דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ' ישיבה ק"ז הישיבה המאה-ושבע של הכנסת העשרים יום רביעי, ט"ו באדר א התשע"ו (24 בפברואר 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 6 159. עבודות בנייה של מועדון סמוך לגני-ילדים 6 יוסי יונה (המחנה הציוני): 6 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 6 160. עיוותי ארנונה בפריפריה 8 יעקב פרי (יש עתיד): 8 סגן שר הפנים משולם נהרי: 8 חיים ילין (יש עתיד): 10 158. החלטת משטרת ירושלים לעכב לחקירה שני עיתונאים מה"וושינגטון פוסט" 12 נחמן שי (המחנה הציוני): 12 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 12 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 14 הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – סמכות העברת סגן ראש רשות מכהונתו), התשע"ו–2015 16 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 16 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הרחבת הזכאות לשירותים בתחום התפתחות הילד ולטיפולים פארה-רפואיים), התשע"ו–2015 18 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 18 שר הבריאות יעקב ליצמן: 20 הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הגדרת אלמן ושכול), התשע"ה–2015 22 רויטל סויד (המחנה הציוני): 22 הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הגדרת אלמן ושכול), התשע"ה–2015 25 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 25 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 27 רויטל סויד (המחנה הציוני): 29 הצעת חוק ברית הזוגיות, התשע"ה–2015 38 ציפי לבני (המחנה הציוני): 38 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 40 הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור ספסרות בכרטיסי מופעים), התשע"ה–2015 49 יואל רזבוזוב (יש עתיד): 49 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 51 יואל רזבוזוב (יש עתיד): 52 הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור מתן טיפול המרה לקטין), התשע"ה–2015 53 יעל גרמן (יש עתיד): 53 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 56 יעל גרמן (יש עתיד): 57 הצעת חוק קיצור תקופת הצינון לבכירי מערכת הביטחון (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016 59 אלעזר שטרן (יש עתיד): 59 שר התיירות יריב לוין: 71 אלעזר שטרן (יש עתיד): 76 הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – מניעת השתתפות בבחירות בשל היעדר ייצוג לבני שני המינים) 78 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 78 הצעת חוק הכשרות לאנשי מקצוע בתחום הבריאות בנושא מגדר ונטייה מינית, התשע"ה–2015 81 מיכל רוזין (מרצ): 82 שר הבריאות יעקב ליצמן: 85 מיכל רוזין (מרצ): 91 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – רפואת שיניים לאנשים שמלאו להם 65 שנים), התשע"ה–2015 92 איציק שמולי (המחנה הציוני): 92 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פיצוי עבור שירות מילואים לעצמאים), התשע"ה–2015 95 יואב קיש (הליכוד): 96 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 96 טלי פלוסקוב (כולנו): 99 הודעה אישית של חבר הכנסת יואב בן צור 102 יואב בן צור (ש"ס): 102 הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – ארגון סטודנטים ארצי יציג), התשע"ו–2015 104 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 104 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 106 הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – שירותי הובלת נפטרים), התשע"ה–2015 108 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 108 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 115 משה גפני (יהדות התורה): 120 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 121 הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – אימוץ על-ידי אזרח ישראלי), התשע"ה–2015 123 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 124 הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – אימוץ על-ידי בני-הזוג), התשע"ה–2015 125 מיכל רוזין (מרצ): 126 הצעות לסדר-היום 127 כוונת הממשלה להקים בתי-קזינו באילת 127 דב חנין (הרשימה המשותפת): 127 מיכל רוזין (מרצ): 129 יגאל גואטה (ש"ס): 131 אורי מקלב (יהדות התורה): 134 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 136 שר התיירות יריב לוין: 137 אורן אסף חזן (הליכוד): 179 מאיר כהן (יש עתיד): 180 עליזה לביא (יש עתיד): 181 אורי מקלב (יהדות התורה): 181 יגאל גואטה (ש"ס): 184 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 186 אלעזר שטרן (יש עתיד): 188 הצעות לסדר-היום 189 סירוב רבנות פתח-תקווה לרשום זוגות ממוצא אתיופי לנישואין 190 רויטל סויד (המחנה הציוני): 190 אברהם נגוסה (הליכוד): 191 אלעזר שטרן (יש עתיד): 192 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 193 אורן אסף חזן (הליכוד): 205 דב חנין (הרשימה המשותפת): 206 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 207 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 207 הצעות לסדר-היום 207 פיקוח משרד הבריאות על האוכל בגני-הילדים ובצהרונים 207 מאיר כהן (יש עתיד): 208 אורן אסף חזן (הליכוד): 209 רחל עזריה (כולנו): 211 יואב בן צור (ש"ס): 213 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 214 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 215 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 227 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 231 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 231 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 232 רחל עזריה (כולנו): 233 הצעות לסדר-היום 235 מעקב ופיקוח על תפקוד הנהגים בתחבורה הציבורית 235 יואל חסון (המחנה הציוני): 235 עליזה לביא (יש עתיד): 236 יעקב מרגי (ש"ס): 238 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 243 דב חנין (הרשימה המשותפת): 246 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 247 הצעות לסדר-היום 248 בנייה והריסות מבנים ברחבי יהודה ושומרון 248 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 248 נורית קורן (הליכוד): 250 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 251 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 255 נורית קורן (הליכוד): 256 הצעה לסדר-היום 260 התערבות בג"ץ בהלכות מקוואות וגיור 260 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 261 <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום ט"ו באדר א' תשע"ו, 24 בפברואר 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו ודאי נתחיל בשאילתות דחופות. אני מתכבד להזמין את סגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש לעלות לדוכן כאן על מנת להשיב על שאילתה דחופה שמספרה 159. הנושא הוא: בניית מועדון סמוך לגן לילדים אוטיסטים. מגיש השאילתה הוא חבר הכנסת יוסי יונה. עוד שנייה הוא יקרא את נוסח השאילתה. בבקשה, חבר הכנסת יונה. <159. עבודות בנייה של מועדון סמוך לגני-ילדים> <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, שאלתי מופנית לשר החינוך. אם כן, בירושלים החלה היערכות לעבודת בנייה לצורך הקמת מועדון נוער ציבורי. המועדון נבנה צמוד לגן עירוני שבו 30 ילדים ולגן תקשורת שבו שמונה ילדים המאובחנים על הספקטרום האוטיסטי. ברצוני לשאול: האם בכוונת משרד החינוך לעשות מעשה כדי למנוע את הפגיעה בילדים השוהים בגנים הללו? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יונה. אתה יכול לשבת בינתיים. אדוני סגן השר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת השואל יוסי יונה, הנושא נבדק מול ראש מינהל חינוך בירושלים – מה שאנחנו יודעים שקוראים לזה מנח"י – הגוף שמטפל בכל נושא החינוך בירושלים, ובעיקר במגזר הכללי והממלכתי-דתי. כפי שנמסר לנו, עם הבאת הנושא לתשומת לב העירייה, התקיים דיון בראשות מנכ"ל העירייה, והוא נתן הנחיה שלא להתחיל את העבודות במתחם עד לבדיקה נוספת של הגורמים העירוניים. אני מבקש עוד להוסיף ולציין שראש מינהל חינוך אמר שלא תיעשה שום פעולה שתפגע בילדי הגן בכל מידה שהיא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת. חבר הכנסת יוסי יונה – בבקשה, אדוני. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אני רק מבקש להבין, האם למעשה ההחלטה שהתקבלה היא שמפסיקים את העבודה עד למציאת פתרון לבעיה? האם הבנתי נכון מדבריך? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני לא ידעתי להבין מהשאלה שלך האם עובדים כבר. השאלה שלך הייתה – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> לא, עובדים. בטח שעובדים. השאלה היא אם ניתן להפסיק את העבודה כדי שלא לפגוע בילדים. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> מהתשובה שאני קיבלתי על מנת לענות לך מעל דוכן הכנסת, מנכ"ל העירייה נתן הנחיה שלא להתחיל את העבודות במתחם עד לבדיקה נוספת של הגורמים העירוניים. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> תודה, אדוני סגן השר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יונה, תודה לסגן השר מאיר פרוש על תשובתך. אני מתכבד להזמין את סגן שר הפנים חבר הכנסת משולם נהרי – לא חבר הכנסת; סגן שר הפנים משולם נהרי. בבקשה, אדוני. סגן השר נהרי ישיב על שאילתה דחופה מס' 160 מאת חבר הכנסת יעקב פרי. הנושא הוא: עיוותי ארנונה בפריפריה. בבקשה. ושאלה נוספת של חבר הכנסת ילין. <160. עיוותי ארנונה בפריפריה> <יעקב פרי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן שר הפנים, השוואה של תעריפי הארנונה, לפי יחסם לשווי הנכס – כפי שפורסם בתקשורת – אני קראתי כתבה בעיתון "גלובס" ב-12 בינואר 2016. אותה השוואה מעלה כי בערים מבוססות הארנונה לנכס נמוכה בהרבה מזו שבפריפריה. אני מבקש לשאול את סגן השר שתי שאלות קצרות: 1. האם בכוונת משרדך לתקן את העיוות הזה, ואם כן – מתי? 2. כיצד בדעת המשרד לבצע את השינוי? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת פרי. בבקשה, סגן השר נהרי. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת יעקב פרי, תעריפי הארנונה ברשויות המקומיות נגזרים מצווי המסים אשר היו נהוגים בשנת 1985, עת חוקקו דיני ההקפאה, הקובעים כי אין בסמכות הרשויות המקומיות לשנות את תעריפי הארנונה, אלא באישורי שרי הפנים והאוצר. לפיכך, תעריפי הארנונה הנוכחיים של הרשויות הם תעריפי הארנונה משנת 1985 בתוספת השינויים אשר אישרו השרים מיום זה לרשויות בהתאם לבקשתן. מהאמור לעיל ניתן להסיק כי תעריפי הארנונה אינם מוכוונים על-ידי מדיניות ממשלתית מוסדרת, ומכאן שלא נקבעו באופן דיפרנציאלי בהתאם לריחוקה של הרשות ממרכז הארץ ולרמת הפריפריאליות שלה. אני רוצה להוסיף. הנושא הזה הוא נושא שכבר נדון פה; אני העליתי את הנושא הזה בהצעה לסדר-היום, דנו בזה גם בוועדת הפנים. מה שקורה בנושא הארנונה ברשויות זה דבר בלתי נסבל – איש הישר בעיניו יעשה; "אמרתי אחכמה, והיא רחוקה ממני". אני ניסיתי להבין מה קורה בנושא הארנונה, ולקחתי את ירושלים כמודל – מצאתי ממש תוהו ובוהו. אין קשר בין הכללים שקובעים את הארנונה לבין מה שקורה בשטח. מצאתי שאזורים – קודם כול, הארנונה זה כמו מס הכנסה, כמו כל מס שמוטל על התושבים, ואין קשר בינו ובין השירותים שניתנים לתושבים, אלא זה לפי ערך הנכס. אבל גם אם אנחנו הולכים לפי ערך הנכס, אז אנחנו מוצאים אבסורדים שאי-אפשר לתאר. אם אני לוקח את העיר העתיקה, שאין ספק שהנכסים שם – מי שזוכה בהם זה רק יחידי סגולה, אז אני מוצא שזה אזור ד'; אם אני לוקח את מרכז העיר ברוממה, שהדירות שם יקרות ביותר היום, אז אני מוצא שזה אזור ב' או ג', כי פעם היה גן-חיות – אבל גן-החיות כבר הרבה שנים לא נמצא שם. צריך להעלות את זה – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אל תשכח שהאוכלוסייה שגרה שם היא סוג ד'. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> – – וכשנדרשה עיריית ירושלים לתת תשובות, כולל ראש העיר, התשובה הייתה שמשנת 1988 לא עדכנו את הארנונה בירושלים. מצאנו אפילו רחובות שחצי רחוב זה אזור כזה וחצי רחוב זה אזור אחר. בקיצור, בוקה ומבולקה, אין סדר, איש הישר בעיניו יעשה, וכל אחד קובע לעצמו כללים איך לנהוג בנושא הארנונה. אני אומר את זה דווקא כשאני בא ממשרד הפנים. אני אומר את הדברים הקשים האלה כיוון שהשר ביקש וכבר התחילו דיונים במשרד הפנים להסדרת השונות בתעריפי הארנונה בין הרשויות המקומיות, וזה מצוי על שולחננו. התחלנו את הדיונים בתוך משרד הפנים, ואנחנו שוקלים חלופות להסדרת תחום הארנונה בכלל ונושא זה בפרט. אני לא רוצה להיכנס לפרטים, אבל הנושא הזה – אסור לתת לו להימשך. כל ראש עיר עושה ככל העולה על רוחו. יש כאלה שמחשבים שטחים ברוטו, יש נטו, ויש עוד הרבה הרבה דוגמאות לנושא הזה. אבל הנושא הזה נמצא על שולחן הדיונים. השר ביקש ממני לטפל בנושא הזה, ואנחנו כבר התיישבנו בנושא הזה ומתחילים לגבש איזו מדיניות. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר נהרי. שאלה נוספת לחבר הכנסת יעקב פרי, ולאחר מכן גם חבר הכנסת ילין יוכל לשאול שאלה נוספת. <יעקב פרי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן שר הפנים, אני מאוד שמח על תשובתך. כלומר, אני לא שמח על התוכן שלה, אבל אני שמח על ההתייחסות, מכיוון שהשאלה הנוספת שלי מטבע הדברים מתייתרת, ולכן אני לא אאריך בה. אני רק רוצה להזכיר שהצוות שהוקם במשרד הפנים הוקם על-ידי שר הפנים חבר ש"ס מאז, חבר הכנסת אלי ישי, ובפעם האחרונה ב-2011, וכמובן צריך – בשאלת ההמשך עמדתי לשאול מדוע לא אומצו המסקנות, וכיוצא בזה. אבל בטובך ובכנותך הסברת לנו שהמצב הוא מצב של תוהו ובוהו. ולכן, אני רק רוצה באמת לעודד את העשייה הזאת. אנחנו צריכים להגיע לרפורמה, מכיוון שנעשה כאן אי-צדק מעבר לתוהו ובוהו. אוכלוסיות חלשות משלמות יותר מאשר אוכלוסיות חזקות, וכיוצא בזה. אני מאוד מודה לך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת פרי. חבר הכנסת חיים ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, סגן השר, אני מאוד שמח על מה ששמעתי, ובאמת, ארנונה זה עניין ניהולי, לא פוליטי. אני תמיד אומר, צריך לנהל את זה. מס הכנסה מנהלים, זה לא עניין פוליטי, אומנם את המדיניות מעל מכתיבים. הברוטו–נטו – אני אתן לך דוגמה, כי אני חוויתי את זה הכי קשה שאפשר בנושא הממ"דים. ממ"ד זה 3 על 4, זה 12 מ"ר ברוטו. הנטו שלו הוא 9 מ"ר. לפי מה גובים ארנונה? לפי מה? אין. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> נכון. <חיים ילין (יש עתיד):> כל אחד עושה מה שהוא יכול לעשות, אבל אני חושב שדי, חייבת להיות מדיניות מאוד ברורה של משרד הפנים, ולא לפחד. כולם מצפים לזה שבסופו של דבר יהיה סרגל שהוא שווה לכולם. ואני רוצה להתייחס, כבוד הסגן, לאיזו שאלה שמאוד מטרידה אותי בחלוקה: המלצות ועדת החקירה לחלוקת הכנסות מבסיס חיל האוויר תל-נוף – תל-נוף זה בסיס חיל אוויר, משלמים ארנונה 13.4 מיליון שקל בשנה; המועצה האזורית ברנר – נלקחו ממנה כ-60%. אני לא אלאה אותך. אני יושב אתם והם אומרים: אין לנו בעיה שלוקחים, בתנאי שלפחות תיתנו לעניים. עכשיו, שים לב איך חילקו את זה – לקחו 56%, כמעט 60%, מברנר, ולוקחים ככה: לגדרה נותנים 28% – סוציו-אקונומי 6; לגדרות נותנים 6% – סוציו-אקונומי 8; לנחל-שורק, היחידי בדירוג סוציו-אקונומי 4 – 2%; מזכרת-בתיה – 11%, סוציו-אקונומי 8; קריית-עקרון – 9%, סוציו-אקונומי 5. אני שמתי את זה פה על המפה אף שאולי אתה לא מכיר את כל הנתונים. כשלוקחים ממישהו שהוא עשיר, לא נותנים לעשירים, נותנים למי שצריך את זה. זה צדק שאתם גם מבחינה פוליטית קבעתם אותו. אז אני מבקש ממך, כבוד סגן השר, באמת, גם אם אתה לא מכיר את הנתונים, בעקרונות, בשקופים – בואו תיתנו לשקופים, ולא לעשירים שהופכים להיות יותר עשירים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ילין. בבקשה, אדוני סגן השר, אם אתה רוצה להשיב. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אני רק יכול לומר לך שכל הנתונים הללו וכל הדברים שהזכרנו יבואו לדיון. כדאי שהדברים האלה יעמדו לפנינו, כיוון שאנחנו מדברים לא על תיקונים מינוריים, אנחנו מדברים פה על שינוי כלשהו בתפיסה. <קריאה:> רפורמה. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> רפורמה, כן. במתכוון אני לא משתמש במילה הזו, מפני שאנחנו רוצים לעשות את זה בצורה שלא תזעזע את המערכת, וגם שהשלטון המקומי יפנים את זה. אבל אי-אפשר לתת למצב הזה להימשך. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר הפנים משולם נהרי, ולחברי הכנסת השואלים. אני מתכבד להזמין את השר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן להשיב על שאילתה דחופה מס' 158 מאת חבר הכנסת נחמן שי, ויש גם שואלים נוספים: קסניה סבטלובה ואיימן עודה. חלק הגישו שאילתה, חלק הגישו הצעה לסדר-היום. זה הסדר שנקבע. חבר הכנסת נחמן שי יהיה מוביל השאילתה, ושאלות נוספות לקסניה סבטלובה – ואם יופיע איימן עודה אז גם הוא. אם לא, אז מישהו אחר יוכל לשאול. הנושא: החלטת משטרת ירושלים לעכב לחקירה שני עיתונאים מה"וושינגטון פוסט". בבקשה, אדוני. <158. החלטת משטרת ירושלים לעכב לחקירה שני עיתונאים מה"וושינגטון פוסט"> <נחמן שי (המחנה הציוני):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, ב-16 בפברואר 2016 עיכבה משטרת ירושלים לחקירה שני עיתונאים מה"וושינגטון פוסט" בחשד להסתה. רצוני לשאול: 1. מדוע הם נעצרו? 2. מה הן ההנחיות בנושא זה? 3. מה ייעשה למניעת אירועים כאלה בעתיד? 4. האם, אדוני השר, אתה מודע לנזק שנגרם? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. אדוני השר, בבקשה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ב-16 בפברואר 2016 ניגש אזרח לשוטרי מג"ב שפעלו באזור שער שכם וטען בפניהם כי שמע צלמת שנכחה במקום פונה לעיתונאים שנזכרו בשאילתה ומשדלת אותם כביכול לעשות שימוש בתושבים מקומיים כדי ליצור פרובוקציה לצורך תיעוד עיתונאי במרכז זירה רגישה שבה מתרחשים פיגועים ברמה היומיומית. בעקבות האמור עיכב – לא עצר, עיכב – ראש צוות השוטרים את המעורבים – הצלמת והעיתונאים – וליווה אותם באופן רגיש ומכובד לתחנת המשטרה "שלם" הסמוכה כדי לברר את החשדות שנטענו כנגדם. מייד עם הגעתם לתחנת המשטרה פגשו המעורבים את קצין החקירות המרחבי, ולאחר בדיקה קצרה של נסיבות המקרה הורה קצין החקירות על שחרורם לדרכם. המעורבים שוחררו בחלוף כ-15 דקות בלבד מאז כניסתם לתחנת המשטרה. כידוע, מדובר בזירה רגישה ביותר, ומכאן שחשדם של השוטרים המאבטחים את האזור בעקבות דיווח האזרח חייב בירור אשר לוחמי מג"ב לא אמורים ולא מצופים לבצע בעצמם בזירה בעלת סיכונים ורגישויות, ולכן הם ליוו את העיתונאי וצוותו לגורם חקירתי מקצועי. כאמור, הבירור המקצועי העלה שאין סיבה להמשך עיכוב או חקירה, והמעורבים שוחררו לדרכם. כפי שאני פרסמתי, אני הבעתי צער אם מי מהמעורבים נפגע, וגם שוחחתי עם כתב ה"וושינגטון פוסט" ויליאם בות' לאחר האירוע והבעתי בפניו את הצער שלי על האי-נוחות שנגרמה לו כתוצאה מעיכובו. שמחתי לשמוע ממנו, בשונה ממה שהוצג בתקשורת הישראלית והניפוח שכמובן מתחייב במסגרת ההלקאה העצמית – לא מתחייב, אני אומר את זה בלשון סגי נהור, לפרוטוקול – אז שמחתי לשמוע ממנו, ממי שהיה מעורב באירוע, שהעיכוב היה קצר, שיחס המשטרה היה נאות, ושהוא מבין היטב שאין מדובר במדיניות ושכוחות המשטרה באזור שער שכם נמצאים בדריכות גבוהה לאור ריבוי הפיגועים באזור בתקופה האחרונה. עד כאן תשובתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר לביטחון הפנים. האם יש שאלה נוספת לחבר הכנסת שי? כן. ואחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> ראשית, תודה לך, השר. מה הן ההנחיות לגבי עיכוב אפילו, לא מעצר – אני מקבל, אני לא אמרתי מעצר – עיתונאים? האם נוהג לגביהם אותו עיקרון לגבי כמו כל אחד, או שבכל זאת מאחר שמדובר בנציגי התקשורת – ועובדה שראית שהעניין קפץ מדרגה – יש איזו גישה שונה, גם אם מדובר באנשי מג"ב? הם שוטרים לכל דבר; ב. במקרה הזה, איך פעלה גם המערכת בינך לבין משרדי ממשלה אחרים, בעיקר משרד החוץ שעומד בקשר גם עם התקשורת הישראלית, גם עם הנציגות בוושינגטון, כדי לסכל את הנזק שנגרם בדבר שכולנו, אני אומר בכנות, כולנו מעוניינים שלא היה נגרם? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת שי. חברת הכנסת סבטלובה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, אנחנו בעצם שוב נתקלים באותו עניין, שהוא אחד מני רבים – והמעצר של העיתונאי מה"וושינגטון פוסט", לצערנו, זה רק מקרה אחד מני רבים – שאני מכנה אותם פיגועים הסברתיים. כל מעצר של עיתונאי, כל הכאה של עיתונאי, כל שבירה של מצלמה של עיתונאי – בין שהיה ישראלי, זר, פלסטיני – אינה ראויה לעקרונות של חופש הביטוי וחופש העיתונות וחופש הדיבור, שבהם אנחנו דוגלים במדינת ישראל. לפני כשבועיים וחצי אנחנו ערכנו בוועדת החוץ והביטחון, בראשותו של צחי הנגבי, דיון באותו עניין. הזמנו נציגים של צבא ההגנה לישראל שיסבירו את עמדתם וגם יענו על השאלה אם לא כדאי דווקא עכשיו, בתקופה הרגישה הזאת, לרענן את הנהלים ולהדגיש עוד פעם ללוחמים את החשיבות של העיתונאים, את הרגישות שיש להפגין כלפיהם, באמת, ולא למנוע מהם לעשות את עבודתם נאמנה. אותה שאלה – אליך, כבוד השר: האם לא הגיע הזמן באמת לרענן את הנהלים של אנשי המשטרה, שבאמת עושים את עבודתם נאמנה, שמגינים על כולנו, ובאמת, בעת הזו, שאנחנו נתקלים יותר ויותר בגילויי עוינות, בגילויים שהם אנטי-ישראליים, לא כדאי לשתף כוחות ולשלב ביחד את המאמצים על מנת למנוע פיגועים הסברתיים וגם למנוע את הפגיעה בחופש הדיבור, בחופש הביטוי ובחופש העיתונות? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת סבטלובה. בבקשה, אדוני השר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> קודם כול, אשר לשאלתו של חבר הכנסת נחמן שי – לצערי, בתשובה שהוכנה לי על השאילתה אני לא רואה פירוט לגבי ההנחיות. נמסר לי בעל-פה בזמנה שיש הנחיות כלשהן. אני אשמח היום או מחר להעביר אותן אליך, ברגע שאני אקבל אותן מהמשטרה. בכל מקרה, כבר באותו יום אני ביקשתי מהמפכ"ל לרענן את ההנחיות בנושא הזה, וכפי שאמרתי, בתקווה שאני יכול לקבל פירוט כתוב, הוא יועבר אליך – גם אלי הוא עדיין לא הועבר, וכבר כתבתי ליועץ שלי לבקש לדרוש את זה עוד היום מהמשטרה. אני חייב אבל לומר, לא רק כתחושה אישית, גם מהתבוננות – ואני יודע שגם חברת הכנסת סבטלובה וגם אתה מכירים היטב את הפעילות של התקשורת, בטח של התקשורת הזרה. אני עוד פעם אומר, אנחנו צריכים לזכור שכשאנחנו אומרים דברים במליאת כנסת ישראל, גם אם אנחנו מתכוונים לטובה, יש גם כוחות שעוינים את מדינת ישראל ולוקחים את האמירות האלה ומשתמשים ומנפחים את האמירות. כפי שהדגשתי כאן, גם הכתב עצמו יודע היטב, הוא ראיין גם אותי לפני כחודש וחצי – דרך אגב, כתב מעולה, הוגן, מאוזן, אין לי ולו טענה אחת על תפקודו, אבל הוא יודע היטב שהמדיניות במדינת ישראל, וגם חברת הכנסת סבטלובה ציינה זאת, היא מדיניות של פתיחות. אני לא מכיר – תחכימו אותי אם אני טועה – אני לא מכיר אזור סכסוך בעולם כולו שהוא יותר מסוקר ויותר מאפשר פתיחות לכלי התקשורת. לא בטוח שאנחנו מקבלים תמורה על הפתיחות הזאת, כי כשיש מבצע צבאי בעזה כדי לעצור ירי טילים ורקטות, אז ארגון הטרור הרצחני, ה"חמאס", שאו מונע כניסה או מאיים על העיתונאים הזרים שם, מקבל תמורה, ומראים רק את הפגיעות של צה"ל שם; לא מראים את השיגורים מתוך מסגדים או מתוך בתי-ספר. לעומת זאת, כאן יש תסכול גדול מאוד מכך שכל פעולה של חייל או שוטר – ובקצה מדובר בבני-אדם. כשיש 30,000 שוטרים, ואני לא רוצה לומר כמה חיילים, אז יכולות להיות טעויות שנובעות מאופי של אנשים, מלחץ נפשי שהם מצויים בו, וכן הלאה. מובן שאנחנו, כמדיניות, לא רק שלא מגבים את הפעולות הללו – אם יש צורך גם מעמידים לדין, או מדיחים או חוקרים. ויש מספיק – לא מספיק, אבל יש, כידוע, חקירות גם של מח"ש וגם של המשטרה הצבאית כנגד חיילים, קצינים, שוטרים שעשו פעולות כאלה. מפה ועד זה שאנחנו מלקים את עצמנו – שוב אני אומר, המקום שמסוקר מעבר לכל פרופורציה – בדיוק מישהו נתן לי השבוע מספר, אני לא ערב לו כי אני לא בדקתי אותו, אבל אמרו לי ש"רויטרס", למשל, שמה בסוריה, לא זוכר אם שישה, שמונה או עשרה כתבים, ובישראל יש לה 40; כשבסוריה נהרגים מאות-אלפי אנשים. אז אני עוד פעם מציע, אנחנו כאן פועלים כולנו למען אותה מדינה. אם אתם מבינים שזאת לא מדיניות לעצור עיתונאים, ואני בטוח שאתם מבינים זאת, ואם אתם מבינים שהייתה פה מקסימום טעות בשיקול דעת של לוחם מג"ב בשטח – אני לא בטוח שהייתה, אבל מקסימום, אם משהו קרה, אז מה קרה? על מה הרעש והמהומה, ועל מה אנחנו נותנים את ההצדקה ל"ניו-יורק טיימס" להשוות את ישראל לאיראן במאמר שלו? תשמע, זה שעורכי העיתון האלה יישנו בלילה עם המצפון המעוות שלהם – אם הם מאפשרים כזאת ידיעה או מאמר בעיתון שלהם כשהם יודעים את האמת. הם עושים את זה – אני לא יודע, אולי חלק מהאנטישמיות, אולי חלק משנאה למדינת ישראל – אינני יודע למה. מי שמפרסם מאמר שבו הוא משווה את חופש הביטוי או העיתונות של ישראל לזה שבאיראן, לדעתי, הוא לא צריך לישון בלילה עם מצפונו. פה המדיניות היא הפוכה – אם מישהו עושה טעות, מתנצלים עליה, או שהוא משלם עליה אם היא טעות חמורה, וזה החופש שאנחנו מאמינים בו. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר לביטחון פנים חבר הכנסת גלעד ארדן ולכל השואלים. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה – היו שאילתות נוספות, שקלתי את כל הנסיבות, דחיתי אותן לשבוע הבא, כי או מבחינת התשובה או מבחינת השואל היו נסיבות שדרשו זאת. <הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – סמכות העברת סגן ראש רשות מכהונתו), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2312/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת החוק הראשונה היא של חבר הכנסת רוברט אילטוב וקבוצת חברי כנסת, הצעת חוק לקריאה טרומית, הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – סמכות העברת סגן ראש רשות מכהונתו), התשע"ו–2015. תשובה והצבעה במועד אחר. יציג את החוק חבר הכנסת אילטוב. עד עשר דקות לרשותך. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד היושב-ראש, לפני שאני אתייחס לחוק, אני אולי אתייחס לעוד סוגיה שהיא מאוד חשובה, וטוב שחבר הכנסת בן צור החליט להוריד את הצעת החוק שלו מסדר-היום; הצעת חוק שבעצם באה ומבטלת את האירועים הפורמליים של מדינת ישראל ב-9 במאי, יום הניצחון על גרמניה הנאצית, וקביעתן של אותן החגיגות לפי הלוח העברי. זו הייתה פגיעה קשה מאוד בלוחמים שלחמו עם עמים שונים בכל החזיתות, ובעיקר בחזית של ברית-המועצות, הצבא האדום מול גרמניה הנאצית. הפגיעה הזאת הייתה פגיעה סימבולית. זה סימבול מאוד חשוב מבחינתם, מבחינת כל אותם האנשים שעלו אתם, לאותם אנשים שבמשפחות שלהם היו חיילים שנהרגו ביחד עם העמים האחרים. החוק הזה הוא חוק בין-לאומי, ובכל מקום בעולם חוגגים את היום הזה, ואתה יודע עד כמה החוק הזה חשוב לאותם האנשים שהם או אבותיהם לחמו באותה חזית. וטוב שחבר הכנסת בן צור החליט להוריד. כנראה הוא באמת טעה טעות שלא התכוון אליה, אבל הטעות הזאת פגעה עוד לפני שהחוק עלה בהרבה מאוד אנשים, וטוב שהוא עשה זאת, ואם הוא התכוון לעשות משהו אחר, שיעשה משהו אחר, אבל בטח לא לפגוע ברגשות של אותם האנשים. זו סוגיה אחת, ואני חושב שהסוגיה הזאת באה לקצה, ואני מקווה שהיא לא תעלה עוד בצורה שעלתה. ואם חשוב – ובטח חשוב לציין את אותה ההשקעה ואותה הגבורה של החיילים היהודים, ולציין את הגבורה של הלוחמים, אבל בטח לא בצורה כפי שנעשה; צריך לעשות את זה בצורה אחרת, מסודרת. עוד דבר שהייתי רוצה לציין לפני שאני מדבר על חוק הרשויות המקומיות – ההודעה שפורסמה אתמול בערוץ 10 על זה שראש הממשלה החליט לייבא לישראל 10,000 מהנדסים. הודעה כזאת פוגעת פגיעה חמורה מאוד בתדמיתה של מדינת ישראל כמדינת היי-טק, כמעצמת היי-טק. משמעות הדבר שמדינת ישראל לא מצליחה לייצר היום מספיק מהנדסים כדי לתחזק את התעשייה שלה. הדבר איננו נכון, זה עניין של משאבים, והמדינה צריכה להשקיע משאבים ראויים כדי שהאקדמיה הישראלית תייצר מספיק מהנדסים שהיא תוכל לשלב בתעשייה הישראלית. אין לנו שום צורך לייבא מהנדסים מחו"ל. יש לנו מהנדסים רבים מאוד שהגיעו לישראל, ורבים מאוד שגם נמצאים בישראל, בגיל 45, שאין להם מקום, והמדינה לא מוצאת את המקום, והשקעה באותם מהנדסים יכולה לפתור את הבעיה. זו סוגיה אחת. וכמובן, ההשקעות בתשתיות אקדמיות, שלא באו לידי ביטוי בשנים האחרונות. אנחנו, גם עם מרגי וחבר הכנסת עודד פורר, קיימנו בדיוק השבוע ביום שני בוועדה בכנסת דיון מאוד רחב בסוגיה הזאת, שלא התייצבו אנשים שמקבלים החלטות בסוגיה הזאת, ודווקא אחרי זה ראש הממשלה בא עם הודעה כזאת. זאת פשיטת רגל של תעשיית ההיי-טק הישראלית. אנחנו לא יכולים לצאת עם הודעות כאלה לתקשורת. יש לנו מספיק מהנדסים בישראל כדי למלא את אותם המקומות שחסרים בהם. עכשיו אני אעבור להצעת חוק הרשויות המקומיות – שבעצם אנחנו באים ואומרים שראש רשות היום יכול לפטר את הסגנים, לא באותה שיטה שהוא ממנה אותם. הצעת החוק הזו באה לעשות סדר בסוגיה הזאת, ובעצם מה שאנחנו רוצים לקבוע בחוק זה שהעברתו של סגן ראש רשות תהיה בדיוק כמו המינוי שלו. זה בעצם האיזון המתבקש במדינה דמוקרטית: שאותו אדם שמתמנה לתפקיד שלו כסגן ראש העיר על-ידי הצבעה של המועצה והחלטה של המועצה הרחבה, זה יבוא לידי ביטוי גם בפיטוריו, באותה שיטה, של המועצה, ולא כפי שקיים היום, שראש רשות מחליט, והוא מקבל את אישור המועצה, לפטר בכל רגע את אותו סגן ראש רשות. אנחנו מדברים על אנשים שהם נבחרי ציבור, שמייצגים אוכלוסיות שונות. כמו ראש העיר, גם סגני ראש העיר בעצם מייצגים ציבור. לכן אנחנו רוצים לעשות את האיזון הטבעי המתבקש במדינה דמוקרטית, כדי שהפיטורים של אותו סגן ראש העיר יהיו זהים למינוי של אותו סגן ראש העיר. לכן אני מבקש – אני מבין שהיום אנחנו לא מצביעים ואני גם לא אקבל את התשובה. הדבר הזה מתבקש, ואני חושב שהדבר הזה הוא ראוי, כדי באמת להשוות את אותם נבחרי ציבור שנבחרים בבחירות דמוקרטיות. אני מודה, ואני באמת מבקש משר הפנים להתחשב בסוגיה הזאת, כי מדובר על נציגי ציבור ברמה הרחבה ביותר שאנחנו מכירים, שעובדים מול הציבור בשטח יום-יום. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת רוברט אילטוב. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הרחבת הזכאות לשירותים בתחום התפתחות הילד ולטיפולים פארה-רפואיים), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2073/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לכן, נעבור להצעת החוק הבאה. חבר הכנסת מסעוד גנאים וקבוצת חברי כנסת הגישו הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הרחבת הזכאות לשירותים בתחום התפתחות הילד ולטיפולים פארה-רפואיים), התשע"ו–2015. מי שיציג את הצעת החוק לקריאה טרומית הוא חבר הכנסת מסעוד גנאים. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשות אדוני. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זאת לא הפעם הראשונה שאני מעלה את הצעת החוק הזו, שהיא הצעת חוק מיטיבה במיוחד עם השכבות החלשות, והיא חברתית ממדרגה ראשונה, ובאמת היא ציון דרך לאופי של מדינת רווחה, שהיא למען אזרחיה. בזמנו גם השיב, אני חושב, כבוד השר – שהיה סגן שר בזמנו, שר הבריאות ליצמן – ואמר שבגלל העלויות, וזה עולה ככה, ושהמדינה או המשרד יבחנו את הנושא, ואולי הוא יקדם אותו. ומראש אני אומר – אם משרד הבריאות רוצה לקדם את השינוי שאני מעלה בקשר לטיפולים הפארה-רפואיים, הכוונה למשוך את שכבת הזכאים לטיפול בתמיכה ובמימון של משרד הבריאות מגיל מתשע עד 12 – כפי שהעניין היום, עד גיל תשע – אני מוכן לתת את הקרדיט לשר ולמשרד הבריאות. אבל ההצעה – ההצעה, אדוני היושב-ראש, מבקשת להרחיב את תחולת שירותי מרכזי התפתחות הילד, וכן את הטיפולים הפארה-רפואיים המוענקים לילדים. במצב הקיים היום, מסתיימת הזכאות לשירותים ולטיפולים אלו בגיל שש או בגיל תשע. מצב זה אינו מיטיב להתמודד עם המציאות ואינו מתחשב בתהליך התפתחות הילדים, ובמיוחד התפתחות ילדים עם עיכוב או בעיות בהתפתחות בתחומים שונים. בפועל, ילדים עם בעיות התפתחותיות או בעיות בתחום קשב וריכוז ולקויות למידה המאותרות לאחר גילים אלו, או שבעיותיהם אינן נפתרות עד גילים אלה, או אפילו מחמירות, אינם זכאים לטיפולים כלל, והוריהם נאלצים לממן אותם באופן פרטי. אנחנו מדברים על עלות של כ-130 שקל לכל טיפול, וסדרת הטיפולים – 15 טיפולים או 17 טיפולים – זה יותר מ-3,000 או 4,000 שקל לטיפולים אלה. זו מעמסה במיוחד על ההורים מהשכבות החלשות, שלא יכולים לדאוג לטיפולים של הילדים שלהם. לכן מוצע לתקן מצב זה ולהאריך את תקופת הזכאות בכמה שנים, כך שגם ילדים אשר הלקות אצלם מתגלה בשלב מאוחר יותר יהיו זכאים לטיפול. החוק הקיים מאפשר מתן שירותי אבחון וריפוי בהפרעות דיבור לילדים עד גיל תשע שנים. משפחה לילד מעל גיל תשע שזקוק להמשך טיפול, או שילדיה מאותרים או מפתחים הפרעה בדיבור אחרי גיל זה, נאלצת לממן את הטיפולים על חשבונה. משפחות רבות אינן מטפלות בילדיהן הצריכים ריפוי בדיבור, טיפול המסייע לאנשים הלוקים בהפרעות תקשורת הקשורות לדיבור. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא העלות הגבוהה שההורים צריכים לשלם עבור הטיפולים האלו. הורים רבים מוותרים על הטיפול, בתקווה שהבעיה תיעלם כשהילד יגדל. אבל ידוע – הם מתעלמים, אבל הבעיה תישאר, ולפעמים תחמיר. ילד הגדל עם הפרעה בדיבור נתקל בקשיים ואתגרים אשר עלולים להוות מכשול רציני בתהליך הלמידה האקדמית בבית-הספר ולהשפיע על ביטחונו ודימויו העצמי. את זה אומרים כל הפסיכולוגים וכל המומחים בתחום – כמה ההשפעה גדולה מאוד, השפעה לרעה, על הדימוי העצמי של הלוקה בהפרעות האלה. התיקון המוצע מעניק לילדים הזדמנות לקבל את הטיפול הנדרש בתחום השפה והדיבור ולסייע להם להיערך לקראת האתגרים הרבים העומדים בפניהם במהלך החיים. חברי חברי הכנסת, סעיף זה אמור לתקן עוול הנגרם לילדים הזקוקים לטיפול רב-מקצועי להפרעות ריכוז וקשב או ליקויי למידה. במצב הקיים כיום, הסעיף מכסה ילדים רק עד גיל שש. הפרעות קשב וריכוז ולקויות למידה מאותרות לרוב במסגרות הלימודים של הילדים, בגן טרום-חובה ובגן-חובה, וכן בכיתות. במקביל לתהליך האיתור מתחילים הטיפולים בהתאם לממצאי האבחון שהילדים עוברים. אלה פרטים חשובים – נכון, פרטים של מומחים ושל מקצוענים בנושא, אבל כדאי לדעת את זה, משום שהאנשים האלה, הזקוקים לטיפולים האלה, כדאי שנקשיב להם, לבעיות שלהם ולמה שעובר עליהם ועל המשפחות שלהם. הפרעות קשב וריכוז ולקויות למידה מתחדדות ככל שהילד גדל. וככל שהדרישות האקדמיות בבית-הספר נהיות מורכבות ונשענות על יכולות ומיומנויות בתחומים שונים, מתחילים להיווצר פערים משמעותיים בין הישגי הילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז או לקויות למידה לבין שאר הילדים, לטובת האחרונים. מטרתו של סעיף זה להעניק לאותם ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז או לקויות למידה, קבלת טיפול רב-מקצועי עד גיל 12, ובכך לתת להם הזדמנות אמיתית להתמודד ולהתגבר על בעיותיהם. בסעיפים אלו מוצע להרחיב את תחולת הטיפולים הפארה-רפואיים עד גיל 12 במקום עד גיל תשע, כפי שקיים כיום. כמו כן, מוצע שינוי משמעותי במספר הטיפולים שהמבוטח זכאי להם. השינוי – היום בסל, נדמה לי, יש 17 טיפולים שהם מנצלים אותם, אבל לפעמים מעבר להם, הם זקוקים ליותר – נדרש ממשרד הבריאות, במיוחד לתת ולהעלות גם את המכסה הזו. רבים מן הילדים הזקוקים לטיפול בגילי שש עד תשע לא מקבלים את מספר הטיפולים הנחוץ לשם פתרון בעיותיהם, ועל כן סובלים מעיכוב התפתחותי, מליקויים ומקשיים ביכולות ובמיומנויות בסיסיות הדרושות לתפקודים הלימודיים והחברתיים שלהם. הדבר הזה הוא קריטי לשילובו של הילד בחיי החברה, בחיי האקדמיה. אנחנו, דרך הטיפולים האלה, אם זה באבחון ובטיפול המהיר, אנחנו חורצים את גורלו כמעט. הכוונה, אם אנחנו מספיקים לטפל בילד, הוא ייהפך לאלמנט טבעי ונורמלי בחברה וימצה את היכולות ואת הפוטנציאל שלו. בנוסף, כיום ילדים בני תשע עד 12 אינם זכאים כלל לטיפולים אלו. התיקון המוצע יאפשר להם לקבל טיפולים, יעניק להם הזדמנות לסיוע בדמות מסגרת טיפולית מקצועית ויאפשר להם להתמודד בהצלחה עם אתגרי החיים. הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת – אני מדבר על הכנסת השמונה-עשרה ועל הכנסת התשע-עשרה – על-ידי, אני, חבר הכנסת מסעוד גנאים וגם קבוצת חברי הכנסת. היא הוסרה מסדר-היום ביוני 2010, ואני, כפי שאמרתי, היום אני מחדש את ההצעה הזו לאחר גם שעשיתי סבב התקשרויות ודיונים עם המרכזים השונים להתפתחות הילד. אמרו לי שהמצב עדיין כמו שהוא, עד גיל תשע, וגם הם ביקשו להוסיף את העניין של הטיפולים בסל, שנדמה לי – 17 טיפולים; אם זה לא מדויק, אני אשמח שהשר יתקן אותי, משום שהם הרבה פעמים זקוקים ליותר טיפולים מאשר יש בסל. אני מקווה שתשובתו של כבוד שר הבריאות הפעם, לא כמו לפני שש שנים – תהיה באמת שונה לטובה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. אני מתכבד להזמין את שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן להשיב על הצעת החוק. בבקשה, אדוני. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת מסעוד גנאים, הצעת החוק שבפניכם נועדה להרחיב באופן משמעותי את הכיסוי בתחום התפתחות הילד, ובכלל זה לשנות את מגבלת הגיל ומכסת הטיפולים שלה זכאים ילדים הסובלים מבעיות התפתחותיות. אין ספק שמטרתה של הצעת החוק מבורכת. עם זאת, דרך המלך בהרחבת סל שירותי הבריאות היא באמצעות הוועדה הציבורית להרחבת הסל המתעדפת את השירותים השונים המועמדים להכללה במסגרת התקציב הנתון העומד למטרה זאת. אני עוד מעט אדבר גם על זה, כי זה משתלב לי גם בדיונים על תרופות מצילות חיים, שאנחנו דנים בהן בימים אלו; עוד מעט אני אדבר על זה. כך נעשה ביחס לכלל השירותים והטכנולוגיות שאינם כלולים בסל, לרבות תרופות חיוניות ביותר, וכך יש לנהוג גם ביחס לטיפולים בתחום התפתחות הילד. אין מקום לעקוף מנגנון זה באמצעות הצעות חוק פרטיות. לאור האמור, הממשלה מתנגדת להצעת החוק ומבקשת להסירה מסדר-היום. אבל אני רוצה עוד להרחיב הרבה. אני פונה אליך היות שהנושא כן קרוב ללבי וגם ללבך. זה נושא שכן טעון טיפול. אני מוכן שנדון על זה בוועדה, אצל חבר הכנסת אלי אלאלוף, שהוא מאוד רגיש לדברים האלו. אני, בלי נדר, מתחייב להופיע אישית לדיון. אם תהפוך את זה להצעה לסדר-היום, לא חוק, אני חושב שתרוויח יותר מאשר אם נפיל את זה עכשיו. אז אם אתה אומר לי כן – אני יורד; אם אתה אומר לי לא – יש לי הרבה מה להסביר כאן. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אני מוכן, אבל הכוונה – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני מוכן לחפש פתרונות. אני לא יודע מה, אין לי כרגע, אני אחפש. אני יודע שצריך להרחיב כי זה נכון להרחיב, אבל לא יודע איך ומה. אז בזה שהוא מודיע כרגע לפרוטוקול שהוא מוכן – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מסעוד גנאים הופך את הצעת החוק להצעה לסדר-היום. אם כן, אנחנו נצביע. תודה, אדוני שר הבריאות. חברי הכנסת, אם כן, ההצעה: ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הרחבת הזכאות לשירותים בתחום התפתחות הילד ולטיפולים פארה-רפואיים) הופכת להצעה לסדר-היום של חבר הכנסת מסעוד גנאים. מי בעד העברת ההצעה? מי בעד להסירה מסדר-היום? מתבקשים להצביע. מי בעד ההצעה לסדר-היום? מי נגד? הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 47 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הרחבת הזכאות לשירותים בתחום התפתחות הילד ולטיפולים פארה-רפואיים) התשע"ו–2015, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 47 בעד, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי ההצעה של חבר הכנסת מסעוד גנאים אושרה ותועבר לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. <הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הגדרת אלמן ושכול), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1171/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הגדרת אלמן ושכול), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת רויטל סויד וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, גברתי. יש הצעה נוספת באותו נושא, של חברת הכנסת מרב מיכאלי. אז בבקשה, קודם כול חברת הכנסת סויד. עד עשר דקות לרשות גברתי, בבקשה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, השרים, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לשאול את כל הנוכחים פה באולם, במליאה: מהו הדבר שמאחד את כולנו, אבל באמת את כולנו, שיש עליו קונסנזוס, בלי שוני, לא של דת, לא של גזע, לא של מין? מהו הדבר שלא מפריד בין ימין לשמאל למרכז? מהו הדבר שחוצה מפלגות וכל אחד מאתנו לא רק מצדיע בפניו ומרכין את הראש בפניו, אלא מחבק אותו באהבה, באהדה, מתוך תובנה שזהו אחד הדברים שהכי חשובים בחברה הישראלית? מהו הדבר הזה שמאחד אותנו? הדבר הזה הוא ברור – האבל והשכול. החיילים והחיילות שלנו שנרצחים, נהרגים במבצעים, במלחמות, בתקריות, באירועי טרור. אין דבר שמאחד את כולנו יותר מהשכול ומהאבל. אבל אף שהדבר הזה חוצה מפלגות – וכל מי שיושב פה עכשיו יבוא ויגיד: ודאי שאני מכיר, תומך, מחבק ואוהד – על אף זאת, אף שהדבר הזה נוגע כמעט בכל בית או בית שני או יש מי שמכיר חברים, אחים, משפחה, שכנים וקרובים, על אף זאת עדיין יש שכול אחד שאנחנו לא מוכנים להכיר בו. ואני לא מדברת על שיח השכול שיש לנו פה בשבוע האחרון, שאני מעדיפה שלא לומר את דעתי עליו; אני מדברת על שכול שהוא בבני עמנו, בקהילה שלנו – שכול שהוא של זוגות חד-מיניים. היום, אתמול יותר נכון, ציינו את יום הקהילה הגאה, ציינו את זכויות הקהילה הגאה. לראשונה בשנת 2016 הכנסת הצדיעה לקהילה הגאה, קראה לשוויון מלא, לזכויות. כל ועדות הכנסת דנו בהן, המליאה ייחדה את הדיונים לקהילה הגאה, ראש הממשלה כיבד אותנו בנוכחותו פה במליאה והזכיר את העובדה שיש היום בליכוד חבר הכנסת אוחנה, חבר הכנסת המצוין והמצטיין, שכבר בפרק הזמן שהוא נמצא פה הוכיח את עצמו כחבר כנסת ראוי ביותר, וראש הממשלה בא לפה כדי לכבד אותו, את היום ואת הקהילה. כשהוא אומר, כל אדם נברא בצלם אלוקים, והתגאה גם בגאווה בליכוד, והוא הנציג, הגילוי הראשון של הקהילה, שנבחר בפריימריז פתוחים – אז איך אפשר לדבר על הזכויות אתמול, ולא להצביע בעד הזכויות היום? עכשיו, מה הן אותן זכויות שהצעת החוק שלי מדברת עליהן? – לא קשורות לדת ומדינה, לא קשורות לנושאים ששנויים במחלוקת, לא קשורות לשום דבר שיבוא מישהו ויגיד: כן, אבל עדיין לא, וכיוצא בזה – שאגב, אני אינני מקבלת. הן קשורות לדבר הכי נוגע בחברה הישראלית: לאבל ולשכול. חוק משפחות חיילים שנספו במערכה מכיר היום בהורים שכולים, כמה ברור; מכיר היום גם בבני-זוג, אלמן ואלמנה; אבל החוק הזה עדיין לא מכיר בזוגות חד-מיניים שאיבדו, שכלו את ילדם; אינו מכיר באלמן או אלמנה של בני-זוג מאותו המין. אתם מבינים את המשמעות? היום, במרקם החברתי העדין שיש לנו במדינת ישראל, במרקם החברתי שאנחנו רואים משפחות חד-מיניות רבות שמגדלות ילדים – והיום הילדים הם קטנים, אבל הם גדלים – ושלא נדע, ושלא נגיע למצב הזה, אבל אם נגיע למצב הזה – למה אנחנו שולחים את הזוגות האלה? מה אנחנו אומרים להם? אתה, ההורה הביולוגי, אתה הורה שכול, ואילו ההורה השני, שגידל את הילד רוב ימי חייו או כל ימי חייו, אתה לא הורה שכול, אתה לא ראוי להיקרא הורה? מה אנחנו אומרים לבני-זוג מאותו המין, לאלמן או לאלמנה שנותרים עכשיו? אתם לא ראויים להיקרא בני-זוג לעניין שכול? אתם לא ראויים לקבל את אותה גמלה? אתם לא ראויים להיקרא בני-זוג, אף שחייתם יחד במשק-בית משותף וגידלתם ילדים והייתם בני-זוג לכל דבר ועניין? איך אפשר לבוא, בנושא שנמצא בקונסנזוס של מדינת ישראל, בנושא שנמצא וחרות אצל כולנו, לבוא ולהדיר אוכלוסייה אחת ולהגיד לה: בכם אנחנו לא מכירים? כיצד ניתן לעשות את הדבר הזה? והיום אני פונה לכולכם. התיקון הזה של הצעת החוק הזו הוא לא פוליטי, הוא לא קשור לפוליטיקה; הוא תיקון חברתי, הוא תיקון חשוב. מה אמורים לעשות הורים שכולים חד-מיניים? לרוץ לבתי-משפט, לרוץ לתביעות? לא מספיק מתמודדים עם הנושא של האבל והשכול? לאן אנחנו שולחים אותם? אנחנו שולחים אותם לביורוקרטיה, לעבור את כל התהליך הזה? לפני כעשר שנים בית-המשפט הגבוה לצדק עסק בנושא. הוא עסק בנושא בקשר לאדיר שטיינר, שתבע את צבא ההגנה לישראל שלא הכיר בבן-זוגו שנפטר – לא הכיר בו כאלמן צה"ל כאשר בן-זוגו נפטר ממחלה ממארת. והוא נאלץ להגיע – לנוכח תקנות צה"ל ולנוכח החוק, שלא הכירו בזוגיות שלו – הוא נאלץ להגיע עד לבית-המשפט הגבוה לצדק, לבג"ץ. ובג"ץ קבע ואמר שמדובר בהחלטה פוגענית, שמצביעה על אפליה פסולה כנגד אזרחים שווי זכויות במדינת ישראל. אז אנחנו, חברינו פה, חברי הכנסת, שרובכם הייתם אתמול בוועדות השונות, ורובכם דיברתם על זה שצריך לקדם חקיקה וצריך לקדם שוויון זכויות וצריך לקדם את זכויות הקהילה הגאה – אתם שהייתם אתמול בכל הוועדות ונאמתם בלהט והבעתם הזדהות ועמדתם פה במליאה מעל הדוכן הזה ובאולם הזה והבעתם תמיכה בקהילה, היום אתם מפנים לה את הגב? יום למחרת? מה זה היה אתמול, מס שפתיים? האם יום הקהילה הגאה, יום הזכויות לקהילה הגאה, שצוין לראשונה בכנסת, היה מס שפתיים? האם היום הקהילה הגאה צריכה לראות איך מצביעים נגדה, ועוד בנושא כל כך חשוב? אני קוראת לכולם לתקן עוול שקיים היום בחוק; לא די לדבר על הזכויות, צריך להצביע בעדן. ואני קוראת לכל חברי פה במליאה להסתכל על החוק – אני רוצה להקריא לכם את שמו: חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הגדרת אלמן ושכול) – חוק משפחות חיילים שנספו. ואם אנחנו פה, בכנסת ישראל, בנושא שמאחד את כל המדינה, את כל מדינת ישראל, לא נתאחד היום להצביע בעד הורים שכולים חד-מיניים, עבור מה אנחנו מתאחדים? עכשיו, יבוא מישהו ויגיד: זאת לא הדרך, בואו נדבר, בואו נעשה הכרה באופן אחר, בואו נעשה את זה בהסכמה, בואו נעביר את זה בדרכים אחרות – אני רוצה לומר לכם, הצעת החוק שלי עלתה לוועדת שרים לענייני חקיקה. לא היה להם אפילו העוז להתנגד לה; הם דחו אותה בחודש ולא העלו אותה אחר כך. ושלא יבוא אף אחד ויגיד: צריך להגיע להכרה בזכויות באופן אחר. לא, הכרה בזכויות צריכה לבוא דרך חוקים, ולא משנה אם החוקים האלה מגיעים מהקואליציה או מהאופוזיציה. החוקים האלה מדברים בעיגון בחקיקה. זאת לא ביורוקרטיה, זאת לא ביורוקרטיה פה, זו מהות, אלה הורים לילדים שהיום גדלים, והלוואי שלא נצטרך את החוק הזה; אבל כשנצטרך אותו, בואו נצדיע ונצביע לא רק במלל, במס שפתיים כמו אתמול, אלא גם היום, להכיר בזוגות חד-מיניים כהורים שכולים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. <הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הגדרת אלמן ושכול), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/392/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת מרב מיכאלי) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כאמור, יש הצעת חוק מוצמדת, הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הגדרת אלמן ושכול), התשע"ה–2015. חברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה, גברתי. עד שלוש דקות למי שמציג הצעה מוצמדת. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי וחברותי חברי הכנסת, חברת הכנסת חברתי רויטל סויד אמרה דברים נכוחים, ברורים, בקול רם. הדרך להתעלם מהם היא באמת לשבת פה, לעשות את הדבר הזה שעושות ועושים פה בכנסת, יושבים ומדברים, ובינתיים עושים דברים אחרים, מחתימים על חוקים אחרים, שאחר כך הם יעלו וייפלו כשיגיע זמנם, ומתעלמים מהתוכן, מתעלמות ומתעלמים מהתוכן. יושב פה חבר הכנסת אמיר אוחנה מולי. אני לא מקנאה בך איזה יום עומד לעבור עליך היום, שאתה תצטרך להצביע נגד עוד ועוד ועוד חוק – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – שיבוא לתת הכרה וזכויות לקהילה שאתה משתייך אליה, שרבות ורבים אומרות – כמו שאמרת אתמול אתה בעצמך – 10% מכל ציבור משתייך לקהילה הזאת, קהילת הלהטב"קים והלהטב"קיות. אדוני היושב-ראש, מדובר באלמנות, אלמנים, גרושות, גרושים והורים שכולים. וכל חטאם, שהאלמן הוא לגבר או האלמנה לאישה, או שהילד ששכלו יש לו שתי אימהות או שני אבות. זה כל חטאם של האנשים שמדובר בהם בחוק הזה. והחוק הישראלי מפנה להם עורף. החוק הישראלי לא מכיר בהם, לא רואה אותם. החוק הישראלי מדיר אותם, והממשלה והקואליציה הזאת מתעקשות להשאיר את המצב הזה על כנו. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, הרבה פעמים קורה שלא מבחינים – כן, החוק נוסח בתקופה אחרת, כשהאופציה הזאת של בני ובנות זוג מאותו מין לא הייתה כל כך פתוחה ואפשרית; אנשים נאלצו להתחבא, אפילו היה חוק שאסר יחסי זוגיות בין גברים, יחסי מין בין גברים. אבל המציאות השתנתה והחוק חייב לאפשר למציאות להשתנות. החוק לא יכול להישאר מאחור ולהכריח את המציאות להיות מה שהחוק קובע שהיא, זה פשוט לא עובד ככה. חבל מאוד שהממשלה והקואליציה הזאת חושבות שהן תוכלנה לעשות את זה. אני קוראת לכם, חברות וחברים: אלמנות צה"ל, יתומות ויתומי צה"ל, הורים שכולים – תנו להם את ההכרה שמגיעה להם בהיותם בני ובנות אדם. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. רבותי, ההצעות הוצמדו. על הצעת החוק הראשונה אני מבין שיש בקשה להצבעה שמית, נכון? <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת סגן השר בן-דהן ישיב, ואחרי – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> על שתיהן, כן. הצבעות נפרדות על כל הצעת חוק. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שרים, אני אשיב על שתי הצעות החוק ביחד. חוק משפחות חיילים שנספו במערכה קובע את זכאות בני המשפחות השכולות, ששכלו את יקירם תוך כדי ועקב השירות הצבאי או הביטחוני, לקבלת תגמולים והטבות. שתי הצעות החוק, שנוסחן כמעט זהה, מבקשות לתקן את הגדרת בן-משפחה בכל הנוגע לבן או בת הזוג של החלל ולהורה החלל. ועדת השרים לחקיקה החליטה בישיבתה ביום 27 בדצמבר 2015 לדחות את הדיון בהצעת החוק שמספרה 1171, של חברת הכנסת סויד, וטרם דנה בהצעת החוק שמספרה 392, של חברת הכנסת מרב מיכאלי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אבל החודש חלף. חודש חלף. חלף החודש. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מטעם זה כשלעצמו – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> זו דרך למסמס את החוק. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מטעם זה כשלעצמו מתנגדת הממשלה להצעת החוק. גם לגופו של עניין יש להתנגד להצעת החוק, כפי שיפורט להלן: בכל הנוגע להגדרת בן או בת הזוג של החלל, לרבות מי שהיה ידוע בציבור כבן או בת הזוג של החלל, הרי שאין צורך מעשי בעריכת התיקון המוצע, שכן גם כיום משרד הביטחון מפרש את החוק כחל גם על זוגות חד-מיניים. הרקע להכרה זו, על אף לשון החוק, נעוץ בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה – כדאי שתדעו לפחות, חברות הכנסת המציעות, כדאי שלפחות תדעו את התשובה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אנחנו מקשיבות. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אתן לא מקשיבות. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אנחנו מקשיבות. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> הן רוצות להגיב על דבריך. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אתה מפריע להן, חבל, חבר הכנסת הרצוג. לא נעים. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> הן יגיבו. הן יגיבו. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> הן יגיבו תמיד, אין בעיה, זה בסדר גמור. אני אחזור עוד הפעם. גם לגופו של עניין יש להתנגד להצעת החוק, כפי שיפורט להלן: בכל הנוגע להגדרת בן או בת הזוג של החלל, לרבות מי שהיה ידוע בציבור כבן או בת הזוג של החלל, הרי שאין צורך מעשי בעריכת התיקון המוצע, שכן גם כיום מפרש משרד הביטחון את החוק כחל גם על זוגות חד-מיניים. הרקע להכרה זו, על אף לשון החוק, נעוץ בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה בסוגיית קבלת זכויות מכוח חוק הביטוח הלאומי לבני-זוג מאותו המין. נקבע כי ככל שמדובר בזכויות סוציאליות, יש להכיר בבקשות בדרך של פרשנות תכליתית להוראות החוק. על כן, יש לפרש את הוראות החוק כחלות גם על בני-זוג מאותו המין. כבר בשנת 2008 התקבלה עמדת הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה, ולפיה גם הוראות חוק שיקום נכים יחולו על בני-זוג מאותו המין. בהתאם לאמור, מזה שנים מפרש משרד הביטחון את חוק משפחות חיילים שנספו במערכה כך שהוא חל גם על זוגות חד-מיניים. לפיכך, הממשלה מתנגדת להצעת החוק האמורה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן השר חבר הכנסת אלי בן-דהן. אם כן, חברת הכנסת סויד, שלוש דקות לרשותך. חברת הכנסת מרב מיכאלי, את תרצי גם שלוש דקות? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני השר אלי בן-דהן, אתם שמעתם מה אומרים פה? בואו נקרא לילד בשמו, בבקשה. ועדת שרים לענייני חקיקה לא דנה בהצעת החוק הזו מכיוון שהיא רצתה לדחות אותה, וכשאתה אומר שמשרד הביטחון מכיר בעניין הזה – אז, חברים, אני רוצה לומר לכם – מה הדבר הזה? מה זה השטות הזאת? משרד הביטחון מכיר, אז לא נעגן בחקיקה? אדרבה, אז בואו נעגן את זה בחקיקה ונמנע ביורוקרטיה ונמנע תביעות. בג"ץ כבר אמר את דברו. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. תעלה חברת הכנסת מרב מיכאלי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מוותרת. אם כן, אני מבין שאתם מבקשים הצבעה שמית. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> לא. רגילה. <קריאות:> רגילה – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הממשלה מבקשת שמית. חבר'ה, אתם חושבים שאתם המצאתם את הגלגל או את הכדור – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אבל אפשר לנסות, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> נא להקריא את השמות. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> כן, כן. נא להתחיל את הקראת שמות חברי הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני יושב-ראש הכנסת, מקריאים את שמך, אדוני. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – אינו נוכח מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני השר, רק דע לך שאם אתה אומר שאתה לא משתתף, אתה לא תוכל להצביע. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> למה, מה, אני חייב – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זה הכלל. זה התקנון. אז אני מעדיף שתענה עכשיו – לפני שנמשיך. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> נגד. <היו"ר יצחק וקנין:> הוא מתנגד. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – אינה נוכחת אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – נגד יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – נגד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – אינו נוכח אכרם חסון – אינו נוכח יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – בעד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר יצחק וקנין:> נא להקריא את שמות חברי הכנסת שלא היו באולם בהקראה הראשונה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח דוד אזולאי – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת יחיאל חיליק בר – בעד יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – נגד דב חנין – אינו נוכח אכרם חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח משה יעלון – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, יש חבר כנסת שנמצא באולם, שהקריאו את שמו ולא הצביע? חבר הכנסת אלי אלאלוף – – – <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> הוא הצביע, אני חושבת. אתה הצבעת. <אלי אלאלוף (כולנו):> לא הצבעתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> הצבעת. <היו"ר יצחק וקנין:> הצביע. האם יש חבר כנסת באולם – אני סוגר את ההצבעה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז תסגור כבר, תסגור. <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי. אין. <יואל חסון (המחנה הציוני):> כמה תרגילים אפשר לעשות? כמה תרגילים אפשר לעשות בשעה אחת, אדוני? <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת יואל חסון, האחרון שאתה יכול להגיד עליו שעושה תרגילים, זה אני. אם היה בא מישהו עכשיו ואומר? <יואל חסון (המחנה הציוני):> אולי שלישי או רביעי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא להגיש אלי את תוצאות ההצבעה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> בצלאל – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הגדרת אלמן ושכול), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת רויטל סויד: בעד – 37, מתנגדים – 46. הצעת החוק לא נתקבלה. רבותי, הצבעה אלקטרונית. הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הגדרת אלמן ושכול), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת מרב מיכאלי – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 46 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הגדרת אלמן ושכול), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 46 מתנגדים, 36 בעד. הצעת החוק לא נתקבלה. <הצעת חוק ברית הזוגיות, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1614/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק ברית הזוגיות, התשע"ה–2015, של חברת הכנסת ציפי לבני וקבוצת חברי הכנסת. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת ציפי לבני. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כנסת נכבדה, חוק ברית הזוגיות לא נועד לפגוע. חוק ברית הזוגיות הוא לא חוק דתי, זה חוק חברתי מהמעלה הראשונה. הוא נועד לתת מענה לכמה קבוצות בחברה הישראלית, שהן אלה שמרגישות פגועות שמדינת ישראל לא נותנת להן מענה במקום הבסיסי ביותר שיש לאדם, וזה היכולת שלו לממש את האהבה שלו ולקבל הכרה של המדינה בזוגיות שהוא רוצה ליצור. הקבוצה הראשונה היא קבוצה של עולים; מאות-אלפי אנשים שמדינת ישראל שלחה שליחים ברחבי העולם כדי להביא אותם הנה. חוק השבות, שצריך להיות החוק הראשון בחוקתה של מדינת ישראל, פותח את שעריה של מדינת ישראל על מנת שיבואו הנה; חוק שמכיר בעובדה שבמהלך הדורות משפחות של יהודים כוללות בתוכן גם כאלה שהם אינם יהודים. אבל אנחנו אלה שקראנו להם לבוא הנה; אנחנו אלה שהגדרנו דרכו את הציונות; אנחנו אלה שמגייסים אותם לצבא; אנחנו אלה שצריכים לראות מעת לעת גם אותם משלמים בחייהם על הגנתה של המדינה הזאת. אבל אם יש דבר אחד שאני לא אשכח, ואני אחזור על הסיפור הזה כי הוא עדיין מצמרר אותי – שכשהגעתי, בהיותי השרה לקליטת העלייה, לקורס "נתיב", וישב שם חייל קרבי שאינו יהודי, שמבקש להתגייר, ואמר: יש לי בקשה אחת – שאם אני איהרג בקרב אוכל להיקבר ליד חברי, אבל אם אני אצא בשלום מהצבא אני רוצה להתחתן כמוהם. הבקשה הכי פשוטה של חייל עולה במדינת ישראל, שהגיור קשה עליו לא כי הוא לא רוצה להיות חלק מהעם היהודי, אלא כי מקשים את הגיור ומקשים עליו את ההצטרפות לעם היהודי. העלייה הזאת, ששינתה את פניה של מדינת ישראל, שנתנה boost לכלכלה, שעשתה את כל מה שקרה כאן עם מיליון איש שהגיעו הנה – הם אלה שצריכים ברגע נחיתתם בשדה-התעופה להרגיש שהם לא מקבלים את השוויון המלא שמגיע להם כאן. אז אם אי-אפשר לפתוח את פנקסי הרישום של הגיור, לפחות נפתח את הלב, נאפשר להם להתחתן כאן ולקבל הכרה של מדינת ישראל גם במה שהם. הקבוצה השנייה היא של חברי הקהילה הלהט"בית במדינת ישראל. תראו, יש התקדמות רבה מאז אותה פגישה שקיימתי בשנת 2009 עם חברי מנהיגי הקהילה הלהט"בית במדינת ישראל, שביקשו רק דבר אחד אז – סליחה, שני דברים: הם ביקשו הכרה, שאני אבוא כפוליטיקאית שעמדה אז בראש המפלגה הגדולה בישראל לאירועים שלהם, שידעו שהם חלק מהחברה הישראלית; הדבר השני שהם ביקשו, שבחוק ברית הזוגיות, שכבר היה אז על השולחן, שנשנה זוג מילים: במקום שיהיה כתוב "גבר ואישה", שיהיה כתוב "בני-זוג". תיקון כל כך פשוט עבורנו, כל כך דרמטי ומשמעותי עבורם. אני שמחה שהיום יש בכנסת נציג של הקהילה הגאה, חבר הכנסת אמיר אוחנה מהליכוד, ואני שמחה לראות גם התקדמות ועוד ועוד שרים שמגיעים ביום הגאווה ומברכים. אני שמחה לשמוע שראש הממשלה אמר אתמול, ובצדק, שכולם נבראו בצלם אלוהים. הוא צודק. אבל לכן הם גם אוהבים, כמו כולם, והם גם רוצים לבנות חיים משותפים עם בני-זוג, כמו כולם, והאלוהים שלי גם היה נותן להם להתחתן, והיהדות שלי גם הייתה נותנת להם להתחתן. אבל אם הרבנות לא מאפשרת להם להתחתן, המדינה שלי חייבת לתת להם להתחתן. זאת מדינת ישראל, זאת החברה הישראלית שאני מאמינה בה, זאת המחויבות לחברה עם שוויון, כי אחרת, הכול סתם מילים. הגיע הזמן שנדרוש מכל מי שמדבר לממש את מה שהוא מדבר גם בהצבעה כאן והיום. שירה בנקי, נערה שיצאה למצעד הגאווה כדי להילחם למען שוויון עבור אחרים, נרצחה. התחייבנו אז כולנו שנקדם כאן חוקים שמקדמים שוויון לחברי הקהילה הגאה בישראל, והחוק הזה הוא אחד מהם. הקבוצה האחרונה היא של צעירים שיכולים להתחתן כדת משה וישראל. אתם יודעים מה? הם רוצים להינשא כדת משה וישראל, אבל הם לא רוצים את המעורבות של הרבנות שהפכה בעיניהם לדבר שמייצג פוליטיקה ולא מייצג ערכים. החוק הזה נולד עוד בתקופה של הליכוד, כשהליכוד היה מפלגה לאומית וליברלית. הוא תואם בזמנו עם רבנים, הוא יכול לעבור היום, אם רק מי שמייצג היום בכנסת את האינטרס הרבני יתחיל לייצג גם את הערכים היהודיים ויאפשר לתרגם את השקפת העולם הזאת לחקיקה במדינת ישראל שתכבד כל אחד ואחת ומאזרחיה וכל אחת מהקבוצות שחיות בינינו, אבל בצדנו ולא כמו שהן צריכות להיות – חלק מאתנו עם שוויון מלא, לא רק בצבא אלא גם באהבה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת ציפי לבני. ישיב בשם הממשלה שר הבינוי והשיכון, השר יואב גלנט. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, גברתי חברת הכנסת ציפי לבני – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> שר השיכון, למה אתה עונה על ההצעה הזאת? <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> שרת המשפטים נמצאת בחו"ל ואני השר התורן, אז תיאלצו לשמוע אותי. אבל אני מבטיח לך שאני מקריא בדיוק מה שנכתב עבורה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> חבל שאתה לא עובד לפי – – – <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> הצעת חוק ברית הזוגיות, התשע"ה–2015, מבקשת לכונן מוסד של ברית זוגיות אזרחית בישראל, שיהווה מסלול מקביל למוסד הנישואין הדתי. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> למה אתה עונה? למה אתה? <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> אדוני יושב-ראש האופוזיציה, אילו שמעת מה אמרתי לפני דקה היית יודע למה אני עונה. אני אחזור, כי אני יודע שאתם באותה מפלגה אבל יש ביניכם פיצול מסוים, אז אגיד בכל זאת את הדברים: אני פה כי חברת הכנסת איילת שקד, שרת המשפטים, נמצאת בחו"ל. על-פי המוצע, מסלול זה יחיל על בני-זוג שיבחרו בו את מלוא הזכויות והחובות האזרחיות החלות על בני-זוג נשואים. הצעת החוק יוצרת מוסד משפטי אזרחי חדש במדינת ישראל, אשר יתקיים לצד מוסד הנישואין. למעשה, הצעת החוק מבקשת ליצור שינוי מדיניות מהותי בנוגע למצב המשפטי הקיים כיום בישראל ומעוררת קושי בנוגע להסכמה שלא לשנות את הסטטוס-קוו בענייני דת ומדינה. ההצעה עלתה לוועדת השרים לענייני חקיקה לפני כ-45 ימים. שרת המשפטים הודיעה כי תבחן זאת מול השר לשירותי דת, והוחלט לדחות את הדיון בשלושה חודשים. לאור העובדה כי טרם עבר פרק הזמן שהוחלט עליו – קרי, שלושה חודשים – וכן לאור התנגדות השר לשירותי דת, מכוח ההסכם הקואליציוני, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר המשפטים. הצבעה, רבותי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> איזה שר המשפטים? <קריאה:> שמית, שמית. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אין פה גורם מוסמך – – – <היו"ר יצחק וקנין:> שמית. הצבעה שמית. <יואל חסון (המחנה הציוני):> רגע, יש 20 חתימות? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> לא, אדוני היושב-ראש. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הצבעה שמית. נא להקריא את השמות. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> איפה שמית? הוא לא גורם מוסמך. <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> מי מסמיך אותו? מי מסמיך אותו לבקש שמית? הוא לא גורם מוסמך. <היו"ר יצחק וקנין:> הצבעה שמית. <קריאות:> – – – <יואב קיש (הליכוד):> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> לא שמית. <יואב קיש (הליכוד):> מה הבעיה? ביקשו שמית. מה קרה? אז ביקשו שמית. מה קרה? <היו"ר יצחק וקנין:> נא לשבת במקומותיכם, חברי הכנסת. אפשר להקריא את השמות. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – אינו נוכח מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – אינה נוכחת אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – נגד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד יגאל גואטה – נגד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד אכרם חסון – אינו נוכח יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – בעד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – אינה נוכחת יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר יצחק וקנין:> נא להקריא את שמות חברי הכנסת שלא היו באולם המליאה בהצבעה הראשונה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) קארין אלהרר – סליחה. עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד מירב בן ארי – אינה נוכחת באסל גטאס – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אכרם חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח משה יעלון – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח יעקב פרי – בעד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת <היו"ר יצחק וקנין:> יש מי מחברי הכנסת שנמצא כרגע באולם ולא הצביע? אין. אם כן, נא להגיש אלי את תוצאות ההצבעה. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: הצעת חוק ברית הזוגיות, התשע"ה–2015, של חברת הכנסת ציפי לבני וקבוצת חברי הכנסת: בעד – 40, נגד – 47. אם כן, הצעת החוק לא נתקבלה. <הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור ספסרות בכרטיסי מופעים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1310/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יואל רזבוזוב) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור ספסרות בכרטיסי מופעים), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יואל רזבוזוב. חבר הכנסת רזבוזוב, עשר דקות לרשותך. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקש את שיתוף הפעולה שלכם לכמה רגעים. תחשבו רגע על משהו שאתם רוצים מאוד, משהו שאתם סופרים את הימים לקראתו. תארו לעצמכם שרק המחשבה על זה מרגשת אתכם. ככל שזה מתקרב, אתם חוסכים כסף לקראתו, מסדרים הכול כדי שזה יתאים עם העבודה והילדים, כל הסידורים האחרים. אבל תארו לעצמכם לרגע שביום שבו אתם מתכוונים להבטיח את מקומכם שם, אתם מגלים שכבר אי-אפשר לקנות, הכול נמכר מראש. התחושה ודאי קשה, העצב גדול, וברגע שאתם שואלים את עצמכם: אז מה נעשה, אתם מבחינים שהנה, שם עומד בצד נער צעיר, שמציע את הדבר שחלמתם עליו, רק בפי-שלושה או פי-ארבעה מהמחיר המתוכנן. מבלבל, נכון? מאכזב, נכון? אם הדבר שרציתם הוא סתם שיגעון חולף, ודאי תגידו בנימוס: לא, תודה; אבל אם זה הדבר שמאפיין אתכם, זה הדבר שמגדיר אתכם בעיני עצמכם ובעיני הסביבה, וזה הדבר שיעשה לכם את השבוע הקרוב, גם אם הוא לא יעמוד בכל הציפיות, אני משוכנע שתקנו. תרגישו מרומים, אבל תקנו. זו התחושה של עשרות-אלפי אוהדי ספורט במדינת ישראל בכל שבוע, אבל לא רק שלהם. תופעת הספסרות נמצאת בכל מקום. במגרשי הספורט, במופעי שירה, בהצגות, בכל האירועים שבהם מתקיימת מכירה מוקדמת של כרטיסים. שם תמיד יהיה מי שירכוש כרטיסים רבים, יציע שקלים בודדים לנערים ונערות, בדרך כלל מהשכבות החלשות, בשביל שירכשו עבורו כרטיסים נוספים. הוא ימכור אותם במחיר מופקע, במחיר הגבוה מהמחיר הנקוב, וירוויח אלפי שקלים בשחור, כשהוא מנצל את חולשתם של האוהדים. הספסרים יודעים שהם יכולים לקנות כמות גדולה של כרטיסים, כי הם ימכרו את כולם במחירים מופקעים. במדינה מתוקנת אין מקום לתופעה שכזו, שבה כל הקודם זוכה; אין מקום לעבריינים שמצפצפים על החוק, אין מקום לאנשים שאומרים: אני ארוויח הרבה, וכשבית-המשפט יקנוס אותי, זה עדיין יהיה כדאי בשבילי. לכן יש צורך בהצעת החוק שאני מביא בפניכם היום. חשוב לזכור שהבעיה מתרחבת כשמדובר באירועים גדולים. רגע אחרי שבקופות נגמרים כל הכרטיסים, קם באתרי האינטרנט ובכניסה לאצטדיונים גל עצום של ספסרים שמוכרים כרטיסים ברווח של מאות שקלים לכרטיס. בעבר, למשטרה היה קל יותר להגיע אל הספסרים, אך כיום, דרכי מכירת הכרטיסים הן בלתי מוגבלות. בזכות הטכנולוגיה והאינטרנט ספסר יכול לקנות ולמכור כרטיסים מבלי לצאת מביתו, בעילום שם, מהמחשב, מהטלפון הנייד, וכל זה מבלי שלמערכת אכיפת החוק יש מה לעשות נגדו. אל תשכחו שאלה שבעיקר נפגעים מאותם העבריינים הם חיילים וחיילות ששומרים על ביטחון המדינה. הם, שחוזרים הביתה בשבת, מבקשים ליהנות בחופשתם הקצרה מאירוע ספורטיבי. הם לא הספיקו לרכוש כרטיס במהלך השבוע, וכך הם נאלצים לפנות לספסרים, אשר גוזלים את מיטב כספם. הענישה הקבועה בחוק מאפשרת לבית-המשפט לפסוק רק קנס כספי כנגד העבירה, דבר שגורם לעליית מחירי הכרטיסים הנמכרים בספסרות, במקום להילחם בתופעה. לכן החמרת הענישה היא צעד נדרש וחשוב. קביעת עונשי מאסר בפועל תיצור את ההרתעה הנדרשת כדי שהספסרים יפסיקו לפעול. לפי הצעת החוק, תוחמר הענישה, ולבית-המשפט תהיה יכולת לפסוק עד שנת מאסר לספסר שנתפס מוכר כרטיסים במחיר שמעל למחיר הנקוב על גבי הכרטיס. כמו כן, לפי ההצעה, אדם שנתפס שמספסר ומשדל אנשים נוספים שיעבדו בשבילו ויעברו על החוק, ייענש בשלוש שנות מאסר. ההבחנה בין ספסר קטן לבין ספסר העוסק בספסרות מאורגנת, בהיקף נרחב יותר, היא קריטית למיגור התופעה. הספסרות המאורגנת פועלת כארגון פשע לכל דבר. יש בה את הבוס, שמרוויח את רוב הכסף, ויש בה את הפועלים הפשוטים שלו. הם אלה שנעצרים על-ידי המשטרה ונענשים בשבילו. הצעת החוק הזו נתמכת על-ידי מינהלת הליגה בכדורגל, אשר טוענת שלמערכת אכיפת החוק אין מספיק כלים כדי לעקור מהשורש את הספסרות בישראל. תחום מכירת הכרטיסים הלא-חוקית באתרי האינטרנט פורח, והחקיקה לא עשתה עדיין את ההתאמות הנדרשות. לכן היה מוזר בעיני שדווקא שרי הממשלה לא תמכו בהצעה שלי. יכול להיות שממשלת ישראל מעודדת עבריינות? יכול להיות שיוקר המחיה לא מעניין את ממשלת ישראל? יכול להיות שטובת אוהדי הספורט ורבים אחרים לא חשובה לחברי ממשלת ישראל? ארגוני אוהדים רבים רוצים ותומכים בחוק. גם מהם עולות טענות על אכיפה חסרה וטיפול לא הולם כנגד אותם הספסרים, אם בשטח ואם באתרי האינטרנט השונים. חברים יקרים, אותם אוהדי הספורט הם הציבור שבחר בכם. תאשרו את הצעת החוק שתיטיב אתו. אני מבקש מכם לתמוך בהצעת החוק, לאשר את החמרת הענישה וליצור הרתעה אמיתית. אני לא מצליח לחשוב על סיבה שבגללה מישהו, כאן, בבית-המחוקקים, ירצה להתנגד להצעת החוק הזו. זהו חוק שנועד להגן מפני המאכערים, רודפי הבצע. לא מדובר פה בחוסר מידתיות בענישה, לא מדובר פה בקביעת ענישה מינימלית לעבירה, אלא רק במתן כלים חריפים יותר למלחמה בעבריינות בספורט. הצטרפו אלי למאבק בעבריינות, באלימות ובגזענות בספורט, אשרו את הצעת החוק, עשו אתי צעד נוסף לשיפור, לתרבות הספורט שהיינו רוצים שתהיה בישראל. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יואל רזבוזוב. ישיב בשם הממשלה שר הבינוי והשיכון, השר יואב גלנט. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, חבר הכנסת יואל רזבוזוב, הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור ספסרות בכרטיסי מופעים), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יואל רזבוזוב, מבקשת לתקן את העבירה של איסור ספסרות בכרטיסי מופעים, סעיף 194א לחוק העונשין, התשל"ז–1977: להחמיר את הענישה בצד העבירות מקנס למאסר בפועל, להרחיב את הגדרתן ולקבוע עבירה חדשה של פרסום הודעה שמטרתה מכירת כרטיסים אסורה. הממשלה סבורה כי יש להתנגד להצעה על כל חלקיה. בנוגע להחמרת הענישה – העונש שנקבע בצד עבירות הספסרות הוא קנס כספי במדרג הגבוה, שהיום עומד על 226,000 שקלים. מאחר שמדובר בעבירות המבוצעות ממניעים כלכליים של הפקת רווח ממכירת הכרטיס, נראה כי עונש הקנס הגבוה הוא העונש ההולם בצד העבירה וכי הערך המוגן בצדה אינו מצדיק מאסר בפועל. מעבר לכך, לא הוצגה בהצעה כל הצדקה להחמרת הענישה ולא ניתנו דוגמאות קונקרטיות לעונשים קלים במיוחד, שאינם מהווים הרתעה. באשר לקביעת העבירה החדשה של איסור הפרסום, מההצעה עולה כי מטרת העבירה החדשה היא למנוע מכירת כרטיסים דרך האינטרנט ובאמצעות רשתות חברתיות. במובן זה, העבירה מיותרת, שכן גם היום האיסור חל על מכירת כרטיסים במחיר העולה על מחירם הנקוב בכל דרך שהיא. פרסום מודעה, בין ברשת ובין באמצעי אחר, בידי מי שמעוניין למכור את הכרטיסים, יהווה ניסיון לעבור את העבירה של ספסרות. לפי הנוסח המוצע, ייכללו באיסור הפרסום גם גורמים נוספים – דבר המעלה קשיים הנוגעים לחובות שיש להחיל על בעלי אתרים או פלטפורמות אחרות ברשת. נוכח האמור לעיל, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הבינוי והשיכון, השר יואב גלנט. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> אני יכול להמשיך בכמה דברים. <היו"ר יצחק וקנין:> גם ככה ביקשו הצבעה שמית. זה לא מעלה ולא מוריד. חבר הכנסת יואל רזבוזוב יעלה. עוד שלוש דקות לרשותך. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> אני לא מקבל את תשובת הממשלה, שספסור בכרטיסים, לגנוב כסף מחיילים שלא יכולים לקנות לעצמם כרטיס באמצע השבוע ונאלצים לקנות מאותו ספסר שקנה כמות של כרטיסים ומוכר בפי-שניים, פי-שלושה – קוראים לזה פגיעה בחופש העיסוק? זה מה שהמדינה נותנת? חופש העיסוק לעבריינים שבאים, קונים במרמה, קונים כמות גדולה של כרטיסים ומוכרים את זה באמת במחירים מופקעים, לזה הממשלה נותנת יד? אנחנו לא סתם מעלים את החוק הזה, אנחנו יודעים שהתופעה היום קיימת, ואין שום כלי למגר את התופעה. אין שום כלי. מה שאני מציע זה הכלי היחידי שיכול להרתיע, אין שום דבר אחר. אנחנו רואים שהקנסות לא מפחידים, הם עושים מזה המון המון כסף, ומקסימום הם מעלים את מחיר הכרטיס, עוד פעם ועוד ועוד פעם, ופשוט משלמים את הקנסות. אם אנחנו רוצים למגר את התופעה ואם אנחנו רוצים שתהיה הרתעה אמיתית, אנחנו צריכים פעם אחת לקבל החלטות. כן, עונש מאסר. פעם אחת אחד הספסרים יקבל עונש מאסר, יותר הוא לא יספסר, יותר הוא לא ימכור כרטיסים ולא יגנוב כסף מסטודנטים, לא יגנוב כסף מחיילים. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יואל רזבוזוב. לפי בקשת – הוא מבטל הצבעה שמית. הצבעה אלקטרונית. הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור ספסרות בכרטיסי מופעים), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יואל רזבוזוב – קריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 44 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור ספסרות בכרטיסי מופעים), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 44 מתנגדים, 25 בעד. הצעת החוק לא נתקבלה. <הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור מתן טיפול המרה לקטין), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/244/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור מתן טיפול המרה לקטין), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת יעל גרמן וקבוצת חברי הכנסת – חברת הכנסת יעל גרמן, עשר דקות לרשותך. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, חברותי חברות הכנסת, אני מבקשת שקט. <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, נא לשמור על השקט באולם המליאה. אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, תתפלל גם בשבילי. <יעל גרמן (יש עתיד):> "היינו שם, בקבוצת התמיכה, 30 גברים, ועברנו בעיקר כל מיני סוגים של פולחנים"; "אחרי שנה שבה עברנו טיפולים אישיים וקבוצתיים שנועדו לעזור לנו לשנות את הנטייה ההפוכה ולהימשך סוף-סוף לנשים, בסופו של דבר התפכחתי" – אדוני, תרגיע שם, יושבת שם חבורה של נשים, עושות מהומה, מה זה הדבר הזה? איזה מין התנהלות זו? <היו"ר יצחק וקנין:> עליזה בראשי, מרכזת סיעת הליכוד, יותר מדי רעש. <יעל גרמן (יש עתיד):> יותר מדי – בושה וחרפה. <היו"ר יצחק וקנין:> תראי איזה שקט, רק את שותקת, הכול פה רגוע. <יעל גרמן (יש עתיד):> ממש כך. <היו"ר יצחק וקנין:> נא להמשיך. <יעל גרמן (יש עתיד):> "אחרי שנה שבה עברנו טיפולים אישיים וקבוצתיים שנועדו לעזור לנו לשנות את הנטייה ההפוכה ולהימשך סוף-סוף – רחמנא ליצלן – לנשים, בסופו של דבר התפכחתי. ההתאבדות של אחד מחברי הקבוצה הייתה ההוכחה הסופית לכך שאין לי מה לחפש שם." עדות נוספת: "היום אני מבין שפעלתי מתוך לחצים ופחדים ומתוך הרגשה שאני חייב לעשות עם זה משהו, אחרת יהיה לי רע ומר כל חיי". ועדות נוספת: "מעולם לא הרגשתי יותר בודד, הייתי בדיכאון עמוק, הרגשתי שנשמתי מתה. שמחת החיים הטבועה בי נקברה בבושה בכל יום. שנאתי את עצמי יותר מאי פעם". חברי וחברותי חברות הכנסת, הקראתי לכם רק ארבע עדויות של נערים שהכריחו אותם לעבור טיפולי המרה. נערים שנולדו הומוסקסואלים או עם מגדר או עם הגדרה שונה, טרנסג'נדר, אבל החברה שבה הם חיים, החברה הדתית, לא מסוגלת להבין שזאת הזהות שלהם, שיש אנשים שנולדים לסביות, הומוסקסואלים, בי וטרנסג'נדר, וזה לא שונה מזה שלאחד יש צבע שיער ג'ינג'י ולאחר שחור; שאחד מרכיב משקפיים והאחר רואה שש-שש; שלאחד יש נמשים ולשני פנים מחוטטות או חלקות. זה חלק מהזהות שלהם. האם תבקשו לשנות את עורו של הבן-אדם? האם תבקשו מבן-אדם עם נמשים למרק את עורו ולהוריד את הנמשים? האם אתם תנדו בן-אדם רק מפני שראייתו אינה שש-שש? חברים יקרים, נטייה מינית וזהות מגדרית הן חלק בלתי נפרד מזהותו של האדם. וכפי שאי-אפשר לשנות את זהותו של האדם, לא ניתן לשנות, לא את הנטייה המינית ולא את הזהות המגדרית. ולבוא לילד, במיוחד בגיל ההתבגרות, ולהחדיר בו רגשי אשמה ובושה נוראית על כך שהוא אוהב בנים ולא בנות, או על כך שהוא מרגיש שלמרות שהוא נולד גבר הוא מרגיש אישה, זה לעשות עוול לילד הזה. זה לצלק את נפשו לכל החיים. זה לגרום לו להרגיש בושה על לא עוול בכפו. זה להרוס לו את כל החיים. אני יודעת שיש כאלה שמאמינים בזה בכל לבם. אני גם יודעת שיש כאלה שמאמינים במה שכתוב בתורה: לא תעשה לך משכב זכר. אבל הרוב פה בכנסת והרוב בציבור מכיר ויודע שגם נטייה מינית וגם זהות מגדרית לא משנות את זהותו של האדם, לא הופכת אותו לטוב יותר או פחות; לא הופכת אותו ליפה או פחות, לא הופכת אותו לתורם יותר לחברה או פחות. הוא עוד אחד כמו כולם. ויותר מזה, רבים מאלה שיושבים כאן, היום, וגם אלה שלא נמצאים, מרימים את דגל הגאווה ורוממות הקהילה בגרונם. אבל היום, היום זו ההזדמנות לעשות למען הקהילה. היום זו ההזדמנות להכיר בכך שהומוסקסואלים ולסביות ובי וטרנסג'נדר יש להם זכות מלאה, יש להם זכויות מלאות. יש להם זכויות מלאות לחיות את החיים שלהם, ויש להם זכויות מלאות להכרה בנטייה המינית שלהם, בזהות המגדרית שלהם, בלי להכריח אותם, בלי לענות אותם, בלי להביא אותם אל סף התאבדות רק בגלל זהותם המינית, נטייתם המינית וזהותם המגדרית. ואני לא יכולה להבין, אני לא יכולה להבין למה חברי הכנסת שחושבים כמוני, ואני יודעת שהם חושבים כמוני, למה חברי הכנסת שאולי לא חושבים אבל מדברים על זה – למה הם לא מוכנים לעמוד בתוך הקואליציה ולדרוש חופש הצבעה מצפוני. זה עניין מצפוני. ההצבעה היום בעד כל החוקים ללהט"בים וגם בעד החוק הזה, שאוסר, שמבקש לאסור, את העינוי הנפשי שעושים לבני-הנוער, שמבקש לאסור את טיפולי ההמרה, שמבקש למעשה לחזק את מה שגם הסתדרות הפסיכולוגים וגם מועצת הפסיכולוגים של משרד הבריאות קבעו – שזה טיפול מזיק. קודם כול, אין בו תועלת, ושנית, הוא עלול להזיק לנפשם של הילדים. אנשי מקצוע קבעו את זה, אז למה אנחנו, נבחרי הציבור, מוכנים להשלים ולראות? זה נמשך יום-יום, ואם לא נחוקק את החוק הזה ואם לא נאסור על הטיפולים האלה, אנחנו ממשיכים לפגוע בנפשם של אותם ילדים, שמצלקים אותם ומענים אותם בטיפולים חסרי כל תועלת, שנותנים להם להרגיש אשמים על לא עוול בכפם. אני יודעת שכל הקואליציה תצביע נגד, אני רק מסרבת להבין מדוע אתם לא מוכנים להילחם על הצדק, על מה שכל כך ברור, ועל מה שאתם, אתם עצמכם, מדברים עליו השכם והערב, על כך שמגיעות לקהילה הלהט"בית זכויות מלאות ושוות כמו לכלל הקהילה במדינה. ההצבעה שלכם היום, חברי הקואליציה, שידועה מראש – ההצבעה שלכם על כל ששת החוקים, לרבות החוק האוסר טיפולי המרה, היא בושה לכם ובושה לכנסת ישראל. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. ישיב בשם הממשלה שר הבינוי והשיכון, השר יואב גלנט. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, גברתי חברת הכנסת יעל גרמן, הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור מתן טיפול המרה לקטין), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת יעל גרמן ואחרים, מבקשת לקבוע בחוק העונשין עבירה פלילית שעניינה איסור מתן טיפולי המרה לקטין, שעונשה שנת מאסר. על-פי המוצע, טיפולי המרה יוגדרו כאבחון, הערכה, ייעוץ או טיפול במטרה לשנות את נטייתו המינית של קטין להטרוסקסואלית או את זהותו המגדרית, כאשר לא ייחשב כטיפול המרה לקטין טיפול שמטרתו לסייע לקטין להבין ולקבל את נטייתו המינית או את זהותו המגדרית באופן חופשי, לספק לו תמיכה, יכולת התמודדות, ייעוץ או סיוע ביחס לנטייתו המינית או לזהותו המגדרית וכן טיפול לשינוי מיני פיזיולוגי. הממשלה סבורה כי השימוש בכלי הפלילי אינו מתאים ביחס להתנהגות זו. על מנת להצדיק קביעת אחריות פלילית בגין התנהגות מסוימת, נדרש בראש ובראשונה לבסס את הנזק שגורמת התנהגות זו. מדברי ההסבר להצעת החוק, כמו גם מנייר העמדה של הסתדרות הפסיכולוגים שעליו נסמכת הצעת החוק, לא עולה כי ניתן להצביע באופן חד-משמעי על הנזק שנגרם למטופל כתוצאה מטיפולי המרה, אלא יש התייחסות לנזקים פוטנציאליים בלבד. מהמידע שהונח לא עולה בהכרח שנזקים פוטנציאליים אלה שונים מהנזקים הפוטנציאליים של כל טיפול נפשי לקוי אחר, שלגביו כמובן לא קיימת עבירה פלילית ספציפית בחוק עונשין. העובדה שטיפול מסוים אינו מועיל או אינו עולה בקנה אחד עם הסטנדרט האתי והמקצועי של מתן טיפול נפשי, אין בה כשלעצמה כדי להצדיק קביעת עבירה פלילית. חוק העונשין אינו המסגרת המתאימה להסדרת האופן הראוי למתן טיפול, והסדרה זו מקומה בתחום המקצועי, ויש מקום להטמיע אותה באמצעים מידתיים, כגון חינוך, הסברה ויידוע הציבור. בנוסף, הגדרת "טיפולי המרה" המוצעת רחבה ועמומה, באופן שמעורר קושי מבחינת עקרונות המשפט הפלילי. על-פי הנוסח המוצע, שאינו מגדיר את המונחים "אבחון, הערכה, ייעוץ או טיפול", העבירה עשויה לחול על כל שיחה עם קטין. כמו כן, האבחנה המוצעת בין מטרה לשנות את נטייתו המינית של קטין לבין מטרה לסייע לקטין להבין ולקבל את נטייתו המינית או לייעץ או לסייע לו ביחס לנטייתו המינית, אינה מספיק ברורה וחדה בשביל להוות בסיס לעבירה פלילית. גם מהטעם הזה נראה כי העניינים שבהם עוסקת הצעת החוק מתאימים לתחום המקצועי הטיפולי ולא לדין הפלילי הכללי. נוכח האמור לעיל, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת יעל גרמן, מעוניינת? עוד שלוש דקות, אני מבין. לרשותך שלוש דקות. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי וחברותי, ראשית, לבי לבי עליך, השר גלנט, שככה הפקירו אותך ועשו אותך שעיר לעזאזל כדי שתענה על כל החוקים האלה, שיכול להיות שאתה גם מסכים להם, אני לא יודעת. אבל אני רוצה להשיב עניינית על מה שאמרת; אני מקווה שאתה יודע מה שאמרת. השר גלנט, אני מדברת אליך. אמרת שאין בעבירה הזו להצדיק עבירה פלילית. אז הנה, אני פונה אליך, אתה נציג הממשלה – אני מוכנה לוותר על העבירה הפלילית. אני רוצה שיכירו בזה כעבירה, אפילו כעבירת קנס, ואוותר על הדרישה הפלילית. מה דעתך על זה? ואז, כל הנימוק שכרגע אמרת נשמט. ועוד נושא – אמרת שלא קבעו שיש בזה סכנה. אז השר גלנט, השר גלנט, השר גלנט – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני השר, חברת הכנסת יעל גרמן מתאמצת לשכנע אותך שתסכים אתה. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא, אני רוצה להשיב לו ושיקשיב. נייר העמדה של התאחדות הפסיכולוגים אמר דבר כזה: יש להזהיר את הציבור מפני הסכנות הצפויות לציבור מצד מטפלים כאלה – וההגדרה מדברת במפורש על אילו מטפלים. כל הנימוקים שלך אינם עומדים, ובוודאי כאשר אני עומדת כאן ואומרת: מוכנה לרדת מהפלילי, מוכנה שזאת תהיה עבירה, ובלבד שיהיה ברור שהטיפול הזה אסור, אפילו אם יקבלו רק קנס. מה דעתך? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק העונשין – חברת הכנסת יעל גרמן, כנראה התקנון לא ידוע לך. השר סיים את דבריו, הוא לא יכול לענות לך. הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור מתן טיפול המרה לקטין), התשע"ה–2015. חברי הכנסת, הצעת חוק בקריאה טרומית, של חברת הכנסת יעל גרמן וקבוצת חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 45 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור מתן טיפול המרה לקטין), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 45 מתנגדים, 37 בעד. הצעת החוק לא נתקבלה. <הצעת חוק קיצור תקופת הצינון לבכירי מערכת הביטחון (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2452/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אלעזר שטרן) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק קיצור תקופת הצינון לבכירי מערכת הביטחון (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת אלעזר שטרן – חבר הכנסת אלעזר שטרן, עשר דקות לרשותך. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, השרים, עמיתי חברי הכנסת, יעקב ברק, עמירם נורקין, עוזי מוסקוביץ, שי יניב, תמיר היימן, גיא צור, גילה גזיאל, אהרן אקסול, בועז גלעד, צבי טסלר, ירון בארי, עמוס יעקב – מי מכיר אותם? <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אנחנו. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני, אדוני, שר התיירות, אתה הולך לענות לי. מי שם עליהם חמש שנים צינון? למה? במה הם חטאו? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> הם טובים מדי. <קריאה:> נכון. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> הם טובים מדי? יכול להיות. קרנית פלוג, אמיר לוי, אבי ניסנקורן, שי באב"ד, הרב דוד לאו, הרב יצחק יוסף, רון דרמר, מיכל עבאדי, אביחי מנדלבליט, צביקה האוזר, מרים נאור, אליקים רובינשטיין. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מי מכיר אותם? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אפס צינון. תשעה חודשים כמו כל עובד ציבור. למה? <מיקי לוי (יש עתיד):> כי אלה נגועים בפוליטיקה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> מסכן מישהו? מה הם יכולים לעשות? <נחמן שי (המחנה הציוני):> תמשיך את החידון. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> במה הם חטאו? אני אגיד לכם במה הם חטאו: בימים שחלק גדול מהשרים התעסקו בלארגן חברי מרכז, לחלק ג'ובים, הם שכבו במארבים, הם הסתערו בשבילנו, הם פיקדו על גדודים ועל אוגדות., ומה אנחנו עשינו? מה עשה ראש הממשלה? <מיקי לוי (יש עתיד):> הכניס אותם לצינון. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> למה אתם נותנים גיבוי? <מיקי לוי (יש עתיד):> הכניס אותם לצינון. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> להעניש אותם. אני אומר לכם שאם נשאל עכשיו את שרי הממשלה, לא את חברי הכנסת, מיהו מפקד זרוע היבשה של צה"ל? אחראי ל-60% מהכוח בצה"ל, מישהו שמע אותו? הם יודעים מי זה? לא מדבר על האדם ברחוב. על כל אלה שיצביעו בעד להרחיק אותם מהפוליטיקה. לא להרחיק, לגרש. מי יודע? אדוני היושב בראש, נכון שגם אתה לא יודע? למה הם צריכים צינון של חמש שנים? למה? כדי שלא יאיימו על מישהו? הרי אנחנו כבר יודעים שיש אנשים בחלק מהתפקידים שאמרתי – תסתכלו על משרד האוצר, אין לי טענות, משרתי ציבור, כמה זמן לקח להם בין תפקיד החשב הכללי, המנכ"ל, ללכת לצמרות התפקידים הכלכליים במדינת ישראל. איזה צינון שם עליהם ראש הממשלה? סליחה, באמצעות שולחיו. זה לא מסוכן? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> שלוחיו, שלוחיו. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> גם ביזנס – סליחה, השר? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> באמצעות שלוחיו. אמרת "באמצעות שולחיו". <אלעזר שטרן (יש עתיד):> שלוחיו, אתה צודק, אתה צודק. תודה. באמצעות שלוחיו. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> כן, כן. תשמע, השר לוין יצא, אבל אולי, השר ארדן, אולי אתה תענה לי קצת. תנו לי קצת עזרה, אתה יודע איפה הם היו. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> הוא לא יצא. הנה הוא פה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, הוא – אחרי זה נדבר, אחרי שהוא יענה, אנחנו נשמע את התשובות שלו. במה חטאו אותם אנשים? אבל אני אשאל שאלה אחרת: במה חטאו אזרחי מדינת ישראל? במה חטאו אזרחי מדינת ישראל שמי שמחליט מי לא ייצג אותם זה ראש הממשלה באמצעות שלוחיו, בהקשר הזה, או באמצעות אומרי ההן שלו, או באמצעות – איך קוראים לזה? – הסכם קואליציוני? למה מרחיקים אותם? אדוני חבר הכנסת ביטן, מעמד הכנסת מטריד אותך, אני יודע, נכון. <דוד ביטן (הליכוד):> לא – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> למה אתם נותנים יד? למה אתם נותנים יד להרחיק את אותם אנשים לכל כך הרבה זמן? אגיד לך את מי אתם מרחיקים, אני אתן לך לדוגמה שמות: האלוף יורם יאיר, האלוף אבי מזרחי, שלמה ינאי, משה קפלינסקי, ישי בר, אליעזר שקדי, עמי סגיס, דני ביטון, גדי שמני, עידו נחושתן, יפתח רון-טל. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – בכנסת. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> סליחה? <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא. נכון, נכון. אבל למה האנשים האלה, מה הם עשו לעצמם טוב? <יואב קיש (הליכוד):> שקדי כבר גמר, מה אתה רוצה משקדי? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני אגיד לך מה אני רוצה – – – <יואב קיש (הליכוד):> שקדי מזמן. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני הייתי רוצה ששקדי יהיה פה. <יואב קיש (הליכוד):> מזמן גמר. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אבל אתה לא נותן לו. לא, אתה לא נתת לו. <יואב קיש (הליכוד):> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> סליחה, יואב, אתה רוצה שאני אגיד לך, אולי לא נתת לו כדי שתוכל להתמודד? <יואב קיש (הליכוד):> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אתה מתערב? אז אני אגיד לך. <יואב קיש (הליכוד):> מה קרה לגלנט? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> כדי שהאלוף שקדי לא יתמודד עם – – <יואב קיש (הליכוד):> מה קרה לגלנט? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – יואב קיש, כדי שהאלוף שקדי – או שיואב קיש לא יתמודד מול האלוף שקדי – הוא ידאג עוד פעם לצנן אותו, הוא יצביע עוד מעט על חמש שנים צינון. <יואב קיש (הליכוד):> מה קרה לגלנט? למה גלנט – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> הוא היה בהקפאה, יואב. <יואב קיש (הליכוד):> שקדי כבר אחרי הצינון. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> למה גלנט? תשאל את גלנט. <יואב קיש (הליכוד):> מה קרה לגלנט? למה גלנט? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> תשמע, למה גלנט? תשאל את גלנט. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> מה זה קשור, יואב? מה זה קשור? תגיד לי. <יואב קיש (הליכוד):> מה הבעיה? – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני לא רוצה. תאמין לי, לטובת העניין אני לא רוצה אף אחד עם התשובות האלה. אני רוצה להגיד לך למה היועץ המשפטי, למה מזכיר הממשלה שהולך להיות היועץ המשפטי לממשלה – רק עכשיו אתם עשיתם אפס צינון. הרי ניגודי האינטרסים ברורים כאן על פניהם. אפס צינון. הוא, דרך אגב, גם יכול להתמודד לכנסת. מה חטאו האלופים? מה חטאו הניצבים במשטרה? אתה רוצה – אני אגיד לך משהו אחר, את מי שחררתם? את הדוברים. החוק הזה שם את הדוברים – יושב פה נחמן שי, יושב בבית אבי בניהו, יושבת פה מירי רגב – אתם יודעים כמה מכירים אותם? איזו רשלנות לעשות חוק שמרחיק את כל השמות שאמרתי ולא נותן צינון גם לחברים שהזכרתי עכשיו את השמות שלהם. באמת, מה ההיגיון? אני אגיד לכם עוד משהו. ראש הממשלה מנסה כל מיני שיטות איך לא יתמודדו אתו. תשאלו את גדעון סער למה הוא עזב, תשאלו את שר האוצר למה הוא עזב, למה הוא עזב את הליכוד. עוד לא ענה לנו, אולי יענה לנו. למה גדעון סער עזב, אולי יענה לנו. אז מה עשו לגבי אשכנזי? בהתחלה עשו צינון-סינון; חשבו שאולי זה לא יעבוד, שלחו לו האזנה ל-180 קלטות של שיחות בתוך הלשכה, כולל שלו ושל אשתו. אתם הייתם מוכנים שיאזינו לשיחות שלכם עם הנשים שלכם? אני יכול לשאול את השר ארדן, את השר לוין, את ראש הממשלה. <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> כן, זה מה שעשו בשביל לנסות לסכל אותו, בשביל לנסות לסנן גם אותו. ואת זה עדיין אף אחד לא חקר, את השיטות האלה. <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> מי עשה את זה? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> מי עשה את זה? תשמע, חברי חבר הכנסת אלי בן-דהן, סגן שר הביטחון – – <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – בוא אגיד לך מי עשה את זה. <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אתה יודע – לא, לא, תכף אני אגיד לך משהו – אתה יודע כמוני שירושלים חרבה לא על מי שעשה, אלא על מי ששתק כשעשו. נכון? מכלל דניחא ליה. עכשיו אתה שואל אותי מי עשה? כן, איפה היה ראש הממשלה כשהחליטו להאזין ל-180 קלטות של רמטכ"ל לשעבר? מכלל דניחא ליה – לפחות היה לו נוח שעושים את הדברים האלה, שעושים את הפשע הזה. <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> כמה שעות אדם השקיעו בזה? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> סליחה? <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> כמה שעות אדם השקיעו בזה? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> וכמה שעות אדם השקיעו בזה ומה יצא מזה? ומה יצא מזה כשפרצנו גם את הגבולות האלה? מה שבעצם אני רוצה לומר כאן, שראש הממשלה, שכל החלק הזה הם שליחיו ללא מחשבות בהקשרים הלאה, לא בוחל בשום אמצעים, ונתתי דוגמאות, ונתתי את השמות האלה בכוונה, כדי שתגידו לי מה הם חטאו כשהם רצו לשכב במארב ולא ללכת למרכז הליכוד; ולא ללכת למרכז הליכוד ולא ללכת ולארגן רשימות ולא ללכת ולהתחנף. תיקחו רמטכ"ל – בשביל לסכן אופציה של רמטכ"ל שאני חושב שצריך להיות עליו צינון, לא דרקוני כזה, כבר עכשיו עושים פה תחרות מי משמיץ אותו יותר על זה שהוא דואג למוסר של צה"ל. לפי מה ששמעתי גם היום, בעיתונים של היום, עוד מעט גם לראש אמ"ן עושים סיכול ממוקד. <קריאה:> עשו, עשו. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> ואני אומר לכם שהאנשים האלה, עמוד השדרה שלהם הוא זה שמשרת אותנו; היושר שלהם – הוא משרת אותנו. מה אתם הופכים את הרמטכ"ל, את ראש אמ"ן, את כל אלופי צה"ל, לחשודים בעיני הפקודים שלהם: כשהם נותנים לכם פקודות, תבדקו למה הם נותנים את אותן פקודות, אם זה לא ישרת אותם בעתיד. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אלעזר שטרן, אתה יודע למה אני שמח שאתה מעלה את זה? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> בבקשה. <היו"ר יצחק וקנין:> בזה אתם לא מחשידים את החרדים שהם עומדים מאחורי הדבר הזה של הצינון. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אל תתחיל אתי. <היו"ר יצחק וקנין:> אני רציני, מדבר אתך – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אתה יודע למה אל תתחיל אתי? <היו"ר יצחק וקנין:> כן? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני אגיד לך למה: אתם לא עומדים מאחורי הצינון, אבל אתם נותנים לו יד בשביל דברים אחרים. אתה התחלת, אתה. באמת, אני אומר לך – – <היו"ר יצחק וקנין:> אתה יודע שזה לא מהיום. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – מה אתה אומר לי שאתם לא עומדים? <היו"ר יצחק וקנין:> כל הנושא של הצינון לא מהיום, ודווקא התקבל בתקופה שאנחנו לא היינו בממשלה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> סליחה, מהממשלה שלכם. <היו"ר יצחק וקנין:> לא היינו בממשלה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> הייתם. הייתם. <היו"ר יצחק וקנין:> תבדוק. תבדוק. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> תבדוק אתה. <היו"ר יצחק וקנין:> פעמיים עשו חוק צינון – אתה יודע שיש לי זיכרון טוב. פעמיים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – שלוש שנים? על שלוש השנים? <היו"ר יצחק וקנין:> היה פעם ראשונה שנה, ואחרי כן – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> על שלוש השנים הייתם. על שלוש השנים הייתם. <היו"ר יצחק וקנין:> גם לא היינו. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> והאפקטיביות, אתה יודע כמה זה שלוש השנים האלה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. ישיב השר יריב לוין. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, קודם כול, חבר הכנסת שטרן, אני מוכרח לומר לך שזה היה ניסיון מאוד יומרני, כי – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני יודע. אני יודע. <שר התיירות יריב לוין:> לא. אני לא – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> הלוא אני יודע – – – <שר התיירות יריב לוין:> אתה יודע למה אבל? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא משנה מה תגיד – – – תגיד מה ששלחו אותך – – – <שר התיירות יריב לוין:> לא. זה מאוד חשוב. אז אני אגיד לך למה. כי אני – לפני זמן לא רב עניתי על הצעה בסך הכול דומה מאוד, באותו עניין ממש – אני מוכרח לומר שאני בכלל תמה למה הדבר הזה בכלל הובא לכאן; אני חושב שהיה צריך לחכות חצי שנה, אבל הוא אושר, ואתה מבחינתך בוודאי בסדר. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אבל אני מוכרח לומר לך שאז אתגר אותי בעניין הזה חבר הכנסת פרי, והוויכוח בינינו נשאר, אבל אני מוכרח לומר שזה היה אתגר גדול. עכשיו, ההנחה שאתה תצליח במקום שהוא לא הצליח היא יומרה גדולה. אני קודם כול אומר – שאפתנות – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> העיקר שאתה נהנה מעצמך. תראה איזה אושר. <שר התיירות יריב לוין:> שאפתנות זה דבר טוב. אז קודם כול, צריך את הדבר הזה לומר – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> איזה רעיון ענק. מה אתה כל כך מבסוט מעצמך? <שר התיירות יריב לוין:> מאחר שחבר הכנסת פרי כבר אז אתגר אותי באופן לא פשוט, רק אז היה לי יתרון: לא חזרתי אחרי שפעת, והגרון שלי אפשר לי לדבר באריכות ולפרט את הכול. אז הפעם, קודם כול, אני מפנה אותך לתשובתי לחבר הכנסת פרי בפעם הקודמת. בזה נחסוך לפחות חלק גדול מהדיון. אבל בכל זאת, חבר הכנסת שטרן, כמה תהיות שיש לי לאחר ששמעתי את הדברים שלך. אני מסוגל להבין טענה שאומרת: לא צריך להיות צינון בכלל. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> סליחה? <שר התיירות יריב לוין:> צינון בכלל. אני מסוגל להבין טענה כזו. קצת קשה לי להבין את הזעקה למה 18 חודש זה בסדר ושלוש שנים זה לא בסדר. זה כבר ויכוח. כל אחד יכול להעביר את הקו: אחד יעביר בשנתיים, אחד בשנתיים וחצי, אחד בשנה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> נכון. <שר התיירות יריב לוין:> אני חושב שאם יש הסדר, ועל-פי ההסדר הזה נוהגים, אני לא רואה שום סיבה בעולם למה לבוא ולהגיד שעכשיו נחליט ששלוש שנים זה לא טוב ודווקא 18 חודש זה כן טוב. זאת נקודה ראשונה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> רגע, רגע. שנית, חבר הכנסת שטרן, אני חושב שיש דווקא היגיון לא מבוטל בחלק מהדברים שאמרת ביחס לבעלי תפקידים נוספים – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נכון. <שר התיירות יריב לוין:> – – שנכון היה שהחוק הזה יחול עליהם. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אמרת את זה לפני שנתיים – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אז תתמוך בהצעת החוק שהגשתי בעניין הזה, יריב. <שר התיירות יריב לוין:> כשהיא תבוא לוועדת שרים, נראה. אני לא מכיר את הצעת החוק אז אני לא יודע. אבל אני בהחלט חושב, חבר הכנסת שטרן, שאם זה הכיוון, ותציע להרחיב את החקיקה הקיימת ולהוסיף אליה בעלי תפקידים נוספים, אני חושב שזה בעיקרון – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אתה תתמוך? <שר התיירות יריב לוין:> אני צריך לראות מה תציע, אבל הרעיון נראה לי רעיון נכון. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> מה שאתה רוצה. תגיד לי ואני אציע. <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת שטרן, מה שאני רוצה זה רוחבי? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא. תכף אני אגיד לך – – – <שר התיירות יריב לוין:> תציע סיפוח יהודה ושומרון בתור התחלה. אני מוכרח לומר לך שבאתגר הזה חבר הכנסת פרי יעמוד, הוא לא יתמוך. הנה אני כבר אומר לך. <חיים ילין (יש עתיד):> אתה שמת את החוק הזה בצינון. <שר התיירות יריב לוין:> אז אני אומר, חבר הכנסת שטרן, שאני באמת חושב שזה כיוון נכון, ואני מזמין אותך להביא בפני איזו הצעה כזו; אני מבטיח לך שאני אשקול אותה עניינית, ואם אני אחשוב שהיא טובה והיא נראית לי נכונה – אני אומר לך, אתה תקבל תשובה בתוך שבוע, לא בתוך שנה – היא נראית לי נכונה, אני חושב שאפשר יהיה להתקדם. אני חושב שזה בעיקרון רעיון הרבה יותר נכון מאשר לבטל את הצינון, כי צריך להבין שהערבוב הזה בין הצבא לבין המערכת הפוליטית הוא גם ככה ערבוב לא פשוט. אני חושב שהידיעה שאנשים יושבים בקבינט ויושבים עם אנשי צבא שלא מתכננים תוך כדי מה שהם אומרים גם איך הם נכנסים למערכת הפוליטית בעוד חודשים ספורים, אני חושב שזה דבר נכון. אני חושב שהחיץ הזה, מבחינת מראית פני הדברים, בין המערכת הצבאית לבין המערכת הפוליטית, בין המעבר מהמדים לכיסאות האלה, הוא דבר נכון. ואני בהחלט חושב, חבר הכנסת שטרן, שאם אותם אנשים שהזכרת באמת ירצו להצטרף למערכת הפוליטית, תקופת הצינון הזו של שלוש שנים היא בוודאי לא מה שימנע זאת מהם. להפך, אני חושב שהם אפילו יקבלו איזו פרספקטיבה על החיים האזרחיים – זה גם לא מזיק כשמגיעים לכאן – ואז, אם יחליטו להתמודד ואם יקבלו אמון ואם ייבחרו, בוודאי יוכלו לשרת כאן כפי שכל אחד מאתנו עושה. אני לא חושב שההסדר הקיים חוסם אותם, אני לא חושב שהוא מונע בעדם, ואני לא חושב שהוא מרחיק אותם מהבניין הזה. לכן, לטעמי אין מקום להקל בדרישות, אין מקום לקצר את הצינון, אין מקום להסיר מהרשימה אנשים או בעלי תפקידים שנמצאים בה. בהחלט יש מקום לשקול, יכול להיות שהרשימה לא מלאה, ואני אומר שוב, בעניין הזה אנחנו בהחלט פתוחים. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר יריב לוין. חבר הכנסת שטרן, שלוש דקות לרשותך. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני השר, אני אגיד לך למה אני לא מופתע וקצת מתקשה באמת לרוץ להכין את ההצעה שהצעת לי. איך לנטרל אנשים מלבוא ולהשפיע – הרי אתה מכיר את ההצעה של יום השבתון במשאל עם; מה עשית באופן אישי בשביל לסכל את זה שאנשים יבואו להשפיע. <שר התיירות יריב לוין:> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> זהו, אתה מכיר. לכן, כשאתה שולח אותי עכשיו להכין – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – אתה לא תתמוך, ואני אגיד לך למה לא תתמוך. תן לי, אני אשאל אותך – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> תן לי, אני אגיד לך שראש הממשלה ששלח אותך הסתכל לי בעיניים ממרחק של 60 סנטימטר, וכשבאתי אליו לפני שנתיים ואמרתי לו על הצינון, והיועץ המשפטי לממשלה של היום אמר לי שאני צודק, ראש הממשלה אמר: תוסיף את האחרים. אמרתי לו: תוסיף את האחרים. אתה רוצה פחות שחיתות במדינה? אתה לא רוצה להעליב את אלופי צה"ל? תשים את הממונה על התקציבים ותשים את מנכ"ל האוצר ואת החשבת הכללית – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> רשות החברות – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – תשים אותם. תשים אותם שווה בשווה. אבל מה אתם לא רוצים – אלה אולי עוד נותנים לכם משהו. ואת מי אתם שמתם? כבר אמרתי לך – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> השר יריב, עם כל הכבוד, אתה יודע שזה לא שלוש שנים צינון; זה חמש שנים לפחות, בגלל שאין בחירות לפי הזמנה, והאנשים האלה לא יחכו. גם במשרד האוצר נתת להם תשעה חודשים לחכות עד שהם הולכים לאנשים שהיו אתם בקשר בתוך תפקידם. מה זה? עכשיו אתה אומר לי קבינט? אני אגיד לך מה מפחיד בקבינט. שיבואו אלופים, שזה חלק קטן מאלופי צה"ל; ניצבים במשטרה, כמה באים לקבינט? מה אתה אומר לי קבינט? אני אגיד לך למה אתה אומר קבינט – מפני שאולי יבוא לראש הממשלה מישהו שמבין בביטחון; אולי חס וחלילה יתמודדו פה אנשים שידעו איך לעצור את הטרור, שיש להם כל מיני שיטות ומחשבות איך לעצור את הטרור, ולא רק להצהיר, לא רק להגיד: אני מר ביטחון, אני אעצור את הטרור. ואולי יגידו לראש הממשלה שבתנאים האלה אי-אפשר לעצור את הטרור, ואולי צריך לשנות. מזה אתם פוחדים. ומשפט אחרון. אם כנים דבריך, ראש הממשלה, שמציע – את מי הוא מציע? את קציני צה"ל. אחד מדוברי צה"ל שהזכרתי את השמות שלהם הוא שרה היום בממשלה, לא רוצה להזכיר את השם. בתוך פחות משבוע מאז פשטה את המדים, ראש הממשלה עשה אתה מסיבת עיתונאים על הצטרפות לליכוד. לזה אתם מתכוונים? זה מה שאתם רוצים למכור לנו – אמינות, יושר, ינצלו את תפקידם? באמת? תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק קיצור תקופת הצינון לבכירי מערכת הביטחון (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, קריאה טרומית – הצעת חוק של חבר הכנסת אלעזר שטרן. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 44 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק קיצור תקופת הצינון לבכירי מערכת הביטחון (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 28 בעד, 44 מתנגדים, אחד נמנע. הצעת החוק לא נתקבלה. <הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – מניעת השתתפות בבחירות בשל היעדר ייצוג לבני שני המינים)> [הצעת חוק פ/1807/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – מניעת השתתפות בבחירות בשל היעדר ייצוג לבני שני המינים), של חברת הכנסת קסניה סבטלובה וקבוצת חברי הכנסת. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, לרשותך עשר דקות. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שרים נכבדים, חלקן של הנשים בחברה הישראלית הוא 51% ואף יותר. חרף זאת, עדיין אנחנו מתמודדים עם מציאות בלתי ראויה, שמבזה את כנסת ישראל ואת ערכי הדמוקרטיה הישראלית, שבה יש רשימות לכנסת אשר מדירות נשים מרשימותיהן, כך שברשימת המועמדים המוגשת לוועדת הבחירות המרכזית אין אפילו אישה אחת. המטרה של הצעת החוק היא למנוע את השתתפותן של רשימות של מועמדים שאין בהן נשים בכלל. עכשיו, שימו לב, גבירותי ורבותי: מטרת החוק היא אינה להדיר, אלא להפך, לקרב, לשתף ובאמת לעשות את האישה הישראלית שותפה מלאה, באשר היא: חילונית וחרדית, ערבייה ויהודייה; לאפשר לכל הנשים שחפצות בכך – ואני באמת פה, במעמד הזה, רוצה להודות גם לעמותת כ"ן, שלאחר המפגש עם החברות הנכבדות של העמותה נולד החוק הזה, וגם לחברות בארגון הנפלא והאמיץ והחלוץ שקוראים לו "לא נבחרות לא בוחרות". אני חושבת שאנחנו, באמת מכאן, דווקא, מהבית של הדמוקרטיה הישראלית, שיומם ולילה אנחנו עמלים על הבעיה הכל-כך מורכבת וקשה של שילוב ושיתוף ומניעת הדרה של עולים, של ערבים, של מיעוטים – לקרוא לאישה מיעוט? על מה אנחנו מדברים? לאן אנחנו הגענו עם הניסיון הזה להתנער מערכים שהם ערכים יסודיים וערכי יסוד בחברה הישראלית? אני רוצה להגיד לכם, גבירותי ורבותי, שאפילו בערב-הסעודית – אפילו בערב-הסעודית – יש שריון של כ-30 נשים במועצת השורא, המחוקקת; 20% שריון לנשים. אנחנו מדברים על ערב-הסעודית. אפשר גם לדבר על איראן, שמאפשרת לנשים באשר הן, מהמעגלים הכי שמרניים, פונדמנטליסטיים יש לומר, נשים שמכוסות מכף רגלן ועד ראשן בבדים שחורים, להתמודד, ולא רק לבחור – גם להיבחר, ולייצג את הציבור שלהן על כל בעיותיו ועל כל המורכבויות שלו. אפשר גם לדבר על הרשות הפלסטינית, שגם שם, אפילו בתקופה החשוכה ביותר, שאז התמודדו רשימות אסלאמיסטיות, תנועות שבעצמן מדירות נשים, אפילו הם לא הלכו כל כך רחוק על מנת למנוע את ההשתתפות של נשים בבחירות ולמנוע את ההשתתפות של נשים בתהליך הדמוקרטי. זה שאנחנו עדיין, במאה ה-21, נמצאים בפרלמנט, בבית-המחוקקים, וצריכים להסביר את החשיבות של השתתפות נשים בהליך הדמוקרטי; זה שאומרים "כל כבודה בת מלך פנימה" – אני מכבדת את זה. אבל האם אנחנו לא מתמודדים עם מצב שבו מפלגות חרדיות, כדוגמת ש"ס – כאשר היא נאלצת לשלוח נציגות, למשל לקונגרס הציוני, הרי היא עושה זאת. למה? מדוע? כי היא חייבת. אנחנו מדברים על חוקה של הקונגרס הציוני, שקובעת בבירור שבלי נשים, בלי נציגות של רשימות כאלה ואחרות, הרשימות האלה לא תוכלנה להיות חלק מהקונגרס הציוני. אז אם הדבר אפשרי, אם הדבר מתאפשר בקונגרס הציוני, מדוע הוא אינו מתאפשר כאן, בכנסת ישראל? אז המטרה של החוק שלי היא באמת לאפשר לאותן נשים אמיצות, שלראשונה מרימות את קולן ואומרות בבירור: הנציגים המכובדים של המפלגות החרדיות, אתם מייצגים אותנו, אבל אנחנו גם רוצות לייצג את עצמנו בעצמנו. יש לנו קול. אתם לא יכולים למנוע מאתנו את הקול הייחודי הזה, ששייך אך ורק לנו. כי הרי גם בחברה החרדית, גם בחברה הערבית, בחברה הבדואית, בכל חברה שהיא, נשים מהוות 50% ואף יותר, כמו שאמרנו, נציגות של החברה. אז מבחינת האחוזים אנחנו מדברים על שותפות מלאות לחיים באשר הם, וכמובן לחיים הדמוקרטיים. יש הצעות חוק דומות, שמציעות לקבוע רף מאוד גבוה להשתתפות נשים ברשימות, ואני תומכת בלב שלם, אני תומכת בכל ההצעות האלה. יחד עם זאת, אני יודעת ומוכרת לי ההתנגדות של חלק מהמחוקקים שנמצאים בבית הזה. מה שאנחנו היינו רוצים זה לתת דריסת רגל לנשים; לתת דריסת רגל לנשים. ואנחנו מאמינים ומאמינות שמהמקום הזה, שיתאפשר להן לרוץ גם לרשויות המוניציפליות וגם לכנסת ישראל, הדינמיקה של הפנים, של החברה שלכם ושלנו, היא כבר תעשה את העבודה. כאשר אומרים לי: מה, זו בחירה של אותם אנשים, זו בחירה של אותה החברה שרוצה להדיר את הנשים, והנשים בעצם נותנות את הסכמתן, אני רוצה לשאול אתכם: האם בתקופה החשוכה ביותר בימי האנושות, כאשר הייתה עבדות, רבותי – וזה התקיים הרי בארצות-הברית של אמריקה, עד המאה ה-19 התקיימה עבדות – האם העבדים נתנו את הסכמתם לתופעה הזאת? זה שהם לא התמרדו כל יום, זה שהם לא הלכו להפגנות והרימו את קולם נגד העניין הזה, זה לא אומר שהם היו בעד. בתקופת האפרטהייד, כאשר חילקו בין שחורים ללבנים, גם בארצות-הברית וגם במקומות אחרים, האם אלה ששיתפו פעולה עם החוקים האלה, החוקים הגזעניים, הנוראיים, שהדירו והפלו, האם הם נתנו את הסכמתם לכך? לא ולא ולא. ככה גם הנשים החרדיות. גם כאלה שהיום יושבות בשקט והן מפחדות; מפחדות מזה שיפגעו בהן, שיפגעו בשמן הטוב, שיפגעו בזיווג של הילדים שלהן, של הבנות שלהן, של הבנים שלהן. זה שהן כרגע לא נמצאות שם, ברחובות, זה שהן לא יוצאות לכיכר-השבת או לכיכר-רבין ומתנגדות לעניין הזה שיש מפלגות שמייצגות ציבור שלם אבל לא את הנשים, זה לא אומר שהן תומכות. ושלא תגידו לנו אחרת; אנחנו נמצאים ונמצאות בקשר שוטף עם אותן הנשים, והן אלה ששלחו אותנו לכאן. וזאת הבטחת הבחירות שאנחנו נתנו. אני באופן אישי והמפלגה שלי באופן כללי התחייבנו שנפעל למען ערכי השוויון במדינת ישראל. השוויון, רבותי, מתחיל כאן, בבית הזה. אנחנו מהווים את הדוגמה. אנחנו נותנים דוגמה לכל השאר. אז אם יבואו אלי מחברות כאלה ואחרות, עסקיות, ויגידו: מדוע אני צריך לשלב נשים אבל אתם בכנסת מסרבים לשלב נשים בשירותכם, ולכם יש מפלגות, מפלגות של בית-הנבחרים הזה – יש מפלגות שמדירות נשים; מדוע אני חייב? מה אגיד לאותו נציג של חברה? מה אני אגיד לאותו מנהל? אז אני אומרת שאנחנו צריכים לשים סוף לתופעה הזאת. כמו שהתגברנו על כל כך הרבה מכשולים: שלא הייתה נציגות מספקת של נשים בכלל, ולא הייתה נציגות של עולים, ולא הייתה נציגות של ערבים – אנחנו התגברנו על המכשולים האלה. אז אני מבקשת את תמיכתכם. אני מבקשת מכולכם לתמוך בהצעת החוק הזאת, שתיתן דריסת רגל לנשים – גם לנשים חרדיות, וגם, כמובן, לנשים ממגזרים אחרים, שלפעמים נדמה לנו שאנחנו יודעים יותר טוב מה הם רוצים. אז לא, יש להם קול. יש להם קול, והקול הזה, חשוב שיישמע כאן בכנסת ישראל. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. תשובת הממשלה, חבר הכנסת יריב לוין? לא, אין תשובת ממשלה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. אין תשובת ממשלה. הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – מניעת השתתפות בבחירות בשל היעדר ייצוג לבני שני המינים), של חברת הכנסת קסניה סבטלובה – קריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 42 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – מניעת השתתפות בבחירות בשל היעדר ייצוג לבני שני המינים) נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 42 נגד, 16 בעד, אחד נמנע. הצעת החוק לא נתקבלה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אדוני, גם אני בעד. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אראל מרגלית – לפרוטוקול; זה לא משנה את התוצאה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין בעד החוק – לפרוטוקול, אבל זה לא משנה את התוצאה. <הצעת חוק הכשרות לאנשי מקצוע בתחום הבריאות בנושא מגדר ונטייה מינית, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1846/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק הכשרות לאנשי מקצוע בתחום הבריאות בנושא מגדר ונטייה מינית, התשע"ה–2015, של חברת הכנסת מיכל רוזין וקבוצת חברי הכנסת – תנמק את הצעת החוק חברת הכנסת מיכל רוזין. עשר דקות לרשותך. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד יושב-ראש הישיבה, סגן יושב-ראש הכנסת – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אתה עונה לי? אני יודעת שליצמן עונה לי. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אוקיי, בסדר, תודה. פתאום אתה נדיב אתי. אני מתחילה לדאוג, חיים. – – כבוד חברי הכנסת, אתמול היה לנו יום חגיגי ומרגש. קיימנו לראשונה בכנסת יום שלם – כמובן, בתמיכתו של יושב-ראש הכנסת – שעסק בזכויות הקהילה הגאה. לצערי הרב, המליאה לא הייתה מלאה, אבל היציע היה צר מלהכיל את כל חברות וחברי הקהילה שהגיעו לכאן, ובאמת התרגשו מאוד מכך שהכנסת מכירה בהם, בצרכים שלהם, במצוקות שלהם. אבל היום המציאות טופחת על פנינו כאן במליאה, אחרי שביום ראשון האחרון עלו שבע הצעות חוק לוועדת שרים לחקיקה וכולן נדחו או קיבלו סירוב; התנגדות של הקואליציה. היום אנחנו שומעים שוב ושוב תשובות לקוניות, לא ענייניות, על הצעות חוק שבאות להיטיב עם הקהילה הגאה. אתמול עלה לכאן ראש הממשלה ואמר: "כל אדם נברא בצלם אלוהים" – ולכן כולם שווים ולכולם מגיעות זכויות שוות. אמר. אז הוא אמר. אבל לצערי הרב, זה לא סתם שהוא אמר ובכך הוא סיים. הקהילה, לצערי הרב, פעמים רבות משמשת שטיח אדום של מר נתניהו בבית הלבן, באומות העולם המתוקנות, הליברליות, המערביות, שבהן הוא בא ומספר עד כמה היחס לקהילה הוא יחס טוב, יחס הוגן, יחס של זכויות אדם, שוויוני. לאחר הרצח הנורא ב"בר-נוער" באוגוסט 2009 ראש הממשלה אמר: אני יודע שיש צרכים מיוחדים לקהילה; אני מבטיח לכם שאנחנו קשובים, ושאני אקדם עם שרי הממשלה דברים חשובים. שנתיים לאחר הרצח הוא שוב אמר: "אין מקום לאפליה בחברה הישראלית. אפליה באשר היא פסולה ומאוסה, ועל כולנו מוטלת האחריות לקיים חברה פתוחה, ליברלית, ומעל הכול – נטולת שנאה ואלימות"; אז הוא אמר. בשבוע הגאווה הוא בירך את הקהילה ואמר: "המאבק להכרה בכל אדם כשווה בפני החוק הוא מאבק ארוך" – יש לנו לאן להתקדם, אבל אני גאה בישראל שהיא מהמדינות המתפתחות בעולם בנושא ביחס לקהילה. אני מזכירה את כל הציטוטים האלה כי גם אתמול עלה פה ראש הממשלה. לצערי, הוא לא טרח לברך, לא אותנו, ראשות השדולה הגאה, ולא את יושב-ראש הכנסת – על קיום היום החשוב הזה. אבל אכן הוא בא לכאן ואמר: כל אדם נברא בצלם, ולכן כולם שווים, ולכולם מגיעות זכויות. אז סוף-סוף הוא דיבר על הקהילה בעברית ולא באנגלית, אבל הוא לא אמר שום דבר. שום דבר הוא לא אמר, מכיוון שהאמירה האמיתית של כנסת ישראל כרשות מחוקקת והאמירה הישראלית של ממשלת ישראל היא בסופו של דבר בחקיקה ובתקציבים. בכך נבחן יחס. כאשר מסתכלים על הממשלה, כאשר מסתכלים על הכנסת, רוצים לראות מה אנחנו עושים, לא רק מה אנחנו אומרים; ואני האחרונה שמזלזלת באמירות. אמירות הן הדבר חשוב מאוד, העלאת מודעות זה דבר חשוב מאוד, אבל בסופו של דבר רוצים לראות תקציבים, רוצים לראות שינוי. אם הייתם מתנגדים רק לנושאים של דת ומדינה יכולתי עוד להבין; יש לכם קואליציה קשה, אף שבקואליציה הקודמת החרדים לא היו, הם ישבו אתנו באופוזיציה. הייתי עוד יכולה להבין. אבל מדוע אתם מתנגדים להעלאת תקציבים לארגוני נוער של הקהילה? מדוע אתם מתנגדים להצעת החוק הזאת שאני מעלה עכשיו – הצעת חוק שבעצם מדברת על הכשרות חובה לכל הצוותים הרפואיים? אין פה עניין של דת ומדינה, אין פה עניין של תקציב; יש פה עניין לחייב שבשבע שנות לימודי רפואה ובלימודי סיעוד חלק מסילבוס החובה במערכת האקדמית בלימודים ובהכשרה של רופאים, של אחים, של אחיות, של רופאות ושל צוותי הסיעוד יהיה על הקהילה. אתם בטח שואלים: למה? למה צריך את זה? הם לומדים לרפא אנשים, למה הם צריכים להבין את הקהילה? אנחנו מבינים יותר ויותר שיש צורך להבין, מכיוון שהעדויות שנאספות על היחס לעשרות ומאות – ושר הבריאות, אני מקווה שאתה מקשיב לי – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – מתנגד לחוק הזה. <מיכל רוזין (מרצ):> אני לא בטוחה שאתה מתנגד. אני רוצה לומר לך שגם בקהילה שלך, אף שאתה לא מכיר בכך, לפחות 10% הם בנות ובני הקהילה. בכל האוכלוסיות והמגזרים יש גם בנות ובני הקהילה, לכן הם גם האלקטורט שלך, והם גם מצביעים עבורך. בסופו של דבר, האדם לא רק נברא בצלם אלוהים, אלא יש לנו החובה לרפא כל אדם ולדאוג לו לסיעוד ולרווחה; לכל אדם, כך אומרת התורה. לכן, העובדה שעשרות ומאות מטופלים מדווחים שרופאים נותנים להם אבחנות שגויות – כי באותו רגע שהמטופל אומר: אני הומו, או לסבית, או טרנס, מייד האבחנה של הרופא היא מוטעית; שולחים אותם לבדיקות מיותרות, נותנים להם אבחונים לא נכונים, ומזל שלפעמים זה מתגלה אחר כך, בבדיקות ההמשך – מעידה על יחס פוגעני ומזלזל לאחר חשיפה של נטייה מינית. 3% מהמטופלים מציינים שהצוותים הרפואיים מתייחסים אליהם בצורה מפלה ומאוד לא מכובדת. אני רוצה לתת לכם ממש דוגמאות, קודם כול דוגמאות מתחום הרפואה הכללית, אבל גם מהרפואה הפסיכולוגית, כמובן. אומר ר', הומו מוצהר בן 33 שהופנה על-ידי רופאת המשפחה שלו בדחיפות לרופא כירורג בגלל כאבי בטן קשים, שהוא כתב באבחנה על ההרגלים המיניים ועל יחסי המין שהוא מקיים. לא רק שהוא הרגיש מושפל – בדיעבד התברר בבית-החולים שהאבחנה הייתה מופרכת לחלוטין, ונשענה על בורות וחוסר ידע רפואי בסיסי: הוא פשוט קישר אוטומטית את אורח החיים ואת נטייתי המינית עם כאבי הבטן שלי. העובדה שאין ידע – העולם לא מתחלק לשחור ולבן, זה לא רעים וטובים, זה עניין של ללמוד, להבין, לדעת. אותו רופא צריך לדעת, צריך להכיר, כמו שהוא צריך להבין כשבא אליו מטופל, הוא צריך לשאול אותו שאלות גם על חייו האישיים, כדי להבין מעבר לכאב בטן מה יכול לגרום לזה, הוא צריך גם כמובן להכיר את העניין הזה. כמובן, כאשר מגיעה – מספרת מטופלת אחרת שהיא מגיעה לרופא, והיא משתפת שהיא חיה בחיים משותפים עם בת-זוג. מייד שולחים אותה לעשות בדיקת איידס; מייד שולחים אותה לכל מיני בדיקות לא רלוונטיות. כל כך הרבה מטופלים מבני הקהילה לא הולכים לטיפולים. השר ליצמן, הם לא הולכים לרופאים, הם נמנעים מללכת, יש ירידה מאוד גדולה בטיפול עצמי, בהגעה למוקדי חירום, לבתי-חולים, בהגעה לרופאים. אנחנו רואים הזנחה, אנחנו רואים בקרב נשים לסביות שכ-40% מהן סובלות מסוכרת, מהשמנת יתר, מלחץ-דם גבוה, ממחלות שהיו נחסכות מהן אם היו הולכות לרופא. הן נמנעות מללכת לרופא. ולא נדבר על הרפואה הנפשית – כאשר אתה מגיע לפסיכולוג והוא אומר לך: אה, אתה הומו, את לסבית, אז כנראה כל הבעיות וכל הדברים כמובן נובעים מזה. לצערי הרב, ההתעלמות הזאת לא רק שלא מקדמת את היחס שלנו לבני ובנות הקהילה, היא לא מקדמת אותנו כחברה, היא לא מקדמת את הרפואה, כי אם 10% באוכלוסייה לפחות אינם מרגישים בטוחים ובטוחות להגיע לצוותים רפואיים, מפחדים ללכת למיון ולבתי-חולים, מפחדים מהיחס המפלה, לא הולכים לעשות בדיקות כמו לסרטן צוואר הרחם – שאנחנו יודעים שהן מונעות סרטן, אנחנו יודעים את זה. יש היום מספיק מחלות שנמנעות אם יש בדיקות מוקדמות. איך אנחנו מעודדים את האוכלוסייה הזאת להגיע? צריך להתייחס לנתונים, אי-אפשר להגיד: הרפואה מקבלת את כולם, תלך לכל רופא. בסופו של דבר, צריך את ההכשרה הזאת. שוב, אני חוזרת ואומרת, אין סיבה להתנגד להצעת החוק הזאת. זו לא הצעת חוק תקציבית, אין פה עניין של דת ומדינה, אין פה הפרת סטטוס קוו. יש פה להגיד לצוותים הרפואיים: התקדמנו, ואתה צריך לדעת לא רק את הדברים האלמנטריים על מנת לרפא את הגוף – היום אנחנו מבינים שגוף ונפש קשורים – אתה צריך להכיר את הנושא, אתה צריך לדעת איך לגשת, איך לדבר, זה חלק מהטיפול, זה חלק מהשירות, ואין שום סיבה להתנגד. אני קוראת לכולכם לתמוך בכך. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. ישיב שר הבריאות הרב יעקב ליצמן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה אתה מתנגד, למה? <מיכל רוזין (מרצ):> לא, אני באמת רוצה לשמוע תשובה עניינית. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> ההסבר לא היה ענייני, אז התשובה לא יכולה להיות עניינית. <מיכל רוזין (מרצ):> ההסבר שלי לא היה ענייני? <קריאה:> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אה, גם אני יודע לעשות "אה". בואו נעשה מקהלה. <חיים ילין (יש עתיד):> אני לא מקבל, אבל תגיד – – – <מיכל רוזין (מרצ):> ההסבר שלי היה – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כן, היום זה פורים באמת, ונהפוך הוא. אתם יודעים שזה יום פורים קטן, אתם יודעים את זה? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אתה גם חושב שאסור – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, לשם קבלת רישיון או תעודה במקצועות רפואיים, נדרשים המבקשים לעמוד בכמה תנאים הקבועים בחוק. הצעת חוק זו באה להוסיף תנאי לדרישות הקיימות כיום, ואני מתנגד, ובזה גמרתי את העניין. <מיכל רוזין (מרצ):> למה אתה מתנגד? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> עכשיו אני אגיד לכם דברי תורה. יש לי זמן, אמרו לי שאני יכול לדבר עד שלושת-רבעי השעה. <מיכל רוזין (מרצ):> בשבע שנים אי-אפשר ללמוד קורס אחד בנושא הזה? למה – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> פרשת השבוע. אז אני אשאל אתכם על פרשת השבוע. בפרשת השבוע עשו עגל הזהב. "כי תשא את ראש" – עגל הזהב, מה היה? משה רבנו בא, יורד מן השמים, אחרי שהוא נתן את התורה, הוא ראה את העגל, הוא רואה את המחולות, הוא שובר את הלוחות, הוא עולה למעלה. אין דבר, את יכולה לצאת, כי זה דברי תורה, את לא רוצה לשמוע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה זה קשור? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> את לא רוצה לשמוע דברי תורה, אני מבין את זה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה זה קשור? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני מבין שאת לא רוצה לשמוע דברי תורה, אין בעיה. <מיכל רוזין (מרצ):> אני לא יוצאת. אתה יכול להגיד עד מחר. <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא בגלל התנ"ך. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> ומשה רבנו שובר את הלוחות, שובר את הלוחות, עכשיו הוא עולה אל השמים – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> הוא עולה אל השמים, מה הוא אומר? הוא רוצה להיות מליץ יושר ליהודים. הוא אומר לשמים, מה הוא אומר? ויאמר משה אל ה': "אנא, חטא העם הזה חטאה גדולה". זה העורך-דין, זה מליץ היושר. הוא רואה את החורבן, הוא רואה את הדבר – – – <מיכל רוזין (מרצ):> איך אתה משווה דמויות של מטופלים לחטא? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> הוא אומר: "אנא, חטא העם הזה חטאה גדולה". איך זה קורה? <מיכל רוזין (מרצ):> ואיך אתה משווה את זה לחטא? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כתוב בספרים, כי משה רבנו וה' באמת יודעים שחטאו. זה שהם יודעים שחטאו, זאת חצי תשובה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – לתת בראש, יש רוב, לא? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> גברתי, היו לך עשר דקות להסביר, אני לא הפרעתי לך; אפילו לא שמעתי אותך, כי זה לא מעניין אותי. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אבל תדבר לעניין. <מיכל רוזין (מרצ):> כי אתה לא עונה לעניין, אתה מסביר לי למה הומואים זה חטא. אתה לא מסביר לי. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> העם אמר את דברו, העם אמר שאנחנו בקואליציה, לא אתם. העם אמר את דברו. שנתיים הייתי באופוזיציה, סבלתי. עכשיו העם אמר את דברו. <יעל גרמן (יש עתיד):> העם אמר את דברו, אבל אתם רק 5%. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> גברתי, כל מה שאני תיקנתי בחצי שנה, את לא עשית בשנתיים, על מה את מדברת כאן? לא עשית כלום במשרד הבריאות, רק ועדות גרמן עשית כל היום. מה עשית שם? <יעל גרמן (יש עתיד):> אתה בומבה, אתה הכי טוב, אתה יותר טוב ממני. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תסבירי לי מה עשית שם חוץ מוועדות. את מטיפה לי מוסר? את מטיפה לי מוסר? <יעל גרמן (יש עתיד):> לא עשיתי כלום, אתה הכי טוב שבעולם, אבל אתה רק 5%. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> שנתיים היית שם ולא עשית כלום. אני בחצי שנה עשיתי במה שאת לא היית עושה אפילו בעשר שנים. <יעל גרמן (יש עתיד):> אתה גיבור ישראל, הכול טוב ויפה, אבל אתם רק 5%, אתם לא יכולים להכתיב ל-100%. <קריאה:> איי איי איי. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני חושב ששכנעתי אתכם, עם כל הכבוד, ולכן אני קורא לכנסת להתנגד לחוק. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. חברת הכנסת מיכל רוזין, עוד שלוש דקות יש לך. <מיכל רוזין (מרצ):> וחיים נתן לי עוד דקות. <היו"ר יצחק וקנין:> שלוש דקות אני נותן, לא הוא. הוא יכול לתת על חשבון – אני לא יודע איזה חשבון, אבל יש לך שלוש דקות, ואם תחרגי טיפה, אני לא – אני אאפשר לך. <מיכל רוזין (מרצ):> השר ליצמן, מכיוון שאני לא מזלזלת בחוכמתך ובהבנתך היטב את כל מה שאמרתי, אף שאתה טוען שלא דיברתי לעניין, אני בטוחה שהקשבת ואתה יודע שדיברתי לעניין. ברור לי שיש לך בעיה עם הסוגיה. ברור לי שאתה חושב שהם חוטאים גדולים, אבל אתה כשר שכל הזמן מצהיר שאתה לא שר של יהדות התורה, אתה שר של כל עם ישראל וכל מדינת ישראל וכל האזרחים והאזרחיות, וכולם צריכים לקבל טיפול רפואי שוויוני ושווה ולא מפלה, לכן אתה צריך לדאוג שכל הרופאים יבינו וידעו איך לטפל במטופלים שלהם, ומה שאתה עושה עכשיו – אתה מועל בתפקידך, בתפקידך כשר הבריאות של כל מדינת ישראל. זה שאתה עמדת פה ואמרת: אותי בחרו ואני עכשיו בשלטון, מראה בדיוק את חוסר ההבנה שאתה שר של כל בני ישראל, של כולם – של יהודים, של ערבים, של הומואים, של סטרייטים, של כולם. אתה שר של כולם, ואתה לא יכול להגיד: האוכלוסייה הזאת חוטאת ולכן היא לא תקבל ממני טיפול. אתה לא יכול להגיד את הדברים האלה. צר לי מאוד על התשובה שלך. יכולת לתת הרבה מאוד תשובות ענייניות, בחרת בדבר תורה, בדבר תורה שאומר שהם חוטאים. זה מה שהיה לך לענות לי, במקום לדבר על רפואה? אתה רוצה שאני אעמוד ואקריא לך את שבועת הרופא? מה אומרת שבועת הרופא וכיצד צריך לטפל בכל אדם וכל אישה, בכולם, ובעיקר בגר ובעיקר באחר? איך אתה עומד פה ומקריא לנו דבר תורה ומספר לנו ומזלזל בנו ואומר לנו: סליחה, אותי בחרו, ואני בשלטון? או שאתה שר של כולם או שאתה שר של 5% מהאוכלוסייה. לא ביקשתי ממך להיות השר של ההומואים והלסביות, ביקשתי ממך להיות שר של כל האזרחים והאזרחיות ותושבי ותושבות המדינה. ואם אתה מבין שיש בעיה ויש לקות ויש אפליה ויש יחס מזלזל שגורם לאנשים להיות חולים יותר, וחס וחלילה למות, אז לא יכול להיות שאתה תעמוד פה ותטיף לנו מוסר על עגל הזהב. לא יכול להיות, כי חלק מהעניין גם שהתורה מצווה לנו זה להתייחס בשוויון ולהתייחס בדרך-ארץ ולהתייחס לכל אדם כנברא בצלם. ומה שעשית פה הוא לא יהודי והוא לא אנושי. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק הכשרות לאנשי מקצוע בתחום הבריאות בנושא מגדר ונטייה מינית, התשע"ה–2015, של חברת הכנסת מיכל רוזין וקבוצת חברי הכנסת – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 44 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הכשרות לאנשי מקצוע בתחום הבריאות בנושא מגדר ונטייה מינית, התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 44 מתנגדים, 33 בעד. הצעת החוק לא נתקבלה. <הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – רפואת שיניים לאנשים שמלאו להם 65 שנים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1249/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת איציק שמולי) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – רפואת שיניים לאנשים שמלאו להם 65 שנים), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת שמולי, עשר דקות לרשותך. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי השרים, חברי וחברי וחברות הכנסת – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, נא לשמור על השקט באולם המליאה. חבר הכנסת מקלב, אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, נא לשמור על השקט. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. – – אני מתכבד להביא היום הצעת חוק לכנסת, הצעת חוק שמלווה את הכנסת עוד מהכנסת הקודמת ומהכנסת שלפניה; הצעת חוק שמי שהגיש אותה בפועל זה חבר הכנסת חיים כץ הפעלתן, עוד בהיותו יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, והיום כידוע הוא שר הרווחה. אני רוצה דווקא להתחיל לא מהצעת החוק, אני רוצה להתחיל מהסיפור שפורסם היום בבוקר בכותרת ב"ידיעות אחרונות" על ניצול שואה מרמת-גן, שמו משה אליהו. הוא בן 91, והוא במצב סיעודי. הוא מחובר לחמצן ולהשגחה צמודה. הוא מוכר, הוא הוכר על-ידי מדינת ישראל כניצול שואה. הוא פנה למשרד האוצר בבקשה לטפל בשיניים, ומה מצאה לנכון ממשלת ישראל להגיד למר אליהו בן ה-91? תוכיח לנו שמצב השן הוא פרובלמטי רק בגלל העובדה שהיית בשואה. זה מה שמצא לנכון משרד האוצר לענות לאותו אדם: תוכיח לנו שהשן היא פרובלמטית מפני שהיית במחנה ריכוז. עכשיו, מה רוצה ממשלת ישראל שהוא יעשה? מה? שהוא ילך לגרמניה לחפש את אותו נאצי שהתעלל בו? שימצא אותו וגם יביא ממנו אישור רפואי? זה מה שאומרת ממשלת ישראל לניצולי השואה לעשות כדי לקבל הכרה? להביא אישור רפואי ממישהו, אלוהים יודע ממי, שהנזק בשיניים נגרם כתוצאה מהשואה. איך אפשר לספק אישור כזה בכלל? מי יכול לתת אישור כזה עשרות שנים אחרי השואה המקוללת שקרתה לעם? מי יכול? חברי חברי הכנסת, מרב, מרב – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת מרב מיכאלי ויושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני, אתם מנהלים איזה דיון ביניכם באמצע המליאה בצעקות. זה לא מקובל. אדוני ימשיך. <יעקב מרגי (ש"ס):> יחסית שקט – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> יחסית זה דבר יחסי, חבר הכנסת מרגי. אז מה שאומרת ממשלת ישראל לאותו בן-אדם: תזכור איזו שן כאבה לך לפני 70 שנה, וגם אם אתה זוכר, סע לגרמניה ותביא אישור ממישהו שהתעלל בך, אם הוא בכלל בחיים ואם הוא ירצה לתת לך אישור. זה מה שאומרת ממשלת ישראל לעשות. אבל עניינה של הצעת החוק, אדוני היושב-ראש, נוגעת לאנשים שהם בכלל לא בתוך הקריטריונים של ניצולי שואה. אלה אנשים שהם בכלל לא רשאים להגיש בקשה; אנשים שהם אזרחים ותיקים במדינת ישראל, שסובלים סבל חמור מאוד ממצב השיניים שלהם. הרי ממילא מתוקף גילם הם מאופיינים באופן כללי בחולי רב יותר, וזה כמובן רלוונטי גם לבריאות הפה והשיניים והחניכיים. ומה נשאר להם, חברי חברי הכנסת, לאנשים הוותיקים בחלק הזה של חייהם? מה נשאר להם? פעם בשבוע לבקר את הנכדים, לרדת בבוקר יחד עם המטפל הסיעודי לספסל בגינה לראות כמה אנשים, לחייך חיוך רחב. אבל מי ירצה לצאת מהבית כשאין לו שיניים? מה נשאר לאנשים בגיל הזה? ליהנות מאיזו פרוסת עוגה? ליהנות מאיזו ארוחה טובה ביום ההולדת? אבל מי יכול לאכול כל דבר אם השיניים שלו הן חסרות? מה נשאר לאנשים האלה? לחיות טיפה ברווחה? אבל איך אפשר לחיות ברווחה כשבאופן יומיומי, רגע-רגע, כאבי תופת בשיניים מלווים אותך? ואני רוצה להגיד לכם, לפי הנתונים שפורסמו בפעם הקודמת כשניסו להעלות כאן את הצעת החוק, 60% מהקשישים במדינת ישראל סובלים מחוסר בשיניים. מרביתם – 52% מתוך האוכלוסייה הזו – מחוסר מוחלט. מחצית מהקשישים – סליחה, כמעט מחצית – 43% מהאנשים הקשישים במדינת ישראל שצריכים טיפול שיניים לא מקבלים אותו פשוט כי אין להם כסף. אז תכליתה של הצעת החוק, אדוני היושב-ראש, היא לספק טיפולי שיניים מונעים, משמרים ומשקמים לאותה אוכלוסייה שעברה את גיל 65. אנחנו כמובן נכונים לבוא בדברים עם הממשלה כדי לראות אם ההטבה הזו צריכה להינתן, אדוני שר הבריאות, באופן אוניברסלי – מובן שיש לזה השלכות רוחב גדולות מבחינה כלכלית – או אם הדבר הזה צריך להינתן לפי מבחני ההכנסה. אבל תשובת הממשלה לא יכולה להיות "לא" וזהו, כי יש בעיה; יש בעיה שכמעט 50% מאותה אוכלוסייה שנדרשת וצריכה טיפולי שיניים לא מקבלת אותם כי אין להם כסף. וכפי שאתה, אדוני שר הבריאות, עשית מהלך אדיר, אדיר, בעניין של טיפולי שיניים לילדים – אף שהיו לא מעט ציניות וביקורת גם על המהלך הזה, עשית מהלך אדיר בקדנציה הקודמת שלך כשר הבריאות. אבל נדרש פה מהלך משלים; גם אם המהלך הזה יהיה הדרגתי, גם אם הוא יהיה בגדר לתקוע את הרגל בדלת, בדיוק כפי שאנחנו עושים בכנסת ובממשלה בתחומים אחרים. ואני רוצה, לסיום, אדוני היושב-ראש, להקריא לכם מכתב, ואני מבקש את תשומת לבם של חברי הכנסת, ולפחות את השקט מחברי הכנסת, מכתב ששלחה לי גברת רונה ניר. אני הזדעזעתי כשקיבלתי את המכתב הזה, שבו היא סיפרה שמה שהיא עושה יום-יום, מה שהיא עושה יום-יום זה להדביק את השיניים שלה בדבק מגע. אתם שומעים מה אני אומר לכם? להדביק את השיניים שלה בדבק. והיא אומרת: כותבת לך אישה מבוגרת. כואב לי, אני זקוקה מיידית ובדחיפות לטיפולי שיניים. אבל עם קצבת הביטוח הלאומי על סך 1,600 שקל בחודש, אתה רק יכול לחלום, אבל חייב לוותר בכאב על חיי חברה, כי כשאין לך שיניים אתה מתבייש לצאת החוצה ולהיראות בחברה; על הזמנת משפחה לארוחה, על מתנה לנכדים, על חיי תרבות, על טיול בארץ – אי-אפשר, חייבים לוותר. באין שיניים אין חיים, אין טעם לחיים. אנחנו הקשישים – כך היא כותבת – רוצים לחיות, ליהנות ולתרום מהידע שרכשנו בצעירותנו; להופיע בפני הציבור, או לצאת לעבודה שתכניס לנו מעט כסף להקלת המחיה. דרושה לנו, הקשישים, כדי שנדבר ונחייך לעומדים מולנו, מערכת שיניים טובה ובריאה. אלה הם חיי וחיי רבים מדור הקשישים בארץ, ועצוב שכך. כשהנכדה שלי מחבקת אותי, הנכדה בת החמש מחבקת אותי ושואלת אותי: סבתא, מה עם השיניים שלך? אני מחבקת אותה. היא לא תראה את הדמעות בעיני. אני מקווה – כך היא כותבת לחברי הכנסת – שתצליחו ותתחייבו בפני ובפני הקשישים שתעשו את הכול, את כל מה שניתן, שלפחות עניין טיפולי השיניים יעבור ויאושר. אני מודה לכנסת, ומבקש מהכנסת ומהממשלה לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת שמולי. ישיב על ההצעה שר הבריאות הרב יעקב ליצמן. אם יש תשובה, יש הצבעה. אם רוצים לדחות, אז תשובה והצבעה במועד אחר. טוב, בהסכמת הממשלה והמציע, תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פיצוי עבור שירות מילואים לעצמאים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1796/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, אם כן, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פיצוי עבור שירות מילואים לעצמאים), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יואב קיש וקבוצת חברי הכנסת. יציג את ההצעה חבר הכנסת קיש. עשר דקות, אדוני, לרשותך. <יואב קיש (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, שרים, חברות וחברי הכנסת, הצעה זו היא חלק ממערך של חקיקה שאנחנו פועלים בו בכנסת הזו בשביל לחזק את המשרתים, במקרה הזה המילואימניקים, אשר מתוכם הצעה זו באה לעזור לאותם עצמאים. הכוונה בעצמאים בעיקר לאלה שיש להם עסק קטן. עסק – זו יכולה להיות חנות, זה יכול להיות משרד רואי-חשבון. עצמאים שבעצם נקראים למילואים, עוזבים את העסק שלהם, ולעתים, כמו שקרה גם בתקופת "צוק איתן", מוצאים את עצמם בתקופות מאוד ארוכות, חודש ואף מעלה מכך, מחוץ לעסק. עכשיו, נכון, יש פיצוי שקבוע בחוק, כמו שכל שכיר מקבל – היושב-ראש, קצת שקט. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי חברי הכנסת, אנחנו מבקשים קצת שקט. במרפסת שם של הקואליציה, קצת שקט – שחבר הכנסת קיש יוכל לנמק את הצעתו החשובה. <יואב קיש (הליכוד):> כן, ואני מבטיח שזה גם לא יהיה ארוך. מדובר בהצעה שתיתן פיצוי לעצמאי, תוספת של 25% ממה שאותו שכיר לצורך העניין היה מקבל. וזה בא לכמת בתוכו את כל הקשיים שיש לעצמאי כשהוא עוזב למילואים, לעומת קשיים שיש לשכיר. אני חושב שהדבר הזה יהווה איזשהו סימן, איזושהי נקודת אור, ובאמת הסתכלות אל אותו פלח מאוד רגיש, שמצד אחד תורם ומשרת, ומצד שני משלם ברמה האישית מחיר כבד מאוד על כך שהוא משרת. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת קיש. משיב בשם הממשלה שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ. חבר הכנסת קיש, אני מבקש את שמונה הדקות שהשארת, להעביר אלי בפעם הבאה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תגמול המילואים, בדומה לגמלאות מחליפות הכנסה אחרת כגון דמי לידה, נפגעי עבודה וכדומה, נועד לפצות את המבוטח בגין אובדן הכנסתו בתקופה שבה הוא איננו עובד. בסעיף 272 לחוק הביטוח הלאומי נקבע שיעור הגמלה אשר מוענק למשרת במילואים, כאשר לעניין עובד עצמאי מדובר בשכר הממוצע ב-90 הימים שלפני השירות המילואים, בתוספת הפרשי תגמול אם שכרו השנתי על-פי השומה עלה על הממוצע הזה. הצעת החוק שבנדון מבקשת לקבוע כי תגמול המילואים לעובדים עצמאים שהכנסתם הממוצעת ליום קטנה מ-500 שקלים – כ-15,000 שקלים בחודש – יהיה גבוה ב-25% מממוצע שכרם. כאמור לעיל, תגמולי המילואים נועדו לפצות בגין אובדן ההכנסה של המשרת במילואים בתקופת שירותו בלבד. הנחת המוצא של המציעים היא כי הכנסתו של עובד עצמאי הנה גדולה יותר, והפסדיו בגין השירות גבוהים יותר בהתאמה – חברנו, אדוני, אני עונה לו. יובהר כי ההנחה הזאת בהכרח לא מתקיימת, וייתכנו מקרים שבהם אובדן ההכנסות דווקא נמוך יותר מהכנסה הממוצעת שחושבה. בנוסף, תיקון כזה יצריך בחינה מחדש של בסיס החישוב בכל הגמלאות מחליפות השכר לעצמאים, שהרי האמור בהצעה חל גם לגביהן, לדוגמה עובדת עצמאית היוצאת לחופש לידה. כמו כן, מביאה ההצעה להבחנה בין עצמאים ושכירים באופן שאינו מוצדק בהכרח בכל המקרים. יצוין כי מימון תגמולי המילואים הנו מתקציב משרד הביטחון, כאשר על-פי נתוני מינהל המחקר של המוסד לביטוח לאומי, עלותה של ההצעה רק בעניין התוספות עבור עצמאים היא כ-20 מיליון שקלים מדי שנה, ללא מרכיב פטור מדמי הביטוח. יוער כי בישיבת ועדת השרים ב-14 בפברואר 2016 אושרה לקריאה טרומית הצעת חוק דומה של חבר הכנסת עפר שלח. עוד מבקשת הצעת החוק פטור מתשלום דמי ביטוח בגין העובד המשרת במילואים – בעד כל תקופת השירות. כידוע, תשלום דמי הביטוח הנו הבסיס לרכישת זכויות מכוח חוק הביטוח הלאומי, וניתן להניח כי מנסחי ההצעה לא התכוונו כי זכויות אלה תיפגענה. על כן, חסרה בהצעה התייחסות לסוגיית מימון תשלום דמי הביטוח האלה, מאחר שמעסיק משרתי המילואים לא יישא בהם. זאת אומרת, יהיה לך תת-ביטוח. עוד יצוין כי המעסיק משמש כצינור להעברת הכספים, וממילא אינו נפסד בגין העברת הכספים בעבור עובדיו. על-פי הערכות מינהל המחקר של המוסד לביטוח לאומי, חלקה זה של ההצעה נאמד ב-100 מיליון ש"ח. החלטת ועדת השרים לחקיקה הייתה לתמוך בקריאה טרומית בחלקה הראשון של ההצעה בלבד, כך שהחלק שעוסק בתוספת של 25% יוצמד להצעת החוק של עפר שלח. לעניין הפטור של 100 מיליון השקלים הוועדה התנגדה. יודגש כי קידום הצעת החוק מותנה בכך שהמשך ההליכים ייעשה בהסכמה עם משרד הביטחון, משרד האוצר והמוסד לביטוח לאומי. אדוני, חבר הכנסת, אתה מסכים לתנאים האלה? <יואב קיש (הליכוד):> מסכים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מאחר שחבר הכנסת מסכים, אז אני מסכים שהצעת החוק תעבור ותוצמד, ואני מקווה שהוא יקבל תמיכה, כפי שזה נראה, מחברי הכנסת. נראה איך מקדמים את הצעת החוק, ונרשום אותך בעוד חוק בספר המחוקקים של מדינת ישראל. גם אני וגם ציבור משרתי המילואים העצמאים נודה לך. אני מבקש שהכנסת תתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשר הרווחה והשירותים החברתיים. חבר הכנסת קיש, יש לך מה להוסיף? <יואב קיש (הליכוד):> לא. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא. ביקשה להתנגד להצעת החוק חברת הכנסת טלי פלוסקוב. שלוש דקות לרשותך, גברתי. <קריאה:> ויי, חברת קואליציה. <קריאה:> ואז היא לא תוכל להצביע בעד, אתה מבין? <טלי פלוסקוב (כולנו):> אל תופתעו, חברים, כי אני לא הולכת להתנגד להצעת החוק הזאת. אני אפילו רוצה לברך את חבר הכנסת יואב קיש על הצעת החוק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אה, את זה אסור לך לעשות. את סגנית. את סגנית. <טלי פלוסקוב (כולנו):> מותר לי. למדתי שמותר כאן לדבר על מה שאתה רוצה, וזאת פעם ראשונה שאני מנצלת את הבמה הזאת, ואני כן רוצה להגיד כמה מילים לגבי הצעת החוק שהייתה אמורה לעלות היום לסדר-היום, ולשמחתי הרבה הורדה מסדר-היום. אני מדברת על הצעת חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה (תיקון – קביעת תאריך עברי לציון יום הניצחון), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת יואב בן צור. רבותי, אני רוצה להקריא לכם מ"ויקיפדיה" מה זה – – – <יואב בן צור (ש"ס):> – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> שנייה, תן לי לסיים. תאמין לי, חבר הכנסת בן צור – אני אגיד, ובסוף תגיד לי אם יש לך טענות, בסדר? אני רוצה להקריא לכם: "ביום זה, יום הניצחון על הנאציזם, אנחנו מצדיעים למי ששחררו את העולם מן הסיוט שבו הוא חי במשך שש שנים ארוכות; מיליוני החיילים מצבאות בעלות-הברית שניצחו במערכה הגורלית לעתידה של האנושות, המערכה הכבדה רבת-הקורבנות על כבודו של האדם וחירותו. לצד הכוחות שנלחמו בחירוף נפש נגד חיית האדם הנאצית, היו גם כמיליון וחצי מן הגיבורים האלה – בני העם היהודי – חיילים בצבאות בעלות-הברית, לוחמים ביחידות הפרטיזנים בארצות מזרח אירופה ובשורות המחתרות האנטי-פאשיסטיות במערב אירופה ובצפון אפריקה. בכל מלחמה – נלחמים על החיים ועל המוות. במלחמה נגד הנאציזם, נלחם הלוחם היהודי לא רק על חייו שלו אלא על חיי העם היהודי כולו". רבותי, אני רוצה לברך את חבר הכנסת יואב בן צור; אני רוצה לברך אותך, חבר הכנסת היקר, על שני דברים: אחד, היום במפלגת ש"ס יודעים מה זה יום 9 במאי, יום הניצחון על מלחמת העולם השנייה. <יואב בן צור (ש"ס):> עוד כמה אנשים יודעים. <טלי פלוסקוב (כולנו):> נכון מאוד. אני רוצה להסביר לכם, 9 במאי לאנשים האלה, שעכשיו הקראתי עליהם, זה לא תאריך; אלה שתי מילים שיש להן משמעות ענקית. כשאתה אומר: יום הניצחון – זה 9 במאי. לכן אני רוצה לברך אותך על הסכמתך ללכת לפשרה שבעצם הושגה כאן ועל הסכמתך להוריד את זה מסדר-היום. רבותי, אני מקווה מאוד שלקראת 9 במאי אנחנו נציין כאן ביחד את היום הזה – גם 9 במאי וגם, אם ירצה החוק, גם בתאריך העברי. תודה רבה לכם. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אז קודם כול ב-9 במאי, מה לעשות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברתי לנשיאות, חברת הכנסת פלוסקוב, אני מבקש להקריא לך את סעיף 77(ד) לתקנון הכנסת. גברתי חברת הכנסת פלוסקוב, אני לא הורדתי אותך מהדוכן, למרות שהסעיף הורה לי לעשות את זה. מקשיבה? אני מקריא לך את סעיף 77(ד) לתקנון: "תמכה הממשלה בהצעת חוק, או לא נקטה עמדה ביחס אליה" וכו', "רשאי אחד מחברי הכנסת הנוכח במליאה, כפי שיקבע יושב-ראש המליאה, להציע להסיר את הצעת החוק מסדר-היום, ולנמק את התנגדותו להצעת החוק במסגרת זמן שלא תעלה על שלוש דקות. קיבל אחד מחברי הכנסת רשות דיבור כדי לנמק את התנגדותו להצעת החוק, אך בדבריו תמך בה – יפסיקנו יושב-ראש הישיבה וייתן רשות דיבור לחבר כנסת אחר המבקש להתנגד". אז אני מתנצל על שלא נהגתי בהתאם לתקנון. אני חושב שזה היה מהלך לא ראוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> הא צריכה להתנגד עכשיו. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אני יודעת מה זכותי ומה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו נעבור, אם כן, להצבעה. אני אתן לך זכות תגובה. <קריאה:> – – – להצבעה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים כעת להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פיצוי עבור שירות מילואים לעצמאים), התשע"ה–2015. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פיצוי עבור שירות מילואים לעצמאים), התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 34 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. גם עמר בר-לב וגם יפעת שאשא ביטון מצטרפים לבעד – לצורך הפרוטוקול. בסדר. הצעת החוק הועברה בקריאה טרומית, ומועברת לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הודעה אישית של חבר הכנסת יואב בן צור> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת יואב בן צור, ששמו הוזכר – חבר הכנסת בן צור, ששמו הוזכר, מבקש למסור הודעה. בהתאם לתקנון, אנחנו נאפשר לו. בקשתי – תעשה קצר, כי הייתי אמור להפסיק את חברת הכנסת פלוסקוב כשהתחילה. <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רק רוצה לומר, שלאור רגשותיהם של רבים, שחשבו שאנחנו הולכים עכשיו לשנות איזשהם סדרי עולם, אני רוצה לומר שנגיש, בעזרת השם, הצעת חוק מתוקנת, שתאפשר גם למי – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה היה חשוב לך? <יואב בן צור (ש"ס):> יואל חסון, תן לי שתי דקות. אתה מוציא אותי מריכוז ואתה יודע שזה קשה. באמת, אתה מכיר אותי הרי מהוועדות. עכשיו שכחתי מה רציתי להגיד. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ציפיתי שהיושב-ראש יקרא אותי לסדר מוקדם יותר. הוא לא עשה את זה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> זה חוק מיותר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> רגע, אז אין הצבעה על החוק? <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני יושב-ראש המחנה הציוני, אנחנו נמצאים במדינה יהודית. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אין עוררין על זה. <יואב בן צור (ש"ס):> החוק אומר שצריך לתת עדיפות – דקה – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – – <יואב בן צור (ש"ס):> – – – צריך לתת עדיפות לתאריך העברי. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אין קשר. <יואב בן צור (ש"ס):> אני לא נולדתי וחלמתי בלילה, אלא עקב פניות של אנשים שחוגגים את היום הזה, וביקשו לחגוג אותו גם בתאריך העברי. אנחנו נגיש הצעת חוק מתוקנת, שבה יהיה אפשרות לחגוג או ואו, או מי שרוצה, יחגוג בשני הימים – גם ב-9 במאי וגם בכ"ו באייר. תודה רבה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> סיבה למסיבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת יואב בן צור. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> יואב, כל מי שלחם לא ישכח לעולם את היום הזה. <הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – ארגון סטודנטים ארצי יציג), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2361/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא על סדר-היום: הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – ארגון סטודנטים ארצי יציג), התשע"ו–2015, של חברת הכנסת שולי מועלם וקבוצת חברי כנסת. תציג את הצעת החוק חברתי חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – – <יואב בן צור (ש"ס):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עשר דקות, גברתי, לרשותך. חברי חברי הכנסת. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, חוק זכויות הסטודנט, כפי שהוא מנוסח היום, אינו מכיר או מתייחס לארגון המאחד תחתיו את אגודות הסטודנטים הפועלות במוסדות האקדמיים השונים. מאידך – חבר הכנסת גפני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת גפני, קצת יותר בשקט. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> מאידך, המדינה מתנהלת מול ארגון שכזה – כיום, התאחדות הסטודנטים בישראל, המייצג 300,000 סטודנטים מכל רחבי הארץ. המדינה מאפשרת לארגון לפעול בשם הסטודנטים לקידום ענייניהם ורווחתם, ואף מסתייעת בו כדי לגייס את הסטודנטים בישראל למשימות לאומיות וחברתיות חשובות במסגרת פרויקטים רבים ושונים, לדוגמה מאבק בהסתה ובאנטישמיות ברשתות, שאליו נרתמים סטודנטים באופן וולונטרי; סיוע לאזרחים ותיקים, על-ידי עזרה בעולם המחשבים והתנדבות עם ניצולי שואה; 1,400 סטודנטים נרתמו בשנה שעברה לסייע לתושבי הדרום בזמן "צוק איתן", ועשו פעילות כיף לילדים בקו האש, הפעלות לילדים במקלטים וגיוס תרומות לרכישת צעצועים ומזון. עד היום, כל הסדר למען אלפי סטודנטים ששירתו במבצעים ובמלחמות כדוגמת "צוק איתן" ונעדרו מהלימודים ומהמבחנים, נעשה מול התאחדות הסטודנטים – זאת מבלי שהמדינה מכירה בהם באופן רשמי. כל המאבקים שנעשו לאורך השנים מול נציגי הסטודנטים נעשו גם הם מבלי שהמדינה מכירה בהם באופן רשמי. יושבים פה במליאה כמה מחברינו, חברי כנסת שבעברם כיהנו כראשי ההתאחדות – למשל חברי חבר הכנסת איציק שמולי, צחי הנגבי, חברתנו גילה גמליאל. הם מכירים היטב את האבסורד שבו המדינה מתנהלת, גם ברבדים שמחייבים תקצוב ושינויים תקציביים, אולם היא לא מכירה באופן רשמי בגוף שמייצג את הסטודנטים. לשם קביעת מינהל תקין כפי שראוי במדינת חוק, מוצע בחוק הזה לעגן את מעמדו של הארגון כארגון יציג, שהוא יהיה עמותה או חברה לתועלת הציבור, שיהיה הארגון היציג של הסטודנטים בישראל, ושיוכר כך אם חברות בו מרבית אגודות הסטודנטים בארץ. התיקון נועד להכיר בארגון-העל של הסטודנטים, המייצג סטודנטים בכל רחבי הארץ. סטודנטים חברים באגודות הסטודנטים במוסדות האקדמיים, ואלו מאוגדות תחת ארגון-גג אחד, אשר ההצטרפות אליו היא על בסיס וולונטרי. כדי להבטיח כי ארגון זה הוא שמייצג את מרבית הסטודנטים בישראל, על הארגון – בהקשר היום הוא התאחדות הסטודנטים הארצית, או גוף אחר שיקום במקומה – להוכיח כי הוא מאחד תחתיו את מרבית אגודות הסטודנטים במוסדות האקדמיים ובאוניברסיטאות ברחבי הארץ. מטרת החוק הזה היא לקבוע התנהלות תקינה של המדינה מול ארגון יציג של הסטודנטים במדינת ישראל. אני פונה לכל חברי וחברותי בבית להצטרף לחברי הכנסת שתמכו בהצעה – מירב בן ארי, עליזה לביא, איציק שמולי, איתן כבל, יפעת שאשא ביטון, אברהם נגוסה, יואב קיש – ולתמוך יחד אתי בחוק הזה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. משיב על ההצעה בשם הממשלה סגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת שולי מועלם, הצעת החוק שבנדון נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה ב-21 בפברואר 2016, והחלטת ועדת השרים הייתה לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית, בכפוף להסכמת משרד החינוך ובתיאום עם משרדי האוצר, הכלכלה והמשפטים. ועדת השרים גם קבעה כי הצעת החוק תחזור לפני קריאה ראשונה לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה. הצעת החוק מבקשת לתקן את חוק זכויות הסטודנט, התשס"ז–2007, ולקבוע פרמטרים להכרה בארגון סטודנטים יציג. חוק זכויות הסטודנט, התשס"ז–2007, בנוסחו כיום, אינו מתייחס לארגון המאחד תחתיו את אגודות הסטודנטים הפועלות במוסדות. הצעת החוק הנ"ל נועדה להכיר בארגון שכזה הפועל לטובת ולרווחת כלל הסטודנטים בישראל בפריסה ארצית, במטרה לייצגם כלפי גופי ממשל ואף כלפי גורמים בין-לאומיים. על-פי הצעת החוק, הסטודנטים יהיו חברים באגודות הסטודנטים במוסדות, ואלו יהיו מאוגדות תחת ארגון-על אחד, אשר ההצטרפות אליו תהיה על בסיס וולונטרי. הצעת החוק גם קובעת כי לצורך קבלת הכרה כארגון סטודנטים ארצי יציג יוכח כי התאגיד מאגד תחתיו את מרבית האגודות במוסדות המוכרים בדרך של חברות בעמותה או בעלות במניה, לפי העניין, וכך יובטח כי אכן אותו ארגון מייצג את מרבית הסטודנטים בישראל. נוסף על כך קובעת הצעת החוק לראשונה גביית חובה מסטודנטים של דמי רווחה לטובת פעילות אגודת הסטודנטים במוסד האקדמי וגביית תשלום חובה בסך 0.1% משכר הלימוד במוסדות המתוקצבים לטובת ארגון הסטודנטים היציג. ראשית, יצוין כי בעבר הופץ תזכיר חוק מטעם משרד החינוך שנוסחו דומה מאוד לנוסח המוצע, אולם הנוסח שהופץ בזמנו לא כלל את תשלומי החובה כאמור. נוסח הצעת החוק הממשלתית תואם עם נציגי התאחדות הסטודנטים, נציגי משרד המשפטים, המועצה להשכלה גבוהה ומשרד החינוך. ככלל, אין מניעה עקרונית בקידומו של חוק זה, למעט ההוראות לעניין תשלומי הרווחה, שיש לבחון לעומק את משמעותם. לאור האמור, מוצע להצטרף לעמדת הממשלה ולתמוך בהצעת החוק של חברת הכנסת שולי מועלם וקבוצת חברי הכנסת בקריאה טרומית, וכאמור, בסייגים שהוצגו בפתיח של תשובתי בהתייחס לבחינת נושא תשלומי החובה, ובכפוף לדחיית תוקפו של החוק לתחילת שנת הלימודים הבאה, אוקטובר 2017, אשר מוסכם גם על התאחדות הסטודנטים, על מנת לאפשר זמן התארגנות והיערכות של המוסדות ליישום החוק, ובכפוף לתיאום עם המועצה להשכלה גבוהה. לכן, אני מציע לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לסגן השר. חברת הכנסת מועלם-רפאלי רוצה לומר משהו? לא. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – ארגון סטודנטים ארצי יציג), התשע"ו–2015, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – ארגון סטודנטים ארצי יציג), התשע"ו–2015, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> את במקומו של עמיר פרץ? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, אני הצבעתי בטעות במקומו של עמיר פרץ. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת מרב מיכאלי הצביעה בטעות במקומו של עמיר פרץ, ואנחנו אומרים את זה לפרוטוקול. חברת הכנסת גרמן וחבר הכנסת גנאים וחברת הכנסת בן ארי מבקשים לצרף את הצבעתם, וגם חבר הכנסת איתן כבל. הוא פה? שמעתי את קולו. הוא פה? <איתן כבל (המחנה הציוני):> מי מנהל את הדיונים? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בלי אלו שהצטרפו, התוצאות הן 27 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. מזל טוב. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית והיא עוברת להכנה בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. <הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – שירותי הובלת נפטרים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1339/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – שירותי הובלת נפטרים), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת מרב מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת מרב מיכאלי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אני רוצה לקוות שחבר הכנסת גפני מאפשר לנו את זה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ככל שתהיה הסתייגות בעניין השבת, אז אני מניח – הרב גפני. עשר דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני. אז מעשה שהיה כך היה: חבר, נפטרה אמו. כדרך הטבע או לא כדרך הטבע, אימא נפטרת זה דבר שקורה. עצוב מאוד, תמיד פרידה. אבל מוות – חלק מהחיים. באתי לשבעה ומצאתי אותו נסער לא פחות מהמוות שלה – מהעובדה שהיא נפטרה בחג. היא נפטרה בחג בבית – לא אמרתי את הדבר המרכזי ביותר. היא נפטרה בבית, בחג, ומסתבר שאין מי שיבוא לקחת את הנפטרת מהבית בחג. אין. פשוט אין. חברה קדישא, למותר לציין, ברור, מובן מאליו, איננה עובדת בשבת או בחג. נעשו טלפונים – טלפונים לחברות אמבולנס פרטיות, לכל מיני בתי-חולים. שכונה מרוחקת בירושלים. לא נמצא מי שייקח את הנפטרת מהבית. התחילו לתת להם עצות. אמרו: תשימו אותה על הרצפה, תפעילו את המזגן, תסגרו את החדר, שלא – לא עלינו. שעות ארוכות ארוכות ארוכות עד שנמצא האמבולנס שהסכים לבוא, לקחת את הנפטרת, את גופתה, לבית-הקירור הקרוב, וגבה תמורת התענוג קרוב ל-5,000 שקלים בלבד – הסכום הפעוט והצנוע של 5,000 שקלים עבור מה שבחוק המדינה מחויבת לספק חינם. הרי המדינה מחויבת לספק את שירותי הקבורה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אנחנו משלמים על זה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אבל מה, מה קורה כששירותי הקבורה נפרדים משירותי ההובלה? מסתבר, חברות וחברים, שאז לא רק שאין מי שישלם בעבור שירותי ההובלה – אגב, ביטוח לאומי מחזיר סכום – של מה? 300 שקל או איזה סדר גודל כזה, אבל בשעות המשרד, מסתבר. מסתבר. בקיצור, בינתיים, בעודי חוזרת נדהמת מהדבר המדהים הזה, התחלתי לקבל גם פניות ציבור אחרות. כותבות לי אזרחיות שאומרות שבשעות שהן באמת הכי שבורות ומזועזעות, שגופת המת או המתה מהמשפחה הקרובה מוטלת בבית, מה שהן צריכות להתחיל להתעסק אתו זה למצוא מי ייקח את הנפטר או את הנפטרת, את הגופה מהבית, וכמה ישלמו להם. מסתבר שחברה קדישא עובדת בשעות המשרד, ומסתבר שגם בלילה, גם בחג וגם בשבת אין מי שיפנה גופות מהבית. כמה שזה נשמע מופרך, כמה שזה נשמע הזוי, זה היה המצב. לשמחתנו, בעודנו מבררות את הדרך למצוא פתרון לדבר הזה, יצא תזכיר של חוק ממשלתי גדול, עב-כרס, לתיקונים בשירותי הקבורה. ואנחנו לקחנו ממנו בדיוק את הפרק הזה, שנוגע להובלת נפטרים. עשינו תיקונים קלים בשביל לוודא שאכן הוא פותר את כל הבעיות לשיטתנו, והגשתי את החוק – אגב, כבר בכנסת הקודמת. והנה, כשעלה החוק לוועדת השרות והשרים התברר שיש שלל בעיות הלכתיות: אסור להזיז את המת בשבת, המת בשבת הוא משוקץ, ובוודאי לא יהודיות ויהודים יכולים להזיז אותו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הוא לא משוקץ, הוא מוקצה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> הוא מה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מוקצה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מוקצה, תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> זה מושג הלכתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אני מודה, מודה, מודה, מודה. זאת דיסלקציה מקומית. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> סליחה שתיקנתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. המת הוא מוקצה ואסור שיהודים ויהודיות ייגעו בו. אבל מצד שני, ברור לכל בר-דעת – ושר הדתות הוא הראשון שהבין מייד – שגם אי-אפשר שהמת יישאר לפעמים בחג של שלושה ימים בבית. ישבנו, ואני רוצה להודות ולציין באמת את המסירות האדירה של כל הגורמים. ישבנו – אני לא יכולה לספר לכם, חברות וחברים, על הפורומים, פורומים של 12 ו-15 איש ואישה – ישבנו אולי איזה חמש פעמים. ומסתבר קודם כול שחברה קדישא – פורום חברות קדישא – הראשון שמודע לבעיה, וכבר זמן רב עובד על מתווה שיסדיר את העניין ויאפשר לתת תשובות, אגב, לכל סוגי הנפטרות והנפטרים בכל מקום ובכל זמן ושעה. הם גם פנו לסמכויות הלכתיות, קיבלו את כל ההכשרים והפתרונות ההלכתיים הנדרשים לעניין זה, שלא יהודיות ויהודים יהיו אלה שבאמת יעשו את הפינוי בשעות הרלוונטיות. וישבנו עם הביטוח הלאומי, ואני צריכה לציין לטובה את הביטוח הלאומי, שבאמת גם הוא, אגב, גם הביטוח הלאומי כבר הרבה מאוד זמן עוסק בסוגיה הזאת, ולהודות כמובן – לשר הדתות אני עוד אודה כמה וכמה פעמים, מסכן, הוא היה באמצע כל הלחצים האלה חזור והילחץ. פורום חברות קדישא, גם שר הרווחה, באיזשהו רגע, אחרי הכול השר של ביטוח לאומי הוא שר הרווחה, וגם הוא נתן את ברכתו, ואפילו האוצר הסכים להקציב את אותם משהו כמו 10, 12, 13 מיליון שקלים בסך הכול שיעלה לפתור את הדבר הזה. סיכמנו על מתווה. פרטיו של המתווה, חברות וחברים, ייכתבו בנוסח המדויק שיובא לפני קריאה ראשונה. גם ועדת שרים כמובן תיתן עליו את דעתה, וכל שאר המשרדים וכל שאר הגורמים, ככה שבדיוק כל מה שצריך להיות מוסדר, בוודאי מבחינה הלכתית – בוודאי לוודא שלא יהיה חילול שבת, אבל גם מבחינת התקנות של הביטוח הלאומי. ולא פחות מזה, אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, באחד המתווים שבחנו הייתה אופציה שהיה נראה שהיא פותרת את הבעיה, אבל הבנו ממנה שבמרכז לא תהיה בעיה – במרכז יימצאו חברות של לא יהודים שיבואו בכל שעה, זה יהיה כדאי להם כלכלית, יהיו להם מספיק פינויים. אבל בפריפריה, כמו שאתה אומר בצדק, בפריפריה זה כנראה לא יהיה כדאי כלכלית, ואז מה עשינו בזה? מה עשינו? הפקרנו את הפריפריה? מתים בשבת בפריפריה ילונו בבית ורק במרכז יקבלו פינוי? לא מתקבל על הדעת. המשכנו לשבת על המדוכה עד שפתרנו את הסיפור הזה. אז באמת מדובר במאורע מרגש, דבר שעל פניו היה צריך להיות מובן מאליו, אבל לפעמים קורה בחיים, דברים נופלים בין הכיסאות, ולפעמים גם קורה שמסובך להזיז חזרה את הכיסאות ככה כדי לסגור את השורות ולסדר את העניינים. ולשמחתי, התכנסו ביחד כל הגורמים – ואני רוצה לחזור ולהודות להם: לאברהם מנלה, יושב-ראש פורום חברות קדישא; לאורית, הסמנכ"לית המדהימה באמת ורבת-התושייה וכל הצוות שלהם המעולה; למנכ"ל משרד הדתות והסמנכ"ל במשרד הדתות – וגם יש יועץ חדש לשר, הידעתם? משה בא-גד, היועץ החדש לשר הדתות, תתחדש ובהצלחה; שר הרווחה והצוות שלו, כמובן קורל ואילן והאנשים בביטוח לאומי. צריך להגיד, חברות וחברים, בביטוח לאומי באמת, ימים ולילות של עבודת נמלים על כל הביורוקרטיה הקטנה הזאת שתאפשר לשלם ולתת את ההחזר למי שיעשו את הפינוי. וכמובן, שר הדתות ויושב-ראש המפלגה שלו אריה דרעי, שהיה מגויס לזה לא פחות. אז אני רוצה לקוות שעכשיו נצביע כולנו בעד בקריאה טרומית – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – – בהסכמה – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בוודאי, כולם הסכימו, אחרת לא היינו מגיעות עד הלום. ועבר – בוועדת שרים לפני שבוע עבר החוק לקריאה טרומית, מגיע עכשיו בכל זאת להצבעת הכנסת, כי בסוף הכנסת מייצגת את הריבון, את העם, ולקראת קריאה ראשונה – – – <אלי אלאלוף (כולנו):> מי קבע שזה יעבור לוועדת הפנים? <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אנחנו עוד לא שם. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מי קבע שזה יעבור לוועדת הפנים? <אלי אלאלוף (כולנו):> זה מה שכתוב פה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אנחנו עוד לא שם, אלי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כתוב, כי בדרך כלל שירותי קבורה נדונים בוועדת הפנים, אבל אתה תגיד "ועדת העבודה והרווחה", וזה ילך לוועדת הכנסת ונדון בזה שם. <אלי אלאלוף (כולנו):> – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> כשנגיע לשם – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> יש למה לצפות. <קריאות:> – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> כי זה ביטוח לאומי, הוא צודק – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברים, ועדת הכנסת תכריע. אם יהיו לנו כאן שני קולות, אז ועדת הכנסת תכריע. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני אומר, לי רשמה כאן מזכירות הכנסת את ועדת הפנים. מכיוון שיושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות טוען שזה בסמכותו, אז אנחנו נעשה את מה שנהוג בדרך כלל, וועדת הכנסת תכריע. <יואב בן צור (ש"ס):> חכה, שתעבור הצעת החוק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ככל – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, בדיוק. מריבה אחת at a time, מה שנקרא. בקיצור, חברות וחברים, ברור ומובן מאליו שתמיכת הממשלה היא כשיש הסכמה על הדרך ועל כל הפרטים של החוק. הם ייכתבו בנוסח מדויק לקראת הקריאה הראשונה. למותר לציין, אני יכולה להגיד – אנחנו נדרשות לעמוד פה ולהבטיח שאנחנו נתקדם רק בהסכמת ממשלה, כאילו יש לנו אופציה להתקדם בלי הסכמת הממשלה – אבל חד-משמעית אני מתחייבת להתקדם – – – <קריאה:> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בוודאי בהסכמת הממשלה וכל שאר הגורמים, תוך וידוא – ואני אומרת את זה בלי שמץ של סרקזם – תוך וידוא שנשמרת קדושת השבת, שנשמר כבוד המת או המתה, לא פחות חשוב. אבל צריך לזכור שכבוד המת הוא ודאי לא להיות מוטל שבת וחג שלמים בבית, בלי שיש מי שיפנה אותו, והמשפחה בוודאי לא צריכה להתמודד בשעת היגון והאבל והמשבר עם גורמים פרטיים שעניינים רק להרוויח ולהוציא מהמשפחה כמה שיותר כסף. אז שוב תודה רבה, ואני מחזיקה אצבעות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי – דברים היוצאים מן הלב. ישיב על ההצעה השר לשירותי דת חבר הכנסת אזולאי. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אין משמעות להצעת – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> סגן המזכירה אמר את הדברים, וכך אכן אנחנו נעשה. בבקשה, אדוני השר. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, משום כבודה של המציעה חברת הכנסת מרב מיכאלי, לפני שאני אקריא את התשובה אני מעדיף להגיד כמה דברים בעל-פה על מנת להסיר ספק ולהבהיר. ישנה היום הצעת חוק גדולה וחשובה מאוד שבאה לתת מענה לכל הנושא של הנפטרים. מה אני אעשה, אני גם רגיש לנושא הזה, לא פחות ממך, ואני מכיר את זה – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אני הזכרתי – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> – – ואני נכנסתי למשרד, וזה אחד הדברים שקיבלתי על עצמי לעשות בו הכול הכול. מתברר לי שמשרדים רבים מטפלים בנושא הנפטרים – זה המינהל, זה משרד הרווחה, זה הביטוח הלאומי, זה משרד הפנים – כל העולם עוסק בנפטרים. אחת המטרות של החוק הזה היא לרכז את כל הטיפול בנפטרים במקום אחד – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני רק רציתי להציע שאולי נדאג שכל המשרדים האלה יתעסקו בחיים, ונשאיר רק למשרד אחד להתעסק בנפטרים. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני מקבל את ההצעה שלך, אבל לצערי הרב אנחנו לא יכולים לעצור את התופעה הזאת. היא קיימת, נרצה או לא נרצה. ולכן, בעצם מה שקרה כאן, חברת הכנסת מרב מיכאלי, באמת מתוך ראייה נכונה ובעיה אמיתית שקיימת, הבעיה הייתה שביום שבת או ביום-טוב – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> – – כאשר נפטר מישהו, יש בעיה לטפל בנפטר. זה נקרא מוקצה, זו ההלכה; יש עוד כל מיני – אני לא אכנס כאן לפרטי הלכות. זאת ההלכה, ואי-אפשר להתעסק עם הנפטר. אבל יש אנשים שבאים ואומרים: שמע, צריך להוציא את הנפטר מהבית. הדבר גם כרוך בחילול שבת, צריך לשלם, ואותם אנשים דורשים – אותם לא מעניין המת, אותם מעניין הכסף – ואנחנו באים לתת להם מענה. ולכן, כשבאה אלי חברת הכנסת מרב מיכאלי וביקשה והעלתה בפני את הנושא, מייד אמרתי: יש דברים בגו, אני מוכן לשקול את זה. בדקנו. הכי טוב היה לי לשמוע אותך ולהגיע לוועדת שרים לענייני חקיקה ושם פשוט לדחות את זה, ואת יודעת איך עושים את זה. לא עשינו את זה. לדברייך, קיימנו המון דיונים, גם עם מנכ"ל המשרד שלנו, גם עם חברים נוספים, עשינו הכול כדי למצוא את הפתרון הנאה להצעת החוק הזאת, ואכן הגענו עד הלום. מה לעשות, יש חברים שלא נוח להם עם הדבר הזה. זה עלול – אני אומר, זה עלול להתפרש שאנחנו נותנים את ידנו לחילולי שבת. אז לכן באנו ומצאנו פתרון, וברשותכם, אני אגש להקריא את התשובה, ובסוף הדברים – אני גם אומר, גם לך וגם לאלה שהתעסקו בזה. הרי התוצאה היא אותה תוצאה, בסוף כולנו נצטרך להגיע להצעת החוק. אחרי שהיא תעבור קריאה טרומית, לפני שהיא תעבור המשך חקיקה, היא תבוא חזרה לוועדת שרים לענייני חקיקה, אז בעצם אנחנו נמצאים באותו מקום. לכן, אין טעם כרגע לנהל מלחמת עולם. שנינו מסכימים על אותו דבר, שנינו רוצים לטפל בבעיה, ולכן עשינו הכול כדי להגיע להסכמה. כעת אני אקריא את הדברים: אדוני היושב-ראש, חברי, ועדת שרים לענייני חקיקה, בישיבתה ביום ה' באדר א' תשע"ו, 14 בפברואר 2016, החליטה לתמוך בהצעת חוק זו, ומתוך חשיבותה הרבה הוחלט כי בשלב זה הצעת החוק תועבר לקריאה טרומית במתכונת הנוכחית. מכיוון שבהצעת החוק ישנם כמה עניינים הדורשים תיקון והתאמות, בכוונת המשרד לשירותי דת, הפועל בשיתוף פעולה עם המוסד לביטוח הלאומי וגורמים נוספים, לערוך שינויים מהותיים בהצעת חוק זו, שהיא סעיף אחד מתוך הצעת חוק גדולה. כאמור, המשך הליכי החקיקה יתבצע תוך תיאום מלא עם המשרדים הנוגעים בדבר – משרד הרווחה, משרד הבריאות, משרד האוצר והמשרד לשירותי דת – ובטרם העלאת הצעת החוק לקריאה ראשונה היא תועלה שוב לדיון בוועדת שרים לענייני חקיקה. ואני אומר לך, חברת הכנסת מרב מיכאלי, אני מתפלל שתהיה לי הזכות להעביר את הצעת החוק הזאת, כי באמת זה יהיה אחד הדברים הגדולים שאני אוכל להגיד – את זה העברתי בממשלה. אכן, הבעיה שהצעת החוק באה לפתור היא קשה וכואבת. ועל אדם שמתו מוטל לפניו להיות עסוק אך ורק באבלו ובשמירה על כבוד הנפטר, בכבוד הראוי לו, ולא להתעסק בדברים אחרים, כפי שהזכרת. הנחיתי את גורמי המקצוע האמונים על כך למצוא פתרון הולם שיענה על מכלול ההיבטים השונים. ברצוני להבהיר כי עמדת הנהלת הקואליציה היא, שכל המשך החקיקה שייעשה בהצעת חוק זו לא יחול על שבתות ומועדי ישראל, אלא אם כן תימצא הדרך למניעת חילולי שבת וחגי ישראל. מקובל עלייך? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> תודה רבה. ובא לציון גואל. אני שמח. ברוך השם. אדוני היושב-ראש, לסיכום הדברים, אני מבקש להעביר את הצעת החוק הזאת להמשך חקיקה – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> קודם נצביע. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני יאמר – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> שכחתי את הנוהל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> סליחה, חברים, אני מנהל את הישיבה. אדוני יאמר לאן הוא מבקש להעביר. השר לשירותי דת דוד אזולאי: אין לי נפקא מינה, באמת שלא. מצדי שילך לוועדת הרווחה, לוועדת הפנים. הייתי מציע, על מנת להגיע לאיזו הסכמה והבנה בעניין הזה, להעביר את זה לוועדת הכנסת ושהיא תחליט מי הוועדה המקצועית – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: לפי התקנון, רק אם תישמע כאן הצעה נוספת מצד חבר כנסת לוועדה נוספת – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אוקיי. אמרתי – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כרגע הדעה שנשמעה – – – <קריאה:> – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – – של יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה. אם אדוני רוצה, אדוני יוכל לומר – – – השר לשירותי דת דוד אזולאי: אמרתי את שלי. ברגע שאמרתי את שלי, מה שתחליטו מקובל עלי. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת מיכאלי ביקשה לומר עוד משפט מן הצד. רגע, חבר הכנסת גפני רוצה להתנגד? חבר הכנסת הרב גפני מבקש לנמק התנגדותו להצעת החוק. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אז אני אענה אחר כך. היו"ר בצלאל סמוטריץ: עכשיו קיבלת שלוש דקות מהפודיום כמו שצריך. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): כמו שצריך. תודה, הרב גפני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חמש דקות, אדוני, לרשותך. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ידידי השר לשירותי דת, חברת הכנסת מרב מיכאלי, אני כמובן מעריך את כולם ואני חושב שכוונתה של חברת הכנסת מרב מיכאלי היא כוונה מצוינת, ואני תומך בכוונה הזאת, והעבודה שעשה השר לשירותי דת היא עבודה יוצאת מן הכלל. עם זאת, אני מבקש לומר שמדובר בדבר – אני נמצא פה הרבה שנים, בחוק כתוב לא מה הכוונה, בחוק כתוב שבתוך שלוש שעות. זאת אומרת, יהיה חילול שבת. כך כתוב בחוק. אי-אפשר להגיד שזה יהיה גוי או שזה יהיה יהודי, זה חל על כולם. החוק מנוסח רע, ולכן אני גם לא אוכל לתמוך בו אחרי ההבהרה של השר, שזה בסדר, וגם ההסכמה של מרב מיכאלי. למה עליתי להתנגד? אני מבקש מכל הגורמים הנוגעים בדבר – זה נכון שיש את משרד הדתות ויש את משרד הרווחה ויש עוד משרדים ויש את החברות קדישא, אבל יש גם אותנו. בסוף, בסוף, בסוף, אנחנו מצביעים. ואני מבקש: בכל פתרון שנעשה כדי למנוע חילול שבת, שגם אנחנו נהיה מעורבים. אנחנו גם נמצאים פה. המציאות הזאת, שאני לא יודע מה היו ההסדרים, אני לא יודע על מה דיברו, והחוק הזה הולך לעבור. אני לא אצביע בעדו בגלל הנוסח. לא אצביע בעדו. בחיים שלי לא הצבעתי על נוסח שמשתמע ממנו חילול שבת. אני מקווה, בעזרת השם, גם בעתיד לא להצביע על זה. יש פתרונות, אנחנו יודעים שיש פתרונות. אני מכבד אותך על ההצעה שלך, ואני אומר לך: יש לך פרטנר בעניין הזה, השר לשירותי דת, שהוא פרטנר מצוין בעניין. אני מבקש, אם רוצים שהעניין הזה יתקדם, אל תשאירו אף אחד בצד. אל תשאירו. חילול שבת זה הדבר הכי חשוב אצלנו. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת הרב גפני. חברת הכנסת מרב מיכאלי קנתה זכות תגובה. שלוש דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אדוני חבר הכנסת גפני, שכולם פה קוראים לך באופן קבוע בטעות "הרב" – – – יואל חסון (המחנה הציוני): כי הוא רב עם כולם. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> זה לא נכון. הוא רב. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – חשוב לי להגיד: דעתי – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> חבר'ה, תנו למרב לדבר. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> דעתי ידועה. לפי דעתי, חוקי מדינה לא צריכים להיות חוקי הלכה, אבל מכאן ועד להגיד שבחוק שלי כתוב חילול שבת יש מרחק מאוד גדול. בחוק שלי לא כתוב חילול שבת בשום פנים אופן. זה שכתוב שחייב להיות מפונה בתוך שלוש שעות, לא כתוב על-ידי מי. הבחירה שלך לעשות פרשנות כאילו כתוב שם חילול שבת היא בחירה מאוד מצערת, מה גם שהובטח לך כשישבו – זה לא שהשאירו אתכם בצד, היו נציגים, באמת – – – <משה גפני (יהדות התורה):> הם לא באים לפה להצביע. אני צריך להצביע. ישבו. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מאה אחוז. אני לא רוצה להתערב בסדרי העבודה אצלכם בסיעה. אצלנו בסיעה אני כיו"ר סיעה דואגת לנפק לכולם – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אל תציעי לי לדבר על הסיעה שלכם. לפעמים יש גם בסיעה שלכם ויכוחים. מה דעתך? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני היקר, מר גפני היקר, יש לי אך ורק כבוד, כידוע, לפועלך הפרלמנטרי, ואני בטוחה – – <משה גפני (יהדות התורה):> גם לי יש כבוד לאיך – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – שגם בעולם ההלכה לאדוני יש חידושים מפליגים. אבל כמו שאמרתי: אל תגיד לי שבחוק שלי כתוב חילול שבת, כי זה לא כתוב. אבל לשמחתי הצלחנו להרגיע את אדוני ולהניח את דעתו. אני בטוחה שעל הנוסח שיגיע לשולחן הכנסת לקריאה הראשונה אתה תצביע בשמחה יתרה. רק לפני שאני מסיימת, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד תודה למי שבלעדיה באמת בטוח שזה לא היה קורה, וזאת היועצת הפרלמנטרית שלי, מיכל גרא-מרגליות, שהיום לא יכולה להיות פה למרבה הצער, כי הילד שלה חולה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רפואה שלמה. <משה גפני (יהדות התורה):> רפואה שלמה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> על זה נדבר בחוק ימי מחלת ילד, אבל זה ייקח לנו עוד איזה שבוע-שבועיים, אז תודה רבה ובהצלחה, מר גפני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה על הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – שירותי הובלת נפטרים), התשע"ה–2015, בקריאה טרומית. מי בעד? ומי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – שירותי הובלת נפטרים), התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 41 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. גם חבר הכנסת בגין וחבר הכנסת יוסי יונה מבקשים לצרף את הצבעתם בעד. על פניו, אני לא שמעתי כאן כל הצעה נוספת, ולכן אני קובע שהצעת החוק תועבר לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – אימוץ על-ידי אזרח ישראלי), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/421/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת מרב מיכאלי) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – אימוץ על-ידי אזרח ישראלי), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת מרב מיכאלי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן. נכון. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> את יכולה לעשות סוויץ'? לעבור מהצעה להצעה? על כך תהיה לנו תשובה והצבעה במועד אחר – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> זה נכון. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – אבל חברת הכנסת, יש לה עשר דקות לנמק את ההצעה. בבקשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני. החלטתי, בשונה מחברותי וחברי שהבטיחו להם פה תשובה במועד אחר – החלטתי לקחת את זה, למרות שמדובר בנושא טעון לא פחות. ההצעה שמדובר בה, חברות וחברים, היא שינוי הנוסח – למי מותר ומי רשאי או רשאית בישראל לאמץ ילדות וילדים. היום כתוב בחוק, שאימוץ ייעשה רק על-ידי איש ואשתו, כלומר, רק על-ידי זוג נשוי, כזה שרשום במדינת ישראל כנשוי. וכזכור, במדינת ישראל יש רבות ורבים שעדיין לא יכולות ויכולים להתחתן, גם אילו רצו בכך – ולא כולם ולא כולן רוצות ורוצים בכך. ויש המוני ילדות וילדים שלא יימצא להם בית בגלל שהם לא מספיק טובים להימסר לזוג נשוי, אלא רק למי שהוא בְּרָרָה – לא נשוי, או חס וחלילה הורה יחיד או יחידה, או – עוד יותר חס וחלילה – הוֹרֶה והוֹרֶה או הורָה והורָה. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, עמד פה ראש הממשלה אתמול, כשציינו לראשונה בכנסת את יום הזכויות של הקהילה הגאה; בא במיוחד למליאה ביום שלישי אחרי הצהריים, עלה לדוכן ואמר: אני רק רוצה להגיד משפט אחד – הוא אמר: כל אדם נברא בצלם; ואמר עוד דבר: עמנו – אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו – עמנו הוא זה שהביא את זה לציוויליזציה לפני המון, המון, המון, המון שנים. והנה, עמדנו כאן היום עוד ועוד חברות וחברי כנסת והצענו הצעות חוק שיביאו שוויון לכל אדם שנברא בצלם, והקואליציה הצביעה נגד כולן. לא רציתי שאותו דבר יקרה בחוק האימוץ. על פניו יש ועדה שיושבת על המדוכה, למרות שצריך להגיד שיושב-ראש האופוזיציה, יושב-ראש המפלגה שלי יצחק הרצוג, כבר עשה כשר רווחה אי-אלו שינויים ביכולת לאמץ, והיום זה יותר פתוח, אבל החוק, החוק עדיין מכיר רק זוג נשוי כמי שבכלל מותר לו להגיש מועמדות לאמץ ילדה או ילד. ומה פשעם של כל הילדות והילדים שיכולים להיות מאומצים על-ידי הורים נפלאים, הורות נפלאות, אבל הן פשוט לא נשואות? איזה היגיון יש להגיד: אדם לא יוכל בכלל להגיש מועמדות, לתת לרשויות לבדוק אם הוא מתאים או מתאימה להיות הורָה, רק בגלל שהוא לא נשוי או נשואה. ההצעה שלנו אומרת, אדוני: כל אחד – בהתאמה, כמובן – בהתאם להחלטת הרשויות, יוכל לאמץ; כל אחד, כל אחת, לבד או במשותף. אנחנו החלטנו לחכות לממשלה, לקבל את המלצות הוועדה שעוסקת בענייני האימוץ ולקוות שזאת תהיה המסקנה, ושהממשלה תאפשר לקבל אותה ולהעביר אותה בחוק. בהמשך לציון היום המיוחד לזכויות הקהילה, ובאמת מתוך הכרה שכל אדם נולד בצלם ולכל אדם, לפחות בעיקרון, יש זכות להיות הורֶה או הורָה, אני מניחה את הצעת החוק הזאת כאן היום ואחכה, כמו שאמרנו גם קודם, בהחזקת אצבעות לתשובת הממשלה במועד אחר. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – אימוץ על-ידי בני-הזוג), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/450/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת מיכל רוזין עם הצעה צמודה. שלוש דקות לרשותך, גברתי. בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד סגן יושב-ראש הכנסת, תודה, חברי כנסת נכבדים, אחרי ההתרגשות וההתעלות אתמול מהיום החשוב בכנסת, אנחנו פה ביום קשה, שבו אנחנו רואים איך הקואליציה קוצרת בלי בושה את כל הצעות החוק שעוסקות בקהילה הגאה, ולא מוכנים אפילו לנסות לראות באילו דברים ניתן ללכת לקראת הקהילה ולייצר את השוויון הכל-כך נחוץ ומבורך. אני חושבת שנושא אימוץ הילדים נוגע לאחת המהויות העיקריות בעניין השוויון והאפליה, ואין ספק שהתפיסה שממנה אני באה, וכמובן חברתי חברת הכנסת מיכאלי – ברכות על החוק שעבר – באה ואומרת שכל אדם ואישה זכאים ורשאים, ואנחנו מחויבים לאפשר להם, גם לאהוב את מי שהם רוצים וגם להקים משפחה, כמובן. העובדה, כולנו במדינת ישראל מאוד מאוד מעודדים – ממשלת ישראל מעודדת בהרבה מאוד חקיקות הבאת ילדים לעולם, טיפול בילדים וכדומה. כאשר זה מגיע, כמובן, לקבוצות אוכלוסייה שאינן עונות על הסטנדרט, האידיאולוגיה של למי מותר שיהיו ילדים ולמי אסור שיהיו ילדים – אז כמובן, כשזה מגיע לקהילה גורסים וגורסות חלק מחברי וחברות הכנסת, נבחרי ונבחרות הציבור פה, שהם אינם זכאים להיות הורים לילדים. אנחנו יודעים עד כמה יש ילדים רבים וילדות רבות שמחפשות בית, אותם ילדים וילדות שהמציאות לא שפרה עליהם וגורלם לא שפר עליהם. לצערי הרב, העובדה שיכול להיות להם בית, בית חם, שהם יכולים למצוא הורים שיאמצו אותם ויגדלו אותם – ילדים שנפלטו מבתים, ילדים שהוזנחו, ילדים שעברו התעללות על-ידי ההורים הביולוגיים שלהם, ילדים שחס וחלילה איבדו את ההורים מסיבה כזאת או אחרת ואין מי שידאג ויטפל בהם. יש פה הורים שיכולים לקחת אותם, לגדל אותם, לאהוב אותם, להעניק להם. העובדה שאנחנו רואים תא משפחתי אך ורק כאיש ואשתו, רק גבר ואישה, בעצם מפקירה את אותם ילדים לפנימיות או, כמובן, לפעמים לגורל אכזר מכך. אני חושבת, האמת, אני די מזועזעת היום מתשובתו של השר ליצמן אלי, שכל חברי הקהילה הם חוטאים והם עגל הזהב ולכן לכל דבר שקשור אליהם הוא בכלל לא יכול אפילו להתייחס. אבל העובדה, באמת, היא שבעניין הזה אנחנו דווקא מפקירים את אותם ילדים וילדות שזכאים לבית, שראוי שנמצא להם בית חם ואוהב, והם יכולים למצוא – גם על-ידי יחידים, דרך אגב; גם הורים יחידים, כפי שאמרה חברתי חברת הכנסת מיכאלי, הורים יחידים שמגדלים ילדים, ובוודאי הורים בני אותו מין. אני חושבת שאנחנו מפקירים את הילדים האלה, מזניחים אותם, ושוב פוגעים בקהילה גדולה מאוד שיכולה להיות תא משפחתי. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעות לסדר-היום> <כוונת הממשלה להקים בתי-קזינו באילת> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום. סיימנו למעשה את החקיקה ואנחנו עוברים להצעות לסדר-היום. איפה השר יריב לוין? איזה שר נמצא פה? השר פה? בסדר. אז אנחנו עוברים כרגע להצעות לסדר-היום בנושא: כוונת הממשלה להקים בתי-קזינו באילת, מס' 2988, 2992, 3051, 3059 ו-3063. ראשון הדוברים, חבר הכנסת דב חנין. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, עמיתי חברי הכנסת, אדוני השר, נמצאה הגאולה לכל בעיותיה של ישראל. מה שאנחנו צריכים, מספר לנו ראש הממשלה, זה קזינו. הנה הדרך לפתור את הבעיות, זו הסוגיה שראש הממשלה מוכן לגייס לה זמן, משאבים ומאמצים. עמיתי חברי הכנסת, קזינו זו סכנה. יש על זה כל כך הרבה ספרות, יש על זה כל כך הרבה ידע בעולם. מה עושה קזינו? קזינו מעודד הימורים, קזינו מעודד פשיעה, קזינו, אדוני שר התיירות, מעודד זנות. אני רוצה לברך אותך, אדוני שר התיירות. שמעתי שבמשרדך יש היום דיון מקצועי בשאלה איך אנחנו במערכת התיירות מונעים שימוש – כדי להתמודד עם תופעות של זנות. כל הכבוד על הדיון הזה, ששמעתי עליו מיושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת. אבל אתם עושים בדיוק את ההפך. כשאתם מייצרים קזינו אתם בדיוק מעודדים את התופעות הבעייתיות והמסוכנות שאנחנו צריכים להילחם בהן. מסמך של משרד האוצר מלמד אותנו שגם בישראל הקמת בית-קזינו צפויה להוביל לגידול של 30,000 במספר המהמרים הבעייתיים והמכורים. ומי הם המהמרים האלה? המהמרים האלה הם עניים, המהמרים האלה הם אנשים שמחפשים את הישועה הכלכלית בהימורים. קזינו הוא נזק חברתי, קזינו הוא נזק תרבותי, קזינו הוא נזק גדול לעיר אילת, שאנחנו צריכים לעזור לה. צריך לעזור לאילת וצריך לעזור לתיירות באילת, אבל לא זו הדרך. עמיתי חברי הכנסת, אני שמחתי לראות עד כמה רחבה ההתנגדות בכנסת – אדוני היושב-ראש, ממפלגתך בצד האחד ועד הרשימה המשותפת בצד השני, כולל מספסלי הליכוד, חברי כנסת, כולל חברים שנמצאים כאן כרגע במליאה. התנגדות רחבה מקיר לקיר. אני שואל את עצמי: למה ראש הממשלה כל כך מסור לנושא הזה? אני רוצה להציע תשובה טנטטיבית, ולהזכיר את מה שאני נזכרתי בו כששמעתי על עמדתו של ראש הממשלה. אני רוצה להזכיר את הכתבה שפרסם בספטמבר 2001 העיתונאי והתחקירן מרדכי גילת. הוא כתב על ביקורו הראשון של מר שלדון אדלסון בארץ, וסיפר שהביקור הראשון הזה לא הוקדש לעסקים, אבל אדלסון ביקש לדעת אם יש כאן בישראל בכלל בתי-הימורים. ידידים השיבו לו: אין. כאן זה לא אמריקה, לא נותנים לזה רישיון. הוא צחק, אמר שאיננו מבין מדוע, ופלט שלכל בעיה אפשר למצוא פתרון. והנה ראש הממשלה נתניהו מציע היום את הפתרון. בכתבה מתאר גילת בפירוט את ניסיונות השכנוע להקמת קזינו באילת, בים-המלח, או בשיתוף עם ירדן, כיצד אדלסון שכר יועצי תקשורת, נפגש עם חברי כנסת ושרים בכירים, ופגש אפילו את הרב עובדיה יוסף במסגרת ניסיונו לשכנע את ש"ס לתמוך בשינוי החוק במדינה. גילת מספר גם על התרומות בסך כמיליון דולר שאדלסון העביר למען מסע הבחירות שערך בנימין נתניהו ב-1996. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, טוב? זמנך תם, אז בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> ומשפט סיום. כך מסיים מר גילת את כתבתו: "כשניצח נתניהו את פרס בהפרש זעום – – – אדלסון קרן מאושר ולא הפסיק להרעיף שבחים על חברו" – נתניהו. "הוא האמין באמת שנתניהו יעשה טוב למדינה וגם לחוק הקזינו." <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> עמיתי חברי הכנסת, את חוק הקזינו צריך למנוע. צריך להגן על אילת, צריך להגן על החברה הישראלית – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – ואסור להפקיר אותנו לא לקזינו ולא לאדלסון. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חברת הכנסת מיכל רוזין, ואחריה – חבר הכנסת יגאל גואטה. שלוש דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד סגן יושב-ראש הכנסת, תודה רבה, כבוד השר, חברי הכנסת, חברות הכנסת, קמנו בשבוע שעבר בבוקר – יותר נכון אחר הצהריים, ערב – וגילינו שראש הממשלה בחר תחום נוסף שבו הוא רוצה להמר על חיינו. הוא החליט עכשיו – דרך אגב, זה לא רק מעכשיו, הוא מנסה לדעתי משנת 2008 או 2009 את הרעיון הזה – הוא החליט שאנחנו צריכים לחיות בלאס-וגאס, אנחנו צריכים שיהיו לנו קזינו; אילת תהיה עיר ההימורים, וזה יביא את עשרות-אלפי התיירים והתיירות, שיגיעו לאילת, יפריחו את השממה, ויהיה פתאום שמחה וששון. אז אתה יודע, כמו בסיפור: שמחה וששון, לכל ילד בלון – גם הבלון הזה יתפוצץ, ובמהרה. ואני חייבת לומר שהטיעונים הם מופרכים לחלוטין. כולנו יודעים, ולמרות מה שראש הממשלה ימשיך ויגיד, שהדבר היחיד שיביא לכאן תיירים באופן משמעותי, יפתח את התעשייה ואת הכלכלה, וגם את העיר אילת, זה הסדר מדיני ושקט ביטחוני. לא באים למדינת ישראל מכיוון שחושבים שמפחיד פה, שאין פה שקט ביטחוני. אתה לא נוסע למקום לבלות אם אתה חושש שם לחייך. זו הסיבה שלא מגיעים. זו סיבה ראשונה. אז שראש הממשלה לא יהמר עלינו בקזינה – בקזינו; שיהמר אולי על הסדר מדיני, בשביל שיהיה לנו – – <קריאה:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> ב"קוזינה", כן. – – שיהיה לנו פה שקט ביטחוני ושלום. עכשיו, אי-אפשר לשכנע, אפילו לא את התיירים הישראלים, להגיע לאילת. אם אתה מסתכל על התיירות – למה כולנו בורחים החוצה? מה, כי אנחנו רוצים כולנו לטוס לטורקיה ובורגס ווארנה, ואני לא יודעת לאיפה? לא. מכיוון שהעלות של החופשות באילת לעומת רמת השירות שאתה מקבל שם, רמת המלונות – רמת השירות שאתה מקבל שם עלובה ביותר לעומת התחרות, ואנחנו יודעים את זה. טורקיה, דרך אגב, החליטה להפסיק את ההימורים, וכולם אמרו: עכשיו יפסיקו לבוא לטורקיה. וראה זה פלא, לא רק שלא הפסיקו לבוא לטורקיה – התיירות בטורקיה עלתה במאות אחוזים, לאין שיעור. למה? מכיוון שהפריחו באמת את השממה. הקימו הרבה מאוד בתי-מלון, בתי-מלון על רמה, והמחירים היו בהתאם, כך שאנשים רצו להגיע לשם. אין שם לא קזינו ולא לונה-פארק ולא "דיסנילנד" ולא "יורודיסני" ושום דבר כזה. פשוט עלות מול תועלת – כמה עולה לי להגיע וכמה עולה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בבקשה לסיים. <מיכל רוזין (מרצ):> אני מסיימת. אני רוצה לומר שאני שמחה שכל הסיעות, גם בקואליציה, התנגדו לעניין. אני רוצה רק להגיד שמכורים להימורים מספרים שוב ושוב שבעיית ההימורים של רובם התחילה מההימורים המוסדיים והחוקיים במדינת ישראל – ואי-אפשר להתעלם גם מזה – שזה הטוטו והלוטו. ולכן, עכשיו, כשאנחנו מדברים על הקזינו באילת, ונושא ההימורים וההתמכרות להימורים עולה על השולחן, צריך גם לדבר על העניין הזה. בסופו של דבר אנחנו יודעים שקזינו יוביל לעולם תחתון, לזנות, לסמים. ובאמת אנחנו רוצים שיום אחרי שתקים קזינו, השר לוין, יגיעו אליך כל אלה שאיבדו את המשפחה שלהם – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – את המשכורת שלהם ואת החיים שלהם, ויגידו: בגללכם – בגללנו, חברי הכנסת וחברות הכנסת – בגללכם איבדתי את חיי. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת יגאל גואטה, ואחריו – חבר הכנסת אורי מקלב. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <יגאל גואטה (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, השבוע התבשרנו שהממשלה בוחנת את האפשרות לקדם הקמת בתי-קזינו באילת. הרעיון העומד מאחורי הניסיון להקמתם הוא חיבור העיר אילת לכלכלת ישראל – – לא היית שמחה אם הייתי צוחק כשאת מדברת. <מיכל רוזין (מרצ):> סליחה. הוא אמר לי את הטעויות שאמרתי בנאום. <יגאל גואטה (ש"ס):> – – דבר שעשוי לכאורה, על-פי דברי משרדי האוצר והתיירות, לעודד את התיירות בעיר ולהגדיל את הכנסת המלונות ומספר מקומות העבודה בעיר, ובכך להגדיל גם את הכנסות המדינה ממסים. אך זהו רק צד אחד של המטבע. משרד התיירות, מנגד, מודה שהקמת בתי-קזינו תגדיל את הכנסות המדינה, אך גם את הוצאותיה. ביום שני פורסם ב"דה-מרקר", כי על-פי מסמך פנימי של משרד התיירות, הטיפול בתחלואי התופעות השליליות הנלוות להקמת בתי-קזינו נאמד בנזק פוטנציאלי למשק של 185 מיליון שקלים. במילים אחרות: לא בטוח שהצר שווה בנזק המלך, אדוני השר. פעילות בתי-קזינו מקפלת בתוכה באופן בלתי נמנע את הגברת הפשיעה, השוק האפור, וכך גם היא ממנפת את תעשיית הפריצות, הסמים, וכל יתר התופעות השליליות – וכל זה על כתפיהן הצנומות של השכבות החלשות. אבל, רבותי, יש איזה כדור הרגעה, כדור הרגעה של משרד התיירות, שאומר כי קיים היום ידע רחב ומנגנונים רבים בעולם לצמצום התופעות השליליות. וזה ממש מזכיר לי את סיפור חלם. רבותי, למי שלא מכיר את הסיפור, בקצרה: בעיירה חלם היה גשר שהיו חסרים בו שלושה שלבים, וכאשר התושבים היו עוברים על הגשר הזה – נופלים למטה ומתים. ישבו כל חכמי חלם לטכס עצה: מה עושים עם הגשר הזה כדי שאנשים לא ימותו יותר? עד שהגיע ראש העיר, החכם בכל העיר, ואמר: רבותי, יש לי פתרון; נקים מתחת לגשר בית-חולים, וכל מי שייפול, יהיה ממש קרוב למיון. זה בדיוק הרעיון של המשרד. מחקרים שנעשו בעולם מראים כי דווקא לאוכלוסייה ענייה ומוחלשת יש נטייה להוציא יותר כסף על הימורים ביחס להכנסותיה, בעוד הנהנים העיקריים מהפעלת בתי-הקזינו הם הטייקונים שמפעילים אותם. כמו כן, הרעיון שבתי-הקזינו יוקמו רק לתיירים תוך הגבלת אפשרותם של אזרחי ישראל להמר בהם, אינו במקומו. אני גם מניח שבסופו של דבר המוח היהודי ינפיק גם דרכונים זרים. הקמת קזינו לתיירים בלבד לא תועיל לכלכלת אילת; התיירות לישראל זו לא תיירות של קזינו – התיירות בעיר אילת רובה של משפחות וצעירים. תיירים זרים שרוצים להמר הולכים לעקבה, הם לא יבואו לאילת רק בשביל הקזינו. אם כך, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, המסקנה היא שהקמת בתי-קזינו באילת היא לא הימור על כסף. רבותי, זה הימור על החיים של השכבות החלשות שלא גומרות את החודש גם ככה. רבותי, האם הכלכלה מקדשת את כל האמצעים? אדוני היושב-ראש, עד כאן דיברתי על האספקט הכלכלי-חברתי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> זמנך תם, אדוני. <יגאל גואטה (ש"ס):> בקצרה, את דברי ה"פלא יועץ". <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט. <יגאל גואטה (ש"ס):> בקצרה, את דברי ה"פלא יועץ", שחי במאה ה-17 וה-18, לפני כ-200 שנה, והוא הבין מה שמדינת ישראל כנראה עוד לא הבינה. וכך נאמר בספר "פלא יועץ": "וגם בזה רבו המתפרצים, אשר זה דרכם כסל למו ואומנותם בכך לאבד לילות וימים בשחוק, ומשקיעים ממון ונפשות עד שמכלים את ממונם. וסופם שגוזלים וחומסים, ובני ביתם מוטלים ברעב, שאין מתעסקים ביישובו של עולם להביא טרף לביתם. ועבירה גוררת עבירה". אני רק רוצה להזכיר את סיפורו של דניאל מעוז, אזרח נורמטיבי ועורך-דין מצליח – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה, אדוני. <יגאל גואטה (ש"ס):> – – שהחל להמר עד שכילה את ממונו – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, אדוני. תודה. <יגאל גואטה (ש"ס):> – – ובסופו של דבר רצח את הוריו כדי לרשת את כספם – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <יגאל גואטה (ש"ס):> – – והכול בשל תאוות ההימורים. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב, ואחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת גואטה, אתה הבאת את המשל של העיר חלם, שבנו בית-חולים מתחת לגשר, אבל אנחנו – הם הרבה יותר חכמים מאתנו; אנחנו לוקחים את הגשר, הורסים אותו, ואז אומרים: אנחנו נקים מנגנונים שימנעו את הפשיעה, וימנעו ככה, ויסדרו. אנחנו? חלם היו חכמים לעומתנו. לוקחים עיר, מדברים על טובת העיר, אני לא יודע מה אנשים חושבים על העיר עצמה, על תושבי העיר – אתם הולכים באמת לעשות להם רק רע, לתושבי העיר. אנחנו – קודם כול, אני רוצה להגיד לך – כישראלים – אני, אולי זה לא מקום התיירות שלי, אבל אין לי ספק, אדוני שר התיירות, שרבים מהישראלים שהיו לוקחים את העיר אילת כמקום תיירות מועדף עליהם יפסיקו להגיע לאילת. יכול להיות שיגיעו אחרים, אבל לא האנשים שהיום מגיעים לאילת. הם יימנעו. קח דוגמה מערים אחרות במדינות אחרות, מה שקרה, איזה סוג של בילויים וסוג של מסחר – השתנה לגמרי. כפי שמופיע גם במסמך של הכנסת, שבאטלנטיק-סיטי רוב המסחר – כמעט לא נשאר מסחר מסורתי אחד, שלא התחלף, לאחר שנהייתה שם עיר הימורים, דוגמת חנויות למשכון, לקחת תכשיטי זהב ולהמיר אותם בכספים – אלה החנויות שהיו סביב הדבר הזה. אז יכול להיות שאולי הכלכלה תצליח, יכול להיות, יהיה לה יותר כסף, אבל לא תושבים, והיא תהיה הרבה הרבה יותר גרועה. ואני רוצה להגיד לך דבר אחד שאליו התוודעתי – אם באמת כנים דבריכם שאתם רוצים לעזור לעיר אילת מבחינה כלכלית – התוודעתי במסגרת התפקיד שלי כיושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה לאפשרויות רבות שיש לעיר אילת – דווקא ביום שציינו בו את יום אילת כאן בכנסת; הגיע גם ראש העיר – בהשקעה שהיא לא השקעה אסטרונומית אפשר להקים שם את עיר המדע והטכנולוגיה, שיש לה היתרונות של אילת, שאין במקום אחר, ולתת לה יתרונות כלכליים. רק מה? יש הבדל אחד: כאן, בקזינו, לא אנחנו צריכים להשקיע בשלב הראשון – נותנים לגופים כאלה ואחרים, שאנחנו יודעים מה המטרה שלהם, ולא בכדי – אין שום יתרון לקזינו חוץ מהנושא של עוד כסף. אין גוף אחד במדינה, לא ברווחה, לא המשטרה, שתומך בזה. רק אלה שרוצים אולי עוד הכנסה. תשאל אותם – אנחנו צריכים קצת להכניס כסף, יגיע כסף, אבל בשלב יותר מאוחר. לא רואים רחוק, קצת למרחק. ועכשיו אני רוצה להגיד לך עוד דבר אחד. אנחנו ראינו שהיה מסחר – את הכלובים, הוצאנו. זה נתן יתרון כלכלי גדול מאוד. למה הוצאנו אותם? לא רצינו לפגוע באלמוגים. נכון, באלמוגים לא, באנשים כן? להרוס משפחות? יש ספק כמה משפחות ייהרסו, כמה אנשים ייהרסו, כמה משפחות ייהרסו, כמה הורים ייהרסו, כמה ילדים וכמה הורים לילדים, וילדים על ההורים – כשהמשפחות נהרסות לגמרי? אני אספר לך סיפור אחד. לא מזמן הייתי בסיור במוסד גמילה לא רחוק מירושלים. אדוני השר, רוב האנשים שנמצאים שם – ולא האמנתי – אני שוקל בדעתי אם לחשוף, שעוזר של שר בכיר בממשלת ישראל – לא עכשיו – פגשתי שם. הוא אמר לי: אתה מכיר אותי? אמרתי: אתה מוכר לי. שאלתי אותו: מאיפה? הוא אומר לי: אני עוזר של השר הזה והזה. נמצא במשך חודשים במוסד גמילה. אני הייתי בטוח שאני אבוא למוסד גמילה – סמים, אלכוהול. מה התברר? שרוב הנמצאים שם זה על הימורים, גמילה מהימורים. ואיזה הימורים? לא מהימורים בבתי-קזינו. מהימורים חוקיים, של מפעל הפיס, מהמכונות של מפעל הפיס, התמימות האלה, איזה נזקים. יש הצעת חוק של חברת הכנסת מיכאלי. יש עוד הרבה חברי כנסת, גם בנושא הזה – גם שם אנחנו רואים את הפשע, אנחנו רואים את ההשלכות – לא למדים. שר הרווחה הקודם נמצא פה; כמה משקיעים במשפחות האלה, שנהרסות, כמה כסף? אני לא יודע איך אפשר בכלל למדוד את היתרונות הכלכליים, כשיש דברים כל כך עקיפים מסביב לנושא הזה. אני אעשה אתך הסכם, אדוני השר – אני מכיר את היושר שלך – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיום בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – אני אלך אתך לסיור באותו מוסד גמילה, או במוסדות גמילה אחרים. תראה, תפגוש אנשים, תראה איך הם נהיו אומללים, איך המשפחה אומללה, מה עובר עליהם, מה הולך מסביב, ונראה אותך חוזר לכאן, לכנסת, ואומר: אני רוצה להקים בתי-קזינו, והכול מהיום – מהימור חוקי. ואז, איך נוכל לחזור כבר? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> עשינו הסכם. בבקשה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. שלוש דקות לרשותך, גברתי. בבקשה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אין פתרונות קסם. אדוני השר, אין פתרונות קסם. אני חושבת שאני מכירה לא רע את תפיסת העולם הכלכלית שלך, ואני יודעת שאתה יודע שאין פתרונות קסם ואין פתרונות בזק. אתמול התבשרנו שראש הממשלה מתכוון לייבא עובדי היי-טק. לפני כמה חודשים זה היה ייבוא עובדים לבניין מסין. אנחנו כבר התחלנו, אצלנו, הייבוא – אולי נוריד מכסים על הדבר הזה, אני לא יודעת כבר איך להתנהג עם הדבר הזה, אבל שוב, זה נובע מאיזושהי תפיסה שאומרת: טוב, בואו נפתור פתרונות קסם, בואו נשים אצבע בסכר. הדבר שהיה לי הכי קשה תוך כדי הדיונים האלה, או הוצאתה לאור של התוכנית הזאת להקים את הקזינו, זה הדריסה, הרמיסה הזאת, של העיר אילת, שהיא השער הדרומי של מדינת ישראל. בעוד שבועיים יצוין דגל הדיו – באמת, בעוד שבועיים אנחנו נציין את היום שבו נכבשה אילת, השער הדרומי של מדינת ישראל. הדבר המדהים בנתונים הכלכליים, אדוני השר, זה שמתוך הכסף שנכנס לקזינו, רק 30% באמת עובר לכלכלה המקומית. מה שכרוך בהקמת הקזינו, בהשפעות האחרות שלו, שדיברו עליהן חברי פה הרבה ובאריכות, ויפה – ודייקו במה שהם אמרו – זה פשוט הרבה יותר, עולה הרבה יותר למדינה מהכסף הפוטנציאלי שעשוי להיכנס מהדבר הזה. עכשיו, הדבר שהכי מדהים אותי – אם אני לא טועה, לפני שבועיים אנחנו דנו פה בנושא של הטבות המס לתושבי אילת, ואני בחרתי לדבר על שדה-דב. כדי להשאיר את שדה-דב פתוח, שזה באמת החמצן של העיר הזאת, היה צריך את בית-המשפט – את בית-המשפט היה צריך כדי ששדה-דב יישאר פתוח עד יוני 2017 – סליחה, 2016, אם אני לא טועה. זאת אומרת, אנחנו לא מנסים למצוא פתרונות ארוכי טווח, למשל ששדה-דב יהיה פתוח לפחות עד 2019, ואז מזיזים את שדה התעופה הצבאי משם. לשקם את התיירות באילת, אדוני השר – אני דיברתי אתך על טבריה; אולי גם בטבריה נקים קזינו? מצבה של טבריה לדעתי לא קשה פחות ממצבה של אילת, אולי יותר. לפני כמה שנים בעיר אילת יזמו תוכנית שנקראת "השער הדרומי", אני בטוחה שאתה מכיר אותה, אתה שר רציני – הקמת אוניברסיטה, הקמת מרכז קונגרסים, מתחם עסקים. לעודד תעשיינים להקים מפעלים שם, מפעלים נקיים כמובן, לא מפעלים מזהמים. פתרונות קסם כמו קזינו זה באמת מקסם שווא. והדבר הנורא מכול, אדוני השר, זה שזה להמר על עתידה של העיר אילת; זה להמר על עתידם של אזרחי אילת, זה להמר על עתידם של אזרחי ישראל ולא לתת פתרונות כלכליים אמיתיים. באמת, אתה יודע מה, אדוני השר? יש כרגע כמעט 65,000 תושבים בעיר אילת, באמת, אחת הערים החשובות בישראל, מרוחקת 230 ק"מ מהעיר באר-שבע. זה לא החלל החיצון, אדוני השר. בואו נמצא פתרונות אמיתיים וטובים לעיר אילת. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. ישיב על ההצעה שר התיירות יריב לוין. בבקשה, אדוני השר. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, טענות מיני טענות נשמעו כאן – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מוכרח לומר, אדוני השר, בפתיח, שאני מבין אותך, אני רגיל להיות כאן בודד, בבית הזה. <שר התיירות יריב לוין:> לא לא, אני ממש לא מרגיש בודד, ואני ממש לא מרגיש בודד – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> בודד – – – או בודד – – –? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בודד במהות, כן. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> בודד במהות. <שר התיירות יריב לוין:> לא רק שאני לא מרגיש בודד, אלא אני יודע שיש תמיכה ציבורית עצומה בתוכנית הזאת – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גם אני תמיד בטוח שיש תמיכה ציבורית הכי גדולה אצלי. <שר התיירות יריב לוין:> – – ויימצא גם בסוף הרוב בכנסת להעביר את התוכנית הזאת; ואני אתייחס אחת לאחת לטענות. <מיכל רוזין (מרצ):> מודעות עצמית זה דבר מאוד חשוב. <שר התיירות יריב לוין:> אני אתייחס אחת לאחת לטענות שנשמעו כאן. אמר חבר הכנסת חנין – זה מעודד הימורים, זה מעודד פשיעה ומעודד זנות, ו-איך אומרים? אפילו ציטט, מן המקרא כמעט, את דבריו של שלדון אדלסון: "אין בתי-הימורים בישראל". טוב, זה לא חדש, חבר הכנסת חנין, שלעתים אני מתקנא ביכולת שלך לראות את המציאות מבעד למשקפיים שאני לא מכיר חנות מספיק טובה שיודעת לייצר אותם. <מיכל רוזין (מרצ):> בוא נעבור את כל – – – <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת חנין, במדינת ישראל יש תעשיית הימורים ענקית. <מיכל רוזין (מרצ):> יש גם זנות. <שר התיירות יריב לוין:> רגע, רוזין, אני אענה גם לך, תאמיני לי, שמעתי את הכול; אפילו בחיוך, לפעמים היה אפילו מצחיק, אני חייב לומר. אז שמעתי בחיוך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> בוא נעשה את זה חוקי. <שר התיירות יריב לוין:> 11 מיליארד שקל הימורים בלתי חוקיים, הימורים באינטרנט בהיקפי ענק. מישהו, אגב, כאן יודע – אגב, אני בכלל רוצה לשאול שאלה: מי כאן קרא את הדוח שחיברתי? חבר הכנסת גואטה, קראת? לא, מה פתאום, מה פתאום שתקרא. חבר הכנסת מקלב? <מיכל רוזין (מרצ):> אולי תפרסם לציבור. <שר התיירות יריב לוין:> – – – פורסם לציבור, ניתן – אני מוכן להביא את כולו – – – <מיכל רוזין (מרצ):> לא לא, נתת כותרות. אולי תפרסם לציבור. <שר התיירות יריב לוין:> זה פורסם לציבור, ניתן – אני מוכן להראות – – – <מיכל רוזין (מרצ):> לא, לא. נתת כותרות. <שר התיירות יריב לוין:> לא היה אחד מכם – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – קראת את הדוח שחיברתי? לא. לא היה אחד – לא היה אחד – רגע, רגע, רגע – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אולי תשכנע אותנו. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מה כתוב בדוח? מה כתוב בדוח? <שר התיירות יריב לוין:> לא היה אחד שטרח – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> באילת זה לא יהרוס משפחות? זה מה שכתוב בדוח? <שר התיירות יריב לוין:> אני אענה, אני אענה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> איפה פורסם? <שר התיירות יריב לוין:> תראו, רבותי, אני הפעם לא צריך למשוך זמן, ומצד שני זמני לא מוגבל. אז אני אענה, אני אומר הכול, אני אענה על הכול, תאמינו לי. רק אין לי אפשרות. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> ראיתי שאין תיירות בישראל, אז איך זמנך לא מוגבל? <שר התיירות יריב לוין:> אז אני אענה לך גם על זה, חבר הכנסת שטרן. דווקא יש תיירות. הנתונים הם אולי לא הכי טובים שישנם, אבל בהתחשב במצב הם גם לא כל כך רעים. אנחנו בסך הכול שומרים על אותה רמה שעמדנו בה גם ב-2014 וגם ב-2015, ואין לי ספק שהצעדים היסודיים והמעמיקים שאנחנו עושים – ותכף אני אגע בחלקם גם כן – יביאו אותנו למקום אחר. אבל תנו לי לענות לגופו של עניין, אני רק בחבר הכנסת חנין. <קריאה:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> כן, אבל אל תיתנו לנתונים האלה להטעות, כי צריך להבין דבר אחד: אילת מבוססת כולה על תיירות פנים ישראלית, למעט בכמה חודשי חורף, שהצלחנו להביא – וזה הישג לא מבוטל – כ-7,000 עד 9,000 איש בחודש, שמגיעים מחוץ-לארץ לאילת, אבל בדרך, צריך להגיד את האמת, שהיא הנשמה מלאכותית – על-ידי כך שאנחנו מממנים ב-45 יורו כל תייר כזה שמגיע. צריך להבין שאם נשווה את זה לסוכן תיירות רוסי אחד שהביא בשנה שעברה 800,000 איש לסיני, אלה לא נתונים שאפשר להתפאר בהם, ואפילו הייתי אומר לא לבנות עליהם יותר מדי. זה נכון שזה יותר טוב מכלום, זה נכון שאנחנו מנסים להחזיר את אילת למפה, אבל היכולת לעשות את זה בסוף היא מוגבלת בתנאים הקיימים, ואני תכף אתייחס. תאמינו לי, אני אגיע לזה. אז אני אומר לך, חבר הכנסת חנין, אני לא יודע, אני מניח שכולם כאן בדקו – כמה משקיעים ומשלמים אזרחי ישראל בדוכני הפיס? יותר מ-6 מיליארד שקל. מי מהמר בפיס, חבר הכנסת גואטה? מי? מי? <יגאל גואטה (ש"ס):> אבל גם בזה צריך לטפל. <שר התיירות יריב לוין:> רגע, רגע, רק שאלתי. רק שאלתי, כי אני חשבתי לרגע שהמיליונרים בסביון. אז אני מבין שלא. <מיכל רוזין (מרצ):> ומי יגיע לאילת להמר, המיליונרים מסביון? <שר התיירות יריב לוין:> 3 מיליארד שקל הימורים בטוטו, כלומר הגענו ללמעלה מ-20 מיליארד שקל – זה היקף התופעה הענקית הזאת. ולעומת זאת, רבותי, אם הייתם קוראים את המסמך שלי, גם הייתם מבינים על מה אנחנו מדברים. אנחנו מבקשים – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אולי תשתף אותנו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, אתם דיברתם, תנו בבקשה לשר להשיב בנחת. <מיכל רוזין (מרצ):> רק שיגיד איפה אפשר לקרוא. <שר התיירות יריב לוין:> אי-אפשר, אדוני היושב-ראש. בלתי ניתן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> השר מבקש להשיב, בואו ניתן לו. אם בסוף – אני מבטיח שאני אתן שאלות אם הוא לא יענה על הכול, אבל תנו לו הזדמנות. <שר התיירות יריב לוין:> אני שמעתי באמת את הכול מכול כול, מכל הכיוונים. <מיכל רוזין (מרצ):> רק שיגיד איפה אפשר לקרוא, מייד ניכנס לאתר. <שר התיירות יריב לוין:> אני אתן לך עותק בשמחה. נו באמת, חברת הכנסת רוזין, זה לא רציני. מי שהיה קורא היה רואה שאנחנו מדברים על כך שהדבר הזה יהיה בסך הכול מנוע צמיחה; שאנחנו נקים מתחמים כמו שיש בהרבה מאוד מקומות בעולם, שמבוססים על מרכז קונגרסים, על בנייה של מלונות חדשים – כי יותר מעשר שנים לא בנו באילת אף מלון, מה לעשות, כי לא כדאי – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> נהדר. <שר התיירות יריב לוין:> – – שיהיו בהם באמת אטרקציות ויהיו בהם מופעי בידור. אבל כדי להניע את התהליך הזה, הדרך היחידה להניע אותו, כמו שנעשה בהרבה מאוד מקומות בעולם, כולל בטורקיה, שהניעה את התהליך דרך הקמת בתי-הקזינו, כולל ביוון, כולל בלאס-וגאס, כולל בסינגפור – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> וואו, איך אנחנו נתלים באילנות גבוהים. אילנות גבוהים – טורקיה, רחת לוקום. <שר התיירות יריב לוין:> – – מקומות שבהם, ותלכו תבדקו – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת נחמיאס, אבל אתם דיברתם באריכות, וגם לא קיפחתי אתכם בזמן. <שר התיירות יריב לוין:> – – – תבדקו את הנתונים – ואל תפריעו לי בבקשה; תנו לי לפחות לסיים כמה משפטים ברצף. תבדקו את הנתונים, גם בלאס-וגאס וגם בסינגפור – וחלקכם הייתם שם הרי. <מיכל רוזין (מרצ):> שאין יותר פשע מאורגן? כל המחקרים מראים הפוך. <שר התיירות יריב לוין:> אין פשע – ירידה דרמטית בפשיעה. ירידה דרמטית – – – <מיכל רוזין (מרצ):> זה מעלה את רמת ההימורים הלא-חוקיים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת מיכל רוזין. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, זה לא יכול להיות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברות הכנסת, אני לא רוצה לקרוא לסדר, אבל אתן דיברתן באריכות רבה, ואני גם לא הפסקתי אחרי שלוש הדקות. אבל תנו בבקשה, תנו לשר להשיב. <מיכל רוזין (מרצ):> אוה, שלוש דקות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בהתאם לתקנון. <מיכל רוזין (מרצ):> יש לך עוזר מנהל. <שר התיירות יריב לוין:> יש ירידה בפשיעה, מה לעשות. ויש ירידה בתופעות של זנות, ויש ביטחון אישי כמו שלא קיים בהרבה מקומות אחרים; ויש פריחה ושגשוג כלכלי עד כדי כך שהיום בלאס-וגאס, שנחשבת לבירת ההימורים של העולם – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אתה יודע כמה משפחות נהרסו באילת כשהיו ספינות הקזינו? אתה יודע? <שר התיירות יריב לוין:> טוב, אדוני, זה באמת לא יכול להיות. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, שזה ייפסק. זה לא יכול להיות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני אקרא לסדר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – תוציא אותם החוצה. תנו לשר לדבר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני אקרא לסדר, ואני מבקש להתאזר בסבלנות. <שר התיירות יריב לוין:> האמת היא נורא מתסכלת, אני יודע. בטח כשלא בודקים לפני שמגישים את ההצעות. אבל אני אומר את כל האמת כפי שהיא. <מיכל רוזין (מרצ):> זה לא הוגן להגיד לנו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת רוזין, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת דב חנין, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <שר התיירות יריב לוין:> והאמת היא כזאת, שבאותם מקומות שהתחילו כאשר ההימורים היו הנתח העיקרי, והתיירות והדברים הנלווים המשני, אתם רואים תהליך שלם של תזוזה ושינוי. היום בלאס-וגאס, שנחשבת לבירת ההימורים של העולם, ההכנסות של הקזינו הן 17%; 83% האחרים כולם הכנסות מתרבות, מבידור, ממופעים, מבתי-מלון, מכל מה שמתרחש שם והפך את המקום הזה ממקום מדברי שכוח-אל כמעט לעיר תיירות משגשגת, שמספקת פרנסה, מקומות עבודה – ומה לעשות, סדר ציבורי, ביטחון אישי, היעדר פשיעה כמו שיש במעט מקומות בארצות-הברית בכלל ובטח בעולם כולו. עכשיו אני גם אומר לך משהו, חברת הכנסת רוזין. איך אמרת, "שקט ביטחוני מדיני"? כן, קודם כול זה נכון. את יודעת, הייתי יכול כשר תיירות להגיד לכם: מה אתם רוצים ממני, כל עוד דוקרים אנשים ברחובות, אני יכול רק להסתכל, להשקיף מחלון משרדי על הנעשה ולקוות לטוב, ותודיעו לי כשהשקט יגיע ואז אני אטפל בתיירות. תאמינו לי, בריו דה-ז'נרו דוקרים ורוצחים הרבה יותר אנשים מאשר בכל מדינת ישראל; בפריז המצב הביטחוני לא יותר טוב; בניו-יורק רמת הפשיעה היא פי-כמה וכמה מאשר כאן, ואני יכול לתת דוגמה כמעט מכל מקום בעולם. אז מה זה אומר, שאין יותר תיירות באף מקום ולא נוסעים לשום מקום? נכון, זה לא עוזר. אין ספק שאם הייתה כאן אווירת פסטורליה של האיים הקריביים היה יותר קל. אבל השאלה היא איך אנחנו מסתכלים ומתמודדים עם המציאות כמו שהיא, מבינים שזה האזור שאנחנו חיים בו, זאת המציאות שאתה אנחנו צריכים להתמודד, וכנגד זה מנסים להגיע, לא למספרים של ספרד, 68 מיליון תיירים – זה באמת קשה בתנאים האלה – אבל למספרים אחרים ממה שיש לנו היום. אני חושב שזה אפשרי, אני חושב שזה מצריך חשיבה מחוץ לקופסה, זה מצריך לקדם תוכניות ולעשות דברים שלא נעשו כאן בעבר, ואני חושב שאלה בדיוק הדברים שאנחנו מנסים לעשות, והדבר הזה הוא רק חלק מהם, הוא בוודאי לא הכול ואפילו לא העיקר. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני אשמח אם תוכל לענות על שדה-דב. <שר התיירות יריב לוין:> את גם אומרת שיש עוד בעיה, שכאן מאוד יקר. זה נכון. אני אגיד לך יותר מזה: לא רק שיקר כאן, הלינה פה היא מאוד יקרה; לא רק שהיא מאוד יקרה, היא גם לא מספיק מגוונת – אין לנו מספיק מלונות שלושה כוכבים, אין לנו אכסניות, אין לנו מלונות של הכול כלול וריזורטים. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> ולכן, חברת הכנסת רוזין, אני כשר תיירות, לא מזמן, רק ביום שני, לפני יומיים, הבאתי לכאן חוק, שחשבתי שהוא לא צריך להיות שנוי בשום מחלוקת פוליטית, שהמטרה שלו לייעל ולקצר – – – <מיכל רוזין (מרצ):> הצלחת להעביר את נושא – – – <שר התיירות יריב לוין:> טוב, אדוני, אני לא מסוגל, אני באמת לא מסוגל. פנו אלי מעל הדוכן, דיברו אלי כשר, לא חשבתי שאני צריך להגיב לכל משפט. הבאתי לכאן ביום שני הצעת חוק מקיפה, שגובשה על-ידי מיטב המוחות והמומחים, בחשיבה מעמיקה, בלמידה מעמיקה של צורכי השוק, כדי לאפשר בנייה בהליכים הרבה יותר מהירים של בתי-מלון בהיקף גדול, כדי ליצור מצב שמי שמעוניין להקים מלון יוכל לקבל אשראי, כדי שבניית בתי-המלון תהיה כלכלית יותר ומשתלמת יותר. מה עשיתם? הצבעתם נגד. אז אתם בעד שתהיה רווחה אבל אתם נגד הגז. אז מאיפה נביא כסף? לא יודע. אתם בעד התיירות, אתם רק נגד בניית בתי-מלון. אתם נגד הקזינו, אתם נגד כל דבר. לא חוכמה. דיברת על משפחות שנהרסו, ודיברתם אתם, חברי, חבר הכנסת גואטה וחבר הכנסת מקלב – איך אמרת, חבר הכנסת גואטה? לאוכלוסייה ענייה יש נטייה להוציא יותר על הימורים. נכון, צודק. עכשיו, בוא תאמר לי איך זה יכול להיות שבכל השנים שתנועתך יושבת כאן – ובטח אני אשאל אותך, חבר הכנסת מקלב, ידידי הטוב והוותיק ממני בבניין הזה – אגב, היום בדיוק שבע שנים מיום השבעת הכנסת השמונה-עשרה, כשנבחרתי בפעם הראשונה; אתה כבר היית שם, היית כאן לפני. מה עשיתם? איך אתם לא מציעים לסלק מרחובות הערים את דוכני הפיס? איך? <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> כדי למנוע הרס משפחות, כמו שאמרתם, כדי למנוע – – – <קריאות:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – כדי למנוע שאוכלוסייה ענייה תהמר. איך אתם לא עושים כלום, שום דבר? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מבקש את זה כל יום. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מקלב, עכשיו השר מדבר. <שר התיירות יריב לוין:> מי מהמר, חברת הכנסת רוזין, בדוכנים האלה? מי מהמר? מי – המיליונרים? חבר הכנסת גואטה, ברחובות קריית-שמונה – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> אתה צודק. <שר התיירות יריב לוין:> – – הכול פרוץ, הכול נמצא. אז את דואגת לקזינו באילת? מה עם מפעל הפיס ליד בית-הספר בקריית-שמונה? <קריאה:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> שמענו אותך. אל תדאג, גואטה. אז בוא, יש לי הצעה בשבילך, חבר הכנסת גואטה: לפני שנסגור, ולפני שתתחייבו פה בהתחייבויות שהרי לא תעמדו בהן, בואו נתחיל מדבר קטן; בואו נגנה, חבר הכנסת גואטה וחבר הכנסת מקלב, ביחד, את עיריית בני-ברק, שהעניקה לא מזמן תעודת הוקרה ליושב-ראש מפעל הפיס עוזי דיין. כן, זה מה שעושה עירייה חרדית: מעניקה תעודת הוקרה ליושב-ראש מפעל הפיס – – <קריאות:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – שלוקח את הכסף שלו מההימורים של האוכלוסייה הענייה והחלשה. תגנו אותם, חבר הכנסת גואטה. <יגאל גואטה (ש"ס):> אבל מה הקשר – – <שר התיירות יריב לוין:> תגנה אותה. תגנה. רגע, רגע, חכה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, אנחנו נתאזר בסבלנות. <שר התיירות יריב לוין:> אבל יש לי ניחוש – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> בואו נקים כמה – – – <שר התיירות יריב לוין:> יש לי ניחוש, יש לי ניחוש. אתם הרי כל כך מודאגים מההימורים, מהרס המשפחות החלשות, אבל לקחתם את הכסף שהאנשים האלה שמים. את זה – אין שום בעיה, לוקחים, נכון? רבותי, בית-ספר "בית יעקב" ברחוב קהילות יעקב, 1,100 תלמידות, כן ירבו – בבית-הספר הזה – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> הם לא יבואו לקזינו. <שר התיירות יריב לוין:> – – השקיע מפעל הפיס למעלה מ-5 מיליון שקל. 5 מיליון שקל של מי? של מי? <אורי מקלב (יהדות התורה):> מהכסף שלי – – <שר התיירות יריב לוין:> של מי? של החלשים; של אלה שאתם נותנים להם להמר בדוכנים – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לחברת הכנסת מרב מיכאלי יש הצעת חוק בעניין. אני רוצה לראות את הממשלה תומכת בה. <שר התיירות יריב לוין:> רגע, רגע, חכו. תלמוד-תורה "אור מרדכי" – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – אוי לעיניים שכך רואות, ידידי, חבר הכנסת כהן: לוקחים מהעניים ושמים בבית-ספר לילדים כדי שהילדים ילמדו להמר גם כן. <יגאל גואטה (ש"ס):> אבל שמים אצל העניים. <שר התיירות יריב לוין:> התלמידים של "אור מרדכי", לקזינו באילת הם לא יגיעו, אני מבטיח לך – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> מי אמר? <שר התיירות יריב לוין:> – – אבל את דוכני הפיס הם רואים; את הבית-ספר שלהם, שנבנה בתרומה של הפיס, הם רואים. ומה הם לומדים? אתם יודעים, אגב, לפעמים זה אפילו משעשע. אתם יודעים, אחד הדברים שנבנו בסיוע הפיס לאחרונה – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אם אנחנו היינו עומדים שם ואומרים את זה. <שר התיירות יריב לוין:> אחד הדברים שנבנו בסיוע הפיס לאחרונה – איך הוא הוגדר על-ידי עיריית בני-ברק? מקווה מהגדולים והמפוארים ביותר בארץ. אתם יודעים איך קוראים לו? בואו תשמעו איך קוראים לו, מתנגדי ההימורים ומגיני השכבות החלשות: "מרכז פיס לטהרת ישראל". שמעתם? לוקחים מהעניים לטהרת ישראל. <אורי מקלב (יהדות התורה):> זה השוואה? <שר התיירות יריב לוין:> אתם יודעים איך קוראים לזה? אתם יודעים איך קוראים לזה, חבר הכנסת מקלב וחבר הכנסת גואטה? <יגאל גואטה (ש"ס):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> יש לזה ביטוי. יש לזה ביטוי. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אראלה ממפעל הפיס. <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת מקלב וחבר הכנסת גואטה, אתם יודעים, יש לזה ביטוי: טובל ושרץ בידו. אפילו ביטוי יש. <אורי מקלב (יהדות התורה):> חבל. אני חושב שכל תינוק יודע מה תרומת מפעל הפיס. <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו אני אגלה לכם עוד דבר – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> אבל מה אתה אומר נגד – – – <שר התיירות יריב לוין:> אה, חבר הכנסת מקלב, אני רק דואג לאוכלוסיות החלשות, כמוך, לא כמו שר התיירות, שמפקיר אותן. אני השתכנעתי, אני רוצה לדאוג להן כמו שאתה דואג להן, בדיוק באותה צורה. <יגאל גואטה (ש"ס):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו – רגע, רגע, חכו, זה עוד לא נגמר. תשמעו, אתם יודעים כמה משפחות נהרסו. אני, אדוני היושב-ראש, לא מקובל עלי שמציעים מדברים בטלפון בשעה שאני משיב להם. גם זה מינימום שהגיע הזמן שנשמור עליו. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – אני שאלתי מה פשר הצעת החוק – – – <שר התיירות יריב לוין:> לא יעזור, לא אתן לכם לברוח. אתם תצטרכו לשמוע את כל האמת עד הסוף. <יגאל גואטה (ש"ס):> – – – עד הבוקר. <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו תשמעו עוד דבר: אתם יודעים – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> מה עם – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – אתם יודעים – – <קריאה:> מה הקשר? <שר התיירות יריב לוין:> – – אתם יודעים – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אדוני, אי-אפשר. אני לא – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתה דווקא נראה לי מסתדר מצוין, אדוני השר. אתה נהנה מהעסק, הכול בסדר. אתה – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני אתחיל איפה שאני רוצה ואני אסיים איפה שאני רוצה. מה לעשות, זה לפחות מותר לי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מותר לך הכול, אבל על השאלות שלי לא ענית. <שר התיירות יריב לוין:> לא הכול מותר לי, לא הכול, תאמיני לי. אוי ואבוי למי שיחשוב שמותר לו הכול. <קריאה:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו, תשמעו: לא מספיק שיש דוכני פיס ברחובות הערים וליד בתי-ספר; ולא מספיק שלוקחים את הכספים האלה מהעניים והשכבות החלשות באמת, אלה שידן אפילו לא משגת לנסוע לאילת; ולא מספיק שבכסף הזה לוקחים ובונים מוסדות לימוד לילדים ומקוואות טהרה, בכסף הזה שלקחו מכל אותם עניים – – – <מיכל רוזין (מרצ):> בקיצור, אתה תתמוך – – – <שר התיירות יריב לוין:> רגע – – <יגאל גואטה (ש"ס):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – עכשיו תשמעו – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – הלוטו והטוטו. <שר התיירות יריב לוין:> – – אם אתם חושבים שבמועצת הפיס – אז יושב ככה: ראש עיריית ביתר-עילית, ידידי מאיר רובינשטיין, ראש עיר שבאמת עושה עבודה – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – הוא יושב במועצת הפיס לתרבות ואמנות; כן, במועצה של גוף ההימורים, חבר הכנסת גואטה. מי ישמע את הדבר הזה? ראש עיר חרדי – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – מפעל הפיס. נראה אותו. <שר התיירות יריב לוין:> אגב, מפעל הפיס תומך, בין היתר, בסדנת קולנוע לנשים במגזר החרדי. איזה סרטים הן עושות? על התמכרות האוכלוסיות החלשות להימורים? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> בואו נקים קזינו בכל רחוב. <שר התיירות יריב לוין:> איזה סרט הן עושות? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> בואו נקים קזינו בכל רחוב. <שר התיירות יריב לוין:> הוא נותן מלגות – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> למה לא להקים קזינו בכנסת? <שר התיירות יריב לוין:> – – ללימודים להשכלה גבוהה במגזר החרדי; יוזם תחרות חיבורים תורניים – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חנין. <שר התיירות יריב לוין:> – – הכול, הכול, הכול, אדוני היושב-ראש, על חשבון הכסף של עניי ארצנו – – <מיכל רוזין (מרצ):> תפסיקו להמר על – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – על חשבון הרס המשפחות. עכשיו, אמר חבר הכנסת מקלב והזמין אותי לסיור במוסד גמילה מהימורים. אני לא יודע איפה הוא, חבר הכנסת מקלב – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> כאן, לידך, לידך. <מיכל רוזין (מרצ):> לא נראה לי שהוא ירצה לקחת אותך אחרי – – – <שר התיירות יריב לוין:> לא, לא, חברת הכנסת רוזין, אנחנו נשארים חברים, אבל כשיש מחלוקת, צריך לשים אותה על השולחן. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אתם קוראים בקול רם את "הקוביוסטוס" של דוסטויבסקי. <שר התיירות יריב לוין:> אמר חבר הכנסת מקלב, בכנות המאפיינת אותו, שרוב-רובם של הנגמלים שם הם בכלל ממוסדות ההימורים החוקיים של הפיס ושל הטוטו. ואני אומר לך, חבר הכנסת מקלב: אין לי בעיה, אני מוכן לבוא אתך לכל סיור, אבל אני רוצה ממך התחייבות. אני רוצה שבעקבות הסיור הזה אתה תודיע ואתה תקרא ותתקבל החלטה שאף מוסד לימוד ושום מוסד תורני, וחס וחלילה – לא מקווה טהרה ושום תחרות חיבורים ושום סדנאות קולנוע – אתם מתנגדים, מונעים ומושכים ידיים מכל הכספים האלה, כולם עד האחרון, כדי להגן על החלשים. ביום שזה יקרה, אני אומר לכם: רבותי, יש לנו מחלוקת, אבל הוויכוח הוא ויכוח אמיתי, ויכוח ענייני, בין מי שאומר: יש תופעה, היא בטח לא תופעה חיובית, אבל אם זה המצב, בוא ננסה להגביל את זה – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – את זה. <שר התיירות יריב לוין:> – – לגדר את זה, ולהוציא מזה את המקסימום, לבין מי שאומר: ייהרג ובל יעבור, נילחם בזה בכל הכוח, בכל החזיתות, בכל המקומות. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> איך אתה מגדר את זה? <שר התיירות יריב לוין:> אבל לעשות את מה שאתם עושים זה בעיני לא נכון, לא ראוי, וגם לא רציני. עכשיו – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני מוכן. <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני מוכן – חוק שיבטל את כל מפעל הפיס. <מיכל רוזין (מרצ):> יאללה, מקובל. <שר התיירות יריב לוין:> קדימה, קדימה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני אומר: לא מדובשך ולא מעוקצך. לא רוצה – – <שר התיירות יריב לוין:> קדימה, קדימה, קדימה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – לא טהרה, לא שום דבר. אני מוכן לבטל את כל מפעל הפיס – – – <שר התיירות יריב לוין:> הכול מכול כול. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> טוב, מה אדוני מציע לעשות בהצעה? <שר התיירות יריב לוין:> הפיס והטוטו והכול. <אורי מקלב (יהדות התורה):> הכול, את כל מפעל הפיס. לבטל את כל מפעל הפיס. <שר התיירות יריב לוין:> אני עוד לא מציע שום דבר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אה, עוד לא מציע. <שר התיירות יריב לוין:> אני רוצה בכל זאת לומר עוד משהו – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> אם זאת בכלל השוואה לבית-קזינו. זאת תשובה לקזינו, מפעל הפיס? <שר התיירות יריב לוין:> אני אתייחס לדברים שאמרה חברת הכנסת – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> השר יריב, תראה כבר על כמה חוקים היום אמרת שאם נכתוב אותם אתה תתמוך. <קריאה:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> מכובדי, אני מציע – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני מוכן לאתגר. <שר התיירות יריב לוין:> – – קדימה, תציעו, תעשו. אתם הרי יודעים שזה לא רציני וזה לא יהיה – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני מוכן לבטל את כל נושא מפעל הפיס – ותבטל את כל – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – ובאמת, כמה שזה לא רציני. <מיכל רוזין (מרצ):> מה לא? מה לא יהיה? קזינו לא יהיה? <שר התיירות יריב לוין:> אבל אני לא רוצה חוק, חבר כנסת מקלב. אני רוצה – – <מיכל רוזין (מרצ):> לא יקום ולא יהיה. <שר התיירות יריב לוין:> – – קו עקבי. חוק – יכולים אנחנו לעשות בחוקים שלנו כל מיני דברים. אתם – לא תיקחו את הכסף, זה מה שאני מצפה. תצאו מייד, מייד; ראשי הערים ואחרים יצאו מייד מכל הדירקטוריונים של הפיס על סוגי השלוחות שלו; מייד, עכשיו. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> כשזה יקרה אני אאמין שאתם באמת נחושים, שאתם באמת חרדים לגורלן של השכבות החלשות. שלא יהיה לך ספק, אני דואג לשכבות החלשות לא פחות ממך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני חושב שלייצר 10,000 מקומות עבודה זה לא פחות חשוב – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> חבר הכנסת לוין – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – ולא דרך פחות טובה לדאוג לשכבות חלשות. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> שיצא, אנחנו בעד – – – <שר התיירות יריב לוין:> ואני עכשיו אומר לך, חברת הכנסת נחמיאס ורבין: תראי, את צודקת, את אומרת שרק 30% מההכנסות מהקזינו הולכים לקופת המדינה. אם את שואלת אותי – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – גם אם זה 40%, גם אם זה 20% – זה לא משנה. <מיכל רוזין (מרצ):> לתושבי אילת זה פחות מזה – – – <שר התיירות יריב לוין:> אם את שואלת אותי אם צריך להקים קזינו כדי שהכנסותיו ילכו למדינה, התשובה חד-משמעית: לא. לא שווה, לא הגיוני, לא נכון. אבל זה לא מה שאנחנו מציעים. מה שאנחנו מציעים הוא דבר אחר לגמרי. אנחנו מציעים שהקזינו בסך הכול יהיה קטר, יהיה אמצעי מימון שבזכותו מי שירצה להקים קזינו יהיה חייב להקים מלון גדול, רציני, שחסר לנו היום באילת, מודרני, ברמה הכי גבוהה. הוא יקים שם אטרקציות, הוא יקים שם מרכז קונגרסים, הוא יקיים שם אולם עם הופעות של תרבות ובידור. וכאשר יהיו לנו ארבעה מתחמים כאלה – ועל זה אנחנו מדברים – יהיו לנו ארבעה מתחמים, ואני אומר לך חד-משמעית, ההכנסות מהקזינו תהיינה בטלות בשישים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני השר, הקזינו לא חיוני לעיר אילת. <שר התיירות יריב לוין:> אבל ההכנסות מהתיירות, והעובדה שאילת תוכל סוף-סוף להציע – – <מיכל רוזין (מרצ):> למה צריך קזינו? <שר התיירות יריב לוין:> – – לתייר שמגיע מחוץ-לארץ מלון ראוי – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא צריך את הקזינו בשביל זה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – ותציע לו מתחם בידור ראוי – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא צריך קזינו בשביל זה. <שר התיירות יריב לוין:> – – ותציע לו – אה, לא צריך. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא. <שר התיירות יריב לוין:> מה את אומרת? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תקשיב, השר יריב, אתם ביטלתם את התוכנית באילות. <שר התיירות יריב לוין:> אז איך זה שלא בנו באילת מלון אחד יותר מעשר שנים, אם לא צריך? <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – בין-לאומי לא שווה. <שר התיירות יריב לוין:> לא צריך. תביאו את המלונות האלה. <קריאות:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> תביאו את המלונות. רבותי, הנה אני מודיע לכם – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני מודיע לכם – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני השר, אתה יודע טוב מאוד למה לא באים לישון בבית-מלון. <שר התיירות יריב לוין:> אני מודיע לכם – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> זה לא בגלל שאין קזינו. <שר התיירות יריב לוין:> אני מודיע לכם, יש לכם בקשה, אני – – – <מיכל רוזין (מרצ):> גם בטבריה – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> למה לא קזינו – – – בירושלים? <שר התיירות יריב לוין:> ייקח תהליך – דווקא בירושלים בונים לא מעט בתי-מלון. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> ייקח תהליך של שלושה חודשים לפחות עד שאני אסיים את העבודה על הכנת תזכיר החוק. זה מספיק זמן. דלתי פתוחה, תביאו אלי את המשקיעים שמוכנים לבנות מלון באילת, בבקשה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אבל אתה יודע למה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אתה יודע טוב מאוד מה הבעיה. <שר התיירות יריב לוין:> בבקשה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני השר – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני לא מהמר. לא אסתכן ואומר – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני השר – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אתה יודע למה, יריב. זה לא בגלל שאין כסף. <שר התיירות יריב לוין:> – – שהדלת תהיה פתוחה, אבל המשרד יישאר ריק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני השר – – – <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני השר – – – <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו אני אסיים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רגע, רגע, אדוני השר, היום יום רביעי, ועוד מעט שבת. <שר התיירות יריב לוין:> כן, מאה אחוז. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני אסיים. <עליזה לביא (יש עתיד):> אתה מבשל בימי רביעי? – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני מתנצל, אדוני היושב-ראש, שאני מתייחס לכנסת – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> שבת נדחית מפני הקזינו. <קריאות:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני מתנצל, אדוני היושב-ראש, שאני מתייחס לכנסת ברצינות, לדברים של חברי הכנסת ברצינות – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מקבל. <שר התיירות יריב לוין:> – – ואני רוצה לתת להם תשובה מלאה, גם אם היא לא מוצאת חן בעיני כולם. מצטער. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מקבל. <קריאות:> – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> השר לוין, אני אשמח לשמוע על שדה-דב. <מאיר כהן (יש עתיד):> סמוטריץ – – – ואת החצילים? <קריאה:> מתחילים בסלטים. <קריאות:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו אני אומר לך, חברת הכנסת נחמיאס ורבין – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – שלא נמצא את עצמנו בעוד כמה שנים שואלים איך קרה המצב הזה שאילת מגיעה למקום שאסור לנו לתת לה להגיע אליו. כי צריך לזכור: תיירות חוץ כמעט אין, ומי שחושב שאפשר לנצח להמשיך לחיות על תיירות הפנים טועה. <מיכל רוזין (מרצ):> למה? אפשר לחיות לנצח על – – – <שר התיירות יריב לוין:> כי ככל שמחירי – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אז אולי נמשיך לחיות – – – <שר התיירות יריב לוין:> רבותי, תנו לי קצת קרדיט שאני למדתי מעט בענייני משרדי בזמן שאני נמצא שם, ואני אומר לכם, אני אומר לכם: זה לא עניין פוליטי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> דווקא כי יש לך הרבה קרדיט. <שר התיירות יריב לוין:> זה לא עניין פוליטי, רבותי. אני אומר לכם, אני שם לכם מראה מול הפנים. <מיכל רוזין (מרצ):> לא, זה ערכי – – – זה ערכי. זה לא פוליטי, נכון. <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת רוזין, תקשיבי עד הסוף, זה לא – עכשיו אני לא מדבר בכלל על קזינו. אני שם לכם מראה בעניין אחד שאני חושב שעליו לא יכולים להיות חילוקי דעות: כאשר מחירי הטיסות הולכים ויורדים וכאשר באילת לא נבנים בתי-מלון חדשים, וכאשר התחרות מעקבה – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> נכון. <שר התיירות יריב לוין:> – – ומסיני היא כפי שהיא – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אבל היא לא התחילה היום. <שר התיירות יריב לוין:> – – לא יהיה לאילת סיכוי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> נכון, אבל היא לא התחילה היום. <שר התיירות יריב לוין:> היא בתוך שנים ספורות תגיע למצב שאסור לנו לתת לו לקרות. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> יריב, תזרזו את הקמת שדה התעופה הבין-לאומי – – – <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו אני אומר לך, שדה התעופה באילת ייפתח בעוד שנה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> ואם אנחנו לא נמשיך לסבסד – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אפילו אתה – – – <שר התיירות יריב לוין:> אוי, נו, באמת, חברת הכנסת נחמיאס ורבין, שדה תעופה, עם כל הכבוד, זה אמצעי. אף אחד לא נוסע למקום כי יש לו שדה תעופה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני יודעת מצוין. <שר התיירות יריב לוין:> לצערי הרב, אם אנחנו לא נמשיך לסבסד ב-45 יורו כל תייר, שדה התעופה הזה יעמוד שומם. זאת המציאות. מי שלא מכיר אותה ולא רוצה לראות אותה יכול להמשיך להתעלם. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> השר לוין – – – <שר התיירות יריב לוין:> אבל אני אומר לכם, אני אומר לכם: אין, אין חלופה אחרת. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> השר לוין, אתה צודק, אילת חייבת גלגל הצלה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אין חלופה אחרת, והפתרון הזה הוא פתרון טוב. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אילת חייבת גלגל הצלה. <שר התיירות יריב לוין:> אני קיימתי – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תן רגע, יש גם כמה דברים אחרים שיש לעשות. <שר התיירות יריב לוין:> אני קיימתי – יש דברים, הכול טוב – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> הוא רוצה לתת לגלגל מזל – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – אבל אילת היא עיר שחיה 80% מתיירות. היא לא תחיה בן-לילה מ-80% מדע, רבותי, עם כל הכבוד. <קריאות:> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לא ממדע. <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו אני אומר עוד דבר. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מתעשייה נקייה. <שר התיירות יריב לוין:> ולא מתעשייה נקייה. גם היא לא תציל את אילת. תספיקו להפריח ססמאות ולחיות באשליות. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> זה לא ססמאות. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא, רוצים להפריח את השממה – – – <שר התיירות יריב לוין:> ואני אומר לכם בצורה הברורה ביותר – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בואו, חברי הכנסת, ניתן לשר לסיים – – <שר התיירות יריב לוין:> – – שאם אנחנו רוצים – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – לפני שבת. <שר התיירות יריב לוין:> – – להבטיח את עתיד אילת – שכולו נשען בסוף על תיירות – אנחנו צריכים ללכת, ואני אומר שוב, לפתרון שהוא לא מושלם, הוא לא הדבר הכי נהדר בעולם, אבל כן, הוא פתרון טוב, הוא פתרון שנותן את מה שאילת צריכה. והוא ייעשה, ואמרתי כאן, אחרי עבודה מאוד מעמיקה, ובדיקה, ומעקב אחרי שורה של מודלים בעולם שעובדים מאוד יפה, בדרך שיש בה הרבה פחות נזק והרבה פחות חשש להתמכרות, והרבה יותר אמצעים לסייע למי שיתמכרו – מאשר הפיס, ומאשר הלוטו, ומאשר הטוטו, ומאשר – – <מיכל רוזין (מרצ):> לא שכנעת. <שר התיירות יריב לוין:> – – ההימורים הבלתי-חוקיים וההימורים באינטרנט וכל מה שמשתולל כאן באין מפריע, וכל אחד בא ולוקח קצת מהקופה וזועק כאן מעל הדוכן את זעקתם של עניי ישראל. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אתה לא מאמין – – – <שר התיירות יריב לוין:> רבותי, אני אומר לכם, מי שאילת יקרה לו ומי שבאמת רוצה לקדם תיירות ומי שחושב שאילת חייבת להיות בסיס תיירות מרכזי של מדינת ישראל – זאת הדרך לעשות את זה. והיא תיעשה בצורה שתגן על החלשים הרבה הרבה יותר טוב מההגנה שיש להם היום – ולמעשה אין הגנה – מהשוק הפרוע לגמרי שיש היום בהימורים של הפיס והלוטו – – <מיכל רוזין (מרצ):> לא אמרת מילה אחת על – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – שכולכם, כולכם, בלי שום קושי, איך אומרים, עוצמים את העין, עוברים ליד הדוכן בדרך לבית-הספר. תודה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני השר, מה אתה מבקש לעשות עם ההצעות? <שר התיירות יריב לוין:> לאן שרוצים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לאן שרוצים. יש לנו כאן הבעות דעה. <מיכל רוזין (מרצ):> לוועדת הכלכלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ראשון המביעים, חבר הכנסת אורן חזן – דקה מן הצד. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אנחנו רוצים להגיב על דברי השר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> המציעים יכולים להירשם גם להבעת דעה נוספת של דקה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לפני שמתחיל הזמן – אנחנו מציעים להעביר את זה לוועדת הכלכלה. תראו, אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברותי, חברי חברי הכנסת, אתם מדברים פה רבות על התופעות של הפשיעה שיכולות להגיע מסביבת הקזינו, אני רוצה לדבר דווקא על זווית קצת שונה. בחיים אומרים, או לפחות אבא שלי לימד אותי: תלמד מהמנוסה ולא מהמנסה. ואני יכול לספר לכם שקזינו, כמו שמדברים עליו פה, מעבר לעובדה שזאת צביעות לא להכיר בכך שהיום יש קזינו בישראל, נקודה – טוטו, לוטו, פיס, "חיש-גד", מירוצי סוסים, מכונות מזל, ריבונו של עולם, בכל פינת רחוב – מכונות מזל זה קזינו לכל דבר ועניין, וצריך לסגור אותן, נקודה. אני משיב לידידי השר בהרבה כבוד ויראה, שאני מהיום הראשון שלי בכנסת הזו עומד על כך שצריך לסגור את כל מכוני ההימורים בישראל, נקודה. זה נכון שהם משקיעים חצי מיליארד שקל בחזרה בחברה, באולמות, במפעלים, באולמות ספורט, בפארקים, אבל זה בא על חשבון מי? על חשבון החיילים, ריבונו של עולם, על חשבון החלשים, על חשבון אלה שנפשם לא עמדה להם. ובמשפט סיכום אחד אחרון אני אומר – וזו הזווית השונה, נקודה למחשבה – זה לא הקזינו שמביא את התיירות. זה אולי עושה טוב קצת לכלכלה על חשבון אלה שלא יכולים, שנפשם לא עומדת להם. מה שמביא את התיירות זה האטרקציות, זה ה-show, זה המופעים, זה המסעדות, זה האירועים שמסביב – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – זה השירה. ולכן, אם רוצים לעזור לאילת, הגיע הזמן לפתח אותה, להוזיל בה את המחירים מחד ולהרחיב בה את האטרקציות מאידך, ולא לעשות זאת על חשבון אלה שזה יעלה להם ביוקר. אני אישית מתנגד לדבר ועומד על כך. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת כהן, הבעת דעה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כבוד השר לוין, צר לי – אני מלא הערכה אליך, אתה יודע את זה, מעומק לבי – אבל צר לי שכשר התיירות זאת הבשורה שלך. אני מצפה מאדם כמוך שבאמת יבוא לכאן ויראה לכנסת תוכנית עבודה של שר תיירות, ולא יאחז בעגל הזהב הזה שנקרא קזינו. הדבר השני, אני רוצה לתבוע את עלבונם של תושבי אילת, היות שהייתי שם ופגשתי קבוצה גדולה מאוד של תושבי אילת שמאוד כועסים על הטרמינולוגיה שבה אתם משתמשים: העיר בקריסה ועיר נהרסת והעיר תקרוס. העברתי שיעורי אזרחות בשלושה בתי-ספר תיכון, גיליתי מערכת חינוך נפלאה, גיליתי אנשים שחורקים שיניים, ציונים אמיתיים שגרים שם עם כל הקשיים ומצליחים להפריח, באמת להפריח, את השממה. אז אנא מכם, אני משער שהוויכוח הזה יתלהט, אבל תשמרו על כבודם. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חברת הכנסת עליזה לביא. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני השר, אני קודם כול רוצה לברך אותך על הדיון שאתה לקחת על עצמך – הקשבת, לא כל כך הסכמת עם הנושא של זנות בבתי-מלון, ואני מברכת אותך שהרמת את הכפפה. ואמרתי לך כבר אז בדיון: תקשיב, יש היום זנות בבתי-המלון במדינת ישראל. היום הוקמה ועדת המשנה למאבק של סחר בנשים וזנות, ויש לי האחריות לעמוד בראשה. הימורים, קזינו = זנות. הזנות במדינת ישראל הולכת וגדלה: זנות של ילדים, זנות של ילדות, זנות של קטינים, זנות של נשים. אנחנו מיגרנו סחר – למרות שלאחרונה עולה הסחר בנשים – אבל מה שבא במקום, אדוני, זה זנות במדינת ישראל. קזינו פירושו זנות. הרבה פעמים אני מבקרת את הממשלה על כך שהיא מקובעת, הרבה בגלל שחברינו החרדים ביקשו שנושאי דת ומדינה לא יבואו לסדר-היום בממשלה הזאת; אבל אני פונה אליכם, חברינו חברי הכנסת החרדים: יש עליכם אחריות כבדה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיום. <עליזה לביא (יש עתיד):> היום אתם בממשלה, ואוי ואבוי לנו אם תאפשרו שייפתח קזינו במדינת ישראל, באילת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <עליזה לביא (יש עתיד):> זו אחריות שלכם, ורק אתם יכולים למנוע את זה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, שתי שאלות או שתי פניות היו לך אלי: 1. למה אנחנו לא נלחמים בתופעות ההימורים של מפעל הפיס? אז אני רוצה להודיע לך שאנחנו נלחמים. יש הצעת חוק שמספרה פ/2793, שמדברת ומתמקדת במכונות מפעל הפיס ומציעה לבטל אותן. מובן שיש התנגדות של מפעל הפיס. <שר התיירות יריב לוין:> – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> רק רגע. עכשיו, זאת לשאלה השנייה שלך, שהייתה מול האתגר שאני אתגרתי אותך: בוא אתי למרכזי גמילה. נראה אותך, ביושר שאני מכיר אותך, רואה את האנשים, רואה את ההרס, רואה את החורבן, ויוצא אחרי זה ואומר: אני חוזר על זה. דבר שני שאתה באת ואמרת: לוקחים כסף. אני אומר לך עכשיו כאן גלוי: תסגור את כל מפעל הפיס ולא ניקח שום כסף. <שר התיירות יריב לוין:> – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> זה האתגר שלך. אני עכשיו אומר לך שאני מחוקק חוק נגד כל מפעל ההימורים של מפעל הפיס; הלוואי שרק תתמוך בזה בממשלה שלך. עכשיו, אדוני השר, אני ממשיך בעניין הזה: שני נדבכים היו לתשובה שלך – באמת התאכזבתי – הדבר הראשון, שבין כך ובין כך יש. וכי אם יש סמים, יש אלכוהול, יש תופעות כאלה, אנחנו עכשיו נמסד אותן? דבר שני, אתה התבססת על זה ואמרת ש"מול זה יש מפעל הפיס היום", או "מה אתה רוצה, זה כבר קיים היום" – אלה התשובות שאתה נותן? השוואה של מפעל הפיס לבית-קזינו? על זה אתה אומר שיש השוואה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. חבר הכנסת מקלב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – בין קזינו לדוכן של מפעל הפיס. זאת ההשוואה? הרי זה פי-מאה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני השר, לא חידשתם, בקזינו לא חידשתם. התופעה הזאת, לא המצאתם – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> הרי התנגדו לכל המקומות האלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מקלב, תודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> ומה חידשתם בעניין הזה? ההימור הכי גדול הוא להביא את בתי-הקזינו האלה. כלובים הוצאתם, היה אכפת לכם מהאלמוגים – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מקלב, תודה רבה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – מבני-אדם לא אכפת לכם? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת גואטה, דקה, בבקשה. <שר התיירות יריב לוין:> – – – אתם לוקחים את זה לבתי-כנסת – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> תבטל – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> גזלתם – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> חברי השר, חברי חברי הכנסת – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – בתי-ספר – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – המקום – – – <שר התיירות יריב לוין:> אנחנו גזלנו – – – אנחנו הגזלנים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> תגן עלי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני השר. <יגאל גואטה (ש"ס):> אדוני השר, כששאלת אותי אם קראתי את הדוח שלך, הייתי בצער גדול. אמרתי: וואו, מה הפסדתי. אחרי שהבנתי שאת כל הדוח שלך עשית על עיריית בני-ברק, עכשיו אני רגוע. אני לא מבין, אתה, כל מה שאתה מדבר, עשו בעיריית בני-ברק מקווה ועשו בית-ספר לחינוך מיוחד. מה רע בלקחת מעניים ולתת לעניים? <שר התיירות יריב לוין:> – – – לא אמרתי שלא – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> דקה. זה בוודאי עדיף מאשר לקחת מעניים ולתת לטייקונים. מה ההשוואה בכלל? <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> ואם יש בעיות במפעל הפיס, צריך לתקן אותן. אז מה הבעיה, אני לא מבין. <שר התיירות יריב לוין:> – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> מה זה מותר? שילך לזנות, לסמים ולאלכוהול? בוודאי שעדיף לקחת מעניים לעניים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <יגאל גואטה (ש"ס):> ואחרי דבריך אני בכל זאת מעדיף להשתמש בדוח של ה"פלא יועץ". תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת אראל מרגלית. חבר הכנסת מרגלית, חבר הכנסת מרגלית, אתה מעוניין להביע דעה? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז תורך. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> השר לוין, גם לי כמו לאחרים פה יש הרבה כבוד אליך ולגישה המקצועית שיש לך. אני הייתי אומר שהצעד הזה – ואני התגייסתי לנושא הזה של תעסוקה באילת, קיימנו ארבעה מפגשים של אילת, אילות והערבה, ועלינו על שלושה או ארבעה נושאים גדולים שאינם קשורים לקזינו. 1. כל הנושא של הים, חקלאות ים וההיי-טק של הים – ישנו שם מכון המחקר המוביל במדינה בחקר ימי. עכשיו, לא נותנים לו אמצעים. הוא ממציא יותר המצאות כמעט מכל מקום אחר במדינה, אבל במקום שהמדינה תוציא מכרז לחממה טכנולוגית ולחברות בין-לאומיות שבאות ומתעסקות עם הים – ותדעו לכם שרוב החלבון ב-20 השנים הבאות יבוא מהים ולא מהיבשה – לא עושים עם זה כלום ברמה העסקית. 2. אנרגיה – הקמנו את "ערבה פאוור" שזו חממה טכנולוגית לתחום האנרגיה ליד יטבתה. עכשיו, זו רק ההתחלה. הם התחילו רק התחלה. מה שבעצם אומר השוק: תנו לי להקים את המיני-גריד שאנחנו רוצים להקים בגזר, שהאנרגיה הולכת שם לאיבוד עם כל הניסויים של אנרגיה מרוח ואנרגיה סולארית וכל הדברים האלה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לקצר בבקשה, חבר הכנסת מרגלית. זו הבעת דעה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – זה יכול ליצור המון מקומות עבודה לכל מיני רמות של הכנסה. יש לנו תוכנית מקפת לדבר הזה. והדבר השלישי זה התיירות. אתה צודק, התיירות צריכה לקבל שם הרבה יותר צביון. צריכים להביא לשם תיירות של תמה: של אנרגיה, של ספורט, של כל הנושאים החדשים שאנחנו מדברים עליהם. מה אני רוצה בעצם לומר לך? תשמע, רק לסיכום: אילת חייבת להפוך להיות עיר שיש בה באזז לצעירים: עם אוניברסיטאות מחקר וחברות הזנק ותעשייתיות. אם אילת, לוקחים אותה ושמים אותה תחת הכותרת של קזינו, אנחנו קוברים אותה ואת החזון של הצעירים בתוכה. זאת דעתי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני השר, הצטערתי – אני מסכים אתך באתגר של הבאת תיירים לישראל, ובמיוחד לאילת. אני חושב שהלכתם לפתרון הזול מכל הבחינות, גם מבחינה ערכית וגם מבחינה כלכלית. יש לנו אחים בארצות-הברית, יותר מ-5 מיליון, אתה יודע כמוני שרובם המוחלט, לצערנו, לא ביקרו בישראל. האם אי-אפשר לבקר – לדאוג, לעשות להם תוכניות, גם אם יעלה קצת יותר מ-45 יורו, להביא אותם לאילת? האם אנחנו בהיבט הזה לא יכולים להיות באמת – ואני ממשיך את הרעיונות שאמר חברי חבר הכנסת אראל – רק אני אגיד לך שלצערי הרב אנחנו מוחקים אותם. <מיכל רוזין (מרצ):> הוא קורא להם מתבוללים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אמרו: אתה קורא להם מתבוללים, אתה מנבא להם חוסר עתיד, במקום להגיד: בואו לכאן, בואו לכאן. לא – במקום – לדחות אותם ולהגיד: אתם מתבוללים, אתם תיעלמו. יכול להיות שבקואליציה הזאת זה קצת בעייתי, אבל אתה הרי לא קשור לקואליציה, אתה שר של מדינת ישראל, במידה מסוימת של העם היהודי, כמו שמדינת ישראל בצדק רואה את עצמה. אני, צר לי שכשיש אתגר תיירותי מהרמה הזאת, מה שאנחנו הולכים – לקזינו לאילת, ולא מוצאים את הפתרונות בהיסטוריה שיש לנו, בערכים שיש לנו, בעם שלנו, שמפוזר עדיין בין העמים, וחושבים דרך משרד התיירות – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – אפילו להביא אותו לגור כאן. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. לאן מבקשים המציעים? מה מבקשים המציעים לעשות עם ההצעות? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אפשר כלכלה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני ביקשתי כלכלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כלכלה. מסכימים כל המציעים לכלכלה? אז אנחנו נצביע על העברת הנושא לדיון בוועדת הכלכלה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את ההצעה לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 16 תומכים, בלי מתנגדים ובלי נמנעים. ההצעות לסדר-היום תועברנה לדיון בוועדת הכלכלה. <הצעות לסדר-היום> <סירוב רבנות פתח-תקווה לרשום זוגות ממוצא אתיופי לנישואין> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: סירוב רבנות פתח-תקווה לרשום זוגות ממוצא אתיופי לנישואין, הצעות לסדר-היום מס' 3060, 3066 ו-3072. ראשונת המציעים, חברת הכנסת רויטל סויד. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן מוסיפה את שמה, לפרוטוקול, בדיון הקודם. בבקשה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, מסתבר שבמדינת ישראל אתה גם צריך לדעת לאיזו לשכת רישום לנישואין ללכת. לשכת הרישום לנישואין בפתח-תקווה, הרבנות בפתח-תקווה, מסרבת לרשום לנישואין זוגות יוצאי העדה האתיופית. כ-30 זוגות כאלה סורבו לאחרונה, והדבר לא התרחש רק עכשיו, אלא כבר לפני כמה חודשים, ואז נאמר: לא יכול להיות שמסרבים לרשום אתכם לנישואין. עכשיו, אני חשבתי לתומי שמדובר בזוגות שמגיעים והם אינם יהודים, כנראה בגלל זה מסרבים לרשום אותם. אבל לא, מדובר בזוגות שלא רק שהם יהודים, הם גם מחזיקים תעודת המרה, תעודת גיור חתומה – על-ידי מי? על-ידי הרבנות הראשית, על-ידי נשיא בית-הדין הרבני הרב יצחק יוסף. עכשיו, איך יכול להיות דבר כזה? איך יכול להיות שיד אחת מגיירת אנשים, נותנת להם תעודה שהם יהודים כהלכה ומשלחת אותם לדרכם ולחייהם, והיד השנייה, הרבנות בפתח-תקווה, לא מאפשרת את רישום הנישואין? איך יכול להיות שרב יושב ברבנות בפתח-תקווה, נהנה ממנעמי השלטון, נצמד לכיסא שלו, מרוויח את שכרו, אבל אינו ממלא אחר הוראות הרבנות הראשית, וכשיש תעודת המרה כדין? לא רק שזה לא מינהל תקין, זה הרבה מעבר לכך. עכשיו, למה אנשים מתגיירים? הם מתגיירים כי הם רוצים להיות יהודים. מתי מגיע הרגע הכמעט-יחיד בחייהם שהם צריכים לשלוף את התעודה הזאת? ברישום לנישואין. אז מה קורה? אנשים מתגיירים עשר שנים לפני כן, אבל ברגע הקריטי, כשהם באים להינשא, הם מוצאים את עצמם עם אפליה קשה, עם גזענות, עם הלבנת פנים, עם רבנות שממש – רבנות פתח-תקווה מתנכלת לזוגות יוצאי העדה האתיופית. הרב דוד אזולאי, אני פונה אליך, ואני אגיד לך מדוע אני פונה אליך, לא רק כשר הדתות: אני פונה אליך כי צריכה לצאת קריאה גדולה מאוד, גם שלך, אדוני השר, וגם של הרבנות הראשית ושל הרב הראשי, נשיא בית-הדין הרבני, ששוללת את התוקף, את היכולת, של אותה רבנות, את הרשם לנישואין, את הרב שמסרב לרשום אותם לנישואין – צריכה לצאת מפה קריאה מאוד מאוד גדולה נגד תופעת האפליה הזאת. זה לא יכול להיות. מגיעה בחורה צעירה שרוצה להינשא, היא עלתה לארץ בגיל 13, התגיירה בגיל 15, היא כבר בת 25 היום, ובאים ושואלים אותה – מה שואלים אותה? אם היא שומרת שבת. ממתי יש גיור על-תנאי? ממתי בודקים אם אדם עדיין שומר מצוות לאחר הגיור? מה, אפשר להפקיע גיורים? בוודאי שאי-אפשר להפקיע גיורים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אנחנו מצווים ב"אהבת לרעך כמוך". אנחנו מצווים ב"אהבת לרעך כמוך" על כל אדם מישראל. אבל התורה הוסיפה מצווה מיוחדת לגבי אהבת הגר, ועליו נאמר: "ואהב גר לתת לו לחם ושמלה". וזו מצווה גם שלנו, לאהוב את הגר. זו מצווה כפולה. ואנחנו כאן – לא רק שאין פה אהבת הגר, יש פה לצער את הגר, לצער אותו. ונאמר: "וגר לא תונה"; הונאה מלשון צער. אנחנו מצערים את הגרים, אנחנו מפלים את בני העדה האתיופית, אנחנו משפילים אותם, אנחנו מתעמרים בהם ברבנות בפתח-תקווה. אדוני השר, אני מצפה ממך היום לקריאה, כאן, שרבנות פתח-תקווה לא תוכל להמשיך להתנהל כפי שהיא מתנהלת. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, גברתי, חברת הכנסת סויד. חבר הכנסת נגוסה, בבקשה. אחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת שטרן. <אברהם נגוסה (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, מי עושה יותר אפליה וגזענות כלפי יהודי אתיופיה במדינת ישראל? פקידי משרדי הממשלה. פקידי משרדי הממשלה הם אלה שמתעללים באזרחים יוצאי אתיופיה, והם אחראים לחוסר האמון שחשים יותר ויותר יוצאי אתיופיה בישראל כלפי הממסד. פקידי משרדי הממשלה נותנים לגיטימציה לאפליה ולגזענות. האפליה שאנחנו ראינו ושמענו השבוע ברבנות בפתח-תקווה היא רק דוגמה לאפליה הממוסדת והשיטתית כלפי יוצאי אתיופיה, שאפשר למצוא כמעט בכל משרדי הממשלה. כדי להילחם באפליה ובגזענות ניסיתי לחוקק כמה חוקים, ותמיד נתקלתי בהתנגדות עזה של פקידי משרדי הממשלה, שלא רוצים שינוי. גם ביצוע החלטות הממשלה שפעלתי לקדם נקבר על-ידי פקידים במשרדים שונים. אני רוצה לציין לפניכם דוגמאות: משרד החינוך מאפשר את פיטוריהם של כ-70 מגשרים חינוכיים יוצאי אתיופיה, שעבדו כ-20 שנה במקצוע, ופתאום שולחים אותם הביתה – עם משפחות. שולחים אותם, מפטרים אותם מהעבודה, בניגוד להמלצות של ועדת החינוך וועדת העלייה והקליטה. גם להצעת החוק לאיסור תקצוב מוסדות חינוך שמפלים את יוצאי אתיופיה, או מפלים את האזרחים – לא לקבל לבית-ספר, מי מתנגד? בוועדת השרים קוברים את ההצעה. במשרד התרבות, על מנת למגר את האפליה והגזענות בחברה הישראלית, הדרך הכי טובה היא בחינוך – ללמד את מורשת עדות ישראל. להצעת החוק משרד התרבות מתנגד; משרד הדתות מאפשר את האפליה המזעזעת כלפי יהודים לכל דבר – מה שהם רצו זה להינשא כהלכה ולבנות משפחה במדינת ישראל; משרד המשפטים מתנגד להצעת החוק שבה אני וחברי פה בכנסת רוצים להעלות את סכום הקנס למי שנוהג אפליה וגזענות. מי מתנגד? משרד המשפטים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיכום. <אברהם נגוסה (הליכוד):> מח"ש, הכפופה למשרד המשפטים, סוגרת תיקים של אלימות משטרתית, כמו שראינו במקרה של יוסף סלמסה, זיכרונו לברכה; המשרד לביטחון פנים מתנגד לתיעוד מעצרים וגם נמנע מלהעניש את השוטרים שפועלים באלימות משטרתית על רקע אפליה וגזענות. ולכן אני קורא פה לכל משרדי הממשלה – כל פקיד שלוקח את החוקים והנהלים כדי להגשים את החלום האישי שלו או את העמדה האישית שלו לפגוע באנשים על רקע מוצאם – צריך לפטר אותו לאלתר וגם להעמיד אותו לדין. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת נגוסה. חבר הכנסת שטרן, בבקשה. אני מבקש להשתדל לעמוד בזמנים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, כואב לי. כאילו לא ידענו שזה יהיה; כאילו לא ידענו שהאפליה הכי קשה, הכי כואבת, עלולה להגיע מרבנים; כאילו לא עמדתי פה לפני שנתיים ודיברתי על איך מתנהגים רבנים לעולי אתיופיה. הצבע? מה מפריע להם? ואיזה שני רבנים יש בפתח-תקווה? שנים בפתח-תקווה לא היו רבנים ראשיים, מה קרה? עד שבאו שני רבנים בדיל פוליטי מסריח, עם קשרים משפחתיים ועם קשרים אחרים, ותראו את התוצאות. חילול השם מהדרגה הראשונה שיכולה להיות. על "ואהבת את הגר" – והם לא גרים, וגם אם היו גרים, זה מה שעושים? ולמה לתת להם את אותו כוח? יש ליד זה עיריית שוהם, מה הבעיה? מוסמכי הרבנות, משרד רישום – מה אתם חושבים, שבבני-ברק רושמים רק של בני-ברק, או שמכל הארץ רושמים חרדים דרך בני-ברק ודרך ירושלים, בכאילו? אז כשבאה רבנות שוהם ואומרת: אני אפתור את האפליה הזאת, את ההשפלה הזאת – לא של יהודי אתיופיה, שלי; אני מרגיש מושפל, אני, שלובש כיפה ולובש ציצית, כשעושים ככה ליהודי אתיופיה אני מרגיש מושפל. ומכוח מה עושים להם את זה? מכוח מונופול עלוב, שקרי, שנתנה המדינה לרבני עיר להתעלל בתושבי העיר; להתעלל בבעלי המסעדות, להתעלל בבעלי בתי-המלון, ולהתעלל בסוף באלה שהכרחנו אותם להיזקק לשירותים שלהם. ואני – אם זה היה תלוי בי – קורא לאותם זוגות שנדחו שם: שימו פס עליהם, שימו פס על הרבנות; יש מספיק רבנים שיחתנו אתכם, שלא ירשמו אתכם עכשיו. לא תפסידו כלום; בסוף, אל תדאגו, ירשמו אתכם. ובשביל זה אנחנו חיילים שלכם – לא בשביל לעזור לכם, בשביל לעזור לנו. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. השר דוד אזולאי ישיב, ולאחר מכן נעבור להצבעה על ההצעות לסדר-היום. בבקשה, אדוני. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת שטרן, חבל מאוד שאתה מנצל את הבמה לתקוף את הרבנים בכל הארץ, ואתה לא יודע להבחין. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> דיברתי על פתח-תקווה; ותגיד לי שטעיתי לגבי קשרים משפחתיים, הלוואי שתגיד לי. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> תסלח לי, מה זה שייך לעניין? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> מה זה שייך? <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> זה לא שייך לעניין. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> "כוחי ועוצם ידי". <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני מציע לך, תקרא מה על סדר-היום, מה הנושא, מה ההצעה לסדר-יום שהגשת. אני חושב שכדאי להתייחס לעניין הזה – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> התייחסתי. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> – – ולא לבוא חשבון עכשיו על כל מיני דברים – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> למה? למה? תענה על זה. אדוני השר, תענה על זה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אתה בשביל זה חבר כנסת ופרלמנטר שיודע את המלאכה, אתה מכיר את הנהלים. תגיש הצעה לסדר-יום בכל נושא שתרצה – מבטיחך נאמנה שאני אענה לך ולא אתחמק. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אבל זה כואב לי. הרב, תענה על זה. הרב, תענה לי אם מילה ממה שאמרתי לא נכונה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני רוצה שתשמע – חבר הכנסת אברהם נגוסה, שגם העלה את הנושא על סדר-היום, ושמעתי בקשב רב את דבריו – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> הוא דיבר על כל הארץ, על כל פקידי הממשלה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> יפה, יפה, יפה, גם אתה הקשבת. הוא באמת אמר דברים קשים וכואבים, ומי כמוהו יודע, מרגיש וחש את הדברים הללו. מה לעשות, גם אנחנו פעם היינו במקום הזה, גם אנחנו מכירים את האפליה הזאת, אנחנו יודעים על מה – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> נכון, אתה צודק, בגלל זה אני מתפלא. אתה צודק. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אנחנו לא גדלנו עם כפית של זהב – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> השר אזולאי, הדברים שלי – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> – – אנחנו מכירים – תכף, רויטל, אני אתייחס גם לדברים שלך, חברת הכנסת רויטל סויד – אבל חבר הכנסת אברהם נגוסה באמת העלה דברים מנהמת לבו. כאב לו, והוא מכיר, והוא דיבר על כל המשרדים. מה לעשות, לצערי הרב זה קיים כנראה – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אבל השאלה היא לא על כל המשרדים, השאלה היא על הרבנות בפתח-תקווה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> חבר הכנסת, אני אגיע גם לפתח-תקווה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אז זאת השאלה, לא על כל המשרדים. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני מבטיח לך, לא אתחמק משום דבר, אתה תקבל תשובות על הכול – אחד לאחד. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני מחכה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> גם חברת הכנסת רויטל סויד – את ברוך השם באה גם ממקום מסורתי, גם מכירה את החברה. אנחנו יודעים מה זו כתבת תקשורת. כתבת תקשורת, אם תהיה מינורית, אף אחד לא יתייחס לזה; צריך להעצים את זה, אז מעצימים דברים. אני לא רוצה כרגע להגיד לך – יכול להיות שהייתה פה ושם איזושהי תקלה בפתח-תקווה, ואני אתייחס לזה מייד, אבל יחד עם זה, מכאן ועד להשליך על כל המקומות, על כל הרבנים, על כל רושמי הנישואים – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אנחנו דיברנו רק על פתח-תקווה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> – – אני חושב שהדרך רחוקה מאוד מאוד. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> לא, אני מדברת על פתח-תקווה – שזאת גם לא הפעם הראשונה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אז ברשותכם, אני רוצה להתייחס לדברים. אני אתייחס לדברים הללו. הרבנות בפתח-תקווה, כמו ביתר הארץ, פועלת לרישום נישואים ללא כל אפליה. לאחר טענה שעלתה בשנה האחרונה בעניין האפליה לכאורה בפתח-תקווה, אני הוצאתי צוות בדיקה נרחב מהמשרד לשירותי דת לבדיקת הטענות, והבדיקה האחרונה נערכה לפני כמה חודשים. ממצאי הביקורת העלו למעלה מכל ספק כי לשכת הנישואים בפתח-תקווה פעלה בהתאם להנחיות ולנוהלי המשרד לשירותי דת והרבנות הראשית לישראל. כל הטענות, לרבות אלו שעלו בכתבה ששודרה ב"גלי צה"ל", הנן חסרות שחר. אולם, השאלות ונוסח הדברים, כפי שעלו מהכתבה ששודרה ב"גלי צה"ל", נשאלו בחוסר רגישות, ועל כך אני מצר. אני חושב שזה לא ראוי. גם אם צריך לשאול שאלות, יש דרך לשאול את השאלות – בדרך נימוסית. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> לא. אבל, אדוני השר – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> איך כתוב – "באפם הרגו איש", ואנחנו יודעים מה זה; הרי אי-אפשר להרוג אדם באף. אבל תלוי איך אתה מגיש את הדברים, תלוי איך אתה אומר, איך אתה שואל. כאשר אדם לא מדבר בצורה ראויה, אז אחר כך זאת התוצאה, לצערי הרב, ואת זה אני מגנה. אני מצפה מאותם פקידים שמקבלים – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני השר, אתה אומר שמה שנאמר בכתבה של "גלי צה"ל" זה שקר? <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני חושב שהדברים הם מוגזמים והם לא נכונים. אולי השאלות – ההתבטאות, לא הייתה ראויה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> והסכימו לרשום לנישואין? ובחורה בשם שגה פנטה, שהגיעה – שעברה גיור בגיל 15 – היא עלתה בגיל 13, היא היום בת 25. שגה פנטה משקרת כשהיא אומרת שאמרו לה: לכי תירשמי בעיר אחרת, בראשון-לציון, איפה שבן-הזוג שלך? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> זה פעם ראשונה, את חושבת? <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> חברת הכנסת רויטל סויד, אני לא מכיר את המקרה הספציפי הזה. יכול להיות שזה נכון, אני לא דוחה את זה על הסף. אני מבקש ממך, אנא ממך, מייד אחרי הדיון הזה תעבירי אלי את הפרטים. מבטיח לך שאני אבדוק אותם, ואם אכן נעשו הדברים האלה, ודאי שהם יטופלו. <מאיר כהן (יש עתיד):> השר אזולאי, כולם – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני לא אתן שיפגעו בעדה הזאת. אתם פשוט תכף תשמעו – חבר הכנסת אברהם נגוסה יכול להעיד באופן אישי מה היחס שלי לקהילה הזאת. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אנחנו – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – גם אני יכול להעיד, זה לא הבעיה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> דקה, אז – תיתנו, אתם כל הזמן – – – אני לא רוצה לנהל דו-שיח. תנו לי להגיד את הדברים, להציג. בסוף, אם היושב-ראש יאפשר לכם, בהחלט אני מוכן גם להגיב על הדברים האלה. אדוני היושב-ראש, אני הנחיתי את הגורמים לברר את העניין עם הגורמים הרלוונטיים במועצה הדתית ולחדד את מדיניות המשרד לתת שירות אדיב ומקצועי ולפעול ברגישות יתרה, תוך שמירה על כבוד הבאים להירשם לנישואין. חשוב לומר שעל הרב רושם הנישואין לוודאי את קיומם של היבטים הלכתיים. ככלל, כל זוג, גם אם הוא לא מיהודי אתיופיה, המגיע לרישום נישואין, נדרש, בין היתר, להתייחס לשאלות ובירורים שונים לצורך בירור מעמדו האישי. הנחיתי את הגורמים במשרד לפנות לרבנות הראשית לשם קבלת התייחסותם בעניין הבירורים הנדרשים ביחס למי שמחזיק בתעודת גיור ותעודת המרה. ייאמר ברורות כי שאלות אלו נשאלות כלפי כלל המתגיירים, ללא הבדל מוצא, על-פי הנחיות הרבנות הראשית. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני אגיד לך משהו. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> לא אענה לך, לא עכשיו, לא. אני – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> יש הנחיות של הרבנות הראשית בתשובה לבג"ץ לא לשאול את השאלות האלה. אם לא רוצים לרשום, לקחת אחורה, לעשות את הפעולה שהנרשם אפילו לא מרגיש ולא יודע. בסוף אותה לשכת רבנות צריכה לרשום. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אז אני לא מכיר את הבג"ץ הזה שאתה מדבר עליו. אני מכיר את ההנחיות של הרבנים הראשיים, שהם הממונים על מוסד רישום הנישואין, ואלה הנחיות שהם מנחים את אותם פקידי רישום נישואין. יחד עם זאת – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אני רוצה לשאול אותך באמת שאלה: בהנחה באיזשהו אופן ששואלים מישהו אם הוא שומר שבת, והוא כבר לא שומר שבת, אז מה זה אומר – יפקיעו לו את הגיור שהוא התגייר לפני 20 שנה? הרי לא מפקיעים. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני לא רוצה לפסוק הלכות פה, כי זה לא תפקידי. אבל יש ודאי הנחיות מה קורה לגבי אותו מתגייר שטוען שהוא מחלל שבת והוא בא להתחתן כדת משה וישראל. יכול להיות שזו שאלה הלכתית, אני לא מוסמך לענות עליה. אני לא אענה עליה, בשביל זה תפנו – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> נכון, אבל יש עוד – – – גם הרב עובדיה – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני לא פוסק רב. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, ברור. לא, יש כאלה שפוסלים. אבל המקובל, לא פוסלים גיור. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> בדיוק. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני פה על תקן חבר כנסת, שר, ואני בחרתי בתפקיד הזה, ולא בחרתי בלהיות רב ולפסוק הלכות, אחרת הייתי הולך לכולל, לשבת וללמוד שם. זה הרבה יותר טוב מאשר – זה לא פחות טוב מאשר – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> השאלה למי אתה נותן גיבוי; לאיזה רב אתה נותן גיבוי, זאת השאלה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני נותן לכל רב שקיבל הסמכה לרבנות והוא יודע לפסוק הלכה. האנשים האלה – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לכל רב. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> ברגע שהרבנות קבעה שהוא רב או מורה הוראה בישראל, והוא קיבל כושר לרב וכושר לכל תפקיד, רב שכונה וכו', אין לי בעיה. אני מקבל. זה הרבנות הראשית. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> על זה נדבר בפעם אחרת – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> כן, מה לעשות, זה המוסד היחיד שיש במדינת ישראל שכולנו מחויבים לו. אם אני רוצה להחמיר, יש לי גם רבנים אחרים. <מאיר כהן (יש עתיד):> הלוואי שכך. הלוואי – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> השר אזולאי, אתה אומר שאתה תבדוק ותבחן ותראה מה קרה בפתח-תקווה; ואם אכן נעשו דברים שלא כדין, אתה תורה לפטר את הרב הזה? <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> חברת הכנסת רויטל סויד, אני רוצה לגלות לך: הסיפור של פתח-תקווה הוא לא חדש. הוא לא מהיום, הוא כבר היה לפני כמה חודשים. <מאיר כהן (יש עתיד):> נכון. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> מייד עם כניסתי לתפקיד, אחד הדברים הראשונים, עוד כשהייתי, איך אומרים, באופוריה, ולא ידעתי מה זה להיות שר, אחד הדברים הראשונים שעשיתי – הקמתי ועדה מקצועית עם הרבנים הראשיים. היא יצאה לפתח-תקווה, קיימה בדיקה, ישבה שם כמה ימים, והגיעה למסקנה שאין דברים בגו. אז – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אבל זה חוזר עכשיו, כנראה יש. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אוקיי, אז זה חוזר. זה נחת השבוע, בודקים את זה. אני טוען שהדברים לא כצעקתה. היו, יכול להיות שהיו. אני לא רוצה אפילו לאמת את הדברים עד שהנושא לא ייבדק עד תום. עד שהנושא לא ייבדק עד תום אני לא מוכן להתחייב על שום דבר. אדוני היושב-ראש – – – <אברהם נגוסה (הליכוד):> אבל, כבוד השר, אין לנו בעיה עם הרבנות – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני לא קובע – – – <אברהם נגוסה (הליכוד):> אין לנו בעיה עם הרבנות הראשית. הבעיה, שהפקידים שממלאים את המדיניות – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> לא, זה לא הפקידים. שם הבעיה של הרב, לא של הפקידים. <אברהם נגוסה (הליכוד):> אנחנו שמענו בכתבה שאותו פקיד שולח אותה לראשון-לציון. היא תושבת פתח-תקווה. שמענו את ההקלטה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> חבר הכנסת נגוסה, אני אומר לך, תשאל את החברים בפתח-תקווה והם יספרו לך שפתח-תקווה זה אחד המקומות שיש רישום גבוה – דווקא של יהודי אתיופיה. זה נתון שאני עדיין לא קיבלתי אותו, אני אבדוק אותו ואני אביא לך אותו. לסיום – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מה אדוני מציע? <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני עוד לא סיימתי; אני כבר עומד לסיים, אדוני היושב-ראש. יחד עם זאת, בשל רגישות המקרה הזה, הנחיתי את הממונים לבדוק זאת שוב, ואני אעקוב אחרי העניין מקרוב. אני לא ארפה מהעניין הזה. אני רוצה להוסיף: במועצה הדתית בעיר פתח-תקווה נרשמים לנישואין צעירים מקרב הקהילה האתיופית באחוזים גבוהים ביחס לשאר המועצות הדתיות ברחבי הארץ, ואף בעיר עצמה, יותר מיחס הקהילה במספר התושבים, ככל הנראה על רקע התיקון לחוק פקודת הנישואין לפתיחת אזורי רישום. כך או כך, המציאות היא שבעיר פתח-תקווה, כמו ביתר הארץ, במועצה הדתית משרתים את בני הקהילה האתיופית ללא כל מגבלה או אפליה, ואכן, צריך לעשות זאת בסבר פנים יפות כלפי כל הבא לקבל שירות. אף אם הייתה תקלה במקום אחד, הרי אי-אפשר ללמוד ממקרה כזה על הכלל. צר לי שגורמים אינטרסנטיים שונים מנסים לנצל את העניין לשם ניגוח הרבנות והמועצות הדתיות, בעוד העובדות, כאמור, הפוכות לחלוטין. אני פועל ככל יכולתי לשפר את השירות לאזרח, הן מבחינה מקצועית, עם מערכת המחשוב החדשה, והן מבחינת משאבי אנוש, מתן יחס אדיב ומאיר פנים. ככל שיהיו תלונות, אני מודיע שהן יטופלו. אני מבקש את המקרה הספציפי שהבאת לי. לסיום דברי, אני מתכבד – ואני אומר לכם, רבותי, אני מתכוון בעזרת – קודם כול, אפתח ואגיד כך: אני מגנה את הדברים הללו. זה לא מקובל עלי. אני לא אתן לדברים האלה להימשך ולהתעצם ולהתגלגל. אני אפסיק את התופעה הזאת. אחד הדברים שאני ביקשתי – תוקם ועדה. הוועדה הזאת תמשיך ותבדוק, תגיש את מסקנותיה. אם החברים ירצו להעביר את הדיון לוועדה או להסתפק בהודעתי – מה שתרצו מקובל עלי. בכל מקרה, אני לא מתכוון להרפות. חבר הכנסת נגוסה, אני רוצה להגיד לך, אתה יודע כמה המשרד שלנו פועל ועושה למען יהודי אתיופיה. אחד הסעיפים הגדולים בתקציב של המשרד שייך ליהודי אתיופיה – אם זה רבנים, אם זה קייסים, אם זה פעולות. זה הכול מתוך הערכה והבנה לקהילה. ואתה יודע, נסענו יחד לאתיופיה, עשינו שם מעשה שרבים ואחרים שפה מדברים על יהודי אתיופיה אפילו לא יודעים – מה נעשה שם. ואתה יודע שבזכות אותה נסיעה מפורסמת של שנינו, עם גורמים נוספים, בסופו של דבר הראשון שבא והכיר ביהדותם של יהודי אתיופיה היה מרן זכר צדיק וקדוש לברכה הרב עובדיה יוסף, שהיה הראשון – אף אחד לא היה לו אומץ לעשות את זה, הוא עשה את זה. גם על כך צריך להכיר טובה. אני, כשלוחו, מודיע לך ומודיע כאן לחברים: לא אתן את ידי לפגיעה באוכלוסייה הזאת, בקהילה הזאת, הקהילה היקרה והחשובה הזאת. אני אעשה הכול שמה שקשור למשרדי, שם לא תהיה אפליה, שם לא תהיה פגיעה, ויתייחסו לאנשים האלה בסבר פנים יפות. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מה אדוני מציע? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> פנים. אנחנו רוצים – לוועדת הפנים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> ועדת פנים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> פנים, מקובל עליך? <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לפני שנעבור להצבעה, יש שתי הבעות דעה מהצד, הראשונה של חבר הכנסת חזן והשנייה של חבר הכנסת חנין, ואז נעבור להצבעה על העברה לוועדת הפנים לדיון. בבקשה, חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, אני לא רוצה להתעסק לרגע בליבה של הנושא עצמו, כי היה פה דיון פורה ומעניין, והאמת שהוא שהרחיב גם לי אופקים נוספים בדבר הזה וגרם לי להעלות הרבה תהיות ומחשבות. אני רוצה להתייחס דווקא לדברים שאמר חברי חבר הכנסת נגוסה, שנגעו בי כמו בכל פעם שאני שומע אותו נואם. אפשר ממש לראות את דם לבו זועק על האפליה, שלעתים מרגיש כאילו בתוך הכנסת הזו אנחנו עוצמים את העיניים כאילו היא לא קיימת. אני, כואב לי לשמוע אותך אומר את הדברים, לא בגלל שכואבת לי האפליה עצמה, שזה דבר שהוא ברור לכולם; כי אני רואה את הכאב שאתה חש, בתור שליח אמיתי של ציבור שאנחנו שוכחים להבין שהוא חלק בלתי נפרד מאתנו, מהעם היהודי. והעם היהודי מתחיל קודם כול במילה "עם", ועם אחד, שדוגל בערבות הדדית ללא הבדלים בכלל. ואני אומר, אולי סוף-סוף ננסה לשים בצד את הוויכוחים הטכניים, הפרקטיים, וניגע בליבה של העניין. הגיע הזמן לעשות סוף לסיפור הזה, כי כולנו עם יהודי אחד. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חבר הכנסת חנין, בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני קודם כול שמחתי לשמוע את דבריך. וכדרכך, אתה אמרת דברים ברורים, חדים ומובנים לכול. אני שמח שאתה השר בתפקיד המסובך והרגיש הזה. אני רוצה לומר לך, שכמו שחבר הכנסת נגוסה וכמה חברי כנסת נוספים אמרו בדיון – אני לא רוצה לדבר על פתח-תקווה, אבל אני כן רוצה לספר שגם אלי מגיעות טענות מצד יוצאי אתיופיה על התייחסות של רבנים רושמי נישואין, ולכן כל כך חשוב המסר הברור, אדוני השר, שאתה העברת כאן, והאמירה הברורה שלך שאם יש טענות או תלונות, דלתך כשר פתוחה בפניהם, ודברים שהם מקולקלים או צריכים התייחסות יקבלו התייחסות מתאימה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. אנחנו עכשיו עוברים להצבעה על העברתן של ההצעות לסדר-היום: סירוב רבנות פתח-תקווה לרשום זוגות ממוצא אתיופי לנישואין, לדיון בוועדת הפנים. מי בעד העברת ההצעות לסדר-היום לדיון? מי נגד? נא להצביע. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 13 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי ההצעות לסדר-היום: סירוב רבנות פתח-תקווה לרשום זוגות ממוצא אתיופי לנישואין, תעבורנה לדיון בוועדת הפנים. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת – בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 44), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. <הצעות לסדר-היום> <פיקוח משרד הבריאות על האוכל בגני-הילדים ובצהרונים> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: פיקוח משרד הבריאות על האוכל בגני-הילדים ובצהרונים, מס' 2971, 2972, 2989, 3010, 3050, 3056 ו-3071. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מאיר כהן, שיזם את הדיון – בבקשה, אדוני. לאחריו – חבר הכנסת אורן אסף חזן, חברת הכנסת עזריה, חברי הכנסת יואב בן צור וטלב אבו עראר ואנוכי. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, התחקיר שפורסם לפני כשבוע בחדשות ערוץ 2 מתאר מציאות קשה של איכות המזון שאוכלים רבבות ילדי ישראל בגני-הילדים מדי יום ביומו. הממצאים הקשים, הכוללים, בין היתר, הובלה מזוהמת של המזון, מציאת עובש וריקבון על הפירות, הירקות והבשר, ואף קיומם של גלמים וחרקים במזון המוגש לילדים – המציאות הזאת, אסור לה להותיר אותנו אדישים, וראוי שאנחנו נדון בסוגיה הקשה הזאת. על-פי הממצאים, מדובר ברמת זיהום גבוהה, שבחלק מהמקרים מסכנת את חייהם של הילדים, ואסור לנו בשום פנים ואופן להמשיך לסדר-היום ולהמתין חלילה למקרה של פגיעה בריאותית קשה באותם ילדים. כאיש חינוך וכראש עירייה לשעבר, שחנך את הפרויקט לפני למעלה מעשור, אני רוצה להגיד ולומר לכם – לא לזה פיללנו. לא למציאות הקשה הזאת פיללנו. חשבנו על תקנות וחשבנו על פיקוח, ולצערי הגדול, מה שהיום הילדים מקבלים זה מזון מזוהם שמסכן את החיים שלהם. אין לי ספק לגבי החשיבות של פרויקט ההזנה, ואין לי ספק בכך שילדים רבים, זאת הארוחה החמה היחידה שהם מקבלים, אבל עלינו לפעול באופן מיידי, עד כדי כך שנפסיק מייד את הפרויקט, אם לא נתחיל בפיקוח הדוק על האוכל שהילדים, שהנכדים שלנו אוכלים. הצהרונים נמצאים בחזית המהות של יום הלימודים הארוך. הורים רבים שחיים במציאות של עבודה סביב השעון מפקידים את הילדים בידי מערכת החינוך, בין אם היא פרטית – מאפס עד שלוש – בין אם היא המערכת הציבורית. לפני כשנה, אדוני היושב-ראש, הכנסת חוקקה את החוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות חינוך. אבל מהממצאים של התחקיר ומבדיקה שערכנו מסתבר שאנחנו רחוקים מאוד מיישומו של החוק הזה. בוודאי אין מה לדבר על תזונה נכונה. בלשון החוק כתוב כך: שר החינוך, בהתייעצות עם שר הבריאות, יקבעו תנאים והוראות לעניין הרכב המזון שניתן לספק, ובאיזה מקום יכול הספק לפעול, ואיך הוא צריך לפעול. מובן וברור מהתחקיר כי חברות קייטרינג רבות – עכשיו שימו לב – חברות קייטרינג רבות ברחבי הארץ שמספקות את המזון לא עומדות בשום תקנים יום אחרי שהן מקבלות אישור. כשהן צריכות לקבל אישור, הן עומדות בכל התקנים. יום אחרי – ההשתוללות מתחילה. ולמה היא מתחילה? כי לצערי הגדול אין שום פיקוח, ומהות העניין היא פיקוח. מהות העניין היא שחברת הקייטרינג תדע שבכל זמן נתון מישהו יכול להיכנס בלי להודיע ולבדוק את איכות המזון, ואם איכות המזון לא טובה, לא לנקוט קנס של 5,000 או 10,000 שקלים, אדוני היושב-ראש. אם איכות המזון מסכנת את הילדים, באותו רגע חברת הקייטרינג צריכה להיסגר, גם אם ייקח חודש למצוא חברה אחרת. עדיף שהילדים לא יאכלו באותם ימים, ואנחנו נמצא אוכל חלופי – מצדי שההורים ישלחו – מאשר לתת הכשר לאוכל המזוהם הזה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני השר, אדוני השר – שמישהו ייתן לו איזו מכה בכתף. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כבוד השר, מבקשים את – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> תודה, אדוני. אני חוזר על תמצית הדברים. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, למרות מיעוט המשתתפים, זה נושא בוער בעצמות של כולנו, ואני שמח שגם רחל עזריה ועוד הגישו הצעות לסדר-היום, כי זה באמת בנפשנו. אז מכאן, בואו נוציא את זה לדיון רציני באחת הוועדות, ונפנה גם לשר הבריאות וגם לשר החינוך, רחל, ולא נשקוט עד שלא ייתנו פתרון לדבר הזה. ותודה רבה שהצטרפתם, זה חשוב מאוד. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת כהן. חבר הכנסת אורן חזן, בבקשה. לאחריו – חברת הכנסת עזריה, חבר הכנסת בן צור וטלב אבו עראר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני קודם כול רוצה להתנצל שאני לא מכבד את המעמד בלבוש, אבל – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז ראויה ההתנצלות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הנה, אני מודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> למה זה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברותי, חברי חברי הכנסת, אורחים יקרים ונכבדים שנמצאים כאן אתנו, תראו, הנושא הוא נושא חשוב, ולא בכדי ביקשתי ליזום ולהצטרף בהצעה הזאת לסדר-היום. אבל אני רוצה לשים פה על השולחן דבר שכנראה החליק מידה של הנשיאות, ואולי היה קצת משנה. חברתי היקרה, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, כבר לפני כשבוע קבעה מועד לדיון בדיוק בנושא הזה בימים הקרובים אצלה בוועדה, בוועדה לזכויות הילד. ולכן, אני רוצה לכבד אותה, ולעשות מעשה חריג – אני אדבר על משהו אחר בנאום שלי, כדי שאני אוכל לשמור את הדברים הטעונים והחשובים שיש לי לדיון הרחב, ואני מאמין שהעמוק והענייני, שגם יניב תוצאות אצלה בוועדה. ראשית, קבלי את התנצלותי. אם היינו יודעים, היינו מגיעים אלייך מראש, בהצעה לדיון אלייך, ולא לכאן – לא שהנושא לא חשוב למליאת הכנסת, אבל גם לנו יש איזושהי – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> זה לא – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> לכן אמרתי – נפלה פה איזו טעות. לא שהנושא לא חשוב למליאת הכנסת, אבל יש פה איזושהי סוג של קולגיאליות וחברות. אז ראשית, התנצלותנו. ועכשיו לעניין עצמו. אני מסתכל על האורחים שלנו כאן, ואני מתבייש להרים את הראש שלי אליהם, ואפילו מתבייש להישיר מבט למצלמות, שכן היום, יש לומר נרצח, על אף שבסופו של דבר נהרג מאש כוחותינו, אבל התולדה היא תולדה של פיגוע – שוב – כואב וקשה, בצומת הגוש, צומת גוש-עציון. אני חושב שהגיע הזמן, כדי שאנחנו נוכל להביט לחברים שלנו, לאחים ולאחיות שלנו, לא רק כאן, בכנסת, אלא בכל מקום שאנחנו הולכים, בעיניים, הגיע הזמן לעצור את הססמאות, לעצור את הנאומים, להניח את הדברים ואת הדיבורים בצד, ולעשות את מה שאני דורש זה זמן רב כל כך – לסגור את צומת גוש-עציון, צומת הגוש, לתנועת פלסטינים, נקודה. לא יכול להיות מצב שמדינת ישראל – עם רחום וחנון נאמר עלינו – לימד אותי חבר יקר, חברי שלמה לוינגר מקריית-ארבע – אנחנו לא רק עם חנון ורחום, מסתבר שבימים אלה אנחנו עם רחום וחְנון – לא יכול להיות מצב שמתוך רחמנות על תנאיהם ועל שגרת יומם של הפלסטינים, שגם ככה מנסים לקחת את מקומנו בארץ-ישראל – ולא יהיה כדבר הזה – לא יכול להיות שבשביל שלהם יהיה נוח יישפך דם יהודי רב כל כך. די. מספיק. אני נמצא פה יום רביעי ועוד יום רביעי – וכן, ידידי היושב-ראש, אני רואה שנגמר לי הזמן, אבל אבקש עוד רגע אחד – ורואה איך דיוני הכנסת ממשיכים להתקיים פעם אחר פעם, והפיגועים בחוץ ממשיכים, וכאילו לא כצעקתה בכלל. אבל כאשר צריך, להבדיל אלפי הבדלות, להתעסק בח"כ כזה או אחר שאולי לא הגיע להצבעה, מכונת החדשות המשומנת היטב לא מפסיקה לעבוד. ואני מודיע לכם – ובזה אני מסיים – שרק אנחנו אשמים. פה, בבית זה. חבר, אח, בן, בן-דוד של מישהו – משפחה שלמה נוספת שהתרסקה, ואף מילה לא הוזכרה פה. התפקיד שלנו לבקש סליחה, אז אני מתנצל, אבל לא יהיה עוד. הגיע הזמן לסגור את הצומת, ולהתחיל להעניש ביד קשה, ולעצור את מחול השדים של פיגועי הטרור הפלסטיני. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת אורן חזן. חברת הכנסת רחל עזריה. אני מבקש מחבר הכנסת לבוא בלבוש הולם, בעתיד. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – הוא צודק. <רחל עזריה (כולנו):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, במדינת ישראל אחוז הנשים המועסקות הוא מהגבוהים ב-OECD, וגם אחוז הגברים המועסקים הוא יחסית גבוה. מה שזה אומר, בעצם – שילדי ישראל נמצאים במוסדות חינוך עד מאוחר. רבים מהילדים נמצאים עד השעה 16:00. מה שזה אומר – אם בעבר ילדים אכלו את הארוחה המרכזית בבית, היום אוכלים את הארוחה המרכזית בצהרון. לי יש ארבעה ילדים, וכשהגדולה שלי הייתה בת ארבע, והייתה בגן-הילדים, היה רגע שפתאום קלטתי שכל מה שאני לא רוצה שהיא תאכל בבית – המאבק הזה הוא חסר טעם, כי היא אוכלת כל יום בצהרון. עכשיו, אם בהתחלה עוד יכולתי להתעלם מזה, ולומר לעצמי, נו – הבנתי שאין מה להתעלם. זה כל יום. זו הארוחה המרכזית שלה. ובעצם אין שום פיקוח על מה שהיא אוכלת בצהרון. לאחרונה, לפני שנה ומשהו, עבר חוק, והחוק מגדיר מה מותר ומה אסור להגיש – גם מבחינה תברואתית, אבל יותר מזה, גם מבחינה תזונתית – כמה שמן, כמה מלח, כמה סוכר, מה מותר להגיש, מה אסור; לגבי בשר מעובד, נניח, לגבי אחוז שומן. כל הדברים האלה נמצאים בחוק, רק שיש שתי בעיות: קודם כול, החוק תקוע בתקנות; עדיין משרד הבריאות ומשרד החינוך לא מצליחים לסגור את הפינה. אבל יש בעיה עוד יותר קשה – החוק הזה חל רק על צהרונים שנמצאים בסבסוד של משרד הבריאות. התחקיר של "חדשות 2" היה מבחינתי אגרוף בבטן, כי הוא בעצם הבהיר שמה שאנחנו חושבים, או הפחד הזה שיש אצלנו, הוא באמת נמצא בשטח, ואי-אפשר להתעלם מזה. לכן, בעקבות תחקיר "חדשות 2" אני מגישה ממש בסיום הדיון הצעת חוק שתרחיב את החוק ותתקן את העיוות כך שהחוק לא רק יחול על צהרונים שמסובסדים על-ידי המדינה, אלא על כל הצהרונים שילדי ישראל נמצאים בהם. החיים במדינת ישראל הם מאוד מאוד אינטנסיביים; אנחנו כולנו מגדלים ילדים, הולכים לעבודה, מנסים לחיות פה ולשרוד ביוקר מחיה מאוד מאוד גבוה, אנחנו יולדים יחסית הכי הרבה ילדים ב-OECD; ובתוך כל האינטנסיביות הזאת, אני חושבת שאחד הדברים שאנחנו צריכים לוודא – שכל הורה ידע, יהיה לו הרגע של השקט, שהוא יודע – והביטחון – שהוא יודע שבגן-הילדים הילדים אוכלים אוכל בריא, והוא לא צריך להיאבק על זה, אלא הכול בסדר, מדינת ישראל לקחה על עצמה את האחריות לוודא שהאוכל בגני-הילדים יהיה סביר. בעקבות התחקיר דיברתי עם חברתי חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ודיברנו על זה שאנחנו רוצות לקיים דיון בנושא. לכן גם פנינו לחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, שעומדת בראש הוועדה לזכויות הילד, וביקשנו ממנה לקיים את הדיון. היא אמרה שגם כך הנושא הזה מעניין אותה עוד מקודם, ותשמח לקבוע את הדיון. לכן כבר נקבע דיון בנושא הזה, לשמחתי. אני אשמח מאוד אם נוכל להצטרף לדיון הזה של חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, ובעצם להמשיך לנהל שם את הדיון, כי ברור שזו אחריות של כולנו לדאוג לכך שילדי ישראל יאכלו אוכל – גם טעים, אבל כמובן גם בריא וגם מזין. בסופו של דבר אנחנו יכולים לדאוג לזה, ולתת לכל הורה את השקט ואת הנחת ואת השלווה, לדעת שאנחנו לוקחים אחריות גם על הנושא הזה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חברת הכנסת עזריה. חבר הכנסת בן צור, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, בראשית דברי אני רוצה לשלוח ניחומים למשפחתו של סרן אליאב גלמן, זיכרונו לברכה, שנהרג היום בגוש-עציון – אומנם מכדורי חיילינו בשוגג, אבל ודאי שהניסיון לפיגוע הוא שגרם למותו. אנחנו מקווים שכוחות הביטחון וממשלת ישראל ידעו להתמודד בהצלחה רבה עם הדברים הללו. אני רוצה דקה, לפני שאני מדבר על ההצעה לסדר-היום, לחזור להצעת חוק שלי שמשכתי היום בכנסת. אני, מתוך כבוד והערכה לווטרנים שלחמו בעוז ובגבורה ראויה להערכה ולהערצה בנאצים, יימח שמם, ולנוכח המהומה שנוצרה במקומות מסוימים לאור הצעתי – חשוב לי לציין שהתיקון שהתבקשתי ורציתי לעשות נעשה לאחר פניות רבות של ניצולי השואה ובני משפחותיהם, שביקשו לציין את יום הניצחון בתאריך העברי כחלק מאמירה סמלית וערכית של ניצחון העם היהודי על גרמניה הנאצית; אמירה סמלית אך משמעותית לנו כמדינה יהודית ודמוקרטית. אבל מאחר שקיבלתי פניות רבות כדי לשמר גם את התאריך הלועזי, משכתי את הצעתי, ואני מצר על כך שהיו מי שניסו לצבור הון פוליטי מהצעתי, ובמקום לפנות אלי אישית, כמציע החוק, כדי לתקן את הצעתי, מייד רצו לתקשורת הרוסית כדי להוכיח כאילו שוב הקואליציה פוגעת בציבור הרוסי בישראל, ולא כך. אין לי אלא להצר על כך שעניין כל כך רגיש נוצל בצורה צינית כל כך לצבירת הון פוליטי. אני רוצה להודות לחבר הכנסת יואל רזבוזוב שטרח להבהיר לי את רגישות הנושא ואת הסמליות של התאריך הלועזי עבור קהל נרחב בישראל. אין ולא הייתה לי כל כוונה לפגוע ברגשותיהם של ותיקי מלחמת העולם השנייה, נהפוך הוא: גבורתם של האנשים הללו ראויה לכבוד ולהערכה, וכך נעשה וכך נפעל. <מאיר כהן (יש עתיד):> אתה רואה – שיתוף פעולה – – – <יואב בן צור (ש"ס):> זה כבר המשך. סיכמנו שאנחנו חברים, לא? לצערי, זה הפך לריטואל קבוע: כמעט מדי שנה עולים תחקירים לא פשוטים על מצב התזונה במעונות ובצהרונים – אם בנושא טריות המזון, עובש, ריקבון, ואם בנושא איכות המוצרים, אחוזי שומן רווי, נתרן, פוספטים ועוד מרעין בישין. באחד התחקירים שקראתי ראיתי נתון מזעזע באשר לאיכות המוצרים: בכל הגנים, ללא יוצא מן הכלל, כמות השומן הרווי הייתה גבוהה מההמלצה. זה אומר שמשתמשים בשמן שהוא לא מספיק איכותי, ובוודאי מזיק לבריאות. ואנחנו צריכים לזכור שמדובר בילדים ממש קטנים, שמידת הסלקטיביות שלהם היא לפי הטעם ופחות לפי איכות המזון וטריותו. אז נכון, ספקי ההזנה נבחרים על-ידי משרד החינוך, מפוקחים על-ידי משרד החינוך ועל-ידי משרד הבריאות, אבל המקרים הרבים, ואפילו הרבים מדי, מוכיחים כי הפיקוח הקיים כיום לא מספק. אם ספק לא חושש לשלוח לילדים שלנו ירקות רקובים, שניצלים עבשים או כל מיני מוצרים באיכות ירודה, זה אומר מבחינתי דבר אחד: שבמכלול השיקולים של אותו ספק, שווה לו לקחת את הסיכון כדי להפחית עלויות ולמקסם רווחים לעצמו, נקודה. אם הוא היה יודע שהסיכון גדול מדי, או לפחות גדול מהסיכוי לרווח קל, הוא לא היה עושה את זה, חד-משמעית. ולכן אני חושב שראוי לבחון את עומק האכיפה ואת היקפה, כדי שספק ידע שאם הוא שולח מזון קלוקל, מרב הסיכויים שהוא ייתפס בגלל הפיקוח הצמוד. וכשהוא ייתפס, הוא יוצא לאלתר מרשימת ספקי המזון, ואולי אף יישלל רישיון העסק שלו. ואם צריך לשם כך להגדיל את מצבת הפקחים, אז צריך לעשות זאת. זאת הערובה היחידה לאיכות המזון. שלא נשלה את עצמנו – איכות המזון כעומק האכיפה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה. ואני אודה לחבר הכנסת חסון אם הוא יוכל להחליף אותי כדי שאני אוכל לדבר. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת וחברות הכנסת, האחריות לפיקוח על המזון שמגיע לילדי הגן או לילדים בכלל בבתי-הספר בישראל מוטלת על שני משרדים ממשלתיים, שהם משרד החינוך ומשרד הבריאות. מכאן הפיקוח על האוכל, על המזון שמגיע. הייתי מציע ומבקש שהבדיקה תיערך כשבאים למסור את האוכל לילדים, לא כשהוא יוצא מהמקום שבו מכינים אותו; כי אנחנו לא יודעים מה קורה – – <מאיר כהן (יש עתיד):> בדרך, בדרך. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – בדרך. ילדי הגן או הילדים בכלל, בבתי-הספר, לא יכולים להבחין בין אוכל מקולקל, מזוהם, לבין אוכל תקין ובריא. ולכן, הסכנה היא על כולם, על ילדי הגן וגם על כל הילדים בבתי-הספר. הרי גם אחוז בלתי מבוטל מהתלמידים הפסיק לאכול את המנות החמות שמגיעות לבית-הספר, כי התחילו לא לאהוב את זה, כנראה התחילו להריח או להרגיש שזה מזוהם ולא טעים. חברים, כאן המצב שונה במגזר הבדואי בנגב. ביישוב הבלתי-מוכר ואדי-אלנעם, ביקרתי שם – חברי מאיר כהן, אתה מכיר את המנטליות של הבדואים שם ואת המצב שם. שם המים מובלים באמצעות מכלים עשרות קילומטרים. למה? כי היישוב הזה ובתי-הספר שם, למרות החלטת בג"ץ – כל הזמן אומרים: בג"ץ, בג"ץ, בג"ץ; כאילו תורה מסיני. בסדר – בג"ץ פוסק להרוס בית? מכבדים את החלטת בג"ץ. אבל כשבג"ץ אומר לחבר את בתי-הספר לחשמל או למים, אף אחד מהממשלה לא מעז לכבד החלטת בג"ץ. ושם אין ביקורת, אין דין ואין דיין. לא משרד הבריאות ולא משרד החינוך מפקחים על האוכל ועל המים שם. אתמול הגיעו לידי תמונות מגנים ביישוב א-סייד, ששייך למועצת אל-קסום. תמונות מזעזעות, חמורות מאוד, שהגן כל-כולו שקע עקב הגשמים העזים שירדו שם עד שנוצר שם בור, בחצר הגן. עלול לקרות שכל ילד שעובר שם ישקע שם וייטמן וימות. זו לא רק סכנת מזון אלא גם סכנת תשתית. ואני הייתי מזמין את הוועדות, ועדת החינוך וגם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שיבקרו שם, שיראו את המצב מקרוב – לא רק על המזון אלא גם על התשתיות, על הגנים, על בתי-הספר שם. המצב ממש חמור. ולכן צריך באמת להתעסק בדברים חשובים, ובמקום שכאן מרגישים רק את ההסתה נגד המגזר הערבי, נגד המגזר הבדואי, נגד חברי הכנסת הערבים. להתעסק בדברים יותר חשובים, בחינוך ובבריאות של הילדים. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. תודה רבה לך. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. בבקשה, חבר הכנסת בר. בבקשה, אדוני. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת שאשא ביטון, הדברים שאני אומר לא מופנים אלייך. זאת הכנסת הראשונה שלך, ואני, חברתי, לי פשוט נמאס. אני בכנסת הקודמת הייתי בוועדה לזכויות הילד והעליתי פעמיים בדיוק את הנושא הזה. לפני שלוש שנים קיימנו בוועדה לזכויות הילד דיון בדיוק על הנושא הזה. הגיעו כל המומחים וכל הנוגעים בדבר, ותנחשי מה קרה מאז? לא רק שלא קרה כלום – ואני אומר עוד פעם: את לא אשמה, את לא היית שם – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> בגלל זה אני מתפלאת שהם מופתעים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – אלא שזה נהיה אפילו יותר גרוע. חברים, היום – מאיר יודע את זה, כמי שהיה ראש עיר – אם בן-אדם רוצה לסגור מרפסת בבית, הוא צריך רישיונות ואישורים וועדות וטפסים מכאן ועד הגג. אבל כשמישהו רוצה לפתוח קייטרינג שמאכיל את הילדים שלנו, וקובע אם הם יהיו אנשים בריאים וילדים בריאים או לא, המדינה לא בתמונה. למדינה לא אכפת. מרפסת לבנות – עושים לו את המוות; להאכיל את הילדים שלנו – לאף אחד לא אכפת. איש הישר בעיניו יבשל, בעניין הזה. וסיבוב קצר ברשתות החברתיות מספיק כדי להבין שבתחום הזה מדובר בלא פחות ממערב פרוע. כמעט כל יום הורים לילדים קטנים, חלקם מהגנים שהילדים שלי נמצאים בהם, מעלים תמונות של שניצלים מכוסים בעובש, של בשר רקוב, של פירות וירקות שאני לא רוצה להגיד לכם – נראים כאילו הוציאו אותם מפח האשפה, מהזבל, אבל האמת היא שבדיוק הוציאו אותם מהמשאית של אותה חברת קייטרינג, שאמורה להביא להם אוכל טרי ובריא. ובשבילי, ואני בטוח שגם בשבילך, אדוני היושב-ראש, ובשבילך, יפעת, שמגדלת ילדים קטנים, לצפות בתמונות האלה זה כמו לצפות בסרט אימה; לא פחות מזה. כשילד, חס וחלילה, נפגע בתאונת דרכים – נפגע, נפצע, נהרג, חס וחלילה – כולנו מזדעזעים, וכולנו ישר מכנסים ועדות ודיוני חירום אצל שר הבריאות. אבל כשבעוד 30 או 40 שנה – וזה מוכח – עשרות ילדים יחלו במחלות קשות והתחלואה תהיה קשה בגלל זרעי הפורענות שאנחנו שותלים היום עם האוכל המנותרן והממולח והעבש הזה, אף אחד מאתנו, כנראה, לא יזדעזע. למה? כי זה קרה פעם, כי לא יודעים למה זה קרה. חבר'ה, המזון הזה שהם מקבלים בחלק מהגנים זה מזון שאני לא בטוח שבחלק מהמדינות בעולם השלישי היו מוכנים לקבל. מספר הווטרינר הראשי של איגוד ערים דן על בשר שמיטלטל בדרכים – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת בר, סליחה שאני מפריע. אני רוצה לשאול שאלה, ואני אוסיף לך זמן כדי שתוכל לענות עליה. כל התמונות האלה שדיברת עליהן, שהן באות מהרשת וכל זה – זה הגיע למשרד החינוך? מישהו רואה את זה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני אישית בוועדה הקודמת הבאתי תמונות מהפייסבוק, מכתבות בערוץ 2. תראה את הכתבה שהייתה בערוץ 2. <היו"ר יואל חסון:> ומה עשו עם זה מייד? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> כלום. אדוני היושב-ראש, לא קרה כלום. הילדים שלך, אם הם אוכלים באותם מפעלי הזנה, מקבלים את האוכל הזה. חשוב פשוט שתדע את זה. כלום לא קורה, וזה הילדים – – – <רחל עזריה (כולנו):> אני חייבת לומר שיש פה הרבה אי-דיוקים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני מוכן להיות לא מדויק כדי להפוך את הנושא הזה של האוכל של הילדים שלי ללא פחות ממושלם. אני יודע, אגב, שאת נאבקת לא מעט בנושא הזה גם כשהיית בעירייה וגם – אבל, גברתי, רחל עזריה, הכתבות האלה לא קורות סתם והתמונות האלה לא עולות סתם לפייסבוק. <רחל עזריה (כולנו):> כשיש תמונה – – <היו"ר יואל חסון:> על מי את מגינה פה? <רחל עזריה (כולנו):> – – של שעועית ובסוף אומרים שזה תולעת, אז בסדר, יש דיונים. צריך לשים את זה בתוך הקשר – – – <היו"ר יואל חסון:> על מי את מגינה? על מי את מגינה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> רחל, עדיף שלא היית אומרת את המשפט הזה. <רחל עזריה (כולנו):> מקומות שבהם דברים נעשים כמו שצריך, צריך להיאמר שהדברים נעשים. אם אנחנו נוטים לומר שהכול לא בסדר, אנחנו בעצם הופכים גם את מי – בעצם אין טעם להיות בסדר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מה אכפת לי אם 70% בסדר, ו-30% לא בסדר? <רחל עזריה (כולנו):> – – – <היו"ר יואל חסון:> לא הבנתי על מי את מגינה פה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> סליחה, אני מדבר על אלה שלא בסדר. <רחל עזריה (כולנו):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אם יש חברות קייטרינג שעוברות את כל המבחנים ומספקות אוכל משובח, אני עומד פה ומצדיע להן מהכנסת – – <רחל עזריה (כולנו):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – ואם יש חברה אחת שמאכילה ילד אחד – – <היו"ר יואל חסון:> נכון. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – באוכל עבש, וכמו שמספר הווטרינר הראשי על בשר שמיטלטל בדרכים יום שלם בטמפרטורות של 40 מעלות ומעלה – אתם יודעים מה זה עושה לבטן של ילד קטן? אפילו אם הוא לא בא ומתלונן, אתם יודעים איזה נזק זה עושה לעתיד שלו ולבריאות שלו? <רחל עזריה (כולנו):> – – – שאין פיקוח – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אז מה אם חברה אחת או שתיים או עשר הן טובות? אני מדבר פה כנראה על החברות הלא-טובות. <רחל עזריה (כולנו):> כי אין פיקוח – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת עזריה, אני לא מבין על מי את מגינה ולמה קריאות הביניים. על מי את מגינה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> חברת הכנסת עזריה, עדיף שלא תגני ועדיף שתביני שהמדינה לא עושה מספיק בנושא הזה, כי את לא היית בכנסת שעברה – – <היו"ר יואל חסון:> יש לך ספק שזה נכון? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – שגם בה דנו בנושא הזה. <רחל עזריה (כולנו):> אין לי ספק, אני יודעת היטב שיש מקומות שבהם יש בעיות. אבל צריך לומר שהמקומות שבהם יש בעיות – זה כי אין פיקוח. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא, אני מבקש תוספת זמן, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> אני אתן לך. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> זה לא דיאלוג, ואני רוצה להגיד – – – <היו"ר יואל חסון:> אני אתן לך עוד שתי דקות, אדוני. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני מסכים שתעלי אחר כך, אני אהיה היושב-ראש – לתת לך להלל את חברות הקייטרינג בישראל. <היו"ר יואל חסון:> אדוני השר, זה נושא חשוב עד כדי כך שאתה לא רוצה לענות עליו אפילו. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אדוני השר, אתה יהודי טוב, ואני יודע שאכפת לך, אם לא מאוכל מקולקל – – <היו"ר יואל חסון:> אמרו שאין תשובת שר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – לפחות מאוכל כשר. לפחות מאוכל כשר. אדוני השר, מאוכל כשר אכפת לך? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> כשר. אז בוא תשמע. אנחנו ראינו בבדיקות של ערוץ 2 שלא רק שהאוכל הזה לא זה – הוא גם לא כשר. אתה יודע למה, אדוני השר? כי בחלק מהמגשים האלה נראו חרקים, חיפושיות, פרות משה רבנו, גן זואולוגי שלם – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> גם הילדים אוהבים את זה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – ואני לא ראיתי פרת משה רבנו כשרה לאחרונה. <היו"ר יואל חסון:> אבל לא לאכול אותם. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> חלבון. חלבון. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אז אם לא אכפת לך שהילדים שלך יאכלו אוכל ליגה ז' – סליחה על המילה – שלא ראוי לעולם שלישי, לפחות שיהיה אכפת לך שיאכלו אוכל כשר. אבל גם כשר הוא לא, בגלל הדברים האלה. ולכן אני אומר, חברות וחברי הכנסת – אני רוצה לסיים – המצב הזה באמת לא יכול – זה לא מסוג הדברים שיכולים להתגלגל מכנסת לכנסת ולהימשך בלי טיפול ראוי של משרד הבריאות ושל הממשלה. אני לא רוצה אפילו לדבר על האיוולת הכלכלית שכרוכה בכך שעוד 30–40 שנה, וזה מוכח, יהיו אלפי ועשרות-אלפי ילדים שהפכו למבוגרים, בגיל שלי ושל עאידה, שיהיו חולים בדיוק בגלל ההזנה הזאת. פשוט תחשבו שילד הולך לגן כל יום ומרעיל את עצמו. חלאס, מספיק, את זה צריך לעצור, ואני לא מוכן להיות פה עוד שנה בדיון, ואני מבקש גם מחברת הכנסת שאשא ביטון וגם מחברת הכנסת עזריה לא לעשות הנחות בסיפור הזה. לא כל דבר רואים דרך החור של הגרוש. יש דברים שאין להם תקציב – – <רחל עזריה (כולנו):> – – – באמת – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – אבל יש גם דברים שאין להם מחיר, וחברת הכנסת עזריה, לבריאות של הילדים שלנו אין מחיר. תפסיקי לחפש תירוצים – – <רחל עזריה (כולנו):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – תתחילו לעשות, בממשלה שלכם, כולל הבוס שלך, שר האוצר, כדי לתת כסף לפיקוח הזה – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – עד הסוף ובלי לעשות הנחות. לא על חשבון הילדים שלנו. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה לחבר הכנסת בר על דבריו החשובים. תודה רבה. <רחל עזריה (כולנו):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> על מי את מגינה, אני לא מבין. מה, יש לך מניות בחברת קייטרינג? <רחל עזריה (כולנו):> מישהו אמר? מישהו אמר שמגינים? אבל יש מקומות שבהם – – – פיקוח – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אז תשפרי – – – אוכל מורעל, על זה את מגינה? <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. חברת הכנסת עזריה, תודה רבה לך. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – מה זה קשור – – – <רחל עזריה (כולנו):> – – – <היו"ר יואל חסון:> לא ציפיתי לדיון סוער בנושא הזה, של אי-הסכמות בין חברי הכנסת. <רחל עזריה (כולנו):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר יואל חסון:> לא ציפיתי לאי-הסכמות. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אם הילדים שלך מקבלים כזה קייטרינג טוב, תמליצי עליו לכל ילדי ישראל. יש אנשים שאוכלים אוכל גרוע – – – <רחל עזריה (כולנו):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת בר, תודה רבה. חברת הכנסת עזריה, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <רחל עזריה (כולנו):> זה לא כל כך מסובך. <היו"ר יואל חסון:> אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. נא להירגע. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא הצלחתם עד עכשיו. <רחל עזריה (כולנו):> אין בעיה. על הקייטרינג של הילדים שלי אני מוכנה שתקרא אותי גם פעם שנייה. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אז אולי חיליק יעשה את הפעם השנייה. <מירב בן ארי (כולנו):> הוא קורא אותי לסדר תמיד. <מאיר כהן (יש עתיד):> מירב, לא הוציאו אותך. <מירב בן ארי (כולנו):> לא, יש לי משהו, אני חוזרת. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> ברגע לפני – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני התבקשתי להשיב במקום שר הבריאות. אני מוכרח להגיד לכם לפני שאני אמסור לכנסת את התשובה הרשמית של משרד הבריאות, שגם כאבא לילדים קטנים, שעכשיו הם כבר בבית-ספר יסודי, אך גם אני ראיתי, הייתי עד לתמונות מזעזעות של שירותי קייטרינג בגני-הילדים העירוניים בתל-אביב; אני מוכרח להגיד, חברת הכנסת עזריה, שנדמה לי שהנושא הזה, לא טוב שיהיה קונטרוברסלי, והוא גם איננו קונטרוברסלי, והוא בוודאי איננו עניין למחלוקת פוליטית, כי אני ראיתי במו עיני, חברת הכנסת עזריה – גם לכם, חבר הכנסת חסון וחברת הכנסת שרן השכל – במו עיני ראיתי את האוכל המוגש, ואכן הייתה מחאה קשה של ההורים. אני מקווה מאוד שמשהו מזה השתנה, אבל בא תחקיר הערוץ השני והראה לי שהשתנה – לרעה – לרעה – כלומר, הדברים שאני ראיתי במו עיני, אדוני היושב-ראש, הורעו עוד יותר. אתה הזכרת פה שמות של – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא שמות, אלא נקבת בשמות של חיות זעירות – חיפושיות, וג'וקים ותולעים. טוב, זה באמת – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> פשוט הגדולות יותר לא נכנסות במגשית. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – דברים מזעזעים בפני עצמם, ואני חושב שבעניין הזה באמת נדרשת אחדות לאומית רחבה למען ילדינו. ובכן, הנה היא תשובת משרד הבריאות: מפעלי ההזנה על-פי חוק ההזנה במוסדות חינוך – האחריות לפיקוח על ההזנה במוסדות היא של משרד החינוך. חשוב לציין כי חקיקה זו נעשתה בניגוד לעמדת משרד הבריאות, כי הפיקוח על כך שיבוצע על-ידי משרד הבריאות – עמדה אשר הוצגה גם בוועדות הכנסת השונות, אולם דרישה זו מחייבת, כבוד חבר הכנסת כהן, תוספת של כוח-אדם לפיקוח. משרד הבריאות מנחה בהנחיות המקצועיות את משרד החינוך, המבצע את הפיקוח על מפעל ההזנה. חשוב לציין שגם על המזון הניתן לפי חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות חינוך שאיננו חלק ממפעל ההזנה, הפיקוח הוא באחריות משרד החינוך. אם כך, בכלל שר החינוך היה אמור לענות, כבוד מזכירות הכנסת, על ההצעה הזאת לסדר-היום, אבל על זה תעשו בירור מאוחר יותר. משרד הבריאות הוציא הנחיות בכל הקשור לתנאי תברואה במוסדות החינוך, לרבות מפעלי ההסעדה, ובשמם הלועזי: קייטרינג. משרד הבריאות אף מפקח על מפעלי ההסעדה עצמם, כיצרני מזון. מזון המוגש בצהרונים – צהרונים אינם נתונים לפיקוח ממשלתי, לרבות בתחום הבריאות והמזון. משרד הבריאות מבהיר שיש ברצונו וביכולתו לבצע את הפיקוח גם על נושא זה, ובתנאי שיוקצה כוח-אדם לעניין. ובשאלת איכות האוכל מבחינה תזונתית – ובכן, כאן משיבים במשרד הבריאות: משרד הבריאות פרסם נוהל הנחיות משרד הבריאות בנושא תזונת ילדים בצהרונים על המזון ותזונה בצהרונים ביוני 2015. הצהרונים אמורים לנהל את התזונה שלהם על-פיו. מאחר – שמע, פשוט קשה להאמין מה שקורה פה, זה כמו פיליטון של אפרים קישון – מאחר שאין מדובר בחוק אלא בנוהל, זאת מבחינתם המלצה בלבד. <רחל עזריה (כולנו):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> קישון לא היה כותב את זה יותר טוב, והוא כתב מעולה על איך שהמדינה שלנו מתנהלת. מעולה. כדאי לקרוא מדי פעם ולצפות. הנוהל פורסם באתר האינטרנט של המשרד ונשלח לכל הנוגעים בדבר, כולל לרשויות המקומיות, אשר התחייבו לשלבו במכרזים לקייטרינג. המלצתנו – כך משרד הבריאות – היא להפוך את הנוהל לחוק תזונה בריאה בצהרונים, תוך מתן תקנים למשרד הבריאות לפיקוח על התזונה והמזון על-ידי גורמי המקצוע של המשרד. אני חושב שהסוגיה הזאת מחייבת דיון דחוף ביותר באחת מוועדות הכנסת – העבודה, הרווחה והבריאות, או חינוך, או זכויות הילד, חברת הכנסת שאשא ביטון – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מציע – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אז לא, אנחנו – אתם, אני – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא. מאיר רק הציע. אני רק אומר, אולי זה ועדה משותפת, לא? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אנחנו מסכימים לכל הצעה שתועלה מן המציעים. <מאיר כהן (יש עתיד):> היות שחברת הכנסת שאשא ביטון כבר אחרי הדיון אצלה, ראוי שיהיה דיון המשך של שלוש הוועדות – זכויות הילד, בריאות וחינוך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בנפרד. בנפרד. <קריאות:> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> לא לא, ישיבה משותפת עם השרים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו צריכים להחליט על ועדה אחת, אז תחליטו – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> הוועדה לזכויות הילד – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הוועדה לזכויות הילד. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> טוב, כמובן, הממשלה מסכימה בוודאי. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – דיון מעקב – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אוקיי. כבוד השר מסכים לוועדה לזכויות הילד. לפני כן יש לנו ארבע הבעות דעה. הראשונה, איילת נחמיאס ורבין, אחריה – יפעת שאשא ביטון, עאידה תומא סלימאן ורחל עזריה. בבקשה, איילת. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תודה רבה, חברי חבר הכנסת חיליק בר, היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מוכרחה לומר שכמו כולנו – ואני הקשבתי רוב קשב, ואני הקשבתי לך, אדוני השר אקוניס, אני באמת הרגשתי עליך את הזעזוע, אפילו שאני התבדחתי פה שהילדים אוהבים חיפושיות פרת משה רבנו. אף אחד לא רוצה לחשוב שבאוכל שהילדים שלו אוכלים בצהרונים זה בסוף מה שמגיע. חברים וחברות, אנחנו חייבים להבין: אין פיקוח אמיתי על המזון בצהרונים של הילדים שלנו, נקודה. בואו לא נעמיד פנים. יש לי חברים בהרצליה שסיפרו לי סיפורים מסמרי שיער לפני התחקיר הזה. כלומר, לא הייתי זקוקה לתחקיר, כבר קבעתי שם עם הורים – חברתנו דנה אורן – אני קבעתי שם עם הורים כדי לבוא ולהתרשם בעצמי. אני אומרת לכם: צריך כבר לחשוב על פתרונות הרבה יותר חזקים, שבהם האכיפה תהיה הרבה יותר משמעותית. ודבר נוסף, האם לא כדאי, אדוני השר, לשקול הקמת מטבחים עירוניים, שיבשלו? באמת, יכול להיות, אגב, שמבחינת עלויות זה לא יהיה יותר יקר, ולעומת זאת רמת הפיקוח או יכולת הפיקוח והאכיפה תהיה גבוהה יותר. חברים, אתם יודעים, הדבר המזעזע כאן זה לא רק איכות האוכל, אלא ההבנה הקשה שגם בדבר הזה יש חוסר שוויוניות משווע. ואם יש דבר שהוא בסיס לחיים, אמיתי, זה תזונת ילדינו. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, גברתי. חברת הכנסת שאשא ביטון, בבקשה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> תודה רבה, כבוד היושב-ראש, אני בהחלט מבינה את הזעזוע העמוק, ובצדק, אבל אני קצת מתקשה להבין את גודל ההפתעה, כי סוגיית ההזנה בבתי-הספר היא סוגיה שידועה בכשל שלה כבר זמן רב. המחנכים והמחנכות, המורים והמורות, רואים את זה מדי יום בדמות מאות מנות שנשלחות לפח, וזה עוד בלי שנראה את הכשלים התברואתיים בתמונות ובעין. ולכן, בחודשים האחרונים אני מקיימת שיח גם עם ראשי רשויות, בעיקר בצפון, שמחפשים בעצם חלופות למימוש מפעל ההזנה, ומתוך כך קבענו לצאת לסיור כדי לראות מה באמת קורה בשטח, ומתוך כך לפעול. פנו אלי בשבוע שעבר חברותי חברת הכנסת רחל עזריה וחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין וביקשו לקיים דיון, והחלטנו לשנות את הסדר ולקיים קודם כול את הדיון ואחר כך לצאת לסיורים. ואני אומרת כאן: הסיורים במוסדות החינוך יהיו בהפתעה. אני חושבת שמפעל ההזנה במתכונתו הנוכחית לא ממלא את המטרות שלשמן הוא בעצם הוקם, ולכן יש לנו חובה אמיתית ללכת ולראות אם אנחנו באמת משיגים את המטרה, וגם כדי לראות איך אנחנו מקיימים את המפעל הזה, כפי שהוא באמת צריך להיות, תוך פיקוח של משרד הבריאות, כי בסוף-בסוף זה באמת הבריאות של הילדים שלנו. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, גברתי. חברת הכנסת עאידה סלימאן. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, אני שמחה שההערה שלי באה אחרי דברי חברות הכנסת איילת נחמיאס ורבין ויפעת שאשא ביטון, כי מה שרציתי להגיד – שאיכות האוכל שמוגש וסוג האוכל שמוגש הרבה פעמים לא מביאים בחשבון את ההבדלים בהרגלי האוכל וסוג האוכל שאנחנו אוכלים לפי ההשתייכות העדתית או הלאומית שלנו ושל ילדינו, והרבה פעמים הילדים לא מסוגלים לאכול את האוכל, כי בעצם לא התרגלו לאכול אוכל כזה, או פשוט מאוד כי האוכל לא טוב. הייתי מציעה לקחת את ההצעה של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין עוד צעד, ממטבחים עירוניים, או לחפש – יש היום הרבה שותפויות של ארגוני נשים או של נשים שבאו יחד והן יכולות לספק את השירות הזה. אנחנו גם נספק להן תעסוקה ודרך להכנסה מכובדת, ומצד שני, נהיה בטוחים לפחות שסוג האוכל וטיב האוכל שמוגש לילדים עומדים בקריטריונים. אני הייתי מציעה, באמת, שבדיונים שיבואו, ובסיורים, תביאו את זה בחשבון. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, גברתי. חברת הכנסת רחל עזריה, בבקשה. <רחל עזריה (כולנו):> השר אקוניס, היטבת לתאר את הפיליטון של קישון באופן שבו הנושא של התזונה מתנהל, ועל זה בדיוק אני רוצה לדבר. יש כמה קבוצות שמקבלות את המזון ממקורות שונים, ורמת הפיקוח משתנה לפי הנוהל או לפי ההגדרה של בית-הספר או הצהרון – צהרון מפוקח, צהרון לא מפוקח, צהרון ברשות המקומית, על-ידי משרד החינוך, איפה משרד הבריאות בתוך הסיפור הזה – וחשוב לי – וזה מה שאמרתי תוך כדי שחבר הכנסת ויו"ר הדיון חיליק בר דיבר, מאוד חשוב לעשות את ההבחנה, כי יש מקומות שבהם יש פיקוח, ולא רק שיש פיקוח אלא יש גם מאמץ גדול של הרשות העירונית, כמו בעיריית ירושלים, ששם שבע שנים עבדנו לגרום לאוכל להיות אוכל טוב, ובאמת גם בחדשות ערוץ 2 ראו שהיו הציונים הכי גבוהים, והרבה מאוד מקומות שבהם יש בעיה, אבל אם אנחנו שמים את כולם באותו דלי ומערבבים, אז בסופו של דבר רשויות מקומיות אומרות: למה לי להתאמץ להשתפר, למה להשקיע בכל הנושא הזה, אם בסופו של דבר על כולם מלעיזים. ולכן חשוב לומר: יש הגדרות שונות, ואנחנו צריכים, גם בחקיקה וגם בהתנהלות שלנו בכנסת, למצוא את הפתרון לכל אחד – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> יש מקומות מפוקחים, יש מקומות לא מפוקחים – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא דיברנו על המקומות הטובים. אם בירושלים זה טוב – מצוין. <רחל עזריה (כולנו):> פשוט דיברת על הגן של הבת שלך, וזה מה שהקפיץ אותי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא לא, אמרתי שקיבלתי תמונות – חשוב לי להגיד – מהורים בגן של הילדים שלי על הנושא הזה. <רחל עזריה (כולנו):> הבנתי. אוקיי. אוקיי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> דווקא לא מהילדים – – – <רחל עזריה (כולנו):> הכול בסדר? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הם שלחו לי מהכתבות תמונות, לא מהגן. אני מבהיר את זה פה. <רחל עזריה (כולנו):> בסדר גמור. מעולה. אני שמחה מאוד על ההבהרה. ועניין אחרון, מה שחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן אמרה, וגם חברת הכנסת נחמיאס ורבין, על הרעיון של להקים מטבחים קהילתיים, בסופו של דבר זה הפתרון, אף שאני חייבת לומר שגם משרד החינוך וגם משרד הבריאות עדיין רחוקים מאוד מהתפיסה הזאת, כי זה משנה לגמרי את כל החוקים לגבי תברואה ופיקוח על הגשת המזון, אבל אני מקווה שנגיע גם לזה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, גברתי. אנחנו, אם כן, עוברים להצבעה על העברת ההצעות לסדר-היום בנושא: פיקוח משרד הבריאות על האוכל בגני-הילדים ובצהרונים, לוועדה לזכויות הילד. מי בעד ההעברה ומי נגד? נא להצביע. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לזכויות הילד נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 11 בעד, ללא מתנגדים. אני קובע כי – אנחנו מוסיפים את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – בעד, נכון? – נושא פיקוח משרד הבריאות על האוכל בגנים עובר לדיון בוועדה לזכויות הילד. <הצעות לסדר-היום> <מעקב ופיקוח על תפקוד הנהגים בתחבורה הציבורית> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: מעקב ופיקוח על תפקוד הנהגים בתחבורה הציבורית, מס' 2993, 3013, 3031, 3041, 3053, 3057 ו-3065. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יואל חסון – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת לביא וחברי הכנסת מרגי ומוזס. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, מה אני אגיד לכם, כאילו אין לנו מספיק צרות, כאילו גם ככה אין לנו בעיות של היעדר ביטחון אישי ואין לנו בעיות של טרור, אנחנו גם צריכים להתמודד עם הטרור בכבישים. אנחנו חיים היום בתחושה ובתקופה שבה גם לא בטוח להסתובב ברחוב, כי יש חשש תמידי מטרור, וגם לעלות על הכביש הפך להיות סכנה הרבה הרבה יותר מוחשית מבעבר. אנחנו חווינו, חברי חברי הכנסת, בשבוע שעבר, חוויה קשה, תאונה טרגית, מיותרת, שגבתה את חייהם של שישה בני-אדם. התאונה הזאת נגרמה בידי נהג אוטובוס שבעבר כבר הורשע בעבירות תנועה, ובעיקר – בעבירת תנועה זהה לזאת שככל הנראה גרמה לתאונה הקשה. התאונה הזאת העלתה לסדר-היום את נושא התחבורה הציבורית והכשרתם של הנהגים, ואת אחד הדברים שאף אחד לא התעניין בהם עד היום, אפילו שהם דוברו בכנסת, אדוני היושב-ראש, יותר מפעם אחת, וזה הנושא של פיקוח על נהגי התחבורה הציבורית בישראל. אנחנו רואים בפרסומים בכלי התקשורת לאחרונה, ולא רק לאחרונה, יותר ויותר תמונות של נהגים – אזרחים – שנוסעים ומצלמים נהגים סופרים כסף תוך כדי נהיגה, מתעסקים במיליון דברים, רק לא בנהיגה, מסמסים ועושים עוד המון דברים כאלה. נהג אוטובוס מחזיק בידיו אחריות לעשרות אנשים, לחייהם של עשרות אנשים שנוסעים אתו באוטובוס, ואין מקום שנהג כזה יהיה מורשע בעבר או שיש לו איזה ניסיון או הרשעות קודמות בתחום הזה של עבירות תנועה, או שיהיה חפיפניק ולא זהיר. זו עבודה שנדרשת בה אחריות כבדה, כי מדובר פה בחיי אדם, מדובר כאן בפיקוח נפש. אני בטוח, אדוני, שרוב הנהגים הם נהגים טובים, והם נהגים מיומנים, והם מודעים היטב לכובד האחריות. אבל אם יש גם קומץ של נהגים שהם לא – צריך לאתר אותם, צריך לטפל בהם וצריך להוריד אותם מההגה. אני ביקשתי לערוך את הדיון הזה היום כי אני חושב שהגיע הזמן לייצר סטנדרט אחיד וברור של מעקב ובקרה על נהגים בכל חברות התחבורה הציבורית – "דן", "אגד", "מטרופולין" וכל החברות שעוסקות בתחבורה ציבורית במדינת ישראל. היום שלחתי מכתב למנכ"לי כל חברות התחבורה הציבורית ודרשתי מהם לחשוף בפני את נוהלי הבטיחות והמעקב שלהם על הנהגים שלהם. אני רוצה שהחברות האלה ינהגו כלפינו, כלפי הכנסת, בשקיפות ובפתיחות מלאה, יחשפו בפנינו את הנהלים ויספרו לנו כיצד הם מוודאים שהנהגים שלהם אינם נהגים עם הרשעות, שהנהגים עוברים הכשרות, שהנהגים עוברים הדרכות, ואיך הם מוודאים שנהגים מורשעים, או חפיפניקים, או כאלה שהם מסוכנים, לא יישארו על הכביש, גם אם, אדוני, יש מחסור בנהגים בתחבורה הציבורית – ויש, כנראה, מחסור. אז אם יש מחסור, בואו נטפל במחסור. זה לא אומר שאם יש מחסור בנהגים נתפשר על הנהגים. אני גם – לסיום, אדוני – מבקש ודורש ממשרד התחבורה להתערב בדבר הזה מייד. אין פה שום מקום לגמישות ניהולית או לשוק חופשי. משרד התחבורה צריך להפעיל יד מכוונת ברורה, ומצד שני להפעיל את המקל כלפי כל חברה שלא תציית לסטנדרט שיידרש ממנה בנושא איכות הנהגים. אין סיבה, חברי חברי הכנסת, שהתחבורה הציבורית – שהאוטובוסים במדינת ישראל יהפכו להיות מלכודות מוות לתושבים שאין להם אופציה אחרת זולת אוטובוסים, אין להם מכוניות או אין להם יכולת להחזיק מכוניות, או שהם רוצים להשתמש בתחבורה ציבורית. אז בואו ניתן להם את האפשרות להשתמש בתחבורה ציבורית שהיא לא מסוכנת ולא מסכנת את חייהם. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חברת הכנסת לביא. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, לא כל יום יש לי הכבוד להיות באותה הצעה לסדר-היום עם היושב-ראש, אז אני שמחה ששנינו חושבים דומה. חשוב לנו להציל את עצמנו מהתחבורה הציבורית, כי אף אחד לא עושה את זה. התאונה המזעזעת, הקשה, המיותרת, הקטלנית, שהייתה פה בשבוע שעבר, חשפה באחת את הזלזול בשאלה מי נוהג את התחבורה הציבורית במדינת ישראל. נהג שהורשע על אי-שמירת מרחק, נהיגה בחוסר זהירות והתנהגות גורמת נזק בתאונה קודמת, קיבל 120 שעות ב"עזר מציון" – הוא ריצה אותן – ועל-תנאי, אדוני היושב-ראש, ומייד חוזר לעבוד. ובישיבה בוועדה שקיימנו כאן אומר נציג "אגד": כן, לכל נהג אצלנו יש תיק בטיחות. ואני שואלת אותו, את אותו נציג של "אגד": אולי תספר לנו מה יש בתיק הבטיחות של אותו נהג מורשע? איך החזרתם אותו? מה רמת הבדיקות שלכם? אדוני היושב-ראש, אי-אפשר להשאיר את זה לחברות הציבוריות. מה שכן אפשר לעשות זה שנהגים שיורשעו, גם החברות – החברות הציבוריות – תורשענה. צריך גם להעניש את הנהג המפגע, אבל גם את החברות ששלחו אותו. היום יותר ויותר – ואנחנו רוצים שתהיה תחבורה ציבורית ראויה במדינת ישראל, אבל כשבצבא אנחנו מפריטים ולוקחים חברות ציבוריות, מי בודק ומי שם יודע איזה נהגים מסיעים את החיילים והחיילות שלנו? מי נוהג אותם? לפני שלושה חודשים – תאונה מזעזעת של 50 חיילים באוטובוס, חיילת נהרגת. אבא שלה כמעט מגיע ומוצא את הבת שלו, ואני שומעת אותו אומר: בתאונה כזאת – ואני אומר וחוזר ואומר – מזל שנהרגה רק הילדה שלי, כי איך ניצלו חייהם. ואני שואלת: מי נהג את החיילים הללו? אדוני, אתה יודע, אנחנו שולחים לפריפריה סטודנטים, ואנחנו אומרים להם: תהיה תחבורה ציבורית, לכו תלמדו, לכו תלמדו במכללות. ואני רוצה לשתף אותך בהרבה מאוד פניות של צעירים, למשל מהיישוב מנחמיה, שמגיעים אלי בפניות ציבור. הם נמצאים בפריפריה הצפונית, ואין תחבורה ציבורית, אין בכלל זמינות של תחבורה ציבורית. כל ההתבוננות שלנו על התחבורה הציבורית במדינת ישראל, על מי נוהג – אז אומרים: לכו תלמדו; אין מספיק תחבורה ציבורית, וכשכבר יש תחבורה ציבורית אנחנו לא בטוחים מי נוהג את התחבורה הציבורית הזאת. אז איך אפשר בכאוס הזה להמשיך להתנהל בצורה הזאת? המציאות הזאת, גם של חוסר הביטחון בתחבורה הציבורית – אם זה זמינות ואם זה מי שנוהג את התחבורה הציבורית – מביאה רבים מהצעירים והסטודנטים שלנו לעצור טרמפים בצמתים, דבר שאנחנו יודעים שהוא מאוד מאוד מסוכן. אני הולכת לבקר מחר בצפון, גם בקיבוץ דפנה, גם לפגוש אנשים שגרים בצפון, סטודנטים במכללת תל-חי, שחיים את הבעיות הללו יום-יום, ופניות הציבור שאני מקבלת מהם מצביעות ומלמדות אותנו על המעקב והפיקוח – שאנחנו צריכים לבוא ולבדוק גם בתחבורה הציבורית; ואנחנו קוראים ורוצים שתהיה תחבורה ציבורית ראויה, נכונה, אחראית. התפקיד שלנו כאן, בכנסת ישראל, זה לפקח על איך דברים נעשים. <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <עליזה לביא (יש עתיד):> התאונה האיומה חשפה בפנינו את חוסר הפיקוח, את הזלזול, את העובדה שנהג שמורשע חוזר באחת. ואומר הדובר של חברת "אגד": אז מה? הוא החזיר את חובו לחברה והוא יכול לעלות ולנהוג. אז, אדוני היושב-ראש, אנחנו צריכים לקרוא לשר התחבורה – ואני יודעת שהוא שותף לנושא הזה, של מיגור תאונות הדרכים בכלל, ובטח בתחבורה הציבורית. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. אני מודה לך. חבר הכנסת יעקב מרגי, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט – בבקשה, אדוני. שלוש דקות עומדות לרשותך. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, מכובדי כבוד השר, תאונת האוטובוס–משאית בכביש מס' 1 הציפה לנו את המציאות הקשה שאנו חיים בה בכבישים. <היו"ר יואל חסון:> סליחה שאני עוצר אותך. היכן השר? <יעקב מרגי (ש"ס):> פה, פה. אמרתי: כבוד השר, מכובדי. <היו"ר יואל חסון:> לא ראיתי. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אתה כל כך מתגעגע אלי? <היו"ר יואל חסון:> היה רגע קטן שהרגשתי לבד. <יעקב מרגי (ש"ס):> לא הייתי פוצח בנאום אם הוא לא היה. <היו"ר יואל חסון:> חלקת את דעתך עם סגן מזכירת הכנסת. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> בהחלט – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תאונת האוטובוס–משאית בכביש מס' 1 הציפה לנו את המציאות הקשה שאנו חיים בה בכבישים. הכי קל היום להתנפל על נהגי התחבורה הציבורית – וטוב שיש ביקורת וטוב שמצלמים את נהגי האוטובוסים, אבל מי לא נתקל בנהגי המשאיות שעוקפים שיירה, ולא מעניין את הנהג כמה זמן הוא נוסע בנתיב השמאלי ויוצר פקקים; מי לא נתקל, כמעט דבר שבשגרה, בנהגים שמדברים בזמן נהיגה; מי לא מסמס בנהיגה, ומי לא נסע אחרי נהג ויצא לו לראות אותו מזגזג בכביש או נוסע בהיסוס כי הוא משוחח, מסמס או מחייג. אבל נושא ההצעה לסדר-היום – נהגי התחבורה הציבורית, אז נחזור לנהגי התחבורה הציבורית, שגורל מספר רב של נוסעים מופקד בידיהם. אני רוצה להתייחס לאחד ממכלול הגורמים לתאונות דרכים. כולנו זוכרים את ההפרטה בתחבורה הציבורית, שאומנם פתרה את סוגיית הדואופול "אגד" ו"דן", אבל זו רק אחיזת עיניים, כי מייד קמו להן חברות כמו פטריות, חברות-בת של "אגד" ו"דן", וקראו להן בשמות כמו "מטרודן", "מטרופולין" ואחרות, עם שותפויות צולבות. ומה קרה מאותה הפרטה? לכאורה ההפרטה הייתה צריכה להביא לנו שיפור בשירות, ההפרטה הייתה צריכה להביא לנו שיפור בשכרם של הנהגים. רבותי, מה שכן קרה זה: גדלו רווחי החברות ששכרו נהגים בשכר מינימום כמעט, שהוא פחות מהשכר הממוצע במשק, וכשהשכר נמוך, מכובדי אדוני היושב-ראש, אין תחרות על מקומות העבודה; כשהשכר נמוך מגיעים נהגים מכל הבא ליד. אין מחסור בנהגי תחבורה ציבורית, יש מחסור בנהגי תחבורה ציבורית שמוכנים להשתכר שכר עלוב – בניצול של אותם נהגים. לסיכום, אדוני היושב-ראש, אני קורא ומציע לשר התחבורה, הרי יש לך חתך ומאפיין של המעורבים בתאונות דרכים, יש חתך של הנהרגים בתאונות דרכים, ויש חתך של הסיבות שמביאות לתאונות דרכים. כמעט הייתי אומר: מדע מדויק. אז מה צריך לעשות? למה זה עדיין קורה? אדוני היושב-ראש, אני קורא כאן, אולי בעקבות הדיון הזה, לדיון המשך, ואני קורא לשר: צריך לנקוט צעדים – אולי לא פופולריים, הציבור קצת יכעס עליך; לא נורא, מוטב שהציבור יכעס עלי ואחסוך כמה נשמות טובות, כמה הרוגים בשנה, ואני אוריד את הרף. כי לא ייתכן, המצב בדרכים זה קטל. קטל בדרכים. <היו"ר יואל חסון:> חוסך שבטו שונא עמו. <יעקב מרגי (ש"ס):> שונא עמו – נכון. אני אומר: קטל בדרכים זו מילה מכובסת. אמרת: טרור בכבישים. תראו כמה מלל וכמה זעקות שבר אנחנו מוציאים, משחררים על הטרור, ובצדק. אבל מישהו בדק כמה נהרגו בתאונות דרכים? אנחנו יודעים שזה יותר מכל מלחמות ישראל. <עליזה לביא (יש עתיד):> תראה כמה נהרגו מתחילת השנה. <יעקב מרגי (ש"ס):> יותר מכל מלחמות ישראל. ואצלנו – בזה אני רוצה לסיים – זוכרים את הפרסומת "אל תאמר: לי זה לא יקרה"? רבותי, זו לא נבואת זעם, לפי הסטטיסטיקה אי-אפשר לומר: לי זה לא יקרה, כי זה לא תלוי רק בך, איך אתה נוהג, זה תלוי גם בשכנך, בנהג מסביבך. ואני קורא לאכיפה, ליתר אכיפה, בסוגיית הטלפונים הסלולריים, בסוגיית הסמ"סים, בסוגיית המהירויות. ולו יהיה זה שכרנו, שבדיון הזה נוביל לצמצום מספר הנהרגים בכבישים. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מה מציע כבודו? <יעקב מרגי (ש"ס):> כמובן כל דיון המשך, או מליאה או ועדה, לפי כל אחד, מה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מה אתם רוצים או מציעים? יואל? <יעקב מרגי (ש"ס):> ועדה יותר טוב. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> איזה ועדה? כל מה שתרצה. <עליזה לביא (יש עתיד):> כלכלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כלכלה? <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – לכלכלה. אין לו הרבה עבודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> איתן, אנחנו שולחים אליך את – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> איתן – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן, אנחנו – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> יכול להיות גם חינוך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אבל מה, השר לא משיב? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אה, סליחה, סליחה. לא יודע, אתה רואה? ספרתי את מרגי שר. אתה רואה? הייתי בטוח זה תשובת השר. <קריאה:> לא, אבל היה פה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לכן שאלתי אותך מה אתה מציע. <יעקב מרגי (ש"ס):> התפלאתי שאתה שואל אותי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סליחה, השר אקוניס ישיב. <איתן כבל (המחנה הציוני):> השר לשעבר מרגי, באמת, אם זה לא היה מובהק כלכלה, הייתי – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ואחר כך – דב חנין, הבעת עמדה מהצד, ונצביע. <איתן כבל (המחנה הציוני):> בסוף מי שיצטרך לדון בזה זה הוא, יושב-ראש ועדת המשנה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברות וחברי הכנסת, אני התבקשתי על-ידי שר התחבורה להביא את תשובת משרד התחבורה, וכך אעשה. כמובן, ברמה האישית, עוד לפני התשובה הרשמית, תנחומים למשפחות שיקיריהן נהרגו בתאונה בשבוע שעבר. זו בהחלט הייתה וזו טרגדיה אישית ואנושית מן המעלה הראשונה. לשאלת האכיפה – חבר הכנסת מרגי העלה את – היכן הוא? לא נמצא. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תענה לנו, זה בסדר. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> באופן כללי, האכיפה היא בידי משטרת התנועה ומשטרת ישראל, ובאופן אישי, אני מוכרח להגיד לכם, יש לפעמים תחושה, לא רק בעניין הזה, שאין מספיק ניידות ברחובות, על הכבישים. יש מצלמות כתומות, זה דבר חדש, אבל אני לא בטוח שהן מספיק מרתיעות – כמו נסיעה של ניידות בצירי התנועה. ובכן, התשובה של משרד התחבורה היא, שאגף הרישוי במשרד התחבורה אחראי לתחום קציני בטיחות בתעבורה, וקצין הבטיחות הוא הזרוע הביצועית של המשרד במפעלי התחבורה השונים, לרבות בתחבורה הציבורית. תחום קציני הבטיחות בתעבורה ביסודו עוסק בשני עניינים מרכזיים: הראשון הוא סביבת הרכב, והשני – סביבת הנהג והנוהג בכלי הרכב. על בסיס התפיסה הזאת מושתת מערך ההכשרה, ההדרכה והפיקוח של תחום קציני הבטיחות בתעבורה. בעל חברה העונה על קריטריונים שנקבעו בתקנות התעבורה מחויב להעסיק קצין בטיחות בתעבורה, שמתפקידו לוודא בטיחות מרבית של משק הרכב בחברה, מתוקף חוק. כמובן, מוטלת גם אחריות כבדה ביותר ושליחות חשובה על מנכ״ל החברה והנהלתה במילוי כל ההוראות, הנהלים והתקנות שמטרתם למנוע תאונות ולהגביר את הבטיחות בדרכים. פעילותו של קצין בטיחות בתעבורה מחייבת ידע נרחב בכל הקשור לתקנות התעבורה ועדכוניה, כמובן אחרי קורס הדרכה שאת תכניו קובע משרד התחבורה, וביצוע השתלמויות. בתחומי הרכב – חובתו של הקצין בטיחות לבדוק ולוודא את תקינות הרכב לאורך שנות תפעולו באמצעות וידוא ביצוע תחזוקת הרכב בהתאם להנחיות היצרן, בדיקות תקופתיות – אחת לחודש ובדיקות רישוי שנתיות. בתחומי הנהג – הדרכת הנהג ובחינה מעשית שלו בכלי הרכב של החברה, מעקב ורישום בנושא תאונות ועבירות בטיחות, ובמקרים נדרשים דיווח למשרד התחבורה, מעקב ורישום דוחות משטרה ותלונות ציבור, בדיקה ושמירה על שעות עבודה ומנוחה. בהתאם לשיקול דעתו של קצין הבטיחות ועל-פי ממצאי בדיקותיו הרבות והשונות, כולל המצב הבריאותי של הנהג ועבירות בתחום התעבורתי, הוא קובע אם נהג יכול לבצע עבודתו כנהג או לא, ויודגש: כל חריגה מחייבת את קצין הבטיחות לדווח לממונים עליו או לבעל החברה ישירות. משרד התחבורה מבצע בקרה על קציני הבטיחות, הן במסגרת מפקחי תחום קציני הבטיחות הן בפיקוח משולב עם ניידות הבטיחות של משרד התחבורה הבודקים כלי רכב. כך בוצעו ב-2015 מאות פיקוחים והדרכות, וכן שימועים לקציני בטיחות. לאחרונה הנחה שר התחבורה את אגף הרכב במשרד התחבורה באופן חד-משמעי להגביר את הפיקוח ולרענן את הנהלים הנדרשים להגדרות תפקידי קציני הבטיחות. נגד קצין בטיחות בתעבורה, וגם נגד בעל חברה, אפשר להפעיל סנקציות פליליות בהתקיים מצב של אי-עמידה בתקנות התעבורה אשר לגביהן הובהר כי הפרתן מהווה עבירה על הסף הפלילי. במשך השנים התנגד משרד המשפטים להעברת מסד הנתונים התעבורתי של הנהג לחברות התחבורה הציבורית, פעולה שיכולה להיות שיקול קריטי בקליטת נהגים לחברות. שר התחבורה מבקש למסור לכנסת שהוא הורה לאחרונה למשרד לפעול לשינוי הצו, מול משרד המשפטים, במטרה לפתור את הבעיה ולוודא שקציני הבטיחות בחברה המעסיקה נהגים יהיו רשאים לבחון את עברו התעבורתי של כל נהג, על-ידי מתן נגישות למידע על עברו של כל נהג וכל מועמד לתפקיד. כוונת משרד התחבורה היא שהנתונים ייבדקו לגבי הנהג המועמד, כפי שאמרתי, ולגבי נהגים מועסקים – אחת לשנתיים. כיום מאגר העבירות הוא באחריות וברשות משטרת ישראל. אני מבין שהנושא של כביש מס' 1, של התאונה הקטלנית בכביש מס' 1, עדיין בחקירה. לא הייתי מציע שהכנסת תדון כרגע בממצאיה, משום שהיא נמצאת בחקירה. אולי עד אשר יתקיים דיון באחת מוועדות הכנסת, חברת הכנסת לביא, כפי שאתם מציעים, אולי עד אז יהיו מסקנות ויהיה אפשר לקיים דיון יותר יסודי, אם אתם מעוניינים בכך, בתאונה הקטלנית, הנוראה, הטרגית, בכביש מס' 1. ולכן כל ועדה מבחינתנו – ועדת הכלכלה האחראית, המפקחת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כלכלה נראה הכי מתאים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ההצעה לסדר-היום היא לא על התאונה עצמה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> נכון. <עליזה לביא (יש עתיד):> היא על הפיקוח של – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> נכון. ולכן ניתנה תשובה הרבה יותר מפורטת בעניין הפיקוח, ולא כמובן בהתייחס לתאונה. הבעתי גם את צערי האישי, ודאי של כולנו, על התוצאה הטרגית של התאונה הקטלנית. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, נכבדי. ועדת הכלכלה, אם כן? יואל, מקובל? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, ממילא ועדת הכלכלה בימים אלה מקיימת שימוע בנושא בטיחות בדרכים, ואני חושבת שזה משתלב ממילא. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מעולה. אז יש הסכמה. לפני כן, הבעת דעה של דב חנין, ולאחר מכן – של איילת נחמיאס ורבין, ונעבור להצבעה. בבקשה, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש, המציעים, בצדק, שמו דגש על הצורך בסטנדרטים גבוהים של הנהגים בתחבורה הציבורית. אבל למטבע הזה יש צד שני: צריך לתת לנהגים בתחבורה הציבורית תנאי עבודה מינימליים, כדי שהם יוכלו לעבוד כמו בני-אדם. אנחנו, אדוני השר, קיימנו דיון בוועדת המשנה לענייני תחבורה ציבורית, ושמענו סיפורים מנהגים, שאין להם מקומות אפילו להתפנות, סליחה על הביטוי. אנשים כאלה עובדים בלי באמת תנאים מינימליים, וכשאין לאנשים תנאים מינימליים, ואין להם גם כבוד, אי-אפשר לדרוש מהם סטנדרטים. לכן צריך, במקביל, לדרוש סטנדרטים גבוהים ולתת סטנדרטים גבוהים; לאפשר לנהגים תנאי מנוחה ותנאי התפנות, ואוכל, והפסקות, כדי שנהג בתחבורה הציבורית יעבוד עם כבוד, יהיה עובד מכובד, יכבד את הנוסעים, יכבד את המקצוע, ינהג בבטיחות, וכך אנחנו נתקדם לתחבורה ציבורית יותר טובה. תודה, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חברת הכנסת נחמיאס ורבין. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ולחברי הכנסת הנוכחים, לשר. נציג "אגד" ענה על השאלה, ככה, הפרעתי לו באמצע הדברים, ולמרות שבאמת הדיון לא עוסק בתאונה האיומה והקשה הזו – אני שאלתי אותו: האם, באמת, יכול להיות שאתם מתפשרים על איכות הנהגים כתוצאה מהמחסור בנהגים בתחבורה הציבורית? ואחרי שהוא התפתל תשובתו הייתה: ודאי שכן. וזה גם מתחבר למה שאמר חברי חבר הכנסת דב חנין ולמה שאמרו חברי שיזמו את ההצעות לסדר-היום. אני חושבת שאנחנו נהיה חייבים – בסופו של דבר הבית הזה יצטרך לדון בכמה אפשרויות. בין היתר, חלק מהפיקוח נעשה ברמת החברות, בכלל לא נעשה ברמת אגף הרישוי במשרד התחבורה. יכול להיות שאנחנו נצטרך לשקול הטלת אחריות אישית על האנשים ועל הקצינים שמנהלים את ציי התעבורה האלה. כלומר, מאוד יכול להיות שאנחנו נמצא את עצמנו נדרשים להטלת סנקציות מאוד קשות. בין היתר, אחד הדברים שעלו בשימוע, צריך להגיד, השימוע המאוד-מאוד קשה שמנהל יושב-ראש ועדת הכלכלה בנושא הקטל בדרכים – אתם יודעים, המדבקות של תתקשר אם אתה רואה שהנהג לא נוהג כשורה וכו', מובן שבצד השני לא תמיד יש מי שעונה ובאמת מעוניין לדעת מה מספר הרכב שראית שלא נוהג כמו שצריך. לכן אנחנו נצטרך למצוא פתרונות ובאופן בסיסי לחזור לעניין התשתית של איזה תנאים אנחנו נותנים לנהגים. אני רק רוצה לומר בכוכבית, שעל השאילתה שהגשתי בנושא ייצור אוטובוסים בישראל, לפני כחודש, ענה לי שר התחבורה מאוד מאוד בפרוטרוט, ובאמת, שכר הנהגים עלה לאחרונה. נראה שזה עדיין לא מספיק, כי אנחנו יודעים שהמחסור עדיין גדול מאוד. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, גברתי. אם כן, אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על העברה לדיון בוועדת הכלכלה של ההצעות לסדר-היום – מעקב ופיקוח על תפקוד הנהגים בתחבורה הציבורית. מי בעד? מי נגד העברה לוועדה? ההצבעה החלה. נא להצביע. העברה לוועדת הכלכלה, בוודאי. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תשעה בעד, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום עברה לוועדת הכלכלה. <הצעות לסדר-היום> <בנייה והריסות מבנים ברחבי יהודה ושומרון> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: בנייה והריסות מבנים ברחבי יהודה ושומרון, מס' 2969, 3024 ו-3070. חברות הכנסת עאידה תומא סלימאן ונורית קורן – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. ישיב סגן שר הביטחון אלי בן-דהן. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת נכבדים, חשוב לי לציין בתחילת דברי את העובדה שההצעה לסדר-היום שהגשתי הייתה תחת הכותרת: האצה בהריסת מבנים פלסטיניים הממומנים על-ידי האיחוד האירופי. חשוב לי לציין את זה כי בעצם נעשתה עריכה לא מקובלת, ואני חושבת גם כן לא מתאימה, על-ידי הנשיאות, אשר ערכה את הכותרת של ההצעה הזו. המזכירות? אז גם כן, זה עוד יותר, כי המזכירות, אני חושבת, לא מתפקידה לערוך את האמירות הפוליטיות ואת העמדות הפוליטיות שאנחנו מבטאים על-ידי הניסוחים שאנחנו מעבירים להצעות לסדר-היום. כאשר אנחנו מעבירים הצעה שהכותרת שלה מביעה גם כן עמדה ודאגה ממדיניות מסוימת, בלתי מתקבל על הדעת שעובדי הכנסת יערכו אותה מבחינה פוליטית, ואני חושבת שכדאי מאוד לציין את זה כבר בתחילת דברי, כדי שזה יטופל בצורה הנכונה ולא יחזור על עצמו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז אומרים שהיו שני ניסוחים שונים – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני יודעת, אבל שני הניסוחים לא מבטאים אותו נושא ואותן כוונות פוליטיות. אני חושבת שזכותי שההצעה שלי לסדר-היום תהיה מבוטאת בצורה הפוליטית הנכונה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני רק אגיד, כמי שיושב בנשיאות, שהרבה פעמים במקום לבטל נושא אחד מנסים לפרגן לשני חברי כנסת ולאחד את זה סביב נושא – – – <נורית קורן (הליכוד):> זה משני עברי המתרס. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר, אבל – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> תאמינו לי, אני יודעת, ואני מבינה לא בצורה שאני מקבלת. אני מבינה מה עמד מאחורי זה ואני חושבת שהגיע הזמן לדבר על זה, ולהעלות את זה, במיוחד כשאנחנו מביאים פה נושאים שאמורים גם כן לבטא את העמדות הפוליטיות של כל חבר כנסת, ולמזג את שתי ההצעות שבאות, כפי שאמרה חברת הכנסת קורן, משני צדי המתרס, אני חושבת שזו לא עבודה שאמורה להיות מופקדת בידי עובדי הכנסת; ואני חושבת שמגיע לקהל לשמוע את ההתבטאויות שלנו בצורה הנכונה, ושזה יירשם בפרוטוקול גם כן בצורה הנכונה. לכן אני אתמקד בעניין ההריסות, ואני רוצה להדגיש פה שמתחילת השנה הזו, ומתחילת פברואר, בעצם, ובמיוחד בשבועיים האחרונים, קיימת האצה ניכרת בקצב הריסת המבנים הפלסטיניים בשטח C בגדה המערבית הכבושה. כבר היו סטטיסטיקות שאמרו שבעצם בששת השבועות הראשונים של השנה נהרסו 293 מבנים, לעומת 447 מבנים לאורך כל שנת 2015. זה נתון מזעזע. זה נתון שאומר שיש מדיניות מכוונת, במיוחד כאשר אנחנו יודעים שמופעלים לחצים מסיביים על-ידי ועדת המשנה בהנהגת חבר הכנסת מוטי יוגב; מפעילים לחצים כדי להוביל להריסות יותר נרחבות. ב-9 בפברואר נהרסו 15 מבנים, באותו יום, וכל המבנים האלה היו במימון אירופי בח'רבת טאנא. בשמונה קהילות וכפרים פלסטיניים נהרסו בתוך יומיים וחובלו – קו מים שנועד לספק לכ-50 משפחות מים לשימוש אישי; כמו כן, מחסנים ומחלבה. 59 בני אדם, ביניהם 25 קטינים, נותרו גם ללא קורת גג, וזה בתוך יומיים. אנחנו מדברים רק על יומיים. בזמן שהמדינה לא מאשרת יותר מ-1.5% מבקשות היתרי הבנייה, היא הורסת, תחת אותו תירוץ של מבנים בלתי חוקיים, את הבתים האלה. ההרס הזה מכוון בתקופה האחרונה למבנים שנבנים בסיוע אירופי. מדיניות ההריסה בצורה כזו – שאני הייתי קוראת לה במקום מדיניות הרס בתים ומבנים, מדיניות גירוש של תושבים – מנוגדת לאמנות הבין-לאומיות, האוסרות שינויים דמוגרפיים וגיאוגרפיים בשטח כבוש. זו הפרה בוטה של האמנות האלה ושל החוק הבין-לאומי המגדיר פעילויות אלה כפשע מלחמה. ומשפט אחרון. אם חושבים להתנקם באיחוד האירופי ובמדינות אירופיות על זה שהן מסייעות לפלסטינים ועל העמדות הפוליטיות שלהן על-ידי כך שמכוונים את ההריסה דווקא למבנים כאלה שבסיוע אירופי, אני חושבת שהממשלה שוב מחטיאה את המטרה. בסופו של דבר, בסופו של דבר היא רק מחזקת את הידע שכבר כל העולם יודע אותו, שבשטח כבוש אי-אפשר להמשיך את העוולות בצורה כזו. זה יוביל אותנו רק להסלמה ולעוד מרחץ דמים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חברת הכנסת תומא סלימאן. חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה. אחריה – תשובת סגן השר אלי בן-דהן. <נורית קורן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, וחבר הכנסת אייכלר, כבוד לנו שנשארת עד עכשיו לשמוע גם את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן ואותי, תודה. ביום שבת האחרון – פורסם בעיתון "בשבע" כי הרשות הפלסטינית סוללת כביש בתוך שטח C. הכביש הזה סמוך למעלה-אדומים, ולאט-לאט קובעים עובדות בשטח. הדבר חמור ביותר, ולא ייתכן – נקבע ששטח C הוא שטח שנמצא בחזקת מדינת ישראל, ולא ייתכן שהרשות הפלסטינית תעשה ככל העולה על רוחה בשטח שלא נמצא בשליטתה. הכביש הזה הוא כביש שכנראה רוצים שישמש את הפלסטינים מתישהו. אני חושבת שזה חמור ביותר, וצריך לתת את הדעת על כך ולמנוע את המשך סלילת הכביש. בהתייחס למבנים הבלתי-חוקיים שנבנים בשטח, האיחוד האירופי בא ושם מבנים גם בתוך שטח C, יחד עם הדגל, הם לא מתביישים, קובעים עובדות בתוך הריבונות הישראלית, בתוך שטחC , שנמצא בשליטה ישראלית. לא ייתכן שהמדינה תיתן לזה יד ולא תוציא את כל הבנייה הבלתי-חוקית הזאת. צריך לשים לב לכך שהמינהל האזרחי צריך להוציא את המבנים האלה. המבנים האלה פוגעים בריבונות הישראלית, ולא ייתכן שהם ישימו אותם. הם קובעים עובדות בשטח, הם רוצים לשנות את האיזון, ולכן הם עושים את זה. אני חושבת, אם אנחנו היינו לוקחים מבנה כזה של האיחוד האירופי ושמים אותו בבריסל, אני רוצה לראות – כל המדינות היו קופצות על מדינת ישראל. זה לא לעניינים הומניטריים – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <נורית קורן (הליכוד):> חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, לא הומניטרי, לא משתמשים בזה, האוכלוסייה שנמצאת שם גרה באוהלים, היא לא משתמשת במבנים האלה. המבנים האלה נועדו לקבוע עובדות בשטח. אני חושבת שהמינהל האזרחי צריך לקחת ולהוציא אותם משם. אני רוצה לומר גם שהמינהל האזרחי נוהג איפה ואיפה. לפני שנתיים הוא פינה את משפחת קייזר בצורה נוראית, לקח את הקרוון שלהם, קרוון שאפשר היה להזיז אותו, לא הזיזו אותו, פשוט באו והרסו את הקרוון על כל התכולה שלו. האישה התחננה שייתנו לה להוציא חפצים, יש לה תינוק, היא רצתה להוציא חיתולים – לא נתנו לה. לא ייתכן שתהיה איפה ואיפה. אם הכול בלתי חוקי, לבוא ולראות מה שבלתי חוקי; אם הרשות הפלסטינית קובעת עובדות בשטח, זה צריך להדליק נורה אדומה, וצריך לסיים את זה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, גברתי חברת הכנסת קורן. סגן השר בן-דהן – בבקשה – ישיב, לאחר מכן נעבור להצבעה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת תומא סלימאן, שלא נמצאת עכשיו – – <נורית קורן (הליכוד):> היא פה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> היא פה, סליחה. – – כלשון הצעתה לסדר-היום, מלינה על הריסת מבנים פלסטיניים הממומנים על-ידי האיחוד האירופי. אבל חברת הכנסת סלימאן שכחה לציין כי לא מדובר בבנייה תמימה, מדובר בבנייה בלתי חוקית. בפתח דברי אני רוצה לציין שהנתונים שנמסרו על-ידי חברת הכנסת תומא סלימאן אינם נכונים. מתחילת 2016 ננקטו הליכי פיקוח נגד 119 תיקי בנייה בלתי חוקית פלסטינית; לא כמו המספרים שציינת. מ-119 התיקים הללו, ננקטו הליכי פיקוח נגד 21 תיקי בנייה בלתי חוקית שבהם מוכרת לנו מעורבות של הקהילה הבין-לאומית, או מימונה לבנייה; ורק 15 מהם מטעם האיחוד האירופי. פה המקום לציין – אני אומר בעל-פה – עם כל הכבוד, האיחוד האירופי, יש לו מספיק מדינות באירופה לטפל בהן. אני אשמח ש – עם כל הכבוד – יטפל במדינות באירופה. בוודאי לא מובן למה הוא עוזר לפלסטינים דווקא בשטחי C, למה בשטחי A ו-B הוא לא עוזר להם? שם לא צריך בנייה? שם לא צריך בתי-ספר? שם הם לא עוזרים להם בכלל. למה שם לא צריכים? כדאי שיתחילו לעזור בשטחי A ו-B, ולא בשטחי C. <נורית קורן (הליכוד):> כדאי שהם יראו לאן הכסף שלהם הולך. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כן. אני רוצה לציין, חברת הכנסת סלימאן, וגם חברת הכנסת נורית קורן, שהנושא הזה, של בנייה בלתי חוקית, הוא בלתי פרופורציונלי. כדי שתבינו, היום קיימים עשרות-אלפי מבנים בלתי חוקיים של ערבים פלסטינים ביהודה ושומרון. עשרות-אלפים. הבנייה הבלתי-חוקית היהודית – מדובר במאות בודדות, וברובה זה אפילו לא מבנים – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> לא אמור להיות. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – מדובר בגדרות, בסככות, דברים מעין אלה. ולכן, אין בכלל מה להשוות במידת האכיפה בין שני הדברים. אין מה להשוות. אין ספק שכמות הטיפול במבנים בלתי חוקיים ערביים צריכה להיות הרבה הרבה יותר גדולה, כי זאת גם כמות המבנים הבלתי-חוקיים – זה הפער העצום והגדול. אני אסיים בזה שהמינהל האזרחי פועל על-פי אמות המידה והיכולת המעשית שבהם הוא יכול לפעול. הלוואי שהייתה למינהל האזרחי יכולת לבצע פעולות הריסה ואכיפה גדולות יותר, והלוואי שכוח-האדם שהיה עומד לרשותו והמשאבים היו גדולים יותר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מה אדוני מציע? <נורית קורן (הליכוד):> אפשר לשאול עוד שאלה? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מה רוצים המציעים? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> רגע, אני אתן לך, עוד רגע. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> דיון במליאה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לא, דיון במליאה – אין לזה טעם, אני חושב. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> למה אין לזה טעם? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אין לזה טעם. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> עד שקיבלתי אישור להצעה – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני ממליץ – – – <נורית קורן (הליכוד):> אני הייתי רוצה להעביר את זה לוועדה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – – לוועדת החוץ והביטחון. <נורית קורן (הליכוד):> חוץ וביטחון? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כן, אני מציע להעביר – – – <נורית קורן (הליכוד):> ואני מבקשת שהמינהל האזרחי יגיע וייתן תשובות. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> ועדת החוץ והביטחון. <נורית קורן (הליכוד):> אפשר לשאול עוד שאלה? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לא, לא. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש עמדה מהצד, קודם כול עאידה, בבקשה. דקה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד סגן השר, אי-אפשר לדבר – קודם כול, אף-על-פי שאני חושבת שזה לא באחריותה של מדינת ישראל להנפיק אישורי בנייה, כי זה שטח כבוש, אבל בכל זאת, רק 1.5% – – – <נורית קורן (הליכוד):> זה לא שטח כבוש. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> זה שטח תחת כיבוש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נורית, את מייד תעני לה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> לא על חשבון הזמן שלי. אמרת כבר, אנחנו משני צדי המתרס, אז לא כדאי. בעיני, כל עוד המדינה מנפיקה רק 1.5% מאישורי הבנייה שמתבקשים, היא לא יכולה לדבר על בנייה לא חוקית. דבר שני, כל המספרים שנתתי מאומתים, ואני מכירה אותם טוב. אני חושבת שעצם העובדה, לדבר על זה שהאיחוד האירופי לא מסייע במקומות אחרים – אפילו אם הוא לא מסייע במקומות אחרים, לבוא ולהגיד "להעמיד בבריסל"? עד כמה שידוע לי, ישראל עוד לא כבשה את בריסל. <נורית קורן (הליכוד):> היא לא צריכה לכבוש. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> ישראל, בשטח כבוש – היא לא צריכה לעשות גירוש המוני לתושבים שם. אני מתעקשת, כבוד היושב-ראש, אני מבקשת שהדיון יתקיים במליאה. עד שקיבלנו אישור להעלות נושא מדיני במליאה, אני חושבת שהגיע הזמן שהמליאה הזאת גם תדון בנושאים האלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני רק אסביר מה יקרה לפני שאתן לנורית קורן לדבר. אם לא תהיה הסכמה, נעשה הצבעה מי בעד דיון במליאה או הסרה, ומי בעד דיון בוועדת החוץ והביטחון או הסרה מסדר-היום. למי שיהיה רוב – יהיה רוב. בבקשה, גברתי. <נורית קורן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אומנם אני לא נוהגת תמיד להזכיר את הסכמי אוסלו, אבל בכל זאת, זה איזשהו תוואי שנערך – וזה לא שטח כבוש, כי זה בשליטה ישראלית. נקבע שטח C; לא יכולים לבוא ולקבוע עובדות בשטח. ואני רוצה לומר לך, שכמו שאת אומרת שאנחנו לא נלך להניח בבריסל את המבנה הזה, ואני אומרת לך שגם אפשר לנסות. אפשר לעשות, זה בדיוק מה שעושה האיחוד האירופי. זה מה שעושה האיחוד האירופי. הוא בא וקובע עובדות בתוך הריבונות של מדינת ישראל, וזה לא ייתכן. ואני חושבת, אדוני השר, אני רוצה לדעת בוודאות מי התושבים שנמצאים שם. זה תושבים פלסטינים או תושבים ישראלים? אני רוצה באמת לדעת, בכל היישובים הקטנים האלה – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <נורית קורן (הליכוד):> – – שהאיחוד האירופי שם שם קרוון, מביא לשם טנקר של מים ויש שם כל מיני אוהלים; אני רוצה לדעת מי אלה האנשים, איזה תעודות הם מחזיקים. זה מאוד מאוד מעניין. מאוד מעניין. מאוד. תודה. אני מבקשת שזה יעבור לדיון בוועדה. אם חברת הכנסת רוצה דיון במליאה, אז שתגיש הצעה רגילה לסדר-היום. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> טוב. אם כן, אין הסכמה. אין הסכמה? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> למה את צריכה – – – <נורית קורן (הליכוד):> דיון בוועדה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> ועדת חוץ וביטחון. <נורית קורן (הליכוד):> כן. זה נושא מאוד חשוב. זה נושא חשוב. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> שהציבור ישמע – – – <נורית קורן (הליכוד):> נכון. גם בוועדה – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אז מה זה אומר? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר, אז אנחנו נערוך – – – <קריאות:> – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שאלתי אותך וכנראה יש להם רוב להפיל את זה אז אין בעיה. <נורית קורן (הליכוד):> חברת הכנסת סלימאן, יש לי הצעה. אפשר לדון על זה בוועדה, ונבקש שהוועדה תהיה משודרת. מה הבעיה? זה נושא פשוט. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זאת תהיה ועדה פתוחה. אגב, יש דבר כזה בוועדת חוץ וביטחון. אני אומר לך כחבר הוועדה שהיא תהיה פתוחה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> להעביר את זה לוועדה אחרת? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כי יש להם רוב להפיל את זה. אין לי בעיה להעלות להצבעה. <נורית קורן (הליכוד):> הוועדה לקידום מעמד האישה אצלך. מה דעתך? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מסכימה? חברת הכנסת סלימאן, אנחנו מצביעים על מליאה או על ועדה? <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ועדה? אז אני מצביע רק על העברה לוועדת חוץ וביטחון – בדגש, לפרוטוקול, שזו תהיה ועדה משודרת ופתוחה. אם כן – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ברור, את יוזמת הדיון. אין ברירה אלא להזמין אותך. בעד ונגד להעביר לוועדת חוץ וביטחון – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן, ארבעה בעד, מתנגדת אחת. הדיון יעבור לוועדת החוץ והביטחון, והדגשנו בפרוטוקול שתהיה ועדה משודרת ופתוחה. תודה רבה. <הצעה לסדר-היום> <התערבות בג"ץ בהלכות מקוואות וגיור> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ההצעה האחרונה לסדר-היום: התערבות בג"ץ בהלכות מקוואות וגיור, מס' 2976, של חבר הכנסת אייכלר. ישיב בשם שרת המשפטים השר אקוניס. לא? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז ללא תשובה? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אי-אפשר להשיב לאייכלר. אין דרך להשיב לאייכלר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני. יש לך עד עשר דקות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ציבור יקר שצופה ושומע, אני בא עכשיו מישיבת מועצת גדולי התורה. אני רוצה לשתף את הציבור בתחושת חרדת הקודש של גדולי ישראל, שלבם פועם להצלת עם ישראל מן הקטרוג הנורא בשמים על חילול הקודש, הכותל המערבי, ועל המלחמה של המתייוונים שרוצים לנעוץ ציפורניהם ולהרוס כל קודשי ישראל. אותם צדיקי הדור שמתפללים ימים ולילות בפני ה' על כל יהודי ויהודי בארץ ובעולם, לא משנה מיהו ואיך הוא, בפני אלוקי ישראל השוכן בציון, שישרה את שכינתו ויפרוס את סוכת שלומו על כל ישראל ועל ירושלים. הצדיקים האלה, החרדים ממצב שפיכות הדמים ברחובות ארצנו במלחמות, באסונות, מתפללים כל הזמן לקדוש-ברוך-הוא על כל יהודי ויהודי. באהבת ישראל שלהם, הם דואגים להמשך קיומו של העם היהודי בארץ-ישראל ולשלמותו. לעומתם ונגדם ניצבים עסקנים אמריקנים וקבוצות ישראליות שמקבלות מהם כסף, שאין להם בוחרים בארץ אבל הם משליטים טרור משפטי ותקשורתי באמצעות מאות-מיליוני דולרים בעמותות וארגונים ושמות שונים, כשבדרך כלל מדובר באדם אחד או שניים. מחלקים שוחד פוליטי ושוחד גלוי וחוקי כדי ליצור אווירה של מלחמה נגד ה' ותורתו. ולפני שאפרט את דברי אומר את השורה התחתונה מרוח הדברים ששמעתי במועצת גדולי התורה: אם הממשלה רוצה להמשיך בשיתוף פעולה עם היהדות החרדית ונציגיה, היא חייבת להפסיק את הכניעה לרפורמים ולגרורותיהם, ולהפסיק את המלחמה נגד הכותל המערבי, קדושת הכותל המערבי; היה לא תהיה. איש לא הצליח לחלל את הכותל המערבי במשך אלפי שנים, ואנחנו נשארנו נאמנים לקדוש-ברוך-הוא, לה' השוכן בציון, והשכינה השורה בכותל המערבי, ואף ממשלה לא תוכל להפר את זה. אותו דבר, אף בג"ץ לא יוכל לחלל את קדושת וטהרת המקוואות, ומקוואות יתנהלו אך ורק על-פי ההלכה. ואם הממשלה רוצה ללכת עם הרפורמים, לחגוג אתם ולהשתתף בכל המסע של הדיכוי של החינוך החרדי על-ידי חוק הליבה וכל הדברים האלה, הם לא יוכלו להיות שותפים אתנו ואנחנו לא יכולים להיות שותפים אתם. את זאת צריכים לדעת ראש הממשלה ושרי הממשלה וכל מי שרוצה בקיומה של הקואליציה הזאת. ואני לא אומר פה אמירה פוליטית; זאת אמירה ערכית כי גם כשנהיה באופוזיציה לא נוותר על הכותל המערבי; גם כשנהיה באופוזיציה נילחם על טהרת המקוואות בישראל וגם כשנהיה באופוזיציה אנחנו נילחם על עצמאות החינוך היהודי החרדי. ולכן, יש לכם זמן עד פסח לבצע את ההסכמים הקואליציוניים שכתובים מפורשות. סעיף ראשון: יש הסכם שאם הבג"ץ יפר את הסטטוס-קוו, הממשלה תתקן את זה בחקיקה. חייב לעבור חוק שאנחנו הגשנו, שכל המקוואות בישראל יתנהלו על-פי הוראות הרבנות הראשית לישראל. הרבנות היא גוף ממלכתי, והיא יכולה לפקח על הדבר הזה, ואסור לשום בג"ץ ולשום גורם חיצוני וגם לא לממשלה להכתיב את כללי המינהל וההלכות שנהוגים במקוואות בישראל ובבתי-הכנסת. דבר שני: על-פי ההסכם הקואליציוני חייבים לבטל את גזירת הליבה של שי פירון והבג"ץ, שגם הוא נעשה בגלל עתירות רפורמיות, ולשחרר את החינוך החרדי העצמאי מן החובה של הכתבה של משרד החינוך מה ילמדו ומה לא. אנחנו כן רוצים שתהיה מועצה כמו שיש מועצת החמ"ד ומועצות אחרות, שיש להן עצמאות חינוכית. גם המועצה להשכלה גבוהה נותנת אפשרות לאוניברסיטאות להחליט החלטות חינוכיות לבד ומשרד החינוך לא יכול להתערב בזה. גם בחינוך החרדי אף אחד לא יכול להתערב בתוכני החינוך ובסדרי הלימודים של המורים והתלמידים. דבר שלישי שכתוב בהסכם הקואליציוני והוא קריטי – העניין של הבטחת הכנסה לאברכים שעדיין לא סודר, ולא פחות חשוב אבל גם זה צריך להיעשות במהירות: תעסוקה לציבור החרדי. ועכשיו, אדוני היושב-ראש, אני אחזור להסביר לציבור למה אנחנו כל כך חרדים מפני ההרס של הרפורמים בארץ-ישראל. אנחנו חיים עם אנשים חילונים במשך 100 שנים בארץ הזאת בשלום ובשלווה, ואף אחד עוד לא הצליח, למרות כל הוויכוחים והמאבקים, לחולל מלחמה כמו מלחמות הדת שאנחנו רואים בסוריה, בעיראק, בכל מקום, במצרים, בכל מקום באזור. עם ישראל לא רוצה מלחמה, גם דתיים וגם חילונים. אבל יש גורמים רפורמיים שרוצים דבר אחד: שכשהם יושבים באמריקה, פה יילחמו נגד דת ישראל. והם עושים את זה, והיהדות החרדית מופתעת כל פעם מחדש לגלות איך הממסד השלטוני והבג"ץ לפעמים פועלים בדיוק לפי העתירות שלהם. וכל אימת שראשי השלטון מתגרים בציבור החרדי, אנחנו מזועזעים ולא מבינים למה הם משתפים פעולה אתם. הרי אם הם היו רוצים להשפיע פה הם היו צריכים לעשות עלייה. מי עושה עלייה? רוב-רובם של העולים זה או עולים יהודים מברית-המועצות, עליית מצוקה מה שנקרא, או עולים שבאים מארצות הרווחה מתוך זיקה יהודית, אמונה, לארץ-ישראל, לירושלים. אז למה צריכה הממשלה לחגוג עם הרפורמים את ניצחונם נגד החרדים? הרי צריך מינימום של יושר אישי כדי לירוק בפני מיליוני יהודים בארץ ובעולם שמאמינים בה' ובתורתנו, בקדושת הכותל המערבי, בריש גלי. אני יכול לצפות מממשלה שאנחנו שותפים לה שיהיו קצת נאמנים לעצמם ולדרכם. הרי על מי אנחנו מדברים? אנחנו מדברים על קבוצות – ואני לא מדבר על אנשים שהם תומכי ישראל ושהם אוהבי ישראל, ואסור לעשות הכללות, גם כשמדברים על רפורמים אסור לעשות הכללות – אבל מדברים על אנשים שיש בהם מעמותות שנלחמות בעולם נגד מדינת ישראל, הם משתפים פעולה עם מחרימי המדינה, עם ה-BDS, הם מוציאים דיבת הארץ רעה, משווים בכל העולם את היהדות בישראל כאיראן. הם אומרים את זה. הם תומכים בממשלים – אני לא רוצה להגיד איזה ממשל, כי אובמה עוד הולך לשבת לפחות שנה – בממשלים שהם נגד מדינת ישראל ומשמיצים את מדינת ישראל, ורובם ככולם מתמקדים במלחמה בחרדים. זה מעניין, הרי מצד אחד החרדים הם לא הלאומיים ביותר, והם הרי יש להם מלחמה בלאומיות, והם כל הזמן בעד הצד הלא-יהודי, אבל דווקא בעניין של החרדים יש להם מלחמת קודש, ג'יהאד. הצד השווה שבכולם, שיש להם השפעה כספית-פוליטית, ואני אומר לעצמנו, גם מוסר; היהדות החרדית לא השכילה להשקיע ביחצנות וביחסי ציבור ובהסברה ובתקשורת מה שהם משקיעים, כי אנחנו צריכים כל הזמן להשקיע בחינוך, להשקיע בדיור, להשקיע בפרנסה של אנשים, בתעסוקה. אין לנו כסף להשקיע בלוביסטים ובכל הארגונים שמדברים בשם הסולידריות, בשם הפלורליזם, בשם השלום, וכולם נועדו לדבר אחד – להילחם נגד הילד החרדי, שלא יקבל את הזכויות המגיעות לו בגן-הילדים, במעונות הילדים, בתלמודי-התורה, בבתי-הספר, בסמינרים, בישיבות ובדיור. וכל מילה שאמרתי כוללת המון המון כאב של מאות-אלפי אנשים שסובלים בגלל חוקים ותקנות שמוכתבים על-ידי אותן עתירות של אותם גורמים רפורמיים שנלחמים נגד היהדות החרדית. אני רוצה להגיד, אדוני היושב-ראש, שגם בוועדות הכנסת, מי שישים לב מי מוזמן, מי הם הארגונים המוזמנים, שיש להם שמות כאלה כלליים – תסתכלו באתרים שלהם, כולם ממומנים על-ידי אותן קרנות. למה אני מתמקד בזה כשאני מדבר גם על המקוואות? כי אנחנו צריכים לזכור שרוב העתירות לבג"ץ נגד הממשלה והמדינה בנושאי דת עומדות על רפורמים ושותפיהם שאינם גרים בארץ בכלל. הם מפעילים את הפעילים שלהם כאן להפעיל את בג"ץ להפעיל את הפקידים ברשויות השלטון, הם עוזרים בניסוח התקנות והקריטריונים של תקציבי ממשלה, כדי ששום דבר לא יגיע אל הציבור שכל כך שנוא בעיניהם, הציבור החרדי – משום מה הם חושבים שכל זמן שהיהדות החרדית קיימת, העם היהודי לא יתנתק מהאמונה שיש בורא לעולם ויש תורה מסיני. כאשר בג"ץ דיבר על אפליה מתקנת לקהילות הרפורמיות הוא חייב – הרי היום מי שרוצה להיות רב שכונה או רב עיר ולקבל משכורת צריך אישור מהרבנות הראשית; יש מאות ואלפי רבנים שמקהילים קהילות ולומדים תורה, המדינה לא מכירה בהם כרבנים ולא נותנים להם שום סיוע, כי כך צריך להיות, יש רבנות ממלכתית והיא קובעת. אבל בג"ץ קבע שרביי או רבאית רפורמית שמקיימים 40 תפילות בשנה, שימו לב, יהודי אורתודוקסי מתפלל 365 ימים שלוש פעמים ביום, ולהם מספיק 40 תפילות בשנה עם 50 איש כדי לקבל משכורת ותקצוב מהמדינה. זאת הוראת בג"ץ, כדי לעשות אפליה מתקנת. כל אלה דברים שידועים לאנשים חרדים. אבל אנשים כלליים לא יודעים שהשלטון שמדבר על דמוקרטיה לא מתחלק לפי מספר האנשים במדינה. הרי מה זה הדמוקרטיה? דמוקרטיה זה שמירת זכויות הפרט, וגם – ההנהגה השלטונית והתקציבית צריכה להיות לפי רוב ומיעוט, כל אחד לפי חלקו היחסי. פה מדובר באנשים, כמו שאמרתי, שלא עושים עלייה, אבל הם פשוט מזרימים מיליונים למאכערים, ומפרנסים לוביסטים ופוליטיקאים, ותומכים בפוליטיקאים, אני לא רוצה לפרט פה שמות, מלמעלה עד למטה, ואחר כך מי שסובל מזה, מהבג"צים האלה ומהפסיקות האלה, זה אותו ילד קטן, זו אותה אישה שצריכה לצאת לעבודה ואלו אותם אנשים שאין להם דיור. אני רוצה לחזור ולומר לראש הממשלה ולממשלה: יש לכם אפשרות עד פסח, בעזרת השם, לתקן את דרככם. אני לא אומר שראש הממשלה צריך להגיד את מה שאנחנו אומרים, אני לא רוצה ולא מצפה לזה ממנו, אבל לא ייתכן שהממשלה הזאת תהיה שותפה למלחמה נגד החינוך החרדי, שלא תאפשר על-פי הסכם קואליציוני את עצמאות החינוך החרדי באופן מוחלט, שלא תפסיק את ההטרדות ואת ההתנכלויות למוסדות החינוך החרדי, וגם בכל העניין של הדיור וארבעת הדברים שמניתי, שהם ממש, מה שנקרא בעברית, מוכרחים: א. חוק שמסמיך את הרבנות הראשית לאפשר את ניהול המקוואות כהלכה – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – ב. העניין של ביטול חוק הכפייה על חוק הליבה והתניית התקצוב לפי לימודי הליבה; ג. העניין של תעסוקה, וד. העניין של הבטחת הכנסה. אני רוצה להודות לכם על שהקשבתם לנו, וסליחה על כל 119 הח"כים – 118 הח"כים – שלא יכלו לשמוע את הנאום. תודה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> מה, עשית את זה בשביל לצלם? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה מבקש דיון במליאה, אני מבין. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אה, אז מההתחלה היה אפשר לצלם אותך וזהו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הרב אייכלר, אתה מבקש דיון במליאה? דיון במליאה? זה התקנון. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מה האפשרות האחרת? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה רוצה אפשרות אחרת? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> מה שאייכלר רוצה, אנחנו עושים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מה שאייכלר רוצה. מה אייכלר רוצה? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> פה-אחד תתקבל ההחלטה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, יש פה שלושה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני מוכן שהכנסת תעביר את הדיון לוועדה לפניות הציבור, ולשם נזמין את כל האנשים. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אין לנו התנגדות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כבודו מסכים. אז אנחנו נצביע על העברת הדיון לוועדה לפניות הציבור של הכנסת. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אתה לא צריך אותי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני אחכה שתחזור למקום. מי בעד? מי נגד? אם אתה לא מצביע יהיה פה תיקו; אתה לא יודע מה אני אצביע. לא לא, אני בעד, בעד. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> הוא בעד, בעד. חיליק, כשאין אף אחד, מגלה נדיבות לב. כשיש דיון באי-אמון הוא צועק כל הזמן, מככב בכל הנאומים שלי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני תמיד נדיב. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אז כדאי לך לראות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה בגלל התוכן של הנאומים שלך. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> זה נכון. התוכן הוא טוב. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 2 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לפניות הציבור נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שניים בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הנושא עובר לוועדה לפניות הציבור של הכנסת להמשך דיון. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> שלום לכם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני רוצה להודות לכל חברי הכנסת שנמצאים במליאה, או לכל חבר הכנסת שנמצא במליאה. אייכלר, אני מצטער שזה המראה שהקהל היקר הזה רואה. וברשותכם, אני מכריז על סיום הישיבה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, כ' באדר א' התשע"ו, 29 בפברואר 2016 למניינם, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה רבה. <הישיבה ננעלה בשעה 18:27.>