דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"ב ישיבה קי"ג הישיבה המאה-ושלוש-עשרה של הכנסת העשרים יום רביעי, כ"ט באדר א' התשע"ו (9 במרס 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 6 168. השעיית תלמיד מבית-הספר לפרק זמן ארוך 6 מיקי לוי (יש עתיד): 6 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 7 171. סכסוך העבודה ברשות חסות הנוער 9 איציק שמולי (המחנה הציוני): 9 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 9 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 12 169. השפעת החלטת קבינט הדיור על פרנסת עובדים ישראלים 15 יואל חסון (המחנה הציוני): 15 סגן שר האוצר יצחק כהן: 16 164. חציית קשישים במעברי חציה 19 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 19 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 19 נחמן שי (המחנה הציוני): 22 אורי מקלב (יהדות התורה): 22 165. החזר דמי נסיעה לסטודנטים בפריפריה 23 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 23 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 24 יואב בן צור (ש"ס): 25 אורי מקלב (יהדות התורה): 26 172. סגירת דרכי הגישה למבשרת-ציון 29 מיכל בירן (המחנה הציוני): 29 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 29 נחמן שי (המחנה הציוני): 31 אורי מקלב (יהדות התורה): 32 הצעת חוק עידוד הצלת מזון, התשע"ו–2015 36 אורי מקלב (יהדות התורה): 36 הצעת חוק עידוד הצלת מזון, התשע"ה–2015 37 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 37 שר הבריאות יעקב ליצמן: 39 הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות 42 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 42 שר הבריאות יעקב ליצמן: 46 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 48 דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לנשיא הפרלמנט של קפריסין ינאקיס אומיראו 50 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 50 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלות על כהונת שר ביותר ממשרד אחד) 51 יואל חסון (המחנה הציוני): 51 שר התיירות יריב לוין: 54 יואל חסון (המחנה הציוני): 59 הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – הגבלת גובה אגרת הנישואין), התשע"ו–2015 60 יואל רזבוזוב (יש עתיד): 61 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 64 יואל רזבוזוב (יש עתיד): 66 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 67 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 67 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – ביטול איסור הכללת תרופות מצילות חיים בשב"ן), התשע"ו–2015 68 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 68 הצעת חוק תעודת שחרור לחיילים משוחררים, התשע"ה–2015 72 איציק שמולי (המחנה הציוני): 73 שר הבריאות יעקב ליצמן: 78 הצעת חוק הארכת מועדים (תיקון – שירות לפי סעיף 8 או 9 לחוק שירות המילואים), התשע"ה–2015 82 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 82 שר הבריאות יעקב ליצמן: 87 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 89 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – שובר זיכוי), התשע"ו–2015 90 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 90 שר התיירות יריב לוין: 94 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 103 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 104 הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון – הרחבת הזכאות להליכי נשיאת עוברים והרחבת ההגנה והשמירה על האם הנושאת), התשע"ה–2015 104 יעל גרמן (יש עתיד): 104 שר הבריאות יעקב ליצמן: 106 יעל גרמן (יש עתיד): 111 הצעת חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה) (תיקון – הארכת הוראת השעה), התשע"ו–2015 117 חיים ילין (יש עתיד): 118 סגן שר האוצר יצחק כהן: 121 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חיבור לחשמל) (הוראת שעה), התשע"ה–2015 124 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 124 סגן שר האוצר יצחק כהן: 127 הצעת חוק העונשין (תיקון – הסתה להשתמטות נגד מי שמתנדב לשירות בכוח מזוין), התשע"ה–2015 136 יואב קיש (הליכוד): 137 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 142 הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – פיצויים לדוגמה בשל חוסר תום לב בבירור חבות תגמולי הביטוח), התשע"ה–2015 146 אורי מקלב (יהדות התורה): 146 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 147 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לדמי אבטלה ודמי לידה למי ששהה בשליחות מטעם גוף מוכר), התשע"ו–2015 149 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 149 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 151 הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – זכות לבחינה במועד מיוחד), התשע"ו–2015 152 מירב בן ארי (כולנו): 153 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 155 הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון – סגירת סניפים), התשע"ה–2015 157 איתן כבל (המחנה הציוני): 157 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 161 הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – הגבלת גיל למתן רישיונות לכלי ירייה), התשע"ו–2016 171 עליזה לביא (יש עתיד): 171 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 172 תמר זנדברג (מרצ): 173 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 180 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 180 הצעה לסדר-היום 180 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הכפרים הבלתי-מוכרים בנגב 180 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 181 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 184 הצעות לסדר-היום 191 הסדרת הגנים הפרטיים תחת פיקוח ורישוי עסקים 191 עליזה לביא (יש עתיד): 191 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 193 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 194 שר התיירות יריב לוין: 196 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 197 איציק שמולי (המחנה הציוני): 197 נורית קורן (הליכוד): 198 הצעות לסדר-היום 200 אי-הורדת מחירי מוצרי חלב ברשתות השיווק למרות החלטת משרד האוצר ומשרד החקלאות ופיתוח הכפר 200 חיים ילין (יש עתיד): 200 רויטל סויד (המחנה הציוני): 201 שר התיירות יריב לוין: 203 הצעות לסדר-היום 208 הידרדרות באירועי האלימות בין בני הקהילה האתיופית לשוטרים 208 ענת ברקו (הליכוד): 209 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 210 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 211 רויטל סויד (המחנה הציוני): 218 הצעות לסדר-היום 219 מחדל הטיפול בקשישים בבתי-אבות – מחסור חריף במטפלים סיעודיים 219 איציק שמולי (המחנה הציוני): 219 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 221 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 224 הצעה לסדר-היום 228 מצוקתם ושיקומם של אנשי צד"ל בישראל 228 אכרם חסון (כולנו): 229 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 231 <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום כ"ט באדר א' התשע"ו, 9 במרס 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו נתחיל בשאילתות דחופות. יש לנו שורה ארוכה של שאילתות. קודם כול אזמין את סגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש לעלות לדוכן כדי להשיב על שאילתה דחופה מס' 168 מאת חבר הכנסת מיקי לוי. הנושא הוא: השעיית תלמיד מבית-הספר לפרק זמן ארוך. בבקשה, חבר הכנסת מיקי לוי ייגש למיקרופון ויקרא את נוסח השאילתה. <168. השעיית תלמיד מבית-הספר לפרק זמן ארוך> <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן שר החינוך, אני רוצה לשאול. הובא לידיעתי מקרה של השעיית תלמיד כיתה י"ב לכמה שבועות מבית-הספר. ההשעיה תסתיים רק כאשר – ההתניה הייתה שאמו, שהיא אם חד-הורית ומפרנסת יחידה, תשהה לצדו או בחדר המורים לאורך כל שעות הלימודים. ברצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – האם דרישה כזאת היא חוקית, היא תקינה? 3. האם ניתן להשעות תלמיד למספר שבועות כל כך גדול? 4. מדוע בית-הספר – מערכת החינוך – לא יכול להסתדר גם אם התלמיד עשה מעשה כלשהו או שהוא תלמיד חריג, אדוני? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת לוי. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת מיקי לוי, חברי חברי הכנסת, 1–2. אני חייב לציין שמדובר במקרה פרטני ומורכב אשר מלווה על-ידי כלל הגורמים המקצועיים בירושלים. מפאת צנעת הפרט אינני יכול לפרט יתר על המידה. יתרה מזאת, ככלל אני חושב שלא נכון לדון מעל במת הכנסת במקרים פרטניים דוגמת מקרה זה. עם זאת, מכיוון שהמקרה בכל זאת עלה ונדון כעת, אבקש להביא לידיעת חברי הכנסת ולידיעתך, חבר הכנסת מיקי לוי, את הדברים הבאים, כמובן במגבלות הקיימות: מבדיקה מקיפה שנערכה על-ידי מחוז ירושלים במשרד החינוך עולה כי אכן בית-הספר ביקש מהאם ללוות את בנה כמה ימים כתנאי לחזרתו ללימודים בתום ההשעיה. הנחיה זאת אכן אינה עולה בקנה אחד עם הנחיות המשרד, ועל כן הנושא טופל בידי מנהל המחוז מול הפיקוח ומול צוות בית-הספר. יודגש כי בקשת הליווי נבעה מהצורך לחזק את התלמיד, לשמש לו דוגמה ולהראות לו עד כמה נוכחותו בבית-הספר חשובה ומשמעותית. הרי הכי קל זה פשוט להרים ידיים, חלילה, אולם כאן נעשו ניסיונות רבים, ביניהם שיחות חוזרות ונשנות עם התלמיד, עם אמו ועם סבו. בנו תוכנית אישית ומגוונת של תגובות חינוכיות שננקטו כדי לסייע לתלמיד לחזור לשגרת הלימודים ולהשתלב במסגרת הבית-ספרית, לטובתו ותוך שמירה על אקלים מיטבי ומוגנות בעבור שאר התלמידים והצוות. אני מתאר לעצמי, חבר הכנסת לוי, שאתה מבין שאני אומנם מגלה טפח אבל מכסה טפחיים. 3. באשר להרחקת התלמיד לשבועיים, יצוין כי על-פי הנחיות חוזר מנכ"ל "אקלים חינוכי ומיטבי והתמודדות מוסדות חינוך עם אירועי אלימות וסיכון", ניתן להרחיק תלמידים מבית-הספר החל מיום אחד ועד לצמיתות. בחוזר המנכ"ל, אשר פורסם באפריל 2015, מפורטות ההנחיות למוסדות החינוך כיצד יש לפעול במקרי אלימות, בתרחישים שונים ובמורכבויות שונות. שוב, מפאת צנעת הפרט אני לא יכול לפרט מעל במת הכנסת את הסיבה להחלטה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני סיים? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני סיימתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת לוי, שאלה נוספת. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני, אני מקבל את כל מה שאמרת. התלמיד הזה אמור להתגייס לצה"ל ליחידה קרבית בעוד כמה חודשים. כל בקשתי אליך ברמה האישית – ואיני מכיר את המקרה מעבר למכתב שהונח על שולחני – שתפעל להחזרת התלמיד לאלתר אל תוך כותלי בית-הספר, לא מחר, לא ביום ראשון – עוד היום, בבקשה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. אדוני סגן השר, בבקשה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> קודם כול, אם אתה מבקש, מי אני שלא אפעל כמו שאתה מבקש, אדוני המפקד? היה מפקד מחוז ירושלים. אני הייתי פקוד. <מיקי לוי (יש עתיד):> רק קיבלתי ממך כל הזמן הוראות, אתה שוכח לספר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא, אל תגיד ככה. אני קורא לך מפקד, ואתה אומר לי שנתתי לך הוראות. על כל פנים אני ודאי אעשה את מה שאפשר לעשות ואת מה שאתה מבקש. אני לא חושב שבתשובתי נאמרה מילה שהתלמיד לא נמצא – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> הוא עוד בבית. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> גם הייתה השאלה שלך מדוע האימא חייבת להיות בין כותלי בית-הספר, בכיתה או בחדר המורים. המשרד עושה את מה שהוא יכול לעשות. תאמין לי שיש לי פה דף וחצי של פרטים ושל פרטי פרטים לידיעתי בלבד ולא כדי להקריא מכיוון שמדובר בצנעת הפרט. המשרד עושה הכול, ובכל זאת אני אעביר גם את הבקשה הספציפית שלך למנהל המחוז בירושלים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש ולחבר הכנסת מיקי לוי השואל. אני מתכבד להזמין את שר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. השר כץ ישיב על שאילתה דחופה מס' 171 מאת חבר הכנסת איציק שמולי. הנושא הוא: סכסוך העבודה בחסות הנוער – כשם הארגון. בבקשה, חבר הכנסת שמולי, נא לקרוא את נוסח השאילתה. <171. סכסוך העבודה ברשות חסות הנוער> <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני יושב-ראש הכנסת. אדוני שר הרווחה, לאחרונה החריף סכסוך העבודה ברשות חסות הנוער, לרבות השבתות כתוצאה ממחלוקות תקצוב ואיום בשינוי מבנה ההעסקה. רצוני לשאול: 1. מה נעשה על-ידי המשרד כדי לפתור את המשבר? 2. מה היא מידת מעורבותו של המשרד? 3. מה היא עמדת המשרד ביחס לסוגיות אלה? 4. מתי יפעל לפתור אותן? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת שמולי. בבקשה, השר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני יכול לענות לך ממה שכתבו לי בדף, ואני יכול לענות לך מהחיים. בהיותי יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה פנו הנציגים של חסות הנוער והארגון שמייצג אותם, "כוח לעובדים", למשרד, והגענו להסכמות ונחתם הסכם – אני לא זוכר באיזה חודש – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> ב-2012. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ב-2012, אבל אני לא זוכר באיזה חודש. מזה מספר חודשים לא מועט מתנהל משא-ומתן מטעם "כוח לעובדים" עם העמותות שהם עובדים בהן. משרד הרווחה החליט לשים שם עוד כ-7 מיליון שקל. המנכ"ל שלי ישב אתם יותר מפעם, יותר מפעמיים, יותר משלוש. במגזר הציבורי במשק נחתם הסכם שכר שעלותו כ-7%. להם הוצעו 12%; בממוצע הוצעו להם 12%. באמנות המשא-ומתן, כל אחד צריך למשוך את החבל אליו כמה שיותר קרוב, אבל אסור שהוא ייקרע. אני אישית לא ידעתי על השאילתה שלך, אבל התכוננתי בשבוע-שבועיים הקרובים לנסות ולשבת עם הוועד. אני אישית כבר – המנכ"ל ישב יותר מפעם, יותר מפעמיים ושלוש – ולרדת לתוך הסוגיות ולנסות לפשר, כי אני חושב שזה לא טוב לשני הצדדים. אם היו אומרים להם: תשמע, אתה מקבל 1%, 2%, 3%; אבל גם אם הם מרוויחים מעט והם מקבלים 12% תוספת, אז התוספת היא משמעותית. אני אומר לך, המוסד, המשרד, שם 7 מיליון שקל לעמותות על מנת לשפר את שכרם של המדריכים. אני לא בקי יותר מדי במשא-ומתן, לא נכנסתי למשא-ומתן. המנכ"ל שלי ישב יותר מפעם, פעמיים, שלוש פעמים עם הנציגים. ואנחנו לא, חלילה – "כוח לעובדים", לא "כוח לעובדים" – לא מעניין, המגרש הזה. אני לא בתוך המשא-ומתן. התכוננתי להיכנס, היום בבוקר אני רואה שיש שאילתה. הכינו לי כתוב, אבל – לא צריך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. שאלה נוספת – חבר הכנסת שמולי. לאחר מכן – שאלה נוספת של חברת הכנסת מרב מיכאלי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני השר, קודם כול אני מברך על הודעתך. אני חושב שזה דבר חשוב מאוד. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כן, אבל זה לא נחתם. אתה יודע, הם לא מסכימים. 12% הם לא רוצים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני ראיתי אותך פעם או פעמיים דופק על השולחן ורואה איך דברים מסתדרים, אז בעצם זה שאתה תהיה מעורב – אני נוטה להאמין שהדברים יסתדרו. אני רוצה להסב את תשומת לבך לשתי נקודות קצרות. א. יש איום מצד העמותות על שינוי מבנה ההעסקה ומעבר – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ראיתי, קראתי את זה שם. הם רוצים משמרות, עם פיצול, בלי פיצול. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – מ-17 שעות לשמונה שעות. ברור לך שבחסות הנוער, אם משמרת היום היא 17 שעות, כי המדריך צריך להישאר כל הלילה, ברגע שאתה עושה שמונה שעות, אתה גם פוגע בשכר אפקטיבית וגם – מה, אותו נער מסכן יחליף שלושה מדריכים במשך 24 שעות? אז יש פה גם פגיעה ברצף הטיפולי. אז ברור שיש פה כלי לחץ להפעיל על העובדים כדי שימתנו את הדרישות שלהם. ב. אני לא הייתי חזק במתמטיקה, אבל תמיד המורה אמרה לי: כשאומרים לך אחוזים, תמיד תשאל ממה. אז אתה יודע, השכר ההתחלתי שלהם נמוך. זה נכון שהם מקבלים 12% בהשוואה לכל השאר, שקיבלו 7%, אבל הם מתחילים גם – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ממה קיבלו כל השאר 7%? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> בסדר, צריך לשפר באופן כללי את השכר במגזר הציבורי. אל תסבך אותי עם ההסתדרות. אבל בכל זאת, גם בהשוואה לאחרים, השכר שלהם יותר נמוך. אדוני השר, במשפט סיכום, אני מברך ומבקש את התערבותך, ורוצה להפנות את תשומת לבך לכך שהעמותות ניתקו מגע מוועד העובדים. לי יש תיעוד מ-22 בפברואר, יום אחרי הדיון בוועדת העבודה והרווחה, ועד 28 בפברואר, מול עמותת "ענב" נעשו שבע פעולות של יצירת קשר – לא ענו, ומול עמותות "אותות" – עשר פעולות, ואין קול ואין עונה. אני בטוח, אדוני השר, שלך הם כן יענו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת שמולי. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה, ואז השר ישיב. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני. קודם כול תודה לחברי איציק שמולי, שהעלה את הסוגיה הכל-כך חשובה הזאת. אדוני, אני רק רוצה באמת להוסיף לדברים המדויקים שאמר חברי, שקודם כול עניין שינוי אופן ההעסקה, עניין פיצול המשמרות – אחת ההתמרמרויות המשמעותיות היא שזה נעשה באופן חד-צדדי. זה נכפה עליהם. פשוט הודיעו להם שמשנים את אופן ההעסקה באופן שכמו שאמר חברי, הוא גם בעייתי מבחינת העובדות והעובדים, אבל הוא ודאי בעייתי מבחינת החוסות והחוסים. צריך לעשות כוכבית ולהגיד – ואני לא צריכה לספר לך את זה, כמובן – כמה קשה ומסובך לטפל באוכלוסייה הזאת שנקראת נוער בסיכון, כמה זה רגיש, כמה זה דורש אנרגיה רגשית באמת ממדרגה ראשונה, איזו מסירות אדירה נדרשת לזה. ובאמת, מדובר בציבור שמרוויחה נורא נורא מעט כסף. לפי הבנתי – וגם אני לא טובה בחשבון, כמו חברי – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מרוויחה-מרוויח? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מרוויחה-מרוויח, חד-משמעית. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אה, יפה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לפי הבנתי, מדובר בתוספת של 1.5 מיליון שקל לשנה, אם ייענו התביעות שלהם, שהן בסך הכול די צנועות. עכשיו, נכון שמשרד הרווחה יכול היה – בהרבה כסף הוא היה יכול היה עוד להשתמש. אבל בכל זאת, דומני שזה סכום צנוע דיו, ולטובת כל הנוער הזה במצוקה, שבאמת כל כך זקוק ליציבות הזאת. אדוני, אנחנו סומכות וסומכים עליך את ידינו שתטפל בזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת מיכאלי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אני מניחה שכשתחזור למשרד כבר תראה את המכתב שאנחנו שלחנו לך אתמול בעניין הזה, שבאמת מפרט, כמו חברי שמולי, את כל הסוגיות, ככה שאני אשמח שנוכל – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תשמעי, כשאני אחזור למשרד – אני מקווה שהדואר יגיע. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – שנוכל להוסיף עוד לידע של אדוני בנושא. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תשמעי, הייתי יכול שלא להגיד כלום, בסדר, אבל אני רוצה להסביר לך משהו. כשאת ושמולי נפגשים עם הוועד – לא עם הארגון היציג; אני נזכר במה שאמרתי להם בוועדת העבודה והרווחה. הוועד שלהם בא ומדבר אתי במיליונים. עמותה צריכה מיליונים; עמותה צריכה 7 מיליון או 3 מיליון. הם לא מייצגים את העמותה. הם צריכים לדבר פרטנית עליהם, על השכר שלהם. הם ועד, הם לא צריכים לדבר במיליונים. הם מקבלים – כמה, 2,000 שקל? 1,000 שקל? 500 שקל? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אני דיברתי רק על העובדים, לא על העמותה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא, אבל הכנסת שם איזה 1.5 מיליון. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> שזה מה שיעלה כל השכר כולו. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא יודע כמה יעלה, לא מעניין אותי. כשהייתי ילד צעיר אמרו לי שיש גירעון בקרנות הפנסיה של 160 מיליארד. הסתובבתי ככה סביבי, אמרתי: איך סופרים כסף כזה? אני כולו מרוויח 2,000 שקל – דברו אתי על 2,000 שקל. אותם עובדים לא מדברים במיליונים, הם מדברים על תוספות של מאות שקלים, אז בואי נדבר על תוספות של מאות שקלים. כשמדברים על תוספות של מאות שקלים, זה נשמע הגיוני, ואפשר לנצח. כשאת מדברת על מיליונים, אומרים: ואללה, 1.5 מיליון. הם לא מבינים מי מקבל, כמה אנשים מקבלים, איזו תוספת מקבלים. בואי נפרוט את זה לפרוטות, כי האנשים האלה לא מדברים על מיליונים. הם צריכים לדבר על שכר של עובדים ותוספת של מאות או עשרות שקלים כל אחד, ואז הם יוכלו לנצח במשחק. זה היה פעם, כשהייתי בוועדת העבודה והרווחה. אתם השגרירים שלהם. דברו אתם ככה – שידברו ברמות שכר. אין שם מיליונים. הם לא צריכים להציל את המולדת, וזה לא מעניין אותם כמה זה עולה לעמותה; הם רוצים להרוויח שכר ראוי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני יודע שכשבאים ואומרים: זה רק כמה מאות, בא מולך אדם שאומר: אבל זה מצטבר למיליונים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> זה לא מעניין. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בואו נשאיר לשר כץ גם את ההתמודדות עם אגף התקציבים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מאה אחוז. זה לא אגף התקציבים, זה המשרד שלי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> המשרד שלך. עוד יותר חשוב. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מאה אחוז. תודה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לחבר הכנסת שמולי ולשר הרווחה והשירותים החברתיים על התשובה. אני מתכבד להזמין את סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. סגן השר כהן ישיב על שאילתה דחופה מס' 169 מאת חבר הכנסת יואל חסון: השפעת החלטת קבינט הדיור על פרנסת עובדים ישראלים. בבקשה, חבר הכנסת חסון. <169. השפעת החלטת קבינט הדיור על פרנסת עובדים ישראלים> <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי הכנסת, אדוני סגן השר, ביום שני הקרוב צפוי להביא שר האוצר לקבינט הדיור החלטה בדבר הבאתן לארץ של חברות זרות לענף הבנייה. ברצוני לשאול: האם נשקלה פגיעה פוטנציאלית בעשרות-אלפי בעלי מקצוע ישראלים בתחומי החשמל, מיזוג, אינסטלציה, קרמיקה וכו'? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חסון. בבקשה, אדוני סגן האוצר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, אדוני היושב-ראש. חברי חבר הכנסת יואל חסון – השפעת החלטת הקבינט על פרנסתם של עובדים ישראלים. כפי שאתה יודע, כיום יכולת הבנייה של כלל גורמי הייצור במשק עומדת, על-פי ההערכות, על 40,000–45,000 יחידות דיור בשנה. כיום יש כ-100,000 עובדים במקצועות הרטובים בענף הבנייה, מחציתם פלסטינים והיתר ישראלים וזרים. עבודה רטובה – אתה יודע מה זה. כדי להדביק את קצב הביקוש הקיים היום בשוק עלינו להגיע ליכולת בנייה של כ-65,000 יחידות דיור בשנה. לצורך זה הוקצו משאבים ניכרים בהכשרות מקצועיות של ישראלים, הוגדלו מכסות להעסקת עובדים לא-ישראלים, ובמסגרת החלטת קבינט מקבילה נקבעו מהלכים נוספים לשיפור רמות הפריון וקיצור משך הבנייה בישראל, בין היתר על-ידי הכשרות מקצועיות ייעודיות ותמיכה בבנייה מתועשת. לכן הוחלט בקבינט הדיור – הוחלט כבר, אגב, לא ביום שני הקרוב אלא הוחלט כבר שלשום – על הבאה של חברות בנייה זרות לצד האצה וקידום של הבנייה ברחבי הארץ. לשם כך הוחלט להקים מאגר שיפעל במשך חמש שנים ואשר יכלול שש חברות בנייה זרות שייבחרו בהליך של קול קורא, כאשר החברות הנבחרות הן בעלות ניסיון עשיר בתחום הבנייה למגורים. בנוסף, לכל אחת מהחברות תינתן אפשרות להביא עד 1,000 עובדים זרים לצורך העסקתם בעבודות רטובות בלבד. אני מדגיש – בעבודות רטובות בלבד. בפרויקטים של בנייה למגורים החברות הנבחרות יחויבו לשתף פעולה עם חברות ויזמים מקומיים. כך, לא רק שהחלטת הקבינט לא תגרע עבודה מחברות בנייה ישראליות או מהמשק הישראלי, ובפרט לא במקצועות כמו אינסטלציה וחשמל, המתאפיינים בתעסוקה של ישראלים, והחברות הזרות לא יוכלו להעסיק בהם עובדים זרים, אלא אף צפויה להביא להגדלה של מספר העובדים בענף ולשפר את רמת הפריון והשכר של החברות והעובדים הישראלים, שייהנו משיתוף פעולה מלא. לבסוף, ההבאה תסייע לממשלה בקידום המדיניות שלה להגדלת היצע הדיור, כדי להדביק את קצב הביקוש ולפתור את משבר הדיור עבור הזוגות הצעירים. אתה מכיר את משבר הנדל"ן, שמעת עליו. כאמור, ההחלטה משתלבת במדיניות הממשלתית של הגדלת היקף הבנייה למגורים בישראל, לצורך הקטנת הפער בין הביקוש לדיור לבין היצע הדירות הקיים במשק, שהוא לא מספיק. הכנסת חברות ביצוע בעלות ניסיון בבנייה איכותית וברמות פריון גבוהות צפויה להביא להגדלה של מספר הדירות הנבנות בישראל. בנוסף, החברות עשויות להביא להעלאת רמת הפריון בענף, תוך שימוש באמצעים מתועשים. להחלטה יש השלכה על משך הבנייה של דירה למגורים, שצפוי להתקצר בשל השימוש בטכנולוגיות מתקדמות לבינוי מתועש. שאלה נוספת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחבר הכנסת יואל חסון; בבקשה, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני סגן השר, אני מכיר היטב את התוכנית ואת כוונת הממשלה באמת להגדיל את מספר התחלות הבנייה, ומכיר בצורך החשוב והדחוף באמת לעשות את זה. שאלתי – ופחות או יותר ענית, אבל אני מבקש קצת יותר להבין לעומק – הבנתי את העניין של האינסטלציה והחשמל וכל הדבר הזה. אבל, לדוגמה, כאשר יהיה מדובר בדלתות, עבודות נגרות, או כאשר יהיה מדובר בדברים שהם לא רק עובדים אלא גם רכש, האם גם הרכש יהיה רכש כחול-לבן, או שאותן חברות זרות, גדולות, יוכלו לדוגמה להביא את הדלתות ממקומות אחרים בעולם ולא לקנות את זה במפעלים כאן בארץ? סתם נתתי לדוגמה את הדלתות, אבל זה לא רק הדלתות; זה יכול להיות המטבחים, זה יכול להיות – אתה יודע, אני לא רוצה לרדת פה לפרטים, אבל אתה יודע, כל המערכות שיש באמבטיות וכל הדברים האלה. האם הדברים האלה יהיו דברים שהחברות יוכלו להביא אתן לכאן ולמעשה לייבא לישראל, או שהן יצטרכו לרכוש את זה, כמו שהיום, אגב, רוב הרכש נעשה דרך חברות ישראליות, וזה ייעשה דרך חברות ישראליות? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חברי היקר יואל חסון, גם היום מביאים דלתות ואמבטיות וקרמיקות וברזים וכל מה שצריך להביא מחו"ל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אבל חברות ישראליות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> היום השוק פתוח לגמרי. החברות האלה באות, כפי שאמרתי, לשפר את יכולת הבנייה ואת קצב ההתקדמות. מה ששאלת לגבי מטבחים, דלתות, שיש – היום השוק מוצף גם בתוצרת מקומית וגם במוצרי יבוא, ואף אחד לא הולך לחסום את זה. המקצועות שבהם יועסקו החברות האלה הם לא מקצועות, כפי שציינתי, של בעלי ידע מקצועי, כמו אינסטלציה וחשמל, שמחייבים ידע מקצועי, אלא הן תעבודנה בעבודות הפשוטות, הרטובות, ויהיה להן שיתוף פעולה מלא עם החברות המקומיות. לגבי היבוא – היבוא פתוח – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מאילו מדינות יבואו הפועלים? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אין לי פה, אני לא יודע, אבל זה קול קורא; מי שיענה על הקול הקורא ויזכה במכרז. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, לא החברות – הפועלים, העובדים? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הם יוכלו להביא ממקומותיהם עד 1,000 עובדים – מארצות המוצא. שאילתה נוספת, אדוני? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, אין שאלות נוספות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת השואל, חסון, תודה לסגן שר האוצר. שר התחבורה לא במניין, אני מבין. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> זמין, זמין. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו אם כן מזמינים את שר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ לעלות לדוכן – מה שהוא כבר עשה – ולהשיב על שאילתה דחופה מס' 164 מאת חברת הכנסת חמד עמאר. הנושא: חציית קשישים במעברי חציה. בבקשה, חבר הכנסת עמאר. <164. חציית קשישים במעברי חציה> <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, בעקבות העלייה במספר הקשישים הנפגעים במעברי חציה, ברצוני לשאול: 1. האם הזמן המוקצה לחציית מעברי חציה מותאם לקצב הליכתם של קשישים? 2. אם לא – מדוע? 3. מה ייעשה לקביעת משך זמן חציית מעברי חציה כך שיתאים לקצב הליכתם? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת עמאר. בבקשה, אדוני השר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת, השאילתה שבידינו הועברה לגורמי המקצוע ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים ולגורמי מקצוע באגף תכנון תחבורתי של משרד התחבורה, ולהלן מובאת התשובה שנתקבלה: אוכלוסיית הקשישים בישראל מונה כיום כ-849,000 איש ומהווה כ-10.5% מכלל האוכלוסייה. בהתאם לנתוני מרכז המידע הלאומי של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, במגזר היהודי חלה בשנת 2015 עלייה בשיעור הולכי הרגל הקשישים, מעל גיל 65, ההרוגים מתוך כלל ההרוגים במגזר זה, והוא עמד על 43 הרוגים בשנת 2015, לעומת 41 הרוגים בשנת 2014. משך החציה ברמזור הוא נגזרת של מהירות החציה. מהירות החציה היא פרמטר בתוכנת הרמזור הניתן לעדכון על-ידי רשות התִמרור. רשות התמרור מאבחנת מקום חציה אשר עיקר החוצים בו הם קשישים ומעדכנת בהתאם את פרמטר מהירות החציה, וכך גם באזורי חציה מרובי הולכי רגל. בנוסף, מעבר למהירות החציה, לרשות התמרור יש היכולת לשמור על רצף חציית הולכי הרגל כך שהאור הירוק יישאר עד שאחרון הולכי הרגל שחוצה יגיע לצד השני. רשות התמרור המקומית שוקלת את השיקולים של ניצול זמן הרמזור באופן המיטבי לכלל משתמשי הדרך. כמו כן, משרד התחבורה בראשותי עדכן לאחרונה הנחיות לתכנון, וכן נקבעו פתרונות רלוונטיים להקלת החציה של הולכי רגל קשישים, ובין היתר הנחיות בנוגע להארכת מופעי רמזור להולכי רגל ולהתאמתם לזמני פינוי וזמני חציה של הולכי רגל קשישים. בהנחיות לתכנון רחובות בערים נכללו הפתרונות להקלת החציה, כגון הצרת תחום החציה על-ידי בניית "אוזניים" ויצירת איי מפלט במקומות חציה של מִסָּעָה רחבה, ונקבעו כללים להצבת גדרות בטיחות להולכי רגל. כמו כן, משרד האוצר התחייב, בהתאם להחלטת הממשלה, למצוא מקורות מימון לעידוד התקנת מערכות בטיחות מצילות חיים, חיישני בטיחות טכנולוגיים מתקדמים, גם בכלי-רכב פרטיים משנות ייצור קודמות, בהתאם להחלטה שהתקבלה. אנחנו בקשר עם משרד האוצר, ואין ספק שהתקנת מערכות מצילות חיים, חיישנים מתקדמים, ברכבים משומשים נוסף על הרכבים החדשים, תפחית באופן דרמטי את מספר הנפגעים בתאונות דרכים, בדגש על הולכי הרגל, כולל קשישים. ממחקרים שונים עולה כי 90% מתאונות הדרכים נגרמות בגלל הגורם האנושי, והתרעה מוקדמת של המערכת לנהג עשויה למנוע כ-80% מתאונות הדרכים. ואפילו אם זה עשרות מונים פחות – עדיין זה חיסכון של עשרות אחוזים בנפגעים ובהרוגים בתאונות דרכים. בנוסף, הנחיתי והוצאתי גם צו שמנחה את הרשות הארצית לתחבורה ציבורית להורות לכל חברות התחבורה הציבורית בארץ להקדים את ההתקנה של מערכות הבטיחות המצילות חיים באוטובוסים עד לסוף חודש אפריל 2016, בהמשך לצו שהוצאתי, שעד נובמבר כל המשאיות והאוטובוסים עד 3.5 טון יחויבו בהתקנת מערכות הבטיחות האלה; והודענו שחברות התחבורה הציבורית, שהן מסובסדות – כל מי שתתקין את מערכת הבטיחות עד חג הפסח, שיחול בחודש הבא, תקבל גם תמריץ כספי מתאים כדי להתקין – בגובה 70% מעלות המערכת או מענק של 3,000 שקלים לכל אוטובוס שמסיע נוסעים בתחבורה ציבורית שבו תותקן המערכת. כאמור, מנובמבר יחויבו כולם להתקין מערכת בקרת סטייה מנתיב וגם מערכת שמתריעה על רכב או הולך רגל שנמצא לפנים. ודאי שזה יוכל לסייע מאוד בהפחתת מספר הנפגעים בתאונות הדרכים. נוסף על זה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים פועלת לקידום הבטיחות בדרכים בקרב אוכלוסיית הקשישים באופן פרטני, בין היתר על-ידי העלאת הנושא למודעות הציבורית וקיום פעילויות הסברתיות וחינוכיות נרחבות, לרבות שידורי תשדירי רדיו, מסרים קצרים ברדיו. התשדירים והמסרים עסקו בנושא אזרחים ותיקים הולכי רגל, ופנו לאזרחים הוותיקים לגבי בחירת מקום החציה, כללי חציה וכו', וגם לנהגים לגבי מתן זכות קדימה. התשדירים שודרו במהלך השנה בתחנות "גלי צה"ל", גלגלצ, "קול ישראל" בעברית – רשת ב', רשת ג', FM88, "קול ישראל" ברוסית, רק"ע, "קול חי", "קול ברמה" ו"גלי ישראל". שיתוף פעולה עם המשרד לשוויון חברתי – קיים קידום נושא הבטיחות בדרכים בקרב האזרחים הוותיקים בישראל על-ידי חבירה לפעולות הדרכה והסברה במגוון מיזמים ופרויקטים ארציים, ובהם: פרויקט "והדרת פני זקן" – קיום הרצאות של הצוות המקצועי ברשות הלאומית אל מול מתנדבי שירות לאומי שעובדים עם אוכלוסייה זו; "ותיקים בתנועה" – קיום הרצאות של הצוות המקצועי ברשות הלאומית בקרב פעילי תנועות נוער; כיתות ותיקים – מסלול המשלב אזרחים ותיקים ללימודי העשרה בבתי-ספר תיכוניים ובחטיבות ביניים ברחבי הארץ. במסגרת ההעשרה מועברות הדרכות גם בנושא בטיחות בדרכים באמצעות רכזי הבטיחות הבית-ספריים; פעילות משותפת עם הרשויות המקומיות – ביצוע הכשרות לגורמים שונים מטעם הרשויות המקומיות העוסקים בתחום הזיקנה בנושאים הקשורים להתנהלות בטוחה בדרך. ההכשרות כוללות עבודה אל מול אנשי מקצוע, מתנדבים ורכזים, המהווים סוכני שינוי בקרב האזרחים הוותיקים; קידום תשתיות בטיחותיות ברשויות המקומיות לאוכלוסיית האזרחים הוותיקים; הפניית האזרחים הוותיקים לבדיקות סינון ראייה ושמיעה המבוצעות על-ידי קופות-החולים בקהילה; קיום מפגשים רבעוניים עם הגורמים הרלוונטיים ברשויות המקומיות להרחבת אפשרות הפעילות בקרב האוכלוסייה הוותיקה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. שאלה נוספת לחבר הכנסת חמד עמאר, כמו כן גם לחברי הכנסת נחמן שי ואורי מקלב. לאחר מכן השר ישיב. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> כבוד השר, בארבע השנים האחרונות נהרגו 66 קשישים במעברי חציה. רק מהתחלת השנה נפגעו 35 קשישים במעברי חציה, שניים נהרגו, שישה נפצעו קשה ו-27 נפצעו קל. אני מדבר על זמן חציה. אנחנו מדברים – היום הרמזור מתוקנן לפי 2 מטר לשנייה, לפי איש מבוגר, לא לפי איש קשיש. לכן השאלה שלי ברורה: למה במקומות שיש, ואנחנו יודעים שהם מיועדים לקשישים, לא ניתן יותר זמן לאותו קשיש כדי שיחצה את הכביש בבטחה? כי אנחנו מדברים על נתונים מזעזעים – 66 בני-אדם נהרגו בארבע השנים האחרונות. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת עמאר. חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מקלב. <נחמן שי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה לך, השר. אנחנו רק לפני שבועיים-שלושה דנו בסוגיה הזאת פה במליאה, כזכור לך, ואני הגשתי הצעת חוק בעניין, שניסתה לחייב את הארכת זמן הרמזורים כפתרון אחד. אתה עכשיו פרסת לנו יריעה מאוד רחבה, אני מוכרח לומר, מאוד מפורטת. אני צריך ללמוד את כל מה שאמרת, כי באמת זה מראה פעילות מגוונת – אני לא פוסל אותה – וכנראה גם חשובה, אבל עדיין נשארת בעינה השאלה, למה לא יעשו רשות התמרור המרכזית ורשויות התמרור המקומיות שני דברים: האחד – יאריכו את משך הרמזורים, כמו שאמר חברי, באותם אזורים שכבר אתה אומר שאתם יודעים לאתר שהם בעייתיים; ודבר שני – תמרורים, האם אי-אפשר להורות על הצבת תמרורים מיוחדים, כמו שיש תמרורים של בתי-ספר ועוד כל מיני תמרורים שמתריעים בפני הנהגים, נוסף על המערכות הרגישות המתריעות שאמרת, ואני מקבל, אבל תמרורים זאת אולי טכניקה קצת ישנה אבל עדיין משמעותית באותם אזורים שידועים כבעייתיים, נקרא לזה כך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת אורי מקלב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, בהמשך לדברים של חבר הכנסת חמד עמאר, שדיבר על קשישים, נתון שהתפרסם ואני לא יודע לאמת אותו – רוב הולכי הרגל שנהרגים, נהרגים במעבר חציה, וזה נתון מתמשך – לא בשנה האחרונה, אלא במשך עשר שנים. השאלה היא אם באמת הנתון הזה גם אומת על-ידי משרד התחבורה, ומה נעשה כדי להקטין את מספר ההרוגים במעברי חציה, לאו דווקא קשישים – אולי הקשישים מוסיפים על הנתון הזה, אבל מדובר בסך הכול, – כולל ילדים, כולל הולכי רגל רגילים; רוב ההרוגים בקרב הולכי רגל נהרגו דווקא במעבר חציה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת מקלב. בבקשה, אדוני השר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> בעצם תשובתי על שלוש השאלות הנוספות – אני גם הקראתי ואמרתי, בין היתר, הנחיות בנוגע להארכת מופעי רמזור להולכי רגל והתאמתם לזמני פינוי ולזמני חציה של הולכי רגל קשישים – יש גם הנחיות לתכנון, וגם במקומות שהם מרובי חציה. חבר הכנסת נחמן שי אכן הגיש הצעת חוק, ואז גם באתי עם התשובה שאומרת שהנחיות ברשות התמרור הארצית ולרשויות המקומיות – רשויות תמרור; אנחנו נוטים להסמיך יותר ויותר רשויות מקומיות לטפל בנושא – הן כן להאריך, בדיוק בהתאם לנוסח השאלון בהצעת החוק שהייתה, את מופעי הרמזור, בהתאם להתאמה המקצועית שנדרשת, והתהליך הזה הוא תהליך שקורה בצורה מבוקרת. כל הדברים האחרים שמניתי מראים את החשיבות הרבה שיש כלפי האוכלוסייה הזאת, כמו גם כלפי נהגים צעירים, כלפי מיעוטים, כלפי כל דבר שהוא בתחום הבטיחות. אני גם חייב לומר שבשבע השנים האחרונות, מאחר שהייתה ירידה במספר הנפגעים וההרוגים, גם במספר הקשישים הייתה ירידה, אבל בשנים האחרונות הייתה עלייה מסוימת. אנחנו מדברים על מגמה, בהחלט שמים דגש רב, וציינתי כאן את הממשלה, את הרשויות המקומיות, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ובסוף אני מגיע גם לנהג עצמו. בסוף אני מגיע להולך הרגל, כמובן, שצריך להיות זהיר, ואני מגיע לנהגים עצמם. מכשירי ההתרעה, שאנחנו חייבים להטמיע, בהחלט יוכלו להיות עוד מקדם הגנה מפני נהיגה רשלנית או היעדר תשומת לב של הנהג, אבל בסוף, הנהג – אחרי ששמנו את הממשלה, והעירייה, והרשות וכולם – הנהג צריך להיות בזהירות, הנהג צריך להשגיח, זה עניין של תרבות נהיגה ושל זהירות. אנחנו כמובן נעשה גם את כל שאר הדברים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר על תשובתו על השאילתה הזאת, מס' 164. השר נשאר אתנו על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 165 מאת חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון שאלה לגבי החזר נסיעות לסטודנטים בפריפריה. נא לקרוא את נוסח השאילתה, גברתי. <165. החזר דמי נסיעה לסטודנטים בפריפריה> <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> תודה רבה, כבוד היושב-ראש. כבוד השר, בהסכם בין השר לפיתוח הנגב והגליל למשרדי האוצר והתחבורה, הסטודנטים שרכשו מנוי בתחבורה הציבורית לפני השינויים בתעריפי המחירים יהיו זכאים להחזר על החלק היחסי עבור החודשים שאחרי כניסת הרפורמה לתוקף. ברצוני לשאול: 1. האם מגיע לסטודנטים האלו החזר כספי? 2. אם כן – כמה? 3. מדוע טרם קיבלו הסטודנטים את ההחזר המגיע להם? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, השאילתה הופנתה לגורמי המקצוע ברשות הארצית לתחבורה ציבורית של משרד התחבורה, ולהלן התשובה: ב-15 בפברואר 2016 הוריתי לרשות הארצית לתחבורה ציבורית להוציא הנחיה למפעילי התחבורה הציבורית בנושא זיכוי סטודנטים המחזיקים בכרטיס מנוי שנתי. הייתה כאן גם מעורבות של השר אריה דרעי, שגם פעל בנושא מול משרדי התחבורה והאוצר. כתוצאה מהסיכום הנחיתי – אכן, הבירור העלה שבסך חישוב ההנחה שמגיעה ביחס למנוי, זה 10% החזר עבור המנויים שהם רכשו טרם הרפורמה והפחתת התעריפים בפברואר 2016. תוקף כרטיס מנוי שנתי לסטודנט הוא לשנה, בין אוקטובר לאוקטובר. ההחזר שניתן הוא בשיעור 14.5%, ששווה להפחתת מע"מ בתקופה שבין פברואר לאוקטובר, ולכן ההחזר הוא 10% ממחיר הכרטיס הכולל. את הזיכוי ניתן לקבל בעמדות "על-הקו" של המפעילים הפרוסות ברחבי הארץ לתקופה של כחצי שנה, החל מחודש מרס 2016. החלטנו לאפשר את הזיכוי החל מחודש מרס על מנת לא ליצור עומסים בעמדות "על-הקו" אצל המפעילים לפני מועד סמסטר ב' של הסטודנטים. מהלך זה נעשה בתיאום עם התאחדות הסטודנטים בישראל. נוסף על האמור לעיל, כאמור, בחודש ינואר השנה, וזו בשורה ענקית, נכנסה לתוקף רפורמת התעריפים בתחבורה הציבורית. הרפורמה הזו מפחיתה את מחירי התחבורה הציבורית בעשרות אחוזים, וכך משרתת, בין היתר, את ציבור הסטודנטים שהם צרכני תחבורה ציבורית מובהקים. כך, לדוגמה, מחיר של נסיעה בודדת מקריית-שמונה לחיפה עמד על 37.5 ש"ח. כיום, לאחר הרפורמה, עומד מחיר לנסיעה בודדת לפי "חודשי-חופשי" על 10.6 ש"ח בלבד. זה כולל שימוש פנימי באוטובוסים בתוך קריית-שמונה ובתוך חיפה, כך שסטודנט המתגורר בקריית-שמונה ולומד באוניברסיטת חיפה זוכה ליהנות מהנחה בפער של כ-80% ביחס למה שהוא שילם קודם לכן. אגב, זה נכון לא רק לסטודנטים, במקרה הזה אני עונה לגבי סטודנטים. משרד התחבורה בראשותי ימשיך לפעול למען שיפור השירות והנגשת התחבורה הציבורית לכלל תושבי מדינת ישראל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. שאלה נוספת לחברת הכנסת שאשא ביטון, ולאחר מכן חברי הכנסת בן צור ומקלב ביקשו שאלה נוספת, ואז נשמע את תשובת השר. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> תודה, כבוד השר. לפני השאלה הנוספת אני באמת מברכת גם על הרחבת הרפורמה, ואני יודעת כמה השתדלתם והתאמצתם בשביל זה. אני, ברשותך, רוצה לשאול שני דברים. האחד – האם ניתן יהיה לתת את ההחזר לאותם סטודנטים במוקדים שייפתחו במוסדות הלימוד, כפי שנעשה בעצם בתחילת השנה, שבה בעצם מכרו במוסדות הלימוד את המנויים השונים? אני חושבת שזה מאוד יקל על הסטודנטים, שנמצאים באיזה תהליך של רצף לימודי – זה דבר אחד. דבר שני, אני אשמח אם תהיה מחשבה לגבי השירות של תחבורה ציבורית לא רק מקריית-שמונה לחיפה, אלא גם יינתן מענה בתוך האזור. יש לנו מכללת תל-חי, ואנחנו יודעים שגם כדי להגיע אליה אנחנו נדרשים לתחבורה ציבורית, ואולי אנחנו נוכל להרחיב את הקווים כך שכל הסטודנטים יוכלו לראות בזה באמת מענה חיובי. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת שאשא ביטון. חבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה. <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני שר התחבורה, אין ספק שאפילו שהצטמצמת בגודל הטבעי שלך, אתה נשארת בולדוזר בעשייה, ועל כך בהחלט מגיע לך יישר כוח. בינואר הייתה רפורמת התעריפים, שבה התגלה שכרטיסי "חופשי-חודשי" בכמה ערים בפריפריה התייקרו. אמרת שהרשות לתחבורה ציבורית ייקרה את התעריפים בניגוד לעמדתך והורית לחזור לתעריף הקודם. בפברואר נכנסה לתוקף ההנחה בשווי מע"מ בסך 14.5%, שיזם יושב-ראש ש"ס שר הפנים הרב אריה דרעי. אבל בפועל, באותם מקומות שבהם הורית לחזור לתעריף הקודם חישבו פקידי משרדך את ההוזלה לפי התעריף שלאחר ההתייקרות ברפורמה, ובפועל גרמו לביטול החלטתך, כך שבמקום לקבל הנחה של 14.5% הם מקבלים הנחה של רק בין 5% ל-13.4%. מה תעשה בנדון, אדוני השר? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יואב בן צור. חבר הכנסת אורי מקלב. לאחר מכן תשובתו של שר התחבורה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, ובהמשך לדבריו של חבר הכנסת בן צור, עם היכולות שלך, אדוני השר, וברפורמות הרחבות שעשית, אני חושב שנשארה רפורמה קטנה אחת, שזה להחיל את ההנחה לסטודנטים לא דווקא על סטודנטים שנמצאים ולומדים במוסדות שמוכרים על-ידי המל"ג, אלא גם על תלמידים, סטודנטים שלומדים, למשל, בישיבות, שהם לא פחות מהם תושבי מדינת ישראל והם גם כן זכאים, וקשה להם לשלם את מלוא המחיר, ולכאורה הם צריכים להיות גם כן זכאים להנחה. אני רק רוצה לציין: כמובן שכל הנחה זה סבסוד של המשרד, וסבסוד של המשרד זה הוצאה. דווקא בחלק הזה תלמידי ישיבה, מטבע הדברים, איך שהם הולכים, הם לא ילכו על "חופשי-חודשי", ששם הסבסוד יותר עמוק. מדובר על נסיעות מזדמנות, מכיוון שהם לא חוזרים כל יום הביתה אלא נמצאים בפנימייה והנסיעות שלהם הן אחת לחודש או לעתים אחת לשבוע. לכן, המשמעות מבחינת משרד התחבורה היא לא משמעות של הוצאה גדולה מאוד. מצד שני, העזרה היא עזרה מאוד מהותית, ובסך הכול צריך להסתכל עליהם כעל אזרחי מדינת ישראל אף שהם לאו דווקא נמצאים במוסדות שמאושרים על-ידי המל"ג. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת מקלב. בבקשה, אדוני השר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> קיבלתי שאלות נוספות, בעצם, מחברת הכנסת – שלוש שאלות נוספות. אני אנסה לשחזר. לגבי נקודות ההנפקה, הן כבר מתקיימות, והדבר הזה נעשה כאמור בשיתוף עם התאחדות הסטודנטים בישראל, ואני חושב שהדבר הזה מסתדר. הוא גם לא לחוץ, כי יש חצי שנה. בכל אחד מהחודשים, תוך כדי רכישה אפשר לקבל את ההנחה של 10% על כל המנוי. זה לא כמו פתיחת שנה, שיש אז כל הלחץ, ושכללנו מאוד את הדברים. אז אני חושב שההליך הזה מתקיים. אנחנו כאמור גם הרחבנו, באמת – נשארו אזורי הגליל, בעיקר, העמק, יהודה ושומרון. נשארו יישובים – קריית-גת – שלא היו כלולים ברפורמה, ואנחנו, בשיתוף עם שר האוצר, עשינו מאמץ וכללנו את כולם. גם את, חברת הכנסת יפעת, גם היית; כתושבת קריית-שמונה היית מעורבת בפנייה. אבל בסוף הממשלה הביאה את התקציב, ואני חושב שעשינו מהלך נכון שלא יהיה יישוב אחד במדינה שלא יהיה חלק מהרפורמה הזו. לגבי הנושא של 14.5% וכל ההנחות וכו', אני לא יודע אם המשפט הזה בא מרוסיה במקור, אבל יש משפט שאומר: כשנותנים לך סוס בחינם, אל תבדוק לו את השיניים. אני חושב שהוא נכון לגבי הרבה מדינות. תיארתי כאן את 80% ההנחה של נסיעה מקריית-שמונה. אני יכול להביא המון דוגמאות, ובעצם הרפורמה הגדולה – ואני שר שנותן קרדיט, זה לא מובן מאליו במדינה בתקופה האחרונה; המעשה שעשה אריה – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אוקיי. המעשה שעשה אריה דרעי כיושב-ראש תנועת ש"ס, כשר בממשלה, שלקח כסף קואליציוני וייעד אותו לתחומים ממלכתיים כמו הנחה נוספת בתחבורה ובמחירי מים וכו', אני החמאתי מאוד על הדבר הזה, וזה ראוי לציון. אבל אחרי שאמרתי את הדבר הזה, צריך להבין שהרפורמה בתעריפים היא הבשורה העיקרית, היא הרבה יותר מ-14.5%; להבין שזה פשוט עשרות אחוזי הנחה. והאפשרות, כמו שמקובל בעולם – זה היה מקובל עד היום רק בעולם, עכשיו גם בישראל – היכולת לעבור בין כלי התחבורה השונים, בין חברות שונות, בין אוטובוס לרכבת, רכבת קלה איפה שהיא כבר קיימת ושתהיה קיימת, זה דבר שבעצם אפשר – מנוי יומי, מנוי שבועי, מנוי חודשי, מאפשר. אני, אין לי כאן הנתונים, כי הם הולכים וערכם גדל, אבל היקף עצום של משתמשים מצביעים ברגליים ורוכשים את המנויים האלה. אם יש משפחה, בוא נאמר – אתה לא מגזר, אתה חבר כנסת, אבל מהקהילה החרדית – שיש בה הרבה ילדים, ויש שם משפחות עם הרבה ילדים, קודם כול, אנחנו הכנסנו עוד בדצמבר הנחה מיוחדת לצעירים ולנכים ולבני השירות הלאומי ולהרבה ציבורים שלא היו קודם. צירפנו ציבור גדול. אם תיקח מאות שקלים חיסכון לחודש ותכפיל את זה במספר הנפשות, זה חיסכון אדיר. אני לא יודע אם יש רפורמה אחת שהממשלה עשתה שחוסכת כל כך הרבה. אז אני קבעתי עיקרון, עוד לפני שהתוספת של אריה דרעי נכנסה לתוקף, שלא ייקרו, אף שלפעמים זה היה ב-2–3 שקלים למנוי שלם, ואכן זה בוצע. וכשהיו הנחות עשו את ההתחשבנות הזו. ואני אומר, בסך הכול יש כאן בשורה ענקית. יש מקומות, אגב, כמו באזור רמלה ולוד, שרצו להעלות את זה ל-270 שקלים, 290, או 260 שקלים, והחזרנו את זה – מ-190. שילבנו את לוד שתהיה בשני אזורים עכשיו, גם באזור פנימי עם רמלה ומודיעין, וגם שייכת למרחב תל-אביב, מטרופולין תל-אביב, רמלה ולוד. בקיצור, המון בשורות אמיתיות – גם לציבור החרדי, שהוא צרכן תחבורה ציבורית מובהק; גם למגזר הערבי, כל ואדי-עארה יכול היום גם להיות חלק ממטרופולין תל-אביב וגם חלק ממטרופולין חיפה. עכשיו אני חוזר לסעיף הקודם, שגם התנועה הפנימית באזור – את הרפורמה בגליל ובעמק עשינו במובן שעשינו שלושה אזורים. הם גם חלק ממטרופולין חיפה, וגם בנסיעות הפנימיות, בתוך האזור, גם כן יש הנחות מאוד משמעותיות, כולל המקומות שציינת. חבר הכנסת מקלב, דיברת על תלמידי הישיבות. קודם כול אנחנו, גם באמצעות חבריך שעמדו על המשמר במשך השנים האחרונות, צירפנו מקומות לימוד נוספים להגדרת הסטודנט. אני לא זוכר אותם כרגע בעל-פה. אני לא יודע אם אתה קורא "המודיע" או "יתד נאמן" או "המבשר" או "הפלס", אבל מאחר שאני מקבל עותקים מכל העיתונים, אני ראיתי את הכותרות שהיו; אני זוכר, הבשורות שנבעו מפעילות. אנחנו עושים. לבוא ולומר עכשיו: בוא נעשה החלטה כללית, זה לא ברמת שר התחבורה, זה ברמת הממשלה, משרד האוצר; הרי בסוף זה עולה כספים. אני גם לא יודע מה לענות לך בדייקנות כאן מי כלול ומי לא כלול, אבל צירפנו ככל האפשר. אגב, גם כשנתנו נסיעות חינם, בדרום כרגע ובהמשך נסיעות ברכבת, כללנו גם את מי שלומדים לימודים תורניים באותו האזור. דבר שהיה תלוי בנו אנחנו כן כללנו וכוללים. באופקים זה גם עד היום – קודם היה בנתיבות ובשדרות. אנחנו מודעים לחשיבות של הציבור. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אבל לא הייתה החלטה גורפת. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> החלטה גורפת, להגיד שכל תלמידי הישיבות מעמדם כסטודנטים, זה לא על הבימה הזאת. זה גם לא השר הזה לבד. זה דבר כללי, שלא קרה עד היום, וכנראה יש סיבות תקציביות כבדות משקל, אבל בהחלט צורפו הרבה ציבורים. אני חושב שעניתי על מכלול השאלות. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אדוני יישאר. אנחנו עוברים לשאילתה האחרונה שעל סדר-היום, מס' 172: סגירת דרכי הגישה למבשרת-ציון, של חברת הכנסת מיכל בירן. <172. סגירת דרכי הגישה למבשרת-ציון> <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אדוני השר. פתיחת כביש 1 תוביל לסגירת המחלפים הישירים למבשרת-ציון עד 2017, בעוד הכביש החלופי ייפתח רק ב-2020. רצוני לשאול: 1. כיצד יינתן מענה ביטחוני ובטיחותי בהיעדר גישה מהירה? 2. מה היא האלטרנטיבה לתחבורה הציבורית של מסוף הראל? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בבקשה, אדוני השר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת מיכל בירן, אני הרגע מגיע מביקור במנהרות הראל, עם כל המשמעויות. ערוץ 1 עושה כתבה על המנהרות ועל הכביש. עומדים במנהרות הראל, אז נזכרים שזה חלק מהדרך לירושלים. מסתכלים על ירושלים, נזכרים בדוד במלך. מסתכלים על המנהרות האלה, נזכרים ביצחק רבין, מפקד חטיבת הראל במלחמת השחרור. כל פעילות תחבורתית, כשזה קשור לדרך לירושלים, מקבלת משמעות של היסטוריה רחוקה, היסטוריה קרובה וכל שאר הדברים. הפרויקט הזה הוא פרויקט לאומי חשוב ביותר. כדי להתניע ולהוציא לדרך פרויקטים כאלה, נדרש תקציב, זה ברור, אבל אחרי התקציב נדרשות נחישות ונחרצות מאוד גדולות כדי שפרויקטים יצאו ויתבצעו. בעיית מבשרת צצה – אגב, היו שרי תחבורה שגרו במבשרת ולא שינו את התוכניות קודם. אני קיבלתי תוכניות אפויות, שהייתי צריך לוודא שהן יוצאות לדרך. טוב שהן יצאו לדרך, ורואים את כל העבודות שמתבצעות. הכביש הזה, חלקו הראשון כבר נפתח. עוד מעט הקטע הנוסף, משער-הגיא עד שורש, ייפתח. בשלבים, לפני או אחרי חג הפסח, מכיוון ירושלים לתל-אביב ייפתח גשר אחד שמחליף את סיבוב מוצא. בחודש נובמבר ייפתחו מנהרות הראל והחלק השני של הגשר. בשלבים, עד אמצע השנה הבאה, כל הכביש יהיה מוכן לתנועה. כל מדינת ישראל, כולל תושבי ירושלים והשפלה וכולם, ייהנו מהכביש הזה, גם תחבורתית וגם בטיחותית. וגם תושבי מבשרת: כביש שעובר והם מתחברים אליו, והוא יהיה הרבה יותר משודרג, הרבה יותר בטוח והרבה יותר מהיר. הבעיה הספציפית של כניסה נוספת, שהתבטלה עקב התוואי של הכביש ופערי הגובה עם הגשר, נחמן שי העלה אותה, כלוקל-פטריוט, ואחרים העלו אותה. אני מכיר אותה, ליווינו אותה. אני חייב להגיד כך: קודם כול, כביש 16, מאזור מבשרת ומוצא במנהור לירושלים, שייקרא על שמו של הרב עובדיה יוסף, כי יהיה מחלף אחד שיעבור להר-נוף, גם הוא יוצא השנה למכרז, הוא גם יתבצע, והוא יקל מאוד את התנועה. הרי לא האמינו שהכביש הזה יצא לדרך, גם זה יוצא לדרך. אנחנו גם מכשירים, בהשקעה של 7–8 מיליון שקלים, דרך ביער ירושלים, לתקופת הביניים, כדי שגם תושבי מבשרת יוכלו להגיע לירושלים ביתר קלות. אבל הדבר הכי חשוב, אני חייב להגיד לשבחו של יושב-ראש המועצה יורם שמעון ולשבח תושבי המועצה, שהם לא רק באו בטענות אלא הם באו עם תוכניות והצעות. יש אדריכלים ומהנדסים תושבי היישוב והם הביאו והציגו כמה פתרונות. אני הנחיתי את הצוות המקצועי של חברת "נתיבי ישראל" ומשרד התחבורה לשבת מולם. היו גם כמה ישיבות בהשתתפותי. כרגע גובש פתרון אחד מועדף. יש לו איזה שם, נדמה לי, קוראים לזה חלופת סלעי; אם לא עשו כאן שגיאת כתיב זאת חלופת סלעי. מדובר בחלופה יחידה שמועדפת על מוסדות התכנון, שהיא למעשה רמפה שמתפצלת לפני גשר מוצא החדש, של עשרות מטרים, לכיוון מבשרת-ציון. אומדן ראשוני – כ-100 מיליון שקלים, ואני חייב לומר שצריך לצמצם את האומדן הזה. כרגע מקדמים את זה ביחד מול רשויות התכנון, ואגב, הן אישרו את הכביש במתכונת הקודמת, לביצוע. עושים כל מאמץ כדי לאפשר גם את הכניסה הזאת. כמובן, עוד הפעם אני אומר, כל מה שיש בכביש – כולל מסוף תחבורה ציבורית במסוף הראל, והיום אין שם ויהיה שם, כולל הכביש עצמו וכל הדברים – גם תושבי מבשרת ייהנו מהם, ומדינת ישראל תיהנה מהחיבור של ירושלים בכביש שיחליף את הכביש הבעייתי-מאוד שבעצם היה שם עד עכשיו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. שאלה נוספת – חברת הכנסת בירן. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אדוני השר, אני שמחה מאוד לשמוע שאתם כן עמלים על פתרון, אבל לא הצלחתי להבין, על איזו תקופה אנחנו מדברים שבה מבשרת כן מתנתקת מהנגישות למחלף – זה בסוף תחבורה ציבורית, אבל כל האוטובוסים עוברים שם. יש שם חניה גדולה; הרבה אנשים משאירים שם רכבים, הרבה סטודנטים גרים במבשרת, שוכרים שם. כל הדבר הזה, למיטב הבנתי, הולך להיעלם. אני מנסה להבין, האם הפתרון שדיברת עליו נותן על זה מענה? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> התשובה היא כן. מתוך – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יש לנו שתי שאלות המשך ואז אדוני ישיב בבקשה לכולם. חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת אורי מקלב; שתי שאלות המשך קצרות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> תודה, אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר. אכן, אני תושב מבשרת, אבל אני חושב שזה לא רק נוגע למבשרת או לי אלא ל-50,000 תושבים שמתגוררים בכל היישובים בסביבה. ראשית, אני רוצה לברך אותך על הפעולה הנמרצת והמהירה ככל האפשר בכביש ירושלים–תל-אביב. אין חולק שהדבר הזה התבקש. אני באמת מלא שבחים על הנחישות וכדומה. אני חושב שלעניין מבשרת לא ניתן עד עכשיו פתרון ראוי, גם לתחבורה הציבורית וגם לתחבורה הפרטית, לא ניתן. נכון, עברו ראשי יישובים וגם שרים – לא ניתן. עכשיו אנחנו עומדים במצב של ממש חודש ימים לפני. ההשקעה בכביש שהזכרת, כביש דרך יער ירושלים – זה כביש מסוכן, בלילה אין בו תאורה, הוא חד-סטרי. אלוהים יעזור לנו שחס וחלילה לא יקרה שם שום דבר, כי לא יהיה אפשר להגיע ולהוציא אנשים משם. הדבר השני שהזכרת, שהוא מקובל עליך – וזה חדש וזה מעניין וזה חשוב, בהשקעה של כ-100 מיליון, ואתה תדע להוריד את העלות של זה, אני סומך עליך – איזו רמפה מהכביש הראשי שתיכנס לתוך מבשרת. האם זאת אופציה שהיא אמיתית ואפשרית והאם יש לך איזו הערכה של לוח זמנים? תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מקלב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, כפי שקודמי דיברו, כשמדובר על חסימת כבישים או חסימת נתיבים, אנחנו יודעים שמאחורי זה עומדות עבודות נרחבות וחשובות מאוד. אבל השאלה היא: האם באמת נעשה הכול כדי למנוע את ההשלכות ואת ההפרעות לתנועה בעקבות החסימות האלה? אני אגיד לך מה שרבים מהאזרחים מרגישים. גם אדוני השר ודאי נוסע בכבישים, בעיקר בלילות, והוא לפעמים תקוע ומחכה 40 דקות או 30 דקות בפקק. מדוע? בסופו של דבר, הוא רואה שמשני נתיבים או משני מסלולים זה עובר למסלול אחד, והחיבור הזה, שלא נעשה, לעניות דעתנו, תמיד בהדרגה ומספיק במקצועיות, יכול לגרום להקלה רבה בהפרעות לתנועה ובפקקים המתמשכים. ואני אגיד לך, עצם העובדה שרואים את השוטרים או את הפקחים שעומדים ליד זה ולא עושים שום דבר בעניין, אלא אתה רואה אותם מסתכלים במקום אחד, שותים קפה – לפעמים זה מתסכל. אני עמדתי 40 דקות. אתה אומר, למה הם לא עושים משהו בעניין? אבל לא רק כאזרח פשוט – ואני, אדוני השר, הייתי בוועדות שונות בתחום הרשויות המקומיות וראיתי שיש מענה מקצועי – הרבה יותר טוב כשעושים את זה באופן הדרגתי, קצת משקיעים מחשבה, קצת משקיעים בפיקוח. זה גם בנתיבים, אדוני השר, וזה גם נכון בצמתים. לפעמים הקבלן מעדיף לחסום שני מסלולים ולא לעשות מסלול-מסלול, כדי שזה יקל עליו בעבודה, וזה לא מקל על הנוסעים. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אדוני השר, בבקשה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> חבר הכנסת נחמן שי, כמו שאמרתי, יש פתרון מוסכם, שמקודם מול רשויות התכנון, כדי לאפשר את אותה חלופת סלעי, כמו שזה נקרא, תוך צמצום עלויות. זו החלופה היחידה שכל הגורמים מתכנסים סביבה, אופציית הרמפה וכו'. ואז אני חוזר עוד הפעם לשאלה הנוספת של חברת הכנסת מיכל בירן. יש פער זמנים בין הצורך לעשות ולסיים את הכביש לבין היכולת לייצר את החלופה ולהתאים אותה – ברור לחלוטין. ואנחנו לא מעכבים בשנייה אחת את ביצוע הכביש ולא את פתיחת הגשר. היה ניסיון לעכב, שלא ייפתח הגשר מירושלים לכיוון תל-אביב, גשר מוצא, וחד-משמעית אני לא מקבל את האפשרות הזאת. מה שכן, פתרון הביניים שמשדרג בצורה מאוד משמעותית, דרך יער ירושלים – השדרוג נועד להפוך אותו לכביש בטוח שעומד בסטנדרטים לתקופת הביניים של כמה שנים אפילו, כדי שתהיה לתושבי מבשרת עוד דרך יותר קלה להיכנס ולצאת מתוך היישוב. כמו שאמרתי, כביש 16 יוצא לדרך, והוא ייתן שדרוג עצום בנגישות בין מבשרת לירושלים. כמו שאמרתי, המסוף החדש של התחבורה הציבורית, מסוף הראל, שישרת גם את תושבי מבשרת, הוא בקנה-מידה אחר לגמרי של שימוש בתחבורה ציבורית, ואלה הדברים. עצם העובדה שהתכנסנו, וקיימתי ישיבה בראשותי לא מזמן – ואני שיבחתי באמת את הגישה של היישוב שמביא גם הצעות לפתרונות. בחנו שלוש חלופות, וזו החלופה שנקבעה לקידום סטטוטורי כרגע וצמצום עלויות, ולהביא אותה למצב של היתכנות ביצוע, וזה יפה מאוד. לא בכל – גם אם לא היה הפתרון הזה, היינו עושים את הכביש, אני חייב לומר. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אתה יכול לתת הערכת זמנים? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני לא יכול לתת הערכות זמנים, אני יכול רק לוודא. אני מעולם לא התחייבתי על מועדים, אני תמיד מוודא שהפעולות שצריכות להתבצע מבוצעות, והן אכן מבוצעות. כלומר, פעילות משותפת מול רשות התכנון כדי לקבל את האישורים, ההתכנסות לביצוע וכל שאר הדברים. חבר הכנסת מקלב, לא יודע על סמך מה – אתה בדרך כלל יהודי מאוד שקול ולא מטיח בקלות דברים. להטיח כזאת האשמה בדרך הקמת הכביש לירושלים – איך אומרים במקורותינו? עורבא פרח. עורבא פרח; או לא דובים ולא יער, או להד"ם. גם כן, כל ביטוי, אתה יכול לקחת מכל מקום. כל הכביש הזה, תוך השקעה נוספת, כל הביצוע שנערכנו לקראתו בקפדנות, עם ישיבות הכנה הנדסיות, ועם המשטרה, ועם הרחבת היכולות של כביש 443 – יש עיקרון ששומרים שני נתיבים פתוחים לכל כיוון במשך כל זמן העבודות, גם אם אחרי זה, כשהעבודה מושלמת, חלק מתבטא ממה שעשו בתקופת הביניים, וזה המצב בדיוק. אני, כשאני רואה שאני נתקע בפקק – בדרך כלל, מניסיוני, יש איזו תאונה. גם, אגב, יש רכבי חילוץ שבתיאום עם המשטרה מחלצים גם כן רכבים שנתקעו. הדבר לוקח זמן, אם יש תאונה או דברים אחרים. לכן, רכב נתקע, שני מסלולים, עוברים למסלול אחד וכו'. העבודות מתבצעות בלי חריגה מלוחות-הזמנים, בלי חריגה מכללי העבודה במדינת ישראל, מכללי העבודה במדינת ישראל ושמירת חוק העבודה, ואגב, בלי שום תוספת תקציבית, בלי חריגה תקציבית גם. הכול מתבצע – אני בא עכשיו משם בדיוק. אני מבקר, בודק את הפרויקט הזה. אני לא צריך להסביר כאן בבניין הזה את החשיבות של דרך ראשית, רצינית, שתחבר את ירושלים למרכז המדינה ואת מרכז המדינה וכל חלקי המדינה לירושלים. הדרך היחידה להימנע מקשיים היא לא לעשות, אבל אז אנחנו נמצאים והיינו נשארים במצב הקודם, שהוא מצב מאוד לא טוב; כביש שהיה במצב מאוד מאוד לא נכון תחבורתית ובטיחותית. ואני אספר לך כאן שקטע ראשון כבר נפתח ואתה נוסע בו, באזור נווה-אילן, כולל המחלף. קטע נוסף הולך להיפתח בתוך חודשים ספורים משער-הגיא עד שורש – כביש גמור לחלוטין. לאחר מכן, בשלבים – תיארתי לך את הגשרים, את המנהרות, וכל הכביש, בעזרת השם, עד אמצע השנה הבאה יהיה גמור, עשוי ומוכן. וגם אז, אגב, יתחילו לעבוד על מחלף בין הכביש לבין הכניסה לירושלים, כדי לגשר גם כן. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – ידעתי שבאופן כללי – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לא, אבל להטיח שלא עושים את זה במקצועיות זה לא נכון. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – זה על-פי רוב – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מה אתה רוצה, לא – – – לכביש – – – חייב לפצל את התנועה, מה אפשר לעשות. בוא נגיד תודה שעובדים ב-22:00 ולא במשך היום. סליחה, אדוני, שהפרעתי לך קצת. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> תודה. חבר הכנסת מקלב, הייתי יכול להיות שר – לא ידעתי שאני אכהן שבע שנים לפחות בתפקיד. הייתי יכול לדלג – לבוא לפרמיירות ולא להיכנס לדברים קשים, לא להניע רפורמות בתחבורה הציבורית, לא להוציא לדרך תשתיות, לא לעשות את הקשיים, אבל בלי זה המדינה הייתה נשארת והיינו נשארים מדינה מפגרת ביחס לעולם. אנחנו היום מדינה שמתקדמת בקצב יפה מאוד לקראת היותנו מדינה תחבורתית מודרנית, כולל המשמעות התועלתית של שימוש בתחבורה ציבורית, של בטיחות – מדברים כאן על נפגעי תאונות דרכים, צריך כבישים משוכללים, תחבורה ציבורית. וגם לחבר את ירושלים ואת הגליל ואת הנגב ואת יהודה ושומרון למרכז המדינה זה דבר שיש לו חשיבות לאומית רבה ביותר, כלכלית, חברתית, ומכל שאר הבחינות. <תמר זנדברג (מרצ):> הבעיה היא לא שהכביש נסגר – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> מה, את שייכת לאגודת ישראל? <תמר זנדברג (מרצ):> הבעיה היא שהגישה לתחבורה הציבורית מבוטלת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> חבר סיעה יכול לוותר לחבר אחר. אם הצטרפת לשם, אז – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני, על כל התשובות. <אלי אלאלוף (כולנו):> אפשר שאלה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני לא יודע, השר מוכן לקבל עוד שאלה? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> ראיתי שחבר סיעתך גיבה את בל"ד, אבל לא ידעתי שיש לך קרבה לאגודת ישראל, עד היום. ולא גינית אותו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. סיימנו עם פרק השאילתות הדחופות היום. <הצעת חוק עידוד הצלת מזון, התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/799/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק פ/799/20, הצעת חוק עידוד הצלת מזון, התשע"ו–2015, של חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני. ינמק את ההצעה מהמקום חבר הכנסת אורי מקלב. ישיב לנו אחריו שר הבריאות. ההצעה מוצמדת. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, כפי שאמר היושב-ראש, הצעת חוק של חבר הכנסת גפני ושלי. אנחנו חושבים שהחוק הזה יעשה, אדוני היושב-יושב, שינוי ומהפכה בכל הנושא של הצלת מזון – או השמדת מזון או השחתת מזון – מבתי-מלון, ממפעלי מזון, ממסעדות, מאולמות שמחה, משירותי קייטרינג. אני רוצה לציין, חברי חברי הכנסת, מדובר באוכל מזין, אוכל איכותי, אוכל שיגיע בסופו של דבר לאלפי-אלפי נזקקים מדי-יום. לא מדובר, כפי שאולי ככה נראה, באיזה אוכל שאוספים אותו מהשולחנות או מהקערות. מדובר על אוכל שהוא טוב מאוד, שלא עבר את פתח המטבח; הוא עדיין נמצא במגשים עם הניילון הנצמד, או עם נייר-הכסף. מגשים של עשרות רבעי עוף, עשרות שניצלים, מאות קילוגרמים של בשר טרי ומזין. אנחנו מבקשים שאותו אוכל, במקום שיושמד, במקום שיושלך לאשפה, שיעבור למשפחות הנצרכות, למשפחות הנזקקות. אדוני היושב-ראש, השחתת מזון היא נזק כלכלי, היא נזק חברתי, והשחתת מזון גם משחיתה את הנפש. הצעת החוק הזאת בעצם מדברת על נתינה לאלפי נזקקים – ובזה אני מסיים – בלי שהיא פוגעת בשום דבר באיכות המזון. ההעברה תיעשה לפי כל התקנים שנעשים – במשאיות, עם קירור. החוק הזה מנע חסם רעיוני וגם חסם מעשי. בסופו של דבר אנחנו נראה שינוי ומהפכה בכל מה שנקרא הצלת מזון – השחתת מזון. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <הצעת חוק עידוד הצלת מזון, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1523/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יש לנו הצעה צמודה, שתנומק אף היא מהמקום, של חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. דקה מן הצד. לאחר ההנמקה הזאת ישיב לנו שר הבריאות. בבקשה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> יש גם אורלי לוי, לא? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אתה תדבר גם בשמי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, מספרים לנו שאין רעב בישראל, ובאמת רעב כמו שרואים בתמונות מאפריקה, אדוני היושב-ראש, אולי אין, אבל רעבים יש, ועוד איך יש. אומרים לנו להסתכל על הגרפים שמראים שהכול בסדר, אבל תספרו את זה לילד שהולך לישון עם בטן מקרקרת. ילד לא יכול לאכול גרפים, הוא זקוק למזון. וכשיש רעבים מפני שאין מזון, זו טרגדיה; אבל כשיש מזון ויש רעבים, מפני שהמזון הזה נזרק או מושמד, זאת איוולת. וכבר בכנסת הקודמת הגשתי הצעת חוק דומה, עם חברותי אורלי לוי ושולי מועלם שקידמו את הנושא הזה יחד אתי, שנועדה להקל הצלת ואיסוף מזון, ביחד, שוב, עם חברותי. חשוב לציין שמזון מוצל הוא לא מזון שאינו ראוי למאכל. הוא אולי לא יפה, ואולי לא משתלם לחקלאי לשווק אותו, אבל הערכים התזונתיים והוויטמינים והמינרלים נמצאים בו במידה שווה. בדרך כלל, אדוני היושב-ראש, כדי לחולל שינוי יש צורך במשאבים חדשים; במקרה שלנו המשאבים כבר קיימים, וכל מה שנדרש מאתנו הוא מעט אומץ ומאמץ כדי להקל על מי שרוצה לתרום ולהציל מזון לעשות זאת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני מסיים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> השינוי שנוכל לחולל עבור מאות-אלפי ישראלים, אדוני היושב-ראש, הוא עצום, וזה ההבדל בין חרפת רעב לחיים בכבוד. לסיום, אני גם רוצה להודות לארגון "לקט", ששוב, יחד עם חברתי אורלי לוי, שהנהיגה את זה באומץ רב וביד רמה, וחברת הכנסת שולי מועלם, הובלנו עוד בכנסת התשע-עשרה גם את החוק הזה וגם את היום להצלת מזון. אני קורא לכל חברות וחברי הכנסת להצביע בעד החוק החשוב הזה, גם של ידידי מקלב וגם החוקים המוצמדים שלנו, למען עם ישראל ולמען האנשים שזקוקים לזה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אדוני שר הבריאות ישיב על שתי ההצעות בשם הממשלה, ולאחר מכן נקיים הצבעות נפרדות, כמובן, על כל הצעה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כבוד אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק עידוד הצלת מזון, התשע"ה. לפי הנתונים שהוצגו בסקר הביטוח הלאומי, רבים בישראל חיים באי-ביטחון תזונתי, ובהם אלפי ילדים בכל רחבי הארץ. כמו כן, בהתאם לנתונים אלו, הובהר שחלק גדול מהמשפחות אשר חיות בתנאי אי-ביטחון תזונתי נעזרות בארגוני סיוע. לעומת הסובלים ממחסור במזון, מסתבר שבמסעדות, אולמות אירועים, חדרי אוכל מפעליים, בסיסים צבאיים, רשתות שיווק ובתי-מלון נזרק מזון רב. הסיבה העיקרית לכך שהמוסדות הללו אינם תורמים את המזון לנצרכים במקום להשליכו לפח היא חששם מפני חשיפה לתביעות, בהתאם לחוק המטיל עליהם אחריות לנזקי גוף העלולים להיגרם בשל פגם במזון. משרד הבריאות ער למצוקה התזונתית באוכלוסייה ולאפשרות המטיבה אשר גלומה בתרומת מזון במקום השלכתו לפח. אולם, על משרד הבריאות, אשר אמון על נושאי בריאות הציבור, גם חובה להבטיח שמזון שייתרם לא יגרום לנזק בריאותי ויצא שכר הנזקקים בהפסד. בהצעת החוק הנוכחית, הצעת חוק עידוד הצלת מזון, מוצע, בין היתר, לקבוע לפטור את התורמים ואת העמותות לחלוקת מזון מהאחריות הפלילית והנזיקית, ובלבד שהם פעלו על-פי הכללים הנדרשים לעניין הובלת, אחסנת ואספקת מזון. בעניין זה חשוב לציין כי בסוף חודש אייר עתיד להיכנס לתוקף החוק החדש, חוק הגנת בריאות הציבור (מזון), התשע"ו–2015, אשר מסדיר, בין היתר, את הסוגיות הבטיחותית של טיפול בשאריות מזון ומתייחס בהרחבה לאופן מתן פטור מרישיון ייצור, רישיון הובלה ורישיון אחסנה לארגונים לחלוקת מזון, לרבות התקנת התקנות בעניין ארגונים לחלוקת מזון מכוח הוראותיו. אשר על כן, למען השמירה על ההרמוניה החקיקתית ולמען הסדרת ההגנה המשפטית לתורמי המזון ומחלקיו, ובהתאם לחוות דעתו של משרד המשפטים בעניין, אנו מסכימים כי הפטור מהאחריות הנזיקית והפלילית יסויג, כך שהוא לא יחול על מקרים של הפרת הוראות כל דין או רשלנות. משכך, ובשים לב להגנות הבריאותיות הנדרשות לצורך הבטחת שלומם של הצרכנים, החליטה ועדת השרים לחקיקה להמשיך בהליך החקיקה של הצעת החוק לעידוד תרומת מזון, ובלבד שניסוחו יתואם בין משרדי המשפטים והבריאות, ולעניין התקנת התקנות גם עם משרדי הרווחה והכלכלה. לאור כל האמור ולאור החלטת ועדת השרים, אנו מסכימים להצעת החוק האמורה, אך נבקש לקדם את המשך הליך חקיקתה בהלימה לחוק הגנת בריאות הציבור (מזון), המסדיר את תחום תרומת המזון, ובכפוף לתיאום מלא עם משרדנו ועם משרד המשפטים. אני מבקש לשאול את המציעים אם הם מסכימים. חיליק, מסכים? תיאום. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> ודאי. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה רבה. מסכים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. אנחנו נצביע, כאמור, בנפרד על שתי ההצעות. ראשית, הצעת החוק של חבר הכנסת מקלב וחבר הכנסת גפני, פ/799, הצעת חוק עידוד הצלת מזון, התשע"ו–2015. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עידוד הצלת מזון, התשע"ו–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 41 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עברה בקריאה טרומית, והיא תעבור לדיון ולהכנה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אנחנו עוברים להצביע על הצעת החוק הצמודה, פ/1523, של חברי הכנסת יחיאל בר, אורלי לוי אבקסיס ומרדכי יוגב. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עידוד הצלת מזון, התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 34 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. גם ההצעה הזו עברה בקריאה טרומית, ותעבור יחדיו לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, בבקשה תוסיף אותי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אייכלר מבקש לצרף לפרוטוקול את תמיכתו בהצעת החוק. <הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות> [הצעת חוק פ/728/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, של חבר הכנסת יוסף ג'בארין וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת ג'בארין יסביר את הצעת החוק במשך עשר דקות. חבר הכנסת ג'בארין? אדוני יעלה, בבקשה. אחריו ישיב על ההצעה, בשם שרת המשפטים, שר הבריאות. עשר דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, תודה, חברי הנכבדים, הסיבה שהתעכבתי – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו רק מבקשים קצת שקט במרפסת של האופוזיציה. חבר הכנסת רוזנטל, תעזור לי שם אצלכם מאחורה. רציתי להגיד "מימין שלי". בבקשה, חבר הכנסת ג'בארין. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מאז העניין עם תומא אתה נזהר. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> הסיבה, כבוד היושב-ראש, שהתעכבתי קצת – רציתי לבדוק עם סגן השר ליצמן מה באמת עמדת הממשלה. <עפר שלח (יש עתיד):> שר. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> הוא שר עכשיו, סליחה. אתה צודק. מה עמדת הממשלה – כי מישהו לחש לי שאולי בכל זאת הממשלה מסכימה. אבל להפתעתי – אולי לא – גם הפעם הממשלה לא מסכימה. הרעש נמשך, כבוד היושב-ראש, אז תעזור לי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו באמת מבקשים מכל חברי הכנסת, קצת יותר בשקט. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> הצעת החוק שלי מבקשת להשלים את מעשה החקיקה בתחום זכויות האדם. מה שחברי יודעים, עד היום אין בישראל חוק מרכזי בתחום של הגנה על זכויות האדם. היו הרבה הצעות חוק של חוק-יסוד: זכויות אדם, שלא עברו את משוכת החקיקה, וכל מה שעבר זה שני חוקי-יסוד מ-1992. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, תנהלו דיונים בחוץ. לא מנומס. שנייה, אנחנו נמתין עוד קצת. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> זה נהפך לטיילת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> טוב, זה ככה. אתה מכיר את זה יותר ממני. בכבוד. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אז בתחום הזה של הגנה על זכויות האדם, כבוד השר, יש שני חוקים משנת 1992: חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, וחוק-יסוד: חופש העיסוק. אלא מה? שני החוקים הללו אגמו מספר מאוד מוגבל של זכויות אדם, לרבות הזכות לכבוד, הזכות לחיים, לשלמות הגוף, לפרטיות, לקניין, לתעסוקה, הזכות ליציאה וכניסה מהארץ. ודווקא הזכויות החברתיות, הזכויות שכל חברי הכנסת אולי מתגאים – שהם חברי כנסת חברתיים; נכון, חבר הכנסת איציק שמולי? כל חברי הכנסת מתגאים כאן שהם חברי כנסת חברתיים, שהזכות לחינוך חשובה להם, הזכות לתעסוקה חשובה להם, הזכות לביטחון סוציאלי חשובה להם. אז הנה, מה שאני רוצה להציע, שאותן הזכויות שכולנו מתגאים בהגנה עליהן, יעוגנו בחקיקה בישראל. האם מישהו באמת חושב שהזכות לחינוך, למשל, לא ראויה להיות מעוגנת בחקיקה? הזכות לעבודה? הזכות לתנאי עבודה הוגנים? הזכות לשירותי בריאות ברמה הולמת? אז לכן אני חושב שזה מתבקש. אם באמת כולנו רואים בזכויות הללו זכויות שחשובות לנו, זכויות שיקרות לנו, אז זה רק מתבקש לעגן אותן בתוך חוקי-היסוד. אני גם רוצה להדגיש, כל הזכויות שמופיעות בהצעת החוק – הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות – הן זכויות שמופיעות באמנות בין-לאומיות שמדינת ישראל חתומה עליהן. הזכויות שאליהן אני מתייחס הן זכויות שמופיעות באמנות בין-לאומיות שמדינת ישראל חתומה עליהן. ואני בעיקר מפנה לשתי אמנות: יש האמנה הבין-לאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות, אמנה משנת 1966; מדינת ישראל הצטרפה לאמנה הזו, והיא מעגנת חלק מהזכויות כאן. אבל האמנה העיקרית שאני מסתמך עליה היא האמנה הבין-לאומית לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות. האמנה הבין-לאומית לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, שמעגנת את שש הזכויות שהצעת החוק הזו מדברת עליהן. ומדינת ישראל הצטרפה לאמנה. ולכן, כבוד השר ליצמן, אם המדינה הצטרפה לאמנה בין-לאומית שמעגנת את הזכויות הללו, שתמשיך את הצהרת הכוונות הזו ותעגן את אותן הזכויות בחקיקה הפנימית שלה. אני רוצה לציין שהצעת החוק מתייחסת לשש זכויות מרכזיות. אני מתייחס לסעיף 2 בהצעה – סעיף 2 מדבר על זכויות חברתיות, והוא קובע: לכל תושב הזכות לעבודה, הזכות לתנאי עבודה ושכר הוגנים, הזכות לחינוך מהגיל הרך ולהשכלה, כאשר הזכות הזו תהיה חינם, הזכות לשירותי בריאות ברמה הולמת – סגן השר עדיין כאן? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הוא שר. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> השר ליצמן. השר ליצמן, מה שאני אומר, שאחת הזכויות שמופיעות כאן היא הזכות לשירותי בריאות ברמה הולמת, ואני מקווה שתוכל להתייחס אליה אולי בדברי התשובה. זכות נוספת היא הזכות לשירותי רווחה והזכות לשיקום וסיוע סוציאלי בהתאם לצרכיו של האזרח. במימוש הזכויות הללו אני קובע בהצעת החוק, כמובן, את עקרון השוויון, שאין להפלות אדם בתעסוקה, בשכר, בקידום בעבודה ובשירותים החברתיים בשל מינו, דתו, גזעו, לאומיותו, מצבו המשפחתי או נטייה מינית. זאת אומרת, אלה השיוכים הקבוצתיים שהחוק אוסר אפליה על בסיסם. במסגרת הזכויות החברתיות אני מדגיש את זכות העובד להתאגד. ולכן אני קובע בסעיף 4, שעובדים זכאים להתאגד בארגוני עובדים לפי בחירתם, לצורך הגנה על זכויותיהם, לצורך התקשרות בהסכמים קיבוציים למען קידום ענייניהם החברתיים והכלכליים ולשיפור תנאי עבודתם. אני גם מעגן את זכות העובדים לשבות, ולכן סעיף 5 קובע: עובדים זכאים לשבות לפי עקרונות משפט העבודה. סעיף השריון הוא סעיף 6, סעיף שמוכר לנו בחוקי-היסוד – אין פוגעים בזכויות שלפי חוק זה, אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינה דמוקרטית אשר נועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי הסכמה מפורשת לפי חוק כאמור. אם כן, הרעיון בהצעת החוק הזו הוא בעצם להשלים את מלאכת ההגנה על זכויות היסוד, זכויות שאמורות להיות מוגנות בכל משטר דמוקרטי, ובעיקר לתת אותה הגנה חוקתית שהמשפט הישראלי צריך לזכויות החברתיות. כבוד השר ליצמן, אחת הזכויות שמופיעות כאן – אתה יכול גם להקשיב וגם לדבר? בסדר, רק תשמע אותי ואחר כך תמשיך את השיחה – אחת הזכויות שמופיעות כאן היא הזכות לשירותי בריאות ברמה הולמת. אם אתה תתנגד לכל החוק ורק למשפט הזה תסכים, אני אסכים להוריד את כל החוק ולהשאיר את המשפט הזה: שירותי בריאות ברמה הולמת. כמובן, אני אומר את זה בציניות, כי אני חושב שכל הזכויות שמופיעות כאן הן זכויות שחברי לכנסת כאן כל יום מתייחסים אליהן, מדברים עליהן, וגם מתגאים בכך שהם מגינים על הזכויות הללו. אז אולי זו שעת מבחן, שעת מבחן אם חברי הכנסת באמת מתכוונים ברצינות להגנה על הזכויות הללו על-ידי כך שהן יעוגנו בחוקי-היסוד. ואני מדגיש לקראת הסוף, שכל הזכויות שמופיעות בהצעת החוק מופיעות באמנות שמדינת ישראל אשררה אותן והצטרפה אליהן. ולכן, אלא אם יש כאן double standards, אם יש כאן ניסיון לחתום על אמנה רק כדי לרצות את מדינות העולם ולהצהיר הצהרות חיוביות, אבל כשזה מגיע לשאלה האמיתית והמעשית יותר, שהיא האם המדינה מוכנה להתחייב על הזכויות הללו בחקיקה הפנימית שלה, כאן בעצם השאלה האמיתית וכאן בעצם תיבחן הממשלה וייבחנו שריה – האם באמת מתכוונים ברצינות להגנה על הזכויות החברתיות? ואם מתכוונים ברצינות להגנה על הזכויות החברתיות, אז זה בדיוק הזמן לתמוך בהצעת החוק הזו. ואם יש הסתייגות מניסוח מסוים, מסעיף מסוים, אפשר להמשיך את השיחה הזו – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת ג'בארין, נתתי לך כבר עוד – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כן, אני מסיים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – אפשר להמשיך את השיחה הזו בוועדה הרלוונטית. לכן אני קורא לחברי הכנסת, במיוחד חברי הכנסת החברתיים, לתמוך בהצעת החוק ולאפשר לזכויות החברתיות להיות חלק מזכויות היסוד במדינה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. אדוני שר הבריאות חבר הכנסת ליצמן, אתה מתבקש להשיב על הצעת החוק בשם הממשלה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני משיב בשם שרת המשפטים. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, כל המשא-ומתן שאדוני רצה לעשות, להוריד ולהוסיף, זה עם שרת המשפטים, לא אתי. אני רק מקריא את התשובה שקיבלתי בשם הממשלה, של ועדת השרים. הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, של חבר הכנסת יוסף ג'בארין, מבקשת לעגן בחוק-יסוד שני סוגים של זכויות חברתיות: הסוג הראשון מתייחס לזכות לקבל מטעם המדינה מענים לסיפוק צרכיו הבסיסיים של תושב המדינה לשם קיום בכבוד ורווחה סוציאלית, כגון הזכות לעבודה, הזכות לחינוך מהגיל הרך והשכלה חינם, הזכות לשירותי בריאות ברמה הולמת והזכות לשירותי רווחה; הסוג השני מתייחס לזכויות קולקטיביות של עובדים – התאגדות בארגוני עובדים, התקשרות בהסכמים קיבוציים ושביתה. ראשית אציין כי ככלל, הממשלה מתנגדת לחקיקת חוקי-יסוד באמצעות הצעות חוק פרטיות. מן הראוי כי חוק-יסוד יחוקק באמצעות הצעת חוק ממשלתית. שנית, מבחינת המצב המשפטי הקיים, בית-המשפט העליון קבע כי כבודו של האדם כולל בחובו הגנה על מינימום הקיום האנושי. באשר לזכויות הקולקטיביות של העובדים, אלה קנו להן מעמד איתן בפסיקה, הן של בית-הדין הארצי לעבודה והן של בית-המשפט העליון. בנוסף, בתיקון שנעשה לחוק הסכמים קיבוציים, נקבעו הן זכותו של עובד לפעילות ולחברות בוועד עובדים ובארגון עובדים והן איסור פגיעה בעובד בשל פעילות או חברות כאמור. לאור האמור לעיל, החליטה הממשלה להתנגד להצעת החוק. חברי הקואליציה, אני מקווה מאוד – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שהם יעשו זאת. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אם לא, אז יש לי אפשרות להגיד כמה דברי תורה, אם אדוני מסכים. <קריאה:> אדרבה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדרבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה לא צריך לחפש שום סיבה לומר דברי תורה. <קריאה:> אדרבה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני אגיד מילה דברי תורה. כתוב בפרשה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה תוכל, במסגרת השוויון, לאחר מכן לבוא – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> ולהגיד גם דבר תורה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – ולצטט מן הקוראן. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כתוב בפרשה: "ואת האלף" – שחשדו במשה רבנו שהוא לקח כסף לכיס; היה חסר 1,750 ממחצית השקל. כל אחד נתן מחצית השקל. משה רבנו נתן דין-וחשבון על כל פרוטה. אחר כך התברר – אדנים, כל מיני דברים שהוא לא הכניס לחשבון. בהתחלה חשדו בו שהוא לקח את הכסף לכיס. נשאלת השאלה, איך יכול להיות? כל אחד נתן מחצית השקל – חשדו בו. בעגל כל אחד זרק את הזהב ואת כל הכסף שלו, יצא עגל קטן – אף אחד לא ביקש דין-וחשבון איפה כל הכסף וכל הזהב? כשמחפשים לעבירות, אף אחד לא מחשבן דין-וחשבון; כשהולכים לעשות מצוות, אפילו זה רק מחצית השקל, דורשים מייד דין-וחשבון, ביקורת. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן גם על תשובתו, גם על דבר התורה. האם, אדוני המציע, אתה רוצה להסביר למה הממשלה טועה? עד שלוש דקות לרשות חבר הכנסת ג'בארין. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> תודה, כבוד היושב-ראש, תודה לשר ליצמן על התשובה. קודם כול, אני מבקש – חברים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. חבר הכנסת דב חנין, היא לא מצביעה בוועדת שרים לחקיקה, מה – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> חברי חברי הכנסת, קודם כול, לפרוטוקול, תרשו לי לרשום את מחאתי. ברגע שהשר מסיים להשיב עניינית על הצעת החוק הספציפית, אני חושב שצריך לעבור להצבעה או לעבור לתגובת חבר הכנסת המציע, שכן, עם כל הכבוד לדברי תורה, לדברים דתיים אחרים, הדיון הזה הוא לא לעניין הצעת החוק. לכן אני אשמח אם יושב-ראש הכנסת יתייחס לנושא הזה, כי אני רואה שהדבר הזה חוזר על עצמו בכמה הקשרים. אני חושב שהעניין הזה הוא לא ראוי בהתנהלותה של הכנסת. או שהשר המשיב ממשיך להתייחס עניינית לסוגיה המועלית, או שהוא מסיים את דבריו, כי זה לא נראה ראוי שככה זה יתנהל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מצטרף למחאתך גם בשם דורות רבים של יושבי-ראש שקדמו לי בתפקיד הזה. מהותית אתה צודק. אם מישהו מעוניין לשנות את התקנון, אז ועדת הכנסת היא הכתובת. כמו שאמרתי, אני כיושב-ראש הכנסת לא יכול להגביל את השר בתשובתו. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת ביטן, נמצא כאן, אז אני מקווה שהוא גם מקשיב לדברים. אנחנו נשוחח על זה ונדבר על הסוגיה הזו. אני רק יכול להצטער על כך שהממשלה בחרה להתנגד להצעת החוק הזו. אני שוב אומר, מדובר בזכויות שכל חברי הכנסת בבית הזה מתגאים שהם תומכים בהן – זכות לחינוך, זכות לעבודה, זכות לתנאי עבודה הוגנים, לשירותי בריאות הוגנים. לכן אני מצפה ליותר רגישות של חברי הכנסת לזכויות הללו. אלה גם זכויות שמופיעות באמנות בין-לאומיות שמדינת ישראל היא צד להן. הזכרתי את האמנה הבין-לאומית לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות שמדינת ישראל חתומה עליה. אז אם מדינת ישראל חתומה על אמנה בין-לאומית שמעגנת את הזכויות הללו, מדוע להתנגד לעגן את אותן זכויות בחקיקה פנימית? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ג'בארין. חברי הכנסת, נא לשבת, לפחות אלה שמעוניינים להצביע. חברי הכנסת, נא לשבת, לרבות השרים. יש לי גם בקשה לחברי הכנסת, מייד בתום ההצבעה ברצוני לברך אורח חשוב שנמצא אתנו כאן ביציע, אז נא לא לקום מן המקומות מייד לאחר ההצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, של חבר הכנסת יוסף ג'בארין וקבוצת חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. חברי הכנסת, ביקשתי לשבת, להישאר במקומות. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 42 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 46 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-יום את הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 42, נגד – 46. אני קובע כי הצעת החוק לא התקבלה במליאת הכנסת. <דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לנשיא הפרלמנט של קפריסין ינאקיס אומיראו> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני מתכבד לקדם כעת בברכה אורח נכבד המבקר היום במשכן הכנסת. אני מתכבד לקדם כעת בברכה אורח נכבד המבקר היום במשכן, שהתקבל בבוקר בטקס רשמי, ומכבד אותנו כעת בנוכחותו עם פמלייתו ביציע האורחים, יושב-ראש הפרלמנט של קפריסין מר ינאקיס אומיראו. (מחיאות כפיים) ברוך הבא, אדוני הנכבד, לירושלים, בליווי פמליה נכבדה הכוללת את שתי השגרירות – גם השגרירה של קפריסין בישראל וגם השגרירה שלנו, של מדינת ישראל בקפריסין – וברוך הבא אלינו גם למשכן הכנסת, לבה הפועם של הדמוקרטיה הישראלית. מכובדי, אתה ידיד קרוב של ישראל, ומבקר אותנו כאן כחלק משורה של צעדים חשובים המבטאים את הידוק הקשרים בין מדינותינו. ראשי המדינות של ישראל וקפריסין נפגשו בשנה שעברה שלוש פעמים, ומעל לכול, כוננו לא מכבר – ישראל, יוון וקפריסין – את הברית המשולשת האסטרטגית בין שלוש המדינות. זה עתה שבה משלחת של ועדת החוץ והביטחון שלנו מביקור במדינתכם. אלו ואחרים מבטאים את הרצון המשותף שלנו להדק את שיתופי הפעולה בכל התחומים, ובהם בולטים, בין היתר, תחומי האנרגיה, התיירות, הגנת הסביבה והמאבק בטרור, שמהווה עבורנו, כידוע, אתגר מורכב ומתמיד. ראוי לציין באופן מיוחד את היקפי הסחר הגבוהים המתקיימים בין ישראל לקפריסין בענפים השונים ומצויים כל העת במגמת עלייה. עברתם משבר כלכלי לא פשוט. אנו מאחלים לכם מלוא ההצלחה בהתמודדות עם האתגר, ותמיכתנו מובטחת לכם. אנחנו מודים לך ולמדינתך, אדוני יושב-ראש הפרלמנט הקפריסאי, על יחסכם החם לישראל. אנו מצפים להמשך הידוק שיתופי הפעולה, גם בין שני הפרלמנטים. בשם הכנסת וחבריה, אני מאחל לכם ביקור פורה ומוצלח. ברוכים אתם בבואכם. Welcome to the Knesset, welcome to Jerusalem, welcome to Israel. (מחיאות כפיים) <הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלות על כהונת שר ביותר ממשרד אחד)> [הצעת חוק פ/2555/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יואל חסון) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים עם מעשה החקיקה. הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלות על כהונת שר ביותר ממשרד אחד), של חבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת יואל חסון יציג את החוק; השר יריב לוין, בשם ראש הממשלה, ישיב לו. השר לוין, כידוע, הוא השר המקשר בין הממשלה לכנסת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מייד אגש להצעת החוק שלי, אבל אני לא יכול שלא להתייחס למציאות היומיומית של אזרחי ישראל, שסופגים חצי שנה של גל טרור אכזרי וברוטלי חסר מעצורים. אתמול הכה הטרור שוב, ערב קשה, ומניין ההרוגים בחצי השנה האחרונה עלה ל-34. שמענו כבר אתמול בערב שראש הממשלה יזם, כינס, הורה, ועוד כל מיני פעלים שנשמעים מאוד חשובים וסמכותיים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נכון – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> את הטרור, חברי חברי הכנסת, לא מנצחים בתדרוכים של כתבים, ואת הביטחון לא מחזירים בסיפורים מסמרי שיער על ההשפעות מ"דאעש" או מהסתה. בטרור פשוט נלחמים – אתם יודעים את זה, רבים מכם גם עשו את זה. בטרור פשוט נלחמים. אבל חצי שנה, וראש הממשלה – שנבחר לפני שנה בדיוק, בגלל הביטחון ולמרות הכלכלה – לא עושה דבר וחצי דבר כדי להעניק לתושבי ישראל את הזכות לחיות בביטחון. חברי בקואליציה, הבטחתם ביטחון וקיבלנו טרור ותירוצים. זה מוביל אותי, חברי, להצעת החוק הזאת שלי, כי בניסיון לנסות ולהבין, אדוני היושב-ראש, איך זה שראש הממשלה לא מצליח למצוא פתרון לטרור, אני מגלה שיכול להיות שפשוט אין לו זמן. כי בבוקר הוא שר הכלכלה, שרץ להופיע בבג"ץ ולהגן על מתווה הגז. בארוחת עשר הוא כבר שר התקשורת. ראש הממשלה הוא שר התקשורת שדואג לערוץ 20 כדי שימשיך להיות ערוץ מורשת נתניהו. ובצהריים אץ לו רץ לו ראש הממשלה למשרד לפיתוח אזורי, פשוט כדי להצדיק את קיום המשרד הזה, ואחר-הצהריים, אין ברירה והוא חייב להיות שר החוץ, כי בינתיים יש גל שרפות דיפלומטיות שמדליקה סגנית שר החוץ והעולם כמרקחה. ובערב – אדוני היושב-ראש, מה ראש הממשלה עושה בערב? זה באמת קשה, אבל צריך להראות שעשינו משהו, אז ראש הממשלה מכנס ומורה ודורש, וצריך רק ורק ורק, וצריך שוב ושוב ושוב, ולמגר את הטרור, פשוט לא נשאר זמן. לפני 20 שנה, כשרבין הודיע שייקח על עצמו את תיק הביטחון, זה היה אות כבוד לתיק. גם כשברק הודיע שיהיה שר הביטחון המשמעות הייתה ערך מוסף. אבל כשנתניהו מודיע שייקח עוד תיק, זו למעשה הודעה על חיסול המשרד, או על אובססיה אישית לטיפול בקטנות, במקום להתעסק באסטרטגיות הגדולות. אני שומע אנשים שאומרים שהצעת החוק שלי מיותרת; שאומנם בג"ץ עומד בפתח והוא עומד להחליט. ואני אומר לכם, חברי חברי הכנסת, לא בג"ץ אלא אנחנו – אנחנו הריבון, אנחנו נחוקק, אנחנו אלה שצריכים לקבוע איך תיראה הרשות המבצעת, ואנחנו אלה שצריכים לדאוג שלא בג"ץ יוציא את ערמוני האחריות לממשלה מהאש, אלא אנחנו נעשה את העבודה, אנחנו הכנסת. אבל מובן שלממשלה הזאת אין יכולת הכרעה אמיתית, ובינתיים במדינה הכול תקוע. נתניהו אחראי למשרד לאין יחסי חוץ, המשרד לאין כלכלה, המשרד לטיפול בתקשורת מלטפת, וגם כמובן למשרד לאין ראש ממשלה. אבל דווקא המשרד הכי חשוב, המשרד למיגור הטרור, מושבת, והמשרד להשבת הביטחון לאזרחי ישראל ריק, אף החלטה לא מגיעה ממנו. אין ביטחון אישי, יש רק כיבודים אישיים. ראש הממשלה שלנו נוסע בשיירה מאובטחת, טס במסוק צבאי, מוקף מאבטחים וסגור באקווריום. ככל שהוא מוטרד יותר ממצבם הביטחוני של אזרחי ישראל, הוא ממגן את עצמו יותר. הם, האזרחים, חשופים בצריח, והוא מאובטח בשיירה. אבל אנחנו במצב חירום אמיתי. לכן אני מוכן לאפשר לראש הממשלה לקבל תיק נוסף, תיק המציאות. אולי זה דווקא התיק שהוא צריך לשאת. אולי אז מישהו יעדכן את ראש ממשלת ישראל שבחצי שנה האחרונה נרצחו 34 אזרחים ונפצעו 338 אזרחים. צריך להגיד את האמת בקול: ממשלת הליכוד של נתניהו היא ממשלה שהפקירה את ביטחון ישראל. זו ממשלה של ייאוש ושכול. אזרחי ישראל צריכים לדעת את האמת: נתניהו מפחד מהתהליך המדיני יותר משהוא מפחד מהטרור. זו ממשלה שדם נשפך תחת אחריותה, והממשלה הזאת – רק תירוצים ושיתוק. ועוד שרים, סטטוסים, צריך לעשות. ראינו, אגב, אתמול, שרים מופיעים בטלוויזיה ואומרים שצריך וצריך, ומדברים כאילו הם ממש פרשנים. בשום מדינה, בשום מקום, לא היו מקבלים רשימה כזאת ומספר כזה של הרוגים בשקט. מדוע ראש הממשלה לא עושה יותר בקהילה הבין-לאומית? ראינו עכשיו, ראינו עכשיו שראש הממשלה למעשה ויתר על נסיעה לארצות-הברית ועל פגישה עם הנשיא אובמה. מדוע אנחנו לא יכולים לראות את ראש הממשלה הולך לנסיעה הזאת, טס לארצות-הברית, מגייס את העולם להילחם בטרור, מגייס את העולם ועושה פה קואליציה של מדינות אירופה וארצות-הברית להילחם בטרור? ראש הממשלה לא עושה את הדבר הזה כי הוא יודע שברגע שתהיה הקואליציה הזאת, ברגע שמנהיגות העולם תעזור לנו להילחם בטרור, השלב הבא יהיה תהליך מדיני. ידרשו מראש הממשלה פתרונות מדיניים, וראש הממשלה לא רוצה להיות שם. ראש הממשלה לא רוצה לטפל בבעיה, לא בביטחון ולא במדיני, כי הוא יודע, הוא יודע שהעולם ידרוש ממנו דרישות. והמשברים הדיפלומטיים האלה הם משברים שכולנו משלמים עליהם את המחיר. חברי חברי הכנסת, נתניהו מפקיר את הביטחון של כולנו, כי הוא לא מוכן באמת לייצר פתרון של שתי מדינות והפרדה בינינו לבין הפלסטינים. להפך, הוא יוצר גדר שמגדרת את כולם אתנו פנימה ומסכנת את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. חברי חברי הכנסת, הבריחה הזאת מהכרעות עולה לנו בדם. הבריחה הזאת מהכרעות מביאה למצב שיותר מדי אנשים מאבדים את חייהם. חברים, 34 אנשים איבדו את חייהם, אזרחי מדינת ישראל, ואלה שמותיהם: אלכסנדר לבלוביץ מירושלים; נעמה הנקין מאיתמר; איתן הנקין מאיתמר; נחמיה לביא מירושלים; אהרן בנט בניטה מירושלים; חיים חביב מירושלים; אלון גובברג מירושלים; ריצ'רד לייקין מירושלים; הרב ישעיהו קרישבסקי מירושלים; סמל עומרי לוי מבאר-שבע; הבטום זרהום מבאר-שבע; אברהם חסנו מחברון; שמחה חודדטוב מירושלים; סמ"ר בנימין יעקובוביץ מאיתמר; הרב יעקב ליטמן מדרום הר-חברון; נתנאל ליטמן מדרום הר-חברון; אבירם ראובן מתל-אביב; אהרן יסייב מתל-אביב; יעקב דון מצומת גוש-עציון; עזרא שוורץ מגוש-עציון; שאדי ערפה מגוש-עציון; הדר בוכריס מגוש-עציון; גנדי קאופמן מחברון; אלון בקל מתל-אביב; שמעון רוימי מתל-אביב; אמין שעבאן מתל-אביב; דפנה מאיר מעתניאל; שלומית קריגמן מבית-חורון; הדר כהן מירושלים; טוביה ינאי ויסמן משער-בנימין; עופר בן ארי מירושלים; ראובן בירמכר מירושלים; אליאב גַלמן מגוש-עציון – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גֶלמן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – וטיילור אלן פורס מיפו. השם ייקום דמם. תודה רבה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. משיב בשם הממשלה – השר יריב לוין. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, מכובדי חבר הכנסת חסון, חבר הכנסת יואל חסון, אתה יודע, זה לא סוד שיש לי אליך הערכה רבה, גם ידידות ארוכת שנים. אני חושב שמאוד לא מכובד, מאוד לא רציני מה שעשית כאן – באמת, זילות של כבוד הנרצחים באופן הכי בוטה שיכול להיות, שימוש, באמת, בטרגדיות קשות למטרה פוליטית הכי צרה. שום דבר שיש לו בכלל קשר להצעת החוק שהגשת. ויותר מזה, אני מוכרח לומר גם, אני כל פעם מתפלא, אפילו נדהם, נוכח הממש-אובססיה הזאת שיש לך ולחלק מחבריך כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו. איזה דמגוגיה, תסלח לי, נמוכה וזולה – ראש הממשלה ממגן את עצמו ומאבטח את עצמו בשיירה. חבר הכנסת חסון, נו באמת, כאילו ראש הממשלה קובע את סדרי האבטחה שלו, כאילו מישהו יאפשר לראש הממשלה לצאת עם סדרי אבטחה אחרים, כאילו העובדה שלראש הממשלה – אגב, לא רק לו, גם לך, כחבר כנסת בחלק מהמקומות שאתה מגיע אליהם, גם לחברת הכנסת לבני, גם היום וגם בעת שכיהנה כשרת החוץ, היו סידורי אבטחה במקומות שונים, מסוגים שונים, על-פי קביעה שלא אתה ולא היא ולא אף אחד מאתנו שותף לה או יכול לערער עליה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא באתי בטענה לאף אחד. <שר התיירות יריב לוין:> האמירה הזאת כאילו יש איזה ראש ממשלה שממגן את עצמו ונוסע מאובטח, ולכן לא אכפת לו שאחרים כביכול מופקרים ונרצחים, אני חושב שזה בושה וחרפה. לא מכובד, באמת. גם לא טיעון ענייני ולא רציני. עכשיו אני אומר לך עוד דבר. נדמה לי שהנאום שלך כן לימד על דבר אחד: שהחוק הזה, שאתה מגיש, אין לו דבר וחצי דבר לא עם תקינות עבודת הממשלה ולא עם הנושא הענייני שבו הוא נוגע, אלא זה חוק פרסונלי; עוד אחד משורת חוקי נתניהו שאתם מנסים להביא מפעם לפעם, כדי לנסות לעשות, דרך הצעות כאלה, את מה שאתם לא מצליחים לעשות דרך הציבור, וזה למנוע מראש הממשלה לכהן בתפקידו ולבצע את תפקידו. אז היה לנו כבר חוק, כאן, שהגביל את זכותו – ניסה להגביל את זכותו – של ראש הממשלה להתמודד לקדנציה נוספת. עוד הפעם, בהתעלם מכל מה שהיה בעבר, חוק פרסונלי לחלוטין. מובן שהחוק הזה נדחה על-ידי הכנסת. והנה עכשיו עוד חוק פרסונלי, חדש, כאילו זו הפעם הראשונה שראשי ממשלות מחזיקים בתיקים נוספים. אתה עצמך אמרת, חבר הכנסת חסון – הכול אישי – כשרבין החזיק בתיק הביטחון בהיותו ראש ממשלה, זה היה, כלשונך, לכבודו של התיק, וכשנתניהו מחזיק בתיק הביטחון, צריך פתאום לשנות את החוק בחקיקה פרסונלית ולמנוע ממנו להחזיק בתיק, במקרה הזה בתיק החוץ, או בכל תיק אחר. אני חושב, חבר הכנסת חסון, שהדבר הזה הוא פשוט לא רציני. אני בכל זאת, בניגוד, אולי, לנאום שלך, אומר גם עוד כמה מילים לגופה של הצעת החוק, כי אנחנו, בניגוד לגישה שהצגת כאן, מתנגדים לחוק הזה באופן ענייני ולא רואים בו שאלה פרסונלית. אני חושב שזה לא סוד, ואתה היית יושב-ראש קואליציה, כך שאתה בקי בעניין הזה לא פחות ממני, שצריך גמישות ביכולת עבודת הממשלה. יש שינויים גם תוך כדי כהונת קואליציה, לפעמים בהרכב הסיעות שיושבות בקואליציה, יש שינויים אישיים בין השרים בנסיבות כאלה ואחרות, ולא אחת נדרש שראש הממשלה יחזיק, אם לפרק זמן כזה ואם לפרק זמן אחר, בכמה תיקים. זה קרה לכל אורך השנים, זה קרה אפילו למורך ורבך אריאל שרון; זה קרה ליצחק רבין; זה קורה לבנימין נתניהו – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מה עשו ליצחק רבין כשזה קרה? <שר התיירות יריב לוין:> – – וקרה לבן-גוריון – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> יריב, ראית מה שעשו לראש הממשלה, את מה שעשו לרבין. <שר התיירות יריב לוין:> – – קרה לכולם. רבותי, חברת הכנסת נחמיאס ורבין, כולם, כל ראשי הממשלה – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> זה נשמע רע. זה נשמע רע. <שר התיירות יריב לוין:> – – בזמן כזה או בזמן אחר החזיקו בכמה תיקים. יותר מזה – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> יריב, יריב – – – <שר התיירות יריב לוין:> יותר מזה – יותר מזה, אני אומר, אני גם חושב שהקביעה העקרונית הזאת, כמו שמוצעת כאן בהצעת החוק, היא פשטנית ולא רצינית, כי הרי ההצעה הזאת, לו תתקבל, איננה מונעת לקחת שני משרדים ופשוט לאחד אותם. אין מניעה שיהיה לנו לצורך העניין משרד החוץ והכלכלה – אין בעיה, אז נאחד אותם טכנית, והרי פתרנו את הבעיה, ואחר כך נפצל אותם טכנית, כשנרצה למסור אותם לידי שרים אחרים. שוב, זה לא רציני, זה מיותר לגמרי, רק יגרום נזק. יותר מזה, אין כאן הבחנה – הרי יש משרדים שהם ענקיים ויש משרדים שהם קטנים. האם שר לא יכול להחזיק בשני משרדים קטנים? בטח שיכול. האם נכון שיחזיק בשני משרדים גדולים? יותר מסובך. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אם היה שר תקשורת, היו מעבירים את רשות השידור מירושלים למודיעין? <שר התיירות יריב לוין:> אגב, גם משרד הכלכלה – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> היו מעבירים את רשות השידור מירושלים למודיעין? <שר התיירות יריב לוין:> אגב, גם משרד הכלכלה – רשות השידור עוד לא עוברת למודיעין – אגב, משרד הכלכלה, חבר הכנסת מרגלית, הוא גם הכלאה, בכלל, הוא משרד המסחר והתעשייה, שצורף אליו נושא התעסוקה והעבודה. האם זה בסדר? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כן. כן. <שר התיירות יריב לוין:> האם זה משרד אחד? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כן. <שר התיירות יריב לוין:> איפה עובר הקו שמבדיל בין הדברים האלה? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> שינוי השם זה טוב. <שר התיירות יריב לוין:> אני חושב שזה לחלוטין, פשוט לחלוטין, לא רציני. יש גם איזה טענה מוזרה שכאשר מחזיקים בשני משרדים יש בזה איזה ניגוד עניינים. הרי גם זה מגוחך לחלוטין. הנה, תראה, אני שר התיירות, אני גם מופקד על זה שהמלונאים יוכלו להתפרנס ולהרוויח וגם מופקד על זה שיהיו כאן כמה שיותר מלונות, כדי שההיצע יהיה רחב והמחירים יהיו נמוכים. אז מה, יש בזה ניגוד עניינים? זה הרי מצחיק, זה – שוב – לא רציני, לא נכון, נטול ובאמת נעדר כל בסיס. לכן אני חושב – לגופו של עניין – אין שום מקום לאשר את החוק הזה. אני קורא לכנסת לדחות את הצעת החוק, ואני מציע שגם בנושא המדיני, גם בנושא הביטחוני וגם בנושא הענייני, של עבודת הממשלה, ננסה להסתכל בראייה ממלכתית ורחבה יותר, בפרט בימים כאלה, לא פשוטים, ולא מתוך ראייה פרסונלית, מתוך ראייה צרה ומתוך ניסיון לנצל להתנגחות פוליטית דברים שאסור לנהוג בהם באופן הזה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת חסון מעוניין לנסות לשכנע אותנו בכל זאת לתמוך בחוק במשך שלוש דקות? שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, השר לוין, קודם כול, אני מבקש להתייחס להערתך לגבי הקראת שמות ההרוגים. אני חושב שזה כבוד – זה כבוד עבורם, אנשים ששילמו בחייהם, משפחות שבאמת איבדו את עולמן. אני חושב שזה שהזכרתי את שמותיהם פה, בכנסת ישראל, אני חושב שזה דבר מכובד מאוד, ראוי ביותר, ואני חושב שזו גם תזכורת, שכדאי שכל אחד מאתנו ידע שאנחנו נושאים באחריות לביטחון של האזרחים של המדינה הזאת, ושנזכור שיש אזרחים שמשלמים בחייהם. זה קרה להם, ולצערי, זה עלול לקרות גם לכל אחד מאתנו, אדוני השר, עם אבטחה ובלי אבטחה. ולגופו של עניין, לגבי הצעת החוק – כל ראשי הממשלה לדורותיהם, חוץ מעניין של תיק הביטחון או תיק החוץ, החזיקו תיקים ככורח, לא כהחלטה אסטרטגית, אם בגלל משברים קואליציוניים, אם בגלל התפטרויות, אם בגלל סיטואציות של בחירות מוקדמות ואם בשל כל מיני דברים מהסוג הזה. יש כאן ראש ממשלה שמחזיק תיקים כאסטרטגיה. מדוע ראש הממשלה לא ממנה את צחי הנגבי לשר התקשורת? למה הוא לא ממנה שר תקשורת? תכף תגיד לי שאין לו מועמדים, אף אחד לא רוצה להיות שר תקשורת. בכלל, אדוני, נראה לי שגם אתה תשמח להשתדרג לשר הכלכלה, לדוגמה. אני לא אגיד שאני בעד, כי אולי זה יהרוס לך את הסיכויים, אבל תסלח לי, מה אתה חושב, שאנחנו תמימים? שאנחנו לא מכירים ולא יודעים? ראש הממשלה מחזיק בתיקים הנוספים כי הוא רוצה להחזיק בתיקים הנוספים, והסברתי גם למה, בנאום שלי. וזה לא מעניין אותו תקינות עבודת הממשלה, וזה לא מעניין אותו שאין לו באמת יכולת לנהל את המשרדים האלה; וזה לא מעניין אותו, אדוני, שבכל המפגשים G2G – Government to Government – שהממשלה עושה עם ממשלות אחרות בעולם, במקום שיגיעו שרים, כפי שצריך להיות, מגיעים מנכ"לים, כי אין שרים, וזה דבר שמביך מאוד את הממשלות הזרות. אז בואו לא נזרה חול בעיני התושבים, ובוודאי בעיניהם של חברי הכנסת. זאת האמת, וזאת גם האמת בנושא של הביטחון, אדוני, ואל תגידו לנו שאנחנו עושים מזה עניין פוליטי. המדינה הזאת מתנהלת על-ידי מפלגות פוליטיות, ואנחנו מתווכחים על דרך פוליטית, וכן, הפוליטיקה קובעת את החיים עצמם, את הביטחון עצמו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זאת האמת. אז אנחנו נאבקים אתכם על דרך, ואנחנו חושבים שהבטחתם ביטחון ונכשלתם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז אין כאן לא ביטחון, לא כלכלה, ונכשלתם, מול הבוחרים שלכם, בעיקר, נכשלתם, ואין ביטחון היום לאזרחי מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלות על כהונת שר ביותר ממשרד אחד). מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 46 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 47 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלות על כהונת שר ביותר ממשרד אחד) נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> והרי התוצאות: 46 תומכים, 47 מתנגדים. ההצעה לא התקבלה. <הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – הגבלת גובה אגרת הנישואין), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2048/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – הגבלת גובה אגרת הנישואין), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת יואל רזבוזוב וקבוצת חברי הכנסת. ינמק את החוק במשך עשר דקות חבר הכנסת רזבוזוב. בבקשה. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> קצת יותר שקט בבקשה, חברי הכנסת באולם, שנוכל להאזין ברוב קשב לדבריו של חבר הכנסת רזבוזוב. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> – – אני עומד כאן בפניכם היום – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רגע, רגע, אדוני חבר הכנסת, נמתין רגע. נוסיף לך זמן. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> מספיק לי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, מהמרפסות. עוד רגע. חברות וחברי הכנסת. כן, בבקשה. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש. חברים, אני עומד כאן בפניכם היום בשביל לבקש את התמיכה שלכם בהצעת חוק שכל המטרה שלה היא להנגיש ולהוזיל את אחת הזכויות הבסיסיות של כל אדם – להתחתן. כפי שכולם יודעים, במדינת ישראל 2016 אין דרך אמיתית להתחתן חוץ מהרבנות הראשית. אנחנו מדברים כאן על מועצות דתיות, שכל זוג צעיר – רוצה לבוא ולמסד את הזוגיות שלהם, להתחתן – חייב לבוא ולפתוח תיק במועצה דתית. מה זה מועצה דתית? מועצה דתית היא גוף של המדינה, שנתמך על-ידי משרד הדתות ורשויות מקומיות. תלוי בפרופורציה, באחוזים, אם רשות חלשה יותר או חזקה יותר. האמת, רוב הציבור החילוני לא משתמש בשירות של מועצה דתית, אבל כן משלם מסים – מסים ישירים, מסים עקיפים – וגם אגרות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – שילם 90 שקל ביום, וכאן פעם בחיים – – – <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> מטרת הצעת החוק היא להנגיש – להנגיש את הנישואין לזוגות צעירים. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> זה הרבה כסף. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> רק פעם אחת. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> השר ליצמן, אני עוד מעט אתייחס לנקודה הזאת, אבל – נקודה מעניינת. העלית נקודה מעניינת. אנחנו אומרים שרוב הכסף הזה, המסים שאנחנו משלמים, הולך למשכורות. שום שירות לא מקבלים; השירות שמקבלים – משלמים עליו, משלמים יותר מדי כסף. במקום לעזור ולדאוג שזוגות בישראל יקיימו את מצוות הנישואין כדת משה וישראל, הם חושבים ופועלים אך ורק משיקולים של כסף, והרבה כסף. אני רוצה לשאול אתכם שאלה: אתם יודעים מהי האגרה הגבוהה ביותר שאזרחי ישראל משלמים לגוף ממשלתי? אגרת רישום נישואים – 700 שקלים, כדי שהמדינה תכיר בזוג כזוג נשוי. עכשיו, מה זה 700 שקלים? 700 שקלים זה פתיחת תיק, אחרי זה יש לנו תעודת רווקות, הסכם קדם-נישואים, וזה הרבה פעמים מגיע ל-1,200 שקלים. זה הרבה כסף, זה יותר מדי כסף. זוג צעיר, שהוא בתחילת דרכו, לא יכול להוציא סכום כזה, והוא מחויב, כי יש פה מונופול – המונופול הזה משתמש ולוקח את האגרה הגבוהה הזאת, משתמש בה מעצם היותו – אין שום דרך אחרת, אי-אפשר לבוא למשרד הפנים. אני כבר לא מדבר על ברית הזוגיות. פשוט זוג צעיר בתחילת הדרך צריך לשלם. אז כן, חתונה עולה הרבה כסף. ואומרים: פעם בחיים – שמעתי את השר ליצמן אומר: זה פעם בחיים. אבל זו רשות שממומנת על-ידי המדינה. במשרד הפנים, דרכון – 280 שקל, גם שירות; תעודת זהות – 115 שקלים; חדר מיון, השר ליצמן – אגרה 198 שקלים. בדקתי גם מה קורה במדינות אחרות. אנגליה – רישום עולה 195 שקלים; בפלורידה – 240 שקלים; אפילו בדקתי באיחוד האמירויות – בני-זוג ישלמו בערך 100 שקלים. אלה התשלומים. רק אנחנו, במדינת ישראל, משתמשים במונופול, ברשות שממומנת על-ידי המדינה, כל-כולה, ונותנת שירות בסיסי, שירות שהאזרחים מחויבים לו, וגובים יותר מ-1,000 שקל. לכן הגשתי הצעת חוק שמבקשת להפחית את האגרות לרישום נישואין ל-270 שקלים. זה נשמע לי הגיוני, פרופורציונלי לכל האגרות שקיימות היום במדינת ישראל, של המשרדים שנותנים שירותים. אני חושב שזה המחיר הכי ריאלי, ואני לא רואה בכלל סיבה להתנגד. אני משוכנע שכולם תומכים ברעיון שלי, של הנגשת הדת לציבור. זה הרעיון. אנחנו רוצים ההפך – להביא את הצעירים, שיבואו, יתחתנו דרך הרבנות. ואני מופתע שוועדת השרים התנגדה להצעת החוק, כי כנראה זה תקציבי. אתם יודעים, חישבתי כמה זה עולה – זה עולה סביב 15 מיליון שקלים. 15 מיליון שקלים, אחרי הסכמים קואליציוניים של מיליארדים לסקטורים מסוימים, אני מאמין ש-15 מיליון שקלים הם לא סכום גדול. אגב, הצעת חוק דומה הוגשה בכנסת הקודמת על-ידי חבר כנסת גפני, שהיום הוא יושב-ראש ועדת הכספים. ואני בטוח שיושב-ראש ועדת הכספים היום בהנפת אצבע משיג 15 מיליון שקלים. אנחנו מדברים על כ-30,000 זוגות צעירים שמתחתנים דרך הרבנות – זה לא הרבה כסף, באמת לא הרבה כסף, באמת חוק טוב. החוק בא להוזיל את יוקר המחיה ובא להנגיש את הדת. אנחנו רוצים שהזוגות הצעירים יבואו לרבנות ויתחתנו. אני כן ממליץ לכם לאמץ את זה. גם אם בסוף אתם תפילו את החוק, יש פה עניין של אופוזיציה וקואליציה – כמובן נילחם, נעשה גיוס וננסה להעביר. אבל תיקחו את זה, שגפני יעשה את זה, חבר הכנסת גפני בוועדת הכספים. הרי אנחנו פה משרתים את כלל אזרחי ישראל, וזה באמת חוק שהוא נורא זול והוא נורא מיטיב עם הזוגות הצעירים – חילונים, דתיים, תושבי בני-ברק וצפון תל-אביב, ללא יוצא מן הכלל. כולם נהנים מהחוק הזה, והחוק הוא טוב. כך שאני מבקש, חברים, אני מבקש מכם לתמוך בהצעת החוק, הצעת חוק חשובה, היא מטפלת ביוקר המחיה, בזוגות צעירים שנמצאים היום בתחילת הדרך. אנחנו לא מצליחים לעזור להם אולי בדיור, בדברים אחרים, אבל בזה אנחנו יכולים לעזור, זה לא הרבה כסף. הכסף הזה הוא משמעותי. ולא צריך לחשב שהחתונה גם ככה עולה הרבה כסף ויש מנות – זה שירות שהמדינה נותנת. עבור השירות הזה אנחנו משלמים מסים, והרבה מסים, אמרתי; מסים ישירים ועקיפים – ארנונה, ודרך משרד הדתות. ואני בטוח שכולם רוצים לתמוך בזה. והעניין של הכסף, אני לא מקבל אותו, כי זה באמת מעט כסף. ואני באמת מציע לכם: תתמכו בחוק, החוק הוא חשוב ונכון. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. ישיב על ההצעה, בשם הממשלה, השר לשירותי דת חבר הכנסת דוד אזולאי. בבקשה, אדוני השר. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אדוני היושב-ראש, עמיתי השרים, חברי חברי הכנסת, המשרד בראשותי פועל רבות להנגשת שירותי הדת לאזרחים הבאים לקבל את שירותי הדת השונים, וזאת על מנת להקל ולפשט את המידע והשירותים שניתנים, ככל הניתן, לכל אדם. בימים אלו מוטמע במועצות הדתיות פרויקט "שירת הים", שבא להקל את רישום הנישואין בכל אזור רישום שבו יחפוץ הבא להירשם לנישואין, בלי כל קשר למקום מגוריו. פרויקט זה הוקם לאחר התיקון לחוק לפני כשנתיים, בשנת 2013, וחלק ממטרת החוק היה לעודד תחרות בריאה בין נותני השירות, עובדי המועצות הדתיות ורשמי הנישואין ברחבי הארץ. פרויקט נוסף שעליו עמלים בימים אלו הוא מוקד "רב מחתן". כאשר קורה שרב שאמור לערוך את החופה מאחר או מתעכב או לא מגיע מכל מיני סיבות, ואז בעצם נוצר מצב שהזוג מתעכב בחופה, קבענו שיהיה רב מחתן שיעמוד ב-standby למקרה צורך כזה, כדי לחתן את הזוג ולערוך את החופה והקידושין, ולא תיגרם להם לעוגמת נפש ביום שמחתם. והוא יוכל לתת מענה בעת הצורך בהתרעה קצרה, להגיע אל מקום החתונה לשם עריכת החופה במקום אותו רב שנעדר מן האירוע. אדוני היושב-ראש, מאז כניסתי לתפקיד אנחנו בוחנים ללא הרף נושאים ושירותים נוספים על מנת להקל על הבאים בשערי המשרד לשירותי דת. הצעת החוק שהוגשה על-ידי יואל, חבר הכנסת יואל רזבוזוב – בעצם הוא מתכוון להוריד מחירים. לדעתי, הדבר הזה יכול לגרום נזק – אולי אתה לא מתכוון לכך – כי זאת בעצם אחת ההכנסות של אותה מועצה דתית. ברגע שאנחנו מורידים להם את האגרה – גם ככה יש להם תחרות גדולה על האגרה. ובוא נזכור עבור מה משלמים את זה: עבור רב שעורך את החופה, עבור הכתובה שהוא מקבל, עבור כל השירות שהוא אמור לקבל, וזה פעם אחת בחיים שהוא משלם את זה. וכשאדוני מדבר כאן על כספים קואליציוניים, אני רוצה להסב את תשומת לבך מה עשינו בכספים הקואליציוניים הרבים שאדוני שאל מה עשינו עם הדברים האלה. אז אגיד לך: קיבלנו תקציבים קואליציוניים לטובת בניית מקוואות ובתי-כנסת; קיבלנו כספים קואליציוניים שמשתמשים בהם כדי לעודד את המועצות הדתיות לתת שירות יותר יעיל; הכרזנו על פרס השר, ועכשיו חילקנו סדר גודל של 4 מיליון שקל למועצות דתיות מצטיינות כדי לשפר את השירות לאזרח; זהות יהודית – הקצבנו גם כן תקציבים; רבני קהילות. זה מה שעשינו עם הכספים הקואליציוניים. לכן אני חושב שכדאי שאדוני ידע מה עושים עם הכספים הקואליציוניים. וכשאתה בא ואתה מציע – ואני באמת אומר לך, אני מברך על הצעת החוק שלך, גם אני הייתי רוצה שזה יהיה בחינם. אבל מה לעשות, כשמחשבים את התקציב מחשבים גם את ההכנסה הזאת, ואין לנו מקור הכנסה אחר. זה אחד המקורות. אדרבה, אדוני יושב בוועדת הכספים, יביא לנו רעיון מאיפה ניקח את הכיסוי להוצאה הזאת, ואני בהחלט מוכן לתמוך וללכת אתך, לא להורדת מחיר אלא לביטול האגרה הזו בכלל. אבל המציאות היא לא כזאת, מועצות דתיות חיות מהכסף הזה, מתקיימות מהכסף הזה, ואי-אפשר במחי יד – לבוא להציע הצעה כדי לבטל את זה. לסיכום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך שאני מברך על רוח הצעת החוק המונחת בפנינו, ומטעמי תקציב בלבד וסדרי עדיפויות קודמים אני נאלץ להתנגד בעת הזאת. אם יימצאו חלופות תקציביות לשם כיסוי העלויות הנדרשות, אהיה הראשון לברך על כך ולהצטרף להצעת החוק. בינתיים אני מבקש לדחות את הצעת החוק הזאת. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. חבר הכנסת רזבוזוב מבקש לשוב ולנסות לשכנע אותנו. לאחר מכן נקיים הצבעה. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> בהמשך לתשובה של שר הדתות דוד אזולאי, חבר הכנסת דוד אזולאי, אני רוצה להגיד שני דברים. 1. קודם כול, מבחינת – אנחנו יודעים שכל זוג, אני חושב שרובנו כאן התחתנו, אנחנו תמיד צריכים לתת כסף בנפרד לרב. תמיד. וזה מה שקורה, וכולם נותנים. זה לא כולל את השירות של הרב, כי הרב תמיד תמיד יבקש כסף. אין דבר כזה. הוא גם מזכיר לך את זה לפני החתונה, הוא אומר: אתה צריך לתת לי כסף. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יואל, רופא לוקח כסף? <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> אין ספק. רגע, שנייה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עורך-דין לוקח כסף? <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> רופא – יש לנו קופות-חולים, לא ניכנס. יש לך אגרות, 25 שקלים, אני יודע בדיוק כמה זה עולה. גם אמרנו, המיון עולה 198 שקלים. זה דבר אחד. הדבר השני, כמו שאמרת, הכספים הקואליציוניים הלכו לבניית מקוואות, לבניית בתי-כנסת. בסדר גמור. גם אני היום מעורב בבניית בית-כנסת. ואתם יודעים שאם נעשה סטטיסטיקה, רוב בתי-הכנסת היום ממומנים על-ידי כסף פרטי, ממומנים על-ידי ספונסרים. ואני בא, ואני בעד – אני רוצה שיהיה לי בשכונה בית-כנסת גדול ויפה, ואני רואה איך הרב של השכונה ואיך כולנו עוזרים לו לגייס כסף. אז לאיפה הכסף הקואליציוני הלך? לאיזה מקוואות? לאיזה בתי-כנסת? רוב הדברים האלה ממומנים על-ידי הסקטור הפרטי, אנשים שתורמים את הכסף. זה דבר אחד. ואם הכספים הקואליציוניים, ואנחנו מדברים על הרבה כסף, היו הולכים – אנחנו מדברים על 15 מיליון שקלים. זה הגיבוי, זה התקציב. וכן, הייתי אומר לכם לתמוך בזה. וגם אם אתם היום מפילים, אני כן מציע לכם למצוא. זה לא הרבה כסף, ותורידו את זה. גם אתם תצאו גדולים. כי אני לא צריך את הקרדיט, אני רוצה לעזור לזוגות צעירים. אני גם פונה עוד פעם לחבר כנסת גפני, שהגיש הצעת חוק דומה, שיבוא בתור יושב-ראש ועדת הכספים ויעביר את זה, כי זה ייטיב עם הציבור. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – הגבלת גובה אגרת הנישואין), התשע"ו–2015. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 42 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – הגבלת גובה אגרת הנישואין), התשע"ו–2015, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כנראה הקואליציה צעקה חזק יותר. 42 מתנגדים, 34 תומכים. הצעת החוק לא עברה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 176), התשע"ו–2016; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, גברתי המזכירה. <הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – ביטול איסור הכללת תרופות מצילות חיים בשב"ן), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2292/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – ביטול איסור הכללת תרופות מצילות חיים בשב"ן), התשע"ו–2015, של חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת. על הצעה זו תשובה והצבעה במועד אחר, אז חברת הכנסת לנדבר רק תנמק לנו את ההצעה. עשר דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להפנות את השאלה שלי לכל חברי הכנסת שנמצאים היום באולם הזה: האם פעם הייתם במצב שבן-אדם מוכר למשפחה, מוכר לכם, או קרוב, עומד מול הברירה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מרפסות הקואליציה קצת מפריעות לנו. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – עומד מול הברירה להיות או לא להיות? אני חושבת שכל אחד מאתנו, חברי חברי הכנסת – עכשיו, כאשר אנחנו עושים רעש באולם הזה, יש אלפי אנשים במדינת ישראל שנלחמים במחלה קשה ביותר, סרטן או איזו מחלה גנטית, ורק דבר אחד יכול להציל אותם: תרופות מצילות חיים. אנחנו מכירים את המקרים האלה, ואני לא סתם שאלתי אתכם עכשיו. הרי גם אני הייתי בסיטואציה כאשר הכרתי אנשים שנלחמים במחלה הקשה הזאת. ומול בן-אדם או מול משפחה שלמה או מול החברים עומדת השאלה: הוא יהיה או לא יהיה. ואנחנו היום באולם הזה – או, אדוני השר, אם תרשה להצביע בעד החקיקה הזו, חקיקה טרומית, שאני לא מבינה למה הממשלה מתנגדת – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> הממשלה לא התנגדה, הממשלה ביקשה לדחות – – – <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> כן, אבל סיכמנו. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כן. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הרבה פעמים הממשלה דוחה רק – – – <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אני יודעת שאתה בעד. אבל אני חושבת שבזמן הזה, כאשר אנשים נלחמים, אנחנו כולנו מכירים שבמדע הנוכחי יש תרופות שפיתחו, והתרופות האלה מצילות או מאריכות את החיים. תתארו לעצמכם מה קורה עם המשפחה ומה קורה עם בן-אדם שנמצא בסיטואציה הזאת, עומד מול הברירה למכור נכס, אם יש בית – ובבית הזה חיים ילדים שיישארו בלי עתיד – או למכור כליה, חלילה וחס, מפני שהוא לא יכול להסתכל על בן-אדם שנלחם עבור חיים, והתרופה הזו, כולנו יודעים, עולה המון כסף. עכשיו, לפני שבוע ימים, מת אחד החברים של כולנו, שלי. הוא היה שגריר שלנו באוקראינה, ואני יודעת שחברים שלו, של ראובן דינאל, כאשר קרה מה שקרה והתרופה שהייתה צריכה להציל אותו עלתה 50,000 לחודש – אז טוב שיש לו חברים טובים שניסו להציל אותו ועשו מגבית. אבל מקרים כאלה אנחנו כולנו מכירים. ואדוני השר, אתה יודע שעד שנת 2008 הייתה אפשרות בביטוח משלים לרכוש את התרופה הזו, וכל קופה הייתה מסוגלת לרכוש ולתת לאנשים את התרופה הזאת. ובשנת 2008 היה חוק ההסדרים שהקפיא את ההחלטה הזו, והיום הדבר הזה לא קיים. אנחנו יכולים להגיד שלא לכולם יש ביטוח משלים, אבל למעלה מ-80% של האנשים יש להם ביטוח משלים. ואז, לא לתת אפשרות ל-80% פלוס האנשים שנמצאים בביטוח משלים, זה כאילו לעשות מעצמנו כאילו אנחנו שווים למדינות קומוניסטיות, כאשר שם כולם שווים, וכולם עניים, ולכולם לא מגיעה מערכת בריאות, ואף אחד לא מקבל את מה שצריך לקבל. אבל, בשנת 2016 – נכון שזו הייתה החלטה, לדעתי לא נכונה, ואתה, באומץ לב אמרת – אתה גם היית יושב-ראש בזמן הזה, יושב-ראש ועדת הכספים – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – חיים רמון, אנחנו – – – שיוציאו את השב"ן. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אבל אתה הכרזת בצורה האמיצה ביותר שאתה היום עושה כמה צעדים אחורה, מפני שאתה מבין את הצדק שצריכים לעשות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> כן, ואני אומרת שלהציל נפש אחת בישראל זה להציל עולם שלם. אנחנו כולנו מכירים מקרים כאלה ומקרים דומים, והמקרים האלה הם פשוט צעקה לשמים. ואני יודעת שגם בזמן הזה אחד מהחברים שלי נלחם להציל את עצמו, ואין לו כסף, וגם החברים לא מסוגלים לאסוף את הסכומים האלה, הרי 40,000–50,000 ש"ח לחודש זה המון כסף, גם למשפחה אמידה. ואז אני אומרת שאנחנו, כאן, בכנסת הזו, ובמהירות, צריכים לבטל את ההחלטה הזו של חוק ההסדרים, ולתת לקופות ולביטוח המשלים אפשרות לרכוש את התרופה. אני חושבת שחברי הכנסת במליאה, כאשר אנחנו נצביע עבור החקיקה – ואני הסכמתי לדחות את ההצבעה, אבל אני לא מסכימה שאנחנו נדחה את זה לאחרי הפגרה ואנחנו ניתן לאנשים למות. הרי זה חיים או מוות, ובמקרה הזה אנחנו כולנו חייבים להיות שותפים, קואליציה ואופוזיציה. אנחנו כולנו צריכים לחשוב על האנשים האלה. אנחנו כולנו צריכים להבין שחלילה וחס זה יכול לקרות עם כולנו. זה יכול לקרות בכל משפחה, וזה קורה כמעט בכל משפחה, ובגלל זה, כאשר זה קורה, צריכים להציל את בני-האדם. לא יכול להיות שבשנת 2016 אנחנו לא נתקן את העוול ולא ניתן לקופות ולביטוח המשלים את האפשרות להציל אנשים. אני חושבת שמיותר להגיד, אני יכולה להמשיך כאן ולספר על המון מקרים, ואני חושבת שאנחנו יכולים – ירדו כאן דמעות מהעיניים, אבל אני פשוט, אדוני השר, פונה אליך. אתה יודע להילחם, אתה יודע להציל את האנשים. אני חושבת שבמקרה הזה אני פונה לשר הנכון. אני אמרתי בוועדה: אתה שר טוב, שר הבריאות. אני שמעתי את זה מהמון רופאים, שמעתי מהמון חולים, וזו מלחמה שלך, ואנחנו מוכנים להיות שותפים. אני חושבת, למען הצדק, למען הבריאות של האנשים, למען שיהיו כאן אנשים שאנחנו ניתן להם היום מפתח – בהצבעה, כאשר היא תהיה, ובהחלטה הזו – מפתח לחיים. ואני מבקשת ממך: תילחם. ואני יודעת, פקידי האוצר עשו מה שהם עשו. הם צריכים לחזור אחורה. אני מבקשת בכל לשון של בקשה: חייבים להעביר את זה במהירות. חייבים לתת לאנשים צ'אנס. הרי אנחנו יודעים, במקרים האלו, יום, ושבוע ושבועיים זה המון זמן, וכאשר אנחנו מושכים את הזמן הזה, אנחנו לוקחים את זה לאנשים חיים. עד כמה שזה נשמע קשה – מאוד. ובגלל זה אני, פה, במליאה הזאת, מבקשת מחברי הכנסת לתת לאנשים צ'אנס להיות. ולך, אדוני השר: אנחנו נהיה שותפים. השרה לשעבר, השרה גרמן, אני חושבת שהנושא הזה חשוב גם לך. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – פה, ואת יודעת שאני – – – <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אני חושבת שהנושא הזה – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – כדי להשיב לך, אף-על-פי שאני לא בדעתך. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> בסדר, את יכולה לא להסכים – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – את יכולה להסכים לדעה אחרת, אני יודעת שהדעה שלך בעצם: או לכולם או לאף אחד. <יעל גרמן (יש עתיד):> סופה, אני באה להקשיב לך. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אני פה לא מסכימה אתך. פשוט לא נעים, כאשר אנחנו מדברים על אנשים שהצ'אנס היחיד להציל את החיים שלהם זה תמיכה שלנו בשר ובהחלטה שלו לתת אפשרות לאנשים להחזיר את זה לביטוח משלים ולתת להם צ'אנס להיות בעולם הזה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק תעודת שחרור לחיילים משוחררים, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1855/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, אם כן, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק תעודת שחרור לחיילים משוחררים, התשע"ה–2015, של חבר הכנסת איציק שמולי וקבוצת חברי הכנסת. ינמק את ההצעה חבר הכנסת שמולי. עשר דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. ישיב על ההצעה סגן השר. גברתי המזכירה – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתה משיב? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – סגן השר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מה? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני עונה בשם סגן השר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> זה מתאפשר. אנחנו צריכים לבקש לעניין אישור מלשכת היושב-ראש. בסדר. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> גברתי מזכירת הכנסת, אני מבקש שיחד עם הבקשה ליושב-ראש תועבר גם מחאתי על כך שעם כל הכבוד לשר הבריאות, ויש לי המון המון המון כבוד לשר הבריאות, המון כבוד לשר הבריאות – זה מעשה שלא ייעשה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני חושב שיש תיקונים שאפשר לעשות בבית הזה, שלא דורשים תקציבים גדולים ולא דורשים החלטות דרמטיות, אבל הם פשוט משנים חיים של בני-אדם, ואני רוצה לספר לכם – לפני שאני אגיד מה אומרת הצעת החוק – על שני חיילים משוחררים: חייל אחד בן העדה האתיופית, שהוא מטופל ומלווה על-ידי עמותת "בית חם לכל חייל" – היה לוחם בנח"ל. אמו נפטרה ונותק הקשר עם אביו. החייל היום גר עם סבתו, ובגלל מצבה הבריאותי הקשה – הבריאותי והכלכלי הקשה – הוא נאלץ להיעדר מהשירות פעם אחת, ובגלל הטעות הזאת הוא נשפט ונזרק לכלא לשמונה ימים. החייל השתחרר מצה"ל, ומובן שכאשר קרה האירוע שהוא הושלך לכלא זה נכתב בגיליון שלו, ובתעודת השחרור שלו נכתב: התנהגות חמורה וקשה. עכשיו, זה המקרה הראשון. המקרה השני: חיילת ילידת הארץ, הוכרה כחיילת בודדה, אשר הקשר עם משפחתה נותק על רקע דתי. היא נאלצה, במהלך השירות שלה, על-כורחה, שלא להגיע כמה ימים לצבא. זה כמובן דבר שהוא לא מקובל, אבל זה קרה בגלל נסיבות כלכליות, שכן היא נקלעה לחובות מאוד מאוד כבדים, ולמרות בקשותיה לקבל סיוע כלכלי מהצבא, הצבא לא נענה, או לא נענה במידה מספקת, והיא נאלצה לצאת ולעבוד במהלך שירותה. גם בתעודת השחרור שלה נכתב: התנהגות רעה וחמורה. עכשיו, בעצם על מה אנחנו מדברים? ברור לכם, חברי חברי הכנסת, שכאשר לשני החיילים האלה, ולעוד אלפים, במהלך השירות הצבאי נכתב בגיליון הציונים, ולאחר מכן בתעודת השחרור, אותו סעיף התנהגות, של "התנהגות רעה וחמורה" – כאשר הם יוצאים לשוק העבודה, ופוגשים את המעסיקים הפוטנציאליים הראשונים שלהם, ברור לכם מה הולך לקרות; אני אומר לכם ביושר: אם היה בא אליי חייל, ולא משנה שהוא שירת בנח"ל, והיה אומר לי: אני מלא במוטיבציה, ואני רוצה להתקדם כאן, ואני רוצה להשקיע כאן, ואני רוצה ללמוד את התחום, ורגע אחרי הוא היה נותן לי את תעודת השחרור שלו, והייתי רואה בתעודת השחרור שלו שכתוב "התנהגות רעה וחמורה" – אני אומר לכם את האמת, לא בטוח שהייתי מקבל אותו. וצריך להבין, הייעוד המקורי של תעודת השחרור היה לספק אסמכתה לצעירים לכך שהם עשו שירות צבאי. אבל בגלל העובדה שבמשך השנים נוספו אותם סעיפי התנהגות, ברור לכם שהתעודה הזאת הפכה להיות חסם מאוד מאוד קשה עבור צעירים בהשתלבות שלהם בשוק התעסוקה הישראלי בפרט ובחברה הישראלית בכלל. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> או לחלופין לקדם – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> נכון. השאלה – אם אנחנו מוכנים לשלם את המחיר, אדוני השר. ואני אגיד לך – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אם היית רואה את תעודת השחרור שלי, היית מקבל אותי לכל תפקיד, כי יש שם הגזמות פראיות שאין להן שום בסיס במציאות. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> השאלה, אדוני השר, אם אנחנו מוכנים לשלם את המחיר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כבר אז ניחשו שתגיע רחוק, אדוני השר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> הגזימו לגמרי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> ואני רוצה להגיד לכם שהנתונים הרשמיים של צבא ההגנה לישראל אומרים ש-20% מהחיילים בצה"ל נזקקים – חברת הכנסת ענת ברקו – 20% מהחיילים בצה"ל נזקקים לסיוע כלכלי במהלך השירות שלהם, כי המצב בבית שלהם קשה. אלה חיילים שלפעמים באמת, על-כורחם, נקלעים למצב כלכלי בלתי נסבל, וכן, מועדים בהתנהגותם. עכשיו, אוקיי, הם גם חוטפים – סליחה על הביטוי – באימ-אימא שלהם, במהלך השירות הצבאי. חוטפים, נזרקים לכלא, יוצאים מהכלא – ועדיין אין להם פתרון. אבל הצבא גם מדביק להם את אות קין הזה על המצח, ועכשיו, בהיותם חיילים משוחררים, הם צריכים להסתובב עם זה באזרחות ולהתחיל את החיים שלהם מול מעסיקים שלא מוכנים לקבל אותם. ולא מוכנים לקבל אותם, כי מה לעשות: אנשים רוצים לקלוט לשורותיהם את האנשים הטובים ביותר. וכאשר מגיע אליך בחור צעיר כזה, שזה הציון שהצבא נותן לו – אני חושב שהצבא, במו-ידיו, פשוט שם רגל לחיילים המשוחררים הבודדים, העולים והמוחלשים. ואני מזכיר לכם, חברי חברי הכנסת, לא מדובר כאן, לא בתקציבים גדולים ולא במהלכים דרמטיים; מדובר פה בתיקון אחד קטן, אבל משמעותי מאוד, שיכול לתת פתח, יכול לתת תקווה, יכול לתת הזדמנות מחודשת לחיילים בודדים ולעולים ולמוחלשים, ומה הם מבקשים ממדינת ישראל? מה הם מבקשים ממדינת ישראל – הזדמנות מחודשת? זה יותר מדי לבקש – שאם גררת על הגב שלך במהלך השירות הצבאי את כל הבלגן ואת כל התסבוכות הכלכליות של המשפחה שלך – מה הם מבקשים? שלפחות אחרי שהם משתחררים מצה"ל, ושילמו את המחיר במהלך השירות הצבאי, ישבו בכלא – שהחברה הישראלית תיתן להם הזדמנות מחודשת. אני חושב שזה לא יותר מדי לבקש. אני חושב שזו לא בקשה מוגזמת מצבא ההגנה לישראל וממדינת ישראל – – – <מירב בן ארי (כולנו):> תראה, איציק, אני – – – אתה לא רוצה לדעת איך הוא היה בשירות הצבאי שלו? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מה? <מירב בן ארי (כולנו):> אתה לא רוצה לדעת איך – – –? <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> לא. אני רוצה – – – <מירב בן ארי (כולנו):> לא. כלומר, אני שואלת. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני רוצה – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – לעודד – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> זה לא רלוונטי – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני רוצה שבתעודת השחרור ייכתבו אך ורק הפרטים היבשים של – מה שנקרא – של החייל: שמו, מספרו האישי, דרגתו, מועדי הגיוס והשחרור – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – וכל סעיפי ההתנהגות למיניהם פשוט יימחקו מהתעודה. אני אגיד לך למה, חברת הכנסת בן ארי: כי אם לוקחים את הדוגמה שהשר שטייניץ נתן, אז באמת ל-80% מהחיילים יש תעודת שחרור, ולכולם כתוב: התנהגות מופלאה, התנהגות מעולה, התנהגות מוצלחת, ואז ממילא זה לא נותן לך שום יתרון מול ה-80% האחרים מול המעסיק. אבל מה? על ה-20% הנותרים – אותם זה מה-זה דופק. <מירב בן ארי (כולנו):> ה-20% – – – <קריאה:> מי אמר לך – – –? מי אמר לך? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> נכון. הם לא התנהגו מתחת לכל ביקורת. הם לא התנהגו מתחת לכל ביקורת. מה שקרה זה שבעל-כורחם לפעמים הם פשוט מעדו בהתנהגות שלהם, והם לא מסוגלים לקבל הזדמנות מחודשת מהמדינה. את הדבר הזה הצעת החוק מבקשת לתקן, ולכן אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת שמולי. משיב, בשם שר הביטחון, שר הבריאות הרב יעקב ליצמן. אני אנצל את הזמן עד שתבוא, אדוני השר, רק לנצל את כיסא היושב-ראש לומר שאני לא כל כך מבין מה להצעה זו ולמשמעת קואליציונית. אין פה שום עניין של מדיניות. מן הראוי היה להשאיר הצעות מהסוג הזה לדמוקרטיה לומר את דברה. חבל שוועדת שרים לחקיקה מגזימה. בבקשה, אדוני השר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני מציע, אדוני היושב-ראש, אם היית יושב בוועדת שרים – לא כל פעם זה נראה שהם כאילו מנותקים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, ממש לא אמרתי מנותקים. אני רק אומר שיש דברים שהקואליציה, כדי לנהל את עצמה, חייבת להכריע – מדיניות, כספים וכו' – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> שם שומעים את כל משרדי הממשלה. אתה שומע לפעמים נתונים שאתה לא שומע בכל מקום. אני אומר את האמת, שאני יושב היום בוועדת שרים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יש עם זה בעיה דמוקרטית הרי. כשהממשלה מחליטה בסוף, אז אין כנסת. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> בהחלט יש. אדוני היושב-ראש, אני – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הצעותי בדרך כלל עוברות, כן, אני אומר, בוועדת שרים, אבל עקרונית, מהותית – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> מה זה "חברות"? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – זה לגיטימי שהממשלה – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא הבנתי מה הבעיה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני הציג בפנינו את עמדתה של הממשלה – כשאמר דבר תורה. יופי של פרשה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> שבוע הבא אולי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חזק חזק בסוֹפה. <קריאה:> – – – <<שר הבריאות יעקב ליצמן:> > הוא בצבא, הוא מגויס. ואני במילואים. אני כרגע במילואים. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אענה בשם שר הביטחון, בעצם בשם סגן השר שעונה בשם שר הביטחון. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> את מוכנה בבקשה לתת לו לענות? יש פה אנשים עובדים. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אתם רוצים דבר תורה? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לא, לא, אנחנו רוצים הצבעה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> בהצבעה הבאה יהיה דבר תורה. איתן, תסתכל מה הנושא הבא אז תבין למה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כפי שאמרתי, זה בשם סגן שר הביטחון אלי בן-דהן, וגם בשם שר הביטחון. הממשלה מתנגדת להצעת החוק הן מן ההיבט הפורמלי והן מן ההיבט המהותי. הצעת החוק מבקשת לעגן בחקיקה ראשית את קיומה של תעודת שחרור ואת הפרטים שייכללו בה. בנוסף, הצעת החוק מבקשת כי בתעודת השחרור לא ייכללו פרטים בדבר התנהגותו וסיבת שחרורו של החייל המשוחרר. כיום, תעודת השחרור והפרטים הכתובים בה מוסדרים בפקודות הצבא וכוללים את פרטי התנהגותו של החייל בעת שירותו ואת סיבת שחרורו. בהיבט הפורמלי – הממשלה ומערכת הביטחון מתנגדות להסדרת נושא תעודת השחרור בחקיקה ראשית. אנו סבורים כי עיגונה ופרטיה צריכים להיות מוסדרים בפקודות הצבא. יתרה מכך, על-פי הצעת החוק, השינוי היחיד המהותי מן המצב הקיים יהיה רק בפרטים המופיעים בתעודת השחרור – דבר שניתן לעשותו בשינוי פקודות הצבא. לשם כך אין צורך בחקיקה ראשית. בהיבט המהותי – מערכת הביטחון וצה"ל סבורים כי מן הראוי שטיב התנהגותו של החייל בעת שירותו הצבאי יוצג בתעודת השחרור. הסרת פרטים אלו מתעודות השחרור תפגע במרביתם המוחלטת של החיילים המשרתים שירות הגון, ראוי ואיכותי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, יש נורא רעש באולם, ואנחנו ממש לא מצליחים לשמוע את הסבריו החשובים של השר, ולא נדע מדוע עלינו לתמוך או להתנגד להצעה. היציעים. כן, אדוני השר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> ברצוני לציין כי רישום התנהגות שאינה ראויה בתעודת השחרור נרשם רק אם לחייל הייתה במהלך שירותו הצבאי הרשעה בבית-דין צבאי, הורדה בדרגה, מאסר או מחבוש. בנוסף, בפקודות הצבא מוסדרות הדרכים שבהן יכול חייל לערער על האמור בתעודת שחרורו, היה והוא סבור כי מה שנכתב לגביו אינו משקף את התנהגותו. לפיכך הממשלה מתנגדת להצעת החוק האמורה ומבקשת ממליאת הכנסת להתנגד להצעה זו. תודה רבה, אדוני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. חבר הכנסת שמולי, מעוניין? אינו מעוניין. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה. חברי הכנסת, נא לשבת במקומות. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק תעודת שחרור לחיילים משוחררים, התשע"ה–2015, בקריאה טרומית. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 45 נמנעים – אין ההצעה להסיר את הצעת חוק תעודת שחרור לחיילים משוחררים, התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 32 תומכים, 45 מתנגדים. הצעת החוק לא עברה. <הצעת חוק הארכת מועדים (תיקון – שירות לפי סעיף 8 או 9 לחוק שירות המילואים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/225/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הארכת מועדים (תיקון – שירות לפי סעיף 8 או 9 לחוק שירות המילואים), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת עמר בר-לב וקבוצת חברי הכנסת. מציג את ההצעה חבר הכנסת עמר בר-לב, במשך עשר דקות תמימות שעומדות לרשותך, אדוני, מרגע זה. בבקשה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> תמימות? תודה רבה, אדוני היושב-ראש. פייר? אני מאוכזב. לא ממך אישית, ממשהו אחר. אני מאוכזב כי הממשלה משטה באנשי המילואים. זו פעם שלישית שאני מנסה להעלות את הצעת החוק הזאת, כל פעם ועדת השרים מבקשת לדחות את הדיון, ואני ניאותי גם בכנסת הקודמת וגם עכשיו, לפני חודשיים, אבל יש גבול. במה עוסקת הצעת החוק? חייל מילואים שנקרא בצו 8 למילואים צריך לעזוב את הבית, צריך לעזוב את המשפחה, את אשתו, מהיום למחר, ויוצא להגן על המדינה – זו לא מליצה. הצעת החוק הזאת אומרת שבמקרה כזה, שלא הייתה לו התרעה והוא לא יכול היה להתארגן, תהיה לו אפשרות של דחיית מועדים של תשלומי חובה למדינה. זה מתחיל ממע"מ, ממס הכנסה, אבל גם עד כדי תשלומים לרשויות מקומיות – חשמל, מים וכן הלאה. עם כל מי שאני מדבר, כולל בוועדת החוץ והביטחון, כולל בוועדת החוץ והביטחון הקודמת, שחברי חבר הכנסת אלקין אז עמד בראשה, כולם – ההיגיון היה ברור והייתה הסכמה לעניין הזה. ולכן העליתי את זה כבר בכנסת הקודמת, וזה הגיע לוועדת שרים באמצע מבצע "צוק איתן", ומובן שבאמצע מבצע "צוק איתן" הממשלה וועדת השרים לא יכלו לומר: אנחנו מצפצפים על אנשי המילואים. דובר אז בעשרות-אלפי אנשי מילואים שנקראו בצו 8 להגן על המולדת, אז הם ביקשו ממני לדחות. ואתה יודע מה, אדוני היושב-ראש? הסכמתי. אמרתי: טוב, נדחה את זה בחודשיים-שלושה; ואז התפזרה הכנסת. והעליתי את זה עוד פעם, בפעם השנייה, לפני חודשיים, וגם אז ועדת שרים ביקשה לדחות, אבל ועדת שרים ביקשה שאני אבוא בדברים עם משרד האוצר ואנסה למצוא איזו נוסחה או נוסח מקובל גם על משרד האוצר וגם עלי, כי מי שהביע התנגדות כנראה בוועדת השרים היה שר האוצר. אז זה מה שהיה, ואכן הסכמתי לדחות, וניסיתי באמת להיפגש עם נציג משרד האוצר. נפגשתי עם ערן יעקב, המשנה למנכ"ל רשות המסים. לא היה לו מושג, כשהוא בא להיפגש אתי, על מה מדובר. הסברתי לו על מה מדובר, הוא אמר שהוא יחזור אלי, ומי לא חזר אלי? ערן. לא רק שלא חזר, גם כל הניסיונות של שיר, העוזרת הפרלמנטרית שלי, לדבר עם משרד האוצר, לקבל איזו תגובה – היה פעם ספר "תחנת זברה אינה עונה" – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אם היית חבר ועדת הכספים, היו מדברים אתך. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> כן. בקיצור לא הייתה ברירה והודעתי שהצעת החוק הזאת הולכת לעלות שוב בוועדת השרים הנוכחית, ואז קיבלתי מכתב ממשרד האוצר. חשבתי שזה מכתב שנכתב עכשיו, בעקבות השיח שלי עם משרד האוצר; זה היה מכתב ממשרד האוצר מ-28 באוקטובר 2015. זאת אומרת, שום מחשבה לא נעשתה מעבר לזה. נתנו לי איזה מכתב, ובמכתב הוסבר מדוע אגף המסים מתנגד – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברים, יש כאן נורא רעש בהתחשב במספר האנשים הלא-כל-כך גדול שיש כאן. אז בואו ננסה לשמור קצת על שקט, בעיקר במרפסות בשני הצדדים. תודה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> כדאי גם שחברי הכנסת יקשיבו כי עוד רגע מגיע חידון. אז להקשיב. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> יש פרסים? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> בקיצור, במכתב הזה היו שלוש סיבות למה אין צורך בהצעת החוק הזאת. הסיבה הראשונה הייתה שממילא הממונה על המסים תמיד ברגע האחרון – ולפעמים גם אחרי הרגע האחרון – נותן הוראה גורפת לדחיית מועדים. זה קרה, למשל, ב"צוק איתן", ב-15 ביולי. אני מניח שרוב חברי הכנסת יודעים שב-15 בחודש יש דיווחי חובה בתשלומים, מס הכנסה, מע"מ, ביטוח לאומי. הממונה על המסים הוציא את הנשמה לחיילי המילואים, אותם חיילי מילואים שנקראו, ישבו לאורך רצועת-עזה, ישבו במוצבים, לא יודעים אם יותר להם לדחות את התשלום או לא; ומי שלא יודע, אי-ביצוע התשלומים האלה הוא עבירה פלילית, זה לא סתם. ואז, ברגע האחרון, ב-15, בבוקר, הוא הוציא הודעה גורפת שיש דחייה. אז זאת הסיבה הראשונה – שממילא הוא נותן דחייה. הסיבה השנייה – אני רוצה לצטט לכם אותה. כתוב ש"ממילא מנהלי המשרדים הונחו להפעיל שיקול דעת רחב תוך רגישות והבנה". אבל זה כל הרעיון, כל הרעיון הוא הנושא הזה, שבן-אדם, גבר או אישה, שנקראים למילואים בצו 8, אם יש להם דחיית תשלומים או לא – זה לא תלוי בפקיד כזה או אחר. זה נושא ערכי שמדינת ישראל צריכה לקבוע, והיא צריכה לעמוד מאחורי זה. לא ייתכן שזה תלוי בפקיד אחד שבאמת הפעיל שיקול דעת רחב והסכים להארכת מועדים, ובפקיד אחר שלא הפעיל את שיקול הדעת. ולבסוף, התירוץ השלישי, המגוחך ביותר, הוא הטענה כי אובדן ההכנסות הצפוי למדינה הוא 5.8 מיליון שקל. אז נניח לרגע שזה נכון, אז מי מצפים שישלם את זה, אנשי המילואים? מפני שהם נקראו בצו 8 עלול להיות אובדן של 5.8 מיליון שקל למדינה – אז אנשי המילואים צריכים לשלם את זה? אבל העובדה היא שזה לא נכון, כי מדובר בדחיית תשלומים, וכפי שכבר טען הממונה על המסים, ממילא הדחייה הזאת ניתנת בסופו של דבר. אז אני שואל, למה להוציא את הנשמה לאנשי המילואים, שנתלשים לפעמים מהבית ונקראים לדגל? למה? חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, כאן מגיע החידון. אני רוצה לשאול – אדוני היושב-ראש, אולי אתה יודע מתוך זה שאתה בוועדת חוץ וביטחון – מי יודע כאן, מחברי הכנסת, איזה שיעור מחייבי השירות במדינת ישראל אכן משרת במילואים? מי יודע? חבר הכנסת קיש, שאלתי שאלה: מי יודע איזה שיעור מחייבי שירות ביטחון אכן משרת במילואים? <יואב קיש (הליכוד):> נמוך מאוד, אבל כמו שאתה יודע בדיוק. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> נמוך מאוד. ודאי נמוך מאוד. אדוני שר החקלאות, אתה יודע מה המספר? אין. התשובה היא 8%. 8% בלבד מאזרחי מדינת ישראל החייבים בשירות משרתים במילואים. זה ממש קומץ קטן – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אז מה רוצים מהחרדים? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> החרדים לא הופכים 80% ל-8%. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> 8% זה רק חרדים. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אתה צודק בעניין הזה, אדוני השר. מדובר על קומץ אנשים, למעשה מתנדבים, שיוצאים לשירות, נקראים בצו 8, והמדינה לא רוצה לקבוע ערך שאומר: כן, מדינת ישראל עומדת מאחוריכם, אנחנו נותנים לכם דחייה אוטומטית – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> למה זה נכון רק בצו 8? מי שעושה חודש מילואים רגיל – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> לא, לא. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – גם לא יכול לטפל עכשיו בדוחות שלו. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> לא, זה נכון לצו 8 ולצו 9, שזה משהו דומה, ולקריאה בהתרעה של פחות מארבעה ימים. ברגע שבן-אדם מקבל התרעה של 30 יום אז יש לו זמן להתארגן. זאת הטענה, ואני מקבל אותה, התרעה רגילה. אבל ברגע שבן-אדם בתוך ארבעה ימים, ולפעמים זה בתוך 24 שעות, נתלש מהבית, ואין לו זמן להתארגן, אני חושב שזה גם צורך אמיתי פרקטי, גם צורך אמיתי, שאנשי המילואים לא יהיו תחת לחץ, וגם אמירה ערכית של הכנסת הזאת. לכן אני ממש לא מבין למה ועדת השרים ביקשה לדחות בעוד 90 יום את ההצעה הזאת. אני כן מביא אותה היום, ואני כן מקווה, מאוד מקווה, שחברי הקואליציה יצביעו בעדה, כי אין כאן שום עניין של כסף, אין כאן שום משמעות כספית. יש כאן עניין ערכי ושאלה, האם מדינת ישראל עומדת מאחורי קומץ אנשי המילואים, בסך הכול 8% מתוך מחויבי השירות; האם היא עומדת מאחוריהם ומוכנה לתת להם את הגיבוי ולהוריד מהם עוד צרה אחת מהצרות, שאין מה לעשות, נגרמות לכל בן-אדם, גבר או אישה, שנשלפים מהבית ללא התרעה ויוצאים למילואים? אני מאוד מקווה. אני לא שמעתי מה הקואליציה החליטה על העניין הזה במידה שאני לא אקבל את בקשתה לדחות את זה ב-90 יום. אני מאוד מקווה שהקואליציה הזאת, כל הכנסת הזאת, והממשלה הזאת, באמת בנושא הערכי תעמוד מאחורי אנשי המילואים ויצביעו בעד. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. ישיב על ההצעה בשם סגן שר הביטחון שאמור להשיב בשם שר הביטחון, שר הבריאות חבר הכנסת הרב ליצמן. בבקשה, אדוני. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כפי שאמרתי קודם אני אומר גם עכשיו – אני עונה בשם סגן שר הביטחון בשם שר הביטחון, בסדר? <נחמן שי (המחנה הציוני):> עולמות חדשים נפגשו – הבריאות והביטחון. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> קודם כול, זה היינו הך. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אגב, שניהם בבי"ת. <נחמן שי (המחנה הציוני):> גם בוגי זה בבי"ת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> נכון. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> בוגי זה בין קואליציה לאופוזיציה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גם בן-דהן זה בבי"ת. אבל יש ביטחון תזונתי, ביטחון בריאותי. היום זה הולך ביחד. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני היושב-ראש. הממשלה מתנגדת להצעת החוק בשל הבאתה להצבעה במליאה במועד זה, כי ביקשו ממך דחייה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> פעם שלישית שביקשו ממני דחייה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> מה אתה רוצה, שאני אגיד לך שאתה לא צודק? מה אתה רוצה? <קריאה:> – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – – שתגיד לי שאני צודק. אני צודק. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אנחנו מכירים את זה. הצעת החוק מבקשת להחיל חלק מהוראות חוק הארכת מועדים, התשל"ה–1974 – להלן: חוק הארכת מועדים – על חיילי המילואים, בהתקיים כמה תנאים שיפורטו להלן. חוק הארכת מועדים עוסק בדחיית מועדי תשלום לרשויות ולעסקים שונים לחיילי מילואים בעת או לאחר שירותם. בהתאם לחוק האמור, הארכת מועדי התשלום תלויה בהכרזת שר הביטחון על השירות כשירות חירום ולאחר אישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. הצעת החוק מבקשת כי בהתקיים שירות מילואים מכוח סעיף 8 או 9 לחוק שירות המילואים, או שירות מילואים שמשכו מעבר לארבעה ימים ואשר חייל המילואים נקרא אליו בהתרעה קצרה מ-72 שעות, יידחו תשלומיו לרשויות ציבוריות שונות באופן אוטומטי, ללא צורך בהכרזת השר. ביום 6 במרס 2016 דנה ועדת שרים לחקיקה בהצעת החוק ודחתה את הדיון בהצעת החוק בשלושה חודשים. על אף האמור, עולה הצעת החוק להצבעה במליאה. הממשלה סבורה שנדרש ליתן בידי המשרדים הנוגעים בדבר את משך הזמן שהגדירה ועדת השרים לחקיקה, כדי למצות את הדיון בנושא על כל מרכיביו. לפיכך, הממשלה מתנגדת להצעת החוק האמורה ומבקשת ממליאת הכנסת להתנגד להצעה זו. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת בר-לב מעוניין לנסות לשכנע אותנו בשלוש דקות נוספות. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> תראו, אני לא יודע אם זו הסיבה, אבל עכשיו אני מבין למה שר הביטחון ביקש שהשר ליצמן יבוא ויענה לי – שגם השר ליצמן, הבנתי מבין השורות, זה היה די מובהק, לא ממש מתנגד להצעת החוק הזאת, אבל אין לו ברירה. אני דיברתי גם עם חברים אחרים בקואליציה, כולל בוועדת השרים – כמובן אני לא אזכיר שמות – וקיבלתי הבנה והסכמה גורפת. לכן אני לא מבין, באמת, את הסיבה, למעט סיבה אחת, ואני אספר לכם סיפור מהחיים הקודמים שלי. בחיים הקודמים שלי הייתי מנהל חברה, והיה לי רואה-חשבון. והרואה-חשבון, כל 1 בחודש היה מופתע שמגיע 1 בחודש והוא צריך לשלם תשלומים. לא הייתה בעיה של כסף בקופה; כל 1 בחודש הוא היה מופתע, ועד שהוא היה מוציא את המשכורות לעובדים – לפי החוק נדמה לי עד 8 בחודש – הוא היה מוציא את זה ב-8 בחודש. אז למעט הרצון של משרד האוצר להחזיק שליטה בידיו ולא לעשות את המובן מאליו, שממילא לא עולה כסף למדינה, למעט העניין הזה, אני לא רואה כאן שום סיבה שהקואליציה תתנגד. זה נושא ערכי. כמו שאמרתי קודם, בסך הכול 8% מהחייבים בשירות משרתים, אכן, שירות מילואים. אני חושב שזה המעט שמדינת ישראל הייתה יכולה והיה ראוי שתעשה למען אנשי המילואים. ולצערי, הקואליציה, שוב, משיקולים פנימיים, משיקולים לא ערכיים, במקרה זה, מחליטה להצביע נגד. וביום המילואים אנחנו נזכיר את זה לכל אלה שיעלו כאן על הבמה ויגידו כמה כל חברי הכנסת, בוודאי מהקואליציה, עומדים מאחורי המילואימניקים. אז נזכיר את זה שוב. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה על הצעת חוק הארכת מועדים (תיקון – שירות לפי סעיף 8 או 9 לחוק שירות המילואים), התשע"ה–2015. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 41 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הארכת מועדים (תיקון – שירות לפי סעיף 8 או 9 לחוק שירות המילואים), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 31 תומכים, 41 מתנגדים. הצעת החוק לא עברה. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – שובר זיכוי), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2099/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – שובר זיכוי), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת אראל מרגלית וקבוצת חברי הכנסת. ינמק את ההצעה חבר הכנסת מרגלית. חבר הכנסת אראל מרגלית, אדוני כאן, ינמק את ההצעה במשך עשר דקות. בבקשה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תודה רבה. כבוד היושב-ראש, חברי השרה והשרים, חברי וחברות הכנסת, הצעת החוק שלי היא פשוטה, והיא הוסכמה עם הרשות להגנת הצרכן. מה שהיא מבקשת זה שברגע שאתה קונה בכל חנות, ומשלם, ייתנו לך אפשרות להחזיר את הסחורה לא רק על בסיס נייר תרמי, שמה שכתוב עליו נעלם אחרי חודש, אלא על בסיס אלקטרוני – כי היום אנחנו בעולם אלקטרוני; מי שלא מאמין שאנחנו בעולם אלקטרוני שיוציא את הטלפון ויראה כמה דברים הוא יכול לעשות. והדבר השני, אני רוצה שזה יעמוד לשנתיים, כמו בארצות-הברית. עכשיו, שימו לב מה קרה. אנחנו – והשר לוין קודם אמר שיהיה שר כלכלה והכול טוב, וזה נהדר שיש ראש ממשלה שהוא בכלל עשרה שרים – אנחנו הסכמנו על זה כבר, עם האנשים הספציפיים; בנינו את הצעת החוק בצורה כזאת שהייתה הסכמה, לכאורה. והנה, ברגע האחרון, מכיוון שאין שר שלוקח על זה אחריות, על דבר צרכני אלמנטרי, לא תקציבי, שהסכמנו עליו, שהיועצים המשפטיים העירו עליו, שניסחנו אותו כמו שהם רצו – הופ, מכיוון שלא הייתה הובלה של שר ממונה, הממשלה התנגדה באופן אוטומטי, ואזרח ישראלי, במקום שהוא יוכל לקנות משהו ואם הוא רוצה להחזיר הוא יוכל להחזיר כמו בן-אדם, פתאום עצרו לו את העניין. אבל אני רוצה לדבר על עוד עניין; אני רוצה לדבר על רשות השידור. השר ארדן, אתה התחלת את המהפכה ברשות השידור, והנה היום, ממשלה שנשבעת על גבולותיה של ירושלים מעבירה את רשות השידור למודיעין; חתמה הסכם שכירות. רשות השידור הציבורי של מדינת ישראל – Israel Broadcast Association – מעבירים למודיעין. ואני שואל אתכם: איך מדינה מתייחסת לבירה שלה, אם התוכן שלה הוא משהו שלא צריך להיות מרוכז בעיר שהיא הסמל של קיומנו ומעוזנו? אז אתם יודעים להישבע על הגבולות, אבל כשזה מגיע ל-1,000 אנשי תוכן, ברשות שידור ציבורית, וזה נשמת אפה של ירושלים – חומר דוקומנטרי, סדרות מקור, חדשות, חומר לתפוצות, כל אותם דברים שהתחילו בירושלים – אתם מעבירים למודיעין, ומשם זה יעבור למרכז. אני אוהב את מודיעין, יש לי שם חברים טובים, אני אוהב את מרכז הארץ, אני מת על תל-אביב, אבל לפני 24 שנה, כשאני עבדתי עם טדי קולק, הקצינו לרשות השידור 24 דונם בבניין "שערי צדק" הישן, ליד שוק מחנה-יהודה. ואני שואל אתכם: אם אתם כבר בונים רשות שידור חדשה – ואני מוכן להתגייס – 1,000 אנשי תוכן ליד שוק מחנה-יהודה בשביל ירושלים זה כמו אוויר לנשימה; זה משפחות יוצרות, זו יצירה שהיא בנשמת אפה של העיר הזאת. טלוויזיה בישראל התחילה בירושלים. זה יהיה ליד "בצלאל", זה יהיה ליד אנימציה, זה יהיה ליד החבר'ה הצעירים שבאים לשוק. את כל הדבר המדהים הזה – ואני יודע שיש חוליים לרשות השידור, אני מדבר על רשות השידור הציבורית החדשה שנבנה – את זה אתם לוקחים מירושלים? את זה אתם לוקחים מבירת ישראל? אתם רוצים לדעת מה זה מלחמה על ירושלים? מלחמה על ירושלים זה עוד 1,000 משפחות שמתפרנסות פה, זה צעירים שגומרים את "בצלאל" ואת בית-הספר לקולנוע ואת בית-ספר "מעלה" ויכולים לעבוד פה, זה אנשים שיוצרים פה סדרות; "עספור" – איפה יצרו את "עספור"? בירושלים. ירושלים היא המקום שבו – מבחינת התוכן – זה המקום שבישראל אין שני לו. הרבגוניות של העיר הזאת זה הכוח שלנו. לתת את רשות השידור הציבורי – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בית מפלגת העבודה הוא בירושלים? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לא. לא. חכה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תגיד בקול רם, לפרוטוקול. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אראל, אני חושב שנשארים בסוף – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לא, הם חתמו. אני לא הייתי צועק אם לא היו חותמים הסכם עם הערוץ הרוסי שם, שכירות. קמתי הבוקר והשתגעתי. <איתן כבל (המחנה הציוני):> כבר לא קונים ב"טויוטה" בירושלים – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לא, הם לא נשארים בירושלים, איתן. <איתן כבל (המחנה הציוני):> באמת? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לא נשארים בירושלים. עכשיו זה בקטן, בסוף ישאירו בירושלים, כמו שערוץ 10, הבחורה הנחמדה הזאת והבחור הנחמד הזה באים לקרוא פה את החדשות באיזה חדר סגור. ריבונו של עולם, באמת, נו. אני מציע לכם, זה לא עניין של קואליציה, זה לא עניין של אופוזיציה. רשות שידור בירושלים היא בנשמת אפנו, ואני אומר לכם שאם אתם תיתנו את היד להעביר, אני לא יודע מה יקרה. עכשיו אני רוצה להגיד עוד משהו. גם בית מפלגת העבודה צריך לחזור לירושלים. מפלגת העבודה צריכה לשים את המעוז שלה בירושלים, והמפלגה צריכה להתחדש בירושלים, ליד רשות השידור ובעוד מקומות. כי רק להישבע על גבולותיה ולשים בה גדרות חדשות, לא יעזור. העיר הזאת צריכה תכנים, העיר הזאת צריכה צעירים, העיר הזאת צריכה מקומות עבודה, העיר הזאת צריכה יצירה. עיר בירה שהיא עיר יוצרת לא תהיה לעולם עיר סגורה ומבוצרת. זהו. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> זו לא הצעת החוק. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> הצעת החוק – אני מדבר על הפרקטיקה. הפרקטיקה היא שרשות השידור, ההנהלה – ותמיד, בכל חברה, תסתכלי איפה יושבת ההנהלה – חתמה הסכם שכירות במודיעין. ברגע שזה קורה, ומוכרים ויוצאים מהלני המלכה ויוצאים מרוממה, אז מה יישאר לנו פה? ואת "שערי-צדק" הישן, 24 דונם, עם הבניין, את הדבר הזה – גם אותו מעבירים לתל-אביב, עם האולפנים. עכשיו, מקובל עלי שחלק מהאולפנים יהיו גם בתל-אביב, כי חלק מהפריצה לחדשות יהיה בתל-אביב. אבל אתם מקימים משהו חדש, קודם שימו בירושלים את מה שנקרא המטה, את המרכז, את המקום של הסדרות הדוקומנטריות, את המקום של סדרות המקור, את החדשות. כל הדברים האלה שיהיו פה. וגם בית מפלגת העבודה צריך לעבור לירושלים בימינו, במהרה ובקרוב. זה יהיה, וזה יהיה בקרוב. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אראל מרגלית. ישיב השר יריב לוין, בשם שר הכלכלה והתעשייה. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת מרגלית מציע הצעה שלכאורה באה להיטיב עם הצרכן, ובעצם להחיל חובות שנקבעו לעניין שוברי זיכוי, חובות שמוחלות על העוסק, שנקבעו במקרים שבהם העוסק חייב במתן שובר הזיכוי, ולהחיל אותן גם במקרים אחרים שבהם אין חובה כזאת. לכאורה ההצעה מיטיבה עם הצרכנים; בפועל, לטעמי, ההצעה בעייתית, ואני אומר גם מדוע. ברור לחלוטין שההצעה הזאת יש בה רגולציה עודפת ונטל עודף על העוסקים. במקום שבו אנחנו מכבידים את הנטל על העוסקים, יש בהחלט חשש שהם יימנעו מלתת את ההטבה שהם נותנים עד היום. שכן לא מדובר על המצבים שבהם יש חובה, ששם הם מחויבים וגם פועלים על-פי המתווה הזה, אלא במצבים שהעוסקים מיוזמתם, באופן וולונטרי, מחליטים לתת לצרכן הטבה שהם אינם חייבים לתת אותה על-פי החקיקה הקיימת. ולכן ברור שאם אנחנו נטיל משקולות על ההטבה הזאת ונאמר להם: רבותי, תראו, אם נתתם לצרכן את האפשרות לקבל שובר כזה, אזי חובה עליכם שמשך השובר יהיה ארוך יותר וצורתו תהיה כזאת ותשמרו נתונים כאלה ואחרים – ברור לגמרי שאנחנו בעצם יוצרים חסם שעלול להרתיע עוסקים מלהעניק את ההטבה הזו שהם נותנים היום באופן וולונטרי, ומובן שבעניין הזה לא הועלנו בשום דבר לצרכנים, רק פגענו בהם. ולכן נדמה לי שלא נכון יהיה לאמץ את ההסדר כפי שאתה מציע בהצעה שלך. גם ההוראה שמרחיבה את הסדר הזיכוי שבחוק למקרה שהצרכן לא זכאי להחזר כספי, אבל בוחר לקבל במקום זה את הזיכוי, למעשה מיותרת. שכן ממילא צרכן שיש לו זכות על-פי דין לבטל את העסקה ולקבל את כספו נמצא בעמדת מיקוח טובה יותר, ולכן אין חשש שזכויותיו ייפגעו. ולכן, חבר הכנסת מרגלית, מאחר שאתה בהחלט מהאנשים שרואים חשיבות בעידוד יזמות ובעידוד עסקים ובקידום כלכלה, נדמה לי שבהצעה הזאת אנחנו לא משיגים עבור הצרכנים. להפך, עלולים לפגוע בהם. ומהצד השני אנחנו מטילים עוד נטל ועוד רגולציה על עוסקים שדווקא רוצים להיטיב עם צרכנים. לכן בעיני – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> גם השינוי מנייר תרמי לאלקטרוני זה נטל. <שר התיירות יריב לוין:> בעיני לא נכון – כי זה נטל, מה לעשות. זה עוד נטל. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> למה? <שר התיירות יריב לוין:> הרי אם ירצה לעשות, יעשה. אבל אם זה מכביד עליו, הוא יימנע מלתת את – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אבל היום הרי הכול אלקטרוני. אנחנו לא צריכים נייר. <שר התיירות יריב לוין:> הוא יימנע. אז אם הכול, אז הוא יעשה ממילא. אבל אם אתה תכפה עליו, הוא פשוט לא ייתן את ההטבה. ולכן אני חושב שההצעה הזו איננה במקומה, לא נכונה – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> האמת, לא מבין למה. <שר התיירות יריב לוין:> – – ואנחנו מבקשים מהכנסת לדחות אותה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר יריב לוין. חבר הכנסת אראל מרגלית, מה רצונך? שלוש דקות? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לא. <היו"ר יצחק וקנין:> אז יש בקשה של הממשלה – שלך? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לא בחוק הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> הצבעה שמית – של האופוזיציה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זה לא בחוק הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> לא. אז הצבעה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הצבעה, הצבעה. לא בחוק הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> לא בחוק הזה. רבותי, מי הגיש לנו את ההצבעה השמית? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זה לא אנחנו. זה לא לחוק הזה, זה לבנקאות. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, כדי שלא יהיה פה בלבול – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא, זה בחוק של יעל גרמן, בחוק שלה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> להצביע עכשיו, בבקשה. <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי. רבותי, הממשלה מבקשת הצבעה שמית. רבותי, מאחר שהיה פה בלבול והייתה מחשבה, שאני כבר אמרתי שיש פה הצבעה שמית – לא שלכם, הממשלה מבקשת הצבעה שמית. נא לקרוא את שמות חברי הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – נגד יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – אינה נוכחת יוסף ג'בארין – בעד יגאל גואטה – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד אכרם חסון – נגד יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – בעד משה יעלון – נגד איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד חמד עמאר – בעד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – בעד טלי פלוסקוב – אינה נוכחת מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – בעד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר יצחק וקנין:> נא להקריא את שמות חברי הכנסת שלא נכחו בהקראה הראשונה. כן, אדוני? <מאיר כהן (יש עתיד):> עמיר פרץ חוגג יום הולדת. <היו"ר יצחק וקנין:> מי? עמיר פרץ, איפה עמיר פרץ? נא להקריא את שמות חברי הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת יואב בן צור – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – אינו נוכח ענת ברקו – אינה נוכחת יגאל גואטה – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכח אורן אסף חזן – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – בעד מרב מיכאלי – אינה נוכחת אברהם נגוסה – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת אוסאמה סעדי – אינו נוכח טלי פלוסקוב – אינה נוכחת יעקב פרי – אינו נוכח איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת יואל רזבוזוב – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת <היו"ר יצחק וקנין:> יש חבר כנסת באולם שלא הצביע? לא, אין. נא להגיש את תוצאות ההצבעה. תודה, תמה ההצבעה. חבר הכנסת עמיר פרץ, עכשיו אני יכול לברך את כבודו. אמרו לי שהיום יש לכבודו יום הולדת, אז אני מאחל לך אריכות ימים ושנים, בריאות איתנה, נהורא מעליא. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא הצבעתי. <קריאה:> באמצע הברכה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא סגרת, סגרת? <היו"ר יצחק וקנין:> אמרתי: תמה ההצבעה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> – – – מהברכה. <היו"ר יצחק וקנין:> תן לי לגמור – שהקדוש-ברוך-הוא יאריך ימיך בטוב, שנותיך בנעימים. תזכה לשנים רבות נעימות וטובות. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> תודה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אמן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מזל טוב, עמיר, סליחה שהפרעתי. <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה – הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – שובר זיכוי), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת אראל מרגלית וקבוצת חברי כנסת: בעד – 39, מתנגדים – 42. אם כן, הצעת החוק לא נתקבלה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת הסכם מסגרת בין סוכנות החלל הישראלית לבין המרכז הגרמני לחקר החלל בדבר שיתוף פעולה במדעי החלל ובטכנולוגיה לשימוש בחלל החיצון למטרות שלום. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון – הרחבת הזכאות להליכי נשיאת עוברים והרחבת ההגנה והשמירה על האם הנושאת), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/328/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון – הרחבת הזכאות להליכי נשיאת עוברים והרחבת ההגנה והשמירה על האם הנושאת), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת יעל גרמן וקבוצת חברי כנסת. חברת הכנסת גרמן, לרשותך עשר דקות. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, נכבדי השרים, חברי חברי הכנסת, חברותי חברות הכנסת, החוק שאנחנו מביאים היום, שהוא למעשה תיקון לחוק הפונדקאות, חוק נשיאת עוברים, מדבר על שוויון. למעשה, בשנת 1996, כאשר חוקקו את החוק הראשון, חוק הפונדקאות, דיברו אך ורק על כך שאיש ואישה הם אלה שזכאים להביא ילד באמצעות פונדקאות. ואני שואלת אתכם, חברי וחברותי, האם הייתם יכולים להעביר חוק או לקבל חוק שבא ומדבר על כך שרק מי שעלה מברית-המועצות יש לו זכאות, או לחלופין, מי שלא עלה מברית-המועצות אין לו זכאות? האם הייתם מקבלים חוק שמדבר על כך שאתיופים אינם נכללים בו, או שמא ג'ינג'ים אינם נכללים בו? זה החוק הקיים היום. החוק הקיים היום מונע מרווקות, מרווקים ומבני-זוג מאותו מין לקיים את זכותם הבסיסית לגדל ילד, להיות הורים, להיות מאושרים מכך שיש להם ילד משלהם – זכות חוקתית שהוכרה על-ידי בית-המשפט העליון. אבל בשנת 1996 משום מה סברו שרק איש ואישה מגיע להם לחבוק ילד ולגדל אותו. אלא שמאז עברו שנים, 20 שנה, ואני חושבת שהגיע הזמן לשנות את החוק ולהביא לידי כך שיהיה שוויון בפני החוק. והרי אתם, חברי וחברותי, אתם שנמצאים כאן, יודעים שאחד מעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הוא שוויון בפני החוק, ולא ניתן במדינה דמוקרטית לבוא ולומר שקבוצה מסוימת, קטנה או גדולה, מודרת מן החוק. מה עשה החוק? במשך 20 שנה, כאשר הפלו לרעה את הזוגות בני אותו מין – שדרך אגב, נישאו, אומנם בחו"ל, כי המדינה לא מכירה גם כאן, בנישואים שלהם, והגיעו הנה לארץ והם מקיימים תא משפחתי לכל דבר ועניין – אותם זוגות שרצו לקיים את הרצון ואת הזכות, הזכות החוקתית להיות הורים, נסעו לחו"ל. למעשה מדינת ישראל הפקירה את הילדים שלה, את הצעירים שלה, אותם צעירים שעושים הכול: משרתים בצבא, עובדים ומשלמים מסים ונושאים בעול שווה בכל דבר ועניין. מדוע מפקירים אותם? מדוע מאלצים אותו לנסוע לחו"ל, למדינות ששם החוק משתנה לבקרים וללילות, פעם החוק הוא כזה ופעם החוק הוא אחר? מדוע מדי פעם מדינת ישראל צריכה לחלץ – פעם בשנת 2013 נאלצה המדינה לחלץ זוגות נשואים שהיו בהודו וממשלת הודו לא הסכימה לאפשר להם לבוא לארץ עם ילדיהם, ופעם נאלצנו לחלץ אותם אחרי רעידת האדמה בנפאל. מדוע הצעירים שלנו צריכים להיות נתונים לסכנות? הילדים שלהם לא זכאים לליווי רפואי כדת וכדין. מדוע עליהם לשלם סכומי עתק אם הם נוסעים לחו"ל? האם אתם יודעים, חברי וחברותי, שכדי לעשות פונדקאות בארצות-הברית ובקנדה אדם צריך להיות מאוד עשיר; הוא צריך להוציא קרוב ל-80,000 – עד 100,000 דולר, לעתים חצי מיליון שקל. האם זה נכון? האם זה צודק שרק מי שיש לו כסף יוכל לחבוק ילד? שרק מי שיכול להרשות לעצמו יהיה הורה? החוק הקיים הוא חוק מפלה. הוא חוק מדיר; מדיר אוכלוסייה שלמה שיש לה זכויות שוות. ומדינת ישראל כבר הכירה בכך. רק באוקטובר 2014, כאן, באולם הזה, העברנו בקריאה ראשונה את חוק הפונדקאות. והממשלה, בראשותו של בנימין נתניהו, ביחד עם רבים מן השרים, הצביעה בעד החוק. גם בממשלה בנימין נתניהו, ראש הממשלה, הצביע בעד החוק, הרים את ידו בעד החוק. כלומר, יש רוב לחוק הזה כאן בכנסת, יש רוב לחוק הזה בממשלה. ונשאלת השאלה למה הממשלה ממשיכה שוב ושוב לדחות את ההחלטה על ההצבעה על החוק הזה? מדוע כאשר לפני שבוע בג"ץ דן בנושא, גמגם נציג הממשלה ולא ידע להשיב על השאלה של השופטים מדוע הממשלה לא החילה את דין הרציפות על החוק שעבר בקריאה ראשונה; מדוע הממשלה לא מקדמת את החוק. ונציג הממשלה לא בא ואמר: הממשלה מתנגדת, לא בא ואמר: הממשלה חושבת שאסור לקדם את החוק – הוא הבין שצריך לקדם את החוק. יותר מזה, הוא עצמו, נציג הממשלה, בא ואמר: אכן דרך המלך היא חוק, והתכוון לכך שלא תמיד בג"ץ צריך להוציא את הערמונים מן האש, ומן הראוי שהממשלה היא זו שתקדם את החוק. אלא שנציג הממשלה, שהוא עורך-דין, לא יכול לעשות מה שהממשלה לא עושה. הוא לא יכול לבוא לפני בג"ץ ולומר מה שהממשלה מפחדת לומר: שהיא נורא בעד החוק, אבל היא לא יכולה להצביע בעדו. ומדוע, לדעתכם, חברי וחברותי היקרים, הממשלה לא יכולה להצביע בעד החוק? הרי היא רוצה, ובג"ץ אמר שהוא צודק, והיא כבר הצביעה לפני שנה וארבעה חודשים. מדוע הממשלה לא מוכנה להצביע בעד החוק? אולי אתה, שר הבריאות ליצמן, אולי אתה תוכל להשיב לנו מדוע הממשלה לא מוכנה להצביע בעד החוק. האם יכול להיות שהיא לא מצביעה בעד החוק ושהיא מבקשת דחיות חוזרות ונשנות מפני ש-5% מחברי הכנסת קובעים עבור 100% של חברי הכנסת וכלל הציבור איזה חוק יעבור ואיזה חוק לא יעבור? יכול להיות שבמדינה דמוקרטית 5% קובעים ל-100%? אני משאירה את השאלה הזו רועמת באולם. בכל מקרה, דבר אחד ברור: פונדקאות תהיה במדינת ישראל, ולו רק בגלל ההתבטאויות של בג"ץ. ותרשו לי – שכולכם תשמעו את האמירה הברורה והצלולה של השופט ג'ובראן: "מדיניות מפלה זו, לצד הפגיעה העמוקה בכבוד ובשוויון, פוגעת גם בזכות החוקתית הקיימת לכל אדם לחיי משפחה. היא מתייגת קבוצת אוכלוסייה שלמה כמי שעל-פי טבעה כאילו אינה כשירה להורות כל זמן שלא הוכח אחרת". בג"ץ, שופטי בג"ץ, מבינים שזו זכות חוקתית. גם הממשלה מבינה זאת. ואם הממשלה היום לא תצביע בעד ואם חברי הכנסת לא יצביעו בעד החוק, הרי בסופו של דבר בעוד פחות משלושה חודשים, בסוף יוני, בג"ץ יאמר את דברו, והממשלה, חברי השרים, לא תוכל עוד לתעתע בבג"ץ, והממשלה, חברי השרים, לא תוכל עוד להסתתר מאחורי אמירות כמו "כל בני-האדם נולדו בצלם". כי כל בני-האדם נולדו בצלם, זה ברור, אבל כל בני-האדם גם יש להם זכות שווה להורות. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. יעלה שר הבריאות הרב יעקב ליצמן – ישיב בשם הממשלה. רבותי, יש בקשה של המציעה להצבעה שמית. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עניינה של הצעת החוק שלפנינו הוא בתיקון חוק ההסכמים לנשיאת עוברים, העוסק בהליכי פונדקאות המתקיימים בישראל. מדובר בנושא רגיש ביותר, ואני מתנגד, נקודה. אני רוצה להיכנס קצת לענייני שרת הבריאות שמציעה כל שבוע נושאים – שאם לא טיפלת בדברים האלה, מה עשית שנתיים? <יעל גרמן (יש עתיד):> אני טיפלתי. הממשלה הזו הזניחה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> טיפלת, אבל למה זה לא עבר? אם טיפלת, למה זה לא עבר? מה עשית שנתיים? <יעל גרמן (יש עתיד):> עבר. עבר, סליחה. החוק הזה עבר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> זה לא. שבוע שעבר לא, שבוע הבא גם לא. מה עשית שנתיים במשרד הבריאות? <יעל גרמן (יש עתיד):> השר ליצמן, החוק הזה עבר בקריאה ראשונה. מדוע אתה מתנגד לו? <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת יעל גרמן, חברת הכנסת יעל גרמן, את לא יכולה לעמוד ולצעוק. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> גברתי, לא יעזרו לך צעקות. חוץ מוועדת גרמן שעשית, לא עשית כלום במשרד הבריאות. כלום. אני אגיד לך כן משהו שעשית, דבר אחד מה שעשית – תשמעו, חברי הכנסת, מה שהיא עשתה במשרד הבריאות – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני, האם זו תשובה על החוק? <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת יעל גרמן, חברת הכנסת יעל גרמן. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני מסכימה אתך. כבר אמרתי לך, אתה – – – אתה מלך ישראל. תשיב להצעת החוק. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת יעל גרמן. חברת הכנסת יעל גרמן, אני אאפשר לך אחרי שהוא יסיים עוד שלוש דקות. יש לך. <יעל גרמן (יש עתיד):> תשיב על הצעת החוק. <היו"ר יצחק וקנין:> אבל את לא יכולה להפריע לו. אני לא אאפשר לך את זה. אני לא אאפשר פה את ההפרעות בצורה הזו. את לא יכולה לעמוד על הרגליים ולצעוק. אני יודע שהוא אומר לך דברים קשים, תחזירי לו אחר כך כשאת עולה. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא אחזיר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אז אני לא יכול לאפשר מציאות כזו שכל רגע את תפסיקי אותו. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני רוצה לחזור להגיד בדיוק מה שרת הבריאות עשתה בקדנציה הקודמת. אחרי שהיא התפטרה מהשׂרוּת, שרת הבריאות, אחרי כן, שתי דקות לפני הכניסה לתוקף, היא ביטלה בחירות שהיו בקופת-חולים מאוחדת, והיא פיזרה – למה? כי היו כמה אחוזים יותר חרדים. בחירות חופשיות, על-פי חוק – היא ביטלה אותן והיא פיזרה את זה. שרת הבריאות במדינת ישראל. לא מצאו חן בעיניה הבחירות שהיו בקופת-חולים מאוחדת, לא מצאו חן התוצאות, כי היו כמה אחוזים יותר לפי בחירות שהיא עשתה, לא אני, והיא ביטלה אותן. לא מצא חן בעיניה. זה אחרי שהיא התפטרה מתפקידה כשרת הבריאות, לפני הכניסה לתוקף, דקה-שתיים לפני הכניסה לתוקף – היא שלחה מייל, פימייל, אני לא יודע בדיוק מה ששלחת, זה לא נכנס לתוקף. זה מה ששרת הבריאות יודעת לעשות. שום דבר, שנתיים, לא עשתה במשרד הבריאות. ועדת גרמן – זה מה היא עשתה. לא שווה כלום. ואני צריך לתקן עכשיו את כל הנזקים – שנתיים. אני לא יודע איפה להתחיל כאן במשרד הבריאות. אז יש הצעות שקרובות ללבה. מה שהיא אמרה כאן: חוק מפלה, חוק מדיר – זה מה שהיא אומרת. אז למה לא עשית את זה? שנתיים היו לכם. איפה הייתם כל השנה? ולא יכול להיות שכל שבוע תחפשו מתחת לבוידם כל מיני דברים שלא לעניין, עם כל הכבוד, ואת יודעת שיש התנגדות לזה. <קריאה:> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> היא צועקת. אני צריך לצעוק עוד יותר – – –? <היו"ר יצחק וקנין:> ההבדל – שלך יש מיקרופון ולה אין מיקרופון. <קריאה:> – – – צרוד. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני לא צרוד. לא, לא. הלוואי שייתן לי – – – <קריאה:> – – – מים. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא, לא, לא. הכול בסדר, רבותי. נדמה לי שהיא תצטרך מים. <היו"ר יצחק וקנין:> הוא לא רוצה להתקרר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא יכול להיות שאתם תביאו חוקים שהיו בידיכם, ואני אחר כך צריך לתקן כל מה שעשיתם ועוללתם במשרד הבריאות שנתיים. בגלל כבודך אני לא אמנה את כל הדברים. אני אבנה במערכת הבריאות מה שהרסת. אני לא אגיד כאן. ואני מקבל את כל האשמות כאן. ואנא, ולכן, אם מישהו ידע לעבוד, עם כל הכבוד, לא שאני פופולרי או לא פופולרי, זה שטויות והבלים, אבל משרד הבריאות עשה רפורמות אין-ספור רק בעשרת החודשים אחרונים, מה שאף אחד לא עשה קודם. ושלא תבלבל לי את הראש שמשרד הבריאות בראש דאגותיה. רק להביך את הממשלה, זה מה שאת רוצה, שום דבר אחר. לא חלמת לרגע אחד שהחוק הזה יעבור, לרגע אחד לא חלמת. ולכן – לא גמרתי – יכול להיות שבהזדמנות הראשונה – כרגע אנחנו צריכים לתת דיווח, לא צריכים אבל עושים עדכון לשנה בתפעול הממשלה, כרגע מסכמים שנה או לא יודע בדיוק מה, ואנחנו נעשה, נסכם שנה – בדיוק מה שעשינו בשנה הראשונה של הממשלה. אבל אני אחרוג מהסיכום גם, ואני אכתוב גם מה שהשרה הקודמת עשתה בשנתיים. על-יד ההישגים שלי אני אכתוב בדיוק מה השרה – כי אם כל שבוע אני צריך לעבור אותה רוטינה, אני אכתוב בדיוק מה שהיא עשתה, ואני אכתוב בדיוק מה שהיה כאן, ובדיוק מה אני צריך לתקן. ואתם, חברי הכנסת, כולל האופוזיציה, שיש גם שם כמה מכובדים, אני מניח שאתם תראו מה ההבדל, עם כל הכבוד. זה לא נעים שאני מדבר על עצמי. אבל אם זה הולך להיות כל שבוע כאן, זה כל שבוע יחזור על אותו דבר. ולכן אני אומר, רבותי, אני קורא לחברי הכנסת להתנגד לחוק. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן. חברת הכנסת גרמן, לרשותך שלוש דקות. חברי הכנסת, מייד לאחר סיום דבריה של חברת הכנסת יעל גרמן תתקיים הצבעה שמית. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברותי חברות הכנסת וחברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, בניגוד למה שאמרת והצעת לי לענות לו, אין לי כל כוונה לענות על גסות הרוח, חוסר הטעם הטוב, של השר ליצמן, ואני פשוט אתעלם מדבריו. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כי אין לך מה לענות. <יעל גרמן (יש עתיד):> ואני רוצה להקדיש את שלוש הדקות שיש לי לקהילה הלהט"בית ולרווקות. אני רוצה לפנות אליהם. לפני שבוע היה יום פה בכנסת, שהכניס בתוך הקהילה הלהט"בית כל כך הרבה תקווה לכך שהאי-שוויון הסתיים; לכך – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> תקווה ל-24 שעות בדיוק. <יעל גרמן (יש עתיד):> ממש כך. נכון, חברתי רויטל סויד. במשך 24 שעות הקהילה הייתה מאושרת. הכירו בזכויות שלהם, דיברו על הבעיות שלהם, והם באמת האמינו שהנה מתחיל השינוי. אבל זה לקח 24 שעות, כי למחרת, לפני שבוע ביום רביעי, כאשר הגשנו כאן שישה חוקים שבאו לעשות צדק עם קהילה מופלית, מופלית לרעה, כל החוקים ירדו, ועל כל חברי הקהילה שהיו כל כך מאושרים יום קודם – על כולם נפלה מרה שחורה. האם באמת במדינת ישראל לא יהיה אפשר לקיים שוויון? אז אני רוצה לעמוד פה ולומר לכם: יהיה שוויון, ואם הממשלה הזו תצביע נגד, אז בית-המשפט העליון הוא שיוציא את הערמונים מן האש. בית-המשפט העליון רמז ואמר. הוא דיבר על כך שזה חוק שמפלה ללא הצדקה, שפוגע בזכויות חוקתיות. יכולתם, ממשלת ישראל, יכולתם לעשות צדק. יכולתם ללכת בדרך המלך. אבל אתם מפחדים, מפחדים ממיעוט, לא מעזים לומר את אשר בלבכם ולהצביע עם מצפונכם. אני מסתכלת על אותם שרים שאני יודעת שהיו מצביעים בעד, ונאלצים להצביע נגד. אני אומרת לקהילה, לקהילה הלהט"בית: אם לא דרך הכנסת, שמאכזבת אותנו ולא ממלאת את תפקידה, בית-המשפט יביא צדק. ואתם, ממשלת ישראל, אל תבואו אחר כך בטענות לבית-המשפט, שכאשר אתם לא עושים את מה שאתם צריכים, הוא חייב לחוקק, או יותר נכון לבטל חוקים. ולקהילה הלהט"בית, אני חוזרת ואומרת: תהיה פונדקאות בישראל. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. על-פי בקשת המציעים – 20 חתימות – אנחנו נעבור להצבעה שמית. גברתי, מזכירת הכנסת, נא להקריא את שמות חברי הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – אינו נוכח מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – אינו נוכח מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – אינה נוכחת אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – נגד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – אינה נוכחת יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד אכרם חסון – נגד יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – בעד משה יעלון – נגד איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – בעד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – בעד רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – בעד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר יצחק וקנין:> נא להקריא את שמות חברי הכנסת שלא נכחו בהקראה הראשונה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח דוד ביטן – נגד מירב בן ארי – אינה נוכחת יואב בן צור – אינו נוכח איתן ברושי – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח שרן השכל – אינה נוכחת חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת אברהם נגוסה – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת אוסאמה סעדי – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – אינו נוכח איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת אלעזר שטרן – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת. <היו"ר יצחק וקנין:> יש חבר כנסת שנמצא באולם ולא הצביע? אין. תמה ההצבעה. נא להגיש אלי את תוצאות ההצבעה. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה – הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון – הרחבת הזכאות להליכי נשיאת עוברים והרחבת הגנה והשמירה על האם הנושאת), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת יעל גרמן – בקריאה טרומית: בעד – 36, מתנגדים – 42. הצעת החוק לא נתקבלה. <הצעת חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה) (תיקון – הארכת הוראת השעה), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2089/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת חיים ילין) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה) (תיקון – הארכת הוראת השעה), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת חיים ילין, לרשותך עשר דקות. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בפתח דברי ברצוני להשתתף בצער משפחת פורס, אשר בנם נרצח בפיגוע הטרור אתמול – לא נעים, לפחות בקטע הזה שאני מזדהה עם הנרצחים. <היו"ר יצחק וקנין:> המזכירות, מזכירות הסיעות בצד השמאלי שלנו. סדרניות, נא לשמור על השקט שם. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – וגם משפחת מימוני, שאיבדו את הבן, איש השב"כ, שנהרג אתמול בפעילות מבצעית בעוטף-עזה, ולשלוח איחולי החלמה מהירה לפצועים. נורא קשה לעשות את הקאט הזה, אני אומר את זה לכבוד השרים שנמצאים פה. זה כבר לא עניין של קואליציה ואופוזיציה, כדאי מאוד שנדע להילחם מול הטרור ולהכניס ביטחון ותחושת ביטחון לתושבי מדינת ישראל. אומרים שבירושלים גר מלך בבית מפואר; מלך בעל חושים פוליטיים מיוחדים. וכל מעשיו, הפלא ופלא – אין בעולם מעשים כאלה. למלך הזה יש עוזר, או במילה אחרת, שוליה, ושמו שר האוצר משה כחלון. כחלון באמת רוצה לעזור לעם, אבל עושה כל מה שהמלך שלו רוצה. יום אחד המלך נעלם, והחליט לא לקבל יותר החלטות, לא לפני שביקש משר האוצר להמתין ולא לשנות דבר. שר האוצר היה עייף וקצת עצוב, הוא חשב שלהיות עוזר של המלך זה בהחלט תפקיד חשוב, והנה – מה הוא עושה כל הימים? דוחה החלטות והטבות. והיום, כמו כל יום רביעי, הצעות חוק מגיעות למליאה, ולשר האוצר אין החלטה או עמדה. בוועדת שרים מחליטים לא להחליט, דוחים את ההחלטה בחצי שנה, בתקווה שחבר הכנסת היוזם ידחה את ההצעה, ואולי בתוך חצי שנה ישכח ממנה. אדוני ראש הממשלה, חברי שר אוצר, נבחרנו לכנסת על מנת להכריע, לקבל החלטות ולשנות מציאות. נבחרנו לכנסת לפעול לטובת האזרחים ולהקל את החיים שלהם. מאז שנת 2000 חלה הידרדרות במצב הביטחוני באזור שדרות וביישובי הנגב המערבי, בשל ספיגת פגיעות של רקטות ופצצות מרגמה ששוגרו מתחומי רצועת-עזה. עשרות-אלפי רקטות נפלו באזור מאז שנת 2000 ועד היום. למרבה הצער, חרף המאמצים הרבים, מדינת ישראל לא הצליחה לתת פתרונות ביטחוניים ראויים. בשנת 2007 נחקק חוק כהוראת שעה לסיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי. ומאז, כל שנה מחדש, נושא הטבות המס צריך להגיע לאישור. כל שנה מחדש – חוסר ודאות, כל שנה צריך לשכנע מחדש את ממשלת ישראל שהדבר נחוץ, שהמצב הביטחוני עדיין לא השתפר, ולהביא את אישור מערכת הביטחון. ופה נמצא הבאג, כי שר הביטחון מודיע שמצבנו משתפר, אבל הוא צריך גם לחתום על המכתב שמצבנו לא משתפר בשביל שנקבל את הטבות המס. הפעם האחרונה שהממשלה קיבלה את ההחלטה הייתה בעקבות "צוק איתן", ופעם אחת בלבד זה נעשה דו-שנתי. זאת אומרת, ב-2014 הוחלט על הנחות במס הכנסה, ואז הוסיפו את 2015, ו-2016. בסוף 2016, אין יותר הנחות מס אם אין החלטת ממשלה. באותו יום אמרתי לוועדת הכספים: אני אעלה לחקיקה, אני אבקש חקיקה לארבע שנים, עד סוף 2020. למה ארבע? כי הפקידות באוצר וגם במשרד המשפטים כל הזמן אומרים: אל תעבור את ארבע השנים, בבקשה ממך. וכך עשיתי, הקפדתי על ארבע שנים. אני מודה, אני אומר לכם, אני לא צריך את החוק הזה. קחו החלטת ממשלה. אמרתי לראש הממשלה: קח את הקרדיט, אני לא צריך אותו, מספיק נלחמתי למען עוטף-עזה. קח, תביא החלטת ממשלה לארבע שנים. ראש הממשלה ושר האוצר מורחים אותי כבר כמה חודשים ואין תשובה. ועדת שרים שוב מחליטה לא להחליט; לא תומכים, לא מתנגדים. אתם בעד התיישבות בנגב המערבי או נגד? בהצעת החוק מוצע להאריך את הוראת השעה למשך שלוש שנים נוספות, מעבר להוראה שנקבעה בתקנות סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה) – הארכת תחולת סעיף 5(ב) לחוק – שבהן נקבע שהוראת השעה תוארך עד לסוף שנת 2016. תיקון זה יאפשר לרשויות המקומיות ולתושבים להמשיך לחיות בשדרות וביישובי הנגב המערבי, תוך אפשרות לפתח את האזור ולמנוע כל שנה מחדש את המאבק והחשש מביטול ההטבות על אף המצב הביטחוני באזור. הגיע הזמן, אחרי עשרות שנים של ירי, לעשות צדק עם התושבים. עזבו, המנהרות ידועות, המצב הביטחוני ידוע, אני לא צריך למכור לכם את כל הדברים האלה. אבל בבקשה מכם, אל תפקירו את אותם תושבים, זה מה שאני מבקש. אסור לפגוע בחוסן. אני אומר לכם את זה כאחד שגר בעוטף וחי אל מול האיום מרצועת-עזה וחוסר המעש של ממשלת ישראל. מכובדי, מכובדי סגן שר האוצר, זה לא עניין תקציבי. כי מה שקורה כל שנה מחדש – אחרי מאבק לא פשוט אתם מחדשים את החלטת הממשלה. מה שאני רוצה זה לשים ביטחון, ודאות. ומי שלא מבין שוודאות היא חלק מהחוסן של אותם תושבים ומהצמיחה הדמוגרפית, שאנשים יכולים לבוא לשם ולהגיד: אוקיי, זה חלק מקניית הדירה, זה חלק מהמשכנתה, מאוד יעזור. סגן שר האוצר, שר האוצר, אל תישאר רק עוזר של ראש הממשלה. תהפוך למלך. תעשה את מה שמצפים ממך, ותדאג לאזרח. המלך כבר מזמן נטש אותנו. מכובדי, לפני חודש הייתי צריך להעלות את הצעת החוק. הליכוד ביקש ממני, בגלל ביקור של אחד מנשיאי המדינות שרוצה לפגוש את ראש הממשלה, לדחות את החקיקה. אמרו: חיים, מה שאתה מבקש זה כל כך הגיוני שאין סיבה בעולם שראש הממשלה לא יאשר את זה. כמובן, אחרי שאתה מאמין לבני-אדם, כי חברי כנסת הם בני-אדם, אתה מוצא את עצמך – וכל מה שהם ביקשו באותו רגע, הם קיבלו – היום נשכח לחלוטין. החוק הזה, אין לו סיכוי כמעט לעבור פה, כי הקואליציה לא תומכת בו. ולכן אני רוצה להגיד משהו לחיים כץ, ידידי: אנחנו ישבנו פה לפני חודש וחצי. קיבלתי שיעור מאלף על קואליציה ואופוזיציה. באמת. אני לוקח אתי לכל החיים את מה שאמרת. אמרת לי: יש שתי קבוצות פה – קואליציה ואופוזיציה. אחת צבע צהוב ואחת כחול, מה זה משנה? התפקיד שלנו כקואליציה זה לנצח. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> צהוב-כחול – מכבי. באר-שבע – אדום. <חיים ילין (יש עתיד):> לא משנה. אני בעד אדום, אין שום בעיה. אבל אני רוצה להגיד לך משהו. אני לא ישנתי לילה שלם על מה שאמרת לי. בסוף אמרתי: רגע, אבל כולנו מפסידים, אם זה ככה. כולנו מפסידים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> נכון. <חיים ילין (יש עתיד):> כל השיטה רקובה מהיסוד, כי אנחנו כולנו, קואליציה, אופוזיציה, צריכים לשרת את העם, נכון? ביחד. נכון? אפילו בשיתופי פעולה. אבל זה כבר כמה שנים כך, כנראה. אנחנו חייבים לשנות את השיטה, השיטה שאומרת שרק הקואליציה דואגת לעם והאופוזיציה לא דואגת לאף אחד. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת חיים ילין. ישיב בשם הממשלה סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, ידידי היקר חבר הכנסת חיים ילין – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אם אין לך תשובה ארוכה, אתה יכול לברך בזמן הפנוי את עמיר פרץ, שהוא משדרות. זה החוק בשבילו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עמיר פרץ, יום הולדת 32 זה כל כך מקסים. זה פריחה, זה ראשי תיבות ל"ב, ל"ב נתיבות. עד מאה-ועשרים. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה יודע למה אני מפרגן לעמיר? הוא שכן שלי, אנחנו שכנים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גם שלי. טוב שכן טוב. הצעת חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה) (תיקון – הארכת הוראת השעה), של חבר הכנסת חיים ילין, פ/2089. בהצעת החוק מוצע להאריך את הוראת השעה שנקבעה בחוק לסיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה), התשס"ז–2007, למשך שלוש שנים נוספות, עד סוף שנת 2019. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לדחות את המשך הדיון בהצעת החוק בשישה חודשים. אין לנו מחלוקת. יש פה זהות חשיבתית עם חיים ילין. חיים ילין, כאיש האזור, דואג בכל מאודו ובכל נפשו לשדרות ועוטף-עזה. הממשלה חושבת שהוא צודק. הפעילות שלו גם גרמה לכך שהיא כבר הוארכה – בעקבות הפעילות של חיים ילין היא הוארכה פעם אחת. אבל מה, התקנון לעבודת הממשלה קובע כי הצעת חוק פרטית שתובא לדיון במליאת הכנסת בטרם נקבעה לגביה בוועדת השרים עמדה כנדרש, תהיה העמדה – הממשלה חייבת להתנגד לה. בהיעדר עמדה כאמור הממשלה מתנגדת להצעת החוק. אבל זו פרוצדורה, זה טכני. חיים, שוחחנו ודיברנו. אני פשוט, בעקבות הפעילות שלך, בעקבות ההחלטה של שר האוצר משה כחלון, נבקש את השנתיים האלה, שיוארכו. לגבי ההמשך, מה שאני מציע, אדוני היושב-ראש, והצעתי את זה לחבר הכנסת חיים ילין, להעביר את הדיון לוועדת הכספים להמשך לדיון. בינתיים שיהפוך את זה להצעה לסדר-היום. השנתיים האלה, בעקבות הפעילות של חיים ילין וההחלטה של שר האוצר, יש אותן. בוא נמשיך את הדיון בוועדת כספים. תהפוך את זה להצעה לסדר-היום, ותמשיך את הדיון שם. שמעת, אדוני היושב-ראש? <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבין את ההצעה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נשאל את הכלה. <חיים ילין (יש עתיד):> אני אומר דבר כזה – אם מובטח 2017–2018, השנתיים האלה, והדיון על השנה השלישית והרביעית, כמו שקבענו, או מה שלא יהיה, ימשיך בהצעה לסדר-היום בוועדת הכספים – אני מסכים לזה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בבקשה. אז אני מציע, אדוני, להפוך את זה להצעה לסדר-היום ולהעביר את המשך הדיון לוועדת הכספים, בראשותו של חבר הכנסת משה גפני. <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, אתה. מה לעשות, אתה. <חיים ילין (יש עתיד):> גפני, אתה היית זה שאמר: ארבע שנים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה. לא יודע שנים עכשיו. הדיון עובר אליך. תודה, אדוני היושב-ראש. <חיים ילין (יש עתיד):> אני שמח מאוד – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אז יש הסכמה. אם כן, חברים, גם הממשלה מסכימה וגם המציע מסכים. אני מקווה שיימצא הפתרון לשנתיים הנוספות. אנחנו מצביעים על הצעה לסדר-היום שתועבר לוועדת הכספים להמשך דיון. הצעת החוק, שהיא במקורה הצעה לסיוע לשדרות וליישובי הנגב, הופכת להצעה לסדר-היום. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 45 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להפוך את הצעת חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה) (תיקון – הארכת הוראת השעה), התשע"ו–2015, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 45 בעד. חבר הכנסת איימן עודה בטעות הצביע נמנע. אני מוסיף אותך בעד לפרוטוקול. נגד – אין. נמנע אחד. אם כן, ההצעה לסדר-היום תועבר לוועדת הכספים לדיון. תודה למציע. תודה לסגן שר האוצר. <הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חיבור לחשמל) (הוראת שעה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1470/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חיבור לחשמל) (הוראת שעה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת חמד עמאר, סופה לנדבר ורוברט אילטוב. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת חמד עמאר. ישיב סגן שר האוצר. חבר הכנסת חמד עמאר, לרשותך עשר דקות. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, בשבוע שעבר הבאתי הצעה לוועדת חקירה פרלמנטרית בנושא מחדלי הממשלה בתכנון ובנייה ותשתיות, והסברתי את זה בהרחבה. השבוע אני מביא הצעה לחיבורי חשמל. הדבר הכי בסיסי – חברת הכנסת טלי – הדבר הכי בסיסי במאה ה-21, חיבורי חשמל. ואני מקווה שגם הליכוד, גם כולנו, גם הבית היהודי, גם ש"ס, גם יהדות התורה יצביעו עם החוק. אני רוצה להגיד לכם: בעוד חודש וחצי, חודשיים, הרבה שרים יבקרו בבתי-קברות אצל הדרוזים, וידברו הרבה על ברית החיים וברית הדמים, ויעלו על נס את העדה הדרוזית. אבל אל תשכחו שהרבה מאותן משפחות שעומדות שם אינן מחוברות לרשת החשמל, אינן מחוברות לרשת החשמל במדינת ישראל, במאה ה-21. אני רוצה לספר לכם, חברי חברי הכנסת, סיפור של משפחה שאיננה עוד – איננה עוד – משפחת נאיף כיוף. האימא רימה, האבא נאיף, ילדה קטנה ומתוקה, אינם עוד בחיים. הם נחנקו. ואיך איבדו את החיים שלהם? מפני שלא היו מחוברים לרשת החשמל, והפעילו גנרטור, נחנקו בלילה בשינה שלהם. זוג צעיר שבנה את הבית שלו, קנה כלים חשמליים, קנה ריהוט, ואיבד את החיים שלו כי לא היה מחובר לרשת החשמל. אני רוצה להגיד לכם, אדוני היושב-ראש, בשבוע שעבר היה שר הפנים בוועדת הפנים, והוא דיבר ואמר: אנחנו לא הולכים להרוס בתים, אנחנו נסדיר את העניין בתוך שלוש שנים. אם הוא לא רוצה להרוס את הבתים, אז למה לא לחבר לחשמל? למה להעניש את אותן משפחות? למה? למה האפליה הזאת? למה לתת לאנשים לסבול? ואני אתן לכם נתונים: ביישוב דאלית-אלכרמל ועוספיא, קרוב ל-3,000 בתים לא מחוברים לרשת החשמל. אני פונה לחברי הכנסת מכולנו, ואני מקווה שתסתכלו עלי. תסתכלו עלי, חברי הכנסת מכולנו. קיבלתם 4,500 קולות בדאליה ועוספיא – תחזירו את החוב, תצביעו בעד. תחזירו את החוב, תצביעו בעד. 4,500 קולות קיבלתם בדאליה ועוספיא – תחזירו את החוב, תצביעו בעד. <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> ואני רוצה להגיד לכם, ביישוב כסרא-סמיע, יישוב קטן בגליל, 380 בתים לא מחוברים לרשת החשמל; בית-ג'ן – קרוב ל-300 בתים לא מחוברים לרשת החשמל, והרשימה עוד ארוכה. הרשימה עוד ארוכה. הרבה בתים במגזר הדרוזי לא מחוברים לרשת החשמל, יותר מ-5,000 בתים אינם מחוברים לרשת החשמל בשנת 2016, במאה ה-21, במדינת ישראל. אחת המדינות המתקדמות בעולם – אנשים נהרגים מחנק מפני שלא היו מחוברים לרשת החשמל. אני אספר לכם אולי עוד סיפור, אולי זה יעזור לכם, הקואליציה, אף שזה לא קואליציה, לא אופוזיציה, אולי תצביעו. נכה צה"ל, עם 100% נכות, מהיישוב מע'אר, יושב על כיסא גלגלים – יושב על כיסא גלגלים – גר בבית ללא חשמל. מפריד בינו ללול-עופות רק כביש של 6 מטרים, ביישוב טפחות. בלול-העופות יש חשמל, בבית שלו אין חשמל. והוא קיבל חשמל מבעל הלול, ועכשיו בעל הלול ניתק אותו. נכה צה"ל שסיכן את החיים שלו, נפצע, יושב על כיסא גלגלים כל החיים שלו – אין לו חיבורי חשמל. הוא לא מחובר לרשת החשמל. לפני קרוב לשבעה חודשים אני הייתי מאוד שמח, ראיתי טקס של גזירת סרט ביישוב דאלית-אלכרמל. גזירת סרט ביישוב דאלית-אלכרמל בערב ראש השנה עם השר כחלון, שר האוצר, הממונה על מינהל התכנון, הממונה על ועדות התכנון, הממונה על מינהל מקרקעי ישראל. בעצם הכול אצלו, גם הכסף אצלו, הוא שר האוצר. ראיתי טקס מרשים, פורסם בכל האתרים אצל הדרוזים – גזירת סרט לחיבור בית לחשמל. חבר הכנסת כבל, אתה מאמין שבשנת 2015, שר במדינת ישראל גוזר סרט לחיבור חשמל ביישוב דאלית-אלכרמל? והוא אמר שם: אנחנו בערב יום כיפור, יש לנו חוב לעדה הדרוזית. יש לנו חוב לעדה הדרוזית, אני מנסה לתקן את העוול שנגרם לעדה הדרוזית. אבל מאז עברו שבעה חודשים, חבר הכנסת בגין, שבעה חודשים – לא התחברו לחשמל. התקנה שחתם עליה לא עוזרת, כי היא דורשת 50 בתים. אני ישבתי בוועדת הפנים עם מירי רגב, השרה מירי רגב, ודיברנו שם בוועדת הפנים – אם אנחנו רואים שזה לא עוזר בתוך חצי שנה, מתקנים את התקנה. ואנחנו רואים שזה לא עוזר. עברו שבעה חודשים. אמר: בתוך שבועיים נתחיל לחבר אצל הדרוזים, שבועיים. שבעה חודשים לא חובר אף בית אחד, אף לא בית אחד, לא רק בדאליה, בכל המגזר הדרוזי. אני קצת מרגיש שהממשלה, כמדיניות, היום לא רוצה לעזור לעדה הדרוזית. כמדיניות. ואני רואה את זה בכל מקום, בכל משרד. זה היה עם ועדת החקירה, שהצביעו נגד, כאשר אמרתי באופן ברור ש-70% מהיישוב עוספיא לא מחובר לרשת הביוב ו-60% של היישוב דאלית-אלכרמל. אבל כשיש מדיניות, גם היום, אפילו שזה נושא – לא קואליציה, לא אופוזיציה. זה נושא בסיסי של המאה ה-21, לבוא ולחבר את האנשים לרשת החשמל. ואנחנו כולנו כאן יודעים שוועדות תכנון ובנייה הן האשמות, וגם מבקר המדינה אמר את זה באופן ברור בדוח שהוא פרסם בשנת 2014, שוועדות תכנון ובנייה במחוז הצפון לא עשו את העבודה שלהן, וגם הן לא יודעות לתכנן ביישובים ובקרקע פרטית. אני פונה מכאן לחברי – אכרם, אני פונה אליך, אתה הבטחת שתצביע אתי על החוק, הבטחת בשידור שתצביע אתי. תצביע אתי היום. אני מקווה שחבר הכנסת איוב יחזור למליאה – לפני חצי שעה הוא היה כאן – שיצביע אתי. אני מקווה שאותם שרים שיבקרו בבתי-קברות בעוד חודשיים, יצביעו עכשיו אתי, כי הרבה מאותן משפחות שיעמדו שם לא מחוברות. אני מקווה שכולנו – כולנו, כל כולנו – יחזירו את החוב ליישובים דאליה ועוספיא. קיבלתם 4,500 קולות, תחזירו את החוב. אני מקווה שתחזירו את החוב היום. ש"ס – מסתובבים ביישובים הדרוזיים. אחי, תחזירו את החוב היום. הבית היהודי – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> – – יהדות התורה. אני פונה לכולכם – תצביעו, אולי תהיה תקווה מהממשלה הזאת. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. ישיב על הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תזרום, איציק, תזרום. תזרום – תוותר לו. אתה תקבל כותרת מחר, תוותר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מיקי לוי, אתה מוכן לחבר את הבתים האלה בלי טופס 4, בלי רישיון? תגיד לי כן או לא. <מיקי לוי (יש עתיד):> עם טופס 2 אני מוכן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> טופס 4, זה מה שהם רוצים. תענה בכן או לא. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה מוכן – טופס 2? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אנחנו לא שלא מוכנים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> טופס 2 – אתה מוכן? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אנחנו עשינו הרבה יותר מזה. שר האוצר משה כחלון חיבר. הוא חיבר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא חיבר. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה יודע, היחידי שחיבר הוא השר כחלון. היחידי. כל זה דיבורים פוליטיים בתוך העדה הדרוזית, האחד מנסה להביך את השני. אבל היחידי שחיבר זה השר כחלון. אז אין בושה? אין בושה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> טופס 2 – אתה מוכן? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני מוכן רק על-פי החוק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אבל אתה מוכן? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רק על-פי חוק אני מוכן. אתה מוכן על-פי החוק? רק על-פי החוק. רק על-פי החוק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> טופס 2 – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רק על-פי החוק. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – 5,000 – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הופה, איש החקיקה. איפה ליברמן? למה הוא לא בא לפה? למה ליברמן לא בא לעזור לכם? איפה ליברמן? <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אנחנו חמישה חברי כנסת – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא אף פעם לא הצביע אתכם. הוא אף לא הצביע עם הדרוזים. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא יודע, זו המפלגה שלכם. <היו"ר יצחק וקנין:> הם מקוזזים שניהם. הם מקוזזים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זו הצעה שלכם. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אולי הם – – – יחד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> איפה איווט ליברמן? למה הוא לא עוזר לחבר הכנסת הדרוזי שלו? <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> זה מה שיש לך להגיד? זה מה שיש לך להגיד? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עוד לא התחלתי. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הופה, איש החוק. פורר. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הו, שלום, גברת, המיניסטרה. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני סגן השר, אני מציע – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> היית שרה, איפה היית? למה לא עזרת להם כשהיית שרה? <היו"ר יצחק וקנין:> אני מציע שתרגיע את הרוחות. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> היא עזרה, תאמין לי – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> המיניסטרה, איפה היית? למה לא עזרת להם? היית בממשלה? למה לא עזרת להם? עכשיו התעוררת? הלא הוא אתך בכנסת כבר כמה זמן? <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רוברט, תירגע. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רוברט, תירגע. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתם צבועים. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רוברט, תירגע. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני סגן השר, רק דקה. דקה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הופה, איש החוק. פורר. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> תענה לעניין. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אענה לעניין. אתם מדברים לא לעניין. אתם פופוליסטים. תירגע. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תירגע. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', אנא, תאפשרו לסגן השר, הוא אומר דברים כל כך חשובים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> איציק, "שהכול" – – – תשתה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – יתייבש לך הגרון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני לא אוהב הצגות פופוליסטיות. אני לא אוהב צבועים. אלה הצגות בגלל מחלוקות בתוך העדה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל היחידים שחיברו אותם, אורלי, היחידים שחיברו ועזרו – זה השר משה כחלון. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים, כבוד היושב-ראש, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. היא בכלל מתנגדת לכל חוק שבא להפר חוק, אוקיי? בהגדרה. סעיף 157א(ב)(2) לחוק התכנון והבנייה, התשכ”ה–1965, העוסק בנושא, קובע את האישורים הדרושים לצורך חיבור מבנה לחשמל ומסמיך את השר לקבוע בצו כי במקרים מסוימים, העומדים בתנאים המנויים לעניין בחוק זה, אפשר לחבר מבנה לחשמל גם ללא האישורים האמורים. לאחר בחינת הסוגיה והתייעצות עם דרגי המקצוע במשרד הפנים, עת שהסמכות הייתה נתונה לשר הפנים, ועם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, פרסם שר הפנים ביום 27 ביולי 2014 מתווה להפעלת סמכותו לפי סעיף 157א(ח) לחוק. בהתאם לקבוע במתווה, שנועד ליצור כללים אחידים ושוויוניים, אפשר יהיה לבחון הוצאת צו לפי הסעיף האמור בדבר אי-תחולת סעיף 157א. אפשר יהיה לבחון הוצאת צו לפי הסעיף האמור. אני חוזר: אי-תחולת סעיף 157א לחוק בכל הקשור לשטחים אשר לגביהם יתקיימו הוראות הסעיף וכפוף לתנאים המפורטים במתווה, בהם כי הצו יחול רק על חיבור יחידות דיור שנבנו לפני יום 27 ביולי 2014, ורק מקום שבו מדובר בתוכנית מופקדת שנעשתה ביוזמת המדינה, רשות מקומית או ועדה מקומית, ואשר כוללת 50 יחידות דיור לפחות. עוד נקבע, אדוני היושב-ראש, כי הצו יהיה כפוף להסדרת עניינים נוספים שייקבעו בו, ובכלל זה תנאים הקשורים להתחייבויות והצהרות מתאימות מצד מבקש ההיתר ובעל הקרקע ומתן ערבויות לתשלום המסים וההיטלים כנדרש. הצעת החוק הנדונה מבקשת לקבוע אפשרות לחיבור חשמל, שאינה תואמת את המתווה שנקבע. יובהר כי ככל שברצון הממשלה לשנות את הדין הקיים, אין צורך בחקיקה ראשית ודי בשינוי הנוהל. אני שוב מציע לך, חברי, לעבור להצעה לסדר-היום ולהמשיך את הדיון בוועדה, אם אתה רוצה. אתה לא רוצה להמשיך בוועדה, אז אני מבקש מחברי – – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הסירוב שלו גורם לי לבקש מכם לדחות את הצעת החוק ולהצביע נגדה. תודה רבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר האוצר. חבר הכנסת חמד עמאר? להצביע. הצבעה, רבותי. חברי הכנסת, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חיבור לחשמל) (הוראת שעה), התשע"ה–2015, של חברי הכנסת חמד עמאר, סופה לנדבר ורוברט אילטוב – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 41 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חיבור לחשמל) (הוראת שעה), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 41 מתנגדים. 39 בעד. הצעת החוק לא נתקבלה. לפרוטוקול, אני מוסיף את הצבעתה של מיכל רוזין. רק לפרוטוקול, לא משנה את התוצאה. <הצעת חוק העונשין (תיקון – הסתה להשתמטות נגד מי שמתנדב לשירות בכוח מזוין), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1563/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק העונשין – חברי הכנסת, חברי הכנסת. מסעוד גנאים. חבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת משה גפני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אבל איפה ליברמן, למה הוא לא הצביע אתם? <היו"ר יצחק וקנין:> מקוזז עם אריה דרעי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> סתם שולח אנשים להתקוטט? <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אחמד טיבי – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הוא רוצה – – – בין הדרוזים. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אחמד טיבי, הוא מקוזז עם אריה דרעי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת. סדרנים, סדרנים, סדרנים. <יואב קיש (הליכוד):> תעבור לחוק הבא. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לפזר את הקבוצה שם. סדרנים – איפה כל הסדרנים? אנא מכם, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק העונשין (תיקון – הסתה להשתמטות נגד מי שמתנדב לשירות בכוח מזוין), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יואב קיש. הצעה זו – בתמיכת הממשלה. חבר הכנסת יואב קיש, לרשותך עשר דקות. <יואב קיש (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת – אחמד, החוק הזה, חשוב שתקשיב לו. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, אם תשבי, זה יעזור לנו לשמור על הסדר. <יואב קיש (הליכוד):> אני רוצה להתחיל בציטוט: "גם לאחר יצירת הרוב העברי, יישאר תמיד בארץ-ישראל ציבור ערבי גדול. ואם לחלק זה של תושבי הארץ יבואו בזמן מן הזמנים ימים רעים, אז כל הארץ תישא בעול הסבל. מצבם האיתן של הערבים במובן הפוליטי, הכלכלי והתרבותי, יישאר לפיכך לנצח נצחים התנאי העיקרי למצבה הבריא והאיתן של ארץ-ישראל כולה". זה נאמר על-ידי זאב ז'בוטינסקי, זיכרונו לברכה – "בדרך למדינה". כך אמר אבי תנועת הליכוד, שאליה אני משתייך בגאווה גדולה, זאב ז'בוטינסקי. <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת חיים ילין, עיסאווי פריג', אתם עושים הרבה רעש במליאה. יש לכם איזו אמנות מיוחדת. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הם שואלים איפה ליברמן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> היה פספוס בחוק הקודם. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אחמד טיבי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הלכו לברר לי איפה הוא נמצא, אני תכף אגיד לך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> איפה ליברמן? <היו"ר יצחק וקנין:> תכף אני אגיד לך איפה הוא נמצא, אבל אדוני ישב במקומו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> היה פספוס בחוק הקודם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אחמד טיבי, אני מציע הצעה פרקטית: תבקש ועדת חקירה פרלמנטרית על אי-נוכחותו של חבר הכנסת ליברמן במליאה. זה – יכול להיות שיעזור לנו. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אפילו בבתי-קברות של דרוזים הוא לא מבקר. רק מסכסך. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני ישב במקומו. אדוני ישב. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מסכסך. רק מסכסך – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אחמד טיבי, אנא ממך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני מתנצל. <היו"ר יצחק וקנין:> אבל אם תשב זה יהיה יותר טוב. אדוני ימשיך. <יואב קיש (הליכוד):> הציטוט שקראתי לכם נאמר אומנם בזמנים אחרים, אך המהות נשארה בתוקף. מיעוט שנמצא וגר במדינת ישראל ומקבל אותה ואת אופייה כמדינה יהודית ודמוקרטית, ביתו הלאומי והיחיד של העם היהודי, חובתנו לדאוג לו לרווחתו, לשגשוגו ולתחושת הביטחון שלו. אבל בוא, שלא נתבלבל: מי שאינו מקבל את קיומו של הבית הלאומי של העם היהודי בארץ-ישראל – נלחם בה, בוגד בה, מנסה להתריס ולהחרים אותה, להרוס אותה – חובה עלינו להילחם בו בכל תוקף. לצערי, נציגי המפלגה הערבית המשותפת שיושבים כאן בכנסת לא זונחים את האופציה השנייה. מתוך הבנה שהדמוקרטיה הישראלית כל כך חזקה הם מותחים את החבל פעם אחר פעם אחר פעם. יהיו כאלה גם שיגידו שהם כבר קרעו חלק מהחבל הזה, והם עדיין נמצאים פה אתנו. מתוך 13 חברי כנסת מהמיעוט הערבי יש שם שלושה "מצטיינים", מה שנקרא, הבל"דיסטים. אני מאמין ואני יודע שהציבור הערבי בישראל יודע טוב יותר ומחובר יותר טוב למהות הזו מהנציגים שהוא שלח לכנסת ישראל. הוא רוצה להשתלב, הוא רוצה להיות חלק מהמדינה ומהחיים פה. אוי לבושה. אתם מסיתים נגד בני הלאום שלכם, נגד כל מי שמנסה לחיות חיים שלווים וטובים ומחוברים במדינה הזו; נגד מי שרוצה להשתלב, נגד מי שרוצה לשרת – לשרת בשירות האזרחי או לשרת בשירות הצבאי, רחמנא ליצלן; נגד דרוזים ונוצרים וערבים מוסלמים שהחליטו לא לבחור בדרך השנאה, בחוסר השתלבות, והם בוחרים לקבל את חייהם כאן, במדינה יהודית דמוקרטית ורוצים לתרום לה, להיות חלק בלתי נפרד ממנה. זה צד אחד. ובצד השני אנחנו רואים איך חברי כנסת ערבים מגנים את ההחלטה לקרוא לארגון "חיזבאללה" ארגון טרור. בדיוק להגן על אלו שרוצים לקחת חלק אתנו הצעת החוק הזו נועדה. זו החשיבות שלה. מי שיסית או ישדל אדם שמעוניין להתנדב לצה"ל, עונשו יהיה כמי שמסית או משדל אדם נגד מי שחייב בגיוס לצה"ל. אין לנו זכות להשאיר את השטח הפקר לקיצונים. עלינו להילחם בהם. עלינו להילחם על ביטחונם המלא של אלו אשר החליטו להוות חלק בלתי נפרד מהמדינה הזו, וכך נעשה. חשוב לי להבהיר כי הצעת החוק הזו אינה נוגעת למגזר החרדי, מהסיבה הפשוטה, שחברי המגזר החרדי מחויבים בגיוס גם אם הם מקבלים פטור מתוקף החוק. מדובר כאן אך ורק על אלו שמתנדבים לצה"ל, כלומר מיעוטים שאינם מחויבים בגיוס על-פי החוק. ואני אסיים בקריאת קטע מתוך מגילת העצמאות. <איתן כבל (המחנה הציוני):> יש לך שלוש דקות. בסדר. <יואב קיש (הליכוד):> "אנו קוראים – גם בתוך התקפת הדמים הנערכת עלינו זה חודשים" – תראו איזה דז'ה-וו, מה שנקרא: מגילת העצמאות – ותראו מה קורה פה היום. אני חוזר על זה: "אנו קוראים – גם בתוך התקפת הדמים הנערכת עלינו זה חודשים – לבני העם הערבי, תושבי מדינת ישראל, לשמור על השלום, ליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה הזמניים והקבועים". כבר אז הבנו עם מי יש לנו עסק. כבר אז עשינו את הבחירה הזו, לקרוא לקירובם של אלו שמעוניינים לקחת חלק ולהשתלב ולהילחם בכול הכוח במי שמעוניין להרחיק ולהרוס. אני מקווה שהמסר הזה והחוק הזה יהוו את הדגל לדרכה של מדינת ישראל ושל כנסת ישראל בהתייחסות למיעוט הערבי שנמצא בתוכנו. אני מודה לכל מי שעזר לי בהכנת החוק, לערבים הנוצרים שמתנדבים לשירות בצה"ל, לאב גבריאל נדאף, לפורום העדה הנוצרית בישראל, לאותם מוסלמים-בדואים שמשרתים בהתנדבות ותורמים את חלקם למדינת ישראל. חובה עלינו לטפח, לשמור על זכויותיהם ולחזק אותם. ולכן, חברי חברי הכנסת, אני קורא לכם לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יואב קיש. ישיב השר יובל שטייניץ בשם שרת המשפטים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הממשלה החליטה לתמוך בהצעת החוק של יואב קיש, בכפוף לכמה תנאים שתכף אני אפרט. אבל אני, ראשית, רוצה להתייחס למה שאמרת לגבי המקרה החמור, התמוה, המוזר, שמצד אחד גובל בבגידה ותמיכה בטרור ומצד שני נראה כמו איזה פארסה או מערכון מאיזו קומדיה, ששתי תנועות בכנסת, חד"ש ובל"ד, החליטו לגנות את מדינות ערב על כך שהכריזו על "חיזבאללה" כארגון טרור. אדוני היושב-ראש, הדבר החמור באמת הוא לא העובדה שהם החליטו לנקוט צעד ולגנות את סעודיה ומדינות המפרץ; זה אפילו לא העובדה שהם מתנגדים להכרזה על "חיזבאללה" כארגון טרור, אף שבכל העולם הנאור ועכשיו גם בעולם הערבי קוראים לילד בשמו. טרור זה טרור ו"חיזבאללה" זה ארגון טרור על-פי ארצות-הברית, על-פי מדינות אירופה והיום גם על-פי מדינות ערב. כי מי שיורה טילים על אזרחים ומי שפוגע במרקם הפנימי בלבנון ומשתלט על חלקים של לבנון בכוח הזרוע, ומי שמשתתף בפיגועי טרור, כמו בבולגריה, ושם מטען באוטובוס של תיירים ישראלים ורוצח את חלקם, ומי שכנראה מעורב בפיגועים הנוראיים בארגנטינה נגד הקהילה היהודית ורצח של עשרות אזרחים בארגנטינה, זה ארגון טרור. אבל מילא שחברי חד"ש ובל"ד לא רואים את מה שכל אדם נאור וכל מדינה נאורה בעולם היום רואים. מה שמעניין – גלעד, זה מפריע קצת. גלעד. מה שמעניין – גלעד. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> סליחה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> הקול של גלעד כל כך חזק, שגם כשהוא לוחש זה מפריע. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא נכון. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> הדבר החמור הוא ההנמקה. מדוע הם גינו את מדינות המפרץ? מדוע הם קבעו שצריך לתת ל"חיזבאללה" פטור מטרור, פטור מהגדרתו כארגון טרור? ועכשיו בא הדבר החמור; הרי גם חברי הכנסת הערבים בכנסת ישראל מכירים, כולם או רובם, בכך ש"חיזבאללה" עושה בשנים האחרונות מעשי זוועה מול אזרחי סוריה, בכך שארגון ה"חיזבאללה" שותף למצור, להרעבה, להפגזות בטילים, בתותחים, להוצאות להורג, לעינויים, לכיתור ולטבח של מאות-אלפי אזרחים סורים, רובם ערבים סונים, כמו ערביי ישראל. אף אחד מחברי הכנסת הערבים לא הכחיש את העובדה הזאת, ש"חיזבאללה" שותף עם משטר אסד למעשי הטבח בסוריה, לנהרות הדם – לא של לוחמים – של אזרחים בסוריה ולהברחה של מיליוני פליטים מסוריה לאירופה. <ענת ברקו (הליכוד):> גם בתימן. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> גם בתימן, נכון. "חיזבאללה" גם שותף לזוועות בתימן. אבל – כאן בא החלק המעניין; הם אומרים: גם אם "חיזבאללה" עושה מעשי זוועות ושותף לרצח מאות-אלפי ערבים בסוריה, מגיע לו פטור, אסור להחליש אותו – מגיע לו פטור מהגדרתו כטרור. למה? כי יש לו נקודת זכות אחת, נקודת זכות גדולה, שצריך להביא אותה בחשבון, אומרים בל"ד וחד"ש. גם אם "חיזבאללה" טובח מאות-אלפי אזרחים בסוריה, יחד עם המשטר, מגיע לו פטור, כי הוא נלחם בישראל, כי הוא מכריז על כוונתו להשמיד את מדינת ישראל. ומי שנלחם בישראל ומי שמכריז, כמו שנסראללה הכריז רק לא מזמן, על השמדת מדינת ישראל, זו זכות גדולה, אומרים בל"ד וחד"ש; זו זכות כל כך גדולה, שגם אם הוא טובח מאות-אלפי ערבים בסוריה, מגרש, מכתר, מרעיב, מפגיז – צריך להתעלם מכל זה, כי הארגון הכריז מלחמה ועל שאיפתו להשמיד את מדינת ישראל. זה הדבר החמור – מי שטוען שאסור להחליש את "חיזבאללה" כי הוא מעוניין לפגוע, לתקוף, להשמיד את מדינת ישראל; מי שטוען למעשה שצריך לחזק את "חיזבאללה", כי הוא תוקף את מדינת ישראל, כי הוא אויב של מדינת ישראל – רבותי, אני אומר לכם מבחינה לוגית, אין מנוס, כואב להגיד את הדבר הזה, כואב להגיע למסקנה הזאת, אבל מבחינה לוגית אין מנוס: הצהרה כזאת לא גובלת בבגידה, היא הצהרה שיש בה מעשה של בגידה. לכן אני קורא לסיעות בל"ד וחד"ש: אל תחשבו שאפשר להסתפק בכך שאתם מגנים את האופי הפונדמנטליסטי של "חיזבאללה", או שאתם מגנים כל מעשה טרור. אתם מגנים כל מעשה טרור, אבל לא מגנים את הטרוריסטים, לא מגנים את הארגון הטרוריסטי, רק את המעשים. אי-אפשר להסתפק בזה, בהכרה ש"חיזבאללה" עושה גם מעשי זוועה. אתם צריכים לחזור בכם מההצהרה החמורה הזאת, כי אתם תומכים כאן לא רק בארגון טרור, אלא הסיבה שאתם תומכים בו היא שהוא נלחם במדינתכם שלכם, במדינת ישראל. לא חבר כנסת ולא אזרח ישראל יכול לומר שצריך לחזק ארגון משום שהוא נלחם בישראל או שואף להשמידה. מי שאומר דבר כזה, מקומו בכלא ולא בכנסת. לכן אני פונה אליכם, דווקא מתוך רצון שלא לפגוע במרקם החיים המשותפים, עם כל חילוקי הדעות, כן לחיות פה יחד, כן לסגור פערים, כן לקרב יהודים וערבים, כן לחיות במסגרת דמוקרטית – לא יכול להיות שחבר כנסת או כל אזרח ישראל משבח או רוצה לחזק ארגון משום שהוא שואף להשמיד את מדינת ישראל או לפגוע בה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גם לא יכול מצד השני – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> חזרו בכם – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> הוא רוצה מקשה אחת. ערבים לא מקשה אחת. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> חזרו בכם מהר, לפני שיהיה מאוחר. אתם אזרחי ישראל, ואזרחי ישראל, קל וחומר חברי כנסת בישראל, אבל כל אזרח ישראל, לא יכול לומר: בואו נחזק את הארגון, לא נפגע בו, כיוון שהוא שואף להשמיד את מדינתנו. זה דבר שהדעת איננה סובלת – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – ואם לא תחזרו בכם, אכן, לא תותירו לנו ברירה, אלא לנקוט צעדים של דמוקרטיה מתגוננת, שאנחנו לא רוצים לנקוט. חזרו בכם מהדבר הזה. מה שעשיתם עם ההצהרה ש"חיזבאללה" ארגון פונדמנטליסטי, זה לא מספיק, זה לא משנה את מה שעשיתם. לגבי ההצעה של חבר הכנסת קיש. הממשלה תומכת בהצעתך – בהצעתך, אני יכול לומר, לדעתי, הראויה, המצוינת; מי שמתנדב לשרת בצה"ל, לדעתי, גם שירות אזרחי או שירות לאומי, לא יכול להיות שיסיתו נגדו ויפגעו בו, ולכן ראוי להחיל את כל הסנקציות ואת ההכרזה של עבירה גם בדבר הזה. הצעתך מאוד מאוד רציונלית, ראויה, מתבקשת. מתבקשת. נוכח האמור לעיל – אני מקריא את סיום התשובה של משרד המשפטים, של שרת המשפטים – וכדי לאפשר לצוות ולמשרד המשפטים להשלים את בחינתם, כי הם בוחנים את הנושא – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אנחנו עכשיו מתנגדים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – הממשלה תתמוך בהצעת החוק הזאת בקריאה טרומית כרגע, בלבד, ובתנאי שהמשך הליך החקיקה יקודם בהסכמת משרד המשפטים ובתיאום עם משרד הביטחון. חבר הכנסת קיש מסכים לתנאים – – <יואב קיש (הליכוד):> מסכים. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> מסכים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – והממשלה שמחה להודיע על תמיכתה בהצעת החוק שלך. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר יובל שטייניץ. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק העונשין (תיקון – הסתה להשתמטות נגד מי שמתנדב לשירות בכוח מזוין), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יואב קיש וקבוצת חברי הכנסת, קריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון בוועדה – 27 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 12 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – הסתה להשתמטות נגד מי שמתנדב לשירות בכוח מזוין), התשע"ה–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 27 בעד, 12 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט לשם הכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – פיצויים לדוגמה בשל חוסר תום לב בבירור חבות תגמולי הביטוח), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1164/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – פיצויים לדוגמה בשל חוסר תום לב בבירור חבות תגמולי הביטוח), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת אורי מקלב ומשה גפני – ינמק חבר הכנסת אורי מקלב. הנמקה מהמקום. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת נועדה לעשות סדר ואיזון במערכת היחסים שבין הלקוח לבין חברת הביטוח. המבוטח בחברת ביטוח – אין מערכת שקולה מכיוון שחברת ביטוח יכולה להתעלם מתביעות שלו. וכפי שבתקופה האחרונה קורה יותר ויותר, הגם שאדם מבוטח הגיש תביעת ביטוח, חברת הביטוח מתנערת, מתעלמת, דוחה את התביעה שלו, כי היא יודעת שאין לה מה להפסיד. ללכת לבית-המשפט – ללקוח יש מה להפסיד; הוא צריך עורכי-דין, הוא צריך ללכת במערכה ארוכה מאוד, מייגעת מאוד ויקרה מאוד. מול זה, חברות הביטוח, יש להן ריטיינרים של עורכי-דין שהם בחוזה קבוע אתם, יש להם כל הזמן וכל היכולת לעמוד מול הלקוח. אנחנו רוצים, כדי למנוע את התופעה הזאת וכדי לעשות מערכת מאוזנת יותר בין הלקוח לבין חברת הביטוח – אנחנו דורשים ומבקשים להחיל פיצוי על חברות הביטוח במידה שהן נהגו שלא בתום לב, דהיינו שיצטרכו לנמק – מדוע דחיתם את התביעה של אותו לקוח, מה עמד לנגד עיניכם, איזה מידע היה לכם שדחיתם. ואם לא יהיה להם ההסבר המספק, תהיה אפשרות לבית-המשפט לפסוק כפל קנס על התביעה. אדוני היושב-ראש, מה שקורה כיום: בית-המשפט גילה וראה שאכן כך – יש דחיות סרק של חברות הביטוח מול הלקוח. אבל בית-המשפט, ידיו היו כבולות, לא הייתה לו היכולת המשפטית לתת להם פיצוי. הצעת החוק הזאת באה לתקן את החסר הזה, את הלקונה הזאת, ולאפשר לבית-המשפט לקנוס בכפל קנס, בכפל חיוב, את חברות הביטוח. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. ישיב בשם הממשלה השר יובל שטייניץ. כמה שיותר קצר ולעניין. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, אני משיב בשם שרת המשפטים. הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – פיצויים לדוגמה בשל חוסר תום לב בבירור חבות תגמולי הביטוח), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת אורי מקלב ואחרים, מבקשת לתקן את חוק חוזה הביטוח ולקבוע כי אם מבטח נהג שלא בתום לב בחבות תשלום תגמולי הביטוח למבוטח, בית-המשפט יהיה רשאי לחייבו בפיצוי עונשי עד גובה כפל תגמולי הביטוח שלהם זכאי התובע. כיום בחוק חוזה הביטוח קבוע פיצוי עונשי למקרים אלו, ולמעשה הצעת החוק מבקשת להגדיל את תקרת הפיצוי העונשי הקבוע. הממשלה סבורה, חבר הכנסת מקלב, שתקרת הפיצוי העונשי שאתה מציע, עד פי-שניים מגובה תגמולי הביטוח, גבוהה מדי. בהתאם לכך, הממשלה תומכת בהצעת החוק, כפוף לכך שהמשך הליך החקיקה, לאחר הטרומית, יקודם בהסכמת משרד המשפטים ובתיאום עם משרד האוצר. אם אדוני מסכים לתנאי הזה, הממשלה תומכת בהצעתך. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אז אני מסכים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני מסכים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> תודה רבה. אז אנחנו תומכים בהצעה. <<היו"ר יצחק וקנין:> > תודה לשר יובל שטייניץ, תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. אנחנו נעבור להצבעה. הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – פיצויים לדוגמה בשל חוסר תום לב בבירור חבות תגמולי הביטוח), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת אורי מקלב – הצבעה בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – פיצויים לדוגמה בשל חוסר תום לב בבירור חבות תגמולי הביטוח), התשע"ה–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <<היו"ר יצחק וקנין:> > 28 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט לשם הכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לדמי אבטלה ודמי לידה למי ששהה בשליחות מטעם גוף מוכר), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2222/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לדמי אבטלה ודמי לידה למי ששהה בשליחות מטעם גוף מוכר), התשע"ו–2015, של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי וקבוצת חברי הכנסת – הנמקה מהמקום. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> תודה, אדוני. חברי השר, חברי וחברותי חברי הכנסת – רגע, לפני שאני מתחילה, בואו נסגור את הדבר הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> לא מחייב. גברתי, חברת הכנסת, את יכולה להציג את הצעת החוק. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> תודה, אדוני. אין שאלה בחשיבות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מה קרה במרצ? למה רבים? <חיים ילין (יש עתיד):> יש להם מרץ. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> יש להם המון מרץ, בלי עין הרע. <חיים ילין (יש עתיד):> זה הקפה של ציונה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אין ויכוח על חשיבות קיומם של שליחים בקהילות יהודיות ברחבי העולם כולו, בפעילות החינוכית שהם עושים, בחיבור לערכים של יהדות וציונות, קשר למדינת ישראל, וחלקם אף נוטלים חלק במערך ההסברה הלאומי שלנו. חוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה–1995, אינו מכיר כיום בתקופת שליחותם של שליחים בחו"ל כתקופת אכשרה לעניין דמי לידה ודמי אבטלה. עניין זה מקשה מאוד על שליחים המסיימים את תקופת שליחותם וחוזרים ארצה, שכן פעמים רבות החזרה ארצה מלווה בתקופת ביניים שבה השליח או השליחה מחפשים עבודה חדשה וזקוקים במהלכה לתמיכתה של המדינה, כמו כל אזרח אחר המצוי בין עבודות. מכיוון שכיום, על-פי החוק, תקופת השליחות בחו"ל אינה נספרת, השליח איננו זכאי לדמי אבטלה ומוצא את עצמו נאלץ לפרנס את משפחתו, לעתים במשך חודשים רבים, באמצעות שימוש בחסכונותיו. שליחה החוזרת ארצה בהיותה בהיריון נתקלת באותן הבעיות שבהן נתקל שליח, ונוסף על זה אינה זכאית לדמי לידה, מה שמחריף את מצבה אף יותר. קיימות כיום כמה מדינות אשר להן הסכמים עם מדינת ישראל, שבמסגרתם קיימת הסדרה הדדית של תקופת אכשרתם של אזרחי מדינה אחת העובדים במסגרת המדינה השנייה, אולם הסדר זה הוא ספציפי ומתייחס למדינות מסוימות בלבד. הצעת החוק מבקשת להכיר באופן כללי וגורף בתקופת השליחות כתקופת עבודה הנחשבת לתקופת אכשרה המזכה את השליח והשליחה בדמי אבטלה ובדמי לידה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> בדרך זו אני מבקשת להביא לתיקון המצב הקיים היום ולהחזיר את הכבוד לעיסוק החשוב בשליחות. על-פי ההצעה, ייחשב לשליח כל מי שפעל בחוץ-לארץ למען זולתו – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> משפט אחרון. – – על-פי הפניה מאת ההסתדרות הציונית העולמית או הסוכנות היהודית לארץ-ישראל או מאת גוף ציבורי אחר שאישר שר הרווחה והשירותים החברתיים, באישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. תודה רבה על התמיכה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. ישיב שר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אתה רוצה את זה ארוך או קצר? <היו"ר יצחק וקנין:> איך אומרים: "ויאמר לקוצרים"; כמה שתקצר – יותר טוב. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שהצעת החוק ראויה, ולמרות הקשיים שיש בה ראוי לתמוך בה, כפוף להמשך הליכי החקיקה בהסכמה של משרד הרווחה ומשרד האוצר, ובלבד שההצעה תוחזר לוועדת השרים לחקיקה לפני הקריאה הראשונה. חברתי מסכימה? אז אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר חיים כץ. אנחנו עוברים, חברי הכנסת, להצבעה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לדמי אבטלה ודמי לידה למי ששהה בשליחות מטעם גוף מוכר), התשע"ו–2015, של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי וקבוצת חברי הכנסת, קריאה טרומית – מי בעד? מי נגד הצעת החוק? הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לדמי אבטלה ודמי לידה למי ששהה בשליחות מטעם גוף מוכר), התשע"ו–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 21 בעד, שני מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לשם הכנתה לקריאה ראשונה. <קריאה:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אדוני, תוסיף אותי לפרוטוקול. <<היו"ר יצחק וקנין:>> אני מוסיף את קולו של חבר הכנסת חיליק בר – לפרוטוקול. <הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – זכות לבחינה במועד מיוחד), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2392/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אני רואה שחברת הכנסת בן ארי הגיעה, אני רק אזמין אותך לדוכן. הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – זכות לבחינה במועד מיוחד), התשע"ו–2015, של חברת הכנסת מירב בן ארי וקבוצת חברי הכנסת – חברת הכנסת בן ארי, עשר דקות לרשותך. הצעה זו – בתמיכת הממשלה. בוודאי. <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, כנסת נכבדה, הצעת החוק, שעולה היום לקריאה טרומית, מסדירה את כל מה שקשור למועדי בחינה מיוחדים לסטודנטים. לצערנו, היום רוב הסטודנטים שנאלצים לגשת למועד ג' עקב מילואים, שמירת היריון, היעדרות לצורך נסיעה לחו"ל למטרת אימוץ בין-ארצי, חופשת לידה, אימוץ או קבלת ילד למשמורת כהורה מיועד או כהורה במשפחת אומנה – הם זכאים למועד בחינה מיוחד, אולם לצערנו זה לא מעוגן היום כחוק, אלא כהחלטה של המכללות או האוניברסיטאות באופן עצמאי. עד היום כל גוף אקדמי יכול לקבוע לעצמו אם הסטודנטים יהיו זכאים למועד מיוחד, מעבר למועד א' וב', או לא. הצעת החוק הזאת נועדה להסדיר את הדבר ולחייב את המוסדות האקדמיים בקיום מועד מיוחד לאותם סטודנטים שנעדרים מאותן סיבות מיוחדות המצוינות בחוק. הצעת החוק מחדדת גם – לא רק חיוב במועד ג', אלא גם מחייבת כי מועד ג' יתקיים סמוך לסיום הסמסטר, ולא כמו שלפעמים נעשה היום, שסטודנט נאלץ לגשת שנה אחרי או שנה וחצי. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> גובים ממנו שכר לימוד על שנה שלמה כי נשאר לו מבחן אחד. <מירב בן ארי (כולנו):> נכון מאוד, חברת הכנסת שולי מועלם. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> גובים ממנה, יש לומר. <מירב בן ארי (כולנו):> נכון, וגובים סמסטר קיץ מלא על בחינה אחת. הנושא הזה חייב להסתדר בחקיקה, או, כמובן, אם הם יחליטו לקחת את זה כתקנות של השר. אבל בהסכמת הממשלה, הגענו למסקנה שיש לחייב. <קריאה:> – – – להצביע. <מירב בן ארי (כולנו):> רגע, חכה. אני חושבת שההסדרה של הנושא הזה, של מועדי ג', היא חשובה מאוד, בעיקר שאותם סטודנטים נעדרים בעיקר מסיבות שהם מחויבים להן – מילואים, שמירת היריון, כמובן נסיעות לחו"ל לטובת אימוץ. אני קוראת לכולכם לתמוך בהצעת החוק הזאת – היא ראויה, היא חשובה והיא עושה סדר בנושא של ההשכלה הגבוהה, והיא גם חברתית, כי היא חוסכת כסף לסטודנטים שנאלצים, כמו שאמרה חברת הכנסת שולי מועלם, לשלם על סמסטר או שנה רק בשל העובדה שהם צריכים לגשת לבחינה והם לא עושים את זה סמוך לסיום הקורס. אני מקווה שהצעת החוק החשובה הזאת תעבור, וכמובן, תעזור לסטודנטים במדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, גברתי. ישיב סגן שר החינוך מאיר פרוש. בבקשה, אדוני, ואז נעבור להצבעה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני ישתדל לענות קצר כמו המציעה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – מה שהציב רף חדש – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> למה, אני לא הייתי נחמד? <נחמן שי (המחנה הציוני):> בנחישות וברגישות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת מירב בן ארי, מותר גם להגיד מילה טובה; אני חושב שמי שעוקב אחרי הפעילות שלך – כאן, הפרלמנטרית – יכול באמת בפה מלא לומר: היא זכאית לכך שגם הממשלה תיתן לה עידוד, ושאני אוכל לומר את הדברים הבאים: הצעת החוק שבנדון נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה ביום 6 במרס 2016. החלטת ועדת השרים הייתה לתמוך בהצעת חוק זו בקריאה טרומית, בכפוף להסכמות משרדי החינוך והכלכלה. הצעת החוק מבקשת לתקן את חוק זכויות הסטודנט, כך שיזכה סטודנטים במילואים וסטודנטיות בהיריון ולאחר לידה במועד נוסף לבחינה בתום הסמסטר או בסמוך לו, וההצעה קובעת כללים לעניין זה. לשיטתנו, הצעת החוק חשובה ומקדמת הסדרים עבור סטודנטים הזקוקים למענה בשל מצבם הייחודי. כבר כיום קבועים כללים מכוח חוק הסטודנט הנותנים מענה לסוגיות כגון אלה. עם זאת, וכדי לחדד הסוגיה, הוחלט לתמוך בהצעת חוק זו בקריאה טרומית ולקדמה אם באמצעות חקיקת משנה ואם באמצעות חידוד הכללים הקיימים. אבל, כמובן, זה ייעשה בהמשך עם חברת הכנסת מירב בן ארי. לאור האמור, אבקש מחברת הכנסת מירב בן ארי להצטרף לעמדת הממשלה ולתמוך בהצעת חוק זו בקריאה טרומית ובכפוף להסכמות משרדי החינוך והכלכלה כאמור. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. אנחנו, אם כן, עוברים להצבעה על הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – זכות לבחינה במועד מיוחד), התשע"ו–2015. <מירב בן ארי (כולנו):> רגע, שהוא יספיק. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בגלל זה אני מדבר לאט. אדוני חזר למקום? נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – זכות לבחינה במועד מיוחד), התשע"ו–2015, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מירב, אני חושבת שבזאת סיימת את המכסה שלך – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מספיק להעביר חוקים, מירב. די כבר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 28 בעד, ללא מתנגדים ונמנעים. אני קובע כי הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – זכות לבחינה במועד מיוחד) עברה בקריאה טרומית, ותעבור לוועדת החינוך, התרבות והספורט להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון – סגירת סניפים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1829/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון – סגירת סניפים), של חבר הכנסת איתן כבל וקבוצת חברים – בתמיכת הממשלה. אנא, אדוני, עד עשר דקות. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא רק איתן כבל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> איתן, אני מקנא בך. כשאני רואה תמיכת ממשלה כל שבוע, אני אומר: למה אני לא איתן כבל? <איתן כבל (המחנה הציוני):> תשמע, זה לא רק איתן כבל – זה טיבי, יש פה רשימה ארוכה של חברי כנסת. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אתה לא חייב לקרוא את הכול, איתן. <איתן כבל (המחנה הציוני):> דרך אגב, גם אתה, עיסאווי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> גם אתה בפנים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בפנים, אני? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אולי תקריא את השמות, חבר הכנסת כבל? אולי תקריא את השמות. לא על חשבון הזמן, רק תגיד, שידעו מי – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה העניין? אין אף אחד מהקואליציה, לפחות אנחנו נמצאים כאן בשביל לייצר עניין. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אוקיי. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שרים נכבדים, רשם פרלמנטרי, הצעת החוק הזו, האמת, היא על שמו של אין-שר-האוצר. במה דברים אמורים בעצם? אקריא קודם כול ככה בקצרה במה דברים אמורים, ואסביר ולא אלאה אתכם. למפקח על הבנקים, בהתאם לחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א–1981, סמכות לתת לתאגיד בנקאי היתר סניף וסמכות לבטל היתר סניף, ואולם אין למפקח כיום סמכות שלא לאפשר לתאגיד בנקאי לסגור סניף. על כן, מוצע לחייב את התאגיד הבנקאי להודיע למפקח על כוונתו לסגור סניף לפחות 60 יום לפני סגירת הסניף. מאחר שסגירת סניף עשויה לפגוע בצורה משמעותית בשירותים הניתנים ללקוחות התאגיד הבנקאי באזור מסוים או בטובת הציבור, מוצע להסמיך את המפקח, לאחר התייעצויות עם ועדת הרישיונות, להתנגד לסגירת הסניף, תוך מתן הזדמנות לתאגיד הבנקאי להשמיע את טענותיו. חברותי וחברי חברי הכנסת, במה דברים אמורים? העניין הזה קיבל ביטוי רב בתקופה האחרונה, בכך שתאגידים בנקאיים, מסיבותיהם שלהם – בעיקר קיצוצים או כל סיבה אחרת – סוגרים בנק באזורים שמבחינתם הם לא אזורים שנותנים להם את ההכנסה – חברת הכנסת, שגם את חתומה על החוק, חברת הכנסת ענת ברקו – שהם לא משרתים אותם מבחינה כלכלית. עכשיו, בדרך כלל איפה זה? <ענת ברקו (הליכוד):> אנשים מבוגרים סובלים מזה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> נכון. במקומות שיש אנשים מבוגרים, אנשים קשי יום, שסגירת הבנק בעצם מובילה לכך שהם נאלצים לכתת את רגליהם או לקחת כמה וכמה אוטובוסים. ובעצם אנחנו מוצאים, שכדי לבצע לעתים פעולה מאוד פשוטה – שחלק גדול מהם גם איננו יודע לעשות אותה בתחליף כמו סמארטפון או פלאפון, שהוא יכול לשים שם את האפליקציה ולבצע את הפעולה הנדרשת. יום אחד הדברים האלה יקרו, וכמעט את כל הפעולות נעשה ברשתות. אבל נכון לרגע זה יש קבוצה נכבדה בחברה הישראלית, בעיקר גמלאים, ולא רק הם, גם קבוצות מוחלשות, שבוקר אחד מודיעים להם שהבנק שבו הם הכירו וידעו גם לדבר עם הפקיד, חבר הכנסת טיבי – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> נסגר. <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – נסגר. אפשר לחשוב שהבנק, התאגיד, בצרות אם אימא של כחלון יכלה להמשיך לבוא לסניף בגבעת-אולגה. מה קרה? מה היה קורה? זה לא נסגר במקומות ששם – אנחנו יודעים איפה; תמיד זה על חשבון הקבוצות המוחלשות. ותמיד נקבל את זה בהסבר מנומק, בהסבר מסודר. הצעת החוק הזו בעצם באה ואומרת: ראו, היום למפקח יש האפשרות לפתוח, לסגור. פה, שיהיה ברור, אנחנו נותנים את הסמכות, בעצם, שהבנק לא יכול להחליט באופן אוטומטי על סגירת הסניף, ולמפקח על הבנקים יש הסמכות, אחרי שבדק והשתכנע, למנוע את סגירת הבנק. אם יהיה מצב שכל אותה אוכלוסייה, לעתים מאות ואולי יותר אנשים שנהנים מהשירותים האלה – יצטרכו למצוא את עצמם חסרי אונים, יואיל הבנק וישאיר את הסניף. יתרה מכך, אני כבר אומר לכם שבמסגרת החוק הזה גם נעסוק בכך שהיום כמעט אתה לא פוגש בני-אדם בסניפים, יותר ויותר אתה פוגש מכונות. אז בסדר, אני לא נגד. נכון, זה חוסך כסף בטווח הארוך, וזה פחות עמלות – הכול נכון. אבל צריך לעשות את זה במדרג ובמידתיות ובשכל. וזה חלק, גם כן, שבכוונתי, בדיונים על החוק, לעסוק בו. אני מודה לממשלה שנתנה את הרוח הגבית להצעת החוק הזו. ואני גם, אדוני, אומר מראש שאני מסכים להחלטה להיות, איך אומרים, בדין ודברים הן עם בנק ישראל והן גם עם המפקח וכל מי שצריך, כדי להוציא את התוצאה הטובה ביותר מתחת ידינו. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני חבר הכנסת כבל. ישיב בשם הממשלה השר שטייניץ. בבקשה, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, אחמד הוא עוד לא נציג הממשלה. אם הוא רוצה להיות, זה דרמטי. לא יודע, אולי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא הכרעתי סופית. <עיסאווי פריג' (מרצ):> להגיד תודה, תודה גם על החוק, שזה עובר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> קריאה טרומית. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אה, טרומית? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה רק טרומי, זה רק טרומי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> להגיד תודה טרומית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון – סגירת סניפים), של חבר הכנסת כבל ואחרים. חבר הכנסת כבל, חבר הכנסת כבל, קודם כול, אפשר להבין את כוונת המחוקק, מעבר לתשובה, אבל מצד שני גם עלולה להיווצר סכנה שאם יהיה איסור מוחלט של סגירת סניפים, או יהיה קשה מאוד – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אין איסור. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> רגע. – – – או שזה יהיה קשה מאוד, אז גם יהססו לפתוח סניפים במקומות כאלה, כי יגידו: נפתח, לא נוכל לסגור לעולם. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אז אני רוצה לתקן את אדוני. גם החוק מדבר על כך שאין כאן איסור גורף, אלא שתינתן למפקח האפשרות לשקול, כי לא תמיד האינטרסים של הבנק חופפים לאינטרסים של הציבור. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> יפה. לכן הממשלה, בגלל המתינות הזו שאתה מצביע עליה, ומפני שאני מבין שגם אתה ראית את החשש הזה – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> מבין אותו. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אז ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בכפוף לתיאום והסכמה עם משרד האוצר. עכשיו, אני יכול לעמוד פה כמה שעות ולנמק – – – <קריאה:> מתווה הגז. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – – כמו שאדוני משך התייעצות של חצי שעה על חודשיים בנושא מתווה הגז – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לפי התקנון זה עד עשר דקות, אבל – בבקשה. <קריאות:> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> כמו שאדוני משך התייעצות שבדרך כלל לוקחת חצי שעה או שעה או שעתיים, על חודשיים. אבל אני ארחם עליך ועל כל חברי הכנסת הנוכחים, ואני אומר שהממשלה החליטה לתמוך, בכפוף לתיאום והסכמה עם משרד האוצר בהמשך הדרך. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חבר הכנסת, כבל מסכים? <איתן כבל (המחנה הציוני):> כן, אמרתי – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז אנחנו, אם כן, נעבור להצבעה על הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון – סגירת סניפים). מי בעד? הצבעה <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אה, סליחה, סליחה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אחד היוזמים הבולטים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לא, לא, רגע. הצבעה, הצבעה. הצבעה, חבר'ה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – תציע. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> קודם כול, הצבעה. קודם כול, הצבעה. <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> סליחה, לא, לא, לא. זה לא חוקי. אני היוזם, יחד עם חבר הכנסת כבל. זכותי לעלות לא כדי להגיד תודה. אני רוצה להסביר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מה זאת אומרת? יש נציג אחד. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> איך? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אין לך זכות לעלות, יש נציג אחד. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אז תבטל את ההצבעה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר, זה לא קשור ליכולת שלך לעלות או לא. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זה קשור. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, אבל רק כבל מציג. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אבל אני לא הצבעתי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז זה משהו אחר. אז תחזור למקום, נעשה הצבעה חוזרת. <קריאות:> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא, תוסיף את קולו, תגיד לו שתוסיף את קולו. <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ממציאים תקנון חדש? <קריאה:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ממציאים תקנון חדש? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מבטל את ההצבעה, ואנחנו עוברים עכשיו להצבעה – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא. צריך לבטל את הסיפוח של מזרח-ירושלים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא על זה אנחנו נצביע, אחמד, אף שאתה מאוד רוצה. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אחמד, אחמד, אתה לא עולה עכשיו. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אבל זה התקנון, יא רבי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לא, זה לא התקנון. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זה התקנון. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה רוצה להפסיד עוד הצבעה? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לפני ההצבעה – אחרי השר, לפני ההצבעה. <קריאות:> – – – <קריאה:> טיבי, אלוהים ישמור. תצביע, העיקר – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אדוני, זה לא נכון. אתה סגן יושב-ראש הכנסת. אתה מכיר את התקנון, באמת. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תגיד לי, אתה נותן לו להסתלבט עליך? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא נעים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אתה נותן לו להסתלבט עליך? הוא בא להסתלבט עליך? <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו ביטלנו את ההצבעה, ואנחנו עכשיו מצביעים שוב על הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון – סגירת סניפים). נא להצביע. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון – סגירת סניפים), התשע"ה–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חבר הכנסת וקנין, זה חוקי? מה שנעשה עכשיו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה חוקי מאוד. 30 בעד. אני קובע כי הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון – סגירת סניפים) עברה בקריאה טרומית, ותעבור לוועדת הכספים להכנה לקריאה ראשונה. זה חוקי מאוד מה שקרה פה, וזה בסדר גמור. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, כלכלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הוא רוצה כלכלה. <קריאה:> ברור שכלכלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מסכימים לכלכלה? <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> סליחה, מה זה הדבר הזה? אני היוזם, אני ביקשתי לדבר אחרי השר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה לא יכול. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מה זה לא יכול? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה בניגוד לתקנון. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זה לפי התקנון. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, אחמד. אתה מכיר את התקנון. יש מציג אחד לחוק, זהו. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אבל אחרי השר מותר לעוד יוזם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא בטרומית. רק אם אתה מתנגד; אתה מתנגד? <קריאות:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש הצעה של חבר הכנסת כבל להעביר את זה לכלכלה. האם זה בסדר, אדוני השר? <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר. אז צריך הסכמה של – אתם מסכימים? <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז ההצעה תעבור לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה ראשונה. תודה רבה. <קריאה:> הוא בכוונה העסיק – – – <הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – הגבלת גיל למתן רישיונות לכלי ירייה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2421/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק – – <קריאה:> השר כץ, רצו כספים. – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – כלי הירייה (תיקון – הגבלת גיל למתן רישיונות לכלי ירייה), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת עליזה לביא וקבוצת חברי הכנסת. עליזה לביא, בבקשה, נא להציג את החוק. ישיב השר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן. הנמקה מהמקום. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני השר לביטחון הפנים, חברותי, חברי חברי הכנסת, אני מבקשת את התמיכה שלכם בהצעת חוק כלי הירייה (תיקון – הגבלת גיל למתן רישיונות לכלי ירייה). הצעה זו תתקן עוול של שנים רבות ותאפשר לחיילות משוחררות לעבוד בעבודות אבטחה, בדומה לחיילים משוחררים; וזאת דוגמה איך דווקא כשמעצימים נשים כולם מרוויחים. אתם זוכרים את התקופה שבה הנשים בקושי שירתו בצבא ומספר הלוחמות היה כמספר אצבעות הידיים? התקופה הזו השתנתה, והיום – אדוני היושב-ראש, אני לא יכולה לדבר. אתה לא מקשיב לי, החברים שלי מדברים. אדוני, אתה לא מקשיב לי, החברים שלי מדברים, אני ממש – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברים, יש לה דקה לנמק את זה מהצד. אז בבקשה, בואו נכבד את זה. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, השר כץ. תודה רבה. אז התקופה הזאת השתנתה, וחיילות משרתות בצבא בתפקידי לחימה ובתפקידים של תומכות לחימה, ויש גידול משמעותי בכך. אבל, על אף השינוי בצבא, נשים לא יכולות להשתלב בחברות אבטחה לאחר השחרור מצה"ל, כי עדיין הכול הולך לפי אמות המידה של הגברים, ומותר להחזיק בנשק רק מגיל 21, וכנראה שכחו שנשים משתחררות מוקדם יותר. מי מפסיד? לא רק שהנשים מפסידות קריירה, או לכל הפחות הכנסה שיכולה לתרום להן בבניית חיי האזרחות, יש במשחק הזה מפסידים נוספים: גם חברות האבטחה, שסובלות ממחסור בעובדים ואיבדו תקווה בהגשת מועמדויות למכרזים כי אין מספיק אנשים ונשים שיכולים ורוצים לעבוד באבטחה; וגם אנחנו, בטח בתקופה הקשה הזאת, שצריכים וזקוקים למאבטחים בהרבה מאוד מקומות בארץ. אז אם בירכנו אתמול ב"יום האישה שמח" ואיחלנו לנשים שימשיכו לצמוח ולפרוח, הגיע הזמן לתקן עוולות ותקנות וחוקים שמפלים נשים. כולם מבינים שזה אבסורד, ואם בצבא – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> גברתי, זה אמור להיות דקה, אז – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – נשים יכולות להחזיק בנשק אוטומטי, אין סיבה שהן לא תוכלנה לשאת נשק קל בעבודה אזרחית. אני מבקשת מכם לתמוך בהצעת החוק. תודה, אדוני, תודה, אדוני השר, על התמיכה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, גברתי. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן ישיב, ולאחר מכן יש התנגדות של חברת הכנסת זנדברג, ואז נעבור להצבעה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הממשלה תומכת בקריאה הטרומית בהצעת חוק כלי הירייה (תיקון – הגבלת גיל למתן רישיונות לכלי ירייה), התשע"ו–2016, שהוגשה על-ידי חברת הכנסת עליזה לביא יחד עם חברי כנסת נוספים. בשנת 2010 נוספה לחוק כלי הירייה הגבלת גיל, ולפיה, ככלל, לא יינתנו רישיונות או הרשאות להחזקה או נשיאה של כלי ירייה לפי חוק זה למי שטרם מלאו לו 21 שנים. הגבלה זו יצרה קושי בתחום האבטחה, שבמצב הביטחוני כיום הוא תחום חיוני וחשוב ביותר, זאת משום שבוגרים רבים, ובעיקר בוגרות, של שירות צבאי, המבקשים – מבקשות – לעסוק באבטחה עם תום שירותם, מנועים מלעשות כן רק בשל כך שלא הגיעו עדיין לגיל 21. הצעת החוק מבקשת לתקן זאת ולשנות את הגבלת הגיל באופן שייתן פתרון לבעיה. הממשלה החליטה לתמוך בכך, ולפי החלטתה של ועדת השרים לענייני חקיקה מוצע לקבוע כי מי ששירת שירות צבאי מלא יוכל לקבל רישיון או הרשאה לפי חוק זה גם אם טרם מלאו לו 21 שנה. בהתאם להחלטת ועדת השרים, ובתנאי שחברת הכנסת המציעה תסכים לתנאי, המשך הליכי החקיקה יהיה בהסכמת המשרד לביטחון הפנים ומשרד המשפטים. לאור האמור, אבקשכם לאשר את החוק המוצע בקריאה הטרומית ולהעבירו לוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתו לקריאה הראשונה. האם גברתי מסכימה להתניה שהקידום יהיה בהסכמת – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> משרד המשפטים. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> משרד המשפטים פחות קריטי לי. טוב, אז הממשלה תומכת בהצעת החוק הזו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. חברת הכנסת לביא מסכימה להתניה. חברת הכנסת זנדברג תתנגד, ואז אנחנו נעבור להצבעה. יש לך עד שלוש דקות להתנגדות. בבקשה, גברתי. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ממשלת ישראל אישרה זה מכבר את החלטה 1325 של האו"ם, שבאה לדאוג לביטחונן של נשים באזורי קונפליקט בתהליכים מדיניים וביטחוניים. והרבה פעמים אנחנו מתבלבלים לחשוב שההצעה הזאת, מטרתה לשלוח גם נשים להילחם, להיהרג ולהרוג במלחמות. למעשה, ההצעה הזאת היא הצעה מאוד מעניינת, כי היא באה לומר שביטחון אמיתי הוא ביטחון שמושג בדרכים אחרות לגמרי: לא לשים נשים בצריח הטנק, במקום שקודם היה גבר, או לפחות לא רק; לא שגם אישה תאחז באקדח או ברובה ותצא להילחם את אוזלת היד של הממשלה בהצגת פתרון לטרור ולמצב הביטחוני והמדיני, אלא להבטיח מציאות אחרת – מציאות של תקווה, ושל שלום ושל ביטחון, לכולם ולכולן. ועכשיו אנחנו כבר שישה חודשים בעיצומו של עוד גל טרור, והפעם גל טרור מייאש ומיואש במיוחד, כי הוא בא על רקע – לדעתי, בפעם הראשונה מאז תחילת שנות ה-90 – שמכהנת ממשלה שאין לה שום פתרון אחר מלבד סרבנות ועקשנות שלא לפתוח בשום הידברות ובשום תהליך מדיני, ואת התוצאה אנחנו רואים כל יום ברחוב. רק ביממה האחרונה ראינו אותה לפחות חמש פעמים. וגם בהצעת החוק הזאת שלך, חברתי עליזה לביא, גם בוועדת הפנים היום בבוקר, ובשדולות ובהרבה מאוד הצעות אחרות שמתקדמות כאן, בכנסת, זה נראה כאילו יש רק פתרון אחד לממשלה: לתת נשק לאזרחים, ושילכו להסתדר בעצמם. לא כוחות הביטחון, לא צבא, לא משטרה, ובטח ובטח לא הממשלה, שתפקידה להציע פתרון לדבר הזה. <עליזה לביא (יש עתיד):> מה זה קשור להצעת החוק הזאת? <תמר זנדברג (מרצ):> עכשיו, ההצעה שלך היא מלאה כוונות טובות, עליזה. את מלאה כוונות טובות, אני יודעת את זה. את רוצה לדאוג לשוויון. אבל זה בדיוק מסוג המקרים שבהן אנחנו טומנות את הפח לעצמנו – בתור נשים ובתור פמיניסטיות. במקום שאנחנו כנשים נוביל גם שינוי מדיניות וחשיבה אחרת, ונצא מהמחשבה של רק איך אנחנו מתגייסות לאחוז באקדח או ברובה ולצאת לרחובות באתגר שהוא – אין לו שום תוחלת – לספק את הביטחון של עצמנו בעצמנו – אנחנו מתגייסות תחת האלונקה הלאומית ואומרות לעצמנו: רק בדרך הזאת נוכל להגן על עצמנו. אז לא. אז לא. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> ולפי ההיגיון שלך לא רק נשים לא צריכות לשאת נשק, אלא גם גברים. <תמר זנדברג (מרצ):> קודם כול – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> זה פשוט – – – שאתה נמצא – – – אז לא ייהרגו גם הגברים. <עליזה לביא (יש עתיד):> אפשר – – – גיטרה. אפשר – – – בגיטרה. זה – – – <תמר זנדברג (מרצ):> קודם כול – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> שגם הם לא יישאו נשק. שלא יהיו – – – לא הגנה – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> לעזור למחבלים עם גיטרה. קחי גיטרה – – – <תמר זנדברג (מרצ):> קודם כול, אתה מאוד צודק, השר שטייניץ – – <עליזה לביא (יש עתיד):> נו, באמת. באמת. באמת. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> את – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – הפיזור, הפיזור – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> את עושה את זה – – – <תמר זנדברג (מרצ):> הפיזור ההולך וגובר של נשק במרחב האזרחי, בידי אזרחים – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – מאבטחים שנושאים אותו הביתה שלא במסגרת תפקידם, אחראי ליותר אובדן חיים מאשר להצלתם – – <עליזה לביא (יש עתיד):> מה זה קשור להצעה שלי? – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> זה לא מה שאמרת – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – ואת יודעת את זה. את יודעת את זה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אמרת משהו אחר – – <תמר זנדברג (מרצ):> לא, לא אמרתי משהו אחר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – שצריך לשאוף לשלום, ולכן צריך – – – ובמשתמע מהדברים, לא צריך – – – נשק – – – <תמר זנדברג (מרצ):> לא, אתה פספסת, אני אמרתי שלכם אין פתרון לטרור, ולכן אתם שולחים את האזרחים לירות בנשק האחד על השני – – <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <תמר זנדברג (מרצ):> – – זה מה שאני אמרתי. ועם זה אתה לא יכול להתמודד. באמצעות הצבא של כולנו, שאמור להגן עלינו, וכוחות המשטרה, אתם לא מסוגלים לפתור את בעיית הטרור, ולכן אתם שולחים אזרחים להוציא רישיונות נשק, במחשבה שאולי הם יגנו על עצמם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, גברתי. <תמר זנדברג (מרצ):> זה בושה וחרפה. זו ממשלה – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – שעומדת באוזלת יד ובחוסר אונים מוחלט מול האיום הקיומי עלינו – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> גברתי – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – ואתם שולחים אותנו לקחת נשק ולהגן על עצמנו. זה מה שאתם עושים. <קריאה:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> ועם זה תתמודד. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> שיבוא אלייך מחבל – – – טרור ולא תתגונני – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> טוב. תודה רבה – – – <קריאות:> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – – אבל רוב אזרחי ישראל, שיכולים להוציא רישיון לנשק, יגנו על עצמם ועל סביבתם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת יוגב – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. תודה לשר. אנחנו, אם כן, עוברים להצבעה – בעד או נגד הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – הגבלת גיל למתן רישיונות לכלי נשק). מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 10 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – הגבלת גיל למתן רישיונות לכלי ירייה), התשע"ו–2016, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 27 בעד, עשרה מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – הגבלת גיל למתן רישיונות לכלי ירייה) עברה, ותועבר לוועדת החוץ והביטחון להכנתה לקריאה ראשונה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק רשות הספנות והנמלים (תיקון מס' 4), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת הכספים. הצעת ועדת הפנים, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, בדבר פיצול הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 18) (כלי ירייה המשמשים לשירותי שמירה) התשע"ו–2016, שמספרה מ/1012. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, אדוני. <הצעה לסדר-היום> <הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הכפרים הבלתי-מוכרים בנגב> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סיימנו עם החקיקה, ואנחנו עוברים להצעות לסדר-היום. הראשונה: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הכפרים הבלתי-מוכרים בנגב, מס' 3290, של חבר הכנסת טלב אבו עראר. בבקשה, אדוני. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, סקירה קצרה על היישובים – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש לך עד עשר דקות, אדוני. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – הערביים הבדואיים בנגב: היום קיימים בנגב כ-46 יישובים ערביים בדואיים, מהם רק 11 זכו להכרה מצד הממשלה ומוסדות התכנון. השטח שעליו יושבים הכפרים הללו הוא רק כ-2.7% משטח הנגב. מ-35 הכפרים שלא הוכרו, חלק נמצאים במקום עוד מלפני קום המדינה, והאחרים קיימים זה עשרות שנים, לאחר שתושביהם הועברו לשם על-ידי המדינה, על-ידי המושל הצבאי, כמו שקרה בשנת 1956, שהועברו תושבים רבים – נעקרו יישובים שהיו מערבה לבאר-שבע או לרהט, על-ידי המושל הצבאי – והובטח להם לחזור לאדמותיהם אחרי שבועיים-שלושה. מאז עד היום, משנת 1956, הם תקועים באזור הסייג – באר-שבע–דימונה–ערד – שם הם מתגוררים. כיום, באום-אלחיראן, מ-1956 – זאת אומרת, 60 שנה, תושבי אום-אלחיראן מתגוררים באום-אלחיראן. כל 35 היישובים שטרם הוכרו עומדים בקריטריונים, מכובדי היושב-ראש, של הלמ"ס להגדרת יישוב מבחינת המאפיינים החברתיים. לפי הלמ"ס – מי שקרא את זה – יישוב הוא מקום המאוכלס בקביעות; מתגוררים בו יותר מ-40 בוגרים – סליחה, השרים כאן מפריעים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברי השרים, אתם באמת מפריעים לדובר. קצת יותר בשקט. תודה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> לפי ההגדרות של הלמ"ס, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, יישוב הוא מקום המאוכלס בקביעות, מתגוררים בו יותר מ-40 בוגרים – ובמצבנו, אנחנו, בנגב, אין יישוב מתחת ל-500 נפשות – יש בו מינהל עצמאי, והוא איננו – הוא אינו – נמצא בשטח המוניציפלי של יישוב אחר. הקריטריון היחיד החסר כאן הוא הכרזת שר הפנים על המקום כיישוב. אי-הכרה של המדינה בכפרים, משמעותה שהמדינה מעולם לא ערכה עבורם תכנון, וממילא לא השקיעה מאומה בפיתוחם. אי-הכרה של המדינה בכפרים הללו, משמעה שכל מה שקיים בכפרים אינו חוקי. אי-ההכרה בכפרים גורם לפגיעה אנושה ומתמדת בזכויותיהם הבסיסיות ביותר של תושבי הכפרים הללו, ביניהן הזכות לקורת גג ולדיור הולם, הזכות ליהנות מתשתיות ומשירותים בסיסיים. מאז קום המדינה, כל הממשלות המתחלפות נקטו את אותה מדיניות – מדיניות נישול קרקעות של הערבים הבדואים בנגב. למען מטרה זו חוקקו חוקים, הוכנו תוכניות כמו תוכנית פראוור, תביעות הבעלות של הבדואים לא כובדו. לא כובדו. בשנות ה-80, מכובדי היושב-ראש, הוקמו היישובים ערערה-בנגב, שגב-שלום וכסייפה. עד עצם היום הזה המדינה לא כיבדה את ההסכמים עם התושבים, עד עצם היום הזה. חשוב לציין שכל היישובים הערביים הבדואיים נמצאים במצוקת דיור אדירה. מתוך 11 היישובים החדשים שהוכרו על-ידי המדינה לפני חמש שנים, בעשרה מהם לפחות אין אף היתר בנייה. אף היתר בנייה, וכל מי שבונה בית שם – נהרס. האבטלה ביישובים האלה מגיעה לשיעור של כ-50%. היום מה שמעסיק את המדינה, את ממשלת נתניהו ואת השר אורי אריאל הוא הריסת הבתים והשמדת היבולים. בשלושת הימים שעברו, ברצף, משמידים יבולים חקלאיים לערבים בדואים בנגב, אולי מתוך מחשבה שאם משמידים יבולים אז כאילו הבעלות על הקרקע, על האדמה הזאת, עוברת לידי הממשלה ולידי המדינה. ומה מבקשים מהתושבים שם? אם אתה רוצה שאנחנו לא נחרוש לך, תשלם תמורת כל דונם חצי שקל. רק שרוצים להוכיח בעלות על הקרקע. בושה וחרפה. האדמות של הבדואים, של הערבים, לפני שתעברו לשם מכל המדינות, מדינות חוץ. ולכן, איפה מותר בכל העולם, בכל העולם, איפה מותר להרוס בית ולהפקיר משפחה, בעל, אשתו, ילדיו, בלי קורת גג? איפה זה קורה? במדינה דמוקרטית זה קורה? המדינה לא מספקת שירותים בסיסיים לתושבים אלה כאמצעי לחץ על התושבים, כדי שהם יסכימו לעבור מאדמותיהם ומיישוביהם. כבוד השר אורי אריאל מינה ועדה סודית בשנת 2015, אשתקד. אני הייתי קורא לה אולי "ועדת הטיהור האתני". בלי לשתף, למרות ההבטחות שאני, אישית, באופן אישי קיבלתי מהשר אורי אריאל שהוא לא יכין תוכנית, הוא לא יחשוב על תוכנית אלא בהשתתפותה של האוכלוסייה הבדואית. הוועדה הזאת תעסוק בעניין היישובים הבדואיים ותגיש את המלצותיה. אולי יוכל השר אורי אריאל לחשוף את המלצות הוועדה הזאת. מכובדי היושב-ראש, הידעתם שהתושבים הערבים הבדואים בנגב מהווים כ-30% ואפילו יותר מאוכלוסיית הנגב? אנו דורשים להכיר לאלתר ביישובים נטולי ההכרה על-ידי המדינה. דורשים הכרת המדינה בפעולותיהם של הבדואים על אדמותיהם. הבדואים אינם שודדי קרקעות, אלא הקרקעות הן שלהם. המדינה היא שמנשלת את הקרקעות. אפילו התקשורת העברית, היהודית, מציירת את הבדואים כפולשים או כשודדים. אנחנו לא פלשנו ולא שדדנו אדמה של מישהו, אלא האדמה היא שלנו, ומי שמנשל זה המדינה, זו הממשלה. הממשלה, מכובדי היושב-ראש, עסוקה באיך לייהד את הנגב, איך להביא יותר ויותר יהודים לנגב על חשבונם של הבדואים בנגב. יעני, קל להם להקים או לבנות יישובים חדשים על חורבנם של יישובים בדואיים בנגב, קל להם להביא יהודים מאשר להכיר בבדואים ביישוביהם הקיימים. עד עצם היום הזה לא הוקמה ועדת חקירה בעניין הכפרים הבלתי-מוכרים. אני פונה לחברי הכנסת ומבקש לעמוד לצד הצדק, מבקש לתמוך בהצעה שלי להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית כדי להגיע לאמת ולהציע פתרונות הולמים, מוסכמים, על בסיס ההכרה ביישובים; אחרת – המצב שם בלתי נסבל. הזוגות הצעירים, מר אורי אריאל – שלאחרונה אתה מתעסק יותר ויותר במינהלת; מנסה להחליף שם את היושב-ראש של המינהלת, שתפקידה מאז הוקמה ועד היום הוא רק הריסה, לא בנייה, רק הורסת ולא בונה. ואז, אפילו ועדת האיתור, אף שבכלל אולי הגוף הזה מיותר לחלוטין, אין לו מה לעשות – אבל מכובדי, השר אורי אריאל, הוועדה שמינית לאיתור מועמד מתאים למינהלת, לא היה בה אפילו בדואי אחד. בושה וחרפה, אף שאני בכלל בכלל לא בונה בתקווה על המינהלת ולא על מה שהיא עושה – שהיא הורסת. מכובדי ומכובדי השרים, מכובדי חברי הכנסת, צריך להקים את הוועדה הזאת כדי לראות מקרוב ולחקור את האמת, להגיע לאמת ולהכיר ביישובים האלה. איך אפשר להכיר בחוות יחיד ולחבר את החווה לחשמל, לסלול לשם כביש גישה, לספק שם מים, וליד החווה הזאת מאות או אלפי תושבים בלי חשמל, בלי מים, בלי שירותים בסיסיים, בלי כלום, כאילו הם לא אזרחים במדינה הזאת. מכובדי היושב-ראש, כולי תקווה שחברי חברי הכנסת יתמכו בהצעה שלי. אני מודה לך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, אדוני. ישיב שר החקלאות אורי אריאל; בבקשה, אדוני. לאחר מכן נצביע על ההצעה לסדר-היום לפי ההצעות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מכובדי היושב-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, ראשית אני מבקש להודות מאוד לחבר טוב, יהודה בכר, שהיה מנהל הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בדרום. עשה את מלאכתו נאמנה. למעשה, הוא הקים את הרשות הזאת והפך אותה לרשות גדולה, משמעותית, שפתרה בעיות רבות. הבן-אדם עשה את עבודתו והביא אותנו למקומות הרבה יותר טובים, גם כאשר לא היה חוק, אבל בהחלט היה פיתוח והייתה תשומת לב והייתה הדרכה נכונה. אני רוצה בהחלט להודות לו, ויחד אתו – לעובדי הרשות ולממלא-מקומו הזמני יריב מן, עד שנבחר במנהל קבוע בשבועות הקרובים. ביום חמישי התקיימה הפגנה בבאר-שבע בנושא החלטת בית-המשפט העליון לפנות את חיראן, את אום-אלחיראן. אחד המשתתפים – היו שם מאות אנשים – אחד המשתתפים היה חבר הכנסת טלב אבו עראר מהרשימה המשותפת, וכך הוא אמר: מה שקורה בנגב הוא טיהור אתני ולא פיתוח – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> זה נכון. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – שכן כל התוכניות הממשלתיות גובשו כדי ליישם את הטיהור האתני. חבר הכנסת עראר חזר על הדברים גם עכשיו, מעל הדוכן – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> נכון מאוד – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – וגם ממקום מושבו הוא חוזר ואומר: נכון מאוד. ואתם, אנשי אופוזיציה, על זה אתם רוצים להקים ועדת חקירה ממלכתית, על הטיהור האתני? ככה מדבר חבר כנסת במדינת ישראל? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – שלך. זו המדיניות שלך – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> זה מה שקורה פה? הרי יש גבול גם לחוצפה שלך. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> יש גבול לחוצפה שלך – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתה חצוף. אתה חוצפן. אתה חצוף. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – ולהתעללות שלך בחבריך הבדואים. אתה לא מייצג אותם. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> בית-המשפט העליון פסק נגדך – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתה רק הורס שם – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – ואתה, כמו נהג 9D, עולה ישר על בית-המשפט העליון. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> החוצפה שלך, החוצפה שלך. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> כלך לך, איש. לך. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> חוצפה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מאיפה לקחת את העוז הזה? מאיפה החוצפה הזאת? – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתה לא – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אתה מדבר על טיהור אתני? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אתה מדבר על טיהור אתני? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> תתבייש. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתה הורס. משמיד יבולים. תבנה שם, תקים. חוצפה של שר אחראי שם. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> D9 – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> יותר מזה – בואו, D9, אני אגיד לכם בדיוק. חבר הכנסת טלב אבו עראר עבר מזמן את ה-9D. הוא במקומות אחרים, הוא אפילו לא מכיר את בית-המשפט העליון – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – בית-המשפט העליון פוסק, והוא עושה דבר אחר. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> עכשיו אתה תקשיב. הקשבתי לך קשב רב: לא אמרת מילת אמת אחת, אחת, חוץ מהשם שלי. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> חוץ מהשם שלי לא הייתה מילה אחת נכונה בדברים שלך. ואז הוא מוסיף ואומר, חבר הכנסת אבו עראר: בזכות האחדות שלנו אנו ננצח במאבק נגד הטיהור האתני. מי שמדבר כך – ואם אתם, אני שואל אתכם, חברי האופוזיציה מצד ימין שלי, כמו סתיו שפיר, חברת הכנסת שפיר, ועמר בר-לב, רוצים לתת לו דיון בוועדת חקירה ממלכתית על טיהור אתני במדינת ישראל, זה עניינכם. אני חושב שזה לא העניין. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתה מייצג עמותות. מייצג עמותות אתה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אדוני, בוא נשמע את תשובת השר, בבקשה. חבר הכנסת אבו עראר, תודה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתה מייצג עמותות ימניות. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> בסך הכול, כדי לא להתיש פה את חברי הכנסת וכדי להוריד את הנושא הזה מסדר-היום – ויש לי עוד שלושה עמודים, אני אוותר עליהם – ממשלת ישראל וכנסת ישראל לא תיתן את ידה לחבר כנסת טלב אבו עראר לפגוע בבתי-המשפט, ובראשם בית-המשפט העליון – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – ולא תיתן לחבר הכנסת אבו עראר – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – בית-המשפט – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – לדבר פה בבית הזה על טיהור אתני. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> בית-המשפט – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> ואני קורא לך לחזור בך מדבריך – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – לא חוזר בי – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – או לשתוק. אתה לא תסית בבית הזה כנגד המדינה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני קורא לכם לדחות את ההצעה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. אנחנו נאפשר לך לחזור, ונעבור להצבעה בעד ונגד. מה אדוני מציע, להוריד את זה מסדר-היום? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית בעד ונגד ההצעה. ירדנה, בעד – זה להסיר את זה מסדר-היום? <קריאה:> ההצבעה היא בעד ונגד העברה לוועדת הכנסת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בעד ונגד העברה לוועדת הכנסת, אוקיי? מי שבעד – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כי זה מה שאומר הפרוטוקול. מי שבעד – הוא בעד להעביר את ההצעה שלך לסדר-היום לוועדת הכנסת כדי שתוכל להקים ועדת חקירה. מי שנגד ורוצה להסיר את זה מסדר-היום, מה שביקש השר, אז הוא נגד. אוקיי? אז נא להצביע – מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכנסת – 16 נגד – 31 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכנסת לא נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן, 31 נגד, 16 בעד. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום ירדה מסדר-יומה של הכנסת ולא תועבר לוועדת הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <הסדרת הגנים הפרטיים תחת פיקוח ורישוי עסקים> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: הסדרת הגנים הפרטיים תחת פיקוח ורישוי עסקים, מס' 3261, 3275, 3280, 3282 ו-3295, של חברי הכנסת לביא, גנאים, חזן ואנוכי. חברת הכנסת לביא, בבקשה. ישיב השר יריב לוין בשם שר הכלכלה והתעשייה. בבקשה, גברתי. יש לך עד שלוש דקות. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, הסדרת הגנים הפרטיים תחת פיקוח – צורך המציאות. רק לפני כמה ימים שמענו על בעלת משפחתון שטלטלה תינוק, ילד קטן, והוא קיבל חבטה קשה מאוד בראשו. בדיקה ראשונית העלתה שאותה בעלת משפחתון, עובדת במשפחתון, הורשעה בעבר בפגיעה והורשעה בשנת 2004. אדוני היושב-ראש, אפשר לקבל שקט? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כן. אודה לכם. תודה. <עליזה לביא (יש עתיד):> נקודת המוצא של הדיון שלנו כאן, של הבקשה שלנו בהצעה לסדר-היום, לפיקוח על מקום כל כך כל כך חשוב, שזה המשפחתונים הפרטיים – בפתח הדברים אנחנו צריכים בכלל לשאול מדוע במדינת ישראל צריכה משפחה להחליט לשלוח למשפחתון. הרי מדובר בפתרון שיש בו לא מעט חסרונות: הוא יקר בהרבה ממעון של התמ"ת; אין עליו פיקוח; לרוב לוח החופשות של המשפחתונים פחות ידידותי ונוח להורים הצעירים והעובדים. כלומר, משפחתונים רבים לא עובדים בימי שישי, בניגוד למעונות, וגם החופשות שלוקחות המטפלות הן יותר ארוכות. במרבית המקרים, חברים, הסיבה לכך היא אופן ההתנהלות של המדינה, וחשוב שנגיד את זה. אין מספיק מעונות במדינת ישראל, ואנחנו יודעים את זה. שרי הכלכלה לדורותיהם הבטיחו והבטיחו והבטיחו, והיום על כל מקום רבות הרבה מאוד משפחות. חשוב להבין מה עובר על המשפחות, על זוגות צעירים שרוצים לשלוח את הילדים שלהם למעון מטעם המדינה. קודם כול, תבינו, מתי בכלל אפשר לשלוח בקשה. מועד פתיחת הרשמה – אין מועד קבוע ואין אפשרות לדעת, מחכים להחלטת השר. וכך, זוג שרוצה לשמור מקום, צריך להיכנס כל יום, כל יום, לאתר של משרד הכלכלה ולראות אם באמת נפתחה הרשמה. למען הסר ספק, עד לרגע זה משרד הכלכלה עדיין לא פרסם את תאריך פתיחת ההרשמה לשנה הבאה. ואני שואלת: מה ההבדל בין מעונות לבין בתי-ספר? למה פתיחת ההרשמה לבתי-הספר היא בתאריך קבוע וההרשמה למעונות-יום לא? השלב השני – שולחים בקשה. כל זוג שמעוניין לשלוח את הילד למעון, צריך לעבור ביורוקרטיה ארוכה של הרבה טפסים ובקשות שנשלחים בדואר. צריך לשלוח בקשה מיוחדת דרך משרד התמ"ת לכל מעון בנפרד. את התשובה מקבלים רק לאחר כמה שבועות, וזה בדרך כלל קרוב לתחילת שנת הלימודים. וכמו שאמרנו, במדינת ישראל יש מחסור גדול במעונות. מספר הבקשות שנשלח הוא רב, כל התהליך הביורוקרטי מאוד מאוד מסורבל. צריך לקרוא את הדוח האחרון של מרכז טאוב בעניין תמונת מצב המדינה ב-2015, שכולנו קיבלנו כחברי כנסת כאן. וגם מעמד הביניים חי על הקצה. כאן אנחנו יודעים שנותנים העדפות למעמד הנמוך, וגם חבר'ה במעמד הבינוני – מאוד מאוד משמעותי להם העניין הזה, ואין להם כסף. וכל הפרוצדורה והביורוקרטיה הזאת וחוסר המקומות מביאים לכך שהרבה זוגות נאלצים לשלוח את הילדים שלהם למשפחתונים. המשפחתונים האלה לא מפוקחים, אנחנו רואים מה קורה במשפחתונים, והמציאות מחייבת אותנו כמדינה, כמדינה אחראית, לבחור ולקבל את ההחלטה הזאת שאנחנו מפקחים על המשפחתונים. המציאות שנוצרה, עצוב שהיא נוצרה, והיה צריך לתקן אותה ולפתוח יותר ויותר מעונות. שנים אנחנו דנים בנושא הזה, וגם אני, כיושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה לשעבר – קיימנו על זה דיונים במשותף. אבל כרגע המציאות היא שהמדינה לא מאפשרת יצירה של עוד מעונות בטווח הקצר, או אפילו הארוך, שבהם יש פיקוח. לכן המדינה חייבת לפקח על המשפחתונים. הפיקוח הזה צריך להיות באופן שוטף וביוזמת המדינה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <עליזה לביא (יש עתיד):> למה תמיד אנחנו צריכים לבוא ושוב לעורר בפעמונים לאחר שקורה אסון כה מחריד ומסתבר שהאישה הזאת כבר הורשעה על כך ב-2004? חס וחלילה להשחיר מגזר שלם של מטפלות טובות במשפחתונים. רובן עושה עבודת קודש ועבודה נהדרת מתוך אהבה גדולה מאוד לילדים, וכל מי שיש לו ילדים והילדים שלו היו במשפחתונים מכיר את הנשמות הטובות שנמצאות שם. אבל תפקידנו כמדינה לגלות אחריות ולפקח. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, גברתי. אני מזמין את חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. ולאחריו – חבר הכנסת חזן, אם יהיה פה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, כולנו הזדעזענו כאשר פורסם שתינוק בן ארבעה חודשים טולטל או עבר טלטול קשה על-ידי בעלת משפחתון, מטפלת, ואושפז במצב קשה מאוד בבית-חולים. דאגנו יותר והזדעזענו יותר כאשר התברר שהיא גם הורשעה לפני כמה שנים, כי היא השתמשה באלימות נגד חסר ישע ונגד תינוק אצלה באותו משפחתון. גם לפני כמה חודשים, לצערי, נפטר ילד בן ארבעה חודשים מבית-שמש, גם בגלל טלטול ובגלל אלימות בגן שהוא היה בו. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שהמדינה פה לא נותנת מספיק – לא מפקחת מספיק על מסגרות שנמצא בהן היקר לנו; אין יקר יותר מהילדים שלנו, מהתינוקות שלנו. גם כל התוכנית הזאת, כל הפרויקט הזה, של משפחתונים, של מעונות, בא כדי לספק מענה ותשובה לאימא שרוצה לצאת לעבודה, וגם לאבא, שרוצים לעבוד בראש שקט, והם בטוחים שהילדים שלהם בידיים בטוחות. אבל כאשר החדשות האלה, המקרים האלה, המזעזעים, מראים שאלה שאמורים לפקח על הילדים שלנו, על התינוקות, ולהיות אמונים עליהם ולשמור על חייהם, דווקא הסכנה היא מהם – זה מאוד מחריד. לכן, לפי דעתי, גברתי היושבת-ראש, על המדינה, משרד הכלכלה, שהוא אמון על המשפחתונים ועל המעונות – ואנחנו שמענו את זעקתן של המטפלות – שנים – שרוצים להסדיר את עבודתן; הכוונה, שיהפכו לעובדות של משרד הכלכלה באופן ישיר, כמו המורות במשרד החינוך למשל. זה דבר אחד. 2. להקים עוד משפחתונים ועוד מעונות, והעיקר – לפקח בצורה יותר רצינית, על-ידי הרשויות המקומיות וגם על-ידי המשרד; אי-אפשר שכל אחת שרוצה לפתוח איזה משפחתון או מעון ולהיות אחראית לו, יכולה לעשות את זה, בלי לדעת מה ההיסטוריה שלה, מה העבר, וכל הדברים האלה – ולפקח גם אינטנסיבית. נכון, יש עכשיו כל מיני הצעות להציב מצלמות, למשל, בתוך המשפחתונים ובתוך מעונות-היום, לנוכח ריבוי מקרי האלימות כלפי חסרי ישע. אני בעד זה, אף-על-פי שיש גם פה סכנות – לפרטיות של האנשים. אבל בסוף, מה לעשות, אנחנו צריכים לפקח על הילדים האלה, שהם חסרי ישע, לצערי – מאלה שאמורים לשמור עליהם. לכן, גברתי היושבת-ראש, אני חושב שעל המדינה, על משרד הכלכלה, על הרשויות המקומיות והשלטון המקומי, להיכנס לעניין הזה באופן רציני, כדי שבאמת לא נשמע על מקרים מזעזעים של אלימות וטלטול של חסרי ישע. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, בבקשה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תודה, גברתי, תודה שהואלת גם להחליף אותי כדי שאוכל לדבר. <היו"ר נורית קורן:> כבוד לי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, כשהוצאתי רישיון נהיגה, זה היה לפני הרבה שנים, הייתה לי "פיאט 127" צהובה, מקרטעת – – <היו"ר נורית קורן:> גם לי הייתה אחת כזאת. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> כן? – – שעלתה ביום טוב 2,500 שקל. זה היה הרכב הראשון שלי, מאוד אהבתי אותו. הבית השני שלו היה המוסך. אבל בכל פעם שהכנסתי אותו למוסך ושילמתי כסף, ידעתי שזה מוסך שקיבל רישיון מהמדינה, והאוטו "סוג של" בידיים טובות. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> לי היה אופנוע שהיה נוסע רק הביתה. חזרה למוסך כבר זה היה על טנדר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> בדיוק. אבל כשהכנסת את האופנוע שלך, עמר בר-לב, למוסך, ידעת שזה מוסך מורשה. זה נראה לכם הגיוני שכשאנחנו נכניס את הרכב שלנו למוסך, אנחנו נדע שזה מוסך שמאושר על-ידי המדינה והוא מורשה, אבל שלא נישן בשקט כשאנחנו מכניסים את הילד שלנו, את הילדים שלנו, לגן שהוא לפעמים ללא פיקוח וללא רישיון? האם זה בכלל נשמע הגיוני? לא. וזה מה שלצערי שקורה. עכשיו, הילדים האלה לא יכולים לבקש מהגננת רישיון. זה לא התפקיד שלהם, זה התפקיד שלנו. והרבה פעמים הם גם לא יכולים לומר אם הגננת מרביצה להם, מתעללת, מרעיבה, או לשבח אותה אם היא גננת טובה. הם לא יכולים. רבותי חברי הכנסת, זה אולי הנושא האחרון שבו אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להקטין ראש ולדחות ולומר שאולי זה לא מתפקידנו – זה מתפקידנו. החובה הראשונה במעלה של הכנסת היא לדאוג לאזרחיה, והעוד-יותר-ראשונה היא לדאוג לאזרחיה חסרי הישע, בהם מצד אחד קשישים, נכים קשה, אבל בוודאי הילדים, שאינם יכולים לייצג את עצמם. אני עוסק הרבה בנושא של הגנה על חסרי ישע. בימים האלה אני גם מקדם חוק שיאפשר לאפוטרופוסים של חסרי ישע, כולל ילדים קטנים, כן להתקין בסתר אפילו מכשירי האזנה וצילום. אבל אם נגן עליהם בבית ונפקיר אותם בגן, לא עשינו שום דבר. הילדים שלנו צריכים להיות מוגנים ומאובטחים כל יום, בכל שעה. זה כל כך מובן מאליו, שזה לא צריך אפילו דיון בכנסת. ואיך קרה שדווקא מכל התחומים, דווקא גני-הילדים בישראל הם סוג של מערב פרוע? זה נשגב מבינתי. בשביל לתקן, חבר הכנסת גנאים, סתימה בביוב, אדם צריך רישיון – סתימה בביוב. אבל בשביל לטפל בילד שלך או בילד שלי, הוא צריך לפעמים רק לפרסם מודעה באינטרנט, או לתלות איזו מודעה על עץ, ויש לו 30 ילדים, והוא עושה את הכסף שלו. מערב פרוע – לא בתחום הזה. תשאלו את עצמכם, חברי הכנסת, אם אתם צריכים או לא צריכים להירתם לעשות משהו בנדון, ואם בפעם הבאה שתקראו על ילד שחווה התעללות במעון או בצהרון, ולצערי, הפעם הבאה תהיה כנראה לא בעוד יותר מדי זמן, חלילה – האם נוכל לחיות במצפון שקט. לכן, אני קורא לכולם להעביר את הנושא הזה לדיון דחוף באחת מוועדות הכנסת, לגבות את זה בחקיקה ממשלתית, פרטית, מכל הכיוונים, ולשים קץ למערב הפרוע הזה של חוסר פיקוח ורישיון בגני-ילדים. תודה רבה, גברתי. <היו"ר נורית קורן:> תודה. משיב על כך השר יריב לוין, בשם שר הכלכלה והתעשייה. בבקשה. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, קודם כול, אני בהחלט מברך על הגשת ההצעה והעלאת הנושא לסדר-היום. הנושא הוא באמת נושא חשוב, אגב, נושא מאוד מורכב גם, ואני חושב שכפי שכולנו יודעים, משרד הכלכלה מפקח על מעונות-יום בכל ההיבטים. הם כפופים לסטנדרטים של מבנה פיזי, של תנאי בטיחות, כללים פדגוגיים וכדומה. במסגרות המפוקחות יש כ-100,000 ילדים, אבל יש בהחלט בעיה, ויש בהחלט תחום שלא מוסדר עד הסוף, בנושא של מסגרות שאינן בעלות סמל מעון, קרי מעונות ומשפחתונים – מה שאנחנו מכנים – פרטיים. כאן, למעשה, הפיקוח הוא לא פיקוח מובנה, אלא בעיקר פיקוח שמתבסס על כך שכאשר מגיע למשרד מידע על אירוע או על בעיה או על מסוכנות שעלולה להיות באותה מסגרת, במקרים האלה מפקחי המשרד אכן פועלים, יכולים להוציא אפילו צווי סגירה, כמובן לערב את המשטרה, אבל ברור לגמרי שהיקף פיקוח מן הסוג הזה לא דומה למה שאנחנו מכירים במעונות, אם אפשר לקרוא לזה כך, במירכאות או בלי מירכאות, המוסדרים או המפוקחים. יש ועדה בין-משרדית של משרד ראש הממשלה, משרד החינוך ומשרד הכלכלה והתעשייה, שבוחנת את אופן ההסדרה של מסגרות לגיל הרך, מתוך נקודת המוצא שנדמה לי גם עלתה מתוך הדברים שנאמרו כאן, שיש צורך לעשות שינוי בנושא הזה, ליצור איזה פיקוח הדוק יותר, שיבטיח רמה נאותה של מבנה, בטיחות, תברואה, חשמל, וגם דברים שקשורים לצד הפדגוגי, להכשרת הצוותים וכדומה. הצוות הזה נמצא בעבודה, וברגע שהעבודה הזאת תושלם, אני מקווה שבמהרה, אפשר יהיה להביא גם את תוצאותיה, שייתכן שחלקן גם תצרכנה חקיקה, ולהגיע לאיזו הסדרה, שתהיה נכונה וטובה, של הנושא החשוב והמורכב הזה. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. יש לנו חברי כנסת שרוצים הבעת דעה נוספת. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, תודה על ההצעה החשובה הזאת לסדר-היום, אני רק רוצה להעיר לכולנו שזה מעציב שאנשים מגישים בקשות להצעות לסדר-היום ולא מגיעים למליאה בזמן שההצעות האלה נדונות. לא, גברתי היושבת-ראש, אני חושבת שזה משהו שאנחנו צריכים לתת עליו את הדעת. לצערי, דוד ביטן עכשיו לא נמצא כאן, אבל אנחנו עושים הרבה שינויים במסגרת ועדת הכנסת. תשמעו, בסוף זה על חשבון חברי כנסת אחרים, וזה דבר שצריך לתת עליו את הדעת, מעבר לעניין האישי. <היו"ר נורית קורן:> את צודקת. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> בהקשר של ההצעה החשובה הזאת לסדר-היום – ואני מודה לשר יריב לוין על תשובתו – אני חושבת שהמדינה – תסלחו לי על הביטוי העממי – מתברברת עם העניין הזה יותר מדי זמן, ויותר מדי ילדים מוצאים את עצמם בסוף קורבנות של אנשים שלא קיבלו רישיון לכלום. זה ברור שאנחנו הרי, חס וחלילה, לא מטילים דופי אוטומטי בכל בן-אדם שמגדל את הילדים שלנו. הילדים שלי עד לא מזמן היו במסגרת פרטית. אני מאוד מאוד יכולתי לסמוך על הגננת, אבל גם, אני מוכרחה להגיד לכם, אני תמיד הייתי דרוכה, כי גם היא לא תמיד יכולה לדעת מה קורה. ולכן אנחנו חייבים למצוא פתרון ענייני. זה לא טריוויאלי, צריך לומר, משום שהם נפתחים בכל מיני מקומות. קל לפתוח את זה בצורה פיראטית, אני אומר, אבל אני חושבת שאנחנו חייבים לתת את הדעת על הדבר הזה ולהוביל חקיקה שתיצור פיקוח ורגולציה הגיוניים, שייתנו מענה על הבעיות האלה. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת שמולי, בבקשה – הבעת דעה נוספת. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, וכמובן מכובדי השרים, ראשית, תודה לכל מציעי ההצעות לסדר-היום. אני קודם כול מברך על כל הפתרונות שעלו פה, גם לגבי המסגרת הציבורית והמוסדרת – להרחיב אותה, וגם המסגרת הפרטית, שהיא פרוצה לחלוטין. כל הצעדים שצריך לעשות ידועים – להעביר את העניין הזה לאחריות משרד החינוך ולשפר את הרגולציה. אבל אני רוצה להסב את תשומת לבה של הכנסת לעובדה שאני הגשתי הצעת חוק שחתומים עליה כמעט 80 חברי כנסת, שמשקפת סוף-סוף את ההבנה שאנחנו חייבים עכשיו להרחיב את ההגנה על הילדים האלה. מדברים כבר הרבה שנים על הרפורמות שצריכות לקרות בתחום, אבל אי-אפשר יותר להגיד לילדים, ל-80 מקרים בשנה – שזה כמה מאות בודדות של ילדים שנמצאים בטווח הסכנה – אי-אפשר להגיד להם: חכו, חכו עד שמדינת ישראל תעשה רפורמה. לא, צריך לקדם עוד בכנסת הזאת את הצעת החוק של הצבת מצלמות בגנים פרטיים, ולכל אלה שיזעקו נגד – ובצדק, החשש הוא אמיתי – פגיעה בזכויות הפרט – אנחנו בהצעה ממתנים את הדבר הזה, וקובעים שרק במקרה שיש התעללות, המשטרה יכולה לגשת לסרט הצילום ולקחת אותו. המצלמות מתעדות במעגל סגור. אז, אדוני היושב-ראש, במשפט סיכום, אני רוצה שהכנסת תבין: הבעיה היא לא שהגענו לשנת שיא עם יותר מ-80 מקרים בשנה; 90% מהתיקים שנסגרים נסגרים כי המשטרה לא מסוגלת לגבש תשתית ראייתית. ילדים בני שנתיים לא יכולים להעיד, והגיע הזמן שעם הדבר הזה הכנסת תתמודד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת שמולי. חברת הכנסת קורן, בבקשה, עמדה מהצד, ואנחנו נעבור להצבעה. <נורית קורן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר יריב לוין והשר גלעד ארדן, אני דווקא רוצה לומר משהו אחד בנושא הזה, שאנחנו מאמינים לגננות, אבל יש בעיה מרכזית במדינה – כל הסייעות שבאות לגנים: אין שום הנחיה מה התפקיד שלהן, איך הן צריכות – איזו השכלה, איזו הכשרה. ודווקא צריך להסתכל גם על הדבר הזה, וגם אותו להסדיר, מי, זה מה שחשוב, כי אנחנו לא יודעים מי באמת זה שמטפל בילדים שלנו במשך כל היום, וזה מה שחשוב שנדע. הרי ראינו גם מקרים שנכנסו אנשים שהיה אסור להם להיכנס לגנים, ולכן, גם הנושא הזה צריך לבוא לידי הסדרה. אני קוראת גם למשרד הכלכלה וגם למשרד החינוך לשבת יחד ולראות איך צריך לפקח ולתת רישיונות לגנים הפרטיים. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אסור רק להטיל דופי בסייעות, כשמשכורת הסייעות היא נוראית. <נורית קורן (הליכוד):> אני לא מטילה שום דופי, ממש לא, אני רק אומרת שצריך לקבוע כללים, שהכול יהיה ברור. אני לא מטילה דופי באף אחד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברת הכנסת עליזה לביא, אנחנו רוצים חינוך, זכויות הילד? <עליזה לביא (יש עתיד):> ועדת הכלכלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז אנחנו, כמציעים, מבקשים כלכלה, ואנחנו נצביע עכשיו מי בעד ומי נגד העברת הנושא לוועדת הכלכלה. ההצבעה החלה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 14 בעד, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. אני קובע כי ההצעה, הסדרת הגנים הפרטיים תחת פיקוח ורישוי עסקים, תועבר לוועדת הכלכלה. <הצעות לסדר-היום> <אי-הורדת מחירי מוצרי חלב ברשתות השיווק למרות החלטת משרד האוצר ומשרד החקלאות ופיתוח הכפר> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: אי-הורדת מחירי מוצרי חלב ברשתות השיווק למרות החלטת משרד האוצר ומשרד החקלאות ופיתוח הכפר, הצעות מס' 3235, 3237, 3271 ו-3281, של חברי הכנסת ילין, סויד, מוזס ווקנין. חבר הכנסת ילין יעלה ראשון להציג. בבקשה, אדוני. יש לך שלוש דקות. ישיב השר יריב לוין. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, תודה לחברי הכנסת שהצטרפו להצעה. בעצם ב-11 בפברואר 2016 נכנס לתוקף צו של משרדי האוצר והחקלאות אשר מורה על הוזלה של מחירי מוצרי החלב הנמצאים בפיקוח ב-3%. הוזלה זו הגיעה בעקבות ירידה של מחירי החלב הגולמי ב-4.35%. מה המשמעות של הורדת מחיר החלב הגולמי? זה אומר שעכשיו החקלאים הרפתנים מקבלים פחות כסף, אבל זה חלק מהסדר שנחתם על-ידי הממשלה הקודמת, כך שיהיה איזה מסלול של התייעלות ברפתות במדינת ישראל. בעצם מחיר החלב ירד, והמחלבות צריכות לספוג גם את הירידה הזאת ולהעביר אותה הלאה. אלא מה? כל המחלבות, כמעט בלי יוצא מן הכלל, הורידו את מחירי המוצרים שהם בפיקוח, אבל נוסף על זה גם הורידו את מחירי יתר המוצרים, כי בעצם מחיר החלב ירד. בשביל שנבין, זה 1 ל-10, פחות יותר: על כל 10 ליטר יש לנו קילו גבינה, אז שנבין את המכפלות של הורדת המחירים. אבל מה לעשות, ברגע שזה מגיע לרשתות השיווק, אנחנו לא רואים את ירידת המחיר, בשום פנים ואופן, ולכן, מי שהרוויחו מכל הדבר הזה אלה רשתות השיווק. מי הפסיד? האזרח, שהולך לקנות ולא רואה את הירידה. אני לא מצליח להבין, אם שר האוצר ושר החקלאות חותמים על צו, כבוד השר יריב, אתה תענה, איך ייתכן – איך ייתכן שהם לא מבצעים? זאת אומרת, הם פושעים. כאילו, מה הכוח של שר, שהוא בא ואומר: זאת התקנה, זהו – איך בעצם אנחנו מגיעים לאותו מצב? עכשיו, למה אני אומר את זה? עם יד על הלב, אני אומר את זה עכשיו, החוק הראשון שאני ניסיתי להעביר היה על פערי תיווך. עכשיו, מה הממשלה עשתה? חתמה יחד עם החקלאים, יחד עם כולם – מה חתמו? אני אגיד לכם על מה הם חתמו: לפתוח את היבוא, פיצוי לחקלאים, שזה בסדר ומוצדק, אבל הם לא קובעים בסוף מה יקרה ברשתות. רמי לוי יכול למכור עוף בשקל לקילו, הוא יכול למכור אותו גם ב-22 שקל לקילו, ומי שישלם את המחיר זה החקלאי, וגם האזרח. אז איך מפקחים על זה? אני מודיע לכם: תפתחו את היבוא כמה שאתם רוצים, ותעשו מה שאתם רוצים, והמחירים ירדו, וגם בערבה כבר אנחנו רואים שאפשר לקחת חינם עגבניות ולקטוף אותן – בסופו של דבר מי שקובע זה לא החקלאי, זה הרשתות. מי שיצא פה, כבוד השר – אני אומר לך, כי אתה תיתן את התשובה – זה ביזיון, זה אנשים שמזלזלים בהחלטת שרים. זה לא יעלה על הדעת. עכשיו, זה לא עניין של קואליציה–אופוזיציה, זה בכלל: אנחנו הריבון, אתם הריבון, מזלזלים בריבון. לא יעלה על הדעת דבר כזה, וצריך לקנוס אותם בצורה כזאת שכל דבר שהם יעשו יגיע בסופו של דבר לצרכן. אני מודה לך מאוד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חברת הכנסת סויד, בבקשה. ואחריה – אם יהיה פה – חבר הכנסת מוזס. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, השרים, חברי חברי הכנסת, אדוני השר לוין, אני רוצה לפנות אליך. באמת, אתה בן-אדם מאוד פרקטי ומאוד ריאלי, ואני רוצה להצביע על מצב אבסורדי, מצב שכשאתה מתבונן בו, קורא אותו ומבין אותו, אתה שואל את עצמך איך דבר כזה יכול באיזה אופן שהוא לקרות. הרי מה היעדים שלנו? מה היעדים של הממשלה הזאת? מה אומר שר האוצר – מה כל הזמן רוצים לעשות? להתמודד עם יוקר המחיה, להוזיל את המזון, לגרום לכך שאנשים יוכלו באיזה אופן לבלום את כל העלייה הזאת של יוקר המחיה, כדי שאנשים יוכלו לחיות קצת יותר טוב במדינה. מה החליטו? החליטו ב-11 בפברואר השנה הזו לבוא ומה שנקרא להוזיל את מחירי מוצרי הפיקוח – להסיר את הפיקוח, או להוזיל את הפיקוח, כדי להתמודד איכשהו עם המחירים של מוצרי החלב. לכאורה, הייתה צריכה להיות חגיגה פה, ואנשים היו צריכים לבוא ולרכוש יותר מוצרי חלב בפחות כסף. אבל תראה מה קרה פה – וזה דבר שהממשלה לא יכולה להתעלם ממנו בשום פנים ואופן: בעוד החקלאים, הרפתנים, באמת הורידו את המחירים, הרשתות לא פעלו בהתאם, בשום דרך וצורה שהיא. הצרכן הקטן בבית לא מרגיש את העובדה שהורידו את הפיקוח, שאפשר להביא יבוא, שנחתם הצו. הוא לא מרגיש את הדבר הזה. והמשמעות היא שמי שיוצא ניזוק – מעבר לזה שלצרכן כמובן לא יורד המחיר – זה שוב החקלאים. עכשיו, היו הרבה מאוד רפורמות במשק החלב בתקופה האחרונה, הרבה מאוד רפורמות. רפתות שלמות נסגרו, רפתות שלמות שרובן נמצאות ברמת-הגולן וגם בעוטף-עזה. עכשיו, הרפתות האלה נסגרו, ואתה יודע, השר לוין, זה דבר שצריך לעניין אותך מאוד, כמו שזה מעניין את כולנו: הרפתות שנסגרו נמצאות במקומות אסטרטגיים מאוד לנו במדינת ישראל – ברמת-הגולן ובעוטף-עזה. ציונות לשמה. הציונות לשמה נסגרה ורפתות שלמות נסגרו, מאות משקים נסגרו אך ורק בגלל רפורמות שהביאו באוצר. אז מה אנחנו עושים, הולכים להכות שוב ושוב? והפעם, כשכבר חתמו על הצו הזה, אז לא להתמודד עם זה שבעצם הצרכן לא מקבל את אותה הוזלה? עכשיו, אני רוצה לספר לך: בשבוע שעבר הייתי – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיכום, אני מבקש. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> משפט סיכום, וזה בדיוק קשור גם אליך, חיליק. בשבוע שעבר היינו, סגן יושב-ראש הכנסת פה, חבר הכנסת חיליק בר, ואני, במשלחת עם יושב-ראש הכנסת בפרלמנט בבריטניה. ושם ישבנו עם שרים, בין היתר עם שר החוץ, עם יושב-ראש הפרלמנט, ואנחנו שמענו שבסופו של דבר בגלל סימון המוצרים מההתנחלויות באים ואומרים: אתם יודעים מה, כבר לא נרכוש בכלל מוצרים מישראל. גם מזכירת הכנסת הייתה, ירדנה. אמרו: אז כבר לא נרכוש בכלל מוצרים מישראל, בכלל לא נרכוש את המוצרים האלה, מה אנחנו צריכים להתעסק עם – מהתנחלויות, לא מהתנחלויות; מסמנים מוצרים מהתנחלויות? לא נייבא בכלל מוצרים מהארץ. זאת אומרת, אנחנו פה אלה שאמורים לעודד את החקלאות בארץ, אנחנו פה אלה שצריכים לדאוג בגלל שאי-אפשר לייבא, או בגלל שקשה לייבא, אנחנו פה צריכים לדאוג בסופו של דבר לעודד את משקי החקלאות ובוודאי את משק החלב. ואני קוראת לך היום, כשאתה נמצא פה, לבוא ולהורות – קודם כול להתערב בנושא הזה ולהורות לרשתות השיווק להוריד את מחירי החלב בהתאמה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חברת הכנסת סויד. חבר הכנסת מוזס – אינו נמצא; חבר הכנסת וקנין – אינו נמצא. השר יריב לוין – אדוני, בבקשה – ישיב בשם שר הכלכלה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מי זה שר הכלכלה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הוא כרגע עסוק במשרד התקשורת. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא, אני אגיד לך, פשוט העומס – אני מכירה את השר לוין הרבה שנים, מבלי לפגוע כמובן בפריימריז הבאים, ואני פשוט חושבת שיש לך יותר מדי משרדים על הכתפיים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> למה? כאוהד "הפועל" יש לו סיכוי בפריימריז שלנו, אגב. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אה, נעשה הצרחה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לגמרי. <שר התיירות יריב לוין:> טוב, תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, קודם כול, לשאלתה של חברת הכנסת נחמיאס ורבין, שר הכלכלה הוא זה שאת הצבעת נגד זה שהוא יעביר את משרד הפנים לשר אחר – אם אנחנו רוצים, ככה, לדייק בעובדות עד הסוף. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אבל אני רוצה שלפעמים הוא יבוא לענות במקומך. <חיים ילין (יש עתיד):> בוא לא נערבב שמחה בשמחה, יריב, בבקשה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> יום אחד הוא יבוא לענות במקום שר התיירות. <שר התיירות יריב לוין:> אני גם מוכרח לומר לחבר הכנסת חיים ילין – שמע, ביטאת את זה בצורה הכי טובה שיכולה להיות. אתה אומר: מזלזלים בריבון, מה יהיה עם החלטות השרים – תאמין לי, אני שואל את עצמי את זה בערך כל שעה. אם אתה חושב שזה שאתה יושב ליד השולחן הזה, מישהו בכלל חושב שההחלטות שלך צריכות להתבצע, שיש להן בכלל משמעות כלשהי, שיש לך – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> לא, אבל לכם יש הכוח לדאוג שכשלא מבצעים אותן שהן כן יתבצעו. <שר התיירות יריב לוין:> זאת, אגב, חברת הכנסת סויד, האשליה הכי גדולה. אם את באמת חושבת שיש לנו הכוח לדאוג שדברים יתבצעו, האמיני לי, כשאת תראי מקרוב – ואני מאחל לך שתהיי שרה בממשלת אחדות רחבה בראשות הליכוד – כשזה יקרה, את תראי – – – <חיים ילין (יש עתיד):> כל זה היה בשביל להגיד את המשפט הזה. <שר התיירות יריב לוין:> – – – את תראי עד כמה הדבר הזה, שאמור להיות מובן מאליו לחלוטין, לצערי הרב, הוא לא מובן מאליו בכלל. אני, אגב, באמת חושב שבעניין הזה לא צריכות להיות קואליציה ואופוזיציה, וצריך לעשות – ואנחנו בהחלט עובדים די קשה לנסות לגבש הצעות שישנו את המציאות הזאת. כי המציאות הזאת היא באמת בלתי תקינה. יכולת הפעולה של שרים בתפקידיהם היא לטעמי מאוד מאוד בעייתית. תראו, אני יכול לתת לכם רק דוגמה אחת ממשרדי: תאמינו או לא, התפקיד אולי הכי מרכזי בצד המקצועי אצלי במשרד זה סמנכ"ל שיווק. סמנכ"ל השיווק הנוכחי עזב, וכבר חלפו שבועות רבים מאז סיים את תפקידו, ואפילו עוד לא יצא המכרז לבחירת הסמנכ"ל הבא. כלומר, תקציב של 340 מיליון שקל שצריך להיות מנוהל על-ידי סמנכ"ל שאחראי על תחום השיווק – כך עומד. ואני יכול להמשיך ולהביא שורה ארוכה של דוגמאות – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מה זה קשור? <חיים ילין (יש עתיד):> זה ניהול. <שר התיירות יריב לוין:> לא, לא, אני רק אומר, חבר הכנסת ילין, ואני אשלים ואומר – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> צריך להחליף את הממשלה. <שר התיירות יריב לוין:> – – – ואני אשלים ואומר, כדי שבכלל תכעסו עלי, שאם יש מקום שהוא דוגמה ומופת לזלזול בריבון ובסמכויות הממשלה והכנסת, זה כמובן בית-המשפט העליון, ששם מלמדים את כל המערכת – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מה הקשר? <חיים ילין (יש עתיד):> יריב, אבל מה הקשר? <שר התיירות יריב לוין:> רגע, זה לא במקום התשובה. אבל אתה מבין שבכל זאת אני חייב להתייחס, כי הדברים הם מאוד נכונים בעיני. אני חושב שאתה מביע פה זעקה נכונה, והאמן לי, זעקה שזועקים כל מי שאתה רואה יושב פה סביב שולחן הממשלה יום-יום, שעה-שעה. ולצערי הרב, המסר הזה שהשרים, אומנם יש להם אחריות וכאילו יש להם גם סמכות, אבל לא בהכרח צריך לאפשר להם לעבוד ולא בהכרח צריך לאפשר להם לבצע את המדיניות, ויש גורם אחר שישפוט את מדיניותם וגורם אחר שיחליט אם היא סבירה וגורם אחר שיחליט אם מתחשק לו בכלל לבצע אותה – אני חושב שכל המעגל הזה שאנחנו חיים בו הוא מעגל לא תקין לחלוטין, הוא פוגע מאוד בתפקוד הממשלה וביכולת לבצע דברים, ואני בהחלט חושב שצריך לשנות אותו. על חלק מהדברים אנחנו עובדים ומנסים לקדם, ואם תצטרפו אלינו לשינויים האלה אני חושב שזה יהיה דבר טוב ונכון, כי זה באמת לא משנה באיזה צד של המתרס יושבים בנקודה מסוימת בעניין הזה. עכשיו לגוף הנושא. אני אומר כך: אין ספק שהמצב – וצריך להבחין בין שני דברים: מקום שבו המחיר איננו מפוקח, בוודאי שהממשלה איננה יכולה להתערב ולא יכולה לא להורות לרשתות ולא לאף גורם באיזה מחיר למכור. זה העולם התחרותי, וברור שבעניין הזה אין לנו ולא יכולה להיות לנו, וגם לא צריכה להיות לנו, יכולת להתערב. במקום שבו המחיר הוא בפיקוח ואכן הורדו המחירים, בוודאי ובוודאי שצריך לפקח ולאכוף, ואין שום ספק שמי שאיננו מקיים את הצו עובר על החוק, נקודה. עכשיו, אני כבר אומר שזה לא המקרה היחיד, לצערי, שעוברים על החוק. עוברים על החוק בהרבה מאוד נושאים ובהרבה מאוד דברים, אבל דווקא בנושא הזה אני מוכרח לומר לכם שיש בהחלט אכיפה, ואכיפה מסיבית. מאז הורדו המחירים, סדר גודל של בערך חודש, בוצעו כבר ביקורות ב-150 עסקים, שזה לא מעט בכלל, ונמצאו הפקעות מחיר ב-12 מתוכם, שזה, אגב, בעיני אחוז מאוד גבוה, זה מתקרב ל-10% מהעסקים. נגדם נפתחו – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> כל השאר מה-150 הורידו את המחירים? <שר התיירות יריב לוין:> כל השאר מה-150 היו בסדר. אבל 12 מ-150 זה המון. זו עבירה על החוק, זה כמו שתגידי לי שעשית – – – <חיים ילין (יש עתיד):> יש שכונה אחת שמשלמים את המחיר – – – <שר התיירות יריב לוין:> כן, זה כמו שתגידי לי שעשית – עשית אני לא יודע מה, ביקורת בכל עניין שנוגע לאכיפת החוק; בדקת 150 איש מי משתמש בסמים ומצאו רק 12, אז זו סיבה לחגיגה? זה מצב רע מאוד אם 12 מתוך 150 לא קיימו את העניין הזה. נגדם, כמובן, נפתחו תיקים ויינקטו וננקטים כל האמצעים, והאכיפה היא בהחלט אכיפה משמעותית ואגרסיבית. שוב אני אומר, 150 ביקורות בתוך פרק זמן של פחות מחודש – אני חושב שזה בהחלט מעיד שמתייחסים לעניין הזה בצורה רצינית. מעבר לזה, אני מנצל את הבמה הזאת כדי לקרוא גם לציבור וגם לכל אחד מחברי הכנסת כאן, מי שמקבל איזו תלונה או פנייה, תעבירו כל תלונה כזאת למשרד הכלכלה, והיא כמובן תטופל באופן מיידי, משום שהמצב הזה, שגובים מצרכנים יותר מהמחיר המותר, כאשר המחיר בפיקוח, הוא כמובן בלתי נסבל. האכיפה בעניין הזה נעשית בצורה משמעותית ובעוצמה, ותמשיך להיעשות. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני השר. מה אתה מציע, רק? <שר התיירות יריב לוין:> מה שמבקשים המציעים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מה מבקשים המציעים, חיים? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> דיון בוועדת הכלכלה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – ועדת הכלכלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> דיון בוועדת הכלכלה. אם כן, אנחנו מצביעים בעד ונגד העברת ההצעה: אי-הורדת מחירי מוצרי חלב ברשתות השיווק למרות החלטת משרד האוצר ומשרד החקלאות, לוועדת הכלכלה; לדיון. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. בבקשה. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> עשרה בעד, ללא מתנגדים וללא נמנעים. הנושא: אי-הורדת מחירי מוצרי חלב ברשתות השיווק למרות החלטת משרד האוצר ומשרד החקלאות, יועבר להמשך דיון בוועדת הכלכלה. <הצעות לסדר-היום> <הידרדרות באירועי האלימות בין בני הקהילה האתיופית לשוטרים> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: הידרדרות באירועי האלימות בין בני הקהילה האתיופית לשוטרים, מס' 3257, 3274, 3283 ו-3285, של חברי הכנסת ברקו ובר-לב. חברת הכנסת ברקו, בבקשה. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השר, כנסת נכבדה, אנו חיים במדינה שיש בה רצף אין-סופי של אירועים חדשותיים. מה שהיה חם חדשותית לפני שעה מפנה מקומו עד מהרה לחדשה הבאה. אבל העניין הוא שיש נושאים שמלכתחילה לא נכנסים לאותו רצף חדשותי אין-סופי. הם לא נכנסים למרות העובדה שהם אכן קורים במציאות, כאילו מדובר ביקום מקביל. למשל, האם ידעתם שמאז מותו המסתורי של יוסף סלמסה ז"ל, ביולי 2014, אירעו 19 מקרים של התאבדות צעירים מהעדה האתיופית, חמישה מהם חיילים בסדיר? אגב, על-פי תחקיר שפורסם ב"מאקו" לפני כמה חודשים, ב-15 השנים האחרונות התאבדו 50 חיילים בני העדה האתיופית – וזה מזעזע. או, למשל, האם ידעתם שלאורך השנים אפשר למצוא מקרים של בני אותה עדה שמצאו את מותם לאחר חיכוך כזה או אחר עם שוטרים, ובכל אותם מקרים בכל זאת התיקים נגד השוטרים נסגרו? אומר בכנות, אינני יכולה לומר כי אני בקיאה בפרטי הפרטים, אולם זו בדיוק הנקודה: אני לא היחידה; רבים אחרים אינם בקיאים בפרטים. יתרה מזאת, רוב-רובנו בכלל אינו מודע לכך שבקרב הקהילה האתיופית קיימת תחושה קשה שלפיה גורמי אכיפת החוק פשוט מתנכלים להם. כששואלים את בני העדה מדוע הם חושבים שמתנכלים להם, איזו סיבה יש בכלל לשוטרים להתנכל להם, התשובה שמקבלים היא מאוד ברורה: זה קורה בשל צבע עורנו השונה, פשוט כך. כן, זו טענה קשה מאוד, אבל די קשה גם להתעמת עמה. וזה שהציבור הרחב, אותו ציבור שמורגל לראות בשוטרים גורם חיובי שמופקד על שמירת החוק והסדר, בכלל אינו מודע לכך שקיים בקרבנו ציבור שלם שחש אחרת לגמרי כלפי אותם שוטרים, זה כשלעצמו כמובן רק מגביר את תחושת התסכול וחוסר האונים בקרב הקהילה האתיופית. יש פה בעיה. אני באה מהמערכת הצבאית, אני מכירה את שיעורי הגיוס הגבוהים בקרב העדה. אני ראיתי מקרוב כיצד חיילים מהעדה האתיופית מלכתחילה מתגייסים עם מוטיבציה גבוהה מאוד, למיטב היחידות הקרביות. הם רוצים להשתלב בצבא, הם רוצים להשתלב בחברה. אבל – כן, הם באים לתוך המערכת עם קשיים אובייקטיביים, מובנים עוד מהבית: המצוקה הכלכלית, ההבדלים התרבותיים שמקשים עליהם, אותה מופנמות מפורסמת שלא פעם ממירה עצמה בהתכנסות פנימית ובכאב עמוק. וזה מתחיל עוד לפני כן, במערכת החינוך. לשם כך הוקם בזמנו מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה במערכת החינוך, אותו פרויקט מגשרים, שנועד לגשר על הפערים התרבותיים ולאפשר מיצוי טוב יותר של הפוטנציאל הלימודי של התלמידים בני העדה, סיוע לילדים ולבני המשפחה. זה פשוט – להניח להם להשתלב. אבל עכשיו עומדים לפגוע בתנאי ההעסקה של עובדי מרכז זה, כדי שחלילה לא יקבלו קביעות במסגרת משרד החינוך. למה? עכשיו תוסיפו לזה ממש לאחרונה את אותה הקפאת החלטה ממשלתית להעלות את שארית יהדות אתיופיה על רקע מחסור תקציבי. מה זה אומר לכם? זה מין צבר הולך וגדל של נסיבות ומקרים שמראים לנו שבשורה התחתונה יש לנו פה בעיה. בדרך כלל – וגם ההיסטוריה של מדינת ישראל מלמדת זאת באמצעות אין-ספור דוגמאות – ככל שחולפות השנים קהילה שהגיעה ממקום אחד בסופו של דבר הולכת ומשתלבת במקום שאליו הגיעה. זה אומנם לוקח זמן, אבל בסוף זה קורה. אני חוששת שבמקרה הזה זה קורה לאט מדי. לצערי, הקרע בין חברי הקהילה האתיופית לבין המדינה רק הולך ומתגבר, וכך גם תחושת חוסר האונים מול המדינה מצד חברי אותה קהילה, ועל-פי הדינמיקה המסתמנת זה רק הולך וגובר. והמעט שאני יכולה לעשות כרגע זה לפחות לנסות עד כמה שאני יכולה לעורר מודעות לכך שאכן יש לנו פה בעיה. חייבים לעזור. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, גברתי. חבר הכנסת בר-לב, בבקשה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברי וחברות הכנסת – "הדור שלא ידע את יוסף", כך נכתב בשלטים שהונפו לפני כמה ימים פה בירושלים בהפגנה בעקבות החלטת מח"ש לסגור את התיק נגד השוטרים שעצרו את יוסף סלמסה. עוד לא קופלו השלטים, והנה כבר הופץ תיעוד מטריד של מעצר החייל אליהו דרסו – אני מקווה שאני מבטא את שמו נכון – שבו שלף שוטר אקדח. עכשיו, אני לא חוקר, אני גם בוודאי לא שופט, ואני לא יודע בדיוק מה קרה שם, אבל במציאות הקיימת היום זה ממש לא משנה; כשהתחושות כל כך קשות, אין זמן ולאף אחד אין סבלנות להמתין לעובדות. והתחושות קשות, ולצערי, בצדק רב. המקרה הזה איננו מרחף לבדו בחלל, הוא מצטרף לשורה הולכת וגדלה של שמות וסיפורים שלדור שלא ידע את יוסף מצטרפת מדינה שלא ידעה את דמאס פיקדה, את אברהם מהרי – ששמו לא כל כך ידוע, אבל הוא, בחקירה – שפכו מים חמים על הגב שלו – ואפילו את אברהם מנגיסטו. הגפרור הוצת והלהבות עולות, אבל אתם עוד לא מבינים כמה הקרקע לוהטת. סיפורי אפליה וגזענות נשמעים בלי סוף. אלימות משטרתית, הרבנות בפתח-תקווה שמסרבת לרשום את יוצאי העדה לנישואים – החלטה הזויה, באמת, בלתי מתקבלת על הדעת. ועוד החלטה הזויה: להעלות רק 500 איש משארית בני הפלאשמורה, כאילו מה שימוטט את מדינת ישראל, ה-Start-up Nation, זה אותם 9,000 יהודים שמחכים לעלייה. בשנת 2015 לבדה נפתחו עשרות ומאות תיקים נגד קטינים יוצאי העדה האתיופית בנתניה וגם במקומות אחרים. כפי שהזכירה חברת הכנסת ברקו לפני, היו מאז ההפגנות של יוצאי העדה בערך בין 13 ל-19 התאבדויות, חלקם חיילים, וכמה זה יכול להפתיע שבערך 20% מהחיילים בכלא הצבאי הם יוצאי העדה האתיופית, כמובן בלי כל קשר ופרופורציה לאחוז היחסי שלהם באוכלוסייה, ואלה רק מקצת הדברים שמתרחשים פה מדי חודש, מדי יום. אני נפגש הרבה עם ישראלים יוצאי העדה במפגשים בוועדות, בוועדות הכנסת כאן, בשבועות האחרונים. אני שומע את זעקתם; המבוגרים חסרי אונים, והצעירים לוהטים. הם רואים תמונה ברורה של עתיד שחור, תרתי משמע, וכחברה, אנחנו עומדים על צוק מעל לתהום, ולא רואים ולא מבינים שעוד צעד ואנחנו נופלים למטה. זה לא רק בעיית הגזענות והאלימות בגוף שאמור להיות אחראי לאכיפת החוק; זה רק הסממן, במידה מסוימת רק הש"ג. לרעה החולה הזאת קוראים גזענות, וחוסר טיפול מקומם מצד הממשלה רק מאדיר ומעצים אותה. אני מאוד מקווה שהממשלה הזאת – שהקואליציה באמת תיקח את הנושא לידיים ותפעל נגד הגזענות ותבצע אפליה מתקנת נגד – למען, ולא נגד – למען יוצאי העדה האתיופית. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. אנחנו נשמע עמדה נוספת, של חברת הכנסת סויד. סליחה, קודם נשמע את תשובת השר. אני מתנצל. תשובת השר ארדן, בבקשה. מוטי יוגב ירד, ועמדה נוספת רק אחרי התשובה שלו. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ההצעות לסדר-היום עוסקות, לפי הכותרת שלהן, בהידרדרות באירועי האלימות בין בני הקהילה האתיופית לשוטרים. חברי הכנסת גם העלו את הסיפור העצוב והמצער של המנוח יוסף סלמסה, זיכרונו לברכה, וקודם כול אני מבקש להשתתף בצערה ובכאבה של משפחת סלמסה על אובדן בנה היקר יוסף. אין כמובן שום מילים שיכולות לנחם משפחה שאיבדה את היקר לה מכול – גם צריך להזכיר שיוסף היה הצבר הראשון במשפחת סלמסה שעלתה לישראל מאתיופיה – אבל חשוב לי להדגיש, יחד עם זאת, שההחלטה לסגור את תיק החקירה נגד השוטרים שהיו מעורבים במעצר של יוסף, זיכרונו לברכה, לא התקבלה על-ידי המשטרה, היא התקבלה במחלקה לחקירות שוטרים שבמשרד המשפטים, מח"ש, ואושרה אישית על-ידי פרקליט המדינה שבחן את התיק ואת כל העובדות והראיות שבו. המשטרה למעשה לא הייתה צד להחלטה הזאת, היא כמובן גם לא צריכה להיות, וכידוע, מח"ש איננה מהססת גם להעמיד לדין את הבכירים ביותר במשטרת ישראל. לכן, יחד עם הכאב – שוב, אני מבקש לא לקחת כתבות עיתונאיות ומהן כבר לתת במשמע, במשתמע, כאילו באמת הייתה כאן – מדובר בהאשמה חמורה ביותר, שאין למעלה ממנה, מה שנרמז באותן כתבות, ואני, כשר לביטחון הפנים, שלא מהסס, אם המשטרה עושה טעויות, גם לדרוש ממנה לתקן ולהפיק לקחים ומסקנות אישיות, לא מוכן שעל בסיס כתבה עיתונאית יישפך דמם של שוטרים, כשמי שבחן משפטית, כגורם חיצוני אובייקטיבי, לא מצא שום תימוכין לטענות הללו. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אתה אומר, אבל מח"ש עצמה אמרה שהשוטרים שיקרו. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> באיזה הקשר? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> בהקשר הזה – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> בוא, בין להאשים שוטרים ברצח לבין להאשים מה הם דיווחו או לא דיווחו במסגרת הליך מעצר, יש איזה פער, תסכים אתי, חבר הכנסת בר-לב. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> מסכים אתך בהחלט. מח"ש קובעת שהם שיקרו, או לא אמרו אמת, צריך לבדוק את העניין. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> ומי אמר שלא בודקים את העניין? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אני לא יודע, אני אשמח לשמוע שאתה עושה – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> למה בכלל יש מחשבה שלא יבדקו את העניין? למה, המשטרה לא בודקת טענות? המשטרה לא יכולה להתחיל לבדוק טענות נגד שוטרים ברגע שיש חקירה של מח"ש – עד שהחקירה מסתיימת. החקירה הזאת הסתיימה לפני כשבועיים, ופרקליט המדינה, אישית, רצה לעבור על התיק, והועברו הממצאים עכשיו למשטרה, לא כחקירה פלילית, אלא לבחון אם יש טעם או צורך לנקוט צעדים מינהליים. המפכ"ל בוחן את זה בימים אלה. אין שום סיבה שאם יש סיבה לנקוט צעדים מינהליים, הוא לא יעשה את זה. בוודאי שהוא יעשה את זה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> שוטר שיקר, זה לא פלילי? <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני השר, אין כוונה להטיל דופי במשטרה. המשטרה היום עומדת בחזית – גם של המלחמה בטרור. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> בסדר, זה רק הפתיח. אני עוד לא התייחסתי לכל – – – <ענת ברקו (הליכוד):> לא, באמת – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> יש לי גם ביקורת על המשטרה בהקשר של היחסים עם הישראלים יוצאי אתיופיה. <ענת ברקו (הליכוד):> – – אין לנו כוונה לעשות את זה. אבל הכוונה היא באמת ללכת גם בגישה אחרת, שהמשטרה תנקוט גישה חיובית, מקבלת, לא מרתיעה – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> חברת הכנסת ברקו – – <ענת ברקו (הליכוד):> זאת הכוונה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – אתם מתפרצים לדלת פתוחה. <ענת ברקו (הליכוד):> אף אחד לא האשים אף אחד. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני פשוט מבקש לעשות הבחנה בין כתבה עיתונאית כזאת או אחרת – – <ענת ברקו (הליכוד):> בהחלט, אבל זאת לא הייתה הכוונה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – שאין לה אחריות לאמירות ולמסקנות, לבין עניינים משפטיים ושפיכת דמם של שוטרים שלא הוכח נגדם עדיין שום דבר, ומתייחסים אליהם – גם כאן, בכנסת – אני גם הגשתי תלונה ליושב-ראש הכנסת על היחס לנציגי המשטרה בוועדה לביקורת המדינה; חברי כנסת רואים את זה ולא מגוננים על לובשי מדים שמייצגים את משטרת ישראל. <ענת ברקו (הליכוד):> הם לובשי מדים, ואני מסכימה אתך – מתייחסים בכנסת הזאת לא יפה, חלק מהאנשים, ללובשי מדים, שלא יכולים לענות. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני מבקש להמשיך, ברשותכם. אשר לטענה שעלתה בהצעות לסדר-היום בדבר מעצרים נרחבים של צעירים בני הקהילה האתיופית – מערך החקירות של משטרת ישראל פועל בעת הטיפול בתיקי החקירה המטופלים על-ידיו ללא קשר לגורם המעורב בתיק החקירה, הן כחשוד והן כמתלונן. במסגרת מאמצי המשטרה לבחון את הפניות המתקבלות בנושא אופן הטיפול המשטרתי באירועים שבהם מעורבים בני הקהילה האתיופית, מונתה בחטיבת החקירות נציגה המטפלת באופן שוטף במענה לפניות ארגון "טבקה" באמצעות בדיקת תיקי חקירה, יצירת קשר עם יחידות החקירה הרלוונטיות ועוד. בחודשים האחרונים – ואני מלווה אישית ובאמצעות דיוני מעקב את הדברים שאני אתאר כרגע – על-פי הנחיית פיקוד חטיבת החקירות, עורך מדור חקירות בקרות ביחידות החקירה ברחבי הארץ ובוחן את אופן הטיפול בתיקי חקירה שבהם מעורבים חשודים בני הקהילה האתיופית. על-פי הנמסר לי, מממצאי הביקורות שנערכו עד כה – אני מדבר על החודשים האחרונים – אופן הטיפול בתיקי החקירה שבהם מעורבים כחשודים בני הקהילה אינו חריג בהשוואה לאופן הטיפול בכלל תיקי החקירה, על אף התחושה שאולי רווחת, לצערי, בחלק מהאוכלוסייה. משטרת ישראל הכירה בעבר בטעויותיה בנושא הזה. זה קרה, דרך אגב, מייד לאחר שאני נכנסתי לתפקידי ועל בסיס הפקת הלקחים מההפגנות שהיו בתל-אביב. המשטרה אז הקימה צוות בראשות ראש אגף משאבי אנוש, ניצב גילה גזיאל, שבחן את כל היחסים והממשק עם בני הקהילה; הכירה בטעויות העבר שלה בנושא ופעלה להעניק קשב ארגוני רב לשיפור הכשירות התרבותית ולציוד השוטרים בידע ומיומנויות במטרה לספק שירות יעיל יותר לבני התרבויות השונות. בין היתר, המשטרה קיימה לאחרונה ימי עיון בנושא הכשירות התרבותית לסגל הפיקוד הנרחב, שהתמקדו בארבעה מגזרים וקהילות בישראל, ובהם הקהילה האתיופית. נוסף על כך מתקיים תהליך עומק בשבע תחנות המשרתות אוכלוסייה גדולה של בני הקהילה האתיופית: חיפה, נתניה, באר-שבע, אשקלון, אשדוד, רחובות ופתח-תקווה, אשר כולל הידברות מוגברת עם ראשי הקהילה, הרצאות וסדנאות בהשתתפות כל שוטרי התחנות, מפגשים עם בני הקהילה ואירועים משותפים שמטרתם להביא לשינוי תפיסות ועמדות בשני הצדדים. המפכ"ל אישית הרצה באחד מימי העיון האלה, אולי ביותר מאחד. פעילות קהילתית לשילוב הקהילה האתיופית – ברחבי הארץ פרוסים כיום מרכזי שיטור קהילתיים, מש"ק, שמטרתם להנגיש את שירותי המשטרה לאזרח ובמסגרתם מושם דגש להיכרות השוטר עם מאפייני הקהילה המקומית בשטחו לצורך מתן סיוע מיידי ומיטבי לאוכלוסייה. עשרה מרכזי שיטור קהילתיים כאלה ממוקמים בשכונות שבהן קיים רוב של יוצאי אתיופיה, והשוטר מפקד המש"ק הוא בן הקהילה. לשם כך הקצתה הממשלה גם תקנים מיוחדים למשטרה בנושא הזה. ברחבי הארץ מפעילים השוטרים הקהילתיים מודלים רבים ומגוונים אשר מטרתם בניית אמון, חיזוק הקשר בין המשטרה וכלל הקהילות ואף היכרות הדדית באמצעות חוגי-בית, סיירת הורים, אימוץ מתנ"סים, מחויבות אישית ועוד. תוכנית מיל"ה – תוכנית זו מעודדת נערים מכל האוכלוסיות, ובכלל זה מקרב הקהילה האתיופית, אשר ביצעו עבירות פליליות לשוב למסלול חיים נורמטיבי. בני-הנוער נחשפים להרצאות בתחום עבודת המשטרה, שימוש בסמים, אלימות, אלכוהול ועוד, ובסופו של כל מחזור נבחנת האפשרות של מחיקת הרישום הפלילי של נערים העומדים בקריטריונים שהוגדרו מראש. הכשרות שוטרים בנושא תרבויות – ציינתי. הכשרות שוטרים בנושא השימוש בכוח – השוטרים בארגון מקבלים הכשרה למידת השימוש בכוח בכל הרמות ובתרחישים משתנים. ההכשרות מועברות במסגרות פרונטליות ובתרגול מעשי. שוטר שאיננו עובר את המבחנים בסוגיה זו, אינו מוסמך. דבר אחרון, שילוב בני העדה האתיופית במשטרה – במשטרת ישראל משרתים כבר היום רבים וטובים מבני הקהילה האתיופית, התורמים יום-יום לביטחון תושבי המדינה ומהווים מקור לגאווה לארגון. במג"ב, כמובן, אחוז הגיוס כידוע גבוה יותר. במשטרה הכחולה, בחודשים האחרונים יש מאמץ ממוקד, וגם תקנים שקיבלנו, כדי להגדיל את אחוז הגיוס, וגם לשלב את בני הקהילה במגוון גדול יותר של תפקידים, כולל במוקדי 100, כולל באגף החקירות והמודיעין, כך שהם יוכלו ללוות במקרה הצורך חקירות, גם באמהרית, כאשר הנחקר, למשל, הוא צעיר בן הקהילה. לסיכום, אני מבקש לומר שבהחלט קיים עוד מקום לשיפור ביחסים בין משטרת ישראל לקהילה האתיופית – לא רק אליה, דרך אגב; כל הנושא של שיטור רב-תרבותי הוא אחד הנושאים המרכזיים שאני והמפכ"ל מטמיעים כיום במשטרה, קשור גם למגזר החרדי, לעולים מיוצאי חבר המדינות. אבל אני שוב אומר, חברי חברי הכנסת, שאני מתרשם, בהתאם לנתונים שאני מקבל באופן שוטף – ואני מקבל וגם עוקב ומקיים דיונים – שהמשטרה כן לוקחת את הסוגיה הזאת ברצינות הראויה, וגם עושה כל מה שהיא יכולה כדי להשתפר ולתקן את מה שעדיין טעון תיקון. לכן אני רוצה שוב להודות לחברי הכנסת שעוסקים בנושא ומעלים את ההצעות האלה לסדר-היום. בהחלט חשוב גם לי שהמחלוקות האלה והמשקעים כן ילובנו, אבל ייעשו גם באופן, אכן, פתוח, גלוי וכן, וגם בלי להתלהט, בלי להתלהם ובלי – גם – להוציא לשווא דיבתם של שוטרים, שבימים אלה מגינים בשם כולנו, ובגופם, על ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בהחלט. מה אדוני מציע? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> מה שהמציעים מבקשים. <קריאה:> פנים. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> ועדת הפנים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן, אנחנו נצביע בעד ונגד העברת הנושא הידרדרות באירועי האלימות בין בני הקהילה האתיופית לשוטרים, לוועדת הפנים. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה אחרי, לא? אז סליחה, אני מבטל את ההצבעה. תבטל את ההצבעה. יש עמדה נוספת, של חברת הכנסת סויד – חשבתי שזה אחרי ההצבעה. בבקשה, גברתי. לאחר מכן אנחנו נצביע. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני השר, אני שמחתי מאוד לשמוע את התשובה שלך, ניכר מאוד שמשטרת ישראל משקיעה הרבה מאוד מחשבה, עכשיו, לראות איך אפשר לתקן באיזה אופן עוול ואפליה, אם מרצון ואם לא מרצון, של תקופה – פרק זמן מאוד משמעותי. אני רק מזכירה שכל גל המחאה התחיל בגלל סיפורו של יוסף סלמסה, שבאמת פרץ והעלה לסדר-היום גזענות ואפליה כלפי העדה. אבל אני פונה אליך עכשיו, אדוני השר, לגבי דבר מאוד מסוים, וזה לגבי חוק המישוש. חוק המישוש שעבר – אני לא מדברת על החלק הביטחוני שמדבר על ההתמודדות עם גל הטרור, אני מדברת על מה שאנחנו קראנו לו בוועדת חוקה – הסעיף שמדבר על מתן הסמכויות, יותר בפן האזרחי, לא מה שנקרא לסגור את האזור, לסגור את המקום, על-פי צו, אלא הסמכויות לשוטרים כאשר יש אדם שנוקט איזו אלימות מילולית, או מראה מרתיע ומפחיד, לבוא ולערוך עליו חיפוש, וגם על מי שעומד לידו, אם נראה באיזה אופן שהוא חבר אליו. אני לא אומרת ששוטרים באיזה אופן הם גזענים, ממש לא. אני רק אומרת שלכל אחד ואחד מאתנו יש דעה קדומה, והדעה הקדומה הזאת יכולה לצאת בדיוק כלפי אתיופים, שחומי עור, חרדים, לפעמים, עולי חבר המדינות, כפי שציינת – כלפי קבוצות המיעוט. משטרת ישראל קיבלה כוח רב באמצעות חוק המישוש הזה. ומה שאני מבקשת, אדוני השר, שאתה והמפכ"ל תנחו את השוטרים, תנחו אותם: קיבלתם כוח רב, קיבלתם סמכויות חיפוש נרחבות – תנחו אותם לא לנקוט בשום דרך וצורה שהיא דעה קדומה כלשהי כלפי אתיופים, כלפי שחומי עור, כלפי כל קבוצה שאנחנו מכירים – אם חרדים שצועקים "שבת", שבת", שזה מראה מרתיע ומפחיד, יכול להיות, ואם כלפי יוצאי העדה, שיושבים – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> גם אם במקרה הם זורקים אבנים על השוטרים. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אני לא מדברת על זה, אני מדברת על מה שנכנס להגדרה של הסעיף – "מראה מרתיע ומפחיד". – – – לבין יוצאי העדה האתיופית שיושבים בשכונה שהיא לא שכונת המגורים הטבעית להם, ומייד מגיעה ניידת משטרה, עורכת עליהם חיפוש, והחיפוש הזה, שבעבר לא היה כדין, היום, על-פי חוק המישוש, יגידו: זה היה מראה מרתיע ומפחיד. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, גברתי. אם כן, אנחנו עכשיו עוברים להצבעה על העברה לוועדת הפנים. אנחנו חוזרים על ההצבעה: מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שבעה בעד, ללא מתנגדים. ההצעה הידרדרות באירועי האלימות בין בני הקהילה האתיופית לשוטרים – תועבר לדיון בוועדת הפנים. <הצעות לסדר-היום> <מחדל הטיפול בקשישים בבתי-אבות – מחסור חריף במטפלים סיעודיים> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נעבור להצעות לסדר-היום מס' 3201, 3204, 3270 ו-3294 בנושא: מחדל הטיפול בקשישים בבתי-אבות – מחסור חריף במטפלים סיעודיים. חבר הכנסת פולקמן – אינו נוכח. איציק שמולי, בבקשה. רועי ביקש? בסדר. אם הוא יספיק ניתן לו. אין בעיה, כי כרגע רק שמולי פה. יש לו בערך שלוש דקות. אני מקווה בשבילו שיספיק. לא יספיק – אז לא יספיק. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, אנחנו – חברי חבר הכנסת פולקמן, אחמד טיבי – ומי עוד, היושב-ראש? – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> שאשא ביטון. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> יפעת. תודה, השר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> יואב בן צור. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – בחרנו להעלות את הנושא הזה, של הסיעוד, על סדר-יומה של הכנסת במסגרת הצעה דחופה, ואנחנו מבקשים להעלות ולהתמקד בשתי נקודות עיקריות. הדבר הראשון הוא המחסור בידיים עובדות בתחום הסיעוד. אין שום ספק שהמחסור הזה – ואתה, אדוני השר, בכובעך הקודם, כיושב-ראש ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, כל כך מכיר את התחום הזה – יותר טוב מכל אחד אחר כאן. המחסור הזה, איזו השפעה הרסנית יש לו גם על איכות הטיפול שהקשישים הסיעודיים היו צריכים לקבל ולא מקבלים. כלומר, גם כאשר קשיש סיעודי כבר מקבל בביתו מטפל זר, או מטפל ישראלי שאמור לטפל בו, אז בגלל המחסור בידיים עובדות, ומפני שהמטפל הסיעודי יודע שגם אם הוא יעגל פינות, במקרה הטוב, או אפילו יגיע לאירועים חריגים של אלימות, במקרה הרע, הוא יכול מחר בבוקר לקחת את הפקלאות ולעבור לחברת סיעוד אחרת, ותמיד תהיה לו עבודה – מי שסובל מזה זה הקשישים הסיעודיים. אני לא בטוח שמדינת ישראל מפנימה לקראת איזה אתגר היא הולכת; האוכלוסייה של האזרחים הוותיקים הולכת להכפיל את עצמה עד שנת 2030, וממצב של 866,000 איש, האוכלוסייה הזאת – היקרה הזאת – הולכת להפוך ולהיות כמעט 1.5 מיליון איש. הבעיה של המחסור, כאמור, משפיעה גם על האיכות. רק אתמול, אדוני היושב-ראש, פורסם תחקיר מזעזע, פשוט מזעזע, בתוכנית "הכול כלול" בערוץ 10; חברות הסיעוד פשוט מקבלות את המטפלים בלי לבדוק אם יש להם הכשרה, אם יש להם ניסיון. התחקיר הזה גילה שאתה אפילו יכול להיות רוצח לשעבר, כלומר בעל עבר פלילי, ולשבת מול פקידה, להגיד שאתה רוצה עבודה, ומחר בבוקר לטפל בכמה קשישים סיעודיים. זה לא מקרי, אדוני היושב-ראש, שבשנה-שנתיים האחרונות אנחנו רואים שוב ושוב מקרים של התעללות ופגיעה בקשישים חסרי ישע שלא מסוגלים להגן על עצמם. צריך להגיד לזכותן של חברות הסיעוד – גם אם הן היו רוצות לעשות משהו, יש עליהן מגבלה חוקית. אתמול עבר פה בכנסת חוק חכם מאוד, שבמקרה של פגיעה והתעללות מינית יהיה אפשר לפגוע בזכותו של הנאשם לפרטיות ולהעביר את הפרטים שלו הלאה כדי שלא יטפל בילדים. למה הדבר הזה לא קיים במקרה של קשישים סיעודיים? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תסיים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> למה במקרה של קשישים סיעודיים אתה יכול להיות אנס, אתה יכול להיות רוצח, אתה יכול לעשות כל עבירה בחיים שאתה רוצה, אבל הזכות שלך לפרטיות גוברת על הזכות של הקשיש הסיעודי להיות בטוח בביתו ובקהילתו? לכן, אדוני היושב-ראש, בקשתנו היא להעביר את הנושא הזה לדיון בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, אם הכנסת תיאות לכך, ולדון בשני ההיבטים – גם בהיבט של המחסור בכוח-אדם וגם בהיבט של האיכות המאוד-מאוד ירודה שלו. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חבר הכנסת טיבי, בבקשה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, יש רושם – השר יאשר או לא – שיש עלייה במקרים של פגיעה פיזית והתעללות בקשישים ויש מחסור חמור במטפלים סיעודיים. צדק חברי חבר הכנסת שמולי כשדיבר על חוסר ההקבלה של המאפיינים או הכישורים של מטפלים, שיכולים להיות כל אחד, גם אנשים עם מאפיינים פליליים, דבר שחושף את המטופל החלש-מלכתחילה, הקשיש, לפגיעה נוספת. לפני יומיים – מעניין לעניין באותו עניין – נפגשתי גם עם אנשים שעובדים בטיפול סיעודי, שני אנשים נפלאים מאום-אלפחם – דיברו על תקנה חדשה, אדוני השר, שמחייבת מטפלים לחתום חתימה קולית כאשר הם מגיעים, וכאשר הם עוזבים, נדמה לי. יש מקומות שזה בעייתי. ונשאלת השאלה, האם זה נחוץ? האם אפשר להיות גמיש בדבר הזה, כדי לא לפגוע במטפלים בפריפריה, ביישובים הערביים בעיקר? והשאלה השנייה: מה לגבי מטפלים מדרגת קרבה משפחתית ראשונה, וכדומה – ראשונה או שנייה? יש – מטבע הדברים, הקשיש לעתים נותן אמון יותר בקרוב משפחה. מה לגבי הסידור הזה? מה לגבי ההגבלות על מקרים כאלה? בתי-אבות – יש בתי-אבות, אני מכיר כמה, אני ביקרתי בכמה מהם, עושים עבודה מצוינת בטיפול בקשישים, גם בטייבה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> רק הם זולים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זולים? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כן, זול. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא, יש בתי-קשישים שנראים מצוין, מטופחים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> 15,000 שקל. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> 15,000 שקל בחודש. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> 15,000 שקל בחודש? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> במקרה הטוב. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אמרתי לך: הם זולים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> צריך להוזיל אותם עוד יותר, אדוני. צריך להוזיל אותם עוד יותר. הסכומים שאתה אמרת הם סכומים גבוהים. אני דווקא התכוונתי לבתי-קשיש השייכים למשרד הרווחה, שמשרד הרווחה משלם לגופים האלה על כל – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> 13,000 שקל. משרד הבריאות משלם יותר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> כמה משלם משרד הבריאות? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> 15. עכשיו אנחנו שינינו. טוב, אני אענה לך – אף-על-פי שזה לא בשאילתה, אענה לך. יהיה לי כיף לדבר אתך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אומנם זה לא בכותרת, אבל מעניין לעניין באותו עניין – אשמח שתענה לי גם על הנושא השני – גם קרובי משפחה, וגם החתימה הקולית, שזו הוראה של המוסד לביטוח לאומי לגבי מטפלים סיעודיים בבית. אתם מכניסים איזה משהו טכנולוגי חדש, שעולה המון כסף, אבל מתלוננים, האנשים והמתנדבים, שזה יכול לפגוע בעבודה שלהם. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תסביר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. משפט סיכום. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> חתימה קולית, זה מצריך פיתוח טכנולוגי שכנראה יש לכם במוסד לביטוח לאומי, וכדי להכריח אנשים לבוא בשעה מסוימת – ב-07:00 בבוקר בול, ולא ב-07:20, כפי שהיה, ולעזוב ב-19:00, עם חתימה קולית. לא מכיר את זה, נתבקשתי לבדוק. אתה השר האחראי, אני בטוח שתוכל לתת לי תשובה – כשתוכל. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. אם כן, חבר הכנסת בן צור לא נמצא וחבר הכנסת פולקמן לא נמצא. אני מזמין את השר כץ, שר הרווחה והשירותים החברתיים, לענות על ההצעות לסדר-היום. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, איזה כיף, ככה, אתה יודע, איזה שקט, אתה יכול לדבר אל האנשים ששאלו ואפילו לנסות לענות להם. משרד הרווחה והשירותים החברתיים רואה את עצמו אחראי לטיפול בכלל הקשישים בארץ לפי צורכיהם ולפי הזכאות שלהם לשירותים השונים. על הטיפול באוכלוסייה זו מופקדים השירותים לאזרחים ותיקים במשרד. קיים שיתוף פעולה רחב בין המשרדים לגופים אחרים, ציבוריים ופרטיים, בתחום מתן השירות לקשישים. חלוקת האחריות והבקרה בארץ על בתי-אבות היא בין משרד הרווחה והשירותים החברתיים לבין משרד הבריאות. משרד הרווחה אחראי לבתי-אבות לקשישים עצמאים ולתשושים, ומשרד הבריאות אחראי לבתי-אבות סיעודיים. עכשיו, יש לנו סוגיה חמורה, של עובדים זרים; יש לנו בעיה של עובדים זרים גם בקטע של עובדים בפריפריה, ובטח גם בכפרים הערביים. אחמד טיבי? פה, פה. יש כנראה בעיה קשה גם בפריפריה, וגם בכפרים הערביים, שהמטפלים שמגיעים מחו"ל מעדיפים לעבוד בתל-אביב. בתל-אביב יש להם גם חברה, גם אפשרות להשתכר יותר, והם באים לפריפריה ובורחים משם. המטופל קם בבוקר אחרי יום חופש שהוא לא העסיק בו מישהו, שבת, או שמישהו אמר, אני רוצה לעבור ליום חופש בשבת אחת, ומוצא את עצמו – גם אם הוא מוותר על משכורת של חודש, הוא רוצה לעבור לתל-אביב. בעיה. עוד בהיותי יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה ניסינו להתמודד אתה, ניסינו לפתור את הבעיה הזאת, ואז חבר הכנסת מוזס הציע את מה שאתה דיברת עליו – לנסות להעסיק קרובי משפחה כמטפלים. החשש הגדול הוא, שקרובי המשפחה ייקחו את הכסף ולא יטפלו. יש גם אנשים כאלה, לצערי. לצערי – אני אומר לך את האמת. הלוואי שהיינו יכולים – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> ולא מעט. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אף שגם בן משפחה – שמע, אבא שלי, היה לו מטפל. טיפל בו שלוש שנים וחצי. אבא שלי לא היה שנייה אחת לבד. אני לא מאמין שאני הייתי מסוגל, או מישהו היה מסוגל, לתת לאבא שלי את מה שהמטפל נתן לו, גם מבחינה רגשית, גם מבחינת הכבוד. יש רגעים שאני לא יודע לתת לו את מה שהוא נותן לו, גם אם אני רוצה. גם אתה מאמין, וגם אתה, אם תצטרך לשרת מישהו מבני המשפחה שלך, יש דברים שאתה לא יודע לעשות. אתה לא יודע נפשית. אני לא מדבר פיזית. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אתן לך דוגמה: אני, כמיילד – לא מקובל שרופא ינתח או יילד מישהו מקרבה ראשונה. לא מקובל. לא שזה אסור. אתית, זה לא מקובל. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כן, אבל אנחנו רוצים את המטפלים, את בני המשפחה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני עוזר לטיעון שלך נגד הטיעון שלי. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כן, בסדר, לשנינו יש אותו אינטרס – שהמטופל יקבל את השירות הכי טוב. אני אומר לך: מטפל – לא שהוא לא יוצר רגשות; מטפל טוב יוצר רגשות למטופל. עזוב שהוא קורא לו אבא או היא קוראת לה אימא. הוא יוצר רגשות. ואמר חבר הכנסת שמולי: לא-מעט אנשים לא יטפלו וייקחו את הכסף. יכול להיות שיש לזה הרבה סיבות – של מצוקה, של עוני, ושל נוחיות, ואני אטפל אחר כך. אני לא יודע, אנחנו צריכים לחשוב פעמיים. אנחנו, המחוקקים, צריכים לחשוב פעמיים לפני שאנחנו קובעים את הגורלות. ואני לא יודע, לא בטוח שזה הדבר הכי טוב לעשות. זה נכון שכל הטיפול הזה – אנחנו ניסינו להעביר את הטיפול; במקום שנביא עובדים זרים דרך חברות כוח-אדם, אנחנו נייבא. ועוד נתנו אינסנטיב יותר גבוה למי שלא ייקח חברת כוח-אדם ונתנו לו את הכסף. נתנו לו יותר כסף ממה שמקבלת חברת כוח-אדם. נתנו איזה 10% יותר, 400 שקל יותר. אף שזה לא עסקי – למה אתה הופך להיות מעסיק של המטופל, אבל בכל מקרה אתה מעסיק. הוא מרוויח אצלך יותר ממה שחברת כוח-אדם משלמת לו. אבל יש בקרה של חברת כוח-האדם. ולצערי, אני לא יודע אם זה בגלל הקושי לטפל באנשים האלה, אני לא יודע אם זה בגלל שהמטפלים מאבדים את הסבלנות לפעמים, גם הם בני-אדם, נוצרים מצבים שהמטופלים לא מקבלים את היחס הנאות. אני מקווה מאוד שזה לא קורה יותר מדי. ניסינו לצאת במבצע של עבודה מועדפת לחיילים, להיות מטפלים סיעודיים, ולתת להם תמורה מיוחדת. זה לא צלח. העבודה הזאת סביב השעון – העבודה הזאת סביב השעון – אני אומר לך כמי שהיה שם, כמי שחווה את זה, היא עבודה שאנחנו, הישראלים, לא יודעים לעשות בשביל התמורה שמשלמים. לא יודעים. אנחנו צריכים לברור לנו ולמצוא כל מיני שיטות כשאנחנו מביאים עובדים זרים לנושא הסיעוד. אולי לא מעבירים אותם ישר כשהם נוחתים מהמטוס, ישר למשפחה, ועושים להם קורסי הכשרה; שאותה חברת כוח-אדם שמקבלת תעביר הכשרה של שבוע-שבועיים – של גישה, של נגיעה, של אנושיות. כי יש הרבה מאוד עובדים סיעודיים שמגיעים והם לא נגעו בבן-אדם אף פעם בחיים שלהם. אף פעם. אז צריך לתת להם הכשרה. צריך להשקיע בזה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> גם השבועיים האלה יאפשרו לחברה לראות אם נפלה איזו "פאלטה", אם יש טעות בדרך. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כן. תשמע, אתם צודקים. גם הנוחיות שבן-משפחה יעשה – אני לא יודע. תשמע, אין ערכים מוחלטים בעניין הזה. מה אתה מבקש? להעביר את זה לוועדה? <קריאה:> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני תומך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הוא מציע. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הוא מבקש, ואני מציע לקבל את ההסכמה שלו. ואם אחמד טיבי רוצה לברך, מבחינתי, אתה יכול לתת לו לעלות לברך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. ועדת הרווחה, כן? אחמד? אם כן, אנחנו נצביע בעד ונגד העברת הנושא מחדל הטיפול בקשישים בבתי-אבות לוועדת העבודה והרווחה. נא להצביע. מי בעד? ומי נגד? הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חמישה בעד. אם כן, אני קובע שההצעה על המחדל בטיפול בקשישים בבתי-אבות תעבור לוועדת העבודה והרווחה. <הצעה לסדר-היום> <מצוקתם ושיקומם של אנשי צד"ל בישראל> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעה האחרונה לסדר-היום – של איוב קרא: מצוקתם ושיקומם של אנשי צד"ל בישראל, מס' 3226. אה, סליחה, זה של אכרם חסון. ישיב סגן השר איוב קרא שלא נמצא. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הוא בדרך להודו. אני במקומו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה מחליף אותו? אוקיי, בסדר גמור. בבקשה, אכרם, סליחה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא רצו לשלוח אותי להודו – שלחו אותו. אז אני אענה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם הוא בהודו – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הוא בדרך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – נאפשר את זה. יש לך עד עשר דקות, אדוני. בבקשה, אדוני. <אכרם חסון (כולנו):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, האמת, שלפני יותר משנה הגיעה אלי משלחת מאוד מכובדת של אנשי צד"ל וסיפרה לי על מסכת ההתעללות בהם, על העוני, על הבעיות הרבות – אחרי שהיו כמעט בכל משרד ממשלתי. היו אצל כל אחראי שעבדו אתו, גם מכוחות הביטחון. בסופו של דבר, הדבר לא התממש. אנשי צד"ל ובני משפחותיהם המתגוררים בישראל הם גרעין חדש שהצטרף לחברה הישראלית לא בגדר עולים חדשים, אלא כאוכלוסייה שנמלטה מהתוצאות המרות של נסיגת ישראל מלבנון ב-25 במאי שנת 2000. יציאת צה"ל מרצועת הביטחון בדרום-לבנון הביאה לסיום חלקי של מערכת יחסים בת 25 שנה בין האוכלוסייה הזו, אשר קשרה את גורלה בגורל מדינת ישראל והוכיחה מאז 1976 את נאמנותה הבלתי-מעורערת למדינה; אוכלוסייה ששילמה מחיר פוליטי וביטחוני יקר שהתבטא במספר עצום של הרוגים, פצועים ונכים. הקורבנות הרבים אשר הקריבו אנשי צד"ל במשך 25 שנות לחימה נגד הטרור הם העדות האילמת לכך. צורת המעבר לישראל הייתה מבישה לכל הדעות. קשר בן 25 שנה הסתיים בבריחה המונית ובלתי מכובדת של בעלי-ברית, הם הופקרו לגורלם ונאלצו בתוך שעות לברוח במהירות ממולדתם, ללא התרעה, מאימת שיכרון הכוח של "חיזבאללה". הם הותירו מעבר לגבול את כל עברם: בני משפחה, רכוש, אדמות, היסטוריה וזיכרונות. בשנה הראשונה להגעתם שהו בני משפחות צד"ל במקומות שונים ברחבי הארץ. המדינה שילמה קצבת מחיה חודשית של 1,600 שקל למשפחה, ושילמה כ-3,400 שקל למשפחה השוהה בבית שכור וכן כ-170 שקל עבור כל ילד. למרות הבעיות הטבעיות, הייתה הקליטה הראשונה של אנשי צד"ל מוצלחת. אולם עם תחילת השימוש באסטרטגיית הפרד ומשול, כאשר הטיפול באנשי צד"ל חולק בין משרד הקליטה למשרד הביטחון, המצב החל להידרדר מכל הבחינות. האפליה פגעה בכבודם. לוחמים אשר לחמו כתף אל כתף יחד עם לוחמי צה"ל הגיעו למצב של תסכול. וגם הקריטריונים לחלוקה היו לא ברורים – עד עצם היום הזה. נאמר לי שהחלוקה למשרדים מתבססת על התפקיד בלבנון, אולם זה לא מדויק, כי רבים מאנשי צד"ל הנתונים לטיפול במשרד הקליטה הם בעלי דרגות. מאז עברו 15 שנה, אולם שום דבר לא השתנה בקליטת אנשי צד"ל ועד היום גם לא הסתיימה קליטתם. אני גם רוצה להגיד לכבוד השר שנפגשתי עם חלק מהחיילים שנלחמו בלבנון, נלחמו עם צה"ל. חלק מהם הוכר במשרד הביטחון והחלק האחר לא הוכר עד עצם היום הזה, אף שהיו לוחמים באותה פלוגה ובאותו מקום. על המדינה להקדיש מאמצים כלכליים ואחרים על מנת לפתור את הסוגיה אחת ולתמיד. אין לאנשי צד"ל חפץ בתשלומים חודשיים בלתי פוסקים. כל מבוקשם הוא שהם יקבלו פתרון בדמות נכס ומנגנון פנסיה על סמך שירותם בכוחות הביטחון, אשר יאפשר להם לנהל ולבנות את חייהם מחדש בישראל. 2,600 איש אינם מספר גבוה במיוחד, כבוד השר. כלכלתה היציבה והאיתנה של מדינת ישראל יכולה לעמוד בנטל ולהביא סוף-סוף להשתלבותה ולהטמעתה של אוכלוסייה נאמנה, מוכשרת, יצירתית, בחברה הישראלית, ולהביא סוף לתחושת המרמור והתסכול בקרב משפחות רבות. המסר שמעבירות רשויות המדינה, תוך שימוש בביורוקרטיה ובטקטיקות כאלו ואחרות, כאילו אנשי צד"ל הם עול על כתפיה של המדינה וכאילו הם זכאים לקניין בחסד ולא בזכות, הוא מסר בעייתי. יצוין כי הדור השני לאוכלוסייה הוא ישראלי לכל דבר ועניין ואינו מבקש דבר. הם משרתים בצבא נאמנה ורק רוצים שיימצא פתרון הולם להוריהם. צריך לזכור, כבוד השר, שיש פסקי-דין מוות נגדם. הם לא יכולים לראות או לפגוש את בני המשפחות. הם לא יכולים גם ללכת ולפגוש אותם במדינות אחרות כי המצב בלבנון מסוכן. כך שהאנשים האלה, שהם אנשים נהדרים, משלמים מחיר כבד מאוד. אני אומר לך, כבוד השר, שהמסר שאנחנו נותנים לתומכי ישראל ולאוהבי ישראל הוא כל כך שלילי. אנחנו צריכים לדאוג להם, ואנחנו צריכים להוכיח לכל העולם שאנחנו לא מדינת עולם שלישי. אנחנו מכבדים ומעריכים כל אזרח נאמן שמוכן לתמוך במדינת ישראל ומוכן להילחם למען קיומה של המדינה, וזה מה שעשו אנשי צד"ל. לכן היה קשה לי מאוד לוותר על ההצעה הזאת. איך שנכנסתי לכנסת, נשבעתי שאני אבוא ואני אעלה את הסוגיה הזאת, כי הם מיעוט, והם מיעוט מסכן. ואני אתן לך כמה דוגמאות. חלק מהם עובד בחברת החשמל. בכל חמש שנים מפטרים אותם, או שמחזירים אותם בתנאי קבלן. הם לא יכולים להיות עובדים רגילים כמו העובדים הישראלים, ואנחנו כולנו ביחד, כולנו ישראלים. אז אני אומר, הם האנשים שרצו בגורל משותף עם העם היהודי, עם מדינת ישראל, אז מדוע אנחנו לא יכולים לסדר אותם אחת ולתמיד? מדוע תמיד הביורוקרטיה הזאת גורמת נזק אדיר לתדמיתה של מדינת ישראל שהיא מעצמה דמוקרטית? כבוד האדם וחירותו מבחינתנו הם בסדר עדיפות עליון. כל העולם מקנא בנו על זה שאנחנו דואגים לחייל, דואגים לאזרח, יש לנו רגישות, אנחנו בני-אדם. אז אני שואל, איפה החמלה? איפה הכבוד? איפה האחריות? ולכן אני הייתי מבקש ממך, כבוד השר: אני יודע איך משיבים השרים ומה בדרך כלל אומרים להם או כותבים להם; בדרך כלל כותבים להם. אבל אני אומר לך מתוך ידיעה, אני דיברתי בזמני גם עם דגן, דיברתי עם הצמרת הביטחונית. כל איש בר-דעת, אדם ישר והגון במדינת ישראל אמר שמגיע להם וצריך לתמוך בהם. אני לא אאריך עוד בדיבורים, אני מבקש מכבודו – אולי אנחנו נשמע דברים חדשים שייתנו לנו גם עתיד טוב לאנשים הנפלאים האלה ששירתו את מדינת ישראל. אני גם אישית מודה להם על כל מה שהם עשו למען המדינה, כי אני ישראלי צבר. אני אוהב את המדינה, אני משרת את המדינה, ואני מאמין במדינה, ולכן הגיע הזמן שאנחנו נגמול להם באותו מטבע. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת חסון. אני מצטרף – לחשיבות של הנושא הזה, לאנשים האלה. בבקשה, אדוני השר כץ, שישיב בשמו של סגן השר קרא. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת, סיטואציה מדהימה, אתה יודע. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה הדיון הכי מצומצם, נראה לי, שהיה במליאה מאז – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> סיטואציה מדהימה. היו יכולים לשבת מאחור על כוס קפה. הייתי אומר לך מה אמרו לי להקריא – אתה יודע, אני שר תורן עכשיו. <אכרם חסון (כולנו):> אני יודע שאתה לא היית צריך להשיב, ואני מכבד מאוד את זה שבאת. זו אחריות, כל הכבוד. אני מאוד מעריך את זה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ואני לא הייתי צריך להשיב לך. ואני גם לא הולך להיצמד לכל מה שכתוב. ואני רוצה להגיד לך, בהערת אגב, שלצערי, את אנשי צד"ל מפטרים מחברת החשמל אחרי חמש שנים, אבל לצערי הרב, גם את שאר העובדים בחברת חשמל מפטרים אחרי חמש שנים. זה לא שיש פה אפליה כלפיהם. פעם זה היה יותר גרוע. אני לא יודע אם זה יותר גרוע או יותר טוב, אבל נתנו להם לעבוד עשר שנים. היו יוצרים אצלם תקוות, ואחרי עשר שנים היו מפטרים אותם. יכול להיות שאחרי חמש שנים זה יותר טוב – הם יותר צעירים, יכולים לעשות את עבודתם במקום אחר. לא רק צד"ל, אלא גם כלל אזרחי מדינת ישראל. מה שנכתב לי: ראש הממשלה מתייחס בכובד ראש – ואני מקווה שכך הדבר – למציאת פתרון לכלל סוגיית אנשי צד"ל, ולשם כך עובד עם צוות ייעודי במשרד ראש הממשלה תת-אלוף במילואים יגאל פרסלר, העומד בראש הצוות. והוא אומר – אני לא יודע כמה זה חודשים מספר – שבתוך חודשים מספר הוא אמור להביא בשורה מפתיעה לטובת אנשי צד"ל, אשר תיתן מענה הולם לצורכיהם. אני לא יודע מה זה מענה הולם. עכשיו עזבתי, אני מחזיק ביד את המכתב של תת-אלוף פרסלר שנכתב לראש הממשלה. והוא רואה את הצרכים של אנשי צד"ל. הוא אומר: בעיית קושי הדיור. קושי הדיור הוא גם בהשגת ערבים לחתימות. קושי הדיור הוא גם באוכלוסיות שלא רוצות להשכיר להם דירות. וגם בגובה התשלום. הם לא מקבלים סבסוד בגובה המתאים. <אכרם חסון (כולנו):> 1,000 נותנים למשפחה בחודש. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כן. הוא מציע – אני לא יודע אם זה יעזור להם – לתת להם מענק של 450,000 שקל, מענק דיור. יכול להיות שב-450,000 הם יוכלו לקנות אי-שם ביישובים מסוימים איזה בסיס לחיים. אנחנו לא שוכחים שהם השאירו שם הכול. אנחנו לא שוכחים. אנחנו לא שוכחים שהם סייעו לנו. ואנחנו לא שוכחים שהם לא יכולים לחזור ללבנון. לא יכולים. הכרת הטוב – הוא כותב לו – היא ערך עליון במסורת היהודית. בתוך כך, חשוב לשמר את האנשים הללו שהקדישו את חייהם לביטחון המדינה כבעלי-בריתנו. הפגנת יחס מפלה ומזלזל כלפי האוכלוסייה הזו, כפי שנעשה בשנים האחרונות, היא בבחינת ירייה עצמית ברגל. עלינו לסייע להם ככל שנוכל כאזרחי המדינה, ויותר מכך, עלינו לאפשר להם לבנות את חייהם בכבוד ובתחושת ביטחון כלכלי בזיקנתם בישראל במקום החיים שהותירו מאחור על אדמת לבנון. בתקווה כי הצעתי תתקבל בהבנה. את זה כותב יגאל פרסלר, תת-אלוף במילואים, הממונה על תיק אנשי צד"ל, נציב קבילות הסייענים. אני מאוד רוצה לקוות שמה שנאמר לנו פה, שבעוד כמה חודשים אנחנו נוכל להיות אנשי בשורה – ואללה, אמן. מה אתה מבקש? אתה רוצה דיון בוועדה? <אכרם חסון (כולנו):> אם אפשר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> איזו ועדה? <אכרם חסון (כולנו):> ועדת הכספים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ועדת הכספים? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה לא חוץ וביטחון? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא חוץ וביטחון. שמע, חוץ וביטחון היא ועדה חשובה, אבל היא דקלרטיבית. ואם אפשר – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, אין בעיה, מה שתחליטו. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני חושב שוועדת הכספים היא ועדה יותר אופרטיבית; אולי ועדת הפנים – איך שאתה רוצה. <אכרם חסון (כולנו):> מה שמתאים לכבודו, אני מסכים. העיקר שאנחנו נטפל בהם ונפתור את הבעיה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני חושב שוועדת הפנים. ועדת הפנים היא ועדה שיכולה להיות יותר מתאימה לעניין הזה, כשה-issue המרכזי הוא דיור, וכן הלאה וכן הלאה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אוקיי, מקובל עליך, חבר הכנסת חסון? <אכרם חסון (כולנו):> מקובל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז אנחנו נצביע. תודה, אדוני השר. תודה רבה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מאה אחוז. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו נצביע בעד ונגד העברת ההצעה לסדר-היום על מצוקתם ושיקומם של אנשי צד"ל לוועדת הפנים והגנת הסביבה. נאפשר לשר לחזור לשר ונצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? כל שלושת חברי הכנסת שיש פה, כולל היושב-ראש והשר. הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 3 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> פה-אחד. כמעט פיזית פה-אחד. שלושה בעד. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום בנושא אנשי צד"ל תעבור לוועדת הפנים להמשך דיון. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ד' באדר ב' התשע"ו, 14 במרס 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 18:27.>