דברי הכנסת

דברי הכנסת כ"א / מושב שני / ישיבות ק"ח–ק"י / כ'–כ"ב באדר א' התשע"ו / 29 בפברואר – 2 במרס 2016 / 20 חוברת כ"א ישיבה ק"ח הישיבה המאה-ושמונה של הכנסת העשרים יום שני, כ' באדר א' התשע"ו (29 בפברואר 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 8 1. ממשלה שמפקירה את המאבק המדיני, הורסת כל חלקה טובה וגורמת לפגיעה אנושה בכלל אזרחי המדינה; 8 2. מדיניות הממשלה ללא אופק מדיני, חברתי וכלכלי; 8 3. ממשלת נתניהו מעדיפה לתחזק קואליציה על חשבון יחסי החוץ של מדינת ישראל 8 ציפי לבני (המחנה הציוני): 9 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 11 עליזה לביא (יש עתיד): 13 שר התיירות יריב לוין: 16 יוסי יונה (המחנה הציוני): 25 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 26 חיים ילין (יש עתיד): 27 טלי פלוסקוב (כולנו): 28 יגאל גואטה (ש"ס): 30 עודד פורר (ישראל ביתנו): 32 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 33 אילן גילאון (מרצ): 34 נאוה בוקר (הליכוד): 37 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 39 חילופי גברי בוועדות הכנסת 49 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 49 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 50 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 50 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 50 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 50 הצעת חוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים) (תיקון מס' 8), התשע"ו–2016 51 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 51 הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 13), התשע"ו–2016 53 אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 54 אורי מקלב (יהדות התורה): 56 ישיבה מיוחדת לזכרו של ראש הממשלה אריאל שרון, זיכרונו לברכה, במלאות שנתיים לפטירתו 57 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 59 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 62 הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 69), התשע"ו–2016 66 צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 66 הצעת חוק הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות, התשע"ו–2016 69 ענת ברקו (בשם ועדת החוץ והביטחון): 69 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 44), התשע"ו–2016 72 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 72 מירב בן ארי (כולנו): 75 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 77 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 78 הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 59), התשע"ו–2016 78 סגן שר האוצר יצחק כהן: 78 דב חנין (הרשימה המשותפת): 82 נחמן שי (המחנה הציוני): 85 אורן אסף חזן (הליכוד): 86 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 90 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 91 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 92 אלעזר שטרן (יש עתיד): 95 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 96 הצעת חוק רשות הספנות והנמלים (תיקון מס' 4 והוראת שעה) (פטור ממס על כספים שיועדו להפקדה בקופת גמל מרכזית לקצבה), התשע"ו–2016 98 סגן שר האוצר יצחק כהן: 98 דב חנין (הרשימה המשותפת): 100 אורן אסף חזן (הליכוד): 103 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 104 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 105 עיסאווי פריג' (מרצ): 107 איתן כבל (המחנה הציוני): 108 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 74) (ביטול קובלנה), התשע"ו–2016 110 שרת המשפטים איילת שקד: 111 דב חנין (הרשימה המשותפת): 112 נחמן שי (המחנה הציוני): 113 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 114 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 115 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 117 שרת המשפטים איילת שקד: 119 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 120 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 120 הצעת חוק הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות, התשע"ו–2016 121 ענת ברקו (בשם ועדת החוץ והביטחון): 121 הצעת חוק פינוי ובינוי (פיצויים) (תיקון מס' 4) (פינוי בשל סירוב בלתי סביר), התשע"ו–2016; 123 הצעת חוק פינוי ובינוי (הסכמים לארגון עסקאות פינוי ובינוי), התשע"ו–2016 123 שרת המשפטים איילת שקד: 123 אלי כהן (כולנו): 125 איציק שמולי (המחנה הציוני): 125 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 126 יוסי יונה (המחנה הציוני): 128 דב חנין (הרשימה המשותפת): 129 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 130 עליזה לביא (יש עתיד): 131 עיסאווי פריג' (מרצ): 132 יעל גרמן (יש עתיד): 133 מיקי לוי (יש עתיד): 134 אורן אסף חזן (הליכוד): 135 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 139 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 139 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום כ' באדר א' התשע"ו, 29 בפברואר 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק החברות (תיקון מס' 28), התשע"ו–2016, שהוחזרה מוועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 21), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 173 – הוראת שעה) (חישוב דמי לידה של עובדת עצמאית), התשע"ו–2016, של חברי הכנסת טלי פלוסקוב, רועי פולקמן ואורלי לוי אבקסיס וקבוצת חברי הכנסת. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2672/20 וכלה בהצעת חוק פ/2712/20 – הצעת חוק הפיקוח על ייצוא ביטחוני (תיקון – הגבלות על ייצוא ביטחוני לכוחות ביטחון שביצעו הפרות חמורות של זכויות אדם), התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – התאמות למי שנקרא לשירות מילואים בקריאת פתע), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יחיאל חיליק בר, שרן השכל, איציק שמולי, יוסי יונה, נחמן שי, יעל כהן-פארן ועמר בר-לב; הצעת חוק איסור הפליה מחמת משקל (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג ומכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק השתלת אברים (תיקון – הפניה להסכמה לתרומת אברים בטפסים מקוונים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, אלי אלאלוף ויעל גרמן; הצעת חוק הבטחת זכויות הפנסיה של עולים, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת סופה לנדבר, חמד עמאר, יעל גרמן, זהבה גלאון, תמר זנדברג, עליזה לביא, מיקי רוזנטל, שלי יחימוביץ, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, יחיאל חיליק בר, חיים ילין, עודד פורר, רוברט אילטוב, אורן אסף חזן, קארין אלהרר, אילן גילאון, מיכל רוזין, מיקי לוי, יעל כהן-פארן, אורלי לוי אבקסיס, איציק שמולי, איתן ברושי ואלעזר שטרן; הצעת חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל (תיקון – ביטול תיקון מס' 2 והחלת חופש מידע), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, תמר זנדברג, אלעזר שטרן, מרב מיכאלי, סתיו שפיר, עיסאווי פריג', עבדאללה אבו מערוף, אוסאמה סעדי, אחמד טיבי, יעל גרמן, מיקי לוי, עאידה תומא סלימאן, עפר שלח, זהבה גלאון וציפי לבני; הצעת חוק סימון רכיבים אלרגניים בתפריטים של רשתות בתי-אוכל, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – גמלת הבטחת הכנסה לקשיש), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק גיל פרישה לאישה (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, מאת חברות הכנסת אורלי לוי אבקסיס ושרן השכל; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – גמול עבודה ביום עבודה מקוצר), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק פדיון הטבת חניה לעובד לשם צמצום שימוש ברכב פרטי, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, מכלוף מיקי זוהר, אורי מקלב, רועי פולקמן, שרן השכל, איתן כבל, יעל כהן-פארן ודב חנין; הצעת חוק לעידוד תרומות מזון, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי לעובד שמלאו לו 50 שנים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – סכום שלא יובא בחשבון במבחן ההכנסה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטול מבחני התלות לקבלת גמלת סיעוד לאזרח שמלאו לו 80 שנים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת נחמן שי, איציק שמולי, אילן גילאון, יפעת שאשא ביטון, מיקי רוזנטל, מיכל רוזין, תמר זנדברג, עאידה תומא סלימאן, מיכל בירן, יוסי יונה, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן, איתן כבל, זוהיר בהלול, עיסאווי פריג', יעקב פרי, מאיר כהן, שרן השכל, ענת ברקו, מכלוף מיקי זוהר, מיכאל אורן, עמיר פרץ, חיים ילין, מיקי לוי, יוסף ג'בארין, אמיר אוחנה, אלי אלאלוף, יגאל גואטה, משה גפני, עבדאללה אבו מערוף, אוסאמה סעדי, עבד אל חכים חאג' יחיא, אלעזר שטרן, עודד פורר, מירב בן ארי, מרב מיכאלי, יואל חסון וסופה לנדבר; הצעת חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם (תיקון – מגבלות ברישוי קבלני כוח-אדם), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (זנים תעשייתיים של קנבוס), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, איתן ברושי, שרן השכל, מיקי לוי, רועי פולקמן ויואב קיש; הצעת חוק זיכרון הלחימה והגבורה – מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת איל בן ראובן, סופה לנדבר, מרדכי יוגב, אביגדור ליברמן, קסניה סבטלובה, רוברט אילטוב, איתן כבל, יחיאל חיליק בר, עודד פורר, בצלאל סמוטריץ, יואל רזבוזוב, יואל חסון ויוסי יונה; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (פסק-דין פלילי של בית-משפט צבאי כראיה בהליך אזרחי), התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת ענת ברקו; הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – זכות להחלפת חברת ניהול), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – איסור גביית עמלה בעד ניהול חשבון להשקעה בניירות ערך), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מיקי לוי ואלי כהן; הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון – צמצום ההתרבות של כלבים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת נורית קורן, שרן השכל, יואל חסון, יוסי יונה, תמר זנדברג, מיכל רוזין, אברהם נגוסה, אמיר אוחנה, חמד עמאר, דוד ביטן, אורלי לוי אבקסיס, יעל גרמן ורועי פולקמן; הצעת חוק חובת פרסום הודעות באינטרנט, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת נורית קורן, מירב בן ארי, שרן השכל, יעקב מרגי, מיכל בירן, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, תמר זנדברג, מיכל רוזין, אברהם נגוסה, אמיר אוחנה, חמד עמאר, אוסאמה סעדי, יואב קיש, ענת ברקו, דוד ביטן, אורלי לוי אבקסיס, יעל גרמן, רועי פולקמן, יפעת שאשא ביטון ורוברט אילטוב; הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ותמר זנדברג; הצעת חוק יסודות המשפט (תיקון – עקרונות המשפט העברי), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת ניסן סלומינסקי, שולי מועלם-רפאלי, מכלוף מיקי זוהר, אברהם נגוסה, עודד פורר, ענת ברקו, יעקב מרגי, יגאל גואטה, דוד אמסלם ויואב בן צור; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – שיפור מערכת החשמל הדירתית), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, אורלי לוי אבקסיס, אילן גילאון, איציק שמולי, סתיו שפיר ועמר בר-לב; הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – ביזוי אדם מחמת משקל), התשע"ו–2016, מאת חברות הכנסת יפעת שאשא ביטון ותמר זנדברג; הצעת חוק איסור שימוש ברכב ממשלתי לשר וסגן שר ביום המנוחה השבועי ובחג, התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עובד חינוך), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מרדכי יוגב, מכלוף מיקי זוהר, יעקב מרגי, יואב בן צור, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מתן שירות טלפוני על-ידי בעל רישיון להפעלת קו שירות לאוטובוס), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, איתן כבל ויפעת שאשא ביטון; הצעת חוק המקרקעין (תיקון – הרוב הדרוש להחלפת ספק גז בבית משותף), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, איתן כבל, מירב בן ארי, מכלוף מיקי זוהר, אלי כהן, נורית קורן ואורי מקלב; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – שידורי חדשות בין-לאומיים המופקים בישראל), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת נחמן שי, ענת ברקו, עודד פורר, מיכאל אורן, קסניה סבטלובה, יצחק וקנין, עליזה לביא, נורית קורן, דוד אמסלם, טלי פלוסקוב, איילת נחמיאס ורבין, איתן ברושי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, יחיאל חיליק בר, יואל חסון, מיקי לוי, עמר בר-לב, חיים ילין, עיסאווי פריג', מרב מיכאלי, איל בן ראובן, שרן השכל ואביגדור ליברמן; הצעת חוק הסדרת הריבונות בשטחי יהודה, השומרון ורצועת-עזה במסגרת פתרון שתי מדינות לשני עמים, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יחיאל חיליק בר, איציק שמולי, יעל כהן-פארן, עמר בר-לב, נחמן שי, איילת נחמיאס ורבין, איל בן ראובן, איתן ברושי, מנואל טרכטנברג ומיכל בירן; הצעת חוק הדואר (תיקון – תקופה מרבית למשלוח דבר דואר), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת איתן ברושי, משה גפני, איתן כבל, אורי מקלב, דב חנין, עבדאללה אבו מערוף, ישראל אייכלר, יעל כהן-פארן, איל בן ראובן, מיקי לוי, חיים ילין, עודד פורר, יעל גרמן, מנואל טרכטנברג, זוהיר בהלול, יואב בן צור, מאיר כהן, יחיאל חיליק בר, טלי פלוסקוב, עאידה תומא סלימאן, חמד עמאר, דוד ביטן, יצחק וקנין, יגאל גואטה, אברהם נגוסה, בצלאל סמוטריץ, מכלוף מיקי זוהר, עליזה לביא, עמר בר-לב, איילת נחמיאס ורבין ומרב מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט (יום האישה הבין-לאומי), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עבדאללה אבו מערוף, חנין זועבי, דב חנין ויעל גרמן; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – הטלת חובות לשם מניעת הטרדה מינית במוסד חינוך), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, מירב בן ארי, איימן עודה, מסעוד גנאים, אחמד טיבי, חנין זועבי, דב חנין ויעל גרמן; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – הבניית שיקול הדעת השיפוטי בפסיקת פיצויים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, מירב בן ארי, איימן עודה, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, רחל עזריה, דב חנין, מסעוד גנאים, אחמד טיבי ויעל גרמן; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – חובת המצאת פירוט בנוגע לחוב), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת איתן כבל, ענת ברקו, אילן גילאון, איציק שמולי, יואל חסון, מיכל רוזין, יחיאל חיליק בר, אורלי לוי אבקסיס, קארין אלהרר, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה ודב חנין; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – גמול והחזר הוצאות לעובד סיעה או מפלגה וליועץ פרלמנטרי), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי, אחמד טיבי, יוסף ג'בארין, עבד אל חכים חאג' יחיא, עבדאללה אבו מערוף, באסל גטאס, ג'מאל זחאלקה, מסעוד גנאים, עאידה תומא סלימאן, איתן כבל, קסניה סבטלובה, יעקב מרגי, זהבה גלאון, קארין אלהרר, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, יעל גרמן, אורי מקלב, איתן ברושי ומירב בן ארי; הצעת חוק איסור קבלת תרומות ממדינות זרות שאין להן יחסים דיפלומטים עם מדינת ישראל, התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – אי-מינוי אדם לראש נציגות ישראל במדינה זרה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עיסאווי פריג' וזהבה גלאון. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון בהצעות לסדר-היום של חברי הכנסת מירב בן ארי ואלעזר שטרן בנושא: משרד העלייה והקליטה אחראי לטיפול בתלמידים צברים שנולדו למשפחות של עולים מאתיופיה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. ממשלה שמפקירה את המאבק המדיני, הורסת כל חלקה טובה וגורמת לפגיעה אנושה בכלל אזרחי המדינה;> <2. מדיניות הממשלה ללא אופק מדיני, חברתי וכלכלי;> <3. ממשלת נתניהו מעדיפה לתחזק קואליציה על חשבון יחסי החוץ של מדינת ישראל> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, סדרת הצעות אי-אמון. הראשונה שבהן, מטעם המחנה הציוני: ממשלה שמפקירה את המאבק המדיני, הורסת כל חלקה טובה וגורמת לפגיעה אנושה בכלל אזרחי המדינה. מי שתנמק את ההצעה היא חברת הכנסת ציפי לבני. בבקשה, גברתי. שימו לב, שלוש ההצעות ינומקו ברצף, ולאחר מכן השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין ישיב במשולב. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מבקשת לפתוח את הדיון בהצעת אי-אמון בממשלה ביום שהוא יום מאוד מיוחד בכנסת הזאת, דווקא עם מנהיג גדול, שהיום הכנסת מציינת שנתיים לפטירתו, אבל עשר שנים בעצם ליום שבו נפרדנו ממנו; מנהיג שהיה לי, ולא רק לי, אלא לעם ישראל, אמון מאוד גדול בו. וכשאני רואה את נתניהו יושב על הכיסא שם, אני לא יכולה – לא היום, וגם הרבה פעמים – שלא לחשוב על אריק שרון. על מנהיג של מעשים, שלא פחד לבצע גם כשידע שהתוכניות שלו יקבלו ביקורת ושנאה, ובמקום להיכנע לגורמי לחץ, לעסוק בפוליטיקה קטנה של הישרדות, להיות בסדר עם אלה מפה ומשם מממשלתו, הוא פשוט ביצע את מה שהוא האמין בו לטובת עם ישראל – מדינת ישראל והעם היהודי, כך הוא נהג לומר. וממשלת ישראל חסרה את אותו אומץ, את אותה עשייה, את אותה מנהיגות, ואני מאמינה שלא רק אנחנו כאן בכנסת אלא עם ישראל כולו כמהּ למנהיגות שהייתה מנהיגותו של אריק שרון. יש כמה תמונות שמלוות אותי כשאני חושבת עליו, בעיקר היום הזה. האחת היא אריק שרון יושב על כיסאו של ראש הממשלה, הכנסת ריקה, עולה איזה חבר כנסת תורן לדבר – אין לי מושג מה היה הנושא – אבל בחוץ היה נתניהו מזיע כולו, מתכנן את מה שנקרא "פוטש", שנגמר בסוף במה שאחר כך קראו "פונץ'-בננה", פשוט כי לנתניהו לא היה אומץ לעשות את מה שהוא דיבר עליו, ואחרי כל הדיונים מסביב הוא חזר פנימה והצביע; הצביע בעד ההתנתקות, דרך אגב, למי שמנסה היום לשנות את ההיסטוריה. אבל מה שהדהים אותי היה אריק שרון, שישב. הוא לא ביקש דיווחים מבחוץ, הוא לא ישב מודאג; הוא ידע שהוא קיבל החלטה, הוא הולך לבצע אותה, וזהו. אירוע נוסף שאני נזכרת בו הוא אותה פגישה שארגנתי בזמנו, אחרי ההתנתקות, בין אריק לבין המפונים. ישבנו שם, והוא הסתכל בעיניים שלהם, אנשים שהוא קיבל החלטה לפנות אותם מבתיהם, והיו דמעות בעיניים של כולם. וזה היה אישי, וזה היה פגישה בין בני-אדם, אבל הוא לא חזר בו מאותה החלטה דרמטית שהוא קיבל. וגם אם קראו לו "אריק מלך ישראל", הוא לא רצה לקחת לעצמו את סממני המלוכה, לא לו ולא למשפחתו, אלא תמיד לקח את זה עם איזשהו קורטוב של חיוך ולא עם רצינות רבה מדי. והיום שבו אריק שרון באמת הפך למנהיג לאומי היה היום שבו הוא עמד מול מרכז הליכוד, שהוסת אז על-ידי נתניהו, שצעק בקולי-קולות: לא תקום מדינה פלסטינית, ושרון, שגם ידע את האמת, שזה האינטרס של מדינת ישראל, פשוט ניצב מול מרכז הליכוד ואמר להם: זה מה שיהיה. את אותם דברים שנתניהו יודע שזה האינטרס של מדינת ישראל, והוא לא מעז לומר את זה בקול, או לא מעז להתקדם אפילו צעד אחד קדימה. וזאת בעצם סיבת האי-אמון שהגשנו היום – לא לזכרו של מנהיג שהיה, אלא מתוך היעדר המנהיגות הקיים היום. והחלק שהוא מטריד במיוחד הוא העובדה שממשלת נתניהו מובילה בעיניים פקוחות את מדינת ישראל לקיר בטון שנמצא ממול, והם יודעים שהמצב לא הולך להשתפר. אני לא חשבתי לומר את המילים האלה היום מרוב שהן קשות, אבל הממשלה הזאת יודעת שאם הם לא יעשו מעשה, הטרור יגבר. והיום נציג שלה, השר אלקין, הודיע שהרשות הפלסטינית תקרוס, והם ייפלו על כתפינו, ונצטרך להתחיל לחנך אותם ולממן אותם. ומה שמטריד אותי יותר זה שנצטרך לשלוח את הילדים שלנו לקסבות שם. והוא מסתכל על זה, ומדווח על זה, ואומר שגם הטרור ילך ויגדל, ובידיעה הזאת הם ממשיכים לא לעשות כלום. וחשוב לומר שהפתרון לא נמצא לא בהצעות של ליברמן, לא בהצעות של בנט ולא בהצעות שעולות מתוך הממשלה; הפתרון לא נמצא בזה שהם ידברו יותר חזק, לא נמצא בזה שהם יעבירו פה חקיקה להדחת ח"כים – זה לא משפר לרגע את מצבה הביטחוני של מדינת ישראל; שום חוק עמותות לא מוסיף גרם אחד של ביטחון לאזרחי מדינת ישראל, אלא מתוך ידיעה שלהם אין את הפתרון הם מרבים שנאה בתוך מדינת ישראל בין אזרחיה השונים. והיום זה ברור שרק פעולות צבאיות לא יכולות להחזיר את הביטחון לאזרחי מדינת ישראל, ואנחנו בעד פעולות צבאיות נגד הטרור, כמה שצריך, ובכוח. אבל חייבים במקביל לנקוט את אותן פעולות שקודם כול מרגיעות את האווירה. והפעולות האלה הן ברורות, הן ידועות; הן נמצאות על שולחנה של הממשלה; הן הוצעו לא על-ידינו – הן הוצעו על-ידי הצבא. ותפיסת הביטחון של מדינת ישראל היא לא רק פעולה צבאית מאז הקמתה של מדינת ישראל. זה לא רק. וברור היום שהמשך הבנייה בהתנחלויות נועד לקדם חזון אחר, רעיון אחר. אבל אם אנחנו נקפיא ונכריז, ואם אנחנו ניתן לפלסטינים גם לבנות קצת בשטחי C, ואם אנחנו נקל עליהם, זה יהיה חלק ממה שירגיע את האווירה ויספק לנו יותר ביטחון. וגם אם זה לא יוריד את 100% הטרור – סכין אחד, שני סכינים, שלושה סכינים, פחות אזרחים ישראלים פצועים או הרוגים. ואפשר לעשות את זה – לא דרמה. כולה החלטה בממשלה שהיא עצמה, מתוכה, אומרת שיש כאן ליקוי ועיוורון, ושהממשלה עצמה לא עוסקת, לקראת הבאות, בהחלטות שצריכות להתקבל. הבידוד המדיני הוא לא איזה דבר שאנחנו יכולים לעצום עיניים ולהגיד: טוב, אז לא אוהבים אותנו, כולם אנטישמים. יש אנטישמיות בעולם, שלא יובן לא נכון. אבל לא כולם אנטישמים. נתניהו ויתר על המגרש המדיני. זה לא נוח לו; רוצים ממנו תשובות, רוצים לדעת באמת גם כמה – אני לא יכולה שלא להיזכר באריק שרון – גם העולם רוצה לדעת, כשהוא מבקש עזרה, אם לעזור ליד שמאל או ליד ימין: האם זה נתניהו שמדבר על שתי מדינות, או נתניהו שהכריז שלא תקום? וכשאין אמון בראש ממשלה במדינת ישראל, אנחנו מאבדים את העולם. זה המקום שבו נכנס ה-BDS. אני ראיתי את הכינוס שנערך היום בזעקה על מצבה המדיני של מדינת ישראל, והוא באמת מצב גרוע, אבל אם מישהו חושב שכמה תקנים במשרד החוץ הם באמת מה שיציל אותנו – צריך לומר את האמת: הבעיה היא לא התקנים, אלא התכנים, והבעיה היא לא לשלוח עוד איזה ראש יפה שמדבר באנגלית רהוטה ומסביר לעולם שאנחנו בסדר, אלא לשנות את המדיניות. העולם אינו נגד מדינת ישראל, כפי שראש הממשלה מנסה לומר ולשכנע את הציבור, ולצערי בחלק הוא גם מצליח – העולם אינו מקבל את מדיניות ההתנחלויות. אנחנו צריכים לקבל את ההכרעה הזאת, אם אנחנו רוצים להיכנע למי שהשקפת העולם שלו איננה ביטחון, ולא מלחמה בטרור, אלא השקפת העולם שלו היא להישאר ולספח ולפגוע, על הדרך, כי לשם זה יגיע, בדמוקרטיה הישראלית, ובסוף זה גם יפגע במדינה, במדינת העם היהודי, ועל הדרך לשלם מחיר. לאידיאולוגיה הזאת יש מחיר, ואני לא מוכנה שעם ישראל ישלם אותו. לכן אנחנו הצענו אלטרנטיבה, שגם רואה את הטווח הארוך וגם רואה מה צריך לעשות עכשיו. ואם יש פיגועי אווירה, צריך לשנות את האווירה, ואפשר לשנות אותה. במקום אפילו לא ליישם את העמדה, אלא לדבר על סיפוח, ועל דבר שרק יגביר עוד יותר את הבידוד, במקום לחוקק עוד חוקי הדחה שרק מהווים את הכלים שה-BDS משתמשים בהם נגדנו – במקום לעשות את הדברים האלה צריך לשנות את המדיניות. הפתרון – הפתרון נגד הטרור – לא נמצא מימין לממשלה. הפתרון הזה נמצא במה שאנחנו מציעים. אנחנו צריכים להמשיך לשכנע, בוודאי את הציבור במדינת ישראל, שזה הפתרון שהוא הפתרון האמיתי, שלא כתוב בכוכבים שנגזר עלינו הבידוד הזה, שאי-אפשר להפקיר את המגרש המדיני, ואם באמת רוצים לתת לצה"ל לנצח זה לא רק צבאי, אלא גם לעשות את אותן תוכניות שצבא הגנה לישראל הניח על השולחן והממשלה – באמת מצב משונה, שבו הצבא והגנרלים הם יותר פרגמטיים, מתונים, מבינים מה צריך לעשות, מאשר הפוליטיקאים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת ציפי לבני. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – מדיניות הממשלה ללא אופק מדיני, חברתי וכלכלי – הצעת אי-אמון מטעם הרשימה המשותפת. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף מתבקש לנמק את הצעת האי-אמון. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר יריב לוין, הממשלה הנוכחית, בראשותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הושבעה ב-14 במאי 2015, ולאחר שחווינו יחד את הקרקס המפורסם, המלהיב, טרם השבעתה. אבל הקרקס המשיך גם בחוק התקציב וההסדרים, ולצערי ממשיך עד היום. אף שחלפו יותר מ-100 ימים, ימי החסד שמקובל לתת בהם את ההזדמנות והאפשרות לממשלה שתתכונן ותתחיל ליישם את התוכנית שלה, במקום שייראה אופק כלשהו לאופטימיות של שלום, שלווה ורווחה, ואפילו רחוק מאוד, אנחנו רואים חושך מוחלט, אפילו לא ערפל. לא רואים לא אופק מדיני וכמובן לא אופק חברתי כלכלי. לפני שבועיים וחצי, ב-10 בפברואר, החודש הזה, הקשבנו טוב במליאת הכנסת הזאת לדבריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, וציפינו, אולי כנאיביים, לשמוע מילה אחת על שלום אמת מפיו של ראש הממשלה. קיווינו מאוד שהוא יפתיע אותנו וייתן רמז אחד רחוק מאוד לאופק של שלום ותקווה – ולא לנו, אלא לדורות הבאים ולדור שיבוא אחרינו. אבל ראש הממשלה העדיף, כמו תמיד, לסגור את כל הדלתות וכל הדרכים, ואפילו את השבילים הצרים שיכולים להוביל לאופק הלא-נראה של השלום, והעדיף להזכיר את נאומו, שהעלה לפני שבע שנים באוניברסיטת בר-אילן, עם שני העקרונות שלו: הסכם הכרה הדדית ופירוזה של המדינה הפלסטינית, בתנאי שהצבא ישלוט, ולא האו"ם ולא כוח בין-לאומי. וכמובן, כנסת נכבדה, הרעיון הזה של ראש הממשלה הוא הזוי מיסודו – רעיון של הנצחת הכיבוש ושליטה בעם אחר. התנאי השני הוא גם תירוץ מוטעה; הרי אש"ף בעצמו יותר מפעם הכיר בקיומה של מדינת ישראל והסכים להקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל בגבולות 4 ביוני 67'. לכן אני אומר שהממשלה הזאת היא ללא אופק מדיני, והיא יודעת שהיא אינה פרטנר לשלום. באופן סדרתי, ראש הממשלה ממציא ומסמן אויב דמיוני כדי שישמש פה כשק חבטות ויסיט את השיח הציבורי מהעיקר. הגרעין האיראני כבר מאחורינו, וכרגע אנחנו עדים להמשך המתקפה על האזרחים הערבים כדי להוציא אותם ממעגל ההשפעה הפוליטית והשמירה על הדמוקרטיה, והיוזמה של חקיקת חוק ההשעיה היא דוגמה להתנהגות זו. מובן שהחוק הזה הוא אנטי-דמוקרטי ומסכן את כל יסודות הדמוקרטיה במדינה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מאז השבעת הממשלה האזרחים מצפים ומחכים להתחלת הצעדים הממשלתיים הראשונים לאופק חברתי כלכלי, אבל, לצערנו, כל הנתונים מעידים ומצביעים שהאופק הזה לא נראה באופק בכלל. בדוח של מבקר המדינה מחודש פברואר 2015 צוין הכישלון של שתי ממשלותיו הקודמות של ראש הממשלה בטיפול במשבר הדיור, והכישלון נמשך עד עכשיו; מעיד על זה גם הדוח, שמציג תמונה עגומה בתכנון בין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי. לפי השמאי הראשי, מחירי הדירות זינקו ב-8% לאחרונה, ולא נרשמה שום ירידה במחירי הדירות בשום מקום. מחיר ממוצע של דירה של ארבעה חדרים באילת הוא 1,000,000 שקל; אשדוד – 1,500,000 שקל; חיפה – 1,400,000 שקל; ירושלים – 2,800,000 שקל; תל-אביב – 3,000,000 שקל. כל הנתונים מעידים ומצביעים על כך שהמחירים בעלייה מופרזת. עדיין מיליון ילדים עניים – לא רואה תוכנית ממשלתית ממשית או אופק לצמצום המספר הזה. הרבה קשישים מוותרים על התרופות, ובולטת בקרבם המצוקה הכלכלית. 96% מהקשישים העידו שקצבת הזיקנה לא מאפשרת להם מענה על צורכיהם הבסיסיים; 52% מהקשישים לא יכולים לשלם עבור תרופות. לפי הדוח השנתי של ארגון "לתת", יש 2.6 מיליון עניים בישראל. לפי נתוני ארגונים חברתיים אחרים, 62% מההורים נאלצו לוותר על תרופות או טיפול רפואי עבור ילדיהם. מול האטימות המוחלטת של הממשלה, האופוזיציה, כולל הרשימה המשותפת, מקדמת הצעות חוקים רבות ללחימה בעוני, אבל, לצערנו, הקואליציה, כמובן הממשלה, מכשילה אותן, כולל הצעות חוק להעלאת קצבת הזיקנה ופטור מדמי ביטוח לקשישים מעל גיל 80. 37% מהילדים הנתמכים ויתרו על ארוחות או צמצמו אותן בשל המצוקה הכלכלית – ויתרו על ארוחות בבית-הספר בכלל. כ-24% מהילדים הנתמכים, קרה שהלכו לבית-הספר ללא כריך, וכמובן ללא אוכל כלל, ו-4% מהם אמרו שהמצב הזה קבוע וסטטי אצלם. 14% מהילדים הנתמכים התנסו בקיבוץ נדבות – זה בישראל במאה ה-21. לפי כל הנתונים, אלו שמוגדרים עניים הם לא בהכרח מובטלים. ומחוסר הזמן לא אכנס לעניין הבריאות והמשבר שקיים. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, בהצעת האי-אמון הזאת אפשר לדבר לא רק עשר דקות, אלא שעות רבות, רציניות; וגם בקיצור אפשר להגיד שהממשלה הזאת נכשלה: היא ללא אופק מדיני, ללא אופק חברתי, ללא אופק כלכלי, ואין לה שום תוכנית ליישם אפילו מ"ם אחד מחמשת המ"מים המפורסמים. ולכן חובתה להתפטר, ולהחזיר את המנדט לרצון הבוחר, בתנאי שהבוחר אכן ינהר לקלפיות. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת עליזה לביא לנמק את הצעת האי-אמון מטעם יש עתיד: ממשלת נתניהו מעדיפה לתחזק קואליציה על חשבון יחסי החוץ של מדינת ישראל. בבקשה, גברתי. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברותי, חברי, חברי הכנסת, למדינת ישראל אין שר חוץ. למדינת ישראל אין מדיניות חוץ, כי אין שר חוץ במשרה מלאה. תיק החוץ מחולק בין שישה שרים, וכל זה רק, אבל רק, מסיבות פוליטיות. בואו נבהיר את זה כבר מההתחלה – המציאות הפוליטית היא זו שמחריפה את המצוקה הגדולה. ניסיון ממושך להרוויח זמן פוליטי, לתמרן פוליטית, ובשביל זה כל האמצעים כשרים. מתעלמים מכל ההשלכות ומכל המחירים והמשמעויות. אז אם זה הנושא של ההסברה הישראלית, מה פלא שיש חמישה משרדים שונים? זה צורך פנים-ליכודי, וזה מה שבסופו של דבר קובע. אז בתנאים הללו, שנוצרו, רובם מצרכים פוליטיים של שלמות הקואליציה, של מאבקים בתוך הליכוד, אי-אפשר לנהל מערכת חוץ אפקטיבית ומתואמת, בטח לא כמו זו הנדרשת למדינת ישראל בעת הקשה והמורכבת הזאת. אני באה רק עכשיו מכנס שיזמו יושב-ראש מפלגתי חבר הכנסת יאיר לפיד ויושב-ראש ישראל ביתנו חבר הכנסת אביגדור ליברמן, כנס חירום למאבק ב-BDS, ונשמעו שם חוות דעת מקצועיות קשות מגורמים שונים שעוסקים בתחום, מיושב-ראש ועד עובדי משרד החוץ, מחבר הקואליציה חבר הכנסת מייקל אורן, מנציגי ארגונים יהודיים הפועלים בשטח, מסטודנטים – כולם מדברים אותו דבר: מערך החוץ של ישראל נמצא כיום במשבר בסדר גודל שטרם הכרנו. די אם נתבונן בכמה אירועים מהחודשים האחרונים כדי להבחין במגמה, בהידרדרות, בהליכה לאחור. באיחוד האירופי מסמנים את המוצרים שלנו בלי לחשוב אפילו להרים טלפון לירושלים כדי לשאול מה אנחנו חושבים על זה ובלי לנסות בכלל לפתור את זה בהסכמה. משרד החוץ מנסה לפעול כמיטב יכולתו, אבל זה מאוד קשה, כי למדינת ישראל אין שר חוץ במשרה מלאה. גינויים וחרמות נגד ישראל הפכו לעניין שבשגרה, וממשלת ישראל, כך נראה, פשוט השלימה עם זה. אנחנו נמצאים בדיוק בעיצומו של "שבוע האפרטהייד הישראלי", שבוע רחב ביותר שמתרחש בקרוב ל-150 קמפוסים ברחבי העולם. כנס ענק של "שבוע האפרטהייד" כבר התחיל לפני 12 שנים. אין שום תגובת נגד, שום התמודדות. מפגני השנאה האנטי-ישראליים וההזדהות המוחלטת עם הפלסטינים מתפשטים ברחבי אירופה והפכו ממש לפעילות מועדפת של תרבות הפנאי. העיתונאי בן-דרור ימיני שיתף אותנו היום בכנס בסוגי הפעילויות העכשוויים בקמפוסים השונים נגד ישראל, והארגונים הללו יודעים לדבר בשפה עכשווית, בקודים העכשוויים של הצעירים, בשפה שלהם, והם משתמשים בזה ביעילות. גם אנחנו יכולנו להיות שם. גם לנו, בצד שלנו, יש יוזמות, אבל יוזמות מקומיות – יוזמות מקומיות של סטודנטים מדהימים. רק לפני כשבועיים נפגשתי עם בנג'מין אנתוני מארגון Our Soldiers Speak, שסיפר לי על היוזמות החשובות שבארגון שלו מקדמים וכיצד הם פועלים באופן יצירתי – יש הרבה מה ללמוד, באמת שיש הרבה מה ללמוד, מארגון זה ומארגונים דומים, איך עושים את זה נכון ואיך מסבירים את מדינת ישראל בקמפוסים בארצות-הברית. אבל הוא גם סיפר שקשה, שהארגונים שונאי ישראל שמולם הם מתחרים עשירים, גדולים וחזקים יותר, והלוואי שהיינו יכולים להשקיע בזה עוד אנרגיות ולרתום את כל הקהילות היהודיות שלנו בארצות-הברית למאמץ משותף מתמשך כדי לחזק אנשים כמו בנג'מין והחברים. אבל לנו, לצערנו, אין שר חוץ במשרה מלאה, אז אין מי שיעשה את זה. ובאקדמיה, חוקרים רבים בארצות-הברית, קנדה, אירלנד, בריטניה, ספרד – ברחבי העולם – מצטרפים ויוזמים חרמות נגד ישראל. מרצים בכירים קוראים להפסיק מיזמים משותפים עם חוקרים ישראלים, עם שיתופי פעולה אקדמיים, מדעיים ומחקריים. הכול נקטע ונעצר. האם זה באמת ברור לכל שגריר של מדינת ישראל באותן מדינות שהן מתמודדות עם החרמות האקדמיים? ואני מתכוונת, חברים, לשגרירים שעוד נשארו, כי אתם יודעים שיש יותר מדי שגרירויות ונציגויות שנסגרו, וגם כאלה שהולכות להיסגר. מהי בעצם מדיניות החוץ הרשמית של ממשלת ישראל להתמודדות עם החרמות? האם אנחנו מכופפים ראש כמו שעשינו ב"הורייזן 2020", או שמא אנחנו מחרימים בחזרה, כפי שכמה קולות בליכוד דורשים לאחרונה? האם יש תוכנית ממשלתית מקיפה, כוללת ומסודרת להתמודדות עם החרמות האקדמיים, שגובשה לאחר חשיבה אסטרטגית ובראייה ארוכת טווח? האם לא מגיע לחוקרי האקדמיה שמובילים את ידע המחר – לפחות לקבל תוכנית שכזאת, או להכיר אותה או להיות שותפים לה? כנראה לא, כי לישראל אין שר חוץ במשרה מלאה. ובואו נדבר על התקשורת העולמית ועל הרשתות. פה המצב מטריד אפילו יותר, ויש חשש שהפסדנו את המאבק על התודעה. מעצמת הסייבר? ישראל, מעצמת הסייבר, מפסידה ברשתות. הרי הרשתות החברתיות הן כפר גלובלי קטן, זירת מפתח לכל מה שקורה עכשיו. הסרטונים, המסרים, האיומים – כל ישראלי המשוטט ברשתות הזרות נחשף להסתה, לסיקורי התקשורת הזרה, לתגובות הגולשים, לשיח ברשתות המדיה החדשה. התמונה היא תמונה עגומה וקשה; ישראל איננה נוכחת בזירות האלה, כאילו ויתרה לחלוטין על הזירה ההסברתית וצופה מהצד, כשחקן פסיבי, כיצד נרטיב שקרי מנצח ומשתלט על התודעה ברחבי העולם. אז איך זה, איך זה שמעצמת הסייבר, שמנצחת בזירה הבין-לאומית, מפסידה בהגנה על הבית בזירה ההסברתית? צריך לציין שחלו שיפורים והתייעלות ולמידה מטעויות בארגונים שונים. לצה"ל, למשל, יש היום דובר בשפה האנגלית, מארק רגב, שעולה ומתראיין ב"Sky News" וב-CNN באנגלית רהוטה, ודובר בשפה הערבית, פולי מרדכי, שעולה ל"אל-ג'זירה" ומסביר בצורה יוצאת מן הכלל את עמדת הצבא – אבל הם מסבירים את עמדת הצבא. כך גם לגבי הארגונים שנלחמים נגד "שוברים שתיקה" בזירה התקשורתית, כמו "האמת שלי", אשר הקימו מתן כצמן ואביחי שורשן. אבל גם כאן, לא רק שאנחנו איננו תומכים בהם ומחזקים אותם, אנחנו אפילו פוגעים ביכולת של קולגות שלהם ברחבי הקמפוסים, סטודנטים יהודים שאולי היו רוצים לבוא ולעזור ולסייע, אבל אנחנו פוגעים בהם, כי מהבית הזה – ומחברים בבית הזה – אנחנו טורחים לפקפק ביהדות שלהם, אנחנו טורחים לזלזל בשיוך שלהם ובזרמים שלהם. זה תזכורות יומיומיות לגבי האי-שייכות לעם היהודי, ששרים בממשלת ישראל מזכירים להם בוקר וערב; שחברים בבית הזה מזכירים להם בוקר וערב על האי-שייכות ועל חוסר הזהות המוחלט שלהם לעם היהודי. ורק הבוקר הם מקבלים תזכורת על כך שהם עובדי עבודה זרה, על כך שבני הקהילות שלהם בישראל לא זוכים לתקציבים ונאסר עליהם להשתמש במקוואות. אז איך אפשר לבקש מהם עזרה? איך אפשר לבקש מהם סיוע ועזרה בקמפוסים, כשאנחנו כל כך צריכים אותם – הם מכירים את השפה המקומית, את התרבות, את הניואנסים, יכולים לתת דוגמאות; ויכולים להביא אותם להבנה ובעזרתם להסביר את הסיפור שלנו, את הסיפור הישראלי, שאנחנו כל כך מתקשים לספר. לבקש מהם לבוא ולעזור מצד אחד, ומצד שני לומר שהם עובדים עבודה זרה, שהם לא שייכים לעם היהודי? בקרב הזה אנחנו כולנו אחים, וחבל שאנשים פה, במקום הזה – כמו חבר הכנסת אייכלר, שרק ביום רביעי האחרון, לצערי הרב, בחר לבזות אותם. אז אני לא באמת מבינה מהי דרכה של הקואליציה, ואם אתם לא רואים באמת את הקשר בין יחסינו עם יהדות התפוצות ליחסי החוץ של מדינת ישראל. אז התקיפה של הזרמים הללו, גם כשלא נוח וגם כשבג"ץ פוסק לטובתם, צריכה להיעשות לפחות במילים יותר ראויות ובמשפטים שאפשר להתמודד אתם, ולא להשתמש במילים קשות, כמו "חולה נפש", שבהן בחר חבר הכנסת אייכלר להשתמש. קואליציה זה דבר חשוב, ועל הקואליציה צריך לשמור, אבל יחסי החוץ של מדינת ישראל חשובים יותר, אדוני ראש הממשלה. לאזרחי ישראל מגיעה מדיניות חוץ, לאזרחי ישראל מגיע שר חוץ במשרה מלאה, ולאזרחי ישראל מגיע, יותר מכול, ראש ממשלה שבאמת דואג שהדברים הללו יקרו. אני מבקשת לשים את כל השיקולים הזרים והפוליטיים בצד, ואת הפחדים בצד, ובאמת לדאוג למדיניות החוץ של מדינת ישראל. צריך שר חוץ פעיל, יוזם, קשוב, במדינת ישראל. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. נשמע את התשובה המשולבת לשלוש הצעות האי-אמון מפי השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, תחילה להצעת האי-אמון של המחנה הציוני. אדוני, אני מקווה שאני טועה, אבל נדמה לי שאינני רואה כאן באולם את חברת הכנסת לבני, ואני גם אברר עם אדוני, האם היא הודיעה לו שנבצר ממנה מאיזושהי סיבה להיות נוכחת בתשובה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא. <שר התיירות יריב לוין:> לא. אני מוכרח לומר, אדוני, אני מתקשה לחייך. אני מבין שאתה, אדוני היושב-ראש, אולי ראית פה כבר תופעות כאלה, שכבר אין מה לומר. איזו שערורייה, באמת. אני יכול לומר כאן מעל הדוכן שהתבקשתי בשעה 16:00 בדיוק להיכנס אל ראש הממשלה, וביקשתי ממנו לדחות את המועד, כי חשבתי שזה לא מכובד ולא ראוי, למרות העובדה שאינני שר תורן, שאני אשיב כאן להצעות אי-אמון מבלי ששמעתי את הדוברים ומבלי ששמעתי את ההצעות. אבל התופעה הזאת של הגשת הצעת אי-אמון ויציאה מהמליאה, ולא להמתין אפילו לקבלת תשובה, אני חושב שזה ביזוי של הכנסת. פשוט בושה וחרפה. ואני אומר, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו לקראת הסוף של הפרק הזה, אדוני. כמו שאתה יודע, בשבועות הקרובים – – <שר התיירות יריב לוין:> אני – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – המחזה הזה של ימי שני ייפסק בהסכמה הדדית של הקואליציה והאופוזיציה, ובמקום זה נעבור לשעת שאלות לשרים שונים, שרים בכירים שהאופוזיציה תבחר. כולי תקווה שאז התמונה תהיה קצת שונה. <שר התיירות יריב לוין:> כן. בכל אופן, בנסיבות האלה – למרות שהיה לי הרבה מה לומר על הדברים שאמרה חברת הכנסת לבני, ובפרט על האחריות האישית שלה למחדל הנורא של ההתנתקות ולהונאתם של המגורשים, שהובטח שיהיה להם בית, ויהיה להם מקום עבודה, ויהיה להם כל מה שדרוש להם, ודבר מזה, כמובן, לא קרה. אבל אני חושב שבנסיבות העניין, ראוי שאני פשוט לא אשיב בכלל להצעת האי-אמון של המחנה הציוני. לכן, אני אעבור ואתייחס, ראשית, להצעה של חבר הכנסת אבו מערוף מטעמה של סיעת הרשימה המשותפת. תראה, חבר הכנסת אבו מערוף, אתה יודע, כשמגישים הצעת אי-אמון כזאת כוללנית, שהכול לא בסדר, והכול נורא והכול לא טוב, לפעמים נדמה – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> זו עובדה. <שר התיירות יריב לוין:> – – – לפעמים נדמה שאין משהו רציני, אמיתי, כדי לטעון. אבל אני אבחר נושא אחד, והוא דווקא הנושא הכלכלי שאתה דיברת עליו, ואני אזכיר לך שהממשלה הזאת מכהנת ממחצית מאי, כלומר אפילו לא שנה, ואפילו לא עשרה חודשים, והנה, אנחנו כבר הספקנו להוביל תוכנית ממשלתית לקידום עסקים קטנים – שיש לה, אגב, נגיעה חשובה גם לציבור שאתה מייצג. אנחנו מובילים תוכנית – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – יוצאת דופן לשילוב של שתי האוכלוסיות שזקוקות לשילוב רציני ולמאמץ רציני של שילובן בעבודה – גם החרדים וגם בני המיעוטים, בדגש על אוכלוסייה של נשים, שהן בוודאי זקוקות לסיוע ניכר בתעסוקה; העברנו שורה ארוכה של החלטות חסרות תקדים להורדת יוקר המחיה; הורדנו את מחירי התחבורה הציבורית בכ-17%; הורדנו את מחירי החשמל; הורדנו את תעריפי המים; הרחבנו את טיפולי השיניים בחינם לילדים כך שהם כוללים ילדים עד גיל 14; הגדלנו את קצבאות השלמת ההכנסה לקשישים; אנחנו פועלים לעידוד שילוב מבוגרים מעל גיל 60 בשירות המדינה ובכלל המשק; עושים פעולות משמעותיות כדי להביא להוזלה במחירי הדיור, כולל שיווק של הרבה מאוד דירות במחיר למשתכן או במבצעים דומים, והרשימה היא כמובן ארוכה ארוכה, בפרק זמן מאוד מאוד קצר. אני גם אגיד לך את האמת, חבר הכנסת אבו מערוף: לא רק שאין לי ספק שאף ממשלה לא הייתה עושה כל כך הרבה בזמן כל כך קצר, אני חושב שכולם יודעים שאף ממשלה גם לא עשתה כל כך הרבה בזמן כל כך קצר עד היום. אני גם חושב שהממשלה הזאת בישיבתה השנייה, כמדומני, העבירה תוכנית חסרת תקדים בהיקפה של סיוע ליישובי הדרוזים. אגב, לא עשינו טובה לאף אחד – מגיע בזכות מלאה, תיקון של עוול ארוך שנים. אבל עשינו, מה שלא קרה באף מקום. אז הכול כל כך גרוע, תגיד לי? אפילו תוכנית חסרת תקדים לסיוע ולטיפול במצוקות ארוכות שנים שיש ביישובי המיעוטים בכלל אנחנו מקדמים עכשיו; השקעה עצומה בהשבת הביטחון האישי ושורה ארוכה של נושאים מן הסוג הזה. אל תגיד שלא עושים כלום, שהכול כל כך גרוע. עכשיו אני אגיד לך גם עוד דבר: אני חושב שהאופוזיציה צריכה להיות גם אחראית, במובן זה שאי-אפשר כל היום להגיד רק מה לא, ולא מה כן. אני אומר שוב, תבדוק. הצרכים הם מרובים, השאלה מאיפה מביאים מקורות. יש מקור אחד שבוודאי יכול לעזור לכולנו, והוא הוצאת הגז מהאדמה, דבר שילך באופן ישיר לכל הנושאים האלה – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> השר לוין, השר לוין – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לא, ילך למונופולים. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> השר לוין, הערה – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – שעליהם דיברת. תראה, חבר הכנסת יונה, אני – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> תראה, חבר הכנסת יונה, אני אגיד לך את האמת: א. אני חושב שגובים מסים ראויים, ואתה יודע, תמיד יש שאלה איך אתה יכול למשוך לכאן השקעות. ישראל היא מקום שיש בו הרבה מאוד דברים טובים; יש בו גם סיכונים לא מעטים כשאתה משקיע. אני מוכן, דרך אגב, לגבות כל מס שתרצה מכל אחד, אני רק רוצה שתראה לי קודם שכאשר אני נוקט את הפעולה הזאת, אני לא אביא למצב של בריחה מוחלטת של השקעות במדינת ישראל. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אבל, אדוני השר – ברשותך. ברשותך. <שר התיירות יריב לוין:> ואני אזכיר לך עוד דבר אחד, חבר הכנסת יונה, שגם אותו אני חושב שצריך לומר; אני חיפשתי בדברי ימי הכנסת – לא ראיתי את מי שישב מטעם סיעותיכם כאן בעבר, לא ראיתי שם אף אחד שאמר: רבותי, מה פתאום אתם מחלקים זיכיונות לחפש גז? למה מדינת ישראל לא משקיעה בעצמה את הכסף הזה ומחפשת את הגז? עכשיו, זה הרי גם לא – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> – – – המחלוקת, ברשותך. רשות המסים ביקשה לגבות מהאחים עופר מס בסך של 990 מיליון שקל. בסופו של דבר, הגיעו לפשרה של 100,000. אתה לא חושב שזו שערורייה, אדוני השר? <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת יונה, אני הרי לא גובה ברשות המסים ואתה בטח לא מצפה שאני אתייחס לתיק ספציפי של אדם מסוים. אני גם בטוח שברשות המסים אף אחד לא נהנה לוותר סתם על כסף, את זה לצערי כולנו יודעים מניסיוננו, ואני חושב שהם עושים בעניין הזה את תפקידם. אני רק אומר דבר אחד: צריך תמיד למצוא את האיזון הנכון, ונדמה לי שמדינת ישראל היא היום מקום שבו אנחנו נמצאים על הקצה של אובדן התנופה שהייתה לנו בתחום ההשקעות מבחוץ, משום שיש לנו רגולציה כבדה מדי ומשום שיש לנו, לצערי הרב, חוסר אמינות במדיניות; כל פעם באים וקודם אומרים לאנשים: קחו זיכיון בתנאים מפליגים, העיקר תחפשו, כי ספק אם יש, וכשהם מוצאים פתאום אומרים: מצאתם, סליחה, התחרטנו, עכשיו נשנה את התנאים. כולנו יודעים שבשיטה כזאת אי-אפשר להגיע רחוק. צריך לנהל מדיניות אחראית. אני חושב שבעניין הזה נעשה, לפחות בנושא הזה, איזון מאוד עדין, בסך הכול איזון נכון. גם אם יש מי שיגיד שפה אפשר היה לעשות קצת יותר טוב ושם קצת פחות טוב, אני חושב שהסך הכול הכללי היה דבר סביר לחלוטין. ושוב, אני חושב שההתנגדויות הן לא ענייניות, הן לא רציניות. אי-אפשר כל היום להגיד: חסר, תנו ותביאו, ומצד שני לא להגיד מנין אנחנו מביאים את הכספים ואיך אנחנו מייצרים את ההכנסות. אני יכול, אגב, להגיד לך עוד דבר: כאשר חילקו תיקים בממשלה, לא היה שום ביטחון שאקבל את מה שאני מבקש, כמובן, אבל כאשר ביקשתי, העדפתי לבקש את התיק שבו אני נמצא היום, תיק התיירות, משום שזה תיק שיש בו אתגר של לייצר את הכסף. זה היה בעיני אתגר יותר גדול מאשר לשבת בתיקים אחרים, שהם חשובים כשלעצמם, אבל בהם אתה נמצא במקום שבו אתה מחלק כספים. ואני חושב שלחלק ולהצביע על הצרכים – זה דבר שכולנו יודעים לעשות; החוכמה היא איך אנחנו מייצרים את המשאבים כדי שבאמת יהיה מה לחלק, וניתן פתרונות, וזה דבר הרבה יותר מורכב. עכשיו אני אתייחס גם לדברים שאמרה כאן חברת הכנסת לביא. תראי, אני יכול הרי להקריא רשימות ארוכות, אני אתן רק כמה נתונים קטנים: ראש הממשלה היה לפני חודש בדבוס. מדובר בראש ממשלת ישראל – מדינה של 8 מיליון אנשים, חשובה ככל שתהיה, לא המעצמה הכלכלית הכי גדולה בעולם, גם לא חברה לא ב-G20 ולא בשום דבר מהסוג הזה – ראש הממשלה נפגש שם עם סגן נשיא ארצות-הברית, עם מזכיר המדינה האמריקני, עם יושבת-ראש קרן המטבע העולמית, עם ראש ממשלת צרפת, עם ראש ממשלת אירלנד, עם ראש ממשלת בריטניה, עם שר החוץ של נורבגיה, עם נשיא ארגנטינה, עם נשיא אזרבייג'ן, עם ראש ממשלת אתיופיה – אני יכול להמשיך כאן את הרשימה, הרשימה היא ארוכה מאוד. במדינת ישראל ביקרו בשנת 2015 25 ראשי ממשלה, תשעה נשיאים, כמעט 100 שרים. אני יכול להגיד לך בצער, ישראל רחוקה מלהיות מעצמת תיירות, אבל אני כבר הספקתי להיפגש, לפי חשבוני, לפחות עם שבעה שרי תיירות כאן, בישראל, שהגיעו לכאן ממדינות אחרות, בסדר גודל של תשעה חודשים שאני מכהן בתפקידי. אני חושב שיש שינוי עצום, רק עיוור לא יראה אותו; שינוי עצום בהתייחסות למדינת ישראל, ביחסים הבילטרליים שלנו כמעט עם כל המדינות החשובות בעולם, עם אזורים שלמים, גם לא מעט מהלכים מאוד משמעותיים מול אירופה. אני מציע לא לזלזל, למשל, במפגש האחרון שהיה כאן כאשר ממשלת יוון הגיע לכאן, בעובדה שראש הממשלה נועד עם נשיא קפריסין בארבעת או חמשת החודשים האחרונים כבר ארבע פעמים. יש כאן מהלכים ענקיים, מהלכים גדולים מאוד. נכון, יש לנו בעיה קשה עם האיחוד האירופי. במקום להטיף לנו לשנות את המדיניות, לכו ותיאבקו בהם, כי זה מה שצריך. ויש לנו תהליך שהתחיל, אגב, והוא תהליך מורכב, של תרגום השיפור העצום הזה ביחסים הדו-צדדיים עם כל כך הרבה מדינות גם להצבעות בארגונים הבין-לאומיים, וגם בכיוון הזה אנחנו מתקדמים לא רע. אני חושב שמה שאופוזיציה אחראית צריכה לעשות זה לגבות את הממשלה בעניין הזה, זה ללכת ולדרוש מהאיחוד האירופי לא לסמן מוצרים, ולא להגיד לנו שאנחנו אשמים בסימון המוצרים. <עליזה לביא (יש עתיד):> אתה יודע שאנחנו עושים את זה. <שר התיירות יריב לוין:> את יודעת בכלל – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אבל אתה יודע שאנחנו עושים את זה. <שר התיירות יריב לוין:> בכלל, חברת הכנסת לביא, אני חושב שדווקא לך קל לי להגיד את זה, כי את עוסקת כל כך הרבה בנושא של זכויות נשים, ובתוך המסגרת הזאת בזכויותיהן של נשים נפגעות עבירה או נפגעות מיחס לא הולם במקום עבודה או כל אותן תופעות, ואת מכירה, אולי יותר טוב מכל אחד אחר באולם הזה, את התופעה המקוממת הזאת, שלוקחים את הקורבן ומנסים להפוך אותו לאשם – זה לא שהמטריד מינית הוא האשם, זה איך שהיא התלבשה, בגלל זה הטרידו אותה. זה בדיוק מה שאתם עושים, אבל בדיוק. ואני מציע שזה ייפסק, כי אני חושב שזה לא נכון, שזה לא תורם שום דבר. אגב, אני אגלה לך סוד, זה גם לא תורם לכם ציבורית. בכלל, התיאטרון הזה שניהלתם היום ביחד עם סיעת ישראל ביתנו, מין ברית מוזרה ולא קדושה, אגב, של שתי מפלגות שהיו סופר דומיננטיות בקואליציה עד לפני כמה חודשים. אביגדור ליברמן אפילו היה שר חוץ, יש שיאמרו מצוין, ויש שיאמרו פחות טוב, אבל אם התמונה שאת מציירת היא כל כך קודרת, אז כנראה שהוא כשר חוץ שהיה מופקד על המשרד הזה, כולל על משאביו, במשך כל כך הרבה שנים, משהו מן האחריות, בואי נאמר שיש לו, לטוב או לרע. אני חושב שיש הרבה דברים טובים, אגב, אבל אם זה כל כך גרוע, נדמה לי שדווקא הכתובת העיקרית לעניין הזה ישבה באותו כינוס שאתם עשיתם. <עליזה לביא (יש עתיד):> למה אין שר חוץ? למה אין שר חוץ למדינת ישראל? <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו אני אומר לך: למדינת ישראל אין שר חוץ מסיבה אחת מאוד פשוטה – משום שאביגדור ליברמן, שהיה צריך להיות שר החוץ, החליט שהוא מעדיף לשבת על ספסל האופוזיציה, לצד הרשימה המשותפת, מסיבות שאיש איננו מבין, אף אחד אינו יודע מה הן וכנראה שאף אחד גם לא יבין מה הן אף פעם. ואני אומר כאן, הנה, מעל הדוכן אני חוזר ואומר: אפשר לאייש את תיק החוץ מחר בבוקר – יבוא אביגדור ליברמן ויצטרף לממשלה. <חיים ילין (יש עתיד):> איך הוא יצטרף? הוא מהשמאל. אתם לא מכניסים שמאלנים. ראש הממשלה אמר שלפיד וליברמן הם שמאל; תכניס אותם לממשלה? שמאלנים אתה תכניס לממשלה? <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת חיים ילין, הנה, תראה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> מה אתה עושה? מה אתה עושה? <שר התיירות יריב לוין:> תראה איזה הצהרה אתה הולך להוציא ממני. תראה איזה הצהרה אתה הולך להוציא ממני. הנה, אני אומר לך כאן, שאם אביגדור ליברמן יודיע שהוא נמלך בדעתו אחרי הכנס הזה שאתם עשיתם והגיע למסקנה שאולי הוא יכול להמשיך את העשייה הקודמת שלו, בין אם הייתה טובה ובין אם הייתה פחות טובה, והוא רוצה להצטרף לממשלה ולכהן בה כשר החוץ, דלתנו פתוחה, ואני מעריך שהדבר הזה יכול להתבצע ללא שום קושי. אבל אנחנו יודעים – – – <חיים ילין (יש עתיד):> תביא אותו עם מוניות ואוטובוסים כי הם נוהרים אליך, השמאל נוהר אליך. <שר התיירות יריב לוין:> אבל אנחנו יודעים בדיוק שהדבר הזה לא קורה, אנחנו גם יודעים בדיוק למה הוא לא קורה. ולכן אני מציע, רבותי, לראות את התמונה כמו שהיא. אני חושב שאנחנו הולכים בכיוונים מאוד נכונים. המצב שלנו בזירה הבין-לאומית הולך ומשתפר, והוא משתפר באופן דרמטי. <עליזה לביא (יש עתיד):> תן לנו דוגמה אחת. דוגמה אחת לשיפור. <שר התיירות יריב לוין:> אני חושב שאם אנחנו נעמוד על הדרך שלנו – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> דוגמה אחת. <שר התיירות יריב לוין:> נתתי לך רק את הדוגמה של יוון וקפריסין. <עליזה לביא (יש עתיד):> במה? בדבוס? נו, באמת. ראש ממשלת יוון? <שר התיירות יריב לוין:> אני יכול לתת לך דוגמאות – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> תראה מה אנגלה מרקל אומרת על ראש הממשלה. <שר התיירות יריב לוין:> אני יכול לתת לך דוגמאות מסין, ומהודו, ומאוסטרליה, ומקנדה ומאפריקה – הרשימה ארוכה מאוד. אני אומר לך, חברת הכנסת לביא, הדבר הכי חשוב הוא בסוף, ואת זה אמרתי לך קודם – יכולים להיות אולי חילוקי דעות כאלה ואחרים על כמה דברים, אבל אסור להתבלבל בדבר אחד: אנחנו צריכים לשמור על מדיניות עקבית, אנחנו צריכים לעמוד על זכויותינו, אנחנו צריכים לדבר על הזכות שלנו ולא רק במונחים של צורכי ביטחון, ואני אומר לך שכאשר אנחנו עושים את זה, ואנחנו עושים את זה כבר תקופה ארוכה, הנכונות של העולם להבין את הדברים שאנחנו אומרים ועושים הולכת ומתרחבת, ואני חושב שאנחנו הולכים בכיוון נכון ונמשיך ללכת בכיוון הזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יריב לוין, השר המקשר בין הממשלה לכנסת. עד כאן ההנמקות והתשובה, ואנחנו עוברים לדיון בהצעות האי-אמון. הדיון הוא ודאי דיון משולב. ראשון הדוברים – מטעם המחנה הציוני, חבר הכנסת יוסי יונה, ואחריו – איימן עודה, חיים ילין, טלי פלוסקוב וכן הלאה. כל דובר ודוברת מקבלים עד שלוש דקות. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, השר לוין הלך? <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> אני פה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> השר דרעי, אדוני שר הפנים, הקשבתי בקשב רב לדבריו של השר לוין, ולאורך כל הדיון, אדוני היושב-ראש, תהיתי אם אנחנו חיים באותו עולם כאשר השר לוין עומד כאן ואומר כיצד יחסיה הבין-לאומיים של ישראל הולכים ומשתפרים, והנה, אולי אנחנו פוסעים לאיזה חזון אחרית הימים וחלה איזה הרמוניה מלאה בין ישראל ובין מדינות העולם. אנחנו במחנה הציוני בוודאי מגנים את ההחרמות. אנחנו מביעים את הנאמנות שלנו ואת האהבה שלנו המלאה לארץ הזאת, ותומכים בכל צעד שיכול לשפר את מעמדה של ישראל בעולם. אבל יחד עם זאת, יכול מאוד להיות – אפרופו חברתי עליזה לביא, שלא נמצאת כאן – יכול להיות באמת – אני לא יודע למה היא מלינה שאין לנו שר חוץ; מה כבר יכול שר חוץ לעשות אל מול הדיון שהתקיים היום בוועדת הפנים או בוועדה – באיזו ועדה התקיים הדיון בנושא ההדחה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חוקה, חוק ומשפט. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> תודה, אדוני היושב-ראש. כיצד יכול שר החוץ, אם ימונה, לשפר את מעמדנו הבין-לאומי, אדוני היושב-ראש? מה הם האותות והמופתים? איזה קסם? איזה להטוטים? איזה פעלולים אפשר לעשות ואפשר לאמץ ואפשר להפעיל כדי שמעמדנו בעולם ישתנה? מה אפשר לעשות אל מול חוק העמותות? כיצד אפשר להגן עליו כך שמעמדנו בעולם ילך וישתפר? הרי הדברים הללו הם פגיעה, פגיעה מאוד מאוד קשה במעמד שלנו. הוויכוח שגם מתקיים כאן, בכנסת, בין המחנה הציוני, בין סיעות אחרות, לבין הימין, הוא לא ויכוח על פטריוטיזם, אדוני השר, הוא לא ויכוח על אהבת המולדת; הוא ויכוח על יסוד שהוא מאוד מאוד מאוד מאוד יקר לנו – על פניו, הוא גם יקר לכם – וזה היסוד הדמוקרטי של המדינה הזאת. מדינת ישראל, בגלל המדיניות של הימין, המדיניות הבלתי-סבירה, הלא-רציונלית, של הימין, בגלל המדיניות הזאת היא מאתגרת יום-יום את הדמוקרטיה שלנו ושוחקת את הדמוקרטיה שלנו. זה למעשה גם המחיר של המדיניות שהימין – שאפשר היום לכנות אותו גם הימין הקיצוני – מנהל ומקדם, ולכן הוא מציב את הדמוקרטיה במבחן מאוד קשה. ובמקום להכיל את האתגרים הללו, אנחנו רואים מאמצים שנעשים על-ידי הימין כדי לכרסם – בשם הדמוקרטיה, כפי שרבים מאנשי הימין אומרים: אנחנו עוסקים, אדוני היושב-ראש, בדמוקרטיה מתגוננת. לא, אדוני היושב-ראש, יושבי הבית, אנחנו בעצם רואים אל מול עינינו המשתאות, אל מול עינינו העצובות, אל מול עינינו הכלות, כיצד הדמוקרטיה הישראלית הולכת ונשחקת. וחבל, חבל מאוד. אני לא חושב שמינויו של שר חוץ כזה או אחר, בהינתן שהמדיניות הזאת תימשך, יכול לשפר ולעזור בלתקן את המעוות. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת איימן עודה – בבקשה, אדוני. גם לרשותך עד שלוש דקות. אחריו – חיים ילין. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני מצטרף להצעת האי-אמון בשל חוק ההדחה. חוק ההדחה רוצה שקולגות שלנו ידיחו אותנו מהבית הזה. אנחנו, שמן הסתם לא נבחרנו על-ידי הקולגות, לא נבחרנו על-ידי הימין, אנחנו לא צריכים לרצות את הימין, אנחנו נבחרנו על-ידי העם, ורק העם יש לו זכות להדיח אותנו מפה. אבל זה לא רק החוק הזה; זה חלק ממסע דה-לגיטימציה נגד החברה הערבית כולה. ראש הממשלה, שיודע יותר מכל בן-אדם אחר את המשקל של האוכלוסייה הערבית, מאז שהוא היה יושב-ראש האופוזיציה, מאז שרבין נשען על הקולות של האוכלוסייה הערבית, הוא יודע מה זאת אומרת לעשות דה-לגיטימציה לאוכלוסייה, שאם היא מממשת את כל הכוח שלה, שהיא 20% מכלל האוכלוסייה, הוא לא יישאר ראש ממשלה. הוא למד את זה גם בשנת 1996, כאשר ההבדל בינו לבין פרס היה 30,000 קולות. כלומר, הערבים יכולים להחליט מי יהיה ראש הממשלה. אז הוא גם הגדיל והעלה את אחוז החסימה, הוא גם זה שהסית ביום הבחירות שהערבים נוהרים לקלפיות, הוא זה שנאם בדיזנגוף נגד אוכלוסייה שלמה, הוא זה שאמר בפנינו שאנחנו מרימים דגלי "דאעש" – אנחנו החילונים מרימים דגלי "דאעש". אנחנו, שמתנגדים ל"דאעש" מבחינה מהותית, ורואים בה פשע נגד האנושות כולה – הוא אומר ומשקר במצח נחושה שאנחנו מרימים דגלי "דאעש". זה חלק ממסע הדה-לגיטימציה, הדמוניזציה, נגד ציבור שלם, אבל לא רק; הוא גם פוגע בשמאל הישראלי, הוא פוגע במרחב הדמוקרטי, גם בעמותות, גם בתיאטרון, גם בבית-המשפט העליון. אני עכשיו מבין למה הוא עושה את זה: הוא רוצה להשתיק את כל הקולות בשביל לפגוע באוכלוסייה הערבית. לכן, אנחנו מבקשים להצביע בעד האי-אמון. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איימן עודה. יעלה חבר הכנסת חיים ילין, ואחריו – חברת הכנסת טלי פלוסקוב. חבר הכנסת חיים ילין, שלוש דקות לרשותך. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, היום ראש הממשלה היה מאוד גאה, שבבניין הכוח – לא בבניין הכוח; מבחינת הכוח, העוצמה הצבאית שלנו – אנחנו מקום שמיני בעולם. הוא רק שכח דבר אחד, שכוח זה לא הכול. אני לא ראיתי שכל הכוח של מדינת ישראל הצליח לקחת את כל המספריים של הנערות שרצחו, חלקן, 31 חפים מפשע. אני לא ראיתי שכל העוצמה הצבאית הזאת הצליחה למגר את המנהרות ואת הטרור ברצועת-עזה. אני לא מצליח להבין למה צריך את כל הכוח הזה אם אנחנו לא מסוגלים להסביר לעולם שאנחנו הטובים בכל הסיפור הזה. זה נקרא הסברה. אני לא מצליח להבין את ראש הממשלה, שמאשים היום את ליברמן ואת לפיד כשמאלנים. תראו, אני אגיד לכם משהו: העוצמה של עם – ואמרו את זה לפני, גנרלים ואנשים שכתבו את התורה הצבאית במדינת ישראל – העוצמה היא לא בטנק, היא באדם. מאז ומתמיד הבנו שהכוח שלנו זה בעוצמה שלנו כעם, כבני-אדם, לא בכוח הצבאי, ככלים צבאיים. אז איך הוא בכלל בא ואומר את הדברים האלה? אני נפגש כמעט עם כל חברי הפרלמנט והקונגרס שמגיעים לפה מדרום-אמריקה; אף אחד לא מסביר את מה שעובר על עוטף-עזה, אף אחד לא לוקח אותם לטייל בתוך המנהרות שם, אף אחד לא מסביר. העוצמה של מדינת ישראל – תמיד, תמיד, תמיד, כשהעולם תמך בנו – זה כי אנחנו היינו הקטנים, המאוחדים, אלה שנלחמים על חיינו. ואנחנו היום לא יודעים להסביר שאנחנו, מותר לנו להיות חזקים, אבל אנחנו חפצים בשלום. נמאס כבר ממלחמות, נמאס מהטרור, צריך לתת אופק. את האופק נותנים במדיניות חוץ מאוד ברורה, אבל אין שר חוץ. הוא סוגר שגרירויות בעולם. היום שמענו ממשרד החוץ שכבר לא באים צוערים, הירידה בצוערים – לבוא וללמוד – 50%, ירידה דרמטית. מי הולך להסביר את הדבר הזה? אנחנו, שיודעים להילחם, אנחנו, שיודעים לשלוח את הילדים שלנו להגן על עם ישראל, אנחנו, שבאים ודואגים למדינה שלנו, אלה אנחנו שראש הממשלה בא ואומר – אתם שמאלנים, לא שווים שום דבר, ואנחנו גאים בעוצמה הצבאית. אז אני רוצה להגיד לך, ראש הממשלה: אנחנו נוהרים באוטובוסים, באידיאולוגיה שלנו, בהתיישבות שלנו. אנחנו נמשיך עד התלם האחרון עם החקלאות שלנו, גם אם אתה רוצה, כנראה, יחד עם שר האוצר ושר החקלאות, להפיל אותה לחלוטין. לחלוטין. אנחנו נהיה שם ונסביר שהחקלאות היא גשר בין מדינות העולם. אנחנו, עם הטכנולוגיה שלנו, כבוד היושב-ראש – ואתה יודע את זה מצוין – מסוגלים להאכיל את העולם. יש לנו עוצמה יותר מהעוצמה הצבאית, יש לנו אפשרות להאכיל את העולם. ראש הממשלה עומד פה מול נשיא הודו, גאה בטכנולוגיה, גאה בחקלאות, ובמו-ידיו בא והורס אותה, במו-ידיו הורס את ההסברה, במו-ידיו הוא הורס את מדינת ישראל ואת עם ישראל. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת חיים ילין. תעלה חברת הכנסת טלי פלוסקוב, ואחריה – השר נפתלי בנט. אם הוא לא יהיה באולם המליאה – חבר הכנסת יגאל גואטה. שלוש דקות לרשותך, גברתי סגנית יושב-ראש הכנסת. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השרים, חברי חברי וחברות הכנסת, כל שבוע אנחנו חוזרים על אותה מתכונת, המתכונת של שלוש, לפחות, הצעות אי-אמון. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> זה נגמר. השבוע זו הפעם האחרונה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> שמעתי. אבל בכל אופן אני באה לשאול אתכם: האם זאת הדרך להשפיע על מה שקורה במדינה שלנו? להגיע לכאן, לדוכן הנאומים, לדבר עשר דקות, ואחר כך הצבעה שאומרת: חלמתם, אבל זה לא קורה. אני שומעת ומבינה את חברי האופוזיציה, שהרבה פעמים, פעם אחרי פעם, מדברים על תאריך הבחירות, וזה לא קורה. הבטיחו לנו בחירות בסוף 15', אדוני היושב-ראש, הבטיחו לנו בחירות עכשיו, עכשיו מבטיחים לנו בחירות בסוף 16'. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> זה יגיע בקרוב. <טלי פלוסקוב (כולנו):> מתישהו זה יקרה. תמשיכו להבטיח, אבל אני לא בטוחה שבקרוב. אבל מה שאני רוצה להגיד, רבותי: אנחנו מחר מתחילים את חודש מרס. ב-31 במרס כל אחד מאתנו עבר פה השבעה, זה אומר שהכנסת עובדת בעוד חודש שנה, והממשלה – עשרה חודשים. נכון, חבר הכנסת יוסי יונה? אני לא טועה? עכשיו בואו ננסה לעשות סתם ביקור בית – מה עשינו, מה קרה פה בשנה הזאת? אז לעומתכם, אני טוענת שנעשו פה כל כך הרבה דברים ששנים לא נגעו בהם. שנים. ולכן יש לכם ביקורת, ואני מבינה – לקלקל בשנים זה הרבה יותר קל מאשר לתקן בשמונה חודשים של הממשלה הנוכחית. ואם אנחנו מדברים – אני סתם זורקת לכם כמה נושאים – ואם אנחנו מדברים על שיפור מצב קשישים, ואם אנחנו מדברים על החיילים, ואם אנחנו מדברים על הדיור הציבורי, כשב-2014 נקנו שלוש דירות לדיור הציבורי, וב-2015 כבר 300, וב-2016 – 600. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> המחירים עולים. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אני לא מדברת – אני מדברת על הדיור הציבורי. אתה יודע מה? העלית לי סוגיה – המחירים עולים. אני אשמח מאוד לשוחח אתך בעוד כחצי שנה, ואתה תגיד לי: טלי, המחירים יורדים. כאשר משפחות צעירות, עכשיו – 1,000 משפחות כבר נרשמו לרכוש דירה במחיר למשתכן. למה? כי הממשלה מוציאה להם צ'ק פתוח בסך 200,000, 300,000 שקל. מתי זה היה? מתי זה היה, חברי הכנסת מהאופוזיציה? מישהו מכם חשב על זה? לא. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> לא מספיק. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אז אני מציעה לכם – כל מה שקשור למחירי נדל"ן זה נושא כאוב, זה נושא ששנים לא נגעו בו. מתי הממשלה הכניסה את ידה לכיס ונתנה את זה לאזרחים שלה? עכשיו. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> ל-300 דיירים. <טלי פלוסקוב (כולנו):> עכשיו, כששר האוצר משה כחלון התחיל לטפל בנושא הזה, ואי-אפשר להתחמק מזה ולהגיד שלא קורה שום דבר. אז, רבותי, תמשיכו לחלום, וכמו שאמרו היום – מישהו אמר את המילה "לקשקש", ואני מאשרת לעצמי לחזור על המילה – ואנחנו נמשיך לעבוד. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת טלי פלוסקוב. יעלה חבר הכנסת יגאל גואטה, ולאחריו – חבר הכנסת עודד פורר. חבר הכנסת גואטה, שלוש דקות לרשותך. <יגאל גואטה (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, מאז שאני חבר כנסת בכנסת הזו אני מצפה בכל שבוע לראות את הגאונות של המוחות המקוריים והמוכשרים בסיעות האופוזיציה: על מה יוצעו השבוע הצעות אי-אמון? מה קרה השבוע שלא קרה בשבוע שעבר? על מה תרגש ותגעש הארץ ביום שני השבוע? אדוני היושב-ראש, אין ספק שזו מלאכה שאינה קלה כלל ועיקר – כל שבוע להגות רעיונות מקוריים יותר או מקוריים פחות, ובלבד שתימצא כותרת שאולי תתפוס גם כותרת בתקשורת. אני מאמין שטובי המוחות של האופוזיציה עוסקים בכך. בסיעות האופוזיציה יש מי שנחשב כאמן המילה, אולי נכון יותר לומר לוליין המילה, כמי שאין כוחו אלא בכתיבתו. הרשו לי, רבותי, לומר כמה מילים בשולי הצעת האי-אמון של סיעת יש עתיד, שכותרתה: ממשלת נתניהו מעדיפה לתחזק קואליציה על חשבון יחסי החוץ של מדינת ישראל. לא זכיתי לשמוע את דברי הטעם של המנמק מטעם הסיעה, אבל אני יכול לנחש. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אתם, חברי סיעת יש עתיד, שרק קומץ מכם נמצאים פה כרגע, הייתם כאן בקדנציה הקודמת. הייתם שלטון, ישבתם סביב שולחן הממשלה, הייתם שותפים מלאים לראש הממשלה נתניהו; כמעט אמרתי בטעות: הייתם שותפים מלאים ונאמנים. על כל פנים, תרשו לי לשאול אתכם: האם בשעתו, כלומר בשעתכם, ראש הממשלה נתניהו לא תחזק את הקואליציה על חשבון יחסי החוץ של המדינה? ובמילים אחרות: בתקופתכם יחסי החוץ של המדינה שגשגו והיו מאירים ומזהירים כזוהר הרקיע? כלומר, כשהוא תחזק את הקואליציה בתקופתכם, זה לא היה על חשבון יחסי החוץ של המדינה; וכשהוא לא תחזק – אז על חשבון מי זה היה? אתם מבקרים את נתניהו, אבל תודו על האמת: למי מאתנו באמת יש את האומץ שהיה לנתניהו לפרק את הקואליציה הזו? הם חשבוה לרעה, וה' חשבה לטובה. אדוני היושב-ראש, אני אולי נשמע ציני, אבל אני לא. גם אני מודע לקשיים שלנו בכל הקשור ליחסי החוץ. אמירתו של ראש ממשלת אנגליה ביום חמישי שעבר היא חמורה ומעידה על בעיה בהסברה שלנו. גם מכיוון גרמניה קיבלנו מקלחת צוננת השבוע, וגם באוסטרליה כועסים עלינו בגלל ביטול ביקורו של נשיא המדינה. אבל – והאבל מופנה לעבר האופוזיציה – הביקורת שלכם היא לא במקום, עם כל הכבוד, ויש לנו כבוד; היא לא ראויה, היא לא באה ממקום הגון. אם המצב כל כך גרוע, מה אתם תורמים בזאת למדינת ישראל? עד מתי, יקירי? בואו נחשב מסלול מחדש לטובת עם ישראל. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יגאל גואטה. יעלה חבר הכנסת עודד פורר, ולאחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, אבל בלי הטלפון. שלוש דקות לרשותך. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> תודה, אדוני. אני חייב לומר ששומעים בתקופה האחרונה הרבה מאוד על המלחמה של הממשלה ב-BDS, על התקציבים, ועל משרד מיוחד שהוקם לטובת המלחמה ב-BDS, וכולם נורא נורא מוטרדים מהחרם שעושים על מדינת ישראל. אבל מה הבעיה? או כמו שאומרים: אממה? ממשלת ישראל עצמה כנראה מחרימה כמה מדינות שלא מוצאות חן בעיניה. הרי איך אפשר להסביר את זה שממשלה שמקציבה 100 מיליון שקל למלחמה ב-BDS סוגרת שש נציגויות ברחבי העולם? מה המשמעות של סגירת נציגות דיפלומטית כלפי אותה מדינה ששם נמצאת הנציגות? המשמעות היא סטירת לחי מצלצלת בשפה הדיפלומטית, לא פחות. כשאנחנו באים למדינה ואומרים: אנחנו מחזירים את השגריר שלנו, או: אנחנו סוגרים את הקונסוליה שלנו, מה אנחנו אומרים להם בעצם? אתם לא חשובים לנו. ואחר כך נצפה שאותה מדינה גם תצביע אתנו במוסדות הבין-לאומיים? הרי אם מדינה ממדינות העולם הייתה מחזירה שגריר או סוגרת כאן קונסוליה, איזה קול צעקה היה קם. היו תוקפים את הממשלה, גם כן מהאופוזיציה, והיו אומרים: יש פה בעיה שהם סוגרים נציגויות. אבל אנחנו סוגרים נציגויות בעולם, ממשלת ישראל עצמה מבודדת את עצמה. ומה המשמעות של כל נציגות כזו? אדוני, אתה היית שר הכלכלה; אתה יכול לדעת מה השווי של נציגות בהקשר של הסכמי סחר, ביכולת שלה לקדם הסכמים כלכליים. אז כשסוגרים את הקונסוליה בפילדלפיה, כשאנחנו סוחרים שם במאות-מיליוני דולרים, מה תהיה המשמעות של זה להסכמים שיהיו שם? פחות ופחות. אז שלא יתרצו את זה באיזשהם מניעים כלכליים, או שהאוצר רוצה לקצץ, כי קיצוץ בקונסוליות הוא גם קיצוץ בסחר החוץ של ישראל, והוא קיצוץ ביכולת שלנו לייצא. מסר נוסף שמעבירים הוא גם המסר לאותן קהילות יהודיות. איפה סוגרים קונסוליות? בפילדלפיה – קהילה של 200,000 יהודים; במרסיי – קהילה של קרוב ל-200,000 יהודים. ואנחנו מדברים מצד שני על עידוד עלייה מצרפת ועל דאגה ליהודי צרפת? חצי מיליון יהודים בצרפת, הקהילה היהודית הכי גדולה באירופה. מה קורה לאותו יהודי במרסיי שנדרש לשירותים הקונסולריים כי הוא רוצה לעלות לארץ והוא זקוק לקונסוליה? תשלחו אותו להיטלטל ברכבת לפריז? הוא לא יעשה את זה. הוא פשוט יהגר לאנגליה או למדינות אחרות שאולי כן חפצות בו, כי המסר שאנחנו מעבירים לעולם הוא: אנחנו לא רוצים להיות עם נציגויות שלנו אצלכם, ואנחנו מעבירים את זה גם לקהילות היהודיות. ואסיים רק בדיוק במה שאמר – שנינו ביקרנו בסלובקיה, וראינו מקרוב מדינה ידידותית לישראל, מצביעה אתנו במוסדות הבין-לאומיים, ושר החוץ מבקש לזמן שני חברי כנסת שהגיעו לביקור בסלובקיה – שר החוץ הסלובקי – כדי להגיד לנו: חברים יקרים, אף בכיר ישראלי לא מוצא לנכון לספור את המדינה הזו באירופה. אז כשלא יספרו אותנו, אל תתפלאו על זה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עודד פורר. יעלה חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, ואחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. ואחריו – אחרונת הדוברים, נאוה בוקר. יסכם את הדיון השר יובל שטייניץ. חבר הכנסת מוזס, שלוש דקות לרשותך. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, ובראשם שר הפנים המקשר בין הכנסת לממשלה בישיבה הזאת, אני רוצה להתייחס לנושא גזירת גילוח הזקן בצבא ההגנה לישראל. אני רוצה אולי להתחיל במי יגלה עפר מעיניכם, רבותינו הקדושים גדולי ישראל זכותם יגן עלינו, וייבדלו לחיים ארוכים גדולי ישראל שבדור הזה, אשר בעיני הבדולח שלהם צפו כבר מאז את הסכנה הגדולה בגיוס הנוער החרדי לצה"ל, כי שם סכנת החילון שבכור ההיתוך הזה שנקרא צה"ל היא סכנה לנוער. ולעומת זאת, הציונות הדתית, שכל כך תמכה בכל המהלך הזה, עוברת היום כזה שיברון לב וכזה משבר אמיתי, כשכמו שדווח, הרבנות הצבאית המליצה על 180 חיילים דתיים מגדלי זקן, עם חוות דעת מנומקת, שלא יגלחו את זקנם בגלל הדת והמסורת, ובא קצין השלישות ואישר רק 10%, רק 18 חיילים. אני רוצה לשאול אתכם: היעלה על הדעת שאם הרופא הצבאי בצה"ל יחליט לשחרר חייל או כמה חיילים בגלל איזו מחלה, לא עלינו, יבוא קצין שלישות ויגיד: לא, אני לא משחרר? מה קורה כאן? כל פעם ידענו שהרבנות הצבאית היא הקובעת בנושאי דת ומסורת, ופתאום הביאו עלינו עכשיו סיפור של קצין פיקודי וקצין שלישות. פשוט אני חושב שזה חלק מהמלחמה נגד ההדתה של צה"ל. ואם זה מגיע לנקודה הזאת, אז כל הדברים החשובים וכל הדמוקרטיה עומדים בצל מול המטרה הזאת, שחלילה, החשש הגדול שצה"ל ישוב בתשובה או ישיב בתשובה את הילדים שלכם. כפי שאמרתי לכם כשהיה חוק הגיוס: אל תסכימו לזה שבני הישיבות יבואו לצה"ל, כי לא תכירו את הילדים שלכם כשהם יגמרו את השירות, הם חלילה יחזרו בתשובה, יחזירו בתשובה. אני מבקש מכם, חברים – זה מאוד מפליא אותי. שר הביטחון אמר לי בוועדת החוץ והביטחון לפני שלושה חודשים – שמע נא, אדוני השר המקשר, הרב דרעי – שחד-משמעית, חד-משמעית הוא אמר, שבנושאי דת ומסורת – מי שממשיך לגדל זקנו יוכל להמשיך הלאה; ומי שלא, אז זה כבר מסור לשלישות, לרבנות – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – או מי שחוזר בתשובה. אני מקווה שהתשובה הזאת תמשיך באמת להיות הלאה מורה הדרך בצה"ל, ולא כל מיני קפריזות שאין להן אח ורע בשיח הדמוקרטי. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. יעלה חבר הכנסת אילן גילאון, ואחריו – חברת הכנסת נאוה בוקר. ואחרון – נפתלי בנט – הבנתי שכן. אוקיי. אבל אני מקווה שהוא יהיה פה. אם הוא לא יהיה, אנחנו – שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת אילן גילאון. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, מדי פעם בימי שני אני עולה מאשדוד לכאן כדי להפיל את הממשלה, ועדיין זה לא צלח. והסוגיה היא אותה סוגיה תמיד, על אותו "ספינרמן", זה גיבור-העל של ספינים, שהוא היה הראשון לזהות, והוא מטפל בחיים, אבל בסופו של דבר אנחנו יודעים ששום דבר לא מסתדר. ואז אנחנו זקוקים לחוק הדחה של 90-60-90. לכולי עלמא ידוע שגיניתי את המפגש הזה של בל"ד עם משפחות המחבלים ומצאתי שזה דבר שאיננו ראוי במקומותינו. ומי שדוגל בדו-קיום צריך להיות רגיש לעניין הזה. אבל מה קורה כאן, אדוני? יצאתם מדעתכם? השתגעתם? תראו מה קורה במדינה שלנו. זה ליקוי מאורות. לפני שבוע מת אומברטו אקו, הפילוסוף והסופר האיטלקי, ואני, אדוני, אף פעם לא נזקק לאנלוגיות, משום שהמצב שלנו מספיק קשה ומספיק בהמי גם היום. והוא דיבר על מה הם התנאים ליצירתו של פאשיזם במדינה: הסתכסכות עם התרבות, עם האקדמיה, דיבור בשפה דלה; משטר כמו של מרי אנטואנט, או של שר חינוך שחושב שכל משרד החינוך זה הבר-מצווה הפרטית שלו, והוא משכתב כך את ההיסטוריה; של מצב שאין מדיניות חוץ – אפילו ליברמן מבקר את הממשלה הזאת על אי-מדיניות החוץ שלה. ואז מדברים אתי על כך שרוצים לצמצם פערים – אתה שם לב שאני צריך לדחוף הרבה מאוד נושאים, כי אני מסיים את הזמן ואני חייב להגיד הרבה, אם אפשר – – <היו"ר יצחק וקנין:> הזמן קצר והמלאכה מרובה. <אילן גילאון (מרצ):> – – במעט מילים. מדברים אתי על צמצום פערים, ואני חושב שיש כוונות טובות גם לשר האוצר, גם לשר השיכון, אבל בינתיים יש רק כוונות, אדוני, משום שהפערים הולכים וגדלים, ואנחנו מספר שלוש בפערים בעולם, לפני טורקיה ומקסיקו. אז אם אין ביטחון ואין כלכלה, ומה שיש זה חוקים של אצבע בעין לאורך כל הדרך, להראות שאנחנו כאן שולטים כי אין לנו דרך אחרת – כי כל מי שחלש צריך להפגין כוח בצורה כזאת, וכל מי שצועק יותר וצעקן יותר סימן שהוא כל כך חלש שהוא לא יכול לשרוד, אלא אם כן הוא משקיע בהישרדות הזאת את כל יהבו, ולא מעניינת אותו המדינה שלו. ולכן אני אומר: הממשלה הזאת איננה פטריוטית; הממשלה הזאת איננה דמוקרטית. מעולם לא היינו בנקודת זמן של מדינה שמחשבת את עצמה להתרסק. אני בא ואומר לממשלה, אדוני היושב-ראש: אם אתם רוצים חוק הדחה, אז הנה, קחו חוק הדחה. מצדי אתם יכולים לזרוק את כולכם לתוך האסלה ולהדיח. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, אני חושב – – <אילן גילאון (מרצ):> האסלה לא? <היו"ר יצחק וקנין:> – – שהאסלה לא מתאימה לנו – – – <אילן גילאון (מרצ):> לא מתאימה לנושא? <היו"ר יצחק וקנין:> כן. <אילן גילאון (מרצ):> טוב, בסדר. <היו"ר יצחק וקנין:> אפשר לבחור איזה ביטוי יותר – – – <אילן גילאון (מרצ):> אם תעזור לי, אחשוב על מה. אבל הפעולה ידועה, בסדר? חוץ מהאסלה, אתם יכולים להדיח את עצמכם לאן שאתם רוצים ובכל דרך שאתם רוצים. זה בסדר? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אילן – אתה חוזר בך? <אילן גילאון (מרצ):> לא רוצה להגיע אליך לוועדת האתיקה שוב ושוב. <היו"ר יצחק וקנין:> לא, האמן לי שזה לא העניין של ועדת האתיקה בכלל. זה יותר עניין של – – – <אילן גילאון (מרצ):> כן. בלי אסלה. תדיחו את עצמכם בלי שום אסלה. <היו"ר יצחק וקנין:> לשון נקייה היא תמיד טובה. תודה, אדוני. תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. תעלה חברת הכנסת נאוה בוקר, ולאחריה – השר בנט. אמרתי השר – אז כן, הוא חבר כנסת, הוא מדבר מטעם סיעת הבית היהודי, במכסה של הבית היהודי. שלוש דקות. שלוש דקות לחברת הכנסת נאוה בוקר. יסכם את הדיון השר שטייניץ. <נאוה בוקר (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מאז האינתיפאדה הראשונה, בכל פעם שהטרור המוסלמי מרים את ראשו, אתם, חברי מהשמאל, מציעים יוזמות מדיניות חד-צדדיות. בהתחלה קידמתם את הסכמי אוסלו, שבמקום להביא ביטחון הביאו עלינו אוטובוסים מתפוצצים ברחובות; אחר כך יזמתם את הנסיגה מדרום-לבנון, שהביאה את "חיזבאללה" לגבול שלנו עם יותר מ-100,000 טילים. והאמת, כשאני מסתכלת מהצד, זה נראה לי כאילו אתם פשוט לא מסוגלים להתמודד עם המציאות: כל הזמן אתם מחפשים אשמים, וראש הממשלה תמיד אשם – פעם בגלל שאין התקדמות במשא-ומתן ופעם בגלל גל הטרור. אז אולי כדאי באמת שתיקחו כמה דקות ותשבו עם עצמכם, ותחשבו על המציאות כאן, ואז תבינו: לא משנה מה נעשה, העובדה היא שבצד השני יש אויב שהוא רצחני, וזה לא הולך להשתנות בקרוב. אנשים נרצחים ברחובות. בנוגע ליחסי החוץ – קצת מצחיק אותי לעמוד כאן ולשמוע את הטענות שלכם על פגיעה ביחסי החוץ. תגידו, אנחנו חיים באותה מדינה? אני ראיתי בשנה האחרונה כיצד סוף-סוף, אחרי 20 שנה שבהן סבלנו מהתוצאות של הסכמי אוסלו, העולם מתחיל לאמץ את עמדת ראש הממשלה. ראיתי את הנשיא אובמה מודה כי פתרון שתי המדינות הוא לא ריאלי; ראיתי לפני שבועיים את קנצלרית גרמניה מחבקת את ראש הממשלה ומקבלת את עמדתו המדינית. כך גם מנהיגים רבים נוספים בעולם. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> פספסת מה שהיא אמרה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> פספסת את מה שהיא אמרה אחרי שבועיים. <נאוה בוקר (הליכוד):> אז עם כל הכבוד למר לפיד ולשיחות הטלפון שלו עם ראשי עיריות בעולם, יש למדינת ישראל ארגונים רבים שפועלים בתחום ה-BDS, ולא סתם החרם על ישראל כושל. דרך אגב, לפיד אמר בסוף השבוע האחרון שמדינת ישראל לא הייתה מעולם במצב גרוע יותר, ואני באמת שואלת את עצמי אם מישהו בודק לו את העובדות לפני שהוא מפריח ססמאות. ידעתם שבתקופת החרם הערבי יותר מ-8,500 חברות החרימו את ישראל? אפשר בכלל להשוות את המצב אז למצב של היום, שבו כל העולם המערבי מחזר אחרי שיתופי פעולה עם ישראל? הבעיה היא לא הציבור שהולך ימינה, הבעיה היא אתם, ביש עתיד, במחנה הציוני ובמרצ – אתם הלכתם שמאלה. כן. ב-1992, אנחנו יודעים ששרי מרצ תמכו בגירוש מחבלים ללבנון. מישהו מדמיין היום את תמר זנדברג או את זהבה גלאון תומכות בזה? אז אולי כדאי שתפנימו: הנוסחה שלכם שגויה; ההבנה שלכם את האזור היא חסרת היגיון. <מיכל רוזין (מרצ):> כי המציאות פשוט מדהימה, מדהימה. – – – משקפיים ורודים – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <נאוה בוקר (הליכוד):> כי יש כאן אויב, ואת האויב הזה צריך לנצח, ולא בנסיגות חד-צדדיות, גברת תמר זנדברג – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – להגיד – – – <נאוה בוקר (הליכוד):> – – ולא ביוזמות מיותרות, גברת מיכל רוזין. <היו"ר יצחק וקנין:> מיכל רוזין ותמר זנדברג, התעוררתן. אני רואה שחברת הכנסת נאוה בוקר הצליחה להעיר אתכן. <נאוה בוקר (הליכוד):> השמאל הוא זה שהולך ונעלם מהמפה הפוליטית, אז באמת אולי כדאי שתסיקו את המסקנות. <תמר זנדברג (מרצ):> אז תנוחי, אז תנוחי. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <נאוה בוקר (הליכוד):> תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת נאוה בוקר. יסכם את הדיון השר יובל שטייניץ. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני תמיד מתפעל מהמטמורפוזה שאנחנו עוברים כאשר אנחנו עוברים מהקואליציה לאופוזיציה, וגם ההפך – מהאופוזיציה לקואליציה. כולנו יודעים שיש משחק דמוקרטי שבו האופוזיציה צריכה לנגח את הממשלה, אבל רק בישראל יש הצעות אי-אמון כמעט כל שבוע, ולכן האופוזיציה צריכה להמציא את עצמה מחדש כל שבוע. כולנו יודעים שאם יש עתיד, למשל, הייתה יושבת בממשלה, אז מצבה של ישראל היה מצוין – כלכלית, חברתית, הכול היה בתנופה, דאגו לכל הדברים; או אם המחנה הציוני היה יושב בקואליציה, כל הדברים היו מתקדמים וכל יום היינו שומעים על ההישגים של שרי יש עתיד או אנשי המחנה הציוני. אבל מכיוון שאתם באופוזיציה, והנוהג הנפסד במדינתנו הוא שהאופוזיציה צריכה – וזו כבר איזושהי אובססיה כזאת, שקשה להשתחרר ממנה – להגיש הצעות אי-אמון שבוע אחר שבוע, אז אתם משחירי שחורות, ממש צובעים בצבעים שחורים, עד כדי אבסורדיים והומוריסטיים, את המצב במדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, שמעתי דיבורים על הידרדרות מדינית או בידודה המדיני של ישראל, ועל ההשפעות על כלכלת ישראל. נכון, כבוד היושב-ראש, שאנחנו מתמודדים כבר שנים עם מאמצים להחרים את ישראל, עם ארגוני ה-BDS, עם מאמצי הדה-לגיטימציה וההסתה כנגד מדינת היהודים. זה קורה עכשיו, זה קרה לפני עשר שנים, וזה קרה גם לפני 20 ו-30 ו-40 ו-50 שנים. אבל מה המצב? האם אנחנו הולכים קדימה או הולכים אחורה? אני אומר בצורה חד-משמעית: כל בר-דעת יודע שמצבה המדיני של ישראל, גם הכלכלי, טוב בהרבה ממה שהיה לפני 30, 40 שנה. אלה שאמרו פה היום בהגזמה כל כך פרועה, עד כדי שהיא מצחיקה, שמעולם מצבנו לא היה גרוע יותר, אולי שכחו איך בשנות ה-60 וה-70, וגם ה-80, לא היו לנו יחסים דיפלומטיים עם חלק מהמדינות הכי חשובות בתבל – עם סין, עם הודו, עם רוסיה, עם עשרות מדינות אחרות באסיה, באפריקה. היום, ברוך השם, יש לנו יחסים דיפלומטיים טובים ותיאום כלכלי ושיתוף פעולה כלכלי הולך וגובר, ממש בשלוש-ארבע השנים האחרונות, עם סין והודו, עד כדי ברית אסטרטגית עם הודו וברית כלכלית עם סין. אני ייצגתי לפני חודשיים את הממשלה בכנס בבייג'ין שנקרא China­–Israel Innovation Summit – ועידת החידושים, או הפיתוחים – פסגת הפיתוחים בין סין לישראל. ציפו להשתתפות של 200 חברות סיניות – הגיעו 1,400, כולל חברות מהגדולות בעולם. זה בידוד של ישראל? קחו את הודו – הייתה פה שרת החוץ ההודית לפני כמה שבועות, היה לי הכבוד להיפגש אתה – היחסים הכלכליים הולכים ומתהדקים, גם הביטחוניים, עם הודו. זה בידוד? <קריאה:> תדבר על ה-BDS – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> קחו את כל התחומים הכלכליים ותראו שכלכלת ישראל בשנים האחרונות, בשבע השנים האחרונות, רק הלכה והתחזקה, גברה על המשבר הכלכלי ויצאה ממנו בשנים 2010-2009 מהר יותר וטוב יותר מכל מדינות המערב; בשנת 2011 הפכנו למדינה היחידה במערב שהעלו לה את דרוג האשראי בשש-שבע השנים האחרונות; התוצר לנפש עלה – – <חיים ילין (יש עתיד):> המשאית עם הצל"שים מגיעה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – ולכן, כל הדיבורים על איזו דעיכה של מדינת ישראל הם אבסורדיים. עכשיו, אני יכול לבשר לכם – – – <חיים ילין (יש עתיד):> היום היה דיון על חוק הדבש – הכול דבש. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לא אמרתי שהכול דבש, אבל לא יעזור לכם כלום, גם לא הכול עוקץ – – – <חיים ילין (יש עתיד):> הכול דבש. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – – גם לא הכול עוקץ, לא הכול שחור במדינה הזאת. <חיים ילין (יש עתיד):> ניסינו, ניסינו – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לא הכול שחור. זה שיש בעיות זה נכון, אבל מה לעשות, חברי באופוזיציה, הממשלה מתמודדת בהצלחה מרובה עם רוב הבעיות. דיברתם קודם כול על בידוד של ישראל, אז יש לי כאן רשימת הפגישות של ראש הממשלה ממש מהשבועות האחרונים. <מאיר כהן (יש עתיד):> כמה פעמים היה בקפריסין? כמה פעמים? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> בשבוע שעבר נפגש עם ראש ממשלת בולגריה. <מאיר כהן (יש עתיד):> קפריסין, מעניין, קפריסין. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> בשבוע שעבר נפגש עם ראש ממשלת קניה שביקר כאן. <חיים ילין (יש עתיד):> בוא נראה אם יש תיאום בין השרים. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> שבוע קודם לכן היה מפגש ממשלה–ממשלה מול הקנצלרית מרקל בגרמניה והממשלה שלה. השתתפתי במפגש הזה, היה מפגש מצוין וידידותי בצורה בלתי רגילה. <חיים ילין (יש עתיד):> תסתכל על – – – של ההודעה מה יעלון אמר בחוץ וביטחון. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> ביקר פה שר הקבינט הבריטי, שהכריז על החקיקה הבריטית נגד ה-BDS – – – <חיים ילין (יש עתיד):> ומזרח-ירושלים? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – – צעד חשוב שיש בבריטניה חקיקה נגד ה-BDS. <חיים ילין (יש עתיד):> מה עם מזרח-ירושלים? <אילן גילאון (מרצ):> מתי הוא נפגש עם שר החוץ של ישראל? עם שר הכלכלה? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אתה, אדוני היושב-ראש, רוצה לאפשר לי לדבר? כבוד היושב-ראש ודאי יאפשר לי להמשיך לדבר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. <חיים ילין (יש עתיד):> היה לך שקט. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אתם יודעים מה, אני אלך יותר מהר, אני אמנה את ראשי המדינות והשרים הבכירים מהחודש-חודשיים האחרונים: ראש ממשלת בולגריה, נשיא קניה, ראש ממשלת גרמניה, שר הקבינט הבריטי, ראש ממשלת יוון פעמיים, פגישה משולשת עם נשיא קפריסין וראש ממשלת יוון, שרת החוץ של אסטוניה, סגן נשיא ארצות-הברית ג'ו ביידן, מזכיר המדינה – שר החוץ ג'ון קרי, יושבת-ראש קרן המטבע העולמית כריסטין לגארד, ראש ממשלת צרפת, ראש ממשלת אירלנד, ראש ממשלת אנגליה, שר החוץ של נורבגיה, נשיא ארגנטינה, נשיא אזרבייג'ן, ראש ממשלת אתיופיה, שרת החוץ של הודו. כל זה מהחודש האחרון. <נחמן שי (המחנה הציוני):> כמה זה עלה לנו? <חיים ילין (יש עתיד):> כמה זה עולה? <אילן גילאון (מרצ):> כמה זה עלה למדינה? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> באמת בידוד מדיני – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השר פגע כרגע בכבודה של הכנסת כי הוא לא מנה את כל ראשי הפרלמנטים שבינתיים ביקרו כאן, ואני מוחה בפני הממשלה על חוסר הכבוד. <חיים ילין (יש עתיד):> ראש הממשלה לא ישן בכלל, הוא ישן בכלל עם הגרביים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני חושב שזו רשימה מרשימה, וזו רק רשימה חלקית, כי שרי הממשלה נפגשו עם עוד עשרות שרים וראשי מדינות בתקופה הזו. <אילן גילאון (מרצ):> ועם מי הוא נפגש בארץ? חמישה שרים, הוא לא יכול לפגוש – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, זה קשה כך להסביר את דברי לחברי האופוזיציה. הם רוצים להקשיב, אבל כמה מתוכם מפריעים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, אתה צודק, אדוני השר, לא יקרה כדבר הזה. אדוני השר ימשיך, ואנשי האופוזיציה יקשיבו קשב רב. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אז אני מכיר את המצב הזה, כי גם כשאני הייתי באופוזיציה חיפשנו דרכים להשחיר את הממשלה, וכל שבוע היינו צריכים לנמק מחדש הצעות אי-אמון ולהשתתף בעצמנו במצעד האבסורד שאתם עכשיו משתתפים בו. אני לא מאשים אתכם, כשאנחנו היינו באופוזיציה גם אנחנו נהגנו באבסורד הזה שכל שבוע עלינו לכאן וחיפשנו מן הגורן ומן היקב איך להשמיץ את הממשלה. אבל אני אומר לכם, אני אומר לכם, הרי אתם ואנחנו יודעים שהצעות האי-אמון האין-סופיות הללו הן בגדר בדיחה, ולכן אתם צוחקים, כי זו בדיחה טובה. <חיים ילין (יש עתיד):> תסתכל. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> מה? <חיים ילין (יש עתיד):> יש תחרות בין הפילוסופים אצלכם בליכוד. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> עם כל הכישורים של אופיר, אני לא נתתי לו תואר בפילוסופיה. לא אצלי הוא למד, על כל פנים. אם יש לו תואר זה לא ממני. <מאיר כהן (יש עתיד):> חבל, אנחנו מתגעגעים לאקוניס. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> מה? <מאיר כהן (יש עתיד):> אנחנו מתגעגעים לאקוניס. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני אגיד לך למה אתם צריכים להתגעגע באמת ובצדק – אתם מתגעגעים לימים רק לפני שנתיים, שישבתם בממשלת הליכוד בראשות נתניהו בעצמכם וכשרים. אתה כשר רווחה, מאיר, ואתה כשר המדע והחלל, פרי, ואתה כשר האוצר, לפיד, ואת כשרת בריאות, יעל גרמן – – – <אילן גילאון (מרצ):> ומה אתי? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אתם מתגעגעים לתקופה רק לפני שנתיים – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אתה מתגעגע אלינו. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – שישבתם אתנו בממשלה – – <יעל גרמן (יש עתיד):> תודה שאתה מתגעגע אלינו. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – ועליתם פה כל שבוע להדוף את הצעות האי-אמון מהאופוזיציה, ושיבחתם את הישגי הממשלה שאתם הייתם שותפים להם – והיו גם הישגים מסוימים בממשלה הקודמת. לזה אתם מתגעגעים. <אילן גילאון (מרצ):> הנה, ראש הממשלה חזר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> במפלגת העבודה ובמחנה הציוני כבר שכחו למה להתגעגע, כי עבר כל כך הרבה זמן. אבל במקום להתגעגע ובמקום להשמיץ פה שבוע אחר שבוע את הממשלה בריטואל האבסורד הזה, אתם מוזמנים להצטרף לממשלה ולפעול אתנו ביחד לטובת מדינת ישראל, ואז יצאו לכם שני דברים: 1. תרגישו סוף-סוף שאתם עושים דברים חשובים וחיוביים ולא מפטפטים את עצמכם לדעת; והדבר השני, לא תצטרכו כל שבוע למצוא תירוצים מן הגורן ומן היקב איך להשמיץ את הממשלה הזאת, שיש לה הרבה מאוד הישגים, גם בתחום המדיני, גם בתחום הביטחוני וגם בתחום הכלכלי-חברתי. אדוני היושב-ראש, בשלב הזה אני כבר הייתי אמור לקבל איזה איתות מעליזה וצחי, אבל מאחר שאינני מקבל איתות מעליזה וצחי – – – <אילן גילאון (מרצ):> השר – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> קודם כול, חלק גדול מהפגישות של ראש הממשלה שציינתי התקיימו בארץ, רק לידיעתך. חלק גדול מהאנשים שציינתי התארחו בארץ כאורחים של ראש הממשלה של ממשלת ישראל, ולכן, אילן, מה שאמרת פשוט איננו נכון ואיננו מדויק. אני רוצה גם לספר לכם שבשבוע שעבר השתתפתי בכנס האנרגיה הגדול בעולם ביוסטון, וחברות אנרגיה מהגדולות בעולם, ושרי אנרגיה מארצות-הברית – נפגשתי עם שר האנרגיה האמריקני ד"ר ארנסט מוניז, שיגיע גם הוא לביקור בארץ בקרוב, בעוד חודש וחצי – שרי אנרגיה של קנדה, של ארצות-הברית, של אוסטרליה, של מקסיקו, וכולם שיבחו את מתווה הגז ואת ההתקדמות העצומה סוף-סוף לקראת פיתוח משאבי הגז והטבע שלנו. חברות אנרגיה, מהגדולות במערב, בארצות-הברית, באירופה, באוסטרליה, הביעו עניין עצום בכניסה מחודשת למשק האנרגיה בישראל, לחפש שדות גז חדשים במים הכלכליים שלנו. גם בנושא הזה אנחנו מתקדמים, ואנחנו נביא תנופה למשק האנרגיה לטובתם ולרווחתם של אזרחי ישראל. אדוני היושב-ראש, חברי באופוזיציה, בחיוכים שלהם, מסגירים את האמת. הטענות מגוחכות, הריטואל אבסורדי, והגיע הזמן לדחות את הצעות האי-אמון הללו, ואולי גם להימנע למשך שבועיים-שלושה מהמשך הריטואל האבסורדי הזה של ניגוח הממשלה על כלום, על מאום, שבוע אחרי שבוע. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו מצביעים על הצעות האי-אמון. הראשונה שבהן, מטעם המחנה הציוני: ממשלה שמפקירה את המאבק המדיני, הורסת כל חלקה טובה וגורמת לפגיעה אנושה בכלל אזרחי המדינה – מי בעד הצעת האי-אמון? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה – 48 נגד – 49 נמנעים – אין הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד ההצעה – 48, נגד – 49. אני קובע כי ההצעה לא התקבלה. ההצעה הבאה, מטעם הרשימה המשותפת: מדיניות הממשלה ללא אופק מדיני, חברתי וכלכלי. מי בעד ההצעה? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 44 נגד – 50 נמנעים – אין הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 44 בעד, 50 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי ההצעה לא התקבלה. מטעם יש עתיד – ממשלת נתניהו מעדיפה לתחזק קואליציה על חשבון יחסי החוץ של מדינת ישראל. מי בעד ההצעה? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 48 נגד – 49 נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 48, נגד – 49. גם הצעת האי-אמון מטעם יש עתיד לא התקבלה. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, עד שנפתח בישיבה המיוחדת אנחנו נעבור לחקיקה. אבל עוד לפני החקיקה, הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת מטעם ועדת הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת דוד ביטן. בבקשה, אדוני. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אבקש להודיע בזה על חילופי אישים בוועדה המשותפת לתקציב הביטחון: במקום חבר הכנסת אורן חזן יכהן חבר הכנסת אבי דיכטר. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> הודעה שנייה: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה כי ועדת הכספים תדון בהצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 54), התשע"ו–2016. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה לחבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכנסת. חברי הכנסת, לעניין ההצבעה שהתקיימה, חבר הכנסת מוטי יוגב מסיעת הבית היהודי הצביע נגד הצעות האי-אמון בכל ההצבעות, וברישום מופיע שהוא השתתף בהצבעה. לכן – אני רק מודיע את זה לפרוטוקול. אפשר גם לשנות את התוצאות, אבל זה לא משנה את התוצאה האמיתית. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה, חברים. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – החלטת ועדת האתיקה בדבר הפרת הסכם קיזוז. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 40), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת הכלכלה. לוח תיקונים להצעת חוק הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות, התשע"ו–2016. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים) (תיקון מס' 8), התשע"ו–2016> [מס' מ/1011; "דברי הכנסת", חוב' י"ט, עמ' 10426 ועמ' 10427; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, הצעת חוק סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים) (תיקון מס' 8) – אני צודק? כן, אכן, אנחנו צודקים. בבקשה. קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את ההצעה חבר הכנסת משה גפני, מטעם ועדת הכספים של הכנסת. סגן היושב-ראש וקנין. בבקשה, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת גפני. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני יושב-ראש הכנסת, רבותי השרים, אדוני ראש הממשלה, חברי הכנסת, הצעת חוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים) (תיקון מס' 8), התשע"ו–2016. זאת הצעת חוק ממשלתית שמוזגה עם הצעת חוק פרטית של חברי הכנסת – שלי ושל חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר, חבר הכנסת אורי מקלב וחבר הכנסת יואב בן צור. התברר במהלך הדיונים – המציאות הזאת, שבה בחוק אזור סחר חופשי באילת לא נכללו גמלאי אילת, שזכאים להטבות האלה, ובנושא של הגמלאות, אנשים שיצאו לפנסיה מהעבודה באילת אינם זכאים להטבות של אזור סחר חופשי – ביקשה הממשלה, וביקשנו אנחנו, חברי הכנסת, וועדת הכספים אישרה את זה פה-אחד, שחוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים) יחול גם על הגמלאים, וזה החוק הממוזג שמונח לפני חברי הכנסת. החוק הזה עושה צדק עם אנשים שיצאו לפנסיה, אנשים מבוגרים שעבדו, ואנחנו מתקנים את החוק בכך שאנחנו אומרים: במקום "הכנסתו החייבת לפי סעיף 2(1) או 2(2) לפקודה", יבוא "מהכנסתו החייבת שהיא הכנסה מיגיעה אישית", וזה יחול גם על הגמלאים. תחילתו של החוק – החל ביום כ' בטבת התשע"ו, 1 בינואר 2016. אני מבקש את תמיכת הכנסת, חברי הכנסת, בחוק. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכספים. חברי הכנסת, להצעת חוק זו אין הסתייגויות ואין בקשות רשות דיבור. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים) (תיקון מס' 8), התשע"ו–2016, קריאה שנייה – חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–2 – 68 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 68 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד החוק – 67 נגד – אין נמנעים – אין חוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים) (תיקון מס' 8), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 67 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 69), התשע"ו–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית – יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת צחי הנגבי. חבר הכנסת הנגבי נמצא? יושב-ראש הקואליציה. <קריאה:> - - - <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת הנגבי איננו. אם כן, אני אמשיך בסדר-היום. במקום יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, ענת ברקו תציג את הצעת החוק. חברת הכנסת ענת ברקו תעלה לדוכן ותציג את ההצעה, ונעבור להצבעה. חברת הכנסת ענת ברקו, מה קורה? רבותי, אני עובר לסעיף 6 בסדר-היום – לצערי הרב, כך אני לא יכול להתנהל: הצעת חוק הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות, התשע"ו – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מה עושים? <הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 13), התשע"ו–2016> [מס' כ/575; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' ט"ו, עמ' 3049; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אני מדלג לסעיף מס' 7 בסדר-היום: הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 13), התשע"ו–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף. חבר הכנסת אלאלוף, כנראה אתה רציני בעבודתך. לא כנראה – בטוח; אני חוזר בי. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> ערב טוב, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 13), התשע"ו–2016. היום יש חוק שמאפשר להורה לילד עד גיל 18 – חברים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, גברתי שרת המשפטים, אנא, זה מפריע לדיון. אני מבקש. נא לשמור על השקט. חבר הכנסת אלעזר שטרן וסגן שר האוצר, זה מפריע לדיון. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אני יודע שזה גם מפגש של ותיקים וצעירים, אבל בואו נכבד את הצעת החוק הזאת, שמבחינה הומניטרית היא אחד הדברים היפים שהכנסת יכולה לחוקק. אני חוזר ואומר, כיום קיימת זכות לעובד שהוא הורה לילד עד גיל 18 שחלה במחלה ממארת לנצל את ימי המחלה או ימי החופשה שהצטברו לו לשם היעדרות בשל המחלה הממארת של ילדו, ובלבד שיש לו ותק של שנה אחת במפעל או בעבודה. סך כל הימים שניתן לנצל יכול להיות עד 90 יום בשנה, כל עוד יש לעובד ימי מחלה או חופשה שהצטברו. במטרה להקל על ההורים שאמורים ללוות את הילדים שלהם בטיפולים כאלה, מצאנו לנכון בוועדה, בהמלצתו של חבר הכנסת אורי מקלב, לאפשר למחלה נוספת, דהיינו טיפול בדיאליזה, לאפשר חופש להורים על מנת ללוות את ילדיהם לטיפול זה. בנוסף מוצע להסדיר ששר הכלכלה, בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, יוכל לקבוע בצו מחלות קשות נוספות שיכולות בהמשך להיות מאושרות כמחלות קשות. למרות הדילמה שהתלבטנו בה בוועדה, דהיינו שמשרד הכלכלה הוא שאמור להיות היוזם – למרות שההיגיון אומר שמשרד הבריאות היה צריך להיות הקובע, אבל זה חוק שקשור לחוקי עבודה. אני רוצה להודות במיוחד לחבר הכנסת מקלב על כך שהוא התעקש והביא את הצעת החוק הזאת לסיומה בוועדה. אני רוצה לציין את האפשרות להרחיב את רשימת המחלות הקשות בהמשך, תמיד תחת האישור וההתייעצות בין השרים ואישור הוועדה. אני רוצה להודות לצוות הוועדה, במיוחד ליועצים המשפטיים, על כך שניסחו את הצעת החוק הזאת, שהתקבלה ללא הסתייגויות והתקבלה פה אחד בוועדה. לכן אני מבקש מהחברים להצביע על זה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף. אם כן, חברי הכנסת, גם להצעה זו אין הסתייגויות ואין בקשות לרשות דיבור. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 13), התשע"ו–2016, קריאה שנייה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–2 – 57 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 57 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד החוק – 55 נגד – אין נמנעים – אין חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 13), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 55 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 13), התשע"ו–2016, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת אורי מקלב, מן המציעים, מאחר שהזכירו את שמך וכל כך שיבחו את מה שעשית בהצעה זו, יש לך שלוש דקות לברך את העוסקים במלאכה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה. יפה, אז מכיוון שהזכירו אותי, אני רוצה לצרף לברכות עוד חברי כנסת שהיו קשורים לחוק, כמו חבר הכנסת גפני שהוא שותף בחוק ועוד חברי כנסת ששותפים בחוק הזה. אבל במיוחד אני רוצה להזכיר את יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אלאלוף, שלא הניח לחוק הזה, רצה להרחיב אותו ובאמת לעשות אותו יותר טוב, אבל משראה שלא צלחה דרכו, אמר: אני אסתפק במה שהחוק הזה אמר לכתחילה. ואישרנו את החוק הזה. והחוק הזה, שותפים רבים לו. הוא בעצם נותן להורים לילדים עם מחלה קשה, כמו חולי דיאליזה, עוד ימי חופשה משלהם, לתת את זה עבור הילד, ללוות אותו לטיפולים. הוא לא חייב להיות חולה, הילד, מספיק שהוא צריך דיאליזה כדי שהוא יקבל עוד ימי מחלה, וזה לא יפגע בשכר שלו. ולא רק זה, הוא גם יכול להביא רק אישור מהמכון ולא אישור מקופת-חולים. לכן, אדוני היושב-ראש, ועדת הרווחה – חבר הכנסת אלאלוף, מכיוון שאתה טרחת, יחד עם היועצת המשפטית של הוועדה, וטרחו כמה פעמים – החוק הזה כבר עבר בקריאה שנייה ושלישית בוועדה בקדנציה הקודמת, אבל לא הצליח להגיע למליאה. היום עשינו את זה עוד פעם, וגם שיפרנו משהו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב. <ישיבה מיוחדת לזכרו של ראש הממשלה אריאל שרון, זיכרונו לברכה, במלאות שנתיים לפטירתו> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נא לשבת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> אבקש מחברי הכנסת והקהל לקום לכבד את כניסת הנשיא. כבוד הנשיא! (חברי הכנסת מקדמים בקימה את פני נשיא המדינה.) נא לשבת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כבוד נשיא המדינה ראובן רובי ריבלין והגברת נחמה ריבלין, אדוני ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו, נשיאת בית-המשפט העליון השופטת מרים נאור, שרי הממשלה בהווה ובעבר, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג, חברי הכנסת בהווה ובעבר, ראשי הנציגויות הזרות, ראשי העדות הדתיות בישראל, מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, מנכ"ל הכנסת רונן פלוט, היועץ המשפטי לכנסת עורך-דין איל ינון; שוטרים וסוהרים הנמצאים אתנו, חיילים, חניכי פרויקט "מסע", עולים חדשים שהגיעו אלינו בסיוע הסוכנות היהודית, חברי עמותת אריאל שרון למנהיגות, ואחרונים יקרים, הבנים גלעד ועמרי שרון, כל בני המשפחה וכל החברים ומוקירי זכרו של אריאל שרון, אזרחי ישראל, אבקש מחברי הכנסת ומכל הקהל לקום לדקת דומייה לזכרו של אריאל שרון. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.) נא לשבת. חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח ישיבת מליאה מיוחדת במלאות שנתיים לפטירתו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, מהמנהיגים הגדולים והמשמעותיים שידעה מדינת ישראל. אריאל שיינרמן הנציח בשם משפחתו העברי את אזור הולדתו, כפר-מל"ל בשרון. זאת הייתה עצה שקיבל מדוד בן-גוריון בפגישתם הראשונה ב-1953, כשהיה קצין צעיר ופיקד על יחידה 101 המיתולוגית. עד מהרה התבלט אריק כמנהיג טבעי מוביל, נחוש ואמיץ, מסוג הדמויות שמעטות כמותן בדברי ימי ישראל והאומות בכלל; דמויות הנחרתות בזיכרון הלאומי על מורכבותן וגדלותן גם יחד. בחייו הסוערים ורבי-המעש רשם שרון דפים מפוארים והטביע חותמו העמוק בצבא, בביטחון, במדיניות ובהתיישבות. מטרת-העל שעמדה לנגד עיניו הייתה לבצר את הריבונות הישראלית. לאחר המהפך בשנת 1977 התמנה לשר החקלאות וגם ליושב-ראש ועדת השרים להתיישבות. תפקיד זה סלל לו את הדרך לקידום תוכניתו לעיבוי ההתיישבות ביהודה ובשומרון, שלימים הקנתה לו את הכינוי "אבי ההתנחלויות". עם זאת, מורשת שרון שלי ושל רבים אחרים היא בעיקר אומץ הלב הנדיר שהפגין בשדות הקרב: כלוחם בקרב על לטרון, שבו נפצע וכמעט קיפח את חייו; כמח"ט במבצע "קדש", בקרב על המיתלה; כאוגדונר בקרב אבו-עגילה במלחמת ששת הימים וכמפקד שצלח את תעלת-סואץ במלחמת יום הכיפורים. על הקרב הקשה שבו פיקד במעבר המיתלה בסיני, שבו נכנסו כוחות רבים לחלץ לכודים תחת אש מצרית, אמר שרון לימים: "הקרב היה הכרחי מנקודת ראות אנושית. יש מעשים הנבחנים לא רק בפריים המיידי, אלא מטביעים חותמם על אופי הצבא, על נכונותו להילחם ועל העליונות המוסרית שלו למשך שנים ודורות רבים. פעולת חילוץ פצועים בקרב היא מעשה שכזה". מורשת שרון שלי היא גם פועלו הרב בתחום חשוב לא פחות – קליטת העלייה בישראל. הכרתי מקרוב את העשייה החשובה שלו בתחום זה. הוא נכנס בעובי הקורה והוביל מהלכים חשובים ביותר בקליטת העולים ובשיכונם. החלטתו החשובה להעניק סל קליטה לכל עולה עודדה עליית יהודים רבים מן התפוצות. בימים שבהם אנו עדים לאנטישמיות גוברת בעולם, לפעילות נרחבת של גורמי תנועת ה-BDS הנפסדת ולטרור האסלאם הקיצוני השוטף את אירופה, יש מקום לייחל לכך שיהודים מרחבי העולם ישובו ויראו בישראל את ביתם. אני מקווה שנשכיל לפעול באותן יעילות ומסירות ששרון, זכרו לברכה, נהג בנושא זה. מכובדי, אריאל שרון היה אישיות יוצאת דופן בכל מובן. לא ניתן היה להישאר אדיש לכריזמה שלו, למנהיגות ולנחישות שהפגין. לאורך השנים קמו לו יריבים רבים, ומנגד גם אוהדים שרופים. היו גם כאלה, כמוני, שנקרעו בין הערכה גדולה מאוד לאיש, ובכלל זה למחויבות הגדולה שלו להתיישבות ולבנייה, לבין הצער והאכזבה הגדולה שהנחיל לאוהבי הארץ מאז הפנה עורף למפעל ההתיישבות בשנת 2005 והורה על הרס גוש-קטיף וצפון-השומרון. אבל גם המחלוקות העמוקות שהתגלעו בין חלקי הציבור בערוב ימיו על דרכו המדינית ועל ההתנתקות שיזם וביצע לא יעיבו על זכויותיו ועל נכונותו המתמדת של שרון להיות ראש חץ במאבק על הגנת ארצנו. ראוי הוא אריאל שרון להכרת הטוב על עשרות שנותיו בהנהגת הציבור ללא חת, הן במדים והן על אזרחי; על אומץ לבו ועל שהקדיש את חייו לעסוק בצורכי ציבור למען עמו וארצו. בשם כנסת ישראל וחבריה אני שולח תנחומים לבני המשפחה במלאות שנתיים לפטירתו של אריק. יהי זכרו של אריאל שרון ברוך. אני מתכבד להזמין את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לשאת דברים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> מכובדי נשיא המדינה ראובן ריבלין והגברת נחמה ריבלין, נשיאת בית-המשפט העליון השופטת מרים נאור, שרי הממשלה בהווה ובעבר, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג, חברי הכנסת בהווה ובעבר, ראשי הנציגויות הזרות, ראשי העדות בישראל, אנשי מערכת הביטחון, הבנים עמרי וגלעד וכל בני משפחת שרון, כל מוקירי זכרו של אריאל שרון, אזרחי ישראל, במדים וללא מדים הותיר אריאל שרון את רישומו העז על מדינת ישראל. המהפכה שחוללה הציונות עיצבה עובדי אדמה שורשיים, ולצדם צעירים שלמדו לדרוך את קשתם ולהגן על עמנו. אריק גילם את שניהם: בכפר-מל"ל עבד במשק המשפחתי; בכפר-מל"ל, לצדם של הוריו, התמודד עם הטרור הערבי. הצורך להגן על הכפר מניסיונות חבלה ותקיפה נטע בו את הרצון להעמיד את עצמו להגנת היישוב העברי כולו. ההתמודדות הזאת עם אתגרי הביטחון ליוותה את אריק מראשית עד אחרית. את תחילת תהילתו הוא קנה בשנות ה-50 בפעולות התגמול כמפקד יחידה 101 האגדית. אריק חולל מהפכה בדימוי העצמי של צה"ל ושל ישראל הצעירה. הוא אמר: "ביסוד התפיסה של פעולות התגמול עמדה ההכרה שהמדינה היהודית הוקמה כדי להחזיר ליהודים את הזכות והיכולת להגן על עצמם בכוחות עצמם". גם היום, ולא במקרה, אנחנו מיישמים בדיוק את העיקרון הזה. עוצמתו של צה"ל היום נשענת על ערכים שהתגבשו בצה"ל אז: אחוות לוחמים, דבקות במשימה, יוזמה ותושייה, התייצבות המפקדים בראש הכוח, ניצול נקודות התורפה של האויב ונכונות בלתי מתפשרת לחלץ חברים שנפגעו. הישגי ה-101 וחטיבת הצנחנים דרבנו את הצבא כולו להשיג סטנדרטים גבוהים יותר. זה היה הקטר שמשך אחריו את כל שאר הקרונות. אני יכול לומר לכם שכחייל צעיר, ועוד קודם לכן, הושפעתי רבות מערכים אלה. אחי ואני שאפנו לשרת ביחידה מובחרת בדיוק בגלל הנורמות הללו שאריק השריש בצה"ל ושזיהינו אותן אצל אריק. כשפגשתי את מאיר הר-ציון ביחידה, פגשתי את אריק. כשפגשתי את ג'יבלי, פגשתי את אריק. כשאני פוגש את קצ'ה בגבעת-התחמושת מדי שנה, אני פוגש את אריק. אריק לחם כמובן לא רק במבצעים, אלא גם במלחמות ישראל. הוא נסך ביטחון ותעוזה בחייליו. במלחמת העצמאות שימש מפקד מחלקה ונפצע קשה בלטרון. במלחמת ששת הימים הוביל את קרבות האיגוף המזהירים בחצי האי סיני. במלחמת יום הכיפורים חצה את התעלה וכיתר את הצבא המצרי. אני מאמין שכאן נזרעו הזרעים הראשונים של הסכם השלום העתידי בין ישראל ומצרים. מלחמת יום הכיפורים נתנה אישור סופי – למי שהיה זקוק לאישור כזה – להיותו של אריק מהמפקדים הטובים ביותר, המזהירים ביותר, שהיו לצה"ל אי-פעם. לאחר המלחמה הוא פנה לקריירה פוליטית ארוכה. כשר בממשלות ישראל אריק תרם להתיישבות, לחקלאות, לתעשייה, לפיתוח התשתיות הלאומיות. אני זוכר שבנינו את התיק לבינוי ולשיכון, למתן קורת גג להמוני העולים מחבר המדינות – פעולה שהיא חשובה ביותר, וכמובן ליחסי החוץ. בקדנציה הראשונה שלי כראש הממשלה הוא שימש שר בממשלתי, וכשהוא נבחר לראשות הממשלה, שימשתי שר בממשלתו. שיתפנו פעולה בחיזוק כוחה של ישראל כלפי חוץ וכלפי פנים. ללא הגיבוי שלו לא הייתי יכול כשר האוצר לבצע רפורמות נחוצות, לפתוח את המשק לתחרות וליישום שינויים מבניים אחרים. אינני רוצה לומר שהסכמנו על הכול; זה לא היה כך. אבל אני תמיד כיבדתי אותו, תמיד הערכתי את אישיותו, ותמיד הערכתי את מחויבותו לעתיד ישראל. בזה לא פקפקתי אף פעם. לפני עשור ומחצה נשזרו שתי התפתחויות משמעותיות זו בזו: הראשונה, גל טרור ממושך ורצחני, שהביא למותם של יותר מ-1,000 ישראלים ולפציעתם של אלפים רבים אחרים. גל זה הגיע לשיאו בחודש מרס 2002, ורק בחודש הזה נרצחו יותר מ-130 חיילים ואזרחים בידי מחבלים פלסטינים. מבצע "חומת מגן", שעליו החליט אריק, היה תוצאה ישירה של הסלמת האלימות, והמבצע הזה פגע פגיעה קשה בתשתיות הטרור. אנחנו משמרים את הישגי המבצע הזה בזה שצה"ל פועל ומשמר את זכות הפעולה בלב השטחים הפלסטיניים. בלי זה, ההתפתחות הייתה יכולה להיות אחרת. ההתפתחות השנייה היא התגברות האיום שנשקף לעולם החופשי מהאסלאם הקיצוני – הן מהזרם השיעי הרדיקלי בהנהגת איראן והן מהזרם הסוני הקנאי בהובלת ארגון "אל-קאעידה", שלימים הצטרף אליו "דאעש". לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר 2001 בארצות-הברית, אמר אריאל שרון, אז ראש הממשלה: המלחמה בטרור חייבת להיות מלחמה בין-לאומית. מלחמה של קואליציית העולם החופשי נגד כוחות הטרור ונגד כל מי שחושב שיוכל לאיים על החירות ועל הערכים שלנו. זו מלחמה בין טוב ורע, בין האנושיים לבין צמאי הדם. דרכם של הצודקים, האנושיים, החופשיים, היא הדרך שתנצח. האתגר הזה עדיין עומד לפנינו, לפני העולם כולו, אבל הוא קודם כול מונח לפתחנו. לא נשלים עם נשק גרעיני בידי איראן, לא נאפשר לה לפתח חזיתות טרור חדשות נגדנו, ונפעל נגד העברת נשק איראני מתקדם מסוכן לדורשי רעתנו. כך ננהג מול כל גורם אחר שינסה לאיים על ביטחוננו. אריאל שרון ירד מהבמה הציבורית לפני עשר שנים, בנסיבות לא צפויות. זה קרה חודשים אחדים לאחר שהושלמה תוכנית ההתנתקות. בעשור שחלף מאז, המזרח התיכון שינה את פניו בצורה מרחיקת לכת; האזור כולו – אני יכול להרשות לעצמי לומר: העולם כולו – עובר טלטלה עצומה. הסדר מדיני, שהחזיק מעמד 100 שנים, קורס כעת. אינני יודע מה היה חושב אריק היום. אינני יודע מה הוא היה עושה היום. אינני מתיימר לדבר בשמו כפי שעושים גורמים מסוימים. בכלל, הייתי אומר שהסערה שפוקדת את אזורנו מחייבת אותנו במשנה זהירות, במשנה כוננות ובמשנה צניעות. בעזה קיבלנו בסיס טרור של "חמאס" צמוד לשטחנו. לצערי, העברת האחריות השלטונית לפלסטינים בעזה לא רק שלא העלתה אותנו על דרך השלום, היא הגבירה את ההתחמשות של ארגוני הטרור, שירו אלפי טילים אל לב המדינה. ועל כן, המחויבות שלנו והחובה שלנו הן להפיק את הלקחים הנדרשים לפחות מהפרק הזה. אני עומד על כך שבכל הסדר עם הפלסטינים, אם יושג, יתמלאו שני תנאי יסוד: האחד, הכרה פלסטינית בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי; ועיקרון שני, פירוז כל השטח ממערב לירדן ושליטה ביטחונית של צה"ל וכוחות הביטחון האחרים בשטח זה. במזרח התיכון כפי שהוא באמת, אין תחליף לכך. אם לא ננהג כך, נמצא סמוך אלינו מובלעות טרור, שמה שמבדיל ביניהן הוא רק צבע הדגל: ירוק של "חמאס", שחור של "דאעש". כיוון שאנחנו עומדים איתן נגד הטרור, מכבדים אותנו. מדינות רבות מאוד באות אלינו. מעצמות מאסיה, מדינות אפריקה, מדינות באמריקה הלטינית – הן באות אלינו כי הן מזהות את העוצמה שבה אנחנו נלחמים באסלאם הקיצוני ובשלוחיו הטרוריסטיים. הן מזהות גם עוצמה רחבה יותר במדינת ישראל – עוצמה צבאית בוודאי, אבל גם עוצמה כלכלית, עוצמה טכנולוגית, עוצמה של ישראל החדשה לצד העוצמה – עוצמת הרוח של ישראל סבא. ייתכן שאנחנו איננו רואים את עצמנו כפי שאחרים רואים אותנו. אני לא מדרג את ישראל בין מדינות העולם. יש מישהו שעשה זאת בבית-ספר וורטון המפורסם, שדגם 16,000 איש בארבעה אזורים בעולם. הם דירגו את מדינת ישראל – אפשר להתווכח עם הדירוג הזה – כמדינה השמינית החזקה בעולם. הם מדרגים אותנו על סמך עוצמה צבאית, יכולת השפעה פוליטית ובריתות בין-לאומיות. העוצמה שאריק טיפח אותה והאמין בה, העוצמה הזאת היא התקווה שלנו. היא מבטיחה את קיומנו, היא גם מבטיחה את עתידנו. מעולם לא התנינו את קיומנו כאן בהסכמתם של שכנינו. אם היינו יוצרים את ההתניה הזאת, לא הייתה קמה מדינת ישראל, וגם לא הייתה מתקיימת. להפך – אמרנו שאם נהיה מספיק חזקים, ייתכן שהם יסתלקו מהרעיון שהם יסלקו אותנו מכאן, ובכל מקרה אנחנו נהיה כאן. אני מאמין שבדבר הזה – בדבר הזה – אריק האמין בעומקי לבו. אני חושב שבעניין הזה הוא היה מסכים לחלוטין. אני יודע שאלה הדברים שהנחו את דרכו. חברי הכנסת, במלאות שנתיים לפטירתו של ראש הממשלה ה-11, אריאל שרון, ננצור את פועלו ונוקיר את תרומתו למדינת ישראל ולביטחון ישראל. יהי זכרו ברוך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה לראש ממשלת ישראל חבר הכנסת בנימין נתניהו, ומתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. בבקשה, אדוני. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> כבוד נשיא המדינה ראובן רובי ריבלין והגברת נחמה ריבלין, מכובדי יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין, אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו, נשיאת בית-המשפט העליון השופטת מרים נאור, שרי הממשלה בהווה ובעבר, חברי הכנסת בהווה ובעבר, ראשי הנציגויות הזרות והעדות הדתיות בישראל, צוות הכנסת, חברי עמותת אריאל שרון למנהיגות, ואחרונים יקרים, הבנים גלעד ועמרי שרון, בנות-זוגם והילדים, בני המשפחה וכל מוקירי זכרו ואוהביו של ראש הממשלה ה-11 של מדינת ישראל, אריאל שרון, זכרו לברכה. אריאל שרון – מנהיג, מצביא, גיבור ישראל, מקים יחידה 101 המיתולוגית; האיש שחצה את התעלה במלחמת יום הכיפורים והציל את ישראל; האיש שהקים את הליכוד ב-1973 והפך לימים לראש ממשלה נועז ואמיץ – היה בעצם מפא"יניק. מפא"יניק מכפר-מל"ל. לדעתי, כך היה כל חייו. במהלך חייו היו פרקים שבהם כינו אותו "שמאלני" ופרקים שבהם כינו אותו "ימני", אבל אריאל שרון לא התייחס לסטיגמות שאנשים ניסו להדביק לו. הוא היה מעל זה. הוא אהב את ישראל כולה, בלי הבדל ימין ושמאל. הוא עשה תמיד מה שחשב שנכון לעשות למען מדינת ישראל: הוא כבש את מצרי המיתלה במבצע "קדש"; הוא זכה לתהילת עולם על קרבות אום-כתף ואבו-עגילה במלחמת ששת הימים; הוא הכריע את הטרור ברצועת-עזה בשנות ה-70; הוא חצה את התעלה והביא למפנה הדרמטי במלחמת יום הכיפורים; הוא עצר את המחבלים המתאבדים בשנת 2002; הוא קלט את העלייה מרוסיה והקים עשרות-אלפי יחידות דיור לעולים באפס זמן, ובלהט אמיתי קלט את העלייה מאתיופיה באהבה אין-קץ. הוא כבש כל גבעה ביהודה ושומרון בשקיקה וכונה "אבי ההתנחלויות", אבל לא היסס לפנות את ימית ופתחת-רפיח, את צפון-השומרון ואת גוש-קטיף. אריאל שרון ראה לנגד עיניו תמיד את טובת המדינה, כפי שהוא ראה אותה. לא את טובת השמאל ולא את טובת הימין, רק המדינה. כי אריק שרון האמין בישראל, אהב את ישראל ונלחם כל חייו למענה. בתקופת כהונתו האחרונה הוא זיהה גם ראה את הסכנה הדמוגרפית. זיהה, דיבר ועשה. הוא ראה 1.5 מיליון פלסטינים בעזה, שהולכים וגדלים במספרם, והחליט להתנתק מהם, שלא יהיו חלק ממדינת ישראל, כדי לשמור על מדינת ישראל כמדינה יהודית. אני שומע את כל אלה שרוצים לספח את יהודה ושומרון עם הפלסטינים למדינת ישראל. הם ממשיכים לתקוף את אריאל שרון על ההתנתקות מעזה, אבל מעניין – אני לא שומע אף אחד מהם מציע לחזור לעזה. זאת הייתה דרכו של אריאל שרון לשמור על ביטחון ישראל, לשמור על ישראל כמדינה יהודית. זהו השילוב הנכון, זאת הדרך שאנו חייבים להמשיך בה. כנסת נכבדה, כראש ממשלה לא הסתפק שרון בלנהל את המציאות; הוא שינה את המציאות. הוא לא ישב וחיכה למציאות שתכתיב את המהלכים, ואמר: מי שלא יוזם, סופו שייגרר כמו סחבה בשוק. אריק שינה את המציאות. שנים של לחימה עיקשת וחסרת פשרות בטרור ולמען ביטחונה של ישראל הבשילו ברבות ימיו של שרון להבנה מפוכחת, שכדי לעצור את זרם המחבלים לתוך שטח ישראל עלינו לבנות חומה בינינו לבינם. גדר הביטחון לא הייתה רק החלטה ביטחונית, אלא החלטה אסטרטגית ומדינית מהמעלה הראשונה. השפעותיה הדרמטיות על ביטחון אזרחי ישראל מורגשות ותורגשנה עוד שנים רבות. אני מבקש להביא מדבריו, בהתייחסו לצורך האסטרטגי והקיומי של ישראל בנאום אמיץ שנשא כאן מעל בימה זו כשהציג את תוכניתו לפינוי חבל-עזה. הוא אמר: "אין אנו רוצים לשלוט לתמיד במיליוני פלסטינים המכפילים את מספרם מדי דור. ישראל, הרוצה להיות מדינה דמוקרטית למופת, לא תוכל לשאת לאורך ימים מציאות כזאת". אכן, דבריו של אריאל שרון תקפים ורלוונטיים היום בדיוק כפי שהיו לפני 12 שנים. המאבק על צביונה היהודי והדמוקרטי של ישראל רק הפך לחריף יותר מני אז. חלק מאתנו היו כאן בכנסת ב-2004 וב-2005, כששרון הציג את תוכניתו לפינוי חבל-עזה וצפון-השומרון. מבלי להיכנס למחלוקת על התוכנית לגופה, אי-אפשר היה שלא להתפעם מתעוזתו וממנהיגותו; כמו סלע איתן, לא מצמץ ולא פזל. לא פחד להתעמת עם מפלגתו ועם מרכז הליכוד ועם שותפיו הקרובים ביותר לדרך. התנהלותו הפוליטית והמדינית באותה עת הייתה ייחודית ומקורית – ממש בית-ספר למדינאות ולפוליטיקה. החל מהיציאה מאופל האינתיפאדה השנייה, עובר לוויכוח על הצורך להקים מדינה פלסטינית במרכז הליכוד ועד לביצוע התנתקות, במנהיגות נדירה שכמעט אין שני לה. מדינת ישראל צריכה להמשיך בקו ששרון התחיל בו לשימורה כמדינה בטוחה, יהודית ודמוקרטית. אנחנו חייבים להשלים את גדר ההפרדה שהוא התחיל להקים. זאת הגדר שעצרה לחלוטין את המחבלים המתאבדים. אנחנו צריכים לתת גדר בעוטף-ירושלים, שתיתן ביטחון ותיתן להם לחיות את חייהם ולנו לחיות את חיינו, גדר שתעצור את הסיפוח הזוחל והגלישה למדינה ערבית–יהודית; ליצור הפרדה בין העמים, ליצור בשטח את הבסיס למציאות של שתי המדינות; להעביר להם סמכויות אזרחיות כדי לחזק את הרשות הפלסטינית ולאפשר לה להילחם בטרור. שלא כמו בעזה, ברור שצה"ל צריך להישאר בכל השטח כדי שהטרור לא ירים ראש. שמעתי היום, ויורשה לי, דברים מפיו של חבר הקבינט השר זאב אלקין על פירוק הרשות הפלסטינית. זהו חלום בלהות, רבותי. איננו רוצים לשלוח את בנינו ובנותינו אל הקסבות של שכם, ג'נין וטול-כרם ולהפוך באחת את מציאות חיינו ככזו, שלפי דבריו של שרון – ואני מצטט: ישראל לא תוכל לשאת ולהתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית. כנסת נכבדה, משפחת שרון היקרה, כיהנתי כשר הבינוי והשיכון בממשלתו בעת ביצוע ההתנתקות. שרון ידע לכבד ולהעצים את השרים שעבדו תחתיו. אצל אריק העשייה עמדה במרכז והביצוע היה המבחן. זכיתי בכך שבתחום אחריותי בתקופה זאת הייתה גם אהבה עצומה נוספת של ראש הממשלה שרון – ירושלים. זה בא אצלו ממקום יהודי ולאומי עמוק ביותר. בשיחותי עמו הוא ביקש כל פעם מחדש לוודא את מצב התושבים היהודים בעיר העתיקה, מצב אחיזתם בעיר; ביקש לוודא את ביטחונם האישי ואת פיתוח אתרי המורשת בעיר העתיקה ובאגן הקדוש. תמיד, תמיד, חזר והדגיש ואמר לי שירושלים היא הלב הפועם של האומה, ותמיד זאת הייתה ירושלים האמיתית, זאת שחוברה לה יחדיו וזאת שבלבה חומה. בצד מבטו הקשוח היו לאריק צדדים מיוחדים, צדדים של רוך: אהבה נדירה לטבע, לכל פרח מלבלב לאחר גשמי החורף, אהבה גדולה למוזיקה קלאסית. הוא היה מאוהביה הגדולים של התזמורת הפילהרמונית הישראלית. היה יושב כספינקס ופשוט היה נהנה מהמוזיקה. פניו חרושי הקמטים הסתירו את צער הכאבים שספג במהלך חייו. באזכרה בחלקת הקבר ביום שישי האחרון תיאר גלעד בנו בהתרגשות את מותו של אחיו הבכור, בנו בכורו של אריק, גור, בגיל כמעט 11 שנים, בשכונת מגורינו בצהלה, כאסון הקשה ביותר של משפחת שרון. אני זוכר את האירוע הזה כשיחת היום המזעזעת בכיתה א' בבית-הספר היסודי בשכונה. מדי פעם אני פוקד את גינת הזיכרון הניצבת דומם לזכרו של גור בלב השכונה. אריק ידע גם כאב ושכול במותה הטרגי של מרגלית רעייתו, שנהרגה בתאונת דרכים, ולא זכה שלילי, אהבת חייו הגדולה, תגיע עמו למעון ראש הממשלה, בשל פטירתה ממחלה קשה. בשנים האחרונות לחייו, לאחר אשפוזו ב-2006, סעדו אותו ילדיו גלעד ועמרי ומשפחתו הנרחבת במסירות ובאהבה מעוררות כבוד והערכה, בסיטואציה כואבת, שכאילו לקוחה הייתה מטרגדיה יוונית. כמובן, במסגרת חייו של מנהיג בשיעור קומתו של אריק שרון אי-אפשר שלא לתאר ולגעת גם בפרקים הקשים השנויים במחלוקת: מלחמת לבנון הראשונה ודוח ועדת כהן, מפעל ההתנחלויות על כל גבעה, העימותים החריפים בצמרת הליכוד לקראת בחירות 1992, וכמובן ההתנתקות מחבל-עזה. במשך תקופה היה שרון מושא לעוינות של ציבורים רבים בישראל, כולל במפלגתי שלי. והנה, בשנים האחרונות לחייו הפך למושא הערצה, כבוד, הוקרה ואהבה. העם נהה אחריו כמעט בעיניים עצומות; לא ימין ולא שמאל – הוא היה של כולם. ואף שיכול היה לנוח על זרי הדפנה, החליט שרון ללכת למהלך הכואב והשנוי במחלוקת ביותר, כדי לשנות, להוביל ולתקן את העתיד. אנשים כמו אריאל שרון מבוקשים היום מאוד בציבוריות הישראלית – אנשי עבודה, אנשי אמונה, אנשי ביצוע; כאלה שלצד העובדה שגם אם הם חושבים אחרת ממך ומחזיקים בהשקפות מדיניות שונות משלך, מאמינים הם בברית הישראלית, ברית של לוחמים, רעות של אחים, שטובת המדינה תמיד עומדת לנגד עיניהם. בספר דברי הימים של מדינת ישראל חתום אריאל שרון על פרקים רבים. אף שביקש להיקבר לצד רעייתו לילי, בגבעה המשקיפה על ביתו, הוא ייזכר לעד בין גדולי האומה. תהא תרומתו האדירה לחוסנה של מדינת ישראל, לבניינה, לביטחונה ולקיומה גלעד וזיכרון בל יימחה. יהי זכרו של ראש הממשלה ה-11, אריאל שרון, ברוך ומבורך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. אנחנו מודים מאוד לכל אורחינו הנכבדים, ובראשם לבני משפחת שרון, שכיבדו אותנו בנוכחותם בישיבה הזאת. עד כאן ישיבה מיוחדת לזכרו של ראש הממשלה אריאל שרון. גברתי, מזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> אבקש מחברי הכנסת והקהל לכבד בקימה את יציאת הנשיא. בבקשה לקום. כבוד הנשיא! (חברי הכנסת מכבדים בקימה את צאת נשיא המדינה מאולם המליאה.) נא לשבת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו ממשיכים בחקיקה. <הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 69), התשע"ו–2016> [מס' מ/923; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"א, עמ' 1559; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בהצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 69), התשע"ו–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת צחי הנגבי, יו"ר ועדת החוץ והביטחון. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג לפני הכנסת את הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 69), שעניינה הוראות הנוגעות לכהונתו של נציב קבילות החיילים. לפי חוק השיפוט הצבאי, שר הביטחון ממנה את נציב קבילות החיילים לאחר התייעצות עם שר המשפטים ובאישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. בנוסחו כיום קובע החוק כי תקופת כהונתו של הנציב תהיה חמש שנים מיום מינויו. בשנת 2013, על רקע בקשתו של שר הביטחון למנות את נציב הקבילות, אלוף במיל' יצחק בריק, לכהונה נוספת, התעוררה שאלה אם החוק מאפשר זאת. מצד אחד, כוונת המחוקק, כפי שעולה מדיוני הכנסת בעת החקיקה של החוק ב-1972, הייתה שהנציב יכהן תקופת כהונה אחת; מצד שני, בפועל כבר היו נציגים שכיהנו שתי תקופות. על כן החליטה אז הוועדה לאשר את מינויו של הנציב לכהונה נוספת, ומשרד הביטחון התחייב לתקן את החוק כך שבעתיד יהיה ברור שמדובר בתקופת כהונה אחת. הצעת חוק זו, אם כן, קובעת כי תקופת כהונתו של הנציב תהיה אחת, ותימשך שבע שנים, בדומה לבעלי תפקידים דומים, ובראשם מבקר המדינה, במטרה להבטיח את עצמאותו של הנציב ואת אי-תלותו בשר הביטחון שממנה אותו. אדוני היושב-ראש, אני יכול לבקש קצת שקט? <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, נא לשמור על השקט. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> בהצעת החוק מובהר כי הנציב המכהן ישלים את כהונתו השנייה, בת חמש השנים, וההוראה בדבר תקופת כהונה בת שבע שנים תחל ממינויו של הנציב הבא. לפי תיקון זה מובאות בהצעת החוק הצעות לתיקונים נוספים שנועדו להבטיח רציפות תפקודית של מוסד נציב קבילות החיילים במקרים שבהם מתפנה תפקידו או שנבצר מהנציב למלא את תפקידו. ראשית, מוצע לקבוע לוח זמנים נוקשה יותר להליך מינוי הנציב. לפי הוראות החוק כיום, על שר הביטחון להביא לאישור ועדת החוץ והביטחון מועמד לתפקיד לפחות 30 ימים לפני תום תקופת כהונתו של הנציב היוצא. בהצעת החוק שלפניכם מוצע להקדים את המועד ולהטיל על שר הביטחון להביא לאישור הוועדה מועמד לפחות 90 ימים לפני תום תקופת כהונתו של הנציב היוצא. נוסף על כך, הוועדה החליטה להגביל גם את עצמה, ויהיה עליה לדון בהצעתו של השר לפחות 30 ימים לפני תום תקופת כהונתו של הנציב היוצא. תיקון נוסף, במקרה שנבצר מהנציב למלא את תפקידו באופן ארעי, מוצע לחייב את שר הביטחון למנות לו ממלא-מקום, בניגוד למצב הקיים שבו זוהי סמכות שברשות. הוועדה החליטה גם לקבוע כי חובת המינוי תהיה בתוך 14 ימים מיום שנבצר מהנציב למלא את תפקידו. שלישית, במקרה שנבצר מהנציב למלא את תפקידו באופן קבוע, שלפי החוק מוגדר תקופה העולה על שלושה חודשים, החליטה הוועדה לאמץ את ההסדר הקיים בחוק מבקר המדינה, ולפיו במקרה של נבצרות ממושכת כזו יראו את הנציב כאילו התפטר מתפקידו, בניגוד למצב הקיים, שבו יש הליך הדחה הנתון לשיקול דעתו. תיקון נוסף, אדוני היושב-ראש, מתייחס למקרה שבו כהונתו של הנציב הסתיימה לפני תום תקופת כהונתו. במקרה כזה מוצע לקבוע חובת מינוי ממלא-מקום עד כניסת נציב חדש לתפקידו. גם במקרה זה החליטה הוועדה לקבוע כי חובת המינוי של ממלא-המקום תחול בתוך 14 ימים. עוד מוצע לקבוע כי במקרה שבו התפנה מקומו של הנציב לפני תום תקופת כהונתו, אם בשל נבצרות קבועה ואם מסיבה אחרת – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', שו מאלכ – שו מאלכ, יא זאלמה? <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> – – יהיה על שר הביטחון להציע לוועדת החוץ והביטחון מועד מוקדם ככל האפשר, ובתוך 30 ימים. גם במקרה זה החליטה הוועדה להגביל את עצמה, ועליה לדון בהצעתו של שר הביטחון בתום 30 ימים מיום שהוגש לה שמו של המועמד. לבסוף, מוצע לקבוע הסדר למקרה שבו החל מינויו של נציב חדש, ומסיבות כאלה ואחרות לא הושלם עד תום תקופת כהונתו של הנציב היוצא. בדיון בהצעת החוק הועלו אפשרויות שונות להסדר המתאים במקרה זה. לפי העיקרון שהוועדה אישרה לבסוף יהיה שר הביטחון רשאי להאריך את תקופת כהונתו של הנציב היוצא לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים. אם לא יהיה אפשר להאריך את תקופת כהונתו, יחולו ההוראות הכלליות של חוק שירות המדינה (מינויים) למקרים מעין זה, ולפיהן שר הביטחון יוכל, בהתייעצות עם נציב שירות המדינה, למנות את אחד מעובדי המדינה כממלא-מקום. לא הוגשו להצעת החוק הסתייגויות, אדוני היושב-ראש. אבקש לפיכך מחברי הכנסת לאשר את ההצעה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת צחי הנגבי. אם כן, חברי הכנסת, אין הסתייגויות, ובקשת דיבור שהייתה, גם היא הוסרה. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 69), התשע"ו–2016, קריאה שנייה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד סעיפים 1–4 – 37 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו <היו"ר יצחק וקנין:> 37 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד החוק – 38 נגד – אין נמנעים – אין חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 69), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 38 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 69), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות, התשע"ו–2016> [מס' כ/619; "דברי הכנסת", חוב' י"ח, עמ' 10108; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות, התשע"ו–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית – תציג את הצעת החוק חברת ועדת החוץ והביטחון חברת הכנסת ענת ברקו. <ענת ברקו (בשם ועדת החוץ והביטחון):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבדת להציג בפני הכנסת את הצעת חוק הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות, התשע"ו–2016, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת החוק נועדה ליצור תהליך שיאפשר הכרה אזרחית בהכשרות ובקורסים צבאיים ובכך יקל על חיילים משוחררים להשתלב בשוק העבודה. חיילי צה"ל מקדישים את מיטב שנותיהם לשמירה על ביטחון המדינה. במהלך שירותם, רבים מהם מוכשרים במקצועות שונים, ולחלק ממקצועות אלה יש ביקוש רב בשוק האזרחי. כך, למשל, מתקיימים בצה"ל קורסי נהיגה, חשמלאות, מכונאות, קורסי חובשים ועוד. הכרה בהכשרות האלה על-ידי גורמים בשוק האזרחי תסייע הן לחיילים והן למשק, שיקבל כוח עבודה מיומן בעל ניסיון תעסוקתי והכשרה. לפי ההצעה, ראש אגף כוח-אדם בצה"ל יהיה רשאי לפנות לגורמים אזרחיים המוסמכים להכיר בהכשרות אזרחיות ולבקש מהם לבחון אם ניתן להכיר בהכשרה צבאית כפי שהם מכירים בהכשרה אזרחית מקבילה. אדגיש כי מטרתה העיקרית של הצעת החוק היא אומנם לסייע לחיילי צה"ל, אך לצד זאת המנגנון המוצע מוודא כי תישמר רמת ההכשרה הדרושה למילוי מקצועי של תפקידים גם בשוק האזרחי. לכן מוצע לקבוע כי הגורם האזרחי יקבל מצה"ל את כל המידע הדרוש לו לשם בחינת ההכשרה, ובתום הבחינה יוכל לקבל החלטה בהתאם לשיקול דעתו. אם יימצא כי ההכשרה הצבאית תואמת באופן מספק הכשרה אזרחית שבתחום סמכותו, הוא יכיר בה באופן שבו הוא מכיר בהכשרה האזרחית המקבילה, ויודיע על כך לראש אכ"א. אם יימצא כי ההכשרה הצבאית אינה תואמת באופן מספק הכשרה אזרחית שבתחום סמכותו, אך יהיה אפשר להכיר בה בתנאי שייערכו בה השלמות, התאמות או שינויים, יודיע על כך לראש אכ"א. במקרה כזה, צה"ל יוכל לערוך את השינויים הנדרשים כך שיהיה אפשר להכיר בהכשרה הצבאית. אם יימצא כי אפשר להכיר בחלק מההכשרה הצבאית, או להכיר בהכשרה הצבאית כממלאת חלק מדרישותיה של הכשרה אזרחית – יכיר בהכשרה הצבאית או בחלקה, בהתאם, ויודיע על כך לראש אכ"א. אם יימצא כי ההכשרה הצבאית אינה תואמת באופן מספק הכשרה אזרחית שבתחום סמכותו, ואין אפשרות לערוך בה התאמות כך שתתאים להכשרה האזרחית, יודיע על כך לראש אכ"א. ההצעה גם קובעת הוראות ליידוע החייל או החיילת כי ההכשרה שעברו במסגרת הצבאית הוכרה במישור האזרחי. מבחינה מעשית, הכוונה היא שתעודת סיום ההכשרה שיקבל החייל תכיל במידת האפשר גם חותמת אישור של הגורם האזרחי הרלוונטי. כך יוכל חייל משוחרר להתחיל בחייו המקצועיים כבר עם שחרורו מצה"ל בקלות ובמהירות ולא יידרש לפנות בעצמו לגורמים אזרחיים שהוא אינו מכיר. כמו כן נקבע כי שר הביטחון ידווח לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, בתחילת כל שנה, על ביצוע הוראות החוק. מטרת הפיקוח היא לברר כיצד מתקדם שיתוף הפעולה בין משרד הביטחון לבין משרדי הממשלה האחרים האמונים על הכשרות אזרחיות ובידיהם הסמכות להכיר בהכשרות הצבאיות על-פי המנגנון הקבוע בהצעת החוק. מדובר בחוק נושם והמקצועות הצבאיים שיתווספו יתעדכנו מדי שנה ותיבחן מקבילה אזרחית עבורם. אדגיש כי ההצעה לא חלה על לימודים אקדמיים, על לימודים לקראת תעודת הוראה או על הכשרה לתעודת עובד חינוך בחינוך הבלתי-פורמלי. נושא הלימודים האקדמיים פוצל מהצעת החוק לאחר הקריאה הראשונה, ונמצא על שולחן ועדת החוץ והביטחון, כך שהוועדה תוכל להמשיך ולדון בו להכנה לקריאה שנייה ושלישית. עם זאת, ההצעה הנוכחית אינה מונעת ממוסד מוכר להשכלה גבוהה לתת פטור לצורך לימודים מהסוגים האמורים, לפי שיקול דעתו, למי שהשלים הכשרה צבאית מסוימת. לסיום, מדובר בחוק טוב לחיילים וטוב למשק. אדגיש כי המלאכה לא תמה, היא רק מתחילה. אומנם ההצעה המובאת לאישור הכנסת הערב אינה נותנת מענה לכל חיילי צה"ל, ומטבע הדברים לא לכל הכשרה צבאית יש מקבילה אזרחית. כך, למשל, דווקא מרבית החיילים המשרתים בתפקידים קרביים לא יזכו למענה במסגרת ההצעה הקיימת. עם זאת, אני מתחייבת להמשיך לפעול לקידום הנושא, כך שיינתן מענה לכמה שיותר מהמשרתים בצה"ל. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך הוגשו בקשות לרשות דיבור. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודות לשר הביטחון על התמיכה בחוק כשהיה עדיין בחיתוליו, לתא"ל מירב קירשנר וצוות חטיבת כוח-אדם באכ"א על העבודה המאומצת המתבצעת גם היום בתיקי היסוד המפורקים למרכיבי תפקיד. תודה לחבר הכנסת צחי הנגבי, יושב-ראש ועדת חוץ והביטחון, שאִפשר לי להוביל את הנושא בוועדה עד להבשלתו של חוק זה. תודה לתמר, היועצת הפרלמנטרית שלי, שאף היא השקיעה רבות, לדניאל, הדובר, ולאחרונה חביבה, היועצת המשפטית הנפלאה של ועדת החוץ והביטחון, מירי פרנקל-שור, ולצוותה, עידו והדר – שהיום מסיימת את התמחותה, ולה נאחל הצלחה. מירי, בתבונתה, סייעה בגישור על הפערים עם כלל משרדי הממשלה וסייעה לי רבות בעיצוב החוק לטובת חיילי צה"ל והמשק. תודה רבה. אודה על תמיכתכם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. רבותי, אין הסתייגויות לחוק אבל יש בקשות דיבור. אני אקריא את השמות. הן לא רוצות; אני מבין שמוותרים גם על בקשות הדיבור, חברי כנסת מסיעת מרצ. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. חברי כנסת, הצעת חוק הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות, התשע"ו–2016, כולל לוח התיקונים, קריאה שנייה. אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד סעיפים 1–8 – 46 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–8 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 46 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה, כולל לוח התיקונים. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצעת חוק הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות, התשע"ו–2016, כולל לוח התיקונים – הצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד החוק – 47 נגד – אין נמנעים – אין חוק הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות, התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 47 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 44), התשע"ו–2016> [מס' כ/611; "דברי הכנסת", חוב' י"ג, עמ' 8700; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 44), התשע"ו–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רשמות פרלמנטריות, חברותי וחברי חברי כנסת, וחברת הכנסת מירב בן ארי, שלום. הצעת החוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 44), התשע"ו–2016 – אני מבקש להיות בשקט. זו הצעת החוק הראשונה של מירב בן ארי. <מירב בן ארי (כולנו):> שנייה. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> שנייה. אוקיי. אז את כבר בקיאה. אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 44), התשע"ו–2016, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. את הצעת החוק יזמה חברת הכנסת מירב בן ארי, יחד עם רועי פולקמן, רחל עזריה, יואל חסון, יחיאל חיליק בר, מיקי לוי, יעל גרמן, אלי כהן, טלי פלוסקוב, מיכאל אורן, יואב קיש – ואללה, הרבה סחבתְ על הגב. חוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981, כנוסחו היום, קובע הוראות לעניין עסקה לתקופה קצובה הכוללת גם עסקה שבה ניתנת לצרכן הטבה לתקופה מסוימת. ככלל, הוראות החוק אינן מאפשרות לעוסק להמשיך ולחייב את הצרכן בשל עסקה לתקופה קצובה מעבר לתקופה שהוסכמה עם הצרכן, או שבה ניתנת לו הטבה, אך שיש חריגים לכלל זה. עם זאת, כפי שרבים מאתנו חווים לא אחת, הצרכנים מתקשים לעקוב לעתים אחר מועד סיום העסקה או ההטבה, ואינם מודעים לסיומה הקרב, וכתוצאה מכך קורה שהם מחויבים בסכומים גבוהים יותר מהסכומים שהוסכמו בינם לבין העוסק בעת ההתקשרות בעסקה. בהתאם לכך, בעסקה לתקופה קצובה שהצרכן משלם עבורה בתשלומים, באמצעות הוראת קבע או הרשאה לחיוב כרטיס האשראי, החוק קובע כי על העוסק להודיע לצרכן על מועד סיום העסקה במהלך תקופה שבין 60 ימים ל-30 ימים לפני מועד סיום העסקה. בנוסף, העוסק מחויב לציין את מועד סיום העסקה בחוזה בכתב עם הצרכן, ככל שישנו, או במסמך גילוי הנמסר לצרכן לפני התקשרות בעסקת מכר מרחוק, וכן בכל חשבונית, קבלה או הודעת תשלום הנשלחת לצרכן בתקופה של שלושה חודשים לפני מועד סיום העסקה. מוצע להרחיב את חובות העוסק להודיע לצרכן על מועד סיום העסקה בשתי דרכים: ראשית, מוצע לקבוע כי ציון מועד סיום העסקה בחשבונית, בקבלה או בהודעת תשלום הנשלחת לצרכן יהיה בהבלטה מיוחדת ובאותיות ברורות וקריאות; שנית, מוצע להוסיף לדרכי ההודעה הקבועות היום בחוק, כפי שהזכרתי, ולחייב את העוסק להודיע לצרכן על מועד סיום העסקה גם בהודעת מסרון, סמ"ס, למספר הטלפון הנייד של הצרכן 21 ימים לפני מועד סיום העסקה, למעט אם מדובר בשבת או חג, שאז תישלח הודעת המסרון ביום שלאחר השבת או החג. זה נכון לגבי כל העדות, ולא רק היהודים. החוק המוצע ייכנס לתוקף בתום שלושה חודשים מיום פרסומו, והוא יחול גם על עסקאות לתקופה קצובה שנערכו לפני כניסתו לתוקף, בהתאמות המפורטות בהצעת החוק. חברי הכנסת, אני מקווה כי הצעת החוק תסייע לצרכנים לעקוב אחר מועדי סיום העסקאות שערכו, וכתוצאה מכך להימנע מחיובים גבוהים מאלה שסיכמו עם העוסק בעת ההתקשרות בעסקה. להצעת החוק הזו לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מכם – אני מאוד מבקש מכם – להצביע בעדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה לכם. זו גם הזדמנות לומר תודה לכל הצוות של ועדת הכלכלה: למנהלת הוועדה, ליועצים המשפטיים; ולך, שהבאת את החוק, חברתי מירב. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. כפי שנאמר, אין הסתייגויות ואין בקשות לרשות דיבור. מצביעים בקריאה שנייה על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 44), התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד? קריאה שנייה. הצבעה מס' 12 בעד סעיפים 1–2 – 33 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> כמו ברווז. ככה ברווזים רצים. <היו"ר יצחק וקנין:> 33 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני מוסיף לפרוטוקול את קולה של חברת הכנסת מיכל רוזין. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד החוק – 33 נגד – אין נמנעים – אין חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 44), התשע"ו–2016, נתקבל. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש משהו שהוא לא בהסכמה היום? <קריאה:> בטח. – – – <היו"ר יצחק וקנין:> 33 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 44), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שלישית. אני מזמין את חברת הכנסת מירב בן ארי לברך ולהודות לכל מי שהיה שותף להכנת הצעת החוק. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> למי שקידם לה את החוק? <היו"ר יצחק וקנין:> למי שקידם לה את החוק. <מירב בן ארי (כולנו):> תודה, אדוני היושב-ראש. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> למי שתמך בזה ראשון. <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני השר, שתמך ראשון, נכון, ועזר לי לקדם – – – <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> יש לך עוד חוקים אצלי, אם את מתחילה שם. <מירב בן ארי (כולנו):> זה עדיין מרגש, גם כשזו הצעת החוק השנייה שלי שעוברת בקריאה שלישית. זו הצעת חוק חשובה – שבסוף כל אזרח במדינה יוכל לקבל מסרון, הודעת טקסט, לפני שמסתיימת לו העסקה, וכך יימנע ממנו לשלם כפול. אני רוצה להודות במיוחד ליושב-ראש ועדת הכלכלה, חברי חבר הכנסת איתן כבל; אני יודעת שלא היה לו פשוט אתי, אבל למרות הכול הוא באמת עזר לי לקדם. אני מודה לצוות ועדת הכלכלה, ליועצות המשפטיות, למשרד הכלכלה ולשר הכלכלה לשעבר, השר אריה דרעי, שגם הוא לקח חלק בקידום החוק. אני רוצה להודות לצוות שלי, לשלושת היועצים שלי – לחני, לגיא ולאלכס. אני רוצה להודות במיוחד לחברת "הוט", שהכפילה לי את המבצע, ולכן הגעתי להחלטה לעשות את החוק הזה. אני, כמו הרבה לקוחות – לפעמים מגלים מאוחר מדי, אחרי כמה חודשים, שהכפילו לנו את הסכום. והיום, כשאזרחי ישראל יוכלו לקבל מסרון לפני שמסתיים המבצע, הם ידעו שהגיע הזמן שלהם לשלם בזמן. אני רוצה להגיד תודה לכל הצרכנים ולכל האזרחים ששלחו לי הודעות תמיכה על החוק הקטן הזה – אתה יודע, קטן אבל פשוט. <היו"ר יצחק וקנין:> זה הקטן גדול יהיה. <מירב בן ארי (כולנו):> תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – גדול יהיה. <מירב בן ארי (כולנו):> קטן, פשוט ומשמעותי. אני שמחה שאני חלק מסיעה שהחוקים שלה הם חברתיים, כלכליים והוגנים. תודה רבה לכל מי שתמך בי בחוק הזה. זה עדיין מרגש, גם כשזה החוק השני שלי. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה למירב בן ארי. <רחל עזריה (כולנו):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברי הכנסת. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> בואו ונשפוך עליה מים, לא? <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – מתרגשים. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מאיר כהן, בצלאל סמוטריץ, שרן השכל ויעקב מרגי בנושא: פיקוח על העברת מידע מצד גורמי ההצלה בזמן פיגועים. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חברת הכנסת מירב בן ארי בנושא: הורדת נושא השואה מבחינת הבגרות בהיסטוריה. הסכם עבודה-טיול בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של צ'כיה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן מזכירת הכנסת. <הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 59), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1014); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 59), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. אדוני סגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק המונחת בפניכם גובשה ברשות ניירות ערך בתיאום עם משרד האוצר ומשרד המשפטים, ועניינה המרכזי הוא שיתוף הפעולה בין רשות ניירות ערך ובין מקבילותיה במדינות אחרות. שיתוף הפעולה בין רשות ניירות ערך לבין גופים המופקדים על ביצוע ואכיפה של דיני ניירות ערך במדינות אחרות נשען על מזכר הבנה בין הרשויות, בהתאם לקבוע בחוק ניירות ערך. כיום יש עשרות מזכרי הבנה עם רשויות מקבילות מחוץ לישראל – אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני הייתי מציע, אדוני סגן השר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני לא שומע את עצמי. <היו"ר יצחק וקנין:> הסדרנים או מי שאחראי לבדק-הבית, מה שנקרא, הדלת הזאת – הרעש שלה מפוצץ את הראש. אני מציע לכם שתסגרו אותה, תנעלו אותה. ככה היא לא תיטרק כל פעם בצורה כזאת. <מיכל רוזין (מרצ):> זאת ישיבת סיעה, מה שקורה שם? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עד איפה הבנתם? עד איפה עקבת אחרי? <מיכל רוזין (מרצ):> אתם בישיבת סיעה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, אני שואל עד איפה עקבתם. <חיים ילין (יש עתיד):> לא, תסתכל. חצי מהסיעה שלך פה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, זה בגלל הדלת. שיתוף הפעולה בין רשות ניירות ערך לבין גופים המופקדים – מה יהיה? אי-אפשר. <היו"ר יצחק וקנין:> אמרתי לסדרנים, אני מציע לכם שתנעלו את הדלת הזו. פשוט אי-אפשר. כל רגע היא נטרקת. זה מפריע למהלך הדיון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לנעול אותה. אוה, זהו. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כדאי לנעול את החדרים מכל הכיוונים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו במצב חירום, דב חנין. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> דב – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דב חנין, אנחנו במצב חירום. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> דב, כיום יש עשרות מזכרי הבנה עם רשויות מקבילות מחוץ לישראל ושיתוף הפעולה עמן מתקיים כעניין שבשגרה. נוסף על כך מתקיימים שיתופי פעולה בין הרשויות מכוח מזכר הבנות המסדיר שיתוף פעולה רב-צדדי בתחום אכיפת חוקי ניירות ערך במסגרת ארגון IOSCO, המשמש כלי מרכזי לרגולטורים של ניירות ערך בעולם במלחמתם במניפולציות והפרות חוצות גבולות. במהלך השנים שחלפו מעת שעוגן ההסדר המאפשר את שיתוף הפעולה הבין-מדינתי נערכו שינויים בדין הישראלי ובאופי שיתופי הפעולה הבין-לאומיים. הצעת החוק נועדה להתאים את החקיקה הישראלית לשינויים האמורים ולאפשר יישום טוב ונכון יותר של מזכר ההבנות ושל שיתופי הפעולה המתקיימים מכוחו. תיקון החוק עתיד להוות נדבך חשוב נוסף במיצובו של שוק ההון בישראל כשוק מתקדם, במשיכת השקעות זרות לישראל וביכולת האכיפה בשוק ההון המקומי. אבקש מכם, חברי חברי הכנסת, לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. אנחנו פותחים את הדיון בהצעת החוק. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת מיכל רוזין – איננה; חברת הכנסת רויטל סויד – איננה; חברת הכנסת תמר זנדברג – איננה; חברת הכנסת זהבה גלאון – איננה; חבר הכנסת אראל מרגלית – איננו. חבר הכנסת דב חנין, מוותר? בוא תעלה. חשבתי, ככה, לרוץ במהירות. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> שדב חנין יוותר? יש לו חום? <איתן כבל (המחנה הציוני):> כל עוד משיח צדקנו לא יגיע, דב חנין – – – <קריאה:> יש עבודה, תגיד להם. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דב חנין, שלוש דקות לרשותך. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מה נשאר לו לאדם? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שידבר על החוק. דב'לה, תתייחס לחוק. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני אתייחס, אני אתייחס. אדוני סגן השר, אני רוצה שתקשיב. יש לי דבר חשוב להגיד לך. אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, חברי כנסת נכבדים, החוק שעומד בפנינו, חוק ניירות ערך, הוא חוק שמחייב – אדוני סגן השר, אני באמת רוצה גם להפנות נושא מסוים אליך. החוק שבפנינו הוא חוק שיש לי הרבה מאוד הערות והרבה מאוד ביקורת עליו, אבל בגלל מסגרת הזמן הקצרה כאן במליאה, אני מעדיף, אדוני היושב-ראש, להביא את ההערות האלה בצורה מפורטת בדיון הוועדה. אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות שנמצא אתנו כאן סגן שר האוצר. אדוני סגן השר, אני יודע שאתה מאלה שמחויבים, וגם היית מחויב בעבר, למאבק נגד גורמים בעייתיים, שגם מזהמים את הסביבה וגם שודדים את הקופה הציבורית. ואני רוצה להעלות בפניך סוגיה שקשורה לקטגוריה הזו, ונמצאת, כפי שאני מבין היום, באחריותכם, באחריות משרד האוצר. אני מתכוון לחברת קצא"א. חברת קצא"א היא, כמו שאנחנו יודעים, אחת המזהמות הגדולות בארץ; אחראית לכמה וכמה פיצוצים בצינור שמוביל נפט או חומרי דלק מאילת לים התיכון. והחברה הזאת, כך אני מבין, נמצאת בתחנה שבה – אדוני סגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אתך, אני אתך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> יפה. – – – שבה היא מבקשת להאריך את הזיכיון שלה. אז קודם כול, אדוני סגן השר, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ומעל הבמה הזו לפנות אליך ולבקש ממך ומהממשלה שלא להאריך את הזיכיון של חברת קצא"א פעם נוספת. סוגיה נוספת, אדוני יושב-ראש ועדת האתיקה – אני רוצה לשכנע את סגן השר במשהו. לפי טענות שמגיעות אלי – אדוני יושב-ראש ועדת האתיקה ואדוני סגן שר האוצר – לפי טענות שמגיעות אלי, ואני רוצה להגיד את הדברים בזהירות, חברת קצא"א היום מוכנה לשלם לעיריות שנמצאות על הקו סכומי כסף לא מבוטלים כדי שהעיריות האלה לא יתנגדו להארכת הזיכיון. אני מבקש ממך – אדוני שר הפנים, אדוני שר הפנים, אני מנסה לשכנע את סגן שר האוצר, אולי הוא יבדוק את העניין. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> משוכנע, משוכנע. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני שמח שהוא משוכנע. אז אני אומר, קודם כול אני מעוניין לדעת, אדוני סגן שר האוצר, האם חברת קצא"א באמת משלמת לעיריות? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, כן. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כן משלמת לעיריות כסף – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – תמורת זה שהן לא יתנגדו להארכת הזיכיון? אני חושב שדבר כזה הוא חמור מאוד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה לא תלוי – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא, אבל זה באחריותכם. חברת קצא"א היא באחריות משרד האוצר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חברת קצא"א משלמת כבר הרבה שנים לאילת – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> משלמת לאילת. יפה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל בלי שום קשר לזכויות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני אומר לך, אדוני סגן השר, ואני מבקש שהטענה הזאת תיבדק, כי היא הגיעה אלי. ואני מבקש שהיא תיבדק על-ידך, כי אני יודע שאתה תיכנס לעומק הדברים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיכום. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> שתיבדק הטענה שחברת קצא"א משלמת כסף לעירייה, כדי שאותה עירייה לא תתנגד להארכת הזיכיון. אם כזה דבר קורה, אני חושב שהוא מאוד מאוד חמור ומאוד מסוכן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מאוד חמור. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> חמור מאוד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל זה לא נכון. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. חבר הכנסת טרכטנברג – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – רוצה? לא; עליזה לביא. נחמן שי, בבקשה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לסגן שר האוצר ולחברים האחרים פה, שבימים האלה בשקט-בשקט מתפתח איזה מודל חדש של הפרטה ושל חטיפה של נכס ציבורי. אני מדבר על ערוץ 98, הערוץ הקהילתי בכבלים, שהיה במשך שנים במה תוססת וערנית של מאות ואולי אלפי אזרחים ותיקים במדינת ישראל, שנהנו מאוד גם להפעיל, גם לייצר, גם להפיק וגם לצרוך ערוץ קהילתי. הערוץ הזה מקובל בכל העולם. אולי הוא לא הערוץ הכי מקצועי בעולם – זה ממש לא חשוב – אבל הוא ערוץ אותנטי, ערוץ שבא מן הלב, ערוץ שמשקף את חייהם של האזרחים הוותיקים, והכי חשוב – הוא נעשה על-ידם, לא על-ידי אנשי מקצוע בהכרח. לאחרונה יש לפחות 150 קבוצות כאלה בכל הארץ. קרוב ל-1,000 איש מייצרים ממש יום-יום את התוכניות ואת הסרטים שהם מראים בערוץ הקהילתי. כך הם משקפים את חייהם, כך הם חולקים את חייהם עם קבוצות רחבות יותר באוכלוסייה. ערוץ יוצא מן הכלל, יפה. עלותו כמעט אפס. ממש אפס. אבל במדינת ישראל של 2016, משרד האוצר או משרד התקשורת או כל גוף ממשלתי אחר הלוא מתחרה איך הוא יכול לגזול את כבשת הרש; איך הוא יכול לקחת את הדבר הכי קטן, הכי לא חשוב ציבורית, אבל שיקר לאנשים רבים שעוסקים בכך. זה בדיוק מה שעושים. ועכשיו, בימים האלה, כשיושבת הוועדה הציבורית שכל תכליתה היא להקל על הכבלים והלוויין, שהם, מה-זה דינוזאורים תקשורתיים, שמשאביהם הכספיים בלתי מוגבלים, שגובים מאתנו, כידוע, סכומים מאוד גבוהים, ומשרד התקשורת לא מצליח להוריד את הסכומים האלה, אז לפני כמה חודשים הורידו את השידור האזורי. היו חמישה אזורים בארץ, היו חמש מהדורות מקומיות. וגם אז זה היה איזה שיקוף של חיי אותם אזורים. הצליחו באיזה מהלך ככה מורכב למחוק את זה מלוח המשדרים. הערוץ הזה מת. עכשיו עושים אותו דבר גם לערוץ הקהילתי, ערוץ 98. היוזמה הולכת ומתבשלת, כמובן בחדרי חדרים, כדי שהכנסת לא תקפוץ, אולי זה יקלקל להם משהו. עובדים על זה בשקט, או-טו-טו יודיעו שהחליטו למחוק את הערוץ הזה. מאות ואלפי אזרחים ותיקים במדינת ישראל יקבלו עוד פעם סטירה קטנה על הפרצוף. ומה המסר? לא אכפת לנו מכם, לא מעניין אותנו מה אתם עושים, לא אכפת לנו מה החיים שאתם חיים בארץ הזאת, אתם פשוט לא מעניינים אותנו. אתם כבר פנסיונרים, כן? פנסיונרים זה כבר לא מעגלי החיים. זה לא יהיה כך, אני אומר לכם. אנחנו, האנשים שמעורבים בשדולה של הגמלאים והגמלאות – וכל אחד מכם כדאי שיפקח אוזניים ועיניים, כי היום זה הם, ומחר זה אתם. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת יוסי יונה. איציק שמולי, יעל כהן-פארן, אורן חזן, ישראל אייכלר, קסניה סבטלובה. אה, אורן חזן, בבקשה. בבקשה, אדוני. יש לך עד שלוש דקות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברותי, חברי, חברי הכנסת, אני רוצה לחרוג רגע מהנושא ולדבר על ענייני דיומא דחופים. מחר ייכנס לתוקפו הנוהל החדש בהקשר של גידול זקנים בצה"ל. כאילו לא מספיק הדבר שהפכנו את רחבת הכותל – או לפחות אנחנו בדרך להפוך את רחבת הכותל – לכזו שבחלקה מנותקת לחלוטין מכל ההיסטוריה שלנו, המורשת שלנו, שלא לומר מלב-לבו של העם היהודי, הרי שצריך לעשות כך גם בצבא, שכן מה יותר קל מלשנות את סדר-היום ולקדם מדינה שמפרידה בין דת למדינה, אם לא דרך הצבא? טבע אז בשעתו פרופסור אסא כשר, כי עם בונה צבא ובונה עם – רק רציתי לראות שאתה מקשיב לדברי. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> זה לא הוא אמר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אז מתקנים אותי. מי? אז עבדו עלינו בקורס קצינים, כי בקורס קצינים – – – <קריאה:> זה עוד לא היה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אז חביבי, בקורס הקצינים שלי – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> איזה ציוץ – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – היה שלט גדול באודיטוריום – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אורן, איזה ציוץ – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – עם הציטוט והשם שלו מתחת. אז אני מפנה אליך, ללכת לבה"ד 1 ולתקן את המעוות. אגב, לדעתי יש לי גם צילום – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מזכיר לך, אורן, שהוא היה מפקד בה"ד 1. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בסדר, בגללו אני נשפטתי בפעם הראשונה בצבא, כשהוא בא להרצות בבה"ד 1, בקורס הקצינים שלי. אבל בואו נהיה רגע רציניים. המהלך הזה, של איסור גידול זקנים בצבא בלי היתר מיוחד, אחרי שבאמת נבדוק לתוך לבו ונפשו של כל חייל – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> שטרן, אמרת לו שזה אתה קבעת את זה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> רק דקה, אני הסברתי שבדקתי – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לא, המביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא לא, אל תדאגי. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אם כבר הזכרת משפט – – – הוא יושב פה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש לי עוד דקה לדבר, אני אביא הרבה גאולה לעולם, סבלנות, יקירתי. אני רק אומר, זו הייתה הדרך שלי לבדוק שחברי חבר הכנסת אלי ערני. וזה עבד. נחזור לעיקר. אני רוצה לנצל את הרגעים הנוספים שנותרו לי, המעטים שנותרו לי, כדי להגיד: חברים, די, מספיק. המאבק הזה, שבו אנו פעם אחר פעם עושים הכול כדי להתנתק מזהותנו, כדי להתרחק מההיסטוריה שלנו, שלא לומר לבטל את עצם היותנו יהודים כאילו אין לזה שום משמעות – די. הדבר הזה הוא פשוט לא נורמטיבי. אני זוכר את עצמי בצבא – אני לא חובש כיפה לראשי, לא שומר את כל התורה והמצוות, אבל יש דברים שאני מקפיד לעשות שנה אחר שנה, פעם אחר פעם, בחגים, במועדים מיוחדים, ולצורך העניין, גם בספירת העומר. אז מה, היום חיילים שרק רוצים לשמור על אותם סימני עד, שמעידים על עצם היותנו העם היהודי שמקומו כאן בארץ-ישראל לדורות, גם עליהם נוותר? חברים, אסור שכך יהיה הדבר. ואני קורא למי שיכול לעשות – להתעורר, כדי לשנות את החרפה הזאת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תודה רבה. ורק במשפט אחד, יקירי, חבר הכנסת אלעזר שטרן, אני רוצה להתנצל בפניך על כך שגזלתי את אמירתך. אני רק אומר שוב, בקורס קצינים בבה"ד 1, כשאני הייתי – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אתה לא זוכר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זוכר מצוין. יש לי אפילו תמונה שם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תאמין לי – על זה אל תתווכח עם שטרן. על זה לא. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, אני אומר מה לימדו אותנו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כנראה על כל דבר אחר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אבל אנחנו נדסקס על זה אחר כך. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לצוער אורן חזן. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – היה או לא היה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא לא, אני נוטה להאמין לשטרן, שהיה מפקד הבה"ד לפחות בתקופתי. אייכלר – מוותר. סבטלובה. בר-לב. עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני, יש לך עד שלוש דקות. אחריו – חברי הכנסת חסון, תומא סלימאן ועוד. בבקשה, אדוני. לרשותך עד שלוש דקות. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני אקריא כותרת: צעיר יהודי תקף שוטרים סמוך למסגד אל-אקצא ונעצר. סמוך לשער הכותנה הבחינו שוטרים בצעיר בדרכו למסגד אל-אקצא. השוטרים ביקשו לבדוק אותו טרם כניסתו לשטח המסגד, והוא בתגובה תקף את השוטרים באגרוף והחל בקריאות נאצה גזעניות. השוטרים השתלטו על החשוד והובילו אותו לתחנת המשטרה. החשוד, ככל הנראה יהודי, ללא תעודה מזהה, התפרע בתחנה ותקף בשנית את השוטרים, שהשתלטו עליו. זו הכותרת הראשונה. הכותרת השנייה: תושב טייבה תקף שוטר שעצר אותו, ונורה למוות. מדובר בצעיר בשם סנד חאג' יחיא, תושב היישוב שלי, טייבה, קרוב משפחה שלי. באו, ירו בו ברגליים, ואחר כך בפלג העליון של הגוף שלו, מטווח כמעט אפס, ווידאו הריגה. כשמדברים על אפרטהייד, אומרים: למה אתם מדברים כך, ואתם מגזימים. אז אני אומר, אם זה לא אפרטהייד, מה זה יכול להיות? לכן הרצח – ואני קורא לזה רצח – של סנד חאג' יחיא, אסור שנעבור לסדר-היום על זה. אני מבקש ואני דורש שתהיה חקירה חיצונית, שהנושא הזה לא ייחקר על-ידי מח"ש, כי יש לנו ניסיון מר מהחקירות של מח"ש; מח"ש מטייחת את החקירות כל עוד מדובר בערבי שנהרג או שנרצח, וסוגרים את התיקים. יש לנו הרבה דוגמאות. אפילו חלק מהן – הם פרסמו שהם השתכנעו שהשוטר אשם, אבל הם חשדו שאולי לא יוכלו להוכיח את זה בבית-משפט ובית-המשפט לא יאשר את זה. הקשר של המשטרה אלינו כאזרחים ערבים – אסור שימשיכו להתייחס אלינו כלאויבים. אנחנו אזרחים, ומגיע לנו לזכות בשוויון, בביטחון ובהרגשת ביטחון כמו כל אזרח. הרצח של סנד חאג' יחיא היה אפשרי – אפילו אחרי שנטרלו אותו וירו ברגליים היו יכולים לעצור אותו והיו יכולים להביא אותו למשפט. העניין הזה, להמשיך במשפטי שדה וברצח בדם קר נגד אזרחים ערבים, אסור שזה יימשך, ועל המדינה ועל המשרד לביטחון הפנים לקחת את הנושא לידיים, אחרת – אנחנו לא רוצים להגיע למצב שנגיע לתקופה של אוקטובר 2000, וכולם זוכרים. ועדת החקירה פשוט אמרה את דברה, ועד היום לא רוצים להסיק מסקנות במשטרה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חבר הכנסת יואל חסון. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חברת הכנסת נחמיאס ורבין, בבקשה. אחריה – אמיר אוחנה; אינו נוכח. אחריה – חבר הכנסת שלח. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, לפני שעה קלה הסתיימה האזכרה של ראש הממשלה אריאל שרון, אותו ראש ממשלה שבחר להתנתק מעזה באופן חד-צדדי, בלית ברירה. כן, בלית ברירה. אני, שצפיתי בתמונות של ההתנתקות בכאב גדול וראיתי את המפונים מבתיהם ובכיתי יחד אתם, הבנתי שאין ברירה. עמד כאן לפני שעה קלה ראש הממשלה ואמר שההתנתקות מעזה הגבירה את הטרור. ההתעלמות המוחלטת, המחיקה של 2001–2005 מההיסטוריה הישראלית היא פשוט שערורייה. לא יכול להיות שאנחנו נתעלם. גם אלה מאתנו שכואבים את הפרידה של המתנחלים מגוש-קטיף, לא יכול להיות שנתעלם מהפרק הזה בתולדותיה של ישראל; לא יכול להיות שנשכח את האופן שבו שדרות הותקפה מדי יום על-ידי רקטות; נתעלם מהדבר הזה כשאנחנו דנים בהתנתקות. צריך להפיק לקחים מההתנתקות, זה ברור, אין פה שאלה בכלל, אבל לא יעלה על הדעת שנבוא ונאמר רק את מה שנוח לנו בהקשר של ההתנתקות. זה פשוט לא מתקבל על הדעת. הטרור מעזה התחיל הרבה לפני; את ההפרדה צריך להמשיך ולבצע. קשה ככל שתהיה, זאת הדרך היחידה להבטיח את עתידנו כמדינה יהודית ודמוקרטית. וגם אנחנו, שחשבנו שצריך לצאת מעזה בהסכם, מבינים ואומרים גם היום שצריך למצוא את הדרך להבטיח את ביטחונה של ישראל. וכל מי שמפחד לדון בפרק הזה בתולדותיה של ישראל, בין 2001 ל-2005, מתכחש למציאות הקשה הזאת, ויותר מכך – מתכחש למציאות היומיומית ברחובותינו. יושבת כאן חברתי חברת הכנסת שולי מועלם, ואנחנו מדברות הרבה על מה שקורה בצומת גוש-עציון. לא יכול להיות שאנחנו ניתן לטרור להימשך בצורה כזאת ונחשוב שזאת המציאות היומיומית של אזרחי ישראל, בשום פנים ואופן לא יעלה על הדעת. אז עם כל הלקחים שצריך להפיק מההתנתקות, ועם כל הקושי שמתלווה להסכם חד-צדדי, את הגדר שהתחילו להקים – אגב, מי שהתחיל להקים את הגדר בשנת 2004, אם אינני טועה, היה חברנו חבר הכנסת לשעבר דני עטר, היום יושב-ראש קק"ל, שנסע לאמריקה וגייס משאבים בעצמו כדי להתחיל להקים את הגדר. גם את זה נוטים לשכוח. ומה עשתה הגדר הזאת? הורידה את הפיגועים באמת, באמת, באמת לאפס. זה לא כיף, זה לא נוח לחיות עם גדר. אני לא רוצה לחיות עם גדר, אבל אני רוצה לדעת שתושבי ישראל בטוחים ומובטחים, ואני רוצה לדעת שישראל תישאר יהודית ודמוקרטית. איך אתם עושים זאת? זאת השאלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חברת הכנסת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת עפר שלח. עפר שלח? איל בן ראובן; יעל גרמן; מירב בן ארי; דודי אמסלם. זוהיר בהלול. בבקשה, אדוני. ואחריו – חבר הכנסת מוזס. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל לרגע קט את המיקרופון הזה כדי להביע את שאט הנפש שלי, את בחילתי, את כעסי וזעמי על הידרדרותה של כנסת ישראל למדרון התלול בדרך לגיהינום. לא יכול להיות שחוק 90 החתימות לא יזעזע את אמות הספים של הדמוקרטיה הישראלית. יש זרמים בבניין הזה שרוצים לקחת אותנו למקומות בלתי רצויים ולהפוך את ישראל הדמוקרטית לישראל מונרכיסטית – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> היהודית והדמוקרטית, חבר הכנסת. היהודית והדמוקרטית. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אני לא רגיל שמשסעים אותי. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אנחנו יודעים שאתה לא רגיל, אבל בכל זאת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תני לחבר הכנסת בהלול לסיים את דבריו. תודה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> המדינה הזאת יהודית ודמוקרטית. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אני מתנצל בפנייך, אני לא רגיל שמשסעים אותי. באמת. אנא ממך – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אינני משסעת אותך, אני רק מתקנת אותך. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> יש לי חוט שני שאני שוזר אותו בעמל אינטלקטואלי לא קטן, ואת מפריעה לי. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אוי אוי אוי. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> עם כל הכבוד, אפשר להמשיך? אנחנו פוגעים בעצמנו ברגליים בעובדה שכנסת ישראל חוברת לחוקים הדרתיים, שיש בהם אפילו משהו כמו טיהור אתני – את הערבים רוצים להרחיק מכנסת ישראל בפעילות קונסיסטנטית, גזענית, הדרתית מאין כמותה – כאשר לא ראיתי שהבניין מזדעזע, לא ראיתי שאנחנו, חברי הכנסת, חשים שהאדמה בוערת בלבה הטקטונית התחתונה מתחת לרגלינו, וכנסת ישראל הופכת במחי יד לפרלמנט שדומה יותר לזה שבמדינות עריצות, מדינות חד-כיווניות. כנסת ישראל אמורה לייצר במרחבי המזרח התיכון משהו אחר. אני ערבי פלסטיני אזרח מדינת ישראל. אני גם גאה בעובדה שיש לי בתעודת הזהות שלי, מר יעקב פרי, גם פרגרף ישראלי. הנקודה הישראלית בתעודת הזהות שלי חשובה מאין כמותה, כי אני ישראלי, אני גם נולדתי בישראל, ילדי גדלו כאן. אני חושב שהעניין הזה של הישראליות הרופפת בתעודת הזהות שלי קיבל היום משנה תוקף כאשר ועדת החוקה, חוק ומשפט, בהכרעת דין בלתי דמוקרטית בעליל, החליטה שיש אפשרות להרחיק מהכנסת חברי כנסת ב-90 חתימות. למי הוא מיועד? באמת, מה אנחנו ניתמם? מדוע אנחנו מיתממים? הרי זה מיועד לערבים, זה מיועד להרחיק מכנסת ישראל, בפעולה אנטי-דמוקרטית, בפעולה שיש לה גוון של טיהור אתני – להרחיק את הישות הערבית בתוך כנסת ישראל. להזכירכם, אחד מכל חמישה במדינת ישראל הוא ערבי; אולי בעוד עשר שנים שניים מכל חמישה יהיו אזרחים ערבים. האם אתם מדמים בעיני רוחכם כנסת דמוקרטית במגדל השן הכי מוסרי במדינת ישראל – כך לפחות התיאוריה, כך לפחות שיעורי האזרחות מספרים לנו – שיכולה להתקיים בלי פסיפס אתני מרתק? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסכם. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> כמשפט סיום, אדוני היושב-ראש, מה שאנחנו עושים, אנחנו הופכים את כנסת ישראל לא לקרקס, אלא למקום בלתי מוסרי, למקום שצריך לשבת על המדוכה מחדש ולבדוק האם זו הכנסת הפרלמנטרית, בעלת הגוון והמהות הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחבר הכנסת בהלול. חבר הכנסת מוזס. טלב אבו עראר. איתן ברושי. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> מוותר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אחמד טיבי. אלעזר שטרן. אלעזר שטרן? עבדאללה אבו – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני כן. אני כן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה כן? בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> מה יש לך עוד להגיד לאומה הישראלית? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הוא רוצה להבהיר את הוויכוח עם חזן, מי צודק. <משה גפני (יהדות התורה):> לא חשבתי – – – אני יוצא. אני יוצא. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אם אתה יוצא, אין לי מה להגיד, גפני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> נהיה פה פופולרי בשבועות האחרונים לעלות לדוכן כאן ולתקוף את צה"ל או את הרמטכ"ל על כל החלטה. הפעם זה באמת על החלטה טריוויאלית, ברורה כל כך, הנושא הזה של זקנים. אני מציע לנו – ולכן אני לא אנקוט כאן עמדה לתוך הסיפור – תניחו לצבא, אל תעשו מכל החלטה בצבא מלחמות בין דתיים לחילונים, בין יהדות ללא-יהדות; תסמכו על המפקדים בצבא, אלה שהולכים עם כיפות ואלה בלי כיפות, ויש שם היום הרבה יותר כאלה שהולכים עם כיפות מאשר פעם. אין בצבא שום דבר שהוא נגד היהדות. מי מגדל זקן ומי לא מגדל זקן – זה בכלל לא קשור ליהדות. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת שטרן. אחרון הדוברים, עבדאללה אבו מערוף, ולאחר מכן אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה, אדוני. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד נציגי הממשלה באולם, אנחנו כאן מדברים על חוק ניירות ערך, וסגן שר האוצר הציע את חוק ניירות ערך. לאזרח הפשוט שרוצה לחיות בכבוד עם משכורת, שיכול לשלם לרווחה, לבריאות, לילדים, לחינוך, לטיולים. מה זה נייר ערך? מה זה? מישהו יודע מה זה הדבר הדמיוני הזה? הכנסת מחוקקת חוק על ניירות ערך – מה התועלת של האזרח הפשוט מנייר ערך? מישהו יכול להסביר? אפילו בהסבר של סגן שר האוצר אני לא שוכנעתי שצריך חוק כזה בכלל, שצריך להיות סחר-מכר ממשהו דמיוני של ניירות ערך. כמה אזרחים איבדו את כל רכושם מהדבר ההזוי הזה, הימורים? אם זה היה נעשה לטובת המדינה, לטובת קופת המדינה באיזו צורה, כמו שעושים במדינות הסקנדינביות, וזה חוזר בדרך אחרת מקופת המדינה לטובת האזרח, יכול להיות שאפשר לתמוך בסחר הזה, בסחר ההזוי, בסחר הדמיוני של הכסף, של הנייר הזה. אבל, כמובן, זה הכול נבלע על-ידי הטייקונים והתספורות שישנן תמיד – כל זמן-מה יש לנו תספורת של איזו חברה, של איזה טייקון, והאזרח הפשוט משלם עבור זה. לכן אני מציע לכנסת לא רק לא לתמוך בחוקים של ניירות ערך, אלא לא לחוקק ולא ליזום כאלה חוקים ולבטל את כל הסחר הזה שהוא לא לטובת האזרח. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. אנחנו, אם כן, חברות וחברים, עוברים עכשיו להצבעה על הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 59) בקריאה ראשונה. נא להצביע. מי בעד ומי נגד הצעת החוק? בבקשה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – 3 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 59), התשע"ו–2016, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 36 בעד, שלושה מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 59) – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> – – – <קריאות:> – – – <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> רגע. – – עברה בקריאה ראשונה ותעבור להמשך הכנה בוועדת הכספים. אנחנו מוסיפים את אלעזר שטרן, סלומינסקי, וקנין – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> הצבעתי ולא נקלט – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר גמור. אז, וקנין, נבדוק את זה, אבל נוסיף את הצבעתו של וקנין שהצביע בעד. עוד מישהו? <נאוה בוקר (הליכוד):> אני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ונאוה בוקר. זה לא משנה כמובן את התוצאה, אבל הוספנו את זה לפרוטוקול. תודה רבה. ההצעה עברה ותמשיך להידון בוועדת הכספים בהכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק רשות הספנות והנמלים (תיקון מס' 4 והוראת שעה) (פטור ממס על כספים שיועדו להפקדה בקופת גמל מרכזית לקצבה), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1015); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק רשות הספנות והנמלים (תיקון מס' 4) (פטור ממס על כספים שיועדו להפקדה בקופת גמל מרכזית לקצבה), התשע"ו–2016. יציג את ההצעה סגן שר האוצר יצחק כהן, בבקשה. לאחר מכן נעבור לרשימת הדוברות והדוברים. <משה גפני (יהדות התורה):> צריך להחזיר אותו ליש עתיד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק רשות הספנות והנמלים (תיקון מס' 4 והוראת שעה) (פטור ממס על כספים שיועדו להפקדה בקופת גמל מרכזית לקצבה). מוצע תיקון בחוק רשות הספנות והנמלים, התשס"ד–2004, המסדיר את מבנה ענף השירותים בנמלים. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בירכתי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אמן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בחוק רשות הספנות והנמלים הוקמו רשות הספנות והנמלים, חברת הפיתוח והנכסים, חברות הנמל ותאגידים מורשים, אשר החליפו את רשות הנמלים שהייתה קיימת במועד חקיקת החוק. בחוק האמור נקבעו, בין היתר, הוראות שונות שעניינן זכויות עובדי רשות הנמלים לשעבר אשר עברו להיות עובדי חברת הפיתוח והנכסים או חברות הנמל. בין השאר, סעיפי החוק קובעים הסדרים בעניין ניהול קופות גמל מרכזיות לקצבה לצורך תשלומי הגמלה לגמלאי רשות הנמלים ולעובדי רשות הנמלים שהסדר הפנסיה שחל לגביהם הוא הסדר פנסיה תקציבית. ככלל, על הכנסה מכספים אשר הופקדו בקופת גמל מרכזית לקצבה יש פטור ממס, אך במועד חקיקת החוק טרם הושלם הליך הקמתן ואישורן של קופות אלה בשביל עובדי וגמלאי רשות הנמלים, ועל כן בסעיפים 49(ו) ו-64 לחוק נקבעה הוראת מעבר המאפשרת למנהל רשות המסים לתת פטור ממס על הכנסה המופקת מכספים המיועדים להפקדה בקופת גמל מרכזית לקצבה, כאשר זו תקום. הוראת המעבר הסתיימה בסוף שנת 2009, אך בשל מורכבות הקמתן של קופות גמל מרכזיות לקצבה, כאמור, טרם הושלם הליך הקמתן ואישורן של קופות הגמל לעובדי וגמלאי רשות הנמלים. אשר על כן, וכדי שניתן יהיה להשלים את הליך האישור ולאפשר לעובדים ליהנות מהפטור ממס אשר ניתן למי שכספי הגמלה שלו מנוהלים בקופת גמל מרכזית לקצבה, מוצע להאריך את הוראת המעבר ולקבוע כי יהיה ניתן לפטור הכנסות הנובעות מכספים המיועדים להפקדה בקופת גמל מרכזית לקצבה, אפילו בטרם עברו לקופה. כדי לתמרץ הקמתן של קופות מרכזיות לקצבה, מוצע לקבוע שפטור זה יוכל להינתן כל עוד קופת הגמל המרכזית לקצבה מוקמת עד סוף שנת 2018, כאשר לשר האוצר תינתן הסמכות להאריך את המועד האמור בעוד שלוש שנים. אשר על כן, אבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה, והואיל ומדובר בנושא מיסוי, להעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני סגן השר כהן. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. מיכל רוזין. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> רויטל סויד; יוסי יונה; תמר זנדברג; זהבה גלאון; אראל מרגלית. דב חנין, בבקשה. אם יש מישהו שרשום ורוצה כבר להסיר את שמו במזכירות, יעשה את זה אולי לפני, וכך לא נקריא את שמו – אבל אני חייב להקריא את כל השמות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, רבותי השרים שאינם – אין שרים. מה יהיה? יש ממשלה בישראל? <יעקב פרי (יש עתיד):> דב, אנחנו שומעים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש, יש פה שר. יש שר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> יש שר? <קריאה:> איילת שקד פה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> השרה שקד פה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> השרה שקד, למה את נחבאת אל הכלים? <שרת המשפטים איילת שקד:> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה, תודה. אדוני היושב-ראש – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת כדי לפנות אליך כחבר בנשיאות הכנסת ולבקש ממך ברמה הפורמלית למנוע בשבוע הבא מעשה חמור, שלדעתי עובר על כללי ההתנהלות בכנסת. תגיע אליכם לקראת השבוע הבא הצעת חוק שמתיימרת להיות הצעת חוק מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט. אכן התקיים דיון בהצעת חוק הזאת, אלא שיושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת סלומינסקי, סירב לקיים דיון על כל אחד ואחד מהסעיפים של הצעת החוק שהוא ביקש לקדם, ואישר אותם, אדוני היושב-ראש – אדוני סגן המזכירה, אני פונה ליושב-ראש כחבר הנשיאות ומבקש ממך להעלות את הנושא באופן רשמי בישיבת הנשיאות. הדבר הזה שבו ועדה כאילו יוזמת הצעת חוק אבל בפועל לא מקיימת בכלל דיון באף אחד מסעיפי החוק הוא דבר חמור, ולמיטב ידיעתי חסר תקדים בכנסת. יש הבדל גדול בין הצעת חוק שמגיעה לכנסת כהצעת חוק טרומית, שאני כחבר כנסת ניסחתי, הבאתי בפני הוועדה, והוועדה יכולה לאשר אותה מקשה אחת ולא לדון בכל הסעיפים בקריאה הראשונה – זה קורה. גם זה לא רצוי, אגב, אבל זה קורה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> רגע, זה לא – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> זה לא דומה למצב שהוועדה עצמה יוזמת את הצעת החוק. כשהוועדה יוזמת של הצעת החוק, מוטלת עליה החובה – בוודאי בהצעת חוק חוקתית – לשקול כל אחד ואחד מהסעיפים בנפרד, ולקיים דיון ענייני ורציני בכל אחד מסעיפי החוק בנפרד. אני יודע שהנשיאות פועלת לפעמים לפי יוזמות של הקואליציה, אבל תפקידה הראשון של הנשיאות הוא להגן על כבודה ועל מעמדה של הכנסת. יכול חבר הכנסת סלומינסקי לקדם בוועדת חוקה את הצעת החוק שלו, אין שום בעיה, אבל אם הוא רוצה שזאת תהיה הצעת חוק מטעם הוועדה, הוא חייב לאפשר לוועדה דיון ענייני בכל אחד מהסעיפים, ולאחר שיהיה דיון כזה אפשר יהיה לקרוא להצעה הזאת – לאחר שהוועדה תאשר אותה – הצעה מטעם הוועדה. אני פונה אליך, אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, חבר נשיאות הכנסת, תמנעו את ההתבזות הזאת. אין שום סיבה שבהצעת חוק חוקתית לא יתקיים דיון ענייני, על כל סעיף וסעיף, בסופו של כל סעיף או בסופו של הדיון תתקיים הצבעה, לאחר שהתקיים דיון על כל אחד מהסעיפים. כל דבר אחר הוא לעשות את הרעיון הזה פלסתר – שוועדה של הכנסת מקדמת הצעת חוק כהצעת חוק מטעם הוועדה. זכותו של חבר הכנסת סלומינסקי להגיש הצעת חוק פרטית, ואז אם היא תעבור בקריאה טרומית היא תגיע לוועדה והוא יכול לנהוג בה כמו בכל הצעת חוק פרטית אחרת. אם זו הצעת חוק מטעם הוועדה, חייב להיות עליה דיון בכל אחד ואחד מסעיפי החוק. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. מיקי לוי; עליזה לביא; נחמן שי; איציק שמולי; יעל פארן. אורן חזן – בבקשה, אדוני. יש לך עד שלוש דקות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> שקלתי לוותר על הזכות, עד ששמעתי את דבריו של עודה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברותי וחברי חברי הכנסת, שמעתי את דבריו של איימן עודה, יושב-ראש הרשימה הפלסטינית המשותפת, שטוען שבכנסת ישראל יושבים כאלה שרצחו ערבים במו-ידיהם. אני רוצה להגיד לכם שאני גאה לשבת בכנסת שבה ישבו אנשים שאנחנו רק יכולים להגיד להם תודה על מה שעשו, שבזכותם כולנו, כולל אתם, יכולים לישון יותר טוב בלילה. לידידי יעקב פרי, חבר הכנסת, על הגבורה; לחברי היקר, חבר הכנסת דיכטר, שאני רק יכול להיות גאה על הזכות שניתנה לנו, על שעשית את שעשית. אני גם רוצה להגיד לאיימן עודה, שפעם אחר פעם אני לא מוצא אותו במליאה, שנראה לי שהוא, יש לו הזכות להגיד תודה – איך אמרו לי לפני כמה רגעים? – שכנראה הוא לא היה טרוריסט מספיק, שלא הגענו גם אליו. חברים, כל מי שיעז לכוון אצבע, ולו הקטנה ביותר, לעבר מדינת ישראל, דמו בראשו – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> מה שאתה אומר זה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – דמו בראשו. אמרנו בעבר: לטרור אין גיל, לטרור אין צבע, אין מין. טרור הוא טרור, ואת הטרור אנחנו לא רק נחסל – אנחנו מחסלים, חיסלנו בעבר, נחסל גם בעתיד. אני טוען, חברי – מצחיק אחרי הדברים שהוא אמר לקרוא לו עוד "חברי", אבל בסוף אני, בניגוד אליהם, זוכר שכולנו בני-אדם – אז, חברי עודה, אני תוהה אם אתה תשכיל לעצור לרגע ולהפנים ולהבין שהמעשים שאתם עושים והדרך שאתם מובילים, מובילים לא אותנו לאבדון – מובילים אתכם, אותך ואתך חבריך כאן בכנסת ברשימה הפלסטינית המשותפת, ואת חבריך הפלסטינים, שאט-אט הולכים ומאבדים את עצמם לדעת – לא זהות, לא מגדר, לא דרך. הרי כבר אמרנו: ארץ-ישראל לעם ישראל ולא לישמעאל; ארץ-ישראל היא שלנו, ואנחנו לא נוותר עליה. כמו שאמרתי רק לפני רגע קל בלבד: מי שרק יעז לעשות, דמו בראשו. רק לפני כמה ימים נוכחנו לגלות שוב שעם ישראל חי, ועומר בבולגריה מת; לפני כמה חודשים נוכחנו לגלות שעם ישראל חי, וקונטאר מת. לא שיש קשר, חלילה וחס, אבל בסופו של יום, אם במקרה או בטעות או במתכוון, ביודעין או בלא ביודעין, מי שניסה לכוון אצבע כלשהי, שלא לומר פגע בשערה מראשם של ישראלי וישראלית, אבל מעל הכול יהודי ויהודייה – אנחנו נדע ויודעים ונמשיך לדעת למצוא אותו. עודה, חבריו ברשימה הפלסטינית, חבריכם הפלסטינים, אם תמשיכו בדרך הזאת, כבר אמרנו לכם, נראה לכם את הדרך החוצה. בקצב הזה, לא רק מתוך הבית הזה, גם מחוץ לגבולותיה של מדינת ישראל. אבי דיכטר, חברי היקר, פרי, עמר – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – כל הגיבורים פה, אני רוצה לומר לכם תודה; ולחברים ברשימה הפלסטינית: לא עוד. תמשיכו כך – זה יעלה לכם ביוקר. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת חזן. חבר הכנסת אייכלר; סבטלובה; בר-לב – אתה רוצה להודות לחזן על ההכרה שהוא נתן לך פה? לא? חאג' יחיא, בבקשה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, לאורן חזן אין צורך להתייחס, כי חבל על הזמן וחבל על האנרגיה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אז למה אתה מתייחס? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אמרתי למה. כבוד היושב-ראש, היום היה דיון בוועדת הכלכלה בנושא המחטף שמשרדי האוצר והחקלאות רצו לעשות, הלינץ' שהתכוונו לעשות לחקלאים שמגדלים עצי זית, בנושא שמן הזית, והם נותנים אישורים לייבוא שמן זית מחו"ל. בדיון שאלתי: הרי מסיק הזיתים נגמר באוקטובר, נובמבר, אולי תחילת דצמבר. אז כל כמויות השמן שיש לנו בארץ – כבר כולם יודעים, והן לא קשורות להתקרבותו של חג הפסח. ואז הופתעתי לגלות שאין מחסור בשמן זית בארץ, אבל הם רוצים לייבא כדי להוריד את המחיר. פתאום דואגים לאזרחים ורוצים מחירים יותר נמוכים. אבל המחירים היותר-נמוכים האלה, הם פשוט מרסקים ודורסים את כל החקלאים, ובמיוחד החקלאים הערבים. נפגשתי היום עם חקלאים מבוגרים, בשנות ה-60 וה-70, שבאו במיוחד כי הם דאגו לפרנסתם. הם באו מעין-מאהל, הם באו מטורעאן, הם באו מהגליל, והם אומרים: תצילו אותנו, כי פשוט זו השלמת ההכנסה שלנו, ואם יורידו את המחירים האלה זה יהיה פחות ממחירי עלות. האם יש כוונה באמת לממשלת ישראל לרמוס את החקלאים האלה כדי להיטיב עם קבוצה קטנה של יבואנים? הטייקונים האלה, הם ישתלטו על החיים שלנו? בצע הכסף הזה, עד מתי אפשר לסבול את זה? לייבא שמן זית אך ורק כדי להיטיב עם הטייקונים. הרי אפילו אם חסר, יש עודף ברשות הפלסטינית, אלא אם יש גם החלטת ממשלה – כמו שאלקין היום התייחס באוניברסיטת בר-אילן – שהרשות הפלסטינית תתמוטט, תיעלם, וזה עניין של זמן ולא עניין של אם כן ולא. האם זו הכוונה, למוטט גם את החקלאים מבפנים? למוטט גם את הרשות הפלסטינית? ואיזה פלא: מדבר גם על מי שיכול לנצח את ה"חמאס", מי שנמצא בתוך הכלא, ברגותי. השאלה האם הוא באמת – הוא יודע מה הוא אומר? הוא יודע על מה הוא מדבר? ממשלה שפשוט לא מרגישה את הסבל של העם באה פתאום להיטיב, כדי להוריד מחירים. זו לא הורדת מחירים, זה חיסול, אלא אם הם חושבים גם ששטחי הזיתים – הופכים אותם גם לנדל"ן בשביל הטייקונים. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חבר הכנסת חסון; תומא סלימאן. נחמיאס ורבין – בבקשה, גברתי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> זו גברתי השרה פה? מי נמצא פה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כן, השרה נמצאת פה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> גברתי השרה, אדוני סגן שר האוצר, שראיתי אותו פה, הסיפור של פטור ממס על כספים שיועדו לקופת גמל מרכזית לקצבה הוא דבר מבורך. היום התקיים בוועדת הכספים דיון שיזם חבר הכנסת מיקי זוהר – וטוב שהוא יזם את הדיון הזה – בנושא התייבשות הבורסה הישראלית – "אסם", "איתוראן", "איזיצ'יפ", לפני שנה "מלאנוקס" – כל החברות האלה שנמחקות, נדמה לנו שהכול קשור לטייקונים, לאנשים עשירים; בורסה, חברות וחברים, האזרחים שיושבים בחוץ ומפקידים את כספם לפנסיה בקופות גמל ובקרנות ההשתלמות. אלה האנשים שנהנים או סובלים כשהבורסה מתייבשת. כשהבורסה, יש בה חברות טובות, יצרניות ערך – הן מייצרות ערך עבור כולנו. כשאנחנו שואלים את עצמנו מה ההשפעות של מחירי הדיור – גם זאת השפעה של מחירי הדיור. מחירי הדיור השפיעו על כך שאין אלטרנטיבה והבורסה לא נחשבת אלטרנטיבה. אין הנפקות של equity, יש רק הנפקות של חוב. ואני שואלת: מדוע מדינת ישראל לא יכולה להנפיק פרויקטי תשתית לאומית בבורסה? אתה יכול לדמיין, אדוני היושב-ראש, את האפשרות שאתה, והאזרחים בעיקר, היו שותפים בכביש 6? למה לא? הרי אין לזה שום סיבה. המדינה הרי מגייסת איגרות חוב בחוץ, בבורסה. כולנו צריכים – אגב, זה העוגן שלנו, זה העוגן של הפנסיה שלנו. למה שהמדינה, במקום ללכת לפרויקטי BOT, במקום ללכת לכל מיני סגירות פיננסיות מסובכות, לא תבנה את זה בצורה כזאת שכל הציבור יכול ליהנות מהפרויקטים האלה? הפרויקטים האלה נושאים תשואה, הפרויקטים האלה רווחיים לאורך שנים. זה הביטחון הפיננסי, זאת רשת הביטחון הפיננסית של אזרחי ישראל. הדיון בבורסה הוא לא דיון לטובת העשירים, והוא לא דיון לטובת הטייקונים, הוא דיון של אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל, בוודאי אלה שיש להם פנסיה. ועל אלה שאין להם פנסיה אנחנו צריכים להמשיך לדבר כדי לוודא שתהיה להם רשת ביטחון לעת זיקנה. אבל העובדה שהבורסה מתייבשת היא בעיה של כולנו. אנחנו חייבים לוודא – כיוון שאנחנו שוק קטן בהגדרה, וישראל לעולם לא תוכל להיות אטרקטיבית כמו השווקים בחוץ – אנחנו חייבים לוודא שאנחנו נותנים כלים אמיתיים ומשמעותיים כדי שאנשים, וחברות בעיקר, יבואו לכאן לגייס הון. ולא לגייס אותו רק באמצעות חוב, אלא באמצעות הנפקות ראשוניות. זה תמיד נשמע מסובך, זה נשמע רחוק מאתנו, אבל זה חשוב, חשוב מאוד. רשת ביטחון פיננסית. הגיעה העת שכולנו נהנה מפרויקטי התשתית הלאומית של מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת אמיר אוחנה. עפר שלח. יעל גרמן. מנו טרכטנברג. מירב בן ארי. עיסאווי פריג' – פריג' מדבר? אחריו – חבר הכנסת אמסלם, אם יהיה פה. חבר הכנסת בהלול. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברים – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – לא אתייחס היום לדיון המביש שהיה בוועדת החוקה, וה-9D-, המגולם בדמותו של יושב-ראש הוועדה, סלומינסקי, פעל שעות נוספות. אני רוצה להתייחס לדיון אחר, שהוא בעיני חשוב, שהתקיים היום בוועדת החינוך. חברים, תארו לעצמכם, היום התקיים דיון מהיר בוועדת החינוך לגבי עלות המים שהסטודנטים משלמים במעונות הסטודנטים בכל האוניברסיטאות. רק שאסבר לכם את האוזן, זה נושא לא במודה: כל סטודנט שגר במעונות הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב או באוניברסיטה העברית משלם לחודש 90 שקל עבור צריכת מים. חברים, מאז 2010 עד היום, כל סטודנט שגר במעונות, מגולם לו בשכר המעונות 90 שקל לחודש, צריכה שבית פרטי של שלוש-ארבע נפשות לא צורך. והאוניברסיטאות בשתיקתן ממשיכות את הניצול הציני של הסטודנטים. וזה לא נגמר שם, גם ארנונה וחשמל – גם ארנונה וחשמל. תקשיבו, חברים, פנה אלי סטודנט שיש לו מוגבלות. הוא אומר: אני גר במעונות, על-פי חוק מגיעה לי הנחה בארנונה, אני לא רשאי לבקש את זה. גם בארנונה סטודנט משלם יותר מכל אזרח אחר, וכנ"ל לגבי החשמל – משלם תעריף מסחרי ולא תעריף ביתי. ואז כל השנים דיברו על הורדת התשלום למעונות, ועל העזרה לסטודנט, אבל בדרך עקיפה דאגו שהסטודנט ימשיך לשלם מחיר מופקע, מחיר מופרז, מחיר שאתם לא מתארים לעצמכם. הפשע והגזל שקורים באוניברסיטאות נגד הסטודנטים – צריך להפסיק את זה. חברים, צריך להפסיק את זה. לשם כך – מפסיקים את זה דרך חקיקה, שסטודנט, צריך להתייחס אליו כלאזרח, ולא כלבעל עסק, שהולך לרכוש עסק. סטודנט שנגזל ממנו במשך שנים על שנים תשלום מים, חשמל, ארנונה, יותר מכל אזרח אחר – פשע כזה צריך לעצור, ואנחנו מחויבים להגיד את אמירתנו ולהתעורר. תודה, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת פריג'. חבר הכנסת אמסלם. בהלול. מוזס. אבו עראר. ברושי. טיבי. שטרן. אחרון הדוברים – איתן כבל. בבקשה. לאחר מכן נעבור להצבעה – כמובן, לפני זה יסכם סגן שר האוצר יצחק כהן, ואז נעבור להצבעה. בבקשה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רשם פרלמנטרי, חברותי וחברי חברי הכנסת – אדוני השר, אני לא רוצה לדבר על חקלאות, דיברנו היום חצי יום על החקלאות. אני דווקא רוצה לדבר על ראש הממשלה מנקודת מבט – אדוני סגן השר – נושא הביטחון. חבר הכנסת עמר בר-לב – מר ביטחון. זאת אומרת, זה עובר ככה, כלאחר יד. בואו נעזוב לרגע את נושא השלום – כן שלום, אין שלום, שלי, אבל דבר אחד כן הבטיחו לנו: שבביטחון אין על נתניהו. נכון, אורי, אדוני השר? נכון? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מכובדי רוצה להגיד משהו על קונטאר? <איתן כבל (המחנה הציוני):> נכון, אדוני? מה אתה רוצה – סליחה, מה – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני שואל, אולי יש לאדוני משהו חשוב. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני, זה יותר קטן ממצגת. זה יותר קטן ממצגת, אני רוצה להזכיר לך. וזה יותר קטן מסוריה, אני רוצה להזכיר לך. אז בוא נגיד ככה: מי שהלשון שלו זזה ללא הפסקה, זה לא מה שמעניין. אני אומר לך: אתה שיושב בממשלה הזאת על הכותרת של ביטחון – אין שלום, אתה מרוצה – ביטחון, למען השם, ביטחון, כשאנחנו מסתובבים ברחובות ואין ביטחון. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני מסכים שראוי לשיפור. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אין ביטחון. אתם, עם המפלגה הלאומית שלכם, שכל הזמן אומרים שאתם יודעים לתת את המענה – שום דבר. כלום. אני מנסה לחשוב, אם יצחק הרצוג – הרצוג היה, והמעט ממה שקורה היום היה קורה, הרי הייתם שורפים את הרחובות. והוא מכדרר את כולם, מר ביטחון – אדוני השר, זה עכשיו בעקבות הדיון? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני מתייעץ עם השרה מה לענות. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אתם עושים התכנסות סיעתית? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> כן. יש התקפה פרועה – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> ואני אומר את זה לכם, חבר הכנסת בר-לב, חברי, גם אנחנו נותנים לו את ההנחה בעניין הזה, כי בסופו של עניין, כוחו, גם בבחירות האחרונות, היה סביב העניין של הביטחון. כולם מסכימים שהוא כושל כמעט בכול, אין ויכוח. אף אחד לא מצפה ממנו לא בחברה, לא בכלכלה, אין ציפייה ממנו בשלום, אין ציפייה ממנו בחקלאות, אין ציפייה מכלום. אבל לפחות דבר אחד – אחד – שבתעודת השליש ייכתב: עבר לא בהצלחה יתרה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> התעמלות. <איתן כבל (המחנה הציוני):> התעמלות. שום דבר, כלום. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, צריך לעמוד כאן כל דיון ולהזכיר את זה: מה ראש הממשלה עשה למען הביטחון היום? תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת כבל. סגן השר לא מדבר. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק רשות הספנות והנמלים (תיקון מס' 4 והוראת שעה) (פטור ממס על כספים שיועדו להפקדה בקופת גמל מרכזית לקצבה) בקריאה ראשונה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 48 נגד – 6 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק רשות הספנות והנמלים (תיקון מס' 4 והוראת שעה) (פטור ממס על כספים שיועדו להפקדה בקופת גמל מרכזית לקצבה), התשע"ו–2016, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 48 בעד, שישה מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע כי הצעת חוק רשות הספנות והנמלים (תיקון מס' 4 והוראת שעה) (פטור ממס על כספים שיועדו להפקדה בקופת גמל מרכזית לקצבה), התשע"ו–2016 עברה בקריאה הראשונה, ותשוב לוועדת הכספים להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 74) (ביטול קובלנה), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1017); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנו עוברים להצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 74) (ביטול קובלנה), התשע"ו–2016. תציג את ההצעה שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד, ולאחר מכן נעבור לרשימת הדוברים. בבקשה, גברתי. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כנסת נכבדה, אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 74) (ביטול קובלנה), התשע"ו–2016. הצעת החוק תביא לביטול האפשרות הקיימת היום בחוק לפתוח בהליך פלילי כנגד אזרח על-ידי אזרח אחר ללא התערבות המשטרה ורשויות התביעה. מוסד הקובלנה מהווה חריג לתפיסת היסוד בדין הישראלי שלפיה אכיפת הדין הפלילי היא בסמכות ובאחריות המדינה. תפיסת יסוד זו נועדה להבטיח אחידות באכיפת הדין, מניעת התנכלויות וניהול מקצועי ומיומן של ההליך הפלילי. מתן האפשרות בידי אדם פרטי להעמיד אדם אחר בסיכון של הרשעה פלילית שתוצאותיה עלולות לשלול מהנאשם חירויות יסוד עולה כדי פגיעה בזכות להליך הוגן. זאת מכיוון שהליך הקובלנה הפלילית, בשונה מהגשת כתב-אישום על-ידי המדינה, אינו מותנה בכך שקודם להאשמת אזרח בביצוע עבירה פלילית תתקיים חקירה מספקת, ייאספו ראיות מספיקות, ואלו יועמדו לעיונו של הנאשם. אדגיש כי ביטול הקובלנה הפלילית אינו מותיר את האזרח ללא אמצעים מתאימים להתגונן מפני הפגיעה שבוצעה בו. ראשית, קיימת בפניו האפשרות לנקוט הליך אזרחי, שבו סיכויי ההצלחה של הנפגע לשכנע את בית-המשפט בקיומו של הנזק שנגרם לו גבוהים יותר, לנוכח דרישת ההוכחה הנמוכה ביחס לדרישת ההוכחה במשפט הפלילי, שהיא "מעבר לספק סביר". שנית, נותרת בידי האזרח האפשרות להניע את ההליך הפלילי על-ידי הגשת תלונה במשטרה, ואף לערור על החלטתה שלא להעמיד לדין, לפי סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי. מנתונים שנאספו בשנים האחרונות עולה כי מספר הקובלנות המוגשות מדי שנה הוא מועט – פחות מ-100 בכל שנה. נוכח האמור לעיל, מבקשת הממשלה לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, גברתי. אנחנו עוברים לרשימת הדוברות והדוברים. מיכל רוזין; רויטל סויד; יוסי יונה; זנדברג; גלאון; מרגלית. חנין, בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו מעוררת אצלנו כמה ספקות, ואני רוצה להעלות אותם בפניכם, עמיתי חברי הכנסת. מצד אחד, אין שום ספק שמוסד הקובלנה, לפחות כפי שהוא התפתח בשנים האחרונות, הפך להיות כמעט מוסד ריק מתוכן. אנשים לא משתמשים בערוץ הזה, והם לא משתמשים בערוץ הזה מסיבות מעשיות – הסיכוי של אזרח לנצח בקובלנה פרטית, כשמדובר בהליך פלילי, הוא לא גדול, ולכן אנשים בוחרים ללכת במקרים רבים בערוץ האזרחי, שגם מאפשר להם אולי סעד יותר ממשי: הם יכולים לקבל פיצוי, יכולים לקבל איזה סעד ממשי, וגם הסיכויים במשפט אזרחי לזכות הם כמובן גדולים יותר. מצד שני, הערוץ של הקובלנה הוא לפעמים הערוץ היחיד והאחרון שנותר לאנשים לנסות להפעיל את המשפט הפלילי. אני רוצה לתת לכם דוגמה מהחיים: אירועי אוקטובר 2000; נהרגו 13 אזרחים ערבים במדינת ישראל מירי ומפעולות של שוטרים. הפצע הזה נשאר פתוח. המחלקה לחקירות שוטרים, הרשויות החוקרות, מערכת המשפט של המדינה – כולם ביחד, בסופו של דבר, גרמו למצב שכתבי-אישום לא הוגשו. זה, אגב, לא המקרה היחיד. באוכלוסייה הערבית נהרגו בעשור האחרון לא מעט אזרחים מירי של שוטרים, מפעולות של כוחות ביטחון אחרים – אני מדבר על אזרחים בתוך מדינת ישראל – וכתבי-אישום לא מוגשים. מה אנחנו – איזה כלים אנחנו משאירים בידי האזרחים כדי לפעול במצב כזה? אני חושב, אדוני היושב-ראש, שהכלי של הקובלנה הוא אחד הכלים היחידים הבודדים המעטים האחרונים שנותרו לאותו אזרח שלא זכה למענה מרשויות המשפט הפלילי של המדינה, כדי להביא את מי שפגע בו בכל זאת למשפט פלילי ולהביא את הנושא להכרעתו של בית-המשפט. אני חושב שכלי כזה, בוודאי במציאות שבה אנחנו נמצאים, יש בו טעם, יש בו צורך, ולכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שזו תהיה טעות, בצורה כל כך גורפת ומוחלטת, לבטל את הכלי הזה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת חנין. מיקי לוי; עליזה לביא; מירב בן ארי – מוותרת. נחמן שי? נחמן שי, בבקשה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם דיברתי על הגזלה של כבשת הרש, של אותו ערוץ 98 שמיועד לאוכלוסייה מבוגרת, גמלאים וגמלאיות שנהנים מהערוץ הזה שלהם. אני רוצה לדבר עכשיו על מהלך נוסף בתחום התקשורת שהממשלה מבשלת בשקט, עוד פעם – קצת רחוק מהעין והאוזן הציבוריות, אבל אנחנו, כמובן, נפוצץ את זה. מתברר שהרפורמה המפוארת שהממשלה הייתה כל כך גאה בה ברשות השידור ובשידור הציבורי מתמוטטת לאט. מגדלים גבוהים מתמוטטים לאט, ככה, קורסים. זה מה שקורה. ובכן, לא רק שהממשלה לא עומדת בלוח-הזמנים שהיא קבעה לעצמה – את זה כבר אנחנו יודעים, ובקרוב נאריך לה את חיי הרשות הקיימת בפירוק בעוד חצי שנה, ואולי הממשלה רוצה עוד חצי שנה. בקיצור, החזון הזה רחוק מלהתממש. הוא כלל, בשעתו, החזון, במירכאות כפולות ומכופלות, גם את הטמעתה של הטלוויזיה החינוכית לתוך גוף הציבור המשותף. אמרו: למה להחזיק שני ערוצים? נכניס אותם ביחד; ואמרו שהערוץ החינוכי יהפוך להיות ערוץ לילדים, וכן הלאה. נגיד שהייתה פה איזו תפיסה מסוימת. אבל כל זה במדינת ישראל הרי לא מחזיק מים. מגיע שר חדש, יש לו דעה אחרת, ואופס – גם הרעיון הזה הולך לאיבוד. אז עכשיו אני רוצה לומר לכם, מתוך מה שנודע הערב, ששר החינוך נפתלי בנט החליט להתנגד לרפורמה הזאת. איך הוא מתנגד לה? קודם כול הוא רוצה להשאיר את הערוץ החינוכי, או הטלוויזיה החינוכית, מחוץ לרפורמה. הופ – רגל אחת מתוך שלוש הרגליים נעלמה. הוא רוצה להמשיך את הערוץ הזה, בדרכו, במקומו, באחריות משרדו, כמובן, כי מה פתאום משרד ממשלתי יוותר על ערוץ טלוויזיה? זה בכלל לא מתקבל על הדעת. הדבר השני שהוא רוצה זה להפסיק באופן מיידי את כל תוכניות האקטואליה של הטלוויזיה החינוכית. כל התוכניות האלה שאנחנו מכירים, הן היו חלק בלתי נפרד מהשיח הציבורי במדינת ישראל במשך עשרות שנים. אפשר לחלוק אם זה המנדט של הערוץ או לא המנדט של הערוץ, אבל זו הייתה במה, ועל הבמה הזו התנהל שיח ציבורי, ובדמוקרטיה, שיח ציבורי הוא חלק בלתי נפרד מהחיים הדמוקרטיים, מהשיח הדמוקרטי, מחילופי הדברים, מהדיאלוג שהציבור ער לו ומהווה חלק ממנו. ובכן, אומר בנט, לא רק שאני אשאיר את הערוץ הזה בידי, אני גם, בהזדמנות זו, מוציא ממנו, קוטע את תוכניות האקטואליה. לא יהיו בו תוכניות אקטואליה, יהיו בו רק תוכניות לילדים או תוכניות חינוכיות – אני עוד לא יודע בדיוק מה הוא מכין. זאת אומרת, אני אומר לכם, חברות וחברי הכנסת, מה שאנחנו צפויים לו עכשיו, שהערוץ הזה מפסיק את כל תוכניות האקטואליה שלו. זה לא רק מפני שזה "משרת" אותנו – זאת במה דמוקרטית חשובה במדינה שזקוקה לפלורליזם בשידור. מה עושה הרפורמה הזו? מצמיתה אותה, מצמצמת אותה, מקטינה אותה, בדרך לסתימת פיות מלאה. תודה, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת שי. איציק שמולי; חברת הכנסת פארן; חזן; אייכלר; סעדי; סבטלובה. בר-לב? בבקשה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת כבל דיבר כאן לפני כמה דקות על המצב הביטחוני במדינת ישראל, על ההידרדרות. אני לא בטוח שחבר הכנסת כבל שמע את הריאיון עם השר אלקין היום, שדיבר ואמר שהרשות הפלסטינית, זה רק עניין של זמן עד שהיא מתמוטטת, ומה שילך כאן בזמן שהיא מתמוטטת מבחינת טרור – מה שראינו עד עכשיו זה רק הקדימון למה שעומד להיות. אני שאלתי את עצמי שאלה, הלוא הליכוד וראש הממשלה אומרים שאין פרטנר ואין עם מי לדבר, אז אם אין עם מי לדבר, מה כל כך אכפת לשר לאלקין שאותו גוף שאתו אין מה לדבר הולך להיעלם – לדעתו? אני חושב שכל הסיפור הזה זה סיפורי סבתא, כמו שאומרים אצלנו, כמו שאמרו פעם. הממשלה הזאת לא עושה שום דבר בנושא הביטחוני, המצב הביטחוני במדינת ישראל הולך ומידרדר, אזרחי מדינת ישראל מרגישים שמצבם הביטחוני חמור לאין ערוך ממה שהיה לפני כמה חודשים. אני נפגשתי עם אחד הפעילים שלנו בראשון-לציון אתמול, והוא מספר לי שהבת שלו, בת קרוב ל-30, אמורה לנסוע לירושלים, והיא ממש מפחדת לנסוע לירושלים. לאן הגענו, שאזרחים מן היישוב מפחדים לנסוע לעיר ירושלים, לבירת ישראל, לבירת ישראל הנצחית? אז מה קורה פה? אז זאת הבעיה שלנו? הקדימון שמדבר עליו השר אלקין הוא לא קדימון לאירועי טרור יותר קשים ממה שחווינו עד היום. הקדימון הוא – מה שאנחנו רואים היום זה הקדימון למדינה אחת לשני עמים, זה הקדימון. הקדימון שאנחנו רואים היום ברחובות זה הקדימון לסוף החזון הציוני. אם מדינת ישראל תמשיך לפעול כפי שהיא פועלת, או יותר נכון, לא לפעול, לא לנקוט יוזמה בשום דבר – אנחנו במדינה דו-לאומית. אנחנו והפלסטינים מחוברים ככה כבר האחד בשני, לא ברור איפה אנחנו מתחילים ואיפה אנחנו מסיימים, איפה הם מתחילים ואיפה הם מסתיימים, וזו מדינה דו-לאומית. מדינה דו-לאומית שללאום אחד יש זכויות מלאות, ללאום השני אין זכויות מלאות, והתוצאה היא טרור, התוצאה היא אובדן הביטחון. זה מה שקורה, זה מה שצריך להדאיג את השר אלקין ואת ראש הממשלה, ולצערי, זה ממש לא מדאיג אותם, ואנחנו הולכים בעיניים פקוחות אל עבר התהום שממש כבר רואים מעבר לפינה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת בר-לב. חבר הכנסת חאג' יחיא, בבקשה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, בשבוע שעבר היו בחירות במועצה האזורית עמק-הירדן. שמעתי, התעניינתי, יש מועצה אזורית שיש בה 350 בעלי זכות בחירה, השתתפו בבחירות כ-50%, ומי שזכה זכה ב-60% מהקולות. זאת אומרת – – – <חיים ילין (יש עתיד):> איפה? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בעמק-הירדן. <חיים ילין (יש עתיד):> מה פתאום, לא יכול להיות. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> תשמע את הנתונים, זה ממה ששמעתי ובדקתי. הנתונים מדברים על ראש מועצה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> מה פתאום, יש שם 11,000 תושבים ו-8,000 בעלי זכות הצבעה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> 350, שמעתי, בדקתי, וזה הנתון. מי שזכה, זכה בכ-100 קולות. ויש מועצות אזוריות ויש אנשים – אני רוצה לעשות השוואה בין מועצה אזורית יהודית לכפר קיים, נהרס ב-1948 והוא קיים, הוא במרכז הארץ, כפר דהמש. בכפר דהמש יש יותר מ-700 תושבים, הרסו בו הרבה בתים, ועכשיו, ממש בימים האחרונים, זה מאתמול, יש עוד שישה בתים שהם בסכנת הריסה. השאלה: כבר אנשים חיים על האדמות שלהם ובנו את הבתים שלהם; הרבה שנים הם חיים שם, ואפילו יש המלצות להכיר בכפר הזה. הגיע הזמן שהממשלה תכיר בכפר הזה. אם לא, אז אפילו מועצת לוד – הוא יכול להיות חלק, הוא גם בתחום השיפוט שלה. אז שיהיה חלק מהמועצה הזאת ושיקבל את השירותים, ואנשים יוכלו לחיות, לבנות את הבתים שלהם, לחתן את הבנים שלהם. אני הגעתי לשלושה בתים שנהרסו לפני שבעה חודשים, ואני מדבר עם בעל-הבית, אחד הצעירים. הוא אומר: מכרנו את כל מה שיש לנו, לקחנו הלוואות, ואני במצב שכבר קבעתי שבעוד חודשיים אני מתחתן. הבית הזה הגיע עד מצב שהוא כמעט מוכן, ואותו ועוד שני מבנים הרסו, והרסו אותם שוב, והיום עוד שישה בתים, שהגיעו גם לערעור בבית-המשפט. הגיע הזמן להסדיר בחוק התכנון והבנייה את המצב הקיים, לקבוע כללים ולתת לאנשים לנשום, לתת לאנשים לחיות, כי כל פעם דוחפים את האנשים, דוחפים את האזרחים הערבים לפינה, הורסים. אתה לא מאשר לו – הוא כפר, הוא לא בית, הוא לא בית בודד; מה זה כפר של יותר מ-700 תושבים שהוא לא מוכר? איפה יש בעולם מושג כזה – כפר לא מוכר? איפה בעולם יש מושג כזה? הגיע הזמן להכיר בדהמש ולהכיר בכל הכפרים בנגב. במקום שהכירו בכפרים, זה היה אך ורק לטובת האזרחים ולטובת המדינה. תבדקו גם בצפון, במקום שהכירו. הגיע הזמן, עוד פעם, להתייחס לאזרחים הערבים כאל אזרחים, ולא כאל אויבים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת חאג' יחיא. חבר הכנסת חסון? תומא סלימאן? טלב אבו עראר? <חיים ילין (יש עתיד):> תבדוק עוד פעם את הנתונים – 11,000 תושבים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני אבדוק עוד פעם את הנתון. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> איילת נחמיאס ורבין? אמיר אוחנה? עפר שלח? יעל גרמן? יעל גרמן, את רוצה לדבר? <יעל גרמן (יש עתיד):> לא. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> טרכטנברג? עיסאווי פריג', רוצה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, בחוק הבא. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> דוד אמסלם? זוהיר בהלול? מוזס? ברושי? טיבי? שטרן? עבדאללה אבו מערוף, ואחריו – אחרון הדוברים, יוסף ג'בארין, ואז אנחנו עוברים להצבעה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השרה והשר, אנחנו מתנגדים לחוק הזה, שהוא חוק בעייתי ששולל מהאזרח הפשוט את האפשרות לפנות לערכאות משפטיות, שהערכאה המשפטית תחליט ותכריע בעניין – יכול להיות שזה מוצדק, לא מוצדק, בשביל זה יש בתי-משפט. אנחנו יודעים שהרבה פעמים התיקים נסגרים עקב מה שנקרא תירוץ – או מושג – שאין אינטרס לציבור, וכל מיני דברים אחרים. לכן, החוק הוא בעייתי מאוד, ולא דמוקרטי. לתת לבית-המשפט שיחליט אם לאזרח אכן יש זכות לתבוע, או לא, ולא לשלול ממנו את הזכות הזאת והוא יישא באחריות. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, אדוני. אחרון הדוברים, חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. חבר הכנסת ג'בארין – מוותר? עוברים להצבעה? אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> לא, אני רוצה לדבר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> השרה מבקשת להשיב, יש לה זכות להשיב. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אמרת הצבעה. <חיים ילין (יש עתיד):> נו, הצבעה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר'ה, אם השרה מבקשת להשיב, יש לה זכות להשיב. אני הייתי עובר להצבעה אם היא לא הייתה רוצה לדבר. <מאיר כהן (יש עתיד):> היושב-ראש, אתה בסדר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הנה, אתה כסגן יושב-ראש תגיד להם על זה. <שרת המשפטים איילת שקד:> אתם בעד או נגד? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> המחנ"צ בעד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, גברתי. <שרת המשפטים איילת שקד:> טוב, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת שאני לא מבינה למה להתנגד לחוק הזה. כל עניין הקובלנה הפלילית, שאדם יכול להכניס את חברו להליך פלילי מבלי שמתבצעת חקירה יסודית, נראה לא הגיוני ופוגע בזכויות בסיסיות. מכיוון שההליך הזה גם בכל מקרה לא – – – <קריאה:> גם להפך. <שרת המשפטים איילת שקד:> וגם להפך. אבל מכיוון שההליך הזה, לא השתמשו בו כמעט בכלל, לא ראינו שום צורך להמשיך ולקיים אותו בספר החוקים. בכלל, אני ממליצה גם לחברי כנסת וגם למשרדי ממשלה לבדוק ולעבור על ספר החוקים. יש הרבה מאוד חוקים מיותרים; במקום כל היום לחוקק עוד ועוד חוקים, אפשר לבטל חוקים. אני אומרת לכם כיו"ר ועדת שרים לחקיקה – חבר כנסת שיבוא עם ביטול של חוק שלא משתמשים בו, לא מפעילים אותו, רגולציה מיותרת – – – <יואב קיש (הליכוד):> ביטול חוק – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> זו הוראת שעה, היא עוד שנה תיעלם. אבל באמת, להסתכל בספר החוקים, יש מספיק חוקים שאפשר לבטל. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, גברתי. אם כן, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 74). מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – 16 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 74) (ביטול קובלנה), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 36 בעד, 16 מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק עברה, ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הריני להודיעכם, כי בשל טעות הדפסה לא הונח על שולחן הכנסת הנוסח המלא של הצעת חוק הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות, שמספרה כ/619 – פ/2005/20, שהתקיימה עליה קודם לכן הצבעה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. למען הסר ספק, תתקיים הצבעה חוזרת בקריאה שנייה ובקריאה שלישית על נוסח מתוקן ומלא שהונח על שולחן הכנסת. ההצבעה תתקיים על הנוסח המלא בצירוף לוח התיקונים שעליו אני אכריז הנחה כרגע. מונח לוח התיקונים להצעת חוק הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות, התשע"ו–2016 – לוח התיקונים לסעיף 3 להצעת החוק האמורה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. אנחנו עוברים עכשיו לדיון משולב – – – <קריאה:> רגע, עכשיו חוק הכשרות צבאיות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז תגיד לי איזה חוק זה. <הצעת חוק הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות, התשע"ו–2016> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש תוספת לסדר-היום – חזרה להצעת חוק הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות, התשע"ו–2016, שהונח שוב על שולחן הכנסת. הוצבע בקריאה שנייה ושלישית, אבל הייתה טעות הקלדה ולכן צריך להצביע עליו שוב. זה מה שנאמר. <קריאה:> זה אותו חוק, היה חסר בו דף. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר, מובן? חברת הכנסת ברקו תסביר. בבקשה. <ענת ברקו (בשם ועדת החוץ והביטחון):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הייתה תקלה טכנית. למען הסר ספק, אני מבקשת מכם לתמוך שוב בהצעת חוק הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות, התשע"ו–2016, בקריאה שנייה ושלישית, לטובת חיילי צה"ל ולטובת המשק. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. אנחנו נצביע עכשיו שוב בקריאה שנייה על הצעת חוק הכרה – סליחה, יש בקשות דיבור, מה שהיה גם בפעם הקודמת. חברת הכנסת מיכל רוזין – לא; זהבה גלאון; אילן גילאון; עיסאווי פריג' – לא; ותמר זנדברג, גם לא. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות, התשע"ו, כולל לוח התיקונים. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 17 בעד סעיפים 1–8 – 36 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–8 נתקבלו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 36 בעד, ללא מתנגדים ונמנעים. אני קובע כי החוק עבר בקריאה שנייה. ואנחנו עוברים עכשיו להצביע בקריאה שלישית. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ההצבעה הקודמת לא נחשבת, זהו. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות, התשע"ו–2016. בקריאה שלישית – נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 18 בעד החוק – 38 נגד – אין נמנעים – אין חוק הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות, התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 38 בעד, ללא מתנגדים וללא נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות, כולל לוח התיקונים, עברה גם בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים. תודה רבה. <הצעת חוק פינוי ובינוי (פיצויים) (תיקון מס' 4) (פינוי בשל סירוב בלתי סביר), התשע"ו–2016;> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1023); נספחות.] (קריאה ראשונה) <הצעת חוק פינוי ובינוי (הסכמים לארגון עסקאות פינוי ובינוי), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1024); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים עכשיו לדיון משולב בשתי הצעות החוק האחרונות: הצעת חוק פינוי ובינוי (פיצויים) (תיקון מס' 4) (פינוי בשל סירוב בלתי סביר), התשע"ו–2016, והצעת חוק פינוי ובינוי (הסכמים לארגון עסקאות פינוי ובינוי), התשע"ו–2016; שתיהן לקריאה ראשונה. תציג אותן במשולב שרת המשפטים איילת שקד, ולאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה – על כל הצעה בנפרד, כמובן. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אין צורך להכביר מילים על אודות משבר הנדל"ן הפוקד את מדינת ישראל. לעניות דעתי, להגדלת היצע הדירות בישראל יש תפקיד מפתח בפתרון המשבר. שתי הצעות החוק העומדות להצבעה עוסקות בהסרת חסמים בתחום ההתחדשות העירונית ונועדו להביא לקידום פרויקטים לפינוי ובינוי. להתחדשות העירונית תפקיד חשוב בהגדלת היצע הדיור באמצעות ניצול יעיל יותר של משאבי הקרקע. מעבר לכך, להתחדשות העירונית תפקיד חברתי, ויש בה כדי להביא לשיפור משמעותי בסביבת המחיה של אוכלוסיות מוחלשות בישראל. ההצעה הראשונה, הצעת חוק פינוי ובינוי (פיצויים) (פינוי בשל סירוב בלתי סביר), מהווה תיקון לחוק פינוי ובינוי (פיצויים). החוק נועד להתמודד עם תופעת אי-יציאתן לפועל של עסקאות פינוי ובינוי חרף העובדה ששיעור משמעותי מבין בעלי הדירות מעוניינים בעסקה, וזאת בשל התנגדות בלתי סבירה של מי מבעלי הדירות, לעתים גם במחיר הכשלת העסקה. כיום בעל דירה המסרב להצטרף למיזם פינוי ובינוי מסיבות שאינן סבירות יכול להיתבע בנזיקין על-ידי יתר בעלי הדירות בבניין. עם זאת, בפועל, עדיין קיים קושי רב בקידום עסקאות כאלה. העמדת היחיד המסרב – לעתים באופן בלתי סביר ומטעמים שאינם ענייניים – לעסקת פינוי-בינוי שיש בה כדי לסייע לרווחת כלל בעלי הדירות בבניין, מעניקה לו זכות עודפת. ההצעה מבקשת לקבוע, כי במקרים האמורים זכותו של היחיד לא תהא עוד זכות וטו, אלא תהא מוגבלת רק לסירוב סביר בלבד, ככל שיקבע בית-המשפט. בהתאם לכך, מוצע לתקן את החוק ולהעניק לבית-המשפט גם את הסמכות להורות בצו על פינויו של בעל דירה מסרב. על-פי המוצע, כאשר קיימת הסכמה של רוב מיוחס של 80% מבין בעלי הדירות, יוכל בית-המשפט להטיל על הדייר המסרב סירוב בלתי סביר, אחת משתי סנקציות: האחת היא זו הקבועה כבר בחוק, חובת פיצוי לדיירים. לחלופין, יוכל בית-המשפט להורות בצו על פינוי הדירה של בעל הדירה הסרבן ולמנות אדם אשר יהיה מוסמך להתקשר בשם בעל הדירה בעסקת פינוי ובינוי, במטרה להבטיח שגם בעל הדירה המסרב יקבל את הדירה החדשה. אדגיש כי סנקציה זו תיעשה רק במקרה שבו נקבע שהסירוב הוא בלתי סביר. ההצעה השנייה, הצעת חוק פינוי ובינוי (הסכמים לארגון עסקאות פינוי ובינוי), נועדה – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> מה קורה אם – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אני אקבל את הדירה החדשה. הצעת חוק פינוי ובינוי השנייה נועדה להתמודד עם תופעה רווחת בקידום עסקאות פינוי ובינוי, שבמסגרתה מארגנים מחתימים בעלי דירות על הסכמי קדם-התקשרות, שעניינם גיוס הסכמת בעלי הדירות לביצוע עסקת פינוי ובינוי, בהכנסת סעיף בלעדיות המונע מבעלי הדירות החותמים לממש פרויקט פינוי ובינוי דרך גורם אחר. בפועל, ברבים מהמקרים המארגן לא מתקדם כראוי בגיבוש ההסכמות הנדרשות לשם מימוש העסקה, אך בעלי הדירות נותרים כבולים לאותו הסכם ואינם יכולים להתקשר עם יזמים אחרים. מטרתה העיקרית של הצעת החוק היא לתחם את תקופת הכבילה שבהסכם לארגון עסקת פינוי-בינוי כך שבחלוף התקופה יפקע תוקפו, וכך יתאפשר קידומם של פרויקטים בידי הדיירים עצמם, או מארגנים אחרים. לנוכח האמור לעיל, הממשלה תומכת בשתי הצעות החוק, וההצעות עוברות לוועדת הרפורמות של חבר הכנסת אלי כהן. שתיהן. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה לשרה שקד. אני עובר לרשימת הדוברים: נחמן שי, כהן-פארן, טלב אבו עראר, אמיר אוחנה, ישראל אייכלר, תמר זנדברג, טרכטנברג, אלי כהן. אלי כהן, רוצה לדבר? בבקשה. <אלי כהן (כולנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעות החוק שהציגה היום שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד הן הצעות נחוצות לקידום הפרויקטים של התחדשות עירונית. בימים אלו אנחנו לקראת השלמת הקמת הרשות הלאומית להתחדשות עירונית, שאין בה רק כדי לקדם פתרונות לנדל"ן, אלא גם לקחת את אותן שכונות שנמצאות בפריפריה חברתית בכל עיר ועיר ולתת הזדמנות לדיירים לשדרג את מגוריהם. ולכן, הפרויקטים של התחדשות עירונית הם בראש ובראשונה – לפני אותם פרויקטים להגדלת היצע הדירות – פרויקטים בעלי מאפיינים חברתיים חשובים. יחד עם זאת, יש שני מרכיבים שחשוב לקדם במסגרת הצעות החוק שמונחות לפניכם – הראשונה היא באמת הנושא של חוק המארגנים, ואנחנו רואים תופעות של לא-מעט גורמים שנכנסים לפעילות בתחום, ובמקום להיות קבלנים שמזיזים את התחום, לבוא ולבנות, הם הופכים קבלני החתמות, מחזיקים בדיירים, ולמעשה מעכבים את הקידום של הפרויקטים. בימים אלו אנחנו מקדמים גם מינהלות ברשויות המקומיות, שהמטרה שלהן לעבוד בשיתוף פעולה מלא עם הדיירים. צריך לזכור, הזכויות בפרויקטים של התחדשות עירונית הם קודם כול של הדיירים, ושל הדיירים עצמם, לא של היזמים. וניסיונות לתפוס את אותם דיירים כבני-ערובה הם ניסיונות שאנחנו צריכים לבוא ולמנוע. ולכן, הנושא של חוק המארגנים, או יש כאלה שיקראו לו חוק המאכערים – ימנע תופעות מעין אלה. נוסף על כך – לקדם את כל התהליך של ההסכמות בין הדיירים, גם במקרים שיש דייר סרבן; להגיע למנגנונים על מנת שהפרויקטים האלה יצאו לפועל בפרק זמן סביר. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת אלי כהן. מיכל רוזין. שמולי – בבקשה, אדוני. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אין ספק, אדוני יושב-ראש ועדת הרפורמות, שההתחדשות העירונית היא נדבך חשוב מאוד בהגדלת ההיצע ובפתרון בעיית הדיור. אני חושב ששתי ההצעות האלה, שמגיעות לכאן היום, ההתייחסות שלנו אליהן היא דואלית. באחת מהן אנחנו כמובן תומכים, ואני מדבר על הצעת חוק המאכערים. אתה היטבת לתאר את זה – העובדה שיש כל מיני יזמים שמחזיקים את הדיירים באותן השכונות כבני-ערובה היא דבר מגונה שצריך לשים לו סוף, ולכן הצעת החוק הזאת היא כמובן במקומה. אבל עמדה כאן שרת המשפטים ודיברה על סירוב שהוא – איך קראו לזה – לא מתקבל על הדעת, סירוב בלתי סביר. אבל היא לא פירטה מהו אותו סירוב שהוא בלתי סביר, כלומר, מה שעשוי להיראות לבן-אדם – אדוני יושב-ראש ועדת הרפורמות – מה שעשוי להיראות לבן-אדם אחד סירוב סביר מאוד, עשוי להיראות ל-90% מהדיירים בבניין סירוב לחלוטין לא סביר. ואני אומר לך בגילוי נאות, לי הייתה הצעת חוק כזו, שקידמתי, בכנסת הקודמת, ואחרי שנפגשתי עם לא-מעט אזרחים ותיקים ודיירים של הדיור הציבורי, החלטתי לרדת ממנה. מכיוון – – – <אלי כהן (כולנו):> – – – בהחלט במה שאתה אומר – – – בוועדה תיתן את הדעת לאותה אוכלוסייה שבאמת – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אוקיי. אני חושב שזאת מילת המפתח – כאילו באים ומביאים פה חוק, שמים לו כותרת של "סירוב בלתי סביר", אבל לא מוסבר בהצעת החוק מהו אותו סירוב בלתי סביר. ולכן, בנסיבות האלה, לדעתי, לא צריך לתמוך בהצעת החוק שמובאת כאן היום לכנסת. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת שמולי. חבר הכנסת חאג' יחיא, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת בן ארי. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, אני רואה שאין מנוס מלקשר את החוק הזה לחוק של חיזוק מבנים בפני רעידת אדמה. פה אתה צריך אחוז גדול של הסכמה של הגרים או הדיירים באותו מבנה, וגם פה. המשחק הזה הולך להיות – זה המצב של היום, שמפצים על זה, ומשלמים על זה עוד טיפה, כדי לנסות ולשכנע אותם להסכים. אבל בוא נראה במה אנחנו פוגעים בחיזוק לרעידות אדמה – אני אומר, שם אולי צריך לחייב בצורה מסוימת, אם לא מסכימים, כי זו סכנה קיומית; אם תהיה רעידת אדמה, כולם יהיו בסכנה. אבל פה, לבוא ולפגוע בזכות הקניין – זו זכות קניין חד-משמעית, אתה בא ופוגע לו בזכות הזאת שהיא זכות מוקנית, היא לא זכות שהם מחכים – מפריעים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סליחה, קצת שקט. תודה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – היא לא זכות שאתה בא היום ואתה עושה טובה למישהו. היום אתה בא, רוצה לסלק אותו, לגרש אותו מהבית, ואנחנו בדרך כלל מדברים על בתים ישנים, בתים נמוכים, של שתי קומות או שלוש, שצריך לפנות את האנשים, והאנשים הם האנשים החלשים והמבוגרים. אותם אנשים, אני פוגע בקניין שלהם, אני פוגע גם בפרטיות שלהם, כי חלק רוצים להיות בקומת קרקע, יש להם גינה – אז מה אני עושה? אני פוגע לו גם בפרטיות הזאת שלו. נוסף על כך, הוא בא, נכנס למבנה חדש, אז יש לו ועד-בית, יש לו עלויות של אחזקת המבנה, יש לו אגרות שהוא צריך לשלם, ואנחנו מדברים על אנשים עניים. כל החוק הזה בא להיטיב עם הטייקונים, עם הקבלנים שירוויחו במחירים של הדירות. זה לא יכול להיות, לפגוע באנשים, אנשים שחיים בדיור ציבורי. אני מדבר על החלק של האזרחים הערבים שנמצאים ב"עמידר", נמצאים בדיור ציבורי. הם בסך הכול, חלק גדול מהם – ואני מכיר אישית אנשים שהוציאו אותם מהכפרים שלהם, מהיישובים שלהם, ואמרו: יש מלחמה, אחרי המלחמה תחזרו לבתים שלכם, והם גרים בבתים מה שנקרא ב"עמידר", גם בדיור הציבורי, והיום באים לסלק אותם – אפילו צריך להתחיל לחפש, אתה תקבל את מה שאנחנו ניתן לך; אנחנו גם נמנה מישהו שידבר בשמך, אתה אפילו לא כשיר. מי שמחליט שהוא צריך לשמור על הקניין שלו, על זכות הקניין שלו, בחוק באים להגיד לו: אתה לא כשיר אפילו לנהל משא-ומתן בשמך, בית-המשפט ימנה מישהו אחר שידבר בשמך. חוק כזה מפלה אנשים, פוגע באנשים, פוגע בזכות הקניין, ואני חושב שחוק כזה, אין לו זכות קיום. החוק השני, אנחנו נתמוך, כי שם עוד פעם מרעים עם האזרחים. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חברת הכנסת סלימאן. חברת הכנסת נחמיאס ורבין – מוותרת. יוסי יונה – בבקשה, אדוני. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אלי כהן נמצא פה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כן. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אלי, תראה, אני רוצה להתחיל ולומר עד כמה אני באמת מעריך את המאמצים ואת הפעולות שאתה עושה במסגרת הוועדה שאתה עומד בראשה, במיוחד בנושא הזה של התחדשות עירונית. עם זאת, אני מבקש להביע הסתייגות ואפילו התנגדות לחוק הראשון, וזה בהמשך לדברים של חברי איציק שמולי לפני כן. אלי, אני רוצה להציג בפניך מקרים קונקרטיים. אני גר בבניין שכזה – אני יודע שזה לא בפריפריה – וחשבנו לעשות תמ"א 38. בקומה העליונה גרים שני זוגות קשישים, ובאנו אליהם עם ההצעה הזאת. אחד מהזוגות אומר את הדבר הבא: תשמע, אנחנו בגיל מאוד מבוגר, אם עכשיו עושים את הפרויקט הזה על הראש שלנו, ורעשים, ועוד דברים מהסוג הזה, הרי שהחיים שלנו – השנתיים הבאות הולכות להיות גיהינום; ואנחנו גם לא יודעים אם אנחנו נזכה לראות את הבית החדש. הם התנגדו, וזה לא קרה, ולצערי הרב, באמת הזוג הזה הלך לעולמו. זה חוזר לשאלה הזו שאיציק פה הציג, מהי בעצם התנגדות סבירה. הגם שכפי שאמרתי בתחילת דברי, אני מאוד תומך בפרויקטים שאתה מקדם, בחקיקה שאתה מקדם, לעתים – לא לעתים, במקרה הספציפי הזה קיים אצלי חשש – או אצלנו, במחנה הציוני. לכן על בסיס החשש שאנחנו שותפים לו אנחנו מתנגדים לחקיקה הזאת. מן הסתם יהיה לכם רוב והיא תעבור, אבל אנחנו נבקש, כשנגיע לדיון מעמיק ויסודי בתהליך החקיקה או הניסוח הסופי של החוק הזה, להבטיח שהמושג הזה של "התנגדות סבירה" לא יהיה איזה היתר גורף של יזמים, או, אם תרצה, גם של רוב הדיירים בבניין המסוים לאכוף את דעתם בניגוד לרצונם של – בוא נאמר – מקצת הדיירים שגרים שם, בתואנה שההתנגדות שלהם היא בלתי סבירה. לכן, אנחנו מתנגדים לחוק הזה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת יוסי יונה. דב חנין, בבקשה. חבר הכנסת חנין. אחריו, אם יהיו פה – אחמד טיבי ועמר בר-לב. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, חבר הכנסת כהן, יושב-ראש ועדת ההתחדשות, צריך להגיד את הדברים בצורה נורא פשוטה: החוק הראשון שאתם שמתם על שולחן הכנסת זה חוק של מתנות לטייקונים. זה מה שאתם עושים. אתם מייצרים פה מנגנון שמאפשר להתגבר על זה שבן-אדם לא רוצה לפנות את דירתו. הוא אולי לא רוצה להתעשר – אולי הוא לא רוצה להתעשר, הוא בסך הכול רוצה לחיות בביתו – – – <אלי כהן (כולנו):> אבל למה אתה אומר טייקונים? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תכף. תכף נסביר לך. תכף נסביר לך בדיוק. <אלי כהן (כולנו):> – – – טייקונים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא, לא, תכף נסביר לך. אותו בן-אדם שרוצה להישאר בדירתו, הוא בסך הכול אומר: אולי זו לא הדירה הכי טובה, אולי זו לא הדירה הכי יקרה, אולי זו לא הדירה הכי גדולה, אבל היא הבית שלי, אני לא רוצה לפנות אותו. אומר האדם את זה, וזה דבר מאוד לגיטימי ומאוד הגיוני. אגב, חבר הכנסת כהן, אני נתקל בתופעות האלה בעיקר אצל יוצאי שואה. בעיקר, אבל לא רק – יש גם אנשים אחרים שנמצאים במצב הזה: לא רוצים, אל תהרוס לי את הבית. לא רוצה בית יותר גדול, רוצה לחיות בבית הזה, שהשגתי אותו בעמל כפי, או במשך הרבה שנים של חיים, אני לא רוצה להתעשר; אני מעוניין להישאר בבית שלי כמו שהוא. אתם פה מייצרים מנגנון דורסני שמאפשר לוותר ולבטל את זכות הקניין כשמדובר בזכות קניין של אנשים כאלה. אתם מוכנים לשמור על זכות הקניין כשמדובר על בעלי הון; אז, כמובן, זכות הקניין היא הדבר הקדוש והיקר ביותר. אבל כשמדובר על זכות הקניין של בעל דירה קטנה, שגם נמצא במיעוט, ולא רוצה להתעשר – הוא בסך הכול אומר: אני רוצה לחיות בביתי, לא רוצה דירה גדולה, ולא רוצה דירה עשירה, ולא רוצה הרבה כסף – אני רוצה בסך הכול לחיות בבית שלי וגם למות בבית שלי. אתם מציעים מנגנון שיוכל להתגבר על זכות הקניין של האדם הזה. אני חושב שזה דבר חמור מאוד; אני חושב שזה דבר אנטי-חברתי ממדרגה ראשונה; אני חושב שזה דבר אנטי-אנושי; אני חושב שהדבר הזה פוגע באנשים – איך אומרים האנגלים? "ביתי הוא מבצרי"? אז אתם אומרים: לא, ביתך איננו מבצרך. אם אתה עני, אם הדירה שלך היא דירה של בן-אדם שאין לו הרבה כסף, אז גם ביתך איננו מבצרך, ובכלל ביתך כבר לא יהיה גם ביתך, כי נגרש אותך גם מביתך כדי לאפשר לפרויקטים של יזמים ולפרויקטים של נדל"ן ופרויקטים של פינוי-בינוי, שמהם יש גם מי שמתעשר, חבר הכנסת כהן – וכאן אני מגיע לטייקונים. פינוי-בינוי לא נעשה לשם שמים. יש מי שמרוויח, ומרוויח בגדול, מהעסקאות האלה של פינוי-בינוי. ומי שמרוויח מהעסקאות האלה של פינוי-בינוי – בואו ניקח את הרשימה ונראה את הקבלנים שמובילים בישראל עסקאות של פינוי-בינוי; לא רשימה נורא ארוכה, לא רשימה כל כך גדולה. האנשים האלה הם אלה שמרוויחים. אתם נותנים להם עוד כלים כדי לדרוס וכדי לרמוס את האנשים שיש להם בסך הכול בית, דירה, ומעוניינים להמשיך לחיות בה. אנחנו נתנגד להצעת החוק הזו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת דב חנין. אחמד טיבי. עמר בר-לב, בבקשה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת אלי כהן, אני הגשתי הצעת חוק בדיוק בנושא הזה, שעניינה אנשים מבוגרים או נכים מעל 75% נכות. על-פי הצעת החוק הזאת, הצעתי שגם במצב שיהיה פינוי-בינוי, הקבלן ייתן להם לאותה תקופה של השיפוץ דיור חלופי. כי אותם אנשים בדרך כלל, בניגוד ליתר דיירי הבית, יושבים הרבה זמן בבית, ובאמת לשבת, כמו שחבר הכנסת יונה תיאר, בתוך אתר בנייה זה מאוד מאוד קשה. ההצעה הזאת, הגשתי אותה, העליתי אותה כאן; ועדת השרים התנגדה לה, ותוך כדי שהצגתי את ההצעה ביקש ממני אז גם חבר הכנסת בגין, שיושב כאן, וגם, נדמה לי, דודי אמסלם – לא, דוד ביטן – ביקשו ממני למשוך את זה מהצבעה, לבוא בדברים עם הגורמים במשרד המשפטים שהתנגדו לזה ולנסות להגיע להסכמה. אז אני חושב שאם אתה חושב, חבר הכנסת כהן, שבאמת בשביל לשפר ולהאיץ ולהגדיל את היצע הדירות במדינת ישראל זאת אחת הדרכים, אז אני חושב שבהחלט צריך להתחשב באותם מבוגרים ונכים. אני מאוד מקווה שאתה תעזור לי לשכנע את משרד המשפטים, ושבפעם הבאה שאני אגיש את ההצעה הזאת הקואליציה כן תתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת בר-לב. חברת הכנסת לוי אבקסיס; שטרן; עליזה לביא; עיסאווי פריג' – אה, עליזה לביא, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת פריג' וחבר הכנסת בהלול. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, ממש לא מזמן נודע לי שמחר בשעה 11:30 תקיים ועדת החוץ והביטחון ישיבה ותאשר צו שירות ביטחון, צו שלמעשה יקטע ויגדע את שירות המורות-חיילות במסלול הירוק. חבל. חבל שכך. יחידת מורות חיילות היא בקשר אינטנסיבי עם נוער, עם הכרת הארץ, עם אהבת הארץ, עם ההנחלה. הסגירה של המסלול הירוק תהיה טעות, טעות אומללה. כמי ששירתה והדריכה נוער, צעירים, בצבא, אני יודעת עד כמה התפקיד הזה הוא חשוב, הוא משמעותי, ואני מבקשת לחזור ולדון בזה. אי-אפשר שניסיונות שהיו פה להבנה – למרות הרבה מאוד זמן של דריכה במקום – מה שהביא לחוסר יכולת לאתר מלש"ביות לתפקיד הזה, חבל שכך. מסתבר שחבר הכנסת מוטי יוגב הגיע לאיזו הבנה עם שר הביטחון שלא לפגוע בבתי-ספר שדה, אבל משרד הביטחון חזר בו, והתוצאה תוגש מחר לוועדה, ללא "הירוקות". כלומר, סיום המסלול של החיילות "הירוקות", של כל החברה להגנת הטבע וכל מי שמסייע להאהיב את הארץ המקסימה שלנו, על שביליה, דרך הרגליים, הראש, הידע, ידיעת הארץ, הכנה לצבא, לשירות ובכלל – הולכים לסגור את זה. לצערי הרב, מחר ב-11:30, במפתיע, הולכת להיות ישיבה, מי שינהל אותה הוא יו"ר ועדת החוץ והביטחון צחי הנגבי. הירוקים לא הוזמנו לדיון; הם לא יכלו לבוא ולומר את דברם. אני מבקשת מכל מי שכן יכול להגיע מחר לוועדת חוץ וביטחון, תומך בירוקים ומבקש לשמור על המסלול המאוד-מיוחד הזה, לבוא ולומר את דברו, כי הארגונים עצמם לא הוזמנו. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, גברתי. חבר הכנסת פריג', בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברים, אני תמיד, לפני כל הצעת חוק שמונחת כאן, רוצה את עזרתכם בהבנתה. אני שואל את עצמי, מה מסתתר מאחורי זה? מה מסתתר מאחורי הצעת חוק שפתאום צצה עם כל מיני שמות: פינוי בשל סירוב בלתי סביר? עכשיו, אני רוצה לשתף אתכם במה שידוע לי, ותגידו לי איך הדברים מסתדרים. חברים, יש גבעת-עמל ב', שנמצאת בפינוי-בינוי. היום המצב בגבעת-עמל ב' – כל הדיירים פונו וקיבלו פיצויים, מלבד דייר אחד. דייר אחד, איש מבוגר בן 85; הוא עדיין נמצא שם, ומסרבים לפנות אותו. מחכים לחוק הזה, שיעבור. אתם יודעים למה מסרבים לפנות אותו? כי מחכים שילך לעולמו, ואז לא יפצו אותו. אם הם מפנים אותו היום, הדייר היחיד שנשאר שם, אם מפנים אותו, יצטרכו לשלם לו פיצויים. והצעת החוק הזאת, פינוי בשל סירוב בלתי סביר, באה לתת להם את הכוח הבלתי-סביר – על-פי הגדרתי – שכן האיש הזה מעכב את השלמת המהלך. מאחורי כל הצעת חוק שמונחת כאן חייב להיות סיפור; חייב להיות איזה בעל עניין, איזה בעל אינטרס, ותמיד נעטוף את זה בכותרת יפה ומעניינת – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> זה לא המקרה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה כן המקרה. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה לא המקרה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה כן המקרה. תשאל ותבדוק. בין היתר. בין היתר. מאחורי כל הצעת חוק תמיד חייב להסתתר איזה בעל אינטרס שאני רוצה לקדם לו את העניין. והכול תחת כותרת יפה. במקרה שלנו אנחנו מדברים על דיור, בעיה אקוטית, בעיה חשובה, בעיה שצריך לתת עליה את הדעת, בעיה שהרבה אנשים זורמים אתה, מתחשבים בה. אז בשם הדיור אני חייב לקדם הצעת חוק. כל הצעות החוק שמביאים לנו, שמסתתר מאחוריהן אינטרס צר, היום או מחר, בסופו של דבר יתגלו וייוודעו בפני רבים, וצריך לחשוב פעמיים לפני שהולכים להצעות חוק כאלה. תודה, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחבר הכנסת פריג'. חבר הכנסת בהלול? <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא. בן ראובן. יעל גרמן, בבקשה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי וחברותי חברי הכנסת, נושא פינוי-בינוי הוא נושא מאוד מאוד מורכב. אין ספק שזה אתגר, אתגר של הממשלה, לקדם פרויקטים של פינוי-בינוי. אבל צריך להיזהר שכאשר אנחנו חוטבים עצים לא ייפלו שבבים, וצריך להשגיח שתוך כדי הרצון הטוב שלנו להוסיף עוד יחידות דיור ולהוריד את יוקר המחיה ואת יוקר הדיור, שלא נפגע באוכלוסייה; שלא נפגע בה בכלל על-ידי כך שנעשה פינוי-בינוי, ואנחנו נעצים, וניצור צפיפות בלתי רגילה בלי שאנחנו דואגים לתשתיות, ושלא נפגע באותה אוכלוסייה חלשה שלא רוצה להתפנות מהמקום בגלל הגיל. אני יכולה לספר לכם שכראש עירייה היה לי לפחות פרויקט אחד של פינוי-בינוי, ששם היו אנשים קשישים, והם הגיעו והסבירו איך הם לא מסוגלים ולא רוצים לעזוב את הבית. הם הסבירו עד כמה ניתוק מהמקום, אפילו רק לשנה-שנתיים, יביא אותם לטראומה, יביא אותם למצב מאוד מאוד קשה מבחינה נפשית. כל מעבר, לאדם קשיש, הוא מאוד מאוד קשה. לכן, מה שאני מבקשת ממך, אלי כהן – הוא לא מקשיב. מה שאני מבקשת מהמחוקק, שבשום פנים ואופן לא ניתן יד לסילוק קשישים מבתיהם. ודאי שאם יש מישהו שרוצה לסחוט את הקבלן, או רוצה להתמקח על עוד חדר או עוד כסף, ללא ספק זה החוק שאומר: אם אתה מתמקח רק למען כסף, תדע שאתה גם תפסיד, מפני שידרשו ממך פיצוי ויתבעו ממך. אבל אם באמת אנשים קשישים, שבגיל 85 לא מסוגלים להתנתק, לא יכולים לעבור בית, זו טראומה בשבילם – לא לתת בשום פנים ואופן, ולהבהיר בחוק שלא יהיה דבר כזה שקשיש שלא רוצה ולא יכול לעבור, יכריחו אותו, או, חס וחלילה, יסלקו אותו מביתו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חברת הכנסת גרמן. חברת הכנסת סבטלובה; עפר שלח. מיקי לוי – בבקשה, אדוני. אחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת חזן, ואנחנו נעבור לתשובת השרה. <קריאה:> גם אני נרשמתי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה גם? <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק ראוי, ויש בו צורך. יש רכבות של בניינים מאז קום המדינה, בתים מתפוררים, שגרים בהם עשרות שנים אנשים שאינם מסוגלים לשפר את הדירה שלהם. החוק מדבר על כך ש-80% מדיירי אותם בניינים, של התחדשות עירונית, שגרים בבניינים שכבר אינם ראויים, מטים ליפול, לא יעמדו ברעידות אדמה, חלילה – אותם אנשים אינם מגיעים לסיכום, ואינם מתפנים, ובכך מונעים מהאחרים, מהדיירים האחרים, לשפר את תנאיהם. החוק הזה הוא טוב, כי גם אלה שגרים באותו בניין, ויש להם צורך בהתחדשות ובשיפור דיור – למשל, בעל דירה שברשותו דירת שני חדרים, מקבל שלושה חדרים, משדרג את הדירה שלו. לא זאת אף זאת – מקבל דמי שכירות לכל תקופת הבנייה. אף אחד לא נזרק מדירתו. על-פי החוזה הוא מקבל דמי שכירות שווי ערך לדמי השכירות שהיה מקבל אם היה משכיר את דירתו, ובתום תקופת הבנייה מקבל דירה משודרגת בעשרות אחוזים. דירה בת שלושה חדרים – אפשר לקבל דירה של ארבעה חדרים, וכן הלאה וכן הלאה. לכן, אותם דיירים שמתעקשים שלא להגיע לכדי הסכם פוגעים באפשרות של הדיירים האחרים לשפר את תנאי מגוריהם, לקבל בניין ראוי, לקבל בניין מודרני. אני מדבר על בניינים – קחו בניינים בקטמונים בירושלים, בשכונת קריית-היובל, שהם בניינים מאז קום המדינה – זו ההזדמנות לשפר אותם ולשפר את תנאי המגורים של אותם דיירים שרוצים לשדרג את דירתם. לכן אני חושב שראוי שגם אנחנו – וכאן בעניין הזה איני רואה את ההבדל בין שני חלקי הבית, כי רק את טובת האזרחים אנחנו מבקשים, וראוי שאנחנו נתמוך בזה. מה עוד שאותם דיירים יקבלו דמי שכירות לאורך כל תקופת הבנייה, יקבלו דירה משודרגת בחדר נוסף, יקבלו בניין מודרני, וכך ראוי שנעשה. אני ממליץ לכולם לחשוב פעמיים. נכון שיכולים להיות מקרים בודדים של אותם כאלה שנאחזים. אפשר לטפל בהם בצורה רכה יותר, יחד עם אותם גורמים מוניציפליים בעירייה. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אם זה לא יגיע, ראוי שזה לא יגיע. זו הדרך היחידה לשפר לפחות את אותם בניינים מטים ליפול, וראוי שנתמוך בזה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חבר הכנסת יושב-ראש ועדת הכנסת דוד ביטן. דוד ביטן. <דוד ביטן (הליכוד):> אני מוותר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז לְמה הדרמה מקודם? <דוד ביטן (הליכוד):> לא משנה, שכנעו אותי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אורן חזן – חבר הכנסת חזן, אחרון הדוברים, ולאחר מכן נעבור להצבעה. כמובן, לאחר סיכום השרה, תשובת השרה, אחרי חבר הכנסת חזן. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חברי וחברותי חברי הכנסת, תראו, אנחנו נתקלים פה פעמים רבות בחוקים שמתייחסים, או מנסים להתייחס, לפחות לשנות את המציאות, במאומה, של משבר הדיור. אין ספק שבמקרה הזה, גם כאן מסתבר, על אף חשיבותו ונחיצותו של החוק, יש דעות חלוקות. אבל אני אומר, אולי הגיע הזמן שקצת נחשוב בראייה קצת יותר גדולה. נעשה זום-אאוט וננסה לשים את האצבע במקומות שבהם באמת נצליח לפתור את מצוקת הדיור. אני, למשל, תוהה למה עד היום אנחנו לא מחייבים ראשי ערים, לא רק בפריפריה, גם במרכז, שתהיה הקצאה של x אחוזים מאחוזי הבנייה העתידיים אצלם באותו מושב, יישוב, עיר, מועצה מקומית, לדירות בנות שניים ושלושה חדרים? מי קבע שזוג צעיר, למשל, צריך לגור בפנטהאוז או בדופלקס במרכז תל-אביב? מי קבע? כל העיסוק בפינוי-בינוי הוא יותר מחשוב. הבעיה העיקרית – ומיקי, זה גם בהמשך לדבריך – שבמציאות היום בפועל, הפינוי-בינוי, למרות כל החקיקה שמנסה לשנות את המציאות, משרת יותר את בעלי ההון מאשר את אותם אלה שרוצים באמת בסופו של דבר להגיע לדירה. הרי גם באותם תהליכים שבהם מפנים ובונים רבי-קומות, או משפצים ומרימים קומה-שתיים למעלה, אנחנו לא משנים במאומה לא את המחיר, לא את הדרך, לא את המסוגלות להגיע לדירה. החלום נשאר אותו חלום, והוא מתנפץ פעם אחר פעם. זה בסדר, זה נכון לעשות שינויים קטנים, אבל אם כבר משנים, אז בלי פחד ובלי מורא. דיברנו על זה, אז, בשעתו, בנוגע למס רכישה, שעלה בין 8% ל-10%, ואמרנו בצורה ברורה שמי שיש לו היכולת לקנות דירה שנייה, שלישית, רביעית, ב-1.5 מיליון שקל, מה זה בשבילו 40,000 שקל מס נוסף? אפילו לא גרעינים בים למי שכבר הגיע עם אבטיח. פיצוחים. בסופו של יום, מה שאנחנו עושים פה פעם אחר פעם – ואני קצת מופתע, כי יש לנו שר אוצר חברתי, יש לנו ראש ממשלה ביצועיסט, אבל בפועל אנחנו מטאטאים את המשבר עוד ועוד ועוד מתחת לשולחן. אני אסכם ואומר שהגיע הזמן להפעיל את הדחפור, אבל עם כמה הילוכים גבוהים יותר. וברשותך, אדוני היושב-ראש, משפט אחד. חברי איימן עודה הצטרף אלינו למליאה, והוא לא שמע את דברי מקודם, אז אני אגיד לו: אני מישיר אליך מבט ואומר לך שאותם אלה שאתה טענת שפעלו או פועלים כדי לרצוח ערבים, חיסלו טרור, ואני גאה לשבת לצדם בכנסת. אנחנו נמשיך לעשות את הכול כדי להביא לכך שאתה תמשיך לדבר ואנחנו נמשיך לחיות כאן ולהתקיים כי זה שלנו. רק לך אני אומר, אתה רק צריך להגיד תודה – או לפחות אני אומר תודה – שאתה לא התעסקת מספיק בטרור ככה שלא הגיעו אליך. לפחות זכיתי להכיר אותך. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. אנחנו נעבור עכשיו לתשובה של השרה שקד על שתי הצעות החוק, ולאחר מכן נצביע על כל הצעת חוק בנפרד. בבקשה, גברתי. <יואב קיש (הליכוד):> אפשר להצביע על שתי ההצעות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> גברתי, אנחנו נעבור להצבעה? <שרת המשפטים איילת שקד:> כן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על כל הצעה בנפרד. ההצבעה הראשונה היא על הצעת חוק פינוי ובינוי (פיצויים) (תיקון מס' 4) (פינוי בשל סירוב בלתי סביר), התשע"ו–2016, בקריאה ראשונה. אני מבקש להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 נגד – 16 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק פינוי ובינוי (פיצויים) (תיקון מס' 4) (פינוי בשל סירוב בלתי סביר), התשע"ו–2016, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 35 בעד, 16 מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק פינוי ובינוי (פיצויים) (תיקון מס' 4) (פינוי בשל סירוב בלתי סביר), התשע"ו–2016, עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת הרפורמות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <איתן כבל (המחנה הציוני):> לוועדת כלכלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אין הסכמה על ועדה, אז אנחנו נעביר את זה לוועדת הכנסת שתכריע לאן זה יעבור. עכשיו אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק פינוי ובינוי (הסכמים לארגון עסקאות פינוי ובינוי), התשע"ו–2016, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 46 נגד – 2 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק פינוי ובינוי (הסכמים לארגון עסקאות פינוי ובינוי), התשע"ו–2016, לוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, בהצעת חוק שירותים פיננסיים חוץ-מוסדיים ובהצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 46 בעד, שני מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק פינוי ובינוי (הסכמים לארגון עסקאות פינוי ובינוי), התשע"ו–2016, עברה בקריאה ראשונה, וגם היא תעבור לוועדת הכנסת להכרעה – לא, לוועדת הרפורמות, להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <איתן כבל (המחנה הציוני):> הצבעתי בטעות נגד בהצבעה השנייה. גם עמר בר-לב בעד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת איתן כבל הצביע בטעות נגד, אז זה 47 בעד ומתנגד אחד, וגם עמר בר-לב בעד. אז זה בעצם פה אחד – 48 בעד. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת מכתבו של ראש הממשלה ושר החוץ בנימין נתניהו בעניין הצטרפות מדינת ישראל לאמנת מועצת אירופה בדבר פשעי סייבר. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חברות וחברים. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"א באדר א' תשע"ו, 1 במרס 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 21:10.>