינים. הם חושבים שרוב של 61 – הם יכולים לעשות איזה חוקים שהם רוצים, ובסוף אנחנו נהיה עבדים של זה. ובסוף, אני אומר לך, מלפני שנתיים – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> רק שאלה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> בבקשה. מלפני שנתיים עד היום – תסתכלו על המגמה של כמה פחות אנשים מתחתנים עם רב, ואחרי זה תדעו גם מי אשם. והשאלה שלי: למה שאני אאמין? תודה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> תודה רבה. לפי נימת סיום דבריך, הייתי צריך להגיד לך: אם אתה לא מאמין, למה שאני אשיב לך? אבל בכל זאת, אני אשיב לך משום כבודך. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני רוצה שתדע, חבר הכנסת אלעזר שטרן, שהנושא הזה של פתיחת אזורי רישום גרם נזק בלתי רגיל למועצות הדתיות. כשאני מסתובב היום במועצות הדתיות אני שומע על מועצות דתיות שפשוט מפסידות הכנסה לקופת המועצה, כשלפעמים זו הכנסה חשובה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני לא מאמין שאתה אומר את זה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני אגיד לך. למה שאני לא אגיד לך? כשאני נמצא בשטח ואני שומע את ראשי המועצות – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> – – את ראשי המועצות הדתיות – ולא כולם נמנים עם המחנה שאני נמנה עמו – ואני שומע מהם את הדברים האלה, אז אני לא יכול להתעלם מכך. זה דבר אחד. הדבר השני – לגבי נושא תעודות הרווקות, ידידי חבר הכנסת אלעזר שטרן, מערכת המחשוב החדשה, שעומדת להיכנס בתחילת מרס, בעזרת השם, לכמה מועצות דתיות, אמורה לתת מענה נאה לאותה בעיה של תעודות הרווקות. וגם היום – גם היום אני לא רואה שהבעיה כל כך קשה. ברוב המקומות שמגיעים מקבלים את תעודת הרווקות. לא שמעתי באיזשהו מקום שביקשו ולא קיבלו את תעודת הרווקות. בכל מקום שביקשו – קיבלו אותה. אחת הבעיות היא כשבא בן-אדם שהוא לא תושב המקום, והולך למקום אחר, ושם הוא נדרש לתת תעודת רווקות, אז עושים איזשהו משאל טלפוני בין מחלקת נישואים אחת למחלקת נישואים שנייה על מנת לפתור את הבעיה. ואני מאמין שבעזרת השם – ואני אומר לך שזה דבר שאני אישית בדקתי – ברגע שמערכת המחשוב תיכנס לפעולה, אני מודיע לך שהבעיה הזאת תיפתר, באופן ברור ביותר. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – בעיה. אני הבאתי פה מספרים של כמה מועצות דתיות, שהם שולחים להביא תעודת רווקות. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אז אני אומר לך – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> יש רוב מוחלט – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> חבר הכנסת אלעזר שטרן, אני עושה הכול – המשרד, הצוות – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא דיברתי עליך אישית – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> לא, לא. בוא, אל תאמין לי אישית. אתה יודע מה? אני מייצג גם את העובדים של המשרד. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אתה יודע מה? אם לא אישית, אני חושב שהתגובה שנתת לי – כמה הכנסות המועצות הדתיות הפסידו כתוצאה מבחירת האזורים – היא תשובה עצובה, אדוני השר. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> חבל מאוד שאתה לוקח – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – צריכים לממן את המועצות הדתיות גם במחיר הטרטור שלהם. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אוקיי, אני לא רוצה לנהל כאן דו-שיח, אבל אני אומר לך, חבר הכנסת אלעזר שטרן: מבחינתי ומבחינת עובדי המשרד, אנחנו עושים הכול – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> – – על מנת לסייע בעניין הזה. עצם העובדה שמערכת המחשוב תיכנס – ויש לך שאילתה נוספת בנושא ואתה תקבל תשובה על כך – המטרה היא לפתור את הבעיות האלה ולא להקשות על האזרחים. מאז כניסתי למשרד אני עושה הכול כדי לשפר את השירות ולייעל אותו ולתת אותו בפנים מאירות. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת שטרן, שאילתה שנייה, בנושא ביטול מחשוב – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני מוותר על השאילתה השנייה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> למה? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני אגיד למה אני מוותר עליה: בגלל שאני חושב שהשר – מה שאמרת לי כאן – אני אומר לך את האמת – איך אני אגיד לך את זה? אם אנחנו מטרטרים, מכוחו של החיבור בין דת למדינה, את האנשים כדי שיממנו מועצות דתיות, אז כבר לא משנה מה תהיה מערכת המחשוב. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה לא חייב לענות, אבל – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> לא חייב לענות, אבל היות שיש אי-דיוקים בדבריו של חבר הכנסת שטרן בשאילתה שלו – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אז אני אקריא את מה שכתבת: שנתיים לאחר תיקון – סליחה, לא זאת. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> מאוד עצוב לי. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אוקיי. שואל חבר הכנסת שטרן: בשבוע שעבר פורסם שראשי מועצות דתיות אינם מרוצים ממערכת המחשוב החדשה, שמוטמעת בשירותי הדת בימים אלו בעלות של 45 מיליון שקל, וכי השר תומך בביטול הפרויקט. זאת הנקודה שאני חושב שאני חייב לענות עליה, כי משתמע כאילו אני לא תומך במערכת המחשוב – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – על השאלה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> – – או שאני רוצה לוותר על זה. אני מודיע לך: לא רק שאני לא מוותר על זה – אני תומך, אני דוחף ואני מעודד את זה, כי אני חושב שאנחנו הולכים לצעוד עשר שנים קדימה במערכת מחשוב כזאת כדי לייעל את המערכת ואת שירותי הדת במדינת ישראל. חבל מאוד שמנסים להכפיש ולהגיד שאנחנו הולכים לזרוק 40 מיליון שקל בגלל שאנחנו לא רוצים את זה. אני לא מקבל את זה. ההפך – אני מעוניין לשכלל, להרחיב ולהוסיף ולתת שירות, כי אני חושב שזאת מערכת מצוינת, ראויה, לשירותי הדת. תדע לך – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> תחילו אותה על הכשרות – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני מודיע לך שהיא תחול על כל שירותי הדת. על כולם. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> הלוואי שמשרדי ממשלה אחרים היו נוהגים – אבל מי שחשב על הרעיון בא להזיק למשרד לשירותי דת. אבל איך אומרים? במקום להזיק, הוא בא להועיל. הוא לא ידע אפילו. מתוך שלא לשמה בא לשמה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> מי? <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> מי שיזם את הרעיון הגאוני של המחשוב – ועל כך אני מברך אותו. זו ברכה – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> מי זה? אני לא יודע מי זה, אבל תן לו קרדיט. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> זו ברכה למשרד שירותי הדת. אבל הם חשבו רעה, והקדוש-ברוך-הוא חשבה לטובה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני השר. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י"ד באדר א' התשע"ו, 23 בפברואר 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 22:37.>