דברי הכנסת

דברי הכנסת כ"ב / מושב שני / ישיבות קי"א–קי"ג / כ"ז–כ"ט באדר א' התשע"ו / 7–9 במרס 2016 / 22 חוברת כ"ב ישיבה קי"א הישיבה המאה-ואחת-עשרה של הכנסת העשרים יום שני, כ"ז באדר א' התשע"ו (7 במרס 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 נאומים בני דקה 8 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 8 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 8 יואב קיש (הליכוד): 9 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 10 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 11 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 12 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 13 נחמן שי (המחנה הציוני): 13 דב חנין (הרשימה המשותפת): 14 יוסי יונה (המחנה הציוני): 15 מאיר כהן (יש עתיד): 15 אמיר אוחנה (הליכוד): 16 אכרם חסון (כולנו): 17 יצחק וקנין (ש"ס): 17 יעקב פרי (יש עתיד): 18 הנסיגה המתמשכת במעמדה הבין-לאומי של ישראל מסכנת את הביטחון הלאומי 18 יאיר לפיד (יש עתיד): 20 אמיר אוחנה (הליכוד): 23 ציפי לבני (המחנה הציוני): 27 דב חנין (הרשימה המשותפת): 30 יעקב פרי (יש עתיד): 32 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 33 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 34 יואב בן צור (ש"ס): 38 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 40 אורי מקלב (יהדות התורה): 43 אילן גילאון (מרצ): 44 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 47 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 48 מיקי לוי (יש עתיד): 50 איוב קרא (הליכוד): 52 נחמן שי (המחנה הציוני): 55 נורית קורן (הליכוד): 56 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 58 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 67 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 76 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 76 הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 13), התשע"ו–2016 77 אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 77 השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: 80 הצעת חוק הסדרת העיסוק בייצוג על-ידי יועצי מס (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016 81 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 81 הצעת חוק החברות (תיקון מס' 28), התשע"ו–2016 84 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 84 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 86 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 86 הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון מס' 6), התשע"ו–2016 86 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 87 אורן אסף חזן (הליכוד): 89 הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 40), התשע"ו–2016 91 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 92 הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 21), התשע"ו–2016 95 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 95 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 99 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 99 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 100 הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו–2016 100 שר החינוך נפתלי בנט: 100 עיסאווי פריג' (מרצ): 103 מירב בן ארי (כולנו): 104 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 105 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 107 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 108 עליזה לביא (יש עתיד): 110 איציק שמולי (המחנה הציוני): 111 הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 4) (תקופת אשפוז או טיפול מרבית), התשע"ו–2016 113 שר החינוך נפתלי בנט: 113 נחמן שי (המחנה הציוני): 114 מיכל רוזין (מרצ): 118 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 120 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 121 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 122 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 222 והוראות שעה) (הטבות במס בשל השקעה בחברות ציבוריות בתחום המחקר והפיתוח), התשע"ו–2016 124 סגן שר האוצר יצחק כהן: 124 רויטל סויד (המחנה הציוני): 127 אלי כהן (כולנו): 129 הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 21, 44 ו-50א לתקנון הכנסת 131 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 131 הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר פיצול הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 163), התשע"ו–2015 134 אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 134 הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 5) (איסור הפליה בשל לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה), התשע"ד–2014 136 הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 61) (החלת האיסור על משלוח פרסומת לשם קבלת תרומות או לתעמולה), התשע"ה–2014 137 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 137 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום כ"ז באדר א' התשע"ו, 7 במרס 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 25) (חובת ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, יואב בן צור ומכלוף מיקי זוהר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 125) (יחסי מין תוך ניצול תלות נפשית ממשית במסגרת ייעוץ או הדרכה של כוהן דת), התשע"ו–2016, מאת חברות הכנסת מיכל רוזין, עליזה לביא ועאידה תומא סלימאן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 50) (אי-חיוב בריבית עקב שיהוי), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת דוד ביטן וקבוצת חברי הכנסת. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2713/20 וכלה בהצעת חוק פ/2746/20 – הצעת חוק החלת אמנת ז'נבה על השטחים המוחזקים על-ידי הצבא הישראלי מאז מלחמת יוני 1967, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – הגדלת שווי רכב המאפשר זכאות לגמלה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת סופה לנדבר, עודד פורר, חמד עמאר, אלעזר שטרן, מיקי לוי, עליזה לביא, יעל כהן-פארן, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, איציק שמולי ורוברט אילטוב; הצעת חוק הסעד (טיפול במפגרים) (תיקון – בעל מוגבלות שכלית התפתחותית), התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי לידה לעצמאיות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת איילת נחמיאס ורבין ורועי פולקמן; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – היעדרות בשל טיפולי פוריות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, אלי אלאלוף ומאיר כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שידור ישיבות מועצה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, מיקי לוי, רחל עזריה, רועי פולקמן, יפעת שאשא ביטון, מירב בן ארי, יחיאל חיליק בר וסתיו שפיר; הצעת חוק המסייעים לנטרול תוצאות אסון צ'רנוביל (תיקון – אות מנטרל, סיוע בדיור, הנחה ברכישת תרופה למנטרל נזקק והוראות נוספות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן ויוסף ג'בארין; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – איסור פיטורים של עובד שהוא מפרנס יחיד ואשתו בהיריון), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, טלי פלוסקוב ויחיאל חיליק בר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לקביעת יום ראשון כיום חופשי במקום יום שישי, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אלי כהן ודוד אמסלם; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (חובת החזרת גופות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק הכנסת (תיקון – איסור ייצוג גוף ממשלתי בידי שדלן בכנסת), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק הלוואות לדיור (תיקון – הלוואה כהון עצמי) (הוראת שעה), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקה מתמשכת), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, איימן עודה, עליזה לביא, איציק שמולי, בצלאל סמוטריץ, איתן כבל, עבדאללה אבו מערוף, מרב מיכאלי, נחמן שי, עפר שלח, אילן גילאון, יעקב פרי, יואל רזבוזוב, עיסאווי פריג', מיקי לוי, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן, דב חנין, יחיאל חיליק בר, אורי מקלב, מרדכי יוגב, שולי מועלם-רפאלי וטלי פלוסקוב; הצעת חוק לידה בבית (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (ערים קולטות עלייה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יוסי יונה ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק שקיפות בהצהרת הון לנבחרי ציבור בכירים, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – ביטול איסור הכללת תרופות מצילות חיים בשב"ן), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, אחמד טיבי, בצלאל סמוטריץ, אורי מקלב, יעקב מרגי, יגאל גואטה, אורלי לוי אבקסיס, אלי אלאלוף ודוד אמסלם; הצעת חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה) (תיקון – תקופת צינון לנושאי משרה בכירה בשירות הציבור), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי ודוד ביטן; הצעת חוק תקופת צינון לבכירים בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, דוד ביטן, מכלוף מיקי זוהר, ענת ברקו, נאוה בוקר, אברהם נגוסה, אורן אסף חזן, יעקב מרגי, יגאל גואטה, יואל חסון, חיים ילין, מסעוד גנאים ודב חנין; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – הגדרת הכנסה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, אלי אלאלוף, מאיר כהן, אלי כהן, אחמד טיבי, אילן גילאון, יגאל גואטה, שולי מועלם-רפאלי, אמיר אוחנה ורועי פולקמן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת דמי פגיעה לעובד עצמאי), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – גיל הבוחר), מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק לתיקון פקודת הדיג (איסור דיג תוך שימוש במתקן נשימה מלאכותי לצלילה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת רחל עזריה ודב חנין; הצעת חוק שירותי תיירות (תיקון – החמרת ענישה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון, ענת ברקו, נאוה בוקר, שרן השכל, רועי פולקמן, מירב בן ארי, בצלאל סמוטריץ, מכלוף מיקי זוהר, רחל עזריה, ניסן סלומינסקי, אורן אסף חזן, יצחק וקנין, שולי מועלם-רפאלי ואלי כהן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגבלת אשראי ספקים למוסדות המדינה, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב ואראל מרגלית; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מענק פטירה בעד ילד נכה שנפטר), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת נורית קורן, תמר זנדברג, בצלאל סמוטריץ, יפעת שאשא ביטון, יואב קיש, אלי כהן, מיכל בירן ודוד ביטן; הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – פרטי המפרט), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, איתן כבל, משה גפני, רועי פולקמן ודוד ביטן; הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מחיר לחם מלא), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, אלי אלאלוף, איציק שמולי, אורלי לוי אבקסיס, עאידה תומא סלימאן, אורי מקלב, יעל גרמן, אילן גילאון, עבדאללה אבו מערוף, יגאל גואטה, דוד ביטן, רועי פולקמן ובצלאל סמוטריץ; הצעת חוק זכויות לעובד עצמאי, התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת עפר שלח; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מענק פטירה בעד ילד נכה שנפטר), התשע"ו–2016, מאת חברות הכנסת איילת נחמיאס ורבין ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק הממשלה (תיקון – ענייניות ועדת השרים לענייני חקיקה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת קסניה סבטלובה, יוסי יונה, נחמן שי, זוהיר בהלול, עמיר פרץ, אחמד טיבי, טלב אבו עראר, מיכל רוזין, עיסאווי פריג', יואל רזבוזוב, עבדאללה אבו מערוף ובאסל גטאס; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – חישוב דמי מחלה בעת היעדרות לסירוגין של העובד ובן-זוגו), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן ורחל עזריה; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – זכות למכשיר ניידות קלנועית), התשע״ו-2016, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – הסדרת ייעוד השימוש במקווה טהרה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב, מנחם אליעזר מוזס, יעקב מרגי, יצחק וקנין, יואב בן צור, ישראל אייכלר, בצלאל סמוטריץ, מרדכי יוגב, ניסן סלומינסקי, שולי מועלם-רפאלי ויגאל גואטה. עוד אודיעכם, כי חבר הכנסת אבי דיכטר מבקש להסיר את שמו מהצעת חוק מועצת הצמחים (תיקון – ביטול), התשע"ו–2015, שמספרה 2190/20; וחברת הכנסת מירב בן ארי מבקשת אף היא להסיר את שמה – מהצעת חוק למניעת מפגעים (תיקון – איסור שימוש במערכת כריזה בבתי-תפילה), התשע"ו–2015, שמספרה 2346/20. כן הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אוסאמה סעדי, עיסאווי פריג' וזוהיר בהלול בנושא: "ניצול ציני" של סטודנטים במעונות אוניברסיטת תל-אביב המשלמים פי-שניים על מים; ובעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת תמר זנדברג, יוסי יונה ועליזה לביא בנושא: חדירת חברות מסחריות לבתי-הספר. מסקנות הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בעקבות דיון בהצעות לסדר-היום של חברי הכנסת מאיר כהן, אורן אסף חזן, רחל עזריה, יואב בן צור, טלב אבו עראר ויחיאל חיליק בר בנושא: פיקוח משרד הבריאות על האוכל בגני-הילדים ובצהרונים. הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 21, 44 ו-50א לתקנון הכנסת. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <נאומים בני דקה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום אין הצעות אי-אמון, לכן אנחנו נפתח בנאומים בני דקה, כמצוות התקנון. מייד לאחר מכן נתחיל את הדיון, מה שמכונה דיון 40 חתימות. הנושא: הנסיגה המתמשכת במעמדה הבין-לאומי של ישראל מסכנת את הביטחון הלאומי. ידברו נציגי הסיעות, ולאחר מכן – ראש הממשלה וראש האופוזיציה. אם כן, עכשיו אנחנו נצביע לצורך הרשמה בלבד. בבקשה, חברי הכנסת המעוניינים יכולים להצביע. חבר הכנסת חמד עמאר בינתיים יפתח בנאום בן דקה; בבקשה, אדוני. ואחריו – – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, בשנת 2015 נהרגו 355 בני-אדם בתאונות דרכים. מתחילת שנת 2016 כבר נהרגו 63 בני-אדם. זה אומר, אדוני היושב-ראש, שכמעט כל יום נהרג בן-אדם בתאונת דרכים. זה מזעזע. רק אתמול נהרגו שני בני-אדם, אחד מהם הולך רגל, כשמתחילת השנה כבר נהרגו 17 הולכי רגל. נהרג גם ילד רוכב אופניים. בשנת 2015, אדוני היושב-ראש, נהרגו 14 בני-אדם רוכבי אופניים; נפצעו קשה שנשארו נכים – 61 בני-אדם; 230 נפצעו קל. לכן, אני קורא לשר התחבורה להגביר את בניית שבילי האופניים, להכין תקציבים לנושא, ולהקים עוד ועוד שבילי אופניים על מנת לחסוך בחיי אדם. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. אני מבקש מחבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת יואב קיש. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, המואזין, אדוני היושב-ראש, הפך בשנים האחרונות לכוכב בכמה הצעות חוק של כמה חברי כנסת, שרוצים דרך כלשהי לבלוט ולשעוט קדימה בדירוג הפוליטי בישראל. קולו של המואזין כנראה מושך קולות ותמיכה מציבור שתומך בכל צעד להדיר ולהעלים כל סימן שמעיד על ערבים. האזאן הוא קריאה לתפילה אצל המוסלמים, והוא ערך דתי שפגיעה בו היא פגיעה בחופש הפולחן והביטוי. אבל מה לי ולחברי כנסת זוטרים? הרי ראש הממשלה הוא שפתח בציד המכשפות הזה אחרי נאום דיזנגוף; הוא שדיבר על קולו של המואזין כמטרד והפרעה, וחלק מהמדינה ההיא שאין בה חוק. האזאן היה ויישאר, וקולו של המואזין יעלה על קולם של כל הגזענים שרוצים להשתיק אותו. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת יואב קיש, ואחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. <יואב קיש (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי כנסת יקרים, היום – כיושב-ראש שדולת ארץ-ישראל – עשינו כינוס עם מטרה אחת מאוד פשוטה: חידוש הבנייה במעלה-אדומים. אנחנו מאמינים בבנייה בכל ארץ-ישראל, וזה מסר שהוא מאוד חשוב, ואנחנו מעבירים אותו כל הזמן. המטרה הייתה להתרכז במה שמהווה קונסנזוס ישראלי. באו חברי כנסת מהשמאל, כמובן מהימין, ואני חושב שהיינו, אולי, מפלגות שייצגו עד 90 חברי כנסת מכל הבית הזה. המסר היה ברור: מעלה-אדומים זה לב הקונסנזוס, וצריך לחדש את הבנייה במעלה-אדומים. יש פה גם ביקורת עצמית; גם אנחנו אשמים בכך שהעניין לא מתקדם. אני חושב שחובה עלינו, על הבית הזה, להתאחד. לא מספיק לשמוע דיבורים ממפלגות אחרות שאומרים: פה כן ופה לא. לא. אנחנו שמים רגע את הוויכוחים בינינו בצד, אנחנו לא עושים פה עכשיו הפרד ומשול, אנחנו הולכים ביחד כגוף אחד עם דרישה מאוד פשוטה – שבמעלה-אדומים הגנים לא ייסגרו, אלא ייפתחו, וייפתחו חדשים, שבתי-הספר ישגשגו, ושהצעירים תושבי העיר יוכלו לקנות לעצמם דירה במקום שבו הם גדלו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יואב קיש. חבר הכנסת טלב אבו עראר, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכוון לחשוף כאן תוכנית סודית, תוכנית שניתן לקרוא לה "תוכנית הטיהור האתני", שהכין השר אורי אריאל בכך שהקים ועדה לצורך העניין. ועדה לעניין הבדואי, שהיא באמת – למה אפשר לקרוא לה "תוכנית הטיהור האתני"? היא כוללת הריסת בתים, השמדת יבולים חקלאיים, כמו שקרה היום בבוקר באזור חורה. תוכנית שהשר פעל רבות כדי להכין בהשגחת עמותות ימניות. הוועדה הגישה המלצות. לכן אני, מכובדי היושב-ראש, הגשתי שאילתה, כדי לחשוף את התוכנית הזאת, והשאילתה לא התקבלה, לצערי הרב. הוועדה המליצה על הכרה בחלק קטנטן מהיישובים הבדואיים, אבל הרוב המוחלט – היא החליטה על עקירת רוב היישובים הבלתי-מוכרים למען הקמת יישובים יהודיים, וחלק קטנטן גם לספח ליישובים הקיימים. תוכנית בלי שיתוף האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב עתידה להיכשל ולהיקבר. אי-אפשר לקיים תוכנית או ליישם תוכנית כזאת. אני רוצה לשמוע את הבטחותיו של השר אורי אריאל מיום שהתחיל לכהן כשר שמחזיק בתיק הבדואי, שכן הוא הבטיח לשתף פעולה עם האוכלוסייה, לנהל משא-ומתן, רק בשותפות, רק בהסכמות, רק ורק ורק. ואז, באמת, הבטחות סרק. אנחנו נתנגד לכל תוכנית שמטרתה לעקור יישובים ולהרוס בתים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. היום הנשיאות החליטה על קיום דיון באחת מוועדות הכנסת. סגן היושב-ראש מאיר כהן יעדכן אותך בפרטים. אתה מוזמן. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> כי היה ויכוח ודיבור על זה. <מאיר כהן (יש עתיד):> מה שלא תעשה עם השכנים האלה, תסתבך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אהבתי שהוא מתנגד לכל תוכנית. בבקשה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. סליחה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> התכוונתי להריסת בתים ועקירת יישובים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> קבל על החשבון. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, אחרי 541 יום בכלא, אישה זוכתה מרצח בעלה – זאת הכותרת. שנה וחצי נור חאג' יחיא הייתה בכלא, מואשמת שקשרה קשר לרצוח את בעלה, אבל היום, יום ב', נקבע שנור חאג' יחיא חפה מפשע. בהחלטה דרמטית, יום לפני שלב הסיכומים במשפט, הודיעה המדינה כי היא חוזרת בה מכתב-האישום נגד נור חאג' יחיא, בת 35 מטייבה, שהואשמה במעורבות ברצח בעלה, סייף חאג' יחיא, שלו הייתה נשואה 13 שנים. לאישה הזאת יש שלושה ילדים. שנה וחצי בכלא, והיא לא זוכתה במשפט, היא לא זוכתה מחמת הספק – היא זוכתה כי המדינה חזרה בה מכתב-האישום. השאלה הנשאלת: איפה הדין ואיפה הדיין? עינוי הדין הזה, להרחיק אותה מהמשפחה, אפילו לא לתת לה להתאבל על בעלה, שנרצח. היא מקבלת שני עונשים; העונש הראשון – שבעלה נרצח, והעונש השני – שהיא מואשמת ויושבת שנה וחצי בכלא. לכן, יש לחקור את הנושא הזה ולהעמיד את האחראים לדין. לא יכול להיות – חיי אדם ורווחתם הם לא משחק בידי אנשים, בפרקליטות, כדי לבוא ולהגיד: פענחנו רצח. הם לא פענחו את הרצח, ונתנו עוד סבל ועוד סבל למשפחה הזאת, במיוחד לשלושת הילדים הקטנים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אחריה – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, היום קיימתי אצלי בוועדה דיון שבעיני הוא גם פורץ דרך וגם מאוד מרגש – על שילוב נשים ערביות בתעשיית ההיי-טק. ולמדנו המון; למדנו המון מזה שנשים ערביות אמיצות באו ונתנו ממש את דעתן – מה באמת גרם להן להשתלב יותר טוב בתעשייה הזאת. אבל גם למדנו שמ-92,000 נשים ישראליות בתעשיית ההיי-טק רק 1,700 הן ערביות, ורובן של הנשים הערביות לא משולבות כמהנדסות או כמקצועיות, אלא יותר באדמיניסטרציה ובנושאים אחרים. גם למדנו ש-54% מהנערות הערביות בתיכון מסיימות במגמות של התמחות במתמטיקה או במדע, כלומר הן עתודה מצוינת להשתלב בתעשיית ההיי-טק, אבל באיזו מקריות טוטלית, או לא במקרה, הצעירות האלה בעצם לא מגיעות ללמוד באקדמיה את הנושאים האלה, ורק 10% מהסטודנטים הערבים שלומדים הנדסה הם צעירות ערביות. אני חושבת שהגיע הזמן, כאשר מדברים על תעסוקת נשים ערביות, ללמוד את האופציות הקיימות וללמוד את האפשרויות הקיימות. יש עתודה, שאפשר לשלב אותה גם בתחום האקדמיה, ולאחר מכן בהיי-טק, של צעירות מאוד מצטיינות בלימודים שלהן, ובאפשרויות ההשתכרות שלהן בעתיד. רק המדינה צריכה לשלב ידיים – משרד הכלכלה ומשרד החינוך – להכין תשתיות להכנסת תעשיית היי-טק לכפרים ולערים הערביים. יש דוגמה מוצלחת בנצרת, ארגון "צופן" שרק לפני שבועיים קיבל את האות של היושב-ראש, בעצם הכניס את ההיי-טק לנצרת; הצליח להביא למצב ש-700 צעירים ערבים עובדים שם, ואחוז הנשים הערביות, דווקא, שעובדות בנצרת בהיי-טק, משתווה לאחוז הנשים הישראליות באופן כללי, 25%. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת נחמן שי. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, לפני כשנה הוכה בירושלים סטודנט ישראלי ממוצא דרוזי בשם טומי חסון. הוא הוכה לא כי היה דרוזי או כי היה ישראלי; הוא הוכה על-ידי נערים יהודים כי הוא דיבר בשפה הערבית, שהיא כידוע שפה רשמית במדינת ישראל. זה אינו המקרה הראשון, אבל, לצערנו, עד עכשיו לא הוגשו כתבי-אישום נגד מי שתקף את טומי חסון והכה אותו עד זוב דם. עד היום הזה הוא לא הוכר כנפגע פעולת איבה, ולא הוכר ככל בן-אדם אחר שמותקף על רקע מוצא, על רקע אתני גזעני במדינה שלנו, ובעצם היה אמור לקבל פיצוי הולם וכל עזרה מהמדינה שמגיעה לו. הדברים האלה אינם קורים ומתרחשים בפעם הראשונה; זה מתחיל מכך שלא מלמדים את השפה הערבית בבתי-הספר במדינת ישראל; זה מתחיל מכך שלא מלמדים בבתי-ספר במדינת ישראל את לימודי התפוצות, תפוצות ישראל. לא מלמדים את הדו-קיום ולא מלמדים את ההיסטוריה של העמים שחיים כאן ושל קהילות שחיות כאן. אני מדברת גם על יהודים וגם על לא-יהודים. אז אני קוראת לממשלת ישראל – א. להחמיר את הטיפול בתופעות הגזענות. החוקים קיימים, אבל לא מיושמים, ובמקרה הזה הם חייבים להיות מיושמים. יש דרך אחת בלבד למנוע את הישנות המקרים האלה; זה לא רק החמרה של הענישה. מובן שיש לטפל בעניין הזה, וכאן זה מקומנו שלנו, של המחוקקים בכנסת ישראל. אבל כאשר גוערים בילד קטן שהוא קורא ספר – בבית-ספר בקריית-ביאליק – בשפה הרוסית, וגוערים בו במקום לשבח אותו, וקורעים את הספר מידיו; כאשר מכים נער, סטודנט דרוזי, על זה שהוא דיבר בשפה הערבית ברחוב, אז, רבותי, צריך להחיל פה חינוך לדו-קיום, חינוך נגד גזענות, להחיל חינוך לאהבה האחד לשני. אנחנו חייבים לטפל בכך מכיתה א'. מדובר בעתיד של הילדים שלנו. שידברו בעברית, שידברו בערבית, שידברו בשלל שפות שמדברים בהן באזור שלנו, אבל העיקר שילמדו לאהוב, להבין ולהכיר האחד את השני. הבעיה שלנו, אנחנו לא מכירים מספיק האחד את השני, גם לא בתוך החברה היהודית שלנו, וגם, כמובן, לא בתוך כלל החברה הישראלית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה ללכת בדרכה של עאידה תומא סלימאן בדברים שהיא אמרה. אבל יותר מזה, עצם העובדה שהיא יזמה בוועדה שלה דיון בסוגיה הזאת, של נשים ערביות בהיי-טק, בשבילי הייתה בשורה גדולה – עצם הרעיון. אבל אחר כך התברר לי שמאחורי הרעיון הזה יש איזו מציאות מרתקת, שהיא כמעט כולה בידינו, שאפשר להביא לכך שנשים בחברה הערבית יפרצו קדימה וישברו, לא תקרת זכוכית אחת, אלא שתי תקרות זכוכית בעת ובעונה אחת. המספרים המעודדים שנמסרו לנו על כך שכמעט מחצית מהבנות בבתי-הספר התיכוניים הולכות למקצועות ריאליים, רוצות ללמוד מקצועות ריאליים והן טובות במקצועות ריאליים – ואחר כך זה נעצר באיזה מקום וההתקדמות שלהן מואטת. אבל גם כך, במקום שניתנים תנאים, כמו בנצרת, 25% מתוך 700 עובדים – אני חוזר על הנתון הזה – הן נשים. קראתי לאחרונה שראש הממשלה רוצה להביא מהנדסים מהודו; היושב-ראש, ודאי שמעת על זה. אז אני מציע – לא צריך ללכת להודו, צריך ללכת לחברה הערבית, יש שם כנראה פוטנציאל יוצא מן הכלל של נשים, אני מניח שגם של גברים, שיכולים ורוצים להשתלב ב-Start-up Nation ששמה מדינת ישראל. הם חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, צריך לתת להם את התנאים. אני בטוח שהשקעות כספיות – אם שר החינוך בנט רוצה כל כך לדרבן את האוכלוסייה ואת הציבור במדינת ישראל, ובעיקר את הנוער, למקצועות מתמטיים, אני מציע שיתחיל ללכת לבתי-הספר הערביים ויראה מה סוד הקסם שלהם ואיך הם מצליחים לגדל כל כך הרבה נשים, וכנראה גם גברים, במקצועות האלה. ועוד הפעם, תודה רבה לך, עאידה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין; בבקשה, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אתמול פורסם תחקיר קשה ב"הארץ" על התנהלותה של עמותת אלע"ד, עמותה שמקדמת התנחלות ודחיקה של פלסטינים מירושלים המזרחית. אני הגשתי בנושא הזה הצעה דחופה לסדר-היום. לצערי, הנשיאות לא אישרה אותה, ולכן זו ההזדמנות להעלות את הנושא הזה בפני מליאת הכנסת. עמותת אלע"ד היא עמותה עשירה ביותר – 450 מיליוני שקלים זה התקציב שלה בשנים האחרונות. מסתבר שרוב הכסף הזה הגיע מחברות הרשומות במקלטי מס – בעלים לא ידועים, פעולות לא מדווחות, חוסר שקיפות מוחלט. אבל, אדוני היושב-ראש, החוק שראש הממשלה מקדם לא ייתן תשובה לאי-שקיפות הזאת. הוא מחפש את המטבע רק מתחת לפנס, דווקא במקומות השקופים ביותר – ארגוני השלום וזכויות האדם. אני פניתי ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה לפעול לשלילת אישור הניהול התקין מעמותת אלע"ד. אבל למה המדינה ממשיכה לשתף פעולה עם הארגון הזה? למה היא ממשיכה לממן אותו? אני מקווה שנקבל בכנסת תשובות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת יוסי יונה – בבקשה, אדוני. ואחריו – חבר הכנסת מאיר כהן. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, בהמשך לדברים של חברתי קסניה סבטלובה על המקרה הזה שבו הבחור הוכה עד זוב דם בגלל שהוא דובר את השפה הערבית, אני רוצה להרחיב את היריעה ולומר שאנחנו גם מכירים מקרים רבים שבהם גם יוצאי חבר המדינות, מעצם העובדה שהם מדברים רוסית במקומות כאלה ואחרים הם מאוימים, ולעתים גם מכים אותם מכות נמרצות. אני חושב שזו עוד עדות לחוסר הסובלנות המתקיים בחברה הישראלית כלפי השונה, אם הוא ערבי, דרוזי, יוצא חבר המדינות, יוצא אתיופיה. אתם מכירים גם את ההתעמרות ואת האלימות המאוד-קשה שהמון פעמים יוצאי אתיופיה נתקלים בהן מצד שוטרים ואחרים. לכן, כמו חברתי קסניה סבטלובה, אני רוצה להתריע ולמחות על התופעה הזו, ובוודאי גם לקרוא למשטרת ישראל, במקרה הספציפי הזה, למצות את הדין עם האנשים – משטרת ישראל, בית-המשפט הישראלי – למצות את הדין עם האנשים האלימים הללו, שבאמת מהווים אות קלון על מצחה של החברה הישראלית. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת מאיר כהן – בבקשה, אדוני. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני רוצה טיפה רק לחזור למציאות, לדיון שהיה היום בוועדת החינוך, אחרי דיון בוועדה לזכויות הילד על המזון שהילדים שלנו אוכלים בבתי-הספר. אדוני היושב-ראש, בוודאי בתוך הכנסת, שאנחנו עסוקים ברומו של עולם, אנחנו מוצאים זמן, ואני מודה לך על זה שאתה, בוועדות ובנשיאות, מאשר הרבה מאוד נושאים חברתיים ודוחף אותנו לקראת נושאים חברתיים. מה שקרה היום, הסתבר לכולנו שבשנת 2014 נחקק חוק המזון, ולפיו אמורים היו שר החינוך ושר הבריאות, בתוך חצי שנה מיום חקיקת החוק, להניח תקנות שעושות הסדרה של כל שאלת המזון בבתי-הספר ובצהרונים וכו' וכו'. לצערנו הגדול, אנחנו שנתיים אחרי – שום דבר לא קרה. הילדים שלנו ממשיכים – הילדים של כולנו, הנכדים של כולנו – ממשיכים, חלקם, לאכול מזון מקולקל המסכן את חייהם. אני מכאן, דרך כל חבר כנסת, קורא לשני השרים, גם לשר הבריאות וגם לשר החינוך, לדאוג סוף-סוף להתקנת התקנות, להציב, כמו שביקש חבר הכנסת מרגי, יושב-ראש הוועדה, תאריך יעד, והגיע הזמן שמישהו יפקח על האוכל שהילדים שלנו אוכלים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת אמיר אוחנה – בבקשה, אדוני. <אמיר אוחנה (הליכוד):> היום התבשרנו שלראשונה בתולדות המדינה, הרצון לשרת במג"ב הגיע לאחד משלושת המקומות הראשונים. יותר ויותר חיילים המתגייסים לשירות מבקשים לשרת במשמר הגבול. אנחנו רואים את הדבר הזה כמבורך, א. משום שיותר ישראלים רוצים לשרת את המדינה; ב. מכיוון שמג"ב עושה בפעילותו יום וליל – וראינו את זה גם באירועים האחרונים – כדי להגן על אזרחי ישראל, לפעמים, למרבה הצער, ממש בגופם. כאן אני רוצה להזכיר את הדר כהן, זיכרונה לברכה, שנרצחה כאשר הגנה על אזרחי ישראל, ולמעשה מנעה מה שיכול היה להיות מגה-פיגוע, כשאנחנו מסתכלים על כלי הנשק האוטומטיים, על הרימונים שנשאו אתם המחבלים, ואותם היא וחבריה עצרו וחיסלו. אני רוצה לציין לשבח את משמר הגבול, את משטרת ישראל ואת כוחות הביטחון בכלל. תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אמיר אוחנה. חבר הכנסת אכרם חסון – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יצחק וקנין. <אכרם חסון (כולנו):> אדוני, קודם כול תרשה לי בבקשה לברך אורחים שהגיעו מסקוטלנד עם משפחה מדאלית-אלכרמל. גם שם, כשהמשפחה מדאלית-אלכרמל ביקרה שם, לקחו אותם לפרלמנט, אירחו אותם, כיבדו אותם, ואני שמח מאוד שהם מחזירים וגומלים להם בביקור מאוד מיוחד אצלנו כאן. רציתי לדבר על פרסום שהיה היום בקשר לחייל לשעבר והסטודנט הדרוזי, קרוב משפחה שלי, טומי חסון, מדאלית-אלכרמל, אשר הותקף לפני בערך שנה בירושלים על-ידי עשרה אזרחים ירושלמים חרדים, והיום נודע לנו שלא הוגש שום כתב-אישום נגד אף אחד. אני חושב שהאפליה ממשיכה, לצערי הרב. אני תמיד אמרתי, אנחנו ממשיכים להרגיש כאזרחים סוג ב'. לא מגיע לנו יחס כזה. אני פונה מכאן, אדוני היושב-ראש, למשטרת ישראל, שתפתח את התיק שוב ותבדוק, כי אנחנו צריכים להיות אזרחים שווים בפני החוק. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. חבר הכנסת יצחק וקנין – בבקשה, אדוני. <יצחק וקנין (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, בשבוע שעבר שר החקלאות וגם שר האוצר החליטו שהם מבטלים מכסים על תוצרת שמגיעה מחוץ-לארץ, במיוחד בענפי החקלאות. אני חושב – אני יצאתי חוצץ כנגד ההחלטה הזאת, גם כנגד רפורמות מסוימות שגם שר האוצר רוצה לעשות וגם שר החקלאות. אני חושב שהדבר הזה הוא משבר אמון קשה עם כל החקלאים במדינת ישראל. אני חושב שהחקלאי הפך להיות אסקופה הנדרסת. עולה לו לגדל את העגבנייה 90 אגורות, היא נמכרת ב-9-8 שקלים, ולצערי הרב, עליו מפילים את כל העומס. צריך לחפש בשרשרת הזאת של המחירים מי האשם, מי מפקיע מחירים, כל פערי התיווך האלו – וזה, דרך אגב, בכל המוצרים. אין מוצר אחד, לצערי הרב, שאין בו הפקעת מחירים, והכול בעידוד, לצערי הרב, של המערכות שלנו, מכיוון שאם רשתות השיווק יכולות להרשות לעצמן, על חשבון החקלאי המסכן שעולה לו לגדל, בעלויות, שקל וחצי את העגבנייה ותפוח-אדמה, במחירים יותר – אין מחירים כאלו בעולם, שנמכרים במחירים כאלו, ורק החקלאי משלם את המחיר הזה לאורך כל השנים האחרונות. מעמיסים עליו מסים, פטורים שרוצים כרגע לעשות. אני חושב שמהלך כזה ייצור משבר גדול מאוד. אתמול אני סיירתי במפעל "פרי הגליל" בצפון, וראיתי את אותם עובדים שמשתכרים שכר מינימום. אם ההחלטה הזאת תתבצע בסופו של דבר, אני אומר פה: יהיה משבר גדול שיביא אותנו לכאוס מוחלט בכל ענפי החקלאות. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יצחק וקנין. חבר הכנסת יעקב פרי – בבקשה, אדוני. <יעקב פרי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום היה כינוס בנושא מעלה-אדומים, ודעותי בעניינים הכלליים האלה, אני חושב, נהירות, ברורות, ידועות. אני רוצה לומר שמעלה-אדומים הפכה לבת-ערובה של יצהר ותפוח. עלינו להגיע להסכם עם האמריקנים, עם המעצמות, ולבנות במעלה-אדומים ובתוך גושי ההתיישבות העתידיים. צריך להקפיא את הבנייה מחוץ לגושים ולבנות כמו משוגעים בתוך גושי ההתיישבות. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יעקב פרי. עד כאן נאומים בני דקה. תודה לכל המשתתפים. <הנסיגה המתמשכת במעמדה הבין-לאומי של ישראל מסכנת את הביטחון הלאומי> [לפי סעיף 45 לתקנון הכנסת.] <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ואנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום, מה שנקרא דיון 40 חתימות: הנסיגה המתמשכת במעמדה הבין-לאומי של ישראל מסכנת את הביטחון הלאומי. הסדר ידוע: יפתח את הדיון חבר הכנסת יאיר לפיד, לרשותו יעמדו עד עשר דקות. לאחר מכן תחולק השעה הבאה בין הסיעות, לפי הגודל של הסיעות, ויסכמו את הדיון ראש הממשלה ויושב-ראש האופוזיציה. <יאיר לפיד (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אני לא אדבר עד שראש הממשלה לא יהיה פה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר גמור. יש לך שתי אופציות, אדוני, תבחר: או שאתה יכול בינתיים לא לעלות, או שאתה יכול לעלות ואני אפעיל את עשר הדקות רק – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> לא לא, אני אחכה עד שהוא יהיה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה תחכה. בסדר גמור, אדוני. זכותך בהחלט. <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – – תכריז על הפסקה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זכותך בהחלט, אדוני. <יאיר לפיד (יש עתיד):> לא לא, אני לא מתערב לך בניהול המליאה. נראה לי שאם הוא לא פה אז נכריז על הפסקה; תגיד שעה, ונחזור בשעה שתגיד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גם אפשרות. אנחנו נכריז על חמש דקות הפסקה, ואחר כך נתחיל את הדיון. יושב-ראש האופוזיציה נמצא, ראש הממשלה גם יגיע, כמצוות התקנון, ואנחנו נחדש את הדיון בשעה 16:36, בנאומו של יושב-ראש יש עתיד חבר הכנסת יאיר לפיד. <(הישיבה נפסקה בשעה 16:32 ונתחדשה בשעה 16:37.)> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני מחדש את הישיבה ומתכבד להזמין את חבר הכנסת יאיר לפיד לפתוח את הדיון בנושא: הנסיגה המתמשכת במעמדה הבין-לאומי של ישראל מסכנת את הביטחון הלאומי. לאחר מכן יתקיים דיון סיעתי, ואז – התייחסות של ראש הממשלה ויושב-ראש האופוזיציה. בבקשה, אדוני. <יאיר לפיד (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני ראש הממשלה, כידוע לך, אדוני ראש הממשלה, אני מקפיד מאוד, בכל הביקורים שלי בחו"ל, בכל הראיונות ברשתות הזרות, לא לתקוף אותך, לא לתקוף את הממשלה, לשמור על כבודך, להשאיר את המחלוקות בבית פנימה. ברגע שאני חוצה את גבולה של מדינת ישראל, וגם את גבול השפה העברית, אני רואה זאת כחובתי להגן על המדינה. אבל מתוך תחושת החובה הזאת, ומתוך החובה העמוקה להגן על המדינה, אנחנו צריכים להכיר בכך שיש בעיה עמוקה ומהותית ביחסי החוץ של ישראל, וללכת לטפל בה. יחסי החוץ של ישראל אינם עומדים בפני עצמם; הם אחת משתי הזרועות של הביטחון הלאומי. אין ביטחון למדינת ישראל ולאזרחי ישראל בלי צה"ל ובלי כוחות הביטחון, ואין ביטחון למדינת ישראל בלי מערכת של בריתות אסטרטגיות, שאותה יוצרת מדיניות החוץ. על קירות הכור האטומי בדימונה, וזה לא סוד מדינה, יש עד היום כתובות בצרפתית. הוראות הפעלה. למה? מפני שמהנדסים צרפתיים עזרו לנו לבנות את הכור. תשאלו את עצמכם מה היה קורה אם היום היינו מבקשים מהצרפתים לעזור לנו להשיג יכולת גרעינית. כולנו הרי יודעים את התשובה – הם היו אומרים לנו לא. בריתות אסטרטגיות הן הבסיס ליכולת ההתקפית של ישראל וגם ליכולת ההגנתית שלה. בלי הבריתות האלה לא היו לנו צוללות "דולפין" עם יכולות אסטרטגיות ולא מסוקי "אפאצ'י" ולא סוללות "כיפת ברזל" ולא 240 מיליארד דולר של סיוע ביטחוני אמריקני. בלי הבריתות האלה לא היינו מצליחים למנוע את כניסתו של נשק מתקדם לאזור. אנחנו הקפדנו על זה כל השנים, כי יש עיקרון אחד במזרח התיכון – אני מניח, אדוני, שר הביטחון, שעל זה יהיה לנו קל להסכים – שאם נשק מתקדם נכנס לאזור שלנו, במוקדם או במאוחר הוא ייפול לידיים הלא-נכונות. כל הבריתות האלה שלנו נפגעו בשנים האחרונות פגיעה קשה. אין חזית שבה זה לא מורגש. בספטמבר האחרון, רק חמישה ימים אחרי פגישתו של ראש הממשלה עם הנשיא פוטין במוסקבה, נחתמה מאחורי גבנו עסקה רוסית עם האיראנים, על מכירה של מטוסים וציוד לווייני ב-21 מיליארד דולר. מייד אחריה הגיעה גם עסקה למכירה של נשק מתקדם למשטר האייטולות, כולל מערכות S-300. זה משבר. מי ששמע את תגובת הממשל הגרמני על הביקור האחרון של ראש הממשלה בברלין, שמע ברקע הדברים קנצלרית זועמת ופגועה, שמרגישה שעשו עליה סיבוב לא הגון אצלה בבית, מפני שהיא מעולם לא אמרה ומעולם לא התכוונה לומר שזה לא הזמן ללכת לתהליך מדיני. זה משבר; סימון המוצרים עבר באיחוד האירופי – משבר; תנועות ה-BDS שקוראות להחרים את ישראל צוברות תאוצה בכל העולם – משבר. הנאום האחרון של ראש הממשלה בקונגרס היה הנאום הראשון של ראש ממשלה ישראלי שבו סגן הנשיא, שמשמש גם כיושב-ראש הסנאט – הוא יגיע מחר לארץ – בחר לא להגיע לאולם כצעד של מחאה נזעמת על נאום שנתפר בתפרים גסים מאחורי גבו של הבית הלבן. ננסי פלוסי, מנהיגת הדמוקרטים בקונגרס, אמרה: הייתי קרובה לדמעות במהלך הנאום הזה. זה היה עלבון לאינטליגנציה האמריקנית. סוזן רייס, היועצת לביטחון לאומי, קראה לנאום הזה הרסני. הרסני ליחסים בין המדינות. האמריקנים לא נוהגים להתבטא כך. זה משבר. יש לזה תוצאות, יש לזה משמעויות. הסכם הגרעין עם איראן נחתם בלי שהממשל טרח אפילו לעדכן אותנו בתהליך. זה לא שהם לא קיבלו את דעתנו. לא היינו בלופ. זה לא היה קורה לפני שש או שבע שנים. אנחנו לא נקבל 50 מיליארד דולר בהסכם הסיוע הקרוב, כמו שביקשנו. גם לא 45. טורקיה הולכת לקבל מארצות-הברית יותר מטוסי F-35 ממה שאנחנו הולכים לקבל. זה משבר. ומול הפגיעה המתמשכת הזו, מול הסדקים האלה בביטחון הלאומי, ממשלת ישראל אומרת לנו שני דברים שלגמרי סותרים האחד את השני; שאין בהם אפילו היגיון פנימי. הדבר הראשון שאומרת לנו הממשלה הוא שכולם אנטישמים. כולם תמיד שנאו יהודים, שונאים יהודים, ישנאו יהודים, ולפיכך אין בעצם מה לעשות בעניין מלבד שנתלכד כולנו סביב הממשלה. והטענה השנייה היא הפוכה, היא אומרת: על מה אתם מדברים? אין בכלל פגיעה. אין פגיעה ביחסי החוץ שלנו. המצב מעולם לא היה טוב יותר. זה לא נכון, וזה לא נכון. בינואר 2009, לקראת סוף מבצע "עופרת יצוקה", בעוד ישראל כותשת את עזה – מעל 1,000 הרוגים, מעל 5,000 פצועים – הגיעו הנה לישראל לביקור של הזדהות ותמיכה הקנצלרית מרקל והנשיא סרקוזי וראש ממשלת בריטניה גורדון בראון וראש ממשלת איטליה ברלוסקוני וראש ממשלת ספרד וראש ממשלת צ'כיה. הם באו לארוחת ערב בבית ראש הממשלה. אדוני, גם אתה הוזמנת אליה בתפקידך דאז כיושב-ראש האופוזיציה. אז מתברר שלא כולם אנטישמים; שבניהול נכון, בעבודה נכונה, יש לנו תמיכה בעולם; שאפשר לקיים פה מדיניות חוץ פרודוקטיבית, מוצלחת, בלי לאבד את הגאווה הלאומית ואת חופש הפעולה הביטחוני. מצד שני, תראו מה קרה ב"צוק איתן" – בסך הכול חמש שנים אחר כך, והעולם כולו נגדנו. ישבתי אז בממשלה ובקבינט, היה ברור שאין לנו תמיכה, שהבריתות האסטרטגיות שלנו הפסיקו לתפקד ואנחנו צריכים ללכת ולפתור את המצב. לא להעמיד פנים שהכול בסדר – לפתור את המצב. העובדה שהממשלה מסתירה מן הציבור את המשבר רק מעמיקה אותו. מאז 2009 ועד היום יותר מ-30 מדינות ופרלמנטים הכירו במדינה פלסטינית באופן חד-צדדי, תוך התעלמות בוטה מכל המחאות שלנו, וגם תוך התעלמות בוטה מן העובדה שהרשות הפלסטינית מסיתה לטרור ומסרבת לגנות פיגועים. זה כולל את הפרלמנט הבריטי, הצרפתי, האיטלקי, היווני. איבדנו את התמיכה של מדינות חשובות כמו ברזיל. אני לא מדבר פה רק על מדיניות. אני מדבר על תפקוד; אני מדבר על זרוע של הביטחון הלאומי שנתקעה. בתקופה של הידרדרות חמורה משרד החוץ חולק בין שישה שרים – איש מהם אינו יודע מה השני עושה; מערך ההסברה מחולק בין חמישה משרדים – איש מהם אינו מבין מה השני עושה. בחודשים האחרונים נפגשתי עם שרי החוץ של בריטניה, צרפת, אנגליה, הונגריה, נורבגיה, עם היועץ לביטחון הלאומי הגרמני, עם סנטורים, חברי קונגרס, עם כל שגרירי האיחוד האירופי, עם שרת החוץ של האיחוד האירופי והצוות שלה, עם נציגי הקוורטט, עם נציגי הבית הלבן. כולם רצו לדעת אותו דבר – מה המדיניות הישראלית? לאן אנחנו הולכים? מה אנחנו רוצים שיקרה? בפני כל האנשים האלה הגנתי על מדינת ישראל. הגנתי אפילו על ממשלת ישראל. אבל אין לי ואין לאף אחד אחר תשובה על השאלה מה רוצה הממשלה. הכול תקוע. שום דבר לא זז. ביטחון לאומי מבוסס על שלושה דברים: על איכותו של החייל הישראלי, על הבריתות האסטרטגיות שלנו ועל היתרון האיכותי שלנו. יש פה הפקרה מתמשכת. מדינת ישראל זקוקה לשר חוץ במשרה מלאה. אדוני ראש הממשלה, אי-אפשר שבגלל שיקולים פוליטיים קטנים לא יהיה למדינת ישראל שר חוץ. אני מצהיר פה שאף שאני באופוזיציה אני אתמוך בכל מי שתבחר. יש מספיק אנשים ראויים בממשלתך. מי שאתה רוצה. תבחר מי הכי טוב לתפקיד ותמנה אותו. את מערך ההסברה הישראלי צריך לרכז במקום אחד, אגף ההסברה של משרד החוץ. צריך לגייס את ה-Start-up Nation הישראלי, כי אתו ביחד אפשר לנצח במלחמה על הרשתות החברתיות. צריך לגייס מחדש את העולם היהודי למלחמה ברחובות ובקמפוסים. ואנחנו צריכים להתחיל תהליך של שיקום מול הבית הלבן, כי אחרת המשבר הזה יימשך לתוך הממשל הבא. אנחנו צריכים להתחיל דיאלוג אחר לגמרי עם האיחוד האירופי. לא ייתכן שאני אגיע לפגישה עם שרת החוץ מוגריני ויתברר שאף נציג רשמי של ממשלת ישראל לא היה אצלה מאז הוקמה הממשלה הנוכחית. ובעיקר, אדוני ראש הממשלה, אנחנו צריכים מדיניות, איזו מדיניות; מדיניות שלא מיועדת רק כדי למצוא חן בעיני חברי מרכז או פעילים, או לשפר עמדות מול שותפים קואליציוניים; מדיניות שתחזיר לתקנם את היחסים המיוחדים עם ארצות-הברית והעולם, שתחזיר לנו את הגאווה הלאומית שלנו, שתחזיר אותנו למקום הראוי לנו במשפחת העמים ושתחזיר את הביטחון לאזרחי ישראל. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לחבר הכנסת יאיר לפיד, שפתח את דיון 40 החתימות. כרגע אזמין את חבר הכנסת אמיר אוחנה, ואחריו – חברת הכנסת ציפי לבני. לרשותו של חבר הכנסת אוחנה חמש דקות. <אמיר אוחנה (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני ראש הממשלה, חברי וחברותי חברי וחברות הכנסת, חבר הכנסת לפיד, ידידי, דווקא את הנאום בקונגרס בחרת? הנאום בקונגרס האמריקני, שהיה הפעם הראשונה מאז צ'רצ'יל שראש מדינה זרה נואם בקונגרס האמריקני? זו העדות שלך לבידודה ולנסיגתה של ישראל – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שלוש פעמים. <יאיר לפיד (יש עתיד):> זה לא נכון. <אמיר אוחנה (הליכוד):> שלוש פעמים. <יאיר לפיד (יש עתיד):> אמיר, זה לא נכון עובדתית. מה שאתה אומר לא נכון. <אמיר אוחנה (הליכוד):> סליחה, בוודאי. ראש הממשלה נתניהו היה הראשון מאז צ'רצ'יל שהגיע לנאום בקונגרס האמריקני בפעם השלישית. <יאיר לפיד (יש עתיד):> לא הבנתי נכון. <אמיר אוחנה (הליכוד):> זה בדיוק מה שאמרתי, וזה בדיוק נכון. זכיתי, חברי, לייצג את הליכוד במרוצת הבחירות האחרונות בלא-מעט מקומות ברחבי הארץ: במרכז, בפריפריה, בבתי-ספר תיכוניים, במכינות קדם-צבאיות, באוניברסיטאות ובכל מקום שנתבקשתי להגיע אליו. כחוט השני זיהיתי את הפער העצום בין התודעה ושטיפת המוח שניסו נציגי האופוזיציה, בעידוד ובתמיכת חלק מכלי התקשורת, להציג בפני עם ישראל, לבין נתוני האמת. הרי אם הממשלה כל כך טובה, איך נשכנע את העם להחליף אותה? אז כשקשה להתמודד עם האמת, יוצרים מצג שווא. ובמצג השווא הזה שותלים כל נתון שלילי שבנמצא, אמיתי או שקרי, ועוקרים מתוכו כל נתון חיובי. וכך בגינת הכזבים הזאת מייחלים מי שמייחלים לקטוף את כל פירות השלטון. אבל לגינה הזאת אין לא שורשים ולא פירות, בקושי כמה ענפים עירומים ומעוררי אמפתיה. יחסי החוץ של ישראל – על זה באתם לקבל את השלטון עכשיו, פחות משנה אחרי הבחירות? על מה? על העמקת היחסים עם המזרח? על העלייה ביצוא? מאז 2009, תחילת כהונת ממשלת הליכוד, ועד 2014, שזה הנתון האחרון של הלמ"ס – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> שום דבר לא השתנה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – חלה עלייה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> שום דבר לא השתנה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – עלייה של 42% בייצוא הסחורות והשירותים. 42%. אחת הסיבות העיקריות לעלייה ביצוא היא ההפניה של תשומת הלב של הממשלה בישראל מזרחה. ואכן, ב-2015, לראשונה בתולדות מדינת ישראל, עקף היצוא לאסיה את היצוא לארצות-הברית. רק בשנה האחרונה עלה היצוא לסין ב-14%. היצוא להודו, הדמוקרטיה הגדולה בעולם, עלה ב-35%. <יעל גרמן (יש עתיד):> ירידה של 7% בייצוא סחורות ושירותים. <אמיר אוחנה (הליכוד):> צריך לומר בהגינות שעל-פי אינדיקציות ראשוניות, בסך הכול חלה ירידת-מה ביצוא ב-2015, אבל אנחנו מסתכלים על מגמות, לא על נקודות. על-פי מדד הפיתוח האנושי של האו"ם – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> ירידה של 7% בייצוא סחורות ושירותים. <אמיר אוחנה (הליכוד):> על-פי מדד הפיתוח האנושי של האו"ם, המכונה גם "מדד האושר" ומשקלל מגוון תחומים של איכות חיים – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> אני אפגע באושר של חלק מחברי האופוזיציה, אבל אני אעלה את עושרם של אזרחי ישראל. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני, ב-2015 השוק ירד ב-7%. <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – מדינת ישראל ממוקמת במקום ה-18 בעולם, לפני מדינות מערביות כמו בלגיה, צרפת ופינלנד. כן, אותה פינלנד שיש מי שמבקש שנישא עינינו אליה בקנאה – אפילו האו"ם סבור שכאשר משקללים קדמה כלכלית, קדמה בריאותית ואת איכות החיים, לישראלים טוב יותר. לצד נתוני הצמיחה הגבוהים שהמשק הישראלי מראה בעקביות, גם בתקופה שבה פקד את העולם המשבר הכלכלי החמור ביותר מאז 1929, לצד נתוני האבטלה המדהימים, הן ביחס למדינות ה-OECD והן ביחס ליתר המדינות, אנחנו רואים תופעה חסרת תקדים: מצד אחד שיעור ההשתתפות בתעסוקה עלה באופן דרמטי, תוך הכנסת עוד ועוד אוכלוסיות חלשות למעגל העבודה ולשוק התעסוקה, ולמרות זאת הן השכר החציוני והן השכר הממוצע עלו. כמה עוד מדינות, חברי, יש בעולם שיש להן הסכמי סחר חופשי הן עם האיחוד האירופי והן עם ארצות-הברית? בודדות. אנחנו כמעט לא עומדים בהסכמים חדשים שמתווספים אצלנו, כמו למשל הסכם הסחר החופשי עם קנדה ב-2015, הסכמי סחר חופשי עם שווקים מתעוררים כגון קולומביה, הסכמי סחר חופשי שמכסים 66% מהיצוא – ואתם מדברים על בידוד מדיני, על נסיגה מתמשכת במעמדנו הבין-לאומי? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <אמיר אוחנה (הליכוד):> אתם מדברים על המצב המדיני הנורא, ובינתיים נפתחות נספחויות כלכליות חדשות בהונג-קונג, בריו דה-ז'ניירו, בבנגלור שבהודו. עוד מעיד על חוסנה הכלכלי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <אמיר אוחנה (הליכוד):> שני משפטים אחרונים. עוד מעיד על חוסנה הכלכלי של המדינה חוזקו של המטבע שלה. כשהמטבע הישראלי, השקל, הוא מהחזקים בעולם – כשאנשים בורחים מהשקעות באותה מדינה, זה חייב לבוא לידי ביטוי בשער המטבע. וראו זה פלא: השקל הוא אחד המטבעות החזקים. ככל שאתם, חברי, הולכים ומתנתקים מהאמת, כך תלכו ותתנתקו מהעם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> אתם יכולים להתבשם מהסקרים, כי זה מה שיש לכם, אבל הבחירות לא עומדות להיערך בקרוב, ובינתיים, כשאתם תמשיכו לברבר עצמכם לדעת, אנחנו נמשיך לחבר את ישראל לעולם. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אמיר אוחנה. חברת הכנסת ציפי לבני – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת ציפי לבני, עד שש דקות. בבקשה, גברתי. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כנסת נכבדה, אני לגמרי מסכימה עם עילת 40 החתימות האלה, וזה המשבר העצום, המדיני, שמדינת ישראל נמצאת בו. רק שהפתרון הוא לא בעוד סרט תדמית או פנים יפות שמסבירות את מדינת ישראל בחו"ל, אפילו לא בחיבור מחודש של משרד החוץ המפורק, ואפילו לא במינוי שר חוץ חדש. נתת, יאיר, דוגמה מצוינת, דוגמה של צבא בקרב. האם באמת יש שר אחד אחר לכל חטיבה? וככה נראה היום משרד החוץ. אבל הדבר האמיתי הוא מהי פקודת המבצע שכולם מקבלים. מהי המדיניות של ממשלת ישראל. ויש שתי דרכים שונות למדינת ישראל: הדרך האחת, שאותה אנחנו במחנה הציוני מובילים, הדרך שתומכת בעיקרון של שתי מדינות לשני עמים, הדרך שיכולה לחבר אותנו בחזרה לעולם, הדרך שבה ארצות-הברית תעמוד לצדנו כשהאויבים שלנו מסתכלים עלינו, הדרך שבה צה"ל יהיה יותר חזק, הדרך שבה מדינת ישראל לא תלך ותתכנס בתוך עצמה באמירה שכולם אנטישמים; והדרך השנייה היא הדרך שיש לה שותפים רבים. וגם אתה, יאיר לפיד, תצטרך לבחור, כי הברית עם הבית היהודי – או הבית היהודי מוביל דרך אחרת, ואיווט ליברמן עם ההצעות שלו מוביל דרך אחרת, ויש כאן דרך אחת בלבד, שונה לחלוטין מדרכה של הממשלה הזאת. וכשאנחנו מציגים את הדרך הזאת בחוץ, אז מאמינים לנו כל אלה שלצערי לא מאמינים לראש ממשלת ישראל. ומדיניות גדולה אפשר פשוט להסביר בדוגמה קטנה. נמצאים כאן – אני מקווה שלא אכפת לכם שאני קוראת לכם "ילדי סודה-סטרים" – ילדים מדהימים, שהסתכלו על ההורים שלהם עובדים יחד עם פלסטינים במפעל; ילדים שפגשו גם את הילדים של העובדים הפלסטינים האחרים ביחד; ילדים שמסתכלים היום ושואלים את ראש ממשלת ישראל: מה זה הרעיון הזה שבו אנחנו, הפנים היפות של ישראל, באים הנה וצריכים לבקש ממך שהמפעל שבו ההורים שלנו עובדים יהיה כזה שימשיך להיות דוגמה ומופת למה שמדינת ישראל באמת? כי אף אחד בעולם, אבל אף אחד, לא יכול לקחת את מדינת ישראל ולקרוא לה "מדינת אפרטהייד" כשמסתכלים על יחסי העבודה שהיו וצריכים להמשיך להיות במפעל הזה, שבו כולם מקבלים את אותן זכויות. וזה לא רק מה שאני אומרת, כי העובדים שעבדו במפעל הזה הם אלה שנמצאים היום בסרטי ההסברה של שגרירויות ישראל בעולם כדי להראות עד כמה אנחנו גם עובדים ביחד עם, ונותנים זכויות ולא מפלים. הם אלה שיכולים לבודד את האפרטהייד, כי הבעיה היא לא ה-BDS כשלעצמו, הבעיה היא אלה שמצטרפים אליו. ואלה שמצטרפים אליו לא תומכים בתפיסה של ה-BDS, כי ה-BDS מתנגד לשתי מדינות, הם נגד קיומה של מדינת ישראל, לא אכפת להם מהפלסטינים בכלל, אבל אחרים מצטרפים אליהם כי הם לא מבינים, במקרה הטוב, את המדיניות של ראש הממשלה, ובמקרה הגרוע הם מאמינים שגם ראש הממשלה רוצה, או לא רוצה, שתי מדינות, ורוצה לספח ולקפח, כפי שאומרים שרים בממשלתו. עכשיו, הפטנט הוא לא רק לצעוק BDS, הפטנט הוא לא רק לדבר הסברה. אחרי שאנחנו מזהים אותם ואת מה שהם אומרים, אנחנו פשוט יכולים לנצח אותם. אבל כדי לנצח אותם צריך מדיניות אחרת. הקו המפריד בינם לבין כל אלה שמצטרפים אליהם הוא מאוד פשוט – כרגע מצטרפים אליהם עוד ועוד כדי לבודד את מדינת ישראל, אבל אם אנחנו – אם אנחנו – נבוא לכל הידידים שלנו בעולם, לאלה שבאמת רוצים לתמוך בנו, ונאמר להם, ה-BDS לא מייצגים את העיקרון שאתם נלחמים עליו, את העיקרון של שתי מדינות לשני עמים, אנחנו כן; לכן תהיו אתם אתנו נגדם, כי הם לא מכירים בעצם הקיום שלנו, לא משנה מה נעשה. ואני לא רק מדברת, אני גם יודעת איך לעשות את זה. כי כשה-BDS כותב שהוא מתנגד לחומה – לי הייתה הזכות הגדולה לשכנע את ארצות-הברית לתמוך בגדר ההפרדה, מתוך זה שאמרתי להם שזה פעם ראשונה שממשלת ליכוד, אז, מתחילה את תהליך החלוקה וההיפרדות שאנחנו כל כך זקוקים לו. וכשה-BDS דורש שיחזרו פליטים למדינת ישראל, פלסטינים, במיליונים – אני זאת ששכנעתי את ארצות-הברית לתת את אותה התחייבות שאומרת – פליטים לא ייכנסו למדינת ישראל, כי הקמת המדינה הפלסטינית היא הפתרון. אבל ההבדל – וזאת האמת שצריך לומר – לא עוד שרי חוץ ולא עוד תמונות ולא עוד פוסטרים – ההבדל, יאיר, בין "עופרת יצוקה" לבין "צוק איתן" – מאחר שהייתי באותה פגישה בסיום "עופרת יצוקה", ומאחר שהייתי בקבינט ב"צוק איתן" – זה שבסוף "עופרת יצוקה" ידעו כולם שאנחנו ניהלנו משא-ומתן ומוכנים לחזור למשא-ומתן – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> למה – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – ובסיום "צוק איתן" אתה סירבת להצעה בין-לאומית שמפרזת את עזה, ולא רצית לחזור למשא-ומתן בלי שום תנאי מוקדם. ולמה? כי יש שם ממשלת אחדות, אותה ממשלה שאתה מתחנן לנהל אתה היום משא-ומתן, עם כל התנאים המוקדמים שבעולם. זה ההבדל בין שני המבצעים, בין שתי הדרכים לסיים אותם, ובסוף, הדרך להוציא את מדינת ישראל מהבידוד היא רק הדרך שלנו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת ציפי לבני. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת יעקב פרי. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> 1701 – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עד ארבע דקות לרשות אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני ראש הממשלה, צריך לומר את האמת, יש לך הרבה כישלונות, אבל יש לך גם הצלחה אחת. אז בואו נתחיל בהצלחה. אדוני ראש הממשלה, אתה הצלחת ליצור כאן סדר-יום עכור, פוליטיקה של חיפוש שעירים לעזאזל, אווירה מקארתיסטית בתרבות ובחינוך, הסתה הולכת ומחריפה נגד ערבים, נגד השמאל – ששכח מה זה להיות יהודים – ונגד כל מי שחושב אחרת. זה סדר-היום שלך. בכל הזדמנות, בכל נאום, אתה תמיד תגיע לערבים. אתה תמיד תגיע לחברי הכנסת הערבים. הנה האשמים, הנה האויב הפנימי. זה התחיל ב"ערבים נוהרים לקלפיות" ביום הבחירות, האמירה הבלתי-נשכחת שלך, שעד היום לא התנצלת עליה. זה המשיך באמירה המופרכת – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה זה היה עוזר – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – כאן בכנסת, חברי בל"ד הקומוניסטים שצועדים עם דגלי "דאעש" – נאמר כאן, מעל הדוכן הזה. זה מגיע היום לחוק הרחקת חברי הכנסת הערבים. יש לך אג'נדה: סימון מיעוט לאומי כאויב פנימי, זו נוסחה מוכחת. ואם הערבים לא מבינים את הרמז, שלא לנהור להצביע, אתה כבר תראה להם שחברי הכנסת שלהם לא רצויים כאן, ואז הם אולי לא יבואו להצביע ויובטח לך ולימין רוב לעוד שנים. אבל יש כאן, אדוני ראש הממשלה, עניין נוסף. ההסתה היא מפלטו של הנכשל, ואתה נכשל בכל תחום. אין כאן ביטחון אישי, אנשים מפחדים – כך נראית מציאות ניהול הסכסוך שלך – – <דוד ביטן (הליכוד):> אתם הצלחה למופת, אתה יודע. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – משבר הדיור מעמיק; מאז חזרת לשלטון ב-2009, מחירי הדירות זינקו – 70% עלייה בשבע שנים, כמעט הכפלה של מחירי הדירות. כישלון מוחלט. צעירים לא יכולים לקנות כאן דירה, צעירים לא יכולים לשכור כאן דירה. תחת שלטונך הגענו לפסגה העולמית בשיעורי העוני. עקפנו את מקסיקו, טורקיה, צ'ילה, ואנחנו במקום הראשון ב-OECD בשיעורי העוני הגבוהים. 21% מהישראלים מתחת לקו העוני. בימי ממשלת רבין היו פה רק 14% מתחת לקו העוני. ישראל, שהייתה מדינה יחסית שוויונית, נמצאת בפסגה – מקום שני – באי-שוויון; העניים נדפקים, שכבות הביניים נשחקות, אבל לאחים עופר אתם מוותרים על מיליארד שקלים, רק היום. ודבר אחרון, אדוני ראש הממשלה, אתה גם שר הכלכלה, אבל אני לא מצליח לקבל ממך תשובות בעניין הזה בכנסת. אתה השקעת מאות שעות בקידום מתווה לטובת טייקוני הגז. למה לא תשקיע כמה דקות במלחמה נגד תאונות העבודה בענף הבניין? שבעה הרוגים בחודש. אנחנו שואלים שאלות ולא מקבלים אף פעם תשובות ממך. אדוני ראש הממשלה ושר הכלכלה, אלה החיים עצמם. תודה רבה. <דוד ביטן (הליכוד):> תגיד לי, אתה תומך ב"חיזבאללה"? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. <דוד ביטן (הליכוד):> דב, אתה תומך ב"חיזבאללה"? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יעקב פרי, ואחריו – חבר הכנסת אלי כהן. <ענת ברקו (הליכוד):> כן, כן – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – הודעת חד"ש – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – תומכים ב"חיזבאללה". <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, חברי הכנסת ביטן וברקו, תודה. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני, מרגע שיפסיקו להפריע. בבקשה, אדוני. <יעקב פרי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, בימים אלה אנחנו נמצאים בתקופה מכריעה עבור המזרח התיכון – המערכה על השליטה בחאלב בסוריה, המאבק על בירת "דאעש", א־רקה, הקרבות בעיר מוסול שבעיראק והמערכה בצנעא בירת תימן, אלו עתידים לעצב את עתיד המזרח התיכון ולהשפיע על ישראל באופן ישיר ועקיף. ובעוד המזרח התיכון נמצא בטלטלה מסחררת, ואולי דווקא בשל כך, חובה עלינו לדאוג לשיפור מעמדה הבין-לאומי של ישראל, אשר בכל תולדות המדינה לא היה גרוע ממנו, ולצאת מהקיפאון המחשבתי שלנו, כפי שהיטיב לתאר שר החינוך בנט. ובעודנו ניצבים בפני אתגרים כבדי משקל, ממשלת ישראל מקריבה את יחסי החוץ של מדינת ישראל בעיסוק באינטרסים פוליטיים צרים, ובכך נפגע הביטחון הלאומי של כל אחת ואחד מאתנו, כל אחד מאזרחי מדינת ישראל – הכול למען שרידות פוליטית. נחוץ לישראל שר חוץ בממשלה, והלוא למשל – רק הצעה – השר ישראל כץ כבר צבר ניסיון רב במישור הבין-לאומי. הצעה, כדאי לשקול אותה. בתקופה האחרונה מדינת ישראל מתחילה לחוות את מה שמוגדר כסיוט הנורא של כל ילד בכיתה ב', ג' או ד', רק לתקופה ממושכת ומצד הרבה יותר אנשים. אדוני ראש הממשלה, העולם מחרים אותנו. הפכנו, בלשון המעטה, לילדים הכי פחות מקובלים בכיתה, לאלו שלא מזמינים אותם למסיבות חובקות עולם. אפילו מלכת הכיתה, ארצות-הברית, כבר קצת מתביישת להסתובב אתנו במסדרונות. וכפי שבבית-ספר, בהיעדר מחנך אחראי שידבר עם התלמידים וההורים ויטפל במצב, כך גם כאן – בהיעדר הנהגה אחראית, החרם פשוט הולך ומתפשט. לפני כשבועיים השתתפתי במשלחת חברי כנסת למרכזים של האיחוד האירופי בבריסל ובהאג. ראינו שאפילו אלו שמחשיבים עצמם חברים, ידידים של ישראל, לא מבינים מדוע איננו פועלים לשנות את תדמיתנו בעולם. בשנים האחרונות יותר ויותר פרלמנטים מחוקקים חוקים נגד ישראל, הפלסטינים צוברים הישגים בזירה הבין-לאומית, ומה אנו עושים בנדון? מאומה. תנועת ה-BDS צוברת תאוצה בקמפוסים ברחבי העולם, מעבירה החלטות אנטי-ישראליות. הנורא מכול הוא שבדור שלם של מנהיגי העתיד מושרשת השקפת עולם הרואה בישראל מדינת אפרטהייד ומאמינה כי רק בידוד וחרם על ישראל יביאו אותנו לקדם פתרון עם הפלסטינים. ומה אנו עושים בנדון? שוב, כלום. הנסיגה המתמשכת במעמדה הבין-לאומי של ישראל מסכנת את הביטחון הלאומי שלנו. במקרה שלנו, חרם אינו רק בעיה חברתית של תחרות פופולריות ילדותית; ההשלכות הן ישירות על מעמדה המעורער של מדינת ישראל בקהילה הבין-לאומית. אני קורא לך, אדוני ראש ממשלה, ולכל חברי הממשלה: התחילו לבצע את תפקידכם, דאגו לטובת הכלל, פעלו למען תועלת החברה והמדינה ועשו למען הציבור ולמען מעמדה, ביטחונה, ועתידה של מדינת ישראל. תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יעקב פרי. חבר הכנסת אלי כהן – בבקשה, אדוני. נו? זה דווקא מקרה נדיר. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי – בבקשה, גברתי – בשם הבית היהודי. לרשות חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי יעמדו ארבע דקות. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי השרים, חברי וחברותי חברי הכנסת, זה מדהים איך עומדים פה שבוע אחרי שבוע, משתמשים במילים גדולות, מפוצצות: אפרטהייד, מדינת אפרטהייד, קיפאון, הסתה, אינטרסים פוליטיים, BDS ,BDS ,BDS, ולא עושים כלום, אבל כלום, בצד השמאלי של המפה בשביל לשנות את זה. אבל כלום. מדהים איך אתם מרשים לעצמכם להיות חלק מאותו BDS, איך אתם מרשים לעצמכם לדבר על מדינת אפרטהייד, מדינה שבה הזכויות מוקנות לכל אדם, לכל גבר ואישה. זה מדהים ומעציב מאוד מאוד. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אנחנו חלק מה-BDS? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> התקיפה והשימוש במילים הנוראיות "מדינת אפרטהייד" – מדינת ישראל היא לא מדינת אפרטהייד, חברים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> את לא עושה חצי מאתנו – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> עלתה פה גברת ציפי לבני – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> את לא עושה חצי מאתנו נגד ה-BDS. תתביישי לך. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> ברור. רק אתם עושים. מזל – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תשאלי את היושב-ראש מה אנחנו עושים נגד ה-BDS. חצופה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> מזל שאתם פה, כדי שמדינת ישראל לא תהיה מדינת אפרטהייד, כי אם זה היה תלוי בכם, היו ממשיכים בעולם לחשוב את זה עלינו. אבל למזלנו – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> את – – – מדינת אפרטהייד, את והמפלגה שלך. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – אף שהשמאל מנסה לשכנע את כולנו שכל העולם נגדנו, אבל כל העולם, ישראל נהנית מלבלוב מדיני. האיחוד האירופי משנה כיוון – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לבלוב מדיני? לבלוב מדיני? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> כן, לבלוב מדיני. תקשיבי, אנחנו פה חודשים לא רבים. פעם בשבועיים מגיעים לפה ראשי מדינות, נשיאים, שרי חוץ. מה זה אם לא לבלוב מדיני? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> איזה מזל. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> איזה מזל, באמת מזל. אז אולי הגיע הזמן שתפתחו את העיניים, תקשיבו באוזניים ותבינו למה מגיעים לפה ראשי מדינות שוב ושוב, אף שאתם מנסים לשכנע אותנו שאנחנו ממש בבידוד ואנחנו ממש מדינת אפרטהייד. ממש אבל. <חיים ילין (יש עתיד):> שולי, הם באים כי – – – במצוקה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> מדינות רבות מנסות להתקרב לישראל, בניגוד לקו שרווח בתקשורת ולקו שרווח בשמאל – בשמאל הציוני ובשמאל הקיצוני. במדינת ישראל היום התקשורת היא כבר הרבה יותר מבוזרת, יש בה הרבה יותר מאשר ניסיון של השמאל הקיצוני לשטוף את דעת הקהל הישראלית. ישראל, כמו שאמרתי, היא מדינה מחוזרת, כי אחרת, חברים, אי-אפשר להסביר את כל המנהיגים שצועדים לפה בחודשים האלה. לא נבחרתי כמו כולכם כשהכנסת התחילה, אבל איכשהו, מאז חזרתי לכנסת, בממוצע פעם בשבועיים מגיעים לפה ראש או ראשת מדינה, ואני שואלת את עצמי: האם אני ואתם לא יושבים באותה מליאה כשמגיעים לפה נשיאים, ראשי ממשלות ושרי חוץ? אבל אתם, כרגיל, לא נותנים לעובדות לבלבל אתכם. <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> כי מה? כי המטרה היא אחת; המטרה היא אחת – איך לגרום למדינת ישראל להיפרד מיהודה ושומרון. וזה, למזלנו, חברים, לא יקרה, לפחות לא במשמרת שלנו. כן, במשמרת שלנו, בעזרת השם, חברתי, תהיה אפילו החלת החוק הישראלי על יהודה ושומרון. בעזרת השם, גם זה יגיע. גם זה יגיע, בעזרת השם. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אם זה לא יגיע, זה אומר – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> הניסיון לחבר כל דבר לתהליך השלום הוא ניסיון שלא כל כך מצליח. הוא לא מצליח מסיבה פשוטה – כי לא כל דבר מחובר לזה. ועדיין, רוב הציבור בישראל הוא ציבור ימני, ציבור מסורתי וציבור שרואה חיבור אמיתי לכל החלקים של מדינת ישראל. גם כשהאיחוד האירופי ניסה לעשות מעשה חמור, וניסה שוב ושוב לסמן מוצרים ממדינת ישראל, ברוך השם, מדינת ישראל הגיבה את התגובה הראויה. התגובה הזאת זאת התגובה, אדוני ראש הממשלה, שצריכה להיות שוב ושוב – אמירה ברורה שמבחינתנו כל היצואנים של מדינת ישראל, גם מהבקעה, גם מהשומרון, גם מבנימין וגם מגוש-עציון – ואני מזכירה לכם, הוא בקונסנזוס, לפחות ככה לימדו אותי בכל המפות בשנים האחרונות. אז אני מציעה בכלל להחיל את החוק הישראלי על כל יהודה ושומרון, ולהתחיל בגוש-עציון. להתחיל בגוש-עציון. <חיים ילין (יש עתיד):> בבקשה. יגאל אלון יהיה מאושר, גלילי יהיה מאושר. אבל בבקשה, תעשו. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> נכון. הלוואי שאנשי מפלגת העבודה יתחברו לשורשים שלהם, וביחד – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אחדות העבודה. לא להתבלבל. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> וביחד, אנשי אחדות העבודה, מפלגת העבודה וגם מפלגת יש עתיד – ובזה אני אסיים – שבזמן האחרון היא קצת מתבלבלת, היא לא זוכרת אם היא בימין או בשמאל, היא הולכת לישון עם הימין וקמה עם השמאל. <קריאות:> או – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אני מציעה, חברים, להפסיק לדבר בכותרות – – – <חיים ילין (יש עתיד):> תאמיני לי, אנחנו לא צריכים Waze בשביל לנווט. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – להפסיק לדבר בכותרות ולהתחיל לדבר אמת. מדינת ישראל היא מדינה מחוזרת על-ידי כל העולם, וככה נמשיך, בעזרת השם. <חיים ילין (יש עתיד):> איפה את, שולי? מה קרה לך? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יואב בן צור. בבקשה, עד ארבע דקות לרשות אדוני. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, זמנך תם. <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מכובדי ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, ברשותכם, אני רוצה לפנות לאופוזיציה: אתם באמת מודאגים ממעמדה הבין-לאומי של ישראל? אתם באמת חוששים למצבו של הביטחון הלאומי? <חיים ילין (יש עתיד):> כן. <יואב בן צור (ש"ס):> מה אתם עושים בשביל כך? <חיים ילין (יש עתיד):> כן. <יואב בן צור (ש"ס):> מה אתם עושים בשביל כך? הרי טובת המדינה נגד עיניכם, לא? <חיים ילין (יש עתיד):> בן צור, בחייאת. <יואב בן צור (ש"ס):> אתם "מאוד מודאגים" מהנסיגה במעמדה הבין-לאומי של מדינת ישראל. אולי תואילו בטובכם לספר לנו במה אתם תורמים למעמדה הבין-לאומי של המדינה, חוץ מהדיון העקר הזה? אני משער שאתם מתפלאים: מה פתאום אני מבקש מהאופוזיציה לעשות למען הקואליציה או לפתור את מחדלי הקואליציה, לדעתכם? את האמת, אני ממש לא מצפה מכם לכלום, בטח לא לסייע לקואליציה. אבל לדבר אחד ויחיד אני כן מצפה: שלא תפריעו; שלא תתרמו את תרומתכם לאותה נסיגה – שלא תתרמו את תרומתכם לאותה נסיגה במעמדה הבין-לאומי של ישראל, שעליה אתם מלינים. אני כן מצפה שתפסיקו לנטוע אשליות בעולם כאילו יש לנו על מה ועם מי לדבר בצד הפלסטיני כשהטרור משתולל ברחובותינו; אני כן מצפה שדיון על שתי מדינות לשני עמים יהיה מחוץ לתחום בימים טרופים אלו, כי לא ייתכנו שתי מדינות לשני עמים כשמדינה אחת היא מדינת טרור אנרכיסטית; אני כן מצפה שבבית פנימה תפסיקו להאשים את הממשלה הנוכחית בקיפאון המדיני, בו-בזמן שאתם יודעים יותר טוב מכל אחד אחר מאזרחי המדינה שהקיפאון המדיני הוא תוצאה ישירה של הפיגועים המשתוללים ברחובותינו, של ההסתה הפרועה שעליה גדלים ילדים בני 14 ו-15 ברשות הפלסטינית. אם העולם היה רואה ומבין שקואליציה ואופוזיציה מאוחדות במלחמה בטרור, מאוחדות בעובדה הפשוטה שבנסיבות שנוצרו לא ניתן להגיע לתהליך מדיני, לא היינו חווים את אותה נסיגה בדעת הקהל העולמית. אבל כשמתוכנו מבקרים את הממשלה בביקורת לא עניינית ולא הוגנת, ואפילו בלתי מציאותית, כשמטרתה של הביקורת היא רק לנגח את הממשלה, לא פלא שחלקים בעולם מצטרפים לביקורת. הרי ברור שאתם לא מאמינים באמת שיש סיכוי להנעת תהליך מדיני במצב הביטחוני הנוכחי, כמו שברור לי שלא הייתם רוצים לידכם מדינת טרור תחת הכותרת הנבובה של "מזרח תיכון חדש". אז לשם מה אתם מדברים על שתי מדינות לשני עמים? חברי חברי האופוזיציה, הגיע הזמן שתשימו את טובתה של המדינה לנגד עיניכם. לא כל דבר צריך להיות לפי חלוקה שרירותית של קואליציה ואופוזיציה. יש זמנים שבהם טובת המדינה והאחריות הלאומית שלנו כנבחרי ציבור, קואליציה ואופוזיציה, להיות מאוחדים – מאוחדים נגד ההסתה, נגד האלימות, נגד אירועי הטרור, נגד הדקירות, גם אם זה לא בדיוק מסתדר לכם עם חלום שתי מדינות לשני עמים, חלום שהמציאות הפכה אותו להיות בלתי ריאלי ולא מציאותי בשלב הנוכחי. אני קורא לכם, חברי באופוזיציה: כוחנו באחדותנו. נציג חזית מאוחדת אל מול הטרור, אל מול ההסתה הפרועה המשתוללת בבתי-הספר ברשות הפלסטינית ולא רק שם. רק כך העולם יבין שהכתובת ללחצים היא לא אצלנו, אלא אצל הפלסטינים, שאינם מחמיצים שום הזדמנות להחמיץ כל הזדמנות אפשרית לשלום. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יואב בן צור. חבר הכנסת רוברט אילטוב – בבקשה, אדוני. ואחריו – חבר הכנסת אורי מקלב. <דוד ביטן (הליכוד):> רוברט, תמוך בימין. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לרשות אדוני עד שלוש דקות. בבקשה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, ראש הממשלה, בראשית דברי אני רוצה לציין שסגירת שגרירויות ישראליות בעולם זאת שערורייה בפני עצמה. בייחוד אני רוצה להתמקד בסגירת השגרירות במדינת בלרוס. סגירת השגרירות בבלרוס היא טעות אסטרטגית והסתכלות לטווח קצר מאוד. כאשר האיחוד האירופי מעלה את הסטטוס הדיפלומטי במדינה עקב המצב הגיאו-פוליטי המורכב בין רוסיה לאוקראינה, ואוסטריה מחליטה לפתוח שגרירות משלה בבלרוס, דווקא אנחנו סוגרים את הנציגות שלנו שם ויורקים לידידינו בפרצוף. ברצוני להדגיש כמה דברים חשובים. יכול להיות שלפני שקיבל שר החוץ הנוכחי, ראש הממשלה בנימין נתניהו, החלטה לסגור את השגרירות – אני חושב שכדאי להדגיש כמה דברים מאוד חשובים: בלרוס היא אחת המדינות של ברית-המועצות לשעבר שהצביעו בעד הקמת מדינת ישראל בשנת 1947. באותה תקופה היו לברית-המועצות שלושה קולות באו"ם: 1. רוסיה; 2. אוקראינה; 3. בלרוס. בשנת 1991, עם קבלת עצמאותה של בלרוס, נפתחה שגרירות ישראלית במדינה. הדבר כשלעצמו היה חג ליהודי בלרוס, ומאז עלו לישראל למעלה מ-100,000 עולים חדשים מבלרוס, ביניהם גם אשתי. גם היום יש פוטנציאל עלייה – בין 50,000 ל-100,000 בעלי זכות עלייה ממדינת בלרוס. יחס שלטונות בלרוס לישראל וליהודים חם במיוחד. רבים ממייסדי המדינה הם מבלרוס: נשיאי המדינה חיים ויצמן, זלמן שזר ושמעון פרס; ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר; גם מחיה השפה העברית – השפה שבה אני ואתה, כבוד ראש הממשלה, מדברים היום – אליעזר בן-יהודה, הוא גם מבלרוס, ועוד רבים מכובדים אחרים. שמעון פרס אמר פעם: ישראל נולדה בבלרוס. כבוד ראש הממשלה, אני רוצה לשאול אותך על שם אחד: השם נתן מיליקובסקי, האם הוא מוכר לך? איש זה נולד בכפר בשם קרבו – הכפר הזה נמצא היום בצפון-מערב בלרוס. כבוד ראש הממשלה, זה השם של סבא שלך. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> מה, זה לא הוגן. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אני תוקף אישית, מה לעשות. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> בסדר גמור. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אני פונה לרגש שלך, שתחשוב שגם המקור שלך הוא מבלרוס. רבים מהמכובדים של מדינת ישראל הם מבלרוס, כבוד ראש הממשלה. אני ידעתי שאגע ברגש, ואני יודע שאתה איש רגיש. אני חושב שאסור לנו לפגוע באותה קבוצת אוכלוסייה של 100,000 איש שחיים פה בישראל. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> מעל ל-100,000. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> או מעל ל-100,000 איש, כשגם אתה אחד הצאצאים של אותם אנשים שנולדו בבלרוס. אני חושב שזה לא נכון, זו הסתכלות לא נכונה על הדברים. אני רוצה לקרוא לך למצוא את אותו תקציב של 4 מיליון שקלים ולהחזיר את הכבוד המגיע לנו מול אותה מדינה, שמשם יצאו רבים ומכובדים ממנהיגי מדינת ישראל, כולל גם אותו איש, אליעזר בן-יהודה, שהחיה את השפה העברית, בעצם אותה שפה שבה אנחנו מדברים היום, כל מדינת ישראל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אילטוב. אני מזמין את חבר הכנסת אורי מקלב; בבקשה, אדוני. ואחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. הלכה השגרירות בבלרוס סופית. ראש הממשלה בניגוד עניינים ולא יוכל לפתוח אותה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> בעולמנו זה אפשרי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, מכובדי ראש הממשלה, שרים, חברי חברי הכנסת – אדוני ראש הממשלה, לפני כמה ימים עמד פה השר אלקין, ובדברי התשובה שלו לגבי ההגירה השלילית מירושלים הוא אמר שההגירה השלילית ברובה, לטענתו אפילו 80%, זה בגלל חוסר בנייה בירושלים. הוא גם פנה לחבר הכנסת הרצוג, שביחד עם האופוזיציה, בביקור הקרוב של שר החוץ ביידן ידברו אתו על כך שירושלים – צריך להמשיך לבנות בה. ודיברנו על הרגישויות גם כן בהצהרות כאלה ואחרות בזמן שהוא נמצא. ואני מכאן רוצה לעבור מייד, אדוני ראש הממשלה, מתוך בניית ירושלים במעטפת של ירושלים להריסת ירושלים – ירושלים השורשית, ירושלים הקדומה, ירושלים המקורית; בית-המקדש, הכותל המערבי – הערש של כל האחדות שלנו, שמי שיודע ומי שמכיר, זה אולי המקום היחיד בעולם שמאחד את עם ישראל בחגים, בימי הסליחות – לראות באמת את כל עם ישראל נמצא שם, מכל הסוגים, מכל החוגים, ממי שנראה וממי שלא נראה קרוב לדת, לא קשור. ההתרגשות על כך, על האחדות שיש גם בעם היהודי במקום אחד שאין עליו מחלוקת. ועומדת קבוצה אחת אלימה, מתסיסה, פרובוקטיבית, אנשים שפוגעים ברגשות, בתפילה, בתוכן, בספרי תורה, באופן השורשי המתמשך מדור לדור, בצורת התפילה, ופוגעת בעם היהודי שרואה את זה כמקום מאוחד, בארץ ובכל מקום אחר, ואנחנו עוד עומדים ופורעים חוק, ועומדים ומחזקים אותם ורוצים לתת להם הכרה. מדוע? מדוע הם זוכים לזאת? מה הם עושים למען העם היהודי שהם צריכים באמת לזכות בפריבילגיה כזאת? הציונות שלי היא ציונות שהיא ידועה – "ותחזינה עינינו בשובך לציון", אולי הציונות שלך היא ציונות אחרת. לא בציונות שלך ולא בציונות שלי – הם בכלל לא עומדים. הם קרעו מהסידור, קרעו מהסידור את התפילה "ותחזינה עינינו בשובך לציון" – קרעו, אין תפילה כזאת. אין בסידור הרפורמי תפילה "ולירושלים עירך ברחמים תשוב", אין התפילה "ותוליכנו קוממיות לארצנו" – מחקו את זה. במה, באיזה סוג דת – איזה קשר לדת יש לאנשים האלה, שעכשיו מתיימרים לקיים שם תפילה בשני וחמישי או בראש חודש, והם לא קשורים לכל העניין הזה? אדוני ראש הממשלה, הם רוצים את ההכרה ואת הלגיטימציה, את זה הם מבקשים ממך, ויש פעולות שאתם נוקטים, וזה מחזק אותם בעניין הזה. בארץ-ישראל אי-אפשר למכור תפילה בעוגב בשבת, אי-אפשר למכור, זה לא תופס. אי-אפשר למכור סידור קידושין, חתונה, עם כומר. זה לא הולך. מה מציגים? מציגים יהדות מתקדמת. צורה אחרת. איך עושים את זה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני אסיים. איך עושים את זה? מטים, מזייפים את סוג היהדות, ואומרים: אנחנו פתאום רוצים מקווה טהרה, והם דורשים בגרות מקווה, כשבאף מרכז בארצות-הברית, אפילו לא אחד, אין שום מקווה טהרה. אין דבר כזה, אבל פתאום כאן צריכים. מדוע? רוצים למכור לעם היהודי פה – שאולי לא תמיד יודע את המקורות, בני עדות המזרח, אנשים מסורתיים, דתיים – מצד אחד רוצים למכור סוג יהדות מתקדמת, שזה בכלל לא יהדות, ומה שהם עושים יחד, מבזים, משפילים, מסיתים נגד הציבור החרדי, את ממסד הרבנות, את ממסד הדיינות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אין תחום שלא פוגעים בו, וכל הדרכים כשרות בארגונים כאלה וארגונים אחרים. אז איזו ציונות יש פה? אין יותר חזרה לציון. למה אנחנו תומכים בהם? למה הם מקבלים גיבוי? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. חבר הכנסת אילן גילאון – בבקשה, אדוני. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה והשרים, אדוני ראש הממשלה, זה לא נאום התרסה, ולא תוכחה, אני מנסה בשלוש דקות לדבר אל לבך, אני רוצה שנשוחח, ככה, שיחה של סבא לסבא, של שני אנשים – גם הוריך, שבאו מחרות, וגם הורי, שבאו מ"גורדוניה", עליהם השלום, לא בטוח שהם היו מאוד מרוצים ממה שקורה אתנו היום. אני רוצה להגיד לך היום, או לשאול אותך, כאילו: עד מתי הדבר הזה יכול כך להימשך, אדוני, והאם אנחנו באמת לא מהמרים פה על העתיד של הנכדים שלנו? תראה, הקונגרס הציוני הראשון, שנערך בבאזל, היה לו אלמנט של קזינו, משום ששם זה התכנס, אבל מלבד העניין הזה, ההימור לא היה רב בימינו, בכל תולדות הפוליטיקה וההיסטוריה שלנו. להפך, פעם לא הייתה לנו מדינה, והרצל תר והסתובב ועשה כל מאמץ כדי להגיע להרבה מאוד קשרים, והיום אנחנו לאט-לאט – לא בטוח שכולם שונאים אותנו, אבל אנחנו כנראה נגד כולם, בסופו של דבר. ואני לך אומר, אדוני, טורקיה איננה מקור השראה בשבילך, וארדואן איננו מקור השראה בשבילך, ומה שקורה פה בתחום התקשורת והעיתונות הוא ממש איננו מקור השראה בשבילך. אני אומר לך, תסתכל אל תוך ממשלתך היום, שאין בה 200 גרם של ממלכתיות. תאמר לי מי שרת התרבות שלך ואומר לך מי אתה; תאמר לי מי שר החינוך שלך ואומר לך מי אתה; תאמר לי מי שרת המשפטים שלך ואומר לך מי אתה; תאמר לי בכמה תיקים אתה אוחז ואומר לך מי אתה. משום שהסממן מספר אחת למנהיג הוא יכולתו להביא אנשים, בדרך כלל אנשים שהם יכולים להיות שווים לו, אולי לפחות – אולי גם יותר טובים ממנו. אז אני לא יודע, לא הבנתי, אדוני, אם זה " "cut, the bullshitאו "cut the bullshit". כך או כך, זה לא מצחיק. ואני אגיד לך, זו גסות רוח רעה מאוד. הגיע הזמן שתפסיקו להתנהל כאילו מדינת ישראל היא הליכודיאדה באילת. לא יכול להיות שכל דבר שאתם עושים הוא סקטוריאלי, שכל דבר הוא אצבע בעין, שכל דבר הוא סימון המכרז כדי לסמן שאתם בשלטון – אתם בשלטון, אדוני. ולכן אני רוצה לומר לך שלו הייתי אתה – ואתה יודע שלי יש הרבה מאוד סימפתיה אליך, ואני מאוד מעריך אותך, ואני יודע שאתה פועל על-פי כוונותיך, ונדמה לי שיש לך טעות ביסוד – לו אני אתה היום, הייתי משנה את מהלך ההיסטוריה, והשבוע נוסע אל האו"ם בעצמי, אל האומות המאוחדות, מזיז אחר כבוד את דני דנון הצדה, ולוקח את המקום, ואני בעצמי דורש הכרזה על מדינה פלסטינית, ומציג, בדיוק כפי שהצגת את אותה פצצת אטום איראנית, את הפצצה המדינית שלך, אתה, של בנימין נתניהו, יוזמה שתיתמך באופן מיידי ותדהים את כולם, שתיתן מפת דרכים ושתיתן תוכנית ולוח שנה, ובסופו של דבר שתיתן את הביטוי לכך שמי שאוהב את ארץ-ישראל בסופו של דבר מסתפק בחלק ממנה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אילן גילאון (מרצ):> ממש משפט אחרון. אני רוצה לבקש ממך, אני רוצה שנעשה יחד – ואנחנו נתמוך בכל מהלך רציני כזה – את הכול, כדי שגם הנכדים שלנו, אדוני, יהיו סבים במקום הזה, וכשהם יהיו סבים, שהם גם יוכלו לקנות מתנה לנכדים שלהם. אני מאוד מודה לך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. אני מזמין את חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <נחמן שי (המחנה הציוני):> זה שיח סבים. <אילן גילאון (מרצ):> אל יקל הדבר בעיניך – כל חתול יכול להיות אבא, אבל רק אדם יכול להיות סבא, כמו שאמר שלונסקי. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני מבקש הפסקה של דקה אחת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אין שום בעיה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני מודה לך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני יכול לעלות, אני אפעיל לך את השעון רק כשראש הממשלה יבוא. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אולי חבר הכנסת אילן גילאון גרם לעודף מחשבה אצל ראש הממשלה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> כבר פעם שנייה שאני רשום ומדלגים עלי, למה? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אתה אמרת שהוא הבא בתור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני דילגתי בטעות. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אין לי בעיה, שידבר לפני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. אז, חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, אני מתנצל בפניו, הוא ידבר מייד אחרי חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <(הישיבה נפסקה בשעה 17:36 ונתחדשה בשעה 17:41.)> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, תורך. לאחר מכן – חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, ראש הממשלה בנאום דיזנגוף המפורסם דיבר על נושא – אני לא אדבר על הרבה דברים, אני אדבר על נושא אחד בלבד – הבנייה לגובה ביישובים הערביים. אז אני אתחיל בזה – השאלה, האם זה היה חלק מהסתה, חלק מידיעה, או חלק מתוכנית שראש הממשלה חושב עליה? אני אסביר, ושראש הממשלה יקשיב, כי אני יכול להגיד לך שאני מהנדס במקצועי, ובנושא הזה אוכל גם להסביר דברים שכנראה אתה לא יודע, כבוד ראש הממשלה. שתי האוכלוסיות של המדינה בתוך המדינה, המדינה של היישובים הערביים, אין לה מינהל תכנון, אין לה ועדות מחוזיות, והיא לא מאשרת תוכניות. אז זו עובדה, ואני חושב שראש הממשלה מכיר את העובדה הזאת. מי שמאשרת את תוכניות המתאר, במידה שמאשרים תוכניות כאלה, זו המדינה. ומי שמאשרת את התב"ע, זו גם המדינה. אני רק אזכיר לראש הממשלה שרק לפני שנה, בעיר שלי, טייבה, אישרו תוכנית מתאר עד 2020. בתוכנית הזאת הבנייה המותרת – בטייבה מעל 40,000 איש – מה שאישרו זה רק שלוש קומות. אז אם הערבים לא בונים לגובה, זה רק באשמה של הממשלה שאתה עומד בראשה ושל מינהל התכנון של המשרדים שאתה עומד בראשם. זה דבר אחד. 2. חשבו על פינוי-בינוי. באוכלוסייה הערבית, ביישובים הערביים, כדי לעשות פינוי-בינוי, אתה צריך לשנות ולשדרג את כל התשתיות, כדי לארגן את מקומות החניה, כדי לארגן את מערכת הביוב, מערכת המים, כל התשתיות. המצב הזה הוא בלתי אפשרי. אנחנו רוצים את הבנייה לגובה, אבל אז התוכנית צריכה להיות: להפשיר אדמת מדינה לבנייה – זה גם בהמלצות של "צוות 120 הימים" שכבודו הקים, ואז להקים את התשתיות המתאימות, להקים את כל המערכות, השטחים הציבוריים, הרחובות, מקומות החניה והכול, ואז לפנות. לכן, חובת ההוכחה עליך, כבוד ראש הממשלה, בנושא הזה, ואני מציע לך, בפעם הבאה שאתה מזמין את היועצים לענייני הסתה נגד האוכלוסייה הערבית, לזמן אתם עוד מומחה אחד בנושא שבגינו אתה הולך להסית נגד היישובים הערביים, ובזה לפחות תצא עם אמירה שהיא מושכלת, שהיא לעניין, אפילו שבתוכה יש הסתה. לכן הייתי מציע לבטל את העניין של ההסתה, לבוא לאוכלוסייה הערבית ולהתייחס אלינו כאזרחים, וכאזרחים שווים, ואז תוכל להיות ראש ממשלה של כולם. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – בבקשה, אדוני. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אדוני ראש הממשלה, חזרתי אתמול מעוד אחד המסעות שאני נוהג לעשות, הפעם זה היה יחד עם היושב-ראש, באנגליה, עוד מקום שבו נלחמנו ב-BDS, עוד מקום שבו ניסינו להסביר את ישראל היקרה שלנו, המדינה היחידה שלנו. וזה כואב, כואב, כי מביקור לביקור אני מבין את מה שלצערי אתה מסרב להבין, וזה שמצבנו בעולם הולך ומידרדר, הולך ומחמיר בכל יום שעובר. אתה בנו של היסטוריון, אדוני ראש הממשלה, תסביר לי, בראייה היסטורית, איך הפכנו ממדינה שהייתה אור לגויים, מדינה אמיצה שנשאו אליה עיניים בהערצה, מדינה שסימלה את השחרור מהדיכוי והעריצות והרדיפה נגד היהודים, מדינה שסימלה תקווה ואומץ, מוסריות ומאבק לחופש – כיצד מכל זה הפכנו למדינה שמסמלת בעיני כל כך הרבה אנשים בעולם את הנצחתו של הסכסוך, את השליטה המיותרת בעם אחר, למדינה שמסמלת אין מוצא במקום תקווה, תבוסתנות מדינית במקום אומץ ומנהיגות לשנות – אומץ שהיה לנו פעם גם בצד הפוליטי שלך של המפה. כיצד הפכנו ממדינה שמכל העולם נהרו אליה אלפי מתנדבים ומעריצים, לבנות אותה, לחזק ולהפריח אותה, למדינה שהיום נוהרים אליה פעילים מכל העולם שרוצים בחיסולה ובהשחרת שמה? כיצד הפכנו ממדינה שבכל הקמפוסים בעולם למדו על גבורתה ותקומתה, למדינה שלא משאירה היום קמפוס אחד בודד בעולם ללא דוכן אנטי-ישראלי שמוציא יום-יום את דיבתה של ישראל? קשה להבין זאת מכאן, ממרחק של אלפי קילומטרים מהקמפוסים של אוקספורד או של MIT, שם למדת, אבל בעולם היום, אדוני ראש הממשלה, גדל דור שלם של מנהיגי עתיד שרובו המכריע יהיה אנטי-ישראלי. ולמה? ישראל הייתה תמיד סמל למדינה שידעה להיות בצד הנכון של ההיסטוריה, בצד היוזם של ההיסטוריה, אבל היום ישראל נמצאת בדיוק בצד ההפוך, בצד הנגרר, הלא-אמין והלא-אמיץ של ההיסטוריה. אתה, אדוני ראש הממשלה, מוליך את ישראל לעבר מדינה דו-לאומית, לעבר ישראסטין, ולצערי, במקום להוביל אותנו בגבורה ובאומץ להתגרש סוף-סוף מהפלסטינים, אתה מוביל אותנו לחתונה קתולית אתם; חתונה קתולית שמסכנת את הרעיון הציוני כולו, ואתה מעז לקרוא לנו לא ציונים? הצחקת אותי. יצחק הרצוג, יושב-ראש האופוזיציה, הציג בשבוע שעבר במאמר חשוב ב"ניו-יורק טיימס", הציע כיצד לצאת מהבוץ המדיני ולהתמודד עם האיומים על ישראל. מתי, אדוני, ראש הממשלה, תציג אתה עמדה מדינית ברורה כיצד לצאת מהבוץ של הסכסוך המדמם הזה? אני אגלה לך, אתה לא תציג, כי הפחד הגדול שלך, אדוני ראש הממשלה, הוא לא שתפרוץ חלילה מלחמה, אלא שחלילה יפרוץ כאן שלום או תפרוץ כאן תקווה מדינית. לכן ישראל תחתיך מעולם לא הגיבה, עד היום, על יוזמת השלום הערבית. לכן כשצרפת מבקשת לכנס ועידת שלום אתה נזעק כאילו מדובר ביוזמה של משטר וישי, ולא של ידידה של מדינת ישראל. אדוני ראש הממשלה, אתה מחשיב עצמך אמריקנולוג גדול, אז איך בכל כך מעט זמן הצלחת לחבל כל כך הרבה במערכת היחסים עם האמריקנים? על זה אפילו למומחה כמוך אין תשובה. אבל כמובן אפשר להיות רגועים, כי ארצות-הברית היא מדינה שולית, ואנחנו שומעים חדשות לבקרים מהדוברות שלך על עוד פגישה מרגשת עם שר החוץ הווייטנאמי, עם מזכיר הממשלה של מיקרונזיה או עם ראש ממשלת גינאה המשוונית, וזה עצוב, אדוני ראש הממשלה, כי זה קורה בעולם הדמיוני שלך, של בנט, של מוטי D-9 יוגב ושל סמוטריץ; בעולם שלכם היא מעצמה – ישראל היא מעצמה – שמענישה בניתוק ובנידוי מדיני מדינות שוליות וסוררות כמו ארצות-הברית, צרפת או בריטניה, אפילו האיחוד האירופי. אדוני ראש הממשלה, בידודה של ישראל וכישלון ההסברה בעולם לא מתרחשים אל מול ואקום, ריק, הם מתרחשים אל מול שבוע אפרטהייד בעשרות קמפוסים ברחבי העולם, אל מול פרעותיו משולחי הרסן של ארגון ה-BDS הצבוע, זרוע השנאה וזרוע האנטישמיות. וכל זה קורה אל מול מערך הסברה ישראלי קורס ומשרד חוץ נטול משאבים, נטול שר ונטול סמכויות. כל זה קורה אל מול תבוסתנות מדינית והסברתית פחדנית, חסרת תקדים וחסרת תשובות, שמביאה את ישראל למקום רע, רע מאוד. אני קורא לך, אדוני ראש הממשלה, להודות בכישלון הצורב של ממשלתך, לפזר אותה, ואת עצמך, למען עתיד ישראל ולמען חיזוק הרעיון הציוני כולו. תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יחיאל חיליק בר. חבר הכנסת מיקי לוי – בבקשה, אדוני. אחריו, מטעם הליכוד – חבר הכנסת איוב קרא. עד שלוש דקות לרשותך. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, מכובדי שר הביטחון, חברי חברי הכנסת, אני יודע שנושא הדיון הוא הפגיעה במעמדה הבין-לאומי של מדינת ישראל, וראש מפלגתי הסביר בצורה משכנעת עד כמה מדיניות החוץ של הממשלה הזאת מסכנת את הביטחון הלאומי שלנו, ואני מצטרף לבקשתם של חברי האחרים: בוא מנה שר חוץ; אולי השר ישראל כץ יצליח למצב את מצבה של הממשלה, של מדינת ישראל. הוא שר ברוך כישרונות, ואני מאוד מקווה שאם תמנה אותו הוא אולי יצליח למצב את מדיניות החוץ הצולעת של מדינת ישראל. אבל אני לא רוצה לדבר על זה, אדוני. אני רוצה לדבר על הביטחון עצמו, ועל פרפור החדרים הלבבי שבו שרויה הממשלה הזאת, שזקוקה נואשות לקוצב לב, למדיניות ברורה שאינה קיימת, מדיניות עקבית. ואדוני ראש הממשלה, דברי מכוונים אליך. בבקשה. אני משוכנע שאתה שומע אותי – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> שומע, שומע – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – חמישה חודשים עברו, אדוני ראש הממשלה – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – זה לא מאמץ כזה גדול. <מיקי לוי (יש עתיד):> חמישה חודשים עברו, אדוני ראש הממשלה, מאז גלש הסיר הבוער של הר-הבית לעבר רחובותיה של ירושלים ולכלל המדינה – 33 הרוגים, 325 פצועים. אזרחים מתבקשים להגן על עצמם, ורק בנסים ותושייה של אזרחים כוחות הביטחון מונעים מסעות של דמים ורצח נגד אזרחי מדינת ישראל. 33 אזרחים נרצחו, ואני שואל את עצמי, למה? איך הגענו למצב הזה, אדוני ראש הממשלה? למה זה צריך לקרות? והתשובה בשטח מאוד ברורה: אתם מנהלים מול הטרור מדיניות ביטחונית חלשה, מבולבלת, מגומגמת, חסרת עקביות. אדוני ראש הממשלה, בשקט-בשקט – אני רואה איך אתם מחזירים גופות מחבלים. ביד אחת שר הביטחון וצה"ל מחזירים גופות, וביד השנייה, השר לביטחון הפנים והמשטרה לא מחזירים גופות. אז איפה המדיניות? איפה העקביות? ככה לא מנצחים טרור. החזרת גופות המחבלים, אדוני, מייצרת עוד ועוד טרור. אני צופה בטלוויזיה ואני רואה את אותן הלוויות שזוכים להן אותם מרצחים ברחובות חברון וברחובות רמאללה, וחלוקת הסוכריות, וגילויי השמחה, והצעירים האחרים נחשפים לכך. ומה אנחנו רוצים? למחרת אנחנו מקבלים עוד ועוד מחבלים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה, אדוני, אני כבר רץ. הייתי, אדוני ראש הממשלה, אצל משפחת כהן, אביה של הדר כהן ז"ל, שנהרגה בפיגוע בשער שכם, עת חתרה למגע וחיסלה את אחד המחבלים, וביקשתי את רשותו להעביר לך את המסר. בעיניים דומעות שאל אותי: למה? למה כשאני יושב שבעה, הממשלה הזאת מחזירה את גופות המחבלים? כן, אדוני, כשהם ישבו שבעה, גופות המחבלים הוחזרו; אני אומר לך את זה באחריות, סמוך עלי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני, אני קורא לך להגביר את הפעולות, לשלול את דמי הביטוח הלאומי ממשפחות הירושלמים, לגרש את המשפחות הירושלמיות של המחבלים, להגלות את כל משפחות המחבלים אל מעבר לקו הירוק. אין כאן עניין של בג"ץ ושל היועץ המשפטי לממשלה, יש כאן עניין של ממשלה, ותגלה משילות – קח את המושכות חזרה לידיים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת לוי. חבר הכנסת איוב קרא – בבקשה, אדוני. חמש דקות לרשותך. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי. <איוב קרא (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראש הממשלה, הנושא הזה, של הנסיגה במעמדה של ישראל – כנראה מדברים בצד שמאל בשפה שהם אוהבים ומזהים. אני היחידי, אדוני היושב-ראש, ששומע את הקולות בערבית, ואני היחידי שמקשיב לקולות בערבית. ואני מרגיש שבצד השני אף אחד לא עונה להם, משום מה. כמו שהם אומרים: זה לא ייפסק עד שנדבר, אבל אף אחד לא רוצה לדבר אתם. איך אפשר לעשות את הדברים הללו? השפה שמשמיעים בצד השני, חברים, היא אחרת לגמרי. לא שומעים את הקולות הללו. אנחנו רק מזהים, בתקופה האחרונה – רק היום, מי שעקב בחדשות, יכול לראות איך כוויית אומרת: ישראל היא לא אויב שלנו. סעודיה, רק לפני כמה ימים: ישראל – מדינה של הצלחות. דובאי – מבקר שם שר ישראלי לא מזמן, נפתח משרד אינטרס – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אל תפריע, מה אתה עושה? <איוב קרא (הליכוד):> אני חייב, אדוני ראש הממשלה. ברשותך, יש הרבה דברים שאנחנו לא נדבר עליהם, אבל חלק מהנושאים – חייבים לשים את זה על השולחן, שפעם אחת ידעו. דובאי – מבקר שר ישראלי. יש משרד אינטרסים. והיום, היום, עכשיו, בדרך לרמת-הגולן, שתי חברות גדולות באו לסגור עסקה לשווק את התפוחים של הגולן למדינות המפרץ. עכשיו, בדרך לגולן – אני סידרתי היום שייכנסו לישראל. על איזה נסיגה במעמדה של ישראל אתם מדברים? רק לפני כמה זמן, בתקופתו של ראש הממשלה הנוכחי, ביקרה כאן נסיכה מבחריין, ועמדה על כך שרק בישראל תבקר. אני יכול לומר לכם, חברים: הנה, כמה שדיברתם, מתקדמים המגעים עם הטורקים, שרוצים להיות חלק מהיחסים הטובים שהיו פעם. אני חושב שבסופו של דבר היחסים יחזרו להיות מה שהיו. הם לקחו לא מזמן אזור תעשייה ליד ג'נין – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אנחנו דווקא – – – <איוב קרא (הליכוד):> – – אזור תעשייה גדול מאוד, שמו שם 10 מיליון דולר מקדמה, לפני שעזבו, התחילו לקדם את אזור התעשייה הזה. אני רוצה לומר לכם שאפילו בנושא הפלסטיני – הקמנו מקומות למפגשים של אנשי עסקים – התחלנו בשער-אפרים, שיכולים לבוא אנשי עסקים חופשי לקבל שירות בתוך המעבר, לקבל את כל השירותים, לכל אנשי העסקים הפלסטינים שרוצים לפגוש בחברות ישראליות, ללא כסף. ממש שירות כמו שצריך. במצרים – היה מצב הכי קשה, בגלל האביב הערבי, חזר לכאן השגריר, לתל-אביב. אנחנו מינינו בחזרה שגריר במצרים. אחת החברות שלנו הקימה מפעל של 5,000 עובדים, לא מזמן, שם. אני יכול להמשיך למנות בלי סוף – מחר, רק מחר, אנחנו חותמים, מועצה אזורית תמר ומועצה אזורית אל-ע'ור מהצד השני, בירדן, חותמים על הסכם של שיתוף פעולה, של סיוע חקלאי לירדן, ועוד – לא מזמן – אנחנו בדיוק בפתחו של – פעם ראשונה מאז הסכם השלום עם ירדן, הממשלה הנוכחית הקצתה 60 מיליון שקל להקמת הגשר בשער-הירדן, שהיה תקוע כל כך הרבה שנים. מועצה אזורית עמק-המעיינות כבר יצאה למכרז, יש כבר זוכה, ואנחנו מטפלים כדי לפתוח את אזור התעשייה החופשי הזה לעולם הערבי. אני רוצה לומר לכם, גם ממשלת יוון, גם ממשלות של האזור, גם ממשלות אירופיות מגיעות לכאן בהמוניהן, נפגשים עם הממשלה – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <איוב קרא (הליכוד):> – – מקדמים דברים. על איזה דבר – נסיגה במעמדה של ישראל? הרי מסתכלים על ישראל, על 8 המיליון הללו, כאילו אין כזה דבר בעולם. אל תשכחו, חברים, אתם רק עושים פוליטיקה בצד שמאל. חוץ מפוליטיקה אתם לא עושים שום דבר. אנשים עוסקים בעשייה אמיתית. המצב שעבר ראש הממשלה הנוכחי בתקופת האביב הערבי וכל מה שקורה היום – אתם יודעים שזו אולי התקופה הכי קשה שעבר האזור הזה. זה לא דבר מובן מאליו. יש הקצנה אובייקטיבית, שבעצם נכפתה עלינו בגלל מדיניות שחשבו אולי להקים כאן דמוקרטיה, ואי-אפשר להקים כאן דמוקרטיה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <איוב קרא (הליכוד):> אז הדברים, אדוני – אני מציע לכל המפלגות בצד שמאל שיחשבו היטב. הממשלה הזאת, גם בנושאים החברתיים – היא הורידה את מחיר המים בקרוב ל-14%; הממשלה הזאת הורידה את מחיר הדלק בקרוב ל-30%; הממשלה הזאת הורידה את מחירי התחבורה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> זה – – – שווקים. מה זה רלוונטי? <איוב קרא (הליכוד):> כן, לא רק – כן, הורידה את כל הדברים. אתם תתעסקו, תמשיכו להתעסק בפוליטיקה, אנחנו נמשיך לעשות. אתם תמשיכו להיות בשמאל, וגם תתגמדו מבחירות לבחירות, אין ספק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת איוב קרא. <חיים ילין (יש עתיד):> איוב, החכמת אותנו, אתה יכול ממש להיות שר עכשיו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני. ואחריו – חברת הכנסת נורית קורן, והיא תהיה אחרונת הדוברים. לאחר מכן נשמע את ראש הממשלה וראש האופוזיציה מתייחסים לדיון. עד שלוש דקות לרשות אדוני, בבקשה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, הדבר האחרון שצריך ללמד את ראש הממשלה בנימין נתניהו זה הנושא המדיני. האחרון. אין בבית הזה, כמדומני, הרבה חברים שמכירים כל כך טוב את המערכת המדינית, את חשיבותה, את משקלה, ושהשקיעו כל כך הרבה זמן במערכות האלה. אבל דווקא תחת הנהגתך, אדוני ראש הממשלה, אני רואה את המערכת הזאת קורסת, וזה החמור. כי אם לא היית קרוב לעניין, ואם לא היית מוכיח בעבר את יכולותיך, הייתי אומר: מהשמים. אבל זה בידיך, ואתה יכול הפעם, כראש ממשלה ושר ביטחון, להוביל את מדינת ישראל בדרך המדינית במיטב הכישרונות והיכולות שלך. אבל אתה לא עושה את זה. לא מזמן אמרה סגניתך שמעולם לא היה מצבנו המדיני טוב יותר. היא כנראה לא זוכרת או לא יודעת שאת המשפט האומלל הזה אמרה גולדה מאיר ערב מלחמת יום הכיפורים. <קריאה:> משה דיין. <נחמן שי (המחנה הציוני):> דיין אמר, וגולדה הייתה ראש ממשלה. ואחר כך אירע אסון כבד למדינת ישראל. עד היום אנחנו לא שוכחים את הטראומה הזאת. אז אולי כדאי לומר לגברת סגנית שר החוץ שכדאי שתציץ סביבה ותראה – שתראה את המצור המדיני שאנחנו נתונים בו; שתראה את ה-BDS לסוגיו השונים, כי BDS זה איזה מין ססמה כללית; את משיכת ההשקעות מישראל, את החרם על ישראל; את ההפרעות לאמנים ישראלים, את השיבוש של הופעות אמנים זרים וביקורים שלהם בישראל; את העונשים שרוצים להעניש אותנו בזירה הספורטיבית; את היוזמות שהרשות הפלסטינית נוקטת בבית-הדין לפשעי מלחמה בהאג; את האפשרות שעדיין קיימת במדינות רבות, ומדי פעם מנסים לממש אותה, להעמיד לדין בכירים ישראלים. כל הדברים האלה לא מראים על "מעולם לא היה מצבנו המדיני טוב יותר", אלא אומרים שמצבנו המדיני גרוע. גרוע מאוד. משרד החוץ נקרע תחת הנחייתך, ראש הממשלה, לגזרים. אני לא מבין למה, כי אתה מכיר אותו ואתה יודע שיש שם אנשים בעלי יכולת, ושהפריסה שלהם בעולם היא משמעותית, ושהם יודעים לבצע כל פעולה שנדרשת, כולל מאבקים מדיניים. אבל דווקא אצלם לקחו ונתנו לכולם – נתנו לזה, נתנו לזה, נתנו לזה, כמו בסיפורי הילדים הטובים, ולמי לא נשאר? למי לא נשאר? למשרד החוץ האומלל. למשרד החוץ אין היום אחריות לשום דבר מרכזי במערכת המדינית של מדינת ישראל. הוא עוסק בפריפריה, בשוליים, בדברים הפחות-חשובים. אני חושב, אדוני ראש הממשלה, שאתה צריך להחזיר את הנושא המדיני למשרד החוץ. אני חושב שאתה צריך לבנות מחדש מערך מדיני במדינת ישראל כדי שיוכל להוביל אותה. אבל מעל הכול, זה לא רק עניין טכני וזה לא רק לעשות שינויים ארגוניים כאלה ואחרים; אתה חייב להוביל יוזמה מדינית להסדר בינינו לבין הפלסטינים, כי שם ממוקד הכול. אם יהיה הסדר, אולי הוא לא יהיה שלם, אולי הוא לא יכיל הכול, אולי הוא לא יענה על ציפיות כולנו, אבל הוא יפתח את הפתח להחזיר את מדינת ישראל לעולם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת נורית קורן – בבקשה, גברתי. עד חמש דקות לרשות גברתי, בבקשה. <נורית קורן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, התכנסנו כאן היום כיוון שהאופוזיציה שוב הצליחה לשכנע את עצמה – הפעם היא השתכנעה במנטרה התורנית שלפיה מעמדה של מדינת ישראל בעולם הגיע לשפל חסר תקדים ולכן היא מבקשת להצביע אי-אמון. זאת אינה הפעם הראשונה שהאופוזיציה משכנעת את עצמה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> זה בכלל לא אי-אמון. <נורית קורן (הליכוד):> לפני שנה בדיוק היא הצליחה לשכנע את עצמה שהיא האלטרנטיבה השלטונית. הציבור בישראל העמיד אותה על טעותה. היום אני אעשה זאת. מדיניות החוץ של ממשלת ישראל וחיזוק הבריתות עם מדינות העולם מציבים את ישראל בחוד החנית שמעצב את המציאות הגלובלית. מספר שיתופי הפעולה בתחומי הביטחון, המים, החקלאות, הכלכלה, התחבורה, הבריאות, ההגירה, האנרגיה, הטכנולוגיה והחדשנות בחינוך ובתרבות הוא חסר תקדים. רק לאחרונה נחתמו שיתופי פעולה עם בריטניה בתחום הסייבר, עם צרפת בתחום התקשורת והמדיה; שיתוף פעולה אקדמי עם סין. סגן נשיא ארצות-הברית ג'ו ביידן, קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, נשיאי הודו, קפריסין, קניה ורומניה, ראשי ממשלות יוון ובולגריה, שרי החוץ של איסלנד, רואנדה ונורבגיה ורבים נוספים הם חלק ממנהיגי העולם שעמם נפגש ראש הממשלה בחודשים האחרונים לדון בקידום האינטרסים המשותפים עם מדינת ישראל. דווקא מדיניות החוץ שמובילה ממשלת ישראל היא הסיבה לכך שחברות ישראליות סוחרות ברוב מדינות העולם, ומרכזי פיתוח של הענקיות "גוגל", "מיקרוסופט", "פייסבוק", "אינטל" ואחרים בחרו להתמקם דווקא כאן, במדינת ישראל. <חיים ילין (יש עתיד):> אבל זה בגלל – – – לא בגלל הממשלה. <נורית קורן (הליכוד):> בכל מקום, בכל נושא, אנחנו שם. איפה חבר הכנסת אביגדור ליברמן? בנימה אישית, דווקא בנקודת הזמן הזאת בוחר חבר הכנסת אביגדור ליברמן, פעם איש ימין והיום פוליטיקאי במשבר זהות, לחזק את מסע הדה-לגיטימציה כנגד ישראל בעולם. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה לא יפה. זה לא יפה. <נורית קורן (הליכוד):> כמה חמור בעיניכם שדווקא שר חוץ לשעבר בוחר באופן מודע לפגוע, להחליש ולהכשיל את מדינת ישראל? כמה ציני בעיניכם שיושב-ראש ועדת חוץ וביטחון לשעבר פוגע, מחליש ומכשיל את מדינת ישראל? ועבור מה? אדוני היושב-ראש, עבור מה? עבור ברית פוליטית? עבור נזיד הון פוליטי? הניסיון של האופוזיציה לייצר תחושת חירום מופרך ואינו עולה בקנה אחד עם המציאות. כיוון שהאופוזיציה עסוקה בלשכנע את עצמה, אני רוצה להציע לכם מנטרה חדשה שמתכתבת עם העובדות: מעמדה הבין-לאומי של ישראל לא נמצא בנסיגה; מעמדה הבין-לאומי של מדינת ישראל נמצא בנסיקה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת נורית קורן. עד כאן הדיון הסיעתי. אני מתכבד להזמין את ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו לשאת דברים. מייד אחריו יעלה ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. בבקשה, אדוני. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שמעתי את הדוברים שהלינו על מצבו של משרד החוץ. הם אומרים שהוא מפוצל, שהוא מרוסק, שהוא מחולק לכמה משרדים. מי אומר את זה? חברים בישראל ביתנו, ביש עתיד ובמחנה הציוני. ובכן, אותי זה מפליא לשמוע את הטענות הללו מכם, משום שאתם הייתם שותפים מרכזיים בממשלות הקודמות בראשותי. הרי אז לא פציתם פה על המצב שאתם מקוננים עליו עכשיו. כי המצב שהיה אז במשרד החוץ זהה לחלוטין למצב היום. נושא ה-BDS, חבר הכנסת נחמן שי, טופל במשרד לעניינים אסטרטגיים ונשאר במשרד לעניינים אסטרטגיים; המשרד לשיתוף פעולה אזורי היה משרד נפרד, ונשאר משרד נפרד – אגב, עוד מימי שמעון פרס ואחר כך ציפי לבני, אתם ודאי זוכרים; המשא-ומתן עם הפלסטינים היה נפרד ונשאר נפרד – קודם אצל ציפי לבני, שדרשה שכך יהיה, ואחר כך אצל סילבן שלום; הדיאלוג האסטרטגי עם ארצות-הברית היה נפרד ונשאר נפרד – קודם אצל דן מרידור, ואחר כך אצל יובל שטייניץ; משרד התפוצות היה נפרד, ונשאר נפרד – קודם אצל יולי אדלשטיין, ואחר כך אצל נפתלי בנט; משרד ההסברה היה נפרד ונשאר נפרד. ובכן, שום דבר לא השתנה. שום דבר. בזמן שאתם הייתם בממשלות הללו לא שמעתי מכם אפילו הברה – לא מילה, הברה – על הפירוד והפיצול הזה. להפך, תמכתם בזה, אפילו ביקשתם חלקים מזה. שום דבר לא השתנה, זולת דבר אחד – העובדה שאתם היום באופוזיציה. ומאז שאתם באופוזיציה אתם מקוננים על ריסוקו כביכול של משרד החוץ, שלא היה ולא נברא. אבל אתם אומרים – יש לכם עוד טענה, שמעתי גם אותה – לפחות אז היה שר חוץ במשרה מלאה. טוב, אפשר להתווכח על זה, אבל על דבר אחד אי-אפשר להתווכח: במשך קרוב לשנה אני הייתי שר החוץ, ועשיתי זאת לבקשתו המפורשת של אביגדור ליברמן, שלא רצה שאמנה מישהו אחר. וזה נעשה, הסידור הזה – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> כמה זמן? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> שנה בערך. וזה נעשה בתמיכה מלאה של יאיר לפיד וציפי לבני כשותפים בכירים בממשלה, שמסבירים לנו היום שאסור שמצב כזה יהיה. אז אני מוכן לקבל הצעות לשיפורים, אני מוכן לקבל המלצות לתיקונים, אני גם מוכן לקבל ביקורת בונה. אבל דבר אחד, דבר אחד, ידידי, אינני מוכן לקבל, וזה הצביעות שלכם שזועקת לשמים. כל אחד מבין את זה. משרד החוץ עושה עבודה מצוינת, ואני חייב להגיד לכם שהוא פועל באינטנסיביות גדולה שלא הייתה בעבר, כי יותר ויותר מדינות מהדקות את הקשרים עם ישראל. אנחנו מקיימים קשרים – קשרים דיפלומטיים, צריך לדייק – קשרים דיפלומטיים עם 161 מדינות, דבר שלא היה בתולדות ישראל. יש גם מדינות רבות אחרות. אין כל כך הרבה מדינות בעולם – יש כ-200 מדינות. ובכן, אנחנו מקיימים יחסים דיפלומטיים עם 161 מדינות, אבל אין זה אומר שאיננו מקיימים יחסים אחרים עם עשרות רבות של מדינות נוספות. אני יכול לספור בעשר אצבעותי את מספר המדינות שאינן מקיימות יחסים עם ישראל, ושאנחנו איננו מקיימים יחסים אתן; לא עם צפון-קוריאה, לא עם איראן, גם לא עם מדינת "דאעש" ולא עם מדינת החות'ים. זה נכון. אבל אנחנו מקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים ויחסים אחרים עם רוב-רובן של מדינות העולם. מי שמבודד זה לא ישראל בקשריה עם הקהילייה הבין-לאומית, אלא המדינות שאין להן קשרים עם ישראל, והמספר הזה הולך ומצטמצם כל הזמן. אנחנו שומעים את הדברים שלכם. אתם מציינים את המוכר והידוע, את החד-צדדיות נגד ישראל באו"ם ובפורומים בין-לאומיים, וגם – ובמיוחד – ביבשת אירופה, במדינות מסוימות שאתם מבקרים שם, ששם עולים מיעוטים מוסלמיים וחוברים יחד לשמאל אנטישמי ופועלים נגדנו. חלק מזה הוא סיפור חדש, אבל חלק מזה הוא סיפור ישן. אני עסקתי בו באו"ם לפני 30 שנה כשהייתי שם שגריר, וכמה עשרות שנים לפני כן בן-גוריון ביטל את ה"עליהום" הקבוע על ישראל במוסדות האלה, והוא אמר: או"ם שמום. טוב, אז בזה אין שום חדש. אבל מה שחדש – ואתם מתעלמים מזה לחלוטין, מבטלים את זה כלאחר יד – מה שחדש זה הצמיחה המדהימה של מספר המדינות שבאות אלינו בקצב מדהים במטרה להדק את הקשרים אתנו. אמרתם איזו מדינה קטנה, זוטרה – יש גם כאלה, אבל מעצמות עולמיות. והסיבה שהן באות היא שמדינות רבות, אם לא כולן, חוששות היום מפני האסלאם הקיצוני שמאיים עליהן ועל העולם כולו. הן יודעות מה יש לישראל: הן יודעות שיש לנו מודיעין; הן יודעות שיש לנו ניסיון מבצעי; הן מעריכות את צה"ל ואת גופי הביטחון שלנו. הן רוצות להיעזר ביכולות הללו, ואנחנו עוזרים להן בנפש חפצה. יותר מכך, מדינות רבות מבינות שאלמלא מדינת ישראל, אלמלא המשענת של ישראל, החלק הזה של המזרח התיכון היה קורס מזמן, ואתו היה קורס האזור כולו. לוקח זמן להטמיע את ההבנה הזאת, אבל זוהי האמת לאמיתה: אלמלא מדינת ישראל, המזרח התיכון כולו היה קורס תחת אש האסלאם הקיצוני. אנחנו אומנם מגינים קודם כול על עצמנו, אבל באותה עת אנחנו בולמים את התפשטות הטרור שמאיים על כל אותן מדינות, מאיים על כל העולם. זאת הסיבה הראשונה לכך שמדינות רבות, רבות מאוד, באות אלינו. לא אנחנו בהכרח תמיד יוזמים את הקשר אליהן, כי אין לנו פשוט אפשרות לעשות את זה בהיקפים כל כך גדולים. אבל כשהן באות – והן באות אחת אחר השנייה, וביתר שאת – אנחנו נענים להן כמיטב יכולתנו ואנחנו מהדקים את הקשרים אתן. אבל יש גם סיבה שנייה שבגללה מדינות רבות באות לישראל בשנים הללו, והסיבה הזו היא שישראל היא מעוז של חדשנות וקדמה בטכנולוגיה, בסייבר, באנרגיה, ברפואה, במים, בחקלאות, בתעשייה ובתחומים רבים אחרים. המדינות הללו מבקשות לחלוק יחד אתנו את פירות הקדמה, ואנחנו נענים להן בנפש חפצה. אגב, לפעמים אנחנו לא יכולים להיענות בגלל בעיות תקציביות. ובכן, החלטנו על דבר נוסף – שוחחתי על כך עם כמה מראשי הממשלה באירופה, למשל עם הקנצלרית מרקל, ואז אנחנו עושים סיוע משולש, או יותר נכון סיוע כפול למדינה שלישית: אנחנו נעזרים במשאבים של גרמניה, הם נעזרים במשאבי המומחים שלנו ומביאים גם את המומחים שלהם, ועוזרים ככה היום לשלוש מדינות באפריקה, ואנחנו מדברים על הרחבה משמעותית במדינות רבות אחרות. אם כן, הנכסיות הכפולה של ישראל בחזית המלחמה בטרור ובחזית הפיתוח והקדמה הופכת אותה למדינה מבוקשת ומחוזרת. זו האמת, המספרים מוכיחים את זה. כאמור, אני גם לא מבקש לייפות את המציאות, כי במקביל למגמה החיובית החדשה שהצבעתי עליה, יש גורמים בעולם שנגועים באובססיה אנטי-ישראלית. הם מחפשים כל הזדמנות לנגח אותנו. הדוגמה המובהקת ביותר היא לא רק המוסדות הכלליים של האו"ם, אלא מועצת זכויות האדם של האו"ם – גוף אבסורדי, ש-60% מההחלטות שלו נגד הפרת זכויות האדם אינן מכוונות נגד איראן, צפון-קוריאה, סוריה, אלא נגד הדמוקרטיה היחידה, האחת והיחידה, במזרח התיכון. כאמור, באירופה יש אותה חבירה של גורמים אסלאמיסטיים עם גורמים אנטישמיים, בפירוש כך, לשלול – להחרים אותנו ולשלול את עצם קיומנו. כלומר, לא מדובר בביקורת עניינית על מדינת ישראל, אלא בניסיון מרושע לשלול את עצם זכותנו להתקיים פה, בגבולות כלשהם. אני מצפה מכם, חברי האופוזיציה, אתם, שיודעים את האמת, שתתייצבו אתנו במאבק הצודק הזה. הרי אתם יודעים שהקריאה שלי, החוזרת ונשנית, לאבו מאזן, להיכנס למשא-ומתן שבו – אנחנו אומרים – הוא צריך להביא בסוף למדינה פלסטינית מפורזת – מפורזת על-ידינו, לא על-ידי אף אחד אחר – שתכיר במדינת היהודים. מה התוכנית? זו התוכנית, גם אם היא איננה יכולה להתיישם היום – ולא אני אומר את זה, אומרים את זה רבים וטובים, כולל חבר הכנסת הרצוג, כולל מנהיגים בעולם. אבל אם יש משהו שמונע קידום של מגע כלשהו, או לפחות משא-ומתן כלשהו, גם על צעדים אחרים, צעדים התחלתיים – מי שמונע את זה זו לא מדינת ישראל. וכל מי שמצוי בפרטים – ואתם מצויים בפרטים – כל מי שמצוי בפרטים יודע את האמת הפשוטה הזאת. ובכל זאת, אתם מפנים אצבע מאשימה לירושלים, ולא לרמאללה, ואתם יודעים בדיוק שמה שאני אומר – אלה דברי אמת. ובכן, אני מצפה מכם להתייצב לצד האמת – אתם, שיודעים את האמת. אגב, כשאתם נוהגים כך, אני מעריך את זה. אני גם מביע את זה. זה מה שדרשתי מעצמי כשהייתי באופוזיציה, גם כשהיו לי חילוקי דעות עם הממשלה – זה מה שאתם צריכים לעשות. אתם צריכים לעמוד אתנו בחזית אחת מול פני השנאה, מול האיומים, מול יוזמות מסוכנות לקיומה של המדינה ומול טענות שווא. טענת שווא אחת שמעתי היום כאן; שמעתי שיכולנו להביא להחלטת או"ם בסוף המאבק בעזה. ואגב, במאבק "צוק איתן" נהנינו מתמיכה בין-לאומית; שקדנו על זה, עבדנו על זה במקביל למבצע הצבאי, ויכולנו לנהל את המלחמה הזאת ללא לחץ בין-לאומי, ללא החלטות של מועצת הביטחון. למה? הרי אנחנו בבידוד מדיני לדבריכם – איך הצלחנו לנהל את המלחמה הזאת תקופה די ארוכה, לנהל אותה בצורה די מושכלת, כולל כניסה קרקעית פנימה, ולא נתקלנו במועצת הביטחון, בדיקטטים? כנראה אנחנו לא כל כך מבודדים כמו שאתם מתארים. יתר על כן, בסוף המערכה הזאת לא קיבלנו אף התניה של "חמאס", הם לא קיבלו דבר מאתנו, אבל גם לא עשינו הסדר במועצת הביטחון שאין לו שום תוקף – הסדר, או קביעה במועצת הביטחון שעזה תהיה מפורזת הייתה מפרזת את עזה? קביעה במועצת הביטחון שדרום-לבנון ולבנון תהיה מפורזת מנשק ב-1701 – שמעתי את חברת הכנסת לבני אומרת את זה, 1701. נו, היו בלבנון בסוף המלחמה 15,000 טילים ורקטות והיום יש בה 100,000, כך שההחלטה הזאת ריקה מתוכן. אתם שיודעים את האמת צריכים להתייצב עם האמת. הנה האמת. ב-2015 ביקרו בישראל 316 נציגים רשמיים ממדינות שונות. נשיאים, ראשי ממשלה, שרי חוץ, שרי הגנה וכדומה. שר הביטחון נתן לי פתק של הפגישות שהיו לו רק בשבועות האחרונים עם שרי ביטחון. אני לא רוצה שהנאום הזה יתארך, אני יכול להקריא לכם את כל הפגישות שהיו לי עם כל ראשי המדינות – אנחנו נהיה פה עד מחר. אבל בממוצע יש בישראל ביקור כמעט מדי יום. פעם, היו זמנים, אתם זוכרים, אני בוודאי זוכר מנערותי ומילדותי, שביקור כזה, היו מתעדים אותו ביומני הקולנוע. היו "יומני כרמל", "יומני גבע", והיו אומרים: ביקור בישראל. ביקר איזה ראש מדינה, וזה קיבל את שלוש הדקות שלו ביומנים. אבל היום הטלוויזיה בקושי מכסה את זה, או בכלל לא מכסה את זה. הנה, אני אתן לכם דוגמה; בימים שאתם מדברים על בידוד מדיני, אני בא הנה מארוחת צהריים עם נשיא רומניה קלאוס יוהאניס, פגישה ידידותית וחשובה, אחת מני רבות – מעניין אם תהיה לכך התייחסות כלשהי בטלוויזיה הערב, בחדשות. מחר מגיע הנה, כפי שאתם יודעים, סגן נשיא ארצות-הברית ג'ו ביידן, ובין לבין אנחנו מקיימים כאן דיון בכנסת על בידוד מדיני. אני רוצה להגיד לכם, טוב שיש דיון כזה, אז אפשר לקחת איזה פסק זמן קצר משטף הביקורים, שאנחנו באמת מוצפים בו. ב-2015 הייתה עלייה של כ-30% במספר הביקורים בהשוואה לשנה שקדמה לה, 2014. נו, למיטב זיכרוני, ב-2014 היה שר חוץ במשרה מלאה. כלומר כל הטענות שלכם – הטענות שלכם אינן רציניות ואינן משקפות את המצב המורכב, אבל גם החיובי, של יחסי ישראל עם מדינות העולם. מספר הביקורים הוא כל כך גדול, שלפעמים אני אומר, למען השם, אפשר לקבל קצת בידוד מדיני, שנוכל קצת לנשום? אז השבוע יבוא לכאן, כפי שאמרתי, ג'ו ביידן, סגן נשיא ארצות-הברית – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – נוהרים במרצדסים לירושלים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> גם הסינים, גם ההודים, וגם היפנים, וגם הרוסים וגם האפריקנים – שאולי אינך מחשיב אותם; אני חושב שאתה צריך להחשיב אותם – וגם הלטינים-האמריקנים וגם האמריקנים. הביקור של ג'ו ביידן מבטא את איתנות היחסים בין ישראל לבעלת בריתה הגדולה והחשובה ביותר. עכשיו, יש בתוכנו מי שכבר הספיד – שמעתי אתכם היום מספידים – את הקריסה של היחסים בין ישראל לארצות-הברית. כשהתייצבתי מול ההסכם המסוכן עם איראן, ודחפנו אותו כמיטב יכולתנו, ואני לא מאמין, אני בטוח, שאלמלא המאמצים שעשינו, גם בסנקציות וגם בהתנגדות להסכם, אלמלא הדברים הללו ופעולות אחרות, אני בטוח שלאיראן היה היום נשק גרעיני. אבל אין לה, ואנחנו נעשה הכול כדי שלא יהיה לה. אבל כחלק מהמאמץ הזה, כן, הלכתי לקונגרס האמריקני, ואמרתי: הדבר הזה מחייב שראש הממשלה ידבר בקונגרס האמריקני; ואתם אמרתם: קריסה של היחסים. לא הייתה קריסה כזאת, אין קריסה כזאת, וגם לא תהיה. אבל אני רוצה להגיד לכם שרק בשבוע שעבר התפרסם סקר שמכון "גאלופ" עושה. מכון "גאלופ" סוקר מדי שנה, באותה שאלה, בעקביות, כבר עשרות שנים, את היחס של הציבור האמריקני לישראל. הנתונים מלמדים על תמיכה איתנה מאוד בישראל. הם מציינים מגמה ברורה של עלייה לאורך זמן. אני בוחר שנה שבוודאי תעניין אתכם – השנה היא 2009; בשנה הזאת הקמתי את הממשלה השנייה. אחוז התמיכה בישראל היה אז 63%. ב-2015 אחוז התמיכה הגיע ל-71%. זו לא קפיצה, זו עלייה מתמדת. לרבות, הם מציינים, בשנה האחרונה. והתמיכה הזאת חוצה מחנות, וחוצה גם מפלגות. ביחס לאירופה, ולמדינות אירופה – כי זה שונה מהאיחוד האירופי: אנחנו לא מוותרים עליהן, הן גם לא מוותרות עלינו. בחודשים האחרונים נפגשתי עם מנהיגים שונים ממדינות אירופה – ראש ממשלת איטליה רנצי, ראש ממשלת הולנד רוטה; ראש ממשלת בולגריה בוריסוב ביקר פה לאחרונה, וגם הקנצלרית מרקל. עכשיו, פה קרה דבר מעניין, היה ביקור חשוב מאוד – חשוב מאוד באספקטים המדיניים שלו, תיארתי לכם חלק מהם ביחס לאפריקה – חשוב גם באספקטים כלכליים, חשוב גם באספקטים ביטחוניים. ביקור מאוד טוב. עכשיו, אחרי שבאתי הנה, התפרסמה איזה כתבה, שהקנצלרית מרקל זועמת – פורסם בעיתון גרמני, מייד קיבל תהודה עצומה בישראל, כי הרי כל דבר שיכול להצביע על מצבה המעורער של ישראל בעולם מקבל פה תהודה, זו קופסת תהודה כבירה. ואז מתקשר כעבור יום או יומיים הדובר של הקנצלרית מרקל, מתקשר לשגריר – הוא מתקשר – מביע תמיהה על הפרסומים הללו, מבקש לומר שהביקור היה מצוין, מבקש להדגיש את היחסים הטובים והקשר האישי האמיץ בין מרקל לביני, מבקש להבין על איזה משבר מדובר. אני מבין את הנרטיב, אני מבין אותו – צריך להראות שהכול שחור, הכול אבוד, להתעלם ממה שקורה כאן, שהוא דבר חסר תקדים בתולדות ישראל. כמעט כל מדינות העולם מקיימות אתנו קשרים, רוצות בקשר הזה, רוצות להדק אותו. יש מגמות גם של ניסיון להכפיש אותנו, להחרים אותנו, זה נכון, והן ממוקדות רובן ככולן לא בעולם הערבי, אלא בחלק מהעולם המערבי, ובעיקר בחלק ממערב-אירופה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הערבים בסדר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> נוסף על כך, אנחנו מבססים את יחסינו עם שתי הדמוקרטיות במזרח אגן הים התיכון – עם יוון וקפריסין. אנחנו מנהלים, חברי הכנסת, דיאלוג מתמיד, פתוח ורציני עם רוסיה. אני משוחח עם הנשיא פוטין בקביעות מדי כמה שבועות. בפגישה החשובה שקיימנו במוסקבה סיכמנו על הקמת מנגנון תיאום בין רוסיה לישראל, והקמנו קו חם לתיאום ביטחוני בין צה"ל לצבא הרוסי, הוא פועל באופן יומיומי. דבר כזה לא היה לנו אף פעם. באסיה, מעצמות עולמיות כמו סין, הודו ויפן מטפחות אתנו את היחסים. לפני שלוש שנים ביקרתי בסין, ומאז מגיעה לישראל מדי כמה שבועות משלחת סינית בכירה, הם מתעניינים בישראל, הם משקיעים בישראל. עכשיו שמעתי מאחת מחברות הכנסת שאיגוד השוטרים הישראלי קיבל הזמנה מסין, כך הבנתי. <נאוה בוקר (הליכוד):> ארגון – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> יפה. מהארגון המקביל בסין. כשאני נמצא פה ויושב כאן מביאים לי חברים כל הזמן פניות ממדינות העולם, וזה מתרחש כל יום. ביקרתי ביפן, וראש ממשלת יפן ביקר בארץ. נפגשתי עם ראש ממשלת הודו – עוד מדינה קטנה עבורכם – ידידי נרנדרה מודי, יותר מפעם אחת. לפני כמה חודשים ביקר בישראל בפעם הראשונה נשיא הודו. היחסים בין הודו וישראל, הקשרים הכלכליים, המסחריים והכלליים הולכים ומתהדקים להיקפים גדולים מאוד, שהם חשובים מאוד למדינת ישראל. אנחנו מדינה קטנה שצריכה נתח קטן משוק ענק, ואנחנו מקבלים את זה, בסין ובהודו וביפן ובמדינות אחרות. כך אנחנו דואגים לצמיחה. צמיחה לא תבוא בלי היכולת לייצא לשווקים, ואנחנו חייבים לגוון את השווקים שלנו, ואני עושה את זה בצורה מודעת. ואנשי משרד החוץ, אגב, עוסקים בזה, ועוסקים בזה נאמנה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הקשרים שלנו עם מדינות אמריקה הלטינית גם הם תופסים תאוצה. הנשיא החדש של ארגנטינה הודיע רשמית על שינוי חיובי במדיניות ארצו כלפי ישראל. בשבוע שעבר נכחתי בהקמת שדולה בכנסת, שדולת אפריקה–ישראל. אפריקה חוזרת לישראל, ישראל חוזרת לאפריקה. כמעט כל מדינות אפריקה רוצות להדק אתנו את היחסים. נשיא קניה הזמין אותי לבקר ביבשת, ובכוונתי לבקר בה בקיץ הקרוב בכמה מדינות, והרבה הרבה מנהיגים הביעו את עניינם שאבקר בארצותיהם. זה יהיה הביקור הראשון של ראש ממשלת ישראל באפריקה מזה שני עשורים. כלומר, מה שאנחנו רואים כאן זה שבאסיה, באפריקה, באמריקה הלטינית, גם באוסטרליה, בכל היבשות, וכמובן באירופה, בכל המדינות הללו – ובארצות-הברית, מובן מאליו – המגעים הולכים ומתרחבים, הולכים ומתהדקים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> איפה שרת התרבות? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אבל דבר אחד, דבר אחד אני מבקש מהם בכל מפגשי עם מנהיגי המדינות באסיה, באמריקה הלטינית, באפריקה – אני אומר להם במפורש: הייתי רוצה לראות את הקרבה בינינו מתבטאת בשינוי דפוסי ההצבעות שלכם בפורומים הבין-לאומיים. הרי פה יש פיגור, אינני מכחיש זאת, זה קיים. הדפוסים הישנים עדיין תופסים בפורומים הבין-לאומיים – גם באיחוד האירופי, גם באיחוד מדינות אפריקה וגם באורגנים השונים של האו"ם. אבל התהליך הזה מתחיל להשתנות, וזו רק שאלה של זמן עד שהיחסים הדו-צדדיים ישתקפו גם בפורומים הרב-לאומיים. אנחנו נמצאים בתחילתו של התהליך הזה, אבל המפתח הוא קודם כול לדרוש, לא מתוך הלקאה עצמית, לא מתוך התחננות, אלא להגיד: אתם רוצים מאתנו דברים, ואנחנו רוצים מכם דברים, והדבר הזה נקרא הדדיות. זה תהליך ארוך, אבל אם לא נתחיל לבקש, או אם רק נרכין את ראשנו ונגיד: אנחנו אשמים בהחלטות האבסורדיות האלה שמתקבלות בפורומים הבין-לאומיים, לעולם לא נציל זאת, לעולם לא נצא מזה. אני בכוונה השארתי לסוף את יחסינו עם העולם הערבי – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה קרה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אותו עולם ערבי – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – שמדינות מרכזיות בו החליטו להכריז על "חיזבאללה" כארגון טרור. זו התפתחות חשובה ביותר, והיא אפילו מדהימה. אבל מה שלא פחות מדהים זה ששתי מפלגות כאן בכנסת גינו את ההחלטה הזאת של מדינות המפרץ. אני רוצה להגיד לכם, אתם גם תמשיכו לגנות אותן כש"חיזבאללה" יירה טילים על הכפרים שלכם? הוא מבדיל בין דם לדם? הוא רוצה להשמיד את המדינה. אתם אזרחי המדינה, אתם בתוך המדינה. אתם נפלתם על השכל? סליחה על הביטוי. אתם מגנים את מדינות המפרץ שמכריזות על "חיזבאללה" כארגון טרור? ובכן, יש שינויים גדולים בעולם הערבי, גם אם הם לא הגיעו לחלקים מסוימים של הכנסת. ואני יכול להגיד שמדינות רבות באזורנו מבינות היום יותר מתמיד שישראל איננה האויבת שלהן, ישראל נמצאת לצדן במאבק שלהן מול איראן ומול "דאעש". למגעים חדשים אלו יש, להערכתי, פוטנציאל גדול לשינוי המציאות המדינית באזור; הם נותנים תקווה לעתיד טוב יותר לכל עמי המזרח התיכון. אני מקווה שהקשרים הללו גם יסייעו לקידום היחסים שלנו עם הפלסטינים, או לפחות עם אותם פלסטינים שרוצים לחיות אתנו בשלום. חברי הכנסת, זוהי התמונה האמיתית של מעמדה של ישראל בזירה הבין-לאומית. יש עדיין בעיות, יש עדיין התנכלות, אבל יש גם פריחה עצומה ביחסינו עם מדינות העולם. כממשלה אחראית, נמשיך להדק את קשרינו עם מדינות אלו, ואני משוכנע שהתנופה המדינית שאנחנו עדים לה תימשך ואף תגבר. יהיו עוד מכשולים, יהיו מהמורות, אבל המגמה ברורה ואין להתכחש לה – ישראל הופכת להיות גורם מוביל ומשפיע בזירה האזורית והעולמית, הרבה מעבר לגודלנו המספרי והגיאוגרפי. במחקר של מכון Wharton, עם 16,000 איש בארבעה אזורים בעולם, ישראל דורגה כמעצמה השמינית, השמינית בעולם. אינני ערב לדירוג הזה, אבל זה מבטא בדיוק את מה שאני מנסה לומר לכם כאן. זהו מעמד חסר תקדים לישראל שמעולם לא היה לנו. המעמד הזה נובע מעוצמתנו ומהמדיניות העקבית והנחושה שלנו. הדרך לשמור על מעמדנו היא לא להחליש את עצמנו בוויתורים מסוכנים – אם יש משהו שיפגע במעמדנו זה רק זה; הדרך לחזק את מעמדנו היא להמשיך ולהתעצם בכל התחומים. כך עשינו וכך נמשיך לעשות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה לראש ממשלת ישראל חבר הכנסת בנימין נתניהו, ומתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג לשאת דברים. בבקשה, אדוני. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי וחברותי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה והשרים, אם הדיון הזה לא היה עצוב, היינו הרי צוחקים. יאיר, אתה הרי רוצה להיות שר החוץ, ייתכן של ביבי, וסיעתך היא שיזמה דיון על מדיניות החוץ של ישראל. אבל מה לעשות, לישראל אין בכלל מדיניות. אדוני ראש הממשלה, "שב ואל תעשה" זה לא מדיניות. דיברת על מפגשים ועל אורחים, ולא דיברת על מדיניות. "אני אנהל את הסכסוך" זו לא מדיניות, ו"הערבים נוהרים" זו לא מדיניות. לישראל בהובלתך אין מדיניות, אז איך תהיה לה מדיניות חוץ? איך תהיה לה הסברה? איך אפשר להסביר את האין-מדיניות? יאיר יקירי, מה בדיוק אתה תסביר, כשלישראל אין מדיניות? אין מדיניות זה לא משהו שאפשר להסביר, גם אם רוצים להיראות כמו שר חוץ. לבנט חברך הטוב, זה שכינית אחיך, יש מדיניות. לבית היהודי יש מדיניות, לליכוד יש מדיניות. הם רוצים לספח את השטחים ולהפוך אותנו למדינה אחת עם מיליוני פלסטינים, הם והליכוד. והתוצאה של המדיניות הזאת היא חיסולה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. מעניין, הימין הקיצוני אומר שישראל צריכה להישאר יהודית, אבל צועק וזועק כמה מסוכנים הפלסטינים. אז אני שואל אתכם: אם אתם כל כך "שונאים" פלסטינים, למה אתם כל כך רוצים לחיות אתם יחד? אתם, כמו שאתם אומרים, שהמחנה הציוני "אוהבים" את הפלסטינים, אז למה אתם רוצים להיפרד מהם? יש לכם תשובה על כל זה? התשובה היא ששקרים – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סליחה, אדוני. סליחה, אדוני. מה קורה שם? יש סדרנים באולם? אדוני ימשיך. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> התשובה היא ששקרים ושטיפת מוח שמאכילים בהם את עם ישראל אפילו לא צריכים היגיון. זאת הבעיה האמיתית, כי כשאין מדיניות מובילים אותנו לאובדנה של המדינה. זאת התוצאה של המדיניות שאין אותה; זאת התוצאה של אין מדיניות. עכשיו אני פונה לחברי מיש עתיד. אתם יזמתם את הדיון הזה, מצוין. השבוע אפילו ראינו סקר שבו יאיר לפיד לוקח מהמחנה הציוני קולות, כשהתוצאה היא בעצם, בפועל, שהם עוברים לימין, ובסופו של דבר מנציחים את שלטונו של ביבי נתניהו. זאת האמת לאמיתה. כי הנה עובדה: היום אתה, יאיר, רצת להשתתף בכנס הימין הקיצוני של השדולה של בצלאל סמוטריץ, שקראה אתמול להחיל את הריבונות הישראלית על כל שטחי יהודה ושומרון ולספח אלינו מיליוני פלסטינים. אז מה בדיוק תסביר – – <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – שאתה מתחבר למשיחיים שרוצים לספח את השטחים עם מיליוני פלסטינים? שסמוטריץ הוא השותף שלך? שאנחנו הולכים למדינה ערבית-יהודית? שאנחנו הולכים לאבד את הזהות היהודית של המדינה? שזה יהיה הסוף של מדינת ישראל? זאת החבורה שאתה בעצם מתחבר אליה, החבורה של סמוטריץ וחבריו? אם תרצה או לא תרצה, אתה בכך מסייע לביבי. אם תרצה או לא תרצה, אתה סייען של ביבי במהלכים האלה. מכובדי, מול הריצה המשיחית המטורפת לקפוץ מהצוק לאבדון, אנחנו, במחנה הציוני הגדול, 24 מנדטים חזקים בכנסת שמציעים דרך אחרת ומדיניות אחרת. אנחנו יודעים לעבוד קשה בשביל המדינה, ואני יודע להתעקש על מה שבאמת חשוב, ומה שבאמת חשוב הוא להחזיר את הביטחון לאזרחי ישראל. מה שבאמת חשוב הוא לעצור את ההידרדרות למדינה ערבית-יהודית. מה שבאמת חשוב, שלישראל תהיה מדיניות אמיתית; מדיניות שמחזירה לנו את הביטחון, מדיניות שנותנת אופק מדיני, מדיניות שאפשר להסביר בעולם, מדיניות שיכולה להוריד מאתנו לחץ, מדיניות שיכולה למנוע חרמות, מדיניות שתיתן מכת מוות ל-BDS – לא רק תוריד פוסטרים בלונדון, אלא תחסל את ה-BDS לגמרי. מדיניות שתיתן לנו תקווה, מדיניות שאנחנו מציעים, המחנה הציוני. אנחנו מציעים הפרדה. כשהצגתי את התוכנית קמו לה מתנגדים גם מבית וגם מחוץ, כולל אתה, מר נתניהו. לקחת את המשפט הראשון של התוכנית, שאומר שאי-אפשר עכשיו, בזמן הזה, בשיא האינתיפאדה, לממש הסכם עם הפלסטינים על שתי מדיניות, אבל התעלמת מהמשכה של התוכנית; כמו תמיד, כי אתה אוהב לומר רק מה לא. אבל המשך התוכנית אומר מה כן, ואזרחי ישראל צמאים לפתרון, לשמוע מה כן, לא רק מה לא. נלחמתי כדי להעביר את התוכנית, ואני עובר משכונה לשכונה ומבית לבית בכל רחבי הארץ – אמש, בלב המעוז של הליכוד, בשכונה ד' בבאר-שבע – כי מנהיגות היא קודם כול להילחם על מה שאתה מאמין בו, שהוא טוב לעתידה של מדינת ישראל – לא רק באורחים מחו"ל, אלא בביטחון, בכלכלה, בבריאות, בחינוך, ברווחה, בכול – וזאת תוכנית ההפרדה מהפלסטינים. זאת התוכנית ששוברת את הקיפאון ולמעלה מ-65% מאזרחי המדינה תומכים בה, ורוב העולם מוכן להקשיב לה ולשמוע אותה. היא מתחילה בגדר הפרדה שאתה לא השלמת, שתמנע חדירת מחבלים. אריאל שרון כבר הוכיח שזה עובד, ומוכרחים להשלים אותה סביב גושי ההתנחלויות, מוכרחים לבנות גדר שתפריד את הכפרים הפלסטיניים מירושלים, כי אנחנו לא רוצים רוב פלסטיני בירושלים ואנחנו לא רוצים ראש עירייה פלסטיני בירושלים, והגדר תקבע סוף-סוף גבול זמני בינינו לבין הפלסטינים – אנחנו בצד המערבי של הגדר והם בצד המזרחי. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני רוצה לשאול אותך שאלה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> בצד שלנו נוכל לבנות – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני לא רציתי שתיפגע. מכיוון שאנחנו הולכים לעשות את הדבר, אני לא רוצה שיעלה החשש, חלילה, שאתה מסכים עם מדיניותי. אז דע לך שהדבר הזה עומד להתבצע. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אני לא הבנתי מה אתה טוען, אבל אני יכול להגיד לך דבר אחד, אדוני ראש הממשלה – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני אשמח כמובן לתמיכתך, אבל אני לא רוצה לפגוע בך. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – אתם טומנים את ראשכם בחול. אתם מוליכים שולל את אזרחי המדינה. אתם יודעים בדיוק את המצב. אתם יודעים בדיוק שיש 28 כפרים שמזמן היית צריך לשים חוצץ, גדר, חומה, בינם לבין ירושלים גופה, העיר שבאמת חוברה לנו יחדיו, ובלבה חומה, אבל לא החומה הזאת. בנט ואלקין גוררים אותך, ואתה הולך אתם; אתה הולך אתם לפירוק הרשות, לסיפוח. אתה הולך אתם, ואתה לא מוכן לבנות את הגדר, ואתה לא מוכן להשלים את ההפרדה. בנט רוצה לספח את כל השטח, לספח לישראל מיליוני פלסטינים, גם אלקין, גם חבריך בליכוד, ואנחנו לא רוצים; אנחנו לא רוצים לשלוט על עם אחר ולשלם בדם אזרחינו יום-יום. אנחנו רוצים לתת לעם ישראל אופק מדיני, לתת לו תקווה, להרגיע את השטח, לשמור על חזון שתי המדינות. המדיניות שלנו בנויה על ההמלצות שקיבלת ממערכת הביטחון להרגיע את השטח; לתת לפלסטינים סמכויות, לתת להם פרנסה, להוריד את 40% האבטלה – יותר פרנסה זה פחות טרור. והעיקר, יש להם יכולות וסמכויות בשטחם כדי למשול ולמנוע טרור. זאת תפיסת ביטחון שמשרתת את ביטחון ישראל ולא את נוער הגבעות ואת האינטרסים של סמוטריץ. זה מה שישבור את הקיפאון – ישראל שולטת בשטח וצה"ל ימשיך תמיד להיות בשטח, אבל ישראל נוקטת גם יוזמה, הפרדה. אנחנו על אדמתנו והם על אדמתם. זה יהיה בסיס האמיתי לפתרון שתי המדינות בעתיד. תיקוני גבול, חילופי שטחים, את זה נשאיר למשא-ומתן. אבל בינתיים, כל עוד אין יכולת לממש משא-ומתן, צה"ל לא יוצא. צה"ל נשאר בכל השטח לשמור על הביטחון, להדק את שיתוף הפעולה עם הרשות הפלסטינית, לעזור לה להילחם בארגוני הטרור – זה לא רק אינטרס שלנו, זה גם אינטרס של הרשות. הרשות, כידוע לך, לא רק אנחנו, לא רוצה שה"חמאס" ו"דאעש" יתנחלו ויתחזקו על שטחה. אנחנו נפעל לכינוס ועידת ביטחון אזורית, שמזמן הייתה צריכה להתכנס, עם מדינות ערב המתונות: מצרים, ירדן, סעודיה, מדינות המפרץ. לכולם יש אינטרס משותף, יחד אתנו, להילחם בטרור האסלאמי הקיצוני, גם בתוך תחומי הרשות הפלסטינית. ניעזר בהם כדי להציע לעזה סיוע כלכלי תמורת פירוז, וניזום שינוי אזורי שיוביל לשינוי עם הפלסטינים. אני לא משלה את עצמי. זה ייקח זמן. ייקח כמה שנים להוריד את מפלס השנאה. אבל הפרדה תביא רגיעה, תצמצם את החיכוך בין האוכלוסיות, וסיוע כלכלי בין-לאומי יאפשר לפלסטינים להתעסק בפרנסה במקום בטרור. אדוני היושב-ראש, אם אפשר קצת שקט. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אביגדור, כל מי שעומד מחוץ לתאים, בלי יוצא מן הכלל, כל מי שעומד מחוץ לתאים – החוצה, בלי חקירות ובלי בירורים. כולם. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אם לאחר מכן, לאחר יישום תוכנית ההפרדה, השטח יירגע – כולנו הרווחנו. צה"ל בכל מקרה יימצא בכל השטח, ימשיך לשמור על הביטחון כפי שהוא עושה עכשיו, ונוכל לגשת ברצינות למשא-ומתן למימוש חזון שתי המדינות. אזרחי ישראל, את זה אפשר להסביר לעולם; עם זה אפשר לשפר את תדמיתה של ישראל בעולם; עם זה אפשר להוריד את הלחץ, את הבידוד, את החרמות מעל ישראל, כי העולם יראה שזו לא אחיזת עיניים ולא דיבורים חלולים. העולם יראה שלישראל סוף-סוף יש מדיניות שהוא יכול להבין, שישראל נוקטת יוזמה לסיום הסכסוך תוך שמירה על ביטחון אזרחיה. עם זה ניתן מכת מוות ל-BDS ולא רק נוריד כמה פוסטרים. זאת התוכנית של המחנה הציוני להגיע לתהליך מדיני. אנחנו נלחמים על זה, כי אין לישראל ברירה אחרת. זאת התוכנית היחידה שתשמור עלינו כמדינה יהודית ודמוקרטית. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. אני מזכיר, כרגיל, בנושא של הודעה של ראש הממשלה, מי שמצביע בעד – מצביע תמיכה בהודעת ראש הממשלה; מי שמצביע נגד – מבקש שלא לקבל את הודעת ראש הממשלה. חברי הכנסת, יש בקשה להצבעה שמית. אנחנו מתחילים להצביע. נא לשבת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – נגד טלב אבו עראר – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד מיכאל אורן – אינו נוכח דוד אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – בעד קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – בעד זאב בנימין בגין – בעד זוהיר בהלול – נגד נאוה בוקר – בעד דוד ביטן – בעד מיכל בירן – נגד מירב בן ארי – בעד יואב בן צור – בעד איל בן ראובן – אינו נוכח אלי בן-דהן – בעד נפתלי בנט – בעד יחיאל חיליק בר – נגד איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – נגד ענת ברקו – בעד יוסף ג'בארין – נגד יגאל גואטה – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – נגד זהבה גלאון – אינה נוכחת יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – בעד מסעוד גנאים – נגד משה גפני – בעד יעל גרמן – נגד אבי דיכטר – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד צחי הנגבי – בעד יצחק הרצוג – נגד שרן השכל – בעד יצחק וקנין – בעד מכלוף מיקי זוהר – בעד חנין זועבי – נגד ג'מאל זחאלקה – נגד תמר זנדברג – נגד עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד ציפי חוטובלי – בעד אורן אסף חזן – בעד דב חנין – נגד אכרם חסון – בעד יואל חסון – נגד אחמד טיבי – נגד מנואל טרכטנברג – אינו נוכח מרדכי יוגב – בעד יוסי יונה – נגד שלי יחימוביץ – נגד חיים ילין – נגד משה יעלון – בעד איתן כבל – נגד אלי כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – נגד יעל כהן-פארן – נגד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – בעד עליזה לביא – נגד ציפי לבני – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – בעד סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – נגד מנחם אליעזר מוזס – בעד שולי מועלם-רפאלי – בעד ירון מזוז – בעד מרב מיכאלי – אינה נוכחת אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד אראל מרגלית – נגד אברהם נגוסה – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – נגד בנימין נתניהו – בעד קסניה סבטלובה – נגד רויטל סויד – נגד ניסן סלומינסקי – בעד בצלאל סמוטריץ – בעד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – נגד רחל עזריה – בעד חמד עמאר – נגד רועי פולקמן – בעד עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – בעד מאיר פרוש – אינו נוכח יעקב פרי – נגד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – נגד נורית קורן – בעד יואב קיש – בעד איוב קרא – בעד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – נגד מיקי רוזנטל – נגד יואל רזבוזוב – נגד יפעת שאשא ביטון – בעד יובל שטייניץ – בעד אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – נגד עפר שלח – נגד איציק שמולי – נגד סתיו שפיר – נגד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – נגד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שנעדרו מן הסיבוב הראשון. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) מיכאל אורן – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח איל בן ראובן – אינו נוכח איתן ברושי – אינו נוכח יגאל גואטה – אינו נוכח באסל גטאס – נגד זהבה גלאון – אינה נוכחת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת מרב מיכאלי – נגד אברהם נגוסה – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח עיסאווי פריג' – נגד מירי רגב – אינה נוכחת אלעזר שטרן – אינו נוכח איילת שקד – אינה משתתפת בהצבעה <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, האם יש מישהו באולם שמעוניין להשתתף בהצבעה ולא קראו בשמו או בשמה? לא נמצאו כאלה. ההצבעה הסתיימה. גברתי מזכירת הכנסת, נא לספור את הקולות. חברי הכנסת, נא לשבת. להלן תוצאות ההצבעה: בעד הודעתו של ראש הממשלה – 49, נגדה – 47. הכנסת קיבלה את הודעתו של ראש הממשלה. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן – בבקשה, אדוני. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> כבוד היושב-ראש, הודעות בלי הצבעה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה כי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בהצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תגמולים מוגדלים לעצמאי בשירות מילואים), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת עפר שלח וקבוצת חברי הכנסת; ועדת הכספים תדון בהצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 58) (שינוי שיטת עדכון הגמלאות לעובדי שירות הביטחון), התשע"ו–2016; הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי תדון בהצעות לסדר-היום של חברי הכנסת מרב מיכאלי, דב חנין, יעל גרמן, מיכל רוזין, מירב בן ארי ואמיר אוחנה בנושא: ציון יום זכויות לקהילה הגאה. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 13), התשע"ו–2016> [מס' מ/921; "דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' ; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים לחקיקה – הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 13), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף. בבקשה, אדוני, מסייה אלי אלאלוף. בבקשה, כבודו. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> השרה גילה גמליאל, בבקשה. זה בשבילך, אני בא בשבילך. אדוני היושב-ראש ידידי מאיר כהן, כנסת נכבדה, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לציין, לפני שאני קורא את הנאום שהוכן לי, לברך את השרה גילה גמליאל על העבודה הנהדרת, שההדים שלה מגיעים לוועדה כל הזמן, ולכן אני שמח להביא חוק לתיקון שיאפשר פעילות טובה יותר, גדולה יותר. אני מתכבד להביא בפני חברי הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, את הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 13), התשע"ו–2016, שהגישה הממשלה. המשרד לשוויון חברתי יוזם ויזם ומקיים פעילויות שונות למען אוכלוסיית האזרחים הוותיקים – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברים – סליחה, אדוני. אני מבקש מכל חברי הכנסת והשרים, מי שלא מקשיב, שידבר בצד. חבר הכנסת דודי ביטן, בבקשה, זה כולל גם אותך, אדוני המכובד. תודה רבה. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – – הפעילות הזאת מאפשרת שילוב של פעילות בקרב אזרחים ותיקים, וכן אצל קטינים בבתי-הספר שלהם ובמקומות אחרים. הפעילות הזאת חשובה מאוד לקידום ולחיזוק מעמדם של האזרחים הוותיקים בחברה, והיא מהווה נדבך נוסף הן בתהליך שינוי התפיסה החברתית כלפי אזרחים ותיקים והן בחיזוק הקשר הבין-דורי. יחד עם זאת, כיוון שפעילויות אלו כוללות השתתפות בכיתות לימוד בבתי-הספר במהלך השיעורים ובשעות אחר-הצהריים, והפעילות מתקיימת עם ילדים, יש לערוך בקרה על המשתתפים בהן, כדי שלא נבוא, חס וחלילה, בניסיון לעשות טוב, לפגוע בחלק מהאוכלוסייה; הכוונה – בעיקר בתלמידים. לכן אנחנו מציעים לתקן את חוק האזרחים הוותיקים כך שיאפשר לשר לשוויון חברתי לקבל מידע מהמרשם הפלילי על האזרחים הוותיקים שיהיו במגע בבתי-ספר עם ילדים. אני חייב לציין שהדרישה הזאת מתאימה לדרישות משרד החינוך בכלל. קבלת המידע הפלילי תתאפשר ביחס לאזרחים ותיקים המשתתפים בפעילות הזאת להיבדק, ולאפשר פעילות בראש שקט לכולם. באותו אופן, ההסדר המוצע יחול גם על פעילות הנערכת בבתים של האזרחים הוותיקים, במקרים שבהם יהיה השר סבור כי בשל אופי הפעילות ראוי להביא בחשבון את עברו הפלילי, אם חס וחלילה יש, של אדם הנוטל בה חלק. נוסף על כך, מוצע להסמיך את השר להוסיף פעילות נוספת על-ידי תיקון תוספות לחוק, אשר יחול עליהן ההסדר המוצע לגביהן. את ההצעה הזאת אני חייב לציין שהוועדה אישרה פה-אחד, ללא שום הסתייגות, ואני רוצה להודות בהזדמנות זאת לצוות הוועדה, לייעוץ המשפטי ולצוות של המשרד שלך, הגברת השרה גילה גמליאל. תודה. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אם כן, לא הוגשו בקשות לרשות דיבור. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה. בבקשה. אנחנו מצביעים בקריאה שנייה. הצבעה מס' 2 בעד סעיפים 1–3 – 28 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר מאיר כהן:> הצעת חוק האזרחים הוותיקים עברה בקריאה שנייה. <רועי פולקמן (כולנו):> אדוני היושב-ראש, אתה יכול להוסיף אותי? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> גם אותי. <היו"ר מאיר כהן:> שנייה, שנייה. אנחנו בקריאה שנייה. אתם יכולים להצביע בקריאה שלישית, בסדר? אנחנו עוברים לקריאה שלישית. בבקשה, קריאה שלישית. הצבעה מס' 3 בעד החוק – 38 נגד – אין נמנעים – אין חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 13), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 38 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן – שנייה, שנייה – אם כן, הצעת חוק האזרחים הוותיקים, התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אנחנו מוסיפים לפרוטוקול את חברת הכנסת רויטל סויד, חבר הכנסת חיליק בר – מי עוד? חבר הכנסת אכרם חסון, חבר הכנסת אחמד טיבי. תודה רבה. גברתי השרה, את מבקשת לברך, בבקשה. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, ראשית, תודה ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה אלי אלאלוף שקידם את הצעת החוק. אני חושבת שמדובר בחוק מאוד מאוד חשוב, מפאת העובדה שאנחנו כרגע דואגים להרבה פרויקטים של שילוב בין-דורי, בין האזרחים והאזרחיות הוותיקים והוותיקות לצעירים ולצעירות, אז החוק הזה הוא מאוד משמעותי וחשוב, כדי שכל המיזמים המאוד-יפים, בסופו של דבר גם הכול יהיה רק לטובה ולבשורות טובות והצלחות. אז אני רוצה להודות לכל הנוגעים והנוגעות בדבר, ליועצים המשפטיים במשרדי, למנכ"ל המשרד ולכל מי שלקח חלק, וכמובן – לכנסת. בשעה טובה, נתקדם עוד שלב לרווחת האזרחים והאזרחיות הוותיקים והוותיקות. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי השרה. <הצעת חוק הסדרת העיסוק בייצוג על-ידי יועצי מס (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016> [מס' מ/1010; "דברי הכנסת", חוב' י"ט, עמ' ; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת חוק הסדרת העיסוק בייצוג על-ידי יועצי מס (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016. גם הצעה זו – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת גפני. בבקשה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, רבותי השרים, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק הסדרת העיסוק בייצוג על-ידי יועצי מס (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016. הצעת חוק זו היא הצעה ממשלתית שמוזגה עם הצעת חוק פרטית שיזמנו חבר הכנסת אורי מקלב ואנוכי. אני מבקש כאן לשבח את שר הרווחה חבר הכנסת חיים כץ – אני תכף אפרט בקצרה את המיזוג – הוא יזם הצעת חוק ממשלתית, דומה למה שחבר הכנסת מקלב ואני יזמנו, וזה כבר היה בעצם בתזכיר חוק ממשלתי, ואני ביקשתי ממנו, כדי לקצר את המועדים, היות שהממשלה הביאה הצעת חוק של הסדרת העיסוק בייצוג של יועצי המס, שאנחנו נמזג את הצעת החוק הפרטית שלנו, נחסוך את הזמן, והמיזוג של החוק הפרטי שלנו עם החוק הממשלתי נזקף גם לזכותו של חבר הכנסת חיים כץ, שר הרווחה. בהצעת חוק זו מוצע לתקן את חוק הסדרת העיסוק בייצוג על-ידי יועצי מס, התשס"ה–2005, להלן: חוק הסדרת העיסוק, ולהבהיר בו כי יועץ מס מייצג רשאי לתת אישור בדבר נתונים שעליהם התבסס בדיווח שהגיש או שבכוונתו להגיש לרשויות המס במסגרת פעולת הייצוג שלו. ההבהרה האמורה נדרשת כיוון שכיום מוסדות הממשלה וגופים שונים דורשים שאישורים שונים, המתבססים על דיווחים המוגשים לרשות המסים ולמוסד לביטוח לאומי, יינתנו על-ידי רואה-חשבון בלבד, גם כאשר יועץ המס המייצג הוא הגורם שמגיש את הדיווח לרשות המסים או למוסד לביטוח לאומי. כך, למשל, בעניין אישור על נתוני ההכנסה. זה היה אבסורד, זה גם הרבה את ההוצאות של מי שהיה צריך להגיש את הדיווח לאישור. היית לוקח רואה-חשבון – יועץ המס היה מכין את הכול אבל היית צריך לקחת רואה-חשבון שיחתום על זה. הצעת החוק הזאת מאפשרת ליועץ המס לחתום גם. התיקון המוצע יקל על נישומים ויאפשר להם להסתייע ביועצי המס לכל אורכו של תהליך הטיפול בנישום מול רשות המסים והמוסד לביטוח לאומי. כמו כן, מוצע בהצעת החוק לתקן את חוק הסדרת העיסוק באופן שיאפשר את ההפרדה בין הליכי החקירה לבין התביעה בהליכי המשמעת של יועצי המס המייצגים, כנהוג בהליכים משמעתיים ופליליים אחרים, כמו אצל רואי-החשבון, כמו אצל עורכי-הדין. בדיון בוועדת הכספים הוחלט לשלב בנוסח גם תיקון מבהיר לעניין תשלום האגרות, כך שתבוטל אגרת הרישיון החד-פעמית, אשר ממילא לא נגבתה לאורך השנים, ואגרת הרישום בפנקס תהיה שנתית, במקום דו-שנתית כפי שנהוג בפועל. נוסף על כך, בדיון בוועדת הכספים, ובשיתוף – ובהסכמתו, כפי שאמרתי, של שר הרווחה, תיקנו כך שיועץ מס מייצג יוכל לייצג בפני המוסד לביטוח לאומי בדומה לעורכי-דין ורואי-חשבון, בלי לעמוד בתנאים נוספים ובמבחנים נוספים. דבר זה יקל על יועצי המס, אשר ממילא נבחנים על נושא הייצוג בפני המוסד לביטוח לאומי במבחני ההסמכה שלהם. הדבר יסייע גם לציבור הנישומים, אשר יוכלו להסתייע ביועצי המס גם לעניין הייצוג בפני המוסד לביטוח לאומי, ולא יידרשו לפנות לבעל מקצוע נוסף מקום שיועץ מס טיפל בתיק. אני מבקש רק משפט אחד להוסיף: הצעת החוק המקורית של יועצי המס היא הצעת חוק פרטית שלי, שהגשתי לפני כמה שנים, ואפשרתי בהצעת החוק – זה הוצבע כאן פה-אחד. אני זוכר את חבר הכנסת פורז, שאז היה שר הפנים מטעם שינוי, שעלה כאן לדוכן והוא הסביר למה יש חשיבות – אני זוכר לו את זה עד היום – למה יש חשיבות בהצעת החוק הזאת. זה מאפשר גם לבנות חרדיות שלומדות ייעוץ מס ויכולות להשתמש במקצוע, ויועצי המס מהמגזר החרדי הם רבים – ואני גאה בהצעת החוק. ההצעה הממשלתית הזאת, וגם התיקון הפרטי שלנו, באים לאפשר לנישומים, כפי שאמרתי – להקל עליהם בהגשת הדוחות, גם לביטוח הלאומי וגם לגבי שכר ודברים מהסוג הזה. להצעת החוק הזאת לא צורפו הסתייגויות או בקשות רשות דיבור. אני מבקש ממליאת הכנסת, אדוני היושב-ראש, לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אם כן, אין הסתייגויות, אין בקשות לרשות דיבור. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. בבקשה. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–6 – 30 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–6 נתקבלו. <היו"ר מאיר כהן:> 30 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים בקריאה שנייה. ואנחנו מייד עוברים לקריאה שלישית. בבקשה. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 26 נגד – אין נמנעים – אין חוק הסדרת העיסוק בייצוג על-ידי יועצי מס (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 26 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הסדרת העיסוק בייצוג על-ידי יועצי מס (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. ואנחנו עוברים – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> רגע, רגע, רגע. אדוני היושב-ראש, תוסיף אותי בבקשה. <היו"ר מאיר כהן:> מבקשים להוסיף את חברת הכנסת רויטל סויד לפרוטוקול. בבקשה. היא הצביעה בעד. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> גם אני. <היו"ר מאיר כהן:> גם חבר הכנסת חיליק בר, חבר הכנסת חיים ילין, חבר הכנסת יואל רזבוזוב, וזהו. אם יש איזו בעיה במסכים שלכם, אז אנא. <חיים ילין (יש עתיד):> לא. זה טס. <הצעת חוק החברות (תיקון מס' 28), התשע"ו–2016> [מס' מ/987; "דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' ; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת חוק החברות (תיקון מס' 28), התשע"ו–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להביא בפניכם את הצעת חוק החברות (תיקון מס' 28), התשע"ו–2016. מניה למוכ"ז – הכוונה למוסר כתב זה – היא שונה. בדרך כלל כל המניות כולן הן מניות על שם, שאתה יודע עליהן, אתה יכול לעקוב אחריהן. זה סחיר. לעומת זאת, המניה הזאת, של המוכ"ז, אין לה שם, אתה לא יכול לעקוב אחריה, אתה לא יכול לדעת איפה היא נמצאת וכו'. נדמיין לעצמנו שזה כמו כסף מזומן. ובאופן טבעי, החשש הוא שהמניות האלה, שאפשר להעביר אותן מאדם לאדם ללא צורך לזהות מי בעל המניה ואיפה זה רשום – זה פתח גדול להלבנת הון, להון שחור וכל שאר מרעין בישין. ולכן בהצעה הזאת – א. ההצעה היא שיותר לא מנפיקים מניות כאלה – למוכ"ז; ב. כל מי שיש לו מניה כזאת צריך ללכת לחברה, ויקבל תמורת זה אותו שווי של נייר בעל שם – שיש עליו שם, לא נייר ללא שם. בבדיקות הבין-לאומיות ננזפה ישראל על זה שהמוסד הזה עדיין קיים אצלנו. הוא מוסד צר מאוד, קטן מאוד, אין הרבה כאלה, אבל זה לא טוב שזה יהיה, ולכן הצעת החוק הזאת באה – כדי שלא לאפשר להנפיק מניות כאלה, וכל המניות שיהיו, בשלב מסוים הן יאבדו את תוקפן, ובינתיים, בהוראות המעבר, יצטרכו ללכת לבעלי החברה ולקבל תמורתן מניה בעלת אותו ערך. להצעת החוק הזאת אין הסתייגויות, ואני מבקש מחברי להצביע עליה בקריאה שנייה ושלישית. זה טוב. זה מאבק בהון השחור. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. כאמור, אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור. ואנחנו עוברים – אדוני יגיע למקומו, אנחנו רוצים להצביע. אנחנו מצביעים על הצעת החוק בקריאה שנייה. בבקשה. הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–13 – 33 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–13 נתקבלו. <היו"ר מאיר כהן:> 33 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. ואנחנו עוברים לקריאה שלישית. בבקשה. הצבעה מס' 7 בעד החוק – 26 נגד – אין נמנעים – אין חוק החברות (תיקון מס' 28), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 26 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, הצעת חוק החברות (תיקון מס' 28), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להודעת סגן מזכירת הכנסת. בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות הוועדה המיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת יוסף ג'בארין בנושא: פערים בשירותי הבנקאות והמשכנתאות בין ערבים ליהודים. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון מס' 6), התשע"ו–2016> [מס' כ/605; "דברי הכנסת", חוב' ט"ז, עמ' ; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון מס' 6), התשע"ו–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, מאחר שזה חוק אחר חוק, קודם כול אני רוצה לברך את חברי חבר הכנסת אלעזר שטרן, שהוא בעל החוק הקודם. הוא לא נמצא פה, ואני מברך אותו, וכן את מנהל הוועדה, את אסף, ואת היועץ המשפטי, את אלעזר שלנו, ואת כל אלה שעזרו לנו. עכשיו אני עובר לחוק הזה, חוק הדגל. אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון מס׳ 6), התשע"ו–2016. חוק הסמל, הדגל והמנון המדינה, התש"ט–1949, מסדיר את אופן השימוש בסמל המדינה ודגלה, אולם החוק אינו מתייחס במפורש לשם המדינה. מדברים על המדינה. הצעת החוק נועדה להגדיר בחוק את שמה של המדינה – ישראל. אנחנו מדברים על מדינת ישראל. הוא השם שמועצת העם הכריזה עליו ביום ה' באייר התש"ח, 14 במאי 1948, בעת ההכרזה על מדינת ישראל. סעיף 6(4) לחוק מסמיך את שר הפנים לקבוע בתקנות את דרכי השימוש בסמל המדינה ובדגלה על-ידי מוסדות המדינה ובני-אדם בשירות המדינה. מוצע להוסיף לסמכות זו גם את הסמכות לקבוע את דרכי השימוש בשם המדינה על-ידי מוסדות ובני-אדם בשירות המדינה. להצעה הזאת לא הוגשו הסתייגויות, ואני פונה שוב לחברי לאשר אותה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אני רק רוצה לברך את חברי חבר הכנסת אורן חזן, שהוא בעל ההצעה הזאת. אנחנו מגיעים עכשיו לקריאה שנייה ושלישית. תודה לך. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אם כן, אנחנו עוברים להצביע בקריאה שנייה ושלישית על הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון מס' 6), התשע"ו–2016. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. בבקשה. הצבעה מס' 8 בעד סעיפים 1–2 – 26 נגד – 8 נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר מאיר כהן:> 26 בעד, שמונה מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית, ברשותכם. בבקשה. הצבעה מס' 9 בעד החוק – 30 נגד – 9 נמנעים – אין חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון מס' 6), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 30 בעד, תשעה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון מס' 6), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אני מאפשר לחבר הכנסת חזן – הוא ביקש לברך. חבר הכנסת אורן אסף חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כן, כן. אני בא. אני בא. <היו"ר מאיר כהן:> אני מאפשר לך שתי דקות לברך. <איתן כבל (המחנה הציוני):> נעשתה היסטוריה בבית. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ובכלל. נראה לי שלא קראת אפילו על מה הצבעת. <איתן כבל (המחנה הציוני):> נעשתה היסטוריה בבית. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תן לי רק דקה לסדר פה את הסטנד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני עד עכשיו לא מצליח להבין את החוק. אחרי 68 שנים מה גילית. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אז הנה, בוא אני אסביר לעיסאווי. <היו"ר מאיר כהן:> חברי עיסאווי פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> עיסאווי. שתי דקות לברך, בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רוצה לפתוח בתודות ענקיות קודם כול לבן-גוריון ולכל החותמים על הכרזת העצמאות. אני רוצה להגיד תודה ענקית לחברי יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט ניסן סלומינסקי. השר בנט מכבד אותנו כאן, ואני גאה ואני רוצה להסביר במהלך התודות למי שפספס. פעם ראשונה לאחר 67 שנים שבה בכנסת ישראל, בחקיקה, קובעים בצורה חדה וברורה וחד-משמעית מהי מדינת ישראל ולמה היא מדינת ישראל. הסעיף של החוק אומר: שם המדינה, השם ישראל, פירושו – השם ישראל, כפי שמועצת העם הכריזה עליו, ואני רוצה להזכיר למי ששכח, שמועצת העם הכריזה על השם ישראל, וככה נפתחה הכרזת העצמאות, במילים: "בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, היהודית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים, והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי". ממשיכה הכרזת העצמאות ומגיעה לעיקר, שגם הוא עיקרו של החוק הזה, ואומרת: "לפיכך נתכנסנו אנו, חברי מועצת העם, נציגי היישוב העברי והתנועות הציוניות, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית" – זכותנו הטבעית – "וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות, אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל, היא מדינת ישראל", וזו מהות החוק הזה. פעם ראשונה בחקיקה שאנחנו לא מתביישים לומר שארץ-ישראל היא לעם ישראל, היא מדינה יהודית, זה הפירוש – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> תורת ישראל. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תורת ישראל מלווה את כולנו מאז, ותמשיך ללוות אותנו. אנחנו נמשיך לחייך. אני רוצה לסיים ולהגיד תודה רבה גם לך, היושב-ראש, גם לכם, כל החברים שהצביעו, ובשעה טובה העברנו – אולי בקטנה – סוג של חוק לאום, ואנחנו בדרך לחוק נרחב יותר. אני מסכם ואומר: כאן, בארץ-ישראל – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – מדינה יהודית לעם ישראל ולא לישמעאל. תודה רבה לכולם. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים להצעת חוק – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> נגמר. נגמר, זהו, שלנו. <היו"ר מאיר כהן:> אדוני, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אל תשכח – – – בני-דודים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> שלנו. <קריאות:> – – – <הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 40), התשע"ו–2016> [מס' כ/610; "דברי הכנסת", חוב' י"ג, עמ' ; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 40), התשע"ו–2016, גם לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. אדוני. <קריאות:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רשמת פרלמנטרית, חברותי וחברי חברי הכנסת – חזן, אנחנו עדיין בהתרגשות מהחוק שהעברת, אז – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מודה לבורא עולם. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> זו התרגשות מידבקת. אוקיי. ברשותכם, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 40), התשע"ו–2016. זוהי הצעת חוק פרטית של חברי הכנסת נאוה בוקר, יחיאל חיליק בר, דוד ביטן, רועי פולקמן, יעקב פרי, רוברט אילטוב, יעקב מרגי, עבד אל חכים חאג' יחיא, טלי פלוסקוב, יצחק וקנין ויוסי יונה. הצעת החוק עוסקת בזיכיונות לשידורי רדיו אזוריים. זיכיונות אלה ניתנו לאחר הליך מכרזי שקיימה הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, כאשר את תדרי הרדיו מקצה שר התקשורת, לפי פקודת הטלגרף האלחוטי, התשל"ב–1972, לבעלי הזיכיונות האמורים. בשנים האחרונות הוקצו לחלק מבעלי הזיכיונות כמה תדרים לאזור זיכיון אחד. הקצאת התדרים הנוספת נעשתה בשל הפרעות בקליטת השידורים, למשל במקרה של מיקום תחנת רדיו פיראטית סמוכה, או בשל הקושי של בעל הזיכיון לכסות את כל אזור הזיכיון בתדר אחד, למשל בגלל טופוגרפיה הררית. חבר הכנסת גפני, לדבר בסדר, אבל גם, איך אומרים, פירוטכניקה לעשות? אתה מפריע לי מכאן. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, האמת היא – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברים – חברי הכנסת יוגב, גפני, חזן, סלומינסקי, בבקשה. דברו בצד או שבו במקומותיכם. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> בסוברה כי בסמכותה לעשות כן, אישרה מועצת הרשות השנייה במהלך השנים לחלק מבעלי הזיכיונות שהוקצו להם תדרים נוספים לפצל את שידוריהם ולשדר באחד או יותר מהתדרים תוכן שידורים נוסף על השידורים העיקריים של התחנה. ואולם, ביום 19 בינואר 2015 החליטה מועצת הרשות השנייה כי אין לה ולא הייתה לה סמכות מפורשת בחוק להתיר פיצול שידורים, ועל כן היא לא תתיר עוד תוכן שידורים נוסף. לגבי האישורים שניתנו על-ידה בעבר, קבעה המועצה, כהוראת מעבר, שבעלי זיכיונות אלה יהיו רשאים להמשיך ולשדר תוכן נוסף למשך שנתיים נוספות. עתירה לבג"ץ נגד החלטת מועצת הרשות השנייה נדחתה. בית-המשפט העליון ציין בהחלטתו את עמדת מועצת הרשות השנייה, שלפיה תיבחן, בין היתר, פנייה למחוקק כדי שישקול שינוי חקיקה שיאפשר את פיצול השידורים בדרך הוגנת ושוויונית. הצעת החוק שבפניכם קובעת במפורש את סמכות מועצת הרשות השנייה לאפשר לבעל זיכיון לשידורי רדיו אזורי לשדר תוכן שידורים נוסף ושונה מהשידורים העיקריים על התדר הנוסף שהוקצה לו. פיצול השידורים יכול להיעשות רק בחלק משעות היממה, והכול בכפוף לכללים שהמועצה תקבע לעניין זה. אבהיר כי האישור לפיצול השידורים אינו אישור אוטומטי לכל מי שמשרד התקשורת הקצה לו תדר נוסף. ראשית, על המועצה לערוך מיפוי של הצרכים המיוחדים של מגוון האוכלוסיות ברחבי הארץ, וזאת כמובן מבלי לגרוע מהסמכות של המועצה לקבוע כי יש הצדקה לקבוע אזור זיכיון נוסף ולתת אותו לבעל זיכיון חדש בהליך מכרזי. רק לאחר שהמועצה השתכנעה שיש הצדקה לפיצול השידורים באזור זיכיון, היא רשאית לאשר לבעל הזיכיון פיצול שידורים בהתאם לכללים שתקבע. מוצע להגביל את בעל הזיכיון כך שיוכל לשדר תוכן נוסף אחד בלבד, וזאת אף אם מסיבה כלשהי הוקצו לו יותר משני תדרים באזור הזיכיון. כמו כן, מוצע כי מי שהוקצו לו תדרים והוא עושה בהם שימוש לשידור תוכן נוסף, לא יוכל לקבל בהמשך תדר נוסף בשל גילוי הפרעות בקליטת שידוריו. בדומה להחלטת מועצת הרשות השנייה האמורה, ומאחר שבעלי הזיכיונות שידרו תוכן נוסף באישור המועצה, ראינו אף אנו הצדקה לקבוע הוראת מעבר. הוראת המעבר מאפשרת לבעל זיכיון שהמועצה אישרה לו לשדר תוכן נוסף ערב החוק להמשיך ולשדר עד למועד החלטת המועצה בעניינו, לפי הצעת החוק. הטלנו על מועצת הרשות השנייה לקבוע את הכללים לעניין תוכן שידורים נוסף ולקבל החלטות בעניין בעלי הזיכיונות האמורים בתוך שנה ממועד פרסום החוק. חברות וחברי הכנסת, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מכם לקבל אותה בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה לכם. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אם כן, כשאדוני יגיע למקומו אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 40), התשע"ו–2016. אנחנו נצביע בקריאה שנייה. בבקשה. הצבעה מס' 10 בעד סעיפים 1–2 – 26 נגד – 1 נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר מאיר כהן:> 26 בעד, מתנגד אחד, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. ואנחנו עוברים לקריאה שלישית. בבקשה, אנחנו מצביעים בקריאה שלישית. הצבעה מס' 11 בעד החוק – 26 נגד – 1 נמנעים – אין חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 40), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 26 בעד, מתנגד אחד, אין נמנעים. אם כך, חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 40), התשע"ו–2016, עבר בקריאה שלישית. <הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 21), התשע"ו–2016> [מס' כ/620; "דברי הכנסת", חוב' י"ח, עמ' ; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מאיר כהן:> ואנחנו עוברים להצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אם אפשר להוסיף אותי, היושב-ראש, לפרוטוקול. <היו"ר מאיר כהן:> כן. אני מבקש לצרף את חברת הכנסת נחמיאס ורבין לפרוטוקול, הצביעה בעד. ואנחנו עוברים להצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 21) התשע"ו–2016, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני בשמחה רבה רוצה להביא לקריאה שנייה ושלישית הצעת חוק של חברתי חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, הצעת חוק שאני חושב שכולנו מחויבים – זה דבר כל כך פשוט, כל כך ברור, ואני שמח שהגענו לקריאה שנייה ושלישית. הצעת החוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 21), התשע"ו–2016 ­­­– הפעם כן אקרא מהכתוב, כי אני חושב שמגיע וצריכים לתת הערכה. תיקון מס' 20 לחוק, שנחקק בשלהי הכנסת הקודמת, הסדיר את שכר הטרחה המרבי שעורכי-דין ומטפלים בתביעה רשאים לגבות מניצולי השואה בעד טיפול בתביעות שמוגשות על-ידיהם, ויצר מנגנון השבה של עודף שכר הטרחה לפרק זמן מוגבל של שנה. כדי לאפשר לניצולי שואה נוספים למצות את זכויותיהם להחזרת עודף שכר הטרחה, ומכיוון שאנחנו רוצים, מוצע להאריך בשנה נוספת את מנגנון ההשבה, כך שניצולי השואה יוכלו לפנות לעורכי-הדין ולמטפלים בתביעה בבקשה להשבת עודף שכר הטרחה שנגבה על-ידיהם עד סוף 2016. נוסף על כך, הצעת החוק מבהירה כי על הסכומים שעל-פיהם יחושב עודף שכר הטרחה שיש להשיב יש להוסיף מס ערך מוסף. לאור הניסיון שהצטבר, כשפנו והיו ויכוחים אתם אם הם צריכים להחזיר מס הכנסה או לא, אנחנו קובעים שיש להוסיף מס ערך מוסף, וכי עורך-דין או מטפל בתביעה לא יהא רשאי לגבות מניצול השואה המבקש את החזרת עודף שכר הטרחה כל סוג של עמלה, הוצאה או החזר בעד הטיפול בבקשה. כמו כן, מוצע להבהיר כי במקרים שבהם לאחר ההחלטה המינהלתית – ואז אין כבר מה לעשות, הרי כבר יש החלטה מינהלתית ולא צריכים מישהו, זה טופס פשוט – אם הוגש ערר לוועדת עררים או ערעור לבית-המשפט, והערר או הערעור נמחק, נדחה או שהטיפול בו הופסק, לא יהיה אפשר לגבות שכר טרחה בגין הגשת הערר או הערעור, מתוך ההבנה שתיקון מס' 20 נועד להגביל את שכר הטרחה של עורך-הדין המייצג, שעה שמגיע לו שכר טרחה, ולא לקבוע לו שכר טרחה בגין הגשת הערר או הערעור במקום שאין לו זכאות לשכר טרחה. עם זאת, כדי למנוע פגיעה בעורכי-דין שהסכמי שכר הטרחה שלהם אינם מותנים בתוצאות, מוצע לקבוע במסגרת הוראות התחולה, כי במקרה שהסכם שכר הטרחה הכיל רכיב של תשלום בגין עבודה שאינו מותנה בתוצאות, עורך-הדין יהיה זכאי לשכר הטרחה בגין עבודה ששולם בפועל, בהתאם להסכמה או הסכום שנקבע בתיקון מס' 20, הגבוה בהם. נוסף על כך, מוצע לתקן את חוק התביעות של קורבנות השואה (הסדר הטיפול), התשי"ז–1957, ולקבוע כי שכר הטרחה המרבי שיהיה אפשר לגבות בעד טיפול בתביעה לפי החוק הגרמני לתשלום קצבאות לעובדי גטאות יהיה 7.5% מהתשלום החד-פעמי שמשולם למפרע בגין התביעה. הסדר חדש זה יחול רק על הסכמי שכר טרחה חדשים שייכרתו לאחר כניסתו של התיקון המוצע לתוקף. במקביל, מוצע לתקן את חוק הסיוע המשפטי, התשל"ב–1972, ולהסמיך את אגף הסיוע המשפטי לתת סיוע משפטי חינם לניצולי שואה במקרה שעורך-הדין גבה מהם שכר טרחה גבוה מזה האמור. אני חושב שכל התקנות האלה יאפשרו לנו לשמור שעורכי-דין – אם יש כאלה – לא ינצלו את נכי רדיפות הנאצים כדי לגבות מהם שכר טרחה מופרז או מיותר או שאין בו צורך. להצעה הזאת – אני לא יודע אם יש הסתייגויות או לא. הייתה הסתייגות של – – – <היו"ר מאיר כהן:> היא הוסרה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> היא הוסרה, נכון? היא הוסרה. אני מבקש, אם כך, מחברי, לאשר את הצעת החוק הראויה הזאת בקריאה שנייה ושלישית, ושוב להודות לחברתי חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי ולכל האחרים שתמכו. תודה רבה על מה שעשית. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה לאדוני. אם כן, ההסתייגות הוסרה. עם זאת, יש בקשות רשות דיבור. חברת הכנסת זהבה גלאון – לא נמצאת; חבר הכנסת אילן גילאון – לא נמצא; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – מוותר; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת. אם כן, אנחנו ניגשים להצבעה. אנחנו מצביעים בקריאה שנייה. הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים – קריאה שנייה, בבקשה. הצבעה מס' 12 בעד סעיפים 1–5 – 36 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו. <היו"ר מאיר כהן:> 36 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית, ברשותכם. בבקשה, אנחנו מצביעים בקריאה שלישית. <איתן כבל (המחנה הציוני):> תוסיף את חבר הכנסת שמולי. <היו"ר מאיר כהן:> תכף. הצבעה מס' 13 בעד החוק – 32 נגד – אין נמנעים – אין חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 21), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 32 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 21), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אני מבקש לקריאה השלישית להוסיף את חבר הכנסת אראל מרגלית וחבר הכנסת אלאלוף – בעד. גם אראל בעד. אני מבקש משולי מועלם – בבקשה, גברתי, תעלי לברך. שתי דקות לרשותך. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> תודה, אדוני היושב-ראש, חברי השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, גם החוק הזה מחזיר אותנו – שוב ושוב – למחויבות המלאה של הבית הזה, ואני בתוכו, לזכויותיהם, לחייהם – למיצוי הזכויות של ניצולי השואה. דווקא במקום הזה אני מבקשת להודות לעורכי-הדין שהביאו להתקדמות רבה במיצוי הזכויות של ניצולי השואה בארץ ובחו"ל – בגרמניה ובמדינות נוספות. אני מבקשת מאוד להודות על שיתוף הפעולה עם משרד האוצר ומשרד הרווחה, עם הרשות לזכויות ניצולי השואה. אני מודה מאוד מאוד לעוזרים שלי – אורי שגיא, ענהאל וולינר-שהם ועזרא גבאי, ליועץ החקיקה של הבית היהודי יוחאי רביבו, ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חברי ניסן סלומינסקי, ולצוות הוועדה, ובראשם ליועץ המשפטי של הוועדה אלעזר שטרן. אני מבקשת להגיד פה שוב: אין לנו שום עניין להתעמת – לפגוע בפרנסתם של עורכי-הדין. עורכי-הדין הביאו להתקדמות גדולה, כמו שאמרתי, במיצוי הזכויות של ניצולי השואה. אנחנו רוצים להגיד שוב ושוב ולדבר שוב ושוב על המחויבות הטוטלית לחיים תקינים, טובים, משמעותיים, לניצולי השואה שחיים במדינת ישראל. אני שמחה, שוב, להיות חלק ממי שמביאים להכרה בזכויותיהם של ניצולי השואה מכל המדינות שבהן הם עברו את החיים הקשים בשנים הקשות ההן. תודה רבה, אדוני. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מאיר כהן:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת – בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 172), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1027); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר מאיר כהן:> הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו–2016, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר בנט, שר החינוך. בבקשה, אדוני. אנחנו מדברים על הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. <שר החינוך נפתלי בנט:> לא חדלות פירעון, חולי נפש. <היו"ר מאיר כהן:> לא לא, חדלות פירעון. <שר החינוך נפתלי בנט:> רגע, מה כתוב שם? רק תגיד לי איזו הצעה. <היו"ר מאיר כהן:> חדלות פירעון, אדוני. יתקנו את זה. <שר החינוך נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להגיש לפניכם היום, בשם שרת המשפטים, את אחת היוזמות המרכזיות שלה בקדנציה, את הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו–2016. מדובר באמת במהלך גדול ומשמעותי. הצעת החוק נועדה לבצע רפורמה מקיפה בדיני חדלות הפירעון. דיני חדלות הפירעון כיום מבוססים על פקודות מנדטוריות ישנות – פקודת פשיטת הרגל – – <היו"ר מאיר כהן:> חברים בצד שמאל. סליחה, אדוני השר. חברים, חברת הכנסת שולי מועלם, שומעים אתכם עד כאן. בבקשה. <שר החינוך נפתלי בנט:> – – ופקודת החברות. הפקודות האלה נכתבו לפני עשרות שנים, והן פשוט לא מתאימות עוד לחיי הכלכלה המודרניים. הצעת החוק מבקשת לקבוע במקומן חוק ישראלי חדש ומודרני שיסדיר את כל דיני חדלות הפירעון בחוק אחד. הצעת החוק עוסקת בנושאים רבים: הליכי חדלות פירעון של תאגידים, הליכי חדלות פירעון של יחידים, הליכי חדלות פירעון בין-לאומיים, הסדרי חוב, חובות נושאי משרה בתאגיד הנמצא בחדלות פירעון ועוד. בהצעת החוק מוצע גם שינוי מבני ברשויות שבפניהן יתנהלו הליכי חדלות הפירעון. מוצע בה להעביר את ניהול הליכי חדלות הפירעון של יחידים מבית-המשפט המחוזי לכונס הרשמי ולבית-משפט שלום. בהליכים של חייבים בעלי חובות בהיקף נמוך יתנהלו ההליכים בפני רשמי ההוצאה לפועל. אבקש לעמוד בקצרה על המטרות הכלליות שעליהן מיוסד החוק כולו. העיקרון הראשון הוא להביא לשיקומו הכלכלי של החייב – חברים, זה ערך חברתי עליון. לשיקום הכלכלי של החייב יתרונות כלכליים רבים, ולצדם הגשמת עקרונות חברתיים של מתן הזדמנות נוספת. שיקום כלכלי זוקף את גבו של החייב ותורם במגוון מעגלים – לחייב, לקרובים לו, לסביבתו האישית והכלכלית ולחברה כולה. הצעת החוק מבקשת להציב את שיקומו הכלכלי של היחיד כערך מרכזי של הליכי חדלות הפירעון של יחידים. היא גם מציידת אותו, אם יש צורך בכך, בכלים שימנעו ממנו להיקלע למצב של חדלות פירעון פעם נוספת, באמצעות הכשרה כלכלית. דבר נפלא. העיקרון השני הוא להגדיל את פירעון החוב לנושים, ולחלק את קופת הנשייה באופן שוויוני יותר בין הנושים החזקים לנושים החלשים. הצמצום המוצע בדיני הקדימה מכוון ברובו הגדול אל דין הקדימה של המדינה. הוא נועד להגדיל את השוויון ואת חלקם של הנושים הכלליים בקופת הנשייה, שהם במקרים רבים הנושים החלשים שאינם מוגנים; הם בדרך כלל בסוף התור, ולא רואים אותם. והנה, אנחנו מקדמים דווקא את הנושים היותר-חלשים, ואלה שלא מוגנים. העיקרון השלישי הוא הגברת הוודאות והיציבות של הדין, קיצור הליכים והפחתת הנטל הביורוקרטי. הצעת החוק קובעת בצורה ברורה את הדין החל בהליכי חדלות פירעון ומגדילה את הוודאות והיציבות של הדין לכל השחקנים המשתתפים בהליכים – הנושים והחייב. הצעת החוק גם יוצרת נקודה ברורה לכניסה להליכים, שמטרתה לקדם את הוודאות, להוזיל הליכים ולצמצם את המחלוקת המשפטית. יש חשיבות רבה להצעת חוק זו, ולכן בכוונת השרה להשלים במהירות את חקיקתה למרות מורכבותה. פניה של ההצעה לחלשים בחברה מחד גיסא ויש בה תרומה משמעותית פוטנציאלית לכלכלה הישראלית מאידך גיסא. לאור האמור לעיל, אבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה. אני רוצה גם לציין, באמת התברכנו בשרת משפטים מצוינת, שמביאה חקיקה חברתית וכלכלית ממדרגה ראשונה. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. היות שזאת הצעת חוק לקריאה ראשונה, יש לנו רשימת דוברים. אני מבקש מחבר הכנסת עיסאווי פריג' – בבקשה. וכך מתנהל לו חבר הכנסת באטיות לעבר הדוכן. בבקשה, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> היום לא דיברו, אז אני מעורר לך את המליאה. <היו"ר מאיר כהן:> שלוש דקות לרשותך. בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, החוק הוא חוק טוב, אני לא חולק עליכם, אבל רציתי להתייחס לסוגיה אחרת. אדוני היושב-ראש, אתה כחבר בנשיאות הבית הזה, תראה, מחר אנחנו אמורים לציין את יום האישה הבין-לאומי. היום נשיאות הכנסת – הגשתי בקשה לדיון מהיר בסוגיית כדורסל הנשים, שקורס במדינת ישראל. הליגה עומדת לקרוס, הכדורסל הנשי עומד לקרוס. הגשנו בקשה לדיון מהיר, לרגל יום האישה הבין-לאומי. ביקשנו דיון דחוף ומהיר בוועדת החינוך בסוגיית כדורסל הנשים במדינה, לרגל יום האישה. מערכת קורסת. הנשיאות ראתה לנכון – שלא צריך לאשר את הדיון המהיר הזה. בזמן – בזמן – שאנחנו מציינים את יום האישה הבין-לאומי, ליגת הנשים בכדורסל קורסת, וכולה ביקשנו דיון למה שרת הספורט ומשרד הספורט מעכבים – – <היו"ר מאיר כהן:> חברים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – תקציבים לליגת הכדורסל. זה מראה – אדוני, צר לי מאוד להגיד לך, זה מראה על האטימות שאתם מגלים לגבי סוגיה אקוטית, חשובה, בעולם הכדורסל במדינה. כולו ביקשנו דיון בנושא מהותי בקריסת ענף שלם, ואתם ראיתם לנכון לדחות את זה. נכון לעכשיו, אני לא מצליח למצוא את התשובה שתרגיע אותי ותשכנע אותי – למה הנשיאות דחתה דיון כזה? ואתה, אדוני, חלק מהצוות. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני רק רוצה להגיד שלא דחינו את ההצעה, אלא העדפנו הצעות אחרות. אבל זה נעשה במציאות בצורה מאוד דמוקרטית, ולעתים זה מגיע כדי הצבעות. אז תנוח דעתך, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הכול חייב להיות דמוקרטי. <היו"ר מאיר כהן:> אין לי שום ספק שזה נושא חשוב, תעלה אותו עוד פעם. תודה רבה. אני מבקש מחברת הכנסת מירב בן ארי. <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, כנסת נכבדה, הצעת החוק הזאת, אני חושבת שהיא הצעת חוק משמעותית, חשובה, שגם תעשה רפורמה מרחיקת לכת בנושא של חדלות פירעון. אני יודעת, כי עסקתי בזה גם בתקופה האחרונה. אבל אני רוצה להתייחס למה שהיה אתמול, ועל התגובה של חברי כנסת. אתמול היה אירוע מביש ומקומם בכנס "הארץ" לתרבות, שבו עלה אדם מפוקפק – אני בכלל לא אקרא לו אמן, כי זה מעליב את השם אמן – ועשה מה שעשה עם דגל ישראל. ואני חושבת שכל חבר כנסת שנמצא בבית הזה, לפחות חברי כנסת שבאמת פעילים והנושא של הסמלים הלאומיים חשוב להם, אני באמת חושבת שכל אחד כאן צריך או להגיש תלונה או לפנות ליועץ המשפטי – אני כבר עשיתי את זה היום – בנושא המביש הזה, של הדגל. עכשיו, אני באמת לא מצליחה להבין איך זה עובר בסדר-היום, ולמה זה לא גורם לאנשים לפנות או ליועץ המשפטי או להגיש תלונה במשטרה על האמן הזה. איך זה יכול להיות? הרי אם זה היה קורה בארצות-הברית, מצב כזה, שאדם עושה – לא נעים לי אפילו לומר את זה כאן, את מה שהוא עושה – עם דגל ארצות-הברית, לא נראה לי שסנטורים או חברי קונגרס היו עוברים לסדר-היום. לכן אני פניתי ליועץ המשפטי לממשלה היום, וביקשתי לפתוח בחקירה. העונש על זה, אגב, לפי סעיף 5 לחוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, הוא שנה מאסר, ומי שלא יודע – 300 לירות. אז גם ביקשתי לבדוק את הסכום, כמה הוא נכון להיום, וגם כמובן לפתוח בחקירה משטרתית. ואם צריך, שהאדם הזה גם ילך לכלא. אני חושבת שמה שקרה כאן אתמול, בפסטיבל שמגדיר את עצמו פסטיבל תרבות, זה פשוט שערורייה, ואני חושבת שכל אחד כאן צריך לעשות משהו בנדון ולא לעבור על זה לסדר-היום. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – לא נמצא. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – גברתי – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> השר בנט, אני רוצה לברך את שרת המשפטים, שלא נמצאת כאן, על החוק החשוב הזה. מי מאתנו שלמד משפטים, את הפרק שעוסק בחדלות פירעון – אין בו שום דבר רלוונטי, כבר, לחיים, שלא לומר לאנשים, ואני שמחה ומודה על כך. אני רוצה להמשיך דווקא את מה שדיבר עליו עיסאווי פריג', בנושא של ליגת הכדורסל לנשים. מחר אנחנו נציין את יום האישה הבין-לאומי. ספורט הנשים בישראל – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת מירב מיכאלי, את דיברת עכשיו – שתקו. <מירב בן ארי (כולנו):> בן ארי. <היו"ר מאיר כהן:> בן ארי, סליחה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> כן, אבל הקשבתי לך רוב קשב, ואת לא מקשיבה לי. <היו"ר מאיר כהן:> זה נכון, זה נכון. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> למרות – – – <היו"ר מאיר כהן:> אז אנא ממך. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> נכון. <מירב בן ארי (כולנו):> הנה, הנה, אני – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> את לא מקשיבה לי, אפילו שהצטרפת למכתב שלי בעניין ליגת הכדורסל לנשים – ומירב ואני מקפידות להיות מאוד פעילות בספורט, אפילו כאן, בכנסת. <שר החינוך נפתלי בנט:> – – – את מירב. <עיסאווי פריג' (מרצ):> דחו דיון היום. דחו דיון. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לכן אמרתי, עיסאווי, אני רוצה רגע להמשיך את העניין הזה. אני פניתי לשרה רגב כבר בשבוע שעבר, יחד עם חברותי מירב בן ארי ועליזה לביא, ודרשנו – מדובר בסכום מגוחך של 2.4 מיליון שקלים. ליגת הכדורסל בגברים מקבלת 14 מיליון שקלים. אי-אפשר לתאר באיזו צורה מורחים אותן מאז יולי בעניין הזה: תעשו מיתוג כזה, תעשו מיתוג כזה; מוציאות כסף. זה נורא נורא משנה אם כתוב "ליגת אתן הווינר" או "ליגת ווינר", זה נורא נורא קריטי לעניין הכדורסל. תקשיבו טוב, חברי חברי הכנסת – ופה אני פונה לא רק לחברותי חברות הכנסת – ספורט נשים זה עניין חברתי בדיוק כמו שכל הנושאים שאנחנו מדברים עליהם בנושא קידום נשים זה עניין חברתי. זה לא עניין מגדרי. ולמה זה מקומם אותי בצורה בלתי רגילה? כי תמיד יימצא הפתרון כשצריך לממן ספורט גברים. מחר, אגב, יש משחק כדורגל נשים – אתם חושבים שזה מעניין מישהו? אתם חושבים שמישהו דואג שיהיה לעניין הזה תקציב? ליגת הכדורסל בנשים לא קיימה את הפלייאוף שלה. הן שבתו, שחקניות שבתו. אדוני היושב-ראש, זה פשוט לא יכול להיות שאין לנו קשב לנושאים האלה. מחר יום האישה הבין-לאומי – – – <היו"ר מאיר כהן:> יש שביתה גם בכדורסל וגם בכדורגל נשים? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> כן, שביתת הזדהות, כי אין ברירה. תקשיבו, זה לא יכול להיות. אנחנו כולנו צריכים להגיד – זה אינטרס חברתי ראשון במעלה לעודד ספורט נשים. זה לא עניין של חברת הכנסת יחימוביץ, לא של חברת הכנסת שאשא ביטון וגם לא של חברת הכנסת נחמיאס ורבין; זה עניין שלנו כחברה איך אנחנו רוצים לעודד. בדיוק כמו שאנחנו מעודדים – אדוני השר בנט, כמו שאנחנו עוסקים בעידוד נשים למדעים, למתמטיקה – שזה מאוד מאוד חשוב – חשוב גם לעודד נשים לספורט הישגי. אני חושבת שזו משימה שכולנו צריכים להירתם לה. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה, גברתי. אני מזמין את חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, דיברו רבות על תאונות דרכים מהזווית של ההרוגים והנפגעים, אבל יש עוד פינה שעליה לא מדברים, והיא מאוד חשובה – כשקורית תאונת דרכים לוקח הרבה זמן לכוחות הביטחון, החילוץ, לבוא ולפתוח את הכביש, ואז נוצרים פקקי תנועה ואנשים סובלים מזה רבות. לפעמים הפגיעה היא פגיעה פשוטה, פגיעה קלה, אפילו בלי נפגעים, בסך הכול מה שנקרא טמבון פגע בטמבון אחר, ואז חוסמים נתיב, חוסמים את הכביש הרבה זמן, ואנשים סובלים. אני אתן דוגמה: ביום שישי הייתי בצפון, הייתה תאונה, לקח לי לעבור כ-800 מטר 50 דקות. הגענו לתאונה, אני מסתכל – פגיעת טמבונים. המצב הזה מאוד קשה, הוא חסם נתיב נסיעה, וזה בדיוק בשעות הצהריים, בשעת חזרת אנשים מהעבודה. באזורים שלנו, ליד היישובים הערביים, רוב הכבישים הם נתיב אחד, ואז, אם אתה חוסם אותו, אתה חוסם אותו לשעות. אז הנקודה הזאת, שבוחני התנועה יגיעו מהר, יעשו את המדידות, יעשו את הצילום שלהם בזריזות – כי לפעמים אתה גם לא צריך אפילו את בוחני התנועה, רואים מי שפגע ברכב מאחור, ואלה רוב התאונות שאנחנו מדברים עליהן; אני לא מדבר על תאונות קשות – כדי שאנשים יפסיקו לסבול. זה מה שגורם לאנשים להתעצבן, גורם לאנשים לגרום לעוד תאונות. אז את החלק האנושי הבנו – יש תאונה, שהיא לא מקובלת, שצריך להיזהר, שצריך לנקוט אמצעים כדי לא להגיע לתאונה. אבל תאונה קרתה, אז אנשים צריכים להמשיך לסבול? צריכים להמשיך לסבול בפקקים? כל מי שנוסע – וכל אחד יכול לבדוק את עצמו, היום פותחים את ה-Waze, יש עיכוב בתנועה של חצי שעה ויותר, יש תאונה. מה עושים עם תאונה? תאונה, בסדר, קרתה תאונה. אמבולנס, אם יש פצועים חס וחלילה, לקח את הפצועים. אז להזיז את הרכבים מהר ככל האפשר, שאנשים גם לא ייכנסו לעצבים, לא יאחרו לעבודות שלהם, לא יאחרו למקומות שהם צריכים להגיע אליהם. זה מוטל על המשטרה, ואני חושב שיש בנקודה הזאת מה לשפר, וחייבים לשפר. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אדוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הנושא שאנחנו דנים בו הוא חדלות פירעון ושיקום כלכלי. יש אנשים פרטיים או תאגידים שהם בחדלות פירעון, ויש אנשים שיש להם חדלות פירעון אידיאולוגית. הם פשטו את הרגל והם רוצים להשתקם כלכלית, וזה הנושא שאני רוצה לדבר עליו. היה היה פעם סופר גדול בוורשה, קראו לו זאב ז'בוטינסקי. ב-1932 הוא פרסם מאמר ביידיש, "רעפארם אידענטום", ושם הוא כתב: דבר אחד אני יודע בבירור, שכל התנועה הרפורמית, עם כל ענפיה, הגרמנית, האמריקנית והבריטית, מבחינה היסטורית היא ברכה לבטלה. אני שייך – אומר ז'בוטינסקי – לדור שעומד רחוק מאוד מעיסוק בדת מבחינה רגשית, מבחינה רציונלית. אני אפילו לא יכול להתייחס לזה ביחס חברתי. הפוך, דווקא בעולם האורתודוקסי יש הרבה דברים שאני לא רוצה. ולכן, אם הייתה תנועה שרוצה להוציא מעולם היהדות כל מיני מנהגים שלא מוצאים חן בעיני, היו אמורים למצוא אצלי סימפתיה. אבל קשה מאוד להרגיש סימפתיה לדבר – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברות הכנסת, בבקשה מכן. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – קשה מאוד להרגיש סימפתיה לדבר שבכלל לא "דבר", אין לו שום זכות קיום וחיות, לא משחק תפקיד בפיתוח העם היהודי ואינו יותר מ"הובי", כמו אסיפת בולים – כך אמר ז'בוטינסקי. הרעיון היחיד שלהם הוא ההתבוללות. אולי אם הרפורמים לא היו קושרים את הרעיונות שלהם עם הרעיון הנמוך והפחדני של התאבדות של עם והתבוללות, אולי היה נתפס הרעיון החדשני, כמו שנתפסו רעיונות אחרים שהשאירו וחידשו את חיי הדת היהודית. אבל שום תכונה לא יכולה להצדיק אותה או לעזור לה כשהשורש והמהות שלה הם התבוללות, אסימילציה, והתמצית שלה היא להתערבב בין העמים הזרים ולספוג את התרבויות שלהם. ואני שואל, אדוני ראש הממשלה ואנשי הליכוד שהולכים בדרכו של ז'בוטינסקי, למה אתם לא מבינים מה שהבין זאב ז'בוטינסקי, שלא היה חרדי, והוא מבטא את זה פה, והוא ידע שלעומת התנועות – הוא מזכיר במאמר את הקומוניסטים ואת הבונדיסטים, כל אחד מהם ומה שהוא תורם להתבוללות. הוא התנגד טוטלית כי הוא ידע את התוצאה. זה היה ב-1932. בזמן נשיאותו, הנשיא חיים הרצוג דיבר על כך שבארצות-הברית מתחוללת שואה שקטה של ההתבוללות. ואני שואל את ראש הממשלה: כשאתה נותן לגיטימציה בשם ממשלת ישראל לנטורי קרתא של הרפורמים – כי אני לא מאמין שכל היהודים שאינם אורתודוקסים בארצות-הברית רוצים ליצור בכותל המערבי מלחמת דת – העולם כולו עומד חרד – בכנסיות הנוצריות בעיר העתיקה – לשמור על הסטטוס-קוו של מאות שנים – – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה לאדוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – אין מוסלמי אחד בעולם שילך לנסות לשנות את סדרי התפילה באל-אקצא – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – איך הממשלה הזאת נותנת יד להכריז על מלחמת דת במקום המקודש ביותר? זאת חדלות פירעון אידיאולוגית של האנשים שמדברים בשם ז'בוטינסקי. בבקשה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חבר הכנסת דוד אמסלם – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני רוצה לספר לכם על מצוקה מאוד גדולה שנקלענו אליה בלי שאפילו שמנו לב, והמצוקה הזאת היא המצוקה בכותל המערבי. כשהגעתי לכאן בכנסת הקודמת, והתמניתי ליו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, פנו אלי "נשות הכותל" וסיפרו לי באריכות על המציאות שקיימת בכותל. ובפעם הראשונה, אחרי 20 שנים, הזמנתי לכאן לדיון בכנסת את "נשות הכותל", את רב הכותל, את המשטרה, את הסוכנות, את מר שרנסקי, ועוד ועוד, וישבנו וישבנו וישבנו וישבנו, ומזה נולדה גם התוכנית, ובסופו של יום הוחלט על הרחבה הישראלית. אבל מה שקרה בחודש האחרון עם התוכנית, שעברה בצורה מאוד מאוד מהירה, בלי פיקוח ציבורי, בלי הבנה של המציאות שנוצרה בכותל המערבי של כולנו – למעשה, הכותל המערבי ימשיך להיות שייך רק לציבור שמביא על עצמו החמרות. בעצם, הכותל המערבי, שהוא של כל הציבור בישראל, נמצא לא בידיים של ועדה של הציבור בישראל, אלא רק של רב הכותל. רק הוא פוסק ומחליט. ובהמשך לכך, כל ההתנהלות בעזרת הנשים חייבת להיות בהחמרה, וכל מיני דברים שנשים נוהגות לעשות לא מאופשרים ולא יהיו מאופשרים, כי זאת ההסכמה. אז בצד ההצלחה לגבי המתווה של אחינו הרפורמים, הקונסרבטיבים, "נשות הכותל" – מברכת על זה, אבל אי-אפשר שזה יהיה בתמורה לכך שהכותל המערבי, של כולנו, נמצא לא בוועדה מסודרת שמייצגת את הציבור בישראל; גם את משרד התיירות, גם את הציבור של כל האנשים שאמורים היו להיות מיוצגים שם. היום, אדוני היושב-ראש, ברגע שיש טקסים שהם לא טקסים דתיים, רק אדם אחד מחליט מה קורה, ואיך צריך להתנהל, ומה לא צריך לעשות, ולמעשה החברה בישראל כולה הפסידה, משום שההחמרה היא זו שמקבלת גושפנקה – את ההיתר להחמיר ברחבת הכותל. אני קשובה מאוד לחברותי, נשים אורתודוקסיות שהיו חלק מ"נשות הכותל", שנאלצו לפרוש, כי הן נשארו לבד – והיום נאסר על אישה לומר קדיש יתומה, נאסר עליה להתפלל על-פי מנהגה, כי הכותל המערבי בעצם ניתן, ככה, על בסיס מאוד רעוע, על-פי החמרות, כדי שקבוצות אחרות תקבלנה את ההבנה או את הרגישות. אני לא מדברת על כך שכל המתווה הזה נעשה במהירות, בחטף, והרעיון הבסיסי שהיה באמת, לאפשר בכותל המערבי הנהגה משותפת של כל הקבוצות והמגזרים בישראל, ירד לטמיון. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. אני מזמין את חבר הכנסת איציק שמולי. בבקשה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אדוני שר החינוך, אני רוצה להסב את תשומת לבך דווקא מתוך הערכה לחלק מהדברים שאתה עושה במשרד החינוך – יש בינינו כמובן גם מחלוקות על חלק מהדברים, אבל יש לי הערכה רבה לחלק מהמהלכים שלך במשרד: לימודי המתמטיקה, ודברים נוספים – הקטנת הכיתות. היום עלה בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, זה פורסם בזמנו גם בערוץ 2, נושא שקשור לביטוח תאונות אישיות של תלמידים. מסתבר שחברות הביטוח, באישור משרד החינוך שנותן לחברות הביטוח היתר, במסגרת אותו ביטוח תאונות אישיות, להגדיר שרצח של תלמידים – ואני מזכיר את המקרים גם של שירה בנקי, וגם של אותו אב מטורף שהשליך את ילדיו מהגג, והמקרה האחרון של ילד, לפני כשנה, שאכל עם ההורים שלו ארוחת ערב, קיבל טלפון, ירד מתחת לבלוק, דקרו אותו ומת. בכל המקרים הללו, חברת הביטוח "כלל" החליטה שרצח זה מקרה שהיה אפשר לצפות אותו, מראש, כלומר הוא לא תאונה, ולכן אין מקום לתת פיצוי. מגיע היום אב שכול לוועדת העבודה והרווחה, ובדמעות מספר כיצד במקום להתרכז בשיקום המשפחה ובאיסוף השברים, הוא עכשיו נטחן עד דק בבתי-משפט, במלחמת התשה עם חברות הביטוח. וזה, אדוני השר וחברי חברי הכנסת, רק דוגמה. אנחנו לפעמים מביאים לפה שלל דוגמאות להתעמרות השיטתית של חברות הביטוח, גם בביטוחים הסיעודיים, גם בביטוחי הבריאות, ועכשיו גם בביטוח תאונות אישיות. המקרים – הפרטים משתנים ממקרה למקרה. מה שלעולם לא משתנה זה הרצון של חברות הביטוח לדפוק את המבוטחים ולשים להם רגליים; ובכל פעם שחברת ביטוח צריכה לעמוד בהתחייבות שלה ולשלם למבוטחים, היא פשוט בורחת מאחריות ולא משלמת. אז במקרה הזה, אדוני השר, אני מבקש את התערבותך ואת בדיקתך. היום ישבו נציגי משרד החינוך בדיון, והיה נראה כאילו הם השלימו בסוג של שלוות נפש עם ההגדרות. ולמה? יש לכם המון כוח ביד. אתם יכולים, מכיוון שיש המכרז של החברה למשק וכלכלה של הרשויות המקומיות – מספיקה אמירה אחת של משרד החינוך או של הרשויות המקומיות, וברור לכם שההגדרות של חברות הביטוח ישונו; הן רוצות לבטח יותר מ-1.5 מיליון ילדים במערכת החינוך. זו בקשתי אליך, אדוני השר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת זוהיר בהלול; חברת הכנסת רויטל סויד; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – לא נמצאת; חבר הכנסת חיליק בר – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי – לא נמצא; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – לא נמצא; חבר הכנסת אמיר אוחנה – לא נמצא. אם כך, חברים, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו–2016. קריאה ראשונה, בבקשה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 27 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי עברה בקריאה ראשונה ותועבר לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. כן, בבקשה להוסיף את חברת הכנסת יעל גרמן, להוסיף את חבר הכנסת מיקי לוי – הצביעו בעד. תודה רבה. <הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 4) (תקופת אשפוז או טיפול מרבית), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1025); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 4) (תקופת אשפוז או טיפול מרבית), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה. השר בנט, בבקשה, יציג את הצעת החוק. <שר החינוך נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מי האורחים שמחייכים אליך, אדוני השר? <שר החינוך נפתלי בנט:> לא יודע, אבל הן מקסימות. הן בוודאי תלמידות בית-ספר, ואנחנו אוהבים כל תלמיד וכל ילד במדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תקופת אשפוז או טיפול מרבית), התשע"ו–2016, של הממשלה, מבקשת לתקן את חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א–1991, ולהבהיר כי התקופה המרבית לאשפוז או לטיפול מרפאתי של נאשם שבית-המשפט ציווה על אשפוזו או על טיפול מרפאתי בו תהיה תקופת המאסר המרבית הקבועה לעבירה שבה הואשם החולה. במסגרת תיקון מס' 8 לחוק טיפול בחולי נפש נקבע כי בית-המשפט יורה על התקופה המרבית שאפשר לאשפז חולה נפש או להורות שיקבל טיפול מרפאתי בצו בית-משפט, וכי הוועדה הפסיכיאטרית היא שתקבע את המועד שבו ישוחרר בפועל החולה מהצו. אולם בשל האופן שבו נוסח התיקון אפשר לפרשו כאילו לבית-המשפט שיקול דעת בקביעת התקופה המרבית לאשפוז, וכי היא עשויה להיות קצרה מתקופת המאסר המרבית הקבועה לעבירה. בשל האי-בהירות שנוצרה, לרבות בבתי-המשפט, אשר נחלקו בדעותיהם בנושא, מוצע לקדם בזריזות חקיקה מבהירה, ולקבוע בצורה ברורה ומפורשת, למען הסר ספק, כי תקופת האשפוז או הטיפול המרבית תהיה תקופת המאסר המרבית הקבועה לעבירה. בשם שרת המשפטים – אני סבור כי התיקון המוצע מבהיר את המצב המשפטי, עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק ומדגיש כי אשפוז אינו עונש. בהתאם לכך, הוא נחוץ, ויש לאשרו. נוכח האמור לעיל, הממשלה מבקשת לאשר את הצעת החוק. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לדיון סביב החוק. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. בבקשה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את נוכחותך, השר, כדי לומר כמה מילים על מה שמתרחש במרחב הציבורי שלנו בהקשרים של חופש הביטוי והזכויות המוקנות בדמוקרטיה לאנשים לבחור את דעותיהם ואת עמדותיהם. אני עוקב אחרי עבודתך במשרד, ואני גם חושב ששר רשאי להביא אתו את האידיאולוגיה שלו, את האמונות שלו, ולשם כך מתרחשות בחירות ונבחרות מפלגות, וזו החלטה דמוקרטית. יחד עם זאת, אני מבחין גם אצלך, במשרד החינוך, וגם אצל השרה רגב, שאיננה פה כרגע, באיזה תאבון-יתר. כלומר, ניסיון להכתיב שינויים מהירים, שמבוססים אולי על דחף כלשהו או רצון להזיז דברים מהר. אבל יחד עם זאת, בשני העולמות האלה, שהיו בעבר תחת גג אחד ואחר כך פוצלו – עולם החינוך ועולם התרבות – צריך לפעול לאט וצריך לשקול וצריך לבחון את כל הגורמים המשפיעים ואת הסביבה שבתוכה השינויים האלה נעשים. הוויכוחים שלך בתוך המערכת הם באמת יותר מוסתרים, אם כי פה ושם הם צפים על פני השטח, והיו כמה שינויים פרסונליים שעשית במשרד שלך, שהם בעיני מעוררי מחלוקת. אבל אני אומר לך ומצפה שתנהל שיח עם הגורמים הרבים. זה משרד כל כך חשוב ומרכזי כדי שגם שינויים שאתה מציע – ואני לא פוסל אותם על הסף. אני לא פוסל שינויים. אתה אמרת, אתה רוצה להכניס לתוכנית הלימודים אחדות ירושלים? אני קיבלתי את זה, למשל. אמרתי: אני בעד שתלמידים ילמדו על אחדות ירושלים. יש לנו מחלוקת על מהי בדיוק ירושלים, אבל זה שכל תלמיד במדינת ישראל צריך להכיר בעובדה שירושלים היא בירת העם היהודי ומדינת ישראל, ולבוא לשם ולהיות שם או לבקר שם, אני מקבל. תראה, לא כולם חשבו כמוני; אני חשבתי שזה נכון. אז לכן אני אומר: בתחום הזה שינויים יכולים להתרחש, אבל הם צריכים להיות באיזה מקום מבוססים בשיח עם הסביבה, ויש לך סביבה קשה. אלה אנשים שצריך לנהל אתם שיח, זה לא פשוט. בתרבות הדברים נעשים בכלל במכות סכין לאחרונה, בחוסר תרבות. באיזה רצון מודע – אני לא רואה את זה אצלך – להתנגש עם הסביבה, מתוך כוונה שמההתנגשות הזאת, כמו באיזה אטומים שמסתובבים, יהיה פיצוץ גדול, ונראה מה יישאר אחרי הפיצוץ. ככה לא מנהלים מערכות רגישות ומרכזיות בסך הכול בחיינו שלנו, כי תרבות וחינוך בחיינו הם ערכים מרכזיים. ככה לא מנהלים אותם. לכן, אני מנצל את הרגע הזה שיש לי כדי לקרוא גם לך וגם לשרה רגב להאט, לחשוב. שינויים בדרכם הם מבורכים – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – אבל הם חייבים להתבסס על שיח כלשהו, הבנה, ניסיון להגיע למכנים משותפים – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – ולהסכמה. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה לך. חברת הכנסת כהן-פארן, בבקשה. חבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת אמיר אוחנה. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אדוני. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מה שלום הרפורמים? <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> עדיין לא הצבענו. בעוד חצי שעה נוסיף אותך לפרוטוקול. עדיין לא הצבענו, גברתי. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לגבי מהות החוק, אדוני היושב-ראש, שאלתי את העוזר של שרת המשפטים, כדי להבין את החוק, ואני חושב שהוא חוק ראוי. לגבי העניין של חולי נפש, אני רוצה להגיד לכם מה זה חולי נפש – חברת הכנסת רוזין, חברת הכנסת רוזין, שאלת מה זה חולה נפש? חולה נפש הוא עיתון – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> לא חולי – פגועי נפש. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא, לא. יש אנשים – כמו שיש חולי לב, יש חולי נפש, וצריכים לכבד כל אדם – – – <קריאות:> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אולי אפשר לתת לי את כל הדקות שמפריעים לי, כי לא – – – <היו"ר מאיר כהן:> אדוני, בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז תמשיכו. <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת רוזין. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אנחנו צריכים לכבד חולי נפש בדיוק כמו חולי לב וכמו כל חולה אחר. אבל כאשר עיתון לוקח דברים של חבר כנסת ומסלף אותם וכותב בכותרת: "אייכלר: הרפורמים חולי נפש", אז עורכי העיתון האלה הם חולי נפש, ולעיתון קוראים "הארץ", ומי שרוצה לדעת כמה הם חולי נפש, שיראה מה שהם עשו אתמול עם הדגל שם בוועידה של "הארץ", ואני לא רוצה לספר פה לכנסת מה הם עשו אתמול. עכשיו, לעצם העניין שלא השלמתי בטיעון שדיברתי קודם בעניין של הרפורמים. אסור להכליל את כל הרפורמים בארצות-הברית בנטורי קרתא של הארגונים הרפורמיים שיושבים פה ורוצים מלחמת דת. כמו שיש אצל הציבור החרדי נטורי קרתא, יש אצל הרפורמים נטורי קרתא. ההבדל הוא אחד – שאצלנו הנטורי קרתא הם מיעוט שיושב בצד ועושה את הדברים שלו במסגרת שהוא יכול, והרפורמים זוכים, על-ידי הכסף שהם משחדים בשוחד חוקי את כל גורמי השלטון, מבתי-המשפט ועד חברי הממשלה בפריימריז, בנסיעות, בטיולים, וחברי כנסת כמובן שמתפרנסים הרבה שנים מהם, ועל-ידי זה הופכים כאילו כל הרפורמים לאותם נטורי קרתא שרוצים מלחמת דת בארץ ישראל, ולכן גם מסלפים את הדברים. מה אני כן אמרתי? אמרתי שכמו בבית-חולים, בכל מקום יש סדר כלשהו, אפילו בכנסת. אם מישהו ירצה לעשות סדרים אחרים – נהג יגיד: אני אבטא את חוקי התחבורה כפי שאני מבין אותם – מייד השוטר יקנוס אותו. אז אמרתי שיבוא אדם לבית-חולים ויגיד: אני רוצה לעשות ניתוח בלי הרדמה או עם תרופות אחרות, אני לא מאמין בתרופה הקונבנציונלית. אז אמרתי: יבוא אדם כזה ויגיד: אני משוגע, אני חולה נפש, אני רוצה בלי הרדמה. יגידו: אדוני, אי-אפשר לעשות ניתוח כזה. מכאן ועד להגיד שהרפורמים חולי נפש, זה מתאים לתקשורת של חולי הנפש. ולכן אני אומר, אדוני היושב-ראש, אני לא מבין איפה הציבור החילוני הכללי, הליכוד והמחנה הציוני, שמאפשרים את הדה-לגיטימציה של היהדות שלהם, כי היהדות החרדית הרי לא תיבהל ולא חלילה תתבולל בגלל הרפורמים. אבל דווקא היהדות המסורתית והחילונית, שרוצה שהילדים והנכדים שלהם לא יתבוללו בין האומות – ורואים איך שהרפורמה גרמה בארצות-הברית לכזאת התבוללות – הם-הם היו צריכים להיות אלה שמונעים ומאפשרים שהדת היהודית, כפי שבן-גוריון הבין, שכל ענייני הדת היהודית מתנהלים כהלכה. זה מה שאני מצפה, אדוני היושב-ראש, שיהיה גם עכשיו – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – כל הדברים הנוגעים לדת היהודית, מקוואות וכל הדברים האלה, יתנהלו על-פי ההלכה. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת. חבר הכנסת טרכטנברג. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה רבה. כבוד סגן יושב-ראש הכנסת, חברי וחברות הכנסת, כבוד השר, אני מייד אדבר על החוק. אני רק רוצה לומר, חבר הכנסת אייכלר, אני חושבת שהיה זה איינשטיין, אבל אני לא סגורה על זה, שאמר שאם אתה עושה את אותו דבר שוב ושוב, את אותה פעולה, ומצפה לתוצאה שונה, אז פה כנראה מוגדר השיגעון. אתה יודע, ממשלת ישראל עושה שוב ושוב ושוב את אותן פעולות ומצפה לתוצאה שונה. אני חושבת שאנחנו אולי כולנו פה מתמודדי נפש – דרך אגב, לא חולי נפש, מתמודדי נפש. אם כבר מתקנים את החוק, עדיף היה לתקן גם את הכותרת. אני רוצה אבל – הייתי שמחה אם השר היה מקשיב לי, כי ברגע זה דווח בחדשות ערוץ 2 – ותשמחו לשמוע, חבר הכנסת אייכלר וחבר הכנסת מוזס – אולי לא תשמח, אבל להיות שותף לי בעניין הזה – שבצה"ל החליטו שבעלי הזקנים לא ישתתפו במסדרי הכבוד. כלומר, לא יכריחו מישהו לגלח את זקנו, אבל הם לא ישתתפו במסדרי הכבוד. הם לא יוכלו להשתתף. סוג של ענישה, כרגע דווח בערוץ 2. אני מקווה מאוד שהדיווח לא נכון – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> נשמע כמו פרס. <מיכל רוזין (מרצ):> לא, אני לא חושבת שזה פרס, אני חושבת שחייל רוצה להיות במקום שבו הוא יכבד ויכבדו אותו, בוודאי מול ההורים שלו, מול, אתה יודע, המשפחה שבאה לצפות במסדר. אני לא חושבת שזה כבוד עבורו שרק כי יש לו זקן הוא ייענש ולא יוכל להיות חלק מהמסדר. זה נשמע לי דבר הזוי לחלוטין, ואני מקווה שתצטרפו אלי במחאה בעניין הזה. אני רוצה לומר משהו על החוק הזה – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אולי אפשר לקחת את זה לטיפול בחולי נפש. כל כך הזוי הדבר. <מיכל רוזין (מרצ):> כפי שאמרתי, לעשות את אותה פעולה, לצפות לתוצאה שונה. אני רוצה לומר משהו על החוק הזה, שבעיני הוא מאוד מאוד בעייתי, ואני כמובן אתנגד לו. אני חושבת שיש פה בעיה, וצר לי ששרת המשפטים אינה פה כדי להסביר לנו, וזה חלק, אולי, מבעיית תקנון הכנסת, שלפיו באמת מטילים על השר התורן להקריא את העמדות של השרים האחרים, והם לא אמורים להכיר ולדעת להסביר לנו כל הצעת חוק. יש פה הצעת חוק שאומרת, בעצם, שאדם נכנס לטיפול כמתמודד נפש בבית-חולים למתמודדי נפש, במקום – במקום – מאסר. הרי לא יכול להיות שלמשל אדם עבר עבירה, עשר שנים, ולאחר שהוא נכנס לטיפול, אחרי שנה מחליט הרופא – מחליט הרופא, בצדק – שהוא כבר לא צריך להימצא בבית-חולים לחולי נפש, אין סיבה להשאיר אותו – אנחנו נעשה שני דברים: או נשחרר אותו לגמרי, כי אם הוא עבר עבירה שיש בגינה עשר שנים או 15 שנה, זה לא הגיוני – הבנתי. ואם החוק אומר שאנחנו נכריח אותו להישאר את עשר השנים במוסד הבריאותי של מתמודדי נפש, גם זה הזוי, כי לא יכול להיות שיכריחו אותו להישאר. ואם אנחנו משחררים אותו אחרי שנה, גם זה לא הגיוני. כלומר, אני מנסה להבין באמת מה קו החשיבה, וניסיתי להבין לפני שעליתי כאן לדוכן – אני לא מצליחה להבין מה קו החשיבה. שוב אני חוזרת לזה שחבל – ביזוי הכנסת: אנחנו לא מקבלים תשובות אמיתיות, לא מבינים על מה אנחנו מצביעים. חבל שכך. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. בבקשה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני קראתי את החוק, ואני, האמת, בדילמה, כי יש שני סוגים של חולי נפש; אחד שהוא באמת חולה נפש, והשני הוא זה שמחפש את התסקיר כדי לברוח מעונש. יש הרבה אנשים שכל הזמן הם בקהילה, לא נבדקים, לא רואים עליהם סימנים שהם באמת חולי נפש, ופתאום, אחרי שהם עברו עבירה, הטענות של עורכי-הדין שלהם הן שהם חולי נפש. ואז הם באים לעשות את התסקיר הזה, את הדוח הזה, של חולה נפש, כדי לברוח ממשפט – אם הוא כשיר לעמוד למשפט, לא כשיר לעמוד למשפט. ואחרון בהם המקרה של הרוצח והמתכנן של – אבו ח'דיר. עורך-הדין שלו, אף-על-פי שהוא תכנן, הוא ביצע, הוא לקח את הילדים אתו – פתאום הטענה של עורך-הדין שלו הייתה כאילו הוא לא שפוי, הוא צריך טיפול פסיכיאטרי והוא לא יכול לעמוד למשפט. לכן יש לנו הבעיה הזאת. השאלה – אם הוא חולה נפש, אז באמת הוא לא יכול לעמוד למשפט, אם הוא באמת חולה נפש. אבל צריך לראות את זה לפני כן. אף אחד לא רואה את הסימנים האלה, שהוא חולה נפש, עד שהוא עושה את העבירה או עושה את הפשע הגדול? זה מצד אחד. מצד שני, למה להשאיר אותו בכלא כל התקופה של אותה עבירה, כאילו היה שפוי והיה מקבל עשר שנים, או 15 שנים, או יותר, כדי להעניש אותו בעונש הכבד הזה? יש גם בעיה עם זה. לכן, לפי לדעתי, היה צריך לעשות פיצול ולעשות תיקון. החוק הזה לא יכול לעבור איך שהוא, כי הוא לא סביר. כי אנשים נורמטיביים שבורחים מענישה – אז הוא מקבל את העונש. בסופו של דבר יגיעו למסקנה שהוא בסדר, הוא לא חולה נפש – מה צריך לעשות אתו אחרי – כמו שאמרה חברת הכנסת רוזין, אם אחרי שנה במרכז לטיפול בחולי נפש אומרים שהוא כשיר והוא שפוי והוא בסדר, האם הוא יוצא כזכאי, ואז הוא זכה ברמאות שעשה? זו שאלה. השאלה השנייה: לצערנו, יש הרבה אנשים שנותנים את הדוחות האלה והם לא אמיתיים. עבור בצע כסף הוא נותן את הדוח; תקבל דוח כבקשתך. אני לא מכליל, זה לא כולם, אבל חלק מהם נותנים את הדוחות האלה, ויש עוד חוות דעת, נגדית, שאומרת שהוא כשיר. לכן החוק הזה לא יכול לעבור בצורה שהוא הוגש, ולכן אני מתנגד לו. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. לפנים משורת הדין אני מאפשר לחבר הכנסת שמולי. יצא, אז הוא פספס את הפעם השנייה. איילת נחמיאס ורבין; בבקשה, גברתי – לא נמצאת. חבר הכנסת יוסי יונה – אה, נמצאת. סליחה, גברתי. בבקשה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ביום חמישי האחרון ביקרתי במחלקת הילדים והנוער בבית-החולים "איתנים". זה מדהים, כי הדרך שמובילה לבית-החולים הלא-פשוט הזה היא כנראה אחת הדרכים הכי יפות בישראל, בעצם הדרך האחורית בואכה בית-שמש. מקום קסום. אתה יודע שאתה בישראל, אלה כבישים מוכרים, ואתה נכנס למקום שהוא כל כך כל כך כל כך מורכב. אני פגשתי שם ילדים וילדות, נערים ונערות, ברגע מאוד מאוד קשה בחיים שלהם. השר בנט, לשמחתי גם נכנסתי לבית-הספר שלהם, שהרי כל ילדי ישראל זכאים ללמוד, לא משנה איפה הם נמצאים. בית-הספר שם הוא מדהים, אבל בית-החולים הוא במצב נורא. אומנם הצליחו, השר ליצמן, חברתי חברת הכנסת מרב מיכאלי הייתה מעורבת בזה, להשיג 10 מיליון שקלים לשיפוץ המחלקה, אבל 10 מיליון שקלים לבנייה מחדש בעצם של חדרי האשפוז. אבל מי שמבין משהו בבניית בתי-חולים יודע ש-10 מיליון שקלים הם טיפה בים. אתה רואה חדרי שירותים, חדרי אמבטיות, שאף אחד מאתנו לא רוצה לחשוב שיש ילד שהוא מתמודד נפש, או נער או נערה, שצריכים להיות ולהתקלח במקום הזה. זה פשוט מראה מאוד מאוד קשה. את מ' אני שכנעתי לצאת מהמיטה. היא לא רצתה לצאת מהמיטה, אבל אני שכנעתי אותה לצאת מהמיטה. אני חושבת שזה אולי היה אחד הרגעים הכי מרגשים שלי בכנסת. יש פה הרבה רגעים מרגשים, צריך להודות, אבל זה היה מרגש, כי אני מתייחסת לתפקידי כחברת כנסת בדיוק בפרופורציה הנכונה. זאת אומרת, למה שזה יעניין את מ', שהיא בת 13, שאני חברת כנסת? אבל זה שכנע אותה לצאת מהמיטה. למ', שצריכה כבר להשתחרר מבית-החולים, אין פתרון אחר, אין פנימייה, כי אין פנימייה שמתאימה לצרכים של הנערה הזאת, המקסימה והחכמה, צריך לומר. אנחנו חייבים להסתכל על מתמודדי ומתמודדות הנפש – מגיל חמש, כי ל' שפגשתי שם, הוא בן חמש – ועד הגילאים הבוגרים והמבוגרים, ולהבין שזאת התמודדות ככל התמודדות, ככל מחלה, ולא להדיר אותם מתוכנו, ולא להרחיק אותם מתוכנו. לכאוב יחד אתם את כאבם, ולדאוג שיקבלו את התנאים הראויים להם. לא בטוח שהחוק הזה משיג את זה. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה על דברייך הקצרים. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה – לא נמצא; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; אלעזר שטרן – לא נמצא; חברת הכנסת עליזה לביא – לא נמצאת; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – לא נמצא; חבר הכנסת זוהיר בהלול – לא נמצא; חברת הכנסת יעל גרמן – מוותרת; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – לא נמצאת; חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – מוותר; חבר הכנסת עפר שלח – לא נמצא; חבר הכנסת מיקי לוי – לא נמצא; חבר הכנסת אורן אסף חזן – לא נמצא; חבר הכנסת יואל חסון – מוותר; חבר הכנסת אראל מרגלית – לא נמצא; חבר הכנסת דוד אמסלם – לא נמצא; חברת הכנסת רויטל סויד – לא נמצאת; חבר הכנסת חיליק בר – לא נמצא. חבר הכנסת אוסאמה סעדי. יש עוד שלוש דקות לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. אדוני, זמנך החל. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על החוק לגופו, ואני פונה אל שורות הקואליציה, אל חבר הכנסת בני בגין ואחרים. אני חושב שהחוק הזה הוא חוק לא נכון ולא ראוי. כאשר אנחנו מדברים על מחלת נפש, אז כמובן אין אחריות פלילית, חבר הכנסת בני בגין. בית-משפט מקבל חוות דעת פסיכיאטריות, וכאשר הפסיכיאטר המחוזי קובע שהנאשם שביצע את העבירה הוא חולה נפש, אז הוא לא אחראי בפלילים ואי-אפשר להעניש אותו. כי אומרים שברגע שהוא ביצע את העבירה הוא לא היה כשיר ולא היה שפוי, ולכן הוא ביצע את המעשה – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אינו אחראי למעשיו. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אינו אחראי למעשיו. – – ולכן שולחים אותו להסתכלות ולאשפוז. אבל נגיד שהוא ביצע עבירת רצח, ובית-משפט קבע, לאחר שקיבל חוות דעת ולאחר שהפסיכיאטר המחוזי בדק וקבע שהוא לא היה אחראי למעשיו בשעת ביצוע המעשה; והוא נשלח לבית-חולים פסיכיאטרי למשך שנתיים, שלוש שנים, ארבע, חמש, והוא מקבל טיפול רפואי; הוא נרפא ממחלת הנפש שהוא היה שרוי בה בשעת ביצוע המעשה, אז למה צריך לתת לו את העונש המרבי? זה לא עונש. אנחנו פה קובעים שתקופת העונש המרבי של, למשל, מאסר עולם – אז מחד גיסא אנחנו אומרים שהוא לא היה אחראי למעשיו בשעת ביצוע המעשה, אבל מאידך גיסא אנחנו אומרים שבית-משפט יקבע שהוא ישהה במוסד למשך אותו עונש מרבי של מאסר עולם או 30 שנה. זה תרתי דסתרי, חבר הכנסת בני בגין. זה לא יכול להיות. זה לא הולך. שני הדברים לא דרים בכפיפה אחת. אחת מהשתיים: או שהוא באמת חולה נפש ולא אחראי למעשיו, ואז צריך לתת לו את הטיפול, וברגע שהוא מסיים את הטיפול ונגמל אז לא צריך להמשיך להעניש אותו; אם הוא מתחזה – ראינו גם מקרים שהוא מתחזה והוא לא באמת חולה נפש, ואין מחלת נפש, והוא היה אחראי למעשיו בשעת ביצוע המעשה, אז הוא יקבל את העונש שלו – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – אבל זה פשוט חוק לא נכון. <היו"ר מאיר כהן:> אם כך, הסתיימה רשימת הדוברים. אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית. אני מבקש מהמזכירות לבדוק את טענות חברי הכנסת שהצלצול לא נשמע. טופל. אנחנו מצביעים בקריאה ראשונה על הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 4) (תקופת אשפוז או טיפול מרבית), התשע"ו–2016. קריאה ראשונה, בבקשה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – 18 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 4) (תקופת אשפוז או טיפול מרבית), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 26 בעד, 18 נגד, אין נמנעים. הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 4) תעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 222 והוראות שעה) (הטבות במס בשל השקעה בחברות ציבוריות בתחום המחקר והפיתוח), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1026); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 222 והוראות שעה) (הטבות במס בשל השקעה בחברות ציבוריות בתחום המחקר והפיתוח), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה. בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, אדוני היושב-ראש. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 222 והוראות שעה) (הטבות מס בשל השקעה בחברות ציבוריות בתחום המחקר והפיתוח). אדוני היושב-ראש, ביום 6 בספטמבר 2012 הוקמה בידי הרשות לניירות ערך הוועדה לקידום השקעות בחברות ציבוריות הפועלות בתחום המחקר והפיתוח. הוועדה כללה, נוסף על הנציגים של הרשות לניירות ערך, נציגים של רשות המסים, נציגים של אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון, אגף החשב הכללי ואגף התקציבים במשרד האוצר, נציגים של המועצה הלאומית לכלכלה, נציגים של משרד המשפטים ונציגים של הבורסה לניירות ערך בתל-אביב בע"מ. הוועדה ביקשה לקדם את תעשיית הטכנולוגיה העילית, ההיי-טק, ולגרום לכך שהבורסה בישראל תהווה אלטרנטיבה יעילה לגיוסי הון של חברות אלה, ובייחוד חברות טכנולוגיה עילית בינוניות. הוועדה קיימה דיונים רבים, והוצגו בפניה עמדותיהם של גופים הפעילים בענפי הטכנולוגיה והביו-מד. ב-16 ביוני 2014 פורסם הדוח הסופי של הוועדה, אשר כלל המלצות בתחומים רבים, ובהן המלצות להקלות בתחום המיסוי הכלולות בהצעת חוק זו. הצעת חוק זו היא נדבך נוסף לחוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015, הכולל תיקונים לחוק החברות, התשנ"ט–1999, ולחוק ניירות ערך, התשכ"ח–1968, המאפשרים הקלות בדיווחים לחברות האלה. בהצעת החוק מוצע לתקן את סעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה, הקובע פטור ממס לגופים המנויים בו, ובהם קופת גמל, בתנאים המפורטים בו. הפטור ממס מוגבל לכך שההכנסה לא הושגה מעסק שהוא בשליטת קופת הגמל. הגדרת "שליטה" הקבועה בסעיף האמור קובעת כי יראו יכולת לכוון את פעילותו של חבר-בני-אדם, ומכאן תהיה זו שליטה, אם מתקיימת החזקה בשיעור העולה על 50% מאמצעי השליטה בחבר-בני-האדם. מוצע, אדוני היושב-ראש, לקבוע כי לעניין הכנסתה של קופת הגמל מדיבידנד, מריבית או מהפרשי הצמדה שהתקבלו מאת חבר-בני-אדם שהוא קרן טכנולוגיה עילית, החזקת אחד או יותר מאמצעי השליטה בקרן בידי כמה קופות גמל בשיעור שאינו עולה על 75% מאמצעי השליטה בקרן לא תהווה שליטה. זאת לאור המלצת הוועדה להקים קרנות טכנולוגיה עילית נסחרות במודל של קרנות נאמנות סגורות, שיהיו רשאיות להשקיע עד 30% מהסכום שיגויס מהציבור בניירות ערך של חברות טכנולוגיה עילית לא נסחרות, ועד 50% במקרה שבו תתקבל תמיכה מהמדינה. בנוסף, אדוני היושב-ראש, מוצע לקבוע במסגרת הוראת שעה לשלוש שנים כי עלות ההשקעה במניות אשר נרכשו במסגרת הנפקה לציבור של חברת מחקר ופיתוח תוכר במועד ההשקעה כהפסד הון בר-קיזוז במקום הכרתה כעלות במועד מכירת המניות. משמעות הסעיף היא כי סכום השקעה מזכה עד לגובה של 5 מיליון שקלים חדשים יוכר למשקיע באופן שוטף, במקום הכרה בהשקעה כאמור רק בעת מכירת המניות. עוד מוצע לקבוע כי בחישוב רווח ההון במכירת מניות של חברת מחקר ופיתוח בידי משקיע שסכום ההשקעה המזכה הוכר לו כהפסד, יוקטן המחיר המקורי של המניות בכל סכום ההשקעה שהוכר כהפסד כאמור. זאת הואיל וכאמור ההשקעה במניות כבר הוכרה באופן שוטף בעת ביצוע ההשקעה, ועל מנת לא לתת כפל הטבה על-ידי הכרה נוספת בסכום ההשקעה בעת מכירת המניות. כמו כן, אם השקיע משקיע בחברת מחקר ופיתוח השקעה מזכה, תבחן הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית בתום כל שנת מס במהלך התקופה הקובעת אם 70% לפחות מהוצאות החברה באותה שנה הוצאו במישרין או בעקיפין בקשר למוצר המבוסס על מחקר ופיתוח שבוצעו בחברה. אם נמצא בבחינת הרשות האמורה כי תנאי זה אינו מתקיים בחברה, תהיה החברה חייבת במס על מלוא סכום ההשקעה המזכה שהושקע בה, בשיעור הקבוע בסעיף 125ב(2) לפקודה – 30% – בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שבו נמצא כי התנאי האמור חדל להתקיים עד מועד התשלום בפועל. זאת כדי לקבוע תמריץ שלילי לחברות מחקר ופיתוח להפר את התנאים שנקבעו בתקנון הבורסה בדבר עיסוק עיקרי במחקר ופיתוח. אדוני היושב-ראש, הטבה נוספת שמוצע לקבוע היא כי במהלך התקופה הקרובה, ועל מנת לתמרץ את חברות ההיי-טק מושא החקיקה, תינתן אפשרות ליחידים בעלי שליטה, שהם עובדים בחברות מחקר ופיתוח, להתחייב במס על עליית ערך האופציות שהתקבל בידיהם טרם רישום החברה בבורסה וניתנו להם בקשר עם יחסי עובד–מעביד במסגרת סעיף 102 לפקודה, המאפשר מיסוי במסלול רווח הון שבו שיעור המס הוא 25% בלבד, וזאת על עליית ערך האופציות במועד הרישום בבורסה בישראל ועד מועד המימוש שלהן בידי העובדים האמורים. הטבה זו ניתנת כתמריץ, שכן בסעיף 102 נקבע כי הסעיף אינו חל על בעלי שליטה, ואלה ממוסים ככלל, במסגרת סעיף 3(ט) לפקודה המחייב מימוש אופציות בידי בעלי שליטה, במס שיעור שולי העומד כיום על 48%. ההצעה עוסקת בתיקון פקודת מס הכנסה, ומוצע להעבירה לוועדת הכספים לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. עיסאווי פריג', בבקשה – אינו נוכח; מירב בן ארי – מוותרת; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – לא נוכח; איילת נחמיאס ורבין – מוותרת; חבר הכנסת יואל חסון – לא נוכח; חבר הכנסת דב חנין – לא נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; חבר הכנסת יוסי יונה – לא נמצא; חבר הכנסת ישראל אייכלר – לא נמצא; חבר הכנסת אראל מרגלית – לא נמצא. חברת הכנסת תמר זנדברג. <תמר זנדברג (מרצ):> מוותרת. <היו"ר מאיר כהן:> מוותרת. חברת הכנסת יעל כהן-פארן – לא נמצאת; חבר הכנסת אחמד טיבי – לא נמצא; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חברת הכנסת עליזה לביא – לא נמצאת; חבר הכנסת איציק שמולי – לא נמצא; חבר הכנסת זוהיר בהלול – לא נמצא. חברת הכנסת רויטל סויד. שלוש דקות, גברתי. בבקשה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ברגעים אלה ממש, באתיופיה, בגונדר, באדיס, נמצאים כ-9,000 בקהילת הממתינים, שהייתה לי, לחבר הכנסת דוד ביטן, לחבר כנסת דודי אמסלם ולחבר הכנסת אברהם נגוסה הזכות להיות במשלחת ולבקר אותם. אנשים שבני המשפחות שלהם נמצאים פה בארץ; הורים שיש להם פה ילדים שהם לא ראו מעל 15 שנה; ילדים שיש להם פה אחים שמשרתים בצבא, חיילים קרביים, שהמשפחה שלהם נמצאת שם. פה הם יכולים להילחם למען המדינה ולשרת את המדינה. המשפחות שלהם שם. להביא אותן לכאן, את המשפחות – לזה הם לא טובים. רק להיות חיילים קרביים הם טובים, לשרת את המדינה, ובעזרת השם גם לעבור את השירות שלהם בשלום. כשחזרנו מהקהילה באתיופיה – ואני רוצה, אגב, לומר שאין ולא יכול להיות אדם אחד שידרוך שם ויראה את האנשים האלה ולא יפעל להעלות אותם כמו שאנחנו פעלנו. הצלחנו לשכנע את הממשלה באמצעות הצעת מחליטים שהגשנו ארבעתנו להעלות את שארית הקהילה. שארית הקהילה – 150,000 יוצאי העדה נמצאים פה, 9,000 נותרו שם; ל-90% מהם יש משפחות פה בארץ, ובמשך מעל לעשר שנים אף אחד לא טורח בכלל להעלות אותם. והתקבלה החלטת ממשלה, והחליטו להעלות אותם, וזה עבר גם בתקציב. אין לכם מושג איזו שמחה הייתה בקרב יוצאי העדה בארץ ובאתיופיה כשהתקבלה ההחלטה הזאת. אפליה של כל כך הרבה זמן, היה נראה שמגיעה לסיומה. פתאום, לפני שבוע – – – <היו"ר מאיר כהן:> ההחלטה הייתה שעד סוף 2016 כולם יעלו. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> ההחלטה הייתה ש-120 יום מיום קבלת ההחלטה, עולים ארצה. זאת אומרת שבעוד כחודש כבר היו צריכים להגיע ראשוני העולים לארץ. נקבל אותם פה. אנשים שם, שיש להם כיסופים לציון ומחכים כל כך הרבה זמן. ופתאום אנחנו מקבלים הודעה שמקפיאים את ההחלטה הזאת. למה? כי יש בעיות תקציב. הנומרטור. אי-אפשר להעלות אותם. אתם שמעתם על עוד החלטה אחת שעברה כהחלטת ממשלה ועברה כהחלטת תקציב, שהתקבלה בגינה החלטה שמבטלים אותה, שמשהים אותה? חוץ מיהודי אתיופיה שנותרו מאחור, יש עוד החלטת ממשלה אחת שעברה עכשיו בתקציב וביטלו אותה? אם זאת לא אפליה, התעמרות, גזענות, מה זו ההחלטה הזאת? לא סתם יושב-ראש ועדת הפנים דודי אמסלם ויושב-ראש ועדת העלייה והקליטה נגוסה לא נמצאים פה היום. לא סתם הם אומרים שהם לא יגיעו ויצביעו עד שלא תתבטל האפליה הזו, ההתעמרות הזו. לא יכול להיות שיש לנו פה חיילים שיכולים למות למען הארץ שלהם – לזה הם טובים; אבל להעלות את אח שלהם, את דודה שלהם, את סבא שלהם, את סבתא שלהם, ש-18 שנה כבר נמצאים שם – לזה הם לא מספיק טובים. אנחנו כולנו פה בבית הזה צריכים להתאחד ולומר בקריאה ברורה: די להתעמרות, די לאפליה, די לגזענות. התקבלה החלטת ממשלה – תעמדו בה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני ראש הממשלה, אני מבקשת ממך, די עם ספינים בכל מיני דברים. תתייחס גם לאנשים החלשים, למיעוטים. תתייחס לקהילת היהודים שסומכים עליך באתיופיה – – <היו"ר מאיר כהן:> גברתי, תודה רבה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – להעלות אותם. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – לא נמצאת. חבר הכנסת בר. חבר הכנסת חיליק בר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> מוותר. חבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת סעדי? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> אתה מוותר, הבנתי. חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת אלי כהן – מוותר; חבר הכנסת אמיר אוחנה – מוותר. <אלי כהן (כולנו):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> סליחה? סליחה, אדוני. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. בבקשה, אדוני. <אלי כהן (כולנו):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מסכים עם דבריה של חברת הכנסת רויטל סויד לגבי החשיבות של העלאת כל היהודים לארץ-ישראל, כמובן לרבות העלאת יהודי אתיופיה. אבל אני, ברשותך, אדוני היושב-ראש, אתייחס לחוק הספציפי שאנחנו עומדים לבוא ולהצביע עליו עכשיו. החוק הזה בא ומטפל בנקודה חשובה מאוד: לבוא ולתת תמרוץ לחברות היי-טק להמשיך ולפעול בישראל. מדינת ישראל ידועה ביזמות שלה, בטכנולוגיה שלה, אך יחד עם זאת היא לא מייצרת את התשתית ואת הבסיס לאותן חברות להמשיך ולפעול בישראל. אותן חברות ואותם אנשים עם מוח יצירתי, עם אותם פתרונות, הולכים ובוחרים להעתיק את הפעילות שלהם אל מעבר לים. חלקם עושים זאת באמצעות אקזיט, חלקם עושים זאת באמצעות הנפקת מניות – הנה גם נמצא כאן השר נפתלי בנט, שעסק בתחום ומכיר את התחום, ומבין עד כמה חשוב שהחברות האלה יישארו בישראל. בד בבד עם מתן התמריצים והפעילות על מנת שהחברות האלה יישארו בארץ, אנחנו צריכים לבוא ולהפחית את נטל הרגולציה. אם אנחנו חפצים בהגדלת הצמיחה במדינת ישראל, אנחנו צריכים לבוא ולעודד כאן לא רק את אותם מקומות של מחקרי פיתוח, אלא את אותן חברות שימשיכו להיות כאן פעילות. נמצא כאן גם ידידי חבר הכנסת אמיר אוחנה, שמכיר לפני ולפנים את הפעילות של שוק ההון בישראל, ואמיר, עד כמה אנחנו צריכים את החברות האלה כאן בישראל; לא בנאסד"ק, לא בלונדון – בישראל. לצד אותם פיתוחים חשובים ומשמעותיים, אנחנו צריכים שהן יהיו כאן. ברגע שמעבירים את הפעילות שלהן לחו"ל יש פגיעה גם בצמיחה וגם בשירותים הנוספים. לכן אני רוצה לברך גם את משרד האוצר ואת סגן השר יצחק כהן על הצעת החוק החשובה הזאת. תודה, אדוני. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 222 והוראות שעה) (הטבות במס בשל השקעה בחברות ציבוריות בתחום המחקר והפיתוח), התשע"ו–2016 – קריאה ראשונה, בבקשה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 222 והוראות שעה) (הטבות במס בשל השקעה בחברות ציבוריות בתחום המחקר והפיתוח), התשע"ו–2016, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> ובכן, 41 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק תועבר לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 21, 44 ו-50א לתקנון הכנסת> <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 21, 44 ו-50א לתקנון הכנסת. זאת הצעה שבעקבותיה הצבעה. אני מזמין את חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכנסת. אדוני. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, מדובר בהצעה לתיקון תקנון הכנסת בעניין אי-אמון בממשלה ובעניין שעת שאלות. אני מתכבד להציג בפניכם הצעה לתיקון תקנון הכנסת שהכינה ועדת הכנסת. תחילתה של ההצעה בהסכמות בין הקואליציה והאופוזיציה שהכינו חברי הכנסת צחי הנגבי ומרב מיכאלי, ומטרתה תיקון הכלים הפרלמנטריים של אי-אמון בממשלה ושעת שאלות לראש הממשלה ולשרים. אנחנו קיבלנו את ההצעה מיושב-ראש הקואליציה ומיושב-ראש סיעת המחנה הציוני. לאחר דיון בוועדה ביצענו כמה תיקונים. לאחר שהנחנו את ההצעה בפני חברי הכנסת, הוגשו כמה השגות. דנו בהשגות, והיום בעצם אנחנו מביאים את זה לאחר שדנו בעניין הזה. ההשגות הוסרו לאחר שתיקנו תיקונים על-פי הסכם עם מגישי ההשגות, וכיום אנחנו מציעים את ההצעה ללא הסתייגויות. לפי תכליתו החוקתית, מכשיר האי-אמון נועד לאפשר לרוב חברי הכנסת להציג ממשלה חלופית, אולם בפועל הכנסת נדרשת מדי שבוע לפתוח את דיוניה בהצעות אי-אמון שאין בינן ובין התכלית האמורה דבר. לפיכך מוצע לקבוע כי במשך כל מושב של הכנסת יידונו לא יותר מעשר הצעות להביע אי-אמון בממשלה, אלא אם כן הבקשה הוגשה בידי 61 חברי כנסת לפחות, ואז היא לא תוגבל במכסה כלשהי. בהתחשב בצמצום מספר הצעות האי-אמון, סגן שר לא יהיה רשאי עוד להשיב על הצעות אלה. סיעות האופוזיציה שחבריהן הם רוב בקרב חברי האופוזיציה הן שיודיעו שבוע מראש מהם המועדים שבהם יידונו הצעות האי-אמון, ובמועדים האלה יוכלו כל הסיעות שיחפצו בכך להגיש הצעות, ללא מכסה. הכוונה היא שהסיעות הקטנות שיש להן מכסה, בעצם הפעם לא תהיה להם מכסה; ברגע שתוגש הצעת אי-אמון, גם הן יוכלו להגיש באותו מועד. נוסף על הצעות אלה, שיידונו בימי שני כמקובל, יוכלו הסיעות להמשיך להגיש הצעות אי-אמון בסוף נושא העומד על סדר-היום, למשל הצעת חוק לקריאה ראשונה או שנייה, במסגרת המכסה שחלה עד היום וכוללת הגבלה לגבי סיעות קטנות. הכוונה היא שבכל הצעת חוק או דיון כלשהו אפשר להגיש את זה כהצעת אי-אמון, וההצבעה הופכת להיות הצבעת אמון. את זה לא ביטלנו ולא הגבלנו. בעיקרון, את זה אפשר להגיש נוסף על המכסה שאנחנו מתייחסים אליה כרגע בתקנון. תיקונים אלה נקבעו כהוראת שעה לכנסת הנוכחית החל בכנס הקיץ, ולצדם נקבעו כמה תיקוני קבע הנדרשים כדי להתאים את התקנון לחוק-יסוד: הממשלה, שנכנס לתוקף בתחילת הכנסת הזאת. מכיוון שמדובר בהסכם בין סיעות האופוזיציה והקואליציה, שאומנם תיקנו אותו בדרך, אנחנו קבענו שזה יחול רק על הכנסת הזאת. לקראת הכנסת הבאה יצטרכו לשבת עוד פעם ולעשות תיקון נוסף, אלא אם כן יחליטו שהתיקון הזה מתאים גם לכנסת הבאה. כך, למשל, חוק-היסוד קובע כי לצד הצעה להביע אי-אמון בממשלה יש להציג הודעה בכתב בדבר הרכב הממשלה המוצעת וקווי היסוד שלה. בעניין זה מוצע להבהיר כי ההודעה תהיה חתומה בידי חבר הכנסת המיועד לכהן כראש הממשלה, ותצורף לה הסכמה של כל השרים המיועדים. מזכירת הכנסת תפיץ הודעה זו לפני תחילת הישיבה, כדי שיהיה לחברי הכנסת די זמן לעיין בה. יצוין כי סיעה רשאית למסור הודעה זו גם אם הצעת האי-אמון תוגש במועד מאוחר יותר, והיא תעמוד בתוקפה כל עוד לא מסרה הסיעה הודעה אחרת. בעניין הזה הלכנו לקראת האופוזיציה, במובן הזה – – <היו"ר מאיר כהן:> חברות הכנסת בצד שמאל, אנא מכן. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> – – שצריך להגיש את הרכב הממשלה לפני הגשת הצעת האי-אמון. בהצעות שהן הצעות שמחליטים באותו רגע, כהצבעה על הצעת חוק מסוימת, למשל, ואין בידי הקואליציה או בידי הכנסת הרכב הממשלה, נוצרת בעיה. לכן אמרנו שאפשר להגיש למזכירות הכנסת הרכב ממשלה, וזה יישאר כל הזמן, עד שיחליטו שזה לא מתאים. אז אנחנו יכולים באופן קבוע לא להתעכב במקרים שמגישים הצעת אי-אמון בהצבעה כלשהי. תיקון נוסף שעשינו הוא בנושא הוספת כלי פרלמנטרי חדש, של שעת שאלות לראש הממשלה וליתר חברי הממשלה. לפי המוצע, ועדת הכנסת תקבע בכל מושב עשרה מועדים שבהם יוזמנו ראש הממשלה או שר אחר, כל אחד לא יותר מפעם אחת במושב, להשיב על שאלות של חברי כנסת בדיון שיימשך שעה. אם ראש הממשלה או שר אחר ממונים על יותר ממשרד אחד, יוארך הדיון בעשר דקות לכל משרד נוסף. במקרה הזה, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין העלתה טענה, שאם יש שרים שמחזיקים יותר ממשרד אחד – הפשרה שהתקבלה, שבמקרה כזה יתווספו עשר דקות בגין כל משרד נוסף מעבר לאחד. זאת אומרת, אם שר התחבורה הוא גם שר המודיעין, הוא ישיב שעה ועשר דקות; ואם ראש הממשלה כיום מחזיק כמה תיקים, לפי המצב היום הוא ישיב שעה ו-40 דקות. כשהוא ימסור את תיק הכלכלה או את תיק החוץ וכדומה, הוא יוכל להתייחס פחות זמן. זאת הפשרה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> ביטן, התפשרתי תחת כפייה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> לא תחת כפייה. הרעיון שהצעתי בעניין הזה היה בסדר גמור. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> משרד החוץ ראוי לעשר דקות, אהבתי את זה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> השאלות לא יימסרו מראש, ואם עלה צורך לקיים בירור לפני מתן תשובה עניינית, ישיב השר במליאה בתוך עשרה ימים במועד שיקבע יושב-ראש הכנסת. רוב חברי סיעות האופוזיציה הם שיקבעו מי השר שיוזמן לכל מועד. תינתן לאופוזיציה עדיפות בהשתתפות בדיון שכן לפחות שלושה-רבעים מהשואלים יהיו מקרב האופוזיציה. כל שר לא יופיע יותר מפעם אחת בשנה, שיהיה ברור. אפשר לקבוע מי יתחיל ומי לא, אבל פעם אחת בשנה זאת תהיה שעת השאלות של כל שר ושר, לא יותר מעשרה שרים. גם כלי זה נקבע כהוראת שעה לכנסת העשרים ותחילתו בכנס הבא. ועדת הכנסת ניסתה פה ליצור איזונים שונים, בתיקון, ולהגיע להסכמה רחבה, ולכן גם לא הוגשו כל השגות, כי רוב ההשגות שגובשו, התייחסנו אליהן בדיון שהיה בוועדת הכנסת לאחר שהנחנו את ההצעה בפני חברי הכנסת. לכן אבקש את אישורה של הכנסת לתיקון התקנון בניסוח המונח לפניכם. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אם כן, אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת ועדת הכנסת כפי שהקריא חבר הכנסת ביטן. בבקשה. הצבעה מס' 17 בעד הצעת ועדת הכנסת – 27 נגד – 7 נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 21, 44 ו-50א לתקנון הכנסת נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 27 בעד, שבעה מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 21, 44 ו-50א התקבלה. ובבקשה, אני מבקש להוסיף את חברת הכנסת רויטל סויד, הצביעה בעד; חבר הכנסת יוסי יונה, הצביע בעד, וחברת הכנסת נורית קורן הצביעה בעד. <הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר פיצול הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 163), התשע"ו–2015> [נספחות.] <היו"ר מאיר כהן:> החלטת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר פיצול הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 163), התשע"ו–2015; מ/956. יציג את ההחלטה יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות אלי אלאלוף. בבקשה. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> ערב טוב, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כנסת נכבדה, ההצעה שבפניכם היום היא לאשר את החלטת ועדת העבודה, והרווחה והבריאות לפצל את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 163), התשע"ו–2015. הצעת החוק הזאת עוסקת בשני עניינים שונים, נפרדים מאוד. החלק הראשון עוסק בהחרגתם מגדר תושב ישראל של מקבלי אשרה ורישיון לישיבת ביקור למשקיע. ההחרגה הזאת עוסקת במשקיעים מארצות-הברית ובני משפחותיהם שנמצאים בישראל לרגל עבודתם, והיא אחד התנאים להסדר הדדי עם ארצות-הברית בנושא הסדרת מתן אשרות למשקיעים ישראלים שם. חלק זה יובא כבר בשלב זה להצבעה, אדוני היושב-ראש. החלק השני לא יהיה להצבעה, זה רק דיווח. החלק השני בהצעת החוק עוסק בהוספתם של מחזיקי רישיון זמני לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל. אלו אותם זרים שאינם בני הסגרה לרשימת המוחרגים מגדר תושב ישראל. הוועדה מעוניינת להמשיך ללמוד את ההיבטים הנוספים של ההצעה בהקשר של מחזיקי רישיון זה, ועל כן תוסיף לדון בחלק הזה בשבועות הקרובים. לפיכך, אני מבקש לאשר את הצעת הפיצול. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה בדבר החלטת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, לפצל את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 163), התשע"ו–2015. אדוני יגיע למקומו, ואנחנו נתפעל את ההצבעה. הצבעה מס' 18 בעד הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – 25 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר פיצול הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 163), התשע"ו–2015, נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 25 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. החלטת הוועדה נתקבלה. אנחנו מוסיפים את חברת הכנסת נורית קורן לפרוטקול. אנחנו אישרנו בהצבעה את ההחלטה שלכם לפצל את חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 163), התשע"ו–2015. זה החלק הראשון, זאת ההצבעה. <הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 5) (איסור הפליה בשל לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה), התשע"ד–2014> [מס' כ/570; "דברי הכנסת", חוב' ט"ו, עמ' ; נספחות.] <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 5) (איסור הפליה בשל לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה), התשע"ד–2014; כ/570. ההודעה נמסרה ביום 18 בינואר 2016. הנמקת הערעורים של סיעת מרצ: חבר הכנסת עיסאווי פריג' – לא נמצא. אז אנחנו לא נשמע את הערעורים, כמובן. נעבור להצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 19 בעד הודעת הוועדה – 19 נגד – 3 נמנעים – אין הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 5) (איסור הפליה בשל לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 19 בעד, שלושה מתנגדים, אין נמנעים. דין הרציפות יופעל לפי הודעת ועדת הכלכלה. <הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 61) (החלת האיסור על משלוח פרסומת לשם קבלת תרומות או לתעמולה), התשע"ה–2014> [מס' כ/588; "דברי הכנסת", חוב' י"ט, עמ' ; נספחות.] <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 61) (החלת האיסור על משלוח פרסומת לשם קבלת תרומות או לתעמולה), התשע"ה–2014, כ/588; ההודעה נמסרה ביום 15 בפברואר 2016. הנמקת הערעורים של סיעות הרשימה המשותפת ומרצ – בוטל? איימן עודה, אדוני, ביטלתם? אתה עולה לנמק, בבקשה. אחריו – מרצ, עיסאווי פריג', לא נמצא. איימן, תחליט, אדוני. במיוחד שחבר הכנסת אחמד טיבי, שהיה אמור להחליף אותי ב-21:00, לא נמצא במליאה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אני אנצל את הבמה לדבר על יום האישה הבין-לאומי, מכיוון שמחר אין לי זכות לדבר. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ביום הזה לפני יותר מ-100 שנים צעדו אלפי נשים ברחובות ניו-יורק הקרה והמרוחקת, עם חתיכות של לחם יבש ופרח זוהר, וביקשו צדק ורק צדק, שוויון בתנאי העבודה, שוויון בשכר וזכות הצבעה. לחם – כדי לחיות, ופרחים – כדי שיהיה בשביל מה לחיות. גבירותי ורבותי, עברו מאז עשרות שנים, ואנחנו כאן ועכשיו מסתכלים על מעמדן של נשים בעולם, ויש לנו עוד דרך ארוכה לצעוד. אדוני היושב-ראש, אני מבקש לשתף אתכם בשני סיפורים, של שתי נשים שאינן עמנו עוד. בתיק המשטרתי של המקרה הראשון כתוב כך: "מהחקירה עולה כי החשוד הוציא את הצעירה מהרכב והחל להכות אותה. בשלב הזה המנוחה החלה להתחנן על חייה, אך החשוד הגיע כשבלבו גמלה ההחלטה להמיתה. החשוד הלם במנוחה באמצעות פטיש עד אשר מתה, ונמלט מהמקום". בסיפור השני, במקום האחר, כתוב כך: "הוא הלם בה בפטיש פעם אחת, והיא ניסתה להגן על עצמה בידיה, אבל הוא המשיך להלום בה שוב ושוב". הרוצח סיפר לחוקרים: "היא אמרה לי שאני כמו זר אליה, ושזהו, האהבה נגמרה לגמרי. אני לא זוכר כלום מהרגע שלקחתי את הפטיש, פשוט ייאוש גדול תפס אותי. אמרתי ששנינו מסתלקים מהעולם הזה. אמרתי שאני לא נשאר, ומסיים את החיים שלי". בשני הסיפורים מדובר בגבר שרצח באכזריות אישה. הראשון רצח את רנין רחאל והשני רצח את דפנה בר ציון. הסיפור הראשון יצא לתקשורת הישראלית בעברית כסיפור של רצח על רקע כבוד המשפחה, כבוד המשפחה הארור הזה; החברה הערבית מזמן נפטרה מהביטוי המבזה הזה, ודווקא החברה הישראלית היא שדבקה בו, ואילו הסיפור השני תואר כסיפור של אהבה עמוקה, אובססיבית ונכזבת, שהסתיימה ברצח אלים ואכזרי של אמן שרצח את אהובתו. ואני שואל מעל במה זו, כגבר, כבן-זוג וכאדם: האם לא הגיע הזמן להיפטר מהרקעים האלה של רצח נשים? כבוד המשפחה, רקע רומנטי, רקע של "משבר עלייה", רקע סמים, רקע אלכוהול, רקע תרבותי, רקע משבר משפחתי, וההמצאה החדשה של משטרת ישראל – "נרצחה על רקע עצמאותה", כמו שנכתב באחת מהודעות התקשורת אחרי שאימא לשישה ילדים נורתה בשישה כדורים. עוד ועוד המצאות וקלישאות כדי שלא להגיד את התיאור הנכון לפשע הזה שמסיים את חייהן של כ-20 נשים כל שנה בטרם עת, ערביות ויהודיות, מכל העדות והקבוצות האתניות, כשכמעט חצי מהקורבנות הן נשים ערביות – זה רצח נשים, רצח שמתבצע בידי גבר שמנסה לשלוט בחיי אישה, כאשר הוא לא רואה אותה כאדם עצמאי וחופשי. חברי וחברות הכנסת הנכבדים, הגיע הזמן שנשים את המאבק בפשע הנורא הזה בראש סולם העדיפויות שלנו, ונפסיק להתחבא מאחורי הסברים ורקעים למיניהם. לא יכול להיות שרוצחי נשים לא נמצאים מאחורי סורג ובריח. לא יכול להיות שנשים מאוימות על-ידי גברים, ואנחנו שותקים. אוזלת ידנו מחזקת את ידם של הרוצחים. ענישה היא הגורם המרתיע ביותר בנושא זה, ובנוסף, שלושה מרכיבים נוספים חשובים לא פחות – חינוך, חינוך וחינוך. כנראה עוד לא הפנמנו ולא למדנו שנשים הן שוות במלוא מובן המילה, שותפות לדרך, מובילות ומנהיגות. ביום האישה הבין-לאומי עלינו לזכור את הנשים ששילמו בחייהן על היותן נשים, ובו-בזמן לחשוב על איזה עתיד אנחנו רוצים לייצר לבנות ולבנים שלנו. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. האם אתה משאיר את הערעור שלך? <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> לא. <היו"ר מאיר כהן:> לא. מסיר את הערעור. אם כך, אנחנו מצביעים על הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 61) (החלת האיסור על משלוח פרסומת לשם קבלת תרומות או לתעמולה). אנחנו עוברים להצבעה, בבקשה. אני מבקש – – – <דוד ביטן (הליכוד):> תרשום אותי שהייתי בעד. הצבעה מס' 20 בעד הודעת הוועדה – 26 נגד – 4 נמנעים – אין הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 61) (החלת האיסור על משלוח פרסומת לשם קבלת תרומות או לתעמולה), התשע"ה–2014, נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 26 בעד, ארבעה מתנגדים. לפרוטוקול נוסיף גם את חבר הכנסת – מי זה היה? דוד ביטן, אדוני, ואיימן עודה. הצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת הכלכלה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ח באדר א' התשע"ו, 8 במרס 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. לילה טוב. <הישיבה ננעלה בשעה 21:23.>