דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוב' כ"א
ישיבה ק"ט
הישיבה המאה-ותשע של הכנסת העשרים
יום שלישי, כ"א באדר א' התשע"ו (1 במרס 2016)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 4
נאומים בני דקה 4
חיים ילין (יש עתיד): 5
דב חנין (הרשימה המשותפת): 5
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 6
איתן ברושי (המחנה הציוני): 6
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 8
סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 9
נאוה בוקר (הליכוד): 9
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 10
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 11
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 11
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 12
מיכאל אורן (כולנו): 13
יוסי יונה (המחנה הציוני): 14
תמר זנדברג (מרצ): 14
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 15
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 15
הצעות לסדר-היום 16
ציון יום מורשת שבזי 16
היו"ר יצחק וקנין: 16
נורית קורן (הליכוד): 17
אילן גילאון (מרצ): 18
איתן כבל (המחנה הציוני): 21
יגאל גואטה (ש"ס): 23
שרת התרבות והספורט מירי רגב: 24
דברי יושב-ראש הישיבה לציון יום העובדים הסוציאליים 28
היו"ר יצחק וקנין: 28
הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – הכרעה במחלוקות בין הורים בעניין הנתון לאפוטרופסותם), התשע"ו–2016 28
מאיר כהן (יש עתיד): 29
השר לשירותי דת דוד אזולאי: 31
הצעות לסדר-היום 34
ציון יום העובדים הסוציאליים 34
מיכל בירן (המחנה הציוני): 34
יגאל גואטה (ש"ס): 35
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 38
אילן גילאון (מרצ): 40
השר לשירותי דת דוד אזולאי: 43
הצעת חוק הארכת תקופת זכות יוצרים בתקליט וזכויות מבצעים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016 44
יעקב מרגי (ש"ס): 45
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 47
הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 45) (איסור מניעה מצרכן להביא למקום עסק מזון או שתייה מאותו סוג הנמכר במקום), התשע"ו–2016 48
טלי פלוסקוב (כולנו): 49
מיקי לוי (יש עתיד): 51
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 173 – הוראת שעה) (חישוב דמי לידה של עובדת עצמאית), התשע"ו–2016 54
טלי פלוסקוב (כולנו): 54
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 56
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 59
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יצחק וקנין:>
אחר צהריים טובים. אני פותח את ישיבת מליאת הכנסת. היום יום שלישי, כ"א באדר א' התשע"ו, 1 במרס 2016.
כהרגלנו ביום שלישי, אנחנו פותחים בנאומים בני דקה. אבל לפני כן – הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 13), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
החלטת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר פיצול הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 163), התשע"ו–2015.
מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת איל בן ראובן, דב חנין, תמר זנדברג ועפר שלח בנושא: מינהל לא תקין בנושא ועדות סל תרבות. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לסגן מזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יצחק וקנין:>
אנחנו עוברים לנאומים בני דקה. חברי הכנסת שמעוניינים להשתתף בנאומים בני דקה ילחצו על מסך ההצבעה כרגע. אני אאפשר לחיים ילין להיות הראשון בנאומים בני דקה, ואחריו אנחנו נלך לפי סדר המצביעים.
<חיים ילין (יש עתיד):>
כבוד היושב-ראש, תודה רבה, אני קודם כול רוצה להודות למאיר כהן, סגן שר הרווחה – שר הרווחה לשעבר וחבר הכנסת מיש עתיד – מרוב סגנים אני מתבלבל – וחבר כנסת בסיעת יש עתיד שהרים יום מופלא למען העובדים הסוציאליים, ובטח רובכם נמצאים בו.
אני ממש מתרגש מהיום הזה, ואני רוצה להגיד לכל העובדים הסוציאליים שנמצאים פה: כראש המועצה האזורית אשכול לשעבר, בעוטף-עזה, אני יודע בדיוק מה העבודה של העובדים הסוציאליים. אני תמיד טענתי שיש שני סוגי חיילים: יש אותו חייל על שכפ"ץ ונשק שמסתער ומגן עלינו פיזית בגופו למען הביטחון הפיזי שלנו, ויש אתכם, העובדים הסוציאליים, החיילים שנלחמים למען הנפשות והנפש שלנו, שאנחנו נצליח לצאת בלי פוסט-טראומה.
אז אני מודיע לכם שיש בליברפול פתגם שאומר: "לא תצעדי לבד"; שאומרים האוהדים של הקבוצה. אתם, אני האוהד שלכם, אז כל מה שאני יכול להגיד לכם זה שלעולם לא תצעדו לבד, ואני אהיה אתכם בכל קרב ובכל מקום שיילחם על הזכויות שמגיעות לכם בצדק. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת חיים ילין. יעלה חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, גם אני רוצה לברך את חבר הכנסת כהן על יוזמת יום העובד הסוציאלי, העובדת הסוציאלית, בכנסת. אני רוצה לברך את האורחות והאורחים שלנו ולנצל את ההזדמנות, קודם כול, כדי להגיד להן ולהם תודה.
עובדות סוציאליות, עובדים סוציאליים, הם האנשים שאנחנו שולחים למקומות הקשים ביותר בחברה. אנחנו שולחים אותם למקומות שבהם המדיניות החברתית מייצרת הרס, מייצרת חורבן. אנחנו שולחים אותם לשם לעתים בלי כלים מתאימים, בלי אמצעים ומערכות שבאמת יאפשרו להם לתת פתרונות אמיתיים. במקרים רבים אנחנו אפילו לא נותנים להם תנאי עבודה הולמים – עובדות ועובדים סוציאליים רבים מדי עובדים כעובדי קבלן בלי תנאים, בלי זכויות, בלי מעמד. ולכן, אנחנו לא צריכים רק להודות להם – אנחנו צריכים לבקש מהם סליחה; ובמיוחד, אדוני היושב-ראש, אנחנו צריכים להתחייב לעמוד לצדם ולצדן במאבק למען החברה הישראלית, למען העובדים והעובדות הסוציאליות, למען צדק חברתי ולמען צדק לעובדים ולעובדות הסוציאליות עצמם נגד הרפורמה בבריאות הנפש, שפוגעת בהם, ולמען שינוי אמיתי במעמד שלהם ובזכויות שלהם, בשכר שלהם, בהגנה עליהם. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת איתן ברושי.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, לפני כמה ימים שוב נהרג בטייבה צעיר על-ידי המשטרה, סנד חאג' יחיא. המשטרה אומרת שסנד תקף ופצע שוטר. גם בהנחה שהדבר נכון, אפשר היה לעצור אותו, מקסימום אפשר היה לירות בו ברגל, אבל לא לירות בו פעמיים על-ידי שני שוטרים ולהרוג אותו. לסנד יש משפחה, יש אימא, יש אבא. מה יגידו במשטרה? מה נגיד לאבא ואימא? מה נגיד להורים?
וסנד הוא לא הראשון בטייבה שנורה ונהרג על-ידי המשטרה, אדוני היושב-ראש; סנד הוא השישי. זאת רשימת השמות, אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת: בשנת 1990, עבד אלחמיד תלי נורה ונהרג על-ידי המשטרה; בשנת 1993 – יוסף ג'אבר זביידה; בשנת 2002, סודקי עבד אלקאדר נורה בטעות על-ידי המשטרה; בשנת 2012, אמיר מסארווה נורה על-ידי המשטרה, ואתמול – והשבוע – נורה סנד ונהרג.
התיק הועבר למח"ש. מח"ש היא מקור שאנחנו נותנים בו אמון? בכל המקרים האלה אף שוטר לא הועמד לדין, לא הוגש כתב-אישום, כפי שבדרך כלל שוטרים שיורים בערבים – מאז שנת 2000 עד היום כ-56 – כמעט – רובם, חוץ מאחד – לא הועמדו לדין.
והאימא של סנד זועקת: למה הרגתם את הבן שלי?
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה, אדוני. תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. יעלה חבר הכנסת איתן ברושי, ואחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גם אני רוצה להצטרף לברכות ולתודות לעובדים הסוציאליים, וכמובן – לחברנו חבר הכנסת מאיר כהן, אבל בחרתי להקדיש את הדברים שלי היום לרב-סרן אליאב גלמן, זיכרונו לברכה.
בן נוסף ייוולד בישראל ולא יזכה להכיר את אביו הגיבור. הוא ישמע סיפורים רבים על אביו, מלח הארץ, איש של שקט ועוצמה, שהיה גיבור גם ברגעיו האחרונים, אך הוא לעולם לא יזכה לפגוש בו פנים אל פנים.
רב-סרן אליאב גלמן, זיכרונו לברכה, שהותיר אחריו אישה הרה, רינת, ושני ילדים, לא יזכה לראות את בנו השלישי ולא יזכה ללוות את ילדיו ומשפחתו בעודם יוצרים את סיפור חייהם. אליאב, שרק לפני ארבעה חודשים השתחרר משירותו כמ"פ בחטיבת הצנחנים, הוא כעת חלק נוסף מהמחיר הכבד שאנו משלמים נוכח גל הטרור הכבד והמתמשך שבו אנו מצויים.
ביקרתי היום בגוש-עציון ובכרמי-צור את משפחתו של אליאב כדי להביע השתתפות כנה והזדהות אמיתית. אני, כאיש ההתיישבות וכמי שרואה חשיבות בישיבה בגוש-עציון, באתי, ביקרתי, ושוחחנו על אליאב, ועל כך שזוהי אינה הפעם הראשונה שהשכול פוגש את משפחתו ואת מכריו, על מתקפת הטרור הקשה והמתמשכת אשר פוקדת את מדינתנו ועל המחיר הכבד שאנו נדרשים לשלם פעם אחר פעם.
אל לנו לקבל את המצב כעובדה.
צומת הגוש, שהיה פעם דגל לדו-קיום, הפך בן-לילה לאיום. במציאות שבה עגלות סוּפּר משמשות למיגון ואמצעי לחימה להדיפת מחבלים, חשוב וחיוני לנקוט אמצעים נוספים ויותר משמעותיים להחזרת הביטחון ותחושת הביטחון לכל תושבי ואזרחי ישראל. על מדינת ישראל לעמוד נחושה ותקיפה מול הטרור, להילחם בו ביד קשה, כדי לעצור את המצב הקיים ולהחזיר את הביטחון ואת תחושת הביטחון לאזרחים – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
– – בטרם יצטרפו משפחות נוספות למעגל השכול.
רב-סרן אליאב גלמן, נוח על משכבך בשלום.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה, חבר הכנסת איתן ברושי. כן, חבר הכנסת טיבי.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
ברשותך, שכחתי שם של אחד ההרוגים, אדוני היושב-ראש. ב-2003 נורה ונהרג מורסי ג'באלי, גם הוא מהיישוב טייבה. תודה, אדוני.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. אנחנו נעבור לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ואחריה – חברת הכנסת סופה לנדבר.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אתמול, באקט אנושי ומרגש, נפרדו עובדי מפעל "סודה סטרים", שנאלץ לעבור בגלל חשש מסימון מוצרים – עבר ממעלה-אדומים לאזור רהט – מ-74 עובדים פלסטינים שעבדו הרבה מאוד שנים במפעל, בשרשרת אנושית – הייתי אומרת – מחייבת, מחבקת. ובאמת, הפרידה הזאת הייתה פרידה מאוד קשה. זהו מחיר בלתי נסבל של כלכלת הטרור. צריך להבין את זה.
אנחנו – לצערי – לא נשחקים מהטרור היומיומי. הרגע דיבר חברי חבר הכנסת איתן ברושי על אליאב גלמן, שנרצח בשבוע שעבר. המשמעות של – העובדה שאנחנו לא מדברים אפילו את שפת הכלכלה בניסיון לראות כיצד מרגיעים את השטח, לא מציעים שום פתרון, היא בעוכרינו; היא לא רק בעוכריהם של הפלסטינים. היא בעוכרינו, והיא מסוכנת.
אני חושבת שאנחנו צריכים להבין שכשאנחנו מענישים אותם – ישראל החליטה לא להנפיק להם אשרות עבודה – כשאנחנו מענישים אותם אנחנו מענישים את התעשייה, אנחנו מענישים את יתר העובדים הישראלים, ואנחנו מענישים, אדוני היושב-ראש, את עצמנו. ביטחון זה בהחלט הדבר הכי חשוב, זה הדבר הראשון במעלה, אבל הביטחון הכלכלי שבסופו של דבר אנחנו נצליח – או למרבה הפחד, לא נצליח – ליצור כאן באזור עבור הישראלים ועבור הפלסטינים – בסופו של דבר, זאת הסכנה הגדולה ביותר.
ואתה יודע מה, אדוני היושב-ראש? זאת הייתה המלחמה הכי אפקטיבית ב-BDS, זאת הייתה המלחמה הכי טובה בסימון, ואת זה אנחנו צריכים להבין, להפנים – ולפעול, כדי שכלכלת הטרור לא תנצח. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. תעלה חברת הכנסת סופה לנדבר, ואחריה – חברת הכנסת נאוה בוקר.
<סופה לנדבר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להביע את הזדהותי עם חבר הכנסת נגוסה, יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה, בנושא של עליית 9,000 יוצאי אתיופיה שהיו צריכים, לפי התחייבות והחלטת הממשלה, לעלות בזמן הקרוב. אני רוצה להביע הזדהות ולהגיד לחבר הכנסת נגוסה: זו לא רק גזענות; זה חוסר אחריות לקבל החלטה ואחר כך להגיד: אין כסף. זה שקר מוחלט. כאשר קיבלו את ההחלטה בממשלה היו צריכים לדעת – 9,000 איש שצריכים לעלות מאתיופיה לכאן, צריך כסף לקלוט אותם.
אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד, כשרת העלייה והקליטה הייתי בגונדר. אני המלצתי לראש הממשלה, וסגרנו אז מחנה, ואמרתי: להיות שם ולא לדעת – יעלה או לא יעלה, חלק מהמשפחה כאן, חלק מהמשפחה שם – זה פשוט משחק מגעיל; לשחק בגורל של בני-אדם. כאשר החליטו להעלות אותם היו צריכים לקבל החלטה על בסיס תקציבי.
אז אני רוצה להגיד לחבר הכנסת נגוסה – אומנם הוא לא נמצא כאן, כנראה הוא צופה בטלוויזיה – אני רוצה להגיד לו: אתה צריך לא לדבר על גזענות, או לא רק על גזענות; אני רוצה להגיד לך: חבל שאתה כל כך נאיבי. אתה חבר בקואליציה שמקבלת החלטות כדי לצאת לתקשורת ואחר כך שוכחת את האנשים שנמצאים שם, באתיופיה. תודה רבה לך.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת סופה לנדבר. תעלה חברת הכנסת נאוה בוקר, ואחריה – חבר הכנסת חמד עמאר.
<נאוה בוקר (הליכוד):>
אני רוצה לדבר היום, אדוני היושב-ראש, על מחדל בלתי נסבל בחסות החוק הישראלי. ממש מתחת לאף שלנו הגיע ביום שישי האחרון לישראל עומר ברגותי, מייסד תנועת ה-BDS, והוא לא הגיע לכאן סתם; לברגותי יש מעמד של תושב קבע מתוקף נישואיו לערבייה ישראלית, והוא היה אורח הכבוד, לא פחות ולא יותר, בכנס BDS של ועדת המעקב של ערביי ישראל.
אז למי שלא מכיר, ברגותי השווה בעבר את חיילי צה"ל לנאצים. הוא מתנגד לכל שיתוף פעולה אקדמי או תרבותי עם ישראל, ותומך בפתרון המדינה האחת – פלסטינית כמובן. ושכחתי להזכיר עוד משהו: את התואר שלו עשה ברגותי כאן, אצלנו, באקדמיה הישראלית. לא הגיוני בעיני שכל שני וחמישי מדברים על ה-BDS, אבל צעד כל כך פשוט כמו למנוע ממסית אנטישמי להיכנס לישראל לא עושים.
בשבוע שעבר אני פניתי לשר הפנים בבקשה שישתמש בסמכות שלו וישלול מברגותי את האישור של תושב קבע. לצערי, עדיין לא קיבלתי תשובה. לכן, אני קוראת שוב מכאן לשר הפנים: תפעיל את הסמכות שלך ותסייע למדינת ישראל במאבק מול ה-BDS. תמנע מברגותי כניסה. אם צריך, כמחוקקת אוביל שינויים גם בחקיקה, אבל מה שברור הוא שאסור לנו להמשיך לאפשר לאדם כזה להיכנס לישראל. ברגותי גורם לנו מספיק נזק בחו"ל, אז שיישאר שם. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת נאוה בוקר. יעלה חבר הכנסת חמד עמאר, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בחודשים האחרונים אני מקבל הרבה פניות מצעירים דרוזים שרוצים לבנות את הבית שלהם. שר האוצר התקין תקנות ב-2015 וכמעט הכפיל את המחיר של היטלי המים, מ-87 שקל למטר לקרוב ל-170 שקל למטר. אותו צעיר שבנק ישראל לא מאפשר לו לקחת משכנתה של יותר מ-300,000 שקל – כי זה הסכום שבנק ישראל מאשר לצעירים דרוזים לקבל, אפילו אם ההכנסה שלו ושל אשתו מגיעה ל-50,000 שקל בחודש; אין לו אפשרות ושום בנק לא יאשר לו משכנתה של יותר מ-300,000 שקל. אותו צעיר שצריך לשלם היטלי מים ורישיונות בנייה שמגיעים קרוב ל-70,000 שקל, וקניית חלקה לחיילים משוחררים שמגיעה קרוב ל-150,000–170,000 שקל – יוצא שאותה משכנתה שהוא קיבל, שמגיעה ל-300,000 שקל, בלי לשים אפילו יסודות הוא כבר גמר את המשכנתה שלו. איך הוא יכול לבנות את הבית שלו?
לכן אני קורא לשר האוצר: בנושא של היטלי מים וביוב, הרי הרשויות הכינו את התשתיות, תאגידי המים קיבלו את התשתיות שהרשויות הכינו. למה התאגיד צריך להשקיע 200 שקל ו-500 שקל ולגבות עשרות-אלפי שקלים? ת ודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. יעלה חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים.
כבוד היושב-ראש, כנראה זה ריטואל קבוע שאני מגיש שאילתות והצעות לסדר-היום והן כמעט לא מתקבלות. אבל היות שיש לי את הבמה הזאת, של הנאום בן דקה, אני משתמש בה להעלות נושא.
היום היה היום של העובדים הסוציאליים, שמטפלים בעניים, והרבה אנשים עניים מגיעים לבתי-חולים, מגיעים לבקר קרובים או ללוות אותם, להמשיך אתם בלילה. יש לי שני מקרים – יכול להיות שזו תופעה, אבל הראשון: מישהו הגיע לבקר את אבא שלו ונשאר אתו בלילה, כי הוא חייב מלווה, בבית-חולים איכילוב; הוא נכנס בשעה 20:40, יצא ב-07:13, ושילם 134 שקל עבור החניה. השאלה: אם נבדוק את שכר המינימום, וזה הרבה אנשים, אז את כל השכר שלו באותו יום הוא שילם על חניה. האם זה ייתכן? זה – 1. 2. היה לי מקרה אישי בבית-חולים מאיר רק בשבוע שעבר – החניה שם ליממה, מדובר על 20 שקל. אנשים יצאו רבע שעה אחרי חצות – הגיעו ב-22:00, יצאו רבע שעה אחרי חצות. הם משלמים כפול. למה? כי עברו את חצות.
השאלה היא אם מישהו צריך לטפל בזה. את השאילתה הזאת הייתי יכול להפנות לשר הבריאות, שהוא אחראי לבתי-החולים. היום אני מדבר על זה. מישהו יכול להרים את הכפפה? מישהו יכול לבוא ולהגיד: תשמעו, זה מוגזם? המימון של בתי-החולים לא צריך להיות מהחניה בצורה הזאת ששוחטים את בני-האדם.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. יעלה חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, היום ציינה הכנסת, בזכותו של חבר הכנסת מאיר כהן, שר הרווחה לשעבר, את יום העובד הסוציאלי. אני לא אסתפק במילים של תודה על העבודה שלהם, הקדושה, המבורכת, שהחברה צריכה אותה בכל יום, בכל רגע, בכל שעה. יש פתגם שאומר: (אומר דברים בשפה הרוסית, להלן תרגומם: אי-אפשר למזוג "תודה" לכוס). זאת אומרת, אתה לא תשפוך את המילה "תודה" לתוך כוס. לא מספיק להגיד להם תודה – – –
<קריאה:>
– – –
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
זה ברוסית – (חוזר על הדברים בשפה הרוסית) – אז לא מספיק; בסדר, נגיד להם תודה, ומה הלאה?
<קריאה:>
– – –
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
ומה הלאה? לכן אנחנו חייבים – אני מנצל את ההזדמנות – אכן חייבים לעשות שינויים. חייבים שהם יחיו בכבוד – גם המשכורות, גם התקנים, גם תנאי העבודה. זה חלק מאוד חשוב לחברה, עשייה טובה. ומה שיושקע מטעם משרד הרווחה, מטעם התקנים, מטעם המוסד לביטוח לאומי, בענייני העובדים הסוציאליים, לטובתם, למשכורת שלהם, לתנאי העבודה, למשרות שלהם, יחזור לקופת המדינה פי-שלושה או יותר, ולטובת המדינה. לכן אנחנו חייבים לעשות שינויים רדיקליים בעניין של כל העובדים הסוציאליים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. יעלה חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת מייקל אורן.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גם אני אתייחס ליום הבין-לאומי לעובדים הסוציאליים. ברכות לכל אלה שיזמו – חבר הכנסת מאיר כהן – וכל אלה שהשתתפו. וביום הזה אנחנו מברכים כל עובדת סוציאלית וכל עובד סוציאלי על העשייה, על השליחות, על עבודת הקודש, משום שאנשים אלה יום-יום עוזרים לשכבות החלשות, לאלה שזקוקים לעזרה.
לפי דעתי, אנחנו חייבים לדאוג לשני דברים: לביטחונם האישי, משום שיש הרבה עובדים סוציאליים, הרבה מחלקות סוציאליות, שנתקלים באיומים, באלימות; אנחנו חייבים להבטיח את ביטחונם האישי כדי שיעשו את עבודתם כראוי. ו-2. לביטחונם הכלכלי, הכוונה: לשכר שלהם. וגם יש מקומות שהם נאנקים תחת העומס, תחת התיקים. צריכים לדאוג לכל זה, כדי שהעובדים הסוציאליים יעשו את עבודתם נאמנה וכראוי.
בסוף אני אגיד תודה לכל עובד ולכל עובדת סוציאליים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. יעלה חבר הכנסת מייקל אורן. אחריו – חבר הכנסת יוסי יונה.
<מיכאל אורן (כולנו):>
כבוד היושב-ראש, תודה, מכובדי חברי הכנסת, לפני כמה חודשים קיבלתי שיחת טלפון מההורים של חייל בודד שמשרת בחטיבת הצנחנים בארץ; כמי ששירת לפני מספר שנים רב כחייל בודד בחטיבת הצנחנים, אני משמש כתובת להורים כאלה. והם התקשרו אלי בדאגה עמוקה – הם שמעו מבנם שהוא לא הורשה לצאת בשבתות עם הנשק האישי שלו. הם היו מאוד מודאגים, כי אז כבר התחיל גל הטרור. בעקבות השיחות האלה פניתי לשר הביטחון, הגשתי שאילתה, לקבל הסבר למה חיילים בודדים אינם מורשים לצאת הביתה עם הנשק האישי שלהם. קיבלתי הסבר שברמת החטיבה לא בטוחים שלחיילים בודדים יש מקום אחסון בטוח של נשק בשבתות – מה שנראה לי הסבר לא מתקבל על הדעת, משום שאני בספק רב, הייתי, שכל מח"ט עובר כל חייל ובודק איפה הוא שם את הנשק בשבת. האם יש הבדל בין חייל שגר בסביון בשבת וחייל שגר בשכונת עוני בשבת? ההסבר לא מתקבל על הדעת.
ואז, ב-19 בפברואר, נרצח חייל, ינאי טוביה ויסמן, כאשר הוא הסתער על מחבל, בלי נשק, משום שהוא לא הורשה לצאת עם נשק הביתה לשבת ונרצח בגלל זה.
מייד לאחר מכן הרמטכ"ל הוציא פקודה שכל חייל חייב לצאת לשבת עם הנשק האישי שלו. ומה קרה? לפני כמה ימים שוב אני מקבל שיחות מהורים של חיילים בודדים בארץ, שמודאגים, משום שהם שומעים מהבנים שלהם שהם לא מורשים לצאת עם הנשק האישי.
מהבמה הזאת, כבוד היושב-ראש, אני קורא לרמטכ"ל ולכל מערכת הביטחון לדאוג לכך שהפקודה של הרמטכ"ל תיושם במלואה, ושהחיילים שלנו, גם הבודדים – כל החיילים שלנו בצה"ל – יכולים לצאת לחופש בשבתות בראש נקי ויכולים להגן על עצמם ויכולים להגן על כולנו. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת מייקל אורן. יעלה חבר הכנסת יוסי יונה, ואחריו – אחרונת הדוברים, תמר זנדברג.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להביא בפני יושבי הבית – אף שחלקם הגדול לא נמצא כאן – את הבעיה שעליה שוחחנו בעבר פה בבית, וביקשתי גם להעביר הצעת חוק – הנושא של צפיפות הילדים בבתי-הספר. הנה, כדי להראות עד כמה הבעיה חמורה, התפרסם לפני יומיים הדוח של הלמ"ס, שמציין שוב – ואני אומר זאת בכאב – את העובדה שישראל נמצאת במקום האחד לפני האחרון כמעט במדינות ה-OECD בצפיפות תלמידים בכיתות. ההצעה שהבאתי בזמנו בוודאי נפלה, והנה, בא משרד החינוך ואמר שיש לו פתרון לבעיה הזאת: בתוך חמש שנים אנחנו נביא לכך שהמספר הממוצע של ילדים בכיתה ירד ל-32. אבל אני רוצה להעיר את תשומת לבנו כולנו ש-32 זה עדיין מספר מאוד מאוד גדול.
בזמנו גם נעשה דוח פנימי, של ועדת שמחון, שמשרד החינוך עצמו מינה, שעומד על החומרה של המצב הזה, וגם שם צוין המספר האופטימלי של 25 תלמידים בכיתה. אנחנו לא עושים זאת, ולכן – אני אומר, אנחנו לא נותנים פתרון או מענה לבעיה הזאת – ולכן פוגעים באופן אנוש במערכת החינוך שלנו. והנה, כולנו מדברים על כך שעתידה של ישראל זה בהון האנושי, אבל הממשלה לא נוהגת באופן עקבי עם התובנה המאוד-ברורה לכולנו.
אז אני מבקש להביע את מחאתי על הטיפול הלקוי בסוגיה זו. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. תעלה חברת הכנסת תמר זנדברג.
<תמר זנדברג (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני שייכת לאופוזיציה. אנחנו נוהגים לבקר הרבה גורמים בממשלה, בין בעלי ההון ובכל מקום בחברה הישראלית. אני רוצה להפנות את תשומת הלב למשהו שאירע, מעשה נבלה ממש, שעבר כאן, בכנסת, לפני כמה שנים. שאול אמסטרדמסקי חשף היום ב"כלכליסט" שהטבת המס השערורייתית שהורידה את המס שמשפחת עופר משלמת מ-900 מיליון שקל – כמעט מיליארד שקל – ל-100,000 בלבד – אני חוזרת, במקום כמעט מיליארד שקל 100,000 שקל בלבד – היא תוצאה של חוק שנחקק כאן, בכנסת, בשנת 2008, בוועדת העלייה והקליטה, חוק שעורך-הדין של משפחת עופר, עו"ד פיני רובין, היה מעורב באופן אישי בחקיקתו.
החוק הזה לא היה מוצדק מלכתחילה. הוא זכה לכינוי "חוק האוליגרכים", כי הוא אפשר לאוליגרכים עשירים לבוא לישראל לא כאיזו משאת נפש ציונית אלא כאל מקלט מס. אבל עכשיו התברר שלא רק זה שהוא שירת אוליגרכים יהודים לבוא מחו"ל להזדקן כאן תוך הטבות מס מפליגות, הוא גם אפשר למשפחת עופר להתחמק מתשלום מסים. אני רוצה להזכיר: משפחת עופר, את ההון שלה, את הכסף שלה, עושה ממשאבי הטבע הציבוריים בים-המלח, ממשאבי הטבע במפרץ חיפה; שהיא תורמת לזיהום שם, מסביב, והיא תורמת לנו הרבה עוולות, לחברה הישראלית. את התמורה שהיא צריכה להחזיר במסים – היא מגיעה לכאן ושמה, סליחה, את טלפיה על הליך החקיקה בכנסת, כדי לוודא שברבות הימים הוא ייתן לה הטבות מס.
אני חושבת שהכנסת, אסור לה לעבור על זה בשתיקה. את החוק הזה, הכנסת כאן – ואני אזום את זה – צריכה לתקן, ואני מקווה שכולכם תצטרפו לתיקון העוול הזה. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יצחק וקנין:>
הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת האתיקה בעניין השתתפות בעיתון הנושא אופי פרסומי. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לסגן מזכירת הכנסת.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום מורשת שבזי>
<היו"ר יצחק וקנין:>
אנחנו ממשיכים בסדר-היום. סעיף 3 בסדר-היום: ציון יום מורשת שבזי – הצעות לסדר-היום מס' 3094, 3093 ו-3114 של חברי הכנסת נורית קורן, איתן כבל ויואב בן צור.
אנחנו נאמר דברי פתיחה לפני שנקרא למציעים.
אנחנו פותחים כעת דיון מיוחד לרגל יום מורשת שבזי, שמתקיים ביוזמתה הברוכה של חברת הכנסת נורית קורן, סגנית יושב-ראש הכנסת.
רבי שלום שבזי היה דמות בולטת ומשפיעה. הוא פעל במאה ה-17 בקרב יהדות תימן, אך השפעתו נודעת הרבה מעבר לה. הוא נחשב לגדול משוררי יהדות תימן. שירתו המופלאה, ברוח שירי משוררי "תור הזהב" בספרד, הושפעה רבות מחוכמת הקבלה ועסקה בעיקר ביחסי עם ישראל ובורא עולם.
בהקדמה לספרו "חמדת ימים", על חמשת חומשי התורה, חיבורו הבולט, כתב בחריזה בסגנונו המיוחד: "אליך אלוהי תהילתי ושיחי יערב, / שלח עזרי מצפון ודרום וממזרח ומערב". הוא חתם את הקדמתו בתקווה: "רצוני שאזכה עם החכמים שסמכתי עליהם ולזכות אחרים, ולהורות דרך ישר לתלמידים, וקראתי זה הספר: 'חמדת ימים'".
גדולתו, בקיאותו ושירתו הענפה היו לשם דבר והותירו חותם עמוק על מורשת החוכמה היהודית לדורותיה.
אין ספק כי ראוי רבי שלום שבזי למקום של כבוד בכותל המזרח של חכמי ישראל בכל הדורות, ואת תרומתנו הצנועה להנצחתו ולהעמקת מורשתו אנחנו מעלים כאן היום בדיון זה, שיוסיף בוודאי כבוד לאיש ולפועלו.
אני מודה לחברי הכנסת המציעים, ומזמין את יוזמת יום שבזי בכנסת, חברת הכנסת נורית קורן.
<נורית קורן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר דוד אזולאי, גברתי השרה מירי רגב, חברי חברי הכנסת, אני מתרגשת לעמוד מעל בימת הכנסת בציון יום מיוחד לזכרו של רבי שלום שבזי, זכר צדיק לברכה.
מאז בחירתי לכנסת ישראל אני פועלת מתוך אמונה פנימית עמוקה לקיומו של יום העוסק ביהדות תימן בבית הזה, אשר מייצג את כל עדות ישראל. יום זה הוא יום בעל חשיבות אישית עבורי. מורשת יהודי תימן הנה נוף ילדותי. אבי שלמה מנצורה ואמי פנינה זביב, אשר עלו מתימן בשנת 1949, הקפידו לשמור ולהנחיל את התרבות העשירה שהתפתחה באלפיים שנות גלות. בכל שבת, לאחר ארוחת השבת החגיגית ובזמן הג'עלה, אבי היה פותח את הדיוואן. אני רק רוצה לומר לאנשים שצופים בי כרגע, הדיוואן זה כל שיריו של רבי שלום שבזי, כל השירים שאנחנו אומרים בערב שבת, ואנחנו גם מנעימים בשבע ברכות. אנחנו יושבים בשבע ברכות, וזה השיר שתמיד פותח. אני רוצה לומר לכם שגם כאשר נפגשים יחד פותחים את הדיוואן ומתחילים לסלסל את הזמירות. והזמירות מדברות על הכמיהה לציון.
לפני כ-400 שנים, בעיצומה של גלות יהדות תימן, בתקופה קשה ומצוקה של יהודי תימן, שהגיעה לשיאה בניסיון לגרש אותם מתימן ב-1679, דרך כוכבו של הרב שלום שבזי, מנהיגם הרוחני של יהודי תימן, שהיה איש רוח, משורר, סופר, פילוסוף, גדול בתורה ובקי במדעי התקופה. את ייחודו מצא שבזי בשירתו, אשר התמקדה בנושא הגאולה והשיבה לציון, חיזקה את יהודי תימן בגלותם הקשה וליוותה אותם בשמחה גם בעלייתם ארצה.
מכ-10,000 שירים שנמצאו עד כה בכתבי היד התימניים, כ-900 נכתבו על-ידי רבי שלום שבזי, מה שמציב אותו כאחד מגדולי המשוררים בכל קהילות ישראל, בגולה ובארץ-ישראל. מדובר בשירה יהודית, אנושית וציונית שמילאה את לבבות היהודים במשך הדורות בתקווה, ערגה ואהבת הארץ, כפי שמעיד הבית הבא מתוך שירו של רבי שלום שבזי: "אהבת הדסה על לבבי נקשרה, / ואני בתוך גולָה פעמַי צוללים: / לוּ יש רשות לי אעלה אתחברה, תוך שערי ציון אשר הם נֶהְלָלִים".
<אילן גילאון (מרצ):>
– – –
<נורית קורן (הליכוד):>
תודה רבה לך, חברי, שאתה שר.
<אילן גילאון (מרצ):>
– – –
<נורית קורן (הליכוד):>
תודה. "אהבת הדסה על לבבי, על לבבי נקשרה".
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
– – –
<אילן גילאון (מרצ):>
"ואני בתוך – – –".
<נורית קורן (הליכוד):>
אבל אני אמשיך – – –
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אפשר לעשות מקהלה, חבר הכנסת אילן גילאון.
<נורית קורן (הליכוד):>
תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני, בשביל המעמד, הייתי – – –
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
– – – במעגלים, איזה סלסול.
<נורית קורן (הליכוד):>
תודה רבה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
– – – במיוחד שהקול של נורית הוא נעים.
<נורית קורן (הליכוד):>
תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אתה רואה שאני לא מפריע, שלא יחשדו בי שאני אומר משהו שלא צריך, אבל – – –
<מאיר כהן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, מהיום, כל מי שעולה לשם – עם צעד תימני.
<היו"ר יצחק וקנין:>
זאת קצת בעיה, כי אין הרבה מקום פה.
<נורית קורן (הליכוד):>
זאת בעיה, יש כאן כללים.
אז ככה. אני רוצה לומר שגם היום, אחרי 68 שנים מקום המדינה, יהודים מכל קצוות תבל משתוקקים להגיע ארצה והכמיהה לציון נטועה חזק בלבם. והזמרים שקמו לעדה, כמו אהרן עמרם – שיושב אתנו כאן, הנה, הוא פה – משה ענקי, ציון גולן, אהרן ירימי ועוד רבים וטובים, שומרים על המסורת שלנו ושרים את השירים המקוריים שנכתבו בתימן.
אני רוצה לספר לכם, אדוני היושב-ראש, שכשנבחרתי לכנסת פניתי לשר החינוך נפתלי בנט בבקשה לפעול להכללת מורשת יהודי ארצות ערב, והאסלאם בכלל, ובתוכה את מורשת יהודי תימן, בתוכניות הלימודים במערכת החינוך. אני מודה לו, לשר החינוך, על כי הודיע לאחרונה על הקמת ועדת מומחים ברוח זו. הנני מבקשת שבאותה מידה שישבו אנשי מקצוע ומומחים על תוכניות לימודים בכל התחומים במשך ששת העשורים האחרונים, כך יקדישו אנשי המקצוע של משרד החינוך את ידיעותיהם, כישוריהם ומרצם לפיתוח נרחב של מערכי שיעור ולימודים על תולדות יהודי ארצות ערב והאסלאם.
כמו כן, אני פונה לשר החינוך – לכלול באופן מיידי את האוצר שהזכרתי בדברי, של אוסף השירה והיצירה הספרותית של רבי שלום שבזי, ולהקנות לו את מקומו הראוי במערכת החינוך הכללית של מדינת ישראל.
לסיכום, אני רוצה להודות לך, חברתי שרת התרבות והספורט חברת הכנסת מירי רגב, על תמיכתך ביום היסטורי זה ועל פעילותך מתחילת הקדנציה לשימור מורשת יהדות ארצות ערב והאסלאם, ויהדות תימן בפרט.
אני רוצה לספר לכם שלפני כמה חודשים הגשתי הצעת חוק להקמת רשות לאומית לתרבות שלום שבזי, והיום סוכם עם משרד האוצר ומשרד התרבות, השרה מירי רגב, ששימור מורשת רבי שלום שבזי תתחזק ותקודם במסגרות התרבות בישראל.
לסיום, אני רוצה להודות לכל העמותות הפועלות בהתנדבות לשימור המורשת של יהודי תימן: האגודה לטיפוח חברה ותרבות, "אעלה בתמר", "הליכות עַם ישראל", "אפיקים", "שרשרת הדורות", וכמובן לתחנת הרדיו על שם רבי שלום שבזי. אני יודעת שאתם עושים עבודת קודש ואתם משלימים את העבודה שהממשלה לא עושה.
אני מקווה שהיום הזה יביא לכך שרק נקדם את התרבות של כל יהודי ארצות האסלאם, ואני מאוד מקווה שגם יהדות תימן תועלה על נס. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לסגנית יושב-ראש הכנסת חברת הכנסת נורית קורן. יעלה יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל.
איתן, שלא יתבלבלו, שידעו שאתה תימני, למה הצבע שלך, והעיניים – מבלבלים.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
חברי אדוני היושב-ראש, גברתי וחברתי השרה, רשמת פרלמנטרית, אורחים נכבדים, חברי וחברותי חברי הכנסת, קודם כול, אני מודה לחברתי נורית קורן על שהעלתה על סדר-יומנו את הנושא הזה, ואני רוצה להתחיל ולומר כך: אין, אני חושב, אדם שמגלם בתוכו את כל מה שאנחנו, העדה התימנית, כמו רבי שלום שבזי. זאת אומרת, אמרת רבי שלום שבזי – בעצם הכלת את כל העדה פנימה; במה שהוא מצטייר, במה שהוא נתפס. בשבילנו הוא הסמל, הוא ראש וראשון. אינני חושב שיש איזו עדה שיש בה דמות, חבר הכנסת יוסי יונה, שהיא כל כך מרכזית בהוויה ובחוויה של כל העדה כמו שרבי שלום שבזי מסמל עבורנו. יש בו הכול, ולא לחינם יש איזה סוג של ערגה – אם בשירה, אם בתפילה, אם בהיסטוריה, אם – לכוחות הגדולים שהיו טמונים בו.
אני אומר זאת כך: יהדות תימן, שהיא יהדות מפוארת, מהמפוארות ביותר שיש, יש בה הרבה מעבר לקול נעים – ובמקרה לי אין – והרבה מעבר לריקודים, מלאווח וג'חנון; יש בה תוכן עמוק. ולשמחתי, בשנים האחרונות – ונמצא כאן ביציע חברי יגאל בן-שלום, שאביו, זיכרונו לברכה, שהכרתיו באופן אישי, היה באמת מהמובילים והפעילים ביותר לשימור מסורת יהדות תימן.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אתה יודע, אני הייתי בבית-הכנסת בחדרה, שאבא שלו הוא מהמקימים שלו. לתפארת, אני יכול להגיד. לא פעם אחת הייתי שם.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
אני אומר זאת, כיוון שבשנים האחרונות הולך, לשמחתי, ומתפתח מחקר מאוד גדול על יהדות תימן, שזה הרבה מעבר לכל מה שאני אמרתי. אני מוכרח לומר, כבר ביום הזה, אתם יודעים – כל אחד והסיפור שלו מבית; המשפחה שלי הגיעה מתימן ב"מרבד הקסמים". אני, אישית, דובר תימנית, אפשר לומר שוטף. המשפחה שלי הגיעה, אדוני היושב-ראש, ממחוז שנקרא בלאד-אנֵס, שזה בערך 30, 40 ק"מ דרומית לצנעא. אבא שלי בא מכפר שקוראים לו אחלל, שנקנה בקושאן יחד עם משפחה ערבית שקוראים לה משפחת אל-ווחיישי. אימא שלי באה מכפר שהוא לא רחוק משם, מאת'יין. סבא שלי, זיכרונו לברכה, אב-אבי, שיהיה בריא, יש לו זיכרון שהולך אל רבי שלום שבזי: סבי, זיכרונו לברכה, היה חולה במחלת הנפילה, והוא עלה לקברו של רבי שלום שבזי, התפלל שם וחזר לביתו איש בריא. אפשר להאמין, אפשר לקבל, אפשר להתייחס לזה, חברותי וחברי – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
על זה אמרו חז"ל, איתן: גדולים צדיקים במיתתם יותר מאשר בחייהם.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
ואני אומר את זה לכולנו. יש מי שיכול לנפנף זאת. הנה, הגיע ליציע כבוד הרב רצון ערוסי, שהוא באמת מהגדולים של יהדות תימן.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אנחנו מקדמים אותך בברכה, הרב ערוסי.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
ונמצא גם כאן, הוזכר קודם, באמת, אהרן עמרם, שהוא מגדולי משוררי וזמרי תימן, ויש לי קשר למשפחה, קשר קרוב מאוד, ואני מברך אותם.
אני רוצה לסיים ולומר שמנקודת המבט שלי – תראו, אני יודע שאני לא נראה תימני. אני יודע שלא, אבל אני גם לא בחרתי איפה להיוולד, אבל אני כל כולי, כל כולי – אל תבריז.
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא, אבל לפי הסחוג שיש באיתן, הוא – מרגישים שהוא תימני.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
אני יכול לומר לכם, בהוויה שלי, מעבר לעובדה שאני דובר תימנית, אני אוהב את המורשת, ואני אוהב את העדה שלי, ואני מחובר אליה בכל נימי נפשי, חבר הכנסת מאיר כהן. מבחינתי, אני אמרתי, אולי אני יום אחד אכתוב ספר על תקופת ילדותי בראש-העין ועל כל הדמויות שהן חלק ממני. אפילו כתבתי בסוף השבוע – ואני מסיים, אדוני היושב-ראש – איזה – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
ראיתי את המפה שלך – – –
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
כן, – – פוסט על ראש-העין, שגדלתי עליה, שהריחות שלה והטעמים שלה, גם כשמתבגרים, כל זה חוזר אליך בעוצמות הרבה יותר גדולות.
אני מודה לך, חברתי נורית קורן, על שנתת לי את הזכות לעלות ולדבר כאן היום. אני מחויב לכך שמורשת יהדות תימן תלך ותקבל את הפרסום ואת הכבוד הראוי לה, ואנחנו ראויים לכך.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אין ספק.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, תודה, ותודה לכם, חברי, על שהגעתם. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת איתן כבל, יושב-ראש ועדת הכלכלה. חבר הכנסת יואב בן צור אירס את בנו; ידבר במקומו חבר הכנסת יגאל גואטה, חברו לסיעה. אני מזמין את חבר הכנסת יגאל גואטה.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תשמעי, אנחנו, יש לנו ערבות הדדית.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חברי חברי הכנסת, זכות היא לי לעמוד מעל בימה זו ולהעלות את זכרו של גדול רבני תימן, שחי במאה ה-17, מורנו ורבנו ועטרת ראשנו רבי שלום שבזי, זכר צדיק וקדוש לברכה.
רבי שלום שבזי היה ידוע בגאונותו בתורה, בגדלותו ועמקנותו בנגלה ובנסתר, בהלכה ואגדה, לצד היותו גדול המשוררים, שחיבר מאות – ויש אומרים אפילו 15,000 – שירים, שרובם, לצערנו, אינם עמנו היום. כל שיריו הם ערגה וכיסופים לה' יתברך, לעם ישראל ולבית-המקדש, עד שהיו שכינוהו "משורר הגאולה". באחד משיריו אומר רבי שלום שבזי: "מרובים שאלות שלם ידידך ושיריו לא יכילון הניירות". חשקו הגדול בלימוד התורה עולה מתוך רבים משיריו, ובייחוד מאותם שירים שבהם הוא מביע געגועיו אל ידידיו תלמידי החכמים, שאל תורתם הוא כמהַ.
אדוני היושב-ראש, הרב שמואל בן יוסף עדני, מגדולי חכמי תימן, שחי בסוף המאה ה-19, כתב עליו בלשונו המליצית: "עוד נוסיף להתפלא על המשורר האביר אשר הופיע בעיר צנעא הגדולה זה כשלוש מאות שנה, אחרון בזמן וגדול המעלה, הוא הרב הגדול בענקים כבוד מורנו ורבנו רבי שלום שבזי, לחיי העולם הבא. הוא האיש אשר בחר בו ה', הבקי בכל סתרי התורה, וכל עומק ההלכה, אשר לא יאומן כי יסופר כי איש פרטי אשר חייו קצובים, יחבר כל כך שירים ויתר חיבורים, ישתוממו הרעיונים ויתמהו הנבונים איך וכמה כוחו גדול, זה הרב גדול הדורים".
מורנו רבי שלום שבזי ידוע היה כבעל מופת ונסים גלויים. רבי יעקב ספיר, בספרו "אבן ספיר", מספר שבכל ערב שבת נעשה לו נס קפיצת הדרך ובא לארץ-ישראל לשבות שם – פעם בירושלים, פעם בטבריה, פעם בעכו ופעם בחברון – ואחרי צאת השבת היה שב אל ארצו.
עדת תימן המפוארת הכירה והוקירה את גדלותו. שמו של רבי שלום שבזי מונצח בשמותיהם של בתי-כנסת רבים של העדה התימנית, וכן ברחובות ובשכונות הנושאים את שמו, בעיקר ביישובים שבהם התיישבו יוצאי תימן בישראל. השכונה המפורסמת ביותר הקרויה על שמו היא שכונת שבזי בתל-אביב. על שמו הוקם מושב טירת-שלום, אשר כיום הוא שכונה בדרום נס-ציונה.
לא רק בתימן, מקום הולדתו, הכירו בגדלותו, אלא שמו התפרסם בכל תפוצות תבל, ושלחו אליו שליחים עם שאלות סבוכות בהלכה.
ביום זה, שבו אנו מעלים את זכרו הגדול, אני רוצה לסיים במילים משירתו: "חוס אלוהי ממעונך / על חבצלת שרונך / יעבור עלי רצונך / כאשר עבר חרונך. // שגבני מזדוני, כי לך לבי ועיני / הלעולמים עווני / יעמוד בינך וביני". זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל. אמן.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אמן. תודה לחבר הכנסת יגאל גואטה. תשיב לכל הדוברים שרת התרבות והספורט חברת הכנסת מירי רגב.
<שרת התרבות והספורט מירי רגב:>
כבוד היושב-ראש, תודה רבה לך, חברי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, ראשית, כבוד הרב ערוסי, שנמצא אתנו כאן, אהרן עמרם המשורר, חברי בני העדה, יהדות תימן, חברי יגאל בן-שלום, חבר מועצת המוזיאונים בשלב זה, וכמובן העובדים והעובדות הסוציאליות שנמצאים פה היום, אני רוצה לברך אתכם, אז גם אני "עושה לכם שלום" בחזרה. היום מציינת הכנסת את העשייה הברוכה של העובדים והעובדות הסוציאליים, שפועלים למען החברה הישראלית על כל גווניה. אני רוצה להודות לכם על העשייה המסורה והמקצועית שלכם.
מכובדי כולם, בגלריה העשירה של מעצבי הרוח היהודית שמור מקום של כבוד לרב שלום שבזי, שייזכר לעד כאחד מגדולי היוצרים והמנהיגים בתרבות העברית לדורותיה. כניסתו להיסטוריה של עמנו חלה בתקופה של חרדה קיומית וסכנות הרות גורל לקהילה היהודית בתימן. בכוח מנהיגותו וכישרונו הוא העניק ביטחון חדש וגאווה יוצרת לקהילה שכל כך אהב. הוא מחק את הייאוש, הצית את משואת התקווה, ומעל הכול – כתב שירה מהפנטת, שירת כמיהה וגעגוע, שנטעה בקרב בני עמו את האמונה שלא ירחק היום שבו יזכו כולם ללמוד תורה בארץ-ישראל.
ואכן, הציפייה השתלמה. הרב שלום שבזי אומנם לא זכה להיכנס בשעריה של הארץ המובטחת, אבל רבבות יוצאי תימן עלו ארצה וצעדו בשבילי חזונו, בעת שמילות שיריו המשיכו להתנגן בקולם ובלבם. החלום הגדול של היוצר הגדול הזה הפך למציאות.
שלום שבזי גילם את הרב-תרבותיות היהודית כולה במפעל חיים אחד. שיריו ינקו השראה וצמחו מתוך כלל ענפי היצירה היהודית: מההלכה והמקרא, התלמוד והפילוסופיה ועד סיפורי האגדות, המדרשים ועולמות הקבלה. השילוב הזה יצר מארג מרגש של יצירה עשירה ומלאת קסם: פיוטים ושירי שבח, שירי מוסר ושירי נשמה, לחני אגדות ופזמוני יום-יום. בכתיבתו הוא נשא בגאווה את קסמיה הגדולים של יהדות תימן – קהילה מפוארת, מופלאה, שורשית ומסורה, שבנותיה ובניה המשיכו לעלות ארצה מהמאה ה-13 ועד ימינו-אנו, המשיכו לקחת חלק פעיל בבניין העם והארץ והפיחו רוח עצומה בחלום הציוני.
כמו כל יוצאי עדות המזרח, גם עבור יהודי תימן החלום הזה לא היה צבוע רק בגוונים ורודים; בדרכם הם נתקלו בקשיים לא מבוטלים ובגילויים רבים של הדרה, קיפוח ואפליה. הניסיון לבנות כאן כור היתוך הפוסל סימני היכר ייחודיים של המורשת אילץ יהודים רבים לטשטש כל סממן של תרבות מזרחית ולוותר על הזכות הבסיסית להשמיע את שירם ולספר את סיפורם.
כשרת התרבות, אני מחויבת להוביל תהליכים של תיקון שירפאו את פצעי ההדרה; לבנות בתנופה גשרים חדשים אשר יביאו לידי ביטוי את תרבותם של כלל יוצאי עדות המזרח, ובה, כמובן, גם את תרבות יוצאי תימן ואת מורשתו הנפלאה, העשירה, הנוגעת ללב, של שלום שבזי בפרט. בשם החזון הזה אני פועלת לטיפוח המורשות והתרבויות של כלל השבטים והעדות בישראל ומבקשת להציבן במקום הראוי להן: בקדמת הבמה הציבורית ובמרכז סדר-היום התרבותי. אני גאה בתמיכת משרדי במפעלים חשובים כמו ה"תימניאדה", המרכז הרב-תחומי "ענבל", וכמובן עמותת "אעלה בתמר", עמותה הפועלת לשימור, טיפוח והפצה של התרבות העשירה של יהדות תימן.
יום מורשת שלום שבזי מזכיר לנו את המחויבות לבחון דרכים נוספות לתמיכה בתרבות התוססת הזאת ולמצוא את הדרכים להנציח את מנהיגיה ומעצבי רוחה; כי כמו שיש מקום בתוכניות הלימודים ובשטרות החדשים ליוצרים כמו לאה גולדברג, אלתרמן וטשרניחובסקי, יש גם מקום לדמויות מופת כמו הרב שלום שבזי. ואני מתכוונת לפעול בכל הדרכים כדי להעניק לו ולרבים אחרים מיוצאי עדות המזרח את החשיפה הראויה להם. זוהי התגלמות המאבק שלי למען צדק תרבותי.
אני מבקשת לברך ביום חשוב זה את חברתי חברת הכנסת נורית קורן על היוזמה החשובה של ייסוד יום מורשת לזכרו של הרב שלום שבזי – וזה נוסף על הפעילות שלך בתחומים רבים: בתחומי אנשים וילדים עם מוגבלות, נכי צה"ל, צער בעלי-חיים ועוד. אני רואה בך שותפה אמיתית לחיזוק המורשת של יהדות תימן, כי יחד נוכל לעשות יותר למען המורשת בכלל, ובוודאי למען יהדות תימן. תודה רבה לך על היום החשוב הזה ועל האנשים החשובים שכמובן נמצאים כאן בין אורחינו.
אני רואה ביום הזה נדבך נוסף בעשייתה הנרחבת של הממשלה לחיזוק התרבות העשירה של יהדות המזרח, ואין לי ספק שבדרך זו נוסיף ונצעד גם במעלה הדרך. אני מתכוונת להמשיך לפעול למען חיזוק המסורות, והתקציב שעליו בישרה חברת הכנסת נורית קורן הוא אכן תקציב חשוב, תוספת של תקציב לא רק ליהדות תימן – לכלל המורשות במדינת ישראל, ובהן גם, כמובן, יהדות תימן. אני רוצה בהזדמנות הזאת להודות לשר האוצר, אשר אפשר את העלאת התקציב הזאת.
חברים, קרוב ל-300 שנה חלפו מאז הלך לעולמו אחד מגדולי מנהיגיה ויוצריה של התרבות היהודית. השנים חלפו, אך קולו של הרב שלום שבזי ממשיך ללוות אותנו ומילותיו מוסיפות להדהד במעמקי הנפש. אנו כאן היום מחויבים לשמור על שיריו, על דרכו, ולהפיח חיים בחזונו ובמפעל חייו. בעזרת השם נעשה ונצליח. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
גברתי השרה, תודה לך, אבל לפני כן, מה את מציעה שנעשה? נעביר את זה, את הנושא, לוועדת החינוך, התרבות והספורט, או שנסתפק?
<שרת התרבות והספורט מירי רגב:>
לא, אני חושבת – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
נורית?
<נורית קורן (הליכוד):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
מסתפקים. אם כן, אנחנו – – –
<שרת התרבות והספורט מירי רגב:>
– – נסתפק בדיון הזה כאן.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
נסתפק, שלא נקלקל.
<נורית קורן (הליכוד):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא לא, ודאי, ודאי. אני חייב לשאול, כדי – – –
<שרת התרבות והספורט מירי רגב:>
אולי נעביר את זה אליךָ.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אז אנחנו מסתפקים בתשובת השרה. אני רוצה להודות לשרה מירי רגב, שרת התרבות והספורט, להודות לחבר הכנסת איתן כבל, יושב-ראש ועדת הכלכלה, ולהודות ליוזמת של יום מורשת רבי שלום שבזי, זכר צדיק לברכה. עלי והצליחי. תודה לחברת הכנסת נורית קורן.
<דברי יושב-ראש הישיבה לציון יום העובדים הסוציאליים>
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: ציון יום העובדים הסוציאליים. אני רוצה להגיד תודה מיוחדת לחבר הכנסת מאיר כהן, שר הרווחה לשעבר, שפועל רבות בנושאים החברתיים.
נאמר כמה דברים לפני שאני אזמין את חבר הכנסת מאיר כהן להציג הצעת חוק.
אנחנו פותחים כעת דיון מיוחד לרגל יום העובד הסוציאלי הבין-לאומי, שאותו אנו מציינים היום ביוזמת סגן יושב-ראש הכנסת ושר הרווחה לשעבר, חבר הכנסת מאיר כהן. יום זה מתקיים בשיתוף איגוד העובדים הסוציאליים בארץ והקרן לידידות. במהלך היום התקיימו כאן דיונים בוועדות הכנסת השונות בנושאים הנוגעים לפעילות העובדים הסוציאליים, וכן התקיים אירוע הוקרה מיוחד לעובדים.
הנושא שעומד במרכז היום הזה הוא קידום כבודם וזכויותיהם של אנשים ברחבי העולם, כפי שנקבע על-ידי ארגון הגג של איגודי העובדים הסוציאליים, הפדרציה הבין-לאומית של עובדים סוציאליים, IFSW – ארגון העוסק בקידום העובדים הסוציאליים בעולם ובאתגרים הייחודיים שעומדים במרכז עיסוקם. ברוח עקרונות הצדק בתורת ישראל, שעוגנו גם בחוקי-היסוד שלנו, ארגון זה שם לו למטרה את החתירה לצדק חברתי, זכויות אדם ופיתוח חברתי באמצעות קידום בעבודה סוציאלית, מודלים ושיטות עבודה מומלצות. אצלנו, העיסוק בעבודה סוציאלית מוסדר בחוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו–1996, ומוגדר "עיסוק מקצועי, משלח יד, לשיפור תפקודם האישי והחברתי של הפרט, המשפחה והקהילה, בדרך של טיפול, שיקום, ייעוד והדרכה, הנעשים בדרך כלל בידי עובד סוציאלי ובשיטות טיפול מקצועיות הנהוגות בעבודה סוציאלית".
מאחורי הניסוחים הפורמליים עומדים אלפי עובדים ועובדות מסורים, המקדישים את חייהם למען הזולת ורווחתו תוך עמידה בלחצים והתמודדויות לא פשוטות. עובדים אלו ראויים להוקרתנו העמוקה, ואנו מחזקים מכאן את ידיהם במלאכת הקודש שהם עושים יום-יום, שעה-שעה. תודה לכל העובדים הסוציאליים, כל העוסקים במלאכה.
<הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – הכרעה במחלוקות בין הורים בעניין הנתון לאפוטרופסותם), התשע"ו–2016>
[הצעת חוק פ/2554/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני מתכבד להזמין את סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת מאיר כהן, שר הרווחה לשעבר, להציג את הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – הכרעה במחלוקות בין הורים בעניין הנתון לאפוטרופסותם), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת מאיר כהן וקבוצת חברי כנסת.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
תודה רבה לאדוני היושב-ראש, שלום לכולם, שלום לפקידות הסעד, לעובדות ולעובדים הסוציאליים שנמצאים שם, שלום לך, הגברת צפרא דוויק, שלום לכולם, תודה רבה שבאתם, אנחנו גאים ובאמת מרגישים שעשינו ולו מעט לציין את העבודה הקשה ולעמוד על האיכויות של עבודתכם.
אדוני השר, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, שר הרווחה לשעבר, אני רוצה לומר משהו לחברי העובדים הסוציאליים: דיברו היום הרבה בשבחכם בכל ועדה שהיינו בה, ובאמת כולם תמימי דעים על כך שתרומתכם לא תסולא בפז. עם זה, כדי שזה לא ייראה עוד ציון של יום, ועוד ועדות, שברגע שהן נגמרות אנחנו מייד עוברים לנושא הבא, התחייבו בפני ראשי הוועדות שהישיבות היום – בעקבות הישיבות האלה יתקיים רצף של ישיבות, שבסופו הסוגיות שעלו, חלקן יבשילו לדיונים הרבה יותר מעמיקים אצל השרים הנדונים וחלקן יבשילו להצעות חוק.
ובהחלט, בסופו של יום אנחנו רואים שבידינו ולפנינו עבודה קשה מאוד כדי לשנות – ובראש ובראשונה להתעסק בשכרכם. לא בשביל זה באתם, אני יודע, צפרא, ואתם לא האנשים שיצאו לשבות ולשרוף צמיגים, אבל ראוי לה לכנסת, כמו שאמרתם, שלא תרפה עד שמצבכם ישופר, כי אתם יכולים לעשות מלאכת קודש, ואתם עושים, אבל עם זה אי-אפשר ללכת ולהתפרנס.
הסקר היום – תשמע, אדוני השר; תשמע, אדוני השר, אני מבקש ממך לשמוע: נערך היום סקר של הקרן לידידות והאיגוד הסוציאלי. כשליש מהעובדים הסוציאליים, חבר הכנסת הרצוג, כשליש מהעובדות והעובדים הסוציאליים, נתמכים כלכלית על-ידי בני המשפחה שלהם; נתון קשה מאוד.
אני רוצה להגיד תודה לכל המארגנים של היום: צפרא דוויק, דוד גולן, אפרת מוזס, אבי בן-זקרי, חגי תבל, צוות הכנסת, יעל מהכנסת, לכל חברי הכנסת והיושבי-ראש שהסכימו וקיימו דיונים.
אני עובר להצעת החוק – שמחתי לקבל את תמיכת הממשלה, והיא אף זכתה להיות פטורה מחובת הנחה.
הצעת החוק שאני מביא היום לכנסת היא הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – הכרעה במחלוקות בין הורים בעניין הנתון לאפוטרופסותם), התשע"ו–2016. ההצעה זכתה השבוע לאישור ועדת השרים לחקיקה, ולא בכדי. מדובר, ידידי העובדות והעובדים הסוציאליים, בהצעת חוק שעורכת שינוי חשוב בכל הקשור לסוגיית סדרי הדין והמשמורת בין הורים מתגרשים, ותהיה לה השפעה ישירה לשיפור מצבם הן של הילדים והן של המשפחות, הנמצאים על-פי רוב במרכזו של מאבק מתיש, גם בין ההורים לבין עצמם וגם בכל התא המשפחתי.
ביולי 2013, כשר הרווחה, מיניתי את ועדת סילמן לבחינת מדיניות משרד הרווחה גם בנושא הוצאה של ילדים מהבית, גם הדיונים המשפטיים, ובחינה מחדש של כל נושא הסדרי הראייה. שלח אלי מייל היום אב שאמר לי: אנא, אל תשתמש במושג הסדרי ראייה, זה יותר מזכיר הסדרים – כך קוראים להסדרי ראייה בבתי-כלא – ולכן הוא ביקש שנקרא לזה זמני השהות. אני חושב שאנחנו מקבלים את בקשתו ונקרא לזה זמני השהות.
הוועדה פרסמה את החלטותיה בפברואר 2014. בין היתר, זיהתה הוועדה שהשימוש המוגבר בסעיף 19 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב–1962, מחולל עימותים בעצימות גבוהה סביב נושאים הקשורים להסדרי הראייה בין ההורים. נוסף על כך, הוועדה זיהתה עלייה חדה בשימוש בסעיף הזה: מ-3,000 מקרים בשנה ל-6,000 מקרים – פי-שניים.
ובמה מדובר? תקשיבו, העניין הוא פשוט מכפי שהוא נשמע: סעיף 19 לחוק, חברי חברי הכנסת, קובע, בין היתר, כי אם ההורים אינם מסכימים בעניין הנתון לאפוטרופוס ואינו קשור לרכוש הקטין, הם רשאים לפנות יחד לבית-המשפט, ובית-המשפט, אם לא עלה בידו להביא לידי הסכמה ביניהם, ואם ראה שיש מקום להכריע בדבר, יכריע בסכסוך – שימו לב, בית-המשפט יכריע בסכסוך – או יטיל את ההכרעה על מי שימצא לנכון. זה המקום היחיד שבו אומרים לשופט: או שתכריע, או שתטיל את זה על מישהו אחר שיכריע.
פעמים רבות בית-המשפט – ברוב המקרים – מטיל את ההכרעה על העובד הסוציאלי לעניין סדרי דין, מה שמוביל לכך שהתסקיר של העובד הסוציאלי – פרופסור יונה – התסקיר של העובד הסוציאלי בעצם הופך לפסיקה של בית-המשפט. אגב, אין עוד סיטואציה דומה לכך. במקום שהשופט – ואין בדברי ביקורת על השופטים, חס ושלום, אבל – במקום שהם ינהלו תהליך של שפיטה, תהליך של דיון – תהליכים כאלה לעתים לוקחים 20 שניות: השופט קורא את התסקיר, והתסקיר הופך להיות פסיקה של בית-המשפט.
תפקיד העובד הסוציאלי לעניין סדרי דין הוא להכין תסקיר ולהביא המלצות לפני בית-המשפט. תפקיד בית-המשפט הוא לחקור, לאפשר לכל הצדדים להביע את דעתם, ואז לפסוק. העברת כובד האחריות לכתפי העובד הסוציאלי לעניין סדרי דין אינה במקומה, שהרי העובד הסוציאלי אינו בתפקיד שופט, והדבר הוא בבחינת נטל כבד מאוד על העובדים הסוציאליים.
פעמים רבות תפקידו של העובד הסוציאלי לעניין סדרי דין הוא ללוות את התסקיר ולפעול למימושו. לא אחת מתקשים העובדים הסוציאליים בביצוע תפקיד זה, שכן המצב הנוכחי גורם לכך שאחד מהצדדים חש פגוע מתיאורו של העובד הסוציאלי את תפקודו ההורי בתסקיר. שערו בנפשכם, הם גם כותבים תסקיר, ובוודאי שהם מתארים את תפקוד ההורים, ותמיד יהיה צד אחד שאינו מרוצה מהתיאור של העובד הסוציאלי לעניין סדרי דין. לא רק שפוסקים על-פי התסקיר, גם אומרים להם: תלכו ותמשיכו ללוות את הטיפול. כראש עירייה בזמנו נתקלתי במאות מקרים של הורים שלא היו מוכנים שאותם עובדים סוציאליים ימשיכו בטיפול, כי הם אמרו שמעצם כתיבת התסקיר הם מוטים.
הצעת החוק נועדה להסדיר את סעיף 19 לחוק, שעניינו הכרעת בית-המשפט, ולקבוע שבית-המשפט, ורק הוא, תהיה לו הסמכות להכריע בעניינים הקשורים לקטין שהובאו לפניו. במילים אחרות, האחריות להכרעה השיפוטית תהיה רק של בית-המשפט; יתחשב בתסקיר, יתייחס לתסקיר, אבל שיעשה דיון מעמיק יותר.
יש אנשים שמתנגדים, ואמרו לי: מאיר, אנחנו מתנגדים לחוק. שאלתי אותם: למה? הם אמרו לי: תראה, אין מספיק שופטים ואין מספיק זמן. זה לא מענייננו. לא מענייננו. אם יש בעיה של שופטים, יואילו הנהלות בתי-המשפט להציב יותר שופטים. אבל לא יעלה על הדעת שבגלל בעיות טכניות אנחנו נמשיך להטיל על הכתפיים של פקידות ופקידי הסעד לעניין סדרי דין את כל הקושי שכרוך בזמני השהייה ובקביעת תוצאות שלעתים משפיעות השפעה אמיתית ולאורך זמן על הילדים ועל הוריהם.
אני קיבלתי את תמיכת הממשלה, כמובן בהתניות. אני מוכן, יש לי סבלנות לכל התניה, אבל אני מבקש ממעט חברי הכנסת שנשארו כאן – ואני מלא הערכה לכם, תודה רבה לכם, אני חושב גם בשם העובדים הסוציאליים – לתמוך בהצעת החוק הזאת, כדי שנביא שינוי אמיתי. חברי, היו ברוכים ומאושרים. תודה רבה לכם.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה לך, חבר הכנסת כהן. הצעת החוק הזאת היא בתמיכת הממשלה. השר ירצה בכל זאת להתייחס? בבקשה, אדוני השר, השר אזולאי. מייד אחרי דברי השר אנחנו נעבור להצבעה.
<השר לשירותי דת דוד אזולאי:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שאתייחס להצעת החוק אני רוצה, בשם שר הרווחה חבר הכנסת חיים כץ, להעביר את ברכתו לעובדים הסוציאליים: ראשית, אני רוצה לברך את כל העובדים הסוציאליים שמתארחים היום בכנסת. זה יום חשוב לא רק לכם, העובדים הסוציאליים, אלא לכל אזרחי מדינת ישראל. זהו יום המסמל את חשיבותה של העבודה הסוציאלית ואת כוחה של הנתינה.
הכנסת על כל חבריה מכבדת את אלפי העובדות והעובדים הסוציאליים במדינת ישראל ומוקירה את עבודתם הקשה והמורכבת. העובדים הסוציאליים, אנשי מקצוע מיומנים ומסורים, נמצאים בחזית החברתית של המדינה ומתמודדים לא אחת עם דילמות מוסריות ועם שאלות חברתיות קשות. אנו רואים כיצד לאורך השנים מעמדם של העובדים הסוציאליים נשחק; הם אינם מתוגמלים כראוי, הם מתמודדים עם עומסי עבודה כבדים, עם מחסור בתקנים ועם שכר נמוך, וכל אלו – אל מול משימות רבות, קשות ומורכבות.
אנו עדים למסעות הסתה, הכפשה, איומים והפחדה נגד עובדים סוציאליים ברשתות החברתיות חדשות לבקרים, והתוצאה היא איומים ואף פגיעות פיזיות באותם עובדים, שעבודתם נעשית תוך הקרבה אישית, במסירות רבה, רגישות, חריצות, ומעל לכול – מתוך תחושה מתמדת של שליחות.
חשוב לי לומר לכל העובדים הסוציאליים במדינת ישראל – אומנם כותב השר כץ "אני"; אני עושה מזה "אנחנו": אנחנו אתכם במאבקכם הצודק והחשוב לתיקון העוולות ההיסטוריות שנעשו לכם. כותב כאן השר כץ שמאז כניסתו לתפקיד שר הרווחה הוא פועל יום-יום לשיפור תנאי עובדי המשרד והעובדים הסוציאליים, ומתחייב להמשיך להיאבק למענכם ולשפר את מעמדכם.
אדגיש בפניכם כי במשך השנים משרד הרווחה קופח בכל הקשור לדרגות השכר של עובדיו בהשוואה למשרדים האחרים. אחד ההישגים הוא ביטול הדרגות הנמוכות במשרד הרווחה, ובכך בעצם נמחק הפער הבין-משרדי במגזר הציבורי. נוסף על כך, במסגרת המשא-ומתן של ההסתדרות והאוצר הצליח שר הרווחה להשיג העלאת שכר גם לעובדים הסוציאליים. חשוב לציין כי זו רק ההתחלה, והוא מתחייב להמשיך ולהיאבק לטובת העובדים הסוציאליים ולעמוד לצדם במאבקם הצודק לשיפור תנאי העסקתם וביטחונם האישי.
אין לי להוסיף אלא לומר שגם אני – מזדהה כאן עם כל מילה.
כרגע להצעת החוק שהוצעה כאן על-ידי חבר הכנסת מאיר כהן, ידידי, חבר הכנסת מאיר כהן, שר הרווחה לשעבר – איך אומרים – הדברים משתנים; עבדך הנאמן הגיש את הצעת החוק הזאת במשך שתי קדנציות, והיא נדחתה. מה לעשות, משמים רוצים שהיום אתה תציע את הצעת החוק ואני אשיב לך עליה.
אני רוצה קודם כול לברך אותך, אני חושב שזאת הצעת חוק ראויה, היא הצעה מצוינת, שבעצם באה להגיד לבית-המשפט במילים פשוטות: אנא ממך, אל תעמיס על העובדים הסוציאליים, יש להם מספיק הכרעות קשות שהם צריכים לקבל. בוא אתה, בית-המשפט, יש לך סמכות, יש לך אחריות – קבל אותה, תבצע אותה. אל תעמיס את זה ואל תשחרר את עצמך, בית-המשפט, מהאחריות הזאת.
אני חושב, שהצעת החוק הזאת ראויה. אני לא זכיתי, אבל כיוון שאתה זכית, זה נחשב אותו הדבר, ואני באמת מברך על כך. אני מבטיח לך שאסייע לך לקדם את הצעת החוק הזאת. היא הצעת חוק בעתה ובזמנה, ואני מאוד מקווה שנזכה יחד ליישם את הצעת החוק הזאת עוד בקדנציה הזאת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יואל חסון:>
אדוני השר, לאיזו ועדה אתה מציע להעביר?
<השר לשירותי דת דוד אזולאי:>
אני מציע לוועדת הרווחה. זו האכסניה הנאה ביותר.
<היו"ר יואל חסון:>
זה לא כזה חד-משמעי, אבל בסדר, עבודה ורווחה. אם אין התנגדות או הצעה אחרת, זה בסדר גמור. תודה רבה לך, אדוני השר.
<השר לשירותי דת דוד אזולאי:>
תודה רבה, אדוני.
<היו"ר יואל חסון:>
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק, בתמיכת הממשלה, כפי שנאמר. הצבעה. בבקשה.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – הכרעה במחלוקות בין הורים בעניין הנתון לאפוטרופסותם), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר יואל חסון:>
בעד – 20, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק התקבלה ותועבר לוועדת העבודה והרווחה, כמובן לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום העובדים הסוציאליים>
<היו"ר יואל חסון:>
אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אנחנו מציינים כעת את יום העובדים והעובדות הסוציאליים, הצעות לסדר-היום מס' 3079, 3147, 3162, 3172 ו-3196.
אני רוצה לקדם בברכה את העובדות. אני רוצה לקדם בברכה את העובדות והעובדים הסוציאליים שנמצאים אתנו כאן ביציע, ולהזמין את חברי הכנסת שיזמו את הדיון הזה. ראשונת היוזמות, חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה. שלוש דקות עומדות לרשותך.
<מיכל בירן (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כשמדינה שולחת את בניה ובנותיה למלחמה בשדה הקרב, היא דואגת גם לגבות אותם – היא שולחת להם מזון, וכלי נשק, ועורף, וגיבוי, והכול. וכשזה לא קורה, ולפעמים יש פשלות, יש ועדות חקירה שלמות על העניין הזה. אבל כששולחים את העובדים הסוציאליים, שגם הם בנינו ובנותינו, לשדה הקרב בחזית אחרת – חזית המלחמה בעוני, במצוקה, בייאוש – מפקירים אותם לגמרי.
העומס העצום המוטל על העובדים הסוציאליים בתת-תקנון משווע – תת-תקנון זה כזה ביטוי משעמם, אבל מה הוא אומר? הוא אומר שבארצות-הברית – לא בסקנדינביה, בארצות-הברית – יש עובדת סוציאלית לכל 20 נערים בסיכון; במדינת ישראל – לפעמים אחת ל-80. בעומס הזה, גם עם כל הרצון הטוב וכל האהבה, יש גבול למה שאנשים יכולים לעשות.
ומהן המשכורות שלהם? אין לי מילים; לפעמים מדובר פשוט במצב מבזה, לפעמים המשפחות שלהן עוזרות העובדות הסוציאליות משתכרות יותר מהעובדות הסוציאליות עצמן. יש עובדות סוציאליות שמקבלות השלמה לשכר מינימום. עוד שיטה נפוצה היא חלקיות משרה, 75% משרה. מה המשמעות של זה? הכסף יורד ברבע. האם באמת אפשר למצוא, כשאת עובדת סוציאלית מסורה, עוד רבע משרה במקום אחר כדי להשלים את ההכנסה? אי-אפשר. זה גוזר עוני.
מהם הכלים והיכולת לעזור למשפחות ולאנשים שזקוקים לעזרתם של העובדים הסוציאליים? גם שם היד קמוצה – היד קמוצה, אבל כשקורה משהו, כשחלילה מחליט אדם – חלילה – לרצוח את ילדיו – מהדברים המזעזעים שאנחנו נתקלים בהם מדי פעם בפעם – את מי זורקים ראשון כבשר תותחים? את מי משליכים ומפקירים לזעמו, המוצדק לעתים, של הציבור? את העובדות הסוציאליות. לא אומרים שזאת הממשלה שהחליטה לא לדאוג לתעסוקה הוגנת, שכשאנשים עובדים פה בזיעת אפיהם הם בכל זאת חיים בעוני; לא מספרים מי גורם למצוקה, לחרדות, לא מדברים על חלקה של הממשלה; לא מדברים על התת-תקנון ועל העומס העצום. נותנים לעובדות ולעובדים הסוציאליים לשאת במלוא המחיר, במלוא הצער, והדבר הזה פשוט שובר את לבי.
אני פה, וסיעת המחנה הציוני, מחויבות – ואני בטוחה שגם חברי כנסת אחרים שותפים למאבק הזה, למאבק של העובדים והעובדות הסוציאליים – כי אתם הבנים והבנות שלנו, אתם הלוחמים שמדינת ישראל שולחת לשדה הקרב, ואנחנו צריכים להיות כאן הגב שלכם.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה לך, חברת הכנסת בירן – דברים בהחלט חשובים. חבר הכנסת גואטה, בבקשה. חמש דקות לרשותך.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני יודע שזה לא פופולרי, אבל אני חייב להצטער על זה שאין פה מישהו מהממשלה – לא שר הרווחה. לא יכולתי להתאפק, אני מתנצל.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
אני פה.
<מיכל בירן (המחנה הציוני):>
ברוך הבא לכנסת.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
מכובדי – –
<היו"ר יואל חסון:>
לא, הוא התכוון לשר הרווחה עצמו.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
שר הרווחה.
<היו"ר יואל חסון:>
שר הרווחה לשעבר פה, חצי נחמה.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
– – אחרונים חביבים, יקירי העובדים והעובדות הסוציאליים – –
<היו"ר יואל חסון:>
מצטער שאתה חצי נחמה.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
– – מכובדי כולם, אחת המטרות שקבעתי לעצמי בעת כניסתי לכנסת ולכהונתי כחבר בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, הייתה להיות לפה לאוכלוסייה המוחלשת בישראל. האוכלוסייה הזאת, שהרשויות ברובן הפנו לה עורף, מגיעה בסופו של דבר למפלט האחרון, ואלו הם העובדים הסוציאליים. מכאן האחריות הכבדה המוטלת עליכם, מכאן הזהירות המרבית הנדרשת מכם. זה תפקיד כמעט יחיד שבו החלק הרגשי, מה שקרוי בלשוננו "הלב והנשמה", הוא חלק מהותי מהתפקיד. עובד ועובדת בתחום הרווחה שאין להם לב פתוח למצוקות הזולת, עובדים סוציאליים שאין להם רגש ונשמה, אין להם מה לעשות בתחום הזה.
ידידי אנשי הרווחה, אני מגיע מהשטח, משני עברי המתרס. הייתי ילד רווחה; לימים הפכתי להיות כתובת לאותם ילדים. אני יודע בדיוק איזו עבודת קודש אתם עושים וכמה היא קשה. אני יודע עד כמה היא לא מתוגמלת, ואני יודע עד כמה לא פעם היא כפוית טובה – לא כפיות טובה מצד הנערים והנערות או ההורים והמשפחות, חלילה, אלא כפיות טובה מצד הממסד. הרי ברוב המקרים ידיכם כבולות. אתם רואים מקרר ריק, אתם רואים מזרנים על הרצפה, אתם רואים אם חד-הורית הנאנקת תחת העול, אתם רואים תינוק שאין לו "מטרנה" – זאת לא ססמה: תינוק שאין לו "מטרנה", זה אומר שאין לו מה לאכול. בואו ותגלו לי מה בדיוק מצפים מכם לעשות. יש לכם איזו כספת במחלקת הרווחה? אולי יש לכם איזו קופה קטנה שאנחנו לא יודעים עליה?
אני מכיר עובדות סוציאליות שהן מלאכיות, הן חוזרות הביתה ולא מסוגלות להירדם, ואז הן בעצמן פונות ל"חסדי נעמי", ל"עזר מציון" ולכל ארגוני החסד. כי – מה לעשות, במקום שהמדינה הייתה צריכה להיות, הם, ארגוני החסד, נמצאים, לצערנו.
זאת אולי הזדמנות לקרוא מפה לשר הרווחה, בבקשה, בתחינה, אבל באותה נשימה אני לא יכול שלא להגיד גם בדרישה נוקבת, להגדיל בצורה גורפת את סכומי התקציבים, גם עבור העובדות הסוציאליות, ובטח עבור "קמחא דפסחא", שאנחנו קרובים אליו, לקראת חג הפסח. אולי אתה, שרואה את השחור בעיניים של המצוקה, שמגלה רגישות אמיתית, תזרוק הצדה את כל התזכירים המלומדים ותבין, השר, אף-על-פי שאינך כאן, שאתה מציל רבבות משפחות מחרפת רעב בימי החגים הבאים עלינו לטובה.
אדוני היושב-ראש, אני רואה חשיבות עליונה בקיום יום העובד הסוציאלי הבין-לאומי בכנסת באופן רשמי ומכובד, מכיוון שחשוב מאוד להעלות למודעות את ההצלחות וההישגים, ולא רק את הקשיים והאתגרים. יש לנו הרבה במה להתגאות.
במסגרת תפקידי בכנסת וכחבר בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות אעשה כל שביכולתי כדי שתהיה הלימה בין תרומתכם ותפקידכם לבין מעמדכם בחברה הישראלית. אמר לי פעם מישהו במליצה: מה שחשוב בחיים זה לא הכסף, זה הכמות של הכסף. בעידן שלנו, שבו אנשים מתרוצצים כל היום סביב הכסף, מאחר שלשיטתם ההצלחה נמדדת בכסף, ובעולם ההולך והופך להיות טכנולוגי ודיגיטלי, אתם בחרתם להישאר מאחור ולגעת ולטפל באנשים, בנשמות, ולא באמצעות צגים ומסכים. כשהתלבטתם באיזה מסלול לימודים לבחור, כזה שיעניק לכם כבוד וכסף או כזה שבו אתם תהיו אלו שמעניקים ולא מתוגמלים, בחרתם מתוך ידיעה ברורה במסלול שבו הנתינה היא העיקר. בחרתם להיות לאחיעזר ולאחיסמך לאוכלוסיות החלשות ביותר בחברה, ושלא על מנת לקבל פרס. החובה שלנו היא, ראשית, להעריך את בחירתכם.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לשאול אתכם, האם לדעתכם המשאב הטבעי שנקרא עובדים סוציאליים זוכה לתהודה הציבורית שלה זוכים משאבי הטבע האחרים של מדינת ישראל? האם המשאב הטבעי הזה – אוצר טבע, הייתי קורא לו – שתפקידו לצמצם את הפערים ההולכים וגדלים בחברה הישראלית ולשפר את ביטחונם ורווחתם של אזרחי ישראל, מקבל התייחסות הולמת בהפניית תקציבים ומשאבים? תרשו לי לשאול: עובדת סוציאלית שמגיעה לביתו של קשיש ניצול השואה או אזרח קשה-יום ורואה שאין לו כסף לתרופות, האם היא יכולה לפנות לגורם כלשהו מטעם המדינה שיסייע לאותו קשיש, או שהיא תמצא עצמה מקוששת צדקה עבור אותו קשיש?
<היו"ר יואל חסון:>
נא לסיים.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
ובעברית קלה וכואבת, הפכנו את העובדת הסוציאלית לשנוררית. לכן, חברי חברי הכנסת, אנחנו צריכים למקד את תשומת לבנו במשאב הטבעי שנקרא עובדים סוציאליים, כי אין מישהו אחר שיילחם את מלחמתם. חובה עלינו להקשיב לזעקת אלו שקולם לא נשמע.
לסיום, אני רוצה לשוב ולברך את העובדים הסוציאליים, לחזק את ידם ולומר להם: במקום שאנחנו לא משלמים את שכרכם – כל מי שעוסק בצורכי ציבור באמונה – הקדוש-ברוך-הוא ישלם שכרכם. תודה רבה.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה לך, חבר הכנסת גואטה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני. חמש דקות עומדות לרשותך.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים.
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, הכנסת ציינה היום את יום העובד הסוציאלי – לא העבודה הסוציאלית, אלא העובד – התמקדה בעובד עצמו, וזה מאוד חשוב, כי אם העובד הסוציאלי לא יהיה מוכן נפשית, מוכן עם כל הכלים שהוא צריך כדי לתת את השירות – שירותי הרווחה – לנזקקים, אז יש קושי בזה.
אני לא ארבה בשבחים, אלא אכנס לנקודות המרכזיות שמחייבות טיפול. אני אתחיל בזה: יש בעיה של תקנים – חסרים הרבה עובדים סוציאליים. יש עומס כבד על כל עובד סוציאלי, ואני אומר את זה, ואמרתי את זה גם היום: העובד הסוציאלי, לא צריך להתחיל לספור לו כמה תיקים, כי הוא לא עובד באריזה, ולספור בסוף היום כמה אריזות הוא הכין וכמה עשה, כי הוא מטפל בבני-אדם, בבני-אדם נזקקים, בבני-אדם בשעה הקשה שלהם. הוא מטפל במשפחות, בהורים, באומנה של הילדים, בתסקירים לבית-המשפט – הוא צריך לחרוץ דיני נפשות, דיני אדם; הוא צריך לקבוע לאן ילד ילך, מה יהיה מצב המשפחה, איך יתקדמו, האם האישה בסכנת חיים או לא בסכנת חיים, האם המשפחה הזאת יכולה להמשיך להתקיים ולחיות חיים נורמליים, האם הקשיש הזה מקבל את מה שמגיע לו. אז העניין של התקנים ועומס העבודה על העובדים הסוציאליים זה הדבר הראשון שצריך לטפל בו, ולהגביל, להגביל במפורש, את מספר התיקים שעובד סוציאלי יכול לטפל בהם, כי הוא מגיע גם לביקורי בית ופגישות, ולתסקירים לוועדות, לבית-משפט – ולהעמיס עליו עוד ועוד.
נוסף על כך, מדברים על עובדי קבלן; היום יש כ-15,000 עובדים סוציאליים, בין 8,000 ל-9,000 מהם לא במשרות קבועות; הם או עובדי עמותות, או עובדי קבלן, או עובדי עמותות שהרשויות המקומיות או המדינה הקימו כדי לעקוף את המחסור בתקנים, והם גם לא מקבלים קביעות, לא מקבלים ותק, כי העמותות האלה מתחלפות ומשתנות, והם לא מקבלים קביעות.
יש לנו עוד בעיה: הם צריכים לקבל הגנה בדיוק כמו רופאים בבתי-חולים, כי הרבה עובדים סוציאליים – יש הרבה שביתות של עובדים סוציאליים כי חברים שלהם הותקפו – אנחנו יודעים שאנשים שמגיעים לטיפול של העובדים הסוציאליים הם לפעמים לא אנשים הכי מוכשרים, וגם יכול להיות שיש גם רקע עברייני לחלקם – אני לא רוצה להכליל, ואני לא מכליל, כדי שלא אובן אחרת – חלק מהם יכולים להיות תוקפניים, אז גם להם צריך לתת את ההגנה.
יש עוד בעיה מאוד גדולה: העניין של המצ'ינג, גם בפעילות וגם בתקנים שלהם. הרי יש רשויות מקומיות עניות, שלא מאיישות תקנים כי הן לא יכולות להשלים את החלק של הרשות המקומית. הם מפסיקים את הפעילות של העובדים הסוציאליים כי אין להם כדי להשלים את החלק של הרשות המקומית. אני לא מבין גם איך מתקצבים. האם זה גם תקנים וגם פעילות? האם זה לפי מספר התושבים? האם זה לפי אחוז העוני? מה הקריטריונים של המשרד? את זה צריך לדעת, כי אני לא רואה גם את השר פה, שגם יגיב – אני לא רואה את שר הרווחה; אני מדבר על שר הרווחה – במתכוון דיברתי על שר הרווחה, אני רואה שיש שר. אז העניין של המצ'ינג לא יכול להיות – העני ימשיך להיות עני כי אין להם להשלים, אין ליישוב שלו להשלים.
העניין של שכר העובדים – אני אומר עכשיו עובדות – בשפה, אם יש גברים והרבה נשים, אתה יכול לדבר בשפת זכר, אבל אני אדבר על העובדות הסוציאליות; כ-83% מהעובדים הסוציאליים הם נשים. האם השתחררנו מהתפיסה שהשכר של האישה הוא עדיין השלמת הכנסה, או שהיא יכולה להיות מפרנסת? כי השכר הזה, הנמוך מאוד, של העובדות הסוציאליות – אנחנו מגיעים למצב – אני לא יודע אם הם צריכים או צריכות עוד עובדים סוציאליים לטפל בהן, כי הן עניות. באמת – – –
<מאיר כהן (יש עתיד):>
כי הן נשים. כי אם היה ההפך – – –
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
לא, אני אומר: כי הן נשים, או כי הן עובדות מתחת לקו העוני ובחלקי משרות, ואז צריכים לקבל טיפול?
היום ציינו את יום העובד הסוציאלי. אני מצטער מאוד – היה באודיטוריום השלב של הענקת פרסים, ואני מצטער שלא ראיתי אף שר ואף חבר כנסת מהקואליציה, וזה מאוד ציער אותי, כי היום הזה הוא יום לכולם.
בין אלה שקיבלו את הפרסים של פורצי הדרך היה פרופסור מוחמד חאג' יחיא, שהוא קרוב משפחה שלי, ידיד קרוב, ואני מאוד אוהב אותו. הוא פרופסור מהראשונים בעולם. הוא קיבל את הפרס על מחקרים שהוא עשה – הוא מרצה וגם חוקר – על מחקר על אלימות במשפחה. אז אני מאחל לו אריכות חיים ובריאות, ושימשיך במחקרים שלו לטובת האנושות, לטובת העולם, ושיצליח. פרופסור מוחמד חאג' יחיא (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אנו אוהבים אותך מאוד. האל יצליח את דרכך, יאריך את ימיך וייתן לך בריאות. אנו גאים בך ונמשיך להעלות אותך על נס. תודה לך). תודה רבה.
<היו"ר יואל חסון:>
שוכראן עמי. תודה רבה. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה. חמש דקות.
<אילן גילאון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, חברים יקרים, יש חברי כנסת שהם עיתונאים, יש חברי כנסת שהם עורכי-דין, יש חברי כנסת שהם אנשי עסקים, ויש חברי כנסת שהם מורים ועובדים סוציאליים. ואת אלה אני אוהב יותר מכול, ובתוך כל אלה אני אוהב את חברי מאיר כהן, שיזם את היום הזה, שאני כל כך נהנה לפרגן לו על כך. מאיר כהן, מפרגנים לך.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
סליחה, אדוני.
<אילן גילאון (מרצ):>
אמרתי שבתוך כל חברי הכנסת שהם גם מורים וגם עובדים סוציאליים, שאותם אני אוהב הכי הרבה מיתר חברי הכנסת, אותך אני אוהב יותר מכול, כי אתה, כמו העובדים הסוציאליים, מסתכל על בני-אדם כמטרות ולא כאמצעים.
זה נורא קשה להיות הדובר האחרון, משום שכל הסופרלטיבים היפים על החזית והחלוץ והפלמ"ח נלקחו לי, אבל אני מתעקש כל הזמן להגיד שמצאתי שיר של אלתרמן על אנשי העלייה השנייה; הוא אומר שם: "וכל רואיהם / אמרו עליהם: איזה מין בני-אדם משונים! // אומרים ועושים / ויוצאים לעבוד. / באמת בני-אדם משונים מאוד" – אז העו"סים זה משם בעצם.
באמת בני-אדם משונים מאוד, ואני שואל את השאלה הזאת לא אחת את עצמי: מדוע אנשים שכנראה הם חפים מכל ציניות – כי אחרת אי-אפשר ללכת להיות עובד סוציאלי – מדוע הם לוקחים את אבן הריחיים הכבדה הזאת על כתפיהם בעידן כזה, שכולם כל כך אטוֹמים ובדידים ומפריטים? מדוע האנשים האלה, שאינם ציניים – ולא להיות ציני זה אומר בעצם שאתה לא עובר ליד החיים וליד האנשים, אלא אתה עובר בתוכם, ואתה בעצם לוקח קצת מתוך כל כאב, ואחרי שעובר הזמן, אתה מערים עוד ועוד על עצמך – מדוע הם עושים את זה לעצמם? זאת אומרת, אני לא יכול שלא להעריך/להעריץ היום תכונה כזאת.
וכאשר אני יודע באיזה אוקסימורון אנחנו חיים, האוקסימורון הכי גדול שאני יכול לחשוב עליו – שהוא סימן לאי-הערכה – שיש עובדים סוציאליים עובדי קבלן. זה בלתי מתקבל על הדעת. זה אוקסימורון. זה היפוכו של דבר, כאשר אנחנו יודעים שהמנגישים מספר אחת הם האנשים הללו. חוד החנית החברתית; הפרולטריון האחרון שנשאר; אנשים, ובעיקר נשים – שעובדות 30 שנה כדי לקבל משכורת של מנכ"ל בנק בחודש אחד, למרות תיאור הקושי שאני כאן מתאר. אני אומר: משהו כאן דפוק, משהו כאן לא מסתדר לי בהוויה הכוללת, בתפיסה הכוללת שלנו, בסדר העדיפויות שלנו, בתוך העולם הזה, שכולו רצוף מאבקים, ובעצם המאבק שלנו צריך להיות שזה יהיה עולם ללא כל כך הרבה מאבקים, קצת יותר הגון, קצת יותר הגון בחלוקתו, באחריותו.
אבל אנחנו, כנראה, בשרשרת הזאת תמיד מתייחסים לאלה שהם בשורה הראשונה לא בכבוד הראוי. והכבוד הראוי הוא בהחלט גם המעמד והסטטוס הכלכלי של האנשים הללו, שבו אנחנו צריכים לטפל, וזה עניין של קבלת החלטות.
ואני בעיקר עליתי לכאן כדי להגיד: חברות, חברים – ובעיקר חברות – יש במקום הציני הזה גם אנשים שמחשיבים מאוד מאוד את מה שאתם עושים, רואים נכוחה את משקל הדברים שאתם עושים, רואים נכוחה את אי-ההגינות בכל שהתמורה היא כל כך מועטה, ושלעתים הגבול בין מקרה סוציאלי לעובד סוציאלי כל כך דק, עד כדי כך שעובדים סוציאליים יכולים להפוך למטופלים של עצמם, בסופו של דבר, מתוך חוסר אחריות; שהמדינה עובדת by proxy, והיא מנוהלת על-ידי עמותות – שיהיו בריאות, אבל אני אומר: ככל שיש יותר עמותות, סימן שהמדינה היא פחות אחראית – עמותות שמעסיקות עובדים סוציאליים.
ואז אני אומר לעצמי: בעצם, את כל הדבר הזה יכולנו לשנות. משום שעוני ומצוקה הם רק דבר אחד – חלוקה אובייקטיבית לא נכונה של עושר, סדר עדיפויות מקולקל של חברה, שלנו הסבירו בבית-הספר, אדוני היושב-ראש, שהיא חברה שהיא אור לגויים ופנס לגויים ווינקר לגויים ופרוז'קטור לגויים וכל חשמלאות הרכב לגויים שאתה רק רוצה. והעובדים הסוציאליים בעצם הם כעדות שיש לנו פוטנציאל, כי יש לנו חוד חנית כזה – יש לנו פוטנציאל להגיע לשם, אבל אנחנו ממש לא שם. וזה העבודה של 100 השנים הבאות. העובדים הסוציאליים, העובדות הסוציאליות, המורות, האחיות – הפרולטריון האחרון. האנשים האלה, שמסתכלים על בני-אדם כמטרות ולא כאמצעים, שמסתכלים באופן לא אינסטרומנטלי, הם בעצם יהיו גם הישועה שלנו. ואני רציתי שהם ידעו שיש מי שמעריך את זה.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה. תודה רבה לך, חבר הכנסת גילאון. נשמח לשמוע את התייחסות הממשלה. השר אזולאי, בבקשה, בשם שר הרווחה.
<תמר זנדברג (מרצ):>
יפה מאוד, אילן.
<היו"ר יואל חסון:>
בבקשה, אדוני השר. אתה קיבלת היום את התפקיד של לענות על השאלות הקשות.
<השר לשירותי דת דוד אזולאי:>
המזל שלי, שאני מזדהה עם הדברים, אני מזדהה עם העובדים הסוציאליים, אז אין לי שום קושי למלא את מקומו של שר הרווחה, שנבצר ממנו – – –
<היו"ר יואל חסון:>
הקושי זה בבשורות ובתשובות לקהל שיושב פה, וכל מי שיושב או צופה בבית.
<השר לשירותי דת דוד אזולאי:>
אז תראה, קודם כול, לפחות לפי מה שהעביר אלי שר הרווחה, הוא אכן קשוב למצוקותיהם של העובדים הסוציאליים, הוא עושה הכול לשפר את שכרם ומעמדם של העובדים הסוציאליים.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת כדי לברך את חבר הכנסת מאיר כהן, שר הרווחה לשעבר, שיזם את היום המבורך הזה. פעולה מבורכת, פעולה ראויה, זה יום של הזדמנות להציף את בעיותיהם של העובדים הסוציאליים. כמי שמכיר את זה גם מקרוב, בעבודתי החינוכית בעבר, אני יודע באיזה תנאים הם נמצאים, ומי כמוך – אתה גם מכיר את זה כראש רשות – לא כל רשות נותנת את התנאים, גם הפיזיים, ברשות המקומית לאותם עובדים סוציאליים, ומספר התיקים שהם מטפלים בהם – אין ספק שבסופו של דבר זה בא לידי ביטוי אצל האזרח, כשהוא עומד מול אותה עובדת סוציאלית או אותו עובד סוציאלי והוא מקבל את השירות הזה. באיזשהו מקום, בהחלט, כאשר אין תנאים נאותים באותו מקום, או שהעובדת הסוציאלית צריכה לנסוע חצי יום כדי לשבת שעה-שעתיים עם מטופל שלה, אז באמת הדברים האלה טעונים שיפור.
ואני רק יכול להגיד: אני מאוד מקווה, כפי שהדברים – כפי שאמרתי קודם – השר חיים כץ, מי שמכיר אותו בעבודתו בוועדת העבודה והרווחה, כאיש עשייה, אני מאמין שהוא יעשה הכול לשפר ולחזק את מעמדם של העובדים הסוציאליים.
אני חושב שאם החברים ירצו להעביר את זה לדיון בוועדת הרווחה, בהחלט אפשר להמשיך שם את הדיון.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
כן. תודה רבה.
<השר לשירותי דת דוד אזולאי:>
תודה רבה.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה. תודה רבה לך, אדוני השר – ולדיון ההוא אני מקווה שיבוא גם שר הרווחה עצמו ויוכל להתייחס לדברים.
אז אם אין הצעות נוספות, אנחנו באמת נצביע על העברת המשך הדיון בנושא לוועדת העבודה והרווחה. אנחנו מצביעים. בבקשה. מי שבעד – בעד ועדה, ומי שנגד – נגד.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר יואל חסון:>
תשעה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני מוסיף את קולו של חבר הכנסת גואטה – בעד, אני מתאר. הנושא יועבר להמשך דיון בוועדת העבודה והרווחה – נושא ציון יום העובדים הסוציאליים.
אני מבקש להודות לעובדים הסוציאליים ולעובדות הסוציאליות שהגיעו לכאן והיו חלק מהדיון.
<הצעת חוק הארכת תקופת זכות יוצרים בתקליט וזכויות מבצעים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/623); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יואל חסון:>
ואנחנו עוברים להמשך סדר-היום. הנושא הבא: הצעת חוק הארכת תקופת זכות יוצרים בתקליט וזכויות מבצעים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, של חברי הכנסת יעקב מרגי, מירב בן ארי ודוד ביטן וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יעקב מרגי, יושב-ראש ועדת החינוך. בבקשה, אדוני. נציין, אדוני, שיש לך עד עשר דקות.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
אנחנו לא ננצל את הכול, הנושא ברור ופשוט.
<היו"ר יואל חסון:>
מה שתחליט.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי כבוד השר, הצעת חוק הארכת תקופת זכות יוצרים בתקליט וזכויות מבצעים (תיקוני חקיקה) באה להשוות מצב ולתקן עיוות שנוצר עם השנים. כולנו חווינו יחד וראינו את מה שקרה עם אמן אחד, לפני שבועיים או יותר, שלושה שבועות, הזמר גבי שושן; זה קצת הציף לנו והציב לנו תמונת מצב של – איך נאמר – של האמנים בכלל, ובמיוחד האמנים הוותיקים, שעם השנים – עם השנים – ההכנסה היחידה שלהם – הרי הם לא היו שכירים, הם השקיעו בקריירה, המדינה נהנתה, הציבור נהנה, הם יצרו, הם הפיקו. עם השנים, ההכנסה היחידה שלהם זה אותם תמלוגים שהם מקבלים – הן המפיקים והן היוצרים עצמם – מאותם שירים.
אם ניקח – נחשפנו למצב העגום, הכלכלי, של הרבה אמנים מבוגרים, שכמות ההשמעות שלהם או התמלוגים שהם מקבלים זה לא כמו של אמן חדש שעכשיו מפיק תקליט, או מושמע חדשות לבקרים, ואז ההכנסה הגבוהה. עם השנים, ההכנסה הזאת הולכת ויורדת. במקביל, גם תוחלת החיים במדינת ישראל – ברוך השם, ואנחנו רק מודים ומקווים שהיא תמשיך לעלות – הולכת ועולה. יוצא מצב – אני אביא לכם דוגמה אחת: אם לא נתקן את החוק הזה – "הגשש החיוור", נכון? אמנים שתרמו קצת להוויה הישראלית – – –
<היו"ר יואל חסון:>
קצת, טיפה.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
קצת, נכון? בעוד כמה חודשים, ואפילו – הם יפסיקו להיות הבעלים על היצירה שלהם. הם יפסיקו לקבל את אותם תמלוגים. ואנחנו משווים את המצב במדינת ישראל למה שקורה ברוב מדינות אירופה, בארצות-הברית, בקנדה, ומאריכים זאת ל-70 שנה. מובן שאנחנו לא יכולים להחיל את החוק רטרואקטיבית, גם על אלה שכבר עברו 50 שנה על היצירות שלהם, אבל לפחות מכאן ולהבא, מכניסת החוק לתוקפו, אמנים ימשיכו ליהנות מאותם תמלוגים בתקופת זמן של 70 שנה.
הצעת החוק הזאת הוגשה יחד עם חברי כנסת נוספים: מירב בן ארי, דוד ביטן, נאוה בוקר, יואל חסון, יעקב פרי ועפר שלח. זו הזדמנות גם להודות ליו"ר ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל, שלקח על עצמו לקדם את החוק הזה במהירות.
אני מציין שחובתנו לתיאום עם הממשלה כפי שנאמרה בוועדת שרים קוימה כבר בדיונים לקראת הקריאה ראשונה, ואני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק גם עכשיו, כמובן, בקריאה ראשונה, ולאחר מכן, כשתובא, בקריאה שנייה ושלישית. ותודה לכל החברים; תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה לך, חבר הכנסת מרגי. אנחנו נקריא עכשיו את רשימת מבקשי רשות הדיבור. נחמן שי – לא נמצא. יעל כהן-פארן – לא נמצאת. טלב אבו עראר – לא נמצא. אמיר אוחנה – לא נמצא. ישראל אייכלר – לא נמצא. תמר זנדברג – גם לא נמצאת. מנואל טרכטנברג – לא נמצא. מיכל רוזין – לא נמצאת. חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר. חברת הכנסת מירב בן ארי – לא נמצאת. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – לא נמצאת. חבר הכנסת יוסי יונה – לא נמצא. חבר הכנסת דב חנין – לא נמצא. חבר הכנסת אחמד טיבי – נמצא אך מוותר.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
לראשונה בחיי.
<היו"ר יואל חסון:>
חבר הכנסת עמר בר-לב – לא נמצא. חברת הכנסת עליזה לביא – לא נמצאת. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – לא נמצא. חבר הכנסת זוהיר בהלול – לא נמצא. חברת הכנסת יעל גרמן – גם לא נמצאת. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – גם לא נמצאת. חבר הכנסת עפר שלח – לא נמצא. חבר הכנסת מיקי לוי – נמצא ומאוד נוכח, אך מוותר. חבר הכנסת אורן אסף חזן – לא נמצא. חברת הכנסת שלי יחימוביץ – רשומה, רוצה לדבר?
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
כן.
<היו"ר יואל חסון:>
בבקשה, גברתי. אחרונת הדוברים. הרשימה נעולה.
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
כיוון שבאופן אותנטי אני מתנגדת לחוק הזה וחושבת שהוא מופרז וחוסם את חופש היצירה, אני גם אנצל את הזמן הזה כדי לדבר על היום שמוקדש לעובדים הסוציאליים.
בדיוק לפני שנה הלכה לעולמה חברה שלי, נאדיה חילו, שהייתה העובדת הסוציאלית הערבייה הראשונה במדינת ישראל. אחריה עוד היו רבות, אבל היא הייתה החלוצה. היא הייתה חלוצה באופן כללי: היא גם האישה הערבייה הראשונה שהוציאה רישיון נהיגה, וכן הלאה, והיום, בסגירת מעגל נפלאה, באחד האירועים שהיו בכנסת לציון היום הזה, קיבלה בתה, נטלי חילו מונייר, פרס הצטיינות – על היותה עובדת סוציאלית מצטיינת. בכך קמה לה שושלת של עובדות סוציאליות מסורות בכל נימי נשמתן.
נאדיה גם הקימה את המרכז להתפתחות הילד ביפו, והייתה באמת דוגמה ומופת, בוודאי לסטודנטיות ערביות לעבודה סוציאלית, אבל בכלל לנשים שבחרו במקצוע הקשה, הסיזיפי הזה, שכל-כולו שליחות, שאין תמורה כספית בצדו.
בכל שנה ושנה אני מתבוננת בהתפעלות על נשים, וגם יותר ויותר גברים צעירים, שבוחרים במסלול הזה. הם יודעים שהוא לא יתגמל אותם, הם יודעים שאין מסלול קידום, והם עושים את זה מתוך תפיסה אידיאולוגית טהורה ומתוך אישיות מיוחדת של סיוע, ושל רצון עז ויוקד לסיוע ועזרה לזולת. הם חוד החנית שלנו, הם ראש החץ שלנו.
העובדות הסוציאליות הן אלה שמבצעות את השליחות הכי נעלה של מדינה, והיא לטפל בחלשים, בדלים ובנזקקים ביותר, והן עושות את זה, באופן אבסורדי, כשגם הן כבר הופכות יותר ויותר לחלשות ולדלות בחברה הישראלית. חצי מהעובדות הסוציאליות מועסקות דרך חברות קבלן ועמותות; הן בפועל עובדות קבלן. זו חרפה שלא תיאמן, זו תוצאה של הפרטת שירותי הרווחה, הפרטה מתמשכת, שנובעת מאידיאולוגיה משובשת, שאומרת שצריך להוציא את הכול ל-outsourcing, לגורמים עסקיים, שהם יטפלו בחלשים שלנו. זאת תפיסת עולם כושלת מבחינה מוסרית, ויש לה השלכות חמורות ביותר מבחינת מעמדן ושכרן של העובדות הסוציאליות – שלא במקרה הן גם נשים – וגם השפעה קשה ביותר על הציבור המוחלש ביותר, שלו אנחנו חבים את החוב המוסרי הגדול ביותר.
אנחנו כאן, בכנסת, מחויבים כל הזמן לדאוג לגורלן ולעתידן של הנשים המופלאות האלה, שעושות את העבודה הקדושה והחשובה ביותר. תודה רבה.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה לך, חברת הכנסת שלי יחימוביץ.
אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10
נגד – 3
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הארכת תקופת זכות יוצרים בתקליט וזכויות מבצעים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר יואל חסון:>
ובכן, עשרה חברי כנסת בעד, שלושה מתנגדים. אני קובע שהצעת חוק הארכת תקופת זכות היוצרים בתקליט וזכויות מבצעים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, התקבלה בקריאה ראשונה, ותועבר להמשך דיון בוועדת הכלכלה – תחזור לדיון בוועדת הכלכלה – להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
<הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 45) (איסור מניעה מצרכן להביא למקום עסק מזון או שתייה מאותו סוג הנמכר במקום), התשע"ו–2016>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/624); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יואל חסון:>
הצעת החוק הבאה: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 45) (איסור מניעה מצרכן להביא למקום עסק מזון או שתייה מאותו סוג הנמכר במקום), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת טלי פלוסקוב, חברת הכנסת מירב בן ארי וחבר הכנסת אלי כהן וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. חברת הכנסת טלי פלוסקוב, בבקשה. עד עשר דקות עומדות לרשותך.
<טלי פלוסקוב (כולנו):>
אני מאמינה שיהיה קצת פחות, אבל תודה בכל אופן.
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, כן, יש לנו בסדר-היום עוד שתי הצעות חוק, ושתי הצעות החוק האלה הן שלי, ואני מאוד גאה בכך ומקווה מאוד שעד סוף המושב הזה אנחנו נוכל גם להעביר אותן בקריאה שנייה ושלישית.
הצעת החוק שאנחנו מדברים עליה היא מאוד פשוטה; אם אנחנו לוקחים היום משפחה עם שלושה ילדים שהולכת לקולנוע, לסרט, אנחנו רואים עובדה, שמעבר לכ-100 שקל שהם משלמים עבור הכרטיסים, הם משאירים שם, בקולנוע, עוד משהו כמו 200 שקל, וה-200 שקל האלה הולכים כדי לפנק את הילדים שלנו, מה לעשות. ואז אנחנו קונים להם פופקורן, ואנחנו קונים להם קולה, ואז יוצאים – אני קוראת לזה – עם חור בכיס. אז כמה פעמים בחודש אנחנו יכולים להרשות לעצמנו פינוק כזה למשפחה? לא כל משפחה באמת יכולה לעשות את זה גם פעם אחת בחודש.
לכן, אני בעצם מדברת כאן על תיקון של חוק שחוקק לא מזמן ובעלי עסקים מצאו בו פרצה. מה הפרצה הזאת אומרת? מה קורה היום כשאנחנו רוצים להביא את האוכל מהבית – אם אימא רוצה להכין את אותו פופקורן בבית, או לקנות קולה במכולת שנמצאת ליד הקולנוע? בכניסה פוגש אותם שומר או סדרן ואומר להם: סליחה, אוכל מסוג זה מוכרים בפנים, ולכן אתם לא יכולים להכניס את האוכל הזה פנימה. מה קורה כאן? אנחנו הופכים להיות אותם לקוחות שבויים שיכולים לקנות את הדברים האלה רק בתוך המתחם. מצד אחד, זה בעצם נותן את האפשרויות לאותם בעלי עסקים להגזים במחיר – ואנחנו רואים את המחירים האלה – כי, מה לעשות, אנחנו הורים שרוצים לפנק את הילדים שלנו, ואנחנו קונים את זה בכל מחיר שיש בפנים; מצד שני, אנחנו לא יכולים להביא את זה מהבית.
אז מה בעצם תיקון החקיקה אומר? שאסור לאותו סדרן או מי שעומד בכניסה לאסור הכנסת אוכל מהבית. שתי מטרות אנחנו לוקחים פה על עצמנו. אחת, שאותו בעל עסק, אם הוא ירצה למכור לנו את הפופקורן או הקולה, והוא ידע שאם זה יהיה יותר מדי יקר אנחנו נוכל להביא את זה מהבית, זה יביא אותו לאותה מטרה שאנחנו כולנו מחפשים – צמצום הפערים ומלחמה ביוקר המחיה – להוריד את המחיר. לא יוריד את המחיר? אנחנו נביא מהבית. ומצד שני, אותה משפחה – אם אותו עסק לא ישכיל להוריד את המחיר, אנחנו נביא את הפופקורן מהבית.
לכן, רבותי, אני מקווה מאוד שהתיקון הזה בעצם יביא לכך שהמחירים לא יהיו כל כך גבוהים, גם בבתי-הקולנוע וגם במתחמי הספורט – ובטח גם פה אתם יודעים על מה אני מדברת.
אני, ברשותכם, באמת רוצה להודות למועצה הישראלית לצרכנות, כי הם אלה שבאו אלי ואמרו שיש חוק אבל אין אכיפה, אין כוח אכיפה, כי אותם בעלי קולנוע אומרים: לא אני האחראי, זה לא העסק שלי; נכון, בחוק אסרתם עלי לאסור להכניס את האוכל, אבל מי שבפנים זה לא העסק שלי, ולכן לו מותר. ולכן אנחנו היום עושים את התיקון הזה, ולכולם יהיה ברור שמותר להכניס אוכל מהבית או מהמכולת ליד – לתוך המתחם.
בוודאי ובוודאי אני רוצה להגיד תודה לשרת המשפטים איילת שקד, שעזרה לי להעביר את החקיקה הזאת, וכמובן ליושב-ראש ועדת הכלכלה איתן כבל; הוא לא נמצא היום, ובכל אופן הוא הבטיח לי שאנחנו נסיים את החקיקה גם בקריאה השנייה והשלישית במושב הזה. לכן, אני פונה לאותם חברי הכנסת הכמעט-בודדים שנמצאים היום באולם, כמובן לתמוך בחוק. אני רוצה להגיד תודה לכל חברי הכנסת מכל סיעות הבית, מהקואליציה, האופוזיציה, שהצטרפו אלי לחוק הזה, ולבקש לתמוך בהצעה שלי. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מודה לך מאוד. אנחנו פותחים עם רשימת הדוברים הרשומים. חבר הכנסת נחמן שי – מוותר. חברת הכנסת יעל פארן – איננה. חבר הכנסת טלב אבו עראר – איננו. חבר הכנסת אמיר אוחנה – מיש מאוג'וד. חבר הכנסת ישראל אייכלר – מיש מאוג'וד. חברת הכנסת תמר זנדברג – איננה. חבר הכנסת טרכטנברג – איננו. חברת הכנסת רוזין, מיכל רוזין – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
איך אומרים – מיש מאוג'וּדָה?
<היו"ר אחמד טיבי:>
מיכל רוזין – מיש מאוּג'ודֶה. חבר הכנסת איציק שמולי – נמצא אבל מוותר. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – נמצא אך מוותר. חברת הכנסת מירב בן ארי – איננה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – איננה. חבר הכנסת יוסי יונה – איננו. חבר הכנסת אחמד טיבי – לא יכול. חבר הכנסת עמר בר-לב – איננו. חברת הכנסת עליזה לביא – איננה. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – איננו.
<קריאה:>
תשאל אם יש מישהו באולם וזהו, מה אתה – – –?
<היו"ר אחמד טיבי:>
יש תקנון – אני הולך לפי התקנון.
<טלי פלוסקוב (כולנו):>
חייב – – –
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אנחנו מסכימים. אנחנו מסכימים – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
שלא יבוא אחר כך חבר כנסת רשום ויגיד: לא הקראת את שמי. חברת הכנסת יעל גרמן – איננה. חברת הכנסת סבטלובה – איננה. חבר הכנסת שלח – איננו. חבר הכנסת מיקי לוי – נמצא ורוצה לדבר. מחזה נדיר בישיבה היום. שלוש דקות.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
תודה רבה, אדוני. חברי חברי הכנסת, החוק המונח לפנינו הוא חוק חשוב מאין כמוהו להורדת יוקר המחיה. הרי כל אחד מאתנו, כולל משפחותינו, ילדינו, חברינו, מגיע לבית-הקולנוע ומשלם, בתמורה לתירס, 20–24 שקלים.
<קריאה:>
פופקורן.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
פופקורן, איוא, אבל זה תירס. פופקורן – בין 16 ל-24 שקלים; מחירים מטורפים. אתם יודעים כמה עולה קילו אחד של תירס לפופקורן? כמה שקלים בודדים, 9 שקלים קילו, תלוי היכן קונים, ושם – אפשר לעשות מהקילו הזה, אני יודע, איזה חמישה או שישה סבבים של מכל גדול של 24 שקל. זה מטורף. וכשאתה בא עם בקבוק משקה, בכניסה לקולנוע אומרים לך: תזרוק את זה, כאילו אתה בכניסה לשדה-התעופה. סליחה, אני רוצה לבוא עם דיאט קולה לבית-הקולנוע, ולא לשלם 12 או 14 שקל עבור המשקה.
וכשהגענו לשדה-התעופה – המצב עוד יותר חמור: תזרוק, כי זה פצצה. וכשאתה נכנס פנימה לשדה-התעופה – אז גבו מאתנו 19 שקלים עבור הפוך, עבור מאפה – 16 שקלים, עבור בקבוק מים – 14 שקלים, ורק אחרי שעשיתי מהומה ואיימתי על מנכ"ל רשות שדות-התעופה שנגיש חוק בעניין הזה, אז ניאותו בשדה-התעופה, וויתרתי, לא הלכתי על מיץ סחוט ולא על סלט – מי שלא אוכל בבית את הסנדוויץ' שלו, אני באמת לא יכול, כחבר כנסת, או אנחנו כחברי כנסת, להגן עליו, אבל בהחלט הצלחנו להוריד את מחיר המים ל-8.60 שקלים, ואת הקוקה-קולה ל-9.40 שקלים, אם אני לא טועה, ואת ההפוך, כמו שנהוג באותה רשת שנותנת שם, ל-12 שקלים בסך הכול. בסך הכול, כל נוסע – אנחנו כנוסעים היינו נוסעים שבויים, בשדה-התעופה, וחלקנו נמנענו – רק לא לגשת ולהשאיר 50–60 שקלים תמורת משהו שבכל בית-קפה יעלה 20 שקלים – נמנענו מלגשת ולקנות.
אז זה מתווסף לאותם נושאים שמחובתנו כחברי הכנסת להשגיח ולהוריד את יוקר המחיה, ועל כך יישר כוח וכל הכבוד. אני פשוט מאוד מעריך את המהלך הזה. בהצלחה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. האמת היא, אני רוצה לעשות משהו לפנים משורת הדין. ביקש ממני חבר הכנסת דב חנין למחוק את שמו. היות שזה דבר נדיר, לא היה כדבר הזה מאז שאני חבר הכנסת, אני רוצה לציין שח"כ דב חנין נמצא, ואני רוצה לקרוא בשמו ולשמוע שהוא מוותר. חבר הכנסת דב חנין.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מבקש שקט. אני מבקש שקט. אני מבקש, חברים, שקט. אני מבקש שקט. אני מבקש שקט. חבר הכנסת דב חנין.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה, אדוני. אני מוותר.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מודה לך. זה היה רגע היסטורי.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
נרשם בפרוטוקול.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אוקיי. אחרון הדוברים – חבר הכנסת אורן אסף חזן.
<קריאה:>
מוותר.
<קריאה:>
מוותרים עליו.
<היו"ר אחמד טיבי:>
חבר הכנסת אורן אסף חזן – –
<קריאה:>
אינו נוכח.
<היו"ר אחמד טיבי:>
– – אינו נוכח.
ובכן, אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה.
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 45) (איסור מניעה מצרכן להביא למקום עסק מזון או שתייה מאותו סוג הנמכר במקום), התשע"ו–2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, והיא כמובן חוזרת לוועדת הכלכלה.
<הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 173 – הוראת שעה) (חישוב דמי לידה של עובדת עצמאית), התשע"ו–2016>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/625); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר אחמד טיבי:>
אנחנו עוברים להצעה הבאה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 173 – הוראת שעה). שוב, תציג את הצעת החוק חברת הכנסת טלי פלוסקוב. בבקשה, גברתי. פעמיים כי טוב.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אתה מקבל. אני מסכים. גואטה, מגיע לך.
<טלי פלוסקוב (כולנו):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק השנייה שאני מציגה היום היא הצעת חוק שקשורה לנשים עצמאיות ולמענק הלידה שהן מקבלות.
ממה נולד הרעיון להצעת החוק הזאת? אני אספר לכם. לפני הבחירות התראיינתי באחד מערוצי הטלוויזיה. איפרה אותי מישהי שהייתה עצמאית, והיא סיפרה לי שהיא ילדה, ולפי המצב, והמכתב שהיא קיבלה מהביטוח הלאומי, היא נאלצה להחזיר למדינה 12,000 שקלים. שאלתי אותה: מה הסיבה? ואז היא סיפרה לי דבר כזה: את מענק הלידה היא קיבלה על בסיס חישוב שנת המס הקודמת להיריון. עשו לה חישוב כמה היא קיבלה, שלושה חודשים חלקי 12 כפול שלוש – זה הסכום. אבל אחרי הלידה ואחרי חזרתה לעבודה, הביטוח הלאומי עשה חישוב פעם שנייה, אבל הפעם הם עשו את החישוב על בסיס שנת המס שבה היא הייתה בהיריון. ברור לכולם שכשאישה בהיריון היא לא יכולה לעבוד בתפוקה מלאה – גם לא מרגישה טוב; רק נשים יכולות להבין על מה אני מדברת. ואז, מכיוון שההכנסות שלה בשנת ההיריון היו יותר נמוכות, היא נאלצה להחזיר את ההפרש לקופת המדינה.
מה בעצם החוק שלי אומר? החוק אומר שהחישוב של דמי לידה יבוצע כעת או על שנת המס הקודמת להריונה, או על שנת המס האחרונה, שהיא ילדה בה – הגבוה בהם. מה שזה אומר: אם היא עבדה יותר בשנה שבה היא הייתה – בכל הכוח עבדה – או בשנה שהיא הייתה בהיריון.
במה בעצם זה מיטיב עם העצמאים? וזו לא הצעת החוק הראשונה שאנחנו, במפלגת כולנו, יחד עם השותפים שלנו, מקדמים כאן – ומצד שני, זה נותן לנשים עצמאיות כוח נוסף ורצון להיות עצמאיות במדינה שלנו. כי יש לנו עוד לא מעט דברים שאנחנו צריכים לתקן.
אני רוצה להגיד לכם שהעלות של התיקון הזה, לפי מקורות שונים, מישהו אומר 10 מיליון, מישהו אומר 20 מיליון, וודאי וודאי שלא הייתי יכולה להעביר הצעת חוק כזאת בלי תמיכה של שר האוצר משה כחלון – בוודאי ובוודאי אני רוצה להודות לו.
אני רוצה להודות לארגון "להב", וליושב-ראש הארגון רועי כהן, שבאמת עושים עבודה יוצאת מן הכלל כדי להיטיב עם עצמאים במדינת ישראל. אני רוצה להגיד תודה לארגון "עצמאים עושים שינוי", שהרבה רעיונות – וגם עכשיו אנחנו כבר עובדים על כמה הצעות חוק שבאות דווקא מהשטח, ואני חייבת להגיד לכם שאני חושבת שהצעות החוק הכי טובות הן דווקא אלה שבאות מהשטח ומרעיונות של אנשים שחווים את זה.
אני רוצה להגיד תודה לעליזה לביא, אני יודעת שהיא הגישה הצעת חוק כזאת בקדנציה הקודמת, דומה, ועכשיו אנחנו עשינו את העבודה יחד. אני רוצה להגיד תודה גם לרועי פולקמן, שעזר לי בהכנת הצעת החוק הזאת. אני רוצה להגיד תודה לאלי אלאלוף, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, לצוות הוועדה, ליועצים המשפטיים, על המלחמה שאנחנו עדיין – עדיין – ממשיכים להילחם כדי שהצעת החוק לא תעבור באמצעות הוראת שעה. כרגע התפשרנו עם הביטוח הלאומי, להעביר את זה כהוראת שעה לחמש שנים. אני מאמינה שאפשר להעביר את זה כהצעת חוק רגילה. אני מקווה מאוד שבדיונים לקריאה שנייה ושלישית נצליח לשכנע את הביטוח הלאומי להעביר את זה בחקיקה רגילה.
ובוודאי ובוודאי לכל חברי הכנסת, שהם באמת מכל סיעות הבית: רועי פולקמן, אורלי לוי אבקסיס, מירב בן ארי, מרב מיכאלי, נורית קורן, קסניה סבטלוביה, רחל עזריה, איציק שמואלי, נחמן שי, יפעת שאשא ביטון, יואב קיש ונאוה בוקר, שהצטרפו אלי להצעת החוק הזאת.
אני רוצה לבקש, כמובן, מכל חברי הכנסת שנמצאים לתמוך ולעזור לי להעביר את החוק הזה ולסיים אותו עוד במושב הנוכחי, כי הרבה אנשים מחכים לבשורה מאתנו. תודה רבה, אדוני.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מודה לך, גברתי. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים: חברת הכנסת אייכלר – לא נמצא. חברת הכנסת נחמיאס ורבין.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
אני מאוד רוצה לדבר, אבל אני אוותר.
<היו"ר אחמד טיבי:>
נמצאת ומוותרת. חבר הכנסת טרכטנברג – לא נמצא. חבר הכנסת חאג' יחיא – מהסס, והכריע.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
אהלן.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אהלן, אהלן, שיח', תפאדל.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. אני חושב שהנושא הזה הוא נושא מאוד חשוב, העניין של הביטוח הלאומי מול העצמאים. יש המקרה של לידה, ויש גם מקרה של תאונות, תאונות דרכים, ומכל מיני סיבות העצמאי לא יכול לתפקד, ואז איך שמחשבים את הפיצוי שלו, או את המענק שלו, תלוי בעניין, זה שונה, וצריכים להיות רוויזיה מסוימת ושינוי מסוים בנושא הזה.
אני אתן דוגמה: מישהו עצמאי שעבר תאונת דרכים, הוא היה בדרך חזרה מהעבודה. כדי לקבל את הפיצוי, גם מבחינת הביטוח של הרכב וגם מבחינת הביטוח הלאומי, התייחסו לשלושת החודשים האחרונים. אבל הוא עצמאי. עצמאי הוא לא עם שכר קבוע. בשלושת החודשים האחרונים לפני התאונה ההכנסה שלו הייתה קטנה מאוד.
<טלי פלוסקוב (כולנו):>
זה יכול להיות גם עונתי, לצורך העניין.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בדיוק. זה העניין, עונתי, או לפי פרויקטים, או לפי תשלומים מסוימים שתלויים בהתקדמות העבודה, או תלוי בנושא, אם הוא גם מייצא, או מייצר, ומתי משלמים, ושוטף ולא שוטף, כל העניין של התשלום, זה מתעכב, ואז הוא מקבל גרושים, אם הוא בכלל מקבל.
אז צריך לעשות שינוי, בדיוק עניין ההצעה שלך: השנה הקודמת או השנה השוטפת, והגבוה בהם, כי כשמשלמים, לא מתייחסים לכך שלא הייתה לך בתקופה הזאת עבודה סדירה או הכנסה סדירה, אלא מתייחסים לכל השנה; משלמים מקדמות ובסוף השנה עושים את ההתחשבנות. ואפילו, ההפרשים, משלמים עליהם גם ריביות.
אז העניין הזה – הגיע הזמן, ואני תומך בהצעה, ושיהיה בהצלחה, ונקדם גם נושאים אחרים בעניין של הביטוח הלאומי. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
(אומר בערבית: עלה והצלח, שיח'.)
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
חברת הכנסת עליזה לביא – מיש מאוג'ודה. חבר הכנסת איציק שמולי – מאוג'וד. עליזה לביא – מיש מאוג'ודה. איציק שמולי – מאוג'וד.
אני רוצה להעיר, למה חבר הכנסת מיקי לוי שואל אותי את השאלות האלה – כי הוא אחד מהתלמידים המתמידים בשיעור בערבית – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
הוא לא היה היום.
<היו"ר אחמד טיבי:>
כן. – – והיום הוא ביקש אישור לא להיות בשיעור. הוא לא היה היום.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
להיות מיש מאוג'וד.
<היו"ר אחמד טיבי:>
כן, להיות מיש מאוג'וד.
<טלי פלוסקוב (כולנו):>
– – – היושב-ראש?
<היו"ר אחמד טיבי:>
(אומר בערבית ומתרגם:) ביקש אישור להיות מיש מאוג'וד.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
חברת הכנסת מרב מיכאלי, יו"ר סיעת המחנה הציוני, אמרה שהיא מאוד ממהרת ולכן ביקשה הצבעה.
<קריאות:>
– – –
<קריאה:>
אפשר הצבעה שמית? – – –
<קריאה:>
הצבעה שמית.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני עוד לא עברתי להצבעה, כי לפנים משורת הדין אני ביקשתי לשמוע את חברת הכנסת ורבין. בבקשה.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
אני רוצה לברך את חברתי היקרה מאוד חברת הכנסת טלי פלוסקוב על הצעת החוק החשובה הזאת, ומאוד מאוד מקווה שאתם תסייעו לי להעביר את הצעת החוק שלי, שגם היא עוסקת בעצמאיות, והיא אומרת שלא יבטלו דמי לידה לעצמאית שמגיעה למקום העבודה שלה במהלך חופשת הלידה, עד תקרה של פי-ארבעה מסכום שכר המינימום, משום שאני חושבת שמאוד מאוד חשוב שנשים עצמאיות לא ייקרעו לגזרים בין הצורך לשמור על העסק הקטן שלהן, הזעיר שלהן אפילו, לבין הצורך להיות ליד הילד שלהן, ולא יחושו שהחרב מתהפכת להן מעל הראש. חברתי היקרה, ברכות.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה. זו הייתה תוספת חשובה.
אנחנו עוברים להצבעה, רבותי.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
– – –
<קריאה:>
ברכות.
<טלי פלוסקוב (כולנו):>
תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
הישיבה עוד לא הסתיימה.
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 173 – הוראת שעה) (חישוב דמי לידה של עובדת עצמאית), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
ובכן, רבותי, 13 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה תועבר לוועדת – העבודה והרווחה, או – – –?
<קריאה:>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
עבודה ורווחה.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
לפרוטוקול, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן אמרה: למעמד האישה.
<טלי פלוסקוב (כולנו):>
למעמד האישה? – – – לסיים.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אז ועדת הכנסת תקבע. ועדת הכנסת תכריע.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
למה ועדת הכנסת? מי מתנגד? – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
כי זה היה – – –
<טלי פלוסקוב (כולנו):>
עאידה, אני אתמוך, בוועדת הכנסת, שזה יעבור אלייך. בסדר?
<היו"ר אחמד טיבי:>
אם תסכימו עכשיו, זה יעבור – – –
<טלי פלוסקוב (כולנו):>
לא, אבל היה פה משהו – תעבירו לוועדת הכנסת, ואני – – –
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
– – – עוד פעם.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אוקיי, זה ועדת הכנסת.
<טלי פלוסקוב (כולנו):>
עאידה, אני אהיה שם – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני רוצה לתקן, לפי התקנון. חברת הכנסת תומא סלימאן, היות שמדובר בהצעת חוק פרטית, סעיף 91 אומר כי הצעת חוק פרטית שנדונה בקריאה טרומית כהכנה לקריאה ראשונה בוועדה מסוימת, כאשר מצביעים עליה בקריאה הראשונה היא חוזרת לוועדה המקורית, ואין זכות לחבר או חברת הכנסת, גם אם קוראים לה עאידה תומא סלימאן, לבקש להעביר אותה לוועדה אחרת. תודה רבה. היא חוזרת לוועדת העבודה והרווחה.
<קריאה:>
בסדר – – –
<טלי פלוסקוב (כולנו):>
היינו צריכים – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
ובכן, רבותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ב באדר א' התשע"ו, 2 במרס 2016, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 18:20.>